source
stringlengths 1
97
| text
stringlengths 46
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
הר
|
ממוזער|שמאל|250px|נוף אווירי של המאצ'אפוצ'רה, מהרי האנאפורנה, שבהימלאיה
ממוזער|שמאל|250px|רכס הרים בפארק הלאומי טורס דל פיינה
ממוזער|שמאל|250px|האוורסט, ההר הגבוה בעולם
ממוזער|250px|החרמון, הגבוה בהרי ישראל
ממוזער|שמאל|250px|הר מהרי אלפים של אוסטריה
הר הוא מבנה גאולוגי הבנוי מסלעים ואדמה המתנשא לגובה של כמאות מטרים מעל לסביבתו. רוב ההרים בעולם אינם פסגות יחידות, אלא הם ערוכים בצורת רכסים. הר נחשב לצורת נוף גבוהה יותר מאשר גבעה, אך ההבדל ביניהם לא מוגדר בצורה חד משמעית.
חלק גדול מההרים הגבוהים בעולם נמצאים בתוך רכסי הרים, שנוצרים כתוצאה מפעילות טקטונית. רכסי ההרים הגבוהים בעולם ערוכים בשתי חגורות גדולות: "החגורה העולמית", המקיפה את האוקיינוס השקט, וחגורה הנמשכת ממזרח למערב על פני אסיה ואירופה. רכס ההרים הגבוה בעולם הוא ההימלאיה, ובו הפסגה הגבוהה ביותר, האוורסט, שגבהה 8,848 מטר מעל פני הים.
היווצרות ההרים
ממיינים את ההרים והגבעות לשלושה סוגים עיקריים, לפי אופן התהוותם. הרי הקמטים נוצרו על ידי התקפלות או התקמטות שכבות סלע במעבה האדמה בגלל לחצים שמקורם בתנועת היבשות על פני כדור הארץ. הרכסים הגבוהים בעולם: ההימלאיה, הרי האנדים, הרי האלפים וחלק גדול מהרי הרוקי באמריקה הצפונית – נוצרו כך. כמה מן הצעירים ברכסי הקמטים האלה עודם מתרוממים והולכים בימינו.
הסוג השני הם הרים שנוצרו על ידי הערמות של סלעים ואפר. הגבוהים שבהם הם הרי געש, שנוצרו על ידי לבה ואפר געשי שנערמו מסביב לפתח בקרום כדור הארץ שממנו בקעו.
ההרים מן הסוג השלישי נוצרו על ידי סביבתם – שהיא בדרך כלל רמה שבותרה על ידי חתירה של נהרות וקרחונים לאורך קווי חולשה (לדוגמה, סדקים או מפגש בין סוגי מסלע שונים). הם עצמם הושפעו במידה פחותה מפעולת המים והקרח. הרים מסוג זה הם בדרך כלל הרים יחידים.
התבלות ההרים
צורת ההרים בהווה שונה מצורתם בעבר. שינויים רבים התחוללו בהם, והם מוסיפים להתחולל עקב פעולת המים, חילופי מזג האוויר והרוח. אחד הגורמים הפעילים בהרס ההרים הוא הכפור. כאשר שלג נמס מחום השמש בהרים הגבוהים, מחלחלים מי השלג לתוך סדקי הסלעים, ובקור הלילה קופאים ונהפכים לקרח. עקב כך גדל נפחם בכמעט 10 אחוזים והקרח יוצר לחץ בסדק, מרחיב ומפוצץ בסוף את הסלע.
ההרים במדבריות, שהצומח בהם מועט, כמו הרי הנגב, נתונים להשפעת המים, אך גם להשפעת הבדלי הטמפרטורה הגדולים שבין היום, החם מאוד, ובין הלילה, הקר מאוד. בשעות היום מתחממים פני הסלע ומתפשטים, ובלילה הם מתכווצים בהשפעת הקר ונסדקים, ושברים ניתקים מן הסלעים. גם הרוח גורמת להריסת הסלע בנשבה על פניו. פעולתה של הרוח הרסנית ביותר כאשר היא נושאת גרגרי חול, אלה פועלים על הסלע כפצירה חדה. במדרון נושבות רוחות ההר הייחודיות לו – רוח אנאבטית ורוח קטבטית.
סוגי הרים
ממוזער|שמאל|250px|הר געש באורגון
ממוזער|שמאל|250px|הר גלדהפיגן
ניתן לאפיין הרים במספר דרכים; צורתם החיצונית, סוג האבן שמרכיבה אותם, ומאפיינים נוספים.
הרי געש
קלדרה
מתפרצי-על
חרוט סקוריה או חרוט אפר
חרוט מגן
חרוט לבה
הר געש בוצי
הר געש שכבתי (Stratovolcano)
הר געש תת-ימי
הר געש של קרח
הר געש תת-קרחוני
הרים אחרים
נונאטאק
טויה
הורסט
הר שולחן
ההרים והאדם
ההרים נוחים פחות מן המישורים לפעילות אנושית יום-יומית. קשה, למשל, לבנות יישוב גדול בהרים. אמנם יש ערים גדולות בגובה 2,000 מטרים ואף יותר (מקסיקו סיטי למשל), אך הן בנויות בדרך כלל ברמה הררית, שלפעמים היא מישורית לא פחות מן השפלה. אזורים הרריים רבים משמשים אתרי נופש וספורט בזכות האוויר הטוב שלהם ונופיהם המרהיבים. ההעפלה אל ההרים היא ספורט פופולרי מאוד, וכך גם הגלישה על השלג בהרים הגבוהים. נהרות היורדים מן ההרים בכוח רב נרתמו להפקת אנרגיה חשמלית.
מאז ומעולם היו ההרים מחסום לתנועתם של בני האדם, בעלי חיים וצמחים – כמעט כמו האוקיינוסים. במשך אלפי שנים הפרידו הרי ההימלאיה בין תרבויות הודו לאלו של סין ומנעו נדידת עמים וכיבוש. עד שנת 1910 לא חצתה מסילת רכבת את האנדים. זמן רב ניתקו הרי הפירנאים כמעט לגמרי את ספרד משאר חלקי אירופה, והאלפים היו למחיצה בין איטליה לגרמניה. כיוון שההרים משמשים חיץ טבעי בין ארצות והגנה מסוימת מפני פלישות מבחוץ, התוו גבולות רבים בין מדינות לאורך קווי הרכס של הרים גבוהים. הפירנאים, למשל, הם הגבול בין צרפת לספרד, הרי מול הלבנון בין סוריה ללבנון, ההימלאיה בין טיבט לנפאל, והאנדים בין ארגנטינה לצ'ילה. יש גאוגרפים הסוברים שהר אלברוס שייך לאסיה, ולא לאירופה. לפי גישתם, המון בלאן שבאלפים הוא ההר הגבוה ביותר באירופה.
החי והצומח
הפאונה והפלורה של ההרים צריכים להסתגל לתנאי מחיה קשים של קור קיצוני (או חום בקיץ) אל מול הרוחות העזות והטמפרטורות הנמוכות ושל אוויר דליל עם מעט מאוד חמצן. הצמחים צריכים לצבור אור שמש רב הנדיר בהרים ולהימלט מהקור, כך שרבים מהם רדומים או עמידים לתנאי קור כמו עצים מחטניים. עם זאת בקו גובה מסוים המשתנה על פי הטמפרטורה, התלילות הלחץ והלחות, העצים לא יכולים לצמוח עוד. קו זה מכונה קו העצים וגם רוב החיות לא עוברות אותו. רק מעט צמחים מסתגלים של טונדרה הררית יכולים לשרוד בהם. לרוב החיות ישנם ריאות ולבבות העוזרים להם לנשום בקלות יותר. רבים מהם מכוסים בפרווה או בנוצות מבודדות והם נאלצים להתקיים מארוחות מזדמנות ולנדוד למרחקים בחיפוש מזון או כדי להימלט ממזג האוויר.
צמחים
צמחי ההרים הם לעיתים קרובות צמחים החיים גם באזורים קרים, אף באזורים הטרופיים, אם כי מספר יערות גשם גדלים על הרים נמוכים. במורדותיהם העצים גדלים לגובה נמוך יותר ויותר וכשעולים בגובה הם נהיים מירוקי עד לנשירים ובהמשך למחטניים ודומים עד שלבסוף מגיעים לקו העצים, מעליו אף עץ אינו יכול לצמוח עקב הקור ומיעוט אנרגיית השמש. הרים מסוימים גורמים גם ליובש יתר לעצים החיים לצידם ובכך גורמים להם להיות נמוכים יותר ולצידם גדלים שיחים היוצרים מעין בתות. מעל קו העצים ישנו אזור של "טונדרה אלפינית", הנשלט בעיקר בידי פרחים קרקעיים, עשבים, טחבים וחזזיות.
גלריית צמחי הרים:
בעלי חיים
חיות המבלות זמן רב בגבהים צריכים גם להצליח לטפס על אבנים מתדרדרות או הרים תלולים, כמו היעל שפרסותיו בעלות כריות רכות. בהרים נפוצים כמה טורפים גדולים כמו הפומה, נמר השלג, דוב גריזלי, דוב המשקפיים והגרגרן. פרסתנים רבים בעלי פרווה עבה כמו היאק, הקיאנג, איילי מושק, אייל האנדים, טפיר הרים, זברת הרים ובני קבוצת היעלים המתמחים בחיי הרים. עופות דורסים רבים חיים או מבקרים בהרים כמו קונדור האנדים, עיט זהוב, פרס ומיני העוזנייה. באזורים אלה קל להבחין בטרף ויש הרבה אוויר תרמי עליו הם יכולים לעוף. גם כמה פרימטים חיים בהרים כמו גורילת הרים, מקוק יפני וקופי החרומף הניזונים בעיקר מחזזית.
יונקים קטנים רבים חיים בהם כמו הפיקות, מרמיטות וכמה ארנביים וכן חולדי השק ובוני הרים וגם כמה עופות קטנים כמו הכותלי, העורביים וכמה פרושיים כמו פרוש הרים וגם עופות גדולים יותר כמו כמה פסיוניים ושכווים ובכמה אזורים גם אגמיות ענק או עופות פלמינגו. בהרי ניו זילנד ישנם עופות כמו דבלולניים, תוכיי ניו זילנד ועוף הטאקאהה.
בקצוות ההרים צומחים לעיתים יערות נמוכים ובהם אפיפיטים כמו סחלביים שולטים. ביערות כאלה נמצאים קוליבריים, עופות הקצאל וכמה טוקניים, מיני סנאיים וקופים וטורפים כמו הנמר הערפילי או הטאירה.
גלריית חיות הרים:
ראו גם
רכס הרים
הר געש
אורוגנזה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:צורות נוף
| 2024-09-20T14:59:03
|
רשת מקומית וירטואלית
|
ממוזער|איור הממחיש הפרדה של מקטעים של רשת מקומית באמצעות רשת מקומית וירטואלית
VLAN - רֶשֶׁת מְקוֹמִית וִירְטוּאָלִית (Virtual Local Area Network) היא מקטע (Segment) ברשת מקומית שמוגדר מבחינה לוגית כרשת אוטונומית.
פרוטוקול VLAN מגדיר טכנולוגיה המאפשרת לחלק רשת LAN מקומית, המרוכזת על ידי מתג אחד או יותר, למספר תת-רשתות "וירטואליות".
הבידול לרשתות שונות מתבצע בשכבה השנייה של מודל ה-OSI, על ידי חסימת העברת אותות במתג בין הפורטים השונים שלו אשר אינם משויכים לאותו ה-VLAN. החסימה מאפשרת את חלוקת הרשת המקומית למספר רשתות שונות ונפרדות (Segments) אשר יכולות לתקשר ביניהן כרשת WAN.
שימושים
השימוש ברשתות מקומיות וירטואליות החל כאשר היה צורך להקטין את מתחמי ההתנגשות (Collision domain) ברשתות מקומיות, והבעיה נפתרה על ידי הכנסתם של המתגים (Switch) שמאפשרים את חלוקת הרשת בצורה וירטואלית. השימוש העיקרי בחלוקה כזו הוא הקטנת מתחמי השידור (Broadcast domain) ברמת כתובות ה-MAC.
שימוש נוסף והנפוץ יותר לרשתות וירטואליות מקורו בקלות שבה ניתן להחל באמצעותן הרשאות אבטחה ומידור.
יישום
יישום של רשתות מקומיות וירטואליות נעשה כיום בעזרת מתגים "חכמים", המאפשרים קיבוץ לוגי של מספר קצוות המחוברים אליהם. מספר מתגים המחוברים ביניהם מתפקדים לצורך העניין כמתג בודד, ומאפשרים קיבוץ קצוות מכל רחבי מתחם השידור (המוגבל בדרך כלל על ידי נתבים) והפרדתם למתחם שידור נפרד. המתג מנהל רשימה של כל כתובות ה-MAC השייכות לרשת הווירטואלית, ומפריד אותם משאר הקצוות ברשת. על ידי הפרדה זו ניתן למשל לחלק לקצוות אלו כתובות IP השייכות לתת רשת מסוימת, להחיל מדיניות אבטחה (על ידי הגדרת הרשאות שונות למי ששייך לרשת הווירטואלית ולמי שלא) ועוד.
תקשורת רשתות וירטואליות - VLAN Tagging
עקב הצורך בתעבורת מידע השייך לכמה רשתות וירטואליות על קו נתונים יחיד, כגון תעבורה אל יחידת שער אחת המשותפת לכמה רשתות וירטואליות או תעבורה בין שני מתגים שונים שבכל אחד מהם יש 2 רשתות וירטואליות שונות אבל משותפות לכל מתג. לכן נכתב תקן השייך לשכבה השנייה של מודל ה-OSI שנקרא 802.1Q או בצורה מילולית: VLAN Tagging.
כאשר מגדירים כניסה מסוימת במתג ככניסה העובדת ב-VLAN Tagging ניתן לשייך לאותה כניסה יותר מרשת וירטואלית אחת וכך כניסה מסוימת יכולה להיות חברה בכמה רשתות שונות, כאשר לכל מסגרת של מידע היוצאת מכניסה זאת של המתג מצורפות סיביות שמשייכות את אותה מסגרת של מידע לרשת מסוימת, וכך ההתקן שמקבל את המסגרת הזאת יודע לאיזו רשת וירטואלית המידע הזה שייך ולנתב את המידע הזה אליה. ההתקן המקבל את המידע חייב לתמוך בתקן 802.1Q בשביל להיות מסוגל לפענח את המידע המתקבל.
דוגמה לשימוש נפוץ בתקן (VLAN Tagging (802.1Q
מרכז|600px|ממוזער|הוספה של תג 802.1Q (בתכלת) לחבילת Ethernet
ברשת של ארגון שמחולקת לשתי רשתות וירטואליות שונות קיים נתב אחד המאפשר גישה לאינטרנט לכלל הארגון; נגדיר כניסה באחד המתגים שאליה נחבר את הנתב ואותה נגדיר ככניסה התומכת ב-VLAN Tagging. נגדיר אותה גם כחברה בשתי הרשתות - משמע נבקש מהנתב להאזין למסגרות שמכילות תווי רשת של שתי רשתות שונות. על ידי הגדרות אלה, מידע משתי הרשתות יוכל להגיע אל הנתב כדי שישמש כשער לאינטרנט לשתי הרשתות בנפרד.
כמו כן נצטרך להגדיר את הנתב בהתאם כדי שיתמוך בתצורה זאת.
ראו גם
מונחים ברשת מחשבים
רשת מקומית (LAN)
קישורים חיצוניים
הסבר נוסף על רשתות וירטואליות באנגלית + איורים
קטגוריה:ארכיטקטורת רשת
| 2024-08-28T03:15:32
|
הון
|
הון (בלעז: קפיטל; באנגלית: Capital) הוא מכלול הנכסים העומדים לרשותו של אדם או ישות כלכלית כלשהי, שיש בהם כדי לשמש ליצירת מוצר או הכנסה. המונח הון נמצא בשימוש רווח בתחומי הכלכלה, הפיננסים והחשבונאות, והגדרתו המדויקת משתנה על פי התחום וההקשר.
כלכלה
כיום, על פי רוב, מתייחס המושג הון בתחום הכלכלי לכסף או גילום אחר שלו, המשמש או עשוי לשמש את גוף לצורך פעולה עסקית או פיננסית כלשהי. אולם בתורת הכלכלה הקלאסית, התייחס המושג בעיקר לציוד, מבנים ומכונות המשמשים בהליך ייצור של מוצרים בידי יצרנים. על פי התאוריה הכלכלית הקלאסית, ההון הוא אחד משלושה גורמי ייצור (בצד אדמה ועבודה). בהגדרה זו, ההון הוא אותו מרכיב בגורמי הייצור שנוצר בידי האדם לשמשו בתהליך הייצור, בצד מה שניתן לו על ידי הטבע (גורם הייצור "אדמה") ויגיע-כפיו כשלעצמו (גורם הייצור "עבודה"). כל השלושה יחד הם מרכיבים חיוניים בתהליך הייצור הכלכלי. הגדרה זו היא של הכלכלן הקלאסי בן המאה ה-19 דייוויד ריקרדו, והיא רווחת בין כלכלנים מאסכולה זו ונגזרותיה.
קרל מרקס, אבי התורה המרקסיסטית, עסק רבות בהון בהגותו הכלכלית, והקדיש לו את אחד מחיבוריו החשובים ביותר – הקפיטל (שמשמעותו "ההון"). מרקס אימץ את הגדרותיו של ריקרדו בשינוי שם והגדרה קלים, אך הפיק מההגדרה משמעות שונה לחלוטין. מרקס הבחין בין "הון קבוע" (או "הון נח") המתייחס להשקעה בנכסים קבועים כמו הקמת מפעל, רכישת ציוד ומכונות, קניית חומרי גלם, דלק, וכדומה, ו"הון משתנה" (או "הון נע") שהוא חלק ההון המושקע בשכירת פועלים, תשלום משכורותיהם, וכדומה. מכאן הגיע למסקנות מרחיקות לכת לגבי העוולות בהתפלגות ההכנסות מההון הנהוגות בשיטה הקפיטליסטית.
פיננסים ושוק ההון
כיום, בשימוש הנפוץ, עוסק המושג הון באספקטים הפיננסיים של המונח. הגורמים הפעילים בשוק ההון – שהם בעיקרם הבורסה לניירות ערך, הבנקים, קרנות הנאמנות ושאר מוסדות פיננסיים, וכן ברוקרים ומשקיעים – נוהגים לכלול בהגדרת הון את האלמנטים המשמשים והנסחרים בשוק ההון – ניירות ערך (מניות, אג"ח, אופציות) ואמצעי תשלום למיניהם. האספקטים הפיזיים של הון – כגון מבנים ומכונות, שתפסו מקום מרכזי בחשיבתם של ריקרדו וכלכלנים אחרים לגבי הון, אינם לפיכך בהגדרה זו, שכן הם אינם אלמנטים הנסחרים בשוק ההון. למעשה, על פי ההגדרה הכלכלית הקלאסית, שוק ההון אינו עוסק באמת בסחר בהון, אלא בגיוס המשאבים הפיננסיים הנדרשים לצורכי אותן השקעות בהון הנדרשות במגזר .
