title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
אנתרופוסופיה | 250px|ממוזער|הגתהנום השני, מקום מרכז התנועה האנתרופוסופית
אנתרופוסופיה (מיוונית: "אנתרופוס" = אדם, "סופיה" = חכמה) היא תורה פילוסופית ודרך חיים המכנה את עצמה "מדע הרוח", שפותחה וגובשה על-ידי הפילוסוף האוסטרי רודולף שטיינר, בין שלהי המאה ה-19 לבין אמצע שנות העשרים של המאה ה-20. האנתרופוסופיה טוענת להסביר את האדם והעולם, ואת קשרי הגומלין שביניהם, מנקודת מבט הוליסטית, ומתוך תפיסה שהקשר שהאנושות זקוקה לכונן כיום עם הרוח הוא על בסיס בחירה חופשית ומודעת, מתוך "הבנה של העולמות העליונים".
העיסוק האנתרופוסופי נוגע בתחומים רבים, החל מתורת הנסתר והדרך לידע האדם על פיה, דרך פסיכולוגיה, דתות, חינוך, רפואה, חקלאות, ביולוגיה, וכלה באדריכלות ובהגות בתחום המשטר המדיני.
אף-על-פי כן, בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-20 נטען בבתי המשפט בארצות הברית ובצרפת שהאנתרופוסופיה היא "דת" או :"כת", אולם חלק מן התיקים הללו נסגרו בסופו של דבר, כמו אלה שבבית המשפט בפריז שדווחו כהאשמות לא רציניות.
בקרב מבקרים מודרניים, דוגמת היסטוריון המדע והחוקר האמריקני מייקל שרמר, גרסו שהאנתרופוסופיה שניכסה לעצמה במידות שונות תחומים רבים, כגון "רפואה", "ביולוגיה" ו"חקלאות ביודינמית" הן טענות פסאודו-מדעיות בבסיסן.
היסטוריה
ממוזער|מייסד תנועת האנתרופוסופיה, הפילוסוף האוסטרי רודולף שטיינר (תצלום מ-1905)
התנועה האנתרופוסופית הוקמה בשנת 1912 על ידי רודולף שטיינר במטרה לעודד את החקירה של ידע רוחי, את ההעמקה בו בקבוצות לימוד, את פיתוחו והרחבתו ואת ההפריה באמצעותו של תחומי חיים שונים. התנועה האנתרופוסופית החלה לפעול במסגרת התנועה התאוסופית, כענף הגרמני שלה כבר בשנת 1902, ונפרדה ממנה על רקע משבר רעיוני בין שטיינר לראשי החברה התאוסופית.
במסגרת התנועה האנתרופוסופית הרצה שטיינר אלפי הרצאות במדינות שונות באירופה, כתב ספרים ומאמרים וחנך תלמידים רבים. מהקמתה ועד למותו בשנת 1925 עשה שטיינר מאמצים גדולים כדי לחדור באמצעות הידע הרוחי לתחומי החיים השונים ולהפרותם. כך יצר אומנות בהשראה רוחנית במגוון תחומים, חידש את תחומי החינוך והחינוך המיוחד, יצר רפואה משלימה ברוח האנתרופוסופיה, חידש והעמיק את תחום החקלאות האורגנית ועוד.
אחד מהתחומים אותו שאף שטיינר להפרות מתוך עולמות הרוח הוא תחום הארכיטקטורה. בסיוע של אנשים מכל רחבי אירופה הוקם בדורנך שבשוויץ מרכז לתנועה האנתרופוסופית: הגתהנוםגתהנום בויקיפדיה האנגלית (השם מכוון לקשר של התנועה עם המשורר, הסופר והמדען הגרמני הנודע, יוהאן וולפגנג פון גתה). במהלך עשר שנים, משנת 1912 ועד 1922 עבדו על בניין הגתהנום מאות אנשים מארצות רבות באירופה. היה זה בניין שגולף בעץ, תקרתו צוירה כולה וכל מרכיביו היוו בבואה להשקפת העולם האנתרופוסופית. בליל חג המולד של שנת 1922/23 נשרף המבנה, כנראה בהצתה מכוונת, ועלה באש. על שרידיו הוקם אחר-כך מבנה מבטון שמהווה עד היום את מרכז התנועה.
לאנתרופוסופיה קמו מבקרים ומתנגדים רבים, בעיקר מצד הגישות הנוצריות השונות ובקרב גורמים ותנועות לאומיות גרמניות. כך למשל כבר בראשית דרכה התנגדה התנועה הנאצית לפעילותו של שטיינר ולפעילות התנועה האנתרופוסופית. לאחר הקמת המפלגה הנאצית התפרסמו בעיתונה: "הצופה העממי" (Völklicher Beobachter) התייחסויות מאיימות ועוינות ביותר על שטיינר עצמו ועל פעילותו האנתרופוסופית, בין השאר הוא מואשם בהיותו: "יהודי בכל מובן וקשור לתנועה הציונית", "בעל דם לא טהור", "יהודי גליציאני" ועוד. היטלר בעצמו התייחס באותו עיתון לשטיינר וכתב: "האנתרופוסופיה היא מתודה יהודית להרס המבנה הטבעי של העמים". בשנת 1922 הפסיק שטיינר מסע הרצאות גדול בגרמניה בעקבות ניסיון התנקשות בחייו בשעת הרצאה במלון "ארבע העונות" במינכן. חסידי אריך לודנדורף פרצו לאולם בשעת ההרצאה וניסו לפגוע בשטיינר. רק משום שידידיו של שטיינר קבלו מידע מוקדם על ההתקפה המתוכננת וחסמו בגופם את המתנקשים הוא הצליח לצאת מכך בשלום.
מיד עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, בשנת 1933 החלו דיונים במשטרת הביטחון ובמשרד לענייני גזע בנוגע לאנתרופוסופיה ולבתי ספר ולדורף, ואכן מיד אחר כך הוצאה האנתרופוסופיה, על כל פעילותיה, מחוץ לחוק בגרמניה הנאצית. מסמך של משטרת הביטחון אומר:
"האנתרופוסופיה משחררת את הכבלים לעם ולגזע... בכך היא ממשיכה את הקו של ההשכלה, של האידיאליזם הגרמני והרוח הליברלית... מסיבות אלו האנתרופוסופיה היא אנטי-גזענית, אנטי-לאומית, בינלאומית, פציפיסטית ובמיוחד ניכרות בה השפעות יהודיות... "
גורל דומה ציפה גם לבתי ספר ולדורף, אלו נסגרו בזה אחר זה עד שנת 1937. הסיבה שצוינה בתכתובות הנאציות הייתה: "בתי הספר שנבנו על הפדגוגיה של שטיינר והיסודות האנתרופוסופיים עושים שימוש במתודות הוראה שמכוונות לאינדיבידואלי ולאדם הפרטי עצמו, ואין להם כל קשר עם עקרונות החינוך הנאצי".
לאחר מותו של שטיינר (1925) המשיכה החברה האנתרופוסופית לפעול ממרכזה בשווייץ. כיום הוא מהווה מרכז הן להעמקה ולימוד של האנתרופוסופיה והן לשטחי החיים הרבים שהופרו באמצעותה.
מאפייני האנתרופוסופיה
מטרתו של רודולף שטיינר בפיתוח האנתרופוסופיה הייתה, לדבריו, לאפשר לאדם המודרני, שלטענתו התרחק מעולם הרוח, לחזור אליו ובכך להגשים את הווייתו כאדם על האדמה ואת תכליתו בבריאה. רוב תורת האנתרופוסופיה הוצגה בהרצאות של שטיינר שהועלו על הכתב, וחלקה נכתב בספרים על ידי שטיינר עצמו. בהקדמה לספרו "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?", הוא כותב שהספר יוכל להיות לעזר "למי שברצונו להבין כיצד אנשים המדברים על הרוח למדו את הידע שלהם".
שטיינר מדגיש בהקדמה של כל ספריו כי הידע אינו ידע שנלקח ממקור כלשהו על האדמה, אלא רק מתוך חקירה בעולם הרוח. עם זאת, טוען שטיינר כי כל טענה המובאת מתוך תפיסת העולם האנתרופוסופית יכולה להיות מובנת גם לפי החשיבה האנושית הלוגית. תורתו של שטיינר הושפעה מן הדתות השונות, ולכן אפשר למצוא באנתרופוסופיה עניינים כמו גלגול נשמות וחוקי קארמה, היררכיות שמימיות המשפיעות על חיי האדם, ואמונות בנושאי הדתות הגדולות והמוכרות: היהדות, הנצרות והאסלאם, כמו גם הבודהיזם וזרמים אחרים.
גופים אנתרופוסופיים בישראל
באירופה, בארצות הברית וגם בישראל, פעילה "החברה האנתרופוסופית", המתוארת כ"שביל של ידע, שנועד להביא את הרוחני שבאדם, אל הרוחני שבעולם". לעומתה, ישנן מספר קבוצות שמתייחסות אל האנתרופוסופיה כאל דת.
הגדולה מבין הקבוצות האנתרופוסופיות בישראל היא קיבוץ הרדוף שבצפון. בקיבוץ ישנם מספר מקומות טיפוליים הפועלים על פי השיטה (ילדים עם בעיות מצוקה, צרכים מיוחדים, מסגרת שיקומית למתמודדי נפש), וכן בית ספר ולדורף לכיתות א'-י"ב. דוגמאות אנתרופוסופיות נוספות בישראל הן הקהילה האנתרופוסופית הגדולה בקריית טבעון, בה קיימים שני בתי ספר, יסודי ותיכון, ומתקיימים מפגשים ופסטיבלים; יודפת (יישוב אנתרופוסופי שבו גם נמצא בית ספר עודד); "כפר רפאל", שהוא כפר שיקומי למבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, בבאר שבע; ובתי ספר כדוגמת בית ספר קורצאק באר שבע, בית ספר אדם בירושלים, בית ספר תמר בהוד השרון, בית ספר זומר ברמת גן, בית ספר אורים בכפר הירוק, בית הספר "אופק" באלישיב, בית הספר "בית מיתר" בצופית, בי"ס "שיבולים" ע"ש חיים הרצוג בנס ציונה, ובתי הספר של עמותת רימון בפרדס חנה-כרכור. כפר נוסף לאנשים עם מוגבלות שכלית, אשר פעל בעבר ברוח החינוך האנתרופוסופי, הוא "בית-אורי" בעפולה.
גופים שונים הנמנים עם הזרם האנתרופוסופי פועלים בצפון מערב אירופה. הפעילות נעשית במסגרת בתי ספר המלמדים בשיטת ולדורף ובמספר מוסדות רפואיים.
ראו גם
חקלאות ביו-דינמית
חינוך ולדורף
רודולף שטיינר
פסאודו-מדע (מדע-כזב)
האגודה התאוסופית
לקריאה נוספת
פרנס קרלגרן, האנתרופוסופיה מהי?, הוצאת הומני, 2006
רודולף שטיינר, ההיסטוריה של העולם, הוצאת חירות
רודולף שטיינר, מבוא לאנתרופוסופיה / תיאוסופיה של הרוזנקרוצריזים, הוצאת חירות
קישורים חיצוניים
אנתרופוסופיה – תקציר הדו"ח, באתר מרכז מידע ישראלי לדתות עכשוויות במכון ון ליר
אתר אנתרופוסופיה בישראל
אתר חינוך ולדורף בישראל
ד"ר ישראל קורן, מאמרים על יהדות ואנתרופוסופיה, באתר Academia
הגר דרור מליניאק, אמנות הטיפול הנפשי (במתח) בין פסיכולוגיה לאנתרופוסופיה, קישור לפרק מספרה "אמנות הטיפול הנפשי: גישה אנתרופוסופית בפסיכותרפיה", 2011, הוצאת הרדוף
הערות שוליים
*
קטגוריה:פסאודו-מדע | 2024-09-19T15:05:37 |
חג הפועלים | REDIRECT אחד במאי | 2015-09-26T11:09:28 |
חילוף דורות | חילוף דורות – הופעת דור כתוצאה מרבייה מינית והופעת דור כתוצאה מרבייה אל-מינית, לסירוגין.
במחזור חייו של כל צמח מהפשוט ביותר ועד למורכב ביותר יש שני דורות שונים: דור שתאיו הפלואידיים גמטופיט מתחלף בדור שתאיו דיפלואידיים ספורופיט.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אקולוגיה
קטגוריה:רבייה | 2021-12-03T05:09:45 |
ריו דה ז'ניירו (מדינה) | 250px|שמאל|ממוזער|קניון מיוער במדינת ריו דה ז'ניירו
ריו דה ז'ניירו (בפורטוגזית: Rio de Janeiro) היא אחת ממדינות ברזיל. בירתה והגדולה בין עריה היא העיר ריו דה ז'ניירו. מדינת ריו דה ז'ניירו שוכנת באזור הטרופי לחוף האוקיינוס האטלנטי והיא גובלת במדינות מינאס ז'ראיס (מצפון וצפון-מערב), אספיריטו סאנטו (מצפון-מזרח) וסאו פאולו (מדרום-מערב).
מאז 2007, מושל מדינת ריו דה ז'ניירו הוא סרז'יו קברל פיליו.
היסטוריה
הנוכחות האירופאית בסביבת ריו דה ז'ניירו התחילה יחד עם הנוכחות האירופאית בכל ברזיל, והתחילה בערך בשנת 1502. בשנים 1555-1567 האזור נשלט על ידי צרפת, אשר רצו להקים באזור מושבה. בהמשך הפורטוגזים חזרו לשלוט באזור. העיר עצמה הוקמה בשנת 1565. העיר התפתחה מאוד במהלך המאה ה-17, כתוצאה מגידול קני סוכר וגידול בקר. פיתוח העיר הואץ עם גילוי זהב במאה ה-18. בשנת 1763 ריו הפכה לבירה הקולוניאלית של ברזיל. בתחילת המאה ה-19 התקיימו רפורמות רבות בכל תחומי החיים באזור ריו- יציר מנהל תקין ובניית כנסיות, בנקים ובתי חולים.
עד 1960 בירת המדינה הייתה העיר ניטרוי, והעיר ריו דה ז'ניירו הייתה בירתה של ברזיל והשתייכה ליחידה פדרלית נפרדת (המחוז הפדרלי). בשנת 1960, לאחר הקמתה של בירתה הנוכחית של ברזיל, ברזיליה, והעיר ריו דה ז'ניירו הפכה גם למדינה נפרדת, מדינת גואנברה. בשנת 1975 הוחלט לאחד את מדינת גואנברה עם מדינת ריו דה ז'ניירו ומאז משמשת העיר ריו דה ז'ניירו כבירת מדינת ריו דה ז'ניירו.
גאוגרפיה
שטחה של מדינת ריו דה ז'ניירו הוא כ-44,000 קמ"ר, והיא קצת יותר גדולה מדנמרק. היא המדינה השלישית הקטנה בברזיל, גדולה מאלאגואס וסרז'יפה בלבד. מאידך במדינת ריו דה ז'ניירו מתגוררת 8.4% מאוכלוסיית ברזיל (שלישית בין מדינות ברזיל) ולכן היא המדינה בעלת צפיפות האוכלוסין הגדולה בברזיל.
מבחינה גאוגרפית אפשר להבחין בשלושה אזורים:
קו החוף המפורץ ובו צוקים גבוהים המשתפלים לים בתלילות. לאורך החוף מצויים איים מיוערים ולאגונות כחולות.
מעל למישור החוף הצר והקטוע מתרוממים שני רכסי הרים: סרה דה מנטיקרה בצפון-מזרח המדינה וסרה דו מאר בדרום-מערב המדינה, הנמשך עד מדינת סנטה קטרינה, וממנו יוצא גם נהר איגואסו. שם שוכנות גם ערי הנופש ההרריות פטרופוליס וטרזופוליס. הגבוהה בפסגות מתנשאת לרום של 2,787 מטר.
מעבר להרים משתרע עמק פנימי המנוקז על ידי נהר פאראיבה דו סול.
ערים רבות במדינת ריו דה ז'ניירו מושכות תיירות, חלק בשל חופיהן וחלק בשל מיקומן על ההרים.
דמוגרפיה ואוכלוסייה
לפי IBGE, בשנת 2008 התגוררו במדינת ריו דה ז'ניירו כ-15,772,000 תושבים, כאשר הצפיפות עמדה על כ- 352 נפש לקמ"ר. 96.9% מהתושבים מתגוררים בערים, וצמיחת האוכלוסייה עומדת על כ-1.3%.
יליד מדינת ריו דה ז'ניירו מכונה "פלומיננסה" (fluminense, מהמילה "flumen" בלטינית, שמשמעותה "נהר"), למעט יליד העיר ריו דה ז'ניירו, אשר מכונה "קריוקה" (carioca).
השפה הנפוצה היא פורטוגזית, ומשם הגיעו רוב הלבנים לברזיל. קבוצות אתניות אירופיות (אשר הגיעו בעיקר משווייץ, גרמניה ופינלנד) התיישבו בעיקר באזורים ההרריים של המדינה.
חלוקה אתנית
לבנים - 54.2%
מעורבים - 33.8%
שחורים - 11.5%
אסייתים - 0.2%
ילידים - 0.1%
יישובים
רשימה חלקית של רשויות מקומיות במדינת ריו דה ז'ניירו:
ריו דה ז'ניירו (Rio de Janeiro)
ניטרוי (Niterói)
אנגרה דוס רייס (Angra dos Reis)
פאראטי (Paraty)
רזנדה (Resende)
ארייאל דו קאבו (Arraial do Cabo)
פטרופוליס (Petrópolis)
טרזופוליס (Teresópolis)
נובה פריבורגו (Nova Friburgo)
קאבו פריו (Cabo Frio)
בוזיוס (Búzios)
נובה איגואסו (Nova Iguaçu)
מאז'ה (Magé)
כלכלה
המגזר הגדול ביותר בריו דה ז'ניירו הוא המגזר התעשייתי, אשר מהווה 51.6% מהתמ"ג, ולאחריו מגזר השירותים (47.8% מהתמ"ג והחקלאות (0.6% מהתמ"ג). נכון לשנת 2004, המדינה מהווה כ-15.6% מהתמ"ג הארצי כולו.
ראו גם
השיטפונות בריו דה ז'ניירו (2011)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ברזיל: מדינות | 2024-07-11T18:28:34 |
סאו פאולו (מדינה) | מדינת סאו פאולו היא המדינה הגדולה (מבחינת אוכלוסייה) ביותר בברזיל. המדינה נמצאת בין האוקיינוס האטלנטי לנהר הפרנה ובה נמצאים מטעי הקפה, הקקאו, קני הסוכר וחוות הבקר (פאזנדה) הגדולים בעולם.
במטרופולין של בירת מדינת סאו פאולו, אשר נקראת גם כן באותו השם, מרוכזת חלק גדול מהתעשייה של ברזיל ושם גם נמצאים משרדים הראשיים של לא מעט חברות גדולות בברזיל. בשל היותה מוקד משיכה כלכלי, גדלה אוכלוסיית המדינה באופן ניכר מדי שנה בשל זרימת התושבים הנוהרים אליה כדי לתור עבודה, ואוכלוסייתה היא הגדולה ביותר, מבין מדינות ברזיל. ילידי סאו פאולו קרויים "פאוליסטה".
היסטוריה
האימפריאליזם הפורטוגזי
בתקופה הטרום-אירופאית, אזור סאו פאולו נשלט על ידי בני הטופי, שהתקיימו בעיקר מציד וליקוט. בשנת 1510 התיישב הפורטוגזי הראשון באזור. בשנת 1532 הגיעה לסאו ויסנטה משלחת רחבה יותר של פורטוגזים בהנהגת מרטים אפונסו דה סוזה שהתיישבה במקום.
הקולוניזציה האירופית של ברזיל הייתה מוגבלת מאוד בתחילה. זאת מכיוון שפורטוגל התעניינה יותר באפריקה ובאסיה. רק כאשר אוניות בריטיות וצרפתיות הגיעו ליבשת, ז'ואאו השלישי, מלך פורטוגל סיפח את ברזיל לשלטונו הישיר בשנת 1548. בשנים שלאחר מכן השלטון הקים את סאו פאולו. בתקופה זו יצאו מסאו פאולו משלחות חקר רבות לפנים היבשת בחיפוש אחר כסף, זהב ויהלומים. למרבית ממשלחות אלו התלווה גם ניסיון מיסיונרי לנצר את האוכלוסייה המקומית. מרבית מתחנות המסחר של משלחות אלו הפכו בסופו של דבר להתיישבויות קבע ונתיבי המשלחות התפתחו לנתיבי תחבורה של ממש. התפתחויות אלו עזרו רבות להשרשת השלטון הקולוניאלי בברזיל.
עצמאות ברזיל
בתחילת המאה ה-19 החלה התנגדות ברזילאית לשלטון הפורטוגזי, ובספטמבר 1822 ברזיל הפכה לעצמאית. בעשורים שלאחר מכן האזור החל להתפתח בהדרגה. בשנת 1889 המלוכה הברזילאית נפלה, ובמקומה החל להתקיים משטר פדרלי. כשנתיים לאחר מכן התחזק כוחה של המדינה הפדרלית. בעשורים אלו הכלכלה קרטעה, בעיקר בגלל ביטול העבדות בשנת 1888. מתוך חשש חברתי וכלכלי מפני העבדים המשוחררים ומפני "הפיכתה של ברזיל לשחורה", השלטון הברזילאי עודד בלהט מהגרים אירופאים להגיע ולעבוד בברזיל. אזרחי ספרד, פורטוגל ואיטליה קיבלו תמריצים לעבוד בחקלאות בסאו פאולו. גל הגירה זה הגדיל רבות את סאו פאולו. בשנת 1920 הייתה סאו פאולו העיר השנייה בגודלה בארץ, זאת בניגוד לשנת 1870, אז הייתה היא הייתה העיר העשירית בגודלה. התעשייה הפכה תהליכי מודרניזציה והייצור המרכזי כלל קפה, טקסטיל, מכוניות וחלקי מטוסים. בשנת 1945 האזור כבר היה למרכז התעשייה של ברזיל. תהליך התיעוש גרם גם לתהליך עיור רחב.
תהליכים אלו גרמו גם למשברים כלכליים ופוליטיים בשנות ה-30 וה-40. עשרות אלפי פועלים פתחו בשביתות, והתעוררה מתיחות בין הימין הרפובליקני לשמאל הסוציאליסטי. בנוסף על כך, נוצרה התמרמרות המונית כלפי הנשיא והשלטון הארצי. ב-9 ביולי 1932 החלו מהומות כאשר 5 סטודנטים נהרגו בהפגנות. מהומות אלו התפתחו לכדי מרד בדלני כנגד השלטון הארצי. לאחר כשלושה חודשים האלימות הסתיימה בהפסד של הכוחות הבדלניים. עם זאת, השלטון הארצי נענה לדרישות המקומיים וחיזק את השלטון המקומי של סאו פאולו שכלל חוקה חדשה ופרלמנט מקומי.
גאוגרפיה
שטח המדינה הוא 248,000 קמ"ר.
פוליטיקה וממשל
מפלגת הסוציאל-דמוקרטיה הברזילאית היא המפלגה הדומיננטית בסאו פאולו מאז שנת 1994. הפרלמנט החד-ביתי מורכב מ-90 נציגים.
מבין הפוליטיקאים הארציים שצמחו במדינה, ניתן למנות את פרננדו אנריקה קרדוזו ולואיז אינסיו דה סילבה.
כלכלה
סאו פאולו היא המדינה החשובה ביותר מבחינה כלכלית ותעשייתית בברזיל והיא מספקת 40 אחוז מן התוצר של ארץ זו, מה שהופך אותה לאחת הכלכלות החזקות באמריקה הדרומית לאחר מקסיקו. המגזר הגדול במשק הוא מגזר השירותים. לאחר מכן המגזר התעשייתי לבסוף החקלאות. הייצוא המרכזי כולל כלי רכב ומזון. יתר על כן, סאו פאולו היא אחת המקורות החשובים ביותר בעולם של שעועית, אורז, חיטה, תפוזים ופירות אחרים, קפה, קני סוכר, אלכוהול, פרחים וירקות, תירס, בקר, חזירים, חלב, גבינה, יין ושמן.
דמוגרפיה
לפי הערכות IBGE, בשנת 2014 התגוררו במדינת סאו פאולו כ-44,035,304 תושבים.
ההרכב אתני הוא:
63.1% לבנים
29.3% בין גזעיים
6.4% שחורים
1% אסייתים
רבים מהלבנים הם צאצאים של מהגרים מאיטליה. מהגרים הגיעו בעיקר מונטו וקמפניה. ישנם גם צאצאים רבים של מהגרים פורטוגזים מאנדלוסיה וגליסיה. בסאו פאולו ישנה הקהילה היפנית הגדולה ביותר מחוץ ליפן עצמה. רוב יהודי ברזיל מתגוררים בסאו פאולו.
החלוקה הדתית היא:
נצרות – 61.78%
נצרות קתולית – 38.26%
אוונגליזם – 20.08%
מורמונים – 1.16%
נצרות אורתודוקסית – 1.08%
אסלאם – 7.85%
עדי יהוה – 2.35%
בודהיזם – 1.32%
אומבנדה וקנדומבלה – 1.28%
דתות מזרח אסיאתיות – 1.17%
יהודים – 1.12%
ספיריטואליזם – 1.05%
חוסר דת – 12.7%
אחר – 4.57%
יישובים
רשימה חלקית של רשויות מקומיות במדינת סאו פאולו:
הבירה סאו פאולו
עיר הנמל הראשית סנטוס
גווארוליאוס
סאו סבסטיאו
סאו ויסנטה
קמפינאס
פרזידנטה פרודנצ'ה
פרזידנטה אפיטסיו
פרזידנטה ונססלאו
פאוליניה
איגואפי
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ברזיל: מדינות | 2024-08-27T06:56:38 |
פנטנל | פנטנל (Pantanal) הוא אזור הביצות הגדול בעולם המשתרע באמריקה הדרומית על שטח של כ-250,000 קמ"ר. בשנת 2000 הכריז אונסק"ו על אזורי הפנטנל שבברזיל כאתר מורשת עולמית. האזור נמצא בשטחי המדינות מאטו גרוסו ומאטו גרוסו דו סול אשר בברזיל, וכן חלקים קטנים ממנו נמצאים בבוליביה ובפרגוואי. הערים החשובות בו הן קורומבה וקמפו גרנדה במאטו גרוסו דו סול, וקויאבה במאטו גרוסו. הביצות מוצפות בעיקר על ידי נהר פרגוואי.
פאונה
חיי הבר בפנטנל עשירים וכוללים עשרות בעלי חיים, ביניהם יגואר, קפיבארה (המכרסם הגדול בעולם), קיימני ז'קרה, איילי ביצות, טפירים, שאגן, אנקונדה צהובה, דובי נמלים שונים, דביבון סרטנים, זאב רעמתי, זאב היער, לוטרת ענק, דגי פיראנה ומינים רבים של עופות דוגמת הטוקן ועופות מים רבים.
חלק מהמינים בביצות מצויים בסכנת הכחדה. כל המינים נפגעים או מאוימים על ידי ייבוש הביצות (למטרות חקלאיות), ציד ודיג, זיהומים, הפצת מחלות ומינים פולשים.
כמה מהחיות הבולטות בפארק:
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ביצות באמריקה הדרומית
קטגוריה:ברזיל: אתרי מורשת עולמית
קטגוריה:בוליביה: גאוגרפיה
קטגוריה:ברזיל: גאוגרפיה
קטגוריה:פרגוואי: גאוגרפיה
קטגוריה:מאטו גרוסו: גאוגרפיה
קטגוריה:מאטו גרוסו דו סול
קטגוריה:ברזיל: פארקים לאומיים
קטגוריה:ברזיל: שמורות ביוספריות | 2024-02-23T19:59:13 |
איליה דו בננל | איליה דו בננל (בפורטוגזית: Ilha do Bananal, אי מטעי הבננות) הוא אי הנהר הגדול ביותר בעולם. שטחו כתשעה עשר אלף קמ"ר וכולו נמצא במדינת טוקנטינס שבברזיל. האי נוצר על ידי התפצלות של נהר ארגואייה לשני נהרות המתאחדים מחדש בהמשך. דרום האי מהווה מעין שמורה לשבטי האינדיאנים של הקרז'ס והז'אוואס, כמו כן מתגוררים בו חוואים ברזילאים. צפון האי מהווה פארק לאומי. מצד מערב גובל האי במדינת מאטו גרוסו ושם נמצא גם היישוב סאו פליקס דו ארגואייה שהוא הגדול באזור. מצפון לו מצוי השבט האינדיאני הטפירפה. הפארק מיוער ברובו. לאורך הנהר מצויים שטחי הדיג הטובים בעולם לדגים של מים מתוקים, בעיקר של דגי פיררוקו וטוקונרה.
האי התגלה על ידי ז'וזה פינטו פונסקה ב-26 ביולי 1773.
קישורים חיצוניים
פסלון קרמיקה שנמצא באי|ממוזער|ימין
קטגוריה:ברזיל: איים
קטגוריה:טוקנטינס
קטגוריה:איי נהר
קטגוריה:ביצות באמריקה הדרומית | 2023-01-16T16:04:44 |
מרז'ו | מרז'ו (Marajó או אי מרז'ו Ilha de Marajó) הוא האי הגדול ביותר הנמצא בשפך של נהר כלשהו בעולם, והאי ה-35 בגודלו מבין איי העולם. שטחו, 47,573 קמ"ר, מעט יותר משטחה של אסטוניה.
גאוגרפיה
האי נמצא במדינת פארה שבצפון ברזיל, לגדתו המערבית של שפך האמאזונאס (מפרץ פארה). במערב האי צומח יער גשם טרופי והוא נמוך וביצתי, ונחלים רבים זורמים בו. גם במזרח האי ניתן למצוא שרידים ליערות עברו.
ההתיישבות האנושית
שמאל|ממוזער|250px|להקת מגלן שני (Eudocimus ruber) במרז'ו
מספר כפרי דייגים פזורים במזרח האי לגדת האמאזונאס, מספר שעות הפלגה במעבורת מהעיר הגדולה בלם. חוות (Fazenda) לגידול תאו המים ההודי (Bubalus bubalis) פזורות ברחבי מזרח האי, נצר לתאואים שהובאו על ידי קולוניאליסטים צרפתיים.
העיירה הגדולה באי, סווארה (Soure), מונה כעשרים אלף תושבים (21.270 תושבים נכון לשנת 2004) מתוך כמאתיים אלף תושבי האי. התושבים העניים יחסית מתפרנסים מדיג, רעיית תאואים, גידול אננס, ליקוט אסאי ועיבודו. התיירות באי פנימית בעיקרה ומתנהלת בעיקר בסופי שבוע ובחגים. באי מסורת עתיקה ומפותחת של קליעת מלכודות חסילונים.
היסטוריה
ההתיישבות האנושית באי מתוארכת לאלף השני לפני הספירה הנוצרית.
התרבות המרז'וארית (Marajoara) הטרום-קולומביאנית של האי נודעת בסגנון הקדרות העשיר שלה. הסופר צ'ארלס מאן מתארך תרבות זו למאות התשיעית עד החמש עשרה לספירת הנוצרים, בעוד שחוקרים אחרים מתארכים אותה למאות הרביעית עד ההשבע עשרה לספירת הנוצרים.
האי מרז'ו הוא המקום היחיד בעולם בו לא תועדה מגפת השפעת הספרדית בשנים 1918–1919, בקרב אוכלוסייה אנושית משמעותית בצפיפותה.
טבע
שמאל|ממוזער|250px|עצלן חום-גרון
באי מגוון גדול וייחודי של עופות. יערות האי, אף כי הופרעו על ידי האדם, עודם משמשים בית גידול לקופים רחבי אף, דובי נמלים בינוניים, עצלנים חומי-גרון (Bradypus variegatus) וחיוורי-גרון (Bradypus tridactylus) ויונקים נדירים נוספים. נהרות ונחלי האי שוקקי חיים, בהם דגי הפיררוקו והפיראניה.
גדת שפך האמזונאס
חופי האי משנים את צורתם על בסיס יומי ועונתי בשל הגאות של האוקיינוס האטלנטי ועליית מפלס המים בנהר האמזונאס. דייגי הנהרות הסמוכים לגדה מתזמנים את צאתם ושובם מהדייג בהתאם למועדי הגאות והשפל, כדי לא לכלות כוחם בשיט נגד הזרם. בלב האי ישנה ימה גדולה. המליחות המשתנה בשפך הנהר קטלנית בכל רגע נתון לאוכלוסייה שונה של דגים, שגופותיהם נסחפות לחופי האי, למאכל להקות האורובו השחור. יערות מנגרובים גדלים על חלקים נרחבים מחופי האי ותוחמים מקטעים ארוכים של חופים חוליים נוחים לרחצה. עצי פרי כדוגמת הבקורי והתולענה גדלים בקרבת החוף ומזינים להקות קופי סנאי צהובי-מרפקים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:איים בים הקריבי
קטגוריה:ברזיל: איים
קטגוריה:פארה: גאוגרפיה | 2024-05-04T12:15:23 |
צ | צ' היא האות ה-18 באלפבית העברי. שמה של האות הוא צָדִי (בפי יהודי תימן צאד, כבערבית). רבים קוראים לאות צַדִּיק. מקורה של הגייה זו הוא כנראה בטעות הנובעת מהאות ק' העוקבת לאות צדי בסדר האלף-בית, אך היא מתועדת החל מן המאה ה-11.
הגייה
ההיגוי המסורתי בקרב יהודי ארצות ערב היה כשל האות המקבילה הערבית - ص - המבוטאת כמעין ס' כבדה או עיצור מכתשי מלועלע, חוכך שורק, אטום (IPA: /sˤ/). ההיגוי הנפוץ במאה ה־21 מייצג שילוב של העיצורים תּ+ס או עיצור מכתשי, מחוכך שורק, אטום (IPA: /ʦ/).
בקרב החוקרים קיימת מחלוקת בדבר ההגייה העברית המקורית של האות צ'. מצד אחד יש הקובעים כי במקור נהגתה האות צ' כדרך יהודי ארצות האסלאם וכי ההגייה הנפוצה כיום מקורה בהשפעת שפות אירופיות, ומצד שני יש הקובעים כי ההגייה המקורית הייתה כפי שמקובל במאה ה־21.
בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, צ' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ.
צד"י עם גרש (צ') נהגית /ʧ/ (ch, כבמילה צ'ילה), וזאת על פי כללי התעתיק של האקדמיה ללשון העברית. מקור הסימון הזה חדש, מימי תחיית הלשון, אך השימוש בגרש מקורו בלאדינו, שם הוא משמש על האותיות ב׳ (v), ג׳ (j ו־ch אנגליות), ד׳ (th במילה האנגלית other), ז׳ (j צרפתית), פ׳ (f) ו־ש׳ (sh) אך לא על האות צ. האות צ נבחרה ככל הנראה בגלל צורת הגייתה האשכנזית ts הדומה לצליל ch האנגלי, וגם בהשפעת הרוסית, בה האות Ц (נהגית צ) דומה לאות Ч (נהגית צ') או שפות כמו צ'כית ופולנית, בהן הצליל צ' נוצר משילוב של c (נהגית צ) עם סימן דיאקריטי או אות כלשהי. בסופי מילים לפי התקן צד"י גרושה נכתבת כאות סופית, אך כיום מתחילים לכתוב אותה כצד"י רגילה לפעמים. עלית לדוגמה קוראת לחטיף שלה "פיתה קראנצ'" בניגוד לתקן.
בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא צ' חל, כמו באותיות: 'ז', 'ס' ו'ש', שיכול עיצורים בבניין התפעל. בנוסף מתרחשת הידמות הגורמת להחלפת האות ת' באות ט', לדוגמה: הצטער, הצטרף.
ייצוג האות צ'
פרוטו כנעניפיניקיארמיצ' (צַד=צמח/שתיל, או קרס דיג במשמעות של ציד) באלפבית הפרוטו-כנעניצ' באלפבית הפיניקיצ' באלפבית הארמי
צ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך, שצורתן משתנה בסוף מילה - "ץ" (כבמילה "עץ").
שמאל|ממוזער|300px
שמאל|ממוזער|300px|האות צ' בשתי צורותיה (הרגילה והסופית) מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
ב-Unicode האות צ מיוצגת על ידי 05E6, והאות ץ על ידי 05E5. הצורה הסופית קודמת לצורה התוכית, כמו בקידודים אחרים הכוללים עברית, משום שזה מאפשר מיון מילוני פשוט של מילים לפי ערכי התווים שלהם: המילה ***קץ*** תבוא לפני המילה ***קצה*** כי הערך של ץ נמוך מזה של צ.
בקוד מורס מיוצגת האות צ' באמצעות הרצף (משמאל לימין): .-- (קו קו נקודה).
10px הוא ייצוגה של צ' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות צ' באמצעות המילה "ציפור".
באיתות בדגלי סמפור צ' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מערבה (שמאלה) ודגל שני הפונה דרום-מזרחה.
שימוש
בגימטריה ערכה של צ' הוא 90. ערכה של ץ הוא 900, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 900 מיוצג על ידי הצירוף תת"ק.
האות צ' מהווה לרוב קיצור למילה "צפון". בישראל האות צ', המוטבעת על מוצר או רכיב כלשהו, מסמלת את היותו שייך לצה"ל.
בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות צ' היא כ־1.28% מכלל אותיות האלפבית העברי ושל הצורה הסופית ץ היא כ־0.14%. ץ סופית היא הנדירה ביותר בשימוש בעברית מודרנית.
ראו גם
ص – האות צאד בערבית
ض – האות דאד בערבית
ظ – האות טַ'א בערבית
לקריאה נוספת
חיים נחמן שפירא, הַסִּיוּם הַווֹקַלִי שֶׁל שֵׁם הָאוֹת צָדֵי, מזרח ומערב, כרך ג (ז-יב), ירושלים תרפ"ט, עמ' 188–190
קישורים חיצוניים
גלגוליה של צד"י, באתר האקדמיה ללשון העברית, 19 בדצמבר 2022
הערות שוליים
קטגוריה:אותיות בעברית | 2024-08-14T16:48:48 |
מפלי איגואסו | 250px|שמאל|ממוזער|מפלי איגואסו ממעוף הציפור: במרכז מפל גרון השטן. מימין לו הצד הארגנטינאי ומשמאל הברזילאי
מפלי איגואסו (בספרדית: Cataratas del Iguazú, בפורטוגזית: Cataratas do Iguaçu) הם סדרה של מפלי מים על נהר איגואסו המחלקים את הנהר לקטע עליון ולקטע תחתון. המפלים שוכנים על קו הגבול בין מדינת פרנה בברזיל (20%) ופרובינציית מיסיונס בארגנטינה (80%). מקור שמם של המפלים בשפת גוארני או טופי עתיקה והוא מצרף של המילים "אי" (מים) ו"גואסו" (גדולים). הפארק בצד הארגנטינאי של המפלים הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1984, ובשנת 1986 הוכרז גם הפארק בצד הברזילאי ככזה.
המפלים
המפלים שוכנים לאורך קטע בן 2.7 ק"מ בנהר, כ-20 ק"מ בקו אווירי ממקום שפכו אל נהר פרנה, בנקודת הגבול המשותפת של ארגנטינה וברזיל עם פרגואי כשהנהר מהווה בחלקו את קו הגבול שבין ארגנטינה לברזיל. סך הכל כוללת המערכת כ-275 מפלים שגובהם המקסימלי הוא 82 מטרים. מימיהם נופלים בשתי מדרגות, והספיקה שלהם עולה על 6.25 מיליון קוב בשעה.
ב-9 ביוני 2014, בעקבות שיטפונות כבדים באגן ניקוז נהר איגואסו, נרשמה במפלים ספיקת שיא של 45,700 מטר מעוקב לשנייה, פי 26 מהספיקה הממוצעת הרב־שנתית. לעומת זאת, עקב בצורת קשה בשנת 1978, המפלים כמעט התייבשו.
ליד המפלים נוסדו שלוש ערים: פוז דו איגואסו הברזילאית, פוארטו איגואסו הארגנטינאית וסיודד דל אסטה הפרגוואית. לא רחוק משם נבנה סכר איטייפו. רובם המכריע, כ-80% מהמפלים, נמצאים בארגנטינה, שמשטחה ניתן לצפות בהם מקרוב ולסייר ביניהם על גבי גשרים שנבנו לאורך הפארק, אולם התצפית הפנורמית אליהם אפשרית רק משטחה של ברזיל. המפל המפורסם ביותר הוא "מפל גרון השטן" (Garganta del Diablo; Garganta do Diabo) השוכן על קו הגבול בין המדינות. צורתו כשל פרסה ברוחב של 150 מטר ובאורך של 700 מטר.
בשנת 2011, לאחר תהליך בחירה שנמשך ארבע שנים, נבחרו המפלים לאחד משבעת פלאי עולם הטבע.
הפארקים הלאומיים
הפארק הלאומי איגואסו בארגנטינה כולל את הפארק עצמו המשתרע על פני שטח של 492 קמ"ר, ושמורת טבע בשטח של 63 קמ"ר. תחילתו בשנת 1909 אך הוא הוכרז באופן רשמי רק בשנת 1934. הפארק הלאומי איגואסו בברזיל הוקם בשנת 1939 והוא מקיף שטח של 1,700.86 קמ"ר, מהם 11.36 קמ"ר בתחומי האיים שבנהר.
האקלים באזור הוא טרופי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא כ-2,000 מ"מ המתחלקים באופן שווה למדי משך כל השנה. הלחות גבוהה ומגיעה לעיתים ל-90%. הטמפרטורות הממוצעות נעות בין 33°C בקיץ ל-9°C בחורף.
בפארקים זוהו למעלה מ-2,000 מינים של צמחים וסקולריים. החי כולל למעלה מ-400 מיני עופות (ביניהם סיס שחור גדול המקנן בתוך המפלים) ויונקים אופייניים כמו טפיר ברזילאי, חוטמן, דביבון סרטנים, אוצלוט, יגואר, דובי נמלים, קופי קפוצ'ין ועוד.
בקולנוע
המפלים הופיעו במספר סרטים, בהם מונרייקר מסדרת ג'יימס בונד (1979), המיסיון (1986), אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח (2008) ועוד.
קישורים חיצוניים
פורטל תמונות. מפלי איגואסו, ארגנטינה - מתוך אתר MyWorldShots.com
ספיקת שיא באיגואסו. סרטון מ-9 ביוני 2014
מפלי איגואסו
הערות שוליים
250px|ממוזער|מפלי איגואסו
קטגוריה:ברזיל: אתרי מורשת עולמית
קטגוריה:ארגנטינה: אתרי מורשת עולמית
3
איגואסו
קטגוריה:ארגנטינה: גופי מים
קטגוריה:ברזיל: גאוגרפיה
קטגוריה:ברזיל: פארקים לאומיים
קטגוריה:מיסיונס: גאוגרפיה
קטגוריה:מדינת פרנה: גאוגרפיה
קטגוריה:ארגנטינה: פארקים לאומיים
קטגוריה:גבול ארגנטינה–ברזיל | 2024-06-16T12:29:32 |
חומות ירושלים | ממוזער|250px|חומת העיר העתיקה הנוכחית במקטע שבין מגדל דוד לשער ציון.
250px|שמאל|ממוזער|שער יפו ממערב.
שמאל|ממוזער|250px|חומות ירושלים העתיקה כפי שנראות כיום.
שמאל|ממוזער|250px|חומת העיר העתיקה מהתקופה העות'מאנית, בסמוך ומצד מערב לשער יפו (2011)
שמאל|ממוזער|250px|שרידי החומה היבוסית שהתגלו בחפירות עיר דוד
חומות ירושלים היו ועודן חלק מנוף העיר ירושלים לאורך מרבית שנות קיומה. החומה נועדה להגן על העיר מפני אויבים, וכמעט בכל פעם שהעיר נכבשה ונהרסה, חרבה גם החומה. לרוב נבנתה החומה שוב על ידי הכובש החדש או על ידי תושבי העיר. החומה הראשונה נבנתה סביב ירושלים בימי הכנענים לפני למעלה מ-4,000 שנה, והאחרונה, הקיימת עד היום, הוקמה בפקודת סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית, באמצע המאה ה-16.
במהלך השנים שחלפו בין חורבנה של החומה הראשונה עד בנייתה של החומה האחרונה, נבנו בירושלים חומות רבות. רוב החומות נבנו בהתאם לטופוגרפיה הטבעית של העיר וכדי להגן על נקודות התורפה שלה, ולכן לרבות מהן תוואי דומה, ולעיתים אף זהה. לא פעם נעשה שימוש משני בחומה עתיקה כבסיס לבניית חומה חדשה, עד כדי יצירת קירות המורכבים לעיתים מכמה שכבות על פי תקופות. במחצית המאה ה-19, עם תהליך היציאה מהחומות, ועם ההתפתחויות הטכנולוגיות של כלי הנשק, איבדה חומת העיר את עיקר חשיבותה הביטחונית.
כיום משמשת החומה כאתר תיירות וכסמל לעיר העתיקה של ירושלים.
חומות ירושלים בעת העתיקה
החומה היבוסית
ירושלים הקדומה (העיר יבוס) הוקמה על ידי הכנענים בתקופת הברונזה על גבעה קטנה, השוכנת מדרום לעיר העתיקה של ימינו, בתחומי עיר דוד. העיר היבוסית הקטנה, כ-50 דונם שטחה, הוקפה בחומה מבוצרת, ששרידים שנותרו ממנה, הכוללים קיר, מגדל שמירה ושער (ככל הנראה 'שער העין' מהמאה ה-18 לפנה"ס), התגלו במדרון המזרחי של הגבעה, מעל נקבת חזקיהו.
העיר יבוס נותרה כמובלעת בגבול נחלות שבט יהודה ושבט בנימין לאחר התנחלות השבטים בימי יהושע בן נון, ולכן חומתה לא נהרסה באותה עת. על פי המתואר בתנ"ך, לאחר שהעיר נכבשה בידי דוד המלך והפכה לבירת ממלכת ישראל המאוחדת, חומתה לא נהרסה, ונראה כי המשיכה לשמש את השליטים החדשים, אשר הוסיפו עליה ושיכללו אותה. קטע חומה שנבנה בתקופת בית ראשון נמצא במחצית גובה המדרון מעל ערוץ נחל קדרון, וכן נמצאו קטעים מקו הביצורים הצפוני, הכולל חומה ומגדלים (ששימשו בחלקם בסיס לביצורים מתקופת החשמונאים). בימי שלמה המלך הורחבו גבולות העיר צפונה, וכללו גם את הר הבית, והחומה הוארכה, והקיפה את כל הגבעה המזרחית של העיר.
חומת חזקיהו
שמאל|ממוזער|250px|דגם חומות ירושלים אחרי התפשטות העיר אל הגבעה המערבית בימי חזקיהו
שמאל|ממוזער|250px|"החומה הרחבה" מימי בית ראשון שנתגלתה ברובע היהודי
בשלהי תקופת בית ראשון התחוללו שינויים דמוגרפיים גדולים במרחב ארץ ישראל, שהביאו לשינויים גאוגרפיים ניכרים בירושלים: סרגון מלך אשור כבש את ממלכת ישראל שבצפון, דבר שהביא לבריחה גדולה של פליטים לממלכת יהודה שבדרום. העיר התמלאה עד אפס מקום והתפשטה גם אל הגבעה המערבית, מחוץ לחומות העיר המצומצמות. כאשר איים סנחריב לכבוש גם את יהודה, התכונן חזקיהו המלך למצור, והקיף בחומה גם את הגבעה המערבית. תוואי חומה זו הקיף את הר ציון מדרום וממערב, והתחבר להר הבית לאורך הנחל הצולב.
ישעיהו הנביא תיאר כיצד נהרסו בתים בגבעה המערבית במכוון, כדי לפנות מקום לתוואי המתאים ביותר לחומה:
תוואי מרשים מחומה זו - כארבעים מטרים אורכו ושבעה מטרים רוחבו - עובר בלב הרובע היהודי, ונקרא "החומה הרחבה". אפשר להבחין בין שרידיו בחורבות בתים, שנרמסו תחת החומה. קטע מחומה זו נראה גם דרך פיר אנכי עמוק, שנקדח ברחוב הקארדו, המעיד על גובהה העצום של החומה. החומה של חזקיהו מוזכרת בתנ"ך גם בספר מלכים, כאשר רַבשָׁקֵה נציג אשור התבקש לדבר ארמית
בחלוף השנים גדלה אוכלוסייתה של ירושלים והעיר התפשטה אל המישור הרחב שמצפון לה, מעבר לנחל הצולב, כך ששוב היה לירושלים פרוור מפורז. כמאה שנה לאחר שחומת חזקיהו עמדה איתן מול הפשיטה האשורית, נפלה ירושלים בידי נבוכדנצר ועם ישראל יצא לגלות בבל. על גורל 'החומה הרחבה' אנו למדים מעדותו של נחמיה שביקר בעיר לאחר חורבנה:
חומת עוזיהו (החומה הרחבה)
במאי 2024 התפרסם מחקר מדעי חדש של רשות העתיקות, אוניברסיטת תל אביב ומכון ויצמן, שעל פיו ניתן לחבר בין אירועים המופיעים בתנ"ך לממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בעיר דוד. מהממצאים עולה כי חומת ירושלים המזרחית נבנתה על ידי עוזיהו המלך, זאת בניגוד להנחה שהייתה מקובלת במשך עשרות שנים ועל פיה היא נבנתה מאוחר יותר בידי חזקיהו.
במחקר בוצעו מעל מאה תיארוכים באמצעות פחמן 14 של ממצאים אורגניים כגון גרעיני ענבים, גלעיני תמרים, ואף שלד של עטלף שהתגלה באחד המבנים. ממצאים אלו נלקחו מארבעה שטחי חפירה שונים ברחבי עיר דוד, במורדות המזרחיים והמערביים של העיר הקדומה.
המחקר השפיע על ההנחה המקובלת שגרסה שהעיר התרחבה בעקבות הגעתם של פליטים ממלכת ישראל שבצפון הארץ, לאחר ההגליה האשורית, אולם הממצאים החדשים מחזקים את הדעה שירושלים צמחה בגודלה והתפשטה לעבר הר ציון כבר במאה ה-9 לפני הספירה, בימיו של המלך יהואש, כמאה שנים לפני גלות עשרת השבטים.
ממצא זה מתיישב עם התיאור המקראי:
חומת מנשה
מנשה המלך, בנו של חזקיהו, שמלך בירושלים במאה השביעית לפנה"ס, המשיך את מפעלו של אביו, וחיזק את חומות ירושלים. קטעי ביצורים מימיו התגלו בתחתית גבעת עיר דוד, לאורך נחל קדרון.
חומות ירושלים בימי בית שני
שמאל|ממוזער|250px|תרשים חומות ירושלים בימי בית שני
הסיבה לכך שבירושלים נמצאו שלוש חומות המקיפות את העיר, קשורה קשר ישיר להתפתחותה של העיר. בתקופת בית שני הייתה ירושלים מוקפת נחלים וגאיות מדרום, ממזרח וממערב. נחל קדרון וגיא בן הינום היוו מחסומים טבעיים להתפתחות העיר לשלושת הכיוונים הללו, ועל כן התפתחה העיר ונבנתה לכיוון צפון. בכל פעם שנבנו שכונות חדשות בעיר הן הוקפו בחומה חדשה, והחומה הקודמת נשארה על תילה. החומה הראשונה הקיפה את העיר העליונה ואת העיר התחתונה. כאשר התפשטה ירושלים צפונה והוקם רובע חדש שגבל בהר הבית מצד מזרח, הוקף הרובע החדש בחומה נוספת, היא "החומה השנייה". בהמשך הוקמה מצפון לרובע החדש השכונה החדשה ביותר של ירושלים "בית זיתא", שנקראה על שם הנחל הסמוך לה - נחל בית זיתא. שכונה זו הוקפה בחומה השלישית שסבבה אותה מכל עבריה, והתחברה אל החומה המזרחית של הר הבית.
חומת נחמיה
החומה הקדומה ביותר מראשית ימי הבית השני, שאינה מתוארת כלל אצל יוסף בן מתתיהו, נבנתה על ידי נחמיה בימי שיבת ציון. נחמיה, ממנהיגי גולי בבל, נדהם מתיאור חומות ירושלים החרבות, ונשא תפילה לאלוהים שיסייע בעדו להשיב את העם הגולה לירושלים. זמן קצר לאחר מכן יצא באישור ארתחששתא הראשון מלך פרס לירושלים, ובחן בעצמו את מצב החומות. הוא נוכח כי העדות ששמע הייתה מהימנה, וכי החומות כה הרוסות, עד כי בקושי הצליחה הבהמה שעליה רכב לעבור על גלי האבנים:
במאמץ גדול הצליח נחמיה לבצר מחדש את העיר, תוך התמודדות עם בני עמים אחרים תושבי האזור שהתנגדו לבנייה. האילוצים, וכן קוטנה של האוכלוסייה היהודית ששבה לירושלים, תרמו כנראה לכך שבוצע ביצור של הגבעה המזרחית בלבד, וזאת תוך 52 יום. בכך הוחזרה חומת ירושלים לחצי מהגובה שלה וכמעט לגודלה הראשוני מראשית תקופת בית ראשון. לא נשארו כמעט שרידים מחומה זו, למעט קטע קטן בחלק העליון של עיר דוד, אולם יש החולקים על זיהוי זה.
החומה הראשונה
שמאל|ממוזער|250px|נדבכים מהחומה הראשונה (אבנים עם סיתות מסגרת) בבסיס החומה העות'מאנית ליד שער יפו
בחלוף השנים הלכה אוכלוסייתה של ירושלים וגדלה, והעיר התפשטה שוב אל מחוץ לחומות לגבעה המערבית. שוב הייתה בירושלים "העיר העתיקה" על הגבעה המזרחית, ופרוור חדש על הגבעה המערבית, שעמד מפורז ללא חומות. במאה השנייה לפנה"ס, עם גירוש היוונים מירושלים וכינון ממלכת החשמונאים, הוקף הפרוור בחומה, כך שהעיר חזרה שוב לגודלה המלא בתוך חומות, כבשלהי ימי בית ראשון. חומה זו עברה כמעט במדויק בתוואי החומה שבנה המלך חזקיהו סביב הר ציון, תוך ניצול שרידים של החומה הקדומה, והגנה על אותן נקודות חולשה טופוגרפיות, שלא השתנו עם השנים.
מקובל לייחס את בניית החומה והשלמתה ליונתן ולשמעון, מנהיגי החשמונאים, אחיו של יהודה המכבי, וזאת על פי אזכורים בספר מקבים א', כמו: , או: . כן נראה שיוחנן הורקנוס הראשון בנו של שמעון, המשיך במלאכה, וזאת על פי הפסוק: . חלקים מהחומה הראשונה התגלו סביב הר ציון, לאורך חומת ימינו ליד שער יפו, וכן בקארדו, שבו התגלו שרידי שער, אשר מזוהים כ"שער גינת" המופיע בכתבי יוסף (תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ה', פרק ד', ב). במגדל דוד ובסביבותיו התגלו שיפוצים ושיפורים שביצע הורדוס בחומה הראשונה, כמו חיזוק החומה ועיבויה וכן בניית שלושה מגדלי ענק. ממצאים אלה מלמדים על חוסנה של החומה, כמתואר אצל יוסף בן מתתיהו:
החומה השנייה
בהמשך תקופת בית שני הלכה והתמלאה ירושלים, עד ש"נלחצה" בין שתי הגאיות העמוקים – נחל קדרון ממזרח וגיא בן הינום ממערב ומדרום. העיר התפשטה אפוא שוב אל המישור הרחב שמצפון לה, לצדו המערבי של הר-הבית, מעבר לנחל הצולב, כך ששוב נוצר לירושלים פרוור מפורז מחוץ לחומה. השוק הגדול הסמוך לכותל המערבי של הר הבית הוסיף והתרחב לכיוון צפון, ורובע חדש נוצר סביב השווקים שהתהוו במקום עם גידול המסחר בהם. הרובע שהתפתח ממערב ומצפון להר הבית ובצמוד אליו, תוּחם במהלך המאה הראשונה לפנה"ס בחומה שנצמדה כ"אוזן" לחומה החשמונאית ("החומה הראשונה"), ונמתחה כקשת מצפון-מערב ועד הר הבית. חומה זו החדשה נקראה "החומה השנייה". ישנן דעות המייחסות את בניית החומה השנייה למלך הורדוס, אולם ייתכן כי הבונה היה אחד מאחרוני מלכי שושלת בית חשמונאי, אלכסנדר ינאי או יוחנן הורקנוס השני.
מאחר שהמישור הצפוני אחיד למדי בגובהו ושטוח, היה על בוני החומה להחליט באופן שרירותי היכן תעבור החומה, אולם הארכאולוג גבריאל ברקאי טוען כי ההחלטה כלל לא הייתה שרירותית: עוד בימי בית ראשון נחצב חפיר במישור הצפוני, הרחק מחומת העיר, כמכשול אסטרטגי לכלי מלחמה (היום – בין שער הפרחים לשער שכם). ייתכן, אם כן, שההחלטה לבנות את הקטע הצפוני ביותר של החומה השנייה דווקא שם נבע מהרצון לנצל את החפיר הקדום לטובת החומה החדשה. כך או כך, יש המזהים שרידים של החומה השנייה באזור שער שכם, אך זיהוי זה מוטל בספק. נכון ל-2011 טרם התגלו הוכחות ברורות לקיומה של החומה השנייה, והתוואי שלה משוער בלבד.
גם התיחום המערבי שלה, פחות או יותר קו ישר מאזור שער שכם עד לחומה הראשונה (מקביל לתוואי רחוב שוק הקצבים של היום), נובע מן ההשערה שהחומה השאירה בחוץ את בתי הקברות. בית הקברות הידוע ביותר מאותה התקופה בתחום הקרוב הוא גבעת הגולגולתא ששם, בין השאר, נצלב ישו וגם נקבר (ולימים נבנתה על קברו כנסיית הקבר וסביבה נבנה הרובע הנוצרי).
ערב החורבן, האוכלוסייה שישבה בתחום הרחבת החומה השנייה מעבר ל"חומה הראשונה" (220 דונם), נאמדת (לפי 50 נפש לדונם) ב-8,800 נפשות.
החומה השלישית
שמאל|ממוזער|250px|החומה השלישית עם חשיפתה בשנות ה-20 של המאה ה-20
במהלך המאה הראשונה לספירה המשיכה ירושלים לגדול כלפי צפון, ושוב התגוררו חלק מתושביה בשכונות מפורזות, כנראה בעלות אופי חקלאי יותר. בשנות ה-40 של המאה הראשונה נחלץ המלך אגריפס הראשון להגן על יושבי שכונות אלו, והחל בבניית חומה היקפית ארוכה. הבנייה הופסקה בפקודת הקיסר קלאודיוס, שחשש שביצור ירושלים יפגע בשלטון הרומי בארץ ישראל. השלמת הבנייה נעשתה בחופזה רק כ-25 שנה לאחר מכן על ידי תושבי ירושלים, במסגרת ההכנות למרד הגדול. איכות החומה בעקבות כך הייתה נמוכה בהרבה מהמתוכנן, אף שהיו בה, על פי יוסף בן מתתיהו, כתשעים מגדלי שמירה. בסופו של דבר היא לא החזיקה מעמד מול מכונות המצור של הרומאים.
התיאור המקיף ביותר הקיים על אודות מראה ירושלים בשלהי תקופת בית שני מופיע בכתביו של יוסף בן מתתיהו, איש צבא והיסטוריון שחי בארץ ישראל באותה עת. בספרו תולדות מלחמת היהודים ברומאים מתוארות שלוש חומות שהקיפו את ירושלים, שכל אחת מהן הגנה על חלק אחר של העיר. הוא מכנה את החומות בשם "הראשונה" (או "הישנה"), "השנייה" ו"השלישית", ובמחקר הארכאולוגי מקובל עד היום להשתמש בכינויים אלה לחומות ירושלים בתקופת בית שני.
מתיאורי חורבן ירושלים בכתבי יוסף, עולה שהחומות חרבו עד היסוד, ורק חלק קטן מהן הושאר בידי הקיסר טיטוס, כדי שהדורות הבאים יידעו להעריך את עוצמת העיר שכבש. שרידים של החומה השלישית מצויים לאורך רחוב 'החומה השלישית' בפאתי שכונת מאה שערים סמוך לדרך שכם. הם התגלו בשנות ה-20 של המאה ה-20 ונחקרו בידי הארכאולוגים הישראלים, סוקניק ומאיר.
חומות ירושלים בתקופה הרומית והביזנטית
שמאל|ממוזער|250px|החומה הראשונה (החשמונאית) בתוואי זהה לחומת אאודוקיה בהר ציון
כאשר נחרבה ירושלים, נהרסו חומותיה עד היסוד. המידע על מצב העיר בתקופה זו עמום וקטוע; מן המקורות עולה כי העיר עמדה במשך עשרות שנים חרבה ופרוזה. בסביבות שנת 130 לספירה החל ככל הנראה המצביא הרומי איליוס אדריאנוס לבנות את ירושלים מחדש, כעיר אלילית, והמיר את שמה היהודי לאיליה קפיטולינה (ראו ערך מרד בר כוכבא, על המחלוקת בנושא בניית העיר אילייה קפיטולינה). אולם למרות הבנייה מחדש, לא נבנתה חומה חדשה לעיר, דבר המוכח מהיעדרותם המוחלטת של ממצאים כלשהם לביצורים מן התקופה. ירושלים נותרה אפוא פרוזה ונתונה רק להשגחת הלגיון העשירי פרטנסיס, שישב בה כחיל מצב.
לאחר שאדריאנוס ניצח את בר כוכבא במרד בשנת 135, הוא בנה בירושלים כמה שערי ניצחון, שאחד מהם עומד היום בבסיסו של שער שכם, אך ככל הידוע, אף לא אחד משערים אלה שולב בחומה כלשהי. כך, במשך מאות שנות השלטון הרומי בארץ ישראל, עמדה ירושלים פרוזה ללא חומות.
חומת אאודוקיה
שמאל|ממוזער|250px|חומת אאודוקיה במפת מידבא, מתוארכת למאה ה-6 עד המאה ה-8
רק במאה החמישית, בעיצומה של התקופה הביזנטית, התחוללה תפנית בירושלים: אליה אודוקיה, אשתו של קיסר ביזנטיון תאודוסיוס השני שהייתה נוצרייה אדוקה, הורתה על בניית חומה ארוכה וחזקה סביב העיר. באותה עת היא התגוררה בירושלים, וראתה בפסוק () צו אלוהי הקורא לה לבצר את העיר, שכן משמעות שמה היווני – אאודוקיה - הוא "המיטיבה".
חומת אאודוקיה הייתה אחת הארוכות שידעה העיר. היא הקיפה את עיר דוד, הר ציון ואת כל מרחב העיר העתיקה של ימינו. תיאור ויזואלי של חומת אאודוקיה ניתן למצוא במפת מידבא. במפה זו מתוארת ירושלים כשהיא מוקפת בחומה אליפטית גדולה, ומוגנת בשערים ובמגדלי שמירה. מקורות כתובים בני התקופה מספרים אף הם על החומה, כמו אנטוניוס מרטיר, שביקר בירושלים בשנת 570 וכתב: .
החומה נחשבת לגדול שבמפעלי הבנייה של אאודוקיה בעיר אך לא היחיד. מפעליה הרבים הצריכו מימון רב שבשלב מסוים קופת המדינה לא הצליחה לכסות ולכן היא פנתה לגיוס המוני. אחד מיעדי הגיוס שלה היו היהודים - אאודוקיה התירה להם להתיישב בעיר לראשונה מאז חורבן בית שני תמורת תשלום גבוה.
שרידים של חומת אאודוקיה ניתן למצוא בקצה הגן הארכאולוגי ירושלים, סמוך לפינה הדרומית-מזרחית של הר הבית, שם השתמר קטע חומה נאה באורך של כ-20 מטרים; כן נתגלו שרידים מחומת אאודוקיה בחפירות שנערכו בשנת 2008 בדרום-מערב הר ציון; וכן סמוך לבריכת השילוח, במדרון המזרחי של עיר דוד, וכן בחומה הצפונית ליד שער שכם ושער הפרחים.
חומות ירושלים בימי הביניים
חומת אאודוקיה החזיקה מעמד כמעט 600 שנה, לעומק התקופה הערבית הקדומה, אך חרבה לבסוף ברעידת אדמה קשה שפקדה את ירושלים בשנת 1033. במיוחד נפגעה החומה הדרומית, שנהרסה כמעט כליל. במשך כמה עשורים נותרה ירושלים ללא חומות, ודרום העיר (עיר דוד והר ציון) עמד חרב ונטוש. הפאטימים, מושלי ירושלים, ביקשו לשקם את החומות, בעיקר בשל חשש מפני פלישת הסלג'וקים לירושלים, אולם בשל היעדר משאבים ובשל צרכים דחופים יותר בממלכה, התוכניות נדחו.
החומה בתקופה הערבית הקדומה
בשנת 1055 כבשו הסלג'וקים את בגדאד, בירתם של העבאסים. המעשה הכה בתדהמה את מדינות האזור כולו, והעצים מאוד את הדחיפות בשיקום חומות ירושלים. הח'ליפה הפאטימי אלמֻסְתַנְצִר החל במלאכה, ואילץ את הנוצרים והיהודים יושבי ירושלים לתת מכספם לפרויקט. ההיסטוריון הנוצרי ויליאם מצור מספר שהנוצרים פנו לקיסר ביזאנץ, קונְסטַנְטִינוס מוֹנוֹמָכוֹס, ובסיועו גייסו את הכספים שנדרשו לשלם.
עקב הדחיפות הרבה, ובשל מקורות המימון המועטים, החליט אלמֻסְתַנְצִר לקצר את החומה, ולהשתיתה כמה שאפשר על שרידי חומות קדומות. מאחר שחומת אאודוקיה בדרום ירושלים חרבה לגמרי, הוחלט להשאיר את עיר דוד והר ציון מחוץ לעיר, כך שהחומה הדרומית תעבור מעתה בתוואי צפוני יותר, בתוך העיר. בפעולה זו חסך אלמֻסְתַנְצִר זמן בנייה וכסף, והקטין את מספר עמדות השמירה שנדרשו לאורך החומה. נקודת התורפה של העיר הייתה החומה הצפונית שניצבה על מישור, ולכן הותקן לאורכה חפיר, שנועד לחסום את הגישה הנוחה של אילי ניגוח אל הביצורים. תוואי החומה, כולל התוואי החדש בדרום העיר, הוא הבסיס לחומת העיר העתיקה של ימינו, ונראה כי נדבכים שונים בבסיסה הם שרידים מהחומה הפאטימית. גם החפיר הצפוני הוסיף לשמש בתקופות הבאות, וניתן עד היום להבחין בו בכיכר צה"ל ולאורך החומה הצפונית הנוכחית.
החומה הצלבנית
שמאל|ממוזער|250px|ירושלים כעיר עגולה. פרט במפת האג הצלבנית, מהמאה ה-13
עד סוף המאה ה-11 עברה ירושלים מיד מוסלמית אחת לאחרת; החומה נבנתה ונפרצה שוב ושוב בידי הפאטימים והסלג'וקים, עד שהפכה טלאים מרוב פרצות ותיקונים. מול חומה רעועה זו עמדו הצלבנים במסע הצלב הראשון בשנת 1099, ופרצו אותה בתוך חודש ימים בלבד דרך כמה נקודות חלשות. הצלבנים, שהביאו עמם מאירופה טכנולוגיה מפותחת מאוד של בניית חומות וביצורים, שיקמו את הפרצות בחומת ירושלים וחיזקו אותה. במחצית המאה ה-12 שינו הצלבנים באופן יסודי את אזור שער יפו ("שער דוד" בלשון התקופה): השער המקורי שעמד עד אז בקצה המזרחי של נחל המצודה (היום - בכניסה לשוק ברחוב דוד), הוזז מערבה עד למקום הנוכחי של שער יפו. באופן זה הוכנס נחל המצודה לתוך העיר והוסב לחפיר, המשמש עד היום את המצודה. החומה העות'מאנית "רוכבת" אפוא על השער הצלבני. שער נוסף שעבר שינוי יסודי הוא שער שכם: השער הפאטימי המקורי עבר עיבוי, ואף נוסף לפניו ביצור קדמי (ברביקן), שנועד להבטיח את הגנתו המושלמת של השער. צליינים שביקרו בירושלים באותה עת הרבו לתאר את החומות ואת שערי העיר. לא מעט מפות של ירושלים צוירו אז, והן מוסרות מידע רב על מראה העיר וחומותיה.
החומה עמדה איתנה עד שנת 1187, ואז נפרצה והוצאה מכלל שימוש בידי צלאח א-דין האיובי. צבאו של צלאח א-דין התמחה בלחימה בשטח פתוח באמצעות גדודי פרשים, ולפיכך ראה בחומות מבוצרות מכשול ולא אמצעי הגנה. הבדל זה בין טכניקת לחימה התקפית בשטח פתוח של האיובים, כנגד טכניקת לחימה סטטית בחסות חומות הגנה של הצלבנים, הביא ליישום מדיניות "האדמה החרוכה" של צלאח א-דין והריסת רוב ביצורי הצלבנים בארץ,
על מנת להרתיע מפני מסעי צלב עתידיים.
החומה האיובית
שמאל|ממוזער|250px|שרידי מגדל איובי בפינה הדרומית-מערבית של החומה
חומת ירושלים זכתה לאחר מכן לעדנה לזמן קצר: אלמָלִכּ אלמֻעָטְ'ם עיסָא, אחיינו של צלאח א-דין שמוּנָה למושל ירושלים, הורה על בנייתה מחדש של חומת העיר. הבנאים הקימו מגדלי שמירה גדולים ומבוצרים היטב לאורך תוואי החומה המערבית והדרומית, אך נראה שלא הספיקו לחבר ביניהם בחומה: כאשר הפך לסולטאן, בשנת 1219, הודיע לפתע אלמָלִכּ אלמֻעָטְ'ם עיסָא על הריסת הביצורים, בהתאם למדיניות דודו, כדי למנוע התקפה והתבססות צלבנית בארץ.
הסולטאן החל אפוא בהחרבה שיטתית של ביצורי ירושלים. אך בשטח נותרו עד היום נדבכיהם התחתונים של רוב המגדלים שנבנו על ידי פועליו בעיר. ניתן לראותם, למשל, בכיכר צה"ל, במגדל המכונה בטעות מגדל טנקרד; בשער יפו בקטע המצודה הפונה אל הכביש, ולאורך כל תוואי החומה הדרומית של העיר העתיקה. בהר ציון, בפינת החומה הדרומית-מערבית הצופה אל משכנות שאננים, ניצבים שרידיו של מגדל איובי גדול ממדים, שבו נתגלתה כתובת בערבית, המנציחה את בניית המגדל על ידי אלמָלִכּ אלמֻעָטְ'ם עיסָא בשנת 1212. הכתובת נחקקה על גבי אבן מסותתת מהתקופה ההרודיאנית שנלקחה מהר הבית, כמו אבנים רבות אחרות, לצורך בניית המגדל. המגדל שהשתמר באופן המרשים ביותר הוא זה המזוהה בטעות כשער הבורסקאים ליד שער האשפות. במגדל זה ניתן לראות את חלונות ההגנה וחרכי הירי המקוריים. כן השתמרו יפה קירותיו של שער ציון האיובי בתחומי גן התקומה, ובהם חרכי ירי ומעט מקמרונות הגג.
התקופה הממלוכית
כ-300 שנה עמדה ירושלים בתקופה הממלוכית פרוזה וחומותיה פרוצות. הממלוכים, כקודמיהם, העדיפו לחימת פרשים בשטח פתוח, ובשל חששם ממסע צלב נמנעו משיקום החומות. נוסעים יהודים, נוצרים ומוסלמים שביקרו בעיר תיארו את ירושלים נטושה מפחד תושביה מפני כיבוש ומעשי שוד. כך, למשל, כתב הרמב"ן ב-1267 (שנים ספורות לאחר שעברה לידי הממלוכים):
.
רבי עובדיה מברטנורא, שביקר בירושלים ב-1488, מלמד כי המצב לא השתנה במאתיים השנים שחלפו:
.
מפות וציורים של העיר מאותם ימים מציגים עיר פרוזה, ולעיתים שברי חומות המקיפים אותה. יוצאת דופן היא מפתו של הנוסע הנוצרי מרינו סנוטו, המתארת באופן מפתיע את ירושלים כעיר מבוצרת היטב. הארכאולוג דן בהט טוען כי מדובר במפה דמיונית, שנועדה לשכנע את האפיפיור לקרוא למסע צלב, ולא מפה גאוגרפית מהימנה. סנוטו העריך שאם יחשוב האפיפיור שירושלים מוקפת בחומה, הדבר יעודד אותו לצאת ולכבוש אותה, שכן האפיפיור ידע (כמו כולם) שיכולותם של הנוצרים בכיבוש יעדים מבוצרים עולה על יכולתם של המוסלמים להגן עליהם. אם כן, באופן אירוני, ערי ארץ ישראל בימי הביניים המאוחרים נחשבו מוגנות פחות אם היו מוקפות בחומה.
חומת ירושלים העות'מאנית
שמאל|ממוזער|250px|מפת ירושלים של היינריך בנטינג, 1545.
שמאל|ממוזער|250px|תרשים טופוגרפי של פני השטח וחומת ירושלים העות'מאנית
שמאל|ממוזער|250px|החומה העות'מאנית באזור שער יפו. ציור מעובד של אדמונד ווקר מ-1864
שמאל|ממוזער|250px|הפינה הצפונית-מזרחית של החומה העות'מאנית במאה ה-19. פוטומונטז' של "מגדל החסידות" (בורג' לקלק) משתי תמונות משלהי המאה ה-19 (2009)
שמאל|ממוזער|250px|טיילת החומות ליד שער שכם בשנות ה-30
ממוזער|שמאל|250px|חומות העיר העתיקה, בסמוך ומצד מזרח לשער יפו (2010)
בראשית המאה ה-16, לאחר עלייתו לשלטון של הסולטאן סולימאן הראשון, החליטו השלטונות העות'מאניים להקיף את ירושלים בחומה. ייתכן שהמניע היה דתי - ביקשו לפאר את עיר הקודש, וייתכן שהסיבה הייתה ביטחונית - להגן עליה מפני שודדים, ויתר על כן, להבטיח את שלטונם בה מול מסע צלב חדש. אולי היה שיקול כלכלי - העריכו שבניית חומה תמשוך תושבים לירושלים, ובכך ישתפר מצבה המסחרי והדמוגרפי. סברה נוספת היא שחומות ירושלים העות'מאניות נבנו לשם פיאורה של העיר.
אורך החומה העות'מאנית מגיע לארבעה וחצי קילומטרים והיא סוגרת על מרובע ששטחו כקילומטר רבוע אחד (העיר העתיקה של ימינו). גובהה כ-10 מטרים, ועובייה כ-2 וחצי מטרים בממוצע. החומה נבנתה במהירות בין השנים 1538 ו-1542, תוך ניצול תוואי חומות קדומות ושימוש משני באבנים מקומיות. אלפי פועלים, ובהם בנאים מומחים שהובאו מקהיר, מחלב ומאיסטנבול, עמלו על הקמתה, תחת פיקוחו של מוחמד צ'לבי אלנקאש, פקיד עות'מאני רם-דרג, שאף היה אחראי על גביית המיסים לצורך הבנייה. זהותם של האדריכלים שתכננו את החומה אינה ידועה, אך אגדה אורבנית מזהה את קברם עם קברי המהנדסים בשער יפו. לפי אגדה זו, שני האדריכלים הוצאו להורג כיוון ששכחו לכלול בתוואי החומות את הר ציון, בעל המיקום האסטרטגי. לפי גרסה אחרת, הומתו השניים כדי לוודא שאף שליט אחר לא יוכל לשכור את שירותיהם לבניית חומה מפוארת כמו זו.
שמונה פתחים נפתחו בחומה העות'מאנית. רוב שעריהם מקושטים בעיטורים ותשליבי אבן, שחלקם נשדדו ממבנים קדומים סמוכים. כך למשל, מעוטרת חזיתו של שער ציון בכותרות עמודים צלבניות, ומשני צדיו חרכי ירי מסוגננים, שהם למעשה חלונות כנסייה; שער האריות קושט בצמד ברדלסים, שעיטרו כנראה לפני כן מבנה של השליט הממלוכי ביברס, שברדלס היה סמלו; ייתכן גם שהקשת הפנימית בשער יפו נלקחה מכנסייה צלבנית.
בתקופות שונות נהגו לנעול את השערים מדי לילה, אולם בשנת 1891 מתאר אברהם משה לונץ את מצב השערים כך: ״באב אלחליל (שער חברון) שנקרא כיום "שער יפו" פתוח כל הלילה.
באב אלשדיד (השער החדש) נפרץ בחומה בשנת 1890 ואף הוא לא נסגר (בשנה זו טרם נוספו לו דלתות).
באב אלעמוד (שער שכם) גם הוא פתוח כל הלילה. באב אלזהרא (שער הפרחים) השער הזה וכן כל השערים הבאים סגורים כל הלילה על מסגר, ויפתחו לבקשת הנכנסים והיוצאים. השערים הסגורים בלילה הם: באב אלסבאת (שער האריות), באב אלמגרבה (שער האשפות), באב נבי דאהוד (שער ציון)״.
עקב שינויים דמוגרפיים עירוניים, הוקמו שכונות חדשות מחוץ לחומות. בנוסף, גברה תחושת הביטחון הכללית עם הקמתן של יחידות שיטור, ולכן קטנה התועלת בנעילת השערים בלילה והם נשארו פתוחים במשך כל שעות היממה.
ראו גם
חומת ירושלים העות'מאנית
סובב חומות ירושלים
שערי ירושלים
לקריאה נוספת
דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, ירושלים: הוצאת כרטא, 1989
נתן שור, בונים חומה בירושלים, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1999
מאיר בן-דב, ביצורי ירושלים - החומות, הערים והר הבית, תל אביב 1983
ריכב רובין, ירושלים במפות ובמראות - מן התקופה הביזנטית עד המאה הי"ט, תל אביב 1988
נתן שור, "מדוע בנה סולימאן המפואר את חומות ירושלים", בתוך: אלי שילר (עורך), ספר זאב וילנאי, ירושלים: הוצאת אריאל, 1987, עמ' 66–70.
קישורים חיצוניים
גן לאומי עיר דוד, באתר רשות הטבע והגנים
אתר שימור חומות ירושלים, 2012-2007 רשות העתיקות, מינהל שימור
סקירה היסטורית של חומות ירושלים באתר שימור חומות ירושלים, 2012-2007 רשות העתיקות, מינהל שימור
אבי משיח, פרויקט שימור חומות ירושלים, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2009
הערות שוליים
*
קטגוריה:העיר העתיקה: אתרים ארכאולוגיים
קטגוריה:ירושלים
ירושלים
קטגוריה:ירושלים: היסטוריה
קטגוריה:ירושלים: ביצורים
קטגוריה:ירושלים: מבנים
קטגוריה:התקופה הערבית בארץ ישראל
קטגוריה:ממלכת ירושלים
קטגוריה:התקופה הממלוכית בארץ ישראל
קטגוריה:ירושלים בתקופת השלטון העות'מאני | 2024-10-08T02:17:12 |
ח | ח' היא האות השמינית באלפבית העברי. שם האות: חי"ת (חֵית).
הגייה
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ח' נמנית עם ארבע האותיות הגרוניות: אהח"ע.
מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור לועי, חוכך, אטום (/ħ/ :IPA), אולם בפי רוב הדוברים כיום היא מבוטאת כמו כ"ף רפה, כלומר עיצור ענבלי, חוכך, אטום (/χ/ :IPA). הגייתה הלועית נשמרה בישראל רק בפי בני עדות המזרח, ובפרט בפי יוצאי תימן.
ייצוג
פרוטו כנעניפיניקיארמיח' (חֶת=חצר) באלפבית הפרוטו-כנעניח' באלפבית הפיניקיח' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|300px|האות ח' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל):פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ח' בערך E7, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D7.
בקוד מורס מיוצגת האות ח' באמצעות הרצף: .... (נקודה נקודה נקודה נקודה).
right
הוא ייצוגה של האות ח' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ח' באמצעות המילה "חווה".
באיתות בדגלי סמפור ח' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מערבה (שמאלה) ודגל שני הפונה דרום-מערבה.
שימושים
בגימטריה ערכה 8, ובהתאם לכך כיתה ח' היא הכיתה השמינית בבית הספר. כאשר האות ח' מופיעה בראש מספר פירושה 8,000, למשל: ח'תשס"ד הוא 8,764.
בשפה העברית החדשה שכיחות השימוש באות ח' היא כ־2.36% מכלל אותיות האלפבית העברי.
האות ח' שימשה בתכתובת של חברי תנועת העבודה וההסתדרות בישראל כקיצור של המילים "חבר", "חברה" במקום הקידומת "מר" או "גב'".
בפורומים וצ'אטים באינטרנט, נועד רצף האות ח' (לדוגמה: "חחח") להביע צחוק או גיחוך.
ראו גם
ح – האות חא בערבית
خ – האות ח'א בערבית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:8 (מספר) | 2024-10-10T15:28:23 |
כדור גלואונים | כדור גלואונים (באנגלית: Glueball או Gluon-Ball), בפיזיקת חלקיקים, הוא חלקיק תת-אטומי המורכב אך ורק מגלואונים ואינו מכיל קווארקים. הרכבת חלקיק מגלואונים בלבד אפשרית משום שגלואונים נושאים עמם מטען צבע ומגיבים עם הכוח הגרעיני החזק. גילוי כדורי גלואונים במאיץ חלקיקים הוא מורכב במיוחד, מכיוון שהם מתרכבים בקלות עם מזונים אחרים.
ראו גם
מיון החלקיקים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מזונים אקזוטיים | 2022-07-10T10:40:34 |
פרחי הדגל | פרחי הדגל היא תנועת נוער חרדית בישראל. בראש הארגון עומד הרב נפתלי פרוש, בנו של הרב מנחם פרוש. התנועה רואה את תפקידה בהחדרת ערכי התורה והיהדות בקרב הנוער. עיקר פעולותיה בלימוד הלכות אקטואליות בקרב בני נוער. ההלכות נלמדות לפי לוח השנה העברי וכדומה. אחת לתקופה נערכים מבצעי שינון ולימוד ובסיומם מתקיימים מבחנים פומביים - ארציים ועולמיים.
התנועה מחנכת לעזרה לזולת והיא דוגלת בהתנדבות לטובת אזרחי המדינה כערך המהווה תחליף לשירות בצה"ל.
בשנת 2002 היו בתנועה כ-4000 חניכים. היא מקבלת כספים ממשרד החינוך מתוך התקציב של תנועות הנוער בהתאם לגודלה. בשנת 2000 קיבלה התנועה 1,286,109 שקלים, ובשנת 2005 כמיליון שקלים וב-2018 12,543,702 שקלים. התנועה גם מקבלת סכומי כסף מרשויות מקומיות ובשנת 2002 קיבלה מעזבונות.
קישורים חיצוניים
יוסף פונד, הקבצו צעירי יהודה: תנועות הנוער והצעירים של אגודת ישראל, ירושלים: כרמל, תשפ"ג.
הערות שוליים
קטגוריה:תנועות נוער עבריות
קטגוריה:יהדות חרדית בישראל
קטגוריה:ישראל: ארגוני נוער | 2024-03-20T10:56:23 |
פרזידנטה ונססלאו | פרזידנטה ונססלאו (בפורטוגזית: Presidente Venceslau) הוא ישוב ברזילאי בן כארבעים אלף תושבים במדינת סאו פאולו וסמוך לנהר פרנה. מסביב לעיירה ישנן פאזנדות לרוב (חוות בקר), ומהן מיוצא בשר גם לישראל.
העיירה בנויה בתים נמוכים ורחובות עשויים אבן. הכנסייה היא אחד המבנים הגדולים בה. בצמידות אליה מצויה הכיכר, שמהווה מקום בילוי לצעירים רוכבי קטנועים בסופי שבוע, אשר מקיפים אותה ללא ליאות במשך לילה תמים, בעודם צוהלים אל הנערות סביב. דיג ושיט בנהר ורכיבה על סוסים בחוות הם פעילויות הספורט הנפוצות באזור.
השדרה הראשית נקראת דון פדרו דה דויס (Don Pedro II) ולאורכה יש לנצ'ונטות (שילוב של מסעדה, באר ובית קפה) וספטריות (חנויות לייצור נעליים) המייצרות בוצ'ינות (מגפי רוכבים) מעור הפרות. ברחוב ישנן כמה פאוזאדות, מעין בתי מלון קטנים שלא מציעים דבר מלבד לינה בחדרים פשוטים, וארוחת בוקר הכוללת בעיקר את פרי הפפאיה וקפה משובח לפועלים מזדמנים.
היישוב קרוי על שם ונססלאו בראז, אחד מנשיאי ברזיל, כמו היישוב הסמוך, פרזידנטה אפיטסיו, והעיר הקרובה פרזידנטה פרודנצ'ה.
בעיירה גרים מעט יהודים, לרוב פליטי פרזידנטה פרודנצ'ה או כאלה שעובדים בקאיובות – אותן משחטות המכשירות את הבשר. ישנה גם קהילה קטנה של קריינצ'ס – בני כת פרוטסטנטית שמזכירים בלבושם הצנוע את הדתיים בישראל, אם כי מרבית הקהילה היא קתולית.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:מדינת סאו פאולו: ערים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1921 | 2022-03-13T18:34:51 |
נאו-מרקסיזם | נאו-מרקסיזם הוא זרם פילוסופי, חברתי וכלכלי שתחילתו בשנות ה־20 של המאה ה־20, ומבוסס על שמירת מחויבות להנחות היסוד של המרקסיזם האורתודוקסי יחד עם הצעת חידושים ביקורתיים ביחס אליו.
היסטוריה
הגותו של קרל מרקס
מרקס תיאר את תהליך ההתפתחות של החברה האנושית כמלחמת מעמדות המונעת על ידי התפתחות כוחות הייצור - האמצעים הטכנולוגיים והטכניים, כאשר כל שינוי בהם מאופיין בהתנגשות בין המעמד השליט לבין המעמד המדוכא ואשר אופני הייצור החדשים מאפשרים לו לדרוש שינוי ביחסי הכוח בין המעמדות. השינוי אמור להגיע לאחר מהפכה שתביא את החברה לשלב התפתחותי גבוה יותר. בתחילת המאה ה-20 המרקסיזם צפה כי מעמד הפועלים שמנוצל על ידי בעלי ההון תחת השיטה הכלכלית והחברתית הקפיטליסטית יתאחד, ייזום מהפכה שבסופה אמצעי הייצור יעברו לבעלות הפרולטריון ותיווצר חברה חדשה, שוויונית. בפועל, ההתרחשויות במערב אירופה ובצפון אמריקה עמדו בניגוד לתחזיות אלה: ראשית, בניגוד לחוק הדלות הגוברת, שחזה את התרוששות מעמד הפועלים, התפתחות מדינת הרווחה במדינות המערב במחצית השנייה של המאה ה-20 תרמה לעלייה ברמת החיים, להפחתת המתחים המעמדיים ולחיזוק המשטר הכלכלי הקפיטליסטי. שנית, התחזית לפיה מעמד הפועלים יתאחד משום שיבין שהאינטרסים שלו משותפים התבדתה, ושוק העבודה המפולח הביא לפיצול בין קבוצות שונות של עובדים. בסופו של דבר לא רק שהמהפכה לא התממשה, אלא הקפיטליזם התחזק והתפשט בעולם.
במקביל, בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20 ידיעות על הטיהורים של סטלין החלו להגיע למערב, וגרמו להבנה כי היישום של התאוריה המרקסיסטית בברית המועצות לא רק שלא הגשים את בשורת החירות והקדמה, אלא יצר מדינת משטרה טוטליטרית וכושלת כלכלית. נפילת הקומוניזם הסובייטי ב-1989 והמשך התהליך במדינות אירופה המזרחית שחסו תחת חסותה של ברית המועצות, תמכו גם הם בהבנה כי לא ניתן להמשיך ולקבל את התאוריה המרקסיסטית כפשוטה, אלא יש לנסות לשכלל אותה ולהסביר את נקודות הכשל שלה.
התפתחות הנאו-מרקסיזם
הנאו-מרקסיזם במאה ה-21
הפרוגרסיביות בתחילת המאה ה-21 משלבת בין רעיון הקדמה של הפרוגרסיביזם עם ניתוח נאו-מרקסיסטי של החברה כמלחמת מעמדות בין מעמד פריווילגי מדכא לבין מעמדות מוחלשים, כאשר ההבחנה בין הרוב המדכא למיעוטים המדוכאים נעשית לפי קבוצות זהות כגון מגדר ואתניות. פוליטיקה של זהויות ותקינות פוליטית מאפיינים את הפרוגרסיביות החדשה.
עמדות ותפיסות
ביקורת על המרקסיזם
הנאו-מרקסיזם שותף למטרתו של המרקסיזם האורתודוקסי לחיסולו של המשטר הקפיטליסטי, אולם הנאו-מרקסיסטים לא מקבלים את ההבחנה החד-משמעית של מרקס בין "מבנה הבסיס", דהיינו תנאי החיים החומריים, לבין "מבנה העל" הכולל תופעות תרבותיות, דת, פילוסופיה, אמנות, משפט ואידאולוגיה, ואינם מסכימים עם עקרון המטריאליזם הדיאלקטי לפיו מבנה הבסיס הוא זה שקובע באופן חד-כיווני את התפתחות תכניו של בניין העל ואת התפתחותה של החברה. לטענתם קיים יחס דו-כיווני בין שני המבנים ולכן מציעים לוותר על ההבחנה הדיכוטומית ביניהם. הנאו-מרקסיסטים רואים בתודעה של בני האדם כבעלת השפעה משמעותית ומרכזית על המערכת החברתית-כלכלית בה הם חיים, ולכן רואים חשיבות בחקירת התרבות ובהדגשת התפקיד החברתי שלה. לאור ביקורות אלה ההוגים הנאו-מרקסיסטים השונים מציעים הסברים חלופיים לתהליכים ההיסטוריים של המאה ה-20 ובעיקר להישרדותו של הקפיטליזם ולשינויים בתודעתם של בני האדם. מנקודת מבט סוציולוגית הנאו-מרקסיסטים מחברים בין המרקסיזם לבין תפיסותיו של מקס ובר לגבי הריבוד החברתי אותו ראה כמורכב משלושה ממדים שונים - מעמד, סטטוס ועוצמה.
ביקורת התרבות
הגישה הנאו-מרקסיסטית מייחסת לתרבות באופן כללי שני תפקידים חברתיים מנוגדים - מצד אחד אישוש, או שעתוק המבנה החברתי הקיים, ומנגד שימוש בה ככלי חתרני המבקר את המציאות החברתית הקיימת וחושף את חוסר הצדק וחוסר השוויון בה. לאור השאיפה להחלפת השלטון הקפיטליסטי, הגישה מייחסת חשיבות וערך רבים יותר לאותם חלקים בתרבות הניתנים להבנה כמבטאים ביקורתיות כלפי המציאות החברתית הקיימת והוגים השייכים לזרם זה ניסו להציע הבנות שיאפשרו להבחין מתי וכיצד מתבצעים תפקידים אלה בתחומים השונים של התרבות. במסגרת זו ניתן להבחין בשלושה כיוונים מחקריים עיקריים שפעלו במהלך המאה ה-20:
הוגים בולטים
דמויות בולטות
ג'רג' לוקאץ' (1885–1971), פילוסוף מרקסיסטי ומבקר ספרות יהודי-הונגרי שכבר בשנת 1923 ראה חשיבות בתהליכים המתרחשים בתודעה האנושית וערער על ההבחנה בין הבסיס הכלכלי לבניין העל האידאולוגי והתרבותי. לוקאץ' תיאר את תהליכי הניכור העוברים על התודעה האנושית תחת הקפיטליזם, ויצר את מושג ה"החפצה" - התהליך בו התודעה האנושית הופכת להיות "חפץ" - פסיבית ונטולת יכולת לפעול לשינוי תנאי המציאות.
אנטוניו גראמשי (1891–1937), אינטלקטואל ומהפכן חברתי, ממייסדיה ומנהיגיה של המפלגה הקומוניסטית באיטליה בשנות ה-20. האמין שהשלטון שורד לא רק אמצעות הכוח הכלכלי (אמצעי הייצור) והמדיני, אלא במידה רבה גם באמצעות השליטה בחיי התרבות והרוח. הציע את מושג ה"הגמוניה" במקום ה"אידאולוגיה" של מרקס. ההגמוניה היא אוסף המנגנונים התרבותיים והכלכליים המאפשרים המשך השליטה של המעמד השליט בדרך של הסכמה וקונצנזוס.
תאודור אדורנו (1903–1969), מקס הורקהיימר (1895–1973) – חברים מרכזיים באסכולת פרנקפורט.
לואי אלתוסר (1918–1990), פילוסוף מרקסיסט צרפתי, היה דמות אקדמית בולטת בקרב המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ואחד התאורטיקנים המרקסיסטיים החשובים של המאה ה-20. בהגותו קרא תיגר על החשיבה המרקסיסטית האורתודוקסית ושינה את הנחות היסוד שלה לגבי חברה, היסטוריה, אידאולוגיה, מדינה והסובייקט.
פרדריק ג'יימסון (נולד ב־1934), מרקסיסט, מבקר ספרות ותאורטיקן של ספרות. הנאו-מרקסיזם של ג'יימסון, עם הדגש שהוא שם על טוטאליות חברתית והיסטורית, מושפע רבות מהפילוסופיה של הגל, דרך עבודתו של ג'רג' לוקאץ' בהגות פוליטית מרקסיסטית וספרותית.
ריימונד ויליאמס (1921–1988), מלומד וולשי, סופר ומבקר, היה דמות משפיעה בשמאל החדש ובתרבות הרחבה יותר. כתביו על פוליטיקה, תרבות, תקשורת המונים וספרות תרמו משמעותית לביקורת המרקסיסטית על התרבות האומנות. עבודתו הניחה את התשתיות לנושא לימודי התרבות ולגישת המטריאליזם התרבותי.
אסכולת פרנקפורט
קבוצת אינטלקטואלים מתחומים שונים שחברו בגרמניה בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20. המשותף לכולם היה הבסיס המרקסיסטי, אולם הם היו ערים למגבלותיו, וביקשו להרחיב את הביקורת המרקסיסטית על הקפיטליזם מן המוקד הכלכלי אל מוקדי תרבות וחברה. הם בחנו את הקשרים בין הכלכלה, התודעה והפסיכולוגיה של היחיד והשינויים בחברה ושאפו ליצור תאוריה ביקורתית שתצביע על המנגנונים השלטוניים של החברה המערבית הקפיטליסטית. במסגרת זו הצביעו על דכאנותה של התרבות המערבית, ובעיקר של תרבות ההמונים ותוצריה - "חרושת התרבות". לטענתם, הפופולריות של חרושת התרבות מדכאת ומחסלת את התודעה בדרכי נועם. קהל הצרכנים מקבל אמנם מה שהוא רוצה, אך תוצרים אלה הופכים אותו לגוף צייתן וסתגלני, שבוי באידאולוגיות של בידור והנאה, ועומד חסר אונים מול אי הצדק, אי השוויון והניצול שיוצרים המבנים החברתיים הקיימים.
אסכולת ברמינגהם
אסכולה זו צמחה מתוך מרכז מחקרי שהוקם בשנת 1964 באוניברסיטת ברמינגהם שבאנגליה "המרכז ללימודי תרבות עכשווית" (). החוקרים באסכולה זו צמחו מרקע של מעמד הפועלים והתעניינו בשאלת התרבות מזווית מעמדית. מחקריהם בחנו את התרבות הפופולרית של מעמד הפועלים התעשייתיים - כגון הרגלי בילוי, מוזיקה ותיאטרון קהילתי - תוך ניסיון להתחקות אחר האופנים בהם פרקטיקות אלה עיצבו את דמותה התרבותית של בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה. התרבות נתפסה בעיניהם כאוסף של פרקטיקות שמתקיימות בזירת מאבק על דומיננטיות תרבותית ולגיטימציה אזרחית, כלכלית ומעמדית. הם התבססו על החשיבה המרקסיסטית, והרחיבו את תחומי מחקריהם לבחינת הקשר בין תרבות לזהות - מגדרית, מעמדית, ועוד.
לימודי תרבות
מאז שנות ה-20 של המאה ה-20 לימודי תרבות מהווים מסגרת של מחקר ותאוריה שמעוגנת במסורת החשיבה המרקסיסטית ומיישמת אותה במחקר התרבות בת זמננו. הדגש ההתחלתי של לימודי תרבות היה בתחום התרבות הפופולרית והמדיה, אך בהמשך הוא התרחב לתחומים כגון תפיסת הגוף ודימוייו, סביבה, זיכרון ועוד. התגבשותם של לימודי תרבות במובנם זה לכדי תחום מוגדר ונפרד הושפעה במידה מכרעת מפעילותה של קבוצת החוקרים חברי אסכולת בירמינגהם.
ביקורת
ביקורות על הניתוח הנאו מרקסיסטי מתמקדות בעיקר בשני כיוונים:
הכיוון הראשון נוגע להנחות היסוד המרקסיסטית, על כוחות היצור כאלמנט מסביר יחידי. לטענת סוציולוגים רבים, לא ניתן לתת הסבר מלא של תופעות חברתיות בלא להתייחס לגורמים מסבירים השייכים, לפי המרקסיזם והנאו-מרקסיזם, למבנה העל. ביקורת מכיוון נוסף היא הביקורת הפוסט מודרניסטית, לפיה הנחות היסוד של הנאו-מרקסיזם הן מהותניות (לעניין זה עיינו בערך לוגוצנטריות).
תדה סקוצ'פול ביקרה את הנאו-מרקסיסטים על כך שלא התייחסו למדינה כגוף אוטונומי בעל עוצמה שיורית משלו. כלומר, ההתייחסות של הזרם הנאו-מרקסיסטי היא ליחסי הכוחות בחברה ומכאן הייצוגיות הפוליטית, אך לא כלפי המדינה כגוף בעל אינטרסים (כגון בית משפט כזרוע מדינית שלא נשען על סמכות פוליטית או הסכמיות חברתית). אין זאת אלא שלפי סקוצ'פול, המאבק על הכוח (כלכלי, פוליטי וחברתי), היא בין שלוש זירות, מדינה-חברה-פוליטיקה ולא רק שתיים כפי שרואים זאת הנאו-מרקסיסטים (פוליטיקה וחברה).
ראו גם
כלכלה נאו-מרקיסיסטית
תיאוריה ביקורתית
קישורים חיצוניים
נאו-מרקסיזם ותקשורת: דן כספי, התפיסה הנאו-מרקסיסטית.
מרקסיזם, ביקורת מרקסיסטית, ביקורת ניאו/פוסט-מרקסיסטית - האנציקלופדיה של הרעיונות.
