title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
כ | כ' היא האות ה-11 באלפבית העברי. האות קרויה כ"ף (כָּף).
הגייה
מבחינה פונולוגית כ' דגושה מייצגת עיצור וילוני, סותם, אטום (אלפבית פונטי בין-לאומי: [k]), וכ' רפה מייצגת עיצור ענבלי, חוכך, אטום (אלפבית פונטי בין-לאומי: [χ]) ומזדהה עם הגיית חי"ת מודרנית.
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, כ' נמנית עם ארבע האותיות החכיות: גיכ"ק.
כ' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח.
ייצוג
כ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שצורתן משתנה בסוף מילה. כאשר היא בסוף המילה צורתה כזו: "ך".
התפתחות האות
שם האות נובע מצורתה בכתב העברי העתיק, המזכירה את צורת כף היד, ומילה זו מתחילה בעיצור הנהגה על פיה [k] או [χ] (כ רפה) תלוי במקומה בתוך הצירוף הלשוני.
פרוטו שמיפיניקיארמיכ' (כַּפּ) באלפבית הפרוטו-כנעניכ' באלפבית הפיניקיכ' באלפבית הארמי
פרופ' אהרון דמסקי שיער שצורת אות זו ושמה הם מתוך רשימת אותיות המייצגות חלקי גוף (יד, כף, עין, פה, ראש, שן). בהשערת שתי הרשימות – האחת חקלאות יבשתית והשניה ימית, כף היא אחת האחרונות שבכלי העבודה החקלאית היבשתית.
ייצוגים מאוחרים
שמאל|300px
שמאל|ממוזער|300px|האות כ' בשתי צורותיה (הרגילה והסופית) מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות כ' בערך EB, ובתקן יוניקוד היא מיוצגת בערך 05DB.
בקוד ASCII מיוצגת האות ך בערך EA, ובתקן יוניקוד היא מיוצגת בערך 05DA.
בקוד מורס מיוצגת האות כ' באמצעות הרצף: -.- (קו נקודה קו).
ייצוגה של כּ' דגושה בכתב ברייל: Kaf1Braille.png
ייצוג של כ' רפה בכתב ברייל: קובץ:Kaf2Braille.png
באלפבית צלילי מיוצגת האות כ' באמצעות המילה "כרמל".
באיתות בדגלי סמפור כ' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה צפון־מזרחה ודגל שני הפונה דרום־מערבה.
שימושים
כ' היא אחת מאותיות השימוש (בכל"ם), והשמטתה לפני ש' השימוש היא טעות נפוצה.
בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות כ' היא כ־2.29% מכלל אותיות האלפבית העברי ושל הצורה הסופית ך היא כ־0.41%.
בגימטריה ערכה 20. ערכה של ך הוא 500, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 500 מיוצג בדרך כלל על ידי הצירוף ת"ק.
ראו גם
ك – האות כּאף בערבית
خ – האות ח'א בערבית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:20 (מספר) | 2024-08-14T15:18:02 |
מ | מ' היא האות השלוש-עשרה באלפבית העברי. שמה מ"ם (מֵם). בפי יהודי תימן נקראת מִים.
הגייה
מבחינה פונולוגית האות מ' מייצגת עיצור דו-שפתי, אפי (/m/ :IPA).
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, מ' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות – אותיות בו"פ.
ייצוג האות מ'
מ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שמשתנות כשהן מופיעות בסוף מילה. כאשר היא מופיעה בסוף המילה צורתה כזו: "ם". יחד עם זאת, בתנ"ך קיימת הופעה אחת של האות ם באמצע מילה: "לםרבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ..." .
התפתחות האות מ'
צורת האות בכתב העברי העתיק התפתחה מצורת גלים בגלל תנועת המים, ולכן שמה הקדום היה "מים".
פרוטו כנעניפיניקיארמימ' (מֶם) באלפבית הפרוטו-כנענימ' באלפבית הפיניקימ' באלפבית הארמי
ייצוגים מאוחרים
שמאל|300px
שמאל|ממוזער|300px|האות מ' בשתי צורותיה (הרגילה והסופית) מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות מ' בערך EE, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05DE.
בקוד ASCII מיוצגת האות ם' בערך ED, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05DD.
בקוד מורס מיוצגת האות מ' באמצעות הרצף: -- (קו קו).
ייצוגה של האות מ' בכתב ברייל (אין בכתב ברייל יצוג נפרד לאות ם): קובץ:MemBraille.png
באלפבית צלילי מיוצגת האות מ' באמצעות המלה "משה".
באיתות בדגלי סמפור מ' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה דרום-מזרחה ודגל שני הפונה דרום-מערבה.
שימושים
מ' היא אחת מאותיות השימוש (בכל"ם).
בגימטריה ערכה 40. ערכה של ם הוא 600, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 600 מיוצג על ידי הצירוף ת"ר.
בעברית מודרנית שכיחות השימוש באות מ' היא כ־6.29% מכלל אותיות האלפבית העברי ושל הצורה הסופית ם היא כ־2.85%.
הקיצור מ' פירושו מטר, מספיק.
מ' היא האות הראשונה של המילה "מפקד", וכך היא מופיעה בראשי תיבות שונים כגון מ"פ (מבוטא מם-פא), שהוא מפקד פלוגה.
מ' תחילית היא סימן היכר של זמן הבינוני (ההווה) של הבניינים הפעיל, הופעל, פיעל, פועל, התפעל, וגם של משקלים רבים, המייצגים בעיקר כלים ומקומות לדוגמה.
ראו גם
م – האות מִים בערבית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:40 (מספר) | 2024-08-14T16:02:18 |
ע | ע' היא האות ה-16 באלפבית העברי. שמה עי"ן (עַיִן). בפי יהודי תימן שמה עאן.
הגייה
מבחינה פונולוגית מייצגת האות ע' עיצור לועי, חוכך, קולי (IPA: /ʕ/). היא נהגית כ-א' בדחיקה בלוע, הגייה הדומה לאות עין (ع) הערבית. הגייתה הלועית נשתמרה בישראל בעיקר בפי בני עדות המזרח, ובפרט בפי יוצאי תימן.
כיום רוב דוברי העברית בישראל משתמשים בהיגוי הסדקי (ה"אשכנזי"), המיוצג על ידי הסמל .
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ע' נמנית עם ארבע האותיות הגרוניות: אהח"ע.
בשפת היידיש, הנכתבת אף היא באותיות עבריות, משמשת האות ע' אות תנועה המקבילה לאות e באנגלית בשפות הלטיניות. לדוגמה, המילה "קינדר" (Kinder) תיכתב ביידיש "קינדער".
ייצוג האות ע'
שם האות עי"ן נובע מצורתה, צורת עין (האיבר), בכתב העברי הקדום.
פרוטו שמיפיניקי|100x100 פיקסליםארמיע' (עֶן) באלפבית הפרוטו-כנעניע' באלפבית הפיניקיע' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|300px|האות ע' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ע' בערך F2, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E2.
בקוד מורס מיוצגת האות ע' באמצעות הרצף (משמאל לימין): .--- (קו קו קו נקודה). סימן ארוך במיוחד זה משקף את תפוצתה הנמוכה של האות ע' בטקסטים עבריים.
right
הוא ייצוגה של האות ע' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ע' באמצעות המילה "עין".
באיתות בדגלי סמפור ע' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מערבה (שמאלה) ודגל שני הפונה צפון-מזרחה.
שימושים
בגימטריה ערכה 70, מספר טיפולוגי המשמש בביטויים רבים כמו שבעים לשון, שבעים חכמי הסנהדרין, וגיל שבעים הוא גיל הזקנה והחוכמה.
בשפה העברית המודרנית, שכיחות השימוש באות ע' היא כ־2.97% מכלל אותיות האלפבית העברי.
עין הפועל (בראשי תיבות: עה"פ) הוא כינויה של האות השנייה בשורש דקדוקי בן שלוש אותיות, על שם האות ע', שהיא האות השנייה במילה פֹּעַל. מכאן גם המונח גזרת עין-עין, שהוא שם אחר לגזרת הכפולים – פעלים שבהם האות השנייה נכפלת, כגון גזז. כך גם המונח גזרת נחי עי"ו (נחי עין-יוד-ויו) שבו העיצור במקומו של עה"פ אינו נכתב בחלק מהבניינים, וגם כשהוא נכתב, הוא עדיין אינו מושמע אלא הופך לתנועה ארוכה, לדוגמה במילה משורש שי"ר: שר בבניין קל עבר יחיד, ישיר באותו בניין, מספר ומין, אך בהטיה לעתיד. עוד דוגמה, המילה משורש קו"מ: קם בבניין קל עבר יחיד, יקום בהטיה לעתיד. בשני המקרים, אות השורש האמצעית חסרה לחלוטין בזמן עבר, ואילו בזמן עתיד, למרות שהאות קיימת, היא לא נשמעת אלא מסמנת תנועה גדולה (חיריק מלא, ושורוק).
בעגה הצבאית שאומצה גם לעברית החדשה, ע' (המבוטאת כשם האות: עין) משמשת במשמעות עוזר או עוזרת, לדוגמה: "כעת, ע' הרמטכ"ל ממונה על ההיערכות."
ראו גם
ع – האות עין בערבית
غ – האות ע'ין בערבית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:70 (מספר) | 2024-08-14T16:24:24 |
פ | פ' היא האות ה-17 באלפבית העברי. האות קרויה פ"א (פֵּא).
הגייה
מבחינה פונולוגית פ' דגושה מייצגת עיצור דו-שפתי, סותם, אטום ([p] :IPA), ופ' רפה מייצגת עיצור שפתי-שיני, חוכך, אטום ([f] :IPA). פ' סופית נהגית תמיד כ-פ' רפה.
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, פ' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות: בומ"פ.
פ' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח.
ייצוג
האות קרויה פ"א משום שהתפתחה מצורת הפה (איבר הדיבור).
פרוטו כנעניפיניקי|100x100 פיקסליםארמיפ' (פֵּה) פרוטו כנעניפ' באלפבית הפיניקיפ' באלפבית הארמי
פ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שצורתן משתנה בסוף מילה. כאשר היא בסוף המילה צורתה היא "ף" (פ"א סופית).
שמאל|ממוזער|300px|
שמאל|ממוזער|300px|האות פ' בשתי צורותיה (הרגילה והסופית) מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב יד, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות פ בערך F4, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E4.
בקוד ASCII מיוצגת האות ף' בערך F3, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E3.
בקוד מורס מיוצגת האות פ' באמצעות הרצף: ·−−· (נקודה קו קו נקודה).
הוא ייצוגה של פּ' דגושה בכתב ברייל. הוא ייצוגה של פ' רפה בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות פ' באמצעות המילה "פסל".
באיתות בדגלי סמפור פ' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מזרחה (ימינה) ודגל שני הפונה מערבה (שמאלה).
שימוש
בגימטריה ערכה 80. ערכה של ף הוא 800, אך השימוש בו אינו מקובל, והערך 800 מיוצג על ידי הצירוף ת"ת.
בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות פ' היא כ־1.79% מכלל אותיות האלפבית העברי ושל הצורה הסופית ף' היא כ־0.19%.
פ"א הפועל הוא כינויה של האות הראשונה בשורש בן שלוש אותיות, על שם האות פ' שהיא האות הראשונה במילה "פעל". מכאן גם סיווגם של פעלים מיוחדים:
חסרי פ"י (חסרי פ"א הפועל-יו"ד): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא י', והיא חסרה בנטיות אחדות, למשל יָשַׁב – יֵשֵׁב.
חסרי פ"נ (חסרי פ"א הפועל-נו"ן): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא נ', והיא חסרה בנטיות אחדות, למשל נָפַל – יִפֹּל.
נחי פ"א (נחי פ"א הפועל-אל"ף): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא א', והיא נחה בנטיות אחדות, למשל אָכַל – יֹאכַל.
נחי פ"י (נחי פ"א הפועל-יו"ד): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא י', והיא נחה בנטיות אחדות, למשל יָשַׁן – יִישַׁן.
ראו גם
ف – האות פא בערבית
ﭖ – האות פּא החיצונית לערבית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אותיות בעברית | 2024-08-14T16:33:29 |
ק | ק' היא האות התשע-עשרה באלפבית העברי. שמה קו"ף (קוֹף/קוּף).
הגייה
מבחינה פונולוגית, ייצגה האות ק' במקור עיצור ענבלי, סותם, אטום (/q/ :IPA). עיצור זה הוא עיצור נחצי, כמו קאף (ق) הערבית.
בהגייה התימנית המסורתית, מלבד מסורת השרעבים, נהגית האות ק' כעיצור וילוני, סותם, קולי (/g/ :IPA), כהגיית גימ"ל דגושה.
בפי רוב דוברי העברית בימינו נהגית האות ק' כעיצור וילוני, סותם, אטום (/k/ :IPA), כהגיית כ"ף דגושה.
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ק' נמנית עם ארבע האותיות החכיות: גיכ"ק.
ייצוג
פרוטו שמיפיניקיארמיק' (קוֹפּ=חריר בראש המחט) באלפבית הפרוטו-כנעניק' באלפבית הפיניקיק' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|האות ק' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, גוטמן יד-ברש, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ק' בערך F7, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E7.
בקוד מורס מיוצגת האות ק' באמצעות הרצף (משמאל לימין): -.-- (קו קו נקודה קו).
right
הוא ייצוגה של האות ק' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ק' באמצעות המילה "קורח".
באיתות בדגלי סמפור ק' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה צפונה (כלפי מעלה) ודגל שני הפונה צפון-מערבה.
שימוש
בגימטריה ערכה 100. על שרה אמנו מסופר בבראשית רבה "בת ק' כבת כ' שנה לחטא".
בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ק' היא כ־1.95% מכלל אותיות האלפבית העברי.
ק' הוא הקיצור של קדוש, קְרי.
האות ק' מופיעה בביטוי העברי
בשין-קוף-ריש: בשקר. נאמר, בשפת הילדים, לאחר דברים שאינם אמת.
ראו גם
ق – האות קאף בערבית
25px – האות היוונית קופא
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:100 (מספר) | 2024-08-14T16:59:18 |
ר | ר' היא האות העשרים באלפבית העברי. שמה רי"ש (רֵיש).
הגייה
המבטא המקורי של רי"ש היה כנראה עיצור מכתשי מקיש (IPA: [ɾ]) בנדנוד חוד הלשון ליד השיניים, כמו בשאר השפות השמיות, בדומה לעיצור R הנהגה בשפה הספרדית. הגייה זו נשתמרה ברוב עדות ישראל עד קום המדינה. עם זאת, ישנם גם סימנים לכך שההגייה הקדומה של רי"ש בעברית הקדומה או בשפות שקדמו לה הייתה וילונית חוככת קולית [ʁ], כמו כ' רפה עם קוליות, הדומה יותר להגיית R בשפה הצרפתית.
אילן אלדר ("תורת הקריאה במקרא") מביא עדות שבארץ ישראל בימי הביניים הייתה הרי"ש ענבלית, אך ההיסטוריה של תופעה זו אינה ברורה. בחלוקתן של אותיות בספר יצירה לחמשת מוצאי הפה שייכת הרי"ש לעצורי השיניים: זשסר"צ. ראיה זו משקפת את הגייתה המקורית כעיצור קדמי ולא ענבלי. עם זאת, בספר יצירה (פרק ד') יש גם התייחסות לקבוצת אותיות בג"ד כפר"ת, להבדיל מבג"ד כפ"ת כמקובל בדקדוק העברי, דבר המרמז על הגייה כפולה לאות ר' כמו שאר אותיות בג"ד כפ"ת, אם כי אין בכך הוכחה שההגייה הנוספת הייתה ענבלית.
בחוקי הדקדוק העברי האות ר' מתנהגת לעיתים כאות גרונית. כך, למשל, היא אינה מקבלת דגש. אמנם אין זו תוצאה של הגייה ענבלית של הרי"ש, רק שהיא נחלשה כגרונית (ראו דקדוק ברגשטרסר 28U). יש אמנם מסורות לשון של העברית (מסורת ההגייה התימנית ושל קהילות בגדאד, חאלב וג'רבה בקריאת לשון חז"ל),קציעה כ"ץ, מסורות הלשון הספרדיות בקריאת המשנה, עמ' 94. שבהן רי"ש מקבלת דגש חזק לאורך כל הנטייה ככל עיצור אחר. במקרא עצמו יש שבעה עשר מקומות שבהם רי"ש דגושה בדגש חזק (בעיקר בנביאים הראשונים, שיר השירים ומשלי), ומדובר כנראה בשריד לשלב שבו הייתה רי"ש דגושה בנוסח המסורה, או בחדירה של הגיית לשון חז"ל לתוך הניקוד הטברני של המקרא.
במאות האחרונות הפך ההגה /r/ בכמה לשונות אירופאיות, כגון צרפתית וגרמנית (מלבד ניבים דרומיים), וכן גם בהרבה להגים של היידיש, לעיצור ענבלי רוטט [ʀ]. תופעה זאת חדרה עם הזמן גם לעברית המודרנית, ככל הנראה בהשפעת עולי אירופה, והחליפה את ההגייה המכתשית המקורית.
ההגיות הנפוצות בישראל כיום נשמעות כעיצור ענבלי קולי, חוכך [ʁ] או מקורב [ʁ̞] או כעיצור וילוני מקורב [ɰ]. בסופי מילים ר' אף נשמעת לעיתים כתנועה אחורית, סגורה ובלתי-מעוגלת [ɯ]. בדיבור פורמלי מאוד, כגון ברדיו, עדיין מקפידים על ההגייה המקורית.
ייצוג האות ר'
האות ר' תפתחה בכתב העברי העתיק מצורת הראש, מכאן שמה, רי"ש.
פרוטו שמיפיניקיארמיר' (רַאשׁ) באלפבית הפרוטו-כנעניר' באלפבית הפיניקיר' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|האות ר' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ר' בערך F8, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E8.
בקוד מורס מיוצגת האות ר' באמצעות הרצף: .-. (נקודה קו נקודה).
right
הוא ייצוגה של האות ר' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ר' באמצעות המילה "רות".
באיתות בדגלי סמפור ר' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה צפון-מזרחה ודגל שני הפונה צפון-מערבה.
שימושים
בגימטריה ערכה 200. בערכה זה היא מופיעה במושג "רמ"ח איברים". בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ר' היא כ־5.42% מכלל אותיות האלפבית העברי.
ר' הוא הקיצור של רב, רבי, רבן, רבנו, וכן של ראה או ראו (לצורך הפניה). האות ר' מופיעה בביטוי העברי "בשין-קוף-ריש" שמשמעו "בשקר", הנאמר בשפת הילדים לאחר דברים שאינם אמת.
ראו גם
ر – האות רא בערבית
غ – האות ע'ין בערבית
קישורים חיצוניים
סתיו מורן, גלגולה של הרי"ש המתגלגלת, סרט גמר שנה א' קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת ת"א, יוטיוב
הערות שוליים
קטגוריה:אותיות בעברית | 2024-09-23T20:01:16 |
ש | ש היא האות ה־21 באלפבית העברי. שמה שי"ן.
הגייה
האות ש' מייצגת שני עיצורים שונים בעברית:
שׁ – "שין ימנית", בעלת נקודה מעליה בצד ימין – מייצגת עיצור בתר-מכתשי, חוכך שורק, אטום (/ʃ/ :IPA). מבוטאת כצירוף Sh באנגלית.
שׂ – "שין שמאלית" (הקרויה גם שׂין), בעלת נקודה מעליה בצד שמאל – מייצגת עיצור מכתשי, חוכך שורק, אטום (/s/ :IPA). מבוטאת כמו האות ס וכמו S האנגלית. משערים כי במקור ש' שמאלית ייצגה עיצור מכתשי, חוכך צדי, אטום (/ɬ/ :IPA), אולם הגייתה התמזגה כבר בלשון חז"ל עם סמ"ך.
שין ימנית ושמאלית נחשבות ברוב המובנים (סדר המילים במילון, גימטריה, מניין 22 האותיות בעברית) לאות אחת. בכתיב לא מנוקד אין הבדל ביניהן וההגייה מסתמכת על הכרת המילה או על פי ההקשר (כמו במשפט "שרה שרה שיר שמח").
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ש' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסצר"ש.
ייצוג האות
מקור שמה של האות ש' בצורתה הדומה לשיניים בכתב העברי העתיק.
פרוטו שמיפיניקיארמיש' (שֵׁן) באלפבית הפרוטו-כנעניש' באלפבית הפיניקיש' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|האות ש' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ש' בערך F9, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E9.
בקוד מורס מיוצגת האות ש' באמצעות הרצף: ... (נקודה נקודה נקודה).
ייצוגה של האות שׁ' (ימנית) בכתב ברייל הוא קובץ:shinBraille.png
ייצוגה של האות שׂ' (שמאלית) בכתב ברייל הוא קובץ:sinBraille.png
באלפבית צלילי מיוצגת האות ש באמצעות המילה "שמיר".
באיתות בדגלי סמפור ש' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מזרחה (ימינה) ודגל שני הפונה צפון-מערבה.
הקלדת האות
כך מקלידים את הנקודות של שין ימנית ושמאלית במערכות הפעלה שונות:
שין ימנית
Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות האנגלית W (למעלה ומימין לאות ש').
Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-0.
macOS: צירוף של מקש Alt והאות העברית צ מוסיף את האות ש עם נקודה ימנית: שׁ.
אנדרואיד (מקלדת Gboard): הקשה ארוכה על האות ש'.
שין שמאלית
Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות האנגלית Q (למעלה ושמאל לאות ש').
Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-9.
macOS: צירוף של מקש Alt והאות העברית ש מוסיף את האות ש עם נקודה שמאלי: שׂ.
אנדרואיד (מקלדת Gboard): הקשה ארוכה על האות ש'.
ש' בתרבות
בתנ"ך () מסופר שאנשי שבט אפרים לא יכלו לבטא שין ימנית, וכאשר ביקשו מהם לבטא "שיבולת" הם ביטאו זאת "סיבולת": , המילה שיבולת בצורתה העברית מציינת בשפות רבות מאפיין לשוני, המבדיל בין אוכלוסיות שונות ואשר באמצעותו ניתן להבדיל ביניהן, ובהרחבה: כל דרך התנהגות שהיא שבאמצעותה ניתן להבחין בין אוכלוסיות שונות.'
האות "ш" באלפבית הקירילי מבוססת על האות ש' העברית. מייסדי הכתב, האחים קירילוס ומתודיוס, התבססו בעיקר על הכתב היווני, ומכיוון שאין מקבילה לצליל זה באלפבית היווני, השתמשו האחים באות הגלגוליטית המקבילה שצורתה התבססה על האות ש' העברית.
שימושים
בשפה העברית המודרנית, שכיחות השימוש באות ש' היא כ־4.55% מכלל אותיות האלפבית העברי.
בגימטריה ערכה 300; בערכה זה היא מופיעה במושג "שס"ה גידים".
האות ש' היא אחת מאותיות השימוש, המצטרפת בראש מילה במשמעויות אחדות:
אשר: הביטוי "האיש שהלך בשדות" שקול לביטוי "האיש אשר הלך בשדות".
כי: הביטוי "החיים יודעים שימותו" שקול לביטוי "החיים יודעים כי ימותו".
מילת נימוק או סיבה, במשמעות של "הואיל ו־".
בשורשים שהאות הראשונה בהם – פ' הפועל – היא ש' (הן שמאלית והן ימנית), חל שיכול עיצורים בבניין התפעל; כמו: השׁתכר, השׂתכר, השתעל.
האות ש' מופיעה בביטויים עבריים אחדים:
שעת השין – שעת האפס, השעה המדויקת לתחילתה של פעולה (בדרך כלל פעולה צבאית); במקור מלועזית H-Hour ושימש גם בפלמ"ח.
קרב שין בשין – קרב שריון בשריון, כלומר קרב בין שתי יחידות טנקים.
שין בית – שירות ביטחון, שם מיושן לשב"כ.
שין גימל – שוטר גדודי, החייל השומר על הכניסה למחנה.
בשין-קוף-ריש – בשקר (מיושן). נאמר בפי ילדים לאחר דברים שאינם אמת.
ראו גם
ش – האות שין בשפה הערבית
س – האות סין בערבית
Ш - האות שה באלפבית הקירילי
קישורים חיצוניים
סרטון יוטיוב המסביר איך הוגים LL הוולשית שהיא הצליל המשוער של השי"ן השמאלית
פרופ' עידית דורון מדגימה את הצליל המשוער של השי"ן השמאלית (מדקה 15)
הערות שוליים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:סמלים יהודיים | 2024-09-22T15:58:26 |
רומח הדרקון - ההיסטוריה של קרין | הפניה היסטוריה של קרין | 2010-09-06T19:01:36 |
תאריך עברי | REDIRECT הלוח העברי | 2004-07-20T17:32:14 |
ריבוע (הנדסה) | REDIRECT ריבוע | 2006-04-24T17:12:20 |
קבוע הכבידה | שמאל|ממוזער|250px|F הוא כוח המשיכה, G הוא קבוע הכבידה, M היא המסה של כל אחד מהגופים, R הוא המרחק בין מרכזי הכובד
קבוע הכבידה העולמי, קבוע הגרביטציה האוניברסלי או קבוע ניוטון המסומן לרוב באות G, הוא קבוע פיזיקלי אמפירי המבטא את הקשר בין גודלה של מסה לבין עוצמת תופעות הכבידה שהיא מחוללת במרחב בהתאם למרחק ממנה. לדוגמה, בחוק הכבידה העולמי של ניוטון קושר קבוע הכבידה G בין תופעת כוח הכבידה שמפעילות זו על זו מסות מרוחקות, לבין גודלן והמרחק ביניהן.
על פי תוצאות ניסויים עדכניים ערכו של קבוע הכבידה העולמי G שווה ל:
ערכו הקטן של קבוע זה מעיד על כך שכוח הכובד הוא כוח חלש מאוד יחסית לכוחות הגרעינים (החזק והחלש) ולכוח החשמלי. לשם השוואה, כוח הכבידה שיפעילו בין שתי מסות של קילוגרם (אשר בכל אחת מהן יש בקירוב 1026 נוקליאונים) זהה לכוח שיפעילו ביניהם שני מטענים של כ- קולון (בקירוב מטען של רק 109 פרוטונים) באותו מרחק. אולם יש לזכור שרוב הגופים נייטרליים מבחינה חשמלית ועל כן שדה הכבידה של גופים גדולים ניכר ומשמעותי, בעוד השדות החשמליים והמגנטיים שלהם זניחים או אפסיים.
הקבוע חושב לראשונה בעקבות ניסויים שערך הנרי קוונדיש בסוף המאה ה-18.
היסטוריית מדידות
היסטוריה מוקדמת
קיומו של הקבוע מוזכר כבר בחוק הכבידה האוניברסלית של ניוטון שפורסם בשנות ה-80 של המאה ה-17 (למרות שהפעם הראשונה בה היה שימוש באות G לסימון הקבוע הייתה בשנות ה-90 של המאה ה-19), ניוטון לא חישב את הקבוע בספרו, אך הוא הניח כי כוח הכביד הוא ביחס הפוך למרחק בריבוע. בספרו Principia, ניוטון הציע לחשב את קבוע הכבידה באמצעות חישוב הסטייה של מטוטלת בקרבת הר גדול, אך הוא הניח כי האפקט יהיה קטן מדי מכדי שיוכל להבחין בו. על כל פנים, ניוטון הערך את סדר הגודל של הקבוע כאשר שיער שהצפיפות הממוצעת של כדור הארץ היא פי 5 או 6 מצפיפות המים, מה שמציב את ערך קבוע הכבידה בסדר גודל של:
G ≈ (6.7±0.6)×10−11 m3⋅kg–1⋅s−2
בשנת 1738 ניסו המדענים פייר בוגה ושארל מארי דה לה קונדמין לחשב את הקבוע. בוגה המעיט בחשיבות תוצאותיהם בשנת 1740, אך ציין שלפחות הצליחו להפריך את היפותזת כדור הארץ החלול כפי שטענו אחדים בתקופת כמו אדמונד האלי.
ניסוי צ'יהליון שהוצע ב-1772 והסתיים ב-1776, היה הניסוי המוצלח הראשון שמדד את הצפיפות הממוצעת של כדור הארץ, וכך באופן עקיף סייע למציאת גודל הקבוע. התוצאות אשר דווחו על ידי צ'ארלס האטון ב-1778 הציעו כי הצפיפות הממוצעת של כדור הארץ היא (כלומר פי 4.5 מצפיפות המים), כ-20% פחות מהצפיפות האמיתית שלו. גילוי זה הוביל להשערות על צפיפויות המסה של השמש, הירח וכוכבי לכת ידועים, את השערות אלו שלח האטון לאסטרונום ז'רום לאלנד על מנת שיכליל אותם בטבלאותיו. כפי שכתוב מעלה, ניתן למצוא את קבוע הכבידה אם ידועה צפיפות המסה של כדור הארץ (), רדיוסו הממוצע (), ותאוצת הכובד על פניו (), באמצעות הנוסחה:
בהתבסס על נוסחה זו, קבוע הכבידה שהאטון מצא הוא G ≈ 8×10−11 m3⋅kg–1⋅s−2
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
כבידה
קטגוריה:כבידה | 2024-02-20T18:50:11 |
קבוע הגרוויטציה | redirect קבוע הכבידה | 2015-09-26T11:09:20 |
באגזילה | באגזילה היא תוכנה חופשית למעקב אחר באגים - תקלות במערכות תוכנה או חומרה.
באגזילה נוצרה על ידי מפתחי דפדפן האינטרנט מוזילה זמן קצר לאחר שקוד המקור הפך לחופשי כדי להחליף את מערכת ניהול הבאגים המתיישנת והלא-חופשית שהייתה לפני כן בשימוש בחברת נטסקייפ. המערכת נכתבה במקור לשימושה הפנימי של חברת נטסקייפ וכיום מתקיימת תחת אוסף הפרויקטים של קרן מוזילה ובשיתוף מפתחים מכל העולם.
באגזילה משמשת אלפי חברות ופרויקטים חופשיים בעולם עקב אפשרויות ההתאמה הגבוהות והאפשרות לקשר ישיר באמצעות קבוצות דיון ודואר אלקטרוני עם משתמשים רבים מכל העולם ואף ישירות עם מפתחיה.
מערכת באגזילה מבוססת על שרת אינטרנט - בדרך כלל Apache - ובסיס הנתונים החופשי MySQL. הגישה לבאגזילה מבוססת על דפדפן בלבד בצד הלקוח, מה שלא דורש התקנה של תוכנה נוספת מעבר לשרת עצמו, ומאפשר הפעלה על מספר רב של מחשבים באופן מיידי. בפרויקטים פתוחים יכול כל משתמש לדווח על באג שיועבר למפתח המתאים.
לבאגזילה תכונות רבות המאפשרות להתאימה לתפקידים נוספים כמו בקשת תכונות חדשות ואף קיימת אפשרות להתממשקות למערכת מעקב הגרסאות החופשית cvs.
בתחילת דרכה נכתבה בשפת Tcl/Tk, אך שוכתבה לשפת Perl הפופולרית יותר כדי למשוך מפתחים.
גרסאות ופיתוחים
ממוזער|שמאל|200px|תרשים "מעגל החיים" של באג בבאגזילה
Bugzilla 2.0 הייתה התוצאה של היציאה הזו לפרל, והגרסה הראשונה שוחררה לציבור באמצעות CVS אנונימי. באפריל 2000 העביר ויסמן את השליטה בפרויקט בוגזילה לידי טרה הרננדז. תחת הנהגתה, חלק מהתורמים הקבועים נאלצו לקחת אחריות רבה יותר, ופיתוח Bugzilla הפך להיות יותר מפותח בידי קהילה. ביולי 2001, מול הסחת דעת מאחריותה האחרות בנטסקייפ, הרננדז העבירה את השליטה לידי דייב מילר, שעדיין היה אחראי נכון ל-2020.
Bugzilla 3.0 שוחרר ב-10 במאי 2007 והביא ממשק משתמש רענן, ממשק XML-RPC, שדות ורזולוציות מותאמות אישית, תמיכה ב-mod_perl, חיפושים שמורים משותפים ותמיכה משופרת ב-UTF-8, יחד עם שינויים נוספים.
Bugzilla 4.0 שוחרר ב-15 בפברואר 2011 ו-Bugzilla 5.0 שוחרר ביולי 2015.
דרישות מערכת
דרישות המערכת של Bugzilla כוללות:
מהדורה מתאימה של Perl 5
מבחר מודולים של Perl
שרת אינטרנט תואם
סוכן העברת דואר מתאים, או כל שרת SMTP מערכות מסדי נתונים נתמכות כיום הן MySQL, PostgreSQL, Oracle ו-SQLite. Bugzilla מותקן בדרך כלל על לינוקס באמצעות שרת ה-Apache HTTP, אך ניתן להשתמש בכל שרת אינטרנט שתומך ב-CGI כגון Lighttpd, Hiawatha, Cherokee. תהליך ההתקנה של Bugzilla מונחה על ידי שורת פקודה ועובר סדרה של שלבים שבהם נבדקות דרישות המערכת ויכולות התוכנה.
ראו גם
פבריקטור
קישורים חיצוניים
אתר ההתנסות בגרסאות באגזילה
רשימה חלקית של משתמשי באגזילה
מערכת מעקב הבאגים של ויקיפדיה
הערות שוליים
קטגוריה:מוזילה
קטגוריה:תוכנה חופשית
קטגוריה:בדיקות תוכנה
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1998 | 2022-12-29T13:55:16 |
מצלמת וידאו מקצועית | שמאל|ממוזער|250px|מצלמת טלוויזיה מוקדמת
שמאל|ממוזער|250px|מצלמת וידאו ניידת מקצועית של חברת סוני
מצלמת וידאו מקצועית (נקראת לעיתים מצלמת טלוויזיה, אף על פי שהשימוש התפשט אל מעבר לטלוויזיה) היא מצלמת וידאו שנועדה לצילום מקצועי של קטעי וידאו.
בצילום במצלמת טלוויזיה נעשה שימוש בטכנולוגיה אלקטרונית, והמידע נשמר על־גבי סרט מגנטי, בשיטה אנלוגית או דיגיטלית. זאת בניגוד למצלמת קולנוע, בה הצילום נעשה בטכנולוגיה מכנית־כימית, והמידע נשמר על־גבי סרט צילום.
המצלמה פותחה במקור לשימוש של אולפני הטלוויזיה, אך כעת היא נמצאת בשימוש נפוץ עבור קטעי וידאו למטרות ארגוניות וחינוכיות, וידאו קליפים, וצילום ישיר לווידאו.
ישנם שני סוגים של מצלמות וידאו מקצועיות: ניידות הנמצאות בשימוש באולפני החדשות, ומצלמות אולפן טלוויזיה. מצלמות מקצועיות ניידות הן לרוב הרבה יותר גדולות ממצלמות צרכנים ונועדו להינשא על הכתף.
ראו גם
יחידת שליטה במצלמת אולפן (CCU)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:וידאו
קטגוריה:מינוחים בקולנוע
וידאו
קטגוריה:מכשירי חשמל | 2023-07-03T19:24:17 |
בס מהלך | בס מהלך, או בקיצור ווק, (באנגלית: Walking bass) הוא מושג בג'אז ובמוזיקה בכלל, המשמש על מנת לתאר תפקיד בס מסוים, בו על נגן הקונטרבס (בדרך כלל, לעיתים גיטרה בס או אפילו קלידים ופסנתר) להחזיק ולשמר את הקצב במוזיקה, על ידי ניגון של רבעים בצורה מונוריתמית - כלומר, ללא קצבים מסובכים, אלא בעיקר מקצב קבוע.
הבס המהלך הוא מאולתר בדרך כלל, ונבנה על פי ההרמוניה של הקטע. בכל תיבה מנסה הבסיסט, באלתורו ובדרכו שלו, להעביר את ה"צבע" והגוון של האקורד בצלילים הנמוכים. בדרך כלל, הרבע הראשון והשלישי בתיבה (שהם הפעמות החזקות בתיבה) יהיו אחד מצלילי האקורד המנוגן על ידי הכלים ההרמונים האחרים. לדוגמה, כאשר מנוגן ברקע האקורד דו מינור, אשר מורכב מן התווים דו, מי במול וסול, ישתדל הבסיסט לנגן בפעמות החזקות בתיבה את אחד מהתווים הללו.
רבים חושבים שאין לבס המהלך שום פונקציה מלבד שמירת הקצב ונתינת בסיס הרמוני. דבר זה אינו נכון, מכיוון שלבס המהלך ישנו גם תוכן מוזיקלי. מאחורי כל תפקיד בס מהלך ישנו רעיון, לעיתים קרובות יצירתי ומרשים. מלבד זאת, הבס המהלך מהווה חלק חשוב מאוד מהעברת התחושה, הגרוב ומצב הרוח של המוזיקה, בעיקר בג'אז, כמו סווינג, בי בופ והארד בופ. בסיסט מוצלח יצליח לנגן תפקיד בס מהלך שלא רק ישרת את המטרות הבסיסיות שמאחורי הבס המהלך (שמירת קצב ובסיס הרמוני), אלא יהיה גם מלודי, יצירתי ומעניין.
שמאל|ממוזער|732px|דוגמה לבס המהלך המפורסם בבלוז
קטגוריה:מונחים מוזיקליים
קטגוריה:ג'אז
קטגוריה:בלוז
קטגוריה:בס
en:Bassline#Walking bass | 2023-09-29T10:44:02 |
בית יורק | בית יורק (באנגלית: House of York) היה בית מלוכה אנגלי, אשר שלט באנגליה בין 1461 ל-1485, להוציא תקופה קצרה בין 1470 ל-1471. בית יורק היה מעורב במלחמות השושנים שהתנהלו בינו ובין בית לנקסטר במאה ה-15.
בית יורק נוסד כתוצאה מחתונתם של ריצ'רד, הדוכס מקיימברידג', ואן מורטימר, שניהם צאצאיו של אדוארד השלישי מלך אנגליה. ילדם של הזוג ריצ'רד, דוכס יורק, אשר נולד בשנת 1411, היה בלידתו בעל התביעה הטבעית הטובה ביותר לכתר ממלכת אנגליה. הכתר הוחזק באותו הזמן על ידי המלך הנרי החמישי מבית לנקסטר, וזאת לאחר שאביו הנרי הרביעי הדיח את המלך המכהן, והשתלט בכח על בית המלוכה.
ריצ'רד דוכס יורק התגלה כבעל תכונות של אדמיניסטרטור מוצלח, ומושל כריזמטי ונבון. אל מול אלו עמדו הטירוף וחוסר המעש של המלך המכהן הנרי השישי, אשר במהלך כהונתו הפסידה אנגליה את רוב נחלותיה בצרפת.
על רקע זה נפתחה מלחמה בין תומכי ריצ'רד ובין תומכי המלך המכהן, מלחמה שארכה כעשרים שנה, בסדרה של מאבקים שושלתיים המכונים מלחמות השושנים. סמלם של תומכי ריצ'רד ובית יורק היה השושנה הלבנה, בעוד שסמלו של בית לנקסטר היה השושנה האדומה.
בקרב וייקפילד, בשנת 1460 נהרג ריצ'רד דוכס יורק, והותיר אחריו שלושה מילדיו, על מנת להמשיך את המאבק בבית לנקסטר. בנו הבכור, אדוארד, המשיך בצורה מוצלחת במלחמה, והוכתר כמלך תחת השם אדוארד הרביעי. לאחר מאבקים, שכללו את בגידת אחד הבנים, ג'ורג' דוכס קלרנס, והוצאתו להורג (לדברי ויליאם שייקספיר באמצעות הטבעה בחבית של יין) התבססה מלכות בית יורק בשנת 1471, לאחר מותם של הנרי השישי לבית לנקסטר ויורשו היחיד, הנער אדוארד.
אדוארד הרביעי נישא לאליזבת וודוויל, והיא הולידה לו כשש בנות וכשלושה בנים מתוכם מתו בתם השנייה, מרי, בגיל 15, ובנם ג'ורג' בגיל שנתיים. המפורסמים בילדיהם של אליזבת וודוויל ואדוארד הרביעי הם : בתם הבכורה, אליזבת מיורק, שהייתה אשתו של הנרי השביעי ואימו של הנרי השמיני, ואדוארד החמישי וריצ'רד הדוכס מיורק, שנודעו לימים כנסיכים במצודה שנעלמו ונטען שנרצחו בידי אחיו של אדוארד הרביעי, ריצ'רד השלישי. בשנת 1483 מת אדוארד הרביעי, כנראה מדלקת התוספתן.
אחיו, ריצ'רד, דוכס גלוסטר, ראה במות אדוארד הרביעי הזדמנות לזכות במלוכה. הוא הורה על מעצרם של הבנים הצעירים, שהיו בני 12 ו-9. על מנת לשלול מהם פורמלית את זכותם למלכות, העביר ריצ'רד חוק בפרלמנט שביטל את נישואי הוריהם והכריז על עצמו כמלך ריצ'רד השלישי. כאשר נעלמו השניים, נפל החשד ברצח על ריצ'רד.
בשל השמועות על רצח הילדים הנתעב ומעשים אכזריים אחרים איבד ריצ'רד את תמיכת הציבור. ב-1485 הנרי טיודור, שהיה בעל קרבת דם רחוקה לבית לנקסטר, קרא תיגר על מלכותו של ריצ'רד. בקרב בוסוורת' שנערך ביניהם הובס ריצ'רד ונהרג לאחר שכמה מתומכיו נטשו אותו ביום הקרב. הנרי הוכתר תחת השם הנרי השביעי. לאחר הכתרתו נשא הנרי את אליזבת מיורק, בתו הבכורה של אדוארד הרביעי, כדי לשלב את דמיהם של בית יורק ובית לנקסטר וליצור את בית המלוכה החדש, בית טיודור.
עץ משפחה של בית יורק
בתרבות הפופולרית
על שמו של בית זה נקרא בית סטארק מסדרת שיר של אש ושל קרח.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:אנגליה: היסטוריה
קטגוריה:הרנסאנס
קטגוריה:גנאלוגיה
יורק
יורק
קטגוריה:יורק | 2024-04-12T23:58:24 |
חמשת מוצאי הפה | REDIRECT בסיס חיתוך | 2005-08-02T12:06:33 |
מוצא העיצורים | REDIRECT בסיס חיתוך | 2005-07-11T14:32:44 |
אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה | אליזבת הראשונה (באנגלית: Elizabeth I of England; 7 בספטמבר 1533 – 24 במרץ 1603) הייתה מלכת אנגליה ואירלנד בשנים 1558 עד 1603. בתם של המלך הנרי השמיני ואן בולין, ידועה גם בכינוי "המלכה הבתולה". אליזבת נחשבת לאחת מגדולי שליטי אנגליה, הודות לפריחה שזכתה לה ממלכתה בעת שלטונה. תקופת שלטונה נקראת העידן האליזבתני.
שלטונה התאפיין בהישגים רבים, ביניהם: הבאת שלום ויציבות לאנגליה לאחר מספר שנים של סכסוכים דתיים, הפיכת אנגליה למעצמה ימית וחברתית מובילה, ופריחה תרבותית ואומנותית.
אליזבת ירשה את הכתר לאחר מות אחותה למחצה הקתולית, מרי הראשונה. היא מיד החזירה את הדת הפרוטסטנטית לאנגליה וביצעה רפורמות דתיות ופוליטיות מקיפות.
היא דאגה לשגשוגה הכלכלי. היא תמכה במסחר ובחקר ימים והובילה את אנגליה להרחבת האימפריה שלה. אליזבת נודעה באינטליגנציה, בכריזמה ובכישורי המנהיגות שלה. היא הייתה אהובה על נתיניה. היא מעולם לא נישאה, וזכתה לכינוי "המלכה הבתולה". המורשת של אליזבת הראשונה ניכרת עד היום. היא נחשבת לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של אנגליה.
ילדותה
אליזבת נולדה ב-7 בספטמבר 1533 בארמון פלסנטיה ונקראה אליזבת על שם שתי סבותיה, אליזבת מיורק ואליזבת בולין, הרוזנת מווילטשייר. הוריה היו המלך הנרי השמיני ורעייתו השנייה, אן בולין. בלידתה היא הייתה יורשת העצר לכתר המלוכה, לאחר שמאחותה למחצה, מרי נשללה הזכות לכתר בעקבות גירושי אביה, המלך הנרי השמיני, מאשתו הראשונה קתרין מאראגון.
ממוזער|שמאל|אליזבת בנעוריה, 1546 לערך
היריונותיה הבאים של אמהּ (בשנים 1534 ו-1536) הסתיימו ללא הצלחה. רצונו של הנרי השמיני להעביר את המלוכה ליורש זכר הביאה אותו לעצור את אן בולין. אמה של אליזבת הושמה במעצר במאי 1536, וכעבור שבועיים הוצאה להורג בגין בגידה וניאוף. בעקבות מותה הוכרזה אליזבת כממזרה ונשלל ממנה התואר "נסיכה". כעבור 11 יום ממות אמהּ נישא אביה בשלישית. הוא נישא לג'יין סימור.
על אף שלילת תוארה וזכותה לכתר, המשיכה אליזבת להתגורר בארמון וחונכה באופן היאה לנסיכה. עד הגיעה לבגרות, בשנת 1550, הועמדו לרשותה מחנכים מהשורה הראשונה. כמקובל באותה תקופה, למדה בנעוריה שפות זרות וידעה בנוסף לאנגלית עוד ארבע שפות: לטינית, איטלקית, יוונית עתיקה וצרפתית.
בשנת 1547, בגיל 13, התייתמה מאביה. לפני מותו קבע המלך הנרי השמיני את סדרי הירושה: יירש אותו בנו אדוארד וצאצאיו, ואם אדוארד ימות ללא צאצאים תירש אותו מרי, ואם מרי תמות ללא צאצאים תירש אותה אליזבת. בהתאם, הועברה המלוכה לאחיה למחצה של אליזבת, בנה של ג'יין סימור, אדוארד השישי. רעייתו האחרונה (השישית במספר) של הנרי השמיני, קתרין פאר, נישאה לתומאס סימור (אחיה של ג'יין סימור, רעייתו השלישית של הנרי השמיני). אליזבת הוזמנה לחיות עימם בביתם בצ'לסי. תומאס סימור ניהל, ככל הנראה, יחסים בעלי רמיזות מיניות עם הקטינה החוסה אצלם, ולאחר שקתרין פאר התוודעה לכך, גורשה אליזבת מביתם במאי 1548.
קתרין פאר נפטרה מסיבוכי לידה כעבור ארבעה חודשים מסילוקה של אליזבת. תומאס סימור חידש את הקשר עמה, מתוך כוונה להתקרב למשפחת המלוכה ולשלוט בפעולותיה. אחיו, אדוארד סימור, כיהן באותה עת כאפוטרופוס של המלך אדוארד השישי, ותומאס תכנן את החלפתו. בינואר 1549 נעצר תומאס בעוון תוכניותיו להפיל את אחיו ולשאת את אליזבת לאישה. חלקה בתוכניתו נידון בחקירה שסבבה את מעצרו, אך אליזבת לא הודתה בדבר ולא הוגש נגדה כתב אישום. סימור הוצא להורג.
כהונתה של מרי הראשונה ועלייתה לכתר של אליזבת
ממוזער|שמאל|אליזבת בגלימת ההכתרה
ב-6 ביולי 1553 נפטר אחיה למחצה של אליזבת, המלך אדוארד השישי, ולא הותיר אחריו יורשים. במותו היה בן 15, ובין ההוראות שפורסמו זמן קצר לפני מותו, נשללה הזכות לכתר משתי אחיותיו למחצה (מרי ואליזבת) והועברה לקרובת המשפחה הרחוקה, ליידי ג'יין גריי, בת ה-16. העברת התפקיד לידיה התקבלה במורת רוח, וכעבור תשעה ימים בלבד היא הודחה. מרי ואליזבת שבו לארמון, ומרי, שהייתה מבוגרת מאחותה ב-17 שנים, הוכתרה למלכה.
התמיכה ההדדית בין השתיים התפוגגה במהירות. מרי ביקשה לבטל את קיומו של הזרם הפרוטסטנטי באנגליה ולהחזיר את הבכורה לקתולים, ואליזבת, שהתחנכה ברוח הפרוטסטנטית, התנגדה לכך. נתיני הממלכה מחו על דרכה של מרי, ועם היוודע רצונה להינשא לפליפה, יורש העצר הספרדי, שהיה קתולי, פרצו מהומות ברחבי אנגליה וויילס. אליזבת נתפסה בעיני הציבור כשותפתם למאבק, ועם שוך המהומות נחקרה על כך.
במרץ 1554, בגיל 22, נכלאה אליזבת במצודת לונדון בעקבות המרד הכושל של תומאס וייאט הצעיר. לבקשת בכירים בממשל נדחו הצעות להוצאתה להורג, וכעבור חודשיים במצודה היא שוחררה תחת השגחה וחיה כשנה בעיירה וודסטוק.
בשנת 1555 חשבה מרי בטעות שהיא בהיריון, אך התברר שהיה זה היריון מדומה. למרי היה היריון מדומה נוסף, והיא מעולם לא הצליחה ללדת יורש. כך נסללה דרכה של אליזבת לרשת את מקומה בעתיד. הנסיך פליפה החל להיוועץ עם אליזבת בתקופת מחלתה של מרי וניסה לקרבה אליו. לאחר מותה של מרי היו יחסיהם בעלי השפעה מכרעת על יחסי אנגליה-ספרד ועל השסע הפנימי בממלכה בין הפרוטסטנטים והקתולים. אליזבת דחתה את הצעת הנישואים של פליפה.
אליזבת ירשה את הכתר עם מותה של מרי, ב-20 בנובמבר 1558, והייתה הצאצא השלישי של הנרי השמיני שירשה את הכתר. טקס הכתרתה נערך ב-15 בינואר 1559.
השקפותיה ומדיניותה כמלכה
דת
אליזבת מיסדה את הדת הפרוטסטנטית באנגליה ודחתה את האפיפיור ואת ההשפעה הקתולית של ספרד במדינה. בכך זכתה, אמנם, באהדת הפרוטסטנטים בארצות השכנות, אך רכשה אויבים רבי עוצמה בדמותן של הכנסייה הקתולית ושל ספרד. כדי למנוע חילופי דברים בנוגע לסמכויותיה בענייני דת, אישר הפרלמנט בשנת 1559 את "חוק האחדות" שקבע את הדת הפרוטסטנטית כדת המדינה ואת כנסייתה כמוסד הכפוף לשליט הממלכה. החוק התקבל בעידודה של אליזבת שסברה שאחדות הדת הכרחית לאחדות העם. תוארה נקבע בחוק כ"מושלת העליונה של הכנסייה של אנגליה".
שלטונה של אליזבת היה כמעט אבסולוטי. הפרלמנט ובכירי הממשל הושבעו אמונים למלכה כראש הכנסייה. חוק האחדות קבע חובת נוכחות בכנסייה.
ההתנגדות הקתולית בתקופת כהונתה התגברה. האפיפיור פיוס החמישי נידה אותה בשנת 1570. מעבר לכך, החלה התעוררות קתולית להעביר את המלוכה לבת דודתה של אליזבת, מרי סטיוארט שכיהנה באותה עת כמלכת סקוטלנד. פליפה, מלך ספרד, אלמנהּ של המלכה מרי הראשונה, הסית את תושבי אנגליה למרוד בה ועורר מחלוקת ארוכה בין ספרד לאנגליה.
חיי אישות
אליזבת לא נישאה בחייה וכונתה "המלכה הבתולה". לטענתה, ביקשה להקדיש את כל כוחותיה לאנגליה. מערכות יחסים המשויכות לה כוללות בני אצולה שונים, ובפרט קשר מתמשך עם חבר ילדות, סר רוברט דדלי, שהיה נשוי לאישה אחרת. מותה של אשתו בשנת 1560 עורר סקנדל ציבורי. כוונתה הייתה להשתמש בנישואיה האפשריים ככלי דיפלומטי. לחץ הפרלמנט על אליזבת להצהיר על יורש עצר הביא אותה לנעילת המושב וכינוסו מחדש רק כשלוש שנים לאחר מכן, מכורח רצונה לאשר הגדלת גביית מיסים. הקריאות להכרעה בנוגע לזהות יורש העצר לא נענו על ידה. למרות זאת, רבים באירופה חיזרו אחריה כדוגמת אריק הארבעה עשר משוודיה, קרל השני מאוסטריה, שארל התשיעי מצרפת ואיוואן האיום מרוסיה, כמו גם אויבה המושבע פליפה השני מספרד.
מדיניות חוץ
גישושיה של אליזבת אחר נישואים מטעמים דיפלומטיים שיקפו במידה רבה את יחסה האסטרטגי למדיניות החוץ של הממלכה. בתחילה נשמרו על ידה יחסים תקינים עם המלך פליפה השני מספרד, האלמן של המלכה מרי.
מספר שנים התקיים מטעמה משא ומתן לנישואים עם קרל השני, ארכידוכס אוסטריה, אך יחסי הממלכות התערערו בשנת 1568. לאחר מכן נבחנו על ידה נישואים עם האחים הנסיכים מבית ולואה הצרפתי אנרי (שהיה ברבות הימים למלך אנרי השלישי) ופרנסואה, על רקע רצונה ליצור חזית מאוחדת עם צרפת בשל חששה מספרד, שהייתה בשיא כוחה בתקופה זו.
סקוטלנד
אליזבת התנגדה לנוכחות הצרפתית בסקוטלנד שכן חששה שכוונתם לפלוש לאנגליה ולהכתיר בה את מרי סטיוארט, שטענה לכתר אנגליה. אליזבת שוכנעה לשלוח כוחות לסייע למרד הפרוטסטנטי בסקוטלנד. למרות כישלון המאבק, הוא הוביל לחתימה של אמנת אדינבורו בשנת 1560 שהסירה את האיום על אנגליה מצפון. מרי חזרה לסקוטלנד בשנת 1561, לאחר מות בעלה, פרנסואה השני, מלך צרפת, על מנת לתפוס את השלטון. בשלב זה כבר נוסדה בסקוטלנד כנסייה פרוטסטנטית והארץ נשלטה על ידי מועצת אצילים פרוטסטנטיים, בתמיכת אליזבת. מרי סירבה לאשר את האמנה.
התפתחויות פנימיות בסקוטלנד וחשד למעורבותה של מרי ברצח בעלה השני הביאו למעצרה. מרי נאלצה לוותר על הכתר ולהעבירו לבנה בן השנה, ג'יימס. בשנת 1568 ברחה מרי ממעצרה לאנגליה, באמונה שאליזבת תסייע להשיבה לכס המלוכה ותגן עליה. במקום זאת, כלאה אותה אליזבת למשך תשע עשרה שנים. שורת פעולות מטעם הקתולים לשחררה ממעצר ולהמליך אותה למלכת סקוטלנד ואנגליה, שנודעו מאוחר יותר בשם קשר רידולפי, ושנחשפו בעיקר על ידי מזכירהּ של אליזבת, סר פרנסיס וולסינגהם, הביאו לבסוף להאשמתה של מרי בקשירת קשר נגד המלכה אליזבת ולהוצאתה להורג בשנת 1587 בנה של מרי חונך כפרוטסטנטי.
פרט מעניין הוא שאליזבת הראשונה, והמלכה מרי מעולם לא נפגשו פנים אל פנים, למרות מערכת היחסים המורכבת ביניהן.
ספרד
ממוזער|שמאל|אליזבת על רקע אוניות מלחמה, לציון ניצחון אנגליה על הארמדה הספרדית
מאבקה נגד ספרד השתלב היטב במאבקה הפנימי באנגליה בנושאי דת. מלך ספרד, פליפה השני, הסית את תושבי אנגליה למרוד בה בעקבות סירובה להינשא לו, והיא בתגובה עודדה את הפרוטסטנטים תושבי ארצות השפלה, שבשלטון ספרד, למרוד בו. אליזבת עודדה את הפעילות הפיראטית של פרנסיס דרייק ואף השתתפה במימון חלק מפעולותיו, שמטרתן הייתה שוד ימי של המושבות הספרדיות באמריקה. בזעמו החליט פליפה לכבוש את אנגליה באמצעות הצי הספרדי שנודע בכינוי "הארמדה הבלתי מנוצחת". בקרב הימי שהתרחש בשנת 1588 הובסה הארמדה הספרדית, ובאוניות שנמלטו פגעה סערה קשה. מהצי הספרדי המפורסם, שמנה 150 אוניות, נותרו לאחר הקרב 44 בלבד. קרב זה סימן את תחילתה של שליטה אנגלית מוחלטת בימים שנמשכה מאות שנים, והניח את היסוד לאימפריה הבריטית שמעבר לים.
אירלנד
אליזבת כיהנה כמלכת אירלנד מיום הכתרתה, אבל הנטייה המובהקת של האוכלוסייה המקומית לדת הקתולית הציבה בפניה קשיים רבים. מדיניותה הייתה להיטיב עם תומכיה ולהעניק להם חלקות אדמה. כמו כן, ניסתה למנוע ממתנגדיה את האפשרות לחבור למתנגדים מחוץ למדינה. הטיפול בהתמרדויות נמסר לידי כוחות הצבא, ובשנת 1582 הסתיים מרד גדול במותם של כ-30,000 תושבים.
בשנת 1594 פרץ מרד נגד השלטון האנגלי באירלנד שנקרא מלחמת תשע השנים, בגיבוי ספרד. ניסיונותיה של אליזבת לדכאו נכשלו. מנהיג המרד, יו אודונול, פסק ממאבקו ימים ספורים לאחר פטירתה של אליזבת, בשנת 1603.
הממשל בתקופת אליזבת וארגונו
ממוזער|שמאל|המלכה אליזבת ויועציה הבכירים, ויליאם ססיל (משמאל) ופרנסיס ולסינגהם
בלב מערכת השלטון של אליזבת עמדה מועצת המלך, ובשלוחותיה "לשכת הכוכבים" ו"המועצה העליונה" בה נקבעה המדיניות. אליזבת נהנתה משירותיהם של יועצים מוכשרים כמו ויליאם ססיל, לורד ברלי ופרנסיס וולסינגהם.
הפרלמנט על שני בתיו – בית נבחרים ובית הלורדים, היו חסרי סמכות בענייני חוץ. אליזבת שמרה לעצמה את כל ההחלטות הנוגעות לענייני דת, מדיניות חוץ, נישואיה ומינוי יורשיה.
בתקופתה הוגבל חופש הביטוי וחברי פרלמנט שהעזו לחלוק עליה נכלאו במצודת לונדון. סמכות הפרלמנט וכוחו היו בעיקר בעניינים כספיים והוא היה אחראי על הטלת מיסים.
חברה וכלכלה בתקופת אליזבת
תקופת שלטונה של אליזבת התאפיינה בפריחה כלכלית. המסחר באריגי צמר הכניס רווחים גדולים. סוחרים אנגלים התאגדו בחברות וקיבלו זיכיונות לסחור במוצרים מסוימים באנגליה ובארצות חוץ, כמו רוסיה, אזור המזרח התיכון, אפריקה והודו. לא פעם נאסר על ייבוא מוצרים לאנגליה כדי להגן על היצרנים האנגלים.
בתקופת כהונתה הונהגה הלירה שטרלינג כמטבע הרשמי של אנגליה.
שנותיה המאוחרות
בשנת 1562 חלתה אליזבת באבעבועות שחורות, והמחלה פגעה קשות בעורה וגרמה לה לנשירת שיער.
שנות כהונתה האחרונות כמלכה לוו בהצלחות, בהן התגברות הממלכה על האופוזיציה מספרד ודיכוי המרד נגדה בשנת 1601. בריאותה נותרה טובה עד שנת 1602, אך לאחר מותם של מספר ידידיה ויועציה הקרובים היא שקעה במלנכוליה ובדיכאון ממושך.
ב-24 במרץ 1603 מתה אליזבת במיטתה בארמון ריצ'מונד. כהונתה כמלכת אנגליה ואירלנד נמשכה 44 שנים. הלווייתה נערכה במנזר וסטמינסטר, והשלטון הועבר לידי ג'יימס הראשון, בנה של בת דודתה מרי מלכת סקוטלנד, שכיהן באותה עת כמלך ג'יימס השישי של סקוטלנד.
"לבי לב מלך ועוז רוחי עוז רוח מלך"
נאומה המפורסם ביותר שפורסם אי פעם תחת שמה של אליזבת הראשונה הוא נאום שנשאה לחיילי ממלכת אנגליה בטילברי לפני הקרב עם הארמדה הספרדית. אותו נאום כולל את הציטוט הבא: "יודעת אני כי גופי אינו אלא זה של אישה חלשה ורפה; אבל לבי לב מלך ועוז רוחי עוז רוח מלך, ויתרה מזאת – מלך אנגליה." (לפי תרגומו של אורן נהרי, מהספר "נאומים ששינו את העולם"). טילברי (יישוב בקרבת לונדון) היה מקום ההתכנסות של צבא אנגליה לקראת אותו הקרב.
אחרי הוצאתה להורג של מרי, מלכת הסקוטים (בהוראתה של אליזבת) ב-1587, התגברה המחלוקת בין האנגלים הקתולים לאנגלים הפרוטסטנטים שהיו תחת חסותה של אליזבת. ידוע על ניסיונות התנקשות רבים באליזבת מצד קתולים לאורך ההיסטוריה. את הקתולים עודדו פליפה השני (מלך ספרד) והאפיפיור. חשיבות הניצחון של האנגלים בקרב נגד הארמדה הספרדית היה מכריע, והוא מציין עד היום נקודת מפנה שממנה בריטניה בראשות הכס האנגלי הפכה לאימפריה הגדולה עלי אדמות, בעיקר בזכות היכולות העדיפות של הצי הימי האנגלי בקרב זה ובקרבות רבים אחריו. בתקופה בה משלה אליזבת על כל אנגליה, היה מעמד הנשים בממלכה נחות ממעמד הגברים, ולמרות זאת היא הצליחה לצבור פופולריות גדולה בקרב בני עמה שנמשכת עד היום.
הנצחתה ומורשתה
המושבה האנגלית הראשונה באמריקה, וירג'יניה, הוקמה בשנת 1607 ונקראה על שם "המלכה הבתולה" (The Virgin Queen).
דמותה של אליזבת נוכחת בתרבות הבריטית, ועל חייה ותקופתה נכתבו ספרים וסרטים. בשנת 1971 גילמה גלנדה ג'קסון את דמותה בדרמה ההיסטורית "מרי מלכת סקוטלנד" ובאותה שנה מילאה תפקיד זה בסדרה של ה-BBC "Elizabeth R". חלקים מתקופת כהונתה של אליזבת מתוארים בסרטים "אליזבת" (1998) ו"אליזבת: תור הזהב" (2007), בהן דמותה מגולמת על ידי השחקנית קייט בלאנשט. בסרט "החיים הפרטיים של אליזבת ואסקס" מגלמת בטי דייוויס את המלכה. מיני סדרת המופת "אליזבת הראשונה" בבימויו של טום הופר אודות חייה האישיים והציבוריים שודרה בשנת 2005, את דמותה של אליזבת גילמה הלן מירן. בסרט "מרי, מלכת הסקוטים" את אליזבת גילמה מרגו רובי. בשנת 2022 עלתה הסדרה להיות אליזבת בערוץ Starz, בה מגלמת אלישיה פון ריטברג את דמותה של אליזבת.
הסופרת פיליפה גרגורי כתבה את הספר "The Virgin's Lover" יל עלייתה לשלטון של אלזיבת ועל סיפור האהבה בינה לבין סר דדלי.
ברשימת "100 הבריטים הגדולים" שערך ה-BBC בשנת 2002 שובצה אליזבת במקום השביעי, והייתה המונרך הראשון בה.
אילן יוחסין
לקריאה נוספת
אליס שלוי, דמות המלכה אליזבת: מציאות מול ספרות, זמנים, 11, אביב 1983, עמ' 58–65
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:הרנסאנס
קטגוריה:בית טיודור
קטגוריה:מלכי אירלנד
קטגוריה:אישים הקבורים במנזר וסטמינסטר
קטגוריה:אנשים שנודו על ידי הכנסייה הקתולית
קטגוריה:יחסי פרוטסטנטים–קתולים
קטגוריה:נשים אנגליות במאה ה-17
קטגוריה:מלכות אנגליה
קטגוריה:נשים אנגליות במאה ה-16
קטגוריה:מלכות המאה ה-16
קטגוריה:מלכות המאה ה-17
קטגוריה:מלכי אנגליה מהמאה ה-16
קטגוריה:ילידי 1533
קטגוריה:נפטרות ב-1603 | 2024-10-08T17:23:43 |
אדוארד השישי, מלך אנגליה | אדוארד השישי (באנגלית: Edward VI, 12 באוקטובר 1537 – 6 ביולי 1553) היה מלך אנגליה ואירלנד מ-28 בינואר 1547 ועד מותו. הוא הוכתר ב-20 בפברואר בגיל 9. אדוארד היה בנם של הנרי השמיני, מלך אנגליה ושל אשתו השלישית ג'יין סימור. הוא היה המלך השלישי לבית טיודור והראשון מבין מלכי אנגליה שחונך כפרוטסטנטי. במהלך מלכותו של אדוארד, נשלטה הממלכה על ידי מועצת עוצרים, שכן הוא לא הגיע לבגרות עד ליום מותו. בשנתיים הראשונות למלכותו של אדוארד עמד בראש המועצה אדוארד סימור, דוכס סומרסט ולאחר מכן היה זה ג'ון דאדלי, דוכס נורת'מברלנד.
תקופת מלכותו של אדוארד עמדה בסימן של משברים כלכליים ואי-שקט חברתי, שב-1549 התפתח למהומות ולמרד. מלחמה עם סקוטלנד, שעלתה בכספים מרובים, הייתה מוצלחת בתחילה, אך הסתיימה בנסיגה אנגלית מסקוטלנד ומבולון-סור-מר בתמורה לשלום. תהליך המעבר של הכנסייה של אנגליה ככנסייה פרוטסטנטית מוכרת התרחש גם הוא בתקופת מלכותו של אדוארד, שגילה עניין רב בעניינים דתיים. למרות שאביו ניתק את הקשרים בין הכנסייה האנגליקנית לבין הכס הקדוש, הנרי השמיני מעולם לא התיר את ההתכחשות לתורה או לטקסים הקתולים. היה זה בתקופתו של אדוארד השישי שהפרוטסטנטיות התמסדה לראשונה באנגליה עם רפורמות שכללו את ביטול הפרישות של אנשי הכנסייה ואת המיסה וחייבו את ניהולם של הטקסים הדתיים בשפה האנגלית. האדריכל של הרפורמות הללו היה תומאס קרנמר, הארכיבישוף מקנטרברי, שספר התפילות שחיבר (Book of Common Prayer), נמצא עד היום בשימוש.
בפברואר 1553, בגיל 15, נפל אדוארד למשכב. כאשר התברר שמחלתו הייתה סופנית, הכינו הוא והמועצה שלו החלטה בנוגע לירושה, מתוך כוונה למנוע את שובה של אנגליה לקתוליות. אדוארד נקב בשמה של בתה של בת דודתו, ג'יין גריי כיורשת שלו, והוציא את אחיותיו למחצה, מרי ואליזבת, מסדר הירושה. עם זאת, ההחלטה הייתה שנויה במחלוקת לאחר מותו של אדוארד וג'יין הודחה על ידי מרי לאחר 13 ימים. מרי הראשונה הפכה על פיהן את הרפורמות הפרוטסטנטיות של אדוארד, למרות שרפורמות אלו היו הבסיס להסדר הדתי של אליזבת הראשונה ב-1559.
ראשית חייו
לידתו
ממוזער|250px|אדוארד בגיל שנתיים, ציור מאת הנס הולביין
אדוארד נולד ב-12 באוקטובר 1537 בחדרה של אמו בהמפטון קורט. הוא היה בנם של הנרי השמיני, מלך אנגליה ושל אשתו השלישית, ג'יין סימור. בכל רחבי הממלכה חגגו האנשים את לידתו של יורש זכר שללידתו הם ציפו זמן רב. בכנסיות הושמעו מזמורים, מדורות הודלקו וממצודת לונדון נורו באותו לילה מעל אלפיים פגזי תותחים. המלכה ג'יין, שנראה היה שהיא התאוששה מהלידה במהרה, שלחה באופן אישי מכתבים בחתימת ידה המבשרים על לידתו של הנסיך. אדוארד הוטבל ב-15 באוקטובר, כשאחותו-למחצה מרי שימשה כסנדקית ואליזבת נשאה את בגד ההטבלה. אדוארד הוכתר כדוכס קורנוול וכרוזן צ'סטר. ב-23 באוקטובר לקתה המלכה בסיבוך שלאחר הלידה ומתה ביום המחרת.
גידולו וחינוכו
אדוארד היה תינוק בריא שהביא אושר לאביו. במאי 1538 הציג אותו אביו לעיני ההמונים מבעד לחלון. בספטמבר אותה שנה, דיווח תומאס אודלי (Audley), הלורד צ'נסלור על התפתחותו המהירה של התינוק ודיווחים אחרים מציינים שהוא היה ילד גבוה ועליז. היסטוריונים מודרניים חולקים על המסורת בנוגע להיותו של אדוארד ילד חולני. בגיל 4 הוא חלה במלריה שסיכנה את חייו, אך למרות מחלות תקופתיות שהוא לקה בהם וראיה לקויה, בריאותו הייתה בדרך כלל טובה עד לחצי השנה האחרונה של חייו.
בתחילה הושם אדוארד תחת השגחתה של מרגרט בראיין (Margaret Bryan). היא הוחלפה לאחר מכן על ידי בלאנש הרברט (Blanche Herbert). עד הגיעו לגיל 6 גודל אדוארד על ידי נשים. משק הבית המלכותי של אדוארד נוהל בתחילה על ידי סר ויליאם סידני ובהמשך על ידי סר ריצ'רד פייג', אביה החורג של אשתו של אדוארד סימור. הנרי השמיני דרש שגידולו של בנו יתקיים תוך שמירה על סטנדרטים חמורים של ניקיון ובטיחות. דווח שהנסיך היה ילד מרוצה שזכה לשפע של צעצועים ולתנאי חיים נוחים והייתה אף להקה של זמרים שהנעימה את זמנו.
החל מגיל 6, החל אדוארד באופן רשמי את חינוכו תחת ניהולם של ריצ'רד קוקס וג'ון צ'ק (Cheke), שהתרכזו בלימוד שפות, כתבי הקודש, פילוסופיה ומדעים. אדוארד למד גם אצל המורים של אליזבת, רוג'ר אשאם (Ascham) וז'אן בלמיין (Jean Belmain) ולמד צרפתית, ספרדית ואיטלקית. בנוסף, הוא למד גאומטריה ונגינה על לאוטה ווירג'ינל. הוא אסף גלובוסים ומפות וברשותו היה אוסף של מטבעות שהעיסוק בו העיד על רמה גבוהה של אינטליגנציה. חינוכו הדתי של אדוארד הביא אותו להעדיף את הרפורמה הפרוטסטנטית. סדר יומו הדתי עוצב ככל הנראה על ידי תומאס קרנמר, שהיה רפורמטור מוביל באותה תקופה. הן קוקס והן צ'ק היו קתולים שעברו תהליך של רפורמה או מחסידיו של ארסמוס מרוטרדם ומאוחר יותר, בתקופת מלכותה של מרי הראשונה, הם גלו ליבשת אירופה. ב-1549 כתב אדוארד חיבור על האפיפיור כאנטיכריסט וציין הערות מושכלות על מחלוקות תאולוגיות. היבטים רבים הנוגעים לדתו של אדוארד היו במהותם קתולים בשנותיו הראשונות, כולל קיום מיסות וההערצה לדמויות קדושים ולשרידי קדושים.
היחסים בין אדוארד לאחיותיו היו תקינים והן ביקרו אותו לעיתים קרובות. בהזדמנות אחת, אליזבת העניקה לו חולצה מעשי ידיה. אדוארד נהנה בדרך כלל בחברתה של מרי, למרות שהוא לא היה מרוצה מטעמה בריקודים. ב-1543 הזמין הנרי השמיני את ילדיו לבלות איתו את חג המולד. בכך הוא ציין את הפיוס שלו עם בנותיו שקודם לכן הוא הגדיר אותן כבנות לא חוקיות והוציא אותן מסדר ההורשה. באביב הבא הוא השיב אותן למקומן הקודם בסדר ההורשה והגדיר בחוק את מועצת העוצרות במקרה שאדוארד ימלוך כקטין. הרמוניה משפחתית זו נזקפה לזכותה של אשתו החדשה של הנרי, קתרין פאר, שעד מהרה התחבבה מאוד על אדוארד והוא התייחס אליה כאל אם.
ילדים אחרים הובאו כדי לשחק עם אדוארד, כולל נכדתו של מנהל משק הבית שלו, סר ויליאם סידני והוא חונך יחד עם בניהם של בני אצולה. בין אלה היו ברנבי פיצפטריק (Barnaby Fitzpatrick), בנו של אציל אירי, שנותר חבר קרוב של אדוארד לכל חייו. אדוארד היה מסור ללימודיו יותר מחבריו לספסל הלימודים. סביבתו של אדוארד הייתה משופעת בחפצים יקרי ערך, חדריו היו מקושטים בציורים מפוארים ובגדיו, ספריו וכלי האוכל שלו היו מעוטרים בזהב וביהלומים. כמו אביו, אדוארד היה מוקסם מאומנות המלחמה וברבים מהפורטרטים שלו הוא מופיע כשהוא אוחז בפגיון זהב שהנדן שלה מעוטר ביהלומים, חיקוי לאביו. בכרוניקות של אדוארד מתוארים מסעות מלחמה בסקוטלנד ובצרפת.
אירוסין
ב-1 ביולי 1543 חתם הנרי השמיני על אמנת גריניץ' עם הסקוטים וכדי לחזק את השלום הוסדרו האירוסין של אדוארד עם מרי, מלכת הסקוטים שאז מלאו לה שבעה חודשים. הסקוטים היו אז בעמדת מיקוח חלשה לאחר תבוסתם בקרב סולווי מוס (Solway Moss) בחודש נובמבר הקודם והנרי, ששאף לאחד את שתי הממלכות, התנה את החוזה בהעברתה של מרי התינוקת לחסותו כדי שתגודל באנגליה. כאשר התכחשו הסקוטים להסכם בדצמבר אותה שנה וחידשו את בריתם עם צרפת, נתקף הנרי בזעם. באפריל 1544 הוא הורה לדודו של אדוארד, אדוארד סימור, דוכס סומרסט, לפלוש לסקוטלנד, להעלות את אדינבורו באש ולנקום בסקוטים על חוסר הנאמנות שלהם. סימור ביצע את מסע המלחמה הזה בהחלטיות ושיגר כוחות אנגלים כנגד הסקוטים. המלחמה, שנמשכה גם בתקופת מלכותו של אדוארד, כונתה "החיזור הגס" (Rough Wooing).
הכתרה
ממוזער|250px|שלט האצולה של אדוארד השישי
ב-10 בינואר 1547 כתב אדוארד בן התשע מכתב תודה לאביו ולאמו החורגת על המתנה שהעניקו לו בערב ראש השנה, פורטרטים שלהם. ב-28 בינואר מת הנרי השמיני. חוג המקורבים לכס המלכות, בהנהגתו של אדוארד סימור וויליאם פאג'ט, הסכימו לעכב את ההכרזה על מותו של המלך עד שיושלמו הסידורים להעברה מסודרת של השלטון. סימור ואנתוני בראון (Anthony Browne), אדון הסוסים, רכבו כדי לקחת את אדוארד מהרטפורד לאנפילד, מקום מגוריה של אליזבת.
אדוארד ואליזבת קיבלו את הבשורה על מות אביהם והוקראה להם הצוואה. ב-31 בינואר נמסרה לפרלמנט הודעה על מותו של המלך והוצאה הודעה על ירושתו של אדוארד. המלך החדש נלקח למצודת לונדון, שם התקבל במטחי תותחים. ביום המחרת נשבעו אצילי הממלכה אמונים לאדוארד במצודת לונדון ואדוארד סימור הוכרז כלורד פרוטקטור. הנרי השמיני נקבר בווינדזור ב-16 בפברואר בקבר משותף עם ג'יין סימור, על פי בקשתו.
380px|ממוזער|מדליון בלטינית, עברית ויוונית שנטבע ב-1547 (1546 לפי הלוח הישן) לרגל ההכתרה. הכיתוב העברי: "אידורדוס הששי כחן אלהים (בחסד האל) מלך אנגליאי ופרנכיאי והיברנא (אנגליה, צרפת? ואירלנד) שוגב האמונה (מגן האמונה) ובארץ הקהל אנגליאהי והיברניאי ראש עליון (מושל עליון של כנסיית אנגליה ואירלנד על פני האדמה) נמשח למלך בשנת א' תקמ"ו (גימטריא של 1546)".
אדוארד השישי הוכתר במנזר וסטמינסטר ארבעה ימים מאוחר יותר ב-20 בפברואר 1547. הטקסים קוצרו כדי שלא ייגעו את המלך הצעיר וכן בשל הסיבה שהרפורמה הפרוטסטנטית מצאה חלק מהם מיותרים. בערב יום ההכתרה, אדוארד התקדם רכוב על סוס ממצודת לונדון למנזר וסטמינסטר דרך המוני אדם שהתקהלו בדרך. בטקס ההכתרה קרנמר אישר את העליונות המלכותית, קרא לו ללכת בדרכו של המלך התנ"כי יאשיהו ולהמשיך את הרפורמה בכנסייה של אנגליה. לאחר הטקס ישב אדוארד בראש משתה באולם וסטמינסטר.
תקופת העוצרות של אדוארד סימור
מועצת העוצרות
ממוזער|250px|אדוארד סימור, דוכס סומרסט, דודו של אדוארד וראש מועצת העוצרות בשנתיים הראשונות למלכותו
בצוואתו, נקב הנרי השמיני בשמם של 16 מוציאים לפועל שתפקידם יהיה להיות חברי המועצה של אדוארד עד שימלאו לו 18 שנים. חברי מועצה אלה הסתייעו ב-12 אנשים נוספים שנקראו להתייעצות על פי הצורך. הנוסח הסופי של הצוואה היה שנוי במחלוקת. כמה היסטוריונים משערים שהמקורבים למלך תמרנו אותו או דאגו שהצוואה תבטיח את חלוקת הכוחות לטובתם, הן מבחינה חומרית והן מבחינה דתית. בסוף תקופת מלכותו של הנרי השמיני מצאו עצמם אנשים מסוימים בחצר המלכות, שיכלו להשפיע על תוכן הצוואה, מורחקים, נכלאים ונשפטים. בנוסף, נוצרה קבוצת כוח חדשה שלאחר מותו של הנרי, זכו אנשיה בכיבודים וברכוש בנסיבות שונות. אדוארד סימור נעשה ללורד פרוטקטור של הממלכה והאפוטרופוס של אדוארד.
למעשה, לא הוזכר בצוואה דבר על מינוי פרוטקטור. דובר על כך שמועצת העוצרות תמשול בממלכה באופן קולקטיבי וההחלטות יוכרעו על פי הרוב. בכל אופן, כמה ימים לאחר מותו של הנרי, ב-4 בפברואר, החליטו המוציאים לפועל להסמיך את סימור לתפקידו בהחלטה של 13 מתוך ה-16 החברים (3 הנותרים נעדרו). רבים מהם קיבלו טובות הנאה מסימור.
מינויו של סימור עלה בקנה אחד עם תקדים היסטורי וזכותו לקבל את התפקיד קיבלה חיזוק על ידי ההצלחות הצבאיות שלו בצרפת ובסקוטלנד. במרץ 1547 הוא קיבל מכתב הרשאה מאדוארד המעניק לו את הסמכות המלכותית למנות בעצמו חברים במועצה המלכותית ולהיוועץ בהם רק כאשר הוא רוצה בכך. מרגע זה ואילך היה שלטונו האוטוקרטי מושלם. הוא המשיך למשול באמצעות מנשרים והמועצה המלכותית שמשה כחותמת גומי להחלטותיו של סימור.
תפיסת השלטון של סימור הייתה חלקה ויעילה. שלטונו היה אבסולוטי, כשפאג'ט משמש כמזכירו, למרות שהוא נתקל בבעיות מצדו של ג'ון דאדלי. למעשה, בשבועות הראשונים לכהונתו כעוצר, היוו רק תומאס רוית'סלי (Thomas Wriothesley), רוזן סאות'האמפטון, ואחיו, כאתגר לסימור. רוית'סלי, שהיה שמרן מבחינה דתית, התנגד לסמכות המלכותית של סימור על המועצה. עד מהרה הוא מצא את עצמו מודח מתפקידו בתואנות שונות.
תומאס סימור
אדוארד סימור התמודד עם התנגדות שהיה לו קשה יותר לעמוד מולה מצדו של אחיו, תומאס סימור. כדודו של אדוארד, דרש תומאס סימור להיות האפוטרופוס של המלך הצעיר ולקבל חלק משמעותי יותר בשלטון. אדוארד סימור ניסה לקבל את שיתוף הפעולה של אחיו באמצעות הענקת תואר ברון, מינויו כלורד הראשון של האדמירליות ומושב במועצה המלכותית. אך תומאס היה נחוש בדעתו להשיג את כוח השליטה. הוא החל לנסות להסית את אדוארד כנגד המועצה וכנגד אדוארד סימור, אך המלך, שחונך להיות כנוע לדבר המועצה, לא שיתף איתו פעולה. באביב 1547, כשהוא עוקף את התנגדותו של אחיו תוך שימוש בתמיכתו של אדוארד, התחתן תומאס בחשאי עם אלמנתו של הנרי השמיני, קתרין פאר, שבני ביתה הפרוטסטנטים כללו את ג'יין גריי בת ה-11 ואת אליזבת בת ה-13.
בקיץ 1548 גילתה קתרין פאר, שהייתה אז בהריון, את תומאס סימור מחבק את אליזבת. כתוצאה מכך, הורחקה אליזבת מביתה של קתרין והועברה לחסותו של אנתוני דני (Anthony Denny). בספטמבר אותה שנה מתה קתרין בלידתה ותומס סימור החל מיד לחדש את כוונותיו כלפי אליזבת על ידי שליחת מכתב אליה בו תכנן להינשא לה. אליזבת הייתה פתוחה להצעה, אך כמו אחיה, היא לא הייתה מסוגלת להסכים לכל הצעה שלא תאושר על ידי המועצה. בינואר 1549 הורתה המועצה לעצור את תומאס סימור באשמות שונות, כולל מעילה במטבעה של בריסטול. בסופו של דבר לא נמצאו הוכחות לבגידה מצדו של תומאס סימור אך הוא הואשם בפשעים אחרים והוצא להורג בעריפה ב-20 במרץ 1549.
מלחמה
מיומנותו הבלתי מעורערת של אדוארד סימור הייתה יכולתו הצבאית, שאותה הוא הוכיח במסעות המלחמה לסקוטלנד ובהגנה על בולון-סור-מר ב-1546. מלכתחילה, האינטרס העיקרי שלו היה המלחמה נגד סקוטלנד. לאחר הניצחון המזהיר בקרב פינקי קלף (Battle of Pinkie Cleugh) בספטמבר 1547 הוא הקים רשת של מחנות בסקוטלנד, שהשתרעה צפונה עד לדנדי. הצלחתו הראשונית איבדה את התנופה שלה, מאחר ששאיפתו לאחד את כתרי שתי המדינות הפכה להיות לא מציאותית. הסקוטים כרתו ברית עם הצרפתים, ששלחו תגבורות להגן על אדינבורו ב-1548. בעוד שמרי, מלכת הסקוטים הועברה לצרפת, שם היא אורסה ליורש העצר. העלות של החזקת הצבאות הגדולים והמחנות בסקוטלנד, הייתה לנטל כבד על הקופה המלכותית. התקפה צרפתית על בולון באוגוסט 1549 אילצה את סימור להתחיל את הנסיגה מסקוטלנד.
מרד
בשנת 1548 הייתה אנגליה נתונה לאי שקט חברתי. לאחר אפריל 1549 פרצה סדרה של מרידות אלימות, שלובו בתלונות על רקע חקלאי ודתי. שתי מרידות רציניות, הצריכו התערבות צבאית לדיכויין. אחת מהן הייתה בדבון ובקורנוול והשנייה בנורפוק. הראשונה, שנקראת לעיתים, "מרד ספר התפילות" (Prayer Book Rebellion), התעוררה בעיקר על רקע הנהגת התפילות בשפה האנגלית, והשנייה, שהונהגה על ידי סוחר בשם רוברט קט (Kett), התעוררה עקב פלישתם של בעלי קרקעות לאדמות מרעה משותפות. הבט משותף של אי השקט החברתי הייתה העובדה שהמפגינים האמינו שהם פועלים באופן לגיטימי, בתמיכתו של סימור, כנגד בעלי הקרקעות, שאותם הם ראו כמפירי חוק.
אותה הצדקה למרידות נשמעה בכל רחבי אנגליה, לא רק בנורפוק ובמערב. המקור לדעה הציבורית על סימור כתומך במרידות, מקורה בהכרזות שלו שנשמעו לעיתים ליברליות, וכן עקב פעולותיהן הבלתי מתואמות של הוועדות שהוא שלח ב-1548 וב-1549 כדי לחקור תלונות על נושא הקרקעות.
ללא כל קשר לדעה הציבורית על סימור, האירועים הרי האסון של 1549 נתפסו ככישלון של הממשלה והמועצה הניחה את האשמה לפתחו של סימור.
נפילתו של סימור
השתלשלות האירועים גרמה להדחתו של סימור. ב-1 באוקטובר 1549 הוזהר סימור ששלטונו עומד בפני איום רציני. הוא פרסם מנשר הקורא לעזרה ונסוג יחד עם אדוארד בבטחה לטירת וינדזור, שם חש המלך "כמו אסיר". בינתיים פרסמה המועצה פרטים על הכשלים של ממשלתו של סימור. הם הבהירו שכוחו של סימור נסמך עליהם, לא על הוראות הצוואה של הנרי השמיני. ב-1 באוקטובר הורתה המועצה לעצור את סימור והמלך הועבר לארמון ריצ'מונד. בפברואר 1550 החל ג'ון דאדלי להתבלט כמנהיג המועצה, ולמעשה, כיורשו של סימור. למרות שסימור שוחרר ממעצרו וחזר למועצה, הוא הוצא להורג בינואר 1552 לאחר שהואשם במזימה להפיל את שלטונו של דאדלי. אדוארד ציין את מותו של דודו ביומנו במילים: "ראשו של הדוכס מסומרסט נערף בגבעת מצודת לונדון בין השעה שמונה לשעה תשע הבוקר".
תקופת העוצרות של ג'ון דאדלי
ממוזער|250px|ג'ון דאדלי, דוכס נורת'מברלנד, ראש מועצת העוצרות בארבע השנים האחרונות למלכותו של אדוארד
בניגוד לסימור, יורשו, ג'ון דאדלי, נחשב בעבר על ידי ההיסטוריונים כתחבולן שניצל בציניות את מעמדו כדי להעשיר את עצמו על חשבון הכתר. מאז שנות השבעים של המאה ה-20, החלו הישגיו המנהליים והכלכליים של דאדלי לקבל הכרה וההיסטוריונים החלו להבין את חלקו בהשבת הסמכות של המועצה המלכותית ובהחזרת כוחה של הממשלה לאחר התקופה הרת האסון של העוצרות של סימור.