חשבונאות
החשבונאות, העוסקת ברישום והפקת דו"חות של הפעילות הפיננסית בעסקים ותאגידים, מתעניינת פחות בסוג ההון – פיזי או פיננסי – ויותר במקור ההון. ברשות הפירמה נכסים רבים, פיזיים ופיננסיים, המשמשים אותה בפעילותה הכלכלית; אך מתוך שוויו הכספי של סך הנכסים, אומדת החשבונאות את חלקו שהוא "הון עצמי" (או הון בעלים), לעומת חלקו שהוא התחייבויות (או הון הלוואות), כלומר נמצא בידי הפירמה לשימושה באופן ארעי עד מועד פרעונו, ועל כן אינו חלק מהון הבעלים של הפירמה. מכאן שעל פי החשבונאות, ניתן לאמוד את הונו של עסק, תאגיד, ואפילו אדם, כסך נכסיו בניכוי סך התחייבויותיו. אומדן זה נותן למעשה את ההון העצמי, או השווי נטו.
הון אנושי ואינטלקטואלי
שימוש מודרני נוסף במונח הון הוא בהקשר של הון אנושי. זהו שימוש שאול בזרם הנאו-קלאסי המודרני, שכן בתאוריה הכלכלית הקלאסית ההון האנושי מוגדר בגורם הייצור "עבודה" ולא בגורם הייצור "הון". הגדרת חלק מגורם הייצור עבודה כ"הון אנושי" אומרת שלמעשה כמו הון פיזי, זהו משאב שניתן להשקיע בהגדלתו והשבחתו לצורך הגדלת התשואה שבשימוש בו, באמצעות השכלה, הכשרה מקצועית וכדומה. המושג "הון אנושי" מבדיל בין עבודה כ"יגיע כפיים" במובן הקלאסי, לעבודה במובנה היום המושתתת רבות על ידע. באופן דומה, יש המדברים על "הון אינטלקטואלי", כמושג במשמעות קרובה לקניין רוחני.
ראו גם
הון תרבותי
הון אנושי
הון חברתי
קישורים חיצוניים
*
*
קטגוריה:רכוש
| 2024-09-01T02:58:33
|
פוטוסינתזה
|
פוטוסינתזה בעברית נקראת הטמעה, היא תהליך ביולוגי המתקיים ביצורים פוטוסינתטיים (רוב הכחוליות, האצות וצמחים), הממירים את אנרגיית האור, בדרך כלל אור שמש, לאנרגיה הכימית הנחוצה כדי לתדלק את חילוף החומרים שלהם. תהליך הפוטוסינתזה הוא הבסיס לקיומם של כמעט כל היצורים החיים כיום בכדור הארץ, הן באספקת אנרגיה ומזון (ייצור ראשוני) והן באספקת החמצן, כאשר יוצאי הדופן לכך כמה מינים של ארכאונים הניזונים החמצון של תרכובות כימיות אי-אורגניות (כימו אוטוטרופיים) בנביעות הידרותרמיות במעמקי האוקיינוס.
השם פוטוסינתזה הוא הלחם מילים של פוטו (אור), סינתזה (הרכבה).
בתהליך הפוטוסינתזה חלקיק אור (פוטון בודד) מפרק מולקולת מים הבנויה מאטום חמצן אחד ושני אטומי מימן. אטום המימן הוא יסוד בעל פרוטון אחד, והוא חסר אלקטרון. לחמצן החד-מימני יש אלקטרון עודף. כתוצאה מתהליך הפוטוסינתזה נוצרים שני יונים טעונים חשמלית. יונים אלה מניעים את כל תהליך הפוטוסינתזה, החל מקשירת פחמן דו-חמצני אטמוספירי וכלה ביצירת הפחמימות הבונות את הצמח.
ממוזער|התפוצה העולמית של הפוטוסינתזה, כולל פיטופלנקטון אוקיאני וצמחייה יבשתית. הצבעים אדום כהה וכחול-ירוק מצביעים על אזורים של פעילות פוטוסינתטית גבוהה באוקיינוס וביבשה, בהתאמה.
המונח פוטוסינתזה מתייחס בדרך כלל לפוטוסינתזה חמצנית, שבה חמצן מיוצר כתוצר לוואי, וחלק מהאנרגיה הכימית המופקת מאוחסנת במולקולות של פחמימות, חד-סוכרים, דו-סוכרים, ורב סוכרים, כגון, עמילן ותאית המסונתזות מפחמן דו-חמצני ומים. רוב הצמחים, האצות והציאנובקטריה מבצעים פוטוסינתזה פוטואאוטוטרופית . תהליך הפוטוסינתזה אחראי על ייצור ושמירה על רמת החמצן באטמוספירת כדור הארץ, ומספק את רוב האנרגיה הביולוגית הנחוצה לכלל היצורים ובכלל זה חיים מורכבים על פני כדור הארץ כיום.
האורגניזמים הראשונים שהתפתחו בכדור הארץ לפני כ-4 מיליארד שנים היו חיידקים אל-אווירניים. הם היו כימואוטוטרופים כלומר השתמשו בתהליכי חמצון-חיזור של חומרים אנאורגניים להפקת האנרגיה הדרושה לקיומם ולא בפוטוסינתזה. יצורים אלו חיו בעבר הרחוק של האבולוציה של החיים במשך מספר מאות מיליוני שנים. התפתחות הפוטוסינתזה התקיימה בשלב מוקדם בהיסטוריה של כדור הארץ, לפחות לפני 2.45-2.32 מיליארד שנים, ולפי ההשערות זמן רב קודם לכן. היכולת הביוכימית להשתמש במים כמקור לאלקטרונים בתהליך הפוטוסינתזה התפתחה באב קדמון משותף של כחוליות קיימות. מחקר משנת 2018 משער כי ייתכן כי יכולת לבצע פוטוסינתזה החלה לפני כ-3.4 מיליארד שנים. הפוטוסינתה הגדילה בצורה ניכרת את כמות האנרגיה שזמינה לכלל המערכת האקולוגית - שכן היא אפשרה לרתום את אנרגיית השמש כבסיס אנרגטי לחיים. לפני כ-2.4 מיליארדי שנים, התפשטות הכחוליות גרמה ל"אסון החמצן" אחת ההכחדות ההמוניות הגדולות ביותר. דבר זה גרם לשינוים קיצוניים בהרכב אטמוספירת כדור הארץ, (כולל עליה בריכוז החמצן וירידה בריכוז הפחמן הדו-חמצני)- בליתוספירה, בהידרוספירה ובאטמוספירה. שינוי זה התרחש בחלקו בצורה הדרגתית, על פני מיליוני שנים כיוון שחלק גדול מהחצמן נקלט בריכוזיים גדולים של ברזל שהתחמצנו. כתוצאה מהשינוי בהרכב האטמוספירה והאוקיינוסיים נכחדו כמעט כל המינים של חיידקים אל-אווירניים על פני כדור הארץ, ואת מקומם תפסו חיידקים אווירניים. אירועים אלה, יצרו בהמשך את התנאים להתפתחות מינים של אאוקריוטים ושל היצורים הרב-תאיים ובכללם צמחים, פטריות ובעלי חיים.
מיקום תהליך הפוטוסינתזה בתאים חיים
ממוזער|מבנה סכמטי של כלורופיל A
ממוזער|מבנה סכמטי של כלורופיל B
ממוזער|מבנה סכמתי של כלורופלס
טקסט=Halobacterium sp. strain NRC-1, each cell about 5 μm in length|ממוזער|צילום מיקרוסקופי של החיידק Halobacterium sp. strain NRC-1
תהליכי הפוטוסינתזה בתאים אורגניזמים פרוקריוטים מתרחשת באברונים בשם תילקואידים, ובצמחים עילאיים הם מתרחשים בכל האיברים הירוקים הנושאים אברונים בשם כלורופלסטים.
מקור השם כלורופלסט: כלורו – על שם הפיגמנט כלורופיל המצוי באברונים אלה (ביוונית: כלורו = ירוק, פלסט = אברון). המשמעות היא שקרני האור בתחום אורכי הגל של הצבע הירוק (520–570 ננו הרץ) אינו נבלע על ידו. הוא מוחזר ממנו, ולכן יראה על ידי עין הצופה. בכלורופלסטים קיימים גם פיגמנטים נוספים: הקרוטנואידים, הקסנטופילים והפיקובילינים. אף לפיגמנטים אלה תפקיד בתהליכי הפוטוסינתזה, אבל הכלורופיל מהווה את רוב כמות הפיגמנטים המצויים בחלקים הירוקים של הצמח.
קיימים שני סוגי כלורופיל: כלורופיל B, הבולע את האור באורכי גל קצרים (כחול ועל-סגול) וכלורופיל A, הבולע אור באורכי גל ארוכים (אדום ותת-אדום). רק כלורופיל A בעל יכולת להתמרת אנרגיית האור לאנרגיה כימית. כלורופיל B נקרא פיגמנט משני היות שהוא מעביר את האנרגיה הנקלטת על ידו לכלורופיל A, ועל ידי כך מגדיל טווח האור המנוצל על ידי הצמח. בטבע קיימים גם חיידקים אאוטוטרופיים המבצעים פוטוסינתזה אווירנית ללא יצירת חמצן על ידי שימוש בכלורופיל הבקטריאלי לפיצול מימן גופרתי במקום מים. בתהליך זה נוצרות מולקולות של גופרית כתוצר סופי במקום מולקולות חמצן. החיידק Halobacterium המשתייך לעל-ממלכה Archaea מבצע פוטוסינתזה שאינה מקבעת פחמן באמצעות חלבון בעל מבנה של bacteriorhodopsin – רודופסין ופיגמנט נוסף ה-photopigment retinal המשמשים לקליטת גלי אור ירוק והפעלת משאבות של פרוטונים על מנת לסנתז ישירות אדנוזין טריפוספט (ATP). ייתכן שפוטוסינתזה זו הייתה הצורה הקדומה יותר של הפוטוסינתזה שהתפתחה על פני כדור הארץ בתקופת הפוליארכאן שקדמה לתקופת התפתחות הציאנובקטריה בתקופה המשוערת המכונה כדור הארץ הסגול , לפני 2.5–3.8 מיליארד שנים, תקופה שקדמה ל"אירוע החמצן הגדול" .
ממוזער|Geologic Time Scale
גילוי הפוטוסינתזה
במאה ה-16, רופא בלגי בשם ואן הלמונט הסיק מניסוייו שהצמח ניזון מהמים ולא מחומרים שמצויים באדמה. בסוף המאה ה-18, מדען אנגלי בשם ג'וזף פריסטלי הוכיח שעכבר הנתון מתחת לפעמון זכוכית, יחד עם נר דולק, מת תוך פרק זמן קצר והנר כבה. אך אם למערכת זו הוסיף צמח ירוק, העכבר המשיך לחיות והנר המשיך לדלוק. הוא הסיק שהצמח משפיע בדרך הפוכה לנשימה ומנקה את האוויר. חוקר הולנדי בשם בן דורו של פריסטלי, חזר על ניסוייו והראה ש"שיפור" האוויר על ידי הצמח התרחש רק בנוכחות אור שמש ורק על ידי החלקים הירוקים של הצמח. הוא שיער שמקור החמצן המשתחרר הוא בפירוק הפחמן הדו-חמצני. רק בשנות השלושים של המאה ה-20, מדען בשם , בעקבות ניסויים בחיידקים, הסיק שמקור החמצן המשתחרר בפוטוסינתזה הוא במים ולא בפחמן הדו-חמצני. ההוכחה הסופית למסקנה זו ניתנה בניסוייו של רוברט היל.
מנגנון הפוטוסינתזה
התחלת תהליך הפוטוסינתזה: פירוק מולקולה של מים לחמצן ומימן מולקולריים לפי המנגנון הבא:
(1) חמצון מים
(2) חיזור פרוטונים
(3) סה"כ התגובה הכוללת
ממוזער|פוטוסינתזה
הסתבר שזו תגובה פוטוכימית (תגובה תלוית אור), אותה ניתן לבדוק גם מחוץ לתא השלם, בכלורופלסטים שבודדו מצמחים והועברו לתמיסה מתאימה. אלה מסוגלים לחזר תרכובות מחמצנות כשחושפים אותם לאור, ולגרום לפליטת חמצן. התופעה התגלתה על ידי רוברט היל ושותפו בשנת 1937 וקרויה על שמו, ריאקצית היל .
בניסויים המוקדמים, תרכובות כמו מלחי ברזל שימשו לקליטת האלקטרונים והפרוטונים המשתחררים כתוצאה מפירוק המים. רק בשנת 1951 הסתבר שניתן לחזר גם את מולקולת NADP, המצויה באופן טבעי בצמחים, במערכת של כלורופלסטים מבודדים. בזכות ניסויים אלה ניתן היה להבין את הריאקציות המקדימות את חיזור הפחמן בפוטוסינתזה.
שלב הפוטוסינתזה בנוכחות אור
הריאקציות הראשונות של הפוטוסינתזה מתבצעות על בממברנת התילקואיד ומחייבות נוכחות אור. הן מתקיימות בשתי מערכות: "מערכת אור I" ו"מערכת אור II". כאשר אלקטרונים עוברים ממערכת אחת לשנייה, משתחררת אנרגיה המשמשת ליצירת מולקולות ATP המעבירה יוני מימן לתגובות המאוחרות.
התהליך מתחיל ב"מערכת אור II", בו לכלורופיל יש שיא קליטת אור באורך גל של 700 ננומטר. האנרגיה המגיעה אל המערכת מנוצלת לפירוק של המים לחמצן וליוני מימן בתהליך הנקרא פוטוליזה. מסלול הריאקציה ממשיך במערכת העברת האלקטרונים ויצירת מולקולת . בהמשך, בתהליך העברת האלקטרונים הם מגיעים אל "מערכת אור I" ליצירת מולקות NAPDH2 שם מסתיימת העברת האלקטרונים ביצירת NAPH2, שהיא מולקולה בעלת אנרגיה כימית אצורה, בדומה ל-ATP.
"שלב החושך" – התגובות שאינן תלויות באור
השם השגור, "שלב החושך" מטעה. שלב זה מכיל סדרת תגובות שאינן זקוקות לאור שמש, אך בטבע מתבצעות באור בגלל צמידותן לשלב האור, בהפרשי זמן של חלקיקי שנייה. השלב הזה מתקיים תוך ניצול אנרגיה ממולקולות ה-ATP ומיוני מימן ממולקולות ה-NADPH2 שנוצרו בשלב האור. כל עוד מולקולות אלה מסופקות, בנוסף לפחמן דו-חמצני הזמין מן האוויר, התגובות ימשכו. בסופן של תגובות אלה נוצר הגלוקוז שמשמש את התא להפקת אנרגיה בתהליך הנשימה התאית.
בתחילה נקלט פחמן דו-חמצני מן האוויר. הוא נקשר אל מולקולה בשם RUBP, על ידי האנזים רוביסקו (RuBp Carboxylase Oxygenase – RuBisCO). בריאקציה זו מתחילה שרשרת אנזימטית מעגלית שנקראת מעגל קלווין בנסון, אשר בסיומה נוצר גלוקוז וכן מולקולת ה-RUBP שנקשרת שוב לפחמן דו-חמצני "חדש" ותהליך זה חוזר חלילה.
הנוסחה הכללית, נטו, של תהליך הפוטוסינתיזה היא:
C6H12O6 + 6O2 → אור + 6H2O + 6CO2
אם כי יש הכותבים את התגובה הכוללת באופן הבא:
C6H12O6 + 6O2 + 6H2O → אור + 12H2O + 6CO2
נוסחה שנייה באה להדגיש שהתהליך דורש 12 מולקולות מים כדי לייצר מולקולה אחת של גלוקוז, ובמהלכו נוצרות שנית 6 מולקולות מים. (ולכן, בנוסחת נטו, נציין שש מולקולות מים בלבד).
כפי שניתן לראות, מולקולות חמצן משתחררות בפוטוסינתזה כתוצר לוואי. הצמחים ושאר היצורים הפוטוסינתטיים פולטים את החמצן אל הסביבה.
בנוסף, בחישוב אנרגטי, לסינתזת מולקולה אחת של גלוקוז יש צורך ב-18 מולקולות ATP ו-12 מולקולות NADPH2, הנוצרות בשלב האור.
המסלולים המטבוליים השונים לקיבוע פחמן
ממוזער|תהליך הפוטוסינתזה מתקיים בעלים של צמחים ובחלקים ירוקים אחרים של הצמח.
בצמחי יבשה קיימים שלושה מסלולים מטבוליים עיקריים של קיבוע פחמן: C3, C4 ו-CAM. רוב הצמחים מבצעים את קיבוע הפחמן במסלול C3, בו קיבוע הפחמן מתבצע בתאי המזופיל של העלה, הממוקמים קרוב לפיוניות. אלה הם פתחים דרכם נכנס הפחמן הדו-חמצני לעלה. בצמחי C3 הפיוניות פתוחות ביום וסגורות בלילה. לכן, פחמן דו-חמצני נקלט ביום ומאפשר ביצוע פוטוסינתזה, תוך איבוד מים דרך הפיוניות הפתוחות. כאשר הטמפרטורה הסביבתית גבוהה והלחות נמוכה, איבוד המים עלול לסכן את השרדות הצמח, ולכן הפיוניות יסגרו והפוטוסינתזה תיפסק.
קיבוע פחמן במסלול C4 קיים בצמחים טרופיים וגם גידולים באזורים ממוזגים, אשר מקורם באזורים טרופיים, בעלי עוצמות גבוהות של קרינה. במסלול זה הפחמן הדו-חמצני נקלט בתאי המזופיל ומתחבר לחומצות אורגניות בעלות ארבעה אטומי פחמן היוצרות מולקולת אוקסלואצטט, אז מועברות מולקולות אלו לתאים פנימיים יותר בעלה, תאי נדן הצרור. בתאים אלו, המבודדים יחסית מהסביבה החיצונית, משוחרר הפחמן הדו-חמצני ואז מקובע מחדש במעגל קלווין. מסלול ה-C4 מאפשר ריכוז גבוה של פחמן דו-חמצני בסביבת האנזים רוביסקו וכך מגדיל את יעילות קיבוע הפחמן. בשל הריכוז הגבוה של פחמן דו-חמצני הזמין לפוטוסינתזה, מתאפשר צמצום של פתיחת הפיוניות וצמצום איבוד המים.