THE NEO-MARXIST SYNTHESIS OF MARX AND WEBER ON CLASS - פרק 3 בתוך הספר The Marx-Weber Debate, edited by Norbert Wiley
The Neo-Marxist Legacy in American Sociology - מתוך: Annual Review of Sociology 37(1) · August 2011 (חופשי להורדה)
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מרקסיזם
קטגוריה:תאוריות סוציולוגיות
קטגוריה:תאוריות כלכליות
קטגוריה:מדע המדינה | 2024-09-27T17:26:47 |
לרנז'ל דו ז'ארי | לרנז'ל דו ז'ארי (בפורטוגזית: Laranjal do Jari) היא עיירה במדינת אמאפה בברזיל. בסמוך לה זורם נהר ז'ארי, מיובלי נהר האמזונאס. הנהר מפריד בין מדינת אמאפה למדינת פארה. משמעות השם היא "הפרדסים של ז'ארי". ביישוב עצמו אין גידולי תפוזים, ומקור השם הוא שרירותי ככל הנראה.
בעבר הייתה כלכלת האזור מושתתת על ליקוט אגוזי ברזיל, גידול בקר וביזונים, מסחר עם גוויאנה הצרפתית ועם שבטי האינדיאנים באזור. הכפר וסביבותיו מהווים מרכז יציאה לאגרונומים העובדים בפרויקט ז'ארי, בו בוחנים גידולי אילנות כמו אקליפטוס ואורן בשטחי יער מבוראים באופן מבוקר. במובנים רבים נראה שהזמן עמד מלכת ביישוב, והמודרניזציה לא קנתה בו אחיזה. ביישוב קיימים כיכר וכביש עפר שרק כמה מטרים נסללו ממנו בסוף המאה ה־19 ומאז נעצרה העבודה.
בית החולים המשרת את הכפר ואת עשרות אלפי תושבי הסביבה ושוכן במונצ'ה דוארדו (Monte Dourado), עיירה בת 18 אלף תושבים הנמצאת במדינת פארה מצדו השני של הנהר.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אמאפה: ערים
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1987 | 2022-12-31T05:29:34 |
חלקיק תת-אטומי | שמאל|ממוזער|200px|אטום מסוג הליום (לא בקנה מידה) האלקטרון חג במהירות סביב הגרעין, המורכב מפרוטונים ונייטרונים.
חלקיק תת-אטומי הוא חלקיק שגודלו קטן מזה של אטום. בפרט, אלו הם החלקיקים המרכיבים את האטום: האלקטרון, הפרוטון והנייטרון, וכן גם חלקיקים המיוצרים בתהליכי הקרנה ופיזור, כמו הפוטון, הנייטרינו והמיואון. חלק גדול מן החלקיקים התת-אטומיים שנתגלו ונחקרו אינם יציבים, ולכן שכיחותם בטבע קטנה. עם זאת, ניתן לייצר רבים מהם בתהליכי פיזור במאיצי חלקיקים. חקר החלקיקים התת-אטומיים הוא התחום הפעיל ביותר בפיזיקת החלקיקים.
האלקטרון (המסומן ב-) קיים בכל האטומים; מסתו היא כ-1/1836 ממסתו של אטום מימן. מטענו החשמלי שלילי. הפרוטון (סימון p) קיים גם הוא בכל האטומים; משקלו זהה כמעט לזה של אטום מימן, והוא נושא מטען חשמלי הזהה בערכו המוחלט לזה של האלקטרון, אך הפוך ממנו בסימונו. הנייטרון (סימון n) הוא חלקיק נטרלי מבחינת מטען חשמלי, ויש לו בקירוב את אותה המסה כמו לפרוטון.
האדרונים הם חלקיקים, המורכבים מקווארקים. באריונים ומזונים, למשל, הם האדרונים. באריונים מורכבים בדרך-כלל משלושה קווארקים, וברוב המקרים מדובר בשילוב של קווארקים מסוג "למעלה" ו"למטה". לכולם יש מסת מנוחה גדולה יחסית לשאר החלקיקים התת-אטומיים. הפרוטון והנייטרון, למשל, הם באריונים.
מזונים מורכבים מקווארק רגיל אחד ומאנטי-קווארק, מה שגורם למספר הבאריון שלו להיות אפס. אף אחד מהם אינו יציב במיוחד, אך יש להם זמן מחצית חיים של מספר ננו-שניות.
לפטונים אינם מורכבים מקווארקים, ולא מאף חלקיק אחר, עד כמה שידוע לנו נכון להיום. לחלק אין מסת מנוחה, בעוד שלאחרים יש מסה אדירה. הלפטונים כוללים, למשל, את האלקטרון, מיואון, טאו ואת הנייטרינו.
ראו גם
בוזון
פרמיון
חלקיק אלמנטרי
פיזיקת חלקיקים
רשימת החלקיקים
ציר זמן של תגליות בתחום פיזיקת חלקיקים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פיזיקת חלקיקים | 2024-04-23T10:31:15 |
חומר נפץ | חומר נפץ הוא חומר המסוגל לעבור תהליך אקסותרמי מהיר המלווה בשחרור אנרגיה רבה ויוצר אפקט של פיצוץ. וזאת, כתוצאה מפעולת הצתה כלשהי. בזמן התהליך, החומר משנה את צורתו ממוצק או מנוזל לגז. בדרך כלל מכיל חומר הנפץ אלמנט הקולט חמצן ומרכיב אחר בחומר הנפץ המשמש כאלמנט מחמצן, אך קיימים גם תהליכים אחרים בעלי מאפיינים דומים. תהליך זה קרוי התפוצצות. התהליך יוצר חום רב, אור, ותוצרי לוואי גזיים בדומה לאש. כאשר פיצוץ חומר הנפץ מתבצע במקום סגור, כגון בתוך תרמיל של כדור רובה, הרי שכל הגזים שנוצרו בפיצוץ, מרוכזים בנפח הקטן ששימש קודם לכן את חומר הנפץ בצורתו הגולמית. לגזים אלו אנרגיה גבוהה, המתבטאת בלחץ גבוה מאוד. התפשטות הגזים הללו יכולה לגרום לפעולות שונות, החל מאפקט פיצוץ ועד לשיגורם של קליעים ופגזים. חומר נפץ המוצת בקלות מכונה רגיש (כגון ניטרוגליצרין), או מוצת בקושי רב ואז מכונה אדיש (כגון TNT).
חומרי הנפץ משמשים ברובם במישור הצבאי, באמצעי לחימה שונים המבוססים על אנרגיה קינטית. אך ניתן למצוא אותם גם במישור האזרחי, למשל בעבודות מסוימות בהנדסה אזרחית, כגון חציבה בהר סִלעי והריסה מהירה של מבנים.
סיווג
ישנם שני סוגים עיקרים של חומרי נפץ:
חומר נפץ הודף (חנ"ה) (באנגלית: Propellants) משמש למטרות הדיפה בסוגי תחמושת שונים. חומרים אלו הם בחלקם חומרי נפץ חלשים כגון הניטרוצלולוזה ובחלקם אינם חומרי נפץ כלל כמו אבק השרפה השחור. אבק השרפה השחור מורכב מדלק ומחמצן ואינו מסוגל לעבור תהליך ניפוץ כמו חומרי הנפץ המרסקים. תהליך הפעולה של שני סוגי ההודפים מוגדר כבעירה (דפלרגציה), ולהצתתו נדרש חום או אש גלויה. בעת הבעירה משתחררים גזים רבים ואנרגיה רבה, אך נשארות שאריות מוצקות. תהליך הבעירה הוא איטי ו"נע" לאורך החומר במהירויות של מספר בודד של סנטימטרים לשנייה עד ל-400 מטרים לשנייה. מכאן נובע גם השימוש בו כמנגנון השהייה פשוט. באבקות הדיפה הגזים מתפשטים בכיוון ההפוך מכיוון הבעירה, דבר המאפשר יצירת טילים מאבקות בעירה.
חומר נפץ מרסק (חנ"מ) (באנגלית: High Explosive) משמש למטרות חבלה והריסה במטרות מוגדרות. תהליך פעולתו מוגדר כניפוץ (דטונציה). תהליך הניפוץ אינו תהליך שרפה הכולל תגובה בין דלק ומחמצן אלא פירוק מהיר ביותר של מולקולה יחידה בלתי יציבה המכילה בתוכה את האטומים האופייניים לתרכובות דלק ולתרכובות מחמצן גם יחד. חומר נפץ מרסק לא משאיר אחריו שאריות מוצקות וגל הניפוץ שלו נע במהירויות שנמדדות בכמה קילומטרים לשנייה. בחומרי נפץ מרסקים, להבדיל מאבקות הדיפה, הגזים נפלטים לכיוון הבעירה של חומר הנפץ, אשר מעבירה גל ניפוץ בחומר.
רגישות
חומרי נפץ מסווגים גם לפי מידת הרגישות שלהם ל"גירוי" חיצוני על מנת לפעול:
רגיש: חומר נפץ שיכול לפעול מניצוץ, חום, אש או אפילו מכה חזקה.
אדיש: חומר נפץ הדורש "גל ניפוץ" כדי לפעול בעצמו, או טמפרטורות גבוהות במיוחד (1000+ צלזיוס). אם מוצת, חומר נפץ אדיש עשוי לבעור ללא פיצוץ כלל.
מאיץ: חומר נפץ בעל רגישות בינונית המשמש בדרך כלל כ"מתווך" בין חומר נפץ רגיש לחומר נפץ אדיש.
חומרי נפץ הודפים הם לרוב רגישים, וחומרי נפץ מרסקים הם בדרך כלל אדישים, אבל זה לא מחייב. לעיתים, החומר העיקרי במטען חבלה או פצצה הוא חומר נפץ אדיש, וכדי לקבל את גל הניפוץ הראשוני שגורם לו להתפוצץ משתמשים בחומר נפץ רגיש.
חומרי נפץ ידועים
חומרי נפץ הודפים
אבק שרפה שחור מורכב מחנקת אשלגן, גפרית ופחם והוא חומר הנפץ הראשון שהתגלה לאדם. קיים גם אבק שרפה על בסיס ניטרוצלולוזה.
ניטרוצלולוזה היא צלולוזה (תאית) שעברה ניטרציה.
אבקת פלאש מורכבת מאבקת מתכת בעלת ערך קלורי גבוה, כמו אלומיניום או מגנזיום, ומחמצן חזק, כמו אשלגן חנקתי.
תערובת ארמסטרונג תערובת פירוטכנית נפיצה בשימוש בנפצים.
חומרי נפץ מרסקים
TATP – תרכובת של אצטון, מי חמצן וחומצת מלח. TATP הוא חומר נפץ רגיש.
MEKP – תרכובת של מתיל אתיל קטון עם מי חמצן וחומצת מלח. MEKP הוא חומר נפץ רגיש.
HMTD – תרכובת של , חומצה ציטרית ומי חמצן. HMTD הוא חומר נפץ רגיש.
אוריאה חנקתית – תרכובת של אוריאה (שתנן) שעברה ניטרציה. אוריאה חנקתית היא חומר נפץ אדיש.
TNT – טולואן שעבר ניטרציה וחימום. TNT הוא חומר נפץ אדיש.
טריטונל – תרכובת של 80% TNT ו-20% אבקת אלומיניום. TNT הוא חומר נפץ אדיש.
ניטרוגליצרין – גליצרין שעבר ניטרציה. ניטרוגליצרין הוא חומר נפץ רגיש. ניתן לייצבו על ידי הפיכתו לדינמיט.
C-4 – חומר נפץ פלסטי המורכב מחומר הנפץ RDX עם מאגדים פלסטיים עמידים במיוחד.
PETN – פנטאריטריטול טטרניטרט, חומר נפץ תקני הנחשב לרב עצמה.
סמטקס – חומר נפץ פלסטי רב עצמה שפותח בצ'כוסלובקיה.
נובל 808 (Nobel 808) או בקיצור 808 – חומר נפץ פלסטי שפותח על ידי הבריטים לפני מלחמת העולם השנייה לשימוש בפגזי מעיך לתותחי טנקים ופצצות מרגמה. 808 הוא חומר נפץ אדיש.
חומרי נפץ נוספים
ראו גם
חומר נפץ פלסטי
תרמיט
לקריאה נוספת
חומרי נפץ, הדף ופירוטכניקה , מאת לוי שגיב, הוצאת קרוננברג ספרות מקצועית, תל אביב.
בחינת הצורך בייצור חנ"מ כחול-לבן בראי מלחמות העבר בעולם, הוצאת מערכות, יולי 2020
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:אמצעי לחימה
קטגוריה:הנדסה צבאית
קטגוריה:טכנולוגיה צבאית | 2024-09-20T15:45:53 |
בייתוסים | הבייתוסים היו קבוצת כהנים אריסטוקרטית אשר פעלה במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. הם נחשבים כאחת מן הכיתות הדתיות ביהדות של ימי בית שני. הביתוסיים היו במחלוקת מתמשכת עם הפרושים על אודות התורה שבעל פה, התווכחו איתם בענייני הלכה ובתחומים נוספים. יש שמזהים את הבייתוסים עם משפחת הכהנים הצדוקית בית ביתוס ויש החולקים על זיהוי זה.
זרמים ביהדות בימי בית שני
בזמן כלשהו, קרוב למרד החשמונאים, החלו לצוץ בין יהודי ארץ ישראל מחלוקות דתיות, אשר פיצלו את העם לזרמים דתיים שונים. לפי יוסף בן מתתיהו, ישנם שלושה זרמים עיקריים: פרושים, צדוקים ואיסיים (בנוסף מוזכרת כת בשם 'הקנאים'), כאשר מספרות חז"ל אנו עדים רק לשניים הראשונים. אצל חז"ל מופיעה קבוצה נוספת אשר אינה מוכרת לנו ממקורות אחרים כקבוצה דתית נוספת, ואלו הם הבייתוסים. האחרונים והצדוקים מוחלפים תדיר בין הנוסחאות והגרסאות השונות במקורות מקבילים בספרות חז"ל.
מן החילופים בספרות חז"ל בין הבייתוסים לצדוקים, ובשל מספר מקומות ששניהם מוזכרים זה לצד זה, יש להניח שישנה קרבה ביניהם. הקרבה מודגשת באבות דרבי נתן, בו מסופר כי צדוק וביתוס היו תלמידיו של אנטיגונוס איש סוכו, ומהם צמחו הצדוקים וביתוסיים. הן הצדוקים והן הביתוסיים שייכים לזרם אריסטוקרטי כהני. נאמר עליהם שהם כופרים בשכר ועונש בעולם הבא, ובתחיית המתים. כמו כן, שני הזרמים חלקו על הלכות הפרושים, ובעיקר על מסורות הלכתיות שלא היה להן עיגון ממשי בתורה שבכתב. לעומת זאת, הצדוקים קיבלו את העיקרון שפירוש המצוות בתורה יכול לעבור במסורת, ואף היו להם מסורות משל עצמם שנכתבו בספר. בהתנגדותם לפרושים, הם פחות התמקדו בריחוק המסורת הפרושית מהתורה שבכתב, אלא יותר בהתנגדות למסורת הפרושית עצמה, אשר לא תאמה את הפירוש לתורה והמסורת שהייתה בידם.
כוחם ומעמדם של הצדוקים והביתוסיים היה קשור בהיותם כהנים בבית המקדש. עם חורבן בית המקדש, הצדוקים והביתוסיים איבדו מכוחם ולבסוף נעלמו. חז"ל והיהדות הרבנית, שנחשבים לממשיכי דרכם של הפרושים, הפכו לזרם המרכזי ביהדות שלאחר חורבן הבית.
הבדלים בין הביתוסיים לצדוקים
נראה שהבייתוסים הצטרפו לאריסטוקרטיה הכהנית. הכהונה בתקופה זו הייתה בעיקר בשליטתם של הצדוקים, ולכן הבייתוסים שהגיעו לארץ ממצרים (לפי ההנחה שמזהה את הביתוסיים עם בית ביתוס), ללא רקע מקיף של קיום מצוות התלויות בא"י ובמקדש, הושפעו בעיקר מהלכות הצדוקים, שהיו אוכלוסייה קרובה יותר אליהם מאשר הפרושים, בשל מעמדם החברתי. אולם, הבייתוסים לא קיבלו את כל ההלכה הצדוקית כעסקת חבילה, ונהגו להיצמד יותר לכתוב בתורה שבכתב.
נראה שהביתוסים היו קבוצה יותר דתית, ופחות פוליטית מאשר הצדוקים. הם היו אידאולוגיים יותר באורח קיום המצוות, ולכן לא השלימו בקלות עם השליטה הפרושית. זאת לעומת הצדוקים שניסו יותר לשמור על הסטטוס־קוו. דפוס התנהגות בולט אצל הבייתוסים, בניגוד לצדוקים, היה הניסיון לשנות את ההלכות הפרושיות. הם לא תמיד השלימו עם השלטון הפרושי שנתמך על ידי העם, ופעמים ניסו לשנות את ההלכה בעורמה. כאשר חז"ל ייחסו פעילות מעשית כנגד הלכות הפרושים, הייתה לרוב נטייה להזכיר את הבייתוסים, וכשהזכירו הלכה אנטי־פרושית לרוב אוזכרו הצדוקים.
הבייתוסים, לעומת הצדוקים, שללו גם מסורות לפירוש התורה, ופירשו את התורה, לפי הבנתם, באופן הקרוב ביותר לכתוב. גם דבר זה התבטא במחלוקות הלכתיות, שבהן הוזכרו הבייתוסים. בוויכוח במחלוקות אלו, הצדדים תמיד השתמשו בפסוקים מהתורה. במחלוקות אשר המסורות המקבילות ייחסו בעיקר לבייתוסים, עניין המחלוקת נבע בעיקר מהיעדר מקור בתורה שבכתב להלכה הפרושית.
ייתכן ולבייתוסים הייתה גם דאגה לכלל ישראל בניגוד לצדוקים, אשר באורח החיים הדתי שלהם דאגו בעיקר לעצמם. הצדוקים חיו את חיי השעה, לעומת הבייתוסים שכנראה היו, במידת מה, בעלי חזון מסוים. ייתכן שהצדוקים בתחילת פעילותם בתקופה החשמונאית היו אידאולוגיים יותר, ועם הזמן אידאולוגיה דתית זו נשחקה עד שבסופו של דבר הם הפכו למזוהים בעיקר כאליטה אריסטוקרטית ולא כזרם דתי ופוליטי. אולי מסיבה זו, הם כמעט ולא הוזכרו אצל יוסף בן מתתיהו במאה הראשונה לספירה.
הקשר לאיסיים
יש שניסו לזהות את הבייתוסים עם האיסיים, בשל חוסר אזכור האחרונים בספרות חז"ל. רבי עזריה מן האדומים היה הראשון שהציע לפרש ביתוסיים כ"בית איסיים" כבר במאה ה־16, הצעה שהעלו שוב מלומדים מן המאה ה־20 כגון יהושע מאיר גרינץ. זיהוי זה אינו עומד במבחן הביקורת, בעיקר בשל ההבדלים ההשקפתיים בין השניים בעניין הכרתם במקדש בירושלים, ובלוח השנה שעליו מבוססים כל החיים היהודים הדתיים.
הבייתוסים והנצרות הקדומה
בספרות הנוצרית הקדומה אנו שומעים על קבוצה דומה, בשם 'הרודיאנים', אשר מוחלפים לעיתים בקבוצה אחרת בשם 'כהנים גדולים'.
יחס חז"ל
עצם העובדה שהביתוסיים מוזכרים פעמים לא מעטות בספרות חז"ל, מלמדת על התהודה הגדולה שדעותיה, ופעולותיה של הקבוצה, יצרו בתוך עולמם של הפרושים וחז"ל. העניינים שבהם זרם זה חלק על חז"ל, לא יכלו לעבור בשתיקה, והצריכו תגובה הולמת גם באופן ספרותי, וגם באופן יצירת הלכות נגד – תופעה שהייתה קיימת גם נגד הצדוקים.
חז"ל מביעים בדרך כלל דעה שלילית על הביתוסיים. בתוספתא, 'בית בייתוס' נזכרת כמשפחה של כהנים גדולים רודפי ממון אשר עשקו את העם. לפי חז"ל, הביתוסיים ניסו לשבש את עבודת בית הדין בירושלים שהיו מכריזים על ראש חודש, היו הבייתוסים משלמים כסף לאנשים כדי שיעידו בפני הסנהדרין שראו את המולד. הדבר התגלה כאשר אחד העדים סיפר ששילמו לו כדי לשקר. מאז תיקנו חכמים שאין מקבלים עדות מכל אדם – אלא רק ממי שהוא נאמן עליהם.
ראו גם
בית חשמונאי
הפילוסופיה הרביעית
לקריאה נוספת
איל רגב, הצדוקים והלכתם - על דת וחברה בימי בית שני, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2005. הפרק הראשון "בין צדוקים לבייתוסים"
קישורים חיצוניים
צחי צוויג, הבייתוסים, תשס"א
הערות שוליים
קטגוריה:כתות זרמים וקבוצות ביהדות בתקופת בית שני
קטגוריה:תולדות עם ישראל בארץ ישראל | 2024-02-07T06:13:29 |
מעמד הפרוליטריון | REDIRECTמעמד הפועלים | 2004-07-28T16:02:04 |
אלפבית פונטי בין-לאומי | אָלֶפְבֵּית פוֹנֵטִי בין-לאומי (באנגלית: International Phonetic Alphabet, ובראשי תיבות: IPA; בספרדית: Alfabeto Fonético Internacional, ובראשי תיבות: AFI) הוא מערכת אותיות וסמלים פונטית המבוססת בעיקרה על האלפבית הלטיני והאלפבית היווני. המערכת נבנתה בידי האגודה הבין-לאומית לפונטיקה כדי לשמש תקן לייצוג צלילי-דיבור בכתב. ב-IPA משתמשים מורים ולומדי שפות זרות, בלשנים, קלינאי תקשורת, זמרים, שחקנים, מִילונאים, יוצרי שפות מתוכננות ומתורגמנים.
ה-IPA נועד לייצג את מאפייני הצלילים שמהם מורכב הלקסיקון (ובמידה מוגבלת, הפרוזודיה) של השפה המדוברת: הגאים, פונמות, אינטונציה והפרדת מילים והברות. כדי לייצג מאפיינים נוספים של דיבור (כגון: חיכוך שיניים, גמגום, וצלילים המושמעים בעקבות שפה שסועה) ניתן להשתמש בתוספת של סימנים הנקראת "תוספות ל־IPA".
ה־IPA מייצג צלילים על ידי אותיות בודדות או על ידי צירופי אותיות וסימנים דיאקריטיים (סימני הֶבְחֵן). לדוגמה, הצליל של האות האנגלית "t" ניתן לייצוג ב־IPA בעזרת האות האחת [t] או בשילוב של אות וסימנים דיאקריטיים [t̺ʰ]. הדיוק הוא בהתאם לרצון לדייק. לעיתים תכופות משתמשים באות אחת לייצוג מגוון של צלילים בתוך שפה אחת (הדבר תלוי במידת הדיוק הנחוצה למתעתק). לדוגמה, האות "t" שאינה ייחודית לצליל מסוים יכולה לסמן את הצליל [t̺ʰ] או את הצליל [t] בהתאם לשימוש בשפה מסוימת.
האגודה הבין-לאומית לפונטיקה מוסיפה, משמיטה או משנה מדי פעם אותיות או סימנים דיאקריטיים. מאז השינוי האחרון בשנת 2005 יש 107 אותיות, 52 סימנים דיאקריטיים ו־4 סימנים פרוזודיים. כל אלה מוצגים באתר ה־IPA.
היסטוריה של האלפבית הפונטי הבין-לאומי
בשנת 1886 הוקם הארגון שמשנת 1897 ואילך ייקרא "האגודה הבין-לאומית לפונטיקה" (בצרפתית: l’) על ידי קבוצה שבין חבריה היו מורי שפות בריטים וצרפתים, ובראשם הבלשן פּוֹל פּאסי . האלפבית התבסס במקור על רפורמה בשיטת הכתיבה עבור השפה האנגלית הידועה בשם "אלפבית רומי". על מנת להפוך את השיטה לשימושית בשפות אחרות איפשרו לצלילי התנועות להשתנות משפה לשפה. בשנת 1888 שונה האלפבית כך שיהיה אחיד לכל השפות, ובכך הציבו תנאי מקדים לכל שינוי עתידי.
מאז היווצרותו עבר האלפבית מספר שינויים. האלפבית עבר שינויים והרחבות גדולות בשנים 1900 ו־1932 ונותר ללא שינוי עד כנס קיל בשנת 1989. שינוי מזערי נעשה בשנת 1993 בכך שנוספו ארבע אותיות עבור תנועות אמצעיות מרכזיות והוסרו אותיות שסימלו עיצורים מפונמים "אטומים". השינוי האחרון של האלפבית היה בשנת 2005 בהוספת אות עבור עיצור שפתי־שיני, מקיש (10px). מלבד הוספה והסרה של סמלים, שינויים באלפבית כוללים בעיקר מתן שמות חדשים לסמלים ולקטגוריות ושינוי צורות של אותיות קיימות.
תוספות לאלפבית הן יחסית חדשות. "תוספות ל־IPA" היא מערכת של סמלים שנוצרה בשנת 1990. המערכת אומצה באופן רשמי בידי "האגודה הבין-לאומית לקליניקה פונטית ובלשנות" .
טבלת האלפבית הפונטי הבין-לאומי וטרפז התנועות
בתמונה להלן מופיעה טבלת האלפבית הפונטי הבין-לאומי המציגה את הסימנים הפונטיים של העיצורים הממוינים על פי ערכיהם הפונטיים. בצד ימין במרכז מופיע טרפז התנועות המציג את הסימנים הפונטיים של התנועות המסודרות בהתאם לערך הפונטי של כל תנועה.
ממוזער|מרכז|630px|טבלת האלפבית הפונטי הבין-לאומי וטרפז התנועות (2020)
ראו גם
רשימת עיצורים
רשימת תנועות
פונולוגיה
פונמה
קישורים חיצוניים
דף אקדמי עם הסבר על אלבית פונטי בין-לאומי
אתר המציג את מספרי הסמלים הפונטיים ב־unicode
אתר נוסף המציג את מספרי הסמלים הפונטיים ב־unicode
בין-לאומי | 2024-07-07T09:41:06 |
גוארנה | גוארנה (פורטוגזית: Guaraná; שם מדעי: Paullinia Cupana) הוא שיח טרופי בעל פירות אכילים הגדל ביער האמאזונאס.
הגוארני נהגו לשתות חליטה ממותקת של אבקת זרעי גוארנה. הגוארנה משמשת ליצירת משקה קל מוגז וממותק וכן לכמוסות אותן נוטלים הברזילאים בתקופת הקרנבל כדי לשמור על ערנות.
המשקה
ממוזער|250px|פירות גוארנה
בנוסף לכימיקלים אחרים, צמח הגוארנה מכיל קפאין, תאופילין ותאוברומין. התמצית הנוזלית של הגוארנה מעוררת את מערכת העצבים המרכזית עקב הימצאותו של הקפאין. בין משקאות האנרגיה המכילים גוארנה נכללים, בין היתר, פפסי ז'וסטה, גולי גורנה וסוקו.
ברזיל מייצרת כמה משקאות קלים המכילים את תמצית הגוארנה ובלי תוספות קפאין. כל מוצר שונה באופן בולט בטעם ממשנהו, לחלקם ישנה כמות מעטה מאוד של טעם הגוארנה הטבעי. בברזיל, מכירות משקאות הגוארנה הן במקום השני לאחר מכירות משקאות הקולה.
המשקאות בדרך כלל תוססים, מתוקים, עם טעם לוואי של הפרי. רוב משקאות הגוארנה מיוצרים בברזיל וחלקם מיוצאים למדינות שכנות כמו פרגוואי. המשקאות הנפוצים ביותר בברזיל הם: גוארנה אנטארקטיקה (הנפוץ ביותר), גוארנה בראהמה, וקוואטי (KUAT), השייך לחברת קוקה-קולה.
בשנות השמונים יובא משקה הגוארנה לישראל, כשזמריר הפרסומת שלו התבסס על השיר ראמיה של הזמר אפריק סימון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סבונניים
קטגוריה:פירות טרופיים
קטגוריה:צמחים ביער האמזונאס | 2023-12-01T01:20:17 |
המוסד הלאומי למען האינדיאנים | המוסד הלאומי למען האינדיאנים (פורטוגזית: Fundação Nacional do Índio או בקיצור FUNAI) הוא המוסד הלאומי של ברזיל למען האינדיאנים, המגן על האינדיאנים החיים בתחומה. במקור הוא כונה השירות להגנת האינדיאנים (פורטוגזית: Serviço de Proteção ao Índio).
השירות להגנת האינדיאנים הוקם בשנת 1910 על ידי המרשל קאנדידו רונדון, ששימש גם כמנהלה הראשון. החל משנת 1957, דעכה השפעת השירות. הוא הוקם מחדש בימי הדיקטטורה הצבאית, בשנת 1967, ונושא מאז את שמו הנוכחי.
כיום, מטה המוסד ממוקם בברזיליה וכפוף למשרד המשפטים הברזילאי. המוסד אחראי על הטיפול בענייני הילידים, כמו חלוקת אדמות, הגנה על זכויות, וכל נושא אחר הקשור לאוכלוסיות השבטים הילידים בארץ. FUNAI אחראית לקידום מחקרים בנושא זיהוי ותיחום, סידור קרקעות ורישום אדמות שנכבשו באופן מסורתי על ידי עמים ילידים, בנוסף לפיקוח וביקורת על אדמות ילידים. FUNAI גם מרכזת ומיישמת מדיניות להגנה על אנשים מבודדים. על הגוף מוטל גם לקבוע ניסוח בין-מוסדי שמטרתו להבטיח גישה מובחנת לזכויות חברתיות ואזרחיות עבור עמים ילידים, על ידי פיקוח על מדיניות המכוונת לביטחון סוציאלי וחינוך בית ספר ילידי, כמו גם קידום קידום ותמיכה של תהליכים חינוכיים. השתתפות ושליטה קהילתית וחברתית מסורתית. הביצועים של המוסד מונחים על ידי מספר עקרונות, בהם בולטת ההכרה בארגון החברתי, במנהגים, בשפות, באמונות ובמסורות של עמים ילידים, המבקשת להשיג את האוטונומיה וההגדרה העצמית של העמים הילידים בברזיל, התורמת לגיבוש מדינה דמוקרטית ורב-אתנית.
ראו גם
שבטים ילידים בברזיל
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
אינדיאנים | 2023-04-01T22:42:07 |
איבמה | איבמה - המכון הברזילאי לסביבה ומשאבים טבעיים מחודשים (בפורטוגזית: Ibama - Instituto Brasileiro do Meio Ambiente e dos Recursos Naturais Renováveis), היא רשות שימור הסביבה הפדרלית של ברזיל, הרשות מהווה את אחד הגופים החשובים ביותר בעולם לשמירת הסביבה של כדור הארץ. הרשות נוסדה בשנת 1989 והיא קשורה למשרד לאיכות הסביבה הברזילאי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ארגונים להגנת הסביבה
קטגוריה:ברזיל: ארגונים ממשלתיים | 2023-04-24T07:32:50 |
גוויאנה הצרפתית | REDIRECT גיאנה הצרפתית | 2005-06-10T17:54:50 |
הקהילה האירופית | REDIRECT האיחוד האירופי | 2004-07-28T17:39:46 |
אווה בראון | שמאל|ממוזער|250px|אווה בראון ואדולף היטלר (עם כלבתו בלונדי)
אווה אנה פאולה היטלר (בגרמנית: Eva Anna Paula Hitler; 6 בפברואר 1912 – 30 באפריל 1945), שנודעה בשמה טרום נישואיה, אווה בראון, הייתה בת זוגו של אדולף היטלר במשך שנים ארוכות ואשתו במהלך הימים האחרונים לחייהם.
ביוגרפיה
בראון נולדה במינכן, האמצעית מבין שלוש בנות למשפחה מהמעמד הבינוני. אביה היה מורה ואמה עבדה כתופרת לפני נישואיה. סיימה בית ספר תיכון למסחר. כיוון שעסקה בצילום כתחביב, החלה לעבוד בחנות הצילום של היינריך הופמן, לימים צלם החצר של אדולף היטלר. שם גם פגשה את היטלר ב-1930.
היטלר התאושש באותו הזמן ממערכת יחסיו הטראגית עם אחייניתו גלי ראובל, שהסתיימה בהתאבדותה (ויש האומרים ברציחתה) של ראובל ב-1931. יחסי השניים התהדקו לאחר מותה של ראובל.
בראון הייתה אישה פשוטה והציעה להיטלר כניעות וצייתנות מוחלטת. בשנת 1936 הפכה לחלק ממשק ביתו של היטלר. אלברט שפר, שר החימוש ואדריכל החצר, שהיה בין הידידים האישיים המועטים של היטלר תיאר בזכרונותיו כי בראון הורשתה לקחת חלק בחיי החברה באוברזלצברג, משכנו ההררי של היטלר (ברגהוף), רק בצורה מוגבלת, ואם היה מגיע אורח רם מעלה, הייתה מורחקת לחדרה, שהיה סמוך לזה של היטלר. היטלר רחש כלפיה זלזול והיה מכנה אותה "Tschapperl", ביטוי אוסטרי, שמשמעו ילד חסר אונים. רק בשנת 1939 הורשתה לגור במשכנו של היטלר בברלין, בחדר שינה הסמוך לחדרו. היא הורשתה להיכנס אל הבית רק מכניסה צדדית.
היטלר לא נתן פומבי ליחסיו עם בראון מפני שביקש לשמור על תדמיתו כאדם המקדיש את כל חייו, ואף את חייו הפרטיים, לטובת המטרה. בנוסף, הערצת גרמניות רבות כלפיו התבססה בין היתר על משיכה ארוטית חזקה, ונישואין, או בת זוג קבועה, עלולים היו לפגום במשיכה זו. היטלר התייחס לנקודה זו במוצהר מספר פעמים, והיה מודע להשפעתו הארוטית על ההמונים.
אווה בראון הייתה אדם א-פוליטי, ומעולם לא הייתה חברה במפלגה הנאצית. על אף קרבתה אל המנהיג, שנתנה לה פוטנציאל לכוח רב, מעולם לא התערבה בעניינים פוליטיים ולא ניסתה לנצל השפעתה לצרכים כלשהם. המחשה דרמטית לעניין זה ניתנה כאשר בימיו האחרונים הורה היטלר להוציא להורג את גיסה של אווה, הרמן פגליין, קצין אס אס שהיה איש הקשר בין היינריך הימלר לבין היטלר שהיה נצור בבונקר. פגליין נתפס כשהתכונן לערוק והוצא להורג בפקודת היטלר, בלי שבראון תנסה להצילו.
ב-16 בינואר 1945 עברה עם היטלר להתגורר בפיהררבונקר שמתחת ללשכת הקנצלר. היא נשארה שם גם כאשר הצבא האדום סגר עליו מכל הכיוונים, וכל אנשי ממשלו ניסו למלט את עורם. ב-29 באפריל 1945 נישא היטלר לבראון. אל הבונקר הובא חבר של מועצת העירייה, והוא שהשיא את השניים. על תעודת הנישואין החלה אווה לחתום "אווה ב..." אך מחקה את האות "ב" וחתמה "אווה היטלר". יוזף גבלס ומרטין בורמן חתמו כעדים על תעודת הנישואין.
לאחר הנישואין, ולאחר "מסיבה" בה נכחו מזכירותיו של היטלר ונאמנים נוספים, בהם גבלס ואשתו מגדה, ולאחר שהכתיב היטלר את צוואתו למזכירתו, טראודל יונגה, ב-30 באפריל 1945 הסתגרו השניים בחדר. היטלר ירה בראשו, ובראון בלעה גלולת רעל. גופותיהם של השניים הושלכו אל תוך בור שיצר פגז בחצר לשכת הקאנצלר, שהייתה בטווח התותחים הסובייטים. נהגו של היטלר, אריך קמפקה, שפך על הגוויות שלהם מעט בנזין, והגופות נשרפו, כשמסביבם עומדים מספר קצינים נאצים ומצדיעים במועל יד, בטרם ייכנסו בחזרה לבונקר כדי להימלט מן ההפגזות.
משפחתה
אחותה הבכורה, אילזה, עבדה כסייעת אצל רופא יהודי והסתייגה מן הנאצים. מאוחר יותר נישאה ועברה לברלין. מעבידה הרופא היגר מגרמניה. אחותה הצעירה, מרגרטה (גרטל) עבדה כמזכירת הצלם היינריך הופמן ונישאה ב-1944 לקצין האס אס הרמן פגליין. החתונה נערכה בהשתתפות הצמרת הנאצית. לגרטל נולדה ב-5 במאי 1945 בת, שנקראה על שם דודתה אווה, שהתאבדה ימים ספורים לפני כן.
לקריאה נוספת
אנה מריה זיגמונד, נשות הצמרת הנאצית, ספריית פועלים, תשס"ו 2005.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:משפחת היטלר
קטגוריה:גרמנים שנהרגו במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:בני זוג של מנהיגי מדינות
קטגוריה:בני זוג של פוליטיקאים גרמנים
קטגוריה:ילידות 1912
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1912
קטגוריה:נפטרות ב-1945
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1945 | 2024-05-30T10:56:22 |
פרולטריון | REDIRECT מעמד הפועלים | 2004-07-28T18:26:57 |
אלף בית אווירי בינלאומי | REDIRECT אלפבית צלילי | 2004-11-13T07:37:43 |
דגל מלטה | דגל מלטה (במלטית: Bandiera ta' Malta) הוא דגלה הלאומי של מלטה. עיצובו הוא דגל דו-צבעי, המורכב משני פסים אנכיים - לבן בצד השמאלי ואדום בצד הימני.
בקנטון הדגל (הפינה השמאלית העליונה) מתנוסס צלב ג'ורג' (ממוסגר בקו אדום) - אות כבוד שהוענק לכל האוכלוסייה המלטזית על גבורתם ואבירותם במהלך מלחמת העולם השנייה.
דגל מלטה הוא בין הדגלי המדינות היחידים שיש בו גוונים של אפור. כמו כן הוא אחד משלושה דגלי המדינה היחידים שבו יש בני אדם (בנוסף לדגל בליז ודגל ברוניי)
ראו גם
קישורים חיצוניים
דגלי וסמלי מלטה באתר משרד המידע של ממשלת מלטה
דגל מלטה באתר נשיא מלטה
מלטה, דגל
קטגוריה:מלטה: סמלים לאומיים
מלטה
מלטה
מלטה
מלטה
מלטה | 2024-09-11T05:13:06 |
הבינום של ניוטון | ממוזער|300px|המחשה גרפית לארבעת המקרים הראשונים של נוסחת הבינום של ניוטון
במתמטיקה, הבינום של ניוטון היא נוסחה לפיתוח חזקות של סכום של שני איברים (בינום): .
על פי נוסחת הבינום, ניתן לפתח את החזקה לסכום הכולל ביטויים מהצורה , כאשר החזקות ו־ הן מספרים טבעיים המקיימים , והמקדם של כל ביטוי הוא מספר שלם חיובי ספציפי התלוי ב־ וב־. לדוגמה:
המקדם בביטוי מכונה מקדם בינומי: או (לשניהם יש אותו הערך).
נוסחת הבינום עבור חזקה שלמה
על פי הבינום של ניוטון ניתן לפתח כל חזקה שלמה של לסכום בצורה הזו:
נוח להגדיר חזקת אפס כשווה ל־1 תמיד, משום ש: .
בנוסף, המספר 1 הוא איבר יחידה ביחס לכפל כך ש: . כלומר, כל מספר כפול אחד שווה למספר עצמו ולכן גם מכפלה במספר כלשהו בחזקת אפס שווה למספר עצמו, כך ש: .
בהתאם לכך, נהוג לעיתים לכתוב בנוסחת הבינום גם במקום , תוך השמטת הביטוי – שהרי כל מספר שיוכפל בו יהיה שווה לעצמו.
מכאן שניתן לכתוב את נוסחת הבינום גם בדרך זו:
בעזרת סימן הסכום סיגמא גדולה (Σ), ניתן לסמן את נוסחת הבינום בדרך מקוצרת. כך שאם n מספר שלם, אז לכל ו־ מתקיים:
,
כאשר הביטוי האחרון נובע מקודמו, עקב הסימטריה בין ל־ בביטוי הראשון.
מקדם בינומי
ממוזער|250px|כל מספר במשולש פסקל מהווה את סכום שני המספרים שנמצאים מעליו
המקדמים של המופיעים בביטויים של נוסחת הבינום הם מספרים שלמים חיוביים המכונה מקדמי הבינום.
לכל נגדיר:
הסימן "!" מציין עצרת, שהיא מכפלת כל המספרים הטבעיים מ-1 ועד למספר נתון.
כלומר:
ובאופן דומה: ,
כמו כן, .
ניתן לכתוב את הנוסחה של מקדם הבינום גם כך:
אף על פי שנוסחת הבינום מורכבת משבר, הערכים של המקדמים הבינומיים הם תמיד מספרים שלמים.
ניתן לסדר את המקדמים הבינומיים כך שירכיבו יחדיו את משולש פסקל. זהו סידור של מספרים בצורת משולש, שקודקודו העליון מכיל את המספר 1 וכל מספר במשולש מהווה את סכום שני המספרים שנמצאים מעליו, כאשר המספרים שנמצאים על שוקי המשולש הם כולם 1.
200px|ערכי מקדמי הבינום200px|מקדמי הבינוםניתן להרכיב את משולש פסקל ממקדמי הבינום של ניוטון, כך שכל מספר במשולש מהווה את סכום שני המספרים שנמצאים מעליו.
למקדמי הבינום שימושים רבים בקומבינטוריקה והסתברות. זאת משום שהמקדם הבינומי הוא מספר תת-הקבוצות בגודל k שניתן לבחור מתוך קבוצה בגודל n. כלומר, זהו מספר האפשרויות לבחור איברים מתוך , ללא חזרות וללא חשיבות לסדר.
תכונה מעניינת של מקדמי הבינום מתקבלת על ידי הצבה של בנוסחת הבינום:
במקרה זה כל החזקות של X ושל Y בבינום הופכות ל-1, וכעת הבינום מבטא למעשה את סכום המקדמים בלבד:
ניתן לראות כי סכום המקדמים (כלומר הסכום של כל שורה ושורה במשולש פסקל) יהיה שווה תמיד לחזקה שלמה של 2.
דוגמאות לשימוש בנוסחת הבינום
ממוזער|250px|ייצוג גרפי למקרה השני של נוסחת הבינום של ניוטון:
ממוזער|250px|ייצוג גרפי למקרה השלישי של נוסחת הבינום של ניוטון
המקרים הראשונים של הנוסחה הם:
הוכחות
הוכחה קומבינטורית
שמאל|ממוזער|250px|דוגמה נוספת עבור .
ראשית, נשים לב כי . באגף ימין מופיעים ביטויים המוכפלים זה בזה. התוצאה היא סכום של כל המכפלות האפשריות שבהן נבחר איבר אחד מכל אחד מהסוגריים. למשל, , כשבוחרים את האיבר x מהסוגריים הראשונים ו-x מהשניים, x מהסוגריים הראשונים ו-y מהשניים, וכן הלאה.
מכיוון שהסדר בהכפלת המשתנים אינו חשוב, הביטוי מופיע בכל פעם שבוחרים k פעמים ב-x ו-j פעמים ב-y, ובהכרח k+j=n. לקביעת k המקומות מתוך n שבהם נבחר דווקא x יש אפשרויות, ולכן זהו המקדם של .
הוכחה באינדוקציה
צריך להוכיח:
בדיקה עבור n=1 (ניתן לבדוק גם החל מ-n=0):
.
.
הנחת האינדוקציה: נניח נכונות עבור n=i :
.
ונוכיח נכונות עבור n=i+1:
.
הוכחה:
. נשתמש בהנחת האינדוקציה ונחליף את ב- .
אזי
כאשר השתמשנו בזהות ממשולש פסקל. בכך הושלמה הוכחת צעד האינדוקציה.
מ.ש.ל.
גרסאות של נוסחת הבינום
גרסה פשוטה של נוסחת הבינום מתקבלת על ידי הצבת המספר 1 במשתנה y, כך שהיא תכיל רק משתנה יחיד.
בגרסה זו הנוסחה תראה כך:
או כך:
היסטוריה והתפתחות
שמאל|ממוזער|250px|"משולש פסקל", המשמש להצגת מקדמי הבינום, בספרו של המתמטיקאי הסיני בן המאה ה-13, יאנג חווי
הנוסחה עבור חזקה שלמה הייתה ידועה זמן רב לפני ניוטון. בלז פסקל חקר אותה במהלך המאה ה-17, אך הייתה ידועה גם למתמטיקאים שקדמו לו, ובהם הסיני יאנג חווי בן המאה ה-13, הפרסי עומר ח'יאם בן המאה ה-11, וההודי פינגלה בן המאה ה-3.
את הגרסה הכללית, שבה החזקה יכולה להיות מספר כלשהו, פיתח ניוטון בעזרת השיטות של החשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי שהמציא (במקביל לגוטפריד וילהלם לייבניץ).
המקרה הכללי
ניוטון הראה שלכל r ממשי מתקיים , כאשר . זהו טור אינסופי, המתכנס אל הערך הנכון לכל x, ותקף גם כאשר r מרוכב. את המקרה הכללי אפשר לחשב לפי .
אם r טבעי, רק r+1 המקדמים הראשונים שונים מאפס, והטור הוא למעשה סכום סופי.
דוגמאות
עבור r=1/2, מתקבלת הנוסחה השימושית:
עבור r=-1 מתקבל הטור הגאומטרי:
הוכחה
הוכחת הנוסחה נעשית באמצעות פיתוח טור טיילור עבור הפונקציה המרוכבת .
ראו גם
התפלגות בינומית
משפט המולטינום
נוסחאות הכפל המקוצר
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אלגברה בסיסית
בינום של ניוטון
בינום של ניוטון
בינום של ניוטון
קטגוריה:אייזק ניוטון | 2024-06-05T20:17:58 |
ט | ט' היא האות התשיעית באלפבית העברי, ושמה טי"ת (טֵית).
הגיית האות ט'
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ט' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת.
מבחינה פונולוגית ייצגה האות ט' במקור עיצור מכתשי מלועלע, סותם, אטום (/tˤ/ :IPA). עיצור זה הוא עיצור נחצי, כמו טא (ط) הערבית. בפי דוברי העברית החדשה, היא מבוטאת כעיצור מכתשי, סותם, אטום (/t/ :IPA), כמו הגיית האות ת'.
ייצוג האות ט'
פרוטו כנעניפיניקיארמיט' (טֵת=גלגל) באלפבית הפרוטו-כנעניט' באלפבית הפיניקיט' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|300px|האות ט' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל):פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ט' בערך E8, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D8.
בקוד מורס מיוצגת האות ט' באמצעות הרצף (משמאל לימין): -.. (נקודה נקודה קו).
right
הוא ייצוגה של האות ט' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ט' באמצעות המילה "טיח".
באיתות בדגלי סמפור ט' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה לכיוון דרום־מערב ודגל שני הפונה לכיוון צפון־מערב.
שימושים
בגימטריה ערכה 9, ובהתאם לכך כיתה ט' היא הכיתה התשיעית בבית הספר. כשהאות ט' מופיעה בראש מספר פירושה 9,000, למשל: ט'תתנ"א הוא 9,851.
המספר 15 נכתב באופן חריג בצורה ט"ו, כדי להימנע מכתיבת אותיות המרכיבות את השם המפורש. מסיבה דומה נכתב המספר 16 בצורה ט"ז.
בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ט' היא כ־1.08% מכלל אותיות האלפבית העברי.
ט' הוא קיצור של המילה "טון".
ראו גם
ط – האות טַא בערבית
ظ – האות טַ'א בערבית
θ - האות תטא ביוונית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:9 (מספר) | 2024-09-17T19:50:01 |
ס | ס' היא האות ה-15 באלפבית העברי. שמה סָמֵ"ך (בפי יהודי תימן סְמָך).
הגייה
מבחינה פונולוגית ס' מייצגת עיצור מכתשי, חוכך שורק, אטום (IPA: /s/).
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ס' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ.
בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא ס' חל שיכול עיצורים בבניין התפעל: הסתרק, הסתדר.
ייצוג האות ס'
שם האות סמ"ך קשור כנראה לסמיכה ולעזר, ויש אומרים שמקור השם בצורתה באלפבית העברי הקדום, שהייתה כצורת שלד של דג (סַמַכּ בערבית).
פרוטו שמיפיניקיארמיס' (סַמֶךּ=יתד אוהל/סומכה, או אדרה של דג) באלפבית הפרוטו-כנעניס' באלפבית הפיניקיס' באלפבית הארמי
שמאל|ממוזער|300px|האות ס' מוצגת כאן בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות ס' בערך F1, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E1.
בקוד מורס מיוצגת האות ס' באמצעות הרצף (משמאל לימין): .-.- (קו נקודה קו נקודה). סימן ארוך במיוחד זה משקף את תפוצתה הנמוכה של האות ס בטקסטים עבריים.
right
הוא ייצוגה של האות ס' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ס' באמצעות המילה "סמך".
באיתות בדגלי סמפור ס' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מערבה (שמאלה) ודגל שני הפונה צפונה (כלפי מעלה).
שימושים
בגימטריה ערכה 60.
בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ס' היא כ־1.55% מכלל אותיות האלפבית העברי.
הקיצור ס' בסלנג הצבאי פירושו סְגן, והוא מופיע גם בצירופים כגון "סמ"פ" (קרי: סמך מם פא), שפירושו סגן מ"פ,
וכן בחיל הים מתקיים קורס ושמו ס', המכשיר חיילים להיות מכונאים בסטי"לים.
האות ס' מופיעה בביטויים אחדים:
ס"ט (מבוטא סמך-טית): סיפיה טב – בעברית 'סופו טוב', (לא ספרדי טהור – יהודי שמוצאו מספרד).
ס"מ (מבוטא סמך-מם): קיצור שמו של סמאל, מלאך המוות.
ראו גם
س – האות סין בערבית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:60 (מספר) | 2024-08-14T16:12:38 |
נ | נ' היא האות הארבע-עשרה באלפבית העברי. שמה נו"ן (נוּן).
הגייה
מבחינה פונולוגית מייצגת האות נ' עיצור מכתשי אפי קולי (/n/ :IPA).
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, נון נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת.
ייצוג האות נ'
נ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך, שמשתנות בסוף מילה. נ' היא אחת מאותיות מ"נפח. כאשר היא בסוף המילה, צורתה היא "ן" (כמו במילה "כן").
נו"ן הפוכה היא היפוך של האות נ' (בכתב ראי), כפי שנכתבת בתשעה מקומות בתנ"ך. צורתה: ׆.
שם האות נ' בא כנראה מהמילה "דג" בארמית (ראו אמנון).
התפתחות האות נ'
פרוטו שמיפיניקיארמינ' (נוּן/נַחְשׁ) באלפבית הפרוטו-כנענינ' באלפבית הפיניקינ' באלפבית הארמי
ייצוגים מאוחרים
שמאל|ממוזער|300px
שמאל|ממוזער|300px|האות נ בשתי צורותיה (הרגילה והסופית) מוצגת כאן בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים
בקוד ASCII מיוצגת האות נ' בערך F0, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E0.
בקוד ASCII מיוצגת האות ן' בערך EF, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05DF.
בקוד מורס מיוצגת האות נ' באמצעות הרצף (משמאל לימין): .- (קו נקודה).
קובץ:NunBraille.png
הוא ייצוגה של האות נ' בכתב ברייל (אין בכתב ברייל יצוג נפרד לאות ן).
באלפבית צלילי מיוצגת האות נ' באמצעות המילה "נשר".
באיתות בדגלי סמפור נ' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מערבה (שמאלה) ודגל שני הפונה צפון-מערבה.
שימושים
בגימטריה ערכה 50. ערכה של ן הוא 700, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 700 מיוצג על ידי הצירוף ת"ש.
בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות נ' היא כ־3.34% מכלל אותיות האלפבית העברי ושל הצורה הסופית ן היא כ־1.27%.
הקיצור נ' פירושו נקבה.
בספרות העברית של ימי הביניים, בהשפעת הערבית, משמש הקיצור ן' לציון בן או אִבְּן, כגון שלמה ן' גבירול.
בסלנג העברי "נון" הוא כישלון (קיצור לנכשל), ובעגה הצה"לית נון-נון הוא כלי רכב להובלת חיילים.
ראו גם
ن – האות נוּן בערבית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אותיות בעברית
קטגוריה:50 (מספר)
ms:Nun
th:นูน
wuu:ن | 2024-08-14T16:08:13 |
ASCII | שמאל|מסגרת|250px|תווי ASCII שניתנים להדפסה. כלומר, התווים שיש להם סימן גרפי מקובל. בפינה השמאלית העליונה מופיע סימן המרווח, שהסימן הגרפי שלו הוא מקום ריק. בפינה הימנית התחתונה יש מקום לתו שאין לו סימן גרפי מקובל. מקום זה מופיע בתמונה רק כדי לאפשר הצגה תמציתית של התווים האחרים.
ASCII (ראשי תיבות של: American Standard Code for Information Interchange) הוא קוד לייצוגם של תווים (ספרות, אותיות האלפבית, סימני פיסוק ועוד) בזיכרון מחשב ובקובצי מחשב.
מבנה
קוד ASCII משמש להצגת אותיות האלפבית הלטיני הפשוט, ללא סימנים דיאקריטיים, המכונים לעיתים אקצנטים. הקוד הוא קידוד תווים של 7 סיביות המכיל 128 תווים (2 בחזקת 7, מספר כל הצירופים הבינאריים של 7 סיביות), בהם 33 תווי בקרה (ירידת שורה, למשל), 52 אותיות הכתב הלטיני (בעיקרון 26 אותיות, כאשר לכל אחת ישנן שתי צורות), 33 סימנים נוספים (כגון סימני פיסוק וסימן הרווח), ו-10 ספרות.
הקוד אינו כולל אותיות בשום אלפבית אחר. בעבר הותאם הקוד לעברית ("קוד ישן") – 27 תווים (כולל אותיות סופיות) תפסו את מקום האותיות הלטיניות הקטנות. גם שפות אחרות הותאמו אליו, למשל עבור גרמנית ויתרו על כמה תווים לטובת יצירת אותיות לטיניות עם סימנים.
כיום תקני ISO מרחיבים תקן זה (בצורתו הבסיסית האמריקאית – לא בצורתו הגרמנית או העברית, למשל), ו־Latin-1, התקן הבסיסי לאנגלית, כולל אותיות לטיניות עם סימנים דיאקריטיים. ISO-8859-8 הוא התקן לעברית המשמש ברוב מערכות המחשב הקיימות.
במרץ 1968 הורה הנשיא לינדון ג'ונסון לסוכנויות פדרליות של ארצות הברית לרכוש אך ורק מחשבים התומכים בקוד ASCII. למשך תקופה מסוימת עוד הייתה ל־ASCII תחרות מצד קוד EBCDIC שפיתחה חברת IBM, אולם עם הזמן ASCII זכתה לעדיפות והייתה לתקן בין-לאומי.
כיום, השימוש ב־ASCII טהור יורד בגלל המעבר ליוניקוד, הכולל אוסף רחב בהרבה של סימנים, ומאפשר ייצוג שפות אחדות במקביל. על אף שישנן תכנות שאינן מתפקדות באופן אופטימלי עם תו שתופס 2 בתים, קיימים תקנים כגון UTF-8 המאפשרים לתווי ה־ASCII לעבור ללא שינוי.
טבלת ASCII
קוד ה-ASCII מוצג לעיתים כטבלה המתאימה בין התו לבין המספר שמיצג אותו ולכן מקובל להתייחס להתאמה בשם: "טבלת ASCII".
בטבלת ה-ASCII שלמטה, מופיעים התווים כאשר הערך הבינארי של כל תו מושג על ידי העמודה השמאלית ביותר שמייצגת את שלוש הספרות הבינאריות השמאליות של המספר, ועל ידי השורה העליונה שמייצגת את ארבע הספרות הימניות של המספר. למשל, הייצוג הבינארי של התו "B" הוא "1000010". צבע הרקע מייצג תו בקרה, צבע הרקע מיצג תווים הניתנים להדפסה.
_0000 _0001 _0010 _0011 _0100 _0101 _0110 _0111 _1000 _1001 _1010 _1011 _1100 _1101 _1110 _1111 000_ NUL SOH STX ETX EOT ENQ ACK BEL BS HT LF VT FF CR CO SI 001_ DLE DC1 DC2 DC3 DC4 NAK SYN ETB CAN EM SUB ESC FS GS RS US 010_ SP ! " # $ % & ' ( ) * + , - . / 011_ 0 1 2 3 4 5 6 7 8 9 : ; < = > ? 100_ @ A B C D E F G H I J K L M N O 101_ P Q R S T U V W X Y Z [ \ ] ^ _ 110_ ` a b c d e f g h i j k l m n o 111 p q r s t u v w x y z { | } ~DEL
הערות שוליים לטבלת ASCII
עברית
בקוד ASCII הוגדרו רק אותיות אנגליות, גדולות וקטנות. כדי להתאימו לעברית הוחלפו האותיות האנגליות הקטנות באותיות עבריות (בטווח 0x61 עד 0x7A), כך ש-a הוחלפה ל-ב', b הוחלפה ל-ג', וכך הלאה עד z שהוחלפה ל-ת'. כיוון שבאלפבית העברי יש אות אחת יותר מאשר באלפבית האנגלי, קיבלה האות א' את הערך שלפני a, כלומר 0x60. התאמה זו כונתה בהמשך "קוד ישן".
בקוד ASCII מורחב, בן 8 ביטים, בתקן ISO 8859-8 קיבל האלפבית העברי את הטווח 0xE0 עד 0xFA.
בתקן Code page 862 הנמצא בשימוש על ידי מערכת ההפעלה MS-DOS, שאף הוא בן 8 ביטים, קיבל האלפבית העברי את הטווח 0x80 עד 0x9A. בחלונות 3.x וחלונות 9x יש שימוש בקוד Windows-1255 במקום תקן 862, אם כי מערכת ההפעלה מקבלת את תקן 862 כאשר מופעלים יישומי DOS.
ראו גם
אמנות ASCII
Codepage 437
קישורים חיצוניים
טבלת ASCII
הערות שוליים
קטגוריה:קידוד תווים
קטגוריה:תקנים בתקשורת מחשבים | 2024-06-26T22:31:52 |
אפלול מצוי | אפלול מצוי (שם מדעי: Eptesicus serotinus) מין של עטלף בסוג אפלול.
אורך הגוף: 6.2-8.2 ס"מ
אורך הזנב: 4.6-5.4 ס"מ
מוטת כנפיים: 31-38 ס"מ
משקל: 14-33 גרם
משך ההיריון: כ-45 יום
מספר הולדות: 1
עונת הרבייה: מרץ-אפריל
מזון: עשים וחיפושיות
תפוצה: אירופה, אסיה ואפריקה. גם בישראל.
גופו מכוסה פרווה שמצד הגב היא חומה-אפרפרה כהה ובאזור הגחון בהירה. צבע אוזניו וקרומי התעופה שחרחרים. אוזניו קצרות ומעוגלות ולהן תוספת קרומית המקנה לו שמיעה מעולה. הכנפיים ארוכות וחדות וזנבו בולט מחוץ לקרום התעופה. מעופו איטי, משק הכנפיים נשמע היטב. תנועתו באוויר לעבר טרפו משנה כיוונים בהתאם לשלבי איתורו. כשהוא יוצא לצוד, הוא משמיע קולות בחלל, כדי לאתר את החרק, שממנו חוזר הד לאוזני העטלף. הוא מסוגל לאתר את טרפו במדויק ואז צולל לעברו ותופס אותו. פועל בשעות החשכה המאוחרות, כשהוא צד כיחידאי, אך חי בלהקות קטנות בחורשות, שטחי שיחים, עצים חלולים, חורבות, בתים ומערות.
האפלול המצוי נמצא על סף היעלמות מארץ ישראל, ואילו באירופה סובלת אוכלוסייתו מנגע הכלבת.
קישורים חיצוניים
אפלול מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
אפלול מצוי באתר עמותת מן השדה
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן כריסטיאן דניאל פון שרבר
קטגוריה:ארץ ישראל: נשפוניים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1774
קטגוריה:דנמרק: יונקים
קטגוריה:הולנד: יונקים
קטגוריה:סרביה: יונקים
קטגוריה:נשפוניים | 2024-07-08T09:13:16 |
Netscape Navigator | 250px|ממוזער|קופסה של התוכנה Netscape Navigator
Netscape Navigator היה דפדפן אינטרנט קנייני, והדפדפן המקורי של חברת נטסקייפ. הדפדפן היה מוצר הדגל של חברת נטסקייפ, ונחשב לדפדפן האינטרנט הדומיננטי ביותר בעולם מבחינת כמות המשתמשים במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20. בתחילת המאה ה-21 השימוש בדפדפן כמעט וחדל לחלוטין בעיקר בשל שימוש מוגבר בדפדפן אינטרנט אקספלורר של מיקרוסופט, וכן משום שהדפדפן לא המשיך להיות חדשני ומוביל טכנולוגית כפי שהיה במהלך שנות התשעים.Netscape's Brief History Retrieved on 02-16-2009
בשנת 1997 חבילת התוכנות Netscape Communicator הפכה לממשיכת דרכה של הדפדפן Netscape Navigator. קוד המקור 4.x של Netscape Communicator שימש כבסיס לחבילת היישומים של מוזילה, אשר פותחה על ידי חברת נטסקייפ, ואשר שמה שונה בהמשך ל־SeaMonkey . חבילת היישומים של מוזילה שפיתחה נטסקייפ שימשה בהמשך גם כבסיס לדפדפן מוזילה פיירפוקס.
בעוד שבשנת 2007 חברת AOL הכריזה שתְפַתחַ מהדורה תשיעית לדפדפן Netscape Navigator, ב-28 בדצמבר 2007 ביטלה AOL את הפיתוח המתוכנן. AOL מאפשרת כיום להורדת גרסאות ישנות של דפדפני האינטרנט של Netscape Navigator.
ראו גם
נטסקייפ
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1994
קטגוריה:דפדפנים | 2023-06-20T06:04:17 |
אותיות מנצפ"ך | הפניה אותיות סופיות#אלפבית עברי | 2015-01-24T11:07:30 |
קוקה-קולה | ממוזער|250px|סמליל קוקה קולה בעברית, עוצב על ידי אליעזר ויסהוף
ממוזער|שמאל|250px|בקבוק זכוכית של קוקה-קולה
קוקה-קולה הוא משקה קולה פופולרי המיוצר ונמכר על ידי חברת קוקה-קולה האמריקאית, ועל ידי זכייניות שלה ברחבי העולם. משקאות קולה דומים מיוצרים ונמכרים על ידי חברות מתחרות, אך משקה הקוקה-קולה הוא הפופולרי ביותר. המטה הבינלאומי של החברה, אשר התאגדה בשנת 1892, נמצא באטלנטה, ג'ורג'יה שבארצות הברית.
תולדות המשקה
שמאל|ממוזער|250px|פרסומת של המשקה משנות ה-90 של המאה ה-19
ממוזער|250px|פחית קוקה קולה בטעם דובדבן - טעם שהופץ לראשונה בגרסה מוגבלת בשנת 1985
משקה הקוקה-קולה הומצא באטלנטה שבארצות הברית על ידי רוקח בשם ג'ון.ס. פמברטון בשנת 1886. המשקה פורסם לראשונה כ"המעורר המושלם לעצבים ולמרץ" (Temperance drink), בניגוד לתפיסה הרווחת בדבר יעילותו כתרופה לכאב ראש, כאבי בטן, דיכאון או אימפוטנציה וכאבי גרון. במתכון המקורי, הרכיבים הפעילים היו תמצית עלי קוקה ואגוז קולה שנתנו למשקה את סגולותיו המעוררות. המשקה פותח על ידי פמברטון לאחר שנאסר עליו פיתוח של "יין קוקה של פמברטון". ג'ון קיבל את ההשראה לאחר שטעם יין צרפתי בעל סגולות דומות. בעקבות איסור על שימוש באלכוהול, החליט לפתח משקה בעל אפקט דומה אך לא אלכוהולי. נוסחת המשקה נמכרה לשני אנשים שהפכו את קוקה-קולה למשקה הנמכר ביותר בארצות הברית. מכירת המשקה החדש החלה ב-8 במאי 1886.
השם קוקה-קולה נטבע בשל חומריו של המשקה המקורי, שהכיל עלים מצמח הקוקה ותובל באגוז הקולה. אך עם ההבנה של בעיית ההתמכרות לקוקאין, החלו להעביר את העלים תהליך של מיצוי הקוקאין לפני הוספתם למשקה. כמו כן כיום הוא אינו מתובל באגוז הקולה, אלא בקרמל. במקור נכתב הצמח באנגלית באות K, אולם הוחלט לשנות את האות בשם המשקה ל-C, בשל שיקולי אסתטיקה וגרפיקה.
בגיל 56 החל פמברטון למכור חלקים מהחברה לשותפים, ולפני מותו מכר את חלקו שלו לסוחר בשם אסא גריגס קנדלר במחיר של 1200 דולר. ב-22 בינואר 1892 ייסד קנדלר את חברת קוקה-קולה, יחד עם אחיו ושני שותפים נוספים. לוגו החברה נרשם כסימן רשום שנה לאחר מכן.
ב-23 באפריל 1985 ניסתה החברה לשנות את המתכון ל-New Coke אבל לאור התנגדות ציבור הלקוחות חזרה בה ב-1 ביולי 1985 למתכון הקודם בשם Coca-Cola Classic. באותה שנה החל שיווק של קוקה קולה דובדבן.
ב-1982 השיקה החברה את המשקה דיאט קוקה-קולה, וב-21 במרץ 2005 הוציאה החברה משקה חדש - קוקה-קולה זירו. שני המשקאות דלי קלוריות (בערך קלוריה אחת בפחית משקה, בהשוואה ל-142 קלוריות בפחית קוקה-קולה רגילה).
בינואר 2019 הודיעה החברה על השקת משקה חדש בארצות הברית - קולה בטעם וניל-תפוזים, שיצטרף לסדרת הטעמים של המותג Coca-Cola לצד קולה בטעם דובדבן וקולה בטעם וניל.
המתכון
המתכון המדויק המשמש להכנת תרכיז הקוקה-קולה הוא סוד מסחרי של החברה, והוא נשמר בכספת המרכזית של בנק SunTrust שבאטלנטה, ג'ורג'יה. המתכון מכיל מי סודה, סוכר, צבע מאכל, קרמל (E150), קפאין, חומצה זרחנית, שמנים צמחיים (בהם שמן תפוחים), וחומרי טעם וריח. הנוסחה הסודית כוללת שבע תמציות שונות המופקות מפרחים, פירות, עלים ושורשים.
פחית קוקה קולה (330 מ"ל) מכילה 35 גרם סוכר וערכה הקלורי כ-140 קלוריות.
חומרי הטעם והריח הנמצאים בשימוש בקולה הם ייחודיים ומיוצרים במפעל המרכזי של החברה, ששולח את המרכיבים לכל מפעלי קוקה-קולה בעולם. ייתכנו שינויים קלים בטעם הסופי של המוצר בין ארצות בגלל השוני בטעמם של המים המקומיים, שמהווים את רובו של המשקה. המתכון הראשון והמקורי של הקולה כלל תמצית טעם שכללה עשרה תבלינים ו-5 מיצים מפירות שונים מעורבבים עם אלכוהול. לתמצית הטעם הוספו סוכר, עלי קוקה, אגוז הקולה וסודה.
התפשטות גאוגרפית
מאז שהחברה הודיעה על כוונתה להתחיל בהפצת המשקה במיאנמר ביוני 2012, קוקה קולה זמינה רשמית בכל מדינה בעולם מלבד קובה וצפון קוריאה. עם זאת, מדווחים שהוא זמין בשתי המדינות מייבוא מקביל. קוקה קולה הייתה נקודה לדיון משפטי במזרח התיכון. בתחילת המאה ה-20 נוצרה במצרים פתווה שנועדה לדון בשאלה "האם מותר למוסלמים לשתות קוקה קולה ופפסי קולה" הפתווה קבעה כי: "הכלל בחוק האסלאמי של איסור או התרת מאכלים ומשקאות מבוסס על ההנחה שדברים כאלה מותרים אלא אם כן ניתן להוכיח שהם אסורים על בסיס הקוראן." בעצם, המשפטנים המוסלמים קבעו כי, אלא אם כן הקוראן אוסר במפורש על צריכת מוצר מסוים, מותר לצרוך אותו.
בישראל
לאחר שנים בהן נכנעה חברת קוקה-קולה לחרם הערבי הגיע המשקה לישראל בשנת 1966 ונמכר בבקבוקי זכוכית. ב-1980 החלה מכירת המשקה גם בפחיות, ומ-1982 הוא נמכר גם בבקבוקי פלסטיק. החל משנת 2015 משקאות קוקה-קולה לסוגיהם נמכרים בישראל בבקבוקי פלסטיק בגדלים של 250 מ"ל (קוקה-קולה מיני), 1 ליטר, ו-2 ליטר וזאת בנוסף ל-500 מ"ל ו-1.5 ליטר אשר נמכרו במשך שנים. בנוסף לבקבוקי הפלסטיק, נמכר גם בקבוק זכוכית בגודל 350 מ"ל ופחיות 330 מ"ל (פחית רגילה ופחית "סליק" צרה).
כמות משקהסוג מיכל250 מ"לבקבוק פלסטיק (קוקה קולה מיני)330 מ"לפחית330 מ"לפחית צרה (סליק)350 מ"לבקבוק זכוכית500 מ"לבקבוק פלסטיק1 ליטרבקבוק פלסטיק1.5 ליטרבקבוק פלסטיק2 ליטרבקבוק פלסטיק
חלק מן המוצרים נמכרים גם באריזות מאגדת, כגון שישיות או שלישיות.
בקבוקי המשקה אשר נמכרים בישראל מיוצרים במפעלי החברה בישראל, ובנוסף משווקים בישראל מוצרי קוקה-קולה נוספים (כגון קוקה קולה שרי, קוקה קולה וניל) אשר מובאים לישראל בייבוא מקביל.
בשנת 1965 פנתה החברה, באמצעות איש העסקים הישראלי-אמריקאי אברהם פיינברג לממשלת ישראל, בבקשה לאישור הקמת מפעל ישראלי כזכיין של חברת קוקה-קולה העולמית. ממשלת ישראל אישרה את בקשתה של החברה ובשנת 1968 הוקמה החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, ומפעל הייצור הראשון נבנה בבני ברק.
בחודש אוגוסט 2019 הושק בישראל Coca-Cola Plus Coffee, משקה קולה בתוספת קפה נמס, בגרסה קלאסית ובגרסה ללא סוכר (זירו).
כשרות
שמאל|ממוזער|250px|פרסומת ביידיש לקוקה-קולה כשר, עיתון "הפרדס", 1948
הרב טוביה גפן, רבה של אטלנטה, הכשיר בפעם הראשונה את הקוקה-קולה, שבתחילה היה כלא כשר. כדי לאפשר לו להכשיר את המשקה, הרב גפן נחשף לנוסחה הסודית והחליף שני מרכיבים טרפים במרכיבים כשרים. על מנת שלא לפגוע בחשאיות הוא קרא לאחד המרכיבים "מורייס" ולשני "אניגרון", שמות רטבים מתקופת התלמוד. את ה"מורייס", שהיה גליצרול משומן חיה לא כשרה, ביקש להחליף בגליצרול מן הצומח, ואת ה"אניגרון", שהיה ממתיק ובו שאריות אלכוהול מדגן, החליפו בעצתו לממתיק עשוי קנה סוכר או סלק סוכר, על מנת שהמשקה יהיה כשר לפסח. בשנת 1948 פרסם הרב שמואל אהרן הלוי פרדס, בירחון "הפרדס", על דעת עורך העיתון הרב שמחה עלבערג, מודעה ובה נאמר כי ביקר במפעל קוקה-קולה באטלנטה ולאחר שגילו לו את כל סודות הייצור הוא מאשר שהמשקה כשר. כן קיבל המשקה בארצות הברית הכשר מטעם הרב אריה רלב"ג וה-OU - האיחוד האורתודוקסי.
בישראל זכה המשקה להכשר רגיל מטעם הרבנות הראשית תל אביב-יפו, ובשנת 1991 אף לכשרות למהדרין מאת הרב משה יהודא ליב לנדא מבני ברק. נציגים של שני נותני ההכשר קיבלו לידיהם את המידע על ההרכב המדויק של המשקה. וכיום נמצא תחת השגחת רבני העיר בני ברק הרב חיים יצחק אייזיק לנדא והרב שבח צבי רוזנבלאט.
שמאל|ממוזער|250px|משאית חג המולד של קוקה-קולה בגרמניה
לקריאה נוספת
תומאס אוליבר, קוקה קולה - הסיפור האמיתי, תרגם עופר שלח, ספרית מעריב, 1987.
קונסטנס ל. הייס, טעם החיים - סיפורה האמיתי של קוקה-קולה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006
קישורים חיצוניים
האתר הישראלי הרשמי
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:קולה
קטגוריה:ארצות הברית: המצאות
קטגוריה:משקאות מוגזים
קטגוריה:מותגים
da:The Coca Cola Company#Coca-Cola-drikken | 2024-10-18T11:46:17 |
ולדימיר פוטין | ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין (ברוסית: Влади́мир Влади́мирович Пу́тин, ; נולד ב-7 באוקטובר 1952) הוא מדינאי רוסי, המכהן כנשיא רוסיה החל משנת 2012. היה נשיא רוסיה גם בשנים 1999–2008, וכיהן כראש ממשלת רוסיה בשנים 1999–2000 וגם בשנים 2008–2012. משנת 2018 מכהן בקדנציה הרביעית שלו כנשיא.
ב-31 בדצמבר 1999 מונה פוטין לנשיא בפועל של הפדרציה הרוסית עד תום הקדנציה של בוריס ילצין, שהודיע על פרישתו. בשנת 2000 נבחר פוטין לנשיא הפדרציה הרוסית וכיהן בתפקיד במשך שתי קדנציות מלאות, עד מרץ 2008. בשל מגבלות חוקתיות נמנע ממנו להתמודד על כהונה שלישית רצופה כנשיא רוסיה, ולקראת תום הקדנציה השנייה הוא סימן את דמיטרי מדבדב כמועמד המועדף עליו לתפקיד הנשיא הבא. במרץ 2008 נבחר מדבדב לנשיא בבחירות כלליות, ומינה את פוטין לראש ממשלת רוסיה. במרץ 2012 זכה פוטין בבחירות לנשיאות, ובמאי אותה שנה הושבע לתפקיד הנשיא לקדנציה שלישית. הוא חזר ונבחר לקדנציה רביעית גם במרץ 2018.
במהלך כהונתו כנשיא נהנה פוטין מפופולריות בציבור הרוסי. נוצרה לו תדמית של נשיא חזק שהצליח לנצח את הטרור הצ'צ'ני ולהביא למדינה סדר לאחר תקופה של שפל כלכלי וחוסר יציבות שלטונית בעקבות קריסת ברית המועצות ובתקופת כהונתו של בוריס ילצין.
בה בעת עורר פוטין ביקורת על התנהלותו כנשיא, הן מצד מבקרים מבית והן מצד ממשלות זרות וארגוני זכויות אדם. המשברים בצ'צ'ניה ובדאגסטן, שבהם השתמשה הפדרציה הרוסית באמצעים חריפים לדיכוי מרידות בדלנים וקיצונים מוסלמים, וכן יחס המדינה לזכויות להט"ב, הביאו לביקורת חריפה על הפרות חמורות של זכויות האדם; בעוד פעולות נוספות גררו ביקורת עזה מצד המערב, כגון הפלישה לחצי האי-קרים וסיפוחו ועימותים צבאיים במזרח אוקראינה שבאו לאחר מכן, אשר גררו מערכת עיצומים מצד מדינות המערב, נאט"ו והאיחוד האירופי נגד המשטר ונגד אוליגרכים המקורבים אליו, וכן האשמת ארצות הברית ומדינות נוספות בהתערבות מוסקבה בהליך הדמוקרטי שלה. יחסיו עם המדינות שהיו בעבר בברית המועצות ובתחום השפעתה, ויחסיו עם אנשי העסקים המכונים "אוליגרכים", שנהנו מהשפעה, עושר וכוח פוליטי וכלכלי בתקופת ילצין, עמדו אף הם במוקד הביקורת. עם חלק מאוליגרכים אלו שיתף פוטין פעולה, ואחרים, כבוריס ברזובסקי, מיכאיל חודורקובסקי ולאוניד נבזלין, רדף, כלא או הגלה. הקרמלין דחה טענות אלו כביקורת אנטי-רוסית מצד מתנגדי המשטר במערב ומצד אוליגרכים גולים. נעשו צעדים מבית להשתקת הביקורת, ויש הטוענים כי עיתונאים ויריבים פוליטיים שהתנגדו לפוטין נרצחו על ידי עושי דברו.
בסוף שנת 2007 נבחר פוטין לאיש השנה של המגזין "טיים", ו"פורבס" דירג אותו במשך שנתיים רצופות, ב-2013 וב-2014, בתור המנהיג החזק ביותר בעולם. בשנת 2017 נבחר על ידי המגזין "טיים" כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם. ביולי 2017 דווח כי הונו של פוטין נאמד בסך כ-200 מיליארד דולר. כך עלה משימוע שנערך בקונגרס לאיש העסקים ביל בראודר, אשר רכש החזקות בחברות ממשלתיות כגון גזפרום נפט ושיתף פעולה עם פוטין באותה התקופה.
מאז חזר לנשיאות בשנת 2012 וביתר שאת, לאורך העשור השני של המאה ה-21 עלו טענות שונות למעורבותו בניסיונות לפגוע במועמדים שאינם מיישרים קו עם השלטון המרכזי, למשל, על ידי מאסרים והרעלות-לכאורה של דמויות פוליטיות.
ילדות, נעורים והקריירה בשירות הק.ג.ב.
ממוזער|150px|שמאל|פוטין ואמו, מריה איבנובנה, 1958
120px|ימין|ממוזער|פוטין במדי קג"ב
פוטין נולד בלנינגרד (סנקט פטרבורג) למריה איבאנובנה פוטינה (לבית שֶלומוב), ולוולדימיר ספירידונוביץ' פוטין, מלח בצי הסובייטי. באמצע שנות ה-30 נולדו לזוג שני ילדים, שמתו בינקותם (אחד מהם כתוצאה מהמצור על לנינגרד). בספרו האוטוביוגרפי "בגוף ראשון", המבוסס על שיחות עמו, הוא מספר על המחסור שחווה בילדותו, וכיצד דמיין כי הוא הופך לסוכן חשאי בעקבות ספרים שקרא וסרטים שראה. הוא מספר כי כילד ניגש למשרדי הק.ג.ב. בעירו והציע את שירותיו, אך נתקל בסירוב אדיב, ונאמר לו כי עליו להשלים את לימודיו.
פוטין סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת לנינגרד בשנת 1975, ולאחר סיום לימודיו הגשים את חלום ילדותו והתגייס לשורות הק.ג.ב. באותה שנה. באוניברסיטה הצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והיה חבר בה עד לפירוקה בעקבות נפילת ברית המועצות בדצמבר 1991.
ממוזער|150px|שמאל|פוטין בנעוריו
פוטין עבד במשרדי הק.ג.ב. בלנינגרד, בענף הנלחם בדיסידנטים פוליטיים. ב-1976 השלים את הכשרתו המקצועית כסוכן. בשנת 1985 הועבר לענף העוסק במודיעין בינלאומי. בין 1985 ל-1990 הוצב בדרזדן, באותה התקופה חלק ממזרח גרמניה. על השירות המצטיין בתקופה זו הוענק לו עיטור ההצטיינות של צבא העם הלאומי מטעם השטאזי. לאחר התמוטטות המשטר המזרח גרמני, נקרא בחזרה לברית המועצות ושב ללנינגרד. בשנת 1991 קיבל משרה כממונה על קשרי החוץ באוניברסיטת לנינגרד. במשרה זו פיתח קשרי ידידות עם ראש עיריית לנינגרד, אנטולי סובצ'ק, ששימש לו כפטרון. סובצ'ק ופוטין הכירו בתקופה בה היה פוטין סטודנט, וסובצ'ק היה בין המרצים בסגל ההוראה של האוניברסיטה. ב-20 באוגוסט 1991, בעקבות הפיכת ינאייב נגד נשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב שנתמכה על ידי אנשי ה-ק.ג.ב., הודיע פוטין רשמית על פרישתו מתפקידיו בשירותי הביטחון.
הקריירה הפוליטית המוקדמת
ביוני 1991 מינה סובצ'ק את פוטין ליועצו לעניינים בינלאומיים, ולאחר מכן ליושב ראש ועדת יחסי החוץ של עיריית סנקט פטרבורג, ובאחריותו הופקד טיפוח יחסי החוץ וההשקעות החיצוניות בעיר. הוועדה שימשה גם בתפקידים הנוגעים לרישום יוזמות עסקיות בעיר. פחות משנה לאחר שקיבל את התפקיד נחקר פוטין על ידי ועדה של מועצת העיר. חברי הוועדה מרינה סלייה ויורי גלדקוב קבעו כי פוטין העניק הטבות סחר שלא כדין, במיליוני דולרים, בתמורה לאספקת מזון, שמעולם לא הגיע לעיר. הוועדה המליצה על פיטוריו של פוטין, אך פוטין נותר בתפקידו עד שנת 1996.
בין 1994 ל-1997 מונה פוטין לתפקידים נוספים בזירה הפוליטית המקומית בסנקט פטרבורג. במרץ 1994 מונה למנכ"ל העירייה, וב-1995 מונה ליושב ראש סניף סנקט פטרבורג של מפלגת רוסיה ביתנו (Наш дом – Россия) שנוסדה על ידי ראש הממשלה ויקטור צ'רנומירדין והייתה מפלגת מרכז ליברלית שתמכה בשלטונו של בוריס ילצין.
ב-1996 הפסיד אנטולי סובצ'ק בבחירות לראשות העיר, ובמקומו התמנה ולדימיר יקובלב. פוטין נקרא למוסקבה ביוני 1996 ומונה לסגנו של פאבל בורודין ב"מחלקת ניהול הנכסים הנשיאותית". הוא שימש במשרה זו עד מרץ 1997. ב-26 במרץ 1997 מונה על ידי ילצין לסגן מנהל הצוות הנשיאותי, תפקיד בו נשא עד מאי 1998. במקביל נשא בתואר "מנהל ההנהלה הראשית של מחלקת הנהלת הנכסים הנשיאותית" עד יוני 1998. כן מונה למשרות מנהליות בכירות נוספות בצוותו של ילצין, במיוחד בתחום התיאום בין הממשל הפדרלי לממשלים המקומיים בפדרציה הרוסית.
בשנת 1997 השלים את לימודי הכלכלה במכון הכרייה של סנקט פטרבורג, לתואר "קנדידט במדע" (Кандидат наук), תואר אקדמי שלאחר תואר שני הנהוג בברית המועצות. לשם קבלת התואר היה עליו להגן על תזה שחיבר בנושא "תכנון אסטרטגי של משאבים אזוריים בתקופת התהוות יחסי שוק".
ב-25 ביולי 1998 מונה על ידי ילצין לראש שירות הביטחון הפדרלי, ה-FSB, אחת מהסוכנויות בפדרציה הרוסית שהחליפה את ה-ק.ג.ב., וקיבלה עליה את תפקידיו בענייני פנים. פוטין החזיק במשרה זו עד אוגוסט 1999. הוא היה לחבר של קבע במועצת הביטחון של הפדרציה הרוסית, גוף מייעץ לנשיא רוסיה. במרץ 1999 מונה למזכיר המועצה.
קדנציה ראשונה כראש ממשלת רוסיה
ממוזער|200px|שמאל|בוריס ילצין מעניק לפוטין את העותק ה"נשיאותי" של החוקה הרוסית, 31 בדצמבר 1999
לקראת סוף שנת 1999 היה נשיא הפדרציה הרוסית בוריס ילצין במשבר מנהיגות חמור. האשמות בשחיתות ובאלכוהוליזם, כמו גם מצב בריאותו הרופף, הביאו להכרה כללית כי לא ימלא את תפקידו למשך זמן רב נוסף. הבחירות למשרת הנשיא נועדו להתקיים רק באמצע שנת 2000, ולכיסאו של ילצין לטשו את עיניהם אישים כיבגני פרימקוב, פוליטיקאי ותיק שכיהן כשר החוץ של רוסיה וכראש ממשלתה; יורי לוז'קוב, ראש עיריית מוסקבה; והגנרל הפופולרי אלכסנדר לבד, שכבר הודיעו על כוונתם להתמודד בבחירות לנשיאות. ילצין חיפש יורש ראוי. בין מרץ 1998 לאוגוסט 1999 החליף ילצין ארבעה ראשי ממשלה. כמה מהם כוויקטור צ'רנומירדין, מחשש כי צברו כוח רב המסכן את מעמדו, וכמה מהם כסרגיי קיריינקו, מהסיבה שלא הצליחו לצבור כוח.
ממוזער|ימין|טקס השבעתו של ולדימיר פוטין כנשיא רוסיה בשנת 2000
שמאל|ממוזער|ולדימיר פוטין נפרד מבוריס ילצין, 31 בדצמבר 1999
ב-9 באוגוסט 1999 מינה ילצין את פוטין לאחד משלושת סגני ראש ממשלת רוסיה, ובאותו היום פיטר את ראש הממשלה, סרגיי סטפשין, ומינה את פוטין במקומו. הדומה אישרה את מינויו של פוטין ברוב של 233 קולות בעד כנגד 84 מתנגדים ו-17 נמנעים.
עם מינויו ציפו מעטים כי פוטין, שהיה כמעט פקיד אלמוני, ולא היה מוכר בציבור הרחב או בעולם, יצליח במקום בו נכשלו קודמיו. יש הסבורים, כחוקרת היחסים הבינלאומיים ליליה שבצובה, כי המדובר היה בהפיכת חצר בעלת מספר שלבים בה הצליחו בכירים שחששו מאי-הסדר והאנרכיה אליה הידרדרה הפדרציה הרוסית, להדיח את ילצין ולמנות את פוטין במקומו, על מנת שימנע את התפוררות המדינה, שנראתה איום ממשי בסוף ימי ילצין.
בחודשי כהונתו הראשונים הצליח פוטין ליצור רושם של אדם הדואג לחוק ולסדר במדינה שהפכה לחסרת חוק. שעת המבחן שלו הגיעה כעבור מספר ימים כאשר קיצונים צ'צ'נים פלשו אל דאגסטן השכנה במטרה להקים גם בה משטר אסלאמי, ולהביא לפירודה מהפדרציה הרוסית, כשם שנפרדה צ'צ'ניה. פוטין הורה על הדיפת המורדים מדאגסטן בכוח רב, והחל במלחמת צ'צ'ניה השנייה כשמטרתו – החזרתה של צ'צ'ניה לפדרציה הרוסית וחיסולו בכוח של המשטר האסלאמי הבדלני שהשתלט עליה. הן ברוסיה והן בעולם, עוצבה תדמיתו של פוטין כאיש חזק בתגובה זו למתקפה הצ'צ'נית. מלחמת צ'צ'ניה השנייה ומתקפות הגרילה והטרור שבאו בעקבותיה, וכן ההאשמות על מעשי זוועה והפרות זכויות האדם משני הצדדים, היו לנושא כאוב ומתמשך במהלך כהונתו של פוטין כנשיא.
על אף שלא היה קשור רשמית לאף מפלגה, הביע פוטין את תמיכתו במפלגה החדשה "מפלגת האחדות של רוסיה", שזכתה בבחירות לדומה בדצמבר 1999 בהישג של 23.32%, והייתה למפלגה השנייה בגודלה ברוסיה. זו, מצידה, סיפקה לו בסיס תמיכה נאמן. עם תמיכתו של ילצין, נראה היה כי פוטין ערוך היטב לבחירות לנשיאות שאמורות היו להתקיים ביוני 2000.
נשיא רוסיה (1999–2008)
קדנציה ראשונה
250px|שמאל|ממוזער|ולדימיר פוטין בעת הקדנציה הראשונה שלו כנשיא
ב-31 בדצמבר 1999 התפטר ילצין במפתיע, ועל פי חוקת הפדרציה הרוסית הפך פוטין לנשיא בפועל. מעשהו הראשון של פוטין כנשיא היה חתימה על צו נשיאותי שהעניק לילצין ולמשפחתו חסינות מפני הליכי חקירה ומאסר בנוגע לפרשיות השחיתות בהן הואשם. יש הטוענים כי המדובר בעסקה בין ילצין לפוטין שהביאה לפוטין את תפקיד הנשיא בפועל, שהעניק לו יתרון על מתחריו בבחירות, תמורת הענקת החסינות. הבחירות הוקדמו בשלושה חודשים, והתקיימו ב-26 במרץ 2000. מיד לאחר פרישתו של ילצין היה ברור כי פוטין הוא המועמד המוביל. מועמדים בולטים אחרים כלבד ופרימקוב הסירו את מועמדותם והודיעו על תמיכתם בפוטין. בבחירות ניצח פוטין בסיבוב יחיד לאחר שזכה בכ-53% מן הקולות לעומת כ-29% של יריבו העיקרי, גנאדי זיוגנוב מן המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית.
ביסוס השלטון
ב-7 במאי 2000 מונה פוטין רשמית לנשיא רוסיה. הוא מינה את מיכאיל קסיאנוב כראש ממשלתו. פוטין הצהיר כי בכוונתו לארגן ברוסיה מבנה כוח אנכי. בשל כך הוציא צו המחלק את 89 הסובייקטים הפדרליים של הפדרציה הרוסית ל-7 מחוזות פדרליים, עליהם הציב נציגים מטעמו, על מנת לייעל את הפיקוח של הממשל המרכזי על הממשל המקומי. ביולי 2000 העניקה לו מועצת הפדרציה של רוסיה את הזכות לפטר את ראשי הסובייקטים הפדרליים. הסובייקטים הפדרליים של רוסיה הם רפובליקות, מחוזות, קראי וסוגים נוספים של יחידות מנהליות ברמה שונה של אוטונומיה, שבימי כהונת ילצין נהנו מאוטונומיה נרחבת, עד שהיה חשש להתפוררות השלטון המרכזי.
פוטין פעל בנחישות נגד ה"אוליגרכים", אנשי העסקים מעידן ילצין, שצברו כוח כלכלי ועוצמה פוליטית. בין אישים אלו היה בוריס ברזובסקי שסייע לעלייתו לשלטון, והעניק לו מימון ותמיכה ציבורית. היחסים עם ברזובסקי הגיעו למשבר בסוף שנת 2000, כאשר רשת הטלוויזיה ORT שבבעלות ברזובסקי שידרה כתבות שמתחו ביקורת על תפקודו של פוטין בפרשת טביעת הצוללת הרוסית קורסק. בתוך מספר שבועות אולץ ברזובסקי לצאת לגלות ללונדון. גורל דומה פקד גם את ולדימיר גוסינסקי שתחנת הטלוויזיה הפרטית שלו, NTV הולאמה, והוא נאלץ לצאת לגלות. צעדים אלו זכו לפופולריות בקרב ההמון הרוסי. את האוליגרכים של עידן ילצין החליפה קבוצה חדשה של אנשי עסקים המקורבים לפוטין - גנאדי טימצ'נקו, ולדימיר יאקונין, יורי קובלצ'וק וסרגיי צ'מזוב. יש הטוענים כי בתהליך זה הייתה מעורבת שחיתות רבה, במהלכה צבר פוטין הון אישי עצום במניות של חברות גז ונפט.
האתגר הראשון לפופולריות של פוטין הגיע באוגוסט 2000 כאשר נמתחה ביקורת על תפקודו בפרשת טביעת הצוללת הרוסית קורסק. בעוד שגורלם של מלחי הקורסק אינו ידוע, ובני משפחותיהם החרדים מופיעים באולפני הטלוויזיה, צולם פוטין כשהוא נופש במסיבת יום הולדת בווילה לחוף הים השחור. פוטין דחה את ההצעות ממדינות זרות לסיוע בחילוץ המלחים הלכודים, אך לא הצליח לחלצם באמצעות הצי הרוסי. סקרים שנערכו לאחר האסון, שתואר כ"אסון של יחסי ציבור", העניקו לפוטין 60% תמיכה, שיעור נמוך יחסית, אליו חזר רק לאחר משברים כמשבר בני הערובה בבסלאן, כאשר לרוב נהנה פוטין משיעור תמיכה גבוה בהרבה.
בדצמבר 2000 יזם פוטין חוק להחלפת המנון הפדרציה הרוסית. עד אותו הזמן היה ההמנון מנגינה מאת מיכאיל גלינקה ללא מילים. פוטין החזיר לשימוש את המנון ברית המועצות, שהולחן להזמנתו של יוסיף סטלין על ידי אלכסנדר אלכסנדרוב ומילותיו נכתבו על ידי סרגיי מיכלקוב, תוך שהוא משמיט ממנו את המילים הנוגעות לברית המועצות, ומוסיף מילים הנוגעות לאדמת רוסיה הרחבה, שניתנה לעם הרוסי כמתת אל.
מלחמת צ'צ'ניה השנייה והמאבק באוליגרכים
בין שנת 2000 לשנת 2002 הפכה מלחמת צ'צ'ניה השנייה למלחמת גרילה וטרור, כאשר הכוחות הצבאיים והצבאיים למחצה של המורדים הצ'צ'נים הובסו, ונסוגו להרים וליערות, משם ניהלו מתקפות גרילה נגד הצבא הרוסי. המתקפות לא נותרו בשטחי הקווקז בלבד. פיגועי טרור ופיגועי התאבדות נוהלו נגד מטרות רוסיות בכל שטחי הפדרציה הרוסית. בשנת 2002 התרחש משבר בני הערובה בתיאטרון במוסקבה בו תפסה כנופיית צ'צ'נים חמושים כ-800 בני ערובה בתיאטרון דוברובקה במוסקבה, ואיימה להוציאם להורג אם לא יקוימו דרישותיה. לאחר יומיים וחצי בהם נוהל משא ומתן עם החוטפים הורה פוטין על פריצה לאולם התיאטרון. יחידות רוסיות מיוחדות פרצו אל התיאטרון, לאחר שהזרימו גז שמבוסס על סם האופיום למערכת האוורור של התיאטרון. התוצאה הייתה מותם של 39 מהטרוריסטים, ושל 115 מבני הערובה, כולם, חוץ משניים, מתו משאיפת הגז. שני בני ערובה מתו מירי החוטפים. תגובתו הנחושה של פוטין לאירוע העלתה את מדד הפופולריות שלו ל-83%.
ביולי 2003 צעד פוטין צעד נוסף במלחמתו נגד האוליגרכים המתנגדים למשטרו. הוא פתח בחקירה כלפי מחזיקי מניות בחברת הנפט הענקית יוקוס, בה שלטו האוליגרכים מיכאיל חודורקובסקי ולאוניד נבזלין שהיו מפורסמים בהתנגדותם לשלטונו. ראשון נעצר פלטון לבדב, בחשד כי בשנת 1994 רכש באופן לא חוקי מניות בחברה ממשלתית לדשנים בשם "אפטיט". באוקטובר 2003 נעצר חודורקובסקי, ופוטין הורה על הקפאת המסחר במניות החברה. נבזלין נמלט לישראל. בשנת 2005 נדון חודורקובסקי ל-9 שנות מאסר, בשל סעיפים שונים הנוגעים להונאה ולהעלמת מיסים. חודורקובסקי טען כי ההאשמות נגדו הן רדיפה פוליטית.
מספר חודשים לפני הבחירות פיטר פוטין את ממשלתו של קסיאנוב, ומינה את מיכאיל פרדקוב האלמוני יחסית כראש הממשלה. סרגיי איוואנוב הפך לאזרח הראשון ששימש ברוסיה כשר ההגנה.
קדנציה שנייה
שמאל|ממוזער|ולדימיר פוטין ב-2005.
ב-14 במרץ 2004 נבחר פוטין ברוב של 71% לתקופת כהונה שנייה כנשיא הפדרציה הרוסית.
המלחמה הצ'צ'נית, ומתקפות הטרור שבעקבותיה, סירבו לרדת מן הכותרות. בספטמבר 2004 פרץ משבר בני הערובה בבסלאן, בו נחטפו מאות ילדי בית ספר על ידי קיצונים צ'צ'נים בעיר בסלאן. לאחר שלושה ימים פרצו החיילים אל בית הספר, לאחר שהחוטפים ירו באנשי סגל רפואי שהורשו להיכנס אל המבנה. באירוע נהרגו 334 מבני הערובה ו-10 מאנשי הכוחות המיוחדים. פוטין הורה על שני ימי אבל לאומיים, 6 ו-7 בספטמבר. בימים אלו נערכה הפגנת ענק נגד הטרור, בהשתתפות כ-135,000 בני אדם בכיכר האדומה במוסקבה. פוטין השתתף באירוע, ולשם כך ביטל פגישה עם קנצלר גרמניה גרהרד שרדר.
פוטין טען כי אחד מלקחי האירוע הוא חיזוק הממשל המרכזי על חשבון הסובייקטים הפדרליים. לשם כך יזם הקמת גוף מרכזי בשם "הלשכה הציבורית של רוסיה" שיפקח על פעולות החקיקה ופעולות הממשלות המקומיות בגופים המרכיבים את הפדרציה הרוסית. כן הציע כי מושלי ונשיאי הסובייקטים הפדרליים לא ייבחרו באופן ישיר, אלא הוא יהיה זה שיציע אותם, והצעתו תוכל להתקבל או להדחות על ידי בתי המחוקקים המקומיים, ופעל למיזוגם של כמה מהסובייקטים הפדרליים.
לאחר בחירתו לתקופת הכהונה השנייה, הסב פוטין את תשומת לבו לכמה מבעיותיה הקשות של רוסיה בזירה הפנימית - אחוז המיתות הגבוה מאחוז הלידה, העוני ובעיות הדיור. בשנת 2005 הכריז פוטין על ארבעה "פרויקטים לאומיים" בתחום ביטוח הבריאות, החינוך, הדיור והחקלאות. כאחראי על פרויקטים אלה מינה את דמיטרי מדבדב. במאי 2006 הגדיל את מענק הלידה. כן ערך רפורמה במערכת השיפוט הפדרלית אותה כינה "סובייטית". ב-2005 העביר את הפיקוח על שירות בתי הסוהר ברוסיה ממשרד הפנים למשרד המשפטים.
מאז פברואר 2006 נכנס לשימוש הביטוי "דמוקרטיה ריבונית" שטבע יועצו הפוליטי של פוטין, ולדיסלב סורקוב, היהודי למחצה. הביטוי, המשמש לעיתים לחיוב ולעיתים לשלילה, מתאר את רוסיה כדמוקרטיה, אך לא על פי קני מידה מערביים, אלא באופן הייחודי לה, לפי צרכיה של רוסיה עצמה, ודעת הקהל הרוסית, הן במדיניות הפנים והן במדיניות החוץ.
במהלך תקופת כהונתו השנייה ספג פוטין ביקורת על מה שנתפש כפגיעה חמורה בחופש הביטוי ובמיוחד בחופש העיתונות ברוסיה. מאז תחילת כהונתו של פוטין נרצחו למעלה מ-17 עיתונאים שכיסו את משבר צ'צ'ניה ונושאים טעונים אחרים שאינם נוחים למשטרו של פוטין. רציחתה, באוקטובר 2006 של אנה פוליטקובסקיה, עיתונאית שסיקרה את המצב בצ'צ'ניה ואת השחיתות בצבא הרוסי, הביאה לגל של ביקורת ברוסיה ובמערב. דובריו של פוטין האשימו גורמים שונים כבוריס ברזובסקי והכחישו קשר לרצח.