מתחרהו של דאדלי על תפקיד העוצר היה תומאס רוית'סלי, רוזן סאות'האמפטון, שתומכיו השמרנים כרתו ברית עם אוהדיו של דאדלי כדי ליצור מועצה שתדבר בפה אחד, שעל פי ציפיותיהם ועל פי הציפיות של משקיפים כמו שגריר האימפריה הרומית הקדושה, הייתה אמורה להוות ניגוד למדיניות הרפורמה הדתית של סימור. דאדלי, מצד שני, תלה תקוות באמונתו הפרוטסטנטית החזקה של אדוארד, ומתוך טענה שאדוארד כבר בוגר דיו כדי למשול באופן עצמאי, קירב את עצמו ואת אנשיו למלך. פאג'ט, שקיבל את תואר הברון, הצטרף לדאדלי כאשר הוא הבין שמדיניות שמרנית תרחיק את האימפריה הרומית הקדושה מתמיכה באנגליה בנוגע לבולון. רוית'סלי היה זה שהכין את התביעה כנגד סימור והוא איים לקשור בין מעשיו של סימור לבין דאדלי על מנת להכפיש את זה האחרון. כצעד נגד, שכנע דאדלי את הפרלמנט לשחרר את סימור, שאכן שוחרר ב-14 בינואר 1550 דאדלי ניקה מחשד את רוית'סלי ואת אנשיו לאחר שזכה בתמיכתם של חברי המועצה בתמורה להשבת תאריהם והוא מונה לתפקיד הלורד נשיא המועצה וכראש צוות משק הבית של המלך. למרות שרשמית הוא לא הוגדר כלורד פרוטקטור, מעשית הוא היה זה שעמד בראש הממשלה.
עם התבגרותו של אדוארד, הוא היה מסוגל להבין יותר ויותר את ענייני הממשל. יחד עם זאת מעורבותו המעשית בהחלטות הייתה נתונה לוויכוחים. כאשר מלאו לו 14 שנים, הוקמה מועצה מיוחדת שחבריה מונו על ידי אדוארד עצמו ופעם בשבוע הם נפגשו לעדכן אותו על עניינים חשובים.
דרך הפעולה של דאדלי הייתה שונה לחלוטין מזו של סימור. בהקפידו לוודא שהוא תמיד מקבל רוב בקרב חברי המועצה, הוא עודד את המועצה להיות פעילה כדי להצדיק את סמכותו. בהיעדר קשר הדם בינו לבין המלך, כמו שהיה לסימור, הוא הכניס למועצה חברים המקורבים לו. כמו כן הוא דאג שבני משפחתו יהיו חלק מסגל חצר המלכות. הוא הבין שכדי להיות דומיננטי, עליו לשלוט במועצה.
מדיניות המלחמה של דאדלי הייתה פרגמטית יותר מזה של סימור והוא ספג ביקורת על חולשתו. ב-1550 הוא חתם על הסכם שלום עם צרפת שעל פיו הוסכם על נסיגה מבולון ועל פינוי כוחות הצבא האנגלים מסקוטלנד. ב-1551 הוא הבין שאנגליה לא תהיה מסוגלת יותר לעמוד בהוצאה הכבדה שהייתה כרוכה בניהול מלחמות. בבית הוא דאג לרסן את אי השקט המקומי. כדי למנוע מרידות עתידיות, הוא החזיק נציגים קבועים של הכתר ברחבי הממלכה כולל קצינים (Lord Lieutenant) שעמדו בראש כוחות צבאיים ודווחו לממשלה.
דאדלי התמודד עם המצב הכספי החמור של הממלכה. יחד עם זאת, הוא נכנע לפיתויים שגרמו לירידת ערך המטבע. המשבר הכלכלי שנגרם כתוצאה מכך הוביל את דאדלי להעביר את היוזמה לתומס גרשם (Thomas Gresham) שהיה מומחה בתחום הכלכלי. ב-1552 הושב האמון במטבע הבריטי, המחירים ירדו והמסחר התאושש. למרות שהתאוששות כלכלית מלאה התחוללה רק בתקופת מלכותה של אליזבת הראשונה, ראשיתה במדיניותו הכלכלית של דאדלי. המשטר של דאדלי מיגר את תופעת המעילות בכספי הממשלה והנהיג התייעלות רחבה בשיטת גביית המיסים.
רפורמציה
ממוזער|250px|תומאס קרנמר, הארכיבישוף מקנטרברי, מוביל הרפורמציה באנגליה בתקופתו של אדוארד
המדיניות הדתית לא השתנתה בין תקופת העוצרות של סימור לזו של דאדלי והיא המשיכה לדגול בתהליך רפורמציה נמרץ. למרות שהשפעתו של אדוארד על הממשלה הייתה מוגבלת, גישתו הפרוטסטנטית האינטנסיבית חייבה את הממשלה לדגול בפרוטסטנטיות. עלייתו לשלטון נעשתה בתמיכתם של חסידי הרפורמציה שהמשיכו לאחוז בשלטון במשך כל תקופת מלכותו. האיש שבו בטח אדוארד יותר מכל, תומאס קרנמר, הארכיבישוף מקנטרברי, הנהיג סדרה של רפורמות דתיות שחוללו מהפכה בכנסייה של אנגליה שהפכה להיות מקתולית לחלוטין לפרוטסטנטית הדוחה את סמכות האפיפיור. החרמת נכסי הכנסייה, שהחלה בימיו של הנרי השמיני, המשיכה בימיו של אדוארד, וכך זכתה הקופה המלכותית בהכנסות ניכרות. לפיכך, הרפורמה הדתית הייתה במידה רבה גם רפורמה פוליטית בימיו של אדוארד השישי. לקראת סוף תקופת מלכותו הייתה הכנסייה מרוששת מבחינה כלכלית, כשרוב רכושם של הבישופים הועבר לידיים אחרות.
אמונתם הדתית הן של סימור והן של דאדלי, נראתה חמקמקת מבחינתם של ההיסטוריונים שהיו חלוקים לגבי כנותם של השניים כלפי הדת הפרוטסטנטית. יחד עם זאת, הלהט הדתי של אדוארד השישי עצמו אינו מוטל בספק. אדוארד נהג לקרוא 12 פרקים של כתבי הקודש מדי יום ונהנה לשמוע דרשות. אדוארד תואר בימי חייו ולאחר מותו כ"יאשיהו החדש", על שמו של המלך התנ"כי, שהכחיד את פולחן הבעל. הוא היה קנאי באמונתו האנטי-קתולית ופעם אחת הוא שאל את קתרין פאר אם היא יכולה לשכנע את אחותו מרי האם לדעתה אין זה מן הראוי שתתמסר לריקודים זרים, שכן לדעתו לא היה הדבר ראוי לנסיכה נוצרית. לא כל ימיו היה אדוארד חסיד הרפורמציה. בראשית חייו הוא נמשך לפולחן הקתולי, כולל השתתפות במיסות, אך בהמשך הוא השתכנע שהפרוטסטנטיות צריכה להיות הדת השלטת באנגליה.
הרפורמציה באנגליה התקדמה תחת לחץ משני כיוונים: השמרנים מצד אחד והקנאים מצד שני. אלה האחרונים הובילו שורה של מקרי איקונוקלאזם והלינו על כך שהרפורמה באנגליה לא הרחיק מספיק לכת לטעמם. מדיניות הרפורמה נעשתה רשמית, כאשר הסמכת הכמרים נעשתה כמינוי ממשלתי שהתיר לכמרים לערוך את הטקסים הדתיים. קרנמר לקח על עצמו את המשימה להכין ספר תפילות אחיד בשפה האנגלית, שבו יהיו מרוכזים כל התפילות לכל ימי השבוע ולחגים השונים והשימוש בו יהיה חובה על פי חוק האחדות (Act of Uniformity 1548). ספר התפילות המשותף (Book of Common Prayer) שהוצא ב-1549 כפשרה, זכה לביקורת של השמרנים על כך שהוצאו ממנו טקסים ותפילות מקודשים, כמו הליטורגיה הקדושה, בעוד שחלק מתומכי הרפורמה הלינו על כך שנשמרו בו יותר מדי אלמנטים "אפיפיוריים". ספר התפילות זכה גם להתנגדות מצדם של רבים מאנשי הכמורה הקתולים, שהיו כלואים במצודת לונדון.
לאחר 1551 התקדמה הרפורמציה צעד נוסף, בזכות האישור והעידוד שהגיעו מצדו של אדוארד, שהחל להשפיע יותר באופן אישי במסגרת תפקידו כראש הכנסייה של אנגליה. קרנמר הושפע מדעותיהם של רפורמטורים שמוצאם היה מיבשת אירופה, כמו מרטין בוסר (Martin Bucer) שמת באנגליה ב-1551, פטר מרטיר ורמילי (Peter Martyr Vermigli) שלימד באוקספורד ומתאולוגים זרים אחרים. ההתקדמות של הרפורמציה הואצה על ידי מינויים של רבים מחסידיה כבישופים. בחורף 1551-1552 שכתב קרנמר את ספר התפילות תוך שימוש במונחים רפורמים עם גוון פחות דו-משמעי, חידש את המשפט הקאנוני ופרסם שורה של מאמרים שהבהירו את עיקרי הדת החדשה הלכה למעשה. העיקרון הראשי של הדת החדשה היה הוצאה מוחלטת לכל אזכור לקיומו של האל בלחם וביין בהם נעשה שימוש במיסות, שלמעשה הופסקה עריכתן לחלוטין. המהדורה הבאה של ספר התפילות שהוצאה בשנת 1552 היא הבסיס לספר התפילות שנהוג עד היום בכנסייה האנגליקנית. יחד עם זאת קרנמר התקשה ליישם את הרפורמות באביב 1553, כאשר היה ברור שהמלך אדוארד, שבו כל הרפורמה הייתה תלויה, גוסס.
משבר הירושה
יוזמת הירושה
ממוזער|250px|ג'יין גריי, "מלכת תשעת הימים"
בפברואר 1553 החל מצבו הבריאותי של אדוארד להיות קשה וביוני, לאחר כמה עליות ומורדות, הוא היה כבר במצב חסר תקווה. מותו הקרב של המלך והירושה האפשרית של הכתר על ידי מרי, אחותו למחצה הקתולית, העמידו בסכנה את הרפורמציה האנגלית ולמועצה של אדוארד ולראשי הממשל היו סיבות רבות לחשוש מפני המצב. אדוארד עצמו התנגד לכך שמרי תירש את הכתר, לא רק על רקע דתי, אך גם על רקע התנגדותו לכך שאישה תמלוך, שיקול שנגע גם לאליזבת. הוא הכין טיוטת מסמך בו פרס את תוכניותיו לגבי הירושה ובו הוא התווה שינוי בסדר ההורשה, תוך שהוא מושפע בעיקר מהתקדים של אביו. הוא שקל את הטיעונים לעלייתן לכס של אחיותיו למחצה ולבסוף החליט שמי שתירש אותו תהיה בתה של בת דודתו, לידי ג'יין גריי בת ה-16, אשר ב-25 במאי 1553 נישאה ללורד גילפורד דאדלי (Guildford Dudley), בנו הצעיר של ג'ון דאדלי.
במסמך שהוציא, כתב אדוארד שבמקרה והוא לא יעמיד יורש זכר, הכתר יעבור לאמה של ג'יין, לג'יין ולאחיותיה, בסדר זה. עם התקרב מותו, ובלחצו של ג'ון דאדלי, הוא שינה את הנוסח כך שהירושה תעבור ישירות לג'יין או לאחיותיה, בתנאי המפורש שלא יהיה יורש זכר לפניהן. בנוסח הסופי של המסמך, הוצאו מרי ואליזבת לחלוטין מסדר ההורשה, עקב ממזרותן שהוכרזה על ידי אביהן ולא בוטלה מאז. ההנחיות לשינוי רצף הירושה נגדו את חוק הירושה השלישי (Third Succession Act) של הנרי השמיני מ-1543 ותוארו כמוזרות ולא הגיוניות.
בראשית חודש יוני חתם אדוארד על הנוסח הסופי של המסמך שהועבר כמכתב הרשאה שיאושר בפרלמנט. הצעד הבא שלו היה שקבוצה של משפטנים מובילים יחתמו על התחייבות לקיים את רצונו לאחר מותו. בסופו של דבר נחתם המסמך על ידי יותר ממאה איש, כולל חברי המועצה, אצילים, ארכיבישופים, בישופים ושריפים. רבים מהם טענו לאחר מכן שהם אולצו לעשות זאת על ידי ג'ון דאדלי, למרות שהם לא הביעו את התנגדותם בעת החתימה.
כעת היה ברור שאדוארד כבר על ערש דווי, וכמה דיפלומטים זרים כבר החלו לחשוד שהוצאתה של מרי מסדר הירושה קורמת עור וגידים. צרפת הייתה מוטרדת מהאפשרות שבת דודתו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה תשב על כס המלכות האנגלי והייתה מעורבת במגעים חשאיים עם דאדלי כדי לסייע לו. הדיפלומטים היו סמוכים ובטוחים שרוב רובו של העם האנגלי תומך במרי, אך יחד עם זאת הם האמינו שג'יין תזכה גם היא לתמיכה.
במאות השנים שחלפו מאז נתפסה פעולת שינוי סדר הירושה כמזימה של אדם אחד, ג'ון דאדלי. מאז שנות השבעים של המאה ה-20, החלו היסטוריונים רבים ליחס את היוזמה לכתיבת מסמך ההורשה כיוזמה ישירה של אדוארד.
מחלתו ומותו של אדוארד
בינואר 1553 לקה אדוארד בחום גבוה ובשיעולים שהלכו והחריפו. באפריל הוא חש יחסית בטוב כדי שיוכל לצאת ולשאוף מעט אוויר בפארק וסטמינסטר ולעבור לגריניץ', אך בסוף החודש הוא נחלש שוב. ב-7 במאי הוטב מצבו והרופאים היו בטוחים בהחלמתו ההולכת וקרבה. כמה ימים מאוחר יותר צפה המלך בספינות השטות בתמזה כשהוא יושב ליד חלון חדרו. בהמשך הורע מצבו וב-11 ביוני דווח שהוא כבר מקיא דם. כעת האמינו רופאיו של אדוארד שהוא סובל מגידול מוגלתי בריאותיו והודו שסיכויי ההחלמה שלו אפסו. עד מהרה נעשו רגליו נפוחות עד אשר הוא נאלץ לשכב על גבו והוא איבד את הכוח להתנגד למחלה. כשביקר אותו מורהו, ג'ון צ'ק, הוא לחש לו שהוא שמח למות.
הופעתו הפומבית האחרונה של אדוארד הייתה ב-1 ביולי כאשר הוא נעמד ליד חלון ארמון גריניץ', וגרם לבהלה בקרב אלה שראו אותו ברזונו. במהלך היומיים הבאים, הגיעו למקום המונים בתקווה לראות אותו שוב, אך ביום השלישי נאמר להם שמזג האוויר קריר מדי כדי שהמלך יוכל להופיע לפניהם. אדוארד השישי מת בגיל 15 בארמון גריניץ' ב-6 ביולי 1553. הוא נקבר בקפלה של הנרי השביעי במנזר וסטמינסטר ב-8 באוגוסט, כשאת הטקסים מנהל תומאס קרנמר.
סיבת המוות של אדוארד לא ברורה. כמו מקרי מוות רבים בקרב המלכים של המאה ה-16, נפוצו שמועות על הרעלה, אך אין כל הוכחה לכך. ג'ון דאדלי, שחוסר הפופולריות שלו הודגשה באירועים שבאו לאחר מותו של אדוארד, נחשד בכך שהורה להרעיל את המלך הצעיר. דעה נוספת גרסה שאדוארד הורעל על ידי קתולים שחפצו שמרי תירש את כס המלכות. המנתח שביצע את הנתיחה שלאחר המוות סיכם שאדוארד מת ממחלת ריאות. שגריר הרפובליקה של ונציה דיווח שאדוארד מת משחפת, אבחנה המקובלת על היסטוריונים רבים. קיימת דעה שמחלת החצבת והאבעבועות השחורות שאדוארד לקה בהם שנה לפני מותו, החלישו את המערכת החיסונית שלו. דעה אחרת טוענת שמחלתו הייתה דלקת ריאות או מורסה בריאות ואי-ספיקת כליות.
המלכה ג'יין והמלכה מרי
ממוזער|250px|מרי הראשונה
ליידי מרי, שלאחרונה ראתה את אדוארד בפברואר עודכנה על מצבו הבריאותי של אחיה על ידי דאדלי ובאמצעות קשריה עם שגרירי האימפריה הרומית הקדושה. מתוך מודעות למותו הקרב, היא עזבה את בית הנסדון (Hunsdon House) שליד לונדון ומיהרה להגיע לאחוזתה שבנורפוק, שם היה לה בסיס תמיכה. דאדלי שלח ספינות לחופי נורפוק כדי למנוע את בריחתה של מרי או את הגעתן של תגבורות מהיבשת. הוא עיכב את ההודעה על מותו של המלך בזמן שהוא ריכז את כוחותיו וב-10 ביולי נלקחה ג'יין גריי למצודת לונדון. באותו יום היא הוכרזה כמלכה ברחובות לונדון, כשברקע נשמעים רחשי אי שביעות רצון. המועצה המלכותית קיבלה הודעה ממרי שתבעה את זכותה לכתר ותבעה מהמועצה להכריז עליה כעל מלכה כפי שהיא הכריזה על עצמה. המועצה השיבה שג'יין היא המלכה על פי רצונו של אדוארד השישי, ושמרי, בניגוד לכך, הייתה בת בלתי חוקית ושהיא נתמכת על ידי מיעוט של אנשים.
עד מהרה הבין ג'ון דאדלי שהוא שגה בחישוביו. למרות שרבים מאלה שתמכו במרי היו שמרנים שחפצו בנפילת הפרוטסטנטיות, כללו תומכיה גם רבים שסברו שתביעה לגיטימית לכתר עומדת מעל לשיקולים דתיים. דאדלי נאלץ לוותר על השליטה במועצה העצבנית בלונדון ושיגר מרדף אחר מרי למזרח אנגליה, שמשם הגיעו החדשות על כוחה ההולך וגובר, שכלל מספר רב של אצילים ופשוטי העם. ב-14 ביולי צעד דאדלי מחוץ ללונדון בראש 3000 איש והגיע לקיימברידג' ביום המחרת. בינתיים, מרי, בתמיכתם של כוחותיה בטירת פרמלינגהאם (Framlingham Castle) שבסאפוק, קיבצה סביבה צבא של מעל 20,000 איש ב-19 ביולי.
כעת התברר לחברי המועצה המלכותית שהם שגו שגיאה גורלית. בהנהגתם של הרוזן מארונדל ושל הרוזן מפמברוק, הכריזה המועצה ב-19 ביולי על מרי כמלכה. שלטונה בן תשעת הימים של ג'יין הגיע לקיצו. ההכרזה גרמה לשמחה ברחבי לונדון. כשהוא נטוש בקיימברידג', הכריז דאדלי בעצמו על מרי כמלכה, כפי שהוא נצטווה לעשות מאוחר יותר על פי מכתב שהגיע מהמועצה. ויליאם פאג'ט והרוזן מארונדל רכבו לפרמילנגהאם להתחנן בפני מרי למחילה וארונדל עצר את דאדלי ב-24 ביולי. דאדלי הוצא להורג בעריפה ב-22 באוגוסט, זמן קצר לאחר שהתכחש לדתו הפרוטסטנטית. התכחשות זו הכניס את כלתו, ג'יין, ליאוש. ג'יין הוצאה להורג ב-12 בפברואר 1554, לאחר מעורבותו של אביה במרד של תומאס וייאט הצעיר.
מורשתו הפרוטסטנטית
למרות שאדוארד השישי מלך שש שנים בלבד ומת בגיל 15, תקופת מלכותו עמדה בסימן של תרומה לקידומה של הרפורמציה באנגליה ולהתוויית המבנה של הכנסייה האנגליקנית. העשור האחרון בתקופת מלכותו של הנרי השמיני עמד בסימן של השתהות חלקית בהתקדמות הרפורמציה. בניגוד לכך, תקופת מלכותו של אדוארד עברה בהתקדמות משמעותית של הרפורמציה. בשש שנים אלה, עברה הכנסייה מיישום של סדר התפילות והמבנה הקתולי, לכזאת המזוהה עם התנועה הפרוטסטנטית. במיוחד יצרו ספר התפילות האחיד והמאמרים שפרסם קרנמר, את הבסיס לכנסייה האנגלית שמיושם עד ימינו. אדוארד עצמו היה זה שאישר את השינויים הללו ולמרות שהם היו פרי עבודתם של קרנמר ורפורמטורים אחרים, שפעלו בתמיכתה של המועצה של אדוארד, העובדה היא שהמלך היה הזרז להתקדמותה של הרפורמציה במהלך תקופת מלכותו.
ניסיונותיה של מרי הראשונה להפוך את תהליך הרפורמציה על פיו, נתקלו במכשולים רציניים. למרות אמונתה בעליונותו של האפיפיור, היא משלה מבחינה חוקתית כראש הכנסייה האנגליקנית, ניגוד שהיא התקוממה נגדו. היא מצאה את עצמה בלתי מסוגלת להשיב לכנסייה את נכסיה שהועברו או נמכרו לידיים פרטיות. למרות שהיא העלתה על המוקד מספר גדול של אנשי כנסייה פרוטסטנטים, רבים ממנהיגי הרפורמציה יצאו לגלות או נותרו פעילים במחתרת במהלך תקופת מלכותה, כשהם מפיצים תעמולה שהיא לא הייתה מסוגלת להשתיק. יחד עם זאת, הפרוטסטנטיות עדיין לא הטביעה את חותמה באופן מלא בליבותיהם של בני העם האנגלי ובמידה שמרי הייתה מאריכה ימים, התחייה הקתולית שהיא הייתה עשויה להוביל, הייתה מותירה את מלכותו של אדוארד השישי כהערה היסטורית, תחת זאת שלה.
עם מותה של מרי ב-1558, חידשה הרפורמציה האנגלית את מהלכה ורוב הרפורמות שהונהגו בתקופת מלכותו של אדוארד הוחזרו בתקופת מלכותה של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. אליזבת החליפה את היועצים ואת הבישופים של מרי באחרים שפעלו בתקופתו של אדוארד, כמו ויליאם ססיל, מזכירו לשעבר של דאדלי, וריצ'רד קוקס, מורהו הזקן של אדוארד, שהטיף כנגד הטקסים הקתולים בפתיחת הפרלמנט של 1559. הפרלמנט העביר את חוק האחדות (Act of Uniformity 1558) באביב הבא, והחזיר ליושנו, עם שינויים קלים, את ספר התפילות של קרנמר. השינויים התאולוגיים של תקופתו של אדוארד סיפקו את הבסיס למדיניותה הדתית של אליזבת.
בתרבות הפופולרית
ספרו של מארק טוויין, בן המלך והעני, מבוסס על דמותו של אדוארד השישי, שכנסיך מתחלף עם טום קנטי, בן עניים בן גילו הדומה לו באופן מדהים. בעת שהשניים מתחלפים בלבושם ובתפקידיהם, מת אביו של אדוארד, הנרי השמיני, והסיפור מסתיים כאשר טום קנטי כמעט ומוכתר כמלך אנגליה במקומו של אדוארד. הספר זכה להדפסה במהדורות רבות ועובד לתיאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה.
אילן יוחסין
ראו גם
נער המלקות
בן המלך והעני
קישורים חיצוניים
קטעים מיומנו של אדוארד השישי
“Edward VI,” in Dictionary of National Biography, London: Smith, Elder, & Co., (1885–1900) in 63 vols.
אדוארד השישי באנציקלופדיה בריטניקה (1911)
הערות שוליים
קטגוריה:הרנסאנס
קטגוריה:בית טיודור
קטגוריה:אישים הקבורים במנזר וסטמינסטר
קטגוריה:אישים שנכתבו רומנים על-פי חייהם
קטגוריה:הרפורמציה באנגליה
קטגוריה:ילידי 1537
קטגוריה:נפטרים ב-1553
קטגוריה:אנגלים שנפטרו משחפת
קטגוריה:מלכי אנגליה מהמאה ה-16 | 2024-07-25T04:42:25 |
ז | ז' היא האות השביעית באלפבית העברי ושמה זי"ן (זַיִן). בפי יהודי תימן נקראת האות זאן.
הגייה
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ז' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ.
מבחינה פונולוגית האות ז' מייצגת עיצור מכתשי, חוכך שורק, קולי (z/ :IPA/).
זי"ן גרושה מייצגת עיצור בתר-מכתשי, חוכך שורק, קולי (ʒ/ :IPA/), והגייתה היא כשל J בצרפתית, כמו בשם ז'בוטינסקי. כך גם הגייתה בפי יהודי צפון אפריקה ותימן כאשר היא מודגשת.
בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא ז' חל שיכול עיצורים בבניין התפעל. בנוסף מתרחשת הידמות הגורמת להחלפת האות ת' באות ד': הזדמן, הזדקר.
ייצוג
שם האות נגזר מכלי זין, וצורתה כשל חרב. בכתב הפיניקי העתיק נראתה כאות Z. בספר "תולדות המלחמה בארצות המקרא" של יגאל ידין הוקדש פרק למציאת כלי מלחמה עתיק בעל צורה זו. על פי ממצאים הוא שיער שמדובר בכלי דמוי בומרנג עתיק, ששימש לציד.
פרוטו כנעני פיניקי ארמיז' (זין/זִיקּ) באלפבית הפרוטו-כנעניז' באלפבית הפיניקיז' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|300px|האות ז מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל):פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ז' בערך E6, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D6.
בקוד מורס מיוצגת האות ז' באמצעות הרצף (משמאל לימין): ..-- (קו קו נקודה נקודה). סימן ארוך במיוחד זה משקף את תפוצתה הנמוכה של האות ז' בטקסטים עבריים.
right
הוא ייצוגה של האות ז' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ז' באמצעות המלה "זאב".
באיתות בדגלי סמפור ז' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה דרומה (כלפי מטה) ודגל שני הפונה דרום-מזרחה.
שימושים
בגימטריה ערכה 7, ובהתאם לכך כיתה ז' היא הכיתה השביעית בבית הספר. כשהאות ז' מופיעה בראש מספר, פירושה 7,000, למשל: ז'תשנ"ד הוא 7754.
בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ז' היא כ־0.88% מכלל אותיות האלפבית העברי. זו האות הנדירה ביותר בשימוש מבין האותיות ללא אותיות סופיות.
ז' הוא הקיצור של המילה "זכר".
המילה "זין" בסלנג היא כינוי לאיבר המין הגברי. ביידיש, המילה "שְׁוָואָנְץ", שפירושה זנב, מתייחסת גם לאיבר המין הגברי, בדומה לשפה הגרמנית. כלשון נקייה, בחרו מחדשי השפה העברית להשתמש רק באות הראשונה של המילה. עם השנים המקור נשכח, והמילה "זַיִן" הפכה לגסה בעצמה. קיימות סברות שונות בקרב חברי האקדמיה ללשון העברית אודות מקור השימוש במילה "זין". בין השאר קיימת סברה כי השימוש נעשה בשל היותה האות ז' האות הראשונה במילה "זרג" שנחשבה גסה מאוד.
בהשאלה, ביטוי הסלנג סוג ז', פירושו מוצר באיכות ירודה ביותר.
ראו גם
ز – האות זאי בערבית
ذ – האות ד'אל בערבית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:7 (מספר) | 2024-09-20T08:57:30 |
ל | ממוזער|200px|מלמד בקר מסורתי, מקור צורת האות למ"ד
ל' היא האות השתים עשרה באלפבית העברי. שמה למ"ד (לָמֶד).
הגייה
מבחינה פונולוגית מייצגת האות ל' עיצור מכתשי, מקורב צדי (/l/ :IPA).
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ל' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת.
ייצוג
האות העברית ל', ה-L הלטינית וה-Λ היוונית התפתחו כולן מהירוגליף שמקורו בציור מלמד בקר, כלי שתפקידו היה לזרז ולהמריץ את הבקר ללכת בכיוון מסוים. מכאן נגזר שם האות ל' והפועל למד, שמשמעותו לימוד והתפתחות מעבר למה שהיה קיים עד כה.
פרוטו כנעניפיניקיארמיל' (לַמְד) באלפבית הפרוטו כנעניל' באלפבית הפיניקיל' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|300px|האות ל' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ל' בערך EC, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05DC.
בקוד מורס מיוצגת האות ל' באמצעות הרצף (משמאל לימין): ..-. (נקודה קו נקודה נקודה).
ימין
הוא ייצוגה של ל' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ל' באמצעות המילה "לאה".
באיתות בדגלי סמפור ל' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מזרחה (ימינה) ודגל שני הפונה דרום-מערבה.
שימושים
ממוזער|70px|תמרור "רכב למידה"
ל' היא אחת מאותיות השימוש (בכל"ם).
בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ל' היא כ־6.29% מכלל אותיות האלפבית העברי. ערכה של האות בגימטריה הוא 30.
במסורה ל' מסמן מילה יחידאית.
האות "ל" מופיעה בתמרור "רכב למידה" המסמן כלי רכב שמשמש תלמיד נהיגה.
למד הפועל הוא כינויה של האות השלישית בשורש בן שלוש אותיות, על שם האות ל' שהיא האות השלישית במילה "פעל".
ראו גם
ل – האות לאם בערבית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אותיות בעברית
en:Lamedh
ms:Lam | 2024-08-14T15:53:04 |
פריאמוס | ממוזער|פריאמוס נהרג בידי נאופטולמוס, כד מהמאה ה-5 לפני הספירה
פריאמוס (יוונית: Πρίαμος) הוא דמות במיתולוגיה היוונית, מלכה האחרון של טרויה.
דמותו
פריאמוס שלט בטרויה 43 שנים, מאז שנהרג אביו לאומדון. פריאמוס נאלץ לקבל החלטות שגויות רבות, שהאחרונה בהן הכנסת הסוס הטרויאני לתוך טרויה שהביא לנפילתה.
לפריאמוס היו תשע נשים, שהמועדפת עליו בהן הייתה הקובה אימם של הקטור ופאריס. הוא היה אב ל-150 ילדים, מתוכם כ-50 בנים שרובם נהרגו במלחמת טרויה ו-100 בנות שהידועה בהן הייתה קסנדרה הנביאה.
לאחר נפילתו של הקטור, בכור בניו של פריאמוס, בקרב עם אכילס ולקיחת גופתו למחנה היווני, התגנב פריאמוס בחשאי למחנה היווני והתחנן בפני אכילס שיחזיר לו את גופת בנו. אכילס ריחם על פריאמוס ונתן לו את גופת הקטור תוך כדי שהוא מציין שהקטור היה היריב הכי ראוי שלחם בו.
בעת כיבוש טרויה, נאופטולמוס, בנו של אכילס, כרת את ראשו של פריאמוס, שהיה אז ישיש בן 83, והרג אותו מול מזבח זאוס.
האסטרואיד שהתגלה על ידי מקס וולף נקרא על שמו.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מלכים מהמיתולוגיה היוונית
קטגוריה:מלחמת טרויה
קטגוריה:דמויות ביצירות שייקספיר
קטגוריה:דמויות מהמיתולוגיה שעל שמן כוכב לכת מינורי | 2022-11-15T19:36:44 |
ת | ת היא האות ה-22 והאחרונה באלפבית העברי. שמה תי"ו (תָּיו).
הגייה
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, נמנית ת' עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת.
האות ת' היא אחת משש אותיות בג"ד כפ"ת המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח.
תּ' דגושה מייצגת עיצור מכתשי, סותם, אטום (/t/ :IPA). בעבר היה הבדל בהגייה בין תּ' דגושה לבין טי"ת, שנהגתה כעיצור מכתשי מלועלע, סותם, אטום (/tˤ/ :IPA) או עיצור נחצי, אך כיום הגיית שתי האותיות זהה.
ת' רפה ייצגה במקור עיצור שיני, חוכך, אטום (/θ/ :IPA), כמו Th במילה האנגלית Think או כת'א (ث) הערבית, והגייה זו מצויה במסורת התימנית. בהגייה האשכנזית הגיית ת' רפה התרופפה לסמ"ך (/s/ :IPA). בפי רוב דוברי העברית בישראל מבוטאת ת' רפה כדגושה.
בכתיבה ביידיש נהוג לסמן את הדגש בתי"ו בשביל למנוע קריאה כסמ"ך.
כיום, כשרוצים לתעתק שמות אנגליים המכילים Th (כצליל ת' רפה), נוהגים להצמיד לת"ו גרש, אם כי הדבר לא חובה כיוון ש/θ/ איננו עיצור מובחן בעברית מודרנית. עם זאת, לא כל th הוא /θ/ (ת' רפה) אלא לפעמים נהגה כעיצור שיני, חוכך, קולי (/ð/ :IPA) כמו במילה then (ד' רפה) וראוי לתעתקו כדל"ת.
ייצוג האות ת'
פרוטו כנעניפיניקיארמית' (תַּו=סימן, תו) באלפבית הפרוטו כנענית' באלפבית הפיניקית' באלפבית הארמי
מקור שמה של האות ת' מלשון תו, צורה וסימן, כנאמר ב:
שמאל|ממוזער|300px|האות ת' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל):פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ת' בערך FA, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05EA.
בקוד מורס מיוצגת האות ת' באמצעות: - (קו).
ימין הוא ייצוגה של האות ת' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ת' באמצעות המילה "תלם".
באיתות בדגלי סמפור ת' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה דרום-מזרחה ודגל שני הפונה צפון-מערבה.
שימושים
בגימטריה ערכה 400. בערכה זה היא מופיעה במושגים כגון תרי"ג מצוות, ת"ק פרסה.
בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ת היא כ־5.32% מכלל אותיות האלפבית העברי.
הביטוי "מאלף ועד תו" בא לציין דבר כוללני, שמקיף מקצה אחד עד הקצה השני.
ראו גם
ت – האות תא בערבית
ث – האות תַ'א בערבית
ﺓ – הסימן תא מרבוטה בערבית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אותיות בעברית
en:Tav (letter) | 2024-08-22T16:59:30 |
אהרן מגד | ממוזער|קברו של אהרן מגד בבית הקברות כנרת
250px|ממוזער|שמאל|לוחית זיכרון לאהרון מגד
אַהֲרֹן מגד (12 באוגוסט 1920, כ"ח באב ה'תר"ף – 23 במרץ 2016, י"ג באדר ב' ה'תשע"ו) היה סופר, מחזאי ופובליציסט ישראלי. חתן פרס ישראל לספרות (2003).
ביוגרפיה
שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|תפאורה להצגה "חנה סנש" בתיאטרון הבימה, 1958 (תפאורה מאת אריה נבון)
נולד בשם אהרן גרינברג בוולוצלאווק שבפולין, עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1926, בגיל שש. גדל במושבה רעננה, שם ניהל אביו את בית הספר. אחר כך למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב והיה חבר בתנועת הנוער המחנות העולים. כשסיים את לימודיו בגימנסיה עבר הכשרה בקיבוץ גבעת ברנר, והיה חבר קיבוץ שדות ים בשנים 1938–1950.
בשנת 1940 עבר עם הקיבוץ למקומו הנוכחי, דרומית לקיסריה העתיקה. את סיפורו הראשון, "מטען של שוורים", כתב בשנת 1943. לאחר מכן שהה בארצות הברית בשליחות, ושב לישראל בשנת 1948 עם קום המדינה. בשנת 1950 כתב את ספרו הראשון, "רוח ימים". באותה שנה עזב את שדות ים ועבר לגור בתל אביב. בשנת 1952 נמנה עם מייסדי השבועון "משא" עם קבוצת חברים-סופרים, וערך אותו במשך 20 שנה. עבד כעורך ספרותי בעיתונים "למרחב" ו"דבר". בין השנים 1968–1971 כיהן כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון.
בשנת 1971 הופקה הסדרה העלילתית הראשונה של הטלוויזיה הישראלית, "חדווה ושלומיק", המבוססת על הרומן פרי עטו "חדוה ואני". ב-1977 וב-1978 היה סופר-אורח במרכז אוקספורד ללימודי עברית ויהדות שליד אוניברסיטת אוקספורד. פעמים אחדות יצא למסע הרצאות בארצות הברית, והיה סופר-אורח גם באוניברסיטת איווה שבארצות הברית.
מגד פרסם יותר מ-30 ספרים במהלך חייו. מחזותיו הוצגו ב"הבימה", ב"אהל" ובתיאטראות נוספים. ספריו תורגמו לשפות זרות והופיעו באנגלית (בתרגומו של רוברט וייטהיל-בשן), בספרדית, בצרפתית, ברוסית (בתרגומו של אברהם יהושע אלינסון), ובשפות נוספות.
נקבר בבית הקברות כנרת.
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו, ברחוב רופין 26.
חיים אישיים
היה נשוי לסופרת אידה צורית, ובניהם הם הסופר איל מגד ועמוס מגד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה. אחיו הצעיר, מתי מגד, היה סופר וחוקר ספרות.
פרסים והוקרה
1954 – פרס אוסישקין על ספרו "חדווה ואני"
1957 – פרס ברנר
1963 – פרס שלונסקי
1965 – פרס אוסישקין על ספרו "החי על המת"
1973 – פרס ביאליק, על ספריו "מחברות אביתר" ו"על עצים ואבנים"
1979 – פרס פיכמן
2003 – פרס ישראל לספרות
2013 – יקיר העיר תל אביב-יפו
מגד זכה בפרסים רבים נוספים, בהם פרס עגנון וכן שלוש פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
בדצמבר 2022 נקרא בתל אביב רחוב על שמו של אהרן מגד.
מספריו
סיפורת
ספרי עיון ומסות
מסע הילדים אל הארץ המובטחת (1984)
אזור הרעש (1985)
שולחן הכתיבה (1988)
ארץ אבנים (2011)
ספרי ילדים
אל הילדים בתימן (1946)
אהבת נעורים (1980)
נדב ואימו (1988)
מחזות
חדוה ואני, במאי ישראל בקר, הוצג בהבימה, ספטמבר 1954
חמש חמש הוצג בתיאטרון האהל, נובמבר 1956
בראשית, במאי א. קבצ'ניק, הוצג בהבימה, יולי 1962
חנה סנש, במאי אברהם אסיאו, הוצג בהבימה, מאי 1958
איי לייק מייק, במאי ישראל בקר, הוצג בהבימה, אוגוסט 1956
בדרך לאילת, במאי שרגא פרידמן, הוצג בהבימה, דצמבר 1951
העונה הבוערת, במאי א. קבצ'ניק, הוצג בהבימה, ינואר 1967
פויגלמן, בעיבודו ובבימויו של יורם פאלק, התיאטרון היידי, 1991
לקריאה נוספת
נורית גוברין, אהרון מגד: חסד החיים, דיוקנו של בן-הארץ כסופר עברי, הוצאת כרמל, ירושלים, תשע"א 2011
נורית גוברין. פרס ישראל לספרות לאהרן מגד. בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ד', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ח 2008, עמ' 65–68
נורית גוברין. אהרן מגד. חמישה פרקים על אהרן מגד. בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה 2015, עמ' 390–420
אביבה מהלו, וכי עירום אתה?! - אמת ומיתוס בסיפורי דור הפלמ"ח, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2008
גרשון שקד, החכם על הכסיל — על יצירתו של אהרן מגד, דפים למחקר בספרות 7, 1990, עמ' 163–188.
דורי, נ' (2020). בין סופרים לרעיותיהם: עיון משווה ברומן עוול למגד וברומן בחזרה מעמק רפאים לבאר. כעת ד'. עמ' 139 – 157.
קישורים חיצוניים
מידע על אהרן מגד בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
אהרן מגד, הספרות ותחיית הלשון העברית, לשוננו לעם, כרך מט חוברת ג (תשנ"ח), עמ' 110–116, באתר האקדמיה ללשון העברית
גיטה אבינור, "עינוי עצמי לתיאבון" (על עצים ואבנים), בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975
יפה ברלוביץ, "הבריחה מן הזמן" (על מסע באב לאהרון מגד), משא לספרות, אמנות ועיון, בתוך: דבר, כ"ו טבת תשמ"א, 2 בינואר 1981, עמ' 18.
יפה ברלוביץ, "הדטרמיניזם בעיצוב דמותו של בן הדור השני ביצירתו של אהרון מגד", עיתון 77, ירחון לספרות ותרבות, גיליון 28, אב התשמ"א, אוגוסט 1981, עמ' 38–39.
יפה ברלוביץ, "הסיפור הקצר של אהרון מגדר וזיקתו לרומן (מבוא)", בתוך: אהרון מגד, מבחר סיפורים, בחרה והוסיפה מבוא: יפה ברלוביץ, אגודת הסופרים, תל אביב, 1989, עמ' 9 – 33.
יפה ברלוביץ, "מסע: מיום כיפור לשיחות קמפ דייוויד" ( על מסע באב לאהרון מגד), בתוך: יפה ברלוביץ, הטקסט המוסף, תל אביב, 1992, עמ' 108 – 115.
אלי אשד, אהרן מגד / ירחי הדבש של פרופסור לונץ
פרקים ראשונים מתוך הספר "החי על המת" באתר עם עובד
לפימחברים/מגדאהרון.aspx מאמרי אהרן מגד באתר נתן אלתרמן
רועי ארד, ריאיון לרגל 'עשרת הימים הנוראים'
אריק גלסנר, על "עשרת הימים הנוראים", של אהרן מגד, הוצאת "חרגול", פורסם במוסף לספרות של "מעריב" בספטמבר 2010
כרמית ספיר ויץ, אביר המילים והידע: על "עשרת הימים הנוראים", nrg 18 בנובמבר 2010
אריק גלסנר, על "זבובים", של אהרן מגד, הוצאת "אחוזת בית", פורסם במוסף לספרות של "מעריב", 1 בנובמבר 2008
ירין כץ, ביקורת על קברות התאווה מאת אהרן מגד, בבלוג קורא בספרים, 11 במרץ 2013
אריק גלסנר, על שלושה רומנים של אהרן מגד זכרו לברכה
יוני ליבנה, ריאיון עם אהרן מגד, ידיעות אחרונות, 5 בספטמבר 2008
ארץ העברים, תל אביב, ה'תשי"א, באתר הספרייה הלאומית – ישראל
זיוה שמיר, על סופר עברי גדול ועל חבורת "משָׁרתיו" הנאמנה- על ספרו "מחברות אביתר", אתר מב"ע, דצמבר 2023
בעקבות מותו:
צור ארליך, מגד, שיר שנכתב עם פטירתו של מגד, באתר "מידה", 23 במרץ 2016
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לספרות ושירה
קטגוריה:מחזאים ישראלים
קטגוריה:סופרים ישראלים
קטגוריה:סופרים כותבי עברית
קטגוריה:סופרי דור הפלמ"ח
קטגוריה:זוכי פרס ניומן
קטגוריה:ישראלים ילידי פולין
קטגוריה:אנשי העלייה הרביעית
קטגוריה:זוכי פרס ביאליק לספרות יפה
קטגוריה:זוכי פרס ברנר
קטגוריה:זוכי פרס אוסישקין
קטגוריה:זוכי פרס קורט לספר היהודי
אהרון
קטגוריה:בוגרי גימנסיה הרצליה
קטגוריה:בוגרי המחנות העולים
קטגוריה:סגל למרחב
קטגוריה:סגל דבר
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות כנרת
קטגוריה:יקירי תל אביב-יפו לשנת 2013
קטגוריה:שדות ים: אישים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1920
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2016 | 2024-09-21T16:45:14 |
רביבים | שמאל|ממוזער|250px|חצר מצפה רביבים בשנת 1943
שמאל|ממוזער|250px|מצפה רביבים
קיבוץ רְבִיבִים ממוקם במועצה אזורית רמת הנגב, בין באר שבע למצפה רמון. מסוף המאה ה-20 נמצא בקרבתו היישוב ביר הדאג'.
היסטוריה
בשנת 1938 הוקמה קבוצת 'רביבים' בראשון לציון, באתר בו היו קודם לכן אנשי גרעין השדה שהתיישב בשדה נחום, על ידי צעירים מגרמניה וצעירים ארצישראליים מזרחיים, חברי תנועת הנוער העובד, שהתחנכו בקיבוץ גבעת ברנר.
האדמות שעליהן הוקם הקיבוץ נרכשו בשנות ה-30 על ידי יהודים מדרום אפריקה באמצעות אנשי הכשרת היישוב מבדואים משבט אל-עזאזמה. לאחר מכן תרמו הרוכשים את הקרקע לקרן קיימת לישראל.
הקיבוץ עלה לקרקע ב-7 ביולי 1943, בשם תל צופים כאחד משלושת המצפים בנגב. מדיניות הספר הלבן באותה תקופה לא איפשרה הקמת יישובים יהודיים בנגב, ולכן הוקמו המצפים תחת מסווה של תחנות מחקר חקלאיות.
את השם נתן לקיבוץ מנהיג תנועת העבודה ברל כצנלסון, רביבים היה שמו של ביטאון שהוציא הסופר יוסף חיים ברנר (מחלוצי הספרות העברית המודרנית) ומכאן גם שמו של הקיבוץ. המצפה נמצא בקרבת קיבוץ רביבים ונחשב היום לקיבוץ הישן.
כשהוקם, היה היישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל ואמור היה להפוך ליישוב קבע, לכשהתנאים הסביבתיים יוכחו כמתאימים למגורים.
להקמתו הייתה גם חשיבות אסטרטגית בתקופת המנדט הבריטי – הגברת הנוכחות היהודית בנגב, כאשר לאחר המרד הערבי מנעו חוקי המנדט מן היהודים רכישת קרקעות במרבית שטחי ארץ ישראל. בעקבות הקמתו, נכלל הנגב בתוכנית החלוקה של ועדת אונסקו"פ, ובעקבות זאת בהחלטת האו"ם על חלוקת הארץ.
מגילת היסוד של הקיבוץ:
במצפה התיישבו 25 מחברי הקבוצה והשאר נשארו בראשון לציון. במקום נבנתה טירה שכללה חדרים, מטבח וחדר אוכל. נזרעו 200–300 דונם תבואות, ניטע כרם קטן וכן 15 דונם מטע מעורב. כן התקיים גן ירק ומשתלה של עצי אשל.
ממוזער|250x250 פיקסלים|רביבים מהאוויר, 2008
בשנת 1947 ביקרה ברביבים ועדת אונסקו"פ – הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל. בזכות הביקור זכתה ההתיישבות היהודית בנגב לתהודה ציבורית חזקה. הסוכנות היהודית הודיעה לקיבוץ שיש לעשות את מיטב המאמצים להוכיח לוועדה "שכדי להפריח את הנגב נחוצה אוכלוסייה" יהודית באזור מהסוג המצוי ברביבים. למזלם של המתיישבים, בעקבות השיטפון שחל באותה שנה, פריחת הסייפנים ולבלוב השדות שבמקום הייתה מרהיבה. חברי המשלחת התרשמו עמוקות, ראש המשלחת הביע הערכה לחלוצים על הפכם מדבר לגן פורח. הביקור זכה להבלטה בעיתונות. יש הטוענים כי לביקור זה הייתה השפעה מכרעת בהחלטת ועדת אונסקו"פ לכלול את הנגב בתחום המדינה היהודית.
במלחמת העצמאות היה הקיבוץ נתון תחת מצור מצרי, וסבל מהפצצות חיל האוויר המצרי. לאחר המלחמה הקיבוץ עבר ממקומו המקורי אל האתר בו הוא נמצא היום. אבן הפינה של היישוב החדש הונחה ב-1 ביוני 1949. אחרי המלחמה גם הגיעו לקיבוץ הכשרות מעוז א' וב' שהוסיפו לו חיות וחיוניות רבה, אולם הקיבוץ היה במשבר קשה עד הגעת צינור המים מבאר שבע דרך ירוחם בשנת 1955.
ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, שהתה לפרקים בקיבוץ בעת כהונתה (עמדה לרשותה דירה ששימשה לביקורים אצל בתה, שרה רחבי, שהייתה אז חברת הקיבוץ), ועל שמה נקרא מרכז התרבות במקום, וכן פארק תיירותי בסמוך לקיבוץ. הקיבוץ מארח גם את משרדי המועצה להנצחת זכרה של גולדה מאיר, אשר הוקמה על ידי חבר הקיבוץ משה אולניק, ואת מרכז גולדה לתרבות.
בין מקימי הקיבוץ נמנים הארכאולוג אברהם נגב ששימש כמפקד האזור מטעם ההגנה, המשוררת רחל נגב ששירה "יום יבוא" שנכתב ב 1947 הוא חזון המתאר את רביבים הפורחת של היום, הסופרים יונת ואלכסנדר סנד אשר ביססו אחדים מספריהם על חייהם בקיבוץ ועל ראשיתו, ביניהם הספר "אדמה ללא צל", יואל דה-מלאך חוקר חקלאות ובוטנאי ישראלי, חתן פרס ישראל שהצטרף באוקטובר 1944. סופר הילדים עמוס בר הצטרף לרביבים בשנת 1951, וחוויותיו בקיבוץ שזורות בספריו. רחל סבוראי הייתה חברת הקיבוץ 50 שנה עד פטירתה ב-2016. המשורר הירושלמי יגאל בן-אריה הגיע לקיבוץ במסגרת שירותו הצבאי עם גרעין נח"ל בשנת 1963 והיה חבר הקיבוץ עד שנת 1968.
הקיבוץ כיום
נכון לשנת 2015, בקיבוץ כ-300 חברים וכ-800 נפשות (מהם כמאתיים ילדים), הקיבוץ ברובו שיתופי למעט המזון. הקיבוץ מתפרנס מתעשייה, מחקלאות ומתיירות. בתחום התעשייה, בבעלות הקיבוץ מפעל רביב להזרקת פלסטיק מדויקת, חברת רבל העוסקת בפיתוח וייצור מערכות אוורור למכלי דלק לרכבים הנמצאת בב"ש, ומפעל ארקל בבית זרע שנרכש על ידי רביב ועוסק גם הוא בתעשיית הרכב. בתחום החקלאות, לקיבוץ רפת, מדגה, לול, מדגרה, כרם זיתים המשתרע על כ-3,000 דונם ובית בד. בענף התיירות, מפעיל הקיבוץ את "חי נגב", הכולל כפר אקולוגי, גן זואולוגי, חדרי אירוח, גן אירועים ועוד.
על שם הקיבוץ והקבוצה שהוקמה בראשון לציון, נקראו שכונת רביבים, תיכון "רביבים" בראשון לציון ובית הספר היסודי "רביבים" בחולון.
כיום משמש מבנה מצפה רביבים כמוזיאון. בנוסף נמצאים בקרבת האתר עמדות ותעלות קשר ממלחמת העצמאות, שהשתמרו כמעט בשלמות, סכרים, בריכת השקיה ומנחת מטוסים. כל אלה משמשים כמוזיאון פתוח.
המצפה נקרא על שמו של יוסף ויץ (1890–1972), שהיה מנהל הקק"ל והוגה רעיון המצפים.
ראו גם
מצפה רביבים
בית הקברות הצבאי ברביבים
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
ההיסטוריה של רביבים עד מלחמת העצמאות, באתר הקיבוץ
קיבוץ רביבים – סיפור מקומי: מסע על ציר הזמן (ארכיון שיתופי)
'מועדון הסיפור הטוב: אפיזודה 16', תוכנית אודיו העוסקת בראשית ההתיישבות ברביבים, מתוך הפודקאסט 'פה ושם בארץ ישראל'.
רביבים, באתר המועצה האזורית רמת הנגב
חי נגב – האתר הרשמי
מיכאל יעקובסון: סיבוב בחדר האוכל ובתי התרבות בקיבוץ רביבים, באתר 'חלון אחורי', 13 בדצמבר 2017
הערות שוליים
*
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:הנוער העובד והלומד
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ המאוחד
קטגוריה:קיבוצים במחוז הדרום
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1943
קטגוריה:הנגב: יישובים
קטגוריה:מקבלי נס הקוממיות | 2024-09-01T02:13:09 |
גימל | REDIRECT ג | 2004-07-21T08:27:33 |
אלף | 2024-09-13T16:57:13 | |
אל"ף | REDIRECT א | 2004-07-21T08:36:30 |
דונש בן לברט | דונש הלוי בן לברט או בשמו העברי אדונים הלוי (920 - סביבות 990) היה פרשן, משורר ומדקדק יהודי-ספרדי בתור הזהב של יהדות ספרד.
שמו
השם 'דונש' היה רווח בין היהודים בספרד המוסלמית ובצפון אפריקה, אך לא ברור כיצד יש לקרוא את השם 'דונש'. גם משמעות השם ומקורו אינם ידועים. יש המשערים כי מקור השם במילה הספרדית Don שפירושה אדון. הסבר זה מסתייע מכך שהיה מקובל לתרגם שם זה לעברית כ'אדונים' או 'אדוניה'. רש"י בפירושו על התורה מביא אותו בשם 'דונש' (ד' בשורוק ונ' בקמץ). אולם, יש חוקרים הסוברים שמקור השם הוא ברברי.
קורות חיים
נולד והתחנך בפאס שבמרוקו, ובצעירותו נסע ללמוד בישיבות בבל אצל רבי סעדיה גאון, ויש אומרים אף שהיה נכדו. בשבתו בבבל כתב דונש שירים רבים, ושמו התפרסם מאוד, ואף נכתבו לכבודו מספר שירים. הוא לימד דקדוק ושירה.
רבי חסדאי אבן שפרוט ששהה אז בקורדובה הזמין את דונש לספרד. קורדובה הייתה אז מרכז התרבות והשירה של עולם האסלאם, ורבי חסדאי טרח להביא לשם את טובי המוחות. בקורדובה דונש פגש את מנחם בן סרוק, מדקדק חשוב אף הוא, אך שניהם לא הסתדרו אחד עם רעהו, בשל מחלוקות דקדוקיות רבות, ובשל ביקורתו העזה של מנחם על רס"ג, רבו של דונש. המחלוקת ביניהם הפכה ליריבות אישית שכללה חיבורים פולמוסיים רבים וחילופי השמצות בפני רבי חסדאי אבן שפרוט.
דונש נפטר בקורדובה בשנת 990.
כמשורר
מקובל לראות בדונש את מייסד האסכולה של שירת החול בספרד. אף על פי שכבר בדורות לפניו כבר נכתבו גם שירים שאינם משרתים מטרה דתית-ליטורגית (פיוט) אלא נכתבו למטרות חברתיות ולאו דוקא דתיות, דונש הוא הראשון שכתב שיר שבח חילוני בסגנטון הערבי (קצידה) בעברית, ובתפישתו מתגלה אידאה הרואה ערך בכתיבת שירה לשם מטרה אמנותית.
דונש היה הראשון שהכניס את משקל השירה הערבית (המשקל הכמותי) לשירה העברית.
בשירה הערבית מבחינים בין תנועות קצרות לארוכות. השירה הערבית בנויה על סירוג של תנועות קצרות, המסומנות בקערית, ותנועות ארוכות, המסומנות על ידי קו. בעברית אין הבדל באורך התנועות, רק באיכותן, לכן דונש קבע את השווא הנע והחטפים במקום התנועות הקצרות. משקל זה מכונה משקל יתדות ותנועות: התנועה היא הברה שבה תנועה ארוכה, והיתד היא הברה שבה תנועה קצרה ואחריה תנועה ארוכה. דונש ספג ביקורת על כך: נטען נגדו, בעיקר על ידי תלמידי מנחם בן סרוק, שהוא משחית את השפה העברית על ידי התערבות (ערביזציה של השפה) ומשנה צורות מקראיות כדי להתאימן למשקל הערבי ולחרוז.
למשל בפיוט דרור יקרא (הפיוט במשקל יתד ושתי תנועות יתד ושתי תנועות. היתדות מודגשות):
המילה "בבת" היא על פי רוב סמיכות (בצורה "בבת עין"), וכאן הייתה אמורה להיות בבה, אך דונש שינה אותה כדי שתתאים לחרוז. כמו כן, כדי להתאים למשקל הערבי, דונש שינה את המילה נעים לצורת הנסמך (בשווא נע) ולא כפי שהייתה אמורה להיות, כשם תואר (בקמץ).
באותו משקל חיבר גם את הפתיחה לזימון דוי הסר, הנהוגה בקרב יהדות אשכנז בסעודת שבע ברכות.
לדעת חלק מהחוקרים המודרניים המשקל הערבי שהנהיג דונש אינו מתאים לשפה העברית ונכפה עליה. לעומת זאת, לדעת יוסף טובי, המשקל הערבי תאם לעברית ע"פ מסורת ההגייה של יהודי בבל, שבה חידש דונש את המשקל. משוררים בני הדורות הבאים בספרד (ובראשם יהודה הלוי) היו גמישים יותר מדונש בשימוש במשקל, ואף המציאו משקלים חדשים וייחודיים - בעוד שדונש היה עקבי בשמירתו על חוקי המשקל הערבי, הכמותי.
כמדקדק
בתחום הדקדוק העברי כתב דונש ספר שיצא בתקיפות נגד "המחברת" של מנחם בן סרוק. בספר "תשובותיו על מחברת מנחם", הוא תקף תחילה בענייני דת והוקיע אותו על כך שהתנגד לדברי חז"ל. את ספרו הקדיש לנשיא חסדאי אבן שפרוט.
דונש היה המדקדק הראשון שהבחין בין פועל עומד לפועל יוצא, וגם הראשון שמיין פעלים לבניינים כבדים וקלים באמצעות השורש פע"ל. הוא גינה את בן סרוק על כך שנמנע מהשוואה ללשון הערבית. הספר שכתב, "תשובות דונש בן לברט" (עם הכרעות רבנו תם), קובץ שנים אחר-כך בשתי מהדורות - מהדורת לונדון מ-1885 ומהדורה חדשה בהוצאת בדיליוס (גרנדה) משנת 1980.
בנוסף על כך, כתב גם בערך 200 השגות על רס"ג. המהדורה של ספר זה נקראת "תשובת דונש בן לברט על רס"ג". אולם יש מן החוקרים הסבורים כי אדוניה בעל ההשגות האלה איננו דונש בן לברט. רבי אברהם אבן עזרא כתב ספר הגנה על רס"ג מפני ההשגות האלה.
על השגות דונש על מנחם השיבו תלמידי מנחם בן סרוק, הם תקפו אותו על שימושו בערבית במשקלים ובדקדוק. הם חלקו עליו בנושאים רבים באמונה ובדקדוק. יהודי בן ששת, תלמידו של דונש, נחלץ להגנתו ויצא בכעס רב-נגד ההתקפות על דונש.
רבנו תם כתב את ספר "הכרעות" להכריע בין שתי האסכולות, וברוב המקרים תמך בדעתו של מנחם. ייתכן שזאת בעקבות סבו, רש"י, שאימץ לרוב את דרכו של מנחם במחלוקותיו עם דונש. רבי יוסף קמחי, אביו של רד"ק צידד בדונש.
עצם השגותיו של דונש והפולמוס עוררו את מודעותם של אנשים רבים לבעיות הלשון. חלקים רבים מהפולמוס לא הוכרעו גם בימינו.
ראו גם
פילולוגיה
פרשני המקרא
שירת ימי הביניים של יהדות ספרד
לקריאה נוספת
דונש בן לברט - שירים, מבוא והערות על ידי נחמיה אלוני, הוצאת מוסד הרב קוק, ה'תש"ז.
יוסף טובי, "מבבל לספרד: דונש בן לברט מייסד האסכולה של שירת החול העברית בימי הביניים", דחק ד (תשע"ד), עמ' 15–43.
קישורים חיצוניים
ארי גייגר, מלחמת השורשים, פורסם במגזין סגולה
דונש בן לברט, באתר הפיוט והתפילה
הערות שוליים
קטגוריה:מדקדקי העברית בימי הביניים
קטגוריה:משוררים יהודים בימי הביניים
קטגוריה:משוררים כותבי עברית
קטגוריה:פרשני המקרא
קטגוריה:בלשנים ולשונאים יהודים ספרדים
קטגוריה:פייטני ספרד
קטגוריה:יהדות פאס
קטגוריה:משוררים יהודים מרוקאים
קטגוריה:ילידי 920 | 2024-10-01T09:41:58 |
גימטריה | ערכי האותיותבגימטריהאות ערךא1ב2ג3ד4ה5ו6ז7ח8ט9י10כ20ל30מ40נ50ס60ע70פ80צ90ק100ר200ש300ת400ת"ק או ך500ת"ר או ם600ת"ש או ן700ת"ת או ף800תת"ק או ץ900תת"ר או א'1000
גִּימַטְרִיָּה (בספרות הרבנית: גִּימַטְרִיָּא, ובהתאם לזאת לעיתים בלשון רבים: גִּימַטְרִיאוֹת) היא שיטת מספור על פי אותיות. הגימטריה מבוססת על חשבון אותיות לפי ערכיהן. לכל אות יש ערך מספרי שונה (ראו טבלה משמאל). על ידי צירוף אותיות, מילים ומשפטים, מתקבלת תוצאה מספרית מסוימת. כיום, הגימטריה קיימת כמעט אך ורק בתרבות היהודית.
אצל העוסקים בגימטריה יש המוצאים במילים בעלות ערך מספרי זהה משמעות מיסטית, ויש הרואים בכך שעשוע. חז"ל מצאו בגימטריה אסמכתא ומקור לדרשות ופירושים בפסוקי התנ"ך על פי הערך המספרי של המילים.
משמעות השם
בעולם העתיק שימשה מדידת האדמה כבסיס לחישוב מיסים, והמונח "גאומטריה" (γεωμετρία, "מדידת האדמה" ביוונית) היה ביטוי מכליל למקצוע החשבונאות. על פי אחת הסברות, המונח היווני היה מקור הביטוי "גימטריה". על פי סברה אחרת, מקור הביטוי ביוונית הוא גמא-טריה; כלומר, האות היוונית גמא, שהיא השלישית במניין האותיות באלפבית היווני, ערכה שלוש (טריה).
הגימטריה באלפבית העברי
אותיות האלפבית העברי משמשות לכתיבת ספרות עבריות, לפי ערכן המספרי של האותיות המופיע בטבלה שמשמאל. יש שנותנים ערך נפרד לאותיות מנצפ"ך (כלומר האותיות הסופיות): ך=500, ם=600, ן=700, ף=800, ץ=900.
בעבר הייתה הגימטריה השיטה העיקרית לציון מספרים בכתיבה העברית אבל בימינו שימושיה מצומצמים יותר. בעיקר במניית הפסוקים, הפרקים והעמודים בספרי תנ"ך ותלמוד, ובמניין הימים והשנים בתאריך העברי. לצד הגימטריה מתקיים גם מניין אלפביתי פשוט יותר בו לדוגמה האיבר ה-11 הוא כ'.
בכתיבה עברית (הן בכתבי יד והן בדפוסים), כאשר אותיות או מילים מסוימות מכוונות לשמש ספרות עבריות, נוהגים לסמן גרש ' מעל האותיות, כדי להדגיש שזהו ציון של מספרים ולאו דווקא של מילים.
גימטריה בתקופת המקרא
השימוש בערכן המתמטי של אותיות האלפבית העברי (א, ב, ג, ד, ה...) בתור ספרות עבריות על מנת להחליף בכתיבה העברית את תגיות המספרים הלועזיים (1, 2, 3, 4, 5...) כדי לייצג כמויות ומספרים הוא כנראה קדום. לעומת זאת, קשה הרבה יותר להצביע על עדויות ישירות בתוך המקרא עצמו לשימוש בחישובי גימטריה המכמתים את ערכן המתמטי של מילים מן השפה הטבעית, אך מספר חוקרים סוברים כי כבר בזמן המקרא נעשה בגימטריה שימוש. ישראל קנוהל, לדוגמה, איתר תבניות מספריות בשירה המקראית וציין כי "הערכים המספריים [...] שבשירות האלה משקפים, כנראה, ייצוגים מספריים של השם המפורש בדרך של גימטריה". העובדה שאין שימוש גלוי בגימטריה עד התקופה ההלניסטית מלמדת שהאמצעי נשמר, לדבריו, בסוד בקרב המשוררים המקראיים "במשך למעלה מאלף שנה". גימטריה שימשה כבר במסופוטמיה בתקופת המקרא, ולכן, לדברי סטיבן ליברמן: "עלינו להודות כי ייתכן וטכניקות כאלה שימשו בטקסטים מקראיים. האמצעים היו זמינים, ואם הרצון היה קיים, בהחלט היה אפשר להכניס לתנ"ך מסרים נסתרים".
כבר במאה ה-1 לספירה ישנה עדות מפורשת לשימוש בגימטריה, מתוך הברית החדשה (חזון יוחנן 13:18) וכך נכתב שם: "בָּזֹאת חָכְמָה. מִי שֶׁבִּינָה לוֹ יְחַשֵּׁב מִסְפַּר הַחַיָּה כִּי מִסְפַּר אָדָם הוּא וּמִסְפָּרוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ", ואפשר כי במקרה ספציפי זה, מטרת המעבר מן השפה הטבעית לייצוג נומרי בגימטריה נועדה להסוואה (הכתיבה הארמית 'נרון קסר' = 666).
גימטריה בספרות התלמודית
הגימטריה כדרך לקבלת רמז להבנת הכתוב וככלי פרשני שולי נמצאת בשימוש בדברי התנאים ובתלמוד במדרשים - באגדה בלבד, אך אין לומדים הלכות מגימטריה (אלא אם כן הן מקובלות במסורת כהלכה למשה מסיני) (חוץ מלעיתים נדירות- נזיר ה א "סתם נזירות 30 יום יהיה בגימטריה תלתין הוה". שבת ע א "דברים הדברים אלה הדברים אלו ל"ט מלאכות שנאמרו למשה בסיני"). בברייתא של ר' אליעזר הגלילי היא נמנית עם הל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן באגדה.
בפרקי אבות (), לעומת זאת, מודגש ערכה השולי של הגימטריה: "ר' אלעזר חסמא אומר: קינין ופתחי נידה הן גופי הלכות, תקופות וגימטריאות - פרפראות לחכמה".
דוגמאות לגימטריה:
על הפסוק (): "וישמע אברם, כי נשבה בן אחיו; וירק את חניכיו ילידי ביתו, שמונה עשר ושלש מאות, וירדוף, עד-דן" נאמר בברייתא כי 318 חניכיו ילידי ביתו אינם אלא אליעזר עבד אברהם לבדו, שהרי אליעזר = 318 בגימטריה. בפירושו לפסוק זה אברהם אבן עזרא מותח ביקורת על פרשנות זו ומציין: "וחשבון אותיות אליעזר דרך דרש, כי אין הכתוב מדבר בגימטריא, כי יכול יוכל הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע, רק השם כמשמעו".
מהפסוק (): "עד מלאת הימים אשר יזיר לה', קדוש יהיה" נלמדת ההלכה (מסכת נזיר, ה/א) שנזירות שלא נקבע אורכה נמשכת 30 יום, כערכה של המילה "יהיה". הרא"ש, בפירושו שם, מזכיר את העובדה שפרט זה הוא הלכה למשה מסיני, ורק נסמך על הפסוק כרמז.
הביטוי "נכנס יין יצא סוד" מופיע במסכת עירובין (דף סה/א) ושם מוסבר כי בנוסף להשפעתו המשחררת לשון של היין, תכונה זו שלו נרמזת גם בגימטריה: יין = 70 = סוד.
שימוש בגימטריה נעשה גם בספרות רבנית בתר-תלמודית, ולהלן דוגמאות אחדות:
על דברי יעקב אבינו: "עם לבן גרתי" () אומר רש"י: "גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי". פירוש זה מיוחס לרבי משה הדרשן.
על דברי אחשוורוש להמן במגילת אסתר: "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך", מפרשים התוספות (): "גימטריא דהכסף עולה הע"ץ, רמז לו שיתלה עליו" (כלומר כסף = 160 = עץ). פירוש זה מצוי כבר במדרשי האגדה למגילת אסתר (אסתר רבה ז:כא; אבא גוריון פרשה ג עמ' טו)
אחת ממצוות חג הפורים היא סעודת פורים, ובה יש (לטענת חלק מהפוסקים) לשתות לשוכרה במידה מסוימת: "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (). בגימטריה מתקיים: "ארור המן" = 502 = "ברוך מרדכי".
אצל רש"י הפרשנות באמצעות גימטריה היא בצמצום, ובפרשנותו לכל התנ"ך יש רק כעשרה מקומות, בהם הוא עושה שימוש בגימטריה. הרמב"ן קבע כי "אין אדם רשאי לדון בחשבון גימטריות ולהוציא מהן [כל] עניין [אשר] עלה בדעתו".
לעומתם רבי יעקב בן אשר בספר פרשנותו לתורה, המכונה "בעל הטורים", עושה שימוש נרחב בגימטריה, ונמצאו בו למעלה מ-600 מקומות, שבהם הוא מפרש באמצעות גימטריה. המחבר מתאר פרשנות זו כ"מעט פרפראות וגימטריות וטעמי המסורות, להמשיך הלב" והיא משמשת כמבוא לפרשנותו המקיפה לתורה. הוא מחדש, כי ניתן להשתמש בגימטריה, גם כאשר יש פער של מספר אחד בין המילים (לדוגמה: משנה = 395 - יהודה הנשיא = 396).
גם המהר"ל מפראג ופרשנים חסידיים השתמשו תדיר בגימטריה.
גימטריה בקבלה
השימוש בגימטריה כחלק מהקבלה החל להתפתח במאה ה-12 ואילך, בהתאם לגישה שהעולם נברא באמצעות צירופים שונים של האלפבית העברי. הגימטריה שימשה כדרך להביא אסמכתא נוספת לחיזוקו של רעיון שיש לו מקורות אחרים, וכאמצעי עזר לזיכרון. שימוש נרחב בגימטריה כדרך לפענח את הכוונות הנסתרות שבתפילה וככלי לפרשנות המקרא מופיע בכתביהם של רבי אלעזר מוורמס ותלמידיו. שימוש נרחב ביותר בגימטריה מופיע בכתביו של רבי אברהם אבולעפיה. דרשה ידועה היא הקשר בין עמלק = ספק = אל אחר = רם (240) שמופיעה בספר "מבוא לחכמת הקבלה".
גרשם שלום, חוקר הקבלה הנודע, מציין:
"בהמשך התפתחות הקבלה מצטיירות שתי מגמות: של חובבי הגימטריה ושל הממעטים להשתמש בה. בדרך כלל ניתן לומר, שרעיונות חדשים נתפתחו תמיד מעבר לתחום הגימטריה, אולם תמיד נמצאו חכמים שמצאו להם ביסוסים או הקשרים רחבים בדרך הגימטריה, ובלי ספק ייחסו להם ערך ממשי העולה על זה של אסמכתא בעלמא".
במאה ה-17 יצא לאור הספר "מגלה עמוקות" של הרב נתן שפירא ובו שימוש נרחב ומעמיק בגימטריה כדרך להגות ולפרשנות. לספר זה הייתה השפעה ניכרת על הבאים אחריו. השבתאים השתמשו בגימטריה כדי להוכיח את משיחיותו של שבתי צבי, ומתנגדיהם השתמשו בטכניקה זו כדי להוכיח את ההפך (למשל באמצעות הגימטריה שבתי צבי = 814 = רוח שקר).
על פי שיטת הקבלה גימטריה יכולה לטעות ב-1 ועדין להיות גימטריה טובה.
גימטריה בימינו
יש פרשנים המשתמשים בגימטריה ככלי להבנה והארה של מושגים וטקסטים, כך למשל אחד = 13 = אהבה, או אשה = 306 = דבש. למעשה, עבור רוב הקשרים-לכאורה המוצגים בעזרת גימטריה ניתן למצוא גם קשרים הפוכים לגמרי, ובהם מובנים הסותרים לאותם צירופי אותיות.
בחוגים דתיים משמשת הגימטריה להפיכת מספרה של השנה העברית למילים בעלות משמעות מעודדת. דוגמה לכך מופיעה בתחילת סיפורו של ש"י עגנון, "הסימן" שבה נאמר: "שנת תרפ"ט, שגימטריא שלה נצח ישראל".
שימוש הומוריסטי בגימטריה נעשה בתוכנית הטלוויזיה "זהו זה!", שבה הופיעה דמותו של הבבא בובה, פרודיה על דמותו של מקובל, המשתמש בגימטריה למתן פרשנות לאירועים אקטואליים.
שיטות גימטריה נוספות
ערכי האותיותבמילויאות ערךאלף111בית412גימל83דלת434הא6ויו22זין67חית418טית419יוד20כף100למד74מם80נון106סמך120עין130פא81צדי104קוף186ריש510שין360תיו416
בנוסף לשיטת הגימטריה הבסיסית, שבה ניתן לכל אות ערך מספרי, התפתחו שיטות גימטריה נוספות, המאפשרות להגיע לשוויונות שאינם נוצרים בשיטה הבסיסית. אחדות מהן מופיעות בספרו של רבי משה קורדובירו, "פרדס רימונים", ובהן:
מילוי אותיות: ערכה של אות שווה לערך השם המלא של האות, כלומר אם נפתח את כל אחת מן האותיות במילה לכדי מילה בפני עצמה. לדוגמה, א תהיה "אלף", ב תהיה "בית", וכך נוכל לחשב את הערך הגימטרי של כל אחת מן האותיות - והסכום הכולל של כל האותיות נקרא גימטריה במילוי אותיות. למשל, האות ח שנכתבת "חית" תהיה בעלת ערך גימטרי של 418. קיימת גם שיטה של חישוב המילוי בלבד בלי האות עצמה (למשל חית = 410). שיטה זו נקראת אותיות פנימיות.
עם הכולל (לעיתים רבות בראשי תיבות: עה"כ): הוספת המילה עצמה כמספר אחד לערך הגימטריה.
מספר מעוגל, שאינו מביא בחשבון את האפסים בעשרות ובמאות, ולכן, למשל, ל = 3, ק = 1. שיטה זו נקראת גם "מספר קטן" (ראו למטה: גימטריה קטנה).
מספר מרובע, שבצד אחד של המשוואה נלקחים ערכים הריבועים של מספרי האותיות. דוגמה: דוד = 42 + 62 + 42 = 68 = חכם.
מספר קדמי, שבו ערכה של אות שווה לסכום ערכי כל האותיות החל מהאות א ועד לאות הנתונה. דוגמה: ג = 1 + 2 + 3 = 6.
דוגמה נוספת: כ = 10+20+... +1+2+3 = 75.
עם האותיות: הוספת מספר האותיות שבמילה לערכה של המילה. לדוגמה: המילה "דוגמה" ערכה 54 ועם האותיות ערכה 59.
עם המילים (בדרך כלל נקראת עם התיבות, ובראשי תיבות: עה"ת): הוספת מספר המילים שבמשפט לערך הגימטריה שלו. לדוגמה, ערך הביטוי שמע ישראל הוא 951, ועם המילים - 953.
אותיות קודמות: הפיכת כל אות לאות שלפניה (א' נהפכת לת') ואז חישוב גימטריה רגילה. לדוגמה: המילה "בית" נהפכת לביטוי "אטש" שערכו הוא 310.
אותיות מאוחרות: הפיכת כל אות לאות שלאחריה (ת' נהפכת לא') ואז חישוב גימטריה רגילה. לדוגמה: המילה "שלום" נהפכת לביטוי "תמזנ" שערכו הוא 497.
גימטריה קטנה
צורה נפוצה פחות של שימוש בגימטריה נקראת גימטריה קטנה וקרויה גם חשבון קטן. בגימטריה קטנה, חישוב האותיות אינו לפי סדר עולה לכל הא"ב, אלא במחזור של 1 עד 9. למעשה די להוריד את האפסים מערכי האותיות בחישוב הרגיל. לדוגמה: האות צ' ערכה 90. בגימטריה קטנה יהיה ערכה 9. הדבר שקול לגימטריה מודולו 9, כאשר במקום 0 משתמשים ב-9.
לעוסקים בנומרולוגיה מאפשרת הגימטריה הקטנה לקשר בין הערך הגימטרי של המילים לבין המשמעות הנומרולוגית של התוצאה.
השימוש הנפוץ בגימטריה, אשר בו לא מסכמים את ספרות התוצאה, נקרא בהתאמה, גימטריה גדולה.
גימטריה של ניקוד
בספר "זרע קודש" מאת רבי נפתלי מרופשיץ מביא בתחילת פרשת חיי שרה גימטריה של ניקוד. הוא מצטט שם את הפסוק , וקובע שהניקוד של הוא בגימטריה 72 (=חס"ד) לפי ההסבר הבא:
הניקוד מורכב מנקודה וקו, והחישוב הוא לפי שני פרמטרים אלו בלבד.
נקודה דומה בצורתה לאות י' ולכן ערכה 10. קו דומה בצורתו לאות ו' וערכו 6.
הניקוד פתח הוא קו מאוזן (מתחת לאות) ולכן ערכו 6, הניקוד קמץ הוא קו מאוזן עם נקודה במרכז מתחתה, וערכו 16, כל שאר סימני הניקוד מורכבים מנקודות בלבד.
שווא - שתי נקודות במאוזן ערכו 20, צירי שתי נקודות במאונך ערכו 20, סגול משולש של נקודות ערכו 30, קובוץ שלוש נקודות (באלכסון) ערכו 30, כל שאר הנקודות הן יחידה אחת וערכן 10, והן: חיריק, חולם, שורוק, הנקודה באות שין, דגש באותיות בג"ד כפ"ת.
במהדורה המבוארת מציין שהשל״ה כבר חישב גימטריה של ניקוד.
איסופספיה
איסופספיה (מיוונית: איסוס משמעו שווה, ופְּסֶפוֹס משמעו חלוק נחל) היא המקבילה היוונית לגימטריה.
עד שאומצו באירופה הספָרות ההודיות-ערביות בעקבות פרסום "ספר החשבונייה" של פיבונאצ'י, רווח השימוש באותיות כאמצעי לכימות מספרי. למשל, ביוון העתיקה סימולי הספָרות הגיעו מהאותיות.
גימטריה בערבית
במהלך ימי הביניים אימצו אנשי דת מוסלמים את הגימטריה מן היהודים כשיטה לפירוש הקוראן, והתאימו אותה לאלפבית הערבי. אנשי הדת המוסלמים הצמידו לכל אות ערבית את הערך שניתן למקבילתה האטימולוגית בעברית. כך, האות הערבית ا (אליף, מקבילה לא') קיבלה את הערך 1, ب (בא, מקבילה לב') קיבלה את הערך 2, ج (ג'ים) – 3, د (דאל) – 4, וכן הלאה. סדר האותיות המקובל בערבית שונה במידה ניכרת מהמקובל בעברית, ולפיכך, בניגוד לעברית, אין התאמה בין סידור האותיות המשמש במילונאות הערבית, לבין סידור האותיות הערביות על-פי ערכן בגימטריה. לדוגמה, ארבע האותיות הראשונות באלפבית הערבי הן ا ب ت ث, אך אם נסדר את האותיות הערביות על פי ערכן בגימטריה, יהיו ארבע האותיות הראשונות: ا ب ج د, ואילו ت תבוא לקראת סוף הרשימה, כיוון שהיא מקבילה ל-ת בעברית, וערכה 400.
כיוון שבאלפבית הערבי יש 28 אותיות, הגימטריה הערבית אינה עוצרת ב-400, ויש בה אותיות שערכן גבוה יותר. בנוסף, מקובל לתת ערך מספרי לליגטורה ﻻ (צירוף של האותיות ل ו-ا).
תוכנה לגימטריה
יש מספר תוכנות שעוזרות למצוא התאמות בגימטריה. בתוכנת האיחזור של פרויקט השו"ת, למשל, יש מודול של חיפוש פסוקים וחלקי פסוקים בתנ"ך שיש להם גימטריה ששווה למחרוזת מסוימת. תוכנה כזו היא כלי עבודה בידי המחפשים רמזי גימטריה בתנ"ך, ומאפשרת להגיע לתוצאה מותאמת לרצון המשתמש.
קיימת גם תוכנה בשם "גימטריה", המהווה מחשבון המספק צרופי גימטריה מקבילים ומתעדכן על פי חיפושי הגולשים.
ראו גם
צופן התנ"ך
צופן הקוראן
קישורים חיצוניים
גימטריה - תוכנה לחישוב גימטריות שונות עם מאגר תוצאות מילים.
מחשבון גימטריה GREETiER המציג מגוון שיטות חישוב, וכן מילים וביטויים בעלי ערך גימטרי זהה
מחשבון גימטריה 2014 אפליקציה שמבצעת חישובים לפי שלל שיטות הגימטריה עם כלים לשם השוואות וחיפוש.
מחשבון גימטריה המציג התאמות מול פסוקים מהתנ״ך.
מחשבון גימטריה - חישוב נתיב גורלו של אדם על ידי גימטריה.
מחשבון גימטריה בתנ"ך מהיר באתר פרשת יהדות.
Gemaṭriel, מחשבון גימטריה + Leningrad Codex (Codex Leningradensis).
לאורה של תורה - פרשנות על פרשיות השבוע בדרך הגימטריה מאת יעקב אורבך 1995
מחשבון גימטריה על פי פסוקי התנ"ך, באתר אשובה
הערות שוליים
קטגוריה:מיסטיקה יהודית
קטגוריה:עברית | 2024-09-08T18:35:03 |
טור דה פראנס | 250px|ממוזער|שמאל|דבוקת רוכבי אופניים במרוץ הטור דה פראנס 2005
הטור דה פראנס (בצרפתית: Tour de France) הוא מרוץ אופני כביש היוקרתי ביותר בעולם, המתקיים מאז 1903. התחרות נערכת פעם בשנה ברחבי צרפת בחודש יולי. ב"טור" משתתפים מיטב הרוכבים מכל רחבי העולם. המרוץ זוכה לפופולריות ובעקבות כך גם לחשיפה תקשורתית גדולה.
שערוריות השימוש בסמים, המתפרסמות מפעם לפעם בהקשר למרוץ, מטילות, לדעת חלק מאוהדי הספורט, צל כבד על ה"טור" כולו.
המסלול
המרוץ הוא מרוץ קטעים הנמשך כשלושה שבועות. אורכו של מסלול המרוץ, החל מ-2001, הוא כ-3,400 קילומטרים. בתחילת דרכו של המרוץ היה אורכו רק 2,428 ק"מ, אך לאחר כמה שנים, המרחק גדל והגיע לשיא של 5,745 ק"מ ב-1926. הרוכבים גומאים מרחק זה ב-22–23 ימים, בקצב של קטע אחד ביום (21 קטעים או 20 קטעים ופרולוג). במשך המרוץ יש שני ימי מנוחה נפרדים. באורך הכללי של המרוץ ובאורך קטעי המרוץ חלו שינויים לאורך ההיסטוריה. במרוץ הראשון היו רק 6 קטעים בני כ-400 ק"מ כל אחד. בהמשך גדל מספר הקטעים ולשיאו הגיע בשנים 1971 ו-1987 עת המרוץ כלל 25 קטעים יומיים. במרבית הקטעים מוזנקים כל הרוכבים יחד, ובמספר ימים נערכים מרוצים נגד השעון, בהם מוזנקים הרוכבים בזה אחר זה. לרוב, קיים גם קטע אחד של מרוץ קבוצתי נגד השעון בו מוזנקת כל קבוצה לחוד ורוכבת במבנה קבוצתי את כל הקטע. בסך הכול מתחרות בטור 22 קבוצות בנות 9 רוכבים כל אחת. בשנת 2013 הגיע הטור למירוץ ה-100, שכן בשל שתי מלחמות העולם (1914–1918, 1939–1945) הצטברו 10 שנים שבהן הטור לא הוזנק.
עד שנת 1950 הוזנק תמיד המרוץ בפריז וגם הסתיים בה. מאז, המרוץ מסתיים תמיד בשדרות האליזה שבפריז, אך מוזנק בכל שנה בעיר אחרת. לעיתים, אף מחוץ לצרפת. הזינוק למרוץ נחשב כאירוע יוקרתי מאוד וערים רבות באירופה כולה, ואף מחוץ לאירופה, מנסות את מזלן בהתמודדות על הכבוד.
ב-2024 צפוי המירוץ לראשונה להסתיים מחוץ לפריז, בעיר ניס, בעקבות המשחקים הפראלימפיים וההכנות למשחקים האולימפיים הנערכים בבירה הצרפתית.
ב-2014 הוזנק המירוץ באנגליה.
גם הערים והעיירות בהן נקבעות נקודות היציאה והסיום של הקטעים השונים במרוץ זוכות לפרסום. מקומות אלה צפויים להשבחה כלכלית כיוון שהמרוץ מושך אליו אוהדים ותיירים רבים. לכן גם כאן קיימת התמודדות על הזכות לארח את ה"טור". בהתאם, מסלול המרוץ נקבע כמעט שנה מראש, כדי לאפשר לערים הנבחרות להתכונן לאירוע.
מסלול המרוץ הוא השמרני והקבוע ביותר מבין שלושת הגרנד טורים. בדרך כלל, השבוע הראשון של המרוץ מתרחש במרכז ובצפון צרפת והוא מאופיין בקטעים מישוריים. זוהי ההזדמנות של הרוכבים הזוטרים לנסות את מזלם בבריחות. מצד שני, נמצאות הקבוצות של המאיצים המפורסמים אשר דואגות לרוב להשיג את הבורחים על מנת לאפשר לכוכביהם להתמודד במרוץ המוני אל קו הסיום. קטעים אלו נערכים לעיתים על כבישים כפריים וצרים, דבר שגורם לעצבנות רבה בקרב הרוכבים, למאבקים על מיקום בתוך דבוקת הרוכבים ולנפילות רבות.
חלקו השני של המרוץ כולל בתוכו את שני המכשולים העיקריים: הרי האלפים והרי הפירנאים. בחלק מהשנים האלפים קודמים לפירנאים ובחלק מהשנים הסדר הוא הפוך. בכל אחד מגושי ההרים הללו קיימות מספר פסגות מפורסמות אשר קנו את שמן עת מרוצים הוכרעו בהן. בכל שנה מקפידים המארגנים כי המסלול יכלול חלק מאותן פסגות מפורסמות. בעת הגעת הרוכבים לפסגות אלו יש עליהן לעיתים מאות אלפי צופים ואוהדים אשר באים לעודד את אליליהם בנקודת השיא של המרוץ. בקטעים ההרריים נקבע מי יהיו הרוכבים שיתמודדו על הבכורה בדירוג הכללי.
בין המפורסמות שבפסגות נמנות:
אלפ ד'ואז (Alpe d'Huez) (אלפים)
קול דו גאליבייה (Col du Galibier) (אלפים)
מון וונטו (Mont Ventoux) (פרובאנס)
אוטקם (Hautacam) (פירנאים)
קול דו טורמאלה (Col du Tourmalet) (פירנאים)
בין הקטעים ההרריים ישנם קטעים אשר נקראים קטעי מעבר. אלו הם קטעים מישוריים או גבעיים אשר בהם ניתנת לרוב הזדמנות לרוכבים אשר נמצאים כבר בפיגור ניכר בדירוג הכללי, לברוח מהדבוקה ולהילחם על הניצחון בקטע, בזמן שהדבוקה נהנית מיום רכיבה רגוע יותר שיאפשר לרוכבים הבכירים לאגור כח לקראת הקטעים הקשים העומדים בפניהם.
הקטע הנערך לפני הקטע האחרון הוא לרוב מרוץ אישי נגד השעון במרחק של 40–70 ק"מ. בדרך כלל, זהו הקטע המכריע שכן אחריו, למעשה, כבר לא ניתן לשנות את תוצאות המרוץ. הקטע האחרון הוא מעין מצעד ניצחון לרוכבים אשר הצליחו לעבור את המבחן המפרך ולהשלים את המרוץ. בחלקו הראשון של הקטע מצטלמים הרוכבים כאשר הם מברכים איש את יריבו וחברי קבוצת הרוכב המנצח לוגמים כוסיות שמפניה תוך כדי רכיבה. המחצית השנייה של הקטע כוללת שבעה סיבובים בשדרות האליזה בפריז לעיני מאות אלפי צופים. הקטע מוכרע לרוב במאוץ המוני אל קו הסיום והניצחון בקטע זה נחשב כיוקרתי במיוחד.
