title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
צ'יינלונג, קיסר סין | צְ'ייֵנְלוֹנְג (במנדרינית תקנית: 乾隆, בפין-יין: Qiánlóng; 25 בספטמבר 1711 – 7 בפברואר 1799) היה קיסר סין בן שושלת צ'ינג, שמלך על ארצו למעלה משישים שנה ונחשב לאחד השליטים הנבונים ביותר בתולדותיה. שלט מ-18 באוקטובר 1735 עד 9 בפברואר 1796.
תקופתו של צְ'ייֵנְלוֹנְג נחשבת לשיא בשלטון המאנצ'ו ואחד מתורי הזהב של סין, כשבתקופתו הקיסרות הגיעה לשגשוג כלכלי, תרבותי וצבאי. להוציא את סבו, קָאנְּגשִ'י, צְ'ייֵנְלוֹנְג נחשב לקיסר צ'ינג המוכשר והטוב ביותר. לאחר השלמת כיבוש סין גופא, השתלט צבאו על שטחים נרחבים שהביאו את ההתפשטות הטריטוריאלית לשיא. בין השנים 1750–1790 יצא צְ'ייֵנְלוֹנְג במערכה לכיבוש מערב סין, לתוך מרכז אסיה. לכיבושים אלה הייתה משמעות רבה, הם הגדילו את שטח הקיסרות בלמעלה ממחצית. האזורים הכבושים אינם מאוכלסים בצפיפות אך מאפשרים שליטה במחצבים, שליטה בסחורות וזרימתם ממערב מזרחה. האוכלוסיות שנכבשו היו לאמאיסטיות (בודהיזם טיבטי/מונגולי) או מוסלמיות. צְ'ייֵנְלוֹנְג נקט בגישה של מתן אפשרות של אוטונומיה דתית גדולה באזורים הנכבשים, הרבה יותר מאשר בסין גופא. מבחינה מסחרית החיבור עם מרכז אסיה השפיע על הקורה בתוך סין. יש בתקופה זאת עליה בהיקפי הסחר, זרימת סחורות ממזרח למערב ולהפך. ישנה פריחה מחודשת לדרכי המשי, כולל מסחר עם אירופה במידה מסוימת, אם כי משלחת ששלחה בריטניה אל סין בראשות הרוזן ג'ורג' מקרטני שנפגשה עם צְ'ייֵנְלוֹנְג ב-1793, במטרה להגדיל את היקף הסחר, נדחתה באדיבות, בטענה שסין לא זקוקה לדבר. עליה במסחר גררה ניידות וזרימה של אנשים ורעיונות ממקום למקום.
צְ'ייֵנְלוֹנְג היה גם איש תרבות, שמרן ונהנתן. הוא היה משורר ברוך כישרון שחיבר למעלה מ-30 אלף שירים. מבחינה תרבותית תקופתו נחשבת לשמרנית מאוד. צְ'ייֵנְלוֹנְג מדגיש בתקופתו ערכים קונפוציאניים היררכיים. את הכבוד בין שליט לנשלט, גבר לאישה, הורים וילדים (כיבוד אבות) וחברות ונאמנות בין חברים. צְ'ייֵנְלוֹנְג השתדל לפאר את עצמו בתקופתו, הרבה יותר מאשר עשו זאת קודמיו. הוא פיתח פרויקטים תרבותיים שונים. השקיע בבניית מבנים מפוארים. הוא פיתח מאוד את אוספי האומנות של הקיסרות. הוא הרחיב והעמיק את אגם קונמינג והגדיל את ארמון הקיץ בבייג'ינג ובנה את ספינת השיש המפורסמת בגדת האגם. מבחינה אסתטית ופוליטית בחר צְ'ייֵנְלוֹנְג להקרין דימויים שונים למגזרים שונים. הוא היה ראוותני בשלטונו ובטעמו האסתטי.
צְ'ייֵנְלוֹנְג, אשר תמיד דרש בזכות כיבוד אבות, בחר, מתוך כבוד לסבו, הקיסר קאנגשי, אשר מלך למשך התקופה הארוכה ביותר בסין, לפרוש מתפקידו ולהעבירו לבנו לאחר 61 שנות שלטון. כלומר, חצי שנה פחות מסבו, ובכך תקופת מלוכתו שלו הייתה קצרה יותר. למעשה, המשיך למשוך בחוטים שלוש שנים נוספות, עד מותו בשנת 1799, מה שהופך אותו בפועל לשליט לאורך התקופה הארוכה ביותר בסין.
קודם לעלייתו לכס
שנותיו הראשונות
שמו הפרטי של הקיסר לעתיד בעת נולד היה חונְגּלִי (שם שנאסר לקרוא בו לאחר שעלה לשלטון עקב הטאבו על שמות הקיסרים), והוא היה בנו השני של יִינְזג'ן, הרביעי בבניו של קָאנְגשִׂי, קיסר סין ורעייתו הקיסרית, שְׂיַאו שֶׁנְג-שְׂײֵן. חונְגּלִי נולד בבייג'ינג, בירת שושלת צ'ינג, בשנת 1711, אך הוא נולד מחוץ לעיר האסורה ומחוץ לעיר הקיסרית. חונְגּלִי נפגש לראשונה עם סבו הקיסר בעת היה בן 10 (זאת מכיוון שלא היה בנו של היורש המיועד שכן יִינְזג'ן היה הרביעי בבניו של הקיסר קָאנְגשִׂי) הוא היה הנכד החביב על הקיסר קָאנְגשִׂי, אשר חיפש בצאצאיו יורש אשר ילך בדרכי הקונפוציאניזם כמותו. חונְגּלִי, כרצון אביו, חונך באופן פרטי בידי שני פקידים רבי השפעה בחצר הקיסרית של שושלת צ'ינג והוכיח יכולות אינטלקטואליות עוד מצעירותו. בגיל 11, יצא חונְגּלִי עם סבו הקיסר למסע ציד בעתו הם הופתעו מדוב שתקף אותם. במהלך הריגת הדוב בידי קָאנְגשִׂי נותר חונְגּלִי יציב ושמר על היציבות של סוסו עליו רכב. חונְגּלִי הפך בכך לנכד האהוב של הקיסר קָאנְגשִׂי, אשר נפטר בסוף אותה השנה.
יורש העצר
ממוזער|חונגלי, מאוחר יותר הקיסר צ'יינלונג, בצעירותו.
יִינְזג'ן, שנראה כראוי ביותר בבניו של קָאנְגשִׂי, נבחר לרשת את אביו ונטל על עצמו את התואר יוּנְג-גֶ'נְג, קיסר סין. בחודשים הראשונים לשלטונו, יוּנְג-גֶ'נְג הסדיר את סמכותו לעומת אחיו הגדולים שנאבקו בו על הכס. לאחר מכן מונה חונְגּלִי לנסיך קיסרי. בנקודה זאת היה לחונְגּלִי אח אחד מבוגר ממנו, חונְגּשְׁה, אותו אביו החשיב כלא ראוי לרשת את הכתר. יוּנְג-גֶ'נְג העדיף שבנו חונְגּלִי יירש את הכתר אף על פי שלא היה הבכור, טענה זאת חוזקה בידי העובדה שבחייו, הקיסר קָאנְגשִׂי העדיף גם כן את חונְגּלִי על גבי נכדים אחרים. בתגובה, חונְגּשְׁה הביע את תמיכתו בטענתו לכתר של יִין-סְה, אחיו של יוּנְג-גֶ'נְג ויריבו הפוליטי. בניסיון לחזק את מעמדו, יוּנְג-גֶ'נְג הוציא צו קיסרי במסגרתו גירש את חלק מאחיו, בהם יִין-סְה, מהשושלת הקיסרית - אייסין גיורו. חונְגּשְׁה בהמשך גורש מהעיר הקיסרית וסירב להתנצל בפני אביו. בשנת 1726, יוּנְג-גֶ'נְג מחק את בנו חונְגּשְׁה מהרשמים הקיסריים ובשנה לאחר מכן מת חונְגּשְׁה בנסיבות לא ברורות, מה שהותיר את חונְגּלִי בתור יורש העצר הקיסרי. חונְגּג'וֹאוּ, אחיו הצעיר של חונְגּלִי, לא התעניין בפוליטיקה ושמר על עצמו מחוץ ליריבות הפנים משפחתית. בשנת 1727 בחר הקיסר יוּנְג-גֶ'נְג באשת האצולה המנצ'ורית; שְׂיַאו שְׂײֵן-צ'וּן, להיות רעייה לחונְגּלִי.
בשנת 1733, הועלה חונְגּלִי בידי אביו לתפקיד הנסיך מהמדרגה הראשונה, משמע שניתנה לו סמכות להתחיל להתערב בנושאי הממשל והמנהל באימפריה לקראת ירושת הכתר שלו. בעת היה יוצא יוּנְג-גֶ'נְג מן הבירה למסעות ומשלחות, הוא היה נוהג להותיר את חונְגּלִי לנהל את מדיניות הפנים של האימפריה בעוד נעדר. במטרה להעביר את הירושה בינו לבין בנו חונְגּלִי בצורה שקטה ויציבה, הקיסר יוּנְג-גֶ'נְג פיתח מערכת בחירת יורש חדשה. לפי מערכת זאת, קודם למותו של קיסר הוא ירשום בצוואתו את יורשו המיועד. הצוואה תישאר סגורה עד מותו של הקיסר, בעת מותו היא תינתן לאחד מאנשי סודו של הקיסר שיקריא אותה בטקס רשמי ויכריז על הקיסר החדש שנבחר. במהלך השנתיים בין 1733–1735, נותר חונְגּלִי בבירה, שם למד אמנויות לחימה, קליגרפיה וקיבל ניסיון בניהול ענייני פנים במנהל המדינה. בשנת 1735 נפטר הקיסר יוּנְג-גֶ'נְג לאחר 13 שנות שלטון, בצוואתו האחרונה התגלה חונְגּלִי בתור הקיסר המיועד והפך בטקס רשמי בקיסר סין. עם עלייתו לכס לקח על עצמו הקיסר החדש את השם הקיסרי צְ'ייֵנְלוֹנְג, משמע "שגשוג כביר".
קיסר סין
ממוזער|הקיסר צ'יינלונג בדיוקן רשמי עם הכתרתו.
ירושת הכתר
עם ירושת הכתר, פקידים רבים בחצר הקיסרית התעניינו בדרך מנהלו של הקיסר החדש את האימפריה. צְ'ייֵנְלוֹנְג היה בן 24 כאשר הפך לקיסר סין והיה מוכן להשתמש בכוחו האדיר של צבא צ'ינג במטרה להשקיט יריבים. הודות לשלטונו של אביו, האימפריה הייתה יציבה מאוד במהלך ירושתו של צְ'ייֵנְלוֹנְג, האוצר המדיני היה בשיא גודלו מזה מאות שנים, האוכלוסייה הכללית הייתה שקטה עם משטר צ'ינג המנצ'ורי ותור הזהב שבנה קָאנְגשִׂי נשמר. זמן קצר לאחר טקס ההכתרה הרשמי של הקיסר החדש, החל מרד של בני מְיַאוֹ (קבוצה אתנית) באזור גְוַאנְגשִׂי (דרום סין) נגד שושלת צ'ינג ושליטיה המנצ'ורים, בהם סירבו להכיר המורדים כשליטי סין מכיוון שהיו מיעוט אתני בסין הגדולה ולמרות זאת היו בשלטון. המוצב הצבאי באזור לא היה מוכן למרד וההנהגה האזורית עמדה להיכנע למורדים החמושים עד אשר צְ'ייֵנְלוֹנְג התערב במאורע והורה לצבא צ'ינג לנוע דרומה במטרה להכחיד את המרד. המשלחת הצבאית הייתה מוצלחת והייתה הראשונה בסדרת מערכות צבאיות רבות שהנהיג הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג לאורך שלטונו הארוך. בשנת 1740 התרחש מרד נוסף של בני מְיַאוֹ בדרום סין, כמו קודמו, המרד הופל במהרה בהוראתו של הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג להוציא משלחת צבאית.
תחת שלטונם של הקיסרים חְוָאנְג טָאיְגִ'י וקָאנְגשִׂי, שושלת צ'ינג כבשה את רוב מונגוליה הפנימית ומונגוליה החיצונית. המונגולים בתגובה נעו מערבה לעבר אגן טארים והקימו את ח'אנות הדְזוּנְגַרִים באזור טורקסטן (כיום המחוז האוטונומי שׂינְגְ'יָאנְג). מזה זמן רב פשטו המונגולים על ערים סיניות ואיימו על עליונותה של שושלת צ'ינג. הדְזוּנְגַרִים התחזקו עוד יותר תחת מנהיגם הכריזמטי, גָּלְדָן טְסֵרֶן, שהיה מצביא מוכשר. צְ'ייֵנְלוֹנְג החל משא ומתן במטרה להגיע להסדר עם הדְזוּנְגַרִים. בסופו של דבר הגיעו שתי המעצמות להסדר, הרי אלטאי נקבעו בתור הגבול הצפוני ביניהן, הדְזוּנְגַרִים הכירו בצְ'ייֵנְלוֹנְג כבעל מנדט השמיים, משמע שהכירו בטענת שושלת צ'ינג לשליטה על כל סין, והפכו רשמית למדינת חסות של צ'ינג. גָּלְדָן טְסֵרֶן המשיך לפתח את הצבא והמנהל בחאנות הדְזוּנְגַרִים בעזרתו של קצין שבוי מטעם האימפריה הקולוניאלית השוודית.
מאבקי אחדות
מאבק הכוחות בטיבט
עם התחזקותה של שושלת צ'ינג החלו בעיות ממשל לצוץ בטיבט. האזור ההררי, שדה יורה סופח לתוך שושלת צ'ינג תחת הנהגתו של הקיסר יוּנְג-גֶ'נְג. טיבט נוהלה בפועל בידי שלושה אישים שישבו בלהסה, בירתה; מושל אזורי טיבטי שניהל את האזור בתור מדינת חסות אך לא כחלק ישיר של שושלת צ'ינג, שני שליחים רשמיים מטעם החצר הקיסרית של שושלת צ'ינג והדלאי לאמה ה-7, שהיה המנהיג בפועל של טיבט. המושל, גִּיּוּרוּמֵה נָאַמְגִיאֵל, היה בעל יחסים מתוחים עם הדלאי לאמה והיה חשש מטעם שליחי צ'ינג כי תוכניתו היא לבודד את הדלאי לאמה ולמרוד בממשל צ'ינג. בשנת 1750, כדי למנוע את המרידה האפשרית, הזמינו השליחים הרשמיים את גִּיּוּרוּמֵה נָאַמְגִיאֵל אל מושבם השלטוני בעיר במטרה לשוחח אודות המנהל האזורי, כאשר הוא הגיע, נתקל נָאַמְגִיאֵל במארב ונרצח בידי מתנקשים שעבדו למען השליחים. בעוד המתנקשים ניסו להעלים עקבות, שלישו של נָאַמְגִיאֵל אשר שרד, ברח מן המקום והפיץ את החדשות ברחבי העיר. בתוך מספר שעות, מאות טיבטים זועמים החלו במרד מזוין נגד השליחים מטעם החצר הקיסרית. השליחים נהרגו במרד והחלו רדיפות של בני האן בתוך העיר. צְ'ייֵנְלוֹנְג זעם על ההתרחשויות והורה לחיילי שושלת צ'ינג לצעוד על להסה ולהפיל את המרידה. שלטון המושלות נפסק והדלאי לאמה הפך לדמות הפוליטית המרכזית בטיבט. נוסף עליו דאג הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג למשלחת חדשה מטעם החצר הקיסרית שתפקח על פועלו של הדלאי לאמה.
סין לעומת צ'ינג
במהלך מרד המצנפת האדומה, הראייה של סין רק בתור האזור שבו שוכנים בני ההאן הפכה מרכזית לממשל שושלת מינג ולדרך בה סינים ראו את עצמם. מכיוון שהמנצ'ורים שליטי שושלת צ'ינג היו מיעוט אתני לעומת בני ההאן, היה צורך להראות אחדות לאומית. על כן, צְ'ייֵנְלוֹנְג התעקש כי מהות הלאום הסיני לא כוללת רק את בני ההאן אלא את כל השטחים הנכללים בשליטתה של שושלת צ'ינג. צְ'ייֵנְלוֹנְג עצמו צוטט כאשר טען בעניין כך:
עשר המערכות הגדולות
מערכת גִּ'ין-צְ'װַאן (הראשונה)
בשנת 1747 החלו מאבקי כוח באזור גִּ'ין-צְ'װַאן (כיום באזור מזרח סְה-צְ'ווַאן). תושבי האזור היו מאמיני הבודהיזם הטיבטי ובתקופת ממשל שושלת מינג הקונפוציאני, במטרה להביא להסדר במקום, הממשל המרכזי העניק אוטונומיה אזורית וחילק את חבל הארץ בין מנהיגים שבטיים שנודעו בתור טוּסְה. בשנת 1747 המנהיג השבטי סְלוֹפְּ דָּפוּן החל לסבסד את עליונות כוחותיו על השבטים האחרים והחל במרד גלוי נגד שלטון שושלת צ'ינג. המועצה העליונה בבייג'ינג; הרשות העליונה אודות תפקוד הצבא, העבירה פקודה ל-30,000 חיילים לנוע לעבר גִּ'ין-צְ'װַאן במטרה להשקיט את המרד. המשלחת נכשלה מכיוון שלא הייתה מוכנה להתבצרות הכוחות המורדים ולמארב שהכינו עבורם. בשנת 1749 הורה הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג על הוצאתה לפועל של משלחת נוספת נגד המרד בגִּ'ין-צְ'װַאן אשר כללה 40,000 איש. המשלחת השנייה נכשלה גם היא עקב בגידה ומאבקים בהנהגה הצבאית וחוסר ניסיון של הפיקוד. צְ'ייֵנְלוֹנְג הורה על ההוצאה להורג של המפקד הלא מנוסה והחלפתו בגנרל פֿוּחֶנְגּ רב הניסיון והתעוזה. פֿוּחֶנְגּ ארגן מחדש את הכוחות שהתפזרו ומיקד אותם נגד מרכזי ההנהגה של סְלוֹפְּ דָּפוּן. בסוף השנה נפל המרד והאזור סופח רשמית לתוך שושלת צ'ינג ואיבד מן האוטונומיה שניתנה לו קודם לכן. מערכה זאת, מערכת גִּ'ין-צְ'װַאן הראשונה, היא הראשונה מתוך עשר המערכות הגדולות, סדרת מאבקים צבאיים לאורך שלטונו של הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג שהביאו לשיא גודלה והתפתחותה של סין.
דְזוּנְגַרִיה וכיבוש שינג'יאנג
ממוזער|צ'יינלונג רוכב על סוס, לובש שריון טקסי. איור של ג'וזפה קסטיליונה משנות ה-40 של המאה ה-18.
ממוזער|פגישת המחנה של אמור סאנה עם הקיסר צ'יינלונג לאחר בריחתו של הראשון לבייג'ינג.
חאנות הדְזוּנְגַרִים הייתה, בדומה לשושלת צ'ינג, מחולקת בין ממשל מונגולי שהיווה מיעוט אתני לבין רוב התושבים שהיו אויגורים, עם טורקי שרוב אנשיו מוסלמים. במותו של הח'אן גָּלְדָן טְסֵרֶן נפלה החאנות לתוך מאבק ירושה ממושך שראה את התמרדותם של האויגורים נגד שליטיהם המונגולים. בשנת 1754 הצליח המנהיג המונגולי, דְּבָאָצִ'י, להשיג את טענתו לכתר והפך לח'אן החדש לאחר מלחמה ממושכת. יריבו המרכזי, אָמוּר סָאֲנָה ברח לשושלת צ'ינג ובפגישה עם הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג הכריז על נאמנותו לשושלת צ'ינג בתמורה לברית צבאית ותמיכה במאבק נגד דְּבָאָצִ'י. חאנות הדְזוּנְגַרִים הייתה ממוקמת בתוך טורקסטן, מדבר טקלה מקאן חלש על חלק נרחב מהחאנות וממערב גבלה ברכס הרי טיין שאן וימת בלחש (כיום בקזחסטן). למען פלישה אל תוך החאנות הגדולה והמדולדלת באוכלוסין, היה על צבא צ'ינג לעבור מספר חודשי הכנה. צבא המונה 50,000 איש אורגן מטעם שושלת צ'ינג, צבא זה הורכב ממנצ'ורים, בני האן, מונגולים ואויגורים והונהג בידי הגנרל בַּאנדִּי. הצבא האדיר החל בתנועתו מערבה בשנת 1755. בתוך מאה ימי קרבות נגד הדְזוּנְגַרִים לאורך נהר אילי, הגיעו הכוחות עד לפרברי גולג'ה (כיום יִינִינְג; אנ'), בירת החאנות וכוחותיו של דְּבָאָצִ'י נכנעו לצבא צ'ינג. חאנות הדְזוּנְגַרִים חולקה לארבעה אזורים היסטוריים המקבילים לקווים אתנים מבחינה מנהלית ואָמוּר סָאֲנָה מונה לח'אן החדש אך היה כפוף לממשלת צ'ינג.
ממוזער|הקיסר צ'יינלונג במהלך מסע ציד.
ממוזער|השריון המקורי של הקיסר צ'יינלונג, אותו נהג ללבוש במהלך מסעות מלחמה. כיום במוזיאון הצבא (פריז).אָמוּר סָאֲנָה לא היה נאמן לשבועתו לשושלת צ'ינג. בשנת 1756 הוא מרד בשלטון שושלת צ'ינג וביצע מארב למוצב הצבאי של שושלת צ'ינג בדְזוּנְגַרִיה. רוב צבא צ'ינג הגדול שמנה 50,000 איש שב כבר לתוך שושלת צ'ינג עצמה והכוחות המוצבים תחת בַּאנדִּי לא היו מסוגלים להעמיד מאבק אל מול המארב של אָמוּר סָאֲנָה. בייאוש, הגנרל בַּאנדִּי ביצע התאבדות והמוצב של צבא צ'ינג נפל לגמרי. בשנת 1757, לאחר שנה של הכנות מחודשות, הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג הזועם הורה על יציאתה של משלחת צבאית גדולה חדשה תחת פיקודו של הגנרל ג'וֹאוּ-חְװֵי, שהיה מעורב קודם לכן במהלך המערכה בגִּ'ין-צְ'װַאן. לאחר סדרת קרבות בהם השיגו הכוחות של שושלת צ'ינג את היד העליונה, אָמוּר סָאֲנָה ברח צפונה לעבר סיביר, בתוך האימפריה הרוסית, שם הוא נפטר עקב אבעבועות שחורות. צְ'ייֵנְלוֹנְג דרש מיליזבטה, קיסרית רוסיה את גופתו של אָמוּר סָאֲנָה, אך הקיסרית הרוסית סירבה. בתגובה, צְ'ייֵנְלוֹנְג הורה על מאסרם של מספר נזירים בבייג'ינג מטעם הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, ויחסי סין–רוסיה החריפו. גופתו של אָמוּר סָאֲנָה לא הועברה לשושלת צ'ינג, אך המתיחות בין המדינות שככה עם השנים. שתי המערכות בתוך דְזוּנְגַרִיה היוו את המערכה השנייה והשלישית מתוך עשר המערכות הגדולות.
בסופה של המערכה, חאנות הדְזוּנְגַרִים סופחה לתוך שושלת צ'ינג רשמית וחדלה להתקיים. שטח אדיר של מעל שני מיליון קילומטרים רבועים סופחו לתוך שושלת צ'ינג. אחדות הלוחמה בתוך צבא צ'ינג חיזקה את הקשרים בין ממשל צ'ינג לבין בני החְווֵי. במהלך המאבק התרחשו רדיפות המוניות של אנשים דְזוּנְגַרִים וכמעט כל אוכלוסייתם נכחדה עם מותם של כמעט חצי מיליון איש. האירוע קיבל מאוחר יותר את הכינוי רצח העם הדזונגרי, עקב האלימות ההמונית שבמסגרתה התרחש הטבח הנרחב ברחבי מזרח טורקסטן. אוכלוסיית המונגולים המערביים נכחדה כמעט לגמרי וכיום נותרו מהם רק תושבי קלמיקיה, רפובליקה בתוך הפדרציה הרוסית בצפון הקווקז. צְ'ייֵנְלוֹנְג נותר זועם על מרידות הדְזוּנְגַרִים, שפגעו קשות באוצר הלאומי והביאו להפרעה ביציבות של האימפריה הסינית, שהייתה אז בתוך תור הזהב של שושלת צ'ינג. במטרה להרתיע את הדְזוּנְגַרִים הנותרים בשטחים הכבושים ולמנוע מרד נוסף השתמש צְ'ייֵנְלוֹנְג בכוח צבאו. לאחר בריחתו של אָמוּר סָאֲנָה אל סיביר בשנת 1757, הוצא צו קיסרי מטעמו של צְ'ייֵנְלוֹנְג למשלחת הצבאית ובו נטען כך:
לא כל הדְזוּנְגַרִים שאבדו נהרגו עקב רדיפות של צבא צ'ינג. לפי הסופר װֵײ יוּ'אֶן 50 אחוז מכלל הדְזוּנְגַרִים מתו עקב התפרצות של אבעבועות שחורות באותה העת, 20 אחוז ברחו אל הקיסרות הרוסית וחאנות הקזחים (ממערב לחאנות הדְזוּנְגַרִים) ו-30 אחוז נותרים נהרגו בידי רדיפות של צבא צ'ינג לפי הוראות המועצה העליונה בבייג'ינג והקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג עצמו, שיצא בצווים מרחיקי לכת במטרה למנוע כל מרד חדש אפשרי נגד שלטון צ'ינג. דְזוּנְגַרִיה נכבשה וסופחה רשמית לתוך שושלת צ'ינג והקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג הוציא צו קיסרי רשמי לפיו ניתן חופש דת מלא בשטחים הכבושים, רב יותר מחופש הדת בתוך מרכז סין עצמה.
שלום עדיין לא הושג באזור הכבוש, שני אחים מוסלמים אויגורים רבי השפעה החלו במאבק משל עצמם נגד שושלת צ'ינג, אלו היו חוג'ה ג'האן ובורהאן א-דין. במקור הם היו אסירים של הדְזוּנְגַרִים אך שוחררו לאחר המשלחת הצבאית הראשונה של שושלת צ'ינג. במהלך המערכה השנייה הרימו את תומכיהם למאבק מזוין והשיגו שליטת יד ברזל על אזור אגן טארים, בחצי הדרומי של דְזוּנְגַרִיה. הם סירבו לקבל את ממשל שושלת צ'ינג וקיבלו תמיכה מצד הדְזוּנְגַרִים הנותרים ובעלי ברית קירגיזים, בכך החלו במרד מזוין נגד שלטון צ'ינג באזורים הכבושים. המרד המזוין החל בשנת 1758, כאשר המוצב מטעם שושלת צ'ינג לא צלחו בהחזקת המרד ושלחו דרישה לתגבורת, הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג מאס במאבק. במטרה להפיל אחת ולתמיד את המאבק הממושך, הקיסר החליט לאסוף 10,000 חיילים מתוך שמונה הבאנרים; אליטה צבאית מנצ'ורית שהיוותה את הבסיס של צבא שושלת צ'ינג והורכבה בהנהגתה מתוך בני האצולה הקיסרית. כמו כן הורה הקיסר על התערבות של יחידת ארטילריה מיוחדת; יחידת ארטילרית הגמלים, שהייתה תחת הנהגתו של הגנרל ג'וֹאוּ-חְװֵי. בתוך מספר חודשים, עד שנת 1759, האחים המוסלמים הובסו בידי צבא צ'ינג. אף על פי שהמרד המזוין הובס, הוא החל ג'יהאד (מלחמה קדושה) ממושך של המוסלמים באזור נגד שלטון צ'ינג אשר נמשך למעלה ממאה שנה. לשטחים הכבושים שסופחו לתוך שושלת צ'ינג ניתן השם שׂינְגְ'יָאנְג, משמע "הגדה החדשה". המערכה נגד האחים המוסלמים הייתה הרביעית בתוך עשר המערכות הגדולות. למרות המאבקים הללו, חופש הדת שאיפשר הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג הביא לקשרים חמים בין רוב המוסלמים ברחבי שושלת צ'ינג לבין הממשל שדגל בדת הסינית העממית.
מאבק מדינות שאן נגד בורמה
מדרום לשושלת צ'ינג שכנה בורמה (כיום מיאנמר) בדרום-מזרח אסיה, שמזה זמן רב הייתה מפולגת בין פלגים שונים. במזרח בורמה (מדרום לאזור יוּנַּאן בסין), הטופוגרפיה ההררית הייתה שונה בתכלית מאשר המפלסים הנרחבים במרכז בורמה. אזור זה שנודע בתור חבל שָׁאַן התפתח לתוך מספר ממלכות קטנות שהיו נתונות להשפעת שכניהם הגדולים (כיום בני שאן מוכרים בתור קבוצה אתנית שונה מהבורמזים במיאנמר). במהלך תקופת המאבקים הפנימיים בבורמה האזור ניתן להשפעתה של שושלת צ'ינג תחת הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג ורוב הממלכות הפכו למדינות חסות של שושלת צ'ינג. בשנת 1752 הרים אָלַאוּנְגפָּאַיה מרד מזוין בבורמה והקים את שושלת קונבאונג החדשה עם עצמו בתור מלכה. שושלת קונבאונג תחת אָלַאוּנְגפָּאַיה דגלה במדיניות של התפשטות וכיבושים לחיזוק מעמדה של בורמה בדרום-מזרח אסיה. לאחר כיבוש מזרח בנגל והפלת ממלכת איוטהאיה (תאילנד) לתוך מאבק פנימי ומחסור בממשל ריכוזי, הממשל הבורמזי נע לסיפוח ממלכות שָׁאַן לתוכו. לאחר שיצא בכיבוש צבאי של הממלכות הקטנות, שליטיהם נסוגו אל יוּנַּאן וביקשו תמיכה צבאית מידי החצר הקיסרית של צְ'ייֵנְלוֹנְג. המסר שנשלח בשנת 1759 לקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג, נענה לצו קיסרי שקרא לכיבוש חבל שָׁאַן מידי הבורמזים בידי צבא צ'ינג ובסופו של דבר סיפוחו לתוך שושלת צ'ינג עצמה.
ממוזער|צ'יינלונג בראש צבאו.
התוכנית המקורית של ממשל צ'ינג הייתה לתמוך במאבק ממלכות שָׁאַן נגד הבורמזים, אך עם הזמן המאבק הסלים והביא להתערבות ישירה של צבא צ'ינג. לאחר שמספר שנים של תמיכה בהתנגדות של ממלכות שָׁאַן נגד הבורמזים לא הביאו לכל הישגים, בשנת 1765 נפתח חלון הזדמנויות שאפשר התערבות סינית צבאית כאשר הכוחות הבורמזים בקנטונג, מזרח שָׁאַן, עזבו את העיר במטרה להילחם נגד צבאו של טקסין הגדול, מלך תאילנד והותירו רק מוצב קטן במקום. צבא צ'ינג שמנה 3,500 איש תחת פיקודו של הגנרל לְיוֹ דְזַאו ותומכיו מחבל שָׁאַן יצא במתקפה רגלית על המוצב בקנטונג. המוצב הבורמזי הקטן היה מורכב בעיקר מחיילים מנוסים ומיומנים אשר למרות ההפרש המספרי הצליחו למנוע את הכיבוש הסיני של העיר והניסו את כוחות צ'ינג חזרה ליוּנַּאן. בשביל להימנע מהבושה שבלמסור את הידיעה על ההפסד לקיסר, לְיוֹ דְזַאו טען בפני המועצה העליונה בבייג'ינג כי המערכה הייתה מוצלחת והעיר נכבשה בדיווח הרשמי. הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג היה חשדן בנוגע לדיווחו של לְיוֹ דְזַאו ועל כן קרא לו לדיון ובירור בבייג'ינג. כדי להימנע מהעונש הקיסרי, לְיוֹ דְזַאו התאבד ונמנע בכך מדרישתו של הקיסר. לאחר האירוע הפך הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג מעורב ישירות בנוגע למאבק עם בורמה שהפך לבעל עדיפות ראשונה. הוא מינה את הגנרל יַאנְג יִינְגגּ'וּ', שהיה מפקד מיומן ממאבקי גבול קודמים, למפקד החזית נגד בורמה. יַאנְג יִינְגגּ'וּ' מצדו, היה מצביא שאפתן ורב הערכה, ותכנן לא רק לכבוש ולספח את חבל שָׁאַן, אלא לכבוש את כל בורמה ולהסדיר ממשלת בובות בממלכה שתהיה נאמנה לשושלת צ'ינג.
התוכנית האסטרטגית הייתה לכבוש את העיר בהאמו האסטרטגית, בצפון חבל שָׁאַן, ומשם לנוע דרומה דרך הנהר ולכבוש את אבה, בירת שושלת קונבאונג. הבורמזים, אף על פי שרוב צבאם היה עסוק במערכה בתאילנד, גילו על תוכניתו של יַאנְג יִינְגגּ'וּ' ותכננו להותיר את העיר בהאמו ללא הגנה ולהסדיר הגנה מחוזקת ככל האפשר על העיר קאונגטון, שממוקמת בהמשך הנהר מספר עשרות קילומטרים מבהאמו. ההגנות שלהם כללו גם נשק חם מערבי שתפסו מאוניית מלחמה של ממלכת צרפת. בשנת 1766, כאשר יצאו למתקפה, נפלו כוחות צבא צ'ינג למלכודת הבורמזית ואיבדו חלק נרחב מאנשיהם במתקפה כושלת על קאונגטון. לאחר מכן, רוב כוחות המשלחת של צבא צ'ינג אז מתו עקב התפרצות של מלריה במחנה הפנימי שלהם. בדומה לקודמו יַאנְג יִינְגגּ'וּ' רשם בדיווחו הרשמי לבייג'ינג כי מסע הכיבוש היה מוצלח, האוכלוסייה המקומית מקבלת את שלטון צ'ינג החדש והממשל הבורמזי מבקש הפסקת אש. גם את תרמיתו של יַאנְג יִינְגגּ'וּ' גילה הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג ולאחר בירור יִינְגגּ'וּ' הוצא להורג. מכיוון שגם אנשי שָׁאַן המקומיים וגם הצבא הירוק (חלק מצבא צ'ינג שהוצב למערכה בבורמה) לא היו אפקטיביים אל מול הבורמזים, החליט הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג לקרוא לגיוס נרחב של כוחות לקראת מערכה מרכזית. צְ'ייֵנְלוֹנְג סיכן בכך אפשרות של תבוסה לבורמזים שתפגע קשות ביוקרתה של שושלת צ'ינג לולא תפסיד למדינה קטנה בהרבה לעומתה. הקיסר החליט לגייס את האליטה המנצ'ורית. תחת פיקודו של חתנו, מִינְג זְ'װֵי, גויס צבא של 50,000 מונגולים ומנצ'ורים אשר נתמך בידי כוחות הצבא הירוק ומיליציות של אנשי שָׁאַן.
הפלישה לחבל שָׁאַן החלה בנובמבר 1767 והחלה ברגל ימין לשושלת צ'ינג כאשר כוחותיה כבשו עיירות גבול ודאז התקדמו לתוך בורמה עצמה והביסו את הכוחות הבורמזים בגוטייק גורוי. לאחר הניצחון על הכוחות הבורמזים יצא מִינְג זְ'װֵי בראש צבאו בצעדה לעבר אבה, הבירה הבורמזית. בתחילת 1768 הגיעו הכוחות הסינים עד לסינגו, ממזרח לאבה והניצחון של שושלת צ'ינג נראה קרב. הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג מצדו כבר החל בתכנון המנהל של השטחים המיועדים לסיפוח בחבל שָׁאַן. אָלַאוּנְגפָּאַיה מצדו נותר רגוע, מורל אנשיו נחלש לנוכח ההתקדמות של כוחות צ'ינג. אָלַאוּנְגפָּאַיה לא נסוג מהבירה ולא טיפח את הגנותיה, במקום זאת הוא יצא נגד יועציו ואיחד את צבאו למתקפת נגד ישירה אל מול הכוחות של צבא צ'ינג בסינגו. הכוחות של צבא צ'ינג מתחו את קו האספקה שלהם מה שהביא את מִינְג זְ'װֵי לשנות טקטיקה צבאית לכדי מגננה. לאחר שהבורמזים הסדירו את שליטתם בשטחים על יד סינגו, החלה התפרצות של אבעבועות שחורות במחנה צבא צ'ינג. הכוחות תחת מִינְג זְ'װֵי החלו בנסיגה חזרה לאזור יוּנַּאן. אָלַאוּנְגפָּאַיה השתמש בפרצה במערך הסיני בעת נסג והנחית מכה קשה על הכוחות הסינים במהלך הקרב על מאימו, במהלכו מִינְג זְ'װֵי נהרג והמחנה הסיני התפרק לגמרי לנוכח התקדמותם של הכוחות הבורמזים. רק מספר עשרות חיילים מנצ'ורים הצליחו לברוח בחיים משדה הקרב הקטלני.