פוטין הצליח להשתלט על ערוצי הטלוויזיה הרוסים. שניים מהגדולים שבהם הם ערוצים ממלכתיים, אחד מהם בבעלות יורי לוז'קוב, נאמנו, וערוץ נוסף בידי חברת הגז הממשלתית. סקרים שנערכו ברוסיה הראו כי 82% מן הציבור מצדד בצנזורה על הטלוויזיה.
בפברואר 2007 הוא נאם בפני ועידת מינכן לביטחון והבהיר את עמדותיו בהקשר לפוליטיקה עולמית.
ב-12 בספטמבר 2007 פיזר פוטין את ממשלתו של פרדקוב, ומינה במקומו את ויקטור זובקוב, פקיד לשעבר במשרד לפיקוח כלכלי. לטענת פרדקוב הוא התפטר על מנת לתת לפוטין "חופש פעולה מוחלט".
בבחירות לדומה שנערכו בדצמבר 2007 זכתה מפלגת רוסיה המאוחדת בראשה עומד פוטין ב-64.24 אחוזים מן הקולות. המפלגה השנייה בגודלה, המפלגה הקומוניסטית, זכתה רק ב-12 אחוזים.
סוף שנת 2007 התאפיינה במאבקי כוח סמויים בין סיעות שונות של ה"סילובקי", נאמניו של פוטין ועושי דברו, על רקע סיומה הקרב של תקופת כהונתו כנשיא. רבים סברו כי לכהונת הנשיא ייבחר סגנו הפופולרי של ראש הממשלה, סרגיי איבנוב. ב-10 בדצמבר 2007 הכריז פוטין כי בחר בדמיטרי מדבדב להיות המועמד העדיף עליו לכהונת הנשיא, ובכך הבטיח למעשה את בחירתו של מדבדב. בתחילת 2008 פסלה ועדת הבחירות המרכזית את מיכאיל קסיאנוב, מתנגד חריף של פוטין, מהשתתפות בבחירות לנשיאות המדינה, בטענה כי החתימות בטופס ההתמודדות היו מזויפות. במרץ 2008 נבחר מדבדב לנשיאות ברוב גדול, ומינה את פוטין לראש ממשלתו. רבים ראו במדבדב "נשיא בובה" שנועד להיות עושה דברו של ראש ממשלתו פוטין.
קדנציה שנייה כראש ממשלת רוסיה
250px|ולדימיר פוטין, 2010|שמאל|ממוזער
ממוזער|שמאל|200px|פוטין ומדבדב
אחרי שמונה משנות כהונה כנשיא (ראו בפסקת נשיא רוסיה), במאי 2008 מונה פוטין על ידי מדבדב לראש הממשלה, והציג את ממשלתו החדשה. במידה רבה הייתה זו ממשלת המשך לממשלתו של זובקוב, שכיהן תחת נשיאותו של פוטין. המינויים המרכזיים בממשלה - שר ההגנה אנטולי סרדיוקוב, שר האוצר אלכסיי קודרין ושר החוץ סרגיי לברוב נותרו בתפקידם. סגן ראש הממשלה, סרגיי איבנוב שהיה בעבר "סגן ראשון לראש הממשלה" איבד ממעמדו. כפי הנראה המדובר בחששם של פוטין ומדבדב מהאיש שסומן בעבר כיורשו של פוטין, בטרם הגיח מדבדב לזירה. את כניסתו של פוטין לתפקיד ליוותה העברת סמכויות מסוכנויות פדרליות לממשלה, על מנת להגדיל את סמכויות הממשלה בראשה עומד פוטין.
עם פרוץ המלחמה בדרום אוסטיה שהה פוטין בבייג'ינג בטקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ינג. הוא קטע את שהותו בבייג'ינג, ושב לרוסיה, תוך שהוא מופיע בתקשורת במספר הופעות בולטות, כשהוא מבקר חיילים פצועים בצפון אוסטיה, או מקבל פליטים שנמלטו מהמלחמה. הופעות אלו חיזקו את התחושה כי פוטין הוא הדומיננטי בניהול המשבר, ולא הנשיא מדבדב. פוטין אכן היה דומיננטי בניהול המשבר, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. הוא עצמו האשים את ארצות הברית בליבוי האש בגאורגיה, וזאת בשל הבחירות הקרבות לנשיאות ולצורכי פנים. במקביל הכריז על מגבלות כלכליות על ייבוא מוצרי בשר מארצות הברית לרוסיה, בטענה כי אלו נגועים בפגמים שונים.
מדיניות פנים
בזירה הפנימית נאבק משטרם של פוטין ומדבדב נגד המשבר הכלכלי העולמי והשלכותיו. דו"ח של הבנק העולמי מנובמבר 2008 שיבח את תגובת הממשל הרוסי למשבר כ"חלקה, מקיפה ומתואמת, שסייעה להקטין את עוצמת המשבר", אך דו"חות מיוני 2009 מצאו כי השפעת המשבר חריפה ממה שהיה צפוי מספר חודשים לפני כן, אך פעולת הממשלה להעלאת מחירי הנפט ולהורדת האינפלציה עשויה להשיב לצמיחה צנועה עוד ב-2010.
ביוני 2009, לאחר 16 שנים של שיחות עם ארגון הסחר העולמי, שרוסיה ממשיכה להיות אחת המדינות הבולטות שעדיין אינן חברות בו, הודיע פוטין כי במקום להמשיך ולנסות להצטרף כחברה בודדת, תדרוש רוסיה להצטרף לארגון כחלק מגוש אזורי עם קזחסטן ובלארוס. לדעת מומחים, סימנה מדיניות זו אכזבה מגישת המערב כלפי רוסיה, ומהעיכוב בתהליך הצירוף לארגון.
הבחירות הפרלמנטריות ב-2011 והבחירות לנשיאות ב-2012
במאי 2011, בכנס המפלגה רוסיה המאוחדת בוולגוגרד, הודיע פוטין על הקמת סיעה פוליטית בשם "החזית העממית הכל-רוסית" (Общероссийский народный фронт), זאת כחלק מן המאמצים לכונן סיעה פוליטית חזקה שתיבחר לבחירות הפרלמנטריות בדצמבר 2011. הרקע להקמת הסיעה הוא צניחה בפופולריות של מפלגת רוסיה המאוחדת בסקרים ובבחירות האזוריות שנערכו באפריל 2011.
בספטמבר 2011 הודיע כי יתמודד לנשיאות רוסיה בבחירות 2012, וזאת בהתאם לשינויים החוקתיים שאפשרו זאת. הנשיא מדבדב, הודיע על תמיכתו בפוטין. בבחירות, שהתקיימו ב-4 במרץ 2012, ניצח פוטין. הבחירות התקיימו על רקע טענות של האופוזיציה ברוסיה על זיופים נרחבים.
נשיא רוסיה בשנית (2012–הווה)
קדנציה שלישית
250px|ממוזער|שמאל|ראובן ריבלין בביקור בקרמלין עם ולדימיר פוטין במרץ 2016
אחרי ארבע שנים כראש ממשלה, נבחר לנשיא, וב-7 במאי 2012 הושבע לתפקיד ומינה למחרת את דמיטרי מדבדב לראש ממשלתו. אלפים הפגינו כנגד השבעתו של פוטין לקדנציה השלישית לנשיאות כחלק מגל מחאות המוניות בגין ממניפולציה אלקטורלית בבחירות לנשיאות ובבחירות הפרלמנטריות ב-2011 בה זכתה מפלגתו.
פוטין ערך סבב מינויים משמעותי במינהל הנשיאותי עם מינויו לנשיא כשמינה את חברי הקבינט מתקופת כהונתו כראש הממשלה לחברים במינהל הנשיאותי, כאשר סרגיי איוואנוב מונה לראש הצוות שלו וקידם שורת חוקים כדי לחזק עוד יותר את אחיזת המשטר, עם חקיקת חוק המאפשר להרשיע את מתנגדי פוטין ביתר קלות.
פוטין עורר עליו מחדש גלי ביקורת על ריכוזיות משטרו, כאשר נעצרו חברי להקת הבנות פוסי ריוט, על שביצעו הופעה מצולמת בכנסייה הגדולה במוסקבה ושרו שירים בגנות פוטין ומשטרו. הן נשפטו למאסר, ופוטין הביע את שביעות רצונו מהעונש שקיבלו.
בנובמבר 2012 פיטר את אנטולי סרדיוקוב, שר ההגנה הרוסי, עקב פרשת שחיתות גדולה שנחשפה וחשפה ליקויים בהתנהלות משרד ההגנה הרוסי במכרזים למכירת נכסים צבאיים, ומינה במקומו את סרגיי שוייגו, שכיהן כשר החירום במשך תקופה ארוכה. בדצמבר 2012 חתם על חוק האוסר על אזרחי ארצות הברית לאמץ ילדים רוסיים. צעד שביטא הידרדרות ביחסים בין רוסיה לארצות הברית והביאו את נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לבטל ביקור שתוכנן לאוגוסט 2013. זאת לאחר שרוסיה העניקה מקלט מדיני לאדוארד סנודן, איש ה-NSA שמבוקש על ידי הרשויות בארצות הברית על שהדליף מידע חסוי על תוכנית המעקב האמריקנית. בערך באותה עת גברה הביקורת הבינלאומית נגד פוטין, לאחר שאישר חוקים המפלים לרעה את הקהילה הגאה ברוסיה.
ביולי 2013 חתם על חוק המוציא מחוץ לחוק את ההומוסקסואליות ברוסיה, ובהמשך החודש פתח ואירח את אוניברסיאדת הקיץ ה-27, שהייתה לאירוע הספורט הגדול ביותר ברוסיה מאז אולימפיאדת הקיץ ב-1980.
בספטמבר 2013 ביקרה ארצות הברית את פעולות הממשל הסורי שעל פי הדיווחים השתמש בנשק כימי נגד אוכלוסייה אזרחית, ואיימה בפעולה צבאית נגד סוריה. מאוחר יותר דווח כי ארצות הברית לא תתקוף, זאת לאחר משא ומתן מול שלטונות רוסיה שהביא להסדר לפיו סוריה תפורק מנשק כימי על פי לוח זמנים מוגדר. באוקטובר 2013 הכתיר מגזין פורבס את פוטין בתואר "האיש המשפיע ביותר בעולם". בדצמבר 2013 חתם במפתיע על צווי חנינה לבנות פוסי ריוט הכלואות וליריבו הפוליטי, מיכאיל חודורקובסקי, בצעד שנועד לשכך את הביקורת על פגיעה בזכויות האדם ברוסיה, לקראת אירוח אולימפיאדת החורף בסוצ'י, שעל פתיחתה הכריז רשמית ב-7 בפברואר 2014. אולימפיאדה שתקציבהּ הגיע ל-50 מיליארד דולר בקירוב, מה שהפך אותה לאולימפיאדה היקרה בהיסטוריה.
סיפוח חצי האי קרים
פלישתה של רוסיה לקרים באופן חד צדדי במרץ 2014 וסיפוחה לאחר מכן לתוך הפדרציה הרוסית נגד החוק הבינלאומי, הביא לגינוי חריף של מרבית מדינות העולם. המערב החליט בתגובה להטיל סנקציות כלכליות על רוסיה.
ההשתלטות הרוסית על קרים בוצעה באופן הדרגתי. ב-1 במרץ 2014 פנה פוטין לבית העליון בפרלמנט הרוסי וביקש את אישורו להשתמש בכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית בשטחי אוקראינה. למעשה, פלישת הכוחות הרוסיים לאוקראינה התרחשה עקב אירועי יברומאידן, שסילקו את הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' מהשלטון. התפתחות האירועים הביאה לכך שבין 27 ל-28 בפברואר השתלטו חיילי צבא רוסיה על מרבית חצי האי קרים שבדרום מזרח אוקראינה לחופי הים השחור. החיילים, שנתמכו על ידי האוכלוסייה המקומית, השתלטו על מבני ממשל, נמלי תעופה ובסיסי צבא. פוטין עצמו הצהיר כי כוחות צבא רוסיה יישארו באוקראינה עד השגת נורמליזציה של המצב באוקראינה. בעת הפלישה השקטה של כוחות צבא רוסיה לחצי האי קרים, בוצע למעשה ניסיון להשתלט על שטחים נרחבים ממדינה שכנה. ב-18 במרץ הודיע רשמית על סיפוח קרים לרוסיה וחתם על מסמך אשרור עם ראשי הממשל בקרים.
המעורבות הצבאית במלחמת האזרחים בסוריה
פוטין המשיך לספוג ביקורת גוברת ממדינות המערב גם על רקע אירועים אחרים, כמו המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה, כשחיל האוויר הרוסי פתח במתקפות אוויריות על מעוזים של המדינה האסלאמית וסייע לבשאר אל-אסד במלחמתו במורדים המתנגדים לשלטונו. ההתערבות הצבאית החלה ב-30 בספטמבר 2015 לאחר בקשות התערבות רשמיות מצד ממשלת סוריה, במטרה לכבוש מחדש שטחים מארגוני המורדים. ראשיתה הייתה תקיפות אוויריות, בתחילה בצפון-מערב סוריה, של מטרות הכוללות קבוצות מיליטנטיות המתנגדות לממשלת סוריה, כולל ג'בהת א-נוסרה, המדינה האסלאמית וצבא פתח הכיבושים.
במקביל להתערבות הרוסית התקיימה גם התערבות טורקית, וב-2019 המתקפה הטורקית על כורדיסטן הסורית הובילה ליצירת אזור חיץ צבאי טורקי בצפון סוריה. ב-22 באוקטובר חתמו נשיאי רוסיה וטורקיה, פוטין וארדואן, בעקבות תוצאות שיחות של שש שעות, על מזכר הבנות בן עשר נקודות. המסמך צופה, בפרט, הכנסת יחידות של המשטרה הצבאית הרוסית ושירות משמר הגבול הסורי בצד הסורי של הגבול עם טורקיה כדי להקהל על תהליך נסיגת היחידות הכורדיות למרחק 30 קילומטרים מהגבול הסורי-טורקי, וגם מבצעים סיורים יחד עם הטורקים.
הטענות למעורבות במערכות בחירות
באוקטובר 2016, ולאחר מכן בינואר 2017, האשימה ממשלת ארצות הברית דרך דוח משותף לא-מסווג של קהיליית המודיעין האמריקאית את ממשלת רוסיה ואת פוטין באופן אישי בהתערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 באמצעות מתקפות סייבר כלפי מחשבי המפלגה הדמוקרטית וגופים פוליטיים נוספים, וכן בהפצת דיסאינפורמציה, במטרה להשפיע על הבחירות ולפגוע בסיכוייה של המועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון, ולהביא לבחירתו של יריבה, דונלד טראמפ, וכן כדי לפגוע באמון ההליך הדמוקרטי במדינה, טענות אותן פוטין והקרמלין הכחישו. טענות למעורבות אגרסיבית של רוסיה במערכות בחירות שונות המשיכו, לרבות חשד למעורבות האקרים רוסים בפריצה למחשבי הקמפיין של המועמד לנשיאות צרפת עמנואל מקרון במאי 2017.
הבחירות לנשיאות 2018
ממוזער|פוטין, ינואר 2018
בדצמבר 2017 הכריז כי יתמודד לנשיאות כמועמד עצמאי ללא תמיכה מפלגתית. ב-19 במרץ 2018 זכה פוטין, כצפוי, בבחירות לנשיאות ברוב של 76.3% מהקולות.
קדנציה רביעית
ממוזער|פוטין במשרדו, 2018.
ממוזער|250px|שמאל|פוטין נשבע אמונים, 2018
בדומה למה שקרה כבר לאחר הקדנציה הראשונה שלו, פוטין נתקל באתגר הראשון לפופולריות שלו גם בתחילת הקדנציה הרביעית: הפעם נמתחה ביקורת על תפקוד הממשל בפרשת השריפה במרכז הקניות בקמרובו, כאשר הרשויות הכריזו על מותם של 64 איש, 41 מתוכם ילדים, אלא שהתושבים המקומיים טענו לטיוח של השלטונות ושבפועל מתו בשריפה מאות אנשים, בבניין שלא עמד בתקני בטיחות בסיסיים.
ב-7 במאי 2018 הושבע לנשיא במוסקבה בפעם הרביעית על ידי נשיא בית המשפט החוקתי של רוסיה ולרי זורקין ונכנס רשמית לתפקיד.
זמן קצר לאחר השבעתו מינה את דמיטרי מדבדב לקדנציה שנייה רצופה כראש ממשלת רוסיה, והסמיך אותו להרכיב את הממשלה. במסגרת הרכבת הממשלה אישר את מינוי איש שירות הביטחון הפדרלי לשעבר יבגני זיניצ'ב לתפקיד השר למצבי החירום ואת בנו של ניקולאי פטרושב, דמיטרי לתפקיד שר החקלאות. שר התחבורה הוחלף ביבגני דיטריך. בנוסף מינה את דמיטרי רוגוזין לראש תאגיד החלל רוסקוסמוס ואת אלכסיי קודרין ליושב ראש לשכת החשבון של הפדרציה הרוסית. איש מחלקת הפיקוח בקרמלין, קונסטנטין צ'ויצ'נקו מונה למזכיר הממשלה. בכך גברה אחיזת הקרמלין בניהול הממשלה.
בקיץ 2018 פתח את טורניר גביע העולם בכדורגל שמדינתו אירחה, הטורניר סייע לו לצורכי תעמולה ותדמית וכדי להציג לעולם רוסיה אחרת מכפי שהתקשורת המערבית נוטה לתאר. מיד לאחר הטורניר ערך פגישת פסגה עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שהתקיימה בהלסינקי שבפינלנד, שנתפסה כפסגה שהציגה את טראמפ כנשיא חלש. באוגוסט אותה שנה הגיע פוטין להסכם היסטורי ליישוב המחלוקות בנוגע לשליטה על המשאבים בים הכספי עם המדינות השכנות איראן, אזרבייג'ן, טורקמניסטן וקזחסטן, לאחר חוסר ודאות באשר למעמד המשאבים בעקבות התפרקות ברית המועצות.
התיקונים לחוקה והתפרצות הקורונה
ממוזער|פוטין בדצמבר 2020.
בינואר 2020 הפתיע בנאום מצב האומה כשהציע להרחיב את סמכויות הממשלה והדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית על חשבון הנשיא והורה להגדיל את סמכויות מועצת המדינה של רוסיה, בצעד שנתפס כתחילתה של יוזמה שנועדה לאפשר לו להישאר בשלטון גם לאחר 2024. זמן-מה לאחר מכן התפטרה ממשלת רוסיה בהצהרה שמסר ראש הממשלה דמיטרי מדבדב, שהוחלף על ידי ראש שירות המיסים הפדרלי של רוסיה לשעבר, מיכאיל מישוסטין.
במהלך התפרצות נגיף הקורונה ברוסיה נצפה נואם לציבור במספר הזדמנויות שונות, בנאומיו דיבר על הצעדים שננקטו במאבק בנגיף COVID-19, הטלת מגבלות הכרחיות וצעדי תמיכה במשק ובאזרחים (ראו: , , ). הוא הותיר בידי הממשלה והמחוזות את ניהול המשבר, נטען נגדו כי הממשל תחתיו מסתיר מידע לגבי היקף הנגיף במדינה והיה נראה שהוא מאפשר לממשלתו ולראשי המחוזות ליישם ולהחליט צעדים למיגור המגפה. עם זאת, רבים העריכו כי רוסיה תצליח לצלוח את המשבר באופן כלכלי בצורה טובה יותר, בעקבות הסנקציות שהוטלו על המדינה כבר בשנת 2014 ואילצו את הכלכלה להתנהל באופן יצירתי תוך מינימום אינטראקציה עם מדינות המערב. באוגוסט 2020 הודיע על רישום החיסון Gam-COVID-Vac כתרופה ראשונה בעולם לנגיף COVID-19.
בחודשים הבאים, יזם חקיקות השלמה לחוקת רוסיה שנועדו לחזק את כוחה של הדומה הממלכתית על חשבון הנשיא ואף אישר הכנסת שינויים לחוק במסגרתם נשיאים לשעבר ייהנו מחסינות מהעמדה לדין לכל חייהם וימונו לחברי מועצת הפדרציה של רוסיה עד מותם.
בינואר 2021 הביקורת נגד משטרו עלה מדרגה בעקבות הרעלת אלכסיי נבלני, מעצרו ופרסום סרטון החושף לכאורה את ממדי השחיתות שליוו את בניית ארמונו. אלה הביאו לפרוץ הפגנות המוניות חריגות בגודלן, לראשונה במהלך הקדנציה הרביעית שלו כנשיא.
ביוני 2021, חשף במהלך מופע השו"ת השנתי שלו כי התחסן בחיסון ספוטניק V. בנובמבר 2021 חשף כי התחסן בספוטניק לייט.
המלחמה בקווקז
בדצמבר 2020, במהלך ההסלמה בנגורנו־קרבאך יזם פוטין את סיום הלחימה בין ארמניה ואזרבייג'ן ולאחר שישה שבועות ניאותו הצדדים להכריז על סיום הלחימה, כשרוסיה שולחת ארבעה מטוסי תובלה של כוחות לשמירת שלום. במהלך הקרבות הוסדר הסכם בין ארמניה ורוסיה שבמקרה ששטח ארמניה עצמה יותקף, רוסיה תתחיל בחימוש של ארמניה. ההסלמה החלה בספטמבר, ובמהלך המלחמה כבש צבא אזרבייג'ן את שטח נגורנו קרבאך מידי ארמניה. לבסוף, התיווך שקידם פוטין, לצד מנהיגי מדינות אחרים באזור, הצליח להביא להסכם הפסקת האש של נגורנו קרבאך ב-9 בנובמבר. פוטין עצמו היה בין החותמים על ההסכם, ונקבע בו כי רוסיה תהיה מעורבת ישירות בתהליך שמירת השלום והשקט באזור.
ממוזער|פוטין צופה בתרגיל צבאי, לצידו שר ההגנה, סרגיי שויגו, 2013.
הפלישה הרוסית לאוקראינה
מאז נובמבר 2021 ריכזה רוסיה כוחות צבא גדולים בגבולה עם אוקראינה, באמתלה כי הדבר נעשה במסגרת תרגיל צבאי רוסי. במהלך משבר ריכוז הכוחות שנמשך לאורך החורף שבין 2021 ל-2022, נעשו מאמצים דיפלומטיים רבים, של מדינאים מרחבי העולם, בניסיון להפיג את המתח ולמנוע הסלמה. ב-31 בדצמבר 2021, לאחר שיחת טלפון בין נשיא ארצות הברית ביידן לנשיא רוסיה פוטין, הכריז פוטין שאם ארצות הברית תטיל עליהם סנקציות זו תהיה "טעות גורלית". ב-15 בפברואר, הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית אישרה ברוב בקשה מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין להכיר בישויות הבאות כמדינות עצמאיות: הרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוגנסק - שתיהן ארצות בדלניות שפעלו לנתק עצמן מאוקראינה ולהסתפח לתוך רוסיה. במערב חשדו שרוסיה יצרה הידרדרות מכוונת - כחלק ממבצע דגל כוזב - והפיצה מידע כוזב.
ב-22 בפברואר הכירה רוסיה רשמית בעצמאותן של הרפובליקות הבדלניות, במקביל להתכתשות צבאית בין אלו לבין הכוחות המזוינים של אוקראינה, וכעבור יומיים, ב-24 בפברואר ב-6:00 (שעון מוסקבה) פוטין הורה לפתוח ב־"מבצע צבאי מיוחד" של צבאו על אוקראינה. לטענתו, מטרת המבצע הייתה "לעצור את רצח העם" שהתרחש בדונצק ולוהנסק, ולהביא ל"דה-נאציפיקציה ודה מיליטריזציה" של אוקראינה. בהכרזתו, קרא פוטין לצבא האוקראיני להיכנע. בהמשך סיפק פוטין הסברים רבים מדוע רוסיה הייתה "חייבת" לפלוש לאוקרינה - כמו טענה לפיה ה-CIA יזם את יברומאידאן, טענה כי מאז ומתמיד אוקראינה הייתה בקשרים כלכליים הדוקים עם רוסיה וההסכמים עם המערב איימו על קשרים אלה, טענות כי אוקרינה הייתה חלק מרוסיה ועוד.
צבא רוסיה פלש לאוקראינה מכיוונים אחדים, בהם סמוך לחראקוב ומחצי האי קרים, וגם מאזור בלארוס. במהלכה של הפלישה הרוסית לאוקראינה הרג צבא רוסיה אלפי אזרחים אוקראינים וגרם לנזק רב באחדות מערי אוקראינה, תוך שחייליו מבצעים פשעי מלחמה. צבא רוסיה ספג אלפי הרוגים במלחמה זו, שעודנה נמשכת.
הצבא הרוסי תקף את אוקראינה דרך מספר חזיתות, ובין היתר הגיע תוך ימים ספורים לפרברי קייב וחרקוב, שתי הערים הגדולות ביותר באוקראינה. כוחות מיוחדים של רוסיה כבשו את נמל התעופה של קייב, מתוך מטרה להנחית שם רכבת אווירית שתאפשר השתלטות מהירה על העיר. כוחות מיוחדים אחרים ניסו לחטוף את נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי. המודיעין הרוסי חזה גם כי אזרחים רבים באוקרינה תומכים בסתר ברוסיה וכי אלו יצטרפו לכוחות הרוסים. מכלול צעדים זה היה אמור להשלים השתלטות תוך מספר ימים על אוקראינה והחלפת ממשלתה בממשלה פרו-רוסית.
עוד לפני הפלישה אוקראינה נערכה אליה. לאחריה זלנסקי הכריז על חוק צבאי וגיוס המוני. צבא אוקראינה הצליח לבלום ולנרטל את הכוחות המיוחדים בבירה קייב, ולבלום ואת התנועה של הצבא הרוסי בפרברי העיר. בתחילת אפריל הגיע המתקפה על קייב לסיומה, והצבא הרוסי נסוג מהכיבושים שהשיג בצפון אוקראינה. לאחר מכן התרכזה עיקר הלחימה במזרח אוקראינה ובדרומה. הצבא הרוסי הצליח להשתלט, בנוסף על המחוזות הבדלניים בדונבאס, גם על המחוזות הדרום-מזרחיים זפוריז'יה וחרסון, והצליח לבלום מתקפת נגד אוקראינית בקיץ. במהלך קיץ 2022 הצבא האוקראיני נחל הצלחה בחזית הצפון-מזרחית, והניס את הצבא הרוסי מפרברי חרקוב במסגרת מתקפת נגד. במהלך המלחמה הצבא הרוסי ביצע סדרת פשעי מלחמה, הידוע לשמצה שבהם הוא טבח בוצ'ה שאירע בפרבר של קייב. לאחר גילוי הטבח, נשיא ארצות הברית ביידן האשים את פוטין שהוא "פושע מלחמה". בנוסף, רוסיה שלחה יחידות מיוחדות שניסו ללא הצלחה להתנקש בחייו של נשיא אוקראינה זלנסקי.
ימין|ממוזער|פוטין עם ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט והשר זאב אלקין בסוצ'י, אוקטובר 2021. בנט ניסה ללא הצלחה לתווך בין רוסיה לאוקראינה במלחמה ביניהן.
מאז החלה המלחמה, נעשו מספר ניסיונות תיווך כושלים להביא להפסקת אש ולסיום הלחימה בין רוסיה לאוקראינה. בין היתר, ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט ניסה להשיג תיווך כאשר קיים במרץ מסע דילוגים דיפלומטי במהלכו נפגש עם פוטין, ועם קנצלר גרמניה אולף שולץ ושוחח גם עם נשיא אוקראינה זלנסקי. במהלך יולי 2022, דרך תיווך טורקי, הושג הסכם שיאפשר מעבר תבואה מאוקראינה דרך הים השחור ללא הפרעה וללא היתקלויות צבאיות. ההסכם הושג בצל לחץ בינלאומי כבד, משום שאוקראינה היא יצואנית חקלאית ענקית, בקנה מידה בינלאומי, והמלחמה בה הובילה למשבר עליות מחירים של מוצרי יסוד כגון לחם ברחבי העולם, כולל בישראל.
חוסר היכולת של צבא אוקראינה לעקור את הרוסים מהשטחים שנכבשו על ידם במחוז חרסון ובמחוז זפוריז'יה, אפשר לאחרונים לערוך משאלי עם בשני המחוזות לקראת סוף ספטמבר (27-23 בחודש), כדי לאשר את התנתקותם מאוקראינה וצירופם לרוסיה. מזכ"ל האו"ם ורוב מכריע של מדינות העולם התנגדו לעצם עריכת משאלי העם, הוקיעו אותם כבלתי חוקיים, ולא היו מוכנים לקבל את תוצאותיהם. אולם עובדה זו לא מנעה מפוטין ומהדומה הרוסית לנצל אותם, כדי להעניק לגיטימציה לסיפוח שני המחוזות לרוסיה, ביחד עם מחוזות לוהנסק ודונצק במזרח אוקראינה, ב-30 בספטמבר. עוד בספטמבר הורה פוטין על הרחבת הגיוס לשורות הצבא הרוסי.
ממוזער|בלוק דירות בקייב לאחר הפגזות רוסיות, המתקפה על קייב, 25 בפברואר 2022.
המלחמה גבתה מחיר כלכלי כבד מרוסיה מרגע שהחלה, והמערב הטיל סנקציות חריפות נגד רוסיה. רבות מהחברות הבין-לאומיות הגדולות הפסיקו את פעילותן ברוסיה. לאחר הפרסום על הפלישה הגיבו הבורסות בעולם בנפילות שערים, בורסת מוסקבה נפלה ב-33% ותיקנה חלק משמעותי לקראת סוף חודש מרץ 2022, נאסד"ק ב-3%. מחיר הזהב זינק ביותר מ-2.5% ומחירי הנפט זינקו ב-6%–7%. ערך הרובל הרוסי צנח ביותר מ-30% לשפל חסר תקדים ולמצב שערכו שווה פחות מסנט אמריקאי, אך החל מסוף מרץ החל הרובל להתחזק וחזר לשוויו מלפני המלחמה. הבנק המרכזי ברוסיה העריך כי כלכלת רוסיה תתכווץ בין 8 ל-10 אחוזים בשנת 2022. רוסיה נכנסה לחדלות פירעון על החוב במטבע זר ביוני 2022, אך שר האוצר הרוסי טען שיש לרוסיה את המשאבים לתשלום החובות והיא מוכנה לשלם אותם – חדלות הפירעון היא טכנית ונובעת מהקפאת החשבונות הרוסיים בעקבות הסנקציות. המלחמה מחקה ארבע שנים של צמיחה כלכלית – ברבעון אחד. במסגרת הסנקציות המערביות נגד רוסיה, הוטלו גם סנקציות אישיות, נגד פוטין ונגד מקורביו. בין היתר, איגוד הג'ודו העולמי הודיע כי החליט לשלול מפוטין את תואר נשיא הכבוד של הארגון, שקיבל בשנת 2010. איגוד הטאקוונדו העולמי שלל את החגורה השחורה של פוטין.
הנציבות האירופית קידמה תוכניות לצמצום של יבוא גז מחצבים מרוסיה במטרה לצמצם את התלות בה בתחום זה. האיחוד האירופי גם הסכים להטיל חרם על מרבית הנפט הרוסי. מדינות באירופה התמודדו עם מחסור בגז המחצבים, מקור אנרגיה מרכזי. מדינות באיחוד האירופי, בראשן גרמניה, קידמו זה שנים שיתוף פעולה והישענות כלכלית על רוסיה, מתוך הנחה כי שיתוף פעוהל רחב היקף ימנע מלחמות. התוצאה של מדיניות זאת הייתה שאספקת האנרגיה של גרמניה וארצות אחרות הפכה תלויה בייבוא מרוסיה, בראש ובראשונה דרך הצינורות נורד סטרים ונורד סטרים 2. לפיכך, המלחמה והסנקציות שבעקבותיה הובילו למשבר אנרגיה חמור בכל אירופה המזרחית לנהר הריין. בנוסף, כתוצאה מהסנקציות המערביות, התחזקו הקשרים הכלכליים של רוסיה עם סין, הודו ואיראן. איראן התערבה אף בהיבט הצבאי של המלחמה וקשריה של רוסיה עמה התהדקו בהסכם שיתוף פעולה ובאספקת מל"טים תוקפים.
ב-17 במרץ 2023 הוציא בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג צו מעצר נגדו בגין פשעי מלחמה שבוצעו במלחמה באוקראינה, ובפרט חשד לחטיפת ילדים בפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, המהווים הפרה של דיני מלחמה האוסרים העברת אוכלוסייה מהשטח הכבוש לשטח המעצמה הכובשת.
בפברואר 2024 ערך פוטין ראיון ארוך עם טאקר קרלסון שבו הסביר את דעותיו לגבי אירופה, ארצות הברית ואוקראינה. בראיון הוא האשים את פולין בפרוץ מלחמת העולם השנייה, טען שאוקראינה תמיד הייתה חלק מרוסיה, וכי הסיבה למלחמה נגד אוקראינה הייתה נעוצה במהפכה בשנת 2014 שבה האשים את ה-CIA.
מדיניות החוץ
שמאל|ממוזער|פוטין ביפן, דצמבר 2016
בתחילת הקדנציה שלו קיבל פוטין לידיו מעצמה שירדה מגדולתה. מלחמת צ'צ'ניה הראשונה הוכיחה לכל כי הפדרציה הרוסית אינה הכוח העולמי שהייתה בעבר, וכי על אף גודלה, והארסנל המאיים של כלי נשק גרעיניים הנמצאים ברשותה, יכולה גם קבוצה של מורדים החמושים בכלי נשק סובייטיים ישנים להנחיל לה תבוסה ניצחת.
במהלך כהונתו כנשיא עשה פוטין כל שביכולתו לחזק את מעמדה הבינלאומי והצבאי של הפדרציה הרוסית, תוך קריאת תיגר על ההגמוניה של ארצות הברית ככוח עולמי, עימותים עם מדינות המערב על נושאים שונים (עם בריטניה הגיע לעימות חריף בנוגע להרעלתו של אלכסנדר ליטוויננקו), ניהול מדיניות עצמאית בנושאים הקשורים במדינות אפריקה, המזרח התיכון ואיראן, והתערבות בוטה וגסה בענייניהן הפנימיים של המדינות הסמוכות כאוקראינה ובלארוס. יש המדברים אף על שובה של המלחמה הקרה. עימות חריף ומתמשך עם המערב נוצר כאשר ארצות הברית הודיעה על כוונתה להציב בצ'כיה מערכות נגד טילים, ופוטין, מצידו, איים בתגובה צבאית. המשבר הצבאי החריף שהוביל לפלישה רוסית לגאורגיה בקיץ 2008 נבע ממדיניות זו הרואה בקווקז שטח השפעה רוסי, ומכוונת לפגיעה בגורמים פרו מערביים כממשלתו של מיכאיל סאקשווילי. תמיכת רוסיה בבדלנים בדרום אוסטיה ובאבחזיה נתפסה כהפגנת כוח, במקום בו לא היה בידי ארצות הברית או הקהילה האירופית להתערב, כך גם נטען בעת הפלישה השקטה לאוקראינה.
היחסים עם ארצות הברית
שמאל|ממוזער|250px|פוטין וג'ורג' ווקר בוש בשנת 2007
בתחילת כהונתו שמר פוטין על יחסים תקינים עם ארצות הברית. לאחר פיגועי 11 בספטמבר אישר פוטין לארצות הברית להקים בסיסים במדינות במרכז אסיה לקראת המתקפה באפגניסטן, על אף שלאומנים רוסים מתחו ביקורת על נוכחותה הצבאית של ארצות הברית במדינות שהיו שייכות בעבר לברית המועצות, בשטח הנחשב למרחב השפעה רוסי.
לקראת הפלישה האמריקאית לעיראק במלחמת עיראק התנגד פוטין לתוכניותיה של ארצות הברית לפלוש לעיראק, ודרש כי הפלישה תתקיים רק לאחר שתתקבל החלטה של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות המורה עליה במפורש.
ב-10 בפברואר 2007 נשא פוטין נאום במינכן בו ביקר את ארצות הברית בשל "רצונה בהגמוניה מונופוליסטית ביחסים הגלובליים" וטען כי היא משתמשת בכוח מיותר ביחסים הבינלאומיים. הוא קרא ל"סדר עולמי הוגן ודמוקרטי" שיבטיח "ביטחון ושגשוג לא רק למעטים, אלא לכולם".
סמוך לאחר מכן, ב-26 באפריל 2007 הכריז פוטין, בנאום בפני שני בתי הפרלמנט הרוסי על כוונתו לפרוש מהאמנה להגבלת כוחות קונבנציונליים באירופה, בטענה כי מדינות נאט"ו אינן מצייתות לה, ורוסיה נענית לה על בסיס חד צדדי. פוטין טען כי החברות החדשות בנאט"ו לא חתמו על האמנה, והדבר יצר חוסר איזון בנוכחות כוחות נאט"ו וכוחות רוסים באירופה, והביא למצב בלתי צפוי עבור רוסיה. חברות נאט"ו טענו כי הן לא תאשררנה את האמנה עד שרוסיה תעמוד במחויבותה להסיג כוחותיה ממולדובה ומגאורגיה. בתגובה הודיע שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כי רוסיה תפרוש מהאמנה בליל 11 בדצמבר 2007, ואכן רוסיה פרשה מהאמנה. החשש העיקרי של נאט"ו הוא מכך שפרישת רוסיה מהאמנה תאפשר לה יד חופשית בפעולה בצפון הקווקז.
בנאום יום הניצחון שנשא פוטין במאי 2007 החריף את הרטוריקה האנטי-אמריקנית, וטען כי:
החרפת הרטוריקה לוותה באמירות מצד ג'ורג' וו. בוש, כי הדמוקרטיה הרוסית תחת פוטין "מקרטעת". עם זאת, שני המנהיגים נחשבים לידידים אישיים, וביולי 2007 נפגשו באחוזתו של בוש בקניבנקפורט כדי לדון בענייני השעה. זו התבטאה גם בנאומים מאוחרים יותר שלו כמו נאומו לפורום ולדאי בשנת 2014.
מקור למתיחות מתמשכת בין ארצות הברית ורוסיה בתקופת פוטין הוא כוונתה של ארצות הברית להציב מערכות הגנה נגד טילים במזרח אירופה, במיוחד בצ'כיה, פולין וליטא. בעוד שארצות הברית טוענת כי הצבת המערכות אינה מכוונת נגד רוסיה כי אם נגד איראן, רואה בכך רוסיה הפרה גסה של האיזון האסטרטגי. ההתבטאויות בעניין זה הגיעו עד לאיום בפעולה צבאית נגד מדינות אירופה אם יוצבו טילים אמריקנים בשטחן. פוטין אינו מסתפק בהצהרות, אלא פתח בחזית דיפלומטית בעניין זה, ופרסם הצהרה משותפת הדורשת ביטול פריסת הטילים ביחד עם נשיא סין.
לאחר המלחמה בדרום אוסטיה האשים פוטין את ארצות הברית בליבוי האש בגאורגיה, וזאת בשל הבחירות הקרבות לנשיאות ולצורכי פנים. במקביל הכריז על מגבלות כלכליות על ייבוא מוצרי בשר מארצות הברית לרוסיה, בטענה כי אלו נגועים בפגמים שונים.
בעקבות החשד להתערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 היחסים בין המדינות הלכו והתדרדרו, בעוד ארצות הברית מטילה סנקציות על רוסיה וזו טוענת כי אין הוכחות להתערבות שכזו.
היחסים עם אירופה
שמאל|ממוזער|250px|פוטין ושרדר
ממוזער|פוטין וראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון, מאי 2013
ממוזער|פוטין עם ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, פברואר 2017
במדינות אירופה רואה פוטין שותפות אפשריות, וגורם מאזן ביחסים האסטרטגיים המתוחים אל מול ארצות הברית. פוטין אף פיתח יחסים אישיים קרובים עם מספר ראשי מדינה כז'אק שיראק, סילביו ברלוסקוני ובמיוחד עם גרהרד שרדר. שיראק ושרדר היו שני המנהיגים הבולטים שהתנגדו לתקיפה האמריקנית בעיראק ב-2003, בדומה לחוסר התלהבותו של פוטין.
היחסים עם מדינות אירופה מושפעים מהאינטרסים העסקיים של חברות ענק רוסיות כגזפרום, שבמהלך תקופת שלטונו של פוטין היטשטש מאוד הקו שבין האינטרסים העסקיים שלהן לבין האינטרס הלאומי הרוסי. המדובר ביחסים עסקיים בעלי פוטנציאל רווח לשני הצדדים, היוצרים מאזן הדדי של תלות. שני פרויקטים ענקיים של אספקת אנרגיה לאירופה, צינור הגז הצפוני, וצינור הגז הדרומי, אמורים לספק גז רוסי לצפון אירופה ולדרומה. את פרויקט צינור הגז הצפוני מוביל קנצלר גרמניה לשעבר, שרדר. את פרויקט הגז הדרומי מפעילה חברה איטלקית "אני" (Eni) בשיתוף פעולה עם גזפרום.
משבר חריף עם בריטניה אירע סביב פרשת הרעלתו של סוכן הפ.ס.ב. לשעבר, אלכסנדר ליטוויננקו בסוף שנת 2006. המשבר כלל התבטאויות הדדיות קשות, וגירוש דיפלומטים רוסים מבריטניה, באופן המזכיר את ימי המלחמה הקרה.
כן יצא פוטין נגד העמדה האירופית בשאלת עצמאות קוסובו. פוטין היה המתנגד הבולט לעצמאותו של החבל. אל מול הכרתן המיידית של ארצות הברית, צרפת, גרמניה ובריטניה, הוביל פוטין חזית המתנגדת לעצמאות החבל, בטענה שהדבר עלול להתסיס מיעוטים אתניים ברחבי העולם, וטען כי המדובר בטעות היסטורית "שתשוב כבומרנג למערב".
בינואר 2016 קרא פוטין ליהודים באירופה הסובלים מאנטישמיות להגר לרוסיה.
היחסים הלכו עם אירופה והחריפו בעיקר לאחר פרשת הרעלת סרגיי סקריפאל במרץ 2018, כאשר ממשלת בריטניה האשימה את ממשלת רוסיה באחריות למעשה למרות הכחשות הרוסים. בעקבות התקרית מדינות אירופה גירשו עשרות דיפלומטים רוסיים משטחיהן.
מדיניות החוץ לגבי מדינות המרחב הפוסט-סובייטי
שמאל|ממוזער|250px|בול מאזרבייג'ן מ-2001 בו נראה פוטין לוחץ את ידו של נשיא אזרבייג'ן, היידר אלייב, על רקע העיר באקו
פוטין רואה את מדינות מזרח אירופה וחבר המדינות כמרחב ההשפעה הרוסי, ומשקיע מאמץ רב בהשגת השפעה ושליטה במדינות אלו, בתקופה בה רבות מהן נוטות אל המערב, וארגונים כאיחוד האירופי ונאט"ו הרחיבו את השפעתם אל מזרח אירופה ואף אל המדינות הבלטיות.
במהלך אירועי שנת 2004 באוקראינה שכונו "המהפכה הכתומה", ביקר פוטין פעמיים במדינה לפני הבחירות על מנת להראות את תמיכתו במועמד ויקטור ינוקוביץ', בצעד שנתפס כהתערבות לא רצויה בענייניה הפנימיים של אוקראינה.
התערבות רוסית נוספת היא תמיכתה של רוסיה בגורמים בדלניים בגאורגיה ובמולדובה. רוסיה תומכת צבאית וכלכלית בממשלות הבדלניות בחבלי אבחזיה ודרום אוסטיה הנלחמים על עצמאותם מגאורגיה, ובממשלה הבדלנית בחבל טרנסניסטריה שפרש ממולדובה. כן הביעה רוסיה את תמיכתה בעצמאות חבל נגורנו-קרבאך מאזרבייג'ן, וכל זאת בניגוד בולט להתנגדות פוטין לעצמאות קוסובו. התערבותה של רוסיה לטובת דרום אוסטיה ואבחזיה במהלך המלחמה בדרום אוסטיה בקיץ 2008, נתפסה במערב כניסיון להרחיב את האימפריה הרוסית ולשמור על תחומי השפעתה, בעוד שכלפי פנים הציג פוטין את המשבר כניסיון להגן על מיעוטים לאומיים.
במרץ 2014 אישרה רוסיה בהנהגת פוטין את סיפוחו של חבל קרים האוקראיני לרוסיה, בעקבות מלחמת האזרחים באוקראינה. ההחלטה בוצעה לאחר משאל עם שנערך באזור, אך היא נוגדת את החוק הבינלאומי וגונתה על ידי רוב מדינות העולם. מדינות המערב החליטו להטיל סנקציות כלכליות על רוסיה.
במהלך ההסלמה בנגורנו־קרבאך באוקטובר 2020 יזם פוטין את סיום הלחימה בין ארמניה ואזרבייג'ן ולאחר שישה שבועות ניאותו הצדדים להכריז על סיום הלחימה ב־10 בנובמבר 2020, כשרוסיה שולחת ארבעה מטוסי תובלה של כוחות לשמירת שלום.
ישראל והמזרח התיכון
ממוזער|פוטין, נתניהו וזאב אלקין. 9 במאי 2018
פוטין הוא בין התומכים העיקריים בתוכנית הגרעין האיראנית, ומשנת 2002 מסייעת רוסיה לאיראן בבניית הכור הגרעיני בבושהאר. עם זאת, פוטין התבטא פעמים רבות כי איראן מפתחת את תוכנית הגרעין שלה למטרות שלום בלבד, וכי יש למנוע את הצטיידותה בנשק גרעיני. בניית הכור בבושהאר מתעכבת, בשל סיבות שונות, וכפי הנראה בשל חוסר רצונו של פוטין להשלים את הפרויקט כל עוד יש חשש כי ישמש לצרכים צבאיים.
במרץ 2008 סיכמו פוטין ומדבדב עם נשיא מצרים, חוסני מובארכ, על הקמת כור גרעיני במצרים.
פוטין נחשב לנשיא ידידותי לישראל, ובאפריל 2005 היה לנשיא הרוסי הראשון המבקר בה. באותו הביקור ביקר פוטין גם ברשות הפלסטינית. פוטין נפגש עם ראשי הממשלה של ישראל אריאל שרון עמו שמר על קשרים חמים, וכן עם אהוד אולמרט. פרט לעניין שיש לפוטין בישראל, כמדינה בה חי אחוז משמעותי של דוברי רוסית, מתקיים בין ישראל ורוסיה מאזן סחר שהגיע בשנת ביקורו של פוטין בישראל, 2005, למיליארד וחצי דולר. עם זאת, ישנם מספר נושאים בהם אין שתי המדינות רואות עין בעין, כגון תמיכתה של רוסיה בפרויקט הגרעין של איראן, אספקת נשק מתקדם לסוריה, וציוד צבאי לרשות הפלסטינית, וכן שאלות הנוגעות לנכסי הכנסייה הרוסית בירושלים, נושא בו מעורב פוטין באופן אישי, ולהסגרתו של לאוניד נבזלין.
במהלך מלחמת האזרחים בסוריה ניצב פוטין לצדו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד והיה מעורב צבאית בלחימה שם. הוא אף פרסם מאמר בהניו יורק טיימס, שבו קרא לארצות הברית להימנע מתקיפה בסוריה. ב-14 במרץ 2016 רוסיה הודיעה אומנם על נסיגתה מסוריה, אך בפועל רק צמצמה נוכחותה שם. ב-7 בינואר 2020, ביקר פוטין באירוע שהיה אירוע היסטורי וחשוב ביחסי סוריה–רוסיה שקיבע את מעמדה המתחזק של רוסיה ב בכלל ובסוריה בפרט. פוטין היה למנהיג הרוסי הראשון שבא לביקור במדינה במלחמה, הוא פגש את מפקדי הצבא הרוסי בסוריה ונפגש עם נשיא סוריה בשאר אסד בנקודת הפיקוד של צבא רוסיה בדמשק. באמצעות הביקור ביקש פוטין להוביל תהליך של הרגעה, על רקע ההתנקשות בקאסם סולימאני באותו חודש. הביקור היה מבצע חשאי של השירותים החשאיים הרוסיים, שעמלו לאבטח את ביקור הנשיא תוך שמירה על חשאיות הביקור בימים שבהם מלחמת האזרחים בסוריה עדיין בעיצומה. היה זה ביקורו הראשון של פוטין בדמשק, כאשר ביקורו הקודם בשנת 2017 הוגבל לביקור קצר בחמיימים מבלי לצאת אל העיר.
לצד כל זאת, רוסיה, בהנהגתו של פוטין, מנהיגה קו פרו-פלסטיני במועצת הביטחון של ארגון האומות המאוחדות. ב-31 בדצמבר 2014 נדחתה ההצעה הפלסטינית ל"סיום הכיבוש", שקוראת ל"סיום הכיבוש ולהגדרת לוח זמנים לגיבוש הסכם שלום ולנסיגה ישראלית מהשטחים", ורוסיה הייתה בין המצביעות בעד ההחלטה.
בנובמבר 2016 ביקר את תפיסת ארצות הברית להתמודדות עם טרור וקרא לה לקחת דוגמה מישראל. מאז המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה, קיים תיאום הדוק בין צה"ל לכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית ופעמים רבות שרוסיה מעלימה עין מהפצצות ישראליות בשטחי סוריה. במאי 2018 פוטין אף הזמין את נתניהו כאורח כבוד במצעד יום הניצחון במוסקבה.
הישגים כלכליים וחברתיים
בתקופת פוטין כנשיא ב-2 קדנציות הראשונות צמחה הכלכלה הרוסית בשיעורים גבוהים, המגיעים ל-7% בשנה בממוצע. רוסיה הפכה לכלכלה השביעית בגודלה בעולם. המשכורות הממוצעות גדלו מ-80$ ל-640$, בעוד שהמעמד הבינוני גדל מ-8 ל-55 מיליון. התוצר הלאומי הגולמי הנומינלי של רוסיה הכפיל עצמו פי-6, ועלה מהמקום ה-22 בעולם למקום ה-10 בעולם.
פוטין ערך רפורמות מקיפות בגמלאות, במיסוי הבנקאי ובתחומים רבים אחרים והוא מקדם אורח חיים בריא. בספטמבר 2019 פורסם דו"ח של ארגון הבריאות העולמי לפיו חלה ירידה של 43% בצריכת האלכוהול ברוסיה, מאז 2003.
הבסיס העיקרי לצמיחה היה משק הגז והנפט, שהפך למשען הכלכלי עליו נשענת רוסיה. חלקו של הנפט והגז בתוצר הלאומי הרוסי הכפיל עצמו מ-1999, ועמד בשנת 2008 על 30%, ו-65% מהייצוא הרוסי. צמיחה זו במשק הגז והנפט מסבירה רבות מפעולותיו של פוטין, כמו גם את הצלחתו הכלכלית, עקב עליית מחירי הנפט במאות אחוזים מאז עלייתו לשלטון. עם זאת, ישנם גם המסבירים רבות מפעולותיו שהעלו ביקורת במדיניות החוץ ברצונו לשמור על מחירי הנפט הגבוהים.
אחוז ניכר מרווחי הגז נשמרו לטובת "קרן ייצוב" שהוקמה בשנת 2004. הקרן צברה את רווחי הנפט, ואפשרה לרוסיה לשלם את חובה החיצוני ולצבור יתרות מטבע חוץ משמעותיות. בשנת 2008 פוצלה הקרן לקרן רזרבות, שמטרתה להגן על רוסיה ממשברים כלכליים עתידיים, וקרן רווחה לאומית שתוקדש לרפורמה בגמלאות. בדצמבר 2007 ניהלה הקרן כ-160 מיליארד דולר מתוך יתרת מטבע חוץ כוללת של 470 מיליארד דולר שעמדו לזכותה של רוסיה.
האינפלציה נותרה בעיה שיש להתמודד עמה. שיעור האינפלציה בשנת 2008 הגיע ל-13.5%, במגמת עלייה בולטת לעומת השנים 2006 ו-2007, ומעריכים כי בשנים הקרובות מגמה זו אך תגבר. כך גם גדל הפער בין העשירים לעניים ברוסיה, כאשר העניים הם ברובם גמלאים ועובדים בלתי מקצועיים באזורי הפריפריה.
המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008 סיכן רבים מהישגו של פוטין. שלוש תוצאות חשובות של המשבר המשפיעות על המשק הרוסי היו הצניחה במחירי הנפט, קשיים בגישה לאשראי, והיפוך במאזן התשלומים ממאזן חיובי של 80 מיליארד דולר, למאזן שלילי של 130 מיליארד. התפתחויות אלו פגעו קשות בצמיחה הכלכלית של רוסיה, ובתוצר הלאומי הגולמי שלה.
הידרדרות רבה בכלכלה התרחשה בשלהי שנת 2014. ירידת מחירי הנפט וסנקציות שהוטלו על רוסיה מצד מדינות המערב לאור מעורבותה במשבר באוקראינה הביאו את כלכלת רוסיה לשפל גדול ולקריסתו של מטבע הרובל. עם זאת, ממשלת רוסיה הגיבה מהר להתפתחויות ושמרה על יציבות הכלכלה.
בצו נשיאותי ממאי 2018 פוטין הציב בפני ממשלת רוסיה יעד לצמצום העוני במדינה ועידוד הכלכלה והפיכת המדינה לכלכלה החמישית בגודלה בעולם עד 2024. ביולי 2020 יישום היעד נדחה לשנת 2030.
דעת קהל, צנזורה, ביקורת
שמאל|ממוזער|250px|שלט ענק "מוסקבה מצביעה לפוטין" לקראת הבחירות לדומה, 2007
פוטין שמר על פופולריות רבה בציבור הרוסי במהלך כל תקופת כהונתו. בשתי מערכות הבחירות בהן התמודד ובמערכת הבחירות בה התמודד מדבדב, קיבלו פוטין ומדבדב את תמיכת הרוב המכריע של הציבור, כמו גם במערכות הבחירות לדומה. עם זאת, בצידה של פופולריות זו נשמעים קולות ביקורתיים, הטוענים כי הציבור הרוסי תחת ממשלו של פוטין אינו נהנה מחופש הדיבור, וכי זכויות האזרח שלו נפגעות.
ערוצי הטלוויזיה הגדולים ברוסיה נמצאים בשליטתו המלאה של פוטין. ערוץ 1, בעבר ORT, היה עד שנת 2001 בשליטתו של האוליגרך בוריס ברזובסקי ושימש אותו להשמעת ביקורת קשה על פוטין. בשנת 2001 החלו אנשי פוטין בחקירות נגד ברזובסקי, בטענה כי הלה מעל בכספים. המצב הבהיר לברזובסקי כי עליו למכור את כל נכסיו ולהימלט מרוסיה. ברזובסקי מכר את מניותיו בערוץ לרומן אברמוביץ', מקורבו של פוטין, אשר הפסיק את השמעת הביקורת על פוטין בערוץ. מהלך דומה אירע בשנת 2000 לקבוצת התקשורת "מוסט" שבבעלות איש העסקים ולדימיר גוסינסקי. הקבוצה כללה את ערוץ הטלוויזיה הפופולרי NTV. לטענתו של גוסינסקי הוא נעצר, ושוחרר בתנאי שימכור את מניותיו במוסט לקבוצת גזפרום, הנמצאת בשליטת פוטין. צוות החדשות העצמאי של NTV עבר לתחנה TV6 המתחרה. מספר חודשים לאחר מכן הוגשו תביעות אזרחיות נגד התחנה, על ידי בעלי מניות המקורבים לפוטין, והיא אולצה להפסיק ולפעול. הערוץ המשיך לשדר בשם TVS, אך צוות החדשות נותר במריו. ביוני 2003 הורתה הממשלה הרוסית על הפסקת שידורי הערוץ, ולאחר מכן שב לשדר שידורי מוזיקה וספורט בלבד. עיתונאים מסוימים הוגדרו כסוכנים זרים.
בשנת 2006 החלה קבוצה בשם "רוסיה אחרת" בראשה עמדו אלוף העולם בשחמט לשעבר גארי קספרוב, ואדוארד לימונוב מנהיג המפלגה הלאומית בולשביקית לארגן עצרות מחאה ומצעדים נגד פוטין. המשטרה מנעה חלק מהעצרות, ולעיתים עצרה את המשתתפים בהם, לרבות קספרוב, מעצר שזכה לתהודה עולמית. המתנגדים לפוטין זכו לתמיכה מעטה ברחוב הרוסי.
בתחילת 2005 הקימו תומכי פוטין תנועת נוער בשם "נאשי" (שלנו). התנועה מצהירה כי היא תנועה דמוקרטית ואנטי-פאשיסטית, אך יצא לה שם של תנועה אלימה. לתנועה הצטרפו עשרות אלפי בני נוער, המחונכים לערכים לאומניים רוסיים ולתמיכה בפוטין. נטען כי התנועה מחנכת "שישים אלף מנהיגים". נאשי הוקמה על רקע מעורבותם של בני נוער באירועי המהפכה הכתומה באוקראינה ובאירועים דומים, וזכתה לתמיכתם של בכירים המקורבים לפוטין. מבקריו של פוטין מכנים את התנועה "פוטין יוגנד" על שם "היטלר יוגנד". אחרים משווים את התנועה לתנועות נוער סובייטיות בזמן ברית המועצות וטוענים כי החברים בה עוברים שטיפת מוח נגד האופוזיציה, וכי פוטין זוכה בקרב התנועה לפולחן אישיות.
ארגון זכויות האדם "Human Rights Watch" כתב בדו"ח מינואר 2008:
בתקופת נשיאות פוטין, כלי תקשורת עצמאיים ספגו פגיעה רבה. כך למשל, באפריל 2013 הוא חתם על חוק המאפשר סגירת כלי תקשורת. בדצמבר 2013 חתם על צו נשיאותי לסגירת סוכנות הידיעות רי"א נובוסטי והחלפתה בסוכנות רוסיה היום.
משפחתו וחייו האישיים
שמאל|ממוזער|250px|לורה בוש (משמאל) מארחת את לודמילה פוטינה (מימין) 2002
פוטין היה נשוי ללודמילה פוטינה, ילידת 1958, אותה פגש עת הייתה סטודנטית לפילולוגיה באוניברסיטת לנינגרד. פוטינה הייתה בעברה דיילת. הזוג נישא ב-1983 כאשר פוטין היה בן 30, גיל מבוגר לנישואים יחסית לנהוג ברוסיה. לזוג שתי בנות, מריה (1985) ויקטרינה (קטיה) (1986). אשתו ובנותיו של פוטין שומרות על פרטיותן, ולא נחשפו כמעט בציבור עד 2018. תדמיתה של לודמילה הייתה של עקרת בית, ולדבריה פוטין שומר על שני עקרונות, כי "אישה צריכה לעשות הכל בבית" וכי "אסור לשבח אישה כי הדבר מקלקל אותה". פוטין משתדל לשמור על תדמיתו כאיש משפחה וכאב מסור.
באתר "פרוקט" דווח כי נשיא רוסיה החל בסוף שנות ה-90 ברומן עם סבטלנה קריבונוגיך, מנקה בסנט פטרסבורג שהתעשרה במהירות, וכי לשניים יש בת. בקרמלין הכחישו.
ביוני 2013 התראיין פוטין בטלוויזיה הרוסית יחד עם אשתו, לודמילה, והשניים הודיעו כי הם מתגרשים לאחר 30 שנות נישואים. בשנת 2008 דיווח העיתון "מוסקבה קורספונדנט" שפוטין התגרש בחשאי מפוטינה, ונישא למתעמלת הצעירה אלינה קבייבה, ולאחר הידיעה נסגר העיתון, לפי הדיווחים ב-2009 ילדה קבייבה בת ונטען שפוטין הוא האב, וב-2019 כלי תקשורת דיווחו שקבייבה ילדה לפוטין תאומים. בשנת 2022 במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה נמנעה ארצות הברית מלהטיל עיצומים כלכלים על קבייבה מפאת הקשר האישי בין השניים מחשש לתגובה אגרסיבית של פוטין.
אביו של פוטין היה קומוניסט מתוך הכרה, ולפיכך אתאיסט, אך אמו, לדבריו, הייתה בעלת רגשות דתיים עמוקים. פוטין עצמו הגיע להכרה דתית לאחר שאשתו הייתה מעורבת בתאונת דרכים בשנת 1993. בנוסף, העיד שהוא נושא על עצמו כל העת את צלב הטבילה שלו, לאחר שאמו ביקשה ממנו שיבורך בכנסיית הקבר בירושלים.
ולדימיר פוטין דובר גרמנית כמעט כשפת אם, וידוע כי הוא דובר גם אנגלית טובה. פוטין אוהב לשמור על כושר גופני, והוא אמן באמנות הלחימה הרוסית סמבו בה החל להתאמן בגיל 14, בהדרכתו של אהרון בוגוליובוב. הוא גם פעיל בג'ודו בו הוא מחזיק בחגורה שחורה דאן 9. פוטין כתב ספר בשם "להתאמן עם פוטין", שיצא לאור באנגלית עם הכותרת: "ג'ודו: היסטוריה, תאוריה, פרקטיקה". הוא גאה בכושרו, והתיר לפרסום תמונות, שזכו לתהודה רבה, של מסע דיג אליו יצא עם אלבר השני, נסיך מונקו בהן הוא נראה ללא חולצה.
פוטין ידוע כחובב שחמט ואף יודע לנגן מעט בפסנתר. הוא מחזיק באוסף שעונים יוקרתיים שהיקר שבהם נאמד בכחצי מיליון דולר.
אל מול הנתונים הרשמיים הצנועים עומדות שמועות והאשמות לפיהן פוטין הוא האדם העשיר בעולם, וכי צבר בחשאי יותר ממאתיים מיליארד דולר.
מצבו הבריאותי
מאז תחילת סתיו 2012 החלה העיתונות ברוסיה לדווח על כמה מהבעיות הבריאותיות של פוטין. במהלך פסגת APEC בספטמבר בולדיווסטוק, הבחינו המשקיפים כי פוטין הלך בצליעה ניכרת. אז משכה את תשומת לבם של העיתונאים ניידותו הפחותה מהרגיל של ראש המדינה וביטול מספר נסיעות. מזכיר העיתונות הנשיאותי דמיטרי פסקוב אמר כי לנשיא הייתה פציעת ספורט רגילה - הוא מתח שריר במהלך אימונים. באוקטובר טענה רויטרס כי עקב בעיות בגבו נאלץ פוטין לחבוש תחבושת ונזקק לניתוח. ב-27 בנובמבר 2012, אישר נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו, כי בזמן שהתאמן בג'ודו, סבל פוטין בגבו.
ב-30 בנובמבר 2012 הודיעה הסוכנות היפנית קיודו צושין כי ביקורו של ראש ממשלת יפן יושיהיקו נודה במוסקבה בדצמבר נדחה בשל מצבו הבריאותי וכאבי הגב של פוטין. בתגובה להודעה זו, הסביר פסקוב כי ראש ממשלת יפן, שמסר את הצהרתו, הסתמך על מידע כוזב. ראש הסגל הנשיאותי, סרגיי איוואנוב, אמר כי לפוטין אין בעיות בריאותיות, אך אמר כי הוא סובל מפציעת ספורט קלה.
ב-24 בדצמבר 2012, במהלך ביקורו של פוטין בהודו, דיווחה סוכנות האינדיאן אקספרס, המצטטת מקורות ממשלתיים, כי פוטין הקדיש זמן לטיפול רפואי בגבו. מאותה סיבה בוטלה ארוחת הצהריים המסורתית עם ראש ממשלת הודו מאנמוהאן סינג, כמו גם ארוחת הערב עם נשיא הודו פרנב מוקהרג'י.
פוטין ספקן בנוגע לנטילת תרופות, גם אם מדובר בגלולות רגילות להצטננות, כפי שהעיד באוגוסט 2013 המנהל הכללי של המרכז הרפואי של המחלקה לניהול נכסים נשיאותיים, סרגיי מירונוב. פוטין מעדיף תרופות עממיות כמו תה עם דבש, אמבטיה, עיסוי. הוא מתרגל שחייה כהליך התאוששות והתאמה ללחץ. לטענת רופאו, גופו של פוטין צעיר בהרבה מגילו בפועל. במקרה חירום טיפולים מתקיימים בבית החולים הקליני המרכזי.
בתחילת נובמבר 2020 הועברו דיווחים על מחלת פרקינסון בה לכאורה לוקה פוטין. דיווחים שהגיעו מרוסיה טענו כי תמונות וצילומים של הנשיא ולדימיר פוטין מעידים על כך שהוא לוקה במחלה. עוד נטען באותם דיווחים, שהגיעו למערכת הצהובון הבריטי "סאן", כי משפחתו של פוטין מתחננת בפניו שישחרר את אחיזתו ממנהיגות רוסיה. דיווחים אלו אינם מוכחים ועודם נחקרים. דובר הקרמלין הכחיש את הדיווחים והדגיש כי אין לפוטין כוונה להתפטר מתפקידו.
לקריאה נוספת
נטליה טימאקובה, נטליה גבורקיאן ואנדריי קולסניקוב, בגוף ראשון. שיחות עם ולדימיר פוטין (От первого лица. Разговоры с Владимиром Путиным), הוצאת ואגריוס, 2000.
מאשה גסן, פוטין: האיש ללא פנים, מאנגלית: מיכל קירזנר אפלבום, ידיעות ספרים, ספרי עליית הגג, 2012.
מרטין סיקסמית, הנפט של פוטין - המאבק על עתידה של רוסיה, תרגום – אלה בשן, הוצאת מודן, 2012.
אנה פוליטקובסקיה, רוסיה של פוטין, תורגם מאנגלית על ידי אראלה טלנברג-לרר, הוצאת מעריב והוצאת כתר, 2009.
אדוארד לוקאס, המלחמה הקרה החדשה: כיצד מאיים הקרמלין של רוסיה על המערב, תרגמה מאנגלית כרמית גיא, ספריית אפקים עם עובד, תשס"ט 2009.
סטיבן לי מאיירס, הצאר החדש: עלייתו ושלטונו של ולדימיר פוטין, עם עובד, 2019.
קישורים חיצוניים
הביוגרפיה הרשמית של פוטין באתר Kremlin.ru
אלי אשד, הסוכן החשאי מהקרמלין: על ולדימיר פוטין, אתר רשימות
אלי אשד, מרוסיה בשנאה: בוריס ברזובסקי נגד ולדימיר פוטין, מגזין "יקום תרבות", 2013.
יותם ירקוני, הצאר האחרון, באתר ליברל, 12 בינואר 2020
הערות שוליים
*
קטגוריה:מנהיגי מפלגת רוסיה המאוחדת
קטגוריה:ראשי ממשלת רוסיה
קטגוריה:ראשי שירות הביטחון הפדרלי הרוסי
קטגוריה:רוסים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:אישים בעימות הרוסי-צ'צ'ני
קטגוריה:המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה: יחידות, ארגונים ואישים
קטגוריה:כותבי אוטוביוגרפיה רוסים
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:זוכי פרס איג נובל
קטגוריה:אנשי ק.ג.ב.
קטגוריה:רוסים אנטי-אמריקאים
קטגוריה:זוכי פרסים ועיטורים פלסטינים
קטגוריה:ג'ודוקא רוסים
קטגוריה:מיליארדרים רוסים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת סנקט פטרבורג
קטגוריה:רוסים שהוטלו עליהם סנקציות של מחלקת האוצר של ארצות הברית
קטגוריה:אנשים המבוקשים או שנשפטו בית הדין הפלילי הבין-לאומי
קטגוריה:פוטיניזם
קטגוריה:רוסים שנולדו ב-1952 | 2024-10-15T17:33:41 |
איכה | REDIRECT מגילת איכה | 2004-07-29T19:09:30 |
אינסולין | אִינְסוּלִין (מהמילה הלטינית Insula שפירושה - אי) הוא הורמון פפטידי אָנָבּוֹלִי המופרש מתאי בטא באִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס שבלבלב אל מחזור הדם.
האינסולין הוא פפטיד המורכב מ-51 חומצות אמינו ומשקלו 5.8 קִילוֹדָלְטוֹן. מקורו בחלבון בשם פרו-אינסולין, שהוא חלבון ארוך שנחתך על ידי אֶנְזִימִים ספציפיים בשתי נקודות ויוצר בכך את הורמון האינסולין. האינסולין נאגר בגְרֵנוּלוֹת תוך תאיות ומופרש לזרם הדם כאשר ישנה עלייה ברמת הגלוקוז בדם, מצב המתרחש בעיקר לאחר ארוחה. האינסולין הוא הורמון חיוני בויסות רמת הגלוקוז בדם למניעת היפרגליקמיה וסוכרת מסוג 1.
אבולוציה ותפוצת אינסולין בקרב מינים שונים
האינסולין החל להתפתח בקרב בעלי חיים לפני יותר ממיליארד שנים. המקורות המולקולריים של האינסולין מגיעים אחורה בזמן ליצורים כמו האֵיקַרְיוֹטִים החד-תאיים הפשוטים ביותר. מלבד בעלי חיים, ידוע שקיימים חלבונים דמויי אינסולין גם בממלכות הפטריות והפְּרוֹטִיסְטִים.
אינסולין מיוצר על ידי תאי בטא של אִיֵּי לַנְגֶרְהַנְס בלבלב ברוב בעלי חוליות ועל ידי "גוף ברוקמן" בחלק מהדגים הכליל-גַּרְמִיִים. מספר מיני חלזונות ים ארסיים אשר צדים דגים קטנים, משתמשים בצורות שונה של אינסולין בקוקטיילי הארס שלהם. רעלן האינסולין, קרוב יותר במבנה לאינסולין של דגים מאשר לאינסולין מקורי של חלזונות, מאט את דגי הטרף על ידי הורדת רמות הגלוקוז בדמם.
תפקודי האינסולין בגוף
לאינסולין השפעות מגוונות על רבות מרקמות הגוף, וברובן הוא מעודד תהליכים של בניית רקמה ואגירת אנרגיה בתא בצורה של שומן וגליקוגן. השפעה נוספת חשובה של האינסולין היא יכולתו להגדיל את כמות קולטני הגלוקוז בתאי שריר ובתאי שומן, ובכך להגביר את ספיגת הגלוקוז על-ידם.
חשיבות האינסולין מודגמת היטב במחלת הסוכרת בה כשל בתפקוד או בהפרשת האינסולין יכול לגרום לתופעות בריאותיות חמורות ולסיבוכים רבים.
לאינסולין שלושה תפקודים עיקריים בגוף: הוא גורם גדילה חשוב המעודד תאים להתחלק, הוא הורמון המשפיע על תאים שונים להתמיין לתפקודים שונים, ובעיקר - התפקוד המשפיע ביותר על מחלת הסוכרת - ההורמון מווסת את רמות "חומרי המזון" בדם כגון סוכר, שומנים וגופי קֶטוֹן. גופי קטון הם חומרי מזון הנוצרים מפירוק של שומנים וסינתזה של תוצרי הפירוק, בכבד בלבד, בעיקר במצבים של חסר חמור בגלוקוז בתאים ובעיקר במוח ובתאי דם אדומים שלא יכולים להשתמש בחומצות שומן להפקת אנרגיה. את פעולתו העיקרית משיג האינסולין בשתי דרכים מרכזיות:
הראשונה היא בכבד, שם האינסולין מעכב את ייצור הסוכר מחומרי מוצא ומעודד ייצור של גליקוגן (רב-סוכר שמשמש חומר תשמורת עיקרי לאנרגיה בגוף האנושי) מגלוקוז.
השנייה היא בתאי השומן והשריר, שבהם האינסולין מעודד את הכנסת הגלוקוז לתוך התאים על ידי הגדלת כמות הנשאים שמעבירים גלוקוז על ממברנת התאים, ובכך מאפשר הכנסת יותר גלוקוז לתוך התאים וגם מקטין את כמותו בדם. בנוסף, האינסולין מעודד בתאים אלה את ייצור השומן ומעכב את פירוקו.
טיפול באינסולין בחולי סוכרת
ממוזער|מנגנון שחרור האינסולין
ממוזער|השפעה של אינסולין על קליטת גלוקוז ומטבוליזם. אינסולין נקשר לקולטן לאינסולין (1) שמפעיל שרשרת של תגובות (2) שכוללות: קליטת גלוקוז (3), סינטוז גליקוגן (4), גליקוליזה (5) וסינטוז חומצות שומן (6).
היסטוריה
ב-1921 פותחה האפשרות לספק אינסולין חיצוני לחולים הזקוקים לכך. בתחילה היה זה אינסולין שהופק מלבלבי בעלי חיים, אך בהמשך פותחו שיטות הפקה שונות של אינסולין סינתטי.
את הטיפול באינסולין לחולי סוכרת גילה צוות באוניברסיטת טורונטו שבקנדה שכלל את פרדריק בנטינג, ג'ון מקלאוד, צ'ארלס בסט וג'יימס קוליפ. זריקת האינסולין הראשונה ניתנה לחולה בן 14 בשם לאונרד תומפסון ב-11 בינואר 1922. החומר שבזריקה הראשונה לא היה טהור מספיק, וגרם לתגובה אלרגית, אך לאחר 12 יום הצליח הצוות לייצר אינסולין טהור מספיק, והטיפול הוכתר בהצלחה.
ילדים הנוטים למות מחמצת קטוטית סוכרתית הוחזקו במחלקות גדולות, פעמים רבות עם 50 או יותר חולים במחלקה, רובם בתרדמת. בני משפחה אבלים היו מצויים לידם, ממתינים למותם (שעד אז היה בלתי ניתן למניעה). באחת מההתרחשויות הדרמטיות ביותר של הרפואה, בנטינג, בסט וקוליפ עברו ממיטה למיטה, והזריקו למחלקה שלמה את האינסולין המטוהר. עוד לפני שהגיעו לילד האחרון הנוטה למות, החלו הראשונים להתעורר מהתרדמת.
בנטינג ומקלאוד זכו על כך בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1923. בנטינג מחה על כך שבסט לא שותף בפרס, וחלק עמו את סכום הזכייה, ואילו מקלאוד שיתף בכספי הפרס שלו את קוליפ.
הטיפול באינסולין
אף על פי שמדובר למעשה באותו החומר הקיים בגוף, הטיפול החיצוני באינסולין לא מצליח לשמור על איזון סוכר באותה רמה של אדם בריא, והטיפול דורש ניהול אורח חיים קפדני מאוד. כדי להבין מדוע דבר זה מתרחש יש להבין את שתי הדרישות לאיזון סוכר תקין והן: מידע על רמת הסוכר בדם והוספה של אינסולין לדם המתאים בדיוק לרמת הסוכר במטרה להגיע לערכים הרצויים (שהם 80–110 מיליגרם לדציליטר). הלבלב עושה את שתי הפעולות בצורה מיטבית, הוא חש את רמת הסוכר בדם ומפריש אינסולין ברציפות כך שרמתו מתאימה תמיד לצורך הגופני. החולים לעומת זאת, מודדים סוכר מספר מסוים של פעמים ביום (באמצעות גלוקומטר) ועל-פי המידע המתקבל ממדידות בדידות אלה מזריקים אינסולין. גורם שלילי נוסף הוא שהאינסולין המוזרק מוכנס מתחת לעור, ספיגתו ופינויו משם איטיים יחסית ותלויים במשתנים רבים (חום, פעילות וכו'). בתחילת 2006 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי שיווק מכשיר המאפשר שאיפת אינסולין במקום הזרקה (מוצר זה זמין רק בארצות הברית לחולים מסוימים).
ישנם פיתוחים מדעיים שמטרתם לשפר מצב זה. הראשון שבהם הוא אינסולינים סינתטיים בעלי תכונות שונות. רמות האינסולין בגוף התקין מורכבות ממרכיב בסיסי (בזאלי) השומר על רמה קבועה כל הזמן, ומרכיב "בולוסי" היוצר קפיצה ברמות אינסולין כאשר אנו אוכלים. כדי לחקות דבר זה פותחו כיום אינסולינים השומרים על רמה קבועה (לבמיר, לנטוס) ואינסולינים שרמתם עולה ויורדת בצורה מהירה מאוד (נובורפיד, הומולוג).
ההתפתחות הבאה הגיעה עם הצגתה של משאבת האינסולין. משאבה זו נישאת על האדם ומזריקה לגופו רמה קבועה של אינסולין, כאשר הוא אוכל הוא יכול להזריק כמות נוספת. מחקרים שונים הראו שמשאבה זו מספקת איזון סוכר טוב יותר וגם מעניקה לנושאיה יותר גמישות באורח החיים. למרות זאת חולים רבים מעדיפים להזריק במידת הצורך, ולא להשתמש במשאבה המחוברת לגוף כל הזמן. שילוב עתידי של משאבת האינסולין עם מד סוכר, ייצור לבלב מלאכותי.
בשנת 2022 הודיעה חברת תרופות ללא כוונת רווח ממדינת יוטה שתפתח סוגי אינסולין ותבקש להם אישור של ה-FDA. גם מדינת קליפורניה החליטה לקדם יצור עצמי של אינסולין כדי להוזילו באופן משמעותי.
באוגוסט 2024 דווח כי חוקרים בארצות הברית, אוסטרליה וסין הצליחו לפתח סוגי אינסולין חדשניים המחקים את התגובה הטבעית של הגוף לשינויים ברמת הסוכר בדם ומגיבים באופן מיידי. מדובר באינסולין "חכם" הנשאר רדום בגוף ומתעורר לפעולה רק כשיש צורך בכך.
ראו גם
צ'ארלס בסט
קישורים חיצוניים
Deadly sea snail uses weaponised insulin to make its prey sluggish מאתר הגרדיאן .
איתי נבו ודניאלה אפלבלט, התרופה המהונדסת הראשונה, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 14 בנובמבר 2022
סקירת סוגי האינסולין וטווחי הפעולה של הסוגים השונים, אורון אופק
הערות שוליים
קטגוריה:חלבונים
קטגוריה:טיפול בסוכרת
קטגוריה:סמני גידול
קטגוריה:הורמוני הלבלב | 2024-09-04T12:33:45 |
ניסוי בנדורה | ניסוי בנדורה הוא ניסוי בתחום הפסיכולוגיה שערך הפסיכולוג אלברט בנדורה עם שתי שותפות נוספות בשנת 1961. הניסוי נועד לאשש את תאוריית הלמידה החברתית, אולם הוא גם מוכיח בדרך כלשהי את השפעת תוכניות הטלוויזיה על האלימות בקרב ילדים. תוצאות הניסוי מאששות את הטיעון כי ישנו קשר סיבתי בין צפייה בטלוויזיה לבין הפגנת אלימות וכי ילדים מחקים התנהגות שהם צופים בה. אם ילדים רואים כי האלימות משתלמת הם דוגלים בה ואם הם רואים כי היא מביאה לעונש ותגמול שלילי, אזי הם נרתעים ממנה.
מהלך הניסוי
חלק ראשון
בחלקו הראשון של הניסוי, חילק בנדורה קבוצת ילדים לשתי קבוצות, לשתיהן נתן לצפות באדם בוגר (במציאות, בטלוויזיה, כדמות מצוירת בסרטון, גבר או אישה) העושה שתי פעילויות שונות בחפצים דומים. קבוצת ילדים אחת צפתה באדם בוגר המכה בובת נחום תקום ומקלל אותה, וקבוצת ילדים שנייה צפתה באדם בוגר המסדר צעצועים בשלווה.
בשלב שני בנדורה איחד את שתי קבוצות הילדים והכניס אותם לחדר מלא צעצועים ובובות. אחר כך החלו החוקרות בשיטות שונות להרגיז את הילדים עוד ועוד ורשמו את תגובותיהם.
תוצאות
רמת התוקפנות של הילדים שהשתייכו לקבוצה שצפתה באדם הבוגר שהפגין אלימות הייתה גבוהה יותר באופן משמעותי מקבוצת הילדים האחרת. חלקם אף שבו על מעשיו של אותו אדם, הכו בבובות והשמיעו צעקות כמוהו.
חלק שני
בנדורה חילק כיתה לארבע קבוצות, שלוש קבוצות צפו בסרטון של אדם המכה בובה וקבוצה אחת (קבוצת הביקורת) לא צפתה בסרט. הקבוצות היו:
קבוצה א', שצפתה בסרט, כאשר האדם מקבל חיזוק חיובי.
קבוצה ב', שצפתה בסרט, כאשר האדם מקבל עונש.
קבוצה ג', שצפתה בסרט, כאשר האדם לא מקבל תגובה.
קבוצה ד', שלא צפתה בסרט כלל (קבוצת הביקורת).
לאחר שסיימו, הוכנסה כל הכיתה (כל ארבע הקבוצות), לתוך חדר שבו הייתה הבובה שהופיעה בסרט,
בנדורה ביקש מהם לעשות את מה שראו בסרט.
תוצאות
כל הכיתה, 4 הקבוצות, הכו את הבובה, אך ברמות שונות:
קבוצה א', שצפתה בחיזוק, הייתה הכי אלימה.
קבוצה ג', שצפתה בסרט ללא כל תגובה, הייתה פחות אלימה (מקבוצה א').
קבוצה ד', שלא צפתה בסרט הייתה פחות אלימה (מקבוצה ג').
קבוצה ב', שצפתה בעונש, הייתה הכי פחות אלימה.
מסקנות
מדרך תגובתם של הילדים, אפשר להסיק כי ילדים הנחשפים לאלימות ללא כל עונש, נהיים אלימים יותר ואדישים יותר לרמת האלימות שלהם.
קישורים חיצוניים
(Bandura, Ross & Ross (1961 - המאמר המקורי של בנדורה ושותפותיו כפי שפורסם ב-Journal of Abnormal and Social Psychology.
בנדורה
בנדורה
בנדורה
קטגוריה:טלוויזיה
קטגוריה:אלימות | 2024-08-01T03:34:42 |
חדשות (עיתון) | חדשות היה עיתון יומי שיצא לאור בישראל בין השנים 1984–1993, על ידי קבוצת הארץ, במטרה ליצור עיתון מתחרה לידיעות אחרונות. על אף שהעיתון זכה לקהל קוראים מועט בשנות פעילותו הקצרות, הוא נחשב לפורץ דרך בעיתונות הישראלית, והצמיח מתוכו שורה של עיתונאים בכירים.
היסטוריה
שמאל|ממוזער|200px|עמוד השער של הגיליון האחרון - 29 בנובמבר 1993
הגיליון הראשון של "חדשות" יצא לאור ב-4 במרץ 1984, העיתון היומי החדש של עמוס שוקן, מנכ"ל קבוצת "הארץ". העיתון הוקם על רקע הצלחתו הגדולה של עמוס שוקן בהקמת רשת המקומונים שלו. תחילה המקומון הירושלמי, "כל העיר", בהמשך המקומון תל אביבי "העיר" שאחריו הוקמו או נרכשו מקומונים בכל הארץ. המקומונים איפשרו פרסום מודעות מקומיות במחירים נמוכים וזכו להצלחה מסחרית. לאחר שהוקמו מקומונים בכל הארץ יכלה "רשת שוקן" להציע גם מודעות זולות ואפקטיביות גם למפרסמים ארציים.
בינואר 1985, רכשה קבוצת 'מוניטין עיתונות', המוציאה לאור של העיתון הכלכלי "גלובס", 50% מהבעלות תמורת השקעה של 3.9 מיליון דולר. קבוצת 'מוניטין עיתונות' באותה עת הייתה בבעלות משפחת ליבוביץ' (בעלי חברת שמן תעשיות) ואיש העסקים מיכאל אלבין. אולם בהמשך יצאה הקבוצה מההשקעה.
עורך העיתון היה יוסי קליין ומנהלו רוני ארן. עיתון זה ניסה להיכנס לפלח שוק שהיה אז רבגוני. פרט ל"חדשות" התפרסמו בישראל עיתונים יומיים נוספים - "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ" (אף הוא בבעלות משפחת שוקן ונחשב ל"אחיו הבוגר" והרציני יותר של "חדשות"), "על המשמר", "דבר", "הצופה", "ג'רוסלם פוסט", ועוד. עם פתיחת העיתון הכריז שוקן כי בכוונתו להפוך את העיתון תוך מספר שנים לעיתון הנפוץ במדינה. העיתון כלל כותרת צבעונית גדולה, עמודי צבע, ושימוש בשפה חדשנית יותר ורשמית פחות. קהל היעד העיקרי של העיתון היה קוראי "ידיעות אחרונות", והמאבק בין שני העיתונים השפיע מהותית על שניהם.
עד מהרה נקלע העיתון לשערורייה, כאשר פרסם, בניגוד להוראות הצנזורה הצבאית, ידיעה על הקמת ועדת חקירה לבדיקת אירועי פרשת קו 300. צלם העיתון אלכס ליבק הוא שצילם את התמונה המפורסמת המראה את חוטפי האוטובוס בעודם בחיים (כאשר נטען כי נהרגו במהלך ההשתלטות על האוטובוס). העיתון נסגר לשלושה ימים ב-29 באפריל 1984. הייתה זו חציית קו אדום מבחינה עיתונאית, אך הפרשה והפרסום שהעיתון קיבל בעקבותיה יצרו לעיתון תדמית אנטי-ממסדית.
במהלך השנים כתבו בעיתון עיתונאים שנותרו בולטים בנוף התקשורת הישראלית, ובהם: חנוך מרמרי, אמנון דנקנר, רונית ורדי, רון מיברג, גבי ניצן, נתן זהבי, דורון רוזנבלום, דודו גבע, אהוד אשרי, עירית לינור, דן בן אמוץ, אמנון לוי, יוסי ורטר, מנחם שיזף, גדעון קוץ (שחתם "דן גלעדי") ורבים אחרים. העיתון בלט בקו גרפי חדשני מאחוריו עמד המעצב שמעון זנדהאוז ובהמשך ערן וולקובסקי.
העיתון היה בעל תדמית צעירה, שמאלנית ואנטי ממסדית. השפה בה כתב העיתון הייתה עברית חדשה, משוחררת, צעירה, על גבול הסלנג, שבלטה על רקע האפרוריות, הרצינות והשמרנות של העיתונים האחרים. העיתון הוביל עיתונים אחרים בעקבותיו, ולדוגמה בטור הרכילות "ציפורה" אשר המציא פורמט ושפה ששימשו לאחר מכן דורות של רכילאים. עם זאת, לא שמר על קו אחיד - לעיתים ניסה להיות צהוב, לעיתים הציג עצמו כעומד על עקרונות הדמוקרטיה ובשנותיו האחרונות ניסה להפוך לשמרני יותר.
בתחילת דרכו, נהג העיתון גישה טבלואידית מבחינה גרפית. לעיתים מזומנות תפסה הכותרת הראשית את כל שטחו של העמוד הראשי. כך גם הכותרות בעמודי המשנה, אשר בלטו מאוד בגודלן. עם השנים התמתנה גם גישה זו, ועיצובו של העיתון הפך עדין יותר. הופיעו מדורים קבועים בעלי מיקום ועיצוב קבוע. כך למשל, בלט מדורו של דן בן אמוץ, אשר הפנה את כתיבתו באופן קבוע ל"ששת הקוראים שלי", ונתן לקוראים הרגשה אישית.
העסקת כתבים לא מנוסים הביאה לתופעות חמורות של פגיעה באתיקה. כך נהג אותו כתב שבא למשפחה בצפון הארץ שבתה נהרגה בתאונת דרכים והיא תרמה את אחד מאבריה להשתלה. הוא נטל מהמשפחה בתואנות שווא את תמונת המנוחה, והתמונה פורסמה בעמוד הראשון של "חדשות". בעקבות פרשה זו חוקקה הכנסת חוק האוסר פרסום זהות תורם איברים בלי הסכמת המשפחה. במקרה אחר הייתה כתבת שהועמדה לדין על זיוף שהעיד כאילו קצין משטרה ביטל דו"ח תנועה לקרוב משפחה של חבר הכנסת. הידיעה וצילום הדו"ח המזויף הופיעו בחדשות בלי שמישהו במערכת בדק את העניין מלכתחילה ומבלי שהסיקו מסקנות לגבי הכתבת.
על אף הצלחתו העיתונאית והתרבותית נאבק העיתון מרגע היווסדו בתפוצה נמוכה, ואי הצלחה כלכלית. הפסדיו כוסו על ידי פעילויות רווחיות אחרות של "קבוצת הארץ" (בעיקר רשת המקומונים). לבסוף נסגר העיתון, באופן מפתיע, במסיבת עיתונאים שכינס עמוס שוקן ב-29 בנובמבר 1993. הסיבה המרכזית לסגירת העיתון באותה עת הייתה העלייה לשידור של ערוץ 2 המסחרי באותו החודש, שלקח נתח גדול משוק הפרסום (שהיה מקור ההכנסה העיקרי של "חדשות"). בנוסף בעלי "ידיעות אחרונות" היו בין בעלי המניות של הזכיינית "רשת" (והחזיקו מניות גם בחברת הכבלים "ערוצי זהב"), ואילו בעלי עיתון "מעריב" נמנו על בעלי המניות של הזכיינית "טלעד" (אשר החזיקו מניות בחברת הכבלים מת"ב). כך שהעיתון התקשה להתמודד מול שני המתחרים החזקים יותר כלכלית.
הולדתו של עיתון "חדשות", שינתה בהרבה מובנים את פני העיתונות הישראלית והיוותה נקודת מפנה בתקני כתיבה, באופן הכתיבה, בתבניות ובגישה. "חדשות" היה העיתון הראשון בישראל שהודפס בדפוס מודרני והראשון שהעסיק את כותביו בחוזים אישיים, שהמירו את ההסכמים הקיבוציים והקביעות שהיו נהוגים עד אז. אגודת העיתונאים בתל אביב אף פתחה במאבק נגד "חדשות", שכלל חרם על סיקור הקמת העיתון, ומניעה תחילה מהעיתונאים של "חדשות" להיות חברים באגודת העיתונאים בתל אביב.
במלאת עשור לסגירת העיתון יצאה במסגרת "העיר", מהדורה אחרונה, מיוחדת, בה סיכמו רבים מן הכותבים בעיתון את שנות עבודתם בעיתון, ואת השפעתו של העיתון על כתיבתם ועל הכתיבה העיתונאית בישראל.
ראו גם
המאבק בין "ידיעות אחרונות" ל"חדשות"
לקריאה נוספת
מרדכי נאור, רבותי, העיתונות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004, הפרק "חדשות - סופו של מס' 3", עמ' 179–192.
קישורים חיצוניים
חיפוש וקריאה מקוונת בדפי עיתון "חדשות", באתר עיתונות יהודית היסטורית
עלייתו ונפילתו של עיתון "חדשות" באתר של זאב גלילי
עידו קינן, אחד שהבין// האם האינטרנט הייתה מצילה את עיתון "חדשות"?, חדר 404, 29 בנובמבר 2012
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:עיתונות בעברית
קטגוריה:שנות ה-1980 בישראל
קטגוריה:שנות ה-1990 בישראל | 2024-09-05T05:03:19 |
Gmail | 150px|ממוזער|הסמליל ששימש את השירות מ-2005 ועד אוקטובר 2020Gmail (קיצור של Google Mail, מבוטא "ג'ימייל") הוא שירות דואר מבוסס רשת מאובטח, חינמי, נתמך על ידי פרסומות ומסופק על ידי חברת גוגל.
משתמשים יכולים לגשת לשירותי Gmail גם באמצעות פרוטוקולי POP3 ו-IMAP4. השירות הושק ב-1 באפריל 2004. לאור העובדה שגוגל השיקה את השירות באחד באפריל היו שחשבו כי ההכרזה על ההשקה היא מתיחה, כיוון ש-Gmail העניק נפח אחסון של ג'יגה בייט אחד, בתקופה בה נפח האחסון המקובל היה של מגה-בתים בודדים בשירותים חינמיים וכמה עשרות מגה בתים לשירותים בתשלום. גוגל הוציאה את Gmail משלב הבטא ב-7 ביולי 2009, יחד עם שאר השירותים בחבילת Google Apps.
ב-9 בפברואר 2010 הודיעה גוגל כי היא משיקה את שירות גוגל באז, רשת חברתית מקוונת המשולבת בתוך Gmail. באוקטובר 2011 היא הודיעה שהיא מתכוננת לסגור את גוגל באז.
תכונות
אחסון
שנה לאחר ההשקה, ב-1 באפריל 2005, הכריזה גוגל על הכפלת שטח האחסון והוצהר כי "גוגל תמשיך לתת לאנשים עוד שטח אחסון לנצח".
ב-12 באוקטובר 2007 קצב הגידול בשטח אחסון היה 5.37MB לשעה. לאחר כשבוע, הצטמצם קצב הגידול ל-1.12MB לשעה. ב-4 בינואר 2008 צנח קצב הגידול ל-3.35MB ליום (0.14MB לשעה) ומאז התייצב בערך על קצב זה. מאז הוגדל שטח האחסון החינמי ל-15GB במשותף למוצרי גוגל הנוספים (כגון Google Docs ו-Google Drive), אך גוגל מאפשרת גם לרכוש בתשלום שטח אחסון נוסף הנע בין 100GB ל-10TB.
Gmail Labs
תכונת "מעבדות Gmail" (באנגלית - Gmail Labs) התווספה ב-5 ביוני 2008. Gmail Labs מאפשרת למשתמשים לבדוק תכונות חדשות או ניסיוניות של Gmail.
משתמשים יכולים לאשר או לשלול תכונות נסיוניות, ולספק משוב על כל אחת מהן. הדבר מאפשר למהנדסי Gmail לקבל משוב לגבי התכונות החדשות וכך לשפר אותן או להעריך את הפופולריות שלהן ולהחליט האם הן ראויות להיכנס לשימוש.
ב-10 בדצמבר 2008 התווספה ל-Gmail התמיכה בהודעות SMS משולבות בצ'אט Gmail. ב-28 בינואר 2009 התווספה ל-Gmail התמיכה בשימוש בלתי מקוון בדוא"ל.
ב-10 במאי 2023, Google השיקה את Labs, כמרחב החדש לניסוי רעיונות ראשוניים לתכונות ומוצרים בהשראת Google Labs המקורי. גוגל הציעה להרשם לבדוק כל אחד מהשירותים הבאים (חלקם איפשרו בדיקה רק לתושבי ארצות הברית) שבכולם הוטמע שימוש בבינה מלאכותית: Search Labs : חיפוש שנתמך בבינה מלאכותית; Workspace Labs: שילוב בינה מלאכותית ב-Google Workspace, כגון הצעות לכתיבה ב-Google Docs ו-Gmail, ארגון נתונים ב-Sheets ויצירת תמונות מופקות מטקסט ב-Slides; פנקס העבודה NotebookLM (לשעבר Project Tailwind): מופעל באמצעות בינה מלאכותית, באמצעות הערות ומקורות של המשתמש. ; MusicLM: כלי ליצירת מוזיקה מתוך תיאורים טקסטואלים.
מסנן ספאם
מסנן הספאם של Gmail הוא "תוכנה מוּנעת קהילה". כאשר משתמש כלשהו מסמן דואר כספאם, הוא מספק לתוכנה מידע שעוזר לה לחסום הודעות דומות למשתמשים אחרים.
שליחת מסרונים
במרץ 2010 הושקה בג'ימייל האפשרות לשלוח מסרונים מתוך השירות עצמו. אפשרות זו הייתה פעילה גם בחשבונות בממשק עברי עד 2014.
הפרדה אוטומטית ללשוניות
החל מ-2014, ג'ימייל מאפשרת להפריד אוטומטית את המכתבים ומשייך אותם ל"דף ראשי", "דף חברתי" ו"קידום מכירות". רבים מהחוקרים פירשו את המהלך כדרך של "גוגל" לעודד מפרסמים לפרסם דרך "גוגל אדוורדס" שהוא שרות בתשלום, מכיוון שרוב המשתמשים מסתכלים רק על מכתבים שסווגו לדף הראשי.
אבטחה
כדי להגן על המשתמשים, Gmail לא מאפשר למשתמשים לשלוח או לקבל קובצי הרצה, לרבות קובצי התקנה לאפליקציות אנדרואיד (סיומת apk) או יישומוני ג'אווה (סיומת jar) או ארכיונים המכילים קבצים כאלה. השירות מזהה קובצי הרצה גם אם הסיומת שלהם שונתה, על ידי בחינת מספר-הקסם של הקובץ. השירות לא מזהה קבצים אלו במידה והארכיון נעול באמצעות סיסמה המצפינה גם את שמות הקבצים, כגון ארכיון מסוג 7zip.
ממשק
כאשר נכנסים לאתר ג'ימייל, מגיעים למסך שבו מתבקשים להזין שם משתמש וסיסמה. השפה בדף זה, משתנה בעקבות שפת הממשק של המשתמש האחרון שהיה מחובר.
לאחר שנכנסים לחשבון, נכנסים למסך הכולל, בין היתר, קישורים למיזמי גוגל השונים, הגדרות החשבון, תיבת חיפוש, סרגל ניווט, וחלונית צ'אט, בנוסף לתיבה המרכזית, שכוללת את כל הדואר הנכנס של החשבון.
תיבת חיפוש
תיבת החיפוש בג'ימייל, כוללת שני כפתורים המוצגים בתצוגת ברירת המחדל:
חפש בדואר - חיפוש בדואר הנכנס, בתיקיות המשנה של החשבון, ובארכיון. חיפוש זה אינו כולל חיפוש בתיקיית אשפה, או דואר זבל, אך כאשר ישנן תוצאות בתיקיות אלו, מוצע לחפש גם שם.
ישנן גם אפשרויות נוספות בתיבת החיפוש:
הצג אפשרויות חיפוש - כולל אפשרויות חיפוש מתקדמות, כגון מסנני מאת, אל, נושא, חפש (בתיקייה מסוימת), כולל את המילים, לא כולל, כולל קובץ מצורף, וטווח זמן.
צור מסנן - יצירת מסנן הקובע מה לעשות עם הודעה מסוג מסוים כשהיא מתקבלת. המסנן יכול להתבסס על נמענים, מוענים, נושא, כולל מילים, או כולל קובץ מצורף.
סרגל ניווט
סרגל הניווט בג'ימייל, כולל שלוש כרטיסיות ראשיות:
דואר - ממשק הודעות הדואר האלקטרוני.
אנשי קשר - ממשק אנשי הקשר של ג'ימייל.
משימות - פתיחת חלונית משימות.
כאשר בוחרים באופציה דואר, מקבלים את תצוגת הדואר הראשית של ג'ימייל. מימין, ישנו סרגל התיקיות. מספר כרטיסיות מוצגות בתצוגה הרגילה, כבחירת המשתמש, והשאר, מופיעות תחת לחצן: "עוד..." המשתמש יכול לבחור אילו תיקיות יוצגו ואילו לא.
יש גם אופציה ל"דואר ממוין". השרת מחשב סטטיסטיקות לגבי התנהגות עם הודעות שונות, ולפיכך מגדיר את הודעות הדואר הנכנס כ"חשובות", או "לא חשובות". המשתמש יכול לשנות את חשיבות ההודעה על ידי לחצן מתאים.
היסטוריה
טקסט=|ממוזער|250px|צילום מסך של Gmail באחת מגרסאותיו הקודמות
תחילתו של השירות וההשקה הרשמית
פאול בוחייט, ממפתחי גוגל, הוא שהתחיל בהרצת הפרויקט של Gmail, שנים מספר לפני שנחשף לציבור. בתחילה הייתה התוכנה זמינה רק כשירות דואר אלקטרוני פנימי בגוגל, אשר שימש את עובדי החברה.