מרכז|ממוזער|500px|טור דה פראנס 2004 בזמן הנסיעה בשדרות אליזה בפריז
הרוכבים והקבוצות
נכון ל-2018, במרוץ משתתפות 22–23 קבוצות, שבכל אחת 8 רוכבים בעלי כישורים שונים ושאיפות שונות, בדרך כלל בכל קבוצה ישנו מוביל, לעיתים שנים או שלושה מובילים ותפקיד שאר הרוכבים הנקראים דומסטיקים, הוא לסייע למובילים. הקבוצות שהשתתפותן במרוץ מובטחת מראש הן 18–19 הקבוצות שמרכיבות את ה-UCI World Tour. כ-5–6 חודשים לפני המרוץ מודיעים המארגנים על 4–5 קבוצות נוספות המקבלות "כרטיס כניסה מיוחד" (Wild Card) המקנה להן את זכות ההשתתפות במרוץ. בבחירה זו מעדיפים המארגנים, בדרך כלל, קבוצות צרפתיות (גם כאשר ישנן קבוצות אחרות שרמתן גבוהה יותר) כדי לשמור על הנופך הצרפתי של המרוץ וכדי לעודד את ספורט אופני הכביש בצרפת. בנוסף, נבחרות קבוצות על פי הישגיהן בחודשים הקודמים לבחירה ועל פי רוכבים כוכבים הנמצאים בשורותיהן.
ואלו כינויי הרוכבים
אול אראונדר: (רב גוני) רוכב המצטיין בכל סוגי הקטעים: קטעי הרים, מיאוצים ונגד השעון. רוכבים אלה הם המועמדים לנצח בטור כולו – בחולצה הצהובה.
מאיץ: נקרא גם ספרינטר רוכב המתמחה במיאוצים. בעלי שריר ארבע ראשי מפותח, בדרך כלל גדולי גוף, ישיגו את ניצחונותיהם במיאוצים המוניים, שהם בדרך כלל בקטעי מישור. רוכבים אלו שואפים להשיג את החולצה הירוקה.
מטפס: רוכב המתמחה בקטעי הרים. בדרך כלל קטני גוף וחזקים מאוד. ישיגו את ניצחונותיהם בעליות בהרים. רוכבים אלו מועמדים לזכות בחולצה המנוקדת.
שען: רוכב המתמחה במרוץ נגד השעון, רכיבה לבד ללא עזרת הקבוצה, ישיגו את ניצחונותיהם בקטעי נגד שעון.
פועל: נקרא גם דומסטיק. (domestique) רוכב בקבוצה, שתפקידו להביא את המוביל לניצחון. חוסם עבורו את הרוח, מגיש לו בקבוקי שתייה ואף נותן לו גלגל או מחליף איתו אופניים במקרה של תקלה.
המנצח והחולצות
במהלך המרוץ מוענק פרס למנצח בכל קטע יומי. ניצחון בקטע יומי בטור דה פראנס הוא משאת נפשו של כל רוכב מקצועני ונחשב להישג בפני עצמו. למעשה, חלק מהקבוצות מכוונות את מאמציהן אך ורק לזכייה בקטעים בודדים. המנצח ב"טור" כולו הוא הרוכב בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר. המנצח בטור דה פראנס נחשב לרוב כרוכב האופניים הטוב בעולם. כדי לזכות במרוץ, על המנצח לגלות עליונות בשני התחומים העיקריים במרוץ: טיפוס בהרים ורכיבה נגד השעון.
החולצות אותן לובשים הרוכבים במהלך המרוץ הן:
החולצה הצהובה – הרוכב המוביל בדירוג הכללי (בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר) לובש חולצה צהובה על מנת לזהותו.
החולצה המנוקדת – חולצה לבנה בעלת נקודות אדומות – הרוכב המוביל בצבירת נקודות המוענקות לרוכבים אשר חוצים ראשונים את הפסגות השונות במהלך המרוץ בקטעים ההרריים, כשחלוקת הנקודות נקבעת לפי קטגוריות-הקושי של הטיפוס: 1–4 (4 הקל ביותר ו-1 הקשה ביותר) ו-HC ("מעבר לדירוג", הגבוהה ביותר). חולצה זו נקראת גם חולצת "מלך ההרים".
החולצה הירוקה – הרוכב אשר צבר את מרב הנקודות המוענקות במרוצי ביניים במהלך המרוץ ובמאוץ אל קו הסיום.
החולצה הלבנה – הרוכב הצעיר, אשר גילו אינו עולה על 25 שנים (ב-1 בינואר של שנת המרוץ), בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר.
הרוכב אשר מוביל בנקודות, אשר מוענקות על ידי צוות שופטים, על רכיבה אגרסיבית בקטעי המרוץ, לובש מספר גב לבן עם רקע אדום (בניגוד לשאר הרוכבים שמספר הגב שלהם הוא שחור עם רקע לבן).
מתקיימת תחרות בין הקבוצות על תואר הקבוצה הטובה ביותר. בתחרות זו נמדדים לכל קבוצה בכל קטע, זמניהם של שלושת רוכביה המהירים באותו קטע. הזמן המצטבר המינימלי בכל הקטעים מזכה את הקבוצה בתואר. הקבוצה המובילה בדירוג תרכב ביום המחרת עם מספר שחור על רקע צהוב.
היסטוריה
250px|ממוזער|שמאל|סיום הטור הראשון. מוריס גארן, המנצח, עומד וידיו משולבות.
הטור דה פראנס נוצר כאירוע של קידום מכירות על ידי אנרי דגראנז' שהיה אחד המייסדים והעורך של העיתון "ל'אוטו" (העיתון שקדם לעיתון ל'אקיפ). דגראנז' רצה לתת תשובה למרוצי האופניים "פריז-ברסט" ו"פריז-בורדו" שהיו בחסותו של עיתון מתחרה. הרעיון למרוץ סביב צרפת הועלה בפגישה בבית קפה בפריז בנובמבר 1902.
הטור הראשון יצא לדרכו בשנת 1903 ואמנם, הרעיון הצדיק את עצמו והעיתון שתפוצתו הייתה עד אז – 25,000 עותקים, הגיע ל-65,000 עותקים לאחר המרוץ. ב-1908 הגיע העיתון כבר לתפוצה של רבע מיליון עותקים. דגראנז' ניסה ליצור תחרות שתבליט את ספורטאי העל שמסוגל לעמוד בתנאים לא אנושיים. בשנים הראשונות של המרוץ קטעי המרוץ היומיים היו לרוב באורך של מעל 400 ק"מ ונדרשו לרוכבים 17–20 שעות כדי לסיימם. רוב הדרכים היו דרכי עפר והרוכבים נדרשו לספק לעצמם אוכל, משקה ותמיכה טכנית. באופן טבעי, חלק גדול מהמתחרים בשנים הראשונות היו כורי פחם שהיו מורגלים בעבודה פיזית קשה לאורך שעות רבות ואשר חיפשו מוצא מעיסוקם הקודם.
מלאת מאה שנה לקיום המרוץ צוינו בטקס חגיגי בפריז בשנת 2003.
במהלך שנים אלו זכו בטור רוכבים אגדיים כז'אק אנקטיל וברנאר אינו הצרפתים, אדי מרקס הבלגי ומיגל אינדוראין הספרדי, שניצחו ב"טור" חמש פעמים כל אחד.
שערוריות השימוש בסמים שהגיעו לשיא ב-1998 במה שכונה פרשת פסטינה, הטילו צל כבד על ה"טור" ועוררו שאלות קשות לגבי המשך המפעל בשנים הבאות. למרות זאת, המרוץ המשיך וצבר פופולריות ופרסום, בין היתר, בעקבות רצף ניצחונותיו של לאנס ארמסטרונג במרוץ, שנפסלו כולם עקב שימוש בסמים. לאחר פרישת ארמסטרונג, בשנת 2006, התפוצצה פרשת מבצע פוארטו שבעקבותיה הושעו רוכבים רבים מהשתתפות בטור. לאחר סיום המרוץ, התברר כי הזוכה פלויד לאנדיס השתמש גם הוא בסמים, והתואר נשלל ממנו. ב-2007 הודח המוביל מיכאל רסמוסן שהיה קרוב לזכייה, לאחר שהתברר כי נעדר ממספר בדיקות סמים. בעקבות כך נטל במקומו אלברטו קונטדור את ההובלה והמשיך לזכייה במרוץ.
טענות על שימוש בחומרים אסורים
טענות קשות נשמעות על שימוש רב בסמים אסורים וחומרים ממריצים על ידי רוכבים ב"טור". בשנים האחרונות הוחמר הפיקוח על כך ורוכבים הודחו וסולקו מה"טור" בגין שימוש בחומרים כאלו. במיוחד התפרסמה בהקשר זה "פרשת פסטינה" שהתרחשה בשנת 1998 כאשר במהלך המרוץ, נתגלתה כמות גדולה של חומרים ממריצים אסורים ברכב הקבוצה הצרפתית פסטינה, שנחשבה אז לאחת מהקבוצות הבכירות ביותר בספורט. כל רוכבי הקבוצה סולקו מהמרוץ. רוכבים אחרים פרשו מהמרוץ כמחאה על טיפול המשטרה והתקשורת בפרשה והיה ספק אם המרוץ יימשך.
בשנת 2006, לאחר שאיבד זמן רב למועמדים האחרים לניצחון בקטע ה-16 במרוץ, התאושש האמריקאי פלויד לאנדיס בצורה מפליאה וזכה בקטע ה-17 של המרוץ בפער גדול. לאחר שזכה בדירוג הכללי במרוץ כולו, פורסם כי בבדיקות השתן שנלקחו ממנו אחר ניצחונו הגדול באלפים, נמצאה כמות טסטוסטרון גבוהה מהרמה המותרת, ולאחר מאבק משפטי ארוך נשלל ממנו התואר והוענק לאוסקר פריירו. הייתה זו הפעם הראשונה של הדחה מהמרוץ של רוכב שזכה במקום הראשון.
ביוני 2012 הרשות לפיקוח על שימוש בסמים בספורט האמריקני (ה-USADA) האשימה את לאנס ארמסטרונג בשימוש בסמים, ועקב כך הוא הושעה מתחרויות רכיבה על אופניים. באוגוסט באותה שנה החליטה הרשות על השעייתו לכל החיים מכל תחרויות רכיבה על אופניים, ושלילת כל התארים בהם ארמסטרונג זכה לאחר ה-1 באוגוסט 1998.
מנצחים בדרוג הכללי
הדירוג הכללי (החולצה הצהובה)
שנהרוכב1903 מוריס גארן1904 הנרי קורנט1905 לואי טרוסלייר1906 רנה פוטייר1907 לוסיאן פטי-ברטון1908 לוסיאן פטי-ברטון1909 פרנסואה פאבר1910 אוקטב לפיזה1911 גוסטב גריגו1912 אודיל דפריי1913 פיליפ תיס1914 פיליפ תיס1915–1918התחרות לא התקיימה בגלל מלחמת העולם הראשונה1919 פירמין למבו1920 פיליפ תיס1921 לאון סקיאור1922 פירמין למבו1923 הנרי פליסיה1924 אוטביו בוטקיה1925 אוטביו בוטקיה1926 לוסיאן בויסה1927 ניקולס פרנץ1928 ניקולס פרנץ1929 מוריס דה וואלה1930 אנדרה לדוק1931 אנטונין מגנה1932 אנדרה לדוק1933 ג'ורג' ספישר1934 אנטונין מגנה1935 רומן מאס1936 סילבר מאס1937 רוג'ר לפבי1938 ג'ינו ברטלי1939 סילבר מאס1940–1946התחרות לא התקיימה בגלל מלחמת העולם השנייה1947 ז'אן רוביק1948 ג'ינו ברטלי1949 פאוסטו קופי1950 פרדיננד קובלר1951 הוגו קובלט1952 פאוסטו קופי1953 לואיזו בובה1954 לואיזו בובה1955 לואיזו בובה1956 רוז'ה ווקוביאק1957 ז'אק אנקטיל1958 שארלי גול1959 פדריקו בהמונטס1960 גאסטונה נאנצ'יני1961 ז'אק אנקטיל1962 ז'אק אנקטיל1963 ז'אק אנקטיל1964 ז'אק אנקטיל1965 פליצ'ה ג'ימונדי1966 לוסיאן אימאר1967 רוז'ה פיניון1968 יאן ינסן1969 אדי מרקס1970 אדי מרקס1971 אדי מרקס1972 אדי מרקס1973 לואיס אוקניה1974 אדי מרקס1975 ברנאר תבנה1976 לוסיין ואן אימפה1977 ברנאר תבנה1978 ברנאר אינו1979 ברנאר אינו1980 יופ זואטמלק1981 ברנאר אינו1982 ברנאר אינו1983 לורן פיניון1984 לורן פיניון1985 ברנאר אינו1986 גרג למונד1987 סטיבן רוש1988 פדרו דלגדו1989 גרג למונד1990 גרג למונד1991 מיגל אינדוראין1992 מיגל אינדוראין1993 מיגל אינדוראין1994 מיגל אינדוראין1995 מיגל אינדוראין1996 ביארנה ריס1997 יאן אולריך1998 מרקו פנטאני1999–2005אין2006 אוסקר פריירה2007 אלברטו קונטדור2008 קרלוס סאסטרה2009 אלברטו קונטדור2010 אנדי שלק2011 קאדל אוונס2012 בראדלי ויגינס2013 כריסטופר פרום2014 וינצ'נצו ניבאלי2015 כריסטופר פרום2016 כריסטופר פרום2017 כריסטופר פרום2018 גריינט תומאס2019 איגן ברנל2020 טאדיי פוגאצ'אר2021 טאדיי פוגאצ'אר2022 יונאס וינגגור2023 יונאס וינגגור2024 טאדיי פוגאצ'אר
קטגוריית הנקודות (החולצה הירוקה)
שמאל|ממוזער|תור הוסהובד רוכב בחולצה הירוקה (טור דה פראנס 2009). הוסהובד ניצח פעמיים בקטגוריה, בשנת 2009 ובשנת 2005.
שנהרוכבניקוד1953 פריץ שאר2711954 פרדיננד קובלר215.51955 סטן אוקרס3221956 סטן אוקרס2801957 ז'אן פורסייה3011958 ז'אן גרקזיק3471959 אנדרה דאריגאד6131960 ז'אן גרקזיק741961 אנדרה דאריגאד1741962 רודי אלטיג1731963 ריק ואן לואי2751964 יאן ינסן2081965 יאן ינסן1441966 ווילי פלנקיירט2111967 יאן ינסן1441968 פרנקו ביטוסי2411969 אדי מרקס2441970 וולטר גודפורט2121971 אדי מרקס2021972 אדי מרקס1961973 הרמן ואן שפרינגל1871974 פטריק סרקו2831975 ריק ואן לינדן3421976 פרדי מרטנס2931977 ז'אק אסקלסא2361978 פרדי מרטנס2421979 ברנאר אינו2531980 רודי פוונאייג'1941981 פרדי מרטנס4281982 שון קלי4291983 שון קלי3601984 פרנק הוסט3221985 שון קלי4341986 אריק ואנדראיירדן2771987 ז'אן-פול ואן פופל2631988 אדי פלנקיירט2781989 שון קלי2771990 אולף לודוויג2561991 דיאמולידין אבדוז'אפארוב3161992 לורן ז'אלאבר2931993 דיאמולידין אבדוז'אפארוב2981994 דיאמולידין אבדוז'אפארוב3221995 לורן ז'אלאבר3331996 אריק צאבל3351997 אריק צאבל3501998 אריק צאבל3271999 אריק צאבל3232000 אריק צאבל3212001 אריק צאבל2522002 רובי מקיוואן2802003 ביידן קוק2162004 רובי מקיוואן2722005 תור הוסהובד1942006 רובי מקיוואן2882007 תום בונן2562008 אוסקר פריירה2702009 תור הוסהובד2802010 אלסנדרו פטאקי2432011 מרק קוונדיש3342012 פטר סאגאן4212013 פטר סאגאן4092014 פטר סאגאן4312015 פטר סאגאן4322016 פטר סאגאן4702017 מייקל מת'יוס3702018 פטר סאגאן4772019 פטר סאגאן3162020 סם בנט3802021 מרק קוונדיש3372022 ווט ואן ארט4802023 יספר פיליפסן3772024 ביניאם גירמאי387
קטגוריית מלך ההר (החולצה המנוקדת)
שנהרוכב1933 ויסנטה טרובה1934 רנה ויטו1935 פליסיין ורוייקה1936 ז'וליאן ברנדרו1937 פליסיין ורוייקה1938 ג'ינו ברטלי1939 סילבר מאס1947 פייר ברמבילה1948 ג'ינו ברטלי1949 פאוסטו קופי1950 לואיזו בובה1951 רפאל ג'מיניאני1952 פאוסטו קופי1953 ז'סוס לורנו1954 פדריקו באהאמונטס1955 שארלי גול1956 שארלי גול1957 גאסטונה נאנצ'יני1958 פדריקו באהאמונטס1959 פדריקו באהאמונטס1960 אימריו מאסינאנן1961 אימריו מאסינאנן1962 פדריקו באהאמונטס1963 פדריקו באהאמונטס1964 פדריקו באהאמונטס1965 חוליו חימנז1966 חוליו חימנז1967 חוליו חימנז1968 אורליו גונזאלס1969 אדי מרקס1970 אדי מרקס1971 לוסיין ואן אימפה1972 לוסיין ואן אימפה1973 פדרו טורס1974 דומינגו פרוננה1975 לוסיין ואן אימפה1976 ג'יאנקרלו בליני1977 לוסיין ואן אימפה1978 מריאנו מרטינז1979 ג'ובאני באטאגלין1980 ריימונד מרטין1981 לוסיין ואן אימפה1982 ברנארד ואלה1983 לוסיין ואן אימפה1984 רוברט מילר1985 לואיס הרדה1986 ברנאר אינו1987 לואיס הרדה1988 סטיבן רוקס1989 חרט יאן-טיוניסן1990 תיירי קלאווירולה1991 קלאודיו קיאפוצ'י1992 קלאודיו קיאפוצ'י1993 טוני רומינגר1994 רישאר וירנק 1995 רישאר וירנק 1996 רישאר וירנק 1997 רישאר וירנק 1998 כריסטוף רינרו1999 רישאר וירנק 2000 סנטיאגו בוטרו2001 לורן ז'אלאבר2002 לורן ז'אלאבר2003 רישאר וירנק 2004 רישאר וירנק 2005 מיכאל רסמוסן2006 מיכאל רסמוסן2007 מאוריציו סולר2008 קרלוס סאסטרה2009 אגוי מרטינז2010 אנטוני שארטו2011 סמואל סאנצ'ס2012 תומא ווקלר2013 נאירו קינטנה2014 רפא מייקה2015 כריס פרום2016 רפא מייקה2017 וורן ברגיל2018 ז'וליאן אלאפיליפ2019 רומן בארדה2020 טאדיי פוגאצ'אר2021 טאדיי פוגאצ'אר2022 יונאס וינגגור2023 ג'וליו צ'יקונה2024 ריצ'רד קאראפאס
שמאל|ממוזער|כריסטוף ריבלו, רוכב בחולצה המנוקדת (נקראת במקור: "פולקה דוט") במהלך טור דה פראנס 2013
קטגוריית הרוכב הצעיר המצטיין (החולצה הלבנה)
שמאל|ממוזער|איגן ברנל, מנצח טור דה פראנס 2019, לובש את החולצה הלבנה במהלך המרוץ בשנת 2019.
שנהרוכב1975 פרנצ'סקו מוזר1976 הנריק מרטינז הרדיה1977 דיטריך טוראו1978 הנק לוברדינג1979 ז'אן רנה ברנדו1980 יוהאן ואן דר ולדה1981 פטר וויננן1982 פיל אנדרסון1983 לורן פיניון1984 גרג למונד1985 פאביו פארה1986 אנדרו המפסטן1987 ראול אלקאלה1988 אריק ברוקינק1989 פבריס פיליפו1990 ז'יל דיליו1991 אלברו מייה1992 אדי בוומנס1993 אנטוניו מרטין1994 מרקו פנטאני1995 מרקו פנטאני1996 יאן אולריך1997 יאן אולריך1998 יאן אולריך1999 בנואה סלמו2000 פרנצ'יסקו מנצ'בו2001 אוסקר סביליה2002 איוון באסו2003 דניס מנצ'וב2004 ולדימיר קרפטס2005 ירוסלב פופוביץ'2006 דמיאנו קונגו2007 אלברטו קונטדור2008 אנדי שלק2009 אנדי שלק2010 אנדי שלק2011 פייר רולאן2012 טיג'יי ואן גארדרן2013 נאירו קינטנה2014 טיבו פינו2015 נאירו קינטנה2016 אדם ייטס2017 סיימון ייטס2018 פייר לאטור2019 איגן ברנל2020 טאדיי פוגאצ'אר2021 טאדיי פוגאצ'אר2022 טאדיי פוגאצ'אר2023 טאדיי פוגאצ'אר2024 רמקו אוונפול
דירוג הניצחונות בטור דה פראנס
זכיות רוכב שנים
5 ז'אק אנקטיל 1957, 1961, 1962, 1963, 1964 אדי מרקס 1969, 1970, 1971, 1972, 1974 ברנאר אינו 1978, 1979, 1981, 1982, 1985 מיגל אינדוראין 1991, 1992, 1993, 1994, 1995 4 כריסטופר פרום 2013, 2015, 2016, 20173 פיליפ תייס 1913, 1914, 1920 לואיזון בובה 1953, 1954, 1955 גרג למונד 1986, 1989, 1990 טאדיי פוגאצ'אר 2020, 2021, 2024
שם מודגש מסמל רוכב אופניים שעדיין פעיל כמקצוען
ראו גם
מרוץ אופני כביש
קישורים חיצוניים
סוכנות הצילומים מגנום – מצגת של צילומים מההיסטוריה של המרוץ
טור דה פראנס 1955, יומני כרמל, אוגוסט 1955 (התחלה 7:22)
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:צרפת: מרוצי אופניים
קטגוריה:אירועים בחודש יולי
קטגוריה:זוכי פרס נסיך אסטוריאס לספורט
קטגוריה:מרוצי וורלד טור | 2024-08-22T21:04:14 |
זינו | קטגוריה:שמות משפחה
קטגוריה:שמות חיבה | 2024-07-08T12:53:20 |
פוטינו | REDIRECT מיון החלקיקים | 2005-08-30T08:20:28 |
קנה סוכר | שמאל|ממוזער|250px|סחיטת מיץ מקנה סוכר בשוק בעכו
שמאל|ממוזער|250px|סחיטת מיץ מקנה סוכר בברזיל
קנה סוכר (שם מדעי: Saccharum) הוא צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת הדגניים. גבעוליו של קנה-הסוכר הם קנים גבוהים, המגיעים עד לגובה של 7 מטר, והם מלאים ופרוקים לפרקים. לגבעולים עלים ארוכים ורחבים יחסית, ובקרקע יש להם קני-שורש.
עם הסוג קנה-סוכר נמנים כ-12 מינים, שרובם גדלים באזור הטרופי של חצי-הכדור המזרחי. המין החשוב ביותר בסוג זה הוא קנה-הסוכר התרבותי. מצמח זה מפיקים כיום יותר ממחצית כמות הסוכר הנצרך בעולם כולו, והוא עולה אפוא בחשיבותו על סלק הסוכר. ארצות גידולו העיקריות הן הודו וברזיל. ובאתיופיה גידול קנה-הסוכר החל כבר בימי קדם, ולראשונה הפיקו ממנו סוכר בהודו ובסין. קנה הסוכר הגיע למזרח הקרוב במהלך המאה השביעית לספירה בעקבות כיבושי האסלאם, ועם גילוי אמריקה, הגיע גם לעולם החדש.
במלאת לצמחי קנה-הסוכר התרבותי שנתיים, אפשר לקצור את יבולם במשך שלוש שנים רצופות, ואז יש לחדש את המטע, אם על ידי זריעתו מחדש ואם על ידי שריפת הקנים. לאחר שנשרפו, מוציאים קני-השורש קנים חדשים. החלק התחתון של ה"קנה" הוא העשיר ביותר בסוכר.
שימושים
השימוש העיקרי בקנה הסוכר התרבותי הוא להפקת סוכר, והוא מהווה קרוב ל-60% מהמקורות להפקתו. היבול העולמי הממוצע הוא 500 ק"ג סוכר לדונם. בישראל הגיעו להיקפים של פי שניים עד שלושה (1988).
סירופ סוכר הוא סירופ מתוק המיוצר במהלך זיקוק קנה סוכר. הוא משמש כממתיק בבישול ובאפייה.
מקנה הסוכר מפיקים משקאות אלכוהוליים כמו קשאסה ורום. בתהליך הפקת הסוכר נוצרת מולאסה המשמשת לצריכה ישירה או לייצור הרום, כמאכל בעלי חיים ולהפקת כוהל. שאריות הסיבים לאחר מיצוי הסוכר משמשים להסקה במפעלי הסוכר ולייצור אנרגיה בשיטת ביומסה. כמו כן הם משמשים כמאכל לבהמות, ובתאית שבהם משתמשים בתעשיית הנייר.
את המיץ המופק מגריסת הקנים ניתן לשתות. בארצות אמריקה הדרומית נפוץ משקה אגואפנלה. בתזונה הסינית ובתרבות הבדואית מייחסים למיץ זה תכונות רפואיות. בעבר היה ניתן לרכוש בשווקים בישראל קני סוכר חתוכים (מוכרים בשם "קיינה"), ונהגו ללעוס אותם ולמצות מתוכם את המיץ. כיום ניתן להשיג מיץ זה במספר מקומות בארץ.
שימוש אחר ההולך ומתרחב הוא בתור "דלק ביולוגי" - הפקת אתנול מקנה הסוכר וניצולו כדלק להנעת כלי רכב. האתנול מופק מסוכר בדרך של התססה מיקרוביולוגית, בדומה לנעשה עם תירס בארצות הברית. מדונם של קנה סוכר ביבול של 500 ק"ג סוכר לדונם, ניתן להפיק 250 ליטר אתנול, השווה בערכו האנרגטי לכ-200 ליטר דלק פוסילי נוזלי (בנזין). ברזיל, המדינה בעלת שטחי הגידול הנרחבים ביותר בעולם של קנה סוכר, משתמשת בדלק זה או כביודלק מלא או בצורת תערובת עם בנזין מזה כשלושים שנה, ואף מייצאת אותו.
עבדות וניצול
אפריקאים נחטפו ונמכרו לעולם החדש כעבדים כדי לעבוד בעבודה הקשה בשדות הסוכר. בשנת 2024 פורסם שבהודו מנוצלות נערות ונשים בענף זה. בין היתר, הן נאלצות לעבור כריתת רחם כדי שווסת והריון לא יפריעו להן בעבודה בשדה.
בהלכה
יש שזיהו את קנה הסוכר עם הקנה הטוב המוזכר במקרא (ירמיהו ו, כ; ישעיה מג, כד) ועם ה"סיקורה" בתלמוד הירושלמי (שבת י ע"א; ביצה סב ע"ג). קנה הסוכר מוזכר אצל אסף הרופא כ"הקנה המתוק".
שאלת הגדרת קנה הסוכר בהלכה נידונה בעיקר בהלכות ברכות לגבי נוסח הברכה על הסוכר, האם הוא כפרי העץ, או שאינו נחשב פרי. כמו כן ועל פי הכרעות הפוסקים הראשונים בנושא זה, הכריע הרדב"ז בשאלת הערלה שאינו נוהג בקנה הסוכר.
קנה סוכר בספרות
אורח חייהם של קוצרי קנה הסוכר מתואר ברומן "ציפורים מתות בסתר" מאת קולין מקאלוג.
ראו גם
חורבת מנות בה נמצאו מתקני עיבוד קנה סוכר
לקריאה נוספת
ענת פלד, סוכר בממלכת ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2009
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1753
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:דגניים
קטגוריה:סוכרים | 2024-09-27T15:28:39 |
אקוודור | רפובליקת אקוודור (בספרדית: República del Ecuador) היא מדינה בחלקה הצפון-מערבי של דרום אמריקה, הגובלת מצפון בקולומביה ומדרום וממזרח בפרו (אקוודור היא אחת משתי המדינות היחידות באמריקה הדרומית יחד עם צ'ילה שלא גובלות בברזיל). אקוודור שוכנת לחוף האוקיינוס השקט. במרחק של כ-1,000 קילומטר מערבית מחופיה נמצאים בריבונותה איי גלאפגוס, וביחד שטחה הכולל הוא 253,370 קילומטר רבוע.
שמה של אקוודור ניתן לה על ידי הכובשים הספרדים במאה ה-16 ומשמעותו היא "קו המשווה", שאקוודור משתרעת משני צידיו. בירתה היא קיטו בה מתגוררים (ב-2023) יותר מ-2 מיליון תושבים בשטח המוניציפלי ויותר מ-3 מיליון תושבים בשטח המטרופוליטני כולו.
היסטוריה
ממלכה אינדיאנית מפוארת התקיימה באקוודור עוד לפני כיבוש האינקה בשנת 1470. ב-1533 כבשו הספרדים את אקוודור.
ב-1822 פרץ מרד גדול בהנהגת הגיבור הלאומי של אקוודור אנטוניו חוסה דה סוקרה. לאחר מרד זה הצטרפה אקוודור לרפובליקת קולומביה הגדולה, שכללה גם את ונצואלה וקולומביה. ב-1830 פרשה אקוודור מן הברית והייתה למדינה עצמאית. השלטון באקוודור ידע תהפוכות רבות ומרידות, ולא היה יציב.
בין השנים 1904 ו-1942 איבדה אקוודור שטחים ברצף קרבות עם שכנותיה. סכסוך הגבולות בין אקוודור לפרו על חלק משמעותי מהג'ונגל האנדי ביניהן נפתר בצורה יצירתית על ידי הסכמה על אזור דו-לאומי בו הוקמה שמורת טבע אשר הניבה הכנסות כספיות ניכרות לשתי המדינות.
אקוודור הייתה המדינה הראשונה באמריקה הלטינית שחזרה למשטר דמוקרטי, לאחר תקופה ארוכה של אי יציבות, כבר בשנת 1978, זמן לא רב לאחר שינוי המשטר בספרד.
פוליטיקה
אקוודור היא דמוקרטיה נשיאותית. הנשיא נבחר על ידי העם לתקופת כהונה של ארבע שנים, והוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת.
הרשות המחוקקת היא האספה הלאומית, המורכבת מבית אחד בן 137 חברים. הבחירות לאספה הלאומית הן אזוריות: כל אחת מ-24 הפרובינציות של אקוודור שולחת שני נציגים לפחות, ומספר נוסף של נציגים על פי גודל האוכלוסייה. המערכת הפוליטית היא רב מפלגתית, ובאספה הלאומית הנוכחית, שנבחרה ב-2017, מיוצגות 11 מפלגות. מפלגת השלטון, "אליאנסה פאיס", מונה 74 צירים, וזוכה לרוב מוחלט.
עד שינוי החוקה ב-2008 הייתה המערכת הפוליטית בלתי יציבה, והתקיים מאבק כוחות בין הנשיא לקונגרס (הרשות המחוקקת כפי שנקראה עד אז). בין 1997 ל-2007 כיהנו שבעה נשיאים. רפאל קוראה הושבע לנשיא בינואר 2007 לאחר ניצחון בסיבוב השני בבחירות שנערכו ב-2006. קוראה התמודד מטעם קואליציה רחבה בשם "אליאנסה פאיס", ולא מטעם אחת המפלגות שהיו מיוצגות בקונגרס. הוא משתייך לשמאל הפוליטי והכלכלי.
בחודש ספטמבר 2008 הצליח הנשיא רפאל קוראה להעביר במשאל עם חוקה חדשה, הנותנת לנשיא סמכויות נרחבות, ומבטלת את השפעת הקונגרס והצבא. החוקה אושרה ברוב גדול של כשבעים אחוזים, בעיקר בגלל תמיכה מסיבית של תושביה העניים של המדינה.
בחודש אפריל 2009 נבחר הנשיא רפאל קוראה מחדש לארבע שנים נוספות, בבחירות שהתחייבו מעצם שינוי החוק. גם ניצחונו זה הושג ברוב גורף. ב-2013 נבחר קוראה לכהונה שלישית. קוראה הצעיד את אקוודור לכלכלה סוציאליסטית תוך שיתוף פעולה הדוק עם ונצואלה, בוליביה, איראן ורוסיה, המנסות להפוך לגורם משפיע בכלכלת העולם על ידי וויסות מחירי הנפט.
לאחריו עלה לשלטון לנין מורנו, שהושבע ב-24 במאי 2017 לאחר ניצחון דחוק בסיבוב השני בבחירות לנשיאות, שנערך ב-2 באפריל. מורנו התמודד מטעם מפלגתו של קוראה, "אליאנסה פאיס".
ב-24 במאי 2021 גיירמו לאסו, בנקאי ואיש עסקים בעל אוריינטציה ניאו ליברלית, עלה לשלטון.
ב-23 בנובמבר 2023 עלה לשלטון דניאל נובואה.
בינואר 2024, בעקבות בריחתו מהכלא של מנהיג כנופיה בכיר, הוכרז מצב חירום בן 60 יום במדינה. אבדה שליטה בשישה בתי כלא והאסירים לקחו את הסוהרים בני ערובה. חמושים ניסו לפרוץ לאוניברסיטה ופרצו לתחנת טלוויזיה.
כלכלה
כלכלת אקוודור מתבססת בעיקר על מוצרי עץ, מוצרים חקלאיים לייצוא ולצריכה מקומית ותיירות מתפתחת.
באקוודור יש תעשייה מפותחת של מוצרי עץ ייחודיים, ומצויים בה מספר מיני עצים ייחודיים כמו הכינין והבאלזה. בנוסף קיימים באקוודור מחצבי טבע כמו זהב, נחושת ואפילו נפט המשמש בעיקר לצריכה עצמית. החקלאות של המדינה מתחלקת לשניים: בדרום המדינה מגדלים קקאו, בננות, אורז וטבק. ברמה המשתרעת בין שתי שרשרות הרי האנדים (הקורדילרות) מגדלים קפה, תירס, תפוחי אדמה ופירות.
מרכז התעשייה במדינה נמצא בעיר גואיאקיל, שבה גם נמל גדול, ובו נמצאים מפעלים שונים כמו מפעלי הפלדה, האוניות, המשקאות והעץ. ערי מסחר מרכזיות וחשובות הן ריובמבה וקואנקה.
לאחר משבר פיננסי החליטה הממשלה לאמץ את הדולר האמריקני כמטבע החוקי במדינה החל משנת 2000. ב-12 בדצמבר 2008, הודיע נשיא אקוודור, רפאל קוראה, שאקוודור הפכה לחדלת פירעון. כלומר אין באפשרות המדינה להחזיר את חובותיה ואף לא לשלם את הריבית על איגרות החוב שלה. זו הפעם השנייה שאקוודור הודיעה הודעה דומה, אחרי שב-1999 הגיעה להסדרים עם הנושים.
בשנת 2018 נכנסה לשימוש תחנת כוח של סכר קוקה קודו סינקלייר שאמורה לספק כמחצית מחשמל הנצרך במדינה.
צבא וביטחון
הכוחות המזוינים מורכבים מ-4 זרועות: צבא, חיל הים, חיל האוויר ופיקוד הסייבר.
שטח אקוודור מחולק ל-5 "אזורי כוח משימה משותפים" (Fuerzas de Tarea Conjunta), 4 ביבשת אקוודור, החמישי הוא אזור הימי (כולל איי גלאפגוס).
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|מפת אקוודור
אקוודור נחלקת לשלושה חלקים עיקריים: קוסטה - אזור החוף בחלקה המערבי של הארץ אשר בו יושבת מרבית אוכלוסיית המדינה, סיירה - שרשרת ההרים במרכז המדינה, ואוריינטה - חלקה המזרחי של המדינה ובו אגן האמזונאס המכוסה ג'ונגל עבות ואוכלוסייתו דלילה וברובה אינדיאנית מסורתית.
חופיה של אקוודור מפורצים וסלעיים בחלקם. מצפון לדרום חוצים אותה הרי האנדים בשתי שרשרות הרים הנקראות הקורדילרה המזרחית והקורדילרה המערבית. בשטחה של אקוודור נמצאות כמה מן הפסגות הגבוהות ביותר של הרי האנדים, כמו גם הרי געש פעילים וכבויים. הר הגעש צ'ימבורסו (6,300 מטר) איננו פעיל עוד בימינו. הר הגעש קוטופקסי (5,945 מטר) הוא אחד מהרי הגעש הפעילים הגבוהים ביותר בעולם, הוא פעיל ביותר ומסוכן לסביבתו.
בין שתי הקורדילרות משתרע אזור נמוך יותר, מבותר גם הוא על ידי הרים וגיאיות. גובהו של אזור זה נע בין 2,000 ל-3,000 מטר, הוא האזור הפורה ביותר באקוודור ואדמתו מתאימה ברובה לעיבוד.
ממערב לשרשרת ההרים, לאורך החוף, נפרשת שפלה צרה, שצפונה מכוסה יערות עבותים ירוקי עד ואילו דרומה הוא ערבה מישורית.
ממזרח לשרשרת ההרים, בחלקה המזרחי של אקוודור, נמצאת שפלת האמזונאס. זהו ג'ונגל עבות, המכסה יחד עם היערות הצפוניים למעלה ממחצית שטחה של אקוודור. באזור זה מצויים מיני עצים אשר משמשים לתעשיית העץ ומוצרי העץ של אקוודור. עץ הצ'ינצ'אה שממנו מפיקים את תרופת הכינין המעכבת את התפתחות מחלת המלריה, ועץ הבאלזה, שהוא הקל במיני העצים, ומשמש בין היתר ליצור דאונים וטיסנים. באקוודור יש בעלי חיים רבים כמו יגוארים, קופים, נחשים, טפיריים, עצלנאים ומגוון של עופות.
אקוודור וצ'ילה הן שתי המדינות היחידות בדרום אמריקה שאין להן גבול יבשתי עם ברזיל.
אקלים
מזג האוויר באקוודור הוא הפכפך ונוטה לקיצוניות. ההבדלים בין הטמפרטורות ביום ובלילה יכולים להגיע ל-C° 18. בו זמנית יכול לשרור קור של C° 6− בפסגות ההרים בעוד במישור האקלים נוח ועומד על כ-C° 20 ואף יותר.
הסיבה לכך הם שני זרמי הים העוברים לאורך חופי אקוודור. זרם הומבולדט, המגיע מדרום ומביא איתו אוויר קר, וזרם דרום אמריקה המגיע מצפון ומביא איתו אוויר חם.
פאונה
ממוזער||230px|איגואנה ימית באיי גלאפגוס, לטאת הים היחידה בעולם.
באקוודור ישנו מגוון ביולוגי גדול ביותר הכולל מגוון בעלי חיים ממוצא נאוטרופי, כאשר רבים מהם אנדמיים לה. באקוודור ריכוז גדול של בעלי חיים לאורך אגן האמזונאס והנהרות הדרומיות, כשחיות נוספות מצויות במורדות האנדים, לאורך החופים ואוכלוסייה אנדמית של בעלי חיים חיים באיי גלאפגוס המרוחקים מעל 900 ק"מ מהיבשה.
רבים מבעלי חיים אלה מצויים בסכנת הכחדה עקב כריתת היערות, הבאת מינים פולשים והמינים באיי גלאפגוס מאוימים בידי התמוטטות הדגה בידי אל ניניו ועוד וכן עקב הבאת מינים פולשים לאיים.
דמוגרפיה
ממוזער|אישה אינדיאנית בעיר אוטבאלו בלבוש מסורתי
אוכלוסייתה של אקוודור מונה, על פי המפקד של שנת 2017, 16.62 מיליון בני אדם.
בבירה קיטו מתגוררים 1.9 מיליון נפש והיא המרכז המנהלי, השלטוני והתרבותי. לעומת זאת, העיר גואיאקיל משמשת כנמל ראשי וכמרכז הכלכלי והמסחרי של אקוודור, והיא העיר הגדולה במדינה ובה 2.6 מיליון נפש.
התפלגות אתנית
כ-40 אחוזים מן האוכלוסייה הם ילידיים בני האינקה שמדברים בשפת הקצ'ואה. הם עוסקים בחקלאות.
40 אחוז אחרים הם בני תערובת בין לבנים לאינדיאנים, הקרויים גם מסטיסים. רובם עוסקים בחקלאות ודוברי ספרדית.
10 אחוזים הם הלבנים, שרבים מהם מהווים חלק משכבת העשירים ובעלי המפעלים והאחוזות.
10 אחוזים אחרים הם השחורים.
דת
על פי נתוני 2017, 77% מהאוכלוסייה מגדירים עצמם קתולים, 14% פרוטסטנטים, 1.3% עדי יהוה, 1% דתות אחרות (יהדות, אסלאם, בודהיזם ובאהים) ו-7% חסרי דת.
באקוודור קהילה יהודית קטנה המונה כ-290 איש, המרוכזת רובה ככולה בבירה קיטו והיתר בקואנקה. בקיטו פועל בית ספר יהודי על שם אלברט איינשטיין.
ראו גם
רפובליקת קולומביה הגדולה
יחסי ישראל–אקוודור
ארגון המדינות האיברו-אמריקניות
איברו-אמריקה
קישורים חיצוניים
אלי אשד אלף זה עבור אקוודור במגזין המקוון יקום תרבות
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אמריקה
קטגוריה:אמריקה הלטינית: מדינות וטריטוריות
קטגוריה:אמריקה הדרומית: מושבות ספרדיות לשעבר
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות ספרדית
קטגוריה:מדינות שבהן עיר הבירה איננה העיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר | 2024-08-20T16:28:26 |
יום קירוב פאי | REDIRECT יום פאי | 2005-07-22T03:35:24 |
המהרל מפראג | REDIRECT מהר"ל מפראג | 2007-02-21T06:55:45 |
כריסטופר קאודוול | כריסטופר קאודוול (באנגלית: Christopher Caudwell; 1907 - 12 בפברואר 1937), הוא כינויו של כריסטופר סנג'ין ספריג, פילוסוף ומרקסיסט אנגלי.
חייו
קאודוול נולד בלונדון למשפחה דלת אמצעים, והחל לעבוד לפרנסתו בגיל 15 כעיתונאי. במסגרת עבודתו השלים את השכלתו בכוחות עצמו, בקריאה מרובה בתחומים רבים ושונים כספרות, סוציולוגיה, פילוסופיה ופיזיקה. הוא הצליח להתפרנס מכתיבתו, ואף צבר מוניטין כסופר מתח לרוב תחת שמות בדויים.
ב-1934 גילה את המרקסיזם, והדבר הביא לפריחה אינטלקטואלית, ולשטף של כתיבה בנושאים שונים. תוך חודשים ספורים כתב את ספרו הראשון "אשליה ומציאות", וניסה לפרסמו בשם הבדוי "כריסטופר קאודוול" שהיה שם משפחתה של אמו, וזאת, לדבריו, על מנת שלא לפגום במוניטין שיצאו לו כסופר מתח. עד מותו לא הצליח לפרסם את כתביו הפילוסופיים, ואלו נערכו ויצאו לאור רק לאחר מותו. בשנים ספורות הצליח ליצור ולכתוב בכמות שמעטים מצליחים לכתוב כל חייהם.
בדצמבר 1936 יצא להילחם במלחמת האזרחים בספרד, והצטרף לבריגדות הבינלאומיות. בפברואר 1937 נהרג בקרב חרמה.
בכתביו ניסה קאודוול ליצור חיבור בין צורות המחשבה הבסיסיות ובין המציאות הכלכלית המכתיבה אותן לטענתו. כך למשל, בספרו "המשבר בפיזיקה" הראה כיצד, לדעתו, התאוריות הפיזיקליות החדשניות משקפות את המציאות הכלכלית של התקופה והמקום בהן נוצרו.
קאודוול היה חלק מקבוצת פילוסופים מרקסיסטים בריטים, בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, עליה נמנו אף דמויות כפילוסופים מוריס קורנפורת וג'ון לואיס וכן הגנטיקאי ג'ון הלדיין.
קישורים חיצוניים
אתר העוסק בחייו ובמשנתו של קאודוול
קטגוריה:פילוסופים בריטים
קטגוריה:אישים שנהרגו במלחמת האזרחים בספרד
קטגוריה:חללי קרבות
קטגוריה:בריטים במלחמת האזרחים בספרד
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1907
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1937 | 2024-02-28T19:00:55 |
אינדיבידואליזם | שמאל|ממוזער|280 פיקסלים|ציור של רוברט אקמן, 1873
אינדיבידואליזם (מילולית, "בלתי ניתן לחלוקה") הוא מונח המתאר פילוסופיה פוליטית שנהגתה בתקופת הרנסאנס המדגישה את ערכו של הפרט וריבונותו על חייו, ועל פיה הפרט נתפס כיחידה העומדת בפני עצמה; הוא ייחודי, אוטונומי ועצמאי. אחת משאלות היסוד העיקריות במחשבה המדינית מאז ומעולם, דרך הרנסאנס, דרך הנאורות ועד ימינו היא שאלת מהות היחסים בין היחיד לחברה, בין האינטרסים האנוכיים של היחידים לאתיקה ולפרקטיקה הציבורית. השאלה כיצד, מצד אחד, כל אחד מהיחידים ימלא אחר רצונותיו האינדיבידואליסטים, ומצד שני כיצד המרחב הציבורי לא יהפוך לג'ונגל כמאמר חז"ל "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו." חברה אזרחית היא שקלול של המניעים האנוכיים של היחידים החיים בה. קיומה של חברה אזרחית פעילה וחופשית הוא סוד קיומה של הדמוקרטיה.
אינדיבידואליסטים תומכים במימוש מטרותיו ורצונותיו של הפרט, מעריכים עצמאות ודוגלים בכך שהאינטרסים של הפרט יקבלו עדיפות על פני אלו של המדינה או של הקבוצה החברתית, תוך התנגדות להתערבות חיצונית באינטרסים של האדם על ידי החברה או על ידי מוסדות כמו הממשלה. הגישה המנוגדת לאינדיבידואליזם מכונה קולקטיביזם. פילוסופיה אינדיבידואליסטית מנתחת תופעות חברתיות באופן אוניברסלי כיחסי גומלין בין פרטים בעלי רצון חופשי. אינדיבידואליזם אינו בהכרח שולל את חברותו של אדם בהתאגדות מסוימת, אך לא יראה את בחירות הפרט כמוכתבות משייכות זו. גישות ליברליות שוללות את הכפפת טובתו של היחיד למען "טובת הכלל", אך מגבילות את חופש הפרט למעשים שאינם פוגעים בפרטים אחרים.
דוגמה לפילוסופיות אינדיבידואליסטיות הן הליברליזם והאגואיזם האתי. דוגמה לפילוסופיות המתנגדות לאינדיבידואליזם הן הסוציאליזם, הלאומנות ורוב סוגי האנרכיזם (למעט אנרכיזם אינדיבידואליסטי וקפיטליסטי).
שאלת השפעת האינדיבידואליזם על רמת האושר של החברות שאימצו אותו מציגה תמונה בעייתית. מחקרי האושר מעלים ברובם כי דווקא הפרטים בחברות שבהן קיימת שייכות קבוצתית חזקה מאושרים יותר. בנוסף, קיימת טענה שחברות אינדיבידואליסטיות פגיעות יותר למשברים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:אידאולוגיות
קטגוריה:קפיטליזם
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:ליברליזם
קטגוריה:עצמי
קטגוריה:מודרניזציה
קטגוריה:מחשבה מדינית
קטגוריה:תאוריות במדע המדינה | 2024-09-08T13:13:05 |
דגל טרינידד וטובגו | דגלה הלאומי של טרינידד וטובגו (באנגלית: Flag of Trinidad and Tobago), נקבע בשנת 1962. צבעיו אדום, שחור ולבן. האדום מסמל את "נדיבות האנשים ואור השמש", הלבן את "השוויון והים" והשחור את "העקשנות והתכלית של אחידות".
על פי הגדרות הדגל הרשמיות (בלאזון), הדגל אדום, ועליו יש רצועה שחורה ממוסגרת בצבע כסף.
ראו גם
קישורים חיצוניים
טרינידד וטובגו, דגל
קטגוריה:טרינידד וטובגו: סמלים לאומיים
טרינידד וטובגו | 2024-06-03T06:49:49 |
דגל יוון | דגל יוון (ביוונית: Σημαία της Ελλάδας) הוא דגלה הלאומי של יוון. עיצובו מורכב מתשעה פסים אופקיים שווים בצבעי כחול ולבן לסירוגין. בפינה העליונה בצד התורן ישנו ריבוע כחול (קנטון) ובתוכו צלב לבן. יחס הממדים הרשמי של הדגל הם 2:3.
הצלב מסמל את הכנסייה היוונית אורתודוקסית, דת המדינה הרשמית. תשעת הפסים מסמלים כל אחד את 9 ההברות של המוטו הלאומי "חופש או מוות" ביוונית (אֶ-לֶפ-תֶ'-רִי-אָה אִי תָ'-נָ-טוֹס). הצבע הכחול מסמל את הים, והשמיים. הצבע הלבן מסמל את הטוהר של לוחמי החירות היוונים.
בתחילת המאה ה-19 התבסס הדגל על צלב כחול בלבד, אולם בשנות העשרים של המאה ה-19 נכנס לשימוש מערך הצבעים הכחול-לבן, עיצוב שהושפע מדגל ארצות הברית. הדגל שימש בעבר, על רקע כחול עמוק יותר, את צי הסוחר היווני.
עד לשנת 1978 שימש הדגל הנוכחי לסירוגין עם דגל אחר, שהורכב מצלב לבן על רקע כחול, כדגל הרשמי של יוון. בשנת 1978 אומץ סופית העיצוב הנוכחי כדגל הלאומי של יוון.
היסטוריה
תקופה ביזנטית ורקע כללי
דגלים וכרזות עם סמל הצלב היו בשימוש כבר בתקופת הקיסר הרומי קונסטנטינוס הראשון (הגדול) אשר פעל רבות לקידום הנצרות באימפריה הרומית.
ממוזער|דגל ביזנטיון במאה ה 14- תקופת הקיסרים פלאולוגון
תקופת הכיבוש העות'מאני
לאחר כיבוש האימפריה הביזנטית על ידי העות'מאנים שימשו דגלים עם סמל הצלב על ידי היוונים בתקופות שונות ובעיתות מהומות. משירי עם של המאה ה-17 וה-18 עולה כי היו להם דגלים עם צלב וסמלים דתיים אחרים.
לדוגמה, שיר עם על הורמופולוס הצעיר (1683) בתרגום חופשי:
סומילאס מגיע יחד עם מידניס
והורמופולוס הצעיר הנעלה
שהוא גאוות המורדים גאוות הרי אגרפה
מנופפים את הדגל עם הצלב במרכז
(סומילאס, מידניס, הורמופולוס - שמות אנשים.)
הדגל עם צלב לבן על רקע כחול הונף על ידי הצי בראשות יאניס סטתאס וקפטן ניקוטסארה בתקיפות בצפון הים האגאי בשנת 1807. דגל זה התברך והונף במנזר אוונג'ליסטריה בסקיאתוס בשנת 1807. מפקדי המיליציות היווניות התכנסו במנזר כדי לתכנן את הצעדים הבאים שלהם למהפכה נגד הטורקים ושחרור יוון מהעות'מאנים והושבעו תחת הדגל.
דגלי המהפכה היוונית והאסיפה הלאומית הראשונה
ממוזער|דגל בשימוש בתחילת המאה ה-19 והמהפכה היוונית
מלחמת העצמאות היוונית מהעות'מאנים פרצה ב-25 במרץ 1821. בשנה הראשונה למהפכה היוונית לא היה ממשל אחד וכל גוף צבאי נשא דגל משלו. הדגלים המהפכניים של האיים היו או תלת צבעיים (לבן-שחור-אדום) עם סמלי האגודה הידידות (כמו ציפור הפניקס המתחדש מאפרו, או עוגן של אוניה או סמלים אחרים). המיליציות ביבשת יוון נשאו צלב עם קדושים או נשר דו ראשי, בעוד כפרים רבים התקוממו תחת דגל כנסיית הקהילה שלהם.
ב-1 בינואר 1822 נציגי האומה, זקני וחכמי הדור, בעלי תפקידים, לוחמים ונציגי קבוצות יווניות שונות התכנסו באפידאורוס, והכריזו בשם הקודש והשילוש הקדוש על "הקמת ישות פוליטית ועצמאות האומה היוונית מול האל אנשי העולם". אספה זאת נשארה בהיסטוריה בשם האספה הלאומית ההלנית הראשונה. האספה אף קבעה את חוק הממשל הזמני (המכונה גם החוק האורגני של אפידוראוס) - שהיא למעשה החוקה הראשונה של יוון – בחוקה זו נקבעה הצורה והצבעים (כחול-לבן) של דגל יוון הרשמי. על בסיס זה, נשיא הוועד המנהל, אלכסנדרוס מברוקורדטוס, הוציא את צו 540 בקורינתוס ב-15 במרץ 1822.
שני הפרקים שמתייחסים לדגל בצו זה הם:
עבור כוחות היבשה, הדגל יהיה בצורה מרובעת בכחול מחולקת לארבעה מרובעים זהים.
יהיו שני דגלי ים, אחד עבור ספינות המלחמה (חיל הים) והשני עבור ספינות הסוחר. לגבי ספינות המלחמה הדגל יחולק לתשעה מקבילים אופקיים, שזורים עם לבן וכחול, ובפינה הפנימית העליונה של אזור זה יהיה ריבוע כחול וצלב לבן. (דומה מאוד לדגל יוון הנוכחי) עבור ספינות הסוחר הדגל יהיה כחול עם ריבוע לבן בפינה הפנימית העליונה עם צלב כחול.
שינויים בדגל יוון במשך השנים
מאז קביעתו במרץ 1822 ועד ימינו, עבר דגל יוון מספר שינויים קלים, המשקפים בעיקר את השינויים החוקתיים של המערכת הפוליטית במדינה.
ב-30 ביולי 1828, בהחלטה IB΄, מספר 3529, החליט המושל יואניס קפודיסטריאס להשוות את דגל צי הסוחר לזה של צי חיל הים, בטענה שהיה זה עוול גדול לצי הסוחר להניף דגל שונה, לאור תרומתו למאבק לעצמאות.
ממוזער|דגל יוון, שימש בשנים 1822–1969 ו-1975–1978
על פי צו מלכותי מ-4 באפריל 1833, הסדיר המלך אותון בפירוט את נושא הדגלים הימיים.
ב-20 באפריל 1841, בצו מספר 3658 של מזכירות חיל הים של המדינה, מוסדרים פרטי הייצור וממדי הדגלים.
על פי צו מלכותי מ-28 באוגוסט 1858 (ביחס לדגל הצבאי והמסחר היווני) מוסדר השימוש בסמלים השונים של הדגלים, כמו כן המידות והפרופורציות של הדגלים.
ב-28 בדצמבר 1863, הוציא המלך גאורגיוס הראשון צו מלכותי חדש המגדיר את צורתו ופרופורציות של דגל המלוכה הרשמי, כשהוא מוסיף את הכתר המלכותי למרכז הצלב בדגלים השונים. המידות המדויקות של הדגל נכללו בצו מלכותי נוסף ב-26 בספטמבר 1867. במהלך תקופה זו הוגדרו בצווים שונים תצורות נוספות המוסיפות פרטים מייחדים עבור שימושים שונים ביחידות צבאיות שונות.
ב-31 במאי 1914 הוחלט בצו מלכותי חדש כי האזרחים יניפו דגל זהה לדגל הימי אך ללא סמל המלכות או סמל אחר כלשהו. בצו מוגדרים מפרטים פרטניים לדגלים השונים של יחידות צבא, הים ושימושים נוספים.
ב-1924 הודח המלך, וצו מה-25 במרץ של אותה שנה ביטל את סמל הכתר מכל הדגלים. השלטון החדש הוא דמוקרטיה ללא מלך.
ממוזער|מפרט הדגל כפי שפורסם בצו מה-3 ביוני 1833. במרכז כתר המלוכה וסמל המלוכה של אותון - משתמש בסמל של בווריה
כאשר הממשל שונה שוב עם החזרתו של המלך וקביעת דמוקרטיה מלכותית, הושב הכתר על הדגל בצו חדש ב-10 באוקטובר 1935.
באפריל 1967, לאחר ההפיכה על ידי החונטה (משטר צבאי) והדחה של המלך, הוסר הכתר מהדגלים, ואילו בשנת 1969 ביטלה החלטה חדשה את דגל היבשה וקבעה את דגל הצי לדגל היחיד הרשמי של יוון. בצו זה לא הוגדר הגוון המדויק של הצבע הכחול בדגל. נקבע כי כל הדגלים צריכים להיות בצבע "הסטנדרטי" הזהה לדגל המונף ביחידה ממשלתית מסוימת באותם ימים. אם לשפוט על פי הדגלים שנעשו בשנים 1970–1975, עלינו להסיק שהדגלים ה"סטנדרטיים" היו מעט כהים. ב-18 באוגוסט 1970, יחס הדגל השתנה מ-2:3 ל-7:12, מה שהפך אותו לארוך יותר.
בעקבות נפילת החונטה ביולי 1974 חוקק חוק מספר 48/1975 "על דגלה הלאומי של יוון וסמל הרפובליקה ההלנית", ואילו צו נשיאותי 515/1975 מסדיר את פרטי צורתו וממדיו.
חוק 851 / 21-12-1978 "על דגל הלאום, דגלי המלחמה והתג המובהק של נשיא הרפובליקה" פירטו את הדגל הלאומי הרשמי שהיה נהוג עד היום, וכן את המפרט הטכני והפורמלי שלה. יחס הדגל שונה שוב ל-2:3, כפי שמוצג על ידי הממדים שסופקו (למשל 432:648 או 90:135). על פי סעיף 9, הוראות השנים הקודמות בוטלו (1967, 1969, 1971, 1973, 1975). התורן הרשמי להנפת הדגל מוגדר באותו חוק כלבן עם צלב לבן בקצהו העליון. הגוון הכחול הוא בהיר יותר - כחלחל.
משמעות הדגל
למעט הפסקאות לעיל, לא נמצאה שום אינדיקציה, צורה, חוק או תקנה נוספים כדי להאיר את ההנמקה העומדת מאחורי קביעת סוגי הדגל (אחד ליבשה ושניים לים) ובחירה זאת של צבעים וצורות לדגלי המדינה. כל ניסיון בהסבר משמעות הדגל הוא תוצאה של ניתוח מחקר היסטורי ואתנולוגי ואגדות רומנטיות פופולריות
ממוזער|דגל הים-הצי של יוון בתקופות המלוכה השונים 1863-1924 ו- 1935-73
השימוש בצלב כמאפיין העיקרי של שלושת הדגלים
הצלב היה הסמל שאיחד את היוונים בכל מקום בעולם, וזיהה אותם עם הנצרות האורתודוקסית וביזנטיון להבדיל מהכובשים העות'מאנים המוסלמים. הכנסייה, בשנים הקשות והאפלות של ההלניזם המשועבד, הייתה נקודת התמיכה היחידה שלה, שתמכה בלחץ האימפריה העות'מאנית ותמכה באומה בחומר, ברוחניות ובכל דרך אפשרית אחרת.
בחירת הצבעים כחול ולבן
ישנן גרסאות רבות ושונות שמנסות לפענח את המשמעות של שני הצבעים: הכחול - לבן השולט מסמל את השמיים ואת הים הכחולים. הים מקיף את יוון ואת העננים הלבנים והקצף הלבן של גלי הים. גרסה אחרת נושאת את הלבן המסמל את טוהר המהפכה היוונית, את מטרתם הטהורה והבלתי מתפשרת של היוונים, ואילו הכחול מייצג את הכוח השמימי שהגן על לוחמי החופש (בצבע שמיים וכשושן שדה לבן). עם זאת, אותם צבעים במהלך המהפכה היוונית סימנו "צדק ואמונה בכחול, מוסר מטוהר ובורות לבנה של מטרה". ניתן לומר גם כי לבן מסמל את ההרים המושלגים ואת הכחול של העם היווני. נטען כי שני הצבעים מגיעים מהעת העתיקה היוונית הקלאסית של אתונה, מאחר שלבן וכחול היו צבעי הרעלה של האלה אתנה. אותה תצוגה קושרת את דגל היבשה עם דגלו של ניקיפורוס השני פוקאס ודגל הים עם דגל הקלרגידס (שהיו צאצאיו של ניקפורוס פוקאס), ואילו עבור השילוב הכחול-לבן הוא מתייחס למדים הביזנטיים הרשמיים ודגל הצי הביזנטי. ניקולאוס זפיריו (ראו ביבליוגרפיה) מזכיר כי כחול היה הסימן (דגל) של כוחות אלכסנדר מוקדון, נאמר כי בברית החדשה הבחינו והבדילו היהודים את היוונים בביגודם הלבנים עם פסים כחולים. בגדים כאלו לבשו גם תלמידי ישו הנוצרי וזאת הסיבה שהיהודים האשימו אתם כמתיוונים. כחול לבן היה הדגל של האימפריה הביזנטית בתקופת שושלת הקיסרים המקדונים (מאות 9 - 11) וגם בתקופת שושלת הקיסרים הפלאולוגון (מאות 13 - 15) וכמו כן צבעי כס הפטריארך האקומני בקונסטנטינופל.
משמעות 9 הפסים בדגל הים (ודגל יוון הנוכחי)
על פי תאוריה אחת, הם רצו להימנע מאדום וירוק, כלומר מצבעים הקשורים לאסלאם ולאימפריה העות'מאנית, בעוד שלפי תאוריה אחרת הצבעים נבחרו לסמל את הכחול של הים האגאי והלבן את הגלים. עם זאת, התאוריה הנפוצה ביותר על ריבוי הפסים היא שהם מסמלים את הברות הביטוי "חופש או מוות", חמש ההברות התכולות "Ε-λευ-θε-ρι-α" (אלפטריה - חופש) וארבע הבהרות בלבן "η-θα-να-τος" (אי תנתוס - או מוות) כרזות הלוחמים המהפכניים. וריאנט של גרסה זו נושא את מספר הפסים את מספר האותיות של המילה חופש (Ε-Λ-Ε-Υ-Θ-Ε-Ρ-Ι-Α). הגרסה הסבירה ביותר, לעומת זאת, מתייחסת לדגל האחים קלרגיס, צאצאי הקיסר ניקיפורוס פוקאס.
השוני בין דגל הים לספינות מלחמה (חיל הים) לצי סוחר
גם לנושא זה אין מידע מבוסס. ידוע כי רבים מלוחמי החופש ורבים מהאיים היווניים, (לפני צו הדגל האחיד) השתמשו בדגל לבן עם צלב כחול - כמו הדגל של צי הסוחר. דגל זה שורשיו בדגל ציי הים של האימפריה הביזנטית.
החג הלאומי לדגל
החג הלאומי לדגל יוון חל ב-27 באוקטובר. דגל יוון מונף בחג זה על ידי האזרחים והוא ערב יום השנה לפתיחת מלחמת העולם השנייה בשביל יוון (מלחמת איטליה–יוון) כאשר צבא איטליה פתח בתקיפה על יוון מאלבניה ב-1940.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
יוון, דגל
קטגוריה:יוון: סמלים לאומיים
יוון
יוון
יוון | 2024-09-11T05:08:23 |
דגל לאוס | דגל לאוס (בלאית: ທຸງຊາດລາວ) הוא דגלה הלאומי של לאוס. הדגל שימש את הממשלה הלאומנית קצרת היומין בשנים 1946-1945, ואומץ כדגל הלאומי ב-2 בדצמבר 1975. הדגל, לצד דגל קובה, הוא אחד מהדגלים היחידים של מדינות קומוניסטיות שאינו מכיל סמלים קומוניסטיים.
מאפיינים
הדגל מורכב משלושה פסים אופקיים: אדום, כחול, אדום ודיסקית לבנה במרכזו של הפס הכחול. הדגל מוגדר כפס ספרדי, בו עוביו של הפס המרכזי שווה לעוביים של שני הפסים הדקים. הדגל, שנוצר כשהמדינה הכריזה עצמאות כמדינת חסות של האימפריה היפנית בשלהי מלחמת העולם השנייה, עוצב כהיפוך של דגל יפן, בו קיים עיגול אדום על רקע לבן, ובדומה לדגל המושבה הצרפתית של לאוס, בעל הפיל התלת ראשי הלבן על הרקע האדום. אך על מנת לבדל את הדגל מהדגל הצרפתי, צורפה לדגל רצועה כחולה במרכזו, כדימוי המרמז לנהר המקונג הזורם במדינה, ובשונה מהדגל היפני, בו השמש מיוצגת בעיגול אדום, העיגול במרכז הדגל מייצג את הירח המלא על פני המקונג.
היסטוריה
הדגל הנוכחי של לאוס נוצר בידי ממשלת הלאו לוסררה האנטי-צרפתית, שהוקמה על ידי האימפריה היפנית ב-1945. הכוחות הצרפתיים כבשו מחדש את לאוס ב-1946 במהלך מלחמת סין, ומשלת הלאו לוסררה המשיכה להשתמש בדגל בגלות, עד להתפוררות התנועה ב-1949. הדגל אומץ בידי יורשיהם, תנועת הפאת'ט לאו, כדגלם.
ממלכת לאוס, שהתקיימה כאוטונומיה בחסות צרפת מ-1946 וכמדינה עצמאית מ-1953, אימצה כדגלה דגל קדום של ממלכת לאן קאנגס, בו מופיע פיל תלת-ראשי עם מטריה מלכותית על רקע אדום, שאומץ גם על ידי המושבה הצרפתית עם הטריקולור הצרפתי. לפיל חשיבות תרבותית בתרבות לאוס, והשלשת הראשים מייצגים את שלושת הממלכות שיצרו את לאוס.
ב-1975, לאחר תקופה ארוכה של אי-יציבות, הצליחה תנועת הפאת'ט לאו להשתלט על לאוס, והחליפה את הדגל בדגלה של התנועה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
לאוס
קטגוריה:לאוס: סמלים לאומיים
לאוס
לאוס
לאוס
לאוס | 2024-09-29T08:43:12 |
דגל לוב | דגל לוב (בערבית: علم ليبيا) הוא דגלה הלאומי של לוב. הדגל הנוכחי של לוב הוא טריקולור בעיצוב פס ספרדי בצבעי אדום, שחור וירוק אשר במרכזו מטען סהר וכוכב לבנים. הדגל מבוסס על דגל הסנוסים, בו הוצבו הכוכב והסהר על רקע שחור בלבד.
היסטוריה
כוחות הסנוסים, שפעלו באזור לוב מאמצע המאה ה-18 ואילך, השתמשו לדגלם בדגל שחור שעליו מוטבעים כוכב וסהר לבנים, עיצוב הדומה בעיקרו לדגל העות'מאני, פרט לצבעו. הדגל הפך לדגל הלאומנים הלוביים.
הדגל אומץ באופן רשמי כדגל אמירות קירנאיקה ב-1949. ב-1951 הוקמה לוב מאוחדת, ששלטה גם בטריפוליטניה ובפזאן, צירפה לוב לדגל שני פסים, אדום וירוק משני צידי הפס המרכזי, שהמשיך להכיל את הכוכב והסהר. דגל זה היה בשימוש רשמי עד שנת 1969. הדגל היה בשימוש לאורך כל שנות שלטון מועמר קדאפי על ידי מונרכיסטים והאופוזיציה הלובית שיושבת מחוץ למדינה.
בשנת 1969 התחוללה מהפכה במדינה ושם המדינה שונה, כמו גם הדגל שלה שהפך לדגל אדום-לבן-שחור (צבעי הלאומיות הכלל-ערבית בדומה לדגלי עיראק, תימן, סוריה ומצרים).
בשנת 1972 הצטרפה לוב לאיחוד הרפובליקות הערביות ואימצה דגל מחודש - דגל הפדרציה של הרפובליקות הערביות - שם נראה נץ מזהב אוחז מגילה עם שם המדינה בשפה הערבית.
ב-19 בנובמבר 1977 ביקר נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, והחלו שיחות השלום בין ישראל למצרים. בעקבות כך שינתה לוב את דגלה שדמה לדגל מצרים, לדגל חלק בצבע הירוק המסמל את האסלאם.
במסגרת ההתקוממות בלוב ב-2011 והפלת שלטונו של קדאפי, הוחזר דגלה של לוב בעל שלושת הפסים, ששימש את המדינה מ-1951 עד 1969 כדגלה הלאומי.
עיצוב
עיצובו הוא טריקולור בעיצוב פס ספרדי בצבעי אדום, שחור וירוק אשר במרכזו מטען סהר וכוכב לבנים. הדגל צבוע בצבעי הלאומיות הכלל-ערבית, ושלושת פסי הטריקולור רומזים גם לשלושת חבלי הארץ המסורתיים של לוב: קירנאיקה, טריפוליטניה ופזאן.
הדגל משמש כדגלה של מועצת המעבר הלאומית אשר במסגרת ההתקוממות בלוב החליף את הדגל הירוק אשר אומץ בשנת 1977 וסימל את האסלאם, דת המדינה, את "המהפכה הירוקה" של מועמר קדאפי, וכן את השוויון בין כל האזרחים.
דגל זה מכיל את הריכוז הגבוה ביותר של הצבע השחור – 48.9% ממנו צבועים בשחור.
ראו גם
קישורים חיצוניים
לוב, דגל
קטגוריה:לוב: סמלים לאומיים
לוב
לוב
לוב
לוב | 2024-08-06T11:52:47 |
ניתוח רשתות חברתיות | שמאל|ממוזער|250px
ממוזער|- תרשים רשת חברתית המציג רשת הקשרים בין חברי קבוצה בפייסבוק.
ניתוח רשתות חברתיות (באנגלית: SNA או Social Network Analysis) הוא גישה מדעית לחקר קשרים חברתיים, מרמת הפרט ועד מבנים חברתיים. בבסיסו של הניתוח הרשתי עומדת ההנחה שכדי להבין תופעה חברתית, לא מספיק לבחון את מאפייני האנשים היחידים הקשורים לתופעה, אלא יש לבחון את קשרי-הגומלין ביניהם במבנה החברתי.
את הקשרים ניתן להציג בתרשים הנקרא 'סוציוגרם' בו הפרטים, השחקנים או הגורמים (נקרא גם: צמתים, ע"ע תורת הגרפים) מוצגים כנקודות, והקשרים (נקרא גם: קשתות) מוצגים כקווים.
גישה זו משתמשת במושגים הלקוחים מתורת הגרפים המתמטית וממדע הרשתות.
מתוך ניתוח הקשרים בין הגורמים השונים ברשת, ניתן ללמוד על מרכזיותו של כל אחד מהם, על היררכיה בקבוצה, על הצפיפות של הקבוצה ועוד.
חקר רשתות חברתיות נועד גם להבין תופעות שאינן נראות לעין ברמת היחיד ורק ניתוח רשתי של התופעה חושף אותה. למשל, מהו המרחק הממוצע, המינימלי או המקסימלי בין חברי רשת (באורכי קשת), מהו מבנה הרשת, לדוגמה רשת כוכב, רשת תאית, רשת שהתפלגות קשריה היא מסוג "זנב ארוך" למול רשת ממוצעית המתפלגת נורמלית ועד לרשת המתפלגת פואסונית וכו'.
ניתוח הרשת החברתית מאפשר ניתוח סטטי בודד (Snapshot) אך גם ניתוח דינמי של השתנות הרשת.
אחד מיתרונות השימוש בניתוח רשתות חברתיות הוא שהשיטה מאפשרת ביצוע מחקר על הרשת ומרכיביה, ללא הנחה מוקדמת לגבי אופי ומהות החברים בקבוצה, על ידי שימוש במדדי הרשת כגורם מכווין לשאילת השאלות.
למרות השוני הרב בין סוגי הקשרים החברתיים, מדע הרשתות מאפשר לזהות תופעות שפועלות בצורה זהה בכל רשת חברתית ובכל רשת "עולם אמיתי" באשר היא, כלומר, בכל רשת הקיימת בטבע.
מקובל לחלק בין ניתוח רשת חברתית כתחום חקר בסוציולוגיה ומדעי הניהול הנשען על מדדים סוציומטיים, לבין אנליזה מתמטית של רשת חברתית המהווה תחום חקר במתמטיקה, הנדסת תוכנה ומדעי הנתונים, הנשען על כלים מתמטיים וסטטיסטיים, החל מתורת הגרפים למידול בסיסי של רשת ועד ל-ERGM למידול אקספוננציאלי של רשת.
היסטוריה
שורשיו התאורטיים של חקר הרשתות החברתיות מונחים בעבודתם של סוציולוגים מוקדמים כגון גאורג זימל ואמיל דורקהיים, שכתבו אודות החשיבות שבעיון בדפוסי יחסים שמחברים בין סוכנים חברתיים. מדעני חברה החלו להשתמש במושג "רשתות חברתיות" באיבה של המאה ה-20 כשכוונתם לכל מערכת יחסים מסובכת בין חברי מערכות חברתיות מכל קנה מידה שהוא, מהרמה הבין-אישית ועד לרמה הבין-לאומית. בשנות השלושים של המאה ה-20, יעקב מורנו והלן ג'נינגס הנהיגו לראשונה שיטות ניתוח רשתי בסיסיות.
מורנו היה בין הראשונים להשתמש בסוציוגרם כשמיפה קשרי חברות בין תלמידים בבתי ספר יסודיים בארצות הברית.
בשנת 1954 החל ג'ון ארונדל ברנס לעשות שימוש במושג דרך קבע כשם לדפוסי קשרים, כאשר הוא כולל בתוכו רעיונות שעד אז היו שכיחים הן בקרב הציבור והן בתחום מדעי החברה: קבוצות (דוגמת שבט או משפחה) וקטגוריות חברתיות (כמו מגדר ושיוך אתני). מלומדים וביניהם רונלד ברט, קתלין קארלי, מארק גרנובטר, דייוויד קראקהרדט, אדוארד Laumann, Anatol רפופורט, בארי ולמן, דאגלס ר לבן, הריסון לבן התרחב השימוש השיטתי רשת חברתית ניתוח. גם במחקר של ספרות, ניתוח רשת הוחל על ידי Anheier, Gerhards ורומו, Wouter דה Nooy, ו-Burgert Senekal.
חלוצי המידול המתמטי של הרשתות היו פול ארדש ואלפרד רניי (במידול הרשת האקראית), ומנגד, חלוץ המחקר הסוציולוגי והסוציומטי ברשתות החברתיות (בהגדרת מדדי המרכזיות ברשתות) היה לינטון פרימן שנחשב למפתח מדדים רשתיים מרכזיים כדוגמת Betweenness Centrality, Freeman Centralization ועוד, תוך שבמאמרו המרכזי בתחום הראה שלא די בניתוח הפרטים ברשת על פי מס' הקשרים הישירים היוצאים מהם לשאר חברי הרשת, היות שבכל רשת חברתית ישנם לפחות שני אנשים עם אותו מס' קשרים (ובדרך כלל יש הרבה יותר בעלי מס' קשרים זהה) ולכן יש צורך להגדיר מדדי מרכזיות נוספים המביאים בחשבון גם את מיקום הפרט בתוך הרשת, קרבתו לפרטים אחרים (הנמדדת בסכימת המסלול הקצר ביותר לפרטים האחרים ברשת), מידת התיווך שלו (ברוקריות) וכו'. כמו כן Freeman היה הראשון שהגדיר, במאמרו המרכזי משנת 1977, את מדד צפיפות הרשת כיחס בין מס' הקשרים בפועל חלקי מס' הקשרים הפוטנציאלי האפשרי.
כניסת אתרי הרשתות החברתיות כדוגמת פייסבוק איפשרו לבצע ניתוח רשתות חברתיות על נתוני עתק (Big Data) של מיליוני צמתים וקשרים ברשת. התפתחות זו איפשרה הרחבה של תאוריות סוציולוגיות, פסיכולוגיות, סטטיסטיות והתנהגותיות לתחום העולם הדיגיטלי.
דוגמאות למחקרים מפורסמים בתחום חקר הרשתות החברתיות
הניסוי של סטנלי מילגרם על שש דרגות של הפרדה.
"עוצמתם של קשרים חלשים" של הסוציולוג האמריקאי מארק גרנובטר.
מחקרו של ויין זכארי על קשרים במועדון קראטה בשנות השבעים של המאה ה-20 שבמהלכו התפצל המועדון לשתי חבורות. זכארי עשה שימוש באלגוריתם זרימה מקסימלית - חתך מינימלי מתורת הגרפים כדי להדגים שניתן היה לחזות את הפיצול.
מדדים בניתוח רשתות חברתיות
את המדדים ניתן לסווג למדדים ברמת הצמת/ים, מדדים ברמת הקשת/ות, מדדים ברמת הקבוצה/קהילה ומדדים ברמת הרשת כולה.
מדדי צמתים
שמאל|ממוזער|הצבע (אדום = 0, כחול = מקסימום) מצביע על כל צומת לפי הריכוזיות.
מרכזיות : מכמתת את חשיבותו והשפעתו (במובנים שונים) של צומת מסוים או של קבוצה מסוימת בתוך רשת.
המדדים הנפוצים לצומת בהם נעשה שימוש בניתוח רשתות חברתיות.:
דרגה או Degree - מספר הקשרים הנכנסים לצומת מתוך צמתים אחרים ברשת
דרגה נכנסת (בגרף מכוון) - מספר הקשרים הנכנסים לצומת מתוך צמתים אחרים ברשת
דרגה יוצאת (בגרף מכוון) - מספר הקשרים היוצאים מהצומת ומחברים אותו לצמתים אחרים ברשת
דרגה ממושקלת (בגרף ממושקל) – סכום הקשרים של הדרגה היוצאת והנכנסת.
Betweenness Centrality - מודד עד כמה צומת מסוים מקשר בין צמתים אחרים, שאילולא הוא היה מחבר אותן, צמתים אלו לא היו מקושרים זה עם זה. נמדד על ידי חישוב סך כל המסלולים הקצרים העוברים דרך הצומת ברשת.
בהקשר חברתי מדד זה יכונה "גשריות":
גשר : אדם אשר קשריו החלשים ממלאים חור מבני , ומספקים את הקשר היחידי בין שני פרטים או גושים. מושג זה כולל גם את המסלול הקצר ביותר כאשר המסלולים הארוכים מדי אינם יעילים כתוצאה מחשש לעיוות המסר או כשל במסירתו.
Closeness Centrality - מודד עד כמה צומת קרוב בממוצע לכל שאר הצמתים ברשת.,
מדד וקטור עצמי (Eigenvector Centrality) - מודד עד כמה הצומת מקושר לצמתים אחרים בעלי דרגה גבוהה.
מדדי קשרים
כיוון הקשר קיימים קשרים חד כיווניים, שקיומם מצביע על קשר בין שחקן א' ל-ב' אך אינו מצביע בהכרח על קיום קשר בין ב' לא', ולעומתם קשרים דו כיווניים, המצביעים על הדדיות בין שני הצמתים. האם קשר הוא בעל כיוון, תלוי במציאות אותה ממדל הקשר. כמו כן לעיתים במציאות צומת יוכל ליצור קשר עם עצמו (Self loop) ולעיתים המציאות מחייבת שצומת אינו יכול ליצור קשר עם עצמו (לדוגמה דירוג במבחן סוציומטרי).
סימן הקשר יש רשתות בהן בין השחקנים השונים מתקיימים יחסים חיובים ו/ או יחסים שלילים באותה העת. במצבים אלו חשוב לעשות הבחנה לגבי סימן הקשר האם הוא חיובי או שלילי (Friend או Foe). רשתות אלו נקראות רשתות מסומנות (Signed Graphs) ונעשה בהן שימוש להצגת מערכות יחסים שליליות וחיוביות באמצעות בחינת האיזון של המערכת.
ברשתות מסומנות, סימן חיובי מייצג קשר חיובי (ידידות, ברית, אהבה) ואילו סימן שלילי מייצג יחס שלילי (שנאה, יריבות, כעס).
ניתן להשתמש בגרף מסומן כזה כדי לחזות מראש את התפתחות הרשת בעתיד. לפי תאוריית האיזון , מערכת מאוזנת מוגדרת כמעגל (מערכת שבה ניתן להגיע מכל צומת לעצמו בלי לחזור על קשתות) שבו מכפלת כלל הסימנים חיובית, ומערכת בלתי מאוזנת היא מעגל בו אותה מכפלה היא שלילית. לפי תאוריית האיזון, מערכת בלתי מאוזנת היא בעלת סבירות גבוהה יותר לשינוי דעתם של חלק מהחברים בה על חברים אחרים. לדוגמה, אם A ו-B מקיימים בניהם קשר חיובי ו-B ו-C גם הם מקיימים יחס חיובי, אבל C ו-A מקיימים יחס שלילי, קיים סבירות גבוהה שהמערכת תהפוך לבלתי יציבה, לדוגמה אם רק בין A ל-B ישנו יחס חיובי ואילו ל-A ול-B יחס שלילי ל-C. אם כן, ניתן להשתמש ברעיון של מערכות יציבות ובלתי-יציבות ככלי לניבוי עתידה של רשת.
חוזק הקשר נהוג להבחין בין קשרים חזקים ברשת לבין קשרים חלשים. קשרים חזקים משקפים מציאות בה בין שני צמתים מתקיימים יחסים קרובים או אינטנסיביים. קשרים חלשים הם קשרים בין שני צמתים המשקפים מציאות בה קשר בין שני אנשים הוא לא אינטנסיבי או במהותו אינו חזק.
בהקשר של מחקרים חברתיים, קשר חזק נקשר להומופיליה קרבה וטרנזיטיביות. קשר חלש נקשר עם גשרים.
את עוצמת הקשר מבטאים על ידי מתן ציון מספרי לקשר. עוצמת הקשר ברשת יכולה להיות מנורמלת (בין 0 ל-1) או יכולה להופיע כעוצמה לא מנורמלת (המספר הממשי לדוגמה: כמות השיחות בין 2 אנשים בטלפון).
מולטיפלקסיות: מספר האופנים שבהם מתקיים קשר. למשל, לזוג אנשים שקיימת ביניהם חברות ובנוסף לכך הם גם חולקים מקום עבודה משותף יש מולטיפלקסיות של 2. הוצעה תלות בין חוזק הקשר לבין מולטיפלקסיות שלו.
הומופיליה: המידה שבה פרטים ייצרו קשרים עם הזולת אם הוא דומה להם, לעומת מצב שבו הוא שונה מהם. דמיון מוגדר כשוויון מגדר, גיל, עיסוק, סביבה חינוכית, מעמד, ערכים או כל מאפיין בולט אחר.
סגירת משולשים (Triadic Closure): מדד של השלמות של שלישיות המקיימות ביניהם יחסים. ההנחה של פרט שקיימת בקבוצה בה הוא חבר מעגליות רשתית (כלומר, שחבריו מיודדים) נקראת טרנזיטיביות, והיא תוצר של הצורך של הפרט או המצב בסגירת-מעגל קוגניטיבית.
קרבה : נטייה של פרטים ליותר קשרים עם פרטים אחרים שקרובים אליהם גאוגרפית.
מדדי רשת
צפיפות : היחס בין כמות הקשרים הישירים ברשת לבין המספר המרבי של קשרים אפשריים כאלה.
לדוגמה, אם ישנם 21 משתתפים, המספר הגבוה ביותר של קשרים פוטנציאליים למשתתף הוא 20. הצפיפות הגבוהה ביותר היא 100% (במקרה דנן 20/20); צפיפות של 5% משמעותה שקיים רק קשר אחד מתוך כלל הקשרים האפשריים (1/20).
מרחק: המספר המזערי ביותר של קשרים שנצרכים על מנת לחבר בין כל שני פרטים ברשת. כפי שהרעיון הופץ על ידי סטנלי מילגרם בניסוי העולם קטן ובמושג של שש דרגות של הפרדה.
חורים מבניים: חוסר בקשרים בין שני חלקים של רשת. זיהוי וניצול של חור כזה עשוי להעניק ליזם יתרון תחרותי. המושג הזה פותח על ידי רונלד בורט ולפעמים הוא מוצג כתפישה אלטרנטיבית של הון חברתי.
מדדים נאיביים כגון: מספר הצמתים, מספר הקשרים, מספר הקשרים ההדדיים, מספר הקשרים העצמיים (צומת מקושר לעצמו)
מודולריות - מדד הבודק עד כמה הרשת ניתנת להגדרה על ידי קהילות.
ניתן לעשות שימוש במדד הממוצע של הצמתים ברשת (למשל Betweenness ממוצע או Closeness ממוצע על פני כל הרשת וכדומה).
מדדי קבוצות וקהילות
שימוש בניתוח רשתות חברתיות מאפשר לזהות 'מעגלים חברתיים' על בסיס הקשרים של הצמתים המייצגים את הפרטים בקבוצה ולזהות את מידת הליכוד שלה גוש מלוכד. קבוצה המגיעה ללכידות מקסימלית מוגדרת כ'קליקות' , כלומר, לכל פרט יש קשר ישיר לכל פרט אחר בקבוצה.
לכידות המידה שבה פרטים מקושרים ישירות אחד למשנהו על ידי קשרים ליכודיים.
לכידות קבוצתית מתייחסת למספר המינימלי של צמתים שבהיעדרם תתפרק הקבוצה.
מדדים נוספים לקהילות:
Reciprocity (הדדיות) - עד כמה הקשרים בין חברי הקהילה הם הדדיים,
Density (צפיפות) - עד כמה מנוצל פוטנציאל הקשרים של כל חברי הקהילה לדבר עם כולם.
ניתן לעשות שימוש במדד הממוצע של הצמתים בקהילה (למשל Betweenness ממוצע או Closeness ממוצע על פני כל הקהילה וכדומה).
ויזואליזציה של רשתות
ייצוג ויזואלי של רשתות חברתיות הוא חשוב מפני שהוא מסייע להבין אינטואיטיבית את הנתונים שנאספו על אודות הרשת, וכן להנגישם בצורה נוחה למתבונן. מספר רב של שיטות וטכניקות להצגה ויזואלית של מידע שהושגה באמצעות ניתוח רשת הוצג לאורך השנים. תוכנות מחשב ניתוחיות מציעות כלים לוויזואליזציה כזו. הרשתות נחקרות על ידי פריסתן בדרכים שונות, ועל ידי הוספת ערכי צבע, גודל ותכונות מתקדמות אחרות לצמתים השונים. ייצוג ויזואלי של רשתות הוא אמנם כלי רב-עצמה ושימושי למי שמעוניין להציג מידע מורכב וסבוך, אבל יש לשים לב לכך שהצגת רשתות באמצעות ייצוג חזותי בלבד עלולה להוביל לחוסר דיוק או לפספוס של תכונות רשתיות שהיו נתפסות באמצעות ניתוח כמותי. תוכנות הוויזואליזציה המובילות הן NodeXL, Gephi, UciNet וכו'.
יישומים של ניתוח רשתות חברתיות
חקר הרשתות החברתיות מנוצל ומצוי בטווח רחב של יישומים מעשיים, ודיסציפלינות. חלק מאותם יישומים כולל צירוף וכריית מידע, בניית מודלים להפצת רשתות, בניית מודלים של רשתות, ניתוח תכונות והתנהגויות של משתמשים, תמיכת משאבים בתחזוקת הקהילה, ניתוח של אינטראקציה מבוססת מיקום, שיתוף וסינון חברתיים, פיתוח מערכות המלצה וחיזוי קישורים ורזולוציית ישות. במגזר הפרטי, עסקים משתמשי בחקר רשתות חברתיות כדי לתמוך בפעילויות כגון ניתוח ואינטראקציה על הלקוח, ניתוח פיתוח מערכות מידע, שיווק וצרכי בינה עסקית. דוגמאות לשימושים במגזר הציבורי הן: פיתוח אסטרטגיות למחוברות מנהיגים, ניתוח של מחוברות ושל חשיפה למדיה של פרטים וקבוצות, ופתרון בעיות קהילתי.
דוגמאות נוספות לשימוש בניתוח רשתות חברתיות: הפצת ממים, רשתות הכרויות, תרשימי שיתוף-פעולה (collaboration graphs), קרבה, העברת מחלות, התפשטות מחלות דרך מערכות יחסים מיניות.
