title stringlengths 1 146 | content stringlengths 0 337k | timestamp timestamp[s] |
|---|---|---|
שרכאים | שׁרכאים (שם מדעי: Polypodiopsida) היא מערכה של צמחים וסקולריים חסרי זרע הכוללת את הסדרות:
Osmundales
Hymenophyllales
Gleicheniales
Schizaeales
שרכי מים (Salviniales)
Cyatheales
שרכיים (Polypodiales)
רוב השרכאים המודרניים קטנים ודמויי-שיח, אך בעבר בתקופות כמו הקרבון היו אלה הצמחים החשובים והגדולים ביותר בעולם והגיעו לגובה 10 מטרים לפעמים. כך לדוגמה צמחים מהמשפחה Calamitaceae.
קישורים חיצוניים
מרכז|ממוזער|350px|עלים של שרך, ככל הנראה Blechnum nudum
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1966
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ארתור קרונקויסט | 2023-04-02T00:18:28 |
שרכיים | שׁרכיים (שם מדעי: Polypodiales; לעיתים נקראת גם Filicales) היא סדרה של שרכאים שהם צמחים וסקולריים חסרי זרע. בסדרה זו נמצאים 80% מהשרכים האמיתיים והם חיים בסביבות לחות, בעיקר באזורים מיוערים.
משפחות
בהתאם לשיטת מיון שהוצא בשנת 2016 שרכיים כוללים 26 משפחות.
Lindsaeaceae
Saccolomataceae
Dennstaedtiaceae
אברתיים (Pteridaceae)
Aspleniaceae
Thelypteridaceae
Woodsiaceae
Blechnaceae
Onocleaceae
Dryopteridaceae
Lomariopsidaceae
Tectariaceae
Oleandraceae
Davalliaceae
Polypodiaceae
Nephrolepidaceae (כוללת שרך בוסטון)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1833
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן היינריך פרידריך לינק
קטגוריה:סדרות צמחים | 2022-06-29T03:35:39 |
שרכי מים | שׁרכי מים (שם מדעי: Salviniales) היא סדרה של שרכאים שהם צמחים וסקולריים חסרי זרע החיים כולם במים. להבדיל משרכים אחרים, הם הטרוספורים, כלומר, מייצרים שני סוגים שונים של מנבגים: מיקרוספורנגיום ומגהספורנגיום. שני המנבגים מתפתחים לשני סוגים שונים של גמטופיטים - מיקרוגמטופיט ומגהגמטופיט בהתאמה. הם נבדלים משרכים אחרים גם בהיותם אנדוספורים - כלומר, לעולם הם אינם גדלים מחוץ למעטפת המנבג, ולמעשה גודלם המרבי חסום על ידי גודל המנבג. בשל תכונות אלו, שרכי המים דומים יותר לצמחי זרע מאשר לשרכים אחרים.
שרכי המים שונים מאוד זה מזה, והמראה שלהם שונה ממראה השרך הטיפוסי. קיימות שלוש משפחות בסדרה:
אזוליים (Azollaceae)
סלביניים (Salviniaceae)
מרסיליים (Marsileaceae)
מינים מן המשפחות אזוליים וסלביניים צפים על פני המים, בעוד שאלו ממשפחת המרסיליים בעלי שורשים. עם זאת, שרכי המים הצפים עשויים באופן זמני לגדול על בוץ לח. גם מינים ממשפחת המרסיליים עשויים להיות כצמחי מים מזדקרים, בהתאם למין ולמקום.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1833
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן היינריך פרידריך לינק
קטגוריה:צמחי מים
קטגוריה:סדרות צמחים | 2024-04-09T20:13:31 |
מארטידים | הפניהמארטיים | 2014-08-02T15:45:41 |
מארטים | הפניהמארטיים | 2014-08-02T15:45:40 |
מארטיים | מארטיים (שם מדעי: Marattiaceae) - משפחה יחידה בסדרה מארטים (Marattiales), ויחידה במחלקת מארטידים (Marattiopsida) שהם צמחים וסקולריים חסרי זרע.
תפוצה
המשפחה נפוצה באוסטרליה ואיי האוקיינוס השקט,דרום-מזרח אסיה ואמריקה הדרומית.
סוגים
Angiopteris
Christensenia
Danaea
Eupodium
Marattia
Ptisana
סוגים נכחדים בקבוצה כללו בין היתר את פסרוניוס ופקופטריס.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:משפחות צמחים | 2023-04-02T00:01:19 |
אופיוגלוסאים | אופולוסידים (שם מדעי: Ophioglossopsida) היא מחלקה של שרכנים שהם צמחים וסקולריים חסרי זרע הכוללת את סדרה אחת - סדרת האופולוסים (Ophioglossales) ובה משפחה אחת - משפחת לשון-אפעה (Ophioglossaceae).
קישורים חיצוניים
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1833
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן היינריך פרידריך לינק
קטגוריה:שרכנים | 2022-12-21T03:24:52 |
צמחי זרע | ממוזער|גינקגו דו-אונתי
צמחי הזרע (שם מדעי: Spermatophyta) הם על-מערכה בממלכת הצמחים. צמחי הזרע הם צמחים וסקולריים, והתכונה האופיינית שלהם היא התרבות באמצעות זרעים.
אבולוציה
קבוצת צמחי זרע היא הצעירה ביותר מבחינה אבולוציונית, וגם בעלת המבנה המשוכלל ביותר בין קבוצות הצמחים המקבילות.
הופעת זרע כיחידת ההתרבות הביאה עמה שינויים נוספים המייחדים את צמחי הזרע:
אף על פי שחילוף הדורות מאפיין את כל סוגי הצמחים, אצל צמחי זרע הדור המיני (גמטופיט) מצומצם ביותר. דור זה מתקיים כולו על־גבי הספורופיט, ואילו האחרון הוא צורת ההתפתחות העיקרית במחזור.
בניגוד לצמחים חסרי הזרע, העברת גרגר האבקה הזכרי אל הביצית מתבצעת לרוב באמצעות רוח או בעלי חיים, ולא תלויה במים.
זרע הוא יחידת ההתרבות של הצמח. הזרע מורכב מקליפת זרע ועובר, ולעיתים מוקף ברקמת מזון. הזרע הוא דיפלואידי, ומכיל את הכרומוזומים של שני ההורים. קליפת הזרע מקנה לזרע הגנה מפני תנאים סביבתיים קשים ונביטתו לרוב נעשית כשתנאי הסביבה משתפרים.
כל השינויים הללו פתחו בפני צמחי הזרע בתי גידול נוספים – בתי הגידול היבשים – ואפשרו להם "להשתלט" על הנוף היבשתי. "השתלטות" זו פתחה שלב באבולוציה שהתאפיין בעלייתם של יצורים נוספים על פני האדמה, עלייה שהתאפשרה בזכות הצמחים הללו.
מיון
במיון המודרני מחלקים את בעלי הזרע לחמש מערכות:
מערכת הציקסאים (Cycadophyta)
מערכת הגינקואיים (Ginkgophyta)
מערכת המחטנאים (Pinophyta)
מערכת הגנטאים (Gnetophyta)
מערכת בעלי הפרחים (Anthophyta)
נהוג לאחד את ארבע המערכות הראשונות לקבוצת חשופי הזרע (Gymnospermae). זרעם אינו כלוא בתוך שחלה, בניגוד לבעלי הפרחים, שנקראים לפיכך גם מכוסי הזרע (Angiospermae). צמחים חשופי הזרע פרימיטיביים יחסית למכוסי הזרע, ומקובל להניח שהאחרונים התפתחו מהראשונים.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1998
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי תומאס קבלייר-סמית
קטגוריה:טקסוני צמחים היסטוריים | 2024-08-30T19:48:38 |
חשופי זרע | חשופי זרע (שם מדעי: Gymnospermae) היא קבוצה בעל-מערכה צמחי זרע. חשופי זרע מתאפיינים בכך שהביציות והזרעים חשופים כמו על גבי קשקשי הזרע של האצטרובל של האורן. צמחים השייכים למערכה זו הם חסרי פרחים ופירות וזאת משום שבצמחים אלו הביציות אינן מתפתחות בתוך שחלה אלא על גבי הקשקשים הבונים את האצטרובל.
ממוזער|זרעים של עץ ממשפחת הציקסיים
ממוזער|עץ מחטני
הובלת המים בחשופי זרע נעשית בטרכיאידים בלבד והעצה של חשופי הזרע אינה מכילה טרכאות. טרכאידים הם חסרי לוחות מנוקבים והמים עוברים מטרכאיד לטרכאיד דרך גמצים מתורבצים עם תורוס. לתורוס תפקיד חשוב במניעת התפשטות אמבוליזים לטרכאידים שכנים.
העצה של חשופי זרע בנויה ברובה מטרכאידים והיא חסרת סיבים ולכן העץ שמופק מחשופי זרע מכונה על ידי הנגרים עץ רך, להבדיל מהעץ הקשה של מכוסי הזרע.
מיון
מערכת חשופי הזרע שבצמחי זרע כוללת את הקבוצות:
קבוצת מחטנאים (Pinophyta)
מחלקת מחטניים (Pinopsida)
סדרת מחטיים (Pinales)
משפחת אראוקריים (Araucariaceae)
משפחת ספלוטיים (Cephalotaxaceae)
משפחת ברושיים (Cupressaceae)
משפחת אורניים (Pinaceae)
משפחת פודוקרפיים (Podocarpaceae)
משפחת סקידופיטיים (Sciadopityaceae)
משפחת טקסיים (Taxaceae)
קבוצת ציקסאים (Cycadophyta)
מחלקת ציקסים (Cycadopsida)
סדרת ציקסינים (Cycadales)
משפחת ציקסיים (Cycadaceae)
משפחת סטנגריים (Stangeriaceae)
משפחת זאמיים (Zamiaceae)
קבוצת גינקגואים (Ginkgophyta)
מחלקת גינקגואיים (Ginkgoopsida)
סדרת הגינקגונים (Ginkgoales)
משפחת הגינקגויים (Ginkgoaceae)
מחלקת גנטאים (Gnetopsida)
סדרת שרביטנים (Ephedrales)
משפחת השרביטניים (Ephedraceae)
סוג שרביטן (Ephedra) בו 60 מינים.
סדרת גנטיים (Gnetales)
משפחת הגנטיים (Gnetaceae)
סוג גנטיים (Gnetum) - בו 40 מינים.
סדרת ולויטשים (Welwitschiales)
משפחת הוולויטשיים (Welwitschiaceae)
סוג ומין יחיד ולויטשיה (Welwitschia mirabilis).
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1874
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קרל אנטון אויגן פרנטל
קטגוריה:צמחי זרע | 2024-08-30T19:49:53 |
מחטנאים | מחטנאים (שם מדעי: Pinophyta) היא מערכה הידועה גם בשם אצטרובלניים, כיוון שהאצטרובל משמש כמערכת ההתרבות של כל הצמחים ממערכה זו (ורק זו).
נכון ל-1998, במערכה זו יש מחלקה אחת (המחטניים), ולה יש סדרה אחת (המחטיים), וסדרה זו מחולקת ל-8 משפחות, 68 סוגים ו-629 מינים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1996
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'יימס לאוריץ רוול | 2023-04-02T01:05:03 |
מחטניים | מחטניים (שם מדעי: Pinopsida; בעבר Coniferopsida) היא מחלקה של צמחים וסקולריים חשופי זרע, המחלקה היחידה תחת מערכת המחטנאים (Pinophyta), הידועה גם בשם אצטרובלניים. במחלקה זו סדרה אחת בשם מחטיים.
מאפיינים
ממוזער|250px|אצטרובל ביער בן-שמן
המחטניים הם עצים ושיחים מעוצים, בעלי עלים דמויי מחט ולרוב מכוסי קשקשים, הנושאים את זרעיהם חשופים על קשקשי האצטרובל. רוב המחטניים הם ירוקי-עד ומיעוטם נשירים, המשירים את כל עליהם בסתיו. מרבית המינים תחת מחטניים הם דו-מיניים, הכוללים אבקנים ושחלה (פרחיהם מושלמים). כל המינים במחלקה זו מואבקים על ידי רוח, ולא על ידי חרקים.
שיאים
מחלקה זו היא הקבוצה הסיסטמטית הגדולה ביותר מבין חשופי הזרע. היא כוללת כ-68 סוגים, כאשר החשובים ביניהם הם: אורן, אשוח, אשוחית, ארזית, טקסוס והסוג הגדול הגדל בעיקר בחצי הכדור הדרומי, פודוקרפוס.
העצים הגדולים ביותר והעצים הגבוהים ביותר - עצי תת-משפחת סקווים ובעיקר סקוויה נאה וסקוויה ענקית;
העצים העתיקים ביותר - אורן האצטרובל הזיפני. אחד האורנים העתיקים ממין זה, אשר גילו הוערך ב-4,725 שנים, נקרא "מתושלח".
בשימוש האדם
מחלקה זו כוללת, בין היתר, את הסוגים: אשוח, אשוחית וארז, ממשפחת האורניים, ואת ערער וברוש ממשפחת ברושיים. מבחינה כלכלית הם מהווים מקור חשוב לעץ ונייר.
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי גילברט תומאס בורנט
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1835 | 2022-10-30T07:56:42 |
מחטיים | מחטיים (שם מדעי: Pinales; בעבר: Coniferales) היא סדרה של צמחים וסקולריים חשופי זרע השייכת למחלקת המחטניים.
מחקרים מולקולריים רבים מראים כי המחטיים הם קבוצה פרפילטית ביחס לגנטאים.
מיון
משפחת אראוקריים (Araucariaceae)
משפחת ספלוטיים (Cephalotaxaceae)
משפחת ברושיים (Cupressaceae)
משפחת אורניים (Pinaceae)
משפחת פודוקרפיים (Podocarpaceae)
משפחת סקידופיטיים (Sciadopityaceae)
משפחת טקסיים (Taxaceae)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:סדרות צמחים | 2022-07-06T16:21:54 |
ציקסאים | ממוזער|ציקס בגן ציבורי בגבעת נשר
ציקסיים (שם מדעי: Cycadaceae) היא סדרת צמחים וסקולריים חשופי זרע, הכוללת כמאה מינים בשלוש משפחות. זוהי הסדרה היחידה במערכת הציקסאים (Cycadophyta).
מאפיינים
עליהם של הצמחים במשפחה זו דומים לעליו של הדקל, אולם, בניגוד לדקלים, הציקסיים חסרי פרחים.
צמחי הציקסיים נפוצים בעיקר באזורים הטרופיים והסובטרופייים. שני מינים (Zamia) גדלים כעצי בר, בפלורידה, ואף משמשים כעצי נוי.
הציקסיים הם צמחים רעילים המפרישים אלקלואידים. באסיה נוהגים לאכול את זרעיהם לאחר סילוק הרעלים.
מינים רבים של ציקסיים עומדים בפני סכנת הכחדה.
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1820
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פרידריך פון ברכטולד
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בפרם
קטגוריה:סדרות צמחים | 2024-02-08T13:06:02 |
ציקסיים | הפניה ציקסאים | 2012-11-28T09:54:18 |
ציקסינים | הפניה ציקסאים | 2012-11-28T09:58:23 |
גינקגואים | הפניה גינקו דו-אונתי | 2017-06-21T00:17:22 |
גינקגואיים | הפניה גינקו דו-אונתי | 2017-06-21T00:17:17 |
גינקגונים | הפניה גינקו דו-אונתי | 2017-06-21T00:17:32 |
גינקגויים | הפניה גינקו דו-אונתי | 2017-06-21T00:17:27 |
גינקגו | הפניה גינקו דו-אונתי | 2017-06-21T00:17:07 |
גינקו דו-אונתי | שמאל|ממוזער|220px|עץ גינקגו בסתיו
גינקו דו־אונתי או גינקו בילובה (שם מדעי: Ginkgo biloba) הוא מין של עצים שמקורו בסין והוא מין יחיד במערכת הגינקואיים. זהו עץ בעל יכולת הסתגלות מצוינת, ועמידות גבוהה לתנאים עירוניים, ולפיכך הוא משמש כעץ נוי בארצות רבות בעולם. אורך חייו של עץ גינקו רב מאוד, ועשוי להגיע לאלפי שנים. בסין ידוע על פרט שגילו כ־3,500 שנים.
בספרות הבוטנית העברית מופיעים שני שמות עבריים לצמח - גינקגו וגינקו (דו־אונתי). מקורה של הצורה "גינקגו" בסין, שם נתגלה הצמח לראשונה, וזה שמו במנדרינית. הצורה "גינקו" מקורה ביפן, בשל שיבוש בהגיית המילה.
מיון והיסטוריה גאולוגית
גינקו דו־אונתי הוא המין היחיד הקיים כיום במערכת הגינקואיים (Ginkgophyta), השייכת למערכת הצמחים חשופי הזרע, כלומר: צמחי זרע שלא נמנים עם בעלי הפרחים. לכן יש לגינקו מעמד של מאובן חי. שרידים ראשונים של קרובי משפחתו שייכים לפרם (לפני כ־270 מיליוני שנים). תור הקרטיקון היה שיאם של הגינקואיים, שמנו אז יותר מעשרה מינים שונים הידועים כיום לפי השרידים המאובנים שלהם. עם זאת, לקראת תחילת תור השלישון נותר רק מין נוסף אחד (Ginkgo adiantoides), שאף הוא נעלם בסוף תקופת הפליוקן. המין הנותר, גינקו דו-אונתי, קיים בעיקר כצמח תרבותי, שניטע בידי בני-אדם. במקדשים בסין, למשל במנזר שאולין, ישנם עצי גינקו שניטעו לפי הערכות לפני כ-1,500 שנים. בשנת 1690 הופיע תיעוד ראשון בכתבים מערביים על קיום העץ בגני מקדשים ביפן.
עלי הגינקו דמויי מניפה; פרי העץ צהוב-כתום, גודלו כגודל שזיף קטן וזרעו ניתן לאכילה לאחר ניקוי הציפה בעלת הריח החריף. הפירות יורדים באשכולות צרים מהענפים.
שימושים רפואיים
בתמצית הגינקו שני חומרים פעילים – גליקוזידים פלבונואידיים (Flavonoid Glycosides) וגינקוסיד, שהוא חומר ייחודי לצמח זה. המרכז הארצי לבריאות משלימה ואינטגרטיבית (NCCIH) של המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית סיכם את האפקטיביות הרפואית של הגינקו. בסיכום נרשם שאין עדות משכנעת לכך שגינקו מועיל לאף מצב רפואי. אף על פי שמספר מחקרים הראו שגינקו משפר במקצת כמה סימפטומים של דמנציה, ממצאים אלה מתוארים כבלתי מהימנים. מחקרים אחרים מראים שגינקו אינו מסייע במניעת דמנציה, התדרדרות קוגניטיבית או דמנציה כתוצאה ממחלת אלצהיימר. מחקרים אלה כוללים גם מחקר אורך שנערך על מעל 3,000 מבוגרים.
קיימות עדויות חלשות ליתרונות טיפוליים של גינקו למספר מצבים רפואיים, אך בתמונה הכוללת, עדויות אלה אינן חד-משמעיות. מצבים אלה כוללים חרדה, גלאוקומה, סכיזופרניה, ורטיגו, רטינופתיה סוכרתית, מחלת העורקים הפריפריאליים ותסמונת קדם-וסתית.
מהמחקרים הקיימים נראה שגינקו אינו מסייע למצבים הבאים: שיפור זיכרון בקרב אנשים בריאים, טרשת נפוצה, לחץ דם גבוה, טנטון ודיכאון עונתי. גינקו גם אינו מפחית את הסיכון ללקות בשבץ מוחי או באוטם שריר הלב.
גינקו הוא תוסף מקובל למשקאות אנרגיה, אך כמותו בהם בדרך כלל נמוכה כל כך, שקשה להניח כי יש לו השפעה כלשהי.
נוכח העובדה כי בלדאק ובטיבט ממליצים בפני תיירים על נטילת גינקו למניעת מחלת גבהים, בוצעו מחקרים רפואיים לבדיקת יעילותה. מחקרים מבוקרים על קבוצות מדגם גדולות הראו שתמצית גינקו אינה מועילה כלל למניעת מחלת גבהים.
מחקר נוסף הראה כי לצמח אין שום השפעה מיטיבה על פעילות מוחית. מחקר אחר מצא השפעה מועטה.
התניות ותופעות לוואי
עבור רוב האנשים, צריכה אוראלית של תמצית עלי גינקו בכמויות מתונות היא בטוחה. תופעות לוואי של גינקו כוללות כאבי ראש, כאבי בטן, סחרחורת, פעמת, עצירות ותגובות אלרגיות של העור. גינקו עלול גם להגביר את הסיכון לדימום. במחקר על מכרסמים נמצא שצריכה ממושכת של תמצית עלי גינקו הגדילה את הסיכון לסרטן הכבד ובלוטת התריס. לא ברור אם ממצא זה תקף גם לבני אדם.
גינקו עלול ליצור אינטראקציות עם תרופות שכיחות כמו מדללי דם. ייתכן כי גינקו אינו בטוח לצריכה בזמן ההריון. הוא עלול לגרום ללידה מוקדמת או לדימום מוגבר בזמן הלידה. אין מספיק מידע לגבי הבטיחות בשימוש בגינקו בתקופת ההנקה. יש להיזהר מצריכה של זרעי גינקו או עלי גינקו בלתי מעובדים, שכן הם עלולים להכיל כמויות מסוכנות של רעלנים.
לנטילת הגינקו יש השפעות לא רצויות, במיוחד למי שיש לו הפרעות במחזור הדם, ולאלה שנוטלים תרופות לעיכוב הצמדת טסיות הדם ("דילול הדם") כגון אספירין. כמו כן התייעצות עם רופא לפני נטילת התמצית מומלצת לאנשים הנוטלים תרופות מסוימות נגד דיכאון (מדכאי מונואמין אוקסידאז) ולנשים בהיריון.
קישורים חיצוניים
עץ הגינקו - המאובן החי, מאמר של דן פלביץ בכתב העת "מדע"
גינקו בילובה (Ginkgo biloba) 9 צמחי המרפא הפופולרים בעולם,
הערות שוליים
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1771
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:חשופי זרע
קטגוריה:צמחי מרפא
קטגוריה:מאובנים חיים
קטגוריה:צמחי נוי
קטגוריה:צמחים יחידים בסוגם
קטגוריה:מינים יחידים במשפחתם
קטגוריה:סין: עצים | 2024-08-01T03:33:52 |
גנטאים | גנטאים (שם מדעי: Gnetophyta) היא מחלקה של צמחים וסקולריים חשופי זרע הכוללת 3 סוגים: שרביטן, ולויטשיה וגנטיים.
תפוצה
הוולויטשיה נפוצה במדבר נמיב. השרביטן נפוץ באירואסיה מספרד ועד הרפובליקה העממית של סין, צפון אפריקה, ארצות הברית וצפון מקסיקו, הרי האנדים ודרום אמריקה הדרומית. הגנטיים נפוץ באמריקה הטרופית, מערב אפריקה, הודו, דרום-מזרח אסיה, גינאה החדשה ואיי האוקיינוס השקט.
מיון
מחלקה גנטאים (Gnetopsida)
סדרת שרביטנים (Ephedrales)
משפחת השרביטניים (Ephedraceae)
סוג שרביטן (Ephedra) בו 60 מינים.
סדרת גנטיים (Gnetales)
משפחת הגנטיים (Gnetaceae)
סוג גנטיים (Gnetum) - בו 40 מינים.
סדרת ולויטשים (Welwitschiales)
משפחת הולויטשיים (Welwitschiaceae)
סוג ומין יחיד ולויטשיה (Welwitschia mirabilis).
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1907
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי צ'ארלס אדווין בסיי | 2023-12-22T14:13:39 |
שרביטניים | הפניה שרביטן | 2015-05-31T17:06:22 |
מכוסי זרע | REDIRECT בעלי פרחים | 2004-08-01T11:21:28 |
צמחי הפרחים | REDIRECT בעלי פרחים | 2004-08-01T11:23:23 |
דו-פסיגיים | ממוזער|צמח קיקיון צעיר עם שני הפסיגים הבולטים בשונותם מעלי הצמח הבוגר
ממוזער|פירות של רימון מצוי
ממוזער|פרח שעונית.
ממוזער|דרדר כחול.
ממוזער|Lycium chinense
צמחים דו־פסיגיים (שם מדעי: Magnoliopsida) הם המחלקה הגדולה ביותר במערכת בעלי הפרחים. היא מונה פי שלושה מינים מאשר החד־פסיגיים. דו־פסיגיים אמיתיים (Eudicots) הם הענף המונופילטי הגדול ביותר במחלקה זו.
כאשר הזרע של צמח דו־פסיגי נובט, הוא מגדל שני פסיגים (עלי עובר ראשוניים) ומכאן נגזר שם המחלקה. השורשון הראשוני שהזרע מצמיח, מתפתח בהמשך לשורש העיקרי של הצמח.
העלים לעיתים קרובות שסועים או מנוצים.
עורקי העלים יוצרים בדרך כלל רשת סבוכה עם עורק ראשי אחד או מספר אי זוגי. הפרחים מחומשים לרוב, כלומר כל חלקיהם באים בכפולות של חמש. לעיתים רחוקות יותר ניתן למצוא פרחים מרובעים או משולשים.
צרורות הצינורות המובילים ערוכים בטבעות בתוך הגבעול. כמו כן, ישנו קמביום, שהוא רקמה יוצרת תאים, בין שיפה לעצה. הודות לתכונה זו, גזע של צמח דו־פסיגי מסוגל לגדול לרוחב על ידי הוספת שכבות חדשות של רקמת הובלה, ומכאן נובע ריבוי מיני העצים שבמחלקה.
התפתחות ומיון
דו־פסיגיים היו הצמחים בעלי הפרחים הראשונים שהופיעו על כדור הארץ. מאוחר יותר התפתחה מהם קבוצת החד־פסיגיים. לפיכך, קיימת הפרדה מנקודת מבט פילוגנטית בין הדו־פסיגיים הקדומים, שהם למעשה האבות של כל בעלי הפרחים, לבין הדו־פסיגיים האמיתיים, שהתפתחו מהקדומים במקביל לחד־פסיגיים. מסלול התפתחות זה משתקף בתכונות אחדות ברמת המבנה של הצמחים. כך למשל, הדו־פסיגיים הקדומים דומים לחד־פסיגיים במבנה האבקה שלהם ולעיתים במבנה הגבעול (ראו לדוגמה נופריים), ולעומת זאת יש תכונות שמאפיינות את כל הדו־פסיגיים.
בכלל, המחקרים הגנטיים שבוצעו בעשור האחרון שפכו אור חדש על הבנת היחסים האבולוציוניים בין קבוצות הצמחים השונות. חוקרים אחדים מייחדים את הדו־פסיגיים האמיתיים למחלקה נפרדת בשם Rosopsida על פי הסוג האופייני Rosa (ורד). התכונה האופיינית של קבוצה זאת היא מבנה גרגרי האבקה, שיש בהם שלוש נקבוביות, לעומת נקבובית אחת אצל שאר צמחי הזרע.
מיון
קבוצת Magnoliidae
סדרה Magnoliales
סדרה Laurales
סדרה Piperales
סדרה Aristolochiales
סדרה Illiciales
סדרה Nymphaeales
סדרה Ranunculales
סדרה Papaverales
קבוצת Hamamelidae
סדרה Trochodendrales
סדרה Hamamelidales
סדרה Daphniphyllales
סדרה Didymelales
סדרה Eucommiales
סדרה Urticales
סדרה Leitneriales
סדרה Juglandales
סדרה Myricales
סדרה בקעצוראים (Saxifragales)
סדרה אלונאים (Fagales)
סדרה Casuarinales
קבוצת Caryophyllidae
סדרה ציפורנאים (Caryophyllales)
סדרה Polygonales
סדרה Plumbaginalesקבוצת Dilleniidae
סדרה Dilleniales
סדרה Theales
סדרה חלמיתאים (Malvales)
סדרה Lecythidales
סדרה Nepenthales
סדרה Violales
סדרה Salicales
סדרה Capparales
סדרה Batales
סדרה אברשאים (Ericales)
סדרה Diapensiales
סדרה Ebenales
סדרה Primulales
קבוצת Rosidae
סדרה צלפאים (Brassicales)
סדרה ורדנאים (Rosales)
סדרה קטניתאים (Fabales)
סדרה פרוטנאים (Proteales)
סדרה Podostemales
סדרה Haloragales
סדרה הדסאים (Myrtales)
סדרה Rhizophorales
סדרה Cornales
סדרה Rafflesiales
סדרה קלסטראים (Celastrales)
סדרה Euphorbiales
סדרה Rhamnalesסדרה Linales
סדרה Polygalales
סדרה סבוננאים (Sapindales)
סדרה גרנאים (Geraniales)
סדרה סוככאים (Apiales)
סדרה דלועאים (Cucurbitales)
סדרה חמציצאים (Oxalidales)
סדרה מלפיגאים (Malpighiales)
קבוצת Asteridae
סדרה גנציינאים (Gentianales)
סדרה סולנאים (Solanales)
סדרה צינוראים (Lamiales)
סדרה Callitrichales
סדרה Plantaginales
סדרה Scrophulariales
סדרה Campanulales
סדרה Rubiales
סדרה שלמונאים (Dipsacales)
סדרה Calycerales
סדרה אסטראים (Asterales)
סדרה ציניתאים (Aquifoliales)
קבוצות נוספות
סדרה נוריתאים (Ranunculales)
סדרה Proteales
סדרה Trochodendrales
סדרה Buxales
סדרות הדו-פסיגיים הקיימות בישראל
אברשאים (Ericales)
אלונאים (Fagales)
אסטראים (Asterales)
בקעצוראים (Saxifragales)
גנציינאים (Gentianales)
גרנאים (Geraniales)
דלועאים (Cucurbitales)
הדסאים (Myrtales)
ורדנאים (Rosales)
חלמיתאים (Malvales)
חמציצאים (Oxalidales)
מלפיגאים (Malpighiales)
נוריתאים (Ranunculales)
סבוננאים (Sapindales)
סוככאים (Apiales)
סולנאים (Solanales)
פרוטנאים (Proteales)
צינוראים (Lamiales)
ציפורנאים (Caryophyllales)
צלפאים (Brassicales)
קטניתאים (Fabales)
ציניתאים (Aquifoliales)
שלמונאים (Dipsacales)
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:צמחים | 2024-02-20T15:44:30 |
חד פסיגיים | REDIRECTחד-פסיגיים | 2006-06-21T20:04:10 |
אצות | 230px|ממוזער|אצת Codium באי רֶאוניון.
ממוזער|אצת Halimeda tuna
ממוזער|אצות סרגסו
אצות (Algae; ביחיד: Alga) הן קבוצה פוליפילטית של אורגניזמים, רובם אאוקריוטים, מבצעי פוטוסינתזה. האצות חסרות שורש ונבדלות מצמחי המים הרגילים בדרך הרבייה שלהן. רובן חיות מתחת למים ובמקומות לחים אחרים. אין הגדרה מוסכמת הגובלת באופן את קבוצת האצות, ואורגניזמים מסוימים עשויים להשתייך אליה לפי הגדרה מסוימות ולהיעדר ממנה לפי הגדרה אחרת.
תכונות
האצות הן אחד ממיני האורגניזמים העתיקים ביותר (הופיעו בערך לפני כ-3 מיליארד שנים), והן נשמרו בצורתן הראשונית ללא שינוי מהותי. טווח הגדלים שלהן נע מאצות מיקרואורגניזמיות חד-תאיות הקרויות גם פרוטופיטה, עד אצות רב-תאיות גדולות העשויות להגיע לגודל של עשרות מטרים. האצות שייכות לקווי התפתחות אבולוציוניים שונים. כתוצאה מכך, האצות מוגדרות לרוב על פי תכונותיהן האקולוגיות.
פוטוסינתזה
האצות הן מעין "צמחי מים" החסרות מספר מאפיינים של צמחים אחרים – כגון שורש, פיוניות, עצה, ושיפה. הן נבדלות מצמחים רגילים גם במנגנון הרבייה שלהן, אך דומות להם ביכולת לבצע פוטוסינתזה. למעלה מ-70% מהפוטוסינתזה בעולם נעשית בידי אצות, וכמות גדולה מהחמצן באטמוספירה מיוצר על ידן. האצות חשובות ביותר לביוספירה, ובייחוד הכחוליות (המהוות חלק מהפלנקטון) בגלל חלקן העיקרי בפוטוסינתזה וכן בקיבוע חנקן.
רוב האצות הן פוטוטרופיות – מייצרות את המולקולות האורגניות שלהן על ידי תהליכי פוטסינתזה – חלק קטן מהן מיקסוטרופיות – ומקבלות חלק ממזונן ממקורות חיצוניים, וחלק קטן נוסף מהן הטרוטרופיות וחייבות לקבל את רוב מזונן ממקור חיצוני, ותהליכי הפוטוסינתזה שלהן מוגבלים ביותר.
בתי הגידול
בתי הגידול של האצות הם מקווי מים ומקומות לחים, בעיקר ימים, מקווי מים מתוקים ובריכות. יש גם מיני אצות הגדלות על הקרקע ויש כאלה החיות בסימביוזה עם יצורים חיים אחרים, כמו על פרוות העצלן, אך אין להן מבנה הגוף ומנגנוני הרבייה של צמחי יבשה, שמייצגים התאמה לסביבה יבשתית.
דרכי רבייה
אצות מתרבות בדרכים שונות, הן ברבייה מינית והן ברבייה אל-מינית. ברבייה אל-מינית אין איחוי של תא רבייה או חלוקת הפחתה שהכרחיים ברבייה מינית. חלק מהאצות מתרבות רק ברבייה אל-מינית, אך רובן מתרבות הן ברבייה מינית והן ברבייה אל-מינית. לאפשרויות אלה יתרונות: רבייה מינית מאפשרת לאוכלוסיות להגדיל את השונות הגנטית, שמאפשרת לאצות להגיב לתנאי סביבה משתנים דרך תהליכים אבולוציוניים. בנוסף, מינים רבים של אצות משתמשים במבנים קשים ועמידים שנוצרו ברבייה המינית על מנת לשרוד בתקופות קשות לגידול.
בניגוד לרבייה מינית, ברבייה אל-מינית, בתנאי גידול מועדפים, האצות מתרבות בשכפול בקצב גבוה בעצמן ובלי גמטות, ולכן מתאפשר קצב גידול מהיר מאוד של האוכלוסייה שלהן.
נמצא סרטן שמאביק אצה בעת נדידתו.
האצות כמזון
האצות הכחוליות משמשות מזון דשן ושופע למגוון בעלי חיים אחרים בים. האצות הירוקיות הן "צמחי המים" הנראים בים ובמקווי מים עומדים.
האצות שמרכיבות את הפלנקטון מכונות פיטופלנקטון – פלנקטון צמחי.
גם בני האדם אוכלים אצות, לרוב לאחר תהליך של ייבוש, המלחה ושימור. האצה המיובשת נפוצה כמאכל או כתוסף של תבלין בעיקר במאכלים של תושבי מדינות אסיה והמזרח הרחוק.
במחקר שפורסם בכתב העת Nature Plants ב-2022, נמצא כי באצה מסוג "כלורלה אוהדי" (אצה ירוקה), אותרו תהליכים כימיים המזרזים את תהליך הפוטוסינתזה, ולפיכך מסייעים לצמיחתה באופן המהיר ביותר בעולם. מתוצאות המחקר עתידים להאיץ פיתוחים הנדסיים בתחום המזון הבר-קיימא המבוסס על אצות.
מיון
במהלך עשרות השנים האחרונות השתנה מיקומן של האצות בטקסונומיה כמה פעמים. הן היו שייכות לממלכת הצומח, וחלקן עדיין משויכות על ידי אחדים לממלכה זו. חלקן (כדוגמת הכחוליות) משויכות לעל-ממלכת החיידקים האמיתיים ואת בעלות הגרעין נהוג לשייך לממלכת הפרוטיסטה.
מיון האצות, נכון לשנת 2004:
זהוביות (אצות זהובות) Chrysophyceae – מחלקה של אוקריוטיים.
חומיות (אצות חומות) Phaeophyceae – מערכה של אוקריוטיים, מתקיימת בעיקר במים מלוחים.
ירוקיות (אצות ירוקות) Chlorophyta – מערכה בממלכת הצומח.
אדומיות (אצות אדומות) Rhodophyta – קבוצה של אוקריוטיים, מתקיימת בעיקר במים מלוחים.
להוביות (Pyrrophyta) – מערכה של אוקריוטיים.
דינופלגנטים (Dinophyceae) – מחלקה של אוקריוטיים.
עינניות (Euglenida) – מערכה של אוקריוטיים.
פרימנסיות (Haptophyceae) – קבוצה של אוקריוטיים.
צורניות (Bacillariophyta) – מערכה של אוקריוטיים.
סיליקופלגלטים – (Dictyochophyceae) – מחלקה של אוקריוטיים.
קסנתופיטיות (Xanthophyceae) – מערכה של אוקריוטיים.
נאווניתאים (אצות נאווניתיות) Charales – סדרה בממלכת הצומח הקרובה למערכת הצמחים. בניגוד ליתר היצורים המכונים אצות, איברי הרבייה של הנאווניתאים מוקפים על ידי תאים עקרים.
כחוליות (אצות כחולות או חיידקים כחולים) Cyanobacteria – מערכה בעל ממלכת חיידקים אמיתיים, בגלל היותן חסרות גרעין. נמצאו כחוליות גם מחוץ למקווי מים.
קישורים חיצוניים
היבטים שונים בהפקת ביו-אתנול ממָקרו-אצות בישראל, כתב העת אקולוגיה וסביבה, אוקטובר 2015
הערות שוליים
*
קטגוריה:קבוצות איקריוטים שהתבטלו
קטגוריה:פוטוסינתזה | 2024-08-15T04:24:13 |
כחוליות | הכחוליות (שם מדעי: ; נקראות גם חיידקים כחוליים ולעיתים גם אצות כחוליות) היא מערכה של יצורים חסרי גרעין השייכים לעל ממלכת חיידקים אמיתיים. לכחוליות יש קווים משותפים עם הקבוצות השונות הקרויות אצות: הם מכילים כלורופיל a שהוא פיגמנט פוטוסינתטי המשותף לכל האצות וחסר ברוב החיידקים מבצעי פוטוסינתזה. בנוסף, בדומה לאצות ואורגניזמים פוטוסינתטיים אחרים, ובניגוד לחיידקים אחרים, לציאנובקטריה מערכת ממברנות פנימיות הנקראות תילקואידים. בפוטוסינתזה של הכחוליות גם משתחרר חמצן בשונה מרוב החיידקים המבצעים פוטוסינתזה. משערים כי הכחוליות היו מהאורגניזמים הראשונים באבולוציה לבצע פוטוסינתזה ולייצר חמצן, לפני כ-3.5 מיליארד שנים. עקב כך השתנה הרכב הגזים באטמוספירה והסביבה הפכה למחמצנת במקום מחזרת, דבר שהוביל לאירוע החמצון הגדול.
הכחוליות הן חלק מהפלנקטון ומשמשות כמזון למגוון יצורי ים. לחיידקים אלו יש תפקיד משמעותי בשרשרת המזון ובמחזורי המינרלים בטבע. היות שהם מסוגלים לקלוט חמצן וחנקן מן האוויר, הם מסוגלים לגדול כמעט בכל סביבה וכן ניתן למצוא אותם בסימביוזה עם פטריות שיתופיות הקרויות חזזיות.
בתמונה: כחולית שרשרתית, מהסוג נוסטוק. בשרשרת זו אחרי כל כמה תאים פוטוסינתטיים, מופיע תא שונה, הטרוציסט, אשר לא מבצע פוטוסינתזה. תא זה מבצע קיבוע של חנקן חופשי מהאוויר (N2). תא זה לא מבצע פוטוסינתזה מפני שהאנזים המבצע את קיבוע החנקן, ניטרוגנאז, רגיש לחמצן.
תנאי מחיה
הטמפרטורה המיטבית לביצוע פוטוסינתזה בכחוליות היא כ-20 עד 30 מעלות צלזיוס. במצב אפיליטי (על סלעים), אקווטי (במים), אנדוליטי (בתוך סלעים), כזמואנדוליטי (בסדקים בסלע) ואפיגאי (כקרומים על הקרקע).
מים נוזליים הם תנאי הכרחי לגידול הכחוליות ולכן הן מופיעות לעיתים קרובות במסלול הזליגה של מים על מבנים שונים ופסלים.
במצב אנדוליטי הכחוליות מקבלות אור שעובר דרך הסלע ומים שחודרים דרך גבישי הסלע המיקרוסקופיים.
כחוליות אינן יכולות לחיות ללא אור ולכן אינן חיות במעמקי הים או האדמה.
הכחוליות החיות באזורים חשופים לקרינה מכילות את הפיגמנט סקיטונומין המגן עליהן מקרינת על-סגול ולכן הן בעלות צבע שחור, הכחוליות החיות באזורים מוצלים בעלות צבע ירוק-כחול בגלל הכלורופיל.
הן רגישות ליוני נחושת, עופרת ואמוניום.
סימביוזה
ישנן כחוליות החיות בסימביוזה עם פטריות כחזזיות. הפטרייה משמשת כמצע גידול לכחוליות ומספקת להן הגנה מפני קרינה, מים, ומינרלים, ואילו הכחולית מבצעת פוטוסינתזה ומקבעת חנקן ומספקת לפטרייה סוכר. החזזית מורכבת מפוטוביונאט - הכחולית, ומיקרוביונאט - הפטרייה.
מיון
מיון פנימי
בקרב הכחולית החלוקה למחלקות עוד נתונה תחת מחקר והקשרים הפילוגנטיים בין הסדרות השונות עוד לא ברורים. על פי הנומנקלטורה הבינלאומית לפרוקריוטים אין חלוקה סיסטמטית מקובלת בתוך הכחוליות אך נעשו מספר ניסיונות לאמץ כזאת, שהבולטת שבהן מ-2004 הציעה לחלק את הכחוליות לשמונה סדרות.
ברשימה זאת מובאת החלוקה המקובלת לסדרות ומרמת הסדרה מטה כתובים רק המשפחות תת-המשפחות והסוגים הידועים בישראל.
הסדרה Chroococcales
משפחת Microcystaceae
משפחת Chroococcaceae
משפחת Entophysalidaceae
משפחת Chamaesiphoaceae
משפחת Xenococcaceae
משפחת Hydrococcaceae
הסדרה Nostocales
משפחת Scytonemataceae
משפחת Microchaetaceae
משפחת Rivulariaceae
משפחת Nostocaceae
משפחת Mastigocladaceae
משפחת Fischerellaceae
משפחת Loriellaceae
הסדרה Oscillatoriales
משפחת Pseudanbaenaceae
משפחת Schizothrichaceae
משפחת Phormidiaceae
משפחת Oscillatoriaceae
משפחת Homoeotrichaceae
הסדרה Pleurocapsales - אשר אינה מיוצגת בארץ
הסדרה Spirulinales - אשר אינה מיוצגת בארץ, אצת המאכל ספירולינה שייכת לסדרה זאת. יש המאחדים סדרה זאת עם ה-Oscillatoriales.
הסדרה Synechococcales - אשר אינה מיוצגת בארץ
הסדרה Chroococcidiopsidales - אשר אינה מיוצגת בארץ
הסדרה Gloeobacterales - אשר אינה מיוצגת בארץ
ראו גם
קיבוע חנקן ימי
אסון החמצן
סטרומטוליט
ספירולינה
קישורים חיצוניים
קטלוג הכחוליות, באתר מרכז המידע לפרוקריוטים
ביאורים
הערות שוליים
קטגוריה:חיידקים שתוארו ב-2002
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי תומאס קבלייר-סמית
קטגוריה:חיידקים אמיתיים
קטגוריה:אצות
קטגוריה:פוטוסינתזה | 2024-08-15T04:25:35 |
סוקולנטים | שמאל|ממוזער|250px|חנות צמחים ובה סוקולנטים
שמאל|ממוזער|250px|צמח הבריאות, סנסיווריה, בבניין משרדים
שמאל|ממוזער|250px|קקטוס Eriosyce aurata
ממוזער|250x250 פיקסלים|כפנית לילכית
סוּקוּלֶנטים (על פי האקדמיה ללשון: עָסוּסִים, בלטינית: Succulentus) היא קבוצה פוליפילטית של צמחים אשר לרוב הם בעלי עלים וגבעולים עבים ובשרניים המכילים תאים אוגרי מים, ולכן לא דרושה להם השקיה רבה. משמעות המילה "סוקולנט" בלטינית היא "עסיס", ומכאן שמם העברי "עָסוּס".
אף על פי שכל הצמחים אוגרים מים, סוקולנטים מותאמים במיוחד לאגור מים למשך תקופה ארוכה. מאפיין זה מאפשר להם להתקיים בסביבה צחיחה, בה אין צמחים רבים ואוכלי עשב רבים. לעיתים, הטל עוזר לצמחים אלו להתקיים, שכן למינים רבים יש שערות המאפשרות לספוג את הטל.
למינים רבים יש ציפוי דמוי שעווה על גזעיהם ועליהם, המאפשר להם לשמור על לחות. נפח מקסימלי ופני שטח מינימליים עוזרים גם הם למניעת אובדן של מים.
הנפוצים שבצמחים בעלי מאפיין זה הם צמח האלווי וצמח האגבה. סוגים נפוצים פחות הם ההוורתיה (Haworthia), החלבלוב (Euphorbia), וכל משפחת החיעדיים (Azoaceae) הכוללת בתוכה את ה-Conophytum ועוד מינים רבים אחרים. גם הקקטוס, ממשפחת הצבריים (Cactaceae), הוא סוקולנט אך בעל מאפיינים בוטניים שונים.
סוקולנטים רבים משמשים כצמחי נוי, בין אם בבית או בגינה. צורותיהם המיוחדות ועמידותם להזנחה הפכו את הצמחים היובשניים לא אחת למושאי אספנות. סוקולנטים הם מרכיב מפתח בגינון יובשני, אשר לעיתים קרובות עוסק בהם כמוטיב מרכזי ("גני קקטוסים").
תכונות
עם הסוקולנטים נמנים צמחים ממשפחות רבות, ולכולם תכונות משותפות:
יכולת לאגור כמויות גדולות של מים (בזכות קיום פוטוסינתזה מסוג CAM מטבוליזם של חומצת הטבוריתיים).
יכולת להצטמק כשהנוזלים אוזלים בעת יובש.
יכולת להתעורר לאחר רדת הגשמים.
רבייה וגטטיבית - מה שמקל על ייחור שלהם באדמה חדשה.
בזכות תכונותיהם, הסוקולנטים יכולים להמשיך לחיות באזורים יבשים במיוחד ואינם מתים מחוסר מים.
אזורים
הסוקולנטים מרוכזים בשלושה אזורים עיקריים בעולם:
מקסיקו ודרום-מערב ארצות הברית
מרכז אמריקה הדרומית
החלק הדרומי של אפריקה והאי מדגסקר
המשותף לכל שלושת האזורים הוא אקלים ערבתי חמים של גשמים מועטים בעונה החמה ויובש בעונה הקרה. גם בישראל, בזכות האקלים המדברי בנגב, הסוקולנטים נקלטים ומתפתחים יפה.
הסוקולנטים חביבים במיוחד על בעלי גינות פרטיות וציבוריות, בזכות צריכת המים המזערית שלהם והשרידות הגבוהה שלהם.