ביודעין כי אין סיכוי לנצח בקרב, כסמל לשבועתו בפני הקיסרות, מִינְג זְ'װֵי חתך את צמתו ואמר לאנשיו להביא אותה אל הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג למען זכרו. הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג נדהם מנפילת צבאו בפני הכוחות הבורמזים והחליט להעביר עוד יותר כוחות למערכה. הוא מינה ארבעה גנרלים לפקד על פלישה מחודשת לבורמה, בראש הגנרלים הללו מונה פֿוּחֶנְגּ - המנצח של המערכה בגִּ'ין-צְ'װַאן והיועץ הראשי של המועצה העליונה בבייג'ינג. כל הכוחות הבורמזים נקראו מהמערכה בתאילנד חזרה לארצם לקראת מערכה סופית נגד צבא צ'ינג. לראשותו של פֿוּחֶנְגּ עמדו 60,000 חיילים ולמשך מספר חודשים למד הגנרל המנוסה את ההיסטוריה של המערכה במטרה שלא לחזור על טעויות קודמיו. בשנת 1769 יצאו הכוחות לפלישה הגדולה אך כל האסטרטגיות שהוכנו לא עמדו בפני הבורמזים, אשר חילקו את צבאם וארגנו מארבים ממושכים עד אשר ביצעו איגוף של כל כוחות צ'ינג התוקפים. נוסף על כך, צבא צ'ינג הוכה פעם נוספת בהתפרצות של אבעבועות שחורות. כאשר היו הבורמזים מוכנים להשמיד את צבא צ'ינג המאוגף מבחינה סופית, אָלַאוּנְגפָּאַיה עצר אותם בידיעה כי הדבר רק יביא לפלישה סינית נוספת. שיחות משא ומתן החלו בין הבורמזים לסינים המאוגפים. בדצמבר 1769 נגמרה המלחמה כאשר ניתן לכוחות הצ'ינג לשוב לארצם ובתמורה הם ויתרו על טענותיהם לרוב (אך לא כל) ממלכות חבל שָׁאַן והוסכם כי הסינים לא יצאו בפלישה נוספת נגד בורמה.
המערכה בבורמה נודעה בתור המערכה החמישית מעשר המערכות והייתה עקובה מדם ואכזרית יותר מכל שאר המערכות. 70,000 חיילים סינים נהרגו במערכה ולא הושג כל שינוי בטריטוריות. המאבק היווה פגיעה קשה במעמדה היוקרתי של שושלת צ'ינג וסימן את סיום ההתפשטות של ההשפעה הסינית לתוך דרום-מזרח אסיה. למרות אובדן רב של כספים האוצר הלאומי נותר יציב.
מערכת גִּ'ין-צְ'װַאן (השנייה)
בשנת 1771 החל אחיינו של סְלוֹפְּ דָּפוּן, לַאנְג קַהשְׁה (אשר ירש את מעמד הטוּסְה), בתוכנית למרד נוסף נגד שלטון שושלת צ'ינג בגִּ'ין-צְ'װַאן. בכך החל את אירוע המערכה השישית מתוך עשר המערכות הגדולות. לַאנְג קַהשְׁה למד מנפילת קודמו ולפני שהחל במרד הוא פעל להסיט את השבטים האחרים של גִּ'ין-צְ'װַאן לתמוך בו בעזרת הפצתה של תעמולה נגד שלטון צ'ינג. לַאנְג קַהשְׁה נפטר לפני שהספיק להוציא את המרד לפועל ועל כן המשימה עברה לידי בנו, סנגה סַאנְג. כאשר נודע לו על התפתחות האירועים, הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג הורה על תחילתה של המערכה השישית מעשר המערכות הגדולות, מערכת גִּ'ין-צְ'װַאן השנייה. המורדים הכינו עצמם לקראת צבא צ'ינג והתבצרו. לאחר שישה חודשים של מאבק ממושך בהנהגתו של מושל מחוז סְה-צְ'ווַאן, החליף הקיסר את המושל בסדרת גנרלים מנוסים. אלו סירבו לפעול בצורה קוהרנטית ונכשלו להביס את המורדים שארבו להם בין ההרים. לבסוף היה על הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג לגייס את אַהגְּװֵי, שנודע בכינוי "גנרל הברזל", מהמפקדים ששירתו תחת פֿוּחֶנְגּ במערכה בבורמה. צבא צ'ינג נאבק בלוחמת שחיקה ממושכת עד אשר בשנת 1776 הוחלט להשתמש בתותחים וארטילריה נגד המורדים האורבים בהרים. המערכה לבסוף לא נוצחה הודות לכוח הצבאי של שושלת צ'ינג אלא עקב מאבק כוחות פנימי בתוך הדרג העליון של המורדים, כאשר יריבים פוליטיים אתגרו את מעמדו של סנגה סַאנְג. צְ'ייֵנְלוֹנְג ארגן מחדש את החלוקה השבטית והורה על סדרת רדיפות במטרה להטיל הרתעה ופחד באוכלוסייה המקומית ולוודא שלא תמרוד פעם נוספת.
המרד בטאיוואן
נגד שלטון שושלת צ'ינג התפשט באי של טאיוואן ארגון "חברת השמיים והארץ", שדגל בהדחת השלטון המנצ'ורי והשבת משטר בני האן לסין. בשנת 1786 החל המושל של טאיוואן מטעם שושלת צ'ינג לפעול במטרה להפיל את הארגון בכוח צבאי לאחר שהתגלה לו על קיומו. הכוחות מטעם צבא צ'ינג המוצבים על האי לא הצליחו למנוע את התפשטות המרד של הארגון. לאחר שמנהיג הארגון, לִין שׁװַאנְג-װֶן, הכריז על עצמו בתור מלך הממלכה החדשה של מינג, אלפים מתושבי טאיוואן, לרוב בני האן, התגייסו לשורות הארגון המורד בשלטון שושלת צ'ינג. 50,000 מורדים השתלטו על שטחים נרחבים במזרח האי טאיוואן (מרכז ומערב האי, איפה שממוקמים רוב רכסי ההרים, לא נשלטו בידי שושלת צ'ינג אלא על ידי ילידים אוסטרונזים). חשיבותה האסטרטגית של טאיוואן בתוך ים סין הדרומי וחשיבותה הסמלית בתור המקום בו נכנעו כוחות מינג האחרונים לצבא צ'ינג לא אפשרו את כניעת הכוחות מטעם צ'ינג המוצבים על האי לידי המורדים. לאחר שתגבורת מסין היבשתית הייתה צריכה להיכנס לטקטיקה הגנתית אל מול המורדים, החליט הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג לקחת את העניין לידיים. 20,000 חיילים מנוסים מצבא צ'ינג, תחת פיקוד בנו של פֿוּחֶנְגּ, הגנרל פֿוּקַאנְגגַּאן, נשלחו למערכה בטאיוואן להשקיט את המרד. עד שנת 1788 הסתיימה המערכה בניצחון שושלת צ'ינג, מנהיג המורדים נתפס והוצא להורג והסדר הושב לאי תחת דגל צ'ינג. המערכה בטאיוואן נבדלה לימים בתור המערכה השביעית מתוך עשר המערכות הגדולות.
המערכה הראשונה נגד נפאל
מיד לאחר המערכה בטאיוואן לא היו חגיגות ניצחון מכיוון שבמהרה החלו חיילים לנוע לטיבט. לראשונה בתולדות שלטונו של הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג, המאבק בטיבט לא סבב אודות מאבק פנימי אלא מאבק חיצוני. בתוך רכס הר ההימלאיה נוסדה זמן קודם לכן הממלכה ההינדואית של נפאל שהייתה רבת השפעה ועוצמה במערך הגאופוליטי של צפון תת-היבשת ההודית. המאבק סב עקב מאבקי מסחר ומאבקי דת בין נפאל לטיבט. 10,000 חיילים נפאלים בני גורקה נעו דרך הרי ההימלאיה ופלשו לתוך טיבט. הכוחות הטיבטים נפלו לעומת המתקפה הנפאלית אליה לא ציפו כדי להגן על טיבט האוטונומית, הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג הורה לאחד מן הגנרלים לצאת בראש צבא רגלים נגד הצבא הנפאלי. בעת הגיעו כוחות צ'ינג מצב החזית כבר השתנה, הודות למאמציהם של מנהיגים דתיים, החל משא ומתן לשלום והושגה הפסקת אש. על כן גנרל צ'ינג הורה לכוחותיו שלא להתערב במאבק. בהסכם השלום שהושג, טיבט קיבלה על עצמה את האשמה בגרימת המלחמה מכיוון שלא קיבלה כראוי סוחרים מנפאל, היא העבירה פיצויי מלחמה וכספים במטרה להשיב את הגבול לכפי שהיה קודם המלחמה. המלחמה נגד נפאל נחשבת להיות המערכה השמינית מתוך עשר המערכות הגדולות.
ההתערבות בדאי-וייט (וייטנאם)
לאורך מעל אלף שנים, ההיסטוריה של עם הוייטנאמים סבבה אודות מאבק ממושך לעצמאות מידי פלישות וכיבושים של האימפריה הסינית. עוד לפני הסכם השלום עם הנפאלים, הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג החליט כי יש צורך לפעול בדאי-וייט (שמה של וייטנאם באותה העת) אשר הייתה סבוכה בתוך מלחמת אזרחים. בשנת 1788, קיסר ממלכת צפון וייטנאם, לֶה צְ'האוּ טהונְג (בוייטנאמית: Lê Chiêu Thống), הובס בידי יריבו הדרומי וממלכתו נפלה. על כן הוא ברח לגלות בדרום שושלת צ'ינג. הקיסר הווייטנאמי הגולה ביקש את תמיכת החצר הקיסרית של שושלת צ'ינג, הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג ראה את ההזדמנות להשיג מדינת חסות מדרום ועל כן ארגן צבא אדיר אשר מנה 200,000 חיילים תחת פיקודו של גנרל צ'ינג, סוּן שְׁהיִי. הפלישה של צבא צ'ינג הכביר החלה בנובמבר 1788, הודות לתמיכה הסינית, לֶה צְ'האוּ טהונְג הצליח במהרה לארגן מחדש את שלטונו באזור מפרץ טונקין בצפון וייטנאם. אוכלוסיית הצפון הפכה יותר ויותר מרדנית נגד שלטונו האכזר של לֶה צְ'האוּ טהונְג ועל כן רבים מרדו לטובת יריבו הפופולרי מדרום, נגוּיָאן חוּאה (Nguyễn Huệ), אשר הוכתר בתור צְ'וּ'אַנג טרוּנְג, קיסר וייטנאם. 100,000 חיילים התגייסו לצבאו של הקיסר צְ'וּ'אַנג טרוּנְג. בתחילת שנת 1789, סוּן שְׁהיִי, עם צבאו המוצב במצודת טהאנג לונג (האנוי המודרנית), החליט לחגוג את ראש השנה הסינית ומיד אחר כך לפלוש דרומה ולהביס את כוחותיו של צְ'וּ'אַנג טרוּנְג אשר אמורים לחגוג באותו היום את ראש השנה הווייטנאמית. צְ'וּ'אַנג טרוּנְג ציפה לזאת והחליט לדחות את החגיגות, בכך הוא הפתיע את צבא צ'ינג והביס את כוחות צ'ינג ואת תומכיו של לֶה צְ'האוּ טהונְג במהלך קרב נְגּוֹק חוֹי דּונְגּ דַּה המכריע.
לאחר נסיגת הכוחות של צבא צ'ינג חזרה לדרום סין, גילה הצבא הווייטנאמי תוכניות מלחמה של צבא צ'ינג לפיהן תכנן הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג לכבוש את כל וייטנאם. על כן החל צְ'וּ'אַנג טרוּנְג להכין שיחות למשא ומתן במטרה להגיע להסדר עם החצר הקיסרית הסינית. בתוך המחנה הסיני, הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג זעם על תבוסתו של סוּן שְׁהיִי לצבא שהיה חצי מגודלו של צבא צ'ינג ועל כן החליף אותו בגנרל פֿוּקַאנְגגַּאן המבטיח. בדומה ליריבו הווייטנאמי, פֿוּקַאנְגגַּאן האמין כי על שני הצדדים להגיע למשא ומתן ולא להמשיך בהקזת הדמים. בהסכם השלום שהושג בסופו של דבר הוסכם כי צְ'ייֵנְלוֹנְג יוותר על תוכניתו השאפתנית לכבוש את וייטנאם, שושלת צ'ינג הכירה בשושלת נגוּיָאן כשושלת הלגיטימית לשלוט בווייטנאם ובתמורה הממשל הווייטנאמי הסכים לשלם מס שנתי לשושלת צ'ינג, בדומה למדינת חסות. המערכה התשיעית מתוך עשר המערכות הגדולות הסתיימה, ולמרות זאת הקיסר הווייטנאמי המשיך לחשוד בשושלת צ'ינג עד מותו ותמך בסתר בארגונים נגד שושלת צ'ינג ברחבי סין, בהם גם שרידי הלוטוס הלבן.
המערכה השנייה נגד נפאל
בשנת 1791 הפסיק הממשל הטיבטי בתשלום השנתי לנפאל כפי שנקבע בהסכם השלום לאחר המערכה הקודמת, על כן החלה פלישה שנייה של הצבא הנפאלי לתוך שטחי טיבט. הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג הניע את הגנרל פֿוּקַאנְגגַּאן למלחמה נגד נפאל עם 70,000 חיילים נגד 20,000 נפאלים. המאבק בכך הפך ממאבק אזורי בין טיבט לנפאל למלחמה בין שושלת צ'ינג לבין נפאל. הצבא הנפאלי התפזר לעומת התקרבות כוחות צ'ינג כדי להימנע ממאבק ישיר נגד כוחות צ'ינג וכדי להביא למתיחה של קו האספקה הסיני. המאבק נמשך מספר חודשים אך בשנת 1792, מלחמה חדשה אליה נכנסה טיבט נגד שכנתה ממערב והמתיחה של קו האספקה של צבא צ'ינג הביאו את שני הצדדים להתחיל במשא ומתן להגיע להסדר. פֿוּקַאנְגגַּאן שלח מסמך רשמי שקרא להסדר אל רנה בהאדור שאה, מלך נפאל (בנפאלית: रण बहादुर शाह) וזמן קצר מאוחר יותר הסתיימו ההתכתשויות בין הצבאות והחל משא ומתן. בהסכם השלום שהוסדר נקבע כי הממשל הטיבטי האזורי יעביר מדי שנה פיצויי מלחמה למשך מספר שנים ובתמורה ישוב הגבול לכפי שהיה קודם המלחמה ונפאל תהפוך רשמית למדינת חסות של שושלת צ'ינג אשר מדי שנה תשלם מס לממשל החצר הקיסרית של שושלת צ'ינג. בכך הסתיימה המערכה העשירית והאחרונה מתוך עשר המערכות הגדולות.
מדיניות הפנים
מנהל ומסע במנצ'וריה
זמן קצר לתוך תחילת שלטונו של צְ'ייֵנְלוֹנְג, באזורים הצפוניים של האימפריה, במנצ'וריה, החלה בצורת שהביאה לירידה בכמות האוכל להמונים ולעליית המחירים של מצרכים בסיסיים. מחשש שהדבר עלול להוביל לרעב המוני, המושלים האזוריים קראו לקיסר לקבוע פעולה שתקדים תרופה למכה. צְ'ייֵנְלוֹנְג ראה את השימוש המוגזם בחיטה למען ייצור יין כגורם המרכזי לבזבוז היבולים ועל כן הוציא צו קיסרי האוסר על יצירה זאת של יינות. הצו הקיסרי כמעט ולא השפיע על אובדן היבול עקב הבצורת ועל כן הבין הקיסר כי נדרשת פעילות חקלאית מוגברת במטרה להעלות את הייצור החקלאי. על כן צְ'ייֵנְלוֹנְג הורה לחקלאים בני האן (הקבוצה האתנית המרכזית בסין) להתיישב בעמק נהר ליאו (כיום בלְיַאו-נִינְג) בדרום מנצ'וריה, אזור שקודם לכן נשמר אך ורק להתיישבות של מנצ'ורים. לערך 600,000 דונם של אדמה חקלאית נוצרו הודות למתיישבים החדשים. עם הזמן, אוכלוסיית בני ההאן באזורי ההתיישבות העיקריים של מנצ'וריה עקפה את אוכלוסיית המנצ'ורים, שהיו עם ילידי במקום. דוגמה למרכז אוכלוסין שכזה היא העיר מוּקְדֶן (כיום שֶׁן-יָאנְג), שהייתה בעבר בירת שושלת צ'ינג לפני שנת 1644.
בשנת 1743 יצא הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג לטיול רשמי במנצ'וריה אשר נועד לבקר את קברי אבותיו. ביקור זה במנצ'וריה חיזק את הסמכות של משטר צ'ינג על האוכלוסייה הסינית של בני ההאן שהתיישבה באזור זמן קצר קודם לכן. הקיסר ביקר בקבר ג'אולינג - מקום מנוחתו של סב סבו, חְוָאנְג טָאיְגִ'י, שהקים את שושלת צ'ינג, את קבר פֿוּלִינְג - מקום קבורתו של נוּרְהָאצִ'י, אביו של חְוָאנְג טָאיְגִ'י שאיחד את השבטים המנצ'ורים לראשונה וקרא תיגר על נכונותה של שושלת מינג ששלטה בסין למנדט השמיים ובקבר יונְגלִינְג - מקום מנוחתם של אבות נוּרְהָאצִ'י. במהלך ביקורו הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג ביצע טקסי הקרבה לפי הדת הסינית העממית והקונפוציאניזם במטרה לכיבוד אבות. לאחר מכן התיישב הקיסר מספר חודשים במוּקְדֶן, שם הלחין שיר קלאסי סיני שנועד להאדיר את יופי הטבע בסביבת העיר ולהאדיר את שמה של שושלת צ'ינג.
מעמדה של שושלת מינג
לאורך מלחמת מינג–צ'ינג נכבשה סין, שנשלטה קודם לכן בידי שושלת מינג, בידי שושלת צ'ינג החדשה. תומכי שושלת מינג המשיכו במאבקם נגד צ'ינג עד לנפילת ממלכת טונגנינג באי של טאיוואן בשנת 1683. היה זה רק בתקופת שלטונו של יוּנְג-גֶ'נְג, שהתרחש הסדר בין שושלת אייסין גיורו (שליטי שושלת צ'ינג) לבין משפחת ג'וּ (שליטי של שושלת מינג לשעבר). צאצאי שליטי מינג הכירו בשושלת צ'ינג בתור השושלת לה ניתן מנדט השמיים ובתמורה העניק הקיסר יוּנְג-גֶ'נְג את התואר מרקיזהתואר מרקיז הוא תואר אצולה אירופאי במקורו ועל כן זהו למעשה תרגום לתואר האצולה הסיני חוֹאוּ (侯) המקביל במעמדו למרקיז האירופאי. לראש בית משפחת ג'וּ. צְ'ייֵנְלוֹנְג האריך את החלטתו של אביו בכך שמינה את ראש בית משפחת ג'וּ לתואר האצולה מרקיז ירום הוד. ההסדר בין משפחות האצולה הביא להכרתם של סינים רבים תומכי שיבת מינג בשלטון שושלת צ'ינג. תואר המרקיז ירום הוד נותר בידי ראשי שושלת ג'וּ עד לתקופת הרפובליקה הסינית. ראש הבית האחרון שאחז בתואר נפטר בשנת 1953.
מדיניות דתית ופיתוח תרבותי
הקיסר יוּנְג-גֶ'נְג, במטרה לחזק את הקשרים עם הבודהיזם הטיבטי, שינה את חלק מארמון יוּנְגחֶה (אנ') בעיר הקיסרית לכדי מקדש בודהיסטי. צְ'ייֵנְלוֹנְג המשיך מורשת זאת וקבע את כל הארמון בתור מקדש בודהיסטי, כמו כן הורה הקיסר על צביעת הגגות של המקדש בצבע צהוב המקובל עם מנצ'וריה ועם הממשל של שושלת צ'ינג. צבע זה (אשר ניתן לראותו לדוגמה על דגל שושלת צ'ינג), הפך הצבא הרשמי של מוסד הקיסרות ונאסר להשתמש בו ללא רשות המוסד הקיסרי השלט. הקיסר הפך לפטרון של הבודהיזם הטיבטי והשקיע רבות על העברת כספים למען העתקת כתבים קלאסיים מטיבטית למנדרינית ומנצ'ורית. ישנה הערכה היסטוריונית כי צְ'ייֵנְלוֹנְג קיבל לאורך חייו את הבודהיזם הטיבטי בתור דתו האישית, מכיוון ששנים רבות לאחר מותו, התגלו בקברו בתוך קברי צ'ינג המזרחיים, רישומי קיר טיבטים ופסלי הבודהה בסגנון טיבטי. בשנת 1771 הורה הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג להקים במחוז חביי מקדש בודהיסטי טיבטי בסגנון ארמון פוטאלה. מקדש פוטואו ג'ונגצ'נג (בטיבטית: གྲུ་འཛིན་་་བསྟན་པའི་རྩ་བའི་ལྷ་ཁང༌།) (אנ') כפי שנודע, חיזק את הקשר בין סין עצמה לבין טיבט. בהמשך וידא הקיסר כי כל פגישותיו הרשמיות עם נציגים מרחבי האימפריה יתרחשו במקדש. בשנת 1778 הזמין הקיסר לארמונו של הפנצ'אי לאמה ה-6, הדמות הפוליטית-דתית השנייה בחשיבותה בטיבט לאחר הדלאי לאמה. לכבוד האירוע הורה הקיסר על בניית מקדש שומי פושון לבודהיזם הטיבטי, אשר ערבב אדריכלות סינית ואדריכלות טיבטית.
בשנת 1724 הקיסר יוּנְג-גֶ'נְג אסר על שהיית נוצרים בתוך שושלת צ'ינג בהמשך להחלטת אביו עקב המחלוקת על הטקסים הסיניים וההמרה ההמונית שביצעו מיסיונרים ישועים בסין. צְ'ייֵנְלוֹנְג המשיך מדיניות זאת ואסר על הוצאתם לפועל של מנהגים נוצרים בפומבי. רק הישועים בבייג'ינג, אשר נותקו קשריהם ממדינת האפיפיור, לא נפגעו עקב הרדיפות. הקיסר העריך את חוכמתם של הישועים בבייג'ינג אשר רבים מהם היו פקידים בחצר הקיסרית ונהנה מסגנון האיורים האירופאי. המיסיונר ג'וזפה קסטיליונה, קיבל הוראה מן הקיסר לאייר דיוקנאות שלו בסגנון אירופאי. באופן דומה הורה הקיסר לישועים לבנות שעונים אירופאים בני התקופה. בהמשך הוטל על ג'וזפה קסטיליונה לבנות את השער המערבי של ארמון הקיץ בבייג'ינג. הארמון נועד לסמן את שיא הפאר של שלטונו של צְ'ייֵנְלוֹנְג והוא נשמר שלם עד להריסתו במהלך מלחמת האופיום השנייה בשנת 1860.
מכיוון שכמעט מאה שנים קודם לכן, שׁוּנְגְ'ה, קיסר סין קבע כי התרבות של האומה הסינית תהיה לתרבות המרכזית של שושלת צ'ינג, צְ'ייֵנְלוֹנְג הבחין שהמנצ'ורים מאבדים עם הזמן את ייחודיותם התרבותית ואת מורשתם ההיסטורית. במטרה למנוע זאת הורה צְ'ייֵנְלוֹנְג על סדרת תשתיות שנועדו לחקור ולהעלות על הכתב את ההיסטוריה והתרבות המנצ'ורית הייחודית במטרה לשמר את זכרה. בשנת 1474, הורה בסתר על הפצתו של הקוד הדתי של השמאניזם, שהייתה הדת המקורית של המנצ'ורים.
יחס להמונים
לקראת חגיגות יום הולדתו השישים של הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג בשנת 1771, הקיסר הוציא צו קיסרי רשמי לפיו לאורך כל שנת 1770 לא יאספו מיסים מן האזרחים. מהלך זה, כמו גם ההתקרבות של החצר הקיסרית בתקופתו עם התרבות הסינית חיזקה את תדמיתו ואת התדמית של המוסד הקיסרי בעיני העם. רבים ממבני האדריכלות הגדולים שהורה על בנייתם למען הפיאור של שושלת צ'ינג חיזקו את מעמדו בראיית העם מכיוון שהצליחו לסמל את היוקרה והעושר האדיר של השושלת. המערכה השנייה בגִּ'ין-צְ'װַאן שינתה לגמרי את המצב הפוליטי והכלכלי בתוך שושלת צ'ינג. המערכה הזאת, כמו גם המערכה בבורמה, פגעו קשות באוצר הלאומי של המדינה והחל משטר צבאי על רבים מהמיעוטים במטרה למנוע כל מרד נוסף מלהתעורר. החלה עלייה חדה במיסים ברחבי האימפריה ועל כן החלו להתארגן קבוצות סודיות שהתנגדו לממשל שושלת צ'ינג. בשנת 1774 הדבר גרר אחריו את מרד הלוטוס הלבן בשאנדונג שנועד במטרה להדיח את המנצ'ורים שהיו "זרים" מן השלטון על סין ולהסדיר מחדש את ממשל בני ההאן. הצבא הירוק לבסוף הכניע את מורדים אלו אך המרד סימן את ההתנגדות הרבה שעדיין חלק רחב מן האוכלוסייה רחשה לשלטון שושלת צ'ינג המנצ'ורית.
מדיניות החוץ
מסחר עם אירופאים
במהלך שלטון אביו של הקיסר צ'יינלונג, נקבעה העיר גואנגג'ואו, אשר הייתה מקורבת לנקודת הסחר עם האימפריה הפורטוגזית במקאו, להיות למרכז המסחר ייבוא ויצוא עם מעצמות אירופאיות. מערכת קנטון (שמה האירופאי של העיר) הנוקשה אסרה על מסחר דרך כל עיר נמל אחרת ברחבי סין מלבד בנמל העיר. בשנת 1777 אסר הקיסר על המשך הייבוא של כותנה דרך הנמל. סיום המסחר בכותנה, שהייתה המוצר המרכזי האחרון איתו הסכימו הסינים לייבא, פגע קשות במסחר עם האימפריה הבריטית, שעקב מלחמת שבע השנים ומלחמת העצמאות של ארצות הברית נזקקה רבות למסחר עם סין. שבע שנים מאוחר יותר הגיעה הספינה הראשונה לייבא סחורות לסין דרך קנטון מטעם ארצות הברית, מה שהחל את יחסי ארצות הברית–סין.
משלחת מקרטני
ממוזער|ג'ורג' מקרטני מצדיע לקיסר צ'יינלונג.
בשנת 1793 האימפריה הבריטית נזקקה קשות למקור הכנסה חדש דרך מסחר לאחר סדרת מאבקים ממושכים שעלו רבות לאוצר הלאומי. הממשל הסיני קבע כי לפי מערכת קנטון סחורות יוצאו מסין ובתמורה ישולמו במטילי כסף אך לא יהיו סחורות שייובאו לסין. בראש סדר העדיפויות של הסחורות עמד התה, שהיווה חלק מרכזי בכלכלה הבריטית והובא בעיקר מסין. במטרה לפתוח את המסחר הסיני לייבוא מהאימפריה הבריטית, נשלחה בשנת 1793 משלחת דיפלומטית רשמית בראשותו של ג'ורג' מקרטני מטעם הממשלה הבריטית. המטרות המרכזיות של המשלחת היו לקבוע קונסוליה בריטית רשמית בשושלת צ'ינג, להביא לסיום מערכת קנטון ובהשראת פורטוגל גם לקנות שטח קטן לחופי ים סין הדרומי ודרכו לייבא את רוב הסחורות, שטח אשר יינתן לשליטתה של חברת הודו המזרחית הבריטית. במיוחד למשלחת הדיפלומטית ניתנה הרשות לנחות בטיינג'ין, דרכה נעו לבייג'ינג ומשם לארמון הקיץ הקיסרי, מקום מושבו של צְ'ייֵנְלוֹנְג. המשלחת הציגה בפני הקיסר את פלאי הטכנולוגיה האירופאית אך הקיסר סירב לכל דרישות הבריטים ונימק את החלטתו במכתב ששלח דרך מקרטני אל ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת:
שנתיים לאחר מכן, בשנת 1795 הגיעה משלחת דומה מטעם איי הודו המזרחיים ההולנדיים, חלק מן האימפריה ההולנדית. ראש המשלחת ההולנדית קיבל את הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג כגדול יותר מהריבון שלו, וילם החמישי, נסיך אורנז' וביצע קאוטאו, סגידה רשמית לקיסר הסיני. ג'ורג' מקרטני, ראש המשלחת הבריטית סירב לבצע קאוטאו מלא בפני צְ'ייֵנְלוֹנְג, ועל כן האירוע הוביל את הקיסר לצחוק ולהתבדח על ההכרה של ההולנדים במעמדו הבינלאומי. הבריטים עדיין היו חייבים מקור הכנסה נוסף ועל כן פנו לשוק השחור. עוד משנות ה-90 של המאה ה-18 החלה חברת הודו המזרחית הבריטית להעביר אופיום אל תוך שושלת צ'ינג דרך השוק השחור. הדבר הפך למהלך מרכזי שהוביל למאבק סיני-בריטי אשר בסופו של דבר נגמר במלחמת האופיום הראשונה אשר פרצה בשנת 1839.
שנים אחרונות בשלטון
ממוזער|הקיסר צ'יינלונג בשנותיו האחרונות.
יעוצו של השן
בשנת 1776, עקב חשד ממושך ביועצים המוקפים מסביבו, החליט הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג למנות יועץ חדש שיהיה לו לאיש סודו, השן, המשנה לקיסר סין כפי שהוא נודע בהמשך, היה מהמקורבים ביותר לקיסר המזדקן אך בנוסף לכך הוא ביצע סדרת הונאות ללא סוף בחצר הקיסרית ומאחורי הגב הפך עצמו לאחד האנשים העשירים ביותר בעולם. השן הצליח לשמור על פרשיות השחיתות מתחת לשולחן ומתחת לסדר היום ובכך שמר על הביטחון שרחש לו הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג. במותו הרוויח השן כמעט מיליארד וחצי מטבעות כסף וניתן לו המוניטין של הפקיד המושחת ביותר בכל ההיסטוריה של סין. עם היחלשותו המנטלית, צְ'ייֵנְלוֹנְג הביע פחות ופחות עניין בממשל ואף העלים עין להונאות שהתרחשו בתוך החצר הקיסרית.
אירועים בתוך המשפחה
בשנת 1777, אמו של צְ'ייֵנְלוֹנְג, הקיסר האלמנה, נפטרה בזקנתה. אבל כבד פקד את הקיסר, אשר שינה את אורח חייו היומיומי; החל לאכול אך ורק צמחוני והשתכן זמן מה ביורט מונגולי שם התבודד. בצו קיסרי האוכלוסייה הכללית הוכרחה ללבוש בגדי אבל למשך מאה ימים כדי להזדהות עם הקיסר. בשנת 1791 קרה מקרה דומה לזה שהיה כאשר צְ'ייֵנְלוֹנְג היה ילד ביחד עם סבו. נכדו של צְ'ייֵנְלוֹנְג, הנסיך מִיננִינְג (בנו הבכור של יורשו ובכור בניו של צְ'ייֵנְלוֹנְג; יוּנְגיֵן), יצא למסע ציד עם סבו הקיסר והפגין יכולות מצוינות בשימושו בחץ וקשת לציד אייל. הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג בירך את נכדו על יכולותיו.
פרישה ומוות
ירידה מהכס
עם חגיגות שישים שנותיו של הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג, העריך האחרון כי הוא מזדקן ולמען מסורת כיבוד האבות בה דגל הוא לא היה מעוניין לשלוט זמן רב יותר מסבו, אותו החשיב כקיסר רם מעלה יתרה עליו. לכן, כבר בשנת 1771, הורה הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג על הקמת ארמון אריכות הימים השלווים (מאוחר יותר נודע בתור חצר צְ'ייֵנְלוֹנְג), ארמון אשר תוכנן להיות לביתו לאחר שירד מן מעמד הקיסר. עם הזדקנותו הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג ויתר בפועל על האבסולוטיזם הפוליטי בו אחז, בעוד רוב המנהל בפועל עבר ליועצים בחצר הקיסרית, צְ'ייֵנְלוֹנְג נותר לנהל טקסים רשמיים ורוב סדר יומו כלל עיסוק ממושך בענייני תרבות ופחות פחות התערבות בממשל המדינה. בשנת 1796 מילא צְ'ייֵנְלוֹנְג את שבועתו לא לשלוט זמן רב יותר מסבו קָאנְגשִׂי, אותו העריך בתור גדול הקיסרים הסינים של שושלת צ'ינג ועל כן ירד מן הכס. שני בניו שהיו יורשיו המיועדים עקב היותם הבכורים נפטרו במהלך תקופת שלטונו ועל כן הכתר עבר אל הבכור בבניו ששרדו, יוּנְגיֵן, אשר עם ירושת הכתר ניתן לו התואר גְּ'יַהצִ'ינְג, קיסר סין.
פטירה
אף על פי שהעביר מבחינה רשמית את הכתר לבנו, צְ'ייֵנְלוֹנְג המשיך לנהל את המדינה מאחורי הקלעים גם לאחר פרישתו. הקיסר היורד צְ'ייֵנְלוֹנְג נותר בגמלאות למשך שלוש שנים עד אשר נפטר בנסיבות טבעיות ב-7 בפברואר 1799, בן 87 במותו והיה הקיסר המבוגר ביותר בהיסטוריה של סין. בעוד העולם המערבי החל במהפכה התעשייתית האדירה, שושלת צ'ינג נותרה מוחזקת בדוקטרינות מסורתיות וסירבה להביא לפיתוח נרחב.
מורשת
אף על פי שרבים לא הבינו זאת באותה העת, ימי תור הזהב של שושלת צ'ינג הגיעו לסופם. כוח הצי הסיני נחלש קשות ופיראטים ניהלו עסקים רווחיים לאורך החוף הרחב, שחיתות שלטונית הפכה עניין שכיח בתוך הממשל ועם העברת האופיום דרך השוק השחור החלה ההתערבות האירופאית בתוך סין, אשר תתפתח בהמשך לכדי תקופת מאה שנות ההשפלה. מדיניות הצנזורה שהנהיג הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג הניבה פירות בסופו של דבר והביאה להתפתחות של רגש לאומי מאוחד. לאחר עשר המערכות הגדולות, כפי שנקראו בפיו של הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג, סין הגיעה לשיא ההתפתחות הטריטוריאלית שלה אי פעם. לאורך תקופת שלטונו בת 60 השנים, אוכלוסיית שושלת צ'ינג הוכפלה ובסוף שלטונו מנתה לערך 37 אחוזים מאוכלוסיית כלל העולם. הכלכלה גם כן פרחה והחלה להיחלש רק לקראת סוף שלטונו של צְ'ייֵנְלוֹנְג, עקב המלחמות הרבות והשחיתות השלטונית הרבה.
