title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
ניל"י | ניל"י (ראשי התיבות: נצח ישראל לא ישקר, מתוך ) היה ארגון מחתרתי שהוקם בשנת 1915 ופעל ביישוב העברי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הארגון מנה כמה עשרות חברים פעילים באופן מלא, ורבים נוספים שפעלו באופן חלקי. הוא התמקד במתן שירותי מודיעין לחיל המשלוח המצרי, שהיה הכוח הבריטי שנלחם מול האימפריה העות'מאנית במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמה, ושאף למנף את הקשר המודיעיני לכדי נכס מדיני, על מנת לקדם את הקמתו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בנוסף לפעילות הריגול, עסקו אנשי ניל"י גם בהברחת כספים מחו"ל לכלכלת היישוב. לאחר כשנתיים של פעילות, חשפו העות'מאנים את המחתרת. חלק מראשיה נתפסו והוצאו להורג, וכמה מאנשיה נשפטו לעונשי מאסר. לאחר חשיפת הארגון הענישו העות'מאנים וכלאו גם אנשים רבים מהיישוב שכלל לא היו קשורים לפעילותו.
רקע
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מנה היישוב היהודי בארץ ישראל כ-85,000 נפש, מתוכם כשישים אחוז שהשתייכו ל וכארבעים אחוז שהשתייכו ליישוב החדש. פרנסת יהודי הארץ, רובם ככולם, נשענה על הקשר עם חו"ל: רבים מאנשי היישוב הישן התפרנסו מתרומות שהגיעו מרוסיה, מארצות אירופה ומארצות הברית, ואנשי היישוב החדש, פרט להלוואות ותרומות שהתקבלו מחו"ל מהברון רוטשילד, מיק"א ומגופים דומים, נשענו גם על ייצוא תוצרת חקלאית. מלחמת העולם הראשונה שיתקה את העברת הכספים מחלק מארצות אירופה, וגרמה ליהודי הארץ לחשוש לגורלם הכלכלי והפיזי.
יחס העות'מאנים ליהודי הארץ
רבים מאנשי היישוב היהודי במלחמת העולם הראשונה היו בעלי נתינות זרה, חלקם בעלי נתינות של מדינות ההסכמה. כשנכנסה האימפריה העות'מאנית למלחמה לצד מעצמות המרכז, גברו החששות בקרב אנשי היישוב. ואמנם, מוקדם מאוד התברר שהיה מקום לחששות: לקראת ספטמבר 1914 הודיע השלטון העות'מאני על ביטול הקפיטולציות.
בנוסף, הכריחו העות'מאנים את בעלי הנתינויות האויבות לאימפריה לאמץ נתינות עות'מאנית בלבד, או לעזוב את ארץ ישראל. גזירה זו הייתה קשה במיוחד עבור היישוב היהודי, שכמחצית מאנשיו היו נתיני האימפריה הרוסית העוינת. מרבית האנשים אימצו נתינות עות'מאנית ומעטים גורשו. הגירוש בוצע באכזריות רבה. מאוחר יותר, בנובמבר 1914, דרשו העות'מאנים מן היהודים שימסרו את כל הנשק שהיה במושבות לשלטון. היהודים סירבו בתחילה לתת את הנשק, שהיה מיועד להגנה עצמית מפני התקפות ערביות, אך לבסוף, לאחר איומים, נכנעו.
17 בדצמבר 1914 נודע בכינוי "יום חמישי השחור" ובו עצרו העות'מאנים עוברים ושבים ברחוב, בהם גם יהודים בעלי אזרחות עות'מאנית, וגירשו אותם באוניות למצרים. שבוע אחר כך סגרו העות'מאנים את כל העיתונים העבריים, פרט לעיתון "החרות", שעליו הטילו צנזורה צמודה.
במשך כל שנות המלחמה החרים הצבא העות'מאני כל דבר שהניח עליו את ידו, כולל דברים חסרי תועלת עבורו, החל מגדרות תיל שהקיפו את המושבות (ולבסוף לא נמצא להן שימוש צבאי), וכלה בגרבי משי ולבני נשים. גם מזון, בהמות וציוד חקלאי (חסר שימוש עבור הצבא) הוחרמו, וגם מזון שנשלח מארצות הברית במיוחד על מנת לסייע ליהודי הארץ, חולק באופן שווה בין יהודים וערבים.
החשש מטבח
ידיעות על רצח העם הארמני הגיעו לארץ ישראל, ויחס העות'מאנים כלפי יהודי הארץ העלה בקרבם חששות כי הם צפויים לגורל דומה. החרמת הנשק העצימה את החששות, כיוון שכך נהגו העות'מאנים בארמנים טרם הטבח. באותה תקופה היה הרעב הגדול של הר לבנון בעקבות מלחמת העולם הראשונה, הרעב החמיר אף יותר כאשר הצבא העות'מאני מנע כניסה של יבולים מסוריה השכנה לתוך הר לבנון, ותעדף את המזון שהיה לו לטובת אנשי הצבא. כ-200 אלף תושבים בלבנון נספו מהרעב (מחצית מהאוכלוסייה), דבר שהגביר את חששם של אנשי היישוב. לתוצאות הטבח בארמנים היו עדים באופן אישי כמה מראשי ניל"י, בהם האחים שרה ואהרן אהרנסון.
הדים לעדויות ולחששות אלו ניכרים היטב בכתביהם של אנשי ניל"י. במכתבו להנרייטה סאלד כתב אבשלום פיינברג: "מכיוון שאין מעזים לשחוט את כולנו בבת אחת יוציאונו להורג לשיעורין, עד אשר נוציא את נשמתנו בדומיה בתוך הבוץ... את המעשים הללו ייתכן למנוע רק אם נאחז מראש, מעכשיו, באמצעים בלתי רגילים שיאפשרו פעולה מהירה ובמועד הנכון". אהרן אהרנסון הכין במהלך מלחמת העולם הראשונה מסמך ארוך ומפורט על טבח הארמנים בשם Pro Armenia, והעביר אותו לבריטים על-מנת שיפיצו אותו בעולם החופשי.
פעילות ניל"י
לאחר התעמרויות בלתי פוסקות של העות'מאנים ביהודי ארץ ישראל, החליטו אהרן אהרנסון, אגרונום ומדען, יזם ואיש ציבור מזכרון יעקב, אבשלום פיינברג, עוזרו של אהרנסון בעבודתו המדעית וידיד משפחת אהרנסון, ואלכסנדר אהרנסון, אחד מאחיו של אהרן, להתחיל ולפעול באופן מעשי למען סיום השלטון הטורקי בארץ ישראל. בתחילה הציע פיינברג לעורר מרד צבאי של היישוב בסיוע הבריטים.
מתרחיש כזה דווקא חששו מפקדי הצבא העות'מאני, ואחמד ג'מאל פאשה כתב על כך בספרו: "אילו השיגו האנגלים והצרפתים עזרה מבני המקום והורידו שתי חטיבות בנקודה כלשהי בחוף הסורי (ביירות או חיפה, למשל), היינו נמצאים במצב נואש לגמרי". ברם, הצעה זו של פיינברג נדחתה על ידי אהרן אהרנסון, מחשש לנקמה קשה אם תיכשל. במקום זאת הוחלט להקים ארגון שיספק מודיעין צבאי לבריטים, מתוך הנחה שלכך הם נזקקו. אהרנסון ידע שהבריטים לא התכוננו כלל נגד המתקפה העות'מאנית עליהם בחצי האי סיני ובתעלת סואץ, ומכאן הסיק שחסרות להם ידיעות מהימנות על הנעשה מעבר לקו החזית.
יצירת הקשר עם הבריטים
החל מיולי 1915 נעשו ניסיונות כושלים רבים ליצור קשר עם הבריטים. לעיתים נוצר קשר שלא החזיק מעמד, ולעיתים לא התקבלו הניסיונות במאור פנים בריטי. פעם אחת אף גורשו אנשי ניל"י בבושת פנים ממצרים. באחד הניסיונות להגיע למצרים הותקפו בסיני שניים מאנשי ניל"י שהיו בדרכם למצרים על ידי בדואים. בהתקפה נהרג אבשלום פיינברג ונפצע יוסף לישנסקי, שומר מן המושבה רוחמה שהצטרף בהמשך לניל"י (עצמותיו של פיינברג התגלו באופן ודאי רק בשנת 1967).
במשך תקופה זו חזרה שרה אהרנסון מאיסטנבול לארץ, והשתלבה בעבודת הריגול. הארגון גדל והתפתח, ונוספו לו כמה עשרות אנשים. הבולטים שבהם היו יוסף לישנסקי, ונעמן בלקינד. ראשי ניל"י נעזרו גם בכמה ערבים, שעבדו בתחנת הניסיונות החקלאיים בעתלית, שאותה הקים וניהל אהרן אהרנסון, ושימשה כבסיס לפעולות ניל"י.
הקשר עם הבריטים נוצר לבסוף כאשר אהרן אהרנסון הגיע ללונדון דרך גרמניה ודנמרק. מאנגליה הפליג אהרנסון למצרים, שם פעל כיועץ למודיעין הצבאי הבריטי, ומשם החל לארגן הפלגות קבועות של אוניות לחופי הארץ.
שגרת הפעילות
החל מפברואר 1917 ועד תפיסת הרשת, קיימה האונייה הבריטית "מנגם" (Managem) את הקשר בין רשת הריגול בעתלית לבין הבריטים במצרים. האונייה הייתה מבקרת בחוף עתלית מדי כמה שבועות, בעיקר בלילות ללא ירח. רוב הפלגותיה הסתיימו בלא כלום, בגלל הקושי לנחות על החוף. אנשי רשת הריגול כינו אותה בינם לבין עצמם "מנחם".
באחת מהפלגותיה, ב-19 בפברואר 1917, ניתן השם ניל"י לקבוצת הריגול: ליובה שניאורסון, אחד מחברי הרשת, ישב על הסיפון ועלעל בתנ"ך, כשאהרן אהרנסון שוחח עם קצין בריטי, שהציע שבמפגש אנשי הרשת עם היורדים מהאונייה יזדהו הדדית, כדי למנוע טעויות. אהרנסון ביקש משניאורסון להציע סיסמה, ושניאורסון הציע את ראשי התיבות של הפסוק שהיה לנגד עיניו: "נצח ישראל לא ישקר" (). הסיסמה מצאה חן בעיני אהרנסון, והיא נקבעה להיות 'ניל"י'. מאוחר יותר הפך שם זה לשמה של הרשת כולה, אך באותו רגע לא היה לכך משמעות רבה בעיני אהרנסון, ועל אף שרשם תיאור של ההפלגה ביומנו, כלל לא הזכיר פרט זה.
בשלב זה החלה שגרת עבודתם המעשית של אנשי ניל"י. לשם יצירת קשר עם האונייה מנגם הם היו יוצאים לחכות לה על החוף בערב בימים שנקבעו מראש. בימים אלו הייתה המנגם חולפת תחילה בשעות היום מול החוף, בדרכה לפגישה עם מרגלים ערבים בסוריה ובלבנון. כשהייתה מול זכרון יעקב, היו אנשיה מביטים במשקפת לראות אם חלון הצריף בכרם משפחת אהרנסון פתוח. זה היה הסימן לכך שהדרך פנויה. המנגם הייתה מגבירה את הוצאת העשן מארובתה, כדי לסמן שהמסר התקבל. בשעות הערב או הלילה הייתה שבה, ואנשים ירדו ממנה ונפגשו עם אנשי ניל"י שחיכו להם על החוף או בתחנה בעתלית. מפגש כזה היה מסוכן: אפשר היה להיתקל ברועים ערבים או בחיילים עות'מאנים.
בנוסף, היה חשש להטבעה (שלא התממש) על ידי צוללות גרמניות, ובשל תוואי קרקעית הים באזור המפגש הקבוע, היה קיים גם סיכוי שהאונייה תתקע על החוף ולא תצליח להפליג.
האנשים היו נפגשים, ולמניעת טעויות בזיהוי בחשכה היו קוראים זה לעומת זה: "ניל"י!" - "טוביה!" (הסיסמה שנקבעה כתשובה, על שם בנו של יוסף לישנסקי; על פי גרסה אחרת: 'טוביון'), ואז היו מעבירים זה לזה מידע או חפצים.
באמצעות המנגם היה לניל"י קשר רציף ולא מצונזר עם גורמים מחוץ לאימפריה העות'מאנית. כך העבירה ניל"י לבריטים פרטי מידע צבאיים וכלליים על הנעשה בארץ לשימוש צבאי ופוליטי, והבריטים שעל סיפונה העבירו לאנשי ניל"י סכומי כסף גדולים שהתקבלו במצרים לשם העברה ליישוב שהתמודד עם רעב כבד בתקופת המלחמה. היו גם תוכניות אחרות לשימוש בקשר זה, אשר לא יצאו לפועל.
מבנה הארגון ויחסים פנימיים
ניל"י התפתחה, למעשה, מגרעין מצומצם שהלך והתרחב בשיטת חבר מביא חבר. בתחילה הוקמה ניל"י על ידי אהרן אהרנסון, אחיו אלכסנדר אהרנסון ועוזרו וידיד המשפחה אבשלום פיינברג. לאחר מכן גויסו לפעולה בני משפחה נוספים קרובים ורחוקים (צבי אהרנסון, ראובן שוורץ), ידידים רבים ופועלים בתחנת הניסיונות.
חברי ניל"י היו פסיפס של החברה היהודית בארץ באותה תקופה. היו בה חקלאים ורופאים, אנשי העלייה הראשונה והשנייה (אם כי ראשיה היו כולם בני העלייה הראשונה). היו בה גם כמה ערבים, בהם שני אחים מרונים.
קשה להעריך את גודלו של ארגון ניל"י. במשך הזמן ננקבו מספרים שונים (גם על ידי חברי ניל"י עצמם), החל משלושים וכלה ב-200. הבדלי האומדנים נובעים מכך, שלא היה רישום מסודר של חברים, והיו רבים שלא השקיעו בה את כל מרצם, אך סייעו בדברים מסוימים.
על פי אחת הספירות, מספר החברים בגרעין הפעילים המצומצם, שאנשיו השקיעו את עיקר מרצם בפעילות הארגון, עמד, בשיא כוחה של ניל"י, על כ-26 חברים.
בנוסף לחוסר הבהירות לגבי מספר החברים, חסרה גם היררכיה ברורה. כשאהרן אהרנסון העביר הוראות ממצרים, מילאו אותן. בארץ לא היה דירוג או היררכיה בין החברים. כל אחד מילא את תפקידו. שרה אהרנסון ויוסף לישנסקי ריכזו את הפעילות ותיאמו את הגעת האונייה, והחברים מילאו את ההוראות שלהם מכוח הרצון המשותף להשגת המטרה.
העובדה שניל"י הורכבה מאנשים הקרובים לגרעין החברים שהקים אותה, גרמה לכך שהיעלמותו של אבשלום פיינברג בשלב מוקדם בפעילות הארגון העלתה חשד בעיני חלק מהחברים. אהרן ושרה אהרנסון, יוסף לישנסקי וליובה שניאורסון היו בין היחידים שידעו על מותו של פיינברג. הם הפיצו בין חברי ניל"י האחרים ידיעות על כך שנסע לאנגליה לקבל הכשרה כטייס בצבא הבריטי, אך סיפורם לא היה אמין. פיינברג היה נוהג לכתוב מכתבים רבים (ראו אחד לדוגמה), אך אף מכתב לא הגיע ממנו, ודבר זה עורר תמיהה גדולה. החלו שמועות שיוסף לישנסקי רצח את אבשלום פיינברג כשהיו בדרכם למצרים בינואר 1917.
חשדות אלו הביאו לבסוף ליציאתו של נעמן בלקינד לדרום (ראו כאן), דבר שהביא לקיצה של ניל"י.
ריגול
מטרתה של ניל"י בתחילה הייתה להעביר מידע לצבא הבריטי. דו"ח ראשון כתב אבשלום פיינברג בתחילת 1915 לאיש המודיעין הבריטי לוטננט לנרד וולי, אך זה מעולם לא הגיע אליו. כשהגיע אהרן אהרנסון ללונדון בקיץ אותה שנה, הוא הכין לבריטים מסמכים, חוברות וסיכומים על אודות המצב בארץ ישראל מהיבטים שונים. כשעבר למצרים ויצר ערוץ קשר עם חברי ניל"י בארץ דרך המנגם, התקיימה רשת בת עשרות אנשים, שפעלה בנקודות מפתח שונות בצבא העות'מאני ובמקומות רבים בארץ ישראל ובסוריה.
חברי ניל"י העבירו מידע לבריטים על הנעשה בארץ ישראל במגוון של היבטים צבאיים וכלכליים, החל מתנועת כוחות עות'מאניים ומיקום כלי רכב, עד מחירי מצרכים. יוסף לישנסקי נהג לערוך מסעות בכל הארץ, ולאסוף את המידע מהרכזים והמודיעים במקומות השונים:
בראשון לציון היה מרכז של ניל"י שאותו ניהל נעמן בלקינד. הוא ריכז וערך את הידיעות מאזור הדרום, ובמיוחד מחזית הדרום. הוא ניצל את היכרותו עם אנשי מפתח בצבא העות'מאני.
הרי דוגמה לדיווח שהועבר על ידו: "ראשון לציון, 19 מארס, לילה. מאחד-עשר תותחי-ההרים נשלחו שמונה לחזית, דרומה, ושלושה לשרונה, שכונת תל אביב. אני מצרף ציור המראה את עמדות הסוללות של התותחים האלה... רושן ביי, מפקד המחנה בירושלים, הוגלה לאנטוליה, מפני שמצאו אצלו שישים אלף לירות בזהב. המפקד הגרמני טילר וכל המטה שלו נהרגו בעזה על ידי פצצה מאווירון אנגלי".
בדרום פעל סוכן נוסף חשוב של ניל"י, האגרונום אליהו רנא מזי"א (בנו של ד"ר אהרן מאיר מזי"א). הוא צורף למטהו של המפקד העות'מאני הבכיר בהג'ת ביי לצורך חקלאי, ומונה בנוסף להיות הצנזור הראשי של מכתבי החיילים העות'מאנים מן החזית. הוא היה אוסף פרטי מידע בעלי חשיבות, ומעביר אותם לנעמן בלקינד בראשון לציון.
סוכן נוסף שפעל בראשון לציון היה צדוק כמוס. הוא צורף ליחידת ריגול של הצבא העות'מאני, בשל כישרונו לשפות ובשל שליטתו בשפה הטורקית ובשפה האנגלית. הוא היה נשלח על ידי העות'מאנים למדינות בהן שלטו הבריטים על מנת לרגל אחריהם, וכך היה מעביר מידע סודי ישירות לבריטים.
בדמשק פעלו סוכנים רבים של ניל"י, בעיקר קצינים יהודיים בצבא העות'מאני. רכז הפעילות בסוריה, איתן בלקינד, קצין בצבא העות'מאני ואחיו של נעמן, בלט במיוחד. הוא הצליח להשיג, בין השאר, את מחברת הצופן של תחנת האלחוט הגרמנית באזור. הוא גם נהג לציין מקומות הראויים לדעתו להפצצה. כן הושגו תצלומים של מקומות בעלי חשיבות צבאית באזור, ומפה צבאית מעודכנת ומפורטת של סביבות דמשק.
שמאל|ממוזער|250px|דו"ח מודיעין מאזור עפולה שכתב דוד סוקולוביץ: "כדי שתוכלו לדעת כיום מצב האיקונומי רע הנני (?) נותן לכם מקחי הדברים היותר נחוצים". משמאל מידע על תנועת הרכבות ומטעניהן.
עפולה היוותה מוקד פעילות מרכזי של הצבא העות'מאני וצומת מסילות רכבת חשוב. כוחות רבים עברו בה מסוריה לדרום הארץ, והתקיימה בה פעילות צבאית רבה. העיר משכה את תשומת לבם של אנשי ניל"י, והם הפעילו בה סוכנים. החשוב שבהם היה ד"ר משה ניימן, רופא בצבא העות'מאני ובעל קשרים עם בכירים בו. הידיעות שהביא היו רבות-ערך באופן מיוחד. הוא דיבר שפות רבות, ובהן גרמנית, טורקית וערבית, והיה מתרועע עם קצינים מהצבא העות'מאני ומהצבא הגרמני, ואף שימש כמתורגמן ביניהם. ד"ר ניימן גם טיפל בבכירים עות'מאנים כאחמד ג'מאל פאשה, אנואר פאשה ועוד. הוא שאב מהם סודות, והעביר אותם למרכז בזכרון יעקב. כן נפגש עם שבויי מלחמה בריטים. לאחר שניימן הועבר משם במסגרת תפקידו בצבא העות'מאני, פתח סוכן אחר של ניל"י, דוד סוקולוביץ', חנות קטנה בתחנת הרכבת ומשם תצפת על תנועות הצבא העות'מאני.
בירושלים פעל, בין השאר, המהנדס נחום וילבושביץ', שהיה גיסו של אבשלום פיינברג. כמהנדס עירוני הייתה לו גישה למידע רב על אודות העיר. הוא העביר לעתלית את מפת ירושלים ודו"חות מפורטים על הנעשה באזור העיר. בהמשך הועבר לדמשק, ומונה לאחראי על אספקת המים לצבא העות'מאני. מירושלים גם שלחו סוכני ניל"י לבריטים מידע על מיקומו של אחמד ג'מאל פאשה; לאחר מכן הפציץ מטוס בריטי את המקום, אך ג'מאל פאשה לא נפגע.
עבור הבריטים הייתה ניל"י מקור מידע יוצא דופן באמינותו. אנשי המודיעין הבריטים לא סמכו על אמינותם של הסוכנים הערבים שהפעילו באזור ארץ ישראל וסוריה, והמודיעין שסופק על ידי ניל"י נחשב לאמין ותפס מקום בין המקורות החשובים בעיני הבריטים. יתרון גדול נוסף היה הידע המעמיק והמקיף שהעמיד אהרן אהרנסון לרשות המודיעין הבריטי בנוגע לתנאיה הטבעיים והאנושיים של ארץ ישראל וסביבותיה. כמו כן, כמה מאנשי ניל"י דיברו גרמנית ויכלו לקבל מידע מקצינים גרמנים. החסרון הגדול היה בכך שהמידע שסיפק הארגון היה מגיע לעיתים קרובות באיחור גדול. מפגשים עם אוניית הקשר התרחשו בתדירות נמוכה, וכך אירע שהמידע שהשיגה ניל"י – פעמים אף מידע שסוכני ניל"י היו הראשונים להניח עליו את ידם – התיישן, או שהבריטים הצליחו להשיגו בינתיים בדרכים אחרות. לשם כך נבחנו דרכי התקשרות נוספות, כאלחוט, אך פרט למשלוח יוני-דואר במקרים מסוימים, לא נעשה דבר. ידיעה יוצאת דופן שסיפקה ניל"י הייתה על החלפת מערך המטוסים העות'מאני במטוסים מתקדמים יותר. הבריטים לא ידעו על כך ממקור אחר, ובעקבות הידיעה שדרגו את כלל המטוסים שלהם בחזית ארץ ישראל.
העברת כספים
מצבו הכלכלי של היישוב היהודי במלחמת העולם הראשונה היה בכי רע. בתחילתה הגיעו משלוחי כסף שנאספו על ידי יהודים במדינות אחרות, אך גם אלו לא הגיעו ליעדם בשלמות: העות'מאנים החרימו חלקים גדולים מתוכם. הם התנו בנוסף, שהכסף יגיע בשטרות ולא במטבעות. השלטונות העות'מאניים ניסו לשמור על ערכה של הלירה בנייר, אך ערכה הלך והידרדר, ובאוגוסט 1916 היה מחירה בשוק הפרטי רק 20 בישליקים מתוך 100. בהמשך הידרדר המחיר עוד יותר, והגיע לפחות מ-15 בישליקים. נוצר מחסור במצרכים חיוניים. במהלך המלחמה גוועו ומתו ברעב אלפי יהודים.
המצב החריף בצורה ניכרת בתחילת אפריל 1917, עם גירוש תל אביב שיצר מצוקה קשה בקרב אלפי המגורשים. במקביל, הכרזת המלחמה של ארצות הברית על גרמניה גרמה להפסקה מיידית של כל הסיוע הכספי מארצות הברית לארץ ישראל.
כדי להקל על המגורשים ביצעה ניל"י שתי פעולות:
כשהתפרסם דבר הגירוש בעיתונות שמחוץ לאימפריה העות'מאנית, קרא אליו אחמד ג'מאל פאשה את עסקני היישוב היהודים וציווה לשלוח מברקים המכחישים את דבר הגירוש (בתמורה להקלות מסוימות במצב הגולים). אנשי ניל"י העבירו את העובדות, ללא צנזורה, לפיקוד הבריטי במצרים. הידיעות פורסמו בעיתונות חו"ל והביאו לשיפור מיידי במצב המגורשים. ייתכן כי הן מנעו גירושים נוספים ממקומות נוספים בארץ ישראל.
אהרן אהרנסון פעל לגייס סכומי כסף גדולים במצרים לשם משלוחם לארץ. למטרה זו החל לפעול במצרים באביב 1917 ועד מיוחד, בו היו חברים עסקנים ארצישראליים ששהו במצרים בשנות המלחמה. אהרנסון לא שותף באורח רשמי בוועד, כיוון ששהותו במצרים הייתה סודית, אך הוא דאג לאיסוף הכסף ולהעברתו. ב-15 באפריל הגיע משלוח הזהב הראשון לעתלית, ולאחר מכן הגיעו משלוחי זהב בקביעות עם המנגם. בחישוב משוער, עד כיבוש הארץ בידי הבריטים הועברו בין 20,000 ל-25,000 לירות טורקיות בזהב, שנאספו מיהודים מכל רחבי העולם.
הוקפד על שליחת הכסף במטבעות, שערכם היה יציב וגבוה הרבה יותר משל שטרות. על מנת לא לעורר חשד, הוקפד שמטבעות אלו יהיו מן השנים שלפני המלחמה. הכסף הועבר לידי ועד ההגירה בראשות מאיר דיזנגוף, וזה דאג לחלק את הכספים לנצרכים. בתחילה היה הכסף מיועד לצורך המגורשים בלבד, אחר כך הוחלט שהוא יחולק גם לעניים שלא גלו. פרט לחלוקה ציבורית, נשלחו בעזרת המנגם כספים לאנשים פרטיים בארץ ישראל. גם כספים אלו עברו דרך ועד ההגירה.
פעולות אחרות
במשך קיומו של קו עתלית–מצרים, היו מחשבות להעביר בו דברים אחרים. יוסף לישנסקי אומן בהיותו במצרים בחבלה, והיו תוכניות בריטיות לפוצץ גשרים בארץ. בסופו של דבר הוחלט לא להשתמש בניל"י למטרה זו. תוכננה גם העברת נשק, אך לבסוף הרעיון נגנז. נוסף על כך, נשקל להעביר במנגם שני צירים ארצישראלים לקונגרס שהתקיים באמריקה. בסופו של דבר גם זה לא יצא לפועל.
פעמים אחדות הועברו מוצרי מותרות (דוגמת סבון, יין ושוקולד, שבהם היה מחסור בארץ בתקופה זו) עבור משפחת אהרנסון ומקורביה. שרה ויוסף ביקשו מאהרן שלא ימשיך בכך, כיוון שאין טעם להסתכן עבור סחיבת מזון מיותר, וכיוון שכך או כך אין טעם במשלוח: "סוכר, שמגיע אלינו מלוח ממש, גפרורים רטובים, שוקולד כתוש, יחד עם בורית זונלאיט (סבון sunlight)... בונבונים מעובים בזכוכית... צריך להשליך" (מתוך מכתב של לישנסקי לאהרנסון).
נפילת ניל"י
בתחילת ספטמבר 1917 תפסו העות'מאנים יונת דואר שנשלחה על ידי שרה אהרנסון. ליונה הייתה מצורפת הודעה מוצפנת, שהעות'מאנים לא הצליחו לפענח. תפיסת היונה לא חשפה את הרשת, אך לאחר תפיסתה ידעו העות'מאנים בוודאות שקיימת רשת ריגול הפועלת בארץ. תפיסת שני מרגלים ערבים, שפעלו ללא קשר לניל"י, לא הניחה את דעתם.
שמאל|ממוזער|150px|נעמן בלקינד (מימין, גבו למצלמה) ויוסף לישנסקי תלויים בדמשק
שמאל|ממוזער|250px|כניסת הגנרל אלנבי לירושלים ב-11 בדצמבר 1917, יומיים אחרי כניעת העיר
כעבור כמה ימים יצא נעמן בלקינד על דעת עצמו למצרים, לפתור את תעלומת היעלמותו של אבשלום פיינברג, שדבר מותו נשמר בסוד. הוא נתפס בדרך, נחשד כמרגל, נחקר וחשף את שאר הרשת. בערבו של אחד באוקטובר 1917, מוצאי חג ראשון של סוכות התרע"ח, הקיפה פלוגת חיילים עות'מאנית את זכרון יעקב מכל עבריה. על הגעת החיילים הטורקים נודע קודם לכן לאחר שדוד דוידסקו פעיל ניל"י והמוכתר של המושבה עתלית נחקר על ידי המושל הטורקי ומכך הבין שעלו על הרשת, הוא מיהר להגיע לחווה בעתלית והודיע לשרה אהרונסון שיצאה מיד לביתה בזכרון יעקב. הוחלט כי יוסף לישנסקי, מנשה ברונשטיין ויצחק הלפרין יברחו, ואילו שרה תישאר במקום. ייתכן כי חשבה להקריב עצמה כדי להניח את דעתם של הטורקים, וכך לתת לשאר הרשת לפעול. הצבא העות'מאני עצר רבים מאנשי הרשת. ראשי הרשת וחברים בה עונו עינויים קשים. לאחר זמן מה ביקשו העות'מאנים להעביר את המעונים לחקירה ממושכת יותר בנצרת. שרה אהרנסון חששה מהמשך החקירות והעינויים, והתאבדה ביריית אקדח בפיה. היא מתה כעבור שלושה ימים. לפני הירי הספיקה לכתוב מכתב המפרט מה לעשות לאחר מותה.
במהלך החקירות בנצרת נמצא ראובן שוורץ, אחד מאנשי ניל"י שנתפסו, תלוי בחדר המעצר. לא ידוע אם התאבד או מת במהלך החקירות ונתלה אחר כך.
יוסף לישנסקי הספיק להימלט, ונערך אחריו מרדף. לאחר שברח במשך כ-20 ימים, נתפס ונשלח לכלא בדמשק. ב-16 בדצמבר 1917 נתלו בדמשק נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי.
מות אהרן אהרנסון
אהרן אהרנסון, ששהה במשך כל אותו זמן בחו"ל, המשיך בפעילות דיפלומטית מול הבריטים במטרה להשיג הישגים מדיניים. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא הצטרף לחיים ויצמן ולחברי המשלחת הציונית לשיחות השלום בפריז.
ב-1919 התרסק המטוס שבו טס מצרפת לבריטניה בתעלת למאנש והוא נהרג. לאחר התאונה נפוצו שמועות כאילו מדובר בפעולת חיסול בריטית מכוונת, אך דבר זה אינו סביר: בהתרסקות נהרג גם טייס בריטי; כמו כן, תאונות במטוסים מסוג זה היו נפוצות.
הישגים
חייהם של אלפי אנשים ניצלו בעקבות המודיעין שסיפקה ניל"י. על פי הערכה בריטית לאחר המלחמה, נחסכו חייהם של כשלושים אלף חיילים בריטים. פעולותיו של אהרן אהרנסון בקרב הקצונה והדיפלומטיה הבריטית (שחלק מאנשיהן הפכו מאוחר יותר לבעלי עמדות רבות השפעה) גרמו, ללא ספק, לשיפור היחס כלפי היהודים בתחילת המנדט הבריטי.
תועלת מהותית נוספת הייתה הצלת רבים מאנשי היישוב ממוות ברעב, זאת על ידי הברחת כסף רב לארץ על סיפון האונייה מנגם. קשה לומר במדויק כמה אנשים ניצלו כך, אך אפשר לאמוד שמדובר במאות או אלפים (באותה תקופה מתו אלפים רבים מהיישוב ברעב; על פי הערכות קיצוניות כ-25,000 איש).
בספר רשמי של המודיעין הבריטי שפורסם בתחילת המאה ה-21, נכתב שאילולא המודיעין שניתן על ידי קבוצת ניל"י, ספק אם גנרל אלנבי היה מצליח לגרש את העות'מאנים מארץ ישראל. הערכה זו נתונה במחלוקת בקרב היסטוריונים בריטים ויש המתייחסים אליה כמופרזת.
יתר על כן, ניל"י עוררה את דעת הקהל בעולם החופשי לנעשה בארץ ובעיקר לגירוש תל אביב, ובכך ייתכן מאוד שמנעה גירושים נוספים (ואפשר שאף טבח מאורגן דוגמת רצח העם הארמני).
ממסמכי המודיעין הבריטי שנחשפו לאחרונה, עולה כי לאהרן אהרנסון כמנהיג ניל"י היה חלק בהצהרת בלפור ב-1917, שהעניקה ליהודים בית לאומי בארץ ישראל; עוד מסתבר כי הוא ואחיו שמואל אהרנסון קיבלו לעיונם את טיוטת נוסח ההצהרה.
הנצחה
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה למחתרת ניל"י ב"גן ניל"י" ברמת גן
לאחר תפיסת ניל"י נחשפה הרשת לכלל הציבור, ודבר קיומה עורר זעם. העונשים שהטילו העות'מאנים היו טריים בזיכרון הלאומי, ואף שהשלטון הבריטי התקבל בברכה ובשמחה, האנשים שהיו פעילים בניל"י בתקופת המלחמה וזוהו עימה, נודו והוחרמו. מצבתו של יוסף לישנסקי חוללה מספר פעמים בשנים שלאחר תום מלחמת העולם הראשונה.
תרמה להסתייגות מניל"י גם הדחייה מפעולות ריגול, שנתפס בתקופה זו כבגידה וכדבר לא ראוי. כאשר הושיט אהרן אהרנסון את ידו למנחם אוסישקין אמר הלה: "כאשר יש הכרח משתמשים גם במרגלים, אך יד אין נותנים להם".
בשנים שלאחר מכן ניסו תומכי ניל"י לשקם את תדמיתה בעזרת פרסום ספרים וכתבים שהאדירו את מעשיה. בראשית שנות ה-30 החל הסופר יעקב יערי פולסקין לפרסם ספרים על ניל"י שבהם תוארה באור חיובי. שמו של הראשון מביניהם, שיצא בשנת 1930, שאל "מרגלים או גיבורי המולדת?". גם אורי קיסרי ואב"א אחימאיר השתדלו לפאר את שמה של ניל"י על ידי פרסום מאמרים בעיתונות הימנית. בשנים שלאחר מכן הלך ונחלש הכעס כלפי מעשי המחתרת, וגם הריגול החל אט אט להיתפס כמכשיר הכרחי במלחמה. עם זאת, ניל"י נותרה עדיין דחויה בעיני רוב הציבור. הימין הרוויזיונסטי אימץ את הנצחתה של המחתרת, וראה בה מופת ומודל לחיקוי. גם אלכסנדר אהרנסון החל, בשנות הארבעים, לפרסם ספרים שפיארו את ניל"י ואת גבורת אנשיה.
בעשורים הבאים הוסיפה תדמיתה של ניל"י להשתפר. ב-1956 הפך בית משפחת אהרנסון למוזיאון לתולדות ניל"י. ספרים הוסיפו להיכתב על ניל"י, חלקם למטרות שימור ותיעוד (כמו "ניל"י - תולדותיה של העזה מדינית", שיצא לראשונה ב-1961) וחלקם עלילתיים, שהשתמשו בניל"י כרקע (כמו "הנה האש: הרומן על ניל"י", שיצא בעברית ב-1965, ו"התכשיט" ספר בלשי בסדרת ליזי בדיחי מאת שולמית לפיד). ספר הילדים שרה, גיבורת ניל"י, שכתבה דבורה עומר ויצא בשנת 1967, סייע גם הוא בהנצחת התדמית של אנשי ניל"י כגיבורים.
שמאל|ממוזער|150px|אות ניל"י
באותה שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, התעורר דיון ציבורי נוסף על מעשי ניל"י, בעקבות מציאת עצמותיו של אבשלום פיינברג במדבר סיני. קבורתו בהר הרצל והנאומים שנשאו נציגים רשמיים של מדינת ישראל, וכן גל של כתבות בעיתונות על ניל"י ואנשיה, מעידים שגם מדינת ישראל אימצה את זכר ניל"י. בהמשך הוענק עיטור לוחמי המדינה לאנשי ניל"י וכן אות ניל"י (ב-1981).
זיכרון ניל"י ואנשיה נשמרים בדרכים רבות: בבית משפחת אהרנסון פועל מוזיאון של תולדות ניל"י. בזכרון יעקב קיימים כמה מוסדות וגופים הנושאים את שם ניל"י או משפחת אהרנסון, בין השאר: בית הספר "ניל"י", בית הספר "החיטה" (לזכר אהרן אהרנסון), ערוגות רבקה (לזכר רבקה אהרנסון), קריית חינוך ע"ש אפרים ומלכה אהרנסון, מתחם בית התותחן שבו ניצב גם מבנה (המבנה המקורי שממנו היו מאותתים לאונייה מנגם אם היא יכולה לבוא על ידי מצב החלון – סגור או פתוח), שבו תצוגה לזכרו של אלכסנדר אהרנסון. כמו כן, מקדם מוזיאון ניל"י הוצאת ספרים שונים העוסקים בניל"י ובאנשיה. ארכיון בית אהרנסון עומד לרשות הציבור הרחב ובמהלך השנים נכתבו ונכתבות עבודות אקדמיות ואחרות תוך הסתייעות בו.
הצומת מדרום מערב לרפיח, שהיה צומת מרכזי בדרך ליישובי חבל ימית, נקרא עד מסירת סיני צומת אבשלום, על שם אבשלום פיינברג, שגופתו נמצאה בסמוך. לאחר 1982 הועתק השם מזרחה, לצומת כביש 10 (כביש הגבול עם מצרים) וכביש 232. הייתה מוצבת ליד צומת כפר הרא"ה. בשנת 2010, בשל הצורך בהרחבת הכביש הסמוך, הועבר האתר בשלמותו לפארק נחל חדרה. המושב גבעת ניל"י ליד זכרון יעקב קרוי על שם ארגון ניל"י. כפר אהרן על-שם אהרן אהרנסון, מרכז אבשלום על שמו של אבשלום פיינברג, היישוב ניל"י שבדרום-מערב שפלת השומרון, ורחובות רבים בערי הארץ השונות על שם הארגון ומנהיגיו. כמו כן, נכתבו שירים על אודות המחתרת.
לקריאה נוספת
מחקר ועיון
אליעזר ליבנה, יוסף נדבה, יורם אפרתי, ניל"י - תולדותיה של העזה מדינית, שוקן, 1961. מהדורה שנייה (מ-1981) בעלת עדיפות.
יעקב יערי-פולסקין, פרשת ניל"י, עידית, 1958. במהדורות קודמות נקרא הספר מרגלים או גיבורי המולדת (שומרון, 1930), וכמו כן ניל"י (מסדה, 1937).
בן-ציון דינור ואחרים, ספר תולדות ההגנה, כרך ראשון, עמ' 353–386, הוצאת מערכות, 1954.
אליעזר ליבנה, אהרון אהרנסון: האיש וזמנו, מוסד ביאליק, 1969.
שלמה בן אלקנה, אבשלום פיינברג שב מן המדבר, רשפים, 1987.
שמואל כץ, הרשת: ההגדה לבית אהרנסון, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000.
יגאל שפי, הממד המודיעיני בכיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, 1914-1918, עמ' 185–195, אוניברסיטת תל אביב, 1993.
אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך ב':
פרק ק"א, הריגול לטובת אנגליה ומנהיגיו, משה סמילנסקי 1916 - 1917
פרק ק"ב, הרדיפות בשל חשד ריגול, י. ציגל לבני, 1917 -1918
יאיר אורון, הבנאליות של האדישות: יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; פרק ד: קבוצת ניל"י ויחסה לארמנים, עמ' 151–202, הוצאת דביר, 1995.
עזיז בך, אליעזר טאובר (תרגום), מודיעין וריגול בסוריה, לבנון וארץ ישראל במלחמת העולם (1913-1918), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1991.
יומנים, מכתבים וזיכרונות
חייל פשוט (אלכסנדר אהרנסון), שרה: שלהבת ניל"י, אחיאסף, 1943.
אהרן אהרנסון, יורם אפרתי (עורך), יומן אהרון אהרנסון, קרני, 1970.
אבשלום פיינברג, אהרן אמיר (עורך), אבשלום - כתבים ומכתבים של אבשלום פיינברג, שקמונה, 1971.
איתן בלקינד, כך זה היה... - סיפורו של איש ניל"י, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1977.
סיפורת לילדים ולמבוגרים
דבורה עומר, שרה, גיבורת ניל"י, י. שרברק, 1967.
יעקב גורן, תחנת עתלית: ניל"י, ירון גולן, 1991.
גבריאלה אביגור-רותם, אדום עתיק, כנרת-זמורה, 2007.
נאוה מקמל-עתיר, אות מאבשלום, הוצאת ידיעות ספרים, 2009.
אורה מורג, בעקבות מפות המדבר, בהוצאת ידיעות אחרונות, 2010.
קישורים חיצוניים
דף המכיל מידע על ניל"י, ספריית מט"ח.
ארגון ניל"י, אתר סנונית.
אסנת ברעוז, מאמר על ארכיון בית אהרנסון, המפרט את החומר הנמצא שם.
אלכסנדר אהרנסון, עם הטורקים בארץ ישראל, מתוך פרויקט גוטנברג. באנגלית.
מכתב של שרה אהרנסון לאחיה רבקה ואלכס, סרטון, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
ניל"י – כתבות ומאמרים בבלוג הספרייה הלאומית
פרופ' אהוד מנור, הסיפור האמיתי של מחתרת ניל"י ומלחמת העולם הראשונה - פרק שני, בפודקאסט על המשמעות
הערות שוליים
*
קטגוריה:ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:התקופה העות'מאנית בארץ ישראל
קטגוריה:מחתרות בארץ ישראל
קטגוריה:ביון במלחמת העולם הראשונה | 2024-08-22T22:27:09 |
קז"ש | REDIRECT קצב זניתי לשעה | 2004-07-14T06:57:18 |
קצב זניתי לשעה | באסטרונומיה, הקצב הזניתי לשעה (קז"ש) של מטר מטאורים הוא מדד של עוצמת המטר: זהו מספר המציין כמה מטאורים ייראו בשעה אחת בתנאי תצפית מיטביים, כלומר במקום חשוך עם שמיים נקיים. הספירה היא רק של מטאורים הניתנים לצפייה בעין ללא ציוד עזר, כלומר, מטאורים שדרגת הבהירות נראית שלהם קטנה מ־6.5 (שזו בקירוב דרגת הבהירות המרבית שבה יכולים בני אדם להבחין בתנאי תצפית מיטביים) ובהנחה שנקודת הרדיאנט (radiant) של המטר נמצאת בזנית. בפועל מספר המטאורים הנצפים בשעה יהיה קטן יותר, משום שרק לעיתים נדירות (ולזמן מוגבל) נמצאת נקודת הרדיאנט בזנית ממש. ככל שנקודת הרדיאנט קרובה לאופק, וככל שהצופה קרוב למקורות אור (או שהירח נמצא בשמים), כך ייראו פחות מטאורים.
ניתן לחשב את הקצב הזניתי לשעה על ידי תצפית ישירה ואז חישובו באמצעות הנוסחה:
כאשר:
הוא הקצב שנצפה בפועל (מספר המטאורים שנצפה מחולק בזמן התצפית בשעות).
הוא גורם תיקון כאשר לא ניתן לצפות בכל השמים (למשל עקב עננים או עצים/בניינים המסתירים חלק משדה הראיה) ו- הוא האחוז משטח השמים שלא ניתן לצפייה. לדוגמה, אם רבע מהשמים מעוננים אז - .
הוא גורם תיקון כאשר הצופה לא מסוגל להבחין בעצמים עם דרגת בהירות גבוהה מ- ו- הוא גודל המאפיין כמות המטאורים על פי בהירותם.
לדוגמה, עבור וצופה שמסוגל להבחין בעצמים עם בהירות מדרגה 6.0 לכל היותר, צריך להכפיל ב-.
הוא גורם התיקון למיקום של נקודת הרדיאנט של המטר ו- הוא הגובה של נקודת המוצא מהאופק במעלות.
לדוגמה, אם נקודת הרדיאנט נמצאת בגובה של 30° מעל האופק צריך לחלק את תוצאת המדידה ב-.
הערות שוליים
*
קטגוריה:אסטרונומיה תצפיתית
קטגוריה:מידות אסטרונומיות | 2022-06-14T00:51:28 |
חבורת מנה | באלגברה, חבורת מנה היא חבורה המתקבלת מ"קיפול" האיברים של חבורה נתונה, בהתאמה לתת-חבורה נורמלית. הבניה של חבורות מנה היא מן הבניות היסודיות ביותר בתורת החבורות (ובאלגברה בכלל), וחבורות המנה מופיעות באופן טבעי בכל מקום שבו מוגדר הומומורפיזם מחבורה לחבורה אחרת, או כאשר חבורה פועלת על מרחב.
הגדרה
תהא חבורה ותהא תת-חבורה נורמלית שלה. הנורמליות פירושה שלכל איבר בחבורה, המחלקות שוות זו לזו. נתבונן באוסף המחלקות .
כפל הקבוצות מראה שהפעולה מחזירה איבר של , ואינה תלויה בנציגים. פעולה זו הופכת את לחבורה, הנקראת "חבורת המנה של ביחס ל-". האיבר האדיש בחבורה זו הוא הקבוצה .
הוכחה כי חבורה ביחס לכפל מחלקות:
הפעולה אסוציאטיבית משום שלכל מתקיים לפי אסוציאטיביות הכפל ב-.
המחלקה היא איבר יחידה של הפעולה, משום שלכל מתקיים .
לכל יש איבר הופכי, – שהרי .
חבורת המנה איננה תת-חבורה של . איבריה הם תת-קבוצות של ולא איברים של .
הסדר
הסדר של חבורת המנה הוא האינדקס של בתוך , שאותו מסמנים ב-, ומתקיים . כאשר סופיות, האינדקס שווה ל- – מנת הסדרים של . העובדה שסדר זה חייב להיות שלם מוכיחה, למעשה, את משפט לגראנז'.
דוגמאות
, ואילו .
נביט ב-, חבורת המספרים השלמים עם פעולת החיבור, ובתת-החבורה שלה , חבורת כל המספרים הזוגיים עם פעולת החיבור.
זוהי תת-חבורה נורמלית שכן חילופית ולכן כל תת-חבורה שלה נורמלית.
ל- שתי מחלקות: . לכן , כלומר חבורת המנה איזומורפית לחבורת השלמים מודולו 2 (שהיא החבורה היחידה בת שני איברים עד כדי איזומורפיזם).
ובאופן כללי , כאשר היא תת-החבורה של הכוללת את האיברים המתחלקים ב-.
מסמנים ב- את חבורת המטריצות ההפיכות מסדר מעל השדה , וב- את חבורת המטריצות שהדטרמיננטה שלהן שווה ל-1. השנייה היא תת-חבורה נורמלית בראשונה, וחבורת המנה איזומורפית לחבורה הכפלית של השדה.
קבוצת המנה
את אוסף המחלקות השמאליות אפשר לבחון לכל תת-חבורה , גם אם היא אינה נורמלית ב-. חשיבותה העיקרית של קבוצה מסוג זה היא בכך שהחבורה פועלת עליה פעולה טרנזיטיבית, , כאשר המייצב של הנקודה הוא החבורה עצמה. מתברר שכל קבוצה שעליה פועלת באופן טרנזיטיבי איזומורפית לקבוצת מנה מן הטיפוס הזה.
ראו גם
משפטי האיזומורפיזם
חוג מנה
אלגברת מנה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תורת החבורות | 2023-12-28T06:22:49 |
נילי | הפניה ניל"י | 2008-11-09T00:02:32 |
יום חמישי השחור | יום חמישי השחור הוא כינויו של 24 באוקטובר 1929, היום שבו קרסה לראשונה מזה זמן בורסת המניות של ניו יורק, קריסה שסימנה את תחילתו של השפל הגדול.
לעיתים קוראים להתמוטטות גם "יום שלישי השחור", מכיוון שחמישה ימים לאחר "יום חמישי השחור" התרחשה התמוטטות נוספת, אשר הביאה להתפשטות בהלה ציבורית, שתוצאותיה היו הרות גורל לכלכלה האמריקאית. קיימת מחלוקת בקרב היסטוריונים וכלכלנים, מה היה תפקיד התמוטטות הבורסה בפרוץ "השפל הגדול" בארצות הברית: האם הייתה גורם מכונן, או שמא רק אחד ממאפייני השפל הגדול. לאחר התמוטטות הבורסה היו שרויים משקיעים רבים בחובות.
הנפילה באה בעקבות השקעות כבדות של מיליוני אמריקאים בבורסה לניירות ערך בניו יורק. השקעה זו גרמה לעליית שערי המניות למחירים מוגזמים ולא מציאותיים, ועלייתם של המחירים עודדה אנשים נוספים להשקיע, בציפייה שהמחירים ימשיכו לעלות. אפילו הבנקים השתתפו ביצירת הבועה הכלכלית הזו, כשסיפקו אשראי זול ומימנו את השקעותיהם של ההמונים בבורסה.
ב־29 באוקטובר 1929, הבועה התנפצה סופית והציבור המבוהל החל למכור את המניות שבידו בצורה היסטרית. 13 מיליון מניות נמכרו במהלך אותו היום, כאשר אנשים ניסו נואשות להיפטר ממניותיהם לפני שהן יהפכו לחסרות ערך. במהלך הימים הבאים נמכרו עוד 30 מיליון מניות, מחירי המניות קרסו, ובכך הפכו מיליוני משקיעים לחסרי כל.
הבנקים אשר הלוו כספים רבים למימון רכישת מניות, מצאו עצמם בחובות כבדים (שכן החייבים לא יכלו להחזיר את ההלוואות שלקחו), דבר שגרם לבנקים רבים להגיע לפשיטת רגל. מיליוני אנשים איבדו את חסכונותיהם, עסקים איבדו את מסגרת האשראי שלהם ונסגרו, וכך הפכו מיליוני אנשים למחוסרי עבודה ופרנסה.
הקריסה החמירה בצורה דרמטית את המצב הכלכלי הרעוע גם כך, והיוותה תרומה משמעותית ל"שפל הגדול".
ראו גם
ניו דיל
קריסת וול סטריט 1929
קישורים חיצוניים
יום חמישי השחור - 1929, About.com
קטגוריה:שוק ההון האמריקאי
קטגוריה:השפל הגדול
קטגוריה:1929 בארצות הברית | 2024-03-10T17:45:12 |
מרקנה | אצטדיון מריו פיליו (בפורטוגזית: Estádio Mário Filho), המכונה מרקנה (Maracanã), הוא אצטדיון כדורגל מהגדולים בעולם, הנמצא בריו דה ז'ניירו שבברזיל. האצטדיון מכיל 78,838 מקומות ישיבה והוא מגרשן הביתי של הקבוצות פלמנגו ופלומיננסה וכן של נבחרת ברזיל בכדורגל.
היסטוריה
האצטדיון נבנה לקראת גביע העולם בכדורגל ב-1950, והכיל במקור מקום לכ-200 אלף צופים, כשחלק מהיציעים יועדו לעמידה. במשחק בין נבחרות ברזיל ואורוגוואי בבית הגמר של אותו טורניר צפו 199,854 צופים, מספר שיא של צופים במשחק כדורגל בכל הזמנים.
ב-19 ביולי 1992 התמוטט אחד היציעים העליונים וגרם למותם של שלושה צופים ולפציעתם של 50 נוספים. לאחר האסון תכולת הקהל באצטדיון הוקטנה משמעותית כאשר במהלך שנות ה-90 הותקנו בו מושבים. לאחר יום השנה ה-50 להקמתו של האצטדיון נערכו בשנת 1999 שינויים שהגדילו את תכולתו לכ-103,000 צופים.
ב-14 בינואר 2000 אירח האצטדיון את משחק הגמר הראשון של גביע העולם לקבוצות בו ניצחה קורינתיאנס את ואסקו דה גאמה 3–4 בבעיטות הכרעה מ-11 מטר.
בין 2005 ו-2006 נסגר האצטדיון לצורך שיפוץ מקיף. האצטדיון נפתח מחדש בינואר 2007 כשהוא מכיל 95,000 מקומות ישיבה וללא מקומות עמידה. האצטדיון אירח את טקס פתיחת המשחקים הפאן-אמריקאיים שהתקיימו בעיר באותה השנה.
אצטדיון זה אירח מלבד אירועי ספורט גם אירועים מוזיקליים, ביניהם את רוק בריו, והופעות של פרנק סינטרה (ב-1980) ופול מקרטני (ב-1990).ממוזער|250px|מבט אווירי, 2014|ימיןלקראת האירועים הבינלאומיים מונדיאל 2014 ואולימפיאדת ריו 2016 עבר האצטדיון מתיחת פנים, שכללה בנייה מחדש של היציעים קרוב יותר לכר הדשא, החלפת המושבים, תוספת מסכי תצוגה גדולים, הרחבת שטח הקירוי של היציעים עד לכר הדשא, הקמת תאי VIP, וכן שינויים בפנים ובסביבת האצטדיון. בתום השדרוג עמדה תכולת האצטדיון על 78,838 מקומות ישיבה.
האצטדיון נחנך מחדש ב-27 באפריל 2013. משחק הבכורה הבינלאומי הראשון שהתקיים בו היה משחק ידידות בין נבחרות ברזיל ואנגליה שהסתיים בתוצאה 2:2, ב-2 ביוני 2013.
האצטדיון אירח חלק ממשחקי גביע הקונפדרציות 2013, ואירח בין היתר את משחק הגמר של הטורניר. בנוסף הוא אירח את גמר מונדיאל 2014 ושנתיים לאחר הוא ארח את טקס הפתיחה והסיום וגמר טורניר הכדורגל של אולימפיאדת ריו 2016. טורנירי קופה אמריקה 2019 ו-2021 נערכו בברזיל, ואצטדיון המרקנה אירח כמה משחקים כולל שני הגמרים.
קישורים חיצוניים
המרקנה באתר הרשמי של מונדיאל 2014
תמונות נוספות של האצטדיון באתר World Stadiums
תמונות נוספות של האצטדיון באתר The Stadium Guide
קטגוריה:ריו דה ז'ניירו: אצטדיוני כדורגל
קטגוריה:ריו דה ז'ניירו: אצטדיונים ומתקני ספורט
קטגוריה:מונדיאל 1950
קטגוריה:מתקני אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)
קטגוריה:אצטדיוני מונדיאל 2014
קטגוריה:אצטדיונים ומתקני ספורט לאומיים
קטגוריה:פלמנגו (כדורגל)
קטגוריה:פלומיננסה | 2024-06-16T08:50:47 |
חוק אמפר | חוק אמפר הוא חוק פיזיקלי מתחום האלקטרומגנטיות, אחד ממשוואות מקסוול, שנתגלה על ידי אנדרה מרי אמפר (André-Marie Ampère), פיזיקאי צרפתי צעיר בתחילת המאה ה-19. על פי חוק אמפר, מקורות השדות המגנטיים הם זרמים חשמליים. מבחינה זו הוא מקביל לחוק גאוס, הקושר את עוצמתו של שדה חשמלי לעוצמת המטען שיוצר אותו. החוק הוכלל כעבור כמה עשרות שנים עבור זרמים חשמליים משתנים, על ידי הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלרק מקסוול. מקסוול הכליל את הנוסח המוקדם של אמפר שזרם חשמלי הוא מקור לשדה מגנטי, לאמירה כללית יותר לפיה מקור של שדה מגנטי הוא שדה חשמלי המשתנה בזמן. חוק אמפר מהווה הכללה כלשהי לחוק ביו-סבר כשם שחוק גאוס מהווה הכללה כלשהי לחוק קולון.
חוק אמפר המקורי
ממוזער|שמאל|זרם חשמלי המייצר שדה מגנטי.
חוק אמפר המקורי קובע כי קיים יחס ישר בין הזרם החשמלי העובר דרך עקומה סגורה לבין השדה המגנטי המשיק לעקומה הנוצר כתוצאה מהזרם הזה: : .
בהצגה אינטגרלית, ניתן לנסח את החוק כך: האינטגרל המסלולי של השדה המגנטי לאורך מסלול סגור שווה לזרם (סך השטף של צפיפות הזרם) העובר דרך כל משטח הנשען על מסלול זה. בניסוח מתמטי:
כאשר הוא קבוע פרמאביליות הריק.
על ידי שימוש במשפט סטוקס מקבלים את הצורה הדיפרנציאלית:
דוגמה – שדה מגנטי סביב תיל אינסופי
במקרה בו יש סימטריה גלילית, והזרם במקביל לציר הסימטריה (כגון זרם הזורם בתיל ישר ואינסופי), נוח לבחור מעגל ברדיוס שמרכזו עובר בציר הסימטריה, ולחשב סביבו את השדה המגנטי המשיק. את כיוון השדה אפשר למצוא באמצעות כלל יד ימין. משיקולי סימטריה נובע שבכל נקודה סביב המעגל השדה קיים אותו שדה, ובפרט גודלו שווה. לכן, , ומכאן:
ביחידות cgs:
חוק אמפר המתוקן
ממוזער|שמאל|200px|דוגמה המראה את המשטחים S1 ו-S2, החולקים את אותה שפה S∂. עם זאת, S1 "מנוקב" על ידי זרם, בעוד ש-S2 לא מנוקב
האמור לעיל נכון כל עוד השדה החשמלי איננו משתנה בזמן (או ששינויו קטן ביותר – הקירוב האלקטרוסטטי). כאשר השדה החשמלי משתנה בזמן, נוצר שדה מגנטי כתוצאה מהשראה אלקטרומגנטית, בנוסף לזה הנוצר על ידי הזרם. במקרה זה, יש לתקן את החוק.
הצורך בתיקון, כמו גם התיקון עצמו, נתגלה על ידי הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלרק מקסוול, אשר שם לב לבעיה בחוק אמפר המקורי כאשר משתמשים בו לתיאור טעינה או פריקה של קבל. מקסוול שם לב שהחוק (בצורתו האינטגרלית) מוביל לסתירה כאשר משתמשים בו עבור משטחים שונים הנשענים על אותו מסלול סגור: אם נבחר את המסלול שלנו כך שיקיף קטע של חוט ליד הקבל, והמשטח שדרכו אנחנו מחשבים את שטף צפיפות הזרם עובר דרך אמצע הקבל (המשטח באיור), אז שום קו שזורם בו זרם לא יעבור דרך המשטח, ולכן צד ימין של חוק אמפר יהיה . לעומת זאת, אם נבחר את המשטח שדרכו אנחנו מחשבים את שטף שיעבור דרך התייל (המשטח באיור), אז, כאשר קבל נטען או נפרק יעבור זרם דרך המשטח, וזה יצור שדה מגנטי עם רוטור לא-אפסי, והרי לנו סתירה.
דרך נוספת להציג סתירה זאת היא באמצעות משפטי האנליזה הווקטורית: אם ניקח דיברגנץ משני צידי הנסוח הדיפרנציאלי של החוק, הדיברגנץ של הרוטור שבצד שמאל של יהיה 0 (על פי הזהות ), אך הדיברגנץ של צפיפות הזרם (צד ימין של החוק) לא בהכרח שווה לאפס.
כתוצאה משיקולים אלה ומניתוח מתמטי תוך שימוש במודל מכני, קיבל מקסוול את חוק אמפר המתוקן, הנקרא גם חוק אמפר-מקסוול:
ובצורתו האינטגרלית:
הגודל נקרא צפיפות זרם העתקה (כמו ש־ הוא צפיפות זרם "רגיל"), זכר למודל המכני של מקסוול, ומסומן לעיתים . תוך שימוש בסימון זה, חוק אמפר-מקסוול בצורתו הדיפרנציאלית נראה כך:
גילוי זה של השראת שדה מגנטי על ידי השתנות של השדה החשמלי חתם את משוואות מקסוול וסלל את הדרך לגילויים של גלים אלקטרומגנטיים, ובפרט להסברת אופיו הגלי של האור, אשר התגלה בניסוי יאנג ב-1802.
הסטיה מחוק אמפר המקורי נובעת מהצטברות של מטען (כמו למשל במקרה של הקבל המתואר מעלה). לכן סטיה זאת היא משמעותית רק כאשר יש הצטברות משמעותית של מטען. בעוד שבמעגלים חשמליים עובר מטען רב, המטען המצטבר במקום מסוים הוא בדרך כלל קטן בהרבה. לכן קשה למדוד את הסטיה מהחוק. הדבר גם מתאים לכך שהמקדם של איבר התיקון בנוסחה () קטן מאוד ביחס לשאר הגדלים שבנוסחה. מקסוול הגיע לחוק המתוקן משיקולים תאורטיים, ולא באמצעות ניסוי. אישור חוק מקסול באמצעות ניסוי היה אתגר משמעותי בגלל שהתיקון קטן מאוד.
חוק אמפר ביחידות cgs
ביחידות cgs, זוהי הצורה הדיפרנציאלית של החוק, כולל התיקון של מקסוול:
היא מהירות האור בריק.
זוהי הצורה האינטגרלית של החוק (כולל התיקון של מקסוול):
ראו גם
משוואות מקסוול
חשמל
מגנטיות
חוק ביו-סבר
חוק גאוס למגנטיות
חוק פאראדיי
חוק גאוס
קישורים חיצוניים
חוק אמפר
חוק אמפר הגרסה הכללית של מקסוול
עוד על חוק אמפר
קבועים בחשמל ומגנטיות
חוק אמפר כנגזרת של משוואות מקסוול השנייה
אמפר
קטגוריה:מגנטיות
קטגוריה:משוואות דיפרנציאליות | 2024-09-16T21:19:39 |
פרסאידים | מטר פרסאידים (Perseids) הוא מטר מטאורים חזק המתקיים בין 17 ביולי ל-24 באוגוסט, כאשר כדור הארץ חולף דרך שובל האבק שמותיר אחריו השביט סוויפט-טאטל (Swift-Tuttle). הפרסאידים קרויים כך משום שנקודת ההקרנה (radiant) שלהם נמצאת בקבוצת הכוכבים פרסאוס.
המטר ניתן לצפייה מאמצע יולי, ושיאו בין 9 ל-14 באוגוסט, תלוי במיקום המסוים של השובל. במהלך השיא ניתן לראות יותר מ-60 מטאורים בשעה. הם נראים בכל כדור הארץ, אולם עקב מיקום המסלול של השביט סוויפט טאטל, הוא ניתן לצפייה בעיקר בחצי הכדור הצפוני. כמו במטרי מטאורים רבים, קצב הפגיעה גבוה יותר בשעות שלפני השחר, מאחר שהחלק של כדור הארץ הפונה לכיוון התנועה סביב השמש נתקל ביותר מטאורים. רוב הפרסאידים נגוזים בהגיעם גבוה יותר מ-80 ק"מ.
מטר הפרסאידים הוא מטר המטאורים הנוח ביותר לצפייה בחצי הכדור הצפוני, גם לצופים שאינם מנוסים בתחום:
זהו אחד משני מופעי מטר המטאורים השנתיים החזקים ביותר (השני הוא מטר הג'מינידים, בדצמבר).
המטר מתרחש בשיא הקיץ, כך שישנו סיכוי נמוך לעננות גבוהה בשמי ישראל, וכן מזג האוויר מאפשר לצפות בנוחות בשמים.
ממוזער|פרסאידים באזור מצפה החורבות ליד עזוז 2022נקודת ההקרנה שלו ("נקודת־המוצא" המדומה של כל המטאורים) נמצאת גבוה בשמים בקווי־הרוחב הצפוניים, ולפיכך עולה קצב המטאורים הנצפה.
הפרסאידים של 2004
ממוזער|שמאל|פרסאידים ממכתש רמון (2016), בחזית מכונת כרייה ישנה.
בשנת 2004 היו שני שיאים לפרסאידים. השיא הרגיל היה, כבכל שנה, ב־12 באוגוסט בערך בשעה UTC 11:00 (14:00 לפי שעון ישראל), כלומר לאחר הזריחה בישראל. אך היה גם שיא נוסף, ב־11 באוגוסט בשעה UTC 21:00 (חצות לפי שעון ישראל): בערך בזמן הזה חלף כדור הארץ דרך שביל־אבק חדש יחסית, שהושאר מאחור על ידי סוויפט-טאטל בשנת 1862. קצב המטאורים הנצפה בזמן הזה היה כ־60 מטאורים בשעה.
הפרסאידים של 2007
בשנת 2007 נצפה שיא למטר הפרסאידים ביום שני, ה-13 באוגוסט, בשעה 3:00 בקירוב, על פי שעון ישראל. יש לציין כי בשנה זו התצפית הייתה נוחה ביותר, שכן הירח היה במולדו ולא הפריע לצופים, שיכלו לצפות בפרסאידים גם מאזורים מיושבים (בעיקר בחופי הים).
הפרסאידים של 2008
בשנת 2008 היו שני שיאים למטר הפרסאידים, הראשון השיא הרגיל, שהיה חלש יחסית עם קז"ש של כ-80, והשני, שיא לא צפוי, שהופיע בהפתעה לילה לאחר ליל השיא, והגיע לקז"ש של כ-130 למשך זמן קצר.
הפרסאידים של 2009
בשנת 2009 ניתנו מספר תחזיות מפי אסטרונומים מובילים בתחום המטאורים, לפעילות חזקה מהרגיל של הפרסאידים. התחזיות התממשו, והופיעו שלושה שיאים שונים במהלך 24 שעות, בקז"ש של 160, 200 ו-220. עקב התחזיות המטר קיבל פרסום רב בעולם, אשר חלחל גם לישראל, למרות שהתנאים לראותו בשנה זו היו נחותים, עקב מופע ירח גדול, ובמיוחד בישראל, עקב שעות שיא לא מתאימות. לכן על אף הציפיות הגדולות, היה זה מטר פרסאידים חלש יחסית מנק' מבטו של צופה בישראל, שלא זכה "להרגיש" את ההתפרצויות.
הפרסאידים של 2012
ב-2012 ניתן היה לצפות בפרסאידים מישראל בלילות שבין 11 באוגוסט לבין 13 באוגוסט. במקומות שבהם לא היה זיהום אור ניתן היה לצפות במספר של עד כ-200 פרסאידים בשעה. בישראל היו מספר תצפיות מאורגנות, המרכזיות שבהן בפארק תמנע בשיתוף האגודה הישראלית לאסטרונומיה וברמת יששכר שבמועצה האזורית הגלבוע.
הפרסאידים של 2028
בשנת 2000 התפרסם מאמר מאת חוקר המטאורים אסקו לייטינן, אשר חזה את התפרצות הפרסאידים בשנת 2004. בנוסף, באותו מאמר נתן החוקר תחזית להתפרצות חזקה מאוד של הפרסיאדים בשנת 2028, שתגיע לרמה של סופת מטאורים, משמע, אלפי מטאורים בשעה. תנאי התצפית באותה שנה יהיו קשים מבחינת אור ירח, אך המופע עדיין צפוי להיות מרשים, והאזור האידיאלי בכדור הארץ לצפות ממנו יהיה בצפון יבשת אמריקה.
קישורים חיצוניים
חטיבת המטאורים של האגודה הישראלית לאסטרונומיה - החטיבה מקיימת תצפיות סדירות, הרצאות ומפרסמת תחזיות למטרות מטאורים.
תחזית מטרות מטאורים עבור ישראל, באתר המועדון האסטרונומי
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מטרות מטאורים
קטגוריה:קבוצת הכוכבים פרסאוס | 2023-10-01T06:44:52 |
תהליך הספרציה-אינדיבידואציה | תהליך ה"ספרציה-אינדיבידואציה" הוא תהליך התפתחותי, המתאר את תהליך התעצבות אישיותו של תינוק בריא כאישיות עצמאית ונפרדת. התהליך נוסח על ידי הפסיכולוגית מרגרט מאהלר והפסיכואנליטיקאי פיטר בלוס, והוא מתאר את שלבי ההתפתחות הרצויה של תינוק עד הגיעו לגיל 3 שנים, בו הוא נפרד מהאם ויוצר אגו וזהות עצמית מובחנים משלו.
בניגוד לרוב הגישות הפסיכואנליטיות, הנשענות רק על ניסיון טיפולי, התבססה מאהלר על תצפיות שיטתיות בילדים, שסבלו מאוטיזם קלאסי או קשר סימביוטי (קשר תלותי מאוד ובלתי ניתן לניתוק מהאם). בתחילה חשבה שהפרעות אלה שונות זו מזו, אך מאוחר יותר הסיקה כי מדובר בשתי דרכי התמודדות שונות עם אותו קושי בסיסי.
למרות שהתיאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית, ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע. קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.
שלבי התהליך
לפי מאהלר, ישנם שני שלבים מקדימים וארבעה שלבים נוספים לתהליך ההיפרדות והאינדיבידואציה:
אוטיזם נורמלי
תקופה בת חודש, בה הילד שקוע אך ורק בעצמו ובצרכיו. טרם נוצרה אצלו ההבנה שצרכיו מסופקים על ידי גורם חיצוני, והוא אינו מסוגל להבחין בין "אני" ל"לא אני".
סימביוזה נורמלית
בחודש השני מתחיל התינוק להבחין בסובב אותו. בין התינוק לאם מתחיל קשר סימביוטי לתקופה בת כחצי שנה, בה שניהם "מתואמים" להפליא, והתינוק איננו מסוגל להבחין בין פעולותיו שלו לבין פעולות האם הממוענות אליו.
הבחנה (דיפרנציאציה)
בתום חצי השנה הראשונה לערך ללידתו של התינוק, הסימביוזה מגיעה לידי סיום. התינוק פחות תלוי באמו, מתחיל לזחול, לטפס ולהזדקף, והתיאום בין תנועות רגליו, פיו ועיניו הולך ומשתכלל – דבר המאפשר לו לשאוב הנאה מהעולם הסובב אותו. הוא מקפיד לשמור על קרבה לאם וחוקר את פניה וגופה. על האם להתאים את עצמה לצרכיו החדשים.
אימון
מגיל 10 עד 15 חודשים, הילד מתחיל להתרחק יותר מאמו, לומד ללכת, ומקבל את פניהם של אנשים מוכרים נוספים. לעיתים התינוק הופך שקוע מאוד בענייניו, עד כי נדמה שקיום האם נשכח לחלוטין, אך לפרקים יחזור ויחפש את מגע האם וקרבתה לשם קבלת מענה רגשי.
התקרבות מחדש
שלב ההתקרבות מחדש, שנקרא גם רפרושמאן (מצרפתית, Rapprochement), מתרחש בגיל 14–24 חודשים. הילד מסוגל להתרחק מאמו, אך הוא מעדיף לחפש את קרבתה באופן פעיל, בדומה למחזר המנסה לגרום לאהובתו עניין. הוא מפגין רכושנות כלפיה, ונהנה מקשרים חברתיים. בהיעדר האם הוא נעשה פעלתני מאוד, כנראה על מנת להגן מפני רגשות עצבות שמעוררת הפרידה. בשלב זה מופיע "משבר ההתקרבות מחדש", בו מבין הילד שרצונותיו לא תמיד חופפים לאלה של אמו. העימות מתמקד לעיתים קרובות בחינוך לניקיון הסובב את השליטה בצרכים. הילד, שבשלב הקודם הרגיש חלק ממערכת זוגית כל-יכולה, תופס כעת את ההכרח שבפרידה הרגשית מהאם, וזאת דווקא בתקופה של התמודדות עם אתגרים שעלולים להיות קשים עבורו. עולה קונפליקט חזק בין הצורך באוטונומיה, לבין הפחד מאובדן אהבתה של האם – שעשוי לגרור התקפי זעם ויחס אמביוולנטי כלפיה.
גיבוש העצמיות
תהליך נמשך מגיל שנתיים ועד שלוש. בגיל זה התינוק מצליח להשיג אינדיבדואליות ומידה מסוימת של קביעות אובייקט רגשית – הוא מפנים את האם באופן חיובי ויציב, וכך מצליח לתפקד בנפרד ממנה. נוצרת אינטגרציה בין "האם הטובה" לבין "האם הרעה", בזכות תהליך מורכב ומתמשך, המותנה ברכישת אמון, יכולת לייצוג סמלי וביטוי מילולי. בהדרגה, התינוק מפתח גם ייצוג פנימי של עצמו.
מאהלר מסבירה בעיות רגשיות כקשורות לכשל בתהליכי הסימביוזה וההיפרדות. מחד, ישנם ילדים אשר לא למדו לייחד את האם על פני זר, והם רואים בה "אובייקט ניתן להחלפה". מאידך, ישנן בעיות שיכולות להעיד על קושי בהתנתקות, כגון פחד גדול ללכת לבית הספר.
ביקורת
הביקורת על מהאלר נמתחת על היעדר ההתייחסות למרכיבים קוגניטיביים (בניגוד חריף למודל ההתפתחות של ז'אן פיאז'ה, בן אותה התקופה) וכן להתעלמותה מתפקידו הפעיל של הילד בתהליך הספרציה אינדיווידואציה.
ראו גם
תאוריית יחסי אובייקט
תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה
לקריאה נוספת
Mahler, M. S. (1994). Separation-Individuation: The Selected Papers of Margaret S. Mahler. Northvale, New Jersey: J. Aronson
רוני סולן (1992) 'יחד' כאינטגרציה של התלכדות ונפרדות ביחסי אובייקט ונרקיסיזם, שיחות ו' (3): עמ' 205
רוני סולן (2007) חידת הילדות, מודן הוצאה לאור, עמ' 129–162
פיטר בלוס, (1967). The second individuation process of adolescence. Psychoanalytic Study of the Child, 162-186
קישורים חיצוניים
ספרציה-אינדיבידואציה, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
אביב נוף, תהליך הספרציה והאינדיבידואציה: התאוריה של מרגרט מאהלר במבט משנות האלפיים, באתר האוניברסיטה הפתוחה
חיים עמית, פרדוקס הפרידה - להתקרב לילדים ולהתרחק מהם, בעת ובעונה אחת, מתוך ספרו "הורים כבני אדם" (1997), באתר "עמית בעין החורש"
גלית לוי, נפרדנו כך, באתר דוקטורס
הערות שוליים
קטגוריה:פסיכואנליזה
קטגוריה:פסיכולוגיה התפתחותית
קטגוריה:מחקר הילדות | 2024-04-27T12:28:36 |
וסקו דה גמה | REDIRECT ואסקו דה גאמה | 2004-11-17T12:17:16 |
ורסאי | שמאל|ממוזער|250px|קתדרלת סן לואי
שמאל|ממוזער|250px|עיריית ורסאי
שמאל|ממוזער|250px|ה"אורנז'רי" (חצר לגידול תפוזים) בארמון ורסאי, מבט לכיוון דרום מזרח
ורסאי (בצרפתית: Versailles) היא עיר הסמוכה לפריז, צרפת. בעבר הייתה ורסאי עיר הבירה הלא רשמית של צרפת, וכיום היא פרוור של פריז ועיר בעלת חשיבות אדמיניסטרטיבית. העיר היא עיר הבירה של מחוז (département) איוולין (Yvelines). בעיר התגוררו 85,726 תושבים בשנת 1999, ומספרם הוערך ב-86,400 בשנת 2005. מספרים אלה מבטאים ירידה באוכלוסיית העיר (בשנת 1975 היו בה 94,145 תושבים).
ורסאי כבירת צרפת
אף שפריז הייתה בירת צרפת דה יורה, וארמון המלך הרשמי היה ארמון הלובר, ורסאי הייתה דה פקטו עיר הבירה של ממלכת צרפת בין מאי 1682 (החודש בו עבר לואי ה-14 להתגורר בארמון ורסאי) לספטמבר 1715 - זמן מותו של לואי ה-14 והחזרת הבירה לפריז. ביוני 1722 חזרה הבירה להיות ורסאי, עת שהמלך לואי ה-15 שב להתגורר בארמון ורסאי, והיא שימשה כבירה עד אוקטובר 1789, עת נאלץ לואי ה-16 בלחץ ההמון הפריזאי לשוב לפריז. ורסאי הפכה לבירת צרפת ממרץ 1871 (בשל העובדה שעל פריז השתלטה הקומונה הפריזאית), ועד נובמבר 1879.
היסטוריה
השם ורסאי מופיע לראשונה במסמכים משנת 1038. בסוף המאה ה-11 היו במקום כפר חקלאי קטן וכנסייה, ששכנו סביב טירה. מיקומו של הכפר על אם הדרך בין פריז לנורמנדי הביא לשגשוגו. בסוף המאה ה-14, עם תום מלחמת מאה השנים, ובעקבות המגפה השחורה, התגוררו בכפר רק כ-100 תושבים.
בשנת 1561 קיבל מארשל דה לומני, הלורד של ורסאי, רישיון להקים בעיר שוק מדי יום חמישי, וכן ארבעה ירידים בשנה. ירידים ושווקים אלה איפשרו את הפיתוח הכלכלי של העיר.
בשנת 1622 קנה מלך צרפת, לואי ה-13, יער בקרבת העיר, למטרות צייד. בשנת 1624 הורה לפיליבר לה רוי לבנות במקום "טירת צייד קטנה", עשויה לבנים. הטירה הורחבה בין השנים 1632–1634.
בשנת 1634 התגוררו בכפר כ-1,000 תושבים.
בשנת 1661 החל לואי ה-14 לבנות במקום את ארמון ורסאי. ב-22 במאי 1671 הכריז המלך כי כל אחד יכול לקבל בחינם אדמה לבניה בעיר, ובלבד שהוא עומד בשני תנאים:
מס של 5 סול ישולם מדי שנה;
הבית ייבנה לפי תוכניות האדריכל המלכותי, במטרה לבנות עיר בעלת מראה סימטרי; גגות העיר יהיו נמוכים מחצר השיש של ארמון ורסאי, כדי שדבר לא יחסום את הנוף מהארמון.
בניית הארמון וחלוקת האדמות הביאו לגידול באוכלוסיית הכפר. בשנת 1715 התגוררו בוורסאי 30,000 תושבים, בשנת 1744 הגיע מספר התושבים ל-37,000, ובשנת 1789 ל-50,000; ורסאי הפכה לעיר הרביעית בגודלה בצרפת, ומהגדולות בערי אירופה.
ב-5 במאי 1789 נפגשו בעיר חברי שלושת המעמדות, וב-20 ביוני נשבעו חברי המעמד השלישי את שבועת מגרשי הטניס, אשר הובילה לביטול מועצת החקיקה הלאומית, ולביטול הפאודליזם בצרפת בליל 4 באוגוסט 1789. על כן ניתן לומר, שהמהפכה הצרפתית החלה למעשה בוורסאי.
ב-5 באוקטובר 1789 הגיע מפריז המון זועם לארמון, ולמחרת הכריח את משפחת המלוכה לעבור לפריז.
בעקבות אירועי המהפכה, הצטמצמה אוכלוסיית העיר מ-50,000 ל-28,000 נפש (בשנת 1824), ומרבית הרכוש ואוצרות הארמון נמכרו.
נפוליאון לן בארמון ורסאי לילה אחד, והארמון נשאר עזוב עד שהמלך לואי פיליפ הפך אותו למוזיאון ב-1837.
במהלך מלחמת פרוסיה צרפת בשנת 1870 נערכו קרבות לא הרחק מן העיר, והעיר נכבשה. ב-18 בינואר 1871 הכריז הצבא הגרמני בארמון ורסאי על הקמת האימפריה הגרמנית ועל הכתרתו של מלך פרוסיה, וילהלם הראשון, לקיסר גרמניה, באולם המראות.
בשל אירועי הקומונה הפריזאית עברה ממשלת צרפת לוורסאי עד שהמרד דוכא.
בשנת 1901 השתווה מספר התושבים של בעיר למספרם בשנת 1790. לפי סקר שנערך בשנת 1901 התגוררו בעיר 54,982 תושבים.
עם תום מלחמת העולם הראשונה נחתם בארמון הסכם ורסאי.
כיום מהווה העיר פרוור של פריז, אשר מרבית תושביו מתפרנסים מתיירות, או מיוממים לעבודתם בפריז.
אירועים חשובים שאירעו בוורסאי
ב־18 בינואר 1871 הוקמה האימפריה הגרמנית בארמון ורסאי שנכבש על ידי פרוסיה.
ב־28 ביוני 1919 נחתם בארמון ורסאי חוזה ורסאי, לסיום מלחמת העולם הראשונה.
ב־17 ביוני 1939 בוצעה מחוץ לכלא סן פייר, ברחוב ז'ורז' קלמנסו (Georges Clémenceau), ההוצאה להורג הפומבית האחרונה בצרפת. הנידון למוות היה אז'ן ויידמן (Eugene Weidmann), רוצחם המורשע של שישה בני אדם. ההוצאה להורג בוצעה בגיליוטינה.
גאוגרפיה
ורסאי ממוקמת 17 ק"מ דרומית מערבית לפריז, בגובה שבין 130 ל-140 מטרים מעל פני הים. העיר מוקפת על ידי גבעות מיוערות.
שטחה של העיר ורסאי הוא 26.18 קמ"ר, ונכון לשנת 1999 צפיפות האוכלוסין בעיר הייתה 3,275 נפשות לקמ"ר.
לעיר, שתוכננה בטרם בנייתה, יש רחובות סימטריים וישרים. העיר שימשה מודל לחיקוי בעת תכנונה של העיר וושינגטון.
השדרה המרכזית בעיר, "שדרת פריז" (צרפתית - Avenue de Paris), היא השדרה הארוכה והרחבה בעולם. (המרחק בין חזיתות הבתים במקומות מסוימים הוא 120 מטר)
אתרים
בוורסאי נמצא ארמון ורסאי, הכולל ארמונות וגנים מפוארים, שהוקמו על ידי לואי ה-14 מלך צרפת.
הארמון והגנים הוכרזו על ידי אונסק"ו בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית.
מול הארמון ממוקמות שתי האורוות המלכותיות, האורווה הצפונית מכילה מוזיאון לכרכרות.
במקביל לרחוב מרשל ז'ופר (Maréchal Joffre), מדרום לארמון, ממוקם גן הירקות המלכותי על פני כמה מאות דונמים. בגן זה אפשר לראות "עצים מהונדסים" בצורות שונות, שנועדו להקל על גנני המלך לקטוף את הפרות והירקות ששימשו לבישול ארוחותיו.
מוסדות
בית הספר הגבוה לאדריכלות של ורסאי ממוקם מול ארמון ורסאי, ויש בו מרכז לאמנות עכשווית ותצוגות מתחלפות בנושאי אדריכלות.
קישורים חיצוניים
אתר מועצת העיר ורסאי
תמונות מארמון ורסאי
מידע אודות גני ורסאי
*
קטגוריה:איל-דה-פראנס: ערים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1624 | 2024-07-11T18:24:00 |
התנהגות | התנהגות היא מושג שמתייחס לפעולות או תגובות של אורגניזם, כלומר – יצור חי. ההתנהגות של אורגניזמים היא בררנית, כך שבכל עת ובכל שעה האורגניזם מגיב רק על גירויים מסוימים, מתוך גירויים רבים המופיעים אותה שעה והוא מוציא לפועל רק אחדות מן התגובות האפשריות הרבות אשר עומדות לרשותו. בנוסף על כך בני אדם וחיות אחרות, יכולים להפעיל מערך התנהגויות גמיש גם מעבר לתגובות המשויכות לגירויים ספציפיים. היכולת לווסת את התגובות והפעולות באופן גמיש, לצורך הפקת התנהגויות מושכלות ומכוונות מטרה, מכונה שליטה קוגניטיבית או תפקודים ניהוליים.
הגדרה מדעית של התנהגות
על פי ב. פ. סקינר, "בהתנהגות, אני מתכוון לתזוזה של האורגניזם או של חלקיו הנפרדים בתוך מערכת קואורדינטות, המוכתבת על ידי האורגניזם עצמו, על ידי אובייקטים חיצוניים, או שדות כוח". (1938, p. 6)
התנהגות תמיד מתרחשת בהקשר סביבתי כלשהו, היא לא מתקיימת בריק. ההתנהגות היא תוצאה של יחסי גומלין מורכבים בין האורגניזם לסביבה, והאפיון העיקרי שלה הוא השינוי הסביבתי אותו היא מחוללת. להתנהגות יש טופוגרפיה – תיאורה באמצעות מדדים פיזיים, ועל פי מדע ההתנהגות היא נחשבת כפונקציה של ההשפעות הסביבתיות.
התנהגות יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים מגוונות. היא יכולה להיות גלויה (דיבור, שחייה, ריצה וכו') או נסתרת (מחשבות, דמיון, היזכרות, הצפת רגשות).
מדעני ההתנהגות כיום נוטים לחלק אותה לשני סוגים:
התנהגות תגובתית (רספונדנדטית) – תגובתו של האדם כלפי הסביבה. היא נגרמת על ידי גירוי ונשלטת על ידי מערכת העצבים האוטונומית.
התנהגות אופרנטית – פעולה של האדם כלפי הסביבה. היא מתרחשת (יותר מאשר נגרמת) ונשלטת על ידי מערכת העצבים המרכזית.
התנהגות אנושית
ההתנהגות האנושית מתייחסת לתגובות של אדם יחיד או של קבוצת אנשים לגירויים חיצוניים או פנימיים. תגובות אלו כוללות את כל הפעולות הפיזיות והרגשיות הנצפות של המין האנושי, חברות אנושיות ואנשים בודדים.
על אף שהמניעים היסודיים להתנהגות משותפים אצל בני האדם (עקב אותו מבנה אנטומי בסיסי), דרכי התגובה כלפי אותם הגירויים לרוב שונות בין אדם אחד למשנהו, וזאת משום שכל אדם נחשף להשפעות סביבתיות שונות במהלך חייו. השפעות הסביבה כוללים בתוכם גורמים רבים, כגון: השכלה, תרבות, חינוך, סטרס, מצב כלכלי, מצב משפחתי, מצב חברתי, דת, אקלים ועוד.
מידת המקובלות של ההתנהגות נמדדת ביחס לנורמות חברתיות ומווסתת על ידי אמצעים שונים של שליטה חברתית. החינוך הוא כלי משמעותי של החברה בתהליך החיברות של הדור הצעיר. תהליך זה הוא חלק מרכזי בהתפתחות חברתית. התרבות עצמה נחשבת כאוסף של התנהגויות שגובשו בקהילה מילולית מסוימת.
כאמור, התנהגות אנושית יכולה להיות שכיחה או בלתי רגילה, מקובלת או לא מקובלת מבחינה חברתית. מנהג הוא התנהגות מקובלת בחברה מסוימת. התנהגויות מוזרות ולא רגילות מכונות אקסצנטריות. התנהגות שנמצאת מחוץ לגבולות המקובלים בתרבות מסוימת מכונה טאבו.
הפרעת התנהגות היא הפרעה נפשית המתבטאת בדפוס חוזר ונשנה של פגיעה בזכויות אחרים והפרת נורמות חברתיות. לדוגמה, הפרעת תריסים היא הפרעה התפתחותית התנהגותית בחלונות. מתאפיינת בדפוס חוזר ונשנה של התנהגות נגטיביסטית, מתריסה, מתנגדת ועוינת כלפי דמויות סמכות.
קיימים גם דפוסי התנהגות בעלי מאפיינים ייחודיים, כמו התנהגות פסיבית-אגרסיבית, דחיינות, עצלנות, חוליגניות, חוצפה ואופורטוניזם.
חקר ההתנהגות האנושית
ישנם תחומים רבים במדע אשר חוקרים את ההתנהגות באופן ישיר או עקיף. לדוגמה, פסיכולוגיה וזרמים שונים בתוכה חוקרים את העולם הנפשי של היחיד, והסוציולוגיה מתארת מערכות חברתיות שמשפיעות על היחיד. אנתרופולוגיה מתארת התנהגויות של תרבויות פרימיטיביות, פיזיולוגיה ומדעי המוח חוקרים את התהליכים הביולוגים שמתרחשים בתוך הגוף בזמן ההתנהגות, ביולוגיה אבולוציונית מסבירה את קיום האורגניזם וסוגים מסוימים של התנהגות בתנאים טבעיים.
התחומים העיקריים שחוקרים ישירות את התנהגות היחיד הם ניתוח התנהגות יישומי וביהביוריזם.
התנהגות והתניה
ההתנהגות האדם מושפעת ממורשתו הגנטית, הניסיון הקודם שלו ומהסביבה הנוכחית. זאת משום שהמפגשים של האדם עם הסביבה משנים את אופן ההתנהגות באמצעות השפעה על מערכת העצבים ובכך מאפשרים תהליכים של זיכרון ולמידה. היכולת של מערכת העצבים להשתנות בהתאם להתנסות של האורגניזם בסביבה מכונה הפלסטיות של מערכת העצבים.
ניתוח ההתנהגות עוסק בחקר התפקודי של ההתנהגות של האורגניזם להשפעות הסביבתיות ללא הפניה אל מערכת העצבים. תחום זה עוסק הן בהתנהגויות של בני אדם והן בהתנהגות בעלי חיים. בנוסף לביהביוריזם קיימים תחומי מחקר אשר מתמקדים בעיקר בהתנהגות של בעלי חיים. למשל: פסיכולוגיה השוואתית ואתולוגיה.
מושגים מרכזיים שהתפתחו מתוך התחום הביהביוריסטי הם:
התניה קלאסית – תהליך פיזיולוגי של הסתגלות לסביבה חדשה, בו האורגניזם מגיב עם תגובה בעלת ערך הישרדותי לגירוי חדש. למשל, חיה קטנה שנמצאת ליד שיחים מרשרשים יכולה להיטרף על ידי הטורף שנמצא בהם. אם החיה הקטנה נמלטה מהטורף, בעתיד כאשר היא תשמע רשרוש של שיחים היא תברח מידית. הרשרוש זהו גירוי נייטרלי, ומגע או הופעתו של טורף זהו גירוי ביולוגי מעורר תגובת הימלטות.
התניה אופרנטית – תהליך פיזיולוגי של הסתגלות לסביבה חדשה, דרך שינוי ההתנהגות כתוצאה מהשינויים הסביבתיים אליהם ההתנהגות מובילה.
עיצוב התנהגות – שיטה להקניית דפוס התנהגות מסובך לאדם או לבעל חיים בעזרת פירוק דפוס ההתנהגות לפעולות פשוטות ומתן חיזוק לעשיית כל פעולה כזו.
אילוף כלבים הוא מקצוע העוסק בכלבים מההיבט ההתנהגותי, לרבות הקניית הרגלים והתנהגויות, הכחדתם, עיצובם או עמידה על נסיבותיהם למטרה מעשית.
טיפול התנהגותי – שיטה טיפולית המניחה שהפרעות נפשיות הן תוצאה של דפוסי התנהגות, או הרגלים לא יעילים שנלמדו במהלך החיים. מטרת הטיפול ההתנהגותי היא שינוי דפוסי ההתנהגות של המטופל תוך שימוש בעקרונות ביהייביוריסטים כמו התניה קלאסית והתניה אופרנטית.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי – טיפול רגשי המשלב את הגישה של הטיפול ההתנהגותי עם טיפול קוגניטיבי. לדוגמה: טיפול סלידה.
ניתוח התנהגות יישומי – גישה טיפולית לשינוי דפוסי התנהגות, המבוססת על עקרונות תאוריית הלמידה הביהייביוריסטית. הטיפול בגישה זו כולל עיצוב תוכנית מתן חיזוקים המפעיל את כל סביבת המטופל. התאמת החיזוקים מהסביבה מגבירה את ההסתברות להופעת ההתנהגות הרצויה.
הקהיה שיטתית – שיטת טיפול התנהגותי לטיפול בפוביות באמצעות שילוב של טכניקת הרפיה וחשיפה הדרגתית.
חיקוי הוא התנהגות בה פרט אחד צופה בפרט אחר וחוזר על התנהגותו של האחר. למידת הימנעות היא מושג פסיכולוגי המתאר התנהגות שמתרחשת על מנת למנוע גירוי בלתי נעים (גירוי אברסיבי).
היבטים מוחיים
בימי הביניים החלו לחקור את המוח לאור שינויים בהתנהגות של אנשים שסבלו פגיעת ראש. התפתחות מדעי המוח אפשרה להעמיק את ההבנה אודות הקשר בין המוח להתנהגות.
נוירופסיכולוגיה היא תחום ידע מדעי העוסק בניסיון להבין כיצד מבנה המוח ותפקודו קשורים לתהליכים פסיכולוגיים ספציפיים. בין היתר, היא עוסקת גם בהיבטים מוחיים של התניה והתנהגות.
התנהגות נשלטת על ידי המערכת האנדוקרינית ומערכת העצבים. מורכבות ההתנהגות של האורגניזם קשורה למורכבות של מערכת העצבים שלו. באופן כללי, אורגניזם בעל מערכת עצבים מורכבת הוא בעל יכולת גבוהה יותר ללמוד תגובות חדשות ועל ידי כך להתאים את ההתנהגות שלו ולהסתגל.
מערכת החיזוק היא מכלול המבנים והמסלולים העצביים במוח שיוצרים תחושה של עונג בתגובה לגירויים מסוימים. מערכת זו משפיעה על ההתנהגות בכך שהיא "מחזקת" התנהגויות מסוימות ומגדילה את הסיכוי שיחזרו על עצמן בעתיד.
השפעה תרופתית
מערכת העצבים מורכבת מתאי עצב רבים המקיימים תקשורת רצופה ביניהם ומסוגלים לתקשר גם עם תאים מסוגים שונים.
עיקר התקשורת מתבצע בסינפסה שהיא אזור החיבור בין תא העצב המשדר לתא המטרה הקולט.
בהתאם לכך, רוב התרופות שמשפיעות על ההתנהגות עושות זאת באמצעות השפעה על תהליך ההעברה המתרחש בסינפסה.
תרופות אלו מתחלקות לשני סוגים:
אגוניסט – סוג של תרופה הגורמת לשפעול הפעולה של המוליך העצבי המסוים על התא הבתר-סינפטי.
אנטגוניסט – סוג של תרופה שמתנגד או מעכב את הפעולה של המוליך העצבי המסוים על התא הבתר-סינפטי.
היבטים הסתגלותיים
התנהגות היא תוצאה של השפעות הסביבה (השפעות של הברירה הטבעית והשפעות תלויות חיזוק). ישנם רפלקסים ודפוסי התנהגות מולדים, כגון דפוסי התנהגות הישרדותיים הפועלים בצורה אינסטינקטיבית, אך הרוב המכריע (בעיקר אצל האדם) הוא התנהגות אופרנטית מעוצבת על ידי התוצאות ורפלקסים מותנים. השתייכות לדת כלשהי, או תרבות כלשהי מנותחת כהתניה.
הסוציוביולוגיה חוקרת את הקשר שבין האבולוציה להתנהגות חברתית. אקולוגיה התנהגותית היא תחום מחקר חדש יחסית במדעי החיים, החוקר את ההשפעה האדפטיבית של האקולוגיה, הסביבה ולחצי הבריזה על התנהגות בעלי החיים והסתגלותם לבתי הגידול שלהם.
ראו גם
אנתרופולוגיה
עיצוב התנהגות
כלכלה התנהגותית
ביהביוריזם
פסיכולוגיה חברתית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ביהביוריזם | 2024-04-19T22:14:02 |
אמצעי חיכוך | REDIRECT אמצעי חיכוך (טיפוס) | 2015-09-26T11:09:10 |
איט"ס | REDIRECT האיגוד הישראלי לטיפוס ספורטיבי | 2015-09-26T11:09:11 |
הבונים החופשיים | מסדר הבנייה החופשית (באנגלית: Freemasonary) הוא התאגדות בין־לאומית רחבת־היקף הפועלת כארגון אחווה . הארגון מגדיר את עצמו כ"מסדר בעל תורת מוסר מצועפת במשלים ומתוארת בסמלים". באנגלית נקראים חברי־המסדר בשם "Freemasons" או לעיתים בצורה המקוצרת "Masons" בלבד, והמונח "מסוני" משמש כשם תואר לתיאור דברים הקשורים לבונים החופשיים.
שלושת העקרונות המרכזיים של הבונים החופשיים הם חופש, אחווה, ושוויון בין "האחים" (כפי שמוגדרים חברי המסדר) ובין בני האדם. היות שהארגון מושתת על מוסר, על פי הגדרתו, על האחים לנהוג בהתאם לתפיסה המוסרית תוך הקפדה על אהבת אחים; סיוע (מתן צדקה וחסד); ואמת. חברי הארגון – שרובם המכריע הם גברים – מגדירים את עצמם כאחים באחווה כלל־עולמית.
היסטוריה
שמאל|ממוזער|200px|בונה חופשי אנגלי במאה ה-19
אין ודאות מתי והיכן בדיוק החלו להתגבש הרעיונות שהובילו להקמת הבנייה החופשית, אך מרבית החוקרים סבורים כי מקורה הוא בלשכות של בנאי האבן – בוני הקתדרלות והמצודות באירופה בכלל, ובאנגליה בפרט – עוד במאה העשירית לספירה, בימי שלטונו של אתלסטאן, מלך אנגליה, אחיו למחצה אדווין כיהן בתפקיד רב־בונה (Grand Master) הראשון. עוד בשנת 1400 בקירוב הופיעו שתי תעודות הנקראות "חובות קדומים" והן היוו מסמך מרכזי בלשכות של הבנאים החל משנת 1580. תיעוד משנת 1646 מעיד על קבלתו ללשכה בעיר וורינגטון של אליאס אשמול שלא היה בנאי במקצועו. תיעוד משנת 1670 בקירוב מעיד על הלשכות הרבות שקמו ברחבי אנגליה ועל צירופם של אחים שהבנייה לא הייתה משלח־ידם לשורות המסדר. כך היה גם בסיטי של לונדון שבה קמה אגודה של בנאים (קומפני) במאה ה־14 אשר שלחה מאז נציגים למועצת העיר. מצויות תאוריות שונות המנסות לקשור את מוצא הבנייה החופשית לגילדות של ימי־הביניים, אולם התיעוד ההיסטורי מעיד על לשכות רבות ולא על גילדות. כך גם ניסיונות לקשור את הבנאים האנגלים עם הבנאים מהעיר קומו באיטליה – הקומאצ'ינים – וכן למסדר האבירים הטמפלרים. כל אלה הן תאוריות שאין להן ביסוס בתיעוד היסטורי והן מהוות סברות בלבד.
התעודות של "חובות קדומים" פותחות בתיאור היסטורי אגדי, "אגדת יורק", הגורס כי תורת הבנאות נוסחה על ידי ילדיו של למך אשר תיעדו אותה על גבי שני עמודים כדי לשמרה. לפי האגדה מצא אברהם את העמודים לאחר המבול ומהם הוא למד את תורת הבנאות. אברהם הביאה לארץ וכאשר ירד מצרימה – הנחיל אותה לנסיכים במצרים וכן לאוקלידס. בני ישראל הביאו איתם את תורת הבנאות ממצרים לארץ ישראל ורוממו את הבנייה לשיאה בבניין מקדש שלמה. לפי אותה אגדה, "בונה חופשי סקרן" הביא את התורה לצרפת ומסר אותה לקרל מרטל (סבו של קרל הגדול). מצרפת הגיעה התורה לסנט אולבן באנגליה והתמסדה בימיו של המלך אתלסטאן, עת התכנסו כל הבנאים בעיר יורק בשנת 926. נהיר כי מדובר באגדה גרידא, שכן לפני הפלישה הנורמנית (1066) לא הייתה נהוגה בנאות אבן באנגליה וזו התפתחה למעשה החל במאה ה־12 ואילך.
ראשית הבנייה החופשית (הנקראת גם סמליות ספקולטיבית) כמסדר אחווה במבנהו הנוכחי המושתת על היררכיה של לשכות, מיוחסת לתאריך 24 ביוני 1717. בתאריך זה נפגשו ארבע לשכות לונדוניות בפאב "האווז והגריל" והקימו את הלשכה הגדולה של לונדון ו־וסטמינסטר (המכונה באנגלית: Premier Grand Lodge of England). לשכה זו, לאחר מספר תהליכים ושינויים, הפכה ל, כפי שהיא מוכרת כיום (ובקיצור: UGLE). לשכה זו המכונה "לשכת האם" וכפופות לה כלל הלשכות הגדולות של הבנייה החופשית "הכחולה" (צבע המסמל את המסדר על כל משמעויותיו). קרי, מסדר הבונים החופשיים, כפי שהוא מוכר ברחבי תבל.
כמה מחברי הכנסייה המורמונית מזהים דמיון בין אלמנטים שונים בטקסי הכנסייה לאלה של הבונים החופשיים וסבורים כי מקורם של כמה ממנהגי הבונים החופשיים בהתגלות ישירה של דברי האל בתקופת מקדש שלמה.
אחד מעקרונות היסוד של המסדר קובע כי תורתו "מבוססת על הבנאות המעשית והפירושים הסמליים שהיא נותנת להם, במטרה ללמד אמונה ומוסר". במילים אחרות: כלי עבודתם של הבנאים ומושגים מתחום הבנאות ממשיכים לשמש סמל לערכים מוסריים. במתכונתו המודרנית התפתח הארגון בעיקר באנגליה ובארצות הברית. נראה שהשתייכות לבונים החופשיים נתנה מקלט לליברלים ולתומכיהם בזמנים שבהם פעילויותיהם ודעותיהם היוו סכנה לחייהם. ייתכן כי זו הסיבה להיווצרות מורשת הסתרים של המסדר. בתקופה המודרנית הצטמצם הצורך בהתנהלות חשאית והבונים החופשיים החלו להצהיר בגלוי על השתייכותם לאחווה אשר החלה להתארגן ולפעול באופן פורמלי. בשנת 1717 הקים הארגון לראשונה גוף פורמלי־ייצוגי באנגליה שנקרא "הלשכה הגדולה של אנגליה". גוף זה איחד תחתיו את ארבע הלשכות שפעלו באותה תקופה בלונדון. בשנים שלאחר מכן נפתחו לשכות גדולות אחרות ברחבי יבשת אירופה.