מסלול ה-CAM, הקיים בכשבעה אחוזים מכלל מהצמחים, מבוסס על קליטת פחמן בעלה במהלך הלילה, אז הטמפרטורות נמוכות ואידוי המים הוא מינימלי. בתוך העלה, הפחמן הדו-חמצני מחובר לחומצות אורגניות, ומשוחרר במהלך היום. אז הוא מחוזר במעגל קלווין, תוך שימוש באנרגיה שמתקבלת מתהליך האור. מסלול ה-CAM, מאפשר לצמחים איבוד מינימלי של מים כתוצאה מתהליך הפוטוסינתזה וזאת משום שבמהלך היום הצמח לא צריך לפתוח את הפיוניות כדי לקלוט פחמן דו-חמצני. זאת כנראה סיבה עיקרית לכך שמסלול ה-CAM נפוץ יחסית בצמחי מדבר, למשל קקטוסים או במשפחת הטבוריתיים.
תוצרים עקיפים מתהליך הפוטוסינתזה
התוצרים העקיפים של הפוטוסינתזה הם חומרים אורגניים הנוצרים מן הפחמימות שנוצרו בפוטוסינתזה. התוצרים העקיפים הראשיים הם: פחמימות, שומנים, חלבונים וחומצת גרעין.
פחמימות: הגלוקוז מעובד בצמח והופך לפחמימות אחרות, כדוגמת העמילן, הנמצא בזרעים שונים וכן נאגר בשורשים. פחמימות מורכבות מיוצרות גם בגופם של בעלי חיים. כדוגמה אפשר להזכיר את הגליקוגן, חומר התשמורת בכבד של בעלי חיים שונים, כולל האדם.
השומנים: הם מיוצרים על ידי הצמחים ובעלי החיים מן הפחמימות. מספר דוגמאות לחשיבותם של שומנים: הם מרכיב חשוב בקרומי התאים, מהווים גם חומר תשמורת חשוב בסוגים שונים של זרעים, בונים את שכבת השעווה שמגנה על העלים – הקוטיקולה. גם בבעלי חיים השומנים מהווים צורת אגירה של מקור אנרגיה לשימוש עתידי. יש להם גם תפקיד בשמירה על חום הגוף, בבעלי חיים הומיאותרמים ומהם מיוצרים ויטמינים והורמונים שונים.
חומצות אמינו: חומצות האמינו הן אבני הבניין של החלבונים. חומצות האמינו נוצרות בצמחים ובבעלי חיים מהפחמימות שנוצרו בפוטוסינתזה, אך ליצירתן דרוש בנוסף גם מקור חנקן. העובדה שכל האנזימים בגוף החי הם חלבונים מעידה על חשיבותן.
חומצות גרעין: ממלאות תפקיד חשוב בהתרבות התאים ובבניית החלבונים. חומצות הגרעין בנויות ממעין שרשרת של חלקים הנקראים נוקלאוטידים. כל אחד מהנוקלאוטידים הוא בעל בסיס חנקני הקשור לסוכר חמש פחמני הקשור לזרחה. מקורו של הסוכר הוא בתהליך הפוטוסינתזה.
חשיבות הפוטוסינתזה
האורגניזמים המבצעים פוטוסינתזה קרויים "פוטוסינתטיים", ומוגדרים כאוטוטרופים. הפירוש המילולי הוא "מזינים את עצמם" וזאת מכיוון שהם לא נזקקים לתרכובות אורגניות ממקור חיצוני (מזון) כדי להפיק אנרגיה וכדי לייצר את התרכובות האורגניות הדרושות להם. מקור האנרגיה של האוטוטרופים היא אנרגיית אור, המתקבלת מקרינת השמש. את התרכובות האורגניות בונים האוטוטרופים מהפחמן הדו-חמצני, שנמצא באוויר, וממים שנקלטים מסביבתם. בשלב ראשון, באמצעות פוטוסינתזה, הפחמן הדו-חמצני מתרכב עם מימן, שמקורו במים, ליצירת גלוקוז. בהמשך, הצמח מייצר נגזרות שונות שלו, כגון עמילן. החומרים האורגניים הנוצרים בצמחים עוברים, דרך מארג המזון, אל כלל היצורים האחרים, ההטרוטרופיים (= אשר מזונם מגיע מהחוץ), כשאלה אוכלים צמחים או אוכלים בעלי חיים אוכלי צמחים. יצורים המבצעים פוטוסינתזה הם, אם כן, מקור המזון עבור רוב היצורים החיים ומהווים את התשתית של פירמידת המזון. את האנרגיה מתרכובות אורגניות שבמזון מפיקים כל היצורים האארוביים בנשימה תאית. תהליך זה מתבצע בתא החי באברון הנקרא מיטוכונדריון. מספר רב של אברונים כאלה נמצאים בכל תא ואנרגיה המשתחררת על ידי פירוק החומר האורגני משמשת לצרכים השונים של התא. נשימה תאית מתקיימת גם בצמחים, תוך צריכת חמצן, אך בעוצמה פחותה מהפוטוסינתזה, ולכן, בחישוב סופי, הצמחים מוסיפים חמצן לאטמוספירה.
הנגזרות של הגלוקוז משמשות, גם ביצורים האוטוטרופיים וגם ביצורים ההטרוטרופיים, כחומר מוצא לייצור החומרים הדרושים לתאיהם. באותם תהליכי, גם הדלקים הפוסיליים (נפט, פחם, גז טבעי) מקורם בחומרים שנוצרו בפוטוסינתזה בתקופות קדומות.
היבטים אקולוגיים ואבולוציוניים
בצמחים רבים שחיים באזורים מדבריים ומדבריים-למחצה, משירים את עליהם בקיץ, והפוטוסינתזה מתבצעת בענפים ובגבעולים ירוקים.כך הם מצמצמים את פני השטח של הצמח ומקטינים את איבוד המים לאטמוספירה. תכונה זו מכונה רוֹתמיוּת, על שמו של רותם המדבר. בין הצמחים הרותמיים בארץ ישראל ניתן למצוא את מיני השרביטן, הקידה שעירה וצמחים נוספים.
תהליך הפוטוסינתזה הוא הבסיס לקיומם של רוב היצורים החיים על פני כדור הארץ, באספקת המזון ובאספקת החמצן.
הופעת היצורים הפוטוסינתטיים על פני כדור הארץ לפני כשלושה מיליארד שנה הביאה בהדרגה לעליה בשיעור החמצן באטמוספירה. כך התאפשרה התפתחות יצורים המסוגלים לנצל את החמצן האטמוספירי להפקת אנרגיה; אלו הם היצורים האארוביים. תהליך הפוטוסינתזה הוא האחראי לחידוש החמצן שבאוויר, ושמירת ריכוזו, למרות ניצולו בתהליכי בעירה אביוטיים שונים ובנשימה התאית של כל היצורים האארוביים, כולל הצמחים. הפוטוסינתזה של האצות באוקיינוסים אחריות ל-90% מהחמצן המשתחרר לאטמוספירה. גם ליערות יש תרומה חשובה בשמירה על הרכב האטמוספירה וקליטת עודפי הפחמן הדו – חמצני בפוטוסינתזה. בכך תורמים הצמחים לצמצום אפקט החממה, ולכן יש סכנה רבה בבירוא היערות המשווניים הגדולים באגן האמזונס ובאפריקה.
פוטוסינתיזה סינתטית
החוקר האיטלקי ג'אקומו סיאמייקן ניבא ב-1912 כי אנרגיה סולארית יכולה לשמש כפתרון לבעיית אנרגיה עתידית. לאור החזון של סיאמייקן, ניתן לתאר יצירת מערכת סינתטית לאספקת אנרגיה מאור השמש, בהסתמכות על עקרונות הפוטוסינתזה שמתרחשת בטבע, כיצירת עלה סינתטי. מערכת כזו יכולה לנצל את אנרגיית השמש ובעזרתה להפיק אנרגיה חלופית – גז מימן, תוך ניצול מקור מים קיים וללא השקעת אנרגיה נוספת מעבר לאנרגיית השמש.
במערכת פוטוסינתיזה סינתטית אנו צריכים לתכנן תהליך אפקטיבי שבו:
יכול להיקלט פוטון באמצעות מולקולה שקולטת צבע – "כרומופור".
ייווצר מצב שבו המטען מופרד, באמצעות העברת האלקטרון מזרז החמצון לזרז חיזור.
ייצברו שני אלקטרונים ברציפות בזרז החיזור, שישמשו לחיזור של שני הפרוטונים, למימן מולקולארי.
תתאפשר התחדשות הכרומופור בהעברת אלקטרון מזרז החמצון.
אחרי העברת ארבעה אלקטרונים מזרז החמצון אל זרז החיזור, זרז החמצון יוכל להתחדש על ידי העברה של ארבעה אלקטרונים, משתי מולקולות של מים, ליצור מולקולה אחת של חמצן מולקולארי (O2) וארבעה פרוטונים.
חמצון המים במערכת סינתטית
כדי לפתח מערכת יעילה של פוטוסינתזה סינתטית, יש להפיק יון מימן, כפי שנוצר בצמח, כתוצאה מחיזור של הפרוטונים המתקבלים בעת חמצון מים (H2O). לשם כך יש לפתח תחילה זרזים לפירוק המים, בתהליך אלקטרוכימי. זרזים כאלה יהיו חייבים לדמות את זרז החמצון הנמצא בצמח, מתוך הנחה שדמיון מבני יוביל לדמיון באופן הפעולה.
ה- הוא הזרז בצמח שבעזרתו מתרחש חמצון המים. ה-OEC הוא קומפלקס המורכב מ-4 אטומי מנגן (Mn), אטום סידן (Ca) ואטומי חמצן מגשרים, בעל הנוסחה הכימית Mn4O5Ca.
עקרון הפעולה לפיו ה-OEC מזרז חמצון המים נחקר באופן מעמיק, והדעה הנפוצה היא שה-OEC עובר במעגל דרך חמישה שלבים של חמצון, שמסומנים ב: S0 – S4, כך ש-S0 מייצג את "מצב המנוחה" של הזרז, שהוא המצב המחוזר ביותר (דרגת החמצון הנמוכה ביותר של המנגן – +3) ו-S4 מייצג המצב המחומצן ביותר (דרגת חמצון +5).
תהליך הפוטוסינתזה מתחיל כשפוטון פוגע במולקולת כלורופיל. מולקולת הכלורופיל פולטת קוואנטת אנרגיה שנקראת אקסיטון. האקסיטון מגיע למרכז הריאקציה בתהליך הנמשך פיקושנייה, כלומר מיליונית של מיליונית שנייה. אין להסביר מהירות זאת במנגנונים ביולוגיים קלאסיים. בנוסף, אם האקסיטון יעשה את דרכו בצורה אקראית, אנרגיה רבה תלך לאיבוד בגלל התנגשויות עם המולקולות האחרות. אבל מדידות מדויקות בעזרת קרן לייזר הראו שנצילות הפוטונים היא כמעט מאה אחוז. מהירות כזאת ונצילות כזאת אפשר להסביר רק בעזרת מכניקת קוואנטים.
בתחום הקוואנטי חלקיק יכול להימצא בכמה מקומות בבת אחת, על פי עקרון האי-ודאות. נראה שהאקסיטון מתפשט כמעין גל בתוך התא. בצורה כזאת הוא מגיע למרכז הריאקציה בדרך הקצרה ביותר.
לא היה צפוי לראות אפקטים קוואנטיים בסביבה המורכבת והחמימה של תא חי, בעוד תופעות קוואנטיות זקוקות לקוהרנטיות, ולכן מוכרות רק בתנאי מעבדה קיצוניים של לחץ נמוך וטמפרטורה הקרובה לאפס המוחלט. כאשר חלקיק מוקף בשלל אטומים אחרים כמו בכלורופלסט, האינטראקציה עם הסביבה גורמת לדה-קוהרנטיות והאפקט הקוואנטי מתמסמס בפרק זמן קצר בהרבה מזה שבו האקסיטונים בפועל מגיעים למרכז הריאקציה. אין כיום הסבר כיצד מתאפשרת ההתנהגות הקוואנטית שנצפית בתהליך הפוטוסינתזה. קיימת השערה שמולוקלות הכלורופיל מייצרות ביניהן סוג של סדר וקוהרנטיות. פוטוסינתזה היא אחת התופעות שנחקרת בתחום החדש של ביולוגיה קוונטית.
ראו גם
אבולוציה של פוטוסינתזה
ביולוגיה קוונטית
מיטוכונדריון
לקריאה נוספת
יוסף נוימן, תהליך הפוטוסינתזה, מפעלים אוניברסיטאיים, ירושלים, 1978
קישורים חיצוניים
סרטון משעשע על פוטוסינתזה, עם תרגום עברי-The simple story of photosynthesis and food – Amanda Ooten – YouTube
הערות שוליים
*
קטגוריה:פיזיולוגיה של הצמח
קטגוריה:מטבוליזם
קטגוריה:ביולוגיה קוונטית
| 2024-09-12T20:55:33
|
נשיא מדינת ישראל
|
170px|ממוזער|שמאל|סמל בית הנשיא
נְשִׂיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הוא ראש המדינה של מדינת ישראל. מאחר שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, בה סמכויות הרשות המבצעת נתונות בידי הממשלה, ממלא נשיא המדינה תפקידים אשר בעיקרם הם ייצוגיים וטקסיים. מוסד הנשיאות נחשב למבטא את אחדות העם, והנשיא מכונה לעיתים "האזרח מספר 1". נשיא המדינה נבחר על-ידי הכנסת לכהונה בת שבע שנים, שלאחריה הוא לא יכול להיבחר בשנית. נשיא המדינה הוא מבעלי התפקידים היחידים בישראל שמחזיקים מתוקף תפקידם בדגל רשמי, הנקרא נס הנשיא.
תפקידיו, סמכויותיו ודרך בחירתו של נשיא המדינה מוגדרים בחוק-יסוד: נשיא המדינה, אשר נחקק ב-1964.
המעון הרשמי שבו גר הנשיא ומשפחתו הוא בית הנשיא ברחוב הנשיא בשכונת טלביה בירושלים.
תפקידיו וסמכויותיו של הנשיא
סמכויותיו של נשיא המדינה הן בעיקרן טקסיות וסמליות, דוגמת חתימה על חוקים שנחקקו בכנסת, הסמכת שגרירים מטעם המדינה, קבלת כתבי האמנתם של שגרירים ממדינות זרות וחתימה על אמנות בין ישראל לבין מדינות אחרות. ואולם, הנשיא הוא לא המאשר את החוקים והאמנות, וחתימתו על מסמך טעונה חתימת קיום מטעם הממשלה. נשיא המדינה הוא הראשון בסדר הקדימה הממלכתי, והוא מייצג את המדינה כלפי חוץ.
לנשיא המדינה נתונות מספר סמכויות מעשיות, שהבולטת בהן היא סמכות החנינה של כל עציר, נאשם או אסיר, וכן הסמכות להקל בכל עונש שהטיל בית משפט על כל אדם. לרוב יתייעץ הנשיא עם נציגי משרד המשפטים לפני הפעלת סמכותו זו, אך לעיתים הוא נקלע ללחצים פוליטיים וחברתיים עזים, שבגינם ישחרר אסירים מסוימים, כגון יהודים שהורשעו בטרור ומחבלים פלסטינים במסגרת עסקאות חילופי שבויים.
תפקיד נוסף הנתון בידי נשיא המדינה לפי חוק-יסוד: הממשלה הוא הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת לאחר שהתקיימו בחירות לכנסת או לאחר שהממשלה התפטרה או נפלה. לפני שנשיא המדינה מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת, עליו להתייעץ עם סיעות הכנסת ולקבל מהן המלצה למועמד לראש הממשלה. נשיא המדינה יטיל את הרכבת הממשלה על מי שלפי דעתו יש לו הסיכוי הגבוה ביותר להרכיב ממשלה. סמכות זו ניתנת לראשי מדינה ברוב רובן של הדמוקרטיות הפרלמנטריות, ויש בה שיקול דעת מסוים.
נשיא המדינה ממנה את השופטים, לאחר שנבחרו בוועדה לבחירת שופטים, ואת נגיד בנק ישראל לפי המלצת הממשלה. סמכות המינויים ניתנה לנשיא כדי לסמל את עצמאותם של המתמנים מן הכנסת והממשלה.
מעבר לתפקידים החוקתיים של נשיא המדינה, מאפשר לו מעמדו ליזום מיזמים חברתיים שונים ולגייס בעבורם כספי תרומות. כמו נשיאים אחרים בעולם, גם נשיאי ישראל הקימו קרנות מלגות לתמיכה במיזמים ציבוריים שהנשיא המכהן הופקד על ניהולן (כמו סיוע לבעלי מוגבלויות ולאנשי מדע ומחקר). בשנת 2011 קבע מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס כי הנשיא דאז משה קצב חרג מהניהול התקין של כספי בית הנשיא והנהיג הפקרות תקציבית, בזבז את ההון של קרנות אלה והביא לסגירתן.
דיני הנשיאות
ממוזער|250x250 פיקסלים|הנשיא ריבלין בטקס השבעת שופטים במשכן הנשיא, דצמבר 2017ממוזער|250x250 פיקסלים|הנשיא פרס מקבל מאת שגריר בריטניה את כתב האמנתו במשכן הנשיא, אוקטובר 2010
בחירת הנשיא
כל אזרח ישראלי כשיר לכהן כנשיא. הצעת מועמד לנשיא המדינה צריכה להיות מוגשת ליושב-ראש הכנסת, בהסכמת המועמד בכתב ובצירוף תמיכתם של עשרה חברי הכנסת לפחות בחתימתם, ועד שבועיים לפני מועד הבחירות. כל חבר הכנסת רשאי לתמוך במועמד אחד בלבד. שבוע לפני מועד הבחירות צריך יושב-ראש הכנסת לפרסם את רשימת המועמדים בבחירות המתקרבות.
הכנסת בוחרת את נשיא המדינה בהצבעה חשאית, בישיבה מיוחדת שנערכת לצורך עניין זה בלבד. מזכיר הכנסת קורא בשמותיהם של כל חברי הכנסת לפי סדר ה-א"ב של שמות המשפחה, וכל חבר כנסת בתורו נכנס מאחורי פרגוד עץ מיוחד המוצב במליאת הכנסת, מכניס פתק עם שם המועמד למעטפה, ואז משלשל את המעטפה לקלפי העשויה עץ. לאחר שהצביעו כל חברי הכנסת, מתכנסים חברי ועדת הקלפי (שחברים בה היושב-ראש ועוד שלושה חברי כנסת) בלשכת יושב-ראש הכנסת וסופרים את הקולות.
המועמד שקיבל את קולותיהם של רוב חברי הכנסת – הוא הנבחר. אם אין מועמד כזה, עורכים הצבעה חוזרת ובה מועמדים לבחירה שני המועמדים שקיבלו את המספרים הגדולים ביותר של קולות. המועמד שקיבל את מספר הקולות הגדול ביותר הוא הנבחר.