ראו גם
קאנגשי, קיסר סין
המחלוקת על הטקסים הסיניים
שושלת צ'ינג
יונג-ג'נג, קיסר סין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:קיסרי סין
קטגוריה:שושלת צ'ינג
קטגוריה:משוררים סינים
קטגוריה:ילידי 1711
קטגוריה:סינים שנפטרו ב-1799 | 2023-10-23T04:49:20 |
מיכאל השני, קיסר האימפריה הביזנטית | שמאל|ממוזער|250px|מיכאל השני (משמאל, מזוקן) ובנו תיאופילוס על מטבע סולידוס ביזנטי
מיכאל השני (ביוונית: Μιχαήλ Β', Τραυλός; המגמגם) (770–829) היה קיסר ביזנטיון ושליטה בין השנים 820 עד 829 ומייסדה של השושלת האמורית.
מיכאל נולד באמוריון (Amorium) שבפריגיה באסיה הקטנה למשפחה ענייה והצטרף לצבא הביזנטיני כחייל פשוט. הצטיינותו העלתה אותו למשרת מפקד משמר הארמון. מיכאל סייע ללאון החמישי לעלות לכס הקיסר בשנת 813, אך בדצמבר שנת 820, כאשר נתגלה קשר לרצח הקיסר, נאשם מיכאל במעורבות בקשר, נאסר ונדון למוות. לפני שהוצא גזר דינו לפועל, רצחו חלק משותפיו לקשר את לאון החמישי בכנסיית איה סופיה ומיכאל הוכתר על-ידם לקיסר.
במהלך תקופת שלטונו בין השנים 822–824 לחם מיכאל באחיו הגנרל תומאס, שתבע את השלטון לעצמו. במחלוקת בין האיקונוקלסטים לשמרנים, שביקשו לשמר אלמנטים של עבודת האלילים בנצרות, נטה מיכאל לעמדת האיקונוקלסטים, אך נזהר מלהכריע בסוגיה. בתקופת שלטונו איבדה האימפריה הביזנטית את כרתים לערבים, שהחלו גם במתקפה על סיציליה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קיסרי האימפריה הביזנטית
קטגוריה:ילידי 770
קטגוריה:נפטרים ב-829 | 2023-08-12T21:43:51 |
אתינגאנים | אתינגאנים (ביוונית: Ἀθίγγανοι) היו כת בנצרות שפעלה בקיסרות הביזנטית ואימצה כמה ממנהגי היהדות.
לפי המקורות העתיקים האתינגאנים היו כת נוצרית של מתייהדים שאימצו כמה ממנהגי היהדות, הם קיימו את "חוקי משה" ושמרו את יום השבת אולם מנגד הם לא נהגו למול את בניהם והעדיפו במקום לקיים את טקס הטבילה. ההשפעה היהודית מיוחסת לקהילה היהודית שחיה בקרבתם ואף נאמר שלכל משפחה אתינגאנית היה יהודי שתפקידו היה להיות מדריכם בענייני הדת היהודית.
המקורות מציגים את האתינגאים כיורשיהם של המלכיצדיקאים אולם דבר זה לא וודאי, בהשקפת עולמם הם היו קרובים לפלגיאנים והתנגדו לפולחן האיקונין. יש חוקרים המפקפקים במידת ההשפעה שהמקורות הכנסייתים מייחסים ליהודים על האתינגאים, מכיוון שלכותבים הכנסייתים יש נוהג להאשים את היהודים בכל צרות הנצרות.
האתניגאנים התגוררו בפריגיה שבאסיה הקטנה, האזכור הראשון שלהם בהיסטוריה הוא כתומכיו של המועמד לעלות לכס הקיסרות ניקופורוס ולאחר עלייתו הוא נהג בסובלנות בבני הכת, אולם מדיניות זאת השתנתה בזמנו של יורשו מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. קיסר זה היה נתון להשפעה הקנאית של פטריארך קונסטנטינופול ובהשפעתו הוציא פקודה שגזרה דין מוות על כל בני הכת, אם כי יותר מאוחר הומתק העונש להחרמת רכושם והגלייתם של בני הכת. כתוצאה מכך חלק מהם עזבו לפרובינקיות המערביות של הקיסרות והתיישבו בעיר אגינה.
למרות הגזרות הקשות הכת המשיכה להתקיים בפריגיה ויש ידיעות על קהילה משגשגת של אתינגאנים בימי שלטונו של מיכאל השני. בימי שלטונו של קונסטנטינוס השביעי פורפירוגניטוס ההתקפות על האתינגאנים התחדשו והם הואשמו בעיסוק בכישוף ובזימון שדים, ההתקפות עליהם היו חלק ממערכה כוללת כנגד זרמים נוצרים לא-אורתודוקסים ששכנו בקיסרות. קיומם מתועד עד המאה ה-11.
לקריאה נוספת
Elli Kohen, History of the Byzantine Jews, University Press of America, 2007, pages 75-77
Joshua Starr, "An Eastern Christian Sect: The Athinganoi: To the Memory of Prof. Andréas Michael Andréadès (1877-1935)". The Harvard Theological Review, Vol. 29, No. 2 (Apr., 1936), pp. 93-106
קטגוריה:נצרות: זרמים שסומנו כמינות
קטגוריה:האימפריה הביזנטית: דת | 2022-05-02T01:34:08 |
הוגו מפרובאנס | הוגו (880 - 10 באפריל 947) היה מלך איטליה בשנים 926–947.
הוגו היה רוזן ארל (משנת 898) ורוזן פרובאנס (משנת 911) ונודע בעיקר בשל דרכו רצופת הנישואים כדי להגיע לכס המלך. באותם ימים היה רודולף השני (מדוכסות בורגונדיה) מלך איטליה. הוגו נשא את אמו של המלך לאשה, אחר נשא את בתו של המלך ואחרי כן את אלמנתו של המלך. גם אחיו נישא לבת אחרת של המלך ואילו בנו נישא לבת נוספת של המלך.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מלכי איטליה
קטגוריה:ילידי 880
קטגוריה:נפטרים ב-947 | 2024-02-04T06:53:22 |
אטלנטרופה | שמאל|ממוזער|350px|הים התיכון לאחר ייבושו החלקי, על-פי הפרויקט
ממוזער|שמאל|250px|תוכנית אטלנטרופה: בגווני אדום וורוד - שטחי ים שייבשו; בגווני ירוק - שטחי יבשה שיושקו; הקווים האפורים - מסילות רכבת מתוכננות בין אירופה ואפריקה. תמונות: משמאל למטה - סכר במצר גיברלטר; באמצע למטה - סכר בין סיציליה לתוניסיה שיפריד בין שני אגני הים התיכון; למטה מימין - הארכת תעלת סואץ; למעלה משמאל - חפירת תעלה בין הלגונה של ונציה לים התיכון; למעלה מימין - הקמת סכר בדרדנלים
אטלנטרופה (בגרמנית: Atlantropa) הוא פרויקט הנדסי רב ממדים וחוצה יבשות אשר נהגה על ידי המהנדס הגרמני הרמן זרגל בראשית המאה ה-20. אף על פי שהפרויקט זכה עם השנים להתעניינות מסוימת, הוא לא יצא לבסוף אל הפועל.
הרעיון פורסם לראשונה בספר מפרי עטו של מהנדס גרמני בשם הרמן זרגל (1885-1952; בגרמנית: Herman Sörgel), "הנמכת הים התיכון והשקיית הסהרה - פרויקט פנרופה" (Mittelmeer-Senkung, saharabewässerung, Panropaprojekt). בספר הציג זרגל את פרויקט "פנרופה", ששמו שונה מאוחר יותר ל"אטלנטרופה". הרעיון המרכזי בפרויקט הוא הקמת סכר ברוחב של 35 קילומטר בין מרוקו לספרד, שיחסום את מצר גיברלטר ובכך יבודד את הים התיכון מן האוקיינוס האטלנטי. על ידי סכר זה קיווה זרגל לגרום לפני הים התיכון לרדת בכ-200 מטר ובכך לחשוף כ-600 אלף קמ"ר של קרקע שיעברו לרשותה של אירופה, וישמשו לחקלאות, תעשייה ומגורים. סכר גיברלטר ייצר חשמל הידרואלקטרי שיספק אנרגיה לכל אירופה ואף מעבר לכך. בנוסף, רצה זרגל לסכור גם את נהר הקונגו, וליצור במרכזה של אפריקה שני אגמים מלאכותיים. במי אגמים אלו יבוצע שימוש להשקיית מדבר הסהרה, שיהפוך לאזור פורה ויוכל לשמש לחקלאות. כמו כן ייבנה גשר בין סיציליה לתוניסיה, ובסופו של דבר, ייווצרו שני מעברים יבשתיים שיחברו את אירופה לאפריקה: האחד בין תוניסיה לסיציליה, והשני על סכר גיברלטר. בשני מעברים אלו יפרסו כבישים ומסילות ברזל, שיאפשרו זרימה של מחצבים וגידולים חקלאיים מאפריקה לאירופה, מה שיצמיח את התעשייה האירופאית בפרט ואת כלכלת היבשת בכלל. זרגל האמין שהפרויקט יביא גם את השלום לאירופה המשוסעת, שתשופע הודות לפרויקט במזון ובאנרגיה. זרגל סבר שבאמצעות הפרויקט יהפכו אירופה ואפריקה לגוש מדיני אחד, בעל עוצמה רבה, שיתחרה הן בארצות הברית במערב והן בסין וביפן במזרח.
הגות
שמאל|ממוזער|150px|הרמן זרגל הוגה הפרויקט
בשנת 1929 הוציא מהנדס גרמני בשם הרמן זורגל ספר בשם "הנמכת הים התיכון והשקיית הסהרה - פרויקט פנרופה" (Mittelmeer-Senkung, saharabewässerung, Panropaprojekt). בספר הציג זרגל את פרויקט "פנרופה", ששמו שונה מאוחר יותר ל"אטלנטרופה".
בידוד הים תיכון והפקת אנרגיה ומזון
ימין|ממוזער|150px|במקרה של חסימת מצר גיברלטר, צפוי רובו של הים האדריאטי להיעלם
ימין|ממוזער|150px|סכר גיברלטר על-פי הפרויקט, כפי שעיצבו זרגל
הורדת מפלס הים
בבסיס רעיונו, זרגל מנצל את חולשתו של הים התיכון באשר למאזן המים שלו: ללא קישור ימי לאוקיינוס האטלנטי מתקיים בים התיכון מאזן מים שלילי, כלומר קצב ההתאדות גבוה מקצב כניסת המים המתוקים לתוכו. הדבר נובע מכך שהים התיכון שוכן באזור אקלימי חם ויבש למדי (אקלים ים תיכוני) וכמות המשקעים שיורדת עליו איננה גדולה. גם ספיקת הנהרות שנשפכים לים התיכון, במיוחד אלו שמגיעים מאפריקה, נמוכה למדי. הקישור לאוקיינוס האטלנטי באמצעות מצר גיברלטר, השוכן בין מרוקו לספרד, שומר על גובה פני הים בים התיכון ברמה זהה לזו של גובה פני הים באוקיינוסים. זרגל טען שאם יבודד הים התיכון מן האוקיינוס האטלנטי, על ידי הקמת סכר גדול ממדים, 35 קילומטרים רוחבו, לרוחב מצר גיברלטר, אזי תוך מספר שנים ירד מפלס הים התיכון בכ-200 מטר, ובכך ייחשפו כ-600 אלף קמ"ר של קרקע שיעמדו כעת לרשותה של אירופה, ויוכלו לשמש לחקלאות, לתעשייה ולמגורים.
מקור מים נוסף וחשוב לים התיכון מלבד האוקיינוס האטלנטי (דרך מצר גיברלטר) הוא הים השחור. הים השחור, בניגוד לים התיכון, הוא ים בעל מאזן מים חיובי. הוא ממוקם במקום יבש פחות מהים התיכון (צפוני יותר) ונהרות הדנובה, הדון והדניפר, מנקזים אליו כמויות גדולות של מים. כדי שהפרויקט יצליח, יהיה צורך להפריד את הים השחור מהים התיכון, על ידי בניית סכר נוסף - במצר הדרדנלים, או הבוספורוס.
הפקת אנרגיה ומזון
בנוסף לכך, ואולי אף חשוב יותר, סכר גיברלטר וסכר הדרדנלים (או הבוספורוס), יחד עם סכרים שיוקמו גם על נהרות הנילוס והרון, יספקו חשמל הידרואלקטרי, שיספק אנרגיה בשווי של 365,000 מגה ואט, כמות המספיקה לכל אירופה של אותם ימים ואף מעבר לכך. מלבד הפקת אנרגיה, שטח רב מהקרקע שתתווסף לחופי הים התיכון יופנה לשימוש חקלאי, דבר שיוכל להאכיל כ-150 מיליון בני אדם, מה שיוכל לפתור את מצוקת המזון באזור - באפריקה ובאזורים העניים של אירופה.
מרכז|ממוזער|750px|במצר גיברלטר, שאורכו כ-13 קילומטרים ועומקו כ-300 מטרים, אמור על-פי התוכנית להיבנות סכר, אשר יבודד את הים התיכון מן האוקיינוס האטלנטי. בתמונה, מצר גיברלטר, בתחתית התמונה ספרד האירופאית ובאופק מרוקו האפריקנית
חיבור אירופה לאפריקה
הימות האפריקניות והשקיית הסהרה
מטרות, תפקידים וחזון
יישום
שמאל|ממוזער|150px|אריך מנדלסון, שימש עד עליית הנאצים לשלטון כיד ימינו של זרגל
בתקופת הרפובליקה הווימארית
בתקופת השלטון הנאצי
לאחר תום מלחמת העולם השנייה
התנגדות וביקורת
פגיעה בערי הנמל
בעיקרה, העיתונות האירופאית מאוד לא אהבה את רעיונותיו של זרגל. היא נהגה להציג אותם בצורה מזלזלת, ולהעביר עליהם ביקורת נוקבת. במיוחד התנגדה לרעיונותיו העיתונות הצרפתית:
מדינות רבות לאורך חופי הים התיכון, היו צפויות לאבד את נמליהם. ספרד הייתה מאבדת את ברצלונה וולנסיה כערי נמל, כך גם צרפת באשר למרסיי, איטליה באשר לג'נובה, לנאפולי ולוונציה, יוון באשר לאתונה, טורקיה באשר לאיסטנבול, לאיזמיר ולמרסין, והרשימה עוד ארוכה.
זרגל הציע לחפור תעלות מים רחבות מקו החוף החדש אל ערי הנמל, ובכך הן ימשיכו להיות רלוונטיות. באשר לוונציה, על-מנת לשמור על העיר מוצפת מים ובכך לשמור גם את ייחודה התיירותי, תכנן זרגל שורה של סכרים שיבנו סביב הלגונה של העיר.
אי יעילות
פגיעה אקולוגית
בתרבות
שמאל|ממוזער|350x350 פיקסלים|מפת העולם, לפי עלילת האיש במצודה הרמה
בספרים רבים ישנם עיסוק בווריאציות שונות בפרויקט אטלנטרופה. עיקרם של ספרים אלו הם ספרי מדע בדיוני או ספרי היסטוריה חלופית, המתארים עולם עתידי בו הים התיכון מיובש לפחות באופן חלקי. כל הספרים אינם מזכירים כלל את השם אטלנטרופה במפורש, אם כי ישנם ספרים העושים בו שימש מלא. עיקר הספרים עסקו רק בסכר גיברלטר, ולא בחלקים אחרים של הפרויקט.
שנות ה-50 וה-60
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, נכתבו מספר ספרים העוסקים בהקמתו של סכר במצר גיברלטר וייבוש של הים התיכון. ספרים אלו הציגו את הבנייה כפרויקטים של מדינות שונות שותפות המלחמה, אשר בה קצרו את פירות הניצחון.
ברומן משנת 1950 בשם "תחנת הטיסה" (The Flying Station), מאת סופר המדע הבדיוני גריגורי גרבנב מתואר העתיד כעולם בו ניצח הקומוניזם והפיכתו לשיטה הכלכלית-חברתית המרכזית. העולם תחת שלטון קומוניסטי מוביל את האנושות לאושר ושגשוג. עם זאת, ישנם עדיין כיסי התנגדות בעולם, שהמרכזי בהם הם נאו-נאצים המסתתרים בסמוך לקוטב הצפוני. בעלילה מוקדש חלק מרכזי לפרויקט היוקרתי ביותר של המהפכה הקומוניסטית - הקמת סכר ענק במצר גיברלטר. הספר עושה שימוש בפרטים הטכניים של פרויקט אטלנטרופה של הרמן זרגל תוך שילובו כחלק מן העלילה. ספר יצא לאור ברוסית, ומאוחר יותר תורגם גם לעברית.
לרעיון דומה יש תפקיד מרכזי ברומן משנת 1962 "האיש במצודה הרמה" מאת הסופר פיליפ ק. דיק, אך הפעם יוזמי הפרויקט הם לא קומוניסטים אלא נאצים. העלילה מתרחשת בארצות הברית, חמש-עשרה שנה לאחר שמדינות הציר הביסו את בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. בספר, מרטין בורמן יורשו של היטלר בהנהגת הרייך השלישי מייבש את הים התיכון, על-מנת להגדיל את מרחב המחיה של גרמניה. הספר עובד לסדרת טלוויזיה מצליחה באותו שם עבור רשת אמזון, גם שם מופיע בקצרה הפרויקט.
החל משנות ה-70
ימין|ממוזער|150px|"מסע בין כוכבים: הסרט" (Star Trek: The Motion Picture), הוא סרט המבוסס על סדרת הטלוויזיה מסע בין כוכבים. במהלך הסרט מועלה הרעיון לסכור את מצר גיברלטר ולהקים במרכזה של אפריקה ים מלאכותי.
החל משנות ה-70, עיקר הספרים שיצאו היו ספרי מדע בדיוני בלבד, אשר בהם היה יחס כלשהו לאטלנטרופה, ללא עיסוק פוליטי. חלק מן הספרים הציגו רעיון של אחד או כמה מדמויות הספר לכונן פרויקט מעין זה, וחלק אחר הציגו עולם עתידי בו הפרויקט קיים ומתפקד. בנוסף, עם התקופה, היה גם התייחסות לפרויקט מסרט וממשחק מחשב.
בספר "החופים של המחר" (The Shores of Tomorrow), מאת דוד מייסון שיצא לאור בשנת 1971, מתואר עולם העתיד כעולם משופע בטכנולוגיה ובפרויקטים הנדסיים גדולים. בספר אפשר למצוא פרויקט הדומה במאפייניו הכלליים לפרויקט אטלנטרופה. במסגרת פרויקט זה, מוקם סכר במצר גיברלטר וקרקעית הים התיכון הופכת לקרקע חקלאית פורייה. במהלך מאבקי כוח פוליטיים, מפוצץ סכר גיברלטר ומי האוקיינוס האטלנטי מציפים את הים התיכון, וגורמים לאבדות רבות בנפש.
ה"מפגש עם ראמה" (Rendezvous with Rama), הוא רומן מדע בדיוני משנת 1973, מאת הסופר ארתור סי. קלארק שראה אור לראשונה בשנת 1972. עלילת הספר מתרחשת במאה ה-22. בספר מועלה רעיון לייבוש הים התיכון, למטרות מחקריות, על-מנת לייעל מציאת ממצאים ארכאולוגיים בים.
עשור לאחר מכן (1989) יצא לאור ספרו של סטיבן מייקל סטירלינג "תחת העול" (Under the Yoke), שבו מסופר על הקמת פרויקט הדומה מאוד לאטלנטרופה. בספר ישנו היפוך בין אירופה לאפריקה באשר לתפקידם בפרויקט. היוזמה לפרויקט מגיעה ממהנדס מפרטוריה (ולא ממינכן). מטרת הפרויקט היא להפוך את אירופה לכלי עזר בשביל אפריקה.
הספר "למטה בבאדמלנס" (Down in the Bottomlands) מאת הסופר הארי טורטדלוב שיצא לאור ב-1993, מתאר עולם בו האירוע המסיני (במהלכו התייבש הים התיכון לפני כשישה מיליוני שנים) לא הסתיים - ישנו סכר טבעי על-גבי מה שהיום הוא מצר גיברלטר, ולמעשה, הים התיכון נשאר יבש כולו עד העידן המודרני. בעלילה גיבור הסיפור מנסה לעצור מזימה טרוריסטית לפוצץ את הסכר הטבעי באמצעות נשק גרעיני.
"איליום" (Ilium), הוא רומן מדע בדיוני מאת הסופר דן סימונס, שיצא לאור בשנת 2003. בספר נידונה האפשרות לרוקן את הים התיכון באמצעות הקמת סכרים סביבו במקומות שונים. גם בספר ההמשך של "איליום" מאת דן סימונס, הספר "אולימפוס" (Olympos), שיצא לאור שנתיים לאחר מכן (2005), ישנו עיסוק באפשרות לרוקן את הים התיכון.
במדיה
"מסע בין כוכבים: הסרט" (Star Trek: The Motion Picture), הוא סרט מדע בדיוני משנת 1979, המבוסס על סדרת הטלוויזיה מסע בין כוכבים. במהלך הסרט מועלה הרעיון לסכור את מצר גיברלטר ולהקים במרכזה של אפריקה ים מלאכותי.
במשחק המחשב "רכבת טייקון 2: המאה השנייה" (Railroad Tycoon II: The Second Century) שיצא לאור בשנת 1999, באחת מן המשימות, ישנו אזכור של סכר בגיברלטר.
ראו גם
הרמן זורגל
כיבוש הים (הולנד)
האירוע המסיני
לקריאה נוספת
Gall, Alexander (1998). Das Atlantropa-Projekt: die Geschichte einer gescheiterten Vision. Herman Sörgel und die Absenkung des Mittelmeers. Frankfurt a.M.: Campus.
Gall, Alexander (2006). Atlantropa: A Technological Vision of a United Europe, in: Networking Europe. Transnational Infrastructures and the Shaping of Europe, 1850–2000, edited by Erik van der Vleuten and Arne Kaijser. Sagamore Beach: Science History Publications, p. 99–128.
Günzel, Anne Sophie (2007). Das “Atlantropa”-Projekt – Erschließung Europas und Afrikas (2nd edition). München: Grin.
Sörgel, Herman (1929). Mittelmeer-Senkung. Sahara Bewässerung (Paneuropa-Projekt) Leipzig: Gebhardt.
Sörgel, Herman (1932). Atlantropa (3rd, illustrated edition). Zürich: Fretz & Wasmuth.
Sörgel, Herman (1938). Die drei großen "A". Großdeutschland und italienisches Imperium, die Pfeiler Atlantropas. [Amerika, Atlantropa, Asien]. München: Piloty & Loehle.
Sörgel, Herman (1942). Atlantropa-ABC: Kraft, Raum, Brot. Erläuterungen zum Atlantropa-Projekt. Leipzig: Arnd.
Sörgel, Herman (1948). Atlantropa. Wesenszüge eines Projekts. Vorwort von John Knittel. Stuttgart: Behrendt.
R.B. Cathcart, "Land Art as global warming or cooling antidote", Speculations in Science and Technology, 21: 65-72 (1998)
R.B. Cathcart, "Mitigative Anthropogeomorphology: a revived 'plan' for the Mediterranean Sea Basin and the Sahara", Terra Nova: The European Journal of Geosciences, 7: 636-640 (1995).
R.B. Cathcart, "What if We Lowered the Mediterranean Sea?", Speculations in Science and Technology, 8: 7-15 (1985).
R.B. Cathcart, "Macro-engineering Transformation of the Mediterranean Sea and Africa", World Futures, 19: 111-121 (1983).
R.B. Cathcart, "Mediterranean Basin-Sahara Reclamation", Speculations in Science and Technology, 6: 150-152 (1983).
קישורים חיצוניים
אתר אודות פרויקט אטלנטרופה והרמן זורגל
מאמר אודות פרויקט אטלנטרופה, האוניברסיטה הגאולוגית הפתוחה ליבשת אירופה
מאמר אודות פרויקט אטלנטרופה, cabinet
מאמר על היוזמה להקמת סכר-גשר על מצרי גיברלטר כחלק מן הפרויקט, האנציקלופדיה של המדע
הערות שוליים
קטגוריה:פרויקטים הנדסיים שלא מומשו
קטגוריה:הים התיכון
קטגוריה:גיברלטר
קטגוריה:ייבוש קרקע | 2024-07-28T19:42:46 |
האחד במאי | REDIRECT אחד במאי | 2004-07-28T07:31:19 |
פאטה מורגנה | שמאל|ממוזער|250px|אנימציה המורכבת מאוסף תמונות שבהן נראה חוף סנטה קרוז (קליפורניה). התמונות צולמו במשך 33 דקות ונראה בהן מיראז' עליון רגיל שהופך לפאטה מורגנה
פָאטָה מוֹרְגָּנָה (באיטלקית: Fata morgana) היא צורה מורכבת של מיראז' עליון הבנויה מלפחות ארבע בבואות של עצם מרוחק, זו על גבי זו, שנותנות לו מראה גבוה באופן ניכר מהמראה הרגיל שלו. בעזרת הגדלה פאטה מורגנה עשויה להיראות כצוק גבוה, מגדל או גורד שחקים, אולם ללא הגדלה גובהה הנראה לעולם אינו עולה על רוחב של אצבע כשהיד מתוחה לפנים. הואיל ולהופעתה דרושים תנאים אטמוספיריים מיוחדים, פאטה מורגנה היא תופעה אופטית נדירה באופן יחסי שמופיעה בדרך כלל למשך זמן קצר בלבד ומשתנה במהירות.
אטימולוגיה
הביטוי "פאטה מורגנה" הוא תרגום לאיטלקית של שם הדמות האגדתית מורגן לה פיי, אחותו למחצה של המלך ארתור. הקשר לדמותה של מורגן נוצר לפני מאות שנים משום שלפי מספר מקורות התופעה נצפתה באופן תדיר במצר מסינה, סמוך להר אטנה, מקום משכנה של מורגן לה פיי לפי חלק מהאגדות. סיפורים עממיים מייחסים את התופעה לכשפיה של מורגן לה פיי.
בהשאלה, הביטוי "פאטה מורגנה" מתייחס לדבר חשוב או יקר ערך שאינו קיים במציאות והוא בגדר אשליה, ותו לא. בזכות המשמעות השאולה ניתן השם "פאטה מורגנה" למגוון שירים, פזמונים, סיפורים, ספרים, מחזות וסרטי קולנוע.
הסבר פיזיקלי
פאטה מורגנה היא צורה מורכבת של מיראז' עליון. מיראז' עליון נוצר כשמתקיים היפוך טמפרטורות, כלומר השכבה הקרובה לקרקע או לפני הים קרה מהשכבה שמעליה. מקדם השבירה של השכבה הקרה גבוה יותר וכתוצאה משבירת קרני האור נוצרת בבואה ישרה או הפוכה של החלק התחתון של העצם. בבואה זו, שעקב עקמומיות כדור הארץ לא ניתן לצפות בה בתנאים רגילים, ממוקמת מעל לבבואה של חלקו העליון של העצם, שהעיוות שלה קטן יחסית. אם כך, מיראז' עליון מורכב משתי בבואות הממוקמות זו על גבי זו והעצם נראה בו מעוות וגבוה מהרגיל.
אם המבנה של היפוך הטמפרטורות מורכב, למשל כשיש כמה שכבות קרות וחמות לסירוגין או שמתקיימים מפלי (גרדיאנט) טמפרטורה חדים, יכולה להיווצר פאטה מורגנה, המתאפיינת בלפחות ארבע בבואות, חלקן הפוכות, הממוקמות זו על גבי זו. קיומה של פאטה מורגנה קשור בדרך כלל לקיומה של תעלה אטמוספירית (Atmospheric duct), שכבת היפוך טמפרטורות אטמוספירית שהגרדיאנט הגדול של מקדם השבירה בה גורם לקרניים לנוע בתוכה למרחק ניכר, גם אם העצם ממוקם מעבר לאופק. פאטה מורגנה מכילה גם חלקים של העצם שנמצאים מעבר לאופק, וייתכן אפילו מצב שהעצם כולו ממוקם מעבר לאופק ולא יכול להיראות בתנאים רגילים.
התנאים לקיומה של פאטה מורגנה הם מורכבים ונדירים. הם תלויים לא רק בטמפרטורה של שכבות האטמוספירה, אלא גם במרחק של העצם מהצופה ובגובה היחסי של הצופה. פאטה מורגנה נראית תמיד בגובה נמוך מעל האופק ורק עבור עצמים המרוחקים לפחות כמה עשרות קילומטרים מהצופה.
תצפיות בפאטה מורגנה
פאטה מורגנה היא אומנם תופעה נדירה, אך היא יכולה להיראות בכל מקום על פני כדור הארץ. התופעה נפוצה יותר באזורים קרים ובמיוחד באזורי הקטבים שבהם המצב בו שכבת אוויר קרה מאוד נשארת בסמוך לקרקע אינו נדיר. באזורים חמים יותר פאטה מורגנה אינה קשורה בהכרח למזג אוויר קר.
פאטה מורגנה יכולה להיווצר גם כשהעצם קטן, למשל סירה או ספינה. יש המפרשים תצפיות שבהן נראתה הסירה הדמיונית הקרויה ההולנדי המעופף כפאטה מורגנה. הים עצמו יכול להיראות כגל גבוה כתוצאה מפאטה מורגנה, ובאופן דומה קרחונים מרוחקים יכולים להיראות כיבשה.
כיום משערים שרוברט פירי, שטען כי ראה בשנת 1906 אי גדול באוקיינוס הקרח הצפוני, ראה בעצם פאטה מורגנה. התצפית שלו הביאה ליציאתה של משלחת ב-1913 במטרה לאתר את חבל הארץ הזה שנקרא על ידי פירי בשם ארץ קרוקר (Croker Land). המשלחת נכשלה במשימתה, ורק בשנת 1937 התברר שחבל ארץ זה אינו קיים.
קישורים חיצוניים
דוגמה לפאטה מורגנה עם הסבר באתר Atmospheric optics
מבוא למיראז'ים מאת Andrew T. Young ובו הפניות לתמונות של פאטה מורגנה
פאטה מורגנה- חזיון התעתועים של הטבע- מכון דוידסון לחינוך מדעי
הערות שוליים
קטגוריה:תופעות אופטיות אטמוספיריות
קטגוריה:מילים וביטויים באיטלקית | 2022-06-08T05:58:07 |
טבעות עץ | הפניה תיארוך באמצעות טבעות עצים | 2008-02-03T11:18:59 |
לאה ניקל | ממוזער|שמאל|250px|הפרפר (1955), אוסף מוזיאון ישראל
250px|ממוזער|שמאל|לוחית זיכרון ללאה ניקל ביפו
לאה ניקל (6 בדצמבר 1918 – 10 בספטמבר 2005) הייתה ציירת ישראלית בסגנון ציור מופשט. כלת פרס ישראל לציור לשנת 1995.
ביוגרפיה
ניקל נולדה בז'יטומיר שבמערב אוקראינה ועלתה עם ארצה עם הוריה בשנת 1920, בגיל שנתיים. היא גדלה בתל אביב והחלה ללמוד ציור בגיל 16 עם חיים גליקסברג. בתחילת שנות ה-40 נישאה וילדה את בתה זיוה. עקב קשיים כלכליים ובעיות בינה לבעלה לא ציירה באותה עת.
בשנת 1946, לאחר פרידתה מבעלה, נרשמה לסטודיו של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי, מחשובי האמנים בקבוצת "אופקים חדשים", ולמדה שם במשך שנתיים.
בשנת 1950 החליטה לצאת לפריז. היא השאירה את בתה בישראל אצל קרובי משפחתה בקיבוץ כפר רופין. ניקל נשארה בפריז עד 1961. בתקופה מכריעה באמנות האירופית שלאחר מלחמת העולם השנייה, הושפעה ניקל רבות מהאווירה הקוסמופוליטית ששרתה בפריז והתערתה בחיים האמנותיים שם. משנת 1954, חל מפנה ביצירתה, היא התוודעה לסגנון "טאשיזם" המבוסס על זרימת והתזת צבע.
למרות העבודה בסגנון זה היא בנתה קומפוזיציה מאורגנת בציוריה. ציוריה מתאפיינים בצבעוניות עזה ובגודל גדול, היא הרבתה להשתמש בטכניקות של חריטה, ציור באצבעות, טפטוף ושרבוט.
באותה שנה הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריית קמרינסקי בתל אביב.
תערוכת היחיד הראשונה שלה בפריז הוצגה ב-1957 בגלריית קולט אלנדי (Galerie Colette Allendy).
לאחר שובה ארצה השתתפה בתערוכה קבוצתית בבצלאל ובמוזיאון תל אביב והתיישבה באשדוד.
בשנת 1963 הגיעה לראשונה לניו יורק ונשארה שם כשנתיים. בשנת 1964 ייצגה את ישראל בביאנלה של ונציה, יחד עם יגאל תומרקין ואריה ארוך.
בשנת 1965 שבה לפריז ובשנת 1967 לערך עברה לרומא, בה התגוררה במשך שלוש שנים.
בשנים 1973–1977 היא התגוררה שוב בניו יורק, הפעם במלון האמנים הידוע צ'לסי. לאחר שובה ארצה התגוררה למשך תקופה מסוימת בתל אביב-יפו, ואחר כך, בשנת 1985 התיישבה במושב קדרון, בו גרה בתה זיוה חנן.
בשנת 1995 הציג מוזיאון תל אביב לאמנות תערוכת רטרוספקטיבה שלה (אוצר: מיכאל סגן-כהן).
בשנת 2002 הציגה גלריה זומר אמנות עכשווית בתל אביב עבודות חדשות של ניקל משנת 1998. תערוכה של מבחר יצירותיה מתקופת מגוריה בפריז הוצגה במוזיאון מאנה כץ בחיפה ב-2004. בשנת 2018 הוצגה בגלריה שלוש תערוכה מקיפה לרגל 100 שנים להולדתה.
לאה ניקל נפטרה בספטמבר 2005 ממחלת הסרטן ונטמנה בבית העלמין במושב קדרון. היא הותירה אחריה את בעלה, סם ליימן ובתה זיוה.
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על ביתה ברחוב דוד הראובני 9 בשכונת עג'מי ביפו.
החל מהעשור השני של המאה ה-21 זוכים ציוריה לפופולריות רבה בקרב חובבי אמנות ישראלית בעיקר בזכות הצבעוניות הרבה שבציוריה.
פרסים והוקרה
פרס משרד החינוך והתרבות לציור, 1968
פרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל, 1972
פרס דיזנגוף, 1982
מדליה מטעם אונסקו על פעילותה בסדנה ניסויית בניצה, צרפת 1985
פרס גמזו, 1987
פרס ישראל לציור, יחד עם מנשה קדישמן, 1995
תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה מטעם מכון ויצמן למדע
עיטור אבירת מסדר האמנויות והספרות מטעם שר החוץ הצרפתי, 1997
ספר לכבודה
לאה ניקל: ספר, עורך יונה פישר, מוציא לאור: מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1992 (48 עמודים).
קישורים חיצוניים
ביוגרפיה, רשימת תערוכות וציורים של לאה ניקל באתר "אנסמבל ניקל"
אתר גלריית הראל מדפיסים המציג כמה ציורים וספרי אמן של לאה ניקל ואמנים ישראליים אחרים
לאה ניקל אומרת על אמנות מפשטת
דליה דנון,
שיא מחיר ליצירה של לאה ניקל במכירה פומבית של תירוש
קטגוריה:נשות העלייה השלישית
קטגוריה:אנשי העלייה השלישית
קטגוריה:ישראליות ילידות אוקראינה
קטגוריה:ישראלים ילידי אוקראינה
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לציור
קטגוריה:זוכות פרס דיזנגוף
קטגוריה:זוכי פרס דיזנגוף
קטגוריה:זוכי פרס סנדברג לאמנות ישראלית
קטגוריה:מסדר האמנויות והספרות
קטגוריה:מקבלות תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע
קטגוריה:זוכות פרס ישראל
קטגוריה:זוכי פרס ישראל
קטגוריה:ציירות ישראליות
קטגוריה:ציירים ישראלים
קטגוריה:קדרון (מושב): אישים
קטגוריה:ישראלים שנפטרו מסרטן
קטגוריה:ישראליות שנפטרו מסרטן
קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1918
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1918
קטגוריה:ישראליות שנפטרו ב-2005
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2005 | 2024-07-26T00:45:43 |
ג'ירולמו פרקסטורו | שמאל|ממוזער|150px|ג'ירולמו פרקסטורו
ג'ירולמו פרקסטורו (באיטלקית: Girolamo Fracastoro; 1478 – 8 באוגוסט 1553), רופא ומשורר איטלקי.