בשליש האחרון של המאה ה־18, עידן המהפכות, מילאו הבונים החופשיים תפקיד מכריע בתהפוכות הפוליטיות שפקדו את אירופה ובעיקר במהפכה הצרפתית. בקרב הציבור אף רווחה הטענה שהבונים החופשיים הם שחוללו את המהפכות וכי הם קיימו גוף מחתרתי גדול נגד הממשל הישן ונגד הכנסייה. אחד החיבורים המקיפים שנכתבו בנושא הוא מחקרו של האב אוגוסטן דה בארואל: "זיכרונות להבהרת ההיסטוריה של היעקוביניזם".
הכנסייה הקתולית לחמה בבונים החופשיים מראשית ימי המסדר והם נרדפו על ידי משטרים רבים, ובהם הפשיזם והנאציזם. משטרו של פרנקו בספרד הוקיע לעיתים קרובות את "הקונספירציה היודאו־מסונית". גם בארצות הקומוניסטיות (למעט קובה), ובמדינות ערב הם הוקעו כבעלי נטיות חתרניות, ציוניות או קפיטליסטיות, ופעילתם נאסרה.
עקרונות
הבנייה החופשית מושתתת על עקרונות של "אהבת אחים, סיוע ואמת" (באנגלית: Brotherly Love, Relief and Truth).
הבונים החופשיים מעורבים תדיר בעבודה ציבורית ובפעילות צדקה ובו בזמן משמשים כמסגרת חברתית לחברי המסדר. ברוב העולם מודגש יותר הצד הפילוסופי של הבנייה החופשית, המושתת על סימבוליקה שמקורה באחוות של ימי הביניים, בעיקר אחוות של בנאים מעשיים וכליהם מהווים בסיס לעולם עשיר של רעיונות. במשך כ־300 שנה הופנה עיקר הפעילות של הבונים החופשיים פנימה, בתוך האחווה, מתוך תפיסה הגורסת כי חיזוק הערכים ושיפור איטי ברמתם המוסרית של חברי המסדר תוביל למעין "אפקט דומינו" (Ripple Effect) ותשפר את החברה כולה. בהשפעת ארגוני מתנדבים שנוסדו במאה ה־20 התפתחה גם פעילות של האחים חברי המסדר בקהילה. כך הופיעו מערכות צדקה של הבונים החופשיים ברחבי העולם, ובארצות דוברות האנגלית בפרט. פעילות הצדקה כוללת קרנות לתרומות כספיות והתארגנויות של לשכות הבונים החופשיים שבמסגרתן סייעו האחים לנזקקים באופן אישי.
מסדר הבונים החופשיים אוסר על חבריו – הן בתוך הלשכות והן בעת פעילותן – לעסוק בנושאים פוליטיים או דתיים. בהיותם בעלי מעורבות חברתית גבוהה נטו אחים רבים במשך השנים לתמוך במטרות פוליטיות מסוימות שלא במסגרת המסדר ולחמו בעיקר למען זכויות האדם. הבונים החופשיים שהיו מעורבים במהפכות נגד שלטונות ומשטרים במהלך המאה ה־19 עשו זאת מתוך האמונה שאין הם אמורים לתמוך במשטרים אלה בהיותם בונים חופשיים, שהרי כל בונה חופשי מתחייב לשמור אמונים למדינתו ולחוקיה.
בהשראת הבונים החופשיים קמו התארגנויות שונות בעלות מגוון מטרות פוליטיות ודתיות אשר שילבו רעיונות מהבניה החופשית בתפיסת עולמם ומשכו תומכים רבים לשורותיהם. בין הגופים הללו ניתן למצוא את הארגון הפרוטסטנטי "מסדר אורנג'" (Loyal Orange Association) המזוהה עם תפיסות של עליונות ובדלנות דתית, או "הקרבונרי" (Carbonari) האיטלקי שתמך באיחוד איטליה ומזוהה עם התפתחות הלאומיות האיטלקית. הדמיון בין הסגנון והססמאות של חלק ממסדרים ומאגודות אלה לבין הבונים החופשיים פגע בשמו הטוב של הבנייה החופשית אשר עקרונותיה היו רחוקים מתפיסת העולם של התארגנויות אלו.
מאפיינים
סודיות
הבנייה החופשית היא "אומנות אזוטרית" כלומר, חלק מדרכי פעולותה חשאיות ואינן גלויות לציבור הרחב. הבונים החופשיים מציינים מספר סיבות לכך. אחת מהן נעוצה בשימוש שעושה הבנייה החופשית בסדרה של טקסי קבלה הנקראים "דרגות" – הדרגה הגבוהה ביותר היא הדרגה השלישית, רב־בונה חופשי (Master Mason). יעילות שיטה זו פוחתת ככל שהמשתתף יודע לצפות מראש את מהלך הטקס (דרגות העולות על הדרגה השלישית, כלומר דרגות 4–33, אינן למעשה חלק מהבנייה החופשית, אלא מהארגון המכונה "הנוסח הסקוטי" הנלווה לה).
לעיתים קרובות מכנים את הבנייה החופשית "אגודת סתרים" והיא למעשה נחשבת בעיני רבים כאב הטיפוס לאגודות אלו. בונים חופשיים רבים אומרים שההגדרה "חברה בעלת סודות" נכונה יותר. רמת הסודיות משתנה ממדינה למדינה: בארצות שבהן הבנייה החופשית הייתה אסורה על פי חוק הסודיות נשמרת עדיין בדבקות אך במדינות אחרות, בעיקר בארצות דוברות אנגלית, מצהירים רוב הבונים החופשיים בגלוי על השתייכותם למסדר, הבניינים המסוניים מזוהים בבירור ומועדי התכנסות חברי המסדר מפורסמים בציבור. אף על פי כן, גם במדינות שבהן הפתיחות רבה יותר, פרטיהם המדויקים של הטקסים ופעילות הבנייה החופשית אינם גלויים לציבור.
אחד המנהגים שאינם אמורים להיחשף לידיעת הציבור הרחב היא לחיצת היד הסודית המאסונית, אשר בעזרתה מזהים הבונים החופשיים זה את זה "גם בחושך וגם באור". הבונים עצמם מייחסים חשיבות רבה לסודות אלו על אף שאלה פורסמו בספרים שונים לפני שנים רבות.
דרישות קבלה
שמאל|ממוזער|250px|איור של טקס חניכה
שמאל|ממוזער|250px|מבנה של הבונים החופשיים במונטריאול, קנדה
בכל מדינה בה קיימות לשכות של בונים חופשיים קיים גוף כלל־ארצי, "לשכה גדולה", המאגד אותן. רק גברים יכולים להתקבל לשורות הארגון ועליהם להיות חופשיים ובלתי תלויים מבחינה כלכלית, רוחנית ופוליטית; בעלי שם טוב בקהילה; בעלי השכלה מסוימת; ולהצהיר על נכונותם לעזור בקידום מטרות הומניטריות. הלשכה שאליה ביקש המועמד להתקבל אוספת מידע מדוקדק אודותיו ומקיימת התייעצויות שלאחריה נערכת הצבעה בין כל האחים החברים באותה הלשכה אשר משלשלים את בחירתם לקלפי. מועמדות נדחית אם היא נתקלת בהתנגדות של 3 קולות ואף פחות, בהתאם לאופי הלשכה ולתקנון הנהוג בה.
מן הבונים החופשיים מצפים להפגין סובלנות הן ב"לשכה" (מקום המפגש של קבוצת בונים חופשיים) והן בחיי היום־יום. הבנייה החופשית תקבל לשורותיה חברים המשתייכים כמעט לכל דת, כולל כל זרמי הנצרות, יהודים, מוסלמים, בודהיסטים ועוד. סובלנות זו תלויה בענף המסוים של הרשות המסונית שבה עסקינן. דאיסטים, המאמינים בקיום אלוהים, מתקבלים גם כן בדרך כלל.
בלשכות שמקורן ב"מזרח הגדול של צרפת" ובקבוצות אחרות של בונים חופשיים מתקבלים גם אתאיסטים ואגנוסטיים ללא הסתייגות. זרמים אחרים דורשים אמונה ב"ישות עליונה" (Supreme Being), אך גם במקרים אלה לרוב אין הקפדה על קבלת הצהרה כזו. גם כאשר נדרשת הצהרה על אמונה בישות עליונה אזי מקבל המונח פרשנות רחבה למדי אשר כוללת לרוב גישה נטורליסטית הרואה את אלוהים כטבע, ברוח משנתם של שפינוזה וגתה (שהיה בעצמו בונה חופשי). לעיתים קרובות ניתנת לגיטימציה גם לאמונות מזרחיות שונות.
עם זאת, ישנן אגודות בונים (לרוב בארצות דוברות אנגלית) שאינן סובלניות כלפי הנטורליסטים כבעבר. מאז המאה ה־19 הוסיפו חלק מהלשכות דרישות דתיות אורתודוקסיות, למשל, האמונה בנצחיות הנשמה. הבונים החופשיים הסקנדינביים מקבלים לשורותיהם רק נוצרים.
באופן כללי, הדרישות הנפוצות מהבונה החופשי הן:
היותו גבר, כך ברוב הלשכות. קיימות גם לשכות נשים ולשכות מעורבות.
אמונה ב"כוח עליון".
דרישת גיל מינימלי (18–25).
בריאות נפשית וגופנית ורמה מוסרית גבוהה.
היותו אדם חופשי.
קבלת נשים לשורות הארגון היא עודנה עניין מעורר מחלוקת בלשכות רבות. הדרישה להיוולד כאדם חופשי אינה רלוונטית עוד ונותרה כשריד מהעבר. משמעותה כיום פילוסופית בלבד. הדרישה לשלמות הגוף מצטמצמת היום לתביעה שהמתקבל יוכל ליטול חלק פיזי בטקסי הלשכה, אם כי רוב הלשכות היום גמישות בקבלת מועמדים בעלי מוגבלויות פיזיות.
לפחות חלק מקבוצות מהבונים החופשיים משתמשות במהלך טקסי הקבלה בסמלים שמקורם במסורת עתיקה של הבונים החופשיים.
נשים בבנייה החופשית
באופן מסורתי, רק גברים יכלו להתקבל לשורות הבונים החופשיים. תנאי זה השתנה במהלך המאה ה־20 אך הדבר לא אירע בכל הלשכות במידה שווה. לשכה מעורבת, המתירה הצטרפות של נשים, קמה לראשונה בצרפת בשנת 1882. בהולנד קיימת אגודת נשים נפרדת בשם מסדר האורגות – The Order of Weavers – המשתמשת בסמלים מתחום האריגה במקום בסמלי הבנייה החופשית.
באנגליה קיימות שתי אגודות של נשים, האחת נקראת "האחווה המכובדת של הבונים החופשיים העתיקים" (The Honourable Fraternity of Ancient Freemasons) והשנייה נקראת "מסדר הבונות החופשיות" (The Order of Women Freemasons).
מסדר "המזרח הגדול של צרפת" (Grand Orient de France) וגופים אחרים באירופה מכירים בבנייה החופשית המעורבת. הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה (UGLE) אינה מקבלת נשים לשוריותיה אבל מכירה בכך שמסדרי הנשים באנגליה הם של בונות חופשיות.
בנייה חופשית של פרינס הול
בשנת 1775, לאחר שבקשתם להתקבל ללשכה של בוסטון נדחתה, הקימו פרינס הול וארבעה עשר חברים אפרו־אמריקאים, כולם חופשיים מלידה, לשכה אפרו־אמריקאית דרך הלשכה הגדולה של אירלנד שהייתה משוייכת לכוחות הבריטים שהוצבו בבוסטון לפני מלחמת העצמאות של ארצות הברית. הלשכה לא קיבלה את הכרתן של הלשכות האמריקאיות האחרות ולאחר המלחמה, בשנת 1784, ביקשו וקיבלו הבונים החופשיים האפרו־אמריקאיים את הכרתה של הלשכה הגדולה באנגליה, והקימו את לשכה מספר 459 (African Lodge #459) אשר שמה שונה בהמשך ללשכה האפריקנית הגדולה מספר 1 (African Grand Lodge #1). הלשכה נמחקה מרשימות ה־UGLE בשל אי תשלום מיסים ולאחר 1813 נפרדה מהבנייה החופשית המאוגדת על ידי ה־UGLE. מהלך זה הביא להיווצרותן של לשכות מסוניות אפרו־אמריקניות בצפון אמריקה אשר אוגדו תחת "הלשכה הגדולה של פרינס הול", במנותק מאגודות של בונים חופשיים לבנים. לשכות נפרדות אלה פרחו בשל הגזענות בחברה האמריקאית אשר מנעה מאפרו־אמריקנים את האפשרות להצטרף ללשכות השייכות לזרם המרכזי. כיום חלק מהלשכות הגדולות של ה־UGLE מכירות בבנייה החופשית של פרינס הול, אך לא כולן. עם זאת, גוף זה עושה את דרכו ככל הנראה לקראת הכרה מלאה.
סמלים
ממוזער|טבעת מסונית. טבעת כזו יכול לענוד כל בונה חופשי בעל דרגה שלישית ומעלה.
ממוזער|עדי הנלבש על ידי בונה חופשי בתפקיד של נשיא לשכה. בתמונה נראה אנך ולו תוספת המתארת את משפט פיתגורס. תוספת זו ניתנת לנשיא שקדם (לשעבר) בבנייה החופשית.
הבונים החופשיים מתבססים במידה רבה על סמליהם של הבנאים מימי הביניים. רבים מהסמלים המסוניים הם מתמטיים בטבעם ובעיקר גאומטריים. הבונים אוהבים לקשר את המטפיזיקה לעקרונות הגאומטריה.
אחד מסמליהם המרכזיים הוא ה־Square & Compasses, "המחוגה ומד־הזווית", אשר מאורגנים בצורת ריבוע. על מד הזווית נאמר לעיתים שהוא מייצג את החומר ואילו המחוגה – את הנפש או את הרוח. לפי הסבר אחר, מייצג מד הזווית את העולם המוחשי בעוד שהמחוגה מייצגת את השיפוט האינדיבידואלי. המחוגה ומד הזווית מוצגים בכל המפגשים של הבונים החופשיים בצירוף עותק של כתבי הקודש המקומיים (VSL – Volume of the Sacred Law/Lore). בארצות דוברות אנגלית יהיה זה בדרך כלל התנ"ך והברית החדשה, אך ייתכן כי הוא יוחלף בכל ספר כתובים המעניק השראה לחברי הלשכה או הרשות המסונית, למשל הקוראן. בלשכות שבהן שחבריהן משתייכים לדתות שונות יוצגו כל הספרים הקנוניים של אותן דתות יחדיו. בלשכות צרפתיות מוצגת החוקה המסונית. במקרים בודדים, כאשר מגוון הדתות רב מדי ולא ניתן לבחור בספר המקובל על כלל חברי הלשכה, נעשה שימוש בספר שדפיו ריקים. בנוסף לתפקידו כהשראה דתית, משמש הספר כאמצעי לאישוש התחייבויות שמקבלים על עצמם הבונים החופשיים.
הבנייה החופשית אינה דוגמטית ועל כן חברי המסדר לא מקדשים את הפרשנות לסמלים אלו אך לחלק מסמליה ישנה חשיבות מטפיזית, כגון האות G המייצגת ככל הנראה את המילה God או Geometry.
הישות העליונה (אלוהים או הכוח היוצר) מכונה לעיתים בריטואל המסוני "המהנדס העליון" או "הבונה העליון של היקום" ובכינויים דומים אחרים. ניתן לעיתים למצוא שימוש בראשי התיבות של הכינוי.
ביטוי שגור בחוגים מסוניים הוא "על מד הזווית", "to be on the square" שמשמעותו היא "לשמור על אמינות". ביטויים אחרים שמקורם בבנייה החופשית חדרו לשפה והפכו לשגורים גם בפי מי שאינם חברי המסדר, כגון "להיפגש על הפלס" "Meeting on the level" שמשמעו הוא "קשר בין שווים", ללא תלות במעמדו החברתי או הכלכלי של אדם. חברי הבנייה החופשית מכנים אותה לעיתים "האומנות" ("The Craft").
דרגות
ממוזער|לבוש מסוני. נלבש על ידי בונה חופשי בלשכת המאורות, חבר בהנהלת הלשכה הגדולה ירושלים, ברמת גן ישראל.
שמאל|ממוזער|250px|בונים חופשיים באחד מטקסיהם
ישנן שלוש דרגות בבנייה החופשית:
תלמיד/שולייה (Entered Apprentice)
עמית/חבר (Fellow Craft)
רב אומן (Master Mason)
כדי להתקדם מדרגה לדרגה עוברים החברים טקס, מעין משחק תפקידים המציג סיטואציה מוסרית בהשתתפות המועמד וחברי הלשכה שאליה הוא משתייך או מצטרף. סיפור המסגרת הוא בדרך כלל תנ"כי – בניין מקדש שלמה בירושלים – אם כי הסיטואציה עצמה אינה לקוחה מהתנ"ך ואינה אמורה להיות בעלי אופי דתי או להציג אירועים על טבעיים. את תמת מקדש שלמה ניתן להבין כמייצגת את מקדשו של האדם הפרטי, את מקדש הקהילה האנושית, או את היקום כולו.
המועמד אמור להפיק מהטקס לקחים מוסריים. ניתן לפרש את הריטואל בדרכים רבות, כלומר, חבר אחד לא יכול להכתיב את פרשנותו לבונה חופשי אחר. בונים חופשיים העומדים בפני מעבר מדרגה לדרגה, במיוחד במדינות אירופה ובישראל, נדרשים לעיתים קרובות להגיש עבודות עיוניות בנושאים פילוסופיים ולהרצות עליהן בפני לשכתם.
מבנה ארגוני
250px|ממוזער|שמאל|"בית מקדש" מרכז הנוסח הסקוטי. וושינגטון די. סי.
ישנן הרבה רשויות (Jurisdictions) מסוניות. כל אחת מהן עצמאית ובלתי תלויה בשנייה. לרוב מוגדרות הרשויות לפי טריטוריה גאוגרפית. לבונים החופשיים אין רשות מרכזית אחת אך כל רשות מסונית עורכת רשימות של רשויות מסוניות אחרות שבהן היא מכירה באופן רשמי. אם הרשות שקיבלה הכרה מכירה גם היא בראשונה, נאמר עליהן שהן מנהלות יחסי ידידות (In Amity). דבר המאפשר לחברי שתי הרשויות להשתתף בפגישות הסגורות של הלשכות שתחת חסותן. באופן כללי, כדי לזכות בהכרה של רשות מסונית כלשהי, נדרשת הרשות שבמבחן לעמוד בדרישת ה"סדירות" (regularity), כלומר, עליה להוכיח שהיא נשמעת למאפיינים מסוימים של הבנייה החופשית, המכונים "ציוני הדרך העתיקים" (Landmarks). עם זאת, אין רשימה אוניברסלית של ציוני דרך אלה המשותפת לכלל הרשויות. גם רשויות המכירות האחת בשנייה עשויות להחזיק ברשימות ציוני דרך שונות לחלוטין ובדעות שונות לגבי מהותם.
הגוף העומד בראש הרשויות המסוניות נקרא לעיתים קרובות "לשכה גדולה" (Grand Lodge). לכל מדינה יש בדרך כלל לשכה גדולה משלה, אך לא בהכרח: בצפון אמריקה ישנה לשכה גדולה עצמאית בכל מדינה ובכל מחוז. הרשות העתיקה ביותר אשר שנוסדה בשנת 1717 ועודנה קיימת כיום היא הרשות האנגלית ובראשה הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה (UGLE – United Grand Lodge of England). הלשכה העתיקה ביותר ביבשת אירופה היא המזרח הגדול של צרפת Grand Orient de France (בקיצור: GOdF), שנוסדה בשנת 1728. שתי הרשויות הכירו האחת בשנייה ואולם רוב הרשויות האחרות ניתקו קשר עם הרשות הצרפתית זמן מה לאחר שזו החלה לקבל לשורותיה אתאיסטים בשנת 1877. ברוב הארצות הלטיניות נפוץ הסגנון (או הנוסח) הצרפתי אך בשאר מדינות העולם (כלומר, מרבית הבנייה החופשית) נוטות הרשויות המסוניות לפעול לפי הנוסח האנגלי. הפיצול בין הענף האנגלי לענף הצרפתי קיים עד היום ומחלק את הלשכות בעולם לשני סוגים עיקריים. המתנגדים לאסכולה הצרפתית, וביניהם מסדר ממפיס מצרים, דוגלים בהתקדמות רוחנית למציאת האלוהות העליונה ולכן אינם מקבלים לשורותיהם אתאיסטים ואינם מכירים במסדרים המקבלים לשורותיהם אנשים ללא דת או אמונה.
הבנייה החופשית קשורה לגופים נלווים (Appendant Bodies) כמו הנוסח הסקוטי – Scottish Rite, או הנוסח היורקי – York Rite, השריינרים – The Ancient Arabic Order of the Nobles of the Mystic Shrine, הגרוטו – the Mystic Order of Veiled Prophets of the Enchanted Realm, וארזי הלבנון – Tall Cedars of Lebanon ועוד (לרובן אין קשר למקומות הגאוגרפיים שעל שמם הן נקראות). גופים אלו הן אגודות שמטרתן להרחיב את תורת הבנייה החופשית, להיטיב עם הקהילה ולסייע לחברי האגודה להיטיב את דרכיהם. חלק מהגופים הנלווים מציבים דרישות דתיות נוספות, בנוסף לדרישות הבנייה החופשית הבסיסית.
ישנם גם ארגוני נוער הקשורים לבנייה החופשית (אך תוכנם אינו מסוני) בעיקר בצפון אמריקה, כגון: מסדר דה־מוליי לנערים בגילאי 12–21, בנות איוב – Job's Daughters והמסדר הבינלאומי של הקשת לבנות – International Order of the Rainbow for Girls (לבנות בגילאי 11–20).
ביקורת נגד הבנייה החופשית ודיכויה
ממוזער|250px|היכל הבונים החופשיים של סנטה קרוז דה טנריף
מאז ימיה הראשונים הותקפה הבנייה החופשית על ידי הכנסייה הקתולית, וקיומה אף נאסר בכמה מהארצות הקתוליות.
הצרפתי לאו טקסיל התפרסם בסוף המאה ה־19 כשהאשים את הבונים החופשיים בפריצות מינית, בפולחן השטן ובמגע עם שֵׁדים. ועדת חקירה שהוקמה בעקבות הדברים לא סתרה את האשמותיו, אך הוא הודה לבסוף בפומבי כי מדובר בבדיות.
מאז ומתמיד הייתה הבנייה החופשית מטרה מועדפת לתאוריות קשר ורוקחיהן רואים בה כוח רשע שזומם לשלוט על העולם. תאוריית הקשר על הבונים החופשיים והיהודים אף קושרת את הבנייה החופשית לתיאורית הקונספירציה האנטישמית – המאשימה את היהודים בקנוניה עולמית – וגורסת כי הם הסתננו לבנייה החופשית על מנת לקדם את מטרותיהם, זאת אף על פי שלשכות רבות באירופה נמנעו מקבלת יהודים לשורותיהן במשך למעלה ממאתיים שנה (ובמדינות סקנדינביה נאסרת הצטרפותם של יהודים ומוסלמים לשורות הבונים החופשיים גם כיום).
הבנייה החופשית אסורה כמעט בכל המדינות הטוטליטריות ובמדינות שאינן דמוקרטיות, למעט בקובה, שם שולטים פקידי השלטון בפעילות הבונים החופשיים והם אינם יכולם לפעול בחופשיות בדרכם המסורתית. בגרמניה הנאצית הגיע הדיכוי נגד הבונים החופשיים לשיאים רצחניים: אף על פי שלשכות רבות סגרו את שעריהן והנותרות קיבלו על עצמן את כל המגבלות שהשית עליהן השלטון הנאצי – הורה היטלר לחסל את הבנייה החופשית, הלכה למעשה. כמאה אלף בונים חופשיים נשלחו למחנות ההשמדה מגרמניה ומהמדינות שהיו תחת כיבושה. הבנייה החופשית באירופה נפגעה אנושות והתקשתה להתאושש גם לאחר תום מלחמת העולם השנייה.
גם בדמוקרטיות המודרניות פורצות לעיתים שערוריות סביב הבונים החופשיים ומוטחות בהם האשמות שווא. כך למשל, נעלם בארצות הברית בונה חופשי בשם ויליאם מורגן בתחילת המאה ה־19 והועלתה טענה כי הוא נרצח על ידי הבונים החופשיים משום שאיים לגלות את סודותיהם. הטענה התבררה מאוחר יותר כעלילת שווא. דוגמה נוספת לעלילה נגד הבונים החופשיים היא לשכה בשם (P2 (Propaganda Due שפעלה באיטליה בשנות השבעים והשמונים של המאה ה־20. אדולפו צ'לי – מקים הלשכה, הדמות המובילה בה ונוכל מוכר – הפיץ את השקר שמדובר בלשכה של בונים חופשיים מזרם ה"גראנד אוריינט" במטרה להתעטף בדימוי המכובד ובוותק של הבנייה החופשית. שקר זה נחשף במהלך חקירת שערוריית כספים ורצח של בנקאי בכיר בוותיקן, אשר נקשרה למאפיה והתגלגלה לשרשרת מעשי רצח שלא פוענחו עד היום. מספר חברים בלשכה נחקרו בחשד למעורבות בפרשה וצ'לי עצמו ברח לדרום אמריקה עם התפוצצות השערורייה ונעלם.
האשמות וקונספירציות אלו, אשר קיבלו את הכינוי "אנטי־מסוניות", השפיעו גם על אמצעי התקשורת ועל תעשיית הבידור. כך למשל סרט בכיכובו של רוברט מיצ'ם מתאר ניסיון חדירה בדיוני של הבונים החופשיים לארגוני המודיעין במדינות שונות בעולם וסרטי קולנוע וטלוויזיה נוספים שיצאו לאקרנים במהלך המחצית השנייה של המאה ה־20 הציגו בונים חופשיים בהקשרים קונספירטיביים. גם בתחילתה של המאה ה־21 קיימת יצירה ספרותית וטלוויזיונית ענפה אשר עוסקת בבונים החופשיים, כגון ספרו של אומברטו אקו "בית העלמין של פראג" וכן ספרו של דן בראון "הסמל האבוד" וסדרת הטלוויזיה שנוצרה בעקבותיו, אשר מציגים את הבונים החופשיים באופן אשר אינו תואם את המציאות.
סכסוכים ומחלוקות
סכסוכים על רקע דתי בין אחים בעלי גישה שמרנית לבין אחים בעלי תפישה מודרנית הובילו לקרע גדול בלשכה האנגלית ב־1753. איחוי הקרע ומיזוג מחודש התאפשרו רק לאחר ניסוח פשרה בשנת 1813. לפי הפשרה נותק הקשר בין הבנייה החופשית לבין הנצרות. עוד במסגרת הפשרה נוסחו מהותה וטיבה של הדרגה השלישית באופן מעורפל.
הקרע הגדול השני בבנייה החופשית אירע לאחר שנת 1877 כאשר "המזרח הגדול" בצרפת החל לקבל לשורותיו אתאיסטים ללא הבחנה. בעוד שנושא האתאיזם היווה את הגורם הרשמי לפיצול מ"המזרח הגדול" בצרפת, תרמו לכך גם קבלת נשים לשורות הבנייה החופשית בצרפת והקמת לשכות מעורבות וכן נכונות הצרפתים לדון בנושאי דת ופוליטיקה במסגרת הארגון ואין הם שוללים זאת על הסף כמו האנגלים, אף על פי שאינם מרבים לדון בנושאים אלו. לעיתים ניתן היה להיווכח כי יש אפשרות להתגבר על הקרע בין שני הענפים, במיוחד במהלך מלחמת העולם הראשונה כאשר בונים חופשיים אמריקנים, אשר שירתו בצבא ארצות הברית והוצבו אירופה, השתתפו בפעילות הלשכות הצרפתיות.
החוקות הקדומות של הבנייה החופשית קובעות כי בונה אשר מבין כראוי את אומנות הבנייה החופשית אינו יכול להיות "אתאיסט אוויל או ליברטין נטול אמונה" ־– הוא נדרש "לדת המוסכמת על כולם" ועליו להשאיר את דעותיו האישיות לעצמו. הניסוח היה מעורפל למדי ובשנת 1815 שינתה הלשכה המאוחדת UGLE את החוקה לנוסח חדש: "יהיו דתו ופולחנו של אדם אשר יהיו, באפשרותו להיות חלק מהמסדר כל עוד הוא מאמין באדריכל השמיים והארץ הדגול ומקיים את חובות המוסר הקדושות". שורה זו שללה למעשה את קבלתם של אתאסטים לשורות המסדר והדבר עורר מחלוקות. בשנת 1875 עלתה הצעת פשרה לשימוש בביטוי "Creative Principle", עיקרון יוצר, כתחליף לביטוי "האדריכל הדגול", אך היא לא התקבלה.
בסופו של דבר בשנת 1877 השיב "המזרח הגדול של צרפת" את המצב לקדמותו וביטל את הדרישה לאמונה דתית לשם קבלת המועמד תוך אימוץ החוקה המקורית משנת 1723 כחוקה הרשמית. כמו כן, שינה "המזרח הגדול של צרפת" את הריטואל שלו ומחק כל התייחסות ישירה ל"אדריכל הגדול של היקום " G.A.O.T.U".
בארץ ישראל
הבונים החופשיים מקיימים פעילות בארץ ישראל החל מסוף המאה ה־19. חברי המסדר הראשונים הגיעו בעיקר מארצות הברית במטרה למצוא שרידים ארכאולוגיים שיוכיחו את אמיתותן של אגדות מסוניות הגורסות כי הארגון מוצאו בבית המקדש שבנה שלמה המלך בימי מלכותו. ב־1867 הגיע צ׳ארלס וורן, בונה חופשי מלשכת המחקר של אנגליה, עם קבוצת ארכאולוגים, וחשף בין היתר את מערת צדקיהו ואת מנהרות הכותל. באותה שנה הגיע לארץ גם רוברט מוריס (Robert Morris), בונה חופשי מקנטקי, שהקים ב־1868 את הלשכה המסונית הראשונה בירושלים אשר כונתה "Reclamation Lodge of Jerusalem" והתנהלה בשפה הצרפתית.
ב־1889 עזב אברהם לוי (Abraham Levy) את הלשכה על מנת לייסד לשכה חדשה ביפו, העיר שבה התגוררו רוב הבונים החופשיים באותה תקופה. ב־1891, לאחר קבלת הצ'ארטר מלשכה צרפתית, לוי וחברים נוספים שעזבו את הלשכה בירושלים ייסדו את לשכת The Port of Solomon’s Temple שכונתה גם בשם Gate of Solomon’s Temple - 'שער היכל שלמה'.
בראשיתה של המאה ה־20 הגיעו חברי לשכת The Port of Solomon’s Temple למסקנה כי עליהם לייסד לשכה חדשה על מנת שהבנייה החופשית לא תגווע בארץ. על כן, בפברואר של 1906 ייסדו ביפו את לשכת "ברקאי". עד 1914 קודשו בלשכת "ברקאי" יותר ממאה בונים חופשיים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלו חברי לשכה רבים על ידי המשטר העות'מאני ובעקבות זאת השעתה לשכת "ברקאי" את פעילותה. ביולי 1922 קיבלה בריטניה את המנדט על פלשתינה וב־1925 חזרה הלשכה לפעילות רצופה.
בשנת 1927 נוסדה לשכת "הר ציון" בירושלים וב־9 בינואר 1932 נוסדה "הלשכה הגדולה של פלשתינה". בניגוד ללשכות גדולות בשאר המקומות בעולם, הלשכה לא איחדה תחתיה את יתר הלשכות שפעלו באותה העת בארץ. איחודן של הלשכות תחת לשכה גדולה התרחש מאוחר יותר, עם הקמת "הלשכה הגדולה למדינת ישראל". הלשכות אשר פעלו בשפה האנגלית, שקיבלו את הצ'ארטר שלהן מהלשכה הגדולה של אנגליה, סירבו להצטרף ללשכה הגדולה החדשה והמשיכו לעבוד בנפרד בעוד שלשכות מסוימות אשר פעלו בשפה הגרמנית עבדו תחת הלשכה הגדולה הסימבולית של גרמניה. לשכות גרמניות אלה נוסדו על ידי גרמנים שמצאו מקלט בפלשתינה לאחר שהנאצים החל לרדוף את הבונים החופשיים בגרמניה. אותם בונים חופשיים גרמנים תרמו רבות לפיתוחן של ה"מושבות הגרמניות" בירושלים ובחיפה.
הלשכה הגדולה עשתה מאמצים רבים לצרף אליה אחים חדשים בני דתות ולאומים אחרים: ערבים, מוסלמים, נוצרים, ארמנים, דרוזים ובהאים. באותה העת היו רק לשכות ספורות אשר כללו אך ורק חברים ערבים: לשכת נור אל-חיכמה ("אור החוכמה") ולשכת ירושלים, שתיהן בירושלים; לשכת "כורש" בעמאן ולשכת "גליל" מס' 31 בנצרת.
במדינת ישראל
עם הקמתה של מדינת ישראל ב־1948 נסגרו מספר לשכות דוברות ערבית. לבסוף, ב־20 באוקטובר 1953, נוסדה "הלשכה הגדולה למדינת ישראל", אשר איחדה תחתיה את כל הלשכות בישראל, 30 במספר. הנשיא הגדול הראשון של הלשכה היה שבתי לוי, ראש עיריית חיפה לשעבר. הלשכות שפעלו באותה העת חולקו על פי השפות שבהן פעלו: 19 לשכות דוברות עברית, 5 לשכות דוברות גרמנית, 4 לשכות דוברות אנגלית, לשכה אחת דוברת רומנית ומספר לשכות דוברות ערבית. על אף שהבנייה החופשית אינה דת, פותחת "הלשכה הגדולה למדינת ישראל" את עבודתה כשספרי הקודש של שלוש הדתות המונותאיסטיות (התנ"ך, הברית החדשה והקוראן) מונחים על הכן מתוך מתן כבוד לשלוש הדתות הגדולות הפועלות בישראל.
בשנת 2010 נהרס המשרד הראשי של הלשכה בתל אביב ועבר אל "מגדל המוזיאון". בשנת 2017 עברו הלשכה הגדולה ומשרדה הראשי להרצליה. ביטאון הלשכה הגדולה של הבונים החופשיים במדינת ישראל, המופיע מאז שנת 1933, קרוי "הבונה החופשי".
בסוף שנת 2011 פרשה מן המסדר קבוצה מצפון הארץ בראשותו של יחיאל אבידן בעקבות טענות שונות לאי סדרים וטענות אידאולוגיות אחרות כגון הדרישה לאמונה באל עליון והדרת נשים משורות הארגון. הקבוצה הצטרפה ללשכות הליברליות בחסות המזרח הגדול של צרפת והקימו גרעין אדמיניסטרטיבי הנקרא "משולש בראשית" שעתיד להוות את המזרח הגדול של ישראל. בהמשך הוקמה ב־13 בינואר 2013 הלשכה המעורבת הראשונה ובה חברים גברים ונשים גם יחד. הלשכה דוברת עברית והקמה בחיפה של ה־GODF, לשכת "כוכב הצפון" מס 4012.
בספטמבר 2015 מספר אחים, וביניהם יחיאל אבידן, פרשו מהלשכה ומהמזרח הגדול של צרפת בשל אי התאמה והצטרפו למסדר "זכות האדם" הוותיק, אשר מאז היווסדו יש בו לשכות מעורבות, והקימו את הלשכה השלישית במסדר בארץ.
במהלך שנת 2012 קבוצה שנייה של לשכות, בראשות מוטי צבירן וארנסט לב, פרשה על רקע אי סדרים כלליים בקידום במשרות, לטענתם, בלשכה הגדולה למדינת ישראל והקימו את הלשכה הגדולה ירושלים, אשר הוקמה על בסיס עקרונות הלשכה הגדולה.
נכון ל־2020 קיימות בארץ 7 רשויות מסוניות של בונים חופשיים מוכרות:
1. הלשכה הגדולה למדינת ישראל – הלשכה הגדולה מכולן בארץ, פועלת לפי הנוסח האנגלי. תחת לשכה זו פועלים גם לפי נוסחי ההמשך של המסדר – 'הקשת המלכותית' ו'הנוסח הסקוטי'
2. המזרח הגדול של צרפת, GODF – תפיסתו ליברלית ושוויונית. נשים וגברים גם יחד מתקבלים לשורותיו.
3. מסדר זכויות האדם, Droit Humain – תפיסתו שוויונית והוא מקבל לשורותיו נשים וגברים גם יחד מאז היווסדו.
4. הלשכה הגדולה של צרפת, GLF – לשכה לגברים בלבד.
5. הלשכה הגדולה הנשית של צרפת, GLFF – לשכה לנשים בלבד.
6. מסדר ממפיס־מצרים – מקיים לשכות נפרדות לגברים ולנשים וגם לשכות מעורבות.
7. הלשכה הגדולה ירושלים.
בגרמניה הנאצית
בספרו "מיין קמפף" (פרק 11), האשים היטלר את היהודים בקשירת קשר עם הבונים החופשיים במטרה להשתלט על גרמניה כולה. היטלר האשים את היהודים ואת הבונים החופשיים במצבה העגום של גרמניה בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. לטענתו, הבונים החופשיים חברו ליהודים כדי לשים ידם על "נשק" נוסף שישמש אותם נגדו – עולם הדפוס שהיה אז בעיקרו מקצוע של יהודים. כפתרון ל"בעיה" זו קרא היטלר בשנת 1931 להשמדתם של יהודים ושל בונים חופשיים גם יחד (ראו תאוריית הקשר על הבונים החופשיים והיהודים). מפקדים בכירים במשטר הנאצי קיבלו "מדריך" שבו נכתב: "האיבה הטבעית של האזרח כנגד היהודים והאיבה שלו כנגד הבונה החופשי כמשרתו של היהודי, חייבת להגיע לשיאה".
באותם ימים אכן היו יהודים אשר השתייכו לארגון הבנייה החופשית אך מספרם היה מועט. אף על פי כן, בעקבות הדברים שכתב היטלר ב"מיין קאמפף", ראו הנאצים בבונים החופשיים וביהודים גוף אחד והתייחסו אל הבונים החופשיים כפי שהתייחסו אל היהודים.
היטלר עלה לשלטון בינואר 1933. ב־7 באפריל נפגש סגנו הבכיר של היטלר, הרמן גרינג, עם נשיא הלשכה הגדולה של גרמניה, וון הרינגן, והסביר לו כי אין מקום לבונים החופשיים בגרמניה הנאצית. שר החקלאות הגרמני, ד"ר וולטר דארה, הכריז בפני קהל מתאספים כי הבנייה החופשית היא האויב הראשי של גרמניה והזהיר כי היא מתכננת לטבוח את המדיניות הנאצית. ב־30 בינואר 1933 הורה היטלר על סגירת כל החברות הסודיות, ובהן לשכות הבונים החופשיים. בגרמניה היו אז 9 לשכות גדולות, 638 לשכות, 79,000 בונים חופשיים, ועוד לשכה אחת גדולה לא מוכרת. תחת לחץ השלטון הנאצי הפסיקו כמה לשכות גדולות את פעולתן המסונית ותיפקדו כמועדוני צדקה וחינוך. רק נשיא גדול אחד ושני בונים חופשיים שוחררו לאחר מעצרם באשמת השתייכות לבנייה החופשית.
כל הקשרים המסוניים עם גופים מחוץ למדינה הופסקו. הקבלה לשורות הבונים החופשיים הותרה רק לגרמנים טהורים והחלקים שהסתמכו על הברית הישנה הוצאו מהריטואל המסוני. הלשכה הגדולה של שלושת הגלובוסים הפכה ל"מסדר הלאומי הנוצרי של פרדריק הגדול". הלשכה הגדולה של פרוסיה אימצה את השם "המסדר הנוצרי הגרמני של הידידות". על מנת להימנע ממחיקה טוטאלית הסכימו ראשי המסדר כי חבריו לא ייקראו בונים חופשיים, הסודיות לא תהיה קיימת יותר, ופונקציונרים מפלגתיים של המפלגה הנאצית יורשו להשתתף בישיבות הארגון. כמו כן נעשו שינויים כגון החלפת השם "חירם" ב"ארכיטקט"; המילה "אמונה ב"אלוהים"; "מקדש שלמה" ב"קתדרלה הגרמנית"; והדרגות 4 עד 7 בוטלו. עוד הוחלט כי נושאי המשרה יחקרו את מוצאם הארי של המצטרפים למסדר. אחד מהנשיאים הגדולים באותה תקופה אף התלונן כי שינוי השם לא עזר וכי חברי המסדר המשיכו לסבול שכן שמם נקשר עם הבונים החופשיים. עוד התלונן על כך שמטרות הבנייה החופשית והמפלגה הנאצית היו זהות, אלא שהמפלגה הנאצית לא הייתה מעוניינת בהתערבות המסדר. ב־1933 פנה הנשיא הגדול של מסדר פרדריק להיטלר עצמו, אולם ללא הועיל.
ב־1934 הוציא גרינג צו לפירוק שלוש הלשכות הגדולות, שכונו "הנוצריות", בטענה כי במדינה הנציונל־סוציאליסטית אין צורך בבנייה חופשית. כמו כן הורו הנאצים על הפסקת השימוש במילים "לשכה" ו"בונה חופשי". בשנת 1934 ניתן צו שהחריג כל מי שהיה אי פעם בונה חופשי משורות המפלגה הנאצית בטענה כי הבנייה החופשית שאבה את הדוקטרינות שלה ממקורות שֵׁמיים. עוד נאסר על הבונים החופשיים להתמנות למשרות ציבוריות או לשרת בצבא. בשנת 1935 נשלח מרצה מטעם המפלגה לרחבי גרמניה וטען כי בזמן מלחמת העולם הראשונה השתלטו הבונים החופשיים על מחלקת המפות של המטה הכללי וריגלו למען בריטניה. עיתון שניסה להפריך טענה זו נסגר בהוראת הנאצים ומי שניסה להתנגד לתעמולה השיטתית שהשמיצה את הבנייה החופשית – נאסר. נשיא לשכת אבשלום וכן הנשיא הגדול של לשכת שלושת הגלובוסים ואשתו נשלחו למחנה ריכוז שבו הם נכלאו במשך 9 חודשים. מבני הלשכות נבזזו או הוחרמו על מנת להופכם למוזיאון מסוני שבו הוצגו לציבור התלבושות והרגליות השונות באופן מגוחך.
ב־8 באוגוסט 1935 הוחלט על ביטול כל הלשכות המסוניות בגרמניה. עיתונו של היטלר הטיל על הבנייה החופשית את האחריות למלחמת העולם הראשונה, להחלשת האימפריה ולרצח פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה, בסרייבו אשר הוביל לפרוץ המלחמה. תחת צו של הנשיא הינדנבורג הורה שר הפנים להחרים את רכוש הלשכות: ציורים, פסלים וריהוט נבזזו וההיכלים המסוניים הוסבו לשימושים אחרים. הבונים החופשיים אף הואשמו בתבוסת גרמניה ובפלישת כוחות הברית ב־1944. פרידריך וילהלם ארנסט פאולוס, הגנרל-פלדמרשל שנכנע לברית המועצות בסטאלינגראד, הואשם בהשתייכות לבונים החופשיים. מתוך 7563 אסירים פוליטיים, קורבנות הנאצים, כ־1,265 היו בונים חופשיים.
גורלם של הבונים החופשיים באוסטריה לא היה שונה. ב־1938 החרים הגסטפו את מבנה הלשכה הגדולה. המון זועם פרץ ובזז את הארכיון הלשכה ואת רכושה. הנשיא הגדול נאסר על אף מחלתו הקשה ומת זמן קצר לאחר שחרורו.
לצ'כוסלובקיה פלשו הנאצים בשנת 1939. רישומי הלשכות במדינה מנו בין 3000 ל־4000 שמות חברים שהנאצים שלחו למחנות הריכוז. הנואם הגדול והנשיא הגדול עונו במשך שנתיים לפני שנרצחו. על פי ההערכות מספר השורדים את המחנות לא לא עלה על 5% מהבונים החופשיים הצ'כים.
גם בצרפת נשדדו ההיכלים תחת ממשלת וישי. 6,000 בונים חופשיים נאסרו, 989 גורשו, 945 נרצחו. בהולנד הנשיא הגדול היה בין הראשונים שנתפסו ונכלאו במחנה ריכוז. גם שם ההיכלים נשדדו על ידי הנאצים. במשפטי נירנברג נאמר כי 470 ארגזים (שהכילו כנראה גם את הספרייה המסונית) נשלחו לגרמניה. הנזק הכללי הוערך ב־700 אלף דולר. בבלגיה נמסרו שמות של בונים חופשיים למשטרה הנאצית וחלק מראשי המועצה העליונה נרצחו. הרכוש המסדר הוחרם וחלקו נלקח לברלין.
בונים חופשיים הוצאו להורג בכל המדינות שהיו תחת הכיבוש הנאצי: נורווגיה, פינלנד, דנמרק, הולנד, בלגיה, צרפת, לוקסמבורג, פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה, יוון, אוסטריה, רומניה ועוד. עד היום לא ידוע מהו מספרם המדויק של הבונים החופשיים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם בשל השתייכותם לבונים חופשיים (זאת כיוון שהשתייכותם לארגון נשמרה בסוד בשל רדיפתם), אולם ההערכות נעות בין 80 אלף ל־200 אלף בונים חופשיים.
ראו גם
המסדר הבין לאומי לבנייה חופשית מעורבת לגברים ונשים
בית הבונים החופשיים בשיקגו
מסדר דה מולה
מסדר אבירי היכל שלמה
טמפלרים (תנועה)
אילומינטי
תאוריית קשר
לשכת בונים החופשיים
סדר עולמי חדש
העין השלישית
זווית ישרה ומחוגה
הבונה החופשי
טקסים וסמלים בבנייה החופשית
לקריאה נוספת
ספרי עיון
.
לאון זלדיס, בני־אור בארץ הקודש: תחילת הבנייה החופשית בארץ הקודש מראשיתה ועד להקמת הלשכה הגדולה למדינת ישראל בשנת 1953, ע' נרקיס, 2009.
מוטי צבירן, "אמת אחרת, הבונים החופשיים", 2004, הוצאת מ.ר.ג.ש., עוסק בימיה הראשונים של הבנייה החופשית, תוך התמקדות על היסטוריה והגות של הבונים החופשיים. (343 עמודים כולל מפתח ותמונות)
מוטי צבירן, "אמת אחרת, הנוסח הסקוטי" (The Scottish Rite), 2008, הוצאת מ.ר.ג.ש. ספר עזר למצטרפים ל"נוסח הסקוטי", המהווה ארגון נלווה למסדר הבונים החופשיים. (544 עמודים)
מוטי צבירן, "אמת אחרת, היכל ארון הברית (The Royal Arch)", 2011, הוצאת מ.ר.ג.ש. ספר עזר למי שהצטרף ל"קשת המלכותית הקדושה" (השם החדש שניתן ל"היכל ארון הברית"), המהווה ארגון נלווה נוסף למסדר הבונים החופשיים. (574 עמודים)
ספרי קריאה
דן בראון, הסמל האבוד, מודן, 2010.
ארגון ה'בונים החופשיים' תופס חלק גדול מספריה של הסופרת החרדית יונה ספיר. ביניהם – לוחמי הצללים, התנקשות, ושתול.
קישורים חיצוניים
הלשכה הגדולה למדינת ישראל של בונים חופשיים קדמונים ומקובלים
אתר הפייסבוק של הלשכה הגדולה של בונים חופשיים קדמונים ומקובלים במדינת ישראל
הלשכה הגדולה "ירושלים" של בונים חופשיים קדמונים ומקובלים במדינת ישראל
אתר הפייסבוק של הלשכה הגדולה "ירושלים" של בונים חופשיים קדמונים ומקובלים במדינת ישראל
מסדר הבניה החופשית המעורבת לגברים ולנשים הבינלאומית "זכות האדם" בישראל
לשכות גדולות בעולם
הלשכה הגדולה של אנגליה
הלשכה הגדולה של סקוטלנד
הלשכה הגדולה של ארגנטינה
המזרח הגדול של צרפת הגראנד אוריינט דה פראנס
לשכות בישראל
לשכת נחשון מס' 1
לשכת ברקאי מס' 17
לשכת חרמון מס' 21
Mount Carmel Lodge No. 44
Gardens of Netanya No. 67
לשכת עמודי שלמה מס' 59
אתרים אחרים
בנייה חופשית בישראל
הבונים החופשיים: בונים עיר חופשית
ניר אורטל, "אם בהר חצבת אבן" – בעקבות הבונים החופשיים בירושלים, באתר ארכיון האינטרנט, פורסם במקור במגזין סגולה
האור הגנוז – בנייה חופשית, תרבות וחברה
בונים חופשיים – אתר לבונים חופשיים חושבים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ארגונים בין-לאומיים
קטגוריה:אגודות סתרים
קטגוריה:תאוריות קשר
קטגוריה:ויקיפדיה - ערכים מומלצים לשעבר | 2024-09-01T21:07:13 |
בונים חופשיים | REDIRECT הבונים החופשיים | 2004-08-08T19:53:26 |
איסטנבול | אִיסְטַנְבּוּל () היא עיר הנמל הראשית של טורקיה ובירת מחוז מרמרה בצפון-מערב המדינה. בעבר שימשה כבירת האימפריה הביזנטית, ואחריה כבירת האימפריה העות'מאנית. היא העיר הגדולה ביותר בטורקיה, ומשתרעת על פני שתי יבשות – אירופה ואסיה.
שם העיר
בראשיתה נקראה העיר ביזנטיון, והשם הוסב בשנת 330 לספירה לקונסטנטינופול (יוונית: Κωνσταντινούπολις, לטינית: Constantinopolis), כלומר "עירו של קונסטנטינוס". בקרב היהודים נקראה בשם קושטנדינא ובקיצור קושטא.
"איסטנבול" היה שמה הטורקי הקדם־עות'מאני של העיר. מקור השם ככל הנראה מהביטוי ביוונית ביזנטית מהמילים היווניות המודרניות "סטן פולי" (Στήν πόλι) שמקורו במילים ביוונית קדומה "איס טן פולין" (Εις τήν πόλιν) שפירושן "אל העיר" או "בתוך העיר" (פוליס) – כאשר העיר בה מדובר היא עירו של קונסטנטינוס, "קונסטנטין-פוליס", וכך כינו אותה התושבים היוונים המקומיים. שם זה שיקף את מעמדה כעיר הגדולה היחידה באזור.
לדברי ההיסטוריון הטורקי חליל אינאלג'יק, ביום שלאחר הכיבוש העות'מאני של העיר בשנת 1453, קרא לה הסולטאן מחמד השני "אִסלַאם־בּוֹל" ("שפע אסלאם"). אולם שם זה שימש רק את העולמא, ומלבדם קראו הכול לעיר בשמה הטורקי הקדם־עות'מאני, "איסטנבול". במסמכים רשמיים ועל גבי מטבעות שנטבעו בה נקראה העיר "קֻסְטַנטִינִיֶה".
בתקופת האימפריה העות'מאנית השתמש השלטון בשמות "קוסטנטיניה" (בטורקית עות'מאנית: قسطنطينيه) ו"איסטנבול". כמה מקורות מהמאה ה-17 מתארים את השם "איסטנבול" כשם הרווח בזמנם. במאות ה-17 וה-18 שם זה היה גם בשימוש רשמי.
השם "איסטנבול" החל להיות נפוץ בשפה הטורקית החל מהמאה ה-19, אף שרבים השתמשו (ומשתמשים גם היום) בצורה המקוצרת יותר המתבססת על הצורה המקורית: "סטמבול" (Stamboul). הוספת הצליל "אי" בראשית השם מקובלת בטורקית לפני האותיות "ס" ו"ז", לדוגמה בשם העיר "איזמיר".
רק בשנת 1923 הסבה הרפובליקה הטורקית רשמית את השם ל"איסטנבול", שהיה הכינוי הנפוץ בשפה המדוברת. במערב רווח השם "קונסטנטינופול" עד שנות ה-30 של המאה ה-20, אז החלו השלטונות הטורקיים ללחוץ בעד השימוש בשם "איסטנבול" בשפות זרות. במקורות ובדפוסים העבריים נקראה בווריאנט "קושטנדינא", ובקיצור "קושטא" או קוסטא.
מלומדים ערבים נהגו לקרוא לעיר "קוסטנטיניה" (قسطنطينية), אך העות'מאנים לא השתמשו בשם זה והעדיפו את הגרסה הפרסית "פאיתכ'ת" (پایتخت), שפירושה "רגל כס המלכות".
תולדות העיר
ממוזער|שמאל|300px|מרכז קונסטנטינופול
ממוזער|שמאל|300px|מפת קונסטנטינופול
ממוזער|שמאל|300px|מגדל גלאטה שנבנה בתקופה ביזנטית בצד הצפוני של מרכז העיר
ממוזער|שמאל|300px|המסגד הכחול מהתקופה העות'מאנית
בראשיתה הייתה העיר פוליס יוונית שנקראה ביזנטיון. היא נוסדה בצד האירופאי של הבוספורוס על ידי מתיישבים יווניים ממגארה בערך בשנת 660 לפנה"ס, שכפי שמספרת מסורת עתיקה, קראו ליישוב על שם מנהיגם ביזס (Βύζας).
הקיסר הרומי ספטימיוס סוורוס צר על העיר בשנת 196 לספירה וגרם לה הרס. הקיסר הרומי קונסטנטינוס (306–337 לספירה) שיקם את העיר והרחיבה, ובשנת 330 חנך אותה מחדש כ"רומא החדשה" (Nova Roma), בירתה החדשה של האימפריה הרומית. מאז נודעה על שמו, קונסטנטינופוליס (ביוונית: Κωνσταντινούπολη
או Κωνσταντινούπολις, בלטינית: Constantinopolis).
עם חלוקת האימפריה הרומית ב-395, נעשתה העיר לבירת האימפריה הרומית המזרחית (האימפריה הביזנטית), ששלטה גם בארץ ישראל, והייתה מרכז הנצרות המזרחית, שהתפתחה מאוחר יותר לכנסייה האורתודוקסית. מיקומה האסטרטגי – בין יבשות אירופה ואסיה, היותה בקצה דרך המשי המוליכה דרך אסיה עד סין, וכן שליטתה על נתיבי המסחר ימיים המוליכים מן הים השחור לים התיכון, הפכו את העיר למרכז עולמי של תרבות ומסחר.
במאה התשיעית היה מספר תושביה כ-800,000, והיא הייתה העיר הגדולה באירופה.
העיר נכבשה על ידי הצלבנים במהלך מסע הצלב הרביעי בשנת 1204 ונגרם לה הרס רב. יתר על כן, היא הפכה לזמן מה למרכזה של ממלכה צלבנית קתולית, הממלכה הלטינית. בסופו של דבר חזרה לשליטה ביזנטית בימיו של מיכאל השמיני פליאולוגוס, שתפס אותה ללא קרב בשנת 1261.
בתחילת המאה ה-15 לא נותרה לאימפריה הביזנטית כמעט כל טריטוריה מלבד קונסטנטינופול וסביבותיה.
בשנת 1453 נכבשה העיר על ידי הטורקים העות'מאנים באירוע שנודע בשם "כיבוש קונסטנטינופול", והייתה לבירת האימפריה העות'מאנית (עד קיצה של האימפריה ב-1 בנובמבר 1922).
בעת כיבוש העיר התגוררו בה 30,000 נפש, אולם בשנת 1478 גדלה אוכלוסייתה לכ-70,000 נפש. על פי מפקד אוכלוסין שנערך באותה שנה, כבר ישבו בעיר בין 35,000 ל-45,000 מוסלמים, בין 13,000 ל-16,000 נוצרים יוונים ובערך 7,000 או 8,000 יהודים.
העיר הפכה לבירת האימפריה העות'מאנית ושבה להיות מוקד של תרבות, אדריכלות ואמנות.
בשנת 1923 העבירה הרפובליקה הטורקית, יורשתה של האימפריה העות'מאנית, את הבירה לאנקרה.
אף על פי שאיסטנבול אינה עוד עיר בירה, היא מהווה ללא ספק את מרכז התרבות, התיירות והמסחר של טורקיה, וזאת בשל גודלה, מיקומה ומורשתה.
בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 עברה איסטנבול פיתוח נרחב, אולם הקהילה היוונית הגדולה של העיר הצטמצמה מאוד בשל מלחמת יוון–טורקיה, שהביאה לבריחתם ליוון.
בשנות ה-60 ממשלתו של אדנאן מנדרס פעלה לפתח את המדינה, ובעיר נבנו כבישים רחבים חדשים על מנת לקשרה לערים אחרות. פעולות פיתוח אלה נעשו בלי מחשבה על שימור אתרים היסטוריים בעיר, והובילו להרס של בניינים רבים.
בשנות ה-70, בשל הגירה נרחבת מאנטוליה ועיור נרחב, גדלה העיר במהירות. מצוקת הדיור הובילה לבניית שיכונים רבים בבנייה זולה ולא מוגנת מפני רעידות אדמה, וכן לצמצום רב של השטחים הירוקים סביב העיר.
האתרים ההיסטוריים של איסטנבול (ההיפודרום של קונסטנטיניוס, כנסיית האיה סופיה ומסגד סולימאנייה) הוכרזו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1985.
במאה ה-21 סבלה העיר מסדרה של פיגועי טרור, חלקם בוצעו על ידי דאעש או המחתרת הכורדית:
נובמבר 2003: סדרת פיגועים שבהם נרצחו כ-57 בני אדם ונפצעו כ-700.
19 במרץ 2016: פיגוע ההתאבדות באיסטנבול, שבו נרצחו ארבעה בני אדם ונפצעו 36.
28 ביוני 2016: הפיגוע בנמל התעופה איסטנבול אטאטורק, שבו נרצחו 45 בני אדם ו-238 נפצעו.
10 בדצמבר 2016: מתקפת הטרור באיסטנבול (דצמבר 2016), שבה נרצחו 38 בני אדם ו-155 נפצעו.
1 בינואר 2017: פיגוע הירי במועדון הלילה באיסטנבול שבו נרצחו לפחות 35 בני אדם.
13 בנובמבר 2022: פיצוץ בכיכר טקסים במרכז איסטנבול בו נהרגו 6 בני אדם ומעל 53 נפצעו.
למרות מגמות של סגירות כלפי המערב תחת שלטון ארדואן, השפעתה הבינלאומית – כמרכז פוליטי, עסקי ותרבותי בצומת הדרכים שבין אירופה ואסיה – מקנה לה מעמד של עיר עולם, ובשנת 2014 נחשבה לאחת הערים המתפתחות ביותר במובן זה, על פי מדד הערים הגלובליות.
בעשור השני של המאה ה-21 נבנה בעיר שדה תעופה חדש – בשאיפה לבנות את שדה התעופה הגדול בעולם – אשר נפתח בשנת 2019. בניית שדה התעופה יצרה מתח רב בעיר, כאשר במהלך שנת 2018 הפגינו אלפי עובדים במחאה על תנאי העסקתם בבניית שדה התעופה, לאחר שבמהלך השנה נהרגו – לכאורה בגלל תנאי העבודה – 27 עובדים, ושהפועלים שעובדים במיזם עושים זאת "תחת לחץ ואיומים". ההפגנה פוזרה באלימות על ידי המשטרה, שהשתמשה בגז מדמיע כנגד המפגינים, ועצרה, על פי עדויות שונות, כ-400–500 מהמפגינים.
גאוגרפיה
ממוזער|שמאל|300px|גשר הבוספורוס המחבר בין אירופה לאסיה
איסטנבול שוכנת לחופי מצר הבוספורוס, רצועת מים המפרידה בין אסיה ואירופה שאורכה כ-30 קילומטר. העיר בנויה משני צדי המצר ומשתרעת גם לאורך ים השיש (ים מרמרה) על פני 5,196 קמ"ר, במרחק של 352 ק"מ צפון-מערבית לבירה אנקרה. שלושה גשרים מחברים בין חלקה האסיאתי של העיר לחלקה האירופי וחוצים את הבוספורוס. הראשון מכונה "גשר הבוספורוס" או "גשר הבוספורוס הראשון", ואילו הגשר השני, "גשר פתיה סולטאן מהמט" או "גשר הבוספורוס השני", שוכן כחמישה ק"מ צפונית לראשון. השלישי נחנך בשנת 2016, 10 ק"מ צפונית לגשר השני.
הצד המערבי והאירופי של העיר בנוי משני צדי קרן הזהב, לשון ים החודרת מהבוספורוס לעומק השטח האירופי. שלושה גשרים חוצים את קרן הזהב, גשר גלאטה (Galata Köprüsü) סמוך למקום מפגשה עם הבוספורוס, גשר אטאטורק (Atatürk Köprüsü) כ-750 מטר ממנו וגשר הליצ' (Haliç Köprüsü) הנושא את הכביש המהיר הפנימי של העיר (Çevre yolu – D100/O-1). מדרום גובלת העיר בים השיש, ומצפון מגיעים שולי פרבריה עד הים השחור. פני השטח גבעתיים משני צדי הבוספורוס.
העיר סמוכה למוקדי רעש אדמה הפוקד את העיר וסביבותיה אחת לכמה שנים. איסטנבול ממוקמת בקרבת העתק צפון אנטוליה (KAFK, Kuzey Anadolu Fay Hattı) – שבר פעיל האחראי למספר רב של רעידות אדמה בשנים האחרונות. קרבת העיר לים השיש מגבירה את הסיכון לעיר שכן בעקבות רעידות אדמה היא עשויה להיפגע מגלי צונאמי.
שבע הגבעות של איסטנבול
שמאל|ממוזער|350px|שבע הגבעות של איסטנבול
שבע גבעות איסטנבול הן הגבעות שהשתרעו בשטחה המקורי של העיר איסטנבול (אז ביזנטיון ולאחר מכן קונסטנטינופול) עת נבנתה בשנת 330 בידי הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס. לא ברור אם קונסטנטינוס אכן היה מודע לעובדה שעירו החדשה ישבה על שבע גבעות, אך עובדה זו יצרה דמיון בין העיר שכונתה "רומא החדשה" (Nova Roma) לבין רומא ושבע גבעותיה.
אקלים
שינויי הטמפרטורה באיסטנבול הם קיצוניים. בחורף שלג מכסה את העיר, ומגיע בממוצע ללמעלה מ-60 ס"מ בשנה. הטמפרטורות משתנות בין 10–25 מעלות צלזיוס. הקיץ חם מאוד ולח והטמפרטורות נעות בין 26–29 מעלות צלזיוס, ואף קרה שהטמפרטורות עלו ל-38 מעלות צלזיוס.
דמוגרפיה
לפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסיית העיר מנתה כ-15.9 מיליון בני אדם, רובם מוסלמים סונים. המיעוט הלא-סוני הגדול ביותר הוא הזרם המוסלמי שנקרא "האלווים", המונים 4.5 מיליון בני אדם, כששליש מכלל האלווים מתגוררים בטורקיה. המיעוט האתני הגדול ביותר באיסטנבול הם הכורדים, גם כן בני דת האסלאם, המונים בין 2 ל-3 מיליון בני אדם. המיעוט הנוצרי הבולט ביותר הוא הארמנים אשר מונים בין 50 ל-70 אלף. בין המיעוטים הזניחים ביותר קיימים, נכון לשנת 2019, כ־10,000 יהודים וכ-3,000 יוונים אשר מתגוררים באיסטנבול, באיזמיר ובבורסה.
תחבורה
בעיר מגוון של אמצעי תחבורה: רכבת תחתית, חשמליות, וספינות המקשרות בין חלקיה השונים של העיר.
שדות תעופה
נמל התעופה הבינלאומי איסטנבול אטאטורק
נמל התעופה הבינלאומי איסטנבול סביהה גקצ'ן
נמל התעופה החדש של איסטנבול
אתרים בעלי חשיבות
ממוזער|שמאל|איה סופיה
ממוזער|שמאל|מפת העיר, 1922
ארמונות
שמאל|ממוזער|260px|ארמון טופקאפי המורכב ממבנים רבים
ארמון טופקאפי – הארמון ההיסטורי של הסולטנים העות'מאנים במשך מאות שנים.
ארמון דולמאבהצ'ה – ארמון הסולטנים העות'מאנים מאמצע המאה ה-19.
הארמון השקוע
ארמון ביילרביי
מסגדים
איה סופיה (Ayasofya camii) – הכנסייה הביזנטית מהמאה ה-6 שהפכה למסגד ואחר כך למוזיאון ושוב למסגד.
מסגד סולימאנייה – מסגד סולימאן הראשון מהמאה ה-16.
המסגד הכחול – מסגד הסולטאן אהמט הראשון. אחד הגדולים בעיר.
מסגד אורטאקוי – נמצא על גדות הבוספורוס בחלק האירופאי.
מסגד אראפ
מסגד פטי
מוזיאונים
המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
מוזיאון הפסיפסים
מוזיאון איסטנבול לאמנות מודרנית
מוזיאון יהדות טורקיה
מבנים בעלי חשיבות
מגדל גאלטה – מגדל גבוה מהמאה ה-14 שנבנה בסגנון איטלקי.
אצטדיון אטאטורק – האצטדיון הגדול ביותר בטורקיה. מכיל 81 אלף מושבים.
ירבאטאן – מאגר מים ששכן מתחת לארמון הקיסרים הביזנטיים.
הטונל – קו רכבת תחתית העולה במעלה הגבעה הצפונית לקרן הזהב.
טירת שבעה המגדלים
בית האופרה על שם אתאטורק
רחובות
שמאל|ממוזער|260px| שדרות איסטיקלל, המדרחוב של העיר
שדרות איסתיקלאל – מדרחוב הקניות המרכזי של העיר איסטנבול.
כיכר טקסים – הכיכר הראשית בעיר. במרכזה אנדרטה לזכר אטאטורק.
רחוב בגדאד
שווקים
הבזאר הגדול – אחד השווקים הגדולים והעתיקים בעולם.
שוק הדגים – ממוקם בנהר קרן הזהב (הליץ')
השוק המצרי – צמוד לשוק הבזאר הגדול והוא שוק התבלינים הגדול באיסטנבול.
גשרים
גשר גלאטה – מקשר בין שני חלקיה האירופאים של העיר מעל קרן הזהב.
גשר הבוספורוס
גשר פתיה סולטאן מהמט
אתרים אחרים
הבוספורוס – נתיב המים המוביל מהים השחור אל הים התיכון.
איי הנסיכים
קרן הזהב
מגדל התקשורת של איסטנבול – המגדל הגבוה ביותר באיסטנבול ובמדינה כולה.
בתי כנסת
בית הכנסת האיטלקי
בית הכנסת בית ישראל
בית הכנסת קהל ימבול
בית הכנסת קהל אוחריד
בית הכנסת האשכנזי
בית הכנסת בית יעקב
בית הכנסת עץ החיים
בית הכנסת חמדת ישראל
בית הכנסת הקראי באיסטנבול
בית הכנסת נווה שלום
בית הכנסת יניקיי
מוזיאון יהדות טורקיה
בית הכנסת בקירקוי
בית הכנסת מעלם
בתי קברות
בתי קברות יהודיים באיסטנבול
השכלה
שמאל|ממוזער|250px|השער הראשי של אוניברסיטת איסטנבול
באיסטנבול ישנן הן אוניברסיטאות ציבוריות והן אוניברסיטאות פרטיות:
אוניברסיטת איסטנבול (İstanbul University)
אוניברסיטת איסטנבול בילגי (İstanbul Bilgi University)
אוניברסיטת אישיק (Işık University)
אוניברסיטת באחצ'שהיר (Bahçeşehir University)
אוניברסיטת בואזיצ'י (Boğaziçi University) (בעבר נקראה מכללת רוברט).
אוניברסיטת גאלאטסאראי (Galatasaray University)
אוניברסיטת ידיטפה (Yeditepe University)
אוניברסיטת מרמרה (Marmara University)
אוניברסיטת סבאנג'י (Sabancı University)
אוניברסיטת פאטי (Fatih University)
אוניברסיטת קוץ' (Koç University)
האוניברסיטה הטכנית של איסטנבול (İstanbul Technical University)
האוניברסיטה הטכנית של יילדיז (Yıldız Technical University)
תמונות מהעיר
ממוזער|ימין|190px| המסגד החדש נבנה במאה ה-17
שמאל|ממוזער|335px| גשר גלאטה מהווה עורק תחבורה מרכזי בעיר
ממוזער|ימין|180px|תקרה מעוטרת בבזאר הגדול
שמאל|ממוזער|335px| הבזאר הגדול באיסטנבול הוא אחד השווקים הגדולים בעולם
ממוזער|ימין|235px|ארמון דולמאבהצ'ה שנבנה במאה ה-19 כארמון החדש לסולטנים
שמאל|ממוזער|335px| הרכבת הקלה באיסטנבול עוברת דרך כמה מאתריה המרכזיים
מחוזות איסטנבול
אבג'ילאר (Avcılar)
אדאלאר (Adalar) – האיים
אוּמראנייה (Ümraniye)
אוּסקוּדאר (Üsküdar)
איוּפ (Eyüp)
אמינונוּ (Eminönü)
אסנלר (Esenler)
באג'ילאר (Bağcılar)
באהצ'ליאבלר (Bahçelievler) באקירקוֹי (Bakirköy)
בוּיוּקצ׳קמּג׳ה (Büyükçekmece)
בייראמפאשה (Bayrampaşa)
בייאולו (Beyoğlu)
בייקוז (Beykoz)
בשיקטאש (Beşiktaş)
גאזיוסמאנפאשה (Gaziosmanpaşa)
גוּנגורן (Güngören)
זייטינבוּרנוּ (Zeytinburnu) טוזלה (Tuzla)
מאלטפה (Maltepe)
סארִיֵיר (Sarıyer)
סולטאנביילי (Sultanbeyli)
שילה (Şile)
סיליברי (Silivri)
שישלי (Şişli)
פאטיח (Fatih)
פנדיק (Pendik) צ'אטאלג'ה (Çatalca)
קאדיקוי (Kadiköy)
קאהיטהאנה (Kağıthane)
קארטאל (Kartal)
קוּצ׳וּקצ׳קמג׳ה (Küçükçekmece)
ספורט
אצטדיון אטאטורק
אצטדיון שיקרי סראג'ולו
אצטדיון טורק טלקום
וודאפון ארנה
קבוצות כדורגל
פנרבחצ'ה
גלאטסראיי
בשיקטש
איסטנבולספור AS
קסימפשה
איסטנבול בשאקשהיר
ערים תאומות
לאיסטנבול 45 ערים תאומות, בהן:
ראו גם
ביזנטיון
קונסטנטינופול
שבע גבעות איסטנבול
יהדות איסטנבול
.istanbul
קישורים חיצוניים
פרק בתוכנית (המשודרת גם כפודקאסט) "ציפורי לילה עפות" רחוק לאיסטנבול
מידע והיסטוריה על העיר
איסטנבול – מידע שימושי וכתבות מסע אחר
איסטנבול מהחלל
מסע מצולם בעיר איסטנבול 2014
הערות שוליים
*
קטגוריה:טורקיה: ערי חוף
קטגוריה:הים השחור: יישובים
קטגוריה:אירופה: ערי בירה לשעבר
קטגוריה:הערים המאוכלסות ביותר במדינתן
קטגוריה:טורקיה: ערים מטרופוליטניות
קטגוריה:יישובים שהוקמו במאה ה-15
קטגוריה:טורקיה: ערי נמל | 2024-10-14T19:11:46 |
לוחמת שחיקה | ממוזער |325x325 פיקסלים|תעלת גדוד צ'שייר סום 1916לוחמת שחיקה המוכרת גם בשם מלחמת התשה היא אסטרטגיה צבאית להכנעת האויב על ידי שחיקת כוחותיו וציודו עד כדי קריסה. מלחמות אלה נמשכות זמן רב והן בוחנות את מגבלות כוח העמידה של הצדדים היריבים. הצד המנצח בדרך כלל הוא בעל המשאבים הגדולים יותר. לוחמת שחיקה מודרנית מבוססת על השמדת כוחותיו העיקריים של האויב באמצעות אש מנגד והתנגשות חזיתית עימו. היא מנוגדת לגישת הלוחמה המבוססת על תמרון (מכונה לוחמת תמרון). התמרון מבוסס על הפתעת האויב, ועל מיקוד העוצמה ההתקפית בנקודות התורפה במערך שלו.
שיקולים אסטרטגים
באופן מסורתי תאורטיקנים ואסטרטגים צבאיים ראו לוחמת שחיקה כמשהו שיש להימנע ממנו. סון דזה אשר חי במאה ה-6 לפנה"ס הצהיר כי "אין שום מקרה שבו אומה מרוויחה ממלחמה ממושכת". לוחמת שחיקה מייצגת ניסיון לשחוק יריב הנמצא ביתרון, בניגוד לעקרונות המלחמה הרגילים שבהם מנסים להשיג ניצחונות מכריעים על ידי שימוש במשאבים הכרחיים מינימליים ובמינימום זמן, באמצעות תמרון, ריכוז של כוח והפתעה. מצד שני, צד שתופס את עצמו כנחות בלוחמת התמרון או ביחידותיו הטקטיות יעדיף את לוחמת השחיקה כדי לנטרל את יתרונות יריבו. אם הצדדים תואמים כמעט באופן שווה, התוצאה של מלחמת התשה עשויה להיות ניצחון פירוס.
ההבדל בין לוחמת שחיקה לצורות אחרות של מלחמה הוא מלאכותי במקצת מכיוון שמלחמה תמיד מכילה אלמנט של שחיקה. בלוחמת שחיקה המטרה העיקרית לגרום להתשה הדרגתית של היריב, שבסופו של דבר תסתכם ברמות בלתי נסבלות או בלתי אפשריות עבורו. זאת בניגוד למטרות עיקריות אחרות כגון כיבוש משאב או שטח כלשהו או ניסיון לגרום לאויב הפסדים גדולים במתקפת מחץ (כגון על ידי כיתור וכיבוש).
דוגמאות היסטוריות
במלחמה הפלופונסית האתונאים, שהיו חלשים יותר ביבשה, הפעילו לוחמת שחיקה באמצעות הצי שלהם
הטקטיקות "המעכבות" במלחמתו של המצביא הרומי פאביוס מאקסימוס ("המשתהה"), בחילות הקרתגנים בראשות חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה.
במלחמת רוסיה–צרפת (1812) לוחמת ההתשה הרוסית פגעה במערך הלוגיסטי של צבא נפוליאון והביאה לניצחון במלחמה ללא קרב מכריע.
מלחמת החפירות במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, ובמיוחד המצור על פטרסבורג, וירג'יניה.
מלחמת החפירות במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובמיוחד הקרב על הסום (1916) וקרב ורדן.
מלחמת האזרחים בספרד (1936–1939)
במערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945) במהלך מלחמת העולם השנייה, שחק צי הצוללות הגרמני בפיקוד קרל דניץ את קו האספקה מארצות הברית וקנדה לאנגליה.
הקרב על בריטניה במלחמת העולם השנייה לאחר הפצצת לונדון.
בקרב סטלינגרד במלחמת העולם השנייה, במשך למעלה משישה חודשים התנהלה מלחמת שחיקה בין הצבא הגרמני למגיני העיר והצבא הסובייטי.
מלחמת ההתשה בין ישראל ומצרים. מלחמת ההתשה בבקעת הירדן ומלחמת ההתשה במובלעת הסורית.
מלחמת אפגניסטן בין ברית המועצות ומורדים אסלאמיים באפגניסטן. המלחמה נמשכה 10 שנים, מ־1979 עד 1989.
מלחמת איראן–עיראק.
מלחמת אפגניסטן (2001–2021)
מלחמת האזרחים בלוב
מלחמת האזרחים בסוריה (2011 עד היום) ובמיוחד בקרב על העיר חלב.
המאבק של חזית פוליסריו בסהרה המערבית נגד צבא מרוקו (2020 עד היום).
מלחמת חרבות ברזל בין חמאס וחזבאללה לישראל
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
התשה | 2024-10-16T16:41:28 |
האימפריה המוגולית | האימפריה המוֹגוּלית (מפרסית: دولتِ مغل; מבטאים: "מוֹרוּלית", گورکانیان - גוראקניאן ; באורדו: مغلیہ سلطنت) הייתה אימפריה שראשיה היו מוסלמים ממוצא מונגולי, ששלטה בתת-היבשת ההודית מתחילת המאה ה-16 עד לאמצע המאה ה-19. היא נוסדה על ידי באבור, שהיה מצאצאי טימור לנג וג'ינגיס חאן ושהצליח להביס את סולטנות דלהי. ברוב שנות קיומה ניסו שליטיה לשמור על שיתוף פעולה בין-דתי בין מוסלמים להינדים.
האימפריה המוגולית איבדה שטחים רבים לכיבושי שר שאה בזמן שלטונו של הומאיון, אך תחת שלטון אכבר התרחבה האימפריה באופן משמעותי, והמשיכה לגדול עד תום תקופת שלטונו של אורנגזב. לאחר מותו בשנת 1707, החלה האימפריה בשקיעה מדודה ואיטית בכוחה, אף על פי ששמרה על כל סממני השלטון למשך כ-150 שנים נוספות.
בשנת 1739 היא הובסה על ידי צבא פרסי בראשות נאדיר שאה ובשנת 1756 בזז צבאו של אחמד שאה את דלהי. מרבית שטחי האימפריה נכבשו בהדרגה על ידי המארתים שבסוף המאה ה-18 שלטה במרבית מרכזה של הודו, כשנציגי המוגולים שבשמם הפכו לנוואבים, הקימו בפועל ממלכות משל עצמם כך שבפועל לא היו כפופים למוגולים. סופה הרשמי של האימפריה היה דיכוי המרד ההודי הגדול של 1857 על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית, הגם שאז הייתה האימפריה מושג סמלי למעשה, ללא כוח ממשי.
ממוזער|מילים הינדוסטאן והאימפריה המוגולית היו מילים נרדפות במהלך 1788
היסטוריה
היווצרות האימפריה ותקופת באבור
רקע
האימפריה הע'זנית פלשה בסוף המאה ה-10 מכיוון חוראסאן ליבשת הודו. הסולטאן מחמוד מע'זנה חצה את נהר אמו, ואחרי מספר קרבות הצליח לחדור אל עמק האינדוס, שם יצר ממלכה איסלאמית שהלכה והתפשטה אל תוך הודו עצמה. כתוצאה מאבדן כוחם של הע'זנים, השתלטו הע'ורים על שטחי האימפריה. בתחילת המאה ה-13, קוטב-א-דין אייבק אחד ממפקדי הצבא של מוחמד מע'ור, הכריז על עצמו כסולטאן הראשון של הסולטנות של דלהי. אימפריה זו הצליחה להתפשט על פני חלקים גדולים מצפון הודו.
טימור לנג פלש לצפון הודו ובזז את דלהי ב-1398 והנהיג את האימפריה הטימורית קצרת-הימים שמרכזה היה בסמרקנד (באוזבקיסטן הנוכחית). האימפריה הטימורית איחדה את המונגולים בפרס (אבותיו של באבור) ועמים מערב-אסייתים אחרים. אולם טימור לנג לא שלט בהודו באופן ישיר אלא השאיר שליט מקומי, סוג של וסאל, שטיפל בעניינים המקומיים מטעמו.
כלומר, החל מהמאה ה-12 הייתה שליטה מוסלמית בצפון תת-היבשת ההודית. המייחד את המוגולים היה שלטון יציב וארוך טווח, שלא אפיין את הנסיכויות שהתקיימו לפני כן.
הכיבוש המוגולי
בתחילת המאה ה-16, צאצאי הפולשים המונגולים, טורקים, פרסים והאפגנים לדרום-מערב אסיה - המוגולים - פלשו להודו תחת הנהגתו של זהיר-א-דין באבור. באבור היה נכד נינו של טימור לנג. באבור גורש מסמרקנד ובתחילה קבע את מרכז שלטונו בקאבול בשנת 1504; מאוחר יותר הפך לשליט המוגולי הראשון (1526–1530). תוכניתו הייתה להרחיב את שליטתו מזרחה לתוך פנג'אב, לשם ביצע מספר פשיטות. ואז, הזמנה מראש שבט אפגני אופרטוניסטי בפנג'אב הביאה את באבור ממש ללב סולטנות דלהי, שם שלט איברהים לודי (1517–1526).
שמאל|ממוזער|250px|קבר הומאיון בדלהי
באבור, מפקד צבאי למוד קרבות, נכנס להודו בשנת 1526 עם צבאו המאומן שמנה 12,000 לוחמים כדי להתעמת עם צבאו המסורבל והמפוצל של הסולטאן, שמנה מעל 100,000 איש. באבור הביס את צבא הסולטאן בפניפט (בערך תשעים ק"מ צפונית לדלהי). הוא השתמש בארטילריה ניידת וטכניקות פרשים מתקדמות, והשיג ניצחון מוחץ. בשנה שלאחר מכן, הוא הביס גם את קונפדרציית הראג'פוטים בהנהגת ראנה סנג'ה. בשנת 1529 הביס באבור את הכוח המשותף של הצבאות האפגנים וצבא סולטאן בנגל, אך נפטר בשנת 1530, בטרם הספיק לממש את הישגיו הצבאיים. הוא השאיר אחריו את זכרונותיו ("באבור נאמאה"), מספר גנים מרהיבים בקבול, לאהור ואגרה, וצאצאים שיגשימו את חלומו להקמת אימפריה בהינדוסטאן.
באבור ידע שלא יוכל לשלוט ישירות בכל הטריטוריה שכבש ולכן שילב את האליטה המקומית (הינדית ומוסלמית) בתוך מנגנון השלטון שלו.
תקופת הומאיון
לבאבור היו ארבעה בנים: הומאיון, מירזא כאמראן, מירזא עסכרי, מירזא הינדל. כל אחד מהבנים הללו קיבל נתח מהממלכה שהוריש באבור.
הומאיון (1530–1556) ירש את נחלות אביו בתת-היבשת ההודית וקבע את אגרה כעיר הבירה שלו. קמרן מירזה ירש את הנחלות הצפוניות קאבול ולאהור והפך ליריבו החזק ביותר של הומאיון.
ב-1540 פלש הקצין הלודי לשעבר, שיר שאה סורי בראש כוח פשטוני לנחלותיו של הומאיון וכבש את דלהי.
הומאיון ואשתו ההרה חמידה באנו ביגום נמלטו דרך מדבר טהאר אל שליט סינד, מחוז לידתו של באבור, שם נולד בנו אכבר ומשם הגיע לאיספהאן כאורח של החצר הספווית.
ב-1545 מת שיר שאה סורי ובנו אסלאם שאה סורי ירש את הממלכה. השליט הספווי תהמאספ הראשון סייע להומאיון בתמורה להבטחה שהומאיון ימסור לו את קנדהאר. בשנת 1555 הומאיון תפס מחדש את דלהי.
שמאל|ממוזער|250px|אכבר מקבל בני דתות שונות בארמונו
תקופת אכבר
מותו של הומאיון בשנת 1556 השאיר את המשימה של הרחבת האימפריה לבנו בן ה-13 ג'לאל א-דין אכבר (שלט 1556–1605). לאחר ניצחון צבאי בקרב פניפט השני בשנת 1556, העוצר באירם ח'אן התחיל במדיניות של התרחבות בשמו של אכבר. כשהגיע אכבר לגיל השלטון, הוא החל לשחרר את עצמו מהשפעותיהם של שרים, פלגי החצר, ואינטריגות הארמון, והוכיח את יכולתו כמנהיג ואת כוח שיפוטו. כ"מכור לעבודה" שכמעט לעולם לא ישן יותר משלוש שעות בלילה, השגיח בעצמו על מימוש המדיניות הציבורית שלו, שיצרה את עמוד השדרה של האימפריה המוגולית למשך יותר מ-200 שנה. הוא המשיך לכבוש ולספח שטח עצום שנפרש מקבול בצפון-מערב, קשמיר מצפון, בנגל ממזרח, ומעבר לנהר נרמדה במרכז הודו - שטח מקביל בגודלו לטריטוריות המאוריות 1,800 שנה לפני כן.
אכבר ידוע גם במפעלי בנייה ובראשם פטהפור סיקרי ומבצר אגרה.
תקופת ג'האנגיר ושאה ג'האן
שמאל|ממוזער|190px|דיוקנו של הקיסר הרביעי, ג'האנגיר מאת הצייר אבו אל-חסן, 1617
שמאל|ממוזער|248 פיקסלים| ציור של הקיסר המוגולי שאה ג'האן ואשתו מומתאז, לזכרה הקים את טאג' מהאל
תקופת שלטונם של ג'האנגיר (1605–1627) ושאה ג'האן (1628–1658) התאפיינה ביציבות פוליטית חיצונית ומאבקי שלטון מרים במשפחת המלוכה, פעילות כלכלית ערה, יצירות אומנות מרהיבות ובניינים מונומנטליים.
אחת מנשותיו האחרונות של ג'האנגיר הייתה בת למשפחה פרסית בשם מהר-און-ניסה (פרסית: مهر النساء), שאת שמה שינה לנור ג'האן (אור העולם, וגם שילוב שמותיו, נור א-דין וג'האן-גיר), שהפכה לאישה החזקה ביותר בחצר, בפועל אף יותר מבעלה הקיסר. כתוצאה מכך מצאו מקלט בהודו משוררים, מלומדים ופקידים פרסיים, שנמשכו לעושר ולזוהר. במקביל, פשו חוסר יעילות ושחיתות, והעלייה במספר הפרסים בראשות השלטון איימה לערער את האיזון העדין וחוסר הפניות של החצר. ג'האנגיר, כבן לאם הינדואית, אהב את החגים ההינדואים, אך גם תמך בהמרות דת המוניות לאסלאם. הוא רדף את מאמיני הג'ייניזם ואף הוציא להורג את הגורו ארג'ון דאס, הקדוש-מורה החמישי של הסיקים. שחרור 52 נסיכים הינדואים משביים בשנת 1620 הוא הבסיס לחשיבות הדיוואלי אצל הסיקים. מזימתה של נור ג'האן להבטיח את הכתר לנסיך שבחרה הביאה את שאה ג'האן למרוד באביו בשנת 1622. באותה שנה, השתלטו הפרסים על קנדהאר בדרום אפגניסטן, מהלך שהנחית מכה קשה ליוקרה המוגולית.
בין 1636 ו-1646 שלח שאה ג'האן צבאות מוגוליים לכבוש את רמת הדקאן ואת החבל שמצפון-מערב למעבר ח'ייבר. אף על פי שהצבא המוגולי הראה את כוחו, מערכות אלו דלדלו את אוצר האימפריה. המדינה, שהפכה למכונת מלחמה משומנת, הכפילה פי ארבעה את מספר האצילים, וכך גם גדלו הדרישות למיסים מהאיכרים. האיחוד הפוליטי והשמירה על החוק והסדר הציבורי בשטחים נרחבים עודדו את היווצרותם של מרכזי מסחר ואומנות כמו לאהור, דלהי, אגרה ואחמדאבד, המקושרות על ידי דרכים ביבשה ובמים למקומות מרוחקים ולנמלים שונים. הטאג' מהאל נבנה באגרה בתקופת שלטונו של שאה ג'האן כקבר לאשתו האהובה, מומתאז מהאל (אחייניתה של נור ג'האן). המבנה מסמל את ההישגים האמנותיים של המוגולים, כמו את בזבזנותם גם כאשר המשאבים הלכו והצטמקו.
מעמדם הכלכלי של האיכרים והאומנים לא השתפר, בשל כישלונו של המנגנון השלטוני ליצור שינוי בר קיימא במבנה החברתי. לא היה תמריץ לגובי המיסים, שדאגתם העיקרית הייתה הרווח האישי והמשפחתי שלהם, ליצור מקורות הכנסה המנותקים מזמינדרים (בעלי אדמות בתמורה להיותם גובי מיסים) הינדואים דומיננטיים ומנהיגי כפרים אשר האינטרס האישי שלהם כמו גם הדומיננטיות המקומית שלהם מנעה מהם מלהעביר את מלוא חובם לאוצר האימפריה. בתלות המתמשכת והגדולה מאי-פעם שלהם במיסים על האדמה, טיפחו המוגולים את אותם כוחות שבדיעבד הביאו לפירוק האימפריה.
תקופת אורנגזב
שמאל|ממוזער|280 פיקסלים|ארמון מלכותי מוגולי בעיר להור מהמאה ה-17
שמאל|ממוזער|200 פיקסלים|גבולות האימפריה במאה ה-17: המוגולים שלטו על כל תת-היבשת פרט לקצה הדרומי
אחרון המוגולים הגדולים היה אורנגזב (שלט מ-1658 עד 1707), שתפס את כס המלוכה על ידי כך שכמו אביו וסבו מרד באביו, הרג את כל אחיו וכלא את אביו. במהלך חמישים שנות שלטונו התרחבה האימפריה לגבולותיה הפיזיים המקסימליים אך גם חוותה את הסימפטומים הברורים של דעיכתה. הבירוקרטיה גדלה לאין שיעור ופשטה בה השחיתות, וגם הצבא הענק השתרך בטקטיקות ובכלי נשק ישנים. אורנגזב לא היה זה שיחזיר את האימפריה לגדולתה. הוא אומנם הטיל מורא, אך לא הייתה לו הכריזמה הדרושה כדי למשוך קצינים מעולים, והוא נדחף להרחיב את שלטון המוגולים על דרום אסיה ולהעלות את כוחה של האורתודוקסיה האסלאמית על ידי גישה ראקציונרית לאותם מוסלמים שנחשדו בכך שהם מתפשרים על אמונתם.
אורנגזב היה מעורב במספר מלחמות חסות – נגד הפתאנים באפגניסטן, הסולטאנים של ביג'פור וגולקונדה בדקאן, המרתים במהאראשטרה והאהומים באסאם. מרידות איכרים ומרידות של שליטים מקומיים הפכו לדבר שבשגרה, כמו גם נטייתם של שליטים מקומיים לחזק את שליטתם על חשבון האימפריה הנחלשת. הקשר המתהדק של ממשלתו עם האסלאם תקע טריז בין השליט ונתיניו ההינדואים. אורנגזב אסר בניית מקדשים חדשים, הרס כמה מהקיימים, והטיל מחדש את הג'יזיה שביטל סבו. פוריטני באופיו, הוא אסר השמעת מוזיקה בארמון, אסר על קיום טקסים, ורדף את הסיקים בפנג'אב. צעדים אלו גרמו לניכור כה רב עד שכבר לפני מותו החלו מאבקי כוח ברורים.
שקיעת האימפריה
המתחרים על הכתר המוגולי לחמו זה בזה, ושלטונם קצר המועד של יורשיו של אורנגזב היו רצופי סכסוכים. האימפריה המוגולית עברה תהפוכות כאשר שליטים מקומיים פרשו ממנה והקימו ממלכות עצמאיות. המוגולים נאלצו לכרות ברית שלום עם המורדים המרתים, והצבאות הפרסים והאפגנים פלשו לדלהי, כשהם בוזזים ממנה אוצרות רבים, ביניהם כס הטווס, בשנת 1739.
בשנים שלאחר מכן התמודדו המוגולים עם עלייתה של האימפריה המראטהית, ושטח שליטתם הצטמצם לאזור מסביב לדלהי. המוגולים המשיכו לתפקד כשושלת גם תחת כיבוש שטחם על ידי המראטהים בשנת 1785 ועל ידי הבריטים בשנת 1803. הקיסר המוגולי האחרון, בהאדור שאה השני, גורש בשנת 1857 למיאנמר לאחר שהבריטים האשימו אותו במעורבותו במרד ההודי הגדול, ובכך בא הקץ על האימפריה.
דת
שליטי האימפריה המוגולית היו מוסלמים וגם חלק מנתיניהם. עם זאת, רבים אחרים, מפשוטי העם ועד פקידים בכירים, היו הינדים. למעשה, כבר הקיסר הרביעי בשושלת, ג'האנגיר, היה בן לאם הינדואית. כשבאבור הראשון יסד את האימפריה, הוא לא הדגיש את השתייכותו הדתית המוסלמית, אלא יותר את מורשתו הטורקית (השם "מוגול" הופיע ככל הנראה במאה ה-19. הוא נגזר ככל הנראה מ"מונגול" - ענף אחר בעץ המשפחה של באבור).
תחת שלטונו של אכבר שייסד השקפה מוסלמית חדשה "תורת האור האלוהי" (דין-אי-אילאהי), התרחק מהעולמאא' הסוני והתקרב למסדר צ'ישטי הסופי, ביטל בית המשפט את ה"ג'יזיה", המס על לא-מוסלמים, ואת לוח השנה המוסלמי הירחי לטובת לוח שנה שמשי, שהתאים יותר לחקלאות. שינויים אלו בוטלו מאוחר יותר על ידי נינו אורנגזב, שנודע כמוסלמי בעל השקפות שמרניות, אך גם תחת אורנגזב, רבע מנסיכי חצר המלכות היו הינדואים.
כלכלה ופוליטיקה
שמאל|ממוזער|190px|באבור מייסד האימפריה המוגולית
המוגולים השתמשו בשיטה של מנסבדרים לקביעת מסי מקרקעין. הקיסר (שתוארו היה "באדשאה" או "סגן שאה" ביחס לשאה של פרס, קיסר כל הקיסרים) העניק זכויות לגבות מסי מקרקעין ל"מנסבדר" בתמורה להבטחת חיילים בעת מלחמה. ככל ששטח האדמה שהוענק היה גדול יותר, כך נדרש ה"מנסבדר" להבטיח יותר חיילים. ה"מנסב" לא עבר בירושה, ובידי הקיסר הייתה הסמכות לבטלו, מה שנתן כוח שליטה רב בידי השלטון המרכזי על המנסבדרים. את המס גבו גובי מיסים עבור המנסבדר בתמורה ל-10% מהסכום שנגבה. חלק מהכסף נשאר אצל המנסבדר וחלק עבר לידי השלטון המרכזי.
שליטי האימפריה המוגולית
המוגולים הגדולים (ה"בהאדשים של הינדוסטן"):
באבור (1526–1530) - מייסד האימפריה
הומאיון (1530–1556) - בתקופתו נחלשה האימפריה
אכבר (1556–1605) - עלה לשלטון בגיל 13 וחיזק את הממלכה
ג'אהנגיר (1605–1627) - הרחיב במעט את האימפריה
שאה ג'האן (1627–1658) - בנה את הטאג' מהאל
אורנגזב (1658–1707) - גרם להתפוררות האימפריה
מורשת
המונח "מוגול" משמש לעיתים כדי להתייחס למוסלמים בהודו על ידי אנשים מחוץ להודו. שימוש זה אינו מקובל בהודו עצמה.
בז'רגון העיתונאי המילה "מוגול" משמשת כדי לציין איש עסקים מצליח שבנה לעצמו במו ידיו אימפריה עסקית (לרוב מונופוליסטית) בתעשייה אחת או יותר. השימוש במילה הוא אזכור ברור לעושר ולרוחב של האימפריה שנבנתה על ידי המלכים המוגולים של הודו. רופרט מרדוק, למשל, הוא "מוגול חדשות".
ראו גם
אדריכלות אסלאמית
קישורים חיצוניים
מחקר בספריית הקונגרס האמריקאי: המוגולים
הערות שוליים
*
מוגולית
קטגוריה:הודו: היסטוריה
קטגוריה:מדינות לשעבר באסיה
קטגוריה:מדינות טורקיות לשעבר
מוגולית
מוגולית | 2024-08-20T06:36:45 |
תנועת מלקחיים | תנועת מלקחיים היא טקטיקה צבאית שבה מכותר האויב באמצעות תנועה של כוחות משני אגפיו, הנפגשים בעורפו.
שמאל|ממוזער|250px|תרשים של תנועת מלקחיים, המבוצעת על ידי הכוח האדום כנגד הכוח הכחול
מדובר בטקטיקה בסיסית שבה משתמשים הצבאות השונים במהלך כל מלחמה כמעט. לאחר שהאויב התקדם במרכז החזית, מותקפים בו זמנית אגפי האויב משני צדדיו כדי לכתרו. בו בזמן תנועת מלקחיים נוספת סוגרת את האגף המרוחק של האויב כדי למנוע תגבור הכוחות במרכז. הטקטיקה מסוכנת ליישום, היות שהתוקף חייב להפריש חלק ניכר מצבאו לאגפיו החזקים וכך המרכז נותר חלש וקל יותר להבקיע אותו.
טקטיקה זו היא טקטיקה בסיסית של חיל רגלים, כוחות שריון וחיל אוויר, וניתנת ליישום בכל קנה מידה, מהיחידה הבסיסית, ועד לצבאות שלמים.
קרבות ידועים שבהם בוצעה תנועת מלקחיים הם:
קרב קאנאי בין הרומים והקרתגנים בראשות חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה.
קרב טננברג בין הרוסים והגרמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה.
קרב הכיתור הגדול באוקראינה במהלך מבצע ברברוסה במלחמת העולם השנייה.
"מבצע אורנוס", שבו כותרה הארמייה השישית הגרמנית במהלך הקרב על סטלינגרד במלחמת העולם השנייה.
תנועת הכוחות הישראלים בחצי האי סיני במהלך מלחמת ששת הימים.
תנועת כוחות צבא ארצות הברית בעיראק ובכווית במהלך מלחמת המפרץ.
ההוגה הצבאי סון דזה בספרו אמנות המלחמה תיאר במעומעם את תנועת המלקחיים, אך המליץ להשאיר לאויב דרך נסיגה, שכן כוחות מכותרים נלחמים במוטיבציה גבוהה יותר, מאשר כוחות להם דרך מילוט. ההיסטוריה הצבאית הראתה את ההפך - כוחות מכותרים נוהגים, בחלק ניכר מן המקרים, להיכנע כתוצאה מהאפקט הפסיכולוגי של הכיתור.
קטגוריה:טקטיקה צבאית | 2024-06-27T10:57:21 |
סרי לנקה | ממוזער|טקסט=מפת סרי לנקה (שכונתה ציילון) משנת 1595, נוצרה בידי הקרטוגרף פטרוס פלנסיוס. מתוך אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית|מפת סרי לנקה (שכונתה ציילון) משנת 1595, נוצרה בידי הקרטוגרף פטרוס פלנסיוס. מתוך אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
שמאל|ממוזער|250px|החקלאות היא ענף מרכזי בכלכלת סרי לנקה
הרפובליקה הדמוקרטית הסוציאליסטית של סְרִי לַנְקַה (נודעה בשם ציילון – Ceylon לפני שנת 1972) היא מדינת אי הממוקמת בין מפרץ בנגל ל, ומדרום לתת-היבשת ההודית.
האי נודע בעבר כלנקה, לנקהדוויפה (שמשמעה "אדמה זוהרת" בסנסקריט), טפרובנה וסרנדיב (נגזרת מהשם בסנסקריט סינהלה-דוויפה) וסלן. האי קיבל את השם ציילון (Ceylon) בתקופה הקולוניאלית. שמו הנוכחי, סרי לנקה, מורכב מצמד מילים בסנסקריט: "שרי" שפירושו קדוש, ו"לנקה" שפרושו אי. סרי לנקה הוא האי ה-25 בגודלו בעולם.
היסטוריה
הנוסע הוונציאני מארקו פולו הזכיר את סרי לנקה ביומן מסעותיו כ"אי האבנים היקרות". על פי תיאוריו, שכנו בה מכרות אודם ואזמרגד, אבני החן האיכותיות בעולם. קובלאי חאן שלח את מארקו פולו לקנות מאת המלך שרידים מקודשים של גאוטמה בודהה. שם חזה מארקו באבן אודם בגודל תפוח גדול. ב-1506 ביקר בסרי לנקה הפורטוגזי לורנסו דה אלמיידה .
במהלך התקופה הקולוניאלית נשלטה סרי לנקה על ידי שלוש מעצמות. בתחילה הייתה זו האימפריה הפורטוגזית ששלטה באי החל מתחילת המאה ה-16. במהלך מלחמת הולנד–פורטוגל, כבשו כוחות חברת הודו המזרחית ההולנדית בשנת 1640 את האי מידי האימפריה הפורטוגלית והפכו אותו למשבה של האימפריה ההולנדית בשם ציילון ההולנדית. בעקבות כיבוש הרפובליקה ההולנדית בידי הרפובליקה הצרפתית הראשונה במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית ב-1795, כבש הצי הבריטי את האי ב-1798. האי היה למושבה בריטית עד לעצמאותו ב-1948. בריטניה החלה בגידול מטעי קפה, תה וקינמון בסרי לנקה, ולצורך כך הביאה לסרי לנקה מאות אלפי טמילים מהודו, שעבדו במטעים. הבריטים התייחסו היטב לטמילים והקימו עבורם מוסדות חינוך, מה שחיזק את מעמד הטמילים בסרי לנקה, לעומת הסינהלים, התושבים הבודהיסטים של הארץ.
בשנת 1948 זכתה סרי לנקה לעצמאות מהממלכה המאוחדת והפכה לדומיניון בחבר העמים הבריטי. הממשלה הראשונה החליטה כי על מנת ליצור שוויון בין הקבוצות השונות במדינה, יש להפוך את השפה הסינהלית לשפה הרשמית במדינה. הדבר יצר מתח רב בין הסינהלים לטמילים ובסופו של דבר הביא לרצח ראש הממשלה סולומון בנדרנאיקה בשנת 1959.
בשנת 1953 התרחש בסרי לנקה הרתאל (שביתה כוללת) בעקבות המצב הכלכלי במדינה. כתוצאה מאירועים, התפטר ראש הממשלה וחודש סבסוד מחירי האורז.
בשנת 1972 היה המצב במדינה טעון ביותר בעקבות חוק שהגביל את מספר הטמילים הרשאים ללמוד באוניברסיטאות וקבע כי הבודהיזם, דתם של הסינהלים, היא הדת הרשמית במדינה. מרבית הטמילים הם הינדואיסטים. עם קבלת החוק פרצו מהומות אלימות של סטודנטים טמילים שדרשו הקמת מדינה עצמאית לטמילים בצפון האי ובמזרחו, והצבא התערב. בעקבות המהומות, ניתקה המדינה את קשריה עם הכתר הבריטי, והוכרזה כרפובליקה ששמה סרי לנקה.