משמעותו הייצוגית והסמלית של מוסד הנשיאות הביאה לכך שעל אף שהבחירה נעשית על ידי פוליטיקאים, נבחרת לתפקיד אישיות בעלת שיעור קומה, שזוכה לאהדה רבה בכל שדרות העם, ואפשר לחנך את הדור הצעיר לאורה. בהתאם לעיקרון זה נבחרו לתפקיד אנשים בעלי תרומה בולטת למימוש החזון הציוני, כאלה שמלבד מעורבות בחיים הציבוריים גם הגיעו להישגים מיוחדים בתחומים נוספים. כך נבחרו לתפקיד אנשי מדע בעלי שם עולמי (חיים ויצמן ואפרים קציר), אלופי צה"ל בעלי קול ייחודי (חיים הרצוג ועזר ויצמן), מלומדים ואנשי רוח (יצחק בן-צבי, זלמן שזר ויצחק נבון).
ממוזער|250x250 פיקסלים|לוחית הרישוי של רכב השרד של נשיא המדינה חיים ויצמן
לקראת סוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 נבחרו לתפקיד פוליטיקאים, ובתגובה לכך הוגשו כמה הצעות חוק שונות שניסו למנוע זאת, על מנת למנוע מתפקיד זה להפוך לפוליטי. בחירתו של עזר ויצמן לתפקיד נשיא המדינה בשנת 1993 הייתה לנקודת המפנה שסימנה את תחילתה של מגמה זו, ואחריו נבחרו משה קצב, שכיהן כחבר הכנסת ושר, שמעון פרס שכיהן כחבר הכנסת במשך 48 שנים (ברובן כשר, ופעמים גם כראש הממשלה), ראובן ריבלין, שכיהן כשר וכיושב-ראש הכנסת, ויצחק הרצוג, שכיהן כחבר הכנסת וכשר.
תפקיד נשיא המדינה נחשב כתפקיד פרישה בקריירה הפוליטית, שלאחריו פורש הנשיא היוצא מהחיים הציבוריים. יוצא דופן היה יצחק נבון, שביקש לנצל את הפופולריות שצבר במהלך כהונתו כנשיא, פרש מהתמודדות על תקופת כהונה שנייה ושאף לקבל לידיו את מנהיגות מפלגת העבודה והמערך בבחירות לכנסת האחת עשרה.
ממוזער|250x250 פיקסלים|הנשיא זלמן שזר פותח את המושב הראשון של הכנסת השביעית, 1969
טקס השבעת נשיא המדינה
נשיא המדינה הנבחר נכנס לתפקידו ביום סיום כהונתו של הנשיא היוצא, ואם הנשיא היוצא התפטר, הודח או נפטר – נכנס מחליפו הנבחר לתפקיד סמוך ככל הניתן ליום בחירתו. מי שנבחר לנשיא המדינה צריך להצהיר בפני הכנסת הצהרת אמונים בזו הלשון: .
טקס השבעת נשיא המדינה הוא ייחודי בישראל והוא דומה במתכונתו לטקסי הכתרה עליהם מסופר בתנ"ך. מושמעות בו תקיעות שופר על-ידי חיילי הרבנות הצבאית, ובסיומו קורא יושב-ראש הכנסת: "יחי נשיא מדינת ישראל!", וחברי הכנסת עונים "יחי! יחי! יחי!".
ממוזער|250x250 פיקסלים|הנשיא יצחק בן-צבי נואם בכנסת בהשבעתו, 1952
הדחת נשיא המדינה
הכנסת מוסמכת, בהחלטת רוב של שלושה רבעים מחבריה (90 ח"כים), להדיח נשיא המדינה אם מצאה שהתנהגותו אינה הולמת את מעמדו. כדי להתחיל הליך הדחה יש להגיש קובלנה על ידי לפחות עשרים חברי כנסת. הקובלנה חייבת להיות מנומקת והיא תועבר ללא דיחוי לידי נשיא המדינה. כדי לקבל החלטה להדחת נשיא יש צורך ברוב של שלושה רבעים מחברי ועדת הכנסת (19 מתוך 25 חברי הוועדה). לנשיא או לבא כוחו יש זכות לסתור את הקובלנה בוועדת הכנסת וגם במליאת הכנסת.
חסינות, נבצרות והתפטרות
חסינות
ממוזער|260x260 פיקסלים|נשיא המדינה חיים ויצמן, מקבל ספר תורה משר הדתות ליום הולדתו ה-75. מאחוריו נס הנשיא בגרסתו הראשונה.
בדומה לחברי הכנסת, לנשיא המדינה יש חסינות מוחלטת בכל הקשור לתפקידו, ואין הוא חייב למסור בעדות מידע שנודע לו במילוי תפקידו כנשיא גם לאחר תום תקופת כהונתו. כמו כן יש לנשיא, כל זמן שהוא מכהן, חסינות פרוצדורלית מוחלטת, כלומר לא ניתן להעמידו לדין פלילי ולא ניתן לעוצרו. אם יש צורך לגבות ממנו עדות, ניתנת לנשיא הזכות לקבוע את מקום מסירת העדות ומועדה.
נבצרות
אם נבצר מהנשיא למלא תפקידו באופן זמני, או אם הוא נמצא מחוץ לגבולות המדינה, מכהן יושב ראש הכנסת כממלא מקום נשיא המדינה. כאשר הנשיא מעוניין להכריז על נבצרות זמנית (למשל לפני שהוא עובר הליך רפואי תחת הרדמה מלאה, ואין הוא יכול למלא את תפקידו) הוא צריך להעביר בקשה לכנסת, ורק לאחר קבלת בקשתו בידי ועדת הכנסת יוכרז על נבצרותו.
התפטרות ונשיא בפועל
נשיא המדינה רשאי להתפטר, בהגשת כתב התפטרות חתום ליושב-ראש הכנסת, והתפטרותו נכנסת לתוקף אחרי 48 שעות, אלא אם הוא חוזר בו מהתפטרותו. אם נשיא המדינה מסיים את תפקידו לפני גמר כהונתו, מכהן יושב-ראש הכנסת כנשיא המדינה בפועל. לנשיא המדינה בפועל נתונות כל הסמכויות של הנשיא.
תקציב מוסד הנשיאות
בשנת 2019 עמד תקציב מוסד הנשיאות על 61 מיליון שקלים חדשים, מתוכו עמדו 32 מיליון לשכר העובדים, 3 מיליון לביטחון, 2 מיליון עבור קצבאות לאלמנות הנשיאים הקודמים, ו-15 מיליון לתפעול.
מרכיבים מרכזיים בתקציב משכן הנשיא:
משכורות ותנאי הפרישה של נשיאי המדינה ועובדי המוסד.
העלות התפעולית של מוסד הנשיאות.
עלות תחזוקת מבנה משכן הנשיא והגן הנלווה לו, כולל ארנונה לעיריית ירושלים.
עלות הטקסים והאירועים הנערכים על-ידי הנשיא.
נסיעות, כולל נסיעות פמליית הנשיא לחוץ לארץ.
עלות פרטי האמנות הפזורים במשכן הנשיא ועלות אחזקתם.
עלות חיילי צה"ל אחדים שעובדים במוסד.
עלות אבטחת המשכן והנשיא.
שכר הנשיא ותנאי פרישתו
בהתאם ל נקבעת משכורתו של נשיא המדינה על ידי ועדת הכספים של הכנסת. קביעה זו ניתנה בהחלטת משכורת נשיא המדינה, התשמ"ב–1982. ב-1 ביולי 2013 נקבעה משכורת הנשיא ל-50,315 ש"ח לחודש. משכורת זו מתעדכנת בהתאם לשינויים בשכר הממוצע במשק. בהתאם ל, תנאי הפרישה של הנשיא נקבעים אף הם על ידי ועדת הכספים, והם ניתנו בהחלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (נשיא המדינה ושאיריו), התשמ"א–1981. תנאים אלה כוללים:
פנסיה חודשית בסכום 70% ממשכורת הנשיא, מיום פרישתו של הנשיא (גם אם טרם הגיע לגיל פרישה) לכל ימי חייו, ולאלמנתו אחריו לכל ימי חייה. אם הנשיא לשעבר זכאי לפנסיה נוספת מקופה ציבורית, לא תעלה הפנסיה הכוללת המשולמת לו על משכורתו כנשיא. שיעור הפנסיה חריג לטובה, משום ששר צובר, במשך 7 שנים, פנסיה של 14% בלבד.
לנשיא לשעבר ולבני משפחתו, לשאירי נשיא ולשאירי נשיא לשעבר יינתנו שירותים רפואיים ואשפוז באותם תנאים ובאותו היקף שהיו זכאים להם בעת כהונת הנשיא.
נשיא לשעבר, אלמנת נשיא ואלמנת נשיא לשעבר זכאים לטלפון בדירתם, והוא יותקן על חשבון אוצר המדינה. נשיא לשעבר זכאי לתשלום של הוצאותיו בעבור החזקה ושימוש בטלפון סלולרי ובטלפון שהותקן בדירתו (אלמנת נשיא ואלמנת נשיא לשעבר זכאיות לתשלום זה במשך תקופה של שמונה עשר חודשים מיום פטירתו של הנשיא או הנשיא לשעבר).
נשיא לשעבר זכאי לדיור בדירת שרד ולרכב צמוד עם נהג במשך שבע שנים מיום סיום כהונתו. אם נפטר במשך תקופת הזכאות, זכאית אלמנתו לזכויות אלה עד לסיום שבע השנים.
נשיא לשעבר זכאי, לצורך פעילותו הציבורית, לתקציב לשירותי משרד, במשך שבע שנים מיום סיום כהונתו. זכות זו אינה נשללת, גם אם מצבו הרפואי של הנשיא לשעבר אינו מאפשר לו לנהל משרד.ממוזער|חיים ויצמן נשבע אמונים לנשיאהּ הראשון של מדינת ישראל|339x339 פיקסלים
התנאים המפורטים לעיל נקבעו במהלך כהונתו של הנשיא משה קצב, והם תקפים החל מכהונתו של שמעון פרס כנשיא. ביחס לכהונתם של נשיאים קודמים ושאיריהם חלים תנאים טובים יותר.
בעקבות החשדות למעשים פליליים שהועלו נגד הנשיא קצב, החליטה ועדת הכספים בשנת 2007, שמנשיא לשעבר שהורשע בעבירה שיש עמה קלון נשללות כל הזכויות הנ"ל, מלבד הזכות לפנסיה חודשית ולשירותים רפואיים.
בעבר משכורתו של הנשיא הייתה פטורה ממס הכנסה, אך בתיקון שנעשה בתקופת כהונתו של הנשיא עזר ויצמן נקבע כי היא חייבת במס. בנוסחו הנוכחי קובע שפטורים ממס הכנסה רק: "תשלומים, שירותים וטובות הנאה המשתלמים או הניתנים מאוצר המדינה לנשיא או לנשיא לשעבר או לשאיריו בקשר למילוי תפקידו כנשיא, למעט משכורת וקיצבה".
נכון לשנת 2023, בית הנשיא משלם פנסיה נשיאותית לשני נשיאים לשעבר. תשלומים אלה הם אחד ממרכיבי התקציב המרכזיים של בית הנשיא.
תנאים נלווים נוספים
נשיא המדינה מאובטח בכל עת על ידי היחידה הממלכתית לאבטחת אישים בשירות הביטחון הכללי כחלק מהיותו אחד מסמלי השלטון של מדינת ישראל.
לרשות נשיא המדינה וראש הממשלה עומד מטוס רשמי בשם "כנף ציון" מדגם בואינג 767-300ER, אשר משמש לטיסות הרשמיות מחוץ לגבולות המדינה.
נשיאים לשעבר זכאים ללשכה למשך שבע שנים עם נהג ומזכירות, אבטחה, ולהיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
היסטוריה חקיקתית
תפקיד נשיא המדינה הוא המשך ישיר לתפקיד נשיא מועצת המדינה הזמנית, אותו מילא חיים ויצמן. בדומה למשרת נשיא המדינה, גם משרת נשיא מועצת המדינה הזמנית הייתה משרה חסרת השפעה בפועל.
מעמדו וסמכויותיו של נשיא המדינה נקבעו לראשונה בחוק המעבר, שנחקק ב-16 בפברואר 1949. באותו היום נבחר ד"ר חיים ויצמן לנשיא הראשון של מדינת ישראל, והוא הושבע למחרת. חוק המעבר קשר את כהונת הנשיא קשור בכהונת הכנסת הראשונה. לאחר שהתכנסה הכנסת השנייה, היא בחרה מחדש את ד"ר ויצמן לנשיא המדינה, ולאחר מכן חוקקה את חוק כהונת נשיא המדינה, אשר הסדיר ביתר פירוט את בחירתו של נשיא המדינה, וקבע את כהונתו לחמש שנים. לאחר פטירתו של יצחק בן-צבי תוקן החוק ונקבע בו כי נשיא המדינה יוכל לכהן שתי כהונות לכל היותר.
ב-16 ביוני 1964 חוקקה הכנסת את חוק-יסוד: נשיא המדינה, וקבעה בו את דיני הנשיאות. חוק-יסוד זה הוצע על-ידי הממשלה כהצעת חוק ממשלתית, מה שעורר מחלוקת, שכן בהחלטת הררי נקבע כי ועדת החוקה, חוק ומשפט היא זו האחראית על חוקי-יסוד.
בשנת 2000 תיקנה הכנסת את חוק היסוד וקבעה כי נשיא המדינה יכהן כהונה אחת בת שבע שנים, כדי לאפשר לנשיא עצמאות מן הפוליטיקאים בביצוע תפקידו.
נשיאי מדינת ישראל
+לא ממוסגר|50x50 פיקסלים נשיאי מדינת ישראלמס'דיוקןשם(תקופת חיים)מפלגהתקופת כהונהבחירות לנשיאות
(הכנסת הבוחרת)תאריך לועזי1114x114 פיקסליםחיים ויצמן
(1952–1874)הציונים הכלליים17 בפברואר 194925 בנובמבר 19511949 (1)25 בנובמבר 19519 בנובמבר 1952
נפטר בכהונתו1951 (2)נשיאות בפועל של יושב-ראש הכנסת יוסף שפרינצק2114x114 פיקסליםיצחק בן-צבי
(1963–1884)מפא"י16 בדצמבר 195228 באוקטובר 19571952 (2)28 באוקטובר 195730 באוקטובר 19621957 (3)30 באוקטובר 196223 באפריל 1963
נפטר בכהונתו1962 (5)נשיאות בפועל של יושב-ראש הכנסת קדיש לוז3114x114 פיקסליםזלמן שזר
(1974–1889)מפא"י21 במאי 196326 במרץ 19681963 (5)העבודה26 במרץ 196824 במאי 19731968 (6)4120x120pxאפרים קציר
(2009–1916)המערך השניהעבודה24 במאי 197329 במאי 19781973 (7)5114x114pxיצחק נבון
(2015–1921)29 במאי 19785 במאי 19831978 (9)6 114x114 פיקסליםחיים הרצוג
(1997–1918)5 במאי 198323 בפברואר 19881983 (10)23 בפברואר 198813 במאי 19931988 (11)7114x114pxעזר ויצמן
(2005–1924)העבודה13 במאי 19934 במרץ 19981993 (13)4 במרץ 199813 ביולי 2000
התפטר מתפקידו1998 (14)נשיאות בפועל של יושב-ראש הכנסת אברהם בורג8107x107 פיקסליםמשה קצב
(–1945)הליכוד1 באוגוסט 20001 ביולי 2007
(נבצר מ-25 בינואר 2007)
התפטר מתפקידו2000 (15)נשיאות בפועל של יושבת-ראש הכנסת דליה איציק9114x114 פיקסליםשמעון פרס
(2016–1923)קדימה15 ביולי 200724 ביולי 20142007 (17)10105x105pxראובן ריבלין
(–1939)הליכוד24 ביולי 20147 ביולי 20212014 (19)11114x114 פיקסליםיצחק הרצוג
(–1960)עצמאי7 ביולי 2021מכהן2021 (24)
ציר זמן
נשיאים בפועל וממלאי מקום
במשך שנות קיומה של מדינת ישראל, מילאו יושבי-ראש הכנסת את תפקיד ממלא מקום הנשיא ונשיא בפועל פעמים רבות.
יוסף שפרינצק – יושב-ראש הכנסת הראשון כיהן כממלא מקום הנשיא במשך כמעט שנה שלמה, בעקבות החלטת הנשיא ויצמן לצאת לנבצרות בשל מחלתו. ב-11 בדצמבר 1951 נכנס שפרינצק לתפקיד ממלא מקום הנשיא, והוא כיהן בתפקיד זה עד לפטירתו של ויצמן. לאחר מכן כיהן כנשיא בפועל עד שנבחר יצחק בן-צבי לנשיא המדינה השני, ב-8 בדצמבר 1952. בעוד שוויצמן היה מאוכזב מן התפקיד חסר ההשפעה שיצר עבורו בן-גוריון (ואף מיוחסת לו האמירה "ממחטתי היא המקום היחיד בו מותר לי לדחוף את אפי"), ראה שפרינצק בתפקיד קפיצת מדרגה פוליטית, ומילא את תפקידו בנמרצות ובנחישות.
קדיש לוז – לוז כיהן כיושב הראש של הכנסות הרביעית, החמישית והשישית, ונהיה לנשיא המדינה בפועל לאחר פטירתו של יצחק בן-צבי ב-23 באפריל 1963. הוא שימש בתפקיד זה עד השבעתו של זלמן שזר, ב-21 במאי.
דבורה נצר – מונתה לממלאת מקום נשיא המדינה ליום אחד, בנובמבר 1968. באותו היום שהו הנשיא שזר ויושב-ראש הכנסת לוז מחוץ לגבולות המדינה, ולכן מונתה נצר, שהייתה סגנית ליושב-ראש הכנסת, לממלאת מקום נשיא המדינה. נצר, אם כן, היא האישה הראשונה שהחזיקה בסמכויותיו של נשיא מדינת ישראל.
אברהם בורג – בורג כיהן כנשיא המדינה בפועל במשך כמעט חודש, בין התפטרותו של עזר ויצמן ב-13 ביולי 2000, לבין השבעתו של משה קצב ב-1 באוגוסט אותה שנה.
דליה איציק – בסוף 2006 התפרסמה לראשונה פרשת האונס בבית הנשיא, ומעמדו הציבורי של הנשיא קצב התערער קשות. ב-14 בספטמבר אותה שנה הושבעה דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון, והנשיא קצב החליט להימנע מלהשתתף בטקס כדי לא לפגוע בחגיגיותו. הוא החליט להכריז על נבצרות, ואת מקומו מילאה יושבת הראש דליה איציק. מאוחר יותר, ב-1 ביולי 2007, התפטר קצב לאחר שחתם על הסדר טיעון, ואיציק נהייתה לנשיאת המדינה בפועל. היא כיהנה בתפקיד זה במשך שבועיים, עד שהושבע שמעון פרס לנשיא המדינה החדש, ב-15 ביולי.