ביוגרפיה
פרקסטורו יליד ורונה, למד רפואה בפדובה, והתוודע לקופרניקוס. לאחר לימודיו עבר לורונה ובה התגורר עד יום מותו. מלבד עיסוקו הרפואי עסק במדע, ואף חלק על תפיסתו של תלמי כי השמש סובבת את כדור הארץ.
פרסם ספרים אחדים ששניים מהחשובים הם:
"העגבת או המחלה הצרפתית" – ראה אור בשנת 1530 כספר שירה ובו מסופר על רועה בשם סיפיליס שנדבק במחלת העגבת כעונש מידי אפולו. הספר תורגם לכמה לשונות ויצא בעשרות מהדורות. בתוך המסופר שילב תיאור רפואי של המחלה ודרכי הטיפול בה, עד כי השם המקובל לעגבת מקורו בספר זה.
"על הדבקה ומחלות מידבקות" – ראה אור בשנת 1546 ובו העלה השערה מדעית כי כל המחלות נגרמות על ידי יצורים חיים, ולא רק זאת אלא שכל אחת מן המחלות נגרמת על ידי יצור ממין אחר. גם לו - כמו ללואי פסטר שהוכיח את טענתו זו באופן מדעי - לעגו הבריות וניסו לתקוף אותו על שהוא מפריח הבלים באוויר. הספר כולל תיאורי מחלות שונות ובהן, לראשונה בתולדות הרפואה, זו של טיפוס הבהרות.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:משוררים איטלקים
קטגוריה:רופאים איטלקים במאה ה-15
קטגוריה:רופאים איטלקים במאה ה-16
קטגוריה:ילידי 1478
קטגוריה:נפטרים ב-1553
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת פדובה | 2023-04-29T19:44:05 |
ציניקנים | הציניקנים או הקיניים (יוונית: κυνικοί, קיניקוי; שם הזרם: κυνισμός, קיניסמוס) היוו זרם פילוסופי ואורח חיים בעת העתיקה ביוון. אנטיסתנס יסד את הזרם הפילוסופי הזה במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס. זרם זה המשיך להתקיים עד לקיצו של העולם הרומי במאה ה-6 לספירה, בשינויים שונים.
הרציונל המרכזי של הפילוסופיה הציניקנית הוא כי בני אנוש יכולים להשיג אושר על ידי אימון יסודי ועל ידי חיים קרובים לטבע, דרך דחיית תאוות שונות כגון ממון, כוח, יחסי מין ותהילה. לפי גישה זו על האדם לחיות חיים נטולי תשוקות חומריות.
מקור השם
שמם של הקינים נגזר, כנראה, מקינוסרגס (Κυνόσαργες), שהיה גימנסיון באתונה אשר הוקדש להראקלס בו לימד אנטיסתנס (455–360 לפנה"ס), ראשון הפילוסופים הקיניים. מקור השם מהמילה היוונית לכלב – קיאון (κύων), שהיה כינויו של דיוגנס מסינופה (400–325 לפנה"ס). סברה נוספת היא שמקור השם הוא אלגורי - ציניקן הוא אדם בעל אמירות נשכניות, כמו כלב שנושך.
הציניקנים העיקריים
הציניקנים החשובים המוקדמים היו אנטיסתנס, דיוגנס איש סינופ, קראטס מתבאי, זנון מכתיון וביון מבוריסתנס. בתקופה הרומית המאוחרת הציניקנים העיקריים הם דמטריוס הציניקני (חברו של סנקה הצעיר), אואנומאוס ודמונקס. כל אלה דבקו בעקרונות שהעמיד אנטיסתנס.
רעיונות הציניקנים
אנטיסתנס היה תלמיד של סוקרטס, ממנו למד את העיקרון האתי הבסיסי שהטוב, ולא ההנאה, הוא המטרה של הקיום. הוא החל מהפכה אינטלקטואלית במהלכה הפסיקה החשיבה לעסוק בתחום הפיזי ועברה להתמקד ביישום של ההיגיון בהתנהגות המעשית היום-יומית של האדם. "הטוב", אומר סוקרטס, "הוא הידע": בהרמוניה של המוסר עם ההיגיון נמצאת המציאות האמיתית ביותר של האדם.
אנתיסתנס אימץ את העיקרון הזה במשמעותו המילולית ביותר ופירש "ידע" באופן הצר ביותר כפעולה והחלטה מעשית; הוא הוציא מכלל זה כל דבר חוץ מהרצון האנושי כשהוא מגשים עצמו בקיום הרגיל. כפי שבלוגיקה התוצאה של מהלך זה הייתה נומינליזם טהור, כך גם באתיקה הוא נדרש לאינדיבידואליזם, להכחשה של משמעותם של יחסים חברתיים ולאומיים ולפסילה של הלימודים המדעיים וכמעט כל דבר אחר שהיוונים החשיבו כחינוך. הוא וחסידיו הוליכו את האינדיבידואליזם הזה לקיצוניות. ההנאות הרגילות של החיים היו עבורם חסרות חשיבות ומזיקות מכיוון שהפריעו לפעולתו של הרצון. עושר, פופולריות וכוח ככלל מפריעים להגיון ומסיטים את הנשמה מהטבעי למלאכותי. האדם קיים רק עבור עצמו, ובעצמו בלבד; מטרתו הנעלה ביותר היא ידע עצמי והגשמה עצמית, בלי כל קשר למצב החברה והמדינה. עבור מטרה זו, עוני ושם רע הם יתרונות, מכיוון שהם גורמים לאדם להתעסק יותר בעצמו, מגבירים את השליטה העצמית שלו ומטהרים את האינטלקט שלו מהחיצוניות. האדם הטוב (כלומר החכם) אינו רוצה דבר: כמו האלים, הוא מספיק-לעצמו; "על האדם להגיע לחכמה – או שיקנה חבל"; הוא אזרח של העולם, ולא של מדינה מסוימת.
לוגיקה
בלוגיקה, אנטיסתנס הוטרד בבעיית האחד והרבים. כנומינליסט מובהק, הוא טען כי הגדרה ומשפט תמיד יהיו או סותרים או טאוטולוגים. רעיונות קיימים רק בהכרה החושבת אותם. "סוס", אומר אנתיסתנס, "אני יכול לראות, אבל את הסוסיות אני לא יכול לראות". הגדרה היא רק אופן מעגלי של טענת זהות:
"עץ הוא גדילה צמחית", מבחינה לוגית, זהה לאמירה "עץ הוא עץ".
ציניקנים מאוחרים
ככל הנראה זכה הציניקיזם לעדנה ברומא במאות ה-1 וה-2. דמטריוס ודמונקס זכו לשבחים רבים מסנקה ומרקוס אנאוס לוקאנוס בהתאמה. כנראה כי ציניקנים מאוחרים אלה התאימו עצמם לזמנים שבו הם חיו ונמנעו מההגזמות של דיוגנס ואחרים. אך הם עדיין היו נאמנים לרוחו של אנתיסתנס, וזכו למקום מכובד במחשבה הרומאית. פופולריות זו הביאה לכך שגם שרלטנים נמשכו לשורותיהם. לפיכך, ברומא ציניקיזם היה בחלקו מטרה לניגוח של הסאטיריקן ובחלקו אידיאל של ההוגה.
חשיבות הציניקיזם
הציניקיזם היה התפתחות חשובה ביותר בעיון האתי. הוא הדגיש שתי אמיתות גדולות וחשובות. ראשית, האחריות האבסלוטית של היחיד כיחידה מוסרית, ושנית, האוטוקרטיה של הרצון. כמו כן, הציניקנים היו חשובים כמקדימי הסטואה. הקרבה ביניהם מודגמת באמירתו של יובנליס, כי ההבדל היחיד בין ציניקן לאיש סטואה היה בגלימה שלו. על פי דיוגנס לארטיוס, זנון מכתיון שייסד את האסכולה הסטואית היה תלמידו של הציניקן קראטס.Diogenes Laërtius, VII.1-4
חשיבותם של עקרונות האסכולה אינה רק בערך הפנימי של האתיקה שלהם, אלא גם בעובדה שהם מהווים את הקשר בין סוקרטס לבין הסטואים, בין הפילוסופיה היוונית בעיקרה של המאה ה-4 לפנה"ס לבין מערכת מחשבה שהשפיעה עמוקות על האתיקה בימי הביניים ובעת החדשה. מאז תקופתו של סוקרטס ובאופן רציף עד לתקופתו של אדריאנוס, האסכולה יוצגה על ידי אנשים בעלי אינדיבידואליות חזקה.
ביקורת
טוענים לאסכולה זו ספגו לעיתים ביקורת בקרב עמיתיהם. מסופר כי דיוגנס וקראטס ניסו להכריח את חבריהם להתנהג על פי עקרונותיהם באופן חסר טאקט ופולשני. עצם מהותה של הפילוסופיה שלהם חייבה התנגדות לנימוסים חברתיים. היה בלתי אפשרי "לשוב לטבע" בתוך החברה המורגלת במלאכותיות של נימוסים ומנהגים ללא זעזוע התחושות העדינות של חברה זו. כמו כן, הגיוני כי תחושת האופוזיציה הביאה חלק מהציניקנים לתחושה והצגה של עליונות. עם זאת, המוזרויות של כמה יחידים אינה מעידה בהכרח על תכונות של האסכולה כולה או של הדעות שלה.
ניתן להצביע על שתי טענות כנגד הפילוסופיה הציניקנית. ראשית, הם אינם מפתחים את המסומל במילה "ידע". "הטוב הוא הידע"; ידע של מה? ומה הקשר בין הידע הזה לבין הרצון? שאלות אלה מעולם לא נענו על ידם באופן משביע רצון. שנית, הם נכשלו בטעות הטבעית של הדגשת הצד החייתי של "הטבע" שהיה הקריטריון האתי שלהם. כשהם מתנגדים לריסונים המלאכותיים של התרבות, הם היו עשויים להתדרדר לחייתיות ממש. רבים מהם תמכו בעקרון של נשים משותפות. הסטואה פיתחו את הדוקטרינות האלה בצורה פחות קיצונית, ונתנו למלים "טבע" ו"ידע" פירושים שלמים יותר ופחות קיצוניים.
לקריאה נוספת
אביבה קציר, תולדות התקופה ההלניסטית, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 9, הפילוסופים הקיניים, עמ' 14–17
קישורים חיצוניים
"ציניות", ב"מילון להיסטוריה של הרעיונות"
הערות שוליים
קטגוריה:פילוסופיה יוונית | 2024-10-04T14:54:23 |
זאוקסיס | זֵאוּקְסִיס (ביוונית: Ζεῦξις) היה צייר יווני שחי במחצית השנייה של המאה החמישית לפני הספירה. עיקר המידע אודותיו מגיע מפיו של פליניוס הזקן. הוא מספר עליו שהיה איש העיר הראקליאה. פליניוס מזכיר את זאוקסיס בשנה הרביעית לאולימפיאדה ה-95 (שנת 397 לפנה"ס). פליניוס מוסיף ומספר כי בתחרות ציור עם הצייר פראסיוס צייר אשכול ענבים שנראה כה טבעי עד כי ציפורים החלו קרבות ומנקרות בבד הציור. על כך ענה לו פראסיוס בכך שצייר וילון. מאחר שזאוקסיס היה כל כך מרוצה מבחירתן של הציפורים בענבים דרש כי יסירו את הווילון. משגלו לו כי מדובר בציור של וילון ויתר על הפרס משום שהוא היתל בציפורים אך פראסיוס היתל בו, האומן. אחר כך צייר ילד האוחז באשכול ענבים וגם אל האשכול הזה עפו הציפורים. על כך כעס משום שטען כי אילו היה מיטב לתאר את הנער, היו הציפורים נפחדות ממנו ולא עפות אל הענבים.
פליניוס מוסר גם שהיה פסל ונותרו מיצירתו בסטיו של פיליפוס ברומא פסל של הלנה ופסל של מארסיאס הכבול.
לקריאה נוספת
פליניוס הזקן, חקר הטבע, ספר 35, סעיפים: 61, 62, 65, 66, 111.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קצרמר יוונים
קטגוריה:ציירי יוון העתיקה
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-5 לפנה"ס | 2021-06-12T07:29:47 |
איש בושת | אִישׁ-בֹּשֶׁת (הידוע גם כ"אֶשְׁבָּעַל") הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר שמואל הוא היה בנו של שאול המלך, ומלך על עם ישראל אחריו (במקביל לדוד שמלך על שבט יהודה בלבד). לפי המקרא, הוא היה מלך חלש, שהגיע למעמדו מתוקף היותו היורש הבכיר לשאול לאחר שאחיו נספו במלחמת הגלבוע.
מלכותו
בשמואל ב' מסופר שלאחר ששאול ושלושת בניו נפלו במערכה בגלבוע נגד הפלשתים, הכתיר אבנר בן נר, שר הצבא החזק, את איש בושת למלך על ישראל, והוא בן 40. בעוד דוד שולט על שבט יהודה, היה איש בושת מלך על שאר השבטים שנתיים תמימות.
בעקבות סכסוך שהיה בין איש בושת לבין אבנר בן נר, על כך שאבנר לקח לאישה את פילגש שאול, רצפה בת איה, נעלב אבנר והעביר את נאמנותו לדוד, אך הומת בידי יואב בן צרויה כנקמה על שהרג את אחיו של יואב - עשהאל. בעקבות זאת נחלש מעמדו של איש בושת.
שני אחים, שרי גדוד בצבא ישראל, בענה ורכב בני רימון, קשרו קשר, ורצחו את איש בושת והביאו את ראשו לדוד. דוד גינה את מעשיהם, והורה להוציאם להורג ולקצץ את ידיהם ורגליהם, על שהרגו "איש צדיק בביתו על משכבו".
כתוצאה מכך באו ראשי שבטי ישראל אל דוד, וביקשו ממנו שימלוך גם על ישראל, ורק אז הומלך דוד על כל ישראל. אבל, בין מותו של איש בושת (שמלך שנתיים על ישראל אחרי מות אביו שאול). לבין המלכתו של דוד על כל ישראל, עברו כחמש וחצי שנים (דוד מלך שבע וחצי שנים בחברון על בית יהודה בלבד לפני שהומלך על כל ישראל). התנ"ך לא מספר מה קרה בחמש השנים האלה בממלכת ישראל. ייתכן שבנו של איש בושת מלך אחריו או שלא היה מלך כלל. לאחר מות שלמה התפצלה שוב ממלכת ישראל המאוחדת לשתיים.
שמו
קיים ספק אם "איש בושת" הוא שם אמיתי, ואכן בספר (החוזר בקצרה על עלילות בית שאול ובית דוד) מופיע במקומו השם אשבעל, שם יחידאי במקרא.
לדעת המפרשים, שמו המקורי היה "אשבעל" וכאן קראו לו איש בושת, לפי רד"ק בושת הוא שם מקביל ל"בעל", שהוא שם של אליל. ולפי רש"י האליל "בעל" מכונה בשם בושת כשם גנאי. לפי פרשנויות אלו, מקור השם "אש-בעל" כמו גם שמו האחר של גדעון - "ירו-בעל" וכמו שמו של בן יהונתן "מריב בעל" או "מרי-בעל", הם שמות של התגרות באליל הבעל, "אש-בעל" - שהבעל יעלה באש, "ירו-בעל" - יריב עם הבעל. "מריב בעל" - שיריב עם הבעל או "מרי-בעל" שימרוד בבעל. הטענה היא כי כל השמות הללו מציינים שהיה אז עימות חריף על רקע עבודת הבעל.
פרשנות אחרת טוענת את ההפך - כי השמות הללו מעידים דווקא על קיומו של פולחן הבעל בקרב שבטי ישראל, ואחת הראיות לכך היא הניסיון להסתיר את השמות הללו על ידי החלפתם במילה "בושת", שכן אם אכן העידו על התנגדות לבעל, לא היה צורך לשנותם. ראיה נוספת היא העובדה ששמות תאופוריים (שמות המכילים שם של אל) היו מאוד מקובלים, אך אין עדות נוספת על שמות תאופוריים מתגרים.
לפי פרשנות שלישית שמות אלו מעידים שבימי אותם אישים "בעל", שמשמעו 'אדון', היה כינוי לאלוהי ישראל, כפי שמשתקף בשם בעל פרצים שנתן דוד למקום לאחר ניצחון אלוהי ישראל על הפלשתים:
וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל-פְּרָצִים, וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד, וַיֹּאמֶר, פָּרַץ ה' אֶת-אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא--בַּעַל פְּרָצִים. .
מאחר שפשטה בישראל עבודת האליל שזהו שמו, בוצעה בספר שמואל החלפה תאופורית בשמות. אך ספר דברי הימים נערך בתקופה מאוחרת יותר ולכן שוחזרו בו השמות המקוריים.
יש המזהים גם את איש בושת עם ישוי בן שאול הנזכר ב.
השם אשבעל הוא יחידאי במקרא וב-2012 התגלתה כתובת עם השם "אשבעל בן בדע" על גבי קנקן באתר הארכאולוגי חורבת קייאפה.
מותו
פרשת רציחתו של איש בושת מתוארת ב:
בהמשך הכתוב מסופר כי רכב ובענה נשאו את ראשו הכרות של איש בושת והגישוהו לדוד בציפייה לשבחים ולתמורה, אך דוד הגיב למעשה בזעם והוציאם להורג.
תיאור הרצח קשה מבחינה לשונית ועניינית, ולוקה לכאורה בכפילות ובסתירות. הפרשנים והחוקרים התחבטו בהבנתו של פסוק ו' וייחסו להמשך הכתוב, ובפרט הועלו השערות בנוגע לצירוף "לֹקְחֵי חִטִּים" ומעמדו התחבירי. רבים סבורים שמובנו הוא "מוכרי תבואה", ומפרשים שרכב ובענה הסוו את עצמם כמוכרי תבואה כדי לחדור לביתו של איש בושת. אך קשה ליישב פירוש זה עם הנוסח המונח לפנינו. לפיכך סבורים חוקרים רבים שבנוסח המסורה נפלו שיבושים, שמקורם אולי במיזוג בלתי מוצלח של שני דיווחים מקבילים של סיפור המעשה. חוקרים אחרים מנסים לתקן את הנוסח על סמך עדי נוסח המציגים דיווח קוהרנטי יותר. עם זאת, קיים חשש משמעותי שעדי נוסח אלה משניים לנוסח המסורה, ומשקפים עריכה מאוחרת השואפת להרמוניזציה של הטקסט הסתום.
הצעה אחרת, שאיננה כרוכה בתיקון הכתובים, מיוסדת על ההנחה שחלקו הראשון של פסוק ו איננו מתייחס לרכב ובענה, אלא ל"לֹקְחֵי חִטִּים" - שודדי תבואה; צירוף זה משמש נושא המשפט. המילה "וְהֵנָּה" איננה כינוי גוף המתייחס לרכב ובענה - שאם לא כן היה צריך להיות "וְהֵם" או "וְהֵמָּה" - ואיננה משמשת נושא, אלא כינוי אדוורביאלי: לוקחי חיטים באו הנה (ואולי יש לקרוא "וְהִנֵּה"). כלומר, יש להבין את התיאור כך:
פסוק ה: רכב ובענה הולכים לביתו של איש בושת, בזמן שזה ישן את שנת הצהריים;
פסוק ו: בהגיעם לבית הם נתקלים בשודדי תבואה שפרצו לשם. השודדים תוקפים את איש בושת ופוצעים אותו אנושות, ורכב ובענה נמלטים מהמקום;
פסוק ז: בחלוף הסכנה שבים רכב ובענה אל הבית, שם הם מוצאים את אדונם שרוע גוסס על מיטתו. תוך ניצול מה שנתפס בעיניהם כהזדמנות לעשיית רווח פוליטי, הורגים השניים את איש בושת וכורתים את ראשו, במטרה להגישו לדוד.
לאחר רצח אבנר, נקבר ראשו של איש בושת בקבר אבנר בן נר בחברון.
עץ משפחה
ראו גם
עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
לקריאה נוספת
-
קישורים חיצוניים
איש בושת, באנציקלופדיית המקרא "גשר"
הערות שוליים
*
קטגוריה:מלכי ישראל
קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות בארץ ישראל
קטגוריה:אישים בספר שמואל
קטגוריה:קורבנות רצח בתנ"ך
קטגוריה:משפחת שאול המלך | 2024-08-16T15:22:35 |
לואי הארבעה עשר, מלך צרפת | 200px|שמאל|ממוזער
200px|שמאל|ממוזער|פרוטומה מאת ג'ובאני לורנצו ברניני בארמון ורסאי
200px|שמאל|ממוזער|פרוטומה מאת אנטואן קואזוו בחדר השינה של המלך בארמון ורסאי
לואי הארבעה עשר (צרפתית: Louis XIV, 5 בספטמבר 1638 – 1 בספטמבר 1715) היה מלך צרפת במשך 72 שנה (1643–1715).
תקופת שלטונו נודעת בשם עידן לואי הארבעה עשר, מאחר שהיה החזק והנודע במלכי אירופה באותה תקופה, ורבים ניסו לחקות אותו ואת חצרו. לואי קיבל לידיו מדינה במשבר, בפשיטת רגל פיננסית, תשושה ממלחמות ומעימותים פנימיים, והוריש לבאים אחריו מדינה יציבה, החזקה ביותר בעולם המערבי. הוא הרחיב את גבולות צרפת, העלה את נכדו על כס המלכות הספרדי, והקים ממשל מרכזי יעיל. בתקופתו שגשגה גם התרבות הצרפתית בדמותם של אישים כמולייר, ז'אן רסין, ולה פונטיין. עם זאת אופיין שלטונו בעריצות ובאי סובלנות שהובילו לאחר זמן לזעם העממי שהוליד את המהפכה הצרפתית. המלחמות והמסים הגבוהים רוששו חלקים ניכרים מצרפת וגרמו לקשיים כלכליים. המשפט המיוחס ללואי, "המדינה זה אני" ("L'État, c'est moi"), מבטא היטב את מהות המשטר האבסולוטי שייצג.
לואי הוכתר למלך בגיל חמש, אך נעשה שליט צרפת בפועל רק בשנת 1661 אחרי מותו של האיש החזק בצרפת, הקרדינל מזראן. ב-1660 נישא למריה תרזה, בתו של פליפה הרביעי, מלך ספרד, ולהם נולדו שלושה בנים ושלוש בנות שמכולם שרד הבן הבכור בלבד, לואי (1661 – 1711). מריה תרזה נפטרה ב-1683 והמלך נישא למאדאם דה מיינטנון אך לא נולדו להם ילדים. למלך לואי הארבעה עשר היו גם כששה עשר ילדים ממאהבותיו, ובהן לואיז דה לוואלייר שילדה בן ובת, ומאדאם דה מונטספאן שילדה שלושה בנים וארבע בנות.
הוא הקים את ארמון ורסאי העצום והמפואר שמדרום לפריז, קישט וריהט אותו בעושר ובהידור רב. ישיבתו רחוק מן העיר ביטאה את עליונותו על העם והגבירה את יראת הכבוד כלפיו. סגנון הבנייה של הנאו-קלאסיציזם הדגיש את העוצמה, היציבות והעושר של השליט היחיד. המלך ידע להיות מקסים ורב חסד והרשים את צרפת ואת אירופה כולה בטקסי המלכות המפוארים שערך ובחיי החצר העשירים והמורכבים. הוא הכניע את מרדנותם המסורתית של אצילי צרפת שגרמה צרות רבות לקודמיו בכך שחייבם להשתתף דרך קבע בחיי החצר רבי הטקסים. למעלה ממחצית מהכנסות המלך נועדו לאחזקת הארמון ולקיום החצר ובסופו של דבר הפאר והמותרות דלדלו את אוצר המדינה.
במהלך שנות מלכותו פיקד על ניצחונות צרפתיים במלחמת צרפת–ספרד שסימנה את עלייתה של צרפת ואת שקיעת האימפריה הספרדית, מלחמת הולנד–צרפת נגד הרפובליקה ההולנדית, מלחמת תשע השנים נגד ליגת אאוגסבורג הנחשבת בעיני היסטוריונים מסוימים לקואליציה אנטי-צרפתית שקדמה אף לאלו של נפוליאון, ומלחמת הירושה הספרדית נגד בית הבסבורג האוסטרי על הכתר הספרדי.
לואי הארבעה עשר היה קרוב משפחה ישיר של יריבו המושבע לאופולד, היות שהאימהות של שניהם היו בנותיו של פליפה השלישי, מלך ספרד, והנשים של שניהם היו בנותיו של פליפה הרביעי, מלך ספרד. בנו ונכדו של לואי הארבעה עשר מתו לפניו מאבעבועות שחורות, ועל כן ירש אותו נינו.
ביוגרפיה
שנותיו המוקדמות
לואי היה בנם של לואי השלושה עשר, מלך צרפת ושל אן מאוסטריה. הוריו ראו את הולדתו כמתנה משמים מאחר שהיו חשוכי ילדים במשך עשרים ושלוש שנים, ולכן קראו לו לואי-דיודונה (בצרפתית "לואי מתנת האל"). בשנת 1640 נולד בן נוסף למלך, פיליפ מאנז'וּ, לימים פיליפ הראשון, הדוכס מאורליאן. המלך לואי השלושה עשר לא בטח ביכולתה של אשתו למשול בצרפת ולכן ציווה כי אם ימות בטרם יגיע בנו לבגרות, תמשול במדינה מועצת עוצרים. אולם, עם מותו של אביו ב-14 במאי 1643, ביטלה אן מאוסטריה את צוואתו בפרלמנט של פריז והייתה לעוצרת יחידה, של בנה בן החמש שעלה לכס המלכות. אן שלטה בצרפת בעזרת איש אמונה, הקרדינל ז'ול מאזראן. רוב תושבי צרפת תיעבו את מזראן על שום מוצאו האיטלקי.
עקב עלייתו לשלטון בגיל צעיר, לא זכה לואי לחינוך קלאסי כרוב נסיכי אירופה. הוא למד בעיקר עניינים מעשיים הנחוצים לשליטה בממלכה – היסטוריה של צרפת ושל המלוכה הצרפתית ולימודים צבאיים. הותר לו, עוד בנעוריו, להשתתף בפעולות מצור ולצפות בקרבות, מרחוק. מאמו קיבל לואי חינוך קתולי שמרני. לואי היה כל ימיו קתולי אדוק שנלחם בכל כוחו בפרוטסטנטים שאותם החשיב ככופרים, ורדף את ההוגנוטים, המיעוט הפרוטסטנטי-צרפתי, בכל כוחו. בשנת 1685 הוציא רשמית את הדת הפרוטסטנטית אל מחוץ לחוק ב"אדיקט של פונטנבלו", והורה על הרס כנסיותיה. בעקבות רדיפות אלו עזבו הוגנוטים רבים את מולדתם.
מלחמת שלושים השנה ומרידות הפרונד
בשנת 1648, בהיות לואי בן עשר, הסתיימה מלחמת שלושים השנים בשלום וסטפאליה. את מרבית ההסכמים לסיום המלחמה ניתן לייחס לפועלו של הקרדינל מזראן, יורשו של הקרדינל רישלייה כשר הראשי בממלכת צרפת ומנהיגה בפועל באותה תקופה. צרפת יצאה מהמלחמה כשמעמדה טוב מזה של כל מעצמה אירופית אחרת, וככזו יכלה להכתיב חלק ניכר מן ההסכמים שבעקבות המלחמה. הקיסרות הרומית הקדושה של בית הבסבורג הושפלה ואיבדה שטחים רבים לטובת שוודיה, ארצות השפלה, צרפת והנסיכויות הגרמניות.
מיד עם סיום מלחמת שלושים השנה, פרצה סדרת מרידות בצרפת הידועה בשם הפרונד. מזראן שפעל למען חיזוק השלטון המרכזי על חשבון האצולה, ניסה להטיל מיסים על הפרלמנט של פריז – בית דין שהיה מורכב בעיקר מאצילים ומכמרים. כתוצאה מכך פרצו מהומות בעיר, ואנה, המלכה האם, ובנה לואי, נמלטו מהעיר. לואי השני, נסיך דה קונדה עלה על פריז בראש צבאו כדי לסייע למלך מול ההמון המתפרע, צר על העיר והגיע להסכם רגיעה זמני עם המתפרעים. לאחר סיום ה"פרונד הפרלמנטרי" החלה עוד מרידה, הפעם של נסיכים ואצילים רבים. המלך נאלץ להיכנע כביכול אולם שמר טינה לאצולה ולהמון. המלך גם פיתח טינה וחוסר אמון כלפי תושבי פריז, שגרמה לו להחליט, מאוחר יותר, על העתקת מגוריו לארמון ורסאי.
מלחמת האזרחים של הפרונד נפסקה ב-1653 אולם הובילה למלחמה עם ספרד שנמשכה עד 1659. במלחמה זו הסתייעה צרפת באנגליה שהונהגה על ידי אוליבר קרומוול זאת בהתאם לחוזה פריז שנחתם בשנת 1657. הקרב המכריע במלחמה, קרב הדיונות, נערך ב-1658 ליד העיר דנקרק (שבצפון צרפת) בין צבאות צרפת בראשות המרשל טורן וחיל משלוח אנגלי, לבין דון חואן מאוסטריה וקונדה שנלחם עתה נגד מולדתו. הקרב הסתיים בניצחון הצרפתים, ובעקבותיו נחתם על ידי מזראן שלום הפירנאים, שבו הועברו לצרפת טריטוריות ספרדיות. כמו כן סוכם בחוזה השלום כי לואי הארבעה עשר הצעיר ינשא למריה תרזה בתו של פליפה הרביעי מלך ספרד, ושהיא תוותר על הכתר הספרדי כחלק מהנדוניה לנישואים. ספרד, שהייתה במצב של פשיטת רגל, לא עמדה בתשלום הנדוניה. התבוסה הספרדית ואי תשלום הנדוניה החלישו מאוד את מעמדה של ספרד כמעצמה והביאו לדומיננטיות של צרפת במערך הכוחות האירופי.
המלוכה האבסולוטית
לואי ומריה תרזה נישאו ב-9 ביוני 1660. ב-1661, עם מותו של המיניסטר הראשי מזראן, נטל לידיו לואי הארבעה עשר את מוסרות השלטון. לואי הכריז כי ישלוט בממלכה כמלך אבסולוטי, ללא ראש ממשלה, דבר שהיה חסר תקדים בהיסטוריה הצרפתית. לואי טען כי הוא שולט בחסד האל וכי הוא חייב בציות לאל בלבד, ולכן לא יחלוק את סמכויותיו עם גופים ייצוגיים, כגון אספת המעמדות ובתי המשפט – הפרלמנטים. עם זאת, ראה עצמו מחויב לטובת הממלכה, ולמגבלות החוק והמסורת, ולכן התייעץ באופן לא פורמלי עם מועצת הממלכה, האצילים והשרים שמינה.
אחת מפעולותיו הראשונות הייתה הדחתו של שר האוצר ניקולא פוקה בשל שחיתות, ומינוי ז'אן בַּטיסט קוֹלְבֶּר לאינטנדנט לענייני כספים. אוצר המלוכה הצרפתית היה מרוקן בשל המלחמות הרבות והשחיתות, וקולבר נאלץ להעלות מיסים על מנת לשפר את מצבו הכספי של אוצר הממלכה. קולבר הטיל סוגים שונים של מכס, מס על מלח ומס על מקרקעין. הוא לא ביטל את הפטור המסורתי ממס לאצולה ולכמורה, אלא הגביר וייעל את גביית המס מיתר התושבים. המיסים נועדו גם להקטין את היבוא ולהגן על סחורות צרפתיות מפני סחורות ממדינות אחרות, מדיניות שנודעה בשם מרקנטיליזם, ובצרפת בשם קולבריזם.
קולבר חיזק את כלכלת צרפת גם על ידי חיזוק המסחר והתעשייה. הוא הביא לצרפת תעשיות חדשות וקידם תעשיות קיימות כגון תעשיית המשי מליון ותעשיית הגובלנים – שטיחי קיר, המתפקדת עד היום. קולבר הביא לצרפת בעלי מלאכה מומחים מארצות שונות, כדי להקטין את ייבוא הסחורות ואת זרימת הכסף והזהב מחוץ למדינה. כך הביא קולבר אמני זכוכית ממוראנו, בנאי ספינות מן הפרובינציות המאוחדות (כיום הולנד) וחרשי ברזל משוודיה.
קולבר הקצה תקציבים לחיזוק הצי הצרפתי, צי הסוחר, ולבניית תעלות ודרכים, על מנת לשפר את הסחר ואת ביטחון הפנים והחוץ.
בתחום מדיניות הפנים, הגביר לואי את פיקוח השלטון המרכזי על המחוזות והדוכסויות מהן הייתה מורכבת צרפת. את זאת עשה בין היתר על ידי מינוי אינטנדנטים מחוזיים, שנשלחו לפרובינציות השונות במטרה להגביר את ביטחון הפנים ולהנהיג משפט הוגן. במקרים רבים היה המשפט המלכותי הוגן יותר מעריצות האצילים המקומיים שעיוותו משפט כדי לקדם את ענייניהם. האינטנדנטים הקימו גם כוחות שיטור מקומיים שדיכאו מהומות והתקוממויות, שהיו כה נפוצות במאה ה-17.
מלחמה בארצות השפלה
לאחר שדודו של לואי (שהיה גם חותנו), פליפה הרביעי, מלך ספרד, הלך לעולמו בשנת 1665, הפך בנו, מנישואיו השניים של פליפה, קרלוס השני למלך ספרד. לואי ה-14 תבע לעצמו, כפיצוי על אי תשלום הנדוניה של אשתו, את דוכסות בראבנט, טריטוריה בארצות השפלה שנשלטה על ידי הספרדים, מאחר שעל פי מנהגי המקום (חוק הדבולוציה) הייתה צריכה הטריטוריה לעבור לבתו של פליפה מנישואיו הראשונים, מריה תרזה שהייתה כזכור, נשואה למלך צרפת. כתוצאה מכך פרצה ב-1667, מלחמת הדבולוציה, הידועה גם כמלחמת המלכה.
הצרפתים, בפיקודו של המרשל טורן, פלשו לארצות השפלה הספרדיות וכבשו ללא התנגדות, את חבל פלנדריה ואת פראנש-קונטה. ההולנדים של רפובליקת הפרובינציות המאוחדות, שעד אז היו בעלי בריתו של לואי, פחדו מכוחם של הצרפתים, וחתמו על ברית עם אנגליה ושוודיה שבעקבותיה נאלץ לואי לחתום ב-1668 על הסכם שלום – חוזה אקס לה שפל, בעיר אאכן. צרפת ויתרה על פרנש קונטה אך הורשתה להמשיך ולהחזיק בפלנדריה.
כדרכם של אותם זמנים, לא החזיקה הברית המשולשת מעמד זמן רב. ב-1670 חתם קרלוס השני, ששוחד על ידי הצרפתים, על הסכם דובר החשאי. הספרדים הפכו לבעלי בריתם של הצרפתים וביחד עם מספר נסיכים גרמניים הכריזו מלחמה על הפרובינציות המאוחדות. כתוצאה מכך פרצה ב-1672, מלחמת הולנד–צרפת. הצרפתים כבשו חיש מהר את רוב השטח ההולנדי, מה שגרם להפיכה בהולנד. הפנסיונר הגדול של הפרובינציות המאוחדות, יוהאן דה ויט, הודח ובמקומו עלה לשלטון בהולנד ויליאם השלישי נסיך אורנג'. זה שינה שוב את המצב הפוליטי, חתם ברית עם ספרד, עם האימפריה הרומית הקדושה, ולבסוף הסכם שלום עם אנגליה. ויליאם אף נישא לנסיכה מרי, אחייניתו של מלך אנגליה צ'ארלס השני (מה שהביא לבסוף לעלייתו לכס המלכות האנגלי). לואי שחשש ממתקפה של האימפריה בצרפת בעוד הוא נמצא בראש צבאו בארצות השפלה, נאלץ לסגת לעמדות בנות הגנה.
חיי החצר והתרבות
שמאל|ממוזער|250px|חזית ארמון ורסיי. בקומה השנייה – חדרו של המלך.