בשנת 1976 החלה במדינה מלחמת אזרחים בין הטמילים לסינהלים. בשנה זו הוקם הארגון הטמילי המשמעותי ביותר במאבק – טיגריסי השחרור של טאמיל אילם. הטיגריסים לא בחלו בשום אמצעי במלחמת השחרור שלהם, ועל אף ניסיונו של נשיאה החדש של סרי לנקה, שנבחר ב-1977, ג'וניוס ג'אייווארדנה, להפסיק את המהומות על ידי הכרה באוטונומיה טמילית בצפון ובמזרח המדינה, המשיכו לבצע פיגועים כנגד אזרחים. לאורך כל שנות ה-80 המשיכו שני הצדדים בטרור, ובפשעים של הפרת זכויות אדם.
בשנות ה-80, לאחר לחצים מצד גורמים טמילים בשלטון ההודי, ולאחר שכ-100,000 טמילים הוגלו להודו, פלשה הודו לסרי לנקה בניסיון להפסיק את הלחימה. בשנת 1989, פרץ מרד סינהלי בראשות מפלגה בשם "JVP", וממשלת סרי לנקה בראשותו של ראנאסינג פרמאדאסה החלה בחיסול שיטתי של פעילי המפלגה. בשנת 1990, לאחר הסכם הפסקת אש עם הטמילים, עזבו ההודים את סרי לנקה. אולם הפסקת האש לא החזיקה מעמד. בשנת 1991 נרצח ראש ממשלת הודו לשעבר שהורה על התערבות הודו בסרי לנקה רג'יב גנדי על ידי מתאבדת טמילית.
בשנת 1993 נרצח נשיא סרי לנקה ראנאסינג פרמאדאסה ובשנת 1999 נפגעה נשיאת סרי לנקה צ'נדריקה קומרטונגה, בפיגוע התאבדות.
ב-24 בדצמבר 2001 השיג ראש הממשלה החדש ראניל ויקראמאסינגה הסכם הפסקת אש. בשנת 2002 החלו להישמע קולות הקוראים להסכם שלום ובהמשך אותה שנה כבר נחתמו מספר סעיפים בהסכם. בשנת 2003 התחדשה האלימות לאחר פיגוע התאבדות בקולומבו. ובינואר 2008 בוטלה הפסקת האש באופן רשמי על ידי ממשלת סרי לנקה.
בסוף שנת 2008 ובתחילת 2009 התעצמה הלחימה בין הממשלה לטיגריסים הטמילים, והממשלה הצליחה לכבוש את המעוזים האחרונים שלהם. ב-2 בינואר כבשה את בירת המורדים קילינוצ'צ'י ודחקה את המורדים למובלעת קטנה בג'ונגלים בצפון מזרח האי. ב-16 במאי הכריז נשיא סרי לנקה על ניצחון הצבא על המורדים, ויום אחר כך, הכיר גם הארגון בהפסדו אחרי שנמצאה גופתו של מייסד הארגון, ולופילאי פרבאקראן. ב-17 במאי 2009 הכריז ארגון הטיגריסים על הנחת נשקו, משום שאין בכוחו להגן על תומכיו וקרא לממשלה לפתוח בשיחות שלום.
במהלך העימות נעלמו עשרות אלפי גברים בצפון המדינה אשר השתייכו לנמרים הטמילים או תמכו בהם. בשנת 2015 אישר ראש הממשלה ראניל ויקרמסינגה כי כולם נרצחו.
לאורך השנים סבלה סרי לנקה ממשברים כלכליים רבים. משנת 1965 ועד 2019 היא קיבלה 16 הלוואות מקרן המטבע הבינלאומית. כל אותן הלוואות הגיעו עם תנאים, כמו למשל צמצום הגרעון במדינה, קיצוץ סובסידיות ממשלתיות למזון עבור התושבים וחיזוק המטבע המקומי. החל בשנת 2019, נכנסה המדינה למשבר כלכלי הגדול ביותר מאז הקמתה וסבלה מחדלות פירעון. במהלך 2022, התפטרו כל שרי הממשלה, אולם מי ששלטו בפועל במדינה, הנשיא וראש הממשלה, לא זזו מתפקידם. השניים היו אחים, בני משפחת רג'אפקסה. תושבים מחו בשל המצב הכלכלי. ראש הממשלה הגיש את התפטרותו.
בעקבות המגבלות שהונהגו בזמן מגפת הקורונה, נפגע אנושות ענף התיירות המקומי, שהוא המקור העיקרי של המדינה לכניסת מטבעות חוץ. כחלק מפגיעה זו איבדו מאות אלפים את מקום עבודתם ונוצר מחסור בחומרי גלם בסיסיים דוגמת דלק, דבר שבתורו הוביל להפסקות חשמל ממושכות. המשבר הכלכלי הניע אירועי מחאה אלימים, בין היתר נגד שוטרים ומוסדות מדינה. על רקע אירועים אלו, התפטרה הממשלה ובהמשך לכך החליט גם ראש הממשלה, מהינדה ראג'פאקסה, להתפטר על מנת לפנות מקום ל"ממשלה מאוחדת". אך גם ההתפטרות שלו לא הרגיעה את הרוחות, והמהומות אף החריפו. בתגובה להחרפת המצב, הטילה המשטרה עוצר של 36 שעות, שגם הוא לא הצליח למנוע מהמפגינים להמשיך במהומות, כאשר לטענת המפגינים הסיבה למחאה היא ההתנהלות המושחתת של הממשלה שבגללה החריף המצב הכלכלי. בהמשך מחליפו רניל ויקרמסינגה וגם הנשיא גוטביה רג'פקסה הודיעו על התפטרות מתפקידם לאחר הסלמה אלימה של המהומות.
פוליטיקה
על פי חוקת סרי לנקה המדינה היא רפובליקה דמוקרטית סוציאליסטית. שיטת הממשל היא השיטה הפרלמנטרית.
החל מהתיקון לחוקה שהועבר בשנת 2015, שנועד להעצים את כוחו של הפרלמנט, משמש נשיא סרי לנקה כראש המדינה בעיקר בתפקיד סמלי. בסמכות הנשיא לפזר את הפרלמנט, למנות ראש ממשלה ושרים הצריכים לזכות באמון הפרלמנט. הבחירות לנשיאות נערכות כל שש שנים. בית המחוקקים היחיד הוא הפרלמנט שנבחר על ידי כל אזרחי המדינה ויכול להדיח את הנשיא ברוב של שני שלישים.
הפוליטיקה בסרי לנקה עמדה במשך רוב שנותיה של המדינה בצל הסכסוך הפנימי העקוב מדם בין הרוב הסינהלי למיעוט הטמילי. האתגר העיקרי העומד בפניה הוא פתרון סכסוכים ומחלוקות פנימיות בדרכי שלום.
סכסוך נוסף, בין-עדתי, בין הנוצרים למוסלמים, הגיע לשיא באפריל 2019. בו נהרגו יותר מ-250 בני אדם במתקפת טרור שכללה שישה פיגועי התאבדות שבוצעו במקביל במספר מוקדים במדינה. חלקם בוצעו בתוך כנסיות במהלך התפילה והחלק האחר בבתי מלון. הפיגועים כוונו כנגד הקהילה הנוצרית שחגגה באותו שבוע את חג הפסחא.
כלכלה
כלכלת סרי לנקה מתבססת בעיקרה על חקלאות. הגידולים העיקריים הם תה, גומי, קוקוס ואורז. יבול האורז המקומי איננו מספיק לצורכי האוכלוסייה ולכן המדינה נאלצת גם לייבא אורז. לסרי לנקה פוטנציאל תיירותי רב. המדינה משופעת בחופים יפים ואתרים ארכאולוגיים, אבל הסכסוך המתמשך עם הטמילים פגע בפיתוח התיירות.
בתעשייה מועסקים כ-21 אחוזים מכוח העבודה והיא תורמת כ-15 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי. ענפי התעשייה העיקריים הם מוצרי קרמיקה, מוצרי נפט, שמני מאכל, דשנים ומלט. רוב המפעלים הגדולים נמצאים בבעלות הממשלה. בסרי לנקה אוצרות טבע שונים, בהם גרפיט, טיטניום ופוספטים. אך הלחימה ופיגועי הטרור באי הרתיעו משקיעים ממנו.
תחנות כוח הידרואלקטריות מספקות כמעט את כל תצרוכת החשמל של המדינה.
בשנת 2019 הייתה סרי לנקה במצוקה כלכלית. מספר מתקפות טרור בשנת 2019 החריפו בעיות כלכליות שהיו במדינה קודם לכן, וגרמו לירידה בצמיחה, עלייה באבטלה, ופגיעה קשה בתיירות עליה נשענו כמות גדולה של עסקים פרטיים קטנים. בשנים הבאות מצבה הכלכלי של המדינה הידרדר עד שהיא הייתה זקוקה ל-75 מיליון דולר במט"ח כדי לשלם עבור יבוא חיוני. מגפת הקורונה שפרצה בשנת 2020 פגעה בכלכלה החלשה בצורה חמורה, מכיוון ששיתקה את ענף התיירות שהיה המקור העיקרי של המדינה למטבע חוץ. מצוקה זו החריפה את המשבר והובילה בשנת 2022 למצב בו קיים מחסור חמור בחומרי גלם בסיסיים. הכלכלן סטיב האנקה תלה את נקודת השבר הקריטית בממשלה שנבחרה בשנת 2019, ששינתה את החוקה וביטלה את כוחו של הפרלמנט, וללא בלמים ואיזונים מספקים, הוציאו ראשי המדינה כספים רבים באופן לא אחראי, וביצעו מספר מהלכים חדים ששיבשו את היציבות של מנגנוני הכלכלה. פעולות אלו גרמו לעליה משמעותית של האינפלציה (74% בשנת 2020) ואיבוד רב מערך המטבע (44% מול הדולר במהלך 2022-2019).
אחת הסיבות למשבר היא שבאפריל נאסר שימוש בדשנים כימיים, המעבר לגידולים אורגניים פגע באוכלוסייה המקומית דלת האמצעים והוביל אותה לרעב המוני ולעוני.
גאוגרפיה
מדינת האי סרי לנקה שוכנת באוקיינוס ההודי דרום מערבית למפרץ בנגל ודרום מזרחית לים הערבי. בין האי לתת-היבשת ההודית מפריד מפרץ מנאר ומצר פלק שביבשת אסיה.
פני הקרקע של האי עולים מגובה פני הים בהדרגה אל ההרים הנמצאים במרכז חלקו הדרומי של האי. הפסגה הגבוהה ביותר באי היא פסגת ההר "פידורוטלגלה" שמתנשא לגובה של 2,524 מטר וקיריגלפוטה היא הפסגה השנייה בגובהה. נהרות האי הם קצרים וכולם נובעים באזור ההררי שבמרכז וזורמים אל הים שמסביב בצורת מניפה. רצועה של איים רדודים פזורה במיצר מנר המפריד בין האי לבין תת-היבשת ההודית, איים אלה קרואים "גשר אדם" ועליהם נבנה גשר רכבת המחבר את האי עם הודו.
אקלים
האקלים בסרי לנקה הוא אקלים משווני בו ההבדלים בין הטמפרטורות בעונות השנה השונות אינם גבוהים. כמות המשקעים השנתית נעה בין 1,000 מילימטרים בקירוב בצפון ובמזרח המדינה ל-3,750 מילימטרים בדרום-מערב המדינה. רוב הגשמים יורדים במרץ-מאי ובספטמבר-דצמבר.
דמוגרפיה
אוכלוסיית סרי לנקה מונה כ-23 מיליון בני אדם. תוחלת החיים עומדת על כ-76 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על שני ילדים לאישה.
הקבוצה האתנית הגדולה בסרי לנקה היא סינהלים, המהווים כ-73.8 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית. הסינהלים הם צאצאיהם של מתיישבים שהגיעו אל האי מצפון הודו בערך בשנת 500 לפני הספירה.
הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא קבוצת הטמילים הסרי-לנקים, שמספרם כ-13.9 אחוזים מכלל האוכלוסייה, והם צאצאיהם של מאות אלפי טמילים שהובאו לאי על ידי הבריטים במאה ה-19 ממדינת טאמיל נאדו שבדרום הודו כדי לעבוד במטעי סרי לנקה.
קבוצות אתניות נוספות בסרי לנקה הן מוּרים סרי לנקים (7.2% מהאוכלוסייה), טמילים הודים (4.6%), וכן מלאים ואחרים.
הדת הנפוצה ביותר בסרי לנקה היא הדת הבודהיסטית, אליה משתייכים כ-70.2 אחוזים מהאוכלוסייה. רוב רובם סינהלים. הבודהיסטים במדינה משתייכים לזרם הטהרוואדה, המתיימר להיות הקרוב ביותר לבודהיזם הקדום. דתות אחרות בסרי לנקה הן הינדואיזם (12.6% מהאוכלוסייה), אסלאם (9.6%) ונצרות (7.2%).
השפה הרשמית בסרי לנקה היא סינהלית, אותה דוברים 74% מהאוכלוסייה. השפה הטמילית מדוברת בקרב 16% מהאוכלוסייה. עד 1956 הייתה האנגלית השפה הרשמית בסרי לנקה, והיא מדוברת על ידי 10% מהאוכלוסייה.
הספורט הפופולרי במדינה הוא קריקט.
פרובינציות
בסרי לנקה ישנם 9 מחוזות:
המחוז המרכזי
המחוז המזרחי
המחוז הצפוני
המחוז הצפון מרכזי
המחוז הצפון מערבי
מחוז סברגמווה
המחוז הדרומי
המחוז המערבי
מחוז אובה
סרי לנקה וישראל
בין שתי המדינות קיימים יחסים דיפלומטיים משנת 2000. סרי לנקה מחזיקה שגרירות בישראל ואילו את ישראל מייצגת בסרי לנקה שגרירות ישראל בהודו.
תמונות
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי של ממשלת סרי לנקה
Parliament האתר הרשמי של הפרלמנט
חוקת סרי לנקה
דודו בן-צור, סרי לנקה: קללת האי המבורך, באתר מסע אחר
שחר בן־חורין, סרי-לנקה: הסכסוך המדמם עוד לא קרוב לסופו, באתר תנועת מאבק סוציאליסטי, 15 באפריל 2009
הטייגרים הטמילים, באתר של צור שיזף
רונית סבירסקי, סרי לנקה - ארץ התה והתבלינים, באתר PHOTOUR
שלומי יאס, אתגרים ישנים-חדשים בסרי לנקה, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 20 בפברואר 2016
מפות עתיקות של סרי לנקה מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות אסיה
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:איים באוקיינוס ההודי
קטגוריה:תת-היבשת ההודית
קטגוריה:מדינות שבהן עיר הבירה איננה העיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות טמילית
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1948 | 2024-08-15T04:35:13 |
דגל סרי לנקה | דגל סרי לנקה המכונה גם "דגל האריה" אומץ בשנת 1950, ומאז עבר מספר שינויים קטנים. הדגל מורכב מאריה מוזהב האוחז בחרב על רקע ארגמן. מסביב לאריה משורטטים ארבעה עלי "בו" ("תאנה קדושה"). בנוסף מכיל הדגל שני קווים אנכיים בצבעי ירוק וכתום, והמכלול כולו מוקף במסגרת מוזהבת. האריה מסמל את הרוב הסינהלי במדינה והחרב היא סמל לריבונות. עלי התאנה והמסגרת המוזהבת מסמלים את הבודהיזם, הפס הירוק את האסלאם, הכתום את המיעוט הטמילי, והרקע בצבע הארגמן את יתר המיעוטים הדתיים במדינה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
סרי לנקה, דגל
סרי לנקה
קטגוריה:סרי לנקה: סמלים לאומיים
סרי לנקה
קטגוריה:אריות בתרבות
סרי לנקה | 2024-09-16T04:57:05 |
אינטל | שמאל|ממוזער|150px|סמליל אינטל משנת 1968 עד 2006
שמאל|ממוזער|150px|סמליל אינטל משנת 2006 עד 2020
שמאל|ממוזער|150px|סמליל אינטל משנת 2020
אינטל קורפוריישן (באנגלית: Intel Corporation) הוא תאגיד רב-לאומי אמריקאי, מהחברות המובילות בעולם בתחום של תכנון וייצור מיקרו-מעבדים ומעגלים משולבים. כמו כן, אינטל מייצרת כרטיסי רשת, מערכות שבבים ללוחות אם, מוצרי תוכנה והתקנים אחרים. לאינטל פרויקטי מחקר מתקדמים בכל ההיבטים של ייצור מוליכים למחצה, כולל , וכן פרויקטים בתחום התוכנה כמו מהדר לשפות תכנות וערכת פיתוח לעיבודים גרפיים.
נכון ל-2022 מועסקים באינטל כ-131,900 עובדים. מניית אינטל נסחרת בנאסד"ק, ומשתייכת למדד דאו ג'ונס ולמדד S&P 500. ב-2022 הגיעו ההכנסות השנתיות שלה ל-63.05 מיליארד דולר, והרווח הנקי עמד על 8.02 מיליארד דולר.
היסטוריה
תאגיד אינטל נוסד בשנת 1968 בסנטה קלרה שבקליפורניה, על ידי גורדון מור (Gordon E. Moore) ורוברט נויס (Robert Noyce). העובד השלישי בחברה היה אנדרו גרוב (Andrew Grove), שניהל את החברה מאז הגעתו בשנות ה־60 עד לפרישתו בשנות ה־90, כשהוא הופך את אינטל לאחד מהעסקים הגדולים והמצליחים בעולם.
מור ונויס רצו לקרוא לחברה 'מור נויס'. אולם השם לא נשמע טוב בכל הנוגע לאלקטרוניקה (נשמע כמו "עוד רעש"), לכן הם החליטו לקרוא לחברה "אלקטרוניקה משולבת" (INTegrated ELectronics), או בקיצור - אינטל. אולם, השם כבר היה רשום על שם רשת מלונות, לכן הם נאלצו תחילה לקנות את הזכויות על השם.
החברה החלה כיצרנית רכיבי זיכרון, לפני ששינתה את יעודה לתכנון ויצור המעבדים. גרוב תיאר את המעבר הזה בספרו "רק הפרנואידים שורדים".
בתחילת שנות השמונים בחרה חברת IBM במעבד של אינטל למעבד של סדרת מחשבי IBM PC, והצלחתה של סדרה זו הביאה לפריחתה של אינטל.
במהלך שנות ה־90, מעבדות הארכיטקטורה של אינטל (IAL) היו אחראיות לרבים מהחידושים בתחום החומרה למחשב האישי, כולל אפיק ה־PCI, האפיק הטורי האוניברסלי (USB), והארכיטקטורה השולטת לשרתים בעלי מספר מעבדים. גם פיתוחי התוכנה של IAL הביאו תרומה רבה. פיתוחי התוכנה של המעבדות בתחום הווידאו והגרפיקה הממוחשבים היו חשובים בהתפתחות התחום.
השליטה של אינטל בשוק המעבדים לארכיטקטורת x86 הובילה למספר תביעות כנגדה בנוגע לעבירות על חוקי ההגבלים העסקיים בארצות הברית במשך השנים, כולל חקירות של ועדת הסחר הפדרלית (FTC) בסוף שנות ה־80 וב־1999, וכן תביעות אזרחיות כגון התביעה של חברת DEC בשנת 1997 ותביעת פטנט על ידי אינטרגרף. שליטתה של אינטל בשוק (בזמן מסוים היא שלטה על 85% מהשוק למעבדי 32-ביט למחשבים אישיים), ביחד עם הצעדים המשפטיים שאינטל עצמה נקטה (בעיקר תביעות נגד יצרני מחשבים אישיים בגין הפרת מה שמכונה "פטנט 338"), הפכו את אינטל למטרה מושכת לתביעות משפטיות, אם כי מעט מאוד מהן אכן הצליחו להשיג את מטרתן. נכון ל-2024, המתחרה הגדולה היחידה של אינטל בשוק ה־x86 היא חברת AMD, אתה יש לאינטל הסכמים חוצי-רישיונות הדדיים מאז 1976: שתי החברות יכולות להשתמש בפטנטים בנוגע לחידושים טכנולוגיים של החברה האחרת ללא תשלום כספי.
לאינטל מפעלים רבים הפרושים במדינות רבות ברחבי העולם, בהן: ארצות הברית (הילסבורו שבאורגון, סנטה קלרה שבקליפורניה), קוסטה ריקה, מלזיה, אירלנד, סין (בבניה) וישראל.
חלק אחר מהחברה הוא קרן ההשקעות Intel Capital. ב-2017 השקיעה אינטל באמצעות הקרן בסכום של כמיליארד דולר בתחום הבינה המלאכותית.
ב-21 ביוני 2018 פרש מנכ"ל החברה בריאן קרזניץ על רקע מערכת יחסים שניהל בהסכמה עם עובדת, אך בניגוד לקוד האתי של החברה. במקומו מונה למחליף זמני סמנכ"ל הכספים רוברט (בוב) סוואן. ב-31 בינואר 2019 הודיעה החברה כי בוב סוואן מונה למנכ״ל אינטל. ב-15 בפברואר 2021 החל פט גלסינגר לשמש כמנכ"ל אינטל.
באוקטובר 2022, לאחר פרסום הדוחות הרבעוניים, בהם דיווחה על הפסד לראשונה מזה 30 שנה, הודיעה על תוכנית התייעלות במסגרתה תפטר כ-26 אלף עובדים בשנים 2023–2026.
ב-2024, החברה פרסמה דו"ח רבעון מאכזב המצביע כי החברה עברה מרווח נקי של 1.5 מיליארד דולר להפסד של 1.6 מיליארד דולר. החברה הודיעה על תוכנית קיצוצים הכוללת פיטורין בהיקף של 15% מכוח האדם שלה. בעקבות כך המניה התרסקה ב-2 באוגוסט 2024 ב-26%, הנחשב ליום המסחר הגרוע ביור שלה מזה 50 שנה. בסה"כ ירדה המניה של אינטל במהלך השנה ב-60%. בספטמבר 2024, דווח כי קוואלקום מתכוונת לרכוש את החברה.
מוצרים
שמאל|ממוזער|250px|מטה החברה בסנטה קלרה שבקליפורניה, ארצות הברית
שמאל|ממוזער|250px|המתקן לייצור שבבים של אינטל בקוסטה ריקה היה אחראי ב-2006, ל-20% מהיצוא ול-4.9% מהתמ"ג של המדינה.
שמאל|ממוזער|250px|מעבד אטום Z270
המוצר הראשון של אינטל היה מעגל משולב ועליו זכרונות גישה אקראית.
במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 המשיכה אינטל בפיתוח זיכרונות והייתה בין המובילות בייצור זכרונות מהסוגים DRAM, SRAM וכן Read-only Memory.
צוות אחר באינטל פיתח בשנת 1971 את המיקרו-מעבד מדגם "Intel 4004" עבור החברה היפנית Business Computer Corporation שהייתה לקוח גדול של אינטל ברכישת זיכרונות למחשבונים. אולם, מיקרו-מעבדים הפכו למוצר המוביל של אינטל רק בשנות ה-80. מתחרתה העיקרית באותן שנים בתחום זה הייתה Texas Instruments שהוציאה לשוק את המיקרו-מעבד הראשון שלה סמוך ובצמידות לתאריך בו הוציאה אינטל את המעבד שלה. ממעבד זה התפתחו מאוחר יותר המעבדים 4040 8008 ו-8080.
כאשר, בסוף שנות ה-70 הפציע המחשב האישי, הוקמו ביפן מספר מפעלים שהתחרו בייצור המוצר המוביל של אינטל באותה עת, זיכרונות. על מנת להתמודד עם הירידה ברווחיות, החליטו באינטל להתמקד בתחום המיקרו-מעבדים. הפריצה הטכנולוגית והכלכלית הייתה בפיתוחו של המעבד 8086 (ושיפורו על ידי ה-8088) ששימשו לייצור המחשב האישי של יבמ, ה-PC ותואמיו. התפשטותו הנרחבת של המחשב האישי בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 לוותה בהתרחבות מקבילה של אינטל.
במהלך השנים שחלפו מאז פיתחה אינטל סדרת מעבדים בארכיטקטורת x86 המבוססים על מעבדים אלו. ה-80286 שימש במחשבי ה-AT ואחריו יצאו לשוק ה-80386 וה-80486 והחל ב-1993 סדרת מעבדי הפנטיום (ה-P5). ב-1995 מעבד הפנטיום-פרו (ה-P6), ב-1997 הפנטיום 2, ב-1999 הפנטיום 3, ב-2000 הפנטיום 4. המעבדים האחרונים בסדרת הפנטיום 4 עבדו בטכנולוגיית ה-Hyper-threading. ניסיון ליצור מעבד אחר היה ב-2001 כאשר אינטל פיתחה את האיטניום בארכיטקטורת IA-64.
ב-2004 אינטל הכריזה על מעבד דותן למחשבים ניידים שמכיל 170 מיליארד טרנזיסטורים בטכנולוגיית סנטרינו. הפיתוח נעשה בישראל במשך כשנתיים, על ידי צוות של 150 עובדים בעלות של כ-100 מיליון דולר.
ב-2008 יצא לשוק מעבד האינטל אטום מעבד זעיר בעל צריכת חשמל נמוכה, בארכיטקטורה של x86, ובטכנולוגיה של 45 ננומטר. מעבד האטום נועד למחשבי נטבוק, מחשבי מיני (Nettop), והתקני אינטרנט ניידים. מחשבי הנטבוק מבוססי אטום הפכו למאוד פופולריים, במיוחד בשנת 2009, למרות המיתון העולמי. הביצועים של ליבת אטום יחיד הוא כמחצית של סלרון בעל קצב שעון דומה. בסוף 2009 הוכרז על דגם חדש של מעבדי אטום, Atom N450, שבו משולבת במעבד האצה גרפית.
בתחילת ינואר 2010 הכריזה אינטל על משפחה חדשה של מעבדים בטכנולוגיה של 32 ננומטר תחת השמות Arrandale ו-Clarkdale. משפחה זו כוללת מאיץ גרפי (GPU) ובקר זיכרון (Memory controller) מובנים, מהירות שעון דינמית, תמיכה מובנית ב-Blu-ray ובסראונד 7.1, ועוד. הארכיטקטורה המשולבת של מעבדים אלו תאפשר למזער את המחשבים, לצמצם את צריכת החשמל, ולהוזיל את מחירם.
בתחילת מאי 2010 הכריזה אינטל על מעבד Atom Z6 למכשירי סלולר ולטאבלטים. המעבד הוא בליתוגרפיה של 45 ננומטר, וכולל ברכיב אחד יחידת עיבוד מרכזית, מעבד גרפי (GMA600), מקודד וידאו (MPEG4, H.264) וזיכרון ראשי. צריכת החשמל שלו נמוכה יחסית לדור הקודם של המעבדים מסדרה זו.
בתחילת מאי 2011 הודיעה החברה כי פיתחה טכנולוגיית ליתוגרפיה תלת-ממדית אשר תאפשר למזער את השבבים ולהגביר את יעילותם. אינטל מתעתדת להכניס טכנולוגיה זו לשבבי שרתים עד סוף 2011 ובהמשך, גם לשבבי טלפונים חכמים. החברה הציגה את מעבד Ivy Bridge - מעבד תלת־ממדי בליתוגרפיה של 22 ננומטר, שעל פי נתוני החברה, יעילותו הוגברה בעד 37% וצריכת החשמל שלו הופחתה בכ-50% לעומת הדור הקודם.
בסוף ספטמבר 2011 אינטל השיקה את צמד מעבדי Atom Cedarview הראשונים. שני מעבדי האטום כפולי הליבה מיוצרים בליתוגרפיה של 32 ננו-מטר, ובמעטפת תרמית של 10 וואט, ופועלים במהירות שבין 1.8 ג'יגה-הרץ ל-2.1 ג'יגה-הרץ. המעבדים משתמשים בערכת שבבים NM10, ותומכים כקודמיהם ב-DirectX 10.1. בסוף דצמבר 2011 השיקה אינטל מספר מעבדי אטום מבוססי פלטפורמת ה-Cedar Trail. המעבדים שפועלים בתדר שבין 1.6 GHz ל-1.8 GHz, כוללים את המעבד הגרפי PowerVR SGX 545, שמהירותו עד כפולה מהדור הקודם. צריכת החשמל של המעבדים מסדרת N בין 1.9 וואט ל-2.62 וואט, לעומת צריכת המעבדים מסדרת D שמגיעה ל-10 וואט.
ב-24 באפריל 2012 אינטל הציגה באופן רשמי בסן פרנסיסקו את מעבדי ה-Ivy Bridge. הדור השלישי של מעבדי ה-Core, שמעוצב בליתוגרפיה של 22 ננו-מטר ובטכנולוגיית טרנזיסטורים תלת-ממדיים הראשונים בעולם. במעבדים אלו שופרה הליבה הגרפית המובנית, והיא מסוג HD Graphics 4,000, שתומך ב-Microsoft DirectX 11, OpenGL 3.1 ו-OpenCL 1.1. וגם ההספק החשמלי הורד. מעבדים אלו מספקים גם מאפייני אבטחה שונים. עיקר הפיתוח של מעבדים אלו התבצע בישראל ובארצות הברית.
בתחילת יוני 2013, אינטל הכריזה על המעבד החדש בארכיטקטורת Haswell. הדור הרביעי של משפחת ה-Core i. המעבד מודפס בליתוגרפיה של 22 ננומטר, והושם בו דגש על הפחתת צריכת החשמל וחיזוק המעבד הגרפי הפנימי שלו המכונה איריס. באוגוסט 2014 אינטל הציגה את התהליך של הדור החמישי של מעבדיה תחת שם הקוד ברדוול (Broadwell). מעבדים בליתוגרפיה של 14 ננומטר, בעלי יעילות גבוהה פי שניים ביחס צריכת חשמל וליכולת עיבוד מהדור הקודם. חודש לאחר מכן יצאו לאור שלשה מעבדים מסדרה זו. בספטמבר 2014 אינטל הכריזה על מעבדי סקיילייק, שפותחו באינטל חיפה ויקום בליתוגרפיה של 14 ננומטר, בהובלתה של שלומית וייס, סגנית נשיא באינטל. על פי אינטל המעבדים אמורים להגיע לשוק במחצית השנייה של 2015.
בתחילת ינואר 2017 אינטל הכריזה על הדור השביעי של מעבדי ה-Core, קייבי לייק, שפותחו בחיפה. המאפיינים העיקרים הם שיפור בביצועי מולטימדיה בהם תוכני וידאו באבחנה גבוהה HD ו-4K, הוספת אמצעי בטיחות, ותדר מעבד דינמי. מעבד זה הוא הדור השלישי שמודפס בליתוגרפיה של 14 ננומטר. באינטל טוענים לשיפור של כ-25 אחוז בביצועים לעומת הדור הקודם.
באוגוסט 2017 הכריזה אינטל על הדור ה-8. קייבי לייק שבהן טוענת החברה לשיפור של עד כ-40% בביצועים לעומת הדור הקודם.
באוקטובר 2018 הכריזה אינטל על הדור ה-9. במאי 2019 הכריזה אינטל על הדור ה-10 אייס לייק לראשונה בליתוגרפיה של 10 ננומטר. במעבד זה הוספו יכולת בינה מלאכותית וכן מנוע גרפי חדש.
בספטמבר 2020 הכריזה אינטל על סדרת המעבדים מהדור ה-11, מעבדי הטייגר לייק בליתוגרפיה של 10 ננומטר.
בנובמבר 2021 הכריזה אינטל על סדרת המעבדים מהדור ה-12. מעבדי אלדר לייק הכוללים כ-60 סוגים של מעבדים. רוב הפיתוח והייצור של מעבד זה בוצע בישראל.
בספטמבר 2022 אינטל השיקה את מעבדי דור 13 שלה המכונים רפטור לייק. המעבדים בליתוגרפיה של 10 ננומטר צפויים להגיע לשוק בסוף אוקטובר. בכדי להתחרות בחברת AMD אינטל הוזילה את מחירי המעבדים שלה. מעבד הדגל הוא ה-Core i9-13900K, שלו 24 ליבות: 8 ליבות ביצועים ו-16 ליבות חיסכון, מהירות השעון המקסימלית שלו במצב boost היא 5.8 גיגה-הרץ וצריכת החשמל שלו עומדת על 125 וואט.
בתחילת יוני 2024 הכריזה אינטל על דור מעבדי לונר לייק (Lunar Lake) בליתוגרפיית 3 ננומטר, שפותחו בעיקר בישראל ושייוצרו במפעלים של חברת TSMC הטייוואנית. המעבד למחשבים ניידים כולל שבבים שונים וזיכרון מובנה שבהם הושם דגש על צריכת חשמל נמוכה ויעילות אנרגטית גבוהה (פחות ב-80% מהדור הקודם). מעבד ה-CPU ההיברידי כולל 8 ליבות שונות (4 ליבות ביצועים Lion Cove ו-4 ליבות Skymont).
לפי ההכרזה ביצועי השבב הגרפי (GPU) בעל הכינוי Xe 2 טובים פי 1.5 לעומת מעבדי הדור הקודם, וביצועי הבינה המלאכותית של ה-GPU מגיעים עד 67TOPS. אינטל שילבה שבב בינה מלאכותית NPU מדור רביעי עם ביצועים מוצהרים של 48TOPS. שינוי נוסף הוא זיכרון RAM מובנה על גבי המעבד להגברת היעילות והחיסכון בחשמל. הזיכרון יהיה בתקן LPDDR5x ובמהירות של 8,533 מגה-הרץ.
בתחום הקישוריות המעבד תומך ב-WiFi 7 במהירות של עד 5.8 Gbps ו-Bluetooth 5.4, וכולל שבב אבטחה ייעודי וטכנולוגיות מתקדמות כמו Threat Detection ו-VT-Red irect. השבב צפוי להופיע בשוק ברבעון האחרון של 2024.
רכישות
לפני 2000
250px|ממוזער|שמאל|מיפוי מפעלי אינטל בעולם
בשנת 1999 רכשה אינטל את DSPC תמורת 1.6 מיליארד דולר.
2000 עד 2009
בנובמבר 2003 אינטל רכשה את הסטארט-אפ הישראלי מוביליאן, המפתח שבבים לסלולר תמורת כעשרה מיליוני דולרים.
בשנת 2009 אינטל רכשה את החברות Cilk ו-Rapidmind המתמחות בעיבוד מקבילי.
ביוני 2009 היא רכשה את חברת וינד ריבר האמריקנית למערכות משובצות מחשב תמורת סכום של 884 מיליון דולרים.
2010 עד 2021
בשנת 2010 הגיעה החברה לשיא של רכישות של חברות שונות:
במאי 2010 רכשה אינטל את חברת השבבים קומסיס הישראלית שלה יכולות בתחום ה-WiMAX.
ב-16 באוגוסט 2010 הודיעה החברה כי היא רוכשת את חטיבת הכבלים של טקסס אינסטרומנטס שפיתחה בישראל שבבי מחשב לממירים דיגיטליים.
ב-19 באוגוסט 2010 הודיעה חברת אינטל כי היא מתכוונת לרכוש את חברת תוכנות האבטחה מקאפי בסכום של 7.68 מיליארד דולרים. בספטמבר 2016 הודיע חברת אינטל כי היא מוכרת את השליטה במקאפי לחברת ההשקעות TPG. מקאפי תהפוך בעקבות המהלך לחברה עצמאית בניהולן המשותף של TPG ואינטל.
בסוף אוגוסט 2010 אינטל רכשה את חטיבת החומרה לסלולר וניידים של אינפיניון הגרמנית, תמורת 1.4 מיליארד דולר. ובספטמבר 2010 רכשה את חברת נאוקלאוס הישראלית שמציעה פתרונות אבטחת מידע למערכות וירטואליות בארגונים, במיליון דולר בלבד.
ביולי 2011 היא רכשה את חברת ההזנק הישראלית גרפטק (GraphTech Computers), שפיתחה שירות לשליטה מרחוק על המחשב ברשת הסלולרית, בסכום של כמה מיליוני שקלים.
באוקטובר 2011 רכשה אינטל את חברת ההזנק הישראלית טלמאפ לשירותי מיפוי, חיפוש וניווט בסלולר, בסכום שבין 250 ל-300 מיליון דולר. אינטל סגרה את החברה לאחר פחות משנתיים.
בינואר 2013 החלה אינטל להפיץ את הדגם הראשון של סדרת המחשבים הקטנים שלה-Intel NUC. מאז יצאו לאור מחשבים רבים מסדרה זו לפלחי השוק השונים, והיא נחשבת מוצלחת ופופולרית יחסית.
ביוני 2015 הודיעה על רכישת אלטרה בכ-16.7 מיליארד דולר במזומן.
במרץ 2016 רכשה אינטל את חברת Replay הישראלית, המפתחת טכנולוגיה לצילום ולהצגה של שידורי ספורט, תמורת 175 מיליון דולר.
במרץ 2017 רכשה אינטל את חברת מובילאיי הישראלית העוסקת בתחום נהיגה אוטונומית תמורת 15.3 מיליארד דולר.
בדצמבר 2019 רכשה אינטל את חברת הבאנה לאבס, העוסקת בפיתוח מעבדים ליישומי בינה מלאכותית, תמורת שני מיליארד דולר.
במאי 2020 רכשה אינטל את Moovit הישראלית בכ-900 מיליון דולר
דצמבר 2021 רכשה אינטל את סקרינובייט הישראלית בכ-150 מיליון דולר
טבלת רכישות (מאז שנת 2009)
מספר תאריך הודעה על רכישה חברה עיסוק מדינה מחיר משמש ב סימוכין 1 Wind River Systems מערכות משובצות מחשב 884 מיליון דולר תוכנה 2 McAfee אבטחת מידע 7.6 מיליארד דולר תוכנה 3 Infineon (partial) תקשורת אלחוטית 1.4 מיליארד דולר מעבדים לניידים 4 Silicon Hive DSP לא ידוע מעבדים לניידים 5 Telmap תוכנה לא ידוע שירותי מיקוםIntel to acquire Telmap, dole out easy to implement location APIs to AppUp developers. Engadget.com. Retrieved on December 9, 2013. 6 Invision תוכנה 50–60 מיליון דולר תוכנה 7 Mashery ניהול API 180 מיליון דולר תוכנה 8 Stonesoft Corporation אבטחת מידע 389 מיליון דולר תוכנה 9 Omek Interactive חיווי לא ידוע תוכנה 10 Indisys עיבוד שפה טבעית לא ידוע תוכנה 11 BASIS טכנולוגיה לבישה לא ידוע התקנים חדשים 12 Avago Technologies (חלקית) מוליכים למחצה 650 מיליון דולר מעבדי תקשורת 13 PasswordBox אבטחת מידע לא ידוע תוכנה 14 Vuzix טכנולוגיה לבישה 24.8 מיליון דולר התקנים חדשים 15 Lantiq טלקום לא פורסם Gateways 16 Altera מוליכים למחצה 16.7 מיליארד דולר FPGA17 Reconטכנולוגיה לבישה175 מיליון דולר התקנים חדשים18 Saffron Technologyמחשוב קוגניטיבילא פורסם תוכנה19Ascending Technologiesכלי טיס בלתי מאוישיםלא פורסם טכנולוגיה חדשה20Replay Technologies טכנולוגית וידאולא פורסם טכנולוגיה וידאו בתלת־ממד לצילום ולהצגה של שידורי ספורט21Yogitech אבטחת IoT ומערכות סיוע לנהיגה.לא פורסם תוכנה22Nervana Systems טכנולוגית למידת מכונה 350 מיליון דולר טכנולוגיה חדשה23Movidiusראייה ממוחשבתלא פורסםטכנולוגיה חדשה24MobilEyeטכנולוגית נהיגה אוטונומית15 מיליארד דולר טכנולוגית נהיגה אוטונומית25Omnitekהאצת וידאו ב-FPGAלא פורסם האצת וידאו 26 הבאנה לאבס מעבדים ליישומי בינה מלאכותית שני מיליארד דולר
תלונות בדבר תחרות לא הוגנת
לאחר שמתחרתה חברת AMD הגישה החל משנת 2000 תלונות כנגד אינטל במספר מדינות על ניצול כוחה על מנת ללחוץ על יצרניות מחשבים להשתמש במעבדיה תוך שהיא מאיימת עליהן בטקטיקות כגון הפליה וסיבסוד, חברת אינטל נקנסה במספר מדינות.
ב-2005 ממשלת יפן אלצה את החברה להסיר תנאים מגבילים בעסקאות עם חברות מחשבים יפניות. ביוני 2008 החברה נקנסה על ידי הרשות להגבלים עסקיים בקוריאה הדרומית בסכום של 25 מיליון דולר.
במאי 2009 נקנסה אינטל על ידי נציבות האיחוד האירופי בסכום של 1.44 מיליארד דולר, לאחר שנמצאה אשמה על ידי גופי האיחוד בתחרות לא הוגנת כלפי מתחרותיה. בנובמבר 2009 התפרסם כי חברת אינטל תפצה את חברת AMD בסכום של 1.25 מיליארד דולר בתמורה להסרת תביעותיה של החברה המפוצה, תחרות הוגנת ולהסכם צולב על פטנטים למשך 5 שנים. ההסכם שפתח דף חדש ביחסי החברות, נחתם כשבוע לאחר שהתובע הכללי של ניו יורק, אנדרו קואומו, הגיש תביעה בעניין כנגד אינטל שבה האשים בין היתר את אינטל בכך "שעסקה בפעילות לא-חוקית שיטתית בהיקף בינלאומי במקום להתחרות בהגינות" ובנקיטת "דרכי שוחד וכפיה כדי לשמר את אחיזת-החנק שלה בשוק", ולאחר שרשות הסחר הפדרלית הודיעה כי היא שוקלת לפתוח בהליכים פורמליים כנגד החברה.
אינטל ישראל
שמאל|ממוזער|150px|הלוגו הישן של אינטל ישראל
אינטל פועלת בישראל מאז נוסד הסניף הישראלי של החברה בשנת 1974 בידי דב פרוהמן, במשרד קטן בחוף שמן בחיפה. כיום יש לאינטל ישראל מרכזי פיתוח בחיפה, בירושלים, ובפתח תקווה, ומפעל ייצור בפארק התעשייה קריית גת המפתחים ומייצרים מיקרו־מעבדים ומוצרי תקשורת. חברת אינטל העסיקה בישראל כ-10,000 עובדים ב-2013. מקסין פסברג מכהנת מאז 2007 בתפקיד מנכ"לית אינטל ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמית. בדצמבר 2016 הודיעה פסברג על פרישתה מהתפקיד. את מקומה כמנכ"ל ממלא יניב גרטי החל מינואר 2017.
חלק מעובדי אינטל ישראל קודמו לתפקידי הנהלה בכירים ובראשם אמיר פיינטוך שמשמש מנהל בכיר בחברת אינטל העולמית, ונחשב כיום כישראלי הבכיר ביותר בחברה, ודדי פרלמוטר, שהיה סמנכ"ל מוצרים וסגן נשיא בכיר באינטל העולמית. רוני פרידמן, כיום מנכ"ל אפל ישראל, שימש קודם לכן בתפקיד ניהולי בכיר באינטל. בשנת 2019 מספר הישראלים שמכהנים כסגני נשיא בענקית השבבים עלה ל-20 בעקבות סבב מינויים בחברה, הבכיר בהם הוא שגיא בן-משה, שכיהן כסגן נשיא תאגידי עד לעזיבתו.
קישורים חיצוניים
רוני ליפשיץ, התוצאות של אינטל דווקא היו טובות, אז מה בעצם הבעיה? באתר Techtime (טקטיים), 26 באפריל 2016
״1968: העתיד כבר כאן״ - פרק על הקמת ״אינטל״ ועל הטכנולוגיה של שנת 68' בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
*
קטגוריה:יצרני חומרה אמריקאים
קטגוריה:חברות אמריקאיות הנסחרות בנאסד"ק
קטגוריה:תאגידים רב-לאומיים
קטגוריה:תעשיית אלקטרוניקה בישראל
קטגוריה:חברות בשווי שוק מעל 200 מיליארד דולר
קטגוריה:זוכי פרס אמי בפריים טיים: הנדסה
קטגוריה:יצרני שבבים
קטגוריה:חברות שהוקמו בשנות ה-1960 | 2024-09-26T15:50:05 |
דגל איראן | ממוזער|דגל המדינה האימפריאלית של איראן לצד דגלי ישראל בהפגנת תמיכה בברלין במהלך מלחמת חרבות ברזל
דגל איראן הוא דגלה הלאומי של איראן. הדגל הנוכחי אומץ ב־29 ביולי 1980, ומשקף את השינויים שחלו באיראן בעקבות המהפכה האסלאמית. העיצוב הבסיסי של הדגל מורכב משלושה פסים אופקיים בצבעים (מלמעלה למטה) ירוק, לבן ואדום, המסמלים, בהתאמה, אסלאם, שלום ואומץ.
עיצוב בסיסי זה נמצא בשימוש מאז 1907 והיה גם הבסיס לעיצוב דגלי השאה של איראן. צבעי הדגל, צבעי הלאומיות הכלל־אירנית, הם מסורתיים, ונמצאו בשימוש כבר במאה ה־18.
בזמן שלטון השאהים, עמד במרכז הדגל אריה שהחזיק בחרב (סמל מובהק של פרס) שברקעו שמש ומעל ראשו מוצב כתר – כולם סמלי מלוכה קלאסיים.
לאחר המהפכה האסלאמית, האריה וכול שאר הסמלים המונרכיים־מלוכניים הוחלפו בסמל חדש רב־משמעי, שהוא בבסיסו כתיבה מעוצבת של המלה אללה. הסמל מייצג גם ארבעה סהרונים עם חרב במרכז.
שינוי נוסף בדגל מאז המהפכה האסלאמית היה הוספת התכביר اللهُ أَكْبَر (אללה הוא הגדול מכל) בשולי הפסים הירוק והאדום עם הפס הלבן. ישנם 22 עותקים, 11 בחלק העליון ו־11 בחלק התחתון, של כתובת זאת, מספרים המסמלים את תאריך חזרתו של האייתוללה ח'ומייני מגלותו, ואת תחילת המהפכה המוסלמית: היום ה־22 של החודש ה־11 לפי לוח השנה הפרסי.
ראו גם
ההמנון המלכותי של איראן
צבעי הלאומיות הכלל־אירנית
קישורים חיצוניים
דגל
איראן, דגל
איראן
איראן
קטגוריה:תכביר
איראן | 2024-10-07T15:54:39 |
דרוויניזם חברתי | דרוויניזם חברתי הוא מונח שמתייחס למגוון תאוריות שצצו בשנות ה-1870 במערב אירופה וצפון אמריקה, תאוריות שלקחו את המושגים ברירה טבעית והישרדות הכשירים ביותר מתחום הביולוגיה, וניסו להשתמש בהם גם בתחום הסוציולוגיה, הכלכלה והפוליטיקה. לטענת התאוריות הללו, יש הקבלה בין התפתחות המינים הביולוגיים, המתרחשת תוך תחרות בין מינים שונים על משאבים טבעיים, ובין התפתחותן של אומות או קהילות תוך תחרות ביניהן.
קיימת חפיפה מסוימת אך גם חוסר התאמות בין מושגים מתורת ה"אבולוציה" שהיא תאוריה ביולוגית-מדעית ל"דרוויניזם חברתי" שהוא תאוריה חברתית שגובשה על ידי פסיכולוגים וסוציולוגים. ב"דרוויניזם חברתי" משולבים רעיונות מאלתוסיאנים כגון רעיון מאבק הקיום (שלא בהכרח מתיישב עם שמירה על המגוון הגנטי, שנחוץ לאבולוציה), רעיון הישרדותם של הכשירים ביותר והרעיון שאי השוויון המובנה בטבע יוצר קידמה. יש הקושרים את הדרוויניזם החברתי בראש ובראשונה עם רעיון האבולוציוניזם החברתי של הרברט ספנסר, ויש הקושרים אותו עם קפיטליזם ולסה פר. התורה הוזכרה ונכרכה בהקשרים כה רבים עד שקשה לאפיינה. נטען לגביה שהיא נראית כתומכת בכל סוגי האידאולוגיה, מהריאקציונרית ועד לפרוגרסיבית, לרבות גזענות, מיליטריזם, כלכלת לסה פר, קפיטליזם בלתי מרוסן, מרקסיזם ואנארכיזם. ואכן, זרמים שונים נופפו בתורת דרווין ומשכו אותה לכיוונים שונים.
המונח דרוויניזם חברתי נטבע בתחילת המאה העשרים. במהלך שנות ה-40, לאחר נפילתה של גרמניה הנאצית (אשר הייתה מאופיינת כדרוויניסטית חברתית), הפך המונח להיות כינוי גנאי לאנשים או למדיניות או לרעיונות.
הגישה הדרוויניסטית, המדברת על יכולתם של המינים ה"חזקים" והמותאמים יותר לסביבתם לשרוד בטבע, שימשה צידוק מדעי לכאורה לתאוריות ולאידאולוגיות כוחניות כמו אימפריאליזם, קולוניאליזם וגזענות, שהתבססו על הטענה שבחברה האנושית יש גזעים חזקים, מפותחים וטובים יותר, שסיכויי ההישרדות וההתפתחות שלהם גדולים יותר משל הגזעים ה"נחותים", ולכן על אלה לקבל את מרותם של הגזעים הנעלים מהם.
בקהילת ההיסטוריונים של המדע קיימת מחלוקת בשאלת אחריותו של דרווין עצמו לתאוריות שונות של דרוויניזם חברתי, ובשאלה האם דרווין עצמו היה "דרוויניסט חברתי".
לטענת חוקרים רבים, על-אף השם דרוויניזם חברתי, התפתחותן של חברות אנושיות היא אבולוציה ממטית, ולפיכך למארקית ולא דרווינית.
הבסיס המאלתוסיאני
תומאס מאלתוס (1766–1834) פרסם בשנת 1798 (בהתחלה בעילום שם) את ספרו An Essay on the Principle of Population, ובו נכללים העקרונות הבאים: קיים בעולם חוסר איזון בין קצב הגידול באוכלוסייה (העולה בטור הנדסי) לבין קצב יצירת מקורות מזון חדשים (עליה בטור חשבוני). זה מוביל בהכרח לרעב, דלות, חולי ומלחמות. לכן, טען מאלתוס, יש להגביל את הסיוע הניתן לעניים. ככל שהם יקבלו יותר סיוע יעודד הדבר יותר בטלה, ומספר הנזקקים והדרישות שהם מעלים יוסיפו לעלות. הוא צידד בנקיטת צעדים לשם צמצום הילודה בקרב העניים וה"בלתי כשירים" שאינם מסוגלים לעבוד. האמצעי שהציע לשם כך היה להפעיל "ריסון מוסרי", על ידי העלאת גיל הנישואין והימנעות או ריסון בקיום יחסי מין במסגרת הנישואין.
בשנת 1838 קרא דרווין את ספרו של מאלתוס. הוא ציין באוטוביוגרפיה שלו שהספר הוא שהביא אותו לתובנה כי גידול יתר באוכלוסייה גורר מלחמת קיום, לאור העובדה שלא כל הפרטים יכולים לשרוד. מאלתוס דיבר על מלחמת קיום בין פרטים. מלחמת הקיום המובהקת ביותר אכן מתקיימת בין פרטיו של אותו מין, שכן הם חיים באותו אזור ונאבקים על אותם מקורות מזון. דרווין הרחיב את הגבולות והחיל את העיקרון גם על מינים ועל קבוצות.
דרווין טען שמלחמת הקיום כרוכה בהכחדה ובסבל, אך מאחר שהמתאימים ביותר הם ששורדים, נוצרת התפתחות אבולוציונית בעקבות ברירה טבעית, ומתפתחים מינים חדשים שמותאמים לתנאי הסביבה שלהם. מלחמת הקיום בלתי נמנעת ובה בעת מבורכת.
בעקבות מאלתוס, הצר דרווין על כך שדווקא העניים והנקלים מתחתנים כמעט תמיד בגיל צעיר ומולידים יותר ילדים, בעוד שאנשים בעלי ערכים, המתחתנים בשלב מאוחר יותר של חייהם, רק כאשר יש להם אפשרות לכלכל משפחה, מולידים פחות. הוא טען כי יש בכך לגרום לדִרדור האומה, כפי שכבר קרה בהיסטוריה האנושית פעמים רבות. במכתבים פרטיים ציין דרווין את אמונתו כי בעתיד הרחוק יהא האדם יצור מושלם יותר מכפי שהוא כעת, וחזה שבעתיד הקרוב יושמדו ברחבי העולם גזעים נחותים רבים על ידי גזעים בעלי תרבות גבוהה משלהם.
לֵסֶה פֶר
דרוויניזם חברתי נתפש כהצדקה שמספק מדע הביולוגיה למדיניות חברתית, פוליטית וכלכלית של לסה פר וקולוניאליזם. הרברט ספנסר (1820–1903), הנתפש כדרוויניסט חברתי קיצוני הדוגל בתחרות חסרת רסן ובמלחמת מעמדות, פיתח את התאוריות שלו עוד לפני פרסום "מוצא המינים" ב-1859, והוא מהראשונים שעמדו על המשמעויות החברתיות של תורת האבולוציה, ותרם רבות לתפישה זו. הוא טען שהכחדתם של אינדיאנים ואבוריג'ינים תתבצע בהכרח במסגרת מלחמת הקיום, כשם שהדבר קורה בעולם החי והצומח. הוא הטיף לאי התערבות המדינה בחוקי הטבע של השוק החופשי.
ספנסר הושפע מכתביהם של מאלתוס, למארק ולייל, ומתורת הלֵסֵה-פֵר בכלכלה, שפותחה במאה ה-18 על ידי אדם סמית. ספנסר סבר שגידול האוכלוסייה יוצר תחרות בין הפרטים ומהווה מנוע לצמיחה, ביוצרו תמריץ לכל פרט בחברה להתייעל, להסתגל ולהוליד פחות צאצאים, ובאופן כללי הגידול גורם להתארגנות הפרטים במבנים חברתיים. הוא נותר עקבי בעמדותיו נגד התערבות המדינה בכלכלת השוק גם כשנחשפו תופעות קשות של עוני, עבודת ילדים ותנאי ניצול מחפירים של פועלים בתקופת המשבר הכלכלי באנגליה במאה ה-19. הוא סבר שההתפתחות האבולוציונית תביא לכך שהתחרות האלימה, למשל מלחמה, תתחלף בתחרות לא אלימה, שתיערך במסגרת השוק החופשי.
ספנסר הוא שטבע את הביטוי "הישרדותם של הכשירים ביותר", שאומץ על ידי דרווין, ואשר החליף את המונח "ברירה טבעית", החל במהדורה החמישית של ספרו "מוצא המינים". היסטוריונים ניסו לרכך את תדמיתו הקיצונית של ספנסר בטענה שהוא לא התנגד לצדקה באופן גורף, אלא הסכים לכך שתינתן עזרה לנזקקים, על בסיס התנדבותי, ובתנאי שזה ייעשה באופן מוגבל, באופן שלא יהא בכך להגדיל את מספרם.
הדרוויניזם החברתי בדמות מדיניות הלסה פר יוצא לארצות הברית, המדינה אשר מקדשת בחוקתה את האינדיבידואליזם, את היוזמה החופשית ואת חירויות הפרט, ובמיוחד את החופש של הפרט מפני התערבות המדינה, ולכן זכה בה לתמיכה רבה. פרופסור ויליאם סאמנר (1840–1910), דרוויניסט חברתי מוביל, טען שמיליונרים הם תוצר של הברירה הטבעית ומהווים ברכה לחברה בה הם פועלים. הוא הילל את הישגיה של מדיניות הקפיטליזם הבלתי מרוסן כמשקף את חוקי הטבע. ואילו התעשיין והנדבן אנדרו קרנגי, מיליונר אמריקאי שצמח מאשפתות והקים תאגיד פלדה משגשג, התנגד מכל וכל למיסוי. הוא גרס שהדרך המועילה ביותר לחברה היא לקיים תחרות ולאפשר למספר פרטים בחברה לרכז בידיהם את רוב הכסף, והם מצידם ינקטו בפילנתרופיה לטובת הציבור הרחב.
מנגד, רוב ההוגים הליברטריאנים הידועים (אשר מטבעם תומכים בכלכלת לסה פר) ובראשם פרידריך האייקהתנגדו לרעיונותיו של מאלתוס, בטוענם כי שוק חופשי יוצר משאבים נוספים, ומייעל את השימוש בהם, ובכך "פותרים" את בעיה זו, כמו כן רוב מצדדי הלסה - פר מתנגדים לדרווניזם חברתי בשל אמונתם הבסיסית בשוויון זכויות.
לוחמנות, גזענות ושוביניזם גברי בשם תורת האבולוציה
הדרוויניזם הבריטי נתפש כתאוריה ליברלית, אך גם שמרנים בני המאה ה-19, שנטו להתנגד לתורת האבולוציה, מצאו בה עקרונות שבהם ניתן להיאחז, ככל שהיא נוגעת למישור היחסים הבינלאומיים. הרעיון המזוהה עם הדרוויניזם החברתי, "הישרדותם של הכשירים ביותר", שימש בסיס לתפישה בדבר עליונות חברתית של בריטניה על גזעים נחותים או "בלתי מפותחים", והצדיק מבחינתם מאבקים על טריטוריה ועל שליטה כוחנית בעמים אחרים. כך, העובדה שאירופאים לבני עור הצליחו לכבוש את טסמניה נתפסה כמצדיקה את חיסולם של ילידי האי האבוריג'ינים. נטען כי לבנים ישכילו לנצל את הטריטוריה לטובת האנושות באופן מוצלח יותר מהילידים, וכי זהו חלק בלתי נמנע מתהליך הקידמה.
הרברט ספנסר טען שדרגת התפתחותם האינטלקטואלית של בני "הגזעים הבלתי תרבותיים" דומה לזו של ילדים בני הגזע התרבותי, שהוא הגזע הלבן הצפון אירופאי. הגיון זה הוחל גם על נשים. דטרמיניסטים חברתיים כדוגמת קופ (E.D. Cope), טענו כי מאפייניהן הפיזיים של נשים בנות הגזע העליון דומים לאלה של גברים בני הגזעים הנחותים, ככל הנוגע ליכולותיהן השכליות, בגרותן ויכולת ההתמודדות שלהן עם קשיים. סטנלי הול , הפסיכולוג האמריקאי הנודע ביותר בתקופתו, השתמש בטענה כי נשים הן פרימיטיביות יותר מגברים מבחינה התפתחותית, כדי להסביר הבדלים בשיעורי ובאופני ההתאבדות, הקיימים בין גברים לנשים. הוא טען:
מיליטריזם על בסיס התאוריה האבולוציונית, מבית מדרשו של הביולוג ארנסט הֶקֶל (1834–1919) והליגה המוניסטית שייסד, הגיע לשיאו עם התאוריה והמדיניות הגזענית של גרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה. הֶקֶל, דרוויניסט חברתי שנחשב פציפיסט, טען שחוקי האבולוציה שולטים בחברה ובטבע כאחד, וכי החוק הטבעי מעניק לגזעים העליונים את הזכות לשלוט באחרים. ההיסטוריון הגרמני היינריך פון טרייצ'קה (1834–1896), שהד לדעותיו ניתן למצוא בספר "מיין קמפף" של אדולף היטלר, פיאר את גדולת המלחמה ומוסריותה. החלשים והפחדנים נכחדים, ובצדק, הוא טען. הגדולה טמונה במאבק שבין האומות. המלחמה היא דרך ההתדיינות בין אומות תרבותיות לאישוש תביעותיהן. מקורותיו הרעיוניים של פון טרייצ'קה אינם לקוחים אך ורק מהדרוויניזם החברתי, קיימת גם השפעה של פרידריך הגל ושל מסורות פרוסיות.
הדרוויניזם ואגף השמאל
הלכי הרוח של הדרוויניזם החברתי ביטאו נטייה ברורה לעבר הימין הפוליטי, בקרב אנשים שמטבע הדברים התנגדו לסוציאליזם וכפרו בחובת המדינה לעזור לעניים. עם זאת, גם מנהיגי השמאל קרל מרקס (1816–1883) ופרידריך אנגלס (1820–1895) מצאו עניין רב בתורה. הם החילו אותה על המאבק המעמדי בין קבוצות, הצדיקו באמצעותה קריאה למהפכה נגד הבורגנות השלטת, וטענו שניצחון הפרולטריון בלתי נמנע. היו שמצאו ברעיון מלחמת הקיום של דרווין רמז לכך שמתקיים שיתוף פעולה בין הפרטים, ושיש בכך להסביר התנהגויות אלטרואיסטיות. סוציאליסטים איתרו ב"מוצא המינים" נקודות השקה לאידאולוגיה שלהם, דבר שהפתיע את דרווין עד מאוד, ואילו הליברלים ראו בדרווין בן ברית למאבקם נגד הכנסייה.
פציפיזם מכוח הדרוויניזם
גם המתנגדים לאלימות מצאו עצמם מחוזקים בעקבות קריאת "מוצא המינים". דרווין נתן בספרו דוגמאות להקרבה עצמית של פרטים למען טובת הכלל. בפרק השלישי של הספר הוא הרחיב את המונח "מלחמת קיום", כך שיכלול גם מעשים של שיתוף פעולה בין חיות, וציין:
פציפיסטים טענו שרצח ומלחמה בקרב בני אותו מין הם נדירים בעולם החי ורק בני האדם הורגים את בני מינם על בסיס קבוע. דרווין גם הביע בספר התנגדות לגיוס חובה ולמלחמות בכלל, מאחר שזה מונע מזכרים בריאים להינשא ולהוליד ילדים בשנותיהם הפוריות ביותר, וכמובן שגם מסכן את חייהם.
גאלטון והאיגניקה
פרנסיס גאלטון (1822–1911) טבע את המונח "איגניקה" בספרו Inquiries into Human Faculty and it's Development שהתפרסם בשנת 1883 ופיתח תורה בשם זה. הרעיון המרכזי שלה הוא שמחובתה של החברה לדאוג לכך שתהיה רבייה מוגברת של "כשירים", ולמנוע את רביית ה"בלתי כשירים", מתוך ניסיון להביא לביעורם או לצמצום משמעותי של מספרם. האיגניקה הוצגה בצמוד לתורת דרווין, דבר היוצר קושי רעיוני, שהרי הדרוויניזם החברתי מזוהה עם הלסה פר – כלומר מתן יד חופשית, בעוד שהאיגניקה דורשת התערבות של החברה בחיי הפרט.
בראשית המאה העשרים הפכה האיגניקה לאחת התורות החברתיות המצליחות, ותרמה לחיזוק של מגמות גזעניות, שוביניסטיות ולאומניות. בשנות ה-30 של המאה ה-20 החל היפוך המגמה, בעקבות השימוש של הנאצים באיגניקה, וחלה ירידה חדה בתמיכה בתורה זו.
גאלטון סבר שחברות מתורבתות נוטות לשבש את פעולתה של הברירה הטבעית באמצעות הסעד והרפואה, אשר מסייעים לשמר אנשים "בלתי כשירים" רבים, שבמצב הטבעי היו עוברים מהעולם. הוא הזהיר שהגזע האנושי ילך וידרדר אם לא יצומצמו שיעורי הילודה בקרב הבלתי כשירים.
טענתו המרכזית של גאלטון היא שילדיהם של אנשים נעלים נוטים לקבל בתורשה את תכונותיהם הנעלות של הוריהם ולכן יכולותיהם תהיינה מעל לממוצע, בעוד שעל ילדיהם של הורים נחותים גזרה התורשה מעמד נמוך. הוא ניסה לקדם תוכנית לפיה יחול איסור על רפי השכל להוליד ילדים, על ידי בידודם במוסדות או עיקורם, בעוד שלבעלי הכשירויות הגבוהות יינתנו תמריצים להוליד עוד ילדים.
בשנת 1904 ייסד גאלטון את ה"מעבדה הלאומית לאיגניקה". ההישג הגדול של התנועה הושג בשנת 1913, בדמות חוק המחייב את אשפוזם של לקויי נפש חמורים במוסדות. בארצות הברית, שבה הגישה הייתה נוקשה יותר מאשר בבריטניה, החלה תנועת האיגניקה להתמסד ב־1906 ולקיים מוסדות מחקר. מספר מדינות חוקקו חוקים המחייבים לבצע עיקור של אנשים הנמצאים מתחת לרף מסוים של אינטליגנציה. כמו כן היו יוזמות להגביל הגירה לארצות הברית של "גזעים נחותים" שעלולים לסכן את הדומיננטיות של הלבנים באוכלוסייה. ב-1924 נחקק חוק שקבע שמבקשי הגירה ידרשו לעבור מבחן קבלה, שבעקבותיו נדחו בקשות הגירה רבות.
תנועת האיגניקה היוותה תחליף של הניהול החברתי באמצעות מדיניות הלסה פר בתקופה הוויקטוריאנית באנגליה, ומטרתה הייתה להציע מכשיר שנועד לאפשר לממשלות לנהל את אוכלוסייתן תוך שימוש במדע הביולוגיה. מדעי החברה, שהם יריביה של העמדה הביולוגית התורשתית שהובעה על ידי גאלטון, הציעו גישה אחרת לטיפול בבעיה: לבצע רפורמות חברתיות שנועדו לקדם את בני המעמדות הנמוכים. פתרון זה צריך להיות ממומן באמצעות תוספת מיסוי שתוטל על בעלי היכולת. האחרונים טענו שזה בזבוז, שום סכום כסף ושום השקעה בבריאות או בחינוך לא יוכלו לתקן את ה"תורשה הפגומה" של בני המעמדות הנמוכים. לכן הם הציעו למנוע מהם להוליד ילדים. זוהי למעשה התגלמות נוספת של הוויכוח על תפקיד התורשה לעומת הסביבה בעיצוב האופי האנושי (Nature versus Nurture).
הדרוויניזם החברתי כבסיס לאנטישמיות
"מוצא המינים" תורגם לגרמנית תוך שנה ממועד יציאתו לאור, ורעיונותיו זכו להצלחה עצומה בגרמניה, יותר מאשר בכל מדינה אחרת.
לאורך המאה ה-19, מדענים שונים באירופה פיתחו תאוריות שהתבססו על הדרוויניזם החברתי ועיקרן היה חלוקת העולם לגזעים שונים, ובמיוחד לנחותים ולעליונים. בין המדענים היו הרוזן ארתור דה גובינו, שפרסם את ספרו "מסה על אי השוויון בין הגזעים האנושיים", ויוסטון סטיוארט צ'מברלין. בספריהם דובר על נחיתות העם היהודי. הם התבססו על הדרוויניזם החברתי כדי להמחיש מדוע הגזע הלבן הטהור הוא החזק ואמור לשרוד, בעוד היהודים הם גזע נחות שצריך להיכחד "למען טובת האנושות". תאוריות אלו, שמרכזן שנאת יהודים ביולוגית ולא דתית, היוו יסוד לאנטישמיות המודרנית כפי שהתפתחה במאה ה-19, והובילו במאה ה-20 לפיתוח תורת הגזע הנאצית.
הסתייגויות מהדרוויניזם החברתי
המתנגדים לתאוריית הדרוויניזם החברתי הציגו מספר התנגדויות בסיסיות לעצם הניסיון ליצור אנלוגיה בין תהליכים אבולוציוניים ביולוגיים לתהליכים חברתיים:
1. הדינמיקה של תהליכים חברתיים שונה באופן מהותי מזו של תהליכים ביולוגים אבולוציוניים. תכונה שאדם רוכש במהלך חייו, כגון ידע בתחום מסוים, לא יכולה מבחינה ביולוגית לעבור בגנים לצאצא שלו. זה מועבר דרך חינוך ראוי. לפיכך, באותו אופן, צאצא מבני המעמד הנמוך יכול לקבל חינוך ראוי (מחקרים רבים הוכיחו שאין הבדלי IQ בין פעוטות של עשירים ועניים). כמו כן, תהליכים אבולוציוניים משמעותיים מתרחשים באופן רציף ואיטי ביותר במשך אלפי ואף מיליוני שנים. תהליכים חברתיים לעומת זאת עשויים להתרחש באופן מהיר, ואפילו להתבטא בקפיצות גדולות ("מהפכות חברתיות"). כלומר קצב ההתרחשות של שני התהליכים שונה לחלוטין.
2. השונות הנראית לעין בין בני אדם (צבע עור, מבנה פנים, גובה וכו') היא תוצאה של הבדלים גנטיים זעירים ביותר – ההבדלים הגנטים בין בני אדם בקבוצה אחת יותר גדולים מהבדלים חזותיים אלו. בנוסף, אין מניעה לכך שבני אדם ממוצאים שונים יולידו ילדים משותפים, ולמעשה, רוב בני האדם בעולם הם "מעורבים", במידה כזו או אחרת. לכן קשה להגדיר מהו גזע טהור. על אחת כמה וכמה, טענה בדבר יכולת מנטלית עדיפה של גזע מסוים בלתי ניתנת להוכחה מדעית.
3. הטענה בדבר נחיצותה של התערבות מלאכותית (במיוחד בכוח) לצורך ייצור 'ברירה טבעית' לכאורה אשר תוליד גזע יחיד סותרת את תורת האבולוציה שטוענת שככל שהגיוון הפנימי בתוך חברה אנושית גדל, כך גדלה יכולתה להתמודד ולשרוד אתגרים הניצבים בפניה מאחר שקיים מאגר גנים גדול יותר. בנוסף, ההבדלים המשמעותיים ביותר שנמצאו בין קהילות אנושיות הן בנטייה לחלות במחלות מסוימות, אולם גם בתחום זה מוצאים בדרך כלל מחלות גנטיות אופייניות לכל קבוצה חברתית, ולא ידוע על קבוצה שהיא בריאה יותר מקבוצות אחרות.
האם דרווין היה דרוויניסט חברתי?
חוקרים עסקו רבות בשאלה האם דרווין עצמו היה דרוויניסט חברתי. במילים אחרות: האם ניתן להבחין בין המונחים "דרוויניזם" לבין "דרוויניזם חברתי"? ויכוח זה החל עוד בחייו של דרווין, והוא היה מודע לכך. הדרוויניזם החברתי החל להתפתח על בסיס התורה האבולוציונית של דרווין סמוך לאחר פרסום ספרו "מוצא המינים" בשנת 1859, למרות שהספר אינו עוסק באבולוציה של החברה האנושית, אלא בעולם החי והצומח. העיסוק באבולוציה האנושית נעשה על ידו בספר "מוצא האדם", שפורסם בשנת 1871. דרווין לא יצר את הסטראוטיפים הגזעיים והדעות הקדומות העומדים בבסיסה של התורה, כל אלו היו קיימים עוד קודם; עם זאת, התורה שלו סיפקה גיבוי ביולוגי מדעי לתפיסה של עליונות גזעית, לאלימות וללוחמנות שבאו בעקבותיה.
היו שטענו שבהשקפותיו של דרווין על הטבע לא הייתה אידאולוגיה כלשהי, זהו עיסוק מדעי גרידא. עוד טענו "מגיניו" שהעוולות שנאמרו ונעשו בשם הדרוויניזם החברתי הן עיוות וניצול לרעה של תורת האבולוציה של דרווין, עשיית שימוש בתאוריה מדעית טהורה למטרות שאינן מדעיות בעליל, וכי דרווין היה מזדעזע אילו ראה את שמו נכרך באידאולוגיות כאלו.
הזרם הנגדי של ההיסטוריונים, בעקבות ג'ון קולטון גרין , מדגיש כי דרווין ראה בברירה הטבעית, כלומר בהישרדותם של הכשירים ביותר, אמצעי המסביר את האבולוציה החברתית האנושית. בספרו "מוצא המינים" ציין דרווין כי המלחמות בטבע, הרעב והמוות גורמים להיווצרותן של חיות עליונות יותר. בספר "מוצא האדם" אימץ דרווין את השקפתו של מאלתוס שמלחמת הקיום בטבע מבורכת, בבחינת הכרח בל יגונה. כמו כן אימץ שם את גישתו של גאלטון, שבחברה האנושית התרבותית קיים כשל: פרטים חלשים בגופם או בנפשם שהיו נכחדים בחברה הפראית, מוחזקים בחיים בחברה התרבותית. טיפול רפואי ל"בלתי ראויים לחיות", עזרה לעניים, בתי מחסה, חיסונים – כל אלה מחלישים את הגזע האנושי. בספרו כתב:
ההיסטוריון רוברט יאנג טוען כי מאחר שבספרו "מוצא האדם" דן דרווין במפורש בשאלות חברתיות כגון מעמדם של מפגרים, עניים, נשים ובני גזעים לא לבנים לאור התאוריה שלו, ההפרדה בין הפן הביולוגי וכביכול מדעי בתאוריה שלו לבין הפן החברתי וכביכול בלתי-מדעי בתאוריה היא הבחנה מלאכותית ואנכרוניסטית, שאינה בת קיימא.
ראו גם
מרחב מחיה
תורת הגזע
אפרטהייד
ברירה טבעית
גני חיות אנושיים
ריאליזם פוליטי
פסק דין באק נגד בל
עיקור כפוי
דרוויניזם כלכלי
לקריאה נוספת
רוברט יאנג, "דרוויניזם הוא חברתי" (אנגלית).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מדע המדינה
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:גזענות
קטגוריה:קולוניאליזם
קטגוריה:היסטוריה של המדע | 2024-09-09T03:48:53 |
בנייה חופשית | REDIRECT הבונים החופשיים | 2015-09-26T11:09:12 |
פאיון | פאיון (Pion), או מזון פאי, הוא חלקיק תת-אטומי המכיל קוארק למעלה ואנטיקוארק למטה, או את האנטי-חלקיקים שלהם, או קוארקי למעלה או למטה יחד עם האנטי-חלקיקים של כל אחד מהם. לפיכך, קיימים שלושה סוגי פאיונים: (פאיון חיובי), (פאיון שלילי) ו- (פאיון נייטרלי). פאיונים הם המזונים הקלים ביותר ואף ההאדרונים הקלים ביותר. לצד מזונים אחרים, פאיונים הם הבוזונים הנושאים את הכוח הגרעיני, שהוא הכוח המחבר בין הנוקליאונים בגרעין האטום.
תכונות
לפאיון יש ספין של 0 וזוגיות שלילית, צירוף תכונות העושה אותו מזון פסאודוסקאלארי (pseudoscalar meson).
הפאיונים מכילים קוארקי דור ראשון. החלקיק מכיל קוארק למעלה אחד ואנטיקוארק למטה אחד. החלקיק מכיל קוארק למטה אחד ואנטיקוארק למעלה אחד. ו- הם האנטי-חלקיקים זה של זה.
הפאיונים חסרי הטעם, המכילים קוארק למעלה ואת האנטיקוארק שלו, או קוארק למטה ואת האנטיקוארק שלו, הם נייטרליים חשמלית. שני ההרכבים הקוארקיים הם בעלי אותם מספרים קואנטיים, כך שהם יכולים להימצא רק בסופרפוזיציה קוונטית זה עם זה. הפאיון הנייטרלי, , הוא האנטי-חלקיק של עצמו.
הפאיונים הטעונים, , הם בעלי מסה של ואורך חיים של שניות. בכ-99.98% מהמקרים, הם דועכים, דרך הכוח החלש, למואון ולניוטרינו מואוני:
π+ → W+ → μ+ + νμ
π- → W- → μ- + μ
הפאיון הנייטרלי, , הוא בעל מסה של ואורך חיים של שניות. נתון אורך חיים זה, הקצר מאוד לעומת הפאיונים הטעונים, נובע מכך ש- דועך דרך הכוח האלקטרומגנטי, שהוא חזק בהרבה מהכוח החלש. בכ-98.82% מהמקרים, דועך לשני פוטונים:
π0 → 2 γ
פאיונים, לצד מזוני רו ומזוני אומגה, הם הבוזונים הנושאים את הכוח הגרעיני, הקושר את הפרוטונים והנייטרונים לכדי גרעין האטום. על כן, מזונים אלו אחראים לקיומם של גרעיני כל האטומים ביקום הכבדים ממימן-1.
מזוני רו ואומגה הם מצבים מעוררים (excited states) של הפאיון. מזוני רו ואומגה מכילים את אותם קוארקי ערכיות כמו הפאיון, אלא שהספין שלהם הוא 1 והם נושאים כמות גדולה יותר של אנרגיית קשר כרומודינמית לעומת הפאיון, יחד עם הבדלים קואנטיים נוספים, כך שיש להם מסות גדולות יותר, של כ- ו- בהתאמה. אורכי החיים שלהם קצרים מאוד, בין ל- שניות. ברוב המקרים, מזוני רו ואומגה דועכים, דרך הכוח החזק, לשני פאיונים.
היסטוריה
ב-1935, הידקי יוקאווה חזה תאורטית את קיומם של מזונים, בתור החלקיקים הנושאים את הכוח הגרעיני. תאוריה זו מכונה תורת יוקאווה. על תחזיתו זו קיבל יוקאווה את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1949.
ב-1947, פאיונים התגלו בניסוי, על ידי קבוצה שכללה את ססיל פאוול, סזאר לאטס וג'וזפה אוקיאליני מאוניברסיטת בריסטול. כפי שהיה נהוג באותה תקופה שלפני כניסת מאיצי החלקיקים לשימוש נרחב, הניסוי התבסס על קרניים קוסמיות. חברי הקבוצה הציבו לוחות צילומיים, מצופי תחליב גרעיני (nuclear emulsion) פרי פיתוחו של פאוול, על הרי הפירנאים ועל הרי האנדים, בגובה שנע בין כ-2,800 לכ-5,500 מטרים מעל פני הים. בחינה מיקרוסקופית של התחליב הגרעיני חשפה מסלולי חלקיקים טעונים, בהם נתגלה הפאיון. על תגליתו זו קיבל פאוול את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1950.
ראו גם
מזון (חלקיק)
הכוח הגרעיני
אנרגיית קשר גרעינית
תורת יוקאווה
הכוח החלש
הכוח החזק
מיון החלקיקים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מזונים | 2023-04-20T19:14:27 |
דגל אלג'יריה | דגל אלג'יריה (בערבית: علم الجزائر) הוא דגלה הלאומי של אלג'יריה. עיצובו כולל שני פסים אנכיים רחבים, פס לבן ופס ירוק, ובמרכזו סהר וכוכב מחומש אדומים.
הצבע הלבן מסמל טוהר, והצבע הירוק הוא הצבע המסורתי שמסמל את האסלאם. הסהר והכוכב המחומש הם סמלים המזוהים עם האסלאם, ומצויים בדגלים של מדינות מוסלמיות רבות (לדוגמה בדגל טורקיה). הצבע האדום של הסהר והכוכב מסמל את הדם שנשפך בעת המאבק לעצמאות אלג'יריה.
מקור הדגל מעורפל. הוא דומה לדגלים קודמים שבהם השתמשה החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה (FLN), ויכול להיות שעוצב עבורה בשנת 1928. הדגל אומץ על ידי אלג'יריה המודרנית באופן רשמי ב-3 ביולי 1962.
ראו גם
דגל אלג'יריה
סמל אלג'יריה
המנון אלג'יריה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אלג'יריה: סמלים לאומיים
אלג'יריה, דגל
אלג'יריה
אלג'יריה
אלג'יריה
אלג'יריה
אלג'יריה | 2021-06-07T05:27:25 |
אמריגו וספוצ'י | ממוזער|פסל של אמריגו וספוצ'י בפירנצה שבאיטליה. יצירתו של גאטנו גרציני (1786-1858)
thumb| - יש הטוענים שזה כפר הולדתו של וספוצ'י, ליד פירנצה.
אמריגו וספוצ'י (באיטלקית: Amerigo Vespucci; 9 במרץ 1454 – 22 בפברואר 1512) היה מגלה ארצות, קרטוגרף וסוחר איטלקי. בין השנים 1497–1503 היה משתתף מרכזי בשני מסעות ימיים לכל הפחות, שמטרתם הייתה לחקור את חופה המזרחי של יבשת דרום אמריקה. באחד ממסעותיו גילה וספוצ'י כי יבשת דרום אמריקה נפרשת בכיוון דרום לאורך גדול בהרבה משהיה ידוע לאירופאים עד אז. תגלית זו שכנעה אותו כי מדובר ביבשת חדשה ולא מזוהה, טענה חדשנית ונועזת במיוחד נוכח העובדה כי עד אותה עת כל מגלי הארצות שיצאו מאירופה וחצו את האוקיינוס האטלנטי החזיקו בדעה כי הגיעו לאיי הודו שביבשת אסיה.
שמה של היבשת החדשה, אמריקה, נגזר משמו.
ראשית חייו
אמריגו וספוצ'י נולד ב-9 במרץ 1454 בעיר פירנצה, עם תחילתה של תקופת הרנסאנס האיטלקי. משפחת וספוצ'י נחשבה למשפחה מכובדת ורבת השפעה בפירנצה: אביו של אמריגו, אנסטסיו וספוצ'י, היה המזכיר של הסנאט המקומי; דודו, ג'וליאנו, היה שגרירה של פירנצה בגנואה; ובן דודו, פיירו, פיקד בכישרון רב על צי אוניות שנשלח להגן על ברבריה משודדי הים המצויים שם וזכה עקב כך להתמנות כשגריר למלך נאפולי. המשפחה קיימה גם קשרים קרובים עם אמני רנסאנס נכבדים וידועי-שם: הציירים ג'ורג'ו וזארי, סנדרו בוטיצ'לי, פיירו די קוזימו ודומניקו גירלנדיו, המשורר לודוביקו אריוסטו ואיש האשכולות לאונרדו דה וינצ'י הם חלק מרשימת האנשים שגילו קשרי ידידות עם המשפחה. בנוסף לכך, היו למשפחת וספוצ'י קשרים קרובים עם משפחת מדיצ'י המפורסמת ששלטה באותם ימים בעיר.
בסביבה זו גדל אמריגו ורכש את סקרנותו, שאיפותיו האינטלקטואליות וכישרון המסחר שלו. את חינוכו והשכלתו קנה בבית הספר של דודו, ג'ורג'יו אנטוניו וספוצ'י, נזיר דומיניקני ואיש אשכולות מכובד בפירנצה. שם קנה את יסודות המתמטיקה, השפה, הקוסמוגרפיה, האסטרונומיה, ואף מדינאות ותחבולות הדיפלומטיה. עם השנים פיתח אמריגו חיבה לקריאה, איסוף ספרים ומפות, וגילה עניין מיוחד בתחומי הקוסמוגרפיה והאסטרונומיה. לאחר תקופת לימודיו, עוד בצעירותו, החל לעבוד בשירות משפחת מדיצ'י בניהול עסקיהם הרבים, עד כי בשנת 1492 נשלח אמריגו לעיר סביליה שבספרד כנציג המשפחה על מנת לפקח על עסקי המסחר שלהם בתחום ציוד האוניות.{{הערה|אלכס קרנר, על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. כרך ב''', (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2014), עמ' 84.}} בתקופתו בסביליה, לאחר שנעשה ספק אוניות עצמאי ושמע רבות על הרפתקאות הים, מיקד את פועלו בעיקר בחקר גאוגרפי והפך למלומד גדול בתחום.
עיסוקים אלו הקנו לווספוצ'י את האפשרות לפגוש מקרוב באוניותיהם של חוקרי הארצות הגדולים, להתעניין וללמוד על התחום. עסקיו של וספוצ'י אף סיפקו את ציוד האוניות למסעו השני של כריסטופר קולומבוס, מה שהעניק לו את ההזדמנות להיפגש ולשוחח עם קולומבוס במהלך השנים הסמוכות ליציאתו למסעו הראשון.
המסעות והמכתבים
ימין|ממוזער|דיוקן של וספוצ'י על ידי אמן לא ידוע, 1568
העובדות ההיסטוריות על מסעותיו של וספוצ'י, כולל מספר המסעות שיצאו לפועל ובהם השתתף, אינן חד-משמעיות ונתונות למחלוקות רבות. הגורם המרכזי למבוכה ולספקות בסוגיה זו הוא סדרת מכתבים המיוחסים לווספוצ'י שנתגלו במהלך השנים, ובהם מתוארים בסך הכול כארבעה מסעות שונים בהם השתתף, אך לחלקם אין כל עדות היסטורית חיצונית אחרת.
שני המכתבים הראשונים המיוחסים לווספוצ'י התפרסמו עוד בימי חייו. הראשון והמפורסם שבהם הוא 'מונדוס נובוס' (בלטינית: 'עולם חדש'), אותו שלח וספוצ'י מליסבון בשנת 1502 לידידו ופטרונו לורנצו דה מדיצ'י. המכתב המקורי אבד, אך תרגום שלו מאיטלקית ללטינית שפורסם בין השנים 1502–1503 נמצא בידינו. מכתב זה מתאר מסע לדרום אמריקה שהתרחש בין השנים 1501–1502, וכולל את זיהויה של היבשת אליה הגיע כארץ חדשה שאינה יבשת אסיה. המכתב השני המכונה בקצרה 'המכתב אל סודריני' ('Lettera al Soderini'), ובשמו המלא: 'המכתב של אמריגו וספוצ'י בנוגע לאיים שהתגלו לאחרונה בארבעת מסעותיו' (Lettera di Amerigo Vespucci delle isole nuovamente trovate in quattro suoi viaggi), נשלח כביכול מווספוצ'י לפיירו סודריני (Piero Soderini). המכתב נדפס בין השנים 1504–1505 בפירנצה, ובו תיאור של ארבעה מסעות שערך וספוצ'י בין השנים 1497–1504.
שני המכתבים הללו של וספוצ'י היו להצלחה ספרותית יוצאת דופן. תוך שנים בודדות מרגע הפצתם הם תורגמו לשפות רבות ופורסמו במדינות המובילות של אירופה, כאשר עד שנת 1550 נרשמו כבר 40 מהדורות שונות של 'מונדוס נובוס'. בהפצתם, חוללו מכתבים אלו שינוי עמוק במדעי הגאוגרפיה של התקופה.
המסע הראשון
המסע הראשון של אמריגו וספוצ'י ליבשת אמריקה, עליו מדווח במכתב, יצא לדרכו ב-10 במאי בשנת 1497 מהעיר קאדיס ושב אליה ב-15 באוקטובר בשנת 1498. המשלחת התאספה ברצונו של המלך פרדיננד, אשר ביקש לבדוק את אמיתות טענותיו של קולומבוס כי האיים שאליהם הגיע במסעותיו הראשונים ובהם הקים את המושבה שלו, היספניולה, אכן נמצאים לא רחוק מיבשת אסיה. גודל המשלחת היה לפיכך מצומצם מאוד וכלל ארבע אניות בלבד. כשלעצמו, דיווח וספוצ'י כי מטרת המסע הייתה "לגלות ארצות חדשות למערב".
המשלחת של וספוצ'י עברה דרך האיים הקנריים, עקפה בהמשך ההפלגה את שרשרת איי הבתולה דרומית לאיים הקריביים, ונכנסה אל הים הקריבי עד הגעתה אל מרכז אמריקה (כנראה באזור הונדורס, קוסטה ריקה או ניקרגואה). בכך היה וספוצ'י, כביכול, לספרדי הראשון שמגיע ליבשת החדשה, כשנה לפני קולומבוס במסעו השלישי.
על אף הדיווח שבמכתב אל סודריני, קיומו ואמיתותו של המסע נתונים בספק גדול מאוד, שכן המכתב מהווה עדות יחידה ביחס אליו. כמו כן, במהלך המאה ה-18, כשלוש מאות שנה לאחר מותו של וספוצ'י, התגלו מחדש על ידי היסטוריון ספרדי כמה מסמכים עתיקים מהתקופה שטרם נחשפו. רשומות מקוטעות אלו מראות כי, ככל הנראה, בשנת 1497 ובחלקה המוקדם של שנת 1498 היה וספוצ'י עסוק בסביליה וסנלוקר דה ברמדה במלאכת ציוד הצי של קולומבוס שבו הפליג למסעו השלישי, מה שסותר את הדיווח על היותו בשנים הללו במסעו הראשון.
לפיכך מרבית ההיסטוריונים סבורים כי למסעו הראשון, שקיומו אינו מוטל בספק, יצא וספוצ'י רק ב-18 במאי 1499, ושב ממנו לסביליה ב-1500. למסע זה הצטרף וספוצ'י בתור מפקד של שתי אוניות למשלחת שבראשה עמד אלונסו דה אוחדה ואליה התלווה גם חואן דה לה קוסה הנווט, אשר ליווה את קולומבוס במסעו השני. המשלחת הפליגה דרומית לאזור הקרוב למקום שבו הגיע קולומבוס במסעו השלישי בשנת 1498, בחלקה הצפוני של דרום אמריקה: אזור טרינידד וטובגו, ונצואלה ומפרץ פאריה. בשלב הזה עדיין חשב וספוצ'י כי מדובר בחלקה המזרחי של יבשת אסיה.
המסע בשנת 1501
250px|ממוזער|ימין|חלק ממפת אמריקה הדרומית ששרטט ולדזמילר בשנת 1507, ובו מופיע השם "אמריקה"ב-13 במאי 1501 יצא וספוצ'י מליסבון למסע של שישה עשר חודשים, הפעם תחת דגלה של ממלכת פורטוגל בשירותו של המלך מנואל הראשון. המסע התנהל לאורך חופה של דרום-אמריקה כשמונה מאות ליגות (כ-3,800 קילומטר) עד פטגוניה (בקרבת סן חוליאן של היום), כארבע מאות מיל צפונית לקצה הדרומי של היבשת. מסע זה הוא המפורסם והמוצלח במסעותיו, ובו הבין וספוצ'י לראשונה כי היבשת אליה הגיע היא "ארץ חדשה" ונפרדת מאסיה, וכן כי מדובר בשטח גדול ממדים הדורש מאמץ רב לעקפו בדרך להודו. וכך כתב עם שובו לליסבון במכתבו לדה מדיצ'י: "האל הואיל להראות לנו יבשת, ארצות חדשות, ועולם בלתי מוכר. בראותנו את אלה נמלא לבנו שמחה [...] ידענו שארץ זו יבשת היא ולא אי, הן כי קו החוף שלה ארוך ובלתי מתפתל למרחקים, והן בשל היותה מיושבת באינספור תושבים". וספוצ'י המשיך ותיעד במכתב בסגנון עשיר גם את מפגשו עם הילידים ותרבותם: תווי פניהם וגופם, מנהגיהם, טקסיהם, דתם, מזונם, סגנונם האדריכלי של בתיהם וכלי מלחמתם. בספטמבר 1502 שב וספוצ'י לליסבון.
מסעות נוספים ואחרית ימיו
כחודש לאחר שובו של וספוצ'י לליסבון ממסעו המוצלח, חזר לסביליה שבספרד. קיומם של מסעות נוספים שלו מוטלים אף הם בספק בקרב ההיסטוריונים של התקופה. במכתב המפוקפק לסודריני מעיד וספוצ'י על קיומו של מסע נוסף, רביעי במספר, שיצא באביב של שנת 1503, שט לאורך חופה המזרחי של ברזיל ודרום היבשת, ושב חזרה לליסבון ב-18 ביוני 1504.
בשנת 1505 הפך וספוצ'י באופן רשמי לאזרח ספרד, ובשנת 1508 זכה לכבוד מהמלכה חואנה מקסטיליה, יורשתה של איזבלה, כאשר מונה ל"קברניט הבכיר של ספרד". תפקידו היה לפקח ולנהל את ההפלגות העתידיות של הממלכה לעבר היבשת שהתגלתה מקרוב, ולמקומות העתידים להתגלות. כמו כן, נדרש להשתמש בכישורי הניווט המעולים שלו בפיתוח וקביעת טכניקות ניווט חדשות, ובהכשרת קברניטים חדשים. וספוצ'י החזיק במשרה זו עד פטירתו ב-22 בפברואר 1512, על סף גיל 58, ממחלת המלריה ונקבר בעיר הולדתו, פירנצה.
המחלוקת על דמותו ופועלו
דמותו של וספוצ'י שנויה הייתה במחלוקת לאורך השנים ועד ימינו. זמן לא רב אחרי מותו, בשנת 1533, החלו לצוף לראשונה האשמות והכפשות כלפיו כנבל, גנב ושקרן. הטענה המרכזית הייתה כי וספוצ'י בדה חלק מהמסעות בהם השתתף ואת קורותיהם, במטרה לזקוף לזכותו את ההישג של האירופאי הראשון שהגיע לאמריקה ולזכות בתהילה. לפיכך, על אף שזכה כי היבשת החדשה תיקרא על שמו ושמכתביו יילמדו בספרי הלימוד ההיסטוריים, דמותו נדחקה לשולי ההיסטוריה. אך החל מסוף המאה ה-18 קמו היסטוריונים שונים בעלי שם להגנת וספוצ'י וטיהור שמו. חלקם תמכו זאת בטענות לאמיתות האירועים שבמכתב לסודריני, וחלקם, על אף שהכחישו את העדויות שבמכתב, טענו כי מדובר באדם אחר ששם דברים אלו בפיו של וספוצ'י.
השם 'אמריקה'
תפוצת מכתביו של וספוצ'י על התגליות המתוארות שם, הם שהובילו את הפרופסור הגרמני לגאוגרפיה, מרטין ולדזמילר, לקרוא את שם היבשת החדשה על שמו של מגלה הארצות האיטלקי. ולדזמילר הוציא לאור בשנת 1507 את ספרו 'Cosmographia Introducio', שבו הופיעה היבשת החדשה, אותה תיאר כחלק הרביעי של העולם, תחת השם 'אמריקה'. וכך נימק דעתו:
המפה של ולדזמילר זכתה לפופולריות גבוהה, ועל אף שבהמשך חזר בו ולדזמילר מהחלטתו ובשלוש המפות הבאות שפרסם מחק את השם 'אמריקה', היה זה כבר מאוחר מידי והשם 'אמריקה' התקבל בעולם כולו.
לקריאה נוספת
בורסטין, דניאל, המגלים: הגילויים החשובים על העולם והאדם מאז ימי קדם ועד ימינו, מאנגלית: דפנה לוי (ירושלים: הוצאת כתר, 1983).
קרנר, אלכס, על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. כרך ב', (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2014).
Arciniegas, Germán, Amerigo and the New World: The Life and Times of Amerigo Vespucci (New York: Knopf, 1955. Reprint, New York: Octagon Books, 1978)
Bourne, Edward Gaylord, "The Naming of America", The American Historical Review, Vol. 10, No. 1 (Oct., 1904)
Koch, Peter O., To the Ends of the Earth: The Age of the European Explorers (North Carolina: McFarland & Company, inc., Publishers, 2003)
Ober, Frederick A., Heroes of American History: Amerigo Vespucci'' (New York: Harper & Brothers, 1907)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מגלי ארצות איטלקים
קטגוריה:קרטוגרפים איטלקים
קטגוריה:סוחרים
קטגוריה:ילידי 1454
קטגוריה:נפטרים ב-1512 | 2024-07-27T12:36:40 |
מרי שלי | מַרִי ווּלסֵטוֹנקרַאפט שֶלי (באנגלית: Mary Wollstonecraft Shelley; 30 באוגוסט 1797 – 1 בפברואר 1851) הייתה סופרת אנגלייה, שחיברה בין השאר את הרומן "פרנקנשטיין". בתם של הסופרת הפמיניסטית מרי וולסטונקראפט והפילוסוף ויליאם גודווין, ואשתו של המשורר פרסי ביש שלי.
תולדות חייה
מרי וולסטונקראפט גודווין נולדה בסומרס טאון להורים ידועים - אביה היה הפילוסוף ויליאם גודווין ואמה הסופרת הפמיניסטית מרי וולסטונקראפט, מחברת "הצידוק לזכויות נשים". אמה מתה עשרה ימים לאחר לידתה מסיבוך בלידה. מרי ואחותה למחצה פאני נשארו בהשגחת אביה.
ויליאם גודווין התחתן ב-1801 עם מרי ג'יין וייל קליירמונט, וכעבור שנתיים נולד להם בן. מרי ששאפה לעצמאות פיזית ויצירתית, לא הייתה ביחסים טובים עם אמה החורגת.
מרי לא קיבלה חינוך פורמלי, אבל למדה בבית וקראה בשקיקה בספרים מספרייתו הנרחבת של אביה.
התחילה לקרוא את כתבי אמה בגיל 8, והושפעה מהם עמוקות. היא גם אהבה לכתוב ובגיל 10 פרסמה את שירה הראשון.
עקב החיכוכים עם אמה החורגת נשלחה מרי ב-1812 לסקוטלנד, לגור אצל חברו הטוב של אביה.
בסוף אותה שנה, כשחזרה לאנגליה, פגשה לראשונה את המשורר פרסי ביש שלי ואשתו הארייט, בביקורם אצל אביה של מרי. כעבור שנה נפגשו שוב, שלי היה מעריץ של גודווין ותמך בו כלכלית. הוא התארח בבית גודווין, מרי ופרסי נפגשו כמעט כל יום, והתאהבו זה בזה. גודווין רגז על הרומן ואסר על שלי לבוא לביתו. בקיץ 1814 ברחו מרי ופרסי שלי לצרפת, בלווית אחותה החורגת קלייר. בתגובה ניתק האב את הקשר עם בתו.
מרי, פרסי וקלייר טיילו באירופה, אחרי כמה שבועות חזרו ללונדון והתגוררו יחד. ב-1815 מרי ילדה בת שמתה מיד אחרי הלידה, ושנה אחר כך ילדה בן שמת בגיל 3 ממלריה. קלייר הפכה לפילגשו של המשורר לורד ביירון, שהיה חברו הטוב של שלי.
ב-1816 שלי ומרי יחד עם ביירון וחברו הטוב ג'ון פולידורי שהו בז'נבה. תחילתו של הספר "פרנקנשטיין" היה בתחרות שהציע לארבעתם ג'ורג' ביירון, כאשר כל אחד מהם נדרש לחבר סיפור אימה. סיפורה של מרי היה הבסיס לרומן שכתבה מאוחר יותר בעידודו של פרסי, והוא היחיד בין הסיפורים שלהם שהתפרסם.
"פרנקנשטיין" הוא סיפורו של סטודנט גרמני שמפיח חיים באדם שיצר מחלקי גופות, ויוצר מפלצת הגורמת בסופו של דבר לאובדנו.
הספר "פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני" בשמו המלא יצא לאור ב-1818, והוא נחשב לרומן הראשון בז'אנר המדע הבדיוני.
ב-1816 כשחזרו לאנגליה, קרו שני אירועים שהשפיעו רבות על חייה. פאני, אחותה הגדולה של מרי, התאבדה, וכן התאבדה אשתו של פרסי, הארייט. כשבועיים אחרי מותה של הארייט מרי ופרסי התחתנו, בעידודו של גודווין שחידש את הקשר עם בני הזוג.
ב-1817 פרסמו מרי ופרסי שלי ספר משותף המתעד את מסעותיהם באירופה, בהשראת ספר דומה שפרסמה אמה של מרי. באותה שנה ילדה מרי בת נוספת, שמתה שנה מאוחר יותר. בני הזוג עזבו את אנגליה והתיישבו באיטליה. ב-1819 ילדה את פרסי פלורנס, שהוא היחיד מילדיה שהגיע לבגרות.
מרי התחילה לעבוד על ספרה "מתילדה", הנוגע ליחסיה עם אביה ועם פרסי; ספר זה פורסם ב-1959, 108 שנים אחרי מותה.
ב-1822 חיו מרי ופרסי בלה-ספציה, מרי הרתה אך איבדה את עוברה וכמעט קיפחה גם את חייה. כעבור שבועיים בעלה פרסי ביש שלי טבע במהלך הפלגה קרוב לליבורנו. הטרגדיות הרבות שפקדו את מרי גרמו כנראה לעיסוקה התמידי בנושא המוות. היא גם סבלה מתקופות ארוכות של דיכאון וערעור בריאותה הנפשית.
אחרי מות בעלה, חזרה מרי לאנגליה עם בנה. היא המשיכה לכתוב, אך שאר יצירותיה לא זכו לתהילה לה זכה ספרה הראשון. בנוסף לרומאנים כתבה מאמרים, נובלות, יומני מסע, סיפורים קצרים ושירים. כן ערכה אוספי שירים של בעלה, להם היא כתבה הקדמות והסברים.
מרי שלי מתה בלונדון בגיל 53 מגידול במוחה. היא נקברה בכנסיית סן-פיטר בבורנמות', על אף בקשתה להיקבר לצד שני הוריה בסן-פנקרס בלונדון.
ספריה
פרנקנשטיין (1818)
מתילדה (1820)
ולפרגה (1821)
האדם האחרון (1826)
לדורה (1835)
ספריה בעברית
פרנקנשטיין, מאנגלית - שרון פרמינגר, הקדמה והערות - קארן קרבינר, פן, תל אביב, 2005.
פרנקנשטיין, או פרומיתאוס המודרני, עברית - איריס ברעם, אלישר, ירושלים, 1983.
פרנקנשטיין, או, פרומיתיאוס המודרני, בשלושה ספרים, תרגום - יערית בן יעקב, פראג, תל אביב, 2000.
מרובע גותי (ארבעה סיפורים), מאנגלית יונתן דיין, הוצאת מקום לשירה, 2022.
ראו גם
פרסי ביש שלי
לקריאה נוספת
Audrey A. Fisch, Anne K. Mellor, Esther H. Schor, The Other Mary Shelley: Beyond Frankenstein, Oxford University Press, 1993
Sandra M. Gilbert, Susan Gubar, The Madwoman in the Attic: the Woman Writer and the Nineteenth-Century Literary Imagination, Yale University Press, 2000
Julie Ann Carlson, England's First Family of Writers: Mary Wollstonecraft, William Godwin, Mary Shelley, Johns Hopkins University Press, 2007
Charlene E. Bunnell, "All the World's a Stage": Dramatic Sensibility in Mary Shelley's Novels, Routledge, 2013
Charlotte Gordon, Romantic Outlaws: the Extraordinary Lives of Mary Wollstonecraft and Her Daughter Mary Shelley, Random House, 2015
קישורים חיצוניים
מיצירתה של מרי שלי בפרויקט גוטנברג
אנושי, אנושי מדי - מאמר על "פרנקנשטיין" ומרי שלי באתר האייל הקורא
יעקב עיון, פרנקנשטיין של מרי שלי
מרי שלי באתר openlibrary
קטגוריה:סופרות מתח ואימה אנגליות
קטגוריה:ספרות גותית
קטגוריה:לונדון: אישים
קטגוריה:סופרי מדע בדיוני בריטים
קטגוריה:ביוגרפים
קטגוריה:פרנקנשטיין
קטגוריה:ילידות 1797
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1797
קטגוריה:נפטרות ב-1851
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1851
קטגוריה:מונצחים בשלט כחול של ארגון המורשת האנגלית | 2024-10-06T18:29:54 |
מאזון | REDIRECT מזון (חלקיק) | 2015-09-26T11:09:12 |
עיבוד אותות | עיבוד אותות הוא ניתוח, הצגה, קידוד ופיענוח של אותות. אותות יכולים להגיע ממקורות שונים, כגון אותות אקוסטיים, חשמליים, תמונות, קרינה אלקטרומגנטית, מדידות תלויות זמן, מוצא חיישנים, אותות ביולוגיים ועוד רבים אחרים.