לתחום יישומים בתחומים כגון: אנתרופולוגים, ביולוגים, דמוגרפים, חוקרי תקשורת, כלכלנים, גאוגרפים, היסטוריונים, מידענים, מדעי המדינה, פסיכולוגיה חברתית, מדעי ההתפתחות, בלשנים חברתיים, מדעי המחשב, זואולוגיה
ויישומים בהתמודדות עם הלבנת הון וטרור.
קיימים שימושים לחקר רשתות חברתיות גם בתחומי המודיעין, סיכול ריגול, אכיפת חוק וביטחון פנים. שימוש בטכניקה זו מאפשרת לחוקרים לזהות קבוצות חשאיות או סמויות, כגון רשת ריגול, משפחת פשע מאורגן או כנופיית רחוב. הסוכנות לביטחון לאומי בארצות הברית (NSA) משתמשת בתוכניות מעקב המוניות חשאיות במחשבים על מנת למצוא את המידע הדרוש לניתוח כזה על תאי טרור ועל קבוצות נוספות שנחשבות בעלות חשיבות לביטחון הלאומי. הסוכנות מגיע לעומק שלושה צמתים במהלך ניתוח זה. לאחר שהמיפוי הראשוני של הרשת מבוצע, נעשית אנליזה שמטרתה לקבוע את מבנה הרשת ולקבוע, למשל, מי הם המנהיגים. דבר זה מאפשר לצבא או לכוחות ביטחון פנים לכוון סיכולים ממוקדים שמטרתם לחסל או לשבות חברים בעלות ערך גבוה בתפקיד הנהגתי כשיטה להפריע לפעילות השוטפת של הארגון. הסוכנות התחילה לבצע גם ניתוח רשתות חברתיות על הקלטות של שיחות טלפוניות, המכונה מטא-דאטה, זמן מועט לאחר אירועי ספטמבר 11.
תת-תחום של ניתוח רשתות חברתיות בנושא התנהגות ארגונית נקרא ניתוח רשתות ארגוניות (או: ONA - Organizational Network Analysis).
דוגמאות למחקרים
חקר מערכת הסחר הבינלאומית, כאשר הניתוח ישתמש במדינות כצמתים ברשת ובהיקפי סחר כקשרים. ניתוח כזה יכול להראות על גושים של מדינות ועל היררכיה בין הגושים ובתוכם.
חקר רשתות של האקרים והבנת דפוסי ההתנהגות ואת הקשרים הנסתרים בין פרטים ומדינות בתחום זה.
חקר קבוצת תמיכה - הצמתים יהיו החברים בקבוצה והקשרים יהיו בהתאם לתשובתם לשאלה 'ממי את/ה מקבל/ת ולמי את/ה מעניק/ה תמיכה בקבוצה'. רשת כזו יכולה לשמש לניתוח דפוסים של מתן תמיכה ויעילות של קבוצות תמיכה.
ייחוד שאלות מחקר רשתיות
שאלות רשת בשונה מחקר גרפים, מוכוונות אל המציאות ממנה נובעת הרשת. שאלת רשת טובה עוזרת להבין טוב יותר את המציאות אותה היא ממדלת. ניתן לחלק את שאלות הרשת לשלוש רמות: הבנת הצמתים ברשת (מיקרו), הבנת הקהילות ברשת (מזו) והבנת הרשת כולה (מאקרו).
ברמת הצומת - לבד ממציאת הצמתים בולטים על פי הגדות מדדי הצמתים שונים, שאלת רשת היא שאלה אשר קושרת בין "תכונות" אובייקט כפי שהיא מתקיימות במציאות לבין התכונות הרשתיות של אותו אובייקט כאשר הוא ממודל כצומת ברשת שאנו מקימים. כאשר חוקרים קשרי חברות בחברה עסקית וממדלים את הקשרים הנירקמים בפינת הקפה במקום העבודה, שאלה רשתית ברמת הצומת תהיה "האם רוב העובדים אשר מתחילים את השיחות בפינת הקפה הם גברים או נשים" (העובדים יהיו הצמתים ברשת והקשרים בין הצמתים הם השיחות)? מבחינה רשתית מנסים למצוא שונות מובהקת בדרגה היוצאת של הנשים מול הגברים בחברה - בכל הנוגע לשיחות בפינת הקפה. השאלה אינה רק בונה את הרשת אלא שואלת עליה שאלה הלקוחה מתוך המציאות, שאלה המעניינת את החוקרים.
ברמת חקר הקהילות ברשת - לבד מזיהוי ומיפוי קהילות ומעקב אחר קשריהן הפנימיים והחיצוניים על פני זמן - שאלה רשתית שואפת לקשור בין זהות הקהילה (והחברים בקהילה) כפי שמצאו אלגוריתמים למציאת קהילות (כגון: ניומן, לוביין וליידן) לבין מכנה משותף "דמוגרפי" של חברי הקהילה שנמצאה.
ברמת חקר הרשת כולה - ניתן לחקור את השתנות הרשת ואת המדדים המרכזיים שאנו בוחרים לחקור בה (כגון Reciprocity, Density, Diameter) והשתנותם לאורך ציר הזמן. כמו כן ניתן להשוות בין שתי רשתות אשר נגזרות ממציאות דומה ולברר באמצעות ניתוח הרשת את המציאות. לדוגמה האם ה-Diameter של רשת הממדלת את קשרי החברות בשכבת גיל מסוימת בבית ספר משכבה סוציואקונומית גבוהה, גבוה בצורה מובהקת מה Diameter של רשת הממדלת את קשרי החברות בשכבת גיל מסוימת בבית ספר משכבה סוציואקונומית בינונית-נמוכה.
מציאת Data למחקר רשתי
כאשר רוצים לבחור בסיס נתונים למחקר רשתי יש להקפיד על מספר כללים בסיסים, המשמשים אותנו לבחינה האם Dataset מסוים מתאים לניתוח רשתי:
בסיס הנתונים מורכב מאינטראקציות בין פריטים שונים, כאשר קיים ציון זמן (Time Stamp) לכל אינטראקציה..
איתור של לפחות שתי ישויות בבסיס הנתונים המקיימות ביניהם יחס של רבים לרבים.
איתור של תכונות (Features) של הישויות אותן רוצים למדל כ"צמתים" ברשת.
איתור של תכונות (Features) של הקשר (Link) בין הישויות.
להלן כמה קישורים נבחרים לאתרים בהם ניתן למצוא מאגרי נתונים רשתיים:
https://www.aminer.org/data-sna
https://snap.stanford.edu/data/
https://kateto.net/2016/05/network-datasets/
יישומים בתחום החינוך
בהקשר של למידה שיתופית נתמכת טכנולוגיה, חקר רשתות חברתיות הוא כלי עזר להבנת שיתוף הפעולה בין לומדים במונחים של כמות, תדירות ואורך-זמן, ובנוסף האיכות, הנושא ואסטרטגיות הקשר. יתר על כן, חקר רשתות חברתיות מסוגל להתמקד באספקטים מסוימים של חיבור הרשת, או על הרשת בכללותה. הוא משתמש בהצגה גרפית, מידע כתוב ובנתונים כדי לבחון את הקשרים בתוך רשת למידה שיתופית נתמכת טכנולוגיה (CSCL). בזמן יישום שיטות חקר רשתות חברתיות על CSCL, האינטראקציות בין המשתתפים נחשבות לרשת חברתית. הנושא בו הניתוח מתמקד הוא הקשרים שייצרו המשתתפים, כיצד הם תקשרו ולא כיצד כל משתתף התנהג בינו לבין עצמו.
מספר מחקרים יישמו חקר רשתות חברתיות ב-למידה שיתופית נתמכת טכנולוגיה (CSCL) במגוון רחב של הקשרים. בין התוצאות, קורלציה בין נוכחות המורה לבין צפיפות הרשת, התייחסות רצינית יותר להמלצות של משתתפים ריכוזיים יותר, חוסר שכיחות של אינטראקציות בין בני מין שונה בתוך רשת, וכן תפקיד שולי יחסית שמשחק המורה ברשת למידה א-סינכרונית.
קיימים מספר מחקרים שעשו שילוב של אמצעי מחקר נוספים עם חקר רשתות חברתיות בבחינתם את הCSCL. ניתן להתייחס לזה כתהליך שיוביל לריבוי המהימנות של מחקרים אודות CSCL.
שיטה איכותית - עקרונות חקר המקרה האיכותי יוצרות מסגרת מוצקה לאינטגרציה של חקר רשתות חברתיות בחקר חוויית CSCL.
מידע אתנוגרפי כגון ראיונות, שאלונים לחניך והשקפה בכיתה מצד שלישי לא משתתף.
מקרי בוחן: לבחון באופן מובן בין מצבי CSCL מסוימים ולקשר בין הממצאים לבין מגמות כלליות.
ניתוח תוכן מציע מידע על אודות התוכן של ההתקשרות בין חברי הרשת.
שיטה כמותית - שיטה זו כוללת ניתוחים סטטיסטיים פשוטים המתארים התרחשויות ומאפשרים לזהות את הגישה של חברים פרטיים בקבוצה שחקר רשתות חברתיות לא הצליח לעקוב אחריהם, כדי להתחקות אחרי נטיות כלליות.
קובצי לוג אלקטרוניים מספקים מידע על השימוש שעושים הלומדים בכל שיתוף-פעולה.
Multidimensional scaling - מנהל מעקב אחרי דמיון שקיים בין משתתפים, כך שיהיה ניתן להניח מידע דומה ביחד.
תוכנות – QUEST, Nud*IST, SAMSA (System for Adjacency Matric and Sociogram-bases Analysis)
איסוף הנתונים לניתוח רשתות חברתיות
קיימים מספר גישות לליקוט מידע ומיפוי רשתות בשיטות השתתפותיות, בייחוד כאשר השימוש בחקר רשתות חברתיות נעשה כדי להנחיל שינוי חברתי. בפרדיגמה זו, המשתתפים ממפים בעצמם את הרשתות על ידי רישום קשרים ידני (באמצעות עט ונייר או מחשב). דוגמה לשיטת עט ונייר לאיסוף מידע השתתפותי הוא, שמאפשרת גם איסוף נתונים לגבי תכונות הפרטים (השפעות ומטרות) היא שיטת Net-Map Toolbox. יתרונותיהן של שיטות מסוג זה הן היכולת של החוקרים לאסוף מידע איכותי ולא רק כמותי, וכן לתחקר את המשתתפים לצורך הבהרה.
פוטנציאל רישות חברתי
פוטנציאל רישות חברתית הוא מקדם מספרי שניתן להגיע אליו באמצעות אלגוריתמים, כדי לייצג הן את הגודל של הרשת החברתית של פרט מסוים, והן את היכולת שלו להשפיע על הרשת. מילה נרדפת שקרובה במשמעותה, היא משתמש אלפא, אדם עם מקדם פוטנציאל רישות חברתית גבוה.
קיימות שתי פונקציות עיקריות למקדמי פוטנציאל רישות חברתית:
מיון וסיווג הפרטים בהתאם לפוטנציאל שלהם.
שקילת הפרטים במחקרים שיווקיים.
על ידי חישוב הפוטנציאל של משיבים ושיווק ישירות לבעלי מקדם גבוה, החוזק והרלוונטיות של מחקר שיווקי שמשמש לשיווק ויראלי, מוגבר.
משתנים שמשמשים לחישוב מקדם הפוטנציאל כוללים בין היתר: השתתפות בפעילויות ברשת החברתית, חברות בקבוצות, תפקידי מנהיגות, זיהוי, הוצאה לאור\עריכה\תרומה למדיה שאינה אלקטרונית, הוצאה לאור\עריכה\תרומה למדיה אלקטרונית (אתרי מרשתת, בלוגים) ותדירות הפצת מידע בקרב הרשת בעבר. ראשי התיבות SNP) Social Networking Potential) וחלק מהאלגוריתמים הראשונים שנעשה בהם שימוש כדי לכמת את הפוטנציאל של פרט מסוים, תוארו במדריך "חקר הפרסום הולך ומשתנה". ע"ע שיווק ויראלי.
הספר הראשון שדן בשימוש המסחרי של משתמשי אלפא בקרב לקוחות טלקומוניקציה היה "3G Marketing" של אהונן, קאספר ומלקו ב-2004. הספר הראשון שדן במשתמשי אלפא באופן יותר נרחב בהקשר של שיווק חברתי היה Communities Dominate Brands (קהילות שולטות במותגים) של קהונן ומור ב-2005. ב-2012 ניקולא גרקו מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון העביר שיחת TEDx בנושא ההקבלה בין פוטנציאל הרשת החברתית לבין אנרגיה פוטנציאלית שמשתמשים יוצרים ושבה חברות צריכות לעשות שימוש. הוא טען ש-SNP הוא הנכס החדש שכל חברה צריכה לשאוף אליו כמטרה.
ניתוח רשתות חברתיות בישראל
המחקר בניתוח רשתות חברתיות במוסדות האקדמיים בישראל נחלק גם הוא למחקר מתמטי (הנשען על כלים מתמטיים וסטטיסטיים) ולמחקר סוציולוגי (העושה שימוש במדדים סוציומטיים), ובתפר ישנם מחקרים הנדסיים-ניהוליים בתחומים משיקים.
המחקר באנליזה מתמטית של רשתות חברתיות
החוקרים המובילים במחקר המתמטי של ניתוח הרשת החברתית הם ד"ר מיכאל מן מרצה בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב ומרצה חבר סגל בכיר באפקה במחלקה להנדסת תוכנה ומדעי המחשב וראש קבוצת המחקר של בית הספר להנדסת תוכנה, ופרופ' ברוך ברזל פרופ' במחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן (כתחום מחקר משני של מחקריו על דינמיקת רשתות מורכבות).
בד בבד עם התפתחותו ועליית קרנו של תחום מדע הנתונים, תחום האנליזה המתמטית של הרשתות (שעושה שימוש הן בכלים מתמטיים וסטטיסטיים, והן בכלים מתקדמים של כריית מידע) הולך וצובר תאוצה ככלי מרכזי לניתוח הרשתות החברתיות, ובמסלולי הלימוד להנדסה/מדעי הנתונים במרבית המוסדות האקדמיים למדעי הנתונים קורס רשתות חברתיות מוגדר כקורס ליבה.
המחקר בניתוח סוציולוגי של רשתות חברתיות
החוקרים המובילים במחקר הסוציולוגי של ניתוח הרשת החברתיות הם פרופ' שיזף רפאלי, בעבר ראש מרכז שגיא לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה; וכיום נשיא מכללת שנקר; פרופ' דפנה רבן, מרצה בכירה בבית הספר לניהול והחוג לניהול מידע וידע באוניברסיטת חיפה; פרופ' אילן תלמוד, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, ד"ר עמית רכבי, הפקולטה לכלכלה ומנהל עסקים במרכז האקדמי רופין ועמית מחקר במרכז פדרמן לחקר הסייבר באוניברסיטה העברית, וד"ר אוסנת מוקרין, הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת חיפה.
המחקר בניתוח הנדסי של רשתות חברתיות
בין החוקרים המובילים בתחום המחקר ההנדסי-ניהולי ניתן לציין את פרופ' גלעד רביד מהמחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון, העוסק מחקרים בדינמיקת המסר של מרחבי אינטראקציה מקוונים, כריית מידע, ובמחקרים המקשרים תחומים של ממשקי אדם מחשב עם רשתות חברתיות (כגון גיימיפיקציה).בנוסף בתחום ההנדסי ישנם מחקרים על אלגוריתמים יעילים לחישוב מדדי הרשתות במטריצת שכנויות, כדוגמת מחקריו של ד"ר מיכאל מן על אלגוריתמים למרכזיות במטריצת שכנויות וכן אלגוריתמים לחישוב Betweenness Centrality ברשת חברתית.
ראו גם
תורת הרשתות
רשת חברתית
דרגות ההשפעה ברשת
אלברט-לסלו ברבאשי
האתר של ברבאשי (עם וידאו מאמרים הרבה מידע)
קישורים חיצוניים
נטפריקס - פודקאסט בנושא מדע הרשתות וניתוח רשתות חברתיות
הרצאה של פרופ' רביד על הרשת
הערות שוליים
קטגוריה:תרבות אינטרנט
קטגוריה:מדיה חברתית
קטגוריה:רשתות חברתיות
קטגוריה:תאוריות סוציולוגיות
קטגוריה:מדע הרשתות | 2024-07-20T08:58:27 |
ציר רומא-ברלין | שמאל|ממוזער|200px|מוסוליני (משמאל) והיטלר (מימין), מנהיגי איטליה וגרמניה
ציר רומא-ברלין הוא הסכם שילוב כוחות בין איטליה הפשיסטית בהנהגת בניטו מוסוליני לבין גרמניה הנאצית בהנהגת אדולף היטלר, שנחתם ב-23 באוקטובר 1936. ברית זו נותרה בתוקף עד לנפילת השלטון באיטליה הפשיסטית ב-1943.
הסכם זה, שנחתם לאחר פרישת שתי המדינות מחבר הלאומים, הבטיח לאיטליה בעלת ברית חזקה עם משטר טוטליטרי דומה, והבטיח לגרמניה את נכונותה של איטליה לעמוד לצידה כשתידרש לכך. גרמניה ואיטליה ראו בהסכם זה יצירת חזית אחידה מול ברית המועצות, ובכך ביטלו למעשה את החלטת חבר הלאומים, לבודד אותם משאר העולם.
במונח "ציר רומא-ברלין" עשה לראשונה שימוש מוסוליני, שבנובמבר 1936 דיבר על "ציר רומא-ברלין", שסביבו יסתובבו שאר מדינות אירופה.
הציר היה הבסיס להקמתן של מדינות הציר, במאי 1939 הפכה ברית זו לברית הפלדה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מלחמת העולם השנייה: אמנות והסכמים
קטגוריה:איטליה בתקופת הפשיזם: אמנות והסכמים
קטגוריה:גרמניה הנאצית: אמנות והסכמים
קטגוריה:מדינות הציר
קטגוריה:אמנות והסכמים במאה ה-20 | 2023-08-29T09:46:45 |
מקונדו | מקונדו (בספרדית: Macondo) היא עיר דמיונית המתוארת בספרו של גבריאל גרסייה מרקס "מאה שנים של בדידות".
הסיפור הטראגי של מקונדו מדומה לעיתים לסיפורו של העולם, ובהתאמה, סופה של מקונדו מדומה לסופו הבלתי נמנע של העולם.
יש הסוברים שתיאור העיר מקונדו מבוסס על עיר הולדתו של מרקס, ארקטקה . בשנת 2006 החליטו אנשי העיירה ארקטקה, לערוך הצבעה כדי להחליט האם לשנות את שמה ולקרוא לה על שם יצירתו של יוצא העיירה המפורסם. מעל הכביש הראשי בעיירה מוכת העוני כבר מתנוסס השם החדש, "ברוכים הבאים לעולם הקסום של מקונדו", אלא שההצעה לא עברה ומקונדו תישאר בדיונית בלבד.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מקומות בדיוניים
it:Cent'anni di solitudine#Macondo | 2023-10-28T05:03:28 |
גבריאל גרסייה מארקס | הפניה גבריאל גארסיה מארקס | 2014-11-08T11:45:55 |
מאיר דיזנגוף | מאיר דיזֵנגוף (25 בפברואר 1861, ט"ו באדר ה'תרכ"א, בבסרביה (מולדובה של ימינו) – 23 בספטמבר 1936, ז' בתשרי ה'תרצ"ז, תל אביב) היה ראש העירייה הראשון של תל אביב, שכיהן בשנים 1921–1925, ומ-1928 ועד פטירתו ב-1936.
ביוגרפיה
נעוריו ותחילת דרכו
מאיר דיזנגוף נולד בכפר יקימוביצ'י (Echimăuți) שבמחוז אורחיי, בגוברניית בסרביה שבאימפריה הרוסית (מולדובה של ימינו) ליעקב ומיטה. אביו היה מנהל אחוזה. עד גיל 15 למד בחדר, ואז עברה משפחתו לעיר קישינב, שם למד בבית ספר כללי. בשנת 1882 התנדב לצבא הרוסי, ושירת כעורך עיתון צבאי בז'יטומיר. דיזנגוף היה דודו של יוסף פגיס, אביו של המשורר דן פגיס.בתאריך 2.9.34 במכתב ששלחה יולי, אמו של דן פגיס ואשתו של יוסף, היא כתבה לבעלה, שביקר בארץ ישראל: "אמור לי, האם כבר ביקרת אצל דיזנגוף? דוד שהוא ראש עיר - לא דבר של מה בכך. אתה חייב ללכת אליו..."
המכתב מופיע בעמוד 359 בספר "דן פגיס-כל השירים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק
לאחר שסיים את שירותו הצבאי עבר לאודסה, והיה פעיל במחתרת "נרודניה ווליה" (רוסית: "רצון העם"). בעקבות פעילותו המחתרתית נאסר בשנת 1885, ונכלא בבית סוהר למשך שמונה חודשים. לאחר שחרורו, הצטרף לאגודת "חובבי ציון", נפגש עם פינסקר, אחד העם ואחרים, ייסד סניף של האגודה בקישינב ונבחר כציר לוועידתה בשנת 1887.
בשנת 1888 נסע דיזנגוף ללמוד הנדסה כימית בסורבון בפריז. הוא למד במשך שלוש שנים והשתלם בייצור זכוכית באוניברסיטה של ליון. שם הכיר את הברון רוטשילד, אשר התרשם מכישרונו, ובשנת 1892 עלה לארץ ישראל בשליחותו להקים בטנטורה מפעל לבקבוקי זכוכית עבור "יין הברון". ב-1893 נסע דיזנגוף לאלכסנדריה עם בת-זוגו צינה ברנר, שאותה הכיר בז'יטומיר, ונשאהּ לאישה. בשנת 1894 כשל המפעל, ודיזנגוף שב לאודסה, שם הקים מפעל זכוכית. באותה העת המשיך בפעילותו ב"חובבי ציון", נמצא בקרבתם של מנדלי מוכר ספרים, שמעון דובנוב, ח"נ ביאליק ואלתר דרויאנוב, נמנה עם מקימי הוצאת מוריה ונטל חלק בקונגרסים הציוניים החמישי והשישי. על אף שבקונגרס הציוני השישי נמנה עם מתנגדי תוכנית אוגנדה, היה דיזנגוף חסיד נלהב של תאודור הרצל.
ב-1904 ייסד עם חברו זאב גלוסקין את חברת "גאולה" לרכישת קרקעות בארץ. בשנת 1905, בגיל 44, עלה בשנית לארץ ישראל, והתגורר ביפו. במקביל עסק בייבוא מכונות, והקים חברה לשירות עגלות מכניות במקום ה"דיליז'נס" הנמשך על ידי סוסים, לצורך הובלת נוסעים לירושלים ולמושבות. בכל עגלה היו 12 מושבים, והמנוע היה מונע באמצעות נפט. כמו כן, הקים עם שותפים חברת ספנות שנקראה על שמו.
ראש עיריית תל אביב
250px|ממוזער|שמאל|מאיר דיזנגוף וזקן השומרים אברהם שפירא רוכבים בראש העדלאידע בתל אביב, פורים תרצ"ד (1934).
היה ממייסדי אגודת אחוזת בית ב-1906 וממייסדי שכונת אחוזת בית ב-1909. לאחר סיום בניית שכונת אחוזת בית ב-1911, נבחר דיזנגוף לראש הוועד, ושימש בתפקיד זה עד 1922. בתקופה זו קיבלה תל אביב מעמד עצמאי בנפרד מיפו, ודיזנגוף נבחר לתפקיד ראש העירייה. בתפקיד זה כיהן עד יום מותו ב-1936, למעט הפסקה של שלוש שנים בין 1925–1928. בתקופתו הגשימה תל אביב את יעודה וצמחה לעיר בת 150,000 תושבים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשו והוגלו מן הארץ רבים מראשי היישוב, ודיזנגוף התמנה לתפקיד מקשר בין היישוב הגולה לבין השלטונות העות'מאנים. בתפקיד זה טיפל בהגשת עזרה לגולי תל אביב במושבות העבריות, וקיבל את הכינוי "ריש גלותא". הוא הקים את ועד ההגירה, שניהל את הלוגיסטיקה של כל צורכי הגולים: גיוס עגלות מהמושבות להסעת הגולים מתל אביב למושבות, ניהול השמירה על הרכוש הנטוש בתל אביב, גיוס כספים וכח אדם להספקת אמצעי מחיה, מזון ורפואה וטיפול ביתומים. בעקבות פרסום רחב תפוצה שיזם בעיתונות על מצבם הקשה של הגולים, הצליח להגיע להסכמה עם השלטונות על אספקת מזון מסודר לגולים. חלק גדול ממגורשי תל אביב, ודיזנגוף בתוכם, ישבו בחיפה. בספטמבר 1918, עם השלמת כיבוש חיפה על ידי הבריטים, קיבל דיזנגוף את פני הגנרל שפיקד על הכוחות. הגנרל צירף אותו למכוניתו וביחד נסעו לתל אביב. תוך זמן קצר שבו תושבי תל אביב לעיר, חודשה פעילות ועד השכונה, ודיזנגוף נבחר מחדש לעמוד בראשו.
בשנת 1921 הצליח דיזנגוף לשכנע את הנציב העליון להעניק לתל אביב מעמד מוניציפלי נפרד מיפו, (כעבור 13 שנה, בשנת 1934, הוכרזה תל אביב כעיר). דיזנגוף פעל להקמת משטרה עירונית ובתי משפט עירוניים. בשנת 1925 הזמין את מתכנן הערים הסקוטי, פטריק גדס, להכין תוכנית אב לתל אביב, שהתייחסה ברובה לשטחים שטרם נבנו עד אותה עת.
בדצמבר 1925 התפטר דיזנגוף מתפקיד ראש העיר, לאחר שמועצת העירייה סירבה לאשר תשלומי הורים בבתי הספר העירוניים. הוא הוחלף על ידי דוד בלוך-בלומנפלד, ששימש בתחילה כממלא מקום, ולאחר הבחירות שנערכו בסוף 1926 נבחר כראש העירייה.
בסוף 1926 מונה דיזנגוף כראש המחלקה למסחר ותעשייה בהנהלה הציונית. אלה היו ימי המשבר הכלכלי העמוק שלאחר העלייה הרביעית, ולא היה אפשר להוציא לפועל את תוכניותיו לתיעוש ופיתוח. בקיץ 1927 בקונגרס הציוני ה-15 נבחרה הנהלה חדשה ודיזנגוף לא נמנה עמה.
במאי 1927 נערכו בחירות לעיריית יפו. לפי חוקת המנדט הבריטי נמנו על בעלי זכות בחירה גם יהודים שהתגוררו ביפו או שהיו להם עסקים שם. לדיזנגוף היה עסק של יצוא ויבוא והוא הציג את מועמדותו למועצת העיר. הוא נבחר לסגן ראש העיר ולחבר הוועדה לתוכנית העיר. בראשית 1928, כשראש עיריית יפו הערבי יצא לחופשה ממושכת, מונה דיזנגוף כממלא מקום ראש עיריית יפו.
בדצמבר 1928 נערכו בחירות למועצת העיר תל אביב ודיזנגוף נבחר שוב לעמוד בראש מועצת העיר.
כראש עיר שאהב את עירו וטיפח אותה, פעל נמרצות לפיתוח העיר, עודד בנייה מואצת, והגיע להסכמים עם שכונות סמוכות לסיפוחן לתל אביב. מדי יום היה עובר ברחובות העיר כשהוא רכוב על סוסתו, לבדוק שהכול מתנהל כשורה. הוא גם הקפיד לעודד שמחת חיים בעיר, ונהג לרכוב על סוסתו בראש העדלאידע בכל חג פורים. דיזנגוף הצליח לשכנע אישי רוח, כדוגמת ביאליק ואחד העם, להתיישב בעיר, וכך תרם לדימויה כמרכז תרבותי.
לאחר מות אשתו, בשנת 1930, הוא תרם את ביתו (שדרות רוטשילד 16) לרווחת הציבור כדי שישמש כמוזיאון לאמנות, השפיע על אמנים רבים לתרום את עבודותיהם לטובת המוזיאון ואף רכש בעצמו כ-240 יצירות בחוץ לארץ. הוא המשיך להתגורר עד מותו בקומה העליונה של הבית.
דיזנגוף שימש בתפקידי נשיא כבוד באגודות רבות בתל אביב. החשובה שבהם היא אגודת "יריד המזרח", אותה ייסד בשנת 1932. בתחילה הוקם היריד בדרום העיר, ולאחר הצלחתו הקימו מבנים קבועים שישמשו את היריד בצפון העיר. בשנת 1934 הוחלט על יריד בינלאומי גדול, ויריד נוסף כעבור שנתיים. דיזנגוף היה בין מייסדי בנק אשראי, נשא בתואר יושב ראש כבוד ופעילות הבנק התנהלה במשך תקופה מביתו הפרטי. אחד מעיסוקיו החשובים והמכובדים היה כהונתו כקונסול בלגיה, בתפקיד זה אירח בתל אביב ב-1933 את אלברט הראשון, מלך הבלגים וקרא על שמו את כיכר המלך אלברט.
בשנת 1936, עם פרוץ המרד הערבי הגדול, סגרו הערבים את נמל יפו מתוך כוונה לשתק את התפתחות היישוב היהודי בארץ. דיזנגוף קיבל רשות לפתיחת נמל בעיר תל אביב, ולפני מותו הספיק לחנוך את המזח הראשון בנמל תל אביב.
שמאל|ממוזער|250px|מסע ההלוויה של מאיר דיזנגוף. שני משמאל עומד דוב הוז ולידו משה שרת. בתמונה נראה גם הנציב העליון הבריטי ארתור ווקופ.
דיזנגוף נפטר בסתיו תרצ"ז 1936. עוד בחייו נחשב כ"אבי העיר". דיזנגוף פעל ליצירת הדימוי של תל אביב כ"עיר העברית הראשונה" בין השאר על ידי טיפוח השפה העברית, למשל, בתי מסחר חויבו לכתוב את השלטים בעברית. דיזנגוף טיפח קשרים קרובים עם השלטונות (גם העות'מאנים וגם עם שלטונות המנדט), וגם עם ראשי עיריית יפו. הודות לקשרים אלה הצליח דיזנגוף לפתח את העיר ולהרחיב את גבולותיה, וגם לקבל סמכויות שמעט מאוד יישובים קיבלו (כמו שיטור ושיפוט עירוני).
הנצחתו
דיזנגוף ניסה לעצב את הנצחתו שלו עוד בחייו, כאשר ציווה את ביתו עוד בחייו לרשות מוזיאון תל אביב לאמנות.
בקומת הקרקע בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד 16, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת המדינה בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948. בימינו משמשת הקומה כמוזיאון בשם "היכל העצמאות", בשתי הקומות מעליה שוכן "בית התנ"ך על שם דוד בן-גוריון" - מוזיאון ומכון לחקר התנ"ך אשר מנוהל בהתנדבות על ידי דני אופיר, ועמותת "יד מאיר וצינה דיזנגוף" בהנהלת אלחנן אבידור. בפברואר 2010 אישרה הממשלה תוכנית לשימור אתרי מורשת לאומית שכללה את היכל העצמאות.
רחוב דיזנגוף נקרא על שמו כבר בחייו של דיזנגוף. ברחוב תוכננה והוקמה כיכר עם מזרקה במרכזה, אותה קראו על שם רעייתו: כיכר צינה דיזנגוף. (לימים, הוחלפה המזרקה במזרקת "אש ומים" של האמן יעקב אגם). לקראת יום הולדתו ה-70 של דיזנגוף, החליטה העירייה על הקמתו של "גן מאיר" ברחוב המלך ג'ורג'; אך הגן נחנך כשמונה שנים לאחר פטירתו.
שכונת קריית מאיר בתל אביב, שנקראה על שמו, הוקמה בשנת 1936. בית הכנסת "היכל מאיר" ברחוב מאנה 12 קרוי על שמו.
עיריית תל אביב-יפו מחלקת את פרס דיזנגוף לאמנות הפיסול והציור.
שמאל|ממוזער|250px|פסל של מאיר דיזנגוף רוכב על סוסתו
במסגרת שנת המאה לייסוד העיר תל אביב הוצב ב-27 במאי 2009 פסל של מאיר דיזנגוף רוכב על סוסתו, מעשה ידיו של האמן דוד זונדלוביץ' בשדרות רוטשילד מול בית דיזנגוף. בכיכר ברחוב ביאליק נחנך בבית העירייה הישן אשר הוסב להיות "בית העיר - המרכז לתולדות תל אביב" ובו לשכתו המשוחזרת של דיזנגוף, הפתוחה לקהל המבקרים.
טקס אזכרה פתוח לציבור נערך לזכרו על ידי עיריית תל אביב-יפו ועמותת "יד מאיר וצינה דיזנגוף" בכל שנה בז' בתשרי בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
ב-5 בנובמבר 1985, הנפיק השירות הבולאי בול דאר לזכרו של מאיר דיזנגוף. על הבול מופיע ציור גרפי של דיוקנו של דיזנגוף. השירות הבולאי מכר 537,000 בולים של בול זה בתוך תקופה של כחודשיים עד להפסקת המכירה. האמנים י. שיינהרט ומ. סימה עיצבו ביחד את הבול.
כתביו (מבחר)
שמאל|ממוזער|250px|קברם של מאיר וצינה דיזנגוף בבית הקברות טרומפלדור
מכתב לכל, יפו: דפוס שושני, תרע"ט
עם תל אביב בגולה: פרקי זכרונות מן העבר הקרוב בצירוף תמונות, תל אביב: דפוס אמנות ארץ ישראל, תרצ"א. (מהדורה נוספת: בהוצאת בית התנ"ך–בית דיזנגוף, תשס"א-2000)
תעשייה ביתית: הצורך והיכולה בפתוחה של תעשיית בית בארץ ישראל, תל אביב: מסחר ותעשייה, 1932?
פתוח העיר תל אביב, תל אביב: דפוס א’ סטרוד ובניו, תרצ"ב-1932
שני ספורים קטנים: א- שני רעים, ב- לסוסתי, תל אביב: דפוס שושני, תרצ"ד
על תל אביב וארחות חייה: דבר אל תושבי תל אביב: דפוס ארץ, תרצ"ה
לידידַי מנוער: ספורים וזכרונות, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ו
מזכרונות מאיר דיזנגוף, בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך ב'. פרק סט: בית חרושת לזכוכית בטנטורה, תרנ"ב–תרנ"ה (1892–1895), עמ' 741–751; פרק צד: גזירות ג'מל פחה והגירוש מיפו ומתל אביב, תרע"ה–תרע"ז (1915–1917), עמ' 1001–1018
ראו גם
מייסדי תל אביב
לקריאה נוספת
'דיזנגוף (דיזנהוף), מאיר', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 159–161.
מרדכי נאור, מסיפורי הארץ הטובה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1988
יואב רגב, ימי דיזנגוף, תל אביב 1909–1936, הוצאת אחיאסף, 2006
אילן שחורי, חלום שהפך לכרך, העיר שהולידה מדינה, מהדורה מיוחדת ומעודכנת לשנת ה-100 לתל אביב הוצאת "תל אביב שלי", 2009
קישורים חיצוניים
יעקב יערי-פולסקין, מ' דיזנגוף: חייו ופעולותיו, באתר פרויקט בן-יהודה
מאיר דיזנגוף, באתר של יעקב מרקל
מאיר דיזנגוף, באתר עיריית תל אביב
דיזנגוף רוכב על סוסתו, יצירתו של הפסל דוד זונדלוביץ', באתר תיירות תל אביב-יפו
מאיר דיזנגוף, באתר בית העצמאות
יעקב גרוס, סרטון יום הולדת 70 לדיזנגוף, באתר יוטיוב
מאיר דיזנגוף מגיע לנמל יפו באנייה אקסלסיור, 1935, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
מאיר דיזנגוף בביקור ילדים במחנה פליטים ביפו, 1936, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
טקס גלוי המצבה של מאיר וצינה דיזנגוף, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
אילן שחורי, מאיר דיזנגוף מקבל דו"ח משטרה על רחצה בעירום בחוף הים, באתר "תל אביב שלי"
אתר מאיר דיזנגוף
דני זמרין, "האניות של דיזנגוף". באתר "אותו הים - על ספנות ישראלית ועוד", 22 בדצמבר 2018
אילן שחורי, "השריף של תל אביב" - סקירת הביוגרפיה של מאיר דיזנגוף, סגולה מגזין ישראלי להיסטוריה, יוני 2020
הערות שוליים
*
קטגוריה:יהודים מבסרביה
קטגוריה:אנשי העלייה הראשונה
קטגוריה:אנשי העלייה השנייה
קטגוריה:חברי אספות הנבחרים
קטגוריה:חברי הוועד הלאומי
קטגוריה:תל אביב: מייסדים
קטגוריה:ראשי עיריית תל אביב-יפו
קטגוריה:ראשי רשויות מקומיות מטעם הציונים הכלליים
קטגוריה:ראשוני הציונות
קטגוריה:פעילים ציונים במולדובה
קטגוריה:מו"לים יהודים אוקראינים
קטגוריה:אישים שהשתתפו בוועידות הקונגרס הציוני העולמי
קטגוריה:גואלי אדמות בארץ ישראל
קטגוריה:מהנדסי כימיה
קטגוריה:מהנדסים ביישוב
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות טרומפלדור
קטגוריה:אישים שעל שמם שכונות בישראל
קטגוריה:קונסולים בארץ ישראל
קטגוריה:אגודת בני משה
קטגוריה:קונסולים של כבוד יהודים בתקופת המנדט
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:גירוש תל אביב: אישים
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנולדו ב-1861
קטגוריה:ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1936 | 2024-09-05T17:56:32 |
גן מאיר | גן מאיר הוא גן ציבורי הממוקם בין הרחובות המלך ג'ורג' וטשרניחובסקי במרכז תל אביב.
היסטוריה
לקראת יום הולדתו ה־70 של ראש העירייה הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף, הקדישה העירייה שטח לנטיעת גן עירוני ראשון בתל אביב שייקרא על שמו. הגן תוכנן לראשונה על ידי אדריכל הנוף אהרון הלוי, אך תוכניתו לא יצאה לביצוע והגן נבנה לפי תכנון של הגנן העירוני אביגדור משל ומהנדס העיר יעקב בן-סירה (שיפמן).
הקמת הגן התעכבה זמן רב, ובשנת 1936, זמן קצר לפני פטירתו, הביע דיזנגוף את זעמו ותבע שלא לקשור את שמו עם הגן. בסופו של דבר נחנך הגן במלאת 83 שנה להולדתו של דיזנגוף יותר מעשור לאחר ההחלטה על הקמתו, על ידי ראש העיר ישראל רוקח ב־10 במרץ 1944, ועל אדמות שמשפחת שלוש תרמה לצורך זה.
גן מאיר התפרסם ב-1949 בעקבות פרשיית אונס ורצח הידוע בשם הרצח בגן מאיר.
במשך השנים חלו בגן שינויים שונים – עציו דוללו ונוספה בו תאורה עקב חשש ממעשי אלימות. במקום המדשאה רחבת הידיים שבמרכזה מזרקה יש היום בגן ברֵיכת פרחי מים גדולה, והוקמה בו גינת כלבים. הגן חודש על ידי משרד אדריכלות הנוף מוריה-סקלי. בגבול הגן עמד מרכז הנוער העובד ע"ש "דב הוז", הבנוי בסגנון הבינלאומי; מאז יוני 2008 שוכן בבניין המרכז העירוני לקהילה הגאה ובשנים האחרונות הגן אף משמש כנקודת הפתיחה למצעד הגאווה בתל אביב. ממוקמת בו גם אנדרטה לזכר ההומואים והלסביות שנרדפו בשואה. בעבר, היה ברחוב טשרניחובסקי, מול גן מאיר בית הספר בית החינוך לילדי עובדים, המשמש כיום כמרכז פדגוגי.
מ-2004 נערכים בגן בלילות משחקי ילדות שכונתיים כגון מחבואים, קלאס, דג מלוח ודוקים. קהל המשתתפים מגילאי 20 ומעלה.
גן מאיר משמש גם מקום מפגשם של שבט קהילה של הצופים.
בדצמבר 2022 הוצב בגן הפסל "גמל ודקל" מאת האמן והסופר עמוס קינן, קרוב למקום מגוריו של האמן. הפסל מהדהד את נוף ילדותו של קינן, ומתאר גמל לצד דקל, ביציקת ברונזה שבוצעה מתוך פסל קטן בגובה 50 ס"מ. הגמל נראה נטוע באדמה, חוסה בצד דקל המתנשא לגובה של כ-3 מטרים.
באוקטובר 2024 הורה בג"צ לעריית ת"א לאפשר בגן תפילות יום הכיפורים, בהפרדה מגדרית.
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
נתן אלתרמן, גן מאיר בתל אביב, מילות השיר באתר שירונט. דברי פרשנות לשיר, במדור שירת הסביבה של כתב העת אקולוגיה וסביבה, נובמבר 2022
אילן שחורי, גן במתנה, באתר החברה להגנת הטבע
סיור וירטואלי 360 בגן מאיר
הערות שוליים
מאיר
קטגוריה:רחוב המלך ג'ורג' (תל אביב)
קטגוריה:הנצחת מאיר דיזנגוף
קטגוריה:משפחת שלוש
קטגוריה:מקומות מפגש של להט"בים | 2024-10-19T09:16:49 |
מאיר דיזינגוף | REDIRECT מאיר דיזנגוף | 2004-07-22T01:57:22 |
משטר טוטליטרי | REDIRECT טוטליטריזם | 2004-09-19T08:01:11 |
דיקטטור (פירושונים) | דִיקְטָטוֹר (מלטינית: Dictator) הוא כינוי לאדם שמכתיב לאחרים מה לעשות.
בתקופת רומא העתיקה נקרא בשם "דיקטטור" אדם שנבחר על ידי הסנאט כשליט אבסולוטי למשך תקופה קצרה (בדרך-כלל 6 חודשים), אך בתקופה זו הייתה לו סמכות להכתיב את התנהלות המדינה, ומכאן השם דיקטטור. מאז השתרש הכינוי "דיקטטור" לכל שליט שלו יש סמכות אבסולוטית ללא אופוזיציה משמעותית – גם אם עלה לשלטון בצורה דמוקרטית. השם משמש לעיתים כמילה נרדפת לעריץ, וגם בתחומים אחרים פרט לפוליטיקה. | 2020-08-02T09:52:11 |
גן-מאיר | REDIRECT גן מאיר | 2015-09-26T11:09:22 |
אונר"א | ממוזער|חלוקת מזון, שק 30 ק"ג קמח חיטה של אונר"א
אונר"א (ראשי תיבות של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב; באנגלית: UNRWA; ראשי תיבות של: United Nations Relief and Works Agency for Palestine Refugees in the Near East) היא גוף מטעם האומות המאוחדות שעוסק במתן שירותים לפליטים פלסטינים. הסוכנות הוקמה בנפרד מנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), שמטרתה לטפל בכלל הפליטים בעולם.
אונר"א כפופה לנציבות האו"ם לפליטים, ואחת לשלוש שנים מחדשים את המנדט לפעילותה. המנדט חודש ברציפות והוא תקף עד 30 ביוני 2026. אונר"א פועלת בחמישה אזורים: רצועת עזה, הגדה המערבית (לרבות מזרח ירושלים), ירדן, סוריה ולבנון.
במהלך סבבי הלחימה בין צה"ל לחמאס, בעזה, ובמיוחד במלחמת חרבות ברזל, הציג דובר צה"ל עדויות שונות המצביעות על שיתוף פעולה לכאורה בין מספר עובדי אונר"א לבין פעילות הטרור של חמאס. אונר"א הכחישה את הטענות ווטענה לדיסאינפורמציה.
הקמת הארגון
סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב הוקמה ב-8 בדצמבר 1949 בעקבות מלחמת העצמאות, במטרה לספק קורת גג, שירותי סעד ובריאות לפליטים פלסטינים. הסוכנות הוקמה על סמך החלטה 302 של העצרת הכללית של האו"ם. כשנה לפני כן, ב־19 בנובמבר 1948, בהחלטה 212 קראה העצרת הכללית לסייע לכחצי מיליון הפליטים הפלסטינים. המנדט לטיפול בפליטים ותקציב ייעודי ניתן לנציבות האו"ם לפליטים.
בדצמבר 1948 החליטה העצרת הכללית להקים את "ארגון הסעד של האו"ם לפליטים מפלסטין במזרח התיכון" (UNRPR – UN Relief for Palestine Refugees), שהחל לפעול לחלוקת סיוע לפליטים הנזקקים בתיאום עם מוסדות אחרים: "הוועדה הבין-לאומית של הצלב האדום", "הליגה של חברות הצלב האדום", ו"ועדת השירות של הידידים האמריקנים" (הקווייקרים). אולם ה-UNRPR לא האריך ימים, ובמקומו הוקמה אונר"א.
שני מהלכים הובילו להקמת אונר"א כסוכנות עצמאית מסוכנות הפליטים של האו"ם: משלחת קלאפ ועמדת המדינות השכנות לפלסטין. ההמלצה של משלחת בראשות גורדון קלאפ ראתה בטיפול בפליטים את השער להשפעה פוליטית וכלכלית מערבית, ובמיוחד אמריקאית, במזרח הקרוב לקראת שלום ויציבות כלכלית. קלאפ טען שהתפתחות כלכלית אזורית היא תנאי הכרחי לשיקום הפליטים בטווח הארוך. מדינות ערב הבינו שהציפייה מהן היא לקלוט את הפליטים, ועל כן פעלו לתקן את דו"ח הביניים של קלאפ בארבעה נושאים: להדגיש את נושא החזרה של הפליטים לבתיהם, לשנות את שמה של סוכנות האו"ם המוצעת שתכלול את המילה פלסטין, הסוכנות החדשה תתייעץ עם מדינות האזור ותקציבה יהיה גמיש. ב-8 בדצמבר 1949 אישרה עצרת האו"ם את הקמת אונר"א בהחלטה בתמיכת מדינת ישראל ומדינות ערב.302 (IV). Assistance to Palestine Refugees 1/. הנוסח המלא של החלטת האו"ם 302 הגוש המזרחי ודרום אפריקה נמנעו בהצבעה.
לטענת עינת וילף, מחברת משותפת של הספר "מלחמת זכות השיבה", אונר"א הייתה אמורה להיות סוכנות זמנית שתפעל במשך 3–4 שנים, ואז תיסגר, בדומה לסוכנות זמנית אחרת שקמה באותה תקופה ליישוב הפליטים הקוריאנים ממלחמת העולם השנייה. אך בניגוד למקרה הקוריאני, מדינת ישראל ומדינות ערב רצו למנוע את פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים, ומימון הארגון בידי מדינות המערב נמשך בתקווה לשקט ומחשש שמדינות ערב יתקרבו לגוש הסובייטי.
אונר"א החלה לפעול בשטח ב-1 במאי 1950 כסוכנות סעד זמנית. עם תחילת פעילותה, תפקידה הראשוני כלל "סיוע ישיר ובניית תשתיות" לפליטי פלסטין, במטרה "למנוע רעב ומצוקה ... ולקדם שלום ויציבות". בדצמבר 1950 הוגשו לעצרת הכללית של האו"ם דו"חות ממנהל אונר"א, שהדגישו שהמצב לא השתנה ועל כן הוחלט (החלטה ) להגדיל את תפקידה של הסוכנות לשילוב מחודש של הפליטים בכלכלת המזרח הקרוב באמצעות השבתם לפלסטין או יישובם מחדש.
מעמד משפטי
לאונר"א אין מעמד של ארגון מומחה של האו"ם. הארגון שואב את סמכותו החוקית משלושה מקורות: כגוף משני של נציבות האו"ם לפליטים, החלטת העצרת הכללית של האו"ם על הקמת הארגון, ודיווחים קבועים לעצרת האו"ם. בניגוד לנציבות האו"ם לפליטים ולסוכנויות אחרות של האו"ם, אין לאונר"א מסמך עקרונות או חוקה המשמש כבסיס משפטי לפעילותו.
אונר"א נחשב מבחינה טכנית כארגון זמני. העצרת הכללית של האו"ם מקבלת מדי שנה סדרה של החלטות העוסקות באחריות הארגון, תפקידיו והתקציבים שיקבל. המנדט של אונר"א מתחדש כל שלוש שנים, ולאחרונה חודש עד ל-30 ביוני 2026.
הגדרת הפליט לפי אונר"א
250px|ממוזער|משרדי אונר"א במזרח ירושליםלהבדיל מההגדרה של פליט על פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים אשר חלה על כלל הפליטים בעולם, הגדרתה של אונר"א לפליט מתייחסת לטריטוריה ולתקופה מוגדרת:
החל משנת 1991, עצרת האו"ם מקבלת החלטה שנתית המכלילה גם פליטים פלסטינים ממלחמת ששת הימים ועימותים מאוחרים יותר במנדט של אונר"א.
בניגוד למנדט נציבות האו"ם לפליטים, אונר"א הגדירה את האוכלוסייה שהיא מספקת לה שירותים כפליטי פלסטין (לפי ההגדרה למעלה), אך גם צאצאיהם מצד האב, כולל ילדים שאומצו חוקית. הבדל נוסף הוא שקבלת אזרחות מדינה אחרת איננה פוגעת במעמד הפליט הפלסטיני על פי אונר"א. לדוגמה, רוב הפליטים הפלסטינים בירדן (שני מיליון אנשים, ציבור הפליטים הפלסטינים הגדול ביותר), נחשבים הן אזרחים ירדנים והן פליטים לפי הגדרות אונר"א. מרביתם, גרים במחנות פליטים של הסוכנות ומקבלים ממנה שירותים. במקביל הם יכולים להצביע לפרלמנט הירדני ולעבוד בכל עבודה.
עם הקמת אונר"א בשנת 1950 נכללו בהגדרה כ-750,000 פליטים. נכון לשנת 2023, נכללים בהגדרה זו 5.9 מיליון פליטים. מהם 2.4 מיליון בירדן, 1.6 מיליון ברצועת עזה, 901 אלף בגדה המערבית, 580 אלף בסוריה, ו-487 אלף בלבנון.
המנדט שניתן לאונר"א אינו כולל טיפול בהשבת הפלסטינים למקום מגוריהם בפלסטין. נכון לשנת 2014, הגדרת הפליט של אונר"א אינה עוסקת בהגנה על פליטים אלא במתן שירותים. בשנת 2019, לפי רישומי אונר"א, היו 5.6 מיליון אנשים הזכאים לסיועה.
בעקבות כיבוש יהודה ושומרון מידי ירדן וכיבוש רצועת עזה מידי מצרים בידי ישראל במלחמת ששת הימים, כתב נציב אונר"א, ד"ר , למיכאל קומיי, היועץ הפוליטי של שר החוץ הישראלי, ב-14 ביוני 1967: "על פי בקשת ממשלת ישראל, אונר"א תמשיך בסיוע לפליטים הפלסטינים, בשיתוף פעולה מלא של רשויות ישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה. ממשלת ישראל תקל על משימתה של אונר"א כמיטב יכולתה, בלא לגרוע מתקנות או הסדרים שייתכן שיידרשו משיקולי ביטחון צבאי." המכתב חזר על תוכן שיחה בין השניים. במכתב התגובה שלו כתב קומיי: "אני מסכים שמכתבך ותשובה זו מהווים הסכם זמני בין אונר"א לממשלת ישראל, שיישאר בתוקף עד להחלפתו או לביטולו". חלופת מכתבים זו שימשה מאז כבסיס היחסים בין ישראל לאונר"א.
פעילות אונר"א
שמאל|ממוזער|250px|חלוקת חלב במרכז של אונר"א בעזה, 1957
הסקר הכלכלי הראשוני שערכה הסוכנות, המליץ לפתח פרויקטים פיתוח רחבים במדינות הערביות המארחות על מנת ליישב את הפליטים הפלסטינים, אולם מדינות ערב התנגדו לתוכנית זו. מאז 1949, אונר"א ביצע מספר גדול של פרויקטים בארבעה תחומים עיקריים: סעד ישיר, סיוע טכני כלכלי, סיוע טכני חינוכי וסיוע פיננסי. הפעילות הראשונה של אונר"א הייתה הקמת בתי ספר במחנות הפליטים.
את שירותי הארגון מספקים 30,000 עובדים, נכון ל-2023, ואשר חלקם חברים או מקושרים לחמאס ולג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. בבחירות לאיגוד העובדים של אונר"א בעזה שנערכו בספטמבר 2012 זכתה "הרשימה המקצועית" המזוהה עם חמאס ב-25 מתוך 27 המושבים.
תוכנית לימודים
אונר"א מפעילה יותר מ–700 בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים במחנות פליטים פלסטיניים בעולם. מתוכם 284 בתי ספר ברצועת עזה, בהם לומדים יותר ממחצית ילדי הרצועה, ועוד כמה ביהודה ושומרון. המערכת מקבלת אישור לספרי הלימוד מטעם הרשות הפלסטינית.
נכון לשנת 2023 עיקר התקציב של אונר"א (כ-60%) מוקדש להפעלת בתי הספר, ולומדים בהם כ־543 אלף תלמידים. מתוכם כ-294 אלף תלמידים ברצועת עזה, 46 אלף בגדה המערבית, 113 אלף בירדן, 49 אלף בסוריה, ו-39 אלף בלבנון.
על פי עינת וילף, חומר הלימוד של הארגון מעודד הסתה וכולל את הצגת ישראל כישות זמנית שיש לסלקה, תוכן בעייתי הכולל הסתה לאלימות, גלוריפיקציה של טרוריסטים ופיגועי התאבדות, דמוניזציה של ישראל ועידוד אנטישמיות. ראו פרטים בהמשך.
תוכנית הומניטרית
אונר"א מטפלת ב-59 מחנות פליטים פלסטינים, הנמצאים בסוריה, בלבנון, בירדן, בירושלים, באזורי יהודה ושומרון וברצועת עזה. במחנות אלה מתגוררים כשליש מסך כל הפליטים הרשומים. פליטים לא רשומים ופליטים שחיים מחוץ למדינות אלו לא מטופלים על ידי אונר"א. הארגון מקיים קייטנות קיץ ברצועת עזה בהן מתקיימות פעילויות ספורט ונופש.
בזמני משבר אונר"א מחלקת מזון לתושבים נזקקים. אונר"א פועלת בשיתוף פעולה עם תוכנית המזון העולמית לצמצום הונאה וכפל-ניצול בתוכניות חלוקת המזון שהארגונים מפעילים בקרב הפלסטינים. במלחמת חרבות ברזל גילו תושבים מחסן של הארגון שבו נאגר מזון שלא חולק והדבר עורר ביקורת על הארגון.
תוכניות נוספות
בנוסף לפעילות ההומניטרית והחינוכית, לאונר"א מחלקה של מיקרו מימון לעסקים קטנים, הלוואות, ופרויקטי תשתיות – בעיקר במחנות הפליטים על ידי מתן השקעות הון והלוואות הון חוזר בתעריפים מסחריים. התוכנית שואפת להיות קרובה ככל האפשר לתמיכה עצמית. מחלקת המיקרו-מימון הוקמה ב-1991 כדי לספק שירותי מיקרו-מימון לפליטים פלסטיניים, וכן לקבוצות עניות או קבוצות שוליים המתגוררות ועובדות בסמיכות אליהם. לאחר שהחלה את פעילותה בשטחים הפלסטיניים, היא נותרה המתווך הפיננסי החוץ-בנקאי הגדול ביותר בגדה המערבית ובעזה.
הנתונים המצטברים, נכון לשנת 2023 הם:
מספר הלוואות שניתנו 29,000
שווי הלוואות שניתנו 531.41 מיליון דולר
סיוע לנוער 25%
סיוע לנשים 48%
מימון הפעילות
על פי אונר"א, תקציבה השנתי בשנים 2014–2015 היה כמיליארד דולרים, שמקורם בעיקר במדינות תורמות, שהעיקריות שבהן הן ארצות הברית, קנדה, האיחוד האירופי, בריטניה ושוודיה. רובו של התקציב מוצא על תשלום לאנשי הצוות (328.2 מיליון דולר ב-2007) ומיעוטו לפעולות של הארגון (73.8 מיליון דולר ב-2007). נטען ששכרו של עובד ממדינה אחרת בשליחות ברצועת עזה יכול להגיע ל-20,000 דולר בחודש.
בינואר 2018 הקפיא ממשל דונלד טראמפ 65 מיליון דולר מתקציב אונר"א מתוך 125 מיליון דולר שתוכננו במקור. גורמים בממשל ודוברת מחלקת המדינה של ארצות הברית הודיעו שכספי התקציב שיעברו לאונר"א אמורים לשמש לתוכניות חיוניות של חינוך ובריאות, ואילו יתר הכסף יושהה עד לבחינה מעמיקה של התנהלות אונר"א, כולל האופן שבו היא פועלת וממומנת. ב-31 באוגוסט 2018 הודיעה ארצות הברית על הפסקת המימון לאונר"א וכן על רפורמה במעמד ה"פליטות" של הפלסטינים.
עם זאת בישראל חששו מפני השפעת המהלך ופעלו לסכלו. מערכת הביטחון הזהירה את הדרג המדיני כי קיצוץ באונר"א יגרום לפיטורי אלפי מורים, יפגע בכלכלה הפלסטינית (בעיקר בעזה) ויעודד בני נוער חסרי מעש. החשש היה כי צעדים אלה יחזקו את חמאס וכן יגרמו לתקריות רבות יותר עם כוחות צה"ל. לפי עינת וילף ישראל נאבקה נגד כוונת טרמאפ לקצץ את תקציב הארגון ובירכה אותו רק לאחר שהבינה שהוא נחוש לבצע את המהלך בכל מקרה. לאחר ביצוע המהלך פנתה ישראל לגרמניה כדי שזו תגדיל את המימון באופן שיפצה על הפחתת המימון של ארצות הברית.
באוגוסט 2019 הודיעו בלגיה, הולנד ושווייץ, שיקפיאו את המימון שלהן לאונר"א, בעקבות דו"חות פנימיים של הארגון שדלפו לאל-ג'זירה והצביעו על שחיתויות חמורות שמתקיימות בצמרת הארגון.בשנת 2019 ביקשה ממשלת ישראל מגרמניה להגדיל את תמיכתה באונר"א מ-18 ל-100 מיליון דולר. עם זאת נכון לשנת 2022 כל המדינות האלה המשיכו לתרום לארגון – בלגיה 12 מיליון ושווייץ והולנד מעל 21 מיליון כל אחת.
בנובמבר 2019, בעקבות חקירות השחיתות, הושעה מנכ"ל הארגון ולאחר מכן הודיע על התפטרותו. חרף הליקויים בפעילות הארגון, אותו חודש הוארך המנדט של הסוכנות ברוב גדול.
בשנת 2020, על רקע המשבר הכלכלי של מגפת הקורונה וחתימת הסכמי אברהם, צמצמו גם בחריין ואיחוד האמירויות את תמיכתן באונר"א כמעט לחלוטין.
במאי 2022 הודיע האיחוד האירופי על קיצוץ במימון השנתי לשנים 2022–2024 ב-40% עקב הסתה בתכני הלימוד של הארגון (ממימון של כ-135 מיליון דולר בשנה בממוצע למימון של 82 מיליון דולר).
תקציב הארגון נכון לשנת 2022 עמד על 1.1 מיליארד דולר. מהם 344 מיליוני דולרים מארצות הברית, 202 מגרמניה, 114 מהאיחוד האירופאי, ו-61 מיליון משוודיה. מדינות נוספות כדוגמת נורווגיה, יפן, צרפת, הולנד, בריטניה, טורקיה וערב הסעודית תורמות סכומים של מעל 20 מיליון דולר כל אחת ומדינות נוספות תורמות סכומים נמוכים יותר, בהן כווית (12) וקטר (10).
רוב כספי הארגון – 58% – מיועדים להפעלת בתי הספר, עוד 15% מופנים לבריאות, 13% מופנים לשירותי תמיכה, 6% מופנים לסעד ושירותים חברתיים, 4% לשיפור תשתיות ו-4% לשימושים אחרים.
בעקבות מעורבות 12 עובדי אונר"א במתקפת הפתע על ישראל, בנק לאומי הקפיא את החשבונות של אונר"א בבנק.
ביקורת על פעילות אונר"א
תפקידו של הארגון בעיני רבים, כולל בעיני הפלסטינים עצמם, שנוי במחלוקת. ישנה ביקורת נרחבת על אמינות הרישום, טכניקות איסוף הנתונים, וההגדרות הנוגעות לפליטים הפלסטינים על ידי אונר"א. נטען גם כי היא מעסיקה טרוריסטים פלסטינים ידועים, מנציחה את תלות הפלסטינים, מבצעת הסתה נגד ישראל, ומנתבת כסף מממשלות מערביות אל הרשות הפלסטינית על-מנת שזו תוכל לרכוש נשק למחבלים. מדינת ישראל אף תיעדה מקרים בהם אונר"א שימשה ככיסוי לפעילות מחבלים.
בדצמבר 2018 מסרה ועדת אתיקה מטעם סוכנות של האו"ם למזכ"ל האו"ם דו"ח חריף נגד מנכ"ל אונר"א ובכירים נוספים, ואף קראה להדיח את צמרת אונר"א.
הגדרת הפליטים על פי אונר"א
על פי הגדרת נציבות האו"ם לפליטים, פליט הוא מי שאינו יכול לחזור למקום מגוריו הטבעי והקבוע הקודם. לעומת זאת, על פי הגדרת אונר"א, פליט הוא מי שמקום מגוריו הרגיל משנת 1946 ועד שנת 1948 היה פלשתינה-א"י. על-פי המבקרים, תיחום הזמן לשנתיים (תנאי סף נמוך לקבלת מעמד של תושבות יחסית לתנאי הסף של הנציבות) נועד לעקוף את ההגדרה של הנציבות וליצור הגדרה יחידאית לזרם הגדול של מהגרי עבודה ערבים מרחבי המזרח התיכון שנכנס לארץ ישראל בשנים הללו ולא היו יכולים להיחשב פליטים לפי הגדרת הנציבות, כי ארץ ישראל לא הייתה מקום מגוריהם הטבעי והקבוע. בו בזמן שאפשרו את הזרם הגדול של מהגרי עבודה ערבים סגרו הבריטים את שערי הארץ בפני שארית הפליטה. לעומת זאת הפליטים היהודים ממדינות ערב ענו להגדרה של הנציבות, מכיוון שמדינות ערב היו ביתם הטבעי הקודם מזה מאות שנים, עד שגורשו מהן בעקבות הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות.
רק אדם חסר אזרחות נקרא פליט על פי הגדרת הנציבות. מכיוון שישנה אוכלוסייה נרחבת של פליטים מקרב ערביי ארץ ישראל אשר קיבלו אזרחות במדינות מוכרות (כמו בירדן) הם אינם זכאים יותר (לפי החוק הבין-לאומי ואמנת הפליטים) להיכלל במצבת הפליטים. לעומת זאת, ההגדרה של אונר"א אינה מבדילה בין פליט חסר אזרחות לבין פליט שזכה לאזרחות – כולם פליטים עד עצם היום הזה.
הגדרת הפליטים של אונר"א אף אינה מחריגה ממצבת הפליטים את אלו שביצעו פשע מלחמה או פשע נגד האנושות, אוכלוסייה שנציבות האו"ם לפליטים שוללת מהם את מעמד הפליט. כפועל יוצא, לטרוריסטים פלסטינים נשמר מעמד הפליט.
מעמד הפליט בהגדרת נציבות האו"ם לפליטים אינו יכול לעבור גם לילדי הפליטים. לעומת זאת, אונר"א החליטה להמשיך להעניק לדור השני של הפליטים הפלסטינים את מעמד הפליט, ומנציחה בכך את מעמד הפליטות לצאצאי הפליטים הפלסטינים.
רישומים ואיסוף הנתונים
בשנת 2004 היו לפי רישומי אונר"א, ארבעה מיליון אנשים הזכאים לסיועה. אונר"א מטפלת ב-59 מחנות פליטים פלסטינים, הנמצאים בסוריה, לבנון, ירדן, ירושלים, אזורי יהודה ושומרון ורצועת עזה. היסטוריונים, כמו מרתה גלהורן ווולטר פינר, מאשימים את אונר"א בעיוות מכוון של הסטטיסטיקה על הפליטים. פינר למשל, בשנת 1959 כתב כי לפי מחקרו מספר הפליטים בפועל היה רק 367,000.
נכון ל-2018 אונר"א מדווחת כי היא מטפלת בכחמישה מיליון בני אדם, כשב-1948 הוגדרו על ידיה 700,000 בני אדם כפליטים כתוצאה מהסכסוך הערבי ישראלי. זאת כאשר ב-2018 פורסם כי בדו"ח פנימי של מחלקת המדינה של ארצות הברית מוערך המספר האמיתי בכ-20,000 בני אדם.
מספר הפליטים הפלסטינים בלבנון
נכון למרץ 2023 רשומים באונר"א 489,292 בני אדם כפליטים בלבנון. בנוסף להם נמצאים בלבנון 31,400 פליטים פלסטינים שהגיעו מסוריה. עוד מעריכה אונר"א ב-2023 את מספר הנזקקים לשרותיה בלבנון בכ-200,000 פליטים בשנה ואת סה"כ הפליטים הפלסטינים במדינה בכ-250,000. חמש שנים קודם לכן, ב-2017, במפקד האוכלוסין הלבנוני היו רשומים 174,422 בני אדם כפליטים בכלל. לדברי נציגת אונר"א בלבנון רשומים אצלם כלל הנרשמים מכלל השנים, אבל אין מידע ורישום על העוזבים והמתים ועל מי שנמצא בפועל כיום בלבנון. כמו כן גם פליטים שעזבו את לבנון נוהגים לרשום את ילדיהם שנולדו מחוץ ללבנון במוסדות אונר"א במדינה.
שימוש בכספים
על פי המכון למחקרי ביטחון לאומי, בשנת 2018 אונר"א הוציאה $201 בממוצע לכל פליט פלסטיני, בעוד שנציבות האו"ם לפליטים הוציאה $122 בממוצע לכל פליט משאר העולם. כמות העובדים של UNHCR היא כ-16,800 איש המטפלים ב-70.5 מיליון פליטים בעוד אונר"א מעסיקה כ-32,000 עובדים המטפלים בכ-5.4 מיליון בני אדם.
בשנת 2006, פנו שני חברי קונגרס, מארק קירק וסטיב רוטמן למזכירת המדינה האמריקאית, קונדוליזה רייס, וקראו לה להגביר את הפיקוח על אונר"א לאחר שדו"ח פנימי חשף מנגנוני ניהול לא תקינים וכן ביקשו לבדוק האם פעילות הארגון עומדת בעמידה בחוקים הפדרליים למניעת טרור.
בנייר עמדה שפרסם מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון ב-2009 נכתב בין היתר כי, "אין גם שום הצדקה לבזבוז של מיליוני דולרים לסיוע הומניטרי הניתנים כתרומה עבור אלו שיכולים להרשות לעצמם לשלם עבור שירותי אונר"א, וישנם רבים כאלה".
הנצחת מצב הפליטות
רבים, בעיקר בישראל, אך גם במדינות ערב, רואים בארגון גוף המנציח את בעיית הפליטים הפלסטינים, מאחר שבמקום לסייע להם להיקלט במדינות בהן נמצאים מחנות הפליטים (כמו בלבנון ובירדן), הם מסייעים למעשה בשימור מצבם. אונר"א מעניקה שירותי חינוך, תעסוקה, בריאות ורווחה במסגרות המשרתות בלעדית את צאצאי הפליטים, ומעודדת את הזכאים לשירותיה שלא לפנות למערכות הסיוע המקומיות במדינות מושבם לקבלת שירותים מקבילים. כפילות מערכתית זו יוצרת פערים כלכליים עמוקים בין תושבים המקבלים את עזרת הארגון לבין אזרחי המדינה, והאיבה הטבעית הנוצרת מפערים אלו מנותבת להנצחת השאיפה העממית לחיסול מדינת ישראל, בהיותה ה"חטא הקדמון" האשמה בנכבה. על פי לינדזי, "אונר"א מעדיפה להיות כבולה למחשבה הפוליטית הפלסטינית שמועלית על ידי אלו המתכוונים להגשים את תביעת שיבתם לאדמה שהיא כיום מדינת ישראל".
תכליתה של נציבות האו"ם לפליטים היא שילוב הפליטים במדינות שבהן הם שוהים, תכלית שמדינות ערב התנגדו לה. מבחינה זאת, על פי מבקריה, אונר"א (שהוקמה בלחץ מדינות ערב) אכן הוקמה במטרה שלא ליישב את הפליטים באורח קבע במדינות אליהן הגיעו. על פי ד"ר עינת וילף אונר"א הוא "ארגון פלסטיני עוין הפועל להנצחת חלום השיבה... תחת כסות דקיקה של פעילות הומניטרית מקיים אונר"א פעילות פוליטית מובהקת, שכל מטרתה להנציח את מצב הפליטות הפלסטיני ולטפח את חלום השיבה. כך אונר"א מקיים ומפתח את התשתית הרעיונית שעליה גדל הדור הבא של מי שנאבקים נגד ישראל".
הסתה לאלימות שנאה וטרור במוסדות הלימוד
דוד בדין, ממרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון טען כי הוא דורש שינוי בתכני הלימוד של אונר"א מאז שנת 1987. המרכז דורש ביטול תוכניות לימודים הכוללות עקרונות של ג'יהאד וזכות השיבה בכוח הנשק, הפסקת הכשרה צבאית בבתי הספר של אונר"א ולפטר מורים ועובדים המזוהים עם ארגון חמאס.
על פי דו"חות שנכתבו על ספרי הלימוד של אונר"א, חלק מהספרים מכילים תכנים לאומניים המדגישים את זכות השיבה, תכנים אנטישמיים, הסתה נגד ישראל ושלילת קיומה, גלוריפיקציה של טרור ופיגועי התאבדות. חלק מספרי הלימוד הרשמיים בבתי הספר של אונר"א, מחנכים לג'יהאד נגד ישראל. תכנים נגד ישראל ובעד ג'יהאד מופיעים גם בתוכן נייטרלי כמו הוראת לשון או מתמטיקה.
בעקבות הביקורת, טען הארגון כי הוא הפחית את כמות התכנים הקוראים מפורשות למאבק מזוין, אך הם עדיין כוללים דברי שבח למחבלים שביצעו פיגועי התאבדות. לפי מרכוס שף, מנכ"ל Impcat-Se, בעוד ברוב המדינות הסוניות התכנים נגד ישראל ויהודים עברו תהליך של התמתנות, ברשות הפלסטינית ואונר"א התכנים הלכו והקצינו, במיוחד מאז 2014–2016.
ב-2019 יצא דו"ח חריף של ועדת האו"ם למיגור אפליה גזעית המציג תכנים המכילים הסתה לשנאה, אלימות ואנטישמיות בתוכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית ושל אונר"א, וקורא להסירם.
בשנת 2020 הציג שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן קטעים נבחרים מתוך ספרי הלימוד שעסקו בסוגיות אלה לנציגי אונר"א ודרש לשנותם.
בינואר 2021 פרסם המכון לניטור שלום וסובלנות תרבותית בחינוך בית ספרי (IMPACT-se), מכון מחקר ומדיניות ישראלי המנתח תוכניות לימודים בבתי ספר, דו"ח שתיאר תכנים בספרי הלימוד של אונר"א המפרים את עקרונות הנייטרליות של האו"ם שאונר"א אמורה לתת להם עדיפות. למשל, על פי הדו"ח מופצות בחומר החינוכי תאוריות קונספירציה, כגון טענות כי "הציונים" הציתו בכוונה את מסגד אל-אקצא או טענה כי ישראל משליכה בכוונה פסולת רדיואקטיבית ורעילה בגדה המערבית. בסוף ינואר 2021, הודיעו קנדה ואוסטרליה על פתיחת חקירות מול הארגון, ובריטניה אישרה שחומרי הלימוד מכילים חומרים מסיתים. באפריל 2021 העביר האיחוד האירופי גינוי חריף של אונר"א, בגין שימוש בחומרי חינוך המסיתים לשנאה ואלימות מול ישראל ומול יהודים. האיחוד גם התנה את המשך מימון הארגון בהתאמת תוכני החינוך לערכי האו"ם של שלום וסובלנות.
במאי 2021, בעדות שנתן בקונגרס, טען מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן כי אונר"א מפיצה תוכני לימוד אנטישמיים ואנטי ישראליים, וכי יש צורך ברפורמות בארגון. במאי 2022 גינה האיחוד האירופי בהחלטה תקדימית את סוכנות הפליטים על שימושה בחומרי חינוך המסיתים לשנאה ולאלימות נגד ישראל ונגד יהודים בבתי הספר של האו"ם בגדה המערבית ובעזה, וקיצץ כ-40% מתמיכתו השנתית בארגון. ביולי 2022 פרסם ארגון UN WATCH דו"ח המתעד 113 מקרים של הסתה לאנטישמיות וטרור בקרב מורים ופעילים באונר"א, רבים מהם מורים מהרשות הפלסטינית, בהם גם פרסום תכנים נאו-נאציים. במרץ 2023 פורסם ד"וח של UN Watch ושל IMPACT-se שחשף 47 מקרים חדשים של הסתה על ידי צוות אונר"א.
מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון הפיק מספר סרטים תיעודיים על אונר"א, בהם נטען שהארגון מעניק הכשרה צבאית לילדים.
טענות למעורבות ותמיכה בטרור
בשנת 2003 פרסמה ישראל לעיתונים מסמך שתיעד פעולות של אונר"א המשמשות ככיסוי לפעולות חבלניות פלסטיניות, לרבות הברחת נשק באמבולנסים של האו"ם וקיום פגישות של התנזים במבנים של האו"ם. אונר"א, מצידה, האשימה את ישראל בהפרעה לפעילותה ההומניטרית.
ביקורת נמתחה על הארגון בעקבות הפצת סרטונים רבים המתעדים שימוש של אמבולנסים של אונר"א בידי מחבלים להובלת אנשים ואמצעי לחימה במהלך האינתיפאדה השנייה ולאחריה, וכן בשל הודאתו של מזכ"ל אונר"א פיטר האנסן כי הארגון מעסיק פעילי חמאס. במבצע עופרת יצוקה הופגז מטה אונר"א ב-15 בינואר 2009 לאחר שלטענת צה"ל, נורו ממנו טילים אל עבר כוחותיו. אך התברר כי מערכת איכון של צה"ל זיהתה שיגור רקטה מחצר בית הצמודה לחצר בית הספר של אונר"א שבו שהו האזרחים ולא מחצר בית הספר עצמו.
בדו"ח שפורסם, היועץ המשפטי של אונר"א לשעבר, שהוא גם חוקר עבור מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, ג'יימס ג' לינדזי, ציין: "אונר"א לא נקטה צעדים כדי לזהות ולדחות מחבלים משורות הסגל שלה או ממקבלי השירות שלה, ולא צעדים כדי למנוע מחברי ארגונים כגון חמאס מלהצטרף אל הצוות שלה. לאונר"א אין שום בדיקות ביטחוניות לפני העסקת עובדים ואינה מפקחת על ההתנהגות מחוץ לזמן העבודה של עובדיה כדי להבטיח תאימות עם החוקים נגד טרור של הארגון". לינדזי גם ציין כי "ארצות הברית, למרות המימון של כמעט 75 אחוז מהתקציב הראשוני של אונר"א, ההופכים אותה לתורמת הגדולה ביותר שלה, נכשלה באופן רב בלהתאים את אונר"א למטרות מדיניות החוץ של ארצות הברית."
בשנת 2014, במהלך מבצע צוק איתן, נתגלו על ידי אנשי אונר"א רקטות בבתי ספר של הארגון, דבר שגונה על ידי הארגון. כמו כן, במבנה ששימש כמרפאה של אונר"א היה פיר מנהרה והמבנה היה ממולכד. שלושה חיילי יחידת מגלן נהרגו בפיצוץ המבנה.
במהלך 2017 מצא הארגון כי מתחת לשלושה בתי ספר שונים של הארגון ברצועת עזה נחפרו מנהרות טרור.
מעורבות לכאורה של עובדי אונר"א במתקפת הפתע על ישראל
ב-26 בינואר 2024 הודיעה אונר"א כי ישראל הציגה בפניה מידע על מעורבותם של שנים עשר מעובדיה במתקפת הפתע על ישראל., בהמשך הצהיר הנציב הכללי של אונר"א, פיליפ לזאריני, שהארגון פיטר את העובדים אשר להם יוחסו הטענות, וכי כל חבר בארגון שיימצא כי עוסק בפעולות טרור יצטרך להתמודד עם ההשלכות לכך. ישראל טוענת גם שנעשה שימוש במתקנים ובכלי רכב של אונר"א לצורך ביצוע המתקפה. הוול סטריט ג'ורנל דיווח ב-2 בפברואר 2024 כי מקורות מודיעין ישראלים מעריכים שכ־1,200 מעובדי אונר"א ברצועת עזה חברים בחמאס או בג'יהאד האסלאמי, או קשורים לארגונים אלה, בין אם בזרוע האזרחית או בזרוע הצבאית. ישראל הציגה ראיות על פיהן שלפחות 12 מעובדי הארגון השתתפו בטבח, ביניהן הקלטות וצילומיםשל מספר עובדי אונר"א משתתפים בהרס ובאלימות ביום המתקפה. באחד הסרטונים נראה עובד של הארגון חוטף גופת אזרח ישראלי מקיבוץ בארי. ב-5 באוגוסט 2024 פרסם האו"ם את ממצאי החקירה שנערכה בנושא, והודיע כי מתוך 19 עובדים שנחקרו, 9 עובדי אונר"א יפוטרו היות שנמצא שייתכן והשתתפו בטבח ב-7 באוקטובר 2023.
ההאשמות בדבר מעורבותם של חברי אונר"א במעשי הטבח הובילה לגינוי בינלאומי. מדינות רבות, כולל ארצות הברית, גרמניה, שוודיה, יפן, צרפת, שווייצריה, בריטניה, קנדה, הולנד, אוסטרליה, איטליה, פינלנד, גרמניה, ניו זילנד, רומניה, אסטוניה והולנד הודיעו על הקפאת תרומותיהן עד לתום הבדיקה. בעקבות זאת הודיעו ספרד ופורטוגל על העברת תרומות כדי לסייע לפלסטינים בעזה. דובר אונר"א התריע כי הקפאת המימון תוביל לכך שהסוכנות לא תוכל לתת סיוע אחרי חודש פברואר 2024 בעזה, וכי הקפאת המימון תשפיע על פעילות הסוכנות לא רק בעזה. קציני צה"ל הביעו את חששם מסגירת אונר"א ללא גוף שיכול להחליף אותה.
לטענת מכוני מחקר העוקבים אחר הארגון ישנם מחבלי נוח'בה שהם בוגרי בתי הספר של אונר"א או עובדים בו. לפי מחקר של IMPACT-se לפחות 20 מורים של אונר"א שיבחו את הטבח שביצעו מחבלי חמאס ב־7 באוקטובר. בעקבות הדברים, החליט הפרלמנט בשווייץ על קיצוץ 21 מיליון דולר מהתקציב השנתי שהמדינה תורמת לארגון. לפי אחד החטופים, הוא הוחזק כבן ערובה על ידי מורה עובד אונר"א. בפברואר 2024 אותרו בתוך המטה המרכזי של אונר"א אמצעי לחימה, אמצעי מודיעין ומסמכים ובסמוך כניסה למנהרה העוברת מתחת למטה. המשרדים שימשו גם את החמאס. מנכ"ל אונר"א, פיליפ לזאריני, טען כי צוות אונר"א עזב את המטה בעזה ב-12 באוקטובר 2023 בעקבות דרישת פינוי של ישראל.
על פי לזאריני עד תחילת יוני 2024 נהרגו במלחמה לפחות 192 עובדי אונר"א, מעל 170 מתחמים של הארגון נפגעו, וכ-450 עקורים שמצאו מקלט במתקנים של אונר"א נהרגו.
פתח שריף אבו אל-אמין, מנהיג חמאס בלבנון, היה ראש ארגון המורים של אונר"א בלבנון ובמסגרת תפקידו הילל את טבח 7 באוקטובר בכרוז שפרסם. הוא נהרג בסיכול ממוקד ב-30 בספטמבר 2024.
ראו גם
נציבות האו"ם לפליטים
אונרר"א
אנטישמיות בעולם הערבי
אנטישמיות מוסלמית
אנטישמיות נוצרית
הדווח המיוחד למצב זכויות האדם בשטחים הפלסטיניים הכבושים מאז 1967
האנטישמיות החדשה
מבחן שלושת ה-D לאנטישמיות
לקריאה נוספת
עינת וילף ועדי שורץ, מלחמת זכות השיבה, הוצאת דביר, 2018
קישורים חיצוניים
קובי מיכאל, מיכל חטואל רדושיצקי, 70 שנות אונר"א – עת לרפורמה מבנית ותפקודית, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, מאי 2020
רפאל בן ארי, שאול שארף, אונר"א: טרור הומניטרי?, באתר מערכות, 29 בפברואר 2024
הערות שוליים
*
קטגוריה:ארגונים המסונפים לאו"ם
קטגוריה:הסכסוך הישראלי-פלסטיני: ארגונים
קטגוריה:יחסי האו"ם–ישראל | 2024-10-18T18:53:24 |
אונרא | REDIRECT אונר"א | 2004-07-22T05:02:56 |
נפטונליה | נפטונליה היה פסטיבל שנחגג במשך יומיים ברומא העתיקה לכבוד נפטון, אל המים והימים, בימי הקיץ החמים והיבשים, ככל הנראה ב-23 ביולי.
הפסטיבל היה אחד מה"דיאס קומיטיאלס" (dies comitiales), ימים שבהם יכלו ועדות של אזרחים להצביע על עניינים אזרחיים ומשפטיים. בלוח השנה העתיק סומנו ימים אלו כ-"Nept. ludi et feriae", או "Nept. ludi", כינוי המעיד כנראה על קיומם של משחקים ציבוריים (בלטינית: Ludi) במסגרת הפסטיבל.
מעט מאוד ידוע על הטקסים של פסטיבל זה, מלבד העובדה שאנשים נהגו לבנות בקתות מענפים ועלווה, ובתוכם כנראה אכלו, שתו והשתעשעו.
קישורים חיצוניים
נפטונליה באתר של Thomas K. Wukitsch
LacusCurtius website: William Smith's Dictionary of Greek and Roman Antiquities, 1875.
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:פסטיבלים ברומא העתיקה
קטגוריה:אירועים בחודש יולי
קטגוריה:נפטון (אל) | 2024-10-11T12:48:14 |
המלון של הילברט | המָלוֹן של הילברט הוא סיפור שבו השתמש המתמטיקאי הנודע דויד הילברט בהרצאות פופולריות שנתן, והוא נועד להמחיש את התכונות המיוחדות של קבוצות אינסופיות, תכונות מפתיעות למדי למי שמורגל לעסוק רק בקבוצות סופיות.
סיפור המלון
הסיפור מדבר על בית מלון, שחדריו ממוספרים בסדר עולה: 1, 2, 3, וכו'. להבדיל ממלון רגיל, מספר החדרים במלון זה הוא אינסופי, כלומר לכל מספר טבעי קיים במלון חדר שזה מספרו (קבוצת המספרים הטבעיים היא קבוצה אינסופית ובת מנייה, כלומר ניתן למנות את אבריה לפי סדרם).
הסיפור מתחיל כאשר כל החדרים במלון תפוסים. כעת מגיע לקוח נוסף למלון ומבקש חדר. בעל המלון, שאינו מעוניין לגרום ללקוח כעס ואי נעימות, אינו אומר לו שכל החדרים תפוסים, אלא פועל על מנת לספק חדר ללקוח: הוא מבקש מהאורח בחדר 1 לעבור לחדר 2, מהאורח בחדר 2 לעבור לחדר 3, מהאורח בחדר 3 לעבור לחדר 4, וכך אורח חדר n עובר לחדר n+1, והדבר אפשרי משום שיש אינסוף חדרים. את חדר 1 שהתפנה הוא מציע ללקוח הנוסף שהגיע זה עתה.
כעת מגיעה למלון סדרה אינסופית של אורחים, אולם בעל המלון רב התושיה מצליח לשכן גם אותם: הוא מבקש מהאורח בחדר 1 לעבור לחדר 2, מהאורח בחדר 2 לעבור לחדר 4, מהאורח בחדר 3 לעבור לחדר 6 וכן הלאה. בצורה זאת, כל האורחים שהיו עד עכשיו במלון עברו לחדרים הזוגיים, ואילו את האורחים החדשים ניתן לשכן במספר האינסופי של החדרים האי-זוגיים שהתפנו.
כעת מגיעה למלון סדרה אינסופית של אוטובוסים, שבכל אחד מהם סדרה אינסופית של אורחים חדשים. אולם בעל המלון מצליח להתגבר גם על זה: ראשית, הוא מרוקן שוב את החדרים האי-זוגיים, כפי שראינו קודם. כעת, הוא משכן את כל חברי הקבוצה הראשונה בחדרים שמספרם הוא חזקה טבעית של 3, את כל חברי הקבוצה השנייה בחדרים שמספרם הוא חזקה טבעית של 5, וכן הלאה, כשהוא משתמש רק בחזקות של מספרים ראשוניים אי-זוגיים (ולכן מספרי החדרים כולם אי-זוגיים ואין התנגשות עם האורחים שכבר היו במלון). מכיוון שלכל מספר טבעי יש פירוק יחיד למספרים ראשוניים (על פי המשפט היסודי של האריתמטיקה), הרי שלא ייתכן שמספרו של חדר אחד יהיה חזקה של שני מספרים ראשוניים שונים, ולכן השיכון של האורחים במלון מבטיח שלכל אחד יהיה חדר משלו.
גרסה מעט שונה לסיפור האחרון מתארת סדרה אינסופית של אוטובוסים, שהראשון מגיע בשעה 23:00 (שעה לפני חצות), השני מגיע בשעה 23:30 (חצי שעה לפני חצות), השלישי מגיע בשעה 23:45 (רבע שעה לפני חצות), וכן הלאה - כל אוטובוס מגיע במחצית מהזמן שנותר עד חצות. בכל פעם שמגיע אוטובוס חדש, בעל המלון מעביר את כל האורחים הנוכחיים במלון לחדרים הזוגיים, ומשכן את האורחים החדשים בחדרים האי-זוגיים.
בשעה חצות בדיוק עובר בעל המלון בין החדרים כדי לראות מי נמצא בכל חדר. לתדהמתו הוא מגלה שכל החדרים ריקים. כל אורח שהיה בחדר כלשהו (n) שעה אחת לפני חצות, פינה את החדר חצי שעה לפני חצות; כל אורח שהיה שם חצי שעה לפני חצות, פינה את החדר רבע שעה לפני חצות; וכן הלאה. כלומר, כל אורח שהיה בחדר מתישהו, בזמן x לפני חצות, פינה את החדר בזמן x/2 לפני חצות; אף אורח לא נשאר בחדר.
על אף שהגיעו למלון אינסוף קבוצות של אינסוף אנשים, כל החדרים במלון ריקים! להסבר של תופעה זו, ראו את הערך גבול.
פירושו המתמטי של הסיפור
הילברט בא לתאר בסיפור זה את הדרך הלא-אינטואיטיבית שבה מתנהג האינסוף בתורת הקבוצות. ה"מלון" שלו הוא קבוצת המספרים הטבעיים, שעוצמתה מסומנת (קרי: אָלֶף אֶפֶס). כל אחד משלושת המקרים מראה כיצד פעולה אריתמטית מסוימת על העוצמה (כלומר, על גודל הקבוצה) משאירה אותה ללא שינוי. בין הקבוצה שמתקבלת (כל האורחים הקיימים, כולל האורחים החדשים) ובין המספרים הטבעיים (חדרי המלון) קיימת התאמה חד-חד ערכית ועל - ועל כן הקבוצות שקולות, ועוצמתן זהה.