מג'לי והבה – ב-8 ביולי 2007, בעת שהיא משמשת כנשיאה בפועל, יצאה דליה איציק מחוץ לגבולות המדינה לשלושה ימים. את מקומה מילא חבר הכנסת מג'לי והבה, שהיה אחד מסגניה. והבה היה לאדם הלא-יהודי הראשון שהחזיק בסמכויות נשיא מדינת ישראל.
מועמדים שלא נבחרו לתפקיד
1949 – יוסף קלוזנר, פרופסור להיסטוריה, חוקר ספרות ואיש רוח.
1952 – השרים לשעבר מרדכי נורוק, יצחק גרינבוים ופרץ ברנשטיין. באותן בחירות הוצע לאלברט איינשטיין להציג את מועמדותו, אך הוא דחה הצעה זו.
1963 – השר לשעבר ח"כ פרץ ברנשטיין.
1973 – פרופסור אפרים אלימלך אורבך, חתן פרס ישראל למדעי היהדות.
1978 – הפרופסור לפיזיקה יצחק שוה, היה מועמד הקואליציה, אך בעקבות המהומה התקשורתית סביב אלמוניותו הציבורית, פרש מן המרוץ.
1983 – השופט מנחם אלון, היה מועמד הקואליציה, אך זכה ל-57 קולות לעומת 61 קולות שניתנו לחיים הרצוג.
1993 – יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ דב שילנסקי.
1998 – ח"כ שאול עמור. הפרופסור ירמיהו ברנובר היה מועמדה של תנועת מנהיגות יהודית. לאחר שלא עלה בידם של חברי התנועה לגייס תמיכה של עשרה חברי כנסת, מועמדתו לא הובאה להצבעה.
2000 – ח"כ שמעון פרס, ראש הממשלה לשעבר ושר באותה עת. פרס נבחר לנשיאות שבע שנים מאוחר יותר.
2007 – יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ ראובן ריבלין וח"כ קולט אביטל. ריבלין נבחר לנשיאות שבע שנים מאוחר יותר.
2014 – ח"כ והשר לשעבר מאיר שטרית, יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק, שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, חתן פרס נובל פרופ' דן שכטמן.
2021 – אשת החינוך מרים פרץ, כלת פרס ישראל.
ראו גם
ראש ממשלת ישראל
יושב-ראש הכנסת
משכן נשיאי ישראל
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
חוק-יסוד: נשיא המדינה, באתר הכנסת
נשיא המדינה, בלקסיקון המונחים באתר הכנסת
ארכיון בית הנשיא, באתר ארכיון המדינה
נשיאי מדינת ישראל, באתר "הכיתה האינטראקטיבית"
אמיר אורן, הנשיא האחרון // מויצמן עד ריבלין: קווים לדמויותיהם של האזרחים מספר 1, באתר ליברל, 10 במאי 2021
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:ישראל: פוליטיקה
קטגוריה:משרות פוליטיות בישראל
| 2024-10-18T06:48:15
|
הפרטה
|
הַפְרָטָה היא הליך בו מועבר או נמכר רכוש הכלל לידיים פרטיות והופך להיות קניין פרטי. הליך מנוגד, בו נקנה או נלקח קניין פרטי על ידי הממשלה או משטר מכונה הלאמה.
המונח מקושר לעיתים קרובות עם מכירתן של חברות ממשלתיות או שירותים ציבוריים לחברות פרטיות. שירותים וחברות כאלו כוללים בין השאר ארגונים העוסקים באספקת שירותי תשתית ותעשייה, כמו חברות העוסקות במחצבים, חשמל ואנרגיה, מים, תחבורה, ותקשורת. תחומים אחרים בהם מתקיימות פעולות הפרטה הם בשירותי הבריאות והחינוך וכן במערכות בנקאות וכספים.
הפרטה מתבצעת במהלך המרת כלכלה בעלת אופי סוציאליסטי, שבה יש מעורבות רבה של המדינה בכלכלה, לכלכלה קפיטליסטית בעלת כלכלת שוק, שבה מעורבותה של המדינה פחותה.
היסטוריה
המונח נטבע בשנת 1948 ונכנס לשפה המדוברת בין השאר בעקבות שימוש תכוף בו במגזין אקונומיסט הבריטי בשנות השמונים. פעולות הפרטה בולטות בוצעו בתקופת שלטונה של מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1979 ו-1990. במהלך שלטונה הביאה תאצ'ר להפרטת עשרות חברות.
בעקבות ההפרטה בממלכה המאוחדת הופיעו יוזמות הפרטה במדינות רבות, תחילה בעיקר במדינות האנגלו-סקסיות ומאוחר יותר בכל רחבי העולם. כיום, יש לרוב מדינות העולם תוכנית הפרטה כלשהי.
רמות של הפרטה
הפרטה מתקיימת בשלוש רמות:
הפרטה מדינית: הפרטה הנעשית במסגרת של כלכלה ברמת מדינה. הפרטה זו מתקיימת בשני אופנים עיקריים:
מעבר של תחומי אחריות מידי המגזר הציבורי, שהוא ביטוי ליכולת העיצוב המכוון והשיתופי של החברה את עצמה במסגרת מאורגנת מלמעלה, לידי המגזר הפרטי, שהוא ביטוי לתחרות בין הפרטים השונים על משאבי החברה על בסיס אינטרס אישי.
שינוי דפוסי הפעילות של המגזר הציבורי לדפוסי פעילות המבוססים על רווח, ולא על ניסיון מכוון לעצב את החברה.
הפרטה מוניציפלית: הפרטה הנעשית במסגרת של רשות מקומית. הפרטת פעילות הרשויות המקומיות היא חלק משני לתהליך הפרטה מדינית, ולרוב תלויה בה. לרוב נעשית הפרטה זו בדרך של מעבר למיקור חוץ, אך גם בדרך של מכירת חברות עירוניות. מקרה מיוחד לישראל בתחום זה הוא הפרטת הקיבוצים - העברת האחריות לפרט - חבר הקיבוץ, כמו גם העברת בעלות ברכוש המשותף לכל חבר בנפרד.
הפרטת ארגונים ציבוריים שאינם ממשלתיים או עירוניים: דוגמה בולטת בישראל לקטגוריה זו היא ההפרטה הנרחבת של חברות שהיו בשליטת ההסתדרות.
סוגי שירותים בהם מתבצעת הפרטה
השירותים הציבוריים הנפוצים בהם מתבצע תהליך הפרטה שייכים בעיקר לאחד מארבעה סוגים של גופים, שכולם קמו או נוצרו החל משנות השלושים ובעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה:
חברות מולאמות: גופים, מתקנים, או חברות שהיו בבעלות פרטית או פרטית למחצה, אך הולאמו. לדוגמה, הבנקים בישראל הולאמו אחרי משבר מניות הבנקים בשנת 1983, ולאחר מכן עברו הפרטה, בתהליך שטרם הסתיים.
שירותי רווחה: שירותים שנוסדו במסגרת מדינת הרווחה. שירותים אלו כוללים גם שירותים שיצרה המדינה בעצמה וגם שירותים שהופעלו על ידי מלכ"ר והולאמו באופן מלא או חלקי.
מוסדות חדשים: שירותים או מוסדות שנוצרו בעקבות התפתחויות חדשות (בעיקר טכנולוגיות) והולאמו על ידי המדינה או נוצרו במתכונת ממשלתית מלכתחילה.
אחוזי בעלות: שירותים או מוסדות פרטיים שבהם יש לממשלה אחוז מסוים ויכולת להשפעה על מדיניות וניהול החברה.
דרכי הפרטה
דרכי הפרטה הן השיטות המסוימות שמיושמות להפרטה מדינית. מכיוון שתחום זה רחב ומגוון, קיימות דרכים רבות לביצוע ההפרטה.
אסטרטגיות הפרטה
דרכי ההפרטה אלו מושפעות בראש ובראשונה מאסטרטגיית ההפרטה העומדת מאחוריהן. במובן זה ניתן לעשות הבחנה בין כמה אסטרטגיות שונות.
אסטרטגיה טכנוקרטית מול אסטרטגיה פוליטית
במובן זה ניתן להבדיל בין הפרטה המבוצעת ישירות על ידי המערכת הפוליטית המרכזית, האחראית על החלטת ההפרטה או על אישורה, לבין הפרטה המבוצעת על ידי בכירי המנהל הציבורי, בהתאם למדיניות כללית שהוכתבה על ידי המערכת הפוליטית.
בגישה הטכנוקרטית משווים אנשי המנהל הציבורי שירותים, ארגונים ונכסים שונים לסטנדרט מסוים שנקבע על ידי המערכת הפוליטית, וההחלטה בנוגע להפרטה היא בהתייחס לכל גורם באופן נפרד (הפרטה זו היא הפרטה חלקית).
לעיתים המופקדים על התהליך אינם מבצעים אותו ברוח המדיניות הכללית, שכן הם בעלי אינטרסים בזכות עצמם, ולרוב חוששים לפגיעה במעמדם עקב ההפרטה.
הגישה הפוליטית מלאה יותר, ומביאה בחשבון את מכלול הגורמים הפועלים במרחב בו נעשית ההפרטה. בהתאם לכך, נהוגים בגישה זו הצעדים הבאים:
יצירת דעת-קהל התומכת במגזר הפרטי, בתחרות ובפעולה על-פי אינטרס רווחי-אנוכי, תוך בדיקת הרקע התחוקתי להפרטה.
יצירת דעת קהל התומכת בהפרטה, תוך הימנעות מיצירת מחלוקות בנושא על ידי צעדים הגוררים התנגדות.
בניית צוות מומחים לבחינת ההפרטה ואפשרויותיה. צוותים אלו עשויים להיות בעתיד גורמים הדוחפים להפרטה.
בחירת תוכניות הפרטה שסיכויי הצלחתן גדולים על-מנת לחזק את התמיכה בהפרטה.
בחירת מטרות הפרטה המצויות במרחב פוליטי תומך יחסית.
הכנת הארגון להפרטה.
הפרטה, תוך השארת תנאי ההעסקה הנוכחיים ברמתם בטווח הקצר, על מנת למנוע התנגדות העובדים בסמוך למועד ההפרטה.
יצירת הסכמים אישיים עם בכירי הארגון על מנת להביא לקניית הסכמתם להפרטה או עזיבתם את הארגון.
אסטרטגיה מכוונת מול היענות ללחצי השוק
אסטרטגיה מכוונת היא הפרטה בה החלטות הממשלה הן שמביאות להפרטה. בתחום זה נכללות כל פעולות ההפרטה הממשלתיות, הימנעות מכוונת של הממשלה מהמעורבות במשק, וכן עידוד מכוון של היוזמה הפרטית.
היענות ללחצי שוק היא שיטת הפרטה בה יוזמות פרטיות המונעות מכוחות שוק טהורים מחליפות תחומים שונים של המגזר הציבורי מיוזמתן, ומתערבות בו.
דוגמאות להפרטה מסוג זה הן קניית רחובות על ידי התארגנות של תושביהם בארצות הברית, התפתחות שירותים פרטיים לכבאות באריזונה, באורגון, באטלנטה ובאילינוי, והתפתחות החינוך האפור בישראל.
אסטרטגיה ישירה מול אסטרטגיה זוחלת/עקיפה
במובן זה ניתן להבחין בין אסטרטגיה ישירה הנעשית במהלך רשמי, מוכרז מהיר יחסית לעיתים אף מתוקשר, לבין נקיטת שורת צעדים הפרוסים על פני תקופה זמן ארוכה. הגישה הזוחלת מועדפת לעיתים קרובות שכן היא מנטרלת את ההתנגדות הציבורית להפרטה במישור התקשורתי.
הפרטה זוחלת מכוונת לשינוי המשק בכיוון של שימוש בשיקולים רווחים, וכן להגבלת השירות הציבורי, ויצירת מצב בו המנהל הציבורי אינו עומד בדרישותיו. פגיעה מכוונת ואיטית בפעילותו של המנהל הציבורי עשויה להביא לתמיכה ניכרת בהפרטתו.
הטלת תשלום או העלאתו היא דוגמה עיקרית של הפרטה זוחלת. גורם זה יוצר דינמיקה תחרותית במגזר הציבורי, ומאפשר חדירה של גורמים פרטיים למגזר זה.
דוגמה אחרת היא קיצוץ במנהל הציבורי (בתקציב או בפיטורי עובדים), המביא לירידת איכות השירות. דוגמה דומה היא המעבר לקבלנות משנה, אשר עשויה ליצור תלות במגזר הפרטי ובשיקולי רווח, וכן ירידה באיכות השירות הציבורי, שהממשלה אינה מואשמת בה.
דוגמאות נוספות הן קיצוץ בתמיכות כלכליות שונות (תשלומי העברה, סבסודים וכו'), בצד הגברת התמיכות במגזר הפרטי ובצרכניו.
שיטות הפרטה
ישנו מגוון רחב של שיטות הפרטה. העיקריים שבהם הם:
החכרת נכסים: החכרה לטווח ארוך של נדל"ן, מפעלים או שירותים כמו שדות תעופה או חשמל, לחברות פרטיות.
מכירת נכסים בדרכים אחדות:
מכרז למכירה למרבה במחיר. לעיתים לאחר המכירה הוא מוחכר חזרה לממשלה.
הנפקת מניות לציבור
חלוקת מניות לציבור. דרך זו נשקלה לשם הפרטת בנק לאומי, אך לא מומשה.
קנייה על ידי העובדים.
פיתוח והפעלת תשתית: המגזר הפרטי בונה, מממן ומפעיל תשתית ציבורית (במיוחד כבישים או בנייה) ומממן את עלות הבנייה באמצעות אגרות הנגבות מאזרחים המשתמשים בתשתית זו. ישנן כמה טכניקות נפוצות כאן:
בנה-הפעל-העבר (BOT): המגזר הפרטי מתכנן, מממן, בונה ומפעיל את המתקן למשך החוזה. בסוף התקופה, הבעלות חוזרת לממשלה (לרוב, לצורך מכירה או החכרה חוזרת).
בנה-העבר-הפעל (BTO): לפי שיטה זו המגזר הפרטי בונה את המתקן ומעבירו לרשות הממשלה עם סיום הבנייה.
בנה-החזק-הפעל (BOO): המגזר הפרטי מקבל בעלות מלאה על המתקן עם סיום הבנייה ומפעילו בהתאם לחוזה הראשוני.
שותפות ציבורית-פרטית (PPP): שותפות של המגזר הציבורי עם המגזר הפרטי. מדובר בהתקשרות בין משרד ממשלתי לבין גוף עסקי פרטי, למטרה משותפת. היתרון בכך הוא שהעלות הראשונית, שהיא לעיתים גבוהה מאוד, מוטלת על הגוף העסקי, שבסופו של דבר ירוויח ממנה בחזרה את כספו, לאורך זמן, מבלי שעלות המימון הגבוהה מאוד תוטל על הציבור.
מיסחור: הממשלה מפסיקה לספק שירות מסוים ומאפשרת למגזר הפרטי לספקו. פעולה זו מכונה 'הסרת שירות' ואינה מלווה בהכרח במכירה של נכס ממשלתי כלשהו, אך פעמים רבות כרוכה בפירוקו של שירות ממשלתי שעסק בתחום זה. וריאציה של גישה זו היא פעולה של הקטנת אחוזי בעלות שבה הממשלה מקטינה במידה ניכרת את אחוזי הבעלות שלה בגוף והופכת אותו בכך לפרטי.
זיכיון: מתן זכות בלעדית לחברה פרטית לספק שירות בשטח גאוגרפי מסוים, במקום או שלא במקום שירות ציבורי.
מיקור חוץ (Outsourcing): חתימה על חוזה עם ארגון פרטי לאספקת שירות או חלק משירות. שיטה זו נפוצה ברמה העירונית והארצית. וריאציה של שיטה זו מאפשרת תחרות בין גורמי פנים בגוף הציבורי לגורמי חוץ על אספקת שירותים מסוימים או חלקם.
קורפורטיזציה: ארגון גוף ממשלתי כגוף עסקי. גוף זה הופך לחברה ממשלתית ונדרש לשלם מיסים, לגייס הון מהציבור (בלי גיבוי ממשלתי) ולפעול בהתאם לעקרונות שוק רגילים וללא התערבות ממשלתית בענייני כוח אדם, השקעה ותקציב.
ניהול חיצוני: חתימה על חוזה להפעלת מתקן או שירות באמצעות חברה פרטית. נפוץ במיוחד ביחס למתקנים כמו שדות תעופה, אולמות ואצטדיונים, אולמי ועידות, וכדומה.
תחרות מעורבת: פתיחת התחרות במתן רישיון לאספקת שירות ציבורי לתחרות בין גופים ציבוריים ופרטיים. תחרות כזו מיועדת במקרים רבים לכפות על גורם פנים בתוך הגוף הציבורי לעמוד בתקנים מחייבים מסוימים.
עזרה עצמית: שירות ציבורי מועבר מטיפול ממשלתי או ציבורי לטיפולו של ארגון שלא למטרות רווח או קבוצת תושבים. פעולה זו אינה הפרטה בפועל ומיושמת לרוב כשיטה להגבלת הקצאת תקציבים שקשה לבצעה בתוך הארגון הממשלתי.
הפרטה מוניציפלית
הפרטה מוניציפלית היא תהליך בו רשות מקומית מעבירה חלק מתחומי פעילותה למגזר הפרטי והמגזר השלישי, כלומר מפריטה את פעילויותיה. הפרטת פעילות הרשויות המקומיות היא חלק משני לתהליך הפרטה מדינית, ולרוב תלויה בה.
לרוב נעשית ההפרטה במיקור חוץ, בתחומים כגון שירותי אירוח, ניהול משאבי אנוש, שירותי כביסה ועוד. עם התחזקות מגמות ההפרטה המדינית החל משנות ה-80 של המאה ה-20, התחזקו גם מגמות ההפרטה המוניציפלית.
דוגמה לתהליך כזה הוא הפרטת שירותי איסוף האשפה בבריטניה, בו נעשתה העברה לקבלני משנה. על פי כתב העת Public Service Review ב-1983 היו 31 רשויות מקומיות שעשו שימוש בקבלני משנה, ב-1984- 55 רשויות, ב-1985 – 75, וב-1986 – 140. דוגמה נוספת היא חברת Falck הפרטית בדנמרק, שהוקמה ב-1906 ובידיה הופקד ניהול שירותי החירום וההצלה, בשיעור של כמחצית מהאוכלוסייה (לה ניתנה בחירה בינה לבין המערכת הציבורית). בארצות הברית במקומות רבים הפרטו שירותי ההצלה והחירום.