ישנם מספר תחומים מרכזים תחת עיבוד אותות בהתאם לטבע האות אותו מעבדים:
עיבוד אותות ספרתי – אותות שנדגמו ומעובדים על ידי מעגלים אלקטרונים דיגיטליים, מיקרו-מעבדים או מחשבים.
עיבוד אותות אנלוגי – אותות שלא נדגמו ומעובדים כאותות רציפים על ידי מעגלים אנלוגיים.
עיבוד אותות קול – עיבוד אותות שמע חשמליים שנדגמו.
עיבוד אותות וידאו – עיבוד אותות וידאו חשמליים שנדגמו.
עיבוד תמונה – עיבוד תמונות שנדגמו באמצעים אופטיים.
היסטוריה
לפי אלן אופנהיים ורונלד צ'פר, את העקרונות של עיבוד אותות ניתן למצוא כבר בטכניקות קלאסיות של אנליזה נומרית מהמאה ה־17. הם מציינים ששכלול דיגיטלי של הטכניקות הללו ניתן למצוא במערכות בקרה דיגיטליות של שנות ה־40 וה־50 של המאה הקודמת.
ב־1948 קלוד שאנון כתב את מאמר רב השפעה "תאוריה מתמטית של תקשורת" שפורסם בג'ורנל הטכני של מעבדות בל. מאמר זה הניח את היסודות לעיבוד אותות מודרני.Fifty Years of Signal Processing: The IEEE Signal Processing Society and its Technologies, 1948–1998 (PDF). The IEEE Signal Processing Society. 1998.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה | 2024-09-16T20:29:03 |
ג'לטין | שמאל|ממוזער|250px|ג'לטין בעוגת תות שדה
ג'לטין (נקרא גם מקפית או גלדין) הוא חלבון קרישי שמופק בין השאר מעצמות ומעורות של בעלי חיים, בעיקר מבקר, חזירים ודגים. הג'לטין משמש כחומר מייצב בתעשיית המזון, בעיקר בתחום המגדנאות, וסימונו הוא: "E441". מקור השם ג'לטין מהמילה הלטינית "גֶלָטוס", שמשמעותה קשיח או קפוא, והמילה ג'ל היא למעשה נגזרת שלה.
תהליך הייצור
על מנת להפיק את הג'לטין משתמשים בעצמות, סחוס, או עורות של בעלי חיים. למעשה, ניתן להשתמש בכל רקמת חיבור של בעל חיים, אך השימוש בעצמות הוא הנפוץ ביותר. הפקת הג'לטין מורכבת מארבעה שלבים, שליישום כל אחד מהם קיימות טכניקות שונות הנבדלות זו מזו באיכות התוצר וזמן הביצוע. השלב הראשון כולל הכנה מקדימה של חומר הגלם לקראת תהליך ההפקה. המטרה היא להסיר חומרים מיותרים שעלולים לפגוע בג'לטין שיופק. למשל, אם מפיקים ג'לטין מעצמות, יש להיפטר מסידן וממלחים נוספים הקיימים בעצם, דבר שמושג על ידי השרייתה בתמיסה חומצית. בנוסף יש להיפטר גם משומנים עודפים, ולשם כך ניתן להשרות את העצמות במים חמים. אם משתמשים בעורות, ההכנה המקדימה כוללת שטיפה, הסרת שיער ושומן, חלוקה של העור לפיסות בגדלים מתאימים, ועוד. השלב השני כולל הידרוליזה של הקולגן, שהוא החלבון השכיח ביותר בגוף והמרכיב העיקרי של רקמות החיבור. בתהליך זה מולקולות הקולגן מתרכבות עם מולקולות מים ומתפרקות עקב כך לשני חלקים חדשים. מן התערובת שנוצרה ממצים בשלב השלישי את הג'לטין, בדרך כלל באמצעות מים חמים או חומצה מדוללת. לבסוף, הג'לטין עובר עיבוד בהתאם לתוצר הסופי הרצוי. שלב זה יכול לכלול ניפוי, זיכוך, סטריליזציה, אידוי, ייבוש, טחינה וכדומה, עד לקבלת אבקה מוכנה לשימוש. תצורות נוספות שבהן ג'לטין משווק הן גרגירים ודפים.
כשרות
ג'לטין דגים ובהמות כשרות
מטעמי כשרות, השימוש בתוצרי לוואי של תעשיות החי במוצרי מזון בישראל הוא מועט יחסית לשימוש בהם בעולם המערבי. יצרנים מעדיפים להשתמש בחומרים צמחיים כדי שהמוצר יוגדר "כשר פרווה", כך שלציבור שומר הכשרות לא תהיה הגבלה באכילתו.
ג'לטין המופק מעצמות ומעורות דגים כשרים הוא כשר למהדרין ללא כל עוררין. לעומתו, ג'לטין המיוצר מבהמות אינו זוכה לכשרות למהדרין מכיוון שלרוב הוא מיוצר מעצמותיהן ועורותיהן של בהמות לא כשרות (על פי נתוני ארגון ייצרני הג'לטין באירופה, רוב ייצור הג'לטין העולמי מקורו בעורות ועצמות של חזירים). עד ל-2009, האיחוד האורתודוקסי של רבני ארצות הברית (OU), ארגון הכשרות הגדול בעולם, אסר לחלוטין על שימוש בג'לטין שמקורו בבהמות, וכך פוסקים גם רוב ארגוני הכשרות המהודרים. עם זאת, עקב דרישות מצד התעשייה, הקל הארגון את גישתו, והתיר ייצור ג'לטין שמקורו בבהמות כשרות שנשחטו שחיטה כשרה. מידת כשרותו של ג'לטין ממקור בשרי עודנה במחלוקת רבה בין הפוסקים, ורק ג'לטין שמקורו בדגים מקובל ככשר למהדרין. אולם ייצור ג'לטין מדגים יקר יותר ומסובך יותר לעומת ייצור ג'לטין מבהמות, ולכן הוא נמצא בשימוש במוצרים בעלי תו "כשרות למהדרין" בלבד. ג'לטין ממקור דגי מסומן כ"ג'לטין מעצמות דגים" או "ג'לטין מהודר".
ג'לטין בהמות שאינן כשרות
השימוש בג'לטין המופק מעצמות בהמות לא כשרות נתון במחלוקת מזה עשרות שנים. המחמירים סוברים שלמרות שבמקרים רבים כמות הג'לטין הנמצאת במאכלים בטלה בשישים, השימוש בו אסור השימוש בגלל דין מעמיד וביטול איסור לכתחילה. מנגד, המקילים סוברים שעצמות יבשות אינן בכלל איסור אכילת בעלי חיים טמאים, ובנוסף הן עוברות תהליך כימי המשנה באופן מהותי את צורתן והרכבן, מה שמבטל את איסורן מתוקף הכלל ההלכתי פנים חדשות באו לכאן.
דעת המקלים התקבלה בעיקר בקרב גופי כשרות בחו"ל, היות שיכולת דרישתם מהמפעלים להשתמש בחומרים מייצבים חלופיים מוגבלת. בישראל, על פי הוראת הרבנות הראשית, ג'לטין שיוצר מעצמות בהמות שאינן כשרות נאסר לשימוש, וכיום חברות המזון בישראל משתמשות בג'לטין שמקורו מדגים למרות ההבדל הקיים בתכונות הג'לטין.
שימושים
ממוזער|250px|הג'לטין יכול לשמש להכנת ממתקים כמו סוכריות ג'לי.
השימוש העיקרי של הג'לטין הוא כחומר מייצב בתעשיית המזון, בעיקר במוצרים כדוגמת מוס, קרם בוואריה, פנקוטה וקרמים נוספים. כמו כן, הוא המרכיב העיקרי בייצור מקפא (ג'לי) למאכל במגוון טעמים. הג'לטין משמש גם לייצור כמוסות (קפסולות) לתרופות, שכן הוגדר כבטוח לשימוש על ידי ה-FDA. רוב הכמוסות המשווקות בישראל מכילות ג'לטין. ג'לטין משמש גם בתחום הרפואה, בין השאר לעצירת דימומים, לטיפול בנשירת שיער ולטיפול במחלות פרקים.
עד לראשית המאה ה-20, הג'לטין שימש במיקרוביולוגיה כמצע גידול למיקרואורגניזמים. אולם הג'לטין נמצא במצב צבירה נוזלי בטמפרטורה של 37°C (טמפרטורת גוף האדם), וקשה היה להשתמש בו כמצע גידול למיקרואורגניזמים גורמי מחלות המשגשגים בטמפרטורה זאת. לכן, הג'לטין הוחלף בהדרגה באגר, הניתך בטמפרטורה גבוהה יותר.
תחליפים צמחוניים
צמחונים ושומרי כשרות המעדיפים תחליפים צמחיים לג'לטין במאכלים, מסתפקים בטפיוקה ובאגר, או באבקת ג'לי סינתטית-צמחית. אבקת הג'לי המשווקת בישראל היא, ברוב המקרים, צמחית ואינה מכילה ג'לטין או רכיבים אחרים מהחי. לכמוסות ג'לטין יש תחליף צמחי הקרוי Vegicaps, אשר נמצא בשימוש בעיקר בכמוסות של ויטמינים.
קישורים חיצוניים
הרב משה ביגל, הג'לטין וכשרותו, באתר עמותת צהר
הרב מרדכי וולנוב, כשרות ג'לטין, באתר ארגון כושרות
כשרות הג'לטין באתר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד
הערות שוליים
קטגוריה:מאכלים
קטגוריה:מגדנאות
קטגוריה:מוצרים מן החי
קטגוריה:תוצרי לוואי | 2023-11-02T17:24:20 |
בית הספר הריאלי | בית הספר הריאלי העברי בחיפה (ידוע בשמו המקוצר "בית הספר הריאלי" ואף "הריאלי") הוא בית ספר מוכר שאינו רשמי בחיפה. תקציב בית הספר ממומן בחלקו (כ-40%) מתקציב משרד החינוך והיתרה ממומנת מתשלומי ההורים. הוקם ב-1913 על בסיס בית הספר "אבטליה", של פנחס כהן, על ידי הוועד הפועל הציוני על רקע מלחמת השפות, במחאה על החלטת "המכון היהודי לחינוך טכני" של חברת עזרה לבחור בגרמנית כשפת ההוראה של המקצועות המדויקים בארץ ישראל ובפרט בטכניקום (לימים, הטכניון) ובבית הספר הטכני שלידו.
היסטוריה
שמאל|ממוזער|250px|כיפת מבנה בניין הכיתות התיכוניות בהדר הכרמל. הכיפה מופיעה בסמל בית הספר
בית הספר פתח את שעריו בדצמבר 1913, ומנהלו הראשון היה ד"ר ארתור בירם. הערכים המקוריים שהנחו את בית הספר היו ציונות, משמעת, והגשמה עצמית, לאומית וחברתית. הסניף הזמני הראשון של בית הספר הוקם בשכונת הדר בחיפה בבית הכנסת הדרת קודש. בית הספר עבר למשכן הקבע, לבניין שזכה בהמשך לשם "בניין שפירא", לאחר השלמת בנייתו של הבניין בחצר הטכניון באביב 1913. היה זה מבנה בתכנונו של אלכסנדר ברוולד.
המאורעות שהובילו להקמתו של בית הספר
תחילתו של בית הספר הריאלי היא בהחלטתם של אנשי "עזרה" כי השפה העברית דלה מדי כדי לשמש את תלמידי הטכנולוגיה והמדעים בלימודים הגבוהים. לימודים אלו עמדו להיפתח ב"טכניקום" שעתיד היה לקום בחיפה ולכן הוחלט שהלימודים בו יהיו בשפה הגרמנית. כדי שהתלמידים שיגיעו לטכניקום יהיו ברמה ראויה, היה צורך לעבור להוראה בגרמנית גם בכיתות הנמוכות, ולכן בחג הפסח של שנת 1913 ניתנה ההוראה למורים בבית הספר "עזרה" (בעברו בית הספר "אבטליה") להורות בגרמנית את המקצועות הכלליים כגון היסטוריה וגאוגרפיה. הוראה זו דחקה את העברית מהכיתות ואמורה הייתה להשליט בהן את השפה הגרמנית.
לאחר ששמעו כי גם בבית הספר למל בירושלים החלו לקצץ בלימודי העברית, החל ציבור המורים לחשוש מפני ההשפעות של ההחלטות בתנועת "עזרה" על החינוך העברי שנבנה בעמל רב במשך השנים. חששות אלו הובילו לתחושות מרירות ולתסיסה נגד "עזרה", שבעקבותיהם נשלחה דרישה להשליט את השפה העברית במוסדות החינוך החדשים שיקומו, מטעם "מרכז הסתדרות המורים" אל הקורטוריון של הטכניקום ואל הוועד הפועל הציוני בברלין. דרישה זו לא נענתה באופן ישיר ובמקומה באה החלטה נוספת - למנות למנהל הטכניקום אדם שאינו בקיא בשפה העברית ורחוק מהיהדות. כאשר פורסמה באופן רשמי ההחלטה להנהיג את השפה הגרמנית כשפת ההוראה בטכניקום ובבית ספר ריאלי שעל ידו, התפשטה התסיסה והייתה לסערה בכל ארץ ישראל. בתחילת הסערה, הנציגים הציוניים בקורטוריון הציעו פשרה, שלפיה בבית הספר הריאלי יילמדו בשפה העברית ולגבי שפת ההוראה בטכניקום תישאר בינתיים השאלה פתוחה, אך ההצעה לא התקבלה בהצבעה של הקורטוריון כולו.
הרעיון של בית ספר עברי נוסף היה לאחת ממוקדי החיים והשאיפות באותה תקופה, ולכן התגברה המחאה ופרץ מרד אשר סחף את כל מוסדות היישוב (לימים נקראת תקופה זו בשם "מלחמת השפות"). ליכוד האנשים סביב רעיון זה העלה דרישה לשליטה מלאה של השפה העברית בלימודים בכל המוסדות ללא שום פשרה. "מרכז הסתדרות המורים" החליט להחרים את הטכניקום ואת בית הספר הריאלי עוד בטרם הוקמו, ובנובמבר 1913 התאספו תושבים מהעיר חיפה בסמוך לטכניקום, על מגרש ריק שהיה שייך לפבזנר, כדי למחות על ההחלטה. אספת תושבים זו הובילה להחלטה לייסד בית ספר ריאלי שכולו עברי ושאינו תלוי בחברה זרה. החלטה זו פורסמה בעיתונים ציוניים רבים בחוץ לארץ.
ד"ר ארתור בירם קרא באחד העיתונים בברלין על אספת המחאה בחיפה ועל החלטת המורים בארץ ישראל והחליט לסייע בהקמתו של המפעל החדש. לאחר שהתקשר עם מנהיגי התנועה הציונית ודרש מהם להמשיך את המערכה, נוצר קשר הדוק עם שמריהו לוין, שהיה נציג בקורטוריון של הטכניקום, והוחלט לארגן אספות תעמולה. ד"ר בירם נשלח למסע תעמולה והתרמה ואסף סכום כסף גדול מהמשוער (אוסישקין ביקש להכיר את "הגאון באיסוף הכספים"). סכום כסף זה היווה למעשה את תחילת מיסודו של בית הספר הריאלי העברי.
ב-15 בדצמבר 1913, התכנס הוועד הפועל הציוני המצומצם והחליט על הקמה של מוסד עליון לחינוך עברי בארץ ישראל ועל ייסוד של ועד זמני לבית הספר הריאלי העברי בחיפה. בישיבה זו אושר תקציב לשנה הראשונה של בית הספר הריאלי ונקבעו מינויים ראשונים: ד"ר ארתור בירם מונה למנהל בית הספר, מורים שלימדו בחיפה יועברו ללמד בריאלי, המורה דוד טחובר יגיע מגרמניה והמורה האגרונום פנחס כהן ממטולה, אשר הקים שבע שנים קודם לכן את בית הספר "אבטליה" וששהה בהשתלמות באותה שנה בברלין.
בחג החנוכה תרע"ד, סוף חודש דצמבר 1913, צעדו כל התלמידים והמורים מבניין בית הספר "עזרה" לבית הכנסת "הדרת קודש". התלמידים התיישבו על ספסליו של בית הכנסת והמשיכו את לימודיהם. רוח המרד הושקעה בעבודה קונסטרוקטיבית שקטה, וכאשר לא הספיקו ספסלי בית הכנסת לכל התלמידים, יצאו מספר תלמידים ובראשם בני ארמן לבית החרושת "עתיד" של אביהם, הביאו ארגזי סבון ששימשו ככיסאות ושולחנות. בשעות הלימודים, הצטופפה כל כיתה באחת מפינות האולם של בית הכנסת, ובאחד מערבי החנוכה אף נערך נשף גדול שנושאו היה זיקת המאורעות האחרונים ביישוב לניצחון המכבים: בהצגה הראשית הופיעו על הבימה בני החשמונאים שנשאו דגל עברי ונלחמו נגד הניסיון הגרמני להעבירם על "עבריותם".
ד"ר בירם עלה לישראל ב-13 בפברואר 1914, כשברקע מתגברת הביקורת על השתתפותם האקטיבית של תלמידים ב"מלחמת השפות". הביקורת, שהגיעה בעיקר מקרב האינטלקטואלים כגון אחד העם ובורלא, החלה להישמע לאחר התפרעויות בכל הארץ ובעיקר בעמדה המבוצרת של חברת "עזרה" בירושלים, שם היו התנגשויות אלימות בין המשטרה לבין התלמידים לאחר פיטורי מורים וגירושם. פ' נתן כתב: "עדת צעירים מוטעים ומורים שוכחי חובתם"; בורלא כתב כעשור לאחר מכן במאמר על החינוך העברי בעיתון "הארץ": "מאז נהיו התלמידים לעסקנים ציבוריים, למגני השפה והמולדת הממלאים תפקידים המוטלים על המבוגרים, נשארו בתי הספר רק מוסדות להוראה וניטל מהם התפקיד החשוב ביותר - חינוך". כעת התפקיד שנדרש מבית הספר, ממנהליו וממוריו היה לתבוע מהתלמידים עבודה מרוכזת, חינוך איטי וראוי שיצמיח חניכים התורמים לעם ולציונות - ובשלב זה של החינוך העברי החל ד"ר בירם את תפקידו.
בתי הספר של "עזרה" ביפו ובירושלים לא בוטלו לאחר החרם הכללי שהוטל מטעם הוועד הפועל הציוני, היות שרק חלק מהתלמידים עבר לבתי ספר עבריים. בתי ספר אלו הוחזקו באופן זמני על ידי הקרן לשעת חירום והועברו בהמשך לרשות המוסדות הציוניים. אחד העם כותב על בתי הספר ביפו: "בתי הספר ביפו נוסדו בשנת תרנ"ג – נוסדו, ככל שאר מוסדי היישוב החדש בא"י, בדרך מקרית: בלי מטרה מוגבלת, בלי תוכנית ברורה, בלי פּרוֹגרמא מושׂכּלת, בלי מקורי-הכנסה בטוחים." בניגוד להם, בית הספר הריאלי העברי בחיפה סימן מפנה בתולדות החינוך העברי בארץ ישראל כשזכה להכרה כבית ספר לאומי בעל מסגרת, כיוון מבוסס לעתיד ועמדה עברית-ציונית המגובה בממון.
בית הספר במלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, נפרד בירם מבית הספר לחמש שנים והתגייס לצבא הגרמני, שבמסגרתו שירת בתחנת הרכבת בעפולה. במקומו מונה למנהל בספטמבר 1914 יוסף עזריהו (עוזרקובסקי). במהלך שנות ניהולו, הושלם מבנהו של בית הספר כבית ספר תיכוני. עזריהו הכניס למוסד גם בנות (עד אז מטרת בית הספר הייתה הכשרת בנים המתעתדים לרכוש השכלה טכנית גבוהה), ובכך הפך אותו לדומה לשאר הגימנסיות העבריות שפעלו בארץ ישראל באותה תקופה.
אותותיה של המלחמה באירופה והשפעותיה על ההתרחשויות הפנימיות ביישוב היהודי בארץ ישראל השפיעו על התפתחות החינוך הארץ-ישראלי שהגיע לימי שפל לאחר תקופה של צמיחה, שכללה את הקמת בית הספר. מצבו הרע של בית הספר הושפע מגזרותיו של ג'מאל פאשה שאסר על כל פעילות ציבורית עברית וביטל את האוטונומיה של היישוב. בשנת 1918 נאסר עזריהו, מנהל בית הספר, בעקבות גילוי של אי-סדרים בתעודותיו של אחד המורים בבית הספר בהקשר של מילוי חובותיו הצבאיות. לאחר מספר שבועות, בהם ישב במאסר בחיפה, הועבר לבית הכלא בנצרת והואשם בהשתתפות בריגול, ככל הנראה גם בעקבות קשריו המחקריים עם אהרון אהרונסון. לאחר כחודש בכלא נצרת שכללו איומים בעינויים ובעונש מוות, שוחרר לפתע.
ספר הפרוטוקולים הקצר משנים אלה מצביע על קשיי המורים בהמשכת העבודה הסדירה ובריסון התלמידים: בעוד שלפני המלחמה תפסו מקום רחב בסדר היום של מועצות המורים תוכניות לעתיד ועניינים כלליים הנוגעים לסדרים בבית הספר ולקידומה של העבודה החינוכית, הרי עתה הצטמצמו הדיונים לענייני יום-יום הקשורים ברעב שבעיר, במצב התלמידים ובצרות המשמעת הלקויה. גם הצורה החיצונית של הפרוטוקולים נשתנתה. אין למצוא עוד אותו סדר והקפדה בכתיבת כל פרוטוקול, שהיו נהוגים קודם לכן. נוסף על כך, בשל חוסר באמצעים נאלצו לפטר את הרופאה של בית הספר ובשל מחסור בספרי לימוד, היה קושי להספיק ללמד את מלוא החומר לפי תוכנית הלימודים. הקשיים שחוו המורים והתלמידים כללו קושי לנוע ברחובות העיר, רעב וגיוסים לצבא של אנשי היישוב העברי. פחד הגיוס אפף בעיקר את תלמידי הכיתות הגבוהות בבית הספר, שהיו אמורים להישלח לבית ספר צבאי בטורקיה, אך לא רצו לעשות זאת ונחשבו לעריקים בעיני המשטרה הטורקית. כדי להקטין את הסכנה לתפיסת התלמידים, הופרדה הכיתה העליונה פיזית מבית הספר ברחוב יפו ועברה לבית הכנסת שבשכונת הרצליה, שבנייתה החלה ב-1907. כדי להיזהר גם שם מהמשטרה הצבאית הטורקית, עשו התלמידים את דרכם לבית הספר דרך חצרות וגדרות ואת הכביש הראשי היו עוברים רק בהינתן אות שהדרך פנויה מתלמיד-צופה. למרות הקשיים המרובים, מעידות המחברות המסודרות שנשתמרו מתקופה זו בבית הספר, על האווירה הרצינית ועל התעניינות התלמידים בלימודים ושקידתם הרבה. כמו כן תלמידים רבים נראו סביב המפות הגדולות שנתלו במשרד שפתחו בחיפה גדודי הצבא של מדינות הציר, שבהן עקבו בערנות אחר המתרחש מעבר לקווי האויב והתווכחו על סיכויי הניצחון.
באוקטובר 1917 לאחר הגעתן של ידיעות על הצהרת בלפור ועל פריצת הצבא הבריטי את החזית הטורקית-גרמנית שליד באר שבע, הצטרפו חלק מבוגרי המחזור הראשון של בית הספר לגדוד העברי, ומיד שימשו שם כמדריכים.
בשמחת תורה תרע"ט, ספטמבר 1918 שוחררה חיפה בידי האנגלים. במרץ 1918 הגיעו לארץ חברי "ועד הצירים לארץ ישראל" שהיה אמור לתקן את הריסות המלחמה ולחזק את החינוך העברי. פעולותיהם היו בקנה מידה קטן מאוד וכמעט שלא סייעו לבית הספר הריאלי. אולם עם החלתו של המנדט הבריטי על ארץ ישראל, עברו לרשות ההסתדרות הציונית כל בתי הספר של חברת "עזרה" ובכללם גם בית הספר הריאלי שהיה נתון לפיקוח מסוים מצד הוועדים הציוניים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה
בשנת 1919 חזר בירם לנהל את בית הספר. בשנות העשרים נוסד שבט הצופים "משוטטי בכרמל". בשנת 1924 נפתחו שתי כיתות עליונות (י"א ו-י"ב) ונפתחה מגמה הומניסטית (במקביל למגמה הריאלית). לקראת שנת 1920 נפתחה אגודת "ידידי בית הספר", שתפקידה היה, בין השאר, לשכלל את המוסד, לדאוג לאספקת צורכי לימוד ומכשירים שונים, להרחיב את הספריות וכדומה. פעולותיה של האגודה הצליחו, שכן הודות לעבודתן בית הספר יכול היה לרכוש מכשירים רבים, רהיטים וכלים לעבודה בעץ ובמתכת.
עד שנת 1921 נפתחו בארץ ישראל שלושה בתי ספר תיכוניים עבריים בלבד: הגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב, הגימנסיה העברית ירושלים ובית הספר הריאלי העברי בחיפה. שלושה אלו היו תחת פיקוחם של המוסדות הציוניים בארץ ישראל, ומטרתם משותפת - הכשרת הנוער לעבודה בארץ וללימודים גבוהים. בדין וחשבון על אודות החינוך בארץ ישראל, נמסר כי בשלושה מחזורים בבית הספר הריאלי סיימו 19 תלמידים. 13 מהם נמצאים בארץ והם עוסקים: 7 בפקידות, 4 בחקלאות, 2 בעבודות טכניות. 6 מהם לומדים באקדמיה בחו"ל - 2 באירופה ו-4 באמריקה.
בטרם שנות העשרים הונהגה בבית הספר עבודה מעשית בפיזיקה ובכימיה - תוכנית לימוד ייחודית לבית הספר הריאלי, בנוסף לתוכנית הייחודית שהביא עמו ד"ר בירם מגרמניה - תוכנית ה-Realschule, שמטרתו הייתה להכין את התלמידים לטכניקום ולשים לב ללימודים הריאליים והמעשיים. לפיכך עיקר תשומת הלב ניתנה ללימודי מתמטיקה, טבע, ציור ועבודה. התוכנית הייתה מצומצמת יותר מזו של הגימנסיה ביפו (הגימנסיה העברית "הרצליה"), היות שמספר שנות הלימוד היה 10 בלבד, שנתיים נוספות על שנות הלימוד של בית הספר העממי. הודות לתרומותיהם של סוחרים ובעלי עסקים בעיר חיפה, בית הספר התרחב גם מבחינת תשתיותיו וניתן היה ללמד בו עבודות עץ ומתכת, לרכוש בזמן קצר אוסף גדול של מכשירים ולהרחיב את מקצוע ה"עבודה". בית הספר הריאלי היה היחיד בעת ההיא ששילב בין בנים לבין בנות בכל שכבות הגיל ועד שנת 1921 שימש כבית הספר עממי עבור השכבות הנמוכות. בשנת 1921 הופרדו חמש שכבות הגיל התחתונות של בית הספר והוא הפך לבית ספר "עממי" מבחינת הפיקוח עליו, וחמש המחלקות העליונות נשארו כ"בית ספר ריאלי" תיכוני.
במהלך שנות השלושים הגיע מספר התלמידים ליותר מאלף, נפתחו סניפים חדשים - יסודי במרכז הכרמל ותיכון באחוזה, ונרכשו אדמות בהדר ובאחוזה. בשנת 1936 החלו שיעורי הגדנ"ע, ובשנת 1938 הונהגה תלבושת אחידה. בשנים 1940–1948, עקב מלחמת העולם השנייה והמאבק להקמת המדינה, הלימודים התקיימו במשמרות, והתלמידים הבוגרים גויסו לשנת שירות.
הפנימייה האזרחית
השקפת בירם הייתה שחינוך שלם אפשרי רק אם התלמידים נמצאים במשך כל שעות היום באווירת בית-הספר. שאיפה זו הוגשמה בפנימיית בית-הספר. הפנימייה נפתחה בשנת 1923 בפעילותה של המורה למשק, גברת חנה טומשבסקי, בשני אוהלים גדולים שנשלחו מגרמניה - אחד ללינה ואחד לחדר אוכל. בשנת 1924 הונחה אבן הפינה לבניין הפנימייה וכעבור שנה, עברה הפנימייה לבית הקבוצה ב"בית וולפסון" (בשנות האלפיים, בקצה רחוב שמריהו לוין).
גברת טומשבסקי נישאה לארתור בירם ועזרה לו בדאגתו למוסד. יחד עם ניהול העבודה המשקית דאגה גברת בירם לחיים הפנימיים בפנימייה.
לאחר שבית הספר קיבל לרשותו את בית פבזנר, נוסד סניף של הפנימייה שיועד לבנות.
למרות הקשיים התקיימה הפנימייה עד מלחמת העולם השנייה. היא הוסיפה תלמידים לבית-הספר, עזרה לאיזון תקציבו ובמיוחד קירבה נוער עברי מחוץ-לארץ להווי הארץ וקישרה אותו אליו. חלק ניכר מבין אלה שהתחנכו בפנימייה נשאר אחר-כך בארץ ונקלט בה.
לאחר קום המדינה
בשנת 1948 פרש בירם מניהול בית הספר (בגיל 70), ומונה ליו"ר מועצת המנהלים. במקומו מונה יוסף בנטוויץ'. במהלך שנות החמישים הוקם סניף בית בירם (החטיבה העליונה), ולמנהלו הראשון התמנה שמחה נהיר. בשנת 1953 נוסדה הפנימייה הצבאית לפיקוד.
בשנת 1955 פרש בנטוויץ', ובמקומו מונה למנהל יצחק שפירא, אחיו של הסופר ש. שלום. במהלך שנות כהונתו, שונה מבנה בית הספר לשש כיתות יסוד ושש כיתות תיכון. בנוסף לכך, בימיו של שפירא כמנהל, הוענק מעמד של כיתות מוכרות לכיתות היסוד, החלו לפעול מגמות לימוד נוספות והונהגו "לימודים מוגברים" בחטיבה העליונה, בבית בירם נחנכו בניינים ובהם כיתות תיכון, מעבדות, אולם כנסים וספרייה חדשה. אגפים חדשים נפתחו אז גם בסניפי הכיתות היסודיות והתיכוניות באחוזה.
השנים המאוחרות
ממוזער|שמאל|250px|סמליל לכבוד חגיגות התשעים לבית הספר
ממוזער|שמאל|200px|סמליל לכבוד חגיגות המאה לבית הספר
בשנת 1983 שפירא פרש, ומונה לנשיא בית הספר. במקומו מונה למנהל ד"ר ישעיהו תדמור, בוגר בית הספר. בתקופת כהונתו פותחו תוכניות חינוכיות לדמוקרטיה, ציונות והכנה לשירות בצה"ל. בתחום יחסי יהודים-ערבים נפתח הפרויקט "דו קיום", בשיתוף עם בית הגפן – מפגשי תלמידות תלמידים מהחטיבה העליונה של בית הספר עם תלמידות ותלמידים מבתי ספר ערביים בעיר ומחוצה לה, וכן פרויקט ימ"י (ילדים מלמדים ילדים) - מפגשי תלמידות ותלמידים מכיתות היסוד וחטיבות הביניים של בית הספר ובתי ספר ערבים, אלה מלמדים את אלה ערבית, עברית ומנהגים שונים.
בתקופת תדמור הוחלפה "שיטת מגמות הלימוד" שחייבה מקבצי מקצועות קבועים ל"שיטת צירופי המקצועות", שיטה המאפשרת בחירה חופשית רחבה של צירופים מכלל מקצועות הלימוד. בין היתר התאפשרה הרחבה של מקצועות לימוד נוספים כגון מדעי המחשב, אמנות, לימודי המזרח התיכון, תקשורת ומחשבת ישראל.
בתחום התרומה לחברה המשיך תדמור ביתר שאת את פרויקט הרפורמה שהחל בתקופתו של שפירא. בית הספר קלט בראשית שנות ה-2000, מאות תלמידים נוספים בקטגוריה זו מעולי ברית המועצות, מבלי לגבות מהם שכר לימוד, כמעשה ציוני-חברתי. עם זאת, בוטלה חלוקת תלמידי הרפורמה להקבצות, להוציא קבוצה אחת אשר כללה תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, שהיו זקוקים לטיפול מעמיק יותר.
בתחום הפעילות בקהילת בית-הספר פעל תדמור, לראשונה בתולדות בית הספר, לקיום תהליך ליצירת "אני מאמין" מעודכן ומפורט לבית הספר, תוך שיתוף הצוות החינוכי, נציגי הורים ובוגרים. הוא גם הקים את "צוות כיוונים", שכלל את כל צוותי החינוך העל-יסודי, קבוצת מורים מקצועיים ותלמידים מהחטיבה העליונה שנבחרו על ידי חבריהם. צוות כיוונים היה למסגרת של שיח בקרב מורים ובין מורים ותלמידים בנושאים חשובים אשר היו להם השלכה על כלל החיים בבית-הספר.
בשנת 1996 סיים תדמור את תפקידו, על רקע ביקורת קשה מצד הורי התלמידים, בנושאים כספיים וניהוליים. במקומו מונה רון כתרי, בוגר בית הספר למנהל הכללי של בית הספר. בתקופת כהונתו נערכו שינויים במבנה הניהולי של בית הספר, טופח מערך המחשוב, והושם דגש על עקרונות השיתוף, השקיפות והפתיחות.
בשנת 2000 מונה רון כתרי לתפקיד דובר צה"ל, בדרגת תא"ל. במקומו מונתה למנהלת הכללית נילי אלדר, אשר נותרה בתפקידה שנה אחת בלבד. עד לחזרתו של רון כתרי לתפקיד המנהל, ביולי 2002, איישו את התפקיד שני הסמנכ"לים שפרה גורדון ויצחק שלו-שלבי.
לאחר ההצלחה שנחל "ריאליגן" - גן ילדים לגילאי 5–6 בסניף של כיתות היסוד באחוזה, בסוף שנת 2007 החלה בנייתו של אשכול הגנים הירוק של "ריאליגן", סניף גן נוסף של בית הספר. אשכול גני "ריאליגן" נבנה בקמפוס בית בירם, בקרבת החטיבה העליונה של הריאלי, וכולל שלושה גנים לגילאי 3–6. בספטמבר 2008 נפתחה שנת הלימודים הראשונה של גני הילדים באשכול הגנים. העיקרון המנחה של אשכול הגנים הירוק בבית בירם הוא חינוך אקולוגי - חינוך הילדים למחזור פסולת, לחיסכון באנרגיה ובמשאבים ולטיפוח הטבע.
לקראת שנת 2012 הושלמו עבודות פיתוח נרחבות בקמפוס בית בירם וברחבי הסניפים האחרים. העבודות כללו בנייה של סביבות למידה מתקדמות ומתוקשבות, חדרים למורים וחדרי שיחה לקבוצות החניכה. סביבות למידה אלו נדרשות כדי לתמוך ב"מארג", תוכנית הפיתוח הפדגוגית שפותחה בבית הספר על ידי הסמנכ"ל לפדגוגיה, גדעון טרן, שהחלה לפעול בהדרגה כבר משנת 2009.
לקראת סוף שנת 2012, בחג החנוכה, ציין בית הספר מאה שנים לייסודו. בטקס רב משתתפים צוינה הפתיחה לשנת המאה במעמד נשיא המדינה, שמעון פרס. במסגרת האירועים לציון יובל המאה, נפתח מהלך שנקרא "הריאלי בשביל ישראל", ובמסגרתו מטיילת / צועדת כל קהילת בית הספר: תלמידים, מורים, בוגרים, עובדי מנהלה, הורים וכדומה, לכל אורך שביל ישראל במהלך מאה ימים. ביוני 2013 חגג בית הספר את שנת המאה שלו בחגיגה רבת משתתפים שכללה את בוגרי בית הספר, תלמידיו, מוריו ועוד מבקרים רבים, באצטדיון קריית אליעזר.
לאחר שנת ה-100 לייסודו של בית הספר ועד ימינו
בינואר 2014 פרש רון כתרי. במקומו מונה למנהל הכללי ד"ר יוסי בן-דב, בוגר בית הספר במחזור מ"ט, שכיהן קודם לכן כחבר בוועד המנהל (הדירקטוריון) ובחבר הנאמנים של בית הספר.
בספטמבר 2014 נפתחה בחטיבה העליונה מגמת הנדסת מערכות, בעזרת תרומה מקרן סטף ורטהיימר. בית הספר הריאלי נבחר על ידי משרד החינוך, יחד עם גימנסיה הרצליה בתל אביב, להיות בית-ספר מדגים של נושא הטכנולוגיה בבתי-ספר עיוניים. בספטמבר 2015 נפתחה קבוצת הרובוטיקה הראשונה של בית הספר הריאלי, המשתתפת בתחרות FIRST העולמית. הקבוצה, גלקסיה 5987, זכתה בשנה הראשונה לפעילותה בפרס ה-Rookie All Star, פרס הניתן לקבוצה המשתתפת פעם ראשונה בתחרות ומראה את הביצועים הטובים ביותר, הן בישראל והן בתחרות העולמית שנערכה באפריל 2016 ביוסטון, טקסס. בשנת 2018 שינתה הקבוצה את שמה ל"גלקסיה על-שם דודי זהר ז"ל", לזכרו של רס"ן (במיל.) , בוגר בית הספר וטייס הליקופטר שנהרג באוגוסט 2017. באותה שנה זכתה הקבוצה בפרס ה-Engineering Inspiration בתחרות העולמית שנערכה באפריל 2018 ביוסטון, טקסס.
באוקטובר 2016 נחנכה הספרייה הריאלית ע"ש , בוגר בית הספר והפנימייה הצבאית. הספרייה הוענקה כמתנה לבית הספר על ידי גיל אגמון, חברו בתקופת הלימודים בבית הספר ובפנימייה. הספרייה הריאלית נבנתה ועוצבה כסביבת למידה עתירת השראה אקדמית, ובה מרחבי עבודה ליחידים ולקבוצות. היא מממשת את התפיסה הפדגוגית של למידה כ"מעורבות בתהליך והבנה בתוצר".
בספטמבר 2017 נחנך מרכז "חדרים" - מרכז לתרבות יהודית-ישראלית שהוקם בעזרת עמותת "היכל אליהו" בסניף יסוד אחוזה, שמנוהל על-ידי דני שטיינר, וכן נפתח גן ילדים נוסף בסניף אחוזה. בנוסף נפתחו בתיכון הדר, במטו"ס וביסוד אחוזה מתחמי מייקרים Makers, שהוקמו בעזרת תרומה נדיבה שקיבל בית הספר מקרן משפחת אדלסון, כדי שבהם ילמדו שילוב בין עבודת כפיים בטכנולוגיות מסורתיות ומכשירי היי-טק מתקדמים לבין התפיסה הפדגוגית של הלמידה משולבת הפרויקטים (PBL) בבית הספר ושיטות הוראה-למידה-הערכה מתקדמות שהונהגו בו.
בספטמבר 2018 נפתחו מתחמי מייקרים גם בסניפים בתיכון אחוזה ובבית בירם. בבית בירם נפתחו גם שתי מגמות לימוד חדשות: "מערכות בריאות" ו"יזמות ועיצוב". כמו כן נפתח גן ילדים חדש בסניף מטו"ס במרכז הכרמל.
ממוזער|שמאל|450px|בית הרוח והרעות בבית בירם
בעת מגפת הקורונה בישראל שודר לראשונה בשידור חי מבית בירם הטקס המסורתי של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, המארח מדי שנה את כל 4,200 תלמידי בית הספר, וכן אלפים רבים מהבוגרים.
בספטמבר 2021 נפתחו בקמפוס בית בירם 2 גני ילדים חדשים, ובכך עלה מספר הגנים ברשת ה"ריאליגן" ל-8. מספר התלמידות והתלמידים הלומדים בכלל המתחמים של בית הספר הריאלי הגיע בשנת תשפ"ב לשיא חדש של 4,300 תלמידים.
בשנת הלימודים תשפ"ג, שינה בית הספר את המבנה הארגוני שלו, למבנה של 4-4-4: 4 השנים הראשונות (שכבות א׳–ד׳) נקראות "מרחב הזריעה", 4 השנים הבאות (שכבות ה׳–ח׳) נקראות "מרחב הנביטה", וארבע השנים האחרונות (שכבות ט׳–י״ב) של החטיבה העליונה מחולקות ל"מרחב ההנצה" (שכבות ט׳–י׳) ו"מרחב הפריחה" (שכבות י״א–י״ב). כחלק מהשינוי הארגוני, הועברו כל התלמידות והתלמידים של שכבת ט לבית בירם, שהפך לתיכון ארבע־שנתי הכולל כ־1,900 תלמידות ותלמידים. בסה״כ למדו בביה״ס בשנה״ל תשפ״ג כ־4,500 תלמידות ותלמידים.
באוגוסט 2022 התקיים טקס חנוכת ”בית הרוח והרעות” שנתרם על ידי אודי אנג'ל וענת כרם. הבניין הוקדש ל־314 הבוגרות והבוגרים של ביה״ס שנפלו במערכות ישראל ובפעולות איבה, כמו גם כהוקרה ל־74 מקבלי הצל"שים ול־45 הזוכים והזוכות בפרסי ישראל.
ממוזער|שמאל|450px|חללי בית הספר במלחמת חרבות ברזל, אוקטובר 2023
בימי מלחמת חרבות ברזל נוספו לבית הספר 13 חללים, בהם 7 בוגרי הפנימייה הצבאית לפיקוד, 5 בוגרי בית הספר ועובדת של בית הספר. מספר החטופים מקהילת בית הספר עמד על 3. אחת מהן נרצחה.
הפנימייה הצבאית
הפנימייה הצבאית לפיקוד היא מוסד חינוכי-צבאי להכשרת נערים ונערות בשנות התיכון, בתנאי פנימייה, לפיקוד על יחידות-שדה לוחמות בצבא הגנה לישראל. בוגרי הפנימייה מיועדים לתפקידי מפקדי פלוגות ביחידות השדה של צה"ל. הפנימייה הצבאית נוסדה בשנת 1953, לאחר פניית ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון אל ד"ר ארתור בירם, מנהל בית הספר. הפנימייה נקראה על שמו של אהרן בירם, בנו של ארתור, בוגר בית הספר הריאלי וטייס חיל האוויר, שנהרג בעת מילוי תפקידו ב-1951. תהליך המיונים לפנימייה מתקיים בכיתה ט', וההתחנכות בפנימייה מתחילה בכיתה י'. מקור המוטו של הפנימייה הצבאית "בהשקט ובבטחה", המופיע על סמלה, ב: "כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם".
נכון לספטמבר 2022 מפקד הפנימייה הוא ערן מקוב.
מנהלי בית-הספר
להלן שמותיהם של מנהלי בית-הספר ושנות כהונתם בתפקיד:
שם המנהל תחילת כהונתו סיום כהונתו ד"ר ארתור בירם 1913 1914 יוסף עזריהו 1914 1918 ד"ר ארתור בירם 1919 1948 פרופ' יוסף בנטוויץ' 1948 1955 יצחק שפירא 1955 1983 פרופ' ישעיהו תדמור 1983 1996 רון כתרי 1996 2013 ד"ר יוסי בן-דב 2014
סמל, "סיסמה" ודגל בית הספר
בשנת תרפ"ט (1929) הוחלט לקבוע סמל שיבטא ברמז את עקרונות בית הספר. הסיסמה שנבחרה מתבססת על פסוק תנכ"י:
ההתייחסות לאלוהים הושמטה על ידי בירם כדי לייחס משמעות רבה יותר לייסוד האנושי.
הסמל הוכן על פי ציורו של יצחק סירקין, המורה לציור, שבו צורת משולש כחול ובתוכו קו המתאר של מבנה בית הספר וסיסמת בית הספר: "והצנע לכת". בביטוי זה ביקש בית הספר לבטא את הרעיון שעל ברכיו מתחנכים תלמידיו - פשטות ואמתיות, התרחקות מדברי מליצה נבובים ועבודה נאמנה, בלי הגזמה של התלהבות מעושה.
החל משנת תר"ץ חולק הסמל לבוגרי כל מחזור סיום, כשהמנהל מלווה אותם בדברי פרידה חמים. לפי אחד הקוריוזים, באחד מטקסי הסיום, גדלה התרגשותו של המנהל בנאום הפרידה שלו, עד שקרא "ותתגאו בהצנע לכת!", ומאז התפשטה בדיחה שה-ו"ו של "והצנע לכת" בסמל בית הספר הריאלי אינה אלא ו"ו ההיפוך. עוד ביקורות על הסיסמה נשמעה מפי פרופסור שטרוק האמן, שהיה מידידי בית הספר. הוא בא בטרוניה אל המנהל על השמטת החלק השני של הפסוק בספר מיכה - "והצנע לכת עם אלוהיך". על אף הביקורת וההתבדחויות הפך סמל בית הספר לנכס יקר של כל בוגר בצאתו. הוא סימל לו את דרכו החינוכית של בית הספר, שעל פיה חינכוהו מוריו לדייק בקטנות ביום-יום ולבצע כל משימה בשלמות, להתאמץ ולהתגבר על קשיים ולהיחלץ לעזרת העם.
בשנת 1933 הוטל על תלמיד בית הספר, אז בכיתה ח', דב מדזיני, לעצב דגל לבית הספר. מדזיני, שהיה ידוע בכישרונו האמנותי, ביצע את המלאכה. העיצוב שהציע התקבל, ובקיץ אותה שנה נערך טקס בו הוצג הדגל לראשונה.
מבנה בית הספר
בית הספר רשום כחברה בע"מ, ומוכר כמוסד ללא כוונת רווח (חל"ץ - חברה למען הציבור). חבר הנאמנים הציבורי שלו מונה ארבעים חברים, והוועד המנהל מונה שמונה חברים. לצדו של המנהל הכללי מכהן סגן לפדגוגיה, העומד בראש המכלול הפדגוגי, ומנהל המינהל והכספים. בהנהלת בית הספר חברים גם חמישה מנהלי הסניפים (מתחם הדר, יסודי ותיכון באחוזה, סניף מטו"ס במרכז הכרמל, החטיבה העליונה בבית בירם ורשת הגנים - ריאליגן) וכן מפקד הפנימייה הצבאית ומנהלת משאבי אנוש של בית הספר.
נכון לשנת 2022, בבית הספר לומדים כ-4,500 תלמידים ב-143 כיתות - מגן ועד י"ב. סגל בית הספר כולל כ-540 מורים ועובדים, כ-80 מתוכם בוגרי בית הספר.
יחידות המטה
המכלול הפדגוגי - גוף שבראשו עומד הסגן לפדגוגיה, זוהר גינוסר, ושייעודו להוביל את בית הספר כך שיממש את חזונו. מחלקות המכלול הפדגוגי כוללות: פיתוח פדגוגי, מדידה והערכה, טיפול במחוננים ובליקויי למידה; אחריות על: ייעוץ חינוכי, גדנ"ע, ספריות וכיוצא באלו.
מחלקות המינהל והכספים - גזברות, רכש ותשתיות, שיווק והרשמה ותקשוב - הם הגופים שנמצאים בפיקוחו הישיר של מנהל המינהל והכספים, איתי אלוש.
משאבי אנוש ופיתוח משאבים - בכפיפות למנהל הכללי של בית הספר
מוזיאון בית הספר - נמצא בקמפוס בית בירם וכולל את "כיתת העבר" וכן מוצגים מהתקופות השונות של חיי בית-הספר
ארכיון בית הספר - בניין הארכיון נמצא בקמפוס בית בירם ומרכז מידע על אודות בית הספר, החינוך בארץ ובחיפה, וכן מידע על המנהלים, המורים ותלמידיו של בית הספר מימיו הראשונים.
מתחמים
שמאל|ממוזער|250px|מבנה בניין הכיתות התיכוניות בהדר הכרמל. קו המתאר שלו אומץ כסמל בית הספר
הדר ("בית הספר הריאלי הישן") - כיתות א'-ח'. מתמקד במדעים ובאמנויות. מנהלת המתחם היא איריס וינקלר.
מטו"ס - גן ילדים וכיתות א'-ח', הממוקם במרכז הכרמל. מתמקד בהוראת מדעים, טבע וסביבה. מנהלת המתחם היא זהבית זליג.
אחוזה - שני גני ילדים, וכיתות א'-ח'. מתמקד במדעים ובמנהיגות. מנהל המתחם הוא עמר בן-ארי.
בית בירם - קמפוס החטיבה העליונה (כיתות ט' עד י"ב), אשכול גנים ירוק (חמישה גני ילדים) והפנימייה הצבאית לפיקוד. מנהל המתחם הוא מנדי רבינוביץ.
המבנים בבית הספר
בבית הספר הריאלי העברי נבנו במהלך השנים מבנים רבים המשמשים ככיתות לימוד, מעבדות, אולמות ספורט וכינוסים.
מבנים במתחם הדר
בניין שפירא המבנה הראשון של בית הספר הוקם בהדר הכרמל ומשמש היום את חטיבת הביניים של סניף הדר. הקמת המבנה הושלמה ב-1913 על ידי האדריכל אלכסנדר ברוולד, כחלק מבניין הטכניון, המשמש היום את המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל.
בשני המבנים ניסה ברוולד למזג סגנון אדריכלי עם סגנון מזרחי של כיפות וקשתות. המבנה היה מוכן עוד ב-1913 אולם רק בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 נכנסו אליו התלמידים הראשונים שעד אז למדו במבנים מושכרים בעיר התחתית. הסיבה לעיכוב הייתה נעוצה במלחמת השפות בין הנהלת בית הספר וראשי הישוב העברי, לחברת עזרה שיסדה את בית הספר. סיבה נוספת לעיכוב הייתה הפקעת המבנה על ידי הצבא הבריטי למספר שנים. הצבא השתמש במבנה כבית החולים המרכזי שלו באזור הצפון.
במאה ה-21 נקרא המבנה על שמו של יצחק שפירא, מי שהיה מנהלו הרביעי של בית הספר, בשנים 1955–1983. כיום במבנה נמצאות כיתות ה'-ח'.
בניין וולפסון המבנה השני של בית הספר הוקם אף הוא בהדר בשנת 1925 ונקרא על שמו של דוד וולפסון, מי שהיה יורשו של בנימין זאב הרצל וכיהן בתפקיד נשיא ההסתדרות הציונית. המבנה בלט זמן רב בסביבתו כאחד הבתים הנדירים בגודלם וביופיים, והוא שימש בין מלחמות העולם כמשכנה של הפנימייה האזרחית של בית הספר (להבדיל מהפנימייה הצבאית שהוקמה ב-1953) בה התגוררו תלמידים בנים שהגיעו מחו"ל או מערים אחרות בארץ ישראל. בשנות האלפיים, משמש המבנה את כיתות היסוד (א'-ב') של סניף הדר.
בניין המאירי המבנה השלישי של בית הספר הוקם אף הוא בהדר לשירות כיתות היסוד בשנת 1933. לימים נקרא המבנה על שמו של אהרן חיינקין - המאירי, מורה ומחנך ותיק בבית הספר, חבר בהנהלת בית הספר ועוזרו הקרוב של בירם. המאירי נפטר ב-1950 והוחלט להנציח את זכרו באמצעות קריאת המבנה על שמו. בעשור השני של המאה ה-21, משמש המבנה את כיתות היסוד (ג'-ד') של סניף הדר.
סניף מרכז הכרמל (מטו"ס)
הסניף הראשון של בית הספר מחוץ לשכונת הדר הוקם על מגרש במרכז הכרמל בשנת 1936. ראשית נבנו כיתות היסוד, והסניף נפתח בהנהלתו של עמנואל יפה, ולאחריו, בניהול ברטה דניאל.
בשנת 1962 נבנה אגף כיתות נוסף וכן אולם כנסים מרכזי עבור אנשי הסניף.
לקראת שנות השבעים הוחלט לבנות בניין עבור כיתות תיכוניות במרכז הכרמל, וזאת באמצעות שני מקורות מימון: הראשון, אותו יזם שמחה נהיר, סגן המנהל, הגיע ממכירת ביתו של שמואל יוסף פבזנר, מגרש שבו התקיימה האספה ההיסטורית של נכבדי העיר חיפה ומורי בית הספר נגד חברת עזרה והחלטתה ללמד בשפה הגרמנית; משהכסף לא הספיק, הוחלט למכור את עיזבונו של אחד המורים הידועים למתמטיקה ולמדעים בשנות העשרים והשלושים - המורה וויק. מכירת הנכס והעיזבון אפשרה להתחיל בבניית הבניין.
בספטמבר 1971 הייתה מוכנה הקומה הראשונה והקמת השלב הראשון של הבניין הושלמה במשך שנת 1972. לאחר מכן נוספו עוד שתי קומות לבניין.
פרשת הבנייה לא הייתה קלה, היות שבית הכנסת הפועל בצמוד לבית הספר, התנגד להעברת חומרי הבניין דרך שטחו, ולכן נבנה גשר עילי מיוחד מעל אדמות בית הכנסת אל הוואדי שבו נבנה סניף הכיתות התיכוניות. ועד בית הכנסת התנה שמעבר התלמידים לסניף החדש לא יהיה דרך אדמתו, ולכן עד היום המעבר אל סניף הכיתות התיכוניות עובר בחצר של כיתות היסוד במרכז הכרמל.
כבר במהלך דצמבר 1971 החלו לפעול שש כיתות תיכוניות במרכז הכרמל, בהנהלתו של בנימין מאיר, שקודם לכן ניהל את הכיתות התיכוניות באחוזה. בתחילה, למדו הילדים בבניין כיתות היסוד ולאחר מכן בבניין המיועד החדש. התלמידים הגיעו בהסעות מיוחדות ולמדו בקבוצות קטנות של 7–10 תלמידים, כשהם מחולקים לשלוש רמות.
מבנים במתחם אחוזה
בשנת 1936 נרכש מגרש בן 29 דונם בשכונת אחוזה. מגרש זה שימש החל משנת 1938 למכון לחינוך גופני (החג"ם) שהוקם על פי רעיונו של ד"ר בירם.
בשנת 1937 נפתחו הכיתות התיכוניות של סניף אחוזה של בית הספר. בשנה הראשונה, מאיר חיינקין, חבר ההנהלה של בית הספר, קיבל על עצמו את תפקיד הריכוז ועצם ההקמה של כיתות היסוד באחוזה. הסניף נפתח כמבנה זמני, עד להשלמת הבניין הראשון במתחם בשנת 1938.
בשנת 1950 נפתחו כיתות היסוד במתחם, והם פעלו במתחם אחד עם הכיתות התיכוניות, עד שבשנת 1953 הסתיימה בנייתו של בניין הכיתות התיכוניות.
בשנת 1967 נוסף אגף חדש לבניין הכיתות התיכוניות, וחובר באופן הדוק לבניין הקיים.
בשנת 1969 נוסף אגף חדש גם לבניין כיתות היסוד, כך ששני הסניפים שפעלו במתחם אכלסו כיתות לימוד וגם חדרים ספציפיים למקצועות לימוד שונים.
ממוזער|שמאל|250px|היכל אליהו
ממוזער|שמאל|250px|בתוך היכל אליהו
בשנת 2017 נחנך בניין "היכל אליהו" בסניף כיתות היסוד. הבניין מכיל 4 קומות: בקומה הראשונה גן ילדים ואודיטוריום משוכלל, בקומות האמצעיות שש כיתות לימוד ומרחבים מוגנים, ובקומה הרביעית אולמות "חדרים" - מרכז לתרבות ישראלית-יהודית ומשרדי המרכז וכן אולם רב-תכליתי שעשוי לשמש בית כנסת בשבתות ובחגים. מנהל המרכז הוא דני שטיינר, שמונה לתפקידו באוגוסט 2019.
מבנים בקמפוס בית בירם
250px|ממוזער|שמאל|המבנה הראשון בבית בירם
250px|ממוזער|שמאל|מבנה לימודים בקמפוס בית בירם
בשנת 1933 נרכש מגרש בן 70 דונם במעלה שכונת אחוזה. סניף בית בירם החל לפעול בשנת 1949 כאשר הקרקע והמבנה העיקרי והראשון שהוקם עליה הוחזרו על ידי צה"ל לרשות בית הספר. בקמפוס פזורים בניינים ומתחמים שונים: שישה בניינים מרכזיים שבהם כיתות לימוד, אולם כנסים גדול, ספרייה מודרנית, מעבדות, מרחבי למידה ומשרדים.
החיים בבית הספר
משמעת
מאז פתיחתו של בית הספר הוגדרו דרישות מחמירות למשמעת ולהתנהגות נאותה מצד התלמידים. הללו יצרו מתח בלתי נמנע ביניהן לבין נטיית הנוער למעשי קונדס ולשובבות. בירם היה זה שהתווה את הקו התקיף של המשמעת, והיו מי שאמרו שהנהיג בבית הספר משמעת פרוסית נוקשה ובלתי מתפשרת.
המשמעת הנוקשה שהונהגה בבית הספר באה לידי ביטוי בסיורים שהיו עורכים המורים ברחובות חיפה בשנות העשרים, כדי למנוע שוטטות ומעשים אשר נראו להנהלה כלא יאים לדור הצעיר. משמרת המורים הופסקה בשנות השלושים בשל הגידול המשמעותי שחל באוכלוסייה בחיפה.
תמר אבידר שלמדה בבית הספר בתקופה שלפני קום המדינה, סיפרה כי בבית הספר הייתה קיימת שיטה לבקרת התנהגות התלמידים באמצעות מתן הערות לתלמידים ביומן הכיתה. היו שלושה סוגים של הערות: "הערת התנהגות", "הערת חריצות" ו"הערת סדר". תלמיד שצבר חמש הערות מכל סוג שהוא, נזקפה לחובתו "נזיפה". תלמיד שצבר שתי נזיפות היה צריך להביא לבית הספר את אחד ההורים ובנוכחותו היה מוזהר כי צבירה של שלוש נזיפות תגרור "העפה" מבית הספר. התלמידים קראו לכך: "לעוף בלי כנפיים".
היו מספר התנגדויות מצד התלמידים למשמעת הנוקשה ולבקרה שהפעילו המורים על חיי התלמידים. לדוגמה, בשנת 1927, לאחר מקרה שבו סטרה המורה חנה טומשבסקי לתלמידתה, התקיימה שביתה של התלמידים, אשר הולהטה בידי הארגונים הקומוניסטים בחיפה, "נגד הכאת ילדים". רק לאחר שעבר שבוע, ואולטימטום שהגישו ההורים והנרייטה סאלד, שכממונה על החינוך מונתה מטעם משרד החינוך של ממשלת המנדט לטפל במשבר, החליטו התלמידים להפסיק את השביתה.
מפעלים מיוחדים של בית הספר
עם מפעליו הגדולים של בית הספר, שהחלו כיוזמות פדגוגיות מקומיות והורחבו לכל הארץ, ניתן למנות את הקמת תנועת הצופים העבריים, ה"מסעות" (הטיולים השנתיים), לימודי האזרחות, חברת התלמידים, הגדנ"ע והכנסת "החיבור השנתי" (עבודת גמר).
טיולים
מראשית ימיו של בית הספר הושם דגש מרכזי על פעילויות של מורים ותלמידים מחוץ למסגרת הלימודים ומחוץ לחצר בית הספר. במסגרת זו החלו לארגן טיולים יומיים, יציאות לים וטיולים שנתיים גדולים באזורים מרוחקים מחיפה, ולעיתים אף מחוץ לארץ ישראל.
320px|ממוזער|שמאל|תלמידי הריאלי בטיול יומי להר הכרמל ב-1925
תוכנית טיולים יומיים בטיולים שהתקיימו בימי שבת, נהגו התלמידים והמנהל לטייל בסביבות חיפה. בתחילה הסיורים התרכזו באזור המושבה הגרמנית וחורשת הזיתים שמחוץ לעיר, ולאחר מכן היו עולים גם לאזור הכרמל. הטיולים השבועיים הללו היוו בסיס להתפתחות טיולים ממושכים יותר בימות החול.
הטיול הגדול הראשון של בית הספר התקיים בפסח תרע"ד (1914), ונודעה בו חשיבות יתרה להכנות והארגון לקראת הטיול: לאחר שקיבלו התלמידים הוראות ברורות כיצד עליהם לנהוג ומהו הציוד שעליהם להביא עמם, היה עליהם להגיע יומיים לפני הטיול לבית הספר יחד עם תרמיליהם וציודם המלא לשם בדיקה קפדנית של האחראים, בדרך כלל מטעם הכיתות הגבוהות יותר, שהיו מדריכים-מפקדים של הצעירים במהלך הטיולים. אותם תלמידים שלא עברו את הבדיקה, נקראו לשוב לבית הספר ביום שלמחרת לבדיקה נוספת. הנפסל בביקורת זו לא יכול היה להשתתף באותו טיול. בשאיפה לשוות לטיול פעולה נאה ומסודרת של בית הספר, קבעו המנהל בירם ו"מפקדיו" הצעירים כי חצר בית הספר, המשמשת נקודת מוצא לכל טיול, תהא גם מקום המפגש האחרון בשעת סיום הטיול. בסיומו של כל טיול נערך בה מפקד קצר שתכליתו היא סיכום החוויות וההישגים המשותפים של המטיילים, וכן לחינוך לריסון עצמי ולאחריות קולקטיבית, כאשר התלמידים נזקקו להתנהג בצורה נאותה על אף עייפותם.
בשנים הללו, טיול בקבוצה, ובמיוחד טיול של ילדים, לא היה דבר קל, היות שהדרכים היו משובשות וסכנות שונות ארבו למטיילים. לכן הוחלט בבתי ספר אחרים לטייל במרכבות הרתומות לסוסים. בירם הנהיג הליכה ברגל ותכנן טיולים בהליכה רצופה במשך שישה ימים. המטיילים נעו בשורות מסודרות, כשהם מצוידים במוטות ובתרמילים ובפיקודם של ראשי הקבוצות, הלוא הם תלמידים מבוגרים יותר המשמשים כמפקדים לצעירים. בדרך זו הונחו כבר בשנת 1914 היסודות החינוכיים-ההגנתיים, שכעבור 25 שנים הוכנסו למסגרת הפעולה של החג"ם והפכו לנחלת כל הנוער הלומד בארץ.
הליכה בצוותא ורחיצה בים לקראת הקיץ נהגו המורים והתלמידים לצאת אחר הצהריים דרך חיפה הערבית והמושבה הגרמנית אל חוף הים. שישים תלמידים צעדו בטורים מסודרים בסדר צבאי, הצעירים צעדו בראש ואחריהם צעדו הבוגרים, כשכולם שרים פזמונים עליזים, על אף הסכנות שנשקפו להם בדרכם מצד מתנפלים ערבים. מחד גיסא, ההליכה והרחיצה המשותפות בים השרו אווירה חברתית ערה ותרמו לגיבוש החברתי בבית הספר, ומאידך גיסא הייתה זו דרכו של בירם להגשים בארץ הלכה למעשה את עקרון ההתגוננות העצמית, בעצם הארגון והיציאה המשותפים. ניתן לומר כי היה זה הבסיס הראשוני שעליו חונכו הילדים וההכשרה הטרום-צבאית הראשונה, שמהם הגיעו למלא תפקידים אחראיים במערכות ההגנה של ישראל.
טיולים ברחבי הארץ ומחוצה לה בוגרים רבים זוכרים את הטיולים הארוכים בארץ ישראל שהיו מנת חלקם של הלומדים בבית הספר הריאלי, כחוויות משמעותיות ביותר עבורם כתלמידים, כבר בתקופה שלפני הקמת המדינה. מתקופה זו ראויים לציון:
הטיול לירושלים לטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בשנת תרפ"ה (1925), שנועד לתכלית לימודית-גאוגרפית וחינוכית גם יחד: הכרת שומרון ועתיקותיה בדרך לירושלים ולקיחת חלק במאורע ההיסטורי של פתיחת האוניברסיטה בירושלים. המטיילים יצאו לדרכם בתחנת הרכבת סמח, ירדו לחניה ראשונה בבית אלפא ובליווי פרש עלו אל הר הגלבוע. משם המשיכו המטיילים לצעוד כשהם עמוסים בציוד מלא, כולל שמיכות ואוהלים, לפי מסורת ההליכה של בית הספר: שורה צבאית עורפית ישרה ומתקדמת, ובשדות הלכו בפיזור בין סיירים-חלוצים שצעדו בהתחלה, ומאספים שצעדו בסוף. לאחר מכן סיירו בעיר ג'נין, ואחד השדות שלצידה הקימו מחנה אוהלים לשינה בלילה. למחרת ביקרו בעתיקות שומרון העתיקה, ובזמן הסיורים קיבלו הסברים היסטוריים מפי ד"ר יצחק ברוור, המורה להיסטוריה שליווה אותם בהסבר ובהדרכה לגבי כל אתר היסטורי שנקרה בדרכם. כשהגיעו לירושלים, סיירו המטיילים בעיר העתיקה ולמחרת עלו להר הצופים לטקס הפתיחה. בין האורחים התרגשו המטיילים לפגוש את שאול טשרניחובסקי, אשר מצדו שמח לשוחח עם נוער עברי ואף להצטלם עמו. מבחינת הגנה בזמן הטיול, המטיילים צוידו מראש באמצעי הגנה וכן משטרת המנדט שידעה על הטיול, פקחה עליהם עין.
ה"טיול הרטוב" לגליל בערב פסח תרפ"ו (1926), היווה מבחן ודוגמה מבחינתם של המורים בבית הספר ותלמידיהם, לכך שהנוער הלומד בבית הספר הוא בעל משמעת פנימית ורצון ויכולת לדאוג לזולת. התלמידים, שיצאו לטיול בבגדי קיץ קלים - מכנסי חאקי קצרים וכותנות דקות, הופתעו על ידי גשם שנמשך שלושה ימים רצופים ללא הפוגה והמשכו בשלג שירד באזור הגליל. התלמידים נשארו בסמוך לקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, ללא אוכל וללא בגדים חמים. בירם דאג שהתלמידים יועברו בהקדם לצפת, על אף קשיי התחבורה, ושם הוחזקו ליד תנורים שדלקו 24 שעות. בתום הטיול, הבינו התלמידים את מהותה של הקבוצה כמשמעת פנימית, לגבי היחיד; וכדאגה לאחר, לגבי הזולת.
הטיול למצרים בשנת תרפ"ז (1927), שנועד להראות לתלמידים את עתיקותיה המפורסמות של מצרים, וביניהם קבר תות ענח' אמון, שנתגלה באותם הימים. המטיילים נתקבלו במצרים בכבוד גדול, כשפקיד מיוחד מטעם מחלקת החינוך הממשלתית דאג להם והדריכם בתוכניותיהם. הם ביקרו בקברים ובפירמידות וראו את ההירוגליפים, שעליהם למדו בשיעורי ההיסטוריה, וכן במוזיאון של קהיר ובגן החיות בקהיר, שהיה אז מגדולי גני החיות בעולם.
תרומת הבוגרים לחברה הישראלית
רבים מבוגריו של בית הספר מצויים בעמדות מפתח בחברה הישראלית. ביניהם ניתן למצוא שלושה שופטים עליונים, ארבעה רמטכ"לים, ראש עיר, חברי כנסת ומאות רבות של אנשי מעש בתחומי המדע, התעשייה, החינוך, האמנות, התקשורת, הביטחון והאקדמיה.
את רשימת הבוגרים הבולטים ניתן למצוא כאן.
במהלך השנים, בוגרי בית הספר עוטרו ב-74 עיטורים ובציונים-לשבח מטעם צה"ל. ארבעה מהבוגרים עוטרו פעמיים.
יותר מ-300 מבוגרי בית הספר הריאלי נפלו במלחמות ישראל.
בית הספר הריאלי ופרס ישראל
מאז החלו לחלק את פרס ישראל בשנת 1953, זכו בו 45 מנהלים, מורים ובוגרים של בית הספר הריאלי העברי בחיפה.
מייסדו של בית הספר ומנהלו הראשון, ד"ר ארתור בירם, שהיה הראשון מקהילת בית הספר לזכות בפרס ישראל, זכה בשנת 1954 בפרס בתחום החינוך. גם המנהל השלישי של בית הספר, יוסף בנטואיץ', זכה בפרס ישראל בתחום החינוך בשנת 1962. הבוגר הראשון של בית הספר שזכה בפרס ישראל הוא בנימין שפירא, בוגר מחזור י"ג (תרצ"ב, 1932), שזכה בפרס ישראל בתחום מדעי הרפואה בשנת 1955.
ארבע פעמים זכו שלושה נציגים של בית הספר הריאלי לקבל את פרס ישראל יחדיו: בשנים 2000, 2005, 2010 ו-2012.
שש פעמים זכו שני נציגים של בית הספר הריאלי לקבל את פרס ישראל יחדיו: בשנים 1982, 1993, 2003, 2011, 2016 ו-2023.
לשמונה מחזורי בוגרים קיימת נציגות של שני בוגרים, שזכו בפרס ישראל: מחזור י"ג (תרצ"ב, 1932), מחזור י"ד (תרצ"ג, 1933), כ’ (תרצ"ט, 1939), כ"ה (תש"ד,1944), כ"ז (תש"ו, 1946), כ"ט (תש"ח, 1948), מ"ב (תשכ"ב, 1961) ומחזור מ"ג (תשכ"ג, 1962).
התחום הבולט ביותר בו זכו נציגי בית הספר הריאלי בפרס ישראל הוא תחום המזרחנות.
הזוכה הצעיר ביותר שקיבל את פרס ישראל הוא פרופ' בנימין שפירא, שקיבל את הפרס בגיל 42, והזוכה המבוגרת ביותר היא ירדנה כהן, שקיבלה את הפרס בגיל 100.
הרשימה המלאה של מורי בית הספר ובוגריו שזכו בפרס ישראל:
שנה מקבל/ת הפרס התחום הקשר לבית הספר 1954 תשי"ד ארתור בירם חינוך מייסד, מנהל ומורה 1955 תשט"ו בנימין שפירא מדעי הרפואה בוגר מחזור י"ג (1932) 1958 תשי"ח יחזקאל קויפמן מדעי היהדות מורה 1961 תשכ"א יהודה בורלא ספרות יפה מורה 1962 תשכ"ב יוסף בנטואיץ' חינוך מנהל ומורה 1967 תשכ"ז עקיבא ארנסט סימון חינוך מורה 1972 תשל"ב דוד איילון (נישטדט) מדעי הרוח בוגר מחזור י"ג (1932) 1973 תשל"ג אריה דבורצקי מדעים מדויקים בוגר מחזור י"ד (1933) 1976 תשל"ו גבריאל בר בלשנות ערבית בוגר מחזור י"ז (1936) 1981 תשמ"א מאיר יעקב קיסטר בלשנות ערבית ומזרחנות מורה 1982 תשמ"ב זאב וילנאי הקניית ידיעת הארץ ואהבתה מורה 1982 תשמ"ב רות עמירן (ברנדשטטר) חקר ארץ ישראל בוגרת מחזור י"ד (1933) 1992 תשנ"ב דוד ארליק מדעי החיים בוגר מחזור ט' (1928) 1993 תשנ"ג חוה לצרוס-יפה חקר ההיסטוריה מורה ובוגרת מחזור כ"ט (1948) 1993 תשנ"ג יהושפט הרכבי חקר מדע המדינה בוגר מחזור כ' (1939) 1994 תשנ"ד מיכאל ברונו חקר הכלכלה בוגר מחזור ל"א (1950) 1995 תשנ"ה מיכאל רבין חקר מדעי המחשב בוגר מחזור כ"ט (1948) 1998 תשנ"ח אהוד מנור הזמר העברי בוגר מחזור מ' (1959) 1999 תשנ"ט בצלאל נרקיס חקר תולדות האמנות מורה 2000 תש"ס שאול שקד חקר הבלשנות בוגר מחזור ל"ב (1951) 2000 תש"ס ירמיהו יובל חקר הפילוסופיה הכללית בוגר מחזור ל"ד (1953) 2000 תש"ס יוסף זינגר חקר ההנדסה בוגר מחזור כ"ב (1941) 2002 תשס"ב אברהם בירן חקר הארכאולוגיה בוגר מחזור ח' (1926) 2003 תשס"ג שולמית שחר (וינשטוק) חקר ההיסטוריה הכללית בוגרת מחזור כ"ז (1946) 2003 תשס"ג יהודית הנדל ספרות - יוצרים בוגרת מחזור כ' (1939) 2005 תשס"ה מרים ארז (מרקל) מדעי המינהל-מינהל עסקים בוגרת מחזור מ"ב (1961) 2005 תשס"ה יחזקאל דרור (ארתור פרימן) מינהל ומדיניות ציבורית בוגר מחזור כ"ז (1946) 2005 תשס"ה בן-עמי שרפשטיין חקר הפילוסופיה הכללית מורה 2006 תשס"ו מרים בן-פרץ (רבין) חקר החינוך מורה ובוגרת מחזור כ"ה (1944) 2008 תשס"ח נגה אלון מתמטיקה בוגר מחזור נ"ה (1974) 2009 תשס"ט עמיחי מזר ארכאולוגיה בוגר מחזור מ"א (1960) 2010 תש"ע אהרון ידלין מפעל חיים בוגר מחזור כ"ה (1944) 2010 תש"ע ירדנה כהן מפעל חיים - ריקוד ומחול בוגרת מחזור י’ (1929) 2010 תש"ע יהושע קולודני חקר כדור הארץ בוגר מחזור ל"ו (1955) 2011 תשע"א רות גביזון משפטים בוגרת מחזור מ"ג (1962) 2011 תשע"א מיכאל שוורץ מחשבת ישראל בוגר מחזור כ"ח (1947) 2012 תשע"ב יואב בנימיני חקר הכלכלה והסטטיסטיקה בוגר מחזור מ"ז (1966) 2012 תשע"ב שלמה בנטין חקר הפסיכולוגיה בוגר מחזור מ"ו (1965), ובוגר הפנימייה הצבאית, מחזור י"א 2012 תשע"ב עזריה אלון מפעל חיים - טבע וסביבה בוגר מחזור י"ז (1936) 2016 תשע"ו יוחנן פרידמן חקר המזרח הקרוב בוגר מחזור ל"ה (1954) 2016 תשע"ו דורון אלמוג מפעל חיים בוגר מחזור נ' (1969), ובוגר הפנימייה הצבאית, מחזור ט"ו 2018 תשע"ח רון בן ישי תקשורת בוגר מחזור מ"ב (1961), ובוגר הפנימייה הצבאית, מחזור ז'2019 תשע"ט דבורה ברנשטיין חקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה בוגרת מחזור מ"ג (1962)2023 תשפ"ג זמירה מברך חקר החינוך בוגרת מחזור מ"ד (1963)2023 תשפ"ג דב שוורץ מחשבת ישראל, פילוסופיה וקבלה בוגר מחזור ס (1979)
בית הספר הריאלי ופרס א.מ.ת
מאז החלו לחלק את פרס א.מ.ת בשנת 2002, זכו בו 9 בוגרים של בית הספר הריאלי העברי בחיפה:
שנה מקבל/ת הפרס התחום הקשר לבית הספר 2003 תשס"ג רות גביזון משפטים בוגרת מחזור מ"ג, 1962 2004 תשס"ד מיכאל רבין מדעי מחשב בוגר מחזור כ"ט, 1948 2005 תשס"ה אפרים שטרן ארכאולוגיה בוגר מחזור ל"ג, 1952 2011 תשע"א נגה אלון מתמטיקה בוגר מחזור נ"ה, 1974 2014 תשע"ד שלמה אהרונסון אדריכלות בוגר מחזור ל"ו, 1955 2015 תשע"ה מרים בן פרץ חינוך בוגרת מחזור כ"ה, 1944 2019 תשע"ט חנה עמית-כוכבי תרגום, שירה ופרוזה בוגרת מחזור מ"ה, 1964 2019 תשע"ט עזר גת מדעי המדינה ואסטרטגיה בוגר מחזור נ"ח, 19772020 תש"ףדבורה דימנטמקראבוגרת מחזור ל"ח, 1957
בית הספר הריאלי ופרס רוטשילד
מאז החלו לחלק את פרס רוטשילד, זכו בו 7 בוגרים ובוגרות של בית הספר הריאלי העברי בחיפה:
שנה מקבל/ת הפרס התחום הקשר לבית הספר 1973 תשל"ג מיכאל רבין מתמטיקה בוגר מחזור כ"ט, 1948 1973 תשל"ג מיכאל ברונו מדעי החברה בוגר מחזור ל"א, 1950 1975 תשל"ה דוד איילון מדעי הרוח בוגר מחזור י"ג, 1932 1988 תשמ"ח מאיר יעקב קיסטר מדעי הרוח מורה בבית הספר 2016 תשע"ו נתן ליניאל מתמטיקה/מדעי המחשב והנדסה בוגר מחזור נ"א, 1970 2016 תשע"ו יוחנן פרידמן מדעי הרוח בוגר מחזור ל"ה, 1954 2024 תשפ"ד תמר ציגלר מתמטיקה בוגרת מחזור ס״ט, 1988
ראו גם
רשימת בוגרי בית הספר
קישורים חיצוניים
תמונות מאוסף בית הספר הריאלי העברי בחיפה מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
תמונות האוסף מאגר בית הספר הריאלי העברי בחיפה מאת נדב מן, אתר ביתמונה, ישראל
הערות שוליים
*
קטגוריה:חיפה: תיכונים
קטגוריה:אתרי מורשת במחוז חיפה
קטגוריה:הסגנון האקלקטי בארץ ישראל
קטגוריה:הדר הכרמל
קטגוריה:הפנימיות הצבאיות לפיקוד | 2024-09-20T15:51:23 |
מחלקה (תורת החבורות) | בתורת החבורות, מחלקה או קוֹסֵט (coset) של תת-חבורה היא קבוצה של איברי חבורה אשר מתקבלת מהכפלת אברי באיבר קבוע של החבורה. אוסף המחלקות של תת-חבורה מהווה חלוקה של לקבוצות שוות בעוצמתן. מספר המחלקות הימניות (או השמאליות) של תת-חבורה בחבורה נקרא האינדקס של ב-, ומסומן . אם סופית, אינדקס זה שווה ל-.
חשוב להדגיש שעל אף שהקוסטים של תת-חבורה נגזרים ישירות ממנה, הם אינם מהווים תת-חבורות בעצמם (למעט הקוסט הטריוויאלי) משום שאינם סגורים לכפל. הדוגמה הפשוטה ביותר היא זו של החבורה
ותת-החבורה שלה
. הקוסט הלא טריוויאלי המתאים לה הוא , והוא אינו סגור לכפל.
הגדרה פורמלית
תהא חבורה ותהא תת-חבורה שלה. יהא איבר כלשהו, אז הקבוצה תיקרא מחלקה שמאלית (או קוסט שמאלי) של ב-, והקבוצה תיקרא מחלקה ימנית (או קוסט ימני) של ב-.
תכונות
קל להוכיח כי כל שתי מחלקות (ימניות, וכל שתי מחלקות שמאליות) שונות הן זרות, כלומר: לכל תת-חבורה , המחלקות (מאותו צד) של מהוות חלוקה של לקבוצות זרות.
הוכחה: אם אז לפי הגדרה קיימים כך ש- ולכן . מכיוון ש-, נובע ש-, ולכן . הוכחנו כי אם שתי מחלקות נחתכות אז הן בהכרח שוות, ולכן המחלקות של מהוות חלוקה של . לכן, היחס "להיות שייך לאותה מחלקה" מהווה יחס שקילות.
בנוסף, מספר האיברים בכל מחלקה של תת-חבורה שווה למספר האיברים ב-. במקרה של חבורות אינסופיות, עוצמת המחלקות שווה. מכאן נובע משפט לגראנז': הסדר של כל חבורה סופית מתחלק בסדר תתי החבורות שלה.
נורמליות
אם לתת חבורה מסוימת מתקיים , כלומר - המחלקות הימניות שוות למחלקות השמאליות החבורה נקראת תת חבורה נורמלית. לתת חבורות נורמליות יש חשיבות רבה בתורת החבורות, כיוון שהן מאפשרות להגדיר חבורת מנה.
דוגמה
ניקח את החבורה , כלומר חבורת השלמים עם פעולת החיבור. היא תת-חבורה שלה - כל השלמים המתחלקים ב-4 ללא שארית. לתת חבורה זו יש בדיוק 4 מחלקות:
. נציגים לדוגמה מהמחלקה הם 1, 5, 161, ו-3-. נציגים לדוגמה מהמחלקה הם 3, 23 או 7. נשים לב גם כי זוהי חבורה אבלית, ולכן המחלקות הימניות שוות למחלקות השמאליות.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תורת החבורות
de:Gruppentheorie#Nebenklassen
ru:Глоссарий теории групп#К | 2023-09-22T20:26:33 |
חביבה רייק | שמאל|ממוזער|250px|מצבת קברה של חביבה רייק בהר הרצל
ממוזער|מפת בנסקה ביסטריצה שצוירה בכתב יד עם מיקום ביתה של חביבה רייק מתוך הספר "בלי למצוא ובלי להיכנע" של אלי שדמי, מוצגת על גבי צלום עדכני של העיר
חביבה רייק (נולדה מרתה רייק, גרמנית/הונגרית: Marta Reick, לעיתים Reich, צ'כית/סלובקית: Marta Reiková; 22 ביוני 1914 – 20 בנובמבר 1944) הייתה חברה בפלמ"ח ואחת מצנחני היישוב. היא השתתפה בניסיונות העזרה לקהילות היהודיות, לחיילי צבאות בעלות הברית ולכוחות המרד הסלובקי בסוף מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
חייה בסלובקיה
מרתה רייק נולדה למרדכי (בהונגרית: אַרפָּד) ואסתר אֶמה בכפר נַדָבּוּלַה, כיום חלק מהעיר רוֹז'נְיַאבה שבסלובקיה הנמצאת 70 ק"מ ממערב לקושיצה; האזור נכלל אז בקיסרות האוסטרו-הונגרית. היא גדלה בבאנסקה ביסטריצה במשפחה שהשתייכה לקהילה הנאולוגית בעיר. רייק השלימה שמונה שנות לימוד רגיל ו-2 שנות לימוד בבית-ספר למסחר. בגיל 16 החלה לעבוד כפקידה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בתקופה זו החלה גם בפעילות פוליטית וחברתית. בגיל 18 גילתה את הציונות והצטרפה לתנועת השומר הצעיר, בה הייתה מדריכה וראש קן. בנוסף, נקטה רייק יוזמות בתחומים שונים, ביניהם גיוס כספים וארגון העלייה לארץ. יצרה קשרים עם אישים ומוסדות, יהודיים וסלובקים כאחת, ונעזרה בהם לקידום מטרותיה. בתחילת שנות ה-20 לחייה כבר הייתה דמות ידועה בעירה. במרץ 1939 עברה לברטיסלאבה הבירה, לשמש כמזכירתו ועוזרתו האישית של אוסקר נוימן, יו"ר ההסתדרות הציונית בסלובקיה. טיפלה בהעברת כספים ורכוש של יהודי סלובקיה לארץ. במקביל המשיכה בפעילותה בהנהגת השומר הצעיר בעיקר כאחראית על נושא העלייה. הסדירה וארגנה עלייתם של חברי תנועה רבים, עד שיצאה בעצמה לארץ בנובמבר 1939. היא הייתה אז האחרונה מחברי קיבוצה, מענית, שאת עלייתם הסדירה קודם.
רייק עברתה את שמה הפרטי ל"חביבה". ב-1938 נישאה בסלובקיה, בנישואים אזרחיים, לחברה לתנועה, אהרון מרטינוביץ'. היא שמרה על שם נעוריה - רייק. השניים עלו בנפרד והתאחדו שוב במענית. לאחר כמה שנים נפרדו בני הזוג, אך לא התגרשו.
בארץ
רייק שהתה כשנתיים במענית. היא בחרה לעבוד בעבודות שיועדו לגברים בפרדס ובמחצבה. לאחר שנה החלה לנהל פרויקט חדש - "מפעל התפוזים" של מענית. עסקה גם בפעילות ציבורית. בין השאר ריכזה בכרכור את סניף ארגון אימהות עובדות (לימים נעמת). במאי 1942 התנדבה לפלמ"ח, תוך שהיא נשארת חברה בקיבוץ ושומרת על קשר הדוק אתו. רייק החלה את אימוניה בפלוגה ג' בקיבוץ יגור תחת פיקודו של מכבי מוצרי. לאחר מכן עברה קורס מ"כים. בסיום הקורס נכלל שמה ברשימת ההמלצות שהגישה ההגנה לבריטים, אשר עסקו בהקמת יחידה יהודית שתפעל באירופה הכבושה.
קבוצה זו, שנקראה לאחר מכן "צנחני הישוב", מנתה לאחר מיונים רבים 37 איש, ורייק ביניהם. תחילה עברו אימונים במסגרת הפלמ"ח. לאחר מכן היו אמורים להמשיך בהכשרה אצל הבריטים, אך הדבר נדחה שוב ושוב על-ידם. רק באפריל 1944 גויסה רייק לחיל האוויר המלכותי והחלה באימוני צניחה עם חבריה. בסיום קורס-הצניחה הועברה הקבוצה לקהיר, להכשרה נוספת. בסיום ההכשרה שוב היו דחיות חוזרות של ביצוע השליחות לסלובקיה, ששם הקוד שלה היה "מבצע אמסטרדם", עד שיצאה לפועל ב-17 בספטמבר 1944. קבוצת השליחים לסלובקיה כללה ביום זה שלושה גברים - חיים חרמש, צבי בן-יעקב ורפאל רייס - אשר הגיעו בצניחה, ואת חביבה רייק, אשר הונחתה במטוס בשל שיקולי בטיחות. היא הגיעה בזהות בדויה, כ"עדה רובינסון", סמלת בחיל-האוויר הבריטי.
השליחות בסלובקיה
ממוזער|קרמניצקה: אתר הנצחה ללוחמי החופש במלחמת העולם השנייה בסלובקיה, ביניהם חביבה רייק ורפאל רייס
רייק נחתה בעיר ילדותה, באנסקה ביסטריצה, שהייתה אז "בירת" המובלעת החופשית. היה זה אזור שנכבש ונשלט על ידי המורדים נגד המשטר הפרו-נאצי, והתאפשר בו קשר חופשי, יחסית, עם בעלות-הברית. רייק גילתה כי שלושת חבריה לא הגיעו לעיר – הם צנחו בשלום, אך הסתבכו בדרכם – והחלה לפעול לבדה. מאחר שלא הצליחה ליצור קשר עם "קבוצת העבודה", כיוון שזו כבר גורשה מהאזור, מיהרה ליצור קשר עם המנהיגות היהודית ועם הנהגת השומר הצעיר. ביוזמתה נערכה מיד פגישה בין שני הגופים, והוקמה ועדה משותפת לביצוע תוכנית הפעולה של רייק לטיפול בפליטים היהודים. הללו הגיעו מכל רחבי סלובקיה, ומספרם בעיר וסביבתה הגיע לאלפים. מצבם היה קשה מאוד. בהמשך, גייסה רייק כסף למימון התוכנית בשיטה שפיתחה בנעוריה: נטילת הלוואות בשם הסוכנות היהודית. קומץ היהודים האמידים שנותרו באזור אכן הילוו לה סכומים ניכרים והתוכנית יצאה לדרך (אחרי המלחמה החזירה הסוכנות את החוב לכל המלווים או ליורשיהם).
לאחר ארבעה ימים הגיעו שלושת הצנחנים, והקבוצה פתחה בפעילות נמרצת תוך חלוקת תפקידים: רייס וחרמש עסקו בעיקר בקשר עם השלטון הצבאי הצ'כוסלובקי ועם הגורמים הזרים שהיו במקום. רייק ובן-יעקב עסקו בעיקר בתחום היהודי והציוני. עם זאת, ארבעתם היו מעורבים ומתואמים בכל, כאשר האישיות הדומיננטית הייתה רייק, עקב היותה בת המקום. במסגרת הפעלת תוכנית הסיוע לפליטים טופלו על-ידה תחומים חיוניים כמו מזון, ביגוד, קורת גג, טיפול רפואי, טיפול במסמכים ועוד. כמו כן יזמה רייק הקמת בתי-מלאכה שיספקו תעסוקה רווחית לפליטים. היא הספיקה לפתוח ולהפעיל מתפרה וסנדלריה. פעלה בתחומים נוספים, כמו הכנת תוכנית בריחה לעת הצורך, הכנת מקומות מסתור בהרים ויצירת קשר עם האנשים הנחוצים. במקביל עסקו ארבעת השליחים במשימות שהטילו עליהם הבריטים: ראשית, הם טיפלו בחילוץ כ-60 חיילים בריטים ואמריקאים, רובם טייסים ואנשי צוות-אוויר שהופלו באזור. פעילות זו נעשתה באמצעות קשר עם הפרטיזנים הסלובקים. שנית, הם אספו מידע מודיעיני והעבירו דיווח שוטף למפעיליהם.
כבר בתחילת ספטמבר, ביום בו הוכרזה המובלעת החופשית, פתח הצבא הגרמני במתקפה על סלובקיה. בתחילת אוקטובר הגיע לפאתי המובלעת החופשית, והתקרב לבאנסקה ביסטריצה. רייק וחבריה התאימו את עצמם למצב, והחלו לארגן את פינוי היהודים מהעיר. בזכות פעילותם הייתה בריחת היהודים מאורגנת ומסודרת. רייק, רייס ובן-יעקב עזבו אחרונים את העיר ב-26 באוקטובר, יומיים לפני נפילתה בידי הגרמנים. איתם יצאה קבוצה אחרונה של יהודים שהייתה באחריותם. הקבוצה עלתה להרים, הגיעה ב-29 באוקטובר למקום המסתור המתוכנן והחלה בהקמת מחנה, אך למחרת, בבוקר ה-30 באוקטובר, הסתערה עליה יחידה גרמנית. חלק מהקבוצה נהרג, חלק נמלט וחלק נלקח בשבי. רייק ורייס היו בין השבויים, והם נכלאו בכלא של באנסקה ביסטריצה. לאחר כמה שבועות נכזבה התקווה, כי המדים והמסמכים הבריטיים יקנו להם הגנה. הם צורפו לקבוצה בת 250 יהודים שנלקחה לכפר הסמוך קרמניצקה (Kremnicka), ונרצחה ביריות. כולם נקברו בקבר אחים, בתוך התעלה לתוכה נפלו. הדבר היה ב-20 בנובמבר 1944. חביבה רייק הספיקה לפעול בסלובקיה במשך שישה שבועות בלבד.
עם שחרור סלובקיה באפריל 1945 ערך הצבא הבריטי חיפוש אחר חלליו. גופותיהם של חביבה רייק ורפאל רייס נמצאו בקרמניצקה, זוהו והועברו לבית קברות צבאי בריטי בפראג. לאחר שבע שנים, בשנת 1952, הועלו עצמותיהם של השניים לישראל. הם נקברו בטקס צבאי ביד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה, ליד חבריהם לשליחות, בהר הרצל בירושלים.
ציטוטים
רייק אמרה משפט זה לפני צאתה לשליחות, והוא היה זכור לאנשים רבים, אם כי אין סימוכין מדויקים לגבי הנסיבות בהן נאמר. ייתכן שאמרה משפט זה לכמה אנשים בזמנים שונים.
במלאת עשרים שנה לנפילתה כינס דניאל בן-נחום בספר ששמו "כאם חשה להציל" עדויות על רייק וקטעי מכתבים שלה.
הנצחה
250px|ממוזער|אנדרטה לזכרה של חביבה רייק בגבעת חביבה בעיצוב אדריכל חיליק ערד
250px|ממוזער|שמאל|שלט הנצחה לחביבה רייק ברחוב חביבה רייק בפתח תקווה
ב-24 באפריל 1946 נערך בבית החלוצות בירושלים טקס השקת מפעל ההנצחה לזכרה על ידי "ועד ההנצחה לחביבה רייק" בראשות חיים כפרי, חבר קיבוצה מענית. בטקס נכח וגם נשא דברים קונסול צ'כוסלובקיה בירושלים. מפעל ההנצחה כלל את הקמת "בית חביבה" בקיבוץ מענית, בית עיון וארכיון, והמוסד החינוכי "גבעת חביבה".
על שמה נקראו:
אוניית המעפילים חביבה רייק
קיבוץ להבות חביבה
מרכז תרבותי וחינוכי של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר גבעת חביבה
מכינה קדם-צבאית למנהיגות הומניסטית ע״ש חביבה רייק בגבעת חביבה.
רחובות בערי ישראל, כדלקמן: ירושלים, עפולה, חיפה, קריית ביאליק, בת ים, תל אביב, באר שבע, רמת גן, קריית אונו, כפר סבא, הרצליה, נתניה, רעננה, גבעתיים, חולון, נהריה, ופתח תקווה.
גינת חביבה רייק בעיר באנסקה ביסטריצה בה גדלה, סמוך ל.
זכרה של רייק הונצח בבול דאר ישראלי. ב-1 בספטמבר 1988, הנפיק השירות הבולאי בול דאר לזכרה של רייק שעליו מופיעות שתי דיוקנות שלה : האחד, במבט מהצד - כשהיא לובשת מדים של הצבא הבריטי; והשני - הדיוקן של פניה במבט מהחזית. האמן צבי נרקיס עיצב את הבול. דאר ישראל מכר 1,471,000 בולים של הבול הזה.
לקריאה נוספת
דוד גולדשטיין, חביבה, הוצאת ההסתדרות הציונית המרכזית בצס"ר, "השומר הצעיר" והקרן הקיימת לישראל, 1947
דניאל בן נחום, כאם חשה להציל - שליחותה של חביבה רייק, הוצאת המחלקה לתרבות של הקיבוץ הארצי "השומר הצעיר" וספרית פועלים, תשכ"ה 1965
אלי שדמי, בלי למצוא - בלי להיכנע, הוצאת "מורשת", 1973
רפי בן שלום, חביבה, 1978
תהילה עופר, זאב עופר, חביבה - סיפור חייה, שליחותה ונפילתה של הצנחנית חביבה רייק, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 2004
קישורים חיצוניים
חביבה רייק, באתר הצנחנים 202
העתק הדף הראשון לזכר חביבה רייק באתר יזכור
סיפור חייה של חביבה רייק, לרבות סרט בנושא, באתר אישי רחוב
יהודית תידור-באומל,
חביבה רייק ורפאל רייס מובאים לקבורה בהר הרצל, יומני כרמל, 1952
סיפורה של חביבה רייק, בערוץ היוטיוב של מיזם "אישי רחוב", 4 בפברואר 2013
הערות שוליים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל
קטגוריה:יד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה
קטגוריה:בוגרות השומר הצעיר
קטגוריה:בוגרי השומר הצעיר
קטגוריה:צנחני היישוב שנהרגו
קטגוריה:מתנדבות היישוב
קטגוריה:מתנדבי היישוב
קטגוריה:נשים יהודיות שהוצאו להורג
קטגוריה:נשים יהודיות בשואה
קטגוריה:אישים שהועלו לקבורה בשנית בארץ ישראל
קטגוריה:עולות במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:עולים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל
קטגוריה:נשים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:צנחניות
קטגוריה:פעילים ציונים בסלובקיה
קטגוריה:מתנדבי היישוב לצבא הבריטי
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנולדו ב-1914
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1944 | 2024-08-01T03:24:37 |
אמנת זכויות הילד | אמנה בדבר זכויות הילד היא אמנה בין־לאומית השואפת לקבוע את זכויותיהם הפוליטיות, האזרחיות, הכלכליות והתרבותיות של ילדים ובני נוער. באמנה 54 סעיפים, המונים זכויות רבות להן זכאים ילדים.
מרבית חברי האומות המאוחדות אישרו אמנה זו, בין אם בצורה מלאה ובין אם בצורה חלקית. עצרת האו"ם אמצה את נוסח האמנה ב-20 בנובמבר 1989. בספטמבר 1990 האמנה נכנסה לתוקף לאחר שאושררה על ידי מספר המדינות המינימליות הנדרשות. ישראל אשררה את האמנה ב-4 באוגוסט 1991 והאמנה נכנסה לתוקף לגביה ב-2 בנובמבר 1991.
תוכן האמנה
האמנה מכירה בזכויות הבסיסיות של כל ילד וכן קובעת את מכלול החובות שיש למדינות כלפי ילדים, ביניהן:
זכות לחינוך וטיפול רפואי.ראו דיון בעניין שיתוף הקטין בבחירת מקום חינוכי, וכן דיון בעניין טיפול רפואי בקטין, לאור אמנת זכויות הילד וברוחה, בתוך נתנאל ר. בושרי (2019), קטינים במשפט: מתלות לעצמאות, 491-510, 553-582 (הוצאת שהם).
הגנה מפני פעולות מזיקות כגון עינויים, ניצול מיני, ניצול בעבודה, התעללות, הזנחה וסחר בילדים.
הגנת ילדים נכים, ילדים חסרי משפחה וילדים פליטים.
חובת המדינות החתומות לכבד ולהבטיח את הזכויות המפורטות באמנה ללא אפליה וללא התייחסות למאפייני דת, גזע, מגדר, שפה וכו'. כמו כן המדינות ינקטו בכל האמצעים המתאימים להבטיח את הגנת הילד מפני אפליה בשל מעמד, השקפה וכו'.
בכל הפעולות הנוגעות לילדים, תהא טובת הילד השיקול הראשון.על מעמד הקטין במשפט הישראלי לאור אמנת זכויות הילד וברוחה, ראו: נתנאל ר. בושרי (2019), קטינים במשפט: מתלות לעצמאות, 19-277 (הוצאת שהם) המדינות החברות יבטיחו לילד הגנה וטיפול ככל שיידרש לטובתו.
המדינות החברות יכבדו את אחריותם, זכויותיהם וחובותיהם של ההורים או של בני המשפחה המורחבת או של הקהילה על מנת לספק הכוונה והדרכה לילד המתפתח.
הילד יירשם מיד לאחר לידתו, ומתוקף זכויותיו תהא לו הזכות להיקרא בשם פרטי, הזכות לקבל אזרחות, הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על ידם.
המדינות החברות יבטיחו כי לא יופרד הילד מהוריו בניגוד לרצונם, אלא רק במקרים מסוימים כגון התעללות, הזנחה וכו'. במקרה זה המדינות יכבדו את זכויות הילד המופרד.
לילד שהוריו גרים במדינות שונות יש זכות לקיים קשרים אישיים ומגעים ישירים עם שני הוריו גם יחד.
לילד המסוגל לחוות דעה משלו יש זכות להביע דעה כזו. וההורים שלו חייבים לאפשר לו זאת.
המדינות החברות יכירו בעקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד ולהתפתחותו.
המדינות החברות ינקטו באמצעים: חוקתיים, מנהליים, חברתיים וחינוכיים מתאימים על מנת להגן על הילד מפני אלימות גופנית או נפשית, חבלה, התעללות, הזנחה, טיפול רשלני, אכזריות או ניצול.
ילד שסביבתו המשפחתית נשללה ממנו, יהיה זכאי להגנה מיוחדת ולסיוע מצד המדינה.
מדינות חברות המכירות בשיטת האימוץ ומתירות אותה יבטיחו כי טובת הילד תהווה את השיקול המכריע, כמו כן יבטיחו כי האימוץ יאושר רק על ידי רשויות מוסמכות. האנשים נוגעים בדבר האימוץ הסכימו מתוך ידיעה מלאה לאימוץ בהתבסס על ייעוץ.
אימוץ בן-ארצי יישקל כאמצעי חלופי לטיפול בילד כאשר המועמד לאימוץ זה ייהנה מביטחונות ומתנאים – בדומה לאימוץ פנימי.
אימוץ בן ארצי לא יביא לרווח כספי בלתי הוגן עבור המעורבים בכך.
בנוסף לכך, האמנה מחייבת את המדינות החתומות לאפשר לילד להשתתף בכל הליך בו מתקבלת החלטה הנוגעת אליו ומבקשת שנקודת ההשקפה של הילד תילקח בחשבון בנושאים אלו, בהתאם לגיל הילד ולכשריו המתפתחים. האמנה אוסרת הפעלת גזר דין עונש מוות על ילדים.
האמנה קובעת כי טובת הילד הוא שיקול ראשון במעלה והוא מחייב את המדינה כל אימת שהיא מקבלת החלטה שיש בה כדי להשפיע על ככל הילדים או על ילד מסוים. בהתאם לגישה זו שונה החוק המצוי במדינות רבות, בו התייחסו בעבר אל ילדם ונשים כאל רכוש או נכס. כמו כן, היא מנסה לקדם סדר יום חדש מזה הקיים, בו לילדים אין קול בשיח הציבורי והם אינם יכולים להשפיע על קבלת החלטות הנוגעות אליהם, במישרין או בעקיפין. יישום מלא של האמנה מחייבת בדיקה כללית של חוקי משמורת ואפוטרופסות של ילדים, או, לכל הפחות, גישה חדשנית במסגרת החוקים הקיימים. משרד המשפטים הקים בשנת 1997 ועדה בין תחומית שבחנה את יישום האמנה בהסדרים שונים במשפט הישראלי. הוועדה הגישה את מסקנותיה בשנת 2003 והתייחסה לתחומים הבאים: הילד במשפחה, הילד במערכת הפלילית, ילדים בהשמה חוץ ביתית, ילדים במערכת החינוך וייצוג נפרד של ילדים בהליכי אזרחיים.
פרוטוקולים אופציונליים
לאמנה שלושה פרוטוקולים אופציונליים:
פרוטוקול אופציונלי בנושא מעורבות של ילדים בעימותים משנת 2000 (נכנס לתוקף ב-2002), נכון לספטמבר 2024 חברות בו 172 מדינות, ביניהן ישראל.