הסוקולנטים לסוגיהם מגוונים מאוד. הם נפוצים בכל העולם, מכיוון שבאזורים השונים "אימצו" אותם, ודאגו לאקלומם. חלקם נראים במיטבם בחורף, וחלקם בקיץ. יש שמתאימים לגידול בחוץ (בקרקע או בכלים/ עציצים/ מיכלים), ויש שאוקלמו להיות בתוך בתים ללא שמש, אך רצוי שיראו אור. הסוקולנטים הגדלים בבית מתאקלמים יפה בכלים זעירים בקוטר של כ־3 ס"מ ועד לעציצים גדולים.
ממוזער|חתך של עלה האלווי
צורה, צבע ותנאי סביבה
העלים בשרניים מאוד, בצבעים שונים, ובצורות שונות, לרבות צורות גאומטריות (ראו תמונה). הצבע משתנה בהתאם לעונה, לטמפרטורה ולמידת החשיפה לשמש. מכיוון שכך, יש יתרון לסוקולנטים במיכלים בחצר, מכיוון שניתן להזיזם בעונות השונות וממש להשפיע על הצבע המתקבל. למשל: הצבתם במיקרו אקלים קריר, יביא לשינוי צבע עלים הנוטה לאדום; לעומת זאת, הצבתם במיקרו אקלים חמים עם חשיפה ארוכה לשמש, יביא לצבע הנוטה יותר לצהוב עז; לחלקם יש פרחים שיתרונם בגינה שהם פורחים כאשר הפרחים "הרגילים" בתרדמת חורף מסוימת.
לפי Baldwin 2017, קיימים סוקולנטים עם תופעות של צימוח ציציות/ כרבולות (Crested Phenomenon ובעברית קריסטטה - ראו תמונה). לדבריה, אין תנאים ידועים להופעת הסוג הזה שהופעתו אקראית. תופעה זו היא ייחודית לסוקולנטים וקקטוסים.
ממוזער|250px|שמאל|קריסטטה - סוקולנט בעל צורות משונות
בתורת הפנג שואי צורה וצבע של אובייקט מהווים חלק מעקרונות היסוד שלה. לפי מדריך הפאנג שווי לעיצוב הבית, רצוי לעצב חללים בבית עם סוקולנטים בעלי עלים בשרניים ומעוגלים בצבע ירוק, כי הצבע הירוק תורם לרגיעה ואווירת התחדשות. לפי "פפירוס - הפורטל הישראלי לגינון", ניתן להשתמש בסוקולנטים בעלי צורה וצבע שונים ליצירת מרבדים "אמנותיים" על הקרקע וגם בצורה אנכית על קירות.
קישורים חיצוניים
אגודת חובבי הקקטוסים והסקולנטים בישראל
הערות שוליים
* | 2024-04-14T04:27:43 |
אצה | REDIRECT אצות | 2004-08-26T06:42:43 |
צמח טפיל | ממוזער|250px|כשות על סמבוק
ממוזער|250px|צמחים ממשפחת העלקתיים.
צמחים טפילים הם צמחים שאינם אוטוטרופיים (צמחים שאין ביכולתם לייצר בעצמם את החומר האורגני הנחוץ לקיומם). בניגוד לצמחים טורפים האוכלים חרקים ומנצלים חומר אורגני מבעלי חיים, הרי שצמחים טפילים מנצלים חומר אורגני שמקורו מן הצומח.
לכל הצמחים הטפילים יש מצוצה - חיבור קבוע לצמח הפונדקאי. דרך המצוצות עוברים מים,
מינרלים וסוכרים מן הצמח הפונדקאי לצמח הטפיל.
רבים מן הצמחים הטפילים מסוגלים לבצע פוטוסינתזה בכוחות עצמם, אך אינם יכולים לקיים עצמם ובלעדי צמח פונדקאי לא יוכלו להתפתח ואף לשרוד.
שתי גישות עיקריות מקובלות כיום על החוקרים את אבולוציית הצמחים הטפילים:
אחדים משורשי הצמחים עברו שינויים הדרגתיים שאפשרו להם להפוך למצוצות. כשהצליחו הצמחים להשיג את מזונם בלי השורשים הרגילים, לא נותר להם אלא לאבדם בהדרגה.
המצוצה התפתחה בעקבות איחוי אקראי בין שורשי צמחים שונים, כאשר היו כאלה שניצלו זאת והפכו בהדרגה לטפילים על שכניהם.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צורות חיים של צמחים | 2024-05-28T08:25:18 |
צבר מצוי | שמאל|ממוזער|250px|כיכר הצבר בפתח תקווהצַבָּר מָצוּי (שם מדעי: Opuntia ficus-indica) הוא אחד ממיני הקקטוס. אפילו שיובא לארץ רק לפני כמה מאות שנים, משוכות הצבר מזוהות עם הנוף הארצישראלי. פרי הצבר מכונה בישראל סָבְּרֶס, והיהודים ילידי ארץ ישראל שאלו את שמו והם מכונים צברים, קרי מחוספסים וקוצניים מבחוץ אך רכים ומתוקים מבפנים, כמו פרי הצבר העסיסי.
אטימולוגיה
מקור שמו העברי של הצבר, בכינויו בערבית מדוברת, סבאר-صبار מן המילה "סָ֫בַּר"-صبر, שמשמעותה "סבלנות", בשל מיעוט צורכו בהשקיה. השם התקבל כמונח רשמי בעברית, הגם שבערבית המונח הרשמי הוא תרגום מילולי של שמו המדעי "תאנה הודית קוצנית". מוכרת גם אטימולוגיה עממית, שהצבר קיבל את שמו מתכונתו "לצבור מים".
תיאור
הצבר המצוי מסועף מאוד, דמוי עץ או שיח ומגיע עד גובה של 7 מטרים. הפרקים מוארכים, גודלם כמחצית המטר והם בעלי זיפים צהובים. הפירות אדמדמים עם גוון צהבהב ומשמשים למאכל. גבעולי הצבר רחבים ודמויי עלים, ואילו עלי הצבר הם בעצם הקוצים. מבחינת ההלכה נחשב הצבר לעץ.
תפוצה
מוצאו של הצבר, כמרבית מיני הקקטוסים, הוא באמריקה, במרכז מקסיקו ובדרומה, שם הוא משמש גידול חשוב לא פחות מהתירס. הצבר נחשב במקסיקו לצמח לאומי ואף מופיע על סמל המדינה. עוד לפני זמנו של קולומבוס התפשט הצבר ברחבי אמריקה, משם הועבר, במאה ה-16, על ידי הכובשים הספרדים לספרד וממנה נדד לארצות רבות בעולם. עיקר גידולו מחוץ ליבשת אמריקה הוא באגן הים התיכון - בצפון אפריקה, וכן באיטליה ובסיציליה. המועד המדויק שבו נקלט הצבר בארץ ישראל אינו ידוע, אבל רבי חיים ויטאל מזכיר כבר בראשית המאה ה-17 את סגולותיו הרפואיות. בשל תנאי האקלים בארץ זרעי הצבר אינם יכולים לנבוט בקרקע, והוא מתפשט אך ורק בעזרת האדם או באופן טבעי באמצעות רבייה וגטטיבית, כאשר הענפים נופלים לקרקע ומשתרשים בה. בשל כך אין חשש ממשי שהצבר יהפוך מין פולש המסכן את הצמחייה המקומית.
שימושים
שימושים היסטוריים בתעשייה ובחקלאות
בנוסף לשימוש בפרי הצבר לאכילה, שימשו הצברים למניעת ארוזיה וסחף של קרקעות. לארץ ישראל הובאו הצברים כמצע חי לגידול וקצירת כנימת קוכיניאל לייצור צבען בגוון אדום שני, כרמין. במחצית השנייה של המאה ה-19, עם התפתחות תעשיית הצבעים הסינתטית, קרסה תעשיית הכנימה המקומית, והצבר הפך לצמח משוכות, שסימן גבולות בין חלקות חקלאיות ובין כפרים. במלחמת העולם הראשונה התקשו הבריטים לכבוש את עזה כבר בהתקפה הראשונה עליה, בשל משוכות הצברים שעמדו בדרכם.
שימושים לרפואה
רבי חיים ויטאל הציע כאמור כבר בראשית המאה ה-17 להשתמש בצבר לרפואה, בין השאר כחומר לשיכוך כאבים במריחה ולטיפול בטחורים. רבי רפאל מרדכי מלכי, איש ירושלים מן המאה ה-17 המליץ על עלי הצבר הירוקים נגד כאב ראש ונזלת, ואילו רבי דוד די סילבה, נכדו של רבי רפאל מרדכי מלכי, הציע להשתמש בצמח לחיזוק. פרי הצבר עשיר בוויטמינים, בעיקר ויטמין C, ובמינרלים, בעיקר סידן, אשלגן ומגנזיום. גם היום הפרי מומלץ ברפואה העממית לחיזוק המערכת החיסונית וכן כנוגד חמצון ולטיפול בבעיות בדרכי העיכול. פרחי הצבר משמשים לטיפול בהגדלה של בלוטת הערמונית בחלק מסוגי הרפואה הסינית וההומאופתיה מייחסים לפירותיו סגולות מרפא לזירוז קרישת דם.
שימושים קולינריים
הצבר הוא הקקטוס הנפוץ ביותר בעולם והחשוב ביותר מבחינה מסחרית. לא רק הפרי, גם גבעולי הצבר העסיסיים נאכלים, טריים בסלטים ואחרי בישול. בנוסף לאכילת הפרי הטרי, ניתן להשתמש בפרי הצבר גם לסחיטת מיץ, וכן להכנת ליקרים.
בדרום מערב ארצות הברית משתמשים בעלי הצבר, שהם עתירי חלבון, להאכלת בהמות.
גידול מסחרי בישראל
מאז ראשית שנות ה-90 מגדלים בישראל צברים דלי קוצים לתצרוכת מקומית ולייצוא, בעיקר מן הזן המכונה עופר, אבל גם מזן רזי הירוק ומרובה הקוצים, וגם צבר אדום, המשמש בעיקר לנוי, אך פריו האדום-כהה אכיל, ומעניק צבע ללפתנים ולריבות. שטחי החוות הגדולות לגידול צברים, צמח שמותאם לאזורים מדבריים ומועטי מים, מצויים בצפון הנגב (פתחת שלום) וברמת הנגב (בין דימונה לירוחם). בסך הכול משתרעים שטחי גידול הצברים החקלאיים על פני 2,000 דונם, שאותם מגדלים 20 חקלאים. בשיא פריחתו של הענף, בשנת 1997, עלה הייצוא המקומי מישראל על 175 טונות ומאז פחת.
ללא התערבות יד אדם הצבר מניב פרי בתחילת הקיץ ובמהלכו, אבל בחוות חקלאיות מתקדמות ניתן להגיע לתנובה של עד עשרה חדשים בשנה.
באוגוסט 2013 התגלו צמחי צבר רבים בגליל כשהם קמלים ומכוסים בשכבה לבנה דמוית אבקה. לאחר בדיקות שנערכו במעבדות מכון וולקני התברר כי האחראית לדבר היא כנימה טפילית מהמין Dactylopius opuntiae (בעברית: אֶצבַּרית ממאירה), אשר גורמת למות הצבר. במספר מקומות ברחבי העולם נהוג השימוש בכנימה זו לצורכי הדברה ביולוגית של צמחי צבר שוטים וככל הנראה חדרה לישראל כתוצאה מיבוא של צמחים שלא עברו בדיקה של משרד החקלאות.
ממוזער|שמאל|פרי הצבר (סָבְּרֶס)
בתרבות המקומית
בראשית המאה ה-20, עם ראשית העלייה הציונית, הפך שם הצמח והפרי לכינוי לדור הבנים של העולים. רבים משייכים את טביעת הביטוי לעיתונאי אורי קיסרי, שפרסם, ב-1931, בעיתון "דואר היום", פיליטון בשם "אנחנו עלי הצבר". אבל קדמה לו בשנים ארוכות הציירת אירה יאן, שעלתה בעלייה השנייה, וכבר ב ציירה דמות שעשויה מעלי צבר. דמות הצבר הייתה מזוהה תרבותית עם מי שדיבר עברית במבטא מקומי, והשתייך למוסדות המזוהים עם תנועת העבודה: קיבוצים ומושבים, תנועות נוער, ארגונים צבאיים (בעיקר הפלמ"ח), וייצג דמות לא-גלותית. בשנות ה-40 וה-50 בלטה היצירה התרבותית הצברית בספרות, בתיאטרון, באמנות הפלסטית ובשפת העיצוב. כך למשל נולדה דמותו של שרוליק, פרי מכחולו של הקריקטוריסט דוש.
ההזדהות עם דמותו התרבותית של הצבר הלוחם, שהוא מחוסר מאפיינים גלותיים, החלה לאבד מכוחה עם מלחמת ההתשה, ועוד יותר לאחר מלחמת יום כיפור, כאשר הניצחונות במלחמה חדלו להיות חד-משמעיים. "המהפך" הפוליטי ב-1977, עם התמורות החברתיות בישראל והתפוררות אתוס הסוציאליזם, עלייתם של רעיונות השוק החופשי ומימושם החל משלהי שנות ה-70 של המאה ה-20, איבד מושג הצבר את בכורתו לטובת מגוון דימויים חדש וגלובלי. בצד התמורות בחברה הישראלית, עבר העולם כולו מהפך תרבותי, עם התפשטות החשיבה הפוסט מודרניסטית, שגם היא הציגה את מיתוס הצבר כרדוד.
עם זאת, בצד היצירה התרבותית הפורה מאוד באמנות של תקופת היישוב וראשית שנות המדינה, הותיר מיתוס הצבר אחריו כמה וכמה סמלים: את קישקשתא, גיבור הסדרה "מה פתאום", בובת יד בצורת צמח צבר שקיבלה, מאז ששודרה בשלהי שנות ה-70, אזכורים ושידורים חוזרים רבים, את ליקר הסברה, שמייצר יקב בנימינה כבר יותר מ-50 שנה, את טנק סברה שפיתחה ישראל בעשור הראשון של האלף לשימוש חיל השריון הטורקי, וגם גיבורת-על בחוברות הקומיקס יקום מארוול.
גלריה
ראו גם
צבר (כינוי)
צבריים
סוקולנטים
קישורים חיצוניים
צבר מצוי - אגדות ומידע מפורט מתוך האתר טיולים בארץ מגדיר צמחים
הערות שוליים
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1768
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:פירות מאכל
קטגוריה:צבריים
קטגוריה:ארץ ישראל: צבריים
קטגוריה:צמחי בר גרים בישראל | 2024-10-04T14:27:37 |
פטריות בסיסה | ממוזער|איור של מיני פטריות בסיסה שונות.
פטריות בסיסה (שם מדעי: Basidiomycota) הן פטריות כובע שמהוות מערכה בממלכת הפטריות אשר משתייכות לפטריות העילאיות.
פטריות הבסיסה מחולקות לשתי קבוצות: פטריות דפים ופטריות נקבובים, כאשר החלוקה ביניהן נעשית על פי מבנה הצד התחתון בכובע הפטריה. על גבי הדפים או הנקבובים יש שכבת תאים פוריים הקרויה אימניום ובה תאים שונים, בין היתר תאי בסיסה.
רבייה
נבג הנופל מהדפים (באזידיוספרה) מוציא קור ראשוני רב תאי, הפלואידי (בעל סט כרומוזומים יחיד). כששני קורים נפגשים ומתרחשת פלאזמוגמיה (איחוי ציטופלזמות) ונוצר הקור המשני, בעל שני הגרעינים (דו-קריוני). בסביבה לחה ייווצר במהרה תפטיר מפותח ואף גוף פרי (ספוריוקרפ) שכל תאיו דו-קריוניים.
בתאי הבסיסה בעלי שני הגרעינים שיתפתחו בדפי הכובע של גוף הפרי שנוצר תתרחש מיוזה, ועקב כך יתקבלו ארבעה תאים הפלואידים. לאחר נדידת הגרעינים והתפתחות מבנה דמוי עוקץ (sterigamata), שבקצהו הבזידיוספרה שיכולה כעת להתפזר, יוכל המחזור להתחיל מחדש.
מינים
קיימים מינים רבים של פטריות בסיסה. להלן כמה דוגמאות:
אחלמית ערומה - מין נאכל, הכובע והדפים סגולים, נפוצה ביערות אורנים (שם נפוצות גם פטריות רעילות רבות הדומות לה).
אורנייה מצויה - מין אכיל, כובעהּ חום ודביק, בחלק התחתון של הכובע נקבובים ולא דפים, חיה בסימביוזה עם שורשי עץ האורן.
אמניטה פנטרינה - פטרייה רעילה, כובעהּ חום בהיר ומנוקד בלבן, בעלת רגל ודפים לבנים, נרתיק בקצה הרגל (מאפיין נפוץ בפטריות רעילות), גדלה ביערות אלונים.
אמנית ביצתית - הפטרייה טובה למאכל, אך דומה מאוד לפטריות הרעילות Amanita virosa ו-Amanita proxima והיו מקרי הרעלה עקב טעות בזיהוי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:פטריות שתוארו ב-1866
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי הינריך אנטון דה ברי | 2023-02-08T07:16:24 |
זוגניות | זוגניות (שם מדעי: Zygomycota) היא מערכה בממלכת הפטריות. שמה המדעי של המערכה נגזר משמם של מבנים עמידים בשם zygosporangia הנוצרים בעת רבייה מינית. במערכת הזוגניות קיימים למעלה מ-1,000 מינים. רובם חיים בבתי גידול יבשתיים, בעיקר בתוך האדמה או על צמחים מרקיבים ובעלי-חיים. הקורים של הזוגניות הם בעלי תאים רב-גרעיניים. הם בעלי מחיצות רוחב (septum) המחלקות אותם רק היכן שנוצרים תאי רבייה.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:פטריות שתוארו ב-1980 | 2022-06-29T03:31:31 |
חומיות (אצות) | חוּמִיּוֹת או אצות חומות (שם מדעי: Phaeophyceae) הן מחלקה של אאוקריוטים והן הגדולות ביותר מבין האצות.
הצבע החום־ירקרק המיוחד שלהן בא מהפיגמנט פוקוקסנטין (fucoxanthin).
מסוגים מסוימים של חומיות ניתן להפיק פוקוידאן שהוא בעל תכונות רפואיות.
מבנה
לחומיות דופן חזקה העשויה מסוכרים שמגנה עליהן מפני תנאי מזג אוויר קשים.
בנוסף יש להן איבר דמוי עלה הנקרא טרף (שם מדעי: Blade) ואיבר דמוי גבעול הנקרא קנה (שם מדעי: Stipe) ואף תחילה של מריסטמות ומערכת הובלה פרימיטיבית הנראית בחתך הקנה המכיל תאים דמויי שיפה.
תפקיד הקנה דמוי הגבעול הוא לקשר בין האיבר דמוי השורש (המאפשר לאצה להיאחז במצע עליו היא גדלה) ובין שאר אברי האצה.
לחלק מהחומיות שלפוחית גז (שם מדעי: Bladder) המשמשת כמעין "שק אוויר" התורם לפולריות של האצה וליכולתה להישאר על פני השטח ולעשות פוטוסינתזה.
רבייה
מחזור החיים של האצה החומית מורכב וכולל חילוף בין שני דורות השונים זה מזה, כאשר הספורופיט (השלב הדיפלואידי) הוא הדומיננטי מביניהם.
במחזור הדומיננטי הדיפלואידי (הנקרא ספורופיט) החומיות עוברות מיוזה (חלוקת הפחתה) ליצירת נבגים הפלואידיים הנקראים זואוספורות.
בדור ההפלואידי הנבגים ההפלואידיים מבקיעים ויוצרים גמטות זכרית ונקבית שעוברות הפריה ליצירת זיגוטה דיפלואידית. הזיגוטה עוברת מיטוזה (חלוקת הכפלה) ליצירת האצה החומית הבוגרת.
שימושים
מזון
כיום מבינים שיש תועלת במחקר מעמיק והבנה של האצות החומיות. מעבר לכך שהן בעלות ערך מזוני רב, במחקר שנעשה בשנת 2019 נמצא שעל-ידי מיצוי האצות הללו ניתן לשפר את איכות החומרים המזינים בשלל מקורות מזון שונים וכי המיצוי של אצות אלו יכול לסייע בהארכת חיי המדף של שלל מוצרים על ידי פעילות אנטי-חמצונית. במאמר מטא-אנליזה אחר מ-2022, מצאו שעל-ידי עיבוד של אצות חומיות ניתן להפוך אותן למקור מזון שיכול להכיל רמות גבוהות של יוד, ובכך להוות תחליף מזון טבעי אצל אנשים בעלי חוסר ביוד.
רפואה
כמו אצות אחרות, גם לאצות חומיות יש יכולת לייצר חומרים בעלי סגולות רפואיות. היכולת לייצר פוקוקסנטין ממצבת אותן כבעלות יכולת לייצר חומרים אנטי-דלקתיים, אנטי-סרטניים ונוגדי ייצור של גידולים.
אצות במחלקת האצות החומות
אסקופילום נודוסום (Ascophyllum nodosum)
סרגסום (Sargassum)
אזנית חשופה (Padina gymnospora)
קלפ
קישורים חיצוניים
רחלי עינב, אצות חומיות, באתר Blue Ecosystems
הערות שוליים
*
קטגוריה:איקריוטים שתוארו ב-1891
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פרנס ריינהולד קיילמן | 2024-06-04T19:13:58 |
צהוביות | צהוביות (שם מדעי: Xanthophyceae) היא קבוצה של אצות צהובות-ירוקות. בעבר נחשבו כחלק מה-Heterokontophyta שבממלכת הפרוטיסטה, אך כיום בשיטת המיון המודרנית הם שייכים לממלכה נפרדת -סטראמנופילס.
הצהוביות חיות בעיקר במים מתוקים, אך נמצאו גם צהוביות בבתי גידול באזורים חוליים וימיים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:על-קבוצת SAR
קטגוריה:אצות
קטגוריה:אצות שתוארו במאה ה-19 | 2023-04-01T23:36:00 |
ירוקיות | יְרֻקִּיּוֹת או אצות ירוקות (שם מדעי: Chlorophyta) היא מערכה של צמחי מים בממלכת הצומח, המכילה כ-7,000 מינים של אצות המבצעות פוטוסינתזה. לאחרונה החליטו מספר חוקרים לראות בהם קבוצה קדומה יותר מהצמחים האמיתיים המכונה ארכאפלסטידה, קרובים לגלאוקופיטים.
מקובל להניח שצמחי עובר התפתחו מן הירוקיות בגלל המכנה המשותף ביניהם: הפיגמנטים הפוטוסינתטיים הם כלורופיל a וכלורופיל b, חומר התשמורת העיקרי הוא עמילן, דופן התא מכיל תאית. האצות מתפתחות בקצב מהיר של כ-20% ליום בתנאים אופטימליים.
מיון
האצות הירוקיות הם הצמחים הקיימים היחידים שאינם שייכים לקבוצה סטרפטופיטיים, בה צמחי העובר למיניהם. בעניין זה קיימת מחלוקת על סיווג חלק מהאצות הירוקות, הנאוניתיות.
יש שתי קבוצות של אצות ירוקיות:
אצות כלורופיטיות: שושלת התאים הגדולה ביותר באצות הירוקות הכוללת גם את המחלקה אצות ירוקניות. מינים אלה חיים לרוב באוקיינוסים כפיטופלנקטון ומתרבים במהירות ובכך גורמים לפריחת אצות.
נאוניתיות: - קבוצת אצות ירוקיות החיות (רובן) במים מתוקים ,יש מהן שחיות בתאים עצמאים ,יש בגוף מורכב ויש שיוצרות חוטים של תאים, והם האצות הקרובות ביותר לצמחי יבשה. אך לא כל החוקרים מסווגים אותם למערכה זו, אחרים רואים בהם סטרפטופיטיים פרימטיביים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:צמחים שתוארו ב-1834
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי לודוויג רייכנבאך
קטגוריה:צמחים | 2024-03-03T13:08:40 |
אדומיות | אדומיות (אצות אדומות; שם מדעי: Rhodophyta), מערכה של אוקריוטיים. המערכה השלישית בגודלה מבין האוקריוטים הכוללת 5000–6000 מינים, ברובם ימיים רב תאיים הגדלים במים עמוקים ובעלי רבייה מינית.
האדומיות שייכות לקבוצת הארכאפלסטידה ששייכת לקבוצת הדיאפורטיקס. הם קרובים של האצות הירוקות והצמח היבשתי המצוי.
מבנה
לאדומיות מבנה חוטי וסיבי מורכב והן בעלות איבר דמוי שורש המאפשר להם אחיזה בסלעים או מצעים אחרים.
הכלורופלסט שלהן מכיל פיגמנטים אדומים הנקראים פיקובלינים (שם מדעי: phycoerythrin) ופיגמנטים כחולים (שם מדעי: phycocyanin) דבר שמתבטא בצבען האדום-סגול המעניק להן את שמן.
דופן האדומיות מכילה תרכובת ג'לטינית המשמש במצע לגידול בקטריות (אגר) וכן לתעשיית המזון כירק ימי אכיל והקוסמטיקה.
מיון
מערכת אדומיות
מחלקה Florideophyceae
מחלקה Bangiophyceae
מחלקה Cyanidiophyceae
לקריאה נוספת
מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך א', עורך: עזריה אלון, מדינת ישראל - משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ארכאפלסטידה
קטגוריה:מינים שתוארו ב-1901
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בפרוטרוזואיקון
קטגוריה:צורות חיים ימיות | 2023-04-02T05:38:00 |
נאווניתאים | נאווניתאים (אצות נאווניתיות; שם מדעי: Charales) היא סדרה בממלכת הצומח הקרובה לבני תת-ממלכת הצמחים. בדומה לאצות אין לאצות אלה התמיינות לרקמות, אך בניגוד ליתר היצורים המכונים אצות, איברי הרבייה של הנאווניתאים מוקפים תאים עקרים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:סטרפטופיטיים
קטגוריה:אצות
קטגוריה:צמחי מים מתוקים
קטגוריה:סדרות צמחים | 2023-04-01T23:34:33 |
איכתיולוגיה | שמאל|ממוזער|250px|איור של 3 מיני דקראים בספר מ-1856.
שמאל|ממוזער|250px|סלמון אטלנטי, ציור מאת מרכוס אליעזר בלוך
אִיכְתִּיּוֹלוֹגְיָה (Ichthyology; מיוונית: איכתוס "דג" + לוגיה "לימוד") היא ענף בזואולוגיה העוסק בחקר הדגים. המילונאי ראובן אלקלעי הציע לכנות את האיכטולוגיה בשם דַּגָּאוּת ואת העוסק בתחום (איכתיולוג) בשם דַגַּאי.
קבוצת הדגים
קבוצת הדגים כוללת שלושה מחלקות עיקריות:
מקריני סנפיר (Actinopterygii), בה מרבית הדגים המוכרים.
בעלי סנפירים בשרניים (Sarcopterygii), בה דגים בעלי אופי אמפיבי שהתפתחו לחולייתנים לסתניים
דגי סחוס (Cartilaginous), בעיקר הכרישים והבטאים.
קבוצה נוספת הדומה לדגים היא חסרי הלסתות (Agnatha), בה הצמדאים והמיקסינות שאינם דגים אמיתיים.
מספר מיני הדגים - 27,000 - גדול יותר מסך כל מיני החולייתנים האחרים יחד, ומחלקה זו חווה אבולוציה זמן רב מאוד באופן יחסי, כ-530 מיליוני שנים מאז הפיצוץ הקמבריוני. קיים מגוון אקולוגי אדיר באוכלוסיית הדגים. על אף המספר העצום של מיני הדגים שתועד, מעט ידוע על הביולוגיה וההתנהגות של הדגים.
אבני דרך בהיסטוריה של האיכתולוגיה
התיאור המדעי הראשון של הדגים הוא של אריסטו, אשר מתאר פרטים שונים אודות 118 מיני דגים.
במאה ה-16 פרסם גיום רונדלה (Guillaume Rondelet) את De Piscibus Marinum שבו תיאר פרטים של 244 מינים. לכך הוספו 100 מינים על ידי ג'ורג' מרקגרף (George Markgraf) בספרו Naturalis Brasilae. ב-1686 תוארו כבר למעלה מ-400 מיני דגים בספרם של ג'ון ריי ופרנסיס וילובי (John Ray, Francis Willughby) שנקרא Historia Piscium.
התואר אבי האיכתולוגיה שייך לפטר ארטדי, אשר היה ידידו של קארולוס ליניאוס ואשר זיהה 5 סדרות של דגים, ביניהם כלל את סדרת הלווייתנאים. ארטדי טבע בתעלה באמסטרדם ב-1735 וכתביו פורסמו על ידי לינאוס אחרי מותו.
בשנות ה-1780 מרכוס אליעזר בלוך (Marcus Elieser Bloch) פרסם את איכתיולוגיה כסדרת כרכים ולאחר מותו שותפו, יוהאן גוטלוב שניידר (Johann Gottlob Schneider), פרסם את M. E. Blochii Systemae Ichthyologiae, שבו תוארו כבר 1,519 מינים.
השלב המרכזי הבא בתהליך הזיהוי הסיסטמטי של מיני הדגים חל בין השנים 1817 ו-1830, אז הוציא ז'ורז' קיווייה (Georges Cuvier) את Regne animal distribué d’après son organisation. עבודה נוספת של קיווייה, יחד עם תלמידו אכילה ולנסיין (Achille Valenciennes), שנקראה Histoire Naturelle des Poissons יצאה בשנות ה-1830 ותיארה 4,514 מינים. 6,800 מינים תוארו על ידי אלברט גונטר ב-Catalogue of the Fishes of the British Museum (בין 1859 ו-1870). גדול האיכתיולוגים של המאה ה-20 נחשב דוויד סטאר ג'ורדן, שכתב כ-650 ספרים ומאמרים על הנושא, בנוסף להיותו נשיא אוניברסיטת סטנפורד ואוניברסיטת אינדיאנה.
קישורים חיצוניים
על אליעזר בלוך, ממניחי היסודות למדע האיכתיולוגיה באתר "סנונית"
הערות שוליים
* | 2023-08-12T14:23:44 |
נומיסמטיקה | 250px|ממוזער|שמאל|טטרדרכמא של אלכסנדר מוקדון ממטבעת טמנוס מסביבות 188-170 לפני הספירה
נוּמִיסְמַטִיקַה (באנגלית: Numismatics) היא מדע העוסק בחקר איסוף הכסף ועברו ההיסטורי, הכלכלי והגאוגרפי על צורותיו השונות. מקור המילה מיוונית עתיקה: νόμισμα (בתעתיק לטיני: numisma), שפירושה מטבע.
אף על פי שנומיסמטיקה מיוחסת לרוב לחקר איסוף מטבעות, ניתן למנות נושאים נוספים בהם איסוף שטרי כסף, מדליות ועיטורים, ניירות ערך, ושטרי חוב.
היסטוריה של הכסף
לאורך ההיסטוריה חומרים רבים שימשו ליצירת כסף, ממתכות יקרות ונדירות באופן טבעי, קונכיות כגון פי הכושי, ועד לכסף מלאכותי לחלוטין, הנקרא כסף פיאט, דוגמת שטרות כסף.
כסף מודרני (וגם רוב הכסף העתיק) הוא בעצם אסימון - הפשטה. שטרות כסף הם הסוג הנפוץ ביותר של כסף פיזי בתקופה המודרנית. עם זאת, סחורות כמו זהב או כסף שומרות על הרבה מהתכונות של הכסף, כמו תנודתיות והיצע מוגבל. עם זאת, סחורות אלו אינן נשלטות על ידי רשות אחת.
היסטוריה של הנומיסמטיקה
ייתכן שאיסוף מטבעות היה קיים בימי קדם. על פי תיעוד היסטורי, אוגוסטוס קיסר היה נותן מטבעות, כולל מטבעות ישנים ומטבעות זרים כמתנות בחג הסאטורנליה.
פרנצ'סקו פטרארקה, מלומד איטלקי. ממבשרי הרנסאנס האיטלקי ואבי ההומניזם, כתב שלעיתים קרובות פנו אליו כורמים עם מטבעות עתיקים, וביקשו ממנו לקנות אותם או לזהות את השליט הטבוע בהם. פטרארקה נחשב כאספן הראשון של מטבעות בתקופת הרנסאנס, והציג אוסף של מטבעות רומיים לקיסר קרל הרביעי ב-1355.
הספר הראשון על מטבעות היה "De Asse et Partibus" מאת גיום בודה, משנת 1514. בתקופת הרנסאנס המוקדמת נאספו מטבעות עתיקים על ידי בני המלוכה והאצולה האירופית. אספני מטבעות היו האפיפיור בוניפקיוס השמיני, הקיסר מקסימיליאן מהאימפריה הרומית הקדושה, לואי ה-14 מלך צרפת, פרדיננד הראשון, יואכים השני, הנסיך הבוחר מברנדנבורג שהקים אוסף מטבעות בברלין והנרי הרביעי מצרפת, ואחרים. מאז נומיסמטיקה נקראת "תחביב המלכים", בשל מייסדיה.
אגודות מקצועיות שאורגנו ב. החברה המלכותית הנומיסמטית הבריטית נוסדה בשנת 1836 ומיד החלה לפרסם את כתב העת שהפך לכרוניקה הנומיסמטית. האגודה האמריקנית לנומיסמטיקה נוסדה בשנת 1858 והחלה לפרסם את כתב העת American Journal of Numismatics בשנת 1866.
בשנת 1931 השיקה האקדמיה הבריטית את ההוצאה לאור של Sylloge Nummorum Graecorum, קטלוג של מטבעות יוון העתיקה. הכרך הראשון של הקטלוג על המטבעות של האי הבריטי פורסם ב-1958.
ב מטבעות זכו להכרה כחפצים ארכאולוגיים, חוקרים כמו גווידו ברוק מהמוזיאון לתולדות האמנות בווינה הבינו את ערכם במתן הקשר זמן לאתר ארכאולוגי, ואת הקושי שעמו התמודדו אוצרים בעת זיהוי מטבעות בלויים. לאחר מלחמת העולם השנייה הושק בגרמניה פרויקט, Fundmünzen der Antike (ממצאי מטבעות מהתקופה הקלאסית), שמטרתו לרשום כל מטבע שנמצא בגרמניה. רעיון זה עבר גם למדינות רבות אחרות.
בארצות הברית, המטבעה האמריקאית הקימה אוסף מטבעות בשנת 1838.
נומיסמטיקה התפתחה גם בסין במאה ה-19.
בישראל
250px|ממוזער|שמאל|חלק ממטמון של 264 מטבעות זהב מימי הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית, שנתגלה בחניון גבעתי בעיר דוד בירושלים, בדצמבר 2008
החברה הנומיסמטית לישראל, נוסדה ב־10 במאי 1945. בין המייסדים היו יוסף מישן וליאו קדמן.
בקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל נמצא המרכז הלאומי למטבעות, בו מצוי אחד האוספים הגדולים בעולם של מטבעות עתיקים, הכולל מיליוני מטבעות. מטבעות שנמצאו במהלך השנים במאות חפירות ארכאולוגיות, בהיותה של ארץ ישראל מקום מעבר בין אסיה, אירופה ואפריקה, ממצאי המטבעות בה מרובים. בנוסף, לעיתים קרובות, מטיילים מוצאים מטבעות, ושודדי עתיקות נתפשים מחפשים מטבעות באמצעות גלאי מתכות, שגם הם מועברים לרשותה של רשות העתיקות.
בין הממצאים הבולטים של מטבעות עתיקים שנחשפו במהלך השנים, היו: מטמוני מטבעות עשירים מהתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל של השושלת הפאטמית, של שושלת בית אומיה ושל שושלת בית עבאס, שנחשפו בזה אחרי זה, ברמלה, בקיסריה, בטבריה, ליד הכותל המערבי, ביבנה, ובמקומות נוספים. ובמספר אוניות טרופות שנחשפו מול חופי ישראל, בעיקר באזור קיסריה, נמצאו אוצרות מטבעות.
ראו גם
איסוף מטבעות
תולדות הכסף
קישורים חיצוניים
מאמרים וכתבות בנושאי נומיסמטיקה באתר קולקט
דף הבית של החברה הנומיסמטית לישראל
אלון לנדאו, שני צידי המטבע, פודקאסט בתחום הנומיסמטיקה
הערות שוליים
* | 2024-03-31T08:02:53 |
ארכנולוגיה | ממוזער|מין של העכבישנים
ארכנולוגיה (אנגלית: Arachnology; מהמילה היוונית αραχνη, אֲרַכְנֶה, עכביש) היא תחום המחקר הזואולוגי של עכבישים ואורגניזמים הקשורים אליהם כגון עקרבים, דמויי עקרב, קוצרים, המכונים כקבוצה בשם עכבישנים.
חקר הקרציות וקרדית אבק הבית לא נכלל בארכנולוגיה, ומכונה אקרולוגיה.
המדענים החוקרים את העכבישים נקראים ארַכְנולוגים. אחת מהארכנולוגיות המפורסמות בעולם היא הישראלית פרופסור אמריטה יעל לובין, מאוניברסיטת בן-גוריון.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2023-05-07T13:36:23 |
פיטוביולוגיה | REDIRECT בוטניקה | 2005-04-14T15:00:47 |
דב | הפניה דוביים | 2024-09-09T14:18:35 |
פיטוגאוגרפיה | ממוזער|נוף ים תיכוני מסרדיניה.
ממוזער|נוף סהרו-ערבי בעמק ססגון שבנגב.
ממוזער|נוף סודני באגם בקניה.
פִיטוֹגֵּאוֹגְרַפְיָה (phytogeography) היא תחום בבוטניקה העוסק בחקר התפוצה הגאוגרפית של צמחים. מכונה גם גֵּאוֹבּוֹטָנִיקָה.
פיטוסוציולוגיה היא מדע העוסק בחקר האקולוגיה, התורשה והתפוצה הגאוגרפית של חברות צמחים.
אזור פיטוגאוגרפי (אזור צמחייה, Phytogeographical region) הוא אזור גאוגרפי בו יש חפיפה רבה בין תחומי התפוצה של סוגים ומינים. אזור פיטוגאוגרפי הוא יחידת משנה של ממלכת צמחייה. במרבית המקרים יש קשר בין התחום הגאוגרפי של אזור צמחייה לאזור אקלים מסוים. בהגדרה, אזור צמחייה מתאפיין בשיעור אנדמיות גבוה ברמות של סוג (50%<) ושל מין (75%<).
קיימים 37 אזורים פיטוגאוגרפיים. מתוכם, ששת העיקריים הם: ארקטי, אירו-סיבירי, אירנו-טורני, ים-תיכוני, סהרו-ערבי (מדברי) והאזור הסודאני (טרופי יובשני).
כל אחד מהאזורים הללו מאופיין על ידי תנאים שונים (אקלימיים, טופוגרפיים וכו'), הנקראים בשם הקולקטיבי סינדרום. הסינדרום משפיע על מאפייני הצמחייה האזורית.
הסינדרומים באזורים השונים
אזורעונות השנהגובה טופוגרפיממוצע משקעים שנתישונותמקומות בעולםמקומות בישראלים תיכוניעונה קרירה/לחה ועונה חמה/יבשה1500 - 01500 - 400 מ"מתמיד מזרחית לים, ריבוי בהמות מרעה, ריבוי שריפותאגן הים התיכון, מערב אפריקה, מערב אוסטרליה, מרכז צ'ילה, קליפורניהתחום הנתחם באשקלון מדרום, מורדות החרמון מצפון, הים ממערב ושדרת ההר ממזרח, הגליל והגולןאירנו-טורניעונה קרה/לחה ועונה חמה/יבשה??200 - 400 מ"מ-ערבות אסיה התיכונההחרמון, ספר מדבר יהודה והר הנגבסהרו-ערביעונה ארוכה חמה/יבשה ועונה קצרה קרירה/לחה??פחות מ-200 מ"ממשקעים בלתי סדירים; קרקע בעלת מליחות גבוההצפון אפריקה (למעט רצועת החוף);סיניהנגב, השבר הסורי אפריקני עד למעלה אפריםסודניחם/לח כל השנה????-דרום סודאן וצפון קניהנאות המדבר שבשבר הסורי אפריקני בין אילת ויריחואירו-סיביריממוזג וקר כל השנה????אירופה וצפון אסיה
ראו גם
ממלכת צמחייה
הצומח הים תיכוני בישראל
אזור עמידות
קישורים חיצוניים
מפת החבלים הפיטוגאוגרפים של ארץ ישראל באתר מט"ח
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
*
it:Corologia | 2024-06-26T12:21:22 |
פיטולוגיה | REDIRECT בוטניקה | 2005-01-08T11:39:14 |
פיטוסוציולוגיה | ממוזער|240px|קקטוס סגווארו במדבר סונורה, הוא אחד מהצמחים הקשוחים ביותר ומצליח להסתגל לחיים במדבר באופן בולט, בשונה ממרבית צמחי המדבר.
ממוזער|240px|הצמח Thesium dollineri הוא צמח טפיל המשתמש בצמחים אחרים סביבו כדי לשגשג.
פיטוסוציולוגיה (באנגלית: Phytosociology) (מכונה סוציולוגיה של צמחים) היא מדע העוסק בחקר האקולוגיה, התורשה והתפוצה הגאוגרפית של חברות צמחים. פיטוסוציולוגיה שואפת לתאר באופן אמפירי את הסביבה הצמחית של שטח נתון. קהילת צמחים ספציפית נחשבת ליחידה חברתית, תוצר של תנאים מוגדרים, בהווה ובעבר, והיא יכולה להתקיים רק כאשר מתקיימים תנאים כאלה.
היסטוריה
המונח "פיטוסוציולוגיה" נטבע בשנת 1896 על ידי יוזף פצוסקי. את המונח 'פיטוקואנולוגיה' טבע הלמוט גאמס בשנת 1918. בעוד שהמינוח פיטוקואנולוגיה הפך לפופולרי ביותר בצרפת, שווייץ, גרמניה וברית המועצות, המינוח פיטוסוציולוגיה נותר בשימוש בחלק ממדינות אירופה.
תחילה נחשב פיטוסוציולוגיה לתת תחום של 'גיאובוטניקה'.
ראו גם
ביוגאוגרפיה
פיטוגאוגרפיה
קישורים חיצוניים
פיטוסוציולוגיה, באתר אוניברסיטת ייל
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:בוטניקה | 2024-07-29T21:05:20 |
פיקולוגיה | 230px|שמאל|ממוזער|250px|אצה מסוג Codium
פיקולוגיה (בפ"א רפה; מיוונית: φῦκος – פיקוס ("אצה"); ו-λογία – לוגיה (תורה)) או אלגולוגיה (Algology), הוא התחום המדעי בביולוגיה העוסק בחקר האצות.
אצות הן בעלות חשיבות גבוהה כיצרניות עיקריות במערכות אקולוגיות במים. רוב האצות הן אורגניזמים אאוקריוטים, פוטוסינתטיים החיים בסביבה רטובה. הם נבדלים מהצמחים הגבוהים יותר על ידי היעדר שורשים, גבעולים או עלים אמיתיים. הם לא פורחים. מינים רבים הם חד תאיים ומיקרוסקופיים (כולל פיטופלנקטון ומיקרו אצות אחרות); רבים אחרים הם רב תאיים במידה זו או אחרת, חלקם גדלים לגודל גדול (למשל אצות כמו קלפ וסרגסום).
הפיקולוגיה כוללת חקר צורות פרוקריוטיות המכונות אצות כחולות-ירוקות או ציאנובקטריות. מספר אצות מיקרוסקופיות גדלות בסימביוזה בחזזיות.
פיקולוגים בדרך כלל מתמקדים באצות הגדלות במים מתוקים או באצות ים, ובתוך הגדרה זו מתמקדים באצות צורניות (דיאטומים) או אצות רכות.
קישורים חיצוניים
האגודה הבין-לאומית לפיקולוגיה
British Phycological Society
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-07-29T21:14:40 |
פליאובוטניקה | הפניה פלאונטולוגיה | 2010-10-23T10:12:28 |
פליאוביולוגיה | פליאוביולוגיה (Paleobiology) היא תחום מחקר בינתחומי המשלב את השיטות והממצאים המצויים הן במדעי כדור הארץ והן במדעי החיים. אין לבלבל בין פליאוביולוגיה לבין גאוביולוגיה, המתמקדת יותר באינטראקציות בין ביוספירה לכדור הארץ הפיזי.
מחקר פליאוביולוגי משתמש במחקר שדה ביולוגי של הביוטה הנוכחית ושל מאובנים בני מיליוני שנים כדי לענות על שאלות על האבולוציה המולקולרית וההיסטוריה האבולוציונית של החיים. בתחום מדעי זה משתמשים בדרך כלל בניתוח של מאקרו מאובנים, מיקרו מאובנים ומאובני עקבות. עם זאת, הניתוח הביוכימי במאה ה-21 של דגימות DNA ו-RNA מציע הבטחה רבה, וכך גם הבנייה הביומטרית של עצים פילוגנטיים.
חוקר בתחום זה ידוע בתור פליאוביולוג.
היסטוריה
המייסד או ה"אב" של הפליאוביולוגיה המודרנית היה הברון פרנץ נופקסה (1877 עד 1933), Franz Nopcsa, מהונגריה. המונח פליאוביולוגיה הוצע על ידי פרופסור צ'ארלס שוכרט, Charles Schuchert, כדי לבטא את השילוב בין פלאונטולוגיה מסורתית עם העדויות והתובנות של גאולוגיה וכימיה איזוטופית.
ראו גם
פלאונטולוגיה | 2024-08-01T03:34:12 |
פלאוזואולוגיה | ממוזער|מאובני איכתיוזאורוס
פלאוזואולוגיה (מיוונית: פלאו (παλαιός) ישן, זוֹאוֹן (ζώον) "חיה", לוגיה (λογία) "תורה") הוא המדע העוסק בחקר בעלי חיים מאובנים, ענף משנה של פלאונטולוגיה. ענף זה כולל את חקר הדינוזאורים וייצורים פרה-היסטוריים אחרים.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:זואולוגיה
קטגוריה:פלאונטולוגיה | 2023-02-08T07:20:15 |
פליאואקולוגיה | הפניה פלאונטולוגיה | 2010-10-23T10:12:39 |
פלאונטולוגיה | ממוזער|250px|שלד של טריצרטופס בתצוגה מוזיאלית המורכב ממאובנים של מספר פרטים. הדינוזאורים הם אולי נושא המחקר המזוהה ביותר עם פלאונטולוגיה בקרב הציבור הרחב.
ממוזער|פלאונטולוג מסיר בעדינות שכבת סלע מחוליות של דינוזאור. מאובני העצמות הללו נשתמרו ב"מחצבת דינוזאור" שבמונומנט הלאומי דינוזאור על גבול קולורדו ויוטה.
פָּלֵאוֹנְטוֹלוֹגִיה (באנגלית: Paleontology) היא תחום מחקר מדעי של היצורים החיים שהתקיימו לפני, ולפעמים כולל, תחילת עידן ההולוקן (התקופה הגאולוגית הנוכחית שהחלה בערך לפני 11,700 שנה). התחום כולל חקר מאובנים (שהם סימנים שהשאירו בעלי חיים וצמחים מתקופות קודמות, בשכבות האדמה השונות, בהם גם בעלי חיים שנכחדו כגון הדינוזאורים). בעשרות השנים האחרונות נחקרים גם מיקרו מאובנים של חד תאיים שמאפשרים לחקור את ההיסטוריה הרחוקה של התפתחות החיים. התחום מאפשר לסווג אורגניזמים, לחקור את האנטומיה שלהם, ואת האינטראקציות שלהם זה עם זה ועם הסביבה שלהם (הפליאוקולוגיה שלהם). תצפיות פליאונטולוגיות תועדו עוד בהמאה ה-5 לפנה"ס, אך התחום התבסס כענף מדעי במאה ה-18 כתוצאה מעבודתו של ז'ורז' קיווייה על אנטומיה השוואתית, והתפתח במהירות במהלך המאה ה-19. המונח נמצא בשימוש מאז 1822, ומקורו מיוונית: פלאו (παλαιός) פירושו ישן, און (ὄν) פירושו "קיים, יצור", לוגיה (λογία) פירושו "תורה", "לימוד" או "מחשבה".