המיזם נקרא בתחילה Caribou, כתזכורת סאטירית למיזם המוזכר ברצועת הקומיקס "דילברט".
שירות Gmail הושק רשמית ב-1 באפריל 2004. קדמו לכך שמועות על המהלך הצפוי, אולם מאחר שלחברת גוגל יש היסטוריה ארוכה של תעלולי אחד באפריל, סברו רבים כי החברה חומדת לצון פעם נוספת (באותה תקופה לא היו תיבת דוא"ל חינמיות בנפח של 1GB, וממוצע הנפח לתיבת דוא"ל עמד על עשרות בודדות של מגה). לאחר שהוסבר כי המתיחה האמיתית של גוגל היא ידיעה חדשותית האומרת כי החברה תארגן חופשה לעובדיה שתכלול טיסה לירח, התראיין ג'ונתן רוזנברג, סגן נשיא גוגל, ואמר "אנחנו מאוד רציניים בקשר ל-Gmail".
בתחילה הזמינה גוגל אלף לקוחות ניסיון ראשונים, חברים ובני משפחה של עובדים בניסיונות שהתחילו ב-21 במרץ 2004. ב-25 באפריל הייתה התקדמות נוספות, כאשר משתמשים פעילים באתר blogger.com קיבלו אפשרות לקחת חלק בגרסת הניסיון של Gmail.
דרך הפצת השירות
בתחילת הדרך, משתמשי Gmail קיבלו מדי פעם אספקה של "הזמנות" בעזרתם יכלו להפיץ את שירות Gmail לחבריהם. סיבוב ראשון של הזמנות נשלח באחד במאי, ועוד שלוש הזמנות נשלחו לכל משתמש ב-1 ביוני. מאמצע יוני קיבל כל משתמש ג'ימייל בין הזמנה ל-3 הזמנות ליום אותן היה יכול לשלוח לחבריו על מנת להרחיב את מעגל המשתמשים. ב-2 בפברואר 2005 ממשק ההזמנות שופר, כך שניתן היה לשלוח הזמנה על ידי הקשת כתובת אימייל. ב-3 בפברואר 2005 קיבלו חלק ממשתמשי Gmail מענק של 50 הזמנות, ויותר מאוחר 100 הזמנות, והוכרז ש־Gmail תהפוך תוך זמן קצר לחופשית.
במהלך החודשים הראשונים של גרסת הבטא, נוצר שוק להזמנות Gmail. לפי המגזין PC world מחירה של הזמנה ל־Gmail באתר ebay הגיע ל-150 דולר, כאשר מחירם של כמה חשבונות ספציפיים עמד על אלפי דולרים. לאחר סיבוב נוסף של הספקת הזמנות צנח המחיר ל־2-5 דולרים. חלק ממשתמשי Gmail השתמשו בשירות כדי להזמין ללא רווחים את כל מי שביקש מהם. ב-28 ביוני 2004 תיקנה גוגל את מדיניותה כדי למנוע מכירת חשבונות רשומים.
ציר הזמן
שם התחום
לפני שנקנה על ידי גוגל, שם התחום "gmail.com" היה בשימוש על ידי שירות אימייל חינמי שהוצע על ידי Garfield.com, אתר הבית של רצועת הקומיקס "גארפילד", לאחר המעבר של גוגל לדומיין הזה, השירות נותק.
ב-22 ביוני 2005 השתנה ה-URI של Gmail מ-gmail.google.com ל- mail.google.com, ונוצרה הפניה אוטומטית אל ה- URI החדש.
תחום הדומיין של gmail.com איננו זמין במדינות מסוימות, במדינות אלו משתמש יכול להשתמש בתחום googlemail.com. השירות של Gmail לא מפלה בין שני התחומים הללו בקבלת אימיילים, לכן משתמש עם הכתובת user@googlemail.com יקבל גם מיילים שישלחו לכתובת user@gmail.com, וכן להפך. לפיכך, משתמשים שחייבים להשתמש בתחום googlemail.com לא יכולים לבחור כתובת שכבר נבחרה על ידי משתמשים המשתמשים בתחום gmail.
בגרמניה נקרא השירות "Google mail", עקב היותו של gmail סימן רשום של חברה אחרת בגרמניה.
מתיחות Gmail
תעלול עמוד Gmail
באחד באפריל 2007 Gmail הציגו "עמוד Gmail", בו נכתב כי משתמש שילחץ על כפתור תמיכה בעמוד יקבל מ-Gmail תדפיס חינמי של הודעת תמיכה, אולם לא נשלחו הודעות כאלו.
תעלול הזמן המותאם של Gmail
באחד באפריל 2008 גוגל הציגו שירות מזויף בשם "Gmail Custom Time" (הזמן המותאם של Gmail) שכביכול מאפשר למשתמש לשלוח 10 הודעות בשנה בהם הוא קובע את חותמת "זמן השליחה" בעצמו, המתיחה הכריזה שעל ידי כיפוף מרחב הזמן בשרת של גוגל, האימיילים בעצם עוברים מבעד למימד הרביעי של הזמן לפני ההגעה ליעד.
תעלול הטייס האוטומטי של Gmail
ב-1 באפריל 2009 גוגל הציגו שירות חדש שנקרא "Gmail Autopilot by CADIE" (הטייס האוטומטי של Gmail, באמצעות CADIE). לפי גוגל, השירות מתיימר לקרוא אימיילים ולענות עליהם באופן אוטומטי בשביל המשתמש. נאמר שהתוכנית תפעל על ידי ניתוח הרגש שבהודעות בשילוב עם ניתוח אופי הכותב ואז התוכנית תיתן עצות למשתמש או שתגיב באופן אוטומטי להודעה.
ביקורות נגד Gmail
פרטיות
על-מנת ליצור פרסום אטרקטיבי לכל אחד ואחד, סורקת גוגל את תיבת הדואר הנכנס והיוצא של כל חשבון. מרימי דגל הפרטיות דואגים מכך שהתוכנית מעורה בפרטיות שלהם ובאימיילים שלהם, ומכך שיש בכך בעיית הגנה, האפשרות שאימיילים פרטיים יקראו, אפילו על ידי מחשב ומעלה את הסיכון לחוסר פרטיות באימייל. זאת ועוד, האימיילים של משתמשים שחשבונם אינו ב-Gmail הבוחרים לשלוח אימייל ל-Gmail נקרא אף על-פי שהם לא חתמו על מדיניות הפרטיות של Gmail המאשרת קריאת מיילים פרטיים. בנוסף, גוגל רשאית על-פי ההסכם לשנות את מדיניות הפרטיות בכל עת באופן חד צדדי וגוגל יכולה מבחינה טכנית להצליב עוגיות לצד האינפורמציה העשירה שיש לה כדי ליצור "תיק" על בן אדם רצוי. רוב תוכנות האימייל משתמשות בתוכנות המספקות סריקת מיילים ברמה כלשהי, על-מנת לחסום ספאם.
חסידי הפרטיות מתייחסים גם למחסור בחשיפת המידע על הבעיות במדיניות. לגוגל יש היכולת לצרף את האינפורמציה המוכלת על האימיילים של אדם כלשהו עם האינפורמציה אודות חיפושי האינטרנט שלו. גוגל מעולם לא הבהירה כמה זמן אינפורמציה זו תישמר ואיך ישתמשו באינפורמציה זו. אחת הדאגות היא שהמידע מועבר לגופים ביטחוניים כמו הסוכנות לביטחון לאומי. ב-2004 שלושים ואחת ארגוני פרטיות וזכויות אזרח כתבו מכתב לגוגל הקורא להשהות את שירות Gmail עד שסוגיית הפרטיות תיפתר.
בשנת 2022 החליטה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לאסור את השימוש ב-Gmail ובשירותי דואר אלקטרוני דומים, החשופים למידע סודי ואינם עומדים בתנאי חוק הגנת הפרטיות.
מדיניות הפרטיות של Gmail מכילה את הסעיף: "עותקים שיוריים של הודעות וחשבונות שנמחקו עשויים להישאר בשרתים הפעילים שלנו במשך 60 יום עד למחיקתם הסופית, ולהמשיך להתקיים במערכות הגיבוי הלא מקוונות שלנו". גוגל מצביעה על כך ש- Gmail פועל על-פי המקובל בתעשיית המרחב. משרדי גוגל הצהירו כי הם "עושים מאמצים סבירים למחיקת אינפורמציה מחוקה מהמערכת שלנו במהירות מעשית".
גוגל מגנה על עמדתה על ידי שיבוח השימוש בסריקת האימייל לרווחת המשתמשים. גוגל מצהירה ש- Gmail פועל כל הזמן כדי להימנע מהצגת מודעות ליד הודעות רגישות כמו כאלו המזכירות את המילים באנגלית - tragedy (טרגדיה), או death (מוות).
מתחרות
אחרי עליית Gmail לרשת, הרחיבו במהירות שרתי webmail קיימים רבים את שטח האחסון שלהם. כך לדוגמה הרחיב שירות Hotmail את שטח האחסון למשתמשים מסוימים מ-2-25MB ל-250MB (כאשר חשבונות "פלוס" הוגדלו ל-2GB) תוך 30 יום. שירות Yahoo הגיע מ-4MB ל-100MB (כאשר חשבונות פלוס הוגדלו ל-2GB). זמן קצר מאוחר יותר הורחב Yahoo! Mail ל-250MB ובאפריל 2005 הגיע ל-1GB. במרץ 2007 הודיע השירות Yahoo! Mail כי יספק אחסון אינסופי לכל המשתמשים. הרצון העז להדביק את Gmail בלט בעיקר אצל Hotmail של MSN, שהמשיך לשדרג את שטח האחסון של האימייל שלו מ-250MB ל-Windows live Hotmail החדש, שהכיל 5GB. בנובמבר 2006 Hotmail שידרג גם את החשבונות החינמיים שלו ל-1GB. באוגוסט 2005 שירות AOL התחיל לספק לכל משתמשי AOL messenger חשבון אימייל אישי של 2GB שטח אחסון.
המערכת של Gmail מתארת חשבונות כ"לא פעילים" אם החשבון לא פועל במשך שנתיים, אחרי שלושה חודשים נוספים המערכת עלולה למחוק את החשבון. לשירותי מייל אחרים לוקח משך זמן לסמן חשבונות כ"לא פעילים", Yahoo!, לדוגמה, משבית חשבונות לא פעילים לאחר ארבעה חודשים.
קישורים חיצוניים
Gmail - אתר השירות
הודעה לעיתונות על השקת ג'ימייל, באתר גוגל, 1 באפריל 2004
מייקל לידקה, אי-פי, היום לפני 20 שנה השיקה גוגל את ג'ימייל — אבל אף אחד לא האמין שזה אמיתי, באתר הארץ, 1 באפריל 2024
ההשקה שהתחילה כבדיחה של 1 באפריל: ג'ימייל חוגג 20 שנה
הערות שוליים
קטגוריה:דואר אלקטרוני
קטגוריה:גוגל
קטגוריה:אתרי אינטרנט שהושקו ב-2004 | 2024-08-03T20:25:36 |
אברהם ב. יהושע | אברהם גבריאל (בּוּלִי) יהושע (שם עט: א. ב. יהושע, אברהם ב. יהושע; 9 בדצמבר 1936, כ"ה בכסלו ה'תרצ"ז – 14 ביוני 2022, ט"ו בסיוון ה'תשפ"ב) היה סופר, מסאי ומחזאי ישראלי. חתן פרס ישראל (1995, ה'תשנ"ה), זוכה פרס א.מ.ת. לספרות (2016) ופרופסור באוניברסיטת חיפה.
ביוגרפיה
יהושע נולד, גדל והתחנך בירושלים. מצד אביו, יעקב יהושע בן הרב חנניה גבריאל, הוא דור שלישי למשפחה ספרדית יוצאת הקהילה היהודית בסלוניקי שביוון. אימו, מלכה לבית רוזיליו, נולדה וגדלה במוגדור שבמרוקו, ובשנת 1932 עלתה לארץ ישראל עם אביה ואחותה. אבי אימו, אברהם רוזיליו, היה מנכבדי העדה המערבית בירושלים ונכדו של הרב משה רוזיליו, מגדולי ראשי הישיבות במרקש ומחבר הספר "קול מבשר" על הש"ס. לימים תיאר יהושע את חילוקי הדעות בין הוריו על חינוכו. בעיני אימו "הקהילה הספרדית הישנה של אבי לא הייתה זרה פחות מהיישוב האשכנזי הציוני אשר היה כאן רוב, ובוודאי לא הרגישה כלפי העדה הספרדית מחויבות רגשית מיוחדת. שפתה הייתה צרפתית, ולאדינו לא ידעה." שאיפתה הייתה להתחבר אל "לבה של הארץ שהיה העולם הציוני אשכנזי ולא אל משהו שראתה אותו כשולי הרבה יותר." לעומתה, היה אביו קשור יותר למורשת הספרדית-ירושלמית. בסופו של דבר התחנך יהושע בחינוך החילוני-ציוני בזיקה סוציאליסטית. הוא למד בגימנסיה העברית רחביה והיה חניך בשבט מצדה ב תנועת הצופים. לאחר מכן שירת כלוחם בצה"ל בחטיבת הצנחנים, והשתתף כלוחם בפעולות התגמול ובמבצע קדש. למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים ספרות ופילוסופיה. בשנות ה-60 ערך את הביטאון "היה נכון" של תנועת הצופים. בשנת 1995 קיבל את פרס ישראל בספרות, בשנת 2016 קיבל את פרס א.מ.ת לספרות ביחד עם רונית מטלון. בשנת 2017 קיבל את פרס דן דוד.
יהושע לימד בבתי-ספר תיכוניים ובאוניברסיטה. שימש כפרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. הוא לימד סופרים רבים ובהם מרדכי הרטל. התגורר בחיפה רוב חייו הבוגרים, והעיר והאוניברסיטה שלה מופיעות פעמים רבות בספריו. שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד (1977) שיקגו (1988, 1997, 2000) ופרינסטון (1992, 1997). הוא קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטאות תל אביב, בר-אילן, בן-גוריון, מכון ויצמן, מאוניברסיטת טורינו באיטליה ומהאקול נורמל סופרייר בצרפת.
בשנים 1969–2012 התגורר בחיפה וב-2012 עבר להתגורר בגבעתיים. היה נשוי לד"ר רבקה (איקה) יהושע, פסיכואנליטיקאית במקצועה, עד לפטירתה בספטמבר 2016. לזוג שלושה ילדים: סיון יהושע, גידי יהושע ונחום יהושע ושבעה נכדים.
יהושע נפטר ב-14 ביוני 2022 בגיל 85, ממחלת הסרטן. נקבר בקיבוץ עין כרמל.
ארכיונו הציבורי והאישי מופקד במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים.
ממוזער|250px|א"ב יהושע ואשתו איקה בשנות ה-90 בפריז
יצירתו הספרותית
יצירתו של יהושע זוכה להכרה רחבה, בישראל ובעולם. על מגוון יצירותיו זכה בפרסים ספרותיים רבים, בכללם פרס ביאליק, פרס ברנר, פרס ישראל לספרות ופרס מדיסיס לסופר זר. עיתון הניו יורק טיימס תיאר אותו כ-"מין פוקנר ישראלי", בשל יכולתו המיוחדת לבטא ולהעלות על הכתב את "הלך הרוח" הישראלי העכשווי.
ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (בתרגומו האנגלי: "The Woman from Jerusalem") נכלל ברשימת 'מאה הספרים הטובים של השנה' של הניו יורק טיימס ושל ה"פאבלישרס ויקלי" ב-2006. באפריל 2007 זכה בפרס הלוס אנג'לס טיימס על ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". ב-2010 עובד הספר לסרט קולנוע בבימויו של ערן ריקליס ובעיבודו של נח סטולמן, שזכה בפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר בשנת 2010.
ממוזער|250px|כתב ידו של א. ב. יהושע וכתב ידה של אשתו רבקה
דעות פוליטיות
יהושע היה פובליציסט ומסאי מקורי, חד ורב השפעה על השיח הציבורי הישראלי והיהודי, ועסק רבות בסוגיות של יהדות, ציונות, והקשר עם הארץ. הוא פרסם גם שורה של ספרים וקובצי מסות בהם "בזכות הנורמליות" "הקיר וההר" "כוחה הנורא של אשמה קטנה", "אחיזת מולדת". כולם ספרי מסות שעסקו בשאלת היהדות, ציונות, מקור האנטישמיות ועוד. יהושע מתח ביקורת על מדיניות ישראל ביהודה, שומרון ועזה מאז מלחמת ששת הימים ונמנה עם החותמים על יוזמת ז'נבה. היה חבר מפלגת העבודה בשנות השבעים, ועזב אותה עם פרישת אריה אליאב ממנה; בקמפיין הבחירות לכנסת התשיעית תמך במפלגת של"י. אחרי המהפך הפוליטי חזר לשורות 'העבודה' במסגרת חוג 77, היה חבר במרכז המפלגה ושותף בכתיבת מצעה החדש. כחצי שנה לאחר הבחירות, בדצמבר 1977, כתב מכתב ליושב ראש מפלגת העבודה שמעון פרס והפציר בו לא להיכנס לממשלתו של מנחם בגין. במכתבו כתב, בין היתר: "הכניסה לקואליציה כזו תהיה כרוכה בבזיונות. השליטה על המפלגה תאבד לך סופית". פרס השיב לו כי "נותקנו מהעם, לבנו נהיה גס למשאלות לבו ואזננו אטומה לציפיותיו".
ב-21 בפברואר 1988, בזמן האינתיפאדה הראשונה, פרסם ביחד עם יהודה עמיחי, עמוס עוז ועמוס איילון, מכתב בעיתון הניו יורק טיימס, בו הם הפצירו ביהודי ארצות הברית "שיביעו את דעתם בקול" לגבי מדיניות ישראל בשטחים. בריאיון לשבועון ניוזוויק ב-17 באוקטובר 1988, אמר כי הוא מסוגל להבין כיצד יכלו הגרמנים במלחמת העולם השנייה לומר שלא ידעו על השואה, שהרי גם ישראלים רבים מסרבים לקרוא עיתונים או לצפות בטלוויזיה, וכל כך קל להינתק מדברים שקורים במרחק של כמה קילומטרים מביתם. עם זאת, הוא הכחיש, בהמשך, כי השווה את המצב בשטחים למצב בגרמניה הנאצית.
ב-1993 ביקר יהושע בתקוע, ולאחר הביקור קרא ל"הבטחת זכויותיהם, ביטחונם ושליחותם הרוחנית של המתנחלים כמיעוט במדינה הפלסטינית שתקום", בטענה כי הכרה זו חשובה להמשך תהליך השלום.
לקראת בחירות 2001, פרסמה קבוצת פעילי שלום, בהם יהושע, מודעה בולטת בעיתון "הארץ", בה הם שללו את שיבת הפליטים הפלסטינים לתחומי מדינת ישראל, "כי פירוש הדבר יהיה חיסולה של מדינת ישראל... שיבה גורפת של פליטים פלסטינים לישראל סותרת את עקרון הזכות להגדרה עצמית של העם היהודי".
ב-2002 אמר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני: "הפלסטינים נמצאים כיום במצב טירופי, שמזכיר את זה בו נמצא העם הגרמני בתקופת הנאצים. הפלסטינים הם לא הראשונים שהעם היהודי גרם להם לטירוף הדעת; זה לא העם הראשון שהכנסנו לטירופים, ראינו כבר מה קרה עם הגרמנים". בעקבות הביקורת שעוררו דבריו, בין השאר מצד הנהלת יד ושם, הסביר יהושע את כוונתו: "לא עשיתי השוואה בין יחסי ישראל והפלסטינים למעשיהם של הנאצים, אבל אני שואל את עצמי שאלה שאנחנו חייבים לשאול: מה יש באינטראקציה בינינו לבין עמים אחרים, היוצר כזאת שנאה אירציונלית? מה הביא את הגרמנים ומה מביא את הפלסטינים לשנאה כזאת כלפינו? אני מסתכל בחרדה באיזו שנאה התאבדותית מתייחסים אלינו הפלסטינים. גם הגרמנים התייחסו אלינו באותו סוג של שנאה. זה דבר שצריך לברר אותו, מה קורה בינינו לבין עמים אחרים שבתוכם אנחנו חיים".
יהושע תמך בתוכנית ההתנתקות והתמודד עם טענות מתנגדי התוכנית. לגבי החששות הביטחוניים אמר: "אם יירו טילי קסאם על אשקלון אנחנו נפסיק את החשמל בעזה. נפסיק את התקשורת בעזה. נמנע מעזה דלק. ... הם בעצמם יחסלו את הטרור." לגבי הקושי של המתנחלים כתב: "הם הלכו לשם מרצונם. איש לא הכריח אותם להגיע למעמקי עזה ולפאתי שכם. הם לא היו אנשים חסרי בית לפני שהלכו לשם, והם לא יהיו חסרי בית לאחר שייצאו משם. מיליונים של אנשים עוקרים כל בוקר בעולם מבתיהם ועוברים לבתים אחרים. זהו תהליך טבעי ושכיח." לאחר ביצוע ההתנתקות, היה בין תומכי עצומה נגד הזנחת המפונים מגוש קטיף.
לקראת סוף מלחמת לבנון השנייה, השתתף במסיבת עיתונאים ביחד עם דויד גרוסמן ועמוס עוז, בה הוא תיאר את עצמו כ"סופר מגויס", בעל מחויבות ואחריות למתרחש. את חשיפת דעותיו בעניינים חברתיים ומדיניים החל בספר המסות "בזכות הנורמליות", שעורר הדים בישראל ובעולם, ובמאמרים וספרים נוספים שפרסם מאז.
במסע הבחירות לכנסת הארבע עשרה הוצב במקום ה-116 ברשימת מרצ, ובמסע הבחירות לכנסת התשע עשרה, בינואר 2013, היה במקום ה-109.
בדצמבר 2016 הציע לתת למאה אלף ערבים תושבי שטחי-C ביהודה ושומרון, תושבות - ואולי אף אזרחות, בלי לספח את שטחי-C עצמם.
היה חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם".
רשימת יצירותיו
260px|ממוזער|שמאל|דפי יצירתו "מר מאני" של א.ב. יהושע בכתב ידו - מתוך אוסף הספרייה הלאומית
רומנים
המאהב (שוקן, 1977)
גירושים מאוחרים (ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982) / קנטטת הגירושים (הספריה החדשה, 1991) - נוסח חדש של "גירושים מאוחרים" / גירושים מאוחרים: מהדורת 2010 בתוספת פרק עשירי (הספרי החדשה, 2010)
מולכו (הספרייה, 1987)
מר מאני (הספריה החדשה, 1990)
השיבה מהודו (הספריה החדשה, 1994)
מסע אל תום האלף (הספריה החדשה, 1997)
הכלה המשחררת (הספריה החדשה, 2001)
שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (הספריה החדשה, 2004)
אש ידידותית (הספריה החדשה, 2007)
חסד ספרדי (הספריה החדשה, 2011) - זוכה בפרס מדיסיס הצרפתי לשנת 2012
ניצבת (הספריה החדשה, 2014)
המנהרה (הספריה החדשה, 2018)
הבת היחידה (הספרייה החדשה, 2021)
המקדש השלישי (הספריה החדשה, 2022)
ספרי סיפורים קצרים
מות הזקן (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1963) - סיפורים
מול היערות (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1968) - סיפורים. כולל הנובלה שלושה ימים וילד, עובד לטלוויזיה בשנת 1999
בתחילת קיץ - 1970, נובלה (שוקן, 1972), עם ציורים של יגאל תומרקין
עד חורף 1974 - (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975) סיפורים
כל הסיפורים (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993)
מסע הערב של יתיר (סדרת הספרייה הקטנה, הספריה החדשה, 2009) - שלוש נובלות בנוסח חדש.
מחזות
מאי - ערב, לילה ושחר (מחזה - 1969)
לילה במאי (1975) - 2 מחזות: לילה במאי, טיפולים אחרונים
חפצים (מחזה - 1986)
הילכו שניים יחדיו (מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד) (2012)
ספרי ילדים
העכבר של תמר וגאיה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005)
חיית המחמד של עפרי (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007)
ספרי עיון
בזכות הנורמליות: חמש מסות בשאלות הציונות, הוצאת שוקן, ירושלים, 1980
הקיר וההר: מציאותו הלא-ספרותית של הסופר בישראל, זמורה ביתן, תל אביב, 1989
כוחה הנורא של אשמה קטנה: ההקשר המוסרי של הטקסט הספרותי, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, 1998
אחיזת מולדת: עשרים מאמרים ורישום אחד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2008
עיבודים ליצירותיו
חלק מספריו של יהושע עובדו לקולנוע ולסדרות טלוויזיה:
"שלושה ימים וילד" (1967) – בבימויו של אורי זוהר
"חתונתה של גליה" (1986) – בבימויו של רמי קמחי
"המאהב" (1986) – בבימויה של מיכל בת-אדם
"מול היערות" (1999) – בבימויו של דניאל וקסמן
"מר מאני" (1996) – סדרה בת 5 פרקים בבימויו של רם לוי
"בן" (1997) – עיבוד לסיפור "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" בבימויו של ניצן אבירם
"המאהב האבוד" ("L'amante perduto") (1999) – עיבוד נוסף (איטלקי-בריטי) ל"המאהב" בבימויו רוברטו פאנזה
"השיבה מהודו" (2002) – בבימויו של מנחם גולן
"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (2010) – בבימויו של ערן ריקליס
"גירושים מאוחרים" (2016) – סדרה בת 3 פרקים בבימויו של רם לוי
בין ספריו שעובדו למחזות לתיאטרון: "המאהב" ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". ספרו "מסע אל תום האלף" היה הבסיס לאופרה שהועלתה באופרה הישראלית החדשה, יהושע כתב את הלִבְרִית.
לקריאה נוספת
ישראל ברטל, בורות המים וככר השוק, , דימוי 3 (1991), עמ' 26–27
אברהם בלבן, מר מולכו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992.
ידידיה יצחקי, הפסוקים הסמויים מן העין, עיונים ביצירת א"ב יהושע, אוניברסיטת בר-אילן, 1992
ניצה בן-דב, בכיוון הנגדי - קובץ מחקרים על מר מאני של א"ב יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995
יאיר קוטלר, סופר לכל עת - דו-שיח אקטואלי עם הסופר אברהם ב. יהושע, י. גולן הוצאה לאור, 1999
ניצה בן-דב, והיא תהילתֶךָ: עיונים ביצירות ש"י עגנון, א"ב יהושע ועמוס עוז, הוצאת שוקן, 2006
רות נצר, מאמרים על הספורים של יהושע - 'מולכו', 'מר מאני', 'השיבה מהודו'. השלם ושברו. כרמל. 2009. פרק ט"ו-ט"ז, עמ' 303–332
אמיר בנבג'י, ניצה בן-דב, זיוה שמיר (עורכים), מבטים מצטלבים - עיונים ביצירת א"ב יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
ניצה בן-דב, "על חסד ספרדי של א.ב. יהושע" בתוך: חיים כתובים: על אוטוביוגרפיות ספרותיות ישראליות הוצאת שוקן, 2011, עמ' 212-183
גלעד מורג, החמלה והזעם: על הסיפורת של א"ב יהושע, הוצאת דביר, 2014
נורית גוברין. "א.ב. יהושע והוריו: 'סיום מלא מתיקות ואהבה'". בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה/2015
זיוה שמיר, סיפור לא פשוט: עיונים ביצירותיהם של א"ב יהושע, עמוס עוז וחיים באר, הוצאת ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015
זיוה שמיר, שנינו שקולים במאזניים- עיון ברומאן "הכלה המשחררת" מאת א"ב יהושע, גג: כתב-עת לספרות, גיליון 5, 2001
ניצה בן-דב, "משפחת השכול באש ידידותית" בתוך: חיי מלחמה: על צבא, נקמה, שכול ותודעת המלחמה בפרוזה הישראלית הוצאת שוקן, 2016, עמ' 336-309
עמיחי שלו, האישה הגדולה מן הפנטזיות, פנס מוסף לביקורת ספרות, ספטמבר 2022
ניצה בן-דב, "אל תקנה אידיאה אלא מציאות" בתוך: אל מקום שהלב מושך, הוצאת שוקן, 2022, עמ' 75-69
אבי גיל, שליחותו של א.ב. יהושע — ביוגרפיה''', כנרת, זמורה, דביר, 2024
קישורים חיצוניים
ראיונות
מכתביו
על יצירתו
עם מותו
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מחזאים ישראלים
קטגוריה:מחזאים כותבי עברית
קטגוריה:סופרים ישראלים
קטגוריה:סופרים כותבי עברית
קטגוריה:יקירי חיפה
קטגוריה:סגל אוניברסיטת חיפה: ספרות עברית והשוואתית
קטגוריה:חברי הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית
קטגוריה:זוכי פרס ישראל לספרות ושירה
קטגוריה:זוכי פרס ביאליק לספרות יפה
קטגוריה:זוכי פרס ברנר
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:זוכי פרס מדיסיס לסופר זר
קטגוריה:פעילי מרצ
קטגוריה:בוגרי גימנסיה רחביה
קטגוריה:חיילי חטיבת הצנחנים
קטגוריה:זוכי פרס רמת גן לספרות
קטגוריה:זוכי פרס היצירה בתחום הציונות
קטגוריה:זוכי פרס דן דוד
קטגוריה:זוכי פרס א.מ.ת.
קטגוריה:זוכי פרס ניומן
קטגוריה:זוכי פרס קורט לספר היהודי
קטגוריה:זוכי הפרס הלאומי לספרים יהודיים
קטגוריה:סופרים ישראלים הידועים בשם עט
קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:פעילי מפלגת העבודה
קטגוריה:בוגרי תנועת הצופים בישראל
קטגוריה:אישים הקבורים בעין כרמל
קטגוריה:ישראלים שנפטרו מסרטן
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1936
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2022 | 2024-10-19T16:51:49 |
א"ב יהושע | הפניה אברהם ב. יהושע | 2018-03-09T14:05:48 |
דבירה | REDIRECT דביר (קיבוץ) | 2006-02-07T23:46:31 |
חלקיק יסודי | חלקיק יסודי או חלקיק אלמנטרי הוא חלקיק שאינו מורכב מחלקיקים אחרים. פיזיקת החלקיקים מתארת כיצד מורכבים החלקיקים האחרים מחלקיקים יסודיים. לדוגמה, האטום מורכב מחלקיקים קטנים יותר – אלקטרונים, פרוטונים ונייטרונים. הפרוטונים והנייטרונים, בתורם, מורכבים מחלקיקים יסודיים יותר, הידועים בשם קווארקים. חקר החלקיקים היסודיים הוא שלב נוסף במאמצי האדם להבין את מבנה החומר. מעריכים שיש ביקום הנראה פחות מ-1087 חלקיקים יסודיים בודדים.
ממוזער|475px|החלקיקים היסודיים – הרכב החומר וכוחות
המודל הסטנדרטי
המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים מכיל 12 סוגים יסודיים של פרמיונים ("חלקיקי החומר") ו-12 סוגים יסודיים של בוזונים ("חלקיקי הקרינה"), ובנוסף הוא מתאר את האנטי-חלקיקים שלהם. אך למרות זאת, המודל הסטנדרטי נחשב תאוריה חלקית בלבד, יותר מאשר תאוריה בסיסית המתארת את כל היקום. הסיבה העיקרית לכך היא שהמודל אינו מתיישב בצורה מלאה עם תיאורית הכבידה של איינשטיין. ככל הנראה ישנם עוד חלקיקים יסודיים שאינם מתוארים במודל הסטנדרטי, כמו הגרביטון, החלקיק שצפוי לשאת את כח הכבידה, או חלקיקי-העל, אותם חלקיקים-שותפים של כל חלקיק רגיל, אותם חוזות תאוריות של סופר-סימטריה.
12 היסודיים
12 החלקיקים הפרמיוניים היסודיים נחלקים לשלושה "דורות", כשבכל דור ארבעה חלקיקים. שישה מחלקיקים אלה הם הקווארקים. השישה הנותרים הם לפטונים, שמתוכם שלושה הם חלקיקי נייטרינו, ושלושת הנותרים הם בעלי מטען חשמלי 1-: האלקטרון ושני "בני-דודיו", המיואון והטאו.
אנטי-חלקיקים
ישנם גם 12 אנטי-חלקיקים פרמיוניים יסודיים, המקבילים ל-12 שתוארו למעלה. האנטי-קווארקים הם: אנטי-קווארק למעלה , אנטי-קווארק למטה , אנטי-קווארק קסום , אנטי-קווארק מוזר , אנטי-קווארק עליון ואנטי-קווארק תחתון . האנטי-לפטונים הם: הפוזיטרון (e+) מקביל לאלקטרון ויש לו מטען חשמלי +1. "בני-דודיו" הם האנטי-מיואון החיובי, μ+, והאנטי-טאו החיובי, τ+. חלקיקי האנטי-נייטרינו הם: אנטי-נייטרינו האלקטרוני , אנטי-נייטרינו המיואוני ואנטי-נייטרינו הטאואוני .
קווארקים
קווארקים ואנטי-קווארקים מעולם לא נצפו כאשר הם לבדם. קווארק יכול להתקיים, למשל, כאשר הוא מצוות עם אנטי-קווארק, ובכך ליצור מזון: לקווארק יש "צבע" (ראו מטען צבע) ולאנטי-קווארק יש "אנטי-צבע" תואם. הצבע והאנטי-צבע מבטלים זה את זה, ויוצרים שחור (כלומר, אי נוכחותו של מטען צבע כלל). אפשרות אחרת היא ששלושה קווארקים יתקיימו יחד, וייצרו באריון: לקווארק אחד יש צבע "אדום", לאחר "כחול" ולאחרון "ירוק". שלושת הצבעים הללו יחדיו יוצרים צבע "לבן" (כלומר, מטען צבע נייטרלי). אפשרות שלישית היא ששלושה אנטי-קווארקים יתקיימו יחד ויצרו אנטי-באריון: קווארק אחד הוא "אנטי-אדום", אחר הוא "אנטי-כחול" והאחרון "אנטי-ירוק" שלושת הצבעים הללו יחד יוצרים את הצבע ה"אנטי-לבן" (כלומר, נייטרלי). התוצאה היא שצבעים (או אנטי-צבעים) אינם יכולים להיות מבודדים, אך קווארקים נושאים צבע, ואנטי-קווארקים נושאים אנטי-צבע.
גלואונים
שמונה מתוך 12 הבוזונים היסודיים הם גלואונים. הגלואונים נושאים את הכוח הגרעיני החזק, והם נושאים צבע וגם אנטי-צבע.
בוזונים אלקטרו-חלשים
מתוך ארבעת הבוזונים הנותרים, שלושה נושאים את הכוח הגרעיני החלש: אלה הם בוזוני W ו-Z. הבוזון היסודי האחרון הוא הפוטון הנושא את הכוח האלקטרומגנטי.
בוזון היגס
על-אף שהכוחות החלש והאלקטרומגנטי נראים לנו שונים למדי בחיינו הרגילים, התאוריה מנבאת כי שני הכוחות צפויים להתאחד באנרגיות גבוהות במיוחד, ולהיות כוח אלקטרו-חלש. הסיבה להבדל זה באנרגיות נמוכות צפוי להיות קיומו של בוזון היגס. בתהליך של שבירת סימטריה ספונטנית, חלקיק ההיגס בוחר כיוון מסוים במרחב אלקטרו-חלש הגורם לשלושה חלקיקים אלקטרו-חלשים להפוך להיות מאוד כבדים (הבוזונים הכבדים) ולאחד אחר שיהיה חסר מסה (הפוטון האלקטרומגנטי).
מעבר למודל הסטנדרטי
סימטריית-על
הרחבה מרכזית של המודל הסטנדרטי מערבת חלקיקי סופר-סימטריה, הנקראים סחלקיקים, ואלה כוללים את הסלפטונים, סקווארקים, חלקיקי נייטרלינו וחלקיקי צ'רג'ינו. לכל חלקיק במודל הסטנדרטי יהיה חלקיק-על שהספין שלו שונה מזה של החלקיק המקורי (לפרמיון מתאים בוזון חדש ולבוזון מתאים פרמיון חדש). בנוסף, החלקיקים הללו מסיביים יותר מבני הזוג המוכרים שלהם, ואם הם קיימים, לצורך יצירתם דרוש מאיץ חלקיקים אנרגטי מאוד. ייתכן שהם ייווצרו במאיץ LHC.
תורת המיתרים
על-פי תורת המיתרים כל סוג של חלקיק יסודי הוא למעשה ביטוי של תבנית רטיטה של מיתר בסיסי. כל המיתרים זהים, בסופו של דבר, אך החלקיקים שונים האחד מהשני בתבנית שבה המיתר שלהם רוטט. חלקיקים מסיביים יותר הם ביטוי של תבניות רטיטה אנרגטיות יותר. אך חלקיקים יסודיים אינם "מכילים" מיתרים: הם "עצמם" מיתרים.
תאוריית המיתרים גם צופה את קיומם של הגרביטונים. זיהוי גרביטונים בניסוי הוא משימה קשה מאוד, מכיוון שהכוח הגרביטציוני הוא כה חלש בהשוואה לשאר הכוחות, ועד כה לא נמצאו ראיות לקיומם.
ראו גם
חלקיק תת-אטומי
פיזיקת חלקיקים
מיון החלקיקים
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:פיזיקת חלקיקים | 2024-09-01T18:45:58 |
דגי תנין | דגי תנין (שם מדעי: Lepisosteidae) הם משפחת דגים יחידה בסדרה דגים תניניים (Lepisosteiformes) שבמחלקת מקריני הסנפיר ומקבוצת התמים גרמיים.
שמו של דג התנין ניתן לו בשל חרטומו, הדומה לזה של תנין. אורך ראשו הוא כשליש מאורך גופו. סנפיר הגב והשת של דג התנין נמצאים בבסיס הזנב ויחד עם סנפיר הזנב המעוגל מאפשרים לו את תנועתו המהירה וזינוקו בתווך המים. גופו מכוסה קשקשים עבים. בלסתותיו הארוכות ישנן שיניים גדולות וחדות. בשולי שלפוחית הציפה שלו ישנם שקעים, המגדילים את שטח חילוף הגזים. כדי לנשום, הוא צריך לעלות לפני המים. תפוצתו של הדג במקווי מים מתוקים באמריקה הצפונית. מזונו הוא דגים ועופות מים. אורך הדג הבוגר הוא , אם כי פרט באורך של כ-3 מטרים נתפס בעבר בצפון אמריקה.
עונת הרבייה היא באביב. הביצים מוטלות על הסלעים שבקרקעית המים. לאחר הבקיעה, הדגיגים ניזונים משק החלמון שבבטנם. הם נצמדים לעלים של צמחיית המים ושוהים שם, עד שהחלמון אוזל ואז הם יוצאים לצוד את טרפם. חוש המגע של חרטומו רגיש מאוד והוא מסוגל לאתר את מזונו גם במים עכורים על ידי מישושו.
חלק ממיני דגי התנין ניצודים כדגי מאכל וגם לדיג ספורט, בשל גודלם המאתגר.
מיון
סדרה דגים תניניים (Lepisosteiformes)
סוג ללא מקור Beiduyu - נכחד
סוג ללא מקור לפידוטוס (Lepidotes) - נכחד
סוג ללא מקור Isanichthys - נכחד
סוג ללא מקור Scheenstia - נכחד
סוג ללא מקור Thaiichthys - נכחד
סוג ללא מקור Araripelepidotes - נכחד
סוג ללא מקור Pliodetes - נכחד
משפחה Obaichthyidae - נכחדה
משפחה דגי תנין (Lepisosteidae)
סוג Atractosteus
מין דג האליגטור (Atractosteus spatula)
מין דג-תנין קובני (Atractosteus tristoechus)
מין דג-תנין טרופי (Atractosteus tropicus)
סוג Lepidosteus
מין דג תנין מפוספס (Lepisosteus oculatus)
מין דג-תנין חוטמני (Lepisosteus osseus)
מין דג-תנין קצר-חוטם (Lepisosteus platostomus)
מין דג-תנין פלורידה (Lepisosteus platyrhincus)
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ז'ורז' קיווייה
קטגוריה:תמים גרמיים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1825
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו ביורה עליון | 2024-03-28T06:40:45 |
GEDCOM | GEDCOM (ראשי תיבות של GEnealogical Data COMmunication) הוא פרוטוקול להעברת מידע מתוכנה גנאלוגית אחת לאחרת, באמצעות קובץ טקסט.
הפרוטוקול מאגד בתוכו את כל המידע הדרוש מן התוכנה. לכל אירוע יש קוד קבוע. למשל תאריך לידה מסומל ב־BIRT DATE, מקום הלידה BIRT PLAC וכך הלאה. התוכנה יודעת לקרוא את הקודים הללו ולהציב את הערכים במקומות המתאימים ובכך להעביר את כל המידע למבנה הנתונים שלה.
הדרך להעביר עצי משפחה מתוכנה לתוכנה היא ייצוא וייבוא של הקובץ. לכל תוכנה ליצירת עץ משפחה יש מבנה נתונים משלה, אך הסטנדרט הוא פורמט GEDCOM. לפיכך יש לייצא את העץ מתוכנה אחת ל־GEDCOM, ולייבא אותו לתוכנה בה משתמשים כעת.
הבעיה עם הפרוטוקול היא שהוא מאפשר מרחב תמרון גדול בתגיות הייצוא. כלומר, כל תוכנה יכולה לשחק עם התגיות הללו כפי רצונה (לדוגמה, האופן שבו הן נכתבות). הדבר כמובן גורם לבעיות בייבוא הנתונים על ידי תוכנה אחרת.
יש גם גרסאות שונות לפרוטוקול - הגרסה הרשמית האחרונה היא 5.5. צריך לוודא שהתוכנה שממנה מייצאים והתוכנה אליה מייצאים יודעות לעבוד עם הגרסה הנוכחית של ה־GEDCOM.
יש גם אפשרות שמידע המוחזק בתוכנה אחת אינו מוחזק (ולכן גם לא מיובא, או מיובא חלקית) בתוכנה אחרת.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תקנים בתחום המחשוב
קטגוריה:גנאלוגיה | 2024-07-15T19:20:47 |
יחיאל קרל גוגנהיים | יחיאל קרל גוגנהיים (12 בינואר 1906 - 16 באוקטובר 2002) היה פרופסור לתזונה, שעמד בראש המחלקה לתזונה של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים משנת 1949 עד 1974. גוגנהיים, רופא בהשכלתו, עסק בחקר התזונה והיה יועץ לממשלת ישראל ולגופים שונים בתחום זה. הוא חיבר כמה ספרים בנושא התזונה ופרסם כ-250 מאמרים בנושאי תזונה ובריאות.
מחקריו של גוגנהיים ופרסומיו משמשים עד היום ציון דרך עבור דורות של תלמידים, מורים ואנשי מקצוע בנושאי המזון והתזונה.
קורות חייו
גוגנהיים נולד בפרנקפורט על המיין שבגרמניה. למד רפואה בין 1924 ל-1929 בפרנקפורט, במינכן ובלייפציג. עבודתו לתואר דוקטור הייתה בתחום הפרמקולוגיה. בתחילת 1930 עמד בבחינות בהצטיינות (Magna cum laude).
במהלך לימודיו באוניברסיטה, משנת 1928 ועד קבלת התואר, עבד במכון הפרמקולוגי של אוניברסיטת פרנקפורט, שימש כמתמחה במחלקה למחלות פנימיות בבית חולים בברלין ובמכון הכימי של אותו בית חולים. עד 1933 הועסק כעוזר מחקר במכון להיגיינה של אוניברסיטת פרנקפורט ועסק בבדיקות מעבדה רפואיות ובמחקר מדעי בתחום המטבוליזם (חילוף חומרים) של חיידקים. בהמשך עבד במרפאת האוניברסיטה למחלות פנימיות. בשנות עבודתו בבתי החולים נדבק פעמיים במחלת השחפת שאילצה אותו לעזוב את עבודתו כרופא בבית חולים ולעבור למחקר ביו כימי.
ב-1 במרץ 1933 הצטרף למכון לדיאגנוסטיקה בקטריולוגית בברלין-שרלוטנבורג ועמד להתמנות לרופא ראשי של המכון בתוך חודש. עליית הנאצים לשלטון סיכלה תוכנית זו והוא פוטר ביום האחרון לחודש מרץ.
בנובמבר של אותה שנה עלה לארץ ישראל, ובמאי 1934 החל עבודתו באוניברסיטה העברית בירושלים במחלקה לכימיה ביולוגית, ועסק בבדיקות כימיות של אדמת מדבר יהודה כחלק ממחקר על צמחי המדבר. ב-1935 חזר לעסוק בתחום התמחותו עת הצטרף למחלקה להיגיינה ולבקטריולוגיה של האוניברסיטה, תחילה כמתנדב ואחר כך בעזרת מענקי מחקר.
בשנת 1941 הוקמה במכון מעבדה לתזונה, וגוגנהיים התמנה לעוזר שלא מן המניין והתקדם בדרגות לעוזר מחלקה (1944) ולמדריך תזונה (1948). בשנים 1951–1952 השתלם בתחום התזונה בבית הספר הרווארד לבריאות הציבור (Harvard School of Public Health) בבוסטון שבארצות הברית. לאחר שובו התמנה למרצה בתזונה ובהמשך (1955) כפרופסור מן המניין.
גוגנהיים הקים וניהל את המחלקה לתזונה של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והיה בין מקימי בית הספר לתזונה בפקולטה לחקלאות ברחובות, על אף שבתחילה התנגד למיקומו בעיר זו. פועלו של פרופסור גוגנהיים הוכר בעולם. הוא היה עמית מחקר בהרווארד ופרופסור אורח בברקלי. ב-1968 הוענקה לו חברות כבוד של המכון האמריקאי לתזונה (American Institute of Nutrition). בשנת 1974 יצא לגמלאות ופרש מפעילות אקדמית סדירה, אך המשיך לשמור על קשר עם האוניברסיטה וללמד בה כפרופסור אמריטוס.
נוסף לפעילותו האקדמית שימש גוגנהיים בתפקידי ייעוץ לגופים ציבוריים בתחומו. החל בשנת 1943 היה מזכיר ועדת התזונה של הסוכנות היהודית. עם קום המדינה הושאל לממשלת ישראל כיועץ תזונה למשרד הקיצוב והאספקה ומנהל מדור התזונה בלשכת הבריאות המחוזית בירושלים. בשנים שלאחר מכן שימש יועץ תזונה למשרד הבריאות ויושב ראש ועדת התזונה של מועצת הבריאות. הוא הגדיר את תפריט המזון המומלץ שהיה הבסיס להרכב המזון של ילדי ישראל בשנים אלו, הידועות כשנות ה"צנע".
פרופסור גוגנהיים האריך ימים. כשנשאל פעם על הסיבה לכך לא ייחס זאת דווקא לתזונתו אך אמר: "זכיתי לאריכות ימים ולמזלי זכתה לכך גם אשתי. למה? אני לא יודע. אני יכול לאמר שכל חיינו אכלנו לשובע ולהנאתנו תפריט מגוון, והכל במידה. לא פחות מדי ולא יותר מדי. בעונג ובמידה" הוא נפטר בירושלים ב-16 באוקטובר 2002, בגיל 96.
עבודתו המדעית ופרסומיו
עבודתו המדעית הייתה כולה בתחום התזונה, במיוחד לגבי השפעותיה על בריאות הציבור. נוסף לערכם העיוני-אקדמי היו לפרסומים רבים שלו השלכות מעשיות. כך לדוגמה פרסם בשנת 1950 עבודה על הבעיות בבקרה על גלידה. בשנת 1965 פיתח במימון מענק מחקר של משרד החקלאות האמריקאי, תערובת מזון עשירה בחלבונים ודלת שומן מצמחים. גוגנהיים מצא שבארצות המזרח התיכון חסר מקור חלבונים עשיר היכול לספק אנרגיה ואבני בניין לגוף האדם בכלל ולהתפתחות תינוקות וילדים בפרט.
מאמרים
בשנותיו הראשונות פרסם מאמרים בגרמנית ולאחר מכן באנגלית ובעברית (רובם הגדול). בשנות השלושים של המאה העשרים עסק במחקר בסיסי ועל כן מאמריו אף הם בתחומים אלה:
תזונת חיידקים - השפעות חומרים שונים על המטבוליזם של חיידקים.
ביוכימיה, פיזיולוגיה, פרמקולוגיה וסרולוגיה - מחקרים רבים על השפעות חומרים שונים (ויטמינים, הורמונים, חומצת אמינו, חלבונים, אלקטרוליטים, יסודות קורט ואנטיביוטיקה) או מחסור בהם על גופם של יצורים חיים.
בשנים שלאחר מכן עסק בהרכב המזון ובדיאטה (תפריט המזונות) של האדם וחלקם בבריאות הציבור.
מחקרי מזון - מספר דוגמאות: תכולות ויטמינים במזונות כגון חלב, חמאה, פירות וירקות הגדלים בארץ ישראל ומחקר דומה על מינרלים; ערכים תזונתיים של חלבון בקמח מועשר בסויה.
תזונה ובריאות הציבור - מאמרים כגון: מנהגי מזון וצריכתו בקרב יהודי קוצ'ין בישראל; מצב התזונה וצריכת מזון אצל נשים הרות באזורי פיתוח בישראל; דיאטה, מעמד סוציאלי ושכונות בירושלים.
לבד מפרסומים אקדמיים פרסם מאמרים רבים גם בכתבי עת הנקראים על ידי רופאים והעוסקים בבריאות הציבור. גוגנהיים גם ערך במשך כשלושים שנה את ירחון התזונה "דפים לתזונה".
ספריו
תורת התזונה, ספרית פועלים, 1954
טבלאות הרכב המזונות, משרד החינוך והתרבות, 1955
תזונת האדם :פיזיולוגיה, בריאות-ציבור, פאתולוגיה, הוצאת מאגנס, 1964
התזונה מימי-קדם ועד ימינו :מדע-התזונה בהתפתחותו, הוצאת מאגנס 1985
נושאים בסיסים בהיסטוריה של התזונה, 1995 (ספרו האחרון)
רוב ספריו ממשיכים לצאת לאור במהדורות נוספות.
הכנוס המדעי של ההסתדרות הרפואית העברית בארץ ישראל, שנת 1939
בתאריכים 31 במאי – 1 ביוני לשנת ה'תרצ"ט 1939 נערך בבית הבריאות כנס רפואי-מדעי שארגנה ההסתדרות הרפואית העברית בא"י. בכנס השתתפו מרבית מבכירי הרופאים בארץ ישראל לתקופה. ראו: ד"ר קרל גוגנהיים: על התצרוכת והמחסור בוויטמין C (ישיבה ד' בתאריך 1 ביוני)
פרסים
גוגנהיים היה חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב לשנת 1955.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: רפואה
קטגוריה:רופאים ישראלים
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטאות ומכללות בגרמניה
קטגוריה:זוכי פרס סולד
קטגוריה:יהודים הקבורים בהר המנוחות
קטגוריה:תזונאים ישראלים
קטגוריה:אנשי העלייה החמישית
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1906
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2002 | 2023-02-08T00:23:21 |
גוגנהיים קרל | REDIRECT יחיאל קרל גוגנהיים | 2006-05-22T06:31:46 |
ניצחון פירוס | ניצחון פִּירוּס הוא ביטוי המשמש לתיאור ניצחון שעלה במחיר כה רב, עד שיצא שכרו בהפסדו. אמרת כנף המשמשת להתייחסות לניצחון כזה היא "עוד ניצחון כזה ואבדנו". לעיתים משמשים הביטוי והאמרה גם ביחס לניצחון שהושג בקלות, לשם הבעת חשש מהמחיר העתידי שישלם המנצח עקב תוצאות ניצחונו.
פלוטרכוס מייחס את האמרה לפירוס מלך ממלכת אפירוס, שעל שמו נטבע הביטוי. הטרנטינים זימנו בשנת 280 לפנה"ס את המפקד המצליח והנודע פירוס, כדי שיסייע להם במלחמה הנמשכת שלהם מול הרומאים. בקרב אסקולום באפוליה מול הרומים בשנת 279 לפנה"ס ניצח פירוס, אך הניצחון עלה לו במחיר כבד. לפי פלוטרכוס, לאחר ניצחונו בקרב אמר פירוס:
בשני ניצחונותיו של פירוס על הרומאים היו אבדות הרומאים גדולות מאבדותיו של פירוס, אך הפגיעה בכוחם הצבאי של הרומאים הייתה פחותה, משום שמאגר כוח האדם שלהם היה גדול יותר.
אף שמקורו של הביטוי בניצחון צבאי, הוא משמש גם לתיאור ניצחון מסוג זה גם בתחומים אחרים.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ביטויים
קטגוריה:דימויים
קטגוריה:לחימה | 2024-06-16T12:39:45 |
פיזיקה אטומית | פיזיקה אטומית (או פיזיקת האטום) היא ענף הפיזיקה העוסק בקליפות האלקטרונים.
לעיתים נהוג לשייך את המונח "פיזיקה אטומית" לכל מה שקשור לאנרגיה גרעינית ופצצות גרעיניות, קרוב לוודאי בשל השימוש הזהה במילים "אטומי" ו"גרעיני" בשפת הדיבור. אך הפיזיקאים מבחינים בין פיזיקה אטומית (העוסקת בהשפעות קליפות האלקטרון והספין הכללי של הגרעין ובמטען החשמלי) לבין פיזיקה גרעינית (העוסקת בכוחות הפועלים בתוך גרעין האטום ובתגובות הגורמות לשינוי, כגון ביקוע גרעיני או רדיואקטיביות).
ניתן לציין את תחילת הפיזיקה האטומית בגילוי ופיענוח הקווים הספקטראליים. אלה הם קווים המוגדרים במדויק בספקטרום של אטומים חופשיים (הכוונה במילה חופשי היא שהם במצב צבירה בו האטומים אינם קרובים האחד לשני, ולכן השפעתם ההדדית זניחה).
חקר הקווים הללו הוביל לניסוח מודל האטום של בוהר ולהבנתו הנוכחית של מבנה קליפות האלקטרון כפי שמתואר במודל הפלנטרי, המהווה בסיס לכל הידע בכימיה.
חקר האטום הבודד
בחקר הפיזיקה האטומית מתייחסים אך ורק לאטום הבודד, או ליון הבודד. בתחום זה בוחנים תהליכים כמו יוניזציה ועירור אלקטרונים על ידי התנגשות פוטונים או חלקיקים גרעיניים אחרים. בגז, מרווח הזמן לתגובה בין אטום אחד למשנהו הוא יחסית גדול, לעומת התגובות הקורות בגרעין עצמו ובאלקטרונים שסביבו, כך שמחקר הפיזיקה האטומית משמש למעשה כיסוד למדעי האטמוספירה ולחקר פיזיקת הפלזמה.
תחום זה אינו מתייחס לפרודות ולקשרים בין אטומים, למרות שהרבה מהתופעות זהות בשני התחומים. הפיזיקה האטומית גם אינה מתייחסת להתנהגות האטומים במצבי צבירה שונים.
תצורות אלקטרונים
לכל אטום יש את רמות העירור הקבועות בו האלקטרונים סביבו יכולים להיות. על מנת לעבור מרמה לרמה, יש "לעורר" את האלקטרון, זאת בדרך כלל על ידי קליטת אנרגיה מאור (פוטונים), משדה אלקטרומגנטי, או מהתנגשות עם חלקיקים אחרים (בדרך כלל אלקטרונים אחרים). אלקטרונים הממלאים רמת עירור (הנקראת גם "קליפה") נמצאים "במצב קשור". אנרגיית הקשר היא האנרגיה הנדרשת להוצאת האלקטרון מהקליפה בה הוא נמצא ועד לניתוקו מהגרעין (באופן תאורטי עד לאינסוף מרחק מהגרעין). כל אנרגיה נוספת הנספגת באלקטרון, הופכת לאנרגיה קינטית לפי חוק שימור האנרגיה והאטום עבר אז תהליך הנקרא יוניזציה.
אם האלקטרון ספג פחות מאנרגיית הקשר שלו, הוא יעבור למצב מעורר. לאחר זמן מה, הנתון לפי הסתברות, אלקטרון במצב מעורר יעבור לרמת עירור נמוכה יותר, והפרש האנרגיה (על פי החוק לשימור האנרגיה יצא באחד מהדרכים הבאות: באטום נייטרלי (ללא מטען חשמלי) יצא פוטון (אור) בעל כמות האנרגיה הנוספת. במקרה של יון, (אטום שכבר קודם עבר עירור, וכבר שחרר חלק מהאלקטרונים שלו), עשויה להתקבל התופעה הידועה כתופעת אויגר, בה האנרגיה תעבור לאלקטרון קשור אחר, ואותו אלקטרון יעבור למצב עירור, וישתחרר. כך ניתן לינן אטום ביותר מאלקטרון אחד, באמצעות פוטון בודד.
נתגלו חוקי מעבר קבועים להתנהגות אלקטרון כתוצאה מפגיעת אור, אך לא נמצאו כללים לגבי התנהגות אלקטרון כתוצאה מפגיעת חלקיקים.
היסטוריה
ניתן לשייך את תחילת הפיזיקה האטומית - לתחילת המאה ה-18, כאשר ג'ון דלטון חידש והכיר בתאוריית המבנה האטומי של החומר, או בשנת 1814 בגילוי קווי הספקטרום על ידי מומחה העדשות הגרמני יוזף פון פראונהופר, במנעד האור המגיע מהשמש.
מאז תחילת המאה ה-20 תחום זה התקדם בצעדי ענק, הודות לפיתוח כוח המחשוב, שאיפשר הדמיה ובדיקה של דגמים מסובכים, לגבי התנגשויות, וכן הקמת מאיצי חלקיקים לבחינת התאוריות השונות בתחום.
השפעות
לגילויים בתחום הפיזיקה האטומית היו השפעות על תחומי מדע אחרים. עצם גילוי הספקטרום הייחודי לכל אחד מהיסודות, הוביל לגילויים רבים בתחום האסטרונומיה, שכן אפשר היה לזהות אילו יסודות נמצאים בכוכבים וגרמי שמיים אחרים. כך למשל נתגלה היסוד הליום בשמש, עוד בטרם נודע על כדור הארץ.
החל משנת 1988 הופיעו מספר תאוריות בנושא מדעי המוח והבנת החשיבה, הנסמכים על מודלים מתחום הספין של האלקטרון.
לגילויים האחרונים בפיזיקה האטומית השפעות גם בתחום הפיזיקה והפסיכולוגיה.
ראו גם
שעון אטומי
אופטיקה קוונטית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תחומים בפיזיקה
קטגוריה:פיזיקה אטומית | 2023-04-20T19:21:40 |
גלי ראובל | אנגלה "גֶלי" מריה ראובל (בגרמנית: Angela "Geli" Maria Raubal; 4 ביוני 1908 – 18 בספטמבר 1931) הייתה אחייניתו למחצה של אדולף היטלר.
ביוגרפיה
נולדה ללאו ראובל, פקיד מס, ולאנגלה ראובל, אחותו למחצה של אדולף היטלר (מאב משותף), במשפחה בת שלושה ילדים.
בגיל שנתיים התייתמה מאביה ועברה עם אחיה ואחותה לגור אצל דודתה מצד אביה בלינץ.
תקופה מסוימת חיה עם אימה בווינה, אולם שבה לדודתה וסיימה את לימודיה בגימנסיה שם ב-1927. הייתה בין הבנות הראשונות שזכו לתעודת בגרות באוסטריה.
בשנת 1923 מונה אדולף היטלר כאפוטרופסה. ב-1924 פגשה ראובל את היטלר לראשונה (הייתה צעירה ממנו ב-19 שנים), כאשר ביקרה אותו בכלא לנדסברג עם אחיה, לאו.
בסוף שנות ה-20, כשהחלה המפלגה הנאצית לזנק והגיעה לממדי תנועת המונים בדרכה לשלטון בגרמניה, והיטלר הפך מחייל משוחרר הנואם ומסית בבתי קפה, בבתי מרזח ובקרנות הרחוב לדמות של מנהיג לאומי, הוא הזעיק בראשית שנת 1928 לביתו באוברזלצברג את אנגלה אחותו האלמנה, על מנת לנהל את משק ביתו ולבשל לו. גלי ואחותה נתלוו לאימן. ראובל הגיעה למינכן בסתיו 1927 על מנת ללמוד רפואה באוניברסיטה ושכרה חדר בפנסיון, בקרבת מקום לחדרו של היטלר.
במהרה נקשרו קשרים בין הדוד לאחייניתו והוא חש רגיעה בחברתה הביתית.
תוך זמן קצר שינתה את תוכניותיה, הפסיקה את לימודי הרפואה ורצתה ללמוד זמרה.
היטלר מצידו מימן לה שיעורי זמרה אצל שני מורים מוכרים.
ראובל התיידדה עם הנרייטה הופמן, בתו של הצלם היינריך הופמן, שהתפרסם גם כצלם הרשמי של היטלר.
בדצמבר 1927, בחתונתו של רודולף הס, הכריז אמיל מוריס, ממייסדי האס אס ונהגו של היטלר, שבכוונתו להינשא לראובל. היטלר נרגז ותבע מן השניים להיפרד. כיוון שראובל הייתה עדיין קטינה, לא התאפשרו הנישואים, והיטלר פיטר את מוריס ממשרתו כנהגו האישי.
"שניים בדירה אחת"
בשנת 1929 עזב היטלר את דירתו הצנועה במינכן ועבר לדירה מפוארת בת תשעה חדרים בסמוך ל"פרינצרגנטן-תיאטר". באוקטובר אותה שנה עברה גם ראובל לחדר בדירתו במינכן.
היטלר אסר על גלי לעזוב את הבית ולפתח קריירה עצמאית, ואף מנע ממנה להתרועע עם אנשים (בעיקר עם גברים) אחרים זולתו. בחוגים המקורבים להיטלר נפוצה השמועה שהיטלר מקיים יחסי מין עם אחייניתו, אך לא היו ראיות לכך.
ראובל, שלא גילתה כל עניין בפוליטיקה, נלוותה לעצרות ההמונים שבהשתתפות היטלר, רק כדי להשביע את רצונו, אך הפגינה בהן שעמום רב.
בעקבות הבחירות בספטמבר 1930, שבהן הפכה המפלגה הנאצית לשנייה בגודלה ברייכסטאג, היה היטלר עסוק רוב זמנו בתעמולה עבור המפלגה והגיע לעיתים רחוקות לדירתו במינכן. באותה עת, החליפה ראובל מספר מאהבים. ככל הנראה היטלר לא היה מודע למעשיה, או שבחר להעלים עין.
ויכוחים ומריבות נתגלעו בין השניים וב-8 בספטמבר 1931, כשהיטלר יצא ממינכן להמבורג, הוא אסר על ראובל לצאת לווינה ונשמע נוזף בה, בהיכנסו למכוניתו ואומר: "... פעם נוספת, לא!".
ב-19 בספטמבר נתגלתה גופתה של ראובל כשהיא שרועה ירויה על רצפת חדר האמבטיה בביתו של היטלר, כשפצע מדמם קרוב לליבה. הכדור החטיא את ליבה אך פגע בריאתה. אקדח וולטר, אותו אקדח שישמש את היטלר בהתאבדותו כ-15 שנה מאוחר יותר, היה מונח ליד הגופה. מכתב התאבדות לא נמצא, ונתיחה שלאחר המוות לא בוצעה, אך פרקליט המחוז קבע שהייתה זו התאבדות. בני הזוג שניהלו את משק הבית של היטלר בדירה העידו שבבוקר ה-18 בספטמבר התחולל בין היטלר לראובל ויכוח קולני. היטלר העיד שאחייניתו רצתה להופיע כזמרת אולם לא עמדה בלחץ. לאו, אחיה של ראובל, שטייל עמה בהרים שבוע לפני כן, העיד שהיא לא הראתה במחיצתו סימני דיכאון כלשהם. אמיל מוריס העיד ב-1945 שראובל חיה בדירה בתחושה שהיא נתונה בתוך "כלוב מוזהב".
לאחר מותה
כשהידיעה על מותה של ראובל הגיעה להיטלר, הוא איים לשים קץ לחייו וזמן רב לא התאושש מהזעזוע שמותה גרם לו. בתקופה הסמוכה למותה התנזר היטלר מאכילת בשר.
ראובל נטמנה בקבר זמני בבית העלמין בווינה, לבקשת אימה. היטלר שילם את עלויות שמירת הקבר רק עד שנת 1938.
במרץ 1946 הוצאה גופתה של ראובל מן הקבר הזמני בפקודת הרשויות (מלכתחילה הייתה שמירת הגופה, במשך שנים בקבר זמני, בלתי-חוקית) והועברה לחלקת קבר מסודרת עם מצבה.
בשנת 1967 פונו הקברים מן החלקה והשטח הפך לכר דשא.
בשנת 1985 ניסה אזרח וינאי ליזום את הוצאת הגופה, על מנת לנסות להתחקות אחר נסיבות המוות, אולם הוא נתקל בסירוב הרשויות.
תאוריות על מותה
במשך השנים שחלפו מאז העסיק הנושא רבים והשערות שונות הועלו, אולם אף אחת מהשערות אלה לא אומתה. לדעת רוב הביוגרפים של היטלר, הייתה ראובל המאהבת של היטלר והיו בין השניים יחסים אינטימיים. אחד הביוגרפים של היטלר, העיתונאי הגרמני יואכים פסט, טען שגלי ראובל הייתה אהבתו הגדולה והיחידה של אדולף היטלר.
ראו גם
משפחתו של אדולף היטלר
קישורים חיצוניים
דיוקן של גלי ראובל
קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת מינכן
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת מינכן
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות המרכזי בווינה
קטגוריה:משפחת היטלר
קטגוריה:נשים גרמניות
קטגוריה:ילידות 1908
קטגוריה:נפטרות ב-1931 | 2024-05-30T11:26:55 |
חבורה קומוטטיבית | הפניה חבורה אבלית | 2011-12-17T22:43:36 |
אפס (מספר) | REDIRECT 0 (מספר) | 2005-06-06T13:24:15 |
חבורה אבלית | חבורה אָבֶּלִיתעל שם המתמטיקאי נילס הנריק אבל או חבורה חילופית היא חבורה המקיימת את עיקרון החילופיות, לפיו יישום של פעולה על שניים מאברי הקבוצה לא תלויה בסדר בה נכתבים האיברים. דהיינו, לכל שני איברים מתקיים . חבורות אבליות מכלילות את האריתמטיקה של פעולת החיבור ביחס למספרים שלמים.
המתמטיקה שזורה בדוגמאות לחבורות אבליות, המופיעות בין היתר כתשתית למבנים מורכבים יותר, כגון מרחב וקטורי או מודול. למעשה, החבורות האבליות הן מודולים מעל חוג המספרים השלמים, ובמקרים רבים המינוח המקורי מתורת החבורות עבר בדרך זו לתורת המודולים.
דוגמאות
תת-חבורה טהורה
אוסף המספרים השלמים הוא חבורה אבלית ביחס לפעולת החיבור, משום שלכל שני מספרים שלמים מתקיים .
באופן כללי יותר, כל חבורה ציקלית היא חבורה אבלית.
לעומת זאת, החבורה הסימטרית אינה אבלית (כאשר ).
הקשר לטיפוסים אחרים של חבורות
כל חבורה אבלית היא נילפוטנטית ולכן פתירה. מקור נוסף לדוגמאות הוא חבורות שאבריהן הם מספרים, כגון חבורות אוילר.
כל תת-חבורה או חבורת מנה של חבורה אבלית, גם היא אבלית; סכום ישר של חבורות אבליות הוא חבורה אבלית. כאשר מרחיבים חבורה אבלית בחבורה אבלית אחרת, התוצאה היא אמנם חבורה פתירה, אבל אינה חייבת להיות אבלית.
כמעט בכל מקרה, החלק החיבורי של מבנה אלגברי הוא חבורה אבלית. כך למשל, כל חוג (ובפרט שדה) הוא חבורה אבלית ביחס לפעולת החיבור, וכך גם כל מרחב וקטורי. שדה הוא גם חבורה אבלית ביחס לכפל, לאחר שמוציאים ממנו את איבר האפס.
סימונים
בדרך כלל מסמנים את הפעולה של חבורה אבלית ב-"" ולא בכפל, ואת איבר היחידה ב-0 ולא ב-1 או . מקור סימון זה הוא מהחבורה החיבורית של חוג השלמים . סימון זה נועד לבדל גם מפעולת הכפל, שהיא פעולה נוספת בחוג זה, וכן מפעולת חבורה אחרת על (כאשר היא חבורה הפועלת על חבורה אבלית באופן קומפטיבילי מקבלים מבנה של G-מודול).
חבורות נוצרות סופית
מבחינים בין שני סוגים של חבורות אבליות: אלו שנוצרות סופית, כלומר יש להן מספר סופי של יוצרים, ואלו שאינן נוצרות סופית. החבורות מן הטיפוס השני מעניינות בעיקר כשיש להן מבנה נוסף, למשל טופולוגיה או סדר. דוגמה לחבורה (מפותלת) שאינה נוצרת סופית: , ביחס לפעולת החיבור. על מיון החבורות האבליות הנוצרות סופית, שהוכיחו פרדיננד פרובניוס ולודוויג שטיקלברגר ב-1879, ראו להלן.
פיתול וחליקות
חבורה (אבלית או שאינה אבלית) שבה כל האיברים הם בעלי סדר סופי, נקראת חבורה מפותלת, ואם אף איבר (פרט לאיבר היחידה) אינו בעל סדר סופי, היא נקראת חסרת פיתול. תת-חבורת הפיתול, , מורכבת מכל האיברים שלהם סדר סופי, והיא תת-חבורה מפותלת מקסימלית של . חבורת המנה תמיד חסרת פיתול.
כל חבורה אבלית סופית היא מפותלת; גם להפך: חבורה אבלית נוצרת סופית ומפותלת היא סופית. בין החבורות הציקליות, רק החבורה הציקלית האינסופית היא חסרת פיתול. סכום ישר של חבורות מפותלות הוא מפותל, אבל המכפלה הישרה אינה שומרת על תכונת הפיתול. לדוגמה, במכפלה הישרה יש גם איברים חסרי פיתול.
חבורה היא חליקה אם לכל איבר יש שורש מכל סדר; תכונה זו מתקיימת אם ורק אם אין לחבורה תת-חבורות מקסימליות. כל תת-חבורה חליקה היא מחובר ישר, כלומר, אם תת-חבורה חליקה של חבורה אבלית , אז היא סכום ישר של ושל תת-חבורה אחרת. אם חליקה אז גם חליקה, ולכן אפשר לפרק כשהמרכיב השני חליק וחסר פיתול.
חבורה אבלית בעלת בסיס (סופי או אינסופי) נקראת חבורה אבלית חופשית; אלו הן החבורות שאפשר להציג כסכום ישר של עותקים של . החבורות החופשיות הן חסרות פיתול, ולא חליקות. מאידך, חליק וחסר פיתול, וחבורת המנה מפותלת וחליקה. כל חבורה מהצורה היא חליקה.
חבורה אבלית נקראת מצומצמת (reduced) אם אין לה תת-חבורות חליקות (פרט ל-0). עבור כל חבורה אבלית A, התמונה של ההומומורפיזם הטבעי היא תת-החבורה החליקה המקסימלית של A. בפרט, A מצומצמת אם ורק אם .
הפונקטור Ext ממיין הרחבות של חבורות (ומודולים). חבורה היא קו-מפותלת (cotorsion) אם (לפעמים המונח מתייחס רק לתנאי על טריוויאליות ההרחבות). כל חבורה קו-מפותלת היא מצומצמת. לכל חבורה מצומצמת A, הוא החבורה הקו-מפותלת הקטנה ביותר המכילה את A. חבורה בעלת אקספוננט סופי היא קו-מפותלת.
מושגים אלה ניתנים להכללה עבור מודולים מעל תחום שלמות כלשהו.
משפטי מבנה
לפי משפט המיון לחבורות אבליות נוצרות סופית, כל חבורה אבלית נוצרת סופית אפשר להציג, באופן יחיד, כסכום ישר של חבורה סופית וחבורה אבלית חופשית, שגם היא נוצרת סופית. אם החבורה מפותלת היא סופית (והחלק החופשי מתאפס), ואם היא חסרת פיתול - היא חופשית (והחלק הסופי מתאפס). חבורה סופית אפשר לכתוב כסכום ישר של חבורות ציקליות, שכולן מסדר חזקת-ראשוני. החבורה נקראת קוואזי-ציקלית.
משפטי פירוק ידועים גם עבור חבורות אבליות שאינן נוצרות סופית.
עבור חבורות אבליות מפותלות:
יש פירוק (יחיד) לסכום ישר של "חבורות פרימריות", שהן חבורות שבהן הסדר של כל איבר הוא חזקה של אותו מספר ראשוני. לדוגמה, הוא סכום ישר של החבורות הקוואזי-ציקליות (אחת לכל p).
חבורה עם פיתול חסום (היינו, עם חסם על סדר האיברים) היא סכום ישר של חבורות ציקליות סופיות.
חבורה פרימרית חליקה היא סכום ישר של חבורות קוואזי-ציקליות.
משפט אולם ממיין את החבורות הפרימריות המצומצמות בנות המניה, ודרך זה את כל החבורות האבליות המפותלות בנות-המניה.
עבור חבורות אבליות חסרות פיתול:
כל חבורה חסרת פיתול משוכנת בחבורה אבלית חופשית.
חבורה חליקה וחסרת פיתול היא מרחב וקטורי מעל הרציונליים.
חבורה קו-מפותלת וחסרת פיתול מתפרקת לסכום ישר של החבורות (שדה המספרים ה-p-אדיים), לערכים שונים של p.
באופן כללי:
תת-החבורה המפותלת המקסימלית היא יחידה. המנה חסרת הפיתול המקסימלית היא יחידה.
חבורה אבלית חליקה היא סכום ישר של המרכיב המפותל והמרכיב חסר הפיתול.
כל חבורה אבלית נוצרת סופית ניתנת לצמצום בקטגוריה של החבורות האבליות, כלומר, אם כאשר נוצרת סופית, אז .
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תורת החבורות | 2024-07-02T06:23:41 |
הר הזיתים | שמאל|ממוזער|280px|הר הזיתים ועליו מגדלי אוגוסטה ויקטוריה וכנסיית העלייה הרוסית - תצפית מכיוון מגדל האוניברסיטה העברית בהר הצופים. באופק מדבר יהודה, ההרודיון ובקעת הירדן
שמאל|ממוזער|280px|שכונת א-צוואנה למרגלות הר הזיתים
הר הזיתים (בערבית: الطور ההר או جبل الزيتون הר הזיתים) הוא רכס הר שנמצא ממזרח לעיר העתיקה של ירושלים. מקור שמו של ההר בכרמי הזיתים שכיסוהו בעבר. הר הזיתים קדוש ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, ומסורות רבות קשורות בו.
גובהו של הר הזיתים והתצפית המצוינת ממנו לעיר העתיקה של ירושלים ומתחם הר הבית גרמו לכך שמרבית המפות הריאליסטיות והאיורים העתיקים של ירושלים נעשו מהר הזיתים.
גאולוגיה וגאוגרפיה
ממוזער|280px|הר הזיתים בשקיעה
הר הזיתים הוא חלק מהגבול המערבי של מדבר יהודה. בינו לבין העיר העתיקה של ירושלים חוצץ נחל קדרון (עמק יהושפט).
ההר שייך לרכס ההררי המקיף את ירושלים ממזרח לאורך כ-3.5 קילומטרים ובו שלוש פסגות בולטות: הר הצופים, המתנשא לגובה 826 מטר, פסגת הר הזיתים עצמו (815 מטר) והר המשחית, שהוא הפסגה הדרומית של הרכס (747 מטר).
רכסי הר הצופים והר הזיתים בנויים מסלעי משקע ימיים. החבורה המרכיבה אותו נקראת חבורת הר הצופים מתקופת הסנון והיא כוללת את תצורת מנוחה (קירטון לבן ורך) ואת תצורת משאש (שכבות צור כהה וקשה). הקירטון הרך נוח מאוד לחציבה, אולם אינו מתאים כחומר גלם לבניית בתים. זו אחת הסיבות שרכס הר הזיתים לא נבנה בתקופות הקדומות אולם נבחר כאתר מועדף לחציבת מערות קבורה.
הר הזיתים בהיסטוריה
תקופת בית ראשון
הר הזיתים אינו מוזכר בתורה. בשמו המפורש הוא מוזכר רק בספר זכריה. בשמואל ב' מתואר כיצד ברח דוד המלך מאבשלום דרך הר הזיתים: .
בספר מלכים נזכרות פעמיים במות שבנה שלמה המלך בהר אשר על פני ירושלים, וזיהוי מדויק יותר של הבמות בתיאור הרפורמות של יאשיהו: . הר המשחית הוא כנראה שיבוש של שם נוסף המוענק להר הזיתים כולו: הר המשחה, על שם שמן הזיתים שעליו עשו את שמן המשחה שמשחו בו את המלכים והכהנים הגדולים.
תקופת בית שני
בתקופת בית שני היו בהר הזיתים כנראה חנויות שמהן היו מספקים לציבור מצרכי קורבן שונים הזקוקים להם לעבודות בית המקדש: .
פרה אדומה
האתר החשוב ביותר בהר הזיתים ליהודי בן ימי הבית השני היה המקום שבו נערך טקס שרפת הפרה האדומה, המטהר בני אדם מטומאת מת. על פי התורה, יש להוציא את הפרה האדומה אל מחוץ למחנה, לשחוט אותה ולהזות את דמה אל נוכח פני אוהל מועד. הכהן המזה את הדם שורף את הפרה ומשליך לתוך הבעירה עץ ארז ואזוב ותולעת שני. אחרי סיום טקס השרפה אוסף איש טהור את אפר הפרה ומניח מחוץ למחנה במקום טהור.
ב-1975 הציע פרופ' אשר קאופמן לאתר את המקום המדויק שבו שרפו את הפרה האדומה בהר הזיתים בחצר כנסיית דומינוס פלוויט.
חורבן בית המקדש ולאחריו
בתקופת המרד הגדול הציב טיטוס במחנה שהקים במרומי הר הזיתים את הלגיון העשירי פרטנסיס, שהגיע מיריחו, בנוסף למחנה והמפקדה שהקים בהר הצופים. אחרי התקפה של הנצורים שהגיחו מהעיר על לוחמי הלגיון שהיו עסוקים בבניית המחנה בהר הזיתים, ציווה טיטוס להקים מצודה על ראש הר הזיתים.
גם לאחר חורבן בית המקדש המשיך הר הזיתים למלא תפקיד חשוב בחיים הדתיים, הציבוריים והלאומיים של עם ישראל בארץ ישראל ובתפוצות. בהיות מרומי הר הזיתים ממוקמים נוכח בית המקדש וקודש הקודשים, נחשב ההר מעין "תחליף זמני" להר המוריה בשעה שנאסר על היהודים להיכנס לעיר.
יהודים רבים היו עולים אל ההר, בעיקר בחודש תשרי, ומקיימים בו הקפות בהושענא רבה. ההר נתפס כמקום שבו עמדה השכינה אל מול היכל ה', ולכן הוא המקום הראוי להתפלל בו בימות החגים. על פי המדרש, השכינה גלתה מהר הבית אל הר הזיתים. וכאשר חכמי ירושלים הו שולחים מטעמם שד"רים לתפוצות, הם היו גם מבטיחים כי יברכו אותם במעמד התפילה בהר הזיתים נוכח שערי בית השם.
הר הזיתים במסורת
ביהדות
על פי המדרש, היונה של נח הביאה לו את עלה הזית מהר הזיתים.
אחרית הימים: הנבואה האחרונה בספר זכריה עוסקת ביום הדין שבאחרית הימים. על פי תיאור זה, אלוהים יאסוף את כל הגויים למלחמה על ירושלים. הגויים ילכדו את העיר יהרסו את בתיה ויגלו את חציה לגולה. בשעת שפל זו יצא ה' ויילחם בגויים. רגלי אלוהים יעמדו על הר הזיתים שיבקע, ההר יתבקע צפון-דרום ובין שני חלקיו יוצר גיא ענק: .
הר הזיתים מוזכר כאתר אחרית הימים (בהשפעת חזון זכריה) גם בחיבור צוואת נפתלי (ימי הבית השני): "ובשנת הארבעים לחיי ראיתי חזון על הר הזיתים מקדם לירושלים כי השמש והירח נדמו".
תחיית המתים: בספר מעשה דניאל (המאה ה-10) נזכר הר הזיתים כמקום שבו יתקע אליהו בשופר ויחיה מתים. רעיון תחיית המתים בהר הזיתים נמצא במדרש פסיקתא רבתי (המאה ה-11): "ואלו שבלעו ברבלתה הקב"ה עושה להם מחילים מחילים מלמטן. והם מחלדים בהם עד שהם מגיעים תחת הר הזיתים שבירושלים, והקדוש ברוך הוא עומד עליו והוא נבקע להם והם עולים מתוכו. כמו שזכריה אומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם". רעיון גלגול המחילות ותחיית המתים בירושלים אמנם מופיע בתלמוד אך לא בהקשר של הר הזיתים.
בנצרות
250px|ממוזער|ציור קיר בכנסייה בבית פאגי המתאר את תהלוכת הניצחון של ישו
ממוזער|240px|מפת הר הזיתים בספרו של ז'אן דובדאן, 1666
ממוזער|240px|הר הזיתים במפת ירושלים של ון דה ולדה מ-1858; המפה התבססה על מדידותיהם של ג'ון סיימונדס ועמיתיו מחיל המהנדסים הבריטי ב-1841 ועל מחקריו של טיטוס טובלר
הר הזיתים ואתרים שנקשרו להר הזיתים במסורת הנוצרית מוזכרים בברית החדשה. לבית עניה, כפר יהודי ששכן במקום בתקופת בית שני (אלעזריה של ימינו) במורד המזרחי של הר הזיתים), נקשרו מספר מסורות. שם הקים ישו לתחייה את לזרוס (אלעזר) (הבשורה על-פי יוחנן, פרק יא). המקום נזכרת כמקום שבו לן ישו לפני מאסרו. ובבשורה על פי לוקאס, בית עניה היא מקום עליית ישו השמימה לאחר שקם לתחייה ובילה בקרב תלמידיו 40 יום. על פי מסורת נוצרית מאוחרת יותר, לשם גם ישוב ישו בשנית באחרית הימים.
בית פגי נזכרת במקום שלידו קילל ישו את התאנה חסרת הפרי. ישו ביקש מתלמידיו להביא לו את העיר מבית פגי, והכפר נזכר כמקום שממנו החלה תהלוכת הניצחון של ישו לירושלים (הבשורה על-פי מתי, פרק כא). על הר הזיתים עמד ביתו של שמעון המצורע, המוזכר אף הוא בברית החדשה.
הר הזיתים מתואר במסורת הנוצרית כמקום שבו עמד ישו ובכה על חורבן ירושלים, המקום שבו ניבא את חורבן בית המקדש ואת קץ העולם.
גת שמנים, המזוהה לרגלי הר הזיתים, מוזכרת כמקום שבו העביר ישו את הלילה האחרון לפני מעצרו והמקום שבו נאסר לאחר שבגד בו אחד מתלמידיו, יהודה איש קריות.
על פי תיאורו של קירילוס, ב-351 הופיע בשמי ירושלים צלב זוהר ("הופיע בשמי ירושלים אור גדול שהשתרע בין גבעת הגולגולתא להר הזיתים ונראה לכל תושבי העיר"). אור זה נמשך כמה שעות ועורר התרגשות גדולה בירושלים. מסורת נוצרית מאוחרת מיקמה לרגלי הר הזיתים את מקום קבורתה של מריה, אם ישו. מסורת נוספת הקשורה למריה מתייחסת לאזור שעליו בנוי כיום מלון שבע הקשתות. על פי המסורת, באזור זה, המכונה "האצטבה" או "אל קעדה" (מקום הישיבה), ישבה מרים לנוח כשעשתה את דרכה אל הר הזיתים ובית עניה.
באסלאם
הר הזיתים לא מוזכר בקוראן. עם התעוררות הלאומיות הערבית בארץ ישראל, נוצרה המסורת שבאחרית הימים יעמדו בהר הזיתים מאזני הצדק לשקילת המעשים הטובים והרעים של בני אדם. הגשר מעל לגיהנום יותקן בין הר הזיתים להר הבית והכול יעברו על הגשר, שחודו כחוד המספרים; הרשעים ייפלו ממנו לגיהנום והצדיקים יעברו אותו בשלום. הגשר יתחיל בעמק א-סאהירה (תקומת נצח), המצוי בין כנסיית וירי-גלילאי לכנסיית העלייה, שם ייאספו הקמים לתחייה ביום הדין. (בימי הביניים נדדה המסורת לאזור שמצפון לשער הפרחים, מעל למערת ירמיהו, שם נמצא כיום בית קברות מוסלמי הנקרא א-סאהירה, ומכאן באב אל-זהירה). שבע הקשתות של בית המלון הירדני לשעבר, אינטרקונטיננטל, רומזות למסורת זו כיוון שהגשר ביום הדין אמור להישען על שבע קשתות.
בית הקברות היהודי בהר הזיתים
270px|ממוזער|מפת בית הקברות והקברים העתיקים הסובבים אותו
העובדה כי הר הזיתים קרוב לעיר העתיקה של ירושלים והיותו בנוי מסלעים נוחים לחציבה גרמו ליהודים לבחור בהר הזיתים כאתר קבורה כבר בימי בית ראשון (על פי ההלכה היהודית, הקבורה בתוך העיר הייתה אסורה). התקדשות ההר והמסורות שהתפתחו אודותיו גרמו לרצף של קבורה על הר הזיתים הנמשך עד היום.
היהודים נהגו תחילה לקבור את מתיהם במדרון שמתחת להר הבית, אך בלחץ השלטונות הממלוכיים נאלצו כנראה כבר במאה ה-14 להעתיק את מקום הקבורה למורדות הר הזיתים שממול. את מקומו של בית הקברות היהודי על מדרון הר המוריה תפס בית קברות מוסלמי.
במאה ה-19 החל בית הקברות היהודי לקבל צביון עדתי, עם הקמת חלקות קבורה וחברות קדישא נפרדות לבני העדות השונות. עד שנת 1868 בערך היו בתי-הקברות משותפים לכל העדות – ספרדים ואשכנזים. אחר כך נפרדו האשכנזים וקנו חלקת אדמה במעלה ההר לבית קברות מיוחד לאשכנזים. כעבור מספר שנים נפרדו הכוללים השונים וקנו חלקות מיוחדות לבני הכוללים שלהם.
ממוזער|ימין|300px|בית הקברות היהודי משקיף אל הר הבית
בית העלמין העתיק בהר הזיתים מהווה פנתאון לאומי-יהודי: נטמנו בו לא רק רבנים כי אם גם אנשי רוח (כגון סופרים) ואישי ציבור. עם הדמויות המוכרות שנקברו בהר הזיתים נמנים הרמב"ן, רבי עובדיה מברטנורא, רבי יהודה החסיד, רבי חיים בן עטר, מי שעמד בראש הקהילה התימנית בירושלים והקים בית עלמין לתימנים בהר הזיתים, מארי אברהם אלנדאף, רבי מנחם מנדל משקלוב מייסד הקהילה הפרושית בירושלים, הרב יעקב שאול אלישר, הרב אברהם גרשון מקיטוב גיסו של הבעש"ט, הרב חזקיהו דה-סילווה, הרש"ש גדול המקובלים במאה ה-18, הרב שניאור זלמן פראדקין בעל ה'תורת חסד', הרב יהודה חי אלקלעי, הבתולה מלודמיר, רבי יהוסף שווארץ, יואל משה סלומון, חוקר ארץ ישראל א"מ לונץ, אליעזר בן-יהודה ובנו איתמר בן-אב"י, בוריס שץ, הרב שמואל סלנט, דוד ילין ומשפחתו בהם אביו יהושע ובנו אליעזר ילין, הנרייטה סאלד, המשוררת אלזה לסקר-שילר, הסופר חיים הזז, פנחס רוטנברג, ליאו מוצקין, יוסף ויץ, ובנו לוחם הפלמ"ח יחיעם ויץ שעל שמו קרוי קיבוץ יחיעם, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, הרב נתן צבי פינקל, ורבים מראשי ישיבת חברון לדורותיה, הרב שמחה זיסל ברוידא, הרב הלל זקס, הרב משה מרדכי אפשטיין, הרב יחזקאל סרנא, הרב משה חברוני, הרב מאיר חדש, האחים אליעזר וישעיהו גולדשמידט, הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים - האדר"ת, וחתנו הרב אברהם יצחק הכהן קוק לצד אביו ובנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב שלמה גורן, ובסמוך אליו חותנו הרב דוד הכהן המכונה "הרב הנזיר", הרב אליהו אליעזר מישקובסקי, הרב אברהם דוד רוזנטל, הרב זאב דב סלונים, הרב אברהם שפירא, האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר ואחיו רבי שמחה בונים אלתר, ראובן ברקת, החזן יוסל'ה רוזנבלט, השרים חיים משה שפירא, זלמן ארן, זבולון המר ו-מיכאל חזני, ש"י עגנון, אורי צבי גרינברג ולידו ישראל אלדד, חיים הזז, המשוררת זלדה, אהרן צייטלין, דוד שחר, אליעזר ליבנה, מנחם בגין, האדמו"ר הראשון מתולדות אהרן אברהם יצחק קאהן, הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ועוד.
במהלך הכיבוש הירדני (1948–1967) חולל בית הקברות; רבות ממצבותיו נלקחו והשתמשו בהן כחומרי בניין, בין השאר לבניית מחנה המצבות. נוסף על כך, מלון אינטרקונטיננטל (כיום מלון שבע הקשתות) נבנה בפסגת ההר, בחלקו על-גבי קברים, וכביש "דרך יריחו", שנסלל בשטח בית הקברות, הרס קברים רבים שהיו בתוואי הכביש. לאחר מלחמת ששת הימים שיפץ משרד הדתות את בית הקברות והקבורה במקום חודשה. גם כיום שטחים נרחבים בבית העלמין הרוסים והפגיעה במצבות וקברים עודה נמשכת, כשמשתמשים במצבות לצורך שיפוץ רצפות דירות. במהלך השנים שבהן היה הר הזיתים מחוץ לתחומי מדינת ישראל, הוקם הר המנוחות כבית קברות חליפי לתושבי ירושלים. כיום קשה לקנות חלקת קבר בהר הזיתים, בשל חוסר במקום.
כנסיות על הר הזיתים
250px|ממוזער|כנסיית מריה מגדלנה, כנסייה רוסית פרבוסלבית בהר הזיתים
250px|ממוזער|כנסיית דומינוס פלויט
במאות ה-19 וה-20 ידע ההר בנייה אינטנסיבית של כנסיות ומנזרים. לתהליך זה תרמו קדושתו הרבה של ההר במסורת הנוצרית והנוף הנשקף ממנו.
הכנסיות החשובות על הר הזיתים:
כנסיית אבינו שבשמים (פאטר נוסטר) המצויה בידי הכרמליתים ובתוכה כנסיית האלאונה הביזנטית
כנסיית העלייה הרוסית
כנסיית העלייה – כנסייה המשמרת את זיכרון עלייתו של ישו לשמים; כיום בידי המוסלמים
כנסיית דומינוס פלויט ("בכי האדון") – כנסייה פרנציסקנית המשמרת את זיכרון קינתו של ישו על ירושלים ובית המקדש
כנסיית מריה מגדלנה – כנסייה רוסית שהוקמה במאה ה-19
כנסיית גת שמנים המצויה בידי הפרנציסקנים והמשמרת את זיכרון סבלו ומאסרו של ישו
קבר מרים, לרגלי הר הזיתים בתוך הוואדי; מצוי כיום בידי היוונים-אורתודוקסים והארמנים
המנזר והכנסייה בבית פגי
כנסיית לזרוס וקברו בבית עניה
מנזר אברהם הקדוש על הר המשחית.
מצבות נחל קדרון
שמאל|ממוזער|250px|יד אבשלום על רקע נחל קדרון
"יד אבשלום" היא מצבה מונומנטלית השוכנת סמוך לצלע הר הזיתים, לצד מבני קבורה מפוארים נוספים כקבר בני חזיר וקבר זכריה. שֵׁם המצבה מצביע על מסורת המקשרת אותה למצבה שנבנתה בידי אבשלום, בנו של דוד המלך, אך לפי המחקר הארכאולוגי, זהו קבר המתוארך לתקופת המאה ה-1 לפנה"ס, מאות רבות של שנים לאחר זמנו של אבשלום, ולפי גבריאל ברקאי שייך למלך אגריפס הראשון.
קבר זכריה הוא שמה של מצבה מונוליטית מתקופת בית שני המהווה חלק מקבוצת מבני קבורה מפוארים הניצבים בנחל קדרון, למזרחה של העיר העתיקה והר הבית ולמרגלות הר הזיתים. קבר זכריה ניצב בסמוך לקבר בני חזיר, ובמרחק מה מיד אבשלום.
קבר בני חֵזיר הוא מערת קבורה בנחל קדרון שבירושלים. הקבר מתוארך לתקופת החשמונאים, והוא חצוב כולו בתוך הצוק. לצדו של הקבר ניצב קבר זכריה וסמוך לו ניצב יד אבשלום.
מערת יהושפט היא שמו של קבר מתקופת בית שני, מאחורי יד אבשלום.
קבר בת פרעה הוא המפורסם שבקברי בית ראשון הפזורים בכפר השילוח, ומן היחידים שבהם.
קבר חולדה או קבר פלגיה הוא כינוי למערכת קבורה, המיוחסת במסורת היהודית לחולדה הנביאה. המסורת בדבר מיקום קבר חולדה הנביאה בראש הר הזיתים החלה בימי הביניים ומקורות שונים המשיכו לציין את המקום גם במאה ה-19. המקום שעליו הצביעו כקבר חולדה נמצא במרומי הר הזיתים, מדרום לחצר כנסיית העלייה. מעבר חשוך מוליך לחדר קטן ובו סרקופג פשוט הנושא כתובת יוונית.
מערת הנביאים היא מערת קבורה מהתקופה הביזנטית, מדרום לכביש המוביל אל מלון שבע הקשתות. אשר מסורות קדומות ייחסו אותה כמערת קברם של הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, שלושה נביאי המקרא האחרונים.
אוגוסטה ויקטוריה
250px|ממוזער|מתחם אוגוסטה ויקטוריה
מתחם אַוּגוּסְטֶה ויקטוֹריה הוא מתחם אשר הוקם על ידי וילהלם השני, קיסר גרמניה בראשית המאה ה-20, אשר קרא לו על שם אשתו, אוגוסטה ויקטוריה משלזוויג-הולשטיין. במתחם, המשתרע על שטח של כ-80 דונם על שלוחה של הר הזיתים בירושלים הנקראת: כתף הר הזיתים, לצורך השוואה – 80 דונם הוא גודלו של כל הרובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים. כנסייה מפוארת ולהּ מגדל פעמונים, וכן אכסניית צליינים, שנועדה גם לגרמנים תושבי הארץ. כיום האכסניה משמשת בית חולים. במזרח המתחם שוכן "המכון הגרמני הפרוטסטנטי לארכאולוגיה בארץ הקודש", שהוקם בתחילת המאה ה-20, ובו ספרייה גדולה. בית הגנן לשעבר, בצדה המזרחי של הכנסייה.
הקמפוס המורמוני בירושלים
250px|ממוזער|אוניברסיטת בריגהאם יאנג
המרכז הירושלמי, של אוניברסיטת בריגהאם יאנג ששמו המלא הוא "Brigham Young University Jerusalem Center" הוקם על הר הצופים בירושלים.
שגשוגה של מדינת ישראל, כמדינת היהודים, הוא מרכיב חשוב בדת הנוצרית המורמונית. לכן, הקמת קמפוס של אוניברסיטת בריגהאם יאנג בירושלים, נראתה מבחינת הכנסייה המורמונית כחלק מההתייחסות החיובית כלפי העיר והעם.
ראשיתו של המרכז הירושלמי הוא בשנת 1968, כאשר הלימודים התקיימו במלון במזרח ירושלים. בשנת 1978 עבר הקמפוס לשטחי קיבוץ רמת רחל. בשנת 1987 הסתיימה בנייתו של הקמפוס החדש, על הר הצופים, המשקיף על הר הזיתים. במיקום האוניברסיטה המורמונית הושקעה מחשבה רבה תוך רגישות רבה להרמוניה הארכיטקטונית של האזור. מבנה האוניברסיטה, על קשתותיו ועמודיו, מהווה כיום את אחד המבנים החדשים היפים בירושלים.
שכונות יהודיות
250px|ממוזער|ישיבת בית אורות
ישיבת בית אורות היא ישיבת הסדר סמוך לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטה המורמונית. בישיבה גם מכון ללימוד הוראה. "בית אורות" הוא גם שמה של שכונה יהודית קטנה שהישיבה נמצאת בשוליה.
מעלה הזיתים היא שכונה יהודית בדרום רכס הר הזיתים הממוקמת סמוך לדרך יריחו הישנה. היא צמודה לשכונה המוסלמית ראס אל עמוד וצופה על הר הבית ועל העיר העתיקה.
שכונת מעלה דוד הוא מתחם בשטח של כ-11 דונם בבעלות יהודית, המצוי בדרום רכס הר הזיתים, וממוקם בסמוך לדרך יריחו הישנה, לשכונה היהודית מעלה הזיתים, לשכונה המוסלמית ראס אל עמוד, צופה על הר הבית והעיר העתיקה.
שכונת קדמת ציון הוא שמו של שטח בדרום הר הזיתים המצוי בבעלות יהודית. ממוקם במזרח ירושלים, דרומית מזרחית לעיר העתיקה, על תוואי דרך יריחו.
טיילת הר הזיתים
בשנת 2018 פורסם כי עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים מקדמות תוכנית להקמת טיילת באזור הר הזיתים, שתחבר בין שני מתחמי דיור של יהודים בתוך השכונה הערבית א-טור. הטיילת החדשה, שצפויה להיקרא "טיילת עוזיה" או "טיילת אמצע הגובה", תהיה באורך של כ-3.6 ק"מ ותוואי הטיילת יהיה לאורך המדרון המערבי של הר הזיתים, ותכלול את המקום שבו, על פי המסורת היהודית, אמור להיערך טקס שחיטת ושרפת הפרה האדומה.
על פי הרשות לפיתוח ירושלים הטיילת צפויה להיבנות על שטחים ציבוריים פתוחים, אבל על פי התוכנית שהוגשה לאישור הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, יהיה צורך להפקיע שטחים שבבעלות פרטית פלסטינית ושטחים השייכים לכנסיות שבהר הזיתים, בהם מתחם גת שמנים. משמורת ארץ הקודש והפטריארכיה הלטינית הגישו התנגדויות וביקשו לבטל את התוכנית.
בית מלון שבע הקשתות
250px|ממוזער|מלון שבע הקשתות
מלון שבע הקשתות (באנגלית: Seven Arches Hotel; לשעבר אינטרקונטיננטל ירושלים) הוא בית מלון השוכן בפינה הדרומית של פסגת הר הזיתים, מעל בית הקברות היהודי, ובחלקו על בית הקברות היהודי עצמו. בעברו נחשב מלון הפאר הבולט ביותר במזרח ירושלים, אך כיום הועם זוהרו.