שמאל|ממוזער|250px|גני ארמון ורסיי
שמאל|ממוזער|250px|לואי הארבעה עשר מלך צרפת הרחיב את שטחה של צרפת למרות האבדות הקשות שהציבור סבל במהלך סדרת מלחמותיו
המלך, שמאס בפריז, בנה לעצמו ארמון מפואר בעיר ורסאי בסמוך לפריז. בנייתו, שנמשכה מ-1661, שנת עליית המלך לשלטון עצמאי, ועד 1689, העסיקה למעלה מ-30,000 עובדים והייתה נטל כבד על אוצר הממלכה. בניית הארמון הצריכה הטיית נהרות, הזרמת מים חיים והזמנה של יצירות אמנות בהיקף גדול. המלך עבר להתגורר בארמון עם משפחתו, אנשי חצרו ופילגשיו בשנת 1682 ועד מהרה יצא שמעו ברחבי העולם כולו כעדות מפוארת לכוחו של מלך השמש. סגנון הבנייה והריהוט של תקופת לואי נודע עד היום בשם סגנון לואי הארבעה עשר.
המלך הוציא סכומי עתק על חצרו, ומינה עצמו גם לפטרון המדע והאמנויות. הוא נטל תחת חסותו את האקדמיה הצרפתית ותמך בדור שלם של אמנים ויוצרים בתחומי תרבות מגוונים – ציירים, פסלים, מחזאים וארכיטקטים. לואי הקים בנוסף לאקדמיה הצרפתית, עוד שלוש אקדמיות שהיוו מאוחר יותר חלק מן המכון של צרפת – האקדמיה לאמנויות היפות 1648, האקדמיה לספרות יפה 1666, והאקדמיה למדעים 1666, שתמכה בניסויים ופיתוחים מדעיים בתחומי הכימיה והפיזיקה והפיצה את המחקרים והתגליות.
למרות שעזב את פריז לטובת ורסאי, בנה המלך, לאחר דיכוי הפרונד, בנייה נרחבת בפריז שכללה הוספת אגף חדש לארמון הלובר בניית ארמון האינווליד כאכסניה לוותיקי מלחמה ובניית מצפה אסטרונומי כדי לקדם את המחקר והמדע.
בין אנשי התרבות והספרות בהם תמך ניתן למנות את המחזאים ז'אן-בטיסט פוקלן, הידוע כמולייר שהקומדיות שלו אקטואליות עד היום, וז'אן ראסין, שגם יצירותיו מוצגות בתקופתנו, מחבר המשלים ז'אן דה לה פונטן שמשליו נלמדים ברחבי העולם עד היום, הציירים שארל לה ברון, פייר מינארד, והיאסינט ריגו, הארכיטקט הנודע אנדרה דה נוטר, והמוזיקאים ז'אן-בטיסט לולי ופרנסואה קופרן. לולי הביא לצרפת את האופרה הצרפתית וביחד עם מולייר הביאו לפריחתה של הקומדיה המוזיקלית.
חצר ורסאי התפרסמה בחיי התענוגות שהתנהלו בה. לואי ה-14 הטביע את חותמו לא רק על צרפת אלא על אירופה כולה, וסגנון שלטונו וחיי החצר שלו היו דוגמה לחיקוי במדינות אירופה. חיי החצר שלו מעסיקים סופרים והיסטוריונים מזה דורות והיוו השראה לאמנים רבים.
תיאור החיים בתקופת לואי ה-14 תוארו במכתבים, למעלה מ-15.000 במספר, שכתבה מאדאם דה סבינייה - אשת אצולה בצרפת של המאה ה-17. היא נודעה במכתבים ששיקפו את נקודת מבטה על מאורעות ואישום מרכזיים בחייה של האומה הצרפתית, על פני 25 שנה.אלכס אנסקי בשיחה עם פרופ' מיכאל הר סגור על צרפת של ימי לואי ה-14. שעה היסטורית, גלי צה"ל. - YouTube
מחלותיו ומצבו הרפואי, מפורטים ב"ירחון בריאותו של המלך” Journal de Santé du Roi שפורסם בשנת 1862 בידי רופאיו אנטואן ד'אקן ואנטואן ואלוט.מסע לתוך הגיליון הרפואי של לואי ה-14 מאת יגאל ליברנט (francophilesanonymes.com)
על שמו, העיר סארלואי (בגרמנית: Saarlouis, בצרפתית: Sarrelouis) בירת מחוז סארלואי שבמדינת חבל הסאר בגרמניה, הנמצאת 5 ק"מ מצפון לגבול עם צרפת.
ללואי קשר אף לארץ ישראל: הוא שיקם ושיפץ את המנזר הלטיני ברמלה שהוקם בה ב-1420, בזמן ששלטו בארץ הממלוכים.
פעליו המרכזיים
פעליו המרכזיים של לואי ה-14 הם:
ארגון הצבא – לואי ה-14 היה עסוק במלחמות והגדיל את הצבא ממאה אלף לשלוש מאות אלף חיילים. הוא חיזק את יחידות התותחנים ואת ההנדסה הצבאית בנוסף ליחידות הפרשים התקניות, צבא זה נתן ביטוי מנצח לאבסולוטיזם.
המנהל המלכותי – השליט היחיד שהאצולה פחדה מפניו. הוא הוריד את מעמדה של האצולה ובפועל נוצרו שתי אצולות: הגלימה (פקידות) והחרב (בני אבירים). בתקופתו הושלמה חלוקת צרפת לפרובינציות, בראש כל אחת מהן עמד פקיד הממונה על גביית המיסים, המשפט והסדר. המלך עצמו פיקח על המיסים ומעמד האצולה ירד.
בניית ורסאי – ב-1670 הקים לואי מתחם שלטוני חדש ממנו שלט ובו היה ארמון מפואר וסדרת מבנים מפוארים, הוא ארמון ורסאי. במלאכה נטלו חלק ציירים ופסלים בעלי שיעור קומה בצרפת. המלך ומשפחתו התגוררו שם וכן מוקמו שם משרדי הפקידות הממשלתית: חקיקה, אוצר, משרד חוץ וכו'. בנייה זו נתנה דימוי מטאפורי חדש למלוכה. מכאן ואילך כל שליט אירופי בנה לעצמו מעין ורסאי משלו באמצו את דוגמת האבסולוטיזם של לואי.
בתחום החברתי – ביטל את האדיקט של נאנט. צרפת הפכה לקתולית ולא היה עוד מקום לפרוטסטנטים בממלכה והם נאלצו להגר לפרוסיה, הולנד, בריטניה ועוד.
בתחום הכלכלי – המלך לא הטיל מיסים חדשים כדי לממן את כל המפעלים הללו אלא מצא להם מקור אחר. הוא פיתח מקור הכנסות חדש: מכירת תוארי אצולה שאותם קנו בדרך כלל אנשי הפקידות הממשלתית. כך נוצר מעמד אצולת הגלימה כנגד אצולת החרב. קולבר מונה לשר אוצר ופיתח את שיטת המרקנטיליזם המעודדת את התערבות השלטון בכלכלה. המדיניות הכלכלית כללה קיום משק עצמאי ללא עזרה חיצונית, עידוד החקלאות וגידול בקר, הגברת התוצרת המקומית ועידודה על ידי הטלת מס גבוה על תוצרת חוץ, עידוד הקמת מפעלים חדשים וכיוון התעשייה על ידי הממשלה. על כך נוספו שיפור תשתיות דרכי המסחר, בניית תעלות, הגברת מסחר בין יבשתי, מדיניות קולוניאלית, בניית צי להגנה על אניות צרפת ועידוד המדעים.
מותו
לואי הארבעה עשר מת בארמון ורסאי ב-1 בספטמבר 1715 לאחר 72 שנות שלטון. הוא האריך ימים אחרי בנו לואי, יורש העצר של צרפת (1711-1661) ונכדו לואי, דוכס בורגונדיה ולכן נינו לואי החמישה עשר ירש את כסאו.
אילן יוחסין
ראו גם
הקודקס השחור
"בת, אהובה", ניר רצ'קובסקי, ידיעות ספרים 2013
קישורים חיצוניים
גיורא שטרנברג, "המרוץ אחר האדרת: לבוש וסטטוס בחצר של לואי הארבעה-עשר", זמנים, גיליון מס. 95
אלכס אנסקי בשיחה עם פרופ' מיכאל הר סגור על צרפת של ימי לואי ה-14. שעה היסטורית, גלי צה"ל.
הערות שוליים
*
קטגוריה:בית בורבון
קטגוריה:מלכי צרפת מהמאה ה-17
קטגוריה:מלכי צרפת מהמאה ה-18
קטגוריה:ילידי 1638
קטגוריה:נפטרים ב-1715
קטגוריה:אישים הקבורים בבזיליקת סן-דני | 2024-08-02T06:29:38 |
אדוארד גרוסמן | ממוזער|112x112px|אדוארד גרוסמן, ספר תיעוד שירות צבאי, 1965-1968
ממוזער|114x114px|תעודת נישואין של אדוארד גרוסמן וגלינה גרוסמן, 1968|שמאל
ממוזער|104x104 פיקסלים|אדוארד גרוסמן, כרטיס חבר באיגוד מעצבי ברית המועצות, 1988
אדוארד גרוסמן (2 בנובמבר 1946 - 1 באפריל 2017) היה צייר יהודי ממוצא רוסי שעלה לישראל.
אדוארד מתאר את החזון האמנותי שלו על ידי דחיסת הצבעים שעל הבד למרכז ויוצר "אי צבעוני"
שלעיתים קרובות כולל בתוכו צללית של בעל חיים, מבנה עתיק ואותיות.
האלמנטים האלו מציגים תמונה צבעונית המאפשרת לצופה לצאת למסע פנימי, בעקבות דמיונו של האמן.
ביוגרפיה
ממוזער|105x105px|התואר של אדוארד גרוסמן, אוניברסיטת מגניטוגורסק, 1983|ימין
אדוארד גרוסמן נולד ב-2 בנובמבר 1946, רפובליקת קומי, ברית המועצות. לאחר מות האב, עזבו האם והילדים לעיר אדינט, המולדובית, שם חי אדוארד עד סיום הלימודים.
בשנת 1964 בגיל 17 אדוארד התגייס לשירות צבאי בשורות הצבא הסובייטי בעיר סחלין, שם הכיר גרוסמן את אשתו לעתיד גלינה גרוסמן (ריז'יח).
ארבע שנים לאחר מכן נישאו אדוארד וגלינה, מאוחר יותר נולדו במשפחה בן ובת.
בשנת 1983, סיים את לימודיו באוניברסיטת מגניטוגורסק לאמנות. עם סיום הלימודים, קיבל תואר בפקולטה לציור וגרפיקה בנוסף קיבל מדליית זהב בעבודות התערוכה של האיגוד.
בין השנים 1983–1990, חי ועבד בעיר צ'ליאבינסק, כאמן הראשי של סדנאות הפקה ויצירה.
בשנים הבאות יצר את אחת מלשכות העיצוב הראשונות בעיר, יחד עם גרפיקה, ספרים מאוירים, כתב והציג יצירות אמנות בנושא היהדות.
בשנת 1987, במכירה הפומבית בביאנלה העונתי בפריז צרפת, אדוארד הציג לראשונה סדרה של יצירות אמנות בז'ָאנר לווקס על ירושלים ותולדות הגלות.
ימין|ממוזער|דיוקן של גלינה גרוסמן, 1967 (מתנה מאדוארד)
בשנת 1988, הפך לחבר באיגוד מעצבי ברית המועצות
בשנת 1990, עלה אדוארד עם משפחתו לארץ.
אחרי העלייה לארץ לא היה לנו שום דבר. אדוארד חיפש עבודה, הוא ראה כתבה בעיתון על הצעת עבודה לאמן עם משכורת חודשית. אדוארד התקבל לעבודה והתחיל לעבוד עם האומנים. בהתחלה הבעלים נתן מברשת, צבעים, ובד ואמר "תצייר מה שאתה רוצה". במשך חודשים הוא בהה בבד ריק ופתאום התחיל לצייר והציג את היצירה הסופית. הבעלים נדהם וקידם את אדוארד להיות האמן הראשי. אדוארד חזר הביתה, הוא היה מאוד שמח ולאחר זמן קצר הפך להיות אמן עצמאי.גלינה גרוסמן, 31 בדצמבר 2021
בשנת 1992, הפך לחבר באיגוד אומני ישראל.
במהלך השנים 1992–2004, התגורר ועבד בכפר האמנים שא-נור.
טכניקת הציור של גרוסמן השתנתה במהלך השנים כאשר אדוארד רצה להשיג סגנון אינדיבידואלי משלו, המוצג בסדרת יצירות האמנות האחרונות של האמן.
ימין|ממוזער|287x287px|מכתב קדישמן, 1994
בשנת 1995 אדוארד הציג את יצירת האמנות הראשונה, אוכל טוב בארץ, במוזיאון האמנות מילווקי.
בשנת 1997 הוצגה תערוכה שהוקדשה לזמר האופרה חוסה קאררס בנוסף אדוארד השתתף בתערוכות פרטיות וכלל עולמיות.
מאוחר יותר יצר מחזור של יצירות גרפיקה אמנותית המכונה "שיר השירים" ו "סיפור ישראל".
הגרפיקה של גרוסמן אינה המשך לציוריו אלא טרנספורמציה בצורה הקרדינלית ביותר של הרעיונות הפלסטיים המוטעים בה. רישומיו הם סגפניים למדי ובלתי מרוכזים, ובונים על פי ההרכב שלהם; אפשר למצוא בהם כמה הדים רחוקים של אמנותם של פיקאסו, קלי ומירו. אבל העובדה החשובה ביותר היא שלאחר שגילו צדדים חדשים במתנתו של האמן, רישומים כאלה נתפסים כתרומות ייחודיות ומקוריות לקשת הקיימת של חזון יצירתי.
יצירות האמנות של גרוסמן נמצאות באוסף בקרב אספנים כמו ז'אק שיראק ורודי ג'וליאני ובאוסף של מוזיאונים רבים.
ציוריו של אדוארד גרוסמן לוכדים ומרתקים מיד, ורק אחר כך מגיעה מימוש סוד קסמם. מסביבם מתקיים מעין שדה משיכה מגנטי, שחודר בזרימות של אנרגיה יצירתית חזקה. עם הזמן כוחה של השפעה זו אינו נחלש, ואנו נכנעים בשמחה לשליטתה ברגשותינו. בעבודות אלו, בין אם נוף, לירי לפי מוטיב ומצב רוח, מצויר בסביבת שא-נור, ובין אם קומפוזיציה מופשטת גדולה, מורגשת הנשימה החופשית והעמוקה של האמן, השולט בביטחון באמצעי האמנות שלו ואינו מוגבל על ידי כל דוגמה או קאנון. לאחר שספג את הישגי הקולוריזם הפוסט אימפרסיוניסטי האירופי ושולט בהם באופן אורגני בהתאם לתפיסת העולם שלו, האינדיבידואליות והמזג האמנותי שלו, נראה שאדוארד גרוסמן מושך אותנו אל אלמנט הצבע. המוחשיות החושנית של אובייקטים נעלמת במפתיע, מתמוססת במרחב הצבעוני, ובמשחק כתמי הצבע, המופשטים מקונקרטיות, עולה תחושה של מציאות החיים. בגבולות הנעים של אסוציאציות ומטאפורות ישירות ועקיפות, במעברים מהממשי למדומיין ולאחור ומהתנאי של חזון טבעי לוודאות של פנטזיה יצירתית עולה אנרגיית הבריאה. תפיסת העולם הדרמטית של האמן מתמזגת עם אינטונציות ליריות, והטרגדיה של אווירת הסערה מתנקה בטונים עיקריים של פוליפוניה צבעונית. מושג היופי של האמנות שומר על משמעותו הבסיסית עבור אדוארד גרוסמן; הקריטריונים האסתטיים משמשים לו כמתמצאים בטוחים בכאוס הקודר של האנטי-אסתטיקה הפוסט-מודרניסטית. האמנות של אדוארד גרוסמן אינה מבזה, אלא מרוממת את האנושות וחושף עבורנו, באמצעות יצירותיו, את העושר הצבעוני והפלא של העולם הסובב ומאפשר לנו לגלות, שוב ושוב, את היופי הפנימי של העולם.
רוב יצירות האמנות נותרות ללא כותרת, משום שאדוארד רצה לאפשר לכל צופה לגשת לדמיונו האישי.גלינה גרוסמן, אוגוסט 2020
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי
הערות שוליים
קטגוריה:ציירים ישראלים
קטגוריה:ישראלים ילידי ברית המועצות
קטגוריה:עולים בשנות ה-1990
קטגוריה:שא-נור: אישים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1946
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2017 | 2023-04-01T23:31:17 |
באר ארטזית | שמאל|ממוזער|350px|באר ארטזית
שמאל|ממוזער|350px|באר ארטזית, חתך (מתוך האנציקלופדיה האיקונוגרפית של מדע, ספרות ואמנות, 1851)
באר אַרטֶזית היא באר מים שהמים פורצים מתוכה בעצמם על פי חוק הכלים השלובים ללא צורך בשאיבה. המקור לשמה של התופעה הוא באזור ארטואה (Artois) בצרפת שבו בארות ארטזיות רבות.
אפשר לחפור באר ארטזית רק באזורים דמויי אגן קעור, אשר בהם שכבה של סלע נקבובי נתונה בין שכבות בלתי חדירות למים. ככל שהבאר נמצאת בנקודה עמוקה יותר של השקע, הלחץ גובר, המים פורצים בעוצמה רבה יותר, ושפיעתם נמשכת גם בשנים שחונות.
בישראל
דוגמה לבאר ארטזית בישראל הוא "מפל איוב" בצפון הכנרת, שנוצר כתוצאה מקידוח של תה"ל במסגרת הפעולה להטיית המעיינות שהמליחו את הכנרת. ספיקת הבאר היא כ-600 מ"ק לשעה ומליחותה – 800 מ"ג כלור לליטר. בשל מליחותה הנמוכה יחסית הוחלט להזרימה לכנרת, בניגוד לשאר המעיינות המלוחים המוזרמים בתעלה מיוחדת העוקפת את הכנרת. בארות ארטזיות נוספות הן חמי געש וחמי יואב, המשמשות לצורכי ריפוי ובידור.
מעיין העתק
סוג אחר של מקור מים הנובע מהאדמה בעצמו הוא מעיין העתק. מעיין העתק הוא מעיין שנובע לאורך העתק שדרכו עולים מי תהום אל פני השטח. בדומה לבאר ארטזית אין צורך בשאיבה ממנה, אך בניגוד אליה, במעיין העתק אין צורך בקידוח והמים פורצים החוצה באופן טבעי באזור ההעתק. מעיינות העתק בישראל הם המעיינות החמים בחמת גדר ומעיינות גן השלושה.
קישורים חיצוניים
קידוח ארטזי - מפל איוב באתר רשות הטבע והגנים
הסבר על הבאר הארטזית בחמי יואב, באתר המקום
קטגוריה:הידרולוגיה
קטגוריה:מים
ארטזית | 2021-11-25T23:20:46 |
מאלוקה | ממוזער|352x352 פיקסלים|מאלוקה מסורתית של שבט הטוקאנה. צילום מ-1931
ממוזער|293x293 פיקסלים|ה"ממבאה" במאלוקה: הכנה ממבה בג'ונגל ליד לטיסיה
מאלוקה (באנגלית: Maloca) היא מבנה מסורתי גדול של האינדיאנים ביער האמאזונאס, בקולומביה ובאזורים הגובלים בה בברזיל ופרו. למושג יש לעיתים פירושים שונים בהתאם לשפה המקומית ולמאלוקה שימושים שונים בעבר ובהווה, ובהתאם לאופי השבט. בעבר היא שימשה למגורים של חברי הקבוצה במתחם, וכללה גם מרחב מקודש להתכנסות ולטקסים יומיים ועונתיים. כיום היא משמשת בעיקר כמבנה קהילתי וכמרחב המקודש.
אטימולוגיה
משמעותה המקורית של המילה "מאלוקה" בפורטוגזית היא "פשיטה עוינת". עם העמקת הכיבוש האירופי-לטיני בדרום אמריקה, המושג "מאלוקה" ציין פשיטה במעבה הג'ונגל על קבוצת ילידים, ובהקשר אחר את ההתקפות הילידים האינדיאנים על האירופים בארגנטינה וצ'ילה. המבנה המסורתי הגדול שימש מתחם הגנה לכלל השבט. בפורטוגזית המושג החל לציין גם "בקתה אינדיאנית" וגם "מקלט", ומאלוקה בברזיל היא גם מילה נרדפת כללית ל"בקתה". בקולומביה, בה המבנה המסורתי הגדול הוא השכיח יותר, השם הפך למסמן של מתחם הקבוצה ביער, כשבמרכזו עמד המבנה שכיום נקרא "מאלוקה" בספרדית.
ממוזער|294x294 פיקסלים|מאלוקה כחלק מיישוב כיום ליד האמאזונאס בקולומביה
המאלוקה בתרבות של ילידי האמזונאס
המאלוקה המסורתית שימשה לעיתים כמקום המגורים לעשרות נפשות, אך יחסי המין נעשו מחוץ למאלוקה, הרחק ביער. כיום, עם מעבר רוב הקהילות למתחמים כפריים, המאלוקה היא לרוב מבנה ציבור, המשמר את התפקיד החברתי והטקסי כחלק משימור המסורת, אולם יש מקומות בעומק הג'ונגל שבהם השתמר גם השימוש המקורי.
המאלוקה בנויה מחומרי הג'ונגל שמסביב. המבנה מגלם בחומריו, בעיצובו ובתפקודיו את תפיסת העולם הייחודית של הקבוצה, החל בתפישה אודות מבנה היקום והמיתוס המתאר את מקור השבט, דרך הנורמות החברתיות, תפקידי החברים בקהילה ופעולות החיים היומיומיות. לדוגמה, הכיוון של המאלוקה הוא בדרך כלל ממערב למזרח במקביל לכיוון הזרימה של האמזונאס מהאנדים אל הגונג'ל. הכניסה הראשית ממזרח, מיועדת לגברים ואילו הפתח המערבי מייצג את האלמנט הנקבי ודרכו נכנסות הנשים. במאלוקה ישנו מתחם ייעודי בו נערך מידי ערב טקס הממבאה. בטקס הגברים מכינים מעלי קוקה ואפר של צמחים נוספים את אבקת ה"ממבה", שלה מיוחסת היכולת לרכך את המחשבה והדיבור. בטקס שיכול להימשך מספר שעות אל תוך הלילה, הגברים לועסים את הממבה ומעלים נושאים שונים במעין דינמיקה קבוצתית ודיאלוגים של חונכות. בדרך זו מנחילים את המורשת והידע לצעירים, ומציפים את הרגשות והקונפליקטים שעלו במשך היום. באמצעות הממבה והדיבור המרוכך יוצרים מחדש את ההרמוניה בסביבה ובין חברי הקבוצה, ומתכננים את יום המחרת.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טיפוסי מבנים
קטגוריה:אינדיאנים | 2023-04-15T09:09:46 |
פרדוקס השמן והרזה | הפניה חוק ארכימדס | 2007-03-24T21:29:14 |
קפה נמס | ממוזער|כוס נס קפה ומסביבה גרגירי הקפה
שמאל|ממוזער|200px|גרגירי קפה נמס בתוך צנצנת זכוכית
קפה נמס, או נס קפה (שם שנגזר ממותג Nescafé של חברת נסטלה), הוא משקה המוכן מחליטת פולי קפה. קפה נמס מיוצר באופן מסחרי באמצעות הקפאה בוואקום או ייבוש בריסוס. קיים סוג אחד לפחות של קפה נמס הזמין גם בצורה של נוזל מרוכז.
יתרונותיו של הקפה הנמס הם: מהירות ההכנה של המשקה (הקפה הנמס מתמוסס מיידית במים רותחים), המשקל והנפח שלו נמוכים מאלו של פולי קפה או של קפה טחון הדרושים לצורך הכנת כמות זהה של משקה (ולכן מוזילים את האחסון והשינוע) וחיי המדף הארוכים שלו ביחס לפולי קפה (ולכן אפשר לייצר קפה נמס בשנים שבהן מחיר הפולים נמוך ולמכור את המוצר המוגמר כאשר מחיר הקפה בשוק גבוה). קפה נמס עלול להתקלקל אם אינו נשמר באזור יבש (לחות יוצרת התגיישות).
היסטוריה
משקה קפה שיוצר מערבוב של תרכיז יבש עם מים חמים דווח לראשונה בבריטניה בשנת 1771. בשנת 1890 הומצא הקפה הנמס על ידי דייוויד סטרנג מאינברקרגיל, ניו זילנד, שרשם עליו פטנט שמספרו 3518. הקפה נמכר תחת השם "קפה סטרנג'ס", תוך ציטוט הפטנט וכינויו "יבוש באוויר חם". בעבר, יוחסה ההמצאה לסאטורי קאטו, מדען יפני אשר עבד בשיקגו. קאטו הציג את החומר האבקתי בשנת 1901 בבאפלו, ניו יורק, בתצוגת פאן-אמריקן. מעט לאחר מכן, פיתח הממציא ג'ורג' וושינגטון (כימאי בריטי שחי בגואטמלה) דרך משלו להכנת קפה נמס, והיה הראשון לשווק את הקפה הנמס בשנת 1910. מותג הנסקפה (Nescafé), אשר הציג טכניקות זיקוק מתקדמות יותר של קפה נמס, הושק בשנת 1938.
הקפה המוכן באמצעות הקפאה בוואקום פותח מעט לאחר מלחמת העולם השנייה, כתוצאה עקיפה של מחקרים שנעשו במהלך המלחמה לצורך מטרות אחרות: תאגיד המחקר הלאומי (.The National Research Corp) הוקם במסצ'וסטס כחברת מחקר ופיתוח אשר עושה שימוש בטכנולוגיות של וואקום, להפקת פניצילין, פלזמה וסטרפטומיצין עבור צבא ארצות הברית. כאשר נגמרה המלחמה, התאגיד התאים את פעילותו לזמני שלום, שינה את שמו לתאגיד המזון של פלורידה (.Florida Foods Corp) והחל לייצר תרכיז מיץ תפוזים באבקה.
בישראל החלה חברת עלית בייצור קפה נמס בסביבות שנת 1958 במכונות ייצור שפיתחה ובנתה בעצמה.
הליך הייצור
ראשית עוברים פולי הקפה ניקוי, שקילה ואחסון בסילו. לאחר מכן הם עוברים קלייה (לפי הטעם הרצוי, לעיתים מערבבים גם זני קפה שונים) וטחינה לאבקה בקוטר של כ-2 מילימטרים.
200px|ממוזער|שמאל|ספל קפה עם כיתוב
אבקת הקפה נמצאת בפרקולטור, דרכו זורמים מים בטמפרטורה של עד 200 מעלות צלזיוס ובלחץ של 20 בר (המונע את התאדותם). המים מפרידים מן האבקה את מרכיבי הקפה המסיסים. תרכיז הקפה עובר למתקן אידוי ובו הוא מיובש. התפוקה של מתקן מיצוי כזה היא פי עשרה מפרקולטור ביתי.
ה"בוץ" של אבקת הקפה משמש מאוחר יותר כחומר בעירה לחימום המים במתקן המיצוי.
שיטת הייבוש בהקפאה מורכבת בהרבה משיטת הייבוש בריסוס. הקפה המיובש בהקפאה הוא איכותי יותר ובעל טעם עשיר יותר כיוון שבתהליך זה חשוף תרכיז הקפה למידה פחותה יותר של חום.
מרכיבים
תכולת הקפאין בקפה נמס היא ככלל נמוכה יותר מזו של קפה בפילטר. מחקר אחד שערך השוואה בין צורות הכנה שונות של קפה הראה כי בכוס קפה נמס כמות חציונית של 66 מ"ג קפאין (בטווח שנע בין 30 ל-120 מ"ג לכוס), בבחינה של כוסות משקה בנפח חציוני של 225 מ"ל (בטווח שנע בין 170 ל-290 מ"ל), וזאת לעומת קפה פילטר שבו זוהתה כמות חציונית של 110 מ"ג קפאין. מבחינת נוגדי חמצון, תכולת הפוליפינל בכוס קפה נמס בנפח 180 מ"ל, הוערכה ב-320 מ"ג בקירוב, בהשוואה ל-400 מ"ג בקירוב בכוס זהה של קפה פילטר.
שימושים אחרים
קפה נמס זמין גם להכנת קפה קר, כמו הקפה היווני פרפה. במדינות כמו פורטוגל, ספרד והודו, נהוג לערבב קפה נמס עם חלב חם במקום מים רותחים. בקוריאה הדרומית, קפה נמס נמכר לעיתים קרובות עם שמנת לא-חלבית וסוכר תחת השם "תערובת קפה".
בקפה נמס משתמשים גם לחיזוק טעם של רטבים במאכלים כמו ספגטי בולונז.
שימושים לא-מזוניים כוללים את הקפה הנמס כאחד המרכיבים בתמיסת פיתוח לצילום שחור-לבן בשם Caffenol. התמיסה הביתית כוללת גם חומצה אסקורבית (ויטמין C) ונתרן פחמתי אניהידרי, חלק מהמתכונים כוללים גם אשלגן ברומי כחומר מפחית ערפל. הניסויים הראשונים ב-Caffenol נערכו בשנת 1995 במכון הטכנולוגי של רוצ'סטר, והוספת חומצה אסקורבית החלה סביב שנת 2000, מה שהוביל לשיפור התמיסה המכונה Caffenol-C.
בנוסף, בקפה נמס משתמשים לעיתים בצביעת נייר ליצירת מראה מיושן במלאכת יד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:קפה
קטגוריה:משקאות
קטגוריה:מזון מיובש
קטגוריה:אבקות מזון | 2024-08-30T23:15:04 |
ביצת קולומבוס | שמאל|ממוזער|350px|"קולמבוס שובר את הביצה" ציור של ויליאם הוגארת
שמאל|ממוזער|250px|"הביצה", יד זיכרון לכריסטופר קולומבוס בעיר הנמל סנט אנתוני, איביזה, ספרד. יד הזיכרון מתייחסת לביצת קולומבוס.
ביצת קולומבוס הוא שמו של סיפור המיוחס לכריסטופר קולומבוס ואשר ממחיש את הצורך בחשיבה מקורית ושוברת מוסכמות לצורך פתרון בעיות.
הסיפור
על פי הסיפור, במהלך סעודה לכבוד קולומבוס, שערכו לו בחצר המלוכה הספרדית, טען בלעג אחד האצילים הספרדיים שגילוי איי הודו המערבית אינו אלא דבר של מה בכך וכי כל אחד יכול היה לעשותו אילו קיבל אוניות ורשות לתור את העולם. הלעג כלפי קולומבוס בא מצד מקורבי בית המלוכה ובתמיכתם, וזאת במטרה לרכך את עמדתו של קולומבוס באשר למיקוח על הכנסות מהסחר עם הארצות שיגלה במהלך ההפלגה, הכנסות שהובטחו לו לפני הפלגתו. קולומבוס הזועף ביקש שיביאו לו ביצה קשה ושאל את הנוכחים מי יוכל להעמידה על חודה. כל אלה שניסו נכשלו במשימה. אז נטל קולומבוס את הביצה והכה בה על חודה עד שקליפתה נשברה מעט והחוד השתטח, והעמידה מול עיניהם המשתאות של הנוכחים. "זה הדבר הקל ביותר בעולם. כל אחד יכול לעשות זאת, אחרי שראה איך!", השיב להם קולומבוס.
הלקח הוא שאין בעשייה מאומה אלא במחשבה עצמה. אולי כל אחד יכול היה להפליג באוקיינוס ולגלות מקומות חדשים, אך רק קולומבוס הגה את הרעיון לנסות להגיע להודו בהפלגה מערבה, כפי שרק במוחו עלה הרעיון למעוך מעט את הביצה כדי להעמידה כיאות על השולחן.
מקור הסיפור וייחוס שונה
הסיפור מובא בספרו של ההיסטוריון האיטלקי ג'ירולמו בנצוני היסטוריה של העולם החדש, שפורסם ב־1565.
גרסה אחרת, שהופיעה חמש עשרה שנה קודם לכן, מייחסת את הסיפור לאמן הרנסאנס האיטלקי פיליפו ברונלסקי, שלכאורה הציב את אתגר הביצה בהקשר של הקמת הכיפה המפורסמת של קתדרלת סנטה מריה דל פיורה בפירנצה, הנחשבת לאחד מהישגי הבנייה המרשימים ביותר בתקופת הרנסאנס.
גרסאות נוספות
פתרונות נוספים
שמאל|ממוזער|200px|העמדת הביצה לפי הפתרון המיוחס לקולמבוס
קיימות מספר דרכים נוספות לפתור את השאלה.
קילוף הביצה מאפשר את העמדתה על הבסיס הרך.
סיבוב הביצה על צירה יגרום לה לעמוד על חודה, למשל, באמצעות .
אם מניחים על השולחן מלח בישול בכמות מספקת בערימה קטנה ניתן להעמיד את הביצה על ערימת המלח.
גרסאות נוספות לשאלה
כיום יש לשאלת הביצה גרסאות נוספות:
כיצד לסובב ביצה על צירה כמו סביבון? – יש לשלוק אותה תחילה.
איך להציף ביצה על פני המים? יש למהול את המים בכמות מלח הגונה.
ראו גם
גומבוץ (מתמטיקה)
הערכה בדיעבד
קשר גורדי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:דימויים
קטגוריה:כריסטופר קולומבוס
קולומבוס | 2023-07-01T09:42:12 |
קשר גורדי | שמאל|ממוזער|250px|אלכסנדר חותך את הקשר הגורדי ציור מאת ז'אן-סימון ברתלמי
קֶשֶר גּוֹרְדִי (מיוונית: Γόρδιος δεσμός) הוא קשר מסובך שקשה להתירו, תסבוכת. האמונה שנפוצה בימים עתיקים הייתה שמי שיתיר את הקשר הגורדי הוא זה שיכבוש את יבשת אסיה.
על פי האגדה הפריגית, את הקשר המסובך עשה האיכר גורדיוס שנבחר למלוך על תושבי פריגיה רק בשל כך שנראה על עגלתו סמוך לפסלו של האל סבזיוס (אחד מגלגוליו העתיקים של האל היווני זאוס), על רקע נבואה עתיקה על-פיה האדם הראשון שיעבור בשערי המקדש, ימלוך על פריגיה. בנו של גורדיוס, המלך מידאס (המוזכר במיתולוגיה היוונית), הקדיש את העגלה לאלים וקשרה בקשר ששום קצה חבל לא בלט ממנו.
ב, כשהחל אלכסנדר הגדול בכיבושיו, עבר בפריגיה שבה עמדה עדיין העגלה הקשורה, בארמון שושלת המלוכה בעיר הבירה הפריגית גורדיון. כשאלכסנדר שמע את סיפור המעשה, שלף את חרבו וחתך את החבל, על מנת לסמל כי הוא נועד לכבוש את אסיה, כפי שאכן קרה.
ראו גם
ביצת קולומבוס
קשר גורדי (ספר)
קישורים חיצוניים
הערך "קשר גורדי", ב"אנציקלופדיית הטיפוס"
קטגוריה:דימויים
גורדי
קטגוריה:אלכסנדר הגדול | 2024-04-15T17:19:53 |
כפרי פוטיומקין | כפרֵי פּוֹטיוֹמקין (ברוסית: Потёмкинские деревни) הוא ביטוי שפירושו זיוף מרשים אך ריק מתוכן, תפאורת ראווה שנועדה ליצור רושם, אך אין מאחוריה דבר.
הביטוי מבוסס על סיפור היסטורי על אודות גנרל גריגורי פוטיומקין, מהאנשים החזקים ברוסיה של הצארינה יקטרינה הגדולה. לפי הסיפור המקובל, כאשר עמדה צארינה לבקר בקרים שבדרומה של רוסיה בשנת 1787, דאג פוטיומקין, שניהל מסע צבאי בקרים, להקים לאורך הגדות השוממות של נהר דנייפר כפרי דמה: חזיתות-בניינים ריקות, שנועדו להרשים את הצארינה ונוסעיה בחשיבות כיבושיו, ובכך להגדיל את ערכו בעיניה. מכאן, הפך הביטוי כינוי נרדף לאחיזת עיניים, תפאורה בלבד, שנועדה ליצור רושם בלי שיהיה מאחוריה תוכן.