בניגוד לפלאונטולוגיה, עוסקת הנאונטולוגיה בחקר היצורים בני זמננו או בכאלו שנכחדו בעת החדשה. לעיתים נעזרים חוקרים בשיטות משני הענפים גם יחד.
לפלאונטולוגיה מספר ענפי משנה, בהם:
פלאוזואולוגיה, חקר המאובנים שמקורם בבעלי חיים.
פלאובוטניקה, חקר המאובנים שמקורם בצמחים.
מיקרופלאונטולוגיה, חקר המאובנים שמקורם במיקרואורגניזמים.
פלאואנתרופולוגיה, חקר מאובנים מן האבולוציה של האדם.
פלאואקולוגיה, חקר המאובנים במטרה להרכיב ולהבין את האקולוגיה והתנאים בהם חיו היצורים הקדומים על-פני כדור הארץ.
בקרב הציבור הרחב ידועה בעיקר הפלאוזואולוגיה ובפרט הפלאונטולוגיה של בעלי חוליות. תחום הפלאונטולוגיה של בעלי החוליות מפותח ביותר מכיוון שהשלדים והעצמות של בעלי חוליות הם עצמים קשים הנוטים להתאבן. הדינוזאורים הם אולי נושא המחקר המפורסם והמזוהה ביותר של הפלאונטולוגיה.
המחקר הפלאונטולוגי משלב בין מספר תחומי ידע, העיקריים שבהם הם ביולוגיה, אנטומיה (ובפרט אוסטאולוגיה – חקר מבנה העצם – כאשר חוקרים מאובני בעלי חוליות), טפונומיה, מדעי כדור הארץ וגאולוגיה.
במחקר הפלאונטולוגי יש מספר סוגי התמחות ומחקר:
עבודת שדה וחפירת מאובנים. פלאונטולוג שעיקר התמחותו היא בחפירת וגילוי מאובנים בשטח מכונה "צייד מאובנים".
עבודת מעבדה לניקוי המאובנים והכנתם למחקר.
חקר המאובנים והסקת מידע לגבי בעל החיים ממנו הם באו: כיצד הוא חי, מה הוא אכל ואיזה גומחה אקולוגית הוא מילא. תחום זה דורש ידע רב בביולוגיה ואנטומיה בפרט, וכולל בתוכו ענפים רבים של הביולוגיה בהם אוסטאולוגיה, זואוטומיה, אנטומיה השוואתית, פתולוגיה, ביומכניקה, פילוגנטיקה ואקולוגיה.
שחזור שלד בעל החיים על ידי טכנאי המוזיאון.
אמנות פלאונטולוגית: איורים וציורים של השלד המלא של בעל החיים וכן איך היה נראה כשהיה חי ("בשר ודם"). במובן הרחב תחום זה כולל גם יצירת מיניאטורות דינוזאורים ודגמים תלת-ממדיים, הן אמיתיים והן בגרפיקה ממוחשבת.
פילוגנטיקה וקלדיסטיקה: מיקומו של בעל החיים ב"עץ המשפחה" האבולוציוני ויחסו לבעלי חיים וקבוצות אחרות.
ראו גם
פלאואנתרופולוגיה
תיארוך רדיומטרי
קישורים חיצוניים
A Guide to Paleontological Terms, ביוטיוב
מגדיר המאובנים של ישראל
גאולוגיה 104: דינוזאורים, קורס אקדמי מאת ד"ר תומאס ר. הולץ הבן, 2021 (ביוטיוב)
Digging and Preparing a Triceratops Skull, ביוטיוב
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-09-26T05:50:13 |
ספלאולוגיה | שמאל|ממוזער|260px|מערות שוראנש באזור ורקור (Vercors) בצרפת
ספלאולוגיה (מיוונית: ספליאו (σπήλαιο) – מערה ולוגיה (λογία) – תורה) היא ענף בגאולוגיה העוסק בחקר מערות ותופעות קרסטיות נוספות, ובוחן היבטים שונים מהבחינות הגאולוגיות, הכימיות, הביולוגיות וההיסטוריות.
היסטוריה
עד אמצע המאה ה-19, ערכן המדעי של מערות נאמד רק בשל היכולת והאפשרות להיעזר בהן לתחומי מחקר ומדע אחרים, כגון ארכאולוגיה, גאוגרפיה וגאולוגיה. אכן, ידיעותיו של האדם בנושא מערות היו מצומצמות מאוד עד למחקריו ועבודותיו של "אבי הספלאולוגיה המודרנית", הצרפתי אדוארד-אלפרד מרטל, שהביאו לתחילתם של עיסוק והתעניינות מדעיים בנושא. בשנת 1895 ייסד מרטל את "החברה הספלאולוגית" ("Société de Spéléologie"), שהייתה לגוף המסודר הראשון שעסק בעניין זה.
מאז ועד ימינו התפתח ענף הספלאולוגיה בגלל העניין המדעי שבמערות, ובעיקר בגלל חידושים טכנולוגיים המאפשרים גישה למקומות שבעבר לא דרכה בהם רגל אדם מחמת עומקם, ריחוקם ואפלוליותם.
גאולוגיה והידרולוגיה במערות
מיפוי מערות
יצירת מפה מדויקת ומפורטת היא אחת מהפעולות הטכניות הנפוצות בחקר המערות. מפות המערות, המכונות גם "סקרים", מסייעות לחוקרים במחקר אנליטי המשווה בין תופעות קרסטיות שונות, וכן בהבנה של תהליך היווצרות המערה (ספלאוגנסיס). בנוסף, הסקרים מסייעים לספלאולוגים ולגאולוגים לבנות תאוריות והשערות בנוגע להתפתחות המערה, ומסייעים למטיילים וחובבי מערות להתמצא.
תהליך סיקור המערה מתחיל תמיד במציאות נקודת עגינה, בדרך כלל פתח המערה. בהמשך נערכות מדידות שונות בין תחנות, הפרושות באופן רציף על אופק אחד. מדידות אלה כוללות אלמנטים שונים:
כיוון – מיקומן של נקודות ביחס לנקודות אחרות. מדידה זו מבוצעת על ידי מציאת אזימוט בעזרת מצפן.
עומק – עומקן של הנקודות ביחס למישור אפוקי כלשהו. מדידה זו מבוצעת בעזרת קלינומטר.
מרחק – מרחקן של נקודות מאובייקטים שונים במערה. מדידה זו מבוצעת באמצעות לייזר או חוטי מדידה.
במקביל נבדקים אלמנטים נוספים במערה כמו צורת המעברים, גובה התקרות, בליטות ושקעים בקירות המערה ובקרקעיתה, הימצאם של חומרים שונים במערה (לדוגמה, מינרלים, או מים), ותופעות גאולוגיות ראויות להתייחסות (למשל, נביעת מים).
לאחר תום שלב איסוף הנתונים מהמערה, מעבד הקרטוגרף את הנתונים ומציג אותם, תחילה מילולית ואחר כך באופן גרפי. מסיקורים פשוטים ניתן להפיק מפה דו-ממדית, ובאמצעות איסוף נתונים ממוחשב ושימוש בתוכנות הדמיה, ניתן לבנות מודל, או מפה תלת־ממדית.
הדיוק, או הרמה של הסיקור נקבעים על ידי בחינת מתודולוגיית המדידות והסיקור. מערכת דירוג הסקרים הבריטית (BRCA) מדרגת את איכות הסיקור בסולם הנע בין 1 ל-6, כאשר רמה 1 מוענקת למפות ששורטטו ידנית על סמך זיכרון, ורמה 6 מוענקת לסקרים שבוצעו באמצעות כלים, התקנים ועזרים המאפשרים מדידה מדויקת. ספלאולוגים ברחבי העולם מרבים כיום להשתמש בתוכנות סיקור שונות, המאפשרות יצירה של מפות דינמיות, ומסייעות בפיתוח מודל למבנה המערה.
ביולוגיה וספלאולוגיה
מערות הן בית גידול למינים שונים של בעלי חיים, וישנם בעלי חיים החיים רק במערות, או רק במערה מסוימת, ובעומקים מסוימים. אף על פי שהמערכת האקולוגית בתוך המערה דומה ברובה לזו שעל פני הקרקע, הרי שעולם המערות מכיל מגוון גדול מאוד של מינים, ואף כמה נדבכים אקולוגיים משל עצמו.
המערכות האקולוגיות במערות מתחלקות לשלוש קטגוריות עיקריות:
מערכות אנדוגאיות: במערות בהן קיים מגע עם פני הקרקע דרך בקעים בסלע, חלחול מים ושורשי צמחים.
מערכות פארא-היפוגאיות: באזורים במערה החשופים לאור שמש.
מערכות היפוגאיות: אקולוגיית מערות אמיתית. מתקיימת באזורים במערה בהם קיים קשר עם הסביבה החיצונית על ידי רוח, זרימת מים או פלישת בעלי חיים, או באזורים מבודדים ואטומים. במקומות כאלה ובמעמקי המערות מתקיימות בדרך כלל מערכות אקולוגיות אוטונומיות, שמקור האנרגיה שלהן אינו אור שמש אלא אנרגיה כימית המופקת מניצול גיר ומינרלים, וכן על ידי בקטריות אוטוטרופיות.
אוכלוסיית המערות נחלקת גם היא לשלוש קטגוריות עיקריות:
טרוגלוביטים ("שוכני מערות"): בעלי חיים החיים דרך קבע במערות וקיימת אצלם התאמה אנטומית וביולוגית בין מבנה לתפקיד, המאפשרת להם לחיות במערה – ובה בלבד – ללא צורך ב"אספקה" מהסביבה החיצונית. בעלי חיים אלה הם בעיקר מינים שונים של בקטריות ומיקרואורגניזמים, וכן רכיכות ודגים.
טרוגלופילים ("אוהבי מערות"): בעלי חיים המקיימים חלק ממחזור החיים שלהם במערה, אך מסוגלים או נוהגים לחיות גם על פני הקרקע. לקבוצה זו שייכים רכיכות, עכבישים ופרוקי-רגליים למיניהם.
טרוגלוקסנים ("אורחי מערות"): בעלי חיים המתקיימים בדרך כלל מחוץ למערות, אך מגיעים אליהן למטרות שונות כמו מסתור, שינה או שנת חורף. אוכלוסיות כאלה יתקיימו בדרך כלל בסביבה הפארא-היפוגאית של המערה, ודוגמאות לבעלי חיים כאלה הם יונקים הממליטים או חורפים במערות ומיני זוחלים המשתמשים במערות להטלת ביצים או למגורים זמניים.
בנוסף לכך ניתן למצוא במערות בעלי חיים שהגיעו למערה ללא צורך קיומי, ואפילו בעלי חיים שמטבעם הם טרוגלופובים ("שונאי מערות"), כמו צפרדעים הנשטפות אל תוך מערה במהלך שיטפון.
מערכות אקולוגיות במערות תלויות רבות בשני מרכיבים עיקריים: אנרגיה ותזונה. פגיעה במקור תזונה (מים, בקטריות, מינרלים) ובאנרגיה ששוכני המערה יכולים לצרוך, יכולה לערער את יציבות המערכת. מאחר שמערכות אלה הן ייחודיות ומתבססות על סימביוזות שונות וקשרים עדינים, הרי שהן עדינות ושבירות, ופגיעות קטנות לכאורה יכולות להשפיע עליהן רבות, ואף להחריבן.
שימושים נוספים לספלאולוגיה
ספלאולוגים עוסקים גם בעבודה מחקרית לצדם של ארכאולוגים והיסטוריונים, בחוקרם חורבות והריסות, מערכות של מחילות ונקבות, ומערכות מים קדומות.
ראו גם
מערה
מערת נטיפים
מערנות (Caving)
קישורים חיצוניים
אתר המכון הגאולוגי הישראלי
אתר המרכז לחקר מערות
מועדון שוחרי המערות הישראלי ICEC
מועדון המערות הישראלי
אתר החברה הבריטית לחקר מערות (BCRA)
אל מסתרי בטן האדמה, מאמר מאת דנה אשכנזי באתר e-mago – כתב עת מקוון בנושא תרבות ותוכן.
* | 2024-07-02T18:36:27 |
פנולוגיה (מדע) | פנולוגיה (Phenology) הוא המדע העוסק בחקר התופעות המחזוריות בטבע. התחום כולל את מעגל החיים של היצורים כמו עונת הרבייה, נדידה, ועוד; וכן עולם הצומח, הנביטה, הלבלוב והפריחה ועוד; תוך התייחסות לגורמים בסביבתם החיצונית.
בבוטניקה, הפנולוגיה היא סך כל התכונות של הצמח שקשורות למחזור החיים שלו ביחס לעונות השנה, דוגמת מועדי הפריחה וההבשלה, השרת עלים וכו', וכן התכונות הפלסטיות (הגמישות, המשתנות) של הצמח.
קישורים חיצוניים
המאמר "פנולוגיה – התאמות של צמחי החורש לסביבה", מאת א. פרובולוצקי, ג. פולק, א. לחמן – מתוך הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
Seasonal Branch Nutreit Dynamics in Two Mediteranean Woody Shrubs With Contrasted Fenology. by Milla et al. 2004 – מתוך Annals Of Botany, Oxford Journals
קטגוריה:אקולוגיה
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-07-29T21:17:18 |
פרוטוזואולוגיה | פרוטוזואולוגיה הוא התחום המדעי בביולוגיה העוסק בחקר תת-הממלכה פרוטוזואה, ששייכת לממלכת הפרוטיסטים. פרוטיסטים הם יצורים איקריוטיים שאינם בעלי חיים, צמחים או פטריות.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2022-10-02T19:03:09 |
אורניתולוגיה | ממוזער|250px|איור של טווס מצוי במונוגרפיה על פסיוניים, משפחה של עופות.
אוֹרְנִיתוֹלוֹגְיָה (מיוונית: אורניס (ὄρνις) – עוף, לוגיה (λογία) – "תורה") היא תחום בזואולוגיה העוסק בחקר העופות.
מדע האורניתולוגיה בעל היסטוריה ארוכה ועשירה ומחקרי העופות סייעו לפתח כמה מושגי מפתח אודות האבולוציה, התנהגות ואקולוגיה כגון הגדרת המינים, תהליך ההתמיינות, נטייה טבעית, למידה, גומחה אקולוגית, גילדה, ביוגאוגרפיה של איים, פילוגאוגרפיה ושימור. בזמן שאורניתולוגים מוקדמים היו עסוקים בעיקר בתיאור ותפוצת המינים, אורניתולוגים של היום עסוקים בחיפוש אחר תשובות לשאלות מאוד ספציפיות ולעיתים תכופות משתמשים בעופות כבמודלים לבחון בהם היפותזות או נבואות המבוססות על תאוריות. רוב התאוריות הביולוגיות המודרניות מתייחסות לקבוצות טקסונומיות ומספר המדענים המקצועיים המזהים עצמם כ"אורניתולוגים" יורד בהתאם. כיום משתמשים בטכניקות וכלים רבים באורניתולוגיה וחידושים בתחום הוא עניין שבשיגרה.
היבטים שונים של אורניתולוגיה נבדלים זה מזה בתחומם. אחת הסיבות היא החוויה הוויזואלית והאסתטית מהעופות. דוגמה בולטת ביותר היא היקף המחקרים שלוקחים על עצמם חובבים העובדים במסגרת פרמטרים של מתודולוגיה קפדנית. הפעילות של תצפיות על עופות בטבע ותיעודם נקראת צפרות.
היסטוריה
ההיסטוריה של האורניתולוגיה משקפת במידה רבה מגמות בהיסטוריה של הביולוגיה. מגמות הכוללות מעברים מלא יותר מאשר תיאורים אל זיהוי דפוסים ואז מעבר לכיוון ההסבר לתהליך שהוביל לדפוסים אלו.
ידע ומחקרים מוקדמים
שמאל|ממוזער| השוואתו של פייר בלון בין בני אדם לעופות בספרו "ספר העופות", מ-1555
בני אדם התבוננו בעופות מאז ימי קדם, ציורים מתקופת האבן הם האינדיקציה המוקדמת ביותר להתעניינות האדם בעופות. אפשר ועופות היו בעלי ערך כמקור למזון, ועצמות של כ-80 מינים נמצאו בחפירות של מושבות מוקדמות בתקופת האבן.
לתרבויות מסביב לעולם יש אוצר מילים רחב הקשור לעופות. לעיתים שמות מסורתיים לעופות מתבססים על ידע מפורט על התנהגותם. שמות רבים הם אונומטופאים ורבים עדיין בשימוש. ידע מסורתי עשוי לכלול גם שימוש בציפורים ברפואה עממית ופרקטיקה זו עוברת במסורת שבעל פה. צייד עופות בר כמו גם ביותן הצריך ידע ניכר אודות הרגלי מחיתם. גידול עופות מבויתים ובזיירות יושמו מאז ימי קדם באזורים רבים בעולם. הדגרה מלאכותית של עופות מבויתים נעשתה במצרים העתיקה לפחות 2,400 שנה לפני זמננו ובסין הקדומה בשנת 246 לפני הספירה. המצרים עשו גם שימוש בעופות בכתב חרטומים שלהם, ולמרות עיצובם הייחודי, רבים ממינים אלו ניתנים לזיהוי היום.
ימין|ממוזער| עטיפת ספרו של אוליסה אלדרובאנדי "אורניתולוגיה", מ-1599
תיעוד מוקדם בכתב מספק מידע חשוב על תפוצת המינים בעבר. לדוגמה, קסנופון מתעד את מספר היענים באשור (Anabasis, i. 5); תת-המין הזה מאסיה הקטנה נכחד וכל מיני היענים הקיימים כיום מוגבלים ליבשת אפריקה. כתבים עתיקים נוספים כגון הוודות (1500–800 לפנה"ס) מדגימים התבוננות קפדנית על תולדות חיי העופות וכוללים את האזכורים המוקדמים ביותר על הרגלי עופות טפילים, כגון מין קוקייה אסיאתית (Eudynamys scolopacea) וגידולה על ידי עופות מארחים. כפי שנאמר, האמנות המוקדמת של סין, יפן, פרס והודו גם הפגינו ידע, בדוגמאות של איורים מדעיים מדויקים של עופות.
בשנת 350 לפני הספירה אריסטו ציין בעבודתו, "תולדות עולם החי" (Historia Animalium), את הרגלי הנדידה, החלפת נוצות, הטלת ביצים ואת תוחלת החיים של העופות. אולם הוא גם הכניס לראשונה והפיץ כמה מיתוסים, כגון הרעיון שהסנוניות נכנסות לתרדמת חורף בעונת החורף, אולם הוא ציין כי עגורים מסוימים נודדים מההערבה האירואסייתית של סקיתיה לביצות היובלים העליונים של נהר הנילוס. הרעיון של תרדמת החורף של הסנונית התבסס היטב בצורה כזו שאפילו, בתקופה המאוחרת של 1978, אליוט קאוז מנה כ-182 פרסומים בני זמנו שעסקו בתרדמת החורף של הסנונית, ומעט מאוד פרסומים הסותרים את התאוריה הזו. תפיסה מוטעית דומה קיימת בנוגע לריבוי ברווז הברנטה לבנת לחיים. הקנים שלהם לא נצפו והאמינו כי הם גדלים באמצעות טרנפורמציה (שינוי צורה) בדומה לסוג סרטנים ממשפחת הזיפרגליים הנצמדים לסלעים ולגופים צפים וניזונים מסינון חומרי מזון במים. סוג זה נקרא באנגלית "זיפרגל הברווז" על שם אמונת העבר הזו (Goose barnacle), אמונה זו הפכה לשכיחה במאה ה-11 וצוינה בעבודתו של הבישופ ג'רלד מוויילס (גירלדוס קמברסוס) Topographia Hiberniae מ-1187.
מוצאה של הבזיירות במסופוטמיה והתיעודים המוקדמים ביותר מגיעים תקופת שלטונו של סרגון השני (722–705 לפנה"ס). כניסתה של בזיירות לאירופה הייתה רק בשנת 400 לספירה, שהובאה מהמזרח על ידי ההונים. פרידריך השני למד על בזיירות ערבית במהלך המלחמות באזור והשיג את המדריך לבזיירות הערבי של מֻאְמִן. הוא הורה לתרגם את המדריך ללטינית והוביל גם ניסויים על עופות במתקני החזקת בעלי החיים האקזוטיים שלו. הוא כיסה את עינהם של נשרים והניח מזון בקרבת מקום, בכך הוא הסיק כי הם מוצאים את מזונם באמצעות חוש הראיה ולא הריח. הוא גם פיתח שיטות להחזקת ואילוף דורסים. המחקרים שנטל על עצמו ארכו קרוב ל-30 שנה ופורסמו בספרו "אומנות הצייד באמצעות עופות" (De arte venandi cum avibus) מ-1240, הנחשב לאחד המחקרים המוקדמים ביותר על התנהגות העופות.
שמאל|ממוזער|איור אנטומיה של העופות מאת פולכר קויטר
מלומדים אחדים מגרמניה וצרפת אספו עבודות ישנות וניהלו מחקרים חדשים על עופות. מלומדים אלו כוללים את גיום רונדלה שתיאר את תצפיותיו בסביבה הים תיכונית, ופייר בלון שתיאר את הדגה והעופות שראה בצרפת ובלבנט. ספרו של פייר בלון מ-1555 הוא ספר בגודל פוליו עם תיאורים של כ-200 מינים. השוואתו של שלדי בני אדם ועופות נחשבת לציון דרך באנטומיה השוואתית. האנטומאי ההולנדי פולכר קויטר (1534–1576), ערך מחקרים מפורטים על המבנה הפנימי של העופות ויצר את המיון שלהם בעבודתו, De Diferentiis Avium, שפורסמה בסביבות 1572 והתבססה על מבנה והרגלי מחיה.
קונרד יסנר כתב את Vogelbuch ו-Icones avium omnium around בסביבות 1557. כמו יסנר, חוקר הטבע אוליסה אלדרובנדי, החל בכתיבת אנציקלופדיית תולדות הטבע בעלת 14 כרכים, כש-3 מהם על עופות, והעניק לה את השם ornithologiae hoc est de avibus historiae libri XII שפורסמה מ־1599 ועד 1603. אלדרובנדי הביע עניין רב בצמחים ובעלי חיים ועבודתו כוללת 3,000 איורים של פירות, פרחים, צמחים ובעלי חיים, שפורסמו ב-363 כרכים. האורניתולוגיה שלו לבדה כיסתה 2,000 דפים וכללה היבטים רבים, כגון תרנגול הבית וטכניקות ביות עופות. ספרו של ויליאם טרנר, "תולדות העופות" – Historia Avium, שפורסם בקלן ב-1544, היה עבודת אורניתולוגיה מוקדמת מאנגליה. הוא ציין את גסות האיה בערי אנגליה שם הן נהגו לחטוף מזון מידיהם של ילדים. הוא הכליל אמונות עממיות בדומה לאמונות הדייגים. דייגים האמינו שהשלכים רוקנו את בריכות הדגים שלהם והיו קוטלים אותם בשל כך, ומערבבים את בשר השלך בפתיון הדיג שלהם. עבודתו של טרנר משקפת את התקופה האלימה של זמנו, ועומדת בניגוד לעבודתו המאוחרת יותר של גילברט וייט, "תולדות הטבע של סלבורן", שנכתבה באזור שליו. במאה ה-17 פרנסיס וילובי (1635–1672) וג'ון ריי (1627–1705) העלו לראשונה את עיקרי שיטת המיון שהתבססה על פונקציות ומורפולוגיה מאשר על צורה או התנהגות. עבודתו של וילבי, (1676) Ornithologiae libri tres, שהושלמה על ידי ג'ון ריי לעיתים נחשבת לציון הדרך לתחילתה של האורניתולוגיה המדעית. ריי עבד על Ornithologia שפורסמה לאחר מותו ב-1713 כSynopsis methodica avium et piscium. הרשימות המוקדמות ביותר של ציפורים בריטיות, Pinax Rerum Naturalium Britannicarum , נכתבו על ידי כריסטופר מרט ב-1667, אולם הם לא נחשבו לבעלי ערך על ידי רבים, כולל ג'ון ריי.
ימין|ממוזער|ג'וזף רייט מדרבי, "ניסוי על ציפור במשאבת אוויר", 1768
בשלהי 1700, ז'אק בריסון (1723–1806) והרוזן דה ביפון (1707–1788) החלו בעבודה חדשה על העופות. בריסון הפיק 6 כרכים ל-Ornithologie ב-1760 ובופון הכליל 9 כרכים על עופות (כרכים 16–24) (1770–1785) Histoire naturelle des oiseaux בעבודתו המדעית (science Histoire naturelle générale et particulière (1749–1804.
קונראד יאקוב טמינק (1778–1858) מימן את פרנסואה לה וייאן (1753–1824) בליקוט דוגמאות ציפורים מאפריקה וזה הוביל ל-Le Vaillant's six-volume Histoire naturelle des oiseaux d'Afrique. לואי ז'אן פייר ויאיו (1748–1831) חקר במשך 10 שנים את עופות דרום אמריקה וכתב את the Histoire naturelle des oiseaux de l'Amerique septentrionale. ויאיו סלל את הדרך בשימוש תולדות החיים והרגלי מחיה במיון העופות.
אורניתולוגיה כיום
אורניתולוגיה וצפרות בישראל
ארץ ישראל היא ציון דרך מרכזי בנדידתם של עופות רבים מאסיה ואירופה לאפריקה ובחזרה. בשל כך חולפים מעליה מינים רבים של עופות, וחלקם אף חורפים או מקייצים, ואף מקננים בה. בשל כך ישראל היא אתר צפרות חשוב ביותר. אתרי צפרות ידועים במיוחד הם אגמון חולה ושמורת החולה, בהן עוצרים לנוח ולאכול מינים רבים של עופות, ובשנים האחרונות גם אלפי עגורים שזוכים למזון מהאדם.
בשל תנועת המטוסים הרבה מעל ישראל, הן מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי והן כלי טיס אזרחיים, מתבצע מחקר וניטור של תעופת הציפורים בשמי הארץ, בין השאר על מנת להקטין ככל האפשר ואף למנוע התנגשות בין עוף לכלי טיס – דבר שיכול להוביל לנזק כבד ואף להתרסקותו.
ראו גם
צפרות
קונגרס האורניתולוגיה הבין-לאומי
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
* | 2024-10-20T09:44:19 |
פלינולוגיה | שמאל|ממוזער|300px|תצלום מיקרוסקופ אלקטרוני סורק, בהגדלה של x500 של אבקת פרחים מכמה מינים שונים של פרחים
פלינולוגיה (Palynology) היא המדע העוסק בחקר אבקת הפרחים, הנבגים וגרגירי האבקה המאובנים. שרידים אלה מעידים על הצמחייה הקדומה, ועל כן התחום משמש בפלאונטולוגיה ובארכאולוגיה לשחזור הסביבה בעבר.
שימוש בפלינולוגיה נעשה גם לצורך זיהוי פלילי.
דופן התא של גרגרי אבקת פרחים (הנקראים פולן) מורכבת מן החומר האורגני העמיד ביותר בטבע, ספורופולנין, ולכן היא בעלת יכולת השתמרות גבוהה מאוד: הגרגרים עשויים להשתמר כמאובנים במשך מאות ואף אלפי שנים. תנאי שימור טובים במיוחד לגרגרי אבקה שוררים במקומות שתהליכי החמצון בהם אינם קיימים או אטיים מאוד, כגון במשקעים סדימנטים שמצטברים בקרקעית ימים, אגמים וביצות, כמו גם בסביבה מדברית.
פלינולוגיה מסייעת לחקור התיישבות באזורים מסוימים, לדוגמה: בדיקות פלינולוגיות שנערכו על צמחים מאובנים בגרינלנד מוכיחות כי חל שינוי בהרכב הצמחייה מעצים לשיחים, עובדה שהגדילה את תלותם ביבוא עץ ופגעה בפוריות האדמה. מחקרים פלינולוגיים נוספים טוענים כי הייתה עלייה בקיומן של שריפות ביבשת אוסטרליה לפני כ-120,000 שנים, דבר שלדעת חוקרים מסוימים קשור בפעילות אנושית.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:התמחויות בארכאולוגיה
קטגוריה:ארכאובוטניקה | 2024-07-29T21:16:43 |
רדיוביולוגיה | רדיוביולוגיה (Radiobiology) היא המדע העוסק בחקר ההשפעות הביולוגיות של קרינה מייננת ובלתי מייננת בכל הספקטרום האלקטרומגנטי, ובכלל זאת: קרינה רדיואקטיבית, קרני רנטגן, קרינת על-סגול, אור נראה, גלי מיקרו וגלי רדיו.
השפעות של קרינה על יצורים חיים נחקרות בתחומים שונים כגון: כימיה של קרינה, ביולוגיה מולקולרית וביולוגיה של התא, גנטיקה מולקולרית, תגובת רקמות לקרינה ועוד.
ראו גם
Deinococcus radiodurans
השפעות הקרינה על אנשים
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-07-29T21:29:01 |
אנטומולוגיה | ממוזער|שמאל|300px|סכימה של אנטומיית החרקים
ממוזער|שמאל|240px|אוסף חרקים במוזיאון הלאומי של ריו דה ז'ניירו
אֶנְטוֹמוֹלוֹגְיָה (באנגלית: Entomology) היא המדע העוסק בחקר מחלקת החרקים ויש המגדירים אותה כחקר של כל פרוקי הרגליים. מדען העוסק באנטומולוגיה מכונה אנטומולוג.
אפיון
פרוקי הרגליים
פרוקי הרגליים (Arthropoda) מתאפיינים בסימטריה דו-צדדית, חלוקה לפרקים, שלד חיצוני המכיל כיטין, גפיים פרוקות, לב גבי, כבל עצבים גחוני, שרירים משורטטים והתנשלות.
החרקים
החרקים מאופיינים בחלוקת גופם לשלוש חטיבות: ראש, חזה ובטן. בראש נמצא המוח וגפי הפה, בחזה נמצאות הכנפיים ושלושת זוגות הרגליים ובבטן נמצאת מערכת הרבייה והחלק הסופי של מערכת העיכול. כמו כן בבטן נמצאים גם פתחי הנשימה.
הצלחתם של החרקים נובעת מקצב הריבוי המהיר שלהם, כושר תעופה, גודל, שלד חיצוני, עמידות ליובש, נשימה בטרכאות ויכולת הגלגול.
תולדות הדיסציפלינה
אחד החלוצים בתחום חקר החרקים היה ז'אן-אנרי פאבר. פאבר נולד בדרום צרפת בשנת 1823, ועבד כמורה. פאבר עסק בחקר החרקים, ופיתח תאוריות רבות ומעניינות, תוך ביצוע ניסויים רבים. את הגילויים והתאוריות המבוססות ערך פאבר בעשרת כרכי סדרת ספריו "זכרונות אנטומולוגיים", שהראשון שבהם יצא בשנת 1879.
ניסוי הצרעה והצרצר
בין ניסוייו הרבים, ניתן למנות את "ניסוי הצרעה והצרצר":
בניסוי זה חקר פאבר את השאלה "איך הצרעה מגיבה לשינויים בהרגלים הטבעיים שלה?". בניסויו עקב פאבר אחר צרעה שמשכה צרצר על ידי מחושיו, אל הקן שלה. פאבר גזר את מחושי הצרצר והושיט לצרעה את רגלו של הצרצר, אך הצרעה התעופפה לדרכה. בצורה זו הוכיח פאבר שלצרעה הספציפית הזאת אין גמישות מחשבתית – ואולי אפשר לומר שחרקים מסוימים או אפילו רובם פועלים מתוך אינסטינקטים, המכינים אותם לעשיית פעולות מסוימות בטווח מוגבל.
אנטומולוגיה בישראל
בישראל מרבית העיסוק באנטמולוגיה מאוגד תחת החברה האנטומולוגית בישראל שמוציאה בכל שנה את העיתון Israel Journal of Entomology.
מחקר אנטומולוגי מתבצע בבמחלקה האנטומולוגית של אוניברסיטת תל אביב אשר מתחזקת את האוסף הלאומי של פרוקי-רגל והיחידה לאנטומולוגיה בפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית, המחלקה לאנטמולוגיה במנהל המחקר החקלאי (מכון וולקני) ובמעבדות נוספות באוניברסיטאות בישראל ובחברות פרטיות.
במסגרת המעבדות לבריאות הציבור, במעבדות המרכזיות של משרד הבריאות בירושלים מצויה המעבדה לאנטומולוגיה רפואית, אשר עוסקת בבדיקות חרקים מעבירי מחלות לאדם, יעילות תכשירי הדברה לשימוש אדם וחרקים במזון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-07-29T15:32:27 |
אפידמיולוגיה | ממוזער|250px|שיעור חולי האיידס בקרב אוכלוסיית מדינות אפריקה, 1999–2001
אֶפִּידֵמִיוֹלוֹגְיָה (באנגלית: Epidemiology) היא ענף ברפואה ובביולוגיה העוסק בחקר המחלות ברמת האוכלוסייה.
מקור השם ביוונית: אפידמיה פירושו "מגפה" ולוגיה פירושו "ידע". המילה אפידמיה מורכבת מאפי ("בתוך") ודמוס ("עם").
הענף חוקר את תפוצתן של מחלות, דרכי הפצתן, והסיכון היחסי שלהן ומנסה לפתח שיטות למניעתן – כל זאת בקרב האוכלוסייה ולא ברמה המולקולרית, התאית או הפיזיולוגית (הענף החוקר את פעולתן של מחלות ברמות אלו נקרא פתולוגיה).
בראשית דרכה האפידמיולוגיה עסקה רבות במחלות מידבקות ובפיקוח על גורמים המעודדים מחלות אלו, כגון תברואה והיגיינה ירודות, חוסר מוּדעוּת באוכלוסייה, הימנעות מחיסונים ועוד. להלן כמה נושאים לדוגמה בהם עוסקת האפידמיולוגיה:
תפוצתן של מחלות כלי דם, כגון טרשת העורקים, עלתה עשרות מונים במחצית השנייה של המאה ה-20. הסיבה לכך היא האכילה המוגברת של מזון מהיר עתיר שומנים וכולסטרול. במדינות העולם השלישי, בהן המזון המהיר אינו כה נפוץ, שיעור הסובלים מהתקפי לב נמוך משמעותית מאשר במדינות המערב. ביפן, המשתייכת במובנים רבים לעולם המערבי, מהווים הדגים מרכיב ראשי בתזונה. היות שהיפנים צורכים פחות בשר, והיות שדגים מכילים חומרים רבים המשפרים את מצב כלי הדם, סובלים היפנים מפחות התקפי לב. למרות זאת, הדגים הנצרכים ביפן מכילים לרוב מלח בריכוז גבוה, דבר הגורם ללחץ דם גבוה יחסית בקרב תושבי יפן.
מחלת קורו היא מחלת מוח קטלנית הנגרמת על ידי פריון. המחלה הייתה ידועה בקרב שבטים מסוימים בפפואה ניו גיני בלבד, ובמשך שנים לא היו ידועים מקורה ודרך התפשטותה. ב-1957 התגלה כי אורח החיים הקניבלי של השבט גרם להתפשטות המחלה; אכילתם של מוחות נגועים של בני שבט שמתו גרם להעברת הפריון בין בני השבט. בשנות ה-70 פסק מנהג הקניבליזם והמחלה נעלמה מן העולם. מחלת הפרה המשוגעת, אשר התפרצה בבריטניה באמצע שנות ה-90, דומה מאוד לקורו ונגרמת אף היא על ידי פריון. לאחר ההתפרצות עברה המחלה מהבקר אל כמה אנשים אשר צרכו בשר טחון שהכיל רקמות מוח נגועות בפריון. כשהפריון עובר מפרות אל האדם הוא גורם למחלת קרויצפלד יקוב.
מאז הופעתה של מחלת האיידס, בסוף שנות ה-70, הפכה המחלה למגפה עולמית. רובם המוחלט של החולים במחלה הקטלנית משתייכים למדינות העולם השלישי. אפריקה נפגעה קשות מהמחלה, ובמדינות מסוימות בה כשליש מהאוכלוסייה נושאת את הנגיף, דבר בעל השלכות עצומות על העתיד הכלכלי והחברתי של יבשת זו. בעולם המערבי נפוצה המחלה פחות, זאת עקב מודעות רבה לקיום יחסי מין בטוחים, וכן נגישות גבוהה לאמצעי מניעה.
תסמונת המוות בעריסה זכתה למחקר אפידמיולוגי רב. נמצא שהיא מצויה במתאם גבוה עם מנח התינוק על הבטן, עם עישון פסיבי ועם עודף חימום הבית בחורף. אולם הסיבה למוות בעריסה נותרה עלומה, משום שלא נמצא אורגניזם מודל כדי לבדוק השערות הנובעות ממתאמים אלה.
מושגים באפידמיולוגיה
שִׁעוּר הִמָּצְאוּת (Prevalence) שיעור הימצאות מתייחס לכמות החולים במחלה מסוימת באוכלוסייה מסוימת ובזמן מסוים ביחס לסך האוכלוסייה באותו הזמן. שיעור הימצאות מוכפל בדרך כלל בעשר בחזקת מעריך כלשהו ().
שיעור היארעות (Incidence) – שיעור היארעות מתאר את ההסתברות לחלות במחלה. את שיעור ההיארעות מחשבים על ידי חלוקת מספר החולים החדשים בתקופת זמן מסוימת בסך האוכלוסייה בסיכון. הכפלת התוצאה באלף למשל, תיתן את שיעור ההיארעות לאלף אנשים.
שיעור קטלניות (Case fatality) – שיעור המתים ממחלה מסוימת. מחושב על ידי חילוק מספר המתים במספר המתים פלוס מספר המבריאים. שיעור קטלניות מחושב בדרך כלל לתקופה מסוימת, כלומר מספר המתים בתקופה מחולק במספר החולים באותה התקופה.
שיעור תמותת תינוקות – (Infant mortality rate – IMR) שיעור תמותת התינוקות מתייחס למספר התינוקות שנולדו-חיים בשנה קלנדרית אחת ושנפטרו לפני גיל שנה מתוך כלל לידות החי באותה שנה.
שיעור תמותת ילדים – (Child mortality) שיעור תמותת הילדים שטרם הגיעו לגיל 5.
מספר הנדרש לטיפול (Number needed to treat) – מספר האנשים הממוצע שצריכים לעבור טיפול כדי למנוע מקרה רע אחד.
חקירה אפידמיולוגית היא מחקר, הנערך לרוב על ידי רשויות הבריאות הממלכתיות, ותפקידו הוא להתחקות על מהלך התפרצות מגפה ברמת הפרט.
ראו גם
סיכון יחסי
סיכון מיוחס
מחקר עוקבה
חקירה אפידמיולוגית
קישורים חיצוניים
רשימת מונחים כללית בבריאות הציבור, הוועדה-למונחי-בריאות-הציבור, באתר האקדמיה ללשון העברית
*
קטגוריה:תחומים ברפואה
קטגוריה:רפואה
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:ביוסטטיסטיקה
קטגוריה:בריאות הציבור
קטגוריה:דמוגרפיה
קטגוריה:תחומים בסטטיסטיקה | 2024-07-29T15:48:32 |
בריולוגיה | REDIRECT טחבים | 2004-12-08T02:43:31 |
מוסקולוגיה | הפניה טחבים | 2007-04-08T13:13:00 |
קריוביולוגיה | קריוביולוגיה היא המדע העוסק בחקר הקפאת תאים, רקמות, איברים ויצורים שלמים תוך כדי שמירת חיוניותם. מקור המילה קריוביולוגיה מיוונית, בה "קריו" הוא קור, "ביוס" משמעו חיים ולוגיה (λογία) פירושו תורה.
ראו גם
קריוניקה
הקפאה קריוגנית
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:לימנולוגיה | 2024-07-29T21:28:18 |
רדיואקולוגיה | רדיואקולוגיה (Radioecology) הוא מדע, העוסק בחקר השפעת הקרינה הרדיואקטיבית על יחסי הגומלין בין היצורים לבין סביבתם.
רדיואקולוגיה היא ענף באקולוגיה הנוגע לנוכחות רדיואקטיביות במערכות האקולוגיות של כדור הארץ. חקירות ברדיואקולוגיה כוללות דגימת שטח, נוהלי שדה ומעבדה ניסויים, ופיתוח מודלים של סימולצית חיזוי סביבתי בניסיון להבין את שיטות ההגירה של חומר רדיואקטיבי ברחבי הסביבה.
רדיואקולוגים מזהים ומעריכים את ההשפעות של קרינה מייננת ורדיונוקלידים על מערכות אקולוגיות, ולאחר מכן מעריכים את הסיכונים והסכנות שלהם. העניין והמחקרים בתחום הרדיואקולוגיה עלו באופן משמעותי על מנת לברר ולנהל את הסיכונים הכרוכים כתוצאה מאסון צ'רנוביל.
העניין ברדיואקולוגיה עלה בהתאם לפעילות הגרעינית הגוברת, במיוחד בעקבות מלחמת העולם השנייה בתגובה לניסויי נשק אטומי גרעיני ולשימוש בכורים גרעיניים לייצור חשמל.
קישורים חיצוניים
הארגון הבין-לאומי לרדיואקולוגיה
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:אקולוגיה
קטגוריה:רדיואקטיביות | 2024-07-29T21:28:41 |
טוקסיקולוגיה | שמאל|ממוזער|250px|מתיאו אורפילה, נחשב לאבי הטוקסיקולוגיה המודרנית
טוקסיקולוגיה היא המדע העוסק ברעלים, בהיווצרותם ובהשפעתם. הטוקסיקולוגיה היא מדע בין־תחומי בעל קשר הדוק לביולוגיה, לביוכימיה ולרפואה.
טוקסיקולוגיה של מזון
ממוזער|שמאל|250px|בדיקה טוקסיקולוגית במעבדה של מנהל המזון והתרופות האמריקאי. 2008
גורמים רעילים במזון ממקור טבעי
טוקסיקולוגיה מוגדרת כתחום העוסק בלימוד ההשפעה השלילית של כימיקלים על יצורים חיים. במהלך ההתפתחות האנושית למד האדם אילו מזונות יכולים לספק את צרכיו מבלי לגרום למחלות או למוות. במתכונתה המודרנית שואבת הטוקסיקולוגיה מידע רב מהתחום הכימי והביולוגי תוך ניסיון להבין את האפקט הרעיל של חומרים ספציפיים על אורגניזמים ספציפיים ואת המנגנונים הכימיים הפעילים בהם.
אחד העקרונות הבסיסיים בטוקסיקולוגיה הוא שמינון קובע את הרעילות. כפי שקבע פאראצלסוס (Paracelsus) עוד במאה ה-16, "כל החומרים הם רעילים; אין חומרים שאינם רעילים. רק המינון עושה את הרעל" (לטינית: sola dosis facit venenum). מכאן, שכל חומר הוא רעיל במינון מספיק גבוה. מכאן נקבע ששתי המטרות העיקריות של הטוקסיקולוגיה הן:
לקבוע את מידת המינון.
לאבחן ולהסביר את מידת הרעילות של חומרים שונים.
מינון ותגובה
מאחר שאפשר לקבוע לכל חומר רמה רעילה ורמה בלתי רעילה, עצמת התגובה הביולוגית היא יחסית למינון שאליה נחשף האורגניזם. למעשה, אין נקודה אחת מסוימת בה כל האורגניזמים של הקבוצה יפתחו סימני הרעלה לפתע פתאום. במקום זאת, קיים תחום של מינונים שלהם יגיבו יחידים בקבוצה הנבדקת, בצורה דומה. הרמה בה אין תגובה הניתנת לצפייה באוכלוסייה כולה נקראת NOEL – No-observed-effective-level. בצורה סטטיסטית ניתן לקבוע את אחוז המגיבים לכל רמת מינון באוכלוסייה נבדקת ועל פיה לקבוע את ממוצע המינון המשפיע על האחוז הגבוה ביותר של יחידים באותה האוכלוסייה. יחידים המגיבים לרמות נמוכות יותר, נקראים "בעלי רגישות יתר" (היפרסנסיטיבים), וכאלה המגיבים לרמות גבוהות בלבד של מינון הם ה"היפוסנסיטיבים".
על פי מספר מקרי המוות הנגרמים בכל אוכלוסייה נבדקת, לגבי כל רמות המינון, ניתן לקבוע את מה שמכונה LD50 – רמת המינון הגורמת לתמותה למחצית האוכלוסייה. לחומרים שונים יש ערך LD50 שונה. לדוגמה: לקפאין ערך LD50 של mg/kg 200 משקל גוף, לעומת רעל הבוטולינום, אחד החומרים הרעילים ביותר המוכרים לאדם, שלו ערך LD50 של ng/kg 100 משקל גוף. חומרים בעלי LD50 של 1 mg או פחות, נחשבים לרעילים באופן קיצוני. כאלה בעלי LD50 בתחום 1 – 50 mg/kg, רעילים ביותר. כאלה בעלי LD50 בתחום 50 – 500 mg/kg, רעילים באופן בינוני, ואילו אלה עם ערכי LD50 גבוהים יותר, לא יחשבו כרעילים כלל, כיוון שנדרשות כמויות גדולות ביותר ובלתי סבירות על מנת שיהיו רעילים. לדוגמה, לחומר עם ערך LD50 של 2,000 mg/kg, תידרש צריכה של ככוס שלמה על מנת שתהיה רעילה לאדם מבוגר. לעומת זאת, לחומר רעיל מאוד בעל ערך LD50 של 1 mg/kg, יספיקו מספר טיפות לגרום להרעלה בבן אדם.
בטיחות
בטיחות מוגדרת כחופש מסיכון, מפציעה או מנזק. מכיוון שהוכחת בטיחות מבוססת על אי מציאת ממצאים, כלומר, על חוסר פגיעה או חוסר נזק תמיד, הרי אין אפשרות להבטיח בטיחות מוחלטת. אפשר לבצע מספר רב של ניסיונות מעבדתיים על מנת להשיג רמת אמינות גבוהה, אך זה עדיין לא יוכיח בטיחות אבסולוטית של חומר מסוים. עם זאת, המצב בימינו הוא שהידע הנוגע להשפעות רעלים והיכולת לבדוק אותם, הגיע לרמה שניתן להגדיר חומר "כיחסית בלתי רעיל", אם אין לו השפעה שלילית על מערכת ביולוגית ספציפית. כיום, חומרים מסוימים נחשדים או נחשבים "כבלתי בטוחים", כאשר הם גורמים אפילו לשינוי בפעילותו של אנזים מסוים. מכאן ההתייחסות לביטוי "בטיחות יחסית". לגבי תוספי מזון נקבע שרירותית שיחס המינון (Dose Ratio) יהיה 100. פירושו של דבר הוא שהחשיפה לתוספי מזון תהיה לא גדולה מ-1/100 של המינון הגבוה ביותר שאינו גורם לתגובה שלילית.