פרוטוקול אופציונלי בנושא הסחר בילדים, זנות ילדים ופורנוגרפיית ילדים משנת 2000 (נכנס לתוקף ב-2002), נכון לספטמבר 2024 חברות בו 178 מדינות, ביניהן ישראל.
פרוטוקול אופציונלי בנושא הגשת תלונות בגין הפרת זכויות על פי האמנה משנת 2011 (נכנס לתוקף ב-2014), נכון לספטמבר 2024 חברות בו 50 מדינות (ישראל לא הצטרפה).
מדינות חברות
כל המדינות החברות באו"ם הן צד לאמנה מלבד ארצות הברית, שחתמה על האמנה אך עדיין לא אשררה אותה. ההתנגדות להצטרפות בארצות הברית נובעת מגורמים שמרניים המתנגדים למה שנתפס כהתערבות שלטונית (ובין־לאומית) בחיי המשפחה. כמו כן, עד תחילת שנות ה-2000 בארצות הברית ניתן היה להוציא להורג קטינים, בניגוד לאיסור שבאמנה.
אמנת זכויות הילד בישראל
ישראל אשררה את אמנת לזכויות הילד בשנת 1991. בשנת 2000 נחקק חוק זכויות התלמיד והוקמה ועדה מיוחדת לקידום מעמד הילד. בשנת 2001 מדינת ישראל הגישה את הדו"ח התקופתי הראשון לוועדה המנטרת את האמנה, ובו פירוט הפעולות בישראל ליישום האמנה, ובכלל זה אמצעים כלליים ליישומה, הגדרת ילד לפי חוקים שונים, ויישומם של העקרונות הכלליים שנקבעו באמנה ושל הזכויות המעוגנות בה. באוקטובר 2002 נערך דיון במליאת הוועדה לבדיקת זכיות הילד של קרן החירום הבין־לאומית של האומות המאוחדות לילדים (יוניצ"ף). הדוח התקופתי השני של ישראל לוועדת האו"ם לזכויות הוגש ביוני 2010. בדוח מפורטות פעולותיה של ישראל בנושא, ובכללן חקיקה, פסיקה ועבודת משרדי ממשלה וגופים אחרים. הדוח פורסם באתר משרד המשפטים, ופרסום הדוח לציבור נכלל באמצעים ליישום האמנה.
בדו"ח שנכתב ב-2010 במטה יוניצ"ף נמתחה ביקורת על כך שאין בישראל תוכנית פעולה לאומית או ועדה ממשלתית הממונה על הגנה וקידום זכויות הילד. כמו כן מותח הדו"ח ביקורת על עמדתה של ישראל, לפיה אמנת האו"ם לזכויות הילד אינה חלה בשטחים הפלסטיניים. מצוין בו כי צווים צבאיים החלים על שטחי הרשות הפלסטינית מגדירים ילד מתחת לגיל 16, בעוד שהחוק הישראלי ואמנת האו"ם מגדירים ילד מתחת לגיל 18. הדו"ח מציין כי גורמים רשמיים בישראל אינם אוספים נתונים מקיפים על מעמדם של הילדים ואינם מפרסמים נתונים שנתיים על הוצאות הממשלה המיועדות לילדים. על פי הדו"ח, ההשקעה בישראל מגן הילדים ועד התיכון נמוכה מהממוצע הבין־לאומי.
האמנה כוללת המלצה להקים גוף סטטוטורי העוסק בזכויות ילדים. עקב כך נוסחה בשנת 2011 הצעת חוק להקמת "נציבות זכויות הילד", גוף ממלכתי שיעסוק בשמירה על זכויות ילדים בישראל בתחומים שונים. הצעת החוק לא קודמה מאז. השופטת סביונה רוטלוי, שעמדה בראש ועדת רוטלוי שבחנה את זכויות הילד בישראל, מתחה ביקורת קשה על משרד החינוך: "יש השתקה מכוונת של זכויות הילדים במערכת החינוך. המדינה התחייבה ליישם ולהפיץ את האמנה, אבל בשנים האחרונות לא נעשה דבר אלא להפך - יש נסיגה משמעותית".
בדו"ח הבא שהגישה ישראל נאמר שהצטמצמו הפערים בין המגזר הערבי למגזר היהודי בתחומים אלה, בהם חינוך, רווחה ובריאות, לאחר שהממשלה הקצתה משאבים לשם כך. חלה התקדמות בנושא מעמדם החוק וזכויותיהם של ילדי מהגרי עבודה וחלק ניכר משידוריה של רשות השידור עוסקים במניעת אפליה וסובלנות. בנושא מניעת התעללות בילדים הוסדרו הוראות לדיווח על אלימות גופנית במוסדות חינוך ב-2009. כמו כן, הוכנסו תיקונים לחוק העונשין ובשנת 2000 התקבל חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום). משנת 2006 פועלת תוכנית לאומית מתוקצבת בנושא ילדים ובני נוער בסיכון. בנושא שיתוף פעולה עם החברה האזרחית הביאו מחברי הדו"ח דוגמאות לשיתוף פעולה עם החברה האזרחית וביניהם עבודה עם הג'וינט בקהילה האתיופית.
החל משנת 2006 פועלת בישראל תוכנית לשיתוף ילדים שהוריהם נתונים בהליכים משפטיים במצבי סכסוך במשפחה. התוכנית מבוססת על סעיף 12 באמנה הבין־לאומית לזכויות הילד. מטרת התוכנית לאפשר לילדים לממש את זכותם להשתתפות בתהליכי קבלת החלטות הנוגעות לחייהם.
בשטחים הפלסטיניים פועלת האגודה הבין־לאומית לזכויות הילד משנת 1991 למימוש אמנת זכויות הילד. באגודה פועלים עורכי דין המייצגים קטינים בבתי משפט צבאיים, מבקרים קטינים הכלואים במתקני מעצר צבאיים, ומייצגים את משפחות הקטינים בבואם לבקש היתר כניסה לישראל מצה"ל. כמו כן מפרסמת האגודה דו"חות עיתיים על מעצר ילדים פלסטינים. בנוסף, קבוצת "הורים נגד מעצרי ילדים" פועלת בישראל נגד מעצרי קטינים פלסטינים, על פי עקרון טובת הילד. לדבריהם, קיימת תופעה נרחבת של מעצרי ילדים בגדה המערבית וירושלים המזרחית, והם פועלים למען זכויותיהם של קטינים פלסטינים בהליך הפלילי.
ראו גם
אמנות בין־לאומיות בנושאי זכויות אדם
אמנת הגיל המינימלי
חוק זכויות התלמיד
זכות ההתחקות - זכותו של הילד לדעת מי הוריו, המעוגנת באמנה
עת"מ 2702/04 פלונית נגד שר הפנים
לקריאה נוספת
תמר מורג, "עשרים שנה אחרי: תפיסת זכויות הילד על פי האמנה בדבר זכויות הילד", זכויות הילד והמשפט הישראלי (תמר מורג, עורכת) 15, תש"ע-2010
תמר מורג, " האמנם עידן חדש? פסיקת בתי המשפט בישראל והאמנה בדבר זכויות הילד", מתוך זכויות הילד והמשפט הישראלי 101 - 128 (תמר מורג, עורכת), הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב תש"ע –2010
סביונה רוטלוי, "אחריות המדינה בקידום זכויות ילדים", מתוך זכויות הילד והמשפט הישראלי 63 – 80 (תמר מורג, עורכת), הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב תש"ע – 2010
"קטינים במשפט: מתלות לעצמאות" (נתנאל ר. בושרי, 2009).
קישורים חיצוניים
נוסח האמנה, באתר ועדת זכויות האדם של האו"ם
אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, באתר משרד החינוך
תרגום לעברית של האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, באתר "בצלם"
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
זכויות הילד
קטגוריה:זכויות הילד
זכויות הילד
זכויות הילד
ילד, זכויות
קטגוריה:הורחב ערך בשתפ עם ויקימדיה ללא תבנית | 2024-09-05T08:00:31 |
WinZip | WinZip היא תוכנה פופולרית לניהול קבצים דחוסים. התוכנה פועלת תחת מערכת ההפעלה חלונות של מיקרוסופט.
תוכנה זו תומכת ב-17 פורמטי דחיסה, ביניהם ZIP, ARJ, LZH, CAB, TAR, MIN, TAZ, UUE ו-BHX, אך אינה תומכת פורמטי דחיסה פופולריים אחרים כגון RAR ו-.
התוכנה, המאפשרת לדחוס ולחלץ קובצי נתונים, שימשה במקור כעטיפה גרפית לתוכנת PkZip שמטפלת בקבצים מפורמט ZIP.
ארכוב נתונים
התוכנה מאפשרת ליצור קובץ דחוס שמשמש כקובץ ארכיב וקובץ גיבוי, ויכול להכיל מספר רב של קבצים מספריות שונות. קובץ הארכיב מכיל גם פרטים שונים על הקבצים המאורכבים, כמו יחס הדחיסה, סוג הקובץ, תאריך שינוי אחרון והמיקום המקורי שלהם. קובץ זה יעיל להעברת מספר רב של קבצים ממחשב למחשב, הוא מכיל את המידע על ארגון הקבצים בתיקיות המקוריות. בתוכנה יש גם אפשרות שליטה על רמת הדחיסה - ישנן חמש דרגות שונות, אך הגרסאות הישנות של התוכנה אינן תומכות ברמת הדחיסה הגבוהה.
תכונות נוספות
תכונות נוספות הקיימות בתוכנה:
הצפנה - הצפנת קובץ או נעילתו באמצעות סיסמה.
קובץ פריסה עצמאית - יצירת קובץ לפריסה עצמאית (בסיומת EXE).
פיצול - אפשרות פיצול קבצים גדולים למספר קובצי ארכיב בגודל נדרש.
כמו כן, התוכנה מוסיפה תפריט קיצורי דרך לסייר החלונות. הגישה לתפריט מתבצעת דרך תפריט קובץ או דרך קליק ימני על הקובץ המבוקש. תפריט זה מאפשר דחיסה ופריסה מהירות של הקובץ הנוכחי, דחיסה ומשלוח בדואר אלקטרוני בלחיצת עכבר אחת ועוד.
Winzip מוודא את תקינות המידע באמצעות אלגוריתם Checksum שנקרא Cyclic redundancy check.
ראו גם
WinRAR
WinAce
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תוכנות דחיסת נתונים
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1991 | 2023-11-29T12:26:47 |
וילפרדו פארטו | וילפרדו פרדריקו דמאזו פָּארֵטוֹ (באיטלקית: Vilfredo Frederico Damaso Pareto; 15 ביולי 1848 – 19 באוגוסט 1923) היה כלכלן וסוציולוג איטלקי.
חייו
פארטו נולד בפריז למשפחת מהגרים מאיטליה, ששבו למולדתם בהיותו בן 10. הוא למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת טורינו, ולאחר סיום לימודיו עבד כמהנדס בחברת רכבות. ב-1893 החל לכהן כמרצה לכלכלה באוניברסיטת לוזאן.
פארטו עסק בחקר התפלגותה של ההכנסה ובחקר קבלתן של החלטות על ידי יחידים. מחקריו סייעו לגיבוש תחום המיקרו כלכלה.
כמו כן, הוא פיתח את רעיונות עקומות אדישות, תרשים פארטו ויעילות פארטו.
מחקרו הסוציולוגי עסק, בעיקר, במקורות הפעולה הקולקטיבית ומקורות הפעולה הפרטנית. הוא קבע, שכל החברות בעולם בנויות מקבוצות שונות האחת מרעותה והבנויות לפי כישורי חבריהן. כאשר האינטלקטואלים שבהם מנסים לשפר את מיקומם החברתי, נוצר ריבוד חברתי. הסכנה הקבועה, שמרחפת מעל ראשיהם של בעלי השליטה מצד המוכשרים, בני המעמדות הנמוכים, מביאה לתחלופה ולמחזוריות של אליטות. האליטה ממלאת תפקיד חיוני בהסדרים הסוציו-פוליטיים, בעוד שההמון הוא פסיבי ונתון למניפולציות של בעלי השררה.
במחקרו סיווג פארטו את הפעולות האנושיות לפעולות "הגיוניות" ופעולות "אל-הגיוניות". כאשר סובייקט מתכנן רצף פעולות על מנת להשיג יעד מסוים וסדר זה תואם את הסדר המדעי-אובייקטיבי הנדרש להשגת אותו יעד, נקראות פעולותיו הגיוניות. כאשר הפעולות אינן מתאימות להשגת היעד שבו מעוניין הסובייקט, נקראות הפעולות "אל הגיוניות". פארטו טען שרוב הפעולות האנושיות אינן "הגיוניות" ומקורן ברגש ולא בתאוריה מדעית. מכאן, שהמחקר הסוציולוגי, בניגוד לכלכלי, מתמקד בעיקר בסוג הפעולות ה"אל-הגיוניות".
עיקר פרסומו נובע מחוק פארטו. פארטו הבחין כי 20% מאוכלוסיית איטליה היא בעלת 80% מהרכוש. יחס זה התגלה במקרים רבים נוספים.
מדד פארטו משמש למדידת אי שוויון בחלוקת הכנסה.
פארטו קבע כי אם כל הפרטים מעדיפים הקצאה אחת על אחרת אז היא עדיפה עליה. לדוגמה, נגיד שא' "שולטת פארטו" על ב' – דבר זה נובע כי כולם מעדיפים את א' על ב' (אם חלק אדישים זה גם בסדר). מכאן ניתן להסיק כי "הקצאה יעילה פארטו" היא הקצאה שאין אף הקצאה אפשרית אחרת ששולטת עליה פארטו.
לכלל פארטו שתי הנחות סמויות:
שלמות – שהפרט יודע לדרג שתי אלטרנטיבות.
טרנזיטיביות – אם הפרט מעדיף א' על ב' וב' על ג' אז הוא גם מעדיף את א' על ג'.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:כלכלנים איטלקים
קטגוריה:סוציולוגים איטלקים
קטגוריה:תאורטיקנים במדע המדינה
קטגוריה:ילידי 1848
קטגוריה:איטלקים שנפטרו ב-1923 | 2023-12-19T11:18:06 |
השב"כ | REDIRECT שירות הביטחון הכללי | 2007-12-26T17:23:46 |
חביבה רייך | REDIRECT חביבה רייק | 2004-07-15T11:46:49 |
דגל אנגולה | דגל אנגולה הוא דגלה הלאומי של אנגולה. עיצובו מחולק במאוזן לחלק עליון אדום וחלק תחתון שחור. האדום מייצג את הדם האנגולי שנשפך במאבק לעצמאות, בעוד השחור מייצג את יבשת אפריקה. הסמל במרכז הוא גלגל שיניים חצוי ומצ'טה עם כוכב, שאמורים לייצג את העובדים. הסמל נועד להיות דומה גם לסמל פטיש והמגל שהיה על דגל ברית המועצות והוא סמל לקומוניזם.
בשנת 2003 הוצע דגל חדש בעיצובו של פסקל גרוס, אולם דגל זה טרם אושר או אומץ באופן רשמי. עיצוב השמש במרכזו אמור להזכיר את ציורי המערות שנתגלו במערת טכיטונדו-הולו. הדגל, שהוא שונה בתכלית מהדגל הנוכחי בעיצובו ובסמלים שהוא מייצג, שומר על אותו יחס ממדים: 2:3.
שמאל|ממוזער|175px|הצעה לדגל משנת 2003 שטרם נתקבלה
ראו גם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אנגולה: סמלים לאומיים
אנגולה, דגל
אנגולה
אנגולה
אנגולה
אנגולה
אנגולה | 2024-09-16T05:01:34 |
דגל אסטוניה | דגל אסטוניה (באסטונית: Eesti lipp) הוא דגלה הלאומי של אסטוניה. עיצובו הוא טריקולור המורכב משלושה פסים אופקיים: כחול (למעלה), שחור ולבן. הגודל הסטנדרטי של הדגל הוא 105 × 165 ס"מ.
היסטוריה
הדגל בלט לראשונה כדגל איגוד הסטודנטים של אוניברסיטת טרטו באסטוניה, שנוסדה בשנת 1632, והוצג לראשונה בהיכל הכמורה של אוטפה ב-4 ביוני 1884. בסופו של דבר הדגל זוהה עם לאומיות אסטונית ושימש כדגל הלאומי כשאסטוניה קיבלה עצמאות ב-24 בפברואר 1918, ואומץ באופן רשמי ב-21 בנובמבר באותה שנה.
בעקבות פלישת ברית המועצות ביוני 1940 נאסרה הנפת והצגת הדגל. הדגל נלקח ממגדל פיק הרמן ב-21 ביוני 1940 כשאסטוניה הייתה עדיין עצמאית באופן רשמי. ב-22 ביוני הדגל הונף יחד עם הדגל האדום עד שנעלם ב-27 ביולי.
במהלך הכיבוש הגרמני 1941–1944 הוכר הדגל כדגל האתני של האסטונים אך לא כדגל לאומי. כשעזבו הגרמנים בספטמבר 1944, הדגל האסטוני הונף שוב. ב-22 בספטמבר הוסף הדגל האדום, אך עד מהרה נעלם שוב הדגל הכחול-שחור-לבן.
הדגל נשאר במסתור עד ימי הפרסטרויקה בשנות ה-80 המאוחרות, וב-24 בפברואר 1989 הונף הדגל הכחול-שחור-לבן שוב מעל מגדל פיק הרמן בטאלין. הדגל אומץ מחדש כדגל הלאומי ב-7 באוגוסט 1990 זמן קצר לפני שאסטוניה קבלה מחדש את עצמאותה המלאה.
הפירוש המקורי של צבעי הדגל:
כחול משקף את השמים, האגמים והים של אסטוניה, ומסמל נאמנות לרעיונות הלאומיים.
שחור הוא צבעה של אדמת המולדת וסמל המדינה.
לבן מסמל את שאיפת האומה לשמחה ואור.
באוטפה הוקם בשנת 1996 מוזיאון קטן המציג את תולדות הדגל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:אסטוניה: סמלים לאומיים
אסטוניה, דגל
אסטוניה
אסטוניה | 2023-04-02T02:54:18 |
רשת | 2024-09-21T06:51:33 | |
דגל אפגניסטן | דגל אפגניסטן (בפשטו: د افغانستان بيرغ, בפרסית: پرچم افغانستان) הוא דגלה הלאומי של אפגניסטן. הדגל הנוכחי הוא דגל הטליבאן, שהפך לדגל המדינה לאחר השתלטות הטליבאן מחדש על אפגניסטן ב-2021.
דגל זה מכיל את הריכוז השני בגודלו של הצבע הלבן (אחרי דגל קפריסין) – 83.6% ממנו צבועים בלבן.
היסטוריה
דגלי אפגניסטן מציגים שלוש חלופות עיקריות: הדגל שעליו הטבעת המסגד, ששימש כדגל אפגניסטן בגרסאות שונות מ-1901 עד 1928, 1930 עד 1974, 1992 עד 1996 ו-2001 עד 2021. דגל הטליבאן, דגל לבן שעליו השהאדה, ודגל סובייטי, ששימש את אפגניסטן הסובייטית.
המחליף את הדגל הקודם שאומץ על ידי ממשלת המעבר בשנת 2002. עד אוגוסט 2021 הדגל היה טריקולור המורכב משלושה פסים אנכיים בצבעים שחור, אדום וירוק. צבעים אלו הופיעו כמעט בכל דגלי אפגניסטן מלבד ב-20 השנים האחרונות. הסמל שממרכז הוא סמל אפגניסטן הקלאסי שבו הופיע מסגד שהמחראב שלו פונה למכה.
בדגל הקדם-טליבני ודגל "הברית הצפונית" הופיע סמל זהה, אך על רקע פסים בצבעים ירוק, לבן ושחור. לאפגניסטן היו דגלים רבים בעבר. שתי דוגמאות: לפני המאה ה-20 היה לאפגניסטן דגל שחור כולו; מאוקטובר 1978 עד אפריל 1980, בזמן הרפובליקה הדמוקרטית של אפגניסטן השתמשו בדגל משמאל.
גלריית הדגלים ההיסטוריים
ראו גם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אפגניסטן: סמלים לאומיים
אפגניסטן, דגל
אפגניסטן
טליבאן
קטגוריה:שהאדה | 2023-10-15T05:29:38 |
מחראב | מִחְרַ֫אבּ (מערבית: محراب, רבים: محاريب; תעתיק מדויק מנוקד: מִחְרַ֫אבּ, רבים: מַחַארִ֫יבּ) הוא גומחה בקיר מסגד המצביעה על הקיבלה – כיוון הכעבה אליו צריכים מוסלמים לפנות בעת התפילה. המחראב יוצר את הרושם של דלת או מעבר למכה, או את המעבר (שער) בין העולם הזה לעולם השמיימי. המחראב בדרך כלל מקושט וגודלו אינו קבוע.
מחראבים הופיעו לראשונה בעת שלטון הח'ליפה מבית אומיה וליד הראשון (705–715), כפי שניתן לראות במסגד הגדול של דמשק, במסגד אל-אקצא, בח׳רבת אלמפג׳ר ובמסגד הנביא במדינה. הקיר בו מצוי המחראב נקרא "קיר הקיבלה". המחראבים הראשונים לא אופיינו בצורת גומחה, אלא היוו כינוי כללי למוקד קיר הקיבלה. רק בהמשך התפתח המחראב מוג׳אוואף (مجوف בערבית, "הגומחה החלולה" מילולית).
אטימולוגיה של המונח
האטימולוגיה של המונח לוטה בערפל. מקור המלה יכול להיות حرب, "ללחום" או "להוביל למלחמה". כשם עצם ייתכן שמקור המילה ב"מלחמה", حرب או במילה حربة, "רומח", "חנית". ה-م (המ׳) בתחילת המילה מייצגת תחילית של מקום. محراب מוגדר כשדה קרב, במובן של "ג'יהאד א-נפס" (כלומר, הקרב נגד נשמתך שלך).
יש טענה הגורסת כי מוחמד הציב את חניתו במרכז קיר הקיבלה כדי לרכז את התפילה, דבר שרומז עליו מטבע אומיי בו מוצג מחראב עם חנית לפניו. לפי סברה אחרת, הגומחה נקראת "מחראב" משום שכל מי שנכנס למסגד היה מניח את חרבו במקום זה וכך לא יכלו לבוא לידי שפיכות דמים. המסגד הוא "חרם", מקום האסור בשפיכות דמים. על כן, אם היה קם אדם לחרבו היו הנוכחים יכולים למנוע בעדו מלהגיע לחרב כיוון שכולם מתפללים לכיוון זה ויכולים לזהות מי שיתקרב לכלי הנשק בזמן התפילה.
מקור אחר למילה הוא מהמילה "מקראב", שפירושה מקדש, או "מיקארבה" כינוייה של מכה.
מקור הרבה יותר סביר הוא מפרסית מֵהְר-אָב. המילה mehr מהר זהו שמו של האל מיתרה אל המים, בפרסית מודרנית והמילה אב ab זה מים, בפרסית עתיקה התעתיק היה כך mitra-apa. איראניים קדומים נהגו לבנות לכבוד האל מיתרה מבנים קטנים מאבנים, ליד הנהרות, לאות תודה וקראו להם mitra-apa.
מאוחר יותר מנהג זה אומץ על ידי המוסלמים שפלשו לאיראן והוצב כאזור שמצביע על כיוון התפילה.
מקור צורת המחראב
צורת הגומחה עשויה להגיע מהמקום בו יושב השליט, כך שהופעתו במסגד לא קשורה לרעיון דתי אלא דווקא לרשות החילונית-פוליטית (ומכאן הקשר לחניתו של מוחמד, ששימש כראש הקהילה המוסלמית). סברה אחרת משייכת את מקור המחראב לאפסיס של כנסיות, גומחות של ארונות קודש בבתי כנסת ואף נישות פסלים במקדשים פגאניים.
ראו גם
מינבר
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אדריכלות אסלאמית
קטגוריה:צלאה
קטגוריה:מילים וביטויים בערבית | 2024-01-13T14:55:59 |
מחרב | הפניה מחראב | 2006-09-19T15:52:22 |
מינבר | 150 פיקסלים|ממוזער|שמאל|מינבר במסגד בעמאן
ממוזער|שמאל|מינבר במסגד בטורעאן
שמאל|ממוזער|200px|המינבר במסגד הלבן בנצרת
מִ֫נְבַּר (בערבית: مِنْبَر) הוא דוכן במסגד שעליו עומד האימאם כדי לשאת דרשה ("חֻ֫'טְבּה"). המינבר מעוצב בדרך כלל כמגדל קטן בעל גג מחודד ומדרגה המובילה אליו. לרוב הוא מעוצב ומעוטר, למרות שבגרסתו הפשוטה הוא רק משטח קטן שמספר מדרגות מובילות אליו.
המינבר ממוקם מימין למִחְרַ֫אבּ, הגומחה המצביעה על כיוון התפילה (לכיוון מכה). במסגדים מסוימים ישנו משטח ("מואזין מאפילי" בטורקית) ממול למינבר. זהו מקומו של עוזר האימאם, המואזין, אשר עומד שם במהלך התפילה. המואזין מדקלם את התשובה לתפילת האימאם.
המינבר האסלאמי ממלא תפקיד דומה לדוכן התפילה בכנסיות נוצריות.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אדריכלות אסלאמית
קטגוריה:מילים וביטויים בערבית | 2023-07-15T15:18:58 |
מסגד | טקסט=מסגד אל אקצא בירושלים|ממוזער|290x290 פיקסלים|מסגד אל־אקצא בירושלים, 2013
מסגד (בערבית, באורדו ובפרסית: مسجد, תעתיק מדייק: מַסְגִ’ד מקום לסגידה ולפולחן, או جامع תעתיק מדויק: גַ'אמַע מקום התכנסות. "ג'אמע" מתייחס בדרך כלל למסגד ראשי בכפר או בעיר; מסגד בטורקית: Cami, בבוסנית: Džamija, באלבנית: Xhamia, בקירגיזית: Мечит) הוא בית תפילה של מאמינים מוסלמים. במסגד המוסלמים מתפללים בציבור ושומעים דרשות ביום שישי – היום הקדוש למוסלמים. בשעת התפילה פונים המתפללים לכיוון העיר מכה, העיר הקדושה ביותר לדת האסלאם. המסגד משמש גם לצרכים קהילתיים שונים.
לרוב המסגדים כיפה וצריח הקרוי "מינָרֶט". במסגד בדרך-כלל כמעט ואין רהיטים, מלבד המנבר, דוכן הדרשות. אין בו ציורים או פסלים בגלל האיסור שקיים בדת המוסלמית לתאר דמויות. עם זאת, ברוב המסגדים קירות המסגד מעוטרים בקישוטים גאומטריים ובכתובות בערבית.
שלושת המסגדים הקדושים ביותר לאסלאם לפי סדר קדושה יורד, הם: מסגד אל-חראם בעיר מכה, מסגד הנביא בעיר מדינה, ומסגד אל-אקצא בעיר ירושלים (למוסלמים-סונים בלבד).
המסגד הראשון
המסגד הראשון היה ביתו של הנביא מוחמד במדינה, עיר מצפון למכה אליה הגיעו חסידיו של מוחמד בשנת 622 לספירה הנוצרית. שחזור ביתו של מוחמד מראה חצר גדולה שהכילה בית קטן יחסית. לפי המסורת המוסלמית, לאחר שמאמינים רבים התלוננו על החום הגדול באמצע היום, מוחמד דאג לשתילת שורה של עצי דקל בצד אחד של החצר וגג של ענפי דקל נוצר בין שורת העצים והקיר החיצוני, מה שיצר אזור תפילה מוצל. מוחמד עצמו עמד בקצה אחד של המעבר המקומר הזה כדי להטיף את משנתו בפני שומעיו.
עם התרחבות האסלאם הוקמו מסגדים רבים נוספים ששימשו כמרכזי תפילה וכינוס למאמינים. מנהג שהייה של מספר ימים במסדר נקרא אעתכאף.
תפקידו של המסגד בחינוך נפש האדם
בעת הגעת הנביא מוחמד לאלמדינה, המעשה הראשון שהוא עשה זה בניית המסגד, וזאת בגלל חשיבות המסגד בבניית חברה תקינה ומושלמת. המסגד קיבל את שמו מרוב הסגידות וההשתחוויות בו.
כאשר המוסלמי נכנס למסגד, עליו להתנהג ברוב מוסר ואתיקה. בין הדברים שמוטלים עליו, הם:
ההתרחצות והטהרה בבית לפני ההליכה אל המסגד.
בכניסתו למסגד, להתפלל שתי רכעות שהן ברכת שלום למקום.
הימנעות מהרמת הקול אלא בתפילה, והימנעות מתפילה במהלך דרשות.
הימנעות מקניות ומכירות בתוך המסגד.
הימנעות מוויכוחים או דיבורים אלא על מה שנחוץ.
חשיבות המסגד ותפקידו בחינוך הפרט והחברה מכמה היבטים:
הצד הרוחני והמוסרי: המוסלמי, בלכתו למסגד, מקווה לקבל מאללה שכר וגמול רב. במסגד הוא יתפלל ויקבל שיעורים שיחזקו בו את האמונה וירחיקו אותו מעשיית דברים רעים.
הצד החברתי: במסגד נפגשים המוסלמים, מדברים על בעיותיהם, ומתייעצים כיצד לפתור אותן, דבר שיביא לחיזוק הקשרים ביניהם.
הצד המדעי תרבותי: המוסלמים מקבלים במסגד שיעורי דת ושומעים את דרשת יום שישי ועוד פעילויות שאולי יוסיפו לאדם בהיבטים אלה.
הצד הנפשי: כשהמוסלמי מרבה בו (במסגד) בזכר אללה, יהיה שליו בנפשו ובלבו, וירדו המלאכים ברחמים ושלווה על היושבים בו (במסגד), ואז יירגע המוסלמי, וינוח מדאגותיו.
הצד הבריאותי: לפני בואו של המוסלמי למסגד הוא אמור להתנקות ולהיטהר וללבוש בגדים יפים ונקיים. נוהג זה שומר על בריאותו של האדם.
הצד האסתטי: מומלץ למוסלמי להתבשם וללבוש את מיטב בגדיו בבואו למסגד. אללה אמר בפסוק 31 מסורת אל-אעראף (פרק 7: המחיצה) "הוי בני האדם, התלבשו והתקשטו יפה כשאתם מבקרים בכל מסגד".
חלקים אופייניים של המסגד ותפקידם
שמאל|ממוזער|300x300 פיקסלים|מסגד ג'אמה בעיר דלהי שבהודו
שמאל|ממוזער|300x300 פיקסלים|מסגד שייח לוטפה באספהאן, איראן
שמאל|ממוזער|300x300 פיקסלים|מסגד פייסל בפקיסטן
ממוזער|250x250 פיקסלים|המסגד הליברלי אבן רושד-גתה בברלין, גרמניה אשר הוקם בשנת 2017 המהווה מקום תפילה לכלל סוגי המוסלמים, בו גברים ונשים מתפללים יחד ואנשי קהילת הלהט"ב מתקבלים בברכה.
שמאל|ממוזער|253x253 פיקסלים|מסגד באסואן שבמצרים
שמאל|ממוזער|286x286 פיקסלים|מינרט מסגד בעיר קוטה קינבאלו במלזיה המזרחית.
שמאל|ממוזער|253x253 פיקסלים|בתוככי מסגד הנביא בעיר מדינה שבערב-הסעודית
על פי חמשת עמודי האסלאם חובה להתפלל חמש פעמים ביום: בבוקר, בצהריים, אחר הצהריים, בשקיעה ובערב. מואזין קורא למאמינים לתפילה מהמינרט, מעין מגדל הבולט מעל המסגד.
כיוון שהתפילה האסלאמית מצריכה היטהרות טקסית לפניה, במסגדים ישנן מזרקות או אמצעים אחרים לרחצה בכניסה או בחצר. במסגדים רבים ישנו בניין נפרד במרכז החצר שמשמש לצורכי היטהרות.
כניסה למסגד מאזור ההיטהרות - החצר או הפרוזדור - מובילה לחדר פתוח נטול ריהוט. האדריכלות של אולם התפילה כוללת בדרך כלל כמה שורות של עמודים ומעליהם כיפות. החלק המודגש לעין הוא הקיר שמול הכניסה - קיר הקיבלה. קיר הקיבלה נבנה בדרך כלל בקו ניצב לקו המוביל למכה (בערבית: "مكة المكرمة "). המאמינים כורעים בשורות המקבילות לקיר הקיבלה וכך הם מסודרים בשורה זה לצד זה כשפניהם מול מכה. בקיר הקיבלה, בדרך כלל במרכזו, נמצא המחראב, גומחה או שקע המציין שזהו קיר הקיבלה. המחראב ריק גם הוא מרהיטים, בניגוד לאכסדרות הנמצאות בדרך כלל סביב המזבח בכנסיות נוצריות. בחלק מהמסגדים נבנה לצד המחראב מינבר מוגבה - דוכן המשמש לדרשות יום שישי.
צורות רבות של מסגדים התפתחו באזורים שונים של העולם המוסלמי. באופן כללי ניתן לסווג את המסגדים לשלושה סוגים:
מסגד היפוסטילי: מבנה עמודים. הוא מעוצב לפי ביתו של מוחמד במדינה: מבנה מלבני עם חצר ואולם תפילה מקורה. סוג זה נפוץ בסוריה ובעיראק. חלק ממסגדים אלה הם מסוג T, כאשר קיר הקיבלה והקו הנמשך ממנו אל הכניסה מאונכים זה לזה והם מודגשים, למשל בהגבהת התקרה מעליהם.
מסגד ארבעת ה: דומה למבנה היפוסטילי, בתוספת של ארבעה איוואנים. אלה הם חדרים הבנויים משלושה קירות, כאשר הקיר הרביעי פונה לחצר המרכזית. ישנו איוואן במרכז כל צלע של היקף החצר, ומעליו ישנה קשת גבוהה. סוג זה התפתח בתקופה הסלג'וקית והוא נפוץ בעיקר באיראן ובאנטוליה.
מסגד עות'מאני: אולם התפילה מקורה בכיפה מונומנטלית. ישנן בדרך כלל כיפות קטנות נוספות. המינרטים גבוהים ומחודדים.
בין המסגדים הידועים נמנים המסגדים המוקדמים של בית עבאס (בהם המסגד הגדול של סאמרא שנבנה במאה ה-9 ובו מינרט סיבובי ייחודי), מסגדים בצורת האות T ( בסאמרא והמסגד הגדול של קירואן בתוניסיה, שניהם מהמאה ה-9), מסגדים עם ארבעה איוואנים (למשל מסג'ד-י ג'אמע (אספהאן), שנבנה במאה ה-10) ומסגדים בעלי כיפה מרכזית באנטוליה (בהם מסגד סולימאנייה (איסטנבול) ומסגד סלימייה (אדירנה), שניהם מהמאה ה-16).
בשל האיסור על פיגורטיביות באסלאם (שיש החולקים עליו) רוב העיטורים במסגד אינם כוללים דמויות, אלא צמחים, מבנים וטקסטים דתיים בקליגרפיה. הטכניקות כוללות פסיפס, סיתות באבן, שיש וקרמיקה.
העושר שנוצר מגילוי ומכירת נפט במהלך המאה ה-20 יצר גל של בניית מסגדים תוך שימוש בעיצובים של ארכיטקטים לא מוסלמים מודרניים. הגל גם קידם את הקריירה של ארכיטקטים מוסלמיים חשובים. פרס אגא חאן לאדריכלות, המוענק מאז שנת 1977, ניתן גם לאדריכלים השומרים על טכניקות מוסלמיות מסורתיות וגם לאדריכלים חדשניים.
כללים ומנהגים
קיימים מספר כללי דת הכרוכים בניהול הפולחן הדתי במסגד ואשר מטרתם לאפשר למאמין להתמקד בעבודת האל. בעוד מספר מוגבל של כללים הם אוניברסליים, כמו למשל חליצת הנעליים בפתח המסגד, קיימים מנהגים רבים המקבלים ביטוי שונה ונאכפים במידת הקפדה משתנה בין מסגד אחד לאחר.
האימאם
מינוי של אימאם המנהל את סדרי התפילה במסגד הוא דבר רצוי, אולם אינו חובה על פי הלכות הדת. האימאם חייב להיות אדם חופשי והגון ובעל סמכות בענייני הדת. במסגדים הנבנים ומתוחזקים בתקציבי מדינה האימאם ממונה על ידי השלטון, בעוד שבמסגדים פרטיים מינויו של האימאם נעשה על ידי חברי הקהילה, בדרך כלל בהצבעת הרוב. על פי האסכולה החנפית באסלאם לאדם שבנה את המסגד קיימת חזקה על תפקיד האימאם, אולם השקפה זו אינה משותפת לזרמים אחרים באסלאם. ניהול התפילה מתחלק לשלוש קטגוריות, בהתאם לסוג התפילה: חמש התפילות היומיות, תפילת יום שישי, או תפילת רשות. על פי האסכולה החנפית והאסכולה המאלכית קיימת חובה למנות אימאם לתפילת יום שישי, שאחרת לא ניתן לשאת תפילה. לעומתן, האסכולה השאפעית והאסכולה החנבלית קובעות כי מינוי אימאם אינו הכרחי וניתן לקיים תפילה במסגד כל עוד מדובר בתפילת ציבור. יש הקובעים כי אף עבד יכול לשמש אימאם בתפילת יום שישי במסגד. קיימת מחלוקת בין הפוסקים בשאלה האם קטין יכול לשמש כבעל תפילה. האימאם המנהל את תפילת יום שישי, עשוי אף לנהל את חמש התפילות בימי החול. קיים קונצנזוס בין הפוסקים המוסלמים כי את תפקיד האימאם יכול למלא רק גבר. יחד עם זאת, יש ונשים מנהלות תפילה בפני קהל המורכב כולו מנשים.
טהרה
לכל המסגדים קיימים כללי טהרה (ערבית: طهارة) כחלק הכרחי מטקס התפילה. לפני תחילת התפילה חייב המאמין להכין עצמו ברחצה טקסית הנקראת וֻדוּאְ (ערבית: وُضوء). אולם, אף מי שנכנס למסגד שלא לצורכי תפילה, חייב לציית לכללי טהרה מסוימים. כך, אסורה נעילת נעליים באולם התפילה אשר רצפתו מכוסה בשטיחים. בחלק מן המסגדים קיימת חובת חליצת נעליים בכל שטח המסגד, גם באותם חלקים מן המבנה שלא נועדו לתפילה. כל המבקרים במסגד חייבים להיות נקיים. לא רצוי אף לבוא למסגד לאחר אכילת מאכלים מדיפי ריח עז (כגון שום).
לבוש
אחת ממצוות האסלאם היא לבוש צנוע. בחלק מן המסגדים קיימת הקפדה כי חובת הלבוש הצנוע תחול לא רק על המתפללים, אלא על כל המבקר במסגד, גברים ונשים גם יחד. גברים המבקרים במסגד מתלבשים בבגדים נקיים ורפויים, שאינם צמודים לגוף. אף נשים המבקרות במסגד מתלבשות בבגדים רפויים, חולצות ששרווליהן ארוכים, מכנסיים ארוכים וכיסוי ראש, כגון חג'אב. מאמינים מוסלמים רבים ברחבי העולם נוהגים להתלבש לתפילה בבגדים מזרח תיכוניים מסורתיים לדת האסלאם.
גלריה
ראו גם
העולם המוסלמי
אימאם
הקוראן, והחדית'
מואזין
מוחמד
ישמעאל
אללה
חמשת עמודי האסלאם
אדריכלות אסלאמית
מינרט
קשת פרסה
פרס אגא חאן לאדריכלות
חאן (מבנה)
מדרסה
קסבה
קישורים חיצוניים
מיסט, הרעיון הדתי באסלאם, דת האסלאם, תולדות הערבים והאסלאם.
פרס אגא חאן לאדריכלות
List of Bosnian mosques with pictures
מיכאל יעקובסון: כיפת הסלע המוזהבת צופה על כביש 6: המסגד החדש של ג'לג'וליה, 22.3.14, Xnet
סרט על מנהגי התפילה במסגד ביום שישי (באנגלית)
און דגן, מה מספרת לנו אדריכלות המסגדים?, בערוץ כאן סקרנים, מאי 2019
הערות שוליים
קטגוריה:אדריכלות אסלאמית
*
קטגוריה:מבני דת | 2024-06-30T04:10:55 |
מינרט | ממוזער|250px|צריחי המסגד הכחול באיסטנבול, טורקיה
מִינָרֵט (מערבית: مَنَارَة, תעתיק: מַנָארַה, תרגום: מגדלור) הוא סוג של צריח, חלק אדריכלי בולט של המסגד המוסלמי. מינרט הוא מבנה גבוה, לרוב עם חרוט מחודד, שבקצהו מעין "כתר" בצורת בצל או בצורות מעוטרות אחרות. המינרט עומד לבדו, או שהוא גבוה מכל מבנה אחר בסביבתו, ולרוב בחלקו העליון בנויות מרפסות.
תפקידו העיקרי של המינרט הוא להוות עמדה נישאת לגובה, ממנה יכול המואזין (مؤذّن) לשיר את האד'אן, הקורא למאמינים לבוא לתפילה. לכן נקרא הצריח בערבית גם מִאְדַ'נַה (مِئْذَنَة). שם נוסף של המינרט הוא צומעה (صومعة), מונח המקביל לתא התבודדות, שכן ממקורות היסטוריים עולה שנזירים הגיעו לצומעה כדי להתפלל שם. מקורות נוספים למינרט הם "מגדלור פארוס" באלכסנדריה שבמצרים, עמודי ניצחון רומיים ומגדלי הפעמונים בכנסיות.
למינרט גם ערך תעמולתי, דתי ופוליטי, כלפי מאמיני הדתות הכבושים, והוא גם משפיע בקביעת אופיו המוסלמי של הנוף. דוגמה לכך הוא המינרט בג'אם באפגניסטן, הגדול עשרות מונים ממבנה המסגד הסמוך לו.
היסטוריה
בתחילת האסלאם הייתה התנגדות למבנים גבוהים כמקום קריאה לתפילה, מחשש שמא יוכל המואזין ממרום הגובה להביט לתוך חצרות הבתים שסביב המסגד; מאותה סיבה יועדה משרת המואזין רק לעיוורים או בעלי לקות ראייה. באותה תקופה, במיוחד בחצי האי ערב, הקריאה לתפילה נעשתה מגג המסגד. המואזין הראשון בתקופתו של מוחמד היה בילאל אבן רבאח, עבד אתיופי משוחרר, שקרא לתפילה מגג ביתו של הנביא בעיר מדינה. בניית המינרטים החלה רק בתקופת בית עבאס, משנת 750 לערך, ולא הייתה קיימת במסגדים הקדומים.
ממוזער|248x248 פיקסלים|מינרט המסגד הגדול של קירואן, תוניסיה, שנחשב לעתיק ביותר שעומד כיום
בתחילה, המינרט היה בדגם לולייני כשגרם מדרגות חיצוני איפשר עלייה לראשו, וכאשר המינרט עצמו אטום מבפנים. מיקום המינרט במסגד יכול להשתנות, ואין לו מקום קבוע. בראשית הופעתו, מוקם המינרט בקצה חצר התפילה, מול אולם התפילה ובציר אחד עם המחראב. עם ריבוי מספרי המינרטים במסגד, הופיעו צמדי מינרטים - אחד מכל צד של שער הכניסה (כמו בתקופה הפאטימית), ופעמים אחרות בפינות מתחם המסגד, כבדוגמת המסגד הגדול בדמשק; במקרים אחרים המינרט בנוי באמצע קירות המתחם, כפי שקורה למשל במסגד אברהם שבחברון. בתקופה העות׳מאנית, נעשה שימוש במספר רב יותר של מינרטים, כדי להבליט את נוכחות המסגד, או אולם התפילה, במרקם העירוני. במסגדים שיעים גדולים, במיוחד באיראן ובעיראק, בולטות המינרט מופחתת, והוא הופך למוטיב אחד-מני-רבים בחזית החיצונית של המסגד.
ניתן למצוא צורות רבות של מינרטים האופייניים לאזורים שונים ברחבי עולם האסלאם: בסוריה ובמגרב המינרט בעל בסיס וגוף מרובעים, בהשפעת המינרטים הקדומים של המסגד הגדול בדמשק; אלה שאבו את צורתם ממגדלי הפעמונים של כנסיות דמשק, עם כיבושה בידי הערבים. במצרים מופיע מינרט רב-קומתי עם גוף שממדיו משתנים. בפרס המינרט גבוה וגלילי ולרוב עשוי לבנים, כשבסיסו מתומן. בטורקיה המינרטים גבוהים ודקיקים, דומים לכעין "עפרונות" מוקפי מרפסות. בעיראק המינרט דומה יותר למגדל, רחב יותר בבסיסו וצר בפסגתו, בדומה לזיקורת. בקטגוריה זו מפורסם מאוד מינרט אלמלויה (מילולית: מינרט קונכיית החלזון) שנבנה ב-860 בסמארא, ולו סמליות מונומנטליות, בשל צורתו הספירלית וגובהו המיתמר ל-53 מטרים. במזרח הרחוק, המינרטים מושפעים מאוד מצורת הפגודה, בעוד בסהרה הופך המינרט לעמוד (pylon) עם מדרגות חיצוניות.
מינרטים בארץ ישראל
אחד המינרטים המפורסמים בארץ קיים ברמלה, ושמו ״המגדל הלבן״, המתנשא לגובה 30 מטרים. המינרט הוקם ב-1318 בהוראת הסולטאן הממלוכי אל-מלכ אל-כאמל נאצר א-דין מֻחמד אבן קלאואן ומכיל חלקים ארכיטקטוניים צלבניים, כמו מגדל התצפית: מראשו ניתן לצפות על גזרה רחבה, מחוף הים במערב עד למרגלות הרי יהודה והשומרון, במזרח. שמאל|ממוזער|250px|"המגדל הלבן"
למתחם הר הבית ("חראם א-שריף" בפי המוסלמים) יש ארבעה מינרטים הבנויים על החומה המקיפה אותו. בקירות הצפוני והמערבי: מינרט אלפח׳ריה, שנבנה בפינה הדרום-מערבית ב-1278, ומינרט ע׳ואנימה (בני שייח' ע'אנם אבן עלי) שנבנה בפינה הצפון-מערבית בין 1297-1298 ושופץ בחלקו העליון ב-1924; שניהם נבנו מספוליה צלבנית מתוך מטרה לחגוג את הניצחון על הצלבנים. המינרטים נבנו בסגנון סורי-ריבועי, טיפוסי, עם מרפסת ואף עיטור מוקרנאס. בהמשך נבנה מינרט שער השלשלת (באב א-סלסלה) ב-1329 בקיר המערבי של הר הבית, על פתח הכניסה הראשי להר, בסגנון סורי-ריבועי, במסגרת תנופת הבנייה הממלוכית לאורך רחוב השלשלת, שמוביל למתחם המקודש. מאוחר יותר, ב-1367, האמיר סיף א-דין קטלובע'אה בנה את מינרט השבטים (אל-אסבאט). למינרט בסיס ריבועי ממלוכי, שכיום יושב עליו גוף "עפרוני" דקיק וגבוה שנבנה בתקופה העות׳מאנית (1924). למבנה זה חמש קומות ומדרגות לולייניות המובילות למרפסת המואזין, בראש המינרט; המרפסת מקורה ומעליה כיפה. המינרט דומה למבנה המינרט במצודת העיר ירושלים ("מגדל דוד") שנבנה בין 1635 ל-1665. מינרט זה יוצא דופן בבנייה הממלוכית, שאופיינה בבסיסי מינרטים מרובעים ולא מעוגלים. המינרט קרוי בשם שבטי ישראל, כי לפי המסורת המוסלמית יצאו היהודים דרך השער שבקרבתו (אל-אסבאט) בתום התפילה בבית המקדש. לפי סברה אחרת, הצריח קרוי על שם בריכת ישראל הסמוכה. (ב-2006, הודיע מלך ירדן עבדאללה השני על כוונה שטרם מומשה, להקים מינרט חמישי בסמוך למסגד מרוואן על גבי הקיר המזרחי של הר הבית, שישקיף על הר הזיתים).שמאל|ממוזער|200px|צריח מסגד פח'ריה
בתקופה הממלוכית נבנו ברובע הנוצרי בירושלים גם שני מינרטים החובקים את מתחם כנסיית הקבר: מינרט מסגד עומר, שנבנה ב-1418, ומינרט אל-ח'נקה א-צלאחיה שנבנה ב-1341 בהוראת הסולטאן מוחמד בן קלאוון. שני המינרטים בסגנון סורי-מרובע מובהק, וניכר שנבנו כזוג. גובהם עולה על גובה כנסיית הקבר, והקו המחבר ביניהם חוצה את קבר ישו.
עם כיבוש חברון בידי צלאח א-דין ב-1188, הוא שיפץ את מתחם מערת המכפלה, ובנה מינרט בכל צד של החומה ההיקפית של המתחם, בסגנון סורי. 2 מתוך 4 המינרטים הללו שרדו עד ימינו.
המינרט של מסגד אל-מג'דל (אשקלון) נבנה ב-1300, והוא בעל חתך מצולע העושה שימוש בקשתות תלתניות ומחודדות. גם המינרט ביבנא (יבנה) בעל חתך מצולע, אך יחד עם מסגד הכפר הוא פוצץ ב־9 ביולי 1950 בהוראתו של אלוף פיקוד הדרום דאז, משה דיין, ורק בסיסו שרד.
בצפת, בירת הממלכה הממלוכית במאה ה-13, נבנה "המסגד האדום" ב-1276 בהוראת הסולטאן ביברס. ב-1671-1672 שיפץ מושל צפת, צאליח ביי, את המסגד, והוסיף לו מינרט גבוה מעל הכניסה הדרומית למסגד, מינרט שנהרס בסוף המאה ה-17. המינרט הגלילי, הנמוך, של "מסגד השוק" (שבו פועלת היום גלריית אומנות) נבנה יחד עם המסגד בתחילת המאה ה-20. מינרט מסגד אלאמיס (אלסוואקין), אף הוא בסגנון עות׳מאני, שופץ בידי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ב-2010.
מינרט המסגד הגדול בעזה מפורסם בצורתו הריבועית בחלקו התחתון, שהופכת למתומנת בחלקו העליון - צורה האופיינית לאדריכלות הממלוכית בארץ ישראל. המינרט בנוי מאבן מהמסד ועד הטפחות, ולו ארבעה שלבים ומרפסת תלויה בראשו. קצה המינרט עשוי עבודת עץ ואריחים, ודורש שיפוץ מתמיד. המינרט ממוקם על מה ששימש כמפרץ המזרחי ביותר של הכנסייה הצלבנית בעזה. שלושת האפסיסים החצי עגולים שימשו כבסיס למינרט.
המינרט של המסגד הגדול של שכם נבנה במאה ה-14, ושופץ ב-1641 מחדש. המינרט נפגע קשה ברעידת אדמה שהתחוללה ב-1927, ונבנה שוב מחדש ב-1935. למינרט בסיס מצולע, גוף מתומן ומרפסת בראשו.
החל מהמאה ה-16, נבנו בארץ מינרטים דקים ו"עפרוניים", עגולים או מצולעים, ולהם 2 או 3 מרפסות. המינרטים ייצגו את האימפריה העות׳מאנית והשלטון המוסלמי בנוף המקומי. מינרטים אלה היו לרוב צנועים בצורתם, כשלכל מסגד היה מינרט אחד, כך שהמבנה השתלב בנוף הכפר המקומי. דוגמאות לצריחים כאלה ניתן למצוא ב"מסגדי הים": ביפו, בעכו ובטבריה, וכן במסגד אלאסתקלאל והמסגד הקטן בחיפה.
משנות ה-90 של המאה ה-20, החלה תופעה של החצנת והבלטת המינרט, שכללה את הגבהתו ושינוי צורתו תוך חזרה חלקית לשימוש באלמנטים שאפיינו את האזור בימי הביניים, והמתכתבים עם המסגד הגדול בדמשק המייצג את תפארת העבר האומיי. דוגמה לכך ניתן לראות במינרט המסגד בטורעאן ובמינרט מסגד ערערה בנגב. עם זאת, המינרט העות׳מאני הוא הדגם הנפוץ ברוב מסגדי הארץ, כפי שרואים לדוגמה במקאם א-נבי סעין בנצרת, במסגד כפר קאסם, במסגד סחנין ובמסגד באקה אל-גרבייה. דוגמה להכפלת המינרטים ניתן לראות במסגד באבו גוש, המסגד הגדול ביותר בארץ אחרי מסגד אל־אקצא, ובו 4 מינרטים בעלי ראש מוזהב.
מינרטים שוברי שיאים
המסגד בעל המינרטים הרבים ביותר הוא גם המסגד הגדול בעולם: מסגד הנביא, שנמצא בעיר מדינה שבערב הסעודית, ומתהדר בעשרה מינרטים. ככל שמסגד מתהדר ביותר מינרטים, עולה חשיבותו הדתית-פוליטית ובולטותו במרחב העיר.
המינרט הגבוה בעולם מתנשא לגובה של 210 מטרים והוא נמצא במסגד השני בגודלו בעולם, מסגד חסן השני, שבעיר קזבלנקה שבמרוקו.
איסור על בניית מינרטים וקריאה מהם
בשנת 2006 התפתח בשווייץ דיון ציבורי ער לגבי בניית מינרטים בשטחה. מפלגת העם השווייצרית השמרנית השיקה קמפיין תקשורתי רחב היקף שקרא לאסור בניית מינרטים חדשים, בטענה כי אלה מסמלים את שלטון האסלאם וכן כי קיים קשר ישיר בין בנייתם לבין דיכוי נשים, נישואים כפויים, חוסר סובלנות לדתות אחרות, והתאסלמותה הכללית של יבשת אירופה.
ב-29 בנובמבר 2009 נערך משאל עם שיזמה מפלגת העם השווייצרית, ולאור תוצאותיו נוסף לחוקת שווייץ סעיף האוסר על בנייתם של צריחי מסגדים. ההחלטה עוררה ביקורת ציבורית והאשמות שטענו כי קונפדרצית שווייצריה מפרה זכויות אדם, ועל-כן ארגונים מוסלמים-שווייצרים הגישו ערעור על ההחלטה לבית המשפט האירופי לזכויות אדם, בשטרסבורג שבצרפת. כיום נמצאים בשווייץ ארבעה מינרטים בלבד.
ב-2016 עלה בישראל לדיון חוק האוסר על קריאה לתפילה (מואזין) ממינרטים, אך הוסר מסדר יומה של הכנסת בלחץ ראש הממשלה נתניהו.
ראו גם
סהר
מולד הירח
סהר וכוכב
אדריכלות אסלאמית
אמנות האסלאם
תרבות אסלאמית
העולם המוסלמי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אדריכלות אסלאמית
קטגוריה:אלמנטים אדריכליים
קטגוריה:מילים וביטויים בערבית
קטגוריה:מגדלים לפי סוג | 2024-05-16T19:27:43 |
מואזין | שמאל|ממוזער|200px|רמקול מואזין מסוגנן בשכונת א-טור, ירושלים
המואזין (בערבית: مؤذّن ; תעתיק מדויק: מֻאַדִ'ן) הוא נושא תפקיד במסגד, שקורא לתפילה (אד'אן) חמש פעמים ביום מאחד המינרטים של המסגד.
קריאת המואזין
כאשר המואזין קורא לתפילה, הוא פונה לארבע כנפות הארץ ומול כל אחת מהן קורא: "אללה הוא הגדול מכולם. אני מעיד שאין אלוהים מלבד אללה. אני מעיד שמוחמד הוא שליחו של אללה (בערבית: "אשהדֻ אן לַא אִלַהַ אִלַֹא אללַּה ואן מוחמד רַסוּל אללה"). בואו לתפילה. בואו לגאולה. אללה הוא הגדול מכולם. אין אלוהים מלבד אללה" (ובבוקר מוסיפים: "התפילה עדיפה מהשינה").
בזמן התפילה עומד המואזין במסגדים מסוימים על דוכן (המכונה "מואזין מחפילי" בטורקית), ממול למינבר ועונה לדרשת האימאם.
המואזין היה נוהג לעלות לראש מגדל המסגד כדי שקולו ישמע למרחוק. עם חדירת הטכנולוגיה להגברת קול, חלק מהמואזינים החלו לקרוא את הקריאה לתפילה מלמטה, דבר שעורר את כעסם של חלק מהמוסלמים. כיום, ברבים מהמסגדים המודרניים נעשה שימוש ברמקולים לשידור קריאת המואזין, המשדרים הקלטה של הקריאה לתפילה, או קריאה בשידור חי שמבצע המואזין באמצעות המיקרופון.
המואזין
המואזין נבחר לתפקידו בזכות אופיו הטוב וקולו.
בילאל אבן רבאח היה המואזין הראשון באסלאם.
תלונות על מפגע רעש
במהלך המאה ה-20 נכנסו רמקולים רבי עצמה לשימוש רווח במסגדים רבים ברחבי העולם להעצמת קול המואזין. בעקבות זאת עלו תלונות על מפגע רעש מהמסגדים. הבעיה עולה במיוחד במקומות בהם יש מספר מסגדים סמוכים אלו לאלו ואין תיאום ביניהם ומכאן זמן קריאתם ארוך יותר.
במדינות שונות ברחבי העולם נקבעו תקנות וחוקים המגבילים (ובמקרים מסוימים אף אוסרים) את השימוש ברמקולים לקריאת המואזין.
בקהיר שבמצרים נאסר השימוש בכריזה עצמאית ברמקולים מהמואזינים השונים הפזורים בעיר, ובמקומם (עד לספטמבר 2016) הייתה משודרת קריאה אחת ואחידה מאולפן ממשלתי למקלטים המפוזרים ברחבי העיר במימון ממשלתי. בספטמבר 2016 הודיעו שלטונות מצרים על איסור שימוש ברמקולים להגברת קול המואזין במסגדים במדינה, עקב "פגיעה באיכות החיים". במאי 2017 חוקק שר ההקדשים המצרי חוק האוסר על שימוש ברמקולים עבור תפילת תראוויח (בערבית: صلاة التراويح) הנאמרת בחודש הרמדאן לאחר התפילה החמישית. חוק זה עורר זעם בקרב חוגים אסלאמיים אדוקים.
בטהראן שבאיראן נחקקו תקנות המגבילות את עוצמת המואזין, ובסעודיה נחקקו חוקים אשר נועדו הן להגביל את עוצמת המואזין והן להפחית את מספר המואזינים במקומות מסוימים. גם בירדן נחקקו חוקים להסדרה ואחידות של המואזינים בערים השונות. תקנות וחוקים דומים בווריאציות שונות נחקקו גם בערים מסוימות בסוריה, במרוקו, ברמאללה ועוד.
המצב בישראל
בישראל, התקנות למניעת מפגעים אוסרות על הקמת רעש באמצעות רמקול בין השעות 14:00-16:00 בצהריים ובין 23:00 בלילה ועד 07:00 בבוקר של יום המחרת. לשון תקנות אלו חלה גם על רמקולים בשימוש המואזין. עם זאת, נכון להיום, התקנות אינן נאכפות בכל הקשור לקריאת המואזין.
לאורך השנים 2011–2016 נעשו ניסיונות פרלמנטריים לקדם חקיקה בנושא רעש המואזין, והוגשו אף מספר הצעות חוק במספר מושבי כנסת שונים. האחרונה שבהן היא הצעת חוק שהוגשה במושב חורף תשע"ז של הכנסת.
בשנת 2016 הועלתה הצעת חוק בכנסת שמטרתה להגביל את עוצמת הקול של האד'אן בין השעות 23:00–06:00. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ב-8 במרץ 2017, אולם החקיקה נעצרה בהמשך בשל התנגדות המפלגות החרדיות בצל חששן שהאיסור יוחל גם על צופרי שבת. האגודה לזכויות האזרח בישראל הביעה את התנגדותה לחוק בציינה כי זהו חוק "פוגעני ומפלה המדיר ציבור שלם... מהמרחב הציבור במדינה, ומעמיק את תחושת ההפליה ואי השוויון אצל בנות ובני החברה הערבית בישראל".
ראו גם
נזקי רעש
קישורים חיצוניים
הקלטה של קריאת המואזין, ירושלים
כתבה של אלג'זירה על רעש המואזין באינדונזיה
- כתבת בריטית בביקור עיתונאי בישראל - מתייחסת לקריאת המואזין
הערות שוליים
קטגוריה:צלאה
קטגוריה:תארים ותפקידים באסלאם | 2023-02-08T03:30:35 |
צלאה | הצלאה (בערבית: الصلاة, תרגום: "תפילה"; הגייה מקורבת בעברית: סָלָא) היא תפילה ואחד מחמשת עמודי האסלאם.
התפילה והצדקה לרוב מגיעות יחד. במכתבים אשר כתב מוחמד לשבטים השונים ניכר כי שתי מצוות אלו הן חלק אינטגרלי מן ההתאסלמות.
התפילה אומנם מוזכרת בקוראן אך לא כמצוות יסוד (כמו יתר המצוות). עם זאת, המצווה נחשבת לעליונה במעלה וכמצווה יסודית אשר על כל מוסלמי ועל כל מתאסלם לקבל על עצמו.
מקור התפילה באסלאם
נביאי ישראל המוקדמים וכן ישמעאל ובני ביתו מוצגים כמקיימים את מצוות התפילה והצדקה, כלומר הן חלק מהדת אשר קדמה למוחמד, הן מצוות מן הדת הנצחית. ישנם פסוקים בקוראן המגנים את אלו אשר לא מבצעים מצוות כראוי, אלו הנרפים בתפילתם, אשר אינם מקיימים אותה מתוך אמונה אלא מתוך צביעות, נקראים "מֻנָאפִקוּן" – צבועים, מפני שה"סג'וד", אלמנט הסגידה מפריע להם. לדעת המנאפקון, הצמדת המצח לרצפה, כאשר הישבן גבוה מן הראש, היא פעולה מבזה. הם אינם מוכנים למחול על גאוותם.
סירוב הסגידה מוזכר בקוראן. אנשים אלו יקבלו את עונשם ביום הדין: כאשר ירצו לסגוד בעולם הבא, לא יוכלו, גבם יתפס וגופם יתאבן – על פי הפרשנים.
הקוראן מגן על הסגידה והופך אותה למצב טבעי. גם הצללים סוגדים לאללה. ההשתחוות הופכת לסימן הזיהוי של המאמינים, אשר קשים כלפי האחרים אך רחמנים זה כלפי זה. הסימן במצחם מהתפילה ניכר על פניהם ואור מיוחד קורן מהם. פסוק 48 שורה 29 קובע כי סמל זה במצח נקבע עוד טרם האסלאם ומאיר אותם כצדיקים.
המונח הערבי "צלאה" שאול מן הארמית הסורית, שם הוא קרוי בשם "צלותא".
חמש התפילות
כל מוסלמי חייב להתפלל חמש תפילות ביום, ואלו הן:
פג'ר (השחר, 2 רכעות): מעלות השחר ולא יאוחר מזריחת השמש.
סלאת אלדוהור (צהריים, 4 רכעות): מחצות היום ועד הרגע בו העצם וצילו שווים באורכם.
עצר (מנחה, 4 רכעות): מתום תפילת אלט'הר, כלומר, ברגע שהעצם והצל שווים באורכם ועד שאורך הצל הוא כפליים מאורך העצם.
סלאת אל-מגרב (ערב, 3 רכעות): מעת שקיעת השמש ועד מועד סוף היום (רגע קצר מאוד).
צלאת אל-עשאא (לילה, 4 רכעות): מחשיכה מוחלטת ועד תום אשמורת ראשונה של הלילה. מקבילה לתפילת ערבית ביהדות.
הקִבְּלַה (כיון התפילה) היא לכיוון מכה, כלומר על המתפלל לעמוד ופניו לכיוון הקִבְּלַה, המסומנת במסגדים באמצעות גומחה בקיר הקרויה מִחְראבּ.
תפילות נוספות
בנוסף לחמש תפילות החובה באסלאם, ישנן עוד כמה תפילות שהמוסלמי רשאי לבצע, והן מתבססות על תפילות שהנביא מוחמד עשה. בהן:
צלאת אל-וויתר (صلاة الوتر), אשר מהווה בדרך כלל את התפילה האחרונה של היום, ונהוג בדרך כלל לעשות אותה לפני השינה, או לפני תפילת השחר.
תהאג'וד (صلاة التهجد), אשר מתבצעת בדרך כלל בשעות הקטנות של הלילה.
תפילת תראוויח (صلاة التراويح) אשר מתפללים אותה רק בלילות הרמדאן.
תפילת הגשם (صلاة الإستسقاء), שמתפללים כאשר רוצים שירד גשם.
תפילת ליקוי החמה (صلاة الكسوف), אשר זמנה בעת ליקוי חמה.
תפילת ליקוי הירח (صلاة الخسوف), אשר זמנה בעת ליקוי ירח.
תפילת החג (صلاة العيد), אשר אותה מתפללים במסגד, פעם אחת בכל אחד משני החגים שבאסלאם.
תפילת הבוקר (صلاة الضحى), אשר זמנה הוא לאחר זריחת השמש.
תפילת "אלאסתחרה" (صلاة الاستخارة), שמתפללים אותה כאשר רוצים הדרכה מאללה בקבלת החלטה בנושא מסוים.
תפילת האותות (صلاة الآيات) שמתפללים אותה כאשר חוזים בתופעות טבע מעוררות יראה (ברקים ורעמים, רעידת אדמה, סופות חול המביאות עימן רוח שחורה או כתומה). נחשבת לתפילת חובה אצל השיעים.
מרכיבי התפילה
כל תפילה מורכבת מ"רכעות". הפעולות החשובות ברכעה הן אמירת סורת אל-פאתחה בעמידה, לאחריה קידה, ואז שתי כריעות עם נגיעת המצח ברצפה. בסוף הכריעה הראשונה חוזרים למצב של ישיבה, ולאחר השנייה נעמדים ומתחילים את הרכעה החדשה.
כאשר מסיימים עם רכעות התפילה, מברכים ברכות חובה: ה"תשהד" (תשהוד) ברכה על שלום הנביא, עלינו, אוהבינו, אמירת השהאדה וברכות לאללה.
נאמר כי לתשהד קדושה מיוחדת, כי הנביא לימד אותה כמו הוא קורא סורה מן הקוראן.
אחרי כל זה מותרות ברכות רשות "דֻעאא'" למעוניינים וגרסה מורחבת של התשהד, מזיזים את הראש ימינה ושמאלה וזה מוציא אותנו ממצב האחראם.
לפי ההלכה האסלאמית, מומלץ למתפלל להניח לפניו חפץ כלשהו אשר יחצוץ בינו לבין מי שעשוי לחלוף מולו. חפץ זה נקרא סותרה.
יסודות התפילה
1. העמידה של בעל היכולת (בערבית: القيام مع القدرة)
2. תַכְּבִּירַת אלאִחְרַאם (تكبيرة الإحرام)
3. קריאת סורת אל-פאתיחה (قراءة الفاتحة)
4. א-רֻכּוּע (والركوع)
5. העמידה לאחר הרֻכּוּע (الاعتدال بعد الركوع)
6. הסגידה על שבעת האיברים (السجود على الأعضاء السبعة)
7. הקימה מהסגידה (الرفع)
8. הישיבה בין שתי הסגידות (الجلسة بين السجدتين)
9. השלווה בכל הפעולות (الطمأنينة في جميع الأفعال)
10. הסדר בין כל היסודות (الترتيب بين الأركان).
11. התָשַהֻד האחרון (التشهد الأخير)
12. הישיבה בתָשַהֻד האחרון (الجلوس)
13. התפילה על הנביא (الصلاة على النبي)
14. התַסְלִים הכפול (التسليمتان)
ההיטהרות לתפילה
ההיטהרות לפני התפילה נקראת "וֻדוּאְ". לפי המסורת כאשר נתנה מצוות התפילה הגיע המלאך גבריאל אל מוחמד, רקע ברגלו על האדמה ומים פרצו החוצה. גבריאל היטהר וכך למד מוחמד כיצד להיטהר בעצמו. אחר כך שב לביתו ולימד את ח'דיג'ה (אשתו הראשונה של מוחמד) כיצד להיטהר בעצמה.
בקוראן הוודוא אינו מופיע. קיימת סורה מדנית (אשר נכתבה באל-מדינה) המספרת על שני מאמינים אשר בקשו להתפלל ועליהם לרחוץ את פניהם וידיהם עד מרפקיהם, לנגב את ראשם ולרחוץ רגליהם עד הקרסוליים.
שמאל|ממוזער|250px|תפילה במסגד האומיי
ישנם דיונים הלכתיים רבים בנוגע למידת ההיטהרות, כמה פעמים צריך, האם טרם כל תפילה, או שדי בפעם אחת ביום. אלו שטענו כי יש צורך טרם כל תפילה הפיצו גרסה שונה של הקוראן. בשיעה יש צורך להיטהר טרם כל תפילה, בסונה אין צורך. ישנם דיונים בשאלה אם צריך לשטוף או מספיק רק לנגב, ושאלות בנוגע לטיב המים. בעת מסע למשל אם הנעליים אטומות מספיק, לפי הסונה, ניתן פשוט לנגב את הנעליים, זהו מנהג אשר שיעה שוללת, למעשה היא יצאה נגדו באופן כה מובהק עד כי יש מסורת המספרת כי עאישה (אשתו הצעירה והאהובה של הנביא) אמרה כי היא מעדיפה שיכרתו את שתי רגליה מאשר לנגב את הנעליים.
ישנן מסורת המשבחות את מבצעי ומקפידי ההיטהרות, כי זו היא פעולה המטהרת ומשחררת מחטאים (חטאי הפה, היד – אזורים אשר שוטפים).
כאשר אין מים בנמצא, ניתן לשטוף באמצעות חול נקי, פעולה זו נקראת "תימם" (תימום). נאמר כי האל אינו רוצה להעיק על מאמיניו רק לטהרם: "כל הארץ נתנה למחמד כמסגד ומקום טהרה".
יש המחברים את המנהג למנהגי הטהרה של היהודים ויש הטוענים כי הוא התקיים בצורה מסוימת עוד מתקופה הג'אהיליה. באופן כללי, ההיסטוריונים המודרניים שוללים את קיומו של מנהג דומה מתקופת הג'הליה.
התפתחות מנהגי התפילה
שמאל|ממוזער|250px|תפילת יום השישי במסגד ברהט
הזמנים לתפילות אינם מצוינים באופן ברור בקוראן, כמו כן ניכר כי טרם נתנו 5 התפילות הקיימות היום, מצווה הייתה לקיים שתי תפילות בלבד, תפילות אלו היו:
אלפג'ר – תפילת השחרית יש המחליפים אותה בתפילת אלדוחא או בתפילת הלילה – עשאא'.
אלעצר – תפילת המנחה.
מאוחר יותר נוספה בקוראן תפילה נוספת – התפילה התיכונה.
ככל הנראה התפללו את אלעשאא' ואת תפילת אלעצר. כאשר ניתנה המצווה להתפלל פעמים ביום כבר הייתה נהוגה תפילת אלעשאא' – לילה.
עניין שהעסיק חוקרי הלכה רבים הוא השאלה הכיצד נקבע מספר התפילות ביום. משכך, קיימת מסורת הלכתית, הנשענת על חדית' מסוים, כי בראשית האסלאם צווה המוסלמי להתפלל 50 תפילות ביום, אשר הורדו ל-5 לאחר משא ומתן בין מוחמד לאללה (בדומה למשא ומתן בין אברהם לאלוהים באשר למספר הצדיקים בסדום), ונאמר כי חמש התפילות יחשבו כ-50.
חוקרים מודרניים מצביעים על כמה אפשרויות להתפתחות מספר התפילות. יש הסוברים כי מטרת המספר 5 היא להבדיל את בני העדה המוסלמית מהיהודים (3 תפילות ביום) ומהנוצרים הנזירים (7 תפילות ביום). בנוסף יש הסוברים כי חמש התפילות מכוונות כנגד חמש התפילות של היהודים ביום הכיפורים, וכדי להביע את המסר שבאסלאם "כל יום הוא כמו יום הכיפורים".
התפילה יכולה להיות אישית, אך בתנאים מסוימים מומלץ לגבר מוסלמי לבצע צלאה בצוותא כשלפניו אימאם. נוסף על התפילות היומיות ישנן תפילות מיוחדות המתבצעות ביום שישי (יום אל-ג'ומעה - תפילת יום שישי), עיד אל-פיטר ועיד אל-אצ'חא.
ראו גם
מואזין
אד'אן
סלאת אל-ג'נאזה
סגידת השכחה
לקריאה נוספת
חוה לצרוס-יפה, אסלאם-יהדות – יהדות-אסלאם (עורך: מיכאל וינטר), הוצאת האוניברסיטה המשודרת, 2003, עמודים 51–57
חוה לצרוס-יפה, "הקוראן ומצוות היסוד באסלאם", בתוך: חוה לצרוס-יפה (עורכת), פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, הוצאת רשפים, תשכ"ז
חוה לצרוס-יפה, "על התפילה באסלאם", בתוך: פתחים – רבעון למחשבה יהודית, א'–ב' (41–42), 1978, עמודים 39–44
נסיה רובינשטיין-שמר, תפילה בזמנה: התהוות הלכות זמני התפילה במסורת המוסלמית, דיסרטציה שלא פורסמה, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו
Alive to God: Muslim and Christian Prayer (London: Oxford University Press, 1970)
קישורים חיצוניים
התפילה באסלאם
הערות שוליים
*
קטגוריה:חמשת עמודי האסלאם
קטגוריה:ליטורגיה מוסלמית
קטגוריה:תפילה | 2024-07-08T19:52:14 |
וודוא | ממוזער|220px|ילד נטהר בקום, איראן
שמאל|ממוזער|220px|גברים מוסלמים מבצעים רחצת ווּדוּאְ לפני התפילה במסגד בדשאהי שבלהור, פקיסטןווּדוּאְ (בערבית: وُضوء, תעתיק מדויק: וֻצ'וּאְ) היא הפעולה של רחיצת חלקים מהגוף במים נקיים, כחלק מההכנה לתפילה המוסלמית – הצלאה. וודוא נחשב לאחת מדרכי ההיטהרות מטומאה באסלאם.
המיטהר חייב לרחוץ את הפנים, כפות הרגליים, הידיים, האוזניים, הזרועות ואזורים אחרים בגוף לפני התפילה וההשתטחות.
המקור ההלכתי לוודוא הוא בסורת השולחן הערוך (מספר 5), פס' 8-9:
תַיַמּוּם
תימום (בערבית: تيمُم). כאשר אין בנמצא מים לטהרה, למוסלמים ניתן לבצע "רחיצה יבשה" בעזרת חול נקי ויבש.
ראו גם
טומאה וטהרה (אסלאם)
ג'ונוב
אל-פאחשה
נג'יס
חראם
חלאל
תימום
טבילה לנצרות
אגן טבילה
בפטיסטריום
מים קדושים
הטבלה כפויה לנצרות
טבילה (יהדות)
טומאה וטהרה
דרכי ההיטהרות מטומאה
טומאה וטהרה בביתא ישראל
קישורים חיצוניים
קטגוריה:צלאה | 2024-05-14T19:02:55 |
סהר | ממוזער|סהר|155x155 פיקסלים
סהר הוא הצורה המתקבלת מחיתוך עיגול מתוך עיגול אחר, מוזח הצידה. מתואר גם כ"ירח-חלקי".
היסטוריה
במיתולוגיה הכנענית הסהר סימל, בין השאר, את בעל חמון.
באסלאם
200px|ממוזער|שמאל|דגל הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
הסהר הוא סמלה העיקרי של דת האסלאם כיום ונקרא בשפה הערבית, הלאל (هلال).
בעולם המוסלמי, הסהר הופיע כבר על מטבעות מתקופת הראשידון. העות'מאנים עשו בו שימוש נרחב ועם השנים אומץ אל תוך לדגלי מדינות אסלאמיות (רבות מתוכן הן לא מדינות ערביות) כגון אוזבקיסטן, אזרבייג'ן, אלג'יריה, טורקמניסטן, לוב, מאוריטניה, האיים המלדיביים, מלזיה, פקיסטן, קומורו, תוניסיה, סודאן, וטורקיה. כן מופיע הסהר בדגליהן של רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית והרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. למרוקו, שמעולם לא הייתה תחת שלטון טורקי, יש פנטגרם בדגלה. המדינה היחידה שיש סהר בדגלה והיא אינה אסלאמית מבחינה פורמלית היא סינגפור.
ממוזער|דגל הסהר האדום|200x200 פיקסלים
בביקורות כנגד האסלאם
ישנם נוצרים הטוענים שאללה היה למעשה אל-ירח אותו עבדו הערבים הקדם-אסלאמיים. טיעון זה משמש לעיתים כדי לטעון שהאל באסלאם שונה מהאל ביהדות או בנצרות.
ראו גם
כוכב וסהר
מולד הירח
מינרט
אדריכלות אסלאמית
אמנות האסלאם
תרבות אסלאמית
העולם המוסלמי
קישורים חיצוניים
תולדות הסהר באתר של הוצאת ענבר
קטגוריה:אסלאם
קטגוריה:סמלים
קטגוריה:מטענים הרלדיים
קטגוריה:הירח | 2024-08-28T15:21:04 |
פונקציה (תכנות) | הפניה שגרה (תכנות) | 2010-11-01T00:01:06 |
רשימת מקצועות | הפניה :קטגוריה:מקצועות | 2020-01-17T10:55:28 |
דגל אתיופיה | דגל אתיופיה (באמהרית: የኢትዮጵያ ሰንደቅ ዓላማ) הוא דגלה הלאומי של אתיופיה. הוא אומץ ב-6 בפברואר 1996. הדגל הוא טריקולור בצבעי ירוק (למעלה), צהוב ואדום, ובמרכזו דיסקה כחולה וסמל הכולל פנטגרם. הוא מוצג פעמים רבות ללא הדיסקה הכחולה שהיא סמל אתיופיה, שכן אתיופים רבים אינם מכירים בה מפני שהיא תוספת מאוחרת של ארגון איחדג.
הטריקלור
הטריקלור המקורי של דגל אתיופיה קיים כבר אלפי שנים, מקורו אינו ידוע ונעשה בו שימוש כבר במאה הראשונה כדגלה של קיסרות אקסום האתיופית. במהלך ההיסטוריה של הדגל הוא תמיד היה עם סמל כלשהו במרכזו אך בשנות שלטונה של החונטה הצבאית האתיופית הטריקלור נהפך לדגל הרשמי של אתיופיה, ולאחר מכן לאחר הפלת החונטה הדגל היה שוב לדגל אתיופיה הרשמי בין 1991–1996. לאחר שאתיופיה אימצה חוקה חדשה הדגל הנוכחי עם הדיסקית אומץ באופן רשמי. כיום טריקלור זה מזוהה רבות עם אתיופיה ונהפך לבסיס של הצבעים הכלל-אפריקאיים, צירוף צבעים זה נראה רבות ללא הסמל במרכזו וכך הפך למעשה דגל זה לדגל האזרחי הלא רשמי של אתיופיה. במהלך ההיסטוריה הדגל הוצג רבות הפוך כך שהצבע האדום בראשו, ובמקצת התקופות היה הדגל ההפוך הדגל הרשמי.
המשמעות של הצבעים בדגל הטריקלור השתנו במהלך השנים:
ירוק: מסמל את אדמת אתיופיה בנוסף לתקווה.
צהוב: הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, שלום, עושר ואהבה.
אדום: עוצמה צבאית (מסמל את כוחה של האימפריה האתיופית) ואמונה.
אנשי דת נוצריים מפרשים את הצבעים כסמל לשילוש הקדוש ואחרים היו מפרשים זאת כסמל לשלושת החבלים המרכזיים של האימפריה האתיופית תיגראי, אמהרה ושאווה.
דגלים קודמים של אתיופיה
הדגל האימפריאלי המסורתי
סמל זה המזוהה רבות עם אתיופיה הוא למעשה אחד מתאריו של קיסר אתיופיה, האריה הכובש של שבט יהודה" (בתעתיק עברי מגעז:"מוא אנבסה זה אם נגדה יהודה"), בנוסף להראות את כוחה של האימפריה האתיופית, סמל זה מקורו עוד בתקופת הקיסרות האקסומית ונהפך לדגל אתיופיה הרשמי תחת קיסרי שושלת זאגווה וגם לאחר עליית השושלת הסולומונית לשלטון ב-1270. בניגוד לסמל של שבט יהודה לדגל זה התווסף צלב על מנת להראות את דת האימפריה הנצרות. כיום סמל זה ידוע ברחבי העולם כסמל הבלעדי של קיסרי אתיופיה.
הדגל השאווני
ממוזער|שמאל|דגל האימפריה האתיופית 1889–1897.
ממלכת שאווה אחד מהממלכות העתיקות בהיסטוריה האתיופית הייתה בעלת שלטון אוטונומי עצמאי והיו זמנים שהייתה יותר כוחנית מכל האימפריה ומהקיסר. ממלכה זו לה היה שלטון יציב במהלך תקופת השופטים האתיופית גדלה והפכה לממלכה הגדולה המשפיעה ביותר באתיופיה בין אמצע המאה ה-18 - 1936, הדגל של הממלכה השאוונית הפך לדגל הרשמי של כלל האימפריה כאשר המלך השאווני מנליק השני הוכתר לקיסר אתיופיה ב-1889, תחת דגל זה האתיופים לחמו במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה ניצחו בה ויותר מאוחר תחת סמל זה החלו את ההתרחבות האתיופית.
הדגל האימפריאלי המודרני
במהלך 1897 הדגל האתיופי שונה והצבעים של הדגל השאווני נהפכו וחזרו לטריקלור המקורי, לדגל זה התווסף האריה עם הצלב - הסמל המסורתי של השושלת הסולומונית הנוצרית. דגל זה היה הדגל המודרני של האימפריה האתיופית המתחדשת תחת הקיסרים מנליק השני, זאודיתו והיילה סלאסי עד למהפכה האתיופית ב-1974. דגל זה כיום משמש את תומכי הקיסרות האתיופית ברחבי העולם בנוסף לתנועת הראסטפארי הג'מייקנית.
הכיבוש האיטלקי
ממוזער|שמאל|דגל איטליה אשר שימש גם כדגל מזרח אפריקה האיטלקית 1936–1941.
ב-1936 הצליחו האיטלקים לכבוש את אתיופיה ושטחה, יחד עם אריתריאה וסומלילנד האיטלקית, אוחדו לקולוניה חדשה אחת, מזרח אפריקה האיטלקית. כתוצאה מכך בוטלה המדינה "אתיופיה", אף על פי שמלך איטליה זכה לתואר קיסר אתיופיה ("Imperatore d' Etiopia"). בתקופת הכיבוש האיטלקי שימש דגל איטליה כדגל הקולוניה ושטח אתיופיה לשעבר, האיטלקים החזיקו בשטחי אתיופיה עד להפסדם במלחמת השחרור האתיופית ב-1941.
הדגל העממי
דגל זה נוצר והיה לדגל הרשמי של אתיופיה בין 1987–1991 כאשר אתיופיה הייתה מדינה סוציאליסטית וגרורה של ברית המועצות ביבשת אפריקה. הדגל נוצר למעשה מהטריקלור המקורי עם סמל אתיופיה בזמנו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אתיופיה: סמלים לאומיים
אתיופיה, דגל
אתיופיה
אתיופיה
אתיופיה | 2024-01-04T12:51:21 |
Wireless Application Protocol | Wireless Application Protocol (בראשי תיבות: WAP) היא טכנולוגיה המאפשרת גלישה באתרי אינטרנט מתוך טלפון סלולרי. השם המוכר בקרב המשתמשים הוא אינטרנט סלולרי. WAP הוא אחד הפיתוחים הטכניים שהוצגו בסוף שנות ה-90 כפריצת דרך משמעותית שתביא לשימוש נרחב בנתונים סלולריים.
ה-WAP נועד לייעל את ההתקשרות לאינטרנט של טלפונים סלולריים תוך קיצור זמני ההורדה, הצגת המידע באופן שיתאים לצג הקטן, שיפור האבטחה, ושימוש במשאבי חישוב מוגבלים.
WAP הוא למעשה התאמה של שפת ה-HTML (שפת האינטרנט לבניית אתרים) ופרוטוקול ה-HTTP לסביבת העבודה הסלולרית. הטכנולוגיה משמשת לעיצוב נתונים מרשת האינטרנט כך שיתאימו למסכים קטנים בהם מצוידים טלפונים סלולריים. ה-WAP פותח עלי ידי ה- WAP FORUM שסמכויותיו הועברו בשנת 2002 לארגון ה-OMA (ראשי תיבות של Open Mobile Alliance).
מרכיבי טכנולוגיית ה-WAP
תקן ה-WAP תיאר חבילת פרוטוקולים (נקראת גם מחסנית - Stack) המאפשרים יכולת פעולה הדדית של ציוד ותוכנות WAP עם טכנולוגיות רשת שונות, כגון GSM ו-IS-95 (הידוע גם בשם CDMA).
Wireless Application Environment (WAE)WAP protocol suiteWireless Session Protocol (WSP)Wireless Transaction Protocol (WTP)Wireless Transport Layer Security (WTLS)Wireless Datagram Protocol (WDP)Any wireless data network
מרכיבי המחסנית:
סביבת היישום הסלולרי - Wireless Application Environment) WAE) היא המרכיב בתוכנת הטלפון שמאפשר להציג אתרי אינטרנט. ב-WAP האתרים נכתבים ב-WML - ראשי תיבות של Wireless Markup Language - שפה מבוססת XML, שתפקידה מקביל ל־HTML, אך עם יכולות מופחתות. הטכנולוגיה מאפשרת להוסיף לטלפון דפדפן זעיר ופשוט (יחסית לדפדפני אינטרנט המיועדים למחשבים רגילים) שמותאם למקלדת ולמסך המוגבלים של הטלפון.
בגרסת WAP 1.x התכנים המוצגים כללו טקסט וקישורים בלבד ללא יכולת להצגת אלמנטים גרפיים.
בגרסת WAP 2.0 נזנח ה-WML לטובת שפת ה-XHTML המאפשרת הצגת גרפיקה צבעונית ותכנים עשירים.
פרוטוקול ההודעות הסלולרי - Wireless Session Protocol) WSP) פותח/סוגר את הקישורים עם אתרים תומכי טכנולוגיית WAP.
פרוטוקול ההעברה הסלולרי - Wireless Transport Protocol) WTP) מוודא שכל חבילת מידע מגיעה למקומה הנכון.
אבטחת רובדי העברה סלולריים - Wireless Transport Layer Security) WTLS) מוודא כי הקבצים והנתונים שנשלחו או התקבלו אכן הגיעו ליעדם, מכיוון שהחיבור הסלולרי לאינטרנט הוא פחות מהימן מחיבור קווי.
חסרונות טכנולוגיית WAP
לטכנולוגיית ה-WAP היו מספר מגבלות וחסרונות, מגבלות אלו מנעו עד היום פריצה וחדירה מסיבית יותר. להלן החסרונות העיקריים.
מסך קטן ומוגבל: מכשירי הטלפון שצצו בשוק הסלולרי בשנים האחרונות הציגו תפיסה של "קטן יותר - נוח יותר" מגמה שגרמה לייצור מכשירי טלפון זעירים בעלי מסכים קטנים.
עם המעבר לטלפונים התומכים ב-Wap נתקלו המשתמשים במסך קטן המציג מידע בכמות מוגבלת מאוד. כמו כן הדפדפנים ששולבו במכשירים הניידים מוגבלים מאוד ואינם מציגים גרפיקה, מנועי חיפוש ומנגנונים המוכרים לנו באתרי אינטרנט סטנדרטיים.
משתמשים רבים שהופתעו לגלות כי האינטרנט הסלולרי אינו דומה כלל לאינטרנט המוכר מהמחשב האישי, ויתרו על השימוש ב-WAP.
צורך בפיתוח ייעודי: על מנת להציג את המידע הנמצא באתר האינטרנט בטלפון הסלולרי יש להתאימו לפורמט WAP, כלומר יש לשכפל תכנים ולבנות למעשה שני אתרים האחד מתאים לפורמט הסטנדרטי - HTML, השני מתאים לפורמט WAP.
מסיבות אלו, למרות יחסי הציבור המאסיביים שנעשו לטכנולוגיית ה-WAP החל משנת 2000, השימוש בו איננו נפוץ.
הצלחה ייחודית ביפן
בניגוד לשפת WML הפועלת מעל WAE, פיתחה דוקומו את שפת הסימון cHTML הפועלת מעל WWW ואיפשרה לספקי תוכן לכתוב יישומים שניתן לגבות עליהם כסף מהמנויים. בכך, סיפקה דוקומו "אינטרנט סלולרי אמיתי" תחת המותג i-mode. בשנת 2004 נאמד מספר ספקי התוכן של דוקומו ב-55,000.
WAP PUSH
חלק מהתקן של WAP המגדיר אופציית שליחת תכנים למכשיר קצה (בדומה לשליחת הודעות SMS) גם באופן לא-מחובר (connection-less).
בין היתר, התקן מגדיר דחיפת סוגי תכנים כגון: Service Indicator ו- Service Loader. פורמטים אלו מאפשרים שליחת קישור לאתרי אינטרנט. הם ניתנים להעברה באופן טקסטואלי או באופן בינארי (בתצורת WBXML) לצורך חיסכון במשאבים.
לרוב, במכשיר היעד קיימת תיבת קישורים נכנסים, בדומה לתיבת הודעות נכנסות של SMS.
סוגי תכנים נוספים האפשריים לשליחה מפורטים בחלק הבא באתר WAP FORUM.
קישורים חיצוניים
אתר מבוסס WAP המציג את ויקיפדיה העברית ( לגרסה אנגלית)
דפדפן סלולרי
Mobile Web
קטגוריה:תקשורת סלולרית: תקנים
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים
קטגוריה:פרוטוקולי אינטרנט | 2024-08-01T03:24:47 |
מוזילה פיירפוקס | מוזילה פיירפוקס (באנגלית: Mozilla Firefox, במקור: Phoenix, לתקופה קצרה: Mozilla Firebird) הוא דפדפן אינטרנט חופשי בקוד פתוח המפותח על ידי אלפי מתנדבים בתמיכת קרן מוזילה. הגרסה היציבה ראשונה של המוצר, גרסה 1.0, הורדה כ־25 מיליון פעמים ב־99 הימים הראשונים מאז יציאתה, ובכך הייתה למוצר הקוד הפתוח הנפוץ ביותר בקרב משתמשים ביתיים בזמנה.
מטרת פיתוחו של פיירפוקס היא ליצור דפדפן קל, מהיר, פשוט, בטוח לשימוש, גמיש והעומד בפני עצמו. פיירפוקס מבוסס על הדפדפן של חבילת היישומים "Mozilla Suite". פיירפוקס הפך למוקד המאמצים של מפתחי מוזילה (יחד עם לקוח הדואר האלקטרוני "Thunderbird"), והוא מחליף את ה־Mozilla Suite כמוצר המרכזי של הקרן.
תכונותיו המרכזיות של הדפדפן כוללות חוסם חלונות קופצים מובנה, תמיכה בערכות נושא, גלישת אינטרנט באמצעות לשוניות, תמיכה מלאה בתקנים ואפשרות להתקנת הרחבות להגדלת השימושיות של הדפדפן. על אף שדפדפנים נוספים הציעו גם הם תכונות אלה בעבר, פיירפוקס היה הדפדפן הראשון שיישם אותן באופן נרחב.
פיירפוקס זכה בתחילת שנות ה-2000 לתשומת לב רבה כתחליף לדפדפנים אחרים כדוגמת אינטרנט אקספלורר של חברת מיקרוסופט. נכון למאי 2020 לדפדפן נתח שוק של 4.39% ברחבי העולם. בדצמבר 2019 הוערך מספר המשתמשים על ידי מוזילה בכ-800 מיליון.
היסטוריה
דייב היאט, ג'ון יואיט, ובלייק רוס החלו בפיתוח מיזם הפיירפוקס כזרוע ניסויית נפרדת של Mozilla project. הם האמינו שהדרישות הפרסומיות בשל החסות שהעניקה נטסקייפ (Netscape) והחיבה המוגזמת לשכלולים מצד המפתחים פגעו בדפדפן מוזילה. כדי להילחם בשימוש ההולך וגובר של מוזילה במשאבי מחשוב, הם יצרו דפדפן בו הם ראו תחליף לדפדפן של Mozilla Suite.
את פיירפוקס ניתן להפעיל בכל מערכת הפעלה בזכות השימוש בשפת הממשק XUL . בזכות התמיכה של פיירפוקס ב־XUL, יש באפשרותם של משתמשים להרחיב את יכולותיו של הדפדפן על ידי יצירת ערכות נושא חדשות והרחבות. תוספות אלה היוו בעבר סכנות מבחינת אבטחה, אך עם השקתה של גרסה 0.9, פתחה קרן מוזילה את "Mozilla Update", אתר המרכז את ההרחבות וערכות הנושא שאושרו כבטוחות לשימוש.
ב־10 במרץ 2005, הודיעה הקרן כי הפיתוח הרשמי של Mozilla Suite ייפסק בסדרה 1.7. קהילת מוזילה ממשיכה בפיתוח חבילת התוכנה, וממשיכה לתחזק ולפתח את Suite תחת השם SeaMonkey. הקרן ממשיכה לספק תמיכה (כדוגמת גישת CVS) לקהילת מפתחי מוזילה.
בחירת השם
המיזם שהפך לפיירפוקס החל כזרוע נפרדת של Mozilla Suite בשם "m/b" (או "mozilla/browser"). כאשר התייצב במעט, גרסאות ניסיוניות ראשוניות הופיעו בספטמבר 2002 בשם "Phoenix" (פניקס, עוף החול). גרסה זו כללה תמיכה בעברית.
השם "Phoenix" נשמר עד ל־14 באפריל 2003, עת שונה בשל סוגיות זכויות יוצרים עם יצרנית ה־BIOS "Phoenix Technologies" . השם החדש שנבחר, "Firebird" (ציפור אש, משמעות דומה לעוף החול), התקבל בתחושות מעורבות, בעיקר בשל העובדה שתוכנת מסדי הנתונים החופשית Firebird השתמשה באותו שם. בסוף אפריל, לאחר שנראה היה שהשם שונה ל־"Firebird Browser", הודיעה קרן מוזילה כי יש לקרוא לדפדפן בשם "Mozilla Firebird", על מנת שתיווצר הבחנה בינו לבין תוכנת מסדי הנתונים. עם זאת, לחץ רב מצד קהילת הקוד הפתוח אילץ שינוי נוסף בשם, וב־9 בפברואר 2004 שינתה קרן מוזילה את שמו של הדפדפן ל"מוזילה פיירפוקס" (או "פיירפוקס" בקיצור).
השם "פיירפוקס" (Firefox, פנדה אדומה, אך גם מילולית: "שועל אש") נבחר בשל הדמיון לשם "Firebird", אך גם בשל ייחודו בתעשיית המחשוב. כדי למנוע שינויים נוספים בשמו של המוצר, החלה קרן מוזילה בתהליכי רישום השם "פיירפוקס" כסימן מסחרי רשום בארצות הברית בדצמבר 2003. מאחר שבבריטניה השם נקבע כבר, קנתה אותו קרן מוזילה מבעליו.
סמליל
אימוצו של סמליל חדש סימל את אחת מההתקדמויות החשובות ביותר שעבר פיירפוקס מגרסאותיו הראשונות. אנשים רבים ציינו כי תוכנות מבוססות קוד פתוח סובלות מעיצוב ממשקים גרוע, וממחסור בזהות חזותית חזקה. מאחר שבגרסאות הראשונות של פיירפוקס הועלו טענות לפיהן עיצובו הגרפי של הדפדפן "סביר" אך נופל באיכותו מזה של תוכנות "מקצועיות", גרסה 0.8 של הדפדפן, שיצאה בפברואר 2004, חשפה מאמצים רבים לשוות לדפדפן מראה איכותי, וצלמיות חדשות. ג'ון היקס (Hicks) עיצב את הצלמיות של גרסה 0.8 והלאה.
בסמליל מופיע שועל, על אף ש־"firefox" הוא כינוי לפנדה אדומה. הסמליל של פיירפוקס משמש כסימן מסחרי ומופיע בגרסאות הרשמיות של פיירפוקס המפותחות על ידי קרן מוזילה. על אף שתוכנת פיירפוקס עצמה היא חופשית, הסמליל עצמו מוגן בזכויות יוצרים, ולכן גרסאות תוכנה המפותחות באופן נפרד מקרן מוזילה אינן עושות בו שימוש.
450px|ימין|התפתחות סמליל פיירפוקס
גרסאות
גרסה 1.0
פיירפוקס התפתח באופן ניכר מאז יציאתו הראשון כ־Phoenix ב־23 בספטמבר 2002. הגרסאות שלפני גרסה 1.0 סבלו מבעיות רבות בכל הנוגע להרחבות, מאחר שהקוד שהן נקשרו אליו השתנה ללא הרף. לבסוף, יצאה גרסה 1.0 ב־9 בנובמבר 2004, כולל תמיכה מובנת בעברית.
באפריל 2005 דווח כי נתח השוק של הפיירפוקס זינק מכ-4% לנתח שוק של כ-10% תוך שנה.
גרסה 1.5
בעקבות ביטול גרסה 1.1, הפכה גרסה 1.5 לנקודת ציון מרכזית. גרסאות בטא 1 ו־2 יצאו ב־9 בספטמבר וב־6 באוקטובר 2005 בהתאמה, על־מנת להכשיר את הקרקע ליציאת גרסת ה־RC (Release Candidate) לקראת סוף אוקטובר; הגרסה הסופית יצאה בנובמבר 2005.
גרסה 1.5 כוללת אפשרות בעלת דמיון למערכות מקינטוש, ש"מחטאת" את הדפדפן, ומוחקת מהזיכרון שלו כל סוג של מידע שעשוי לפגוע בפרטיותו של המשתמש (ססמאות, מידע שהוכנס לטפסים, עוגיות, דפי אינטרנט בהם ביקר המשתמש וכדומה). אפשרות נוספת בה ניתן לעשות שימוש באמצעות שינויי הגדרות הוא מחיקת כל המידע הנ"ל בעת סגירת חלון הדפדפן או לחיצה על מקש במקלדת. שיפורים מהותיים בוצעו במערכות העדכון וההרחבות. יציאתו של הדפדפן אופרה בגרסה 8.0 ב־19 באפריל 2005, ובה תמיכה ב־SVG Tiny, דרבנה את מפתחי פיירפוקס לאפשר תמיכה חלקית ב־SVG 1.1. גרסה זו גם זכתה לפופולריות רבה בקרב משתמשים עסקיים.
גרסה 2
גרסה 2 כוללת שיפורים רבים, העיקרי בהם הוא מערכת הגנה מפני "דיג מקוון". גרסה זו זמינה להורדה באנגלית החל מ־24 באוקטובר 2006, והגרסה העברית יצאה ב־20 בדצמבר 2006.
בפברואר 2008 הודיע ארגון מוזילה כי דפדפן הפיירפוקס מותקן כבר בלמעלה מחצי מיליארד מחשבים, ולרגל ההישג מסרה כי תשתול 500 מיליון גרגירי אורז כתרומה להאכלת הרעבים.
גרסה 3
גרסה 3 יצאה ב-17 ביוני 2008 ב-45 שפות (כולל עברית). קרן מוזילה הזמינה משתמשים להוריד את הדפדפן באותו יום (משעה 20:00 לפי שעון ישראל) כדי להכניסו לספר השיאים בתור הדפדפן המבוקש ביותר. בישראל הורידו את הדפדפן במשך היממה הראשונה בלבד מעל 30 אלף משתמשים, בארצות הברית מעל 2.5 מיליון איש, ובעולם כולו מעל 8 מיליון. בגרסה זו היו שיפורים ועדכונים רבים, כמו גם תיקוני אבטחה. בנוסף, נעשה מאמץ להקטין את כמות הזיכרון שהדפדפן צורך, ונוספו אפשרויות חדשות. העיתון "וול סטריט ג'ורנל אף הכתיר אותו כדפדפן הטוב ביותר בשוק.
גרסה 3.5
גרסה 3.5 שיצאה סופית ב-30 ביוני 2009 תוכננה במקור להיות גרסה 3.1. לאחר שלוש גרסאות בטא המפתחים של מוזילה החליטו לשנות את מספר הגרסה ל־3.5 כתוצאה מכמות גדולה יותר של שיפורים משתוכנן תחילה.
גרסה 3.5 מכילה תמיכה בתגי <video> ו־<audio> כפי שנכתב במפרט של HTML5 המטרה של הדפדפן בהטמעת וידאו קוד פתוח בדפדפן היא להציע אפשרות לנגן קובצי מדיה מבלי להכביד בפטנטים הקשורים בטכנולוגיות וידאו רבות.
בקשות XMLHttpRequest חוצות אתרים (Cross-site XMLHttpRequest - XHR) שמאפשרים יישומי רשת חזקים יותר ודרך פשוטה יותר להטמיע שילוב בין יישומי רשת שונים (Mashup) נתמכים גם הם. חיבור JSON DOM טבעי, תכונה חשובה למפתחי אתרים, נכללת אף היא, ביחד עם תמיכה מלאה ב־CSS 3 selector. Firefox 3.5 משתמש במנוע Gecko 1.9.1, שכולל מספר תכונות חדשות שלא נכללו ב־Gecko 1.9.0 ששימשה את Firefox 3.0.
גרסת האלפא הראשונה יצאה בסוף יולי 2008. גרסה האלפא השנייה יצאה ב־6 בספטמבר 2008 והוסיפה את התמיכה החדשה בווידאו. TraceMonkey התווסף כדי לשפר את המהירות של חלק מהחישובים של JavaScript, בדומה ל־V8 של Google Chrome גרסת בטא ראשונה יצאה ב־14 באוקטובר, ובטא שנייה ב־2 בדצמבר. גרסת הבטא השנייה כללה תמיכה בתכונת הגלישה הפרטית, שכאשר היא פעילה לא ישמרו בדיסק נתונים שעשויים לחשוף את האתרים בהם ביקר המשתמש. גרסת בטא שלישית יצאה ב־12 במרץ 2009, והבטא הרביעית (שהייתה למעשה הראשונה שמותגה בתור Firefox 3.5) יצאה ב־27 באפריל 2009.