טיעונים בעד ונגד הפרטה
תומכי ההפרטה
תומכי ההפרטה מעלים שורה של טיעונים כלכליים ומוסריים בתמיכה בה:
גופים בניהול ממשלתי אינם פועלים ביעילות, נוטים לשחיתות וחשופים להשפעה פוליטית הרבה יותר מגופים פרטיים.
הדאגה לרווח פרטי של בעלים פרטיים היא המתכון הטוב ביותר המוכר לנו להבטחת יעילות התנהלותו של מוסד.
הפרטתו של גוף או שירות מובילה בדרך כלל להורדת מחיריו ושיפור באיכות השירות בהשוואה למצב לפני ההפרטה.
הפרטה מניבה הכנסות גדולות לממשלה, בעיקר דרך עצם פעולת המכירה והחזקה במניות. ההכנסות הגדולות אף מאפשרות לממשלה להחזיר יותר חובות ומצריכות פחות גיוס הלוואות חדשות על הריבית הכרוכה בהן, והמשמעות המקרו כלכלית הנובעת מכך.
שיתוף העובדים והציבור במכירת המניות מבטיח המשך הנאה של הציבור מרווחי החברה המופרטת.
המשך החזקה ממשלתית בחברה מולאמת פסול מבחינה מוסרית וסותר את עקרונות חופש הפרט.
הפרטה מסייעת להפחתת שיקולים לאומניים בחברות הקשורות בקרבה למדינה ויוצרת מצב של שיקול כלכלי בלבד, ולכן מסייעת למיעוטים, כמו המיעוט הערבי בישראל למשל.
מתנגדי ההפרטה
מתנגדי ההפרטה מעלים שורה של טיעונים כלכליים ומוסריים כנגד הפרטה:
הפרטה תוביל לצמצום השקיפות של נותן השירות: קל יותר לדרוש שקיפות מהממשלה מאשר מחברה פרטית.
הפרטה פוגעת ברמת השירותים, שכן חברה כלכלית צריכה להיות חסכונית כמה שיותר, על מנת לשמור על רווחים גדלים והולכים.
עלות גופים פרטיים יכולה להיות גבוהה מהתועלת אם הממשלה תחלץ אותם אם הם קורסים.
העובדים בגופים מופרטים מקבלים לרוב תנאי העסקה פחותים מעובדי ממשלה.
חלק מהשירותים נדרשים לדעת הטוענים אף כי אינם רווחיים להפעלה באופן פרטי.
ההכנסות מגופים ממשלתיים זורמות לכיס הממשלה בעוד שהכנסות מגופים מופרטים זורמות לכיסי בעלי המניות.
הפרטה מובילה לריכוזיות.
מחירי השירותים בעסק פרטי עלולים למנוע את צריכתם על ידי אנשים שאין ידם משגת לרוכשם.
במדינות שבהן יש קשר חזק בין הון לשלטון, לעיתים נעשות הפרטות במחירים לא ריאליים.
לטענתם של מתנגדי ההפרטה, במצבים רבים תהליך ההפרטה מושחת וכולל "מכרזים תפורים," העדפה שלא ממין העניין לגורמים מסוימים, ניהול כושל של ההפרטה, מכירת שירותים במחירים של "מכירת חיסול," והשפעה מופרזת ולא הוגנת של "מקורבים לשלטון" על הליך המכירה. כתוצאה מכך, מובילה ההפרטה ברוב המקרים לריכוז החברות המופרטות בידיהם של קומץ בעלי הון, ההופכים לבעלי הכוח האמיתי במדינה.
תגובתם של תומכי ההפרטה מצביעה על כך שהפתרון להליך מכירה מושחת מצד הממשלה אינו בהשארת השירותים בידי אותה ממשלה מושחתת, אלא בחתירה להפיכת תהליך המכירה למושחת פחות, במיוחד באמצעות הקפדה על שקיפות וגילוי נאות בתהליך המכירה כדי לצמצם את האפשרות להשפעה לא ראויה של "מקורבים לשלטון" על הליך המכירה; ובאמצעות בחירה בשיטת הפרטה נכונה: העדפה של מכירה מלאה ופתיחת השוק לתחרות על פני זיכיונות זמניים וקורפורטיזם, המשמרים את כוחה של הממשלה גם בגוף המופרט לכאורה.
ראו גם
הפרטה בישראל
הלאמה
ליברליזם כלכלי
כלכלת שוק
לקריאה נוספת
יצחק כץ, הפרטה בישראל ובעולם, פקר, 1997.
איל פלג, ההפרטה כהצברה - גופים מופרטים במשפט הציבורי, הוצאת רמות, תשס"ו
יצחק גל-נור, אמיר פז-פוקס, נעמיקה ציון, מדיניות ההפרטה בישראל: אחריות המדינה והגבולות בין הציבורי לפרטי, מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015
קישורים חיצוניים
ליאורה גביעון, "אנחנו יותר משפחה עכשיו": אוכל, אימהות ומשפחה בקיבוץ המופרט. גילוי דעת, כתב עת רב-תחומי לחינוך, חברה ותרבות. גיליון מספר 1, עמ' 99. 2012
הפרטה, באתר של מכון ון ליר
הפרטות והלאמות בישראל, באתר של מכון ון ליר
מבחר סרטונים בנושא, באתר הערוץ האקדמי
שקט, מפריטים - ביקורת על מדיניות ההפרטה - מתוך האתר של תנועת מאבק סוציאליסטי
נימוקים בעד ונגד הפרטה
טום קרגנבילד, "חברות ממשלתיות מול חברות פרטיות: מה עדיף?", באתר כלכלה קלה, 30 באוקטובר 2017
הערות שוליים
*
קטגוריה:כלכלה
| 2024-09-10T15:29:51
|
ביואינפורמטיקה
|
שמאל|ממוזער|270px|מפת כרומוזום X אנושי (מתוך אתר NCBI). מיפוי גנום האדם הוא אחד מהישגי הביואינפורמטיקה.
ביואינפורמטיקה (באנגלית: Bioinformatics) (ביולוגיה חישובית), עוסקת בחקר המידע הביולוגי באמצעות מחשב.
זהו ענף מדע העוסק בניתוח, ארגון והבנה של המידע השאוב מנתונים ביולוגים. הביואינפורמטיקה מיישמת כלים מתחום מדעי המחשב, המתמטיקה, הסטטיסטיקה ותורת המידע לשם עיבוד מידע ביולוגי רחב היקף. כלים אלה כוללים מודלים מתמטיים, אלגוריתמים ותוכניות מחשב, שמתאפיינים בהתמודדות עם מאגרי מידע גדולים, בעיות בסיבוכיות גבוהה, וחיפוש אחר תבניות.
תחום מדעי זה החל להתפתח הן בזכות זמינותם של מאגרי מידע ביולוגיים הולכים וגדלים (כגון: GenBank, EMBL, NCBI ו-PubMed), והן בזכות פיתוחים טכנולוגיים בתחום חומרת המחשב, בתחום האלגוריתמים ובתחום מסדי הנתונים המאפשרים התמודדות ראויה עם אתגרים.
תחומי הביואינפורמטיקה
הביואינפורמטיקה עוסקת בנושאים מגוונים:
ניתוח רצפי DNA – כתוצאה מפרויקטים כמו פרויקט הגנום האנושי, פרויקט "אלף הגנומים" ופרויקטים אחרים קיימים בידי החוקרים רצפים שלמים של DNA של מספר גדל והולך של אורגניזמים. על ידי סריקת הרצפים האלה ניתן לזהות תופעות שונות ברצף כגון: אפיון גנים, זיהוי רצפי בקרה שונים ואתרי קישור של גורמי שעתוק, זיהוי רצפים חוזרים, זיהוי נקודות שחבור חליפי (Alternative Splicing) ועוד.
ניתוח ובניית דגמים תלת־ממדיים של מולקולות ביולוגיות מורכבות – בעיקר חלבונים וחומצות גרעין (DNA ו-RNA). מידע על המבנה התלת־ממדי של חלבונים מושג על ידי קריסטלוגרפיה או NMR של חלבונים, אשר מפיקים קואורדינטות תלת־ממדיות לכל אטום המרכיב את החלבון. למולקולות פשוטות יותר, כגון מולקולות RNA, ניתן לחזות את המבנה השניוני שלהן על פי הרצף, ברמת דיוק סבירה.
ממוזער|270px|עץ פילוגנטי שמבוסס על נתוני rRNA ובו נראית ההפרדה בין חיידקים, חיידקים קדומים, ואיקריוטיים.
בניית עצים פילוגנטיים המתארים אבולוציה של אורגניזמים. בניית עץ פילוגנטי הייתה נעשית בעבר על פי תכונות חיצוניות של אורגניזמים שונים, ובעשור השני של המאה ה-21 היא נעשית על פי הבדלים ברצף ה-DNA בין גנים דומים באורגניזמים שונים.
סימולציה של תהליכים ביולוגיים באמצעות תוכנת מחשב.
ניתוח מידע באשר לביטוי של גנים, המופק על ידי שבבי DNA – שבבי DNA מאפשרים לדגום את תמונת המצב של הביטויים של רבבות גנים ברקמה מסוימת (מדידת רמת ה-RNA של הגנים). מידע המגיע משבבי DNA שהופקו מקבוצה של מספר אוכלוסיות שונות מאפשר לזהות גנים, אשר מעורבים במצבים שונים המפרידים בין האוכלוסיות השונות (למשל: בריאים לעומת חולים בסרטן, או אוכלוסיות החולות בסוגים שונים של סרטן, או אוכלוסיות המגיבות באופן שונה לתרופה מסוימת).
רשתות ביולוגיות – מאפשרות בניית מיפוי של אינטראקציות בין גנים, חלבונים ומולקולות בקרה באורגניזם מסוים.
עם מקורות המידע הזמינים לניתוח ביואינפורמטי נמנים:
המידע השאוב מפרויקט הגנום ומפרויקטים דומים אחרים, המביאים לזמינותם של רצפי DNA של קבוצה הולכת וגדלה של אורגניזמים.
מבנים תלת־ממדיים של חלבונים וחומצות גרעין (DNA ו-RNA)
תבניות התבטאות גנים תאיות
סקירות מגע בין חלבוני
בנוסף למחקר התאורטי הנרחב ולהעמקת בסיס הידע הביולוגי, טמון בביואינפורמטיקה פוטנציאל טיפולי-קליני: בגילוי ואבחון מחלות גנטיות מולדות, באבחון מוקדם של מחלות נרכשות עם בסיס גנטי מובהק כדוגמת הסרטן ואף בפיתוח תרופות.
שפות תכנות כמו Perl ופייתון הפכו לכלי עיקרי ליישומי ביואינפורמטיקה, ובעקבותיהן קמו מיזמים כגון ביופייתון וביופרל (באנגלית: BioPerl) הכוללים אוסף של אלגוריתמים לתחום זה.
שיטות בביואינפורמטיקה
עימוד רצפים
עימוד רצפים (באנגלית: Sequence Alignment) מתייחס לשיטות ממוחשבות המאפשרות להעמיד מספר רצפי DNA, RNA או חלבון שונים זה מעל זה באופן שידגיש דמיון בין הרצפים. דמיון עשוי להעיד על קשרים אבולוציוניים, במבנה או בתפקוד.
באמצע העשור השני של המאה ה-21, זמינים בידינו רצפי ה-DNA של קבוצה הולכת וגדלה של אורגניזמים. חלקים גדולים מהגנום קיימים ללא שינוי בין אורגניזמים שונים. למשל, רצף ה-DNA המקודד לחלבון המוגלובין נשמר מאוד לאורך האבולוציה – כלומר, האזור ב-DNA שמקודד לגן זה דומה מאוד בין בעלי חיים שונים.
ניתוח ביטוי גנים (Gene Expression Analysis)
שמאל|ממוזער|270px|מטריצת ביטוי גנים
שמאל|ממוזער|270px|שני שבבי DNA
טכנולוגיות שונות כגון שבבי DNA או RNA-Seq, מאפשרות לדגום את רמת הביטוי של אלפי גנים בו זמנית בעזרת מדידת כמות מולקולות ה-RNA שליח השונות בדגימה ביולוגית מסוימת.
מרבית הגנים בתא אינם מבוטאים – כלומר, אינם משועתקים מ-DNA ל-RNA שליח (אשר בדרך כלל מתורגם לבסוף לבניית חלבון). קבוצה קטנה של גנים מבוטאת במרבית סוגי התאים (House Keeping Genes – גנים הנחוצים לתחזוקה בסיסית של מרבית התאים), וקבוצה אחרת של גנים מתבטאת רק בתאים מסוג מסוים (למשל גן ההמוגלובין מתבטא באופן נורמלי רק בתאי דם אדומים). על כן, מדידת רמות הביטוי של גנים ברקמה נתונה מאפשרת ללמוד על מצבו של התא בזמן נתון – גן מסוים עשוי להתבטא ברמות שונות על פי סוג הרקמה (עור, דם, מוח), מצב התא (בתגובה לזיהום, בעת פעילות כלשהי) או במחלות מסוימות (תא סרטני יבטא גנים באופן שונה מרקמה נורמלית של אותו סוג תא).
בניתוח ביטוי גנים, נעשה שימוש באלגוריתמים שונים המאפשרים לזהות דפוסי ביטוי של גנים המבחינים בין קבוצות שונות של דגימות. אחד האתגרים בניתוח ביטוי גנים הוא הרעש הביולוגי ורעש המדידה שנלווה לסוג זה של ניסויים, מה שמצריך שימוש בשיטות סטטיסטיות ואלגוריתמיות להבחנה בין סיגנל לרעש.
פעמים רבות ננסה למצוא גנים אשר מתבטאים באופן שונה בין שתי קבוצות של דגימות. למשל: ניתן לקחת 10 דגימות של רקמת מוח בריאה, ו-10 דגימות מגידול סרטני במוח, ולנסות למצוא גנים אשר מתבטאים במידה מועטה בכל הדגימות הבריאות, ובמידה רבה בכל הדגימות הסרטניות (או להפך). גנים כאלו עשויים לאפשר ללמוד על התהליך הביולוגי העומד מאחורי המחלה הנחקרת (אם אכן יש הבדל מובהק בין רמת הביטוי של גנים אלו בשתי האוכלוסיות, אזי סביר שהחלבונים אשר גנים אלו מקודדים, מעורבים בהיווצרות המצב הביולוגי שמבדיל בין שתי האוכלוסיות). אנליזה מסוג זה תכלול לרוב שימוש במבחנים סטטיסטיים המשווים ממוצע בין 2 קבוצות.
במקרים אחרים, ננסה למצוא דגימות אשר דומות אחת לשנייה מבחינת רמות הביטוי של קבוצת גנים מסוימת. למשל: אם נתונה קבוצה של 100 דגימות סרטן השד, נוכל לנסות ולקבץ את הדגימות לתת סוגים בעלי משמעות קלינית על פי רמות ביטוי הגנים בדגימות השונות. אנליזה מסוג זה תכלול אלגוריתמים ללמידה בלתי מונחית (Unsupervised learning) כגון אלגוריתמי קיבוץ (clustering), אשר מציבים זה ליד זה גנים (או דגימות) בעלי דפוס ביטוי דומה.
ראו גם
גנומיקה חישובית
גיאואינפורמטיקה
אסטרואינפורמטיקה
כימואינפורמטיקה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
קטגוריה:מידע
קטגוריה:ביולוגיה מתמטית
| 2024-07-29T16:00:57
|
תלמוד ירושלמי
|
שמאל|ממוזער|250px|העמוד הראשון של מסכת ברכות מהדורת דפוס וילנא
התלמוד הירושלמי (נקרא גם תלמוד ארץ ישראל, תלמוד מערבא, תלמוד המערב או הירושלמי) הוא חיבור המפרש את המשנה, מוסיף עליה ומרחיב אותה. ההרחבה בה נוקט הירושלמי ממצעת בין ההרחבה המזערית הקיימת במספר מקומות בתוספתא לבין ההרחבה הארוכה והמפותחת, כפי שהיא בתלמוד הבבלי. הוא כולל בתוכו את תלמודם של האמוראים מארץ ישראל ומבבל על המשנה וכן על תחומים אחרים.
הסוגיות שבתלמוד הירושלמי נערכו בארץ ישראל במאה השלישית. הרמב"ם ייחס את החיבור לאמורא רבי יוחנן, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל. אך מוזכרים בו אמוראים שחיו כמה דורות אחריו, והכוונה שזה יצא מבית מדרשו. מסכת נזיקין שונה באופייה מיתר התלמוד הירושלמי, והיא משקפת כנראה עריכה מוקדמת יותר, המזוהה על פי חוקרים מסוימים כ"תלמודה של קיסרין" הנזכרת בתלמוד זה מספר פעמים. לפי הרב יצחק אייזיק הלוידורות הראשונים, ח"ב, פרנקפורט תרס"ו, עמ' 526-536. התלמוד הירושלמי לא נערך כלל, והנוסח שבידינו נכתב כפי מה שהיו התלמידים בישיבת ציפורי משננים את עיקרי הדברים שלמדו מרבותיהם, לפני גזירות הקיסר גאלוס והנציב הרומאי ארסקינוס בשנת ד'קי"א (351). בעקבות הגזירות פוזרה ישיבת ציפורי וחלק מאמוראי ארץ ישראל ירדו לבבל, והצטרפו לישיבת אביי ורבא. לעומתם, גורסים פרופ' שאול ליברמן וחוקרים נוספים, על סמך מחקריהם, כי התלמוד הירושלמי סודר ונערך.
היקף הירושלמי
ההיקף הידוע כיום
הירושלמי שהגיע לידינו כולל תלמוד על ארבעה סדרים כמעט שלמים: סדר זרעים, סדר מועד, סדר נשים וסדר נזיקין. מסדר טהרות נותרו חלקים ממסכת נידה בלבד.
שלוש מהמסכתות של התלמוד הירושלמי הנמצאות בידינו קטועות:
מסכת נידה - בידינו רק שלושה פרקים ראשונים - מדברי התוספות משמע, שמסכת זו המשיכה בתלמוד הירושלמי לפחות עד לפרק השביעי.
מסכת מכות - יֶשְנָם רק שני פרקים ראשונים מתוך שלשה. כבר ממפרשי התלמוד הראשונים רואים שלא היה בידם פרק שלישי. אמנם קטע קצר נמצא בכתב יד בודאפשט על המשנה האחרונה במסכת. קטע זה נמצא גם ברמב"ן ובעוד כמה ראשונים בשם הירושלמי פרק ג' של מכות.
מסכת שבת - יֶשְנָה רק עד לפרק העשרים, וחסרים ארבעת הפרקים האחרונים.