היסטוריונים מודרניים שונים מפקפקים באמיתות הסיפור וסבורים שיש בו הגזמה רבה. פוטיומקין אכן השקיע מאמצים בפיתוח קרים וככל הנראה הורה לאיכרים לפתח את השטחים הקרובים לגדת הנהר כדי להרשים את פמליית הצארינה, אך קרוב לוודאי שלא הקים כפרי דמה שלמים לשם כך.
לצד כפרי פוטיומקין הקים פוטיומקין גם הרבה יישובים "אמיתיים", ובין היתר פיתח את העיר אודסה (כיום באוקראינה).
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מילים וביטויים ברוסית
קטגוריה:ביטויים
קטגוריה:תרמיות | 2023-04-03T20:32:05 |
עוד ניצחון כזה ואבדנו | הפניה ניצחון פירוס | 2008-12-17T07:01:19 |
שחור על גבי לבן | שחור על גבי לבן הוא ביטוי שמשמעו "כתוב באופן הברור ביותר". נהיר, קריא וחד משמעי, כמו בדף לבן שבו מודפסות אותיות שחורות.
דומה למשמעות ביטוי "כשמש בצהרים" שמתייחס למציאות או עובדה שברורה לחלוטין כשם שהשמש נראית לעיני כל בצהרי היום, אך בשונה לו נוטה להתייחס בדרך כלל לדברים שבכתב. דוגמאות:
"ושם, כידוע להוד מלכותך, כתוב שחור על גבי לבן על קורת השער להזהר באש..."
"נדפסו מאמרים כאלה שחור על גבי לבן"
"התשובה האמיתית נדפסה שחור על גבי לבן, וכל הרוצה לדעתה יבוא ויקרא.",
"הנה היא הזוהמא, שחור על גבי לבן ב"חבצלת" המזוהמה",
"ולפני כתוב הדר, שחור על גבי לבן, בלשון זו: "בוא בנשף בערב יום זה, ברחוב פלוני, בבית פלוני ובחדר פלוני".
הביטוי נמצא בשפות נוספות, כמו אנגלית, צרפתית ויידיש.
מניסויים שנעשו מתברר שאצל רוב בני האדם, זה אינו צירוף הצבעים הבולט ביותר. הצירופים הקריאים יותר הם דווקא לפי הסדר הבא (בסדר קריאות יורד): 1. שחור על גבי צהוב
2. ירוק על גבי לבן
3. אדום על גבי לבן
4. כחול על גבי לבן
5. לבן על גבי כחול
6. שחור על גבי לבן
מתרגמו הקדום של פירוש המשנה לרמב"ם על סדר קודשים (ב"הקדמת המעתיק" לפירוש) הבין את אמרת חז"ל שהתורה שהוראתה למשה בהר סיני, הייתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה כאמירה "שיש באדם יכולת להשיג מאליו עיקרי התורה".
הערות שוליים
קטגוריה:ביטויים | 2024-09-18T02:31:28 |
גיס חמישי | גיִס חמישי הוא כינוי לכוחות חתרניים חשאיים הפועלים בגוף מסוים, מתוך מטרה לערער את חוסנו של אותו הגוף ולסייע לכוחות המתנגדים לו מבחוץ.
היסטוריה
הביטוי נולד במלחמת האזרחים הספרדית (1936–1939). כשנשאל הגנרל אמיליו מולה, מפקד הצבא הלאומני שעלה על מדריד, מה גודל צבאו, השיב כי לצבאו ארבעה גייסות, וכי בעיר עצמה ממתין גיס חמישי - כוח מיליטנטי אוהד שיפעל נגד נאמני הממשלה הרפובליקנית שהגנו על העיר. הגיס החמישי של תומכי פרנקו במדריד לא היה יעיל במיוחד, והעיר נפלה רק אחרי קרבות מרים בשנת 1939, אך השימוש בכינוי הפך רווח, במיוחד כדי להגדיר כבוגדים קבוצות מיעוט דתיות או אתניות, או קבוצות בעלות עמדות מקובלות פחות שלכאורה משתפות פעולה עם האויב. הגדרת קבוצת המיעוט כ"גיס חמישי" רווחת במיוחד במשטרים דמוקרטיים, שבהם לא ניתן לאפשר בנסיבות רגילות ועל־פי חוקי המדינה לבודד או לנדות את קבוצת המיעוט. הצגת טיעון "הגיס החמישי" מאפשרת להציג את המצב ככזה בו יש איום ישיר על שלומם של אזרחי המדינה, המצדיק השעיה או התעלמות מחוקים המבטיחים שוויון בפני החוק ופוטר את מעלה הטיעון מהבאת טעמים והוכחות לטענותיו. הביטוי זכה לפרסום בעיקר עקב מחזה של ארנסט המינגוויי באותו שם.
במהלך מלחמת העולם השנייה שימשו גרמנים בעלי אזרחות זרה או תושבים מקומיים שאהדו את האידאולוגיה הנאצית כגיס חמישי במהלך כיבושן של הולנד ובלגיה על ידי הגרמנים.
בטיעונים בדבר "גיס חמישי" נעשה שימוש נרחב בבריטניה ובארצות־הברית בזמן מלחמת העולם השנייה. בבריטניה בתחילת מלחמת העולם השנייה, טענה התעמולה הרשמית כי על שלומה של בריטניה מאיים "גיס חמישי" פרו־נאצי, ובנימוק זה נעצרו אזרחים גרמנים שהתגוררו בבריטניה והועברו למחנות מעצר באי מאן (Isle of Man) שמול חופה המערבי של אנגליה. בין העצורים היו מספר גדול של גרמנים אנטי-נאצים שנמלטו לבריטניה לאחר עליית היטלר לשלטון. בארצות־הברית שימש טיעון דומה כהצדקה למעצר אמריקאים ממוצא יפני וכליאתם במחנות מעצר. בישראל הועלה טיעון דומה על ידי דוד בן-גוריון בפרשת אלטלנה, אם כי כאן לא נגע הטיעון לחשד בבגידה אלא לתביעת הבלעדיות לכוחות צה"ל בהפעלת כוח לחימה, כאשר בן-גוריון ראה בצורך להעביר חיילים מהחזית לתל אביב כדי להתמודד עם אנשי האצ"ל בזבוז משאבי אנוש שהוא כיצירת "גיס חמישי".
השימוש המקובל בביטוי כיום הוא לצרכים רטוריים או דמגוגיים, לשם תקיפת יריבים פוליטיים או קבוצה אחרת (במקרים רבים קבוצה אתנית המהווה מיעוט). ביפן למשל הייתה נפוצה האשמת המיעוט הקוריאני הגדול החי במדינה כ"גיס חמישי", ובמיוחד מופנית האשמה זאת כלפי אותו חלק מתוך המיעוט הזה המקורב למשטר הקומוניסטי בקוריאה הצפונית, ואשר מקיים ארגונים ומוציא לאור עיתונים המביעים את אהדתו זאת. בישראל נעשה לעיתים שימוש בביטוי זה בגרסתו הרטורית כלפי ערבים-ישראלים, וכן לפוליטיקאים ישראלים או יהודים ופעילי זכויות אדם מהשמאל ובפרט לאנשי השמאל הקיצוני בישראל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ביטויים
קטגוריה:ביטחון לאומי
קטגוריה:מלחמת האזרחים בספרד | 2024-06-10T22:22:50 |
הוצאה לאור שולחנית | שמאל|ממוזער|250px|תמונת מסך של סקריבוס
הוצאה לאור שולחנית (באנגלית: Desktop Publishing, DTP) היא תוכנה המשמשת לעימוד וסידור טקסטים ותמונות במטרה להדפיס חומרי פרסום שונים, כמו חוברות, ספרים, עיתונים, מודעות ועלונים.
היכולות העיקריות של התוכנות הללו הן עימוד וסידור טקסטים ותמונות במגוון רחב של תצורות, פיזור טקסטים בעמודות וטבלאות, ותמיכה בהערות שוליים באופנים שונים. בשל התפתחות מעבדי התמלילים הגרפיים, ניתן למצב אותם כהוצאות לאור שולחניות בסיסיות, אם כי חסרות להן הגמישות והדיוק הקיימים בשולחניות.
מהפכה גדולה נרשמה בעולם המחשבים כשהוצג המקינטוש (Macintosh) הראשון על ידי חברת אפל (Apple) ב-1984. המקינטוש, בשילוב עם מדפסת לייזר איפשר חופש ומהירות בהוצאה לאור שלא היו קיימים עד אז.
מאז, ענף ההוצאה לאור התקדם מבחינה טכנולוגית אך השינויים בקונספציות הבסיסיות של התחום היו מועטות.
תוכנות
תוכנות בהווה
אדובי אינדיזיין (Adobe InDesign)
מיקרוסופט פבלישר (Microsoft Publisher) — שולחנית לתחום הנמוך. יכולות בסיסיות.
סקריבוס (Scribus) — תוכנה חופשית.
קווארק אקספרס (QuarkXPress)
תג (תכנה) — תוכנה לעימוד ספרי קודש.
LaTeX — בעיקר בתחום מדעי הטבע.
תוכנות בעבר
פריהנד (Macromedia Freehand) — תוכנה ששימשה גם ליצירת גרפיקה וקטורית. שלטה במשך שנים בשוק ההוצאה לאור השולחנית בישראל, עד שהוחלפה באינדיזיין באמצע שנות ה-2000.
אדובי פייג'מייקר (Adobe PageMaker) — התחרתה בקווארק אקספרס ובהמשך גם בפריהנד. פיתוחה נפסק בשנת 2004 לטובת אינדיזיין.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:טיפוגרפיה דיגיטלית
קטגוריה:ספר
קטגוריה:הוצאה לאור
קטגוריה:עיצוב גרפי | 2024-06-03T20:21:06 |
אנדוסימביוזה | ממוזער|תולעי תהומות מהמין תולעת צינור ענקית (Riftia pachyptila) מגדלות בגופן חיידקים העוזרים להן לחלץ חומרים מזינים.
אנדוסימביוזה (מיוונית: endo ("בתוך"), sym ("ביחד") ו־biosis ("חיים"); בעברית: צַוְתָּאוּת תּוֹכִית) היא צורת סימביוזה ובה יצור אחד מתקיים בתוך האחר.
באנדוסימביוזה, המין הראשון, החי בתוך חברו, קרוי "אורח". השני - מארחו, קרוי "פונדקאי". זוהי סימביוזה מסוג הדדיות שכן שני המינים מפיקים תועלת מן השיתוף. תאוריה זו פותחה בפירוט על ידי החוקרת לין מרגוליס והיא נועדה בעיקרה לצורך הסבר אבולוציוני.
אבולוציה באנדוסימביוזה
התאוריה האנדוסימביוטית שהגתה הביולוגית לין מרגוליס ב-1967, מסבירה את קיומם של האברונים מיטוכונדריה וכלורופלסט בתאים איקריוטיים על ידי תהליך אבולוציוני. מרגוליס טענה, כי מקורם של אברונים אלו בחיידקים קדומים מסוג בקטריה, אשר נבלעו על ידי חיידקים גדולים יותר מסוג ארכיאה, והמשיכו להתפתח בתוכם בסימביוזה הדדית.
לפי התאוריה, בשלב אמצעי של היסטוריה אבולוציונית של החיים, מוקדם יותר מיותר מ 1.8 מיליארד שנים לפני זממנו, בתקופה בה החלו יצורים פוטוסינתטיים להתפתח, היו כל התאים פרוקריוטים, חיידקים חסרי אברונים. סביר מאוד שחלק מהחיידקים האלו טרפו חיידקים קטנים מהם על ידי הכנסתם לתא ועיכולם בתוכו. חלק מהנטרפים היו בתקופה זו אותם תאים המקיימים פוטוסינתזה, מסלול יעיל להפקת מולקולות עתירות באנרגיה. התאוריה מסתמכת על ההנחה שלחלק מהתאים הפוטוסינתטיים הייתה הגנה מעיכול על ידי החיידקים הגדולים. כך קרה שחיידק בלע תא פוטוסינתטי וזה לא התעכל, ונשאר לחיות בתוך בולעו. כשהדבר קורה ייתכן שהתנאים בתא הפונדקאי מיטיבים עם האורח, ויש לו מזון בשפע וכן הגנה מפגעי הסביבה. כך ימשיך האורח בפוטוסינתזה ויצברו עודפים מתוצרי התהליך בהם הפונדקאי יכול להשתמש. בהמשך אבדו אט אט המאפיינים התאיים של האורח והוא הפך תלוי במארחו, התא הפך לאברון הכלורופלסט, האברון העיקרי לביצוע פוטוסינתזה בתאים איקריוטיים צמחיים.
תהליך מקביל קרה עם המיטוכונדריון, שהיה בעבר תא פרוקריוטי המבצע נשימה אווירנית, עד שהחל לבצע אנדוסימביוזה עם הפונדקאי שבלע אותו, וכך הפך לאברון העיקרי לייצור אנרגיה בתאים איקריוטיים אנימליים.
היסטוריה של התאוריה
התאוריה של האנדוסימביוזה והמחברת של התאוריה, מרגוליס זכו בתחילה ליחס עוין. מרגוליס הציגה את התאוריה במאמר פורץ דרך - "על מקור תאי המיטוזה" ("On the Origin of Mitosing Cells") שהופיע ב-1967, לאחר שנדחה על ידי כ-15 כתבי עת מדעיים,Margulis, Lynn, Gaia Is a Tough Bitch. Chapter 7 in The Third Culture: Beyond the Scientific Revolution by John Brockman (Simon & Schuster, 1995)
בשנת פרסום המאמר מרגלויס עדיין הייתה מרגוליס חברת סגל זוטר באוניברסיטת בוסטון. התיאוריה שלה זכתה להתעלמות במשך עשור, והפכה למקובלת רק לאחר שקיבלה אישושים באמצעות ראיות גנטיות.
כיום התיאוריה האנדוסימביוטית מקובלת במדע ונחשבת קונצנזוס מדעי. ראיות מדעיות רבות תומכות בה:
לכלורופלסט ולמיטוכונדריה דנ"א משל עצמם בתוך האברון עצמו, נפרד מהדנ"א המרכזי של התא המרוכז בגרעין התא - גנום מיטוכונדרי וגנום כלורופלסטי.
הדנ"א של אברונים אלה הוא דנ"א מעגלי ערום, בדומה לדנ"א הבקטריאלי.
הכלורפלסטים והמיטוכונדריה מתרבים באופן עצמאי בתאים.
קרום התא הפנימי של המיטוכונדריה ושל הכלורופסט דומה בהרכבו לקרום הבקטריאלי. הקרומים הכפולים של אברונים אלו מקורם בפאגוציטוזה הקדומה.
ישנו דמיון גנטי גדול בין הגנום המיטוכונדריאלי לחיידק הריקציה Rickettsiales , ובין הדנ"א הכלורופלסטי לחיידק הציאנובקטריה Cyanobacteria.
עדויות לאנדוסימביוזה מחזקות את התיאוריה שהגתה מרגוליס. תצפיות מראות מיני ריסניות הניזונות מאצות ומשמרות את הכלורופלסטים שלהן במשך שבועות אחדים באורגניזמים שלהם. הכלורופלסטים ממשיכים את פעולת הפוטוסינתזה לטובת הריסניות ואילו הריסניות מספקות לכלורופלסטים חומרי הזנה.
כיום מקוטלג המאמר של מרגלויס כמאמר מדעי קלאסי ב בארצות הברית.
ראו גם
גנום מיטוכונדרי
פרוטיסט
ציר הזמן של ההיסטוריה האבולוציונית של החיים
אאוקריוטים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:סימביוזה
קטגוריה:פוטוסינתזה | 2024-09-01T01:40:29 |
פאונה | ממוזער|פאונה של חיות אוסטרליה וניו זילנד
פַאוּנָה (מלטינית: Fauna) היא אוכלוסיית בעלי חיים המצויה במקום מסוים ובזמן מסוים. המונח המקביל לצמחים נקרא "פלורה" ושניהם נחשבים לחלק מהביוטה הטבעית.
מקור המילה "פאונה" הוא במיתולוגיה הרומית, משמה של אלת האדמה והפוריות פאונה, קרובתו של האל פאונוס, ומרוחות יער פאונים (המוכרים גם כסאטיר). שלושת השמות מקורבים לפאן (Pan) מן המיתולוגיה היוונית (panis הוא המקביל היווני לפאונה).
ניתן לחלק פאונה לפי גודל:
מיקרופאונה (Microfauna) – בעלי חיים קטנים, בעיקר בגודל מיקרוסקופי.
מאקרו-פאונה (Macrofauna) – בעלי חיים שאורכם 4 עד 80 מילימטרים.
מגה-פאונה (Megafauna) – בעלי חיים גדולים.
דוגמאות לפאונה
החי בארץ ישראל
החי בניו זילנד
החי באוסטרליה
החי בקנדה
החי בארצות הברית
החי במדגסקר
החי בהודו
החי בברזיל
החי בים התיכון
החי במפרץ אילת
החי בכנרת
ראו גם
פלורה
אנדמיות (ביולוגיה)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:אקולוגיה של בעלי חיים | 2023-04-02T02:56:40 |
זרתוסטרא | REDIRECT זרתוסטרה | 2005-05-14T20:06:56 |
אקטוזיט | הפניה טפילות | 2015-12-13T10:15:52 |
אקטופרזיט | הפניה טפילות | 2015-12-13T10:16:23 |
אדובי אינדיזיין | אדובי אינדיזיין (Adobe InDesign) היא תוכנת הוצאה לאור שולחנית מאת חברת אדובי מערכות (Adobe Systems). אדובי מוכרת את אינדיזיין יחד עם כלי העיצוב שלה כדוגמת אדובי אילוסטרייטור (Adobe Illustrator) ואדובי פוטושופ (Abobe Photoshop).
משתמשי אינדיזיין יכולים לייצא מסמכים בפורמט PDF – פורמט מסמך נייד, ובפורמט epub המיועד לקורא ספרים אלקטרוני. התוכנה מציעה תמיכה בשפות רבות וביניהן בעברית. זוהי תוכנת ההוצאה לאור הראשונה התומכת ביוניקוד (Unicode) לעיבוד תמלילים ובטיפוגרפיה המתקדמת של גופני אופן-טייפ (OpenType Fonts). בנוסף מבדלים אותה יכולות השקיפות המתקדמות שלה, וכן הדמיון הממשקי הרב בין אילוסטרייטור ובין פוטושופ.
בנוסף מגרסה CS3, ניתן לייצא את הדפים מ-InDesign לפורמט HXML ב-Adobe Dreamweaver, עקב רכישת Macromedia אשר הפכה את שיתוף הפעולה בין התוכנות לפשוט.
ככל תוכנות העיצוב של אדובי, ניתן לתפעל את אינדיזיין באמצעות סקריפטים.
אינדיזיין תומכת בשפות הסקריפט הבאות: אקשן סקריפט עבור פלטפורמת מאק; VBA עבור פלטפורמת וינדוס; ו-java script כשפה חוצה פלטפורמות.
עד סוף שנות התשעים פריהנד- Freehand שלטה ברוב שוק ההוצאה לאור בארץ, אולם החל מראשית שנות ה-2000, חדרה InDesign יותר ויותר, בעקבות הפיתוח המתקדם שלה, ובמיוחד עקב העובדה שמאז 2005 הופסק הפיתוח של פריהנד לחלוטין לאחר רכישת מקרומדיה על ידי אדובי.
סוגי קבצים
סיומת קובץ = indd.
קורא קבצים בסיומות = indd, indl, indt, indb, inx, idml, pmd, xqx, qxd
קובץ חדש = indd, indt
מייצא קבצים מסוג = pdf, idml, icml, eps, jpg, png, txt, xml, rtf
היסטוריית גרסאות
InDesign 1.0 הושקה ב־31 באוגוסט 1999
InDesign 1.5 הושקה בראשית 2001
InDesign 2.0 הושקה בינואר 2002 (ימים ספורים לפני קווארק אקספרס).
(InDesign CS (3.0 הושקה באוקטובר 2003
(InDesign CS2 (4.0 הושקה במאי 2005
(InDesign CS3 (5.0 הושקה במרץ 2007
(InDesign CS4 (6.0 הושקה בספטמבר 2008
(InDesign CS5 (7.0 הושקה באפריל 2010
(InDesign CS5.5 (7.5 הושקה באפריל 2011
(InDesign CS6 (8.0 הושקה באפריל 2012
(InDesign CC (9.2 הושקה בינואר 2014
(InDesign CC 2014 (10 הושקה ביוני 2014
InDesign CC 2017
InDesign CC 2018 הושקה באוקטובר 2017
InDesign CC 2019
InDesign CC 2020
InDesign CC 2021
InDesign CC 2022
(18) InDesign CC 2023 הושקה באוקטובר 2022
קישורים חיצוניים
InDesign.tips - טיפים ומדריכים לתכנת אינדיזיין
האתר של שלומית הימן - טיפים לתכנת אינדיזיין
קורס אינדיזיין - בצלאל - לימודי חוץ והמשך
קטגוריה:טיפוגרפיה דיגיטלית
אינדיזיין
קטגוריה:הוצאה לאור שולחנית
קטגוריה:עיצוב גרפי
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1999
קטגוריה:תוכנה חוצת פלטפורמות | 2022-10-31T20:28:51 |
ספרופיט | ספרופיט (באנגלית: Saprophyte) או צמח ניזון רקב, הוא אורגניזם הניזון מחומר אורגני נרקב, שהוא תוצר הפירוק של פטריות. ספרופיטים אינם מבצעים פוטוסינתזה, ולכן אינם מכילים כלורופיל.
מבין צמחי הבר של ישראל, קיים מין אחד שהוא ספרופיט - שנק החורש. קיימים מינים רבים של פטריות ספרופיטיות, כדוגמת שמרי האפיה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:צורות חיים של צמחים
קטגוריה:צמחים לפי התמחות | 2022-09-09T13:34:04 |
מיקוריזה | מיקוֹריזה (mycorrhiza; על פי האקדמיה ללשון העברית: שֻׁתְּפָנוּת פטרייה–שורש) היא מוטואליזם (הדדיוּת) בין תפטיר של פטרייה ובין שורשי הצמח.
מקור השם ביוונית: מיקו פירושו פטרייה, ריזה פירושו שורש.
שמאל|ממוזער|250px|תפטיר של פטרייה מסוג Amanita מסביב לקצוות שורשי צמח
רוב הפטריות מקיימות קשר מסוג זה, וקשר זה תורם לשני הצדדים. הפטרייה נהנית מספיגת הפחמימות מהצמח הפונדקאי בעוד הצמח סופג מינרלים מתפטיר הפטרייה. קורי התפטיר מכסים שטח פנים גדול וקולטים מינרלים חיוניים לצמחים. מרבית הצמחים אינם מתפתחים היטב בלי מיקוריזות, ועל כן חקלאים בדרך כלל מוסיפים נבגי פטריות לדשנים בתוספת לג'יברלינים ואוקסינים.
הזרימה הציטופלסמית של המיקוריזה מהירה בהרבה מאשר הלחץ האוסמטי הרגיל של השורשים ולכן המיקוריזה יכולה להעביר בין שורש לשורש מינרלים וחומרים חיוניים אחרים במהירות. המעבר של מינרלים עולה לפטרייה באנרגיה, כ"תשלום" הצמח מעביר לה סוכרים מהפוטוסינתזה ותוצרים אחרים כמו עמילן, ליפידים וחלבונים משורשי הצמח. כמו כן, הפטרייה מגנה על הצמח ממחלות ופתוגנים באדמה.
נהוג לחלק את המיקוריזות לשני סוגים עיקריים:
אקסומיקוריזות, שבהן הקורים אינם חודרים לשורשים אלא גדלים ברשת צפופה סביבם. מיקוריזות כאלו נפוצות באזורים ממוזגים, והן מגדילות את עמידותם של העצים בפני השינויים העונתיים.
אנדומיקוריזות נפוצות בהרבה מאשר האקסומיקוריזות, הן נוצרות בכ-80% מהצמחים הווסקולריים. בהן הקורים חודרים לתוך השורשים ורק כ-2–3 סנטימטרים של תפטיר יוצאים החוצה לקרקע. דבר זה מאפשר חיבור עמוק יותר בין תאי הצמח לתפטיר אך הוא בא במחיר שטח הפנים שיכלו להשיג באקסומיקוריזה.
יישומים מסחריים של המיקוריזה
טיפוח מיקוריזה בגידולים חקלאיים מעלה את היבולים, מונע זיהום מי תהום ויש לה תפקיד חשוב בספיחת גזי חממה לאדמה.
קישורים חיצוניים
יהודית ספרונוב, תפקוד המיקהוריזה - היתרונות לצמחים בטבע
הערות שוליים
קטגוריה:אקולוגיה של צמחים | 2024-09-07T14:51:54 |
מוטואליזם | הפניההדדיות | 2015-12-10T13:09:45 |
כימואוטוטרופי | REDIRECTאוטוטרוף | 2005-05-15T20:30:26 |
הביטט | REDIRECT בית גידול | 2006-01-07T19:45:36 |
הטרוטרוף | שמאל|ממוזער|300px|אימפלה, אוכלת צמחים הנחשבת לצרכנית ראשונית מאחר שהיא ניזונה ישירות מהצמחים האוטוטרופים.
שמאל|ממוזער|300px|נמר שצד את האימפלה הוא צרכן שניוני, מאחר שהוא ניזון מבשר, לאחר מטבוליזם של הצמחים האוטוטרופים.
ממוזער|ההבדל בין אוטוטרופים להטרוטרופים.
הטרוטרוף ("heterotroph" – ἕτερος ביוונית פירושו: "שונה, אחר", ו-"τροφή" פירושו: "תזונה") מתייחס ליצור אשר מוכרח לצרוך תרכובות אורגניות מן הסביבה כדי להתקיים (ולכן הטרוטרופים מכונים גם "צרכנים").
התרכובות האורגניות אותן צורכים יצורים אלו משמשות לבניית התאים המרכיבים את הייצור, על כל מיליוני החומרים המצויים בהם. למושג הטרוטרוף אין קשר להפקת אנרגיה בתא.
רוב היצורים בעולם, ובכללם האדם, הם הטרוטרופים; היצורים שאינם הטרוטרופים נקראים אוטוטרופים. יצורים אלו מסוגלים לנצל את הפחמן הדו-חמצני המצוי באוויר לשם ייצור התרכובות המרכיבות את התא. היצורים האוטוטרופים היחידים הם רוב הצמחים וקבוצות מסוימות של חיידקים ופרוטיסטים וגם אצות. הצמחים, למשל, לוקחים פחמן דו-חמצני מהאוויר ומים מהקרקע ומרכיבים מהם גלוקוז, באמצעות אנרגיית האור בתהליך הפוטוסינתזה ("הטמעה", בעברית), תרכובת אורגנית פשוטה ממנה ניתן ליצור חומרים רבים אחרים המרכיבים את תאי הצמח.
היות שהמקור לתרכובות אורגניות בטבע הוא היצורים האוטוטרופים, הרי שכל היצורים ההטרוטרופים למעשה תלויים באוטוטרופים. הטרוטרופים יכולים להיות ראשוניים – כאלו הצורכים באופן ישיר יצורים אוטוטרופיים, או שניוניים – כאלו הצורכים יצורים הטרוטרופים אחרים. הצרכנים הראשוניים ידועים יותר כייצורים צמחוניים, ואילו השניוניים – כטורפים.
היצורים ההטרוטרופים מתחלקים לשתי קבוצות, לפי האופן בו הם מפיקים אנרגיה:
כמואורגנוטרופיים (Chemoorganoheterotrophs או organotrophs או Chemoheterotrophs) מפיקים אנרגיה מפירוק תרכובות אורגניות, כגון שומנים וחלבונים מצמחים או מבעלי חיים. רוב היצורים בעולם הם כמוהטרוטרופים.
פוטוהטרוטרופים (Photoheterotrophs) מפיקים אנרגיה בנצלם את האנרגיה שבאור השמש. שילוב מטבוליזם (חילוף חומרים) נדיר למדי, וחיידקים ארגמניים הם היצורים הפוטוהטרוטרופים היחידים.
(אופן הפקת האנרגיה מצוין, אם כן, בעזרת הקידומת כמו- או פוטו-; המילים הטרוטרוף ואוטוטרוף כלשעצמן אינן קשורות, כאמור, להפקת אנרגיה).
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מטבוליזם
קטגוריה:אקולוגיה
קטגוריה:מיקרוביולוגיה | 2024-06-15T12:54:10 |
דיני אבדה ומציאה | הפניה השבת אבדה | 2010-10-24T09:31:16 |
התיאוריה הקוסמוביוטית | הפניה פנספרמיה | 2006-09-22T21:49:00 |
קריפטוביוזה | קריפטוביוזה הוא מצב של התעוררות לחיים בתנאי רטיבות אצל יצורים לאחר מצב של כמעט חוסר חיים כתוצאה מייבוש מוחלט של גופם. התכונה קיימת בעיקר אצל נבגים, והיא מאפשרת להם לשרוד תקופות יובש ארוכות ולנבוט מיד כאשר תנאי הרטיבות אידיאליים לצמיחה.
במצב הקריפטוביוזי כל תהליך חילוף החומרים מופסק, ומונע בעצם מהתאים להשתכפל,
להתפתח ולתקן את עצמם.
לאחר שהאורגניזם חוזר ל"חיים", תהליך חילוף החומרים ממשיך ישר מהמקום
שבו הוא הפסיק.
דוגמאות
אחד מהיצורים אשר יכול להיכנס למצב הקריפטוביוזי הוא סרטן הארטמיה הזעיר.
סרטן הארטמיה, אשר חי בסיביר, ארצות הברית, סין ועוד, שורד את התקופה היבשה
כאשר המים בסביבתו מתאדים, ומשאירים בעצם קרקעית אגם מיובשת.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פיזיולוגיה | 2022-04-20T15:58:25 |
אוטאקולוגיה | הפניה אקולוגיה - מונחים | 2007-03-07T20:55:33 |
אנטגוניזם | אנטגוניזם (באנגלית: Antagonism) הוא סוג של יחסי גומלין שיש בהם מרכיב של עוינות. למושג יש משמעות ספציפית יותר בהתאם לתחום שבו נעשה בו שימוש.
בפילוסופיה ובסוציולוגיה, אנטגוניזם מתאר יחסי גומלין עוינים בין קבוצות, גישות ואידאולוגיות שונות, יחסי גומלין שאחד הצדדים בהם מביע בדרך כלל התנגדות פעילה לצד השני.
בביולוגיה ובאקולוגיה, אנטגוניזם (או אנטיביוזה) מתאר יחסי גומלין בין אורגניזמים שבהם אורגניזם מסוים נפגע או שהתפתחותו נמנעת כתוצאה מנוכחותו של אורגניזם אחר. הפגיעה יכולה להיווצר באופן ישיר או בעקבות שינוי תנאי הסביבה על ידי האורגניזם השני או עקב נוכחותו.
בכימיה, אנטגוניזם הוא מצב שבו פעולתם המשותפת של מספר חומרים קטנה מסכום הפעולות שלהם כשאינם נמצאים יחד, כלומר נוכחות של חומרים מסוימים גורמת לחומרים אחרים להיות פחות פעילים.
בפרמקולוגיה, אנטגוניסט הוא חומר הנקשר לקולטן מסוים, אך לא מפעיל אותו. בכך הוא מעכב או מחליש את השפעתם של חומרים אחרים שנקשרים באופן רגיל לאותו קולטן.
בספרות, אנטגוניסט או נבל הוא הדמות הספרותית הראשית שמתנגדת לגיבור הראשי – הפרוטגוניסט.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פילוסופיה
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:אורגניזמים
קטגוריה:אקולוגיה
קטגוריה:כימיה
קטגוריה:פרמקולוגיה | 2024-10-09T06:13:36 |
אנטיביוזה | ממוזער|280px|ענף שניזוק מפעילות של זחלי חיפושיות ממשפחת Scolytinae
אנטיביוזה (באנגלית: Antibiosis) היא צורת יחסי גומלין בין אורגניזמים שפוגעת לפחות באחד מהם. במקרים מסוימים האנטיביוזה כלל לא מאפשרת להם להתקיים כשהם סמוכים זה לזה. הפגיעה יכולה להיות ישירה או דרך שינוי תנאי הסביבה.
המושג אנטיביוזה קשור למושג אנטגוניזם כשהוא משמש בהקשר של אקולוגיה.
דוגמה לאנטיביוזה היא אללופתיה (Allelopathy), הפרשת חומרים על ידי מין ביולוגי שמונעים התפתחות של מין אחר. דוגמה נוספת היא פעולתם של מיקרובים גורמי מחלות.
ראו גם
תחרות (אקולוגיה)
טפילות
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אקולוגיה
pt:Relação ecológica#Amensalismo ou antibiose | 2021-11-25T23:13:31 |
אנתומופיליה | REDIRECTהאבקה | 2005-07-10T00:41:21 |
אפיזואון | הפניה טפילות | 2015-12-13T10:16:51 |
אקטוזואון | הפניה טפילות | 2015-12-13T10:15:30 |
אקוטון | הפניה אקולוגיה - מונחים | 2007-03-07T21:08:07 |
אקוטופ | אֵקוֹטוֹפּ (מיוונית: οικος - בית) הוא מונח באקולוגיה, המתאר את תכולתה של סביבה מסוימת ואת המאפיינים שלה. למשל, אם סביבה טבעית כלשהי מוגדרת כמדבר, האקוטופ של סביבה זו מתאר את החול, צמחיית המדבר, המחסור במים ובעלי החיים המותאמים לאותו אזור.
בשונה מביוטופ, האקוטופ מתמקד במכלול המרכיבים של אותה סביבה ולאו דווקא במרכיב הביוטי שלה.
אקוטופ הוגדר לראשונה על ידי ארתור טנסלי ב-1939.
שימושים במערכת החינוך
אקוטופ משמש כעבודת חקר במדעי הסביבה. האקוטופ הוא עבודת חקר סביבתי לתלמידי הרמה המוגברת,
הכוללת התייחסות להיבטים סביבתיים, בהיקף של 1 יח"ל. במסגרת האקוטופ נדרש
התלמיד לבחור נושא לעבודה, להגדיר שאלות מחקר, לתכנון את המחקר, לבצע אותו ולסכם
את המחקר בעבודה כתובה. העבודה נבדקת על ידי בוחן חיצוני והתלמיד נבחן עליה בפניו
בעל פה.
עבודת האקוטופ מאפשרת לתלמידים להתנסות
ביישום עקרונות במדעי הסביבה באמצעות עבודה מעשית בשטח ולמידה אקטיבית, תוך ביצוע
מיני מחקר, מקנה לתלמיד מיומנויות חקר, יסודות של חשיבה מדעית, דפוסים של עבודה
עצמאית (הנחיה "מרחוק" של המורה) ועבודת צוות (לתלמידים העובדים בזוגות
או בשלשות).
ראו גם
ביומה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אקולוגיה | 2023-12-05T20:45:02 |
אקוטיפ | ממוזער|אקוטיפ
אֵקוֹטִיפּ (באנגלית: Ecotype) הוא מושג באקולוגיה המתאר אבולוציה מתכנסת. אקוטיפ הוא אוכלוסייה גאוגרפית נפרדת של פריטים בתוך מין, אשר מותאמת גנוטיפית לתנאים סביבתיים ספציפיים. לדוגמה, צמח אשר גדל בהר, נמוך מצמח ממין זהה הגדל בעמק, או בעל זמן פריחה שונה.
השינוי במבנה היצור החי נובע מצורכים הישרדותיים שונים ופרטים יחידים מאותו המין שמגלים עמידות מצליחים להתרבות בצורה מיטבית יותר מה שגורם להתפתחות אקוטיפ ובסופו של דבר גם התפצלות לתת-מינים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אבולוציה
קטגוריה:אקולוגיה | 2023-11-17T13:52:21 |
אקופנוטיפ | REDIRECT גן (ביולוגיה) | 2006-03-24T23:13:44 |
אנדוטרופי | REDIRECT מיקוריזה | 2006-03-25T21:13:06 |
אקטוטרופי | REDIRECT מיקוריזה | 2006-03-24T23:16:50 |
אוטוטרוף | שמאל|ממוזער|240px|צמח הגדל מתחת לנורה חזקה ומייצר ממנה מזון בפוטוסינתזה.