ספיגה
על מנת שלחומרים שונים תהיה השפעה על איברים או על רקמות מסוימות בגופו המורכב של אורגניזם כלשהו, חייב החומר לחדור תחילה דרך מערכת של קרומים (ממברנות). למרות השוני הקיים בין סוגי ממברנות שונות באיברים וברקמות שונות, המודל הקיים כיום המתאר את מבנה רוב הממברנות הביולוגיות מצביע על 2 שכבות של פוספוליפידים בעלות תכונות הידרופיליות מבחוץ וחלק הידרופובי כלפי פנים. חלבונים מפוזרים בין השכבות כשחלקם בולט אל מחוץ לצד החיצוני של השכבות. עובי הקרומים הללו הוא 78–100 Å. חומרים חודרים דרך הקרומים על ידי דיפוזיה או בעזרת מנגנון העברה פעיל (העברה של החומרים הקשורים כימית לנשאים שעל גבי הממברנות). חומרים מזינים שונים חודרים באופן זה, כנגד גרדיאנט הריכוז, דרך הממברנות. הדוגמה הבולטת לכך היא מעבר הנתרן אל מחוץ לקרום התא, והמעבר של האשלגן אל תוך התא דרך הקרום המגן עליו. מנגנונים אחרים מעבירים סוכרים דרך הממברנות ושוב אחרים, מעבירים חומצות אמינו. החומרים הרעילים חודרים אל תוך הרקמות/התאים באותן הדרכים, אין להם מנגנונים נפרדים לכך. הם מושפעים מגורמים כמו מסיסות החומרים במים, בשמן/שומנים, pH במערכת העיכול (בעיקר במעי הגס ובמעי הדק), כמו גם גודל הנקבוביות בקרומי התא המאפשרים חדירה סלקטיבית קלה יותר למולקולות בהתאם לגודלם הפיסי.
המעבר בין הרקמות השונות גם כן בעל חשיבות בבחינת נוכחות רעלים
בגוף ובהשפעתם. הוא תלוי במידה רבה במבנה הכימי של החומרים, באופי
הרקמות אליהם הם נספחים, ובעיקר בנוזלי הגוף כמו הדם, פלסמת הדם,
והלימפה ובקצב זרימתם וריכוזם באיברים השונים וברקמות השונות.
אחסון
חומרי הרעל השונים החודרים לגוף יכולים להתחבר לאיברים, רקמות ואף לתאים שונים ולהישאר בהם לתקופות ממושכות. במקרים אלו, הופך הגוף למקום אחסון עבורם. חומרים פולאריים כמו חומרים אורגניים, נוטים להקשר לחלבונים שבדם או לרקמות רכות, בעוד שחומרים אנאורגניים הדומים לסידן בתכונותיהם הכימיות, נוטים להיאסף בעצמות. רקמות שומניות בגוף משמשות כמקום אחסון לחומרים המסיסים בשמן/שומן.
לאחסון החומרים הרעילים באזורים השונים ממקום השפעתם יכולה להיות השפעה חיובית לפעמים. לדוגמה, עופרת רעילה לכדוריות הדם האדומות ולרקמות מסוימות אך אינה רעילה לעצמות כאשר היא נוטה להתאחסן בהם. לעומת זאת, במקרה של סטרונציום 90 (איזוטופ רדיואקטיבי של היסוד סטרונציום) הנוטה להתאחסן בעצמות, שם זמן אורך מחצית החיים שלו מתארך, ומגביר את רעילותו לעצמות.
הפרשה
חומרים רעילים יכולים להיות מופרשים אל מחוץ לגוף במספר דרכים: החשובה ביותר היא על ידי השתן דרך הסינון הרגיל של הכליות, הפועלות כמו בסילוק חומרי רעל המיוצרים בתוך הגוף עצמו במהלך המטבוליזם התקין של הגוף. חומרים שאינם מעוכלים במערכת העיכול, או שמקורם במיצי המרה, יופרשו בצואה. חשובים במיוחד מערכות של חומרים המופרשים לגוף מחלב, בעיקר אצל אמהות מניקות, או בהזנה רגילה של ילדים בחלב המכיל שאריות חומרים רעילים שונים. מדובר בעיקר בחומרי הדברה, תרופות מסוימות וחומרים רעילים שמקורם במזון נגוע בעובשים.
חומרי רעל טבעיים שמקורם בחי
במהלך הזמן, לאחר שלמדו לשלוט באש לפני כ־75,000 שנים, למד האדם שהשימוש בחום הופך לבלתי רעיל מספר מזונות רעילים. עם העלייה במספר הדרכים שלמד האדם לשימור מזונותיו, עלה גם המגוון של מזונות הזמינים לשימושו.
רעלים שמקורם בכבד בעלי חיים
כבד בעלי חיים הוא בלוטה גדולה, בעלת תכולה חלבונית מזינה, בעלת ריכוז אנזימטי גדול. יש שימוש נרחב לכבד בעלי חיים מכל הסוגים, בכל התרבויות של אוכלי הבשר. עם זאת, בכבד בעלי החיים מצויים גם כמה סוגי סיכונים להרעלה.
חומצות מרה
בכבד של בעלי חיים מסוימים כמו בקר, כבשים, עז הבית ועז הבר, ארנבות ודובים יש חומצות רעילות הנקראות "חומצות מרה". ברפואה העממית הסינית והיפנית נעשה שימוש נרחב בכבד דובים משך מאות בשנים.
החומרים הרעילים שנמצאים בכבד הם חומצה כולית, חומצה דיאוקסיכולית וחומצה טאורוכולית. הכבד שאנו אוכלים בדרך כלל, אינו מכיל חומצות מרה בכמויות היכולות להיחשב כרעילות, אך עם זאת יש לדעת שחומצות מרה שמקורן בכבד בעלי חיים, יכולות להיות רעילות אם צורכים כמויות גדולות שלהן. יתרה מזאת, מחקרים בבעלי חיים הראו שחומצות מרה יכולות לעודד התפתחות גידולים במעיים.
ויטמין A
ויטמין A הכרחי לגידול ולהתפתחות תקינה ולראייה בבעלי חיים. מחסור בוויטמין A יכול לגרום לעיוורון לילה, התפתחות לא תקינה של מבנה העצמות בילדים ולמחלות בקרומי האף, הגרון והעיניים. וויטמין A המסיס בשומן, נוצר בצמחים ונאגר בגוף בכבד וברקמות השומניות של בעלי החיים.
ויטמין A רעיל לבני אדם בריכוז של 2–5 מיליון יחידות בין-לאומיות (IU). ידועים מקרים של צריכה מוגזמת של ויטמין A שמקורו בכבד דובים לבנים, ודגי צפון מסוימים, שהובילה לנפיחויות תת-עוריות, דימומים של השפתיים, כאבי ראש עזים, טשטוש ראייה, סחרחורות, הקאות ואף למקרי מוות.
רעלים שמקורם בבעלי חיים ימיים
בעולם המערבי מגיעה צריכת הדגים לכדי כ־6 ק"ג לנפש לשנה. זה מהווה פחות מ-10% מצריכת הבשר, כלומר שמזון שמקורו בים אינו חלק משמעותי ביותר בתזונת האדם המערבי. לעומת זאת, בדרום-מזרח אסיה ובדרום אירופה, דגים מהווים מקור חלבונים חשוב בתזונת האדם. רקמות דגים מתקלקלות מהר יותר מרקמות בעלי חיים והן רגישות מאוד לחדירת מיקרואורגניזמים. לכן דגים טריים המאוחסנים בטמפ' של C° 15 יישארו טריים וללא קלקול רק ליום אחד או אפילו פחות. הרעלות על ידי יצורים ימיים שאינן נגרמות על ידי מיקרואורגניזמים, הן נדירות ביותר.
הרעלת Scombroid
הרעלות מזון רבות מיוחסות לדגי ים שחל בהם קלקול בקטריאלי כתוצאה מאחסון לא תקין של הדגים. מאחר שצריכת הדגים ממשפחת ה-Scombroidea הכוללת מקרלים, טונה ודגים כחולים רבה ביותר, הרעלות מצריכת דגים קיבלה את שם המשפחה הזו, על אף שדגים אחרים (כמו סרדינים, אנשובי והרינג), גם הם זוהו כגורמים לאותו סוג הרעלה.
סימני ההרעלה מופיעים החל משעתיים לאחר אכילת הדגים המקולקלים ונמשכים בדרך כלל כ־16 שעות. לרוב אין השפעות ארוכות טווח או מקרי מוות להרעלות אלו. ברוב המקרים מושפעת מערכת העיכול המלווה בכאבים, סחרחורות, הקאות, שלשולים וכאבי ראש.
הרעלת Saxitoxin
אחד הסיכונים הגדולים ביותר לבריאות הציבור שמקורו בדגים, ידוע בכינוי PSP Paralytic Shellfish Poisoning – (שיתוק מהרעלת צדפות). ההרעלה מקורה בריבוי של אצות, בעיקר מהמין Gonylaux – היוצר את מה שמכונה "הגאות האדומה" – RED TIDES במי ים. ההרעלה יכולה להופיע גם ללא הצבע האדום. הרעל הנוצר על ידי האצות, מצטבר בצדפות שונות המשמשות למאכל והניזונות מאצות אלו. הצדפות עצמן אינן מושפעות מחומר רעל זה אך הן רעילות מאוד במינון נמוך ביותר לבני אדם ולא ידועה תרופת נגד. שטיפת הצדפות אינה עוזרת להרחקת הרעל וגם לא טיפול בטמפ' גבוהה. לאחר הופעת חומר הרעל אצל הצדפות, הצדפות יהיו רעילות משך חודשים רבים. ההרעלה נפוצה במקומות שונים בעולם, בעיקר באזורי חופים (ספרד, גרמניה, יפן, מלזיה, קנדה וארצות הברית). הרעילות הגורמת למוות בבני אדם היא mg4 במבוגרים ו-mg1 בילדים.
כ־20 מיני סרטנים וכ־28 מיני צדפות המשמשים למאכל, ידועים כנושאי רעל ה-Saxitoxin. הסימנים להרעלה הם אובדן רגישות בשפתיים, בידיים וברגליים, קשיים בהליכה, הקאות, אובדן הכרה ומוות. הסימנים יכולים להופיע בין 15 דקות ל-3 שעות לאחר אכילת היצורים הנגועים.
הרעלת Tetramine
רעל שמקורו ברכיכות (חלזונות ימיים שונים) והגורם לכאבי ראש, סחרחורות, כאבי עיניים, הקאות ופריחה. ההתאוששות היא לאחר מספר שעות.
הרעלת Pyropheophorbide a
מקורו בצדפה המכילה רעל בשם זה, שהוא נגזרת של כלורופיל שמקורו כנראה בעשבי ים. הרעל הוא פוטואקטיבי ולכן הוא יופיע אצל בני אדם לאחר שאכלו צדפות אלה ולאחר מכן נחשפו לשמש. הרעל אינו גורם למוות אך כן גורם לשטפי דם בעור הידיים והפנים.
הרעלת Tetrodotoxin
הרעל נמצא במינים רבים של דגים מתנפחים (כדוגמת אבו נפחא) ודגי קיפוד. ההרעלה ידועה בעיקר ביפן, בה נחשב הדג למעדן, ואכילתו שם גורמת לכ-50 מקרי מוות בשנה. הרעל נמצא בדגים אלו בעיקר באברי הרבייה ובעור, בריכוזים גבוהים יותר בנקבות ולרוב בעונת הרבייה. סימני ההרעלה יופיעו בין 30 ל-60 דקות לאחר ההרעלה ויתבטאו בשלבים: תחילה אובדן תחושה בשפתיים, לשון ובקצות האצבעות, בחילה, הקאות וחרדה. לאחר מכן יתחזק אובדן התחושה ויתפתח שיתוק של הגפיים. בשלב הבא יש אובדן קואורדינציה של השרירים, עדיין יש הכרה אך יש אובדן של כושר הדיבור. לבסוף יש אובדן הכרה ושיתוק נשימה, הגורם למוות. התקדמות שלבי ההתקף הם מהירים ובשלבים האחרונים אין תרופת נגד. הטיפול האפשרי בשלבים הראשונים הוא שטיפת מערכת העיכול והנשמה מלאכותית. הרעל ממית בריכוז גבישי של 1–2 mg. מניסויים בעכברים נמצא שה-LD50 של הרעל הוא µg/kg 10 (בדומה לזה של Saxitoxin). הרעל פועל ע" חסימת זרימת יוני הנתרן לנוירונים ועל ידי כך מניעת העברת אימפולסים עצביים.
הרעלת Cyguatoxin
סוג נוסף של הרעלת דגים המיוחסת לכ-400 מיני דגים, ביניהם דגים אכילים רבים. ההרעלה משפיעה על מערכת העיכול ועל מערכת העצבים. סימני ההרעלה מורכבים ויכולים לכלול: דגדוג בשפתיים, בלשון ובגרון אך גם בחילה, הקאות, טעם מתכתי בפה, עוויתות בטן, שלשולים, כאבי ראש, צמרמורות, חום, כאבי שרירים ואובדן כושר הליכה. הסימנים יכולים להישאר ממספר שעות ועד לשבועות. לעיתים נדירות יכול לגרום אף למוות. הסימנים הללו דומים לסימני רעילות של זרחן אורגני ולכן טועים רבות בדיווח עליהם ומכאן שאין סטטיסטיקה מדויקת על מקרי מוות שנגרמו בגלל רעל זה.
הרעל אינו מושפע על ידי קור או חום ונראה שיש לו אפקט מצטבר בגוף האדם. המקור המייצר רעל זה בדגים, לא זוהה אך חושדים באצות כחוליות-ירוקות ובמינים שונים של חד-תאיים שוטוניים. השיטות לבדיקה מוקדמת לזיהוי של הרעל בגוף הדג עדיין אינן יעילות מספיק (הדג עצמו אינו מושפע מחומר הרעל) ואף בדיקות אימונולוגיות שפותחו, עדיין אינן מספקות.
טוקסיקולוגיה סביבתית
ענף חדש בנושא טוקסיקולוגיה שהתפתח בשנים האחרונות שבו חוקרים את המערכות האקולוגיות השונות. הטוקסיקולוגיה הסביבתית הביוכימית עוסקת באבחון השינויים המולקולריים ההתחלתיים המעידים על חשיפת האורגניזם לתרכובות כימיות רעילות הגורמות לתחלואה של הפרט ומכאן לפגיעה באוכלוסייה ולשינוי באקוסיסטמה. האבחון הראשוני של מציאת חומר רעיל בסביבה שנחשף לו האורגניזם מאפשר טיפול בבעיה בזמן אמיתי לפני שהנזק לפרט ולסביבה הופך לבלתי הפיך. נושא הטוקסיקולוגיה הסביבתית התפתח כתוצאה מהשימוש הנרחב בכימיקלים תעשייתיים והניצול הנרחב של משאבי הטבע, ניצול של אזורים רבים מאוד של שטחי יבשה לבניה ושיכון, לחקלאות ולתעשייה, מודעות רבה יותר לסכנות הגלומות בכימיקלים לחיות הבר, חיות הבית והאדם.
ראו גם
הורמזיס
ננו-טוקסיקולוגיה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:תחומים ברפואה | 2024-07-29T19:52:55 |
לימנולוגיה | שמאל|ממוזער|250px|אגם ז'נבה
לימנולוגיה (באנגלית: Limnology, מיוונית: Λίμνη – אגם ו-λόγος – תורה) היא מדע העוסק בחקר מקווי מים יבשתיים כנהרות ואגמים. נחשב למחלקה במדעי הסביבה והאקולוגיה. ראשיתה של הלימנולוגיה במחקריו של פרנסואה אלפונס פורל שנעשו באגם ז'נבה במאה ה-19.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-07-29T19:58:00 |
מינרלוגיה | מינרלוגיה היא מדע העוסק בזיהוי וסיווג המינרלים. הסיווג מתבצע על פי ההרכב הכימי, המבנה הגבישי והמאפיינים הפיזיקליים (כולל האופטיים) של המינרל.
כבר בעת העתיקה עסקו חוקרים במינרולוגיה. מרכז ההתעניינות שלהם היה סיווג המינרלים על פי התגבשות הסלעים בטבע. מדע המינרלוגיה המודרני עדיין עוסק בסיווג זה אך מתבסס על ניתוח המבנה האטומי של המינרלים. עקב כך, תחומיים מדעיים כגון פיזיקת מצב מוצק והנדסת חומרים חופפים במידה רבה את תחומי העיסוק של המינרלוגיה.
ראו גם
גביש
ביומינרליזציה
קישורים חיצוניים
האגודה הבינלאומית למינרלוגיה
* | 2023-02-08T03:41:17 |
מיקולוגיה | שמאל|ממוזער|250px|פטריות
ממוזער|פטרייה
מיקולוגיה (באנגלית: Mycology; מן המילה היוונית μύκης שמשמעותה "פטרייה") היא חקר הפטריות, התכונות הגנטיות והביוכימיות שלהן, סיווגן, והשימוש בהן בבני האדם לצרכים רפואיים (לדוגמה פניצילין), במזון (לדוגמה בבירה, יין, גבינות, פטריות מאכל) וכאנתאוגנים, כמו גם הסכנות שהן טומנות כגון, הרעלה או זיהום.
מן המיקולוגיה התפתח תחום הפיטופתולוגיה, חקר המחלות אצל צמחים, ושני התחומים הללו קשורים האחד בשני, מכיוון שמרבית הפתוגנים אצל צמחים הם פטריות. ביולוג החוקר מיקולוגיה נקרא מיקולוג.
רקע
מבחינה היסטורית, מיקולוגיה הייתה ענף בתחום הבוטניקה (מבחינה אבולוציונית, פטריות קרובות יותר לבעלי חיים מאשר לצמחים, אך לא הכירו בעובדה זו עד לפני מספר עשורים). המייסדים והחלוצים בתחום המיקולוגיה כללו את אליאס מאגנוס פריאס, כריסטיאן הנדריק פרסון, אנטון דה בארי, ולואיס דייוויד פון שווייניטץ .
כיום, הפטריות הנחקרות ביותר לעומקן והקלות ביותר להבנה הן השמרים, שמר האפייה ושמר הביקוע.
רבות מן הפטריות מייצרות רעלנים, אנטיביוטיקה ומטבוליטים משניים. לדוגמה, הפוסריום (המשתרע על פני מרבית כדור הארץ) ורעלניו, אשר שותפים להתפרצות הקטלנית של רעלן העיכול אלאוקיה בבני האדם, נחקרו בהרחבה על ידי ד"ר אברהם יפה. הפטריות מהוות תנאי יסודי לחיים בכדור הארץ מתוקף היותן סימביוטיות, לדוגמה, במסגרת מיקוריזה (סימביוזה בין שורש הפטריה לשורש של צמחים מורכבים יותר), במסגרת סימביוזה בין חרקים וצמח החזזית כמו כן, בפוטנציה שלהן בפירוק ביומולקולות אורגניות מורכבות כמו הליגנין (הרכיב היציב בעץ) כמו גם בקסנוביוטיקה, שהוא שלב קריטי במחזור הפחמן בטבע.
פטריות ואורגניזם אחרים אשר מוכרים כפטריות, כגון האומיקטס (Oomycetes) והמיקסומיקטס (ריריות), נושאים לעיתים קרובות בחשיבות חברתית וכלכלית גדולה, שכן הם גורמים למחלות בקרב בעלי חיים (כגון ההיסטופלסמוסיס) כמו גם בצמחים (כגון מחלת הבוקיצה ההולנדית, והמגנפורטה גריסה).
מפגשי שדה למציאת מינים מעניינים של פטריות ידועים גם בכינוי 'פשיטה' (Forays), לאחר פגישה ראשונה מסוג זה אשר אורגנה על ידי מועדון הוולהופ של חוקרי הטבע בשנת 1868 וכונתה "הסתערות בין הפטריות".
מספר פטריות עלולות לגרום מחלות. המחקר בפתוגנים הפטרייתים נקרא גם מיקולוגיה רפואית.
ראו גם
אש השועל
מיקרוביולוגיה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-07-29T20:06:52 |
פרזיטולוגיה | 250px|ממוזער|שמאל|טפיל Onchocerca volvulus בוקע מתוך משוש של חרק Simulium yahense (ידוע בשם Black Fly) ממשפחת הימשושיים. הטפיל גורם למחלת Onchocerciasis, הגורם הזיהומי השני בתפוצתו לעיוורון אצל האדם
פרזיטולוגיה היא המדע העוסק בחקר האורגניזמים הטפילים, הפונדקאים שלהם, ומערכת היחסים ביניהם. ההיקף של הפרזיטולוגיה כדיסציפלינה מדעית לא נקבע על ידי האורגניזמים או הסביבה הנחקרת, כי אם על ידי דרך החיים שלהם. משמעות הדבר היא כי פרזיטולוגים עושים שימוש במגוון שיטות מתחומים אחרים כגון ביולוגיה תאית, ביואינפורמטיקה, ביוכימיה, ביולוגיה מולקולרית, אימונולוגיה, גנטיקה, אבולוציה ואקולוגיה.
טפיל (parasite) הוא מיקרואורגניזם אשר חי בתוך אורגניזם מאכסן (פונדקאי – host).
דרך החיים הטפילית היא אחת מהנפוצות ביותר בכדור הארץ, וניתן למצוא דוגמאות לקיומה בטווח רחב של אורגניזמים הנע בין היצור החד תאי הפשוט ביותר לבין בעלי חוליות מורכבים.
שטחי הפרזיטולוגיה
פרזיטולוגיה רפואית
אחד משטחי המחקר הגדולים בתחום הפרזיטולוגיה הוא פרזיטולוגיה רפואית, העוסק בטפילים שגוף האדם הוא המאכסן (פונדקאי) שלהם, במחלות הנגרמות על ידי טפילים אלה, בתמונה הקלינית ובתגובות הנגד של גוף האדם. פרזיטולוגיה אף עוסק בשיטות האיבחון השונות לטפילים, טיפול רפואי ומניעה.
רשימה חלקית של טפילים הנחקרים בתחום
Plasmodium – סוג של פרוטוזואה טפילי, אשר ארבעת מיניו הם הגורמים העיקריים למחלת המלריה באדם.
לישמניה (Leishmania) – טפיל הגורם למחלת "שושנת יריחו" (Leishmaniasis).
אכינוקוקוס
קריפטוספורידיום
ג'יארדיה
Schistosoma
Trichinella
Toxocara
Entamoeba histolytica
Strongyloides
טפילים רב-תאיים, כגון:
עלקת הבילהרציה הגורמת למחלת הבילהרציה,
Wuchereria bancrofti הגורם למחלת Filariasis הלימפה
תולעי וו (hookworm) הגורמים לאנמיה.
פרזיטולוגיה וטרינרית
פרזיטולוגיה וטרינרית עוסקת במחקר ובטיפול בטפילים הגורמים נזקים בחקלאות, ובטפילים הגורמים נזקים לחיות בית. בין השאר פרזיטולוגיה וטרינרית עוסקת בטפילים אלה:
בוהקן ירוק (Lucilia sericata), זבוב המטיל ביצים בעורן של חיות משק. רימות הזבוב מתחפרות בעור החיה וגורמות נגעים קשים הנקראים ריממת. לעיתים נדירות מטילים זבובים אלה ביצים אף בגוף האדם.
קרדית האוזן (Otodectes cynotis) טפיל נפוץ בחתול הבית ופחות בכלבים, החי בתעלת האוזן.
עלקות Monogenea טפיל החי על דגים ועלול להשמיד אוכלוסיות שלמות של דגים שאינם חסינים.
פרזיטולוגיה מבנית
תחום מחקר העוסק בניתוח מבנה החלבון של טפילים. לימוד מבנה החלבון בטפילים עשוי לסייע להבנה טובה יותר של האופן שבו טפילים אלה פועלים, ובפיתוח תרופות היעילות יותר נגד הטפיל.
פרזיטולוגיה כמותית
תחום זה עוסק בהערכה כמותית של טפילים בגוף הפונדקאי, תפוצת הטפילים באוכלוסיית פונדקאים אפשריים ודפוסי התפוצה. תחום זה עושה שימוש נרחב באמצעים סטטיסטיים.
אקולוגיה פרזיטולוגית
מחקר פרזיטולוגי עשוי להפיק מידע על האקולוגיה של אוכלוסיית הפונדקאים. בתחום ביולוגיית מדגה למשל, ניתן לעשות שימוש בלימוד אוכלוסיית הטפילים כדי להבחין בין אוכלוסיות שונות של אותו מין דג השוכן באזור מסוים. לפרזיטים אף תכונות ייחודיות ויכולות מיוחדות המאפשרות להם להתיישב בפונדקאים. אקולוגיה פרזיטולוגית עוסקת בהבנת היבטים אלה של חיי הטפיל כדי לפתח שיטות להימנעות מהתיישבות טפילית באוכלוסיית הפונדקאים.
שימור פרזיטים
תחום העוסק בשימור והגנה על אוכלוסיות מיני טפילים הנמצאים בסכנת הכחדה. חלק גדול ממיני הטפילים נמצאים בסכנת הכחדה כתוצאה ממאמצי האדם להשמיד טפילים שגוף האדם, חיות משק או חיות בית, משמשים להם פונדקאים, והגורמים נזקים קשים לכלכלה האנושית. טפילים אחרים נעשים נדירים יותר בגלל התדלדלות אוכלוסיית החיות הפונדקאיות, או הפרדתן לגושי אוכלוסייה קטנים ומרוחקים זה מזה.
טקסונומיה ופילוגנטיקה פרזיטולוגית
המגוון האדיר של אורגניזמים טפיליים מהווה אתגר לביולוגים העמלים לתארם ולקטלגם. טקסונומיה ופילוגנטיקה הן ענפים בביולוגיה שמטרתם לקטלג ולמיין אורגניזמים תוך חשיפת הקשרים ביניהם.
בעשורים האחרונים, עם התפתחות המחקר הגנטי, ניתוח ה-DNA מסייע לזהות מינים שונים של טפילים, לחקור את היחס שבין קבוצות טפילים שונות במדדים טקסונומיים שונים, מידע שהפך לכלי חשוב בידי פרזיטולוגים.
קישורים חיצוניים
קורס בפרזיטולוגיה רפואית (10 הרצאות), בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קרוליינה הדרומית
Companion Animal Parsite Council אתר העוסק בטפילי חיות הבית
החברה האמריקאית לפרזיטולוגים
עולם הפרזיטים , אתר איראני המוקדש לתיאור פרזיטינים באדם ובחיה
*
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:תחומים ברפואה | 2024-07-29T21:18:42 |
אימונולוגיה | ממוזער|226x226px|צילום ממיקרוסקופ אלקטרונים של חיידקים עמידים למתיצילין (MRSA) ונויטרופיל מת.
אימונולוגיה (Immunology, או אימונוביולוגיה, Immunobiology; בעברית: תורת החיסון) היא ענף בביולוגיה, העוסק בחקר מערכת החיסון על היבטיה השונים.
על פי הערכות נפוצות כיום, למערכת החיסון האנושית ישנה יכולת להתמודד עם פתוגנים שונים. יכולת זו קיימת גם ללא חשיפה לפתוגן, אך תגובה חיסונית מותירה אחריה עמידות ארוכת טווח, והרג אפקטיבי יותר של הגורם הזיהומי בחשיפה חוזרת.
ממוזער|160x160 פיקסלים|אינטראקציה בין נויטרופילים לבין פטריות מסוג C. Albicans (בירוק). ישנם מספר אירועי פאגוציטוזה בסרטון זה.
מערכת החיסון באופן מסורתי מחולקת לשתי תת-מערכות מרכזיות; מערכת החיסון המולדת ומערכת החיסון הנרכשת. אף על פי שחלוקה זו יוצרת סדר ארגוני, עדויות חדשות מערערות על קווי יסוד אלו.
מלבד טיפול במזהמים, אימונולוגיה עוסקת גם בחיסונים ופיתוחם; פתולוגיות כגון רגישות יתר, דיכוי חיסוני ומחלות אוטואימוניות; השתלת איברים (ודחייתם); סרטן, ועוד. תחומים אלו נכללים בעולם תוכן שנקרא אימונולוגיה קלינית.
תאי מערכת החיסון – לויקוציטים
ממוזער|כלל תאי הדם, והשושלות מהן הם נוצרים
תגובה חיסונית מוצלחת דורשת תיאום בין כלל מרכיבי המערכת, ולכן מדובר במערכת מורכבת ומסועפת במיוחד. מקורם של כלל התאים החיסוניים, כמו כן תאי דם אדומים וטסיות דם בתא משותף הוא בתא גזע המטופאטי. תא זה מסוגל להתחלק בחלוקה מיטוטית נרחבת. חלק מתאי הבת ישמרו כתאי גזע זהים למקור, וחלק מתאי הבת יתמיינו לשושלות בעלות פעילות פיזיולוגית.
תא HSC עשוי להתמיין לאחת משתי שושלות; מיאלואידית ולימפואידית. השושלת הלימפואידית מולידה ברובה את מערכת החיסון הנרכשת, ואילו השושלת המיאלואידית יוצרת את תאי הדם האדומים, טסיות הדם ואת מרבית התאים של מערכת החיסון המולדת. יוצאים מכלל אלה תאי NK, אשר מקורם בשרשרת הלימפואידית, אך תפקודם מזוהה עם מערכת החיסון המולדת.
השושלת הלימפואידית
תאי T ציטוטוקסיים
תאי T מסייעים
תאי B
תאי ILCתאי ILC הם אוסף של לימפוציטים אשר שייכים למערכת החיסון המולדת. קולטנים ספציפיים לא קיימים בתאים אלו, ולרוב הם אינם מציגים זיכרון חיסוני. קבוצת הדגל של משפחה זו אלה תאי ה-NK המפורסמים. תאים אלו לוקחים חלק בגישור שבין מערכת החיסון המולדת לזו הנרכשת, ותפקודם מפתיע בכל מחקר מחדש.
ממוזער|254x254 פיקסלים|תאים דנדריטיים בוגרים ממקור מיאלואידי
השושלת המיאלואידית
אריתרוציטים (כדוריות דם אדומות)
תרומבוציטים (טסיות דם)
תאי מאסט (תאי פיטום)
אאוזינופילים
באזופילים
נויטרופילים
מונוציטים ומקרופאג'ים
תאים דנדריטיים
גרנולוציטים:
ממוזער
בביולוגיה של התא, המונח 'גרנולה' מתאר שקיק הפרשה. אף על פי שכל תאי מערכת החיסון, ומרבית התאים באופן כללי, מכילים גרנולות, ישנם שלושה תאים אשר גרנולות מהווה מאפיין מורפולוגי בולט בהם:
אאוזינופילים
באזופילים
נויטרופילים
ממוזער|אילוסטרציה של פאגוציטוזה. ניתן לראות כיצד הפאגוציט שולח זרועות אשר עוטפות את הבקטריה. לאחר מכן השקיק אשר מכיל את הבקטריה נבלע ועובר תהליכי עיכול על מנת לפרקו.
פאגוציטים:
פאגוציטוזה היא מנגנון בו תא עוטף חלקיק זר, ולאחר מכן נסגר על עצמו. מנגנון זה מאפשר לתא להכניס חלקיקים גדולים לתוכו, למרות הממברנה השומנית אשר ביסודה מונעת חדירה. ישנם מספר תאים חיסוניים אשר תכונה זו מאופיינים ביכולת פאגוציטית טובה במיוחד, אם כי ישנם תאים נוספים אשר מסוגלים לבצע תהליך זה:
מונוציטים
מקרופאג'ים
תאים דנדריטיים
מערכת החיסון
מערכת החיסון המולדת – Innate Immune System
ממוזער|תאים של מערכת החיסון המולדת.|248x248 פיקסלים
ממוזער|דוגמה לקישור PAMP ל-PRR מתאים על גבי תא של מערכת החיסון המולדת. במקרה זה, ה-PAMP הוא LPS (חלק ממעטפת של חיידק גראם-שלילי), והתא החיסוני הוא מקרופאג'.
ממוזער|אופסוניזציה על ידי נוגדנים. במקרה זה נוגדנים עוטפים, ומנטרלים, חלקיקים פתוגניים. לאחר מכן הנוגדנים נקשרים לקולטנים מתאימים על גבי פאגוציטים, מה שמוביל לפאגוציטוזה ועיכול הפתוגן. אופסוניזציה יכולה גם להתרחש על ידי חלבונים נוספים כגון חלבוני מערכת המשלים, או חלבונים שמקורם בסורפקטנט הריאתי.
מערכת זו מכילה תאים אשר מסוגלים להתמודד עם מגוון רחב של אויבים. כל תא במערכת החיסון המולדת מכיל קולטנים, שביכולתם לזהות תבניות כלליות של פתוגנים. קולטנים אלו נקראים PRR. תבניות פתוגניות משפחתיות עשויות להיות חלבונים או סוכרים אשר אינם קיימים באורגניזם עצמו. תבניות אלו נקראות (Pathogen Associated Molecular Patterns (PAMPs. דוגמה בולטת ל-PAMP היא המעטפת הליפופוליסכרידית (LPS) של חיידקים גראם-שליליים.
ידועות כיום 6 משפחות של PRR. כל משפחה מסווגת על סמך מאפיינים מולקולריים משותפים. כמו כן, בכל משפחה מספר קולטנים, וייעודם שונה. ישנם קולטנים ייעודיים להתמודדות עם וירוסים, חלקם עם חיידקים, חלקם עם פטריות ועוד. אין תא אשר מכיל את כל סוגי ה-PRR. על פי רוב, תאי מערכת החיסון המולדת מכילים מספר PRR שונים, וכך ביכולתם ליצור תגובה חיסונית ורסטילית.
תפקיד חשוב של מערכת החיסון המולדת הוא גם פינוי פסולת תאית, כגון תאים מתים. בדומה ל-PAMPs, תבניות של סמנים פתוגניים, ישנן גם תבניות נפוצות לתאים פצועים. תבניות אלו נקראות (DamageAssociated Molecular Patterns (DAMPs.
פעילות מרכזית נוספת של מערכת החיסון המולדת היא זיהוי הצורך בתגובה חיסונית, ואיתות למערכת החיסון הנרכשת. איתות זה מתבצע באמצעות תאים ייעודיים בשם Antigen-presenting cell – APC.
האיתות למערכת החיסון הנרכשת מתבצע על ידי בליעת הפתוגן בפאגוציטוזה ופירוקו. פאגוציטוזה עשויה לצאת לפועל גם בקישור ספונטני של פתוגן ותא בלען, אך לרוב ישנם חומרים נוספים אשר מתווכים זאת. תיווך פאגוציטוזה, או ליתר דיוק הגברת פאגוציטוזה, מתבצעת, בין היתר על ידי מערכת המשלים, בתהליך שנקרא אופסוניזציה. ישנם אופסונינים רבים במערכת החיסון, בין היתר ניתן למנות נוגדנים וחלבוני מערכת המשלים.
שלושת סוגי ה-APC:
מקרופאג'ים
תאי B
תאים דנדריטיים
מערכת החיסון הנרכשת – Adaptive Immune System
ממוזער|הפעלת שלושת סוגי התאים במערכת החיסון הנרכשת. בתמונה ניתן לראות כיצד תא של מערכת החיסון המולדת מוביל לתגובה חיסונית נרכשת רב זרועית. בחלקה העליון של התמונה – תאי B אשר מתמיינים לתאי פלזמה, ובתורם מפרישים נוגדנים. במרכז התמונה – תאי T מסייעים, אשר מאותתים למאקרופאג'ים (מערכת חיסון מולדת). בתחתית התמונה – תאי T ציטוטוקסיים.
ממוזער|קישור שני נוגדנים שונים מסוג IgM לשני אפיטופים שונים, על מספר בקטריות זהות. כל נוגדן IgM, אשר מקורו באותו תא, נקשר לאותו אפיטופ.
מערכת החיסון הנרכשת מכילה מספר מצומצם של סוגי תאים אשר נקראים לימפוציטים. שמם של הלימפוציטים נגזר מאזור התבגרותם, וכן מפעילותם. תאי T מתבגרים בתימוס (Thymus), ומכאן שמם. תאי B מתבגרים במח העצם (Bone marrow). מקור שמם של תאי ה-B נובע מגילוים לראשונה בעופות, במבנה אנטומי שנקרא Bursae of Fabricius.
CTL – תאי T ציטוטוקסיים, תפקידם להשמיד פתוגנים תוך-תאיים כגון וירוסים, או תאים סרטניים. תאים אלו נקראים גם Killer T cells, או +CD8. ציטוטוקסיסיות משמעה השריית אפופטוזה.
ThL – תאי T מסייעים (Helper T cells), תפקידם לתווך תגובה חיסונית. תאים אלו נקראים גם +CD4.
תאי B – תפקידם להשמיד ולנטרל פתוגנים חוץ-תאיים כגון חיידקים, פטריות ופרזיטים.
תאי פלזמה – תאים אשר מקורם בתאי B. תאים אלו מפרישים נוגדנים לזרם הדם. נוגדנים נצמדים לפתוגנים, מנטרלים אותם ומסמנים אותם לפירוק עתידי על ידי מערכת המשלים, או תאים פאגוציטיים.
אף על פי שגם לימפוציטים מכילים PRR בכמות מינימלית, ברשותם קולטנים ייחודיים להם. כל לימפוציט מכיל קולטן אחד בלבד, אשר מותאם לסמן פתוגני ספציפי. כאשר פורץ זיהום את גבולות הגוף, שבט (clone) של לימפוציטים בעלי יכולת השמדה ממוקדת, המותאמת לאותו פתוגן, מתרבים במהירות. חלק מהשבט מתמיין בהמשך לתאי זיכרון, ובכך נוצרת עמידות ארוכת טווח – זיכרון חיסוני.
כאמור, כל תא של מערכת החיסון הנרכשת מכיל קולטן ייחודי לאותו לימפוציט. כל קולטן שכזה מזהה סמן מולקולרי ספציפי על גבי הפתוגן. סמן זה נקרא אנטיגן. אתר הקישור הספציפי בין הקולטן הלימפוציטי לבין האנטיגן נקרא אפיטופ. כל קולטן של מערכת החיסון הנרכשת הוא יחיד ומיוחד, והוא מסוגל לקשור אפיטופ בודד, או מספר אפיטופים דומים.
נוגדנים
ממוזער|נוגדנים בצורות שונות
נוגדן (נקרא גם Antibody, Immunoglobulin) הוא קולטן לימפוציטי מתאי B, אשר מופרש לזרם הדם. ישנן 5 משפחות של נוגדנים:
+סוגי הנוגדנים בגוףסוג הנוגדןמספר תת-יחידותמשמעות פיזיולוגיתIgM5מאפיין תגובה חיסונית ראשונהIgD1בעל פעילות פיזיולוגית לא ידועה מאפיין תאי B בוגריםIgG1מאפיין תגובה חיסונית חוזרת ונשניתIgA2הנוגדן הנפוץ ביותר באתרי הפרשה כגון מערכת העיכול וחלב אםIgE1קיים בכמות מינימלית, מאפיין תגובה חיסונית כנגד פרזיטים
הנוגדנים אשר מופיעים בראש הטבלה, IgM ו-IgD קיימים גם בתצורה ממברנלית. שאר הנוגדנים קיימים אך ורק בתצורה המופרשת.
במהלך התפתחותו, מציג כל תא B אך ורק קולטנים ממברנליים מסוג IgM, ובתום התפתחותו הוא עשוי להציג, בנוסף ל-IgM, גם קולטנים מסוג IgD. בשלב זה התא נקרא 'לימפוציט נאיבי', מכיוון שעדיין לא פגש פתוגן. לאחר חשיפה לפתוגן, יתמיין תא ה-B לתא פלזמה, אשר טומן בחובו את אותו הקולטן הייחודי. לאחר התמיינותו לתא פלזמה, יפסיק התא להציג קולטנים ממברנליים, וכל ייעודו יהיה להפריש אותם לזרם הדם. בשלב זה הקולטנים נקראים נוגדנים. התהליך שבו תא פלזמה מחליף את סוג הקולטן ממשפחה אחת לאחרת נקרא Immunoglobulin_class_switching.
קישור נוגדן לאפיטופ מסייע לאורגניזם להשמיד ולנטרל פתוגנים. נטרול פתוגן מתבצע על ידי עטיפתו בנוגדנים, כך שהוא לא יוכל לתקשר, או לפגוע, בסביבה. נוסף על כך, הנוגדנים עצמם מתקדמים גם כאופסונונים, מגבירי פאגוציטוזה. נוגדנים מסוג IgG ו-IgM מהווים גם טריגר לשפעול מערכת המשלים (מוסבר בהמשך).
נוסף על כל אלו, קיים מנגנון שנקרא Antibody dependent Cell mediated Cytotoxicity (ADCC). מנגנון זה מוביל להשריית ציטוטוקסיסיות, בדומה לפעילותם של תאי T, על ידי תאים נוספים של מערכת החיסון. תאי המטרה המרכזיים אשר מציגים ADCC הם תאי NK, מקרופאג'ים ואאוזינופילים.
מערכת המשלים – Complement System
ממוזער
מערכת המשלים, בהתאם לשמה, משלימה ומרחיבה את הפעילות האימונולוגית של האורגניזם. מערכת זו, בניגוד למערכות אחרות בגוף, לא כוללת תאים או איברים כשלעצמה, אלא, מדובר באוסף של חלבונים אשר פועלים כזימוגנים. זימוגן הוא חלבון אשר שרוי במצב שאיננו פעיל, ובעת הצורך – הוא נחתך, משופעל ונכנס לפעולה. מרבית חלבוני המשלים מסומנים באות 'C' ומספר, לציון שיוכם למערכת זו; The Complement System.
ממוזער|Membrane Attack Complex – MAC
מערכת זו מכילה למעלה מ-40 חלבונים שונים. שני החלבונים החשובים ביותר במכלול זה הם C3 ו-C5. כאשר פתוגן חודר לזרם הדם, הוא חשוף לחלבוני הפלזמה השונים, וביניהם חלבוני מערכת המשלים. חלבונים אלו נערמים בתורם על גבי הפתוגן. כאשר C3 מתחבר לחלבוני הקומפלמנט, נוצר מבנה שנקרא :C5 Convertase. קומפלקס זה חותך את C5, הזימוגן, ומפעיל אותו. C5 אחראי ליצירת קומפלקס הרס טבעתי – Complement membrane attack complex. טבעת זו מתחפרת בממברנת הפתוגן, ויוצרת חרירים קטנים. פתחים אלו פוגעים ביציבותו האוסמולרית של התא, אשר מובילים לתנועת נוזלים מתוך התא, ובמקביל, לתוכו. בסופו של דבר, הממברנה תתפרק ותוביל לפיצוץ התא (ליזיס).
ישנם שלושה מנגנונים שונים אשר מובילים לחיבור C3 למערום חלבוני המשלים. השוני מתבטא בטריגר הראשוני לשפעול המערכת. בסופו של דבר כלל המנגנונים מתאחדים למסלול אחיד. המסלולים מתאחדים מתחיל ברגע בו C3 נחתך ונוצר C5 Convertase.
על מנת ש-C3 ייחתך וישופעל, יש צורך במבנה חלבוני שנקרא C3 Convertase. בכל מסלול של מערכת המשלים ישנה גרסה שונה של קומפלקס זה.
+שלושת מסלולי המשליםמסלול המשליםטריגר אקטיבציהחלבון המשלים #1חלבון המשלים #2חלבון המשלים #3המסלול הקלאסינוגדן מסוג IgM או IgG אשר נקשר לאפיטופC1C2C4מסלול הלקטיןחלבון קומפלנט ממשפחת הלקטינים שנקשר לאפיטופ סוכרי (לדוגמה – מאנוז)Mannan-binding_lectinC2C4המסלול האלטרנטיביחיתוך ספונטני של C3C3B -
תפקידי מערכת המשלים
כאמור מערכת המשלים מורכבת ברובה מזימוגנים, חלבונים אשר שרויים במצב לא-פעיל. לאחר חיתוך הזימוגנים, מתקבלים מספר פרגמנטים – שברי חלבונים. חלקם מיועדים להתאגד ליצירת קומפלקס ההרס MAC, אך ישנם גם תפקידים נוספים, כגון אופסוניזציה ותיווך דלקת. ככל הנראה תפקידים אלו מהווים ייעוד מרכזי של מערכת המשלים, ואילו MAC מהווה אמצעי שולי בחשיבותו, להגנה אימונוגנית.
אופסונינים; מגבירי פאגוציטוזה.
אנאפילטוקסינים; מעוררי דלקת.
יצירת Complement_membrane_attack_complex; הרס פתוגנים.
כימוטקסיס; איתות לתאי מערכת החיסון לנוע לעברם, בדומה לכימוקינים (מורחב בהמשך).
השמדת קומפלקס אימונוגניים; בתום תגובה חיסונית נותרים מאחור נוגדנים אשר קשרו פתוגן ונטרלו אותו. מבנה שכזה נקרא 'קומפלקס אימונוגני'. קומפלקסים אימונוגניים לעיתים גורמים למחלות אוטואימוניות, ולכן השמדתם מהווה מטרה מרכזית במערכת החיסון. מערכת המשלים מסייעת להשיג מטרה זו על ידי קשירת הקומפלקסים הללו לכדוריות דם אדומות, אשר בתורן מסיעות את הקומפלקסים לפירוק בכבד. הקישור מתבצע באמצעות הקולטן CR1, אשר קושר C1.
השמדת תאים מתים; בדומה לקומפלקסים אימונוגניים, גם תאים מתים עלולים לגרום למחלות אוטואימוניות. מערכת המשלים משמידה תאים אלו על ידי יצירת MAC, ובנוסף על ידי קשירת לתאים פאגוציטיים.
ציטוקינים – Cytokines
ממוזער
הציטוקינים הם אוסף של חלבונים קטנים אשר פועלים כחומרים דמויי הורמונים. פעילותם המרכזית היא תיווך דלקת. מרבית תאי הגוף מפרישים ציטוקינים. אף על פי שלרוב מדובר בהפרשה אוטוקרינית ופראקרינית, לעיתים ישנו גם דפוס הפרשה אנדוקריני.
חלבונים אלה הם קבוצה אחת מתוך מכלול רחב של חומרים אשר אחראיים על תקשורת תאית (Cell Signalling). במשפחת החומרים אשר מבצעים תקשורת תאית נמצאים הורמונים, פרוסטגלנדינים, לויקוטריאנים, טרומבוקסנים, ליפוקסינים, אאוקסינים ורסולוינים. ניתן גם לצרף לרשימה זו את כל חלבוני קרישת הדם, מערכת הקינין, מערכת המשלים ועוד.
סיווג הציטוקינים הוא נושא מורכב ודינמי. להלן מספר משפחות מוסכמות של ציטוקינים. כיום ישנן קבוצות נוספות, כאשר סיווגם איננו אחיד. קבוצות אלו כוללות, למשל, את משפחת ה-IL1, משפחת ה-IL17, משפחת ה-class 1 cytokines ועוד.
קבוצה חשובה במיוחד של ציטוקינים היא משפחת הכימוקינים. כימוקינים אלה אוסף של חלבונים, אשר מטרתם היא איתות לתאי מערכת החיסון לנוע למיקום מסוים. פעולה זו של תנועה בהתאם למפל ריכוזים של חומר כימי נקראת כימוטקסיס.
+משפחות מרכזיות של ציטוקיניםמשפחהחברים מרכזיים בקבוצההשפעות פיזיולוגיותמעוררי דלקתIL1, IL6, TNF-αמגבירי דלקת, בעלי פעילות אנדוקרינית בכבד ובמוח, אחראיים ל-acute phase response. גורמים לחום גבוה ולדיכוי תיאבון.מדכאי דלקתIL10,
TGF-βמפחיתים דלקת, מובילים לסיום תגובה דלקתית.ציטוקינים המטופאטייםIL2, IL3, IL4, IL12, GM-CSF, G-CSFמובילים לפרוליפרציה של תאים חיסוניים. דוגמה בולטת של קבוצה זו הוא הציטוקין IL2, אשר משפיע באופן אוטוקריני על לימפוציטים כאשר הם מזהים פתוגן ומשופעלים.כימוקיניםIL8, CCL19, CCL21, MIP-aציטוקינים אשר מובילים לתנועת תאי מערכת החיסון. חומרים אלו מסייעים לתאים שונים לנוע ברחבי הגוף אל עבר איברים לימפואידיים שניוניים, וכמו כן אל עבר אתר זיהומי פעיל. CCL8 מהווה דוגמה מרכזית של קבוצה זו.אינטרפרוניםIFN-α, IFN-β, IFN-γאינטרפרונים זו קבוצה ייחודית של ציטוקינים אשר מטרתם היא השמדת זיהומים ויראליים.