ההיקף המקורי
בשאלת ההיקף המקורי של הירושלמי התחבטו החוקרים והמפרשים. מספר כתבי היד של הירושלמי ששרדו הוא מועט ונותן מקום לאפשרות שהיו חלקים של הירושלמי שהיו קיימים בעבר אך לא הגיעו לידינו.
שאלת קיומו של ירושלמי על סדר קדשים נדון רבות במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20, כאשר חלק מהחוקרים טענו שהיה קיים ירושלמי על קדשים על סמך אמירות כלליות ובמיוחד דברי הרמב"ם: "ונמצא מהירושלמי חמשה סדרים שלמים, אבל סדר טהרות לא נמצא עליו תלמוד כלל לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה בלבד כמו שאמרנו" וציטוטים ספציפיים של הראשונים. אחרים טענו שלא היה ירושלמי על קדשים והסבירו את האמירות והציטוטים כטעויות. בעקבות מחקר הגניזה הנטייה היום היא להניח שלא היה ירושלמי על קדשים. שאלת ירושלמי על סדר קדשים היוותה בסיס לזיוף מפורסם לתלמוד ירושלמי על סדר קדשים שפורסם בתחילת המאה ה-20.
לגבי הפרקים החסרים היו חוקרים שטענו שקטעים אלו היו קיימים אך אבדו עם השנים. על פי השערה אחת, כאשר המעתיקים נתקלו בקטעים שכבר הופיעו במסכתות קודמות של הירושלמי הם כתבו הפניה באמצעות ההוראה "גרשׁ", כלומר "משוך", בתוספת מראה מקום, במקום להעתיק את כל הקטע. מנהג זה של המעתיקים מופיע, למשל, בכתב יד ותיקן 30 של בראשית רבה. ברבות הימים נשמטו ההוראות וכך נשארו פרקים "ריקים". שאול ליברמן, למשל, טען שהיה קיים ירושלמי על הפרק האחרון של מסכת מכות אך כל הסוגיות של הפרק הושמטו על ידי מעתיקי כתבי היד מכיוון שיש להן מקבילות לסוגיות הקיימות כבר במקומות אחרים בירושלמי. על פי שיטה זו שיחזר ליברמן את הפרק. שיחזור זה נתון במחלוקת ולא מקובל על כולם.
אפשרות נוספת שהועלתה מבוססת על מכתב שכתב פירקוי בן באבוי בן המאה התשיעית, שנתגלה בגניזה. במכתב הוא כותב שאצל בני ארץ ישראל לא עבר תלמודם על פה במשך הדורות (כמו שעבר אצל ישיבות בבל), אלא הוא נשתכח מהם והם החזירוהו על ידי ספרים גנוזים שמצאו (דברים כעין אלו כותב גם רב שרירא גאון בתשובה: ואהדורי אהדרוהו בנוסחאי וכיוצא באלו). על פי ההשערה, אותם ספרים גנוזים היו חסרים כך שלא היה ניתן לשחזר את כל הירושלמי. מה שמחזק השערה זאת היא השערה נוספת אותה מעלים החוקרים לפיה משיבושים משותפים בכל נוסחי הירושלמי, נראה כי היה טופס כתוב אחד, משובש, שהוא המקור לכל נוסחאות הירושלמי שבידינו, ייתכן ואותם 'ספרים גנוזים' הם אותו טופס. אם כי דבריו אלו של פרקוי בן באבוי נכתבו במגמה פולמוסית בה הוא תוקף את מנהגי בני ארץ ישראל ומכנה אותם 'מנהגי שמד', כשבכך הוא מנסה להכריח אותם לקבל את מרות גאוני בבל.
השוואה להיקף הבבלי
הירושלמי כולל תלמוד על סדר זרעים ועל מסכת שקלים שאין עליהם כמעט תלמוד בבלי. הנימוק המקובל לכך הוא שסדר זרעים עוסק במצוות התלויות בארץ ועל כן עסקו בו יותר בארץ ישראל, בה נוהגות מצוות אלו הלכה למעשה.
הירושלמי לא כולל תלמוד על סדר קדשים, בניגוד לבבלי. באופן כללי, התלמוד הירושלמי הוא כ-40% מגודלו של הבבלי בכמות המילים.
כתבי יד
שמאל|ממוזער|270px|דף מהתלמוד הירושלמי מהגניזה הקהירית
התלמוד הירושלמי שרד בידינו בכתב יד שלם אחד בלבד, הוא כתב יד סקליגר 3 (Or. 4720) שבספרייה של אוניברסיטת ליידן, הידוע בשמו המקובל: כתב יד ליידן. כתב יד זה הוא המקור היחיד לחלקים נכבדים של הירושלמי והיווה את הבסיס לדפוס ונציה של הירושלמי (רפ"ג) שממנו הועתקו כל שאר דפוסי הירושלמי.
כתבי יד אחרים מכילים חלקים (קטנים יחסית) מן הירושלמי: כתב יד ותיקן 133 מכיל את סדר זרעים ומסכת סוטה וכתב יד אסקוריאל G-I-3, שנתגלה בשנת 1977 במנזר אל אסקוריאל מכיל את מסכת נזיקין, ויצא לאור, עם שני מבואות, בשנת 1984, על ידי א"ש רוזנטל ושאול ליברמן.
קטעים רבים מן הגניזה הקהירית וקטעי כריכה מספריות אירופיות מעידים גם הם על נוסח הירושלמי. חלקם הגדול של קטעי הגניזה הקהירית התפרסמו על ידי לוי גינזבורג בספר "שרידי ירושלמי" (ניו יורק, 1909), קטעים אלה נדפסו מחדש, בצירוף קטעי גניזה נוספים שהתגלו מאוחר יותר וקטעי הכריכה האירופאים, על ידי יעקב זוסמן, בספר "גנזי הירושלמי" (ירושלים, תש"ף). כלל הקטעים האלה כוללים כרבע מן התלמוד הירושלמי.
לעיני הראשונים היו כתבי יד שונים של הירושלמי שאינם בידינו. למשל בפירוש "שדה יהושע" שהופיע בדפוס קושטא מופיעות נוסחאות אחרות מאשר בדפוס כי היו לעיני כותב הפירוש כתבי יד אחרים.
דפוסי הירושלמי
הירושלמי נדפס לראשונה בשלמותו מתוך כתב יד ליידן בוונציה ללא שנת דפוס. זכריה פרנקל העריך את שנת הדפוס כסביב שנת רפ"ג-רפ"ד. ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי כתב כי "רבו השגיאות בדפוס זה".
פרופ' מאיר בניהו הראה ששני מגיהים יהודיים עבדו על מהדורה זו: ר' חייא מאיר הגיה את כתב יד ליידן עצמו, אולם בהמשך תפס את מקומו יעקב בן חיים אבן אדוניהו והשלים את הגהת מהדורת דפוס ויניציאה.
הדפוסים הבאים היו בקרקוב, על ידי יצחק בן אהרן מק"ק פריסטיץ, ה'שס"ט, שכלל את כל הירושלמי עם פירוש קצר בכרך אחד; בקרוטושין, על ידי בן ציון בעהרענד, ה'תרכ"ו, שגם הוא הכיל את כל הירושלמי בכרך אחד;
בז'יטומיר, על ידי דפוס סלאוויטא, ה'תר"ך-ה'תרכ"ז, שכלל כרכים אחדים והכיל מגוון פירושים שהעיקריים שבהם הם קרבן העדה ושירי קרבן, פני משה ומראה הפנים, נר מערבי ועין משפט; בפיוטרקוב, על ידי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן, ה'תר"ס, שכלל את הפירושים שהיו בדפוס סלאוויטא ובנוסף פירוש של הרידב"ז מסלוצק. כל הדפוסים האלו נדפסו על פי הדפוס הראשון מוונציה, ובכולם רבו הטעויות והשגיאות.
הדפסה נוספת הייתה בווילנה, על ידי דפוס ראם. מדפיסי ווילנא קנו את אמהות הדפוס ממדפיסי פיטרקוב, והסיפו בצדדים עוד פירושים, בשנת ה'תרפ"ב.
בהמשך המאה ה-20, רוב הוצאות הירושלמי היו צילומי הוצאת ווילנא, וחלקן היו הוצאת צילום ז'יטומיר. בתשס"ה יצא ירושלמי בהוצאת מאורי אור, הכולל צורת הדף של הוצאת ווילנא, אבל הכל מוקלד מחדש, בתוספת דיבורי מתחיל מודגשים במפרשים ותורה אור השלם. החל מתש"ע, יצא ירושלמי בהוצאת עוז והדר, הכולל הרבה מפרשים שאינם כלולים בהוצאת ווילנא, ויש לו צורת הדף חדשה על פי התייעצות עם גדולי הדור; הדפים המקבילים שבהוצאת ווילנא רשומים בראש כל דף.
עריכת התלמוד הירושלמי
רוב חלקי התלמוד נערכו בטבריה שהייתה מקום התורה הגדול ביותר באותו תקופה. ככל הנראה זמן עריכת התלמוד במאה ה-3 וה-4. יש הטוענים שחלקים מסדר נזיקין, לא נערכו באותו המקום, אלא בישיבות גדולות נוספות בארץ. זמן חתימת התלמוד אינו ידוע, ולכן, בעקבות אירועים היסטוריים ואחרוני האמוראים של אותו דור (רבי מנא ורבי יוסי בירבי בון), יש הנוטים לקבוע את זמן חתימתו לאמצע המאה ה-4.
נוסח התלמוד הירושלמי
התלמוד הירושלמי כתוב ארמית גלילית. שפה זו מתועדת גם בתרגומי התנ"ך שמוצאם מארץ ישראל. הכתיב של המילים בעברית ובארמית שונה בדברים רבים מהעברית והארמית של הלשון בבלי. התלמוד הירושלמי בנוי "שמועות" (כניסוחו של יעקב זוסמן), ולא "סוגיות", כמו בבבלי. הירושלמי אינו נוטה לשאול שאלות הבהרה דידקטיות או להסביר את עצמו.
לפני עורכי התלמוד הירושלמי הייתה המשנה בנוסח שונה מעט מזה שהיה לפני עורכי התלמוד הבבלי. יש הסבורים כי היו קיימות שתי מהדורות משנה, האחת בארץ ישראל והשנייה בבבל. ניתן, עם זאת, להראות כי בארץ ישראל היה נוסח משנה "נזיל" יותר מאשר בבבל, וכמה שינויים בין נוסחי המשנה שלנו מוסברים על ידי סוגיות הדנות בעניין בתלמוד הירושלמי - דוגמה מובהקת היא המשנה הראשונה בפרק רביעי במסכת בבא מציעא.
סוגיות רבות בירושלמי מקבילות זו לזו, באופן כמעט מדויק. לעיתים ניכר בהן שיבוש המעיד על מקור כתוב, כמו דילוג שורה. הרבה פעמים כשהעתיקו את הסוגיא למקום השני, לא דקדקו בדבר וצרפו גם דברים שאינם קשורים כלל למקום השני.
שיבושים
הירושלמי שלפנינו משופע בשיבושים וטעויות נוסח. הרשב"א כתב על כך: "כבר ידעת שרבו השבושים בנוסחאות הירושלמי והסבה הגדולה למעוט השגחת הלומדים בו ואין עומדים עליו רק אחד בדור". זכריה פרנקל ב"מבוא הירושלמי" מנה סוגי שיבושים שונים, בהם: הסופרים והמעתיקים "טעו והשמיטו לפעמים תיבה אחת והיא משנה כל העניין", "טעו באותיות הדומות במבטא או בכתב וכדומה", "טעו והוסיפו תיבה אחת או החליפו תיבה בתיבה הרגילה להם או החליפו האותיות באותה תיבה עצמה", "טעו וכתבו מה שצריך להיות למטה למעלה וכו'" או "טעו ודלגו משורה לשורה או ממאמר למאמר על ידי תיבות דומות". סוג נוסף של טעויות הוא "שגו הרבה במקום שיש פלוגתא בין שני אנשים או אמוראים והחליפו האומרים". על כך כתבו התוספות: "והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם".
החוקרים ניסו לתקן את השיבושים על סמך כתבי יד, על סמך ציטוטים של הראשונים מתוך הירושלמי ועל סמך השוואה של סוגיות מקבילות. עבודה ראשונה בכיוון נעשתה על ידי הרב דב בר רטנר, שהוציא בשנים 1901–1917 את סדרת הספרים "אהבת ציון וירושלים" על הסדרים זרעים ומועד. הוא עבר על כל הראשונים וציין את כל המקומות שהובאו בהם דברי הירושלמי, והשווה אותם עם נוסחאות הירושלמי בדפוס.
ציטוטים מהירושלמי שאינם בירושלמי שלפנינו
בראשונים נמצאים ציטוטים רבים של "ירושלמי" אשר אינם נמצאים בתלמוד ירושלמי הנמצא בידנו. על פי המחקר הדבר נובע ממספר גורמים:
מקרים בהם אכן אבדו קטעים שהיו בעבר בירושלמי.
ציטוטים מתוך ספרים אחרים שנקראו "ירושלמי", בהם מדרשים, פסיקתא ו"ספר ירושלמי".
זיופים שיוחסו לירושלמי במטרה לשוות להם אמינות. העובדה שהירושלמי היה נדיר יחסית הקשתה בעבר על זיהויים של הזיופים.
"ספר ירושלמי"
"ספר ירושלמי" הוא כינויו של כתב יד מיוחד שהיה באשכנז, בחוגו של ראבי"ה, (ואפשר שהגיע לראבי"ה מאיטליה על ידי ר' שמואל בן נטרונאי, המצטט ממנו לראשונה). זהו כתב יד שיש בו נוסח מעובד של הירושלמי, עם הוספות מהבבלי, ממדרשים שונים וממקורות נוספים, והרבה פעמים שהראבי"ה וראשונים אחרים מזכירים בדבריהם "ירושלמי", התכוונו לספר זה ולא לתלמוד הירושלמי. את קיומו של הספר שיער אביגדור אפטוביצר, במטרה להסביר מדוע קטעים שהראשונים הללו מצטטים בשם "ירושלמי" אינם בירושלמי לפנינו. לאורך השנים קיבלו השערה זו חוקרים בודדים בלבד, עד שבשנות התשעים של המאה העשרים נמצאו קטעים של כתב יד אשכנזי בעל אותם מאפיינים בדיוק, ואף מצויות בו התוספות המצוטטות על ידי ראבי"ה וחוגו ושאינן בכתבי יד אחרים. הקטעים נשמרו בכמה ספריות אירופאיות מאחר שנעשה בהם שימוש משני לכריכת ספרים, והם פורסמו על ידי פרופ' יעקב זוסמן. מציאת הקטעים הוכיחה שהשערתו של אפטוביצר הייתה נכונה, ושספר מעין זה אכן היה קיים והוא המקור לדברי הראשונים האשכנזים הללו.
השפעת הירושלמי
שמאל|ממוזער|200px|פסיפס כתובת רחוב מעמק בית שאן, מתקופת התלמוד, בו מצוטטת ברייתא דתחומין המובאת בתלמוד הירושלמי.
בארץ ישראל עד סוף תקופת הגאונים החשיבו את התלמוד הירושלמי כעיקר ופסקו הלכה כמוהו אף נגד הבבלי. פרקוי בן באבוי, תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון, התפלמס עם בני ארץ ישראל על סמכות הירושלמי ורצה שייכנעו למרות גאוני בבל ולפסקי התלמוד הבבלי. בסוף תקופת הגאונים נתבטלו ישיבות ארץ ישראל, ואף גאון ארץ ישראל שלח את בנו ללמוד אצל רב האי גאון. מאז גברה מסורת הבבלים ותלמודם גם על ארץ ישראל.
בתוך בבל עצמה לא הכירו כמעט את התלמוד הירושלמי. בתלמוד הבבלי יש התעלמות כמעט מוחלטת ממנו. ובמקומות רבים בתלמוד הבבלי ניכר שלא ידעו כלל את דברי הירושלמי בעניין. גם גאוני בבל אינם מזכירים אותו. החל מרב סעדיה גאון שהיה בארץ ישראל הזכירו גאוני בבל אותו מעט, וכן מובא מעט בדברי רב שרירא גאון ורב האי בנו. הם כתבו שניתן ללמוד מהירושלמי רק מה שלא נתפרש בבבלי.
הרי"ף כותב שהתלמוד הבבלי הוא בתראי (כלומר נכתב מאוחר יותר) לעומת התלמוד הירושלמי, שראו דברי הירושלמי וחלקו עליהם. בתקופת הראשונים נתרבה השימוש בירושלמי, אך הוא לא היה מצוי אצלם והרבה פעמים ציטטו מאחרים. הרמב"ם והר"ש משאנץ היו מהיחידים שהיו בקיאים בכל דברי הירושלמי, ודנו רבות בדבריו. בעקבות דעתו של הרי"ף הלך הרמב"ם, שהביא להלכה את דברי הירושלמי היכן שלא קיימת התייחסות לנושא בבבלי, אך כאשר התלמוד הבבלי חלוק על שיטת הירושלמי הוא פוסק כבבלי ברוב המקומות. לדברי פוסקים מאוחרים יותר, פסק הרמב"ם בהרבה מקומות כירושלמי נגד הבבלי, כאשר הפרשנות של התלמוד הארץ-ישראלי פשוטה יותר. נמצאה טיוטה של הרמב"ם שבה הוא מתמצת את ההלכות שבתלמוד הירושלמי, מעין הלכות רב אלפס על התלמוד הבבלי.
כששאל הריצב"א את אחיו הר"ש משאנץ לפרש לו עניין מהירושלמי השיב לו "מה לך אצל הירושלמי ושלי הוא", ובפירושיו לסדר זרעים מביא דברי הירושלמי באופן קבוע ומפרשם. גם האור זרוע מביא דברי הירושלמי באופן קבוע ודן בהם.
הדף היומי
בדומה ללימוד הדף היומי הנהוג בתלמוד הבבלי, האדמו"ר מגור רבי שמחה בונים אלתר תיקן לימוד דף יומי בתלמוד ירושלמי. הוא הכריז על כך בכנסייה הגדולה השישית של אגודת ישראל שהתקיימה בחודש טבת ה'תש"ם. המחזור הראשון של התלמוד הירושלמי החל ביום ט"ו בשבט ה'תש"ם. הדף היומי נקבע לפי צורת הדף של דפוס וילנא תרפ"ב, וכל מחזור בדף היומי של הירושלמי אורך כארבע שנים ורבע. בעקבות תקנתו נפתחו מכונים לפרשנות התלמוד הירושלמי ולהדפסתו.