3.6
גרסה 3.6 יצאה ב-21 בינואר 2010. שם הקוד לגרסה זו נקבע ל"נמורוקה"
ופיתוחה החל בתחילת דצמבר 2008. גרסה זו משתמשת במנוע Gecko 1.9.2 על פלטפורמת Mozilla 2 וכוללת מספר שיפורים בממשקים, כגון התנהגות החלפת לשוניות (שהוסרה מ־3.1 בטא 2), תמיכה בפרסונות (personas) - כלי ערכות נושא לדפדפן, הודעות על תוספים חיצוניים לא-מעודכנים, שיפור של כ־20% בביצועים בהשוואה לגרסה 3.5 ועוד.
בגרסה 3.6.4 התווספה לדפדפן הפרדה בסיסית בין הדפדפן ותהליכים של תוספים חיצוניים על־מנת לשפר את יציבות הדפדפן שמתערערת לעיתים כתוצאה משימוש בתוספים חיצוניים. תכונה זו הייתה אמורה להיכנס בגרסה 3.7, אך במהלך הפיתוח הוחלט לאחד אותה לתוך ענף 3.6 ובמקביל לבטל את ענף 3.7 ולהתרכז בגרסה 4.0.
גרסה 4
יצאה ב-22 במרץ 2011. גרסה 4 של פיירפוקס דומה בממשקה ובעיצובה לדפדפנים גוגל כרום (של גוגל) ואופרה, והביאה עמה ממשק משתמש חדש, ממשק פיתוח הרחבות חדש (המבוסס על Mozilla Labs Jetpack), יכולות סינכרון והפרדה בין התהליך המריץ את הדפדפן והתהליך המציג את התוכן ויכולות נוספות. כמו כן, פיירפוקס 4 כולל מנוע JavaScript חדש ומהיר יותר, הורחבה התמיכה ב-HTML5, ב-CSS3 ועוד. הגרסה שברה שיא הורדות של הדפדפן ביום אחד, 8.75 מיליון, וגם עקפה את הדפדפן המתחרה מבית מיקרוסופט, האקספלורר 9, מבחינת מספר ההורדות ביום באותה עת.
גרסה 5
גרסה 5 יצאה ב־21 ביוני 2011. היא הראשונה שיוצאת במודל יציאה מהיר - שלושה חודשים אחרי גרסה 4. בשל כך לא נוספו בגרסה זו שיפורים רבים. בין השיפורים שנכללו: תמיכה בתקן של הנפשה ב־CSS.
גרסה 6
גרסה 6 יצאה ב־16 באוגוסט 2011. בגרסה זו מרבית העדכונים ממוקמים "מתחת למכסה המנוע" של הדפדפן וכוללים כלי פיתוח מתקדמים, תמיכה בממשקי פיתוח חדישים ושיפורי ביצועים וניהול זיכרון. השינוי הוויזואלי העיקרי הוא שכתובת המתחם בו המשתמש נמצא מודגש ומופרד, כדי להציג בצורה ברורה באיזה אתר הוא גולש. גרסה זו כללה עדכונים משמעותיים יותר עבור מערכת ההפעלה אנדרואיד, המציגים חוויית גלישה משופרת, סגנון עיצובי חדש ואפשרות גלילה חלקה.
גרסה 7
גרסה 7 יצאה ב-27 בספטמבר 2011 בדומה לגרסה 6 רוב השיפורים היו מתחת למכסה המנוע וכללו נפח זיכרון של הדפדפן במחשב קטן ב 50%, זמן טעינת דפים קצר יותר, ותיקון באגים
גרסה 8
גרסה 8 יצאה ב-7 בנובמבר 2011 וכוללת את השיפורים הבאים:
הרחבות שנוספו על ידי גורמי צד ג' יהיו בלתי זמינים כברירת מחדל
הוספת טוויטר לחלונית החיפוש
האצת מהירות טעינת הלשוניות במקרה של שחזור
האצת המהירות הכללית של טעינת הדפדפן וניהול הזיכרון שהוא צורך
הרחבת התמיכה ב-HTML5 וב-CORS
תמיכת WebSocket טובה יותר
תיקון מספר בעיות הנוגעות ליציבות
גרסה 9
גרסה 9 יצאה ב-21 בדצמבר 2011 השיפורים כוללים מהירות ותמיכה ב־html5 למכשירים מבוססים אנדרואיד.
גרסה 57 ("קוונטום")
גרסה 57 יצאה בתאריך 29 בנובמבר 2017 ובה הוצג מנוע הדפדפן החדש, המהיר משמעותית מהקודם ותומך בריבוי תהליכונים. הדפדפן לא תומך עוד בהרחבות מסוג XUL ו-XPCOM, אלא בהרחבות WebExtensions בלבד.
IceWeasel
100px|סמליל IceWeasel|ממוזער
הוא דפדפן העובד על מערכת ההפעלה לינוקס ומבוסס על מוזילה פיירפוקס. הוא מפותח במקביל על ידי דביאן וגנוזילה (תת פרויקט של GNU ליצירת תוכנה חופשית לחלוטין על בסיס התוכנות של קרן מוזילה). IceWeasel אינו דפדפן עצמאי והוא למעשה מהווה גרסה של פיירפוקס ללא כל הרכיבים הקנייניים (בעיקר תוספים וסימנים מסחריים של קרן מוזילה).
תכונות
מטרתם של מפתחי פיירפוקס היא ליצור דפדפן ש"פשוט עובד" עבור רוב המשתמשים הרגילים. המעוניינים יכולים להוסיף (באמצעות הרחבות) אפשרויות נוספות שאינן קבועות כברירת מחדל בפיירפוקס, או ליצור אפשרויות חדשות.
נוחות השימוש
שמאל|180px|ממוזער|משתמש מתחיל להקליד את מילת החיפוש "encyclopedia", אך מנגנון החיפוש "Find As You Type" מסמן את התוצאה כבר כאשר מוקלד שבריר המילה "ency"
מפתחי פיירפוקס משקיעים מאמצים רבים בכך שממשק המשתמש יהיה פשוט עד כמה שניתן. כתוצאה מכך, הממשק נראה צפוף פחות מאשר בדפדפנים אחרים, דוגמת אקספלורר או אופרה. עיצובם של תפריטי הבחירה של פיירפוקס משאירים את מרבית האפשרויות הבלתי נפוצות המופיעות במוזילה מחוץ לברירת המחדל.
פיירפוקס תומך בגלישת לשוניות, המאפשרת למשתמשים לפתוח מספר רב של דפי אינטרנט באותו חלון. מקורו של הרעיון ב־Mozilla Suite, ששאלה אותו בתורה מהתוספת הפופולרית בזמנה MultiZilla . פיירפוקס שייך גם לקבוצת הדפדפנים הראשונים שתמכו באופן מובנה בחסימת חלונות קופצים.
לדפדפן מספר מאפיינים המסייעים למשתמשים למצוא מידע. הראשון הוא שיטת החיפוש "Find As You Type" ("חפש תוך כדי הקלדה"). באמצעות שיטת חיפוש זו, המשתמש יכול להקליד מילת חיפוש, ופיירפוקס יחפש אותה בדף הנצפה באופן אוטומטי, ויסמן את התוצאה הראשונה. המשך הקלדת המילה תגרום לפיירפוקס לבצע חיפוש אוטומטי נוסף וכן הלאה. זאת בניגוד לדפדפנים אחרים, דוגמת IE, בהם הדפדפן מתחיל לבצע את החיפוש רק לאחר שהמשתמש מקליד את מילת החיפוש ולוחץ על לחצן אישור.
שמאל|ממוזער|180px|בפיירפוקס חיפוש מהיר באמצעות סימון מחרוזת ובחירת חיפוש בלחיצת עכבר ימני עליה, תפתח לשונית עם החיפוש בגוגל.
מנגנון החיפוש של פיירפוקס כולל יכולות נוספות, כדוגמת "הדגש", המסמנת את כל המופעים התואמים למחרוזת המבוקשת במסמך.
פיירפוקס תומך גם בסרגל חיפוש מובנה המאפשר על פי ברירת המחדל לבצע חיפוש מיידי באמצעות מספר אתרים, בהם גוגל, יאהו!, אמזון, Dictionary.com וכן אפשרות להוספת אתרים נוספים לביצוע חיפוש.
בנוסף, תומך פיירפוקס בהתאמה אישית של מילות מפתח, תכונה שמקורה ב־Mozilla Suite: תכונה זו מאפשרת למשתמשים לגלוש לאתרים הנמצאים ברשימת הסימניות שלהם באמצעות הזנת מילת מפתח לתוך שורת הכתובת. לדוגמה, משתמש יכול להקיש בשורת הכתובת את המילים "google apple" ולהגיע לתוצאת החיפוש של המילה "apple" במנוע החיפוש גוגל. כאשר משתמש מזין לשורת ה־URL מילת חיפוש ללא ציון שמו של מנוע החיפוש המבוקש (או לחלופין עם המילה "goto" לפני מילת החיפוש), פיירפוקס מפנה אותו ישירות לתוצאה הראשונה של מילת החיפוש בגוגל.
גמישות
תכנונו של פיירפוקס מאפשר הרחבה של יכולותיו. באמצעות הרחבות (Extensions) יש באפשרותם של המשתמשים להפעיל אפשרויות שאינן קיימות בברירת המחדל של הדפדפן, כדוגמת "מחוות עכבר" (הפעלת אפשרויות שונות בדפדפן באמצעות לחיצות ותנועות קבועות מראש בעכבר), חסימת פרסומות, החלפת שרתי פרוקסי ועוד. הרחבות רבות, כדוגמת לקוח ה־IRC "ChatZilla", לוח שנה וכדומה הם למעשה אפשרויות שהיו קיימות בברירת המחדל של Mozilla Suite. הרחבות פופולריות ומוצלחות הופכות לעיתים לחלק מהגרסה הרשמית של המערכת (MultiZilla, למשל, הוא תוסף שמאפשר גלישה באמצעות לשוניות, והוכנס ברבות הימים לחלק ממערכת Mozilla).
פיירפוקס תומך במגוון רחב של ערכות נושא המשנות את מראהו הגרפי החיצוני. ערכות הנושא הן למעשה גיליונות CSS ותמונות המופעלים במקום ההגדרות הקבועות מראש. בנוסף להורדת ערכות נושא, יש באפשרותם של משתמשי פיירפוקס לשנות את מראהו ותפקודו של הדפדפן באמצעות הזזת לחצניו השונים ושינויים, עריכת שדות ותפריטים ואף מחיקת סרגלי כלים.
מערכת הדפדפן בודקת באופן תדיר את עדכניותם של ההרחבות וערכות הנושא, ומאפשרת עדכון מיידי שלהם ללא הורדתם מחדש מ־Mozilla Update.
בשל רצונם של מפתחי פיירפוקס למנוע ממנו להיות עמוס באפשרויות כקודמו Mozilla Suite, מוחבאות אפשרויות רבות מפני המשתמשים. כך, חלק מן ההרחבות למעשה אינן יוצרות תכונות חדשות, אלא רק מתפעלות אפשרויות כבויות. משתמשי פיירפוקס יכולים לגשת לאפשרויות מוחבאות אלה על ידי הקלדת "about:config" בשורת הכתובת ולהפעיל אפשרויות בעצמם. לעיתים, ניתן למצוא ב־"about:config" אפשרויות ניסיוניות, כדוגמת HTTP pipelining, היכולות להאיץ את מהירות הדפדפן.
תמיכה בתקנים
קרן מוזילה מתגאה בתאימותו של פיירפוקס לתקנים, ובייחוד אלו המוכתבים על ידי ה־W3C. פיירפוקס תומך באופן נרחב במרבית התקנים, ובהם: HTML, XML, XHTML, CSS, JavaScript, DOM, MathML, DTD, XSL ו־XPath.
מפתחי מוזילה משפרים את תמיכתו של פיירפוקס בתקנים הקיימים, ומאפשרים לו לתמוך במרבית תקני CSS רמה 2, ואף בחלק מ־CSS רמה 3, אף שתכנונו טרם הושלם (לשם השוואה, IE תומך רק ב־CSS רמה 1).
מערכות הפעלה
פיירפוקס מתפקד במרבית מערכות ההפעלה. באופן רשמי, פיירפוקס נתמך על ידי מערכות ההפעלה:
Windows החל מגרסת Windows 2000 ומעלה
Mac OS X
מערכות מבוססות ליבת לינוקס
Android
iOS
מכיוון שפיירפוקס נוצר בשיטת הקוד הפתוח, יכולים משתמשים להתאימו למערכות נוספות בכוחות עצמם. מערכות שבהן פיירפוקס לא תומך באופן רשמי אך עדיין מתפקד:
Solaris
OS/2
AIX
FreeBSD
PC-BSD
NetBSD
Windows 95/98/Me
התאמה מקומית
שמאל|ממוזער|180px|מוצרים פרסומיים של דפדפן פיירפוקס בדוכן מוזילה ישראל במהלך כנס אוגוסט פינגווין 2009.
מאחר שמפתחיו של פיירפוקס מגיעים מכל העולם, ניתן למצוא את הדפדפן ב־79 שפות שונות (כולל בעברית). המבנה של פיירפוקס מאפשר גם לתורמים שאינם בעלי רקע וידע קודם בתכנות לתרגם את המערכת, אף ללא כלים מיוחדים - גם עורך טקסט פשוט מספיק. התאמת הדפדפן לעברית מתבצעת על ידי קבוצה מוזילה ישראל.
אחרים
"Live Bookmarks" מאפשרים למשתמשים לעקוב אחר שינויים באתרי החדשות המועדפים עליהם באמצעות RSS ו־Atom. כאשר אפשרות זו הוצגה לראשונה בגרסה 1.0 PR (גרסת הניסוי של 1.0), היו שחששו שפיירפוקס הולך ונעשה עמוס במאפיינים, ובכך חוזר למצב בו הייתה Mozilla Suite. עם זאת, חששות אלה התבדו.
פיירפוקס כולל מנהל הורדות, המאפשר למשתמשים לקבוע האם ברצונם לפתוח קבצים באופן אוטומטי או להוריד אותם לדיסק הקשיח. על פי ברירת המחדל, פיירפוקס מוריד כל קובץ לשולחן העבודה של המשתמש ב־Windows ולתיקייה האישית במערכות מבוססות לינוקס, אך ניתן לקבוע כיעד כל תיקייה באמצעות שינוי ההגדרות.
אבטחה
אחד מיתרונותיה של שיטת הקוד הפתוח בכל הנוגע לאבטחה הוא שקוד המקור חשוף לכל. שינויים בתוכנה נבדקים על ידי אדם נוסף אחד לפחות, אם לא יותר, ומרגע שהם נוספים לקוד, כל אחד יכול לשפוט, להתנגד או לשפר אותם. בנוסף, קרן מוזילה מציעה פרס בגובה 500 דולר וחולצת טי לכל מי שמאתר חור אבטחה חמור ומדווח עליו. מטרתו של הפרס, לפי קרן מוזילה, היא "לעודד אנשים רבים יותר לדווח על כשלי אבטחה במוצרינו, כך שנוכל להפוך אותם לבטוחים אף יותר משהינם". כל אדם בעולם רשאי לדווח על באג, וכל הקוד של פיירפוקס, התיעוד הפנימי, דיוני הפורומים וכל מידע אחר שעשוי לסייע באיתור באגים נגיש וזמין לכל אדם.
קרן מוזילה מנהיגה מדיניות מיוחדת בכל הנוגע לכשלי אבטחה שמטרתה לאפשר לתורמים להתמודד עם סכנות אבטחה. המדיניות מגבילה את הגישה לבאגים הנוגעים לאבטחה אך ורק לחברי צוות האבטחה עד שמוזילה תפרסם תיקון לבעיה. המטרה היא למנוע שימוש לרעה בבאגים הנחשפים, ולהעניק למפתחים די והותר זמן לספק תיקון.
חדירה לשוק
300px|ממוזער
אחוזי שימוש
משתמשי האינטרנט אימצו את פיירפוקס במהירות, על אף שליטתו של IE בשוק הדפדפנים. במהלך שנת 2005, עמד אחוז השימוש בפיירפוקס על 8–10 אחוזים (10% בצפון אמריקה). באירופה אחוזי השימוש בפיירפוקס גבוהים אף יותר – 15.5%. אחוזי השימוש באוסטרליה דומים, בעוד שאסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית נותרות מאחור עם ממוצע של 5%. אחוזי השימוש הגבוהים ביותר נרשמו בפינלנד (כ־65% מכלל הגולשים) ובגרמניה (כ־60% מהגולשים).
נכון לדצמבר 2018 נתח השוק של הדפדפן עומד על 5.1% והוא מדורג במקום השלישי בעולם.
הורדות
על־פי רישומי השרתים של קרן מוזילה, בוצעו למעלה ממיליון הורדות של פיירפוקס 1.0 ב־24 השעות הראשונות מרגע השקתו ב־9 בנובמבר 2004. בתוך 99 ימים, עלה מספר ההורדות על 25 מיליון. ב־25 באפריל 2005 נרשמה ההורדה ה־50 מיליון, ב־14 באוגוסט ההורדה ה־80 מיליון, וב־20 בספטמבר ההורדה ה־90 מיליון.
במהלך הרבע הראשון של 2005, גדלה כמות ההורדות המצטברת באופן כמעט ליניארי. במילים אחרות, קצב ההורדה נותר קבוע למדי. אף אחד ממוצריה האחרים של קרן מוזילה לא זכה בקצב גידול שכזה.
מספר ההורדות אינו מספר המשתמשים: הורדה אחת יכולה לשמש להתקנה עבור מחשבים רבים, בעוד שמשתמש יחיד עשוי להוריד את התוכנה מספר פעמים.
"הפיצו את השועל"
האימוץ הזריז של פיירפוקס הואץ, במידה רבה, הודות לסדרת פעילויות פרסומיות שהחלו במהלך שנת 2004. ב־14 בספטמבר 2004, הופיע פורטל פרסום קהילתי בשם "Spread Firefox" (SFX; בעברית: "הפיצו את השועל"), שיצר מקום מרכזי לדיונים אודות שיטות פרסום שונות. הפורטל הפיץ את לחצני ה־"Get Firefox" שהופיעו באתרים רבים, וחילק נקודות לאתרים מהם בוצעו הכניסות לאתר SFX. האתר הציג את 250 האתרים המובילים בניקוד, ויצר מעין תחרות בין המשתתפים. מעת לעת משיקים חברי צוות SFX אירועי פרסום המאורגנים באתר.
ביקורת
ביקורת הופנתה כלפי פיירפוקס בשל היעדר תכונות ומאפיינים שניתן למצוא בדפדפנים אחרים. מרבית התכונות הללו קיימות כהרחבות, אך ישנם המשתמשים שלא מעוניינים בהורדת הרחבות, ומעדיפים שהתכונות הללו יהיו קיימות בדפדפן כברירת מחדל.
עם צבירת הפופולריות של הדפדפן גוגל כרום, עלתה ביקורת כי זמן התגובה של פיירפוקס איטי בהשוואה אליו. ייתכן כי השימוש בשפת XUL, שאינה תלויה במערכת ההפעלה, היא הגורם לאיטיות התגובה. דפדפנים מבוססי Gecko אחרים שעושים שימוש במשאבי מערכת ההפעלה המקומית, ואינם מבוססים על XUL (כדוגמת K-Meleon) מתפקדים במרבית המקרים באופן מהיר יותר. ביקורות אחרות כלפי הדפדפן נוגעות לשימוש הרב שהוא עושה בזיכרון המחשב.
עם זאת, זמן התגובה של הדפדפן והשימוש שלו בזיכרון המחשב השתפרו עם הגרסאות השונות, ובמיוחד במעבר מגרסה 2 לגרסה 3.
ראו גם
קרן מוזילה
ספר מוזילה
Mozilla Suite
Mozilla Thunderbird Firefox for mobile
מלחמת הדפדפנים
הרחבות (מוזילה)
Firefox OS
קישורים חיצוניים
אתר הפיירפוקס העברי
Firefox Addons
ויקי המשתמשים של מוזילה ישראל
הערות שוליים
קטגוריה:מוזילה
קטגוריה:דפדפנים
קטגוריה:תוכנה חופשית
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-2004
קטגוריה:היסטוריה של האינטרנט | 2024-08-01T03:24:57 |
באריון אקזוטי | בפיזיקת חלקיקים, באריון אקזוטי הוא באריון (פרמיון המגיב עם הכוח הגרעיני החזק), המורכב מיותר משלישיית קווארקים.
נכון להיום, קיימת הוכחה ניסויית לקיום באריון אקזוטי אחד בלבד, הפנטאקווארק. הוא מורכב מרביעיית קווארקים ואנטי-קווארק אחד. הרכב מזונים אקזוטיים מוגבל עקב העובדה שאסור שמספר הקווארקים והאנטי-קווארקים הכולל יהיה מאוזן (אם לא היה הדבר כך, החלקיק היה בוזון), ומכיוון שעל כל המזונים להיות "נטולי צבע", מה שיכול להתקיים אך ורק אם הקווארקים מופיעים בשלישייה, כאשר כל קווארק מופיע בצבע אחר (כלומר, קווארק אדום, קווארק ירוק וקווארק כחול כולם נוכחים), או כזוג קווארק ואנטי-קווארק (כלומר, קווארק אדום, ואנטי-קווארק אנטי-אדום). משום כך, ניתן לחשוב על הפנטאקווארק כשלישיית קווארקים, ועוד זוג קווארק ואנטי-קווארק, וכך הוא מייצג מצב קשור של באריון ומזון. הקיום האפשרי של באריונים אקזוטיים הועלה כבר בראשית שנות ה-70, כיוון שהוא השלכה מיידית של הכרומודינמיקה הקוונטית (תיאורית השדה הקוונטי המתארת את ההאדרונים), אך ההוכחה הניסויית לקיום הבאריון האקזוטי הראשון לא הייתה קיימת עד שנת 2003.
ראו גם
מזון אקזוטי
פנטאקווארק
טטראקווארק
מיון החלקיקים
קטגוריה:האדרונים | 2024-05-02T10:41:47 |
באריונים אקזוטיים | REDIRECT באריון אקזוטי | 2015-09-26T11:09:13 |
דגל בולגריה | דגל בולגריה (בבולגרית: знаме на България) הוא דגלה הלאומי של בולגריה. עיצובו הוא טריקולור המורכב משלושה פסים אופקיים, לבן (למעלה), ירוק ואדום. הלבן והאדום מקורם בדגל רוסיה, בו השתמשו במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). הירוק החליף את הכחול בשל העובדה שבולגריה התפתחה כארץ חקלאית לאחר קבלת העצמאות.
הצבע הלבן מסמל את השלום, הירוק את פוריותה של בולגריה והאדום את עוז רוחו של עמה.
סמל המדינה הקודם, שהיה בעבר בצד המוט של הפס הלבן הוסר לאחר 1989 - הוא הכיל אריה משתולל בתוך עטרה של אוזני חיטה מתחת לכוכב מחומש אדום ומעל לסרט הנושא את התאריכים 681 (הקמת המדינה הבולגרית הראשונה) ו-1944 (השחרור מהכיבוש הנאצי).
ראו גם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בולגריה: סמלים לאומיים
בולגריה
בולגריה
בולגריה
בולגריה | 2023-01-15T00:01:12 |
טטראקווארק | טטראקווארק הוא חלקיק תת-אטומי המורכב מארבעה קווארקים.
אחת מתכונות הקווארקים היא שלעולם הם אינם יכולים להתקיים לבדם. הם תמיד מופיעים בקבוצות - כקבוצות של שניים (מזונים), או קבוצות של שלושה (פרוטונים, נייטרונים, או באריונים אחרים) - ואם ניסוי מפרק את הקבוצות האלו, קבוצות חדשות ייווצרו. פן מעניין של המודל הסטנדרטי הוא שהוא מתיר היווצרות של קבוצות גדולות יותר של קווארקים. הוא מאפשר את קיומן של קבוצות בנות 4 קווארקים, 5 קווארקים ואף למעלה מכך. אך למרות שנים של חיפושים, קבוצות הקווארקים הגדולות הללו נותרו היפותטיות בלבד עד שנת 2003 עם גילוי הפנטאקווארק בניסוי ה-SPring-8 ביפן ומעבדות ג'פרסון בווירג'יניה שבארצות הברית, וגילויו של המצב ה-4-קווארקי, (3872)X, בניסוי בלה ביפן. יש עדויות חזקות לכך ש-(3872)X הוא הגילוי הראשון של מצב 4-קווארקי.
השם X הוא כינוי זמני, המצביע על כך שעדיין ישנן כמה שאלות לגבי תכונותיו, אשר צריכות להיבדק בניסוי. המספר 3872 הוא מסת החלקיק ביחידות MeV (כמקובל בפיזיקת חלקיקים). מסה זו גבוהה בערך פי ארבעה ממסת הפרוטון.
במרץ 2009, התגלה חלקיק מסוג מזון, הנקרא Y(4140), וייתכן שהוא טטראקווארק.
בשנת 2007 התגלו סימנים לטטראקוורק נוסף מסוג מזון, הנקרא (Z(4430, בשנת 2014, גילוי החלקיק אושר בוודאות גבוהה, במסגרת ניסוי LHCb.
ראו גם
מיון החלקיקים
הערות שוליים
קטגוריה:מזונים אקזוטיים | 2021-12-03T05:11:48 |
דגל בנגלדש | דגל בנגלדש (בבנגלית: বাংলাদেশের জাতীয় পতাকা) אומץ באופן רשמי ב-17 בינואר 1972. במהלך מלחמת הודו–פקיסטן השלישית, הידועה בבנגלדש כמלחמת השחרור, בשנת 1971, היה בשימוש דגל דומה, שבו הופיעה מפת בנגלדש מעל השמש האדומה. המפה הוסרה מאוחר יותר, כנראה כדי לשמור על עיצוב פשוט. הדגל דומה לדגל יפן, אך יש לו רקע ירוק במקום לבן. הדגל מורכב מדיסקה אדומה המייצגת את השמש האדומה העולה מעל בנגל מעל לרקע ירוק. הצבע האדום של השמש מסמל גם את הדם של אלו שנפלו למען עצמאות בנגלדש. הירוק מסמל את השפע של אדמת בנגלדש.
ראו גם
המנון בנגלדש
סמל בנגלדש
דגל פקיסטן
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בנגלדש: סמלים לאומיים
בנגלדש, דגל
בנגלדש
בנגלדש | 2024-09-08T06:49:13 |
דגל ג'מייקה | ממוזער|שמאל|200px|הדגל המוצע הראשון של ג'מייקה
דגל ג'מייקה (באנגלית: Flag of Jamaica) הוא דגלה הלאומי של ג'מייקה. הוא אומץ ב-6 באוגוסט 1962 אשר היה יום העצמאות המקורי של ג'מייקה. הדגל מכיל את הצבעים: ירוק, זהב, ושחור. השחור מסמל את הכוח והיצירתיות של העם הג'מייקני, הזהב מסמל את אור השמש ואת עושרה הטבעי של הארץ, הירוק מסמל את התקווה לעתיד והעושר החקלאי. התיאור ההרלדי של הדגל הוא: blazoned per saltire vert, sable, of the second, and of the first, a saltire Or.
דגל חיל הים הג'מייקני הוא נס לבן עם הדגל הלאומי בקנטון.
נכון ליולי 2021, דגל ג'מייקה הוא אחד משני הדגלים המדיניים היחידים בעולם שלא מכילים את אחד הצבעים כחול, אדום ולבן, בנוסף לדגל סרי לנקה.
ראו גם
קואליציית ג'מייקה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ג'מייקה: סמלים לאומיים
ג'מייקה, דגל
ג'מייקה
ג'מייקה | 2024-04-26T13:42:58 |
פנטאקווארק | פנטאקווארק הוא חלקיק תת-אטומי, שקיימים חילוקי דעות לגבי קיומו. הוא מורכב מחמישה קווארקים (בהשוואה לשלושה קווארקים בבאריונים רגילים ושניים במזונים), או ליתר דיוק ארבעה קווארקים ואנטי-קווארק אחד. מספר ניסויים הראו כי לפנטאקווארק צפויה מסת כ-1540 MeV. אף על פי שמספר ניסויים הוכיחו את קיומו, ניסויים נוספים שניסו לשחזר את התוצאה לא הצליחו למצוא אותו ולהוכיח את קיומו.
לקווארקים יש מספר באריוני של +, ולאנטיקווארקים של –, לפנטאקווארק יהיה מספר באריוני כולל של 1, וכך הוא יהיה באריון. יתר על כן, מכיוון שיש בו חמישה קווארקים במקום השלושה הרגילים שנמצאים בבריונים רגילים (כלומר 'טריקווארק'), הוא מסווג כבאריון אקזוטי. את השם פנטאקווארק טבעו קלוד ג'יגנו וצבי ליפקין בשנת 1987. עם זאת, האפשרות של חלקיקים בעלי חמישה קווארקים זוהתה כבר בשנת 1964 כאשר מארי גל-מאן הניח לראשונה את קיומם של קווארקים. אף על פי שנחזו במשך עשרות שנים, התברר שקשה להפליא לגלות פנטקווארקים, וכמה פיזיקאים החלו לחשוד שחוק טבע לא ידוע מונע את ייצורם.
קיומו הוצע על ידי מקסים פוליאקוב, דמיטרי דיאקונוב וויקטור פטרוב בשנת 1997, בעקבות עבודות קודמות שלהן היה שותף גם הפיזיקאי הישראלי צבי ליפקין.
הטענה הראשונה לגבי גילוי של פנטאקווארק תועדה ב-LEPS שביפן בשנת 2003, ומספר ניסיונות באמצע שנות ה-2000 גם דיווחו על גילויים של מצבי פנטאקווארק אחרים. אחרים לא היו מסוגלים לשכפל את התוצאות של LEPS, ואילו תגליות הפנטאקווארק האחרות לא התקבלו בגלל נתונים וניתוחים סטטיסטיים ירודים.See p. 1124 in ב-13 ביולי 2015, קבוצת LHCb ב-CERN דיווחה על תוצאות העולות בקנה אחד עם מצבי פנטאקווארק בדעיכה של באריון למדא תחתון (Λ). ב-16 במרץ 2019, קבוצת LHCb הכריזה על גילוי של פנטאקווארק חדש, שלא נצפה לפני כן. התצפיות עברו את סף ה-5 סיגמה שנדרשות כדי לטעון על גילויים של חלקיקים חדשים.
מחוץ למעבדות של פיזיקת חלקיקים, פנטאקווארקים יכולים להיות מופקים באופן טבעי על ידי סופרנובה, כחלק מהתהליך של יצירת כוכב נייטרונים. המחקר המדעי של פנטאקווארקים עשוי להציע תובנות לגבי יצירתם של כוכבים אלה, וכן לאפשר מחקר מעמיק יותר של יחסי גומלין בין החלקיקים לבין הכוח החזק.
הפנטאקווארק הראשון שנראה בניסוי, עם הסימון +Θ, מורכב על-פי הסברה, משני קווארקי למעלה, שני קווארקי למטה, ואנטיקווארק מוזר (uudd).
רקע
קווארק הוא סוג של חלקיק אלמנטרי שיש לו מסה, מטען חשמלי ומטען צבע, וכן מאפיין נוסף שנקרא טעם, המתאר איזה סוג של קווארק הוא (למעלה, למטה, מוזר, קסם, עליון או תחתון). בשל השפעה המכונה כליאת צבעים, קווארקים לעולם אינם נראים בעצמם. במקום זאת, הם יוצרים חלקיקים מרוכבים המכונים הדרונים, כך שמטעני הצבע שלהם מתבטלים. הדרונים העשויים מקווארק אחד ואנטיקווארק אחד ידועים כמזונים, ואילו אלה העשויים משלושה קווארקים ידועים כבריונים. הדרונים ה'רגילים' הללו מתועדים ומאופיינים היטב; עם זאת, בתאוריה, אין דבר שמונע מקווארקים להפוך להדרונים 'אקזוטיים' כמו טטראקווארקים עם שני קווארקים ושני אנטיקווארקים, או פנטקווארקים עם ארבעה קווארקים ואנטיקווארק אחד.
מבנה
טקסט=five circles arranged clockwise: blue circle marked "c", yellow (antiblue) circle marked "c" with an overscore, green circle marked "u", blue circle marked "d", and red circle marked "u".|ממוזער|דיאגרמה של סוג ה- של פנטאקווארק שאולי התגלה ביולי 2015, שמראה את הטעמים של כל קווארק, ושילוב צבעים אפשרי אחד.
מגוון רחב של פנטאקווארקים הוא אפשרי, כאשר שילובי קווארקים שונים מפיקים חלקיקים אחרים. כדי לזהות אילו קווארקים מרכיבים פנטאקווארק נתון, פיזיקאים משתמשים בסימון qqqq, כאשר q ו- בהתאמה, מתייחסים לכל אחד מששת הטעמים של קווארקים ואנטיקווארקים. הסימנים u, d, s, c, b ו-t מתכוונים ללמעלה (up), למטה (down), מוזר (strange), קסום (charm), תחתון (bottom) ועליון (top), בהתאמה, והסימנים , , , , ו- מתייחסים לאנטיקווארקים המתאימים. לדוגמה, פנטאקווארק שמורכב משני קווארקים למעלה, קווארק למטה אחד, קווארק קסום אחד ואנטיקווארק קסום אחד ירשם uudc.
הקווארקים מקושרים ביחד על ידי הכוח החזק, שמתנהג בצורה כזאת במטרה לבטל את מטעני הצבעים בתוך החלקיק. במזון, המשמעות של כך היא שקווארק משותף לאנטיקווארק עם מטען צבע נגדי – כחול ואנטיכחול, לדוגמה – כאשר בבאריון, לשלושת הקווארקים יש ביניהם את כל שלושת מטעני הצבעים – אדום, כחול וירוק. בפנטאקווארק, הצבעים גם צריכים להתבטל, והשילוב האפשרי היחיד הוא כשיש קווארק אחד עם צבע אחד (לדוגמה, אדום), קווארק אחד עם צבע שני (לדוגמה, ירוק), שני אנטיקווארקים עם הצבע השלישי (לדוגמה, כחול), ואנטיקווארק אחד כדי לנטרל את הצבע העודף (לדוגמה, אנטיכחול).
נכון לעכשיו, מנגנון השילוב של פנטאקווארקים לא ברור היטב. הם עשויים להיות מורכבים מחמישה קווארקים קשורים היטב זה לזה, אך ייתכן שהם קשורים באופן רופף יותר ומורכבים מבאריון של שלושה קווארקים ומזון של שני קווארקים, אשר מתקשרים באופן יחסית חלש זה עם זה באמצעות חילופי פיונים (אותו כוח שקושר את גרעין האטום) ב"מולקולת מזון-בריון".
היסטוריה
אמצע שנות ה-2000
הדרישה שנחוצה כדי לכלול אנטיקווארק פירושה שקשה לזהות בצורה ניסויית סוגים רבים של פנטאקווארק – אם טעמו של האנטיקווארק תואם את טעמו של כל קווארק אחר בחמישייה, הוא יתבטל והחלקיק יהיה דומה להדרון בן שלושה קווארקים. מסיבה זו, חיפושי פנטאקווארקים מוקדמים חיפשו חלקיקים שבהם האנטיקווארק לא בוטל. באמצע שנות ה-2000 טענו כמה ניסויים כי הם חשפו מצבי פנטאקווארק. בפרט דווח על תהודה עם מסה של 1540 MeV/c2 ב-LEPS בשנת 2003, בעל הסימון +Θ. ממצא זה חפף למצב פנטאקווארק עם מסה של 1540 MeV/c2 שנחזה בשנת 1997.
המצב המוצע מורכב משני קווארקי למעלה, שני קווארקי למטה ואנטיקווארק מוזר (uudd). בעקבות הכרזה זו, 9 מחקרים עצמאיים נוספים דיווחו על כך שראו פסגות צרות מ-nK+ ו-pK0, עם מסות שנעות בין 522 MeV/c2 ו-1555 MeV/c, כאשר כל התוצאות הן בעלות מסות יותר גדולות מ-4 σ. אף על פי שהיו חששות לגבי אמינותם של מצבים אלה, ה-PDG נתן ל-+Θ דירוג של 3 כוכבים (מתוך 4) במאמר סקירת פיזיקת החלקיקים משנת 2004. שני מצבי פנטאקווארק נוספים דווחו, אם כי עם מובהקות סטטיסטית נמוכה יותר מהשאר, ה-Φ– –, בעל מסה של 1860 MeV/c2, וה-, בעל מסה של 3099 MeV/c2. מאוחר יותר, התגלה כי שניהם היו אפקטים סטטיסטיים, מאשר תהודות אמיתיות.
10 ניסויים חיפשו אחר ה-+Θ אבל לא הצליחו למצוא אותו. שניים במיוחד (אחד מהם ב-Belle והאחר ב-CLAS) היו כמעט בעלי אותם תנאים כמו ניסויים אחרים שטענו כי זיהו אותו (DIANA ו-SAPHIR, בהתאמה). סקירת פיזיקת החלקיקים משנת 2006 סיכם כי:
סקירת פיזיקת החלקיקים משנת 2008 הרחיק לכת אפילו עוד יותר:
למרות "תוצאות האפס" הללו, התוצאות של LEPS המשיכו להראות את קיומו של מצב צר עם מסה של 1524±4 MeV/c2, עם מובהקות סטטיסטית של 5.1 σ.
תוצאות LHCb מ-2015
ממוזער|דיאגרמת פיינמן מייצגת את דעיכתו של בריאון למבה Λ אל תוך ופנטאקווארק P.
ביולי 2015, צוות LHCb ב-CERN זיהה פנטאקווארקים באפיק שמייצג את דעיכתו של באריון למבה התחתון () אל תוך מזון J/ψ, קאון () ופרוטון (p). התוצאות הראו שלפעמים, במקום שהדעיכה תקרה דרך מצבי למדא בינוניים, ה- דועך דרך מצבי פנטאקווארק בינוניים. לשני המצבים, שקרויים ו-, מובהקות סטטיסטית של 9 σ ו-12 σ, בהתאמה, ומובהקות משולבת של 15 σ – מספיק כדי לטעון גילוי פורמלי. הניתוח שלל את האפשרות שההשפעה נגרמה על ידי חלקיקים קונבנציונליים. שני מצבי הפנטקווארק נצפו דועכים ל-J/ψp, ולכן הם חייבים להיות בעלי תוכן קווארק ולנסי של שני קווארקים למעלה, קווארק למטה, קווארק קסום ואנטיקווארק קסום (uudc) מה שהופך אותם לצ'ארמוניום-פנטאקוורקים.
החיפוש אחר פנטקווארקים לא היה מטרה של ניסוי LHCb (שנועד בעיקר כדי לחקור א-סימטריית חומר-אנטי חומר) והגילוי לכאורה של פנטקווארקים תואר כ"תאונה "ו"משהו שנתקלנו בו" על ידי רכז הפיזיקה של הניסוי.
מחקרי פנטאקווארקים בניסויים אחרים
תוצאות LHCb מ-2019
יישומים
ראו גם
מיון החלקיקים
טריקווארק
חומר אקזוטי
טטראקווארק
מודל הקווארקים
הקסאקווארק
הפטאקווארק
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:האדרונים | 2022-11-01T23:47:56 |
קאון | קאונים (או מזוני-K) הם קבוצת מזונים הנושאים את המספר הקואנטי מוזרות. לפי מודל הקווארקים של פיזיקת החלקיקים, כל קאון מכיל קווארק מוזר או אנטיקווארק מוזר אחד.
קאונים טעונים
הקאונים הטעונים הם מזונים עם צירוף קווארקים של למעלה ואנטי-מוזר, במקרה של קאון חיובי, או אנטי-למעלה ומוזר, במקרה של קאון שלילי. המסה שלהם היא והם בעלי אורך חיים של כ- שניות. אורך חיים זה, שהוא גדול למדי בהשוואה לחלקיקים לא-יציבים אחרים, מעיד כי החלקיק דועך דרך הכוח החלש. עקב חולשתו של הכוח החלש, לעומת הכוח החזק, הוא מאפשר לחלקיקים הדועכים דרכו להתקיים למשכי זמן ארוכים יותר. מכיוון שאף אחד מתוצרי דעיכת הקאון אינו מכיל קווארק מוזר, דעיכה זו מפירה את שימור המוזרות ולא יכולה להתרחש דרך הכוח החזק, שהרי רק הכוח החלש מסוגל לשנות את הטעם של חלקיקים.
קאונים נייטרליים
הקאונים הנייטרליים הם חלקיקים בעלי תכונות מורכבות, המייחדות אותם לעומת שאר החלקיקים המוכרים.
קיימים שני סוגים של קאונים נייטרליים: (K-אפס-קצר) ו- (K-אפס-ארוך). שני הסוגים נושאים קווארקי ערכיות מסוג למטה ואנטי-מוזר או אנטי-למטה ומוזר. לשני החלקיקים יש מסה זהה, 497.614 מגה אלקטרונוולט, אך אורכי החיים שלהם שונים מאוד. ל-K-אפס-ארוך נדרשות כ- שניות כדי לדעוך, זמן גדול פי כ-571 מאורך החיים של K-אפס-קצר. ההבדל בין השניים הוא ש-K-אפס-קצר הוא סופרפוזיציה קוונטית סימטרית של המצבים d ו-s; לעומת זאת, K-אפס-ארוך הוא סופרפוזיציה אנטיסימטרית שלהם. תכונה קואנטית ייחודית זו מעכבת את פעולת הכוח החלש על החלקיק. כתוצאה מכך, K-אפס-ארוך הוא בעל אורך החיים הגבוה ביותר מבין כל המזונים.
היסטוריה
ג'ורג' רוצ'סטר (George Rochester) וקליפורד צ'ארלס באטלר (Clifford Charles Butler) גילו את החלקיק באוקטובר 1946, תוך תצפית על דעיכת קרניים קוסמיות בתא ערפל.
לאחר שהחלקיק נצפה לראשונה, הוא נחשב בטעות לשני חלקיקים שונים, אשר כונו מזוני טאו וטתא (τ meson, θ meson). דעיכתם נחשבה לתעלומה וכונתה "חידת τ–θ": אף שלשני החלקיקים היו מסה, אורך חיים ומספרים קואנטיים זהים, הם דעכו לשני הרכבים נפרדים של תוצרי דעיכה, שלכל אחד מהם זוגיות (parity) שונה. כאשר חלקיקים דועכים דרך הכוח החזק או האלקטרומגנטי, הזוגיות תמיד נשמרת גם אחרי הדעיכה. ב-1956, צונג-דאו לי וצ'ן-נינג יאנג הציעו את ההשערה שזוגיות אינה נשמרת בתהליכים של הכוח החלש. ב-1957, צ'ין-שיונג וו אימתה באופן ניסויי את ההשערה, במסגרת מחקר על דעיכת בטא של קובלט. על עבודתם זכו לי ויאנג בפרס נובל לפיזיקה ב-1957.
גם לאחר שהתגלתה הפרת הזוגיות, המשיכו לסבור כי הצירוף של מטען חשמלי וזוגיות, הידוע כ-charge-parity או CP, אינו יכול להיות מופר. אולם, ניסוי שערכו ג'יימס קרונין וואל פיץ' ב-1964 הראה, על בסיס דעיכת קאונים, כי גם שבירת סימטריית CP קיימת. על תגליתם זו קיבלו קרונין ופיץ' את פרס נובל לפיזיקה ב-1980.
ראו גם
קווארק מוזר
מזון (חלקיק)
שבירת סימטריית CP
מיון החלקיקים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מזונים | 2022-06-02T12:36:05 |
הפועל ירושלים (כדורסל) | ממוזער|עדי גורדון מקבל מידי נשיא המדינה עזר ויצמן את גביע המדינה בכדורסל, 18 באפריל 1996
350px|ממוזער|הנשיא ראובן ריבלין מארח את שחקני הקבוצה לאחר זכייתה באליפות המדינה בכדורסל לעונת
הפועל ירושלים היא קבוצת כדורסל ישראלית מהעיר ירושלים המשתייכת לאגודת הפועל. הקבוצה משחקת בליגת העל בכדורסל וביורוקאפ. צבעי הקבוצה הם אדום, שחור ולבן.
מאז תחילת שנות ה-90 התבססה הפועל ירושלים כאחת הקבוצות המובילות והחזקות בליגה הישראלית. הקבוצה זכתה בשתי אליפויות (, ), גביע יול"ב (), 8 גביעי מדינה ו-6 גביעי ווינר, והופיעה 9 פעמים בגמר הפלייאוף.
היסטוריה
האזכור הראשון של אגודת הספורט הפועל ירושלים הוא בכינוס הרביעי של אגודת הפועל בשנת 1935. היה זה הכינוס הראשון בו נערכו משחקי כדורסל, והקבוצה של אזור ירושלים זכתה במקום הראשון בטורניר בו השתתפו 4 קבוצות ממחוזות אזוריים שונים (ירושלים, תל אביב, יהודה ושומרון).
השנים הראשונות
קבוצת הכדורסל של אגודת הפועל ירושלים נוסדה רשמית בשנת 1943, ושיחקה בשנותיה הראשונות באולם ברחוב ההסתדרות (שם גם התקיימו אימוניה). בהיעדר ליגה רשמית מסודרת הקבוצה השתתפה בעיקר בטורנירים ומשחקי ידידות שאורגנו עבורה, כשלאחר מכן הצטרפה לליגת "הפועל", שהתקיימה לפני הקמת הליגה הלאומית בכדורסל. הקבוצה זכתה בשתי אליפויות הליגה, בעונות 1946/47 ו-1949/50.
הכוכב הראשון שגדל בקבוצה היה יהושע ויסמן שגם היה חלק מנבחרת ישראל בכדורסל – הראשונה שאורגנה בארץ ישראל (עוד לפני הקמת המדינה). ויסמן נפל במלחמת העצמאות בשנת 1948.
שחקנים בולטים נוספים טרום הקמת המדינה היו: יגאל עופר, נעמן (לוליק) קיברט, עמירם סנדרוב והאחים יודקה ויוסקה נהרי, ויחיאל כלב שנפל בקרב מחלקת הל"ה. המאמן הבולט בשנים הראשונות היה זאב לבנדל, ומנהל הקבוצה הראשון היה אפרים גילר שבנוסף לתפקידו בקבוצה היה גם שען בעל חנות ברחוב יפו בירושלים. בעת מלחמת העצמאות נפסקה פעילות האגודה זמנית.
לאחר הקמת המדינה
לאחר סיום מלחמת העצמאות עברה הקבוצה להתאמן באולם הספורט בימק"א וצירפה את השחקנים מרדכי ממרן ושמואל (סמי) ממרן במסגרת עליית יהודי מצרים כאשר שניהם היו כדורסלנים עוד בארץ מקורם. בשנות ה-50 אימן את הקבוצה אורי זמרי.
באמצע שנות ה-50 עברה הקבוצה לשחק ולהתאמן באולם בבית ההסתדרות ברחוב שטראוס, שהיה לאחד האולמות האיכותיים בתקופתו כיוון שהיה האולם המקורה הראשון בישראל. ב-1953 הוקמה ליגה לאומית נסיונית שהורכבה מ-4 קבוצות הפועל ו-4 קבוצות מכבי, אך הפועל ירושלים לא הייתה חלק מ-8 אלו ולא שיחקה עדיין בליגה מסודרת.
רק בשנת 1955 הוקמה הליגה הבכירה הרשמית הראשונה שם הפועל ירושלים לקחה חלק אך כבר בעונתה הראשונה סיימה במקום האחרון עם 22 הפסדים וניצחון אחד בלבד וירדה לליגת המשנה, משם חזרה רק בשנת 1958.
השחקן אריה (ארינקה) כהן שהיה חלק מסגל הקבוצה בשנים הראשונות בהדרגה הפך למאמן הקבוצה בשנים אלו.
הכוכבים הבולטים בסוף שנות ה-50 ועד לאמצע שנות ה-60 היו דוד קמינסקי, ומיד אחריו ישראל אמיר ברלינסקי שהובילו את הקבוצה לניצחונות מרשימים בתקופתו על קבוצות מבוססות ובכירות כמו מכבי והפועל תל אביב, הישג השיא בשנים אלו היה המקום הרביעי בליגה בעונת 1960/61.
בשנים אלו הקבוצה הייתה מרכז טבלה ומטה ובעיקר נאבקה על מקומה בליגה הראשונה.
הקבוצה הייתה נוטה להפסיד את רוב משחקי החוץ שלה בשנים אלו, עקב כך שרובן המכריע של קבוצות הליגה קיימו את המשחקים באולמות פתוחים ששחקני הקבוצה לא היו רגילים אליו, ובבית לנצח ביחד עם דחיפת הקהל.
הניצחון הראשון על מכבי תל אביב התרחש בעונת 1964/65 בתוצאה 63:60, קבוצה שנחשבה לבכירה ולחזקה ביותר בליגה לאורך השנים.
בשנת 1967 הוחלף המאמן ארינקה כהן על ידי אהרון קפלן. בין כוכבי הקבוצה בשנים אלו נמנו: ישראל אמיר ברלינסקי, יואל שטיינברג משה גור ואיציק נוימן.
בעונת 1969/1970 ירדה הפועל ירושלים חזרה לליגת המשנה כשהפסידה במשחק דרמטי להפועל בית אלפא במחזור האחרון, לאחר 9 עונות רצופות בליגה העליונה, כאשר קפלן התפטר לקראת סוף העונה ובמקומו מונה שמעון (צ'ינגה) שלח שניסה להציל אותה מירידה אך כשל. לאחר 2 עונות חזרה הפועל ללאומית בעזרתו של המאמן הישן-חדש דוד קמינסקי שחזר לקבוצה לאחר שהוביל גם את בית"ר שנה קודם לכן לליגה הבכירה. בעונת 1972/1973 בליגה הלאומית.
בשנת 1973 זכתה קבוצת הנוער במקום הראשון בגביע המדינה ברשות עדי בן ארי זיו איילון יורם חרוש אייל שר ועמירם שושני, הקבוצה הגיעה למקום השלישי בליגה – הישג השיא בשנים אלו תחת הדרכתו של המאמן הצעיר והחסר ניסיון רלף קליין. בשנה זו הגיעו לראשונה שחקנים זרים מארצות הברית לחזק את הקבוצה: לי טראס, אלן פרידמן, ג'רי פישר ומייק לין. בעונת 1973/74 זכתה הקבוצה לראשונה להשתתף בגביע קוראץ' אך השתתפותה במפעל בוטלה בעקבות מלחמת יום הכיפורים שפרצה בעונה זו.
את שנות ה-70 המאוחרות ועד אמצע שנות ה-80 בילתה הפועל ירושלים בין ליגה לאומית לליגה הארצית כשאת שורותיה מאכלסים בעיקר שחקנים ברמה נמוכה שלא הצליחו להרים את הקבוצה לזכייה בתארים או הישגים מיוחדים, תחת הדרכתם של המאמנים אריה דוידסקו, קמינסקי שחזר בפעם השלישית לקבוצה אך לא הצליח לעזור לה להתבסס בליגה ולאחר מכן אלכס שפירא. בעונת 1979/80 רשם נער בשם דורון שפע את הופעת הבכורה שלו במדי הבוגרים, שעתיד להיות אחד השחקנים הבולטים של הקבוצה. בשנת 1985 עזבה הקבוצה את האולם המיושן בבית ההסתדרות ועברה לאולם מלחה שהיווה גורם חשוב בשנים הבאות של הקבוצה והתבססותה בליגה העליונה.
התבססות בליגה הראשונה וזכייה בגביע
בשנת 1986 העפילה הקבוצה לליגה הראשונה תחת המאמן שימי ריגר, ומאז לא ירדה ליגה. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 בלטו במיוחד השחקנים דורון שפע, ארז חזן, אמיר מוטאפצ'יץ', עדי גורדון, יוברט רוברטס והמאמן יורם חרוש, אשר הובילו את הקבוצה להתבססות בחלק העליון של הליגה הראשונה. בעיות כספיות בשנת 1994 הביאו לעזיבתם של מרבית כוכבי הקבוצה, אך כניסת צוות ניהולי חדש ברשות דני קליין ואורי מנצור והגעתו של הספונסר נחום מנבר בקיץ 1995, שינו את פניה של הפועל. גורדון, שפע ונוריס קולמן חזרו לקבוצה ויצרו הרכב חזק מאוד יחד עם בילי תומפסון ופפי תורג'מן. כתוצאה מכך, זכתה הפועל ירושלים בגביע המדינה לראשונה בתולדותיה, בשנים 1996 ו-1997 לאחר ניצחונות על מכבי תל אביב בהיכל הספורט יד אליהו, תחת שרביטם של המאמנים פיני גרשון (1996) וגדי קידר (1997) ובהנהגתו של כוכב הקבוצה וסמלה עדי גורדון. הפועל ירושלים הייתה הקבוצה השנייה בישראל (אחרי מכבי תל אביב) שזכתה במשך שנתיים רצופות בגביע המדינה בכדורסל.
העשור הראשון של המאה ה-21
לקראת עונת 1998/9 הציגה ירושלים סגל חזק, שבו הורכבה חמישייתה מפפי תורג'מן, , דרק המילטון, קני ויליאמס וראדיסאב צ'ורצ'יץ', באימונו של אפי בירנבוים. הפועל ירושלים סיימה את הליגה הסדירה במקום הראשון, אך בסוף העונה נותרה ללא תואר לאחר שהפסידה בגמר הפלייאוף למכבי תל אביב, כאשר על הסדרה העיבה פרשת הפיצה. בעונות שלאחר מכן לא שחזרה ירושלים את יכולתה. בין השנים 1998 - 2002 במסגרת גביע המדינה הופיעה הפועל ירושלים ב-4 משחקי גמר גביע רצופים כולם מול מכבי תל אביב, אך בכולם היא הפסידה. ב-2001/2002 העפילה לחצי גמר גביע ספורטה.
בשנת 2001 הוגש כתב אישום כנגד העמותה לקידום כדורסל בירושלים וכנגד אברהם פלדה, דני קליין, אשר ביטון ואליהו אפרתי בפרשת הדרכון הצ'כי המזויף של שחקן הקבוצה קני ויליאמס. בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את אפרתי והרשיע את העמותה ואת פלדה, וגזר קנס של 40,000 ש"ח על העמותה, שישה חודשי עבודות שירות לתועלת הציבור וקנס של 40,000 ש"ח על פלדה ועבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 500 שעות על קליין. בעקבות ערעור המדינה, בית המשפט העליון הרשיע את קליין בעבירה של תחבולה, בלי ששינה את עונשו.
בשנת 2004, תחת שרביטו של שרון דרוקר ובהובלת דורון שפר, ויל סולומון, קלי מקארתי, טונג'י אווג'ובי ומשה מזרחי, הפועל ירושלים זכתה בגביע יול"ב אחרי שניצחה בגמר את ריאל מדריד 72:83. הייתה זו הזכייה הראשונה של קבוצה ישראלית חוץ ממכבי תל אביב בתואר אירופי בכדורסל.
בשנת 2005 נכנס בתור ספונסר לקבוצה איש העסקים הרוסי ארקדי גאידמק, שהזרים כספים רבים לקבוצה, ובעזרתם שדרגה ירושלים משמעותית את סגל השחקנים. בשנת 2005/06 סיימה הקבוצה במקום השני והגיעה לחצי גמר גביע יול"ב. ב-2007 זכתה בגביע המדינה בכדורסל בפעם השלישית, לאחר שגברה במשחק הגמר על בני השרון 103–85, בכיכובם של מאיר טפירו, מריו אוסטין ודרור חג'ג'. בשנת 2007 פוצץ משחקה של הקבוצה נגד נגד הפועל חולון, כאשר התרחש אירוע השלכת החזיז במלחה. עוד ב-2007 הפסידה הקבוצה את תואר האליפות למכבי תל אביב, במשחק שזכה לכינוי "המשחק שלא היה", לאור חשדות להטיות בשיפוט. ב-2008 זכתה ירושלים בגביע המדינה בפעם הרביעית, לאחר שגברה במשחק הגמר על מכבי תל אביב 93–89 ומחקה ברבע הרביעי פיגור בן 22 נקודות. את הגביע הניף הקפטן ארז מרקוביץ' שבחר לצרף לטקס ההענקה את המאבטח יואב גליצנשטיין שנפצע מרימון הלם אשר הושלך במשחק בית מול הפועל חולון. על אף הזכייה בגביע, הקבוצה סיימה רק במקום השישי בליגה, והגיעה לשלב השני בגביע יול"ב. הכישלון היחסי הביא להתפטרותו של המאמן דן שמיר.
לקראת עונת 2008/9 מונה גיא גודס למאמן הקבוצה. הקבוצה הפסידה למכבי חיפה בחצי גמר גביע המדינה ובחצי גמר הפיינל פור, ולא עברה את הסיבוב הראשון ביורוצ'לנג'. בעונת 2009/10 המשיך גודס לאמן את הקבוצה, ובנה סגל המונה שישה זרים, לצד הישראלים הבולטים, יובל נעימי, יוגב אוחיון, אורי קוקיה ושרון ששון. הקבוצה הודחה בשלב שמינית גמר גביע המדינה על ידי ברק נתניה, אך העפילה לשלב רבע הגמר ביורוקאפ, שם הודחה על ידי אלבה ברלין. את העונה הסדירה סיימה ירושלים במקום השני, ובהמשך העפילה לפיינל פור שם הפסידה בחצי הגמר להפועל גלבוע גליל. בתום העונה הודיע גודס שלא ימשיך באימון הקבוצה, ובמקומו מונה עודד קטש. בעונתו הראשונה קטש לא הגיע להישגים משמעותיים אך המשיך בקבוצה לעונה נוספת, עונה שגם היא לא הסתיימה בהצלחה רבה.
בעונת הודיע יו"ר הקבוצה דני קליין על מכירה של 60% ממניות הקבוצה לאיש העסקים גומא אגייאר. עם היעלמותו של אגייאר, הועברה הקבוצה לידי האפוטרופוס הכללי על מנת למצוא בעלים חדש.
עידן אורי אלון ואליפויות
שמאל|ממוזער|אריה, המשמש כקמע הקבוצה מאז 2014
ביולי 2013 נמכרו מניותיו של אגייאר ו-30% ממניות הקבוצה מעמותת הפועל ירושלים (סה"כ 90% ממניות הקבוצה) לקבוצת רכישה בראשות איש ההייטק אורי אלון, הכוללת גם את הפרסומאי אייל חומסקי מבעלי משרד אדלר חומסקי.
לקראת עונת 2015/2014 הושלמה בניית האולם החדש של הקבוצה "פיס ארנה ירושלים". כחלק מההתחדשות הכוללת של הקבוצה הושקו סמל חדש ואייקון חדש.
בעונה זו מונה דני פרנקו לאמן את הקבוצה.
הפועל ירושלים הודחה בשלב הבתים הראשון ביורוקאפ והפסידה למכבי תל אביב בגמר גביע המדינה.
הפועל ירושלים הגיעה לגמר אליפות המדינה נגד הפועל אילת, לאחר שסיימה את העונה הסדירה במקום השני וניצחה בסדרת רבע הגמר ובסדרת חצי הגמר 3–0.
הגמר נערך בשיטת שני משחקים, בית וחוץ, כאשר המשחק הראשון נערך באילת ובו ניצחה הפועל ירושלים בתוצאה 80–65. במהלך המשחק השני אילת הובילה ב-11 הפרש אך ריצה של 10–27 של הפועל ירושלים ברבע השלישי העניקה לה ניצחון 88–68 ואת תואר האליפות הראשון בו זכה המועדון ב-72 שנות קיומו.
בעונת 2016/2015 המשיך פרנקו לאמן את הקבוצה, וסגל השחקנים נשמר ברובו. הקבוצה לא הצליחה להעפיל לשלבים הגבוהים בגביע המדינה, ונכנעה 72–87 למכבי חיפה כבר בשלב שמינית הגמר. גם באירופה לא הצליחה הקבוצה לרשום הצלחה כשהעפילה אמנם לשלב הבתים השני, אך סיימה אותו עם שישה הפסדים בשישה משחקים. בליגה לעומת זאת הצליחה הקבוצה לרשום עונה מוצלחת במיוחד שכללה לא מעט הישגי שיא למועדון. את העונה הסדירה סיימה הקבוצה כשהיא במקום הראשון, כולל שלושה ניצחונות מתוך שלושה משחקים מול מכבי תל אביב. הקבוצה העפילה לפלייאוף בו שיחקה ברבע הגמר מול הפועל תל אביב אותה ניצחה 3–2 בסדרת הטוב מחמישה. בפיינל פור ששוחק בהיכל הארנה בירושלים שיחקה הקבוצה בשלב חצי הגמר מול הפועל אילת. ירושלים ניצחה 82–78 והעפילה לגמר, אך בו הפסידה למכבי ראשון לציון בתוצאה 83–77.
ב-20 ביוני 2016 מונה האיטלקי סימונה פיאניג'אני למאמן הקבוצה. בעונה זו הפסידה הפועל ירושלים בגמר הגביע למכבי תל אביב והעפילה לחצי גמר היורוקאפ בו הודחה על ידי ולנסיה. את הליגה הסדירה סיימה במקום השלישי. ברבע הגמר הפלייאוף ניצחה את עירוני נהריה 3–2 בסדרת הטוב מחמישה. בחצי הגמר ניצחה ירושלים את האלופה היוצאת מכבי ראשון לציון 93–76 והעפילה לגמר.
בגמר ניצחה הפועל ירושלים 83–76 את מכבי חיפה בהיכל מנורה מבטחים, וחגגה אליפות שנייה בתוך 3 עונות. עונת 2018/2017 הייתה חלשה יחסית, הקבוצה הודחה בשלב הראשון ביורוקאפ והגיעה לחצי גמר הפלייאוף וחצי גמר הגביע. לאחר פיטורי המאמנים פוטיוס קציקאריס ולאחריו מודי מאור, מונה למאמן הקבוצה עודד קטש. ביוני 2018 הודיע אלון על עזיבתו את הקבוצה על רקע צמיחתה של חברת ההייטק קומפאס (Compass) שבבעלותו.
לאחר עזיבתו של אלון מונו גיא הראל ואייל חומסקי לעסוק בניהול השוטף של הקבוצה. בנוסף, החליטה הקבוצה לעזוב את היורוקאפ ולעבור לליגת האלופות של פיב"א. עודד קטש המשיך לאמן את הקבוצה. בגביע ווינר הקבוצה הודחה בחצי הגמר לאחר הפסד 81–92 למכבי ראשון לציון. בגביע המדינה זכתה הקבוצה לראשונה מאז 2008 לאחר ניצחון 67–82 על מכבי ראשון לציון. בליגת האלופות של פיב"א הודחה הקבוצה ברבע הגמר על ידי טנריפה הספרדית לאחר שניצחה בארנה 73–75 אך הפסידה בספרד בתוצאה 64–81. את העונה הסדירה בליגה סיימה במקום השני, והעפילה לחצי גמר הפיינל פור בו הפסידה בהיכל מנורה מבטחים למכבי ראשון לציון בתוצאה 86–92.
עונת 2023 התחילה בצורה לא טובה עבור הקבוצה. הדחה בחצי גמר גביע וינר על ידי הפועל תל אביב 71–76. העונה הסדירה התחילה עם 4 הפסדים רצופים. ככל שהעונה התקדמה הקבוצה התחילה להתחבר, והקבוצה הגיעה לשיאה בזכייה בגביע המדינה והגעה לגמר ליגת האלופות (בו הפסידה לטלקום בון 70–77). העונה נגמרה באכזבה עם הפסד בחצי גמר הפיינל פור להפועל תל אביב. עם זאת, תוארי מאמן העונה ושחקן העונה הוענקו לירושלמים (אלכסנדר דז'יקיץ' וזאק הנקינס בהתאמה).
בסדרת רבע גמר ליגת האלופות, סדרת הטוב מ־3 מול אא"ק אתונה, הפועל ירושלים ניצחה את המשחק הראשון, אך במשחק השני (שנערך באתונה) הקהל הישראלי נתקל באלימות מצד הקהל המקומי שהטיל עליהם אבנים וזיקוקים ושרף דגלי ישראל. לאחר שהמשטרה היוונית המליצה שלא להפסיק את המשחק, הירושלמים הפסידו 78–94 והסדרה המשיכה למשחק שלישי. לאור אירועי המשחק השני, במשחק השלישי הארנה התמלאה עד אפס מקום, וכ־11 אלף אוהדים ירושלמים צפו באדומים מביסים את אא"ק 91–51 ומעפילה לחצי גמר ליגת האלופות. על אירועי המשחק השני אא"ק אתונה נענשה בקנס של 50 אלף יורו ובמשחקים ללא קהל לכל עונת 23/24 של ליגת האלופות, עונש שהומתק לסגירת 80% מהיציעים לאחר ערעור הקבוצה ל-CAS.
עידן מתן אדלסון
ב־1 ביוני 2023 נרכשה הקבוצה על ידי מתן אדלסון (בנם הצעיר של שלדון ומרים אדלסון). אדלסון רכש 90% ממניות הקבוצה תמורת כ־20 מיליון דולר, כאשר 10% שנותרו בידי העמותה הם עניין סמלי בלבד, וקבלת ההחלטות הופקדה כולה בידי אדלסון.
אדלסון, הכריז שמטרתו היא להביא לארץ את תרבות הכדורסל האמריקאי ("תרבות הממבה" לדבריו), ולהפוך את הפועל ירושלים למועדון המוביל בישראל. בזירה העולמית אדלסון אמר כי הוא שואף להפוך את הפועל ירושלים לשם דבר בינלאומי, והמטרה העיקרית היא להגיע ליורוליג אך הדרך לשם לא ברורה. מבחינה מעשית, אדלסון הכריז שהוא שואף לשדרג את כל המועדון באמצעות השקעה במחלקת הנוער, בעבודה הרפואית בקבוצה ובמתחם אימונים שלא נראה כמותו בישראל. להנהלת הקבוצה הצטרפו אלון קרמר כמנכ"ל, ושחקן העבר גל מקל כבעלים-שותף. הארכות חוזה ארוכות טווח הוענקו לרבים מסגל הקבוצה.
את עונת 2024 התחילה הקבוצה בהצלחה עם זכייה בגביע ווינר 79–71 מול מכבי תל אביב. מעט לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל עזב מאמנה, אלכסנדר דז'יקיץ' את הקבוצה, ובמקומו הגיע איליאס קנצוריס. לאחר חמישה משחקים בהם ניצחה הקבוצה תחת קנצוריס, עברה הקבוצה למגמה שלילית והפסידה ברוב משחקיה (9 מתוך 12 משחקיה האחרונים תחתיו). לאחר שהקבוצה הודחה מליגת האלופות, פוטר קנצוריס לאחר חודשיים וחצי בתפקיד, ועוזרי המאמן שי אולארצ'יק ותאודורוס ינאקופולוס מונו למלא את מקומו, כשבפועל שימש יונתן אלון, רשמית המנהל המקצועי של הקבוצה, כמאמן ראשי. תחת הנהגתו של אלון זכתה הקבוצה בגביע המדינה בכדורסל בפעם השמינית בתולדותיה ובפעם השנייה ברציפות, בגמר שהתקיים בהיכל מנורה מבטחים מול מכבי תל אביב והסתיים בתוצאה 72:85.
אצטדיונים
בשנים הראשונות
שמאל|ממוזער|250px|אוהדי הקבוצה, בעת משחק בהיכל הספורט מלחה
בראשיתה שיחקה הפועל ירושלים באולם קטן ברחוב ההסתדרות 3 במרכז העיר ירושלים שהכיל רק כמה עשרות מושבים. החל מאמצע שנות ה-50 ועד סוף שנות ה-80 שיחקה באולם "שטראוס" - אולם קטן וביתי, בעל תכולה של כ-500 מקומות, הוא היה בזמנו האולם המקורה היחיד שהיה קיים בארץ. האולם הוקם במרתפו של "בית ההסתדרות" ברחוב שטראוס הסמוך למרכז העיר ירושלים.
בסוף שנות ה-80 עברה הקבוצה לשחק בהיכל הספורט מלחה שנחנך ב-1983, בו ישנם כ-2,500 מקומות ישיבה, וכולל שלושה יציעי עמידה. לקראת משחק גמר הגביע בשנת 1996 חילק עדי גורדון אשר האוהדים רואים בו עד היום את סמל הקבוצה, חולצות של הפועל ירושלים לכל האוהדים ועליהם הסיסמה "יש בנו אהבה והיא תנצח". (משפט שנלקח מהשיר "יש בי אהבה") וזו הפכה לאחת מססמאות הקבוצה. לאוהדי הפועל יריבות קשה וארוכה עם מכבי תל אביב, אנשיה ואוהדיה, ובמיוחד עם יו"ר הקבוצה שמעון מזרחי, מאמנה בעבר פיני גרשון, ושחקן העבר גיא פניני. כמו כן ישנה יריבות פחות עוינת עם אוהדי הפועל חולון והפועל תל אביב.
עם המעבר לארנה החדשה ב-2014 התמקם הגוש המעודד ביציעים 12 ו-1 (יציע אמיר ואלעד, ע"ש אוהדי הקבוצה אמיר ואלעד הירשנזון), בסמוך לספסל של הפועל.
פיס ארנה ירושלים
באוגוסט 2005 הצהיר ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי, כי העירייה אישרה בניית היכל חדש, שזכה לכינוי 'הארנה', שיוקם סמוך לאצטדיון טדי. במחאה על הסחבת בבניית ההיכל הקימו אוהדי הקבוצה מטה מאבק הפועל למען בניית האולם. לאחר בחירת ניר ברקת לראשות העיר, קודמו תוכניות לבניית האולם, ובנייתה החלה בפועל בספטמבר 2009, כשהתוכנית הייתה להשלימה בתוך כשלוש שנים (בשנת 2012). לאחר עיכובים, הושלמה בניית האולם בספטמבר 2014.
האולם בן 11,000 המושבים נחנך במשחק מול הפועל חולון במסגרת גביע הליגה.
בשלושת משחקיה הראשונים באולם, ניצחה הקבוצה את שלוש יריבותיה הגדולות, הפועל חולון, הפועל תל אביב ומכבי תל אביב, וזכתה בגביע הליגה ("גביע ווינר").
בעונת 2014/2015 נערכו לראשונה חצאי גמר וגמר גביע המדינה בירושלים, בארנה, ובעונת 2016/2015 אירח האולם לראשונה את משחקי הפיינל פור במסגרת אליפות המדינה בכדורסל.
בעונת 2022/2023 לראשונה התמלאה הארנה באוהדים מקומיים, וכ-11 אלף אדומים צפו בירושלמים מביסים את אא"ק אתונה ועולים לחצי גמר ליגת האלופות.
אוהדים וקהילה
בריגדה מלחה
שמאל|ממוזער|250px|סמל הארגון Brigade Malcha
להפועל ירושלים אוהדים רבים ברחבי הארץ, אך הגרעין הקשה מהם מגיע מירושלים. החל משנות ה־70 וה־80 כבר אוהדיה גדשו את האולמות בהן שיחקה אך באופן לא מאורגן.
בשנת 2006 הוקם הארגון "בריגדה מלחה" (מאנגלית: "Brigade Malcha") על מנת לשפר את ארגון העידוד ביציעים ולהוסיף אביזרי עידוד וצבע. בנוסף, הארגון ארגן הסעות של אוהדי הקבוצה למשחקיה, והטסת משלחות עידוד למשחקיה במפעלים האירופיים בעזרת הקבוצה, כמו גם הארגון מתחזק את הקשר בין הקהל והנהלת הקבוצה. בהתחלה הכיר המועדון בארגון זה כארגון האוהדים הרשמי שלו. במהלך שנת 2018 התגלעה מחלוקת בין הארגון שטען שההנהלה מצלמת, מרחיקה, שוללת מנויים ותובעת אוהדים שלה על לא עוול בכפם לבין ההנהלה בראשות המנכ"ל גיא הראל שטענה כי הארגון מאפשר ומעודד שירה של שירי נאצה ואלימות כנגד אישים בכדורסל ומחוץ לו, מה שגורר עונשים ופגיעה בקבוצה. המחלוקת הידרדרה ובמרץ 2019 הודיע הארגון כי הוא מפסיק להגיע למשחקים עד אשר תיפסק הרדיפה ואף הפסיק להגיע למשך כמעט חודשיים למשחקי הקבוצה. לאחר ניסיונות גישור רבים של חלקים בקהל בין הארגון לבין ההנהלה, במאי נוסחה הצהרה שמסירה את התביעות כלפי האוהדים ומהצד השני שהארגון מתחייב להפסיק את השירים הפוגעים בקבוצה, והארגון הודיע כי הוא חוזר לעודד ביציעים. ארגון הבריגדה הוא גם ארגון האוהדים של הפועל ירושלים בכדורגל.
מעורבות בקהילה
הקבוצה יוזמת פעילויות חברתיות משותפות עם הקהילה ומבקרת במהלך השנה במחלקות ילדים בבתי חולים בשיתוף פעולה עם עמותת חיים. מדי משחק ביתי מקיימת הפועל ירושלים טקס קהילה, ובו היא מארחת ומחלקת מתנות לילדים, חולים ואנשים הזקוקים לסיוע ולתמיכה מוראלית.
במלחמת חרבות ברזל
במהלך מלחמת חרבות ברזל ציינו הקבוצה ואוהדיה את החטופים וההרוגים אוהדי הקבוצה בהזדמנויות רבות. לאורך העונה החלו אוהדי הקבוצה לקרוא מספר פעמים בכל משחק "להחזיר את כולם הביתה". כמו כן הניפו אוהדי הגוש המעודד מספר דגלי ענק שכללו בין השאר את דמויותיהם אופיר אנגל ושל הירש גולדברג-פולין, אוהדי הקבוצה שנחטפו לעזה. בחודש מרץ, עם נופלו של רס"ם מיכאל גל במלחמה, הניפו אוהדי הקבוצה דגל עם דמותו של גל. במעמד גמר גביע המדינה בשנת 2024, הניפו האוהדים דגל ענק עם דמותו של גולדברג-פולין החטוף עדיין, ולאחר הזכייה בגביע הוזמן אנגל, ששוחרר בינתיים משבי החמאס, להניף את הגביע יחד עם קפטן הקבוצה, ליוואי רנדולף. על הגביע עצמו הולבשה בטרם הונף חולצה שגם עליה דמותו של גולדברג-פולין החטוף. מיד לאחר הזכייה יצאו אנשי הקבוצה עם הגביע, והניחו אותו על קבריהם של אוהדי הקבוצה שנהרגו במלחמת חרבות ברזל, ובשנים קודמות.
בעלים, צוות מקצועי והנהלה (2024/2025)
בעלים: מתן אדלסון
בעלים שותף: גל מקל
מאמן ראשי: יונתן אלון
עוזרי מאמן: תאודורוס ינאקופולוס, שי אולארצ'יק ואלסנדרו לוטסורייר
מנכ"ל: אלון קרמר
מנהל מקצועי: דן שמיר
דובר ומנהל קבוצה: רועי כהן
מתאם כדורסל: עדי כהן סבן
מנהלי מכירות: עדו מידן דוד ושחר רגב
סגל הקבוצה בעונת
הישגים לפי עונות
להצגת טבלת ההישגים, לחצו על "הצגה" בצד שמאלעונהליגת העלגביע המדינהאירופהגביע ווינרמאמן ראשישחקנים בולטים1953–1989הישג השיא מקום 3הישג השיא חצי הגמרהקבוצה לא השתתפה במפעלים אירופאייםלא התקיים1989/1990מקום 4שמינית גמרפארוק קולאנוביץ', יורם חרושפפי תורג'מן, ארז חזן, דורון שפע, גרג קורנליוס1990/1991גביע קוראץ': סיבוב ראשוןיורם חרושפפי תורג'מן, ארז חזן, דורון שפע1991/1992מקום 5גביע קוראץ': שמינית גמרעדי גורדון, ארז חזן, דורון שפע1992/1993מקום 4חצי גמרגביע קוראץ': סיבוב שניצביקה שרף, יורם חרושעדי גורדון, ארז חזן, דורון שפע, נוריס קולמן1993/1994 מקום 3גביע קוראץ': שלב 32 האחרונותיורם חרושעדי גורדון, מיקי ברקוביץ', נוריס קולמן, דני גוט, פיני לוי1994/1995מקום 7הגביע האירופי: סיבוב שלישיגדי קידרפפי תורג'מן, בילי תומפסון, רדנקו דובראש1995/1996 מקום 2 מחזיקת הגביעפיני גרשוןעדי גורדון, דורון שפע, פפי תורג'מן, בילי תומפסון, נוריס קולמן1996/1997גביע ספורטה: רבע גמרפיני גרשון, גדי קידרעדי גורדון, מוטי דניאל, דורון שפע, בילי תומפסון, פפי תורג'מן, דן בינגנהיימר1997/1998מקום 4 רבע גמר הליגה האירופית: שלב בתיםגדי קידר, אפי בירנבוים ראדיסאב צ'ורצ'יץ', קני ויליאמס1998/1999 מקום 2 גמר גביע ספורטה: שמינית גמראפי בירנבוים ראדיסאב צ'ורצ'יץ', דרק המילטון, קני ויליאמס, פפי תורג'מן, אייץ' וולדמן1999/2000מקום 7אפי בירנבוים, צביקה שרףפפי תורג'מן, קני ויליאמס, דרק המילטון2000/2001 מקום 2יורוליג: סיבוב ראשוןצביקה שרף, יורם חרושמאיר טפירו, רוג'ר האגינס, טוני דורסי, קני ויליאמס, פפי תורג'מן2001/2002 מקום 3 גביע ספורטה: חצי גמריורם חרושמאיר טפירו, סינישה קלצ'ביץ', ברק פלג, למונט ג'ונס, דמטריוס אלכסנדר2002/2003מקום 8 רבע גמרצ'מפיונס קאפ: שלב ב'ארז אדלשטיין, גדי קידרג'רלד בראון, משה מזרחי2003/2004מקום 5 גמר אלופת גביע יול"בשרון דרוקרויל סולומון, דורון שפר, קלי מקארתי, טונג'י אווג'ובי, עידו קוז'יקרו, משה מזרחי2004/2005 שמינית גמרגביע יול"ב: שלב בתיםעידו קוז'יקרו, ג'ייסון וולס, ריקי פולדינג2005/2006 מקום 2 גמר גביע יול"ב: חצי גמרארז אדלשטייןמאיר טפירו, מריו אוסטין, הוראס ג'נקינס, רוג'ר מייסון ג'וניור2006/2007 מחזיקת הגביע גביע יול"ב: רבע גמר מקום 3דן שמירמאיר טפירו, דרור חג'ג', מריו אוסטין, טימי באוורס, טרנס מוריס2007/2008 מקום 6גביע יול"ב: שלב 32 האחרונות גמרדן שמיר, זיו ארזגיא פניני, ג'יימי ארנולד, דרור חג'ג', ארז מרקוביץ', טימי באוורס2008/2009 מקום 4 חצי גמר יורוצ'לנג': סיבוב ראשון זכייהגיא גודסיובל נעימי, טרוויס ווטסון, טימי באוורס, עומאר סניד2009/2010 מקום 3 שמינית גמר יורוקאפ: רבע גמרדיז'ון תומפסון, צ'סטר סימונס, יובל נעימי2010/2011 רבע גמר יורוקאפ: שלב 32 האחרונות גמרעודד קטשיובל נעימי, בריאן רנדל, יוגב אוחיון, ויל סולומון2011/2012מקום 5 שמינית גמר חצי גמרעודד קטש, שרון דרוקריובל נעימי, בריאן רנדל, די ג'יי סטרוברי2012/2013 מקום 4 חצי גמרשרון דרוקרמאיר טפירו, רביב לימונד, ג'וש דאנקן, אלישי כדיר2013/2014 מקום 3רבע גמריורוקאפ: רבע גמר גמרבראד גרינברגיותם הלפרין, ליאור אליהו, דרווין קיצ'ן, ג'וש דאנקן, ברייסי רייט, יניב גרין2014/2015 אלופה גמריורוקאפ: שלב ראשון זכייהדני פרנקויותם הלפרין, ליאור אליהו, טוני גפני, דונטה סמית', ברייסי רייט, בר טימור2015/2016 מקום 2 שמינית גמריורוקאפ: שלב 32 האחרונות רבע גמריותם הלפרין, ליאור אליהו, טוני גפני, דונטה סמית', אי.ג'יי. רולנד, בר טימור2016/2017 אלופה גמריורוקאפ: חצי גמר זכייהסימונה פיאניג'יאנייותם הלפרין, ליאור אליהו, ג'רום דייסון, קרטיס ג'רלס, בר טימור, טרנס קינסי2017/2018חצי גמרחצי גמריורוקאפ: שלב ראשון רבע גמרפוטיוס קציקאריס, מודי מאור, עודד קטשיותם הלפרין, ליאור אליהו, ג'רום דייסון, טרנס קינסי, רונלד רוברטס, ריצ'רד האוול, בר טימור2018/2019 מחזיקת הגביעליגת האלופות: רבע גמרחצי גמרעודד קטשג'יימס פלדיין, ג'ייקובן בראון, טיישון תומאס, תמיר בלאט2019/2020ליגת האלופות: רבע גמר זכייהג'ייקובן בראון, ג'יימס פלדיין, תמיר בלאט, טיישון תומאס, סולימאן בריימו2020/2021רבע גמרחצי גמרליגת האלופות: שלב ראשוןחצי גמרעודד קטש / דאיניוס אדומייטיס / יונתן אלוןתמיר בלאט, טיישון תומאס, סולימאן בריימוהליגה הבלקנית: שלב ראשון2021/2022חצי גמררבע גמרליגת האלופות: שלב הפליי-איןאורן עמיאל / יותם הלפריןרטין אובהסואן, ג'יילן אדמס, סולימאן בריימו2022/2023 מחזיקת הגביעליגת האלופות: גמראלכסנדר דז'יקיץ'ספידי סמית', קאדין קרינגטון, ליוואי רנדולף, זאק הנקינס2023/2024ליגת האלופות: טופ 16 זכייהאלכסנדר דז'יקיץ' / איליאס קנצוריס / יונתן אלוןספידי סמית', קאדין קרינגטון, ליוואי רנדולף, כריס ג'ונסון, ג'אקורי ויליאמס, זאק הנקינס, יובל זוסמן2024/2025יורוקאפ:רבע גמריונתן אלון
תארים
אליפות המדינה
זכייה (2): ,
סגנות (7): , , , , , ,
גביע המדינה
זכייה (8): 1995/1996, 1996/1997, 2006/2007, 2007/2008, 2018/2019, 2019/2020, 2022/2023, 2023/2024
סגנות (8): 1998/1999, 1999/2000, 2000/2001, 2001/2002, 2003/2004, 2005/2006, 2014/2015, 2016/2017
גביע הליגה
זכייה (6): 2008/2009, 2009/2010, 2014/2015, 2016/2017, 2019/2020, 2023/2024
סגנות (3): 2007/2008, 2010/2011, 2013/2014
גביע יול"ב
זכייה (1):
ליגת האלופות בכדורסל
סגנות (1):
ליגת "הפועל"
זכייה (2): 1946/47, 1949/50
שחקנים ומאמנים בולטים בעבר
שמאל|ממוזער|250px|שחקני הפועל ירושלים עולים למשחק בהיכל נוקיה, 2009
שמאל|ממוזער|250px|שחקני הפועל ירושלים במלחה לפני משחק מול מכבי תל אביב, 2006
קלעים מובילים
להלן רשימת הקלעים המובילים של הקבוצה במשחקי הליגה:
מעודכן לתחילת עונת 2023/2024
דירוג שם נקודות 1 ישראל אמיר ברלינסקי 3,135 2 דורון שפע 2,788 3 יואל שטינברג 2,490 4 איציק נוימן 1,984 5 ארז חזן 1,947 6 דוד קמינסקי 1,891 7 עדי גורדון 1,873 8 פפי תורג'מן 1,813 9 מאיר טפירו 1,771 10 ליאור אליהו 1,736 11 נוריס קולמן 1,540 12 משה תלם 1,513 13 בר טימור 1,502 14 לי טראס1,369 15יותם הלפרין 1,367
מאמנים
שםשניםהישגיםאריה כהן1954-1955אליהו עמיאל1957–1958מיכה שמבן1958–1959אריה כהן1959–1966אהרון קפלן1966–1968עמוס קופפר1968–1969שמעון שלח1969–1970רלף קליין1972–1973אריה דווידסקו1973–1976אלכס שפירא1976–1980שימי ריגר1986–1988עלייה לליגת העלפארוק קולאנוביץ'1988–1989יורם חרוש1989–1994גדי קידר1994–1995פיני גרשון1995–1996זכייה בגביע המדינהגדי קידר1996–1997זכייה בגביע המדינה, רבע גמר גביע ספורטהאפי בירנבוים1997–1999מקום ראשון בליגה הסדירה, גמר גביע המדינה וגמר פלייאוף ליגת העלצביקה שרף1999–2000עופר רון2000–2001יורם חרוש2001–2002חצי גמר גביע ספורטהגדי קידר2002–2003שרון דרוקר2003–2005זכייה בגביע יול"בארז אדלשטיין2005–2006חצי גמר גביע יול"ב, גמר גביע המדינה וגמר פלייאוף ליגת העלדן שמיר2006–2008שתי זכיות רצופות בגביע המדינה, גמר פיינל פור ליגת העל, רבע גמר גביע יול"בזיו ארז2008גיא גודס2008–2010רבע גמר יורוקאפ, 2 זכיות רצופות בגביע ווינרעודד קטש2010–2011שרון דרוקר2011–2013בראד גרינברג2013–2014חצי גמר פלייאוף, רבע גמר יורוקאפדני פרנקו2014–2016אליפות, מקום ראשון בליגה הסדירה, גביע ווינר וגמר גביע המדינהסימונה פיאניג'יאני2016–2017אליפות, חצי גמר יורוקאפ, גביע ווינר וגמר גביע המדינהפוטיוס קציקאריס2017מודי מאור2017–2018עודד קטש2018–2021חצי גמר פלייאוף, גביע ווינר, 2 זכיות רצופות בגביע המדינהדאיניוס אדומייטיס2021יונתן אלון2021אורן עמיאל2021יותם הלפרין2021–2022חצי גמר פלייאוף, מקום ראשון בליגה הסדירהאלכסנדר דז'יקיץ'2022–2024זכייה בגביע המדינה וגביע ווינר, גמר ליגת האלופות בכדורסל, חצי גמר פלייאוףאיליאס קנצוריס2024יונתן אלון2024–זכייה בגביע המדינה
גלריית סמלי הקבוצה:
קישורים חיצוניים
דף הקבוצה באתר מנהלת ליגת העל בכדורסל
היסטוריית המועדון באתר הרשמי של הפועל ירושלים
הערות שוליים
*
ירושלים
ירושלים | 2024-10-15T11:03:40 |
פרמיון | פרמיון (בכתיב לטיני: Fermion, על שם אנריקו פרמי) הוא חלקיק שהספין שלו אינו שלם אלא "חצי שלם" - 1/2 או 3/2 או 5/2 וכן הלאה, וזאת בניגוד לבוזונים, להם יש ספין שלם. חלקיקים אלו עשויים להיות חלקיקים אלמנטריים או מורכבים מתת-חלקיקים אחרים. הפרמיונים קרויים על שם הפיזיקאי אנריקו פרמי.
בניגוד לבוזונים, שני פרמיונים אינם יכולים להימצא באותו מצב קוונטי. זהו עקרון האיסור של פאולי, הנובע ממשפט סטטיסטיקת הספין. לדוגמה, שני אלקטרונים הנמצאים באותו אורביטל (אטומי או מולקולרי) חייבים להיות בעלי ספין הפוך.
באופן פורמלי, הסיבה שפרמיונים מקיימים את עקרון האיסור של פאולי היא שהמצב הקוונטי של פרמיונים הוא אנטי-סימטרי. מכך גם נובע, שפרמיונים מקיימים את סטטיסטיקת פרמי-דיראק.
החלקיקים היסודיים המרכיבים את החומר הם פרמיונים המתחלקים לשתי קבוצות: קווארקים (היוצרים פרוטונים ונייטרונים) ולפטונים (כמו אלקטרונים). עקרון האיסור של פאולי לגבי פרמיונים אחראי ליציבות הקונפיגורציות האלקטרוניות באטום, ומאפשר את קיומם של מבנים כימיים. זאת כיוון שאף על פי שכל האלקטרונים באטום נמשכים לגרעין, הם נשארים בקונפיגורציות שונות, כך שלא יהיו שני אלקטרונים באותו מצב פיזיקלי, בהתאם לעקרון האיסור.
לחלקיקים בעלי ספין S יש סימטריית סיבוב של רדיאנים. לדוגמה, כדי לסובב חלקיק בעל ספין 1/2 עד שיחזור למצבו התחילי, יש לסובבו בזווית של רדיאנים, כלומר שני סיבובים.
חלקיקים המורכבים ממספר זוגי של פרמיונים מתנהגים כבוזונים (לדוגמה, מזונים), וכאלה המורכבים ממספר אי-זוגי של פרמיונים מתנהגים כפרמיונים (כמו באריונים, למשל הפרוטון והנייטרון).
דוגמאות לפרמיונים:
אלקטרון
קווארק
פרוטון
נייטרון
נייטרינו
פרמיונים במודל הסטנדרטי
לפטונים
אלקטרון
מיואון
טאון
נייטרינו - משלושה סוגים: אלקטרוני, מיואוני וטאוני.
קווארקים
קווארקים משישה סוגים:
מעלה
מטה
מוזר
קסום
עליון
תחתון
כמו כן, לכל פרמיון יש את אנטי-החלקיק התואם. אנטי-אלקטרון קרוי גם פוזיטרון.
ראו גם
בוזון
חלקיק אלמנטרי
המודל הסטנדרטי
מיון החלקיקים
תורת השדות הקוונטית
גז פרמי
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:מכניקת הקוונטים
קטגוריה:חלקיקים אלמנטריים | 2023-06-02T19:01:39 |
WinRAR | WinRAR היא תוכנה שיתופית ליצירת ולניהול קבצים דחוסים בפורמט שאינו מאבד מידע, ואחת התוכנות הבודדות המאפשרות יצירת קבצים בפורמט RAR, שכן שיטת הדחיסה של פורמט זה, שייכת ברישיון לכותב התוכנה, יבגני רושאל. הקבצים שהיא יוצרת מקבלים כברירת מחדל את הסיומת RAR.
WinRAR נחשב לאחת מהתוכנות המובילות ליצירת קובצי ארכיון, ותומך באופן מלא בקובצי RAR ו-ZIP, ובפריסה של קובצי 7z, , ARJ, BZ2, CAB, GZ, ISO, JAR, LZH, TAR, UUE ו-Z. כמו כן, מאפשר דחיסה, כרכים והצפנה, כולל מודולים הנפרסים עצמאית ומכיל אפשרויות גיבוי. התוכנה מתורגמת ליותר מ-40 שפות.
בפברואר 2019, חברת צ'ק פוינט דיווחה על חולשה קריטית ב-WinRAR שניצולה מאפשר הרצת קוד מרוחק. החולשה קיימת בספרייה בשם unacev2.dll המשמשת את WinRAR לחילוץ קבצים מפורמט . בעקבות הדיווח, התמיכה בפורמט ACE הוסרה מ-WinRAR החל מגרסה 5.7.
גיבוי
התוכנה כמו תוכנות דחיסה דומות, יכולה לשמש כתכונת גיבוי. הקובץ הדחוס משמש כקובץ ארכיב, ויכול להכיל מספר רב של קבצים מספריות שונות, ובהם פרטים שונים עליהם, (יחס הדחיסה, סוג הקובץ, תאריך שינוי אחרון, המיקום המקורי של הקבצים וכו'). התוכנה גם מאפשרת יכולות גיבוי מתקדמות כגון הוספה של קבצים שה-Attribute של ה-Archive שלהם דלוק, כיבוי ה-Attribute של Archive לאחר הכיווץ, שמירת גרסה קודמת, הגבלות זמן על הוספת קבצים (תכונה המאפשרת להוסיף לארכיב רק קבצים ששונו או התעדכנו מאז יצירת הארכיב).
קובץ SFX
תוכנת WinRAR מאפשרת יצירת קובץ לפריסה עצמאית (נקרא SFX, קיצור ל-Self Extracted). קובץ זה הוא בעל סיומת EXE. בניגוד לתוכנות דחיסה אחרות המאפשרות יצירת קובץ לפריסה עצמית ותו לא, WinRAR מאפשרת ליצור קובץ פריסה עצמאית המתנהג כהתקנה של תוכנה ואידיאלי להתקנות מהירות.
בין האופציות הקיימות בו, חלונית הודעה וחלונית רישיון במהלך הפריסה, שליטה על הכותר, הלוגו והאייקון של ותוכנית ההתקנה, אפשרויות להפעיל קובץ לפני/אחרי הפריסה, יצירת קיצורי דרך לאזורים שונים בתכונת חלונות, כמו שולחן העבודה וספריית התכנות ואתחול, מחיקת קבצים שונים במהלך ההתקנה, מוד התקנה שקט, דריסת קבצים קיימים ללא הודעה ועוד.
תכונות נוספות
תכונות נוספות שקיימות הן:
הצפנה - האפשרויות להצפין קובץ או לנעול אותו באמצעות סיסמה.
ביצועי חומרה - בחינת ביצועי חומרה של מהירות הדחיסה.
מועדפים - מנגנון מועדפים פנימי של התוכנה.
הערה - אפשרות להכנסת הערות בקבצים הדחוסים.
הגדרות - יצוא ויבוא הגדרת התוכנה. יעיל להעביר בין מחשבים שונים.
לוח העתקה - העתקת והדבקת קובץ אל לוח ההעתקה.
איתור קבצים - בחירת קבוצת קבצים בארכיב, וחיפוש קובץ בתוך הארכיב.
התוכנה כמו תכונות דחיסה אחרות, מוסיפה בסייר החלונות בסימון קובץ תפריטי עכבר ימני קיצורי דרך לדחיסה ופריסה מהירים של הקובץ הנוכחי.
תוכנות נוספות התומכות בפורמט RAR
אף על פי ש־WinRAR המציאה את פורמט הדחיסה RAR, היא אינה התוכנה היחידה התומכת בפורמט זה, וישנן תוכנות חופשיות כגון UnRarX למערכת ההפעלה OSX על המקינטוש ו-7-Zip לחלונות התומכות גם הן בפורמט RAR.
ראו גם
File Roller
דחיסת נתונים
7-Zip
WinZip
WinAce
קישורים חיצוניים
מדריך לשימוש בתוכנה
אתר הבית של התוכנה, ממנו ניתן להוריד גם עותק לניסיון
הערות שוליים
קטגוריה:תוכנות דחיסת נתונים
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1995 | 2024-04-08T22:53:24 |
מטען חשמלי | ממוזער|סמל של מטען חשמלי חיובי|180x180px
ממוזער|סמל של מטען חשמלי שלילי|180x180px
מִטְעָן חשמלי הוא תכונה פיזיקלית של חומר, הגורמת לאינטראקציה אלקטרומגנטית עם מטענים אחרים או עם מקורות יוצרי שדה.
המטען החשמלי הוא גודל פיזיקלי סקלרי היכול לקבל ערכים חיוביים או שליליים.
האינטראקציה האלקטרומגנטית הפשוטה ביותר מנוסחת על ידי חוק קולון, לפיו שני גופים טעונים חשמלית ידחו זה את זה אם סימני המטען שווים, וימשכו זה את זה אם סימני המטען הפוכים. הכוח האלקטרומגנטי הוא אחד מארבעת הכוחות היסודיים של הטבע, והוא אחראי גם לכוח המגנטי הנוצר על ידי זרם חשמלי, וכן לרוב תופעות הטבע המופיעות בחיי היום-יום. מקובל לייחס למטענים שדה אלקטרומגנטי הנוצר על ידם, המתאר את הכוחות שהם מפעילים על מטענים אחרים במרחב.
המטען החשמלי הוא אחד המספרים הקוונטיים המאפיינים חלקיקים אלמנטריים. מבין החלקיקים הנפוצים בטבע, הנייטרון הוא נייטרלי מבחינה חשמלית, כלומר הוא אינו נושא מטען חשמלי (או: מטענו החשמלי הוא 0), ואילו האלקטרון והפרוטון נושאים מטען בגודל זהה זה לזה אך בסימנים הפוכים. סימנו של מטען האלקטרון מוגדר כשלילי, ולפיכך מטען הפרוטון מסומן כחיובי. גודל מטען האלקטרון והפרוטון מסומן באמצעות האות , ומכונה "מטען אלמנטרי". הפרוטון (ושאר ההאדרונים) מורכבים מקווארקים שלהם מטען של או . מלבד החלקיקים שהוזכרו, ישנם חלקיקים טעונים נוספים, כמו האנטי חלקיקים של חלקיקים אלו שהם בעלי מטענים מנוגדים להם.
מידת המטען של מערכת המורכבת מחלקיקים רבים היא סכום המטענים של כל החלקיקים. לפיכך, באופן פורמלי המטען של כל מערכת הוא כפולה של המטען האלמנטרי , כפי שתואר והודגם לראשונה על ידי רוברט מיליקן בניסוי טיפת השמן שלו. אולם כיוון שלרוב המידות הנמדדות הן מסדרי גודל עצומים לעומת המטען האלמנטרי, ניתן להתייחס באופן אפקטיבי למטען החשמלי כאל גודל רציף.
בדרך כלל מסומן המטען החשמלי האגור במערכת כלשהי באות . יחידת המדידה של המטען החשמלי במערכת היחידות הבינלאומית (מערכת SI) היא קולון, אשר מייצגת בערך 6.24ּ1018 פעמים המטען האלמנטרי . הקולון מוגדר ככמות המטען העוברת דרך חתך כלשהו במוליך במשך שנייה אחת, כאשר עוצמת הזרם היא אמפר אחד. ניתן למדוד מטען חשמלי באופן ישיר באמצעות אלקטרומטר.
היסטוריה
המטען החשמלי התגלה בידי היוונים הקדמונים אשר גילו כי שפשוף פרווה על משטחים שונים, כמו ענבר למשל, יוצר חוסר איזון של מטען חשמלי. הם גילו גם שענבר טעון משך אליו עצמים קלים כמו שיער. היוונים שמו לב שאם הם שפשפו את הענבר לאורך זמן, הם אפילו הצליחו להוציא ניצוץ ממנו. המילה אלקטרון נובעת מהמילה היוונית ηλεκτρον שפירושה - ענבר, המילה חשמל לקוחה מספר יחזקאל, שם היא מופיעה בהקשר אחר לגמרי ותרגום השבעים מתרגם אותה למילה "אלקטרון".
במאה ה-18, חקר החשמל תפס תאוצה. אחד מהחוקרים החשובים בתחום היה בנג'מין פרנקלין, אשר סבר כי החשמל הוא סוג של נוזל אשר נמצא בכל החומרים הקיימים. הוא הניח ששפשוף משטחים מבדדים זה בזה גרם לנוזל זה לשנות מקום, ושזרם הנוזל הזה הוא שיוצר את הזרם החשמלי. הוא גם הניח שכאשר חומר מכיל מעט מדי מה"נוזל" הזה הוא היה טעון "שלילית", וכאשר היה לו עודף, הוא היה טעון "חיובית". הוא קבע שרירותית (או מסיבה שלא ידועה) שהמטען המתקבל על ידי שפשוף מקל זכוכית עם משי הוא מטען "חיובי" ואילו מטען המתקבל משפשוף מקל ענבר עם פרווה הוא מטען "שלילי".
כיום ידוע כי הדגם של פרנקלין היה קרוב למציאות, אך פשוט מדי. האטומים מורכבים למעשה משני סוגים של חלקיקים טעונים: הפרוטונים - בעל מטען חיובי, והאלקטרונים - בעלי מטען שלילי. זרם חשמלי במוליך (לשם הפשטה - חד־ממדי) נוצר אך ורק כתוצאה מאלקטרונים הנעים בכיוון מסוים (ואז יימדד בכיוון זה זרם שלילי, או זרם חיובי בכיוון ההפוך). הפרוטונים, המצויים בגרעין האטום, אינם נעים כדי ליצור "זרם חיובי". במודלים מתקדמים של מצב מוצק, כמו במוליכים למחצה, מניחים את קיומם של "חורים", המייצגים חוסר באלקטרון (באופן דומה לבועות המייצגות חוסר בנוזל) בנוסף לאלקטרונים, ולהם מיוחס מטען חשמלי חיובי (הפוך למטען האלקטרון), היוצר זרם חשמלי חיובי בכיוון התקדמותו. ניתן להסתכל על המוליך החשמלי כעל מבחנה מלאה בנוזל (המייצג אלקטרונים) המעלה בועות: בועות העולות מעלה מייצגות למעשה נוזל המתקדם מטה, והתנועה אנלוגית למעשה לגרעיני אטום ה"מושכים" אלקטרונים משכניהם, וכך נוצר הזרם החיובי בכיוון ההפוך.
כדי להפחית את מורכבות המודל, עובדי חשמל עדיין משתמשים בהנחות של פרנקלין ומתייחסים לזרם חשמלי (ידוע כ"זרם שגרתי") כזרם של חלקיקים חיוביים בלבד. הזרם השגרתי מפשט את המושגים ומקל על החישובים, אולם הוא מתעלם מכך שיש כמה סוגים של מוליכים (אלקטרוליטים, מוליכים למחצה ופלזמה), וכן מהעובדה שזרם יכול לנוע בכיוונים מנוגדים של חלקיקים שונים. כיוון הזרימה של הזרם השגרתי משווה במהופך אל תנועת האלקטרון המעשית אשר מתרחשת בזרמים חשמליים במתכות, המוליך הטבעי של חשמל, דבר אשר מהווה מקור לבלבול למתחילים באלקטרוניקה.
תכונות
פרט לתכונות הקשורות לאלקטרומגנטיות, המטען החשמלי הוא אינווריאנטי בתורת היחסות. כלומר מטענו של חלקיק לא משתנה בלי שום קשר למהירות בה הוא נע. תכונה זו הוכחה במספר ניסויים. לדוגמה, נמצא שמטענו של גרעין הליום (שני פרוטונים ושני נייטרונים המחוברים יחדיו) אשר נע במהירות עצומה, שווה למטענם של שני גרעיני דאוטריום (איזוטופ של מימן המכיל פרוטון ונייטרון) אשר נעים במהירויות נמוכות משמעותית ממהירות האור.