אתרים נוספים
תצפית רחבעם – רחבת תצפית במרומי ההר. התצפית נחנכה בשנת 2006 ונקראה על שם שר התיירות רחבעם זאבי שפעל לפיתוח ההר והתצפית, ונרצח במלון הייאט הנשקף מהתצפית
מרגלות הר הזתים (מרכז, עמק נחל קדרון)
קברו של מוג'יר א-דין
צפון הר הזיתים (על גבול הר הצופים)
ראו גם
מעמד הר הזיתים
עמק יהושפט
הר המשחה
לקריאה נוספת
אייל בן אליהו, הר הזיתים בין יהודים לנוצרים בתקופה הרומית ביזאנטית, עבודת גמר, האוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ס.
הר הזיתים במקורות ובמסורת ישראל, משרד הדתות.
אלי שילר, הר הזיתים, 1978.
ביאנקה קוחנל, כנסית העלייה לשמים של ישו בהר הזיתים, עבודת גמר בחוג לתולדות האומנות, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1975.
רמי יזרעאל, מדריך כרטא להר הזיתים, ירושלים, הוצאת כרטא, תשנ"ט, 1999.
אורה לימור, מסורות נוצריות של הר הזיתים בתקופות הביזאנטית והערבית, עבודת גמר בחוג להיסטוריה של ימי הביניים, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1978.
Sarah Kochav, Mount of Olives, Yad Ben Zvi, 2000
אסף אברהם, כך הפך הר הזיתים להר אחרית הימים, כתבה ynet
קישורים חיצוניים
אתר הר הזיתים
חיפוש נפטרים בבית העלמין הר הזיתים
מרכז מידע הר הזיתים
ספי בן-יוסף, גאוגרפיה של הר הזיתים
אהרון יפה, הר הזיתים, עת־מול 104, 1992
הר הזיתים במסורת הנוצרית על פי האנציקלופדיה הקתולית
האם באמת מסוכן לבקר בהר הזיתים אתר הר הזיתים
מיקום שרפת אפר פרה אדומה אתר הר הזיתים
גאוגרפיה של הר הזיתים אתר הר הזיתים
מבוא להר הזיתים אתר הר הזיתים
יחודו של הר הזיתים אתר הר הזיתים
מרכז|ממוזער|900px|בית הקברות היהודי בהר הזיתים; מעליו מלון שבע הקשתות, ומשמאלו כנסיית העלייה הרוסית
הערות שוליים
*
זיתים
קטגוריה:ירושלים: קברים ובתי קברות
קטגוריה:מזרח ירושלים | 2024-06-15T21:42:58 |
כנסיית דומינוס פלויט | REDIRECTכנסיית דומינוס פלוויט | 2005-01-29T01:18:54 |
כנסיית כל האומות | REDIRECT כנסיית כל העמים | 2005-01-11T11:35:44 |
נוסחת נסיגה | במתמטיקה, נוסחת נסיגה היא נוסחה שמגדירה סדרת איברים באופן רקורסיבי. כל איבר מוגדר באמצעות האיברים הקודמים בסדרה. למשל, סדרת פיבונאצ'י מוגדרת על ידי נוסחת הנסיגה , יחד עם תנאי ההתחלה .
הגדרה רקורסיבית של סדרה
בהגדרה רקורסיבית יש שני חלקים:
תנאי התחלה הקובעים את האיברים הראשונים בסדרה,
נוסחת הנסיגה, המגדירה כל איבר בסדרה באופן רקורסיבי לפי האיברים הקודמים לו.
מעבר מנוסחת נסיגה להצגה מפורשת
נוסחת נסיגה מתארת את הקשר בין האיברים בסדרה, אבל אינה נותנת תיאור ישיר שלהם. כדי לחשב את האיבר ה-n בסדרה (ואפילו כדי להעריך את סדר הגודל שלו), יש לחשב את כל האיברים הקודמים. פתרון של נוסחת הנסיגה הוא מעבר מנוסחה כזו לנוסחה מפורשת ("נוסחה ישירה" או "נוסחה סגורה"). ישנן מספר שיטות לעשות כן:
הצבה חוזרת
במקרים של נוסחת נסיגה פשוטה, ניתן להציב שוב ושוב את הנוסחה בעצמה עד אשר מגיעים אל תנאי ההתחלה, ובכך להגיע לנוסחה סגורה.
דוגמה: נביט בסדרה . זוהי נוסחה של סדרה הנדסית, שבה המנה של כל שני איברים עוקבים היא . כעת ניקח את הנוסחה של ונציב בה את עצמה שוב ושוב עד אשר נגיע לאיבר :
.
ניחוש הפתרון
לעיתים, ובמיוחד במקרים בהם לא ניתנים תנאי התחלה, אין דרך שיטתית לפתור נוסחת נסיגה, אולם ניתן להעריך את צורתו של הפתרון שיתקבל - למשל, האם יהיה מהצורה . כשפותרים בדרך זו, יש להשתמש בתנאי ההתחלה הידועים של נוסחת הנסיגה כדי לחשב את המקדמים של הנוסחה המפורשת, ואז להוכיח (למשל באמצעות אינדוקציה מתמטית) את נכונות הנוסחה המנוחשת.
משוואה אופיינית
זוהי דרך שיטתית לפתור נוסחאות מהצורה (סדרת לוקאס) (הערה: נוסחת נסיגה זו, בה יש התייחסות לשני איברים קודמים בסדרה, נקראת "נוסחת נסיגה כפולה"). עבור נוסחה שכזו, יש לפתור את המשוואה הריבועית ולקבל את השורשים .
אם השורשים שונים, האיבר הכללי של נוסחת הנסיגה הוא מהצורה . אם הם זהים, האיבר הכללי הוא . את המקדמים יש למצוא באמצעות תנאי ההתחלה.
בתור דוגמה נפתור את סדרת פיבונאצ'י, שהיא כזכור מהצורה , כלומר אנו מחפשים את שורשי המשוואה . הפתרונות למשוואה זו הם
. לכן האיבר הכללי הוא מהצורה .
כעת נמצא את המקדמים. ראשית נציב ונקבל . כעת נציב ונקבל .
מהמשוואה הראשונה נקבל: (כי האיבר הראשון הוא 0) ולכן . האיבר השני הוא 1, ולכן לאחר שנציב את הנתונים במשוואה השנייה נקבל: .
ממשוואה זו נקבל . על כן, הנוסחה הכללית של פיבונאצ'י היא: .
פונקציות יוצרות
דרך נוספת לפתרון נוסחאות נסיגה היא באמצעות פונקציות יוצרות שמקדמיהן הם איברי הנוסחה.
סדרה ליניארית לא הומוגנית
אם נתון יחס הנסיגה עם תנאי התחלה כאשר אומרים שזו סדרת נסיגה ליניארית לא-הומוגנית. לפני שניגשים לפתור אותה בשיטות שתוארו קודם יש לבצע לה הומוגניזציה. אם לסדרה יש מצב יציב או גבול של סדרה אז הדבר אפשרי. נסמן
זהו הגבול של הסדרה וקיים רק אם (נוסחה זו מתקבלת על ידי החלפת כל ה-y-ים בגבול ). כעת נגדיר סדרה חדשה: . סדרה זו מקיימת את היחס הבא:
ומכאן אפשר להמשיך כמו מקודם. מוצאים את k השורשים של הפולינום האופייני . אם יש k שורשים שונים, הפתרון הכללי יהיה
כאשר את המקדמים מוצאים באמצעות תנאי ההתחלה. אם יש שורש מריבוי m אז במקום m מופעים שלו רושמים את הביטוי . אם יש שורש מרוכב, אז הוא בא עם שורש צמוד. נרשום את שני השורשים כך ואז נשתמש בנוסחת אוילר (אנליזה מרוכבת) ונוסחת דה-מואבר כדי לרשום אותם בצורה
כאשר הם קבועים ממשיים אותם מוצאים מתנאי ההתחלה (ביחד עם שאר מקדמי הצירוף הליניארי).
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:קומבינטוריקה
קטגוריה:רקורסיה | 2024-08-31T10:25:48 |
ג'רוסלם פוסט | הפניה ג'רוזלם פוסט | 2008-02-01T17:31:47 |
כנסיית מריה מגדלנה | שמאל|ממוזער|250px|כנסיית מריה מגדלנה
שמאל|ממוזער|250px|הכנסייה בשלהי המאה ה-19 מתוך ספריית הקונגרס האמריקני
שמאל|ממוזער|250px|חזית הכנסייה
כנסיית מריה מגדלנה היא כנסייה רוסית השוכנת על מורדותיו המערביים של הר הזיתים בירושלים. היא מוקדשת למרים המגדלית, שלפי המסורת הנוצרית הייתה תלמידתו של ישו שהלכה אחריו בדרכו לצליבה, והייתה הראשונה לראותו לאחר שקם לתחייה.
המסורת הנוצרית
מרים המגדלית מתוארת בברית החדשה כתומכת מרכזית בישו, ונודעה כ"שליחת השליחים" (apostolorum apostola). על־פי ספרי הבשורה, היא הייתה אחת מהנשים שנכחו בצליבתו של ישו ובקימתו לתחייה.
יום חגה של מרים חל ב־22 ביולי, בכנסייה הקתולית, בכנסייה האורתודוקסית ובכנסייה האנגליקנית.
רקע
מאמצע המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה מילאו צליינים רוסים רבים את ירושלים, עקב האדרת ירושלים בכנסייה הרוסית המהווה חלק מהזרם המזרחי אורתודוקסי בנצרות. שיקולים מדיניים ודתיים של הצאר אלכסנדר השני, ששאף להרחיב את גבולות ההשפעה הרוסית, הביאו אותו להקים ב-1860 בירושלים שמחוץ לחומות את מגרש הרוסים ולהגדיל את זרם הצליינים אליה. בשנת 1881 הקים הצאר את החברה האימפריאלית הפרבוסלאבית הרוסית בארץ-ישראל כסוכנות לרכישת קרקעות ונכסים בארץ ישראל, וזו רכשה בה אלפי דונמים. לפעילות מדינית ודתית זו לא היה אח ורע בהיקפה בין מעצמות אירופה האחרות.
מיקום
החברה רכשה חלקת אדמה גדולה במורדות הר הזיתים, בין השטחים שעליהם נבנו לימים כנסיית כל העמים וכנסיית דומינוס פלוויט. לחלקת אדמה זו לא נודעה חשיבות מיוחדת בכתבים הנוצריים, אך בגן הכנסייה התגלה גרם מדרגות המיוחס לימי ישו, עליו צעד על פי המסורת בצאתו מבית לזרוס לירושלים. גרם מדרגות זה היווה חלק מדרך שהובילה משער האריות לנחל קדרון ומשם אל פסגת הר הזיתים. היא מוזכרת ברשימה לטינית משנת 808 המתארת את הכנסיות בירושלים. עם זאת, הכנסייה שוכנת באתר שאינו נושא מסורת עתיקה לאיזשהו אירוע ספציפי הקשור לישו, לאמו, לתלמידיו או להתגבשות הנצרות, כמקובל בכנסיות ידועות אחרות בירושלים ובמתחם העיר העתיקה. נראה כי עצם מיקומה בהר הזיתים, המקודש לנצרות, הקנה לה חשיבות דתית.
בנייה
השטח נקנה על ידי הצאר אלכסנדר השלישי ואחיו כדי לבנות כנסייה לכבוד אימם הצארית מריה אלכסנדרה (במקורה נסיכה גרמנית), שמריה מגדלנה הייתה הקדושה הפטרונית שלה. כנסיית מריה מגדלנה תוכננה על ידי האדריכל הרוסי גריים. סגנון בנייתה משקף את הכנסיות הרוסיות במאות ה-15–17. ייחודה הוא בכיפות המצופות זהב טהור דמויות הבצל, המזכירות את כנסיות הקרמלין במוסקבה. כיפות אלו העניקו לה את שמה העממי 'כנסיית הבצלים'. הקדשת הכנסייה למרים המגדלית, אינה קשורה אף היא בכל מסורת הקושרת את דמותה דווקא לאתר זה. נראה כי השם שנבחר נועד לרמוז בעיקר לשמה של מריה אלכסנדרובה, אמו של הצאר אלכסנדר השלישי.
לטקס חנוכת הכנסייה ב-1888 נשלחו הנסיכה יליזבטה פיודורובנה, ובעלה סרגיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה וראש החברה הפרבוסלבית בארץ ישראל. הזוג הוסיף לבנות מבני דת וצליינות בירושלים, ובהם חצר סרגיי.
תיאור הכנסייה
כנסיית מריה מגדלנה בולטת על סביבותיה בשל גודלה וכיפותיה הזהובות. למרות זאת, חלקה הפנימי צנוע למדי ומעוטר בתמשיחי קיר פשוטים וריהוט מינימלי. ארבעה ציורים של מרים המגדלית מעטרים את צידי פנים הצריח. על קיר החזית המזרחי של הכנסייה מתוארת מרים המגדלית העומדת בפני הקיסר הרומי טיבריוס ובידיה ביצה אדומה (המסרת מספרת שמרים פגשה בקיסר וסיפרה לו אודות ישו וניסיו. הקיסר לא האמין ואז חל נס. הביצה שהביאה לו כמנחה הפכה אדומה). שלושת הציורים הנוספים מתארים את ישו פוגש במרים במגדלא, מרים נותרת לצד הצלב ומרים פוגשת ראשונה את ישו לאחר תחייתו. הציורים הם פרי מכחולו של הצייר אלכסנדר איוואנוב, גדול ציירי רוסיה במאה ה-19, והוא הוזמן במיוחד על ידי הנסיכה יליזבטה עבור הכנסייה. בקופסאות הרליקטים המוצגות ניתן למצוא גם את עצמותיה של מרים המגדלית. איקונין של קדושה זקנה המופיע בכל הכנסיות הרוסיות הוא האיקונין של סנט מטריונה ממוסקבה.
מלפני הבמה בחלקה הימני נמצא גם איקונין של מרים, אם ישו, הנקרא 'הודיגיטריה' (Hodigitria), לו מיוחסות סגולות לחולל נסים (ריפוי וזליגת דמעות מור מעיניה). מקור האיקונין הוא בלבנון במאה ה-16, שם ניצל משריפה, והועבר לירושלים לריפוי חולים רבים ממגפת החולירה. על פי המסורת, האיקונין הובא לירושלים על ידי אליאס הארכיבישוף של לבנון בשנות ה-30, ששמע בשלושה חלומות שונים את קולה של מרים המורה לו להפקיד את האיקונין בידי מריה אם מנזר מריה מגדלנה.
ממוזער|קברה של הנסיכה אליס, נסיכת באטנברג, אמו של פיליפ
בתחומי הכנסייה קבורות שלוש נשים: האחת היא הנסיכה יליזבטה, שנרצחה במהלך המהפכה בשנת 1918 על ידי הצ'קה (המשטרה החשאית הרוסית). עקב היותה אהודה על העם הרוסי ועושת חסדים, לקחו אותה חיילי הצבא הלבן עימם בנסיגתם מזרחה וקברו אותה בבייג'ינג שבסין. בהוראת אחותה ויקטוריה הוצאו עצמותיה ב-1920 והועברו לירושלים כדי להגשים את הבקשה שהעלתה בעת חניכת הכנסייה בירושלים, להיקבר בכנסיית מריה מגדלנה בהר הזיתים. בקשתה כובדה, ואחרי מסע ארוך בארון מתים הגיעה גופתה לכנסייה, בה היא מוצגת עד היום בתוך ארון זכוכית מימין לבמה ומעליו שרידי חפציה האישיים. האישה השנייה הקבורה בכנסייה היא ברברה, בת לווייתה של יליזבטה, שנרצחה אף היא בידי אנשי הצ'קה. גופתה מוצגת בארון זכוכית זהה ליליזבטה משמאל לבמה.
האישה השלישית הקבורה בכנסייה היא הנסיכה אליס, נסיכת באטנברג, אמו של פיליפ, בעלה של אליזבת השנייה. בשנות השלושים של המאה ה-20 היא שהתה במנזר הסמוך לכנסייה והביעה את רצונה להיקבר ליד קרובתה יליזבטה. היא נפטרה בשנת 1969, ועצמותיה הועברו לקריפטה של הכנסייה בשנת 1988. הנסיכה אליס הוכרזה לאחר מותה כחסידת אומות העולם. מלך בריטניה, צ'ארלס השלישי אף נטע עץ על שמה בשדירת חסידי אומות העולם במוזיאון יד ושם בירושלים.
אתרים נוספים בשטח
ממוזער|כנסיית מערת תרדמת השליחים
מנזר
ממוזער|עמוד הבגידה מול שער הכניסה הראשי לכנסייה
בשנת 1934 נוסף בשטח הכנסייה מבנה נוסף המשמש כמנזר, ובו פועלות כ-30 נזירות בנות לאומים שונים.
כנסיית מערת התרדמה
במורד החצר, מתחת ליסודות הכנסייה, מצויה מערה. המסורת המקומית מזהה במערה זו את המקום בו נרדמו פטרוס הקדוש, יוחנן בן זבדי ויעקב בן זבדי, שליוו את ישו לגת שמנים (המסורת הקתולית מזהה מערה זו במערת הבגידה הסמוכה). במקום הוקמה כנסייה קטנה, בה נערכות תפילות ערב. במערה מצוי איקונין המתאר את ישו מתפלל על "סלע היגון" שבגת שמנים.
סלע תומאס המפקפק
סמוך לגדר הכנסייה הצפונית מצוי חלק מסלע (חלקו שני מצוי מעבר לגדר, על המדרכה) המיוחס עוד מן התקופה הביזנטית למקום עליו ניצב תומאס המפקפק בעת עלייתה של מריה, אם ישו, לשמיים ועליו קיבל ממנה את חגורתה. הסיפור מיוחס לספר חיצוני המיוחס ליוסף הרמתי הנקרא "עזיבתה של מרים" (Passing of Mary), ערב מותה של מרים התאספו השליחים באופן פלאי בירושלים והיא דיברה אליהם ומסרה להם את מילותיה האחרונות. תומאס לא הגיע כיוון שהיה בהודו. סביב מיטתה האזינו השליחים לדבריה ולאחר תרדמת המוות שלה, קברוה בגת שמנים. תומאס הגיע שלושה ימים לאחר מותה ובעודו עומד על סלע סמוך קברה ראה את גופה נלקח לשמיים. הוא פרץ בבכי ותפילה וביקש נחמה, ומרים זרקה מהשמים את חגורתה שמיד זכתה להערצת כל השליחים.
עמוד הבגידה
מול שער הכניסה הראשי לכנסייה, בתוך הגדר המקיפה את מתחם גת שמנים, ניצב עמוד אבן עתיק שמקורו לא ידוע, הנקרא 'עמוד הבגידה' או 'עמוד הנשיקה'. עמוד זה מסמל את המקום בו נישק יהודה איש קריות את ישו, וכך הסגירו לחיילים הרומאיים, על פי המתואר בהבשורה על-פי מרקוס בברית החדשה:
קישורים חיצוניים
כנסיית מריה מגדלנה, אילן שפירא, אתר 02net
סיור וירטואלי , סיור מסך מלא בכנסייה
סיור וירטואלי, סיור בחצר הכנסייה
יורש העצר הבריטי הגיע לביקור חשאי בקברה של אליס פון באטנברג בכנסיית מריה מגדלנה
הערות שוליים
מריה מגדלנה
קטגוריה:אתרי מורשת במחוז ירושלים
מריה מגדלנה | 2023-06-21T16:33:07 |
חבורה חילופית | REDIRECT חבורה אבלית | 2014-11-24T05:10:37 |
זבולון המר | ממוזער|שמאל|250px|בעת הענקת היתר מוסד להשכלה גבוהה למכללת לוינסקי, מרץ 1983
ממוזער|250px|שמאל|א.ב. יפה (מימין) מקבל בשנת 1996 את פרס היצירה לסופרים ומשוררים. יושבים מימין: יו"ר ועד הנאמנים של הפרס אהרן ידלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החינוך, התרבות והספורט זבולון המר ופרופ' אורציון ברתנא.
זבולון המר (ט' בסיוון תרצ"ו – כ"ב בטבת תשנ"ח, 31 במאי 1936 – 20 בינואר 1998) היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.
ביוגרפיה
זבולון המר נולד בחיפה למשפחה שהייתה מזוהה פוליטית עם מפלגת הפועל המזרחי, הוריו היו מנחם, עובד בחברת שמן תעשיות, ומלכה שעלו לארץ ישראל מפולין. המר למד בבית ספר דתי ולאחר מכן למד בתיכון "יבנה" בחיפה, היה חבר בתנועת בני עקיבא, קומונר וחבר ההנהלה הארצית. שירת בחיל השריון של צה"ל במסגרת הנח"ל.
בוגר תואר ראשון ביהדות וחינוך מאוניברסיטת בר-אילן. בוגר המכללה לביטחון לאומי במחזור השלישי ובעל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן, ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, טורו קולג' והאוניברסיטה הפתוחה.
את דרכו הפוליטית החל כיו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1957 נכנס לעבוד כמרכז בשכר של "המשמרת הצעירה" של המפד"ל, שפעלה להקמת סניפים לצעירים של הפועל המזרחי ברחבי ישראל, שיהוו מקום בילוי עבורם ויקרבו אותם אל התנועה. המר הועמד בראש מחלקת הנוער והקים את "רשות הנוער" של המפד"ל כדי לקרב את הנוער אל התנועה. במקביל הטיח המר ביקורת במפלגה על חוסר פעילות ומבלי לחלוק על דרך התנועה דרש שהמפלגה תעסוק יותר בענייני חברה, חוץ וביטחון ולא תמקד את עיקר פעילותה בנושאים דתיים. בבחירות לכנסת השישית הוא הוצב במקום ה-15 ברשימת המפד"ל.
לקראת הבחירות לוועידת המפד"ל בשנת 1967, הבחירות הראשונות המשמעותיות מאז החל המר בפעילותו עשור קודם לכן, התאחדו אנשי כלל הסיעות הוותיקות, חיים משה שפירא, יוסף בורג, זרח ורהפטיג ויצחק רפאל, למרות היריבויות ביניהם, כדי להתמודד עם הכוח הצעיר העולה של המר. בבחירות אלו זכו הצעירים בכ-25% מהקולות ובעקבות זאת דרשו ייצוג הולם של 3 מושבים ברשימה לכנסת בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969. משלא נענו דרישותיהם, איימו שיתמודדו ברשימה נפרדת שבראשה יעמוד הרב משה צבי נריה. בעקבות זאת, הושגה פשרה על פיה הוצבו הרב נריה והמר במקומות ריאליים ברשימה ונציג שני של הצעירים, יהודה בן מאיר, הוצב בשולי הרשימה ונכנס לכנסת בעקבות מותו של אביו, בשנת 1971. בנוסף, הביאו המר וחבריו לציון שלימות הארץ במצע המפלגה.
המר נבחר לכנסת השביעית ומאז כיהן כח"כ עד יום מותו. בפברואר 1974 היה ממקימי "גוש אמונים", אך בהמשך דרכו הפוליטית ובמיוחד מאז מונה לשר בממשלה התמתנו דעותיו לכיוון הפלג המרכזי המתון בתנועה.
שימש כסגן שר החינוך ובנובמבר 1975, מספר חודשים לאחר פטירת השר יעקב מיכאל חזני, נבחר המר למלא את מקומו, ונכנס לראשונה לממשלה כשר הסעד. הוא פוטר יחד עם שרי המפד"ל ב-22 בדצמבר 1976 במסגרת התרגיל המבריק.
ב-20 ביוני 1977, כחודש לאחר הבחירות לכנסת התשיעית, מונה המר לכהונת שר החינוך. בתפקידו זה, בו כיהן במשך 7 שנים, הוביל המר יוזמות רחבות היקף במערכת החינוך הישראלית. הבולטות שבהן היו החלת חינוך חינם עד כיתה י"ב, עוד בקדנציה הראשונה שלו, ובהמשך אף הביא למימון ממשלתי של שכר הלימוד בתיכון. מן ההישגים שנזקפו לזכותו של השר המר היו הגידול המשמעותי שחל במספר התלמידים בכיתות י' עד י"ב: מכ-50 אחוזים מקרב בני השנתון לכ-70 אחוזים מקרב בני השנתון, וכן עליית שיעור הזכאים לתעודת בגרות: מ-21 אחוזים ל-34 אחוזים. המר קידם את המגמות המקצועיות-טכנולוגיות שטיפחו קודמיו בתפקיד, כך שבסוף ימי כהונתו של המר, הגיע שיעור הלומדים בנתיב המקצועי לכ-60 אחוזים מכלל התלמידים בחינוך העל-יסודי - נתון אשר עלה על השיעור בברית המועצות באותה תקופה.
ב-1984 פרש יחד עם יהודה בן-מאיר מהמפד"ל עמו הקים סיעה בשם גשר - מרכז ציוני דתי, אך הסיעה שבה והתאחדה עם המפד"ל לאחר זמן קצר. המר כיהן 4 שנים כשר הדתות (1986-1990), ולאחר התרגיל המסריח, בשנת 1990, שב לכהונה נוספת בת שנתיים במשרד החינוך.
במרץ 1979 שימש למשך שבוע בתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה על רקע נסיעת מנחם בגין לחתימה על הסכם השלום עם מצרים בארה״ב.
בשנת 1996 נבחר המר לכהן כהונה שלישית כשר החינוך. בשנת 1997 פנה חנן פורת להמר, בהיותו שר החינוך, בבקשה למנוע שידור פרק בתוכנית "קלפים פתוחים" שעסק בהומוסקסואליות. המר הורה לעכב את שידור התוכנית, בנימוק שמעשה כזה יכול להתפרש כמתן לגיטימציה להומוסקסואליות. בעקבות עתירה לבג"ץ ("בג"ץ קלפים פתוחים") בוטלה החלטת שר החינוך ונקבע שיש לשדר את התוכנית כפי שתוכנן במקור, ללא שינוי כלשהו.
נוסף על היותו שר החינוך, כיהן המר כסגן ראש הממשלה, ובחלק מהקדנציה גם כשר הדתות. המר כיהן בתפקידים אלו עד יום פטירתו. לפי אתר משרד החינוך, המר כשר חינוך ביצע מספר רב של פעולות לעיצוב סדר היום החינוכי של תלמידי ישראל: הוא יזם לקראת סוף כהונתו את יום הלימודים הארוך, הכניס לספרי הלימוד את תולדות מורשת יהדות המזרח, החינוך היהודי בתפוצות והקשר לישראל; הוא הקים תנועה של בתי-ספר קהילתיים, האמין וטיפח מתן אוטונומיה חינוכית לבתי-ספר, יזם הקמת רשת של מוסדות חינוך ותרבות יהודיים במדינות חבר-העמים והניח את היסודות לפרויקט נעל"ה ("נוער עולה לפני הורים").
המר נפטר ממחלת הסרטן ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.
היה נשוי למנחמיה משנת 1960 ונולדו להם ארבעה ילדים.
הנצחה
250px|ממוזער|שמאל|המרכז הפדגוגי על שם זבולון המר ברמת גן
שכונת משכנות זבולון במזרח נתניה קרויה על שמו, כמו גם בית הספר הממלכתי-דתי מורשת זבולון אשר בשכונה.
שכונת "משכנות זבולון" במעלה מכמש קרויה על שמו.
מספר בתי ספר נקראו על שמו, ביניהם קריית החינוך אמי"ת המר רחובות, קריית חינוך בבית שאן, תיכון דתי לבנות בעיר נתיבות, חטיבת הביניים הדתית "המר" בכפר סבא, בית-הספר הממלכתי-דתי "אור זבולון" באריאל, בית-הספר הממלכתי-דתי תורני "מורשת זבולון" בגבעת שמואל, הישיבה התיכונית בפתח תקווה, בית ספר יסודי "זבולון המר" בלוד, בית ספר יסודי בראשון לציון, בית הספר התיכון הדתי טכנולוגי "המר" בבת-ים, בית הספר היסודי "נתיב זבולון" במודיעין-מכבים-רעות, בית ספר יסודי בשם "זבולון המר" בטירת כרמל, אולפנת זבולון בראש העין ובית הספר הממ"ד "אור" בבאר שבע.
מספר סניפי בני עקיבא קרויים על שמו.
בית המדרש לנשים במכון לנדר.
על שמו מספר רחובות בישראל – בשכונת מגוריו (שיכון ה') בבני ברק ("שדרות זבולון המר"), גבעת שמואל, גדרה, פתח תקווה וקריית מוצקין. ב-2013 נקרא רחוב על שמו בקריית הלאום בירושלים.
בית הכנסת "משכן זבולון" בקריית אתא.
"המרכז הפדגוגי על שם זבולון המר" בשכונת מרום נווה ברמת גן.
כיכר מרכזית בקריית שמואל בחיפה.
כיכר מרכזית בשכונת רמת בית שמש א' בבית שמש.
נכון ל-2016, המועצה להשכלה גבוהה מעניקה מלגות ע"ש זבולון המר, מלגות אלו מוענקות לסטודנטים אשר ימשיכו את לימודיהם באחת מהאוניברסיטאות בארץ וזאת לאחר שסיימו בהצטיינות במוסדות אשר אינם נחשבים כאוניברסיטאות.
לקריאה נוספת
יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א' (10), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 239–258
אהרון (רוני) קמפינסקי, זבולון המר - ביוגרפיה פוליטית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2021.
קישורים חיצוניים
על פועלו אתר אוח
זבולון המר, נושא דברים במרכז רוחני-קהילתי שאולי באשדוד, באתר YouTube
כרטיס הקבר של זבולון המר באתר הר הזיתים
הערות שוליים
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המפד"ל
קטגוריה:חברי הכנסת השביעית
קטגוריה:חברי הכנסת השמינית
קטגוריה:חברי הכנסת התשיעית
קטגוריה:חברי הכנסת העשירית
קטגוריה:חברי הכנסת האחת עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השתים עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת השלוש עשרה
קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה
קטגוריה:בוגרי המכללה לביטחון לאומי
קטגוריה:יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת קהילת ירושלים
קטגוריה:פעילי גוש אמונים
קטגוריה:ראשי המפד"ל
קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
קטגוריה:סגני ראש ממשלת ישראל
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת בר-אילן
קטגוריה:אישים שעל שמם שכונות בישראל
קטגוריה:בוגרי בני עקיבא
קטגוריה:בוגרי תיכון יבנה (חיפה)
קטגוריה:בוגרי שבט איתנים
קטגוריה:חברי גרעיני נח"ל
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל העשרים
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל העשרים ושתיים
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל העשרים ושבע
קטגוריה:ציונות דתית: חברי כנסת
קטגוריה:חברי כנסת שמתו במהלך כהונתם
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל שמתו במהלך כהונתם
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1936
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1998
קטגוריה:ישראלים שנפטרו מסרטן
קטגוריה:שרי הרווחה והביטחון החברתי בממשלות ישראל | 2024-10-14T04:47:20 |
אבטלה סמויה | REDIRECTאבטלה | 2005-05-17T20:03:15 |
אביי | אַבַּיֵּי (280 לערך – 338 לערך), או בשמו נחמני, היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי. ראש ישיבת פומבדיתא וחברו של רבא. הוא היה בעלה השלישי של חומא, נינתו של רב יהודה.
תולדותיו
אביי היה ראש ישיבת פומבדיתא עד יום מותו. הוא נודע כאדם צנוע וישר, התפרנס מעבודת האדמה והיה עני רוב ימיו. אביי נולד כבן יחיד לכייליל. אביו מת טרם שאביי נולד, ואמו מתה בלידתו; הוא אומץ על ידי דודו, רבה בר נחמני.
שמו
אביי נקרא פעמים רבות בפי חבריו "נחמני". לפי סברה אחת, המובאת לראשונה ברש"י, נקרא נחמני כיוון שגדל אצל רבה בר נחמני, אך לפי סברה אחרת, שמו המקורי היה דווקא נחמני, וכדי להימנע משם הדומה לשם אביו המאמץ, קיבל את הכינוי "אביי", לפי ראשי תיבות הפסוק: – כך הסביר המהרש"א במסכת קידושין בשם "ספר יוחסין" והאר"י בשער הגלגולים.
לעומתם, יש המסבירים שנקרא אביי משום שהשם דומה למלה "אבא", היינו שרצה לומר ש"שמו כשם אבי".
סברה אחרת, מודרנית, רואה בשם 'אביי' מילה בארמית עתיקה שמשמעה 'נחמה'. מכאן שהשם אביי הוא למעשה הנוסח הסורי של השם נחמני.
בתלמוד מובא כי אף בשמים הוא נקרא "נחמני": מובא כי הוא פגש בלילה באגרת בת מחלת (מזיקה) שפגשה אותו ברחוב ואמרה לו: לולי שמכריזים ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו, היית בסכנה. נענה אביי: אם חשוב אני בשמים, גוזרני שלא תעברי במקום יישוב לעולם.
ילדותו ורבותיו
רבותיו המובהקים היו רבה בר נחמני, דודו, שאצלו התחנך, וכן רב יוסף, מגדולי האמוראים של הדור הקודם. אביי היה עמם כל חייהם.
מסופר שכאשר חלה רב יוסף ושכח את תלמודו, היה אביי מזכיר לו. אביי הוקיר והעריך ביותר את רבותיו, עד שאמרו עליו שכאשר היה רואה את .
אביי דאג במיוחד לשמור על קשר עם חכמי ארץ ישראל וללמוד את תורתם, וכך שולבו בתלמוד הבבלי גם פסקיו של רבי יוחנן. כבר מצעירותו בלטו כשרונותיו וכך נכתב ב:
תרגום: אביי ורבא ישבו לפני רבה, אמר להם: למי מברכים? אמרו לו: לרחמן (ה'). והרחמן איפה (הוא) יושב? רבא הצביע למעלה ואביי יצא החוצה והצביע לשמיים. אמר להם רבה: שניכם חכמים תהיו. כמו שאומרים אנשים: "כל דלעת ודלעת משעה שמתחיל בה השרף (כלומר, כאשר הדלעת מתחילה לגדול) יודעים (מה יצא ממנה) (כלומר, משל הוא שלפי מה שהוא בצעירותו יודעים מה יהיה בבגרותו).
כשגדל אביי, הוא נודע כאדם רודף שלום שעוסק בגמילות חסדים, והיה מקובל ומכובד על הבריות.
אביי העריך מאוד את אמו החורגת, וכמה פעמים אמר דברים בשמה, בצירוף הביטוי "אמרה לי אם"לדוגמה .
חבריו
נודע במחלוקותיו עם רבא. יש גם פעמים שאביי מביא ראיות לשיטת רבא או מסביר אותה, ובכשלושים מקומות אומרת הגמרא (אביי ורבא אמרו יחד…). לבד משש מחלוקות, הלכה תמיד כרבא במחלוקות שהיו ביניהם (ראו יע"ל קג"ם). למעלה מארבעת אלפים אמרות, קושיות, פירכות ותירוצים מיוחסים להם, וכמעט לא ניתן למצוא נושא בתלמוד שאותו לא העמיקו והרחיבו. לא לחינם בא המושג הוויות אביי ורבא, המהווה שם נרדף לתלמוד כולו.
על חבריו נמנה רב שימי בר אשי. הוא היה בן בית אצל אביי, וכך מסר כמה משמועותיו, שלא אמר בבית המדרש, אלא הסביר לבניו בעת לימודם עם זאת הוא לא נחשב לתלמידם של אביי ורבא, ולרוב הוא דן עימם בהלכה, והוא אף חלוק עליהם לפעמים
כראש הישיבה
מלבד רבא, היה גם רבי זירא מחבריו של אביי, והיה אחד מגדולי הדור שבחרו באביי לראש הישיבה לאחר מותו של רב יוסף.
באותה עת התחרו ארבעה תלמידים על מִשְׂרַת ראש הישיבה, עד שהוחלט כי זה שיביא טענה שאין לסתרה – יהיה ראש הישיבה. היה זה אביי שזכה, גובר בין היתר גם על רבא. כמו כן מסופר, בעוד שרבא זכה לבת קול משמים רק בערב יום כיפור, אביי זכה לזאת בכל יום שישי ואבא אומנא בכל יום.
אביי הנהיג את הישיבה ואת יהדות בבל כולה במשך 14 שנה.
אביי (וגם רבה, דודו) היו כהנים מבית עלי הכהן, שעליהם נגזר שימותו בגיל צעיר. אביי חי כשישים שנה.
שימש גם כדיין ומסופר בתלמוד שזיהה זייפני שטרות על פי סגנון הכתב.
בר הדיא וחלומותיהם של אביי ורבא
בזמנם של אביי ורבא היה אדם בשם בר הדיא שעסק במקצועו כפותר חלומות והיה נהוג שמי ששילם לו עבור עבודתו - פתר לו לטבה, ומי שלא שילם לו - פתר לו לרעה. אביי היה נוהג לשלם לו, ורבא לא היה משלם לו, ולכן היה פותר תמיד את חלומותיו של אביי לטובה, ואת אלה של רבא לרעה. התלמוד במסכת ברכות מספר על סדרה של חלומות כאלה.
דוגמה: אביי ורבא אמרו לו: ראינו בחלומינו את הפסוק . לרבא פתר בר הדיא שהוא יפסיד בעסקיו עד שלא יוכל לאכול מרוב עצבות, ולאביי פתר שהוא ירוויח בעסקיו ומרוב שמחה לא יוכל להכניס אוכל לפיו.
משפחתו
אשתו הראשונה ילדה לו בנים ובנות, אך לא ידועים עליה פרטים נוספים.
אשתו השנייה הייתה חומא, נינתו של רב יהודה, ששני בעליה הקודמים נפטרו. במחלוקת בין חכמים, האם חזקה היא שאישה היא אישה קטלנית לאחר שמתו שני בעליה או רק לאחר שמתו שלושה בעליה, סמך אביי על רב יצחק בר יוסף, שקבע שהחזקה היא רק לאחר שלושה מקרים, ונישא לחומא, ונפטר גם הוא.
אחד מבניו של אביי הוא האמורא המפורסם רב ביבי בר אביי.
מקום קבורתו
על מקום קבורתו כתב רבי חיים ויטאל בספר הגלגולים: "בכפר יבנית יש שם מערה, שבה קבורים אביי ורבא. והנה הפתח לצד מערב, ובתוכה הרבה כוכים, הנה בכוך שבקרן מזרחית דרומית ממש, שם קבור אביי. והכוך הסמוך לו העומד בצד דרום ממש, שם קבור רב דימי מנהרדעא. והכוך הסמוך לו אשר בצד דרום גם כן, והוא כוך יותר רחב מכוך ר' דימי הנזכר, ושם קבור רבא, והוא בכוך האמצע שבצד דרום, ושאר הכוכין לא הגיד לי מה הם".
מתורתו
קיים דין האומר שאם כלי בלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, אף על פי שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך אוהל, אין הדבר הטמא נהיה טמא בטומאת אוהל. האמורא רבי זירא הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה המפרכסת נחשב כבלוע - מכיוון שהבהמה אינה מתה. רב ששת פסק שהבהמה נחשבת כאינה בלועה, מכיוון שהיא נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות. רש"י מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין. לפי הכרעת אביי מכיוון שבהמה זו עומדת במצב אמצעי - שבין חיים למוות, יש לנהוג לחומרא כשני המצבים - חיים ומוות, ולכן הבהמה אינה מצלת על הבלוע בתוכה, אך מי שרובעה - מקיים עימה יחסים - חייב מיתת בית דין אם עשה את החטא במזיד וביודעין, וקרבן חטאת בשוגג, שכן היא נחשבת גם כחיה.
לקריאה נוספת
הרב זאב פרנק, ספר "דבר קטן" - אפיון כלל מחלוקות אביי ורבא בתלמוד הבבלי, ירושלים ה'תשע"א
י"ל מימון, אביי ורבא: תולדותיהם ומסכת מאמריהם וסוגיותיהם בהלכה ובאגדה, ירושלים, תשכ"ה.
קישורים חיצוניים
אביי, קברי צדיקים
אביי ורבא, מתוך סדרת פינות על חכמי ישראל עם הרב אורי שרקי, באתר ערוץ מאיר.
הערות שוליים
קטגוריה:הדור הרביעי לאמוראי בבל
קטגוריה:ראשי ישיבת פומבדיתא
קטגוריה:משפחת רב יהודה
קטגוריה:אמוראים ממשפחת עלי הכהן
קטגוריה:אמוראים כהנים
קטגוריה:תלמידי רבה
קטגוריה:תלמידי רב יוסף
קטגוריה:נפטרים ב-339 | 2024-08-23T09:17:31 |
הלוח הקראי | הלוח הקראי הוא גרסה של לוח השנה העברי המקובלת בקהילות היהודים הקראים, והוא מבוסס על שילוב של מחזור ירח ומחזור שמש. הלוח מבוסס על שילוב של כללים בשני עקרונות בסיסיים שהם קידוש החודש ועיבור השנה. בעבר, עד לפני כ־200 שנה, השימוש במונח "לוח" היה יכול להיות מטעה וניתן היה לדבר רק על "כללי עיבור השנה" ו"כללי קידוש החודש". אולם כיום, בעקבות התפתחות הלכתית ניתן להגדיר כללים אלה ככללים של "לוח שנה" ממש.
אחד ההבדלים בין הלוח הקראי לבין הלוח העברי הוא, שהקראים מציינים אך ורק את המועדים המצוינים בתנ"ך, ואינם מציינים מועדים מתקופות מאוחרות יותר, כמו חג החנוכה או ל"ג בעומר.
עקרונות לוח השנה
הלוח הקראי מבוסס על הכללים הקדומים של קידוש החודש ועיבור השנה, המופיעים בתורה שבעל פה (המשנה והתלמוד). הלוח מבוסס על שילוב של מחזור ירח ומחזור שמש. זאת, בשונה מלוח השנה הגרגוריאני (המבוסס על מחזור שמש בלבד), ומהלוח המוסלמי (המבוסס על מחזור ירח בלבד).
ההבדל העיקרי בינו לבין הלוח העברי המקובל הוא, קביעת ראשי חודשים על פי כללים הנובעים מעדויות ותצפיות אסטרונומיות - היהודים הרבניים (מי שאינם קראים) מחזיקים בתקנתו של הלל נשיאה, שתיקן לוח שנה על פי חשבון קבוע של מולד הלבנה (כפי שאנו מכירים אותו היום), ואילו הקראים לא קיבלו תקנה זו.
בתחילתו, הלוח הקראי הנהיג מסורת שהייתה מקובלת בקרב יהודים לפני המאה הרביעית (הוא הלוח המופיע בתלמוד) - לקבוע ראשי חודשים על פי "ראייה בפועל" בצירוף הקרבות. בזכות התפתחות הטכנולוגיה וחקר המדע, התפתחה עם הזמן שיטה של "אפשרות ראייה" המבוססת על ידע אסטרונומי, מה שמאפשר ליצור לוח שנה ממשי הידוע מראש, וזהו הלוח הקראי הנהוג בימינו. בשל העובדה שראשי החודשים בלוח הקראי מחושבים לפי תחזית אסטרונומית, בעוד הלוח הרבני מתבסס על חישובים מתמטיים, לא מן הנמנע שייווצרו הבדלים מזעריים בתאריכים בין הלוח הקראי לבין הלוח הרבני.
לוחות השנה הקראים העתיקים ביותר שיש בידינו היום נמצאו בגניזת קהיר ומתוארכים לשנת 1020
קידוש החודש
ממוזער|כתובה קראית (פוסטאט, ד'תתע"ז, א'תכ"ח למניין השטרות) שנמצאה בגניזת קהיר. החתן והכלה מתחייבים "וינהגו על מנהג בני מקרא השומרים את המועדים המקודשים על ראיית הירח ומציאת אביב בארץ ישראל".
על פי לוח השנה העברי, חודש הוא הזמן שבין מולד הירח לאחר היעלמותו, לבין המולד הבא. החודש מתחיל כאשר הירח נראה לעין בפעם הראשונה לאחרי היעלמותו של הירח בחודש הקודם. ביום הראשון של החודש, הירח אמור להיראות בצורת סהר דק ולשקוע כמה דקות לאחר שקיעת החמה. עם התקדמות החודש, הולך וגדל חלקו המואר של הירח, והוא הופך לירח מלא באמצע החודש העברי. מכאן ואילך הולך ופוחת אורו המוחזר של הירח הנראה לעינינו, עד שהוא נעשה חשוך לחלוטין בסוף החודש.
בתקופתם של חז"ל, הסנהדרין הייתה מכריזה על תאריך ראש החודש לפי עדויות ראייה של מולד הלבנה. לאחר מכן, הסנהדרין הייתה מצווה להשיא משואות בראשי ההרים, שנראו בראשי ההרים של הערים הסמוכות, וכך הופצה בשורת ראש החודש. בשלב מאוחר יותר, בוטלה השאת המשואות עקב אילוצים, ובמקום זאת נעזרו בשליחים שיצאו להודיע על ראש החודש בכל חלקי הארץ.
אולם, בשנת 359, עקב המצב ששרר אז בארץ והקשיים בפרסום מועד ראש החודש על פי ראיית הלבנה, קבע רבי הלל נשיאה את השיטה המתמטית לחישוב החודשים בלוח השנה העברי, כפי שמקובל עד לימינו אנו. מאז, היהודים הרבניים ההולכים לפי חז"ל (ובכללם האורתודוקסיים) מחשבים את ראשי החודשים לפי השיטה של רבי הלל נשיאה. אולם, ברכת הלבנה עדיין מתבצעת לפי המועד האסטרונומי של מולד הלבנה. לפי שיטה זו, מספר הימים בכל חודש (29 או 30) קבוע מראש, ופעמים מעטות החודש מתחיל יום לפני מולד הלבנה.
בלוח השנה הרבני ישנן ארבע דחיות אפשריות של מועדים. כלומר, חז"ל קבעו ארבעה כללים, שלפיהם יום ראש השנה ועוד מועדים מסוימים יידחו ביום. כך למשל, ראש השנה (שהוא ראש חודש תשרי) לא יחול בימים א', ד' או ו'.
הקראים אינם מקבלים תקנות אלו, משום שאז לטענתם החגים לא חלים בתאריכים המדויקים שלהם. לפי תפיסתם, צריך לדבוק בעיקרון "ראיית הירח" ולקדש את ראשי החודשים לפי "אפשרות ראיית הירח"; כלומר, ראש החודש חייב להיות בתאריך בו אמור להיות מולד הלבנה, גם אם הוא לא נראה במקום מסוים בשל תנאים מקומיים כגון עננות יתר או אובך. כל חודש בשנה הקראית, בדומה לשנה הרבנית, יכול להיות חסר (בן 29 ימים) או מלא (בן 30 ימים), לפי המועד הבא של מולד הירח. התאריכים בלוח השנה הקראי והתאריכים בלוח השנה הרבני לא תמיד חופפים.
כיום, בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית וההתקדמות בידע האסטרונומי, ניתן לחזות מראש מתי יחול מולד הירח, ומתי הוא יהיה נראה לעין, מה שמסייע לקראים לחזות מתי יתחיל כל חודש. לוח השנה הקראי מוכן כיום בידי בית הדין של הקראים בישראל בסיוע אנשי מדע. בשל הצורך של הקראים בתצפיות מדעיות עדכניות, עלולות לחול שגיאות בלוחות השנה שלהם, המתוכננים מראש לפי תצפיות מדעיות מתאריך מסוים. כך אירע ב־1990 (תשנ"א), אז התברר לבית הדין הקראי שלוח השנה שיצא באותה שנה שגוי. בעקבות אירוע זה, גובשו עקרונות חדשים להכנת הלוח, באופן שיבטיח תחזית נכונה של אפשרות ראיית הירח החדש.
לחודשים בלוח השנה הקראי יש שמות מספריים, כאשר החודש הראשון הוא ניסן, על פי הכתוב: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (). כך, יוצא שהחודש הראשון הוא ניסן, החודש השני הוא אייר, וכן הלאה. כיום נוהגים הקראים להשתמש גם בשמות החודשים של לוח השנה הרבני, שמקורם בבלי, כפי שתיקן עזרא הסופר.
עיבור השנה
הלוח העברי מבוסס גם על שנת השמש (ולא רק על 'החודש הירחי'): בצאתם מארץ מצרים ציווה אלוהים על בני ישראל לשמור על חודש האביב, כלומר לדאוג לכך שחודש ניסן תמיד יחול באביב: "שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם -- לָיְלָה." (). הבעיה היא ש-12 חודשי ירח עבריים קצרים בכ־11 יום מאורכה של שנת השמש (משך סיבוב כדור הארץ סביב השמש), שהיא השנה המתאימה לעונות השנה. כדי למנוע פיגור הולך ומתמשך של השנה העברית ביחס למחזור השמש, שיגרום לכך שחג הפסח ינדוד לכיוון החורף ולא יחול באביב - מעברים את השנה. עיבור השנה הוא הוספת חודש נוסף לשנה כך שבמקום שיהיו בה 12 חודשים כמו בשנה רגילה, יהיו בשנה המעוברת 13 חודשים.
בימי בית המקדש השני היה ויכוח בין הכיתות היהודיות בנוגע להתאמת חודשי השנה העברית לעונות השנה, בשביל לדאוג שחודש ניסן וחג הפסח תמיד יהיו בתקופת האביב, בהתאם לכתוב בתורה. האיסיים לא היו צריכים להתמודד כלל עם בעיה זו, מכיוון שלוח השנה שלהם היה לוח שנה שמשי, וכך עונות השנה תמיד היו מותאמות לחודשי השנה. לעומתם, לוח השנה העברי שהורו עליו חז"ל, ונהג אצל רוב העם, הוא לוח שנה ירחי־שמשי, ולכן היה צורך לעבר בו את השנים. בהתחלה עיברו את השנים לפי עיקרון "מציאת האביב בארץ ישראל", שמשמעו הבשלת השעורה בארץ ישראל, לפי הכתוב: "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל." (שמות ט' ל"א). אם בחודש אדר (החודש השנים־עשר לפי המקרא, והאחרון בשנה) השעורים עדיין לא הבשילו, היו מוסיפים חודש נוסף לאחר מכן, שהוא חודש אדר ב'. כך למעשה נדחה חג הפסח בחודש, על מנת שיחול באביב.
היהודים הרבניים, ההולכים לפי שיטתם של חז"ל, נוהגים כיום לפי עיקרון חשבון 19 השנים (כפי שתיקן הלל נשיאה במאה הרביעית). לפי שיטה זו בכל 19 שנים יש שתים־עשרה שנים פשוטות ושבע שנים מעוברות (ה־3, 6, 8, 11, 14, 17, 19 למחזור). חשבון זה מדויק כמעט כמו חשבון הראייה, אולם לעתים רחוקות ישנו פער של יום בין ראש החודש לבין מולד הלבנה.
כשקמה התנועה הקראית, לא היו שיטות מוכרות ללוח השנה העברי מלבד זו של חז"ל, ולכן קיבלו הקראים שיטה זו בתור שיטתם בפועל. גם לאחר שהפסיקו הקראים לעסוק בחקלאות, הם עדיין המשיכו לשלוח שליחים שיבדקו אם הגיע האביב בארץ ישראל, ובמידה שהאביב לא הגיע עדיין, היו מעברים את השנה. עיקרון זה של לוח השנה היה כה חשוב עבור הקראים, עד שאחד התנאים בכתובה הקראית הוא שמירת העקרונות של הלוח השנה הקראי, כלומר להקפיד על עיקרון הבשלת השעורים וראיית הירח. יש טוענים שתנאי זה התווסף לכתובה הקראית על מנת לוודא שיישמרו החגים לפי ההלכה הקראית, גם בנישואין עם בן או בת זוג רבניים.
אולם, במרוצת הימים, בעקבות ההתפשטות הנרחבת של קהילות הקראים ברחבי העולם – מפרס במזרח ועד מערב אפריקה, ממצרים בדרום ועד ליטא בצפון – שיטת הבדיקה של הבשלת השעורים נהייתה בלתי ישימה, וקהילות קראיות החלו בהדרגה לאמץ את מחזור 19 השנים הרבני. בהתחלה רק קהילות הקראים הרחוקות ביותר מארץ ישראל נאלצו לוותר על עיבור השנה לפי הבשלת השעורים בשל המרחק הרב ואי יכולתן לקבל דיווחים על מצב הבשלת השעורים בארץ ישראל. עם זאת, אותן קהילות עדיין סברו שצריך לכתחילה לעבר את השנים לפי מצב הבשלת השעורה בארץ ישראל. חכמים קראיים מהמאה ה־15 העידו שהיו שנים בהן קהילות בארץ ישראל, שפעלו לפי עקרון מציאת האביב, וקהילות בגולה, שפעלו לפי מחזור 19 השנים, לא עיברו את אותן שנים. בסביבות המאה ה־19, גם הקראים בארץ ישראל נטשו את שיטת עיבור השנים לפי מצב הבשלת השעורים ועברו למחזור הרבני של 19 השנים, וזאת על מנת למנוע פער במועדי החגים בין קהילות הקראים השונות.
כיום, עם עלייתם של הקראים לארץ ישראל, ישנה מגמה של חזרה לשיטה המקורית של עיבור השנה לפי מציאת האביב בארץ ישראל.
חגים ומועדים
היהודים הקראים מאמינים רק בתנ"ך, ולא בתורה שבעל פה, ולכן הם מציינים רק את החגים והמועדים הכתובים בתנ"ך:
מועדים שמוזכרים בחמישה חומשי תורה
פסח וחג המצות חג הפסח חל ב־י"ד בניסן, החודש הראשון, בו התקיים בעבר קורבן הפסח; שבעת הימים שאחריו החל מ־ט"ו בניסן נקראים חג המצות. היום הראשון והיום השביעי של חג המצות הם מקראי קודש האסורים במלאכה מלבד מלאכת אוכל נפש. "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ -- בֵּין הָעַרְבָּיִם: פֶּסַח, לַ-ה'. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַ-ה': שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. בַּיּוֹם, הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם ... בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ." ().
חג השבועות לחג השבועות אין תאריך קבוע בלוח הקראי, הוא מתקיים תמיד ביום ראשון בשבוע מיד לאחר תקופת ספירת העומר שמתחילה במוצאי השבת הראשונה שלאחר חג המצות. "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַ-ה':... וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל-מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם." (; )
יום תרועה א' בתשרי. חג זה נקרא בפי היהודים הרבניים ראש השנה, אך הקראיים לא רואים אותו בתור היום הראשון של השנה, מכיוון שחודש ניסן הוא תחילת השנה; משך החג אצל הקראים הוא יום אחד, ולא יומיים. "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם -- כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם." (). בניגוד ליהדות הרבנית והדת השומרונית, הקראים אינה נוהגים לתקוע בשופר ביום זה. את הביטוי "תרועה" המוזכר בתורה מפרשים הקראים כ"זעקה", במובן של זעקה נלהבת בתפילה.
יום הכיפורים י' בתשרי. "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם..." (). הקראים מפרשים את עינוי הנפש המופיע בפסוק כצום, וזאת בהתבסס על פסוקים שונים במקרא כגון "עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי" או "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע". הקראים אינם נוהגים להימנע מנעילת נעלי עור ביום הכיפורים.
חג הסוכות ט"ו בתשרי. נמשך שבעה ימים, כאשר היום הראשון הוא מקרא קודש, כלומר יום האסור במלאכה מלבד מלאכת אוכל נפש. "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַ-ה'. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ." (). הקראים אינם נוהגים ליטול ארבעת המינים בסוכות. את הפסוק "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים", אותו מייחסים הרבניים למסורת ליטול ארבעת המינים, מפרשים הקראים כמרכיבים לבניית הסוכה.
שמיני עצרת כ"ב בתשרי. היום שלאחר שבעת ימי חג הסוכות. "שִׁבְעַת יָמִים, תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַ-ה'; בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה', עֲצֶרֶת הִוא -- כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ." ()
ספירת העומר
מקור הספירה הוא ב:
וכן כתוב ב:
לגבי מועד תחילתה של ספירת העומר ואופן הספירה, ישנה מחלוקת בין היהודים הרבניים לבין הקראים.
היהודים הרבניים מפרשים בפסוקים מספר ויקרא את המילה 'שבת' בשני אופנים שונים: בתחילת , משמעות המילה היא יום טוב, כלומר חג הפסח - ט"ו בניסן, ולפיכך את ספירת העומר צריך להתחיל ב־ט"ז בניסן, ממחרת החג. לעומת זאת, בסוף הפסוק משמעות המילה שבת היא שבעה שבועות רצופים, כשלאחר השבוע השביעי בספירה מציינים את חג השבועות; כך יוצא שחג השבועות לא נופל ביום מסוים בשבוע. היהדות הרבנית מסתייעת בפרשנות המילה 'שבתון' המופיעה במקומות רבים במקרא (יום הכיפורים, יום טוב ראשון של סוכות, שמיני של סוכות ועוד) בהקשר של חג בו שובתים ממלאכה, ולא בהקשר של ימי השבוע.
היהודים הקראים מפרשים את המילה 'שבת' בכל הפסוקים האלו כשבת ממש, כלומר היום השביעי בשבוע. המילה 'שבת' כמו בביטוי 'ממחרת השבת' אינה מציינת לטענתם יום טוב בכל התורה. לטענת הקראים, לא ייתכן שבאותו קטע המילה שבת תציין פעם יום טוב ופעם שבוע, ולכן הפירוש ההגיוני היחיד, לדבריהם, הוא שהכוונה ליום השבת הראשון שחל לאחר חג הפסח. כך, מתבהרת גם משמעות חוק קיום חג השבועות מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, כלומר ביום ראשון. לפי הקראים, צריך להתחיל לספור מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת שחלה לאחר חג הפסח, כלומר מיום ראשון בשבוע, ולסיים לאחר שבעה שבועות שלמים כמו שכתוב "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ", ביום ראשון ש"מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת" של הספירה. אחד הנימוקים שהקראים מביאים לחיזוק עמדתם, הוא שחג השבועות הוא החג היחיד שלא נקבע לו בתורה תאריך קבוע, אלא הדרך לחישוב מועדו היא באמצעות ספירה. לפי שיטתם של חז"ל, יש לחג תאריך קבוע, והוא בסוף הספירה שחלה ביום שלאחר חג הפסח הראשון.
טענה נוספת שמצרפים הקראים לדבריהם, היא יום הנפת העומר (ממנו צריכים להתחיל את ספירת העומר) בתיאור התנ"כי היחיד מספר יהושע, שהוא גם הפעם הראשונה שקיימו בני ישראל בארץ ישראל את הנפת העומר. אך לפני כן יש להזכיר מצווה מ, המורה על בני ישראל שלא לאכול מתבואת הארץ עד שיונף העומר (בה גם נאמר שוב להניף ממחרת השבת):
"...כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ -- וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי ה', לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן. ... וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה -- עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם."
ב מוזכרת הנפת העומר הראשונה בארץ ושם נאמר:
"וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּגִּלְגָּל; וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב -- בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח -- מַצּוֹת וְקָלוּי: בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה."
היהדות הרבנית מציגה דוגמה זו כהוכחה להפרכת טענתם של הקראים: הרמב"ם (בהלכות תמידין ומוספין ז, יא) הטעים את הדבר בתיאור הכתוב את טעם היתר האכילה, ממחרת הפסח, ופסח כאן משמעו יום טוב ראשון של פסח.
מועדים שמוזכרים בנביאים ובכתובים
צום הרביעי צום זה מתקיים ב־ט' בתמוז, החודש הרביעי, היום בו נבקעו חומות ירושלים בתקופת בית ראשון "בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר; וְלֹא-הָיָה לֶחֶם, לְעַם הָאָרֶץ. וַתִּבָּקַע הָעִיר..." (). צום זה מקביל לצום י"ז בתמוז הנהוג בקרב היהדות הרבנית.
צום החמישי בחודש אב, החודש החמישי, הקראים נוהגים לקיים שני צומות: ב־ז' באב וב־י' באב. צומות אלה הם הימים המוזכרים בתנ"ך ביניהם אירע חורבן בית המקדש הראשון. בנוסף כל ארבעת הימים בין שני הצומות נחשבים כימי אבל. עד לדורות האחרונים, היו שנהגו לצום בכל ארבעת הימים הללו, אולם כיום מנהג זה אינו נפוץ. הנוהג המקובל הוא לצום בצומות הללו רק ביום, ולא מערב עד ערב כביום הכיפורים. "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ ... וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-ה', וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם ..." (). "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ ... וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-ה', וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם ..." ().
צום השביעי מתקיים בכ"ד בתשרי - החודש השביעי. "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה [תשרי], נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים, וַאֲדָמָה, עֲלֵיהֶם." (). צום זה מקביל לצום גדליה הנהוג בקרב היהדות הרבנית.
צום העשירי צום זה מתקיים ב־י' בטבת, החודש העשירי, לזכר תחילת המצור על ירושלים בימי בית ראשון. "וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם, וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ; וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק, סָבִיב. וַתָּבֹא הָעִיר, בַּמָּצוֹר, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ" ().
פורים ימי הפורים אצל הקראים מתקיימים תמיד בימים י"ד ו־ט"ו באדר, החודש השנים־עשר. גם בשנה מעוברת הקראים מקיימים את ימי הפורים באדר א', ולא באדר ב', מכיוון שהיהודים קיבלו על עצמם לקיים את החג באותו תאריך בכל שנה ושנה - בחודש אדר בו אירע נס פורים, ולא בחודש אחר. "לְקַיֵּם, עֲלֵיהֶם--לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ: בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה. כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים." (). כמו כן, לפי עקרונות הלוח הקראי לא ניתן לדעת מראש אם השנה תהיה מעוברת ולכן גם לא ניתן לדחות מראש את החג.
ראו גם
הלוח העברי
לקריאה נוספת
Magdi Shamuel, The Karaite Calendar:Sanctification of the New Moon by Sighting in Karaite Judaism, Meira Pollicak (Ed.), Brill, 2003
קישורים חיצוניים
לוח השנה והמועדים, אתר היהדות הקראית העולמית.
דף באנגלית על החגים המקראיים
לוח השנה הקראי (Google Calendar)
הערות שוליים
קטגוריה:יהדות קראית
קראי, לוח השנה העברי ה
קטגוריה:לוחות שנה יהודיים | 2024-10-18T13:38:21 |
אנליזה מתמטית | אָנָלִיזָה מָתֶמָטִית היא ענף מרכזי במתמטיקה החוקר פונקציות מתמטיות ממשיות ומרוכבות. רציפות של פונקציה, גזירותה, אינטגרביליות והתכנסות של טור איברים – כל אלה הם מושגים חשובים שבהם עוסקת האנליזה. כדי להגדיר מושגים אלה במדויק יש צורך להשתמש ברעיון המרכזי של גבול המפריד בין האנליזה לבין יתר חלקי המתמטיקה: באנליזה יש מעברים גבוליים.
האנליזה החלה בחקירת פונקציות ממשיות ובפרט פונקציות ממשיות רציפות. פונקציות רציפות הן פונקציות אותן "ניתן לצייר מבלי להרים את העט מהדף" – פונקציות שאינן נקטעות או קופצות בחדות בין ערכים. הגדרה מדויקת של רציפות מחייבת שימוש במושג הגבול. משפטים מרכזיים בתחום זה הם משפט ערך הביניים, משפטי ויירשטראס ומשפט קנטור לרציפות במידה שווה.
בתוך משפחת הפונקציות הרציפות מתמקדת האנליזה בפונקציות הגזירות – אלו שאין להן "שפיצים" והן חלקות – כלומר, השינויים בהן אינם מיידיים וקיצוניים. לצורך כך מגדירים את הנגזרת.
סכימה של פונקציה בדרך של מעבר גבול היא האינטגרציה. בדרך זו מתקבל סכום מדויק יותר מסכומים שמתבססים על דגימת הפונקציה בנקודות נפרדות, מכיוון שהאינטגרל מביא בחשבון את ערכי הפונקציה בכל אחת מנקודותיה.
האנליזה עוסקת גם בטורים אינסופיים – סכומים אינסופיים שיכולים להיות של מספרים (ואז נשאלת השאלה האם גם סכום הטור הוא מספר) או פונקציות (ואז נשאלת השאלה מהו סוג הפונקציה אליה מתכנס הטור, אם בכלל). בהקשר של טורי פונקציות קיים המושג של התכנסות במידה שווה, שהוא סוג התכנסות של טור פונקציות השומר על התכונות של איבריו (הפונקציות). מקרה פרטי מיוחד בחקר טורי הפונקציות הוא טורי החזקות, שלהתכנסותם יש מספר תכונות מיוחדות; רבות מהפונקציות המוכרות לנו ניתנות להבעה באמצעות טורים אלו, שקל יחסית לחשבם.
רציפות, גזירות, אינטגרציה וסכימת טורים של פונקציות ממשיות – אלה חלקי האנליזה הקלאסיים.
אנליזה מתקדמת
חקירת פונקציות מרוכבות ובעלות מספר משתנים. חקירת פונקציות של מספר משתנים מכלילה את המושגים המוכרים מפונקציות של משתנה אחד, ומרחיבה אותם – למשל, מושג הדיפרנציאביליות, שמבטא את היכולת לקרב פונקציה מרובת משתנים בצורה ליניארית, הוא הכללה של מושג הנגזרת במשתנה יחיד. גם לפונקציות מרוכבות ניתן להגדיר את המושגים הבסיסיים של האנליזה, כגון נגזרת ואינטגרל, אך בשל תכונות המרחב המרוכב, תכונות אלו הן חזקות יותר ובעלות השלכות עמוקות יותר מאשר במקרה הממשי.
הרקמה הבסיסית של הפונקציות – הטופולוגיה. בענף זה נחקרים המרחבים המטריים, שבהם מרחיבים את מושג המרחק, בו משתמשים באנליזה, למושג המטריקה – מושג יותר כללי של מרחק, הנותן משפחה ענפה יותר של מרחבים. כמו כן משתמשים באחד המושגים הנובעים ממושג המטריקה – הקבוצה הפתוחה בתור המושג היסודי שעליו נבנים מרחבים – והתוצאה, המרחבים הטופולוגיים, שהיא משפחה רחבה עוד יותר של מרחבים המהווה הכללה והפשטה של המרחבים הנחקרים באנליזה. הטופולוגיה מכלילה תכונות רבות של מרחבים, דוגמת קומפקטיות וקשירות. כלי העבודה הבסיסי בטופולוגיה הן הפונקציות הרציפות (שגם הגדרתן הופכת לכללית יותר) שמשמרות את צורתן של הקבוצות עליהן הן פועלות, גם אם הן "מעקמות" אותן.
משוואות המערבות פונקציות ונגזרותיהן – משוואות דיפרנציאליות. המשוואות הדיפרנציאליות מופיעות בענפים רבים של המדע, ובשל הקושי שהן מציבות דרושות דרכים יעילות לפתרונן. מספר המשוואות הניתנות לפתרון הוא קטן יחסית, ועוד יותר קטן מספר המשוואות הניתנות לפתרון שיטתי. על כן חקר המשוואות הדיפרנציאליות עוסק גם בדרכים להוכחת קיום ויחידות של פתרון, ובשיטות למצוא פתרון מקורב למשוואה שבה עוסקים. חקר המשוואות הדיפרנציאליות נחלק בין חקר משוואות דיפרנציאליות רגילות, העוסקות בפונקציה של משתנה אחד ונגזרותיה, וחקר משוואות דיפרנציאליות חלקיות, העוסקות בפונקציה מרובת משתנים ובנגזרותיה החלקיות.
תורת המידה המכלילה מושגים של אורך ו"גודל" של קבוצות ובכך מאפשרת לבצע אנליזה על קבוצות מורכבות ומוזרות כגון קבוצת קנטור או פרקטלים. יישומיה המרכזיים הם מידת לבג ואינטגרל לבג.
ענפים באנליזה
לענפים רבים במתמטיקה יש תחום אנליזה מתאים:
אנליזה ממשית – ניתוח של פונקציות ממשיות רגילות.
אנליזה מרוכבת – ניתוח של פונקציות מרוכבות.
אנליזה וקטורית – האנליזה של פונקציות ממשיות במספר משתנים: ניתוח של פוטנציאל (פונקציה המקבלת וקטור ומחזירה סקלר) ושל שדה וקטורי (פונקציה המקבלת וקטור ומחזירה וקטור).
אנליזה פונקציונלית – ניתוח של אופרטורים ופונקציונלים, כלומר העתקות שהארגומנט שלהן הוא פונקציה (והן מחזירות פונקציה אחרת או מספר סקלרי, בהתאמה).
אנליזה הרמונית – ניתוח של פונקציות באמצעות טורי פורייה.
אנליזה נומרית – ניתוח של פונקציות והשתנותן באמצעות קירובים נומריים.
ראו גם
אנליזה מתמטית - מונחים
חשבון אינפיניטסימלי
A Course of Pure Mathematics
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
* | 2024-08-14T05:47:42 |
מהותנות | מַהוּתָנוּת, מהותיות או אֵסֶנְצִיָּאלִיזְם, היא השקפה פילוסופית בתחום האונטולוגיה הגורסת כי לכל דבר בעולם יש מהות, כלומר אוסף תכונות שהן חיוניות לשם קיומו (בניגוד לתכונות אחרות, שהן מקריות).
המהות נדונה בפילוסופיה מאז העת העתיקה, מיוון העתיקה ועד התקופה המודרנית. להדגמת תאוריה מהותנית, נתבונן בתורת האידיאות של אפלטון: לפי תורה זו, לכל סוג של עצם יש אידיאה, הנמצאת בעולם האידיאות, וממנה שואבים העצמים את תכונותיהם. גישה זו היא מהותנית, מכיוון שלכל אובייקט יש מהות — זו המיוצגת על ידי האידיאה. גישה זו, השפיעה על החשיבה המערבית במשך מאות שנים והיא ממשיכה להשפיע עליה גם כיום. עם זאת במהלך המאה ה-20 היא זכתה לביקורת ממספר כיוונים. כיוון אחד הוא ביקורת מצד הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין. ביקורת אחרת היא מצד ביולוגים מודרניים כמו ארנסט מאייר שטענו שלפחות לגבי יצורים חיים (כולל בעלי חיים, האדם, צמחים וכו') התאוריה אינה נכונה והיא סותרת את תורת האבולוציה, שכן היא מבצעת האחדה דמיונית בין יצורים שלמעשה יש הבדלים דקים ביניהם.
תאוריות מהותניות נבדלות ביניהן בשאלה מה זה אומר שתכונה היא חיונית עבור דבר מה. המושג קשור בצורה הדוקה למושג שלכּוֹרַח שכן דרך אחרת להגיד שתכונה ת' היא חיונית לעצם ע', היא להגיד שהטענה "לעצם ע' יש תכונה ת'" היא בהכרח נכונה. דרך אחת לאפיין תכונות חוניות היא להגיד כי בהיעדר תכונות אלה העצם לא יכול להמשיך להיות אותו עצם, אם כי זו דרך זו אינה אינפורמטיבית במיוחד.
מהותנות היא למעשה גישה מוקדמת לתפיסה של סדר כפי שבא לידי ביטוי בעולם, כך יוצא שמה שמגדיר את העצם או התופעה היא המהות של הדבר, המהות בין היתר באה לידי ביטוי בפונקציונליות של הדבר, בהכרח שלו, מכאן נחיצותו ומקומו. עוד ניתן לומר כי המהות היא בעלת מבנה אקסיומי קיומי ראשוני שטבעה מובנה בה, בניגוד לגישה הגורסת להבניה, הבניה המאופינת בתהליכיות מתמשכת המוטמעת ממקורות חיצוניים בעוד שהמהות תמציתה פנימית, קבועה, ידועה מראש ולא ניתנת לשינוי.
לדוגמה: לפי התפיסה המודרנית, השאלה האם לאדם צבע עור שחום או לא אינה מהותית להיותו אדם — גם אילו צבע עורו היה אחר עדיין היינו מגדירים אותו כאדם. תכונת היותו בעל צבע עור כלשהו, לעומת זאת, מהותית - לוּ לא היה לו עור, לדוגמה, ניתן לטעון כי לא היינו מגדירים אותו כאדם.
טענות אלה מדגימות גם את הבעייתיות בתפיסה מהותנית. לדוגמה לפי תפיסות מלפני התנועה לביטול העבדות, תומכי עבדות החזיקו בעמדה לפיה בהיבטים רבים אנשים בעלי עור שחור הם "לא אדם" בהקשרים שונים - השחורים נחשבו רכוש שניתן להשמיד אותו בדומה למטען דומם (הטבח בספינת העבדים זונג), נשים נמכרו כשפחות מין, או עברו אונס ללא כל סנקציה חוקית או חברתית, וחלק מהאנשים טענו כי שחורים יותר קרובים לקופים, או כי "היעוד" שלהם הוא להיות עבדים, שהיו לפעמים חסרי זכויות או יחס אנושי כלשהו. מצד שני, ספרות על תחומים בפנטזיה, סייבורג, מוטנטים או חוצנים מתייחסות ליצורים חיים דמויי אדם כאל בני אדם, בהקשרים שונים (לדוגמה זכויות אדם, תודעה ועוד) אפילו אם אין להם עור (מעטה מתכת, פרווה, נוצות, עור לטאה, קשקשי דג וכו') או לפעמים אפילו ללא גוף בכלל (הערה, לדוגמה יצורי בינה מלאוכתית בקנטוס של היפריון).
בגישת המהותנות, בעלי חיים, יצורים חיים וכן האדם נתפס כבעל תכונות קבועות שאינן משתנות ואינן נפרדות, שהן "עצמיותו". בשיח הפמיניסטי המונח הרווח בנוגע להגדרת הסובייקט הנשי ניתן להסביר איתו את סוגיית המהותנות בכללותה. השיח המהותי הפמיניסטי מנסה לגלות את התכונות הביולוגיות, הפסיכולוגיות והחברתיות הייחודיות והמהותיות להגדרת "הנשיות" כדי להגן עליה מפני האימפריאליזם הפוליטי והסימבולי של הפטריארכיה הגברית.
ביקורת
ביקורת פילוסופיות
אחת הביקורות המכריעות כנגד המהותנות באה מצדו של לודוויג ויטגנשטיין. ויטגנשטיין הציג את המושג דמיון משפחתי כדרך לקשר בין עצמים שונים השייכים לאותה קטגוריה. כלומר — אין בהכרח אוסף של תכונות המשותפות לכל העצמים בקטגוריה, והדמיון ביניהם עובר דרך עצמים אחרים.ויטגנשטיין השתמש בדוגמה של משחק — בין שחמט לבין יחיד המשחק לבדו בכדור קשה למצוא נקודות דמיון, אך הדמיון ברור אם נעבור בדרך דרך משחק הכדורסל.
ביקורת ביולוגית
אחיזה של מהותנות במחשבה המערבית מאז אפלטון נחשבת בעיני הביולוג ארנסט מאייר אחד החסמים הגדולים לגילוי האבולוציה בשלב מוקדם יותר, לא פחות מחסימת תאוריה זו עקב דוגמה דתית. לגישה זו שותפים גם ביולוגים בולטים אחרים כמו ריצ'רד דוקינס.
הדוקרטינה המהותנית שפתוחה על ידי אפלטון הסבירה שמשולשים המצוירים בחול הם בעצם רק "צל" או ייצוג חומרי של משולשים גאומטריים אידיאליים, בעלי קווים חסרי עובי. מה שחשוב בגאומטריה זה לא המשולשים המצוירים בחול אלא האידאות שלהם - משולשים אידיאלים בעלי זוויות של 180 מעלות ותכונות נוספות. ביולוגים טוענים כי מכאן בוצעה קפיצה לוגית לפיה גם עצמים אחרים בעולם, ובכלל זה יצורים חיים, גם "רק" יצוג של אובייקט אידיאלי יחיד שבו יש לדון, כאילו היו סוג של משולש. לפי רעיון זה נובע לדוגמה כי, כל ארנבים בעולם הם בעצם סוג של ייצוג של ארנב אחד "אמיתי" או אידיאלי. ארנבים בשר ודם שונים זה מזה ושונים מעט, מהארנב "האידיאלי" אבל הם לכאורה מעין סטייה מהאידיאל שכביבול מתקיים במישור קיום אחר.
התאוריה האבולוציונית שונה בתכלית מהתפיסה המהותנית. היא מתארת ארנבים כאוסף של יצורים נפרדים זה מזה - כך שארנבת אחת היה שונה במידת מההארנבת שהמליטה אותה, וכן מהארנבות האחרות שחיות לצידה. הצאצאים של אותה ארנבת יהיו בהכרח שונים במובנים מסוימים ממנה עצמה (המטען הגנטי שלהם יהיה שונה לדוגמה, וגם הסביבה הטבעית או החברתית שבה היא תחיה עשויה להשתנות ולכן להפעיל לחצים אבולוציוניים אחרים). אם יש "ארנב תקני" אז הוא רק מציין את המרכז של התפלגות נורמלית של ארנבונים אמיתיים. ההתפלגות הזו משתנה עם הזמן בעקבות שינויים אבולוציינים. המושג המודרני "מהותנות" נתבע רק בשנת 1945. לכן בקרב כתביו של דרווין אין התייסחות למושג זה. אך אלפרד ראסל וולאס שגילה במקביל לדרווין את האבולוציה שמתרחשת עקב ברירה טבעית, כתב את המאמר "על נטייתם של זנים להתרחק עד בלי גבול מהטיפוס המקורי".
כדברי דוקינס, "אין שום "ארנביות" קבועה, אין שום מהות ארנבית התלויה על בלימה בשמיים". לדוגמה אם כיום ממוצע אורך האוזניים של ארנב מסוים נחשב הארוך ביותר האפשרי, הרי עם הזמן, אורך האוזניים הממוצע יכול להשתנות, כך שאורך זה יהיה במרכז ההתפלגות. עם הזמן הדברים שאנו מכנים ארנבים עשויים להתפתח למינים שיראו שונים מאד מארנבים עד כדי כך שיהיה קשה להאמין שהם התפתחו מהם. חשיבה זו מכונה על ידי מאיירס "חשיבה אוכלוסייתית"
לפי מאיירס, הסיבה לכך שהאבולוציה התגלתה רק באמצע המאה ה-19 היא שחשיבה מהותינית נמצאת אצל רוב בני האדם, אם בגלל השפעת התרבות היוונית-מערבית על החינוך או בגלל שהדבר נתפס כאמת אסוציאטיבית. לפי רעיון זה, "ארנב הוא ארנב הוא ארנב" ואילו הרעיון שציבור הארנבים הוא מעין אוסף של ממוצאים סטטיסטיים שמשתנה עם הזמן שיכול להיות שונה מהארנב הטיפוסי לפני מיליון שנה או בעוד מיליון שנה הוא הפרה של טאבו פנימי. לפי דוקינס, פסיכולוגים החוקרים את היכולת הלשונית אומרים שילדים הם מטבעם בעלי תפיסה מהותנית. דוקינס משער כי דבר זה נועד לשם פישוט של הבנת העולם על ידי חלוקה שלו לקטגוריות נבדלות, שלכל אחת מהן יש שם עצם משלה.
דוקינס מדגים את יכולת ההשתנות הרבה של יצורים (פיתוח מגוון ביולוגי) על פני שנים עם דוגמאות מתחום הברירה המלאכותית שמקצרת את זמני ההשתנות לכמה מאות או אלפי שנים. דוגמה אחת היא של מגוון גדול של זנים שנוצרו מכרוב הבר - ברוקולי, כרובית, קולורבי, כרוב ניצנים, כרוב נפוס, כרוב מסולסל - כולם שונים זה מזה באופן ניכר ושונים גם מהמין המקורי. כך גם מאות זני כלבים שנוצרו כולם מזאב.
מהותנות במדעי החברה
במדעי החברה מתבטאת מהותנות בתפיסה כי מבנים או גורמים בחברה הם בעלי מהויות, הקודמות להגדרה חברתית. מהותנות קיימת ברוב התאוריות המודרניות. בשנות השבעים של המאה ה-20 החלה להתערער התפיסה הרווחת של המהותנות במדעי החברה. המערערים הראשונים היו תומכי ההבניה החברתית. גישה זו טוענת כי כל מושג או מבנה חברתי הוא תוצר של משא ומתן חברתי על הגדרתו, וקיומו אינו קודם להגדרה חברתית זו. ערעור נוסף על הגישה המהותנית מגיע מכיוון התנועה הפוסט מודרניסטית. תנועה זו, בעקבות הפוסט סטרוקטורליזם, מערערת על קיומו של קשר בין מסמן למסומן ובעקבות כך - על יכולתנו לייחס תכונות כל שהן באופן גורף לקבוצות חברתיות.
לקריאה נוספת
יערה מלר, ההשפעה של ישותיות, מהותנות והומוגניות על אחריות קולקטיבית ועונש קולקטיבי בסכסוך בין קבוצתי, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"ח 2008.
איתן ירדן, בירור טיעונים נגד מהותנות, עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"ט 2009.
חנה פנחסי, על מהותנות, אימהות ותפילות נשים, אקדמות, י"ט, תשס"ז, עמ' 223-229. - (פורסם גם כ"אימהות או מהותנות? על הספר "תפילת נשים", בתוך: להיות אשה יהודייה, תשס"ט, עמ' 273-280.)
חיים נבון, מהי מהותנות רכה, באתר יוטיוב.
קישורים חיצוניים
טיעונים נגד מהותנות
בירור טיעונים נגד מהותנות
הערות שוליים
קטגוריה:מטאפיזיקה
קטגוריה:תורת ההוויה
קטגוריה:מונחים בפילוסופיה
קטגוריה:מדעי החברה | 2024-10-01T01:53:04 |
ננסי פלוסי | שמאל|ממוזער|פלוסי בעת נאום מצב האומה של הנשיא בוש בינואר 2007. הייתה זו הפעם הראשונה בה נאום זה מתרחש לצד אישה המכהנת כיושבת ראש בית הנבחרים.
שמאל|ממוזער|250px|ננסי פלוסי במצעד הגאווה בסן פרנסיסקו, 2013.
ממוזער|250px|פלוסי מובילה משלחת חברי קונגרס בפגישה עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במסגרת אירועי פורום השואה העולמי החמישי בירושלים, ינואר 2020
ננסי פטרישיה ד'אלסנדרו פלוסי (באנגלית: Nancy Patricia D'Alesandro Pelosi; נולדה ב-26 במרץ 1940) היא פוליטיקאית אמריקאית וחברת בית הנבחרים של ארצות הברית, שכיהנה כיושבת ראש בית הנבחרים בין 2007 ל-2011, ובין 2019 ל-2023.
פלוסי היא חברת המפלגה הדמוקרטית, והיא מכהנת כחברת בית הנבחרים מטעם המחוז ה-12 של מדינת קליפורניה, הכולל את רוב העיר והמחוז סן פרנסיסקו, משנת 1987. היא נבחרה להיות המצליפה של המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים בשנת 2002, ושנה לאחר מכן נבחרה כמנהיגת הנציגות הדמוקרטית בבית, תפקיד בו החזיקה במשך כשני עשורים. פעמיים במהלך הנהגתה, בשנים 2007–2011 ובשנים 2019–2023, כאשר השיגה מפלגתה רוב בבית, כיהנה פלוסי כיושבת ראש בית הנבחרים. בכל התפקידים האלה הייתה פלוסי האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד. בנובמבר 2022 הודיעה פלוסי שאין בכוונתה להתמודד שוב על הנהגת מפלגתה בבית הנבחרים, אם כי בכוונתה להישאר חברת הבית.
במאי 2024, קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית מידי הנשיא ג'ו ביידן.
עד השבעת קמלה האריס לתפקיד סגנית הנשיא של ארצות הברית ב-2021, הייתה פלוסי האישה בעלת הדרג הבכיר ביותר בהיסטוריה של הממשל האמריקאי.
ביוגרפיה
פלוסי נולדה בבולטימור שבמרילנד, כבת הצעירה למשפחה בת שישה ילדים ממוצא איטלקי. אביה, תומאס ד'אלסנדרו ג'וניור, היה חבר קונגרס וראש עיריית בולטימור. היא למדה בתיכון קתולי לבנות ואחר כך למדה בקולג' טריניטי שבוושינגטון הבירה, שם פגשה את פול פלוסי, אשר לו נישאה בהמשך. לאחר נישואיהם הם עברו לסן פרנסיסקו, עירו של בעלה.
לאחר שילדיה גדלו, החלה פלוסי בקריירה הפוליטית שלה, ונבחרה ליושבת ראש המפלגה בצפון קליפורניה. ב-1987 נבחרה לראשונה לקונגרס בבחירות מיוחדות בשל פטירתה של חברת הקונגרס הקודמת, סאלה ברטון, מסרטן, וניצחה ברוב קטן מועמד עצמאי שמאלני. מחוז הבחירה שלה כולל את רובה של סן פרנסיסקו, ונחשב לאחד המחוזות הליברליים ביותר בארצות הברית. מאז 1988 היא נבחרה בו מחדש ברציפות ללא תחרות ממשית.
קריירה פוליטית
בית הנבחרים
בקונגרס כיהנה פלוסי בוועדת ההקצבות ובוועדת המודיעין של הסנאט של ארצות הברית (שם אף הייתה הדמוקרטית הבכירה למשך שנתיים). ב-2001, נבחרה למצליפת הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים. אחרי הכישלון בבחירות ב-2002 פרש מתפקידו מנהיג המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, דיק גפהארדט. פלוסי התמודדה על התפקיד מול הרולד פורד, חבר קונגרס אפרו-אמריקני מטנסי וניצחה ברוב גדול. בכך הייתה לאישה הראשונה שעומדת בראש אחת המפלגות בקונגרס. בעקבות המהפך הדמוקרטי בבית הנבחרים בבחירות של 2006, נבחרה פלוסי פה אחד על ידי חברי בית הנבחרים הדמוקרטיים ליושבת ראש הבית, והיא הייתה האישה הראשונה בתפקיד.
כיושבת ראש בית הנבחרים
לקראת הבחירות לקונגרס בשנת 2006, פרסמה פלוסי את תוכניתה ל"מאה השעות הראשונות" כיושבת ראש בית הנבחרים, שכללה בין השאר הנהגת כללים חדשים בנוגע להשפעת לוביסטים על תהליך החקיקה, יישום בחקיקה של מסקנות דוח החקירה על פיגועי 11 בספטמבר, חוק להעלאת שכר המינימום הפדרלי וחוק המעודד מחקר בתאי גזע עובריים. בית הנבחרים קיבל את כל ההחלטות שהובטחו בתוכנית. חלקן זכה לתמיכה גם בסנאט ולחתימת הנשיא והתקבל כחוק, אך חלקן נבלמו בסנאט.
באפריל 2007, ערכה סיור במזרח התיכון בראשות משלחת של חברי קונגרס, רובם ממפלגתה, ביניהם טום לנטוס, שכלל את ישראל, הרשות הפלסטינית, סוריה וערב הסעודית. בישראל היא נאמה בפני מליאת הכנסת, ופגשה את ראש הממשלה אהוד אולמרט. החלק השנוי במחלוקת של ביקורה היה בסוריה, אותה ניסה ממשל בוש לבודד בשל קשריה עם איראן וסיועה לטרור, בפרט בעיראק. עצם הביקור היווה התרסה כנגד מדיניות הממשל וסירובו לנהל מגעים דיפלומטיים ישירים עם מדינות מסוימות, וממשל בוש תקף את פלוסי על ביקורה. מבוכה מסוימת נגרמה לפלוסי לאחר שהיא הודיעה שהיא העבירה לנשיא הסורי בשאר אל-אסד מסר מראש הממשלה אולמרט כי ישראל מוכנה לשלום, אולם לאחר מכן פרסמה ישראל הצהרה שהסתייגה מדברי פלוסי והדגישה שבדברים שנאמרו לה לא היה שום שינוי עמדה של ישראל.
אחרי הבחירות של 2008 בהן נבחר ברק אובמה לנשיאות, והרוב הדמוקרטי בשני בתי הקונגרס גדל, פלוסי מילאה תפקיד מרכזי בהעברת האג'נדה החקיקתית הדמוקרטית.
היה לה חלק מכריע בחקיקת חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה בשנת 2010. העברת הרפורמה בביטוח הבריאות, אחד הנושאים שברק אובמה הבטיח לטפל בהם במערכת הבחירות שלו ושהרפובליקנים פעלו להכשילה בכל מחיר. החוק התקבל בשתי גרסאות שונות בבית הנבחרים ובסנאט, אולם כשהגיע השלב בו שתי הגרסאות היו אמורות להיות מאוחדות לחוק אחד עליו שוב יש להצביע בכל אחד מהבתים, איבדו הדמוקרטים את הרוב המיוחס בסנאט המאפשר עצירת פיליבסטרים בשל ניצחון המועמד הרפובליקני בבחירות המיוחדות שנערכו במסצ'וסטס אחרי מותו של טד קנדי. בשלב זה גם בקרב הדמוקרטים, כולל ראש סגל הבית הלבן רם עמנואל, עלו קולות שהציעו להסתפק ברפורמה מוגבלת, אולם בהשפעתה של פלוסי, אובמה החליט לא לוותר על העברת רפורמה מקיפה ולהטיל את כל כובד משקלו הפוליטי כדי להעביר אותה. בית הנבחרים הצביע בעד גרסת הסנאט ללא כל שינוי, דבר שאפשר את העברתו כחוק. בהצבעה הצמודה תמכו בחוק 219 צירים שכולם דמוקרטיים, מול 212 צירים שכללו את כל הרפובליקנים וכ-30 דמוקרטים, ופלוסי לחצה על חברי מפלגתה המתנדנדים עד הרגע האחרון. במקביל העביר בית הנבחרים חוק לתיקונים מסוימים בחוק שזה עתה קיבל, ושעליהם הייתה הסכמה בסנאט גם בקרב מספר מצומצם של הסנאטורים הרפובליקנים.
לאחר ההפסד של מפלגתה בבחירות לקונגרס ב-2010, חזרה לעמוד בראש המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים.
בינואר 2020 הובילה משלחת חברי קונגרס אמריקאים (שכללה את ניטה לאווי, אליוט אנגל, ג'ו וילסון, דבי וסרמן שולץ, טד דויטש ובראד שניידר) לאתרים יהודיים בפולין ולפורום השואה העולמי החמישי שהתקיים בירושלים, שם ייצגה את ארצות הברית לצידו של סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס.
בשנת 2020 הופיעה ברשימה השנתית של מגזין טיים, טיים 100. באותה שנה פלוסי עוררה סערה לאחר שקרעה בהפגנתיות את עותק נאום מצב האומה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. בסיום הנאום, טראמפ סירב ללחוץ את ידה של פלוסי.
לאחר בחירות 2020 הציגה את מועמדותה לתפקיד יו"ר הבית, אולם הצהירה שגם את תיבחר זו תהיה כהונתה האחרונה בתפקיד.
ב-16 בפברואר 2022 ביקרה פלוסי בישראל בראש משלחת של חברי קונגרס.
באוגוסט ביקרה בטאיוואן, למרות התנגדות השלטונות בסין העממית. פלוסי הייתה נבחרת הציבור האמריקאית הבכירה ביותר שביקרה בטאיוואן מביקור יושב ראש בית הנבחרים ניוט גינגריץ' ב-1997. פלוסי אמרה כי הדיונים עם ההנהגה בטיוואן יתמקדו ב"אישור מחודש" של התמיכה האמריקנית בשותפה שלה ובקידום האינטרסים המשותפים באזור. בכירים בוושינגטון הבהירו כי ביקורה של פלוסי בטאיוואן נעשה על דעתה, והיא לא תיאמה אותו עם ממשל ביידן.
בעקבות בחירות האמצע בנובמבר 2022 בהם איבדו הדמוקרטים את הרוב בבית הנבחרים שהתכנס בינואר 2023, בחרו חברי הרוב הרפובליקאי את יושב ראש הבית, שהחליף את פלוסי בתפקיד. האקים ג'פריס החליף את פלוסי כמנהיג המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים. הנציגים הדמוקרטים הכריזו עליה כ־Speaker Emerita, מה שהבטיח את המשך כהונתה בוועדת ההיגוי של הסיעה הדמוקרטית בבית.
לאחר סיום תפקידה כיושבת ראש בית הנבחרים
במהלך מלחמת חרבות ברזל, לאחר הפגיעה בעובדי המטבח המרכזי העולמי באפריל 2024, חתמה יחד עם עוד כ-40 מחברי מפלגתה על מכתב הקורא לנשיא ביידן ולמזכיר המדינה בלינקן לעצור אספקת נשק התקפי לישראל, ולהטיל תנאים על משלוחי נשק עתידיים, עד לסיום חקירת התקרית.
עמדותיה
פלוסי נחשבת כשייכת לאגף השמאלי-ליברלי במפלגתה.
פלוסי הייתה פעילה בנושאי בריאות, חולי איידס, ונכים. היא התנגדה לכל ניסיון להטיל הגבלות על הפלות. מאז המחאות בכיכר טיין-אן-מן ב-1989 הייתה פעילה בנושא הפרת זכויות האדם בסין ותמכה בתנועות לדמוקרטיזציה בסין ולשחרור טיבט.
פלוסי הצביעה נגד היציאה למלחמת המפרץ, וגם נגד היציאה למלחמת עיראק. היא הצביעה בעד חוק הפטריוט, אולם לאחר מכן הייתה ביקורתית כלפיו. בשלוש הצבעות אלה היא הצביעה עם רוב של כשני שלישים מחברי המפלגה בבית הנבחרים. היא נחשבת לתומכת ישראל, ביקרה כחברת קונגרס בישראל, ונאמה בכינוסים של איפא"ק.
חיים אישיים
פלוסי נשואה לפול פלוסי, איש עסקים מתחום הנדל"ן. לבני הזוג חמישה ילדים. בנוסף לאביה, גם אחיה כיהן כראש עיריית בולטימור. גיסה (אחי בעלה) היה חבר מועצת העירייה בסן פרנסיסקו, ובתה, אלכסנדרה, היא עיתונאית, שבין השאר ליוותה את ג'ורג' ווקר בוש במסע הבחירות שלו בשנת 2000, וצילמה סרט תיעודי בשם "מסעותיי עם ג'ורג'".
ב-28 באוקטובר 2022, כשבועיים לפני בחירות האמצע, נכנס פורץ לביתה בסן פרנסיסקו בעת בו שהתה בוושינגטון וצעק 'איפה ננסי?', הפורץ תקף את בעלה, פול פלוסי וגרם לו חבלות קשות בכל חלקי גופו. התוקף נעצר בהמשך על ידי המשטרה.
לקריאה נוספת
Ronald M. Peters, Speaker Nancy Pelosi and the New American Politics, Oxford University Press, 2010
קישורים חיצוניים
ננסי פלוסי, אתר מנהיגת הדמוקרטים
הערות שוליים
קטגוריה:סן פרנסיסקו: אישים
קטגוריה:חברות בית הנבחרים של ארצות הברית מקליפורניה
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מקליפורניה
קטגוריה:יושבי ראש בית הנבחרים של ארצות הברית
קטגוריה:מנהיגי סיעות בבית הנבחרים של ארצות הברית
קטגוריה:אמריקאיות ממוצא איטלקי
קטגוריה:חברות היכל התהילה הלאומי לנשים
קטגוריה:מנהיגי המיעוט בבית הנבחרים של ארצות הברית
קטגוריה:חברות בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
קטגוריה:חברי הקונגרס ה-112 של ארצות הברית
קטגוריה:חברי הקונגרס ה-113 של ארצות הברית
קטגוריה:חברי הקונגרס ה-114 של ארצות הברית
קטגוריה:חברי הקונגרס ה-115 של ארצות הברית
קטגוריה:חברי הקונגרס ה-116 של ארצות הברית
קטגוריה:חברי הקונגרס ה-117 של ארצות הברית
קטגוריה:חברי הקונגרס ה-118 של ארצות הברית
קטגוריה:פעילים למען זכויות להט"ב בארצות הברית
קטגוריה:אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1940
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1940 | 2024-10-17T14:10:33 |
חטיבת החילוץ וההדרכה | ממוזער|219x219 פיקסלים|טקס סיום קורס מפקדים
חטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף (עד מרץ 2016 פעלה ב"נפת אלון", וכונתה גם "הנפה הסדירה" או "נפה 60") הידועה לשעבר גם בשם פלח"צ (פלוגות חילוץ והצלה), היא חטיבת חילוץ והצלה קרבית סדירה, התופסת בין היתר קווים ביהודה ושומרון, ובפיקוד דרום. ומבצעת בשגרה את כל פעילויות הביטחון השוטף ובמקרי חירום מוקפצת החטיבה לאתרי הרס על מנת לחלץ לכודים מתחת להריסות. החטיבה מורכבת מארבעה גדודים: גדוד שחר (498), גדוד קדם (489), גדוד תבור (894) וגדוד רם (668). בנוסף לגדודים הלוחמים, חטיבת החילוץ מונה את הבא"ח - הממונה על הכשרות הלוחמים, הבא"פ - הממונה על הכשרות הגדודים הסדירים והגדודים במילואים ואת בית ספר לפיקוד ולמקצועות העורף הממונה על הכשרות הפיקוד, הקצונה וההדרכה של פיקוד העורף.
ממוזער|251x251px|קבלת סיכת לוחם
ממוזער|251x251 פיקסלים|מסע כומתה חטיבת החילוץ
גדודי החטיבה מעורבים ומורכבים מחיילות וחיילים. הלוחמים והלוחמות חובשים כומתה כתומה, עונדים סיכה של חיל העורף ונועלים נעלי חי"ר שחורות.
היסטוריה
ממלחמת לבנון הראשונה עד לאחר מלחמת המפרץ הורכבו פלוגות החילוץ וההצלה מאנשי מילואים, לרוב בוגרי חיל ההנדסה, בעלי ידע אזרחי הקשור בבינוי. לאחר מלחמת המפרץ שולבו חיילים וחיילות בשירות סדיר בפלוגות.
המחזור הראשון של היחידה הסדירה התחיל מייד לאחר מלחמת המפרץ ב-1991 בבה"ד 16 תחת פיקודו של אל"ם שמעון בן נר, אשר פיקד קודם לכן על יחידת החילוץ 669 של חיל האויר. מחזור ראשון זה הורכב משמונה גברים ושמונה נשים אשר גויסו ישירות מהבקו"ם.
לאחר הקמת הפלוגות הראשונות ("שביט" - נוב' 2003, "חץ" - מרץ 2004, "רותם" - אוגוסט 2004) היה תכנון לפרקן, אך לאחר מלחמת לבנון השנייה הבין צה"ל את חשיבות הפלוגות הסדירות והחל במהלך ליצירת מבנה גדודי, ובהמשך, חטיבתי.
ב-2008, תחת פיקודו של מחוז ירושלים בפיקוד העורף, הוקם גדוד שחר המורכב מ-3 פלוגות חילוץ והצלה הנקראות: שביט, חץ ורותם. בעקבות לקחי מבצע עופרת יצוקה הוקם גדוד סדיר נוסף תחת פיקוד מחוז ירושלים אשר נקרא גדוד קדם. במרץ 2012 הוקם הגדוד השלישי "תבור" במאי 2012 החלה הסבת גדוד הנ"מ 66 לפיקוד העורף - גדוד רם.
באוגוסט 2013 עם הקמת הנפה הסדירה, הוכפפו כל הגדודים לנפה שנקראה "נפת אלון". במרץ 2016 הוחלט לשנות את השם של היחידה ל"חטיבת החילוץ וההצלה".