דלקת – Inflammation
דלקת היא תגובה ביולוגית של רקמה וסקולרית (בעלת כלי דם) עקב פגיעה ברקמות הגוף. מטרת העל של תופעה זו היא נטרול הגורם הפוגע, ובמקביל ריפוי הרקמה. אף על פי שנהוג לסווג דלקת כתופעה משנית לזיהום, אין זה כך. למעשה, דלקת מופיעה בעקבות כל פגיעה ברקמות הגוף.
מבחינה היסטורית, דלקת תוארה כמופע קליני הכולל ארבעה סימנים קרדינליים. תיאור זה, אשר מקורו בעבודתו של קלסוס במאה הראשונה לספירה, הורחב לחמישה סימנים במאה ה-19 על ידי אבי הפתולוגיה המודרנית – רודולף וירכו.
ממוזער|191x191 פיקסלים|דלקת בעקבות נשיכת קרציה. ניתן לשים לב לאדמומיות ולנפיחות באזור הפגוע.
סימני הדלקת ופירושם
Rubor – אדמומיות
Tumor – נפיחות
Calor – חום
Dolor – כאב
Functio Laese – הגבלה בתפקוד
כיום ידוע כי מופע זה הוא משני לתהליכים ביולוגיים ברורים. בפשטות, כלי הדם באזור הפגוע מתרחבים, וישנה זרימת דם מוגברת באתר הדלקת. כך נוצרת אדמומיות ותחושה חמה למגע. ישנה גם עלייה בחדירות כלי הדם, ובעקבותיה תנועת נוזלים, ותאים, אל עבר האינטרסטיציום (מרווח בין תאי). זוהי הסיבה להיווצרות בצקת ונפיחות. כחלק ממנגנון ההגנה הדלקתי, מופרשים חומרים מרובים, וביניהם גם סרוטונין, ברדיקינין ופקטור P אשר מתווכים תחושת כאב לקצות עצבים סמוכים. מכלול הציטוקינים, הפגיעה המקורית והבצקת מובילים לירידה בתפקוד הרקמה הפעילה.
מנגנון
ממוזער
ממוזער
ממוזער|דיאפדזיס של לויקוציטים בין תאי אנדותל מכווצים.
דלקת מאופיינת בתגובה כפולה; תגובה וסקולרית (כלי הדם) ותגובה תאית. שני התהליכים מתרחשים בו זמנית.
בכל רקמה ישנם תאים השייכים למערכת החיסון המולדת. תאים אלו ממוקמים ברקמה כדרך קבע, ונועדו לזהות נזק תאי. כמכלול, תאים אלו נקראים תאים סנטינליים (Sentinel Cells), ותחת מונח זה ניתן לכלול תאי מאסט, מקרופאג'ים ותאים דנדריטיים. מאפיין ההיכר של תאים סנטינליים הוא ריבוי קולטנים ממשפחת ה-PRR, קולטנים אשר גירוים מוביל להפרשת הציטוקינים IL-1, TNFα והיסטמין. ציטוקינים אלו נקשרים לקולטנים מתאימים על גבי תאי האנדותל של כלי הדם. ראשית כלי הדם מתכווצים בתגובה לגירוי, אך לאחר מכן רפלקס זה נחלש ומופיעה ואזודילטציה – כלי דם מורחבים. נוסף על הרחבת כלי הדם, תאי האנדותל מתכווצים ומתרחקים זה מזה (Endothelial Contraction). בתנאים פיזיולוגיים רגילים, תאי האנדותל צמודים זה לזה באופן הרמטי על ידי Tight Junctions, מה שמונע בריחת נוזלים דרכם. כאשר המרווח הבין-אנדותליאלי גדל, ישנה בריחת נוזלים (Exudate) ומופיעה בצקת.
שינויים אלו בכלי הדם מובילים להאטה בזרימת דם, מה שמסייע לתאי מערכת החיסון להיצמד לדפנותיהם. במצב רגיל, לויקוציטים ממוקמים במרכז כלי הדם. תהליך זה, בו לויקוציטים נצמדים לדפנות כלי הדם הוא תהליך מרכזי בדלקת אשר נקרא מרגינציה (Margination).
תאי האנדותל מציגים על פני קרום התא שלהם קולטני קישור חלשים ממשפחת הסלקטינים. מטרת הסלקטינים היא האטה נוספת של תאי מערכת החיסון. האטה זו מתבטאת בגלגול (Rolling) הלויקוציטים על גבי תאי האנדותל. בהמשך מבטאים הלויקוציטים על גבי דפנותיהם קולטני קישור חזקים ממשפחת האינטגרינים. הפעלת האינטגרינים מובילה לקיבוע הלויקוציטים. קיבוע זה מאפשר לתאים לחדור את כלי הדם, ולנוע אל עבר האתר הדלקתי. חדירת כלי הדם על ידי לויקוציטים נקראת דיאפדזיס, או לחלופין, אקסטראווזציה (Extravasation). מעבר לכלי הדם, הלויקוציטים נעים בעקבות כימוטקסיס. מקורו של כימוטקסיס זה בחלבוני מערכת המשלים והציטוקין IL-8.
המרכיב התאי של דלקת, אשר מאופיין בגיוס נרחב של תאים לבנים, נוטה להציג שלוש תקופות מובחנות:
ראשית, גיוס מאסיבי של נויטרופילים לצורך חיסול הפתוגן.
לאחר מכן, גיוס מאסיבי של לימפוציטים. מטרתם היא השמדה טוטאלית של הפתוגן, לצד יצירת זיכרון חיסוני.
לבסוף, גיוס מקרופאג'ים אשר מסייעים לסלק תאים מתים, קומפלקסים אימונוגניים ופיברין.
מארג מתווכי הדלקת כולל בתוכו גם חומרים אשר מובילים לחלוקה תאית – מיטוגנים. כך למעשה מעודדת הרקמה לתקן עצמה, ולשוב למורפולוגיה נורמלית.
סיום הדלקת
דלקת היא מנגנון מרכזי אשר מסייע לריפוי הגוף לאחר פציעה. עם זאת, סיום הדלקת מהווה אבן דרך חשובה לא פחות בפיזיולוגיה תקינה. אירוע של דלקת אקוטית עשוי להסתיים באחד מארבע התוצאות הבאות:
ריפוי מלא עד כדי השבת הרקמה לקדמותה
ריפוי והיווצרות רקמה צלקתית
אי-ריפוי והגעה לשיווי משקל בצורת דלקת כרונית
אי-ריפוי והידרדרות המחלה עד כדי מוות
ישנם מספר מנגנונים מרכזיים אשר משתתפים בתהליך סיום הדלקת:
סילוק הפתוגן ובעקבות זאת הפחתת האות המקורי לדלקת; לדוגמה, פאגוציטוזה של חיידקי גראם-שליליים, ובעקבות זאת ירידה בריכוז ה-LPS (סמן פתוגני אשר מגרה בצורה עזה את מערכת החיסון).
אפופטוזה של נויטרופילים; נויטרופילים, התאים המרכזיים בשלב הראשוני של הדלקת, מתוכננים למות באופן טבעי מספר שעות לאחר יציאתם מכלי הדם.
הפרשת ליפוקסינים; ליפוקסינים אלה מדכאי דלקת שומניים אשר נוצרים מפעולה משותפת של נויטרופילים וטסיות דם משופעלות. חלבוני המשלים פותחים רצף ארוך של חלבונים דלקתיים, וביניהם גם מערכת הקרישה ומערכת הקינין. מערכת קרישת הדם מובילה לעירור טסיות הדם. בסופו של דבר טסיות אלו מפרישות חומרים מיטוגנים וליפוקסינים אשר מסייעים להשבת הרקמה לקדמותה.
הפרשת ציטוקינים אנטי-דלקתיים; תאי אנדותל בריאים, לצד תאים נוספים, מפרישים סמנים אשר מאותתים לגוף כי אין צורך בתגובה דלקתית באזורם. ציטוקינים אלו כוללים, בין היתר, את החלבונים TGF-β ו-IL-10.
הפרשת רסולווינים; בדומה לליפוקסינים, גם רסולווינים הם מדכאי דלקת שומניים. חומרים אלו מופרשים על ידי הרקמות אשר תוקנו במהלך התהליך הדלקתי, ונועדו לסמן כי תהליך הריפוי הושלם.
אימונוגנטיקה וביולוגיה מולקולרית
על פי הערכות נפוצות, מסוגלת מערכת החיסון הנרכשת לזהות כ- אפיטופים שונים. קולטנים אלו מסוגלים להבדיל בין תא 'עצמי' (self) לבין תא זר, ולתקוף תאים זרים בלבד. מערכת החיסון כוללת מספר רב של מנגנונים אשר מעשירים את גיוונה הגנטי. משיקולים היסטוריים, את המנגנונים אשר מבצעים פעולה זו נהוג לחלק לשתי קבוצות מרכזיות:
Germ-Line Theory
Somatic Hypermutation
על אף שכביכול גישות אלו מציגות עמדות מחקריות שונות ומנוגדות, שתיהן נכונות. הגישה הראשונה, תאוריית שורת-המין, עוסקת בשינויים גנטיים לפני מפגש הלימפוציט עם אנטיגן. לעומתה, תאוריית ההיפרמוטציה הסומטית עוסקת בשינויים גנטיים לאחר מפגש עם אנטיגן.
Germ Line Theory
על פי הדוגמה המרכזית של הביולוגיה המולקולרית, מולקולות ה-DNA מסוגלות לבצע שתי פעולות; שכפול עצמי, ושעתוק ליצירת מולקולות RNA. לאחר מכן RNA עובר מודיפיקציות רבות ומרובות, משתנה, ומתורגם ליצירת חלבונים פעילים. החלבונים אחראיים על ביצוע תפקידים תאיים, וגם הם מסוגלים לעבור מודיפיקציות לאחר יצירתם בתהליך התרגום.
ממוזער|רקומבינציית V(D)J של שרשראות כבדות בנוגדנים.
בניגוד חד לכך, לימפוציטים מציגים שינויים גנטים ברמת ה-DNA עוד בתהליך היווצרותם. שינויים גנטיים אלו נקראים בכללותם Germ-line theoryמשמעות המונח 'Germ Line' משמעו 'תאי מין'. תורה זו קיבלה את שמה מכך שמקורו של ה-DNA, בכל תאי הגוף, הוא בתורשה מתאי המין ההוריים..
כל קולטן, וכל נוגדן, בנויים ממספר שרשראות חלבוניות. שרשראות חלבוניות אלו מקורן במקטעים חוזרניים בגנום אשר נקראים V, D או J בהתאם למיקומם. כאשר הקולטן נוצר לראשונה, כל תא מאגד באופן רנדומלי מספר מקטעים אלו, ומקבץ אותם לתצורה של גן יחיד. תהליך זה נקרא רקומבינצית V(D)J (ראו גם ערך לועזי מורחב – :V(D)J Recombination). בסופו של התהליך מתקבל גן רקומביננטי בודד אשר אחראי לאחת השרשראות החלבוניות מהן הקולטן מורכב. כך מספר מצומצם של מקטעים בגנום מסוגל לייצר מספר רב מאוד של קולטנים.
המבנה אשר אחראי על קיבוץ ואיגוד מקטעי V, D ו-J הוא קומפלקס חלבוני אשר נקרא Recombination-activating_gene, או בקיצור RAG. קומפלקס ה-RAG מזהה את מקטעי ה-V, D ו-J באמצעות רצפים גנטיים קטנים שנקראים (Recombination_signal_sequences (RSS. נוסף על כך, במהלך ההרכבה, ישנו חלבון נוסף אשר באופן מכוון מייצר מוטציות קלות. חלבון זה נקרא (Terminal_deoxynucleotidyl_transferase (TdT. מנגנונים אלו מייצרים מגוון גנטי רחב.
+מספר משוער של מקטעי V(D)J בנוגדנים אנושיים (קומבינטוריקה בלבד)סוג מקטעשרשרת כבדהשרשרת קלה κשרשרת קלה λסה"כ קומבינציות אופציונליות של נוגדן שלםV514030D2700J654קומבינציות אפשריות8,262200120198,288,000
Somatic Hypermutation
כפי שמשתמע מתאוריית ה-Germ Line, רובם המוחלט של הקולטנים נוצרים לפני המפגש בינם לבין הפתוגן המתאים. לאחר שנוצר קשר בין לימפוציט בוגר לבין האנטיגן המתאים לו, מתחילה תגובה חיסונית אשר כוללת, בין היתר, פרוליפרציה מאסיבית של אותו הלימפוציט בדיוק. למעשה נוצר שבט של תאים זהים, כאשר כל אחד מן התאים הללו מסוגל לזהות את האנטיגן הספציפי שהוביל לתחילת התגובה החיסונית. התהליך בו מתרבים הלימפוציטים המעורבים בתגובה החיסונית נקרא Clonal Expansion, והוא מתבצע בתוך איברי לימפה שניוניים כגון בלוטות לימפה. זוהי הסיבה לנפיחות בקשריות הלימפה במהלך זיהום חריף.
ממוזער|220x220 פיקסלים|סלקציה קלונלית אשר מסלקת את מרבית הלימפוציטים. בתום התהליך נותרים אך ורק הלימפוציטים בעלי האפיניות הגבוהה ביותר לאפיטופ הפתוגני.
במהלך החלוקה התאית, מופיעים שינויים גנטיים בתאי הבת. התאים המוטנטיים עוברים תהליך של סלקציה, כאשר רק התאים המותאמים ביותר לזיהוי הפתוגן נשלחים להשתתף בתגובה החיסונית. השינויים הגנטיים הם אינם ספונטניים, אלא הם מוגברים על ידי חלבון פריפרי שנקרא AID. התהליך בו נבררים רק תאי הבת בעלי האפיניות הגבוהה ביותר לאפיטופ הפתוגני נקרא Clonal Selection.
תורה זו קיבלה את שמה מכיוון שישנו שיעור מוטציה גבוה מן הצפוי, היפרמוטציה. תופעה זו מופיעה בתאים סומטיים בלבד, כלומר, תאים שאינם שייכים לתאי המין.
חלק קטן מן התאים אשר נוצרו ב-Clonal Expansion מתמיין לתאי זיכרון. בעוד שמרבית הלימפוציטים מתים לאחר התגובה החיסונית, תאי הזיכרון ישרדו זמן רב לאחר מכן. תאים אלו עשויים לשרוד שנים, ולעיתים אף עשרות שנים. בחשיפה חוזרת תאי הזיכרון ישופעלו, ולכן תופיע תגובה חיסונית מהירה, ואף חזקה יותר, מזו הראשונה.
משמעות קלינית
המשמעות הקלינית אשר נובעת מתאוריות ה-Germ line theory וה-Somatic Hypermutation ניתנת לסיכום בשתי נקודות מרכזיות:
מרבית הקולטנים נוצרים עוד לפני המפגש החיסוני.
לאחר כל מפגש חיסוני, היעילות החיסונית משתפרת ברמה הגנטית.
לאורך כל הדרך, קולטנים אשר מזהים מבנים עצמיים נבררים ומסולקים. תכונה זו של הפרדה בין self לבין nonself מהווה נושא מרכזי בתחום האימונולוגיה.
נושאי מחקר מרכזיים
בין הנושאים הנחקרים במסגרת האימונולוגיה ניתן למנות:
ההרכב והתפקוד של מערכת החיסון. ידוע כיום כי ישנן תת-קבוצות של תאי (+Th (CD4, כאשר כל קבוצה פועלת בצורה שונה. קבוצות אלו כוללת, בין היתר, את משפחת ה-Th1, Th2, Th17, Th22, Treg ועוד. מתגלים גם תאים חדשים ממשפחת ה-ILC, כאשר דוגמה עדכנית לכך היא תא NKT אשר מציג פעילות ביניים בין תא T ציטוטוקסי לבין תא NK.
הקשר בין מערכת החיסון לבין המיקרוביום. ישנן עדויות רבות כי הרכב המיקרוביום משפיע בצורה דרמטית על מערכת החיסון. כיום משתמשים בהשתלת צואה על מנת לטפל בזיהום של חיידקים עמידים, במיוחד כלפי קלוסטרידיואידס דיפיצילה. מחקר חדשני ומעניין במיוחד מציג טיפול בסרטן העור מסוג מלנומה, באמצעות השתלת צואה.
חיסונים. במהלך משבר הקורונה הבין-לאומי (SARS nCoV2), עיניים רבות נישאו לעבר התעשייה הביורפואית לצורך יצירת חיסון חדש. בהיעדר חיסון, הפתרון המיידי היה בידוד חברתי, אך לאסטרטגיה זו חסרונות כלכליים משמעותיים. משבר ה-COVID19 מהווה דוגמה חשיבות הגדולה של מציאת חיסון.
רפואה מותאמת אישית – שימוש בתאים מהונדסים של מערכת החיסון. באוגוסט 2017 אישר ה-FDA האמריקאי את התרופה Kymriah. תרופה זו, ראשונה מסוגה, לוקחת תאי T של מטופל, ולמעשה מכשירה אותם לזהות ולהשמיד תאים סרטניים ממשפחת הלוקמיה (ALL). פרוטוקול טיפול זה עומד על שיעור ריפוי של כ-85%.
בעיות ופגמים במערכת החיסון: מחלות אוטואימוניות, רגישות-יתר ואלרגיה, כשל חיסוני ודחיית שתלים.
המולקולות אשר מערכת החיסון רתמה לצורך השמדת פתוגנים. זיהוי החומרים אשר לוקחים חלק בתגובה חיסונית עשוי להשפיע על תעשיית התרופות (בייחוד בכל הנוגע לאנטיביוטיקה, חומרי חיטוי וחיסונים), כמו כן על תעשיית חומרי הניקוי. אחד החומרים אשר נוצרים בפרץ חמצוני, הוא חומצה היפוכלורית, שהוא גם החומר הפעיל באקונומיקה.
לקריאה נוספת
מירי סורוז'ון ורות לומניצר, אימונולוגיה, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2009–2011.
יהודה שינפלד, המחלות האוטואימוניות – ירי על כוחותינו, אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון 2001
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:רפואה פנימית | 2024-07-29T15:27:30 |
אנדוקרינולוגיה | אֶנְדּוֹקְרִינוֹלוֹגְיָה (באנגלית: Endocrinology) היא תחום בביולוגיה וברפואה העוסק בחקר ההורמונים, היווצרותם, הרכבם ופעולתם.
המדע עוסק בחקר המבנה והפעולה של מערכת הבלוטות ההורמונליות בגוף האדם וההורמונים המופרשים על ידה.
גיזרון
שמו של תחום מחקרי זה נגזר מיוונית: endokrinologia – ενδοκρινολογία. השם מורכב מהצירוף endo) ενδο), בתוך + krinein) κρίνειν), להפריש + logos) λόγος), מדע. משמעותה של המילה endocrine באנגלית היא "הפרשה פנימית" (לתוך נוזלי הגוף הפנימיים, בניגוד ל"אקסוקריני", שהיא הפרשה אל מחוץ לגוף, כמו במקרה של בלוטות זיעה ומערכת השתן).
אנדוקרינולוגיה והורמונים
אנדוקרינולוגיה היא התחום הרפואי שעוסק בהורמונים ובבלוטות המפרישות הורמונים בגופנו. הורמון הוא חומר שאותו מפרישה בלוטה אל זרם הדם והוא משפיע על פעילותם של איברים שונים בגוף. בגופנו כמה בלוטות שמפרישות הורמונים:
בלוטת התריס – שממוקמת בחלקו הקדמי של בסיס הצוואר ומפרישה את ההורמון תירוקסין.
האדרנל – בלוטה שנמצאת בחלק העליון של הכליה ולכן מכונה בעברית בלוטת יותרת הכליה. היא מפרישה כמה הורמונים שונים.
בלוטת יותרת המוח – שממוקמת בחלק התחתון של המוח ומפרישה הורמונים רבים ושונים.
הלבלב – שמפריש בעיקר אינסולין וגלוקגון – הורמונים שאחראים לוויסות רמת הסוכר בדם.
השחלות והאשכים: נוסף על תפקידם המרכזי – לשמש איברי רבייה (הם מכילים את הביציות ואת תאי הזרע) – הם גם בלוטות שמפרישות הורמונים שונים.
כאשר מתעורר חשד לבעיה רפואית בתחום הזה מופנה המטופל לרופא מומחה לאנדוקרינולוגיה. הבעיה האנדוקרינית השכיחה ביותר היא מחלת הסוכרת. הבעיות האנדוקריניות הן לרוב כרוניות ודורשות מעקב רפואי ארוך טווח – בדרך כלל לכל החיים.
הכשרה
בישראל, אנדוקרינולוגיה היא תת-מקצוע של רפואה פנימית או של רפואת ילדים. ההכשרה הנדרשת לאנדוקרינולוג היא לימודי רפואה, שנת סטאז', ארבע שנות התמחות ברפואה פנימית או ברפואת ילדים ועוד כשנתיים של תת-התמחות באנדוקרינולוגיה. בשלב זה מרבית האנדוקרינולוגים ימשיכו להתמקצע בתת-מקצוע של אנדוקרינולוגיה למשך מספר שנים נוספות.
הבלוטות האנדוקרינולגיות
הבלוטות האנדוקרינולוגיות מתאפיינות בגודלן ומשקלן הקטן וממוקמות בחלקים שונים של הגוף. בלוטות אלו מפרישות הורמונים בעלי השפעות על החיים של כל החלקים והתאים של הגוף.
אם כמות הורמונים אלה עלתה או ירדה מעבר לרמה הנדרשת אז קורים שינויים קריטיים שיכולים לגרום למוות עם הזמן.
הבלוטות האנדוקרנולוגיות מגיבות לצרכיו של גוף האדם באמצעות השפעה איטית של גורמים רבים: הורמונליים, פסיכולוגיים ורגשיים או על ידי מחלות כרוניות ועוד.
הורמונים מסווגים מבחינה כימית לשלוש קטגוריות: פפטידים, סטרואידים, ואמינים
ומבחינה תפקודית מסווגים לשתי קטגוריות:
הורמונים המעוררים את הבלוטה כדי ליצור הורמונים אחרים.
הורמונים המשפיעים על רקמות הבלוטות.
ראו גם
ממוזער|רשימה של ההורמונים שנמצאו בבלוטות האנדוקריניות במערכת העיכול
המערכת האנדוקרינית
היפראנדרגוניזם
פסיכונוירואנדוקרינולוגיה
קישורים חיצוניים
האגודה לאנדוקרינולוגיה – מידע רב מאוד למומחים בנושאים הקשורים לאנדוקרינולוגיה, פעילות האגודה, פרסומים, כנסים וקווים מנחים.
כימיקלים המשבשים את פעילות המערכת האנדוקרינית – מתוך אתר הקרן לבריאות וסביבה, נדלה 23 בינואר 2014
המחלק האנדוקרינולוגית מרכז רפואי הדסה
המחלקה האנדוקרינולוגית רמב"ם
הערות שוליים
קטגוריה:תחומים ברפואה
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:המערכת האנדוקרינית
קטגוריה:הורמונים
קטגוריה:רפואה פנימית | 2024-07-29T15:31:21 |
אתולוגיה | ממוזער|חיות שונות בהתנהגויות שונות
שמאל|ממוזער|250px|התנהגות תורשתית של ניעור פרווה רטובה
אֵתוֹלוֹגְיָה (באנגלית: Ethology) היא מדע העוסק בחקר התנהגותם של בעלי חיים בטבע, בסביבתם הטבעית, ובתגובתם לסביבה זו על היבטיה השונים. הבסיס הפילוסופי של תחום מדעי זה נשען בעיקר על התיאוריה של האבולוציה. זאת ועוד, הנחת היסוד האתולוגית היא כי כל יצור חי, החל בחיידק, מגיב לגירוי בפעולה כלשהי. עניינה של האתולוגיה הוא אפוא לבדוק אינטראקציה זו: את הגירוי, התגובה, מקורה האבולוציוני של התגובה, וההשלכות של פעולה זו במישורים שונים.
בסיס ופיתוח
ראשית האתולוגיה בפרסום ספרו של צ'ארלס דרווין, "מוצא המינים", ב-1859. תאוריית הברירה הטבעית שנפרסה בספר זה פתחה צוהר לניתוח התנהגות בעלי החיים בראייה מדעית ואבולוציונית.
על בסיס תאוריה זו פיתחו שלושה חוקרי טבע עיקריים את מדע האתולוגיה: קונראד לורנץ, ניקולאס טינברגן וקארל פון פריש. הם זכו בשנת 1973 בפרס נובל על הישגיהם ותרומתם הנכבדה לתחום זה.
ניקולאס טינברגן שאל ארבע שאלות המשמשות עד היום בניתוח התנהגות בעל חיים מסוים.
השאלה הראשונה נוגעת למנגנון המפעיל את ההתנהגות: מהו המנגנון האחראי להמריץ את בעל החיים להגיב בהתנהגות מסוימת?
השאלה השנייה מתייחסת למעבר מגנוטיפ (המערך התורשתי של אורגניזם) לפנוטיפ (מכלול התכונות של האורגניזם הנראות לעין): איזה הליך התפתחותי מסייע ביישום ההתנהגות במהלך התפתחותו הכרונולוגית של אורגניזם (מעובר לבוגר למשל)?
השאלה השלישית דנה בפונקציונליות של התנהגות מסוימת: איך ההתנהגות מסייעת להישרדותו של בעל החיים, ואיך פועלת האבולוציה על התנהגות זו?
השאלה הרביעית בוחנת את ההיסטוריה האבולוציונית של ההתנהגות. איך ההתנהגות התפתחה במהלך הזמן? האם ניתן, למשל, למצוא אב קדמון משותף לשני בעלי חיים שונים המקיימים את אותה התנהגות?
התנהגות תורשתית והתנהגות נלמדת
נהוג להבחין בין התנהגות תורשתית (בעבר נקראה התנהגות אינסטינקטיבית או התנהגות מולדת) לבין התנהגות נרכשת (התנהגות נלמדת).
גם בחקר התנהגות האדם וגם בהתנהגותם של בעלי חיים מוצאים החוקרים התנהגות הנובעת ממקור גנטי לעומת זו הנובעת מלמידה.
כמעט אצל כל בעלי החיים להם תקופת ינקות ארוכה מצאו התנהגות נלמדת (כיצד לצוד אצל הטורפים, כיצד להתחבא ולהסתוות אצל הנטרפים או כיצד לשחות אצל ברווזים).
אין מחלוקת כי יניקה היא אינסטינקטיבית, בדומה להליכה של גוזלים אחרי אמם, ולעומת זאת התנהגות חברתית היא נרכשת. כמו אצל חוקרי בני האדם, גם אצל חוקרי החיות יש מחלוקת היכן עובר הגבול ומה מתוך ההתנהגות היא תורשתית ומה מתוך ההתנהגות היא נרכשת.
חישה
חלק ניכר מהתנהגותם של בעלי חיים נובע מחישה, המרצה וגירוי.
דרך מערכת החושים (ברמותיה השונות) קולט בעל החיים את הדרוש לו מהסביבה, הגירוי הרלוונטי מיתרגם לפעולה (אכילה, הימלטות, הזדווגות) והיא זו המאפשרת את המשך קיומו של הפרט והמין.
חיי חברה
יש בעלי חיים החיים בבדידות ופוגשים בבעל חיים אחר ממינם רק בעונת ההזדווגות (לעיתים רק פרט אחד בן הזוויג האחר, ולעיתים כמה פרטים, ייתכן שמשני הזוויגים). בעלי חיים אלו נפרדים לרוב בתום מעשה ההזדווגות ואינם שותפים לגידול הצאצאים.
בעלי חיים אחרים חיים במשפחות גרעיניות או מורחבות במגוון צורות (זכר אחד ונקבה אחת, עם או בלי צאצאיהם. זכר אחד וכמה נקבות. נקבה אחד וכמה זכרים. כמה דורות של אותה משפחה. ויש עוד קומבינציות רבות).
יש גם מי שחיים בלהקות גדולות או במושבות.
ראו גם
הנס החכם
קישורים חיצוניים
חותם לכל החיים : החתמת בעלי חיים - מקורנרד לורנץ ועד ימנו הפרק התנהגות תורשתית והתנהגות נלמדת
אבולוציה והתנהגות בעולם החי, אבולוציה והתנהגות בעולם החי , קורס וידאו באתר אוניברסיטה מצולמת
*
קטגוריה:פסיכולוגיה אבולוציונית | 2024-08-09T08:56:01 |
גנוטוביוסיס | ממוזער|עכברי מעבדה במכון מחקר בלוס אנג'לס, ארצות הברית.
גנוטוביוסיס (מיוונית 'גנוטו' – ידוע, 'ביוסיס' – חיים) הוא המצב שבו כל צורות החיים בתוך אורגניזם כלשהו ידועות לחוקר. בדרך כלל פירוש הדבר שהאורגנזים חופשי ממיקרואורגניזמים או מזוהם במיקרואורגניזם ידוע אחד בלבד. מצב זה הוא כלי חיוני למחקרי מעבדה בתחום הביולוגיה והאקולוגיה.
גנוטוביוטיקה הוא תחום הידע העוסק בהבאת אורגניזמים למצב של גנוטוביוסיס.
ראו גם
אורגניזם מודל
מיקרוביום
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-07-29T19:13:11 |
הלמינתולוגיה | שמאל|ממוזער|250px|נמטודות צמודות לרקמה רירית במעיים
הלמינתולוגיה (מיוונית: helmins - תולעת) היא המדע העוסק בחקר תולעים טפיליות והשפעתן על הפונדקאים שלהן. תולעים אלו נמצאות בסימביוזה מסוג טפילות. ההלמינתולוגיה חוקרת, בין השאר, את המחלות הנגרמות לבני אדם, לבעלי חיים ולצמחים המארחים תולעים טפיליות.
תחומי המחקר ההלמינתולוגי
סיווג טקסונומי
היחסים בין התולעת לפונדקאי
מנגנוני התחמקות של הטפילים וההתמודדות איתם
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תולעים
קטגוריה:פרזיטולוגיה | 2022-06-17T13:23:30 |
הרפטולוגיה | ממוזער|300px|מינים שונים של זוחלים ודוחיים.
ממוזער|250px|הרפטולוג אוחז בגולגולת אליגטור
הרפטולוגיה (באנגלית: Herpetology, מיוונית: ἑρπετόν, herpeton – "חיה זוחלת") הוא ענף בזואולוגיה העוסק במחקר של זוחלים ודו-חיים.
ליתר דיוק, הרפטולוגיה עוסקת בבעלי חיים אקטותרמיים (מתחממים ממקור חיצוני) בעלי ארבע רגליים, שיש להם דם קר. בהתאם להגדרה זו, תחום ההרפטולוגיה אינו כולל חקר דגים. עם זאת, אין זה נדיר שאגודות מדעיות הרפטולוגיות ואיכתיולוגיות יעבדו יחדיו, ויפרסמו כתבי עת משותפים או ייערכו כנסים משותפים, כדי להגביר את זרימת הרעיונות בין שני התחומים. למעשה, אחד הארגונים ההרפטולוגיים היוקרתיים ביותר, "האגודה האמריקאית להרפטולוגיה ואיכתיולוגיה", משלב את שני התחומים כמשתמע משמו. כיום, קיימות אגודות הרפטולוגיות רבות שנוסדו על מנת לקדם את העניין הציבורי בזוחלים ודו-חיים, בין אם בשבי ובין אם בטבע.
אנשים המגלים עניין רב בהרפטולוגיה או כאלו המגדלים בביתם זוחלים או דו-חיים מתייחסים אל עצמם לעיתים כ"הרפרים" או "הרפרס" ("herpers").
"הרפ" ("Herp") הוא מונח בשפת הדיבור המתייחס לזוחל או לדו-חי. המונח נגזר מהביטוי הישן "הרפטייל" ("herpetile"), שלו שורשים בסיווג של ליניאוס, שקיבץ את הזוחלים ואת הדו-חיים תחת אותה המחלקה. למרות חוסר הרלוונטיות הטקסונומית המודרנית שלו, המונח התקבע בתור "הרפטולוגיה" ובשם "הרפטו-תרבות" (טיפול מעשי והרביה של זוחלים ודו-חיים).
תועלות
מטרה חשובה אחת של ההרפטולוגיה היא חקר האקולוגיה העולמית. בדרך כלל, בעלי החיים האלה רגישים במיוחד לשינויים סביבתיים ומהווים אינדיקטורים טובים להתרחשות שינויים אקולוגיים משמעותיים.
חלק מהרעלים ומהארס שזוחלים ודו-חיים מפיקים משמשים לרפואה. בין השאר, סוגים מסוימים של ארסי נחשים משמשים ביצירת נוגדי קרישה שעוזרים לטפל בנפגעי שבץ והתקפי לב.
אופי העיסוק בתחום
במדע אקדמי מודרני, נדיר למצוא אנשים המגדירים עצמם בראש ובראשונה כהרפטולוגים. רוב האנשים מתמקדים בתחום מסוים כגון אקולוגיה, אבולוציה, טקסונומיה, פיזיולוגיה או ביולוגיה מולקולרית ובתוך תחומים אלו מעלים שאלות הנוגעות או הנפתרות על ידי צפייה בזוחלים ודו-חיים. לדוגמה, ביולוג אבולוציוני שהוא גם הרפטולוג, יכול לבחון את התפתחותם של צבעי האזהרה בנחשים.
בתוך תחום ההרפטולוגיה ניתן להתמקד במחקר שדה, הרבייה ציבורית ופרטית, פעילות בצוות זואולוגי או כצוות במוזיאון, כאוצר, הוראה ועוד. קריירה בתחום ההרפטולוגיה מחייבת רקע מדעי נרחב ומגוון. אוניברסיטאות מעטות מציעות מסלול לימודים בתחום זה, ובהתאם לכך התחום תחרותי מאוד.
לקריאה נוספת
Kraig Adler (1989) Contributions to the History of Herpetology, Society for the study of amphibians and reptiles.
קישורים חיצוניים
אבולוציה והתנהגות בעולם החי, אבולוציה והתנהגות בעולם החי , קורס וידאו באתר אוניברסיטה מצולמת
הערות שוליים
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-07-29T19:33:50 |
זואוגאוגרפיה | ממוזער|לווייתן גדול-סנפיר הוא אחד מבעלי החיים שנודדים לאורך קילומטרים רבים מהאזור הארקטי או אנטארקטיקה לקו המשווה וחזרה והוא עובר מעל 25,000 קילומטרים בנדידה אחת.
ממוזער|נסטור הררי, תוכי האנדמי לאי ניו זילנד
זואוגאוגרפיה (Zoogeography) היא ענף בביוגאוגרפיה העוסק בתפוצה הגאוגרפית של מיני בעלי חיים ותכונותיהם. במילים אחרות, זואוגאוגרפיה היא חקר מגוון ביולוגי ביחס לזמן ולמרחב.
הקדמה
זואוגאוגרפיה היא חקר התבניות בהתפלגות בעלי חיים בעבר, הווה ועתיד, ותהליכים המכוונים את ההתפלגויות האלה, זואוגאוגרפיה משלבת מידע על אקולוגיה היסטורית וכיום, גנטיקה, ופיזיולוגיה של אורגניזמים וההשפעה שיש ללחצים סביבתיים (כולל תנועת היבשות, שינוי אקלים) על ויסות התפלגות גאוגרפית של חיות.
מדענים משתמשים שיטות תאוריות ואנליטיות בבדיקת היפותזות בזואוגאוגרפיה, המדגימות את ההיבטים השימושים של זואוגאוגרפיה (תכנון מקלטים לבע"ח)
גישות
הגישה הסטטית היא גישה תיאורית שבה מתארים את התפוצה של הזוחלים או של הקבוצה באופן כללי בלי הבנה מה הסיבה.
הגישה הדינמית היא גישה המסתכלת על התפוצה של הקבוצה או של המין במבט זמני. בוחנים את המצב בנקודת זמן מסוימת ויכול להיות שהתפוצה תשתנה בעתיד או הייתה שונה בעבר. ניתן להסתכל בשני כיוונים: אקולוגי כאשר שואלים למה רואים מין מסוים בבית גידול אחד ולא בשני לדוגמה מדוע רואים שנונית חולות במישור ימין ולא במצוקי עין-גדי. ההסבר יהיה מכיוון אקולוגי משום שהתנאים באזור זה נוחים ומתאימים לה יותר. או אבולוציוני כאשר שואלים על התפוצה במהלך האבולוציה, לדוגמה מהי תפוצת השנונית במהלך האבולוציה ולראות שהן הגיעו לנקודה זו כי מין קרוב אליהם, או שממנו התפתחו היה קרוב לאזור.
זואוגאוגרפיה ישראלית
בשנת 1870, כאשר אלפרד ראסל וולאס הגה את קו וולאס, ניתן חשיבות לראשונה לאזור הים התיכון שעד אז נחשב לאזור מעבר בלבד. ישראל מחולקת לשלושה אזורים: האזור הים-תיכוני המאופיין באזורי חורש ים תיכוני ובתה עם כמות משקעים שעולה מ-250 מ"מ בשנה. האזור האירנו-טורני, אזור צר יחסית בישראל, שמאופיין בכמות משקעים לא יציבה לעיתים אך הקטנה מ-250 מ"מ בשנה. האחרון זהו האזור הסהרו-ערבי עם כמות משקעים שנמוכה מ-150 מ"מ בשנה. בנוסף ישנה חדירה של האזור הסודאני, קטנה יחסית, בעיקר לאזור הבקע הסורי-אפריקני. ייצוג של אזורים אלו מקנה הטרוגניות גדולה בישראל.
קישורים חיצוניים
* | 2023-02-07T21:14:20 |
מלקולוגיה | הפניה רכיכות | 2006-08-28T21:57:21 |
נאונטולוגיה | נאונטולוגיה (באנגלית: Neontology) היא ענף במדע הרפואה העוסק בטיפול, התפתחות ותחלואה של תינוקות שרק נולדו. בניגוד לפלאונטולוגיה, בחקר היצורים בני זמננו. נאונטולוגיה מתייחסת גם למחקר של יצורים שנכחדו בעת החדשה.
אחד האספקטים המרכזיים של נאונטולוגיה הוא שימוש באמבריולוגיה ובאנטומיה לצורך השוואה בין יצורים שונים. בשיטות אלו ואחרות מבצעים הנאונטולוגים מחקרי הומולוגיה ביולוגיים ומחפשים קווי דמיון מורפולוגיים, שמסייעים במיון טקסונומי ובתובנות לגבי תהליך האבולוציה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:תחומים בביולוגיה | 2024-08-06T09:05:34 |
סינאקולוגיה | הפניה אקולוגיה - מונחים | 2007-03-07T20:54:59 |
אוטאאקולוגיה | הפניה אקולוגיה - מונחים | 2008-07-23T13:30:23 |
סרולוגיה | סרוֹלוֹגיה (באנגלית: Serology) הוא תחום בביולוגיה ובאימונולוגיה העוסק בחקר נסיוב הדם (המכונה גם "סרום") והתגובות בין נוגדנים ואנטיגנים.
בדיקה סרולוגית
בדיקה סרולוגית משמשת למטרות אבחון של מחלות ומצבים רפואיים שונים, כאשר יש חשד לזיהום. זאת, באמצעות ניסיון לגילוי נוכחותם של נוגדנים נגד גורמי מחלות שונים ובהם חיידקים, נגיפים, טפילים ונוגדני חיסון עצמי. הבדיקה מתבצעת באמצעות דגימת דם, אך במקרים מסוימים, גם בדגימות של זרע או רוק.
סרולוגיה מאפשרת לקבוע האם התרחשה הדבקה בגורם מחלה מסוים וכן את שלב ההדבקה – הדבקה פעילה או זיהום ישן: על פי כמות וסוג הנוגדנים המתגלים בבדיקה.
בדיקות סרולוגיות כוללות שיטות רגישות, ספציפיות, לעיתים קרובות גם מאוד מהירות לאבחון וזיהוי סוגים שונים של מיקרואורגניזמים. הבדיקות מבוססות על היכולת של נוגדנים ספציפיים להתקשר לאתר מיוחד של אנטיגן. אנטיגן (שהוא בדרך כלל חלבון או פחמימה שנוצר על ידי הפתוגן) נקשר על ידי הנוגדן, מאפשר לבצע סוג זה של בדיקה עבור אורגניזמים שאינם חיידקים. קישור זה מפעיל שרשרת של אירועים שניתן לזהות ולאבחן בקלות, בתלות בבדיקה. כאשר משתמשים בסדרת תגובות מורכבות יותר הידועות כאימונואסיי על בסיס מנגנון דומה ניתן לזהות, או למדוד, אנטיגנים הן של פתוגנים והן של חלבונים שנוצרו על ידי המאחסן המודבק על ידי הפתוגן כתגובה להדבקה.
דוגמה: על מנת להבחין בקפסולה חיידקית דרך התבוננות במיקרוסקופ אור ניתן להשתמש בשיטה סרולוגית שבה מדגירים חיידקים בעלי שכבת קפסולה עם סרום שמכיל נוגדנים ייעודיים כנגד הקפסולה (מופק מחיות מעבדה). הצמדות הנוגדנים לקפסולה יוצר תצמידים כבדים של נוגדנים-פוליסכרידים ששוקעים ונראים במיקרוסקופ אור כשכבה נפוחה סביב החיידקים.
עם המחלות שלצורך זיהויין נעשה שימוש בבדיקות הסרולוגיות נמנות איידס, צליאק וקורונה.
בדיקות סקר סרולוגיות
בדיקות סקר סרולוגיות משמשות אפידמיולוגים לבדיקת שכיחות המחלה באוכלוסייה. סקרים כאלה מבוצעים לעיתים על ידי דגימה אקראית ואנונימית מדגימות שנלקחו לבדיקות רפואיות אחרות במטרה להעריך את שכיחות הנוגדנים של אורגניזם ספציפי או להערכת יחס הנוגדנים באוכלוסייה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:אימונולוגיה | 2024-07-29T20:48:44 |
קיניקאנים | REDIRECT ציניקנים | 2015-09-26T11:09:28 |
קיניקנים | REDIRECT ציניקנים | 2004-07-27T16:22:03 |
בהוטן | שמאל|ממוזער|250px|שדה בעמק בבהוטן
ממלכת בְּהוּטָן/בְּהוֹטָן (לפי האקדמיה ללשון העברית בּוּטָאן) היא מדינה ללא מוצא לים בהרי ההימלאיה המזרחיים. היא גובלת מצפון במחוז האוטונומי הטיבטי, ומדרום בהודו. המשטר במדינה הוא מונרכיה חוקתית. כלכלתה המסורתית התבססה בעיקר על חקלאות לצריכה עצמית. מאז שהפכה ליצרנית חשמל ואנרגיה הידרואלקטרית החקלאות מהווה רק כ-55% מהתמ"ג בממלכה. בירת בהוטן והעיר הגדולה ביותר בה היא טהימפהו, והעיר פונטשולינג משמשת כמרכז הכלכלי של המדינה.
בהוטן היא אחת המדינות המבודדות ביותר בעולם. תיירות והשפעות זרות מנותבות על ידי הממשלה כך שלא יתערבו בהלך הדת הבודהיסטית הטיבטית בקרב תושבי המדינה. השפה הרשמית היא דזונגקה (פירוש השם: "שפת אנשי הדזונג").
בהוטן מתוארת רבות כשריד האחרון של התרבות הבודהיסטית המסורתית בהימאליה. חוקת בהוטן מאפשרת לכאורה חופש דת, אך זוכים לו רק בודהיסטים מזרם המהאיאנה והינדואיסטים. משנת 1990 תועדו מקרים רבים של הפרת זכויות אדם בבהוטן, בהם גירושם של כ-100,000 מבני ה לנפאל לאחר שהפגינו בעד דמוקרטיה במדינה.
בהוטן היא המדינה היחידה בעולם שלה מאזן פחמן שלילי, כלומר היא אוגרת יותר פחמן דו-חמצני מאשר היא פולטת, ובכך תורמת למלחמה במשבר האקלים. היא עושה זאת על ידי הגבלת תיירות לשטחה, ייעור מוגבר והפקת חשמל ממי נהרות.
מקור השם
מקורו של השם "בהוטאן" איננו ברור. מספר היסטוריונים הציעו שייתכן שמדובר בהטיה של המילה בהוטה-אנט (Bhota-ant) משפת הסנסקריט, אשר פירושה "סוף טיבט" בשל היותה בדרום השטח הטיבטי. אפשרות נוספת היא הטיה נוספת מהסנסקריט, הפעם של המילים בהו-אוטן (Bhu-uttan), שפירושן בעברית "רמות". המדינה השתמשה בשם "בהוטן" החל מסוף המאה ה-19.
שמה המקומי של המדינה, דרוק יול (מבוטא דרו יו), משמעו "ארץ הדרקון"; בנוסף היא נקראת "דרוק טשאנדאן" – "ארץ דרקון הרעם", כי הרעם אמור להיות קול שאגת הדרקון.
למדינה היו שמות אחרים במהלך ההיסטוריה, כגון: לו מון (Lho Mon) - ארץ החושך הדרומית, לו צנדנג'ונג (Lho Tsendenjong) - ארצו הדרומית של הברוש הצנדני, וכן לומן קאז'י (Lhomen Khazhi) - ארץ ארבע הגיחות הדרומית.
הדגל
הדגל מחולק באלכסון לשני חלקים נפרדים: כתום וצהוב. הצבע הצהוב מסמל את המסורת האזרחית ואת סמכותו של המלך (משום שלבושו של המלך הוא בדרך כלל צהוב), והכתום מייצג את הבודהיזם. באמצע נמצא דרקון שחור ולבן גדול.
הדרקון הוא דרקון "דרוק", דרקון רעם מהמתולוגיה הבהוטאנית. הדרקון לבן כדי לסמן את טוהר המחשבה והמעשה. הדרקון נמצא בין שני הצבעים כדי לסמל את החשיבות השווה של מסורת אזרחית ונזירית במדינה. הדרקון נושא ארבעה תכשיטים בטפריו כדי לסמן את עושרה וביטחונה של המדינה.
היסטוריה
כלים, כלי נשק ומבני אבן מספקים הוכחה שבהוטן הייתה מיושבת כבר בסביבות המאה ה-20 לפנה"ס. מספר תאוריות משערות שמדינת לומון (Lhomon "החשיכה הדרומית") או מוניול (Monyul הארץ החשוכה) הייתה קיימת בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-6 לספירה. השמות לומון צנדנג'ונג ולומון קאז'י תועדו בכתבים טיבטיים והודיים עתיקים.
האירוע המתועד הקדום ביותר בבהוטן היה מעברו של הקדוש הבודהיסטי פאדמאסאמבהאווה (אשר נקרא גם גורו רינפוצ'ה) במאה ה-8. רוב התיעוד על היסטוריית בהוטן נעלם בשריפה בפונאקה, בירתה העתיקה של הממלכה, בשנת 1827. עד למאה ה-10 ההתפתחות הפוליטית של בהוטן הושפעה בעיקר מההיסטוריה הדתית שלה. מספר תת-כתות של בודהיזם צצו וקיבלו את חסותם של האצילים המונגוליים והטיבטים המקומיים. לאחר דעיכת האימפריה המונגולית במאה ה-14, התחרו כתות אלו זו בזו על עליונות פוליטית ודתית. לבסוף זכתה כת הדרופקה בשלטון הפוליטי והדתי במהלך המאה ה-16.