ממוזער|ההבדל בין אוטוטרופים להטרוטרופים.
אוטוטרוף ("Autos" ביוונית פירושו "עצמי", ו-"Trophe" פירושו "תזונה"; Autotroph פירושו "מזין את עצמו"; בעברית: יצרן) מתייחס ליצור המייצר את מזונו בכוחות עצמו והראשון בזרימת האנרגיה לעולם החי.
סיווג
רוב היצורים בעולם, ובכללם האדם, אינם אוטוטרופיים, אלא הטרוטרופים; הם צורכים תרכובות אורגניות מהסביבה, ומשתמשים בהן לבניית התאים המרכיבים אותם, על כל מיליוני החומרים המצויים בהם.
היצורים האוטוטרופים מסוגלים לנצל את הפחמן הדו-חמצני המצוי באוויר לשם ייצור התרכובות המרכיבות את התא. היצורים האוטוטרופים היחידים הם רוב הצמחים וקבוצות מסוימות של חיידקים ופרוטיסטים. הצמחים, למשל, סופגים פחמן דו-חמצני מהאוויר ומים מהקרקע ומרכיבים מהם, בתהליך הפוטוסינתזה (הטמעת אור, בעברית), גלוקוז, תרכובת אורגנית פשוטה ממנה ניתן ליצור חומרים רבים אחרים המרכיבים את תאי הצמח.
היצורים האוטוטרופים מתחלקים לשתי קבוצות, לפי האופן בו הם מפיקים אנרגיה:
פוטואוטוטרופים (Photoautotrophs) מפיקים אנרגיה בנצלם את אנרגיית אור השמש. רוב הצמחים, וכן קבוצות מסוימות של חיידקים, הם פוטואוטוטרופים; הם משתמשים בפוטוסינתזה לניצול אור השמש להפקת אנרגיה, וכן הם משתמשים בפחמן דו-חמצני לשם בניית תאיהם.
כמואוטוטרופים (Chemoautotrophs) מפיקים אנרגיה מפירוק תרכובות אי-אורגניות. קבוצות מסוימות של חיידקים הן כמואוטוטרופיות; הם משתמשים בפחמן דו-חמצני לשם בניית תאיהם, אך לא קיים בהם המנגנון הפוטוסינתטי; לפיכך הם מפרקים תרכובות חנקן, גופרית, מימן וברזל כדי להפיק אנרגיה.
קישורים חיצוניים
מערכת אקולוגית כמואוטוטרופית
קטגוריה:מטבוליזם
קטגוריה:אקולוגיה
קטגוריה:מיקרוביולוגיה | 2024-09-12T20:58:24 |
ביוטיפ | REDIRECT גן (ביולוגיה) | 2006-03-24T23:18:24 |
ביומסה (אקולוגיה) | ממוזער|שמאל|250px|יער גשם טרופי בברזיל. רוב הביומסה על פני היבשה, למעט החיידקים, מרוכזת ביערות גשם
שמאל|ממוזער|250px|הקריל האנטארקטי הוא 0.66% מכלל הביומסה על כדור הארץ
שמאל|ממוזער|250px|עדר פרות. הפרות מהוות כמעט אחוז מכלל הביומסה
באקולוגיה, ביומסה היא המסה הכוללת של כל החומר האורגני הלא מאובן באזור ובזמן מסוים. לדוגמה, צמחים (כולל עצים) ובעלי חיים הם ביומסה, וכמו כן גם החומרים שהם מייצרים, כגון גללי בעלי חיים ועץ.
מקובל למדוד ביומסה של יצור מסוים, או של כלל היצורים החיים באותו אזור. ניתן למדוד ביומסה ממוצעת, ביחידות של מסה ליחידת שטח (למשל, גרם למטר מרובע או טון לקילומטר מרובע), ואפשר למדוד ביומסה כוללת, כגון כלל הביומסה באגם מסוים.
ניתן למדוד ביומסה "ברוטו" או "נטו" בדרגות שונות. למשל, אם רוצים לחשב ביומסה של דגי סלמון באגם מסוים, ניתן לכלול בחישוב את:.
המסה הכוללת של כל הדגים הנמצאים באגם, כפי שהם.
המסה הכוללת של החומר האורגני שבדגים, לא כולל מים (כלומר, המסה של הדגים כשמייבשים אותם, שזה בערך 30% מהמסה הטבעית).
המסה הכוללת של החומר האורגני הביולוגי שבדגים, לא כולל שיניים, עצמות וצדפות.
המסה הכוללת של אטומי פחמן הנמצאים בחומר האורגני.
אופן המדידה תלוי ביישום שלשמו מודדים.
ביומסה גלובלית
ישנן הערכות שונות וסותרות לגבי הביומסה הכוללת על כדור הארץ.
לפי אחד המקורות, הביומסה הכוללת על כדור הארץ היא 75 מיליארד טון, ומתוכם:
בני האדם - 250 מיליון טון (0.33%).
הקריל האנטארקטי (Euphausia superba) - 500 מיליון טון (0.67%); זו הביומסה הגדולה ביותר למין יחיד.
חיות המשק - 700 מיליון טון (כמעט 1%).
יבולים חקלאיים - 2000 מיליון טון (2.7%).
מדידה זו נעשתה, כנראה, בשיטת ה"ברוטו" - משקל ממוצע של אדם אחד מוערך בכ-40 ק"ג, כפול כ-6.6 מיליארד בני אדם. אם מודדים בשיטת ה"נטו" (כלומר, משקל יבש בלבד), יש להכפיל מספרים אלה בשליש בערך (זה, בקירוב, שיעור החומר היבש). לפי שיטה זו, הביומסה של בני האדם היא כ-100 מיליון טון.
הקבוצה של יצורים עם הביומסה הגדולה ביותר היא כנראה הסרטנאים ממשפחת השטרגליים.
מיןמספר פרטיםמשקל ממוצע של פרט (ק"ג)אחוז ביומסה לאחר ייבושמספר כולל של אטומי פחמןביומסה כוללת במיליוני טוןתבואה2,000קריל אנטארקטי500בני אדם7 מיליארד (נכון לאוקטובר 2011)5030%6.6 x 109 x 5 x 1026100בקר1.3 מיליארד40030%156צאן1.75 מיליארד6030%31.5תרנגולים24 מיליארד230%14.4נמליים1016 - 10173 x 10-4
(0.3 גרם)30%900 - 9,000
הביומסה הכוללת של חידקים מוערכת כשווה לזו של צמחים.
הביומסה הכוללת של הדגים מוערכת בין 0.8 ל-2 מיליארד טון.
ראו גם
שריפת ביומסה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אקולוגיה | 2024-02-01T16:45:43 |
ביוספירה | 360px|שמאל|ממוזער|תרכובת צבע כוזב של יצורים פוטואוטוטרופים בים וביבשה
ביוספירה (מיוונית: βίος – בִיוֹס, "חיים" ו־σφαῖρα – ספֵירה, "כדור"), המכונה גם אֶקוספירה (מיוונית οἶκος – אוֹיקוס, "סביבה" ו־σφαῖρα, "כדור"), היא סך כל המערכות אקולוגיות בכדור הארץ. הביוספרה היא מערכת סגורה (מלבד קרינה סולארית, קרינה קוסמית וחום מפנים כדור הארץ), ובמידה רבה מווסתת את עצמה. על פי השערת גאיה הכללית ביותר, הביוספרה היא המערכת האקולוגית העולמית המשלבת את כל היצורים החיים ואת קשריהם, כולל את האינטראקציה שלהם עם יסודות הליתוספירה, הגאוספירה, ההידרוספרה והאטמוספירה. יש להניח כי הביוספרה התפתחה בתהליך של היווצרות חיים (חיים שנוצרו באופן טבעי מחומר שאינו חי, כגון תרכובות אורגניות פשוטות) או בתהליך היווצרות ביולוגית (חיים שנוצרו מחומר חי), לפני כ־3.5 מיליארד שנה לפחות.
הביוספירה איננה אחידה, והיא כוללת סביבות שונות ואזורים בעלי הרכבי מינים שונים. המגוון הביולוגי הגדול ביותר נמצא בקרבת קו המשווה, והוא הולך ופוחת ככל שמתרחקים מקו המשווה ומתקרבים אל הקוטב הצפוני והדרומי. הסיבה לכך נעוצה בכך שכדור הארץ הוא בעל צורה כדורית, כך שקרינת השמש (אור וחום) אינה מתחלקת על פניו בצורה שווה. למעשה מגיעה הקרינה הרבה ביותר אל אזור קו המשווה. משתי סיבות עניין זה גורם להתחלקות המגוון הביולוגי כפי שתואר: ראשית, המערכת האקולוגית תלויה באנרגיה מן השמש הנקלטת על ידי צמחים, ולכן ככל שרמות הקרינה גבוהות יותר כך המערכת תהיה עשירה יותר. שנית, ההתחלקות האסימטרית של הקרינה גורמת לחימום האוויר בצורה אסימטרית, מה שיוצר דפוסי אקלים אופייניים בחלקים שונים של כדור הארץ, המובילים ליצירת חברות ביולוגיות המתאימות לאקלימים אלו בכל אחד מחלקי כדור הארץ.
מסיבות אלו מחלקים אקולוגים את הביוספירה לאזורי משנה, כשכל אחד מאופיין באקלים ייחודי ובעקבות כך בהרכב ובמגוון מינים שונה. אזורים אלו מכונים ביומות. דוגמאות לביומות הן מדבר, יער גשם טרופי, סוואנה, טונדרה וכדומה. הגורם אשר מייחד ביומה אחת מחברותיה הוא חברת שיא אופיינית. חברת שיא היא חברה ביולוגית המתקיימת לאורך זמן ללא שינוי ניכר במגוון הביולוגי שלה או בבית הגידול בו היא מצויה, והיא מהווה את השלב הסופי של התפתחות החברה. אף על פי שקיימת מחלוקת לגבי התייחסות לחברות שיא, ברור בביומות שונות תתקיימנה חברות שיא שונות. כך, חברת השיא בביומת המדבר, שונה לחלוטין מחברת השיא ביער גשם.
בגלל דפוס המגוון הביולוגי, קווי רוחב שונים מתאפיינים בביומות שונות. קו המשווה למשל (קו רוחב 0°) מתאפיין ביערות גשם טרופיים וסוואנות טרופיות, בעוד שחוג הקוטב מתאפיין בטונדרות קפואות.
ראו גם
אקולוגיה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אוקיינוגרפיה
קטגוריה:מערכות אקולוגיות | 2024-10-20T10:48:00 |
הטרופיט | הפניה מורפולוגיה של הצמח - מונחים#צורות חיים ושלבי חיים של צמחים | 2007-03-11T12:17:46 |
הידרופיט | הפניהמורפולוגיה של הצמח - מונחים#צורות חיים ושלבי חיים של צמחים | 2007-03-11T12:18:59 |
הלופיט | הפניהמורפולוגיה של הצמח - מונחים#צורות חיים ושלבי חיים של צמחים | 2007-03-11T12:19:42 |
המיקריפטופיט | הפניה מורפולוגיה של הצמח - מונחים#צורות חיים ושלבי חיים של צמחים | 2007-03-24T18:07:45 |
טרופופיט | הפניה מורפולוגיה של הצמח - מונחים | 2011-07-24T18:34:00 |
כמפיט | ממוזער|שמאל|סוג של כמפיט
כמפיט (Chamaephyte) הוא כל צמח רב שנתי שניצני התחדשותו נמצאים בגובה נמוך מעל פני הקרקע (כ-10 עד 20 ס"מ), ואינו מגיע לגובה של שיח או אפילו ל"בן שיח" (בין 25 ס"מ לחצי מטר). מתאפיין בענפים רכים ובמשך חיים שאינו עולה על מספר שנים. דוגמאות לכמפיטים: אזוביון, רוזמרין רפואי, וינקה, קורנית ואברשיים (כמו אברש או חמוציות).
כמפיטים חשובים כמאכל לחיות, במיוחד בסביבות קיצוניות, כמו באזורים גבוהים, קרים, יבשים או סלעיים במיוחד.
כמפיטים ממלאים תפקיד אקולוגי חשוב בשמירה על הקרקע ומניעת סחף, בזכות מערכת השורשים המפותחת שלהם. הם גם מסייעים בשימור הלחות בקרקע ומספקים בית גידול למגוון רחב של מיקרואורגניזמים. בנוסף, רבים מהם משמשים ברפואה העממית בזכות תכונותיהם הרפואיות, כמו הרוזמרין הרפואי המשמש כתבלין ולמטרות מרפא שונות.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:צורות חיים של צמחים | 2024-07-30T18:41:35 |
ליתופיט | הפניהמורפולוגיה של הצמח - מונחים#צורות חיים ושלבי חיים של צמחים | 2009-06-07T21:41:39 |
מזופיט | הפניה מורפולוגיה של הצמח - מונחים | 2011-07-24T18:33:45 |
מיקוטרופי | REDIRECT מיקוריזה | 2006-03-26T01:16:20 |
ספרמטופיט | REDIRECT מורפולוגיה של הצמח - מונחים | 2007-02-27T15:34:26 |
ספרמפיט | הפניה מורפולוגיה של הצמח - מונחים | 2011-07-24T18:33:27 |
פסמופיט | הפניה מורפולוגיה של הצמח - מונחים | 2011-07-24T18:33:05 |
קסרופיט | הפניהמורפולוגיה של הצמח - מונחים#צורות חיים ושלבי חיים של צמחים | 2008-09-23T22:47:55 |
קריפטופיט | ממוזער|צמח בעל בצל המגיח מהקרקע.
קריפטופיט (Cryptophyte) הוא צמח עשבוני רב-שנתי שניצני ההתחדשות שלו חבויים בתוך הקרקע (או בתוך המים) וכל חלקיו שמעל האדמה מתים בתום עונה אחת. סוג זה של צמחים מתחלק לשלושה תתי סוגים:
גאופיט (Geophyte) - צמח בעל איבר לאגירת מים או מזון המצוי מתחת לפני האדמה, כמו פקעת או בצל.
צמח ביצה (Helophyte) - צמח הגדל באדמת ביצה, אשר מבלה את העונות הקשות חבוי בעומק הבוץ.
צמח מים (Hydrophyte) - צמח ששורשיו מצויים בקרקעית מאגר המים ועליו שטים על פני המים. לרוב, לצמחי מים אין איברי אגירת מים או מזון בגלל שפע המים והעובדה שקרקעית המים פורייה ואינה קופאת מתחת לאפס מעלות צלזיוס.
ראו גם
צורות חיים של צמחים
קטגוריה:צורות חיים של צמחים | 2024-06-04T11:47:00 |
צמח חד-שנתי | הפניה בוטניקה - מונחים#צורות חיים של צמחים | 2008-04-04T14:52:24 |
אאוקריוטים | אֵיקַרְיוֹטִים (שם מדעי: Eukaryota, Eukarya, Eucarya – "בעלי גרעין") הם יצורים תאיים בעלי גרעין תא ואברונים, המהווים על-ממלכה במיון עולם הטבע. הם כוללים מגוון גדול של אורגניזמים, ובהם חד-תאיים, כמו פרוטוזואה, ריריות, אצות ופטריות חד-תאיות, וכן את הממלכות של הרב-תאיים שכוללות פטריות, צמחים ובעלי חיים בהם גם בני אדם. שתי העל-ממלכות האחרות – חיידקים וארכאונים – כוללות את היצורים הפרוקריוטיים.
תא איקריוטי מתאפיין בכך שקיימים בו גרעין ואברונים מתמחים, המופרדים מהציטופלזמה על ידי ממברנה ביולוגית. לעומתו, תא פרוקריוטי הוא חסר גרעין ואברונים (פרו – לפני, קריוט – גרעין; "לפני הופעת הגרעין").
מגוון ותכונות
רוב החיים שאנו רואים סביבנו בחיי היום הם יצורים איקריוטים. שכן יצורים פרוקריוטים הם יצורים חד-תאיים שלא ניתן להבחין בהם בלא מיקרוסוקופ. גם ללא מכשור אנו יכולים לראות שאיקריוטים מקרוסקופיים מייצגים מגוון עצום של צורות חיים. עם זאת, המגוון האמיתי של האיקריוטים גדול בהרבה שכן רוב המיליונים הרבים של מינים איקריוטיים הם צורות חיים מיקרוסקופיות.
המגוון הידוע של מאפיינים מורפולוגיים איקריוטיים הוא גדול מאוד וניתן לייחס אותו למגוון העצום של פתרונות אפשריים לבעיות ביולוגיות בסיסיות, כגון תזונה, תנועה, הגנה, מפלט, בחירת בני זוג ורבייה. איקריוטים בנויים מתא אחד או יותר מובחן פנימי המורכב ממערכות תת-תאיות מורכבות. מספר שושלות חד-תאיות הגיעו לדרגת המורכבות המורפולוגית הגבוהה ביותר בגבולות קרום תא בודד (למשל Parabasalid, ריסנית, דינופלגלטים), בעוד שאחרות הגיעו לגבולות התחתונים של מורכבות מורפולוגית על ידי יעילות קיצונית (למשל פיקופיטואיקריוטים , שמרים). כמה איקריוטים רב-תאיים הגיעו לגבולות הפיזיים העליונים של גודל הגוף הכללי (למשל דינוזאורים, לווייתנים), בעוד שאחרים ממוזערים עד כדי כך שהם קטנים יותר ממקבילים חד-תאיים באותה מערכת אקולוגית (למשל, גסטרוטריצים, טרדיגרדים, עצלונים ונמטודות). ללא קשר להבדלים הגדולים בגודל הגוף ובמוזרויות המורפולוגיות, לאיקריוטים יש מאפיינים משותפים רבים. רבים מהמאפיינים הללו הם הומולוגיים לכל הקבוצה, בין אם משווים אמבה ללווייתן כחול או בן אדם לעץ סקוויה ענקית.
הרכיבים והתפקודים הבאים היו קיימים ככל הנראה באב הקדמון המשותף של כל האיקריוטים. חלק מהמרכיבים הללו עדיין נמצאים באופן אוניברסלי בכל המגוון האיקריוטי, בעוד שאחרים אומנם אבדו או השתנו בצורה דרסטית בשושלות מסוימות, אך התקיימו בצורות קדומות של אותן קבוצות.
גנום ראשוני של כל תא המורכב ממספר כרומוזומים ליניאריים שכלואים בתוך גרעין שיש לו ממברנה. בעקבות שכפול הגנום, הכרומוזומים מופרדים בתהליך המיטוזה. במינים רבים, התאים יכולים להכיל יותר מגרעין אחד.
"מכונות תרגום" בצורת ריבוזומים מסוג 80S , שכל אחד מהם מורכב מארבע מולקולות של RNA מורכבות עם חלבונים רבים, ומחולקות בתת-יחידה קטנה (40S) וגדולה (60S).
שלד תאי המורכב מצינורות דקים (מיקרוטובולים) מהחלבון טובולין, ומקורים דקים (מיקרופילמנטים) מהחלבון אקטין.
מערכת אנדוממברנה המורכבת מרטיקולום אנדופלזמי, מגופי גולג'י, מחלוליות, מליזוזומים, מפרוקסיזומים וממעטפת הגרעין.
מיטוכונדריונים – אברונים בעלי תפקודים מגוונים, הכוללים בדרך כלל נשימה אירובית, הרכבת אשכולות גופרית ברזל, וסינתזה ופירוק של מולקולות קטנות כמו שומנים וחומצות אמינו. המיטוכונדריונים תחומים על ידי שני ממברנות, ובדרך כלל מכילים גנום קטן. הם צאצאיו של אנדוסימביונט (אורגניזם שחי בתוך הגוף או התאים של אורגניזם אחר) מסוג אלפא-פרוטובקטריאה .
מבנה התא האיקריוטי
תאים איקריוטיים לרוב גדולים יותר מתאים פרוקריוטיים. המחשה לכך ניתן למצוא בהשוואה בין מסת התאים המרכיבים את גוף האדם, לבין מסת החיידקים השוכנים בו באופן תמידי. אף שמספר החיידקים ומספר תאי האדם הם בעלי אותו סדר גודל (), מסת החיידקים בגוף מסתכמת בכ-200 גרם בלבד; הדבר מתאפשר בזכות ההבדל העצום בין גודלם של תאי הגוף (האיקריוטיים) וזה של החיידקים (הפרוקריוטיים).
תאים איקריוטים מכילים אברונים – חלקי תא בעלי תפקוד ייחודי. בדומה לפרוקריוטים, תאים איקריוטים מכילים ממברנת תא ושלד תא. בנוסף, ובשונה מפרוקריוטים, לכל התאים האיקריוטים גרעין ומערכת ממברנות תוך-תאית, וכמעט כולם מכילים גם מיטוכונדריה. תאים איקריוטיים רבים מכילים אברונים נוספים.
ממברנת התא
ממברנת תא (cell membrane) היא הממברנה החיצונית של התא, המפרידה את הציטופלזמה מהסביבה. ממברנת תא קיימת בכל התאים – האיקריוטיים והפרוקריוטיים – והיא מאופיינת בחדירות בררנית, כלומר היא מאפשרת רק לחומרים מסוימים לעבור דרכה פנימה והחוצה. ממברנת התא מורכבת מדו-שכבה ליפידית, וחלבונים רבים מסוגים שונים שקועים בה או נצמדים אליה.
גרעין התא
ממוזער|250px|נקבובית גרעין. ניתן לראות כי מעטפת הגרעין מורכבת משתי דו-שכבות ליפידיות המקופלות לכדי ממברנה אחת.
כל התאים האיקריוטיים מכילים גרעין (nucleus) – אברון שבתוכו נמצא ה-DNA של התא, ומיוצר בו ה-RNA. בתוך הגרעין נמצאים הגרעינון/ים והנוקלאופלזמה, והוא מוקף במעטפת הגרעין.
מעטפת גרעין
את הגרעין מקיפה מעטפת הגרעין (nuclear envelope) – ממברנה המורכבת משתי דו-שכבות ליפידיות המקופלות יחד לכדי ממברנה אחת. מעטפת הגרעין נתמכת על ידי רשת חלבונים סיביים, וחוצות אותה אלפי נקבוביות זעירות הקרויות "נקבוביות גרעין" (nuclear pore). את נקבוביות הגרעין מחזיקים חלבונים התומכים בצידה הפנימי של המעטפת. נקבוביות הגרעין מתפקדות כשערים למולקולות גדולות, כגון RNA וחלבונים, והתא יכול לווסת את כמויות החלבונים שהוא מייצר באמצעות הגבלה בררנית של מעבר מולקולות מסוימות דרך נקבוביות הגרעין.
נוקלאופלזמה
מעטפת הגרעין מקיפה את הנוקלאופלזמה (nucleoplasm) – נוזל דומה לציטופלזמה, אשר בתוכו נמצא ה-DNA של התא. ברוב התאים האיקריוטים, ישנן כמה מולקולות DNA. לכל מולקולת DNA נצמדים חלבונים רבים, ויחד איתם היא נקראת "כרומוזום". כלל הכרומוזומים בנוקלאופלזמה נקראים יחד "כרומטין".
הכרומוזומים מעוגנים ברשת החלבונים הסיביים התומכת במעטפת הגרעין, ומראם החיצוני משתנה במהלך חיי התא. כאשר התא אינו מתחלק, הכרומטין שלו אינו נראה במיקרוסקופ אור. זמן קצר מאוד לפני חלוקת התא, ה-DNA בכל כרומוזום מוכפל, וכאשר מתחילה חלוקת התא הכרומוזומים מתכווצים ונעשים דחוסים. רק במצב זה הם נראים במיקרוסקופ אור, בצורת X. בנוקלאופלזמה מתרחש שעתוק ה-DNA ל-RNA.
גרעינון
הגרעינון (nucleolus) הוא אזור צפוף בתוך הגרעין, שצורתו אינה קבועה. בכל תא איקריוטי יש גרעינון אחד לפחות, ובחלק מהתאים האיקריוטים יש מספר גרעינונים. בגרעינון מיוצרות תת-יחידות של ריבוזומים, אשר עוברות לאחר מכן דרך נקבוביות הגרעין לציטופלזמה.
מערכת הממברנות התוך-תאית
מערכת הממברנות התוך-תאית (endomembrane system) היא שם כולל לאברונים מוקפי-ממברנה שונים בתא, המבצעים תפקידים מסוימים במשותף ומעבירים זה לזה חומרים. מערכת הממברנות התוך-תאית כוללת את הרשתית התוך-פלזמית, מערכת גולג'י, ליזוזומים, בועיות שונות ואברונים נוספים.
רשתית תוך-פלזמית
הרשתית התוך-פלזמית (endoplasmic reticulum ובקיצור ER) היא מארג של ממברנות הנוצר מהסתעפות של מעטפת הגרעין ויוצר מדור רצוף אחד. הממברנות מקופלות ויוצרות שקיקים וצינורות שטוחים. הרשתית התוך-פלזמית מתחלקת לשני חלקים, המחוברים זה לזה: הרשתית התוך-פלזמית המחוספסת והרשתית התוך-פלזמית החלקה.
הרשתית התוך-פלזמית המחוספסת (rough endoplasmic reticulum ובקיצור RER) נקראת כך על-שם המראה שלה במיקרוסקופ אלקטרונים חודר. ריבוזומים נצמדים לפני השטח של הרשתית התוך-פלזמית המחוספסת ומסנתזים פפטידים לפי RNA שליח (תהליך התרגום). הפפטידים הנוצרים ברשתית התוך-פלזמית המחוספסת הם בחלקם חלבונים ממברנליים, והאחרים הם חלבונים שיופרשו בהמשך אל הסביבה החיצונית של התא, או לתוך אחד מהאברונים מוקפי-הממברנה של התא.
לאחר ייצורם ברשתית התוך-פלזמית המחוספסת, חלק מהחלבונים ממשיך לחלק השני של הרשתית התוך-פלזמית – הרשתית התוך-פלזמית החלקה (smooth endoplasmic reticulum ובקיצור SER). זו אינה מכילה ריבוזומים ואין לה חלק בסינתזת חלבונים. במקום זאת החלבונים הנמצאים בה מתפקדים כאנזימים המייצרים ליפידים ומפרקים פחמימות, חומצות שומן ורעלים מסוימים. בתאי שריר קיים סוג מיוחד של רשתית תוך-פלזמית חלקה – הנקרא רשתית סרקופלזמית (sarcoplasmic reticulum ובקיצור SR) – שתפקידו אינו סינתזת ופירוק מולקולות, אלא אגירת יוני סידן ושחרורם לציטוזול כדי לכווץ את תא השריר.
תאים המייצרים בעיקר חלבונים נוטים להיות בעלי רשתית תוך-פלזמית מחוספסת גדולה, בעוד אלה המייצרים בעיקר ליפידים נוטים להיות בעלי רשתית תוך-פלזמית חלקה גדולה.
מערכת גולג'י
החלבונים המסונתזים ברשתית התוך-פלזמית המחוספסת, ואינם נעשים אנזימים ברשתית התוך-פלזמית החלקה, כמו גם הליפידים המסונתזים בה, עוברים באמצעות בועיות למערכת גולג'י – ממברנה נפרדת המקופלת לקפלים רבים. במערכת גולג'י החלבונים והליפידים עוברים עיבוד סופי: אנזימים מצמידים אליהם קבוצות זרחה או סוכרים, ומבקעים חלק מהפוליפפטידים. התוצרים הגמורים ממוינים ונשלחים בבועיות חדשות לאברונים מוקפי-ממברנה שונים בתא, לממברנות עצמן או לסביבה החיצונית לתא.
בועיות
בועית (vesicle) היא אברון מוקף-ממברנה. בועיות נוצרות לעיתים מאליהן ולעיתים הן מניצות מממברנות אחרות. חלקן מובילות חומרים בין אברונים וממברנות שונים, מהסביבה לתוך התא (אנדוציטוזה) ולהפך (אקסוציטוזה); בועיות אחרות מאחסנות חומרים או מפרקות אותם.
עיכול תוך-תאי
בעיכול התוך-תאי משתתפים שני אברונים עיקריים: פרוקסיזומים וליזוזומים – מתוכם רק ליזוזומים נחשבים כחלק ממערכת הממברנות התוך-תאית. אצל שני סוגי האברונים קיים לעיתים קרובות יותר מאברון אחד לתא. פרוקסיזומים (peroxisomes) מפרקים חומצות שומן, חומצות אמיניות ורעלים בריאקציות חמצון-חיזור. ליזוזומים (lysosomes) מפרקים פחמימות, חלבונים, חומצות גרעין וליפידים בריאקציות הידרוליזה ובאמצעות חומציות גבוהה. בעוד שפרוקסיזומים קיימים בכל האיקריוטים, ליזוזומים נחשבים כקיימים בבעלי חיים בלבד. למרות זאת, לאיקריוטים נוספים, כגון צמחים, יש בועיות דמויות-ליזוזום. תאי דם לבנים ותאים נוספים מובילים באמצעות בועיות חיידקים, חלקי תא ושיירים נוספים שהם בלעו לליזוזומים, שם הם מפורקים.
חלוליות
חלוליות (vacuoles) הן בועיות הנראות ריקות תחת מיקרוסקופ, והן נוצרות מהתאחות של בועיות רבות. לחלוליות תפקידים שונים, בהתאם לסוג התא, ורבות מהן מבודדות חומרי פסולת או רעלים.
בתאי צמחים קיימת חלולית מרכזית (central vacuole), בה מצטברים סוכרים, יונים, חומצות אמיניות, חומרי פסולת ורעלים. לחץ הנוזלים בחלולית המרכזית שומר על הטורגור בתא ועל נפחו. החלולית המרכזית תופסת בדרך כלל בין 50 ל-90 אחוזים מנפח פנים התא, ושאר הציטופלזמה תופס רק את האזור הצר שבין החלולית המרכזית לממברנת התא.
מיטוכונדריה ופלסטידים
בתאים איקריוטיים נפוצים שני אברונים נוספים: מיטוכונדריה (ביחיד: מיטוכונדריון) ופלסטידים. שני האברונים הללו כפולי ממברנה, והם דומים לחיידקים בגודלם, בצורתם ובתהליכים הביוכימיים המתרחשים בהם. הם בעלי DNA משל עצמם, הדומה לזה של חיידקים, יש להם ריבוזומים משלהם והם מתחלקים בנפרד מחלוקת התא. המאפיינים הללו מצביעים על מקורם בחיידקים שהפכו לתושבי קבע בתוך תאים איקריוטים – תופעה המכונה אנדוסימביוזה.
מיטוכונדריה
מיטוכונדריה (ביחיד מיטוכונדריון; mitochondria או mitochondrion בהתאם) קיימים כמעט בכל התאים האיקריוטיים ומתמחים בנשימה אירובית – רצף של ריאקציות כימיות המתרחשות במיטוכונדריה באמצעות חמצן, אשר מפרק פחמימות ומייצר ATP באמצעות האנרגיה המשתחררת מפירוק זה.
אורכו של מיטוכונדריון ממוצע הוא בין מיקרון אחד לארבעה. מיטוכונדריה מסוגלים לשנות את צורתם, להתפצל לשניים ולהתאחות למיטוכונדריון אחד. כל מיטוכונדריון מוקף בשתי ממברנות, והפנימית שבהן מקופלת לקפלים רבים מאוד. בתהליך הנשימה האירובית מצטברים יוני מימן במרווח בין שתי הממברנות; מפל הריכוזים גורם לזרימה של יונים דרך הממברנה הפנימית, וזרימת היונים מניעה סינתזה של ATP.
מספר המיטוכונדריה משתנה בין תאים שונים. למשל, תא שמר עשוי להכיל מיטוכונדריון יחיד, בעוד תא בשריר שלד עשוי להכיל אלף מיטוכונדריה או יותר. בתאים הצורכים אנרגיה רבה יותר יהיו בדרך כלל מיטוכונדריה רבים יותר.
איקריוטים מסוימים החיים בסביבה חסרת חמצן אינם מכילים מיטוכונדריה, ובמקום זאת הם מייצרים ATP באברונים אחרים הנקראים הידרוגנוזומים (hydrogenosomes). הידרוגנוזומים מוקפים גם הם בממרנה כפולה, והם ככל הנראה התפתחו ממיטוכונדריה.
פלסטידים
פלסטידים (plastids) מתפקדים כאתרים של פוטוסינתזה או כאברוני אגירה בתאים של צמחים ושל אצות חד-תאיות. פלסטידים מחולקים לשלושה סוגים: כלורופלסטים, כרומופלסטים ולאוקופלסטים.
כלורופלסטים (chloroplasts) הם פלסטידים המבצעים פוטוסינתזה. רוב הכלורופלסטים הם בעלי צורה סגלגלה או דמוית דיסקית. שתי הממברנות החיצוניות של כל כלורופלסט מקיפות יחד חומר נוזלי למחצה הנקרא "סטרומה". הסטרומה מכילה אנזימים ואת ה-DNA של הכלורופלסט, ובתוכה ממברנה שלישית המקופלת בקפלים רבים מאוד. צורתה של ממברנה זו כערמות של שקיקים או כדסקיות שטוחות, והיא נקראת "ממברנת התילקואיד". עליה מתרחשת הפוטוסינתזה.
ממברנת התילקואיד מכילה פיגמנטים רבים, אשר השכיח שבהם הוא כלורופיל. במהלך הפוטוסינתזה, כלורופיל ומולקולות נוספות מנצלים את אנרגיית האור מהשמש לסינתזה של ATP, אשר בהמשך מנוצל בסטרומה לסינתזה של פחמימות מפחמן דו-חמצני וממים. כלורופלסטים דומים לחיידקים פוטוסינתטיים (כגון כחוליות), וההשערה היא שמהם התפתחו הכלורופלסטים.
כרומופלסטים (chromoplasts) הם פלסטידים המייצרים ואוגרים פיגמנטים. לעיתים המונח "כרומופלסט" מתייחס לכל פלסטיד בעל פיגמנטים, כולל כלורופלסטים, אך לרוב הוא מציין פלסטידים בעלי פיגמנטים שאינם כלורופיל. כרומופלסטים נפוצים בפרחים, בעלים, בפירות ובשורשים אדומים או כתומים. למשל, כאשר עגבנייה מבשילה, הכלורופלסטים הירוקים שבה משתנים והופכים לכרומופלסטים, וצבעה משתנה לאדום.
לאוקופלסטים (leucoplasts) הם פלסטידים חסרי פיגמנטים, ונפוצים ברקמות לא-פוטוסינתטיות בצמחים, כגון שורשים, פקעות וזרעים, ובתאים אוגרים בגבעולים. חלקם מתמחים בסינתזה ואגירה של עמילן, ליפידים או חלבונים; אחרים חולשים על תפקידים רבים, כגון סינתזה של חומצות שומן, חומצות אמיניות ומולקולות נוספות. הלאוקופלסטים הנפוצים ביותר הם עמילופלסטים (amiloplasts), אשר מסנתזים ואוגרים גרגרי עמילן. עמילופלסטים הם כבדים ודחוסים בהשוואה לשאר הציטופלזמה, ולעיתים הם מתפקדים כאברונים רגישים לכבידה.
שלד התא
שלד תא (cytoskeleton) הוא שם כולל למערכת של סיבים חלבוניים הקשורים ביניהם, והוא קיים בכל התאים – האיקריוטיים והפרוקריוטיים. בתאים איקריוטיים שלד התא מורכב משלושה רכיבים עיקריים: מיקרוטובולים, מיקרופילמנטים וסיבי ביניים.
מיקרוטובולים (microtubules) הם גלילים ארוכים וחלולים המורכבים מחלבוני טובולין רבים. המיקרוטובולים בתא יוצרים שלד דינמי התומך בתהליכים רבים בתא – חלבוני הטובולין נצמדים זה לזה במהירות ויוצרים מיקרוטובול, ונפרדים מיד כשאין בו עוד צורך.
מיקרופילמנטים (microfilaments) הם סיבים המורכבים בעיקר מחלבוני אקטין. מערכים של מיקרופילמנטים מרכיבים את קורטקס התא (cell cortex) – רשת חיזוק שנמצאת בצידה הפנימי של ממברנת התא. מיקרופילמנטים הנוצרים בשולי התא מושכים או מרחיבים אותו בכיוון מסוים, ומניעים את התא לכיוונם.
סיבי ביניים (intermediate filaments ובקיצור IFs) מורכבים מסלילים כפולים של חלבונים, השלובים זה בזה ויוצרים יריעות יציבות. סיבי ביניים יוצרים מסגרת המקנה יציבות מבנית לממברנות, לתאים ולרקמות.