באוגוסט 2014 נכנס גדוד שחר 498 כחלק ממבצע צוק איתן למתן חילוץ במתאר לחימה ואיתור מנהרות באמצעות ציוד איתור לכודים מתקדם.
הגדודים עוסקים בחילוץ והצלה במצבי חירום שונים, וכן באירועי בק"ן (בלתי קונבנציונלי) כגון: אירועי נשק להשמדה המונית. גדודי החילוץ וההצלה משמשים כצוותי כוננות לאירועי אסון בישראל ומחוצה לה. כמו כן תופסים חיילי הגדודים את כוננות הנשק להשמדה המונית ארצית. החיילים עוברים טירונות 03 שאורכת כ-10 שבועות, ולאחר מכן מוכשרים באימון מתקדם שאורך כ-3.5 חודשים כרובאי 05, מחלץ 07 וכמטהר 05. ההכשרה מתבצעת בבסיס ההכשרה החיילי של פיקוד העורף בזיקים (בט"ר זיקים לשעבר), אך במהלך מלחמת חרבות ברזל ולאחר הקרב בבסיס זיקים, הועתקה זמנית פעילות הבא"ח לבסיס נבי מוסא באיו"ש.
הכשרה
ממוזער|171x171px|טקס קבלת כומתה
חיילי הגדודים מוכשרים בשיטות חילוץ שונות לצורך איתור וחילוץ לכודים באתרי הרס ומתן עזרה ראשונה ללכודים וכמו כן מוכשרים לאירועי נשק להשמדה המונית (טיהור השטחים מחומרי לחימה כימיים או ביולוגיים).
החיילים מתאמנים בשימוש בכלי חילוץ, במסורים משוכללים ומצלמות סריקה, בטיפוס, ובחילוץ בעזרת ציוד מכני הנדסי כבד ומנופים (ציוד מכני הנדסי). בנוסף, מקבלים הכשרה רובאי 06, ומועסקים בשגרת ביטחון שוטף בקווים ביהודה ושומרון.
חיילי היחידות מבצעים תרגילים בתיאום עם יחידות אחרות, מוציאים מעצרים, מארבים וכן צוותי פריצה באירועים בהם עשוי להיות צורך בחילוץ לאחר פריצה למתחם בשליטת האויב. היחידה משתפת פעולה גם עם משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירותי כבאות והצלה עבור מקרי חילוץ בשטחים בעורף. כמו כן מתאמנים חיילי היחידה בחילוץ מאזורים הנגועים בחומרי לחימה כימיים או מזהמים אחרים, תוך שימוש בציוד ייעודי.
החיילים עוברים הכשרה להגשת עזרה ראשונה באירועים קונבנציונליים ובלתי קונבנציונליים, כמו כן עוברים קורס למראות קשים וטיפול פינוי, וחובשי היחידה משמשים הן כחובשים מחלקתיים בשגרה והן כחובשים מטפלים באירועי אסון.
במהלך מבצע צוק איתן פעלו צוותים של גדוד שחר בתוך עזה ככוח חילוץ תחת אש, איתור מנהרות וסיוע לכוחות כצוותי פריצה. כמו כן, תפסו הגדודים כוננות חילוץ ברחבי הארץ בעקבות ירי הטילים המתמשך.
אימון יסוד
האימון יסוד מתקיים בבסיס האימון החטיבתי של חטיבת החילוץ (מחנה זיקים) ואורך כשלושה חודשים. במהלך האימון יסוד עובר הלוחם הסמכת חיל הרגלים, שבועות הכרת הנשק וקליעה מתקדמים, שבועות שטח בהן התמחות בהסוואה, לחימה בשטח פתוח, התנהלות בזמן מלחמה, ומבצע תרגילים שונים. הלוחמים מוסמכים בסיום הטירונות לרובאי 03.
אימון מתקדם
במהלך האימון המתקדם מוסמכים הלוחמים לרמת מחלץ 07.
במסגרת הסמכת מחלץ 07 נלמדים אופן תפעולם של כלי חילוץ שונים, טכניקות חילוץ מתוך סוגי הריסות שונים ועבודה על אתר הרס בתנאים של חוסר שינה ולילות לבנים המדמים מצב אמת. מתבצעים תרגילים בשיתוף פעולה עם גופי החירום בישראל, מהנדסי מילואים בפיקוד העורף ויחידת הכלבנים "עוקץ".
בנוסף עוברים הלוחמים הסמכת אב"כ נרחבת מזו של יתר היחידות הלוחמות בצה"ל, במטרה לתפוס כוננות לטיפול באירוע חל"ך במקביל לתעסוקתם המבצעית.
אורכו של האימון המתקדם הוא כ-3 וחצי חודשים, ובסופו מתקיים מסע כומתה של בין 22–30 ק"מ, בהתאם לסרגל המאמצים של פלוגות ההכשרה.
לאחר ההכשרה
בתום ההכשרה עולים החיילים לגדודים ובמהלך השירות הסדיר, ניתן למתאימים יציאה לקורסים כגון:
פיקוד וקצונה
קמ"כ חילוץ (בשונה מקורס מ"כים חי"ר אינו מעלה לרמת רובאי 08 אלא לרמת רובאי 06) . המתאימים ממשיכים לקורס קצינים בבה"ד 1, כאשר לאחר מכן חוזרים לבא"ח בזיקים ועוברים השלמה חיילית
קורס מש"קי אוכלוסייה, קורס חובשים קרביים, קורס מדריכי אימון גופני, קורס מדריכי קרב מגע וקורס נהגים מבצעיים. לאחר קורס מ"כים ניתן לצאת לקורס קצינים. קציני החטיבה עוברים במגמת להב בבה"ד 1 ומבצעים השלמה לקצונה במגמת 'חנית' בבית הספר למקצועות החילוץ.
תעסוקה ופעילות מבצעית
כיום לוחמי חטיבת החילוץ מבצעים תעסוקה מבצעית בעיקר ביהודה ושומרון ובגזרות הבט"ש. במהלך התעסוקה המבצעית מבצעים לוחמי חטיבת החילוץ סיורים, מארבים, פעילויות יזומות, מעצרים ובקווים מסוימים אף מאבטחים טרמפיאדות. מעבר לפעילות ביטחון שוטף של התעסוקה המבצעית, הגדודים תופסים גם כוננויות חילוץ, כפי שבא לידי ביטוי בזמן מבצע "שומר החומות".
ביוני 2015 גדוד קדם היה לגדוד הראשון מגדודי החטיבה שתפס גזרה מבצעית שקודם לכן נתפסה על ידי כוחות חי"ר בלבד.
במקביל לתעסוקתם המבצעית, תופסים הגדודים כוננויות בתחום החילוץ והאב"ך במסגרתן על הפלוגה התופסת להתייצב באזור ההרס תוך זמן שהוגדר לה מראש.
באוגוסט 2022 קיבלה החטיבה תעודת ההערכה ממפקד אוגדת יהודה ושומרון על תרומתם לביטחון המדינה בעת מבצע שובר גלים.
לראשונה כוח מעורב של לוחמות ולוחמים מגדוד שחר בחטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף הצטרף לפעילות הכוחות צוותי קרב חטיבתיים באוגדה 162 למשימות מגוונות בהתאם למומחיותיהם ובכללן משימות סריקת מבנים ואיתור אמצעי לחימה. כמו כן, לוחמי גדוד שחר הצטרפו ללוחמי צוות קרב חטיבתי 460, ויחד איתם פעלו במרחב מחנה שאטי. בנוסף, במהלך פעילות של כוחות חטיבת הקומנדו בבית מלון בעזה, בוצעה פריצה על-ידי כוח מחטיבת החילוץ שהיה מצוות אליהם. לאחר עבודת כוחות החילוץ, התגלתה קומה תת-קרקעית נוספת, שבה אותרו אמצעי לחימה וחומרים מודיעיניים של חמאס.
הגדודים ויחידות החטיבה
גדוד שחר (498)
ממוזער|101x101 פיקסלים|סמל גדוד שחר 498
גדוד שחר הוא גדוד החילוץ וההצלה הסדיר הראשון שהוקם. הגדוד הוקם ב-4 בספטמבר 2008, וקיבץ בתוכו את שלוש פלוגות החילוץ וההצלה "שביט" (נוסדה בנובמבר 2003), "חץ" (נוסדה במרץ 2004) ו"רותם" (נוסדה באוגוסט 2004). ראשי התיבות של שמות הפלוגות מהוות את שמו של הגדוד.
במהלך מבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן שולבו צוותים מהגדוד בקרב הכוחות הלוחמים, כדי לסרוק מנהרות ובנוסף להוות כוח חילוץ במידת הצורך. בשנתו הראשונה של הגדוד (בספטמבר 2009), זכה באות הצטיינות ממפקד אוגדת איו"ש.
בשנת 2022 זכה שוב הגדוד באות הצטיינות מפקד אוגדת איו"ש ליום העצמאות.
בספטמבר 2022 נכנסה לתפקיד מפקדת הגדוד סא"ל ירדן שוקרון, האישה הראשונה בתפקיד מג"ד בתולדות חטיבת החילוץ וההדרכה.
במלחמת חרבות הברזל במהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה, כוח מגדוד שחר הצטרף לפעילות הכוחות צוותי קרב חטיבתיים באוגדה 162 למשימות מגוונות בהתאם למומחיותיהם ובכללן משימות סריקת מבנים ואיתור אמצעי לחימה. כמו כן, לוחמי גדוד שחר הצטרפו ללוחמי צוות קרב של חטיבה 460, ויחד איתם פעלו במרחב מחנה הפליטים שאטי. בנוסף, במהלך פעילות של כוחות חטיבת הקומנדו בבית מלון בעזה, בוצעה פריצה על-ידי כוח מחטיבת החילוץ שהיה מצוות אליהם. לאחר עבודת כוחות החילוץ, התגלתה קומה תת-קרקעית נוספת, שבה אותרו אמצעי לחימה וחומרים מודיעיניים של חמאס.
מפקדי הגדוד
ממוזער|300px|טקס חילופי מפקדים של גדוד שחר, 4 בספטמבר 2022.
שםתקופת כהונההערות שי בלאיש 2008–2010 לשעבר קצין אג"ם של פיקוד העורףשלומי בן מוחה 2010–2012 לשעבר מפקד מחוז ירושלים בפיקוד העורף ומפקד חטיבת החילוץ, לימים מפקד מפקדת אלון דודו עבאדה 2012–2014 לשעבר מפקד גדוד הפיקוד וסגן מפקד החטיבה, לשעבר ראש מחלקת מיגון בפיקוד העורף שגיא ברוך 2014–2016 לשעבר קצין המבצעים של פיקוד העורף וסגן מפקד החטיבה. לימים מפקד מחוז דרום בפיקוד בני מאיר 2016–2018 מקים ומפקדה הראשון של יחידת רימון (2010), מעוטר צל"ש מח"ט עידן פרקין 2018–2020 לימים מפקד בית הספר לפיקוד ולמקצועות העורף יקיר בוקובזה 2020–2022 לימים מפקד בית הספר לפיקוד ולמקצועות העורף ירדן שוקרון 2022–2024 האישה הראשונה בתפקיד. פיני דדון יולי 2024–מכהן מפקד הגדוד הנוכחי.
גדוד קדם (489)
ממוזער|103x103px|סמל גדוד קדם 489
גדוד קדם הוא הגדוד הסדיר השני שהוקם. הגדוד הוקם ב-4 באוגוסט 2009. בגדוד שלוש פלוגות שראשי התיבות שלהן מהוות את שם הגדוד: פלוגת קרן, פלוגת דוד ופלוגת מגן.
הגדוד לקח חלק בין היתר באירוע החילוץ בפיצוץ הגז בנתניה, אירוע קריסת מבנה בעכו ובקריסת החניון ברמת החייל. במהלך מבצע צוק איתן היה הגדוד בכוננות חילוץ בגזרות בדרום הארץ לרבות בעיר באר שבע, וביצע משימות חילוץ וסיוע אזרחי. ב-29 בפברואר 2016 חילצו לוחמי הגדוד (יחד עם לוחמי מג"ב) את שני החיילים שנכנסו בשוגג למחנה הפליטים קלנדיה שמדרום לרמאללה. הגדוד זכה למספר פרסים והצטיינויות: גדוד מצטיין אוגדת איו"ש לשנת 2014. גדוד מצטיין רמטכ"ל לשנת 2015. גדוד מצטיין אוגדת איו"ש לשנת 2017.
מפקדי הגדוד
ממוזער|150px|מג"ד קדם סא"ל ביאני ח'יר בפעילות מבצעית ברצועת עזה, 20.12.23
שםתקופת כהונההערות גולן ואך 2009–2011 לימים מפקד יחידת החילוץ וההצלה הארצית גלעד פרחי 2011–2013 לשעבר מפקד גדוד הפיקוד איתי לוי 2013–2015 לשעבר מפקד מחוז ירושלים והמרכז בפיקוד העורף, לימים קצין אגם פיקוד אלעד אדרי 2015–2017 לימים מפקד החטיבה שרון איטח 2017–2019 לימים רע"ן עורף באוגדת עזה ומפקד מחוז חיפה בפיקוד העורף אשר בנישתי 2019–2021 לימים מפקד מחוז דרום בפיקוד העורף יגאל רסקין 2021–2023 ביאני ח'יר יולי 2023– מפקד הגדוד הנוכחי
גדוד תבור (894)
ממוזער|101x101 פיקסלים|סמל גדוד תבור 894
גדוד תבור הוא הגדוד השלישי שהוקם. הגדוד הוקם ב-1 בנובמבר 2012. בגדוד היו שלוש פלוגות מבצעיות שראשי התיבות שלהן היוו את שם הגדוד: פלוגת תבל, פלוגת ברק פלוגת ראם, ופלוגת הסיוע המנהלתית. באוגוסט 2020 נוספה לגדוד פלוגה רביעית בשם ונוס. הגדוד מבצע תעסוקות מבצעיות באיו"ש, חילוץ לכודים וסיוע לכוחות החי"ר בעת קריסת מבנה במרחב מאוים. בנוסף הגדוד השתתף באירוע האסון בהר מירון ובפעולות חילוץ והצלה בחו"ל, האחרון שבהם, הוא אירוע קריסת הסכר בברזיל ב-2019 בו השתלבו מפקדי הגדוד כחלק מהמשלחת הצה"לית. מאז הקמתו הגדוד זכה בהצטיינויות בפיתוח אנשיו, הצטיינות בפעילות ובאירועים מבצעיים רבים. הגדוד חורט על דגלו חתירה לניצחון, מצוינות, שליחות וכבוד האדם ב-2023 השתתף הגדוד במבצע בית וגן
הגדוד זכה בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות לשנת 2019.
סיסמת הגדוד - המשימה הראשונה, האנשים תמיד.
מפקדי הגדוד
שםתקופת כהונההערות דרור שאול 2012–2014 לימים קמב"ץ וסגן מפקד מחוז חיפה בפיקוד העורף חי רקח 2014–2016 לשעבר מפקד בא"ח העורף, לימים מפקד מחוז דן בפיקוד העורף דוד דדון 2016–2018 לימים סגן מפקד חטיבת גולני דניאל נהרי 2018–2020 לשעבר סגן מפקד החטיבה ומפקד הבא"ח, לימים מפקד מחוז חיפה שחר בן סמיאן 2020–2022 לשעבר סגן מפקד מחוז חיפה, לימים נספח פקע"ר בארצות הברית שיראל כהן 2022–2024 לימים סגן מפקד החטיבה אוהד שוהם יולי 2024– מפקד הגדוד הנוכחי
גדוד רם (668)
ממוזער|101x101 פיקסלים|סמל גדוד רם 668
גדוד רם הוא גדוד החילוץ וההצלה הרביעי שהוקם. הגדוד הוקם בשנת 2012 לאחר שעבר הסבה מגדוד 66, גדוד נ"מ שהתמחה בהפעלת טילי FIM-92 סטינגר, במקור היה גדוד 66 בחטיבה 55, הגדוד שנלחם בקרב על גבעת התחמושת.
בשונה משאר הגדודים בחטיבה בהם ראשי התיבות של הפלוגות היוו את שם הגדוד, בגדוד רם בתחילה שמות הפלוגות היו כמו בגדודי החי"ר. הפלוגות נקראו פלוגה ג': "גור ישאג" ופלוגה ב': "בז טורף". בשנת 2015 הוקמה פלוגה א' בשם "אורב". בסוף שנת 2015, שמות הפלוגות שונו לרמון, ארבל ומצדה. במהלך מבצע צוק איתן הגדוד תפס קו בגזרת יהודה ושומרון. לאחר מכן שהה בתעסוקת בט"ש כשנה בגבול מצרים ונבחר כמצטיין חטיבת אילת. נוסף על כך הגדוד זכה בתואר מצטיין אוגדת איו"ש ארבע פעמים.
סיסמת הגדוד - משפחה לוחמת.
מפקדי הגדוד
שםתקופת כהונההערות ריצ'רד הכט לימים ראש ענף תיאום בין-לאומי (תב"ל) דודו עזרא 2013–2015 לשעבר מפקד גדוד רם יאיר פינטו 2015–2017 לשעבר קצין מבצעים של פיקוד העורף שלומי בן יאיר 2017–2019 לשעבר מפקד בא"ח העורף, לימים מפקד מחוז ירושלים והמרכז שחר בן סמיאן 2019–2020 לימים מפקד גדוד תבור עוז ג'ינו 2020–2021 לימים מפקד בא"פ העורף דן הרוש 2021–2023 לימים מפקד בא"ח העורף אביחי הרשטיק יולי 2023– מפקד הגדוד הנוכחי
בית הספר לפיקוד ולמקצועות העורף
ממוזער|סמל בית הספר לפיקוד ולמקצועות העורף
בית הספר לפיקוד ולמקצועות העורף בחטיבת החילוץ, הוקם בשנות ה-90 ובראשית הדרך שימש כענף הכשרות הפיקוד בבה"ד 16 בשם "ענף מפקדים". בשנת 2016, עם הקמת החטיבה והכפפת הענף תחתיה, הוחלף שמו ל"ענף מפקדים-גדוד הפיקוד". בשנת 2018 הוסב לבית ספר הממונה על הכשרות הפיקוד: קורס מפקדי כיתות, השלמה לקצונה - עורף, השלמה לקצונה- לחימה, הכנות לקצונה של כלל פיקוד העורף. כמו כן התאחד עם ענף מקצועות העורף ואמון כיום גם על הכשרות מקצועות ההדרכה בניהן: חילוץ, אב"ך, חירום, מבצעים. בנוסף, בבית הספר מתקיימות הכשרות ייחודיות כגון: טירונות שלב ב׳, קק"ץ שיאון, קורס מב"ר, קורסי חילוץ שונים ועוד.
תחת בית הספר מדור הכשרות האב"ך הלאומי היחיד בתחומו בצה"ל.
מדור הכשרות אב"ך הוא הגוף היחיד בכל הצבא שמכשיר בתחום האב"ך. ההכשרות מתבצעות לכל הצבא ולא רק לחיל, ובנוסף מתקיימים קורסים והכשרות ייעודיים למפקדות הסדירות ולמפקדות המילואים, לארגוני החירום, מגיבים ראשונים וכוחות חבירים.
בנוסף, תחת בית הספר קיים מדור הכשרות חילוץ.
המדור אחראי על התמחות בעולם החילוץ וההצלה, המדור הוא המכשיר הבלעדי בחטיבה לרמת מחלץ 02 לאזרחים, כשירויות ייעודיות, הפעלת סיירת אלון ומהווה אוטוריטה מקצועית בתחום כלי החילוץ. בנוסף, המדור מכשיר בלעדית את כלל חניכי היחצ"א לרמת מחלץ 03.
ייעוד בית הספר-
להוות בית ספר למקצועות העורף בתחומי החילוץ והאב"ך, הגוף המוביל את הכשרת המפקד הלוחם והמפקד המקצועי בפיקוד העורף.
בית הספר לפיקוד ולמקצועות העורף חרת על דגלו "העוז להוביל, הענווה ללמוד".
סיירת אלון
תחת הבית ספר יושבת סיירת אלון.
סיירת אלון היא סיירת החילוץ הסדירה היחידה בארץ, בעלת יכולות הפעלה של פ' + 5 (יציאה מהבסיס תוך 5 דק' מקבלת הפקודה), מתעסקת באמצעי חילוץ מורכבים כגון כלי איתור מיוחדים, כלים לחילוץ מגובה.
מפקדי בית הספר
שםתקופת פיקודהערות שי בלאיש 2011–2013 מפקד ענף מפקדים בבה"ד 16 גלעד פרחי 2013–2015 מפקד ענף מפקדים-גדוד הפיקוד דודו עבאדה 2015–2017 מפקד ענף מפקדים-גדוד הפיקוד אלעד אדרי 2017–2020 לימים מפקד החטיבה עידן פרקין 2020–2022 כיום מפקד בא"פ העורף יקיר בוקובזה 2022–2024 ירדן שוקרוןאוגוסט 2024–מפקדת בית הספר לפיקוד ולמקצועות העורף - הנוכחית
בא"ח העורף
ממוזער|שמאל|סמל בא"ח העורף|128x128px
בא"ח העורף הוא בסיס ההכשרה של לוחמי החילוץ וההצלה.
בא"ח העורף הוקם בשנת 2007 והוא נמצא ליד היישוב זיקים במועצה אזורית חוף אשקלון. שמו של הבא"ח נקרא על שם פיקוד העורף משום שהוא שייך לחטיבת החילוץ הנמצאת תחת פיקוד העורף.
בעבר הבסיס שימש כבית הספר לצליחה של חיל ההנדסה ובסמוך לו הוקם מאגר מים ששימש לאימוני צליחה. לאחר מלחמת יום הכיפורים הוקמה במקום אנדרטה לזכר נופלי אגד הצליחה במבצע אבירי לב אשר הועברה לאחרונה לאנדרטת חיל ההנדסה בחולדה. לאחר סגירת האגד שימש המחנה כבסיס טירונות של מערך מגל בו הוכשרו טירונים בגיוס כלל צהלי. מאז שנת 2007 משמש הבא"ח כבסיס ההכשרה והאימונים של חטיבת החילוץ וההדרכה.
מטרת הבא"ח היא הכשרת מיטב החיילים ופיתוח המפקדים באופן האיכותי ביותר במקצועות החילוץ, הנשק להשמדה המונית והחי"ר, תוך יצירת ובניית זהות לוחם החילוץ.
ברחבי הבא"ח ניתן למצוא מטווחים, אתרי הרס, בוחן מסלול, בית כנסת, מרפאה, חדר אוכל, שק"ם גדול, חדר כושר, חדר קרב מגע, חדר ספינינג ועוד.
ב-7 באוקטובר 2023 במהלך מתקפת הפתע על ישראל, הותקף הבא"ח, לאחר חילופי אש קשים נהרגו בקרב על הבסיס רס"ן אדיר עבודי, סרן אור מוזס, סגן אדר בן סימון, סגן ינאי קמינקא, סמ"ר עומרי ניב פיירשטיין, סמ"ר עדן אלון לוי ורב"ט נריה אהרון נגרי.
מפקדי הבא"ח
שםתקופת פיקודהערות גולן ואך 2011–2013 לימים מפקד היחצ"א שלומי בן מוחה 2013–2015 לימים מפקד החטיבה איתי לוי 2015–2017 לימים קצין אג"ם של פיקוד העורף חי רקח 2017–2019 לשעבר נספח צה"ל בוושינגטון, לימים מפקד מחוז דן שלומי בן יאיר 2019–2021 לימים מפקד מחוז ירושלים והמרכז בפיקוד העורף דניאל נהרי 2021–2023 לימים מפקד מחוז חיפהדן הרוש2023 - היוםמפקד הבא"ח הנוכחי
צוות אלון (יחידה 209)
יחידת חילוץ חטיבתית שמטרתה לחלץ באירועים מורכבים. הצוות יהווה כוח ראשון באירועי חילוץ בשטח המדינה ובשטחי אויב. ללוחמי הצוות תקן בינלאומי לחילוץ שנקרא "אינסרג". הלוחמים אינם תופסים קווים מבצעיים אלא מתאמנים באופן שוטף וגורף כל הזמן ומבצעים שיתופי פעולה עם יחידות נוספות ושונות על מנת להיות מוכנים לכל תרחיש. אימוניהם של לוחמי הצוות כוללים תרגילים מסוגים שונים. במצב אמת תוקפץ הסיירת ראשונה לזירת האירוע ותתחיל בטיפול ראשוני וחילוץ של הפצועים עד ששאר הכוחות מגיעים. בעת קריסת הטריבונה בבית הכנסת בגבעת זאב, הוקפץ הצוות אל האתר ובו עזרו בחילוץ הלכודים.
מפקדי הסיירת
שםהערות סער וילנאי מפקד הסיירת הראשון אריאל הולנדר מיכל וינוגרדוב אלון נתנאלי כרמי חרב מפקד הסיירת הנוכחי
מפקדי החטיבה
שםתקופת כהונההערותיורם לרדו 2013–2015 מקים הנפה הסדירה. לימים ראש מטה פיקוד העורףיאיר ברקת 2015–2018 לימים קצין משטרה צבאית ראשייוסי פינטו 2018–2020 לימים נספח צה"ל ביווןשלומי בן מוחה 2020–2022 מפקד החטיבת החילוץ וההדרכה לימים מפקד מפקדת אלוןאלעד אדרי מאי 2022–אוגוסט 2024 לקח חלק פעיל במלחמת חרבות ברזל והכניס את כלל הפלוגות בחטיבה ללחימה בעזהשלומי בן יאיראוגוסט 2024-מפקד החטיבה הנוכחי
סמלים וסיכות
164x164px|ממוזער|תג החטיבה
תג היחידה וסיכת הלוחם
תג היחידה
משולש כחול הוא הסמל הבינלאומי לחילוץ. הכנף מסמלת הגנה וביטחון.
חרב ועלה זית הם סמלה של "ההגנה", וחלק מסמלו של צה"ל. החרב מייצגת את המלחמה, בעוד שענף הזית מסמל את הכמיהה לשלום.
צבעי הרקע
הצהוב מסמל את כשירות החטיבה לטיפול באירוע נשק להשמדה המונית (אטומי, ביולוגי וכימי). הכתום – המזוהה בעולם עם כוחות החילוץ וההצלה – מסמל את מומחיות החטיבה בחילוץ.
ממוזער|224x224 פיקסלים|סיכת לוחם חילוץ והצלה
סיכת הלוחם
החרב - סמל צה"ל, המשולש - המייצג את אוכלוסיית המדינה ואזרחיה. הידיים במרכז מציגות את רגע החילוץ - אתה תופס את מי שאתה מחלץ ביד, ברגע שאתה מוצא לכוד אתה אף פעם לא עוזב אותו.
אירועי חילוץ בישראל ובעולם שחטיבת החילוץ לקחה בהם חלק
רעידת אדמה בארמניה - 1988
ב-7 בדצמבר 1988 התרחשה רעידת אדמה בארמניה. רעידת האדמה הייתה הרעידה הכי חזקה שהייתה באזור באותה תקופה. בעקבות רעידת האדמה חצי מיליון אנשים איבדו את בתיהם ו-25,000 אנשים נוספים נהרגו.
יחידת החילוץ הארצית (יחצ"א) נשלחה לביצוע עבודות חילוץ והצלת חיים ועבדה באתרי ההרס השונים כ-12 ימים.
פיצוץ בניין מוסדות היהודים בארגנטינה - 1994
ב-18 ביולי 1994 טרוריסט לבנוני פוצץ מטען נפץ במשקל 400 ק"ג שהוטמן במכונית תופת ליד בניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס בירת ארגנטינה.
לאחר הפיצוץ קרסה חזית הבניין ואף נוצר מכתש גדול בכביש. בעקבות הפיצוץ נפצעו כ-330 אנשים ו-85 אנשים נוספים נהרגו. פיגוע זה נחשב לאחד הפיגועים הגדולים והקשים ביותר שבוצעו על אדמת ארגנטינה.
המשלחת לארגנטינה כללה בתוכה 30 קצינים ומחלצים מהיחצ"א ועוד 7 קצינים מבה"ד 16. למשלחת לקח שבעה ימים לסיים את העבודה על אתר ההרס, לאחר שבעה ימים השטח היה נקי.
פיצוץ מכונית תופת ליד שגרירות ארצות הברית בקניה - 1998
ממוזער|מחלצים באתר הרס בקניה, 1998|256x256px
ביום שישי, 7 באוגוסט 1998, התפוצצה מכונית תופת ליד שגרירות ארצות הברית בניירובי בירת קניה. כתוצאה מהפיצוץ קרס בניין משרדים סמוך שבו היה גם בנק.
בעקבות הפיצוץ בניין משרדים במוך בן שש קומות קרס ומההדף התנפצו גם החלונות של הבניינים הסמוכים.
בתחילת העבודה באתר ההרס, מספר הנעדרים עמד על למעלה מ-100 אנשים.
בעקבות הפיגוע נהרגו כ-213 אנשים ולמעלה מ-4,500 נוספים.
למשלחת יצאו 3 פלוגות שכל אחת מנתה כ-60 מחלצים.
מבצע "חבל הצלה" בטורקיה, רעידת אדמה - 1999
בליל 17 באוגוסט 1999 פקדה את טורקיה רעידת אדמה חזקה שבעקבותיה נפצעו מאות אלפי אנשים ועשרות אלפי אנשים נוספים שנהרגו תחת ההריסות. כוח היחצ"א הוקפץ לסייע לצבא הטורקי במשימת איתור וחילוץ לכודים.
היעד הראשון של היחצ"א היה בסיס צבאי של חיל הים הטורקי בגולצ'וק. בזמן רעידת האדמה התנהל בבסיס כנס קצינים בכירים של חיל הים הטורקי.
המשמעות הייתה שבעקבות הקריסה נפלה שרשרת הפיקוד של חיל הים הטורקי, ולכן אירוע זה קיבל עדיפות מבחינת הצבא הטורקי והוגדר כמשימה ראשונה של היחצ"א בטורקיה. בהמשך פעלה היחצ"א מחוץ לבסיס חיל הים בגולצ'וק וכן בערים יאלובה צ'נרצ'יק. על מבצע החילוץ בטורקיה פיקד אלוף גבי אופיר.
המשלחת פעלה בטורקיה לאורך שבוע ובמהלכו חילצה כ-180 גופות לכודים ו-12 לכודים חיים, שהאחרון שבהם היה ילד בן שלוש שחולץ לאחר שבעה ימים שבהם היה לכוד בהריסות ביתו.
מבצע "אחוות העמים" בטורקיה, רעידת אדמה - 1999
ביום שישי 12 בנובמבר 1999 התרחשה בצפון-מערב טורקיה רעידת אדמה בעוצמה 7.2 בסולם ריכטר. שלושה חודשים קודם לכן התרחשה רעידת אדמה נוספת בטורקיה, הפגיעה העיקרית הייתה בערים בולו ודוזג'ה שנפגעו גם ברעידת האדמה הקודמת שהתרחשה בהפרש של שלושה חודשים.
הפנייה הטורקית לסיוע ישראלי לא השתהתה, וההיענות הייתה מהירה ביותר.
הכוח הראשון של משלחת פיקוד העורף יצא לדרך כבר בשעות הקטנות של הלילה. כמה שעות לאחר מכן יצאו גם שאר הכוחות בשלושה מטוסים של חיל-האוויר. בשבת אחה"צ כבר פעלו יותר מ-250 מחלצים ישראלים בשלושה אתרים בדוזג'ה. הם עשו את מלאכתם במזג-אוויר סגרירי ובקור-עז, כמה מעלות מתחת לאפס. כעבור פחות מיממה הצטרפו אליהם כ-100 רופאים ואחיות שהביאו עמם בית חולים שדה.
המשלחת הורכבה ברובה מאנשי בה"ד 16 ומאנשי מילואים של היחצ"א. המשלחת עבדה באתרים השונים כשבעה ימים שבסיומם היה חילצה ניצולה חיה אחת ו-22 גופות.
פיצוץ מכונית תופת במלון טאבה, מצרים - 2004
ממוזער|מחלצים מפיקוד העורף בהריסות המלון בטאבה, מצרים 2004|207x207px
ב-7 באוקטובר 2004, מוצאי שמחת תורה, בוצעו מתקפות טרור על ידי שימוש בשלוש מכוניות תופת בשניים ממוקדי התיירות הישראליים המרכזיים בחצי האי סיני על אדמת מצרים. אחד ממוקדי המתקפה היה מלון הילטון טאבה.
ההתקפה הראשונה החלה כאשר מכונית תופת חדרה לתוך מלון הילטון טאבה והתפוצצה ליד הלובי של המלון.
המלון עצמו נודע כיעד תיירותי מועדף עבור מטיילים ישראלים בחצי האי סיני. בשעת המתקפה הלובי היה גדוש במטיילים, חלק ניכר מהם מישראל. הפיצוץ גרם לעשר מקומותיו של המלון לקרוס ובנוסף גרם ל-34 הרוגים ו-171 פצועים.
המשלחת למצרים כללה כ-70 מחלצים.
סרי לנקה, רעידת אדמה - 2004
ב-26 בדצמבר 2004 התרחשה רעידת האדמה השלישית בעוצמתה שנמדדה בעולם ואחת מהקטלניות ביותר, בעוצמה של 9.1 בסולם ריכטר. רעידת אדמה זו התרחשה באוקיינוס ההודי, ועוררה גלי צונאמי עצומים שפגעו בכלל האיים וערי החוף באוקיינוס ההודי, העיקריות שבהן אינדונזיה, סרי לנקה, הודו ותאילנד.
על פי ההערכות, גלי הצונאמי גבו את חייהם של מעל 280 אלף בני אדם, פצעו רבבות אחרים, והתירו אחריהם הרס וחורבן רב בכל מקום בו פגעו. למעלה מחצי מיליון בני אדם נותרו ללא קורת גג.
מדינת ישראל קיבלה החלטה לשלוח משלחות חילוץ למדינות השונות שנפגעו וביניהן גם לסרי לנקה. המשלחת כללה בתוכה אנשי סיוע הומניטרי בכלי ציוד הומניטרי, אנשי רפואה, נציגים ממשרד החוץ ומפיקוד העורף. מטוס המטען של המשלחת כלל בתוכו ציוד רפואי, מזון, מים, שמיכות וסה"כ 82 טון של ציוד סיוע למדינה הפגועה.
מבצע "קצה העולם" רעידת אדמה בהאיטי - 2010
ממוזער|צוות חילוץ של פיקוד העורף מחלץ לכוד מההריסות, האיטי 2010|206x206px
ב-12 בינואר 2010 הכתה באי היספניולה שבהאיטי רעידת אדמה בעוצמה 7.2 בסולם ריכטר. האיטי ספגה פגיעות קשות הן מבחינה כלכלית הן מבחינת הפגיעה הישירה באוכלוסייה. רעידת האדמה פגעה קשות באוכלוסיית האיטי וגרמה ל-230 אלף הרוגים, 300 אלף פצועים ועוד כ-3 מיליון אנשים מחוסרי בית. רעידת האדמה הותירה את האיטי ללא מבני ממשל וללא ממשלה מתפקדת, שדה התעופה קרס ולא היה מי שיתפעל או יקלוט את בית החולים.
ב-16 בינואר נחתה המשלחת הישראלית בהאיטי ובמהלך שהותה בהאיטי טיפלה ב-1,111 פצועים, ביצעה כ-317 ניתוחים מצילי חיים, 16 לידות (מתוכן 3 בניתוח קיסרי) וחילצה 4 לכודים חיים מתוך ההריסות. המשלחת כללה כ-250 איש שרובם אנשי רפואה וחילוץ: יחצ"א, מנתחים מומחים, רופאי טראומה, אורתופדים, קב"נים, צוותים טכניים, אחיות, רנטגן ורופאי ילדים, כוחות פיקוד העורף, הנדסה, לוגיסטיקה, קשר, שלישות, כוחות מחטיבת החילוץ ומג"דים של גדודי המילואים של פיקוד העורף.
רעידת אדמה ביפן - 2011
ממוזער|228x228px|בכירים ממשלחת פיקוד העורף ליפן מצדיעים אחרי הנחיתה בישראל, 2011
רעידת האדמה בסנדאי התרחשה ב-11 מרץ 2011. הרעידה פקדה את האי הונשו שהוא הגדול באיי יפן, סמוך לסנדאי בירת מחוז מיאגי.
בהתחלה, עוצמת הרעידה הוגדרה כ-8.9 בסולם ריכטר ולאחר מכן עודכנה ל-9.0. הרעידה הייתה כל כך חזקה שהיא הוגדרה כרעידת האדמה השלישית הכי חזקה שנרשמה בעולם. כתוצאה מרעידת האדמה העוצמתית רעדו בניינים והרס רב נזרע והחלו הצפות ודליקות. כעבור זמן קצר החלו גלי צונאמי שהגיעו לגובה של 16 מטרים ובהגיעם לחופי יפן סחפו איתם כלי רכב, כלי שיט, בתים הבנויים מעץ, פח וקש וכדומה. עיקר הנזק נגרם מנחשולי הצונאמי האדירים שנוצרו בעקבות רעידת האדמה. בניגוד לרעידת האדמה אליה היו מוכנים היפנים, לגלי הצונאמי שנוצרו בעקבות הרעידה הם לא היו מוכנים ולכן נגרם נזק רב. מעבר לפגיעה בבתי מגורים, במבנים ציבוריים ובתשתיות עירוניות, גרמו גלים אלו גם לפגיעה במנגנוני הקירור של הכורים הגרעיניים בפוקושימה.
המשלחת שיצאה ליפן הייתה משלחת קטנה שכללה 55 אנשים מתוכם 30 אנשי רפואה. לאחר 14 ימים בהם טיפלה המשלחת באנשי המקום, הם עזבו את המקום בעקבות עלייה ברמת הקרינה מעל לרמה שהוגדרה מראש.
מבצע "איים של תקווה" טייפון בפיליפינים - 2013
ב-7 בנובמבר 2013 פגעה סופה טרופית בפיליפינים וגרמה למותם של למעלה מ-6,340 בני אדם ועוד כ-1,061 נעדרים. בעקבות הסופה איבדו הרבה אנשים את בתיהם. בתי חולים, מוסדות חינוך, מוסדות רווחה ורשויות מקומיות חדלו לתפקד, תשתיות חשמל, רשתות תקשורת, מערכות המים - הכול קרס.
המשלחת לפיליפינים כללה 130 איש מתוכם 90% בית חולים שדה ו-10% מחלצים ו-90 טון ציוד.
אנשי המשלחת טיפלו ב-2,686 וביניהם 848 ילדים, בנוסף ביצעו כ-60 ניתוחים.
מבצע "צוק איתן" - 2014
במהלך מבצע צוק איתן גדוד שחר תפס כוננות חילוץ תחת אש. כחלק מן המבצע נכנס כוח מהגדוד בכניסה קרקעית לעזה על מנת לתת מענה של חילוץ כוח חי"ר. בנוסף תפסו גדודי החטיבה השונים כוננות חילוץ ביישובי הדרום אם תהיה פגיעה של רקטות.
משלחת "אור למזרח" רעידת אדמה בנפאל - 2015
ממוזער|חיילי פיקוד העורף באתר הרס בנפאל, 2015|230x230px
ב-25 באפריל 2015, יום שבת, אירעה רעידת אדמה בנפאל בעוצמה 7.8 בסולם ריכטר, כ-29 קילומטר דרומית-מזרחית למחוז לאמג'ונג. רעידת האדמה גרמה למותם של 9,018 אנשים ולכ-21,952 פצועים בנוסף לנזק כספי של כ-5 מיליארד דולרים.
לרעידת האדמה התלוותה סדרה של רעידות עוקבות גם הן בעוצמה גבוהה, שטלטלו את הארץ וגרמו לנזק רב למבנים - 161,000 נהרסו ו-144,600 ניזוקו חלקית. האוכלוסייה נפגעה גם היא. מעל ל-8,000 הרוגים ו-15,242 פצועים.
בעקבות הידיעות הראשונות הוציא פיקוד העורף משלחת חילוץ וסיוע מהארץ, שנקראה "אור למזרח", במטרה לעזור לאזרחים ולשלטונות המקומיים. המשלחת כללה 271 חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים: 122 חיילי בית חולים השדה, 66 לוחמי החילוץ ו-20 ההצלה, ושאר הכוח בתפקיד לוגיסטיקה, אבטחה ופיקוד ושליטה.
קריסת חניון הברזל ברמת החייל - 2016
ממוזער|חיילי פיקוד העורף בהריסות חניון הברזל ברמת החייל, 2016|192x192px
ב-5 בספטמבר 2016, קרס חניון תת-קרקעי בן ארבע קומות באזור תעשייה רמת החייל בתל אביב בצמוד לבית החולים אסותא.
בעת עבודת עפר על גג החניון, קרסה הקומה העליונה שלו כשהיא ממוטטת תחתיה את שאר הקומות. לאחר הקריסה החלו ניסיונות חילוץ של הלכודים תחת ההריסות, והאירוע הוכרז כאירוע רב-נפגעים.
עבודות החילוץ נמשכו כחמישה ימים ונגמרו עם איתור גופתו של הנעדר האחרון.
בעקבות הקריסה נהרגו 6 פועלים ו-24 נוספים נפצעו.
בחילוץ הלכודים לקחו חלק לוחמים מגדוד תבור וגדוד קדם של חטיבת החילוץ של פיקוד העורף, בנוסף השתתפו היחצ"א, מכבי האש וזק"א בזיהוי ההרוגים.
מבצע "קול שופר למרחק" רעידת אדמה במקסיקו - 2017
ממוזער|חיילי פיקוד העורף סוחבים אלונקה, מקסיקו 2017|249x249px
ב-20 בספטמבר 2017 הכה רעש אדמה בעוצמה 7.1 בסולם ריכטר במקסיקו סיטי ובמחוזותיה. בעקבות האירוע, בכירי פיקוד העורף קיימו ביניהם שיחות טלפון ולאחר מכן הוחלט על נסיעה של משלחת למקסיקו. 71 חיילים וקצינים יצאו בערב ראש השנה למקסיקו סיטי כדי לעזור למדינה ולהציל חיים. המשלחת מנתה כ-70 חיילים וקצינים בשירות סדיר ובמילואים, מפיקוד העורף ומחיל האוויר ביניהם מומחים הנדסיים, שיעסקו בהערכת הנזקים ובמתן סיוע הנדסי בזירות ההרס ואנשי חילוץ והצלה למשימות אלה.
בעקבות רעידת האדמה נהרגו כ-217 אנשים, קרסו מבנים והתשתיות שלהם ועוד מיליונים של אנשים נותקו מהחשמל.
בשנת 2019, שנתיים לאחר רעידת האדמה במקסיקו, פיקוד העורף חזר למקסיקו והפעם לא בשביל לחלץ אלא לתרום בדרך אחרת. מטרת המשלחת שנסעה ב-2019 למקסיקו הייתה ללמד להכשיר ולחלוק את הידע שלהם בנושא חילוץ עם המחלצים ממקסיקו וזאת על מנת להפוך את ההתמודדות עם רעידת האדמה הבאה ליעילה ומקצועית הרבה יותר.
מבצע "מגן הברזל" קריסת סכר בברזיל - 2019
ממוזער|291x291px|משלחת פיקוד העורף לברזיל 2019
ביום שישי, 25 בינואר 2019 קרס סכר במכרה עופרת במדינת מינאס ז'ראיס שבברזיל, סמוך לעיר בורמדיניו. בעקבות קריסת הסכר המכרה ובו יותר מ-600 עובדי כרייה נשטפו על ידי נהרות אין-סופיים של בוץ.
המשלחת עשתה את פעילותה בשטח במקומות שאותרו כבעלי פוטנציאל לאיתור לכודים ונעדרים. תוואי השטח באזור קריסת הסכר הוגדר כמסוכן, ועל כן נדרשה המשלחת לבצע פעולות למיפוי נוסף של השטח על מנת לוודא שהעבודה במרחב בטוחה.
המשלחת מנתה כ-130 חיילים וקצינים בשירות סדיר ובמילואים מפיקוד העורף וביניהם מומחים הנדסיים, רופאים ואנשי חילוץ והצלה, יחידת להבה של כבאות והצלה, לוחמי היחידה התת-ימית של זרוע הים, נציגי משרד החוץ ושגריר ישראל בברזיל.
בעקבות האסון דובר על 300 נעדרים מתוכם המשלחת מצאה 35 נעדרים וזאת בנוסף להדרכת אנשי המקום כיצד לגבש מודיעין אוכלוסייה ותמונת מצב מדויקים.
מבצע "חגורה שחורה" - 2019
בנובמבר 2019, חיל האוויר הישראלי הרג את בכיר הג'יהאד האסלאמי, מפקד החטיבה הצפונית בהאא אבו אל-עטא. כתגובה לכך החלו החמאס והג'יהאד האסלאמי בירי מסיבי של רקטות לעבר כלל יישובי עוטף עזה, הדרום והשפלה. ישר לאחר שחוסל בהאא אבו אל-עטא, הוקפץ אל"ם יוסי פינטו, לשעבר מפקד החטיבה, ביחד עם מאות מלוחמי החטיבה בדרום הארץ ביישובים השונים. אל"ם יוסי פינטו מספר:"תוך שעה וחצי, לפני שהרקטה הראשונה שוגרה, נפרסנו עם 12 צוותים שלנו בעוטף ובאשקלון".
אל"ם יוסי פינטו מספר:"בסבב הלחימה הקודם מול עזה קיבלנו דיווח על מטח לאשקלון ונפילה בשלושה בניינים שונים בו זמנית". באחד מן הבניינים נהרג אזרח ובאחרים נפצעו אנשים. זאת אפילו לא הייתה פגיעה ישירה אבל עוצמת ההדף הייתה כל כך חזקה שהיא גרמה לנזק רב. באחד מן הבניינים חילצנו אישה פצועה שנלכדה בתוך אחת הדירות לאחר שהדלת התעוותה מההדף ולא היה ניתן לפתוח אותה".
מבצע "שומר החומות" - 2021
מהלך המבצע, תפסו גדודי החטיבה כוננות חילוץ בדרום ובמרכז הארץ ובמקרי הצורך הוקפצו לאתרים השונים ברחבי המדינה בהם דווח על פגיעה של רקטה או רסיס.
פלוגות ההכשרה חוו לראשונה בזמן ההכשרה מצב אמת והוקפצו לאתרים השונים ברחבי המדינה, בין אם זה לפגיעה ישירה בבניין בפתח תקווה, או לסיוע בבתי חולים שונים ברחבי המדינה על ידי העברת המטופלים למרחבים ממוגנים ובכך סייעו בהצלת חיים בכל הגזרות.
בנוסף, חלק מגדודי החטיבה המשיכו ותפסו קווים באיו"ש והמשיכו בפעילות הביטחון השוטף וסיכול של ניסיונות לפיגועים.
קריסת טריבונה בבית כנסת בגבעת זאב - 2021
במאי 2021, קרסה אחת מהטריבונות העליונות של בית כנסת בגבעת זאב בזמן שברחבי בית הכנסת מתפללים אנשים רבים. כתוצאה מקריסת הטריבונה נהרגו שני צעירים מיידית והרוג נוסף מת מפצעיו לאחר 38 ימים ו-220 נוספים נפצעו. ברגע שהתקבל הדיווח על הקריסה סיירת "אלון", סיירת החילוץ של החטיבה הוקפצה ישר לאתר ההרס שנוצר בבית הכנסת. ברגע שהגיעה הסיירת לאתר ההרס שנוצר, היא התחילה בעבודות החילוץ ובשיתוף הפעולה עם גורמים עירוניים נוספים.
אסון קריסת הבניין בסרפסייד מיאמי - 2021
ב-24 ביוני 2021 בשעה 1:25 בלילה, קרס חלק גדול מבניין מגורים בן 12 קומות בסרפסייד, פרוור של מיאמי.
יומיים אחר כך, בערב שבת, מוקפצת משלחת ישראלית של פיקוד העורף שכונתה "משלחת יד לאחים" ומשרד החוץ כדי לסייע לכוחות החילוץ האמריקאים.
חברי המשלחת סייעו לאתר 91 נעדרים וחזרו ב-11 ביולי.
מבצע ענפי זית
המבצע נערך בעקבות רעידות האדמה בטורקיה ובסוריה בשנת 2023.
מתקפת הפתע על ישראל ומלחמת חרבות הברזל
ממוזער|250px|ירדן שוקרון, מפקדת גדוד שחר, בתמרון הקרקעי ברצועת עזה, 19 בנובמבר 2023.
בבוקרו של 7 באוקטובר 2023 יום שבת של מתקפת הפתע על ישראל, שמחת תורה הותקף מחנה זיקים בסיס האימונים (הבא"ח) של חטיבת החילוץ בידי מחבלים שחלקם אף חדרו לבסיס. כוחות החטיבה יחד עם כוחות נוספים פעלו לחיסולם של החודרים ולהשבת המצב לקדמותו.
עם פתיחתה של מלחמת חרבות הברזל גדודי חטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף התפרסו ברחבי הארץ, החטיבה פעלה מתחילת הלחימה בהגנה על בסיס זיקים ויישובי עוטף עזה, פינוי תושבים וכוננות חילוץ.
גלריה
פעילות ותעסוקה מבצעית
פעולות חילוץ
ראו גם
יחידת החילוץ וההצלה הארצית
קישורים חיצוניים
חטיבת החילוץ וההדרכה, באתר צה"ל
נועה הורוויץ, שחר חדש באיו"ש, במקור, באתר דובר צה"ל, 23 בספטמבר 2009; כיום, בארכיון האינטרנט "archive.is"
הערות שוליים
חילוץ
קטגוריה:ישראל: הצלה
קטגוריה:יחידות קרביות מעורבות בצה"ל | 2024-10-09T17:53:44 |
אביר | ממוזער|250px|פסל של אביר
ממוזער|250px|דו-קרב בין אבירים בשריון לוחות, ציור מאת אז'ן דלקרואה.
אביר הוא תואר כבוד שמוענק לאדם על שירותו לממלכה. בימי הביניים היו האבירים מעמד חברתי מוכר באירופה המערבית והמרכזית. אבירים היו לוחמים רכובים על סוס ועטויי שריון, ונחשבו בדרך כלל לחלק מהאצולה הזוטרה. לאחר ירידת חשיבותם הצבאית של האבירים, הפך אביר לתואר של כבוד, שמלכים וממשלות יכולים להעניק אותו למי שתרמו להם או לציבור תרומה מיוחדת. במובן זה קיים מוסד האבירות עד היום בחלק מארצות אירופה ובמדינות אחרות בעולם.
במהלך המאה ה-12 החלו לייחס לאבירים תכונות חברתיות ומוסריות מסוימות, שכיום אנו מכנים אותן תכונות אביריות. אחד מהגורמים שחיזקו את הייחוס הזה היה ספרות בסגנון אגדות המלך ארתור, אשר הנחילה את נורמות ההתנהגות האבירית, אשר בשינויים כאלה ואחרים הפכו גם לנורמות המקובלות בחברה המערבית של ימינו.
אבירות ואצולה
בתחילת ימי האבירות לא היה קשר הכרחי בין השתייכות למעמד האצולה והאבירות. האצולה הייתה קשורה לבעלות על קרקעות, ותוארי אצולה הוענקו על ידי המונרך. האבירות הייתה בעיקרה קבוצה מקצועית, שכל אדם חופשי (לא צמית), ובמקרים בודדים גם צמית, יכול היה להצטרף אליה אם עלה בידו להשיג את הממון הנדרש לרכישת סוס ושריון ואת ההכשרה הצבאית הנדרשת.
החל מסוף המאה ה-12, ובמקביל להתחלת ירידת חשיבותם הצבאית של האבירים, החל באירופה הקונטיננטלית איחוד בין מעמד האבירים למעמד האצולה. בצרפת, לדוגמה, החל מהמאה ה-13, האבירות החלה לעבור בירושה לבניו של אביר, ובמקביל, התקבלו יותר ויותר מגבלות על כניסה למעמד האבירות. לעומת זה, בבריטניה, המשיך מעמד האבירים להתקיים כמעמד נפרד.
שורשים
שורשי מוסד האבירות מגיעים עד למעמד הפרשים ברומא. אבירים היו משרתי הכתר והאל, אך לעיתים קרובות הם היו גם בני אריסטוקרטיה צעירים ועשירים.
האביר הפיאודלי
במאה העשירית החלו נדחקים כללי חלוקת הרכוש העתיקים של הגרמאנים, שכללו חלוקת רכוש האב בין כל בניו, מפני הסדרי פרימוגניטורה. בשיטת הורשה זו, קיבל הבן הבכור את הנחלה (פיאודום) העיקרית, בעוד שהבנים שאחריו לא היו זכאים לירושה כלשהי. מצב זה הביא למעבר של בניהם של וסאלים לשורות הכמורה, או, במיוחד עבור הבנים הצעירים, לחיי לחימה. כך החלו מתגבשים אבירי ימי הביניים כמעמד של בני אריסטוקרטיה נטולי קרקע, שהפכו ללוחמים שכירים. רכושם העיקרי היה הסוס עליו רכבו, שריונם וחרבם, ואלו שאיבדו אותם היו פעמים רבות כמי שנדונו למוות.
אבירים שימשו אצל פיאודלים שהיו מעוניינים בשירותיהם, לרוב בהסדר של שבועת אמונים (הומגיום) תמורת הבטחה לאדמה או תשלום, או ככנופיות של שודדים ובוזזים שתרו ברחבי אירופה. הסדר הפאקס דאי ("שלום האל") שנהגה להגנה על חסרי הישע (אנשי דת ועניים לא חמושים) היה ניסיון להגביל את האבירים לפעולה התקפית בינם לבין עצמם ולא נגד העם. מטרת חלק ממסעי הצלב הייתה תיעול של כנופיות האבירים השודדים לבצע את מסעות הביזה שלהם מחוץ לארצותיהם.
בערך בסוף המאה ה-13, כאשר חשיבותו של מעמד האבירות כמעמד החלה דועכת וההימנות עם המעמד הפכה בהדרגה ממסלול חיים לתואר טקסי יותר, החלו להתפתח כללי התנהגות ולבוש אחידים יותר לאבירים, והחלו להופיע ספרים וכתבים המדריכים את האבירים באופן ההתנהגות הנכון. בהדרגה, הפכו האבירים מאריסטוקרטים ללא אדמה לאנשי צבא המועסקים באופן קבוע אצל שליטים או במסגרת מסדר צבאי או מסדר צבאי נוצרי.
האביר הדתי
בעקבות מסעי הצלב קמו בארץ ישראל ואירופה מסדרים צבאיים דתיים נוצריים שחבריהם נשבעו אמונים לאל ולא לאציל כלשהו. מסדרים אלה הוכפפו לאפיפיור ואורגנו בהתאם למסדרי כמורה או מנזרים. האבירים-נזירים נשבעו לאורח חיים סגפני ומלחמה למען הצלב. המשמעת הגבוהה שלהם הפכה אותם לצבא יעיל. אף על פי שבועתם לנזירות וצניעות, אגרו מסדרים אלה כוח פוליטי וכלכלי רב, וכן צברו הון עתק, דבר שגרם למלכי אירופה החילוניים לקנא בהם. מסדרי האבירים הדתיים המפורסמים ביותר מאותה תקופה היו מסדר אבירי היכל שלמה (הטמפלרים), ההוספיטלרים והמסדר הטבטוני.
חניכת האביר
ממוזער|250px|טקס אקולייד, בו נסיכה מכתירה אביר בשריון שרשראות. ציור מאת אדמונד בלייר לייטון
ספרות ימי הביניים מלמדת על תהליך החניכה הקשה שעברו נערים מבני האצולה בדרכם לאבירות. בגיל 7 הובאו הילדים שנועדו להתחנך לאבירים אל טירתו של אציל, שם התחיל את חינוכו בתור נער לאחת הגבירות, היא לימדה אותו נימוסים, רכיבה, נגינה בכלי, לטינית וצרפתית. בגיל 12 החלו הנערים את האימונים הצבאיים הממושכים. האימונים היומיומיים כללו:
לחימה בסיף ובחרב ארוכה
שימוש בחץ וקשת
התגוששות
רכיבה וציד
בגיל 15, כשסיימו הנערים את האימונים הצבאיים, הפכו לנושאי כליהם של אבירים. האבירים חונכו לערכים של אומץ, גבורה, יוזמה אישית, כוח סבל, נאמנות, נדיבות, כבוד, ענווה והגנה על החלש. האביר גם למד לדבר כראוי, לשחק שחמט, למזוג יין, לחתוך בשר, לשיר, לפרוט בכלי מיתר ולנהוג בנימוס בחברת נשים.
שינויים
בשדה הקרב
ממוזער|250px|שריון לאביר וסוסו בשדה הקרב
בימי הביניים היוו האבירים הרכובים על סוס את עיקר חיל הפרשים בעיקר כפרשים כבדים. בתקופה זו חיל הפרשים היה הכוח המתמרן העיקרי. מאחר שהם נמנו על מעמד האריסטוקרטיה הם היו בדרך כלל מצוידים הרבה יותר טוב מאשר חיל הרגלים, אשר גויסו מפשוטי העם (באותה העת ציוד הלוחמים היה בבעלות הלוחמים, ולעיתים קרובות לא סופק להם על ידי מעסיקם כבצבאות המודרניים). האבירים הרכובים היו חמושים בשריון כבד (שריון שרשראות ומאוחר יותר שריון לוחות), קסדה, מגן, חרב, רומח פרשים, אלות, פטיש קרב, כוכב השחר (מורג פרשים) ועוד.
שינויים בטקטיקה צבאית, כגון השימוש המוצלח בקשתות ארוכות, הפחיתו מחשיבות האבירים בשדות הקרב. בעקבות פיתוח שריון הלוחות, שסיפק הגנה טובה מפני חרבות וחצים, פותחו כלי נשק ייעודיים לפיצוח שריונות הכוללים גרזן-חנית דו-ידני (Pollaxe), רמחים (Pikes) ארוכים ומחודדים, רובה קשת כבד, פטיש קרב, האלברד ומגוון נשקי מוט שצוידו ב"פותחני קופסאות" שיועדו להפעיל מנוף על השריון, או להבים משוננים. למרות השינויים האלה, האבירים שמרו על מעמד הבכורה בשדה הקרב עד סוף ימי הביניים.
סופו המוחלט של האביר כגורם בקרב הגיע עם הופעת אבקת השריפה וכלי הירי החמים, שהביאו להעלמות הדרגתית של שריון הלוחות שעטו האבירים, מאחר שלא היה יכול לעמוד בפני עוצמתם של הקליעים שנורו מהרובים הקדומים (כגון הארקבוז ומאוחר יותר המוסקט). רובים אלו היו זולים בהרבה מציוד האבירים הקלאסי, אשר הפך לחסר תועלת, והקטין את ההבדל בין האבירים ובין פשוטי העם בלחימה.
במאות ה-17, ה-18 וה-19 עדיין שירתו בצבאות אירופה חילות פרשים אך הם לא הוגבלו למעמד האצולה בלבד. חלקם שמרו על שריון הקיראס והם חומשו בחרבות מסוג סיף פרשים, רמחים קלים, אקדחים ולעיתים גם רובי קרבין.
טורנירים
בעיתות שלום בימי הביניים המאוחרים, ואפילו עד לסוף המאה ה-16, תפקידו של האביר הולל והואדר בטורנירים מסוגננים מאוד, שהיו רחוקים מלהדמות למלחמות האמיתיות שבהן לחמו בעבר "האבירים הטיפוסיים".
בתחילה, התחרויות המוקדמות דמו למעשה למלחמות וכללו משתתפים רבים שנלחמו אלו באלו במלחמת-דמה חסרות סדר. אולם עם הזמן הן התפתחו וכללו מספר אירועים, בהם:
ממוזער|250px|איור מ-Codex Manesse המתאר אבירים בדו-קרב הפלה ברומח
דו-קרב חרבות.
"אדון הגשר" אביר חוסם גשר ועל השאר מוטל לעברו.
השחלת רומח לתוך טבעת תוך כדי דהירה.
"משחק הסרצאני" בו על האביר לפגוע במטרה מסתובבת עם הרומח ולדהור מספיק מהר בשביל להימלט מהאלה הכבדה שחוזרת עם סיבוב המטרה.
קליעה למטרה בחץ וקשת.
תחרויות הפלה ברומח: אלה התחרויות המוכרות והפופולריות ביותר, בהן שני אבירים רכובים על סוס וחמושים ברומח מסתערים ומנסים להפיל אחד את השני. בגרסאות מסוימות מספיק להפיל את היריב בשביל לנצח, בגרסאות אחרות יש בנוסף להכריעו (ואף להורגו) גם אחרי שנפל על הקרקע.
כשהתחרויות יצאו מהאופנה, התנתקה האבירות מהלחימה, ונותרה כסמל של מעמד חברתי בלבד.
שימוש מודרני
אבירות מוענקת כיום כהכרה בשירותים שסיפק מקבל התואר לקהילה, שירותים שאינם קשורים עוד בהכרח בלחימה. תוארי אבירות עדיין מוענקים בין השאר בממלכה המאוחדת (בריטניה), בהולנד (ridder), בדנמרק, במלזיה ובוותיקן. בחלק מהמדינות האבירים משתייכים למסדרי אבירות.
תוארי אבירות מוענקים גם במספר רפובליקות. בצרפת ישנם מספר מסדרים, שהמפורסם בהם הוא מסדר לגיון הכבוד. הדרגה הנמוכה ביותר בכל המסדרים היא אביר (שבלייה - Chevalier).
בממלכה המאוחדת, האבירים רשאים להוסיף לשמם הפרטי את הקידומת "סר" (Sir) לגברים, ודיים (Dame) לנשים.
אל התואר נלווה השם הפרטי, וניתן לצרף גם את שם המשפחה. לפיכך, לאלטון ג'ון אפשר לקרוא "סר אלטון" או "סר אלטון ג'ון", אך לא "סר ג'ון"; בדומה דיים ג'ודי דנץ' או דיים ג'ודי.
התואר כיום מושאל גם עבור אנשים הנאמנים לערך מסוים ונלחמים למענו (למשל, "אביר זכויות האדם").
בספרות ובתרבות
ממוזער|הדמיה של 'אביר אפל' כפי שמתבטא ביצירות רבות. דמות מסתורית מעוררת אימה, וחסרת סממנים הרלדיים.
עוד בימי הביניים התפתחה סוגה ספרותית המגוללת את עלילותיהם של אבירים גיבורים, אמיצים, חסודים, בעלי כבוד וטובי לב. ספרות זו - כגון אגדות המלך ארתור ואבירי השולחן העגול - הולידה את הארכיטיפ של האביר כלוחם מכובד הנלחם ברשע ומציל את העלמה במצוקה. מאגדות אלו נולד הביטוי "האביר על הסוס הלבן".
הפארודיה הידועה ביותר על ספרות האבירים היא הרומן "דון קישוט" מאת מיגל דה סרוונטס, המספר על אציל מזדקן ששוקע בהזיות בעקבות קריאת יתר של אגדות אבירים, והופך להיות אביר נודד בתקופה בה האבירות הייתה כבר מיושנת ולא רלוונטית.
בתקופה הרומנטית באירופה (המאה ה-18 והמאה ה-19), שהחייתה את הנוסטלגיה לימי הביניים, שב העניין בספרות האבירים ונכתבו יצירות חדשות על אבירים גיבורים ואצילי לב, כגון "אייבנהו" של סר וולטר סקוט.
ספרות הפנטזיה הרבתה להשתמש בארכיטיפ של האביר האציל והטהור והרבתה להציג דמויות של אבירים המובילים את המאבק בכוחות הרוע: החל במלכים מושחתים וכלה בדרקונים מפלצתיים. במשחקי הפנטזיה כגון מבוכים ודרקונים נוצר המקצוע של אביר קודש או פלאדין, לוחם שמחויב לאידיאלים של סדר וטוב, וזוכה לכוחות של קדושה מטעם אלי הטוב אותם הוא משרת. מנגד, הוצגו גם דמויות של אבירים שבגדו בערכי המוסר ופנו לדרך הרע, כגון לורד סות' מ"רומח הדרקון".
דמות האביר מרבה להופיע בקולנוע, בטלוויזיה, במשחקי וידאו ובמשחקי תפקידים.
ראו גם
מסדר אבירות
בוקלאריוס
קמלוט
דון קישוט
סמוראי
קישורים חיצוניים
אבירים והשריון שלהם לאורך ההיסטוריה
הערות שוליים
*
קטגוריה:מקצועות צבאיים היסטוריים
קטגוריה:חיל הפרשים
קטגוריה:כלכלה, חברה ותרבות בימי הביניים
קטגוריה:ארכיטיפים | 2024-09-29T10:06:17 |
ז'אן ז'ורס | ז'אן לאון ז'ורס (בצרפתית: Jean Léon Jaurès;.3 בספטמבר 1859 – 31 ביולי 1914) היה פוליטיקאי צרפתי, מנהיג סוציאליסטי, מראשוני הסוציאל-דמוקרטים בצרפת. בתקופת פרשת דרייפוס היה מראשי המחנה שדרש משפט חוזר לדרייפוס. ניסה למנוע את פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ונרצח בשל כך על ידי לאומן צרפתי.
ביוגרפיה
ז'אן ז'ורס נולד בעיר קאסטר במחוז טארן בצרפת. הוא למד באקול נורמל סופרייר, והוסמך לפילוסופיה ב-1881. לאחר שלימד פילוסופיה במשך שנתיים בבית הספר התיכון בעיר אלבי במחוז טרן, הרצה באוניברסיטת טולוז. ז'ורס נבחר לראשונה לבית הנבחרים הצרפתי מטעם המפלגה הרפובליקנית בשנת 1885, והיה החבר הצעיר ביותר בבית המחוקקים. לאחר שנכשל בבחירות בשנת 1889 שב ללמד פילוסופיה בטולוז, וגילה עניין באירועים המוניציפליים, ובין היתר היה ממקימי הפקולטה לרפואה באוניברסיטה. בתקופה זו עבד על שתי תזות לקבלת הדוקטורט, אחת מהן "מקורות הסוציאליזם הגרמני מלותר, קאנט, פיכטה והגל". בשנת 1890 הכריז לראשונה על היותו סוציאליסט.
ב-1892 אירעה שביתת כורים בעיירה קרמו במחוזו, טרן. העילה לשביתה הייתה בחירתו של פועל סוציאליסטי בשם קלביניאק לראשות העיר, וסירובו של בעל המכרה לשחרר אותו מעבודתו על מנת שיוכל למלא את חובותיו. המשמעות הייתה ברורה – על מנת להעניק לעובדים את זכויותיהם באופן מלא, יש לתת זכות בחירה מעבר לזכות הבחירה הפורמלית. ז'ורס ניהל מאבק זה, וכתוצאה מכך נכנס לפרלמנט בבחירות ב-1893. אף על פי שלא הצליח להיבחר שוב בבחירות בשנת 1898 הפכו אותו נאומיו בפרלמנט לכוח מכריע בפוליטיקה הצרפתית, ולדמות מרכזית בחוגי הסוציאליסטים. הוא ערך את העיתון "הרפובליקה הקטנה". בשלב הראשון של פרשת דרייפוס - הקצין היהודי שהועמד לדין באישום כוזב בדבר בריגול לטובת גרמניה - תקף אותו ז'ורס בחריפות, הזכיר באיבה את מוצאו היהודי של אלפרד דרייפוס, תקף את ראשי המדינה על כך שהסתפקו בעונש מאסר ולא הביאו להוצאתו להורג, ואף העלה את החשד שהקלה זו נובעת מקשר יהודי להגנתו. נאומיו ומאמריו מאותה העת מבטאים גישה אנטישמית ברורה. ואולם, ככל שהתגלו העובדות החדשות בדבר הפגמים שנפלו בהרשעתו של דרייפוס נעשה ז'ורס לאחד ממגיניו הבולטים - מהלך שהעמיק את השבר העמוק שבין הימין לשמאל בצרפת. ז'ורס הצטרף לאמיל זולא ועמד בראש מחנה מגיני דרייפוס (ה'דרייפוסארים'), כנגד אנשי הימין והאנטישמים.
ב-1899 ביקש ראש הממשלה הצרפתי ולדק-רוסו להרחיב את בסיס ממשלתו, וזאת על מנת לאחד את השורות, ולרפא את פצעי פרשת דרייפוס. לשם כך פנה אל הסוציאליסט אלכסנדר מילרן, והציע לו תיק בממשלתו. על אף שז'ורס הוביל בשיתוף פעולה עם גורמים "בורגניים" בפרשת דרייפוס, עד מילרן לא קיבל אף סוציאליסט צרפתי תיק בממשלה. להסכמת מילרן לקבל את התיק הייתה משמעות אידאולוגית מרחיקת לכת - נטישת הרעיון של מהפכה, והבנה כי השינוי המיוחל יכול לבוא באמצעים של שיתוף דמוקרטי בשלטון. ז'ורס, אם כי בהסתייגות מסוימת, הסכים לצירופו של מילרן לממשלה. הדבר הביא לפילוג במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. הסוציאליסט ז'יל גד פרש והקים את "המפלגה הסוציאליסטית של צרפת", שהתנגדה לכל סוג של שיתוף פעולה עם השלטון הבורגני. ז'ורס הקים את "המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית" המתונה, אשר בנסיבות מסוימות הסכימה לשתף פעולה עם השלטון.
ב-1902 שב לפרלמנט, ובמהלך שלטונו של ראש הממשלה קומבס הפעיל את השפעתו ליצירת גוש סוציאליסטי-רדיקלי שכונה "הבלוק". ב-1904 ייסד את העיתון "ל'הומניטה". ב-1905, בקונגרס בעיר רן, אוחדו מפלגותיהם של ז'ורס וגד, והפסיקו לשתף פעולה עם הרדיקלים ועם הסוציאל-רדיקלים, ונודעו כסוציאליסטים המאוחדים. בבחירות הכלליות ב-1906 נבחר שוב, אך לא הצליח להוות מתחרה לרדיקל ז'ורז' קלמנסו, אשר הבטיח תוכנית רדיקלית, אך ללא כל אוטופיה מהפכנית באופק. תוכניתו של קלמנסו הצליחה להמעיט את השפעת הסוציאליסטים, ואת השפעת ז'ורס.
בשנים אלו החל ז'ורס לראות את מטרתו העיקרית במניעתה של המלחמה, אשר נראתה באופק. ז'ורס האמין כי המלחמה היא האסון הגדול של האנושות, וכי רק ברית הדוקה בין הפועלים בכל המדינות תוכל למנוע את המלחמה. עוד ב-1912 כינס ועידה בעיר בזל שבשווייץ, סמוך לגבול צרפת עם גרמניה. בוועידה נכחו סוציאליסטים מארצות רבות, בהם קייר הארדי ואוגוסט בבל. הוועידה הכריזה על נכונות לכל קורבן על מנת למנוע את המלחמה, והסתיימה בנאום מרשים של ז'ורס.
במרס 1913, בצעד המנוגד לחלוטין לתפיסת עולמו של ז'ורס, האריכה הממשלה הצרפתית את גיוס החובה משנתיים לשלוש שנים. ז'ורס נאבק נגד חוק זה במלוא כוחו, והציע לבסס את הצבא על בסיס עממי של צבא מילואים המגויס בשעת חירום. במאבק זה "סומן" על ידי הימין כבוגד, וכאנטי-פטריוט. עתה היה דגלו המאבק ב"חוק שלוש השנים", ובעוד אירופה כולה מכינה עצמה למלחמה, נאבק ז'ורס בכל כוחו נגד הגורמים הלאומנים בצרפת כמו גם בארצות אחרות.
ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד ביוני 1914 הניעה את גלגלי המלחמה, אשר נראה כי רק מאמץ אימתני יוכל לעצור אותם. ז'ורס לקח על עצמו משימה זו. ב-29 ביולי 1914 נועד בבריסל עם מנהיגים סוציאליסטים, ובהם קייר הארדי ורוזה לוקסמבורג. על הפרק הייתה שביתה כללית של הפועלים בכל ארצות אירופה, במאמץ למנוע את המלחמה. ז'ורס חיבק בפומבי את הסוציאליסט הגרמני הוגו האסה במחווה של אחדות בין הצרפתים לגרמנים. לאחר מכן שב לפריז.
ממוזער|בית הקפה בו נרצח ז'ורס
ב-31 ביולי, עת הגישה גרמניה את האולטימטום לרוסיה שמשמעו פתיחת מלחמה כוללת, ישב ז'ורס עם קבוצת חברים ב"קפה דו קרואסון" ברובע התשיעי בפריז. בעת שאכל ארוחת ערב כשגבו אל החלון, הגיח צעיר, וירה בו פעמיים. הכדור הראשון החטיא את המטרה, אולם הכדור השני פגע בראשו של ז'ורס והוא מת במקום.
המתנקש ניסה להימלט במכונית, אולם נתפס על ידי העוברים ושבים. במשטרה הוא זוהה כראול ויליין, בן 29, בנו של פקיד בבית המשפט האזרחי בעיר ריימס, שלא הכחיש כי הוא שרצח את ז'ורס.
לאחר הרצח הופצה גרסה כי השירות החשאי של הצאר הרוסי, ה"אוכראנה", הוא שעמד מאחורי הרצח, אך ככל הנראה הופצה גרסה זו לשם הסחת האחריות מהאחראים האמיתיים לרצח.
מותו של ז'ורס הסיר את המחסום האחרון שעשוי היה למנוע את מלחמת העולם הראשונה. ב-1 באוגוסט 1914 הכריזו צרפת וגרמניה על גיוס כללי. הסוציאליסטים בשתי הארצות הצביעו בפרלמנטים שלהם בעד המלחמה. בצרפת הצטרף אף ז'יל גד לממשלה.
הרוצח הועמד לדין רק לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1919. הוא לא הביע חרטה במשפטו. הימין הצרפתי התגייס למסע תעמולה למען זיכויו, וחבר המושבעים, שהיה מורכב כולו מקשישים אנשי הבורגנות הצרפתית, קבע כי ז'ורס לא נרצח אלא "הוצא להורג" בהתפרצות של רגש פטריוטי. בעקבות החלטה זאת זיכה בית המשפט את הרוצח מחמת אי שפיות. הזיכוי גרם לגל מחאות והפגנות ברחבי צרפת.
ז'אן ז'ורס נקבר ב-4 באוגוסט 1914, היום בו פרצה מלחמת העולם הראשונה באופן רשמי.
הנצחה
בשנת 1926 הועברה גופתו לפנתאון של פריז בו טומנת האומה הצרפתית את גדולי בניה.
על שמו של ז'ורס תחנת מטרו בפריז, רחובות וכיכרות ברחבי צרפת ובמספר מדינות בעולם בהן ישראל (תל אביב וחיפה).
לפי מפקד בעיתון "לה פריזיין" משנת 2017 בצרפת נקראו 393 בתי ספר על שמו (מקום שלישי בין האישים הצרפתים, אחרי ז'ול פרי וז'אק פרוור).
לקריאה נוספת
ז'אן ז'ורס, כתבים נבחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1943.
ברברה טוכמן, המגדל הגאה - דיוקן העולם לפני מלחמת העולם הראשונה 1890 - 1914, הפרק האחרון- "מותו של ז'ורס", הוצאת דביר, 1998.
דב בר ניר, ההומניזם והסוציאליזם של ז'אן ז'ורס, 1985.
רוז'ה מרטן די גאר, בית טיבו, תרגם מנשה לווין, ספריית פועלים, 1952. רומן משפחה בורגנית צרפתית על רקע סיפור הרצחו של ז'אן ז'ורס.
קישורים חיצוניים
אורי קציר, "להחדיר למוחו ממרחק קטן את מנת העופרת הדרושה"
הערות שוליים
קטגוריה:פוליטיקאים צרפתים
קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות בצרפת
קטגוריה:אישים הקבורים בפנתאון של פריז
קטגוריה:סגל אוניברסיטאות בצרפת
קטגוריה:סוציאליסטים צרפתים
קטגוריה:פציפיסטים צרפתים
קטגוריה:בוגרי אקול נורמל סופרייר
קטגוריה:פרשת דרייפוס: אישים
קטגוריה:אנטי מלחמה
קטגוריה:אוקסיטנים
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1859
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1914 | 2024-02-17T22:07:04 |
האלגוריתם של פרים | 450px|שמאל|ממוזער|דוגמת הרצה של האלגוריתם של פרים
האלגוריתם של פרים הוא אלגוריתם חמדן המשמש למציאת עץ פורש מינימלי בגרף ממושקל לא מכוון. האלגוריתם פותח לראשונה בידי המתמטיקאי הצ'כי וויטייך ירניק בשנת 1930 ובאופן בלתי תלוי בידי רוברט פרים בשנת 1957 ובידי אדסחר דייקסטרה בשנת 1959.
האלגוריתם מתחיל את בניית העץ מקודקוד פתיחה שנבחר באופן שרירותי. בכל צעד האלגוריתם מוסיף לעץ את הצלע בעלת המשקל המינימלי מבין אלה היוצאות מקודקודי העץ ולא סוגרות מעגל. מהלך זה מבוסס על "תכונת החתך".
בעת מימוש האלגוריתם נעשה שימוש בערימה שמתוכה מוציאים בכל פעם את הצלע המינימלית. אם משתמשים בערימה בינארית סיבוכיות האלגוריתם תהיה (כאשר הוא מספר הקשתות ו- הוא מספר הקודקודים). ניתן לשפרה מעט באמצעות שימוש בערימת פיבונאצ'י ולהגיע ל-.
באופן כללי היעילות של האלגוריתם של פרים טובה מזו של האלגוריתם של קרוסקל. למרות זאת, אם הקלט כבר ממויין לפי משקלי הקשתות או כאשר ניתן למיין אותם בזמן ליניארי, אזי האלגוריתם של קרוסקל יהיה מהיר יותר עם זמן ריצה של .
ראו גם
האלגוריתם של קרוסקל
קישורים חיצוניים
פרים | 2024-03-16T10:57:01 |
אלקטרומגנטיות | אֱלֶקְטְרוֹמַגְנֵטִיּוּת היא הענף בפיזיקה העוסק בתופעות הקשורות למטען חשמלי. אלקטרומגנטיות עוסקת בשדות חשמליים ומגנטיים, כמו גם באור ובקרינה אלקטרומגנטית. שדה כוח אלקטרומגנטי נראה כאילו הוא מורכב משדה חשמלי ומשדה מגנטי מצומדים, כלומר הם נראים כאילו הם מתפשטים יחד, אם כי הם שני הבטים של תופעה פיזיקלית אחת.
הכוח האלקטרומגנטי הוא אחד מארבעת הכוחות היסודיים בטבע, ומשפיע על תופעות טבע רבות. הכוח מעורב בין היתר בתגובות כימיות, ונמצא בבסיס התאוריה הקוונטית המסבירה את מבנה הקליפות האלקטרוניות באטומים. אור הוא קרינה אלקטרומגנטית בתחום תדרים מסוים. תדרים אחרים יוצרים סוגי קרינה אחרים, כפי שמתאר הספקטרום האלקטרומגנטי. בפיזיקת החלקיקים, אלקטרומגנטיות מוסברת כנישאת על ידי חלקיק הפוטון.
הכוח החשמלי
הכוח החשמלי גורם לכך שמטענים חשמליים בעלי סימן זהה דוחים זה את זה, בה במידה שמטענים הפוכים בסימנם מושכים זה את זה. בדומה לכוח המשיכה הגרוויטציוני, עוצמת המשיכה פרופורציונית למכפלת המטען של החלקיקים והופכי לריבוע המרחק ביניהם. חוק פיזיקלי זה נקרא "חוק קולון".
הכוח החשמלי חזק בהרבה מכוח הכבידה, היחס ביניהם הוא מסדר גודל של כך שאילולא היה סך המטענים החיוביים בגוף מסוים שווה בדיוק לסך המטענים השליליים בו, אפשר היה להזניח את שדה הגרביטציה (כוח המשיכה) שהגוף יוצר. הכוח הגרעיני החזק אמנם חזק יותר מהכוח החשמלי (אחרת גרעיני האטומים היו מתפרקים באופן ספונטני, שכן הם מורכבים מפרוטונים חיוביים, שדוחים זה את זה, ונייטרונים נייטרליים), אך הוא קצר טווח וניתן להזנחה במרחקים שהם מסדר גודל של אנגסטרום ומעלה. לכן מבין ארבעת הכוחות היסודיים, הכוח הרלוונטי ברוב המוחלט של התופעות שקורות סביבנו הוא הכוח האלקטרומגנטי.
הכוח המגנטי
הכוח המגנטי קצת יותר מורכב מהכוח החשמלי, שכן הוא פועל רק על מטען חשמלי שנמצא בתנועה, או בניסוח שקול, רק על זרמים חשמליים. ניסוחו המלא במשוואת כוח לורנץ. כוח מגנטי לא נוצר מתוך מטען מגנטי בודד אלא מדיפול מגנטי, כלומר מזוג מטענים מגנטיים ("קטבים") הפוכים בסימנם וצמודים. לא נמצא מעולם מטען מגנטי בודד (מונופול מגנטי). דיפול מגנטי הוא למעשה לולאה שזורם בה זרם חשמלי.
משוואות מקסוול
משוואות מקסוול, הן ארבע משוואות המניחות את הבסיס המתמטי לתחום האלקטרומגנטיות. הפיזיקאי ג'יימס קלארק מקסוול ריכז את החוקים שהתגלו עד ימיו לכדי ארבע משוואות, המתארות באופן כמותי את התנהגות השדות, החשמלי והמגנטי. החשיבות של המשוואות היא בהפשטת המושגים של הכוחות והעברת כובד החשיבות למושגי השדות. התפתחות זאת איפשרה להסיק מסקנות רבות, לחבר את תחום האופטיקה והאור אל תוך האלקטרומגנטיות, לדבר במונחים של זרימת אנרגיה, ולהביא להמצאת חידושים טכנולוגיים רבים.
פיזיקת החלקיקים
ניתן לסווג את כל החלקיקים בפיזיקת החלקיקים (אבני היסוד של הטבע) לפי המטען החשמלי שלהם: חיובי, שלילי או נייטרלי. גודל המטען אינו רציף אלא בדיד (דיסקרטי), וערכו בחלקיק חופשי בא בכפולות שלמות של (מטען האלקטרון). לקוורקים מטענים של שליש ושני שלישים , אך הם אינם חופשיים אלא מתחברים תמיד ליצירת חלקיקים מורכבים בעלי מטען שלם.
תורת החלקיקים המסבירה את הכח האלקטרומגנטי היא אלקטרודינמיקה קוונטית, שהיא תורת כיול המכילה פוטון כחלקיק (בוזון כיול) הנושא את הכוח.
היסטוריה
תורת החשמל והמגנטיות הקלאסית פותחה על ידי מספר רב של פיזיקאים במהלך המאה ה-19, שהביאו אותה לשיא בעבודתו של ג'יימס קלרק מקסוול, שאיחד את כל התופעות החדשות שנצפו בתקופתו לתאוריה אחת תחת משוואות מקסוול. בתוך כך הוא גילה את הטבע האלקטרומגנטי של האור. דרך נכונה אך לא יחידה "לראות" אור היא כפתרון סינוסואידי של משוואות מקסוול בתנאים מסוימים. כלומר אור הוא שדה חשמלי (E) ומגנטי (B) המתקדמים כגל במרחב. שדות אלו מסוגלים לבצע עבודה כפי שניתן לתיאור בעזרת חוק הכוח של לורנץ, ולכן ניתן לייחס להם אנרגיה המסווגת כאנרגיה אלקטרומגנטית. במושגים אלה האור הוא קרינה אלקטרומגנטית בעלת תדירות בטווח הניתן להבחנה על ידי מכשיר מדידה סטנדרטי שהוא לא אחר מהעין.
כשהאתר, שהיה אמור להיות התווך בו עוברת הקרינה האלקטרומגנטיות, לא נמצא, הופיעה סתירה בתאוריה. סתירה זו נפתרה על ידי אלברט איינשטיין באמצעות ניסוח תורת היחסות הפרטית ששומרת על מהירות האור (קבוע של משוואות מקסוול) אינווריאנטי בכל מערכות הייחוס. בעקבות פיתוח גאומטריית המרחב-זמן ה-4 ממדי על ידי הרמן מינקובסקי אפשר לנסח את התורה האלקטרומגנטית בצורה טנזורית.
גישות שונות
טיפול בבעיות גלים אלקטרומגנטיים בגישה הקלאסית נעשה בדרכים שונות בהתאם לתחום התדרים האופייני לבעיה. תדרים גבוהים במיוחד, בהם אורך הגל קצר בהרבה מממדי המערכת, מטופלים בקירוב הנקרא "אופטיקה גאומטרית". מסלול האור מתואר על ידי קרניים, ולרוב, הבנתו המלאה אינה מצריכה ידע במתמטיקה על-תיכונית.
בטווח אורכי גל מסדר גודל של ממדי הגודל האופייני במערכת, אופיו הגלי של האור בא לידי ביטוי וניתן לצפות בתופעות של התאבכות ועקיפה.
אלקטרודינמיקה היא תת-תחום של האלקטרומגנטיות העוסק בשדות חשמליים ומגנטיים המשתנים במהירות, ובהשפעותיהם על תנועת חלקיקים.
הופעת מכניקת הקוונטים חייבה את קיומה של תאוריה קוונטית של אלקטרומגנטיות. תאוריה זו, שהושלמה בשנת 1970, ידועה בשם "אלקטרודינמיקה קוונטית" (QED). כאשר האור מקיים אינטראקציה עם חומר כמו באפקט הפוטו-אלקטרי, אופיו הקוונטי של האור בא לידי ביטוי. מתורת הקוונטים אנו למדים שהאנרגיה שאור יכול לתת או לקבל מקוונטטת ליחידות של hf כאשר h הוא קבוע פלאנק ו-f היא התדירות.
התיאור המלא והנכון ביותר של האור למיטב ידיעתנו הוא של תורת השדות הקוונטית. אין סתירה בינו לבין אופטיקה גאומטרית, למשל. אופטיקה גאומטרית מתלכדת עם התיאור הקוונטי בגבול של אורכי גל קצרים.
ספרים
Jackson, J.D., Classical Electrodynamics, 1999 (3rd ed.). Wiley, New York,
ראו גם
אלקטרוסטטיקה
מגנט, מגנטיות
משפט פוינטינג
אלקטרומגנטיות ותורת היחסות הפרטית
קישורים חיצוניים
Electromagnetism - סרטון הסבר על אלקטרומגנטיות
רשימות באלקטרומגנטיות אנליטית
קטגוריה:תחומים בפיזיקה
קטגוריה:אלקטרומגנטיות
קטגוריה:כוחות היסוד | 2023-12-05T11:59:55 |
ג'ורג' בוש (הבן) | REDIRECT ג'ורג' ווקר בוש | 2015-09-26T11:09:30 |
ג'ורג' בוש (האב) | REDIRECT ג'ורג' הרברט ווקר בוש | 2015-09-26T11:09:31 |
בארוק | שמאל|ממוזער|250px|ארוחת ערב באמאוס מאת קאראווג'ו. צויר ב-1601. השימוש באור וצל יוצר דרמה אופיינית לסגנון הבארוק.
בארוֹק הוא סגנון אמנותי ששלט באירופה מסוף המאה ה-16 ועד אמצע המאה ה-18. הבארוק היה המשך לסגנון המנייריזם שקדם לו והתאפיין בריאליזם רב, משופע ברגש, דינמיות ופאר. בניגוד לסגנון הרנסאנס שמתאפיין בסימטריה, איזון ורוגע, פונה אל השכל ומנסה לשכנע, הבארוק מתאפיין במורכבות, מיזוג ניגודים, תנועה ודרמטיות, פונה אל הרגש והדמיון, ומנסה לשבות ולהקסים את עין המתבונן.
מקורו של המונח "בארוק" כנראה במילה הפורטוגזית Baroco, שמשמעותה "פנינה בעלת צורה חריגה", ואשר שימשה את מבקרי האמנות של תחילת המאה ה-18 לתאר דבר לא מושלם, כיוון שאמנות המאה ה-17 נחשבה לאמנות אנטי-קלאסית ביחס לרנסאנס. אולם מאמצע המאה ה-19 הופסקה הביקורת על הסגנון המצועצע. המונח "בארוק" השתרש כתיאור של תקופה היסטורית שלמה, הכוללת מלבד הסגנון האמנותי, גם סגנון מוזיקלי אופייני, וכן סגנון ספרות ומדע.
הרקע להופעת הבארוק
שמאל|ממוזער|250px|"סערה בים כנרת" מאת רמברנדט ואן ריין. השימוש בהקפאת התנועה מהווה אחד מהסממנים הבולטים של סגנון הבארוק.
הופעת סגנון הבארוק קשורה לשינויים דתיים, חברתיים ופוליטיים של התקופה:
שינוי דתי – השינוי הדתי הוא תחילת הקונטרה-רפורמציה: בתחילת 1517 קמה בגרמניה תנועת רפורמציה שטענה נגד הכנסייה ורצתה לטהר אותה. כתגובת נגד, לאור נטישת הכנסייה הקתולית על ידי מאמינים רבים, קמה תנועת הקונטר-רפורמציה. לפי גישה זו, כדי להחזיר את המאמינים יש לפאר ולהאדיר את הכנסיות באירופה. לכן נעשה בכנסיות שימוש בזהב, שיש ושאר חומרים יקרים, כדי לרגש את המאמינים, לתת תחושה של אור אלוהי. באמצעות האמנות נמשכו המאמינים לחזור לכנסייה – האדם הפשוט נדהם מהגודל, הפאר והכוח הרב של הכנסייה.
שינוי חברתי – מאפיין אשר תרם רבות לביסוס הסגנון הוא התחזקותו הכלכלית של מעמד הביניים באירופה ויצירת שכבה חברתית אשר תומכת באמנים ומעודדת יצירה פרטית.
שינוי פוליטי – במאה ה-17 הצליחה הולנד, לאחר מלחמה קשה, להשתחרר מהשלטון הספרדי ולהקים רפובליקה. כתוצאה מכך פחתו עבודות האמנות עבור בית המלוכה ומי שהפך לפטרון החדש של האמנות הוא מעמד הסוחרים.
מקובל לומר שאבי סגנון הבארוק היה מיכלאנג'לו די קרוואג'ו האיטלקי, ועם ממשיכי דרכו הידועים נמנים ג'ובאני לורנצו ברניני, באיטליה ורמברנדט, יאן ורמיר ופרנס הלס בארצות השפלה.
לתחום המוזיקלי בתקופת הבארוק משתייכים יאקופו פרי, יוהאן סבסטיאן באך, אנטוניו ויוואלדי, תומאזו אלבינוני, מארק-אנטואן שרפנטייה, גאורג פרידריך הנדל וגאורג פיליפ טלמן.
סגנונות שונים של בארוק
בארוק איטלקי – המרכז החשוב ביותר של הבארוק באיטליה היה ברומא – שם יושב האפיפיור. האפיפיור רצה להפוך את רומא לעיר המפוארת והחשובה בעולם, כדי למשוך את ההמון חזרה אל הדת הקתולית. לכן, הוא הזמין אמנים רבים מכל הסוגים: אדריכלים כדי לבנות כנסיות מפוארות, וכן ציירים ופסלים רבים כדי לקשט אותן.
בארוק צרפתי – לעומת הבארוק האיטלקי שבפטרונות האפיפיור, הבארוק הצרפתי היה בחסות המלך. המרכז שלו שכן בשני ארמונות: אחד בפריז והשני בוורסאי. בארוק זה מאופיין בהרבה מאוד אלמנטים קישוטיים, הרבה זהב ועומס אמנותי.
תקופת הבארוק בתחום המוזיקה
המונח "מוזיקת בארוק" לכאורה מתאר את המוזיקה שהולחנה בתקופת הבארוק, אך למעשה הוא מכסה גם תקופה מאוחרת יותר. בהערכה גסה ניתן לומר כי התקופה המדוברת היא בין השנים 1600 ל-1750.
מוזיקת הבארוק מאופיינת בשימוש נרחב בפוליפוניה, הרמוניה וקונטרפונקט.
מלחינים בולטים בתקופת הבארוק:
יוהאן סבסטיאן באך
יאקופו פרי
ג'ירולאמו פרסקובלדי
גאורג פרידריך הנדל
אנטוניו ויוואלדי
ג'ובאני בטיסטה מרטיני
תומאזו אלבינוני
מארק-אנטואן שרפנטייה
גאורג פיליפ טלמן
יוהאן פכלבל
ארכאנג'לו קורלי
קמילה דה רוסי
ג'וזפה טרטיני
ראו גם
אדריכלות הבארוק
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:העת החדשה המוקדמת | 2024-09-15T17:29:02 |
קדיש לוז | שמאל|ממוזער|250px|ביקור קדיש לוז בכפר חב"ד.
קדיש לוּז (לוּזִ'ינְסקי) (10 בינואר 1895 – 4 בדצמבר 1972) היה מנהיג פועלים, שר החקלאות ויושב ראש הכנסת.
ביוגרפיה
לוז נולד לאסתר (בת שמעון זלדוביץ) וצבי לוזינסקי ולאמו בבוברויסק שברוסיה הלבנה, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). היה קרוב משפחתו של שבתאי לוז'ינסקי.
למד ב"חדר מתוקן" ובגימנסיה המקומית, בטכניון בקרלסרוהה שבגרמניה, במכון לכלכלה בסנקט פטרבורג, במכון החקלאי ליד אוניברסיטת אודסה ובאוניברסיטת דורפט. בין השנים 1916–1917 שירת בצבא הרוסי, וסיים את בית הספר לקצינים. היה ממייסדי ”ברית החייל העברי” ברוסיה וממייסדי תנועת החלוץ.
בחודש תמוז תר"ף (1920) עלה לארץ ישראל. עבד כפועל חקלאי בקריית ענבים ובבאר טוביה. בשנת 1921 הצטרף לקבוצת דגניה ב'.
מעיסוקיו בפעילות הציבורית בארץ:
מראשי התנועה הקיבוצית והסתדרות העובדים.
חבר מזכירות וועדת הביקורת של ההסתדרות, 1935–1940.
חבר מזכירות מועצת פועלי תל אביב, 1941–1942.
חבר מזכירות חבר הקבוצות, 1949–1951.
לוז היה חבר מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) מיום ייסודה. היה חבר הכנסת מטעם מפא"י החל מהכנסת השנייה ועד הכנסת השישית. היה חבר ועדת חוקה, חוק ומשפט וחבר ועדת הכספים בכנסת. בתקופת הכנסת השלישית כיהן כשר החקלאות. למרות היותו איש מפא"י מובהק, זכה להערכה רבה בכל המפלגות וכיהן כיושב ראש הכנסת הכנסת הרביעית, החמישית והשישית - במשך עשר שנים. בתקופת כהונתו כיושב ראש, בשנת 1966, נחנך משכנה של הכנסת בגבעת רם.
לוז כיהן גם כנשיא המדינה בפועל בין פטירתו של נשיא המדינה יצחק בן-צבי ב-23 באפריל 1963 לבין תחילת כהונתו של זלמן שזר ב-21 במאי באותה שנה.
לפי בקשתו, הובא למנוחת עולמים בקיבוצו דגניה ב' ולא בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
הנצחתו
על שמו רחובות בשכונת רמת ורבר בפתח תקווה, בשכונת רמות ספיר בחיפה, בקריית מוצקין, בכפר סבא וברמת שרת בירושלים.
חיים אישיים
היה נשוי לרחל (בת מנחם קנטורוביץ) ואב לארבעה: שתי בנות (אסתר דינר וחנה ברקן) ושני בנים (צבי לוז - סופר וחוקר ספרות, ואהוד לוז - חוקר מחשבת ישראל). נינו הוא השחקן והזמר עילי צ'פמן.
כתביו
אבני דרך בקבוצה: קורות ותמורות, תל אביב: תרבות וחינוך, 1962. (מהדורה נוספת: תרבות וחינוך בשיתוף איחוד הקבוצות והקיבוצים, 1965.)
אחד משנים עשר, תל אביב: עם עובד, תש"ל. (אוטוביוגרפיה)
כנשוא נס, תל אביב: עם עובד - תרבות וחינוך, תשל"ב.
חוברות:
הקבוצה והנוער / קדיש לוזינסקי, תל אביב: מרכז הנוער של חבר הקבוצות, [תש"ה].
גידול הקבוצה והתמורות החברתיות / קדיש לוזינסקי, [תל אביב]: חבר הקבוצות לנוער, [1945].
גורמי משק בקבוצה / קדיש לוזינסקי, תל אביב: חבר הקבוצות לנוער, תש"ז.
דרכו של חבר הקבוצות / קדיש לוז, תל אביב: חבר הקבוצות, תשי"א.
לקריאה נוספת
מדברי יושב ראש הכנסת לשעבר קדיש לוז ז"ל כונסו ליום השנה לפטירתו (כ"ח בכסלו תשל"ד, 23 בדצמבר <1973), ירושלים – רמלה: דפוס הממשלה, [תשל"ד].
אדם ודרך: דברים בכתב ובעל פה משלו ועליו / (העורך: מרדכי סבר), דגניה: [חמו"ל], תשל"ד. (על קדיש לוז, לאחר מותו)
קישורים חיצוניים
,
ריאיון עם איש המשמר אריאל יצחק, המספר על היכרותו עם היו"ר קדיש לוז
קטגוריה:אנשי העלייה השלישית
קטגוריה:דגניה ב': חברי הכנסת
קטגוריה:חברי הכנסת השנייה
קטגוריה:חברי הכנסת השלישית
קטגוריה:חברי הכנסת הרביעית
קטגוריה:חברי הכנסת החמישית
קטגוריה:חברי הכנסת השישית
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המערך מפא"י-אחדות העבודה
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העבודה
קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מפא"י
קטגוריה:יהודים בלארוסים
קטגוריה:יהודים בצבא האימפריה הרוסית
קטגוריה:יהודים בצבא האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים
קדיש
קטגוריה:פעילי ההסתדרות הכללית
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל
קטגוריה:אישים הקבורים בדגניה ב'
קטגוריה:שרי ממשלת ישראל ה-7
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת אודסה
קטגוריה:ציונים ילידי המאה ה-19: אנשי היישוב
קטגוריה:משיאי משואה ביום העצמאות: 1963
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1895
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1972 | 2024-06-12T12:12:19 |
הפנים במאדים | שמאל|ממוזער|התמונה המקורית שצלמה הוויקינג של "הפנים במאדים"
ממוזער|200px|שמאל|הצילום של ה־Mars Global Surveyor משנת 1998 של "הפנים"
שמאל|ממוזער|200px|תצורת קרקע, או פרופיל של ריצ'רד ניקסון? הר סנט הלנס
הפנים במאדים היא תצורת קרקע בכוכב הלכת מאדים באזור המכונה קידוניה. אורכה כ־3 ק"מ ורוחבה כ־1.5 ק"מ, והיא נמצאת בערך 10 מעלות מצפון לקו המשווה של מאדים. היא צולמה לראשונה ב־25 ביולי 1976 על ידי החללית ויקינג 1 שהקיפה את הפלנטה באותו זמן. התמונה הובאה לידיעת הציבור בהודעה לעיתונות של נאס"א שישה ימים מאוחר יותר.