באלקטרודינמיקה קוונטית, המטען הוא מספר קוונטי אינווריאנטי המתאר את החלקיק. לעומת זאת, האינטראקציה של החלקיק עם השדה האלקטרומגנטי כן תלויה בסקלת האנרגיה שבה מסתכלים על האינטראקציה, זאת עקב הקיטוב של הריק. בתורה זו (ובכל תורת כיול) את האינטראקציה של חלקיק בעל מטען בסקלה ניתן לרשום כ- כאשר משותף לכל החלקיקים.
מטען יסודי
מטען יסודי או מטען אלמנטרי (מסומן כ-e) הוא המטען החשמלי שנושא פרוטון יחיד, או הערך הנגדי של המטען שנושא אלקטרון יחיד.
זהו קבוע פיזיקלי יסודי ויחידה למטען חשמלי במערכת של יחידות אטומיות.
ערכו הוא: קולון או ביחידות cgs.
מאז שנמדד לראשונה על ידי רוברט מיליקן בניסוי המפורסם שלו בשנת 1909, המטען היסודי נחשב לבלתי ניתן לחלוקה. כאמור, הקווארקים, אשר קיומם הונח בשנות ה-60 של המאה ה-20, נחשבים לחלקיקים שמטענם הוא שליש או שני שלישים מהמטען היסודי, אולם הם נצפו רק בחלקיקים עם מטען ביחידות שלמות של המטען היסודי ומעולם לא התגלו באופן חופשי.
שימור מטען
המטען החשמלי הכולל של מערכת מבודדת נותר קבוע, ללא תלות בשינויים המתרחשים בתוך המערכת. חוק שימור זה מתקיים בכל התהליכים הידועים בפיזיקה או כימיה, וניתן לגזור אותו (בצורתו המקומית) משדה כיול של פונקציית הגל. שימור המטען מביא למשוואת הרצף למטען-זרם. באופן כללי, השינוי נטו בצפיפות המטען בתוך נפח האינטגרציה שווה לאינטגרל המשטחי של צפיפות הזרם על המשטח , הוא הזרם החשמלי :
על כן, שימור המטען החשמלי, כפי שמבוטא על ידי משוואת הרצף, נותן את התוצאה:
כאן הוא הזרם היוצא נטו דרך משטח סגור, ו- הוא המטען החשמלי הכלוא בנפח המוגדר על ידי המשטח.
ראו גם
צפיפות מטען
חשמל סטטי
קישורים חיצוניים
'Fractional charge carriers discovered' - מאמר באתר physicsworld משנת 1997
Electromagnetism - Electrostatic Force - סרטון הסבר על אלקטרוסטטיקה והכוחות הפועלים בין מטענים חשמליים
קטגוריה:גדלים פיזיקליים
קטגוריה:גדלים חשמליים
קטגוריה:אלקטרומגנטיות | 2024-09-01T02:25:23 |
ניסוי מיליקן | שמאל|ממוזער|400px|סכמה של הניסוי
ניסוי מיליקן או ניסוי טיפת השמן הוא ניסוי פורץ דרך בפיזיקה, שערך רוברט מיליקן בשנת 1909, כדי לכמת את המטען החשמלי של אלקטרון יחיד.
מערכת הניסוי
לצורך הניסוי בנה מיליקן מערכת אשר פלטה מתוך נחיר קטן טיפות שמן זעירות בגודל אחיד. מקצת הטיפות נטענו במטען חשמלי כתוצאה מהחיכוך שנוצר בעת פליטתן מהנחיר. טיפות השמן חדרו דרך חריץ קטן למרווח בין שתי אלקטרודות, שבו שרר שדה חשמלי אחיד.
הניסוי התבסס על יצירת איזון עדין בין כוח הכבידה והכוח החשמלי, אשר פעלו על טיפות השמן הטעונות במטען חשמלי באופן אשר יגרום להן לנוע במהירות קבועה, ללא תאוצה. מסתן של טיפות השמן הייתה ידועה על בסיס גודלן וצפיפותן והופעל עליהן שדה חשמלי בעוצמה ידועה גם כן, כך שניתן היה לחשב על בסיס נתונים אלו את מטענה של הטיפה בדיוק רב. הניסוי חשף כי המטען הנמדד היה תמיד כפולה של מספר קבוע ומכך הסיק מיליקן כי מספר זה הוא מטענו של אלקטרון בודד, שהוערך בניסוי כ- קולון, דיוק של אחוז לעומת ההערכה כיום - קולון (יחידת SI למטען חשמלי).
הניסוי היה בעל השפעה מכרעת על התפתחות מכניקת הקוונטים ופיזיקת החלקיקים. בשנת 1923 זכה מיליקן בפרס נובל לפיזיקה בעבור ניסוי זה.
קישורים חיצוניים
מיליקן
קטגוריה:אלקטרומגנטיות
קטגוריה:מכניקת הקוונטים | 2020-10-08T12:42:35 |
אנתוני פארקר | אנתוני מייקל פארקר (באנגלית: Anthony Michael Parker; נולד ב-19 ביוני 1975) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בעמדות הקלע והסמול פורוורד, וכיום משמש כג'נרל מנג'ר של קבוצת ה-NBA אורלנדו מג'יק.
פארקר, המתנשא לגובה של 1.98 מטר, מוכר בישראל בעיקר בזכות שנותיו כשחקן בקבוצת מכבי תל אביב, אותה הוביל לשלוש זכיות באליפות אירופה. נחשב לאחד מהשחקנים הטובים באירופה בכל הזמנים ומהזרים הבולטים בהיסטוריה של הליגה הישראלית.
קריירה
תחילת דרכו
פארקר, יליד נייפרוויל, אילינוי, עשה את צעדיו הראשונים בענף הכדורסל במדי מכללת בראדלי, בה שיחק 112 משחקים, במהלכם רשם ממוצעים מרשימים של 15.0 נקודות, 5.7 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים. ההצלחה היחסית שלה זכה בקולג', הביאה את קבוצת ה-NBA, ניו ג'רזי נטס, לבחור אותו במקום ה-21 בדראפט של שנת 1997. פארקר הועבר מיד לקבוצת NBA אחרת, פילדלפיה 76', שבה שיחק 39 משחקים בלבד מבלי להותיר חותם מיוחד עקב היותו מחליף לאלן אייברסון. באוגוסט 1999 עבר לקבוצת אורלנדו מג'יק, שבה שיחק כ-16 משחקים עם ממוצעים של 3.6 נקודות ו-1.7 ריבאונדים למשחק, ובהמשך העונה עבר לשחק בליגת הכדורסל CBA, שבה שיחק ביחד עם מייסאו באסטון בקבוצת קוואד סיטי ת'אנדר. בקוואד סיטי שיחק 26 משחקים והשיג ממוצע של 30 דקות וכ-12 נקודות למשחק. חוסר ההצלחה של פארקר בליגת ה-NBA גרם לו לשקול הצעות ממקומות אחרים, כולל מאירופה, שבמהלך השנים הפכה למוקד משיכה רציני לכדורסלנים אמריקאים שלא מוצאים את מקומם ב-NBA.
מעברו לאירופה
בעונת 2000/2001 עבר פארקר לשחק במכבי תל אביב, קבוצתו הראשונה מחוץ לארצות הברית. פארקר הפך בהדרגה לשחקן מרכזי בקבוצה, שאומנה על ידי פיני גרשון ודייוויד בלאט, וביחד עם שחקנים אחרים כאריאל מקדונלד, נייט האפמן וטל בורשטיין, סייע לקבוצה לזכות בשלושה תארים באותה עונה: אליפות ה"סופרוליג" (באותה עונה הוקמו באירופה שתי ליגות נפרדות, ה"סופרוליג" בראשות ארגון פיב"א וה"יורוליג" בראשות ארגון יול"ב, עקב סכסוך שפרץ בין הארגונים ומחלוקות כספיות), אליפות ישראל וגביע המדינה. פארקר המשיך במכבי תל אביב בעונת 2001/2002 ועזר לקבוצה לזכות בשני התארים המקומיים ולהעפיל לפיינל פור של היורוליג, ליגת הכדורסל האירופית המאוחדת, שנערך בבולוניה, איטליה שם הפסידה מכבי תל אביב בחצי הגמר לפנאתינייקוס.
בתחילת עונת 2002/2003 החליט פארקר לקחת הפסקה ממשחק הכדורסל עקב הולדת בנו הראשון, ואת המחצית הראשונה של עונה זו בילה בביתו שבארצות הברית. בינואר 2003 הצטרף לקבוצה האיטלקית, וירטוס רומא, והיווה גורם מרכזי בהעפלת הקבוצה לחצי גמר הפלייאוף של הליגה האיטלקית, מה שהקנה לה מקום ביורוליג בעונה שלאחר מכן.
ימין|ממוזער|200px|פארקר זורק עונשין במדי מכבי תל אביב
בעונת 2003/2004 חזר לשחק במכבי תל אביב. פארקר הוביל את הקבוצה לזכייה בגביע היורוליג מול קהל ביתי בפיינל פור שנערך בהיכל הספורט יד אליהו, לאחר ניצחון בגמר על סקיפר בולוניה האיטלקית בתוצאה 118-74, במשחק ששבר שיאים בינלאומיים רבים. פארקר נבחר ל-MVP של פיינל פור היורוליג, ובנוסף סייע למכבי לזכות פעם נוספת באליפות ישראל ובגביע המדינה, ונבחר כשחקן המצטיין של הליגה הישראלית לאותה עונה.
גם בעונת 2004/2005 הוביל פארקר את מכבי תל אביב לצדו של שארונאס יאסיקביצ'יוס לשלושה תארים (גביע המדינה, אליפות וגביע היורוליג). כמו כן זכה בתואר ה-MVP של היורוליג ונבחר לחמישיית העונה ביורוליג יחד עם ניקולה וויצ'יץ' ושאראס. הממוצעים שלו ביורוליג היו 17.9 נקודות, 5.3 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים למשחק. אחוזי הקליעה: 56.6% ל-2 נק', 48.7% ל-3 נק' ו-86% לעונשין. דירוג היורוליג הכללי שלו היה 25.3 נקודות.
בעונת 2005/2006, פארקר המשיך להוביל את הקבוצה וזכה שוב בתואר ה-MVP של היורוליג למרות שמכבי תל אביב עצמה לא הצליחה לזכות שוב בתואר, אחרי הפסד בגמר היורוליג 73:69 לצסק"א מוסקבה.
ממוזער|210px|פארקר במדי טורונטו ראפטורס
בסך הכל קלע פארקר 1804 נקודות במדי מכבי תל אביב במשחקיה באירופה והוא נמצא במקום ה-6 בטבלת קלעי הקבוצה המובילים בגביעי אירופה בכל הזמנים.
החזרה לליגת ה-NBA
ב-13 ביולי 2006 חתם פארקר בקבוצת טורונטו ראפטורס המשחקת בליגת ה-NBA.
פארקר עבר לטורונטו זמן מה לאחר סל ניצחון במשחקה של מכבי מול טורונטו שהותיר רושם על הקבוצה וגרם לה להתעניין בו ובסופו של דבר להביאו לקבוצה.
הסכום אותו הרוויח פארקר בראפטורס מוערך בכ-12.5 מיליון דולרים למשך 3 עונות, אשר מתוכם נאלץ לשלם כמיליון דולר פיצויים למכבי תל אביב בנוסף לחצי מיליון הדולרים ששילמו הראפטורס למכבי בשל שחרור שחקן תחת חוזה.
בעונת , שותף פארקר ב-73 משחקים בעונה הסדירה ופתח בכולם בחמישייה. את העונה הסדירה סיים עם ממוצעים נאים של 12.4 נקודות, 3.9 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים למשחק. בפלייאוף שיחק את כל 6 המשחקים של הראפטורס, פתח בחמישייה בכולם וסיים עם ממוצעים של 15.2 נקודות, 5.3 ריבאונדים, 1.0 אסיסטים למשחק.
קבוצתו של פארקר, טורונטו ראפטורס, סיימה את העונה הסדירה במקום השלישי במזרח (אם כי לפי יחס הפסדים ניצחונות היא הייתה חמישית בלבד אך עקב סיומה במקום הראשון בבית שלה היא הוגדרה כ"ראש בית"), באופן מפתיע, ופארקר נחשב לאחד מארבעת השחקנים הבולטים בקבוצה, יחד עם כריס בוש, חוסה קלדרון וטי.ג'יי פורד.
ב-13 ביולי 2009 חתם פארקר על חוזה בן כ-6 מיליון דולרים לשנתיים בקבוצת קליבלנד קאבלירס, ושיתף פעולה עם לברון ג'יימס ושאקיל אוניל.
בעונתו האחרונה ככדורסלן, עונת , שיתף פעולה עם הישראלי הראשון ב-NBA, עומרי כספי, שעבר בתחילת עונה זו בטרייד מהסקרמנטו קינגס לקליבלנד. בשתי הקבוצות שבהן שיחק, בטורונטו ובקליבלנד, בחר להופיע עם גופייה מספר 18 משום שמספר זה מסמל בגימטריה את המילה "חי".
הפרישה ממשחק פעיל ואחריה
ב-28 ביוני 2012 הודיע פארקר על פרישה מהכדורסל. ב-19 באוגוסט 2012 פורסם כי מונה לתפקיד סקאוט (מגלה כישרונות) של קבוצת אורלנדו מג'יק.
ב-4 באוקטובר 2016 קיימה מכבי תל אביב טקס הוקרה לכבודו לפני משחק הכנה מול דרושפאקה. באותו ערב נכנס פארקר להיכל התהילה של המועדון.
ב-2017 מונה פארקר לג'נרל מנג'ר של קבוצת הפיתוח של אורלנדו מג'יק, לייקלנד מג'יק. ב-2021 שב לאורלנדו מג'יק ומונה לעוזר הג'נרל מנג'ר שלה, וביולי 2023 קודם לתפקיד הג'נרל מנג'ר.
סטטיסטיקות קריירה
בעונה הסדירה של ה-NBA
עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהשלוש אחוזים מהעונשין ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות פילדלפיה 37 0 5.3 0.397 0.321 0.650 0.7 0.5 0.3 0.1 1.9 פילדלפיה 2 0 1.5 1.000 0.000 0.000 0.0 0.0 0.0 0.0 1.0 אורלנדו 16 0 11.6 0.421 0.071 0.727 1.7 0.6 0.5 0.2 3.6 טורונטו 73 73 33.4 0.477 0.441 0.835 3.9 2.1 1.0 0.2 12.4 טורונטו 82 82 32.1 0.476 0.438 0.816 4.1 2.2 1.0 0.2 12.5 טורונטו 80 71 33.0 0.426 0.390 0.834 4.0 3.4 1.2 0.2 10.7 קליבלנד 81 81 28.3 0.434 0.414 0.789 2.9 1.9 0.8 0.2 7.3 קליבלנד 72 65 29.0 0.399 0.379 0.779 3.0 3.0 0.9 0.1 8.3 קליבלנד 51 51 25.1 0.433 0.362 0.625 2.7 2.4 0.8 0.1 7.2 קריירה 494 423 27.8 0.444 0.404 0.794 3.2 2.3 0.9 0.2 9.1
בפלייאוף ה-NBA
עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהשלוש אחוזים מהעונשין ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות טורונטו 6 6 40.0 0.419 0.400 0.795 5.3 1.0 1.5 0.3 15.2 טורונטו 5 5 39.2 0.408 0.294 0.857 6.0 2.0 0.8 0.4 11.4 קליבלנד 11 11 30.1 0.469 0.455 0.733 2.4 1.3 0.8 0.3 8.3 קריירה 22 22 34.8 0.434 0.407 0.794 4.0 1.4 1.0 0.3 10.9
ביורוליג
עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהשלוש אחוזים מהעונשין ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות מכבי תל אביב 20 19 34.6 0.504 0.339 0.726 5.2 1.6 1.6 0.3 16.4 מכבי תל אביב 21 21 35.1 0.542 0.490 0.870 5.8 3.5 1.2 0.4 16.0 מכבי תל אביב 24 24 34.7 0.545 0.476 0.856 5.3 3.6 2.0 0.6 18.0 מכבי תל אביב 25 25 35.5 0.522 0.365 0.787 6.9 3.8 1.7 0.2 14.8 קריירה 90 89 35.0 0.528 0.411 0.818 5.8 3.2 1.6 0.4 16.3
בסופרוליג
עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהשלוש אחוזים מהעונשין ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות מכבי תל אביב 24 24 31.5 0.476 0.364 0.775 5.3 2.2 1.4 0.5 14.0 קריירה 24 24 31.5 0.476 0.364 0.775 5.3 2.2 1.4 0.5 14.0
חיים אישיים
פארקר הוא נוצרי, בנם של לארי ושרה פארקר. יש לו אח גדול, מרקוס ששיחק כדורסל בבית הספר התיכון, ואחות קטנה ממנו, קנדיס, ששיחקה עד עונת 2022–2023 בליגת ה-WNBA. היא זכתה פעמיים בתואר MVP של העונה הסדירה ב-WNBA ואף הייתה לאישה השנייה בהיסטוריה שהטביעה בליגה זו.
פארקר למד באוניברסיטת בראדלי כימיה בתחילה, ולאחר מכן החליף למדעי הרוח.
בצעירותו נישא לתמי, וב-2002 נולד להם ילדם הראשון.
קישורים חיצוניים
אנתוני פארקר באתר "הלב הצהוב"
אנתוני פארקר באתר ה-NBA
פרויקט "אין עוד מלבדו" - פרויקט פרידה שנערך באתר "הלב הצהוב" ומכיל בין השאר את 100 המהלכים הגדולים של פארקר להורדה
אנתוני פארקר - אתר המוקדש לשחקן על שרתי "הלב הצהוב"
הערות שוליים
קטגוריה:כדורסלני אוניברסיטת בראדלי
קטגוריה:כדורסלני וירטוס רומא
קטגוריה:כדורסלני מכבי תל אביב
קטגוריה:כדורסלני קוואד סיטי ת'אנדר
קטגוריה:כדורסלני פילדלפיה 76'
קטגוריה:כדורסלני אורלנדו מג'יק
קטגוריה:כדורסלני טורונטו ראפטורס
קטגוריה:כדורסלני קליבלנד קאבלירס
קטגוריה:כדורסלנים אפרו-אמריקאים
קטגוריה:כדורסלנים אמריקאים
קטגוריה:זוכי פרס ה-MVP של היורוליג
קטגוריה:בחירות דראפט של ניו ג'רזי נטס
קטגוריה:אילינוי: כדורסלנים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1975 | 2024-09-20T18:26:25 |
נייטרלינו | נייטרלינו (באנגלית: Neutralino) הוא חלקיק יסודי היפותטי, נייטרלי מבחינת מטען חשמלי, המהווה את אחד החלקיקים הצפויים להתקיים על פי תאוריות של סופר-סימטריה. לפי ניסויים קודמים (נכון ל-2008), אם הוא קיים, מסתו גבוהה מ-46 ג'יגה אלקטרון-וולט.
מכיוון שלשותפי-העל הנייטרליים הבאים: בינו, ווינו נייטרלי ושני ההיגסינו, יש את אותם מספרים קוונטיים, הם מתערבבים לארבעה חלקיקי נייטרלינו. חלקיקי נייטרלינו מגיבים רק באמצעות הכוח הגרעיני החלש והכבידה, ועל כן קשה לגלות אותם.
בחלק גדול מהמודלים, הנייטרלינו הקל צפוי להיות החלקיק הקל ביותר מבין שותפי-העל (Lightest SUSY Particle - LSP). בהנחה של קיום סימטריה הקרויה זוגיות-R, ה-LSP יהיה גם יציב. במקרה זה הנייטרלינו הוא מועמד טוב להרכיב את החומר האפל.
נייטרלינו יציב צפוי לחמוק מגילוי ישיר בניסויי מאיצי חלקיקים, דוגמת מאיץ LHC, ובכל זאת הוא ישאיר סימן עבה לנוכחותו בצורת אנרגיה חסרה. אם האנרגיה הנמדדת בגלאי החלקיקים תהיה קטנה באופן משמעותי מהאנרגיה שהושקעה בהתנגשות עצמה, זאת תהיה אינדיקציה עקיפה לכך שחלקיקי נייטרלינו נוצרו בניסוי.
ראו גם
מיון החלקיקים
חומר אפל
קטגוריה:חלקיקים על-סימטריים | 2022-02-17T17:38:28 |
צ'רג'ינו | בפיזיקת חלקיקים, צ'רג'ינו הוא שותף-על טעון, כלומר, פרמיון טעון חשמלית מסוג חדש (עם ספין 1/2), הנחזה על ידי תאוריות של סימטריית-על. ווינו והיגסינו טעון הם דוגמאות לחלקיקים כאלו.
ראו גם
מיון החלקיקים
קטגוריה:חלקיקים על-סימטריים | 2023-04-20T19:21:34 |
גרביטינו | גרביטינו (באנגלית: gravitino, מסומן באות G͂) הוא החלקיק יסודי הצפוי תאורטית כשותף-על לגרביטון. הגרביטון מנובא על ידי שילוב התאוריות יחסות כללית וסופר סימטריה. אם הוא קיים, אז הוא פרמיון בעל ספין 3/2 ולכן מתנהג על פי משוואת רריטה-שווינגר.
ראו גם
המודל הסטנדרטי
מיון החלקיקים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:חלקיקים על-סימטריים | 2023-04-20T19:21:35 |
דחיסת קבצים | דחיסת קבצים (באנגלית: Compression) היא תהליך של דחיסת נתונים, המשמש להפחתת גודלו של קובץ כך שיתפוס פחות מקום מאשר בצורתו המקורית. תהליך הדחיסה מבוצע על ידי תוכנה ייעודית כגון: WinZip, WinRAR.
הדחיסה שימושית כאשר יש לאחסן את הקובץ על אמצעי גיבוי, לשדר אותו בקו תקשורת וכדומה. הדחיסה חוסכת נפח אחסון בעת גיבוי וזמן העברה בעת שידור בקו תקשורת.
כדי להשתמש בקובץ דחוס יש לפרוס אותו, כלומר לעשות את הפעולה ההפוכה לפעולת הדחיסה ולהחזירו למצבו המקורי. לפעולת הדחיסה והפריסה משמשות תוכנות שנועדו למטרה זו. ישנם מנופים שונים להכנסת קובץ למדחס, וכל אחד מהם יוצר קובץ דחוס מסוג אחר. תוכנות דחיסה מודרניות יודעות לטפל גם בקבצים שנדחסו על ידי תוכנות אחרות.
יעילותה של תוכנית הדחיסה מושפעת מאוד מסוג הקובץ הנדחס. בקבצים מסוגים שונים, כגון קבצים גרפיים מסוג PNG ,GIF ,JPEG, הנתונים מוחזקים דחוסים מלכתחילה, כך שלתוכנית הדחיסה השפעה מועטה ביותר על נפח הקובץ. בקבצים מפורמט שאינו דחוס מלכתחילה, כגון קבצים גרפיים מסוג מפת סיביות (BMP), קובצי טקסט ומסדי נתונים, הדחיסה עשויה לצמצם את נפח הקובץ במידה רבה מאוד. תוכנות הדחיסה מספקות מידע על מידת הצלחתן, ומציינות מה נפחו של הקובץ הדחוס יחסית לנפחו של הקובץ המקורי.
בנוסף לפונקציה העיקרית, של דחיסה ופריסה, מספקות תוכנות אלה פונקציות נוספות:
יצירת ארכיב - הקובץ הדחוס מכיל בתוכו קבצים רבים, ואחסונם בקובץ אחד מאפשר הפצה נוחה שלהם.
יצירת קובץ לפריסה עצמאית - SFX (בסיומת exe במערכת ההפעלה חלונות). בדחיסה רגילה של תוכנת דחיסה, כדי לפרוס את הקובץ יש להשתמש מחדש בתוכנה לפריסה. מצב זה אינו נוח כאשר הקובץ הדחוס נועד למשלוח למחשב אחר, שבו לא בהכרח מותקנת תוכנת הדחיסה. יצירת קובץ לפריסה עצמאית פותר בעיה זו, משום שהוא קובץ exe, שהפעלתו פורסת אותו. החיסרון הוא שפתיחת הקובץ מוגבלת רק למערכת ההפעלה בה הוא נוצר. זאת לעומת קובץ דחוס רגיל, שלרוב ניתן לפרוס אותו על גבי מערכות הפעלה שונות.
הצפנה - הצפנת הקובץ או נעילתו באמצעות סיסמה, כך שרק משתמש מורשה יוכל לפרוס אותו.
פיצול - פיצול של הקובץ הדחוס לקבצים אחדים בגודל נדרש, למשל לשם אחסון הקובץ הדחוס על־גבי דיסקטים.
גיבוי - מכיוון שתוכנות אלו שומרות מספר רב של קבצים באופן דחוס הן יעילות לגיבוי, וחלקן מאפשרות לגבות את הקבצים שבארכיב, לפי פרמטרים שונים כמו שינוי קובץ, תאריך אחרון לשינוי, תכונת ארכיב של הקובץ (דלוקה או כבויה), ועוד.
ראו גם
WinZip
WinRAR
gzip
קטגוריה:דחיסת נתונים
en:Data compression | 2023-12-17T20:31:02 |
חטיבה 5 | עוצבת השרון – חטיבה 5 או בשמה הרשמי, "חטיבת גבעתי תש"ח" (נקראה בעבר "חטיבת גבעתי במילואים" וגם "חטיבה 17"), היא חטיבת חיל רגלים ממוכן במילואים בצבא ההגנה לישראל. החטיבה הוקמה בנובמבר 1947 כחטיבת גבעתי ובשנת 1956 הפכה מחטיבה סדירה לחטיבת מילואים והשתתפה בכל מערכות ישראל עד כה. משום כך נסי המערכה של חטיבת גבעתי ממלחמת העצמאות מתנוססים על נס חטיבה 5, וכן תג היחידה של חטיבה 5 זהה לתג החטיבה של גבעתי בתש"ח. ב-4 ביוני 2017 הוחלט על הוספת שם לחטיבה, ומאז נקראת החטיבה "עוצבת השרון – חטיבה 5". בשנת 2020, כחלק מארגון מחדש בצה"ל, החטיבה הוכפפה תחת פיקוד עוצבת הפלדה (אוגדה 162). כחלק מתהליך זה, בוצע תיקון היסטורי ושם החטיבה שונה רשמית ל"חטיבת גבעתי תש"ח". לוחמי החטיבה מגיעים מחטיבת גבעתי ומחטיבת הנח"ל.
היסטוריה
הקמת החטיבה
בדומה ליחידות אחרות בצה"ל, לאחר מלחמת העצמאות גם חטיבת גבעתי, שמספרה היה 5, פשטה ולבשה צורה. בעוד שמרבית חטיבות החי״ש והפלמ״ח פורקו או הועברו לצבא המילואים, נשארה גבעתי אחת משלוש החטיבות הסדירות של צה"ל, היחידה תחת פיקוד המרכז. בקיץ 1956 הוחלט על פירוק החטיבה הסדירה. חלק מגדודי החטיבה הועברו לחטיבות סדירות אחרות (גדוד 51 הועבר כגדוד חי"ר לחטיבת גולני . וגדוד 52 הועבר לחטיבה 7, והוסב לחרמ"ש) וחטיבה 5 התמזגה בחטיבת מחוז 17 אשר נשאה באחריות המרחבית לגזרת השרון, ואשר המשיכה לשאת במקביל את מורשת "גבעתי". מאוחר יותר שונה שוב שם החטיבה המרחבית לחטיבה 5, שמה הרשמי הראשון של החטיבה במלחמת העצמאות, וככזאת לחמה במלחמת ששת הימים ועד להווה.
שנות החמישים
בשנים שלאחר קום המדינה ביצעה החטיבה מספר פעולות תגמול בפרוזדור ירושלים, החטיבה השתתפה במבצע ירקון שהיה מבצע סיור שערך צה"ל בימים 9–12 ביוני 1955, במסגרת ההיערכות לקראת מבצע קדש.
מלחמת ששת הימים
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לחטיבה 5 במלחמת ששת הימים, בצומת ניצני עוז
שמאל|ממוזער|250px|טבלת הנצחה ללוחמי חטיבה 5 במלחמת ששת הימים, באתר ההנצחה בצומת ניצני עוז
250px|ממוזער|שמאל|אנדרטת זיכרון ביער המגינים לנופלים מחטיבה 5 במלחמת ששת הימים
במלחמת ששת הימים החטיבה המרחבית בפיקוד אל"ם זאב שחם כללה 3 גדודי חי"ר: גדוד 171, גדוד 172, וגדוד 173. החטיבה כבשה את טולכרם, קלקיליה ואת מערב השומרון, עד למבואות שכם. לאחר מלחמת ששת הימים, ובמהלך מלחמת ההתשה ועד לערב מלחמת יום הכיפורים נותרה החטיבה כאחראית על הביטחון השוטף בכל שטח השומרון.
מלחמת יום כיפור
במלחמת יום הכיפורים החליף אל"ם יהודה גולן את אל"ם אריה וינברג שהועבר לפקד על "כוח אילון" באזור ראס סודר. החטיבה תוגברה בכוחות נוספים ונפרסה להגן על חלקה הצפוני של בקעת הירדן. החטיבה כללה 3 גדודי חי"ר: גדוד 171 בפיקוד סא"ל אברהם בר אוריין, גדוד 172, וגדוד 173. החטיבה הייתה בתהליך הסבה לחטיבה ממוכנת. החטיבה שתוגברה בגדוד 105 מגזרת אילת, החזיקה לאחר הפסקת האש את קו המים באזור העיר סואץ עד ליציאת צה"ל מהגדה המערבית של תעלת סואץ. החטיבה הייתה מגויסת כשבעה חודשים, במהלכם המשיכה את ההסבה לחטיבה ממוכנת.
מלחמת לבנון הראשונה
במלחמת לבנון הראשונה פיקד על החטיבה אל"ם עדי לבנת. החטיבה סופחה לאחר סיום המלחמה לאוגדת הגליל שהייתה בפיקוד יצחק מרדכי, ופעלה לאורך ציר החוף עד למבואות ביירות.
שנות השמונים
ב-1988 החליט הרמטכ"ל, רב-אלוף דן שומרון, על פירוק החטיבה מסיבות תקציביות, ואולם ההחלטה שונתה לאחר לחץ של חיילים ומפקדים ביחידה. באפריל 1989 הוחלט על הסבת החטיבה לחטיבת חיר"מ.
האינתיפאדה הראשונה
בימי האינתיפאדה ביצעה החטיבה משימות בט"ש באיו"ש ובגבול הצפון.
מבצע חומת מגן
בפסח 2002 השתתפה החטיבה בפיקוד דידי ידידיה במבצע חומת מגן. משימת החטיבה הייתה כיבוש מחנה הפליטים ג'נין, שהתנהל תוך לחימה קשה בשטח בנוי. בבוקר 9 באפריל 2002, יום השואה, נקלעה מחלקת הדרגון מהפלוגה המסייעת של גדוד נחשון לקרב קשה, בו נפלו 13 לוחמי ומפקדי הפלוגה. על תפקודה בקרב הוענק לפלוגה המסייעת של גדוד נחשון צל"ש אלוף. כמו כן הוענק לכמה מחיילי הפלוגה ציון לשבח אישי. הקרב הוכרע לאחר הפעלת דחפורי די-9 משוריינים.
מלחמת לבנון השנייה
ב-12 ביולי 2006 הותקף סיור של החטיבה שנע על גבול הצפון, ונחטפו שניים מחיילי החטיבה, ו. אירוע זה הביא לפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
מלחמת חרבות ברזל
לאחר מתקפת הפתע על ישראל, הוקפצו חיילי החטיבה בצו 8 לגזרת הדרום, שם טיהרו את המרחב בין רעים בדרום לכפר עזה בצפון, ובין הגדר לכביש 232. בהמשך נכנסו קרקעית לרצועת עזה והשתתפו במאמץ התמרון באזור דרום הרצועה בשלוש גזרות שונות. בסוף חודש נובמבר נכנסה החטיבה לעיירה בית-חנון בצפון הרצועה. בסוף חודש דצמבר, צוות הקרב החטיבתי פעל תחת אוגדת עזה והוביל את מבצע עוז וניר להכנעת המחבלים בחירבת אחזעה, לצורך הגנת יישובי העוטף ויצירת מרחב חיץ בתוך רצועת עזה. במהלך חודש ינואר 2024, פעלה החטיבה בצפון הרצועה תחת אוגדה 162 בשכונת שאטי, השמידה מנהרות, חיסלה מחבלים ומצאה אמל"ח ומסמכים. בתחילת חודש פברואר סיימה החטיבה את המשימה בצפון הרצועה ושוחררה.
במהלך המלחמה לחם גדוד 8111 תחת צק"ח קרייתי. במהלך הלחימה נהרגו 5 לוחמים מגדוד 8111 כאשר נקלעו לזירת מטענים בבית ספר שבו שהו מחבלי החמאס. ב-1 בינואר 2024, במהלך פעילות מבצעית בצפון הרצועה, הופעל מטען כנגד כוח מגדוד 7020. באירוע נהרג הלוחם עמיחי אוסטר ונפצעו 11 לוחמים נוספים מהגדוד.
יחידות החטיבה
בחטיבה חמישה גדודים, שלושה גדודי חי"ר, גדוד סיור, גדוד הנדסה וגדוד יחס"ם.
גדוד 8111 יהונתן
ממוזער|סמל גדוד יהונתן
גדוד 8111 יהונתן מורכב ממפקדים וחיילים ששירתו בגדודי החי"ר הסדירים השונים בצה"ל. רוב חיילי הגדוד מחטיבת הנח"ל.
הגדוד קרוי על שם דמותו המקראית של יהונתן בן שאול. סמל הגדוד מורכב מחלקים מסמל החטיבה (חטיבה 5) - שיח הצבר וההרים מייצגים את ההיסטוריה ומורשת החטיבה שלחמה בעיקר באזור הנגב, החרב מסמלת את היותו של הגדוד גדוד חי"ר לוחם, והקשת מסמלת את ההקשר לדמותו של יהונתן בן שאול, שגבורתו תוארה בקינת דוד: ().
גדוד 8110 יואב
טקסט=סמל גדוד יואב|ממוזער|סמל גדוד יואב
גדוד 8110 נקרא גדוד יואב, שם המנציח את מבצע יואב, אחד המבצעים המרכזיים בהם השתתפה חטיבה 5 במלחמת העצמאות. בפסח 2002 היה הגדוד מגויס לתעסוקה מבצעית, אך בעקבות פתיחת מבצע חומת מגן הועבר ללחימה במסגרת החטיבה במחנה הפליטים בג'נין. במהלך הלחימה נהרגו שניים מלוחמי הגדוד ומספר לוחמים אחרים נפצעו.
ב-12 ביולי 2006 אמור היה הגדוד בפיקוד סא"ל בני עזרן לסיים תעסוקה מבצעית בגזרת זרעית בגבול הצפון. סיור של פלוגה ג' בפיקודו של אהוד גולדווסר נתקל במארב של חזבאללה. גולדווסר ואלדד רגב נחטפו לשטח לבנון, באירוע שהחל את מלחמת לבנון השנייה. שניים מלוחמי הגדוד, רב-סמל ו, ונהג אחד ההאמרים, , שהיה איש קבע של החטיבה המרחבית, נהרגו בהיתקלות.
גדוד 7020 נחשון
ממוזער|סמל גדוד נחשון
גדוד 7020, "נחשון", זכה לשמו באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, על שם מבצע נחשון, אחד מהמבצעים העיקריים בהם השתתפה החטיבה במלחמת העצמאות. אין קשר בין גדוד המילואים 7020 לגדוד 90 - גדוד סדיר בחטיבת כפיר, שגם הוא נושא אותו שם. הגדוד הסדיר נקרא על שם נחשון בן עמינדב המקראי, והוקם כעשור לאחר גדוד המילואים. הגדוד השתתף במסגרת החטיבה במבצע חומת מגן בעיר ג'נין והפלוגה המסייעת שלו נפגעה קשה בקרב במחנה הפליטים. כאמור, בקרב נפלו 13 לוחמי ומפקדי הפלוגה. על תפקודה בקרב זכתה הפלוגה בצל"ש אלוף.
סמל הגדוד מתאר את ארבע חטיבות החי"ר הסדירות, מהן מגיעים לוחמי הגדוד. על אף ששיטת איוש יחידות המילואים בצה"ל שונתה, בתקופה שלאחר מכן, הגיעו לגדוד, כלשאר חטיבה 5, בוגרי חטיבת הנח"ל וחטיבת גבעתי בלבד, נשאר הסמל ללא שינוי.
גדוד הסיור 6555
ממוזער|סמל גדס"ר חטיבה 5
גדוד הסיור של חטיבה 5 הוקם בשנת 2004. הגדס"ר מאגד תחתיו את שלוש הפלוגות הייעודיות של החטיבה: הפלס"ר, הפלנ"ט, הפלחה"ן, הפלת"צ (פלוגת תצפית וצלפים), הפלוגה המסייעת ופלוגת הסיוע המנהלתי. סמל הגדס"ר מורכב ממספר סמלים המייצגים את הפלוגות השונות.
גדס"ם 5505
הגדס"ם- גדוד סיוע מבצעי, הוקם בשנת 2022 כדי לנהל מבצעים לוגיסטיים עבור החטיבה המתמרנת. הגדוד מנייד לוחמים בעומק שטח האויב ומספק מענה לאספקת ציוד, תחמושת, מזון ופינוי פצועים עבור כל גדודי החטיבה.
מפקדי החטיבה
מפקדי החטיבה:
שםתקופת כהונההערו, מנהל מבצעים ל
יסטיים, ג
ו שמעון אבידן 1948 יעקב פרי 1949 יהודה ואלך 1949–1951 צבי זמיר 1951–1953 לימים אלוף פיקוד דרום וראש המוסד עודד מסר 1953–1954 חיים בר-לב 1954–1955 לימים הרמטכ"ל השמיני של צבא הגנה לישראל, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. יוסף גבע 1955–1957 לימים אלוף פיקוד מרכז יששכר שדמי 1958–1959 מפקד חטיבה 17/5 במלחמת סיני יהודה הררי 1959 ברוך גלבוע זאב בר-סבר 1960–1964 אליעזר אמיתי 1964 חיים עינב 1965–1966 יעקב כפרי 1966 שימש ימים ספורים בתפקיד על תקן ממלא מקום עד לכניסתו של זאב שחם לתפקיד זאב שחם 1966–1968 מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים אליעזר שגב 1969 שימש מספר חודשים על תקן ממלא מקום צורי שגיא 1969–1971 אברהם אורלי 1971–1972 אריה וינברג (אילון) 1972–1973 החטיבה בהסבה לממוכנת יהודה גולן 1973– מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים שמואל פרסבורגר אריה שלום 1974 – 1975 יוסף אלדר 1975 משה ספקטור צבי גלר עדי לבנת 1981–1983 מפקד החטיבה במלחמת לבנון הראשונה גבי פארן 1983–1985 ישראל רמות יצחק איתן יוסי גז 1989–1993 הסבת החטיבה לחטיבת חיר"ם אמל אסעד צביקה אמדור לימים מפקד מערך מגל גרשון עמל 1995–2001 יואל סטריק 2001–2002 לימים מפקד פיקוד צפון דידי ידידיה 2002–2003 מוני כץ 2003–2005 לימים מפקד מפקדת העומק אליהו זוהר 2005–2009 מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה עודד ראור 2009–2012 שמעון אדרי 2012–2015 אבי רוזנפלד 2015–2017 לימים מפקד אוגדת עזה בצלאל שנייד 2017–2019 לימים מפקד חטיבת הבקעה אורי לוי 2019–2021 חיים כהן אוקטובר 2021–מרץ 2023 לימים מפקד החטיבה הצפונית ברצועת עזה טל קוריצקי 23 במרץ 2023– מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל
הנצחה
מ-1947 ועד 2005 נהרגו למעלה מ-800 חיילי חטיבה 5. חללי החטיבה מונצחים בבית החטיבה שבמצודת יואב ליד אשקלון. בתאריך 24 במאי 1995 נפתח בית החטיבה במעמד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ובנוכחות כ-5,000 מחיילי החטיבה בעבר ובהווה, מקצתם אלופי צה"ל בסדיר ובמילואים. במצודת יואב, היא בית גבעתי, מונצחים יחדיו חללי חטיבת גבעתי על גלגוליה השונים ובהם גם חללי חטיבה 5.
בשנת 1969 הוקמה בצומת ניצני עוז אנדרטה לזכר חללי החטיבה במלחמת ששת הימים בתכנונו של מרדכי כפרי. האנדרטה ממוקמת במקום בו התארגנו לוחמי החטיבה בטרם יציאתם לקרבות על צפון מערב הגדה. האנדרטה כוללת שתי אבני בזלת המונחות זו על גבי זו, עליהן חקוקים סמל החטיבה והפסוק "כשחל וככפיר היו" ומוקדשת "למגיני מרחב השרון".
אנדרטה נוספת לחללי החטיבה במלחמה הייתה מוצבת בחירבת צופין והועברה ליער המגינים.
ציונים לשבח
- מפקד פיקוד המרכז יצחק איתן העניק (ב-5 ביוני 2002) צל"ש לפלוגה המסייעת של גדוד נחשון, על לחימתה בג'נין במהלך מבצע חומת מגן.
ראו גם
חטיבת גבעתי (תש"ח)
הקרב בג'נין 2002
קישורים חיצוניים
אנדרטה לחטיבה 5 - ב-אתר הפסל מרדכי כפרי
אתר העמותה למען חטיבה 5
.
.
מיכאל אוריה, לוחמי המילואים מתכוננים למערכה מול חזבאללה: הצצה לאימון "מכת אש", אתר צה"ל, 09.08.2017.
הערות שוליים
*
קטגוריה:חטיבות חי"ר במילואים בצה"ל | 2024-10-07T09:31:50 |
יואב קוטנר | יואב יוחנן קוּטנֶר (נולד ב-18 במאי 1954, ט"ו באייר ה'תשי"ד) הוא עורך מוזיקה ושדרן רדיו ישראלי, מרצה, מבקר מוזיקה ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות. זוכה פרס אקו"ם.
250px|ממוזער|שמאל|יואב קוטנר, 2009
ביוגרפיה
יואב קוטנר נולד בירושלים. אביו, מנחם, היה מורה לשיטת אלכסנדר, ומשורר. הוריו התגרשו בילדותו. בגיל 14, בשנת 1968 החל בלימודים בפנימייה הצבאית לפיקוד בתל אביב ובמסגרתה התחנך בגימנסיה הרצליה. למד עם גבי אשכנזי ונוחי דנקנר. בשנת 1972, במהלך חופשה בשווייץ עם חבריו לפנימייה הצבאית לפני גיוסם לצה"ל, נפל קוטנר כשטיפס על הר. בעקבות התאונה הוא לקה באובדן זיכרון. במהלך השיקום היה עליו ללמוד קרוא וכתוב מחדש, ולהכיר מחדש את משפחתו וחבריו. המוזיקה הפכה לאמצעי שעזר לו. במקום לשרת כלוחם בסיירת מטכ"ל כפי שרצה לפני התאונה, התנדב קוטנר לשרת בגלי צה"ל.
רדיו
את שירותו הצבאי עשה כעורך מוזיקלי בגלי צה"ל, וקידם רבות השמעת סגנונות מוזיקה שונים מהמקובל באותה עת בישראל, בייחוד רוק מתקדם. הגיש את הפינה "תו השעה", חידון מוזיקלי נושא פרסים, בתוכנית "נכון לעכשיו", וזכור גם כמי שגילם את דמותו המוטרפת של "פרופסור מקס" בתוכנית הסאטירית "מה יש".
במהלך השנים הגיש בתחנה מרתונים מיוחדים ותוכניות מוזיקה שונות, ביניהן את התוכנית היומית "מוזיקה היום" ואת "ציפורי לילה". במשך הזמן הפך שמו לשם נרדף למוזיקה האלטרנטיבית העצמאית, שאינה בזרם המרכזי, והוא נהג לא פעם להשמיע בתוכניות שהגיש אמנים לא מוכרים, "אמני מחתרת", ששלחו אליו הקלטות ביתיות.
בסוף דצמבר 2003, לאחר כ-30 שנה, עזב קוטנר את גלי צה"ל כדי להשתתף בהקמת ערוץ מוזיקה 24 בטלוויזיה, שם שימש כעורכו הראשי של הערוץ עד לסוף 2007.
בינואר 2008, חזר קוטנר לרדיו והחל לשדר ברדיו תל אביב תוכנית יומית בשם "האיש הקטן מהרדיו". בנוסף לכך, שימש כמנהל מחלקת המוזיקה ועורך מוזיקלי ראשי בתחנה.
ביוני 2010, לאחר סיום חוזהו ברדיו תל אביב, חזר קוטנר לשדר בגלי צה"ל תוכנית יומית, הופעות חיות באולפן במסגרת התוכנית השבועית, "הג'אם של קוטנר", ותוכניות מיוחדות המוקדשות להיסטוריה של המוזיקה הישראלית.
בינואר 2016 החל להגיש בגלגלצ תוכנית יומית עם אורלי יניב (ימים א'-ד', 21:00-22:00). באפריל 2022, עבר לשדר ביחד עם יניב תוכנית שבועית בימי שני במקום תוכניתם היומית. בנוסף, שב להגיש לאחר הפסקה ארוכה, שנכפתה גם בשל מגפת הקורונה, את תוכנית הג'אם השבועית בגלי צה"ל.
עורך ומגיש תוכנית רדיו שבועית בתחנת הרדיו הקצה, החל מיומה הראשון של התחנה בשנת 2012.
נקודות ציון משמעותיות
"פול מקרטני מת?", תוכנית מיוחדת בה הציג קוטנר הוכחות לאגדה האורבנית, לפיה פול מקרטני, נהרג בתאונת דרכים. התוכנית שודרה לראשונה ב-1976 בהגשת רם תדמור, ושנה לאחר מכן, 1977, בהגשת משה מורד. ארבע שנים מאוחר יותר, הפריך את תאוריית הקשר על מותו של מקרטני בתוכנית "פול מקרטני חי" (פרק 53, במסגרת מסע הקסם המסתורי). התוכנית "פול מקרטני מת?" זכתה בפרס רשות השידור.
"מסע הקסם המסתורי" (1981-82), סדרת תוכניות שתיעדה את תולדות להקת הביטלס. זכה בפרס מפקד גלי צה"ל לשנת 1981.
"למרות הכל" (1995-97), סדרת תוכניות שתיעדה את הרוק הישראלי.
בשנת 1998 זכה בפרס מפקד גלי צה"ל פעם נוספת, עבור הספיישל "לא הספקנו" עם זאב טנא וחאתם עפרני.
טלוויזיה
קוטנר הגיש את פינת המוזיקה של התוכנית "זהו זה!" ואת התוכנית "עד פופ" בערוץ הראשון (1988–1990), ערך והגיש את "קול הפופ" (1991) ו"קול הרוק" (1992) בערוץ 2 הניסיוני.
בשנת 1998 יצר את הסדרה התיעודית "סוף עונת התפוזים - סיפורו של הרוק הישראלי" בערוץ 1, ועריכתה זיכתה אותו בפרס תמוז לשנת 1999.
בשנת 2003 היה שותף לצוות שזכה במכרז להפעלת ערוץ המוזיקה הישראלי, ערוץ 24, ושימש עורכו הראשי של הערוץ עד לסוף 2007.
בשנת 2010 החל להנחות בטלוויזיה החינוכית את תוכנית הראיונות "פסקול ישראלי", שבה הוא מארח מוזיקאים ישראלים שונים.
בראשית 2012 יצר וערך עבור ערוץ 8 את סדרת התעודה "האלבומים", העוסקת באלבומי בכורה בולטים ברוק הישראלי. הסדרה כללה שתי עונות וזכתה לביקורות משבחות.
בשנת 2013 עלו בערוץ 24 שתי תוכניות אולפן בהגשתו ובעריכה משותפת עם דרור נחום. התוכנית הראשונה, "בחזרה לסוף עונת התפוזים" חזרה לסדרה התיעודית שיצר 15 שנה קודם לכן, והשנייה, "שינויים בהרגלי הצריחה", התמקדה בשינויים שחלו במוזיקה הישראלית במהלך שנות התשעים.
בשנת 2017 היה שותף יחד עם אסף אמיר ואבידע לבני ביצירת הסדרה הדוקומנטרית "שיר אהבה סטנדרטי", ביוגרפיה מוזיקלית על חייו של הזמר אריק איינשטיין, ששודרה בערוץ yes. הסדרה זכתה בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2017 בפרס הסדרה התיעודית הטובה ביותר לשנת 2017.
פעילויות נוספות
בשנים 1981-1978 היה כתב הטור "צלילים קלים" בעיתון מעריב. לאחר מכן, עבר לכתיבת טור מוזיקלי בעיתון ידיעות אחרונות.
ממוזער|250x250 פיקסלים|קוטנר באחת מהופעותיו בספריית כפר יונה, 2020
קוטנר ערך את החלק העברי באנציקלופדיית המוזיקה באתר האינטרנט MOOMA, אשר בוססה על מפעל חייו בתיעוד הרוק הישראלי ברדיו ובטלוויזיה.
החל משנת 2009 כותב טור שבועי בנושא מוזיקה בעיתון ישראל היום.
בשנת 2013 הצטרף קוטנר לצוות המרצים של מכללת BPM ומשמש כמרצה אורח בקורס לימודי הרדיו וכן ב"בלה בלה - בית הספר הישראלי למקצועות הקריינות".
החל משנת 2014, שותף יחד עם מפעל הפיס, בפרויקט לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית ובזמר העברי, ובהם פזמונאים, מלחינים ומבצעים.
בשנת 2014 זכה קוטנר בפרס אקו"ם על תרומה מיוחדת לקידום ועידוד היצירה הישראלית.
לאחר פטירתו של אריק איינשטיין ניגש קוטנר לאסוף ולערוך את אלבום אוסף השירים הנדירים שהקליט איינשטיין בין השנים 1969–1978 ועוד לא אמרתי הכל שכלל 21 שירים שפורסמו בחלקם בתקליטונים וחלקם לא פורסם מעולם כמו שיר הנושא שהלחין אבנר קנר למילים מאת נתן זך.
החל משנת 2013 מנחה את סדרת המופעים "סיפורים במונו" בבית אבי חי בירושלים, בה מראיין שלל אמנים מכל הקשת המוזיקלית. החל מאפריל 2020, עם פריצת נגיף הקורונה עבר להעביר את ההרצאות והמפגשים עם הקהל באמצעות ה-Zoom.
בשנת 2022 השתתף בסרט התיעודי "עצבני ומהיר: הסיפור של פאסט מיוזיק והפטיפון" של עמית איצקר.
קריירה מוזיקלית
קוטנר גם השתתף בתפקידים צנועים בכמה שירים והרכבים. הוא שיתף פעולה עם מאיר אריאל בשיריו "האיש הקטן מהרדיו" ו"מהפכה" מתוך האלבום "דלתות נפתחות מעצמן", והיה חבר בלהקת קאריזמא (שליוותה את אריאל ב"מסע הבחירות של מאיר אריאל") שם הוגדר תפקידו כנגן כלי הקשה וקולות רקע. אחד השירים בהם ניגן בהופעה חיה של אריאל היה לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ בשנת 1996.
כמו כן הקים קוטנר את להקת היחיד "להקת ז'ו ז'ו הפלסטית", שבה היה הזמר ונגן כלי ההקשה. הלהקה הקליטה בשנת 1978 שני שירים: "מהפכה" (עם יזהר אשדות) ו"האיש הקטן מהרדיו" (עם דני בדרוק).
בנוסף לכך שיתף קוטנר פעולה עם להקת המכשפות בשם הבדוי "פרופסור מקס": בשנת 1995 הם הקליטו יחד גרסת כיסוי קצרה לשירו של שמוליק סגל "המכשפה", שהופיעה כרצועת בונוס באלבום גרסאות הכיסוי של המכשפות, "מתכסות".
היה אחד מאנשי הרדיו הרבים שהשתתפו בהקלטת השיר "חדשות?" באלבום רדיו בלה בלה של החברים של נטאשה.
חיים אישיים
אביו הוא מנחם קוטנר, יליד 1930 בתל אביב. מלחמת העולם השנייה תפסה את מנחם ואמו בביקור בוורשה ומנחם נשלח לגטו ורשה לשנתיים וחצי, בעוד אמו נשלחה לכלא בברלין. בשנת 1941 הצליחו האם והבן להשתחרר ולחזור לארץ-ישראל. לימים ביקש מנחם להיות משורר. הוא פרסם שירים בהארץ, סיפור במאזנים והוציא ספר שירים בשם "בין פעימות". בתקופה מסוימת עמד בידידות עם המשוררת יונה וולך.
קוטנר נשוי ואב לשלושה. מתגורר בתל אביב. בנו, יונתן, היה עורך המוזיקה של ספוטיפיי ישראל (לפרק זמן של כשלוש שנים, מאז נכנסה ספוטיפיי לישראל ב-2018), ובנו, אורי, נגן בס.
באוגוסט 2021, שיתף קוטנר את המאזינים של רדיו "הקצה", שיצא להפסקה מתוכניתו על רקע התמודדות עם מחלת הסרטן, בה לקה.
ספריו
אהבה בת חמישים - שירי אהבה עבריים. הוצאת ידיעות ספרים, 1997
עוד על אהבה. הוצאת ידיעות ספרים, 2001
שירי אהבה ישראליים. הוצאת ידיעות ספרים, 2001
שיעור מולדת - שירים על הארץ ודברים על הבית. הוצאת עם עובד, תשס"ח 2008
מאיר אריאל - עצמאי בשטח, כל השירים (עורך: יואב קוטנר). הוצאת כנרת, 2010
קישורים חיצוניים
תוכניות שיצר
התוכנית "סוף עונת התפוזים", 1998, באתר וואלה! VOD
"פינת הפופ", מתוך התוכנית "זהו זה!", באתר הטלוויזיה החינוכית
"פרויקט תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית" באתר מפעל הפיס
ראיונות וכתבות
בועז כהן, תנו ליואב קוטנר את פרס ישראל!, מתוך הבלוג לונדון קולינג, 1 בנובמבר 2007
אריק פ., האיש הגדול מהרדיו - ריאיון עם יואב קוטנר, באתר קפה דה מרקר, 5 במרץ 2012
יוסי פיקרק, , מתוך הבלוג דמיון חופשי, באתר קפה דה מרקר, 26 באפריל 2014
, אפריל 2022
דפנה לוי, ראיון אישי עם יואב קוטנר בפודקאסט ״על החיים ועל המוות״, 22 ביולי 2022
הערות שוליים
קטגוריה:חוקרי הזמר העברי
קטגוריה:חיילי גלי צה"ל
קטגוריה:עורכים מוזיקליים ברדיו הישראלי
קטגוריה:שדרני רדיו ישראלים
קטגוריה:אנשי טלוויזיה ישראלים
קטגוריה:מבקרי מוזיקה ישראלים
קטגוריה:מנחי טלוויזיה ישראלים
קטגוריה:מגישי ציפורי לילה
קטגוריה:זהו זה! - מנחים, מגישי פינות ושחקנים
קטגוריה:סגל ישראל היום
קטגוריה:בוגרי הפנימייה הצבאית לפיקוד תל אביב
קטגוריה:רוק ישראלי
קטגוריה:זוכי פרס אקו"ם
קטגוריה:שדרני גלגלצ
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1954 | 2024-09-30T15:49:16 |
הגמוניה | ממוזער|תבאי, עיר יוונית, שולטת הגמונית על יוון העתיקה (362 לפנה"ס)
הגמוניה היא מצב בו שלטון של מדינה מסוימת שולט על הסובבים לו גאוגרפית בדרך פוליטית, כלכלית או צבאית. השלטון אשר מצוי בידיה של חברה זאת שולט על האחרים תוך קידום אינטרסים גאו-פוליטיים שלו אשר מקדמים אותו פוליטית, כלכלית או צבאית. הגמוניה היא היכולת להכתיב את החוקים ואת ההסדרים שלפיהם מתקיימים יחסים בין מדינות או קבוצות באזור גאו פוליטי מוגדר.
כיום נעשה שימוש במונח כדי לתאר את ההסדרים הסוציולוגיים שלפיהם מתקיימים היחסים בין קבוצות שונות בתוך חברה אחת. המילה נמצאת יותר בהקשר "להגמוניה תרבותית" מאשר להגמוניה בין מדינות. המונח בא מיוון העתיקה בה שימש לתאר את הדומיננטיות של מדינת עיר אחת על כל המדינות עיר הסובבות לה.
על פי ההוגה האיטלקי הנאו-מרקסיסטי אנטוניו גראמשי, עוצמתה של הבורגנות היא שהשליטה אינה נשענת על בסיסה הכלכלי (התשתית) בלבד, אלא בעיקר על בניין העל שלה (האינטלקטואלים, בכירי עולם התרבות, המשפט, הדת והפוליטיקה) - היסודות הערכיים והרעיוניים הרצויים לה. משעלה בידי הבורגנות להטמיע את ערכיה ולהפכם מודל חיקוי והערצה בקרב המעמדות הנמוכים, שוב אין היא צריכה לכפות את שלטונה בכוח הזרוע דווקא.
הגמוניה היא מצב של שלטון מוחלט (או כמעט מוחלט) בחברה, המרוכז בידיה של קבוצה חברתית מוגדרת, ובא לידי ביטוי בשיתוף השליטים במשאבים החומריים אותה חברה עם שליטיה הרעיוניים והאידאולוגיים. ההגמוניה מתארת מצב של שליטה בהסדרים חברתיים, נורמות וכללים, והיא מעצבת את פני החברה לפי ערכים הגמונים המשרתים אינטרסים וצרכים של הקבוצה השלטת.
ההגמוניה חולשת גם על מערכת התרבות בכללותה, והיא מחלחלת לכל ההיבטים האינטלקטואליים של חיי היומיום. זוהי מערכת בלתי-מודעת של שליטה, בה המרכיבים והערכים ההגמוניים כלל אינם נתפסים כחלק מתרבות או אידאולוגיה שולטת, אלא נראים כמו חלק בלתי-נפרד מהחברה ומערכיה, בלי קשר לקבוצת השליטה. בדרך זו, גם מיעוטים מזדהים עם ערכים אלה, המקבלים נופך חוץ-פוליטי, ומתעצמים לכדי עובדות לכאורה, מיתוסים או אמירות מוחלטות הנכונות לאותה החברה.
בסיסי הכוח ואופן הפעילות
עיקר כוחה של ההגמוניה היא העובדה שהיא איננה נתפסת כלל כעמדה או אידאולוגיה קיימת, בהן ניתן להיאבק או לשנותן, אלא חלק בלתי-נפרד מהחיים, עובדה מוגמרת ומוחלטת. במידה רבה היא איננה מהווה מטרה לביקורת ציבורית או תרבותית, אלא כאשר מעמדה מתערער ומתחילים להיווצר סדקים בערכיה, והאינטרסים האמיתיים העומדים מאחוריה מתחילים להתגלות.
דרך פעולתה של ההגמוניה היא רב-מוקדית, והיא משתפת באופן מלא את כל הרבדים בחברה תוך מתן ביטוי לכל אחד ואחד מהם. בדרך זו, מתעצמת תחושת ההשתתפות, והמעמדות השונים, גם המדוכאים, מזדהים איתה ועם האינטרסים של המדכאים. עמדה זו הנה עמדת המוצא בפרדיגמה המרקסיסטית.
לפי גראמשי, מכתיבה הקבוצה ההגמונית ומגדירה את "כללי המשחק" לפיהם מתנהלת המדינה, ומכתיבים את עקרונות היסוד לחוקיה, מוסדותיה ועקרונותיה החברתיים. הקבוצה ההגמונית לפי גראמשי, שולטת בתרבות כמו גם במוסדות מרכזיים של המדינה והחברה האזרחית. הוא מגדיר את "משולש השליטה" - תרבות / חברה / מדינה - דרכו מנחילה הקבוצה ההגמונית את תפיסת העולם שלה, באופן נרחב, לכלל אוכלוסיית המדינה.
בניגוד לאידאולוגיה גרידא, ההגמוניה היא מערכת תרבותית שלמה, המופיעה בכל ההיבטים של החיים האינטלקטואליים ושל חיי היום יום של החברה. ההגמוניה משתפת את כל הרבדים של החברה ונותנת להם ביטוי, ובכך מביאה לתחושה של השתתפות מצד המעמדות המדוכאים ולהזדהות שלהם עם האינטרסים של מדכאיהם (לפי הגישה המרקסיסטית).
ההגמוניה היא מערכת בלתי מודעת של שליטה - האלמנטים השונים של התרבות ההגמונית אינם נתפסים כחלק מתרבות או מאידאולוגיה שלטת, ולעיתים אף לא כחלק מהמציאות החברתית, אלא כעובדות מציאותיות וטבעיות (ראו פטישיזם של סחורות לדוגמה). עובדה זו מהווה את מקור כוחה האמיתי של ההגמוניה, שכן זו אינה נתפסת כאחת מן האידאולוגיות הקיימות, שניתן להיאבק נגדן, אלא כבסיס החיים החברתיים. ההתייחסות אליה כאל עובדה שרירה וקיימת, מביאה לכך שאין עליה עוררין או ניסיון לחלוק על קיומה ומהותה.
הגמוניה בתקשורת
ערכיו של המעמד השליט בחברה וכן האידאולוגיה השלטת מועברים לציבור באמצעות מנגנון שליטה לא כוחני של חשיפה לתכנים תקשורתיים מתוך בחירה. הקהל צורך תכנים אלו מרצון, ולכן הללו נתפסים כמובנים מאליהם, והצופים סוברים שכך החברה אמורה להיראות. הציבור מאמץ מרצון את האידאולוגיה, סמלי הסטטוס וסגנון החיים של המעמד השליט כפי שהם מוצגים בתקשורת. האליטה למעשה איננה צריכה לכפות את שלטונה בכוח הזרוע, אלא באמצעות הטמעת ערכים בחברה. לפי גישה זו, יש לבחון את התכנים שנצפים בתקשורת על מנת לאתר את הערכים האידאולוגיים החבויים בהם, כמו קפיטליזם צרכני ותחרותיות. על ידי מנגנון שליטה זה, האליטה שואפת לדכא את העם מבלי ידיעתו, משיגה את הסכמת הנשלטים ובכך מונעת מרידה והתנגדות של המעמד הנשלט.
ראו גם
קיריארכיה
לקריאה נוספת
אנטוניו גראמשי, על ההגמוניה, תרגם מאיטלקית אלון אלטרס, הוצאת רסלינג, 2003.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:ריבוד ואי שוויון
קטגוריה:מדע המדינה | 2023-03-29T09:37:17 |
מיקיאגי | מייקל (מיקי) הירשמן (נולד ב־24 באפריל 1968), הידוע בשם הבמה מיקיאגי, הוא זמר ומאפר ישראלי, המוכר בעיקר כסולנה של להקת נוער שוליים.
ביוגרפיה
הירשמן נולד וגדל בפתח תקווה. הוא התפרסם כ"מיקיאגי" כשהיה לסולן להקת "נוער שוליים", שפעלה מ־1986 עד 1991. לאחר התפרקות הלהקה הופיע בפסטיגל של שנת 1991 בשיר "רציתי להחליף" שדורג במקום הרביעי אך הגיע למקום הראשון במצעד התוכנית "להיט בראש" בערוץ הראשון וב-1992 ונכלל ב"תקליט ילדים", אלבום הסולו הראשון והיחיד שהוציא מיקיאגי ויצא ב-3 ביולי 1992. האלבום כלל גם את השירים "חרק במרק" ו"אני והצל שלי" שהושמעו גם הם ברדיו, אך האלבום לא זכה להצלחה מסחרית וביקורתית. לאחר מכן הופיע גם בפסטיגל 1992 עם השיר "זה פחד" שהגיע למקום החמישי. לאחר כישלון קריירת הסולו שלו פנה לתחום האיפור.
מראהו של מיקיאגי בתקופת נוער שוליים היה חריג ובלתי מובחן מבחינה מגדרית (מראה שאינו לחלוטין נשי או גברי). נטייתו המינית לא עלתה בתקשורת עד שיצא מהארון בריאיון לעיתון "העיר" במרץ 2006. מיקיאגי עצמו טען כי .
בשנת 2007 הלחין שיר שכתבה קרן פלס עבור אמיר פרישר גוטמן, בשם "יום אחרון". השיר נכלל באלבומו של פיי גוטמן "דבש בכוורות". באותה שנה השתתף באלבומו של אלון אולארצ'יק "רוק & רוך", בו שר יחד עם אולארצ'יק את "מתגעגע לזמר שלך".
ב-9 בספטמבר 2013 הוציא מיקיאגי סינגל ראשון מתוך אלבום שני, "לא כל אחד יכול". את הסינגל כתב שמוליק קלוסקי. הלחן והעיבודים של מיקיאגי. בעקבות הצלחתו הרבה של הסינגל, הוציא מיקיאגי ב-11 בנובמבר 2013 את הסינגל השני והקצבי, "נפשי" אותו כתב שמוליק קלוסקי, הלחן והעיבוד של מיקיאגי.
השתתף בעונה השישית של תוכנית המציאות "האח הגדול", והודח עשירי, לאחר 88 ימי השתתפות בתוכנית. במהלך תקופה זו, סיפר על מחלת הסוכרת שהוא מתמודד איתה מאז גיל 13.
ב-6 בנובמבר 2014 מיקיאגי התחיל לשדר תוכנית רדיו ראשונה מסוגה לקהילה הגאה בישראל (קהילת להט"ב) בתחנת הרדיו האינטרנטית, תוכנית לילית על הכרויות, יחסי מין ורוחניות, וב-2 ביוני 2015, לאחר 7 חודשים כשדרן רדיו, מיקיאגי הגיש את תוכניתו האחרונה ברדיו האינטרנטי, לייק מיי רדיו ועזב את התחנה.
בפברואר 2018 שיתף פעולה לצד דודי לוי בשיר שאביב גפן כתב בשם "את לא לבד", שיר שבמקורו היה מכתב תגובה של גפן למעריצה.
ב 2018 הוציא את אלבומו הראשון העצמאי באנגלית שכתב,הלחין,עיבד והפיק את כולו. האלבום נקרא: Separated at birth
ב 2020 בזמן סגר הקורונה מיקיאגי כתב,הלחין,הפיק,ניגן,מיקסס ועיבד אלבום שלם לבד האלבום נקרא: Alone
כיום מתגורר בשדה ורבורג.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:זמרים ישראלים
קטגוריה:זמרים השרים בעברית
קטגוריה:אמנים ישראלים הידועים בשם במה
קטגוריה:זמרי פופ ישראלים
קטגוריה:זמרי רוק ישראלים
קטגוריה:זמרים להט"בים ישראלים
קטגוריה:מאפרים ישראלים
קטגוריה:מתחרי האח הגדול (ישראל)
קטגוריה:משתתפי הפסטיגל
קטגוריה:בוגרי תיכון עירוני י"ד (תל אביב)
קטגוריה:שדה ורבורג: אישים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1968 | 2024-10-08T12:23:42 |
השאל-החכר | שמאל|ממוזער|250px|הנשיא רוזוולט חותם על חוק השאל-החכר
השאל-החכר (באנגלית: lend-lease) הוא כינויו של חוק אמריקאי, אשר נחקק בתקופת מלחמת העולם השנייה ואיפשר לנשיא ארצות הברית לספק לבעלות הברית אספקה ומזון כראות עיניו.
החוק, אשר חוקק ב-11 במרץ 1941, תחת הכותרת "כדי לקדם עוד את ביטחונה של ארצות הברית, ולשם מטרות אחרות", הסמיך את נשיא ארצות הברית "למכור, להעביר, להחליף, להחכיר, להשאיל, או להשתמש באופן אחר, לרשות כל ממשלה אחרת (שהנשיא חושב שביטחונה חשוב לביטחונה של ארצות הברית) כל פריט הקשור בהגנה", עד לסך ערך כולל של 1.3 מיליארד דולרים. למעשה, החוק איפשר לארצות הברית לעזור לבעלות בריתה תוך שהיא נשארת נייטרלית להלכה, בהתאם למדיניות הבדלנות על פי דוקטרינת מונרו, שהייתה פופולרית באותה תקופה בקרב הציבור האמריקאי.
בהתחלה הוגבל החוק רק לבריטניה, אך כשברית המועצות הצטרפה למלחמה ונראה היה שהיא נתונה בסכנת התמוטטות, הודיע פרנקלין דלאנו רוזוולט לסטלין כי ארצות הברית מעמידה את הפוטנציאל התעשייתי האדיר שלה לעזרת ברית המועצות. האמנה לסיוע בריטי-אמריקאי לברית המועצות נחתמה ב-13 ביולי 1941 וארצות הברית סיפקה מאז נחתם הסכם "השאל והחכר" (30 באוקטובר 1941) ועד סוף המלחמה 1000 מטוסים, כ-1500 טנקים, 151,053 משאיות מדגם שברולט G506 לברית המועצות שתעשייתה נפגעה קשה. כמו כן, הועמד לזכות הסובייטים אשראי בסך של מיליארד דולר ללא ריבית, מטעם ממשלת ארצות הברית.
בין המבצעים הראשונים של המהלך להעברת מטוסים לברית המועצות הייתה מבצע CEDAR.
תוכנית השאל-החכר תרמה רבות לחיזוקן של המדינות שלחמו נגד גרמניה הנאצית והתמשכה גם אחרי שארצות הברית הצטרפה למלחמה באופן רשמי וצבאה נטל בה חלק. השווי הכולל של ציוד שהועבר במסגרת תוכנית השאל החכר הגיע ל-48.9 מיליארד דולר, מתוך זה 493 מיליון דולר למדינות מרכז ודרום אמריקה. החובות נפרסו כשישה עשורים קדימה ורק ב-31 בדצמבר 2006 מזכיר הכלכלה במשרד האוצר הבריטי, אד בולס, העביר את התשלום האחרון בסך 83.3 מיליון דולר (42.5 מיליון לירות שטרלינג).
השאל החכר למדינות מרכז אמריקה
לאור החשש מכך שארצות הברית תגרר למלחמת העולם השנייה, הייתה ארצות הברית מעוניינת לחזק את שכנותיה במרכז אמריקה. בעקבות כך שבמחלקת ההגנה של ארצות הברית הייתה הערכה נמוכה מאוד של צבאות מדינות מרכז אמריקה, לא ראו טעם לחזק את צבאותיהן מבחינת יכולתן לסייע בהגנה כנגד גרמניה, אולם מתוך רצון לשמור על היציבות הפנימית באותן מדינות, הוחלט לשתף אותן בתוכנית השאל-החכר. באוקטובר 1941 הייתה ניקרגואה המדינה הראשונה במרכז אמריקה לחתום עם ארצות הברית על חוזה השאל החכר. בתחילת 1942 נחתמו הסכמים עם קוסטה ריקה, אל-סלבדור והונדורס ובנובמבר 1942 נחתם הסכם עם גואטמאלה, הסכם שהיה בהיקף הגדול ביותר משאר מדינות מרכז אמריקה. ההיקף הכולל של ההסכמים עם חמש מדינות מרכז אמריקה היה 9.75 מיליון דולר, אך בפועל הועבר ציוד בערך של 5.4 מיליון דולר בלבד, מתוך זה 4.1 מיליון דולר עד סוף המלחמה והיתרה לאחר המלחמה. תקציב הביטחון הכולל של מדינות אלו נע בשנת 1941 בין 0.5-2 מיליון דולר, כך שהציוד שסופק היה בעל ערך רב למדינות מרכז אמריקה. רוב הציוד שסופק למדינות מרכז אמריקה יועד להגנה מפני האיום של הצוללות הגרמניות על תעלת פנמה ונתיבי השיט בקריביים. כאשר האיום הגרמני פחת בסוף שנת 1942 גם היקף העברת הציוד למדינות מרכז אמריקה פחת.
לאחר המלחמה
במהלך השנים עלו טענות כנגד ארצות הברית על כך שהעברת אמצעי לחימה למדינות מרכז אמריקה במסגרת תוכנית השאל-החכר סייעה לקיומן של דיקטטורות ארוכות שנים ומאבקים רוויי דם בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה.
בשנת 2022, הסנאט האמריקני העביר חקיקה שנועדה לאפשר לנשיא ג'ו ביידן להשתמש בתוכנית השאל-החכר לזירוז העברת ציוד צבאי לאוקראינה, אשר נלחמה ברוסיה. השימוש הידוע האחרון בשיטה זו בוצע במלחמת העולם השנייה.
קישורים חיצוניים
לנוסחו המלא של החוק
הערות שוליים
קטגוריה:פוליטיקה במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:ברית המועצות במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:ברית המועצות: היסטוריה צבאית
קטגוריה:הממלכה המאוחדת במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:ארצות הברית במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:ארצות הברית: חוקים פדרליים היסטוריים
קטגוריה:1941 בארצות הברית
קטגוריה:מלחמת העולם השנייה: 1941
קטגוריה:בעלות הברית
קטגוריה:נשיאות פרנקלין דלאנו רוזוולט
קטגוריה:כלכלת מלחמה
קטגוריה:יחסי ארצות הברית – הממלכה המאוחדת
קטגוריה:יחסי ארצות הברית – ברית המועצות | 2024-06-28T06:33:33 |
שארונאס יאסיקביצ'יוס | שארונאס "שאראס" יאסיקביצְ'יוּס (בליטאית: Šarūnas "Šaras" Jasikevičius , נולד ב-5 במרץ 1976) הוא כדורסלן עבר ומאמן כדורסל ליטאי המשמש כמאמן פנרבחצ'ה מליגת העל הטורקית בכדורסל והיורוליג. שיחק בנבחרת ליטא ובקבוצות שונות, ביניהן מכבי תל אביב, ברצלונה, פנאתינאיקוס וריטאס וילנה באירופה, וגולדן סטייט ווריורס ואינדיאנה פייסרס ב-NBA. זכה ב-4 אליפויות היורוליג, באליפות אירופה לנבחרות ובמדליית ארד אולימפית באולימפיאדת סידני.
קריירה כשחקן
ממוזער|שאראס במדי מכבי תל אביב, 2004
שארונאס יאסיקביצ'יוס נולד בקובנה שבליטא הסובייטית דאז, למשפחה נוצרית. בגיל מוקדם עזב את מולדתו ועבר לארצות הברית, במטרה לשכלל ולשפר את צורת משחקו. בארצות הברית שיחק תחילה בבית הספר בקווארוויל, פנסילבניה, שם כישרונו הרב במשחק הכדורסל זיכה אותו בזימון לאוניברסיטת מרילנד, בה שיחק כדורסל מכללות בהצלחה יתרה בין השנים 1994 ל-1998, עם ממוצעים של 14.5 נקודות ו-2.3 אסיסטים למשחק.
לקראת עונת חזר לשחק במולדתו ליטא, בקבוצת ריטאס וילנה, בה רשם ממוצעים מרשימים של 17.5 נקודות ו-5 אסיסטים. בעונה הבאה עבר לקבוצה הסלובנית אולימפיה ליובליאנה, בה העמיד ממוצעים של 19.3 נקודות ו-3.4 אסיסטים.
הצלחתו הרבה באולימפיה הביאה את קבוצת הפאר הספרדית ברצלונה להחתימו בקיץ של שנת 2000. יאסיקביצ'יוס שיחק בסך הכול שלוש עונות בקבוצה, במהלכן זכה פעמיים באליפות ספרד, פעמיים בגביע הספרדי, ובעונת אף זכה עימה ביורוליג. הוא הפך במהירות לאחד מעמודי התווך של ברצלונה, והישגיו המשמעותיים בקבוצה הוציאו לו שם של אחד הרכזים המשובחים באירופה.
לקראת עונת הוא שוחרר מהקבוצה הספרדית, למרות יכולתו הגבוהה והקשר המיוחד שנוצר בינו לבין אוהדי הקבוצה, בטענה שהמועדון לא יכול לעמוד בעלות הכספית של חוזהו (הסיבה האמיתית היא, ככל הנראה, ריב שפרץ בינו לבין מאמן הקבוצה סבטיסלב פשיץ').
לאחר השחרור מברצלונה רוב הקבוצות באירופה כבר החתימו רכזים, אולם שאראס היה קרוב מאוד לחתום בקבוצה הספרדית פאמסה ולנסיה. סוכנו של שאראס כבר הצהיר "שאראס הוא כתום" (צבע מדיה של ולנסיה), אך לאחר שהקבוצה לא הצליחה לחזור מהעסקה שביצעה כמה חודשים מוקדם יותר (רכשה את מרקו פופוביץ' מק.ק. זאדאר), היא נאלצה לוותר על שאראס. באוגוסט 2003 הגיעה מכבי תל אביב לסיכום עם יאסיקביצ'יוס, שחתם על החוזה רשמית במהלך טורניר הכנה לקראת אליפות אירופה. תחת הדרכתם של צוות המאמנים פיני גרשון, דייוויד בלאט ודן שמיר הוא הוביל את הקבוצה לזכייה ביורוליג לעונת , בצוותא עם כוכבים אחרים ובהם אנתוני פארקר, ניקולה וויצ'יץ' וטל בורשטיין. בנוסף היווה יאסיקביצ'יוס גורם חשוב בזכייתה של מכבי באליפות המדינה וגביע המדינה באותה שנה. בעונת חזרה מכבי תל אביב על הישגי העונה הקודמת, וזכתה שוב בגביע המדינה ובאליפות הליגה בישראל, ובגביע אירופי שני ברציפות לקבוצה, ושלישי ברציפות לשאראס. בכך רשם שאראס שלושה כתרים משולשים (טרבל, זכייה באליפות, גביע ויורוליג באותה עונה) רצופים.
הישגיו באירופה גרמו לכך שקבוצות NBA רבות התעניינו בשירותיו לקראת עונת . לבסוף חתם שאראס לשלוש עונות באינדיאנה פייסרס. בעונתו השנייה בקבוצה, בה הביעו שאראס ומאמנו אכזבות הדדיות, הוא עבר לגולדן סטייט ווריורס בטרייד של 8 שחקנים שבו 4 שחקנים מאינדיאנה עברו לגולדן סטייט ולהפך.
גם בגולדן סטייט, בה ציפה לקבל יותר דקות משחק תחת המאמן דון נלסון במחשבה ששיטת המשחק שלו מתאימה יותר לשאראס, הוא לא זכה להזדמנות ממשית.
ב-25 בספטמבר 2007 פורסם כי יאסיקביצ'יוס חתם לשנתיים באלופת אירופה פנאתינייקוס אתונה, תמורת 7 מיליון אירו.
ב-3 במאי זכה שאראס בפעם הרביעית ביורוליג, כאשר קבוצתו ניצחה בגמר את צסק"א מוסקבה, ובכך נכנס להיסטוריה כשחקן הראשון שזוכה בתואר עם שלושה מועדונים שונים - ברצלונה, מכבי תל אביב ופנאתינאיקוס.
ב-16 בנובמבר 2010 חתם יאסיקביצ'יוס בקבוצת נעוריו ריטאס וילנה, אולם לאחר כחודש הצטרף לפנרבחצ'ה אולקר מטורקיה.
בעונת שב לשחק בפנאתינאיקוס היוונית. בקיץ 2012, על אף התעניינות מצד מכבי תל אביב, העדיף שאראס לחזור לקבוצה אחרת בה שיחק בעברו: ברצלונה.
בתום העונה שוחרר שאראס מהקבוצה.
יאסיקביצ'יוס ידוע ביכולתו להפיק מעצמו את המיטב במשחקים רבי משמעות וברגעים חשובים במשחק. הוא ניחן בראיית משחק יוצאת מן הכלל שמתבטאת לא פעם במסירות מאחורי הגב או תוך הפניית מבט לכיוון ההפוך ("עין עקומה").
ב-27 בספטמבר 2013 חתם שאראס לעונה בז'לגיריס קובנה הליטאית.
קריירת אימון
ב-29 ביולי 2014 פרש מכדורסל ומונה לעוזר מאמן ז'לגיריס קובנה. לאחר פיטוריו של המאמן הראשי גינתרס קראפיקאס ב-9 בינואר 2016 הפך למאמנה הראשי של הקבוצה.
ב-2 ביולי 2020 הוא שוחרר מז'לגיריס וחתם כמאמן ברצלונה בחוזה עד 2023.
ב-14 דצמבר 2023 מונה שאראס למאמן פנרבחצ'ה במקום דימיטריוס איטודיס, בחוזה עד סוף עונת 2025/26.
בנבחרת ליטא
ליאסיקביצ'יוס מספר הישגים יוצאי דופן גם במסגרת הבינלאומית, במדי נבחרת ליטא בכדורסל: זכייה באליפות אירופה לנוער בשנת 1994 (באליפות שנערכה בישראל), זכייה באליפות אירופה עד גיל 22 בשנת 1996 עם נבחרת העתודה של ליטא וזכייה במדליית הארד בטורניר האולימפי בסידני בשנת 2000. באליפות אירופה 2003 שנערכה בשוודיה הוביל את ליטא לזכייה ראשונה בתואר מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 וזכה בתואר ה-MVP של אליפות אירופה בכדורסל.
בטקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ינג (2008) היה יאסיקביצ'יוס נושא הדגל של המשלחת הליטאית.
שאראס פרש מהנבחרת הלאומית אחרי אולימפיאדת לונדון (2012).
חיים אישיים
ב-6 ביולי 2006 התחתן עם הדוגמנית הישראלית ומיס עולם לשעבר לינור אברג'יל. בני הזוג התגרשו ב-2008. ביולי 2011 פתח מסעדה בראשון לציון בשותפות עם השף חיים כהן. מאז 2017 נשוי לאנה דוקה, ואב לשניים.
תארים והישגים
קישורים חיצוניים
גלריית התמונות של שאראס באתר "Maccabifans"
הקליפ "Stay" ששודר במשחק האחרון של שאראס בהיכל על ידי "הלב הצהוב"
מאמר על שאראס באתר "צהבת"
הערות שוליים
קטגוריה:כדורסלנים ליטאים
קטגוריה:כדורסלני נבחרת ליטא
קטגוריה:כדורסלני אוניברסיטת מרילנד
קטגוריה:כדורסלני ריטאס וילנה
קטגוריה:כדורסלני אולימפיה ליובליאנה
קטגוריה:כדורסלני ברצלונה
קטגוריה:כדורסלני מכבי תל אביב
קטגוריה:כדורסלני אינדיאנה פייסרס
קטגוריה:כדורסלני גולדן סטייט ווריורס
קטגוריה:כדורסלני פנאתינאיקוס
קטגוריה:כדורסלני פנרבחצ'ה
קטגוריה:כדורסלני ז'לגיריס קובנה
קטגוריה:נושאי דגל ליטא באולימפיאדה
קטגוריה:ספורטאים זרים בסלובניה
קטגוריה:ספורטאים ליטאים בספרד
קטגוריה:ספורטאים ליטאים בישראל
קטגוריה:ספורטאים ליטאים בארצות הברית
קטגוריה:ספורטאים ליטאים ביוון
קטגוריה:ספורטאים זרים בטורקיה
קטגוריה:כדורסלנים באולימפיאדת בייג'ינג (2008)
קטגוריה:כדורסלנים באולימפיאדת לונדון (2012)
קטגוריה:כדורסלנים באולימפיאדת אתונה (2004)
קטגוריה:כדורסלנים באולימפיאדת סידני (2000)
קטגוריה:שחקני NBA שלא נבחרו בדראפט
קטגוריה:מאמני כדורסל ליטאים
קטגוריה:מאמני ז'לגיריס קובנה
קטגוריה:מאמני פנרבחצ'ה בכדורסל
קטגוריה:מאמני ברצלונה בכדורסל
קטגוריה:ליטאים שנולדו ב-1976 | 2024-08-31T08:35:50 |
M31 | הפניה גלקסיית אנדרומדה | 2007-07-19T22:29:02 |
גלגל | שמאל|ממוזער|250px|גלגל עתיק שנחשף בחפירה ארכאולוגית בצ'וגהא זנביל
גלגל (נקרא גם אופַן) הוא מכשיר מכני בצורת גליל או טורוס, אשר פעולתו הבסיסית ביותר היא המרת תנועה סיבובית (לרוב סביב ציר קבוע) לתנועה בקו ישר. גלגל עם ציר הוא אחד משש המכונות הפשוטות המוכרות עוד מן העת העתיקה של אירואפרסיה. אופן מתייחס באופן פרטני יותר לגלגל המשמש אמצעי תחבורה.
גלגלים אינם קיימים בטבע, והגלגל נחשב לאחת ההמצאות העתיקות החשובות ביותר. כיום הגלגל עם ציר הוא הבסיס לתחבורה ולרוב המכונות שנמצאות בשימוש.
המצאת הגלגל
המצאת הגלגל מיוחסת לתרבות קדומה אשר התקיימה בדרום מסופוטמיה בתקופת עובייד באלף החמישי לפנה"ס. היא גם נחשבת להמצאה פשוטה לכאורה, אך גאוניותה בפשטותה, שכן התנופה שנתנה המצאת הגלגל הייתה משמעותית ביותר מבחינה טכנולוגית והיוותה מפנה גם מבחינה היסטורית.
עד שהומצא הגלגל גררו משאות על משטחים כשלצורך זה היו מגייסים מספר רב של אנשים, כדי להזיז מטען בסדר גודל של עשרות קילוגרמים. לאחר המצאת הגלגל די היה באיש או בעל-חיים רתום אחד שיעשה את אותה עבודה.
נראה שבשלב ראשון גילו בני-האדם שלצורך העברת חפצים כבדים ממקומם ניתן לשאת אותם או לגרור אותם על הקרקע. בשלב מאוחר, המגלשת נכנסה לשימוש אשר הלך וגבר. על מנת להקל עוד את המלאכה, בזמנים ומקומות בהם לא נערם שלג על האדמה שאיפשר שימוש במזחלות, אפשר היה להיעזר בבולי עץ בעלי צורה מעוגלת. ומכאן הדרך לשים את בולי העץ מתחת למשאות לא הייתה ארוכה, וכך הבחינו שבעצם אפשר לחתוך את בולי העץ לפרוסה דקה וכך נוצר הגלגל הראשון.
עדויות ארכאולוגיות ראשונות לשימוש בגלגל
ימין|ממוזער|180px|הגלגל העתיק ביותר בעולם, נמצא בביצות ליובליאנה ב-2002. הגלגל מתוארך כבן 5,100-5,300 שנים.
לפי העדויות שבידי הארכאולוגים, כלי רכב בעלי גלגלים הומצאו לאחר שנת 4000 לפנה"ס. על פי הממצאים, ככל הנראה בסביבות שנת 3500 לפנה"ס:
טבלאות חימר ועליהן סימנים פיקטוגרפיים של "קרון עם גלגלים" נמצאו ברובע מקדש איאנה (Eanna) בחפירות הארכאולוגיות שבאוּרוּכּ (ארך). מתוך כמה אלפי טבלאות, הסימן ל"עגלה" מופיע שלוש פעמים בלבד. זאת בעוד הסימן של "מזחלת" מופיע 38 פעמים. ייתכן ומכך ניתן לשער שהשימוש במזחלות (אשר נמשכו על ידי שוורים) קדם לשימוש בעגלות עם גלגלים.
תיארוך מדויק של הטבלאות אינו ניתן לביצוע, אך בדיקה מעלה כי שרידי עץ מגג מבנה המקדש, שנשרף, שימשו לבנייתו בתקופה שבין 3300-3100 לפנה"ס. המקום שבו נמצאו השרידים נקרא היום בערבית וַרְכּא (وركاء), וממוקם כ־30 ק"מ מזרחה מסמאווה, במחוז אל-מות'נא שבעיראק.
באתר החפירות ארְסְלנְטפּ (Arslantepe) (ליד מלטיה שבמזרח אנטוליה, טורקיה) בתוך הריסותיו של ארמון-מקדש, נמצא פריט מיניאטורי דמוי-גלגל עשוי מחימר, אשר ייתכן והיה חלק מדגם זעיר-אנפין של עגלה. פריט זה תוארך לשנים שבין 3400-3100 לפנה"ס.
150px|ממוזער|ציור של הדוגמה המופיעה על חרס ברונוצ'יצההתיעוד הברור המוקדם ביותר של רכב עם גלגלים, הוא ציור חרס שתוארך לשנים שבין 3350-3500 לפנה"ס. זהו ציור של קרון ולו ארבעה גלגלים, עול ורתמה. הוא נמצא על גבי כד מחרס באזור ברונוצ'יצה שבפולין ומשויך לתרבות פִּיית המשפך (Funnelbeaker culture או TRB - Trichterbecker) . החרס נמצא כיום במוזיאון הארכאולוגי שבעיר קרקוב.
ציור של שתי דמויות בקר ארוך-קרניים, המושכות מה שנראה כמו עגלה דו-גלגלית, נחקקו על קיר אבן באתר הקבורה Lohne-Züschen של תרבות וורטברג , ליד הסן שבמרכז גרמניה. התיארוך, בין השנים ,3400-2800 לפנה"ס, אינו ניתן לביצוע בדיוק רב יותר.
קדירת מתכת - שעל צדה מרוקעת דוגמה שמייצגת עֹל, גלגל, קרון וחיה מושכת - נמצאה בקוּרְגן של אֶבְדִיק (Evdik), ליד שפך הוולגה ותוארכה לשנים שבין 3500-3100 לפנה"ס.
דגמים תלת-ממדיים של עגלות עם ארבעה גלגלים נמצאו במטמונות-תקרובת בשני קברים השייכים לתרבות באדן (Pécel) המאוחרת - ב-Budakalász ו-Szigetszentmárton במחוז פֶּסְט (Pest) שבמרכז הונגריה - תוארכו באופן מוסכם לשנים שבין 3300-3100 לפנה"ס.
שרידים של כ-250 עגלות וקרונות אשר הוטמנו בתִלי-קבורה (קורגן, או רוג'ום) בין השנים 3000-2000 לפנה"ס בערך, נמצאו באתרים שונים בערבות אוקראינה (שבמערב הערבה האירואסייתית). הקדומים שבשרידי העץ מממצאים אלו, תוארכו (בתיארוך פחמן-14) בממוצע לשנים 3300-2800 לפנה"ס.
מכניקה
שמאל|ממוזער|250px|גלגל של מכונית מסוג פורשה
שמאל|ממוזער|250px|גלגל אופניים
גלגל ללא ציר הוא שימוש מוקדם ופשוט בגלגל, שבעזרתו ניתן לקדם משאות כבדים ללא הפסד עבודה בגין החיכוך של המשא עם האדמה. חיסרון בולט של השימוש הפשוט הוא שהמשא מתקדם במהירות כפולה מזו של הגלגל ולכן את הגלגלים צריך לקדם בנפרד כל משך התנועה.
גלגל המחובר לציר הוא המכונה אליה מתייחסים בדרך כלל. כיוון שהתנועות החזקות ביותר בטבע (כמו הפעלה של שרירים, תנועה של בהמת משא, מים זורמים) הן קוויות ואופקיות, השילוב של גלגל עם ציר איפשר בעת העתיקה לשנות את כיוון התנועות לכיוון אחר מבוקש (על ידי הטיה של גלגל אנכית בגלגל-טחנה אשר ממונע על ידי סוס, למשל). האנרגיה של הכוח הקווי המושקע נשמרת בזכות התנועה הסיבובית של הגלגל, במקום שחלקה הגדול יאבד בגלל חיכוך המכונה עם המשטח.
גלגל יכול לשמש כדי להמיר כוחות גדולים לקטנים המופעלים על ידי חיכוך עם חגורות או גלגלים אחרים. השילוב של הגלגל עם יתדות הביאה להמצאת גלגלי השיניים, שהכרחיים להרבה מכונות בתעשייה. וריאציות אחרות של גלגלים הן המצאת הגלגלת והעגורן.
מבנה הגלגל
חישוק
חישוק הוא חלקו החיצוני, הטבעתי, של הגלגל. בגלגל חישור, צידו הפנימי של החישוק מחובר במוטות למרכז הגלגל. בגלגלי עץ נוספת על החישוק מבחוץ מעטפת של עור או ברזל אשר מצמידה יחדיו את חלקי הגלגל כדי שלא יתפרק. ברוב הגלגלים המודרניים עוטף צמיג את החישוק מבחוץ.
מרכז הגלגל
מרכז הגלגל מחובר לחישורי הגלגל. לרוב הוא מכיל מסב המאפשר לו לתמוך בסרן, או לחלופין מקובע לסרן והמסב תומך בנקודה הנשענת על הסרן.
חישור
חישור הוא מוט (מעץ, מתיל מתכת וכדומה) רדיאלי המחבר את מרכז הגלגל אל היקפו (החישוק). החישורים לרוב מאונכים למרכז הגלגל, בחלק מהגלגלים המודרניים הם משיקים לו.
גלגלי דיסקה, גלגלים יצוקים ואחרים, עשויים מקשה אחת או יותר, אינם עושים שימוש בחישורים. היתרון העיקרי בחישורים הוא משקל נמוך לגלגל, אך גם גמישות ובלימת זעזועים. חסרונם בכך שהם פחות עמידים בעומס.
צמיג
הצְמיג הוא מעטפת גומי טבעתית העוטפת את החישוק. תפקיד הצמיג לספק אחיזת כביש לכלי הרכב, לבלום זעזועים ולהגן על החישוק.
גלגלים בכלי תחבורה מודרניים
ממוזער|250px|גלגלי רכבת
עם היותו מקטין מומנט סיבובי, מפחית חיכוך והקטנת הכוח הדרוש להזזת עצמים, הגלגל הפך לגורם חשוב ביותר בתחבורה. בכלי רכב עם יותר מגלגל אחד (כמו אופנוע, מכונית, אוטובוס משאית או רכבת), הגלגל אינו בא במגע עם המשטח באופן ישיר, אלא מהווה נקודת עיגון לצמיג גמיש, אשר בדרך כלל ממולא באוויר דחוס. לכלי רכב הנעים על פסים המקרה שונה. פיתוח של גלגלים המאפשרים להם לנוע בפני קרקע קשים למעבר הוא מסילות זחל המורכבות על הגלגלים, ואשר אותם אפשר למצוא עם טרקטורים מסוימים וכלי צבא משוריינים (טנקים למשל). כלי רכב יבשתיים הנעים ללא גלגלים הם רחפת, רכבת חד-פסית (מונורייל) אלקטרו-מגנטית, וכלי הרכב המיועדים לתנועה על שלג, דוגמת מזחלת, סנובורד וסקי.
כלים טכנולוגיים מבוססי גלגלים
כלי רכב: החל מאופניים, דרך מכוניות וכלה ברכבות.
מחרשות לעבודת האדמה.
מכשירי טווייה.
שיטת הסרט הנע בייצור המוני ובמדרגות נעות.
שעונים מכניים המבוססים על גלגלי שיניים.
מנופים כשבאמצעות מערכות גלגלים, נוצר אפקט של התרחקות מאובייקט ההרמה.
מכונת החישוב של פסקל, ומכונות חישוב מכניות רבות נוספות, היו מבוססות על מערכות גלגלים.
מכונות רבות בתעשייה.
ראו גם
גלגל מניע
אשליית גלגל העגלה
חיכוך בגלגול
לקריאה נוספת
Anthony, David W. The Horse, The Wheel and Language: How Bronze-Age Riders from the Eurasian Steppes Shaped the Modern World Princeton: Princeton University Press, 2007 .
William J. Hamblin Warfare in the Ancient Near East to 1600 BC (Warfare and History) [Kindle Edition] Taylor & Francis, 2007 .
קישורים חיצוניים
Inventing the wheel, Google Arts & Culture, 2019
הערות שוליים
קטגוריה:טכנולוגיה תחבורתית
קטגוריה:מכונות פשוטות
קטגוריה:רכיבי כלי רכב | 2024-09-01T13:57:04 |
חרמש | ממוזער|250px|חרמש קציר
ממוזער|250px|קוצר בטרנסילבניה, רומניה. במדינות המתפתחות חלק מהקציר עדיין נעשה באמצעות חרמש.
חרמש הוא כלי חקלאי המשמש לכיסוח של דשא או קציר של יבול. הוא מורכב מלהב מעוקל המותקן על מוט ארוך, על מנת שהאיכר יוכל לעבוד בעמידה. השימוש בחרמש נעשה באחיזת ידיותיו כך שהלהב בערך מקביל לקרקע, והזזת הזרועות מצד לצד. החרמש הופיע באירופה במהלך המאות ה-12 וה-13. בתחילה שימש בעיקר לכיסוח דשא אולם במאה ה-16 החליף את המגל בקצירת יבול. בעולם המודרני הוחלף החרמש במכסחות דשא ממונעות, בחרמש מוטורי לגיזום עדין ובקומביין אוטומטי (בעברית: "מקצרה משולבת" או "קצרדש עצמונע") אך החרמש עדיין הכרחי עבור חקלאים במדינות העולם השלישי ובשטחים הרריים.
ניתן להשתמש בחרמש גם ככלי נשק הדומה לחנית הקדומה, באמצעות אחיזת החרמש כשהלהב זקוף למעלה, בדומה לנשק מוט הנקרא "פושארד". האיכרים הפולנים הרבו לעשות זאת במאות ה-18 וה-19. בחרמש ניתן להשתמש גם בצורתו, ללא שינוי, כנשק המשסף וחותך. החרמש בתור נשק הוא מסורבל לתפעול אך קטלני כי קשה לצפות את מסלול תנועת הלהב. בנוסף, החרמש משמש ככלי נשק סמלי של דמויות מיתולוגיות כגון מלאך המוות, הקוצר הקודר (The Grim Reaper), כרונוס (אל הזמן) וסבא זמן. החרמש מתקשר בסמליות לזמן ומוות, שכן חיי האדם משולים לקנה חיטה הנע ברוח ומחכה עד שיבוא הקוצר ויגדע את חייו.
החרמש מופיע בסמלם של ערים רבות, בעיקר כאלה המתבססות על חקלאות וגידולי דגן.
מבנה
ממוזער|200px|שמאל|חלקי החרמש
החרמש מורכב ממוט ארוך, באורך 170 ס"מ הנקרא "snath" (ולעיתים גם snaith או sned). המוט בחרמש המסורתי עשוי מעץ, אך בחרמשים מודרניים ניתן למצוא מוטות העשויים ממתכת או פלסטיק. מוט החרמש עשוי להיות ישר או מעוקל בצורת האות S, בגרסאות היותר מתוחכמות מוט החרמש מעוגל ב-3 ממדים כדי לאפשר לקוצר עמידה זקופה. על מוט החרמש מותקנות ידית אחת או שתיים בניצב לו, אחת בקצה המוט והשנייה תמיד בערך באמצעו. את הידית בסופו של המוט ניתן להסיר, אך הידית האמצעית היא רכיב הכרחי המשמש לשליטה על מיקום הלהב.
למוט מחובר להב ארוך ומעוקל בצורת חרמש, מעין סהר או בננה חדה, באורך 60–90 ס"מ, הנמצא בקצהו התחתון בניצב למוט. בחרמשים הלהב תמיד מזדקר מצד שמאל של המוט, וקצהו מכוון כלפי הקוצר. בעיקרון, אפשר לבנות חרמש לשמאליים, אך לא ניתן לעבוד בו ביחד עם קוצרים אחרים בצוות, שכן הקוצר השמאלי קוצר בכיוון המנוגד לשאר.
להב החרמש מיוצר על ידי תהליך הנקרא פינינג (peening) ובו המתכת עוברת השבחה. עבור מספר שימושים, כגון כיסוח דשא, חוד הלהב מחושל בעובי דק כנייר. אחרי הפינינג, חוד הלהב עובר גימור. כדי לתחזק את הלהב יש להשחיזו עם אבן משחזת או נייר זכוכית, ומדי פעם לבצע פינינג נוסף לחוד הלהב.
שימוש
ממוזער|200px|השימוש בחרמש
בעברית השימוש בחרמש נקרא לפי הפעולה: קציר או כיסוח דשא. באנגלית השימוש בחרמש נקרא "scything" או "mowing" או "reaping". הקציר נעשה על ידי החזקת הידית העליונה ביד שמאל והחזקת הידית האמצעית ביד ימין, כאשר הזרועות ניצבות ישרות והלהב מקביל לקרקע ומאוד קרוב אליה. הגוף מעוקל ימינה ואז מתעקל שמאלה, תוך הזזת להב החרמש לאורכו בקשת ארוכה מימין לשמאל, כך שהוא נמצא בסיום פעולת ה"טאטוא" מול הקוצר, וכך קוצר דשא ומזיזו שמאלה. הקציר ממשיך בקצב קבוע, ומדי פעם נעצר כדי לחדד את הלהב. הטכניקה הנכונה יוצרת פעולת חיתוך על היבול או הדשא, וחותכת רצועה צרה בכל מכה - טעות נפוצה של מתחילים היא לנסות לקצוץ או להכות בדשא, כאשר הלהב נמצא בניצב לו, וכך לנסות לקצור רצועה רחבה מידי בבת אחת. זוהי עבודה קשה יותר ובלתי-יעילה. קציר קרוב מידי לקרקע יכול לזהם את הלהב עם אדמה ולגרום לו להתקהות. רוב המיומנות של קציר נכון היא לשמור את הלהב קרוב לקרקע, אך לא קרוב מידי, ולחתוך במכות שוות.
כיסוח דשא נעשה בדרך כלל על ידי חיתוך דשא שלא נחתך, כאשר הקוצר זז לאורך קצה הקצירה עם הדשא הלא קצוץ לימינם. הדשא הקצוץ מונח בערמות מסודרות בצד שמאל, מעל הדשא הקצוץ. כל רצועה של דשא שנקצר על ידי חרמש נקראת "swathe" (מתחרז עם bathe) או "swath" (מתחרז עם Goth). ניתן לבצע את כיסוח הדשא או הקציר בצוותים, בדרך כלל מתחילים מקצה השדה ואז ממשיכים בכיוון השעון ומסיימים באמצע השדה. כיסוח דשא הוא קל יותר כאשר הדשא לח, כך שקציר תבואה מתחיל בדרך כלל עם עלות השחר ומסתיים מוקדם יחסית, ובשאר היום עוסקים באיסוף הקציר שנקצר ובסידורו בערמות.