במקרה הראשון מתווסף אורח אחד, ולכן קבוצת כל אורחי המלון היא . הילברט משתמש בפונקציה בין קבוצת האורחים (אם נניח שהאורח החדש ממוספר 0) ובין קבוצת החדרים. מכאן עולה כי . יתרה מזו, למעשה מתקיים לכל מספר טבעי . הדבר שקול לאמירה "אם מוסיפים איבר נוסף לקבוצת המספרים הטבעיים, מתקבלת קבוצה בעלת אותה עוצמה".
במקרה השני מתווסף מספר בן מנייה () של אורחים חדשים. ההתאמה של הילברט במקרה זה מראה כי . הדבר שקול לאמירה "עוצמת האיחוד של שני עותקים של המספרים הטבעיים (כגון, לבן ושחור) שווה לזו של המספרים הטבעיים עצמם".
במקרה השלישי מתווסף מספר בן מנייה המוכפל במספר בן מנייה של אורחים חדשים, והילברט מראה כי .
בעל המלון אינו כל יכול - אם למלון הייתה מגיעה קבוצת אורחים שעוצמתה היא עוצמת הרצף, כלומר עוצמת המספרים הממשיים, הוא לא היה מצליח לשכן אותם. עוצמת הרצף גדולה מאלף אפס ולכן אין דרך להתאים חדר שונה לכל אורח.
העיסוק בקבוצות אינסופיות ובתכונותיהן נוגדות האינטואיציה הוא תרומתו של גאורג קנטור להתפתחות המתמטיקה. רעיונותיו של קנטור עוררו חשדנות, ואף עוינות, בקרב מתמטיקאים רבים, ורק בערוב ימיו הוכרה תרומתו האדירה למתמטיקה. על תרומה זו אמר הילברט: "אף אחד לא יגרש אותנו מגן העדן שקנטור יצר".
הרחבה אפשרית
בעיה נוספת שיכולה להתייצב בפני בעל המלון היא קבוצה אינסופית של אנשים, שמבקשת חדר לכל תת-קבוצה. כלומר שלושת האנשים הראשונים רוצים חדר לעצמם, כך גם ארבעת האנשים הראשונים, וכן כל האנשים הזוגיים רוצים גם הם חדר לעצמם. על בעיה זו בעל המלון כבר לא יוכל להתגבר. ניתן להראות זאת על ידי השאלה האם בחדר מספר X נמצא אדם שמספרו גם-כן X. ולהמשיך עם הפרכה דומה להוכחה של קנטור ש .
בתרבות
בסיפורים אחדים מוצג הרעיון של המלון של הילברט, ובהם:
סיפור מאת סופר המדע הבדיוני הנודע סטניסלב לם. הסיפור מופיע בספרים:
Stories About Sets שבעריכת N.Ya. Vilenkin
Imaginary Numbers: An Anthology of Marvelous Mathematical Stories, Diversions, Poems, and Musings שבעריכת William Frucht.
הסיפור "אור לבן" (White Light) מאת רודי ראקר
הסיפור "אדוות בים דיראק" (Ripples in the Dirac Sea) מאת ג'פרי לנדיס, שזכה בפרס נבולה.
ספרו של פיטר הוג "חוש השלג של העלמה סמילה".
ואריציה הומוריסטית למלון של הילברט מופיעה בספר "אינסוף - המסע שאינו נגמר" מאת ד"ר חיים שפירא.
הופקו גם שני סרטי קולנוע העוסקים במלון של הילברט:
הסרט Hotel Hilbert משנת 1996, בבימויה של קרולין רוס-פירי.
הסרט Hotel Infinity משנת 2004, בבימויה של אמנדה בויל, שגם כתבה את התסריט.
קישורים חיצוניים
עוצמה - מה זה?, באתר מחוֹנ-net של משרד החינוך
Steven Strogatz, The Hilbert Hotel, NY Times, May 9, 2010
Nancy Casey, Welcome to the Hotel Infinity!
Hilbert's Infinite Hotel, h2g2
Hilbert infinite hotel. M. Hazewinkel. Encyclopedia of Mathematics, Springer. Accessed May 25, 2007.
Dinosaur Comics
הערות שוליים
קטגוריה:תורת הקבוצות
קטגוריה:אינסוף
קטגוריה:פרדוקסים מתמטיים
קטגוריה:ניסויים מחשבתיים
קטגוריה:דויד הילברט | 2024-09-05T09:41:25 |
עובר | עובר אדם, בערך 8 שבועות לאחר הפריית הביצית.|ממוזער|שמאל
ממוזער|250px|התפתחות עובר מהפריה ועד שלב ההשרשה ברחם של הבלסטוציסט
עוּבָּר הוא הצאצא של יצור חי, שנוצר כתוצאה מהפריה ומתקיים ברחם היונקים או בתוך ביצה, אצל בעלי חוליות אחרים (למעט במקרה פתולוגי של היריון חוץ רחמי ביונקים). העובר נחשב לעובר עד לרגע היוולדו או בקיעתו מהביצה. מרגע היוולד עובר אדם הוא מוגדר כתינוק.
התפתחות עובר האדם
260px|ממוזער|תנועות העובר בגיל 12 שבועות
260px|ממוזער|עובר מניע את אצבעותיו בגיל 21 שבועות
260px|ממוזער|פיהוק של עובר בן 30 שבועות
עובר האדם עובר שני שלבים עיקריים המחולקים לשלבי משנה:
שלב ראשון בו נקרא הוולד Embryo (בעברית: עובר), מההפריה ועד תום השבוע השמיני להיריון.
שלב שני בו נקרא הוולד Fetus (בעברית: שְׁלִיל), מתום השבוע השמיני ועד תום ההיריון.
התפתחות העובר והשמירה על פרופורציות נכונות בין האיברים הגדלים בהדרגה, מנוהלת בין השאר, על ידי מורפוגן, חומר המופרש ממספר תאים במרכז העובר המתפתח.
Embryo
הפריה: בתהליך ההפריה נפגשים שני תאי רבייה בשלים (הקרויים "גמטות"), הזכרי - תא הזרע, והנקבי - תא הביצית. שני התאים מתאחדים לתא אחד הקרוי עתה זיגוטה.
יצירת מורולה: (מהמילה הלטינית morus שמשמעותה פרי עץ התות) הביצית המופרית מתחלקת לגוש של תאים, המזכיר בצורתו תות עץ, המתחיל במסע מהחצוצרה לכיוון דפנות הרחם.
בלסטוציסט: שתי שכבות תאים זהים אשר נוצרו מהתחלקות מיטוטית של הזיגוטה. לאחר מספר מחזורי חלוקה, נוצרת הבלסטולה בת 16 תאים, הנמצאת בתוך כדור מלא נוזל. 5 עד 7 ימים אחרי ההפריה מגיעה הבלסטולה לרחם ומנסה להיקלט על דפנותיו. כאשר הבלסטולה יוצרת מגע עם רירית הרחם נוצרת השרשה, כאשר הקשר בין האם לבין העובר מתבצע בעזרת חבל הטבור. בשבוע זה של ההיריון, השבוע השני, מתחיל תהליך התחלקות התאים ליצירת שליית העובר, שק השפיר שבו יגדל העובר, והתאים שמהם יורכב העובר. בסוף השבוע השני העובר יקבל צורה של ראש וזנב.
גסטרולציה: התמיינות התאים מתחילה בשבוע השלישי להריון. בשבוע השישי להיריון, לעובר כבר יש ראש וצוואר והכנה לאוזניים ואף לעיניים. מערכות הראייה והשמיעה נוצרות לאט. בגוף העובר התפתח כבר לב שיתחיל לפעום החל משבוע זה ולעיתים בשבוע מאוחר יותר. גפיים קטנות מתחילות לצוץ מגופו של העובר. גודלו של העובר בשלב זה זהה לגודלו של גרגר אורז.
בסוף שלב האמבריו, מתחיל להיווצר השלד ופעילות בלוטות המין משפיעה על התפתחות ספציפית לפי מין העובר.
Fetus
בין השבוע ה-8 ל-11: פניו של העובר מקבלים צורה אנושית. המוח מתפתח והלב מזרים דם. האף, הנחיריים, הפה, הסנטר והאוזניים כבר התפתחו. איברי המין התפתחו. כפות הידיים והרגליים מתפתחות והן מכוסות בקרום של עור עדיין.
שבוע 12: מערכת השרירים של התינוק מתחילה בפעולתה. העובר מסוגל להניע את ידיו ורגליו, לסגור ולפתוח את כפות ידיו. עמוד השדרה והצלעות מתקשחים ונוצרות הציפורניים.
שבוע 16: כבר ניתן לדעת את מין התינוק על ידי בדיקת אולטרה סאונד. מערכת העצבים עדיין אינה מושלמת ועיניו עצומות. העובר פעיל - בועט ומתהפך ועד השבוע ה-20 מגיע למשקל ממוצע של 200–250 גרם.
שבוע 23: העובר יכול לשמוע את קולה של אמו ורעשים חיצוניים. הריאות מתפתחות אך לא בשלות לגמרי. משקלו מוכפל ולקראת השבוע ה-27 ישקול העובר כקילוגרם. בשבוע ה-28 תנועות העובר מורגשות היטב.
שבוע 32: העובר כמעט מושלם, עיניו פקוחות. הוא ממלא את רוב חלל הרחם ותנועותיו מוגבלות. בסוף השבוע ה-35 משקלו בסביבות 2-2.5 קילוגרם.
שבוע 36: החל מהחודש התשיעי (השבוע ה-36 להריון) העובר בשל ומתחיל בדרכו לביסוס הראש באגן. סיומו של התהליך מגיע עם רגע הלידה שבו העובר הופך להיות תינוק.
קביעת מין העובר
בהפריה תקינה, מינו של העובר תלוי בהרכב הכרומוזומים שבתאי הגוף; לכל תא בגוף האדם 46 כרומוזומים (באופן נורמלי מספרם קבוע), אשר כל אחד מהם נושא מידע גנטי הקובע את תכונותיו של האדם. כל הכרומוזומים מסודרים בזוגות, ויש בסה"כ 23 זוגות. 22 זוגות נקראים אוטוזומים (autosomes) וזוג אחד קרוי בשם כרומוזומי מין (גונוזומים) - סה"כ 44 אוטוזומים ו-2 כרומוזומי מין. באופן תקין, כרומוזומי המין נחלקים לשני סוגים: כרומוזום מין נקבי גדול יותר הנקרא X, וכרומוזום מין זכרי קטן יותר הנקרא Y, כאשר כל הורה תורם תא מין אחד ובו כרומוזום מין אחד על פי החלוקה הבאה: בתא מין נקבי קיים באופן נורמלי כרומוזום X ואילו בתא מין זכרי קיים באופן נורמלי כרומוזום X או כרומוזום Y. כך שתא המין הזכרי הוא זה ש"קובע" את מין היילוד - באופן תקין אם זרע המכיל X יפרה את הביצית, תיווצר זיגוטה שכרומוזומי המין שלה הם XX והיא תהיה נקבה ואילו אם זרע המכיל Y יפרה את הביצית, תיווצר זיגוטה שכרומוזומי המין שלה הם XY והוא יהיה זכר.
לעיתים נופלות טעויות בשלבים שונים של ייצור תאי המין הנושאים את כרומוזומי המין ולעיתים נופלות טעויות בהפריה עצמה, וכך נוצרים עוברים מרובי כרומוזומי מין (לדוגמה: XXY). לעיתים הגוף ידחה את העובר ותתרחש הפלה ספונטנית (טבעית) ולעיתים תתרחש לידה תקינה אך העובר ייוולד עם מומים שונים - לעיתים קרובות עקרות הנובעת בדרך כלל כתוצאה מאי התפתחות תקינה של מערכת הרבייה של היילוד במהלך גיל ההתבגרות, בשל אותן טעויות בכרומוזומי המין. ישנם מקרים שבהם ייווצר עובר עם סתירה בין מערכות הרבייה הפיזיות לבין ההורמונים או הכרומוזומים, כך שלעיתים לא ניתן להכריע את מינו של היילוד בשל טעויות כרומוזומליות.
חשיבות מדעית של חקר העובר
ימין|ממוזער|200px|עובר אנושי באורך של כעשרה מ"מ בשבוע השביעי להריון חוץ רחמי.
שמאל|ממוזער|250px|עובר אנושי
התחום בביולוגיה החוקר את ההתפתחות העוברית נקרא אמבריולוגיה. זהו ענף של הביולוגיה ההתפתחותית. המונח אונטוגנזה מתייחס להתפתחות הפרט הבודד, וכולל את ההתפתחות העוברית אך גם את ההתבגרות וההזדקנות.
לחקר ההתפתחות העוברית חשיבות עליונה במחקר הביולוגי. בבעלי חיים איברים מסוימים קיימים בעוברים אך נעלמים במהלך ההריון; מתופעה זו ניתן ללמוד רבות על הפילוגנזה של בעלי חיים, היינו על התפתחותם האבולוציונית, ועל הקשר ומידת הקרבה בין המינים השונים. דוגמה לכך היא הופעת הזנב בשלב מוקדם של התפתחות עוברי האדם, באופן דומה מאוד להופעתו בהתפתחותם של כל שאר עוברי החולייתנים. בבני-אדם ובקופי-אדם הזנב מתנוון עוד לפני הלידה, בעוד שבקופים בעלי הזנב וברוב שאר החולייתנים הוא ממשיך להתפתח. החוק הביוגנטי שהציע ארנסט הקל בסוף המאה ה-19 אף הרחיק לכת וקבע כי שלבי ההתפתחות העוברית חוזרים בסדר מדויק על ההיסטוריה האבולוציונית של המין כולו ("האונטוגנזה חוזרת על הפילוגנזה"), ואולם כיום ידוע כי זהו אינו חוק הנכון תמיד. שמרנותה האבולוציונית של ההתפתחות העוברית נובעת מכך שהופעת איבר אחד לעיתים קרובות הופכת להיות שלב מארגן הכרחי בהתפתחותם של איברים המופיעים לאחריו, ועל כן היעלמותו בתהליך האבולוציה מבלי לגרום נזק כללי תתבצע באופן הפשוט ביותר על ידי הופעתו הזמנית והתנוונותו לאחר שהסתיים תפקידו המארגן. התנוונות כזו מושגת באמצעות מוות "מתוכנת מראש" של תאים: אפופטוזה. באמצעות מחקר עוברי ניתן ללמוד עוד על תופעה זו, לה השלכות רבות בחקר ההזדקנות ומחלת הסרטן.
האיברים השונים בגוף מתפתחים בעובר משלוש שכבות נבט בסיסיות; מכל שכבת נבט מתפתחים איברים מסוימים, ורק הם. חקר הנושא מלמד אותנו על הקשר בין האיברים השונים ועל תפקודם, ויכול להביא להבנה טובה יותר של מחלות.
מחקר טוען כי ניתן לחקור את מחלות העובר ואת הטיפול בהן באמצעות גידול תאי עובר ממי השפיר לאורגנואידים.
מעמד משפטי
שמאל|ממוזער|200px|עובר מחובר לשליה כ-12 שבועות לאחר ההפריה
באופן כללי, בישראל, על פי לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הקובע "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו", עובר אינו יכול לזכות בזכויות וחובות שכן זכויותיו וחובותיו של אדם מתגבשות רק עם לידתו. יוצא מכלל זה היא ההוראה בחוק הירושה הקובע זכות ירושה למי שנולד עד 300 יום אחרי מותו של מורישו. בית המשפט העליון שלל את הניסיון להקיש מחוק זה לחוק הגנת הדייר.
העובר בהלכה
בהלכה עד 40 יום העובר נחשב כמים בלבד, היות שעל פי המדרש ביום הארבעים להיווצרותו נזרקת בו נשמה.
ראו גם
אמבריולוגיה
עובר ירך אמו
התפתחות עוברית של המוח
התפתחות עובר האדם
קישורים חיצוניים
"מעוברות ללידה" סדרת הרצאות אקדמאיות על התפתחות עוברים, באתר הערוץ האקדמי
יורם רבין ויניב ואקי, הגנה על חייו של העובר במשפט הפלילי, משפט ועסקים כרך יט.
גיל סיגל, "בין אוטונומיה אימהית לזכויות העובר, היבטים של חברה, משפט ומוסר", משפט רפואי וביו אתיקה, כרך א, תשס"ח
הערות שוליים
קטגוריה:היריון
קטגוריה:ביולוגיה התפתחותית
קטגוריה:מעגל החיים
קטגוריה:אמבריולוגיה | 2024-09-03T05:58:58 |
נחמה ליבוביץ' | REDIRECT נחמה ליבוביץ | 2004-07-22T11:11:45 |
גבעת השלושה | שמאל|250px|ממוזער|חברות קיבוץ גבעת השלושה בשנות ה-20
שמאל|250px|ממוזער|בית התרבות ע"ש בנדורי בתכנון האדריכל שמואל ביקלס בלב הקיבוץ, בנובמבר 2006, בהיותו מבנה נטוש
ממוזער|250px|חדר האוכל של גבעת השלושה שנבנה ב-1936. בשנות האלפיים, ברחוב ארלוזורוב בלב פתח תקווה ונטוש, 2004
גִּבְעַת הַשְּׁלֹוֹשָׁה הוא קיבוץ המשתייך למועצה האזורית דרום השרון ופועל כחלק מהתנועה הקיבוצית. הוא שוכן כארבעה קילומטר מזרחית לפתח תקווה, ליד מקורות נחלי הירקון.
הקיבוץ נקרא על שם שלושה מפועלי פתח תקווה, מנחם גרויליך, שמואל שטרייפלר ואייזיק מרינג, אשר הואשמו במהלך מלחמת העולם הראשונה בריגול, נשלחו על ידי השלטון העות'מאני לכלא דמשק, עונו ומתו שם בשנת 1917. אנדרטה לזכרם נמצאת בקיבוץ עינת.
היסטוריה
הקיבוץ נוסד ב-1 במאי 1925 על ידי גרעינים שהשתייכו לתנועת "החלוץ": גרעין 'אחווה', פלוגת עין חרוד וקבוצת 'מעבר' (שאנשיה ברובם היו אף הם יוצאי 'אחווה'). בסוף שנות ה-20 וראשית ה-30 הצטרף לקיבוץ גרעין גדול של פועלים מ"קיבוץ חוצבי האבנים" בקלוסובה שבפולין. מיקומו המקורי של הקיבוץ היה ממערב לפתח תקווה, באזור שנמצא בשנות האלפיים בסביבות קרן הרחובות ארלוזורוב וצה"ל בעיר פתח תקווה. ליד מתחם הקיבוץ פעל בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן, בית ספר חקלאי על יסודי שהפך לחווה החקלאית העירונית וכן סמינר למורים. ב, בשטח הקיבוץ הישן פועל מוסד גריאטרי השייך לעירית תל אביב-יפו.
בקיבוץ פעל אחד מחדרי האוכל הגדולים ביותר בארץ ישראל שהיו קיימים באותה העת, שתוכנן על ידי האדריכל אריה שרון, שתכנן בקיבוץ עוד מספר מבנים. מבנה חדר האוכל הוכרז כמבנה המיועד לשימור.
בשנת 1932 על רקע של תחרות קשה על עבודות עפר באזור פתח תקווה, הקיבוץ היה בין יוזמי הקמת חברת חריש שהייתה חברה לעבודות עפר יהודית ראשונה בארץ.
בתקופה שקדמה להקמת המדינה היה גבעת השלושה אחד הקיבוצים שבהם התאמנו ועבדו הכשרות הפלמ"ח, ובסליקים שבקיבוץ הוסתר נשק של ההגנה. לפיכך הבריטים פשטו עליו, ועל קיבוצים נוספים, באירועי ה"שבת השחורה". עם עליית שארית הפליטה קלט הקיבוץ חברות נוער רבות במסגרת מפעל עליית הנוער. בשיאו (חצי יובל להיווסדו) מנה הקיבוץ כ-900 חברים.
בראשית ימי מדינת ישראל, התרחבה פתח תקווה וסגרה על הקיבוץ, שנחשב לאחד הקיבוצים הגדולים בישראל, מכל עבריו. עקב כך הוחלט באמצע שנת 1950 לעזוב את המקום ולעבור לאדמות החקלאיות של הקיבוץ ב"נזלה" בין פתח תקווה וראש העין. לקראת המעבר, על רקע של מתיחות בין חברי מפא"י שהיו מיעוט בקיבוץ, לחברי מפ"ם שהיו הרוב, הודיעו חברי מפא"י שבמהלך המעבר הם דורשים לחלק את הקיבוץ לשניים. ההודעה זעזעה את הקיבוץ. האספה הכללית דחתה את הדרישה. מזכירות הקיבוץ המאוחד הביעה גם היא התנגדות לפילוג. אולם בעקבות התעקשותם של חברי מפא"י מונתה בדצמבר 1950 ועדה לפיצול הקיבוץ. מזכירות הקיבוץ המאוחד לא ויתרה והודיעה שהיא תוציא משורותיה את חברי הקיבוץ אשר יתפצלו. במאי 1951 החליטה מועצת הקיבוץ המאוחד על הוצאה משורותיה של המתפלגים בגבעת השלושה ובאשדות יעקב ובעקבות זאת אירע הפילוג בקיבוץ המאוחד, ובין דוברי מפ"ם ומפא"י התנהל ויכוח האם פרשת גבעת השלושה הייתה תירוץ או הגורם לפילוג.
ב-3 באפריל 1952 הונחה אבן פינה ליישוב החדש של גבעת השלושה, של חברי מפ"ם שנשארו בקיבוץ המאוחד. באותו זמן הונחה אבן פינה לקיבוץ של חברי מפא"י, שלימים קיבל את השם עינת, שלאחר הפילוג השתייכו לאיחוד הקבוצות והקיבוצים. בשנת 1953 עברו חברי הקיבוץ ליישוביהם החדשים. במסגרת הפילוג פוצל גם מפעל הנעליים וכל קיבוץ הקים מפעל נעליים משלו.
תוכנית המיקום החדש של הקיבוץ נעשתה על ידי האדריכל שמואל ביקלס, אשר תכנן בו גם את מבני הציבור המרכזיים: חדר האוכל ובית התרבות ע"ש בנדורי.
במהלך שנת 2018 נמצא הקיבוץ במרכזה של ביקורת ציבורית, זאת על רקע הסכמת הקיבוץ לאפשר הקמת תחנת כוח מונעת גז טבעי על אדמות בבעלות הקיבוץ הנמצאות בצמוד למחלף קסם ושאינן סמוכות למבני המגורים של הקיבוץ. טענת המבקרים היא כי הקמת תחנת כוח מונעת גז לייצור חשמל תגרום לפגיעה סביבתית חמורה ותהווה סכנה ממשית לתושבים המתגוררים או עובדים בסמיכות לשטח המתוכנן וזאת עקב סמיכות לאזורי מגורים ומקורות מים. מוסדות הקיבוץ אישרו את הקמת התחנה. תוכנית ההקמה מקודמת על ידי ות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות). בעל השליטה במבטח שמיר, מאיר שמיר נמצא במגעים מתקדמים עם הקיבוץ להקמת תחנת הכוח בשווי של 450 מיליון דולר.
גלריה
קישורים חיצוניים
האתר של קיבוץ גבעת השלושה
גבעת השלושה - באתר המועצה האזורית דרום השרון
גבעת השלושה - קיבוץ - באתר תנועת העבודה הישראלית
מיכאל יעקובסון על מבנה חדר האוכל הנטוש
כתבת טלוויזיה על ההרס במבנה חדר האוכל המיועד לשימור
הערות שוליים
*
קטגוריה:קיבוצים
קטגוריה:יישובי המועצה האזורית דרום השרון
קטגוריה:ישראל: יישובים הקרויים על שם אישים
קטגוריה:קיבוצי הקיבוץ המאוחד
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1925
קטגוריה:יישובים במחוז המרכז | 2024-07-27T16:17:26 |
שביתה | שביתה היא הפסקת עבודה זמנית שנוקטים עובדים נגד מעסיקיהם כאמצעי לחץ במסגרת סכסוך כלכלי בין העובדים לבין המעסיק. שביתות מאורגנות על ידי איגוד מקצועי או על ידי התארגנות עובדים אחרת. אף על פי ששביתות פוגעות בכלכלה בטווח הקצר וגוררות הפסדים כספיים למעסיקים במגזר הפרטי ולעיתים נזק משני של פגיעה בעסקים משיקים, יש הרואים בהן אמצעי הכרחי, כלי שהדמוקרטיה מעניקה לעובדים כדי שלא יעמדו חסרי כל כנגד איומים מצד מעסיקים, כגון הפחתת שכר, פיטורים, הרעה בתנאי ההעסקה ויחס לא הוגן.
השביתה הראשונה המתועדת בהיסטוריה התרחשה במצרים העתיקה באלף הראשון לפנה"ס, ובה הפועלים שבנו את קברי המלכים בדיר אל-מדינה שבתו במחאה על כך שלא סיפקו להם מזון.
השביתה פוגעת לא רק במעסיק, אלא גם במשק ובלקוחות או במקבלי שירות הבאים במגע עם הגורם השובת. במקרים מסוימים עלול הנזק לגרום במהירות למשבר חמור, במיוחד בגופים או במגזרים שבהם תלויה פעילות רבה או קריטית, למשל בתי חולים, נמלים, רשת החשמל וכדומה.
במקרים מסוימים יכולה המדינה או יכול המעסיק להוציא צו מניעה שמונע מהעובדים (או מחלקם) לשבות, ומחייב אותם להתייצב לעבודתם - בעיקר כאשר מדובר בעובדים חיוניים למשק. קיימים אמצעים נוספים שעומדים לרשות המעסיק, או גורמים אחרים, בהתגוננות מפני שביתה. כך, למשל, סירוב לקבל עבודה חלקית, תשלום שכר ראוי בלבד, השבתת מגן, ועוד.
שמאל|ממוזער|300px|תופרות בשביתה, ניו יורק 1910
מטרות השביתה
מטרות השביתה העיקריות הן על פי רוב:
העלאת שכר או מניעת הפחתת שכר.
השגת תנאים סוציאליים.
מניעת פיטורים.
שיפור בתנאי העבודה או מניעת הרעה בתנאי העבודה.
שיפור תנאי בטיחות.
צעדים שכוללים השבתת פעילות משמשים גם למחאה פוליטית או להבעת התנגדות למעשי השלטון. דוגמה לכך היא השביתה ביום האדמה שבאה למחות על הפקעת אדמות מערביי ישראל. שביתה פוליטית אינה מכוונת כלפי מעסיק, אלא כלפי הממסד (הממשלה או הפרלמנט) ובמשפט העבודה היא נחשבת לצעד לא-לגיטימי. ואולם בישראל ובעולם הוכרו לא פעם שביתות מעורבות, מעין-פוליטיות, או דו-תכליתיות כשביתות לגיטימיות שהצדיקו - לפחות - צעדים ארגוניים חלקיים, שביתת הזדהות, או שביתה וירטואלית.
ישנן גם שביתות הזדהות שמטרתן להראות סולידריות בין עובדים ובאופן עקיף ללחוץ על המעסיק.
סוגי שביתות
שמאל|ממוזער|250px|כורים נאספים במהלך השביתה הכללית בבריטניה (1926)
שביתה מלאה – העובדים אינם באים לעבודה ואינם מספקים שירותים.
שביתה חלקית או עיצומים – שני סוגים אפשריים:
שביתה בה מגיעים העובדים למקום עבודתם אולם מבצעים רק חלק מעבודתם.
חלק מהעובדים מגיעים לעבודה וחלקם לא. בארגוני עובדים בעלי סניפים רבים שביתה זו מכונה לעיתים שביתה מקומית. לעיתים היא נמשכת זמן רב ורק מיקומה מתחלף מעת לעת.
שביתת האטה (שביתה איטלקית או עבודה לפי הספר) – שביתה שבה העובדים מגיעים למקום עבודתם, אך עבודתם מאופיינת בהקפדה יתרה על נהלים ובירוקרטיה, כדי לגרום להאטה בעבודתם. העבודה "לפי הספר" ועודף הרשמיות גורמים לתפוקה נמוכה. כיוון שהעובדים מצייתים לכללים הרשמיים אין הצדקה לצעדים משמעתיים נגדם. שביתה זו נקראת "שביתה איטלקית" כיוון שבזמן שלטונו של מוסליני, לא היו איגודים מקצועיים והיה איסור לקיים שביתות. ולכן במקום שביתה, הפועלים האיטלקים המשיכו לעבוד, אך לאט. העבודה האיטית הייתה גרועה כמו שביתה, אולם לא יכלו להאשימם בדבר היות שלא עצרו את העבודה.
שביתה כללית – שביתה של מסה קריטית מתוך כוח העבודה בעיר, באזור או בתאגיד. לחלופין, כאשר איגוד עובדים גדול, כמו ההסתדרות הכללית, מורה לכל חבריו לשבות, נהוג לכנות את השביתה "כללית".
שביתה וירטואלית – שביתה שבה העובדים ממשיכים לעבוד ולקבל את שכרם באופן סדיר, הכנסות המעסיק בתקופת השביתה מועברות לחשבון נאמנות עד להגעה להסדר. השביתה מאושרת ומנוהלת על ידי ביה"ד לעבודה. בישראל סוג שביתה זה אינו שכיח (בוצע לראשונה בפרשת רשות הטבע והגנים ב־1998).
שפעת כחולה – שביתה בה עובדי ציבור רבים למשל שוטרים מביאים תעודות מחלה.
שביתת חרם – שביתה נפוצה במדינות סקנדינביה אשר מבוצעת על-ידי איגודי העובדים. שביתה זו מתרחשת לרוב כאשר עסק כלשהו מסרב לחתום על הסכם קולקטיבי עם האיגודים או מפר את ההסכם.כלכלה סוציאל-דמוקרטית: מאפיינים מקדמי-שוויון של המדיניות הכלכלית בארצות סקנדינביה, פורסם על ידי מרכז אדוה, 2006. במסגרת שביתת החרם, בנוסף על שביתת עובדים רגילה, עובדים מאוגדים אחרים מסרבים לתת שירות או לשתף פעולה עם העסק שעליו מוכרזת השביתה (משמעות שביתת החרם היא שחשמלאים ושיפוצניקים יסרבו לתקן תקלות, עובדי זבל יסרבו לפנות את הפחים, נהגים יסרבו לשנע סחורה, פקידים בבנק יסרבו לתת שירות וכדומה). מכיוון שבסקנדינביה מרבית העובדים מאוגדים, שביתה זו מאוד יעילה. שביתת החרם אסורה במרבית המדינות.
שביתת הזדהות או שביתת אהדה – היא שביתה בה לשובתים אין סכסוך או תביעות ישירות נגד מעבידם, אלא מתקיימת כפעולה הצהרתית של הסכמה למאבק אחר.
שביתת קו מחאה - (קווי כלונסאות באנגלית ) מתייחסת לקווי מחאה מאורגנים של מפגינים המוצבים בכניסה לאתרי עבודה או משרדים. מטרת הקווים היא לחסום או להפריע לעובדים, לקוחות או סחורות מלהיכנס למקום, כאמצעי לחץ בזמן שביתות או מחאות. המפגינים, המכונים "שובתים" (pickets), יוצרים מחסום אנושי כדי לשבש את פעילות המקום כחלק מהמאבק שלהם. בהפגנות, זהו כלי מקובל להפעלת לחץ על הנהלות או רשויות בזמן עימותים תעסוקתיים.
לחצים במהלך השביתה
שמאל|ממוזער|250px|הנזקים שנגרמו לתעשיית הטלוויזיה והסרטים של לוס אנג'לס בעקבות שביתת איגוד התסריטאים האמריקאי ב-2007, מוערכים בכמיליארד וחצי דולר
בעת שביתה גורמים השובתים נזק כלכלי למעביד משום שהוא חדל לספק את המוצר או השירות שעליהם מתבססת פעילותו. לעיתים מדובר בנזק כבד, שהמעסיק מתקשה לעמוד בו לאורך זמן, ולעיתים מדובר בנזק שהמעסיק מסוגל לשאת (מפעלים שונים נבדלים זה מזה ביכולתם לעמוד בנזקי השביתה). כאשר למעסיק יש מתחרים, הוא מסתכן במהלך השביתה במעבר לקוחות אל המתחרים (סיכון זה אינו קיים כשהמעסיק הוא מונופול). במגזר שבו התחרות עזה נוקטים העובדים זהירות רבה בשימוש בנזק השביתה, כדי שלא להגיע למצב שבו בריחת לקוחות תחסל את מקור פרנסתם.
גם לעובדים נגרם נזק כלכלי בזמן השביתה משום שאינם זכאים למשכורת בתקופה זו. כדי לאפשר לעובדים לשבות חרף אובדן המשכורת, מקיים ארגון העובדים קרן שביתה, המעניקה לעובדים, בשביתה ממושכת, תשלום שיחליף את שכרם. גם למעסיקים יש לעיתים קרן שביתה, שנועדה לאפשר להם לעמוד בנזקי השביתה.
שביתה בדין הישראלי
על פי החוק במדינת ישראל, ככלל מותר לעובדים לשבות, במסגרת סכסוך עבודה קיבוצי בלבד. כלל זה מסויג גם בקשר לקבוצות עובדים מסוימות, וגם בקשר לנסיבות מסוימות.
סייגים מן הסוג הראשון נקבעו לגבי חיילים ושוטרים. כתחליף לזכות השביתה, עובדים אלו אמורים לקבל הגנה על ידי הצמדת שכרם להסכם קיבוצי שנחתם במגזר דומה, קבוצות אחרות, של עובדים במפעלים חיוניים, מוגבלים ביכולת השביתה. שאר העובדים זכאים לשבות תחת סייגים מהסוג השני, כגון התחייבות ל"שקט תעשייתי" לפי הסכם קיבוצי, שביתה "כלכלית" ולא "פוליטית" ועוד.
בפסק-דין גינסטלר הוגדרה שביתה כ"פעולה מתואמת של קבוצת עובדים כלחץ על המעביד להשגת דרישות שהציגו לעניין תנאי עבודתם".
בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה מוגדרת שביתה במגזר הציבורי כהפסקת עבודה מאורגנת, מלאה, או חלקית, של קבוצת עובדים. השביתה כוללת כל הפרעה מאורגנת של מהלך העבודה התקין.
בית המשפט נדרש מספר פעמים לנושא השביתה:
בג"ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה, בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואחר, פ"ד מט(2) 485, דן בנושא שביתה פוליטית או כזו שניתן לראותה כשביתה פוליטית
ע"א 593/81 - מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' אדם ציזיק ז"ל, פ"ד מא (3), 169., דן בנושא נזקי שביתה
דב"ע 41-92/97 ארגון העובדים בעיריית תל אביב יפו נ' עיריית תל אביב יפו עבודה ארצי כרך ל (1) 356, בעניין עובדי התברואה של עיריית ת"א - יפו מדבר על שביתה לגטימית לעומת שביתה לא לגטימית
הכרזה על סכסוך עבודה
החוק הישראלי מחייב הודעה מראש על סכסוך עבודה וכן הודעה מראש על שביתה, אחרי הודעה שניתנת כחוק (חוק ישוב סכסוכי עבודה, חוק ההסכמים הקיבוציים) ונמסרת גם ליחידה ליחסי עבודה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה. ההודעה צריכה לפרט את עילות השביתה, ולא ניתן לשבות בהסתמך על הודעה לא מפורטת או שהעילות המפורטות בה אינן כדין. גם לאחר מתן ההודעה אין לפתוח בשביתה במשך תקופה של 15 יום, אשר מטרתה לאפשר מאמצים של משא ומתן וגישור לפני הסלמת הסכסוך ופגיעה בצדדים שלישיים. הכרזה כחוק על סכסוך עבודה ומעבר הזמן הקבוע בחוק הם תנאי, ברוב המקרים, לתוקף ההגנות שקובע החוק לעובדים שובתים.
הגנת השובתים
בעת שביתה גורמים השובתים נזק למעביד, וגם צד שלישי, כגון לקוחותיו של המעביד, עלול למצוא עצמו ניזוק מהשביתה. על-פי הגישה הכללית, ניזוקים רשאים לתבוע פיצוי בשל הנזק שנגרם להם. כדי שלא לפגוע בחירות השביתה, ניתנת לשובתים הגנה מפני תביעה:
סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים קובע ששביתה אינה מהווה הפרה של חוזה העבודה האישי בין העובד למעביד.
הגישה הכללית בדיני נזיקין, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, היא שצד שלישי רשאי לתבוע פיצוי בשל עוולת גרם הפרת חוזה. סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין מעניק הגנה מיוחדת לשובתים, בקובעו שלעניין סעיף זה, "שביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה".
המשמעות המעשית של החריג:
ארגון עובדים או ארגון מעבידים שגרם לשביתה לא ייחשבו כמפרי חוזה או כגורמי הפרת חוזה.
עובדים שגרמו בדרך שביתה להפרת חוזה עם צד שלישי לא ייחשבו כגורמי הפרת חוזה.
בבסיס החריג עומדת התפיסה כי ביחסים שבין עובד למעביד קיים פער כוחות; העובד נמצא בעמדת מיקוח נחותה ביחס למעביד. התארגנות של עובדים לפעולה קיבוצית עשויה לאזן את הפער הקיים. מטרת החריג היא להגן על זכות העובד לשבות על ידי מתן חסינות מפני תביעות בשל נזקים שנגרמו כתוצאה מהשביתה. המחוקק מגן על השובתים, על המשביתים ועל מארגני השביתה. בפסק-דין פיינשטיין אמר השופט ח' כהן כי שביתות והשבתות גורמות מטבען להשבתת חוזים שונים, ואילו היה על יוזמי השביתות או המשביתים לשאת בנזק הנובע מהפרות אלו, היה בכך כדי לחסל למעשה את מוסד השביתה ולעשותה בלתי אפשרית.
דוגמאות טיפוסיות:
ארגון עובדים יוזם שביתה מוגנת שבעטיה לא מגיעים העובדים לעבודה ומפרים את התחייבותם כלפי המעביד. למעביד נגרם נזק כלכלי עקב השביתה, אך בשל החריג הוא לא יוכל לתבוע את הארגון שגרם לעובדים לשבות.
שביתת עובדים מאופיינת בכך שהיא גוררת הפרת חוזים נוספים. לדוגמה, עקב שביתה חל עיכוב באספקת מוצר כלשהו ללקוח שעמו היה קשור המעסיק בחוזה. הלקוח ירצה אולי לתבוע את העובדים בשל הנזקים שנגרמו לו בעקבות הפרת החוזה בינו לבין המעביד, אך בשל החריג תביעתו תידחה.
בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, מוגדרת שביתה בלתי מוגנת שהיא שביתה של עובדים בשירות הציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי שבו הם מתחייבים שלא לשבות בתמורה לתנאים שהם מקבלים מהמעסיק. גם אם לא חל הסכם על העובדים, אך השביתה לא הוכרזה או אושרה בידי המוסדות המוסמכים לכך או שלא נמסרה עליה הודעה מוקדמת של 15 יום, תיחשב לבלתי מוגנת. על השבתה כזו לא חלות ההגנות הניתנות לשביתה, כלומר:
לא חלה הקביעה בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, לפיה שביתה אינה מהווה הפרה של חוזה העבודה האישי בין העובד למעביד. בהתאם לכך, שביתה בלתי מוגנת מהווה הפרת חוזה, והמעביד רשאי לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו.
לא חל החריג האמור בסעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין, וצד שלישי רשאי לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו.
תזכיר חוק דיני ממונות בא לאחד את החוקים העיקריים במשפט האזרחי תחת מטרייה אחת, שעתידה להיות הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי. גם כאן ניתנת הגנה לשובתים - בסעיף 377 לתזכיר החוק נקבע כי "אדם לא ישא באחריות נזיקית בשל מעשה שעשה במסגרת שביתה או השבתה כדין, ובלבד שהמעשה נעשה במהלך הטבעי והישיר של שביתה או השבתה. הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי מעשה שגרם נזק לגוף."
שבירת שביתה
בעת שביתה, נהגו מעסיקים להעסיק עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים, דבר ששם לאל את השביתה. העובדים השובתים נהגו לכנות את העובדים החלופיים שוברי שביתה, להפגין מול מקום העבודה באופן המונע כניסת עובדים חלופיים ואף לפעול בכוח כדי למנוע העסקת עובדים חלופיים.
בישראל
בשנת 1932, בעת שביתה ארוכה במפעל פרומין, הפעילו השובתים אלימות כלפי פועלים שבאו לעבוד בבית החרושת. לאחר 20 שנה, ציין אברהם ארסט את השביתה במפעל פרומין כנקודת זמן בה הוכרה זכות הפועל המאורגן לשימוש בכוח הזרוע למניעת שבירת שביתה. לדברי ההיסטוריונית אניטה שפירא, "שביתת פרומין" הסתיימה בכישלון ההסתדרות, משום שזו נאלצה להשלים עם העסקתם של אנשי בית"ר במקום.
בעת חקיקת חוק שירות התעסוקה בשנת 1959 נקבע בחוק שהשירות לא ינקוט צד בשביתות. שירות התעסוקה לא ישלח למפעל עובדים להחלפת עובדים שובתים, אך המפעל יורשה להעסיק עובדים במקום העובדים השובתים, אף על פי שלא הופנו על ידי שירות התעסוקה.
בישראל היו פעמים בהן מעסיקים פעלו להביא עובדים חלופיים במקום אלו ששבתו. למשל, בעת שביתת דוורים בשנת 1969 הוזמנו מתנדבים לחלק את הדואר במקום השובתים. הדוורים פעלו באלימות כדי למנוע את פעילות המתנדבים. ביולי 2013 טענו עובדי משרד החוץ כי עובדי שירות הביטחון הכללי שברו את שביתתם.
בשנת 1996, בעת חקיקת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, הוכנס סעיף 16 לחוק, האוסר על מעביד להעסיק עובדי קבלן כתחליף לעובדים שובתים.
שביתה ביהדות
הדיעות חלוקות בשאלה האם מותר לפועלים לשבות באופן מאורגן. ישנם הטוענים שמותר לפועל לשבות, כשכך מנהג המדינה.שו"ת יחווה דעת ד, מח; שו"ת אגרות משה חו"מ א, נט. עם זאת לא תמיד מוצדק לשבות לפי היהדות. הרב אברהם יצחק הכהן קוקהדברים הובאו על ידי הרב כתריאל אפרים טכורש בספר כתר אפרים, יט. קרא להקמת בית דין שינסה למצוא פתרון לפני שמשתמשים בנשק השביתה. כיום ישנם דעות שונות לעיתים בין רבנים אם לשבות כשלא נעשו צעדים לפשרה קודם השביתה. יש האומרים שכאשר קבוצה שובתת יש חובה להשתתף עמם בשביתה ויש חולקים.
יש רבנים האומרים שאסור למורה המלמד תורה לשבות כי בכך הוא מבטל את הלימוד החיוני ומחנך את הילדים שכסף חשוב מחינוך ותורה.שו"ת אגרות משה חושן משפט א, נט. לעומתם יש האומרים שאם בשביתה יש סיכוי לשפר את מצב החינוך אזי חייבים לשבות גם מורים אלו.שו"ת מנחת שלמה א, פז. יש פוסקיםשו"ת יחוה דעת ד, מח. שהורו ללמד מקצועות קודש מחוץ למסגרות בית הספר. דוגמה מובהקת לכך ניתן ללמוד מההבנה בין ארגון המורים למרכז ישיבות בני עקיבא בזמן השביתה הגדולה בשנת 2007: המרכז הודיע לארגון שהוא לא יכול לבטל תורה ולכן השתתף בשביתה בצורה מוגבלת ולא על חשבון זמני לימוד התורה במוסדות המרכז, וארגון המורים הסכים לכך.
מחלוקת נוספת הייתה בנוגע לשביתת הרופאים. הרבנים הראשיים, הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, קראו לרופאים להפסיק לשבות:אנו פונים לכל רופא ורופא באשר הוא, להישמע למצפון האנושי והרפואי ולא לנקוט בצעדים חסרי אחריות מעין אלו, הפוגעים בקיומו וביישובו של עולם של עולם, והמונע עצמו מלרפא הרי זה שופך דמים. כן אנו פונים לממשלה להקים מוסד לבירור בעניין תביעותיהם הכספיות של הרופאים.הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, "קריאה לרופאים: "לא תעמוד על דם רעך" (י' בסיוון תשמ"ג)", שבעים שנה לרבנות הראשית לישראל, חלק ב, עמ' 380-377.לעומת זאת הרב חיים דוד הלוי פסק שמותר לרופאים לשבות בתנאים מסוימים: "ברור ביותר שהרופאים רשאים להכריז בשביתה, במתכונת שהייתה בשלב הראשון היינו נגד המעסיקים, מבלי שהדבר יפגע בחולים".שו"ת עשה לך רב ו, סג.
המחלוקת על זכות השביתה
המצדדים בזכות השביתה, רואים בה כלי מרכזי למניעת יחסי עבודה נצלניים. באמצעות שביתה, ניתן לעגן בהסכם שכר קיבוצי תנאי העסקה הוגנים, תוספות שכר וזכויות סוציאליות שונות שהמעסיק אינו מחויב בהן בחוק. שביתה מאורגנת מאפשרת איזון של יחסי הכוחות בין המעסיק לבין העובדים הרבים, אשר כוחם מבוזר ולכן ניתן להעסיקם בתנאים נצלניים. כך למשל, שביתה היוותה כלי מרכזי במחאת המתמחים לרפואה בישראל, בדרישתם לקיצור משמרת עבודתם מ-26 ל-16 שעות. בדוגמה זו, למדינה כוח מונופסוניסטי (כח שנובע מ"מונופול של קונים") על המתמחים מכיוון שהיא המעסיק היחיד שלהם, מה שלא מאפשר להם לתחר בין מעסיקים שונים ובכך להעלות את משכורתם ולשפר את תנאיהם.
המבקרים את זכות השביתה מצביעים על פגיעה אפשרית בכלכלה. לדידם, שביתות המובילות להסכמי שכר קיבוציים מייצרות מערכת תמרוץ שאינה מתגמלת עובד על פי הפיריון שלו, אלא על פי קריטריונים אחרים שאינם מעודדים יעילות וצמיחה כלכלית. כך למשל, העדפה על פי וותק שנהוגה במערכת החינוך הישראלית, מתגמלת מורים על פי הוותק שלהם ולכן עלולה להרחיק מהמערכת מורים צעירים ומוכשרים ששכרם נותר נמוך. בנוסף, הסכמים אלה מייצרים פערי שכר שאינם תלויים בהבדלי פריון אלא נובעים מעצמת הנזק הפוטנציאלי של שביתה, כמו שכרם הגבוה של עובדי חברת החשמל ועובדי הנמלים. סוגיה נוספת שזוכה לביקורת היא הסכמים קיבוציים שכוללים קביעות, שיש בה כדי לפגוע ביעילות המערכות הציבוריות ולהוות נטל על משלם המיסים הישראלי. מבקרי השביתות מצביעים על כך שכוח שביתה מופרז עלול להוביל לפגיעה בתהליך הייצור התקין, עליית מחירים, האטה בצמיחה הכלכלית ועיכוב רפורמות הכרחיות. אלה גורמים להעלאת מיסים, שירות ציבורי לא יעיל, ירידה בתעסוקה ומתוך כך פגיעה באוכלוסיות המוחלשות בחברה.
על מנת להציע אלטרנטיבה, יש המציעים לעגן בחקיקה תנאי עבודה, כגון: שכר מינימום, תנאים סוציאליים ופנסיה. באופן זה, יהנו מתנאי בסיס הוגנים כל עובדי המשק ולא רק השובתים. בנוסף, במדינות שונות בעולם נהוג מודל ה-Flexicurity שמאפשר ביטחון כלכלי לעובדים, לצד גמישות תעסוקתית. משמעות מדיניות זו היא קלות רבה וגמישות באפשרויות העסקה ופיטורין בידי מעסיקים מחד, אך מאידך הענקת הטבות כלכליות מפליגות למובטלים. באופן זה, נשמרת היעילות הכלכלית והפגיעה בעובדים מצטמצמת.
לקריאה נוספת
לילך ליטור, השביתה: משפט, היסטוריה ופוליטיקה, האוניברסיטה הפתוחה, 2019.
רות בן-ישראל, השביתה, הוצאת סדן, 1987.
רות בן-ישראל, שביתה והשבתה בראי הדמוקרטיה, האוניברסיטה הפתוחה, 2003.
ניר גנאינסקי, מעמדה החוקתי של זכות השביתה, הוצאת נבו, 2014.
מורן סבוראי, משפט העבודה הקיבוצי [פרקים ה' ו- ז'], הוצאת נבו, 2023.
מרדכי מירוני, שביתות בשירותים חיוניים בישראל - משפט וחברה במצבי קיצון, הוצאת נבו, 2023
קישורים חיצוניים
חיים ברנזון ואסף ברנזון, שביתת אהדה - מעמדה ומידתיותה
רות בן-ישראל, השביתה בראי המשפט הציבורי: השביתה, השביתה הפוליטית וזכויות האדם, ספר ברנזון - גולל, תשס"ז
עומר מואב והדס גבאי, כיצד פותרים את בעיית השביתות, בכתב העת "תכלת"
איתי סבירסקי, דיני שביתה. כיצד מכריזים שביתה?, הרצאת וידאו, המכללה החברתית כלכלית, הטלוויזיה החברתית באינטרנט
דיון בהשתתפות ד"ר גיא דוידוב, עו"ד גילת ויזל-סבן, פרופ' מוטי מירוני, ד"ר מיכל שקד, זכות השביתה וגבולותיה חלק א, זכות השביתה וגבולותיה חלק ב, הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה, 31/05/2006
מאה שנים לשביתה הגדולה בחצר כנרת - שחזור יום-יומי של התגלגלות אחת השביתות הראשונות בישראל, ביומן הרשת של חצר כנרת.
על זכות השביתה בהלכה - בנימין בראון, ,התאגדות מקצועית, זכות השביתה והתחדשות דיני העבודה ההלכתיים'
מהקמפוס לנמל: סיקור שביתות ושובתים בתקשורת הישראלית
עו"ד יעל דולב (יו"ר פורום דיני עבודה בלשכת עורכי הדין) "את זכות השביתה יש להסדיר בחוק"
ליאור פינק, הכלכלה המוסרית של מהומות, פיגומים
הערות שוליים
*
קטגוריה:יחסי עבודה
קטגוריה:דרכי מחאה | 2024-09-26T21:45:35 |
התנדבות | שמאל|ממוזער|250px|מתנדבים במסע הבחירות של ג'ון קרי, 2004
ממוזער|250px|התנדבות בתיכון רוטברג
התנדבות היא מעשה שנעשה מבחירה חופשית של אדם, ללא תמורה חומרית או אחרת, והמונע על ידי רעיון או מטרה מסוימת. חלק מההגדרות מתייחסות לתפיסת הפעולה כבעלת ערך על ידי המבצע אותה. כאשר אדם מחויב להצטרף, בהוראת אחרים לפעולה שנעשית בהתנדבות, נאמר שהוא "מתנודב".
הגדרות שונות של התנדבות
מאז מחקרו החלוצי של סילס (David L. Sills, 1957) בתחום ההתנדבות, הועלו מספר הגדרות שונות שניסו להתמודד עם שאלות כמו: מיהו מתנדב, ומתי הופכת פעילות ספונטנית למען הזולת להתנדבות של ממש.
ואן טיל (Van Til, 1988) הגדיר את ההתנדבות, באמצעות המניעים והתגמולים של פעילות זו: "התנדבות יכולה להיות מוגדרת כפעולה מסייעת של יחיד, שנתפסת כבעלת ערך על ידו, ושאינה מכוונת באופן ישיר לרווח כספי ואינה נכפית על ידי אחרים, או מחויבת על פי חוק. כך, במובן הרחב ביותר, התנדבות היא כל פעילות עזרה לא כפויה שעוסקים בה, שלא על מנת להשיג, בראש ובראשונה, רווח כספי, ואינה נכפית או מחויבת על פי חוק" (עמוד 6).
סוזן אליס ונויס (Eliis & Noyes, 1990) שמו דגש אף הן על המניע להתנדבות: "התנדבות פירושה לבחור לפעול מתוך הכרה בצורך קיים, ומתוך גישה של אחריות חברתית, זאת ללא ציפייה לתגמול כלכלי, עשייה שהיא מעבר לחובותיו הבסיסיות של אדם" (עמוד 4). הדגש של פרס וליס (1975) הוא על נושא התמורה: "התנדבות היא מתן שירות מאדם לאדם מרצון חופשי וללא תמורה (או ליתר דיוק, ללא תמורה הדומה, איכותית וכמותית, למחיר השוק של השירות)" (עמוד 1).
הגדרתו של סמית' (Smith, 1981) כתובה על דרך השלילה, ומסבירה יותר מי אינו נכלל בהגדרה זו: "אדם העוסק בפעילות שאינה ביו-סוציאלית (אכילה, שינה), שאינה נובעת מצרכים כלכליים (עבודה בשכר, עבודות בית, שיפוצים), ושאינה נכפית פוליטית (תשלום מסים, התלבשות לפני הופעה בציבור), אלא שבעיקרה מונעת על ידי הציפייה להטבות נפשיות מסוג כלשהו, כתוצאה מפעילות בעלת ערך שוק גדול יותר מכל תגמול, שניתן עבור פעילות דומה" (עמ' 22–23).
גדרון (1997) הוסיף להגדרה את נושא המוטבים: "התנדבות היא עבודה שאדם עושה, מבלי לקבל שכר, במסגרת ארגונית או אחרת, ושעוזרת לאנשים שאינם בני משפחה או חברים" (עמוד 10).
ההגדרה המופיעה בקוד האתיקה נחלקת לכמה רמות:
מתנדב/ת: אדם הפועל למען הזולת והחברה מתוך רצון חפשי, וללא קבלת תמורה כלכלית עבור הפעולה ההתנדבותית.
פעילות התנדבותית: תרומת זמן, שירות, מומחיות, ידע, יוקרה או מערכת קשרים על ידי מתנדב, לפחות למשך פרק הזמן לגביו התחייב המתנדב, באופן ישיר או עקיף, לאנשים מוכרים (למעט בני משפחה) או בלתי-מוכרים, לארגונים, למוסדות ולתנועות, לקהילה או לסביבה.
ארגון המפעיל מתנדבים:
עמותה, גוף ציבורי (למשל, ממשלתי או מוניציפלי) או גוף עסקי, המפעיל מתנדבים על-מנת להשיג מטרות למען החברה.
קבוצת אנשים הפועלת בהתנדבות על-פי מטרות שהציבה לעצמה, ללא כוונת רווח.
ברם, כל ההגדרות שהובאו לעיל אינן מתייחסות לפעילות מסודרת ותוך ארגונית של מתנדבים, וכך כמעט כל אדם העושה מעשה זולתני, ויהא זה מעשה חד פעמי ולא מאורגן, יכול לחסות תחת הגדרות ההתנדבות הללו. סקרים הבוחנים את היקפי ההתנדבות דווקא פועלים בדרך כלל לפי ההגדרה הצרה של ההתנדבות: ההתנדבות הרשמית, שמובחנת מפעילות אלטרואיסטית אגבית. פנר (Penner, 2004) הסביר כי להתנדבות רשמית ומסודרת ארבעה מאפיינים: היותה פעילות מתוכננת ולא ספונטנית; התנהגות ארוכת טווח; היעדר קשר חברתי בין המתנדב למוטבים; והקשר ארגוני. לעומת זאת, פעילות אלטרואיסטית אגבית (לדוגמה סיוע לקשיש לעבור את הכביש) היא ספונטנית, משך ההחלטה אם לבצע אותה קצר, ורק לעיתים רחוקות מכיר המתנדב את מקבל העזרה. התנדבות מתמשכת, לעומתה, אינה ספונטנית, משך ההחלטה אם להשתתף בה ארוך ויש למתנדב אפשרות לבחור בין אלטרנטיבות שונות.
סוגים של התנדבות
ישנם סוגים רבים של פעילות התנדבותית. התנדבות יכולה להיות מכוונת לאדם ספציפי - למשל עזרה לתלמיד, לקשיש או לנכה, למען קהילה - כמו למשל שירות במשמר אזרחי, במקלט לנשים מוכות, ולעיתים אף למען מטרות שאינן קשורות במישרין לבני אדם כגון התנדבות למען בעלי חיים ושמירה על איכות הסביבה. מגוון הפעולות הנחשבות התנדבות גדול ולמעשה כל מלאכה המבוצעת לשם תמורה יכולה להיעשות גם בהתנדבות. בנוסף, גם פעילויות שנפוצות יותר כפעילויות פנאי כספורט, טיולים, כתיבה ועוד יכולות להחשב כפעילות התנדבותית אם הוגדרו ככאלה (למשל, כתיבת תוכן חופשי לשימוש הכלל).
פיתוח מערך מתנדבים
ממוזער|250px|שמאל|כיכר המתנדבים, באר שבע
ארגונים רבים מגייסים מתנדבים למערך הפעילות שלהם.
ניהול של מערך מתנדבים מפרק כל אחד משלבי ההתנדבות לגורמים, תוך תשומת לב ושיפור של כל שלב ושלב.
זיהוי צורך במתנדבים - הגדרה מדויקת של המשימות להן נדרשים מתנדבים, כמה מתנדבים חסרים, לכמה שעות, אילו מרכיבי אישיות נדרשים מהמתנדבים בכל משימה.
הערכות לגיוס מתנדבים - פילוח קהילות יעד שיכולות להתאים לדרישות (כגון: תלמידים או גמלאים), מקומות כינוס של אותן אוכלוסיות (בתי ספר, מרכזים קהילתיים, פורומים שונים באינטרנט).
גיוס המתנדבים - ביצוע גיוס ממוקד בקרב קהילות היעד.
קליטת מתנדבים - ראיון, שיחת קבלה, קליטה במסד נתונים, ביצוע הדרכה ייעודית.
בישראל פועלת עמותה Helpapp להגדלת היקף המתנדבים בישראל ואף פועלת להוצאת משלחות מחוץ לגבולות המדינה. כמו כן, מדינה הקימה המועצה הלאומית להתנדבות בישראל להסדרת פעילות חשובה זו בתחומים שונים.
ראו גם
זולתנות
גמילות חסדים
המועצה הלאומית להתנדבות בישראל
יום מעשים טובים
תנועת של"מ
עמותת אתגרים
התנדבות לשירות מילואים
לקריאה נוספת
בני גדרון, דפוסי תרומה והתנדבות של הציבור בישראל, ממצאי ביניים. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון (1997).
ניצה (קלינר) קסיר, חדוה לויץ ואסף צחור-שי, מתנדבים בחברה החרדית: תפיסת ההתנדבות, היקפה ודפוסיה. המכון החרדי למחקרי מדיניות (ספטמבר 2017).
ניצה (קלינר) קסיר, אסף צחור-שי ושקד אדר, סיוע לזולת בתרומה ובהתנדבות דרכי סיוע משלימות או תחליפיות? . המכון החרדי למחקרי מדיניות (פברואר 2019).
Pearce, Volunteers: The Organizational Behavior of Unpaid Workers. New-York: Routledge, 1993.
Ellis, From the top down: The Executive Role in Volunteer Orogram Success. Philadelphia: Energize (1996).
McCurly,& Lynch, Essential Volunteer Management. London: Directory of Social Change (1994).
Vohs, K. D., Mead, N. L., & Goode, M. R. (2006, November 17). The Psychological Consequences of Money.
קישורים חיצוניים
דבי חסקי-לוונטל, ניהול מתנדבים כפרופסיה מתגבשת בארגוני שירות, באתר המוסד לביטוח לאומי
התנדבות ותרומה במדינת ישראל, חבילת תוכן באתר החינוך של הספרייה הלאומית
ד"ר עדו ליטמנוביץ, דוח מת"ת: ניהול מתנדבים במוסדות חינוך, היזמה למחקר יישומי בחינוך
הערות שוליים
* | 2024-03-25T06:37:48 |
ספין (פיזיקה) | 250px|ממוזער|שמאל|הספין ומגליו מונצחים על קיר בית בליידן
במכניקת הקוונטים, ספין (מאנגלית: spin, סחרור; בעברית: סחריר), הוא דרגת חופש פנימית של חלקיקים: כדי לתאר באופן שלם את מצבו הפיזיקלי של חלקיק, יש צורך (בנוסף על תכונות פיזיקליות מוכרות, כמו מיקום, מהירות או מטען) במידע על תכונה נוספת, שהיא הספין. התכונות המגנטיות של חלקיק טעון בעל ספין דומות לתכונות של חלקיק טעון מסתובב (כלומר, עם תנע זוויתי סביב מרכזו), ומכאן שמו של הספין. עם זאת, משיקולים יחסותיים ניתן להוכיח כי לא ייתכן שחלקיק יסתובב במהירות גדולה מספיק כדי ליצור ספין בגדלים הנמדדים בניסויים.
הספין האלקטרוני מסומן לרוב באות s כאשר מדובר באלקטרון בודד, ב-S כאשר מדובר במספר אלקטרונים וב-Σ כאשר מדובר במולקולה.
קוונטיזציה
עבור התנע הזוויתי האורביטלי ("הרגיל"), הפתרון של משוואות הערכים העצמיים נותן שני מספרים מאפיינים למצב ספציפי של התנע הזוויתי של חלקיק (מספרים קוונטיים טובים): , המתאר את גודלו של התנע הזוויתי; ו־m, המתאר את ההיטל של התנע הזוויתי על ציר z. בדומה לכך, למצב ספציפי של הספין של חלקיק יש שני מספרים קוונטיים טובים:
ספין או מספר קוונטי ספיני עיקרי - מבטא את גודלו של הספין. ערכו הוא מספר אי שלילי שלם או חצי שלם (כלומר: ), והוא מאפיין של החלקיק שאינו משתנה. בהקשר זה אומרים שלחלקיק יש ספין s. למשל: לאלקטרון יש ספין חצי.
מספר קוונטי ספיני שניוני - מבטא את ההיטל של הספין על ציר z. הוא יכול לקבל אחד מתוך 2s+1 ערכים: . המספר ms ממלא תפקיד חשוב באינטראקציות של הספין עם שדות מגנטיים.
בעוד התנע הזוויתי המסילתי מוגבל למספרים שלמים, הספין יכול להיות גם מספר חצי שלם. משפט סטטיסטיקות הספין מבחין בין התנהגות סטטיסטית של חלקיקים עם ספין שלם, בוזונים, וחלקיקים עם ספין חצי-שלם, פרמיונים: למשל, האלקטרון, הפרוטון והנייטרון, הם פרמיונים, עם ספין חצי; הפוטון הוא בוזון, עם ספין 1. קיימים בוזונים נוספים, כמו בוזון היגס, שיש להם ספין 0.
לספין יש תכונה לא אינטואיטיבית בהקשר של סיבובים מרחביים: במכניקה קלאסית הפעלת סיבוב של 360 מעלות תחזיר את האובייקט למצבו ההתחלתי. לעומת זאת, סיבוב כזה לחלקיקים מסוגים מסוימים יהפוך את סימנו של ms.
תצפיות
שמאל|ממוזער|250px|בניסוי שטרן-גרלך אלומת חלקיקים לא מקוטבים (בעלי ספין ממוצע 0) עוברת דרך שדה מגנטי הגורם לפיצול מרחבי שלהם בכיוונים שונים
כאמור, ערכו של הספין יכול להיות רק אחד מקבוצה של ערכים בדידים. ראיה מכרעת לעובדה זו היא ניסוי שטרן-גרלך: בניסוי זה, החלקיקים הפגינו מומנט מגנטי שמתאים רק לערכי תנע זוויתי שהם .
המבנה הדק והמבנה העל־דק הן תופעות ספקטרוסקופיות בהן מעברי אלקטרונים באטום בין רמות האנרגיה מוסטות מערכן הראשי בגלל אינטראקציות שונות, ביניהן אינטראקציה עם התנע הזוויתי המסילתי (או: "האורביטלי"; תנועת האלקטרון סביב גרעין האטום) ואינטראקציה בין ספין האלקטרון וספין הגרעין.
תכונת הספין אחראית לתכונות רבות של החומר: הספין אחראי על הקשרים הקוולנטים, הספין והכוח האלקטרומגנטי מקנים ליהלום את קשיותו, את החומציות לחומצה, את הבסיסיות לבסיס, את המוליכות התרמית והחשמלית למתכות ואפילו את הצבע של החומר.
היסטוריה
שמאל|ממוזער|250px|וולפגנג פאולי ונילס בוהר בוחנים סביבון מתהפך. ספין קוונטי אינו אנלוגי לסביבון.
וולפגנג פאולי היה, ככל הנראה, הפיזיקאי המשפיע ביותר על תאוריית הספין. הספין נתגלה לראשונה בהקשר של ספקטרום הפליטה של מתכות אלקליות. בשנת 1924 פאולי הציג את מה שהוא כינה "דרגת חופש קוונטית דו־ערכית" הקשור לאלקטרון בקליפה הרחוקה ביותר מגרעין האטום (קליפת הערכיות). דבר זה סייע לנסח את עקרון האיסור של פאולי, לפיו שני פרמיונים באטום נתון לא יכולים להיות באותו מצב קוונטי.
הפירוש הפיזיקלי של אותה דרגת חופש לא היה ידוע בהתחלה. ראלף קרוניג, אחד מעוזריו של אלפרד לאנדה, הציע בתחילת 1925 כי הסיבה לכך נעוצה בסיבוב העצמי של האלקטרון. כאשר פאולי שמע על הרעיון, הוא תקף אותו בחומרה, וציין שפני השטח ההיפותטיים של האלקטרון יהיו צריכים לנוע מהר יותר ממהירות האור כדי להסתובב במהירות היכולה ליצור את התנע הזוויתי, דבר שיכול לסתור את תורת היחסות. קרוניג החליט לבסוף, שלא לפרסם את הרעיון, בעיקר בשל ביקורתו של פאולי.
בסתיו אותה שנה, עלה רעיון דומה אצל שני פיזיקאים הולנדיים צעירים, ג'ורג' אולנבק וסמואל חאודסמיט. תחת עצתו של פאול ארנפסט, הם החליטו לפרסם את תוצאותיהם. הרעיון זכה לתגובות חיוביות, בעיקר לאחר שלוולין תומאס (Llewellyn Hilleth Thomas) הצליח ליישב את קיומו של פער של פי שניים, בין התוצאות שהתקבלו בניסוי לבין חישוביהם התאורטיים של אולנבק וחאודסמיט (ושל קרוניג, שלא פורסמו).
על-אף התנגדותו הראשונית לרעיון, פאולי ניסח את התאוריה של הספין בשנת 1927, בעזרת התאוריה המודרנית של מכניקת הקוונטים שנהגתה על ידי ארווין שרדינגר וורנר הייזנברג. התאוריה של פאולי בנוגע לספין לא הייתה יחסותית. למרות זאת, בשנת 1928, פול דיראק פרסם את משוואת דיראק, שתיארה את האלקטרון היחסותי. במשוואת דיראק, נעשה שימוש בספינור המורכב מארבעה איברים (הידוע בתור "ספינור דיראק") בפונקציית הגל של האלקטרון.
בשנת 1940 פאולי הוכיח את "משפט הספין-סטטיסטיקה", הקובע כי לפרמיונים יש ספין חצי-שלם ולבוזונים יש ספין שלם. לספין אין אנלוגיה במכניקה קלאסית: שלא כמו עצמים "מסתובבים" רגילים בהם מוגדר התנע הזוויתי מפיזור החומר וסיבובו סביב ציר, "תנע זוויתי ספיני" אינו קשור למסה מסתובבת.
שימושים
שמאל|ממוזער|250px|דימות תהודה מגנטית - חתך במישור החיצי, המראה שבתמונה נוצר מהבדלים בזמני הסיבוב של ספינים של חומרים שונים.
מגנטים קבועים (כניגוד לאלקטרומגנטים) מתקיימים הודות לסידור פנימי אחיד של הספינים בתוך החומר.
שימוש נפוץ בספין הוא במכשיר ה-MRI, שם מושרה סיבוב של הספינים בדגימה אותו ניתן למדוד ולהבחין בין חומרים שונים שלהם קצבי סיבוב שונים, כך ניתן לבצע דימות רפואי לא הרסני.
שימוש בספינים להתקנים אלקטרוניים מכונה ספינטרוניקה.
רכיבים בסיסים במחשוב קוונטי משתמשים בספין, על ידי מניפולציות על ספינים של אטומים, של יונים או על קיטוב של פוטונים.
הגדרת אופרטור הספין
במכניקת הקוונטים, כל גודל מדיד מיוצג על ידי אופרטור הרמיטי. כיוון שהספין הוא גודל וקטורי, מדידה שלו דורשת מדידה של שלשת רכיבים, ולכן הוא מוגדר על ידי שלשת אופרטורים (ההיטלים של הספין על שלושה צירים מאונכים זה לזה). בנוסף, מקובל להגדיר בעזרת שלשה זו את האופרטור .
יחסי החילוף בין רכיבי הספין נתונים (בעזרת סימן לוי-צ'יוויטה, εijk):
(הם היוצרים של אלגברת לי ), ומהם נובע גם יחס החילוף:
כאשר יש להמילטוניאן סימטריה לסיבובים, נהוג ללכסן אותו עם המצבים העצמיים של ושל , ומתקיימות משוואות הערכים העצמיים הבאות:
משוואות אלו זהות (עד כדי החלפת L ב-S) למשוואות הערכים העצמיים של אופרטורי התנע הזוויתי המסילתי, ולכן גם במקרה זה מתקבלים שני מספרים קוונטיים טובים לבסיס המצבים העצמיים, כמתואר לעיל:
s, שהוא מספר אי שלילי שלם או חצי שלם.
ms, שיכול להיות אחד מהערכים
לאור זאת, הסימון המקובל למצבי הבסיס הוא .
תיאור מתמטי של ספין חצי
המקרה הפשוט ביותר של ספין שאינו טריוויאלי הוא חלקיק עם ספין חצי, . מרחב הילברט של מצבי החלקיק הוא מממד 2. מכך נובע ישירות שניתן להציג אותו כוקטור ב-. לכן מערכת הספין היא מערכת שני מצבים.
בסיס המצבים העצמיים המקובל (על פי ), הוא זוג המצבים המכונים "מעלה" ו"מטה":
ספין "מעלה" () מתאים לערך =ms, כלומר: , והוא מיוצג כוקטור .
ספין "מטה" () מתאים לערך -=ms, כלומר: , והוא מיוצג כוקטור .
בהתאם להצגה של מצבי ספין חצי כווקטורים מממד 2, ניתן להציג גם את אופרטורי הספין במכניקת הקוונטים כמטריצות: כאמור, מקיים:
,
אופרטורי הסולם , מקיימים:
,
ומתוך כך מתקבלות מטריצות מתכונתיות למטריצות פאולי:
לכן,
מדידת ספין של חלקיק תלויה בכיוון שבו מתבצעת המדידה: אם חלקיק נמצא במצב ספין מוגדר באחד הכיוונים, בכל שאר הכיוונים מצב הספין איננו מוגדר ונמצא בסופרפוזיציה קוונטית של שני המצבים העצמיים של המדידה.
אותו רעיון מתקבל גם מהתיאור הפורמלי של הספין: אופרטור מדידת הספין בכיוון מסוים, המוגדר על ידי וקטור יחידה , הוא . לדוגמה, במקרה שבו מעוניינים למדוד את הספין בכיוון ציר x, האופרטור שמייצג את המדידה הוא . לכסון של האופרטור נותן שני מצבים עצמיים:
ומכאן נובע שאם ניקח חלקיק שנמדד לא מזמן בכיוון z, ונמדוד אותו בכיוון x, יש סיכוי שווה למצוא אותו פונה לימין או לשמאל.
ניתן לתאר כל חלקיק בעל ספין חצי על ידי ספינורים, בעזרת מקדמיים כלליים המשמשים לתיאור מצב קוונטי בבסיס המתאים:
הכללה לספינים מממד גבוה יותר
מטריצות פאולי מתאימות לתיאור אופרטורי ספין חצי, שהבסיס שלו הוא מממד 2. עבור ספין גדול יותר, יש צורך במטריצות שמסוגלות לפעול על בסיס מממד 2s+1: כמו במקרה של ספין חצי, ניתן למצוא את המטריצה המייצגת את האופרטור ישירות מתוך משוואת הערכים העצמיים שלו. כדי למצוא את האופרטורים האחרים צריך לייצג בצורה מטריציונית את אופרטורי הסולם, מתוך המשוואות המגדירות את פעולתם על המצבים העצמיים של Sz, ולהשתמש בעובדה שמתקיים:
למשל, עבור s=1, מתקבל:
ראו גם
פיזיקת חלקיקים
מיון החלקיקים
דימות תהודה מגנטית
תהודה מגנטית גרעינית
תנע זוויתי במכניקת הקוונטים
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
"על ספינטרוניקה, בגיליון יוני 2002 של סיינטיפיק אמריקן
על גילוי הספין האלקטרוני – תרגום לאנגלית הרצאה שהעניק סמואל חאודסמיט בשנת 1971
"חשיבות ספין פרוטון המימן בסריקת ה-MRI" בפורטל ה-MRI הישראלי
Nature: "Nature Milestones in Spin", מתוך Nature Physics – סדרת מאמרים על אבני-דרך בחקר הספין משנת 1896
ECE 495N הרצאה 36: ספין הרצאה מקוונת על ספין.
הערות שוליים
קטגוריה:חלקיקים אלמנטריים
קטגוריה:גדלים פיזיקליים
קטגוריה:פיזיקת חלקיקים
קטגוריה:מכניקת הקוונטים | 2024-09-02T20:18:36 |
טלקוט פרסונס | טלקוט פרסונס (באנגלית: Talcott Parsons; 13 בדצמבר 1902 – 8 במאי 1979) היה מחשובי הסוציולוגים בארצות הברית.
ביוגרפיה
טלקוט פרסונס נולד בקולורדו ספרינגס בארצות הברית. הוא למד סוציולוגיה באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה, שם התוודע לכתביהם של מקס ובר ואמיל דורקהיים. כששב לארצות הברית, הביא איתו את כתביהם, שלא היו ידועים במחלקות לסוציולוגיה באוניברסיטאות האמריקאיות ותירגם אותם לאנגלית.
היה פרופסור וראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת הרווארד. עיקר פרסומו בא לו מפיתוח הגישה הפונקציונליסטית לסוציולוגיה, גישה ששלטה בסוציולוגיה האמריקאית והעולמית עד שנות ה-70 של המאה ה-20. בשנת 1949 היה פרסונס נשיא האגודה האמריקאית לסוציולוגיה. היה נשיא האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1967 – 1971) והחל משנת 1974 האקדמיה מעניקה פרס על שמו, עבור תרומות למדעי החברה.The American Academy of Arts and Sciences, Past Prizes.
בחייו פרסם מעל 400 ספרים ומאמרים.
תאוריות ורעיונות
פרסונס ניסח מערכת תאורטית לצורך ניתוח החברה לה קרא "תיאוריה של הפעולה", בהתבסס על העיקרון המתודולוגי והאפיסטמולוגי שנקרא "ריאליזם אנליטי" ועל בסיס הנחה אונטולוגית של פעולה "וולונטריסטית". את עיקרון הריאליזם האנליטי מבין פרסונס כגישה שאומרת שאת המציאות ניתן להבין מדעית רק מתוך מושגים ותאוריות, ושאלה מספקים כל אחד זווית מאוד מסוימת וחלקית. פרסונס אינו מטיל ספק בקיומה של מציאות, גם לא ביכולת להבין אותה, נדגיש. אולם הוא האמין בכך שתיאוריה אחת לא תוכל להסביר את הכל. הנחת הריאליזם האנליטי נועדה להסביר כיצד זה שאנשים שונים תופסים את המציאות אחרת ועדיין מצליחים לתאר את אותם האובייקטים (התשובה: כל אחד מתאר מזווית אחרת). פרסונס גם ביקש בכך להסביר את השוני העצום בין הדרכים בהן חוקרים וחוקרות תופסים את המציאות. הבנה וולונטריסטית את הפעולה, בינתיים, מדגישה את הבחירה של השחקן החברתי כיצד לפעול ועל מה לפעול, ובמקביל מדגישה הבנה זו ששחקנים חברתיים שואפים לפעול באופן רציונלי, גם אם אינם יכולים להגיע לרמה הזו בפועל. הרציונליות של הפעולה, במילותיו, היא נורמה אותה מבקש השחקן לממש. אולם ניתן להצביע על שלל כשלים בדרך לשם.
המבנה של הפעולה החברתית
"המבנה של הפעולה החברתית" היא עבודתו הגדולה הראשונה, כמו גם זו שנחשבת לחשובה ביותר. בעבודה זו ביקש פרסונס לאחד בין עבודותיהם של דורקהיים, ובר, פארטו ואחרים כדי לפתח תאוריה חדשה של פעולה בכלל ושל פעולה חברתית בפרט. שני מקורות ההשראה המרכזיים שלו היו ספרו של אלי הלוי "התגבשות הפילוסופיות הרדיקליות" (עבודה בשלושה כרכים, פורסמה בין 1901-1904) ולימודיו באוניברסיטת היידלברג, שהייתה עירו של מקס ובר. מטרתושל פרסונס בפיתוח התיאוריה הסינתטית החדשה הייתה לשמור על הקפדנות הפוזיטיביסטית והמדעית תוך שילוב של מרכיבים סובייקטיבים כדוגמת ערכים, רעיונות, מטרות אישיות ועוד. כך, למשל, פרסונס ביקש לראשונה (עבור הסוציולוגיה האמריקאית) לדון בהשפעה של אידיאלים על מבנה הפעולה האנושית, תוך ניסיון להציג את הבעייתיות שמצא בתיאוריה הביהביוריסטית, כמו גם בגישות מטריאליסטיות אחרות שהתעלמו, לדבריו, מאותם מרכיבים פנימיים-סובייקטיביים שקשה כל כך למדוד מבחוץ. פרסונס היה גם מהסוציולוגים האמריקאים הראשונים שטענו כי התרבות היא גורם עצמאי, כזה שכדי להבינו לא מספיק להכיר את הגורמים הכלכליים. לבסוף, יש המייחסים לפרסונס את ביסוס הקאנון הסוציולוגי, בשל הספר הזה ובשל תרגום ובר ודורקהיים לאנגלית. במשאל שנערך ב-1998 בקרב האגודה הסוציולוגית העולמית הספר "המבנה של הפעולה החברתית" נבחר לספר התשיעי בחשיבותו למחקר הסוציולוגי.
"המערכת החברתית"
בשנים הבאות, פרסונס ביקש להשתמש בספרו כהתחלה של פרויקט גדול יותר: תיאוריה מאוחדת של העולם החברתי. בספרו הגדול השני, "המערכת החברתית", ביקש לשרטט את הגבולות העיקריים שבתוכם התיאוריה הזו תתקיים. בספר, שניסוח מקוצר של כמה מרעיונותיו נמצאים בבסיס הרצאתו כנשיא האגודה הסוציולוגית לשנת 1947, פרסונס מבחין בין חמש רמות של מחקר לפי הקרבה לאובייקט האמפירי עליו נערך המחקר. המטרה שלו, בפשטות, היא לסדר את חלוקת העבודה של המדעים השונים כפי שפרסונס מבין אותם. עכשיו, ברמה הראשונה, והמרוחקת ביותר, נמצאת התיאוריה הכללית מכל, זו שמארגנת את התיאוריות שמתחתיה. פרסונס פונה כאן לתחומים שיהפכו בעתיד ל"תיאוריות של מערכות כלליות". זו גם הרמה בה כמה מתלמידיו המפורסמים ביותר יעסקו (ובכללם ניקלאס לומאן). ברמה השנייה נמצאות, לדבריו, המוטיביציות השונות ובכללן אישיות, חינוך וחיברות ואפילו מוטיבציות רגעיות. רמות אלו תאורטיות יחסית מכיוון שלמוטיבציות החוקר מגיע באמצעות הפשטה ולא ישירות. הרמה השלישית היא של ניתוח השוואתי של תרבויות קונקרטיות במצבים קונקרטיים מתוך מטרה לפתח תאוריות על אופייה של התרבות וכן בנוגע להשפעתה על הפעולות השונות. לכך מצטרפות, ברמה הרביעית, תאוריות שיקראו בעתיד "תיאוריות מסדר בינוני" או תאוריות שצומחות סביב תופעה/בעיה אמפירית יחידה (למשל, "מה גורם לעוני?"). ברמה החמישית והאחרונה, פרסונס ממקם את המחקרים שמבקשים להסביר פעולות אמפיריות בעזרת תיאוריות קיימות, וכן את מתודות המחקר השונות שגם אותן יש לדבריו לפתח. פרסונס עצמו הקדיש את עבודתו בעיקר לרמה הראשונה, אולם התנועה המחקרית שקמה סביבו ביקשה לחקור את הרמות השונות גם בכלים של פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה וסוציולוגיה אמפירית.
על בסיס חלוקת העבודה הזו, פרסונס פיתח מערכת להסברת הפעולה החברתית בפרט והחברה בכלל, על פי הדגם שלהלן:
פרסונס הגדיר את ענפי המחקר העיקריים:
מחקר מורפולוגי - תיאור, הגדרה, השוואה ומיון של המערכת החברתית.
מחקר פיזיולוגי (מטפורה אורגנית, ביולוגית) - תיאור המכניזמים החברתיים, איך משהו פועל, איך המערכות השונות משולבות ופועלות יחד. איך מערכות כמו דת, כלכלה וכך הלאה, קשורות ליחסי השארות.
המערכת החברתית, לפי ניתוח זה, מחולקת לארבע תת-מערכות, שלכל אחת מהן תפקיד מוגדר:
המערכת האדפטיבית תת-המערכת האחראית להתאמה (אדפטציה) של הסביבה החומרית לצורכי החברה, או במילים אחרות - לגיוס משאבים לצרכים חברתיים. במדינה המודרנית ממלאים תפקיד זה המוסדות הכלכליים, ובעיקר השוק החופשי.
המערכת של המטרות תת-מערכת זו אחראית על קביעת מטרות לחברה, גיוס משאבים וביצוע של המטרות. תפקיד זה מתמלא על ידי המערכת הפוליטית.
המערכת האינטגרטיבית זוהי תת-המערכת האחראית על הבטחת התיאום החברתי ועל שיתוף הפעולה התקין של כל חלקי המערכת. דבר זה נעשה בעיקר על ידי קהילות, חברויות ועל ידי מוסד המשפחה.
המערכת הסמויה תת-המערכת האחראית על הנחלת הערכים של החברה לכלל הפרטים בה. מורכבת מהגורמים השונים האחראים לסוציאליזציה: בית ספר, משפחה וכדומה.
ניתן להמשיך לנתח באופן דומה כל אחת מתת-המערכות, בין אם בניתוח מבני, על ידי מציאת המבנים המרכיבים את תת-המערכת, ובין אם בניתוח פונקציונלי, על ידי מציאת הפונקציות של אותם מבנים.
נדגיש כי התיאור של פרסונס, בעוד שמתאר מערכת מתפקדת ו"בריאה", אינו מבקש לטעון שכל המערכות בהכרח בריאות. כמו עם הפעולה החברתית בספרו הגדול הראשון, גם בתיאור זה מדובר בהצבה של נורמה אליה, לטענתו, החברות השונות שואפות. לדבריו, אף מערכת לא מתפקדת כך במציאות. המודל שלו, מבחינה זו, הוא הרעיון של הומאוסטאזיס, שמאופיין (בתיאור פשטני במקצת) כניסיון דינמי להגיע למצב של איזון כשכל העת, מבפנים ומבחוץ, מצב האיזון הזה מופרע ולכן דורש תיקון. בממוצע, עם זאת, האורגניזם החברתי במצב תקין. בפועל, רוב הזמן הוא לא שם. מכאן גם ניתן להבין את ניסיונו בשנים שלאחר מכן לשלב בחזרה את הביולוגיה.
פרדיגמה של שינוי אבולוציוני
לאחר שהוביל במשך שנים את הפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית בסוציולוגיה שינה כיוון תאורטי והציע תאוריה נאו-אבולוציונית בספריו "חברות: היבטים אבולוציוניים והשוואתיים" ו"המערכת של החברות המודרניות" (1971). פרסונס חילק את האבולוציה לארבעה תתי-שלבים: 1. חלוקה, שיוצרת תת-מערכות מהמערכת הראשית; 2. הסתגלות, שבה המערכות האלה מתפתחות לגרסאות יעילות יותר; 3. הכללה של המרכיבים שקודם לכן לא היו חלק מאותן ממערכות; ו 4. הפיכת ערכי המערכת לכלליים, ועל ידי כך הרחבת הלגיטימציה של המערכת, שנעשית מורכבת יותר. הוא הראה כיצד תהליכים אלה פועלים בשלושה שלבים של האבולוציה: 1. שלב פרימיטיבי, 2. שלב הביניים, ו־3. שלב מודרני. הגורם המכריע במעבר מהשלב הראשון לשני היה התפתחות השפה. הגורם המשמעותי במעבר מהשלב השני לשלישי היה "התפתחות הכללים הממוסדים של הסדר הנורמטיבי" או מערכת החוק. הרעיון המרכזי בגישתו הוא שדרוג הסתגלותי של מחזור השינוי האבולוציוני. דגם תאורטי זה היה חיובי בבסיסו, דהיינו צידד ברעיון הקידמה החברתית מתוך הנחה שככל שהחברה מתפתחת, היא משפרת בצורה הולכת וגוברת את יכולתה להתמודד עם בעיותיה. פרסונס ראה את התרבות המערבית כשיאן של החברות המודרניות, ואת ארצות הברית כמפותחת ביותר.
פרסונס, כפונקציונליסט-סטרוקטורליסט לא תפס את האבולוציה כתהליך. הוא טען כי מדובר בניסיון "להגדיר סוגים סטרוקטורליים ולקשור אותם ברצף". יש בכך כדי לראות את עבודתו גם כמחקר סטרוקטורלי השוואתי.
קישורים חיצוניים
טלקוט פרסונס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
הערות שוליים
קטגוריה:סוציולוגים אמריקאים
קטגוריה:בוגרי מכללת אמהרסט
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת היידלברג
קטגוריה:סגל אוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
קטגוריה:נשיאי האגודה האמריקאית לסוציולוגיה
קטגוריה:נשיאי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1902
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1979 | 2024-08-01T03:27:47 |
פורדיזם | ממוזער |321x321 פיקסלים|הנרי פורד עם הדגם המפורסם שלו, פורד מודל T.פורדיזם הוא מונח בשימוש נרחב כדי לתאר (1) את מערכת הייצור ההמוני שנוצרה בראשית המאה ה-20 על ידי חברת פורד או (2) את אופן הצמיחה הכלכלי האופייני לאחר מלחמת העולם הראשונה והסדר הפוליטי והחברתי הקשור אליו בקפיטליזם מתקדם, מונח שטבע אנטוניו גרמשי ככינוי גנאי למשטר הקורפורטיבי הקפיטליסטי בראשית המאה העשרים. גרמשי ביקש לתאר בביטוי "צורה אולטרה-מודרנית של ייצור ושל שיטות עבודה—כמו זו המוצעת על ידי המתקדמת ביותר מבין צורות העבודה האמריקניות, התעשייה של הנרי פורד". במפעל ייצור המכוניות היילנד פארק של פורד במדינת מישיגן הונהג ייצור על פי עקרון הסרט הנע, כשכל פועל עוסק בייצור חלק קטן מן המכונית.
רקע
הנרי פורד סייע לפופולריות של המשמעות הראשונה בשנות העשרים של המאה ה-20, והפורדיזם החל לסמן את המודרניות באופן כללי. בכלא בתקופת בין המלחמות, כתב הקומוניסט האיטלקי אנטוניו גרמשי במכשולים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים להעברת האמריקנים והפורדיזם ליבשת אירופה והדגיש את כוחה הטרנספורמטיבי הפוטנציאלי כאשר הוא נשלט על ידי עובדים ולא כוחות שמרניים. הערותיו של גרמשי היוו השראה למחקר על פורדיזם שלאחר המלחמה והמשבר שלו.