רוב הפירושים של התצלום טוענים שמדובר בתצורת קרקע טבעית, הר שולחן אחד מני רבים המפוזרים בסידוניה. פרשנות זו של התמונה הופעת הפנים מוסברת כשילוב של זווית צילום ותאורה (השמש הייתה בשולי האופק המאדימי בשעת הצילום), וההפרדה הנמוכה של התמונה, שגורמת להחלקת אי־סדירויות בפני השטח, ונטיית המוח לזהות תבניות מוכרות, בעיקר פנים (פראידוליה). כמו כן, פער בשליחת המידע מהוויקינג גרם ליצירת כתם שחור בדיוק היכן שהנחיר היה ממוקם על פנים אנושיות. נקודות דומות מפוזרות ברחבי התמונה.
פירוש זה נתמך על ידי עדויות צילומיות מהחללית Mars Global Surveyor בשנים 1998 ו־2001 והחללית Mars Odyssey בשנת 2002. כאן צולם השטח בתנאי תאורה שונים לגמרי וברמת הפרדה גבוהה הרבה יותר, ואכן התצלום לא ממש נראה כמו פני אדם (ראו בתמונה).
פרשנות אחרת של התצלום טוענת שהוא מייצג אנדרטה מלאכותית, ויש שטענו שקיומה היא הוכחה לקיום חיים אינטליגנטיים שחיו או ביקרו במאדים בנקודה כלשהי בעבר. התומך הבולט ביותר של תאוריה זו הוא ריצ'רד הואגלנד. בספרו משנת 1987: The Monuments of Mars: A City on the Edge of Forever, הואגלנד מפרש משטחים קרובים בסביבה כשרידים לעיר חרבה ופירמידות בנויות. פרסום ספרו עודד ופרסם את האמונה שמקור "הפנים במאדים" הוא מלאכותי.
הספקנים אף מציינים כי נופים מסוימים על כדור הארץ ניתנים לפרשנות כפנים. התמונה משמאל של הר סיינט הלנס שצולמה מתחנת החלל הבינלאומית נראית כאילו היא מראה פרצוף הפוך של ריצ'רד ניקסון.
הכיתוב המקורי
הכיתוב המקורי של הצילום היה כדלהלן:
קישורים חיצוניים
תמונות מה־Mars Global Surveyor של הפנים במאדים
Enterprise Mission של ריצ'רד הואגלנד
מילון הספקן
Bad Astronomy - הפנים במאדים
הפנים במאדים, הכפה בארוס - Space.com
יש דברים שרואים מכאן אך לא רואים משם, נח ברוש
קטגוריה:מאדים
קטגוריה:תצלומים בחלל | 2023-05-06T19:44:49 |
סיירת גולני | הפניהחטיבת גולני#סיירת גולני | 2024-03-13T19:14:20 |
ג'ובאני לורנצו ברניני | שמאל|ממוזער|254px|כנסיית סן פייטרו ברומא. זרועות הענק שעיצב ברניני יוצרות חיבור בין הכנסייה אל החוץ ומקשרות את אלפי המאמינים שמתאספים בכיכר לקהל שבתוך הכנסייה
ג'וֹבאנִי לוֹרנצוֹ בֶּרְנִינִי (באיטלקית: Giovanni Lorenzo Bernini; ) היה פסל ואדריכל איטלקי הנחשב לגדול הפסלים ולאחד מחשובי האדריכלים של תקופת הבארוק.
קורות חייו ופועלו
ברניני נולד בשנת 1598 בנאפולי. אביו, פייטרו ברניני, היה פסל בסגנון המנייריזם, שהיה הסגנון השליט במחצית השנייה של המאה השש עשרה. ג'ובאני הצעיר למד אצל אביו את אמנות הפיסול שעם השנים הפכה למקצועו העיקרי. כבר מילדותו התבלט כילד פלא, ופסלים מוקדמים שלו כילד צעיר, כגון "העז אלמתאה עם יופיטר הצעיר ופאון" (שנת 1609 לערך, גלריה בורגזה), מעוררים התפעלות גם כיום. לימים התפתח להיות גדול פסלי הבארוק ולאדריכל חשוב. בדומה לאמנים אחרים בתקופתו עסק גם בציור, רישום, עיצוב תפאורות, בניית מזרקות ועוד. לימים שיתף פעולה עם אביו (בשנת 1627) בעיצוב "מזרקת הספינה" למרגלות "המדרגות הספרדיות" ברומא.
עבודותיו הראשונות הושפעו מפסלים בסגנון ההלניסטי הקלאסי אשר היו מצויים לרוב ברומא אליה עבר יחד עם אביו. פריצת הדרך שלו כאמן פיסול הייתה כשיצר סדרת עבודות מרשימות עבור פטרונו הראשון, הקרדינל שיפיונה בורגזה, אחיינו של האפיפיור פאולוס החמישי. אלה כללו את "איניאס ואנכיסס" (1619), "אונס פרספונה" (1621–1622), "אפולו ודפנה" (1622–1625) ואת "דוד" (1623–1624). עבודות אלה (הנמצאות כולן בגלריה בורגזה ברומא) אופיינו בטכניקה מעולה ובדינמיות רבה והניחו את היסודות לסגנון הבארוק בפיסול.
במהלך עבודתו על "דוד" התיידד ברניני עם הקרדינל רב ההשפעה מפאו ברבריני שהפך לפטרונו הראשי. חודשים ספורים אחר כך נבחר ברבריני לאפיפיור ועלה על כס האפיפיורות תחת השם אורבנוס השמיני. מסופר כי ביום הכתרתו לאפיפיור זימן אורבנוס השמיני אליו את הפסל הצעיר (אז בן עשרים וארבע), ובנוכחות הקרדינלים אמר לו "מזלך הגדול, קבלייר, שזכית לראות את הקרדינל מפאו ברבריני אפיפיור; אלא שמזלנו גדול אף יותר, שאדם כמו הקבלייר ברניני חי בתקופתנו". הידידות הקרובה והחמה בין השניים הובילה לכך שבתקופת אפיפיורותו הארוכה של אורבנוס השמיני (1623–1644) זכה ברניני בכל פרויקט בו רצה, בין אם אדריכלי או פיסולי, ברחבי רומא. בין אלה בולטת חופת הברונזה בעיצובו שנבנתה מעל המזבח הראשי שעל קברו של פטרוס בבזיליקת פטרוס הקדוש שבוותיקן.
בתחום האדריכלות התפרסם ברניני בזכות המשימה שלקח על עצמו בשנת 1623 - השלמת עיצובה של בזיליקת פטרוס הקדוש, עבודה עליה עמלו בעבר שורה של אדריכלים גדולים ובהם דונטו ברמנטה ומיכלאנג'לו, כמו גם בנייתה של כיכר סן פייטרו שמולה. לימים גם תכנן ועיצב את פיאצה נאבונה שנמצאת לא הרחק מן הפנתאון, זאת לבקשת מחליפו של אורבנוס השמיני, אינוקנטיוס העשירי (1644–1655). כן יצר את מזרקת ארבעת הנהרות הניצבת במרכז כיכר זו.
בין השנים 1655–1661 השלים את תכנונה של קפלת קיגי בבזיליקת סנטה מריה דל פופולו, והציב בה שניים מפסליו: דניאל והאריה וחבקוק והמלאך.
בשנת 1665 הוזמן ברניני לארמון ורסאי שם פיסל את דיוקנו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. בשהותו שם אף הגיש ברניני הצעה לעיצוב מחדש של חזית ארמון הלובר, אולם הצעתו נדחתה.
בנוסף לפרויקטים שעשה עבור האפיפיורים השונים (שמונה במספר), ביצע ברניני ברומא פרויקטים פרטיים שונים. המפורסם שבהם הוא הקבוצה הפיסולית שעשה עבור הקרדינל פדריגו קורונרו הוונציאני בכנסיית סנטה מריה דלה ויטוריה. הקבוצה הקרויה האקסטזה של תרזה הקדושה, מתארת את חזונה המיסטי של הנזירה הספרדייה שהוכרזה כקדושה בשנת 1622.
ברניני הלך לעולמו בנובמבר 1680, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-82. זמן קצר לפני מותו שותקה ידו הימנית וברניני אמר כי אכן מן הראוי הוא שיד זו תזכה ראשונה למנוחה, שכן עבדה כל כך קשה.
ראו גם
דוד (ברניני)
סנטה מריה דלה ויטוריה
האקסטזה של תרזה הקדושה
מזרקת הדבורים
מזרקת טריטון
דניאל והאריה
חבקוק והמלאך
לקריאה נוספת
Rudolf Wittkower, Gian lorenzo Bernini, The Phaidon Press, 1955
Howard Hibbard, Bernini, Penguin Books, 1965
(Charles Avery, Bernini - Genius of the Baroque, Thames and Hudson, (n.d
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בארוק
קטגוריה:פסלים של תקופת הבארוק
קטגוריה:אדריכלים איטלקים במאה ה-16
קטגוריה:אדריכלים איטלקים במאה ה-17
קטגוריה:פסלים איטלקים במאה ה-16
קטגוריה:פסלים איטלקים במאה ה-17
קטגוריה:ציירים איטלקים במאה ה-16
קטגוריה:ציירים איטלקים במאה ה-17
קטגוריה:ילידי 1598
קטגוריה:נפטרים ב-1680 | 2024-05-06T22:24:11 |
מחבת | שמאל|ממוזער|250px|מחבת מפלדת אל-חלד
מַחֲבַת היא כלי בישול. היא עשויה בדרך כלל ממתכת, ומשמשת לטיגון.
לסוג המתכת השפעה על טיב הטיגון כיוון שפיזור החום משתנה ממתכת למתכת. כאשר המחבת עשויה מחומר שפיזור החום שלו גרוע (למשל נירוסטה) מוסיפים לה תחתית מחומר אחר שפיזור החום שלו טוב (למשל נחושת).
כיום מחבתות רבות מצופות בטפלון (שמוצמד אליהן בתהליך של דחיסה בשילוב של חימום), שמונע הידבקות המזון למחבת בזמן השימוש.
ישנן מחבתות שתחתיתן מחורצת, לקבלת אפקט של צלייה על רשת (מנגל). צלייה במחבת כזו מותירה על המזון (למשל: בשר, ירק או גבינה) פסי חריכה.
בתורה, המחבת משמשת להכנת אחד מחמשת הסוגים של קרבן המנחה:
"מנחה על מחבת" מהווה מוטיב מרכזי בפיוט "ברוך אל עליון", אחד הפיוטים העיקריים בזמירות לשבת.
בעת העתיקה המחבת הייתה בנויה משני חלקי חרס הנסגרים זה על זה, כשהאחד משמש כסיר והשני כמכסה. ישנה השערה שהשם "מחבת" הוא תצליל, מן החבטה הנשמעת בעת סגירת מכסה המחבת.
השם חביתה לביצה מטוגנת, נובע ממילה זו.
ראו גם
ווק
קומל
קישורים חיצוניים
מחבת צבאית קדומה בעלת ידית מתקפלה, באתר המוזיאון לצבא הרומי באנגליה
מחבת קדומה מעוטרת - נמצאה באי צירוס שביוון כיום במוזיאון הארכאולוגי באתונה, מתוך אתר התמונות "פליקר"
קטגוריה:כלי בישול | 2024-10-19T20:05:06 |
אדר (עץ) | שמאל|ממוזער|250px|דגל קנדה ובמרכזו עלה עץ האדר
אֶדֶר (שם מדעי: Acer) הוא סוג של עצים הנמנים עם משפחת הסבונניים. בעבר הוא נמנה עם משפחת ה"אדריים", אולם מחקרים מודרניים (דוגמת APG II) מכלילים אותו במשפחת הסבונניים. נודע גם בשם מייפל (מאנגלית: Maple).
המפורסם במיני האדר הוא אדר הסוכר (Acer saccharum). זהו עץ בעל שיפה מתוקה במיוחד שממנה מפיקים סירופ סמיך ומתוק. אדר הסוכר נפוץ בארצות הברית ובקנדה, שם הוא גם סמל לאומי (עלה האדר מופיע בדגל קנדה).
בארץ ישראל
בישראל גדל המין אדר סורי. זהו עץ ירוק-עד הגדל בעיקר בחורש לח, גובהו מגיע על־פי־רוב לארבעה עד שמונה מטרים. הוא נפוץ בצפון הארץ באזורים הים־תיכוניים בעיקר על יד נחלים. העלים רחבים ובעלי שלוש אונות לא עמוקות (בזה הוא שונה מחברו המייפל הנושא 5 אונות) והוא נושא תפרחות צפופות בצבע קרם המונות 10–22 פרחים. פריו הוא כנפית, זירעון המצויד בשתי כנפיים שטוחות, העוזרות לעוף מעט ברוח ולהתרחק מצמח האם, כך יימנעו תחרויות, והפצתו תהא יעילה יותר. הוא גדל בעיקר בקרקעות טרה רוסה (אדמה אדומה) וגיר קשה בגליל העליון ולרוב אינו עובר את גובה 70 המטרים.
מין נוסף הגדל בארץ הוא אדר חרמוני, עץ נמוך בתצורת שיח הגדל במרומי החרמון.
שימושים
בגזע עץ המייפל משתמשים בתחום בניית כלי הנגינה. מרבית הכינורות עשויים ברובם מעץ זה (צוואר, גב וצדדים) וכן העץ נפוץ בתעשיית הגיטרות החשמליות, בעיקר לצווארים וציפוי גוף הגיטרה. גם חליליות מיוצרות מעץ זה.
מן המינים אדר אדום , אדר שחור ואדר הסוכר ניתן להפיק סירופ מייפל.
במסורת היהודית
בתלמוד מזוהה האדר עם אחד ממיני הארז ולא עם העץ המודרני הנקרא בשם זה. האמורא רב זיהה את האדר עם העץ הנקרא "קתרוס" בלשון חז"ל, שהוא שמו היווני של הארז (Κέδρος – קֶדרוס; וכן בלטינית: cedrus). רב זיהה את האדר גם עם העץ "גופר" המופיע במקרא, אשר ממנו נעשתה תיבת נח.
בתלמוד מובא גם מאמרו של רבי יוחנן: . עוד נאמר שם: . המפרשים תהו בתועלת שבנטיעת האדר. לדעת רש"י מכיוון שזהו עץ גדול וחשוב, הנטיעה תפרסם את השדה והכל ידעו שזהו שדהו של פלוני, ולכן גם אם יסע לזמן מה, לא יוכל אדם אחר לפלוש אליה. בעל ספר הערוך נתן פירוש אחר: גודל העץ וריבוי ענפיו יגנו על השדה כגדר, הן בפני בעלי חיים והן בפני אנשים. מפרשים אחרים העניקו למאמר זה משמעות רוחנית, במובן של יושר במסחר ונתינת צדקה, על פי קישור למשמעות האטימולוגית של "אדר" כ"אדיר" או "הדר".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1753
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס | 2024-10-12T21:47:25 |
דייגו מראדונה | דייגו ארמנדו מראדונה (בספרדית: Diego Armando Maradona; ) היה כדורגלן ומאמן ארגנטינאי, מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים.
מראדונה שיחק בארבעה טורנירים של גביע העולם בכדורגל, כולל מונדיאל 1986, בו היה קפטן נבחרת ארגנטינה והוביל אותה לזכייה בטורניר, לאחר ניצחון במשחק הגמר על נבחרת גרמניה המערבית, בו בישל את שער הניצחון. זכה בפרס כדור הזהב כשחקן הטוב ביותר של הטורניר. בשלב רבע הגמר של הטורניר הבקיע דייגו מראדונה שני שערים בניצחון 2–1 על נבחרת אנגליה ונכנס להיסטוריית הכדורגל משתי סיבות – השער הראשון הובקע באמצעות היד, והוא מכונה "שער יד האלוהים", והשער השני הובקע לאחר כדרור לאורך יותר מחצי מגרש, תוך שהוא חולף על פני חמישה שחקנים אנגלים בדרך לשער, ונבחר ל"שער המאה".
דייגו מראדונה נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת ביותר בספורט. הוא הושעה מכדורגל למשך 15 חודשים בשנת 1991, לאחר שנכשל בבדיקת סמים באיטליה, ולאחר מכן נשלח הביתה ממונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית, לאחר שבדיקות הראו שהשתמש באפדרין.
לאחר פרישתו מהמשחק, ביום הולדתו ה-37 בשנת 1997, הוא עלה במשקל בצורה דרסטית, וסבל מבריאות לקויה כתוצאה מהשפעות השימוש בקוקאין. בשנת 2005 הרזה לאחר ניתוח הצרת קיבה, והתגבר על התמכרותו לקוקאין. הנימוסים הבוטים שלו גרמו לו להסתכסך עם עיתונאים ומנהלים בכירים בספורט. למרות ניסיון אימון דל, הוא הפך למאמן נבחרת ארגנטינה בנובמבר 2008 והדריך אותה במונדיאל 2010. הוא החזיק בתפקיד במשך שנה וחצי, עד שפג תוקף החוזה שלו לאחר מונדיאל 2010.
מראדונה נבחר, ביחד עם פלה, ל"כדורגלן המאה של פיפ"א", על ידי אנשים מרחבי העולם במסגרת סקר שערכה פיפ"א והוכרז ב-2000. נבחר ב-2004, על ידי פלה, לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.
קריירה כשחקן
דייגו ארמנדו מראדונה נולד בלנוס אך גדל בעיירת הצריפים "ויז'ה פיוריוטו", פרוור עוני בפאתיה הדרומיים של בואנוס איירס, ארגנטינה. הוא היה הבן הראשון אחרי 4 בנות. אביו דייגו מראדונה "צ'יטורו" (1927–2015), שעבד במפעל כימיקלים, היה ממוצא גליסיני וילידי ואמו דלמה סלבדורה פרנקו, "דוניה טוטה" (1930– 2011), הייתה ממוצא איטלקי וקרואטי. היו לו שני אחים צעירים יותר, שאף הם היו כדורגלנים מקצוענים, הוגו שנפטר ב-2021, וראול .
בגיל 10, התגלה על ידי סוכן שחקנים כאשר שיחק בקבוצת ילדים מקומית בשם "הכוכב האדום". בתוך זמן קצר הקימו, הוא וחבריו, קבוצה משלהם בשם "לוס סבוז'יטס" ("הבצלצלים"). אנשי "ארחנטינוס ג'וניורס" צירפו את כל השחקנים, כיחידה אחת, למחלקת הנוער שלהם.
מראדונה הפך לכוכב כדורגל כבר בצעירותו. את הופעת הבכורה שלו בארחנטינוס ערך 10 ימים לפני שמלאו לו 16 שנים, ב-20 באוקטובר 1976, כשנכנס כמחליף נגד טאז'רס מקורדובה ובכך היה לשחקן הצעיר ביותר בתולדות הכדורגל הארגנטינאי, עד שבירת שיאו בידי סרחיו אגוארו, בשנת 2003.
ב-1981, נקנה על ידי בוקה ג'וניורס במיליון וחצי דולרים. המשטר הצבאי ששלט אז בארגנטינה ביקש לנצל את הפופולריות של הכוכב הצעיר כדי להסיט את תשומת הלב מהזוועות שהתחוללו אז במדינה ולפיכך סיכל באותן שנים כל הצעה שקיבל מראדונה מעבר לים. רק עם הפלת המשטר, ב-1982, קנתה ברצלונה את מראדונה תמורת 4.5 מיליון דולר, סכום שיא באותה תקופה.
השנתיים אותן בילה מראדונה בקבוצת ברצלונה לא היו מוצלחות במיוחד – הוא זכה אומנם עם הקטאלונים בגביע בשנת 1983, לאחר ניצחון על ריאל מדריד בגמר ובסופר קאפ הספרדי, אך מחלת הצהבת ופציעה קשה בקרסול שסיכנה את הקריירה שלו, הפכו את השהות בברצלונה לקשה. גמר גביע המלך הספרדי ב-1984 הסתיים בהפסד ובקטטה המונית אותה הוביל מראדונה. הוא הסתכסך עם נשיא הקבוצה וגם עם מנהלה לאחר שדרש שיעבירו אותו מברצלונה.
ב-1984, נרכש על ידי קבוצת נאפולי תמורת סכום של 7.4 מיליון דולר, ששבר את שיא ההעברות בכדורגל העולמי. ההימור שלקח נשיא נאפולי, נציגת הדרום העני של איטליה קורדו פרליאנו, השתלם. מראדונה הפך לכוכב בקרב אוהדי הקבוצה והוביל את הקבוצה לשיא הצלחתה עם זכיות בגביע אופ"א בשנת 1989, בשתי אליפויות של הסרייה א' בעונות ו-, סגנויות בעונות ו- ובסופר קאפ האיטלקי בשנת 1990. בזכייה בגביע אופ"א הוביל מראדונה כקפטן את קבוצתו לצמד משחקי הגמר מול שטוטגרט. במשחק הראשון כבש בפנדל, ובשני בישל פעמיים בדרך לניצחון 5–4 בסיכום המפגשים.
באיטליה, הציג מראדונה את הכדורגל הטוב בחייו, אך בעיותיו האישיות התגברו. הוא המשיך להשתמש בקוקאין, קיבל קנסות בשווי 70,000 דולר מקבוצתו לאחר היעדרות ממשחקים ואימונים בגלל "לחץ", התמודד עם סקנדל הקושר אותו לילד מחוץ לנישואים ונחשד בשיתוף פעולה עם המאפיה המקומית, ה"קאמורה".
לאחר שהושעה במשך 15 חודשים על כישלון בבדיקת סמים מסוג קוקאין, מראדונה עזב את נאפולי בשנת 1992. למרות התעניינות מצד ריאל מדריד ואולימפיק מרסיי הוא חתם בסביליה מהליגה הספרדית, שם נשאר עונה אחת.
בשנת 1993 החליט מראדונה לחזור לארגנטינה וחתם בניואל'ס אולד בויס, שם שיחק תקופה קצרה ולא מוצלחת. ב-1994 הורחק מראדונה בשנית בשל שימוש בסמים אסורים. עם תום השעייתו ב-1995, חתם מראדונה בבוקה ג'וניורס ושיחק בה שלוש שנים עד שהחליט לפרוש.
ממוזער|חתימתו של מראדונה
במדי הנבחרת
מראדונה ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת ארגנטינה בגיל 16, כשעלה כמחליף מול נבחרת הונגריה בפברואר 1977. מראדונה נופה מסגל הנבחרת אשר זכתה בגביע העולם ב-1978, שנערך בארגנטינה.
שנה מאוחר יותר, בשנת 1979, זכה עם נבחרת הנוער באליפות העולם ביפן ונבחר למצטיין בטורניר.
המונדיאל הראשון של מראדונה היה ב-1982, בספרד. הנבחרת הגיעה עד לשלב הבתים השני, בו הפסידה לברזיל ואיטליה וסיימה את השתתפותה בטורניר. מראדונה הבקיע בטורניר שני שערים והורחק בכרטיס אדום במשחק מול .
ממוזער|290px|דייגו מראדונה מחזיק בגביע העולם בכדורגל, 1986
מראדונה קיבל את סרט הקפטן במונדיאל 1986 והוביל את הנבחרת לזכייה בטורניר לאחר ניצחון על נבחרת מערב גרמניה. מראדונה הצטיין בטורניר, כבש חמישה שערים ובישל חמישה נוספים: שער אחד במשחק הפתיחה נגד האלופה היוצאת, איטליה, שני שערים נגד אנגליה, ברבע הגמר ושני שערים נוספים נגד בלגיה, בחצי הגמר. כמו כן, בישל את שער הניצחון בגמר נגד נבחרת מערב גרמניה שהסתיים בתוצאה 3–2.
מראדונה זכה בפרס כדור הזהב כשחקן הטוב ביותר של הטורניר. שניים מהשערים שכבש בטורניר, שניהם ברבע הגמר נגד אנגליה, מפורסמים מאוד: השער הראשון הוא שער שהבקיע נגד אנגליה, בעזרת ידו. השער נודע בשם שער יד האלוהים. מאוחר יותר, הודה בראיון טלוויזיוני שהבקיע את השער עם היד וידע מיידית שהשער אינו חוקי. בשער השני במשחק, מראדונה קיבל את הכדור בחצי המגרש שלו ורץ יותר מחצי מגרש תוך שהוא מכדרר וחולף על פני חמישה שחקנים אנגליים בדרך לשער. שער זה זכה בתואר שער המאה. לדעת רבים, לא היה בהיסטוריית הכדורגל שחקן שהשפיע על קבוצתו באותה מידת השפעה של מראדונה על נבחרתו, במונדיאל 1986.
כעבור ארבע שנים, במונדיאל 1990 שנערך באיטליה, לא הפגינו מראדונה והנבחרת הארגנטינית את אותה יכולת שהקנתה את הזכייה בגביע העולם בטורניר הקודם. למרות זאת ועל אף פציעה בקרסול ממנה סבל מראדונה, הצליחה ארגנטינה להעפיל עד לגמר, תוך שהיא מכניעה בדרך את יריבתה המושבעת, ברזיל, משער של קלאודיו קאניג'ה אותו בישל מראדונה.
בחצי הגמר, קרא מראדונה לאוהדי נאפולי לתמוך בנבחרת ארגנטינה ולא בנבחרת איטליה בשל הקיפוח של תושבי העיר, צעד שגרם למחלוקת קשה בנאפולי ועורר את זעמם של תושבי צפון איטליה. ארגנטינה ניצחה את איטליה באותו משחק. לאחר מכן, בגמר, ניצחה אותה נבחרת מערב גרמניה בתוצאה 0–1.
במונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית, שיחק מראדונה בשני משחקים בהם הבקיע שער אחד מול נבחרת יוון אך הושעה מהטורניר עקב שימוש בסמים אסורים מסוג אפדרין.
מראדונה הופיע שלוש פעמים באצטדיון רמת גן, במדי נבחרת ארגנטינה מול נבחרת ישראל בעת שארגנטינה ערכה משחקי הכנה לטורנירי המונדיאל. ב-1986, ניצחה ארגנטינה 7–2 כאשר מראדונה כבש צמד שערים. ב-1990, ניצחה ארגנטינה 2–1 כשאחד מהשערים נכבש על ידי מראדונה וב-1994 ניצחה ארגנטינה 3–0.
קריירת אימון
שמאל|ממוזער|200px|מראדונה בשנת 2012
אחרי השעייתו ממשחק, ניסה מראדונה את מזלו בקריירת אימון. קבוצתו הראשונה הייתה דפורטיבו מנדיז'ו אך הוא עזב את תפקידו במהרה אחרי שהסתכסך עם נשיא המועדון. כעבור תקופה קצרה, מונה למאמנה של ראסינג קלוב, מהקבוצות הבכירות בכדורגל הארגנטינאי אך עזב את תפקידו לאחר תקופה קצרה, ללא הצלחה מרובה.
ב-28 באוקטובר 2008 מונה למאמן נבחרת ארגנטינה במקומו של אלפיו באסילה שהתפטר. מראדונה הועדף על פני קרלוס ביאנצ'י, דייגו סימאונה, סרחיו בטיסטה ומיגל אנחל רוסו המנוסים ממנו.
במשחקו הראשון של מראדונה כמאמן הנבחרת, ב-20 בנובמבר 2008, ניצחה ארגנטינה 1–0 את נבחרת סקוטלנד.
במוקדמות מונדיאל 2010, נבחרת ארגנטינה בהדרכתו של מראדונה הציגה יכולת רעה שכללה 4 הפסדים מתוך 6 משחקים בהם 1–3 ל, 0–1 ל, 0–2 ל ו-1–6 ל. הישגים אלה דרדרו את ארגנטינה למקום החמישי בבית המוקדמות. ניצחון בשני המשחקים האחרונים הבטיחו לארגנטינה את העפלה למונדיאל, ברגע האחרון.
במונדיאל 2010, ניצחה נבחרת ארגנטינה בשלב הבתים את נבחרות , ו ובכך סיימה את שלב הבתים במאזן מושלם. בשלב שמינית הגמר גברה ארגנטינה על , אך בשלב רבע הגמר הובסה והודחה בבושת פנים לאחר הפסד 0–4 לנבחרת גרמניה. לאחר המונדיאל פוטר מראדונה מאימון הנבחרת הלאומית.
במאי 2011, חתם על חוזה אימון בקבוצת אל וואסל מדובאי. ביולי 2012 פוטר מתפקידו.
בשנת 2017 מונה למאמן קבוצת פוג'יירה מליגת המשנה של איחוד האמירויות. הוא הוביל את הקבוצה למקום השלישי בתום העונה הסדירה, המוביל לפלייאוף ולא לעלייה ישירה לליגה הבכירה. הקבוצה איבדה את המקום השני במחזור הסיום, ובמאי 2018, עוד בטרם החל פלייאוף העלייה, התפטר מתפקידו. ללא מראדונה, צלחה הקבוצה את משחקי הפלייאוף והעפילה לליגה הבכירה.
ב-15 במאי 2018 חתם מראדונה על חוזה לאימון קבוצת דינמו ברסט מהליגה הבלארוסית הראשונה לשלוש שנים והיה אמור לשמש גם כנשיא הקבוצה ולרכוש 20% מהשליטה בה ולהיכנס לתפקידו לאחר סיום מונדיאל 2018 אך זה לא קרה.
מראדונה אימן בעונת 2018/19 את קבוצת דוראדוס מליגת המשנה של מקסיקו. ב-13 ביוני 2019, לאחר שנכשל לעלות עימם ליגה, עזב מראדונה את דוראדוס.
ב-5 בספטמבר 2019 חתם מראדונה על חוזה עם קבוצת חימנסיה לה פלאטה מהליגה הארגנטינאית הראשונה ואימן בה עד מותו.
חיים אישיים
משפחה
מראדונה נישא לקלאודיה וויז'פאניה ב-1987 ונולדו להם זוג בנות. בשנת 2004, התגרש מוויז'פאניה. במהלך הליך הגירושין הודה כי הוא אביו של דייגו סינגרה, שנולד בנאפולי בשנת 1986. באופן זה, אישר בדיעבד את פסיקת בית המשפט האיטלקי משנת 2003, לאחר שמראדונה סירב לעבור בדיקת אבהות.
בתו הצעירה, ג'אנינה, הייתה נשואה לשחקן הכדורגל, סרחיו אגוארו, ממנו יש לה בן. בשנת 2013 הם התגרשו.
בשנת 2021, נחשף רומן בין דייגו מראדונה לקטינה קובנית בתחילת שנות ה-2000. היא אמרה שהוא גרר אותה לשימוש בחומרים אסורים.
סמים ובעיות בריאות
מאמצע שנות השמונים עד שנת 2004, מראדונה היה מכור לקוקאין. הוא לכאורה, החל להשתמש בסמים בברצלונה בשנת 1983. כאשר שיחק בנאפולי היה משתמש בסמים באופן קבוע, דבר שהשפיע על יכולתו לשחק כדורגל.
במהלך השנים לאחר פרישתו, בריאותו הידרדרה. במהלך חופשה באורוגוואי הוא אושפז בחדר מיון לאחר התקף לב. מאוחר יותר התברר שנמצאו שרידים של קוקאין בדמו אשר גרמו לו להתקף.
למראדונה הייתה נטייה להשמין והוא סבל מהשמנת יתר עד שעבר ניתוח הצרת קיבה ב-2005. במרץ 2007, הוא אושפז בבית חולים בבואנוס איירס וטופל נגד צהבת והשפעות אלכוהול. במאי 2007, הופיע בטלוויזיה וטען כי הוא נקי מסמים ואלכוהול כבר שנתיים וחצי.
במהלך שנת 2020 אושפז שוב וב-25 בנובמבר 2020 נפטר לאחר שלקה בדום לב. נקבר בבית העלמין בז'ה ויסטה בפרוורי בואנוס איירס. חצי שנה לאחר מותו הוחלט להגיש כתב אישום נגד שבעה אנשים מהצוות הרפואי שטיפל בו לפני מותו, נגד חלקם באשמת רצח.
שמו של טורניר גביע הליגה בארגנטינה שהתקיים בעת מותו שונה באותה עונה ל"גביע מראדונה".
השקפות פוליטיות
מראדונה בדומה לאנשים אחרים בעלי שורשים אינדיאנים, הביע התנגדות למערב. על כן הביע תמיכה במנהיגים פוליטיים אשר הביעו התנגדות למעורבות אמריקאית באמריקה הלטינית כמו פידל קסטרו, והוגו צ'אווס. בעת ביקורו של ג'ורג' ווקר בוש בארגנטינה, נצפה מראדונה לובש חולצה עם הכיתוב, "בוש רוצח".
בעת שהיה שחקן לאחר ריאיון עם נשיא פיפ"א בזמנו ז'ואאו האבלנז', בו טען כי הוא רואה במראדונה כבנו, צוטט מראדונה בכך שהיה מעדיף להתאבד אם הבלאנז' היה אביו. מראדונה השתתף במרץ 2008 במשחק ראווה בלה פאס, בוליביה במחאה על האיסור שהטילה פיפ"א לארח משחקים בעיר בשל הסכנה הבריאותית בקיום משחקים בגבהים.
ביולי 2018, במהלך גמר המונדיאל, נועד מראדונה עם יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. במהלך הפגישה אמר מראדונה: "אני פלסטיני" והביע תמיכה בפלסטינים. לאחר הפגישה פרסם תמונה לאינסטגרם וכתב: "האיש הזה רוצה שלום בפלסטין. לנשיא עבאס יש מדינה ויש זכות".
בתרבות
שמאל|ממוזער|200px|הכוכב של מראדונה ב"שדרת הכוכבים" סמוך לאצטדיון "הבונבוניירה" בבואנוס איירס
בארגנטינה, מראדונה נחשב סמל, "גיבור ספורט" ומכונה "אלוהים". הוא נושא לשיחה במונחים השמורים לאגדות. שמו מוזכר בסרטים, ספרים ושירים. מאז 1986, מקובל עבור הארגנטינאים בחוץ לארץ לשמוע את השם של מראדונה כאות הכרה.
באיטליה, בקרב אוהדי נאפולי, מראדונה נחשב עד היום לשחקן האהוב ביותר. כהוקרה על תרומתו לקבוצה, החליט המועדון, בסוף שנת 2005, כי אף שחקן לא ילבש עוד את החולצה עם מספר 10, מספרו של מראדונה בעת ששיחק בקבוצה.
לעיתים ניתן בתקשורת, בעיתונות ובקהל כינוי "מראדונה החדש" לכדורגלן ארגנטינאי הנחשב למוכשר ביותר. הכינוי ניתן בעקבות ההשוואה למראדונה והתקווה בארגנטינה לשחקן שיוביל את נבחרת ארגנטינה להישגים, בדומה למראדונה בזמנו. לאורך השנים הכינוי ניתן לשחקנים רבים, אך הארגנטינאים נחלו אכזבות רבות בתקוות שתלו בשחקניהם. הכינוי ניתן בדרך כלל לשחקנים צעירים, שמזוהים כבעלי יכולת טובה. לעיתים, דייגו מראדונה עצמו היה מכנה כך שחקנים הדומים לו ומזכירים אותו ביכולת ובסגנון המשחק. הכינוי ניתן לשחקנים המשחקים בעמדות התקפה: חלוץ, קשר התקפי או קיצוני.
מבנה גופני דומה לזה של מראדונה היה גורם להשוואה גדולה אף יותר. דוגמאות טובות לכך הם קרלוס טבס וליונל מסי, שהם נמוכי קומה ובעלי משקל דומה לזה של מראדונה בחייו. היה נהוג להשוות למראדונה בעיקר את ליונל מסי מברצלונה בזכות, בין היתר, הפעולות שעשה. ב-18 באפריל 2007, במסגרת חצי גמר גביע המלך הספרדי מול חטאפה, כבש מסי שער לאחר שעבר מספר שחקני יריבה ממחצית המגרש, הדומה לשער של מראדונה במדי נבחרת ארגנטינה במשחק מול נבחרת אנגליה ברבע גמר מונדיאל 1986 – שער המאה. במחזור הלפני האחרון בליגה הספרדית של עונת 2006/2007 במשחק מול אספניול, כבש מסי שער בעזרת ידו, בדומה לשער של מראדונה באותו משחק מול נבחרת אנגליה במונדיאל 1986, שכונה שער יד האלוהים. לאחר שער זה, ניתן למסי הכינוי "מסידונה".
סטטיסטיקות
מראדונה רשם 694 הופעות במדי קבוצותיו השונות ונבחרת ארגנטינה, וכבש 354 שערים, ממוצע של שערים למשחק.
מועדונים
מועדוןעונהליגהגביעיבשתיאחרסך הכולליגההופעותשעריםהופעותשעריםהופעותשעריםהופעותשעריםהופעותשעריםארחנטינוס ג'וניורס1976112–––1121977ליגת העל הארגנטינאית4919–––49191978ליגת העל הארגנטינאית3526–––35261979ליגת העל הארגנטינאית2626–––26261980ליגת העל הארגנטינאית4543–––4543סך הכול166116–––166116בוקה ג'וניורס1981ליגת העל הארגנטינאית4028–––4028ברצלונה1982/83לה ליגה201153456435231983/84לה ליגה16114133–2315סך הכול36229478645838נאפולי1984/85סרייה א'301463––36171985/86סרייה א'291122––31131986/87סרייה א'291010720–41171987/88סרייה א'28159620–39211988/89סרייה א'269127123–50191989/90סרייה א'28163250–36181990/91סרייה א'1863242102610סך הכול18881452925510259115סביליה1992/93לה ליגה26442––306ניואל'ס אולד בויס1993/94ליגת העל הארגנטינאית50–––50בוקה ג'וניורס1995/96ליגת העל הארגנטינאית245–––2451996/97ליגת העל הארגנטינאית10––10201997/98ליגת העל הארגנטינאית52–––52סך הכול7035––107135סך הכול בקריירה4912585835321384589310
נבחרת
נבחרתשנהתחרויותידידותסך הכולהופעותשעריםהופעותשעריםהופעותשערים ארגנטינה U20197730–301978–––197911711128סך הכול147111581977–30301978–101019792162831980–107107198121–21198252501021983–––1984–––1985634310619867532107198743216419882110311989601070199070311011991–––1992–––19933010401994215172סך הכול461745179134סך הכול בקריירה6024461810642
כמאמן
קבוצההתחלהסיוםסטטיסטיקה% ניצחונות דפורטיבו מנדיז'וינואר 1994יוני 1994121658.33 ראסינג קלובמאי 1995נובמבר 19951126318.18נובמבר 2008יולי 201024180675.00 אל-וואסלמאי 2011יולי 201223113947.83 אל-פוג'ירהאפריל 2017אפריל 20181173163.64 דוראדוס דה סינלואהספטמבר 2018יוני 201938209952.63 חימנסיה לה פלאטהספטמבר 2019נובמבר 20202184938.10סך הכול14067314247.86
תארים כשחקן
נבחרת ארגנטינה
אליפות העולם: 1986
אליפות העולם לנוער: 1979
גביע ארטמיו פרנקי: 1993
בוקה ג'וניורס
אליפות ארגנטינה: (מטרופוליטנו)
ברצלונה
הגביע הספרדי: 1983
גביע הליגה הספרדית: 1983
הסופר קאפ הספרדי: 1983
נאפולי
אליפות איטליה (2): 1986/1987, 1989/1990
הגביע האיטלקי: 1986/1987
גביע אופ"א: 1988/1989
הסופר קאפ האיטלקי: 1990
תארים אישיים
מלך השערים של ליגת העל הארגנטינאית (5): 1978 (מטרופוליטנו), 1979 (מטרופוליטנו), 1979 (נסיונל), 1980 (מטרופוליטנו), 1980 (נסיונל)
השחקן המצטיין באליפות העולם לנוער: 1979
כדורגלן השנה בארגנטינה ("אולימפיית כסף") (4): 1979, 1980, 1981, 1986
ספורטאי השנה בארגנטינה ("אולימפיית זהב") (2): 1979, 1986
ספורטאי המאה בארגנטינה ("אולימפיית פלטינה") (1): 2000
כדורגלן השנה באמריקה הדרומית (2): 1979, 1980
כדור הזהב של גביע העולם: 1986 (מקום ראשון), 1990 (מקום שלישי)
נעל הזהב של גביע העולם: 1986 (מקום שני)
נבחרת הטורניר של גביע העולם (2): 1986, 1990
מלך השערים של הסרייה א': 1987/1988
פיפ"א 100
קישורים חיצוניים
דייגו ארמאנדו מרדונה - האתר הרשמי
רשימת הופעותיו במשחקים בינארציים
דניאל שחק, מפעל חיים: מראדונה בן 50, באתר ערוץ הספורט, 30 באוקטובר 2010
למסי נשאר עוד אתגר אחד בקריירה - להיפטר מצילו של מראדונה | מתוך חדשות הערב 15.3.2018, ערוץ היוטיוב של כאן - תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
קטגוריה:קשרי כדורגל ארגנטינאים
קטגוריה:כדורגלני נבחרת ארגנטינה
קטגוריה:כדורגלנים ארגנטינאים
קטגוריה:כדורגלני ארחנטינוס ג'וניורס
קטגוריה:כדורגלני בוקה ג'וניורס
קטגוריה:כדורגלני ברצלונה
קטגוריה:כדורגלני נאפולי
קטגוריה:כדורגלני סביליה
קטגוריה:כדורגלני ניואל'ס אולד בויס
קטגוריה:כדורגלנים שהורשעו באימרוץ
קטגוריה:מאמני כדורגל ארגנטינאים
קטגוריה:מאמני נבחרת ארגנטינה בכדורגל
קטגוריה:מאמני ראסינג קלוב
קטגוריה:מאמני אל-וואסל
קטגוריה:מאמני חימנסיה לה פלאטה
קטגוריה:זוכי פרס כדורגלן השנה באמריקה הדרומית
קטגוריה:חברי היכל התהילה של הכדורגל האיטלקי
קטגוריה:כדורגלני מונדיאל 1982
קטגוריה:כדורגלני מונדיאל 1986
קטגוריה:כדורגלני קופה אמריקה 1987
קטגוריה:כדורגלני קופה אמריקה 1989
קטגוריה:כדורגלני מונדיאל 1990
קטגוריה:כדורגלני מונדיאל 1994
קטגוריה:ארגנטינאים שנולדו ב-1960
קטגוריה:ארגנטינאים שנפטרו ב-2020 | 2024-10-18T10:06:29 |
הורות | ממוזער|שמאל|250px|תמונה מ-1910 של זוג הורים ובנם.ממוזער|שמאל|250px|אם ובנה, 2007
ממוזער|שמאל|250px|אב ובניו בגיאנה הצרפתית, 1979
ממוזער|250px|אב ובנותיו
ממוזער|250x250 פיקסלים|זוג אימהות לסביות עם ילדיהן, 2007ממוזער|ציור של אם וביתה משנת 1848 הורות היא הפעילות בתוך המשפחה הכרוכה בגידולו של ילד עד להפיכתו לאדם עצמאי. את המונח חידש, על פי הכתוב במילונו, המתרגם ראובן אלקלעי.
דרכים ליצירת הורות
יחסי מין בין הורי הילד.
אימוץ – הליך המקנה לאדם מעמד חוקי של הורה על ילד שנולד להורים אחרים, בין אם בגלל ויתור על זכויות הוריות של הורה ביולוגי או מותו.
הפריה מלאכותית – הפריית הביצית שלא באמצעות קיום יחסי מין. לעיתים הזרע או הביצית מקורם בתרומה.
פונדקאות – אישה הנושאת ברחמה ילד עבור בני זוג במטרה שיהוו לו הורים, לרוב במקרים בהם האם אינה מסוגלת להרות ולרוב באמצעות הסכם כתוב.
הורות פונקציונלית – הורות הנוצרת בשל טיפול מתמשך בילד.
הורות פסיכולוגית – הורות הנוצרת בשל קשר נפשי עמוק בין הילד וההורה.
הורות משותפת (לפי האקדמיה ללשון העברית: הורות בשיתוף) – הסכם בין יחידים להביא במשותף ילד לעולם, גם אם אינם במערכת יחסים רומנטית.
סיבות להורות
הרצון בילדים יכול לנבוע מסיבות שונות ומגוונות, בהן:
דחפים ביולוגיים, כגון דחף של אשה להיות בהריון, או של הגבר להפיץ את זרעו ולהמשיך את קיום המין האנושי.
רצון לתחושה של איחוד ו"עוגן" לבן זוג אהוב או כזה המעניק יציבות.
רצון להתאים לנורמות חברתיות וללחץ מצד המשפחה.
רצון להותיר חותם היסטורי ולבנות פרק המשך לסיפור החיים.
רצון להבטיח רמה מסוימת של ביטחון בתמיכה עתידית בגיל הזיקנה או הבטחת קיום יורשים.
רצון לתת ולקבל אהבה.
אמונה דתית שמעודדת הולדת ילדים.
רצון בהכנסת תוכן נוסף לחיים וחיפוש משמעות.
רצון "לחוות את הילדות מחדש" ולתקן טעויות שבוצעו על ידי ההורים.
רצון לתקן זוגיות במשבר על ידי הכנסת גורם חדש.
השפעה תרבותית על הרצון להורות
בספרות האנתרופולוגית מקובל היה כי הורות (או "העמדת צאצאים") היא אחד המאפיינים של כל משפחה, וכי הרצון להיות הורים הוא תכונה מהותית של כל אדם באשר הוא אדם. כיום מקובלת העמדה לפיה על אף שיש בסיס ביולוגי ואינסטינקטיבי לרצון להיות הורים, הרי שהפרשנות התרבותית הניתנת לבסיס ביולוגי זה גורמת לו לקבל משמעויות שונות לחלוטין בקהילות שונות.
לחיזוק טענתם מצביעים חוקרים אלו על העובדה שבמדינות צפון אירופה שיעור הזוגות הנשואים שאינם מביאים ילדים לעולם נמצא בעלייה מתמדת בעשורים האחרונים, ומגיע בארצות מסוימות, כמו גרמניה, לכשליש מהאוכלוסייה.
אלהורות היא מצב בו בני זוג או יחידים בוחרים שלא להיות הורים.
המסגרת לקיום ההורות
קיימות מספר מסגרות לקיומה של הורות:
בדרך כלל נוצרת ומתקיימת הורות במסגרת הזוגיות של חיי הנישואין. בשנים האחרונות גוברת בעולם ובישראל המגמה של זוגיות והורות גם ללא נישואין.
משפחה חד-הורית, עקב גירושין, התאלמנות, או החלטה מלכתחילה של ההורה לגדל ילד לבדו, למשל במקרה של אימוץ של הורה יחידני או במקרה של היריון ללא בן זוג.
הורות אחרת, בה אישה וגבר שאינם בני זוג חוברים יחד על מנת להביא ילד לעולם ולגדל אותו יחדיו.
השפעת ההורים על התפתחות ילדיהם
מגיל הינקות, לסביבה שבה נמצא הפעוט יש השפעה רבה על ההתפתחות העתידית שלו במישורים רבים.
להורים יש יכולת רבה להשפיע על התפתחות השליטה העצמית של ילדם.
הם מהווים עבורו מודל לחיקוי של אסטרטגיות לוויסות עצמי שיוכל להפנים בהדרגה. כמו כן, הם יכולים לספק לו את העידוד וההזדמנויות להתנסות בהן בכוחות עצמו.
יש להתאים את דפוסי ההורות למאפינים האישיים של כל ילד. זאת משום שהמזג של כל ילד משפיע על האופן שבו הוא מגיב להוריו.
הורות להט"בית
הורות להט"בית היא הורות שבה הורי הילד הם זוג הומואים או זוג לסביות, או כזו שבה לפחות אחד מהורי הילד הוא הומו או לסבית. כיום קיים מגוון של מסגרות משפחתיות המאפשרות ללסביות ולהומואים להיות הורים. ההכרה החוקית במשפחות אלו מתרחבת בשנים האחרונות.
השכלת ההורים
השכלת ההורים תורמת להתקדמות הילד הן בטרם הכניסה לבית הספר והן במהלך הלימודים במערכת החינוך.
השכלת ההורים יכולה להשלים ואף להחליף את התשומות הניתנות לתלמיד במסגרת בית הספר. לכן יש חשיבות רבה יותר להמעורבות של ההורים במקום שבית הספר נכשל במילוי תפקידיו, כמו הקניית ידע ופיתוח חשיבה.
ראו גם
עקרון הרצף
הצבת גבולות
אל-הורות
פסק דין פלונית (אורה מור יוסף) נגד משרד הרווחה
לקריאה נוספת
אורית גולן, הזכות להורות כנגזרת מן הזכות לבריאות, משפט רפואי וביו אתיקה, כרך 6 עמוד 74, 2015
קישורים חיצוניים
"פסיכואקטואליה": פסיכולוגיה של הורות, גיליון ינואר 2011, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
תמר ארז, הורות כמשאב בהתפתחות בריאה וכגורם מגן ובונה חוסן בקרב ילדים ובני נוער, באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
דניאל גרינברג, גידול ילדים עצמאים ואחראים - "גילאים ארבע ומעלה", מתוך ספרו "גידול ילדים" - השקפתו על הורות והתפתחות ילדים, בהקשר שהוא בהרמוניה עם עקרונותיו של הדגם סדברי
זכויות ההורים בחינוך, באתר משרד החינוך
הורים ברשת - אתר מקיף בנושא הורות, ילדים ופסיכלוגיה
אנג'לה פאטו: נשף אבות ובנות... בכלא – על החשיבות של קשר אב ובת, הרצאה באנגלית עם כתוביות בעברית באתר TED
עופר קצ'רגין, על ההורה "הטוב" ועל ההורה "האחר": "האחרה" (Othering) והדרה בשיח מומחים לקשיי למידה, באתר אורנים - המכללה האקדמית לחינוך, 1 בנובמבר 2013
Haim Abraham, A Family Is What You Make It? Legal Recognition and Regulation of Multiple Parents, 2017
הערות שוליים
*
קטגוריה:משפחה | 2024-06-16T23:34:23 |
עמרי אפק | עמרי אפק (נולד ב-31 במרץ 1979) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק גם בנבחרת ישראל. כיום פרשן כדורגל בערוץ הספורט.
קריירה
אפק גדל במחלקות הנוער של הפועל קריית אונו, עד שצד את עיניהם של אנשי הפועל תל אביב שרכשו את כרטיס השחקן שלו וצירפו אותו לקבוצת הנוער של המועדון. במהלך עונת הושאל עמרי אפק מהנוער של הפועל לקבוצה הבוגרת של מכבי יפו, שנאבקה באותה עונה בתחתית ליגת העל. חרף העובדה שיפו ירדה לליגה השנייה בסיום העונה, הפגין אפק יכולת טובה וכבש מספר שערים שהובילו את הפועל תל אביב להחזירו לשורותיה לקראת עונת 1999/2000.
אפק פתח את עונתו הראשונה בהפועל תל אביב כשחקן ספסל, אך ככל שהעונה התקדמה הוא זכה ליותר ויותר קרדיט, ובסיום אותה עונה זכה עם הקבוצה בדאבל. עונה זו זכתה לכינוי 'עונת התינוקות של קשטן', שכן בנוסף לאפק פרצו בעונה זו גם סלים טועמה, כפיר אודי ופיני בלילי, כולם שחקנים צעירים שהיו בני טיפוחיו של המאמן דרור קשטן. מבין הארבעה, היה זה אפק שנבחר בסופו של דבר לתגלית העונה. את שערו הראשון במדי הקבוצה הבקיע ב-29 בינואר 2000, בניצחון 2-4 על מועדון ספורט אשדוד באצטדיון בלומפילד, ובמשחק האליפות של הקבוצה כבש את שער השוויון מול בני יהודה באצטדיון שכונת התקווה. בעונת 2001/2002 זכה עם הקבוצה בגביע הטוטו והיה שותף להעפלתה של הקבוצה לרבע גמר גביע אופ"א, הישג השיא של קבוצה ישראלית במפעל.
בשנת 2003 עזב אפק את הפועל תל אביב ועבר לשחק באירופה בקבוצת ראסינג סנטנדר הספרדית, בה שיתף פעולה עם הישראלים יוסי בניון ודודו אוואט. אפק שיחק בקבוצה כשנה וחצי, ולאחר מכן הושאל לקבוצת סלמנקה ששיחקה בליגה השנייה בספרד.
בעונת 2005/2006 חזר אפק לישראל וחתם בבית"ר ירושלים, שם שיחק תחת הדרכתו של אלי אוחנה. לאחר תחילת עידן גאידמק בקבוצה ומינויו של לואיס פרננדס למאמן, שובשו היחסים בין פרננדס לאפק, שכמעט לא שיחק עד סוף עונה זו. בתחילת עונת 2006/2007 שיחק תחת הדרכתו של יוסי מזרחי כשחקן הרכב קבוע והרבה לכבוש. במהלך העונה נפצע אפק וכמעט ולא שיחק, למעט מספר משחקים בהם שותף לקראת סוף העונה. בעונה זו זכה עם בית"ר ירושלים באליפות.
בתחילת עונת 2007/2008 חתם אפק במכבי חיפה אך לא הצליח למצוא מקום קבוע בהרכב הקבוצה, עמה זכה באליפות בעונת 2008/2009. לאחר שנתיים בחיפה עבר לקבוצת בני יהודה. בספטמבר 2011 פרש מכדורגל עקב פציעה במפרק הירך. אפק היה שחקן מגוון, ועל אף שהחל את הקריירה כחלוץ ושיחק במשך רוב הקריירה כקשר התקפי, מדי פעם שימש גם כמגן ימני.
נבחרת ישראל
בשנת 2000 היה מעורב ב"פרשת הנבחרת הצעירה", במסגרתה הואשם יחד עם עוד שישה שחקנים מהנבחרת הצעירה של ישראל בהפרת תקנון ההתאחדות לכדורגל בכך שבילה עם צעירה ערב משחק הנבחרת. בית הדין של ההתאחדות לכדורגל השעה את אפק לשנתיים מפעילות בנבחרות הלאומיות ועוד שנתיים על תנאי, אך הוא זכה לחנינה בינואר 2002.
ב-21 באוגוסט 2002 ערך אפק את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ישראל, במשחק ידידות מול נבחרת ליטא. הוא נכנס כמחליף וכבר במשחקו הראשון כבש צמד שערים. אפק שיחק עם הנבחרת במוקדמות יורו 2004, מוקדמות מונדיאל 2006 ומשחקו האחרון במדי הנבחרת היה מול נבחרת קרואטיה ב-15 בנובמבר 2006, במסגרת מוקדמות יורו 2008. בסך הכל רשם 27 הופעות במדי הנבחרת, בהן כבש 5 שערים.
מחוץ למגרש
בילדותו השתתף אפק בתוכנית הטלוויזיה "חלום עליכם" בהנחיית עוזי חיטמן. אפק ביקש אז להגשים חלום ולהגיע לאימון קבוצת מכבי חיפה. לימים הצטרף לשורותיה כשחקן מקצועני.
עוד לפני שפרש מכדורגל, שימש אפק ככתב חוץ בתוכנית הטלוויזיה "ספורטי.וי." ששודרה בטלוויזיה החינוכית בהנחייתו של הג'ודוקא, אריק זאבי.
אפק נשוי ללילך. לזוג יש שני בנים ובת והם מתגוררים ברמת השרון. ביוני 2009 סיים אפק את לימודיו לתואר ראשון במנהל עסקים בקריה האקדמית אונו. כמו כן עבר קורס מאמנים.
החל משנת 2011 משמש אפק כפרשן כדורגל בערוץ הספורט ובפרט במשחקי ליגת העל (לצד השדרן עמיחי שפיגלר), בין היתר גם בתוכנית "חדשות הספורט", ובמשחקי כדורגל מליגות וטורנירי UEFA. בנוסף לכך, משמש גם כפרשן בתוכנית "שער השבת".
אפק משמש כפרשן משחקי נבחרת ישראל בקמפיין שלה בליגת האומות 2022/2023 של אופ"א בערוץ הספורט, לצד השדרן עמיחי שפיגלר. שניהם משדרים גם את משחקי הידידות של הנבחרת בערוץ הספורט.
תארים
הפועל תל אביב
אליפות: 1999/2000
גביע המדינה: 1999/2000
גביע הטוטו: 2001/2002
בית"ר ירושלים
אליפות: 2006/2007
מכבי חיפה
אליפות: 2008/2009
גביע הטוטו: 2007/2008
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:קשרי כדורגל ישראלים
קטגוריה:כדורגלני נבחרת ישראל
קטגוריה:כדורגלני הפועל תל אביב
קטגוריה:כדורגלני מכבי יפו
קטגוריה:כדורגלני ראסינג סנטנדר
קטגוריה:כדורגלני סלמנקה
קטגוריה:כדורגלני הפועל קריית אונו
קטגוריה:כדורגלני בית"ר ירושלים
קטגוריה:כדורגלני מכבי חיפה
קטגוריה:כדורגלני בני יהודה תל אביב
קטגוריה:כדורגלנים ישראלים בספרד
קטגוריה:פרשני כדורגל ישראלים
קטגוריה:סגל ערוץ הספורט
קטגוריה:בוגרי הקריה האקדמית אונו
קטגוריה:קריית אונו: כדורגלנים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1979 | 2024-06-24T15:27:54 |
הורות להט"בית | ממוזער|317x317px|זוג אימהות לסביות עם ילדיהן
ממוזער|228x228px|זוג אבות הומואים יחד עם ביתן
הורות להט"בית היא הורות שבה הזוג המגדל את הילד מורכב משני אנשים בני אותו המין או שלפחות אחד מהורי הילד הוא הומו, טרנס*, א-בינארי*, ביסקסואל, ביסקסואלית או לסבית. אנשים להט"ב משמשים כהורים במסגרות משפחתיות שונות ומגוונות אם במשפחות עם נראות הטרוסקסואליות (כשההורה לא גלוי לגבי נטייתו המינית או שכן), כהורים במשפחות גרושות, במשפחות חד-הוריות ואם בזוגות חד-מיניים.
כמו נטייה חד-מינית גם הורות להט"בית אינה נחלת המין האנושי בלבד. הומוסקסואליות בבעלי חיים קיימת בטבע, במיוחד בזנים שונים של ציפורים אך גם בקרב יונקים. בבעלי חיים מסוימים נצפו גם מקרים של זוגיות חד מינית למשך כל החיים.
מחקרים מדעיים מראים כי הרווחה הכלכלית, הפסיכולוגית והפיזית של אנשים להט"ב משופרת על ידי קיום נישואים, וכי ילדי הורים חד מיניים מרוויחים מגידולם של זוגות חד מיניים נשואים במסגרת איחוד זוגי המוכר בחוק ושנתמך על ידי מוסדות חברתיים. מחקרי מדעי החברה מצביעים על כך שההדרה של הומוסקסואלים מנישואים מפלגת וקוראת לאפליה ציבורית כלפיהם, כאשר המחקר גם דוחה את התפיסה כי ציוויליזציה או סדרי חברתי קיימים תלויים בהגבלת הנישואים להטרוסקסואלים. נישואים חד מיניים יכולים לספק לאלו המצויים במערכות יחסים חד-מיניות שירותים ממשלתיים רלוונטיים ולהעלות עליהם דרישות כספיות לזו הנדרשת מהנשואים בנישואים חד מיניים, וכן מעניקים להם הגנות משפטיות כגון ירושה, פנסיה, משכנתא, מיסים, הגירה, זכות למזונות ואחריות הורית על ילדי בן-הזוג וזכויות ביקור בבית חולים.
התנגדות לזוגיות חד-מינית מבוססת על טענות כי הומוסקסואליות אינה נתמכת על ידי מסורות ואמונות דתיות שונות וכי איננה טבעית ולכן, ההכרה באיגודים חד-מיניים תקדם את ההומוסקסואליות בחברה. בנוסף, יש האומרים כי גדילה בקרב הורים הטרוסקסואלים הופכת את הילדים לטובים יותר. עם זאת, טענות אלה מופרכות על ידי מחקרים מדעיים, המראים כי הומוסקסואליות היא שונות טבעית ונורמלית במיניות האנושית וכי נטייה מינית איננה בחירה אלא נטייה מולדת. מחקרים רבים הראו כי ילדים של זוגות חד מיניים מסתדרים בחייהם באותה מידה כמו ילדיהם של זוגות הטרוסקסואלים ואף הראו יתרונות רבים בגידולם בקרב הורים חד מיניים והצביעו על כך שהם נמצאו מאושרים ובריאים יותר. עמותות עיקריות של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש בארצות הברית, קנדה ואוסטרליה הודיעו כי לא זיהו מחקר אמין המציג תוצאה שונה.
עלייה משמעותית בקפדנות המתודולוגית הושגה במחקר שנערך בשנת 2020 אשר כותביו השתמשו בנתונים אורכיים אדמיניסטרטיביים על כלל אוכלוסיית הילדים שנולדו בין השנים 1998–2007 בהולנד, שהייתה המדינה הראשונה שהפכה לנישואים חד מיניים לחוקיים ועקבו אחר הביצועים החינוכיים של 2,971 ילדים בעלי הורים חד מיניים ולמעלה ממיליון ילדים עם הורים ממינים שונים מלידה. הכותבים מצאו כי ילדים שגדלו על ידי הורים חד מיניים מלידה מתפקדים טוב יותר מאשר ילדים שגדלו על ידי הורים ממינים שונים בחינוך היסודי והתיכון. לדברי המחברים, גורם מרכזי המסביר תוצאות אלו היה מעמד סוציו-אקונומי של ההורים. זוגות חד מיניים לעיתים קרובות צריכים להשתמש בטיפולי פוריות יקרים ובהליכי אימוץ כדי להביא לעולם ילד, כלומר, הם נוטים להיות עשירים יותר, מבוגרים ומשכילים יותר מזוג טיפוסי של הטרוסקסואלים. המחקר הגיע למסקנה כי אפליה הומופובית עלולה לגרום להורים חד מיניים לפצות על ידי השקעת זמן ואנרגיה לילדיהם. בינואר 2008, בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי אין להחריג מועמד כשיר מבחינה חוקית מאימוץ על סמך נטייתו המינית.
צורות של הורות להט"בית
בפני להט"ב המעוניינים לגדל ילדים עומדות האפשרויות הבאות:
ילדים ממערכת יחסים עם נראות הטרוסקסואלית - להומוסקסואלים, ביסקסואלים, ביסקסואליות ולסביות רבים יש ילדים מנישואים או מערכות יחסים קודמות. בעוד יש המגדלים את ילדיהם בעצמם, עם בן-זוג מאותו המין, או במשמורת משותפת עם ההורה השני של הילד. ביסקסואלים וביסקסואליות רבים נמצאים בזוגיות עם מין שונה משלהם והביאו לעולם ומגדלים ילדים כך, כמו כן ישנם הומוסקסואלים ולסביות הנמצאים במערכת יחסים עם נראות הטרוסקסואלית, עם או בלי ידיעת בן-הזוג מן המין הנגדי או בני-משפחה אחרים בהיותם מוגדרים כלא "מחוץ לארון".
הזרעה מלאכותית - אפשרות זו פתוחה בפני לסביות, ביקסואליות, חלק מהא-בינארים, טרנסים ובנות זוג של טרנסים הרוצות להיכנס להריון מתרומת זרע אנונימית (באמצעות בנק זרע) או של חבר, בן-משפחת בת-הזוג וכדומה.
אימוץ בקרב הקהילה הגאה - הליך המקנה לאדם מעמד חוקי של הורה על ילד שנולד להורים אחרים. התקנות הקשורות לאימוץ ילדים משתנות ממדינה למדינה. ברחבי העולם ישנן מדינות המאפשרות צורות שונות של אימוץ לזוגות חד מיניים בהקשר לרמת קבלת זכויות קהילת הלהט"ב בשטחיה. צורותיהן כוללת אימוץ לרווקים ללא קשר לנטייה מינית או אימוץ להומוסקסואלים יחידים, אימוץ לבני זוג לאמץ את ילד בן זוגם החורג (הביולוגי או המאומץ הידוע כאימוץ חורג), אימוץ משותף של בני הזוג עם הכרה בהורה אחד מבין השניים, אימוץ משותף הכולל הכרה אם נעשה מחוץ לשטחי המדינה ואימוץ משותף בהכרה מלאה בשטחי המדינה.
צו הורות - הליך משפטי המסדיר הורות של אם לא ביולוגית (מכונה גם הורה חברתית) אשר בת זוגה ילדה צאצא לתא המשפחתי שלהן.
הורות ביולוגית משותפת ללא יחסי זוגיות - היקשרות בין גבר ואישה למטרת הבאת ילד בעולם. ישנם הומוסקסואלים וביסקסואלים הבוחרים לעשות זאת עם אישה עמה הם ביחסי חברות, וישנם המחפשים אישה או זוג לסביות במיוחד למטרה זו. יש גם נשים לסביות המעדיפות להביא ילד לעולם בשיתוף עם גבר על-פני שימוש בתרומת זרע אנונימית. לרוב נחתם חוזה המסדיר את זכויות בני-הזוג בנושאים כמו ביקורים, מקום מגורים, תמיכה כספית וכדומה. ההפריה נעשית באמצעות קיום יחסי מין, הזרעה מלאכותית או הפריה מלאכותית.
הורות ביולוגית באמצעות פונדקאות. בפונדקאות נושאת אם פונדקאית את העובר ברחמה עבור זוג שיהיה הוריו של הילוד. הביצית יכולה להיות של האם הפונדקאית, או מתורמת ביציות (במקרה זה תתבצע הפריה חוץ-גופית). לאחר הלידה עובר התינוק לרשות הזוג. נכון לעשור השני של המאה ה-21, במדינות בעולם פונדקאות (לרוב המוגדרת כמסחרית) איננה חוקית, מותרת רק בהיותה אלטרואיסטית או שמוטלות עליה מגבלות שונות (בהם, איסור לשלם עבור שירותי הפונדקאות או תרומת ביצית). מדינות מסוימות מתירות פונדקאות לזוגות ממינים שונים כאשר הם נשואים בלבד בעוד שבמדינות אחרות הזכות פתוחה בפני זוגות חד-מיניים או רווקים הזכות להשתמש בשירותי אם פונדקאית כאשר במקרה כזה נחתם חוזה מחייב בין הצדדים.
הורות טרנסג'נדרית
נכון לעשור השני של המאה ה-21, ישנה מעט תמיכה או עד אין נראות ציבורית באמצעות משאבי הריון והורות המופנים כלפי הורים טרנסג'נדרים. הורים טרנסג'נדרים, כמו הורים סיסג'נדרים (המרגישים התאמה כלפי זהותם המגדרית) או הטרוסקסואלים, יכולים להביא ילדים לעולם במספר דרכים, כגון הריון ביולוגי, אימוץ, פונדקאות או התערבויות ביו-רפואיות. עם זאת, הורים טרנסג'נדרים מתמודדים לעיתים קרובות עם מחסומים שונים להורות מאשר הורים שאינם בעלי דיספוריה מגדרית, שחלק גדול מהם קשור לציפיות החברתיות של איך הורות נראית.
"בעוד שברגע שהורים הומוסקסואלים ולסביות מגיעים למעמד הורות, הם כמעט אף פעם לא מאבדים אותו", אם כי זה לא המקרה לעיתים עבור הורים טרנסג'נדרים, כפי שניתן לראות במקרים של סוזן דיילי (1983) ומרתה בויד (2007), שתי נשים טרנסג'נדריות אשר זכויות ההורות שלהן, לגבי ילדיהם הביולוגיים, בוטלו על בסיס אבחנת הדיספוריה המגדרית שלהן ומעמדן הטרנסג'נדרי. מקרים אלו הם בין מאבקי משמורת משפטיים רבים שניהלו הורים טרנסג'נדרים, לפיהם בתי המשפט בארצות הברית התעלמו מהתאמתם של הנאשמים כ-"הורים" בניגוד ל-"אמהות" או "אבות", תפקידים שהם מגדריים במידה רבה ומגיעים עם הבנות חברתיות קפדניות של התנהגות הורים נורמטיביים. עם זאת, מקרים אלה של אובדן משמרות בקרב טרנסג'נדרים, לא נראו לרוב בהיותם משלימים את מעברם המגדרי לפני הפיכתם להורים, אלא אם בתי המשפט במדינות מסוימות מסרבים להכיר בהורותם או שינוי מגדרי אינו מוכר באופן חוקי במדינה כלל. דוגמה לאפליה ביולוגית זו היא מקרה של X, Y ו-Z נגד בריטניה, לפיו X, גבר טרנסג'נדר שהיה במערכת יחסים יציבה עם Y, אישה ביולוגית שילדה את Z באמצעות הזרעה מלאכותית שלצידה X תמיד היה נוכח, נשללה הזכות להירשם כאביו של Z בתעודת הלידה בשל העובדה שהוא לא הזרעה ישירות את Y.
בשנת 2001, אישה טרנסג'נדרית בקנדה הורשה לשמור על המשמורת על בתה לאחר שבן זוגה לשעבר הגיש בקשה למשמורת בלעדית על בסיס המעבר שלה. בתי המשפט קבעו כי "הטרנסקסואליות של המבקש, כשלעצמה, ללא ראיות נוספות, לא תהווה שינוי מהותי בנסיבות, ולא תיחשב כגורם שלילי בקביעת משמורת", המציינת מקרה ציון דרך בדיני המשפחה לפיו "טרנסקסואליות אינה רלוונטית בפני עצמה כגורם ביכולתו להיות הורה טוב". בנוסף, גבר טרנסג'נדר תושב טורונטו, "הורשה להזדהות כאביו [של הילד] בטופס הצהרת לידת חי של מחוז אונטריו".
בישראל, האישה הטרנסית מאי פלג ניהלה מאבק משפטי כדי שיתאפשר לה להיות עם ילדיה
ב-5 במאי 2021, בית המשפט העליון של ישראל קיבל את עתירתם של שני אבות טרנסג'נדרים, וקבע כי לילד להורה טרנסג'נדר שעבר את ההיריון והלידה תונפק תעודת לידה עם השדות "הורה" ו-"הורה". משמעות פסק הדין היא שגברים טרנסג'נדרים יולדים, יוכלו להישאר רשומים במרשם האוכלוסין כזכר, אך לשם כך עליהם לפנות לוועדה להתאמה מגדרית על מנת שתאשר כי אכן אין באירוע הלידה כדי לשנות את סעיף המין של היולד. לצד זאת, בתעודת הלידה של הקטין ירשמו שני ההורים כ-"הורה" ו-"הורה".
גורמי לחץ להורים טרנסג'נדרים
משפחות של הורים טרנסג'נדרים יכולות לחוות לחץ חברתי ייחודי אשר כתוצאה מכך, ההורים עשויים לחוות מחסומים הקשורים למעבר המגדרי שלהם, היכולים להשפיע על הדינמיקה המשפחתית הכוללת שלהם. אנשים טרנסג'נדרים רבים מציינים, מאז שנותיהם הצעירות, שאינם רוצים להביא ילדים או להיכנס להריון עקב דיספוריה מגדרית גופנית וחברתית המלווה את הלידה. דעה זו קשורה לבעיה גדולה עבור אנשים טרנסג'נדרים אף בהקשר שאינו הורי, כיוון שחלק גדול מהאופן בו החברה רואה את תפקיד המגדר אינו מעניק לגיטימציה לאנשים טרנסג'נדרים. תחושת תמיכה, במיוחד מהמשפחה, נמצאה כגורם חשוב להתמודדות עם גורמי לחץ במחקר משנת 2014 אשר גילה כי 43% מהמשתתפים ציינו שהם תלויים בעיקר בילדיהם לתמיכה שתסייע להתמודדותם איתם, כאשר 29% כינו את בן הזוג כתמיכה החשובה ביותר שלהם.
מחקר משנת 2016 בדק כיצד גורמי לחץ פוטנציאליים למשפחות, גישה למשאבים ותפיסות ההורה הטרנסג'נדרי משפיעים על תפקוד המשפחה. תפקוד המשפחה מתייחס ליכולתם להתמודד עם לחץ, ובתורם, ליכולתם להתרחק ממצבי משבר. ממצאי המחקר מצביעים על כך שחווית סטיגמה סביב זהויות טרנסג'נדריות, חוסר ודאות בתפקידם או מעמד הקבלה שלהם במשפחותיהם בעקבות מעבר מגדרי ותחושת קוהרנטיות היו בעלי ההשפעה העמוקה ביותר על תפקוד המשפחה. תחושת הקוהרנטיות מתייחסת לראיית הסביבה כ-"מובנת, ניתנת לניהול ומשמעותית". התנסות בסטיגמה, כמו גם חוסר ודאות בקבלתם בתוך משפחותיהם, נמצאו כתורמים לשביעות רצון נמוכה יותר בתפקוד המשפחה. המחקר מצא גם כי השפעות שליליות של סטיגמה יכולות להתקזז על ידי תחושת קוהרנטיות חזקה, בעוד שסיפוק מתפקוד המשפחה יכול להתחזק על ידי תחושת קוהרנטיות חזקה.
אימהות לא-ביולוגית בזוגיות של נשים
שמאל|ממוזער|248x248px|זוג אימהות לסביות עם בנן, אצל השופטת אשר חתמה על צו אימוץ הילד על ידי בת זוגה של אמו הביולוגית
ממוזער|250x250 פיקסלים|זוג אימהות לסביות עם ילדיהן, 2007
אימהות שאינה ביולוגית במסגרת מערכת יחסים לסבית או ביסקסואלית מתייחס למבנה הורי של זוג אימהות וילד אחד או יותר, כאשר רק אחת מהאימהות היא האם הביולוגית של כל ילד. שינויים חברתיים במאה ה-21 הובילו להרחבה של ההגדרה של המשפחה, ומהפכות משמעותיות בתחום רפואת הפריון ובשדה החברתי-חוקי ביחס לזכויות קהילת הלהט"ב וקבלתה החברתית היחסית של הקהילה, תרמו רבות לאפשרות של אימהות לסבית וביסקסואלית במדינת ישראל. על מנת להיכנס להריון, אימהות לסביות וביסקסואליות משתמשות בתרומת זרע במספרים הולכים וגדלים. האם השנייה של הילד, אשר אינה מחזיקה בקשר ביולוגי לצאצא, יכולה לבצע פעולות משפטיות שיקשרו אותה אל הילד מבחינה חוקית, בהם אימוץ או הוצאת צו הורות פסיקתי. תהליכים אלו מבוססים על הוכחת הזיקה בינה לבין האם הגנטית ובינה לבין הילד. תהליך צו ההורות הוא מזורז יותר וחודרני פחות בהשוואה לתהליך האימוץ אשר היה נהוג בעיקר בעבר, בו דרש גם קבלת תסקיר סוציאלי של השירות למען הילד.
היות שחוויית האימהות והנשיות מוגדרת מבחינה תרבותית, היסטורית וחוקית במסגרת יחסים הטרוסקסואלים, אימהות לסביות וביסקסואליות צריכות להתבסס על הגדרת זהות אימהית שונה, ולהעריך מחדש את ההגדרה של משפחה. האם הלא-ביולוגית יכולה לבסס את זהותה ההורית על ידי נתינת שם המשפחה שלה לילד, ולהגדיר את מילת ההתייחסות אליה בפני הילד והחברה הכללית כזהה לזו של האם הבילוגית או כזהה במשמעותה לזו של המילה "אמא" (למשל באנגלית, "Mommy" ו-"Mama"). דוגמה נוספת לכך היא התייחסות לאמהות בשמן הפרטי עם תוספת התיאור "אמא" זאת על מנת ליצור קשר הורי בעיני האם עצמה, בעיני הילד ובעיני החברה.
בחברה הישראלית, כמו במדינות נוספות ברחבי העולם, קיימות טענות שמרניות אשר מפלות אימהות לסביות וביסקסואליות באשר לטיבה של מה היא משפחה והקשרים הביולוגיים הגנטיים המוכרחים להיות בה. טענות אלה מציגות כי, למשל, שאם ביולוגית תהווה אם מטיבה יותר עבור הילד, ושהורות הטרוסקסואלית היא שונה מהורות חד מינית. עם זאת, על פי מחקרים בטענה, הבדלים באימהות בין האם הביולוגית של הילד לבין האם הלא-ביולוגית של הילד לא נמצאו כקשורים לקשר הגנטי לילד, בעוד חוויית ההיקשרות של האם הביולוגית והלא ביולוגית, ומצבים מנטליים הקשורים לחוויית ההיקשרות שלה לאורך חייה, הם אלו אשר משפיעים על המעורבות הרגשית בין האם לילד בזמן האינטראקציה ביניהם. בנוסף, במחקרים השוואתיים בין הורות חד מינית לבין הורות הטרוסקסואלית לא נמצאו הבדלים משמעותיים בהורות מבחינת כישורי וטכניקות הורות, איכות הטיפול, והשקעה רגשית במערכת היחסים עם הילד.
אימהות לא ביולוגיות לסביות וביסקסואליות עלולות להיתקל בגישות שליליות וסטריאוטיפים נגד משפחות חד מיניות, והומופוביה כלפיהן, מיחידים ואף מהמדינה. בישראל, לדוגמה, רישום האם הלא-ביולוגית הוא תהליך ביורוקרטי העשוי לארוך חודשים, בעוד עתירה לבג"ץ לשינוי מצב זה נדחתה. בדומה לכך, קיימות אמונות מפלות וטיפול לקוי במשך תהליך ההיריון והלידה של נשים לסביות מצד אחיות ומילדות עקב הימצאותן בחברה הטרונורמטיבית, כלומר, חברה המגדירה את הטרוסקסואליות כנטייה המינית הנורמלית והטבעית בניגוד לנטייה הומוסקסואלית ועקב מחסור בחינוך על ענייני בריאות של חברי קהילת הלהט"ב.
הורות להט"בית בישראל
מאז שנת 2005 מדינת ישראל מכירה בהורות משותפת של בני זוג מאותו המין. בתום הליך משפטי שנמשך 8 שנים, קבע בית המשפט העליון כי יש לאפשר אימוצים במשפחות חד-מיניות. מאז תקדים זה ניתנו בבתי המשפט צווי אימוץ נוספים עבור משפחות חד-מיניות, ומשרד הפנים יצר מסמכי רישום לילדים להם הורים בני אותו מין. החל משנת 1999 בתי המשפט מעניקים אפוטרופסות לאימהות הלא ביולוגיות ולאבות הלא רשומים, תוך הכרה חלקית בהורות המשותפת.
נכון לשנת 2007, בישראל מוגדרים למעלה מ-2,500 זוגות של נשים לסביות וביסקסואליות המגדלות ילדים ומספר מאות זוגות גברים הומואים וביסקסואלים (בקשרים חד-מיניים).
זוגות חד-מיניים המבקשים לאמץ עוֹברים במדינה הליך ארוך, שכולל בין היתר חתימה על הסכמים אצל עורך דין והערכה של פקידת סעד מטעם משרד הרווחה ובית משפט. רוב בקשות האימוץ הן ל-"אימוץ קרובים" על ידי בן הזוג של ההורה הביולוגי, ותהליך זה נחשב גם הוא לארוך ומסובך.
אימוץ
טקסט=שני גברים מזוקנים, אחד בקדמת התמונה עם משקפי ראייה, שני מאחור עם משקפי שמש, זה שמאחור עם פעוט במנשא המרכיב משקפי ראייה ודגל פרוגרס ביד שמאל.|ממוזער|זוג גאה (גבר ביסקסואל וגבר הומוסקסואל) ישראלי במצעד הגאווה בברלין 2023 עם ילדם
בג"ץ פסק בשנת 2000 כי בהיעדר ראיה סותרת, משרד הפנים חייב להכיר בתהליך אימוץ חוקי שנעשה מחוץ לישראל ולרשום את הילד במרשם התושבים בישראל תחת שתי אימהות, ביולוגית ומאמצת. ב-12 בפברואר 2006 אימצו באופן חוקי ד"ר טל וד"ר אביטל ירוס-חקק זו את ילדיה הביולוגיים של זו, ובכך הפכו לזוג החד-מיני הראשון בישראל שהותר לו לעשות זאת. ב-17 באוקטובר באותה שנה אישר בית המשפט אימוץ נוסף בנסיבות דומות, ועד תחילת 2008 ניתנו כ-25 צווי אימוץ בנסיבות דומות.
ב-10 בפברואר 2008 הודיע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בעקבות דיון בהשתתפות אנשי מקצוע מתחום הרווחה והמשפטים, כי
בעקבות מאבקן של בנות הזוג חקק להכרה בהורותן המשותפת על ילדיהן, קבע בית המשפט העליון כי חוק האימוץ הישראלי מאפשר אימוץ בתוך המשפחה החד-מינית. במהלך הדיונים המשפטיים אשר ארכו כשמונה שנים, קבע בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בשנת 1999 כי ניתן להעניק צו אפוטרופסות לאם הלא-ביולוגית במשפחה לסבית. החוק מעניק הכרה חלקית לקשר שבין האם הלא-ביולוגית לילדים שילדה זוגתה. מאז פס"ד ירוס-חקק התקבלו במשרד הרווחה כ-80 פניות דומות ל-"אימוץ הדדי" בתוך המשפחה, וב-25 מההליכים שהסתיימו אכן ניתן צו אימוץ.
בתחילת ינואר 2005 קבע בית המשפט העליון בישראל בפסק דין תקדימי כי אין לדחות את בקשתן של בנות זוג לסביות לאמץ האחת את ילדיה של השנייה, בטענה כי בשל הזוגיות החד-מינית שלהן, אימוץ על ידן יהיה שלא לטובת המאומץ. פסק הדין נמנע מלהכיר בסטטוס של משפחה חד-מינית, אלא מצמצם את הדיון בצורה שתאפשר את האימוץ בהתקיים התנאים הכלליים לאימוץ:
בשנת 2008 הורחב תקדים האימוץ, כאשר היועץ המשפטי לממשלה קבע כי יש לאפשר גם אימוצים שבהם זוג גברים או זוג נשים מבקשים לאמץ ילד שאיננו הצאצא הביולוגי של אחד מהם. במאי 2009 הוגשה לכנסת הצעת תיקון לחוק אימוץ ילדים מאת חבר הכנסת נסים זאב מש"ס, שמטרתה הייתה למנוע אפשרות של אימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים. בדצמבר 2010 הוציא לראשונה בית משפט לענייני משפחה בירושלים צו אימוץ לפיו אימץ גבר הומוסקסואל את בנו הביולוגי של בן זוגו. הילד בן השנתיים נולד מתרומת ביצית ועל ידי אם פונדקאית בהודו, ובני הזוג חיו ביחד שמונה שנים. בית המשפט אישר את הבקשה לאחר שקיבל את מסקנת עובדי משרד הרווחה כי אישור בקשת האימוץ הוא לטובת הילד.
בשנת 2016 הוגשה עתירה על ידי המרכז הרפורמי לדת ומדינה ועמותת אבות גאים בדרישה לתקן את חוק האימוץ, הקובע שלמעט במקרה של אימוץ בן משפחה או בנו של בן הזוג, אין אימוץ אלא על ידי "איש ואשתו" (בג"ץ 3217/16). בתגובה לעתירה הודיעה המדינה כי תפעל לתיקון החוק באופן שיאפשר אימוץ גם על ידי זוגות להט"ב. המדינה התחייבה לפרסם תזכיר חוק בנושא עד אמצע שנת 2018, אם כי פורסם לבסוף באוגוסט 2019, ונכון לשנת 2020 לא קודם לידי חקיקה.
בשנת 2017 קרא הזמר הראל סקעת לנוער הקהילה לא להתגייס לצה"ל ולא לשלם מיסים בעקבות סירוב משרד הרווחה לאפשר אימוץ ילדים לזוגות חד-מיניים. בהמשך, הסביר את עמדתו ואמר כי "לא הייתה בו שום כוונה להמריד כנגד המדינה" אלא שכאשר כתב את הפוסט היה "בלהט הרגע וכעוס מאוד". סקעת גם בחר להתנצל על כך באופן פומבי לאחר מכן.
ב-28 באוקטובר 2020 עלתה להצבעה בכנסת הצעת החוק של ח"כ יוראי להב-הרצנו ממפלגת יש עתיד בעניין רישום הורי בטפסים רשמיים של המדינה. ההצעה, שהנוסח בטפסים יהיה "הורה 1" ו"הורה 2" במקום "אבא" ו"אמא", נפלה ברוב של 48 מתנגדים מול 25 תומכים. שר המשפטים, אבי ניסנקורן, לא הצביע אף על פי שנכח במליאה, ואמר כי מדובר בהצעת חוק ראויה, ושיפעל ליישם את הרפורמה במקומות בהם הדבר אפשרי ללא חקיקה. בתחילת נובמבר 2020 עודכנו הטפסים של משרד המשפטים, כך שיכללו רישום נייטרלי של 2 ההורים. בהמשך החודש יושם שינוי זה גם בטפסים של משרד הביטחון, כשהשר בני גנץ נימוק זאת במילים: "זהו צעד סמלי וחשוב מצידנו - 'המדינה', בהכרה בקשת המשפחות ואורחות החיים". למהלך זה הצטרפו במהלך השנים 2020–2021 מספר ערים בישראל, ביניהן קריית ביאליק, גבעת שמואל ויהוד-מונסון. גבעתיים הייתה הראשונה לאמץ נוהג זה כבר ב-2017.
ביוני 2018 הודיע היועץ המשפטי לממשלה ה-14, אביחי מנדלבליט לשר הפנים אריה דרעי כי לא יגן על עמדת הממשלה בעניין רישום זוגות חד-מיניים בתיקי אימוץ בבג"ץ ויתמוך ברישום הורים מאמצים מאותו מין בטענה כי, "אי-רישום הורים מאותו המין לוקה בפגיעה בשוויון ואיננה משרתת תכלית ראויה". בשנת 2020 חבר הכנסת ממפלגת יש עתיד, עידן רול, הוביל את המאבק שחייב את מבקר המדינה לחקור את האפליה של זוגות חד-מיניים באימוץ.
בפברואר 2021 האריך בית המשפט העליון את הזמן להכרה ברישום הורות של בנות זוג, מחצי שנה אחרי הלידה לתשעה חודשים. עוד קבע ביהמ"ש כי אימהות לסביות שבקשתן נדונה בבית משפט יוכלו לקבל הכרה כהורים לילדיהן ללא תלות במועד הגשת הבקשה.
טיפולי הפריה
בשנת 1996 הגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל עתירה לבג"ץ בשם טל ירוס-חקק, שחייתה עם בת זוג מאז 1989 נגד משרד הבריאות בנוגע לטיפולי הפריה. בעתירה דרשה ירוס-חקק שמשרד הבריאות יחיל עליה את הכללים המיועדים לאישה נשואה המבקשת לקבל תרומת זרע או הפריה חוץ-גופית ולא את הכללים הנוגעים לרווקה אשר דרשו חוות דעת פסיכיאטרית ודו"ח של עובדת סוציאלית. בלחץ שופטי בג"ץ ביטל משרד הבריאות את ההבדלה בין נשים נשואות לאלו שאינן נשואות והנחה את כל המרכזים הרפואיים של טיפולי פוריות שלא לתת יחס שונה לנשים לא-נשואות.
צו הורות
כאשר אחת מבנות הזוג מאותו מין הרתה מתרומת זרע אנונימית וילדה, יכולה בת הזוג השנייה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולקבל צו הורות פסיקתי המצהיר על ההורות שלה ללא צורך בצו אימוץ. בשנת 2018 הוגשה עתירה לבג"ץ, הדורשת להשוות את הרישום של בן הזוג של הורה לילד שנולד בהליך פונדקאות מחוץ לישראל, לרישום ההורות של בן הזוג של אם לילד שנולד בהליך פונדקאות שהתבצע בישראל על פי חוק הפונדקאות, רישום שמתבצע ללא צו שיפוטי. בית משפט לענייני משפחה פסק שבמקרה זה צו ההורות חל רטרואקטיבית משעת הלידה. המדינה ערערה על הפסיקה לבית המשפט המחוזי והערעור נדחה, אולם בקשת רשות ערעור שלה לבית המשפט העליון התקבלה, ובהרכב של שלושה שופטים נפסק כי צו הורות פסיקתי חל רק מהרגע שניתן.
פונדקאות
ממוזער|250x250 פיקסלים|מחאת הלהט"ב בכיכר רבין, תל אביב, 2018
החוק הישראלי המסדיר פונדקאות (חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו-1996) אינו מתיר לזוגות מאותו המין לעבור תהליך של פונדקאות. זוגות רבים מאותו מין, במיוחד של גברים, עוברים הליכי פונדקאות מחוץ לישראל (לרוב בארצות הברית ובהודו) אך התהליך נחשב ליקר במיוחד ומסובך מבחינה פרוצדורלית.
בפברואר 2010 עתרו לבג"ץ בני הזוג יואב ארד-פנקס ואיתי פנקס ארד בבקשה לשנות את "חוק הפונדקאות" הישראלי שחל רק על זוגות של גבר ואישה. בעתירה נטען שאין כל סיבה מהותית שלא לפרש את החוק כך שיחול גם על "איש ואיש". בנוסף, טענו העותרים שאם לא ניתן לפרש כך את החוק, על בית המשפט לקבוע שהוא חל גם על בני זוג גברים מטעמים חוקתיים. בחודש ינואר 2014 ניתן פסק דינו של בג"ץ, בשתי עתירות אשר נידונו במאוחד, בבג"ץ 566/11 6569/11 ממט-מגד ואח' נ' משרד הפנים ואח' בהן הכריע בית המשפט העליון לראשונה בדבר האופן בו ראוי שהמשפט הישראלי יתייחס לסוגיית רישומם ומעמדם של ילדים אשר נולדו בהליכי פונדקאות שבוצעו מחוץ לישראל.
בתיקון לחוק הפונדקאות שאושר ביולי 2018, נקבע כי "הורים מיועדים" הם לא רק בני זוג שהם גבר ואישה, אלא גם אם מיועדת יחידה, בעוד נדחתה הסתייגותו של חבר הכנסת אמיר אוחנה שלפיה החוק יחול גם על הורים יחידנים שהם גברים. דחיית ההסתייגות עוררה מחאה ציבורית וב-22 ביולי 2018 התקיימה מחאת הלהט"ב שכללה כ-80,000 מפגינים בסדרת הפגנות בערים רבות בישראל לצד שביתה פוליטית חלקית, במטרה למחות על אפליית להט"ב במסגרת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) אשר כונה לרוב כ-"חוק הפונדקאות" לצד דרישות נוספות בהם מניעת פשעי שנאה נגד קהילת הלהט"ב, תיקון חוק הפרשנות כך שיכלול נטייה מינית וזהות מגדרית בכל חוק האוסר אפליה, התאמת שירותי הרווחה, חינוך לשוויון והקצאת משאבים. לאחר מחאה בקרב פעילים ופעילות בקהילה, התווספה גם דרישה לקידום חקיקה לנישואים בין בני או בנות מאותו המין.
במהלך השביתה, שחפפה לצום תשעה באב שחל באותו היום, האגודה למען הלהט"ב בישראל הכריזה על שביתה כללית וקראה לחברי הקהילה להיעדר ממקום עבודתם ולקחת חלק בפעילויות המחאה. חברות, ארגונים ומוסדות בישראל, חלקם ממשלתיים, הודיעו כי יתירו לעובדיהם שלא להגיע לעבודה. חברות אחדות הודיעו כי יסייעו לעובדיהן במימון הליכי פונדקאות. רשת בתי קולנוע לב הודיעה כי ביום השביתה תציג ללא תשלום את הסרטים "גאווה", "קרול" ו-"אישה פנטסטית", העוסקים בשוויון עבור חברי הקהילה. המחאה נערכה בערים רבות בהן: תל אביב, ירושלים, עפולה, חיפה, באר שבע ורעננה.
ב־31 באוקטובר 2018 ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי הוא תומך בזכותם של זוגות חד-מיניים להליכי פונדקאות, אך הצהיר כי אין את הרוב הדרוש לכך בקואליציה.
במאי 2021, השיק שר העבודה והרווחה איציק שמולי עם המוסד לביטוח לאומי והאגודה למען הלהט"ב, תוכנית סיוע מיוחדת להנגשת מידע לחברי הקהילה, בנושא הקמת משפחה, הסיוע שתעניק המדינה בהליכים המשפטיים, והסיוע הכספי שיינתן בהתאם למצב הסוציו-אקונומי של הפונים, ולקריטריונים שיקבעו. ב-11 ביולי 2021, בג"ץ פסק כי תיקון חוק הפונדקאות שנחקק ב-2018, המפלה זוגות חד-מיניים וגברים יחדניים המעוניינים בהליך, יתוקן בהוראת בג"ץ, וייכנס לתוקפו תוך חצי שנה. התיקון נכנס לתוקפו ב-11 בינואר 2022.
הורות משותפת
גבר או זוג גברים יכולים להקים משפחה עם אישה או זוג נשים לצורך הבאת ילד לעולם. באופן זה נוצרים מודלים שונים וייחודיים של הורות משותפת ללא יחסי זוגיות. החוק אינו מכיר במשפחות "מרובות הורים" אלו, אלא רק בהורים הביולוגיים של הילד. עם זאת, בתי המשפט נוטים להתחשב בחוזים המגדירים את זכויות כל ההורים, בכפוף לטובת הילד.אפשרויות למימוש הרצון להורות בקרב זוגות להט"ב ויחידים, סקירה בין-לאומית של מדיניות ופרקטיקה, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, דצמבר 2021
גלריה
היקף הורות חד מינית ומעמדה בארצות הברית
ממוזער|משתתף בעצרת מול בית המשפט העליון של ארצות הברית לאחר החלטת הכשרתם של נישואים חד מיניים ברחבי המדינה עם השלט, "בן גאה של 2 נשים באהבה", יוני 2015|226x226 פיקסלים
הערכות של היקף תופעת הורות הלהט"ב בארצות הברית מדברות על בין מיליון לחמש מיליון לסביות ובין מיליון לשלושה מיליון הומואים המשמשים כהורים. טווח רחב זה של הערכה פירושו שמדובר במידה רבה בניחוש, ולא בנתונים מבוססים. מספר הילדים הגדלים במשפחות חד-מיניות מוערך בשישה עד 14 מיליון ילדים.
מחקר חדש שנערך בקליפורניה והתפרסם ב-2007 מצביע על כך שאחת משלוש לסביות ילדה ילד, ואחד משישה הומוסקסואלים הוליד או אימץ ילד. מן המחקר עולה גם שכ-65,500 ילדים מאומצים חיים עם הורה הומו או לסבית, 16,000 מתוכם בקליפורניה. הורים הומוסקסואלים מגדלים כ-4% מכלל הילדים המאומצים בארצות הברית.
חרף ההסתייגויות, בעשור האחרון הארגונים הגדולים של הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית תמכו בלגיטימיזציה של משפחות חד-מיניות. ארגוני הפרופסיות עיגנו תמיכה זו בגוף הידע הרחב בתחום וסייעו בעיקר בעקבות מקרים משפטיים. ב-2010 הכריז בית משפט בפלורידה כי "דיווחים ומחקרים מראים כי אין הבדלים בהורות של הומוסקסואלים או בהסתגלות של ילדיהם, ולכן בית המשפט משוכנע שהנושא הוא כל כך מעבר למחלוקת, כי יהיה זה לא הגיוני להחזיק אחרת".
בין הארגונים התומכים בנושא ניתן למנות את איגוד הפסיכולוגים האמריקנים, האיגוד הלאומי של העובדים הסוציאליים, האקדמיה האמריקנית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, איגוד רופאי הילדים האמריקנים ואיגוד הפסיכואנליטיקאים בארצות הברית.
מחקר
מחקר מדעי שהשווה באופן ישיר תוצאות לילדים עם הורים הומוסקסואלים ולסביות לבין תוצאות לילדים עם הורים הטרוסקסואלים מצא כי ילדים שגדלו על ידי זוגות חד מיניים הם בריאים מבחינה פיזית או פסיכולוגית, בעלי יכולת ומוצלחים כמו אלה שגדלו על ידי זוגות הטרוסקסואלים למרות המציאות כי אפליה משפטית ניכרת ואי שוויון נותרו אתגרים משמעותיים עבור משפחות מסוגים אלה. עמותות עיקריות של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש בארצות הברית, קנדה ואוסטרליה הודיעו כי לא זיהו מחקר אמין המציג תוצאה שונה.
הסוציולוג וונדי מאנינג מהדהד את מסקנתם באומרו כי,
ממוזער|271x271px|ילד מחזיק שלט עם הכיתוב "אני אוהב את 2 אבותיי ההומואים", 2009
טווח המחקרים הללו מאפשר להסיק מסקנות מעבר לכל ספקטרום צר של רווחתו של הילד, ומציין עוד כי הרווחה הכלכלית של ההורים, הפסיכולוגית והפיזית משופרת על ידי החלת נישואים חד מיניים וכי ילדים מרוויחים מגידול על ידי שני הורים במסגרת איחוד מוכר כחוק. ישנן עדויות לכך שמשפחות גרעיניות עם הורים הומוסקסואלים שוויוניות יותר בהפצת פעילויות הבית והטיפול בילדים, ולכן מחזיקים בפחות סיכוי לאמץ תפקידים מגדריים מסורתיים אשר בלטו בעבר. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מדווחת כי אין הבדלים באינטרסים ובתחביבים בין ילדים עם הורים הומוסקסואלים לעומת הטרוסקסואלים.
בארצות הברית נערכו לראשונה מחקרים על השפעת הורות הומוסקסואלית ולסבית על ילדים בשנות השבעים, והורחבו בשנות השמונים בהקשר למספר הולך וגדל של הורים הומוסקסואלים ולסביות המבקשים משמורת חוקית על ילדיהם הביולוגיים. מאז סוף שנות השמונים, כתוצאה מכך, הוכח היטב כי ילדים ומתבגרים יכולים להיות מותאמים היטב במסגרות לא מסורתיות כמו במסגרות המסורתיות. יתר על כן, בעוד שגורמים כמו מספר ומצב המגורים המשותפים של ההורים יכולים להשפיע על איכות היחסים באופן כללי, הדבר לא הוכח לגבי נטייתם המינית. מחקר משנת 1996 לא מצא "שום הבדל במדידות בין ההורים ההטרוסקסואלים וההומוסקסואלים לגבי סגנונות הורות, הסתגלות רגשית ונטייה מינית של הילד/ה" בעוד מחקר נוסף בשנת 2008 הגיע למסקנות דומות.
בשנת 2010 הצהירו איגוד הפסיכולוגים האמריקאי, איגוד הפסיכולוגים של קליפורניה, האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני והאגודה האמריקאית לטיפול בנישואין ומשפחה באומרם,
ממוזער|250x250 פיקסלים|מפגינה במהלך מצעד הגאווה במוסקבה מוחה למען התרת הורות חד מינית בעודה מחזיקה שלט עם הכיתוב "משפחה - שם איפה שאוהבים!", 2010
עלייה משמעותית בקפדנות המתודולוגית הושגה במחקר שנערך בשנת 2020 על ידי דני מזרקאי באוניברסיטת אוקספורד בממלכה המאוחדת, קריסטוף דה-ווייט וסופי קבוס באוניברסיטת KU לוון בבלגיה שפורסם בכתב העת האקדמי, "American Sociologian Review" (סקירה סוציולוגית אמריקאית). הכותבים השתמשו בנתונים אורכיים אדמיניסטרטיביים על כלל אוכלוסיית הילדים שנולדו בין השנים 1998–2007 בהולנד, שהייתה המדינה הראשונה שהפכה לנישואים חד מיניים לחוקיים. הם עקבו אחר הביצועים החינוכיים של 2,971 ילדים בעלי הורים חד מיניים ולמעלה ממיליון ילדים עם הורים הטרוסקסואלים מלידה. זה היה המחקר הראשון שעסק כיצד ילדים שגדלו בפועל על ידי הורים חד מיניים מלידה (במקום זוג מאותו המין בנקודת זמן מסוימת) מופיעים בבית הספר תוך שמירה על מדגם מייצג גדול.