חלבונים מוטוריים
לרכיבי שלד התא נלוות מולקולות רבות, ביניהן חלבונים מוטוריים (motor proteins). חלבונים מוטוריים קולטים קבוצות זרחה ממולקולות ATP ובזכות האנרגיה שהם מקבלים מכך, הם מניעים חלקי תא מסוימים. חלבונים מוטוריים מסוימים מתפקדים כקרוניות משא: הם נושאים מטען – למשל בועיות שבתוכן מולקולות אחרות – לאורך "מסילות" דינמיות בתא, שהן צירים המורכבים ממיקרוטובולים או ממיקרופילמנטים, המתפרקים ומתלכדים יחד לפי הצורך.
חלבונים מוטוריים מניעים גם מבנים גדולים בתא. תאים איקריוטים מסוגים מסוימים יוצרים רגליים מדומות (pseudopods, ביחיד pseudopod) – שלוחות זמניות ובלתי-סדורות של התא, אשר מתבלטות מהתא, מניעות אותו ומאפשרות לו לבלוע חומרי מזון וגופים אחרים. רגליים מדומות נוצרות על ידי מיקרופילמנטים המתארכים ודוחפים את השלוחה בכיוון קבוע, וחלבונים מוטוריים הנצמדים אליהם ומושכים את ממברנת התא בכיוון התנועה.
שוטונים וריסים איקריוטים
תאים איקריוטיים מסוימים מצוידים בשוטון (flagellum) – שלוחה ארוכה ודקה של התא המשמשת לתנועה. השוטון מסתובב סביב עצמו בתנועת דמוית מדחף ודוחף את התא בסביבה מימית. איקריוטים רבים נוספים מצוידים בריסים (cilia, ביחיד cilium) – שלוחות קצרות ודמויות-שערה, הדומות לשוטונים קצרים, אשר לרבות מהן יכולת תנועה גלית. את השוטונים והריסים של איקריוטים מניעים מערכים של מיקרוטובולים שבהם משולבים חלבונים מוטוריים מהסוג דינאין. המיקרוטובולים מסודרים במבנים אלה במערך 9+2: תשעה זוגות של מיקרוטובולים במעגל שבמרכזו זוג מיקרוטובולים נוסף.
לחלבוני הדינאין יש "זרועות": העברת קבוצות זרחה מ-ATP גורמת לזרועות הדיאנין של זוג מיקרוטובולים אחד להיקשר לזה שלפניו, לנטות בצליפה המושכת את זוג המיקרוטובולים הקשור אליהן ואז להרפות את אחיזתן. הזרועות המחוברות לזוג המיקרוטובולים שזז מזיזות בתורן את הזוג הבא, וכן הלאה. לאורך שוטונים וריסים ישנה מערכת תמיכות המונעת מהמיקרוטובולים להחליק מתוך מערך ה-9+2 וכופה על השוטון או הריס כולו להתכופף.
המיקרוטובולים במערך ה-9+2 צומחים מאברון הנקרא "גופיף בסיסי" (basal body), אשר נותר צמוד לצידו הפנימי של המערך. הגופיף הבסיסי לרוב נוצר מצנטריול (centriole) שהתפתח – אברון גלילי שממנו צומחים מיקרוטובולים. צנטריולים משמשים גם כחלק מהצנטרוזום (centrosome) – אברון בבעלי חיים המורכב משני צנטריולים המחוברים בצורת L, והוא מרכז הארגון של המיקרוטובולים בתא. גופיפים בסיסיים וצנטריולים מורכבים ממיקרוטובולים המסודרים במערך של שלשות מיקרוטובולים במעגל, בדומה לזוגות המיקרוטובולים במערך 9+2.
פני התא
מטריקס חוץ-תאי
תאים רבים – איקריוטיים ופרוקריוטיים – מפרישים חומרים היוצרים סביבם מטריקס חוץ-תאי (extracellular matrix) – תערובת של חלבונים סיביים ורב-סוכרים. ההרכב והתפקוד של המטריקס החוץ-תאי משתנה בין סוגי התאים המפרישים אותו.
דופן תא (cell wall) הוא דוגמה למטריקס חוץ-תאי. הוא מופרש על-ידי כמעט כל הפרוקריוטים, ועל-ידי פטריות, צמחים וחלק מהפרוטיסטים. מבנה דופן התא שונה בין הקבוצות הללו, אך בכולן הוא מגן על התא, תומך במבנהו ומקנה לו צורה קבועה. דופן התא הוא נקבובי: מים ומומסים קטנים עוברים דרכו בקלות אל ממברנת התא וממנה.
הדופן של תא צמח נוצר כאשר תא צעיר מפריש פקטין ורב-סוכרים אחרים אל פני השטח החיצוניים של הממברנה שלו. המעטה הדביק הזה מצמיד תאים סמוכים זה לזה, אשר חולקים אותו זה עם זה. בהמשך מפריש כל תא סיבי תאית למעטה המשותף, וכך יוצר לעצמו דופן ראשוני (primary cell wall). חלק מהמעטה המשותף נותר בצורת למלה (lamella) – שכבה דביקה הנמצאת בין הדפנות הראשוניים של תאי צמח צמודים. הדופן הראשוני דק וגמיש, והוא מאפשר לתא לגדול, להתארך ולשנות את צורתו. בהגיעם לבגרות, התאים בחלק מרקמות הצמח מפסיקים לגדול ומתחילים להפריש חומרים לפני השטח הפנימיים של הדופן הראשוני. חומרים אלה יוצרים דופן שניוני (secondary cell wall) נוקשה בין ממברנת התא לדופן הראשוני. אחד החומרים בדופן התא השניוני הוא ליגנין. בהשוואה לרקמות צעירות, חלקי צמח עתירי-ליגנין הם עמידים יותר למים ולפגיעות מזיקים.
קוטיקולה (cuticule) היא סוג נוסף של מטריקס, המופרש מתאים הנמצאים על פני השטח החיצוניים של גוף, והוא קשיח אך גמיש, ומספק הגנה. הקוטיקולה המופרשת מפני השטח של צמחים מורכבת משעוות ומחלבונים, והיא מסייעת לצמח לשמור בתוכו מים ולהגן על עצמו משריטות ומחרקים. הקוטיקולה של פרוקי רגליים רבים מורכבת ברובה מכיטין.
בבעלי חיים יש מטריקס חוץ-תאי מסוגים אחרים, התומך ברקמות ובארגונן. סוגי מטריקס חוץ-תאי מסוימים משתתפים בהעברת אותות בין תאים. לדוגמה, חומר העצם הוא מטריקס חוץ-תאי המורכב ברובו מחלבון סיבי בשם קולגן.
צמתים תאיים
המטריקס החוץ-תאי אינו מונע אינטראקציות בין תאים. באורגניזמים רב-תאיים, הן מתרחשות באמצעות צמתים תאיים (cell junctions) – מבנים המחברים תאים לתאים אחרים ולסביבה. צמתים תאיים מסוימים משמשים תאים לשליחת יונים, מולקולות ואותות נוספים ולקבלתם, ואחרים מצמידים תאים זה לזה.
לתאי צמחים תעלות פתוחות הנקראות "פלזמודזמות" (plasmodesmata, ביחיד plsmodesma), אשר עוברות דרך הממברנות והדפנות של תאים סמוכים ומקשרות בין הציטופלזמות שלהם. צמתים אלה מאפשרים מעבר מהיר של חומרים מתא לתא.
לבעלי חיים שלושה סוגי צמתים שכיחים: צומתי חסימה, צומתי הדבקה וצומתי מעבר.
בצומתי חסימה (tight junctions), שורות של חלבונים בין ממברנות של תאים מונעות דליפה של נוזלים לסביבה. הצומת מאפשר מעבר נוזלים בין שני תאים סמוכים, אך מונע מעבר כזה בינם לבין תאים אחרים הסמוכים להם. צומתי חסימה שכיחים ברקמות המצפות חללים פנימיים בגוף, כמו ברקמת הציפוי של הקיבה.
צומתי הדבקה (adherens junctions) מורכבים מחלבונים דביקים ומצמידים תאים אלה לאלה בחוזקה. הם גם מחברים מיקרופילמנטים וסיבי ביניים בתא למטריקס החוץ-תאי. רקמת העור, שריר הלב ורקמות אחרות החשופות לשפשוף או למתיחה מכילים צומתי הדבקה רבים.
צומתי מעבר (gap junctions) יוצרים תעלות המחברות ישירות בין ציטופלזמות של תאים סמוכים, בדומה לפלזמודזמות. כשהתעלות הללו נסגרות ונפתחות הן מאפשרות לתאים רבים להגיב לגירוי יחיד, לכן צומתי מעבר שכיחים ברקמות שהתאים בהן מבצעים פעולות מתואמות היטב, כגון שריר הלב.
אבולוציה
היסטוריה של המיון המדעי של האיקריוטים
שמאל|ממוזער|420px|השוואה בין תא פרוקריוטי לתא איקריוטי
300px|ממוזער|עיננית (שייכת ל־Discoba)
שמאל|ממוזער|300px|אצות סרגסום (השייכות לחומיות, שנמצאות בעל קבוצה סטראמנופילס)
שמאל|ממוזער|300px|Fuligo septica על בול עץ (שייכות לריריות, שנמצאות בעל-קבוצה של ה־Amoebozoa)
שמאל|ממוזער|300px|Armillaria ostoyae (פטרייה השייכת לעל-קבוצה Holomycota)
שמאל|ממוזער|300px|ברבור מצוי, בעל חיים
טקסט=|ממוזער|300x300 פיקסלים|אירוס (צמח בעל-פרחים השייך לסטרפטופיטיים)
בעת העתיקה, שתי השושלות של בעלי חיים וצמחים הוכרו על ידי אריסטו ותאופרסטוס. במאה ה-18, קארולוס ליניאוס חילק את עולם הטבע לשתי ממלכות: בעלי חיים וצמחים. החיידקים התגלו לראשונה על 1674 על ידי אנטוני ואן לוונהוק. במאה ה-19 ניסו למיין את החיידקים החד-תאיים השונים, והזיזו אותם פעמים רבות בין הצמחים לבין בעלי החיים, עד שב-1866 הציב אותם ארנסט הקל בממלכה משלהם. במאה ה-20 זכו גם הפטריות להיות ממלכה נפרדת, וכך נוצרו ארבע הממלכות המוכרות כיום:
פרוטיסטים (Protista) – הכוללת את כל החד-תאיים
פטריות (Fungi)
צומח (Viridiplantae)
בעלי חיים (Animalia)
מחקרים גנטיים מודרניים משנות ה-90 ומתחילת מהמאה ה-21 מראים שהחלוקה הקלאסית אינה תואמת בצורה טובה את המציאות הגנטית ואת הקרבה ההתפתחותית בין הקבוצות השונות. בשנים 2005–2012 הוצעו מספר חלוקות, שבסופן נקבעו חמש קבוצות עיקריות:
ארכאפלסטידהצמחי היבשה, אצות ירוקיות, אצות, אדומיות והגלאוקופיטיםעל-קבוצת SARסטראמנופילס (חומיות, צורניות, וכו') Alveolata (ריסניות, רדיולרות, ועוד דמויי-אמבות) ו-Rhizaria (המכילה את החוריריות)Excavata (שקולה ל־Discoba)קבוצה שאיחדה תת-קבוצות רבות ושונות של חד תאיים.Amoebozoaהמכילה את הריריות והאמבותOpisthokontaבעיקר בעלי החיים, והפטריות
גם בחלוקה זאת היו בעיות רבות, בעיקר בכך שלא כללה כמה קבוצות קטנות יחסית (כמו Telonemia או פיקוזואה ואפילו הסוג הבודד Collodictyon), ובכך שלא הראתה את הקשרים ההתפתחותיים בין כל הקבוצות הנ"ל.
החלוקה הפילוגנטית המודרנית
בהתבסס על מספר עבודות מ-2012–2016, נעשו ניסיונות למקם את הקבוצות הקטנות בתוך קבוצת האם וגם למפות את הקשרים בין קבוצות האם השונות. כיום, למעט מספר שינויים נהוג לחלק את הקלייד של האיקריוטים לארבעה ענפים עיקריים (על-קבוצת ארכאפלסטידה, על-קבוצת SAR, על-קבוצת Discoba ועל-קבוצת אמורפאה) המכילים את רוב הקבוצות הידועות לנו. ישנן כמה קבוצות שמיקומן בתוך ענפים אלו עדיין נתון למחלוקת (בעיקר ה־Haptista וה-Cryptista שלא ברור לגמרי אם הן שייכות לעל-קבוצת ארכאפלסטידה וקרובות לצמחים, או שלמעשה הן קרובות יותר לעל-קבוצת SAR, וגם המיקום של ה-Discoba כענף נפרד המפוצל מהקבוצות האחרות).
באיור זה מוצגת חלוקה זו (המקובלת פחות או יותר כקונצנזוס מדעי מלבד ההסתייגויות הכתובות מעלה), כשבסוגריים כתובות הקבוצות הבולטות בכל ענף:
מקורם של האיקריוטים
מקורו של התא האיקריוטי, או האיקריוגנזה, הוא אבן דרך באבולוציה של החיים, שכן האיקריוטים כוללים את כל התאים המורכבים וכמעט את כל האורגניזמים הרב-תאיים. האב הקדמון המשותף האיקריוטי האחרון (LECA) הוא המקור ההיפותטי של כל האיקריוטים החיים, וככל הנראה היה אוכלוסייה ביולוגית, לא פרט בודד. מאמינים כי ה-LECA היה פרוטיסט עם גרעין, צנטריול ושוטון אחד לפחות, מיטוכונדריונים אירוביים פקולטטיביים, יכולת רבייה מינית (מיוזה והפריה), ציסטה רדומה עם דופן תא מכיטין או מתאית, ופרוקסיזום.
ראו גם
מיון עולם הטבע
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:איקריוטים שתוארו ב-1925
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אדואר שטון
קטגוריה:על-ממלכה | 2024-09-17T20:19:02 |
טחבי כבד | שמאל|ממוזער|250px|טחב כבד ממין Reboulia hemisphaerica על סלע בנחל יגור בכרמל. מין זה הוא אחד הנפוצים יותר בישראל. האיברים המוגבהים דמויי הכוכב הם הארכגוניופורים (נושאי הארכגוניות)
טחבי כבד (שם מדעי: Marchantiophyta או Marchantiomorpha) קבוצה של צמחים פרימיטיביים הכוללת את המחלקות:
הפלומיטרנאים (Haplomitriopsida)
יונגרמנאים (Jungermanniopsida)
מרשנטאים (Marchantiopsida)
לטחבי הכבד אופייני תאלוס שטוח, הנצמד לסובסטרט, ומתחלק באופן דיכוטומי. צורת התאלוס מזכירה כבד ומכאן שם הקבוצה. הרבייה היא מינית (מתרחשת רק בסביבה מימית, למשל כשיורד גשם) ואל-מינית (באמצעות איברים מיוחדים המכונים gemma cups). בדומה לטחבי העלים, השלב הדומיננטי בחיי טחב הכבד הוא ההפלואידי (הגמטופיט), ואילו השלב הדיפלואידי (הספורופיט) משני ביותר. טחבי הכבד יכולים להיות חד-ביתיים או דו-ביתיים.
טחבי הכבד שויכו בעבר לקבוצה Bryophyta, שכללה גם את טחבי הקרן וטחבי העלים. מחקרים פילוגנטיים הראו שקבוצה זו היא פאראפילטית, ובעקבותיהם הוצאו טחבי הכבד וסווגו בתור קבוצה נפרדת.
בישראל תוארו עשרות בודדות של מיני טחב כבד, חלקם נפוצים למדי.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ברברה ג. קרנדול-סטוטלר
קטגוריה:טחבים
*
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו באורדוביק
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-2000 | 2023-11-08T15:44:42 |
אנתוצרוטה | אנתוצרוטה (שם מדעי: Anthocerotophyta) - קבוצה של טחבים או צמחים שאינם וסקולריים המוגדרים תחת מחלקת האנתוצרוטה.
מיון
מחלקה Leiosporocerotopsida
סדרה Leiosporocerotales בה סוג ומין יחיד Leiosporoceros dussii
מחלקה Anthocerotopsida
סדרה Anthocerotales
סדרה Dendrocerotales
סדרה Notothyladales
סדרה Phymatocerotales
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1977
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ריימונד סטוטלר
קטגוריה:טחבים | 2023-04-01T23:48:01 |
מרשנטאים | מרשנטאים (Marchantiopsida) היא מחלקה של טחבי כבד שהם צמחים שאינם וסקולריים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1966
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ארמן טקטאג'ן
קטגוריה:טחבי כבד | 2021-03-18T17:52:35 |
יונגרמנאים | יונגרמנאים (שם מדעי: Jungermanniopsida) הם מחלקה של טחבי כבד שהם צמחים שאינם וסקולריים. היונגמנאים מתאפיינים בגמטופיט בעל עלעלים.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:טחבי כבד | 2023-04-01T23:17:51 |
טחבים | המונח טחבים (שם מדעי: Bryophytes) מתייחס לקבוצה של צמחים פרימיטיביים, רב-תאיים ויבשתיים, שאינם וסקולריים. בעבר התייחסו לקבוצה כדרגה היררכית במיון הטקסונומי, אולם מחקרים פילוגנטיים הראו שזוהי קבוצה פרפילטית, המורכבת משלוש קבוצות מונופילטיות:
טחבי כבד (Marchantiophyta)
טחבי קרן (אנתוצרוטה, Anthocerotophyta)
טחבי עלים (Bryophyta)
בשיטת המיון הישנה, קבוצת הטחבים כונתה Bryophyta, אולם תחת המיון החדש מקובל לכלול תחת שם זה רק את טחבי העלים (Bryophyta sensu stricto).
ישנם מינים שמגיבים על התארכות היום, בכך שהם נכנסים לתרדמה לקראת הקיץ.
ישנם מיני שרך הגדלים בין טחבי עלים הכולאים אבק על גבי התשתית האטומה כמעט למים ובכך מכשירים תשתית סופגת מים לצמחי השרך.
בישראל זוהו כ-260 מינים של טחבים, רובם (כמאתיים) טחבי עלים. הם גדלים בעיקר בבתי גידול לחים ומוצלים, ולכן שכיחים בעיקר באזורי חורש מפותח בצפון הארץ. תיאור מפורט של פלורת הטחבים של ישראל מופיע בכרך הטחבים של הפלורה פלשתינה (ראו להלן).
המדע העוסק בחקר הטחבים נקרא בּרִיוֹלוגיה (Bryology).
גלריה
לקריאה נוספת
Ilana Herrnstadt, Chaia Clara Heyn, The Bryophyte Flora of Israel and Adjacent Regions, Flora Palaestina Series, The Israel Academy of Sciences and Humanities, 2004
קישורים חיצוניים
* | 2023-04-02T06:10:34 |
צמחים וסקולריים | צמח וסקולרי או צמח בעל רקמות הובלה (שם מדעי: Tracheophyta) הוא צמח שמשתייך לאחת מהקבוצות הבאות:
ממוזער|שרכים ביער
חסרי קשקשים
בעלי קשקשים
הצמחים הווסקולריים כוללים נצר ושורש ויש בהם מערכות הובלה.
המיון המדעי של צמחים וסקולריים
קבוצת בעלי קשקשים (Lycopodiophyta)
מחלקת איזוטיים (Isoetopsida)
מחלקת ליקופודים (Lycopodiopsida)
קבוצת חסרי קשקשים (Euphyllophyta)
קבוצת צמחי זרע (Spermatophyta)
מערכת הציקסאים (Cycadophyta)
מערכת הגינקואיים (Ginkgophyta)
מערכת המחטנאים (Pinophyta)
מערכת הגנטאים (Gnetophyta)
מערכת בעלי הפרחים (Anthophyta)
קבוצת שרכנים (Moniliformopses)
מערכה שרכאים (Polypodiopsida)
מערכה מארטידים (Marattiopsida)
מערכה שבטבטים (Equisetophyta)
מחלקת בעלי פרקים (Sphenopsida)
מערכה חשוכי עלים (Psilotophyta)
מחלקת פסילופיטאים (Psilotopsida)
הערה:
בשיטה המודרנית של המיון המדעי לא תמיד דרגת מיון מסוימת נכללת בדרגת המיון שמעליה. כלומר, סדרה של צמחים יכולה להיות כלולה במערכה ולא תהיה שייכת לאף מחלקה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1935
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי אדמונד וויר סינוט | 2023-02-18T04:00:47 |
בעלי קשקשים | בעלי קשקשים (שם מדעי: Lycopodiophyta) היא קבוצה של צמחים וסקולריים חסרי זרע הכוללת את שתי המחלקות הבאות:
איזוטופסידים (Isoetopsida) - בה הסדרות איזוטינים (Isoetales) וסלגינליים (Selaginellales).
ליקופודים (Lycopodiopsida) - בה סדרת ליקופודיים (Lycopodiales) והסדרה הנכחדת Drepanophycales.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1900
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי דנקנפילד הנרי סקוט | 2023-08-16T21:41:41 |
איזוטיים | הפניה איזוט | 2016-07-14T20:33:18 |
איזוט | איזוט (שם מדעי: Isoetes) הוא סוג יחיד בסדרת האיזוטונים, סדרה של צמחים וסקולריים חסרי זרע. בסוג זה 140 מינים.
מינים
Isoetes abyssinica
Isoetes aemulans
Isoetes aequinoctialis
Isoetes alcalophila
Isoetes alpina
Isoetes alstonii
Isoetes altonharvillii
Isoetes amazonica
Isoetes anatolica
Isoetes andicola
Isoetes andina
Isoetes appalachiana
Isoetes araucaniana
Isoetes asiatica
Isoetes attenuata
Isoetes australis
Isoetes azorica
Isoetes baculata
Isoetes biafrana
Isoetes bischlerae
Isoetes bolanderi
Isoetes boliviensis
Isoetes boomii
Isoetes boryana
Isoetes boyacensis
Isoetes bradei
Isoetes brasiliensis
Isoetes brevicula
Isoetes brittonii
Isoetes bruntonii
Isoetes butleri
Isoetes cangae
Isoetes capensis
Isoetes carltaylori
Isoetes caroli
Isoetes caroliniana
Isoetes chubutiana
Isoetes coreana
Isoetes coromandelina
Isoetes creussensis
Isoetes cristata
Isoetes cubana
Isoetes delilei
Isoetes dispora
Isoetes dixitii
Isoetes dodgei
Isoetes drummondii
Isoetes duriei
Isoetes eatonii
Isoetes echinospora
Isoetes echtuckeri
Isoetes ecuadoriensis
Isoetes ekmanii
Isoetes elatior
Isoetes eludens
Isoetes engelmannii
Isoetes escondidensis
Isoetes eshbaughii
Isoetes flaccida
Isoetes fluitans
Isoetes foveolata
Isoetes fuliginosa
Isoetes fuscomarginata
Isoetes gardneriana
Isoetes georgiana
Isoetes giessii
Isoetes gigantea
Isoetes gopalkrishnae
Isoetes graniticola
Isoetes gunnii
Isoetes gymnocarpa
Isoetes habbemensis
Isoetes hallasanensis
Isoetes harveyi
Isoetes haussknechtii
Isoetes hawaiiensis
Isoetes heldreichii
Isoetes hemivelata
Isoetes herb-wagneri
Isoetes herzogii
Isoetes heterospora
Isoetes hewitsonii
Isoetes hickeyi
Isoetes hieronymi
Isoetes histrix
Isoetes hopei
Isoetes howellii
Isoetes humilior
Isoetes hyemalis
Isoetes hypsophila
Isoetes inflata
Isoetes jaegeri
Isoetes jamaicensis
Isoetes japonica
Isoetes jeffreyi
Isoetes jejuensis
Isoetes junciformis
Isoetes karstenii
Isoetes killipii
Isoetes kirkii
Isoetes labri-draconis
Isoetes lacustris
Isoetes laosiensis
Isoetes lechleri
Isoetes libanotica
Isoetes lithophila
Isoetes longissima
Isoetes louisianensis
Isoetes luetzelburgii
Isoetes malinverniana
Isoetes marensis
Isoetes maritima
Isoetes martii
Isoetes mattaponica
Isoetes maxima
Isoetes melanopoda
Isoetes melanospora
Isoetes melanotheca
Isoetes mexicana
Isoetes michinokuana
Isoetes microvela
Isoetes minima
Isoetes mississippiensis
Isoetes mongerensis
Isoetes montezumae
Isoetes mourabaptistae
Isoetes muelleri
Isoetes naipiana
Isoetes nana
Isoetes neoguineensis
Isoetes nigritiana
Isoetes nigroreticulata
Isoetes novae-angliae
Isoetes novogranadensis
Isoetes nuttallii
Isoetes occidentalis
Isoetes olympica
Isoetes orcuttii
Isoetes organensis
Isoetes orientalis
Isoetes ovata
Isoetes pallida
Isoetes palmeri
Isoetes panamensis
Isoetes paratunica
Isoetes parvula
Isoetes pedersenii
Isoetes perrieriana
Isoetes philippinensis
Isoetes phrygia
Isoetes pitotii
Isoetes precocia
Isoetes pringlei
Isoetes prototypus
Isoetes pseudojaponica
Isoetes pseudotruncata
Isoetes pusilla
Isoetes quiririensis
Isoetes ramboi
Isoetes riparia
Isoetes sabatina
Isoetes saccharata
Isoetes sahyadrii
Isoetes saracochensis
Isoetes savatieri
Isoetes schweinfurthii
Isoetes sehnemii
Isoetes septentrionalis
Isoetes serracarajensis
Isoetes sinensis
Isoetes smithii
Isoetes spannagelii
Isoetes spinulospora
Isoetes stellenbossiensis
Isoetes stephanseniae
Isoetes stevensii
Isoetes storkii
Isoetes taiwanensis
Isoetes tamaulipana
Isoetes tegetiformans
Isoetes tennesseensis
Isoetes tenuifolia
Isoetes texana
Isoetes tiguliana
Isoetes todaroana
Isoetes toximontana
Isoetes transvaalensis
Isoetes triangula
Isoetes tripus
Isoetes truncata
Isoetes tuckermanii
Isoetes tuerckheimii
Isoetes udupiensis
Isoetes ulei
Isoetes valida
Isoetes vanensis
Isoetes vermiculata
Isoetes virginica
Isoetes viridimontana
Isoetes weberi
Isoetes welwitschii
Isoetes wormaldii
Isoetes yunguiensis
קישורים חיצוניים
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1753
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:בעלי קשקשים
קטגוריה:סדרות צמחים | 2023-04-02T03:53:34 |
איזוטים | הפניה איזוט | 2008-10-25T07:19:36 |
סלגינל | סלגינל (שם מדעי: Selaginella) הוא סוג יחיד בסדרת הסלגינליים, סדרה של צמחים צמחים וסקולריים חסרי זרע במחלקת האיזוטופסידים הנפוצים בעיקר בעולם הישן ובעולם החדש.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1804
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פאליזו דה בובואה
קטגוריה:בעלי קשקשים
קטגוריה:סדרות צמחים | 2023-06-28T18:13:33 |
סלגינלים | הפניה סלגינל | 2008-10-25T07:21:15 |
ליקופודים | ליקופודים (שם מדעי: Lycopodiopsida) היא מחלקת בעלי קשקשים שהם צמחים וסקולריים חסרי זרע ובה סדרה אחת: הליקופודיים, הכוללת שתי משפחות: רגלי זאב (Lycopodiaceae) והופרזיכיים (Huperziaceae). בליקופודים הרבייה מתרחשת על ידי ספורופילים המאורגנים באצטרובלים.
צמחים אלה כיום די קטנים ונדירים, אף שבעבר למשל במשך הקרבון החלו צמחים מהקבוצה כמו לפידודנדרון וסיגילריה לגדול לגובה רב, לעיתים עד 50 מטרים וליצור יערות קדומים.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:סדרות צמחים | 2023-04-02T00:06:10 |
ליקופודיים | הפניה רגלי זאב | 2008-10-25T07:02:05 |
רגלי זאב | רגלי זאב (שם מדעי: Lycopodiaceae) היא משפחה של ליקופודים, שהם צמחים וסקולריים חסרי זרע, החיים בעיקר בבתי-גידול לחים או מוצלים, וזקוקים לתיווך מימי כדי להשלים את מחזור חייהם.
סוגים
Austrolycopodium
Dendrolycopodium
Diphasiastrum
Diphasium
Huperzia
Lepidotis
Lycopodiastrum
Lycopodiella
Lycopodiodes Lycopodium
Palhinhaea
Phlegmariurus
Plananthus
Pseudodiphasium
Pseudolycopodiella
Pseudolycopodium
Spinulum
Urostachys
קישורים חיצוניים
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1802
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי שרל-פרנסואה בריסו דה מירבל
קטגוריה:ליקופודים
קטגוריה:משפחות צמחים | 2022-12-21T03:29:08 |
חסרי קשקשים | חסרי קשקשים (Euphyllophyta), היא קבוצה של צמחים וסקולריים הכוללת את הקבוצות:
קבוצת צמחי זרע (Spermatophyta)
מערכת הציקסאים (Cycadophyta)
מערכת הגינקואיים (Ginkgophyta)
מערכת המחטנאים (Pinophyta)
מערכת הגנטאים (Gnetophyta)
מערכת בעלי הפרחים (Anthophyta)
קבוצת שרכנים (Moniliformopses)
מערכה שרכאים (Polypodiopsida)
מערכה מארטידים (Marattiopsida)
מערכה שבטבטים (Equisetophyta)
מחלקת בעלי פרקים (Sphenopsida)
מערכה חשוכי עלים (Psilotophyta)
מחלקת פסילופיטאים (Psilotopsida).
סוגים נכחדים מקבוצה זו כוללים את הצמח פרטיקה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:וסקולאריים
קטגוריה:חסרי קשקשים | 2022-11-27T17:07:33 |
שרכנים | שׁרכנים (Moniliformopses או pteridophytes) היא קבוצה של צמחים וסקולריים חסרי קשקשים וחסרי זרע, צמחים פרימיטיביים המתרבים ללא הפצת זרעים אלא באמצעות נבגים זעירים.
תכונות
שרכים הם הצמחים הגדולים ביותר מבין חסרי הזרע והגבוהים שבשרכים (מבני משפחת Cyatheaceae) מגיעים עד גובה של 20 מ'.
מחזור חייהם של השרכים מורכב משני דורות עצמאיים:
הדור הדיפלואידי, שנקרא גם הדור הגדול, הוא ספורופיט (אַל-מיני) החי למשך זמן רב ומייצר נבגים;
הדור ההפלואידי, שנקרא גם הדור הקטן, הוא גמטופיט (מיני) החי למשך זמן מועט ומייצר את תאי הרבייה. תא הרבייה הזכרי מצויד בשוטונים וזקוק למים כדי להגיע אל תא הרבייה הנקבי ולהפרותו.
היסטוריה
מאובנים של שרכנים נמצאו החל מן הדבון.
צמחים מקבוצת השרכים נמצאו מעידן הקרבון ואילך וכן במזוזואיקון, אבל לא לפני כן.
ב- 2023 גילה צוות מדענים באי גרנדה טרה השוכן ממזרח לאוסטרליה, שרך המכונה Tmesipteris oblanceolata שיש לו את הגנום הגדול ביותר הידוע בעולם. על פי ממצאי החוקרים, בתאי השרך הזה יש חומר גנטי בכמות גדולה פי 50 מהכמות שנמצאת בתאי אנוש.
מיון
קבוצת שרכנים (Moniliformopses)
מערכה שרכאים (Polypodiopsida)
מערכה מארטידים (Marattiopsida)
מערכה שבטבטים (Equisetophyta)
מחלקת בעלי פרקים (Sphenopsida)
מערכה חשוכי עלים (Psilotophyta)
מחלקת פסילופיטאים (Psilotopsida).
שרכים בישראל
השרך וייכסליה מרושתת (Weichselia reticulata) הוא השרך המאובן השכיח ביותר המצוי בארץ ישראל.
השרך מרסיליה זוחלת (Marsilea minuta) נעלם מארץ ישראל לאחר ייבוש החולה.
בינואר 2023 דווחה "הבריכה האדומה" בנחל אל על שברמת הגולן, שנוצרה מהתפשטות הצמח הפולש האזולה השרכית שמוצאו מיבשת אמריקה, הגיע לישראל ואף פלש לטבע. הדאגה, שלא יעבור באמצעות המבקרים במקום למקומות נוספים ואף לכנרת.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
* | 2024-06-04T13:24:19 |
חסרי זרע | 230px|ממוזער|נבגי שרכנים
230px|ממוזער|פטריות Hypholoma fasciculare
230px|ממוזער|אצת Dictyota
230px|ממוזער|Cylindrospermum
חסרי זרע (Cryptogamae) הוא כינוי לקבוצה של אאוקריוטים דמויי-צמחים, אשר מתרבים על ידי נבגים ולא על ידי זרעים או פרחים.
מקור השם המדעי של הקבוצה הוא מיוונית עתיקה ומשמעותו היא "נישואין מוסתרים" בהתייחס לרבייה שלהם. בקבוצה זו כלולים צמחים אמיתיים כדוגמת שרכנים, טחבי עלים ומחלקות של אצות מהצומח (אצות ירוקיות), אשר נחשבים כולם להפכים של קבוצת צמחי זרע, אך באופן יוצא דופן נכללים בקבוצה זאת גם אורגניזמים אשר חסרי קשר לצמחים כדוגמת: ממלכת הפטריות, מחלקות מסוימות בממלכת החיידקים (אצות כחוליות) והפרוטיסטים (סוגי אצות שאינן צמחים או חיידקים), כך שאין למעשה קשר טקסונומי בין האורגניזמים הללו.
קבוצות של חסרי זרע
צמחים אמיתיים
מערכת בעלי קשקשים (Lycopodiophyta)
מחלקת איזוטיים (Isoetopsida)
סדרת איזוטינים (Isoetales)
סדרת סלגינליים (Selaginellales)
מחלקת ליקופודים (Lycopodiopsida)
סדרת ליקופודיים (Lycopodiales)
מערכת חסרי קשקשים (Euphyllophyta)
קבוצת שרכנים (Moniliformopses)
קבוצת שרכים (Filicophyta)
מחלקת שרכאים (Filicopsida)
מחלקת מארטידים (Marattiopsida)
מחלקת אופולוסידים (Ophioglossopsida)
קבוצת שבטבטים (Equisetophyta)
מחלקת בעלי פרקים (Sphenopsida)
קבוצת חשוכי עלים (Psilotophyta)
על מחלקת פסילופיטאים (Psilotopsida).
סדרת פסילופיטים (Psilotales)
משפחת פסילוטים (Psilotaceae)
פטריות
פרוטיסטים
חיידקים
קישורים חיצוניים
* | 2024-06-04T19:13:54 |
חשוכי עלים | חֲשׂוּכֵי עלים (שם מדעי: Psilotopsida) היא מערכה של שרכנים שהם צמחים וסקולריים חסרי זרע, הכוללת את סדרת הפסילופיטים (Psilotales) ואת סדרת האופיוגלוסאים (Ophioglossales).
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1909
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי דנקנפילד הנרי סקוט | 2024-04-03T01:07:39 |
פסילופיטאים | הפניה פסילוטים | 2008-12-24T21:49:06 |
פסילופיטים | הפניה פסילוטים | 2008-12-24T21:49:22 |
פסילוטים | פסילוטים (שם מדעי: Psilotaceae) היא משפחה יחידה בסדרת הפסילופיטים שהם צמחים וסקולריים חסרי זרע.
במשפחה זו ישנם רק 2 סוגים: Psilotum וTmesipteris.
אלו שרכים נמוכים בעלי קצוות צהובים והם נפוצים באוסטרליה, ניו זילנד וניו קלדוניה.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:משפחות צמחים | 2022-12-21T03:28:44 |
שבטבטים | הפניה שבטבט | 2008-08-30T13:11:13 |
בעלי פרקים | הפניה שבטבט | 2008-08-30T13:09:51 |
שבטבטנים | הפניה שבטבט | 2008-08-30T13:09:34 |
שבטבטיים | הפניה שבטבט | 2008-08-30T13:04:57 |
שרכים | הפניהשרכנים | 2016-07-14T21:19:50 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.