במשמעותו השנייה, פורדיזם נותח לאורך ארבעה ממדים:
ראשית, כפרדיגמה תעשייתית, היא כרוכה בייצור המוני של מוצרים סטנדרטיים על פס ייצור נע באמצעות מכונות ייעודיות ועבודה מיומנת למחצה.
שנית, כמשטר צבירה (או צמיחה) לאומי, הוא כרוך במחזור וירטואוזי של ייצור המוני וצריכה המונית.
שלישית, כדרך רגולציה, פורדיזם כולל (1) פשרה ממוסדת בין עבודה מאורגנת לעסקים גדולים, לפיה עובדים מקבלים זכויות ניהול בתמורה לעלייה בשכר, (2) תחרות מונופוליסטית בין חברות גדולות המבוססת על תמחור ופרסום בעלות פלוס, (3) הון פיננסי ריכוזי, מימון בגירעון וצריכה המונית מבוססת אשראי, (4) התערבות מדינה להבטחת תעסוקה מלאה ולהקמת מדינת רווחה, ו-5) הטמעת כלכלות לאומיות בסדר כלכלי בינלאומי ליברלי.
רביעית, כצורה של חיים חברתיים, פורדיזם מאופיין בתקשורת המונים, תחבורת המונים ופוליטיקה המונים.
צורת הצמיחה הפורדיסטית הפכה לדומיננטית בקפיטליזם המתקדם במהלך השיקום שלאחר המלחמה, ולעיתים קרובות מיוחסת לזכותו את הפריחה הארוכה שלאחר המלחמה. עם זאת, במהלך שנות ה-70, נטיות המשבר הבסיסיות שלה הפכו ברורות יותר. פוטנציאל הצמיחה של הייצור ההמוני מוצה בהדרגה, והתגברה ההתנגדות של מעמד הפועלים לתנאי העבודה המנוכרים שלו; השוק של מוצרים בני קיימא לצרכן המוני הפך לרווי; שיעור רווח יורד חפף עם סטגפלציה; התפתח משבר פיסקאלי; הבינאום הפכה את הניהול הכלכלי של המדינה לפחות יעיל; לקוחות החלו לדחות טיפול סטנדרטי וביורוקרטי במדינת הרווחה; והדומיננטיות הכלכלית האמריקאית וההגמוניה הפוליטית היו מאוימים על ידי התפשטות אירופה ומזרח אסיה. תופעות אלו הניעו חיפוש רחב טווח אחר פתרונות למשבר הפורדיזם, בין אם על ידי החזרת דינמיקת הצמיחה האופיינית שלו כדי לייצר משטר נאו-פורדיסטי או על ידי פיתוח משטר צבירה פוסט פורדיסטי חדש ואופן רגולציה.
מאפיינים
גרמשי טען כי הפורדיזם הוא השיטה שבאמצעותה מנסה הקפיטליזם להתמודד עם הנטייה האנדמית שלו, על–פי התאוריה המרקסיסטית, לנפילת שיעור הרווח. בכך ביקש גרמשי להסביר מדוע תורת הדלות הגוברת של מרקס לא התממשה ולא הביאה למהפכה הקומוניסטית במערב. לטענתו, מערכת הייצור הפורדיסטית פעלה תוך שילוב של כוח ושכנוע: לפועלים הוצע שכר עבודה ורמת חיים גבוהים יותר ועידוד לשמש קודם כל כצרכנים, ובתמורה היה עליהם לתפקד באופן מושלם כבורג צייתני בתוך מנגנון עבודה היררכי.
מודל הייצור הפורדיאני היה שלב במעבר מעבודת בעלי מלאכה לייצור המוני של מוצרים פשוטים, אחידים וזולים יחסית, כך שלקבוצה רחבה בהרבה של אנשים התאפשר לרוכשם. תרומתו העיקרית של פורד כאן הייתה הדגש על סטנדרטיזציה, עם מרכיבים סטנדרטיים, הליכי ייצור סטנדרטיים, דרישות מיומנות נמוכות וסטנדרטיות מפועלים ומוצר סטנדרטי. לצורך כך, פיתח פורד את פס הייצור הנע, שבו המפעיל ביצע בכל פעם משימה פשוטה אחת, החוזרת על עצמה, כשהרכיב עובר ממנו אל הפועל הבא. שיטה יעילה זו אפשרה להגדיל במידה ניכרת את פוריות העבודה של הפועלים והביאה לצניחה במחיר המכונית מ-780 דולר בשנת 1910 ל-360 דולר בשנת 1914, שנה אחרי הפעלת פס הייצור.
בגלל המונוטוניות והדרישה לריכוז מלא בעת העבודה, הייתה תחלופת העובדים במפעלי פורד גבוהה מאוד, דבר שגרם לו להפחית בארבעים אחוז את מספר שעות העבודה ולהגדיל את השכר לפועל פי עשרים וחמישה (השכר לפועל פשוט לפני כינון מפעלי פורד היה פחות מחצי דולר ליום).
המכונית מודל טי של פורד הייתה הדגם המוכר ביותר של שיטת העבודה הפורדיאנית, אך בשנות השלושים כבר הועם זוהרה של השיטה נוכח שיטות ייצור ושיווק עדיפות של מתחרתה הגדולה של פורד, ג'נרל מוטורס. תחת הנהגתו של אלפרד פ. סלואן אורגנה ג'נרל-מוטורס במבנה הפוך לזה של פורד: עם כמה סדרות מודלים, משברולט ועד קדילק, ומבנה מנהלי מבוזר יותר, שבו המחלקות השונות בחברה תפקדו במובנים רבים כחברות עצמאיות. על פס הייצור, עם זאת, התנהלו שתי החברות באופן דומה למדי.
המודל הפורדיאני החל לשקוע בשנות השישים וביתר שאת משנות השבעים אחרי ששיטות ייצור חדשות, חלקן על פי מודלים שהגיעו מיפן, הפגינו את היתרונות שיש לייצור גמיש ו'רזה' יותר, שבו פועל הייצור ממלא מגוון תפקידים רחב. המונח המתאר את הכלכלה היום הוא לרוב פוסט-פורדיזם.
היבטים תרבותיים של הפורדיזם בתקשורת
הפורדיזם כמערכת ייצור תעשייתית השפיעה גם על התפתחותם של אמצעי התקשורת. פורדיזם היה השיטה ההגמונית עד לסוף המאה העשרים לייצור תרבות באמצעות מוסדות תקשורת המונים. בתעשיית הטלוויזיה הקלאסית בעשורים הראשונים לקיומה היו קיימים במדינות רבות מספר מוגבל של ערוצים לאומיים, בעלי תכנים דומים זה לזה. תכנים אלו כללו בידור ושידורי חדשות. בעלי התוכן והערוצים היו אלו שקבעו את לוח השידורים ואת תוכן השידורים ללא צורך להתחשב באופן מהותי בהעדפות הקהל. ייצור תרבות פוסט פורדיסטי החל בטלוויזיה בשנות השמונים, כאשר פותחו טכנולוגיות שידור חדשות רב-ערוציות כמו שידור בכבלים ובלוויין. אמצעי הפצה אלו אפשרו את הפעלתם של ערוצים שונים, ששידרו תכנים מגוונים יותר לקהלים צרים יותר.
לקריאה נוספת
Gramsci, Antonio. Selections from the Prison Notebooks. ed. Q. Hoare and G. N. Smith. New York: International Publishers, 1971.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:תאוריות כלכליות
קטגוריה:אפונימים
קטגוריה:ארצות הברית: היסטוריה כלכלית | 2024-08-27T06:28:29 |
מחלה זיהומית | הפניה זיהום_(רפואה)#מחלות | 2020-03-25T23:54:42 |
פרוקטולוגיה | פרוקטולוגיה (Proctology; מיוונית: Proktos = "אחוריים" או "פי הטבעת", Logos = "תורה") היא ענף ברפואה העוסק בבעיות בחלחולת (רקטום), בפי הטבעת, במעי הגס וברצפת האגן.
רופא מומחה העוסק במקצוע זה מכונה פרוקטולוג. רוב הפרוקטולוגים הם כירורגים בהכשרתם, והתחום הכירורגי נקרא כירורגיה קולורקטלית. פרוקטולוגים עובדים לעיתים ביחד עם אורולוגים.
תחומי העיסוק
הפרעות פרוקטולוגיות כוללות:
התרחבות כלי דם באזור פי הטבעת - טחורים
סדק בעור פי הטבעת - "פיסורה" (Fissure)
חיבור לא תקין של אזורים בחלחולת לשטח פני הגוף - נצור ("פיסטולה" - Fistula), סינוס
מורסות באזור פי הטבעת
בעיות עצירות כרונית
הפרעות בהתרוקנות
בעיות התאפקות / אי-שליטה על יציאות
מחלות דלקתיות שונות
פציעות
סרטן החלחולת והמעי הגס
סרטן אנאלי (נדיר)
*
קטגוריה:תחומים ברפואה | 2024-03-13T18:35:00 |
פרוקטולוג | REDIRECT פרוקטולוגיה | 2006-01-09T21:46:42 |
אוקיאנוס | REDIRECT אוקיינוס | 2004-07-22T20:11:17 |
מספר קטלן | מספר קָטָלָן (Catalan) הוא מספר טבעי שמופיע בבעיות ספירה שונות בקומבינטוריקה. מספר קטלן ה--י מוגדר על ידי מקדם בינומי באופן הבא:
מספרי קטלן הראשונים () עבור הם:
כל מספרי קטלן הם שלמים כיוון ש- , והמקדם הבינומי הוא תמיד שלם.
יישומים בקומבינטוריקה
Cn שווה למספר מילות דיק באורך 2n
מילת דיק (או סדרה מאוזנת) היא מחרוזת המורכבת ממספר זהה של X-ים ו-Y-ים (ואך ורק הם), כך ששום קטע באורך כלשהו מתחילת המחרוזת אינו מכיל יותר Y-ים מאשר X-ים. לדוגמה, מילות דיק באורך 6: XXXYYY ,XYXXYY ,XYXYXY ,XXYYXY ,XXYXYY ובהתאמה C3 = 5. אם נחשוב על X ו-Y כסוגריים (כאשר X הוא פותח, ו-Y סוגר), הרי שמילת דיק באורך 2n יכולה לבטא את מספר הביטויים עם n זוגות של סוגריים הממוקמים בצורה חוקית: ((())), ()(()), ()()(), (())(), (()()). ניתן לייצג מילות דיק גם כשבילים מסוימים ברשת עם n+1 על n+1 צמתים המחוברים ביניהם בקווים אנכיים ואופקיים. השבילים מתחילים בפינה השמאלית התחתונה, ומסתיימים בפינה הימנית העליונה, כאשר אפשר לנוע עליהם רק ימינה ולמעלה, ואסור להיות מעל האלכסון בין הפינות הללו. בייצוג זה - X הוא תנועה "ימינה" ו-Y הוא תנועה "למעלה".
ניתן לספור את מילות דיק באמצעות השיטה הבאה: נתמקד על המילים המכילות n מופעים של X ו-n מופעים של Y, אשר אינן מילות דיק. במילה כזו, יש למצוא את ה-Y הראשון שאינו מקיים את תנאי דיק, ואז להפוך את כל האותיות עד (וכולל) ה-Y הזה: X ל-Y, ו-Y ל-X. עתה יש בידינו מילה עם n+1 אותיות X ו-(1-n) אותיות Y. יתירה מזאת, כל מילה כזו (בעלת n+1 אותיות X ו- (1-n) אותיות Y) יכולה להתקבל בדרך זו רק באופן יחיד, מכיוון שהטרנספורמציה שתיארנו היא הפיכה. לכן מספר המילים הללו שווה ל: אשר הוא למעשה מספר המילים שאינן מילות דיק. לכן מספר מילות דיק חייב להיות: וזהו מספר קטלן Cn כפי שהוגדר למעלה.
מספר ביטויי הסוגריים
Cn הוא מספר הדרכים השונות לשים סוגריים על n + 1 גורמים שונים. לדוגמה, כאשר n=3, יש 5 דרכים שונות לשים סוגריים על 4 גורמים: a(b(cd)), a((bc)d), (ab)(cd), (a(bc))d, ((ab)c)d. ביטויים כאלה ניתן לייצג באופן טבעי על ידי עצים בינאריים מסודרים עם שורש, כך ש-Cn סופר גם את מספר העצים הללו עם n + 1 עלים.
מרכז
מסלולים בריבוע
כאמור Cn הוא גם מספר המסלולים הקצרים ביותר מהפינה השמאלית תחתונה לפינה הימנית עליונה בסריג שאינם עולים מעל לאלכסון:
450px|מרכז
ספירת שילושים (טריאנגולציות)
Cn הוא מספר הטריאנגולציות של מצולע קמור בן n+2 צלעות (חלוקות של המצולע למשולשים).400px|מרכז
מיון מחסנית
אם w הוא רצף סופי של מספרים שלמים שונים, אנו מגדירים סידור-מחדש (S(w באופן רקורסיבי בצורה הבאה: רשום w = unv כאשר n הוא האלמנט הגדול ביותר ב-w, ו-u ו-v הם רצפים קצרים יותר, והגדר S(w) = S(u)S(v)n כאשר S הוא הזהות על רצפים בעלי אורך 1. התמורה w מתוך {1, ..., n} נקראת ניתנת למיון-מחסנית (stack-sortable) אם (S(w) = (1, ..., n. מספר התמורות הללו על {1, ..., n} שוות למספר קטלן - Cn.
תמורה ניתנת למיון-מחסנית אם ורק אם היא נמנעת מן התבנית 231 (כלומר, אין בה שלושה ערכים a,b,c, בסדר זה, המקיימים c<a<b). לכן מספר התמורות הנמנעות מן התבנית 231 הוא מספר קטלן. מתברר שלכל תמורה s על שלושה איברים, מספר התמורות באורך n הנמנעות מ-s הוא מספר קטלן ה-n-י.
נוסחת נסיגה וביטוי אסימפטוטי
את מספר קטלן ניתן לבטא גם בעזרת נוסחת נסיגה:
דבר זה נובע מן העובדה שכל מילת דיק w באורך גדול או שווה ל-2 ניתן לכתוב בצורה יחידה באופן הבא:
w = Xw1Yw2
כאשר w1 and w2 הן מילות דיק (ייתכן שריקות).
הפונקציה היוצרת של מספרי קטלן מוגדרת כ:
ובהצבת נוסחת הנסיגה לעיל אנו רואים כי:
לכן -
אסימפטוטית, מספרי קטלן גדלים בצורה הבאה:
היסטוריה
סדרת מספרי קטלן תוארה לראשונה במאה ה-18 על ידי לאונרד אוילר, אשר התעניין במספר הדרכים השונות לחלק מצולע למשולשים. הסדרה נקראת על שמו של אז'ן שרל קטלן, אשר גילה את הקשר לביטויי סוגריים. שיטת הספירה עם מילות דיק שתוארה למעלה התגלתה על ידי ד. אנדרה בשנת 1887.
לקריאה נוספת
Richard Stanley, ``Catalan Numbers'', Cambridge University Press, 2015.
קישורים חיצוניים
טום דייוויס, Catalan Numbers - בעיות ופתרונן, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, 2006.
קטגוריה:קומבינטוריקה
קטגוריה:סדרות של שלמים | 2024-02-01T21:49:01 |
הומר סימפסון | שמאל|ממוזער|150px|הד'או! של הומר
הומר ג'יי סימפסון (באנגלית: Homer Jay Simpson) הוא דמות בסדרת הטלוויזיה המצוירת האמריקנית "משפחת סימפסון". הוא מדובב על ידי השחקן דן קסטלנטה. קרוי על שם אביו של יוצר הסדרה מאט גריינינג. הומר הוא בנם של אברהם (אייב) ומונה סימפסון, בן זוגה של מארג' סימפסון ואביהם של בארט, ליסה ומגי. אף על פי שלרוב הוא נראה כעצלן או חסר בינה, הוא לפעמים בעל הברקות גאוניות.
הומר הוא בן 36 (לפי מרבית הפרקים, אך לפי חלק מהפרקים הוא בן 39). הוא מתנשא לגובה של 1.82 מטר. הוא הגיע פעם למשקל של כמעט 120 קילו, במהלך דיאטת השמנה, אך כיום הוא שוקל "רק" 108 קילו. הוא לובש חולצה במידה XXXXL (לפי הקומיקס).
לאורך שנות הסדרה התפתחה דמותו של הומר והפכה לדמות המשקפת בצורה ביקורתית את האמריקאי הטיפוסי ממעמד הפועלים: הוא עובד בדרגה נמוכה במפעל, הוא גס רוח, לא מלומד, בעל משקל עודף, חסר רגישות (אף על פי שברוב הפרקים הוא נאמן למשפחה), חסר סבלנות וחסר סובלנות.
אנחת הרטינה המפורסמת של הומר "ד'או!", שהחלה כמעין מחווה לסרטי לורל והארדי, הפכה לכה פופולרית עד שהפכה לערך במילון אוקספורד באנגלית. ביטוי נוסף השגור בפיו הוא "ממממ..." והזלת ריר תוך כדי, מלווה בדברי מאכל שהוא חושב עליהם (לדוגמה, "ממממ, דונאטס"), כמו כן גם דברים בלתי אכילים בעליל אותם הוא בולע (כדוגמת פסל חתן וכלה מפלסטיק שהונח בראש עוגת חתונה).
דובר אנגלית, רוסית, איטלקית, ספרדית, גרמנית, יפנית ופינגווינית (לפי הפרק בו שירת בצי). אוהד את קבוצת הפוטבול "דאלאס קאובויס" והחל מתחילת עונה שמינית הוא הבעלים של קבוצת "דנבר ברונקוס" (שקיימות במציאות).
מאפייני הדמות
ביוגרפיה
הומר ג'יי סימפסון נולד בספרינגפילד (אף על פי שעל פי פרק אחד יכול להיות שהוא נולד בקנדה) במשקל 4.17 ק"ג, אך את רוב ילדותו בילה בחווה לא רחוקה מספרינגפילד.
להומר יש גם אח חורג בשם הרברט פאוול ועוד אחות חורגת שגרה באנגליה מצד אביו והיא יותר מבוגרת מהומר ונשמעת כמוהו.
הומר היה נער כנסייה תמים וחכם אך "גן הסימפסון" לא פסח עליו, ובגיל התיכון התחיל לשתות יחד עם חברו הטוב בארני. לפי אחד הפרקים, הומר איבד את היכולת למנת משכל גבוהה כאשר דחף עפרונות צבע אל תוך אפו. הוא הצליח להוציא את כולם מלבד אחד שנשאר תקוע בתוך מוחו.
בשנה האחרונה ללימודים הוא פגש את אשתו לעתיד מארג'ורי בובייה (למעשה, פגש אותה עוד בגיל 10 במחנה קיץ, אך זמן ממושך לא ידע שאותה נערה תהיה אשתו לעתיד ובדרך פלא פגש את מארג' בתיכון), הידועה בכינויה מארג'. הם התחתנו לאחר שהיא נכנסה להריון, ומאז הם הביאו עוד שני ילדים לעולם.
בשביל לפרנס את משפחתו, החל הומר לעבוד בכור החשמל הגרעיני בעיירה בגזרה 7G, בתור מפקח בטיחות. הומר מבלה שם את מרבית ימיו, בעיקר בנמנום או באכילת דונאטס, כשהוא חסר כל ידע או הבנה בסיסית באנרגיה גרעינית. הדבר העיקרי שמציל אותו מאיבוד מקום עבודתו היא העובדה שמעסיקו, מונטגומרי ברנז, אף פעם לא מצליח לזכור את השם שלו. דרך התקבלותו של הומר לעבודה משתנה מפרק לפרק: בפרק בו מחליט לקרוא הומר מגזין ברנז אומר שבקורות החיים שלו נכתב "בור ועם הארץ", אך בפרק בו הומר מציל במזל את הכור מהתכה גרעינית נאמר שאין להומר רקע כלשהו הרשום בעבודה ושהוא התקבל באמצעות פרויקט של הנשיא ג'רלד פורד, ואילו כאשר הומר מספר את הסיפור מנקודת המבט שלו מסופר כי הומר הבטיח לברנז חנפנות מתמדת, וכך משתנה הדרך כל פעם מחדש.
קורות חיים
בעונה 35 נחשפו קורות החיים של הומר, בהם כתוב- תעסוקה: אסטרונאוט, שופט במונדיאל, מר גורף (שלג), מבריג כיסוי של משחות שיניים, בעלים של קבוצת הפוטבול דנבר ברונקוס, סרן במשמרת הזה"ב, בקר מסעדות, כבאי מתנדב, חוטף כדורי תותח בבטן, מנחה תוכנית בכבלים, מדבב, עובד בקרנבל, כותב בעוגיות מזל, מתריע בעיירה, סנטה קלאוס בקניון, מוכר מכוניות משומשות, כפיל של קראסטי, סטנדאפיסט, סוהר בבית סוהר לנשים, אספן גריז, מוציא קרביים לדגים (כשהיו בחופשה ביפן) ולהקה של איש אחד.
תכונות
מנת המשכל של הומר היא 55, מה שהופך אותו למפגר מבחינה חוקית. לפי אחד הפרקים, "Homr" (שיבוש של Homer), הסיבה העיקרית לטיפשותו של הומר היא עפרון צבע (Crayon) שנותר תקוע בראשו מאז ילדותו (את הצבע תקע הומר עצמו עמוק לתוך האף כחלק ממשחק). בפרק אחר מוסברת טיפשותו על ידי "גן הסימפסונים", ההופך את כל הגברים במשפחת סימפסון לטיפשים עם הגיעם לגיל ההתבגרות. הסברים נוספים לכך יכולים להיות שתיית אלכוהול מופרזת, הימצאות ליד חומרים רדיואקטיביים ופגיעות חוזרות ונשנות בגולגולת.
הומר איבד את שערו בשנות ה-80 המוקדמות (אם כי בפרק אחד נראה הומר בפלאשבק, בו הוא תולש חלק משערו בכל פעם שהוא שומע שמארג' בהריון בשנות השמונים ובשנות התשעים). אף על פי שיש לו רק שתי שערות על ראשו, ועוד אחת ארוכה העוברת בין אוזניו ב"זיגזג", הוא עדיין מסרק אותן לצד (תסרוקת הלוואה וחיסכון), כדי לנסות להסתיר את קרחתו. באחד הפרקים, כשהומר התגייס לחיל המילואים של חיל הים ונאלץ לגלח את ראשו, הוא טען שהוא נראה "כמו מפלצת". השיער שמעל אוזנו, ביחד עם האוזן שמתחתיו, יוצרים את האותיות M ו-G, שהן האותיות הראשונות בשמו הפרטי ובשם משפחתו של יוצר הסדרה, מאט גריינינג.
בעיות בריאות
מלבד גן הסימפסונים, עיפרון הצבע שהיה תקוע בראשו ואין ספור מכות שקיבל בראשו במהלך הסדרה, להומר יש שלל בעיות רפואיות נוספות. כשהעלה משקל רב בדיאטת ההשמנה שלו בפרק "King-Size Homer" ("הומר במלוא משמניו"), הוא גרם לעצמו בעיות לב ואף נזקק לניתוח לב פתוח בפרק מאוחר יותר. הוא שבר כמעט כל עצם בגופו, נורה פעמים רבות (לעיתים על ידי תותח) ונפל פעמיים מצוק. העבודה עם חומרים רדיואקטיביים גרמה לו, ככל הנראה, לעקרות. באחד הפרקים תרם הומר, בניגוד לרצונו, אחת מהכליות שלו לאביו.
הומר הוא גם קצר ראייה. הוא מרכיב משקפיים כשהוא קורא ובאחד הפרקים הרכיב עדשות מגע. בפרק נוסף הוא עובר ניתוח לייזר לתיקון הראייה. בנוסף, יש לו את מה שד"ר היברט מכנה "סינדרום הומר סימפסון", שכבת מגן נוזלית מסביב למוח המגינה עליו מפגיעה, אשר בזכותה התאפשר לו לנהל קריירה קצרה באיגרוף. כתוצאה משכבה עבה של שומן בטנו הייתה עמידה בפני מפגעים, מה שעזר לו לעבוד בקרנבל (סוף עונה שביעית). הוא נוחר וסובל מביעותי לילה, שבמהלכם הוא צורח לעיתים על נחשים.
התמכרויות
הומר מוצג לאורך הסדרה כסובל מהתמכרויות שונות. ההתמכרויות הכי בולטות שלו הן לבירה (בעיקר "דאף") לדונאטס ולטלוויזיה, אליה הוא מתייחס לעיתים בהערצה ובאהבה.
עבר פלילי
ביומו היחיד בחיל הים הרג את מפקדו על ידי שיגורו (בשוגג) בטורפדו. הוא הואשם על פשעיו בצי (שכללו "ניסיון עריקה" אל הרוסים כביכול), אבל שופטיו סירבו לשפטו.
באחד הפרקים הראשונים הוא מנסה לסייע לבארט לתקן את הפסל של מייסד העיירה, ג'בדיה ספרינגפילד אחרי שבארט השחיתו. הומר גם הרג פעם צולל באגם על ידי זריקת מכשיר חשמלי לאגם (מבלי לדעת). לפי השוטר ויגום, הוא וחמשת חבריו לבר של מו אחראים לרוב התאונות בספרינפילד, בגלל שכרות.
בעונה ה-11 גרם גם בעקיפין למוות של מוד פלנדרז, אשתו של נד פלנדרז אך לא הועמד לדין ולא נעצר.
הפקה
יצירה
דמותו של הומר נוצרה בשנת 1986 על ידי מאט גריינינג בלובי של משרדו של המפיק ג'יימס ברוקס. גריינינג הוזמן לפגישה עם ברוקס על מנת שיציג בפניו רעיון לסדרת סרטוני אנימציה קצרים עבור תוכנית האירוח של טרייסי אולמן. כאשר גריינינג ייעד בתחילה להציג בפני ברוקס את סדרת הקומיקס פרי עטו "Life in Hell". אף על פי כן, כאשר גריינינג הבין כי המשמעות של הנפשת "Life in Hell" תהיה כי הוא ייאלץ להעביר את זכויות הפרסום של הסדרה, הוא בחר להציג בפני ברוקס רעיון אחר לסדרת הסרטונים אשר תעסוק במשפחה אמריקאית ממוצעת בעלת תפקוד לקוי. שמות הדמויות בסדרה התבססו על שמותיהם של בני משפחתו של גריינינג. הופעת הבכורה של דמותו של הומר ושל שאר דמויות המשפחה הייתה ב-19 באפריל 1987 בסדרת סרטונים קצרים שהופיעה בתוכנית האירוח של טרייסי אולמן. בשנת 1989 מספר חברות הפקה יצרו על בסיס הסרטונים את סדרת האנימציה הטלוויזיונית השבועית "משפחת סימפסון" עבור רשת "פוקס".
קול
את קולו של הומר מדבב דן קסטלנטה, האחראי גם לדיבוב קולותיהם של אברהם סימפסון, קראסטי הליצן, וילי החצרן, בארני גאמבל, ראש העיר קווימבי ועוד.
קסטלנטה היה במקור חלק מהצוות הקבוע בתוכנית האירוח של טרייסי אולמן. כאשר מדבבים היו נחוצים עבור הסרטונים הקצרים של "משפחת סימפסון", מפיקי הסדרה החליטו לשאול את קסטלנטה וג'ולי קאוונר לדבב את דמויותיהם של הומר ומארג' על מנת שימנעו מלשכור את שירותיהם של שחקנים נוספים.
קולו של הומר היה שונה באופן מהותי בסרטונים המוקדמים של משפחת סימפסון ובעונות הראשונות של הסדרה לעומת שאר עונות הסדרה.
קישורים חיצוניים
אסף לבנון, הומר סימפסון כגיבור תרבות
קטגוריה:דמויות משפחת סימפסון | 2024-10-19T17:29:18 |
פונקציונליזם סטרוקטורלי | פונקציונליזם סטרוקטורלי או פונקציונליזם מבני היא פרדיגמה סוציולוגית ואנתרופולוגית מרכזית, המדגישה את האספקטים השונים במוסדות החברתיים ובהתנהגות האנושית. אספקטים אלו משמרים את המציאות הקיימת ופועלים יחדיו לקידום הסולידריות החברתית. זוהי גישה קונצנזואלית, שניתן למצוא לה שורשים אינטלקטואלים כבר במחצית המאה ה-19, אצל אוגוסט קונט, שייחס חשיבות רבה לקונצנזוס החברתי ואצל הרברט ספנסר, שהתייחס לפונקציות של חלקי החברה. מי שנחשב למנסח המרכזי הראשון של הפונקציונליזם הסטרוקטורלי הוא אמיל דורקהיים. בשנות ה-30 של המאה ה-20, פיתח אלפרד רדקליף-בראון, בהשפעת דורקהיים, את הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי במסגרת הדיסציפלינה האנתרופולוגית.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה לארצות הברית, בזכות הסוציולוג טלקוט פרסונס, שתרגם את כתביהם של מקס ובר ושל דורקהיים לאנגלית, ואימץ חלק ניכר מהשקפותיהם תוך פיתוח גישת הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי. בזכות פארסונס ותלמידו, רוברט מרטון, הגישה השתלטה תוך מספר שנים על העולם הסוציולוגי האמריקאי, ובמידה רבה גם על זה העולמי, והייתה לפרדיגמה השלטת בשנות ה-40 וה-50. מאז שנות ה-60 הגישה נמצאת בדעיכה מתמדת והיא כבר אינה מקובלת על מרבית הסוציולוגים והאנתרופולוגים.
עיקרי הגישה
על פי גישה פוזיטיביסטית זו, ההיסטוריה מונעת באמצעות רעיונות ואידאות (גישה אידיאליסטית). גישה זו מתייחסת אל החברה כאל מערכת, המורכבת מגורמים שונים המקיימים יחסי גומלין. ניתוח חברתי על פי גישה זו מתבצע בשני ממדים: הממד המבני, המתאר את הגורמים המרכיבים את החברה, והממד הפונקציונלי, המתאר את התפקיד (פונקציה) של המבנים הללו בחברה. הגישה מניחה כי כל תופעה חברתית ותרבותית ממלאת תפקיד כלשהו. הפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית רואה את החברה כמערכת המורכבת מחלקים הפועלים יחדיו לקידום הסולידריות והיציבות החברתית. היא מדמה את החברה לגוף אורגני-ביולוגי אשר לכל איבר בו תפקיד ייחודי, ורק אם יפעלו כל האיברים יחדיו יוכל הגוף להמשיך לחיות ולהתקיים. לא ניתן לעשות לחברה רדוקציה לאחד האיברים שלה - לא ניתן להבין תופעות חברתיות מורכבות דרך יחידים, אחרת אנו עלולים לפספס ולא להבין את ההיגיון חברתי. על פי גישה זו מתגבשים מוסדות חברתיים שתפקידם לדאוג למילוי הצרכים של החברה כגון מוסדות פוליטיים, משפחתיים, מוסדות חינוך וכדומה. מטרת המערכת החברתית המורכבת הזו היא לייצר הסכמיות (קונצנזוס), והיא טוענת כי החברה חותרת באופן תמידי להשגת הסכמה בין חברי הקולקטיב. הסכמה זו על מערכת של ערכים ואידאות משותפים מושגת באמצעות סוציאליזציה וחינוך (חשיבה המושפעת רבות מגישתו של פרויד). הסוציאליזציה יוצרת אינטגרציה יעילה בין חברי הקולקטיב ובכך מייצרת סולידריות חברתית. כל מי שאינו שותף לקונצנזוס החברתי הופך לתת-תרבות ומוגדר, כאמור, כסוטה. התרבות, מנקודת מבטם של הפונקציונליסטים, הנה מנגנון חשוב ביצירת הסכמיות ולכידות חברתית, ולכן פריט תרבותי זר אינו מתקבל בברכה.
גישה זו אשר מזוהה עם עבודתו של דורקהיים, ראתה את החברה האנושית כמערכת של תפקודים (פונקציות), חברה בה כל אחד נותן את תפקידו. החברה, היא מערכת אשר כוללת מגוון רחב של תפקידים שצריכים להתבצע על מנת שהיא תוכל להתקיים. הרעיון המרכזי בגישה הוא שלתופעות חברתיות ופרטים יש פונקציות אשר בדרכן תורמות לתפקודה היעיל של החברה בה הם פועלים. כדי לבצע כל אחד מהתפקידים צריך כישורים והשכלה שונים אשר כמובן אין לכולם. ככל שהתפקיד יותר יוקרתי וחשוב בחברה כך גדל התגמול על תפקיד זה. התגמול מתבטא במעמד חברתי וכלכלי גבוה.
תאורטיקנים מרכזיים
אמיל דורקהיים
דורקהיים התעניין בעיקר במה שהוא ראה כהתמוטטותן של נורמות חברתיות וחוסר האנושיות הגוברת של החיים החברתיים. מרבית עבודתו המחקרית התמקדה בסדר החברתי ובדרכים לשימורו. לטענתו, למידת האדם וניסיון להסביר את חייו והתנהגותו, חייב קודם כל, ובעיקר, לקחת בחשבון את השפעת החברה עליו.
אחד המושגים המרכזיים אצל דורקהיים וקרל מרקס הוא הקונספט של חלוקת העבודה בחברה. בניגוד למרקס הרואה את חלוקת העבודה בחברה בהקשר של ניכוס וכוח, דורקהיים ראה את חלוקת העבודה בחברה כתהליך של שונות פונקציונלית. לטענת דורקהיים, בחלוקת עבודה חברתית מפותחת (הכוונה, בחברות מודרניות) המבנה החברתי עובר שינוי קיצוני, הצפיפות החברתית יורדת והתודעה הקולקטיבית נחלשת – כך, נולדת השונות. השונות הזו יוצרת אנומליה חברתית עקב חולשת התודעה הקולקטיבית. לפיכך, דורקהיים מחפש את המנגנונים (מוסר, כללים, נורמות, גבולות חברתיים, אתיקה) היכולים לשמש כדבק המחבר בין אינדיבידואלים ומלכדם לכדי יחידות קהילתיות או מקצועיות.
הוא דיבר על קונצנזוס וסדר חברתי והגדיר שני מקרים:
עבור חברה מסורתית: חברה המבוססת על הומוגניות, אינטרסים דומים, לכידות המבוססת על מסורת קהילתית, מין דבק חברתי. הומוגניות זו היא מעין סולידריות מכנית, הרגשת שייכות כמעט אוטומטית לאיזשהו קולקטיב, מכאן נגזר על החברה המסורתית סדר חברתי מבוסס קונצנזוס מוסרי. למעשה במודל חברתי זה אין קיום של הפרט כפרט עצמאי.
עבור חברה תעשייתית: חברה המבוססת על הטרוגניות, האנשים אינם דומים בשאיפותיהם, ישנה חלוקת עבודה ונוצרת תלות הדדית - סחר חליפין בשירותים ומוצרים, היא הסולידריות האורגנית. מכאן נגזר על החברה התעשייתית סדר חברתי המבוסס על תלות הדדית פונקציונלית. בהקשר זה צומחת תודעה פרטית. כלומר הפרט הוא תוצר של הקשר חברתי מסוים.
רדקליף-בראון
בשנות ה-20 של המאה ה-20, האנתרופולוג אלפרד רדקליף-בראון עוד תמך בתאוריה הפונקציונלית של ברוניסלב מלינובסקי. בשנות ה-30, בהשפעה ישירה מהאנתרופולוגיה הצרפתית (ובמיוחד מדורקהיים) הוא הגיע למסקנה כי את המושג פונקציה צריך להכליל במסגרת המושג מבנה. הוא הגדיר מבנה כרשת מורכבת וסבוכה של מערכות חברתיות שבהן השחקנים נמצאים בתפקידים מוגדרים וממוסדים. תוך שהוא מושפע מעבודותיו של דורקהיים, רדקליף-בראון ראה את מטרת עבודת השדה שלו בחקר החברות הפשוטות, ובמציאת כללים למבנה החברתי של החברות הפשוטות, ואגב כך של המין האנושי. למשל, הוא ראה במוסדות החברתיים את המפתח לשמירת הסדר החברתי, ומחקריו הראו כיצד מנהגים (כגון טקסים) דואגים לייצב את המערכת החברתית. בניגוד לפונקציונליזם של מלינובסקי, רדקליף-בראון טען כי התרבות פועלת כדי לענות על צרכיה של החברה ולא של היחידים.
דייוויס ומור
לטענתם הריבוד הוא חיוני לחברה ולמעשה אי אפשר בלעדיו. אם רוצים בקיומה של חברה מתפתחת צריך למצוא את הדרך כיצד לתגמל את האנשים המסוימים בחברה. הוכחה ראשונה לחיוניות האי שוויון היא שאין בעולם חברה אשר אינה מרובדת. מספר הכישרונות בחברה מוגבל, לא כולם בעלי כישורים זהים בסוגם וברמתם, ומכיוון שכולם שונים זה מזה אי השוויון הוא משהו נדרש. מכיוון שבחברה ישנן פונקציות חיוניות יותר וחיוניות פחות (רופאים / מנקי רחובות) יש למצוא את הדרך לתגמל יותר את הפונקציות החיוניות יותר על מנת ליצור מוטיבציה אכן לנצל את הכישורים לכך (התאוריה הפונקציונליסטית)
טלקוט פרסונס
טלקוט פרסונס היה פרופסור וראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת הרווארד. הוא היה אחראי במידה רבה, לעליית קרנה של הגישה בארצות הברית ובעולם הסוציולוגי כולו, בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20.
פארסונס הגדיר את שתי מטרות המחקר:
מחקר מורפולוגי - תיאור, הגדרה, השוואה ומיון של המערכת החברתית.
מחקר פיזיולוגי (מטפורה אורגנית, ביולוגית) - תיאור המכניזמים החברתיים, איך משהו פועל, איך המערכות השונות משולבות ופועלות יחד. איך מערכות כמו דת, כלכלה וכך הלאה, קשורות ליחסי השארות.
המערכת החברתית, לפי ניתוח זה, מחולקת לארבע תת-מערכות, אשר כולן ביחד מרכיבות את מערכת הפעולה האנושית.
לכל תת-מערכת יש מוסדות חברתיים שדרכם היא עובדת:
תת המערכת התרבותית - מייצרת ערכים. היא עובדת דרך מוסדות כמו התיאטרון, הספרות, ומוצרי תרבות באופן כללי - דברים כמו מצעדים צבאיים, מסמכים כמו מגילת העצמאות או חוקת ארצות הברית, ואפילו חפצים אזוטריים למראה כמו שטיחונים עם חידון על צה"ל במסעדות. חשוב להסביר שערכים אלו נחשבים כתוצאה של מסורת, כאילו התפתחו בצורה "טבעית".
תת המערכת החברתית - מייצרת נורמות, אשר נגזרות מן הערכים הללו. אלו הן דרכי ההתנהגות שבהן נבחר לפעול. לדוגמה: הערך הוא ביטחון לאומי - הנורמה היא לשרת בצבא. הקבלה של השירות בצבא כטבעי ונכון מהווה ביטוי של ערך זה. הערך הוא השכלה- צריך ללכת לאוניברסיטה. הערך הוא חופש/רוח נעורים - נוסעים להודו או לדרום אמריקה. הנורמות יוצרות מצד אחד ומגבילות מצד שני את מגוון הבחירות שלנו. למרות שאנו מסוגלים לא לפעול על פי הנורמות, אנחנו לא נעשה זאת משום שאנחנו מבינים שהמצב הקיים הוא טוב לכולם. זו נקודה בעייתית לכאורה בתאוריה, בגלל שכאן התאוריה מתחילה להתקשות מאוד לטפל בסוטים מן הנורמות המקובלות בחברה. עם זאת, היא מספקת לכך הסבר דרך תהליך העבודה של תת-המערכת הבאה.
תת מערכת האישיות - היא מייצרת קהילה, ועובדת דרך מוסד הפוליטיקה. כאן, הכוונה של פארסונס היא להיבט החברתי באישיות של כל אחד מאיתנו, החלק במוח שלנו שחוּברת לקבל את הנורמות כנכונות. פארסונס נכנס למעמקי התהליך הפסיכולוגי תוך כדי פירוש משלו לתורתו של זיגמונד פרויד, אך הטענה באופן בסיסי היא שאנו מודעים לכך שהמצב כפי שהוא קיים הוא נכון והוגן באופן בסיסי (אם כי ייתכנו חריקות), וכי הפוליטיקה מהווה דרך הוגנת להשתתפות של כל אחד, דרך בחירה דמוקרטית של נציגים ראויים, להחליט על ההיררכיה של המטרות הקולקטיביות - מה יוגשם קודם (קודם נעסוק בחינוך או ברשת הכבישים, לדוגמה).
תת-מערכת האורגניזם - מייצרת תפקידים דרך הכלכלה. כאן הרעיון הוא שבגלל תהליך השכלול וההתמחות שהחברה כולה (כל מערכת הפעולה האנושית) עוברת, אנו נאלצים להסתמך על יותר ויותר אנשים כדי לספק את צרכינו. אפשר להשוות את כמות האנשים שצריך איכר בימי הביניים כדי להשיג אוכל - הוא עצמו, אשתו, אולי כמה ילדים - לבינינו. כמה אנשים צריכים לבצע פעולה כלשהי כדי שנוכל לקנות עגבנייה בסופר? או יותר מכך, מותגים מחו"ל? המערכת הולכת והופכת מסובכת, ולכן צריך פתרון כלשהו שדרכו אנשים יוכלו לספק את צורכיהם בצורה טובה. אבל, יש פתרון שנוצר, על פי פרסונס, בצורה טבעית לחלוטין. זהו המוסד החברתי של הכלכלה. דרך הכלכלה כל אחד מאיתנו מקבל תפקיד בהתאם ליכולתו והכשרתו (דייוויס ומור פירטו יותר על תהליך זה) שבו הוא ממלא את תפקידו, וכך עובדת הכלכלה. ההנחות הנאו ליברליות העומדות בבסיס תיאור זה של הכלכלה הן ברורות.
ארבע תתי המערכות עובדות ביחד באיזון מלא. ביחד הן יוצרות את המבנה החברתי, שפועל על דינמיקה של יצירת קונצנזוס בין אנשים - יש הסכמה רחבה לגבי הצורך לעבוד למען שימורו של המבנה החברתי, עד כמה הוא נכון והוגן וכדומה. פארסונס נחשב כמי שמבטא בצורה סוציולוגית את רוח התקופה בשנות החמישים ותחילת השישים באמריקה, תקופת "החלום האמריקאי", לאחר שהאמריקאים ניצחו במלחמת העולם השנייה וזכו למעמד של מעצמת-על.
רוברט מרטון
מרטון טען כי כל דפוס חברתי עשוי להשפיע באופן שונה על פרטים שונים בחברה. למבנים החברתיים ולפעולות שאנו עושים יש פונקציה: 1) פונקציה גלויה- תוצאות אובייקטיביות, התוצאות המזוהות והמכוונות של כל דפוס חברתי 2) פונקציה סמויה- תוצאות התנהגות שאינן גלויות אך שומרות על היציבות החברתית. לא כל תוצאותיו של כל מבנה חברתי הן בהכרח מועילות ומכאן נטבע המושג: דיספונקציה, האם הפעולה היא פונקציונלית ליחיד? לקבוצה? לחברה?
פונקציונליזם-סטרוקטורלי במדע המדינה
הפונקציונליזם הסטרוקטורלי משמש גם כגישה במדע המדינה, המתמקדת בתפקוד הפרטים והקבוצות המרכיבות את המערכת הפוליטית הכוללת.
בדומה לגישת המערכות, גם הגישה הזאת מורכבת מתפוקות ותשומות, איזון ומשוב. תפקוד כל הפרטים בתוך המערכת הכרחי כדי שסך כל המערכת תתקיים. אם אחד מהאיברים מפסיק לתפקד אז גם ה"גוף" מפסיק לחיות. המערכת היא אורגניזם חי ולא משהו טכני.
גישה זו מאפשרת השוואה בין מערכות פוליטיות שונות. הנחת הייסוד היא שהמבנים הפוליטיים יכולים להיות שונים אבל התפקודים שלהם זהים, וההבדל ביניהם הוא רק באופן הביצוע. התפקוד של כל אחד מהפרטים לא נחשב כערך אלא לעובדה. ניתן לבדוק איך כל פרט תורם למערכת מבלי להעביר ביקורת אם זה טוב או לא.
לדוגמה: הממשלה השבטית שונה במבנה שלה מהממשלה הדמוקרטית אבל התפקוד של שתיהן הוא זהה. שתיהן צריכות לחוקק כללי התנהגות, לאכוף אותם ולהעניש את הסוטים. ההבדל הוא שבחברה דמוקרטית העשייה מתחלקת בין כמה רשויות ובחברה השבטית הכל נעשה על ידי אותו גורם. לכל המערכות הפוליטיות (פרימיטיביות ומתקדמות כאחד) יש ארבע תכונות משותפות:
מבנה - לכולן יש מבנה כלשהו, דרגת ההתמחות היא זו שמשתנה.
תפקוד - כל המערכות ממלאות את אותם התפקודים, אופן הביצוע הוא שונה.
רב תפקודיות - כל מבנה פוליטי יכול למלא יותר מתפקיד אחד.
מעורבות - כל מערכת פוליטית מכילה בתוכה תפקודים מסורתיים ומודרניים כאחד. אין מערכת שהיא רק מודרנית ולהפך.
תפקודי המערכת
התאוריה טוענת שבכל מערכת פוליטית, מכל סוג, ניתן למצוא את יישומם של שבעה תפקודים. השוני ביניהן יתבטא רק באופן ההוצאה לפועל של אותן הפונקציות:
חיברות פוליטי
ביטוי אינטרסים
צירוף אינטרסים
תקשורת פוליטית
קביעת כללים - רשות מחוקקת
הכלת כללים - רשות מבצעת
שפיטה על פי הכללים - רשות שופטת
מערכת פוליטית היא מערכת של פעולות גומלין שקיימת בכל החברות העצמאיות שממלאות תפקידים של אינטגרציה והסתגלות באמצעות השימוש בכפייה פיזית לגיטימית, או באמצעות האיום בשימוש כזה. לא חייב להיות קונצנזוס חד משמעי לשימוש בכוח, מספיקה הסכמה בסיסית.
מאפייני המערכת
כלליות - המערכת כוללת את כל התשומות והתפוקות של הפוליטיקה, היא מכילה בתוכה את כל המבנים הפוליטיים (גופים שיש להם לגיטימציה להפעיל כוח).
פעילות גומלין - הדדיות, כל חלק משפיע על האחר.
גבולות - למערכת פוליטית יש גבולות ולכן, כדי להשפיע על המערכת הפוליטית צריך לחדור אליה. זה לא מספיק רק לרצות בשינוי יש גם לפעול כדי לקדם את הנושא.
נאו-פונקציונליזם
בסוציולוגיה, נאו-פונקציונליזם היא תפיסה המדגישה כי כל אינטגרציה היא תוצאה של אינטגרציה קודמת. הביטוי משמש גם לתיאור כל תאוריה חברתית שנולדה "אחרי" הפונקציונליזם המבני המסורתי.
במדעי המדינה, נאו-פונקציונליזם היא תאוריה של אינטגרציה אזורית הממעיטה בחשיבותה של גלובליזציה כמסבירה את תהליך זה, ומחדדת את חשיבות הממשל בטריטוריה נתונה. חוקרים שונים המחזיקים בגישה זו ניסו להסביר את תופעת האינטגרציה האירופית, באמצעות זיהוי אפקט גלישה בין אינטגרציה בתחום אחד למשנהו.
השפעת הגישה
פרדיגמה זו נתנה הצדקה למדיניות הציבורית האמריקאית של שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. המדיניות שנגזרה מתוך הפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית הייתה מדיניות "כור ההיתוך", שנוצרה בתגובה לגלי ההגירה המסיביים לארצות הברית באותה תקופה. למהגרים ולעולים, המגיעים ברובם בגיל מבוגר יחסית, מתבצע תהליך של דה-סוציאליזציה (ביטול הערכים איתם היגרו) ואז רה-סוציאליזציה לערכים של התרבות הכללית השלטת. כל קבוצה שלא מצליחה לעבור את התהליך באופן תקין מוגדרת באופן אוטומטי כתת-תרבות וכתופעה סוטה שבתקווה תיעלם עם הזמן. גם בארץ ישראל של שנות ה-50, עם הקמת מדינת ישראל, התחזקה מדיניות "כור ההיתוך" וזאת בהמלצת האקדמיה בארץ (במיוחד סוציולוגים, כגון שמואל נח אייזנשטדט) למקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי. אחת הדרכים בהן יושמה מדיניות זו בארץ היה השירות הצבאי בצה"ל בו ניתן דגש חזק על יצירת שוויון בין כל המשרתים, ללא קשר למוצאם או לערכים התרבותיים עליהם גדלו.
ביקורת על הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי
תאוריה זו הייתה הדומיננטית בסוציולוגיה האמריקאית בפרט והעולמית בכלל, בשנות ה-40 ובשנות ה־50. כבר בשנות ה־60, וביתר שאת בשנות ה־70, ירדה קרנה של הגישה בעקבות ביקורות רבות שספגה. הביקורות על גישה זו הגיעו ממספר כיוונים:
שמרנות: גישה זו מניחה כי לכל אלמנט בחברה יש פונקציה מסוימת, ולכן הוא חיובי ותורם למערכת. עמדה זו משמעה התנגדות לכל שינוי מוצע.
חוסר יכולת להסביר שינוי: הסבר טלאולוגי (טלוס=תכלית) - מסבירים כל דבר באמצעות התכלית שלו. ההסברים הללו יוצאים מתוך הקיום, ולא מנסים להסביר הימצאות. כמו כן זהו הסבר טאוטולוגי (טאוטו=אותו) - הסבר מעגלי. מסבירים את הדבר באמצעות עצמו. כשמסבירים דבר באמצעות עצמו, בעצם לא מסבירים כלום.
היעדר ניגודים: גישה זו מניחה כי לכל השותפים בחברה מסוימת אינטרסים משותפים, אותם מנסות המערכות השונות למלא. מתנגדי השיטה טוענים כי זה אינו המצב, וכי לקבוצות חברתיות שונות יש אינטרסים שונים ולעיתים אף מנוגדים, וההכרעה בין אינטרסים אלה נעשית באמצעים של כוח חברתי. הגישה הפונקציונליסטית אינה מסוגלת לטפל במושגים אלה.
האופן שבו היא מתייחסת לצרכים חברתיים הוא בעייתי. התאוריה הזו מדברת על קיומים של צרכים חברתיים, ומסבירה את הקיום דרך הצרכים, בלי לשאול מהם הצרכים, מאין הגיעו. או מה הם משרתים ומדוע מאמינים שהצרכים הללו טבעיים. יש הנחה של צרכים, בלי לנסות לפתוח ולהבין את ההיווצרות שלהם.
ביקורת על כך שלפרט אין כוח. המערכת פועלת כשלעצמה, לא רואה ולא מדברת על קונפליקטים חברתיים, מניחה אחידות חברתית בין כולם. כל בני האדם בחברה נתונה מסכימים כביכול על אותם ערכים, המושג של קונפליקט לא קיים.
ראו גם
גישת הקונפליקט החברתי
פונקציונליזם (פסיכולוגיה)
ג'פרי אלכסנדר - נאו-פונקציונליסט
לקריאה נוספת
ג'ורג' ריצר, "תאוריות סוציולוגיות מודרניות" (תרגום: יורם שדה), האוניברסיטה הפתוחה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תאוריות סוציולוגיות
קטגוריה:תאוריות אנתרופולוגיות
קטגוריה:מדע המדינה | 2024-07-31T09:36:17 |
Internet Engineering Task Force | Internet Engineering Task Force (בראשי תיבות: IETF; בתרגום חופשי: כוח המשימה ההנדסי של האינטרנט), הוא הגוף הממליץ על תקנים שמשמשים להפעלת האינטרנט.
תקנים אלו מתפרסמים במסמכי RFC (קיצור של Request For Comments). בזכות תקנים אלו יכול מחשב מתוצרת חברה אחת להתרבות עם מחשב מתוצרת חברה אחרת, ולהעביר מידע שיהיה מובן למגוון תוכנות.
ה-IETF יצר את התקנים הבסיסיים ביותר באינטרנט, שמאפשרים חיבור מחשבים אחד לשני (TCP/IP, PPP, DNS ועוד) וכן תקנים שמאפשרים שירותים שונים כגון דואר אלקטרוני (MIME, POP3, IMAP4, SMTP), צפייה במדיה חיה (RTP), הורדת קבצים ומולטימדיה (FTP, HTTP) ועוד. למרות זאת, השירות הכי פופולרי באינטרנט, אתרי האינטרנט או ה-World Wide Web, לא מתוקנן על ידי ה-IETF אלא על ידי World Wide Web Consortium.
תחילתו של ה-IETF בקבוצה של אקדמאים מאוניברסיטאות אמריקאיות שהתבקשו על ידי משרד ההגנה האמריקאי לפתח רשת מחשבים חסינה לחיבור מוסדות האקדמיה והממשל בעת מלחמה. רשת זו התפתחה להיות רשת האינטרנט. הקבוצה שמנתה 21 מדענים התכנסה לראשונה באפריל 1969 ופרסמה מסמך שכונה .
עם השנים התפתח ה-IETF במתכונת רופפת ומבוזרת. ל-IETF חברים ואין לו סדר יום שמוכתב מלמעלה.
פיתוח תקנים
כל אדם יוכל ליזום תקן או להשתתף בדיון על תקן מוצע. הארגון מתכנס שלוש פעמים בשנה, רובן בארצות הברית (ארבע מכל חמש פגישות). כל אדם יכול להשתתף בכינוס אם הוא משלם את דמי הכניסה, שמהווים את ההכנסה הכמעט יחידה של הארגון. בפגישות אלו מתבצע הניהול בפועל של ה-IETF כאשר לכל משתתף זכות הצבעה. ל-IETF מנהלים שנבחרים על ידי רוב המשתתפים. מנהלים אלו מוגבלים בסמכותם והם אינם מקבלים שכר. בין הנושאים שאושרו כמו תקנים ניתן לציין את DKIM.
רוב העבודה מתבצעת בקבוצות עבודה שעוסקות בתקן מסוים או במשפחה של תקנים. הקבוצות פעילות גם בין המפגשים בעיקר באמצעות הדואר האלקטרוני ורשימות תפוצה.
תקנים מתקבלים רק בקונצנזוס של המשתתפים בקבוצות העבודה. לתהליך זה יש גם חסרונות שהעיקרי שבהם הוא האיטיות שבה לוקח להגיע לתקנים שמוסכמים על כולם. היתרון הוא שתקנים שמתקבלים בתהליך זה הם בדרך כלל מוגמרים ובשלים. למרות אופיו של ה-IETF, לחברות הטכנולוגיה השפעה מסוימת על התקנים, אך השפעתן פחותה באופן משמעותי מהשפעתן בגופי תקינה אחרים. זוהי הסיבה העיקרית שטכנולוגיית האינטרנט (בניגוד למשל לטלפוניה) היא חופשית וחינמית ברובה.
לצד ה-IETF פועלים גופים נוספים שמסייעים לו בפעילות, ובהם: IESG שמספק את החסות החוקית, RFC Editor שאחראי על פרסום התקנים ו-IRTF שאחראי על מחקר.
ראו גם
SIGTRAN
קישורים חיצוניים
אתר המפרסם את כל ה-RFC
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים
קטגוריה:אינטרנט
קטגוריה:היסטוריה של האינטרנט
קטגוריה:זוכי פרס נורברט וינר על אחריות חברתית ומקצועית | 2024-03-29T08:08:38 |
תקיפת הכור הגרעיני בעיראק | תקיפת הכור הגרעיני בעיראק, ידוע גם בשמות מבצע אופרה ומבצע תמוז, הוא מבצע הפצצת הכור הגרעיני העיראקי תמוז (אוסיראק) שהתרחש ב-7 ביוני 1981 ערב חג השבועות ה'תשמ"א על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי. התקיפה בוצעה על ידי רביעיית מטוסי F-16 מטייסת 117 ("טייסת הסילון הראשונה"), רביעייה נוספת של מטוסי F-16 מטייסת 110 ("טייסת אבירי הצפון") ומבנה של שישה מטוסי F-15 לחיפוי. המטוסים המריאו מבסיס חיל-האוויר "עציון" וטסו 1,100 ק"מ מעל ערב הסעודית. בתום הפעולה הושמד הכור העיראקי, הופסקה תוכנית הגרעין העיראקית, והוסר האיום הפוטנציאלי על מדינת ישראל. בני בריתה של ישראל הופתעו מהפעולה, ועימותים דיפלומטיים הביאו לגינוי ישראל באומות המאוחדות ולסכסוך עם ארצות הברית שהתנגדה לפעולה ולשימוש שנעשה בכלי נשק אמריקאיים. בישראל הייתה תקיפת הכור הגרעיני בעיראק לסוגיה מרכזית בקרב מפלגות הליכוד והמערך במערכת הבחירות לכנסת העשירית, שהתקיימה שלושה שבועות לאחר מכן, וייתכן שהכריעה את הבחירות לטובת הליכוד.
רקע
ממוזער|280px|שמאל|הכור 'אוסיראק' (תמוז) בשעת בנייתו
עיראק ביצעה מאמצים רבים להתחמש בנשק גרעיני, החל משנת 1959, כאשר בראשות עיראק עמד עבד אל-כרים קאסם. בתקופת משטרו של סדאם חוסיין, המאמצים להתחמש בנשק גרעיני התחדשו, בשל מספר מניעים. ראשית, סדאם חוסיין רצה להפוך את ארצו למעצמה אזורית, והדבר הוליך אותו למסקנה בלתי נמנעת שעיראק זקוקה לנשק גרעיני. כמו כן, סדאם האמין כי כדי לממש את שאיפתו להיות מנהיג העולם הערבי, עליו להתחמש בנשק רב עוצמה, שיהפוך את מדינת ישראל לחלשה ומאוימת. הנהגת המדינה העיראקית השקיעה מאמצים רבים כדי להשיג תשתית בדמות כור גרעיני, במטרה שזה יאפשר התקדמות טכנולוגית והתחמשות בנשק גרעיני.
שיתוף פעולה עם ברית המועצות
עבד אל-כרים קאסם ניהל מאבקים קשים כדי לבסס את שלטונו, לאחר ההפיכה הצבאית שביצע. אחד מבעלי הברית שלו במאבקים אלו, היו הקומוניסטים העיראקיים, ובין השניים הייתה תלות הדדית, שסייעה לקאסם במגעים שהתנהלו מול ברית המועצות. אחד ההסכמים שנחתמו במרץ 1959 דן בשיתוף פעולה גרעיני בין המדינות – הסובייטים התחייבו להקים בעיראק כור גרעיני, לספק אורניום מועשר ברמת העשרה לא צבאית עבור הפעלת הכור, ולהכשיר כוח אדם עיראקי, הכולל מהנדסים וטכנאים בתחומים שונים הנוגעים בטכנולוגיה הגרעינית, ובנוסף, הסכימה ברית המועצות לערוך בדיקות גאולוגיות בעיראק, במטרה לגלות מרבצי אורניום. לאחר ניסיון של נאמני המפלגה הקומוניסטית בעיראק לבצע הפיכה צבאית, הופסק הסיוע הסובייטי לעיראק, מאחר שקאסם דיכא את המרד ביד קשה.
לאחר שהיחסים בין המדינות התחממו, יצאה באוגוסט 1959 משלחת עיראקית למוסקבה, וב-1960 נחתם הסכם להקמת כור מחקר גרעיני בעיראק. מיקומו נקרא א־טוויתא ושוכן 20 ק"מ בערך מדרום-מזרח לבגדאד, על גדות נהר החידקל. ב-18 במאי 1961 נחתם ההסכם הייעודי להקמת הכור הגרעיני העיראקי. באוקטובר 1962 הגיעו לנמל בצרה בעיראק ארבע אוניות סובייטיות ופרקו מטענים עבור הקמת הכור. בראשית 1963 הגיעו מומחים סובייטים והחלו בהקמת הכור עצמו. הכור היה כור מחקר, מטיפוס 2000-IRT ומתוצרת ברית המועצות. הספקו עמד על שני מגה ואט, והוא הוזן מאורניום מועשר בריכוז של 10%, כך שלא היה ניתן לנצלו לצרכים צבאיים. הכור נחנך ב-6 בינואר 1968. במהלך ביקורו של אנדריי גרצ'קו, שר ההגנה של ברית המועצות בעיראק, נחתם חוזה לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה האטומית, וברית המועצות התחייבה להעלות את הספקו של הכור הגרעיני ל-5 מגה ואט. ביצוע ההסכם התממש תשע שנים לאחר מכן, וליבת הכור הוחלפה ולפעילותה נדרש אורניום מועשר בריכוז של 36 ו-80 אחוזים. עם זאת, ברית המועצות הפעילה פיקוח צמוד על הכור, ומנעה העברת טכנולוגיות לפיתוח נשק גרעיני. בשל כך, החליטו העיראקים לנטוש תוכנית זו.
מגעים וחתימת הסכם עם צרפת
בשנות ה-70 החלו מדענים עיראקים לבחון דרכים להפקת פלוטוניום, ועיראק חתמה על הסכם עם צרפת, שבמסגרתו הבטיחה צרפת לספק לעיראק שני כורים גרעיניים — "תמוז 1" ו"תמוז 2". ישראל החלה לגלות עניין במאמצים העיראקיים במרץ 1975, והמודיעין הישראלי ניסה להשיג מידע על הכורים הגרעיניים ועל התקדמות בנייתם.
בשנת 1977 סיימו העיראקים לבנות את "תמוז 1" במרכז המחקר אל-טוואיתה, 18 ק"מ דרומית מערבית לבגדאד. היה זה כור גרעיני בן 40 מגה ואט המקורר במים רגילים. הצרפתים כינו את הכור "אוסיראק", כמיזוג של המילה "אוסיריס" (דגם הכור הצרפתי, ששמו כשם אל המתים המצרי הקדום) והמילה "עיראק". העיראקים קראו לכור "תמוז 1" (תמוז تموز בערבית הוא חודש יולי, בו עלתה מפלגת הבעת' לשלטון בשנת 1968). כחלק מעסקת הכורים, נקבע כי צרפת תספק לעיראק 70 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 93% מתוכו כ-12.5 ק"ג סופקו ב-14 ביוני 1980 ואוחסנו בכור "תמוז 2". העסקה התאפשרה עקב משבר האנרגיה העולמי – בתמורה לאספקת נפט מעיראק, ברזיל תספק אורניום שיעובד במתקן צרפתי בעזרת טכנולוגיה איטלקית.
באוגוסט 1978 הובא הנושא לידיעת ממשלת ישראל, וראש הממשלה, מנחם בגין, החליט למנות את ראש אמ"ן כדי להעריך את תוכנית הכור העיראקי. על פי הערכת אמ"ן, העיראקים שאפו לייצר נשק גרעיני, והוערך על ידי יובל נאמן כי העיראקים יהיו מסוגלים לייצר כארבע פצצות פלוטוניום מדי שנה.
מנגד, ריצ'רד וילסון, פרופסור לפיזיקה מהרווארד שבחן את הכור ההרוס חלקית בשנת 1982 טען בנאום ב-2003: "כדי לייצר כמות מספיקה של פלוטוניום (לנשק גרעיני) היו נדרשים לאוסיראק עשורים, לא שנים". בשנת 2005 העיר וילסון כי "הכור אוסיראק שהופצץ על ידי ישראל ב-1981 תוכנן על ידי הצרפתים באופן שלא יתאים לייצור פצצות".
ישראל ניסתה לפעול דיפלומטית יחד עם ארצות הברית, מ-1976 עד 1979, במטרה לשכנע את צרפת לחדול מסיוע לפרויקט, אך ללא הצלחה; היחסים עם משטרו של סדאם חוסיין והעולם הערבי בכלל היו אינטרס לאומי בעיני מנהיגות צרפת באותה תקופה. גם התנקשות בראש תוכנית הגרעין, יחיא אל־משד, כמו גם חבלה שביצע המוסד במטען ציוד לקירור ליבת הכור, לפני שנשלח מצרפת לעיראק, לא הביאו לעצירת הפרויקט.
ניסיונות מוקדמים לסיכול תוכנית הגרעין העיראקית
ב-30 בספטמבר 1980, בתחילת מלחמת איראן–עיראק, תקפו שני מטוסי F-4 פנטום איראניים את הכור. הוא ניזוק קלות ושופץ בעזרת צוותים צרפתיים. בעקבות תקיפה זו ותקיפה נוספת הוחמרו אמצעי ההגנה על הכור: נוספו טילי כתף ו-SA-6, הכור הוקף בסוללות עפר וחומת מגן בגובה 30 מטר ועמדו להקיף אותו בבלוני הליום הרתומים לקרקע בכבלי מתכת.
הכנות לפעולה
דרג מדיניראש הממשלה ושר הביטחוןמנחם בגיןדרג צבאי-מקצועיראש המוסדיצחק חופיהרמטכ"לרא"ל רפאל איתןמפקד חיל האוויראלוף דוד עבריראש אמ"ןאלוף יהושע שגיאראש חטיבת המחקרתא"ל אביעזר יערי
המודיעין למבצע
מעקב אחר התקדמות הפרויקט הגרעיני – ביחידה 8200 הוקמה חוליה ליירוט שיחות המומחים שעסקו בבניין הכור בקווי התקשורת שבין עיראק לצרפת. כמו כן נקלטו ביחידה אלפי תשדורות טלקס עם מידע טכני רב שהועבר לחוקרי הזירה הטכנית באמ"ן.
סיכול מבצעי של הפעלת הכור – בשנים 1979–1981 רבו הדיווחים על פעולות מסתוריות שונות ברחבי אירופה, שבהן הייתה פגיעה בציוד ובאנשים שהיו קשורים להכנות ליצירת תשתית גרעין צבאי בעיראק. הבולטות בפעולות אלה היו בצרפת ובאיטליה, נגד ציוד שהיה מיועד לכורים העיראקיים, וכן איומים על מדענים וטכנאים צרפתים וערבים.
מאמצי סיכול מדיני – מייד עם חתימת העִסקה הצרפתית‑עיראקית, ב‑1974, החלה ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין לפעול לשינוי עמדת צרפת בעניין החוזה או להשיג את ביטולו. הכור העיראקי היה אחד הנושאים שנדונו בחפיפה בחילופי השלטון בין יצחק רבין ומנחם בגין ב‑1977. ראש הממשלה היוצא דיווח לבגין על מאמציה של עיראק לפתח פצצה גרעינית ועל המעקב של המודיעין הישראלי אחר ההתפתחויות בנושא. בתפיסתו של בגין, שהוריו, אחיו ואחותו נרצחו בשואה, היווה הכור העיראקי איום בסדר גודל של שואה שנייה לעם היהודי, והפעם במולדתו החדשה‑ישנה. הפניות לממשלות צרפת ואיטליה שתפסקנה לסייע לעיראק לא הועילו. גם הפניות לממשל האמריקני שישפיע על ממשלות אלה לא נשאו פרי.
מודיעין ויזואלי – תשעה חודשים לפני התקיפה הישראלית תקף חיל האוויר האיראני את הכור אוסיראק באמצאות מטוסי פנטום ללא יכולת לוחמה אלקטרונית התקיפה אמנם הצליחה אבל הכור לא הושמד כיון שהאיראנים באו בלי מספיק פצצות וחלקם ניתרו מהכור ופגעו במבנים אחרים. לאחר התקיפה הגיע עוד פנטום איראני וצילם את נזקי התקיפה באיכות גבוהה ותמונות אלו הגיעו לישראל ושימשו כמודיעין קריטי לתכנון התקיפה בעיראק. בעקבות התקיפה האיראנית מאות מהנדסים וטכנאים צרפתיים ברחו מעיראק ובנית הכור התעקבה בחודשים מספר מה שנתן עוד זמן לצה"ל לתכנן את התקיפה.
היערכות לפעולה צבאית
הוקמה קבוצת עבודה בין‑שירותית (תחילה בכינוי "קלע דוד" ואחר כך "עידן חדש") בראשות סגן ראש המוסד נחום אדמוני ובהשתתפות תא"ל אביעזר יערי, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, שנועדה לבחון את כל המידע ממגוון המקורות, ולהעריכו בלוויית משמעויות מבצעיות. הוחל בהכנת מודיעין למבצע אפשרי בעיראק בסודיות מרבית. מספר שותפי הסוד צומצם עד למינימום והוקפד על מידור בין הגורמים השונים.
בדיון של ועדת השרים לביטחון בסוגיית הכור בעיראק, ב‑14 באוקטובר 1980, הסתייגו ראשי המודיעין – יצחק חופי, ראש המוסד ויהושע שגיא, ראש אמ"ן החדש, ממבצע צבאי. לעומתם הרמטכ"ל, רפאל איתן, תמך בפעולה צבאית. בתוך שני הארגונים, אמ"ן והמוסד, נחלקו הדעות בין שוללים ומחייבים, בייחוד כשהגיעו הדברים להכרעה קונקרטית. מחלקת המחקר באמ"ן בראשות תא"ל אביעזר יערי חִייבה את התקיפה ואילו ראש אמ"ן, אלוף יהושע שגיא, התנגד. מצב דומה התרחש במוסד – ראש המוסד, יצחק חופי, המליץ נגד תקיפה, מחשש שהתקיפה תפגע בהסכם השלום עם מצרים, ואילו סגנו, נחום אדמוני, היה בעדה וטען כי תקיפה בעיראק תשמש לקח לאחרים.
בשנת 1979 הורה לצה"ל הרמטכ"ל, רפאל איתן, לבחון הצעות שונות להשמדת הכור; ההצעה שנבחרה הייתה לתקוף באמצעות חיל האוויר. על תכנון הפעולה הופקד אביאם סלע, ראש מחלקת מבצעים, ושותף לה היה יצחק בן ישראל, האחראי מטעם חקר ביצועים.
התכנון הראשוני של המבצע התבסס על מטוסי מקדונל דאגלס F-4 פנטום או דאגלס A-4 סקייהוק, אך למטוסים אלה לא היה הטווח המספיק למטרה ללא תדלוק אווירי, עובדה שהפכה את התכנון למורכב יותר. בשל דחיות חוזרות של הביצוע, משיקולים מדיניים, הוצע להשתמש במטוסי ג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון. אספקתם של המטוסים לישראל הוקדמה בשל המהפכה האיראנית שהחלה במחצית 1978. בינואר 1979 נמלט השאה מוחמד רזה פהלווי מאיראן, ואת השלטון תפס האייתוללה רוחאללה ח'ומייני בפברואר. כתוצאה מכך בוטלה עסקת רכש של מטוסי F-16 שאיראן התכוונה לקנות מארצות הברית, והאמריקאים הציעו לישראל להקדים את קבלת המטוסים שנמכרו לה, שנועדה ל-1981, לאותה שנה. ב-2 ביולי 1979 הגיעה רביעיית המטוסים הראשונה לארץ. הרמטכ"ל, רפאל איתן, הציע להשתמש במטוסים אלו בבצע למרות שהמטוסים טרם הוכרזו מבצעיים והמתכננים בחיל האוויר לא שקלו לשלבם במבצע. עם זאת, מטוסי ה-F-16 אלה נמצאו מתאימים יותר למשימה מבחינת הטווח, כושר נשיאת החימוש, ומספר אנשי הצוות הנדרשים לתפעולם.
באוגוסט 1980, בנאום תוקפני במיוחד, שב סדאם חוסיין ואיים בהשמדתה של ישראל ("יש לכתוש את תל אביב בפצצות"). האמריקנים הגיבו בגינוי חריף של הנאום ואילו בישראל המשיכו בתכנון המבצע, שכונה תחילה "גבעת התחמושת".
שמאל|ממוזער|280px|סמל מבצע הפצצת הכור מוטבע על נץ מספר 243, אחד ממטוסי F-16A שהשתתפו במבצע
ממוזער|280px|שמאל|סמל מבצע הפצצת הכור, מוטבע על נץ מספר 107, אחד ממטוסי F-16A שהשתתפו במבצע
ממוזער|200px|שמאל|סמל מבצע הפצצת הכור, הצבוע על כל אחד מהמטוסים שהשתתפו במבצע
טייסי חיל האוויר אומנו לתקיפת הכור העיראקי, תחילה בטיסות דימוי שהוכיחו כי מטוסי F-16 מתאימים למשימה, ולאחר מכן באימוני מתאר (מודל). ב-20 בינואר 1981 נהרג בתאונת אימונים הטייס שהיה בצוות התקיפה.
הדחיות בביצוע
התקיפה נדחתה מספר פעמים משיקולי ביטחון שדה ואחרים: מדען הגרעין פרופ' עוזי אבן הדליף ידיעה על התוכנית לשמעון פרס, ראש האופוזיציה. פרס התנגד לתוכנית, ובמכתב ששלח לראש הממשלה ב-9 במאי כתב: "...אני מרגיש שזוהי חובתי האזרחית העליונה לייעץ לך, בכל כובד-הראש והשיקול הלאומי, להימנע מהדבר... אני מצרף את קולי - ואין זה קולי בלבד - לאלה האומרים לך לא לעשות, ובוודאי שלא בעיתוי ובתנאים הנוכחיים." לדעתו של פרס הדרך למנוע פיתוח גרעיני בעיראק הייתה באמצעות לחץ דיפלומטי. הוא קיווה שממשלו של פרנסואה מיטראן, שבאותו יום נבחר לנשיאות צרפת (ולזאת הכוונה "בתנאים הנוכחיים"), ישנה את גישתו. עם המתנגדים לתקיפה נמנו גם סגן ראש הממשלה יגאל ידין, שר הביטחון עד מאי 1980 עזר ויצמן, ראשי אמ"ן והמוסד ומנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית. לעומתם תמכו בתקיפה מפקד חיל האוויר, דוד עברי, סגן ראש המוסד נחום אדמוני והרמטכ"ל איתן שהאיץ בראש הממשלה להורות על תקיפה בהקדם. ב-10 במאי, כשהטייסים עסקו בהכנות אחרונות, הוחלט לבטל את היציאה, בין השאר מפני שבגין חשש שאם הידיעה דלפה לפרס, היא עלולה להגיע לבסוף גם לעיראקים. יציאה נוספת תוכננה ל-17 במאי, אך נדחתה. תאריך נוסף שנקבע היה 31 במאי, אלא שב-4 ביוני הייתה אמורה להתקיים פסגת בגין-סאדאת בשארם א-שייח', וכדי להימנע מפגיעה בפגישת הפסגה נדחתה הפעולה ל-7 ביוני. מטעמי ביטחון שדה נקבע שם חדש למבצע לאחר דחייתו באופן ממוחשב ואקראי. שמו האחרון של המבצע היה "אופרה". במקורות אחרים צוין כי שמו של המבצע שונה בעקבות מכתבו של פרס.
בשל הטווח הגדול אל המטרה, ניצבו המטוסים התוקפים בפני מגבלת דלק חריפה. חיל האוויר לא קיבל מערכת תדלוק אווירי אמריקאית, והמערכת שפותחה בתעשייה האווירית עדיין לא הושלמה. מהירות הטיסה שנקבעה הייתה החסכונית ביותר בדלק. בנוסף, אישר דוד עברי, מפקד חיל האוויר, לבצע "תדלוק חם" – תדלוק המטוסים בשעה שמנועיהם פועלים, באופן חריג ומסוכן, ממש לפני ההמראה, על מנת לנצל את מלוא נפח מערכת הדלק במטוסים. פעולה נוספת שבוצעה במהלך הטיסה לצורך הגדלת טווח הטיסה היא השלכת מכלי הדלק הנתיקים (לצורך הקטנת הגרר), זאת בניגוד להוראות היצרן בשל חשש מפגיעה בחימוש.
התקיפה
המטוסים המריאו משדה התעופה עציון ביום ראשון, 7 ביוני 1981 (ערב חג השבועות), בשעה 16:00. הטיסה אל היעד נעשתה בדממת אלחוט, עם מכ"מים כבויים ובגובה נמוך של כ-300 רגל, כדי לחמוק מגילוי מכ"ם. הנתיב, שאורכו 1,100 קילומטרים, עבר בצפון ערב הסעודית מדרום לגבול ירדן.
חוסיין, מלך ירדן, ששהה בעקבה, הבחין במטוסים לאחר ההמראה ודיווח על כך לאנשיו אך לא ידוע אם התרעה זו הועברה גם לסעודים או לעיראקים. לנוכח הסיכון שבהזנקת מטוסי יירוט עיראקיים שתשבש את התקיפה צורפו לשמיניית מטוסי ה-F-16 שלושה זוגות של מטוסי F-15 שחיפו עליהם: זוג F-15 פיטרל מדרום לנתיב הטיסה, זוג נוסף איבטח מצפון לנתיב, וזוג שלישי שימש מטריית הגנה אווירית מפני מיגים שעלולים להמריא מהבסיסים סביב בגדאד. זוג F-15 נוסף טס מעט מאחורי הכוח על מנת לשמש תחנת ממסר בין מבני התקיפה ובונקר הפיקוד מפני תקיפת מטוסי יירוט, וצויד במשדרי לוחמה אלקטרונית כדי לשבש את המכ"ם של סוללות טילי הנ"מ העיראקיות.
מעל המדבריות בדרכם אל היעד בצפונה של ערב הסעודית הטילו המטוסים מכלי דלק נתיקים שנתרוקנו מדלק במטרה להפחית גרר. בשל דממת האלחוט לא יכלו הטייסים לתאם את הטלת המכלים והם הוטלו באופן מפוזר לאורך נתיב ההתקדמות. כתוצאה מהטלת הנתיקים עלתה מהירות המטוסים לכ-450 קשר. משהתקרבו המטוסים הישראלים ליעד, פרץ מוביל המבנים לקשר והזהיר מפני אנטנות ועמודים. לאחר מכן פקד על הטייסים להגביר עוצמת מנוע למרבית (ללא מבער) ולנסוק לקראת צלילת הפצצה. בסמוך לשעה 17:30 (לקראת שקיעת השמש), נסקו שתי רביעיות מטוסי F-16 לגובה של 10,000 רגל ביצעו תמרון גלגול לפי תרגולת ההפצצה שהותאמה לחדירת כיפת הכור והפציצו את הכור בזווית של 35 מעלות. כל מטוס הטיל בתורו בהפרש של חמש שניות זה מזה מטען של שתי פצצות סימן 84 במשקל טון כל אחת, סך הכל 16 טון פצצות. מחצית הפצצות תוכננו להתפוצץ עם המגע בכיפת הכור ומחציתן צוידו במרעום שיביא לפיצוצן לאחר שיחדרו לעומק מבנה הכור. הדיוק שבהטלת הפצצות היה טוב ו-12 מהן חדרו פנימה אל תוך מבנה הכור והרסו אותו כליל. שבעה מתוך שמונת הטייסים פגעו במטרותיהם, תוך שימוש בפצצות "שימוש כללי" קונבנציונליות (בלתי מונחות), בניגוד להערכות רבות שפורסמו בעולם אחרי כן, לפיהן רק חימוש מונחה מדויק יכול היה להגיע לתוצאות אלו.
לאחר כל יעף הפצצה ביצעו המטוסים תמרון חמיקה מטיל שעלול היה להיות משוגר לעברם וכן שחררו נורים להטעיית טילים. בשלב זה החשש מפני מטוסי יירוט עיראקיים שישבשו את התקיפה לא התממש, וגם טילי קרקע אוויר לא נורו לעבר המטוסים התוקפים לאורך כל התקיפה. ירי הנ"מ היה דליל ולא איים באופן ממשי על המטוסים.
הטיסה חזרה לישראל נערכה בגובה רב וחסכוני בדלק ובמהירות גבוהה. כל המטוסים שבו בשלום לבסיס עציון לאחר כשלוש שעות.
המטוסים נבדקו על ידי צוותי הקרקע לאיתור פגיעות נ"מ. משלא נמצאו פגיעות, תודלקו המטוסים והטייסים שתקפו המריאו ממנו שוב לבסיסי האם של הטייסות. עשרה חיילים עיראקים ששהו בכור נהרגו, וכן נהרג יועץ צרפתי ששהה באותה עת במתקן הסמוך לכור.
מלבד 14 המטוסים שטסו אל היעד (שמונה F-16 ושישה F-15), השתתפו במבצע כ-60 כלי טיס נוספים ובהם מטוסי גיבוי, מסוקים בכוננות לחילוץ טייסים נוטשים, מטוסי בקרה מסוג E-2 הוקאיי ועוד.
צוות של יחידת קשר 533 היה במטוס הפיקוד ששהה באוויר בזמן התקיפה.
מטוסי הקרב החוזרים ערכו טיסת ראווה חגיגית בגובה נמוך מעל יישובים בארץ, תוך סימון הצלחתם, עם כניסת החג.
תגובות ותוצאות
בעיראק
לאחר שסדאם חוסיין שמע על התקיפה ונודע לו שאף מטוס לא יורט, הוא פקד להוציא להורג את מפקד סוללת הנ"מ שאיבטחה את הכור. ב-23 ביוני הופיע סדאם בפומבי לראשונה מאז התקיפה, ונשא נאום שבו הוקיע את "הסוכנות העיראקית לאנרגיה אטומית" על אבטחה לקויה.
בישראל
ממוזער|280px|שמאל|ראש הממשלה מנחם בגין מכריז בפני קהל תומכיו על הפצצת הכור הגרעיני העיראקי על ידי חיל האוויר הישראלי בעצרת בחירות של הליכוד מול בניין עיריית פתח תקווה, 11 ביוני 1981
התקיפה הפכה במהרה לסוגיה מרכזית בקרב מפלגות הליכוד והמערך במערכת הבחירות לכנסת העשירית, שהתקיימה שלושה שבועות לאחר מכן. בבחירות ניצח הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך בראשות שמעון פרס, ברוב דחוק, לאחר שסקרים גרסו כי המערך מוביל בהפרש ניכר. בין דברי הביקורת על המבצע בלטה התבטאותו של ראש מטה ההסברה של המערך אותה עת ולימים נשיא מדינת ישראל, חיים הרצוג. בריאיון לכתב ה-BBC בישראל בוב סיימון, זמן קצר לאחר פרסום ההתקפה, אמר הרצוג: מודעות הבחירות של המערך טענו שהפעולה מעוררת שאלות קשות והגדירו את בגין כאדם קל לשון וחסר שיקול דעת שלא ניתן לסמוך עליו. בעקבות הביקורת הפנימית בישראל הגיב בגין בחריפות וטען כי הוא לא היה מסכן אנשים במוות ובשבי למען שיקולי בחירות. בתגובתו לביקורת מצד הממשל האמריקאי של רייגן, אמר בגין כי ההחלטה על עיתוי התקיפה נפלה לאור התקדמות הכור לעבר הפעלה מעשית, כך שאילולא הושמד באותו עיתוי, תוך זמן קצר הייתה פגיעה בו כרוכה ביצירת ענן של נשורת גרעינית שהייתה פוגעת בילדי בגדד.
ממוזער|280px|שמאל|ביקור ראש הממשלה מנחם בגין ושרי ממשלתו בבסיס חיל האוויר לאחר התקיפה. בתמונה (מימין לשמאל): מפקד חיל האוויר, האלוף דוד עברי, ראש הממשלה בגין, הרמטכ"ל רא"ל רפאל איתן, אורי פורת, השר יגאל ידין, אביהו בן-נון ובפינה השמאלית: השר משה נסים, 16 ביוני 1981
ברחבי העולם
עם היוודע דבר התקיפה נמתחה על המבצע ביקורת חריפה. הפעולה גונתה על ידי כמעט כל ממשלות העולם, ובהן ממשלת ארצות הברית, שטענה כי ההתקפה פוגעת בסיכויי השלום במזרח התיכון. זעמה של ארצות הברית היה רב כיוון שהתקיפה לא תואמה מראש עם הממשל האמריקאי, תוך שנעשה בה שימוש בציוד צבאי של ארצות הברית. שבועיים לאחר התקיפה אישרה מליאת האומות המאוחדות ומועצת הביטחון החלטת גינוי חריפה ביותר נגד ישראל. בניגוד לעמדתה הידידותית בדרך כלל, תמכה ארצות הברית (באישורו של הנשיא רונלד רייגן) בהחלטה. המבצע הביא להקפאה זמנית של משלוחי ציוד צבאי אמריקאי לישראל, בהם מטוסי F-16 נוספים, אך ההקפאה הוסרה מייד לאחר הבחירות בישראל. מנגד, ביקש חיל האוויר האמריקני ללמוד את פרטי התקיפה ובמשך שבועות ארוכים התקשו מומחיו להאמין כי טיסת התקיפה בוצעה ללא תדלוק אווירי.
גם התקשורת האמריקאית בחלקה הייתה נגד ישראל. במאמר מערכת של הניו-יורק טיימס לאחר התקיפה, נטען כי .
ב-1991, לאחר פלישת כוחות הקואליציה לעיראק, שלח שר ההגנה האמריקאי דיק צ'ייני לשגריר ישראל בארצות הברית דוד עברי, שהיה מפקד חיל האוויר בזמן התקיפה, תמונת לוויין אמריקאי של הכור המופצץ ועליה כתב "בתודה ובהערכה, הקלתם על משימותינו בסופה במדבר".{{הערה|רודג'ר ו. קלייר, הפשיטה על הכור'', תרגום מאנגלית דן סגל, הוצאת אריה ניר, 2005, עמוד 210}}
הטייסים המשתתפים
ממוזער|280px|שמאל|הצוות שהשתתף בתקיפה (מהרחוק לקרוב): מימין: ישראל שפיר, אמיר נחומי, דובי יפה וזאב רז. משמאל: אילן רמון, יפתח ספקטור, חגי כץ ועמוס ידלין.
ממוזער|280px|שמאל|הרמטכ"ל רפאל איתן מעניק לזאב רז את צל"ש הרמטכ"ל לאחר המבצע. בימין התמונה יושב יפתח ספקטור, 16 ביוני 1981
הטייסים שהשתתפו בתקיפה נבחרו בקפידה מתוך שתי טייסות הנץ (F-16A/B) שהיו אז, ומרביתם סיימו את שירותם בעמדות בכירות בחיל.
מבנה "איזמל" (טייסת 117 – "טייסת הסילון הראשונה" שהייתה גם הטייסת הראשונה שקלטה מטוסי F-16):
סא"ל זאב רז, מפקד הטייסת, מוביל כוח התקיפה. בתפקידו האחרון שימש כמפקד בית הספר לטיסה, והשתחרר בדרגת אל"ם. לאחר המבצע הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל, על הובלת המבצע והצלחתו.
סרן עמוס ידלין, סגנו של זאב רז, היה מספר 2 במבנה הראשון. לימים כיהן כנספח צה"ל בוושינגטון וכראש אמ"ן בדרגת אלוף.
רס"ן דובי יפה. השתחרר בדרגת אל"ם.
רס"ן חגי כץ. בתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כרמ"ח אמל"ח בחיל האוויר. השתחרר בדרגת אל"ם.
מבנה "אשכול" (טייסת 110 – "טייסת אבירי הצפון"):
סא"ל אמיר נחומי, מפקד הטייסת ומוביל המבנה השני. בתפקידו האחרון בצה"ל היה ראש להק אוויר, בדרגת תא"ל. נחומי הוא בעל עיטור המופת ממלחמת יום הכיפורים, ומאלופי ההפלות של חיל-האוויר. במשך שנים רבות כונה "הצייר" בפרסומים אודות התקיפה, בשל תחביבו. במהלך הימים צייר שמונה ציורים של תקיפת הכור, והעניק אותם למשתתפי התקיפה.