הקציר באמצעות חרמש היא משימה הדורשת מיומנות: היא מבוצעת בקלות יחסית על ידי קוצרים מנוסים, אך לעיתים מבוצעת גרוע ותוך מאמץ רב על ידי קוצרים מתחילים. חרמשים מסורתיים עם להב ארוך ומוט מעוקל הם קשים יותר לשימוש בהתחלה, אך ברגע שהקוצר תופש את הטכניקה ושולט בה, הם יעילים יותר ונוחים יותר לשימוש לפרקי זמן ממושכים יותר. חרמשים בעלי להב קצר הם קלים יותר למתחילים. קוצר מנוסה משתמש בדרך כלל בחרמש להב ארוך ויכול לחתוך גם דשא נמוך מאוד, וכך מדשאות נשמרו נמוכות ומסודרות לפני המצאת מכסחת הדשא.
בנוסף לקצירת תבואה וכיסוח הדשא, החרמש יכול גם לקצור קנים או צמחים ממשפחת הגמאיים (Cyperaceae), כאשר גם כשהלהב מתחת למים הקציר נשאר יעיל.
היסטוריה
ממוזער|250px|קוצרים עם חרמש מעוקל, בסביבות 1886
לפי "המילון לעתיקות יווניות ורומיות" מאת סר ויליאם סמית', החרמש, שידוע בלטינית כ-falx foenaria (בניגוד למגל: falx messoria), היה בשימוש החקלאים ברומא העתיקה, ומראה איור בו נראה סטורן מחזיק חרמש. לפי ג'ק הרר ו"בשר האלים" (Emboden, W.A., Jr., Praeger Press, NY, 1974.) הסקיתים העתיקים גידלו קנאביס וקצרו אותו עם מקצרה ידנית הדומה מאוד לחרמש.
החרמש הופיע באירופה במהלך המאה ה-12 והמאה ה-13. בתחילה, הוא שימש בעיקר לכיסוח דשא, אך החליף את המגל ככלי לקציר יבול עוד במאה ה-16. החרמש מאפשר לקוצר לעמוד זקוף ולא שפוף ובכך יתרונו. בסביבות 1800 נוספו לחרמש מעין אצבעות מעץ מעל הלהב שנועדו לאסוף את התבואה הנקצרת ולסדר אותה, דבר שהוליד חרמש שנקרא Cradle. חרמשי קריידל החליפו את החרמש הפשוט בקציר תבואה ובכיסוח צמחייה גבוהה כמו קנים. במדינות המפותחות החרמש הוחלף בידי קומביין (בעברית: "קצרדש עצמונע" או "מקצרה משולבת") ובמכסחות דשא.
מפעל Abbeydale Industrial Hamlet בשפילד באנגליה הוא מוזיאון למפעל שייצר חרמשים שפעל מסוף המאה ה-18 עד שנות ה-30 של המאה ה-20. מפעל זה היה חלק מהמחוז המייצר חרמשים של דרבישייר, שנמשך גם אל עבר אקינגטון. יצרני חרמשים אנגליים אחרים כוללים את המחוז בלברואוטון.
קציר באמצעות חרמש נשאר נפוץ שנים רבות גם אחרי מיכון רוב פעולות הקציר, שכן מכונת קצירה עם מקצרה בצד ועם רשת אצבעות (בין אם נמשכת על ידי סוס או על ידי טרקטור) לא יכולה לקצור לפני עצמה. על כן, חרמשים שימשו "לפתוח" שדה - לקצור את האלומות הראשונות, ובכך לתת למקצרה המכנית להשלים את הקציר.
"חרמשים" מכניים
החרמש אלן הוא מכונת כיסוח דשא הממונעת בבנזין, שלמרות שמה לא דומה לחרמש במראה. המנוע של המכונה מניע להב משונן קדימה ואחורה על גבי שיניים נייחות כדי להפיק אפקט גזירה דמוי מספריים. בנוסף, המנוע מניע שני גלגלים גדולים. ישנן ידיות כדי לאפשר לקוצר לשלוט במכונה. היא יוצרה בשנים 1935–1973 באוקספורד, אנגליה. גם כיום מייצרים מכונות דומות, לפעמים כתוספת למכונות אחרות הנשלטות על ידי המפעיל ההולך מאחוריהם. קיים גם חרמש מוטורי שעובד על ידי חוטים שמסתובבים במהירות וחותכים, משמש בדרך כלל לכיסוח קוצים. למרות שחרמש מוטורי פשוט יותר לתפעול ודורש פחות מאמץ גופני הוא לא בהכרח מהיר או יעיל יותר מחרמש מסורתי בידיו של קוצר מיומן.
חרמש במסורות לאומיות
ממוזער|260px|חג העומר - חקלאים עבריים עם חרמשים
החרמש הוא עדיין כלי חיוני לחקלאים במדינות מתפתחות ובאזורים הרריים.
ברומניה, לדוגמה, בתוואי ההררי של הרי אפוסני, קציר בחרמש מדי שנה היא פעולה חשובה מאוד הלוקחת כשבועיים-שלושה להשלמה בחווה רגילה. מאחר שקציר בחרמש היא פעילות מאוד מעייפת וקשה ללמדה, חקלאים נעזרים אחד בשני ויוצרים צוותים. בסוף כל יום קציר, החקלאים חוגגים לעיתים קרובות במשתה קטן בו הם רוקדים, שותים ואוכלים - אך בו בעת מתנהגים בזהירות כדי להיות בכושר ליום נוסף של עבודה קשה.
בקרב הבסקים, תחרויות קציר בחרמש הן עדיין ספורט פופולרי, שנקרא "segalaritza". בספורט זה מתחרים הקוצרים מי יסיים לקצור חלקת דשא ראשון.
בקהילות ויישובים רבים, בעיקר כאלה הקשורים לחקלאות וגידול דגן, החרמש מופיע על סמל היישוב. למשל: על סמל היישוב הנורווגי הורנינדל מופיעים שלושה להבי חרמש.
חרמש מופיע גם על הסמל של תנועת הנוער הדתית-לאומית "בני עקיבא" כסמל לחקלאות.
חרמש ככלי נשק
ממוזער|230px|שמאל|"חרמש מלחמה": נשקי מוט המבוססים על חרמש, בידי לוחמים פולנים, 1863.
בשל היותו של החרמש כלי חד, הוא שימש גם ככלי נשק, הן כנשק מאולתר בידי פשוטי העם והן כנשק תקני בצבאות.
אם הלהב של החרמש מוזז כך שיהיה זקוף למוט, ניתן להשתמש בו ככלי נשק הדומה לחנית הקדומה, או ל"פושארד" (Fauchard). נשק מוט זה נקרא "חרמש צבאי" או "חרמש מלחמה" בעברית ו-"War Scythe" באנגלית. האיכרים הפולנים הרבו להשתמש בו במאות ה-18 וה-19. בחרמש ניתן היה להשתמש גם בצורתו המקורית, ללא שינוי, כנשק המשסף וחותך. בשמושו כנשק, החרמש יכול היה להיות קטלני (נגד אויבים ללא שריון) אך עם זאת מסורבל לתפעול, שכן קשה היה לחזות את המסלול המדויק של תנועת הלהב. מדריך הסיף הגרמני פאולוס הקטור מייר , שאסף וחיבר מדריכי לחימה מאוירים (Fechtbüch), תיאר בספרו Arte De Athletica דו-קרב באמצעות חרמשי קציר בליווי איורים.
במשחקי תפקידים ומשחקי מחשב מז'אנר הפנטזיה, דמותו של השחקן יכול להשתמש בחרמש מיוחד שהותאם ללחימה ככלי נשק ומזכיר בעיצובו "חרמש מוות" מסוגנן. אחת ההתאמות העיקריות היא החלפת הלהב החד והעדין ללהב עבה, כבד וחזק יותר שעמיד יותר לפגיעות בעצמים קשים כגון שריון גוף.
במיתולוגיה ובפנטזיה, החרמש משמש גם כנשקו של מלאך המוות ("הקוצר הקודר"), אך אצלו מדובר בחרמש על-טבעי בו הלהב חד באופן אינסופי, בלתי שביר ויכול לחדור דרך כל בשר וחומר, כולל שריון גוף.
להבי חרמש הותקנו גם על צירי הגלגלים של מרכבות קרב בעת העתיקה, ויצרו "מרכבות חרמש" (כמו בסרט "בן-חור"). למרות הפחד שעוררו, יעילותן הייתה נמוכה בגלל יכולת התמרון הגרועה.
במיתולוגיה
ממוזער|250px|המוות כשלד עם חרמש בא לקחת אדם על ערש דווי
החרמש ממלא תפקיד חשוב במסורת ובמיתולוגיה, כאשר לעיתים קרובות הוא מופיע ככלי נשק של ישויות מיתיות, כגון: מלאך המוות, הקוצר הקודר (The Grim Reaper, גרסה עממית של מלאך המוות), מוות של עולם הדיסק, כרונוס (אל הזמן), אב הזמן (גרסה עממית של כרונוס) ושל אחד מארבעת פרשי האפוקליפסה. מסורות אלה נובעות בעיקר מהמסורת הנוצרית שמתארת את מלאך המוות כ"קוצר הנשמות". במסורת זאת, שנהפכה לנפוצה מאוד בעקבות המוות השחור, מלאך המוות מתואר כשלד הלבוש בגלימה וברדס שחורים ומשתמש בחרמש לקצור את נשמות החיים.
במאה ה-20 חדרה מסורת זו גם אל התרבות הפופולרית, דבר שהפך את החרמש למזוהה עם מלאך המוות בד בבד עם ירידת השימוש בחרמש בחקלאות. קאלי, אלת המוות של ההינדו משתמשת גם היא בחרמש. כמו כן במיתולוגיה היוונית האלה גאיה נותנת לבנה הטיטאן קרונוס מגל על מנת שיברח מהכלא טרואטרס.
ככלי נשקו של מלאך המוות ("הקוצר הקודר"), החרמש שלו מתואר לעיתים ככלי על-טבעי בו הלהב חד באופן אינסופי, בלתי שביר ויכול לחדור דרך כל בשר וחומר, כולל שריון גוף. באמנות פנטזיה אפלה (כגון עטיפות אלבומי מטאל) האמנים נוטים לעיתים לסגנן את החרמש שלו ומוסיפים לו מגוון עיטורים אפלים או מפחידים כגון חודים ודוקרנים, גולגולות ועצמות (למשל החלפת מוט העץ של החרמש במוט שמורכב מעמוד שדרה).
בפלאונטולוגיה
פירוש שמו של הדינוזאור תריזינוזאורוס הוא "לטאת חרמש". שם זה נובע מטפריו הארוכים (כ-70 ס"מ אורכם), דמויי החרמש, ששימשו לגריפת עלים מהעצים וקירובם לפיו, וייתכן ששימשו אותו גם להתגוננות מפני טורפים.
ראו גם
מגל
קאמה (כלי יפני) – כלי נשק וכלי חקלאי יפני עתיק שניתן לתאר כ"חרמש יד"
חרמש מוטורי
פסל הנפת חרמש
האנשה של המוות
סהר
אנמיה חרמשית
קישורים חיצוניים
חרמש ומגל, האקדמיה ללשון העברית
סרטונים וקטעי וידאו:
— תחרות בין חרמש מוטורי לחרמש מסורתי
— דיון האם חרמש יכול לשמש ככלי נשק
— שחזור טכניקות דו-קרב בחרמש לפי כתב-יד מאויר מאת פאולוס הקטור מייר
הערות שוליים
קטגוריה:כלים חקלאיים
קטגוריה:נשקי מוט
קטגוריה:כלי חיתוך | 2024-06-26T15:23:45 |
אשליית גלגל העגלה | שמאל|ממוזער|250px|מדחף של מטוס, שצולם באמצעות מצלמה דיגיטלית
אשליית גלגל העגלה היא אשליה אופטית הגורמת לצופה לחשוב שגלגל של כלי רכב הנע קדימה מסתובב לאחור, כאשר הגלגל מגיע למהירות מסוימת.
דגימה מחזורית
שמאל|ממוזער|200px|אנימציה הממחישה דגימה בדידה, של תנועה מחזורית שתדירותה משתנה.
סיבוב מהופך של גלגלים מופיע בהקלטת סרטים (לקולנוע או לטלוויזיה). הוא נגרם כתוצאה מאפקט סטרובוסקופ. מצלמת קולנוע מצלמת 24 מסגרות (פריימים) לשנייה. נניח שלגלגל 6 חישורים; אם הגלגל מסתובב בכפולה מסוימת של 4 סיבובים לשנייה, החישורים של הגלגל יהיו באותו מקום בדיוק כל פעם שהסגר נפתח. הגלגל ייראה כאילו הוא חסר תנועה (אם כי ייתכן שהוא יופיע מטושטש) בזמן צפייה בסרט. אם הגלגל מאט קמעה, הוא "מפגר" אחר מהירות פתיחת הסגר. לכן הוא ייראה כאילו הוא מסתובב לאחור. אפקט דומה עשוי להתקבל מרוטור של מסוק ומדחפים של מטוס.
תופעת הסיבוב המהופך נראית גם כאשר גלגלים עם חישורים מוארים באור מלאכותי שפועל בזרם חילופין, אור שמופק ממנורות מבוססות גז טעון (כמו נורות ניאון, אדי כספית, ושפופרות פלואורסצנט), שמהבהבות בקצב כפול מתדירות קו המתח (למשל, 100 פעם בשנייה על קו שנד ב־50 הרץ). דבר זה קורה כי בכל מחזור של הזרם, המתח מגיע לשיא פעמיים (פעם בערך מתח חיובי ופעם בערך מתח שלילי), ופעמיים מתאפס, והאור משתנה בהתאם. אף על פי ש-100 הבהובים בשנייה מהירים מדי כדי שעין האדם תקלוט אותם, עדיין יכולות מנורות כאלה ליצור אפקטי סטרובוסקופ. תוצאה אפשרית נוספת של תדר זהה בין תאורה לבין מנועים חשמליים היא אשליה שהמנוע "עומד". על מנת למנוע תופעה זו, מטעמי בטיחות בעבודה, מקובל להתקין במקומות בהם יש מנועים חשמליים נגישים תאורה המחוברת לזרם חילופין תלת מופעי.
התופעה היא דוגמה ראשית למדרוג עקומות, כאשר אירוע מחזורי נדגם בתדירות הנמוכה מתדירות ניקוויסט.
תחת תאורה רציפה
תופעה דומה מצויה גם בצפייה אנושית בסביבה עם תאורה רציפה, כמו תחת אור השמש. בעבר הוצע כי התופעה מלמדת על כך שמערכת הראייה דוגמת את הסביבה מספר מוגבל של פעמים בשנייה. מחקרים מאוחרים יותר העלו כי ייתכן ואין הדבר כך. והציעו שהתופעה נגרמת מעימות בין פרשנויות חלופיות לאותו קלט חושי בשלבים מתקדמים של מערכת הראייה.
.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
סיבוב מהופך
קטגוריה:עיבוד אותות ספרתי | 2024-09-09T10:49:02 |
סוללת הענק | סוללת הענק (באנגלית: Giant's Causeway; באירית: Clochán na bhFómharach) היא אתר גאולוגי בחוף הצפוני-מזרחי של צפון אירלנד, בצפון מחוז אנטרים (Antrim), כ-3 קילומטרים צפונית לעיירה בושמילס. באתר מצויים כ-40,000 עמודי בזלת משושים צמודים.
ב-1986 הכריז ארגון אונסק"ו על המקום אתר מורשת עולמית ושנה אחר כך הוכרז המקום שמורת טבע על ידי מחלקת הסביבה של צפון אירלנד. האתר שייך ל"קרן הלאומית" ומנוהל על ידה. המקום הוא האתר הפופולרי ביותר לתיירים בצפון אירלנד, ובשנת 2014 ביקרו בו קרוב ל-800,000 תיירים.
היסטוריה
היסטוריה גאולוגית
בתור השלישון הייתה פעילות געשית עזה באזור שכיום הוא במחוז אנטרים. קילוחי לבה נוזלית פרצו דרך סדקים בשכבות הקירטון ויצרו רמת בזלת נרחבת. מעריכים כי בסך הכול היו כ-11 התפרצויות שונות. הרכב הבזלת השתנה כמה פעמים במהלך התקופה. סוללת הענק נוצרה בתחילת התור, בתקופת הפלאוגן, לפני כ-60 מיליון שנים. הבזלת העתיקה ביותר באתר היא בזלת אלקלית (עשירה באוליבין). בהתפרצויות שבאו אחר כך נוצרה בזלת תולאיטית והיא שיצרה את העמודים. כאשר הבזלת התקררה היא החלה להתכווץ. בעוד שהתכווצות בכיוון האנכי גורמת להקטנת עובי שכבת הבזלת בלבד, גורמת התכווצות בכיוון האופקי לסידוק. במצב האידיאלי נוצרים בלב הקילוח הבזלתי עמודים שצורתם משושה משוכלל, תופעה המוכרת גם ממקומות אחרים בעולם ומכונה בזלת עמודית. תהליך זה אפשרי כשזרימת הלבה היא איטית במישור בעל שיפוע קל. משטחי הבזלת היו במקור חלק ממשטח הבזלת הנרחב הקרוי רמת תוליאן, שנוצר בתקופת הפלאוגן. הנוף הנוכחי עוצב בסוף עידן הקרח (לפני כ-15,000) כאשר קו החוף עבר תהליך בליה מואץ כשהקרח שחק את ראשי הסלע.
מקור השם
מקור השם באגדה עממית. על פיה, חי בחוף האירי ענק ושמו פין מק'קול (באירית Fionn mac Cumhaill באנגלית Fionn McCool) שקרא לדו-קרב את הענק בנאנדונר (Benandonner) שחי על האי הסקוטי סטפה (Staffa). על מנת שיוכל הענק הסקוטי לעבור את מצר הים המפריד ביניהם, בנה עבורו פין מק'קול את סוללת הענק.
על פי גרסה אחת של האגדה, כשהיה אמור מק'קול להגיע לסקוטלנד הוא נרדם, ועל כן בא הענק הסקוטי אליו. על מנת להגן על מק'קול כיסתה אותו אונה (Oonagh), אשתו של מק'קול, בשמיכה, כדי שתוכל לטעון כי במיטה שוכב בנם התינוק. על פי גרסה אחרת, ברגע בו התקרב הענק הסקוטי לאירלנד נוכח פין מק'קול לדעת כי הענק הסקוטי גדול ממנו בהרבה, ולכן ברח אל ביתו ובקש מאשתו שתחביא אותו והיא הלבישה אותו בבגדי תינוק והשכיבה אותו במיטה.
על פי שתי הגרסאות, כשבא בנאנדונר לביתם לחפש את פין מק'קול דרשה האישה מהסקוטי להיות שקט שכן תינוקם ישן כעת. כשראה בנאנדונר את ה"תינוק" נבהל, שכן אם זה גודלו של התינוק, אזי בוודאי פין מק'קול גדול ממנו בהרבה. לכן ברח הענק הסקוטי בבהלה בחזרה לסקוטלנד, לאחר שהרס את הסוללה שחיברה בין שני המקומות, כדי למנוע ממק'קול לבוא בעקבותיו.
גרסה שלישית, רומנטית, טוענת כי את הסוללה בנה פין מק'קול על מנת להגיע אל אהובתו שבחוף הסקוטי.
האגדה קושרת בין שתי עובדות אמיתיות. הן בחוף האירי, והן במערת פינגאל שבאי סטפה, משכנו של הענק הסקוטי (או של אהובתו), יש עמודי בזלת משושים.
היסטוריה מודרנית
שמאל|ממוזער|250px|תמונת תקריב של המשושים
שמאל|ממוזער|250px|סוללת הענק – תחריט של ציור מים שנעשה על ידי סוזנה דרורי ב-1739
שמאל|ממוזער|250px|מראה כללי של חוף הסוללה
שמאל|ממוזער|250px|"העוגב" בסוללת הענק
שמאל|ממוזער|250px|"מגף הענק"
שמאל|ממוזער|250px|מראה בסוללת הענק
על גילוי סוללת הענק הכריז לראשונה סר ריצ'רד בלקלי (Richard Bulkeley), פרופסור חבר בטריניטי קולג', במאמר ששלח בשנת 1693 לחברה המלכותית, אם כי המגלה המקורי של האתר היה בעצם הבישוף של דרי שביקר במקום שנה קודם לכן. האתר התפרסם בעולם כאשר האמנית האירית סוזנה דרורי (Susanna Drury) תארה את המקום בסדרה של ציורים בצבעי מים שנעשו בשנת 1739. ציורים אלו זיכו את דרורי בפרס הראשון שהוענק על ידי החברה המלכותית של דבלין ב-1740, והם נחרטו ב-1743. בשנת 1765 הופיע ערך על סוללת הענק בכרך 12 של האנציקלופדיה הגדולה הצרפתית, תוך שימוש בתחריטים של הציורים של דרורי. התחריט "הנוף ממזרח" של דרורי הופיע ב-1768 בכרך של ציורים שהודפס עבור האנציקלופדיה הגדולה. בכותרת לציורים העלה הגאולוג הצרפתי ניקולָה דֶמארֶה (Nicolas Desmarest) לראשונה בדפוס השערה כי מקורם של המבנים הוא געשי באופיו.
האתר החל להיות מוקד משיכה לתיירים במהלך המאה ה-19, בייחוד לאחר הפעלת הרכבת הקלה של סוללת הענק (Giant's Causeway Tramway) בשנת 1887. רכבת זו שפעלה על חשמל קישרה בין העיירה פורטרש (Portrush), שבה הייתה תחנת רכבת רגילה, למצוק שמעל לאתר, מרחק של כ-14 קילומטרים, כשבדרך הייתה עצירה בתחנת רכבת בעיירה בושמילס. הרכבת פעלה לסירוגין עד 1949 ועם סיום עונת התיירות של שנה זו פורקה המסילה. בשנת 2002 חודשה הפעלת חלקו האחרון של הקו בין בושמילס וסוללת הענק מרחק של כ-3 קילומטרים כרכבת מיוחדת לתיירים תחת השם "מסלת הברזל של סוללת הענק ובושמילס" (Giant's Causeway and Bushmills Railway). אף על פי שלא קל לפגוע בסלעי הבזלת היו מקרים במהלך המאה ה-19 שנלקחו סלעים מהאתר למטרות קישוט. מבקרים גם נהגו לחלץ גבישי זאוליט וקלציט שנוצרו בחללים שבבזלת, אפילו מדריכי התיירים נהגו למכור את הגבישים כמזכרות.
לאחר ש"הקרן הלאומית" קיבלה פיקוח על האתר בשנות ה-60 של המאה ה-20 סולקו רוב סממני המסחור שהיו באתר (בתי מלון וחנויות). במקום נבנה מרכז מבקרים ב-1985 בצפייה להכרזת המקום כאתר מורשת עולמית. בשנת 2000 נשרף המרכז, ונכון ל-2008 אין באתר מרכז מבקרים קבוע. כיום פועל באתר מרכז מבקרים זמני. כסף הוקצב לבניית מרכז קבוע חדש שייבנה ברובו מתחת לקרקע על מנת להגן על הנוף המקיף את הסוללה. בספטמבר 2007 פרצה שערורייה כשהתברר שהשרה לענייני סביבה של צפון אירלנד, ארלן פוסטר (Arlene Foster) מתכוונת להעניק ליזם פרטי בשם סיימור סוויני (Seymour Sweeney), חבר באותה מפלגה כשל פוסטר (Democratic Unionist Party המפלגה הדמוקרטית של הדוגלים באיחוד) את הזיכיון להקים באתר סוללת הענק את מרכז המבקרים הקבוע. ההתנגדות הרבה לצעד גרמה למועצת מחוז מויל (Moyle District Council), שבתחומה מצויה סוללת הענק, להעניק גם את השטח שבו יש כוונה להקים מרכז מבקרים ל"קרן הלאומית" בנוסף לשטח בו מצויה סוללת הענק שהיה בידיה קודם לכן. בינואר 2008 הודיעה פוסטר על ביטול התוכנית להעניק זיכיון פרטי להקמת מרכז המבקרים.
תיאור האתר
הכינוי סוללת הענק יוחד במקור לכף החודר אל הים הבנוי מעמודי בזלת תולאיטית שמשטחם העליון דומה לשביל מרוצף המתחיל מתחתית המצוק ונמשך מתחת לפני המים. צורתם של רוב העמודים היא משושה, אך קיימים גם עמודים עם ארבע, חמש, שבע ואף שמונה פאות, ורוחבם בממוצע 45 ס"מ. משמאל לכף מצויים שני כפים קטנים יותר הבנויים גם הם מעמודי בזלת משושים ולפיכך כונה הכף הארוך יותר "הסוללה הגדולה" (Grand Causeway), הכף משמאלו "הסוללה האמצעית" (Middle Causeway), והכף השמאלי ביותר "הסוללה הקטנה" (Litle Causeway). סך הכל יש באתר כ-40,000 עמודי בזלת. מעל החוף מתנשאים הצוקים של קצה רמת אנטרים בגובה של 120 מעל לפני הים. הצוקים בנויים בזלת שעובייה מגיע עד 28 מטרים, כשבין שכבות הבזלת יש שכבת קרקע לטריטית אדומה בשל תחמוצות ברזל. זהו פלאוסול (קרקע עתיקה) המעיד על כך שבעבר שרר באזור אקלים טרופי.
אתר המורשת העולמית של סוללת הענק משתרע על פני שטח של 700 דונם בקטע החוף המכונה "חוף הסוללה" (Causeway Coast), החל בצוק המכונה "כף הסוללה" (Causeway Head) שמעל סוללת הענק ועד כף בּנְבּנה (Benbane Head) שישה קילומטרים מזרחית לכף הסוללה. האתר כוללת את שפת הים, את הצוקים שמעליה, את שביל המצוק, ואת החניה ומרכז המבקרים של סוללת הענק. קטע חוף זה בנוי מסדרה של מפרצונים וכפי סלע (מקומות בהם הבזלת הייתה חסינה לבליה). הצוקים בנויים בצורת מדרגות המייצגות חמש או שישה קילוחי לבה וגובהם הממוצע הוא 100 מטרים. בנקודות מסוימות נחתך הצוק בדייקים בזלתיים אוליביניים או תולאיטיים. אל מוקד המשיכה המרכזי, עמודי הבזלת של סוללת הענק ניתן להגיע גם ברכב מיוחד של האתר היוצא ממרכז המבקרים ויורד בכביש שאורכו כמה מאות מטרים שנסלל לאורך המצוק. המבקרים באתר מורשים ללכת על עמודי הבזלת המצויים על החוף. פרט לסוללה עצמה נוצרו כמה צורות מעניינות טבעיות בבזלת. ב"סוללה המרכזית" יש שקע דמוי כיסא המכונה "כיסא המשאלות", שם הקשור לאגדת פין מק'קול. הצוקים שמעל לסוללת הענק עברו בליה ועקב כך נחשפו כמה צורות מעניינות. כך יש בשביל המטפס מסוללת הענק אל המצוק שמעליה אבן גדולה דמוית נעל המכונה "מגף הענק" (Giant's Boot), ובהמשך יש קבוצה של עמודי בזלת בגובה 12 מטרים הצמודה לקיר המצוק המכונה "העוגב" (Organ). וקצת יותר מזרחה, בקצה המצוק יש עמודי בזלת כשהם נפרדים מקיר המצוק ומכונים "ארובות העשן" (Chimney Tops). דוגמאות נוספות כוללות עמודים נמוכים אדמדמים שעברו בליה המכונים "עיני ענקים" (Giants Eyes), המבנים המכונים "מדרגות הרועה" (Shepherd's Steps), "הכוורת" (Honeycomb), "הנבל של הענק" (Giant's Harp), "שער הענק" (Giant's Gate) ו"דבשת הגמל" (Camel's Hump) נוצרו כתוצאה מניתוק של גושי סלע בזלתיים.
בארגון אונסק"ו מייחסים גם חשיבות היסטורית למקום. ב-1588 התנפצה ספינת המשוטים גירונה (La Girona), חלק מהארמדה הספרדית, על חוף הסוללה, ממערב לסוללת הענק. כ-1,200 ספרדים קיפחו את חייהם באסון. ב-1967 הצליח צוות צוללים מבלגיה לחלץ חלק ניכר מאוצרות הספינה והם מוצגים כיום במוזיאון בבלפסט.
בעלי חיים וצמחייה
האזור הוא מקום מפלט לעופות כדוגמת הבז הנודד, ובעיקר לעופות ימיים כדוגמת יסעור שחפי, יסעור ענק, קורמורנים, ואלקה חדת-מקור. תצורות הסלעים שעברו בליה משמשים בית גידול לכמה צמחים מיוחדים ונדירים הכוללים את:
Asplenium marinum, Trifolium arvense (סוג של תלתן), Scilla verna, Festuca valesiaca, Orobanche alba (סוג של צמח טפיל), ו-Coeloglossum viride (סוג של סחלב).
מבנים דומים
אומנם עמודי בזלת בסוללת הענק מרשימים בגודלם ובצורתם, אך הם אינם ייחודיים לאתר זה. בזלת עמודית היא תופעה געשית נפוצה, ועמודי בזלת נוצרים בקני מדה מגוונים (קירור מהיר יוצר עמודים קטנים יותר). אתרים ראויים לציון בהם יש עמודי בזלת כוללים את האיים שבמערב סקוטלנד הקרובים לסוללת הענק: האי קאנה, האי אג, מק (Muck); חלקו הצפוני של האי סקאי; האי מל (Mull) וקטע החוף של האי הבריטי מולו במורוורן (Morvern); והאי סטפה (Staffa) שהתפרסם הודות למערת פינגאל שהכניסה אליה מעוטרת בעמודי בזלת. האתר ג'וסנגג'אולי באי הקוריאני צ'ג'ו, קניון גרני בארמניה; האיים הציקלופיים בסמוך לאי סיציליה באיטליה; באתרים: המומנט הלאומי ערימת עמודי השטן בקליפורניה, פארק המדינה צוקי המפרץ במזרח אורגון, והמומנט הלאומי מגדל השטן בוויומינג שבארצות הברית, ובאתרים נוספים במקסיקו, בקוריאה הצפונית, בווייטנאם, באיים האזוריים ובקונשיר, האי הדרומי ביותר באיים הקוריליים שברוסיה.
גם בריכת המשושים שברמת הגולן היא דוגמה להיווצרות בזלת עמודית.
אזכורים בתרבות
שמאל|ממוזער|250px|שטר 20 פאונד של בנק אלסטר, 2006
האתר מופיע על שטרות הכסף של אחד מארבעת הבנקים הגדולים של צפון אירלנד, בנק אלסטר.
עיצוב העטיפה של האלבום Houses of the Holy, האלבום החמישי של להקת הרוק הבריטית לד זפלין שיצא לאור בשנת 1973 הוא בהשראת הספר קץ הילדות, רומן מדע בדיוני מאת ארתור סי. קלארק. זהו קולאז' של מספר תמונות שצולמו ב"סוללת הענק" בידי הצלם אוברי פאוול מחבורת המעצבים "היפגנוסיס"
סקוטר - הרכב דאנס טכנו גרמני הקליטו קטע הקרוי "סוללת הענק" על צד ב' של הסינגל "(Maria (I Like It Loud".
הווארד פיליפס לאבקרפט (Howard Phillips Lovecraft; 1937-1980), סופר אימה, מדע בדיוני ופנטזיה אמריקני התייחס לסוללת הענק בסיפור האימה המתרחש באנטארקטיקה "בהרי הטירוף" (At the Mountains of Madness).
העולם אמטריה (Amateria) המופיע במשחק המחשב Myst III: Exile, המשחק השלישי בסדרת המשחקים מיסט, דומה מאוד לסוללה. בעולם זה סדרת גשרים ובקתות הבנויים על צורה גאולוגית זהה כמעט לחלוטין לסוללה וגם היא ליד האי (אם כי במשחק האוקיינוס מקיף את העולם כולו).
לקריאה נוספת
Arnold, Bruce (2002). Irish Art: A Concise History. New York: Thames & Hudson.
Jagla, E. A., Rojo, A. G. Sequential fragmentation: the origin of columnar quasihexagonal patterns. Physical Review E, 65, 026203, (2002)
Philip S. Watson, The Giant's Causeway, O'Brien: Printing Press, 2000
Deane, C. Douglas. 1983. The Ulster Countryside. Century Books.
קישורים חיצוניים
סוללת הענק באתר של "הקרן הלאומית"
הסבר על תהליך היצירה של עמודי הבזלת
נופים נפתחים לרווחה צילומי אוויר של אזור חוף הסוללה הכוללים דברי קישור מתוך הסדרה "Sky High" של ה-BBC
הערות שוליים
קטגוריה:הממלכה המאוחדת: אתרי מורשת עולמית
קטגוריה:צפון אירלנד
קטגוריה:אירלנד: גאולוגיה
קטגוריה:משושים | 2024-07-16T18:51:14 |
סדר (תורת החבורות) | בתורת החבורות, למושג סדר יש שתי משמעויות שונות, אך קשורות.
סדר של חבורה
הסדר של חבורה הוא העוצמה שלה, , כלומר מספר האיברים אם החבורה סופית.
משפט לגראנז', שהוא בין המשפטים הבסיסיים בתורת החבורות, קובע שהסדר של חבורה סופית מתחלק בסדר של כל תת-חבורה שלה.
מהסדר של חבורה (סופית) אפשר להסיק רבות על המבנה שלה. בין המשפטים הבסיסיים בכיוון זה אפשר למנות את משפט קושי על קיומם של איברים בעלי סדר ראשוני, ואת משפטי סילו על קיומן של תת-חבורות שסדרן הוא חזקה של ראשוני.
סדר של איבר בחבורה
בהינתן חבורה ואיבר כלשהו , הסדר של שמסומן הוא המעריך הטבעי הקטן ביותר שבחזקתו איבר שווה לאיבר היחידה של החבורה, כלומר: . אם לא קיים מספר שכזה, נאמר שהסדר של הוא אינסופי, ונסמן . הסדר של איבר בחבורה הוא הסדר של החבורה הציקלית הנוצרת על ידי האיבר, ומכאן הקשר בין סדר של איבר לסדר של חבורה.
מסקנה מיידית ממשפט לגראנז' היא שהסדר של איבר בחבורה מחלק את הסדר של . זאת מכיוון שהחבורה הציקלית שנוצרת על ידי האיבר היא תת-חבורה של שסדרה כסדר האיבר. לכן לפי משפט לגראנז' סדר זה מחלק את הסדר של 𝐺.
מכאן נובעת מסקנה מיידית חשובה נוספת: בהינתן חבורה סופית , כל איבר בחבורה בחזקת סדר החבורה שווה לאיבר היחידה. נראה זאת: יהא כלשהו, אז קיים שלם כך ש- (כי הסדר של מחלק את הסדר של ). על כן:
.
עוד מסקנה מיידית היא שחבורה מסדר שהוא מספר ראשוני היא בהכרח ציקלית, וכל איבר פרט ליחידה הוא יוצר שלה (שכן הסדר של כל איבר פרט לאיבר היחידה שווה לסדר החבורה).
דוגמה
לחבורה הסימטרית יש את לוח הכפל הבא:
{| cellspacing="0" cellpadding="8" border="1"
|-
! •
! e || s || t || u || v || w
|-
! e
| e || s || t || u || v || w
|-
! s
| s || e || v || w || t || u
|-
! t
| t || u || e || s || w || v
|-
! u
| u || t || w || v || e || s
|-
! v
| v || w || s || e || u || t
|-
! w
| w || v || u || t || s || e
|}
בחבורה זו יש שישה איברים, כלומר הסדר של החבורה, , הוא 6.
לפי הגדרה, הסדר, , של איבר היחידה, , הוא 1. הסדר של כל אחד מהאיברים הוא 2 (מכפלת כל אחד מאיברים אלה בעצמו היא איבר היחידה), והסדר של כל אחד מהאיברים הוא 3.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תורת החבורות | 2024-08-18T01:51:49 |
דב יוסף | שמאל|ממוזער|250px|ביתו של דב יוסף בשכונת רחביה בירושלים
דב (ברנרד) יוסף (21 באפריל 1899 – 7 בינואר 1980) היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, לפני כן מעורכי הדין היהודים הבולטים בארץ ישראל בתקופת המנדט והמושל הצבאי של ירושלים בעת מלחמת העצמאות. נודע בתפקידו כשר האספקה והקיצוב בתקופת הצנע, וכונה "שר הצנע".
קורות חיים
דב יוסף (ברנרד ג'וזף) נולד במונטריאול שבקנדה בשנת 1899. למד באוניברסיטת מקגיל, באוניברסיטת לאוול ובאוניברסיטת לונדון. בעל תואר דוקטור לפילוסופיה ומוסמך במשפטים.
בעת מלחמת העולם הראשונה היה ממארגני ההתנדבות לגדודים העבריים בקנדה, והגיע לארץ ישראל בשנת 1918 יחד עם הגדוד האמריקני (גדוד קלעי המלך ה-39). ב-1921, לאחר שסיים את לימודי המשפטים, שב לארץ ישראל כדי להשתקע בה.
עורך הדין הוראס סמואל קיבל אותו כמתמחה במשרדו, ולאחר מכן כשותף. במרוצת הזמן היה דב יוסף לאחד מעורכי הדין היהודים הבולטים בארץ ישראל בתקופת המנדט. בשנת 1933 הוא היה עורך הדין של משפחת ארלוזורוב בהקשר לרצח ארלוזורוב. בסוף שנות השלושים היה מפרקה של הסניף הארצישראלי של פניקס, וינה, יחד עם משה דוכן.
דב יוסף היה פעיל בתנועת העבודה. הצטרף למפא"י בשנת 1933. שימש היועץ משפטי של הנהלת הסוכנות היהודית וייצג אותה בוועדת פיל ובוועדת וודהד. בהמשך שימש ממלא מקום ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. בראשית 1938 שהה בשליחות הסוכנות היהודית בצפון אמריקה. בשנת 1941 יצא בשליחות הסוכנות היהודית לארצות הברית ולדרום אפריקה ובסוף 1943 נשלח למשרד המדיני בוושינגטון כדי לייצג שם את עמדת הנהלת הסוכנות היהודית בארץ ישראל.
בעת מלחמת העולם השנייה היה אחראי על גיוס מתנדבי היישוב לצבא הבריטי. היה חבר הנהלת הסוכנות משנת 1945. היה בין מנהיגי היישוב שנשלחו בשבת השחורה למעצר במחנה המעצר בלטרון.
בעת מלחמת העצמאות והמצור על ירושלים היה דב יוסף המושל הצבאי של העיר. בתפקידו זה היה למעשה המושל האזרחי של העיר, כשהתואר "צבאי" ניתן כדי להראות על מקור סמכותו, שנבע מכך שירושלים, שטרם סופחה אז למדינת ישראל, הייתה בשליטה צבאית ישראלית. בתפקידו זה היה אחראי על כך שאספקת המזון, שהיה בעיר בצמצום רב, תהיה מאורגנת ושוויונית. תוך כדי המלחמה, באוקטובר 1948, נפלה בתו בקרבות הנגב (לזכרה ולזכר חבריה הקדיש את ספרו "קריה נאמנה").
המפקד הצבאי של ירושלים, שהיה אחראי על ניהול המערכה הצבאית, היה מפקד חטיבת עציוני דוד שאלתיאל (שלאחר מלחמת העצמאות זכה לדרגת אלוף). דב יוסף חלק על החלטותיו של שאלתיאל ומהלכיו. בספרו "קריה נאמנה" (1960), שבו תיאר את אירועי מלחמת העצמאות בירושלים, ביקר בחריפות את התנהלותו הצבאית של שאלתיאל ועל כך שלא דיווח לו על המצב האמיתי בעיר העתיקה ערב נפילתה. הוא טען שלו היה עושה כן, היה פונה לדוד בן-גוריון בדרישה להזעקת כוחות תגבורת. פרסום הספר עורר סערה ציבורית עזה ואף הגיע לדיון בכנסת, כשסיעת חרות הגישה הצעה למינוי ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת נסיבות נפילתה של העיר העתיקה. ההצעה נפלה בהצבעה.
לאחר מלחמת העצמאות
ממוזער|שר התחבורה דב יוסף והרמטכ"ל יגאל ידין מבקרים בחיל הים, מלווים על ידי מפקד החיל מרדכי לימון וסגנו שמואל טנקוס.
דב יוסף היה שר האספקה והקיצוב בממשלת ישראל הראשונה והיה אחראי על מדיניות הצנע שהופעלה באפריל 1949. התפקיד ניתן לו לאור הצלחתו, כמושל הצבאי של ירושלים בזמן המצור, להנהיג בה סדר בחלוקת מצרכי המזון חרף המחסור החמור. תפקיד זה לא הוסיף על אהדתו של הציבור ליוסף, והוא זכה לכינוי "שר הצנע". הוא כונה גם "יוסף המשביר". כדי לנסות להתגבר מעט על המחסור, הודיע דב יוסף על קיצוץ בנייר לעיתונים וכן המליץ לעירוניים, לנצל כל פיסת קרקע ולגדל בה ירקות ותרנגולות מטילות. רעייתו, גולדי, הקפידה לשמש דוגמה ולבצע את ההמלצה בחצר ביתה ברחוב אלחריזי 22 בירושלים. בלחץ דעת הקהל בוטל בשנת 1951 משרד האספקה והקיצוב, ויוסף נתמנה לשר התחבורה.
דב יוסף כיהן בכנסת מהכנסת הראשונה ועד לכנסת השלישית, וכן כשר שאינו חבר כנסת בתקופת כהונת הכנסת החמישית. יוסף כיהן בתפקידים מיניסטריאליים שונים: שר החקלאות, שר התחבורה, שר המשפטים, שר המסחר והתעשייה, שר הבריאות ושר בלי תיק.
בשנת 1952, בהיותו שר המסחר והתעשייה, שימש ד"ר ישראל קסטנר דובר המשרד. כאשר הואשם קסטנר בעלונו של מלכיאל גרינוולד בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה בעת השואה, אילץ אותו דב יוסף להגיש תלונה, שבעקבותיה הוגש על ידי המדינה כתב אישום נגד גרינוולד (במשפט זה נערך בירור מקיף על שואת יהודי הונגריה ועל תפקידו של קסטנר בשואה, עד כי המשפט הפך לידוע כ"משפט קסטנר").
במהלך כהונתו בתפקיד שר המשפטים בממשלת ישראל העשירית, התגלעה מחלוקת חריפה בינו לבין היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר בדבר חלוקת הסמכויות ביניהם בתחום הפלילי. יוסף סבר כי העובדה שלשר המשפטים נתונה הסמכות החוקית ליטול לעצמו את סמכויותיו של היועץ במקרה של חילוקי דעות ביניהם, מלמדת על כפיפותו של היועץ לשר. לעומתו סבר האוזנר כי כל עוד לא נטל השר את הסמכויות לידיו, נהנה היועץ מעצמאות מלאה ועליו לפעול לפי שיקול דעתו בלבד. המחלוקת הגיעה לישיבת הממשלה, שם התקבלה הצעתו של יוסף להקים ועדת משפטנים שתחווה את דעתה בפני הממשלה בנושאים שבמחלוקת. הוועדה כונתה ועדת אגרנט על שם שמעון אגרנט שעמד בראשה.
מסקנות הוועדה נתפסו כהישג של האוזנר מאחר שבנושא המרכזי שהיה במחלוקת, סמכויות התביעה, צידדה הוועדה בהאוזנר וגרסה כי ליועץ יש עצמאות מוחלטת בהחלטותיו. עם זאת ציינה הוועדה חובת היוועצות של היועץ בשר המשפטים ובממשלה, וכן חובת מסירת דין וחשבון קבוע לשר. בנושא שהיה שולי יותר בוויכוח, סמכויות הייעוץ של היועץ המשפטי לממשלה, הבדילה הוועדה בין רשויות מנהליות לבין הממשלה, אשר רשאית לפעול גם כנגד חוות דעת היועץ. מסקנות הוועדה אומצו על ידי הממשלה, כאשר יוסף נמנע בהצבעה לאחר שהודה כי אינו מרוצה מהן ואף הצהיר על כוונתו להביא לשינוי החוק.
דב יוסף היה מתומכיו הנאמנים של דוד בן-גוריון. בעת משבר "הפרשה", בראשית שנות ה-60, צידד בעמדת בן-גוריון כי בשאלה "מי נתן את ההוראה" תכריע ועדת חקירה משפטית ולא ועדת שרים, שאינה נקייה מנטיות פוליטיות. בעת פילוג מפא"י והקמת רפ"י על ידי בן-גוריון בשנת 1965, לא הצטרף לרפ"י ונשאר במפא"י, אך הורחק בידי ראש הממשלה לוי אשכול מרשימת מועמדי המערך לכנסת השישית ולא נכלל בממשלת אשכול שקמה לאחר הבחירות.
בשנת 1975 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "יונה וחרב".
ב-5 בינואר 1980 בעת שהתארח בבית בנו בבאר שבע, פונה לבית החולים סורוקה ושם נפטר, ככל הנראה מדום לב. דב יוסף הובא למנוחות ביום ב', י"ח בטבת תש"מ, 7 בינואר, בבית העלמין סנהדריה בירושלים. שמות רחובות על שמו קיימים בירושלים, נתניה ובאר-שבע.
כתביו
Bernard Joseph, Nationality: Its Nature and Problems, George Allen & Unwin (London), 1929.
דב יוסף, השלטון הבריטי בארץ ישראל: פרשת כישלונו של משטר, ירושלים: מוסד ביאליק, 1948.
דב יוסף, קריה נאמנה: מצור ירושלים 1948, ירושלים: שוקן, תש"ך-1960.
דב יוסף, יונה וחרב, גבעתיים; רמת גן: מסדה, 1975.
קישורים חיצוניים
הארכיון של דב יוסף באתר ארכיון המדינה
הערות שוליים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת מקגיל
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת לונדון
קטגוריה:ישראלים ילידי קנדה
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מפא"י
קטגוריה:לוחמי הגדודים העבריים
קטגוריה:אנשי העלייה השלישית
קטגוריה:חברי הנהלת הסוכנות היהודית
קטגוריה:ירושלים: חברי הכנסת
קטגוריה:יהודים הקבורים בבית הקברות סנהדריה
קטגוריה:יועצים משפטיים ישראלים
קטגוריה:כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים
קטגוריה:מושלים צבאיים ישראלים
קטגוריה:שרים בלי תיק בממשלות ישראל
קטגוריה:שרים שכיהנו בעת שלא היו חברי כנסת
קטגוריה:חברי הכנסת הראשונה
קטגוריה:חברי הכנסת השנייה
קטגוריה:חברי הכנסת השלישית
קטגוריה:עורכי דין ביישוב
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל ה-1
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל ה-2
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל ה-3
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל ה-5
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל ה-6
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל ה-10
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל השתים עשרה
קטגוריה:אזרחי כבוד של דימונה
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת לאוול
קטגוריה:אבות שכולים: חללי צה"ל
קטגוריה:נציגי הממשלה בוועדה לבחירת שופטים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1899
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1980 | 2024-09-09T16:12:26 |
RAR | ממוזער|200px|סמליל קובץ RAR
RAR הוא פורמט פופולרי לדחיסת נתונים וארכוב. הפורמט קרוי על שם קיצור שם מפתחו RAR: Roshal ARchive. סיומת הקבצים הנוצרים לאחר הדחיסה היא RAR.
שימוש
את הפורמט ניתן לחלץ על ידי התוכנה WinRAR שהיא ממציאתו הראשית, ישנן תוכנות חופשיות כגון UnRarX למערכת ההפעלה MacOS על המקינטוש ו-7-Zip לחלונות התומכות גם הן בפורמט.
כמו כן, הפורמט תומך בהצפנה של התוכן הנדחס (ואף ניתן להצפין את שמות הקבצים הנדחסים). בנוסף להצפנה, פורמט RAR תומך גם בפיצול קבצים.
הגודל המינימלי של קובץ RAR הוא 20 בתים. הגודל המרבי של קובץ RAR הוא 9,223,372,036,854,775,807 בתים.
בגרסה 5.0 של אלגוריתם הדחיסה ישנה תמיכה בריבוי ליבות בעת חילוץ קובצי RAR, לצד שיפורים רבים נוספים.
תוכנות
מספר תוכנות יכולות לחלץ קובצי RAR, הפופולרית שבהן היא WinRAR. הפורמט מופץ בקוד פתוח למרות שהוא אינו תחת רישיון תוכנה חופשי. לכן תוכנות אלו יכולות לחלץ קובצי RAR, אך לא ליצור אותם.
ראו גם
דחיסת נתונים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:רוסיה: המצאות
קטגוריה:דחיסת נתונים | 2024-04-28T06:54:36 |
מחמוד טואלבה | מחמוד טואלבה (או מחמוד טוואלבה, ערבית: محمود طوالبة, לעיתים נקרא בעברית באופן שגוי מוחמד טוואלבה; 1980–2002), שנודע בכינויו "נורסי", היה טרוריסט פלסטיני, מפקד הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי בג'נין. שני סגניו היו עלי ספורי ות'אבת מרדאווי. טואלבה היה אחראי לפיגועים ומעשי רצח רבים ונהרג על ידי צה"ל במהלך מבצע חומת מגן בג'נין.
טואלבה הפך לראש הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי בג'נין לאחר שישראל חיסלה את קודמו בתפקיד איאד חרדאן בסוף 2001 על ידי פיצוץ תא טלפון.
הפיגועים שהוציא
טואלבה תכנן וביצע ביחד עם שני סגניו פיגועים בהיקף ובתדירות שלא היו מוכרים קודם לכן בסכסוך הישראלי-פלסטיני:
2001
30 בינואר - מחמוד טואלבה מעורב באופן ישיר בפיגוע בגשר טייבה, בו נפצעו שני ישראלים. המחבל המתאבד היה סייען של גורמי הביטחון שגויס על ידי טואלבה כדי לפגוע במפעיליו.
25 במאי - פיצוץ מכונית תופת, שהיו בה שני מפגעים, בתחנה המרכזית בחדרה. בפיגוע נפצעו 45 אנשים.
20 ביוני - פיצוץ מטען בפח אשפה בחדרה בצומת הרחובות הרברט סמואל וששת הימים.
11 ביולי - ניסיון פיגוע של ג'יהאד גראר בעפולה. ג'יהאד מסר בחקירתו כי התכוון לבצע פיגוע התאבדות במקום הומה אדם וכי קיבל את המטען ממחמוד טואלבה ומעלי ציפורי שאף תדרכו אותו כיצד להפעיל את המטען ונתנו לו הנחיות היכן לפוצץ עצמו. טואלבה וציפורי שלחו את ג'יהאד במונית לישראל.
16 ביולי - הפיגוע בתחנת הרכבת בבנימינה פיגוע התאבדות בתחנת אוטובוס מול תחנת הרכבת בבנימינה. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו שני חיילים. בנוסף נפצעו 8 אנשים, מתוכם 3 באורח קשה ו-5 באורח קל.
22 ביולי - ניסיון של מוראד טואלבה, אחיו של מחמוד טואלבה, לבצע פיגוע התאבדות בחיפה. לאחר תפיסתו הוביל מוראד את השוטרים לחגורת הנפץ שהשאיר בבית נטוש בחיפה. בחקירתו מסר מוראד כי נשלח לבצע את הפיגוע על ידי אחיו, מחמוד, ועל ידי עלי ציפורי.
2 באוגוסט - מפגע נתפס בעת שניסה לעלות על אוטובוס "אגד" ליד בית שאן לצורך ביצוע פיגוע התאבדות. ככל הנראה עלי ציפורי הכין את המטען.
12 באוגוסט - שילוח המחבל המתאבד שהתפוצץ במסעדת וול-סטריט בקריית מוצקין. כתוצאה מהפיצוץ נפצעו 14 אזרחים.
16 באוגוסט - סמיר עבד אל-פתאח רדא טובאסי, שנעצר באום אל-פחם בדרכו לבצע פיגוע התאבדות, הודה בחקירתו כי עלי ציפורי ומחמוד נורסי הם שגייסו אותו לביצוע הפיגוע.
9 בספטמבר - סוואלחה היה מעורב בפיגוע מכונית התופת בצומת בית ליד, 11 בני אדם נפצעו כתוצאה מהפיצוץ.
7 באוקטובר - מחבל מתאבד התפוצץ בכניסה לקיבוץ שלוחות. כתוצאה מהפיגוע נהרג אזרח ישראלי.
28 באוקטובר - פיגוע הירי בחדרה פיגוע ירי לעבר עוברי אורח בשוק בחדרה. כתוצאה מהירי נהרגו 4 נשים ונפצעו 20.
27 בנובמבר - פיגוע הירי בעפולה פיגוע ירי תוך כדי תנועה מאזור התחנה המרכזית בעפולה לכיוון השוק. כתוצאה מהפיגוע נהרגו 2 אזרחים ו-48 נפצעו.
29 בנובמבר - הפיגוע בקו 823 בצומת מחנה 80 מחבל מתאבד פוצץ עצמו באוטובוס "אגד" בצומת מחנה 80 ואדי עארה. 3 אזרחים נהרגו ו-8 נפצעו.
5 בדצמבר - מחבל מתאבד פוצץ את עצמו בכניסה למלון "הילטון ממילא" בירושלים. 11 פצועים.
9 בדצמבר - מחבל מתאבד פוצץ את עצמו בתחנת האוטובוס בצומת הצ'ק פוסט לכיוון תל חנן. כתוצאה מהפיגוע נפצעו 29 אזרחים.
2002
25 בינואר - פיגוע התאבדות כפול בשיתוף ה-"פת"ח" בהתחנה המרכזית הישנה בת"א, 23 פצועים.
5 במרץ - מחבל מתאבד פוצץ עצמו באוטובוס "אגד" 823 בתחנה המרכזית בעפולה. אזרח נהרג ו-19 אזרחים נפצעו.
20 במרץ - הפיגוע באוטובוס בוואדי עארה מחבל מתאבד פוצץ עצמו בוואדי עארה בצומת מוצמוץ, באוטובוס "אגד" 823 שנסע מ-תל אביב לנצרת. 5 אזרחים נהרגו ו-28 נפצעו.
10 באפריל - הפיגוע בצומת יגור מחבל מתאבד פוצץ עצמו באוטובוס "אגד" בצומת יגור. 8 הרוגים ו-15 פצועים.
כושר הארגון וכמות הפיגועים שלהם הכתירו את ג'נין כבירת המתאבדים והיו אחת הסיבות הבולטות למבצע חומת מגן.
מבצע חומת מגן ומותו
במהלך אפריל 2002, במבצע חומת מגן, נכנסו כוחות צה"ל לג'נין שנחשבה לבירת הטרור הפלסטיני ושממנה יצאו פיגועים רבים. ראשי הג'יהאד האסלאמי התבצרו במחנה הפליטים ג'נין ומלכדו אותו באלפי מטעני חבלה. לאחר קרב קשה שבו נהרגו 13 חיילי צה"ל הוכרעו הטרוריסטים. טואלבה נהרג בג'נין במהלך הפעולה. נסיבות מותו שנויות במחלוקת: יש הטוענים שטואלבה נהרג מאש חבריו במחנה הפליטים ג'נין, לאחר שסברו בטעות כי הוא חייל ישראלי, בשל הקסדה שחבש על ראשו. לעומת זאת, המגזין "טיים" דיווח שטואלבה נהרג לאחר שדחפור די-9 משוריין של צה"ל מוטט עליו קיר כאשר האחרון ניסה להטמין עליו פצצה.
סגניו של טואלבה, ת'אבת מרדאווי והשייח' עלי ספורי, נעצרו והועמדו לדין בישראל.
לאחר מותו של טואלבה תפס את מקומו איאד סוואלחה.
ראו גם
הקרב בג'נין 2002
האינתיפאדה השנייה
הג'יהאד האסלאמי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:האינתיפאדה השנייה
קטגוריה:פעילי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
קטגוריה:ג'נין: אישים
קטגוריה:מחבלים שנהרגו או שנלכדו במבצע חומת מגן
קטגוריה:פלסטינים שנולדו ב-1980
קטגוריה:פלסטינים שנפטרו ב-2002 | 2024-02-04T08:54:21 |
קובץ דחוס | REDIRECT דחיסת קבצים | 2015-09-26T11:09:13 |
אגורפוביה | ממוזער|ימין|אגורה (כיכר השוק) מקור המונח אגורפוביה
אָגוֹרָפוֹבְּיָה (או בַּעַת חוּצוֹת) היא הפרעה נפשית, המסווגת במגדיר האבחנות הפסיכיאטרי DSM 5 כהפרעת חרדה. אדם החי עם הפרעה זו סובל מתחושת פחד במקומות בהם הוא חושש שיילכד או לא יוכל לקבל עזרה במקרה חירום. המונח נטבע לראשונה במאה ה-19 על ידי הפסיכיאטר הגרמני קארל וסטפאל, שזיהה תופעות של חרדה אצל מטופלים ששהו במקומות הומי אדם. המונח "אגורפוביה" הוא הלחם של המילים היווניות "אגורה" - αγορά [קרי: agora] - "כיכר השוק, ו"פוביה" - φοβία [קרי: fovia] - פחד. זאת מפני שבעבר חשבו שהסיבה לפחד קשורה לעצם הימצאות האדם במקום ציבורי פתוח.
אבחנה
לפי ה-DSM 5 הפרעת אגורפוביה ניתנת למי שמתקיימים אצלם הקריטריונים הבאים:
פחד מובחן וחרדה מפני לפחות שניים מחמשת המצבים הבאים:
שימוש בתחבורה ציבורית (אוטובוס, רכבת, ספינה או מטוס)
הימצאות במקומות פתוחים (מגרש חניה, טיילת, שוק, גשר וכדומה)
הימצאות במקומות סגורים (קולנוע, קניונים, חנויות וכדומה)
עמידה בתור או עמידה בתוך קהל
הימצאות מחוץ לבית לבד
האדם פוחד וחרד מפני מצבים אלה מפני שהוא חושב שהיחלצות מהם תהיה קשה והוא לא יוכל לקבל עזרה אם יזדקק לה במקרה של התפתחות סימפטומים דמויי התקף פאניקה או סימפטומים אחרים שיגרמו לו לחוש נבוך.
הסיטואציות האגורפוביות כמעט תמיד מעוררות באדם חרדה ופחד קשים.
יש לאדם נטייה חזקה להימנע מהמקומות מעוררי החרדה והפחד, או ללכת אליהם בליווי בלבד.
הפחד והחרדה אינם פרופורציונליים נוכח הסכנה הפוטנציאלית הגלומה במקומות מעוררי החרדה.
הפחד, החרדה וההימנעות מתמשכים - בדרך כלל לתקופה של 6 חודשים או יותר.
הפחד, החרדה וההימנעות גורמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי התעסוקתי ובתפקודים אחרים החשובים לאדם.
אם ישנו מצב רפואי אחר (כגון פרקינסון, מחלות מעי דלקתיות) - הפחד, החרדה וההימנעות בבירור מוגזמים.
הפחד, החרדה וההימנעות לא ניתנים להסברה יותר טובה עם תסמינים של הפרעה נפשית אחרת, למשל - התסמינים אינם משויכים לפוביה ספציפית, סוג המצב; לא קשורים למצבים חברתיים בלבד (כמו בחרדה חברתית); ולא קשורים ספציפית לאובססיות (כמו בהפרעה טורדנית-כפייתית), תפיסות של פגמים במראה החיצוני (כמו בהפרעת גוף דיסמורפית), תזכורות של אירועים טראומטיים (כמו הפרעת דחק פוסט-טראומתית), או פחד מנטישה (כמו בחרדת נטישה).
שכיחות ואפידמיולוגיה
כל שנה מאובחנים כ-1.7% מהאוכלוסייה עם הפרעת אגורפוביה. נשים נוטות לפתח את ההפרעה בשיעור גבוה יותר מאשר גברים. אגורפוביה יכולה להתפתח בילדות אך מרבית המקרים מתפתחים בתקופת הנעורים או הבגרות המוקדמת. שיעור הזקנים המאובחנים עם הפרעה זו עומד על 0.4% בשנה. השכיחות בישראל לפי נתוני 2009 היא פחות מאחוז אחד בשכיחות לאורך החיים, ופחות מאחוז אחד של אבחון למשך שנה.
בישראל
על פי סקר הבריאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2004-2003 שיעור אגורפוביה עמד על 0.6%. אצל כמחצית מהם (49.8%) היו תסמיני ההפרעה חמורים. אצל 35.3% הייתה הפרעה מתונה, ואצל 15% הייתה ההפרעה קלה. תחלואה גופנית ממושכת ובפרט כאבים ממושכים ומחלות לב, קשורה בעליה בהסתברות לנוכחות אגורפוביה.
גורמי סיכון פרוגנוסטיים
אישיותיים: עכבות חברתיות, חרדתיות תכונות אלה קשורות לאגורפביה אך גם להפרעות חרדה אחרות. כמו כן קשורה הנטייה לחשוב שתסמיני החרדה גורמים נזק.
סביבתיים: אירועים שליליים בילדות כמו מוות של הורה (או פרידה מהורה עקב גירושין), וכן אירועים של שוד ותקיפה. אנשים עם אגורפוביה יתארו בחלק מהמקרים את היחסים במשפחה כנעדרי חום.
גנטיים ופיזיולוגים: התורשתיות עומדת על 61%. שיעור זה הוא הגבוה מבין הפוביות הספציפיות מבחינת עוצמת הקשר.
מהלך ההפרעה
שיעור האנשים החווים התקף פאניקה או מפתחים הפרעת פאניקה מלאה עומד על כ-30%. מרבית האנשים עם ההפרעה מפתחים תסמיני חרדה לפני התפתחות התקף הפאניקה. במרבית המקרים (60% ויותר) ההפרעה פורצת לפני גיל 35. בדרך כלל ההפרעה אינה פורצת בגיל הבגרות. מהלך ההפרעה הוא בדרך כלל מתמשך וכרוני. החלמה מלאה ספונטנית היא יחסית נדירה (10%) אלא אם ההפרעה מטופלת. המאפיינים של ההפרעה נותרים יציבים פחות או יותר לאורך שנות חיי האדם. קיים לעיתים קושי בעיקר עם צעירים ומתבגרים לדבר על אודות הפחדים. אצל זקנים התסמינים ייראו מתונים יותר והביטוי יהיה סומטי יותר מאשר נפשי.
התמונה הקלינית
חששות אלו עלולים ליצור אצל האדם התמודדות באמצעות הימנעות ממקומות ציבוריים, בדרגות שונות, בהתאם לחומרת ההפרעה. האדם עשוי להימנע משהייה במקומות ציבוריים פתוחים, כגון שווקים, שדות תעופה או חופים נטושים, אך גם ממקומות ציבוריים סגורים יחסית בהם קיים חשש שלא תהיה עזרה נגישה, כגון מרכזי קניות או מעליות. בדרגות חמורות של ההפרעה עשוי האדם להימנע מנסיעה בתחבורה ציבורית או מהגעה אל מקום מרוחק מהבית, ולפיכך עלול לצמצם את פעילותו לטווח של מספר מקומות "בטוחים" עבורו, כגון מספר רחובות הסמוכים לביתו. במצבים קיצוניים הלוקה בהפרעה אף עלול להעדיף הישארות בבית בלבד, מקום בו הוא מרגיש בטוח ביותר, ולעיתים הוא חש לא בטוח אפילו בביתו אם לא מלווה אותו קרוב משפחה או חבר שהוא סומך עליו שיוכל לסייע לו בעת התקף הפאניקה ממנו הוא חושש. ניסיונות של הלוקה באגורפוביה חמורה להגיע אל מקום "לא בטוח" עבורו, עשויים לגרום לו לפתח חרדה גבוהה לפני הביקור מהאפשרות שהוא יפתח שם התקף פאניקה, וליצור התקף פאניקה מלא במהלך הביקור.
תחלואה נלווית
מרבית האנשים עם אבחנת אגורפוביה מאובחנים עם הפרעה נוספת. השכיחות הגבוהה ביותר של הפרעות נלוות לאגורפוביה היא של הפרעות חרדה, דיכאון, הפרעות הקשורות לטראומה נפשית (PTSD, ASD), והפרעות הקשורות לשימוש בסמים.
פוביה ספציפית (הקשורה לסיטואציה): בין שני המצבים יש הרבה מן המשותף. עם זאת הפחד באגוראפוביה הוא מפני אפשרות שהאדם לא יוכל לקבל עזרה אם יזדקק לה. בכך שונה האגורפוביה מפוביות ספציפיות מצביות אחרות.
הפרעת חרדת נטישה: גם בחרדת נטישה יש פחד מפני יציאה מהבית, אלא שפחד זה קשור ליחסים עם אדם אחר, ולא לאפשרות של היקלעות למצוקה במקום הומה.
הפרעת פאניקה: הפרעת פאניקה יכולה להתפתח גם ללא סיבה נראית לעין בעוד שהפרעת אגורפוביה מתפתחת במקרים רבים על רקע התנסות טראומטית ספציפית.
הפרעת חרדה חברתית: בהפרעה זו האדם חושש מפני סיטואציות חברתיות כמו אכילה או דיבור בציבור. אלה לא מושאי החרדה והפחד באגורפוביה.
הפרעות פוסט טראומטיות (PTSD, ASD): הפרעות אלה יכולות להיות מלוות באגורפוביה, אך אגורפוביה יכולה להתקיים שלא על רקע של אירוע טראומטי. בכל מקרה כל הפרעה טראומטית מחייבת חשיפה של האדם למצב טראומטי כלשהו.
הפרעת דיכאון מז'ורי: גם בדיכאון מז'ורי ייתכן שתהיה נסיגה חברתית ניכרת כפי שניתן לראות גם באגורפוביה.. עם זאת בדיכאון מז'ורי הנסיגה החברתית תהיה מלווה בסימפטומים אחרים של דיכאון כגון מצב-רוח ירוד, ערך עצמי נמוך וכדומה.
מצבים רפואיים אגורפוביה לא תאובחן אצל אדם שפיתח חרדה מציאה למקומות הומים בשל סיבות רפואיות, שכן יש מגוון של סיבות רפואיות שאדם עלול לחשוש בגינן לצאת למקומות הומים, שמא ייקלע למצב חירום בו לא יוכל לקבל עזרה בזמן. זה יכול לקרות למשל על רקע של מחלת לב, ועל רקע של מגוון מצבים רפואיים ומחלות אחרות.
טיפול
בדומה למרבית הפרעות החרדה, הטיפולים שנמצאו במחקרים כיעילים ביותר לאגורפוביה הם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, וטיפול תרופתי (בעיקר נוגדי דיכאון טריציקליים) או שילוב של שניהם. טיפול בבנזודיאזפינים אינו מקובל בהפרעה זו.
הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, המבוסס על הגישה הביהביוריסטית, פועל לחשיפה הדרגתית לגורם המאיים במטרה ליצור הכחדה של החרדה ממנו. שיטות נפוצות לכך הן:
טיפול באמצעות הקהיה שיטתית, בה נחשף המטופל בהדרגה ובאופן שיטתי למקומות הציבוריים מהם הוא חושש, תחילה באמצעות דמיון מודרך על ביקור במקומות אלו תוך שמירה על תחושת רוגע בגוף באמצעות טכניקות הרפיה, ובהמשך יציאה הדרגתית מהבית וביקור פיזי במקומות אלו תוך שמירה על הרפיה גופנית.
טיפול בהצפה, בו האדם נחשף בבת אחת ובפתאומיות למקום המפחיד ורואה שהוא לא לוקה בהתקף לב, התעלפות, או פגיעה גופנית אחרת (טכניקה פחות נפוצה לשימוש, שמתאימה רק לחלק מהאנשים).
טיפול באמצעות מודל (modeling), בו המטופל צופה במטפל או באדם שהוא סומך עליו ומעריך אותו, שמתמודד עם הגורם המפחיד באופן מותאם וחיובי ללא חוויית התקף פאניקה, ולומד מדוגמה חיה זו להתמודד עם המקום המפחיד בעצמו.
טיפולים התנהגותיים אלו מלווים לרוב בטכניקות קוגניטיביות, הפועלות לשיפור הזיהוי של האמונות המוטעות של המטופל לגבי השהייה במקומות ציבוריים, והבנת הפרשנות המוטעית שלו את הסימנים שמשדר גופו, ובהמשך בניית אמונות ופרשנויות חדשות למצבים אלו (למשל ההבנה כי דופק מהיר שהמטופל חש בעת הליכה ברחוב אינו סימן לכך שהוא עומד לחוות התקף פאניקה, אלא ביטוי למאמץ הגופני שנוצר בעת הליכה ברחוב, ולכן הדופק יחזור לתדירות הרגילה שלו לאחר מנוחה קצרה)}.
שיקום
אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות ומעלה על ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות הפרעה נפשית, זכאי לקבל שירותי סל שיקום.
לקריאה נוספת
ד"ר קנת המבלי, התמודדות מוצלחת עם אגורפוביה. הוצאת אח.
קישורים חיצוניים
אגורפוביה - חרדה ממקומות פתוחים
הערות שוליים
קטגוריה:פוביות | 2024-02-11T00:22:23 |
תקופת המנדט | REDIRECT המנדט הבריטי | 2004-07-16T20:25:08 |
עיבוד אותות ספרתי | עיבוד אותות דיגיטלי או עיבוד אותות ספרתי (באנגלית: Digital Signal Processing, בראשי תיבות: DSP) הוא תחום בהנדסת חשמל, אלקטרוניקה ופיזיקה העוסק באותות, בייצוגם הספרתי ובשיטות העיבוד של אותות אלה. DSP ועיבוד אותות אנלוגי הם תחומים של עיבוד אותות. תחומי ה DSP מסווגים לפי סוגי האותות וכוללים: עיבוד אותות קול, עיבוד דיבור ועיבוד תמונה, עיבוד אותות מכ"ם וסונאר, עיבוד מערכי חיישנים, שערוך ספקטרלי, עיבוד אותות סטטיסטי, עיבוד אותות בתקשורת, עיבוד אותות ביולוגיים, עיבוד אותות אופטיים, עיבוד אותות סייסמיים ועוד.
משימות עיבוד אותות ספרתי היא מדידה או סינון של אותות אנלוגיים רציפים, הצעד הראשון הוא בדרך כלל המרה של האות מצורתו האנלוגית לצורתו הספרתית באמצעות ממיר אנלוגי לדיגיטלי. בדרך כלל, האות המבוקש ביציאה הוא אות אנלוגי אחר, מה שדורש המרתו בממיר דיגיטלי לאנלוגי. דוגמה לממירים כאלו הם המודם וכרטיס הקול שבמחשב.
האלגוריתמים הדרושים עבור DSP לעיתים מבוצעים תוך שימוש במחשבים מיוחדים, שעושים שימוש במיקרו־מעבדים מכווני עיבוד אותות הקרויים מעבדי אות ספרתיים או בלעז DSP. המעבדים הללו מסוגלים לעבד אותות בזמן אמת.
שמאל|480px|דיאגרמה למעגל טיפוסי ב DSP
מרחבי ה־DSP
ב־DSP, מהנדסים בדרך כלל לומדים אותות ספרתיים המצויים במרחב הזמן (אותות חד־ממדיים), במרחב המקום (אותות רב ממדיים), במרחב התדר, במרחב האוטוקורלציה ובמרחב הגלונים (wavelets). הבחירה במרחב שבו יש לעבד את האות נעשית על ידי ניסוי וטעייה ובהתאם לתכונות האות. רצף של דגימות מהתקן הדגימה מייצר ייצוג בזמן או במרחב, בעוד שהתמרת פורייה דיסקרטית מייצרת מידע במרחב התדר, כלומר את הספקטרום של התדרים. אוטוקורלציה היא הקרוס־קורלציה של האות עם עצמו לאורך מקטעי זמן או מקום משתנים.
דגימת אות
עם השימוש הגובר במחשבים עלה גם השימוש בעיבוד אותות ספרתיים. כדי להשתמש באות אנלוגי במחשב הוא חייב לעבור לאות ספרתי באמצעות ממיר אנלוגי לדיגיטלי (ADC).
הדגימה מבוצעת לרוב בשני שלבים, דיסקרטיזציה וקוונטיזציה. בשלב הדיסקרטיזציה, מרחב האותות מחולק למחלקות שקילות והאות מוחלף באות מייצג ממחלקת השקילות המתאימה. בשלב הקוונטיזציה הערכים המייצגים של האות מקורבים באמצעות אוסף סופי של ערכים.
כדי לדגום נכון אות אנלוגי משפט נייקוויסט חייב להתקיים. תדר הדגימה חייב להיות גדול מפעמיים רוחב הסרט של האות (אם הוא סונן נכון).
ממיר דיגיטלי לאנלוגי (DAC) משמש להמרת האות הספרתי חזרה לאנלוגי.
שימושים
עיבוד אותות דיגיטלי הוא אבן היסוד של עיבוד וידאו כגון תקן DVD, עיבוד קול כדוגמת תקן MP3, עיבוד נתוני רדיו כגון תקן GPRS, הסלולרי ורבים אחרים.
ראו גם
תורת הדגימה
אלגוריתם גרצל
עיבוד אותות
קישורים חיצוניים
Microcontroller.com
The Scientist and Engineer's Guide to Digital Signal Processing
קבוצות דיון בנושא DSP
FPGA based DSP dev kit
שאלות ותשובות בנושא DSP
CDSP - Center for Digital Signal Processing
Music DSP Source Code Archive
מדריך טוב לתחום ה DSP
קטגוריה:עיבוד אותות
* | 2024-09-09T10:34:33 |
מדיניות הקיצוב | מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (ביטוי הבא לתאר תקופת צמצום במזון. בישראל, פעמים רבות משתמשי הכינוי מתכוונים רק לתקופה עד תחילת המדיניות הכלכלית החדשה). מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון, בגדים ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. היו גם הגבלות על כספים שניתן לקחת מחוץ לישראל - אזרח ישראלי שיצא לחופשה באותה תקופה יכול לשאת עמו רק מעט דולרים. בהמשך עלו אף הצעות להגברת המדיניות בדמות ייצור רהיטים "עממיים" במחיר זול ועוד.
את החידוש צֶנַע (ואת הפועל צִנַּע) טבע המילונאי ראובן אלקלעי ב-1939, בהיותו מתרגם שעבד בשירות השלטונות.
רקע
ההחלטה על הנהגת מדיניות הקיצוב נתקבלה בישיבתה הראשונה של הממשלה הנבחרת הראשונה ב-26 באפריל 1949. לשם ביצוע המדיניות הוקם משרד מיוחד - משרד האספקה והקיצוב, ולתפקיד השר הממונה מונה דב יוסף (ברנרד ג'וזף) שזוהה עם תפקידו זה במשך שנים רבות. בין השאר נבחר יוסף בשל הצלחתו להסדיר חלוקת מצרכים כמושל הצבאי של ירושלים בזמן המצור עליה במלחמת העצמאות. מאוחר יותר ב-26 באפריל 1949 הודיע ראש הממשלה דוד בן-גוריון לכנסת על הנהגת המדיניות כהוראת שעה הנובעת מכורח המציאות.
שמאל|ממוזער|250px|תור למצרכי מזון בקיצוב, תל אביב, 1954
250px|ממוזער|חלוקת פנקסי תלושי מזון במכולת בישראל, 1949
הסיבה המרכזית להנהגת הצנע היא קליטת העלייה ההמונית - ישראל שאפה לקלוט מיד עם הקמתה כמות חסרת תקדים של עולים חדשים. עולים אלו הגיעו לרוב בחוסר כל, בין אם ממחנות העקורים באירופה לאחר השואה, ובין אם ממדינות ערב ששליטיהן לא איפשרו את מכירת או לקיחת הרכוש. באותה תקופה התנהלה גם מלחמת העצמאות שעלתה כסף רב. בשל היותה של ישראל צעירה מאוד לא הייתה הכנה למצב כזה ולא היו יתרות מטבע חוץ. היה חשש שאם לא תונהג מדיניות הקיצוב יעלו המחירים של מוצרי המזון ומצרכים אחרים על בסיס המשוואה של היצע וביקוש - כמות הטובין קטנה מאוד בשל המחסור במט"ח בעוד שהדרישה לו גבוהה. כך המחירים עלולים לעלות; מי שתשג ידו יוכל לקנות ולאכול או להתלבש, ומי שלא - ירעב. אם כן הרציונל המרכזי מאחורי מדיניות הצנע היה לקבוע רף מחירים נמוך כדי לאפשר אספקה סדירה של מזון לכל ובכלל זה בפרט העולים הלא מבוססים. בתקופה המדוברת הייתה סכנת הרעב מוחשית בשל מלחמת העולם השנייה, שנסתיימה שנים ספורות קודם לכן.
שיקול נוסף היוותה בעיית האינפלציה החריפה (ראו המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה) ועליית מדד יוקר המחיה באחוזים גבוהים. אחת המטרות החשובות ביותר הייתה הורדת המדד.
להנהגת הצנע יש גם פן אידאולוגי-סוציאליסטי. בהנהגת המדינה עמדה באותה העת מפא"י כמפלגה הגדולה ביותר, שהייתה מפלגת שמאל סוציאליסטית. בבסיס הסוציאליזם עומדת השאיפה לשוויון בין כל אזרחי המדינה. מעבר לפחד המוחשי שהעולים ירעבו, היה פחד מוחשי אף יותר שייווצרו בארץ פערים אדירים על בסיס כלכלי.
ממוזער|קיצוב בעליה או קיצוב בהלבשה- כרזה
לכך יש גם להוסיף את העובדה שהצנע לא היה המצאה ישראלית, מדיניות מסוג זה מקובלת בעולם. הממשלה החליטה לאמץ מדיניות כלכלית שהונהגה שנים לא רבות קודם לכן, בתקופת המנדט הבריטי על רקע אירועי מלחמת העולם השנייה בארץ ישראל והייתה נפוצה אף לאחריה במדינות אירופה. לכך יש גם להוסיף את התפתחות התפיסה של "מדינת רווחה", באותה עת. תפיסה זאת טענה שלכל שלטון אחריות לדאוג לרווחתם הכלכלית של אזרחיו.
בתקופה מסוימת החלו להשתמש בשיטה זו גם לרהיטים.
ההקצבה היומית לנפש
ההקצבה היומית לנפש נקבעה על ידי מומחה אמריקני לתזונה (ביחד עם ועדת רופאים אשר מונתה לכך על ידי דב יוסף), וכללה: לחם אחיד 360 גרם, 60 גרם תירס, 58 גרם סוכר, 60 גרם קמח, 17 גרם אורז, 20 גרם קטניות, 20 גרם מרגרינה, 8 גרם אטריות, 200 גרם גבינה רזה, 600 גרם בצל ו-5 גרם ביסקוויט. הקצבת הבשר הייתה 750 גרם לנפש לחודש, תפוחי האדמה - 3.5 קילו לחודש.
כמו כן, חולקו כמויות משתנות של ביצים (לפעמים באבקת ביצים), סבון כביסה, סבון לרחצה, שוקולד, דגים מלוחים (דג הפילה), אבקת חלב, ריבה, חמאה ועוד. התפריט התאפיין בתחליפים רבים למוצרים יקרים (כגון תחליף לקפה שנעשה מעולש), וחסר בעיקר שני מוצרי יסוד מרכזיים — חלב וביצים, שהגיעו בכמויות קצובות, ועל פי רוב באבקות. מסופר שהשר דב יוסף שמע על ביצת קולומבוס, ומיד שאל אם אפשר לקבל אותה באבקה.
לא היה מדובר בתבנית כוללת לכל האזרחים, התבנית הותאמה לגיל ולמצב האזרח. כך, למשל, נשים הרות זכו לתוספת בבשר ובגבינה צהובה, ותינוקות זכו לתוספת סוכר וקורנפלור.
בזכות ההקצבה הצליחה המדינה לשמור על מחירים נמוכים יחסית לכל המוצרים, הן במזון, הן בהנעלה, הן בהלבשה והן בכלי הבית. בנוסף, דאגה הממשלה שהמחירים יהיו אחידים בכל הארץ בלי תלות במרחקי ההובלה. מדיניות זו של מחירים אחידים נשמרה שנים רבות לאחר תום תקופת הצנע.
על מנת לוודא שכל אזרח או תושב יקבל את ההקצבה המגיעה לו חולקו לציבור פנקסי "נקודות" בהם היו תלושים למוצרים ומצרכים שונים. תעודת הזהות של כל אזרח הוחתמה בחותמת מתאימה כך שלא יוכל לקבל שני פנקסי קיצוב. עם קבלת הטובין היה הסוחר גוזר מתוך הפנקס את התלושים המתאימים ומוסר אותם לסיטונאי על מנת לקבל הקצבה חדשה.
בשל המחסור בבשר בארץ, נוסד ענף הברחות מטעם גורמי המדינה, שאיתר בעלי עדרים מהמדינות שסביב ישראל שהיו מעוניינים למכור את עדריהם, ובעזרת אנשי קשר תיאם מעבר עדרים בנקודות גבול לתוך ישראל. פעולה זו השתלבה במערך המודיעין הישראלי, כאשר סייענים היו מעורבים בהברחות (חלקם אף קיבל זיכיונות להברחות מאזור מסוים), וקיבלו דמי תיווך על פעולותיהם.
"לכל"
שמאל|ממוזער|250px|כרזת פרסומת למוצרי "לכל"
באפריל 1949 הוחלט על הרחבת הקיצוב גם לפריטי הלבשה וריהוט. הצו הורחב ביולי 1950. הוגדרו בגדים מסוימים (לבנים, מכנסיים, חולצות, גרבי ניילון, שמלות, נעליים וכדומה) שיוצרו מבדים זולים ומכמות קטנה יחסית של בד (ללא תוספות, קישוטים ונפח מיותר) שחולקו לפי נקודות. ביגוד זה נקרא "טקסטיל לכל" ויוצר על ידי מפעלים ישראליים כגון "לודז'יה", "גוטקס" ו"אתא".
כמו כן יוצרו גם רהיטי "לכל" ובניהם ארוניות, מיטות, שולחנות וספריות מעץ פשוט וכלי בית בסיסיים ובכללם מגבות וסדינים. בעוד שהביגוד היה באיכות ירודה, הריהוט היה מאיכות סבירה ואף טובה ושרד זמן רב, על אף שלא היה נאה למראה היה פונקציונלי ביותר.
אופנת הביגוד והריהוט של שנות החמישים הושפעה מאוד מההיצע של "לכל" שסיפקה חזות אחידה לרוב היישוב.
תגובת הציבור
בהתחלה היה הציבור מאוחד יחסית בתמיכתו בצנע, ונראה היה כי הוא נתפס ככורח המציאות אל מול גלי העלייה והמלחמה. במשך הזמן הלכה וגברה התנגדות הציבור, וגם באוצר התגבשה הבנה שהצנע בצורתו הנוכחית אינו יעיל, וזאת בשל מספר סיבות:
החיים במדינה "התנרמלו", מלחמת העצמאות הסתיימה והחלו להתפתח חיים נורמטיביים. הפחד מרעב ומהתמוטטות המדינה שהביאו להנהגת הצנע, היו נראים כעת רחוקים יותר. כל אלה הביאו להרגשה בציבור שאין נחיצות של ממש בצנע.
המעמד המבוסס היה בעל כסף רב ששכב ללא שימוש בעוד שהם וילדיהם נאלצו להסתפק במזון קצוב ומועט יחסית.
החלו להתקבץ תלונות נגד התלות הלא-נעימה בפנקסים, כנגד הבירוקרטיה הגוברת ועל כך שהאוכל לא הותאם לטעם האזרחים.
בשיא המרירות הציבורית, ביולי 1950, הורחב הקיצוב גם למוצרי הנעלה והלבשה. הרחבת הקיצוב, דווקא בתקופה שבו ההתנגדות לו עלתה, הגבירה את הכעס הציבורי ושימשה כזרז לביטול המדיניות בהמשך. באוגוסט 1950, הסוחרים הפרטיים הכריזו על שביתה, בכנסת הועלתה הצעת אי-אמון והוחלט על הקמת ועדה ציבורית לבדיקת העניין.
הצנע נתפס בעיני הציבור כחדירה גסה לפרטיות: הממשלה החליטה עבור אזרחיה מה יאכלו ולאזרחים הייתה תלות יומיומית בשלטון. גם החיפושים שערכו הפקחים על־מנת להילחם בשוק השחור היו מאוד פולשניים וכללו חיפוש בתיקים, עצירת מכוניות בכניסה לערים הגדולות ומעקב יום יומי אחרי תנועות האזרחים. החדירה הזו הייתה בלתי נסבלת לרבים מהאזרחים.
מעבר לקיומו של שוק שחור, התקיים גם "שוק אפור" — חלק מהעולים, שלשם קיומם הונהג הצנע, נהגו לשבת בתחנות האוטובוסים ומכרו את תלושי המזון שהיו מיועדים עבורם. הציבור לא הבין מדוע עליו לסבול לטובת העולים בעוד שאלו, כביכול לא צריכים את מזונם ממש כ"אוכל נפש".
פיקוח ו"השוק השחור"
250px|ממוזער|שמאל|מערכון על הצנע בתיאטרון לי-לה-לו, 1949
לשם ביצוע התוכנית היה צורך במנגנון אכיפה ופיקוח, פקחי המשרד לאספקה וקיצוב הקימו מחסומי ביקורת, חיפשו בכלי נוסעי אוטובוסים ומכוניות, פעלו על סמך הלשנות וניסו, ככל יכולתם, לאכוף את קיום משטר הצנע.
בשנתיים הראשונות שיתף הציבור פעולה עם המשרד והפקחים, אולם לאט לאט נמוג שיתוף פעולה זה והציבור עבר להגן על העבריינים מאחר שאלו תרמו לרווחתו.
בידי הציבור הייתה מצויה כמות גדולה של אמצעי תשלום (כסף נזיל) שהלך ונצבר עם הזמן, הגידול באמצעי התשלום לא לווה בגידול מקביל באמצעי הצריכה. במילים אחרות - לציבור היה כסף, צורך להשתמש בו לשם קניית מזון ומוצרי צריכה, אבל לא הייתה לו יכולת לממש את הצורך ולהשתמש בכסף בשל הצנע. המצב הזה הוליד למעשה את השוק השחור, שבו יכלו האזרחים להשתמש בכסף ולרכוש בצורה לא חוקית את מוצרי המזון המוקצבים.
השוק השחור הפך ונהיה מרכזי ורווח בקרב כלל האזרחים, זאת על אף הפעלת מנגנון פיקוח משומן שעצר אוטובוסים לביקורת ובדק תיקים של עוברים ושבים. היו גם מאמצים הסברתיים אדירים אליהם הצטרף בן-גוריון שטען בנאום ששודר ברדיו כי השוק השחור משמש מקור ועידוד לגנבות, מערער את היסודות המוסריים הציבוריים ובעיקר מעמיד בסכנה את קיום המשק. בן-גוריון אף הקים את "המטה למלחמה בשוק השחור" בו היה חבר גם הוא עצמו. מרדכי נאור מציין כי עד פברואר 1950 נפתחו כ-5,000 תיקים במשטרה כנגד אזרחים שהיו מעורבים בשוק השחור.
מדיניות הצנע הביאה גם לחשדות של שחיתות. במאי 1952 נעצר יקיר מנדלסון, מנהל המשק במשרד המסחר והתעשייה, בחשד לגנבת נקודות הלבשה. מ. ציוני, פקיד של אגף האספקה במשרד המסחר והתעשייה נעצר בחשד לגנבת רישיונות להובלת בשר. ב־1953 נחשף ניסיון הברחת מזון במסווה של חבילות מזון שנשלחו מבני משפחה מחוץ לישראל, במטרה למוכרו בשוק השחור.
הרקע להקלת הצנע
250px|ממוזער|שלט "צנע" בחנות לאביזרי מטבח בתל אביב. שנת 1949
החל מסוף 1950 החלה להחלש מדיניות הצנע. בצעד סמלי בוטל בתחילה משרד האספקה והקיצוב, וסמכויותיו הועברו לידי משרדים ממשלתיים שונים. משרד האספקה והקיצוב מעבר לסמכויותיו (שלא בוטלו כאמור) היה סמל לחדירה לחיים הפרטיים וזוהה כגוף המכביד על חיי האזרחים. דן גלעדי, חוקר התקופה טוען ש"צעד זה נתן ביטוי לנטייה להסיט את הדגש מפיקוח וקיצוב לייצור". ישנן כמה סיבות ישירות להגמשת המדיניות:
הבחירות לעיריות ולרשויות המקומיות - לדעת הקהל הציבורית כנגד הצנע ניתן ביטוי ראשון בבחירות המקומיות לעיריות ולרשויות המקומיות שנערכו ב-14 בנובמבר 1950. על אף היותן של הבחירות מקומיות הן עמדו בסימן המאבק על הצנע. מפא"י מפלגת השלטון זוהתה עמו, והציונים הכלליים תחת סיסמתם "תנו לחיות בארץ הזו" והאידאולוגיה הימנית ליברלית שאפיינה אותם, ביקשו לבטל אותו. בעקבות הקולות הגואים בציבור היה ברור למפא"י שהיא תזכה לפחות אחוזי תמיכה אך תוצאות האמת הממו אותה בחריפותן. בבחירות זכתה אמנם מפא"י אך הציונים הכלליים היו מאחוריה בהפרש זעום של 3% כאשר ערים מרכזיות עברו לידי ראשי ערים מתנועה זו. אף על פי שהבחירות לא כללו את כל תושבי ישראל אלא רק את תושבי היישובים העירוניים והיה בהן יתרון מובנה לציונים הכלליים, שכן לא השתתפו בהם תושבי הקיבוצים והמושבים הסוציאליסטים, הייתה להן השפעה מהותית על המשך מדיניות הצנע. הבחירות הובילו לכמה הבנות יסוד בתוך מפא"י שעמדה בראש המוסדות היהודיים ציונים כבר שנים רבות. הראשונה והמרכזית היא שאם מפא"י חפצה להמשיך ולהיות מפלגת שלטון עליה לבטל או להגמיש את הצנע שפוגע בה אלקטורלית. הבחירות הביאו לידי הרגשה שהרכב הכנסת שנבחרה בינואר 1949 כבר לא משקף נאמנה את הדעות הרווחות בציבור. משה שרת הודה בתזכיר שכתב לפני הבחירות לכנסת השנייה (שנערכו ביולי 1951) שבהקדמתן היה לבחירות המקומיות תפקיד מרכזי.
הסכנה שבשוק השחור - השוק השחור היה בעייתי ביותר, בראש ובראשונה מכיוון שפגע במדיניות הצנע והעיב על הישגיה. למעשה לא התקיים באמת הפיקוח על המזון: בשוק השחור ניתן היה להשיג הכל. מעבר לכך כאשר השוק השחור הפך לתופעה רווחת כל כך, בקרב כלל הציבור השימוש בו לא נתפס כעבירה על החוק. החוק הפך בגדר "המלצה" בלבד, והיה חשש שמדובר בפרצה שהמדינה לא תוכל לעמוד בה, ועד מהרה היחס לחוק זה יהפוך ליחס לחוקים נוספים ותיפגע ריבונותה של המדינה. מבחינות רבות היה הצנע תקנה שהציבור לא יכול לעמוד בה ולא היה מנוס מלבטל אותה.
הבירוקרטיה - סביב מדיניות הקיצוב נוצרה מערכת ביורוקרטית עבה ומטרידה למדי. בין השאר החלה להיווצר "תופעת התורים" - תורי ענק שליוו את התהליך כולו החל מקבלת התלושים ועד לרכישת המזון.
גורמים חיצוניים - מלחמת קוריאה העלתה את מחירי מוצרי הגלם בעולם. בארץ לא הועלו המחירים בשל מדיניות ייצוב שער החליפין שהונהגה במדינה החל מראשיתה. מצב זה של פער מחירים עמוק לא יכול היה להימשך הרבה זמן.
ביטול הצנע
הצנע הוגמש בהדרגה בעיקר לאור המדיניות הכלכלית החדשה ועליות המחירים המסיביות שנלוו אליה. ב-1953 אחרי שהסכם השילומים מ-1952 הזרים למדינה עתודות מט"ח, בוטלו חלק מההגבלות אבל השימוש בפנקסי התלושים נשאר בשימוש יומי. אחרי מבצע קדש (1956) צומצם הפיקוח לכלול 15 מוצרים בלבד. משטר הצנע בוטל סופית ב-1959, כששר המסחר והתעשייה פנחס ספיר הודיע על קץ מדיניות הקיצוב גם מבחינה פורמלית.
מורשת
הצנע התעצב בתודעה הישראלית ככישלון, כתקופה של רעב ומשבר. ההתערבות הגסה בחיי האזרחים כמו גם תופעות שליליות רבות גרמו גם הם לשלילתו של הצנע. עם זאת, דרישת הבסיס שבשלה הונהג הצנע הייתה אספקה של מזון לכלל האוכלוסייה, משימה שבה עמד בהצלחה. כמו כן גדל התל"ג באחוזים רבים, ירד מדד המחירים לצרכן ונוצרה התשתית לקליטת עלייה. לובה אליאב היטיב לבטא זאת בספרו "40 שנה לתחילת העלייה הגדולה" באומרו "דור שלם קילל את דב יוסף, אף על פי שפעולתו הייתה אחד ההישגים הגדולים ביותר של תקופת הקליטה". על הצנע נכתב לא רק בספרות המקצועית אלא גם כספרות יפה: אחד מהמפורסמים שבספרים אלה הוא ספרו של יצחק נוי גבעת האיריסים השחורים, שבכריכתו האחורית אף מופיע דף תלושי מזון. בשפת היום יום בישראל הפך הביטוי "תקופת הצנע" לביטוי גנאי, בדרך כלל לדבר ישן ולא מודרני.
האבסורד והכיעור שנוצרו עם היווצרות השוק השחור בוטאו בתרבות, ומהמפורסמים הם השיר "השוק השחור" של ישראל יצחקי.
ראו גם
תקופת המחסור בחשמל
לקריאה נוספת
דן גלעדי, מצנע לצמיחה כלכלית. בתוך "ישראל בעשור הראשון" (יחידה חמישית). הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2002.
אורית רוזין, חובת האהבה הקשה, עם עובד 2008
משה ורד, החברה הישראלית בצנע: 1950-1949, הוצאת המחבר, 2013.
טליה דיסקין, "צנע על כל שעל" : משטר הקיצוב בעיתונות הילדים במדינת ישראל בראשיתה, זמנים: רבעון להיסטוריה 141 (2019) 76-93
קישורים חיצוניים
הצנע הראשון שלי, נאמן למקור, הספרייה הלאומית
על ימי הצנע במדור "לאישה ולבית" של עיתון הארץ, באתר הספרייה הלאומית
טליה דיסקין, '"צנע על כל שעל": משטר הקיצוב בעיתונות הילדים במדינת ישראל בראשיתה', זמנים: רבעון להיסטוריה 141 (2019) 93-76. 141_zmanim_diskin.pdf (openu.ac.il)
מצנע לשפע - 70 שנה במטבח הישראלי: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
פנקס מזון: תמונה א, תמונה ב, תמונה ג
דב יוסף נלחם בשוק השחור, סרטי גבע 1950
סרטון דב יוסף מצהיר על מדיניות הצנע, יומן קולון גבע, 1951
מעצר מבריחי עופות לשוק השחור. יומני כרמל ינואר 1954 (התחלה 4:36)
חיסכון בדלק ובחשמל בימי הצנע, יומני גבע, ארכיון שפילברג, 1956 (התחלה 8:01)
מה הוביל לתקופת הצנע? פודקאסט רשת עושים היסטוריה
איך יצאנו מתקופת הצנע? פודקאסט רשת עושים היסטוריה
הערות שוליים
קטגוריה:ישראל: היסטוריה כלכלית
קטגוריה:שנות ה-1950 בישראל
קטגוריה:כלכלה מתוכננת | 2024-10-04T19:59:43 |
חבורה ציקלית | בתורת החבורות, חבורה ציקלית היא חבורה הנוצרת על ידי איבר אחד. כלומר כל אחד מאברי החבורה הוא חזקה של האיבר היוצר. כל חבורה כזו היא אבלית לפי כללי חזקות וחילופיות פעולת החיבור.
חבורות ציקליות הן הדוגמה הפשוטה ביותר לחבורה, ולפי משפט המיון לחבורות אבליות נוצרות סופית, אפשר להרכיב מהן (באמצעות מכפלה ישרה) את החבורות האבליות הנוצרות סופית. אם מרשים הרכבה מסובכת יותר, אפשר לבנות מן החבורות הציקליות את כל החבורות הפתירות.
חבורות ציקליות הן דוגמה למושג הכללי יותר, מודול ציקלי.
הגדרה, יחידות וסימון
באופן פורמלי, חבורה ציקלית היא חבורה שבה קיים איבר שהחזקות שלו מרכיבות את החבורה כולה. לאיבר כזה קוראים יוצר של החבורה. כאשר משתמשים בכתיב כפלי, מקובל לסמן את החבורה הציקלית הנוצרת על ידי איבר בסימון .
כל שתי חבורות ציקליות בעלות אותו סדר הן איזומורפיות זו לזו, ולכן מוצדק לדבר על החבורה הציקלית מסדר n, בה' הידיעה. כאשר רוצים להדגיש את סדר החבורה, מקובל לסמן את החבורה הציקלית הנוצרת על ידי איבר מסדר , כ- ואפילו (ראו חבורה מוצגת סופית).
החבורה האינסופית הכוללת את כל המספרים השלמים, ביחס לפעולת החיבור, היא ציקלית. כל איבר שלה מתקבל מסיכום היוצר לעצמו, מספר סופי של פעמים. חבורת המנה , המורכבת מן המספרים עם פעולת החיבור מודולו המספר הטבעי , היא חבורה ציקלית מסדר , כאשר גם כאן, הוא יוצר של החבורה. בהתאם לאיזומורפיזם של חבורות ציקליות מאותו סדר, נהוג להשתמש בחבורות אלו לייצוג כל החבורות הציקליות, כך שחבורה ציקלית מסדר מיוצגת על ידי הסימון (כלומר ), וכל חבורה ציקלית אינסופית מיוצגת על ידי הסימון .
בכל חבורה, תת-החבורה הנוצרת על ידי איבר אחד (ומורכבת, על-פי ההגדרה, מכל החזקות ), היא חבורה ציקלית.
איברים
היוצר של חבורה ציקלית כמעט לעולם אינו יחיד. החבורה הציקלית האינסופית נוצרת על ידי או על ידי . לחבורה ציקלית מסדר יש יוצרים (כאשר היא פונקציית אוילר), שהם בדיוק החזקות עבורן זר ל-.
באופן כללי יותר, הסדר של איבר הוא , כאשר הוא המחלק המשותף המקסימלי של .
חבורת האוטומורפיזמים
מכיוון שאוטומורפיזם מוכרח להעביר יוצר של החבורה ליוצר אחר, יש לחבורה הציקלית מסדר בדיוק אוטומורפיזמים, וניתן להבחין שחבורת האוטומורפיזמים שלה איזומורפית לחבורת אוילר .
גאוס מצא שחבורת אוילר היא ציקלית בדיוק כאשר שווה ל-2, 4, חזקה של ראשוני אי-זוגי, או פעמיים חזקה של ראשוני אי-זוגי.
פירוק לגורמים
שמאל|250px
המכפלה הישרה של שתי חבורות ציקליות היא חבורה ציקלית, אם ורק אם ו- זרים. במקרה זה, כמובן, היא איזומורפית ל-. מן המשפט היסודי של האריתמטיקה נובע שאפשר לפרק כל חבורה ציקלית למכפלה ישרה של חבורות ציקליות שכל אחת מהן מסדר חזקה של ראשוני. לדוגמה, .
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סדרות של מבנים אלגבריים
ציקלית, חבורה | 2023-08-07T09:46:01 |
גלגל שבירה | שמאל|ממוזער|250px|חיתוך עץ המציג גלגלי שבירה
שמאל|ממוזער|200px|גלגל קתרין במגן של אחד הקולג'ים של אוניברסיטת קיימברידג'
גלגל שבירה היה מתקן הוצאה להורג תוך כדי עינויים מתקופת ימי הביניים. הגלגל עצמו היה דומה לגלגל עץ גדול של קרון, עם חישורים רבים. ידיו ורגליו של הקורבן היו נקשרות זו אחר זו על שתי קורות עץ חזקות. לאחר מכן היו מכים בעוצמה בפטיש גדול על אחת הגפיים באזור שבין הקורות, ושוברים בכך את העצם. פעולה זו חזרה על עצמה מספר פעמים לכל אחת מהגפיים.
לאחר מכן, הגפיים המנופצות של הקורבן היו נארגות דרך החישורים של הגלגל, והגלגל הורם על מוט גבוה כך שציפורים יוכלו לאכול את הקורבן בעודו חי.
חוקרים טוענים שהגלגל שימש במקורו לייבוש בשר בשמש. את הבשר היו מצמידים לגלגל ומסובבים אותו. השמש והרוח גרמו לייבוש הבשר. באזור טורקיה מוכר הגלגל עד היום בשם שורבודיל.
האגדה מספרת שאת הקדושה הנוצריה קתרינה מאלכסנדריה ניסו להוציא להורג באחד מהמתקנים הללו, שנשבר כאשר נקשרה אליו, ועל שמה מכונה גלגל השבירה "גלגל קתרין".
כללי
גלגל השבירה נמצא בתיאורי עינויים רבים והוצאות להורג לאורך ההיסטוריה מלפנה"ס, החל מתיאורי עינויים של החשמונאים על ידי השליט בסוריה, עד לכיבוש אדמות אמריקה הצפונית וריסון העבדים בהאיטי בסוף המאה ה-18. גלגל השבירה מראשית דרכו סימל את שבירת המעונה, בניגוד למכשירי עינויים רבים אשר היו משאירים צלקות ושברים, גלגל השבירה סימל גזר דין מוות, כאשר מעונה היה שורד עינויים רבים, השלב הסופי היה להביאו אל גלגל השבירה. בימי הביניים שימש גלגל השבירה כאחת הדרכים הפופולריות ביותר להוצאה להורג. מלכים ועריצים רבים השתמשו בסמלו של גלגל השבירה כדי לעורר פחד בקרב אויביהם ולהדגיש עוצמה בקרב, בממלכות בקולוניות.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:שיטות הוצאה להורג
קטגוריה:עינויים | 2024-08-18T08:53:04 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.