עד לתחילת המאה ה-17 הורכבה בהוטן ממספר יחידות פיאודליות יריבות. היא אוחדה לבסוף על ידי המנהיג הצבאי והלאמה הטיבטי שאבדראנג נגאוואנג נאמג'ייאל, אשר נחשב למייסד הממלכה. כדי להגן על הממלכה מפלישות טיבטיות, בנה נאמג'ייאל מספר דזונגים (מבצרים) בלתי חדירים מסביב למדינה והפיץ מנגנון חוקים שעזר להשליט את מרות השלטון הריכוזי על האצילים המקומיים. בהוטן הדרדרה לאנרכיה לאחר מותו של נאמג'ייאל בשנת 1652. הטיבטים תקפו את בהוטן בשנת 1710, תוך כדי ניצול התוהו ובוהו בממלכה. הם תקפו שוב בעזרת המונגולים בשנת 1730. שתי ההתקפות סוכלו ושביתת נשק נחתמה בשנת 1759.
במהלך המאה ה-18 שלטה בהוטן בממלכת קוץ'-ביהאר, אשר שכנה מדרום לה, החל בשנת 1722. בשנת 1774 ביקשה קוץ'-ביהאר עזרה מהודו, שהייתה אז תחת שלטון חברת הודו המזרחית הבריטית והיא עזרה לקוץ' ביהאר להניס את הכובשים הבהוטניים ולבסוף אף לתקוף את בהוטן עצמה בשנת 1774. הסכם שלום נחתם כאשר בהוטן הסכימה לחזור לגבולותיה הקודמים. למרות זאת, השלום היה מתוח והתקלויות-גבול עם הבריטים המשיכו במהלך מאה השנים הבאות. התקלויות אלו הובילו לבסוף למלחמת דואר על השליטה בעמקי הדואר באזור בנגל. לאחר תבוסתה של בהוטן במלחמה נחתם הסכם סינצ'ולה בינה לבין הודו הבריטית. כחלק מהפיצויים הושכרו הדוארים לממלכה המאוחדת בתמורה ל-50,000 רופיות. הסכם זה סימן את סוף העוינות בין הודו הבריטית לבהוטן.
לקראת סוף המאה ה-18 מאבקי כוח בין העמקים היריבים פארו וטרונגסה הובילו למלחמת אזרחים בממלכה. בסוף המלחמה עלה לשלטון מושל טרונגסה, אוג'ין וונגצ'וק (Ugyen Wangchuck). מבסיס כוחו במרכז בהוטן וונגצ'וק הביס את יריביו הפוליטיים ואיחד את בהוטן על אף מספר התקוממויות אזרחים שפעלו נגדו.
בשנת 1907 הוכרז אוג'ין וונגצ'וק כראש בית המלוכה במדינה. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי אספת נזירים בודהיסטים בכירים, חברי ממשלה וראשי משפחות חשובות. הממשלה הבריטית הכירה במהרה במונרכיה החדשה ובשנת 1910 בהוטן קיבלה את ריבונות הכתר הבריטי בתמורה לחופש פוליטי בענייני הפנים. לאחר שהודו קיבלה את עצמאותה מהממלכה המאוחדת ב-15 באוגוסט 1947, ניתנה האפשרות לממלכות כמו בהוטן להצטרף להודו. בהוטן בחרה להישאר עצמאית. ב-8 באוגוסט 1949 הכירה הודו בעצמאותה של בהוטן. לאחר מכן חתמה בהוטן על הסכם עם הודו, אשר בעקבותיו החליפה המדינה החדשה את בריטניה כנותנת החסות לממלכה.
לאחר כיבוש טיבט על ידי הצבא הסיני בשנת 1951 סגרה בהוטן את גבולה הצפוני והחלה לחזק את קשריה עם הודו. כדי להוריד את הסיכון שנשקף מסין, החלה בהוטן בתוכנית פיתוח שנתמכה בעיקר על ידי הודו. בשנת 1953 ייסד המלך ג'יגמי דורגי וונגצ'וק (Jigme Dorji Wangchuck) את הרשות המחוקקת בממלכה - אספה כללית בת 130 חברים. מטרת הקמת הרשות המחוקקת הייתה לקדם בהדרגה רעיונות דמוקרטיים במדינה ולנסות להרחיקה מהשפעתה של סין הקומוניסטית. מאמצים נוספים מצד דורגי כללו הקמת ועדת מייעצת מלכותית בשנת 1965 וקבינט מדיני בשנת 1968. בהוטן התקבלה כחברה באו"ם ב-1971. ביולי 1972 ירש גיימי סיינגי וונגצ'וק (Jigme Singye Wangchuck) את אביו דורגי לאחר מותו ועלה לכס המלכות בגיל 16.
צווים שהוכרזו בשנות ה-80 על ידי הממשלה, כללו חוקים שמטרתם לשמר את זהותה התרבותית של בהוטן כ"אומה אחת - עם אחד". לדוגמה, כל אזרח בבהוטן מחויב בלבוש בסגנון התרבות הבהוטנית. חוק זה כלל גם את המהגרים מנפאל שגרו באותה התקופה במדינה.
מדיניות זו ספגה ביקורת עזה מפעילים למען זכויות האדם וכן מקהילת המהגרים בממלכה, שטענו כי החוקים האלו נוצרו כדי לרודפם. מזווית הראייה של הבהוטנים היה זה ניסיון לשמר את התרבות הבודהיסטית של הרי ההימלאיה. עבור המהגרים הנפאלים בבהוטן, הצווים נראו כניסיון הבהוטנים לשמר את השלטון על ידי אכיפת התרבות הבהוטנית עליהם, זאת על חשבון זכויות האדם, פלורליזם ועקרונות דמוקרטיים.
המתיחות האתנית בין הנפאלים והבהוטנים התעצמה עוד יותר בשנות ה-80 המאוחרות, לאחר שהממשלה החלה ביישום חוק האזרחות משנת 1985. חוק זה קבע שרק מהגרים נפאלים שלהם מסמכים רשמיים המעידים שחיו בבהוטן לפני שנת 1958 יוכלו להיחשב כאזרחים. חוק זה הוביל ליצירת ארגוני מחאה רבים שמחו כי נעשה עוול לתושבים הנפאלים. המחאות הפכו אלימות בשנת 1991 ובעקבותיהן מתו כ-300 אנשים ורבים נעצרו. לאחר מחאות מממשלת נפאל שוחררו רוב האסירים על ידי ממשלת בהוטן. אף על פי כן, לא הושג פתרון למצוקת הנפאלים בבהוטן ולפחות 100,000 מהם עדיין נמצאים במחנות נציבות האו"ם לפליטים בסיקים שבצפון הודו ובנפאל, לאחר שגורשו מהממלכה.
בשנת 1998 החל המלך סיינגי ברפורמות פוליטיות גדולות לקראת שינוי המשטר למונרכיה חוקתית. הוא העביר את רוב סמכויותיו לראש הממשלה ותמך בחוק המאפשר הדחת המלך על ידי רוב של שני שלישים מהאספה הכללית. בתחילת 2005 הוכרזה חוקה חדשה בממלכה, שאושרה ביולי 2008. בדצמבר 2006 התפטר המלך גיימי סיינגי וונגצוק לטובת בנו, ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק (Jigme Khesar Namgyel Wangchuck). קבוצת נפאלים, פליטים מבהוטן, ביקרו את המהלכים האלה כניסיון להסב את תשומת הלב מבעיית הפליטים במדינה.
בשנת 2008 נערכו בבהוטן בחירות בפעם הראשונה, ונשיא המפלגה שזכתה במרבית הקולות הפך לראש הממשלה הנבחר הראשון של בהוטן.
גאוגרפיה
מרכז|ממוזער|900x900 פיקסלים|מעבר ההרים דוצ'ולה
בהוטן היא מדינה ללא מוצא לים.
בצפון בהוטן ישנה רצועה של פסגות הרים קרחוניות, בעלות אקלים קר ביותר בנקודות הגבוהות ביותר. רוב הפסגות בצפון הן בגובה של 7,000 מטרים ויותר. לפי מדידות סיניות מודרניות, הנקודה הגבוהה ביותר היא גאנגק'אר פואנסום (Gangkhar Puensum), בגובה 7,570 מטרים. פסגה זו נחשבת לגבוהה ביותר בעולם אשר פסגתה לא נכבשה עד היום.
ה"הרים השחורים" במרכז בהוטן יוצרים אגן-נהר בין שתי מערכות נהרות גדולות: המו צ'הו (Mo Chhu) והדרנגמה צ'הו (Drangme Chhu). הפסגות בהרים השחורים נעות בגובהן בין 1,500 מטרים ל-2,700 בערך. נהרות שוצפים כרו ערוצים באזורים הנמוכים ברכס זה.
הנהרות הגדולים במדינה הם טורסה (Torsa), ראיידק (Raidak), סאנקוש () ודראנגמה-צ'הו (בהודו נקרא מאנאס Manas). הם תומכים ביערות במחוז המרכזי בבהוטן, אשר מרכיבים את עיקר תעשיית היערות בממלכה. רוב האוכלוסייה מרוכזת באזור הרמות המרכזיות.
בדרום הממלכה נמצאים גבעות שיוואליק (Shiwalik), המכוסות ביערות עצים נשירים, עמקי נהרות עשירים באדמת סחף והרים המתנשאים לגובה של כ-1,500 מטרים. הגבעות למרגלות ההר משתפלות למישור הדואר הסובטרופי. רוב הדואר נמצא בהודו, אך 10 - 15 ק"מ ממנו משתרעים לתוך ממלכת בהוטן.
הדוארים הבהוטנים מתחלקים לשניים: הצפוניים והדרומיים. הצפוניים, אשר גובלים למרגלות הגבעות ההימלאיות, הם שטח טרשי ובעלי אדמה יבשה ונקבובית. הצמחייה באזור זה היא צפופה וישנם בעלי חיים רבים. הדוארים הדרומיים הם בעלי אדמה פורייה יחסית, ערבת סוואנה ענפה, צמחיית ג'ונגל מעורבת ומעיינות.
נהרות שמוצאם בשלג הנמס בהרים עוברים בדוארים ונשפכים לנהר ברהמפוטרה בהודו.
יותר משני שלישים מבהוטן מכוסים ביערות. האקלים משתנה לפי הגובה מסובטרופי בדרום לאקלים ממוזג ברמות ועד לאקלים קוטבי עם שלג בכל ימות השנה בצפון. בעמקי בהוטן ניתן לזהות חמש עונות שונות: קיץ, מונסון, סתיו, חורף ואביב. גשמי המונסון חזקים יותר במערב בהוטן בעוד שהדרום מאופיין בקיצים חמים ולחים. מרכז ומזרח בהוטן נהנים מאקלים נוח וממוזג עם קיצים חמים וחורפים קרירים.
לבהוטן יש שלושה אזורים שנוים במחלוקת עם סין: רמת דוקלם, עמק יקרולינג ועמק פסמונג.
פוליטיקה
ממוזער|בניין משרד החוץ
במהלך השנים שבה ועלתה השאלה האם בהוטן היא מדינה ריבונית. בתקופת השלטון הבריטי בהודו, הוכרה בהוטן כאוטונומיה. הבריטים עזרו לביסוס המלוכה במדינה ואפשרו לה לנהל את ענייניה הפנימיים. יחסי החוץ וענייני הביטחון נותרו בשליטת הבריטים. בשנת 1949, לאחר עצמאות הודו, חתמו בהוטן והודו על הסכם אשר המשיך את מערכת היחסים הזו, כאשר הודו תופסת את מקומה של בריטניה. לפי ההסכם, הודו הסכימה לא להתערב בענייניה הפנימיים של בהוטן בעוד זו הסכימה "להישמע ולהתחשב בעצותיה של הודו בכל הקשור ליחסי החוץ". כמו כן, ההסכם ביסס את הסחר החופשי ושיתוף הפעולה בין המדינות.
בהוטן מוגדרת כיום כמדינה ריבונית והיא חברה באו"ם מאז 1971.
העומד בראש מדינת בהוטן הוא ה"דרוק גיאלפו" (Druk Gyalpo) - מלך הדרקון. האוחז בתואר כעת הוא ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק. אף על פי שתוארו ניתן בירושה, ניתן להדיחו על ידי רוב של שני שלישים בפרלמנט, האספה הכללית (אשר שמה הוא ט'שוגדו - Tshogdu). החברים באספה הכללית מונים 154 ונבחרים כנציגי עיירות (105 נציגים), נציגים דתיים (12 נציגים) ונציגים שנבחרו על ידי המלך (37). כל החברים מכהנים במשך שלוש שנים. הבחירות בבהוטן מתבצעות לא באופן אישי אלא לפי תאי משפחה - כל משפחה היא בעלת קול אחד ולא כל אזרח.
בשנת 1998 הועברו רוב תחומי האחריות של המלך למועצת השרים, הקבינט המדיני, אשר נקרא לאנג'י שונגצוג (Lhengye Shungtsog). חברי מועצת השרים נבחרים על ידי האספה הכללית מבין חבריה לכהונות בנות חמש שנים. תפקיד ראש הממשלה עובר בסבב בין חמשת החברים במועצת השרים שקיבלו את מספר הקולות הרב ביותר. ב-2005 פורסמה טיוטה לחוקה שתאפשר, בין השאר, את קיומן של מספר מפלגות בממלכה והפחתת סמכויותיו של המלך. החוקה אושרה ביולי 2008.
המלך מתפקד כבית הדין העליון לערעורים. מלבדו, בית המשפט העליון המלכותי הוא הסמכות השופטת הגבוהה ביותר בממלכה. רוב החוקים הבהוטנים מבוססים על מערכת המשפט ההודית והבריטית. מינוי השופטים נעשה על ידי המלך ומשך הכהונה של השופטים הוא כראות עיניו.
בדצמבר 2006 ויתר המלך על כתרו לטובת בנו ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק, שהצהיר כי יקדם רפורמות בארצו. ב-24 במרץ 2008 נערכו לראשונה בחירות כלליות לבית הנבחרים, בהשתתפותן של שתי מפלגות, והמדינה אימצה חוקה ביולי 2008.
בבחירות זכתה "מפלגת השלום והשגשוג של בהוטן" ב-45 מבין 47 המושבים שעמדו לבחירה, ומנהיגהּ ג'יגמה טהינליי מונה באפריל לראש ממשלה.
מחוזות
ממוזער|שמאל|250px|מחוזות בהוטן
בהוטן מחולקת לארבעה אזורים מנהליים, הנקראים דזונגדי (dzongdey). כל דזונגדי מחולק למחוזות, הנקראים דזונגק'אג (dznogkhag). ישנם 20 דזונגק'אג בבהוטן וחלקם אף מחולקים שוב לתת מחוזות הנקראים דאנגק'אג (dungkhag). צורת השלטון המקומית הבסיסית ביותר היא מספר כפרים קטנים וקרובים זה לזה, המהווים גיווג (gewog), ובראשם עומד גופ (gup), אשר נבחר על ידי תושבי הכפרים.
ממוזער|פסטיבל הטשצ'ו
ערים ומקדשים
סמדרופ ג'ונקר Samdrup Jonkar - עיירת גבול (גובה 200 מ') העיר העתיקה ביותר בבהוטן ושער הכניסה למזרח המדינה.
מחוז טרשיגנג Trashigang - (גובה 1100 מ') היוותה מרכז מסחר חשוב עם טיבט.
סטופה Chorten Kora - נבנתה במאה ה-18 לגרש רוח רעה שהייתה במקום. כאן נערך פסטיבל שנתי בחודש מרץ.
פסטיבל הטשצ'ו הוא אירוע דתי שנחגג ביום העשירי לחודש בלוח הירח המקביל ליום הולדתו של גורו רימפוצ'ה (גורו פדמסמבהאווה). עם זאת החודש המדויק של הטשצ'ו משתנה ממקום למקום ומקדש למקדש.
צבא
כלכלה
כלכלת בהוטן היא מהקטנות והלא-מפותחות ביותר בעולם, אולם השנייה בעולם בצמיחה הכלכלית עם 22.4% צמיחה (2012), בעיקר בשל בניית הסכר ההידרואלקטרי. היא מבוססת על חקלאות, תעשיות יער ומכירת חשמל להודו. החקלאות מהווה את עיקר המחייה לכ-55% מהאוכלוסייה, בעיקר דרך רעיית צאן וגידולים חקלאיים שנועדו לקיום מעבדיהם בלבד. החקלאות מניבה בעיקר אורז, תירס, גידולי שורש, פירות הדר, דגן, מוצרי חלב וביצים. פיסול צלמים דתיים הוא עיסוק שכיח ומכירת פסלים מוזהבים של הבודהה ושאר דמויות דת בודהיסטים לתיירים מביאה גם היא הכנסה.
עקב השטח ההררי והטרשי הקמת תשתיות בסיסיות, כגון כבישים ומסילות רכבת, היא קשה ויקרה. זאת, בנוסף להיות בהוטן מדינה ללא מוצא לים, הקשה על הממלכה הקטנה לסחור היטב במוצריה על ידי ייבוא וייצוא. כעת אין רכבות במדינה, אם כי חברת הרכבות ההודית מתכננת לסלול מסילה לדרום המדינה. מבחינה היסטורית, בהוטן הייתה צומת לדרכי מסחר בין הרמה הטיבטית לתת היבשת ההודית, אבל עקב תנאי השטח הקשים, דרכי ההובלה היו סבלים וחיות משא בלבד - והמסחר הדלדל. לבוהטן יש נמל תעופה בינלאומי אחד, נמל התעופה פארו, הממוקם בעיר פארו.
המגזר התעשייתי הוא מינימלי. רוב מיזמי הפיתוח, כגון בניית כבישים, תלויים למעשה, בקבלנים הודים. עיקר התוצרת התעשייתית היא בטון, מוצרי עץ, פירות מעובדים, משקאות אלכוהוליים וסידן קרבידי (המשמש לייצור גז אצטילן).
המטבע הבהוטני, הנגולטורם, צמוד למטבע הרופי ההודי, אשר גם מקובל כהילך חוקי בממלכה. מס ההכנסה חל על הכנסות שנתיות מעל 100,000 נגולטורם, אך מעט מאוד מגיעים לרמה זו. התוצר השנתי בממלכה הוא כ-5 מיליארד דולר. ההכנסה השנתית לנפש היא כ-6,800 דולר (2012).
בהוטן מייצאת בעיקר חשמל, הל, גבס, עץ, עבודות מלאכת יד, בטון, פירות, אבנים יקרות ותבלינים. המדינה מייבאת כמעט באותו היקף שהיא מייצאת (בשנת 2006 350 מיליון דולר יצוא ו-320 מיליון יבוא). בין המוצרים המיובאים ניתן למצוא דלק, חומרי סיכה, דגן, מכונות, כלי רכב, בדים ואורז. השותפה העיקרית ליבוא ולייצוא בבהוטן היא הודו.
בתגובה לביקורת בעיתונות על קצב גדילת הכלכלה בבהוטן, ענה המלך כי האושר של אזרחיו חשוב יותר מהתמ"ג. הכרזה זו זוכה להד, בין השאר במחקרו של זוכה פרס נובל דניאל כהנמן, בקשר בין כלכלה משגשגת לאושר התושבים. ההכרזה מסמלת את המחויבות של הממלכה לקיום כלכלה לפי הערכים הבודהיסטים המקובלים בתרבותה.
דמוגרפיה
שמאל|ממוזער|150px|אזרח בהוטני
גודל אוכלוסיית בהוטן שוער בעבר בספר העובדות העולמי של ה-CIA כמונה מספר מיליונים, אך לאחרונה השלטון הבהוטני פרסם תוצאות מפקד אזרחים רשמי המונה כ-750,000 תושבים. פעילים נפאלים טוענים שהנקיבה במספר מצומצם זה היא ניסיון למזער את מספר המהגרים הנפאלים במדינה. גרסה אחרת מסבירה את ההבדלים כהכרה בהגזמה באוכלוסייה בשנות ה-70, לאחר שהממשל חשב כי מדינה בת פחות ממיליון תושבים לא תתקבל לאו"ם.
צפיפות האוכלוסייה, כ-45 לקמ"ר, מסתירה את העובדה שרוב שטחה של בהוטן איננו ניתן ליישוב במצבה הכלכלי הנוכחי. האוכלוסייה מתרכזת בעיירות, במישורים הדרומיים ובעמקים - שם ניתן לגדל גידולים חקלאיים. יותר ממחצית התושבים חיים ברמות המרכזיות בבהוטן; כ-40% נוספים מתגוררים בדרום ו-10% הנותרים פזורים בהרים הצפוניים ובאדמות המזרח. טהימפהו, עיר הבירה, היא ביתם של כ-114,000 תושבים (נכון ל-2017).
כמחצית מהאוכלוסייה הם ילידי בהוטן הנקראים נאגלופ והם קרוביהם של השבטים הטיבטיים. הקבוצות האתניות הבולטות הן לוצשאמפה שהיגרו מנפאל והשהרצופ (מאסאם – מחוז צפוני מזרחי של הודו).
השפה הרשמית היא דזונגקה, שמקורה בטיבט. הכתב, אשר נקרא בפי הבהוטנים צ'הוקי (Chhokey - שפת דהארמה), זהה לכתב הטיבטי. גם אנגלית מוכרת כשפה רשמית. בכפרים ההררים והמרוחקים מדוברים ניבים רבים שאת חלקם דוברים אנשים ספורים בלבד.
דת
ממוזער|בודהה דורדנמה. פסל בודהה ענק ומקדש בודהיסטי
הדת הרשמית של בהוטן ודתם של כ-75% מהתושבים היא בודהיזם טיבטי ממסורת הוג'ריאנה. בהוטן היא המדינה היחידה בעולם שבה וג'ריאנה היא דת רשמית. כחמישית מהבהוטנים מאמינים בדתות הינדואיסטיות וכמו כן ישנו מיעוט זעיר של מוסלמים. הבודהיזם תופס מקום מרכזי בחיי הציבור של הבהוטנים: מבנים המשמשים מוסדות שלטון מחולקים לאגף ממשלתי ולאגף בודהיסטי דתי, פסטיבלים רשמיים מתקיימים במקדשים בודהיסטים, למנהיג הרוחני של הבודהיזם במדינה מעמד בכיר והוא משתתף באירועים רשמיים ביחד עם המלך וראש הממשלה. כ-3% מהתושבים הם נזירים בודהיסטים.
חינוך
בבהוטן יש חינוך חינם אבל אין חינוך חובה. חינוך חינם נהוג עד כיתה י"א. עבור תלמידים שעוברים את הבחינות בסוף כיתה י"א, החינוך הוא חינם גם בכיתה י"ב. החל מכיתה ד' הלימודים הם בשפה האנגלית. במדינה יש שתי אוניברסיטאות ובנוסף להן מספר מכללות. כמו כן קיים בית-ספר גבוה בו נלמדת האמנות המקומית הייחודית של ציור על קירות בתים.
בגלל מזג האוויר הקשה בחורף לא מתקיימים לימודים במשך 3 חודשים.
באזורים כפריים הולכים תלמידים מרחקים גדולים במשך זמן ארוך על מנת להגיע לבית-הספר. לפתרון הבעיה החלה הקמת בתי-ספר קהילתיים ביישובים אלה. בבתי-ספר קהילתיים מספר קטן של מורים ומספר קטן של תלמידים.
תרבות
ממוזער|עובדים בשירות הציבורי חייבים בלבוש מסורתי בשעות העבודה
החוק הבהוטני (נכון לאפריל 2012) מחייב דפוסי התנהגות מסוימים השומרים על מאפיינים ייחודיים של התרבות המקומית.
לבוש
אזרחי בהוטן חייבים ללבוש בגדים מסורתיים בזמן עבודתם. הבגד שלובשים הגברים נקרא גו והבגד שלובשות הנשים נקרא קירה.
לבוש של גבר כולל שמלה, חפתים לבנים וגרביים ארוכים בדרך כלל שחורים. הלבוש של אישה הוא שמלה. במקרים רבים יש בקירה מספר שכבות בד בחלק הקדמי.
זוגיות
כמו במדינת מגהלאיה השכנה ובדומה לבני שבט המוסואו בסין, החברה הבהוטנית היא מטריליניאלית, כלומר רכוש ושם המשפחה עוברים מאם לבת. בבהוטן מקובלת פוליאמוריה, כלומר ריבוי שותפים רומנטיים ומיניים, אך עדיין הזוגיות נפוצה ממנה. מוסד הנישואין חדש במדינה ולא ניתנת לו חשיבות יתרה, ולכן רוב הקשרים הרומנטיים והמיניים אינם ממוסדים. מגע מיני מזדמן בין רווקים וקיום יחסי מין מחוץ לזוגיות אינם נושאים עמם סטיגמה וכך גם ילדים שאינם מכירים את אביהם, כתוצאה מכך לנשים רבות ילדים מגברים שונים. גבר הנראה בציבור יוצא מבית אישה נחשב נשוי לה.
עישון
בהוטן היא המדינה הראשונה בעולם הכמעט נקייה מעישון. החל מ-2005 אסור לגדל, לייבא, לקנות, למכור, לפרסם או לעשן סיגריות או סיגרים במקומות ציבוריים בבהוטן. גם מבחינה היסטורית, עוד ב-1916 אמר המלך כי טבק הוא דבר נורא ואיום שלא צריך להיות קיים במדינה. דוגמה לשמרנות בעניין העישון במדינה התבטאה בכך שבמרץ 2011 נגזרו כ-3 שנות מאסר על נזיר שנתפס עם טבק, מקרים דומים פורסמו באופן תדיר בתקשורת.
עם זאת בעקבות התפרצות מגפת הקורונה בעולם הוחלט לבטל את האיסור על מכירת טבק במדינה.
יחסי חוץ
בהוטן מקיימת יחסים דיפלומטיים עם 54 מדינות בלבד ועם האיחוד האירופי, שאינן כוללות את המדינות הגדולות כמו ארצות הברית, מקסיקו, רוסיה וסין.
יחסים עם ישראל
החל מחודש דצמבר 2020, בהוטן מקיימת יחסים דיפלומטיים מלאים עם מדינת ישראל. עוד קודם לכן, היו קיימים בין המדינות יחסים בתחום החקלאות, וסטודנטים מבהוטן לומדים נושא זה בישראל.
קישורים חיצוניים
אתר מחלקת המדינה של ארצות הברית - זכויות אדם בבהוטן
דמוגרפיית בהוטן
מידע כלכלי על בהוטן
מחלקת התיירות של בהוטן
בהוטן במפות של גוגל
דינה היימן, חיזור נוסח בהוטאן, באתר GoTravel
הערות שוליים
*
קטגוריה:תת-היבשת ההודית
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אסיה
קטגוריה:מדינות ללא מוצא לים | 2024-10-18T10:41:37 |
The Piper at the Gates of Dawn | The Piper at the Gates of Dawn (בתרגום חופשי: החלילן בשערי השחר) הוא אלבום הבכורה של להקת פינק פלויד, והיחיד בו היה סיד בארט חבר בלהקה. האלבום הוקלט באולפני אבי רוד והופק על ידי טכנאי הקול של הביטלס, נורמן סמית', ומאופיין בסגנון פסיכדלי שזוהה עם הלהקה בשנותיה הראשונות.
האלבום יצא ב-5 באוגוסט 1967, והגיע למקום השישי במצעד האלבומים הבריטי ולמקום ה-131 במצעד בילבורד 200 האמריקאי. בשנת 2003, דורג האלבום במקום 347 מתוך 500 על ידי המגזין רולינג סטון ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים.
שמו של האלבום נלקח משם הפרק השביעי של הספר "הרוח בערבי הנחל" מאת קנת גרהם, שהיה אחד מהספרים האהובים על בארט.
רקע
הסטודנטים לאדריכלות רוג'ר ווטרס, ניק מייסון וריצ'רד רייט, יחד עם הסטודנט לאומנות סיד בארט, הופיעו יחד כלהקה מאז 1962 תחת שמות שונים, והחלו סיבוב הופעות תחת השם "The Pink Floyd Sound" בשנת 1965. ב-1 בפברואר 1967, כחמש שנים לאחר הקמתה, חתמה הלהקה על חוזה הקלטות בחברת EMI, שכלל מענק חתימה צנוע בסך 5,000 לירות שטרלינג.
ב-11 במרץ 1967, הוציאה הלהקה את הסינגל הראשון שלה "Arnold Layne". השיר, עסק בגבר טְרַנְסְוֶסְטִיט שנוהג לגנוב בגדי ולבני נשים ממתקני כביסה, עורר עם יציאתו סערה ציבורית ואף נאסר לשידור בחלק מתחנות הרדיו בלונדון.
ב- 16 ביוני 1967, הוציאה הלהקה את הסינגל השני שלה "See Emily Play". השיר זכה להצלחה ונחשב לאחד משיריה הבולטים של הלהקה באותה תקופה, נכלל בסופו של דבר בגרסה האמריקאית בלבד של האלבום.
יציאה לאור
ההתדרדרות במצבו של בארט
עם יציאתו לאור של האלבום הלהקה המשיכה להופיע במועדון "UFO Club" בלונדון, בריטניה. על אף שהלהקה החלה לצבור פופולריות ולמשוך קהל עצום להופעותיה, חברי הלהקה היו מודאגים מההתדרדרות במצבו הנפשי של סיד בארט בעקבות צריכה הולכת וגוברת של סמים. חברי הלהקה קיוו שמדובר בתקופה שתעבור, אם כי היו גם חלק, כמו מנהל הלהקה אז פיטר ג'נר, שהבינו שזאת בעיה שיש לפתור.
לקראת סוף 1967, מעט לאחר תחילת העבודה על אלבום האולפן השני של הלהקה, A Saucerful of Secrets, מצבו של בארט דרש מהלהקה למצוא פתרון והוחלט לצרף את דייוויד גילמור. גילמור צורף על מנת להחליף את בארט במהלך ההופעות, אולם זמן קצר לאחר מכן הוחלט כי גילמור יחליף אותו באופן מלא ובארט עזב את הלהקה.
אריזת האלבום
עבור תצלום חברי הלהקה על גבי עטיפת האלבום נשכר הצלם ויק סינג. סינג ביקש להלביש את חברי הלהקה בבגדים זוהרים ואז, בעת הצילום, השתמש בעדשת פריזמה אותה קיבל במתנה מחברו ג'ורג' האריסון, גיטריסט להקת הביטלס, במטרה ליצור את המראה הפסיכדלי של העטיפה, שנועד לדמות שימוש בסם LSD.
שם האלבום במקור היה "Projection". את השם "The Piper at the Gates of Dawn" בחר בארט בהשראת כותרת הפרק השביעי בספר "הרוח בערבי הנחל" מאת קנת גרהם. היה זה אחד הספרים המועדפים על בארט, ובקרב חברים פעמים רבות הוא היה אוהב ליצור את הרושם שהוא ההתגלמות של פאן (אל מהמיתולוגיה היוונית המופיע בספר).
ביקורות
האלבום קיבל ביקורות חיוביות, כאשר מבקרים רבים משבחים את ההישג של הלהקה בזרם של המוזיקה פסיכדלית. סטיב הוי מאתר AllMusic הגדיר את האלבום ככזה "הלוכד באופן מוצלח את שני הצדדים של חוויה פסיכדלית - התענוג של הרחבת התודעה והתפיסה, והפחד מהפרעה נפשית או אפילו טירוף." מגזין NME רשם כי "השירים שלו [של סיד בארט] ב-The Piper At The Gates Of Dawn לוקחים צוות של חתולים, נעלי כסף, חדי קרן, עכבר בשם ג'רלד, אופניים, גמדים ואת האי צ'ינג, ועושים מהם מוזיקה פסיכדלית מהחדשניות ומהמפתיעות שהוקלטו אי פעם." מגזין בילבורד רשם שהאלבום "עדיין מחזיק בתואר של אחד מאלבומי הרוק הפסיכדליים הטובים ביותר אי פעם, מונע על ידי הנרטיבים המוזרים של בארט."
ברשימת "100 האלבומים הבריטיים הטובים ביותר" שערך מגזין Q בשנת 2000, האלבום The Piper at the Gates of Dawn הוצב במקום ה-55. ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון האלבום הוצב במקום ה-347. בנוסף, האלבום קיבל מאיגוד תעשיית ההקלטות הבריטי ומאיגוד תעשיית ההקלטות האיטלקי מעמד של זהב (מעל 100,000 מכירות בבריטניה ומעל 50,000 מכירות באיטליה).
עם יציאתו לאור האלבום הגיע למקום השישי במצעד האלבומים הבריטי, ומנגד רק למקום ה-131 במצעד בילבורד 200 האמריקאי. בשנותיה הראשונות הלהקה הצליחה בעיקר בבריטניה ובמדינות אירופאיות מסוימות. הפריצה של הלהקה לתודעה העולמית ולראשי המצעדים התרחשה בשנת 1973, עם האלבום The Dark Side of the Moon.
בשנת 2020 מגזין הרולינג סטון דירג את האלבום במקום ה-253 ברשימת 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים המחודשת.
רשימת הרצועות
מיקומי שיא
משתתפים
סיד בארט - גיטרה, שירה ועיצוב עטיפה אחורית
רוג'ר ווטרס - גיטרה בס, שירה
ריצ'רד רייט - אורגן, פסנתר ושירה
ניק מייסון - תופים
בעלי תפקידים נוספים:
פיטר בואן - טכנאי קול
ויק סינג - עיצוב עטיפה קדמית
נורמן סמית' - מפיק, תופים ב-"Interstellar Overdrive"
קישורים חיצוניים
האלבום באתר הלהקה
50 שנה לאלבום הבכורה של פינק פלויד - תוכנית מיוחדת בכאן 88 עם גיל מטוס
הערות שוליים
Piper at the Gates of Dawn, The
Piper at the Gates of Dawn, The
קטגוריה:אלבומים באנגלית
קטגוריה:תרבות הנגד של שנות השישים
קטגוריה:אלבומי חברת קולומביה רקורדס
קטגוריה:אלבומי חברת EMI רקורדס | 2024-09-21T08:53:39 |
יוסף האפרתי | יוסף האפרתי (15 במרץ 1931 - 17 באפריל 1974) היה חוקר ספרות עברית ישראלי, פרופסור באוניברסיטת תל אביב. נהרג במלחמת ההתשה במובלעת הסורית.
חייו
יוסף האפרתי נולד בתל אביב. הצטרף לגרעין של הנוער העובד שהקים בשנת 1949 את קבוצת "משאבים" שהקימה את קיבוץ משאבי שדה שבנגב.
בשנת 1960 עזב את הקיבוץ על-מנת שיוכל ללמוד ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות השישים לימד ספרות עברית בגימנסיה העברית רחביה בירושלים.
שמאל|ממוזער|250px|יוסף האפרתי בשיעור ספרות בגימנסיה העברית רחביה בירושלים, ~1966
מלחמת ששת הימים פרצה באמצע לימודיו לתואר שני. הוא לחם במסגרת חטיבת ירושלים על הגנת העיר ועל כיבוש ארמון הנציב.
בנובמבר 1967 הוקם החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, והעומד בראשו, פרופ' בנימין הרושובסקי, שהיה מורהו של האפרתי באוניברסיטה העברית, הזמין את האפרתי להצטרף לסגל החוג, אף שטרם סיים לימודי תואר שני. האפרתי נשלח להמשך לימודיו באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, ושם סיים את הדוקטורט. הוא חזר ארצה לעמוד בראש החוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב ובראש מכון כ"ץ לחקר הספרות העברית.
ב-17 באפריל 1974 נשלח להרצות בפני חיילים ברמת הגולן במוצב תל-ענטר שבמובלעת הסורית, שם נפגע בפתחו של הבונקר ונהרג. הוא נטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול. הותיר אחריו אשה, רות, פסיכולוגית במקצועה, וארבעה ילדים.
מכתביו
"על כמה מתכונות אמנות השירה של ביאליק", עם מנחם פרי, 'עכשיו' 18/17, 1966, עמ' 67-43.
האידיליה של טשרניחובסקי, הביא לדפוס ד"ה פנימי (דוד הנגבי), ספרית פועלים, תל אביב, 1971.
בלדות, ליקט וערך יוסף האפרתי, ירושלים, 1964.
המראות והלשון, לתולדות התיאור בשירה העברית החדשה, מפעלים אוניברסיטאיים, תל אביב, 1976.
שאול טשרניחובסקי, מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה יוסף האפרתי, עם עובד, תל אביב, 1976.
שירים על ארץ ישראל, ליקט וערך יוסף האפרתי, ירושלים, 1964.
תבניות של אי התקשרות בשירת טשרניחובסקי, בהדגשה על האידיליות שלו, לוס אנג'לס, 1970.
לקריאה נוספת
'לזכרו של יוסף האפרתי ז"ל', הספרות, 17, 1974.
קישורים חיצוניים
שלומי גולדברג, פרופ' יוסף האפרתי, סרטון תעודה במסגרת "מורה לחיים", הערוץ הראשון
הערות שוליים
קטגוריה:חוקרי ספרות ישראלים
קטגוריה:חוקרי ספרות עברית
קטגוריה:סגל אוניברסיטת תל אביב: ספרות
קטגוריה:סגל הגימנסיה העברית רחביה
קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ
קטגוריה:חללי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי קריית שאול
קטגוריה:בוגרי תיכון חדש
קטגוריה:בוגרי הנוער העובד והלומד
קטגוריה:חברי גרעיני נח"ל
קטגוריה:בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
קטגוריה:משאבי שדה: אישים
קטגוריה:חיילי חיל הרגלים במלחמת ששת הימים
קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1931
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1974 | 2024-05-31T00:03:25 |
מזון אקזוטי | מזון אקזוטי, בפיזיקת חלקיקים, הוא מזון (בוזון המגיב עם הכוח הגרעיני החזק), שאינו מכיל בדיוק זוג קווארק ואנטי-קווארק אחד.
נכון להיום, קיימת הוכחה ניסויית לקיום מזון אקזוטי אחד בלבד, הטטראקווארק. הוא מורכב משני זוגות קווארק ואנטי-קווארק.
ההרכב של מזונים אקזוטיים מוגבל בגלל העובדה שמספר הקווארקים והאנטי-קווארקים הכולל חייב להיות מאוזן (אם לא היה הדבר כך, החלקיק היה פרמיון), ומכיוון שעל כל המזונים להיות "נטולי צבע", מה שיכול להתקיים אך ורק אם הקווארקים מופיעים בשלישייה, כאשר כל קווארק מופיע בצבע אחר (כלומר, קווארק אדום, קווארק ירוק וקווארק כחול כולם נוכחים), או כזוג קווארק ואנטי-קווארק (כלומר, קווארק אדום, ואנטי-קווארק אנטי-אדום).
הקיום האפשרי של מזונים אקזוטיים הועלה כבר בראשית שנות ה-70, כיוון שהוא השלכה מיידית של כרומודינמיקה קוונטית (תורת השדות הקוונטית המתארת את ההאדרונים). מזונים אקזוטיים היפותטיים אחרים כוללים כדור גלואונים, ללא קווארקים ולנטיים אך גלואון אמיתי אחד (או יותר), והיברידים המורכבים מזוג קווארק ואנטי-קווארק ולנטי אחד ומעלה, ובנוסף גלואון אמיתי אחד ומעלה.
*
קטגוריה:האדרונים | 2023-04-02T03:36:09 |
מצעד האיוולת | מצעד האיוולת (במקור מאנגלית: "The March of Folly") הוא ספרה של ההיסטוריונית ברברה טוכמן, המנתח כמה דוגמאות היסטוריות למדינאות אווילית, בעיקר את מדיניות האפיפיורים שקדמו לרפורמציה, את מדיניות הבריטים בטרם עצמאות ארצות הברית ואת מדיניות האמריקנים בווייטנאם. הספר פורסם ב-1983.
לאחר תרגום הספר על ידי יוסף אשכול הפך הביטוי אותו הגה המתרגם, "מצעד האיוולת", למונח שגור בשפה העברית - לעיתים, צד בוויכוח מדיני-פוליטי טוען כי פעולותיו של הצד השני הן בגדר "מצעד איוולת". ספרה של טוכמן היווה מקור השראה לרב המכר הישראלי מצעד האיוולת היהודי מאת אמוץ עשהאל.
חלקי הספר
מבוא
בפרק המבוא סוקרת טוכמן בקצרה שורה של התרחשויות היסטוריות שלדעתה ניתן להגדירן כאוויליות במובהק.
טוכמן מנתה שלושה תנאים "על מנת שמדיניות תהיה מוגדרת כאיוולת לצורך מחקר זה":
חובה שתוצאותיה השליליות ייראו בעליל בזמנה, ולא בראייה שלאחר מעשה. בהקשר זה היא מצטטת היסטוריון אשר אמר: "אין דבר פחות הוגן מאשר לדון את אנשי העבר לפי מושגי ההווה".
חייבת להיות דרך פעולה חלופית, שאותה אפשר היה לנקוט.
המדיניות היא מדיניותה של קבוצה, לא של שליט יחיד, ושהיא נשארה בתוקף יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד."כשל שלטון שנעשה בידי מלך או רודן יחיד שכיח מדי ואישי מכדי שיהיה ראוי למחקר כוללני".
עם זאת, היא מתייחסת גם לכמה אירועים שאינם עומדים בכל שלושת תנאיה. הראשון שבהם, שבו האיוולת הייתה החלטתו של שליט יחיד, הוא תנ"כי: החלטת רחבעם שלא להקל את עול העבודה שהטיל אביו: . התוצאה הייתה פילוג ממלכת ישראל וממלכת יהודה. התנהגות אחרת של רחבעם הייתה אולי מונעת את מנת הסבל שהייתה חלקו של עם ישראל מאז.
בהמשך מתייחסת טוכמן למונטסומה, שליט האצטקים, שהתעקש לפתוח את השערים לכובש הלבן ולא להילחם בו, מתוך אמונה שבואו מהווה את חזרת האל קצלקואטל.
מקרה איוולת אחר שסוקרת טוכמן בקצרה הוא רדיפת הפרוטסטנטים בצרפת בידי המלכים הבורבונים.
מלחמות העולם מספקות לטוכמן שתי דוגמאות נוספות. שתיהן קשורות להצטרפותה של ארצות הברית למלחמה. גם הגרמנים ב-1916 וגם האימפריה היפנית ב-1941 נקטו מדיניות יהירה וחסרת זהירות שקוממה עליהם את המעצמה של העולם החדש. הגרמנים החליטו לפתוח במלחמת צוללות בלתי מוגבלת, והיפנים החליטו לתקוף בפרל הארבור.
לגבי התקיפה בפרל הארבור היא כותבת:
"יפן לא העלתה בדעתה כי ההשפעה של התקפה על פרל הארבור עשויה להיות לא הרס המוראל, אלא איחוד העם למלחמה. חלל ריק מוזר זה בהבנה נבע ממה שאפשר לכנות בשם בורות תרבותית, שהיא לעיתים אחד ממרכיבי האיוולת".
מנגד מעלה על נס טוכמן כמה שליטים, החל מסולון איש אתונה, פריקלס, כמה מקיסרי רומא, קארל הגדול, פרידריך השני, אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה, ובעיקר את מקימיה של ארצות הברית. במידת מה של פטריוטיות אמריקאית כותבת טוכמן:
"מן הראוי שנזכור את האבות המייסדים כתופעה שיש בה כדי להביאנו לידי הערכה רבה יותר לגבי יכולתו של האדם, גם אם דוגמתם נדירה ואין בה כדי לשמש בסיס לציפיות נורמליות".
לטובה מציינת טוכמן גם את מדיניות המנצחים במלחמת העולם השנייה כלפי הארצות הכבושות.
היא חותמת באזכור "המקרה הנדיר ביותר של מהפך - זה של שליט המכיר בכך שמדיניות מסוימת איננה משרתת את האינטרס העצמי ומעז להסתכן בשינויה ב-180 מעלות". בעיניה זו החלטתו של אנואר סאדאת לכונן יחסי שלום בין מצרים לישראל.
איוולת טרויה
את החלטתם של הטרויאנים להכניס את סוס העץ לעירם רואה טוכמן כאבטיפוס לאיוולת מדינית. היוונים העמידו פנים כאילו צבאם עזב את שערי העיר והותירו אחריהם סוס עץ, ועליו כתובת שלפיה הוא מוקדש לאלה אתנה. הטרויאנים, שראו בסוס חיה קדושה, החליטו להכניסו למקדש שבעירם. בתוך אותה מתנה כביכול, הסתתרו הלוחמים היוונים.
לפי האגדה, לא השתכנעו אנשי טרויה בקדושתו של הסוס אלא כאשר, את הכוהן שניסה להטיל בה ספק, טרפו נחשים כבירים שהופיעו פתאום. הופעת הנחשים מקורה בכך ש"נחרץ גורלה של טרויה להיהרס". טוכמן כותבת:
"אנו יכולים לפרש זאת בכך שבאנושות, בדמותם של אזרחי טרויה, טבועה ההתמכרות לנקוט מדיניות המנוגדת לאינטרס העצמי".
עם זאת, מסכמת טוכמן:
"למרות האזכורים התכופים המצויים באפוס לכך שגורלה של טרויה נחרץ מראש, לא הגורל אלא הבחירה החופשית היא שהביאה את הסוס אל תוך העיר הבצורה. "הגורל", כדמות באגדה, מייצג את התגשמות ציפיותיו של האדם מעצמו".
בנושא הסוס הטרויאני מודה טוכמן כי איננו עומד בכללים שהיא עצמה קבעה: אין זו מדיניות של דורות פוליטיים רבים, אלא מעשה נקודתי. אך האיוולת שבהכנסתו לעיר היא כה גדולה, לטענתה, שאין מנוס אלא לציינה.
איוולת האפיפיורים ברנסאנס
בזבזנותם של האפיפיורים ברנסאנס, שחיתותם הבלתי-מוסווית ורדיפת העינוגים שלהם משתקפת באמרה המיוחסת לאפיפיור ליאו העשירי: "אלוהים נתן לנו את האפיפיורות - הבה ונהנה ממנה".
שחיתותה של הכנסייה התבטאה גם בהפצת כתבי מחילה ובשימוש ציני ברצונם של בני העם הפשוטים להקל על ייסורי קרוביהם שבכור המצרף. כתבי המחילה היו אלה שבסופו של דבר הביאו לכינון תנועת הרפורמה בידי מרטין לותר.
לדעת טוכמן גילו האפיפיורים אדישות ועיוורון מוחלטים להתמרמרות ההולכת וגוברת. הם לא היו מסוגלים לשנות את המערכת הרקובה, ולא היה בכך פלא, שכן היא זו שהולידה אותם.
אשליה נוספת שליוותה את האפיפיורים הייתה אי הפגיעות. הם לא שיערו שיש דבר מה היכול לכנסייה, שבמשך דורות כה רבים הביסה כל קריאת תִּגָּר.
איוולת הבריטים באמריקה
ממשלות בריטיות שונות ניהלו מדיניות נפסדת ועקבית שבסופו של דבר הובילה לאובדן המושבות באמריקה ולעצמאות ארצות הברית.
השאלה המרכזית הייתה האם לפרלמנט הבריטי יש זכות להטיל מיסים על המושבות. "אין מיסוי ללא ייצוג", טענו האמריקנים, שלא שלחו ללונדון צירים. על מזבח סכסוך זה הקריבה בריטניה את שליטתה בעולם החדש, שהייתה חשובה לה לאין ערוך יותר מאשר כסף.
את שורש האיוולת מוצאת טוכמן ביהירות ובהתנשאות. האמריקאים נראו למנהיגי בריטניה כאספסוף ולא כיריבים שווים. גנרל בריטי אחד תיאר את האמריקאים "הכלבים המלוכלכים ביותר והפחדניים הנקלים ביותר שניתן לדמיין". טוכמן סבורה שהערכה מעליבה זו נבעה פשוט מהופעתם החיצונית המרושלת.