אל"ם יפתח ספקטור, מפקד בסיס רמת דוד. דרש להיות טייס מן המניין בתקיפה ונכנס לרשימת הטייסים רק לאחר התערבות אישית של הרמטכ"ל רפאל איתן. היה היחיד שלא פגע במטרה שלו. השתחרר מהשירות בדרגת תא"ל.
סרן ישראל (רליק) שפיר. בתפקידו האחרון בצה"ל היה מפקד בסיס תל נוף, בדרגת תא"ל.
סרן אילן רמון, צעיר התוקפים, קצין הניווט של טייסת אבירי הצפון. לימים היה האסטרונאוט הישראלי הראשון ונהרג באסון מעבורת החלל קולומביה, בדרגת אל"ם.
ראו גם
דוקטרינת בגין
תוכנית הגרעין הסורית
תוכנית הגרעין העיראקית
תקיפת הכור הגרעיני בסוריה
לקריאה נוספת
רודג'ר ו. קלייר, הפשיטה על הכור, הוצאת אריה ניר, 2005
רליק שפיר, יומן הפצצת הכור, מתוך: מירב הלפרין ואהרון לפידות, חליפת לחץ, הוצאת משרד הביטחון, 1987
אפרים לפיד, לוחמי הסתר - המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017, עמ' 311-299
דן קורן ויחיאל (חיליק) גוטמן, ממשלות ישראל לדורותיהן: החלטות חכמות והחלטות מטופשות, ידיעות ספרים, 2017, עמודים 184–193
מיקי רון, הצבר השקט, הוצאה עצמית, 2021
שמעון גולן, "תקיפת הכור העיראקי - מבצע 'אופרה'", בתוך: שאול שי (עורך), העימות העיראקי-ישראלי 1948–2000, הוצאת מערכות, 2002
קישורים חיצוניים
, סרט תיעודי מלא על המבצע, בהפקת "ג.ן תקשורת", תשס"ז - 2007
צחי בן-עמי ועמוס דור, מבצע אופרה, באתר "מרחב אווירי"
: מנחם בגין מספר על מבצע אופרה
שי לוי, מבצע אופרה - "מטורפים עם קבלות: כך השמיד חיל האוויר את הכור הגרעיני בעיראק", 30 באוגוסט 2012, באתר פז"ם מבית mako
ברק רביד, "ייתכן שההיסטוריה הייתה נראית אחרת" - דוד עברי מספר על מבצע אופרה, nrg מעריב, 7 ביוני 2005
Raid on the Iraqi Reactor!, באתר יוטיוב
אביעזר יערי, "הכור הפך למחצבתו - המודיעין האסטרטגי בתקיפת הכור הגרעיני בעיראק", בספר:עמוס גלבוע ואפרים לפיד (עורכים): מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי - מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 87-84.
שמאי גולן, "הכור הפך למחצבתו - המודיעין האווירי בתקיפת הכור הגרעיני בעיראק", בספר: עמוס גלבוע ואפרים לפיד (עורכים): מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי - מבט מבפנים''', ידיעות ספרים, 2008, עמ' 91-88.
מבצע "אופרה"- ריאיון עם הטייסים ישראל רליק שפיר ואילן רמון, ארכיון צה"ל ומעהב"ט, 1984
אל"ם זאב רז: כך השמדנו את הכור העיראקי, האמריקאים לא האמינו שזה אפשרי, הגאולה, ד' סיון התשפ"ג, 24.05.2023
ארבעים שנה למבצע אופרה
אילן רמון על תקיפת הכור בעיראק: "נזכרתי באמא שלי באושוויץ", באתר כאן 11, 22 ביוני 2021
תוכנית רדיו "המטרה אוסיראק", במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 8 ביוני 2021
ביאורים
הערות שוליים
אופרה
קטגוריה:הסכסוך הישראלי-ערבי
קטגוריה:1981 בישראל
קטגוריה:1981 בעיראק
קטגוריה:תוכנית הגרעין העיראקית
קטגוריה:הפצצות של חיל האוויר הישראלי | 2024-10-15T16:50:45 |
ריבוד חברתי | ריבּוד חברתי היא תופעה שבה אנשים, קבוצות וקטגוריות חברתיות מאורגנים במערכת מדרגית (היררכית) יציבה. הריבּוד הוא מאפיין מרכזי של המבנה החברתי ומתקיים כמעט בכל חברה אנושית.
ריבוד חברתי הוא חלוקת החברה לשכבות נפרדות בעזרת כלים חברתיים שונים. לרוב זה מעמד חברתי שנותן מושג על ההישגים והמשמעות של אדם במערכת. ישנן חלוקות ריבודיות שונות.
השכבות השונות במערכת חברתית מרובּדת נבדלות בנגישותן למשאבּים חברתיים. הסוציולוג מקס ובר מנה שלושה סוגים מרכזיים של משאבים: עושר (מעמד חברתי), יוקרה חברתית (סטטוס חברתי) ועוצמה פוליטית (כוח). לפיכך קיימות שלוש מערכות ריבּודיות, וביניהן תיתכן חפיפה, אם כי היא איננה מחויבת המציאות. מכאן שגם בחֲבָרות שוויוניות מבחינת חלוקת העושר וההכנסות עדיין תיתכן היררכיה על בסיס יוּקרה וכוח.
הריבּוד החברתי חופף במקרים רבים לקטגוריות סוציולוגיות כגון: מקצוע, השכלה, דת, מוצא, מפלגה.
בסוציולוגיה המודרנית משמש המושג בדרך כלל לציון ריבוד מעמדי, כלומר ההתפלגות של החברה לפי היכולות והאמצעים הכלכליים של הפרטים. המבנה הריבּודי בחברה עשוי להשתנות, אם במתכוון – במדיניות ישירה (למשל, על ידי הענקת זכות הצבעה שוויונית לכלל האזרחים), ואם שלא במתכוון – בשינויים תרבותיים וחברתיים אחרים.
שני תנאים מקדימים לריבּוד:
בידול (דיפרנציאציה): על המערכת החברתית להכיל בתוכהּ כמה תפקידים, שכן הבדלים ריבודיים מבוססים על הבדלים בתפקיד החברתי של האקטור.
היררכיה: על ההבדלים בין התפקידים להתבטא לא רק בהבדלים טכניים – נושאי אחריות שונים – אלא גם בהבחנה מדרגית; תפקיד אחד גבוה יותר במדרג החברתי מאחר. הבדלים אלה עשויים להתבטא במגוון דרכים – הבדלים ביוקרה, בתגמולים כלכליים או אחרים, ועוד.
התופעה שבה נותר ריבוד בעינו לתקופה של יותר מדור – כאשר ילדים נשארים באותו מקום במדרג הריבודי בו היו הוריהם – מכונה שִעתוק של המבנה הריבודי. כאשר מתקיים שעתוק שכזה, אפשר לדבר על מעמד חברתי. הניתוח הסוציולוגי הביקורתי מצביע על מנגנונים חברתיים שונים אשר פועלים לשעתוק המבנה הריבודי.
גישות שונות בסוציולוגיה מסבירות באופנים שונים את היווצרות הריבוד. לפי ההסבר הפונקציונליסטי, הריבּוד ממלא תפקיד חשוב במערכת הכלכלית. העובדה כי מקצועות שונים מקבלים תגמול שונה על עבודתם מבטיחה, לפי ההסבר הזה, הן את מילוי כלל התפקידים הדרושים בחברה והן את היוקרה הנדרשת למקצועות מסוימים. לטענת המצדדים בהסבר, מסיבה זו יש שאדם מוצא את מקומו בסולם הריבודי על סמך כישוריו המולדים ועל סמך הכשרתו המקצועית.
גישות קונפליקט, ובמיוחד הגישה המרקסיסטית, מצביעות על כמה בעיות בהסבר זה, והמרכזית שבהן היא כי השעתוק של הריבּוד לאורך הדורות מראה כי מיקומו של אדם בסולם הריבודי אינו תלוי רק בכישוריו. גישות אלו מציעות כהסבר לריבוד את המאבקים החברתיים, בהם קבוצות מסוימות מנצלות את כוחן החברתי על מנת להבטיח לעצמן משאבים. החזון המרקסיסטי, קרי ביטול הקניין הפרטי, מטרתו לחסל את הריבוד המעמדי בחברה.
ראו גם
ניעות חברתית
פונקציונליזם-סטרוקטורלי
מעמד חברתי
מעמד הביניים
לקריאה נוספת
דייוויס, ק., ווילברט, א. מור (1992). כמה עקרונות של הריבוד החברתי. בתוך: ד' רוט הלר ונ' נוה (עורכים) היחיד והסדר החברתי, הוצאת עם עובד עמ' 308–320
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:סוציולוגיה | 2024-09-23T17:36:59 |
ביצית | שמאל|ממוזער|300px|איור של ביצית אנושית, מוקפת תאי גרנולוזה, מתוך האנטומיה של גריי.
ביצית או תא ביצה היא תא רבייה (גמטה) המתפתח אצל נקבות של יצורים רב-תאיים המתרבים ברבייה זוויגית (מינית).
הביציות מתפתחות בשחלה, ולעיתים קרובות מאוחסנות בה למשך זמן מסוים. מהיותה תא רבייה, במהלך התפתחות הביצית היא הפלואידית, כלומר, מכילה מחצית ממספר הכרומוזומים בתא סומטי, אך גם בעלת שלב התפתחותי דיפלואידי. ביציות הן תאים גדולים יותר מתא זרע.
יצירת הביצית
היווצרות ביציות אצל בעלי חיים מתחילה בתא נבט דיפלואידי, בתהליך הנקרא אוֹאוֹגנזה (oogenesis). כל תא נבט מתפתח לביצה בלתי בשלה הקרויה גם אוֹאוֹציט (oocyte). אואוציט צובר בתוכו מרכיבים ציטופלזמיים רבים (יותר מאשר תא הזרע) ומתחלק בתהליך המיוזה I לשני תאי-צאצא השונים זה מזה בממדיהם ותפקידם. אחד מתאי הצאצא נקרא אואוציט משני, תא זה מקבל את רוב-רובה של הציטופלזמה, כך שהתא השני, הנקרא גופיף הקוטב הראשון, קטן למדי. בשלב זה, התהליך מוקפא עד לחדירת תא הזרע לתא הביצית ויצירת הזיגוטה. שני התאים עוברים מיוזה II וחלוקת ציטופלזמה: אחד מתאי הצאצא של האואוציט המשני מקבל מעט מאוד ציטופלזמה ומתפתח לגופיף קוטב שני; האחר, המכיל כעת גם את המידע התורשתי מתא הזרע, מקבל את רוב הציטופלזמה ומתפתח לביצית.
בסוף מיוזה II, נותר תא הפלואידי אחד המשמש כגמטה. היתר לא מתפקדים כגמטות, אלא משמשים "כלי קיבול" לכרומוזומים המיותרים, המסולקים כדי שהביצית תכיל מספר הפלואידי של כרומוזומים. מאחר שכמות הציטופלזמה בגופיפי הקוטב היא קטנה, הם מכילים מעט מאוד חומרי הזנה ומנגנונים מטבוליים, ועם הזמן הללו מתנוונים.
הפריה
שמאל|ממוזער|230px|תא זרע במפגש עם ביצית
לרוב, כאשר ביצית פוגשת תא רבייה זכרי – תא זרע בבעלי חיים, וגרגר אבקה בצמחים – היא מתאחה עמו בתהליך הידוע כהפריה. תא הרבייה הזכרי תורם את סט הכרומוזומים שלו, וביחד נוצר תא דיפלואידי, בעל מספר כרומוזומים רגיל, הנקרא זיגוטה. הזיגוטה מתחלקת לתאים רבים שמתמיינים ומתמחים בהדרגה, עד להיווצרותו של יצור חדש – הצאצא.
בבעלי חיים, על-מנת שהביצית תוכל לפגוש את תא הזרע היא צריכה לצאת מהשחלה. תהליך היציאה וההתקדמות לאורך החצוצרה נקרא ביוץ.
ההפריה נעשית עם חדירת תא זרע (לרוב בודד) אל הביצית. בתהליך הפריה טבעי תאי הזרע נכנסים אל גוף האישה דרך הנרתיק, שאליו הם מגיעים בעת השפיכה, יחד עם נוזל הזרע. משם תאי הזרע שוחים אל עבר הרחם והחצוצרה, שם אמורה להיות הביצית לאחר הביוץ. המסלול, שאורכו כ-10 ס"מ, הוא קשה ומהווה מבחן כוח אמיתי. מאות מיליוני תאי זרע מתים כבר בנרתיק ובצוואר הרחם בגלל הסביבה החומצית הקיימת ברירית הנרתיק. בנוסף, ריר צוואר הרחם פועל כמסנן כך שרק מספר מאות בודדים של תאי זרע יגיעו אל החצוצרה. שם הם יכולים לשרוד במשך יום-יומיים. לאחר חדירת תא זרע אחד אל הביצית מופעלת התגובה הקורטיקלית, המונעת מתאי זרע נוספים לחדור לביצית.
קישורים חיצוניים
ביאורים
קטגוריה:רבייה
קטגוריה:תא | 2024-09-29T20:38:36 |
תא רבייה | תא רבייה הוא תא המיועד לרבייה זוויגית (קרויה גם רבייה מינית). בבעלי חיים תאי רבייה שטרם הבשילו קרויים תאי נבט. תאים אלה מבשילים בתהליך חלוקת התא, מיוזה וחלוקת הציטופלסמה, והופכים לתאי זוויג (בלועזית: גמטה, Gamete). גמטות מכילות מחצית מכמות ה-DNA שנמצאת בכל תא רגיל אחר, תא כזה נקרא תא הפלואידי. תאי רבייה, כאמור, מצויים אך ורק ביצורים המתרבים ברבייה זוויגית.
אצל נקבות נקרא תא הרבייה תא ביצה, ואילו אצל זכרים נקרא תא זרע. תאי הרבייה בבעלי חיים, ולעיתים גם ביצורים אחרים, מתפתחים ונאגרים באיברים ייחודיים: השחלות אצל הנקבות והאשכים אצל הזכרים.
תפקידם של תאי הרבייה יוצא לדרך כאשר תא רבייה זכרי ותא רבייה נקבי נפגשים ומתאחים בתהליך הנקרא הפריה. היות שבדרך-כלל הנקבה היא הנושאת בגופה את היצור החדש (הצאצא), מתרחשת ההפריה בתוך גופה, לאחר שתאי הרבייה הזכריים חודרים לגופה בדרכים שונות (כגון הזדווגות בבעלי חיים והאבקה בצמחים בעלי פרחים).
בבני אדם, תאי הזרע קטנים פי מאה מהביציות. תאי הזרע מיוצרים בהמוניהם החל מגיל הבגרות המינית ועד לסוף החיים, ומאגר תאי הזרע של הזכר מתחדש באופן תמידי. הנקבה, לעומת זאת, נולדת כשבשחלותיה כחצי מיליון ביציות, אותן היא תישא כל חייה, ללא יצירה של ביציות חדשות. עם הבגרות המינית מתחילה נדידה חודשית של ביצית בודדת היוצאת מהשחלה דרך החצוצרה אל הרחם, תהליך הנקרא ביוץ. כאשר אין בנמצא זרע מהזכר אשר יפרה את הביצית היא נפלטת מהגוף, יחד עם מעט רקמות ודם שמקורם ברחם, בתהליך הנקרא וסת. הביוץ והווסת מתרחשים כל חודש באופן די עקבי (שיכול להשתנות עקב תרופות או מצב נפשי, כגון לחץ), כאשר הווסת באה כשבועיים אחרי הביוץ; מחזור זה נקרא המחזור החודשי. במהלך חייה מבייצת האישה כ-400 פעמים. תהליך הביוץ נפסק לקראת גיל המעבר; כשזה קורה מפסיקה האישה להיות פוריה ולא מסוגלת יותר להעמיד צאצאים.
שלל בעיות של אי-פוריות נגרמות כתוצאה מפגמים בתאי הרבייה. לדוגמה, ספירת זרע היא בדיקה המודדת את כמות תאי הזרע בנפח נוזל זרע מסוים, מדד המצביע על רמת פוריותו של הגבר.
לצמחים שמשתכפלים מינית יש גם ביצית לנקבה או זרע לזכר. עם זאת, מאז שלצמחים יש חלופה של דורות דפלואידים ופלואידים קיימים כמה הבדלים. בצמחים פורחים הפרחים משתמשים במיוזה לייצר דור הפלואידים המייצרים גמאטות באמצעות מיטוזה. הנקבה נקראת הביצית ומיוצרת על ידי השחלה של הפרח. כשהביצית בוגרת היא מייצרת את הגמטה הנשית המוכנה להפריה. הזכר הוא אבקה, והוא מופק בשק אבקה, כאשר האבקה נוחתת על סטיגמה בוגרת של פרח גדל צינור אבקה לתוך הפרח. האבקה הפלואידית מייצרת זרע על ידי מיטוזה ומשחררת אותם להפריה.
ראו גם
מערכת הרבייה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:רבייה
רבייה | 2023-01-29T08:16:52 |
ענן בן דוד | שמאל|ממוזער|180px|בית כנסת קראי ע"ש ענן בן דוד באשדוד
ענן בן דוד בן ר' חנינאי הנשיא (המאה ה־8) היה מנהיג פוליטי־דתי, הנחשב למי שגיבש את התנועה הקראית, לאחר שחכמי ישיבות סורא ופומבדיתא מנעו את מינויו לראש הגולה. יש הסבורים שהתנועה הקראית התקיימה בנפרד עוד מימי בית שני כהמשך לתנועת הצדוקים והבייתוסיים, ושהתנועה ענניים על שם ענן נטמעה לתוך היהדות הקראית.
קורות חייו
במסורת הקראית
חיי ענן לוטים בערפל. במסורת היהדות הקראית הם מתוארים כלהלן:
ענן בן־דוד המכונה בקרב הקראים "הנשיא", נולד בפרס בשנת 715. היה חכם מבית ראש הגולה של יהדות בבל, שמשפחתו מיוחסת לדוד המלך. מסופר עליו שהיה בקיא גם בתורה שבכתב וגם בתורה שבעל־פה. בשנת 765 נפטר בבבל ראש הגולה ממשפחת בוסתנאי ולא השאיר אחריו יורש. מאחר שענן בן־דוד היה בן אחיו של בוסתנאי, הוא נקרא מפרס על ידי ראשי הישיבות בבבל כדי להתמנות לתפקיד ראש הגולה.
באותה תקופה עם העברת מרכז השלטון העבאסי מדמשק לבגדאד שבבבל, שהייתה לב היישוב היהודי הרבני, עלה באופן משמעותי כוחם וסמכותם של המוסדות הרבניים וגבר הכוח שבידי ראש הגולה והגאונים. ראשי הישיבות בבבל הבינו שהם החוליה האחרונה בשרשרת הפוסקים במסורת שבעל־פה, ושמרו לעצמם את הזכות הבלעדית לפרש את התורה, מתוך החלטה נחושה שחייבים להיאבק על האמת. כתוצאה מכך הורחבה השפעת התלמוד הבבלי ופירושי הגאונים. מצב זה עורר התנגדות בקרב קהילות שבהן השתמרו מסורות שנוגדות את התלמוד ושררה הדעה שהתורה שבעל־פה אינה דבר אלוהים.
לאחר שענן בן־דוד התמנה לאב בית דין הגדול ולראש הגולה ואושר על ידי הח'ליף (ככל הנראה אלמנצור (754-775)), הוא החל לטעון נגד התורה שבעל־פה ודגל בתורה שבכתב בלבד, ככל הנראה מפני שהגיע מפרס, שם השתמרו המסורות האנטי־רבניות. כאשר ראו זאת הרבניים, הם נאלצו להיאבק בענן – הם שיקרו והלשינו עליו כי מרד במלכות, פשע שהעונש עליו הוא מוות.
בעת שהותו בכלא הוא נפגש עם האימאם המפורסם אל נעמאן בן ת'אבת אבו חניפה, מייסד האסכולה החנפית, שהיא אחת מארבע האסכולות ההלכתיות של האסלאם הסוני. אבו חניפה הושלך לכלא על לא עוול בכפו, שם התחבר לענן ויעץ לו כיצד לבטל את גזר־הדין. לאחר שענן הופיע שנית בפני הח'ליף והוכיח את צדקתו הוא יצא זכאי, ובשנת 767 הוא שוחרר מן הכלא.
במקורות הרבניים
לפי המקורות הרבניים, נבע הפילוג שבין הקראים לרבניים מעלבונו של ענן לאחר שלא מונה לנשיא. לפי ספר הקבלה של הראב"ד מהמאה ה־12, שנכתב 400 שנה לערך לאחר ימי ענן, היה ענן בתחילה תלמיד חכם, אך החכמים העדיפו למנות את אחיו הקטן, חנניה, על פניו של ענן. זאת, משום שהם מצאו בו שמץ פסול, פריצות וחוסר יראת שמיים. עקב זעמו על כך, ליכד ענן סביבו אנשים משרידי 14 כתות צדוקיות שהיו בזמנו בפרס ובבבל והקים עמם את כת ה"ענניים". מעשה זה הביא את השלטונות לאסור אותו כמורד במלכות, אך הוא ניצל מעונש המוות לאחר טען באוזני הסולטן כי הקים דת מונותאיסטית חדשה, השונה מהיהדות (דבר שהיה מותר לפי חוקי האימפריה העות'מאנית).
חוקרים רבים ראו בשתי הגרסאות - הן הרבנית והן הקראית, תיאורים מוטים שאינם מדייקים באמת ההיסטורית.
יצירתו של ענן
מוסכם על הכול כי ענן בן־דוד פרסם בשנת 770 בערך את ספרו העיקרי – ספר המצוות. את ספרו הוא כתב על פי דעות של יהודים לא־רבניים שכבר היו קיימות עוד לפניו. עם זאת בספרו הוא השתמש לעיתים בשיטות הדומות לשיטות הרבניים, ולעיתים פירש את התורה פירוש בלתי רציונלי. למעשה השיטה המוצגת בספרו רחוקה למדי מהקראות שיוחסה לו, אך עקרונות היסוד שקבע – קריאה לאבלות מתמדת על החורבן, סגפנות והחמרה בדיני גילוי עריות – היוו בסיס לקראים בדורות הבאים.
ענן בן־דוד התנגד לסמכותם של הרבנים וטען שהתורה מסבירה את עצמה ושביכולתו של האדם להגיע לאמת לבדו, והדבר בא לידי ביטוי באמרתו: "חפישו באורייתא שפיר ואל תשענו על דעתי", כלומר "חפשו בתורה היטב, ואל תשענו על דעתי".
ענן בזקנתו
לפי המסורת הקראית, כאשר ענן בן־דוד ראה כי אותם חוגים התומכים בתורה שבעל־פה לא שמעו לדבריו ולא שבו לתורה שבכתב, הוא ביקש מהח'ליף רשות לעלות לארץ ישראל, להשתקע בירושלים, ולבנות בה בית כנסת. הח'ליף נעתר לבקשתו, וענן עזב את כל רכושו בבבל ועלה לירושלים יחד עם משפחתו תלמידיו וחבריו. בית הכנסת שייסד ענן נקרא על שמו ועל פי המסורת הקראית הוא עומד עד היום על מכונו ונחשב לבית הכנסת העתיק בעולם שעדיין מתפללים בו.
בירושלים הפנה ענן בן־דוד את כל מרצו, התלהבותו ולמדנותו לגיבוש תנועתו שרוכזה סביב בית הכנסת שאותו בנה. הוא הנהיג מנהגי אבלות כמו איסור אכילת בשר ושתיית יין, קבע דפוסי מצוות וטהרה חמורים יחד עם הסתגפות גופנית ורוחנית, זאת על מנת להיבדל מן הפרושים – הרבניים.
מירושלים ירד ענן בן־דוד למצרים והפיץ שם את הדת בין כל הקהילות, במצרים הצליח ענן לייסד קהילה גדולה שהשפעתה גדלה בתוך הקהילות.
ענן בן־דוד נפטר בגיל 96 בשנת 811, ונקבר בירושלים בשיפולי הר הזיתים מול קבר זכריה הנביא.
שאלת תפקידו כמייסד
חוקרים וחכמים, קראים ורבניים כאחד, חלוקים בסוגיה אם ועד כמה היה הנשיא ענן מייסדה של היהדות הקראית. הטענה המסורתית היא, שענן בן־דוד היה מנהיג פוליטי־דתי שארגן את מתנגדי התושב"ע שתמיד היו בעם ישראל, והוא זה שהקים את היהדות הקראית כתנועה וטיהר אותה מיסודות שמקורם בתושב"ע.
רוב החוקרים המודרניים אינם מקבלים את הטענה המסורתית שענן בן־דוד יסד את הקראות, אלא מבדילים בין הקראים לבין הענניים, אלו שהלכו אחריו ונקראו על שמו. קיומה של קבוצת העננים כקבוצה נפרדת לצד קבוצות יהודיות אחרות, מוזכרת גם במקורות קראיים קדומים וגם במקורות מוסלמיים. חוקרים אלה טוענים שענן יסד את ה"ענניים", שכמה מאות שנים לאחר מכן נטמעו בתוך היהדות הקראית. אחת ההשקפות המחקריות החדשות היא שלמעשה לא חל פילוג ממשי בין הרבניים לבין תומכי ענן (ועובדה היא שצאצאיו עמדו בראש ישיבותיה). לפי השקפה זו, ההתפלגות אירעה רק בימי נינו, ענן השני.
כבר במאה העשירית לספירה, מספר החכם הקראי יעקב הקירקיסאני על הקראים ועל הענניים כעל שתי קבוצות יהודיות נפרדות (הוא מוסיף קבוצה שלישית – תלמידיו של בנימין הנהאונדי). ההיסטוריון הערבי מסעודי בן המאה העשירית, מספר על הקראים ועל הענניים כעל שתי קבוצות נפרדות, אך טוען שהיה להם לוח שנה זהה. איש המדע האפגאני, אלבירוני (973–1048), אמר שהענניים הם תנועת משנה של הקראים, וחבריה מחמירים במנהגיהם.
נראה שענן בן־דוד סיפק למתנגדים לתורה שבעל־פה את שני הבסיסים שחסרו להם עד אז: שיוך לבית דוד ושכבה למדנית. כנראה בסיוע שני אלה יכול היה לגבש תנועה סביבו ובזכותם הזכירו קראים רבים את ענן בתור מייסד היהדות הקראית.
חיבוריו
ענן בן־דוד חיבר חיבורים רבים, שרובם אבדו. רק שלושה מהם ידועים לנו בשמותיהם:
ספר המצוות – ספר המכיל את כל מצוות החובה. הספר נכתב בארמית ובו כתב ענן את עקרונות האמונה הקראית.
פירוש התורה – פירוש לכל חמשת חומשי התורה על פי הפשט, מבלי לפרשם על בסיס הדרש, כפי שפרשו הרבניים.
ספר פדלכה – ביאור מקוצר להבנת הכתוב.
קישורים חיצוניים
על היווסדות הקראות ומצוותיה , בעלון השבועי של רב הקמפוס של אוניברסיטת בר-אילן
הערות שוליים
קטגוריה:חכמים קראים
קטגוריה:ילידי 715
קטגוריה:נפטרים ב-795
קטגוריה:עולים לארץ ישראל במאה ה-8
קטגוריה:יהודים בארץ ישראל במאה ה-8 | 2024-10-08T06:05:05 |
דאון גימלי | דאון גימלי (באנגלית: The Gimli Glider), או טיסה 143 של אייר קנדה הוא השם שניתן לתקרית תעופה חמורה שאירעה ב-23 ביולי 1983. במהלך טיסת אייר קנדה 143, אזל הדלק למטוס נוסעים מסוג בואינג 767, בשל חישוב שגוי, בעקבות מעבר לשיטה המטרית. המטוס, שהיה בגובה של 41,000 רגל (כ-12 קילומטר) מעל קנדה, דאה לנחיתת חירום בשדה תעופה נטוש סמוך לעיירה גימלי במניטובה שבקנדה.
מהלך הטיסה
ההכנות לטיסה
במטוסי בואינג 767 יש מערכת אוטומטית המפקחת על תדלוק המטוס ומספקת לטייס נתונים על כמות הדלק במטוס (Fuel Quantity Indication System, ובקיצור: FQIS). במטוס שבאירוע הייתה תקלה במערכת ה-FQIS שהייתה ידועה לצוות הקרקע בעת ההכנות לטיסה. על כן, אנשי האחזקה של חברת התעופה מדדו את כמות הדלק באופן ידני, בעזרת מוט טבילה מיוחד (בדומה למדידת כמות שמן המנוע במכונית) ומצאו שיש במטוס 11,525 ליטר דלק.
את נתוני הדלק של בואינג 767 היה צריך להזין למחשב המטוס ביחידות של קילוגרמים, בניגוד לשאר המטוסים של אייר קנדה באותה תקופה, אליהם הוזנו נתוני הדלק בפאונדים. אנשי צוות התחזוקה הזינו למחשב המטוס את הערך השגוי 20,400 קילוגרם, אליו הגיעו לאחר שבנוסף להכפלה בצפיפות הדלק (0.803 קילוגרם/ליטר), הכפילו שלא לצורך ב-2.205 כדי להמיר מקילוגרמים לפאונדים. כך, אף על פי שבמטוס היו רק 9,255 ק"ג של דלק, כמות שלא הספיקה עבור הטיסה בנתיב המתוכנן שבין מונטריאול לאדמונטון שבקנדה, מחשב המטוס נתן חיווי שיש במטוס די דלק לשם ביצוע הטיסה.
הן הטייסים והן צוות התדלוק פקפקו בנתונים, אך לאחר שביצעו את החישוב שלוש פעמים וקיבלו בכל פעם אותה תוצאה, החליט הקברניט פירסון לצאת לדרך. טיסה 143 המריאה לקטע הראשון, ממונטריאול לאוטווה. כשנחתה נמדדה כמות הדלק שוב, ליתר ביטחון, וגם הפעם הוזנו הנתונים בפאונדים. מכיוון שקטע הטיסה ממונטריאול לאוטווה הוא קצר יחסית, הטעות לא נתגלתה, והמטוס המריא לחלק השני של הטיסה, מאוטווה לאדמונטון.
היכבות המנועים
בגובה 41,000 רגל מעל אגם רד שבאונטריו (בערך באמצע הטיסה), צלצלה מערכת האזהרה ארבע פעמים, וחיוותה כי ישנה בעיית לחץ דלק בצד שמאל. הטייסים חשבו שמשאבת דלק כשלה, וכיבו אותה. המחשב חיווה כי נותר עוד דלק רב, אבל כאמור הנתון היה שגוי. לאחר מספר דקות נשמעה אזהרה שנייה, והטייסים החליטו לסטות מהמסלול לכיוון ויניפג שבמניטובה. תוך מספר שניות כבה המנוע השמאלי, והם התכוננו לנחיתה חד-מנועית.
במהלך ניסיונותיהם להצית מחדש את המנוע, לתקשר עם פקחי הטיסה בוויניפג ולהודיע על נחיתת חירום, נשמעה מערכת האזהרה, הפעם בצליל "בונג" מתמשך. את הצליל הזה אנשי הצוות לא שמעו מעולם, גם לא באימונים. זו הייתה התרעה שפירושה "כל המנועים כבו". לאחר מספר שניות כבה גם המנוע הימני.
נחיתת האונס
מערכת האוויוניקה בבואינג 767 מבוססת על עקרון "קוקפיט הזכוכית", שבו מסכי תצוגה דיגיטליים מחליפים את התצוגות האנלוגיות. רוב המכשור הפסיק לפעול כיוון שאת הזרם החשמלי סיפקו מנועי המטוס. אחד המכשירים שכבו היה מחוון הטיפוס האנכי, שהיה יכול לסייע לטייסים לדעת מהי מהירות השקיעה ועל כן כמה רחוק יוכלו לגלוש.
המנועים גם סיפקו זרם למערכות ההידראוליות, שבלעדיהן מטוס בגודל של בואינג 767 לא יכול לתמרן. אולם מתברר שמהנדסי בואינג תכננו פתרון למצב שכזה והוסיפו למטוס טורבינת-מגח שקופצת החוצה באופן אוטומטי בצד המטוס, ומשתמשת במהירות השיורית של המטוס כדי לסובב מדחף המניע גנרטור שמספק למערכות ההידראוליות די חשמל כדי שאפשר יהיה לשלוט עליהן.
250px|שמאל|ממוזער|המטוס כפי שנראה לאחר נחיתת החירום
פירסון גרם למטוס לדאות במהירות של 220 קשר - הניחוש הטוב ביותר שלו לגבי המהירות האופטימלית. טייס-המשנה קווינטל החל לבצע חישובים כדי לראות אם יצליחו להגיע לוויניפג. לצורך החישוב השתמש בנתונים מאחד ממכשירי הגיבוי המכניים ובנתוני המרחק שסיפקו פקחי הטיסה בוויניפג, באמצעות מדידת המרחק שעבר הד המטוס על מסכי המכ"ם שלהם. המטוס איבד 15,000 רגל לאורך 10 מייל ימי (18.5 ק"מ), מה שנתן יחס גלישה של בערך 11:1, ולאור נתון זה הגיעו פקחי הטיסה וקווינטל למסקנה שהטיסה לא תצליח להגיע לוויניפג.
בנקודה זו בחר קווינטל את גימלי, הבסיס שבו שירת בחיל האוויר הקנדי, כנקודת הנחיתה. קווינטל לא ידע שמאז שירותו הצבאי הפך גימלי לאתר אזרחי. באותו יום נערך על המסלול מרוץ מכוניות. בנוסף, האזור היה מלא במכוניות ובמבקרים לרגל יום משפחות.
במהלך ההתקרבות פתח קווינטל את כן הנסע הראשי בעזרת "הפלת כבידה" (כלומר, פתיחה ללא מנוע חשמלי אלא בעזרת משקל כן הנסע והתנגדות הרוח), אך גלגל החרטום לא ננעל. מהירות המטוס הלכה ופחתה מה שהפחית את הזרם שסיפקה טורבינת המגח, והפך את השליטה במטוס קשה יותר ויותר. ככל שהתקרבו התברר שהיו גבוהים מדי, ופירסון ביצע תמרון המכונה "החלקה הצידה", כדי להגביר את הגרר שלהם ולהנמיכם. ברגע שגלגלי המטוס נגעו במסלול, הטייסים דרכו בכוח על הבלמים, מה שגרם להתפוצצותם של חלק מהצמיגים. המטוס נחת כשהוא מחליק על גחונו הקדמי, ששפשף את המסלול. הוא נעצר כשחרטומו מושפל מטה במרחק של כמה עשרות מטרים מאירועי "יום המשפחה" שבקצה המסלול.
אף אחד לא נפצע במהלך הנחיתה, אבל מספר אנשים נפצעו קל במהלך היציאה מהמגלשה האחורית, שהייתה קצרה וכמעט אנכית בגלל זנב המטוס המוגבה. שרפה קטנה פרצה באזור החרטום, אבל נהגי מרוץ שמיהרו להגיע עם מטפים הצליחו לכבותה. הפצועים טופלו על ידי רופא שעמד להמריא מהמסלול השני של גימלי, שעדיין היה בשימוש מועדון תעופה וצנחנים. בחקירת המקרה חישבו ומצאו שאם המטוס לא היה נוחת כשגחונו הקדמי משפשף את המסלול ובולם אותו, המטוס היה נעצר רחוק יותר וגורם לפגיעה חמורה באנשים שהיו על המסלול, ובכך למעשה אי נעילת גלגל החרטום הצילה אנשים רבים.
חזרה לשירות
שמאל|ממוזער|250px|המטוס כפי שצולם ב-2008
מכונאים שנשלחו למקום תיקנו את הנזק הקל תוך זמן קצר, והמטוס המריא מגימלי לאחר יומיים (באופן אירוני, אחת מקבוצות המכונאים, שנסעה לגימלי ברכב עמוס ציוד, נתקעה באמצע הדרך מחוסר דלק). המטוס תוקן באופן מלא תוך מספר שבועות וחזר לשירות. "דאון גימלי", שמספר הרישוי שלו היה C-GAUN, המשיך לטוס עד שהוצא משירות בצי המטוסים של אייר קנדה בינואר 2008. נכון לשנת 2020 הוא נמצא באחסנה בבית הקברות למטוסים "מוהבי" בארצות הברית, כשהוא מפורק כמעט לחלוטין.
שני הטייסים מהטיסה המקורית כיבדו בנוכחותם את הטיסה האחרונה של המטוס.
בתרבות הפופולרית
פרק בעונה 5 של הסדרה "תעופה בחקירה" הופק על הטיסה.
ראו גם
טיסה 236 של אייר טראנסט
מעבר לשיטה המטרית
קישורים חיצוניים
פירוט מקרה "דאון גימלי", כולל תמונות וקישורים
דיווח חדשות על דאון גימלי, בארכיון ה-CBC
הערות שוליים
קטגוריה:אמריקה הצפונית: תקריות ואסונות תעופה
קטגוריה:תקריות ואסונות תעופה במעורבות מטוסי בואינג 767
קטגוריה:תקריות ואסונות תעופה ב-1983
קטגוריה:קנדה: תעופה
קטגוריה:תקריות ואסונות תעופה עקב מיצוי הדלק | 2024-09-21T21:47:24 |
יונתן פולארד | יונתן (יהונתן) ג'יי פולארד (באנגלית: Jonathan Jay Pollard; נולד בח' באב ה'תשי"ד, 7 באוגוסט 1954) הוא יהודי־אמריקאי, שעבד באגף המודיעין של הצי האמריקני בוושינגטון ובאותו הזמן ריגל למען ישראל. נעצר על ידי ה־FBI בנובמבר 1985. ב־1987 הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בקשירת קשר למסירת מידע ביטחוני לממשלה זרה, ונידון למאסר עולם.
במשך שנים התקיימה מערכה ציבורית בישראל ובארצות הברית שקראה לחנינתו. לאחר שריצה 30 שנות מאסר, שוחרר לפי החלטת ועדת שחרורים מהכלא בנובמבר 2015 בתנאים מגבילים לחמש שנים. חמש שנים לאחר מכן החליטה וועדת השחרורים של בית המשפט בארצות הברית, להסיר את ההגבלות המחמירות שהוטלו עליו ולהגדירו כאדם חופשי. בדצמבר 2020 עלה פולארד לישראל.
ראשית חייו
פולארד נולד בעיר גלווסטון שבמדינת טקסס, הצעיר מבין שלושה ילדים לפרופ' מוריס פולארד, מיקרוביולוג, ולמלכה, עקרת בית. כמעט כל משפחתה של אימו נספתה בשואה. בגיל צעיר עברה המשפחה למדינת אינדיאנה ואביו קיבל משרה באוניברסיטת נוטרדאם. כילד, הוא היה מנגן בצ'לו בתזמורת בית הספר. אף על פי שהקהילות היהודיות בערים בהן גדל היו קטנות, הקפידה משפחתו על הטמעת הזהות היהודית בקרב ילדיה. בגיל 14, ביקר פולארד במחנה הריכוז דכאו. בגיל 16 ביקר לראשונה בישראל, במחנה לנוער שוחר מדע במכון ויצמן למדע. בשנים 1972 עד 1976 למד לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת סטנפורד. עם סיום לימודיו שב לאינדיאנה, והחל בלימודי משפטים באוניברסיטת נוטרדאם ובאוניברסיטת אינדיאנה, שאותם נטש לאחר מספר חודשים. למד שנתיים יחסים בינלאומיים באוניברסיטת טאפטס, אולם עזב ללא תואר.
ב־1977 ביקש להצטרף ל־CIA (סוכנות הביון המרכזית) ונדחה, בין השאר כי מבחן הפוליגרף הצביע על בעיות אמינות - הוא זייף את התארים האקדמיים שלו. ב־1979 התקבל כעובד אזרחי במודיעין של הצי האמריקני במרילנד, שלא היה מודע לפסילתו ב־CIA. לאחר שנתיים זכה לסיווג ביטחוני גבוה ועבד כמנתח חומרי גלם מודיעיניים. פולארד קיבל גישה לחומרים ממודרים, שאינם קשורים לתחום עיסוקו. מספר שנים אחר כך הושעה סיווגו הביטחוני, על רקע מגעים עם אנשי ביון מדרום אפריקה, אולם עד מהרה בוטלה ההשעיה. ביוני 1984 פולארד הוצב במרכז ההתרעה האנטי־טרוריסטי החדש (אטא"ק) של מחלקת ניתוח האיומים בשירות החקירות של הצי.
הריגול
שמאל|ממוזער|250px|תמונה מתוך מצלמת מעקב המנציחה את פולארד נוטל מסמכים אמריקנים מסווגים, שלושה ימים לפני שנעצר.
מתוקף תפקידו כאנליסט בתחום הערכת מודיעין, ניתח חומרי גלם מודיעיניים, ונחשף למידע מסווג שהיה קשור לישראל. בראשית 1984 פגש פולארד את אביאם סלע, אלוף־משנה בחיל האוויר הישראלי, ששהה בארצות הברית בחופשת לימודים, והציע את שירותיו. לטענת סימור הרש, במקביל הציע פולארד את שירותיו לסין ופקיסטן. בשנים 1984–1985 העביר פולארד מאות אלפי מסמכים לידי סלע, וזה מסר אותם למחלקת ביון מיוחדת בלשכה לקשרי מדע (לק"ם) של משרד הביטחון, ששכרה דירה מיוחדת עם מכונת צילום, בסמוך לשגרירות הישראלית. ראש לק"ם באותה תקופה היה רפי איתן, שהיה אחראי על גיוסו של פולארד ופעולותיו. בנוסף לסלע עמד פולארד בקשר גם עם יוסי יגור. לטענתו של בכיר במוסד, גיוסו של יהודי־אמריקאי למשימת ריגול נעשה בניגוד להוראה מפורשת של יצחק שמיר, אך שמיר עצמו התעלם בדיעבד מהפרת הוראה זו, והפעלתו של פולארד נעשתה בידיעת ממשלת ישראל. מרבית החומרים לא היו נוגעים לישראל, אך מקצתם שימשו רבות את מדינת ישראל. בין השאר שימש מידע זה להיערכות הגנתית מפני נשק להשמדה המונית של ארצות ערב ואף לפעולות התקפיות, שהידועה שבהן היא הפצצת מפקדות אש"ף בתוניסיה ב־1 באוקטובר 1985 במסגרת מבצע רגל עץ, כתגובה לשורה של פיגועים שביצע הארגון. בעבור פעולותיו שילמה ישראל לפולארד 30,000 דולר לשנה, והבטיחה להפקיד סכום זהה בחשבון בנק סודי בשווייץ שיועבר לבעלותו בסיום פעולתו.
במהלך שנת 1985 החלו הממונים על פולארד באגף להתרעה אנטי־טרוריסטית בצי לחשוד בו. אחרי שגילו במשרדו מסמכים שלא היו קשורים ישירות לעבודתו, עירבו את ה־FBI בחקירה. ב־18 בנובמבר 1985 הודה פולארד בתשאול שקדם לבדיקת פוליגרף במכירת מסמכים סודיים למדינה זרה. זהותה של המדינה לא הייתה ידועה, וכן לא הייתה ידועה יהדותו של פולארד. לאביאם סלע נודע מאן פולארד, אשתו של יונתן, על החקירה שנערכה, והוא מיהר להימלט לישראל. ב־21 בנובמבר 1985 פשטו סוכני ה־FBI על ביתו של פולארד. בעקבות חששם של בני הזוג הם נמלטו לכיוון שגרירות ישראל בוושינגטון. לדברי אן פולארד, בני הזוג תודרכו להגיע בשעה 10 בדיוק לשגרירות, שם המתין להם שער פתוח בכניסה. תחילה נתקבלו בני הזוג בברכה, אך כעבור זמן קצר הורו להם השומרים במקום לצאת משטח השגרירות. בני הזוג נעצרו מיד עם יציאתם מהשגרירות. לטענת רונלד אוליב, חוקרו של פולארד, בריחתו לשגרירות הישראלית היא שהפלילה את פולארד כי פעל כמרגל ישראלי, דבר שלא היה ידוע קודם לכן.
בראיון ב־2014 אמר רפי איתן כי הוא העביר לפולארד את מילת הקוד המורה לו לברוח מארצות הברית, והוא היה יכול לעשות זאת במשך כמה ימים, אלא שפולארד החליט לבוא לשגרירות עם שתי מזוודות מלאות בחומרים, בחושבו כי יקבל שם מקלט. השגרירות פנתה לאיתן בשאלה כיצד לנהוג בו, והוא הורה להם לא להכניסו לשגרירות.
ביולי 2012 אמר רפי איתן כי 24 שעות לפני מעצרו חשד פולארד כי הוא עומד להיעצר, והודיע על כך לאיתן, ואיתן העביר זאת לראש ממשלת ישראל שמעון פרס.
במאמר של סימור הרש ב"ניו יורקר" בשנת 1999, הוא מצטט דברי גורמים אנונימיים בקהילת המודיעין האמריקאית, שלפיהם העביר פולארד לישראל מסמכי מחקר מודיעיניים המפרטים הערכות מצב, וכן מקורות ושיטות איסוף. לטענת הגורמים, ישראל העבירה את המידע שסיפק לברית המועצות, ובתמורה היא אישרה עליית יהודים לישראל. חלק מהמידע היה קריטי עבור הצבא האדום, ופורטו בו יכולות האמריקאים לעקוב אחרי הצוללות הסובייטיות, מידע על צפנים סובייטיים שפוצחו, וכן שמות מרגלים ופירוט השיטות ששימשו לאיסוף מודיעין. טענות אלה נגד פולארד לא הובאו בפני בית משפט ולא הוצגו להן ראיות.
לאחר לכידתם של מרגלים אחרים שריגלו עבור הרוסים, ובפרט אולדריץ' איימס, הסוכן הבכיר ביותר שפעל עבור הק.ג.ב. בצמרת המודיעין מסכל של סוכנות הביון האמריקנית, התברר כי לא פולארד אלא מרגלים אלה היו אחראים על דליפת המידע לסובייטים.
מניעים
לאורך השנים טען פולארד כי פעל מתוך רצון להגן על קיומה של מדינת ישראל. לדבריו, במהלך עבודתו גילה שגורמים מסוימים במערך הביטחון הלאומי בארצות הברית מונעים במכוון מישראל חלק מהמידע שהייתה אמורה לקבל על פי מזכר הבנות משנת 1983, וסבר שאי העברת המידע מעמידה חיי ישראלים בסכנה. לדבריו פעל כדי לגרום להעברת המידע לישראל, כפי שסוכם בין שתי המדינות, ורק כשמאמציו אלו לא נשאו פרי הוא החל להעביר את המידע ישירות לישראל. ציטוט שהתפרסם בשמו בזמן ישיבתו בכלא אומר כי . אשתו של פולארד, אסתר, כתבה כי "אפילו השופט שגזר את הדין – ושבהחלט לא התייחס באהדה למקרה – הכיר בעובדה שיהונתן היה אידאולוג ולא רודף בצע, ולכן סירב להטיל עליו קנס כספי."
מאידך, גורמים בקהילת המודיעין האמריקאית טענו אחרת. מדובב ששותף בחקירתו של פולארד טען כי פעל משילוב של מניעים אידאולוגים, בצע כסף, אך במיוחד בשל צורך בהכרה. ראש צוות החקירה של פולארד, רונלד אוליב, פרסם בשנת 2006 ספר בנושא שבו טען שפולארד הודה כי עוד קודם שריגל לטובת ישראל הוא גילה סודות אמריקאיים לדרום אפריקה, וניסה למכור את שירותיו לפקיסטן ומדינות נוספות. סוכנת FBI נוספת שחקרה את פולארד, לידיה ג'ייצ'ורק, טענה אף היא שפולארד הודה בפניה כי הציע את שירותיו למדינה אחרת ידידותית וכן שפולארד הונע מדחף הרפתקני ומתאוות בצע. ג'ון מרטין, איש משרד המשפטים האמריקאי, שפיקח על התיק, טען שפולארד הציע את שירותיו לאוסטרליה.
המשפט, שהותו בכלא ויחסה של ישראל לפרשה
שמאל|ממוזער|300px|מכתב ההכרה בפולארד כסוכן ישראלי
שמאל|ממוזער|250px|קמפיין למען שחרור פולארד
פולארד הועמד לדין, והסכים לעסקת טיעון כפי שהציעה ישראל; ישראל החזירה לארצות הברית את המסמכים שפולארד העביר אליה. במסגרת העסקה, הוא הודה בביצוע עברה בודדת של קשירת קשר למסירת מידע ביטחוני לממשלה זרה והורשע. התביעה ביקשה להטיל עליו עשרים שנות מאסר. לטענת רפי איתן, הוא הסכים לספק לרשויות האמריקניות מידע מפליל על פולארד, כיוון שידע שישראל וארצות הברית הגיעו להסכם לפיו ירצה לא יותר מעשר שנות מאסר. במסגרת הטיעונים לעונש טען פולארד בין השאר, שהוא ריגל עבור מדינה ידידותית ללא כוונה לגרום נזק לארצות הברית.
ימים אחדים לפני גזר הדין, העביר מזכיר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, מזכר בן 46 עמודים לידיו של השופט. במזכר החסוי פורטו כנראה טענותיו על אודות הנזקים שגרם פולארד לביטחון הלאומי של ארצות הברית, בהם הטענה שהיה קשור למרגלים של ברית המועצות והובעה דרישה להחמיר בעונשו. בעקבות המזכר, גזר על פולארד בית המשפט, שאינו מחויב לעסקת הטיעון, מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו לעולם. גזר הדין ניתן ב־4 במרץ 1987. על אשתו אן נגזרו חמש שנות מאסר. עורך דינו של פולארד הגיש ערעור לבית המשפט העליון, אך ערעורו נדחה, משום שלא הוגש במועד הקבוע על פי החוק – עשרה ימים מיום מתן גזר הדין. ב־2005 הוזן למערכת "איכון האסירים", מועד שחרור תאורטי לפולארד בתאריך ה־21 בנובמבר 2015, בדיוק שלושים שנה למעצרו, אך לא היה ברור האם תאריך זה מחייב את שירות בתי הכלא או את הממשל האמריקאי.
תחילה ריצה פולארד את עונשו בכלא מריון שבמדינת אילינוי. באותה תקופה נחשב הכלא לבעל רמת האבטחה הגבוהה ביותר מבין בתי הכלא הפדרליים. האסירים שהו כמעט כל שעות היום בבידוד בתאיהם. לאחר כשבע שנים הוא הועבר לכלא באטנר במדינת צפון קרוליינה. במשך השנים ניסה פולארד להשיג את שחרורו והגיש ערעורים ועתירות שנדחו כולם.
כשנתפס, ישראל לא הודתה בכך שהוא סוכן שלה, אולם מימנה את עורכי דינו. בינואר 1996 העניק שר הפנים חיים רמון לפולארד אזרחות ישראלית, בעקבות החלטת השר הקודם, אהוד ברק. ב־1998 הודיע היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה כי . הענקת האזרחות וההכרה בפולארד כסוכן ישראלי נעשו לאחר פניות שלו לבג"ץ והתנגדות ממשלתית קודמת למהלכים.
הפרשה גרמה נזק גדול ליחסים בין ישראל לארצות הברית ועלתה השאלה כיצד אושרה פעילות כזו. בישראל הוקמו שתי ועדות חקירה (של ועדת החוץ והביטחון ושל הקבינט הביטחוני) שקבעו כי פולארד הופעל על ידי הלשכה לקשרי מדע (לק"ם), גוף ביון ישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון, ללא ידיעת שרי הביטחון, יצחק רבין ומשה ארנס. כתוצאה ממסקנותיהן של ועדות חקירה אלו פורקה הלק"ם. עם זאת, בראיון ב־2014 טען איתן כי הפעלתו של פולארד נעשתה בידיעת שמעון פרס ויצחק רבין, שהיו ראש הממשלה ושר הביטחון, לדבריו של איתן, הוא התנדב להציג את גיוסו של פולארד כיוזמה פרטית שלו ללא ידיעת גורמי ממשל ישראלים, על מנת למזער את המשבר עם הממשל האמריקאי.
לאור תנאי המאסר הנוקשים שהשיתו האמריקאים על פולארד, נמנעה ממנו האפשרות להביא ילדים לעולם.
המאמצים לשחרורו
בעשור הראשון
העונש שפולארד קיבל הפתיע רבים, משום שהתביעה לא דרשה עונש כה חמור ומשום שהעונש הכבד ביותר שהוטל בארצות הברית עבור ריגול למדינה ידידותית הוא ארבע־עשרה שנות מאסר. הועלו טענות על אנטישמיות אולם הקונגרס היהודי האמריקאי לא מצא עדויות לכך. מכתבו של ויינברגר לשופט אף הוא הפתיע בחומרת התייחסותו לפרשה.
בארצות הברית פולארד נחשב למרגל בכיר ומסוכן, שהעביר חומר רגיש ביותר למדינה אחרת. מסיבה זו, פעם אחר פעם קראו אישים במערכת הביטחון האמריקאית להימנע משחרורו. אפילו הממסד היהודי בארצות הברית, כדוגמת איפא"ק, נמנע בדרך כלל מלהתערב לטובתו של פולארד, ולא הפעיל לחצים לשחרורו.
במרץ 1987, הוקם בתל אביב "הוועד הציבורי למען הזוג פולארד" והחל בגיוס כספים לשם מימון ההגנה המשפטית על בני הזוג.
חברות הכנסת עדנה סולודר ממפלגת העבודה וגאולה כהן מהתחיה החלו לפעול למען פולארד כבר בראשית מאסרו. בינואר 1988 חתמו 23 חברי כנסת על עצומה לנשיא ארצות הברית רונלד רייגן וביקשו לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים. ביום השבעת מחליפו של רייגן, ג'ורג' הרברט ווקר בוש כנשיא ארצות הברית, אישרה מליאת הכנסת החלטה שבה נאמר: "הכנסת פונה אל הנשיא בוש לשחרר את הגברת אן פולארד מכלאה על רקע מצבה הבריאותי ולהעניק לבני הזוג פולארד חנינה על רקע הומניטרי". במרוצת השנים הבאות הוחתמו חברי הכנסת על עצומות רבות לשחרור פולארד.
בעשור השני
ב-1992, לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה ניסה חבר הכנסת לשעבר שמואל פלאטו-שרון, להתמודד פעם נוספת לכנסת. מספר שבועות לפני הבחירות, פנה פלאטו-שרון לאן פולארד, וביקש ממנה לבקש את הסכמתו לגבי ריצה משותפת לכנסת של השניים. לטענת פלאטו-שרון, אם פולארד היה נבחר לכנסת, האמריקאים היו נאלצים לשחרר אותו. עם זאת, התוכנית לא יצאה לפועל ופלאטו-שרון לא רץ לכנסת ופולארד נשאר בכלא.
יצחק רבין היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שניסה להביא לשחרורו של פולארד, וביקש בשנת 1995 מנשיא ארצות הברית ביל קלינטון לחון אותו. מכתב של שבעה מזכירי הגנה לשעבר, בהם דונלד רמספלד, דיק צ'ייני, ג'יימס שלזינגר וקספר ויינברגר, הרתיע אותו מלהעניק לו חנינה.
הנשיא קלינטון התבקש שוב לחון את פולארד על ידי בנימין נתניהו, כחלק מהמשא ומתן על ההסכם שנחתם בינו לבין יאסר ערפאת בוועידת ואי. קלינטון הסכים לחנינתו, אך חזר בו לאחר שראש ה־CIA, ג'ורג' טנט, איים בהתפטרות מתפקידו.
בספרו של השליח האמריקני למזרח התיכון, דניס רוס, נכתב כי בוועידת ואי שאל אותו הנשיא ביל קלינטון האם שחרורו של פולארד יהיה דבר חשוב לישראל. רוס השיב בחיוב, וטען כי "הוא נחשב חייל ובישראל מקובל כי אין מפקירים חיילים בשדה הקרב". בהערת שוליים באותו עמוד רוס מוסיף: "אמרתי גם שאני תומך בשחרורו של פולארד כיוון שהאמנתי שקיבל עונש חמור יותר מאחרים שביצעו עבירות דומות. העדפתי לא לקשור את שחרורו בהסכם כלשהו...". למרות זאת, כותב רוס כי יעץ לנשיא לא לשחררו, עקב ערכו כקלף מיקוח עד שיושגו הסדרים סופיים בין ישראל לפלסטינים. לדבריו אמר לו: "יהיה זה רווח גדול לישראל; אין לך הרבה כאלה בכיס... תצטרך אותו יותר מאוחר, אל תשתמש בו כעת", אמר רוס לנשיא (עמודים 438–439).
ב־2001 אמר בנאום בכנסת שר החינוך לשעבר חבר הכנסת אמנון רובינשטיין (מרצ):
ב־2003, חתמו 112 חברי כנסת על עצומה נוספת, כולל ראש הממשלה אריאל שרון. שרון נמנע מלהעביר את העצומה לנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש בפגישתו עמו.
בעשור השלישי
שמאל|ממוזער|250px|אסתר פולארד מקבלת עבור יונתן את אות חירות ירושלים
ממוזער|250px|הפגנה של ישראל שלי הקוראת לשחרור פולארד
שמאל|ממוזער|250px|לורנס קורב במסיבת העיתונאים בירושלים
שמאל|ממוזער|200px|תפילה שחיבר הרב מרדכי אליהו ואשר חולקה ופורסמה בקרב בציבור בצורות שונות לאורך שנות המאסר
בינואר 2006 דחה בג"ץ את עתירתו של פולארד להכיר בו כאסיר ציון, משום שהמדינה שבה פעל אינה מדינת אויב.
הנאבקים למען שחרורו של פולארד הרבו לטעון שמדינת ישראל נענית לדרישות האמריקניות ומבצעת מחוות של שחרור מאות מחבלים שריצו זמן קצר בלבד בכלא, אך נמנעת מלדרוש את שחרורו של פולארד אף לאחר שריצה שנים רבות מאחורי סורג ובריח.
ב-7 בינואר 2008 נערך בכיכר פריז טקס שבו, באופן סמלי וזמני, הוסב שמה ל"כיכר שחרור יונתן פולארד", עד שישוחרר מכלאו. צעד זה נעשה בתמיכת חברי מועצת עיריית ירושלים, ועיתויו כוון למועד ביקורו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בעיר.
לבקשת הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת חיבר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס חוות דעת על "פעולות ממשלות ישראל לשחרור יונתן פולארד". רוב הדוח, בן שלושים העמודים, נותר חסוי, אולם חלקים מן התקציר פורסמו ושם קבע הדוח כי ראשי הממשלה בתקופה הנבדקת (בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט) פעלו כדי להביא לשחרורו של פולארד, אך הממשלים השונים בארצות הברית התנגדו התנגדות נחרצת. הדוח ביקר את ההליך המשפטי בארצות הברית ואת התערבותו של מזכיר ההגנה ויינברגר.
ביוני 2009 פרסמה ועדת המודיעין של הסנאט הצהרה תקיפה המצטטת את כל ראשי המודיעין האמריקאי מ־2008, המתנגדים לשחרור פולארד מכלאו.
ב־2010, במלאת 9,000 ימים למאסרו של יונתן פולארד, נערכה הפגנה למען שחרורו בגשר המיתרים שבירושלים. במהלך ההפגנה הוקרנו סרטונים על פולארד ובמקביל באותו יום צולמו 9,000 ישראלים מחזיקים שלט הקורא לשחרורו.
בספטמבר 2010 חתמו 39 חברי הקונגרס האמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית על מכתב לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שבו קראו לשחרורו של פולארד בנימוק שהעונש שאותו קיבל בלתי פרופורציונלי באופן בולט, הרבה יותר מרבים אחרים שנמצאו אשמים בפעילות דומה עבור מדינות העוינות לארצות הברית, בניגוד לישראל. עורכי דינו של פולארד הגישו לנשיא ארצות הברית בקשה לקציבת עונשו. לבקשה זו צורפו מכתביהם של ראש ה־CIA לשעבר ג'יימס וולסי, יו"ר ועדת הסנאט לענייני מודיעין דניס דיקונסיני, מנהיג הנוצרים האוונגלים הציונים ג'ון הייגי ומכתביהם של ארגונים יהודים בולטים באמריקה, כולל ועידת הנשיאים.
באוקטובר 2010 קרא לורנס ג'יי קורב, שהיה עוזר מזכיר ההגנה קספר ויינברגר בתקופה הקודמת למשפטו של פולארד, לנשיא ברק אובמה לשחררו. לדבריו, העונש היה כה חמור בשל חוסר האהדה לישראל מצד ויינברגר. הוא ציין כי בסופו של דבר ויינברגר עצמו הודה כי מדובר ב"פרשה מינורית שנופחה מעבר לחשיבותה". טענה דומה השמיע גם רפי איתן. בעקבות העדויות החדשות פנו עורכי דינו של פולארד לנשיא ארצות הברית ברק אובמה בבקשת חנינה.
בדצמבר 2010 החליט ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להיענות בחיוב לבקשתו של פולארד ולפנות באופן רשמי ופומבי לנשיא ארצות הברית בבקשת חנינה למען שחרורו, ובינואר 2011 שוגרה הבקשה, שאותה הקריא נתניהו מעל בימת הכנסת, בעקבות כך פנה גם מייקל מוקייסי, התובע הכללי לשעבר של ארצות הברית, בפנייה לנשיא אובמה לשחררו. לקוראים לשחרורו של פולארד הצטרפו מזכיר המדינה לשעבר ג'ורג' שולץ, שכיהן בממשלו של רייגן בתקופה בה נחשפה הפרשה והיה מעורב בטיפול בה, דן קווייל, הנרי קיסינג'ר ובכירים נוספים בממשל האמריקאי לשעבר
בפברואר 2011 שודר בתחנות טלוויזיה מרכזיות בניו יורק תשדיר פרסומת הקורא לצופים להתקשר לבית הלבן, ולבקש את שחרורו של פולארד, בתשדיר פירוט של בכירים שקראו אף הם לאובמה לשחררו.
עם התומכים בשחרורו נמנו גם בן־דודתה של הגברת הראשונה, מישל אובמה, הרב קייפרס פוניי, ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודולף ג'וליאני, חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל ופרופסור צ'ארלס אוגלטרי, שהיה המרצה של אובמה ורעייתו במהלך לימודיהם באוניברסיטה. הסנאטור האמריקני והמועמד הרפובליקני לנשיאות בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב־2008, ג'ון מקיין, תמך אף הוא בשחרור פולארד וזאת לאחר ששנים דבק בעמדה המתנגדת לשחרורו. עם זאת, מזכיר ההגנה לשעבר, דונלד רמספלד, הביע התנגדות חריפה לשחרורו, גם כאשר סיים את מאסרו.
ביוני 2011 גסס אביו של יונתן פרופ' מוריס פולארד במחלה סופנית ונפטר. קריאות של אישי ציבור וחברי כנסת ישראלים, ודרישה רשמית של ממשלת ישראל לבית הלבן, לתת לפולארד לשהות עם אביו ברגעיו האחרונים ולהשתתף בלווייתו לא נענו. לאחר ההלוויה פרסמו ראשי ועידת הנשיאים הודעה שבה הביעו "הלם וצער" על ההחלטה שלא לאפשר לפולארד להשתתף בלווית אביו, וקראו לפעול מיידית לשחרורו של פולארד.
בספטמבר 2011 פורסם כי סגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, אמר בפגישה עם רבנים בפלורידה כי הנשיא אובמה שקל לחון את פולארד אך הוא התנגד לכך בתוקף. בכירים מן הזרמים האורתודוקסי, הרפורמי והקונסברטיבי בארצות הברית הגיבו יחד כי בכוונתם לדרוש מסגן הנשיא לקיים עמם פגישה בעניין ג'ונתן פולארד. מנכ"ל הליגה נגד השמצה אברהם פוקסמן שציין כי "היום ישנה קואליציה רחבה מקיר לקיר של כל הארגונים היהודים בארצות הברית, לפיה צריך לקצוב את עונשו של פולארד ולשחררו מהכלא אחרי 26 שנים". עם זאת, ביידן הכחיש את הפרסום, ונפגש בנובמבר 2011 עם שבעה מנהיגים יהודים אשר אמרו לאחר הפגישה שהוא אינו חד־משמעי בהתנגדותו, ואינו הקובע בנושא.
במהלך השנים התדרדר מצבו הבריאותי של פולארד והוא אושפז שש פעמים בבתי חולים. בתחילת אפריל 2012 הגיש נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, איגרת לנשיא אובמה ובה בקשה מיוחדת לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים, על רקע מצבו הבריאותי.
בעקבות הודעת נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, על הענקת מדליית החירות הנשיאותית לנשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, חתמו למעלה מ־65,000 אנשים על עצומת אינטרנט הקוראת לו לנצל את מעמדו ולפעול לשחרורו של פולארד עוד קודם לקבלת המדליה. העצומה זכתה לתהודה בתקשורת הישראלית והאמריקאית. בתגובה כתב פרס כי הוא פועל בשיתוף פעולה עם הוועד לשחרור פולארד וכי בכל פגישותיו עם נשיא ארצות הברית ובכירי הממשל האמריקאי העלה את הבקשה לשחררו.
לקראת ביקורו של הנשיא אובמה בישראל בחודש מרץ 2013, התגברה הפעילות הציבורית והעיסוק התקשורתי בנושא. במרץ 2013 העניקה עיריית ירושלים לפולארד את אות חירות ירושלים. מליאת הכנסת העלתה את הנושא לסדר יומה עם קונצנזוס חוצה מחנות. למעלה מ־200,000 איש חתמו על עצומת אינטרנט הפונה אל אובמה בבקשה לקצוב את עונשו של פולארד, בהם אישי ציבור רבים. במקביל, הגיע לישראל לורנס קורב, מי שהיה תת־שר ההגנה של ארצות הברית בתקופת משפטו של פולארד. קורב הבהיר שפולארד מעולם לא הואשם בבגידה, ושהעונש שניתן לו היה מעבר למה שהגיע לו. קורב אף אישר שהאשמות החמורות שיוחסו לפולארד בוצעו למעשה בידי סוכנים אמריקאים אחרים שנתפסו לאחר מכן והודו בכך. קורב אישר עוד שהמידע שהעביר פולארד עסק בסכנות לישראל ממדינות ערב.
בראשית חודש אפריל 2014 נכרכה בכלי התקשורת אפשרות שחרורו של פולארד בהסכמתה של ישראל לשחרר רוצחים פלסטינים נוספים ובהם אף ערבים ישראלים, לצורך המשך קיום המשא ומתן המדיני עם הרשות הפלסטינית. פולארד התנגד לשחרורו תמורת שחרור מחבלים, ואף סירב להתייצב לדיון בוועדת השחרורים שהזמינה אותו לראיון.
בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות תשע"ה (2015), הקדיש יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין את המשואה הראשונה לפולארד.
בנומבר 2023, סיפר פולארד שנתניהו הציע לו להשתחרר מהכלא בעסקה שתכלול שחרור מחבלים, ושסירב לעסקה כזו מחשש ששחרור מחבלים יוביל לרצח אזרחים.
שחרורו ולאחריו
ממוזער|טקס הענקת אזרחות כבוד של העיר לוד במהלך חגיגות יום העצמאות ה-74 בעיר (2022).
ב־27 ביולי 2015 החליטה ועדת השחרורים האמריקאית כי פולארד ישוחרר ב־20 בנובמבר, כאשר יסיים לרצות 30 שנה. ב־20 בנובמבר 2015 שוחרר פולארד בתנאים מגבילים למשך חמש שנים, הכוללים איסור יציאה מחלק מסוים של העיר ניו יורק, ענידת אזיק אלקטרוני המנטר את מיקומו באופן תמידי, מעצר בית לילי, ניטור מתמיד של מחשבו בביתו ובמקום עבודתו, והימנעות מיצירת קשר עם התקשורת. איסור על שימוש ברשת האינטרנט שהוטל על פולארד תחילה בוטל בעקבות פניית עורכי דינו. עד מאי 2017 הגיש פולארד לבית המשפט העליון בארצות הברית 3 ערעורים על האיסורים שהוטלו עליו. הערעורים נדחו.
ב־2018 פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וביקשו שיאפשר לפולארד לעלות לישראל. מדינת ישראל הגישה בקשה רשמית גם למשרד המשפטים האמריקני לאפשר לפולארד למצות את הדין בישראל בהסכם מוסדר בין המדינות. ארצות הברית סירבה לשתי הבקשות. ב־2019 הביע פולארד אכזבה ממאמצי ממשלת ישראל להביאו למדינת ישראל.
בנובמבר 2020, בתום דיון שנערך בוועדת השחרורים של בית המשפט בארצות הברית, הוחלט שלא להאריך את ההגבלות המחמירות שחלו עליו ולהגדירו כאדם חופשי.
בדצמבר 2020, עלה פולארד עם אשתו אסתר למדינת ישראל. עם נחיתתו הוא קיבל תעודת זהות ישראלית מידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.
ב-13 באפריל 2021 הכניס פולארד ספר תורה לקבר יוסף. פולארד כתב את ספר התורה באמצעות שליח וייעד אותו לקבר יוסף, שתים עשרה שנים לפני עלייתו לישראל.
ב־10 במאי 2021 השתתף פולארד בעצרת ההודיה השנתית לציון יום ירושלים בישיבת מרכז הרב. הוא קיבל תעודת הוקרה מראש עיריית ירושלים משה ליאון, ונשא נאום שבו התייחס בין היתר לגורמים עוינים בארצות הברית ולאופן שבו צריכה ישראל להתייחס אליהם. ב-3 אפריל וב-4 במאי 2022 הוענקו לפולארד תעודות אזרחות כבוד של מועצה אזורית שומרון ושל העיר לוד.
חיים אישיים
באוגוסט 1985 התחתן פולארד עם אן הנדרסון. אשתו אן שוחררה במרץ 1990, כעבור ארבעים חודשי מאסר מתוך 5 שנים שנגזרו עליה, עקב בעיות בריאותיות. פולארד התגרש ממנה זמן קצר לאחר שחרורה, מאחר שלא ביקרה אותו בכלא, ניתקה מגע עמו ומשפחתו, ועקב סכסוך על כספי הוועד שפעל למענם. תחילה נאסר עליה לבקר בישראל. אחר כך קיבלה אישור לבוא לישראל לטיפול רפואי. לאחר שנים ספורות בישראל היא חזרה לארצות הברית, וב-2010 נקלעה למצב בריאותי וכלכלי קשה והובאה לישראל.
במהלך שהותו בכלא פולארד חזר בתשובה, וב־1993 התחתן עם יהודיה קנדית בשם איילין זייץ, שאיתה התכתב במשך כמה שנים, והיא שינתה את שמה לאסתר פולארד. הרב מרדכי אליהו היה לרבו, ובעצתו הוסיף פולארד לשמו את האות "ה", ובחוגים הקרובים אליו מקפידים למלא את בקשתו להיקרא יהונתן; אך במסמכיה הרשמיים של מדינת ישראל ובדרכון שהונפק לו, מופיע השם יונתן פולארד.
מאז שחרורו ועלייתו ארצה, התגורר עם אשתו בירושלים, עד לפטירתה ב-31 בינואר 2022 לאחר שנדבקה בנגיף הקורונה. תשעה חודשים לאחר פטירתה התארס עם רבקה, אם ל-7 ילדים מירושלים, ונישא לה ב-20 באוקטובר 2022.
בתרבות
ממוזער|רמי ברוך בהצגת היחיד "משפט פולארד" בתיאטרון הקאמרי (2011).
"פולארד", מחזה מאת מוטי לרנר בבימויו של אילן רונן, בו שיחקו אורנה כץ ושולי רנד, הועלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1995.
"יונתן פולארד", סרט דוקומנטרי, מאת ערן פרייס, אוניברסיטת טמפל, פילדלפיה (1998)
"פצוע בשטח", הצגה בתיאטרון אספקלריא, כתבה יעל רובינשטיין ובבימוי אורי וייל בהשתתפות חגי לובר (2001)
"משפט פולארד", הצגת יחיד שכתב ויקטור גורדון וביים רועי הורביץ בה מגלם רמי ברוך את פולארד בבית הכלא, התיאטרון הקאמרי (2011)
"פולארד", סדרה תיעודית בת ארבעה פרקים שיצר עמרי אסנהיים על סיפור ריגולו של יונתן פולארד, כאן 11.
"לא שכחנו אותך יונתן", סינגל בביצועו של הזמר אריאל זילבר. נכתב והולחן על ידי ידידיה שילה לפני שפולארד עלה לארץ ולבקשתו של פולארד פורסם רק לאחר עלייתו. בקליפ שהופק לשיר מגלם השחקן אביתר לזר את דמותו של פולארד.
קישורים חיצוניים
אתרי אינטרנט:
שחררו את פולארד – הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה
האתר הרשמי של יהונתן ואסתר פולארד
כתבות ומאמרים:
פרטי עיתונות היסטוריים על יונתן פולארד באתר עיתונות יהודית היסטורית
John Loftus, The Truth About Jonathan Pollard, Moment Magazine - June 2003. ו־בתרגום לעברית.
פרשת פולארד – אוסף כתבות, באתר מחלקה ראשונה
אורי פז, מה הסיפור של יונתן פולארד? – רקע ופרטי הפרשה, באתר "פאזל"
– על הקשר בין פולארד לפרשת אולדריץ' איימס
אמנון לורד, "יונתן פולארד: בוגד או גיבור?" מידה 5 באוגוסט 2015
The Jonathan Jay Pollard Case
מסמכי ב־CIA בנושא פולארד, ארכיון הביטחון הלאומי
Olive, Ronald J. (2006). Capturing Jonathan Pollard: How One of the Most Notorious Spies in American History Was Brought to Justice. Annapolis, Maryland: Naval Institute Press. .
Blitzer, Wolf (1989). Territory of Lies. New York: Harper & Row. .
רפי איתן, איש הסוד, ידיעות ספרים, ספטמבר 2020, עמ' 456–461.
חזקי ברוך, פולארד סוגר מעגל במוזיאון גוש קטיף בירושלים, באתר inn, מרץ 2022
וידאו:
סרט שהפיק הוועד למען פולארד
הקלטה של רפי איתן מסביר כיצד הוחמר עונשו של פולארד בשל אשמות שווא
עמרי אסנהיים, פולארד, סדרת תעודה | פרק 1 - מפגש גורלי | פרק 2 - מרגל במטבח | פרק 3 - דלתות נעולות | פרק 4 - מחיר הבגידה | באתר כאן 11, פברואר 2022
הערות שוליים
קטגוריה:אנשי הלק"ם
קטגוריה:חוזרים בתשובה
קטגוריה:יהודים אמריקאים
קטגוריה:יחסים צבאיים ארצות הברית – ישראל
קטגוריה:ישראלים ילידי ארצות הברית
קטגוריה:מורשעים בעבירות ריגול בארצות הברית
קטגוריה:מרגלים יהודים
קטגוריה:מרגלים שריגלו למען ישראל
קטגוריה:עולים בשנות ה-2020
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1954
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1954 | 2024-09-25T18:17:55 |
דאואיזם | ממוזער|286 פיקסלים|פסלו של הוגה הדעות לאו דזה בצפון סין
דאואיזם, או טאואיזם (בסינית: 道教, פין-יין: Dàojiào) היא פילוסופיה, דת ותנועה רוחנית שמקורה בסין. הדאואיזם נחשב לאחת משלוש מערכות האמונה הסיניות העיקריות, יחד עם הבודהיזם והקונפוציאניזם. ההגות הדאואיסטית עברה תמורות רבות מאז היווסדה במאה ה-4 לפנה"ס, ולכן קיים מספר רב של זרמים ומסורות. הזרמים בתוך הדאואיזם שונים זה מזה במידה רבה, בעיקר מבחינת יחסם למושגי פולחן אלוהות ומיסטיקה. העיקרון הבסיסי המשותף לכלל התפיסות הדאואיסטיות הוא השאיפה לפתח מסוגלות לקבל ואף להתמסר לזרם השינוי הבלתי צפוי והבלתי ניתן לעצירה של היקום, המכונה דאו. בנוסף לכך המושג יין-יאנג, המתאר את הדינמיקה של הדאו בין צמיחה לדעיכה, והמושג וו-ווי, המתאר את השאיפה לפעול ביחד עם הדאו ולא כנגד, גם משותפים לרוב המסורות הדאואיסטיות.
באופן מסורתי מתייחסים ללאו דזה כמייסד הדת, אם כי עצם קיומו מוטל בספק. עם זאת, הספר המיוחס לו, ה"דאו דה ג'ינג", המכונה גם "ספר הטאו", נכתב במאה הרביעית לפני הספירה.
מאפייני הדאואיזם
המילה "דאואיזם" נגזרת מהמילה הסינית "דאו" (במערב נהוג לבטאה "טאו") שמשמעותה בשפה יום יומית היא "דרך", בכל המשמעויות שיש למילה זו בעברית, אבל בכתבים דאואיסטיים כמעט ולא מופיע מושג הדאו כדבר בפני עצמו, אלא כחלק מצירוף המתייחס למושג כלשהו (כמו למשל "טְייֵן גְ'ה דָאו" - 天之道 מושג שמשמעותו היא "הדרך המציאותית" או "הדרך הטבעית"), וזאת משום שהדאו עצמו במובן של מושאה העיקרי של האמונה הדאואיסטית איננו "משהו" אלא מושג מופשט וחסר תיאור לחלוטין.
הדאואיזם מעודד מתן פרשנות אישית לאופן שבו יש ליישם את עקרונותיו בפועל ולכן הוא אינו מציג קודקס מצוות. תחת זאת הוא מציג מערכת של התנהגויות ראויות שהצדקתן נובע מאבחנות לגבי אופן פעולתו של הדאו ביקום. הדאואיזם מתרכז בתיאור אופן הפעולה הזה, הצורות השונות שבהן הוא מתבטא בעולם והמסקנות הנובעות מכך לגבי ההתנהגות האנושית הראויה. מסקנות אלו מהוות בסיס עיקרי של דיסציפלינות שונות שמקורן בסין, כמו למשל הרפואה הסינית ואמנויות הלחימה הרכות (סגנונות של וו-שו בהם נכללים טאי צ'י ובה גואה ג'אנג).
מהות הדאו
שמאל|ממוזער|136px|"דאו" בכיתוב סיני
הדאואיזם מלא באלמנטים העשויים להראות לאדם המערבי כפרדוקסים, והראשון שבהם הוא שהדאו עצמו - מושא האמונה הדאואיסטית - אינו זוכה להגדרה כלשהי. הדאו אינו מוגדר, אינו בעל תכונות כלשהן ואפילו עצם כינויו בשם דאו חוטא במידה מסוימת לאמת ונעשה מתוך ההכרח לקרוא לו בשם כלשהו. אנו רגילים מדתות ומערכות אמונה אחרות, שאפילו אם מושאי האמונה שלהם הם מופשטים (כמו למשל האל האחד ביהדות) הרי שמערכת האמונה מגדירה ומתארת את המושא הראשי לפחות על ידי ייחוס תכונות או תפקידים כלשהם. בדאואיזם אין זה כך.
החכמים הדאואיסטים הקדמונים האמינו שקיימים דברים רבים שאנו מקבלים את קיומם מבלי שנוכל להגדיר אותם, כמו למשל "אהבה" או "סבל". "דברים" אלו שהם בבחינת "אין" (וו), מיוצגים בדאואיזם על ידי סמל האדמה (地 די), כאשר הדברים שהם בבחינת "יש" (יו), כלומר אלו שניתן לחוש בקיומם ולהגדירם מיוצגים על ידי סמל השמיים (天 טיין). אבל הדאו עצמו אינו אפילו בבחינת "אין" שכן הוא לא ניתן אפילו להגדרה במידה זעומה זו. הדבר הקרוב ביותר להגדרה שאנחנו יכולים לומר על הדאו הוא שהוא מייצג את עקרון הפעולה האחד שממנו נובע קיומם של כל הדברים, ה"יש"-ים וה"אין"-ים גם יחד. מכיוון שאפילו אמירה זו אינה הגדרה של הדאו, הדאואיסט אינו נדרש להוכחה כלשהי לנכונותה (כלומר להוכחה לכך שיש בכלל עיקרון אחד כזה). במילים אחרות, על פי הדאואיזם עצמו אין כל דרך להוכיח אם נכון להאמין בדאו או לא.
אחת הדרכים להסביר את הפרדוקס הזה היא לומר כי הדאואיזם הוא כמו "אצבע המצביעה על הירח". במקום לתהות על מהותה של האצבע, יש להביט לכיוון שאליו היא מצביעה ולהיווכח כי הירח אכן נמצא שם.
מערכת הערכים הדאואיסטית
ישנה נטייה להציג את הדאואיזם כמערכת אמונות נייטרלית שאינה נוקטת עמדה מוסרית או ערכית. אולם עיון בכתבים הדאואיסטיים מגלה כי הדבר אינו נכון. בדאואיזם קיימת מערכת ערכים ברורה. כך למשל "שלושת האוצרות" הדאואיסטיים (חמלה, מתינות וענווה) מוצגים בפירוש כערכים ראויים, בעוד שווכחנות או קיצוניות מוצגים כבלתי ראויים. ייתכן שהטעות לגבי הנייטרליות המיוחסת לדאואיזם נובעת מהעובדה שכל קיצוניות נחשבת בדאואיזם כבלתי רצויה. מסיבה זו נכתב בתחילת הפרק השני של הדאו-טה-צ'ינג ש"כאשר כולם מסכימים מה הוא טוב, זה רע". הכוונה פה איננה לטעון שטוב הוא רע אלא שכל קיצוניות - אפילו הסכמה קיצונית לגבי מה הוא טוב - היא רעה. אולם, בפירושים נוספים ניתן להבין את תחילת הפרק השני כהסבר לכך שלכל תיאור מחויבת ניגודיות; התיאור לא יכול להתקיים ללא השוואה למשהו אחר. לדוגמה, משימה יכולה להיתפס כקלה רק בהשוואה למשימה קשה יותר, כפי שנכתב בטאו טה צ'ינג, ״ארוך וקצר חושפים אחד השני, גבוה ונמוך תומכים אחד בשני, אחורה וקדימה עוקבים זה אחר זה, הם לא היו קיימים אחד ללא השני״). את השורה הראשונה בפרק השני, ״כשהעולם מכיר יופי כיופי, הכיעור נוצר״, ניתן לפענח ברוח ההשוואה - דבר כלשהו הוא יפה רק ביחס למשהו פחות יפה - מכוער.
דאואיזם כדת וכפילוסופיה
מלבד בדאו דה ג'ינג של לאו דזה וג'ואנג דזה של ג'ואנג דזה שהם עיקר הקאנון הדאואיסטי, קיימים מספר לא מבוטל של טקסטים דאואיסטיים שהתווספו לאורך ההיסטוריה. נעשו מספר ניסיונות לאגד אותם והמפורסם שבהם הוא ה"דאוג'אנג" שהוא המקבילה הדאואיסטית לטריפיטאקות או הקאנונים הבודהיסטיים.
דאואיזם גם קיבל אופי דתי עם התפתחותו, ועד נקודה מסוימת היה נהוג לראות במערב דיכוטומיה בין "דאואיזם דתי" ל"דאואיזם פילוסופי" בעקבות מפגש הנצרות עם הציוויליזציה הסינית ומסקנות האוריינטליזם של המאה ה-19. בעין זו, דאואיזם דתי היה שקול למגוון אמונות טפלות ואליליות, ודאואיזם פילוסופי הוא הדאואיזם המוסרי שבכל מקרה קיבל גוון קונפוציאנסטי (בהפשטה). אולם ראייה כזאת מזמן אינה תקפה בין היתר משום שאצל הסינים עצמם הדיכוטומיה הזאת לא הייתה קיימת.
אופיו הדתי של הדאואיזם התבטא בהקמת שורה של מסדרים מיסטיים שלעיתים קרובות נהפכו לזרמים דתיים וסיבת הקמתם הייתה פוליטית כשם שהייתה דתית. הראשון שבהם היה "המורים השמימיים" (Celestial Masters) שכלל מאפיינים ייחודיים לאזוטריקה הדאואיסטית. במשך הזמן ניכרה השפעה בודהיסטית על הדאואיזם שכללה השאלת מושגים מדת זו. בסין היו קיימים גם מסדרים שאינם מיוחסים לדאואיזם כגון מסדרים בודהיסטיים ומסדרים חסרי דת רשמית עם מעורבות בעולם הפשע כגון מסדרי השמיים והארץ (Tiandihui) שהפכו לטריאדה, ומסדרי גילדות למיניהם.
את הדאואיזם הדתי מאפיין במיוחד החיפוש אחר חיי נצח, מושג שמופיע גם בדת הסינית העממית. בני האלמוות מוזכרים בג'ואנג דזה והאלמוות כלל כמה צורות, ביניהם השמדת האני בדומה לבודהיזם, ומאידך המרת הגוף מגוף הנידון למוות לגוף החי לנצח (שבדרך כלל עולה השמימה לממלכת האלים). לפי המסורת, אלכימיה סינית/דאואיסטית היא אמצעי להגעה אל אלמוות זה (בדומה לאלכימיה מערבית). במאה האחרונה נחשפו חלק מאימונים אלה שלא אבדו בידי מחברים כמו מאנטק צ'יאה ואווה וונג.
בראש הפנתיאון הדאואיסטי עומדות שלוש דמויות המכונות "הטהורים" או "המורים השמימיים", שלושתם הגיעו למעמד "אלמוות". שמותיהם הם יוּאנשי-טיאנצוּן (סינית: 元始天尊, פין-יין: Yuánshǐ Tiānzūn, מילולית: "אדון ההתחלות הקדמוניות"), לינגְבּאוֹ-טיאנצון (סינית: 靈寶天尊, מילולית: "אדון האוצרות השמיימיים"), ודאוֹדֶה-טיאנצון (סינית: 道德天尊, מילולית: "אדון הדרך ומעלותיה" או "אדון הדאו ומעלותיו"). הפנתאון הדאואיסטי הן שואב והן מושפע מהדת הסינית העממית.
עוד נוטים לייחס לדאואיזם את אמנויות הלחימה הרכות (לדוגמה טאי ג'י צ'ואן ובה גואה ג'אנג), הרפואה הסינית, וסמלים כמו היין-יאנג, למרות שכל אלה לא היו דאואיסטיים בלבד והתקיימו כאוסף ידע בלתי מאורגן שבמקרים רבים השתייך למשפחות, חמולות או קבוצות אתניות מסוימות.
לקריאה נוספת
ספר הדאו, תרגמו מן המקורות הסיניים כולל הערות ונספחים: דן דאור ויואב אריאל, הוצאת חרגול, עם עובד, 2007
ספר הטאו, תרגום והערות: ניסים אמון, הוצאת "אבן חושן", 2001
מרטין פאלמר, דאואיזם, הוצאת עופרים 1996
לאו טסה, טאו טה צ'ינג, בתרגום שלמה קאלו הוצאת דע"ת
ליה יו-קו, ליה דזה, תרגם מסינית דן דאור, כתר, 1982
צ'ואנג צו, קולות האדמה, בתרגום יואל הופמן, הוצאת מסדה 1977
ג'ואנג דזה, הספר האמיתי של פריחת הדרום, תרגם דן דאור, הוצאת חרגול/עם עובד 2010
בנג'מין הוף, הדאו של פו, בתרגום איל לוי, הוצאת פראג 1994
סיפור רפאים סיני, סרט הרפתקאות-פנטזיה המטיף לחיים על פי המסורת הדאואיסטית, בבימוי צ'ינג סיו טונג, הונג קונג, 1987
דאו דה צ'ינג תרגום מסינית יורי גראוזה, הוצאת ביאליק.
אלן ווטס, דאו: דרך הנהר, מאנגלית דרור בורשטיין. תל אביב: בבל, 2010.
לשבת ולשכוח - לקט כתבי דאואיזם קדומים, מסינית קלאסית אורי קפלן, פרפנצ'ה הוצאה לאור, 2022.