הכותבים מצאו כי ילדים שגדלו על ידי הורים חד מיניים מלידה מתפקדים טוב יותר מאשר ילדים שגדלו על ידי הורים ממינים שונים בחינוך היסודי והתיכון. לדברי המחברים, גורם מרכזי המסביר תוצאות אלו היה מעמד סוציו-אקונומי של ההורים. זוגות חד מיניים לעיתים קרובות צריכים להשתמש בטיפולי פוריות יקרים ובהליכי אימוץ כדי להביא לעולם ילד, כלומר, הם נוטים להיות עשירים יותר, מבוגרים ומשכילים יותר מזוג טיפוסי של הטרוסקסואלים. המחקר הגיע למסקנה כי אפליה הומופובית עלולה לגרום להורים חד מיניים לפצות על ידי השקעת זמן ואנרגיה לילדיהם.
מחקרים בנושא זהות מגדרית וזהות מינית
איגוד רופאי הילדים האמריקני קובע כי ילדים הגדלים עם הורה אחד או שניים הומוסקסואל או לסבית מתפתחים טוב באותה המידה כמו במשפחות הטרוסקסואליות מבחינה רגשית, קוגניטיבית, חברתית ומינית. מחקרים נוספים מראים כי התפתחותם של ילדים מושפעת יותר מאופי היחסים ומהאינטראקציות בתוך התא המשפחתי ופחות מן המבנה המשפחתי.
באופן כללי, מחקרים רבים בתחום של זהות מגדרית והנטייה המינית בקרב ילדים להומואים ולסביות יוצאים מנקודת ההנחה שהומוסקסואליות היא זהות מינית מועדפת פחות. לפיכך, ככל שיצליחו להוכיח שאיננה עוברת מן ההורים לילדים, כך תצליח המשפחה לזכות בלגיטימציה. בשל גישה זו עוסקים רבים מן המחקרים בבדיקת השאלה המגדרית והנטייה המינית של ילדים אלה.ממוזער|250x250 פיקסלים|פעילי ארגון "הליגה לאמהות לסבית" משתתפים במצעד הגאווה בטאיוואן בשנת 2006המחקרים מוכיחים כי לא נמצאו כל הבדלים בזהות מגדרית, תפקידים חברתיים או נטייה מינית בין ילדים של הטרוסקסואלים לילדים של הומוסקסואלים או לסביות. אף לא אחד מ-300 ילדים שנחקרו במחקרים שונים לא הראה בלבול בזהותו המגדרית, הביע עניין להיות בן המגדר השני או באופן עקבי היה עסוק בהתנהגויות של בני המין השני.
אין הבדלים (בהשוואה לאוכלוסייה ההטרוסקסואלית) מבחינת שיעור הבנים והבנות המגדירים את עצמם עם סיום התפתחות זהותם המינית כהומואים לסביות או ביסקסואלים.
ארגון הפסיכולוגים האמריקאי פרסם כי הוכח בוודאות שאין השפעה של הנטייה המינית של ההורים על הנטייה של ילדיהם.
הצהרה משנת 2013 מהאקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילדים ולמתבגרים קובעת כי לילדים של הורי להט"ב אין שום הבדל בהתנהגות התפקידים המגדרית שלהם בהשוואה לאלה שנצפו במבנים משפחתיים הטרוסקסואליים.
סקירה שנערכה על ידי שרלוט ג'יי פטרסון משנת 2005 עבור האגודה הפסיכולוגית האמריקאית, העלתה כי הנתונים הקיימים אינם מעידים על שיעורים גבוהים יותר של הומוסקסואליות בקרב ילדי הורים לסביות או הומואים כפי שהומוסקסואליות בקרב ילדי הורים הטרוסקסואלים יכולה להיווצר בלידה.
סקר משנת 2006 של סטייסי וביבלז והרק מדגיש כי שילדים עם הורים חד מיניים נוטים יותר לגדול בהקשרים יחסית סובלניים יותר בבית ספר, בשכונה ובחברה. מחקר גדול שיזמה ממשלת קנדה, שהתפרסם לראשונה ב-2007, ושבדק בין השאר את תוצאותיהם של יותר ממאה מחקרים קודמים, מצביע על כך שאין הבדלים בין ילדים שגדלו עם זוגות הטרוסקסואליים לבין ילדים שגדלו עם זוגות בני אותו מין.
מחקרים בנושא הערכה עצמית, חברה והתנהגות
ממוזער|256x256px|מפגין למען זכויות להט"ב מחזיק שלט עם הכיתוב "הורים לעתיד#", גרמניה, מאי 2019
מחקרים נוספים מגלים כי לילדים ממשפחות לסביות יש יותר חברים הומואים ולסביות. לבנות ממשפחות חד-מיניות אכן יהיו יותר קשרים מיניים לפני הבגרות, ולבנים - דווקא פחות. בקרב ילדים ממשפחות לסביות לא נמצאו הבדלים באיכות הקשרים האינטימיים שהם מפתחים עם בני זוג בבגרות הצעירה.
משורה ארוכה של מחקרים עולה, כי לא נמצאו הבדלים בהערכה עצמית, חרדתיות, דיכאון, בעיות התנהגותיות, תפקוד במצבים חברתיים (ספורט, חברויות, בית ספר), מידת השימוש בסיוע נפשי מקצועי, היפראקטיביות, א-חברתיות וקשיים רגשיים אחרים. לגבי שאלת הסטיגמה, בנות מדווחות דווקא על מידה גבוהה יותר של פופולריות בבית הספר ובשכונה ביחס לילדות אחרות, זאת אף על פי שתוצאות של מחקרים אחרים גורסים כי ילדים ממשפחות חד-מיניות אכן חווים רמה מסוימת של התייחסות סטיגמטית מצד קבוצת השווים יכולים לחוות כוללים נזק פיזי והטרדות, הטרדות סייבר, תקיפה, בריונות, מיקרו-תוקפנות ועוד. בשל הסיכון המוגבר לפגיעה, ילדים להורי להט"ב ותלמידי להט"ב יכולים לחוות רמות מוגברות של מתח, חרדה והערכה עצמית. עם זאת, מסתבר שמודעות של הורים הומואים ולסביות לבעיה מסייעת בפיתוח מנגנוני פיצוי ותמיכה. תמיכה חברתית, פיתוח בעלות ברית וסביבות בית ספר חיוביות הן דרכים ישירות לאתגר הומופוביה וטרנספוביה המופנית כלפי תלמידים אלה ובני משפחותיהם. ניתן להקים כמה רשתות ומועדוני בתי ספר על ידי בני נוער סטודנטים כדי ליצור סביבות בית ספר חיוביות וסביבות קהילתיות עבור תלמידי להט"ב ומשפחותיהם. ארגונים כמו רשת "GSA", האיחוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ACLU) ורשת החינוך ההומוסקסואלית, לסבית וחינוך הטרוסקסואלי (GLSEN) מסייעים בסביבות בית ספר תומכות. משאבים קהילתיים לילדי הלהט"ב ולהורים כמו קמפיין זכויות האדם (HRC), פרויקט טרוור והורים, משפחות וחברים לסביות והומואים (PFLAG) מסייעים כיום בבניית מערכות תמיכה אישיות.
מחקר נוסף מגלה כי אימהות ומורים מדווחים על רמה גבוהה יותר של ביטויי חיבה בקרב ילדים ממשפחות לסביות, היענות לסביבה, סקרנות ודאגה לילדים צעירים יותר. לא נמצאו הבדלים בתפקודים קוגניטיביים, מנת משכל ויכולות מילוליות. לגבי טענת ההתעללות המינית, עולה כי שיעוריה אינם עולים על אלה שבשאר האוכלוסייה. מחקרים נוספים מתייחסים ליכולות הוריות של הורים ומוצאים אותן דומות לאלה של הורים הטרוסקסואלים. במשפחות לסביות האם הלא ביולוגית מעורבת לא פחות מהאם הביולוגית בגידול הילדים, ובאופן משמעותי יותר מהאב במשפחה הטרוסקסואלית.ממוזער|250x250 פיקסלים|הורים חד מיניים משתתפים עם ילדיהם במהלך מצעד הגאווה בסן פרנסיסקו, 2008תוצאות מחקר שערכה האקדמיה הלאומית להורות בבריטניה הראו כי ילדיהן של לסביות מצליחים יותר בחייהם מילדים אחרים. חוקרים בקולג' בירקבק, באוניברסיטת לונדון ובאוניברסיטת קלארק בארצות הברית שהגיעו למסקנות דומות הסבירו את התופעה בכך שזוגות חד-מיניים אינם מביאים לעולם ילדים "בטעות" ולכן תמיד מדובר באנשים שקיבלו החלטה מודעת לגדל ילדים. ועדה של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, ארגון יוקרתי הנחשב לסמכות בנושא חינוך, קבע כבר לפני כמה שנים כי הומוסקסואלים ולסביות הם הורים טובים בדיוק כמו הטרוסקסואלים. דו"ח הוועדה, שהתבסס על עשרות מחקרים, קבע שלילדי הורים חד-מיניים לא נגרם כל נזק וגם לא בלבול בזהות המינית. מחקר נוסף שפורסם בשנת 2010 במגזין "Pediatrics" העלה תוצאות זהות.
מחקר אמריקאי שנעשה במסצ'וסטס גילה כי ילדים לזוגות הומואים ולסביות מגלים יותר סבלנות ופתיחות כלפי הסביבה ובתפישה של זוגיות. מחקר אחר, שנעשה באוניברסיטת מישיגן וכלל אלפיים משפחות גילה כי ילדים אלו מאושרים יותר מבני גילם במשפחות מסורתיות והוריהם משקיעים יותר בחינוכם, זאת לטענת החוקרים, בשל המאמץ הנדרש מההורים ליצור תא משפחתי באמצעות אימוץ או פונדקאות.
התנגדות להורות להט"בית
ממוזער|250x250 פיקסלים|מפגינים מוחים מול צעדת השוויון בקרקוב, פולין, 2018
ההתנגדות להורות להט"בית נובעת בראש ובראשונה מהתנגדות למתן זכויות שוות ללהט"ב באופן כללי בדומה להטרוסקסואלים. מבין המתנגדים, רבים אינם מתנגדים ליחס שווה להומואים ולסביות כפרטים, אך מתנגדים בתוקף להכרה בתא המשפחתי של הומואים ושל לסביות, כזוג או כהורים.
במקרים רבים להתנגדות זו יש רקע תאולוגי. במדינות בהן יש לדת מעורבות רבה בפוליטיקה, ביניהן ישראל, המכשולים העומדים בפני הורות חד-מינית בדרך כלל גבוהים יותר.
התנגדות נוספת מושתתת על התאוריות ההתפתחותיות, על פיהן לאב ולאם תפקידים קריטיים, שאינם ניתנים להחלפה. תפקידה של האם בכל התאוריות חשוב במיוחד, ולפיכך משפחה חד-מינית נטולת אב, ובמיוחד נטולת אם, נתפסת כמכשלה גדולה בהתפתחותו של הילד. אולם לפי פרסום של האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, לטענה זו אין בסיס מחקרי, ומחקרים רבים שנערכו בנושא, העלו כי ילדים שגדלו במשפחות חד-מיניות מתפתחים באופן תקין, ללא הבדל משמעותי ביחס לנטייתם המינית, זהותם המגדרית, וכישוריהם החברתיים והאישיים. עם זאת, בפרסום גם צוין שידוע פחות על הורות של הומואים מאשר על הורות של לסביות, שיחסית מעט מחקרים נערכו על הצאצאים בבגרותם, ושרבים מהמשתנים במחקרים הקיימים טרם נבדקו באופן שיטתי ולאורך זמן. טענות נוספות שמעלים המתנגדים להורות להט"בית הן שילדים ממשפחות חד-מיניות חשופים יותר לבלבול בזהותם המגדרית והמינית ועלולים ביתר קלות להפוך לחד-מיניים בעצמם, אולם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה דחתה גם אותה כחסרת בסיס מחקרי, בכפוף לאותן הסתייגויות.
ראו גם
זכויות להט"ב
נישואים חד-מיניים
אימוץ בקרב הקהילה הגאה
אימוץ ילד על ידי הורה שני
פונדקאות
לקריאה נוספת
חיים אברהם "הורות, פונדקאות, והמדינה שביניהן" חוקים ט (2016).
יעל אור, (2000). השוואה של הקשר הזוגי והתפקוד ההורי בקרב זוגות הטרוסקסואלים וזוגות לסביות. עבודה לשם קבלת תואר מאסטר. רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן.
ריבי אפרת, (2009). זוגיות חד-מינית כהוויה היוצרת משמעות ייחודית. חברה ורווחה, כ"ט(1), 7-38.
מירי בומבך, ורונלי שקד, (2002). מהפכה במוסד 'הזכות להורות' - תמורות בחברה הישראלית: דיון בסוגיית ההורות ההומו-לסבית . רפואה ומשפט, 26, 121 - 130.
חנן גולדשמידט, (2001). אימוץ, ידועים בציבור והומוסקסואליות; השלכות משפטיות על פסיקה בנוגע לאימוץ על ידי זוג חד-מיני. המשפט, 12, 43-34, 95-93.
דן פרידלנדר, (2000). מוטיבציות לאבהות בקרב גברים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים. עבודה לקבלת תואר מאסטר. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
צבי טריגר, (2006). משפחות חורגות ו"רישיון הורות": מחשבות על הקשר בין הכרה בזכות להורות ובין הכרה בזוגיות בעקבות ע"ס 10280.01 ירוס-חקק נ' הי"מ. המשפט, 22, 44-51.
רן לוי, (2005). אבהות אחרת: על קבוצת אבות הומוסקסואלים שהיו בקשר הטרוסקסואלי בעבר. עניין משפחתי: ביטאון האגודה לטיפול משפחתי. 51, 14-17.
רות זפרן, (2007). אימהות יש גם שתיים: הגדרת אימהות לילד שנולד לבנות זוג מאותו המין. דין ודברים, ג(2), 351-398.
אריאל כהן-ארקין, (2012). אבהות הומוסקסואלית: משמעות הבחירה במודל-ההורי עבור גברים הומוסקסואלים החיים בזוגיות, עבודה לשם קבלת תואר מאסטר. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון.
אלון אורן, (2006). הבנייתה של משפחה הומוסקסואלית במודל 'הורות משותפת' עם אישה: הניעות בין האישי, הזוגי והמשפחתי, עבודה לשם קבלת תואר מאסטר. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
עדיטל בן-ארי ויואב לביא, בדרך לא סלולה: היבטים משפטיים, קהילתיים והוריים של משפחות חד מיניות, חיפה, אוניברסיטת חיפה, המרכז לחקר ולימוד המשפחה, 2007.
אריאל כהן-ארקין, מגמות במחקר על אבות גאים, אוקטובר 2013, אתר GoGay.
מיכל טמיר, "השפה העברית לא המציאה לי תואר - על כבודן של משפחות אלטרנטיביות בישראל", קריית המשפט ח (תשס"ט), 288–251.
שחר ליפשיץ, הזכות להורות של בני זוג מאותו מין לנוכח אתיקת ההורות, מחקרי משפט, לד (תשפ"ב - 2022), 1-92.
Abraham, H, (2017). A Family Is What You Make It? Legal Recognition and Regulation of Multiple Parents
Bagemihl, B, (1999). Biological Exuberance : Animal Homosexuality and Natural Diversity
Bailey J. M., Bobrow D., Wolfe M., & Mikach S. (1995). Sexual orientation of adult sons of gay fathers. Developmental Psychology, 31, 124-129.
Bozett, F. W. (1987). Gay & Lesbian Parents, NY: Praeger.
Bozett, F. W. (1985). Gay Man As Fathers. In Bozett, F. W., & Hanson, S.M.H, Dimensions Of Fatherhood, (pp. 327-352). Beverly Hills: SAGE Publications.
Chan, R, W et al. (1998). Psychosocial Adjustment among Children Conceived Via Donor Insemination by Lesbian and Heterosexual Mothers. Child Development, 69, 443–57.
Chan,R, Brooks R, Raboy, Patterson C J (1998). Division of Labor among Lesbian and Heterosexual Parents: Associations with Children’s Adjustment. Journal of Family Psychology 12:402–19.
Flaks, D, K. et al. (1995). Lesbians Choosing Motherhood: A Comparative Study of Lesbian and Heterosexual Parents and Their Children.” Developmental Psychology, 31, 105–14.
Golombok, S. & Tasker, F. (1996). Do parents influence the sexual orientation of their children? Findings from a longitudinal study of lesbian families. Developmental Psychology, 32, 3-11.
Golombok, Susan, Ann Spencer, and Michael Rutter. (1983).Children in Lesbian and Single-Parent Households: Psychosexual and Psychiatric Appraisal. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 24, 551–72.
Green, R, et al. (1986).Lesbian Mothers and Their Children: A Comparison with Solo Parent Heterosexual Mothers and Their Children. Archives of Sexual Behavior 15 167–84.
Hewlett, B.S., (1992). Father-Child Relations: Cultural and Biosocial Contexts. NY: Aldine De Gruyter.
Huggins, Sharon L. (1989). A Comparative Study of Self-Esteem of Adolescent Children of Divorced Lesbian Mothers and Divorced Heterosexual Mothers. (Pp. 123–35) in Homosexuality and the Family, edited by F. W. Bozett. New York, Haworth.
Hoeffer, Beverly.(1981). Children’s Acquisition of Sex-Role Behavior in Lesbian-MotherFamilies. American Journal of Orthopsychiatry, 51,536–44.
קישורים חיצוניים
אתר ההורות הלסבית Bmoms
המרכז להורות אחרת
פרוטוקול מס' 165 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האשה, בנושא "הכרעה בעניין מתן אימוץ לזוג לסביות" (פברואר 2005).
תת-אתר מקיף של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי על הורות גאה
ילדים להורים הומואים ולסביות, ביטאון איגוד רופאי הילדים האמריקאי
עמדת איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי בזכות הכרה במשפחות גאות לצורך מתן מסגרת חוקית לילדיהן
שחר ליפשיץ, הזכות להורות של בני זוג מאותו המין לנוכח אתיקת ההורות, מחקרי משפט לד, 2022.
לילך זוהר, זהר שרביט ואחרים, אפשרויות למימוש הרצון להורות בקרב זוגות להט"ב ויחידים - סקירה בין-לאומית של מדיניות ופרקטיקה, סקירה מאת מכון ברוקדייל בהזמנת שירות למען הילד במשרד הרווחה, 2022.
הערות שוליים
קטגוריה:הורות
קטגוריה:זכויות להט"ב
קטגוריה:משפחה | 2024-10-02T19:52:00 |
משקה אלכוהולי | שמאל|ממוזער|350px|אגף משקאות חריפים בסופרמרקט
משקה אלכוהולי הוא משקה המכיל אלכוהול (שהוא השם המקובל בשפת היומיום לאתנול).
לצריכת אלכוהול יש, בין השאר, השפעות קצרות טווח. בשל השפעתו המשכרת של האלכוהול, המשרה על השותה אותו הרגשת שמחה, אופוריה ורוגע, הייתה מאז ומעולם שתיית משקאות חריפים, בעיקר בקבוצה, דרך מקובלת לחגוג, לבלות או להביע שמחה. קיימים משקאות חריפים רבים, המופקים מחומרים שונים. למעשה, כמעט לכל עם או קבוצת עמים יש משקה חריף מסורתי, בעל טעם, ריח ותכונות נוספות המייחדות אותו לעומת שאר המשקאות, וכן תרבות שתייה שהתפתחה סביבו.
הנזק הרפואי של האלכוהול גבוה מאד והוא מהווה את אחד מגורמי התמותה המרכזיים בעולם.. שימוש מזיק באלכוהול משפיע לרעה על מטרות בריאות רבות של יעדים לפיתוח בר קיימא כולל נושאים של בריאות נפשית, התפתחות הילד, מחלות מידבקות, פציעות והרעלות. שתיית אלכוהול קשורה גם לתאונות ולהתנהגות אלימה ועלולה לפגוע באנשים בקרבת השותים. משקאות אלכוהולים הם גורם מסרטן וודאי בבני אדם.
כינויים בשפות השונות
בעברית מליצית נהוג לכנות את המשקאות הללו הטיפה המרה, ובהוראה זו היא משמשת בכתבי ביאליק (אולם ביאליק השתמש בצירוף גם לציון מרירות ויגון בלבד). לצירוף המטונימי בן שתי המילים מקבילה ביידיש (דער ביטערער טראָפּן), והוראתה "יין שרוף". גם השפה הפולנית קושרת בין המרירות למשקה המשכר (gorzalka הוראתה 'מרירה' והיא משמשת אחד משמות הוודקה). ברוסית – 'גורקי' הוראתה 'מר'; באנגלית bitters (דקדוקית מתייחסים אל המילה בלשון יחיד) הוא סוג של קוקטייל אלכוהולי; בגרמנית Magenbitter ובהולנדית bittertje ("מריר קטן"). באנגלית מדוברת המשקאות הללו מכונים גם the hard stuff וכן firewater; שני הכינויים מתבססים על ריחם וטעמם העזים של המשקאות.
שתיית אלכוהול בעת העתיקה
שתיית משקאות חריפים הייתה מנהג מקובל בקרב עמים רבים עוד בעת העתיקה ועדויות קיימות לשתיית אלכוהול גם בתקופות פרהיסטוריות, לפני המהפכה החקלאית.
שרידים של דגנים שעברו התססה האופיינית לייצור בירה נמצאו בכרמל (מתוארכים כבני 13,000 שנה). החוקרים שיערו שהשרידים מעידים על חשיבות טקסית של האלכוהול בתרבות הנאטופית, ושהמשקה דמוי הבירה שימש לטקסים כגון טקסי קבורה.
העדויות המוקדמות ביותר לצריכת יין נמצאו בגאורגיה (מתוארכים כבני 8,000 שנה), בהרי זגארוס שבאיראן (מתוארכים כבני 7,400 שנה) ובבבל (מתוארכים כבני 5,500 שנה). עדויות לשתיית יין במזרח הקדום מופיעות למכביר במקרא, בציורי קיר ותבליטים מצריים, וכן בשרידי מתקנים שנתגלו בארץ ישראל, ואשר שימשו בייצור יין.
האדם הראשון ששכרותו מתועדת בתנ"ך הוא נח: (). ליין היה תפקיד חשוב בחיים הפולחניים במצרים העתיקה. ציורים המתארים ייצור יין נמצאו על קירותיהם של קברי הפרעונים, וברשימת המנחות שהוגשו למת נמצאו כדי יין.
העברים הקדמונים נהגו לשתות יין בעת שמחה, אך גם השתמשו בו בטקסים דתיים: בבית המקדש היה היין ננסך על גבי המזבח בשעת הקרבת הקורבנות. על כן היין מתואר בתנ"ך כמשקה "המשמח אלוהים ואנשים" (). על ההשפעה החיובית שיש לאלכוהול על מצב הרוח מעיד ספר תהלים: (תהלים ק"ד ט"ו). עם זאת, על אובדן שיקול הדעת בעקבות שתיית אלכוהול נאמר "נכנס יין – יצא סוד" (תלמוד בבלי עירובין סה, א).
גם היוונים והרומאים אהבו לשתות יין, ואף סגדו לאל מיוחד אשר היה אחראי על משקה זה: דיוניסוס (בגרסה הרומית: בכחוס), אשר פולחנו (חגיגות הדיוניסיה) עורר התלהבות גדולה ואורגיות המוניות ("בכחנליות").
גם השבטים הגרמאנים מפורסמים בשל תרבות השתייה הענפה שלהם: הם שתו בעיקר בירה, וזו הפכה למשקה מקובל בטקסים דתיים. עדות נוספת לשימוש באלכוהול בתרבות השבטים הגרמאנים היא הקוניאק הצרפתי, שהתפתח ממשקה אלכוהולי של השבט האוסטרו-גותי.
ממצאים ארכאולוגיים מעידים כי עמים רבים במקומות שונים בעולם נהגו להכין ולשתות משקה חריף בשם מי דבש, אשר נרקח באמצעות דילול דבש במים או במיצי פירות. עם העמים אשר נהגו לשתות משקה זה נמנים המצרים, היוונים, הרומאים, האינקה, האצטקים - ובראש ובראשונה הויקינגים. את המשקה היה נהוג לשתות במיוחד בחגים ובפסטיבלים מיוחדים. לדבש - ובהקשר לו, למשקה מי הדבש - יוחסו תכונות של עירור תשוקה, ובימים קדומים יוחסו לשותים מן המשקה תכונות כמו חוכמה, אומץ וכוח וכן יכולת פוריות גבוהה.
תרבות השתייה
ארצות הברית
גם כיום נחשבת שתיית אלכוהול לבילוי מקובל מאוד ברחבי העולם המערבי. ברוב מדינות המערב, משקאות חריפים הם מצרך זמין ביותר, שאפשר לקנות בכל חנות מזון או קיוסק. המשקאות החריפים הם גם מצרך קבוע במסעדות, בבתי מלון ובמועדוני לילה.
משקאות אלכוהוליים מוגשים בפאבים, אשר מהווים גלגול מודרני של הפונדקים אשר היו נהוגים בתחילת העת החדשה באנגליה ובארצות הברית. נוסף על המשקאות החריפים המסורתיים (בירה, וודקה, טקילה), מוגשים בפאבים בעיקר קוקטיילים- ערבובים שונים של משקאות חריפים ולא חריפים.
אף-על-פי-כן, בניגוד לרוב העולם המערבי בכלל ולאירופה בפרט, בארצות הברית נחשבת שתייה מופרזת של אלכוהול - ואפילו שתיית אלכוהול בכלל - למידה מגונה, בייחוד בקרב החוגים הדתיים-השמרניים של המדינה.
אירופה
שמאל|ממוזער|250px|בקבוקי וודקה סמירנוף, הוודקה הנמכרת ביותר בעולם.
שמאל|ממוזער|220px|כוסות בירה במסעדה וינאית
שמאל|ממוזער|200px|ג'וני ווקר רד לייבל, אחד מסוגי הוויסקי הנמכרים ביותר בעולם.
תרבות השתייה האירופאית היא מגוונת ביותר, וכוללת משקאות רבים בנוסף לוודקה ולבירה.
בספרד נפוץ מנהג הבוטיון, במסגרתו בני-נוער מתאספים בפארקים או ברחובות בערים השונות וצורכים משקאות חריפים כגון בירה, יין, רום, סנגריה, טינטו דה וראנו, וודקה, ויסקי,ג'ין ועוד.
בקרב העמים הסלאבים תרבות השתייה והפולקלור הסובב אותה מפותחים מאוד, עד כי נוצרו סביב שתיית המשקאות החריפים כללים ומנהגים העוברים מדור לדור. הפופולריות הרבה של המשקאות הולידה את סטריאוטיפ "הרוסי השיכור". צריכת האלכוהול ברוסיה עומדת כיום על 15 ליטרים לאדם לשנה - כמעט פי שלושה מהצריכה ב-1990 (5.4 ליטרים). תוחלת החיים ברוסיה נמוכה יחסית, בעיקר אצל גברים, והיא אף ירדה במידה משמעותית מאז 1990. צריכת האלכוהול הגבוהה היא בין הסיבות העיקריות לתופעה זו.
וודקה
בתרבות הסלאבית הוודקה היא מרכיב הכרחי כמעט בכל מפגש חברתי, ובמיוחד באירועים חגיגיים. אירועים אשר נהוג בהם במיוחד לשתות וודקה בצוותא הם ימי הולדת וראש השנה האזרחית (31 בדצמבר). לרוב מתרחשת החגיגה סביב סעודה גדולה, אשר במהלכה שותים משקאות חריפים, וודקה ביניהם.
כל סועד מחזיק את כוסית הוודקה ביד אחת ובידו השנייה אוחז כוס מיץ או משקה לא-אלכוהולי אחר, אשר נועד לרכך את טעמה העז של הוודקה. המשקה אשר משמש בתפקיד זה נקרא "זפיבון" (запивон). לא נהוג בדרך כלל לערבב את הוודקה והזפיבון בכוס אחת. יש המעדיפים מלפפון חמוץ או דג מלוח, אשר ירככו את טעם הוודקה במקום משקה. מאכל המשמש בתפקיד זה נקרא "זקוסון" (закусон). טקס הרמת הכוסית נקרא "טוסט" (тост). לפני הלגימה מודיע אחד הנוכחים לכבוד מה שותים. על פי רוב יוכרזו איחולים הדדיים, כגון בריאות, הצלחה וכדומה. אם ההתכנסות החגיגית היא לכבוד אחד הנוכחים, כגון חתן יום הולדת, יוקדש הטוסט הראשון לו. נהוג לשתות גם לכבוד קרובי משפחה וחברים שאינם נוכחים באירוע. לאחר אמירת הטוסט מרימים כוסית ושותים את כוסית הוודקה, ומיד לאחר מכן לוגמים מהזפיבון או נוגסים בזקוסון. אם אחד הנוכחים אינו שותה מסיבה מסוימת, המנהג הוא שעליו לגעת עם כוסית הוודקה במצחו, ובכך להשתתף באופן סמלי בשתייה החגיגית. מנהג זה מקורו בקווקז, אך הוא אומץ גם על ידי שאר עמי מזרח אירופה.
יש הנוהגים לערבב וודקה עם בירה. ערבוב זה נקרא "יורש" (ёрш), והוא נחשב לבעל השפעה משכרת במיוחד, עד כי נהוג לומר ברוסית "וודקה בלי בירה – כסף לרוח" (водка без пива - деньги на ветер). אם אדם חש חמרמורת בעת שהתעורר לאחר לילה בו השתכר, נהוג לתת לו לשתות כוס בירה כדי שההרגשה הרעה תחלוף; אם חש האדם ברע בצורה קיצונית, נהוג אף לתת לו לשתות כוס וודקה. רבים מאמינים כי שיטה זו אכן עוזרת לדכא את החמרמורת, אך יעילותו של מנהג זה לא הוכחה מדעית.
מנהג סלאבי נוסף הקשור בוודקה הוא שתיית כוסית על קברו של המת, כדי לחלוק לו כבוד.
בירה
בנוסף לוודקה, גם הבירה היא משקה אהוב בקרב עמי מזרח אירופה. את הבירה נהוג לשתות לרוב במקביל עם מאכל מלוח כלשהו, כמו דג או גרעינים, אשר יהווה ניגוד לטעמה המריר של הבירה. עמים הידועים באהבתם הגדולה לבירה, אף יותר מעמי מזרח אירופה, הם הגרמנים, הדנים, והאנגלים. הבירה נחשבת למשקה הלאומי של העם הגרמני, וכיוון שכך, נחשבת גרמניה לאחד ממרכזיו המפותחים והמוערכים ביותר. בשנות השישים התפרסמה בגרמניה להקת הפולק רוק אונקל טום, אשר הקדישה את כל שיריה להילול הבירה. גם האנגלים ידועים כחובבי בירה גדולים; הבירה נפוצה במיוחד באצטדיוני הכדורגל באנגליה, בהם מרבים האוהדים לשתות אותה בעת הצפייה במשחקים.
ישראל
דוח של ארגון הבריאות העולמי מראה שנכון לשנת 2016, ישראלים מעל גיל 15 שתו בממוצע 3.8 ליטרים של משקאות אלכוהוליים בשנה, בהשוואה ל-6.4 ליטרים בממוצע בעולם. בישראל, הפער בין הגברים לנשים היה גדול, עם 6.4 ליטרים לשנה לגברים ו-1.4 ליטרים בשנה לנשים. עיקר צריכת האלכוהול בישראל הייתה של בירה (54%). יין היווה רק 5% מהצריכה. הגיל הממוצע של ישראלים השותים אלכוהול הוא 41, וזה של השותים כמויות גדולות בזמן קצר (binge drinking) הוא 18.4. מוערך ש-6% מהישראלים סובלים מהפרעות הקשורות בצריכת אלכוהול, ו-3% מכורים לאלכוהול. 2.5% ממקרי המוות בישראל קשורים לצריכת אלכוהול.
במסגרת עבודת תיזה נדגמו 213 ישראלים בגילאי 18–35 במדגם נוחות. במחקר נמצא שגברים, רווקים, חילוניים ובעלי השכלה נמוכה נמצאים בסיכון מוגבר לשתייה מופרזת.
שתיית אלכוהול בדתות השונות
היחס אל שתיית משקאות חריפים משתנה מדת לדת:
יהדות
בדת היהודית, היין נחשב למשקה חגיגי, ושתייתו נהוגה לשם ציונם של ימים קדושים ולשם חגיגת אירועים משמחים. היין הוא המשקה היחידי אשר זכה לברכות הנהנין מיוחדת משלו: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן". ברכה זו יש לומר לפני שתיית היין. ואם מביאים יין משובח יותר מן הקודם מוסיפים ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הטוב והמיטיב".
היין הוא מצרך הכרחי לשם קיומם של החגים והטקסים היהודיים: בערב שבת יש לשתות כוסית יין בטקס הנקרא קידוש, אשר מציין את כניסתו של היום הקדוש. גם במוצאי שבת יש לשתות כוסית יין בטקס הנקרא הבדלה, המבדיל בין היום הקדוש היוצא ליום החול הנכנס. בליל הסדר יש לשתות ארבע כוסות יין, ואילו בפורים אף נהוג לשתות לשוכרה עד למצב שבו לא מבחינים "בין ארור המן לברוך מרדכי". גם באירועים משפחתיים, כגון נישואין וברית מילה יש לשתות יין. יחסה החיובי של היהדות ליין הגיע לידי כך, שנאמר "אין אומרין שירה אלא על יין". התלמוד הבבלי אף מרחיק לכת ומעמיד את השמחה האמיתית דווקא על כזו הנובעת משתיית יין: "אין שמחה אלא בבשר ויין" (ביטוי שמקורו ב, שם נאמר: "במה משמחם? ביין...אין שמחה אלא בבשר").
למרות כל זאת, מזהירה הדת היהודית מפני שתייה מוגזמת: "אל-תהי בסבאי-יין" () ו"אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (). אמנם נח, אחד הצדיקים בתנ"ך, נודע בשכרותו, אך הפרשנות המקובלת אומרת כי השתכרותו המוגזמת הייתה בבחינת נפילה מוסרית אשר הכתימה את צדיקותו.
יהודי תימן נוהגים לקיים בשבתות את מנהג הג'עלה. שולחן הערוך מיני תקרובת של ירקות ובשר. כל אדם מחזיק בידו כוס של ערק תימני או משקה אחר, וכן ספר שירים של שבזי. שרים שיר. בסופו נוטלים פרי או ירק, מברכים, לועסים. שותים כוסית משקה וממשיכים לשיר, וחוזר חלילה. בין לבין נאמרים דברי הגות או דברי תורה.
בפלגים מסוימים בתנועת החסידות (כגון בחסידות חב"ד) יש למשקה האלכוהולי ערך מוסף. קבוצות החסידים מתאספות, בתאריכים שיש להם חשיבות מיוחדת בשנה, דוגמת ימי שמחה או ייחוד דתי אחר, ומדברים בדברי תורה, שרים ניגונים ושותים משקה חריף (בדרך כלל יי"ש), והשתייה מכונה "לחיים". אירועים אלה נקראים "התוועדויות". בהתוועדויות אלה תפקידו של האלכוהול הוא לתת אפשרות להידברות פתוחה וישירה של "דברי אמת" בין החסידים, בנושאים בעלי משמעות רוחנית ודתית, וכן לאפשר לחסידים להגיע למה שנקרא אצלם התעלות רוחנית. מנהיגה הרוחני האחרון של תנועת חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון, הורה להגביל את כמות השתייה, זאת לפי הבנתו את האלכוהול כאמצעי להתעלות ולא כהנאה סתמית. תקנה זאת מכונה בפי חסידי חב"ד "תקנת המשקה".
בחודש אדר תשע"ט פורסמה קריאת הרבנים למעט במשקאות משכרים בימי הפורים ובשמחות משפחתיות בגלל נזקים בריאותיים ואסונות הנגרמים כתוצאה מריבוי שתייה משכרת.
נצרות
בנצרות תופעת ההשתכרות נחשבת למגונה, אם כי איננה אסורה במפורש. במדינות נוצריות רבות קנתה לה ההשתכרות דריסת רגל כחלק מן התרבות; כמו כן, מצאו מנזרים רבים את פרנסתם בייצור ומכירה של משקאות חריפים.
שתייה טקסית של יין היא חלק מטקס המיסה, המקובל כמעט בכל הזרמים הנוצריים. הטקס מבוסס על דבר ישו לתלמידיו בסעודה האחרונה (מתי כ"ו 26): "אכלו את הלחם כי זה בשרי, שתו את היין כי זהו דמי, דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים". הנוצרים מאמינים כי במהלך המיסה עובר היין טרנסובסטנציאציה, והופך להיות דמו של ישו. את יין המיסה יש להכין במיוחד לשם הטקס, ואין רשות להשתמש בו למטרות אחרות.
אסלאם
באסלאם חל איסור מוחלט על שתיית משקאות חריפים. הציווי על איסור שתיית האלכוהול נקרא: "חַרָאם" (תרגום לעברית: "חטא"), ומקורו הוא במשפט המוסלמי - ה"פִיקָה" - אשר מקביל ל"הלכה" היהודית.
בשל העובדה שה"פיקה" הוא פרשנות של דרך אללה כתוצר מחשבה של מלומדים, ה"חראם" עשוי להיתפס בעיני מוסלמים מסוימים כמצווה לא קדושה (שהרי לא הורתה על ידי הבורא), ויכולה להיות אי הסכמה לגביו בקרב זרמים מסוימים (לדוגמה, בסופיזם). ואכיפתו של האיסור השתנתה במהלך ההיסטוריה.
תגובה קצרת טווח לשתיית אלכוהול
המבדיל משקאות המכילים אלכוהול משאר המשקאות הוא שהם משכרים - כלומר, גורמים לשינויים במצב הרוח וההתנהגות של האדם. החומר הפעיל במשקאות אלכוהוליים, האתנול, נספג במערכת העיכול ומשם מגיע לדם. דרך הדם מגיע האתנול לכל איברי הגוף כולל למוח ומשפיע על תפקודם. בניגוד לרוב הסמים הפסיכואקטיביים, האתנול מתערב במספר מערכות של מוליכים עצביים, ולכן יש לו מספר השפעות. בין השאר, האתנול מגביר את הפעילות של מערכת ה-GABA ומאט את הפעילות של מערכת הגלוטמט. יחד, שתי פעולות אלה גורמות לדיכוי של מערכת העצבים. לכן, במינונים נמוכים, משקאות אלכוהוליים גורמים לרוגע, קלות ראש, עלייה בביטחון העצמי והסרת מחסומים התנהגותיים. האלכוהול עלול גם ליצור תחושה של סחרחורת או ורטיגו. שתייה רבה עלולה לגרום לאיבוד שליטה עצמית ושיקול הדעת, לאיבוד שיווי המשקל ולהרגשה רעה הכוללת סחרחורות, כאבי ראש, בחילות והקאות.
הנגאובר (חמרמורת) הוא אוסף של סימפטומים המופיע בעקבות שתייה מרובה. הסימנים להנגאובר כוללים עייפות, חולשה, צמא, כאב-ראש, כאבי שרירים, בחילה, כאבי בטן, ורטיגו, רגישות לאור ורעש, חרדה, עצבנות, הזעה, ולחץ דם גבוה. הסימפטומים של ההנגאובר מגיעים לשיאם כאשר ריכוז האלכוהול בדם חוזר לבערך אפס. הסימפטומים יכולים להימשך 24 שעות ואף יותר, ומשתנים מאדם לאדם.
כדי להימנע מהנגאובר, מומלץ להגביל את השתייה, לאכול אוכל שומני לפני השתייה שיעכב את ספיגת האלכוהול, ולשתות מים בזמן שתיית האלכוהול ולפני השינה.
קיימים כמה מיתוסים נפוצים בקשר להנגאובר אשר אינם נכונים. קפה או מקלחת לא יכולים למנוע או לרפא הנגאובר. סדר המשקאות לא משפיע על הסיכוי לסבול מהנגאובר, רק כמות האלכוהול. שתיית משקה אלכוהולי בבוקר שלאחר ליל השתייה לא ימנע את ההנגאובר. אף על פי שהוא יכול לספק מזור זמני, הוא עלול להחמיר בהמשך את הסימפטומים. גם שתיית משקאות איזוטוניים לא נמצאה כמסייעת להנגאובר. יש אנשים הלוקחים פרצטמול (אקמול) לפני השינה, בתקווה למנוע את הכאב שבהנגאובר. הרגל זה הוא מסוכן שכן השילוב של אלכוהול ופרצטמול מסוכן לכבד.
שתייה של כמות אלכוהול מופרזת עלולה להוביל גם להרעלת אלכוהול, מצב חירום רפואי שנגרם מריכוז אלכוהול גבוה בדם.
נזקי האלכוהול למשתמשים
לצד אופייה המשחרר, יש לשתיית משקאות חריפים חסרונות לא מבוטלים בתחום החברתי, בתחום הנפשי ובתחום הבריאותי. שתייה מרובה של אלכוהול, בפעם אחת או לאורך זמן, עלולה לגרום לנזקים פיזיולוגיים רבים. בארצות הברית, מוערך ששימוש מוגזם באלכוהול גובה את חייהם של קרוב ל-100,000 איש ואשה בכל שנה, ואחראית למותם של כ-10% מהמבוגרים בגיל 20-64. בישראל, 2.5% ממקרי המוות בישראל קשורים לצריכת אלכוהול. התמותה העולמית הנגרמת כתוצאה מצריכת אלכוהול גבוהה מזו הנגרמת ממחלות כמו שחפת, איידס וסוכרת. 28.7% ממקרי המוות הללו נגרמו בשל פציעה, 21.3% בשל מחלות במערכת העיכול, 19% בשל מחלות לב וכלי דם, 12.9% בשל מחלות זיהומיות ו-12.6% בשל סרטן.
מחקר מקיף שפורסם בכתב העת לאנסט באוגוסט 2018, מצא כי צריכת אלכוהול בכל כמות מסוכנת לבריאות. לפי המחקר, אלכוהול גורם למוות בטרם עת של 2.8 מיליוני אנשים בשנה, כך שהוא גורם הסיכון השביעי בחשיבותו למוות בטרם עת בשנת 2016. בנוסף הוא גם גורם הסיכון השביעי בחשיבותו לנכות. שתיית אלכוהול היא סיבת המוות המובילה למוות בקרב אנשים בגילאים 15-49 שנים ברחבי העולם. בגילאים 15-49, צריכת אלכוהול קשורה ל-12% מהתמותה בקרב גברים ול-3.8% מהתמותה בקרב נשים. גורמי המוות העיקריים הקשורים לאלכוהול בגילאים אלה כוללים שחפת, תאונות דרכים ופגיעה עצמית. לגבי אנשים מעל גיל 50, גורם המוות המוביל הקשור לאלכוהול הוא סרטן (27% בקרב נשים ו-19% בקרב גברים).
המחקר נערך על ידי תוכנית Global Burden of Disease במכון להערכה ולמדידת הבריאות באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. זהו המחקר המקיף ביותר שבוצע עד כה בתחום האלכוהול. השתתפו בו יותר מ-500 חוקרים מ-40 מדינות. החוקרים בדקו 694 מחקרים כדי להעריך את דפוסי השתייה של אלכוהול במדינות שונות בעולם. כדי להעריך את הסיכונים מאלכוהול נבדקו 592 מחקרים וכן נערך מעקב רפואי אחר 28 מיליון אנשים בין השנים 1990 ל-2016, בכ-195 מדינות. לפי המחקר, כל מנת אלכוהול נוספת ביום מעלה את הסיכוי לסבול מאחת מהבעיות הבריאותיות שמופיעות במאמר ב-0.5% בשנה. החוקרים כותבים כי "רמת הצריכה המצמצמת את הנזק הבריאותי הנובע מאלכוהול היא אפס". כמו כן אין שום הבדל בין מקור האלכוהול - בירה, יין או משקאות חריפים. פרופ' אורנה בראון אפל מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, טוענת כי אמנם לא כל כמות של אלכוהול מעודדת התקפי אלימות, אבל האלכוהול משפיע בצורה שונה על אנשים שונים, וקשה לדעת איזה מינון הוא בטוח. אחד החוקרים הראשיים במחקר, מקס גריסוולד, מאוניברסיטת וושינגטון, טען כי מחקרים קודמים מצאו השפעה מגנה של אכלוהול במגוון של מצבים, אבל ממצאי המחקר שפורסם מצאו כי הסיכונים הבריאותיים מאלכוהול משמעותיים הרבה יותר.
מערכת העצבים
האלכוהול גורם להתרחבות העורקים ולשרשרת תגובות כימיות, כשהוא הופך לחומצות שומן אשר מכסות את פני סיבי העצב, חוסמות את קצותיהם ומעכבות הפרשת נוירוטרנסמיטרים לתוך ומתוך המרווחים (סינפסות) שבין הנוירונים (תאי העצב). חומצות השומן שנוצרות על ידי האלכוהול גורמות לנזק בעיקר לקליפת המוח. האלכוהול פוגע בסינפסות הקשורות לזיכרון, לדיבור ולמצב הרוח.
על פי מחקר באוקספורד כל כמות של אלכוהול פוגעת במוח. יש לאלכוהול גם נטייה להקצין את מצב הרוח בו היה נתון האדם לפני ששתה. מטבע הדברים, נטייה זו עשויה להיות מזיקה אם אדם שותה כאשר הוא נתון במצב רוח רע. שתיית אלכוהול קשורה גם בעלייה בסיכון להתאבדות.
צריכת אלכוהול גבוהה עלולה להוביל לאלכוהוליזם (התמכרות לאלכוהול). אלכוהוליזם מתבטא בחוסר היכולת להפסיק לשתות, בצורך לשתות כמויות הולכות וגדלות כדי להשיג את אותה ההשפעה (סבילות), במחשבות תמידיות על אלכוהול ובהופעת תסמיני גמילה (קריז) כאשר מפסיקים לשתות. ישנם גם מצבים קלים יותר שאינם מוגדרים כאלכוהוליזם, אך יכולים להוביל אליה. בעיית שתייה נוצרת כאשר שותים בכמות מוגזמת, גם אם לא נוצרה התמכרות. שתייה מופרזת (binge drinking) היא שתייה של כמות גדולה מאוד של אלכוהול בבת אחת: בגברים מעל חמש מנות אלכוהול, ובנשים מעל ארבע.
האלכוהול מאפשר להשיג הנאה מהירה או אמצעי הגנה יעילים מפני מצבי מתח, תסכול וחרדה. שתייה מרובה עלולה להביא להתמכרות באופן הבא: לאחר השתייה הדימוי העצמי עשוי להפוך לחיובי, אלא שלאחר כמה שעות עשויה להגיע חמרמורת וההתפכחות, כשהדימוי הנמוך והבעיות הקיומיות חוזרים ביתר שאת. הכאב והתסכול המחודשים מחזקים את הצורך במשקה וחוזר חלילה. כך קורה שהשימוש באלכוהול, שנועד להסיח את הדעת מפני מתח, חרדה, חוסר ביטחון ותחושות אשמה, גורם ומחזק אותם עד שנוצרת מעין מחזוריות של תחושות רעות הגורמות לשתיית אלכוהול אשר גורמת לתחושות רעות וחוזר חלילה, עד שהאדם מתמכר לאלכוהול והופך לאלכוהוליסט.
קיימת השפעת אלכוהול על זיכרון לטווח קצר וגם לטווח ארוך.
מערכת החיסון
צריכה כרונית של אלכוהול עלולה גם לפגוע בתפקוד החיסוני. אנשים הצוררכים אלכוהול באופן קבוע נמצאים בסיכון מוגבר לדלקת ריאות ושחפת. גם השתכרות חד-פעמית עלולה לפגוע בתגובה החיסונית של הגוף למחלות, עד 24 שעות לאחר ההשתכרות.
בקרב הקהילה המדעית ישנו קונצנזוס לגבי הקשר בין שתיית אלכוהול לסיכון מוגבר למחלת הסרטן. מחקרים שנעשו הראו שצריכה של כ-3.5 מנות אלכוהול סטנדרטיות (14 גרם אלכוהול למנה) ביום, מעלה את הסיכון לחלות בסרטן בחלל הפה, הגרון ומיתרי הקול פי 2–3. זאת בהשוואה לאנשים שאינם צורכים אלכוהול. כמו כן נמצא ששתייה יומיומית של משקאות אלכוהוליים מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן הכבד כבר בכמויות המוגדרות נמוכות, ויכולה להגביר את הסיכון עד פי 3.6 בצריכה כבדה.
מערכת הרבייה
כאשר אשה הרה צורכת אלכוהול, הוא עובר לדם שלה ומשם דרך השליה אל העובר. האלכוהול הוא טרטוגן - חומר הפוגע בהתפתחות העובר. הוא עלול לפגוע בגדילת התינוק, במערכת העצבים שלו, במראה הפנים ובאיברים נוספים. הפגיעה העצבית עלולה ליצור בעיות כמו מוגבלות שכלית, בעיות התפתחות, הפרעת קשב וריכוז, הפרעות התנהגות והפרעות רגשיות. מסיבות אלו, משרד הבריאות ממליץ לנשים בהריון לא לשתות אלכוהול בשום כמות, אף לא קטנה.האלכוהול גם פוגע בהעברת חומצה פולית מהאם לעובר, החיונית להתפתחותו התקינה. מעבר לפגיעה בעובר, צריכת אלכוהול בזמן ההריון מגבירה את הסיכון להפלה ואף למוות של העובר.
מערכת הלב וכלי הדם
האלכוהול פוגע בבריאות הלב וגורם לבעיות כמו קרדיומיופתיה, הפרעות קצב, שבץ מוחי ויתר לחץ דם.
השפעת האלכוהול עלולה להיות מסוכנת במיוחד אם הוא נצרך בעת מזג אוויר קר. שתיית משקאות חריפים אמנם גורמת בתחילה להרגשת חמימות, אך אין זו אלא אשליה מסוכנת. התרחבות העורקים הנגרמת כתוצאה מצריכת האלכוהול מגדילה את פני השטח דרכם נפלט חום מהגוף, ובכך למעשה מקררת את הגוף. מדי חורף מתים מקור בארצות מזרח אירופה, בהן שתיית האלכוהול מקובלת במיוחד למרות החורף הקשה, אנשים שהשתכרו יתר על המידה במזג האוויר הקר. כך למשל, בשנת 2006 12% ממקרי המוות היו קשורים באלכוהול. תופעה זו נפוצה במיוחד בקרב חסרי בית אלכוהוליסטים, כיוון שהם שותים מחוץ למקום סגור ועל כן חשופים יותר לפגעי מזג האוויר.
מערכות נוספות
שתייה כבדה פוגעת בכבד ועלולה לגרום לבעיות כמו כבד שומני, דלקת בכבד, פיברוזיס וצירוזיס. הלבלב מתחיל לייצר חומרים רעילים שעלולים להוביל לדלקת מסוכנת של הלבלב. אלכוהול עלול גם להוביל להשמנה. צריכת אלכוהול עלולה להזיק לבריאות העצם, חושפת אותה לשברים ומעכבת איחוי העצם לאחר שבר. שתיית אלכוהול פוגעת גם בכליות על ידי עומס היתר שנוצר עליהן בשל אחוז השתנן הגבוה שבבירה. שתיית אלכוהול עם רמה גבוהה מעל התקן של מתנול, שנמצאת בעיקר במשקאות מזויפים ומתוצרת עצמית, עלולה לגרום לעיוורון ואף למוות.
נזקים חברתיים
צריכת אלכוהול פוגעת לא רק באדם השותה, אלא גם בסביבתו. אנשים ששותים אלכוהול עלולים לפגוע באחרים דרך פעולות אלימות או תאונות דרכים. הם גם מהווים נטל על כלכלי על מערכת הבריאות. אנשים השותים אלכוהול נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מבעיות חברתיות כמו בעיות במשפחה, בעיות בעבודה ואבטלה. הם נמצאים גם בסיכון לביצוע פעולות אלימות כמו רצח, תקיפה מינית ואלימות זוגית. לבסוף, שתיית אלכוהול מגבירה את הסיכון לפציעות ותאונות, תאונות דרכים, נפילות, טביעות וכוויות.
מעבר לפגיעה הפיזית והרגשית בסובבים אותם, אנשים הצורכים אלכוהול מכבידים על מערכת הבריאות והרווחה במידה רבה. בשנת 2010 הוערך הנזק הכלכלי של שתייה מוגזמת בארצות הברית ב-249 מיליארד דולר, או שני דולר לכל משקה.
השפעת שתייה מתונה
שתייה מתונה של אלכוהול נחשבת לעד שתי מנות אלכוהול ביום לגבר, ועד מנה ביום לאשה (15 ג' אלכוהול למנה). ישנם מחקרים המקשרים בין שתייה מתונה של אלכוהול לבין יתרונות בריאותיים, ללא קשר לסוג האלכוהול. יתרונות אפשריים של שתייה מתונה שהוצעו כוללים תמותה נמוכה, צמצום הסיכון לסוכרת מסוג 2 ולמחלות לב וכלי דם. עם זאת, נכון לשנת 2012, בישראל לא נהוג להמליץ על שתיית אלכוהול מתונה ממספר סיבות: ראשית, אין עדיין די הוכחות מבוססות לתועלת הרפואית של שתייה מתונה. שנית, שתיית אלכוהול מתונה קשורה גם לסיכונים רפואיים כמו לחלות בסרטן המעי הגס, סרטן השד וסרטן הכבד. שלישית, השתייה עלולה להגביר את הסיכון לאלכוהוליזם. בארצות הברית, ההמלצות התזונתיות הן לא להתחיל כלל לשתות אלכוהול, ואם שותים אז לשתות מעט ככל הניתן. אם צורכים אלכוהול, ההמלצה היא לשתות עד שני משקאות ביום לגבר או עד משקה אחד לאשה.
בעבר, נהוג היה להאמין ששתיית יין אדום מועילה לבריאות, רעיון שנקשר למושג הפרדוקס הצרפתי. אך הביסוס לטענה זו טרם הוכרע.
מבין המשקאות האלכוהוליים, יין ובירה נחשבים לבריאים יותר. יין אדום ולבן נחשבים למועילים בשל נוכחות של נוגדי חמצון. בירה נחשבת לבריאה בשל היותה עשירה בוויטמינים מקבוצה B, במינרלים ובנוגדי חמצון.
הגבלות בחוק
באנגליה, החל מהמאה ה-16 החלה הממשלה לאכוף חוקים שונים לגבי שתיית אלכוהול. הפעם הראשונה בה ניסתה המדינה להשתמש במלוא כוחה כדי להוציא משקאות אלכוהוליים מהשוק הייתה בעת שיגעון הג'ין, בשנים 1720–1757. הפופולריות הגוברת של הג'ין נתפסה כאיום על המוסר במדינה, ובתגובה חוקקו חוקים שהתנו מכירת ג'ין בדמי רישיון ותשלום מיסים כבדים.
בשל הנזקים הרבים הכרוכים בשתייה מופרזת, מוטלות הגבלות על מכירתם של משקאות חריפים במדינות רבות. בתחילת המאה ה-20 נאסרה מכירתם כליל של משקאות חריפים בארצות הברית, שכן שתייתם נתפסה כייבוא זר ובלתי רצוי שהובא על ידי המהגרים השונים ממדינות מוצאם (למשל גרמניה), ואשר מנוגד לרוח הדת הנוצרית. תקופה זו ידועה בכינוי תקופת היובש.
כיום, ברוב מדינות המערב, משקאות חריפים הם מוצר זמין ביותר, אך מכירתם מותרת רק למי שנחשב בגיר על פי חוק. במדינות מסוימות ישנן הגבלות גם על בגירים צעירים - בבריטניה לקוחות הנראים בעיני המוכר מתחת לגיל 25 נדרשים להציג תעודה מזהה לפני רכישת משקה חריף (תקנה הנקראת Challenge 25). תקנה זו החליפה תקנה קודמת לה על-פיה נדרשו להציג תעודה לקוחות שנראו מתחת לגיל 21 (Challenge 21). כיום בחלק מהחנויות נדרשים להציג תעודה מזהה לקוחות הנראים למוכר מתחת לגיל 30 (Challenge 30). בישראל מותר למכור משקה משכר רק למי שמלאו לו 18 שנה. הגבלה נוספת הקשורה במשקאות משכרים היא איסור נהיגה בהשפעת אלכוהול, וזאת בשל הירידה בריכוז, אשר עלולה להיות קטלנית בזמן הנהיגה.
במרץ 2010 אושר בכנסת חוק המאבק בתופעת השכרות, לפיו אדם שמחזיק במשקה משכר בכלי קיבול שאינו סגור, במקום ציבורי או ברכב הנמצא במקום ציבורי, בין השעות 21:00 ל-6:00, "חזקה כי בכוונתו לשתות את המשקה המשכר וכי שתייתו עלולה להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור או ביטחונו, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של השוטר". ב-29 באפריל 2013 אישרה מליאת הכנסת את הפיכתו של החוק מהוראת שעה לחוק.
במדינות מסוימות חל גם איסור על צריכת אלכוהול בשטחים ציבוריים כגון פארקים, ואף על עצם הימצאותו של בקבוק משקה פתוח ברכב.
ברוב מדינות האסלאם ייצורם, מכירתם וצריכתם של משקאות חריפים אסורים באופן מוחלט, מטעמים דתיים. באיראן, למשל, אסור לייבא משקאות חריפים, ורק ליהודים מותר לייצר ולצרוך משקאות משכרים. זאת, מתוך התחשבות ביהודים, אשר דתם מחייבת אותם לשתות יין בטקסים דתיים.
כהל מפוגל
רעילות של כהל מפוגל (הוספת מתנול - אלכוהול עץ חסר צבע ורעיל לאתנול) מכוונת על מנת למנוע שימוש אלכוהוליסטי בחומר.
מנת משקה / מנת אלכוהול
בשל ההשלכות החמורות שיש לשתייה מופרזת של אלכוהול על האדם עצמו ועל החברה, ומכיוון שמשקאות אלכוהוליים שונים מכילים ריכוזים וכמויות שונים של אלכוהול, נוצר צורך במדינות רבות לקבוע אמת מידה אחידה, שתהיה ברורה ופשוטה להבנה לאדם הממוצע ותסייע לו לעקוב אחר כמות האלכוהול שהוא צורך. המעקב האישי חשוב הן באופן כללי, ובפרט ביחס לחוק - בעיקר בכל הנוגע לעבירת "נהיגה תחת ההשפעה". אמת מידה זו מכונה: מנת אלכוהול .
צריכה מופרזת של אלכוהול מוגדרת כצריכה של מעל 2 מנות ביום או מעל 15 מנות בשבוע לגברים, מעל מנה אחת ביום או מעל 8 מנות בשבוע לנשים ("שתיינות כבדה"), או שתייה תוך פרק זמן של כשעתיים של 5 מנות ומעלה לגברים או 4 ומעלה לנשים ("שתיינות אפיזודית").
בישראל
בעוד שההגדרה "מנת אלכוהול" היא ההגדרה הנכונה והמדויקת, הביטוי "מנת משקה" נפוץ ומוכר יותר בקרב הציבור בישראל, הגם שמינוח זה קשור בכלל להיבט המסחרי בתחום המוזגנות והמשקאות החריפים, וידוע בתחום המקצועי כ"י.מ.ס." (יחידת משקה סטנדרטית). בין השאר, בגלל עמימות זו, אין תקן יחיד ומדויק לגבי אמת מידה זו, והערכים המובאים כאן הם ערכים מקורבים (האחוזים מייצגים את הכוהל בנפח):
כוס בירה 5% (330 מ"ל)
חצי כוס יין אדום 14% (120 מ"ל) (ביין לבן יש, לרוב, ריכוז אלכוהול נמוך יותר)
שני שלישים כוסית שוט משקה חריף 40% (40 מ"ל, בסך הכול)
כוס ושליש צ'ייסר משקה חריף 40% (40 מ"ל, בסך הכול)
כל משקה כזה מהווה מנת משקה (מנת אלכוהול) אחת. לפי ההגדרה, לכבד בגוף האדם לוקחות 45 דקות לפרק ולנטרל את כל מטען האלכוהול שבמשקה.
החוק בישראל מתיר לנהוג עם רמת אלכוהול מקסימלית בדם של עד 50 מ"ג אלכוהול ל-100 מ"ל דם (ריכוז של 0.05%). רוב האנשים (תלוי במשקלם), יוכלו לצרוך מנת משקה בודדת ועדיין להישאר בטווח החוקי לנהיגה.
משקה אלכוהולי בישראל נחשב לכל משקה עם מעל 2% אלכוהול.
ראו גם
הרמת כוסית
שירי שתייה
השפעות בטווח קצר של אלכוהול
חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים
לקריאה נוספת
מאיר טייכמן, מנקטר האלים לכוס התרעלה, רמות - אוניברסיטת תל אביב: 2001
קישורים חיצוניים
כשרות האלכוהול ומשקאות חריפים באתר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד
הערות שוליים
*
קטגוריה:תרבות שתיית אלכוהול
קטגוריה:סמים מדכאים
de:Getränk#Alkoholische Getränke | 2024-10-15T17:30:05 |
רוזה לוקסמבורג | שמאל|ממוזער|250px|רוזה לוקסמבורג, בגיל 12 (1883)
שמאל|ממוזער|250px|רוזה לוקסמבורג, בגיל 24 (1895)
רוזה (גם רוזליה) לוקסמבורג (בפולנית: Róża (רוּז'ה) Luksemburg; בגרמנית: Rosa Luxemburg; 5 במרץ 1871 – 15 בינואר 1919) הייתה מהפכנית יהודייה פולנייה-גרמנייה, ותאורטיקנית מרקסיסטית פמיניסטית. נרצחה בידי אנשי מיליציית פרייקור לאחר כישלון מרד הספרטקיסטים, מרד קומוניסטי בהנהגתה.
קורות חיים
ילדות ונעורים
רוזה לוקסמבורג, נולדה בעיירה זמושץ' בפולין, אז חלק מהאימפריה הרוסית, למשפחה יהודית משכילה ומתבוללת מן המעמד הבינוני. אמה, לינה לבית לוונשטיין, הייתה דתייה שהרבתה לקרוא ספרי דת. אביה, אליאש (לימים אדוארד), היה סוחר עצים. היא הייתה הצעירה מבין חמשת הילדים במשפחה. בבית הוריה דברו גרמנית ופולנית ורוזה הצעירה למדה גם רוסית. בבית קראו ספרות יפה, ונערכו דיונים על ענייני העולם והשעה.
המשפחה עברה לוורשה, וכשלוקסמבורג הייתה בת 5 פיתחה מחלה בירכיה, אשר ריתקה אותה למיטה במשך שנה וגרמה לה לצליעה קשה כל ימי חייה. בשנים 1880–1887 למדה בגימנסיה בוורשה והצטיינה בלימודיה. היא למדה ארבע שפות על בוריין, פיתחה בגיל צעיר חיבה לשפה המדוברת והכתובה ונעשתה לפעילה פוליטית בתנועות שמאל פולניות. בשלב זה כבר החלה להיות מעורבת בתנועות מהפכניות. כעבור שנתיים נאלצה להימלט לשווייץ על מנת להימנע ממאסר. בשווייץ השתלמה באוניברסיטת ציריך במדעי הטבע, במשפטים ובכלכלה ובשנת 1897 קיבלה תואר דוקטור במדע המדינה בנושא "ההתפתחות התעשייתית של פולין". הייתה אחת הנשים הראשונות שקיבלו תואר דוקטור בכלכלה.
בציריך פגשה את המהפכן לאו יוגיכס (Leo Jogiches), והתפתחה ביניהם מערכת יחסים אישית ואינטלקטואלית, שהייתה בעלת השפעה על חייה. השניים התנגדו ללאומנות של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS), וייסדו ביחד בשנת 1893 את העיתון "מטרת הפועלים". לוקסמבורג הביעה בעיתון את דעתה לגבי המהפכה בפולין וטענה שהיא אפשרית רק אם תתחולל מהפכה כזו גם בארצות השכנות – גרמניה, אוסטריה ורוסיה, וכי המאבק בקפיטליזם חשוב יותר מן המאבק הפולני לעצמאות לאומית. בניגוד ללנין, שללה לוקסמבורג את הזכות להגדרה עצמית של הלאומים.
בשנת 1897 עברה רוזה לוקסמבורג לגרמניה ונישאה לסוציאליסט הגרמני גוסטב ליבק, על מנת להשיג אזרחות גרמנית, ולפעול במסגרת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. נישואים אלו היו לשם מטרה זו בלבד, והשניים לא קיימו חיי משפחה בפועל.
בשנים 1907–1914 שימשה כמרצה בבית הספר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בברלין.
הוגת דעות מהפכנית
בשנת 1903 הייתה לוקסמבורג מראשי הדוברים בוויכוח שבין אדוארד ברנשטיין ואוגוסט בבל על נושא ה"רוויזיוניזם". ברקע הדברים היה ניצחון אלקטורלי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית שהעניק לה כשלושה מיליוני קולות ושמונים ואחד מושבים ברייכסטאג. ברנשטיין ואנשי קבוצתו הרוויזיוניסטים, ראו בכך הזדמנות לקחת חלק בשלטון ולקבל משרות המגיעות להם מכוח ההישג בבחירות, כגון סגנות נשיאות הבית. בבל ולוקסמבורג, ועמה קרל ליבקנכט ראו בכך שיתוף פעולה עם הגורמים הבורגניים שאותם הם רוצים לחסל, ובגידה במשנתו של קרל מרקס. לוקסמבורג האמינה במהפכה, ולא בהשתלבות שקטה במשטר, אשר לדעתה, תחניק את הגורמים המהפכניים במעמד הפועלים.
לוקסמבורג נאבקה למען זכות הצבעה לנשים ולמען שינוי במעמדן. במאמרה "הפרולטרית" פונה אל הפועלות קוראת להן להיות מעורבות פוליטית ולהצטרף אליה למאבק למען זכות הצבעה, זכות התמודדות לנשים ושיפור במעמדן.
ב־1905 חזרה לורשה, נעצרה בעקבות פעילות מחתרתית ושוחררה על ידי חבריה למחתרת ששיחדו מספר קצינים.
לוקסמבורג התנגדה למלחמת העולם הראשונה, וחזתה את התמוטטות גרמניה והאימפריה האוסטרו הונגרית. עם פרוץ המלחמה, ייסדה לוקסמבורג ביחד עם ליבקנכט את "הליגה הספרטקיסטית", בתחילה כחלק מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ולאחר מכן כמפלגה נפרדת. ארגון זה היה הבסיס למפלגה הקומוניסטית של גרמניה. על רקע זה נעצרה, ביחד עם ליבקנכט, וב-28 ביוני 1916 נידונה לשנתיים מאסר. בכלא המשיכה לכתוב ולהיות מעורבת בענייני השעה, והביעה תמיכה בלנין ובמהפכה הבולשביקית; אם כי בקרה את דרכם בכמה עניינים. היא הבריחה מהכלא את כתביה וביניהם מכתביה לחברת נפש בשם סופי ליבקנכט.
יחסה של לוקסמבורג לאלימות במסגרת מהפכה קומוניסטית שתעביר את הגה השלטון לידי מעמד הפועלים היה מורכב. בכמה מכתביה ניכרת התנגדות לאלימות, כמו במאמר שכתבה בשנת 1911 שנקרא "אוטופיית השלום", אך במקומות אחרים היא מסרבת לגנות את הטרור במהפכת 1905 ברוסיה ובמאמרה "מהי ברית ספרטקוס" היא קוראת להתנגד למה שהיא תופסת כאלימות של הבורגנות "באגרוף ברזל" וקוראת "להעמיד את האלימות המהפכנית של הפרולטריון". באותו מאמר היא גם כותבת: "במלחמת המעמדות הזאת, האחרונה בתולדות העולם, ולמען המטרות הנעלות ביותר של האנושות, המסר שלנו לאויב הוא: אגודל לעין וברך לחזה!". לוקסמבורג ביקרה את הפשרנות של הסוציאל-דמוקרטים בארצה אף יותר מאשר ביקרה את לנין; היא האמינה במהפכה באמצעים בלתי אלימים כמו שביתות ומרי אזרחי אך במקרה הצפוי של התנגדות אלימה מצד השלטון הקיים לא שללה אלימות.
ב-8 בנובמבר 1918 שוחררה לוקסמבורג מן המאסר, במסגרת חנינה כללית שהעניק הקאנצלר, הנסיך מקס פון באדן, בימיו האחרונים של משטר הקייזר, בטרם הכרזתה של רפובליקת ויימאר. בתקופה זו החלו הספרטקיסטים בניסיון להביא למהפכה קומוניסטית בגרמניה לפי המודל שאותו ראו ברוסיה – מדינה שהובסה בקרב, התמוטטות בית המלוכה, ויצירת מועצות פועלים שיהפכו לגופי שלטון. הרפובליקה הצעירה נאבקה בניסיונות אלו, שכללו הפגנות ענק של פועלים וחיילים משוחררים. על אף שלוקסמבורג סברה כי פעולות אלו מוקדמות מדי והרפתקניות, היא עמדה בין מנהיגי הפועלים, ונשאה נאומים מדי יום. נאומה האחרון ניתן בוועידת היסוד של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.
ממוזער|שמאל|250px|מצבותיהם של קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה
ב-15 בינואר 1919 נתפסה לוקסמבורג יחד עם וילהלם פיק וקרל ליבקנכט על ידי חברי ארגון הפרייקור – ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים. במשך מספר ימים לא נודע גורלם. מאהבה של לוקסמבורג, לאו יוגיכס, שניסה להתריע על היעלמותה, נעצר אף הוא ונרצח. ארבעה חודשים לאחר מכן נמצאה גופתה צפה בנחל בלב פארק טירגארטן בברלין, שם ניצבת אנדרטה צנועה לזכרה. כפי הנראה נחבטה בגולגולתה בקת של רובה, ולאחר מכן נורתה בראשה. היא קבורה בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה.
אישיותה
לוקסמבורג הייתה בעלת רגישות גדולה לסבל של כל יצור, חיה כאדם. היא ניחנה ביכולת לשאוב השראה אהבה וכוחות מסביבתה. ללוקסמבורג היו רגישות, קשב ליפה ודקות אבחנה, חיבור עמוק לטבע והבנה עמוקה לתחושות היצור החי. מצד אחד הייתה לוחמת צדק ואשת ברזל ומאידך הייתה בה השלמה וקבלת הסבל, ושמחה ושלווה פנימית שאינן תלויות בנסיבות. לוקסמבורג קיבלה את החיים כמו שהם יחד עם הזוועות שבהם ויחד עם זה נאבקה בעוולות ובחוסר צדק. הייתה קיימת דיאלקטיקה בין רגישותה לבין הדחף למאבק והזנה הדדית ביניהם. רגישותה נתנה לה את הכוחות לצאת למאבקים ובמהלכם היא נעשתה מודעת ורגישה יותר לעוולות. לוקסמבורג הייתה מודעת גם לנזקי הסביבה מבפגיעת האדם בטבע, טרם הייתה מודעות לנושא. היא התנגדה לכל שליטה של רוב במיעוט ולמאבקים בדרכים אלימות.
הנצחתה
בגרמניה
בגרמניה המזרחית נחשבה לוקסמבורג לגיבורה לאומית, ועל שמה נקראה כיכר בברלין. לאחר איחוד גרמניה החליטה עיריית ברלין שלא לשנות את שם הכיכר.
לוקסמבורג הונצחה בבול שהונפק בגרמניה המזרחית, והועלה כרעיון בישראל. עם מותה זכתה, לצד ליבקנכט שנרצח עמה, להערכת זכרם מפי לנין וטרוצקי, על תרומתם למעמד הפועלים, והזכירו את רדיפתם מצד סטלין.
בישראל
ב-18 באפריל 1999, הנפיק דאר ישראל סדרה שנייה של 6 בולי דאר על נושא "תרומת היהודים לתרבות העולם בעת החדשה"; בסדרה זו הוקדש בול לזכרה של רוזה לוקסמבורג שעליו מופיע דיוקנה. האמנית רות בקמן מלכא עיצבה את הבול.
כתביה בעברית
כתבים נבחרים בשלושה כרכים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1943
מכתבים מבית-הסוהר, (תרגום מגרמנית: לאה גולדברג, 1942), תל אביב: ספרית פועלים, מהדורה מחודשת 2009.
שאלות עתים בוערות, מבחר כתבים, תרגום מגרמנית: הראל קין, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.
משבר הסוציאל-דמוקרטיה – עלון "יוניוס" 1916, (תרגום מגרמנית: אלעד לפידות), רסלינג, 2017.
על מקורו של האחד במאי (1894), (תרגום: אבי גולדברג), 2022.
לקריאה נוספת
פאול פראהליך, רוזה לוקסמבורג, תל אביב: ספרית פועלים, מגרמנית ישראל רוזנצווייג, 1942.
יעקב טלמון, רוזה לוקסמבורג הספונטניות המהפכנית, מולד, ח, תש"ם.
אנגליקה טים (עורכת), בעקבות רוזה לוקסמבורג: מורשתה של רוזה לוקסמבורג והשמאל הגרמני והישראלי, תל אביב: קרן רוזה לוקסמבורג – הנציגות בישראל, 2009.
רוברט ס' ויסטריך, השורשים היהודיים של רוזה לוקסמבורג, כיוונים, 1, תשל"ט, עמ' 71–85
יאיר הראל, 70 יהודים ששינו את העולם, לרגל 70 שנה למדינת ישראל, מטר, 2018, עמ' 111–114.
קייט אוונס, רוזה האדומה – ביוגרפיה גרפית של רוזה לוקסמבורג, מאנגלית ניב סבריאנו, הוצאת פרדס, 2019
ליאור טל שדה, ענווה ונכנעת: הומניזם עמוק בכתיבתן של לאה גולדברג ורוזה האדומה, בתוך "מה למעלה מה למטה", הוצאת כרמל 2022.
קישורים חיצוניים
ארכיון רוזה לוקסמבורג, באתר הארכיון האינטרנט המרקסיסטי בעברית
סטפן ברונר,
קישורים למאמרים ועבודות אודות רוזה לוקסמבורג
ערן סבג, רוזה לוקסמבורג: 93 שנים להירצחה, חיים של אחרים (תוכנית רדיו) בגלי צה"ל, 15 בינואר 2012
ערן סבג ודוד סורוצקין, רוזה לוקסמבורג: 147 שנים להולדתה | חלק א' | חלק ב' | חיים של אחרים (תוכנית רדיו) בגלי צה"ל, 2018
שאול דותן, שאלות עתים בוערות, רוזה לוקסמבורג, באתר הפתיליה, 10 במאי 2015
ד"ר יוחאי סלע, השמאל הישראלי "מגלה מחדש" את רוזה לוקסמבורג, מגזין המזרח-התיכון, 21 במרץ 2009
יפתח גולדמן, שושנת מהפכות אדומה, נובמבר 2009
ליאור טל שדה, שלושה פרקים על רוזה לוקסמבורג בהסכת קולות של רוח, גל"צ 2021
על החתום: מכתבים מבית הסוהר, מגישה: ליעד מודריק, פרק על מכתביה של רוזה לוקסמבורג בהסכת על החתום של בית אביחי
מכּתביה:
,
הערות שוליים
קטגוריה:יהודיות פולניות
קטגוריה:יהודיות גרמניות
קטגוריה:קומוניסטים גרמנים
קטגוריה:בעלות תואר דוקטור מאוניברסיטת ציריך
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת ציריך
קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות בגרמניה
קטגוריה:תאורטיקנים במדע המדינה
קטגוריה:מהפכנים גרמנים
קטגוריה:גרמנים במלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:רפובליקת ויימאר: אישים
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ברית המועצות
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות פרידריכספלדה
קטגוריה:חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה
קטגוריה:פוליטיקאיות גרמניות
קטגוריה:קומוניסטים יהודים
קטגוריה:מהפכנים יהודים
קטגוריה:נשים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:פמיניסטיות גרמניות
קטגוריה:פמיניסטיות יהודיות
קטגוריה:ילידות 1871
קטגוריה:ילידי 1871
קטגוריה:נפטרות ב-1919
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1919 | 2024-09-22T06:35:04 |
אקסולוטל מקסיקני | אַמְבִּיסְטוֹמָה מקסיקנית (שם מדעי: Ambystoma mexicanum), המוכרת גם בשם האנגלי אַקְסוֹלוֹטְל, היא מין במחלקת הדו-חיים מסדרת בעלי זנב.
מאפיינים
אורך בוגר נע בין 25 ל-30 ס"מ. גודל התטולה הוא 200–600 ביצים. הראשן ניזון מפלנקטון. תפוצת המין היא באגם סוצ'ימילקו שבמקסיקו.
תיאור
אורכו של אקסולוטל בוגר, בגיל 18-27 חודשים, נע בין 15 ל-45 ס"מ, אם כי גודל קרוב ל-23 ס"מ הוא הנפוץ ביותר וגדול מ-30 ס"מ הוא נדיר. לאקסולוטלים יש תכונות אופייניות לזוחלי הסלמנדרה, כולל זימים חיצוניים וסנפיר זנב המשתרע מאחורי הראש ועד לפתח האוורור. הזימים החיצוניים נעלמים בדרך כלל כאשר מיני סלמנדרה מגיעים לבגרות, אולם האקסולוטל שומר על תכונה זו. הדבר נובע מההתפתחות הניאוטניות, שבה האקסולוטלים הרבה יותר מימיים מאשר מיני סלמנדרות אחרים.
ראשיהם רחבים, ועיניהם חסרות עפעפיים. הגפיים שלהם לא מפותחות ובעלות אצבעות ארוכות ודקות. זכרים מזוהים על ידי פתחי הביב הנפוחים שלהם מרופדים בפפילות, בעוד שהנקבות ניכרות בגופם הרחב המלא בביצים. שלושה זוגות של גבעולי זימים חיצוניים (רמי) מקורם מאחורי ראשיהם ומשמשים להנעת מים מחומצנים. רמי הזימים החיצוניים מצופים בחוטים (fimbriae) כדי להגדיל את שטח הפנים לחילופי גז. חריצי ארבעה זימים מצופים בגרפי זימים חבויים מתחת לזימים החיצוניים, המונעים כניסת מזון ומאפשרים לחלקיקים להסתנן.
לאקסולוטלים יש בקושי שיניים ווסטיגיאליות הנראות לעין, המתפתחות במהלך המטמורפוזה. שיטת ההאכלה העיקרית היא על ידי שאיבה, שבמהלכה מגרפים שלהם משתלבים כדי לסגור את חריצי הזימים. זימים חיצוניים משמשים לנשימה, למרות ששאיבה בוקאלית (בליעת אוויר מפני השטח) עשויה לשמש גם כדי לספק חמצן לריאותיהם. שאיבה בוקאלית יכולה להתרחש בשתי פעימות השואבת אוויר מהפה אל הריאות, ועם ארבע פעימות שהופכת את המסלול הזה עם כוחות דחיסה.
לאקסולוטלים יש ארבעה גנים של פיגמנטציה; כשהם עוברים מוטציה הם יוצרים גרסאות צבע שונות. חית הבר הרגילה היא חומה/שזומה עם כתמי זהב ותת גוון זית. חמשת הצבעים המוטנטים הנפוצים יותר הם לאוסיסטים (ורוד חיוור עם עיניים שחורות), לבקן זהוב (זהוב עם עיני זהב), קסנטי (אפור עם עיניים שחורות), לבקן (ורוד בהיר/לבן עם עיניים אדומות) הנפוץ יותר באקסולוטלים מאשר כמה יצורים אחרים ומלנואידים (כולם שחור/כחול כהה ללא כתמי זהב או גוון זית). בנוסף, יש שונות אינדיבידואלית רחבה בגודל, בתדירות ובעוצמה של כתמי הזהב ולפחות גרסה אחת שמפתחת מראה שחור ולבן עם הבגרות. מכיוון שמגדלי חיות מחמד חוצים לעיתים קרובות את הצבעים הווריאטים, מוטנטים הומוזיגוטים כפולים נפוצים בסחר בחיות המחמד, במיוחד חיות לבנות/ורודות עם עיניים ורודות שהן מוטציות הומוזיגוטיות כפולות הן לתכונה הלבקנית והן לתכונה לאוסיסטית. לאקסולוטלים יש גם יכולת מוגבלת לשנות את צבעם כדי לספק הסוואה טובה יותר על ידי שינוי הגודל והעובי היחסיים של המלנופורים שלהם.
אורח חיים
האקסולוטל הוא יצור מיוחד במינו ואורח חייו שונה ביותר בהשוואה ליתר דו החיים. בניגוד אליהם, הוא ממשיך לחיות כראשן (לראשן שלו קראה האקדמיה ללשון "אַקְסוֹלוֹטֶל" או "זִימְעַד") וממדיו גדלים, כל עוד המים הם בעלי טמפרטורה מתאימה ומכילים שפע של מזון. הוא יתפתח לצורה בוגרת רק כשיופרו התנאים הדרושים לקיומו במי האגם. עם עלותו ליבשה משתנה צורת חייו וצורת גופו. הריאות מתפתחות והזימים נעלמים. גם תפריט מזונו משתנה וכולל: חסרי חוליות ובהם פרוקי-רגליים קטנים כגון חרקים. ביבשה הוא שוכן בתנאי טחב ואפלולית.
כאשר גפיו או זנבו נתקים, הם צומחים מחדש תוך יומיים או שלושה, ואילו לשאר הדו-חיים מסדרת בעלי הזנב הצמחת זנב חדש נמשכת כמה שבועות.
הרבייה מתרחשת במים בטמפרטורה שבין 15–20 מעלות צלזיוס. הזכר מטיל תיקי זרע על קרקעית המים. הנקבה אוספת מספר תיקי זרע אל נרתיקה. כעבור כיום הנקבה מטילה כמה מאות ביצים מופרות הנדבקות לצמחי מים. בקיעת הראשנים מתרחשת כעבור 25–30 ימים. האקסולוטל אינו מתרבה מחוץ למים והגלגול הבוגר שלו ביבשה הוא, ככל הנראה, עקר.
ראו גם
נאוטניה
קישורים חיצוניים
Mexico City's walking fish, באתר ה-BBC
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1798
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ורג' שו
קטגוריה:אמביסטומיים
קטגוריה:מקסיקו: מינים אנדמיים
קטגוריה:מקסיקו: דו-חיים | 2024-10-07T20:54:08 |
א.ב. יהושע | הפניה אברהם ב. יהושע | 2018-03-09T14:06:05 |
הבריגדות האדומות | הבריגדות האדומות (באיטלקית: Brigate Rosse) היא קבוצת מחתרת טרוריסטית מרקסיסטית איטלקית שקמה בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20. בין פעולותיה המפורסמות הייתה רצח ראש ממשלת איטליה אלדו מורו. על פי הערכות, אחראי הארגון לכ-14,000 פעולות אלימות בשנות השבעים והשמונים. כיום כוחו מצומצם והוא מונה רק כמה עשרות פעילים.
שנות השבעים: תחילת הפעילות
הארגון נוסד בתחילת 1970 על ידי שני צעירים מצפון איטליה, רנאטו קורצ'ו ומרגריטה קאגול. מטרתו המוצהרת של הארגון, לפי מייסדיו הייתה מאבק בכוחות הריאקציה, ובמסגרת פעולתו הסתמך הארגון על הדגם הקומוניסטי הסיני, מבית מדרשו של מאו דזה-דונג, וזאת במטרה להוביל את איטליה למלחמת מעמדות כוללת, כנגד כוחות הפאשיזם ולמען מעמד הפועלים. בתחילה התמקדה פעילותו של הארגון בפעולות תמיכה בארגוני העובדים ברג'ו אמיליה, מילאנו וטורינו. ב-1972 בוצעה החטיפה הראשונה של הארגון, שחטף בכיר בתעשייה ושחרר אותו לאחר זמן מה. בשלב זה החל הארגון להיבדל מארגוני שמאל אחרים בנחישותו, קיצוניותו ונכונותו להשתמש באלימות. ביוני 1974 אירעה הפעילות הקטלנית הראשונה של הארגון - הריגתם של שני פעילים נאו-פאשיסטים. בספטמבר אותה שנה נעצרו שניים ממייסדי הארגון ונידונו ל-18 שנות מאסר. הם שוחררו ב-1987. כמו כן באותה שנה חטפו פעילי הבריגדה את השופט האיטלקי מריו סוסי. פעולה זו בוצעה מחד עקב זיהויו של סוסי כבעל אוריינטציה ימנית, ומאידך עקב רצונם של פעילי הארגון להפגין את כוחם למול חולשת הממסד האיטלקי. לאחר מספר חודשים שוחרר סוסי לאחר שהממשלה האיטלקית נענתה לדרישת הארגון לשחרור שמונה מפעיליו בתמורה לשחרור סוסי, אך לאחר שחרורו של סוסי חזרה בה הממשלה וסירבה לשחררם. דבר זה מחד הביא להקצנה ניכרת בפעילות הארגון למול הממסד האיטלקי, ומאידך הציג את הממשלה האיטלקית כהססנית וחסרת נחישות למול הבריגדות האדומות. לאחר 1974 התפשטה פעילות הארגון לרומא, ונציה וג'נובה, והוא התמקד בחטיפות של פוליטיקאים בכירים (בעיקר ממפלגת השלטון, הנוצרים-דמוקרטים) וכן אנשי משטרה ושירותי הביטחון. ב-1976 עצרה המשטרה כמה מחברי הארגון והרגה חבר אחד. הארגון הסלים את פעולות הטרור שלו, בעיקר נגד שופטי שלום וקרבינרי. (אנשי יחידה צבאית-משטרתית באיטליה).
על-פי טענתו של יון פצ'פה, בכיר בארגון הסקוריטטה שעבר לעבוד עבור ה-CIA, קיבל הארגון תמיכה כספית ולוגיסטית משירותי הביון של צ'כוסלובקיה ושיתף פעולה עם אש"ף. טענה זו לא אומתה. עם זאת, במהלך פעולתו זכה הארגון לתמיכה משמעותית מצד סטודנטים איטלקיים, אשר מבחינתם נתפסה הממשלה האיטלקית כמושחתת וחלשה.
רצח אלדו מורו
שמאל|ממוזער|200px|מורו בזמן השבי בידי הבריגדות האדומות
ב-16 במרץ 1978 חטפו הבריגדות האדומות את אלדו מורו, מנהיג הנוצרים-דמוקרטים, ראש ממשלת איטליה חמש פעמים, שהיה מיועד לכהן בפעם השישית ועמד להגיע להסכם (שכונה "הפשרה ההיסטורית") בין מפלגתו למפלגה הקומוניסטית. אנשי הבריגדה, במדים גנובים של חיל האוויר האיטלקי, ארבו למורו, הרגו חמישה משומרי ראשו וחטפוהו. לאחר 56 יום שבהם הוחזק מורו בשבי, הוא נורה למוות בידי איש הבריגדות מריו מורטי.
רציחתו של ראש הממשלה לשעבר הובילה למתקפה נרחבת של המשטרה וזרועות הביטחון על הבריגדות. המעשה גונה בחוגי השמאל, בכלל זה השמאל הקיצוני, ואפילו מנהיגי הבריגדות לשעבר, שהיו נתונים בכלא, גינוהו. התמיכה הציבורית בארגון ירדה לשפל.
לאחר הרצח נשמעו טענות על כך ששלטונות ארצות הברית הפעילו את הארגון במעשה זה (בהן טענות של אדם בשם סטיב פיזניק, עובד לשעבר במשרד החוץ האמריקאי), כדי למנוע את "הפשרה ההיסטורית" ואת התחזקות הקומוניזם באיטליה.
פיצול
ב-1984 פוצל הארגון לשתי סיעות - הבריגדות האדומות-PCC (קבוצת הרוב) והבריגדות האדומות-UCC (קבוצת המיעוט). באותה שנה הודיעו מנהיגי הארגון הכלואים, בהם המייסדים, כי אין טעם במאבק האלים והם מתנגדים לו. למרות זאת, ולמרות גלי מעצרים של מנהיגים וחברים בבריגדות, פעולות הטרור נמשכו בשנות השמונים ובמידה פחותה גם לאחר מכן.
הארגון כיום
בעקבות נפילת הגוש הקומוניסטי, וגל מעצרים גדול באיטליה ובצרפת ב-1989, נחלש הארגון בצורה משמעותית, אך נותר פעיל. ב-2005 נדונו ארבעה מחברי הארגון למאסר עולם על רצח פוליטי שביצעו ב-2002.
הארגון מונה היום לפי הערכות רק כ-50 חברים, והוא מתקשה לבצע פעולות משמעותיות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:איטליה: היסטוריה
הבריגדות האדומות
קטגוריה:פשע באיטליה
קטגוריה:איטליה במאה ה-20 | 2024-08-24T10:33:47 |
17 בנובמבר (ארגון טרור) | 17 בנובמבר (ביוונית: Επαναστατική Οργάνωση 17 Νοέμβρη) היא מחתרת מרקסיסטית־לניניסטית יוונית אלימה וחשאית במיוחד, שהחלה את פעולתה בהתנקשות בחייו של דיפלומט אמריקני באתונה, ריצ'רד וולש, בדצמבר 1975. משערים כי המחתרת מונה עשרות ספורות בלבד של אנשים. את שמה, "17 בנובמבר", נטלה, כנראה, כאזכור לאירוע שהתרחש בשנת 1973 ושבו שלח המשטר הצבאי טנקים נגד סטודנטים שהפגינו בקמפוס האוניברסיטה הטכנית הלאומית של אתונה נגד המשטר הצבאי ביוון. באירוע זה נהרגו כ-28 איש ונפצעו 200.
מבחינה אידאולוגית רואה עצמה הקבוצה כ"אוונגארד של מעמד הפועלים היווני" שאויביו הם הנוכחות האמריקנית ביוון, בסיסים של נאט"ו, הקהילה האירופית, הבורגנות, העיתונות והממשלה היוונית, המשתפת עמם פעולה. מטרתה המוצהרת של הקבוצה היא לעורר באמצעות פעולות אלה את הפועלים נגד מדכאיהם ולהביא, בסופו של דבר, למלחמת אזרחים ולהבסת הקפיטליזם והאימפריאליזם ביוון.
מאז הקמתה נמנו 103 פיגועים שבוצעו על ידי המחתרת, בדרך כלל נגד אנשי מפתח בפוליטיקה ובכלכלה היוונית, אך גם נגד דמויות מתחומי הביטחון והמודיעין של ארצות הברית, בריטניה וטורקיה. בפעולות אלה נרצחו לא פחות מ-23 בני אדם ועשרות רבות נפצעו. פעולתו האחרונה של הארגון הייתה ביוני 2000, כאשר רצחו את בריגדיר סטיפן סונדרס, איש צבא בכיר בשגרירות הבריטית ביוון. לאחר מכן שינה הארגון את יעדיו והחל להילחם בהשפעות הגלובליזציה על יוון.
הארגון ביצע התנקשויות רבות, חטיפות, פיגועים באמצעות מטען חבלה המוצמד לרכב או מופעל מרחוק, והתקפות טילים על מבנים, בהם משרדים של BP, סימנס וסיטיגרופ.
ביולי 2002 הצליחו לראשונה כוחות הביטחון היווניים לעצור את אחד מראשי המחתרת. היה זה לאחר שמטען נפץ התפוצץ לפני הזמן בידיו של סאבס קירוס, מראשי הארגון. לאחר מכן הגיעו כוחות הביטחון דרך קירוס אל פרטיהם של יתר ראשי הארגון ועצרו את מרביתם. בראש המחתרת עמדו אלכסנדר גיאוטופולוס ודימיטרי קופידונה. הם ו־17 מחבריהם הועמדו לדין. בדצמבר 2003 נידונו למאסר עולם.
חברי הארגון שדדו לפחות 11 בנקים כדי לממן את פעילותם, ושללם הסתכם בכ-3.5 מיליון דולר. בכספת של אחד מהם נמצאו בשנת 2002 רישומים פיננסיים מפורטים המתעדים את השימוש בכסף הגנוב למטרות הארגון.
בשנים 2003 עד 2016, לאחר תפיסת חברי הארגון, התרחשו ביוון פיגועים נוספים שבוצעו על ידי מחתרת אנרכיסטית בשם Revolutionary Struggle .
הערות שוליים
קטגוריה:ארגוני טרור קומוניסטים
קטגוריה:יוון: צבא וביטחון
קטגוריה:יוון: חוק ומשפט
קטגוריה:פשע באירופה
קטגוריה:ארגונים אנטי-אמריקאיים | 2022-03-26T06:45:54 |
דן בן-אמוץ | REDIRECT דן בן אמוץ | 2004-07-31T06:53:52 |
מקס פון באדן | מקס פון באדן (בגרמנית: Maximilian von Baden; 10 ביולי 1867 – 6 בנובמבר 1929), המכונה גם הנסיך מקסימיליאן מבאדן, היה הקנצלר השמיני והאחרון של הקיסרות הגרמנית לפני מעברה לרפובליקת ויימאר.
ביוגרפיה
ראשית חייו
מקס פון באדן היה בנו של וילהלם, נסיך באדן, אחיו של פרידריך הראשון, הדוכס הגדול של באדן, ולמריה מקסימיליאנובה, נסיכת לויכטנברג, בתם של מקסימיליאן, דוכס לויכטנברג ומריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. בשנת 1907 מת דודו פרידריך הראשון, ובנו פרידריך השני עלה לשלטון במקומו, ומכיוון שלא היו לו ילדים הפך מקס לנסיך הכתר של באדן. פון באדן החל להיות פעיל פוליטי בחוגים מתונים, ונודע כליברל. בין היתר התנגד למלחמת הצוללות שניהלה גרמניה במהלך מלחמת העולם הראשונה, וחזה כי זו תביא לכניסת ארצות הברית למלחמה ולהעמדת גרמניה במצב קשה.
תום מלחמת העולם הראשונה
באוקטובר 1918 עמדה גרמניה בפני תבוסה במלחמה, והיה ברור כי סופה של המלחמה קרב. נראה כי יש להעמיד בראש המדינה אדם שיוכל לשאת ולתת על תנאי כניעה עם מדינות ההסכמה ועם נשיא ארצות הברית וודרו וילסון. המוניטין שיצאו לפון באדן כמתנגד למלחמת הצוללות הם שהכריעו בעד מינויו לתפקיד. באדן החליף בתפקיד הקאנצלר את גאורג פון הרטלינג. על אף שהיו לו הערות משמעותיות לגבי הדרך שהמטכ"ל הגרמני בראשות פאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף רצו לנהל את המשא ומתן, קיבל על עצמו באדן את התפקיד מתוך אמונה שיוכל להוביל לרפורמות במבנה הממשל. עד למינויו נשלטה גרמניה למעשה כמעין דיקטטורה צבאית על ידי לודנדורף והינדנבורג, בהסכמתו של הקייזר וילהלם.
צעדו המשמעותי הראשון היה מינוי ממשלה שכללה לראשונה נציגים של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית פיליפ שיידמן ופרידריך אברט. נציגי הסוציאל-דמוקרטים דרשו את הגברת הרפורמות ואת התפטרות הקייזר, דבר שנציגי הצבא התנגדו לו בכל תוקף.
המעבר מקיסרות לרפובליקה
בימים הראשונים של נובמבר החלה מהפכה בכל רחבי גרמניה. פון באדן הבין כי בנסיבות אלו יקשה על הקייזר לשמור על כיסאו, והוא הפציר בו להתפטר, על מנת לשמור על המונרכיה עצמה. לבסוף הודיעו ראשי המטכ"ל הינדנבורג ווילהלם גרנר לקייזר כי עליו להתפטר, כאשר ברקע הדברים מרידת אנשי הצי הגרמני בעיר קיל. ב-9 בנובמבר 1918 הכריז פיליפ שיידמן על כינון הרפובליקה הגרמנית מעל מרפסת בניין הרייכסטאג, ופון באדן התפטר מכל תפקידיו, ומסר את משרת הקאנצלר לפרידריך אברט. הייתה זו לידתה של רפובליקת ויימאר קצרת הימים והסוערת.
מבחינה היסטורית רבים רואים בנסיבות אלו של התפטרותו של פון באדן את ערש ההתנגדות לרפובליקת ויימאר. יש הסבורים כי לו היה פון באדן מעביר את השלטון לגורמים שמרנים יותר, תוך שמירה על המונרכיה, ייתכן והייתה נמנעת התנגדותם של אנשי הימין לרפובליקה, שלבסוף הביאה עליה את סופה. בנסיבות אלו ייתכן ואגדת "הסכין בגב" לפיה הכניעה למדינות ההסכמה והכרזת הרפובליקה הייתה כתוצאה מקונספירציה שמאלנית-יהודית לא הייתה נולדת. אותם אישים עצמם אשר בהתנהגותם הביאו את הכניעה ואת הכרזת הרפובליקה, מנהיגי הצבא כלודנדורף, ומנהיגי מפלגות הימין, אשר לא רצו לקבל עליהם את השלטון לאחר התפטרות הקייזר, הם שהיו הפעילים ביותר בהפצת אגדת "הסכין בגב", ולמשך שארית ימי חייו שימש פון באדן כשעיר לעזאזל נוח ומטרה להאשמות אלו.
האשמות הימין על "הסכין בגב" הביאו לכך שאנשים כאדולף היטלר נשבעו כי אם יגיעו נסיבות דומות לאלו שאירעו בנובמבר 1918, לא יאפשרו את שעשה פון באדן - כניעה והעברת השלטון לגורמים מתונים, אלא יילחמו עד הסוף, כפי שאכן אירע. בזכרונותיו כותב אלברט שפר שהיה שר החימוש של היטלר, ואחד האנשים החזקים במשטרו (ואף יורש פוטנציאלי), כי כשסר חינו בעיני היטלר בשנת 1945 לאחר שכתב מזכר שנושא את הכותרת "המלחמה אבודה", אמר לידיד כי "תודה לאל - לא אצטרך לשחק את תפקידו של מקס פון באדן".
מותו
פון באדן בילה את שארית ימי חייו ללא פעילות ציבורית, ומת בגיל 62 ב-6 בנובמבר 1929 באחוזתו בבאדן. בשנת חייו האחרונה היה הטוען לתואר הדוכס הגדול של באדן, לאחר שירש את בן-דודו פרידריך השני שוויתר על תוארו לאחר תום מלחמת העולם הראשונה.
משפחתו
ב-10 ביולי 1900 התחתן מקס עם מריה לואיזה, נסיכת הנובר, בתם של ארנסט אוגוסט, נסיך הכתר של הנובר ותירה, נסיכת דנמרק, ממנה נולדו לו שני ילדים:
מריה אלכסנדרה, נסיכת באדן (1902–1944), התחתנה עם וולפגנג, נסיך הסן
ברטהולד, מרקיז באדן (1906–1963), התחתן עם תאודורה, נסיכת יוון ודנמרק
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
קטגוריה:קנצלרי גרמניה
קטגוריה:דוכסי באדן
קטגוריה:בית צרינגן
קטגוריה:גנרלים בצבא הקיסרות הגרמנית
קטגוריה:מעוטרי צלב הברזל
קטגוריה:אבירי מסדר העיט השחור
קטגוריה:מקבלי עיטור אנדריי הקדוש
קטגוריה:אבירי מסדר הפיל
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת לייפציג
קטגוריה:אנשי מלוכה להט"בים
קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1867
קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1929 | 2023-05-06T21:36:46 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.