לסיכום, היא תוהה:
"האם, לו היו שריו של ג'ורג' השלישי אחרים מכפי שהיו, אפשר היה להגיע למעמד או צורה כלשהם של איגוד בין בריטניה ואמריקה, וכך היה נוצר כוח טרנס-אטלנטי בעל עוצמה אדירה, שהיה מרתיע יריבים ואולי חוסך לעולם את המלחמה הגדולה של 1914–1918 ואת המלחמות הבלתי-פוסקות שבאו בעקבותיה".
איוולת האמריקאים בווייטנאם
כבר בתקופה שאחרי תום מלחמת העולם השנייה, שבה סייעו האמריקאים לצרפתים לשוב ולהשתלט על הודו סין, מוצאת טוכמן איוולת. לדעתה, במקום לקדם קולוניאליזם שעבר זמנו, מוטב היה אילו האמריקאים היו תומכים בתנועת העצמאות, על אף זיקתה הקומוניסטית.
הזדמנות לחמוק מהשליטה בווייטנאם הייתה לאמריקאים אחרי משבר הטילים בקובה. היוקרה שרכשו בעימות זה, שממנו יצאו כשידם על העליונה, יכולה הייתה לאפשר להם השלמה מכובדת עם הישגי הקומוניזם במזרח אסיה.
אל תוך הביצות הצעיד את אמריקה לינדון ג'ונסון, שהיה סבור שאובדן וייטנאם יכול להוביל למלחמת עולם שלישית, אם מוסקבה ובייג'ינג יעמדו על חולשתה של ארצות הברית. בתקופת ריצ'רד ניקסון אומנם הסתיימה מלחמת וייטנאם, אך לא לפני שארצות הברית יזמה גם פלישה לקמבודיה, מוסיפה אש על המדורה הבוערת של התנגדות הציבור.
כפי שזלזול בלאומיות האמריקאית הצעירה הביא את הבריטים לנקיטת צעדי איוולת מאתיים שנה קודם לכן, כך זלזול בווייטנאמים היה שורש המפלה של ארצות הברית במלחמתה הכושלת ביותר. "אין גבול לאירוניה של ההיסטוריה", כותבת טוכמן.
בנוסף, הייתה הפרזה גדולה בהערכת שרידותו וכושרו של הדרום. בשל תווית "לוחמי החופש" שהודבקו לו, לאור התנגדותו לקומוניזם, תלו בו האמריקאים תקוות שאינן מציאותיות. האמריקאים גם הגזימו בהערכת חשיבות המערכה כולה. טוכמן מצטטת גנרל אשר פסק כי: "לא היה צורך בכושר חזון רב כדי להבין כי שום אינטרס חיוני אמיתי של ארצות הברית איננו מעורב". איוולת נוספת אשר כמעט תמיד מעורבת בכל מחדל היא אשליית היעדר הפגיעות, שהייתה כל כך דומיננטית גם במפלתם של האפיפיורים לפני התנועה הפרוטסטנטית.
לסיכום מזכירה טוכמן את אטימות המוחין, הסירוב להסיק את המשתמע מסימנים שליליים, אשר עומד בבסיס כל כך הרבה מעשי איוולת. היא מצטטת את דבריו של ג'ורג' אורוול בספרו "1984":
"עצר פשע היא הסגולה להיעצר, כאילו באינסטינקט, על ספה של כל מחשבה מסוכנת. היא כוללת את היכולת לא לתפוס אנלוגיות, לא להבחין בשגיאות לוגיות, לא להבין את הטיעונים הפשוטים ביותר, ולהיות נרגז בגלל כל שרשרת מחשבות העלולות להוביל לכפירה".
ביקורת על התאוריה של טוכמן
פרופסור עודד בלבן מאוניברסיטת חיפה מעביר בספרו 'Politics and Ideology' ביקורת על גישתה של טוכמן. על פי בלבן, טוכמן עצמה נופלת בכשל חריף שהוא הנחת המבוקש - היא מניחה מראש מה היו המטרות אותן נועדה להשיג ההתנהלות המדינית ובכך היא מסמנת מראש את כישלונה של מדיניות זו. אולם, לטענת בלבן, אין ביכולתנו לדעת מה היו המטרות שאותן שאפו מנהלי המדיניות להשיג. לכן טיעון האיוולת של טוכמן הוא טיעון ריק, שכן הוא נועד לשפוט בדיעבד את נשואי המחקר ופוטר אותנו מלברר מדוע ננקטה המדיניות שננקטה. כלומר טיעון האיוולת, אליבא דבלבן, הוא טיעון של עצלות מחשבתית. בלבן טוען עוד כי טוכמן נופלת בכשל שהיא עצמה הגדירה - בחלק מהניתוחים שלה היא מניחה שהתוצאות השליליות של מעשה היו ידועות בזמנו, גם במקרים שזה לא בהכרח כך. כמו כן, הוא מבקר את טיעון ה"מדיניות של קבוצה" בטענה שלקבוצה אין מדיניות אלא רק לאינדיבידואלים, ועל כן במקרה זה השלם אינו סכום חלקיו שכן בתוך הקבוצה יכולים להיות אינטרסים מנוגדים לגמרי.
ראו גם
מצעד האיוולת היהודי
לקריאה נוספת
מצעד האיוולת מאת ברברה טוכמן (תרגום: יוסף אשכול). הוצאת ספרית מעריב
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:היסטוריוגרפיה
קטגוריה:ספרות פוליטית
קטגוריה:ספרי 1983
קטגוריה:ספרי ברברה טוכמן
קטגוריה:ספרי ספריית מעריב
קטגוריה:ספרי הוצאת כתר | 2024-06-09T00:52:52 |
הון תרבותי | הון תרבותי הוא מושג המתייחס לעולם הידע והתוכן של היחיד והקבוצה, והוא מתפקד כגורם מרבד, כגורם המשעתק את אי השוויון, ואת עליונותן החברתית של קבוצות מסוימות והנמכתן והדרתן של קבוצות אחרות.
את המונח טבע הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה. בספרו Forms of Capital מרחיב בורדייה את מושג ההון מעבר למושג הכלכלי המציין חליפין חומריים, וכולל בו צורות לא-חומריות ולא-כלכליות של הון: הון תרבותי, הון חברתי והון סימבולי. הוא מסביר כיצד ניתן להשיג סוגי הון, לערוך בהם חליפין ולהמיר אותם בסוגי הון אחרים. מכיוון שהמבנה והחלוקה של ההון מייצגים גם את המבנה הפנימי של העולם החברתי, בורדייה טוען כי הבנת הסוגים השונים של ההון יתרמו להבנת המבנה והתפקוד של העולם החברתי.
בורדייה מבחין בין שלוש צורות של הון תרבותי:
הון תרבותי ממוסד – תעודות אקדמיות והסמכות היוצרות "תיעוד על יכולת תרבותית המעניקות לאוחז בהן ערך קונוונציונלי, קבוע וחוקי ביחס לכוח". אסמכתאות אקדמיות אלה יכולות לשמש ככלי המרה בין הון תרבותי לכלכלי.
הון תרבותי מחופצן (Objectified) – בעלות על טובין תרבותיים, חפצים חומריים כגון חפצי אומנות, ספרים, ציורים, מכשירים או מכונות. ניתן להעריך אותם הן חומרית, כהון כלכלי, והן סימבולית כהון מחופצן.
הון תרבותי מופנם/מגופן (Embodied) – מצוי בתוך האדם, והוא מייצג את ידיעותיו, יכולותיו, ערכיו וטעמו התרבותי. הון מגופן יכול לגדול על ידי השקעת זמן בשיפור עצמי ובלמידה. כאשר הון מגופן נטמע באדם, הוא הופך להביטוס ואינו יכול להיות מועבר בצורה מיידית. כלומר – ההון המגופן הוא מערך התנהגויות (נימוס, דיבור, הליכות וכיוצא בזה) וטעם (בביגוד, חברים, אוכל, תחביבים וכיוצא בזה) של אדם, המעידים על מי שהוא, מהיכן בא, איפה התחנך. הון תרבותי זה, שלא כמו שני האחרים, נרכש רק בתהליך ארוך ומורכב, בעצם במשך כל מהלך חייו של האדם. הפנמת הערכים התרבותיים מתרחשת בעיקר בגיל הילדות, בתהליך החיברות (סוציאליזציה) של האדם, ורק בצורה כזו אותם ערכים יהפכו לחלק בלתי נפרד ממנו. למעשה, סוג ההון הזה הוא המפריד בין מי שנולד למעמד הגבוה לבין מי שהתעשר במהלך חייו וטיפס בסולם המעמדי. ניתן לרכוש הון תרבותי זה רק אם היחיד שרוכש אותם מצויד במערכי-הערכה מנטליים נכונים, ומבין את משמעויות הטובין הללו. זאת מאחר שהסמלים המשוקעים בתוך ההון התרבותי הם תמיד קודים מסוג זה או אחר, ויש תמיד לפענח אותם.
ראו גם
נובו ריש
לקריאה נוספת
שאלות בסוציולוגיה, תרגום מצרפתית: אבנר להב וניצה בן-ארי, תל אביב: הוצאת רסלינג, 2005 [1980].
מ. רגב, הון תרבותי, בתוך: א' רם, נ' ברקוביץ (עורכים), אי שוויון, באר-שבע: אוניברסיטת בן-גוריון, 2006. עמ' 139-133.
קטגוריה:תרבות
תרבותי
קטגוריה:סוציולוגיה | 2022-12-12T11:02:13 |
בוטפוגו (כדורגל) | בּוֹטָפוֹגוּ כדורגל וחתירה (בפורטוגזית: Botafogo de Futebol e Regatas, המכונה בקצרה "בּוֹטָפוֹגוּ") הוא מועדון ספורט ברזילאי הממוקם בשכונת בדרום העיר ריו דה ז'ניירו. המועדון מוכר במיוחד בזכות קבוצת הכדורגל שלו, המשחקת בליגת העל הברזילאית (נכון ל-2023).
קבוצת הכדורגל בוטפוגו היא אחת מארבע קבוצות הכדורגל הגדולות של מדינת ריו דה ז'ניירו ביחד עם פלמנגו, ואסקו דה גאמה ופלומיננסה. לבוטפוגו קהל האוהדים השלישי בגודלו במדינת ריו דה ז'ניירו והעשירי בברזיל.
היסטוריה
בוטפוגו בין מועדוני הספורט הוותיקים שבברזיל. "מועדון החתירה בוטפוגו" (Club de Regatas Botafogo) נוסד ב-1 ביולי 1894 (על מנת להתחרות במרוצי החתירה הפופולריים בשלהי המאה ה-19 בריו דה ז'ניירו) ואילו "מועדון כדורגל בוטפוגו" (Botafogo Football Club) נוסד ב-12 באוגוסט 1904. שני המועדונים התאחדו ב-8 בדצמבר 1942 תחת השם הנוכחי. היריבות בכדורגל בין בוטפוגו ופלומיננסה היא הוותיקה ביותר בכדורגל הברזילאי - מאז 22 באוקטובר 1905.
מאז 2007 המגרש הרשמי של בוטפוגו הוא האצטדיון האולימפי ז'ואו אבלאנז'ה (Estádio Olímpico João Avelange), המוכר בכינוי "אנז'ניאו" (Engenhão), היותו שוכן בשכונת "אנז'ניו דה דנטרו" (Engenho de Dentro) שבעיר ריו דה ז'ניירו. האצטדיון נבנה על ידי מדינת ריו דה ז'ניירו לקראת המשחקים הפאן-אמריקאיים ב-2007 ומושכר לבוטפוגו למשך 20 שנה. בסיום עונת 2014 ירדה לליגה השנייה לאחר שסיימה במקום ה-19 והלפני אחרון בטבלה. עונה לאחר מכן חזרה לליגת העל. בעונת 2020 ירדה בפעם השלישית לליגת המשנה.
תארים
בברזיל
ליגת העל הברזילאית 1995
טאסה ברזיל (אוחד עם ליגת העל) 1968
טורניר ריו-סאו פאולו 1962, 1964, 1966, 1998
במדינת ריו דה ז'ניירו
21 אליפות ריו דה ז'ניירו: 1907, 1910, 1912, 1930, 1932, 1933, 1934, 1935, 1948, 1957, 1961, 1962, 1967, 1968, 1989 (ללא הפסד), 1990, 1997, 2006, 2010, 2013, 2018
8 טורניר איניסיו: 1934, 1938, 1947, 1961, 1962, 1963, 1967 ו-1977
8 גביע גואנבארה: 1967, 1968, 1997, 2006, 2009, 2010, 2013, 2015
6 גביע ריו: 1989, 1997, 2007, 2008, 2010, 2013
תארים בינלאומיים
רשמי
גביע קונמבול (1): 1993
ידידות
הטורניר הבינלאומי בקולומביה 1960
פנטגונל דה מקסיקו 1962
טורניר פאריס 1963
קואדרנגולר דה בואנוס איירס 1964
גביע טאראנזה 1966
טורניר קאראקס 1967, 1968 ו-71970
טורניר מקסיקו 1968
טורניר גנברה 1984
טורניר ברנה 1985
טורניר פאלמה דה מיורקה 1988
טורניר אמיזאדה 1990
טורניר הררה 1996
טורניר אוסאקה 1996
טורניר הנשיא השלישי של רוסיה 1996
שחקנים מפורסמים
אמרילדו
באואר
בבטו
בריטו
קרבאליו לייטה
ואלדיר פריירה
גארינצ'ה
ז'רסון
גונסאלבז
ז'אירזיניו
ז'וסימאר מאנגה
מאריניו שאגאס
מריו זגאלו
מאורו גלבאו
נילו
קלרנס סידרוף
נילטון סאנטוס
פמפלונה
פאטסקו
טוליו קוסטה
זהזה פרוקופיו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:קבוצות כדורגל ברזילאיות
קטגוריה:ריו דה ז'ניירו: ספורט
קטגוריה:קבוצות כדורגל שהוקמו ב-1904
קטגוריה:ריו דה ז'ניירו: מועדוני כדורגל | 2023-11-25T19:22:08 |
פלמנגו (כדורגל) | מועדון הפלגות פלמנגו (בפורטוגזית: Clube de Regatas do Flamengo) הוא מועדון ספורט בריו דה ז'ניירו שבברזיל. קבוצת הכדורגל של פלמנגו היא הקבוצה עם מספר האוהדים הגדול ביותר בברזיל, ובשנת 2000, דורגה במקום התשיעי בדירוג "קבוצת המאה של פיפ"א".
פלמנגו היא אחת מארבע קבוצות הכדורגל הגדולות של ריו דה ז'ניירו ביחד עם קבוצות פלומיננסה, בוטפוגו וואסקו דה גאמה.
מקורו של המועדון הוא שכונת פלמנגו שבריו דה ז'ניירו, אך הוא הועתק לשכונת גבאה ב-1938. מגרשה הביתי של פלמנגו הוא אצטדיון המרקנה. עד 1997 היווה גם אצטדיון הגבאה מגרש ביתי עבור חלק קטן ממשחקיה, אך מאז הוא משמש את הקבוצה לאימונים בלבד. פלמנגו היא אחת משתי הקבוצות בברזיל (יחד עם סאו פאולו) שמעולם לא ירדו לליגה השנייה.
תוארי הקבוצה
בין-לאומי
רשמי
גביע ליברטדורס - 3, 1981, 2019,2022
הגביע הבין-יבשתי - 1, 1981
גביע מרקוסור - 1, 1999
גביע הזהב הדרום אמריקאי - 1, 1997 (לא הפסידה באף משחק במהלך הטורניר)
אחר
גביע ראמון דה קראנדס (ספרד) - 2, 1979, 1980
טורניר פאלמה דה מיורקה (ספרד) - 1, 1978
גביע קירים (יפן) - 1, 1988
טורניר המבורג (גרמניה) - 1, 1989
גביע מרלבורו (יפן) - 1, 1990
גביע שארפ (יפן) - 1, 1990
טורניר קואלה לומפור (מלזיה) - 1, 1994
לאומי
אליפות ברזיל - 8: 1980, 1982, 1983, 1987, 1992, 2009, 2019, 2020
הגביע הברזילאי - 4: 1990, 2006, 2013, 2022
גביע האלופות הברזילאי - 1: 2001
טורניר ריו-סאו פאולו - 1: 1961
גביע העולם למועדונים ברזילאים - 1: 1997
"טורניו דו פובו" - 1: 1972
אליפות ריו דה ז'ניירו - 37: 1914, 1915, 1920, 1921, 1925, 1927, 1939, 1942, 1943, 1944, 1953, 1954, 1955, 1963, 1965, 1972, 1974, 1978, 1979, 1979 (מיוחד), 1981, 1986, 1991, 1996, 1999, 2000, 2001, 2004, 2007, 2008, 2009, 2011, 2014, 2017, 2019, 2020, 2021, 2024
שחקנים מפורסמים
זיקו
רומאריו
בבטו
דידה
אדריאנו לייטה ריביירו
רונאלדיניו
ז'וניור
זיזיניו
ויניסיוס ג'וניור
לוקאס פאקטה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:קבוצות כדורגל ברזילאיות
קטגוריה:ריו דה ז'ניירו: ספורט
קטגוריה:קבוצות כדורגל שהוקמו ב-1895
קטגוריה:ריו דה ז'ניירו: מועדוני כדורגל | 2024-06-13T16:48:21 |
סאו פאולו | סאוּ פאוּלוּ (בפורטוגזית: São Paulo) היא העיר הגדולה בברזיל והמאוכלסת ביותר ביבשות אמריקה, עם כ-12 מיליון תושבים בעיר וכ-21 מיליון במטרופולין. העיר היא בירת מדינת סאו פאולו, והיא המרכז הפיננסי, העסקי והתעשייתי החשוב ביותר באמריקה הלטינית.
הגיוון האתני בעיר הוא מהגדולים בתבל, הודות לגלי הגירה גדולים מכל העולם שנקלטו ונטמעו באוכלוסיית העיר, החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. לפני כן הייתה אוכלוסיית העיר מורכבת בעיקר מצאצאיהם של פורטוגזים, אפריקאים, אינדיאנים ובני מוצא מעורב (ראו ברזיל הקולוניאלית, האימפריה הפורטוגזית). המהגרים שנוספו אליהם באו מאירופה (כשהבולטים ביניהם הם איטלקים, פורטוגזים, גרמנים, ספרדים ופולנים), מיפן, מסין, מקוריאה, מהמזרח התיכון (ברובם הגדול נוצרים סורים ולבנוניים) ומעוד מדינות רבות.
מבין קהילות המהגרים, הקהילה הגדולה בעיר היא של צאצאי המהגרים האיטלקיים. לכ-60% מתושבי העיר מוצא איטלקי כלשהו, ומספרם גדול יותר ממספר התושבים בכל עיר באיטליה עצמה. כמו כן, בסאו פאולו האוכלוסייה היפנית הגדולה ביותר מחוץ ליפן. בעיר שוכנת הקהילה היהודית הגדולה והמבוססת בברזיל, ומונה כ-100,000 נפש. גלי הגירה אלה תרמו להפיכתה של סאו פאולו לעיר המשגשגת בברזיל.
בסאו פאולו, מתקיימת פעילות תרבותית ענפה. חיי הלילה בסאו פאולו הם מן העֵרים בעולם, ולא מעט הרכבי רוק ברזילאי לסוגיו השונים התחילו את דרכם בעיר.
בין מתחמי העסקים החשובים בעיר נמנים שדרות פאוליסטה ורובע איטאים ביבי. הבורסה לניירות ערך של סאו פאולו היא החשובה בין בורסות אמריקה הלטינית.
ענף המסעדנות בסאו פאולו מפותח, והוא שואב משלל מטבחי תבל. העיר מדורגת כשנייה בעולם בצריכת פיצה.
בעיר שוכנת אוניברסיטת סאו פאולו (USP), הנחשבת למוסד האקדמי המחקרי הטוב בברזיל. ב-2007 היא מוקמה במקום ה-94 בטבלת פריון מחקרי השוואתי בין האוניברסיטאות המובילות בעולם. מכון בוטאנטאן, הממוקם בסמוך לאוניברסיטה זו, הוא אחד המרכזים החשובים בעולם לחקר ארס נחשים. קבוצות הכדורגל המובילות של העיר, קורינתיאנס, סאו פאולו ופאלמיירס, הן מן המועדונים הגדולים והאהודים בברזיל.
העיר הוקמה על רמה, ונהנית מאוויר קריר ופחות לח יחסית לערי חוף. בסאו פאולו מצויים כמה מהרחובות הרחבים ביותר בעולם. סאו פאולו ידועה גם במזג האוויר ההפכפך השורר בה, בצי המסוקים הגדול בעולם הטס בשמיה, בארכיטקטורה המרהיבה של מבניה ובצפיפות הרבה של גורדי שחקים בשטח השיפוט העירוני, וגם מעבר לו. סאו פאולו מסווגת כעיר עולם מסוג "אלפא".
תושביה הילידים של העיר סאו פאולו מכונים "פאוליסטנוס".
היסטוריה
ממוזער|שמאל|250px|שדרות פאוליסטה בשנת 1902
העיירה "סאו פאולו דוס קמפוס דה פירטינינגה" הוקמה ב-25 בינואר 1554, בידי המיסיונרים הישועיים מנואל דה נוברגה וז'וזה דה אנשייטה. יחד עם אנשיהם, הם יסדו מיסיון בשם "קולז'יו דה סאו פאולו דה פירטינינגה", במטרה להמיר את דתם של אינדיאנים משבט טופי-גוואראני לנצרות הקתולית. היישוב מוקם מעט מעבר לצוקים של שרשרת הרי חוף הים, מהם נשקפת עיר הנמל סנטוס, וכן בסמוך לנהר הטיאטה. לפיכך הפך יישוב חדש זה לתחנת מעבר טבעית בין החוף הדרום-מזרחי לרמה פורייה ורחבת היקף בפנים היבשת, אשר לימים נכללה בתחום השיפוט של מדינת סאו פאולו.
מסאו פאולו יצאו משלחות הבָנדֶירָנטֶס, אשר חדרו לפנים הארץ בחיפוש אחר אינדיאנים, זהב ויהלומים. תשומת הלב לעיר בקרב קברניטי האימפריה הפורטוגזית גברה בעקבות גילוי עפרות זהב באזור מינאס ז'ראיס בשנת 1693. סאו פאולו הפכה באופן רשמי לעיר בשנת 1711. בשלהי המאה ה-18, כאשר התדלדלו מקורות זהב אלה, עברו תושבי העיר לעסוק בעיקר בריכוז תוצרת חוות וטחנות הסוכר שבפנים הפרובינציה, והעברתה אל נמל סנטוס.
ממוזער|שמאל|250px|היכל שירותי הדואר. תמונה מ-20 באוקטובר 1922
במאה ה-19, פרחה ושגשגה כלכלתה של העיר, בעיקר בזכות יצוא של קפה דרך נמל סנטוס. עם ביטול העבדות בברזיל ב-1888, קלטה סאו פאולו גלי הגירה מאיטליה, מפורטוגל, מספרד, מגרמניה ומעוד מדינות באירופה, אשר הגיעו, בין היתר, כדי לעבוד בתחום יבולי הקפה הרבים ברחבי מדינת סאו פאולו. בתחילת המאה ה-20, דעך תחום הקפה, בין השאר, בעקבות ירידה חדה במחירי הקפה בעולם.
בתקופה זו החלו יזמים מקומיים להשקיע בפיתוח תעשייתה של סאו פאולו. בכך משכה העיר מהגרים רבים נוספים, רובם מאיטליה. נוסף לאירופים, הגיעו בראשית המאה ה-20 גם מהגרים יפניים, סורים ולבנונים, נוצרים ברובם, וכן יהודים מאזור האימפריה העות'מאנית לשעבר. במהלך המאה ה-20, משכה כלכלתה המשגשגת של העיר גם גלי הגירה פנימית מאזורים עניים יחסית בברזיל, דוגמת צפון-מזרח ברזיל.
עם זאת, נאלצה סאו פאולו להתחרות בערים אחרות בברזיל, אשר הציעו לעיתים הטבות מיסים עבור חברות שבחרו למקם בתחומן את מתקני הייצור שלהן. בהדרגה השתנה פרופיל הפעילות הכלכלית בעיר, ולקראת סוף המאה ה-20 עבר מכלכלה תעשייתית מיסודה, לכלכלה המוכוונת שירותים. העיר היא מקום מושבן של חברות בנקאות מקומיות ובינלאומיות רבות, משרדי עורכי דין, חברות רב-לאומיות ומטות שירות ללקוח.
ממוזער|שמאל|250px|מעון פראטס שבעמק אניאנגבאו בשנת 1920
על אף קשייה הרבים, סאו פאולו עודנה מוקד העסקים של דרום אמריקה. בתחילה נבעה פריחתה מתעשיית הקפה. מאוחר יותר שגשגה התעשייה הממוכנת ובראשית המאה ה-21 התפתחה כלכלתה גם במגזר השירותים. השוק הגדול של האזור המטרופוליני של סאו פאולו (המונה קרוב ל-20 מיליון תושבים) מהווה מוקד משיכה עבור חברות רב-לאומיות. הודות לאירועים כמו יריד הביאנלה הבינלאומי לאמנות של סאו פאולו והמוניטין המצטבר של העיר כמארחת של קונצרטי מוזיקה מהשורה הראשונה, הפכה העיר גם למרכז תרבותי. צמיחה כלכלית ויצוא סחורות תרמו להגדלת מקורות התעסוקה והעלאת המשכורות.
מרכז העיר ההיסטורי הפיק תועלת מחזרת מושב העירייה אליו ומהקמתן של אוניברסיטאות פרטיות בתחומו, על אף עזיבתם הנמשכת של חלק מהעסקים אל הרבעים הפורחים החדשים כמו איטאים ביבי (Itaim Bibi), לאחרונה באזור שדרות בריני (Avenida Berrini). סאו פאולו גם טוענת לבכורה כמוקד משיכה למבקרים (רובם בביקורי עסקים, אך גם לא מעט תיירים), בכמות גדולה יותר מאשר ריו דה ז'ניירו (העיר השנייה בגודלה בברזיל), עדות ליריבות העזה בין שתי מטרופולינים ברזילאים אלה.
גאוגרפיה
הסביבה הפיזית
ממוזער|250px|פסגת ז'אראגוואה, הנקודה הגבוהה בשטח השיפוט העירוני
העיר סאו פאולו שוכנת בדרום-מזרח ברזיל, במדינת סאו פאולו, בכמחצית הדרך בין קוריטיבה, בירת מדינת פרנה, שלדרום-מערב, לעיר ריו דה ז'ניירו, בירת מדינת ריו דה ז'ניירו שלכיוון צפון-מזרח. העיר שוכנת ברמה המהווה חלק משרשרת הרי החוף (בפורטוגזית: Serra do Mar) הנכללת ביחידה גאוגרפית רחבת היקף המכונה הרמה הברזילאית, ברום ממוצע של כ-799 מטרים מעל פני הים. בין העיר לאוקיינוס האטלנטי, המרוחקים כ-70 ק"מ, סלולות שתי אוטוסטראדות - כביש אנשייטה וכביש אימיגראנטס (imigrantes, מהגרים בפורטוגזית), המובילות לעיר הנמל סנטוס ולעיר הקיט גווארוז'ה בחוף. באזורים הבנוים יותר בעיר פני השטח הם בדרך כלל מישוריים, בניגוד לאזור שרשרת ההרים סרה דה קנטריירה, שלצפון העיר, המתנשאת לגבהים משתנים והכוללת שריד משמעותי של יער הגשם האטלנטי. האזור כולו יציב מאוד מבחינה טקטונית ומעולם לא נרשמה בו פעילות סייסמית משמעותית.
נהר הטיאטה (Tietê) ויובלו נהר פיניארוס היו בעבר מקורות מים מתוקים חשובים ושימשו גם לפנאי עבור תושבי סאו פאולו. מאוחר יותר, במחצית השנייה של המאה ה-20 הזדהמו מאוד נהרות אלה על ידי מי ביוב ושפכים תעשייתיים. תוכנית משמעותית לניקוי מימיהם יצאה אל הפועל. היא ממומנת באמצעות שיתוף פעולה של הממשל המקומי ובנקים בינלאומיים להשקעות בפיתוח כגון בנק יפן לשיתוף פעולה בינלאומי. במקטעי הנהר הזורמים לאורך תחומי העיר לא מתאפשר ניווט כלי שיט. עם זאת, חשיבותו של השיט בנהר הטיאטה גדלה ככל שמדרימים במורד הנהר וקרבים לנהר פרנה. זאת מכיוון שהנהר הוא חלק מאגן נהר דה לה פלאטה.
אין באזור אגמים טבעיים גדולים, אך מאגרי המים בילינגס וגוואראפיראנגה שבפרבריה הדרומיים של העיר משמשים להפקת חשמל, אגירת מים ופעילויות פנאי כגון שיט. הצומח המקורי כלל בעבר בעיקר מגוון רחב של בעלי פרחים ירוקי עד. כיום, נפוצים בסביבות העיר מינים לא-ילידים, מכיוון שמזג האוויר המתון והגשמים השופעים מאפשרים את טיפוחם ושגשוגם של מינים רבים של צמחים מאזורים ממוזגים, טרופיים וסובטרופיים, עם תפוצה רחבה במיוחד של עצי אקליפטוס.
אקלים
ממוזער|שמאל|250px|קו הרקיע משכונת ז'רדינס
על פי מערכת סיווג האקלים של קפן לסאו פאולו אקלים סובטרופי לח. מידות החום מגיעות לעיתים רחוקות בלבד לטמפרטורה של C° 30 בקיץ, ובמהלך החורף נדיר הכפור בגלל תופעת אי החום העירוני. הטמפרטורה המתועדת הגבוהה ביותר היא C° 35.3, שנמדדה ב-15 בנובמבר 1985, והטמפרטורה המדודה הנמוכה ביותר היא C° 2.1−, מה-2 באוגוסט 1955. שתי המדידות האלה נרשמו בתחנה המטאורולוגית הלאומית במצפה סנטנה שלצפון העיר. בהרים שמסביב לעיר (Horto Florestal), תועדה באופן בלתי רשמי טמפרטורה של C° 3.9−, גם כן בתאריך 2 באוגוסט 1955.
גשמים יורדים בשפע וממוצע המשקעים השנתי בעיר הוא 1317 מילימטר. הגשמים תדירים בעיקר בחודשים החמים יותר, והם מתמעטים במידת מה בין יוני לאוגוסט. מעולם לא הלמה בסאו פאולו ובחופים הקרובים אליה סופת ציקלון טרופית כלשהי, וסופות טורנדו הן נדירות. ירידות שלגים קצרות דווחו באופן רשמי רק במקרה אחד, ב-25 ביוני 1918. בסוף החורף, במיוחד בחודש אוגוסט, ניכרת בעיר תופעה הידועה בשם veranico (משמע, קיץ קצרצר), המתאפיינת במכת חום ויובש חריגה, אשר במהלכה מגיעות הטמפרטורות לעיתים ל-C° 28. מצד שני, ימים קרים יחסית במהלך הקיץ הם גם די שכיחים; בימים כאלה לא עוברות טמפרטורות המקסימום את סף ה-C° 20, זאת כאשר טמפרטורות המינימום הן C° 15 לערך, ואף מתחת ל-C° 10.
בסאו פאולו תופעת גשם ייחודית שעונה לשם המקומי GAROA, משמעותו גרעיני טיפות מים, בימים מסוימים הגשם כאילו עומד באוויר בטיפות מאוד קטנות, בדומה לטל סמיך מאוד, אך ללא ערפל, וניתן לראות את הטיפות הללו עפות ברוח. עם שינויי האקלים, התופעה שכיחה פחות ופחות.
בשנים האחרונות מורגשת התייבשות אקלימית באזור והעיר הגיעה לא אחת למצבי קיצון של מחסור במים, בעיקר עקב מיעוט גשמים באגני ההיקוות של העיר ובשל מערכת מים לא יעילה הגורמת לבזבוז משמעותי.
דמוגרפיה
המרקם האתני
ממוזער|שמאל|250px|מהגרים איטלקים במפעל בסאו פאולו
סאו פאולו היא בעלת המגוון האתני הרב ביותר בברזיל. עם קץ הסחר בעבדים אפריקאים (1850), פנתה מדינת סאו פאולו לפתור את בעיית המחסור בכח-אדם בשדות הקפה על ידי הבאתם של מהגרים. חלוץ מיזם חדש זה היה הסנטור ניקולאו ורגיירו, אשר הביא לברזיל מהגרים מגרמניה, שווייץ ופורטוגל, על מנת שיעבדו באדמותיו שלו.
עם ביטול העבדות בברזיל ב-1888, קלטה סאו פאולו מהגרים רבים, רובם מאיטליה. ב-1897, ברזילאים-איטלקים היוו יותר ממחצית מאוכלוסיית סאו פאולו. בנוסף היגרו אליה מהגרים רבים מפורטוגל, גרמניה, ספרד, יפן, נוצרים מסוריה ולבנון, וכן יהודים רבים (ברובם מאירופה, אך גם מתחומי האימפריה העות'מאנית לשעבר). בשנים 1908–1950 הגיעו מהגרים רבים מיפן, והתרחבה קהילת הברזילאים-יפניים הגדולה. בשנות השישים של המאה העשרים, החלו להגיע מהגרים מסין ומקוריאה. באמצע המאה העשרים, החלה גם הגירה פנימית גדולה לסאו פאולו מהחלקים העניים של צפון-מזרח ברזיל. כיום, ישנה גם קהילה ההולכת וגדלה של מהגרים מבוליביה.
בעיר גם קהילה מוסלמית גדולה שמונה מעל למיליון איש.
בדומה לשאר חלקי ברזיל, תושבים מקבוצות אתניות שונות מתערבבים אלה עם אלה ויוצרים חברה רב-אתנית בעיר. כיום, סאו פאולו היא בית לברזילאים שמוצאם מכ-100 קבוצות אתניות שונות.
הקהילה היהודית
הקהילה היהודית בעיר מונה מעל ל-50,000 איש, שפזורה בעיקר בשכונות היג'יאנופוליס וג'רדינס והיא נחשבת לקהילה חזקה מאוד כלכלית. בקהילה נמצאים מספר מיליארדרים כגון ג'וזה ספרא, אלי הורן, משפחת פפר (דניאל ודוד), משפחת גרפינקל ועוד. הקהילה תורמת הרבה לישראל, ותומכת במגוון בתי כנסת ספרדים ואשכנזים. כמו כן בעיר נוכחות חרדית ושל חב"ד, בעיר עצמה פרוסים 5 בתי חב"ד.
בית החולים הטוב בעיר, בברזיל ובאמריקה הלטינית "בית החולים היהודי אלברט איינשטיין" נתמך לא מעט על ידי הקהילה היהודית. חלק מהתורמים, בעיקר יוצאי סוריה כגון משפחת ספרא, תורמת גם לבית החולים השני בטיבו בעיר "בית החולים הסורי לבנוני".
שפות
ממוזער|שמאל|250px|מהגרים מאירופה בסאו פאולו בשנת 1890 לערך
בדומה לשאר חלקי ברזיל, השפה המדוברת בפי רובם הגדול של התושבים בעיר היא השפה הפורטוגזית. בשל שטף ההגירה הגדול של מהגרים איטלקים לסאו פאולו, משתקפות בפורטוגזית המדוברת בעיר השפעות משמעותיות שמקורן בשפות חצי האי האיטלקי, בפרט השפות נפוליטנית וונטית.
המבטא והמאפיינים של הניבים האיטלקיים התמזגו בהדרגה בשפה הפורטוגזית המדוברת באזורים הכפריים של מדינת סאו פאולו, ניב הקאיפירה (Caipira), אשר לו עצמו מבטא ומאפיינים ייחודיים; מספר בלשנים סבורים שניב הפורטוגזית השגור בסאו פאולו מקורו ברובע מוקה (Mooca) בעיר, בו קבעו את ביתם בראשית המאה ה-20 בעיקר מהגרים מנאפולי שבדרום איטליה.
השפות האחרות המדוברות בעיר שגורות בעיקר בקרב הקהילה האסייתית בעיר. ברובע ליברדאדי שוכנת האוכלוסייה היפנית הגדולה ביותר מחוץ ליפן. על אף שכיום הפורטוגזית היא שפת אימם של רוב הברזילאים היפניים (או "ניפו-ברזילאים"), חלקם, בנוסף לפורטוגזית, עדיין דוברים בשטף וברהיטות בשפה היפנית. קיימות גם אוכלוסיות ממוצא סיני או קוריאני שעדיין שומרות על שפות אבותיהם. עם זאת, רוב בני הדורות שנולדו בברזיל מדברים כיום אך ורק פורטוגזית.
השפות אנגלית וספרדית נלמדות ברוב בתי הספר במסגרת לימודי שפה זרה שנייה או שלישית, אך עם זאת רק חלק קטן מתושבי העיר מפגינים רמת רהיטות גבוהה בשתי שפות אלו.
כלכלה
ממוזער|שמאל|250px|מסך שערי המניות באולם המסחר בבורסת סאו פאולו
נכון לשנת 2021, סאו פאולו מדורגת במקום ה-15 בין הערים העשירות בתבל עם תוצר מקומי גולמי הנאמד על סך כ-409 מיליארד דולר. על פי נתונים מטעם IBGE, בשנת 2005 עמד התוצר המקומי הגולמי של העיר על סך של כ-156 מיליארד דולרים, סכום השקול בקירוב ל-2.26% מהתמ"ג של ברזיל ול-36% מסך ייצור הסחורות והשירותים של מדינת סאו פאולו כולה. העיר היא אחד המרכזים הפיננסיים הגדולים בברזיל ובעולם, וכלכלתה עוברת תמורות משמעותיות. מכלכלה שהייתה בעברה בעלת אופי תעשייתי מובהק, הופכת בהדרגה כלכלת סאו פאולו למבוססת המגזר השלישוני, המתמקד ביצירת שירותים ועסקים עבור משק המדינה. אנליסטים רבים מצביעים על סאו פאולו כעיר גלובלית חשובה, אף כי יש המסתייגים מקביעה זו, לאור בעיות משמעותיות של הדרה חברתית ובידול מרחבי בעיר. על אף היותה המרכז הפיננסי החשוב במדינה, ניכרים במידה רבה בכלכלת סאו פאולו מרכיבים של כלכלה בלתי פורמלית.
סאו פאולו היא מרכז העסקים החשוב באזור הסחר החופשי מרקוסור. העיר נודעת בעולם כעיר תיירות עסקים, המארחת ועידות, תערוכות ואירועים בינלאומיים גדולים וחשובים, בתחומי תרבות, כלכלה, מדע, טכנולוגיה, ספורט או אופנה. תשתית השירותים בסאו פאולו איכותית ויעילה מאוד. נערכים בה יותר מ-200 אירועים ביום בשטח של יותר מ-250 אלף מ"ר. בנוסף, זמינים גם מרחבים המתאימים לעריכת אירועים בתוככי בתי מלון, בשטח של 70 אלף מ"ר נוספים. אם לוקחים בחשבון גם שטחים במועדוני לילה, במתחמי תרבות, עסקים ושטחים אלטרנטיביים אחרים, אזי מתגאה העיר בקרוב ל-430 אלף מ"ר הזמינים לעריכת אירועים מכל סוג.
אטרקציות התיירות הראויות לציון בעיר הן בתחומי הגסטרונומיה והתרבות. בעיר יותר מ-12,000 מסעדות, המציעות מגוון של 40 מטבחים שונים מרחבי העולם. בנוסף קיימים בעיר 280 בתי קולנוע, 71 מוזיאונים, 39 מרכזי תרבות וכ-70 קניונים. חיי הלילה בעיר הם מן העֵרים והתוססים בעולם.
ממוזער|שמאל|250px|בנייני משרדים לאורך נהר פיניירוס
לו הייתה העיר סאו פאולו מדינה, הייתה כלכלתה מדורגת במקום 47 בעולם, גדולה יותר מזו של מצרים וכווית, בגודל דומה לזו של הונגריה או ניו זילנד וכ-55% מזו של מדינת ישראל. כלכלת העיר סאו פאולו גדולה מזו של 22 ממדינות ארצות הברית. כ-30,000 מיליונרים חיים בסאו פאולו, 6% מסך המיליונרים בברזיל. בשנת 2005 גבתה העיר 90 מיליארד ריאלים במסים, ותקציב ההוצאות בעיר עמד על 15 מיליארד ריאלים; נתונים אלה מעידים על כך שסאו פאולו תורמת לפיזור ההון. בעיר 1500 סניפי בנק. מבין החברות הבינלאומיות המנהלות עסקים בברזיל, 63% קבעו את משרדיהם הראשיים בסאו פאולו. על פי חברת הלקוחות הסמויים "Mystery Shopping International", רחוב אוסקר פריירה (Oscar Freire) הוא אחד מ-8 הרחובות המפוארים בעולם. בורסת סאו פאולו (BM&F Bovespa) היא בורסת המניות ואיגרות החוב הגדולה באמריקה הלטינית והשלישית בגודלה בעולם, בה 3.5 מיליארד דולרים מחליפים ידיים מדי יום.
בעיר פועלות מספר חברות ישראליות, בעיקר בתחומי החקלאות והאבטחה, לעיתים בשיתוף לשכת המסחר ברזיל-ישראל.
תרבות
ממוזער|250px|התיאטרון המוניציפלי של סאו פאולו
מוזיקה
אדונירן ברבוזה, זמר ומלחין שירי סמבה, אשר התפרסם במהלך עידן הרדיו של סאו פאולו, נודע כמלחינם של בני מעמד הפועלים של סאו פאולו, במיוחד המהגרים האיטלקיים העניים של שנת 1912 ושוכני רובעי העוני הרבים בעיר. נושאי שיריו שאובים מחיי העובדים המתפרנסים בדוחק בעיר, המובטלים והקבצנים. להיטו הגדול הראשון היה "Saudosa Maloca" ("חורבת געגועים", 1951), ובו מעלים שלושה חברים חסרי בית זכרונות נוסטלגיים אודות מעונם המאולתר, שנהרס בידי איל נדל"ן כדי לפנות מקום לבניין. שיר אחר של ברבוזה, "Trem das Onze" ("הרכבת של 23:00", שנת 1964), אשר זכה בשנות ה-70 גם לביצוע של גל קוסטה, דורג כאחד מחמשת שירי הסמבה הגדולים של כל הזמנים. בשיר מסביר הדובר לאהובתו שהוא לא יכול להישאר עוד ועליו לעלות על רכבת הפרברים האחרונה לפרבר ז'סנאה (Jaçanã), אל אמו. מוזיקת הסמבה ממשיכה להוות מרכיב חשוב בפסיפס המוזיקלי בסאו פאולו, כך למשל הרכב סמבה מהאסכולה הישנה בשם "Demônios da Garoa" ("שדי הגשם הקל") מנגן גם כיום במתחם הבר "בראמה" (Brahma) במרכז העיר.
ממוזער|שמאל|250px|אולם הקונצרטים של סאו פאולו (אולם סאו פאולו, Sala São Paulo)
בשנות השישים המאוחרות, בלט בסצנת המוזיקה הלאומית האוונגרדית הרכב רוק פסיכדלי וטרופיקליה בשם "אוס מוטנטס" ("המוטנטים"). הצלחתם בברזיל נקשרת לעיתים בזו של מוזיקאים אחרים של טרופיקליה, אם כי הם הציגו רעיונות וסגנון מוזיקלי משלהם. הם נחשבו "פָאוּלִיסטָנוֹס" מובהקים בהתנהגותם ובלבושם ("paulistanos", כינוי לתושבי העיר סאו פאולו). חברי המוטנטים המקוריים הוציאו חמישה אלבומים, בטרם פנתה הסולנית ריטה לי (Rita Lee) לקריירת סולו ולעבודה בפרויקטים אחרים, דוגמת הרכב הגלאם רוק הנשי טוטי-פרוטי. כעשרים שנה מאוחר יותר, בשנות התשעים, זכה ההרכב להצלחה ופרסום גם מחוץ לברזיל (נפוצה אגדה לפיה שכחה נערה ברזילאית, אשר השתתפה בתוכנית חילופי סטודנטים בקליפורניה, תקליט ויניל בבית משפחתה המארחת, מה שהוביל לפופולריות רבה של המוטנטים במדינה זו בארצות הברית). בשנת 2000 יצא לאור באיחור של 30 שנה אחד האלבומים המאוחרים של ההרכב, "טכניקולור", כולו בשפה האנגלית, לאחר שהוקלט בפריז ב-1970, מבלי להיות מופץ. האלבום עוטר בעיצוב גרפי מאת שון לנון, מעריץ ידוע של המוטנטים.
לאחר משבר מחירי הנפט בשנות השבעים, בתקופת המשטר הצבאי, סבלה ברזיל בשנות ה-80 מנסיגה כלכלית, תופעה שכונתה לימים בברזיל "העשור האבוד". ניצנים מאוחרים של סצנת פאנק וגראז' התחזקו מאוד בתחילת שנות השמונים, ייתכן בגלל נוף סגרירי של אבטלה בקרב הצעירים. אמנים ומוזיקאים, אשר קיוו להזדמנויות, גדשו את המועדונים והברים בסצנת האנדרגראונד-רוק. דוגמאות להרכבים שמקורם בתנועה זו בסאו פאולו כוללות את "!Ira" ו-"Titãs". בשנות התשעים, סגנון הדראם נ' בייס היה לתנועה מוזיקלית פופולרית נוספת בסאו פאולו, עם אמנים כמו DJ Marky, XRS Drumagick, DJ Patife ופרננדה פורטו. הרכבי הבי מטאל רבים מקורם בסאו פאולו, כמו Angra, Torture Squad, Dr Sin, Korzus. בסאו פאולו גם מקורו של ההרכב האלטרנטיבי הידוע "Cansei de Ser Sexy" (מפורטוגזית: "עייפתי מלהיות סקסית" ובראשי תיבות - "CSS"). אמנים מסגנונות מוזיקה אלטרנטיביים רבים בסאו פאולו נפגשים במרכז קניות המכונה "Galeria do Rock" ("גלריית הרוק"), שכולל חנויות ודוכנים העונים למגוון רחב של טעמים בנישות אלטרנטיביות. כן הרכב הטראש מטאל המחאתי חברתי - ספולטורה Sepultura .
ממוזער|250px|אודיטוריום איבירפוארה
גם המוזיקה הקלאסית נפוצה בסאו פאולו. רבים מהמלחינים הקלאסיים הברזילאים שעודם בחיים, כמו אמרל ויירה, אוסוולדו לסרדה ואדסון זמפרוניה, נולדו בסאו פאולו וחיים בה. בסאו פאולו שני בתי אופרה חשובים: התיאטרון המוניציפלי של סאו פאולו ותיאטרון סאו פדרו, וכן אולם קונצרטים מרכזי - סאלה סאו פאולו. בנוסף נערכים מופעי אופרה גם במקומות נוספים, דוגמת קרדיקארד הול. הבריטון המקומי פאולו סזות (Paulo Szot) זכה לתהילה בינלאומית ולהגשתו למועמדות לפרס טוני עבור ביצועו במחזמר המחודש "סאות' פסיפיק" בשנת 2008. התזמורת הסימפונית של סאו פאולו היא אחת מהתזמורות הטובות באמריקה הלטינית ובעולם.