ספר הדרך והסגולה, מסינית קלאסית אורי קפלן, פרפנצ'ה הוצאה לאור, 2024.
ראו גם
מידות טובות
קישורים חיצוניים
תרגומים לעברית ופרשנות לפרקים שונים של ה-דאו דה ג'ינג וטקטסטים דאואיסטיים נוספים בספר 'מאמרות טיאנג'ין'.
ציטוטים מהספר: שנה את מחשבותיך, שנה את חייך
Xin Xin Ming שיר הזן הראשון "פסוקי אמונה בתודעה" מאת הפטריארך השלישי של הצ'אן בודהיזם ג'יאן-ז'י סנגצ'אן. תרגום ענת צחור
מין בראיה דאואיסטית, מתוך אתר הרדיו הבינלאומי של סין בעברית
*
דאו
קטגוריה:פילוסופיה סינית | 2024-08-27T11:11:03 |
מירנדה (ירח) | מירנדה הוא הירח הפנימי ביותר מבין ירחיו העיקריים של אורנוס.
זמן ההקפה של מירנדה סביב אורנוס הוא 34 שעות, זמן זהה לזמן הסיבוב העצמי שלו, כך שמירנדה נע בהקפה סינכרונית סביב אורנוס.
פני השטח של מירנדה ככל הנראה עשויים מקרח מימי, ואלה עוטפים את גופו שצפיפותו נמוכה. גוף זה עשוי מסיליקטים, סלע, מתאן ותרכובות אורגניות אחרות.
פני השטח של מירנדה נחצים לאורכם ולרוחבם על ידי קניונים שעומקם מגיע עד לכדי 20 ק"מ. על פני הירח ישנם מבנים גאולוגיים רבים כגון מכתשים ורכסים, ביניהם הצוק הגבוה ביותר במערכת השמש, שגובהו יותר מ-5 ק"מ. מבנים אלו מעידים כי בשלב כלשהו בעברו, הייתה על הירח פעילות אינטנסיבית מבחינה גאולוגית. פעילות גאולוגית זו כנראה הונעה והוזנה על ידי כוחות הגאות (שמתחו את פני הירח כלפי מעלה ומטה וכך נוצר חום), שיוצר אורנוס בכוח משיכתו הגדול, אולם תאוריה נוספת גורסת כי אובייקט שמימי גדול פגע בירח וריסק חלקית את פניו.
התמונות היחידות של ירח זה הם מגשושית המחקר וויאג'ר 2 שתצפתה על מירנדה בזמן שחלפה על פני אורנוס בינואר 1986. במהלך חליפה זו החלק הדרומי של הירח היה מופנה לכיוון השמש ורק חלק מהירח היה גלוי. נכון ל-2016 לא מתוכננות גשושיות נוספות לכיוון זה.
ראו גם
פסגות מירנדה - פסגות באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ירחי אורנוס | 2023-02-13T16:21:43 |
מירנדה | קטגוריה:שמות פרטיים לנשים
קטגוריה:שמות משפחה | 2021-06-20T22:00:48 |
ו | ו' (שם האות: וָיו) היא האות השישית באלפבית העברי. שמה, וי"ו.
הגייה
בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ו' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות: בומ"פ.
הדעה המקובלת במחקר גורסת כי בהגייה המקורית שלה ייצגה האות ו' עיצור וילוני-שפתי, מקורב (/w/ :IPA), וכך היא משמשת עד ימינו בהגייה התימנית ובקרב חלק מעדות המזרח, בעיקר לצרכים ליטורגיים.
בעברית הישראלית שהושפעה מההגייה האשכנזית ומההגייה הספרדית, היא מציינת עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי (/v/ :IPA). ישנן עדויות שגם בארץ ישראל בימי הביניים נהגתה ו' באותה צורה.
ו' משמשת גם כאם קריאה לתנועת /o/, ומוצגת בסימון חולם מלא – וֹ, ולתנועת /u/, ומוצגת בסימון שורוק – וּ. משום כך, היא נכללת בקבוצת אותיות אהו"י.
ייצוג
שם האות וצורתה העתיקה מתייחסים לוו לתלייה.
פרוטו כנעניפיניקיארמיו' (וַו) באלפבית הפרוטו-כנעניו' באלפבית הפיניקיו' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|300px|האות ו' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ו' בערך E5, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D5.
בקוד מורס מיוצגת האות ו' באמצעות הרצף: . (נקודה). סימן קצר במיוחד זה משקף את תפוצתה הגבוהה של האות ו' בטקסטים עבריים.
ימין|14px הוא ייצוגה של האות ו' העיצורית בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ו' באמצעות המלה "וו".
באיתות בדגלי סמפור ו' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה דרומה (כלפי מטה) ודגל שני הפונה מזרחה (ימינה).
כללי כתיב ותעתיק
לפי כללי הכתיב המלא העוסקים באות ו', בכל מקום שבו בכתיב מנוקד יש חולם חסר או קובוץ, תתווסף האות ו' בכתיב מלא (דוגמאות: חוק, מוגש). כמו כן, ו' עיצורית נכפלת כשהיא באמצע מילה (דוגמאות: תקווה או זווית). עם זאת, האות אינה נכפלת בראש המילה ובסופה (דוגמאות: ויקיפדיה, ורד, ותיק, צו), אך כן נכפלת כאשר לפניה מצטרפת אחת מאותיות השימוש, למעט ו' החיבור. לכן, מהמילה "ויקיפדיה" נקבל "בוויקיפדיה", אך "וויקיפדיה" (כלומר וּוִיקיפדיה) ומהמילה "וֶרד" נקבל "הוורד", אך "וורד" (כלומר וּוֶרד). סייג נוסף להכפלה הוא כי אין כופלים ו' עיצורית כאשר אחריה באה ו' אחרת (כלומר שורוק או חולם מלא), ולכן יש לכתוב תיווך, למשל. המילה הנכתבת בניקוד "וּוָווֹ" (במשמעות "והוו שלו") תיכתב בצורה דומה בכתיב מלא, "וווו", בהתאם לכללים המונעים הכפלה לאחר ו' החיבור ולפני ו' אחרת.
העיצור הוילוני-שפתי המקורב (כאמור, /w/) מיוצג בכתיב מלא באות ו', בדיוק כמו העיצור השפתי-שיני החוכך הקולי (כאמור, /v/), וזאת בניגוד לעיצורים אחרים שאינם קיימים בעברית המקבלים ייצוג של אות קיימת בתוספת גרש. לכן, השם האנגלי Winston ייכתב בעברית "וינסטון", ובצירוף אות שימוש תוכפל הו' (לדוגמה, לווינסטון). זאת על אף שלעיתים ניתן לראות שימושים לא-תקינים, שבהם מוכפלת הו' בניגוד לכללים. שמות גרמניים ופולניים, שמקורם בשפות המשתמשות באות w כדי לציין עיצור חוכך שפתי קולי, על אחת כמה וכמה יתועתקו לפי כללי הכתיב המלא העוסקים באות ו'.
נראה כי העיצור /w/ קיבל במהלך השנים את מעמדו בעברית בחזרה. אם בעבר המילה הערבית "ואדי" הפכה מ-wadi ל-vadi ו-hollywood נהגתה כ-h)ollyvood), היום מילים לועזיות בעלות w שומרות על העיצור ולא הופכות אותו ל-v. לכן נוצרה התופעה של סימון w בוי"ו כפולה בראש מילה. הכתיב הזה נובע מהבנה מוטעית של חוקי הכתב הלא מנוקד. הציבור רואה את הכפלת הוי"ו באמצע מילה ומפרש את זה כסימן ל-w (אף שגם וי"ו הנהגית כ-v מוכפלת באמצע מילים) ולכן מכפיל את הוי"ו גם בראש מילה. כתיב זה בעייתי כי הוא יכול להתפרש בכמה דרכים. למשל voynich שנכתב וויניץ' יכול להיקרא גם vinich winich. השיטה המקובלת בציבור סובלת מחוסר עקיבות ויוצרת בלבול. למשל, כשבאים אחרי הכפלת הוי"ו שורוק או חולם נוצר לכאורה רצף של שלושה וי"וים אבל מקובל להימנע ממנו ולכתוב לדוגמה וודי במקום ווודי. לכן הוצע הרעיון להוסיף גרש לוי"ו כדי לפתור את הבעיות הללו. האקדמיה ללשון העברית דנה ברעיון ופסלה אותו.
חנניה רייכמן יצר את חידוד הלשון הבא: "וָו וּוָו וּוָו וּוָו, כמה ווים יהיו יחדיו?", שבו מדובר בארבעה ווים, אך האות ו' מופיעה בו 11 פעמים ברציפות.
שימושים
בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ו' היא כ־10.00% מכלל אותיות האלף-בית.
ו' החיבור
האות ו' מציינת חיבור בין מילים או בין חלקי המשפט בבואה כתחילית לפני מילה. לדוגמה, "אני ואתה נשנה את העולם" (מחברת בין שני שמות עצם, נושאים או מושאים) או "אני הלכתי הביתה, ו'''אתה נשארת בגינה" (מחברת בין שני חלקי משפט מחובר). כאשר החיבור הוא בין מילים לא יבוא לפני הו' פסיק, ואילו כאשר החיבור הוא בין חלקי משפט יבוא לפני הו' פסיק.
ניקודהּ היסודי של ו' החיבור הוא שווא, אך לפני עיצור המנוקד בשווא (למעט י') או אחת מאותיות בומ"פ, תנוקד הו' בשורוק. בנוסף, לפני י' המנוקדת בשווא תנוקד הו' בחיריק (השווא שעל הי' נופל בשל כללי הדיפתונג), לפני אות המנוקדת בחטף תנוקד הו' כניקוד החטף ולפני הברה מוטעמת תנוקד הו' בקמץ. דוגמאות: אמנון וְתָמר, עשרים וּשְׁתיים, חמץ וּמַצה, פירות וִירקות, ברנשים וַחֲתיכות, שלושים וָשֵׁש.
מילה המתחילה באחת מאותיות בג"ד כפ"ת מאבדת את הדגש הקל אחרי ו' החיבור.
ו' ההיפוך
לעיתים, כאשר ו' מופיעה לפני פועל, היא מציינת את היפוך זמן הפועל, מעתיד לעבר או מעבר לעתיד. לדוגמה, או . שימוש זה נפוץ בעיקר בעברית המקראית ופחות בתקופות אחרות של העברית.
ניקודה של ו' ההיפוך מעבר לעתיד כניקודה של ו' החיבור, על גרסאותיו השונות. מנגד, ניקודה היסודי של ו' ההיפוך מעתיד לעבר הוא פתח ובאות שאחריה בא דגש חזק, אך בי' המנוקדת בשווא לא יבוא דגש. כמו כן, לפני א' מאותיות האית"ן מנוקדת ו' ההיפוך מעתיד לעבר בקמץ ללא תוספת הדגש בא' שאחריה.
בחלק מן המקרים ו' ההיפוך משנה את הטעמת המילה.
ו' כסופית
בבואה כסופית לשם, משמשת ו' המנוקדת בחולם מלא ככינוי שייכות לנסתר, או בּצירוף "נוּ" ככינוי שייכות למדברים. בבואה כסופית לפועל, מציינת ו' המנוקדת בחולם מלא ככינוי מושא לנסתר, ואילו ו' עם שורוק מציינת הטיית נסתרים בזמן עבר, או, כתלות בתחילית, נסתרים ונוכחים בזמן עתיד. הצירוף "נוּ" כסופית לפועל מציין הטיית מדברים בזמן עבר או כינוי מושא למדברים. דוגמאות: ידוֹ, ידנוּ, כתבוֹ, כתבוּ, יכתבוּ, כתבְנוּ, ישמרנוּ.
שימושים נוספים
בעבר שימשה האות ו' גם לפתיחת פסוקיות ויתור, במשלב השירה.
בצירוף "הואיל ו" משמשת הו' כפותחת פסוקית סיבה.
בגימטריה ערכה של ו' הוא 6, ובהתאם לכך "יום ו'" הוא יום שישי וכיתה ו' היא הכיתה השישית בבית הספר.
בקבלה מסמלת האות ו' את החומר.
ראו גם
و – האות וַאו בערבית
ﭪ – האות וא בערבית
קישורים חיצוניים
ארי דה לוקה, אומן הסבך, באתר "הספריה החדשה" - על ו"ו ההיפוך
הערות שוליים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:6 (מספר)
tr:Vav (harf) | 2024-10-15T21:09:02 |
מנהיגות | מנהיגות היא מאפיין אישיות המאפשר להוביל אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת במינימום סמכות. פעולה מנהיגותית, מתקשרת בצורה ישירה להשפעה וליצירת שינוי.
הגדרת מושג המנהיגות
המנהיגות נחשבת תכונה חשובה בחברה האנושית והניסיון להבין ולהגדיר מנהיגות מעסיק פילוסופים וחוקרים כבר משחר ההיסטוריה הכתובה. לפי אריסטו, המנהיגות מורכבת מאמינות (אתוס), הנמקה (לוגוס), ופאתוס. התאוריות המדעיות המסורתיות טענו בעבר שכישורי מנהיגות הם מולדים. תאוריות עכשוויות בפסיכולוגיה, לעומת זאת, טוענות כי היבטים רבים במנהיגות ניתנים.
במקביל, גישות מודרניות נוטות להתייחס למנהיגות כאל תופעה התלויה בהקשר. לפי שיטות אלה אופן מימוש המנהיגות בהקשר אחד איננו בהכרח רלוונטי באחר. כך לדוגמה, הצלחה כמנהיג ביחידת מכירות לא בהכרח מנבאת הצלחה כראש המדינה או כאמון על תחום הביטחון במדינה. המשותף לכל ההגדרות היא היכולת להוביל אנשים למימוש שינוי ופעולה להשגת מטרה משותפת.
בין מנהיגות וסמכות
רוב העיסוק ההגותי והמחקרי במנהיגות עוסק בבעלי הסמכות (למשל – שליטים, מנהלים) ואינו מבחין בין סמכות למנהיגות. ההבחנה בין מנהיגות (Leadership) לבין שלטון (Rulership) או סמכות (Authority) מקלה על הגדרת התופעה. כאשר אנשים מצייתים לדמות מסוימת המחזיקה בסמכות רשמית, לדוגמה – מלך, מנהל, קצין בכיר – קשה להבחין אם הם פועלים מתוך רצונם או מתוך חשש לענישה מצד נושא הסמכות. השימוש בכח ישיר פועל באותו האופן – כאשר אדם מציית לאיום המלווה באקדח – הוא מציית לכוח. כאשר אדם מציית להוראות של רופא – הוא מציית לכוח המודרני: ידע ומומחיות.
גישות המסבירות מנהיגות
שתי גישות בולטות בתחום המנהיגות מתייחסות לשני מרכיבים עיקריים: הראשונה, גישת התכונות, מתייחסת לדמות המנהיג, כאשר המנהיג הוא אדם הניחן בתכונות מולדות יוצאות דופן, שמכוחן הוא משפיע. השנייה, הגישה המצבית, מתייחסת למצב, כאשר הנסיבות, ולא התכונות או המאפיינים של המנהיג, הן הקובעות את ההשפעה. כיום, חקר המנהיגות מתמקד בגישה שלישית, הרואה במנהיגות יחסי גומלין בין מנהיגים לבין מונהגים. תופעת המנהיגות נובעת מהתייחסות גומלין סובייקטיבית כלשהי, ומסבירה מדוע דמות מסוימת תתפס ותוכר כמנהיג.
יכולות המיוחסות למנהיג
בעבר היה נהוג לייחס את יכולת המנהיגות להשראה אלוהית כביכול (מה שמכונה בלועזית "כריזמה"). אולם כיום מקובל לחשוב כי מדובר בפוטנציאל הקיים במידה זו או אחרת בכל אדם ושניתן לפתח ולטפח אותו, ואפילו להתאימו לסיטואציה ספציפית. על בסיס גישה זו התפתחו בעשורים האחרונים מתודולוגיות העוסקות בפיתוח ובטיפוח המנהיגות. למרות קיומם של הבדלים בולטים בין הגישות השונות, כולן מסכימות פחות או יותר על הגדרה של המנהיגות המבוססת על קיומן של יכולות אנושיות מסוימות אצל המנהיג. בין היתר, ניתן למנות את היכולות הבאות כאלה שיש לגביהן את ההסכמה הרחבה ביותר:
הצגת חזון – היכולת להגדיר באופן ברור ומוחשי את המטרה המשותפת שאליה המנהיג מוביל.
דוגמה אישית – היכולת לבטא במעשה ובהתנהגות את הערכים לפיהם המנהיג מצפה מהציבור לפעול.
קבלת החלטות ויישומן – היכולת לשקול שיקולים שכלתניים אל מול שיקולים רגשיים בעת קבלת החלטות וניהול סיכונים, יחד עם יישומן באופן עקבי עד השלמתן.
הובלת שינויים – היכולת להתמודד עם מצבים של שינוי על כל המורכבות והקושי הכרוכים בהם.
גישה פסיכו-חברתית – אינטואיציה לגבי האופן בו מושפעים הצרכים הנחוצים למונהגים, על מנת שיפעלו באופן עקבי ומלא אל הגשמת המטרות, אליהן מוביל המנהיג.
כושר ארגון – היכולת לעצב, להפעיל ולתחזק ביציבות מבנים ארגוניים.
אומץ – היכולת לקבל החלטות בסיטואציה ייחודית, שנראות למונהגים חורגת ממטרות העל (בשל מגבלות אתיות, אסטרטגיות או אינטלקטואליות) ולהוביל ליישומן, תוך שמירה על אמון המונהגים.
האצלת סמכויות – היכולת להאציל מסמכויותיו לאנשים אחרים מבלי להפחית מאחריותו לתוצאות.
סגנונות מנהיגות
קיימים סגנונות שונים של מנהיגות, הנבדלים זה מזה בשלושה גורמים עיקריים:
תפיסת המנהיג את תפקידו ואת סמכויותיו. למשל מנהיגות שירותית.
תפיסת החברה את תפקידי המנהיגות.
מידת החשיפה של המנהיג אל מונהגיו.
ניתן לומר כי הצלחתו של מנהיג תלויה במידה רבה בהתאמת סגנון המנהיגות שלו לנסיבות שבהן עליו להנהיג.
מנהיג אישי ומנהיג חברתי
מדובר על שני סוגי מנהיגים: מנהיגים אישיים ומנהיגים חברתיים. מניעיו של המנהיג האישי הם לשרת את האינטרס העצמי שלו ואילו המנהיג החברתי אינו מונע רק על ידי האינטרס האישי אלא משרת את האינטרס הציבורי. המנהיג האישי מפגין התעלמות מזכויות ומרגשות של אחרים, חסר סובלנות ומאופיין בהתנהגויות נצלניות. מנהיג זה מפגין לעיתים קרובות תוקפנות בלתי נשלטת תוך שהוא מתכחש לה. המנהיג האישי מעורר אצל מונהגיו רגשות של צייתנות וכניעה ואף יוצר תלות כלפיו. לעומתו, המנהיג החברתי אינו מתעלם מרגשות, מזכויות ומ"כללי המשחק" המקובלים. הוא מתייחס למונהגיו בצורה שוויונית, מפתח ומעצים אותם. המנהיג החברתי משפיע מבחינה חברתית באמצעות מנגנון ההפנמה, כלומר שילוב של ערכי המנהיג כעקרונות מנחים אל תוך התפיסה העצמית של המונהגים.
מנהיג מתגמל ומנהיג מעצב
על פי מודל ניתוח העסקאות (TA), קיימים שני סוגי מנהיגים: המנהיג המתגמל והמנהיג המעצב.
המנהיג המתגמל פועל להשיג את מטרותיו באמצעות שכר ועונש. הוא מאמין שאנשים פועלים בגישת התועלתיות, כלומר שהם תמיד ינסו להשיג את האינטרס שלהם בכל מחיר ערכי. הוא מאמין כי אם יציע להם הצעה טובה הם ייקחו אותה בשתי ידיים. המנהיג המתגמל ייצור מעין "סחר חליפין כלכלי" בינו לבין המונהגים – אם ייתנו לו את תמיכתם ויקדמו אותו הוא יעזור להם לממש את האינטרסים שלהם.
מנהיגות מסוג זה חולפת במהירות, שכן האינטרסים עלולים להשתנות. יתר על כן, פעמים רבות יש התנגשות אינטרסים של המונהגים וכל החלטה שהמנהיג מקבל פוגעת במנהיגותו.
המנהיג המעצב פועל להשיג את מטרותיו באמצעות שימוש בעולם ערכים שהמונהגים מזהים איתו. המנהיג המעצב מאמין כי העולם פועל על פי צו ערכי ברור וידוע. הוא חושב שהוא יכול לשפר את הקבוצה באמצעות הדגשת הערכים הללו. הוא רוצה שהקבוצה תלך על פי העקרונות המנחים אותו כי הוא מאמין שהם נכונים.
הוא נותן תחושה למונהגים שהוא מוביל אותם למקום טוב יותר, שבו הם מפתחים את עצמם כפרטים וכקבוצה.
המנהיג המעצב מצליח ליצור אצל המונהגים שביעות רצון וכך הם מבקשים להמשיך וללכת אחריו גם בטווח הארוך.
מנהיגות בארגון ורגשות
מנהיגות היא תהליך טעון ברגשות כאשר הרגשות שזורים עם תהליך השפעה חברתית. למצב הרוח (mood) של המנהיג בארגון יש השפעה על חברי הקבוצה המונהגת בכמה מישורים:
מצב הרוח של חברי הקבוצה מושפע ממצב רוחו של המנהיג. הפגנת מצב רוח חיובי של המנהיג מביאה למצב רוח חיובי יותר אצל חברי הקבוצה. הדבר נכון גם למצב רוח שלילי. המנהיג מעביר את מצב רוחו באמצעות מנגנון הדבקה רגשית (mood contagion). זהו כנראה אחד המנגנונים הפסיכולוגיים שבאמצעותו מנהיג כריזמטי משפיע על המונהגים.
בקבוצה קיים רגש קבוצתי (group affective tone). זוהי תופעה ברמת הקבוצה, המתרחשת כאשר לחברי הקבוצה יש תגובות רגשיות אחידות ועקביות. הפגנת מצב רוח חיובי על ידי המנהיג תביא למצב רגשי קבוצתי חיובי.
תהליכים קבוצתיים יושפעו ממצב רוחו של המנהיג. מצב רוחו מספק מידע לחברי הקבוצה לגבי התהליכים שהקבוצה מבצעת. לדוגמה, מצב רוח טוב מאותת על התקדמות טובה ומשדר ביטחון בקבוצה. כתוצאה מכך תיווצר התנהגות חברית יותר וברמה הארגונית יהיה תיאום גבוה יותר בביצוע המשימות. במחקר על שירות לקוחות נמצא שמצב רוח חיובי של המנהיג משפר את ביצועי הקבוצה, אם כי נתון זה שונה במחקרים שונים.
מעבר למצב רוחו של המנהיג, גם התנהגותו היא מקור לרגשות חיוביים ושליליים של המונהגים. המנהיג יוצר אירועים וסיטואציות שגוררים תגובה רגשית. דוגמאות – מתן משוב, הקצאת משימות, חלוקת משאבים. כל אירוע מסוג זה יוצר רגש שישפיע על התנהגות המונהג בארגון.
אינטליגנציה רגשית של המנהיג, כלומר יכולתו לנהל את הרגשות שלו ושל האחרים, היא רכיב חשוב במנהיגות אפקטיבית.
לקריאה נוספת
רונאלד א' חפץ, מרטי לינסקי, מנהיגות במבחן, ידיעות ספרים, 2008
אליעזר שקדי, למה מי זה מייקל?!, ידיעות ספרים, 2021, הפרק "הנבחר", עמ' 395–397.
קישורים חיצוניים
על המילה 'מנהיגות', באתר האקדמיה ללשון העברית
סימון סינק, איך מנהיגים גדולים מעוררים השראה ופעולה?, הרצאה (עם כתוביות בעברית)
דרק סיברס: איך להתחיל תנועה – הרצאה באנגלית על אומץ ומנהיגות מאתר TED עם כתוביות בעברית
שריל סנדברג: מדוע יש מעט מדי נשים מנהיגות – הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
* | 2024-10-04T09:12:53 |
רדיוס (פירושונים) | למלה רדיוס (מלטינית: חישור הגלגל) מספר משמעויות. | 2017-08-02T18:16:11 |
עיגול | REDIRECT מעגל | 2006-01-13T19:32:03 |
ענן בן דוד הנשיא | REDIRECT ענן בן דוד | 2015-09-26T11:09:24 |
דגל ליטא | דגל ליטא (בליטאית: Lietuvos vėliava) הוא דגלה הלאומי של ליטא. עיצובו הוא טריקולור אופקי של צהוב, ירוק ואדום. הדגל אומץ ב-20 במרץ 1989, כשנתיים טרם חידוש עצמאותה של ליטא בעקבות פירוק ברית המועצות. צבעי הדגל באותה תקופה, היו בהירים יותר. לאחר תקופת הכיבוש הנאצי (1941–1945) נכנס לשימוש הדגל הסובייטי, שהיה מורכב מדגל סובייטי אדום בסיסי עם שם הרפובליקה. דגל זה שונה לדגל האדום עם פס לבן ופס ירוק בתחתיתו. השינוי האחרון בדגל התרחש ב-2004, כאשר יחס הממדים השתנה מ-1:2 ל-3:5.
עיצוב וסמליות
עיצובו של הדגל ואופן השימוש בו הוגדרו בחוק העיצוב ב-26 ביוני 1991. החוק תוקן לאחרונה ב-8 ביולי 2004, כאשר השינויים העיקריים כללו החלפת היחס מ-1:2 ל-3:5 והאימוץ הרשמי של דגל היסטורי כדגל המדיני (דגל הממשלה). התיקון נכנס לתוקפו ב-1 בספטמבר 2004, לאחר שאושר על ידי הנשיא ולדאס אדמקוס.
הצבעים המדויקים של הדגל הלאומי ודגל המדינה נקבעו לפי מניפת הצבעים של פנטון, היחס של שני הדגלים חייב להיות 3:5, והגודל התקני צריך להיות בממדים של 1 על 1.7 מטר. לפי הכללים ניתן ליצור את הדגל בגדלים אחרים, אך גם במקרה זה חובה להתאימם לקוד הצבעים ולדרישות היחס שנקבעו בחוק.
הצהוב שבדגל מסמל את אור השמש, הירוק את האזורים המיוערים, והאדום מייצג את הדם שנשפך עבור המדינה. צבעי הפנטון הרשמיים פורסמו בשנת 2004; הרשימה שלהלן מראה את הצבעים הרשמיים ואת הצבעים המקבילים להם במערכות שונות:
שיטהצהובירוקאדום (סגול) פנטון 15-0955 TP / 1235 c/u 19-6026 TP / 349 c/u 19-1664 TP / 180 c/u RGB 253-185-19 0-106-68 193-39-45 צבעי אינטרנט fdb913 006a44 c1272dCMYK 0-30-100-0 100-55-100-0 25-100-100-0
היסטוריה
הדגל הליטאי הקדום ביותר מתוארך למאה ה-15 לפי כתב היד בנדריה פרוטנורום, שנכתב על ידי יאן דלוגוז'. לאחר קרב גרונוולד ב-1410 נעשה שימוש בשני דגלים נפרדים. רוב מתוך 40 הרגימנטים נשאו עמם דגל אדום שעליו מתואר אביר רכוב, הרודף אחרי אויב בלתי נראה. דגל זה, הידוע בכינוי ויטיס ("האביר" בליטאית), שימש בסופו של דבר כדגל המלחמה הליטאי, ובשנת 2004 הוא היה לדגל המדינה. שאר הרגימנטים נשאו עמם דגל אדום שעליו מתוארים עמודי גדימינס. הרגימנטים שהשתמשו בדגלי ויטיס היו צבאות מהדוכסות הגדולה של ליטא, ואילו השאר היו מטעם משפחות אצולה. עד שלהי המאה ה-18, שבא היא סופחה על ידי האימפריה הרוסית, השתמשה הדוכסות הליטאית והמדינה הליטאית שירשה אותה השתמשו בדגלי ויטיס.
יצירתו של דגל הטריקולור הצהוב, ירוק ואדום, התרחשה במקביל לשינויים בדגלים של רפובליקות אירופאיות אחרות, כגון דגל צרפת שאומץ לאחר המהפכה הצרפתית. הטריקולור הליטאי היחיד שהיה קיים לפני כן היה בצבעים ירוק, לבן ואדום, והיה בשימוש על ידי ליטא הקטנה.
לא ידוע מי היה זה שהציע את הטריקולור הנוכחי, אך הרעיון מיוחס לעיתים לגולים ליטאים שהתגוררו באירופה או בארצות הברית במהלך המאה ה-19. שלושת הצבעים הללו היו נפוצים במצעדים לאומיים ובבגדים מסורתיים. בפרלמנט הגדול של וילנה ב-1905 נבחר טריקולור זה להיות הדגל הלאומי. דגל ויטיס, שזכה לתמיכתו של יונאס בסנוויצ'יוס, לא נבחר בשל שלוש סיבות:
הפרלמנט הליטאי (סימאס) שאף לבדל את עצמו מהדגל של הדוכסות הגדולה של ליטא, שכללה בעבר מדינות כגון בלארוס ואוקראינה.
הצבע האדום הועדף כיוון שיצר זיהוי בין המהפכנים שהזדהו עם ערכי המרקסיזם והקומוניזם.
דגל ויטיס היה מורכב מדי, והיה חשש שיהיה יותר מדי קשה לייצרו.
סוגיית הדגל עלתה לדיון נוסף בזמן ועידת וילנה שנערכה ב-1917. הצבעים ירוק ואדום נבחרו בזכות שכיחותם באמנות הלאומית. האמן אנטאנאס ז'מוידזינוויצ'יוס קישט את חדר הוועידה עם דגלים קטנים בצבע אדום וירוק. אולם, הנציגים לא חשו בנוח עם העיצוב כיוון שלטענתם היה קודר וחשוך מדי. לאחר מכן הציע טאדאס דוגירדס להוסיף פס צר בצבע צהוב (על מנת לסמל את השמש הזורחת) בין האדום (עננים הנראים כך בגלל קרני האור של שעות הבוקר) והירוק (שדות ויערות). אולם, הנציגים החליטו להעביר את ההחלטה בנושא לוועדה מיוחדת, שהורכבה מבסנוויצ'יוס, ז'מוידזינוויצ'יוס ודוגירדס. ב-19 באפריל 1918 העבירה הוועדה את החלטתה למועצת ליטא. הדגל העתידי היה אמור להיות טריקולור (צהוב למעלה, ירוק באמצע ואדום בתחתית) עם ויטיס בפינה השמאלית העליונה או באמצע. המועצה קיבלה את ההצעה הזו, אך חוקת ליטא מ-1922 לא כללה אזכור כלשהו לשלט ההרלדי. היא אימצה את הדגל הלאומי כפי שהוא מוכר כיום. הדיונים השונים לא גרמו ליצירתו של דגל היסטורי כלשהו.
הדיונים בסוגיית הדגל הלאומי נמשכו גם לאחר מכן; מתנגדי הדגל חשבו שזהב היה יכול להיות צבע ראוי יותר, כיוון שהשילוב בין צהוב, ירוק ואדום לא היה בהתאם לכללים הנהוגים של ההרלדיקה. אולם, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא נעשו שינויים כלשהם בדגל. במהלך מלחמת העולם השנייה ליטא הייתה כבושה על ידי גרמניה הנאצית וברית המועצות. בתקופת הכיבוש הסובייטי היו נהוגים שני דגלים; מיד לאחר המלחמה היה נהוג דגל בעל רקע אדום, הפטיש והמגל בצבע זהב עם הכיתוב SSR (גם כן בזהב) מעליהם. דגל זה הוחלף ב-1953 על ידי הדגל האחרון שהיה בשימוש בתקופת ליטא הסובייטית - דגל אדום, עם פטיש ומגל וכוכב מעליהם. בתחתית הדגל הוכנסו פסים אופקיים בצבע לבן וירוק בהיר.
בשנת 1988, במקביל להתחזקות התנועות לעצמאות ליטא, הכיר הסובייט הליטאי העליון בטריקולור כדגל הלאומי, אך הגדיר את הצבעים רק שנה אחת לאחר מכן שבה הדגל הסובייטי הליטאי הוחלף על ידי הטריקולור. לאחר קבלת העצמאות מברית המועצות הוכנסה סוגיית דגל הטריקולור לחוקה הליטאית החדשה, שאומצה במשאל עם ב-1992.
דגל המדינה (ההיסטורי)
שמאל|ממוזער|250px| 20px דגל המדינה (ההיסטורי)
בשנת 2004, ביחד עם החוק שאישר את השינוי ביחס הממדים של הדגל, אומץ דגל מדינתי, כך שהסמל הלאומי מוצג בצורת כרזת סמל. יחס הממדים בדגל זהה לזה של הדגל הלאומי. הדגל מכונה בלשון החוק "הדגל ההיסטורי", והוא הוצע על ידי ססלובאס יורסנאס (סגן יושב ראש הפרלמנט) ועל ידי אדמונדאס רימשה (יושב ראש ועדת ההרלדיקה). דגל זה הוצע גם בתור שלט האצולה של המדינה, ושניהם הוצעו לרגל 750 שנים להכתרתו של מינדאוגאס ב-1253. דגל המדינה והסמל עוצבו על ידי ארבידאס קז'דייליס. בעבר היה דגל זה בשימוש בקרב גרונוולד, ושימש גם דגל ממשלתי עבור ליטא המרכזית בין 1922 לבין 1939. היה זה אחד מהדגלים שנלקחו בחשבון בתור הדגל הלאומי במהלך ההכנות להפיכת ליטא למדינה עצמאית. בכך נוהגת ליטא כמו מדינות אחרות כגון פינלנד, ספרד, ונצואלה, גרמניה ותאילנד.
לפי "חוק הדגל הלאומי" מונף דגל המדינה באופן קבוע בשלושה מקומות: הארמון המלכותי של ליטא, טירת האי טראקאי ומוזיאון המלחמה הגדול ויטאטוס שבקובנה. כמו כן, הדגל מונף במקומות הבאים בימים מסוימים:
16 בפברואר - בסמוך לבית החתימות השוכן ברחוב פיליס שבווילנה
11 במרץ - בסמוך לבניין הפרלמנט של ליטא
6 ביולי - בסמוך לארמון הנשיאותי בווילנה
15 ביולי - בסמוך לבניין משרד ההגנה
25 באוקטובר - בסמוך לבניין הפרלמנט, הארמון הנשיאותי, ושדרת גדימינאס שבה יושבת הממשלה
דגלים אחרים
שמאל|ממוזער|250px| הדגל הצבאי הימי (יחס 1:2)
החל מ-1992 נמצא בשימוש גם הדגל הימי הלאומי של ליטא. לדגל יש רקע לבן עם צלב כחול, ובקנטון שלו מצויר הדגל הלאומי. רוחב כל אחד מריבועי הצלב הוא שביעית מרוחב הכוול של הדגל, ויחס הממדים הוא 1:2. מבחינה היסטורית דגל זה שימש את מועדון היאכטות של קובנה, אך ביחס של 2:3. דגלון החרטום מורכב מרקע לבן שעליו עוגן כחול המכוסה על ידי הסמל הימי של ליטא. הסמל הזה מורכב מעמודי גדימינאס צהובים על מסגרת עגולה אדומה. הצי הליטאי אימץ דגלון נפרד לשימוש על הספינות שלו.
ב-1993 קבע הפרלמנט הליטאי כי גם לנשיא המדינה יהיה דגל. הדגל מורכב מסמל ליטא המוחזק על ידי חד קרן וגריפון, כאשר הרקע צבוע בצבע אחיד. לפי חוק הדגל צבע הרקע הוא סגול, אך למעשה הצבע הנמצא בשימוש הוא אדום כהה. יחס הדגל הוא 1:1:2.
לכל אחד ממחוזות ליטא יש דגל נפרד, וכולם מורכבים לפי תבנית קבועה: ריבוע כחול, עשרה צלבי ויטיס בצבע זהב המשמשים שוליים עבור המאפיין שבמרכז הדגל, הנבחר על ידי המחוז עצמו. רוב האלמנטים המופיעים במרכז דגלי המחוזות מבוססים על הסמל הלאומי.
פרוטוקול הדגל
ניתן להניף את הדגל בצורה אנכית או אופקית ממבני ציבור, בתים פרטיים, בתי עסק, ספינות, כיכרות, או במהלך טקסים רשמיים. אם הדגל מונף בצורה אופקית הפס הצהוב צריך להיות למעלה, ואילו כאשר הוא מונף בצורה אנכית הפס הצהוב צריך להיות בצד השמאלי והפס האדום בצד הימני. הדגל אמור להיות מונף מזריחת השמש ועד השקיעה, ונציגויות של משרדי הממשלה מחוץ לליטא מחויבות להניף אותו בכל שעות היממה. הדגל חייב להיווצר לפי התקנים שנקבעו בחוק, וחל איסור לפגוע בו או להניח אותו על הקרקע.
בטקסי אבל ניתן להניף את הדגל בכמה דרכים. הדרך הראשונה, המכונה דגל בחצי התורן, מבוצעת באמצעות הנפת הדגל לראש התורן ולאחר מכן הנמכתו לשליש התורן. שיטה נוספת היא הצמדת סרט שחור לדגל המונף באופן קבוע על תורן. הסרט עצמו הוא ברוחב עשרה סנטימטרים, ומוצמד לראש הדגל כך שקצהו מגיע לתחתית הדגל. במהלך הלוויות הדגל עשוי לשמש ככיסוי לארונות הקבורה של חברי הממשלה, חיילים, חותמי חוק העצמאות של ליטא, ואישים שנקבעו בצו מיוחד של נשיא המדינה; לאחר מכן מקופלים הדגלים הללו ונמסרים ליורשי האישיות שמתה.
כאשר מניפים את דגל ליטא ביחד עם דגלים אחרים יש לעשות זאת בסדר קבוע מראש: הדגל הלאומי, הדגל המדינתי (ההיסטורי), דגלי מדינות זרות, דגל האיחוד האירופי, דגלי ארגונים לא ממשלתיים, דגל נשיא המדינה, דגלי ממשלה וצבא, דגלי המחוזות, דגלי ערים ודגלים אחרים. כאשר דגלים זרים מונפים לצד דגל ליטא הם מסודרים לפי שמות המדינות בשפה הליטאית, אך במקרים מסוימים הדגלים מסודרים לפי שפה אחרת.
דגל האיחוד האירופי מונף בליטא שהיא הצטרפה לארגון. דגל נאט"ו לא מוזכר במפורש בחוק, אך למרות זאת ניתן להניפו בליטא כיוון שגם היא חברה בנאט"ו. במקרים מסוימים מקובל להניף גם את דגל אסטוניה ואת דגל לטביה, בעיקר בחגיגות העצמאות של שלוש המדינות הבלטיות.
ימי דגל לאומיים
כחלק מפרוטוקול הדגל ישנו עידוד להציגו בימים מסוימים, אך בימים שלהלן הפרוטוקול מדגיש זאת יותר או אף מחייב להניף את הדגל:
תאריך שם היום הערות 1 בינואר יום הדגל לזכר היום ב-1919 שבו הונף הדגל הלאומי לראשונה על מגדל גדימינאס 13 בינואר יום לוחמי החירות לזכר מאורעות ינואר ב-1991 16 בפברואר יום ההקמה מחדש של המדינה הליטאית (מהאימפריה הרוסית, 1918) מונף ביחד עם הדגל הלטבי והדגל האסטוני 24 בפברואר יום העצמאות של אסטוניה מונף ביחד עם הדגל הלטבי והדגל האסטוני 1 במרץ יום החזרת העצמאות הליטאית על כנה (מברית המועצות, 1990) מונף ביחד עם הדגל הלטבי והדגל האסטוני 29 במרץ יום נאט"ו לכבוד הצטרפות ליטא לנאט"ו בשנת 2004; מונף ביחד עם דגל נאט"ו 1 במאי יום האיחוד האירופי לכבוד הצטרפות ליטא לאיחוד האירופי בשנת 2004; מונף ביחד עם דגל האיחוד האירופי 9 במאי יום אירופה לכבוד יום סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945; בתקופת השלטון הסובייטי נקרא יום הניצחון 15 במאי יום כינוס האספה החוקתית לכבוד האספה החוקתית של ליטא שחיברה את חוקת המדינה 14 ביוני יום האבל והתקווה לזכר תחילת הגירושים ההמוניים של ליטאים לסיביר ב-1941; ביום זה מוסיפים לדגל סימני אבלות 15 ביוני יום הכיבוש ורצח העם מסמל את תחילת הכיבוש הסובייטי ב-1940; ביום זה מוסיפים לדגל סימני אבלות 6 ביולי יום המדינה לזכר הכתרת המלך הראשון (מינדאוגאס) ב-1253 15 ביולי יום קרב גרונוולד לזכר ניצחון הליטאים והפולנים על המסדר הטבטוני ב-1410 23 באוגוסט יום הסרט השחור מסמל את חתימת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב ב-1939; ביום זה מוסיפים לדגל סימני אבלות 31 באוגוסט יום החירות מסמל את עזיבת היחידות האחרונות של הצבא האדום ב-1993 23 בספטמבר יום רצח העם של יהודי ליטא לזכר חורבנו של גטו וילנה על ידי גרמניה הנאצית ב-1943 25 באוקטובר יום החוקה מסמל את אימוץ החוקה הלאומית ב-1992 18 בנובמבר יום העצמאות הלטבית מונף ביחד עם דגל לטביה ודגל אסטוניה 23 בנובמבר יום החייל הליטאי מסמל את הקמת צבא ליטא ב-1918
מלבד הימים הללו הדגל מונף גם באתרים שבהם נערכות בחירות. לפי החוק הממשלה רשאית לקרוא להנפת הדגל ולקבוע תנאים מיוחדים כגון הוספת סימני אבל.
ראו גם
סמל ליטא
המנון ליטא
קישורים חיצוניים
הדגלים הימיים של ליטא באתר דגלי העולם
ועדת ההרלדיקה הליטאית
היסטוריה של דגל ליטא באתר הפרלמנט
חוק הדגל
הפרלמנט הליטאי - סמלים - הדגל ההיסטורי
ימי הדגל של ליטא
וקסילולוגיה של ליטא באתר Vexilla Mundi
הערות שוליים
ליטא, דגל
קטגוריה:ליטא: סמלים לאומיים
ליטא
ליטא | 2023-01-15T09:07:32 |
דגל מאוריציוס | דגל מאוריציוס (באנגלית: Flag of Mauritius) הוא דגלה הלאומי של מאוריציוס, ידוע גם כדגל "ארבעת הפסים" (בצרפתית: Les Quatre Bandes), אומץ עם זכייתה של מאוריציוס בעצמאות ב-12 במרץ 1968. הדגל מורכב מארבעה פסים אופקיים בצבעים אדום (למעלה), כחול, צהוב וירוק.
הנס האזרחי המונף על כלי שיט אזרחיים פרטיים, והנס הממשלתי (המונף על כלי שיט ממשלתיים) הם דגל אדום או כחול בהתאמה, שבקנטון הדגל (הפינה העליונה הקרובה לניצב) מצויר דגל המדינה, ובמרכז הנס סמל מאוריציוס.
הנס הימי המונף על כלי שיט צבאיים וכלי משמר החופים, מורכב מפסים אנכיים אדומים, לבנים וכחולים בעלי רוחב משתנה. במרכז הסמל מופיע עוגן.
משמעות הצבעים
בדגל מופיעים הצבעים הכלל-אפריקאיים:
האדום - מסמל את המאבק לחירות ועצמאות;
הכחול - מסמל את האוקיינוס ההודי בו מצויה המדינה;
הצהוב - מסמל את האור החדש שזורח על המדינה שזכתה לעצמאותה;
הירוק - מסמל את חשיבות החקלאות במאוריציוס, ואת הצמחייה הירוקה באי כל חודשי השנה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר ממשלת מאוריציוס - תיאור הדגל
מאוריציוס, דגל
קטגוריה:מאוריציוס: סמלים לאומיים
מאוריציוס
מאוריציוס | 2021-12-16T12:45:35 |
אליהו בן-אלישר | אליהו בן-אלישר (2 באוגוסט 1932 – 12 באוגוסט 2000) היה היסטוריון בהשכלתו, פוליטיקאי, דיפלומט ישראלי, ושגריר ישראל בארצות הברית, בצרפת ושגריר ישראל במצרים (1980–1981).
ביוגרפיה
ממוזער|משמר כבוד של חיל הים המצרי מקבל את שגריר ישראל אליהו בן-אלישר בעת ביקור שייטת ספינות הטילים בנמל אלכסנדריה, מאי 1980.
בן אלישר נולד בשם אליהו גוטליב בראדום שבפולין כבן זקונים לאליעזר והלה. אביו ואחיו היו בעלי בית יציקה מצליח.
במהלך השואה, ב-28 באוקטובר 1942, בגיל 10, צורף למשפחה יהודית שנכללה בקבוצת יהודים תושבי ונתיני ארץ ישראל, שנקלעו לפולין לפני המלחמה, נאלצו להישאר בה לאחר כיבושהּ על ידי הנאצים, והוחזרו לארץ ישראל במסגרת חילופי אנשי היישוב כנגד טמפלרים גרמנים שהושבו לגרמניה. בן אלישר צורף למשפחה זו במקום ילדם נתן חיים, שגורש על ידי הנאצים להשמדה. ב-14 בנובמבר 1942 הגיע עם אנשי הקבוצה לארץ ישראל.
בארץ גדל בן אלישר בבית בן דודו (שהיה מבוגר ממנו), חבר באצ"ל. הוא למד בבית הספר הדתי ביל"ו בתל אביב והיה חבר בתנועת בית"ר.
עם תום מלחמת העולם השנייה התברר לבן אלישר שאביו נספה במחנה הריכוז פלוסנבירג, חודשיים לפני תום המלחמה ואמו נהרגה בתאונת דרכים לאחר המלחמה. ברשותה של האם היה סרטיפיקט שהועבר לאחר מותה לנתן אחיו של אליהו ששרד את המחנות, לאחר שירות במלחמת העצמאות חזר נתן לאירופה להמשיך את לימודיו ומשם היגר לארצות הברית. אחותו היגרה עם בעלה בשנת 1947 לארצות הברית. לאחר שחרורו מצה"ל, בתחילת שנות ה-50, נסע ללמוד בסורבון שבפריז, שם סיים בהצלחה תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני במשפט בינלאומי. במהלך לימודיו עבד כשומר לילה בשגרירות הישראלית, שם גויס ל"מוסד", שבו עבד בהמשך במשך 13 שנים התקדם בשירות ופיקד בין השאר על מחלקה מרכזית באגף "צומת" של הארגון. בשלוש שנות פעילותו האחרונות שהה במזרח אפריקה, בעיקר באתיופיה. בשנת 1965 פרש מ"המוסד". בשנת 1969 סיים את הדוקטורט במדע המדינה באוניברסיטת ז'נבה.
משנת 1971 ועד 1977 שימש ראש מטה ההסברה וכדובר תנועת החרות, גח"ל והליכוד.
בשנת 1977, לאחר ניצחון הליכוד בבחירות לכנסת מינה ראש הממשלה, מנחם בגין את בן-אלישר לשמש מנכ"ל משרד ראש הממשלה, תפקיד אותו מילא עד 1980. בסוף שנת 1977, בעקבות ביקורו של נשיא מצרים בישראל, אנואר סאדאת, שימש בן אלישר ראש המשלחת הישראלית שיצאה לקהיר לניהול המשא ומתן לשלום. לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים עם מצרים, כיהן בשנים 1980–1981 כשגריר ישראל הראשון במצרים.
כיהן כחבר הכנסת בכנסות ה-10 עד ה-14 מטעם סיעת הליכוד. בכל 5 הקדנציות היה חבר ועדת החוץ והביטחון, ובכנסת ה-10 וה-12 אף כיהן כיושב ראש הוועדה.
שימש ציר בקונגרסים הציוניים בשנים 1972, 1987 ו-1992.
בשנת 1996, ארבעה חודשים לאחר שנבחר לכנסת, התפטר ממנה עקב מינויו כשגריר ישראל בארצות הברית. שנתיים אחר-כך החל לשמש שגריר ישראל בצרפת. בתחילת אוגוסט 2000 התפטר דוד לוי מן הממשלה, בעקבות התנגדותו למהלכים מדיניים בועידת קמפ דייוויד. בעקבות כך, הודיע ראש הממשלה, אהוד ברק, למספר שגרירים שהחזיקו בעמדות ניציות על סיום תפקידם. בהם היה גם בן אלישר, שהיה מקורב ללוי.
ימים ספורים לאחר הודעת הפיטורין שקיבל מברק, נפטר בן אלישר מהתקף לב במלון בפריז. נסיבות מותו היו בלתי שגרתיות. בן-אלישר שהה מחוץ לדירתו, ללא ליווי של מאבטח או שוטר ממשטרת פריז, בניגוד לנוהלי האבטחה של נציגים רשמיים של ישראל. הוא הובא למנוחות בבית הקברות בהר הזיתים.
חיים אישיים
היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה הייתה דיאנה לבית דודל, ואשתו השנייה ניצה לבית עפרוני.
ספריו
La Guerre Israélo-Arabe. Le 1er Livre Israélien Sur Les Évenements De Juin 67, Juillard, 1967
la diplomatie du IIIe reich et les juifs 1933-1939, Juillard, 1969
Désespoirs De Paix - Les Mémoires D'un Ambassadeur D'israël, Editions Ramsay, 2001
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ילדים בשואה: פולין
קטגוריה:עולים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:ישראלים ילידי פולין
קטגוריה:בוגרי בית הספר ביל"ו (תל אביב)
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת פריז
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת ז'נבה
קטגוריה:אנשי המוסד
קטגוריה:מנכ"לי משרד ראש הממשלה
קטגוריה:מנכ"לים יוצאי המוסד
קטגוריה:פעילי תנועת החרות
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הליכוד
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הליכוד-גשר-צומת
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם הליכוד-צומת
קטגוריה:שגרירי ישראל בארצות הברית
קטגוריה:שגרירי ישראל במצרים
קטגוריה:שגרירי ישראל בצרפת
קטגוריה:חברי הכנסת העשירית
קטגוריה:חברי הכנסת האחת עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השתים עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השלוש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה
קטגוריה:יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת הקדושים
קטגוריה:יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1932
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2000
קטגוריה:חברי הכנסת: דיפלומטים | 2024-08-01T03:28:17 |
פיזיקת חלקיקים | 200px|שמאל|ממוזער|מאיץ החלקיקים בסרן
פִיזִיקַת חֶלְקִיקִים היא ענף בפיזיקה שחוקר את המבנים הבסיסיים של החומר והקרינה ואת התגובות ביניהם. ענף זה בפיזיקה נקרא גם לעיתים פיזיקה של אנרגיות גבוהות, מכיוון שחלקיקים יסודיים רבים אינם מופיעים במצבים רגילים בטבע, אך יכולים להיווצר ולהתגלות במהלך התנגשויות אנרגטיות של חלקיקים אחרים, כפי שקורה במאיצי חלקיקים.
מודל החלקיקים הבסיסי נקרא המודל הסטנדרטי והוא מאחד את כל החלקיקים היסודיים המוכרים והכוחות בטבע, מלבד כבידה. התורה הפיזיקלית המשמשת כבסיס המתמטי לפיזיקת החלקיקים ולמודל הסטנדרטי היא תורת השדות הקוונטית.
חלקיקים תת-אטומיים
300px|שמאל|ממוזער|תכולת החלקיקים של המודל הסטנדרטי
פיזיקת חלקיקים מודרנית מתרכזת בחלקיקים תת-אטומיים, להם מבנה פחות מורכב מזה של אטום. חלקיקים אלה כוללים את מרכיבי האטום, אלקטרונים, פרוטונים ונייטרונים (פרוטונים ונייטרונים הם, למעשה, חלקיקים מרוכבים, המורכבים מקווארקים), חלקיקים המיוצרים על ידי שיטות של הקרנה ופיזור, כמו הפוטון, הנייטרינו והמיואון, כמו גם קשת רחבה של חלקיקים אקזוטיים.
אם לדייק, המינוח "חלקיק" אינו שם מתאים כל-כך. העצמים הנחקרים בפיזיקת חלקיקים מצייתים לעקרונות של מכניקת הקוונטים. ככאלו, הם מצייתים לדואליות הגל-חלקיק, כלומר, מקיימים התנהגות חלקיקית תחת תנאי ניסוי מסוימים, והתנהגות גלית תחת תנאים אחרים. באופן תאורטי, הם אינם יכולים להיות מתוארים כגלים, וגם לא כחלקיקים, אלא כווקטורי מצב במרחב הילברט מופשט. לתיאור מפורט יותר, ראו את תורת השדות הקוונטית.
כל החלקיקים שנצפו עד כה כבר נחזו קודם לכן בתורת השדות הקוונטית בשם המודל הסטנדרטי, אליו מתייחסים לעיתים כאל התאוריה המוצלחת ביותר של פיזיקת החלקיקים עד היום. המודל כולל 47 סוגים של חלקיקים יסודיים, כמה מהם יכולים להתרכב וליצור חלקיקים מרוכבים, מה שיוצר פתח לקיומם של עוד מאות סוגים של חלקיקים, שרובם נתגלו בסוף שנות ה-60.
המודל הסטנדרטי נמצא מדויק כמעט בכל המבחנים הניסויים שנעשו עד היום. אך למרות זאת, רוב מדעני החלקיקים מאמינים שזהו תיאור חלקי בלבד של הטבע, ושישנה תאוריה בסיסית יותר שעתידה להתגלות. בשנים האחרונות, מדידות של מסת הנייטרינו סיפקו את החריגות הראשונות מהמודל הסטנדרטי.
לפיזיקת חלקיקים הייתה השפעה גדולה מאוד על הפילוסופיה של המדע. חלק מהעוסקים בתחום עדיין דבקים ברדוקציוניזם, מושג ישן אשר בנוגע אליו קיימת ביקורת רבה מצד פילוסופים ומדענים כאחד. חלק מהדיון בעניין מתואר למטה.
בשנות ה-50 וה-60 נתגלה מגוון רחב של חלקיקים, בניסויים שונים. דבר זה זכה לכינוי "גן החיות של החלקיקים", והוביל לשאלה: ממה מורכבים חלקיקים אלה. בשנות ה-70 נוסח המודל הסטנדרטי, שבו קיומו של מספר רב כל-כך של חלקיקים הוסבר כצירופים של מספר קטן (יחסית) של חלקיקים בסיסיים. על הרקע ההיסטורי להתפתחותה של פיזיקת החלקיקים ראו בערך מבנה החומר.
המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים
סיווג החלקיקים היסודיים הנוכחי נקרא "המודל הסטנדרטי". הוא מתאר את הכוח הגרעיני החזק, הכוח הגרעיני החלש ואת הכוח האלקטרומגנטי, זאת תוך שימוש בבוזונים מתווכים בשם "בוזוני כוח". הסוגים השונים של בוזוני הכוח הם הפוטון, בוזוני W ו-Z ושמונת סוגי הגלואונים. המודל כולל גם 24 סוגים של חלקיקים יסודיים נוספים, והם מרכיבי החומר. לבסוף, המודל חזה גם את קיומו של סוג של בוזון בשם בוזון היגס, אשר גילויו אושר ב-2013 וזיכה את פיטר היגס ופרנסואה אנגלר בפרס נובל לפיזיקה. מנגנון היגס, המבוסס על שבירת סימטריה ספונטנית מסביר את היותם של הפרמיונים ובוזוני W ו-Z בעלי מסה.
ניסויי פיזיקת החלקיקים
בפיזיקת חלקיקים, שיתופי הפעולה הבינלאומיים הם:
CERN, הממוקם בגבול שווייץ-צרפת ליד ז'נבה. המתקנים העיקריים שלו הם ה-LEP, מאיץ התנגשויות האלקטרון-פוזיטרון (לא בשימוש כעת), וה-LHC, מאיץ התנגשויות ההאדרונים.
DESY, הממוקם בהמבורג, גרמניה. המתקן העיקרי שלו הוא HERA, הגורם להתנגשויות בין אלקטרונים או פוזיטרונים ופרוטונים.
SLAC, הממוקם ליד פאלו אלטו, ארצות הברית. המתקן הראשי שלו הוא PEP-II, הגורם להתנגשויות בין אלקטרונים ופוזיטרונים.
פרמילאב, הממוקם ליד שיקגו, ארצות הברית. המתקן העיקרי המפורסם שלו היה הטבאטרון, מאיץ התנגשויות של פרוטונים ואנטי-פרוטונים, כיום פועלים מספר מאיצים ומתקנים נוספים בניסויים שונים.
המעבדה הלאומית ברוקהייבן, הממוקמת בלונג-איילנד, ארצות הברית. המתקן העיקרי הוא ה-RHIC, הגורם להתגשויות של יונים כבדים, כמו יוני זהב, עם פרוטונים. זהו מאיץ התנגשויות היונים הראשון בעולם.
מכון בודקר לפיזיקה גרעינית, הממוקם בנובוסיבירסק, רוסיה.
מלבד אלה, קיימים עוד מאיצי חלקיקים ברחבי העולם.
פיזיקת חלקיקים תאורטית ופנומנולוגיה
פיזיקאי חלקיקים העוסקים בניסויים הם רק נתח קטן מכלל הפיזיקאים העוסקים בחלקיקים. הקבוצה השנייה של פיזיקאים העוסקים בתחום זה הם תאורטיקנים. בפיזיקת אנרגיות גבוהות, המילה תאורטיקן מתייחסת לפיזיקאי תאורטי שמטרתו העיקרית היא לפתח כלים תאורטיים ומתמטיים שעשויים לתאר ולהסביר את המציאות הפיזיקלית - זו שכבר נצפתה וזו שטרם נצפתה. באשר למציאות הפיזיקליים שטרם נצפתה, הפיזיקאי התאורטיקן מנסה לספק ניבויים אשר ניתן (או ניתן יהיה) לבחון אותם בניסוי או בתצפית.
עבור חלק מהתאורטיקנים תיאור המציאות המוכרת נמצא בעדיפות שנייה והם עוסקים ב"גביע הקדוש" של הפיזיקה היינו, פיתוח תאוריית-על שמטרתה לתאר את כל הסקטורים של המציאות הפיזיקאלית באמצעות תאוריה מאוחדת. רוב התאורטיקנים העוסקים באנרגיות גבוהות עובדים על תורת המיתרים. אחרים עובדים על נגזרות או הרחבות של תורת היחסות הכללית בהקשר של תורת איחוד כללית, או על כבידה לולאתית.
תאורטיקנים שמטרתם העיקרית היא להסביר באופן כמותי תוצאות של ניסויים בהווה וניסויים מתוכננים לעתיד הקרוב נקראים פנומנולוגים, או לעיתים גם מרכיבי מודלים. למרות שהם יכולים לקבל השראה מתורת המיתרים (תהא הסיבה לכך אשר תהא), הפורמליזם המתמטי העיקרי שלהם הוא ביצירת תיאורית שדה אפקטיבית. בין התופעות הפיזיקליות האפשריות שהם מנסים ללמוד ניתן למצוא: סימטריית-על, מכניקת היגס, בעיית ההיררכיה, מודלי רנדל-סונדרום ומודלים אחרים עם ממדים נוספים, חבורות סימטריה שונות, ועוד.
פיזיקת חלקיקים ורדוקציוניזם
החיפוש אחרי חלקיקים אלמנטריים יש בו משום שימוש ב"תערו של אוקאם". במהלך ההתפתחות של פיזיקת החלקיקים היו התנגדויות רבות לגישה רדוקציוניסטית זו, שבה ניסו להסביר את הכל במונחים של חלקיקים יסודיים והתגובות ביניהם. התנגדויות אלו הועלו על ידי אנשים ממגוון רחב של תחומים, הכוללים פיזיקאי חלקיקים מודרניים רבים, פיזיקאים העוסקים בפיזיקת מצב מעובה, כימאים, ביולוגים ועוד. מבקרים אלו טוענים שאפילו ידע מוחלט על החלקיקים הבסיסיים לא ייתן ידע סופי על הטבע.
רדוקציוניסטים טוענים בדרך-כלל כי כל ההתקדמויות שנעשו בתחומי המדע היו תמיד מעורבות ברדוקציוניזם, עד גבול מסוים.
פיזיקת חלקיקים ומדיניות ציבורית
תוצאות ניסויים בפיזיקת חלקיקים מתקבלות תוך שימוש במאיצי חלקיקים עצומים בגודלם, שעלותם גבוהה מאוד. מאיצים אלו דורשים כמויות גדולות של מימון ממשלתי, ומכיוון שכך, מחקרי פיזיקת חלקיקים מערבים נושאים הקשורים למדיניות ציבורית.
רבים טענו שההתקדמויות הפוטנציאליות של פיזיקת החלקיקים אינן מצדיקות את הסכומים הגבוהים, ושלמעשה פיזיקת חלקיקים "לוקחת" כסף ממחקרים חשובים יותר. בשנת 1993, הקונגרס של ארצות הברית הפסיק את בנייתו של מאיץ העל SSC מסיבות אלו, לאחר ששני מיליארד דולר כבר הושקעו בבנייתו. מדענים רבים, תומכים ומתנגדים של ה-SSC, מאמינים שההחלטה להפסיק את בנייתו של ה-SSC הייתה בחלקה בגלל סיומה של המלחמה הקרה, שעד אז הייתה תמריץ להאיץ את המחקר המדעי, מתוקף התחרות עם ברית המועצות.
טיעון נוסף אותו מעלה חלק מהקהילה המדעית הוא שפיזיקת החלקיקים מושפעת בחלקה גם מהזדקנות האוכלוסייה. המחשבה היא שהאוכלוסייה מוטרדת הרבה יותר מנושאים הנוגעים לעתיד הקרוב ולבריאותם ולבריאות הוריהם, ושעובדה זו הסיטה את המימון המדעי מתחומי הפיזיקה לכיוון הביולוגיה והרפואה. בניגוד לכך, מתנגדים רבים מעמידים בסימן שאלה את היכולת של מדינה יחידה לתמוך בהוצאות של פיזיקת החלקיקים, וטוענים שהפסקת הבנייה של ה-SSC נבעה מהצורך במימון בינלאומי בפיזיקת החלקיקים, במקום מימון ממשלתי יחיד.
תומכי מאיצי החלקיקים מחזיקים בעמדה שחקירת התאוריות הבסיסיות ביותר היא מטרה כה חשובה שהיא מצדיקה אפילו מימונים גדולים שכאלו, ושמימון זה תורם לתחומים אחרים של המדע בדרכים שונות. הם מציינים שכל מאיצי החלקיקים בימים אלו הם פרויקטים בינלאומיים ומעמידים בסימן שאלה את הטענה שכספים שיילקחו מפיזיקת החלקיקים באמת יועברו לתחומים מדעיים אחרים.
ראו גם
פיזיקה אטומית
חלקיקים תת-אטומיים
חלקיקים יסודיים
מיון החלקיקים
המודל הסטנדרטי
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:תחומים בפיזיקה | 2023-04-07T04:24:18 |
ג | ג' (שם האות: גִּימֶל) היא האות השלישית באלפבית העברי. שמה, גימ"ל.
הגייה
בחלוקה המסורתית של בסיסי החיתוך נמנית האות ג' עם העיצורים החכיים: גיכ"ק. כמו כן, באופן מסורתי, הייתה הבחנה בין הגיית ג' דגושה לג' רפה. ההבחנה בין שתי ההגיות נעלמה בעברית חדשה, שבה נהגית הג' תמיד כדגושה, אך ישנן עדות אשר עדיין מקפידות על ההבחנה.
ג' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח.
גּ' דגושה נהגית לרוב כעיצור וילוני, סותם, קולי (IPA: [ɡ]). בהגייה התימנית (מלבד השרעבית) נהגית ג' דגושה כעיצור בתר-מכתשי, מחוכך שורק, קולי (IPA: /ʤ/).
במקור ג' רפה נהגתה כעיצור וילוני, חוכך, קולי (IPA: [ɣ]), כמו האות הערבית ע'ין (غ) או בדומה להגייה גרונית של האות רי"ש בעברית החדשה. הגייה זו נשמרה במסורת ההגייה התימנית.
בעברית החדשה רווח הכתיב ג' עם גרש (כמו במילה ג'ינג'י), כדי לציין עיצור בתר-מכתשי, מחוכך שורק, קולי (IPA: /ʤ/). עיצור זה נהגה כ-j אנגלית או כג'ים (ج) ערבית, והוא רווח בעברית במיוחד במילים שאולות. בכתיב ישן נהוג לכתוב עיצור זה לעיתים כדְּזְ׳ (כלומר, כד'+ז'+גרש) או כדְּזְשׁ (כפי שנהוג ביידיש).
ייצוג
נהוג לקשר בין צורת האות ג' למילה "גמל", אך ישנה סברה אחרת כי מקור האות הוא דווקא בהירוגליף המצרי שציין "מקל לזריקה" (דומה לבומרנג), והשם "גימְל" מקורו במילה שמית לאותו חפץ, ורק בתקופה מאוחרת יותר נוצר הקישור ל-"גמל" בגלל הדמיון בצליל בין המילים.
פרוטו שמיפיניקיארמיג' (גַּמְל=מקל זריקה) באלפבית הפרוטו-כנעניג' באלפבית הפיניקיג' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|300px|האות ג' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ג' בערך E2, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D2.
בקוד מורס מיוצגת האות ג' באמצעות הרצף (משמאל לימין): .-- (קו קו נקודה).
right
הוא ייצוגה של האות ג' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ג' באמצעות המילה "גימל".
באיתות בדגלי סמפור ג' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה דרומה (כלפי מטה) ודגל שני הפונה צפון-מערבה.
שימושים
בגימטריה ערכה של האות ג' הוא 3, ובהתאם לכך יום ג' הוא יום שלישי וכיתה ג' היא הכיתה השלישית בבית הספר. כאשר האות ג' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 3,000, למשל: שנת ג'תנ"א היא השנה ה-3451 בלוח העברי.
שכיחות השימוש של האות ג' בעברית חדשה היא כ־1.26% מכלל אותיות האלפבית העברי.
בקבלה מסמלת האות ג' גמילה ונתינה - הרגל הקטנה של האות ממשיכה את השפע.
ג' הוא הקיצור של יחידת המידה גרם.
במינוח הצבאי, "גימל" הוא אישור שנותן רופא לחייל להימנע מפעילות עקב מחלה ולנוח בביתו.
גימל הוא גם שמה של להקת בנות פינית שהוקמה בשנת 2002, ובה שלוש זמרות.
ראו גם
ج – האות ג'ים בערבית
غ – האות ע'ין בערבית
ﭺ – האות גים החיצונית לערבית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:3 (מספר) | 2024-10-04T17:55:01 |
ד | ד' (שם האות: דָּלֶת) היא האות הרביעית באלפבית העברי. בפי יהודי תימן נקראת האות דָּאל.
הגייה
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ד' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת.
ד' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח. בימינו אין הבחנה בקרב דוברי העברית בישראל בין הגייתה של ד' דגושה לרפה – שתיהן נהגות כמו האות d במילה האנגלית Dog.
ד' דגושה ייצגה במקור עיצור מכתשי, סותם, קולי ([d] :IPA), כמו d באנגלית.
ד' רפה ייצגה במקור עיצור שיני, חוכך, קולי ([ð] :IPA), כמו th שבמילה האנגלית "Then" (לא כמו ה־TH שבמילה "Thin") או כמו האות ד'אל (ذ) בערבית. ישנן עדיין עדות המקפידות על הגייה זו.
ייצוג
ככל הנראה נקראת האות דל"ת משום שצורתה בכתב עברי עתיק הייתה דומה לדֶלֶת.
דג פרוטו כנענידלת פרוטו כנעניתפיניקיארמיד' (דִּיגּ) באלפבית הפרוטו-כנעניד' (דַּלְתּ) באלפבית הפרוטו-כנעניד' באלפבית הפיניקיד' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|300px|האות ד' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ד' בערך E3, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D3.
בקוד מורס מיוצגת האות ד' באמצעות הרצף (משמאל לימין): ..- (קו נקודה נקודה).
right
הוא ייצוגה של האות ד' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ד' באמצעות המלה "דוד".
באיתות בדגלי סמפור ד' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה כלפי מטה, ודגל שני הפונה כלפי מעלה.
שימושים
בגימטריה ערכה 4, ובהתאם לכך "יום ד'" הוא יום רביעי וכיתה ד' היא הכתה הרביעית בבית הספר. כאשר האות ד' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 4,000, למשל: שנת ד'תתנ"א היא השנה ה-4851 בלוח העברי.
בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ד' היא כ־2.59% מכלל אותיות האלפבית העברי.
בקבלה מסמלת האות ד' דלייה וקבלה.
בדורות האחרונים החל נוהג אצל יהודים דתיים מסוימים, לציין את שם השם על ידי האות ד' ולא האות ה', כיוון שלדעתם באות ה' יש קדושה המצריכה גניזה. הדבר מתבטא הן בכתבי יד והן בספרים מודפסים.
האות ד' מופיעה בביטויים עבריים אחדים:
ד' על ד': שטח של ארבע אמות על ארבע אמות, ובהשאלה כינוי לשטח קטן ביותר.
בד' אמותיו: בסביבתו הקרובה.
ראו גם
د – האות דאל בערבית
ذ – האות ד'אל בערבית
דלתא (אות)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אותיות בעברית | 2024-10-15T20:52:09 |
ה | ה' היא האות החמישית באלפבית העברי, ושמה ה"א (הֵא).
הגיית האות
ה' היא אחת מארבע אותיות אהו"י, שהן אמות הקריאה. ה' משמשת אם קריאה במרבית המקרים שבהם היא מופיעה בסוף מילה. כאשר מופיע מפיק בהּ' בסוף מילה, וכאשר היא מופיעה שלא בסוף מילה, היא נהגית כמו האות H במילה האנגלית לדוגמה hot.
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ה' נמנית עם ארבע האותיות הגרוניות: אהח"ע. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור סדקי, חוכך, אטום (/h/ :IPA).
בעברית ישראלית
רבים מדוברי העברית החדשה מבטאים אותה תמיד כמו האות אלף ובסוף מילה היא תמיד לא נהגית (גם ה"א מופקת). בניגוד למה שחושבים השמטת ה"א היא לא תופעה חדשה והיא כנראה מעולם לא נהגתה בעקביות בעברית הישראלית. אפשר לשמוע זאת בסרטים ישנים. כבר בספרו "המבטא העברי" מ-1930 מזהיר זאב ז'בוטינסקי את הקוראים מבליעת הה"א ומפנה את האזהרה לדוברי הרוסית ולדוברי יידיש מפודוליה ומבסרביה. הוא גם טוען שאין כמעט אחד בארץ שמבטא מַפּיק בה"א כהלכה.
יצחק אבינרי בספרו "יד הלשון" שיצא לאור ב-1964 כתב על דוברים שהוגים "זעיר" ו"זהיר", "נהם" ו"נאם" אותו דבר. גם על סוגיית "אפעלה" או "הפעלה" כתב ב-1946 "ובכלל, מה הרוחנו על ידי חלוף הא באלף, מלבד קצת בלבול-מח. אין בזה אלא מעין מתן הכשר למבטא המשובש, שהרי בדבור בין כה וכה אין אנו מבחינים, "ברוך השם", בין הא לאלף, ונמצא שכל אותה התגלית וה"אמצאה"- אינה אלא יגיעת שוא: בדבור אין מעשה "המהפכה" הזאת מורגש כלל...". גם אבא בנדויד דרש מאורחים ב"קול ישראל" הגיית ה"א, מה שלא היה נדרש אילו הייתה נהגית בציבור. ראובן סיוון הגדיר את ההשמטה כמכת מדינה ודוד ילין חשב שהיא נובעת משמיעה לא מפותחת.
בישיבה על שיבושי לשון בכנסת מ-1976 נאמר: "באספת הייסוד של הסתדרות המורים בשנת תרס"ג הוחלט לאמץ את המבטא הספרדי מפאת צילצולו הנעים לאוזן. אנו זנחנוהו לחלוטין ואיננו מבחינים כבר בין ע' לא'. אבל בזה לא נעצר הדבר. הגיעו הדברים עד כדי כך שדוברים מעל הבמות ומעל הדוכנים אינם מבחינים בין ה׳ לא׳." ציטוט זה מעיד שגם השכבה המשכילה לא ביטאה ה"א.
חלק מהאשכנזים לא הגו ה"א (המילה "מוהל" לדוגמה נהגית [ˈmɔɪ.əl]) וגם ספרדי הבלקן לא הגו אותה בהשפעת הלדינו וייתכן שבגלל זה האות מושמטת בעברית ישראלית. כיום ניתן לשמוע אותה בעיקר אצל ערבים ויהודים עולים מצפון אמריקה וגם אצלם לא בעקביות. ראיה לכך שהעיצור זר לעברית כיום, היא ההשתהות שניתן לשמוע אצל דוברים כאשר נדרש מהם לבטא ה"א במילים הומופוניות ובמילים לועזיות. בכך הם כאילו מכינים את השומע לה"א שעומדת להישמע כדי שלא להישמע מוזרים לאוזן הישראלית.
ייצוג האות
פרוטו כנעני פיניקי ארמיה' ("הַוְ"/"הְלּ"=הילול) באלפבית הפרוטו-כנעניה' באלפבית הפיניקיה' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|300px|האות ה' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ה' בערך E4, ובקוד יוניקוד היא מיוצגת בערך 05D4.
בקוד מורס מיוצגת האות ה' באמצעות הרצף: --- (קו קו קו).
right
הוא ייצוגה של האות ה' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ה' באמצעות המילה "הגר".
באיתות בדגלי סמפור ה' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה דרומה (כלפי מטה) ודגל שני הפונה צפון-מזרחה.
שימושים
בגימטריה ערכה 5, ובהתאם לכך יום ה' הוא יום חמישי וכיתה ה' היא הכיתה החמישית בבית הספר. כאשר האות ה' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 5,000, למשל: שנת ה'תשס"ה היא השנה ה-5765 בלוח העברי.
בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ה' היא כ־8.18% מכלל אותיות האלפבית העברי.
האות ה' משמשת כקיצור של השם המפורש של אלוהים, ומבוטאת השם כתחליף למילה אדונָי או יהוה, בקרב אלו המעדיפים לא להגותה בשיחת חולין מטעמים דתיים. היא משמשת גם כקיצור של המילה "האדון".
בקבלה מסמלת האות ה' את העולם הזה ואת הניסויים והפיתויים שבו.
האות ה' היא אחת מאותיות השימוש, והיא מצטרפת למילה במשמעויות שונות, התלויות בהקשר:
ה"א הידיעה: מציינת שמדובר בעצם מסוים, ידוע, למשל "הילד" לעומת "ילד".
ה"א השאלה: מופיעה בראש משפט שאלה, למשל במשפט הידוע: "הרצחת וגם ירשת?"
ה' המצטרפת בסוף שמו של מקום קרויה "ה"א המגמה", והיא מציינת תנועה בכיוון זה, למשל: ירושלימה = אל ירושלים. הביתה = אל הבית.
ראו גם
ه – האות הַא בערבית
ﺓ – הסימן תא מרבוטה בערבית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:5 (מספר) | 2024-08-15T08:11:40 |
זכויות אדם | REDIRECTזכויות האדם | 2004-07-23T20:42:10 |
קני מקורמיק | קנת' "קני" מקורמיק (באנגלית: Kenneth "Kenny" McCormick; נולד ב-22 במרץ). הוא דמות בדיונית בסדרת הטלוויזיה "סאות' פארק" מדובב אותו מאט סטון (ובפרק בודד, מייק ג'אדג'). קני הוא אחת מארבע הדמויות המרכזיות של הסדרה, וגילו הוא 10.
המוטיב העיקרי בדמותו של קני הוא מותו בכמעט כל פרק במהלך חמש העונות הראשונות. קני עצמו אינו מודאג מהמוות, אבל כועס שלאף אחד לא אכפת מהעניין. המוות מלווה בדרך כלל בצווחות של חבריו, סטן מארש וקייל ברופלובסקי (שבמשך הפרקים הפכו פחות ופחות נרגשות): "Oh my God! They killed Kenny! You bastards!" (תרגום: אלוהים אדירים! הם הרגו את קני! מנוולים!). "הם" מתייחסת ליוצרי הסדרה, מאט סטון וטריי פארקר.
בדרך כלל, לובש קני לובש מעיל כתום שמסתיר את פניו, למרות זאת ישנם מקרים בהם הוא מופיע ללא המעילץ כך למשל בסרט של סאות' פארק ובמספר מצומצם של פרקים נוספים. המעיל אף נגוע ב-"מזלו הרע" של קני, ושימש את טימי ככלי נקמה נגד ג'ימי. מתחת למעיל מסתתר שיער בלונדיני מפוזר. היות שהמעיל מכסה את פניו ואת פיו, לא שומעים בבירור את דבריו. יוצרי הסדרה מנצלים זאת, והוא האחד מבין החבורה שאומר דברים גסים במיוחד. הוא גם זה שמבין בגסויות.
בשיר הפתיחה הוא אומר משפטים לא ברורים:
בפרק הפיילוט שלא שודר: "Our town is bigger dammit, right down to the little granite"
משפחתו של קני ענייה, ונוטה להתנהג כ"זבל לבן". אביו הוא אלכוהוליסט והחברים שלו, ובמיוחד אריק קרטמן, מנצלים עובדה זו כדי להשפילו.
למרות כל הבעיות שיש לו, מוצג קני לעיתים קרובות כגיבור של קבוצת הילדים. כמה ממקרי המוות שלו היו מעשה של הקרבה עצמית. בעונה ה-13 של הסדרה מתגלה קני כ"מיסתיריון", גיבור-על מסתורי ששומר על העיר מכל רע. בנוסף, קני חושף את העובדה שיש לו "כוח מיוחד" שמסביר את מקרי המוות שלו בעונות הקודמות, אך הוא טוען שלמעשה הכוח שלו הוא גם הקללה שלו.
מאט וטריי הורידו אותו מהסדרה לתקופה מסוימת והוא הוחלף על ידי באטרס. לאחר מכן הוחלף בטוויק טוויק. בפרק "מבצע מזחלת אדומה" חזר לחיים והמשיך להופיע בפרקים שאחריו.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:דמויות סאות' פארק | 2024-08-30T07:03:47 |
כיכר צינה דיזנגוף | כיכר צינה דיזנגוף (מוכרת בשם כיכר דיזנגוף), נמצאת בתל אביב ברחוב דיזנגוף במפגשו עם הרחובות ריינס, פינסקר, בן עמי וזמנהוף. הכיכר קרויה על שם צינה דיזנגוף, רעייתו של ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף. הכיכר נמצאת בעיר הלבנה של תל אביב שהיא אתר מורשת עולמית ונחשבת כאחד מסמליה של העיר תל אביב.
היסטוריה
ממוזער|200px|כיכר צינה דיזנגוף בראשיתה, 1934
שמאל|ממוזער|200px|כיכר דיזנגוף הישנה, 1939, העיר הלבנה בשיאה
שמאל|ממוזער|200px|כיכר דיזנגוף בשנת 1946
שמאל|ממוזער|200px|צילום אוויר של הכיכר, 1959
הכיכר הייתה חלק מתוכנית גדס, תוכנית מתאר מקומית לעיר תל אביב שהכין פטריק גדס, מתכנן ערים סקוטי. עיצוב הכיכר נעשה על ידי האדריכלית ג'ניה אוורבוך, שזכתה בתחרות העיצוב של הכיכר בשנת 1934. התכנון היה על פי קריטריונים של הסגנון הבינלאומי, שהיה הסגנון האדריכלי המרכזי בתל אביב בתקופה זו. עקרונות התכנון כללו: בתים דומים בחזותם, בעלי מרפסות מתעגלות, כמו משלימות בתמונת ראי את הכיכר עצמה, למרפסות מעקות וסינרים עליונים (פתרון לאוורור וליציאת האוויר החם הלכוד ברום המרפסת).
כל בניין בכיכר נבנה על-פי הסכמה התכנונית של ג'ניה אוורבוך, אך בידי אדריכלים שונים:
בית פלדמן, בתכנון האדריכל אריה לילנפלד ב-1935.
בית כהן-עמיחי, בתכנון האדריכל ברוך יוכנין ב-1935.
בית יוכנין, בתכנון האדריכל ברוך יוכנין ב-1935.
בית גרינמן, בתכנון האדריכל פנחס ביז'ונסקי ב-1936.
בית מירנברג, בתכנון האדריכלית ג'ניה אוורבוך ב-1936.
בית מסרי, בתכנון האדריכלית ג'ניה אוורבוך ב-1936.
בית מהלא, בתכנון האדריכל רפאל מגידוביץ' ב-1937.
בניין קולנוע אסתר (כיום מלון סינמה), בתכנון האדריכל יהודה מגידוביץ' ב-1939.
מלון גזית (כיום מלון סנטר), בתכנון האדריכל חיים משולם ב-1948.
קולנוע חן (כיום רב חן דיזנגוף), היה בין האחרונים שנבנו, בתכנון האדריכל אריה שרון ב-1957.
בניין המשביר לצרכן, בתכנון האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון ב-1957.
בתוכנית המקורית תוכנן כי הכיכר תוגבה לכמטר מעל סביבתה, ושמתחתיה יוקמו תחנת מוניות ומגרש חניה, אך בשל העלות הגבוהה ומיעוט כלי הרכב הוחלט לדחות תוכנית זאת לביצוע בעתיד.
הכיכר נחנכה ב-26 בינואר 1938. מעגל התנועה היה בקוטר של כ-66 מטרים, ובמרכזו נבנתה בריכת נוי ומזרקה, וסביבה רצועות היקפיות של דשא, שבילים, ערוגות פרחים ועצים. הכיכר הפכה מיד לאחר חנוכתה למוקד עירוני מרכזי, וכן נערכו בה אירועים רבים, בהם חגיגות יום העצמאות, ואירועי שבוע הספר. במוצאי שבתות הוארה הכיכר בתאורה ייחודית וצבעונית. סביב הכיכר נבנו בתי קולנוע, פנסיונים, חנויות ובתי קפה.
במרץ 1959 נפתחה בכיכר חנות כל-בו של המשביר לצרכן.
הפתיח לסדרת הטלוויזיה "Here we are" צולם בכיכר, ושיר הפתיחה היה אמור להיפתח במילים "Here we are at Dizengoff Circle", אולם המילים שונו על מנת שילדים מכל רחבי הארץ יוכלו להזדהות עימן.
הגבהת הכיכר
בשנות השישים והשבעים החלה הכיכר להתיישן, רמת תחזוקתה הידרדרה, ובמקביל החריפו בעיות התנועה באזור הכיכר. ראש העירייה שלמה להט וסגנו דוד שיפמן החליטו לפעול למציאת פתרון הולם, בראייה רחבה של כל מרחב הכיכר כמוקד עירוני חשוב.
בתכנון החדש הוגבהה הכיכר ונבנתה מחדש מעל רחוב דיזנגוף, שעובר ללא פיתולים מתחתיה, ונוצר בה רצף תנועה להולכי רגל ללא חציית כבישים. תכנון פרויקט הכיכר החדשה הופקד בידי אדריכל צבי לישר. העבודות להגבהת הכיכר החלו ביולי 1976 והיא נחנכה ב-25 ביולי 1978.
במרכז הבריכה, שנבנתה בממדי הבריכה המקורית, הוצב פסל של האמן אלן דוד. הפסל כלל שלוש קשתות זכוכית המשולבות זו בזו כאשר במרכזן מזרקה.
ביולי 1986 הוחלף הפסל ב"אש ומים" - פסל קינטי שיצר יעקב אגם. בשני צדי הקטע המוגבה נבנו רחבות במפלס הקרקע. הכיכר המוגבהת כמעט הכפילה את השטח שעומד לרשות הציבור, אך שטחי הגינון והנוי שבה קטנו.
הגבהת הכיכר לוותה בביקורת רבה. יש הטוענים כי היא תרמה לירידת קרנו של רחוב דיזנגוף, אך מנגד יש הטוענים כי ירידה זו נגרמה בשל פתיחת קניון דיזנגוף סנטר בקרבת הכיכר. גורמים שונים חזרו והעלו תוכניות לביטול ההגבהה ולהחזרת הכיכר למתכונתה המקורית. עד שנת 2013 סבלה כיכר דיזנגוף מהזנחה אך עיריית ת"א שיפצה את פסלו של יעקב אגם (בהוראת ביהמ"ש בת"א) וטיפלה בכיכר מבחינה אסתטית.
התוכנית להנמכת הכיכר
במהלך חודש אוגוסט 2007 אישרה מועצת העיר תל אביב תקציב לצורך בדיקת היתכנות להחזרת הכיכר לגובה פני הקרקע, ולשינוי הסדרי התנועה באזור.
כחלק מחגיגות ה-100 לעיר תל אביב בשנת 2009, חזרו ראש העיר רון חולדאי וגורמים נוספים בעירייה על הודעה כי תיבחן האפשרות לשנות את פני הכיכר. אחת האפשרויות שבחנו היא הריסת הכיכר המוגבהת ושחזור הכיכר המקורית בגובה פני הקרקע, למרות שמשמעותה הייתה הקטנת שטח הכיכר והייתה עלולה להשיב את עומסי התנועה. בהצעה המקורית, תוכנית זו כללה את הוצאת מזרקת אגם מהכיכר לאזור אחר בעיר. תוכנית אחרת שהוצעה היא שדרוג הכיכר המוגבהת.
ב-1 בפברואר 2016 קיבלה עיריית תל אביב החלטה להחזיר את כיכר דיזנגוף לתצורתה המקורית, והריסת הכיכר התבצעה בינואר 2017. בספטמבר 2018 נפתחו כל הכבישים הסובבים את הכיכר, והוכשרו לתנועה שבילי האופניים בכיכר וכן הוצבו משטחי דשא סביב הכיכר המחודשת.
בנובמבר 2018 הסתיימו העבודות בכיכר באופן רשמי, כאשר הושלמה החזרת הפסל "אש ומים" של יעקב אגם, לאחר הנמכת הכיכר והפעלת המזרקה.
בצל מלחמת חרבות ברזל
בצל מלחמת חרבות ברזל הוצבו סביב כיכר דיזנגוף, ובסמוך לפסל "אש ומים", מיצבים ומיצגים אמנותיים לאות הזדהות עם מאבק בני משפחות החטופים והנעדרים וכביטוי לתמיכה והזדהות עם משפחות הנופלים וחללי צה"ל. בין המיצבים הבולטים, מיצב בובות דובי פרווה, שהיה אחד מהמיצבים הראשונים שנועדו להעלאת המודעות לנושא הילדים שנחטפו ונמצאים בידי חמאס ברצועת עזה.
פעילות
שירות סיורים אדריכליים בכיכר באמצעות מדריך קולי מוצע על ידי מרכז באוהאוס הסמוך לכיכר. בנוסף, פעמיים בשבוע התקיים שוק עתיקות ויד שנייה בשתי הרחבות שבמפלס הקרקע. עקב תוכניות להנמכת הכיכר, עבר השוק בנובמבר 2016 לכיכר גבעון בתל אביב (סמוך לסינמטק).
גלריית תמונות מהכיכר וסביבתה
קישורים חיצוניים
הצעות לטיולים של העבר וההווה של כיכר דיזנגוף וסביבותיה באתר ynet
כיכר דיזנגוף, באתר עיריית תל אביב - הארכיון העירוני
להוריד את הכיכר אל העם מאת: יוסי מטלון
הערות שוליים
*
צינה דיזנגוף
קטגוריה:העיר הלבנה
צינה דיזנגוף, כיכר
קטגוריה:בנייה ופיתוח של תחבורה בתקופת המנדט | 2024-01-23T15:44:54 |
מלון הילטון ירושלים | הפניה מלון ורט ירושלים | 2024-01-19T08:17:23 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.