ספרות
פטיו דו קולז'יו הוא השם שניתן לכנסייה ובית הספר הישועי ההיסטורי בעיר. בתחילת המאה ה-16 באו לסאו פאולו המסיונרים הראשונים של מסדר ישו. אלה דיווחו לכתר הפורטוגזי אודות הארץ החדשה שאך נתגלתה, ואודות האינדיאנים הילידים ששכנו בה, וחיברו קטעי שירה ולחנים עבור הקטכיזם. ביניהם נמנו כמרים דוגמת מנואל דה נוברגה וז'וזה דה אנשייטה, אשר פעלו במושבה, שכונתה בזמנו "פירטינינגה", או קרוב אליה. אלה גם סייעו בתיעוד אוצר המילים והדקדוק של שפת טופי העתיקה.
שמאל|ממוזער|300px|רובע פאקאמבו (Pacáembu) שבסאו פאולו. אחד המאפיינים הבולטים של דפוס הבנייה בעיר הוא הניגודיות החדה בין אזורים של בנייה מסיבית לגובה, לבין בנייה נמוכת קומה.
בשנת 1922 החלה התנועה המודרניסטית הברזילאית, שמרכז עשייתה היה בסאו פאולו, לבטא עצמאות תרבותית דומה במגוון דרכים. ברזיל עברה שלבי התפתחות דומים לאלה של יתר חלקי אמריקה הלטינית, אך עצמאותה הפוליטית והתרבותית באה לה בצורה הדרגתית יותר. קיסרה הראשון של ברזיל, פדרו הראשון, היה בן לגיטימי לשושלת בית המלוכה הפורטוגזי (בשלב מסוים אף שימש גם כמלך פורטוגל, אף על פי ששתי הממלכות לא היו מאוחדות). חרף העובדה שהוא הכריז על עצמאותה של ברזיל מפורטוגל ב-1822, עד 1889 נשארה הארץ תחת שלטון אימפריאלי של חצר הקיסר בריו דה ז'ניירו (ראו - האימפריה הברזילאית).
בהיות תרבותה של ברזיל קשורה באותם זמנים קשר טבורי בתרבות פורטוגל, החלו הסופרים הברזילאים בצורה איטית ומדורגת לתת ביטוי לנופה התרבותי של ברזיל ולמגוון האתני של אוכלוסייתה. נוכחותה של אוכלוסיית עבדים משוחררים גדולה הוסיפה גוון אפריקאי ייחודי לתרבות הברזילאית; בשלב הבא, הכניסות המסיביות של מהגרים לא-פורטוגזים לברזיל, מחלקים שונים באירופה, סייעו לאומה הצעירה למצוא את קולה הייחודי, ולתת לו ביטוי. מריו דה אנדרדה ואוסוולד דה אנדרדה הם הבולטים מבין חלוצי המודרניסטים בברזיל. עם הפואמות האורבניות Paulicéia desvairada משנת 1922, ייסד מריו דה אנדרדה את התנועה המודרניסטית בברזיל. בנובלה הרפסודית שלו Macunaíma משנת 1928 שזורים שפע אלמנטים של פולקלור ברזילאי, והיא מהווה דוגמה ייצוגית לפרוזה מודרניסטית לאומנית במיטבה, היוצרת ומקדמת גיבור לאומי מזן מיוחד. שירתו האקספרימנטלית של אוסוולד דה אנדרדה, והפרוזה האוואנגרדית שלו - בייחוד הנובלה Serafim Ponte Grande מ-1933 - ומנשריו הפרובוקטיביים, חורגים באופן חד מהמסורות שהיו נהוגות עד אותן שנים.
מבנים אורבניים
הדרה חברתית ובידול מרחבי בעיר
כפי שהוזכר, סובלת העיר סאו פאולו מבעיות של סגרגציה סוציו-מרחבית אשר מהווה נושא דיון אקטואלי בקרב מומחים. חוקרים של סוגיות אורבניות בעיר סאו פאולו מציינים את האזור התחום בין הנהרות פיניארוס, טיאטה וטאמאנדואטאי כאזור בו פעלה העירייה במהלך השנים באורח מתוכנן ונמרץ, תוך יישום יעיל של כלי הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת, בניגוד לאזורים אחרים, בהם הושקעו נתחים קטנים במידה משמעותית מתקציב שלוש הרשויות הללו. באזור זה מתרכזים מרבית הרבעים והשכונות בהן המעמד הסוציו-אקונומי הוא מהגבוהים ביותר בעיר. שם התדלדלה האוכלוסייה וצפיפותה הדמוגרפית הלכה וקטנה. זאת חרף העובדה שהתשתיות והשירותים החברתיים באזורים אלה הם מהמפותחים ביותר בעיר.
עם זאת, קיימים גם רבעים אחרים ממעמד סוציו-אקונומי בינוני וגבוה, דוגמת איבירפוארה, קמפו בלו, וילה נובה קונסייסאו ווילה אולימפיה אשר בהם גדלה האוכלוסייה באופן משמעותי. ידן של האוכלוסיות בעלות ההכנסה הנמוכה אינה משגת לעמוד ביוקר המחיה באזורים אלה וסופן שהן מתמקמות בשולי המרחב העירוני, החפים מתשתיות נאותות. גם באזור התחום בין הנהרות הללו קיימים אזורים של אוכלוסיות מודרות חברתית, דוגמת הפאבלה הליופוליס. מאידך, קיימים גם מספר מוקדים של מעמד סוציו-אקונומי גבוה הממוקמים מחוץ לאזור היוקרתי התחום בין הנהרות, דוגמת מורומבי, ז'רדים אנליה פרנקו, טטואפה, אלטו דה סנטנה וז'רדים סאו בנטו, ואזור הבתים המשותפים (condomínios) של סרה דה קנטריירה.
זיהום סביבתי
במטרה לשפר את פני העיר, מהנדסת העיר העלתה הצעה לאסור על מודעות פרסום על כל צורותיה ברחבי העיר, וראש העיר קסאב הפך את ההצעה לחוק. כשנה לאחר כניסתו לתפקיד של פרננדו האדד בוצע שינוי בחוק, שהחל מ-2013 מתיר פרסום מוגבל בעיר, הפרסום מרוכז בשלטי חוצות קטנים, ששייכים לעירייה. ראש העיר הנוכחי ג'אוו דורייה ממשיך את המגמה של היתר פרסומי אך בצורה מצומצמת יחסית והעיר ברובה נקייה מפרסום חוצות ושילוט.
תחבורה
ממוזער|243x243 פיקסלים|אזור מרכזיהעיר מקושרת במערכת כבישים ומסילות לערים מרכזיות אחרות בברזיל, כמו ריו דה ז'ניירו, ברזיליה וקמפינאס.
נמל התעופה הבינלאומי סאו פאולו-גוארוליוס נמצא במרחק של 25 קילומטרים צפון-מזרחית לסאו פאולו, בקרבת העיר גוארוליוס, ומשמש בעיקר לטיסות בינלאומיות. בנוסף מספר נמלי תעופה משרתים את סאו פאולו והמטרפולין שלה: נמל התעופה קונגוניאס-סאו פאולו ונמל התעופה קמפו דה מרטה, המציעים טיסות ליעדים שונים בברזיל, נמל התעופה הבינלאומי וירקופוס, המציע טיסות ליעדים בברזיל ומחוצה ומשרת את מטרופולין סאו פאולו, ונמל התעופה סאו ז'וזה דוס קמפוס, המציע טיסות ליעדים בברזיל ומשרת את מטרופולין סאו פאולו.
מערכת התחבורה הציבורית בעיר כוללת, בנוסף לציי האוטובוסים, גם את הרכבת התחתית של סאו פאולו ורכבת הפרוורים של סאו פאולו. התחבורה העירונית מאורגנת תחת הארגון SPTRANS ובמהלך היום ניתן לנסוע עם כרטיס יומי בכל אמצעי תחבורה. במערכות התחבורה בעיר נוסעים מעל ל-5 מיליון איש ביום, אך המערכת איננה יציבה ויש תקלות רבות.
שירותי המוניות בעיר מתקדמים מאוד ונוחים, הן השימוש ב"אובר" והן השימוש בטקסי רגיל או דרך אפליקציה, שרשאי לנסוע בקווי התחבורה הציבורית.
ספורט
ממוזער|250px|ארנה קורינתיאנס
בעיר יש מספר קבוצות כדורגל גדולות, בהן סאו פאולו, פלמיירס וקורינתיאנס, המשחקות בליגת העל הברזילאית.
העיר היא אחת מהערים שאירחו את מונדיאל 2014 שהתקיים בברזיל. לצורך המשחקים נבנה האצטדיון ארנה קורינתיאנס, אשר משמש גם כמגרש הביתי של קורינתיאנס.
בנוסף, העיר אירחה בעבר, או השתתפה באירוח, מספר אירועי ספורט גדולים, בהם מונדיאל 1950, המשחקים הפאן-אמריקאיים ב-1963, אליפות העולם בכדורסל נשים בשנים 1971, 1983 ו-2006 ואליפות העולם לקבוצות כדורגל 2000.
בעיר מאות ק"מ של מסלולי אופניים, שמקבלים חיזוק כל סוף שבוע, עת קטעי כביש נסגרים לטובת הרוכבים גם כן. בעיר מסלול רכיבה ייעודי לאורך הנהר פיניירוס שמתארך על פני 22 ק"מ, וסגור ומבודד אך ורק לרוכבי האופניים.
ברוב הפארקים בעיר מסלולי ריצה ורכיבה וכן מסלולי החלקה. ספורט דוגמת, סקייטבורד, רולר בליידס ודומיהם נפוצים מאוד בעיר.
במהלך השנה מתקיימות תחרויות ריצה ורכיבה כמעט פעמיים בחודש בממוצע, כשרובן נערכות על מקטעי כביש שנסגרים לשם כך.
בעיר מספר מועדוני ספורט, כשאחד הגדולים, הוותיקים והחשובים ביותר הוא מועדון ההברייקה ששייך לקהילה היהודית, במועדון פועל גם בית כנסת ובית ספר.
ערים תאומות
ממוזער|250px|קתדרלת סאו פאולו הנאו-גותית
שמאל|ממוזער|200px|האובליסק של סאו פאולו
הערים התאומות של סאו פאולו הן:
קישורים חיצוניים
לשכת התיירות של העיר סאו פאולו (באנגלית)
אודות סאו פאולו באתר האינטרנט של מדינת סאו פאולו (באנגלית)
אתר האינטרנט של סוכנות התיירות הרשמית של העיר סאו פאולו (באנגלית, פורטוגזית וספרדית)
אתר האינטרנט של הרכבת התחתית של סאו פאולו (באנגלית)
Bovespa אתר האינטרנט של בורסת סאו פאולו (באנגלית ובפורטוגזית)
São Paulo לשכת הכנסים והמבקרים של סאו פאולו (באנגלית, בפורטוגזית ובספרדית)
הערות שוליים
*
קטגוריה:הערים המאוכלסות ביותר במדינתן
קטגוריה:מדינות ברזיל: ערי בירה
קטגוריה:מדינת סאו פאולו: ערים
קטגוריה:מטרופולינים
קטגוריה:יישובים שהוקמו במאה ה-16 | 2024-09-10T19:53:41 |
איסוף בולים | איסוף בולים הוא ענף של תחום הבולאות/פילטליה. איסוף בולים ופריטי דואר נלווים, נחשב לתחביב אספנות מאוד נפוץ במאה ה-19 ואילך בשל הופעתם המהירה של בולים ופריטי דואר אותם הפיקו מדינות רבות. תחביב הנוגע לתחומי עניין רבים המובעים באופן ייחודי באמצעות הדואר, בהם היבטים, גאוגרפיים, היסטוריים אומנותיים או נישות ספציפיים אשר זכו להתייחסות במסגרת התוכן הבולאי.
ההבדל בין איסוף בולים לבולאות
שמאל|150px|ממוזער| הפני האדום, בול דואר אנגלי שהיה בשימוש שנים רבות והופק במאות גרסאות
שמאל|מסגרת|מבט מקרוב על הפני האדום, בצד ימין, על השוליים, מופיע המספר 148 שמצביע על כך שהבול הודפס באמצעות גלופה מס' 148. בולים שהודפסו באמצעות גלופה 77 הם נדירים מאוד.
המונח בולאות\פילטליה מתייחס לעיסוק בחקר בולי הדואר וההכנסה, הדגמים הייצור והשימוש שנעשה בהם. מה שאין כן העיסוק באיסוף בולים מתייחס בעיקר לעיצובם של הבולים ולא לתהליך הייצור. ישנם חוקרי פילטליה שאינם אוספים בולים ולהפך.
היסטוריה
עיסוק בבולאות לשם אספנות החל בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19, שנים ספורות לאחר הנפקתו של בול הדואר הראשון בשנת 1840. בראשיתו היה התחביב נשי, אולם מרגע שהתפתחה בקרב האספנים כלכלת שוק ובולים החלו לקבל ערך יחסי, הפך התחביב לגברי. בשנת 1860 כבר תועדו סוחרי בולים, שווקים להחלפת בולים בערים שונות וכן נדפסו קטלוגים שונים. עד למלחמת העולם הראשונה התיימרו מרבית האספנים לאסוף את כלל בולי העולם, אולם בעשור שלאחר המלחמה עלה מספר הבולים העולמי לכ-60,000 ואז התפתחה האספנות הנושאית.
טבעו של תחביב הבולאות, התקיימותו בתוך כותלי הבית, מחירם הנמוך של הבולים וזמינותם הפכו את התחביב לנפוץ בקרב עניים כעשירים, מבוגרים כצעירים בכל רחבי העולם. כיום מרבית האספנים הם אספנים נושאיים, ונושאי האיסוף הם רבים מאוד. לעיתים קרובות אוספים נבנים כאוספים לאומיים (המוקדשים לאיסוף בולי מדינה מסוימת או קבוצת מדינות, למשל מזרח אירופה או חבר העמים הבריטי), ונושא נפוץ נוסף הוא תולדות הדואר. נושאים נוספים יכולים להתמקד בנושא הבול (אישיות היסטורית, בעלי חיים מסוימים, תנ"ך), במאפייניו החיצוניים (צורתו, צבעו), בתכונותיו ההיסטוריות והבולאיות (סוג הבול, כגון בולי דואר אוויר, בולים מתקופה היסטורית מסוימת או ששימשו לאירוע מסוים כגון מלחמת אזרחים) ועוד.
ערכו של פריט בולאי
שמאל|ממוזער|250px|הג'ני ההפוכה נמכרה בשנת 2005 תמורת $2,970,000
ערכו של פריט בולאי (בול, מעטפה וכדומה) עולה כתלות במספר גורמים, ועשוי להגיע במכירות פומביות לשווי של מאות אלפי דולרים:
גיל (בפריטים שאינם בול בודד)
היקף הדפסה או הישרדות (דהיינו - נדירות) - ככל שבול יהיה יותר נדיר הוא יהיה יותר יקר.
שגיאה בהדפסת הבול - לעיתים, כאשר יש שגיאה בעיצוב הבול, הבול עשוי להיות יקר יותר במכירה פומבית. אלא שלרוב זה לא קורה, כי הבול - גם אם הוא מודפס עם טעות - מודפס בכמויות.
שלמות השינון או רוחב השוליים (במקרה שאין שינון) - ככל שהשינון (אם קיים) שלם יותר - הבול יקר יותר. השינון יכול להיפגם מכל מגע, לכן יש לטפל בבולים רק במלקטת (פינצטה).
בבולי ישראל ומדינות נוספות - הימצאות שובל. השובל הוא חלק שנמצא מתחת לבול, בצדדיו או מעליו. מדינת ישראל היא היחידה שמוציאה בולים עם שובל באופן קבוע. מתוך כל שלושה בולים יש בול אחד עם שובל.
מהדורה מיוחדת - למשל מהדורת יום ההוצאה
שילוב של מספר בולים יחד בקונטרס
שילוב בולים בסדרה שלמה - סדרה נושאית שהבול הופץ כחלק ממנה
החותמת על הבול - על פי רוב, החותמת לא שווה כלום ואף מורידה באופן משמעותי ביותר את ערך הבול. עם זאת, לעיתים, כאשר החותמת חשובה או נדירה, היא יכולה להיות שווה יותר מהבול.
מידת השימוש בבול - בול תמים הוא בול שמעולם לא נעשה בו שימוש לשליחת דואר. בול כזה גם אינו נושא חותמת כלל.
ניקיון הבול מ"חלודה" (כתמים כתומים על הבול) ומפגמים נוספים - בול שיש בו פגם, לרוב לא יהיה שווה את הנייר עליו הודפס.
כלי איסוף בולים
סדרן בולים מכיל דפי קרטון קשיחים וסרטי פלסטיק שקוף עמידים על דפיו, בהם מונחים הבולים. יש גם סוג אחר של אלבום, שבו הדפים ריקים או משובצים והאספן מדביק את הבולים לאלבום בעזרת מדבק או כיס מגן (הוויד). כך, אספן יכול לעצב עיצוב אישי לאלבום ולכתוב הערות אישיות.
מלקטת - הטיפול בבול נעשה באמצעות מלקטת, כדי להימנע מפגיעה בחלקיו העדינים של הבול. כשאספן רוצה לראות פרטים זעירים על הבול, הוא משתמש בזכוכית מגדלת.
כדי לזהות את הבולים שברשותו, משתמש האספן בקטלוג בולים. ישנם קטלוגים מודפסים וקטלוגים מכוונים במרשתת.
בעוד קטלוגים רבים מכסים מדינה או אזור מסוים, שלושת הקטלוגים הבאים חשובים ביותר בסקירתם בולים מרחבי העולם:
קטלוג מיכל הגרמני
קטלוג סטנלי גיבונס האנגלי
קטלוג סקוט האמריקאי
בנוסף יש בולים שהתפרסמו בזכות נדירותם כגון ג'ני ההפוכה, הפני השחור, מרקורי האדום, ברבור הפוך, היונה מבזל ועוד. כל המחירים בטבלה מתייחסים לבולים שאינם חתומים.
+ בולים מפורסמים שם מדינה שנה שבה הדפיסו לראשונה שווי שווי על מעטפה''' ערך נקוב מעצב היונה מבזל שווייץ 1845 18,000 פרנקים שווייצרים 37,500 פרנקים שווייצרים 2 וחצי ראפן מלקיור ברי בול 3 הסקילינג הצהוב שוודיה 1855 2,060,000 דולר אמריקאי לא קיימות מעטפות עם בול זה 3 סקילינג לא ידוע ג'ני ההפוכה ארצות הברית 1918 300,000 דולר אמריקאי לא קיימת מעטפה עם בול כזה 24 סנט אמריקאי לא ידוע בול ה"זי-גריל" של בנג'מין פרנקלין ארצות הברית 1868 3,000,000 דולר אמריקאי לא קיימת מעטפה עם בול כזה 1 סנט אמריקאי בנג'מין פרנקלין
בולים מפורסמים
ההבדל בין בול דואר ובול הכנסה
מנקודת מבטו של הבולאי, המתמקד בחקר תהליכי הייצור של הבול, אין כל הבדל בין בול דואר ובול הכנסה, אולם מנקודת מבטו של אספן הבולים המדובר בשני עולמות נפרדים שכמעט ואין ביניהם קשר. במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, כאשר כללי האיסוף עדיין לא התגבשו ומספר הבולים שהיו קיימים בעולם עמד על מאות בודדות, ההפרדה הזו עדיין לא הייתה קיימת, ורבים מאספני הבולים נהגו להחזיק באוספם הן בולי דואר והן בולי הכנסה. בתחילת המאה ה-20, עם ריבוי ההנפקות ברחבי העולם, נולד הנוהג בקרב אספני הבולים שלא לערבב עוד בין שני סוגי הבולים. החלטה זו השפיעה במידה רבה גם על תחום המחקר של הבולאים, ובמרבית המקרים כיום מתמקדים גם המחקרים הטכניים המתפרסמים בספרות הבולאית בעיקר בבולי הדואר.
העיסוק באיסוף בולים ובבולאות כיום
תחביב איסוף הבולים והבולאות הוא מן החשובים, המחנכים ומשמעותיים מבין התחביבים בעולם.
החדשנות הטכנולוגית מביאה לכך שהתחביב יורד מגדולתו בכל העולם, ומספר האספנים הצעירים הולך ומצטמצם.
בעולם קיים עדיין שוק ער לבולים ולמוצרי בולאות. המסחר המקוון העלה באופן משמעותי את זמינות ומגוון השוק. קטלוגים רבים לבולים יוצאים לאור, וחלקם יצאו במאה ה-21 לראשונה במהדורות צבעוניות.
בישראל פעלו בעבר בתי עסק רבים שכל עניינם היה סביב עולם הבולאות. החל מהוצאה לאור של קטלוגים ועד ייצור אלבומים מיוחדים. מספר בתי עסק אלו הצטמצם עם השנים אולם עדיין קיימות חנויות המתמחות בבולים ובמוצרי בולאות.
ראו גם
בול דואר
בולאות
גלוית מרב
השירות הבולאי
סמל העיר פתח תקווה (המבוסס על "הבול העברי הראשון")
פיליפ פון פרארי - אספן בולים
זימברולו שי וולטורולו - גיליון עיתון מבויל בבולים מהמהדורה השנייה של נסיכות מולדובה
קישורים חיצוניים
קטלוג בולי ישראל באתר התאחדות בולאי ישראל
איסוף בולים, באתר דואר ישראל
אתר השרות הבולאי
קטלוג בולים עולמי (עברית) באתר כ-470,000 בולים מרחבי העולם
קטלוג בולים גדול לפי מדינות ונושאים
בולים חדשים באתר דואר ישראל
איסוף בולים בישראל, מינהל ההסברה, ארכיון שפילברג, 1959 (התחלה 2:57)
*
קטגוריה:אספנות | 2023-02-07T13:47:00 |
משחק רשת | משחק רשת הוא משחק מחשב בו משחקים דרך רשת מחשבים. המשחק יכול להתקיים על גבי הרשת המקומית, רשת האינטרנט או טכנולוגיה מקבילה. קיימים סוגים שונים של משחקי רשת, אך בסיס המשחק הוא ביכולת של שחקנים אנושיים לשחק זה מול זה דרך הרשת אליה הם מחוברים (פנימית או חיצונית). זאת בניגוד למשחקים בהם המשחק הוא מול דמויות וירטואליות הנשלטות על ידי תוכנה כגון משחק מחשב.
משחקי האינטרנט כוללים מגוון רחב של משחקים עם רמות שונות של מורכבות, החל ממשחקי דפדפן המבוססים על טקסט וטכנולוגית אדובי פלאש ועד משחקי אסטרטגיה המשלבים גרפיקת תלת-ממד ועולמות וירטואליים המאפשרים למספר רב של שחקנים לקחת בהם חלק באופן סימולטני ולאורך זמן (ניתן להתחבר פעמים רבות באמצעות שם משתמש וסיסמה).
לרבים ממשחקי הרשת קיימות קהילות מקוונות המוסיפות למשחקים פן של פעילות חברתית ולא רק פעילות יחידנית של שחקנים בודדים.
ההיסטוריה של משחקי רשת
משחקי דפדפן
משחקי דפדפן הם משחקים המאוחסנים על שרת אינטרנט ומתבססים על הדפדפן כפלטפורמה להרצה. משחקים לשחקן בודד נוצרו כך שניתן לשחק בכל דפדפן עם התפתחות הטכנולוגית בתחום הגרפיקה האינטראקטיבית באינטרנט (כמו Java ו-Flash) משחקי הדפדפן נעשו מתוחכמים עוד יותר והפופולריות שלהם עלתה. לאחרונה, משחקי דפדפן רבים מתבססים על טכנולוגיית AJAX המאפשרת אינטראקציה מיידית (ראו: יישום אינטרנט עשיר).
משחקים מרובי משתתפים
משחקים מרובי משתתפים מאפשרים לשחקן להתחבר דרך רשת התקשורתאו האינטראנט לשרת משחק. המשחקים הנפוצים ביותר הם משחקי תפקידים, משחקי אסטרטגיה ומשחקי יריות. המוצלחים שבמשחקים מרובי המשתתפים יכולים להגיע לעשרות אלפי משתתפים מכל רחבי העולם. נעשים טורנירים בהם צופים מאות אלפי משתתפים שבסופם נבחר אלוף עולם. בעוד שמשחקים ברשת יכולים להתייחס לכל משחק שמאוחסן באינטרנט, לרוב כשמתייחסים למשחקי רשת מתכוונים למשחקים מרובי משתתפים. . תוכנת TeamSpeak מכריזה על עצמה כתוכנה עם קהל יעד של גיימרים במשחקי רשת.
משחק יריות גוף-ראשון
בשנות ה-90 השנים שה-ps נולד, משחקי רשת החלו לעבור מרשתות מקומיות לרשת האינטרנט. אחד מהמשחקים הראשונים שעבר לרשת האינטרנט היה דום. במקור, דום היה משחק יריות בגוף ראשון בו השחקן שגילם לוחם, נלחם ביצורים וירטואליים. בשנות ה-90, יצאה גרסה למשחק שאפשרה למספר שחקנים לשחק דרך רשת, אחד נגד השני. מאז דום, פותחו הרבה משחקי יריות בגוף ראשון המאפשרים קרבות רשת בין שחקנים בודדים, או קבוצה כנגד קבוצה.
משחק אסטרטגיה בזמן אמת
משחקי אסטרטגיה בזמן אמת פותחו תחילה כמשחק לשחקן יחיד, במסגרתם מפתח השחקן אובייקט כלשהו (החל מדמות אחת ועד לעיר שלמה) ועליו לעמוד במטרות כלשהן. משחקים אלו עברו שינויים כך שיתאימו למשחק מרובה משתתפים כאשר הרעיון הוא שנדרש ליצור קואליציות של שחקנים כדי להקדים ולהשיג את המטרות בצורה מהירה יותר. קיימים שני סגנונות של משחקי אסטרטגיה בזמן אמת. בראשון, גם כאשר השחקן אינו מחובר, האובייקט שלו עדיין ברשת כך שניתן לקנות ממנו, לתקוף אותו וכדומה, בהתאם למשחק. בסגנון השני, רק כאשר השחקן מחובר ניתן לבצע אינטראקציה עם האובייקט שלו. משחק הרשת הפופולרי כיום נכון ל-2019 הוא פורטנייט ולו כ-200 מיליון משתמשים.
משחק תפקידים
משחקי תפקידים הם חלק בלתי נפרד מעולם משחקי הרשת. משחקים אלו מספקים לגולש את האפשרות ליצור דמות וירטואלית המקבילה לעולם האמיתי עד לפרטי פרטים: גובה, מבנה גוף, גוון עור, צבעי עיניים ושיער, סגנון לבוש, תכשיטים וכו'. ניתן לחלק את משחקי התפקידים ההמוניים לשני סוגים עיקריים:
עולמות וירטואליים - משחקים המנסים ליצור עולם שיהיה דומה ככל האפשר לעולם המציאותי או לחיים בעולם המציאותי. זאת אומרת שהם יכללו אפשרויות וירטואליות לעבודה (אשר בחלק מן המקרים עשויה גם להיות רווחית בעולם האמיתי), לשכירת או קניית דירה ואפילו לקיום. המשחק הבולט ביותר בז'אנר זה של משחקים המוניים הוא Second life שהושק ב-23 ביוני 2003 ומחוברים אליו יותר מכ-50 אלף גולשים בו זמנית.
הז'אנר הפופולרי ביותר של משחקי התפקידים ההמוניים נקרא MMORPG או מ4 בעברית. במשחקים מהסוג הזה דמותו של השחקן היא אחת מן התושבים המאכלסים עולם וירטואלי (לרוב פנטסטי) הנתון במלחמה מתמדת עם כוחות האופל, האור או שניהם ביחד. המטרה במשחקים האלו היא להגיע לרמה הגבוה ביותר (על ידי לחימה במפלצות ובשחקנים אחרים) על מנת להיות השחקן החזק ביותר. המשחקים הידועים ביותר בז'אנר הם וורלד אוף וורקראפט ומייפל סטורי.
הטכנולוגיה
משחקי דפדפן אינם דורשים הורדת קבצים למחשב. רוב משחקי הרשת בנויים בטכנולוגית פלאש (Flash) ו-Actionscript. שפות אלה מאפשרות לאחסן את המשחק על שרת אינטרנט שאינו תומך בשפות צד שרת. לעומת זאת, משחק רשת מבוסס דפדפן שאינו בפלאש, לרוב בנוי בשפות צד שרת כגון: ASP או PHP. שפות אלה למעשה מאפשרות לצד הלקוח (הגולש) להוסיף או לערוך תוכן משלו. שכן זהו חלק בלתי נפרד ממשחק רשת. מכיוון שברוב המקרים, במשחק רשת קיים יותר ממשתתף אחד, נדרשת תשתית מתאימה עם היכולת לשמור נתונים בבסיס נתונים. בסיס הנתונים מאפשר לגולשים לשמור את תוצאותיהם ולצפות על מיקומם ביחס למתמודדים נוספים.
תחרויות מקצועיות
עם עליית הפופולריות במשחקי המחשב, נוצר גם התחום של תחרות מקצועית בדומה לענפי ספורט אחרים.
האירועים היוקרתיים ביותר בתחום הם ה-World Cyber Games (WCG) והCyberathlete Professional League (CPL).
משתתפי תחרויות אלו מרוויחים סכומים לא מבוטלים אשר לעיתים מאפשרים לשחקן להתפרנס מעיסוק זה.
העיסוק התקשורתי בתחום משתנה ממקום למקום בעולם, ובדרך כלל החשיפה לתחום בקרב הציבור הרחב היא די נמוכה. עם זאת, במדינות כגון קוריאה הדרומית, משחקים כגון סטארקראפט ווורקראפט 3 פופולריים ביותר בקרב הציבור ולעיתים שחקנים מועלים עד למעמד סלבריטאות בקרב הציבור הרחב.
דוגמאות למשחקי רשת
מייפל סטורי
איקרים
פארמוויל
טנקי אונליין
פורטנייט
ראו גם
מסיבת רשת
קישורים חיצוניים
– הרצאה באנגלית מאתר עם כתוביות בעברית
הערות שוליים
*
קטגוריה:משחקי וידאו
קטגוריה:שירותי אינטרנט | 2024-02-06T09:17:18 |
הפוטש בבית הבירה | REDIRECT הפוטש במרתף הבירה | 2004-07-27T23:04:27 |
עירייה | ממוזער|250px|בניין עירייה בעיר מייסור, קרנטקה שבהודו, 11/08שמאל|ממוזער|250px|בניין עיריית מומבאי, 11/08
עירייה היא יחידת שלטון מקומי, שתפקידה לדאוג לרווחת התושבים בעיר נתונה. את ראש העירייה וחברי מועצת העירייה, בוחרים תושבי העיר אחת לתקופה מסוימת (בישראל – אחת לחמש שנים).
במדינות רבות (ובמידה מסוימת – גם בישראל), נהוג שהמפלגות השונות, החברות גם ברשות המחוקקת וברשות המבצעת, מעמידות מועמדים מטעמן לראשי ערים ורשימות למועצת העיר, בשאיפה שאלה יקדמו את ענייניהן בעיר.
תפקידי העירייה
ניתן לחלק את תפקידי העירייה לשני תחומים עיקריים:
מתן שירותים
פיקוח ורישוי
מתן שירותים
בתחום מתן השירותים ניתן להבחין בין:
השירותים לתושב
שרותי תברואה – פינוי אשפה מבתים ועסקים, מחזור אשפה, ניקוי רחובות ושווקים, הדברת מזיקים ופינוי פגרים.
שיפור פני העיר – טיפוחה ושמירתה של חזות העיר, תחזוקת הכבישים והמדרכות, טיפוח ותחזוקה של פארקים וגנים, התקנת אמצעי בטיחות וסימון כבישים, התקנת לוחות מודעות ועוד.
חניה עירונית – תכנון מערך החניה בעיר, שילוט ותמרור החניה המוסדרת, הפעלת חניונים עירוניים ופינוי צירי תנועה.
כבאות והצלה – שירותי חירום – כיבוי והצלה, ביקורות למתן רישיון עסק, מתן אישורי בנייה ואכלוס, הדרכות וייעוץ בכל הקשור לנושאי הבטיחות בפני אש.
שירות וטרינרי – שמירה על בריאות הציבור מפני מחלות וסכנות שמקורן בבעלי החיים, פיקוח על כל מוצרי המזון שמקורם מהחי – בשר, דגים, מוצרי חלב, עופות וביצים, כדי למנוע הפצת מחלות והרעלת מזון, רישום וחיסון בעלי חיים ועוד.
מים – בעבר אחד השירותים העיקריים שהייתה מספקת העירייה היה אספקת מים, אולם יוזמה של משרד הפנים להפרטת משק המים העירוני הובילה לחקיקת "חוק תאגידי המים והביוב – 2001" אשר אוסר על הרשויות המקומיות ובכללן העיריות החל מפברואר 2008 לטפל בכל נושא המים והביוב שברשותן ולהעביר את הטיפול לתאגיד פרטי.
שירותים לקהילה
שירותי רווחה – ילדים ונוער במצוקה, משפחות וזוגות במצוקה, נפגעי אלימות, קשישים, חסרי בית, מכורים לסמים ועוד.
בריאות הציבור – קידום בריאות לנשים הרות, תינוקות ופעוטות, תלמידים מבוגרים וקשישים.
חינוך – גני ילדים, חינוך יסודי, חינוך על יסודי וחינוך מיוחד.
ספורט – ניהול, אחזקה והפעלה של מרכזי ספורט עירוניים, פיתוח תשתיות ספורט, קיום אירועים מרכזיים ופיתוח ספורט בשכונות.
דת – הקמת בתי כנסת ומקוואות.
תרבות ופנאי – אירועי תרבות, ספריות עירוניות, מרכזים קהילתיים ומרכזי אומנויות.
פיקוח ורישוי
רישוי בנייה – הוצאת היתרי בנייה, בדיקת התוכניות והכנתן לדיון בוועדת התכנון המקומית או המחוזית.
פיקוח על הבנייה – אכיפת חוק התכנון והבנייה, פיקוח על הבנייה והתאמתה להיתר הבנייה. איתור עבירות, הכנת כתבי אישום וביצוע צווי הריסה.
רישוי עסקים – הוצאת רישוי לכל העסקים הטעונים רישוי, סיורים ובדיקות, מתן רישיונות לשילוט ולאירועים המוניים.
פיקוח על מבנים מסוכנים – איתור מבנים מסוכנים והנחיה בטיפול להסרת הסכנה.
ראו גם
עירייה (ישראל)
מנהלה מקומית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:שלטון מקומי | 2024-04-24T17:01:53 |
אופקים חדשים | שמאל|ממוזער|250px|מודעה לתערוכה הראשונה בעיצוב מרסל ינקו
"אופקים חדשים" (בפרסומיה אוית השם כאפקים חדשים) הייתה קבוצת אמנים שפעלה בישראל בשנים 1948–1963 וביקשה לעודד את השפעת האמנות הבינלאומית על האמנות החזותית בישראל. תרומתה העיקרית הייתה בגיבוש סגנון ציור ופיסול לירי, בעל סממנים של הפשטה.
הקמת אופקים חדשים
ממוזער|פתיחת התערוכה החמישית של אופקים חדשים במוזיאון תל אביב, נובמבר 1953. משמאל לימין?: נתון, ינקו, קולב, ז'אן קאסו (מחזיק בקטלוג), כהנא, אריאלי, זריצקי
עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 פעלה בארץ ישראל "אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל" (שהוקמה כ"אגודת אמנים עברית"). היא הציגה החל משנת 1923 תערוכות קבוצתיות שונות. היו אלה תערוכות אקלקטיות ובהן הרבה יצירות אמנות ברמות אמנותיות שונות. לצד תערוכות אלו נערכו מדי פעם תערוכות קבוצתיות שונות על בסיס מסחרי או אמנותי.
אחת מן התערוכות הללו - "תערוכת השמונה" - התקיימה בחודש דצמבר 1942 ב"בית הבימה" ובה הוצגו עבודותיהם של אריה ארוך, אהרון גלעדי, צבי מאירוביץ, אברהם נתון (נתנזון), אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן. פסל נוסף - דב פייגין הופיע בקטלוג אך לא השתתף לבסוף בתערוכה. תערוכה נוספת - "תערוכת השבעה" - התקיימה בשנת 1947, במוזיאון תל אביב, בהשתתפות ארוך, גלעדי, מאירוביץ, נתון, שטרייכמן, יעקב וכסלר ויוסף זריצקי. בתערוכות אלו שאפו האמנים ליצירתה של אמנות מודרנית בהשפעה אירופית וליצירה של "סגנון מקורי, ששורשיו במציאות שלנו". בתערוכות אלו, הגם שלא ביססו מצע אמנותי משותף ברור, בלטה הנטייה להדגשת האמצעים הציוריים. בנוסף, סימלו תערוכות אלו התבדלות מסוימת וכ"הופעה חיובית" של האמנים על רקע "משטר ה'כלליות' [...] המסייע לטשטש גבולין ומידות, כדי להשליט את הבינוניות"
המניע הישיר להקמה של קבוצה אלטרנטיבית לאגודה הכללית נולד בשנת 1948, עם ההזמנה להציג תערוכה של אמנים ישראלים במסגרת הביתן האיטלקי בביאנלה של ונציה. יוסף זריצקי, שכיהן כיו"ר האגודה באותה עת, החליט לבחור על דעת עצמו, ולא מתוך שיתוף כלל האמנים, את רשימת האמנים המשתתפים; זאת, בשל חששו מפני בחירתם של אמנים בינוניים על ידי הכלל. הדבר עורר שערורייה באספה הכללית של האגודה, שהתקיימה בביתו של חיים גליקסברג. במהלך האספה הוחלט על הרחקתו מן האגודה של זריצקי. בתגובה להאשמות הודיעו 15 אמנים נוספים ובהם משה קסטל, יחזקאל שטרייכמן ויוחנן סימון על פרישה מיידית מן האגודה, והזמינו את זריצקי להקים אגודה עצמאית.
הצעד הראשון של 16 האמנים הפורשים היה החרמת התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל, שחנכה את בית האמנים החדש בתל אביב. ב-2 ביולי 1948 פרסמו הפורשים גילוי דעת בעיתון "הארץ" ובו טענו כי האגודה חייבת להבליט את הישגי הציור העברי, ולא לשקוע בבינוניות. ב-9 בנובמבר 1948 הציגה הקבוצה החדשה תערוכה במוזיאון תל אביב תחת השם "אופקים חדשים". על פי סברה מקובלת השם ניתן לקבוצה על ידי חיים גמזו. סברה אחרת, המבוססת על זכרונות זריצקי ווכסלר, טוענת כי היה זה אברהם שלונסקי שהגה את השם. יצירותיהם של חמישה עשר המציגים לא הציגו אחידות אסתטית או סגנון ציור משותף, אולם התערוכה נתפשה כרצון לשינוי טבעה של האמנות המקומית.
לקבוצה לא היה זיהוי מפלגתי מוצהר, אך היא הייתה קשורה עם "המרכז לתרבות מתקדמת" של מפ"ם. קשר זה היה עילה לחלק מההתקפות על הקבוצה, בטענה שהם יוצרים תרבות בהשפעת הקומוניזם הסובייטי. עילות אחרות להתקפת חברי הקבוצה היו דווקא היעדר משנה חברתית והיותם אינדיבידואליסטים.
בינואר 1950 אישרה הקבוצה, שהציגה בשנת 1949 שתי תערוכות נוספות, נוסח של תקנון ובו נוסח מעודכן של מטרתה: "טיפוח אמנות פלסטית מקורית, תוך הקפדה על רמה גבוהה והזדהות עם אמנות זמננו הנושאת את רעיון הקדמה".
בשנת 1956 התרחש פילוג בקבוצת "אופקים חדשים" כאשר קבוצה בראשות מרסל ינקו פרשה. טענתם העיקרית הייתה נגד ההתבדלות של "אופקים חדשים" ואי־רצונם להופיע עם ציירים אחרים. שהיא נעשתה כיתתית מדי, סגורה ומצומצמת וקפאה על מקומה. כמו כן באו בטענות נגד "פולחן האישיות" של זריצקי הדומננטי. הקבוצה ערכה תערוכה בבית המלין בתל אביב, בה השתתפו מלבד ינקו, גם אהרן כהנא, משה מוקדי, צבי מאירוביץ, אביגדור סטימצקי, ז'אן דוד, משה קסטל, דוד פלומבו, לואיז ובצלאל שץ.
בשנת 1957 הקימו אנשי "אופקים חדשים" אגודת ציירים חדשה ואלטרנטיבית אשר כל אנשי הקבוצה המזוהים עמם פרשו רשמית מהאגודה הוותיקה. האגודה החדשה החלה לנהל מגעים עם מוסדות שונים לגבי תערוכות שתכננו לכבוד שנת העשור למדינה, לרבות תערוכות מחוץ לגבולות ישראל. אמני "אופקים חדשים" התנגדו להציג במסגרת תערוכות משותפות עם אמנים מהאגודה הוותיקה. הם ראו עצמם כנציגים בלעדיים של המודרניזם והמופשט הישראלי, עמדה שעוררה התקוממות. גם בתוך "אופקים חדשים" הייתה התנגדות לעמדה זו, משום שבקבוצה דבקה תדמית של מי שמכשילה תוכניות ממשלתיות להצגת אמנות. לבסוף הושגה פשרה שאיפשרה לחברי הקבוצה להשתתף בתערוכות שונות לפי צו מצפונם, בכפוף לאישור הוועד.
בחמש עשרה שנות קיומה הציגה "אופקים חדשים" עשר תערוכות שנערכו במוזיאון תל אביב לאמנות (1948, 1949, 1953, 1955, 1956, 1959), בית האמנים תל אביב (1952), בית האמנים בירושלים (1949), המוזיאון לאמנות חדשה חיפה (1957), והמשכן לאמנות עין חרוד (1963). כל אחת מן התערוכות לוותה בקטלוג (למעט שתי התערוכות של שנת 1949, להן נדפס קטלוג משותף אחד).
סגנון אמנותי
שלושת האמנים הבולטים בקבוצה והמזוהים עמה יותר מכל היו יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. הבולט ביניהם היה יוסף זריצקי, שהיה המנהיג, האמן המרכזי והאידאולוג של הקבוצה. אמנים רבים נוספים נמנו אף הם על קבוצה זאת (אם כמייסדים ואם כמצטרפים). בין אלה ניתן למצוא את חיים קיוה, מרדכי אריאלי, אביגדור לואיזאדא, פנחס אברמוביץ, אהרון כהנא, צבי מאירוביץ, מרסל ינקו, משה קסטל, דב פייגין, יחיאל שמי, יעקב וכסלר, רוברט בזה, אבשלום עוקשי, אברהם נתון, שמואל רעיוני ואחרים.
ייחודה העיקרי של הקבוצה היה גיבוש חבריה סביב גישה כללית - העדפת האוניברסלי והבינלאומי על החברתי והמקומי. למרות מאפיינים אוונגרדים בקבוצה, היא אומצה עד מהרה על ידי הממסד האמנותי (ובפרט על ידי מוזיאון תל אביב לאמנות) וחבריה הפכו לנציגיה הבולטים של המדינה בתערוכות בינלאומיות שאליהן הוזמנו נציגי ישראל. בהעדפתם את האוניברסלי על המקומי, השפיעו חברי הקבוצה, על כל הפעילות האמנותית בארץ. זריצקי הסביר בקטלוג התערוכה הראשונה של הקבוצה כי מטרתה היא "להסביר לקהל את דרכיה וצורותיה של האמנות החדשה, ולהחדיר בו ערכי אמת אלה למען יוכל לעכלם ויצעד קדימה יחד איתנו".
מקור ההשפעה החזק על חברי הקבוצה הייתה האמנות האירופית המופשטת, ובייחוד השפעת האמנות הצרפתית של פיקאסו וז'ורז' בראק, אשר היו מחלוצי ההפשטה. השאיפה לאוניברסליזם הביאה את האמנים להתרכז באמנות שנחשבה בעיניהם באותה עת כאוונגרד אמנותי מתקדם. אמנות אשר תתבסס על האלמנטים הכי בסיסים והכי טהורים של ציור: קו, מרקם, צבע, קומפוזיציה. התנועה הציגה גרסה מקומית לסגנון הציור המופשט שהיה מפותח באירופה ובארצות הברית זה מכבר. להדגיש כי אמני הקבוצה הושפעו מן המופשט הפריזאי של שנות החמישים והשישים ודומה שהתעלמו מן האקספרסיוניזם המופשט של אסכולת ניו יורק. רוב חברי הקבוצה כלל לא הגיעו לאמנות מופשטת "טהורה", אלא להפשטה בעלת זיקה לנוף המקומי. במרוצת השנים גדל מספרם של הפסלים בקבוצה משלושה שהציגו בתערוכה הראשונה לשישה ובהדרגה תפס הפיסול מקום חשוב לצד הציור.
סגנון הציור האקספרסיבי של הקבוצה, שימש פעמים רבות מסגרת לציור בעל מאפיינים לאומיים שונים. יוסף זריצקי, לדוגמה, יצר בשנים אלו סדרות של ציורים הנושאים שמות של יישובים וקיבוצים כגון "יחיעם" (1951) ו"נען" (1950-1952) ובהם הפשטה צורנית של הנוף. דב פייגין יצר פסל מופשט בשם "אלומות" (1956), כך גם מרסל ינקו, אשר פיתח סגנון פיגורטיבי-אקספרסיבי המציג "חיילים" או "צופרי אזעקה". אחרים, כמו משה קסטל ואהרון כהנא, הוסיפו לסגנון מוטיבים "מזרחיים" בהשפעה של האמנות הכנענית.
מחברי הקבוצה
הרשימה להלן כוללת את שישה עשר האמנים המייסדים ועוד שבעה שהצטרפו והשתתפו ברבות מן התערוכות של הקבוצה. אין הרשימה כוללת ארבעה אמנים (רוברט בזה, אהרון גלעדי, ז'אן דוד ואריה נבון) שנמנו עם מייסדיה אך פרשו כעבור זמן לא רב, כמו גם אמנים אורחים שהוזמנו לעיתים להציג בתערוכותיה.
לקריאה נוספת
גילה בלס, אפקים חדשים, הוצאת פפירוס, תל אביב, 1980. מהדורה שנייה מורחבת: אופקים חדשים, הוצאת מודן, 2014.
דורית לויטה, בנימין תמוז (עורך), סיפורה של אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1980.
יעקב גילדור, תערוכת קבוצת ציירי "אפקים חדשים" (עבודות על נייר), המשכן לאמנות חולון, 1983.
מרדכי עומר, "אופקים חדשים":פיסול, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996.
סמדר שפי, "אופקים חדשים - עשר שנות אמנות", נדפס בהעשור הראשון תש"ח - תשי"ח, 1997.
גדעון עפרת, "יוסף ואחיו", נדפס בביקורי אמנות, 2005.
גדעון עפרת, "הכנעניות הסודית של "אופקים חדשים", נדפס בביקורי אמנות, 2005.
מרדכי עומר, אמנות ישראלית בת זמננו - מקורות וזיקות, עם עובד, 2006.
דליה מנור, "יוסף זריצקי ורפי לביא: אמנים כמנהיגים", ישראל 15 (אביב 2009), עמ' 66-33.
יגאל צלמונה, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010.
יניב שפירא, גילה בלס, אופק חדש לאופקים חדשים, המשכן לאמנות עין חרוד, 2016.
אליק מישורי, מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" אמנות ישראלית 1988-1948, למדא הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2019.
קישורים חיצוניים
סמדר שפי, אופקים חדשים - עשר שנות אמנות
הערות שוליים
*
קטגוריה:אמנות חזותית
קטגוריה:אסכולות באמנות
קטגוריה:ישראל: אמנות | 2024-08-01T03:34:22 |
עוד ניצחון כזה ואבדתי | redirect ניצחון פירוס | 2008-12-18T20:47:25 |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.