במסלול ה-11 שהתחיל בכ' מרחשון ה'תשפ"ג פתחו ארגון דרשו תוכנית מבחנים ומלגות, בדומה לתוכניתם בדף-היומי-בבלי. בנוסף, בתחילת מחזור זה הושק דף יומי במתכונת צורת הדף של עוז והדר, ואורך המחזור לפי מתכונת זו כחמש וחצי שנים.
פרשני הירושלמי
אין בידינו פירושים על הירושלמי מתקופת הראשונים, למעט מסכת שקלים, שעליה יש בידינו את פירושו של רבי מנחם המאירי, וכן את פירושם של רבינו משולם ותלמידו רבינו שמואל בן רבי שניאור (הודפס בידי אברהם סופר). עם זאת, רבי מנחם המאירי מעיד שרבי יצחק הכהן מנרבונא, תלמידו של הראב"ד, פירש את הירושלמי "ברוב תלתא סדרי, הגיע לידינו מהם קצתם". כמו כן ידוע על פירושים של רבי יהודה בר יקר, רבו של הרמב"ן, ושל רבי מאיר אבן סהולה, תלמיד הרשב"א, שאבדו. פירושי הרמב"ן לירושלמי, המשוקעים בחיבוריו האחרים, לוקטו ונדפסו בסדרת ספרים בסוף המאה ה-20.
הרמב"ם כתב ספר "הלכות ירושלמי" בדומה לספר ההלכות של הרי"ף על התלמוד הבבלי. קטעים מחיבור זה של הרמב"ם ממסכתות ברכות וכתובות נמצאו בקהיר ויצאו לאור בידי הרב שאול ליברמן. יהודה צבי שטמפפר ההדיר את החיבור על מסכת כתובות, כולל קטע נוסף שלא פורסם על ידי הרב ליברמן.
פירושי הראשונים שהודפסו
פירוש ר' משולם ותלמידו של ר' שמואל בן שניאור מאיוורא למסכת שקלים, (הספר בהיברו בוקס).
"בית הבחירה" למאירי על מסכת שקלים.
המפרשים שהודפסו על הדף בדפוס וילנא
פירושי הרב דוד פרנקל: מהווים את הפירוש היסודי על סדר מועד, סדר נשים וחלק מסדר נזיקין מהתלמוד הירושלמי.
קרבן העדה (מעין פירוש רש"י)
שיירי קרבן (מעין פירוש תוספות)
פירושי הרב משה מרגלית על כל התלמוד הירושלמי:
פני משה (מעין פירוש רש"י)
מראה הפנים (מעין פירוש תוספות)
פירושי הרידב"ז על כל התלמוד הירושלמי:
רידב"ז (מעין פירוש רש"י ארוך)
תוספות הרי"ד (מעין פירוש תוספות ארוך)
פרשנים מסורתיים נוספים
לבד משלושת הפרשנים העיקריים, אלו הם פירושים נוספים של הירושלמי:
פירוש מבעל ספר חרדים - פירושו של רבי אלעזר אזכרי (על מסכת ברכות (מופיע בתחתית העמוד בהוצאת ווילנא) ומסכת ביצה (נדפס לראשונה מכתב יד בתשכ"ז, ונדפס שוב בירושלמי הוצאת עוז והדר)).
פירוש רבי שלמה סיריליאו - פירושו של רבי שלמה סיריליאו (מחכמי צפת לאחר גירוש ספרד), על סדר זרעים ומסכת שקלים.. נדפס גם בירושלמי הוצאת עוז והדר.
שדה יהושע - פירושו של רבי יהושע בנבנישתי מטורקיה, על חלקים מסדרי זרעים, מועד ונזיקין.
יפה מראה - פירושו של רבי שמואל יפה אשכנזי לאגדות הירושלמי.
פירוש רבי אליהו מפולדא – פירושו של רבי אליהו מפולדא (בגרמניה). פירוש קצר ושוטף על סדר זרעים ומסכת נזיקין. נדפס גם בירושלמי הוצאת עוז והדר.
ביאור הגר"א לירושלמי זרעים, כולל הגהות רבות וביאור מאת הגאון מווילנה (נכתב על ידי תלמידיו). נדפס בירושלמי הוצאת עוז והדר, ובעוד כמה מהדורות.
קרבן נתנאל - בידי הרב נתנאל וייל
נועם ירושלמי - לרבי יהושע מסלונים ("רבי אייזיל חריף"), העוסק בעיקר בפירושן של סוגיות קשות ועמומות בירושלמי.
ספר ניר - לרבי מאיר מארים שאפיט, פירוש עמוק לסדר זרעים וסדר מועד וחלק מסדר נשים.סדר זרעים, סדר מועד וסדר נשים
יפה עיניים - לרבי אריה לייב ילין, הגהות על התלמוד הבבלי, והשוואות בינו לבין סוגיות מקבילות בתלמוד הירושלמי (קיים גם קונטרס "תשלום יפה עיניים", מאת הרב חיים קנייבסקי, והוא השלמה למסכתות שעליהן אין "יפה עיניים". הודפס בתוך ספרו "שיח השדה").
רוח זקנים - חיבורו של שפ"ן הסופר (רבי שמואל שרגא פייגנזון), ליקוט מתוך יפה עיניים ונועם ירושלמי.
נר מערבי - פירושו של רבי יוסף שאול נתנזון מלבוב. עיונים והערות על התלמוד הירושלמי. נדפס ברוב המהדורות על הדף. חובר עם גיסו הרב מרדכי זאב איטינגא.
שערי תורת ארץ ישראל - פירושו של הרב זאב וולף רבינוביץ מבריסק, על כל הירושלמי, עיקרו הגהות ומיעוטו פירושים.
הגהות הירושלמי - פירושו של ר' חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקטש, בעל שו"ת "מנחת אלעזר".
אהבת ציון וירושלים - ביאורים והשוואות לציטטות מהירושלמי בספרות הראשונים ובמדרשי חז"ל מאת הרב דב בער רטנר, על סדר זרעים וסדר מועד.
ירושלמי עם פירוש שושן בצלאל, על כל סדר זרעים, הרב בצלאל שושן (רוזנברג), ירושלים, תרצ"ח.
ירושלמי ברכות - שביעית, הגהה על-פי כתבי-יד שונים עם פירוש מאת החכם אברהם משה לונץ.
פירושים חדשים
עלי תמר - פירושו של ר' ישכר תמר, כולל ביאורים, הארות והערות לקטעים רבים בכל מסכתות התלמוד הירושלמי.
ידיד נפש - ביאור ופירוש על כל התלמוד הירושלמי מאת הרב יחיאל בר לב.
תלמוד ירושלמי המאור - ביאור לכל מסכתות הירושלמי עמוד מול עמוד, פירוש "הבהיר" המבוסס על פירושי הראשונים והאחרונים, ובסוף כל מסכת "ביאורי הדף" - השוואה לתלמוד הבבלי.
מדרשי-הלכה של התנאים בתלמוד ירושלמי על המדרשים של התנאים המופיעים בו, מאת הרב פרופסור עזרא ציון מלמד. יצא לאחר מותו בשנת תש"ס (2000) בהוצאת הספרים מגנס.
מדרשי-הלכה של האמוראים בתלמוד ירושלמי על המדרשים של האמוראים בארץ ישראל המופיעים בו, מאת הרב פרופסור עזרא ציון מלמד. יצא לאחר מותו בשנת תשס"ד (2004) בהוצאת הספרים מגנס.
ירושלמי מבואר מהדורת שוטנשטיין על כל הירושלמי, בהוצאת ארטסקרול.
ירושלמי מעשרות, שביעית עם פירוש מאת פרופ' יהודה פליקס.
ירושלמי על מסכתות פאה, דמאי, שביעית, תרומות, מעשרות ומעשר שני עם פירוש "קב ונקי" מאת הרב אריה כרמל, הרב גרשון מצגר, והרב פרופ' יהודה לוי.
הירושלמי כפשוטו, מאת פרופ' שאול ליברמן. פירוש למסכתות שבת, עירובין ופסחים.
פירוש לירושלמי ברכות וזרעים מאת הרב זכריה פרנקל.
פירושים וחדושים בירושלמי מאת פרופ' לוי גינזבורג.
הירושלמי המפורש עם שינויי נוסחאות, מסכת ברכות (חלקה הראשון), מאת הרב שלמה גורן, מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"א.
מהדורת מכון דרכי שמחה - פירוש "אור שמחה", גרסאות והשמטות בירושלמי, מפתח של גדולי ישראל העוסקים בסוגיה הנדונה ועוד. יצאו לאור מסכתות סוכה, יומא, ראש השנה, חגיגה, מגילה, סנהדרין, תענית וחלק מפסחים.
מהדורת תלמוד שטיינזלץ באותה מתכונת כמו התלמוד הבבלי של הרב עדין שטיינזלץ, מסכת פאה ושקלים בלבד (בשיתוף הרב אריאל הולנד והרב מנחם פרומן).
מסכתות תענית, מועד קטן, ראש השנה, סוכה, ביצה, מגילה, שקלים, ברכות, חגיגה ופאה, עם פירוש "אור לישרים" מאת הרב יהושע בוך, בהוצאת מכון אורות הירושלמי.
פירוש 'רינת שושנים' מאת הרב חגי רוזנברג, מסכתות פסחים, חגיגה ומועד קטן.
מנחם כ"ץ, תלמוד ירושלמי מסכת קידושין, מהדורה וביאור קצר, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי ומכון שכטר למדעי היהדות, תשע"ו 2016.
פירושים תולדות יצחק ותבונה על הירושלמי סדר זרעים וחלק מסדר מועד מאת הרב יצחק אייזיק קרסילשציקוב. בני-ברק : מכון מוצל מאש, תש"מ-תשנ"ז.
ביאור הרב חיים קניבסקי על הירושלמי. יצא ב-10 כרכים, הכוללים מברכות עד נדרים. לרשומה בספריה הלאומית. רוב הכרכים נמצאים גם באוצר החכמה, וחלקם גם בהיברובוקס, והביאור נדפס גם בגיליון תלמוד ירושלמי בהוצאת עוז והדר (בהוצאת תש"ע עד סוף סדר מועד, ובהוצאת תשע"ז נוספו ההערות גם ביבמות וכתובות). פרסום זה לא זהה לתלמוד הירושלמי של הרב קניבסקי שנזכר לעיל שנסרק על ידי הספרייה הלאומית.
מהדורות מדעיות - דיגיטליות
בשנת תשפ"א (2021) הושקה לראשונה מהדורה דיגיטלית ביקורתית של התלמוד הירושלמי, מסכת יבמות, בעריכת פרופ' מנחם כ"ץ ובתמיכת הקרן הלאומית למדע. כ"ץ התבסס על המודל של המהדורה המודפסת של ירושלמי קידושין שהוציא לאור, תוך שימוש במדיום הדיגיטלי כדי להקנות גמישות להצגת המידע. המהדורה כוללת חלוקה לסוגיות, טקסט מדויק על פי כתב יד ליידן ומתוקן על סמך ספרות המחקר, מחולק לשורות ומפוסק, סינופסיס של עדי הנוסח הישירים והעקיפים, מדורי מקבילות בספרות חז"ל, מובאות בספרות הראשונים, ביבליוגרפיה, הערות פרשניות ועוד. בשנת תשפ"ג (2023) נוספה לאתר גרסה ראשונית של מסכת גיטין, ובשנת תשפ"ד (2024) הצטרפה אליה מסכת סוטה.
בשנת תשפ"ב הושקה מהדורה מדעית-דיגיטלית מאת ירון זילברשטיין למסכת ראש השנה בירושלמי, בשנת תשפ"ד נוספה לאתר מהדורה מדעית-דיגיטלית למסכת סוכה ובשנת תשפ"ה נוספה מהדורה גם למסכת יום טוב (ביצה). המהדורות כוללות מדורי נוסח, אפראט, מקבילות לספרות חז"ל, פירוש (המתבסס על ספרות מחקר וספרות רבנית) ומובאות מספרות הגאונים והראשונים לכל מסכת. העקרונות שעל פיהם נבנו המהדורות מצויים בקובץ ההקדמה. המהדורה כוללת תצוגת דף ותצוגת סוגיה. מדור הנוסח במהדורות מאפשר הצגה בנפרד של שכבות הנוסח (תיקוני הסופר, תיקוני מגיהים, ונוסח המהדיר), חלוקה לרכיבי הסוגיה (מקרא, דברי תנאים ודברי אמוראים) ואפראט קצר של תיקוני נוסח. מדורי עדי הנוסח והמקבילות מאפשרים תצוגה של רשימה, טקסט מלא והסתרה של מדורים אלה, ובמדור הפירוש שולבה מפה דיגיטלית לשמות המקומות שנזכרו במסכתות אלה.
מהדורה דיגיטלית בשם "ירושלמי לכל" מאת משה שליסל, הושקה בקיץ תשפ"ב. המהדורה מעמידה נוסח ברור לתלמוד הירושלמי, למען ירוץ בו הלומד, לצד פירוש המותאם לנוסח. הנוסח והפירוש המוצעים, הם תוצאה של תהליכי בדיקה מעמיקים של כל המקורות המתייחסים לכל סוגיה בתלמוד. מקורות אלו כוללים: עדי נוסח; מקבילות בתלמוד הירושלמי; מקבילות במדרשים; ראשונים כמו תוספות, רמב"ן ואור זרוע; פרשנות וספרות מחקר. המהדורה מחלקת את פרקי התלמוד לסוגיות, כך שכל סוגיה ניתנת ללימוד באופן עצמאי. בנוסף, כל סוגיה מכילה השוואות לתלמוד הבבלי. המהדורה כוללת אפשרות למשלוח תגובות שיסייעו ללומדים מעמיקים להגיב, להעיר ולשפר את ההדרת הנוסח והפירוש. בשלב זה פורסמה מהדורה על מסכת עבודה זרה בלבד.
ראו גם
תורת ארץ ישראל (שיטת לימוד)
ירושלמי קדשים
תלמוד בבלי
המעשים לבני ישראל
דף יומי ירושלמי
לקריאה נוספת
י"נ הלוי אפשטיין, מבואות לספרות האמוראים, בבלי וירושלמי, חלק ג' וחלק ד', ע' 271–609, ירושלים תשכ"ג.
שאול ליברמן, הירושלמי כפשוטו, מבוא, בית המדרש לרבנים באמריקה, תשס"ח.
שאול ליברמן, על הירושלמי, דרום: ירושלים תרפ"ט.
זכריה פרנקל, מבוא הירושלמי, ברעסלויא תר"ל.
לייב מוסקוביץ, הטרמינולוגיה של הירושלמי - המונחים העיקריים, הוצאת מאגנס, 2009.
ק' לויאס, דקדוק הארמית הגלילית, בית המדרש לרבנים באמריקה, ניו-יורק תשמ"ו.
משה עסיס, אוצר לשונות ירושלמיים, בית המדרש לרבנים באמריקה, 2010.
שפ"ן הסופר, חומת ירושלים
הרב שלמה גורן, הירושלמי והגר"א
מבוא לתורה שבעל-פה (יחידות 5 - 7), האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ב 1992
יעקב זוסמן, גנזי הירושלמי, הוצאת האקדמיה ללשון העברית ויד יצחק בן-צבי, 2020
מהדורות מדעיות
פטר שפר והנס-יורגן בקר (עורכים), סינופסיס לירושלמי, טובינגן, גרמניה, 1991.
תלמוד ירושלמי (על פי כתב יד ליידן), האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשס"א. קונטרס תיקונים מורחב למהדורה זו יצא בתשע"ו.
קישורים חיצוניים
טקסט וספרים על הירושלמי
תלמוד ירושלמי - במאגר ספרות הקודש של אתר "סנונית"
כתב יד סקליגר 3 (Or. 4720) שבספרייה של אוניברסיטת ליידן ("כתב יד ליידן")
כתב יד ebr. 133 שבספריית הווטיקן, מסכת סוטה וסדר זרעים ("כתב יד רומי")
תלמוד ירושלמי מבואר ומוגה - על ידי הרב יהושע בוך
ליקוט ראשונים על הירושלמי, והמדורה המדעית של האקדמיה באתר המכללה האקדמית נתניה
ספרים להורדה על הירושלמי (במטמון)
מקורות ומקבילות לתלמוד הירושלמי באתר אוניברסיטת בר-אילן
תלמוד ירושלמי - מהדורה דיגיטלית
תלמוד ירושלמי עם הערות הרב חיים קניבסקי בכתב ידו באתר הספרייה הלאומית.
צילום הוצאת ווילנא באתר היברובוקס - חלק א (בסריקה זו חסרים עמודים, אבל יש גם תדפיס של הוצאה זו בלי עמודים חסרים), חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה, חלק ו, חלק ז.
צילום הוצאת זיטאמיר באתר היברובוקס - חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד.
קונטרס השלם של מפרשי הירושלמי
סקירה כללית
תלמוד ירושלמי באתר ויקישיבה
נושאים שונים
תלמוד ירושלמי במאגר אגדות חז"ל של אתר דעת
"תלמודה של בבל ותלמודה של ארץ ישראל", מאת ישראל חיים טביוב, באתר פרויקט בן-יהודה
היקף הירושלמי - כולל התייחסות לסדרים קדשים וטהרות
זכריה פרנקל, מבוא הירושלמי, ברסלאו תר"ל (1870)
מכון דרכי שמחה רשימת הפירושים שיש על כל מסכת
ספר "אמרי במערבא" לתצוגה או הורדה - ליקוט המחלוקות העיקריות בין הבבלי לירושלמי
ספר "דרכי התלמודים" לתצוגה או הורדה - שורשיהם של החילוקים בין הבבלי לירושלמי
לוח הדף היומי בתלמוד ירושלמי, של מכון דרכי שמחה
מאיר דן פלאצקי, ספר שאלו שלום ירושלים - חיבור להוכחת זיופו של תלמוד ירושלמי על סדר קדשים שנתפרסם באותה העת.
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:ספרים ארץ-ישראליים
קטגוריה:משפט עברי: חיבורים
קטגוריה:ספרות חז"ל
קטגוריה:תקופת המשנה והתלמוד
| 2024-10-15T02:21:57
|
למידה
|
לְמִידָה היא תהליך של רכישה, הרחבה או שיפור של ידע, הבנה, יכולת או מיומנות.
באופן זה ניתן לתאר את הלמידה כשינוי וצמיחה בכל תחום שהוא. הלמידה מבוססת על התנסות ומובילה לשינוי קבוע יחסית בהתנהגות (או בפוטנציאל להתנהגות) של הפרט.
יכולת הלמידה משותפת לאדם ולבעלי חיים. יש לה חלק חיוני ביכולת ההסתגלות של האורגניזם לסביבה בה הוא חי, ואף ישנם מינים אשר מבצעים תהליך יזום של לימוד גורים על ידי בוגרים. הלמידה מאפשרת להפיק תועלת מהניסיון באמצעות חזרה על תגובות שהניבו תוצאות חיוביות בעבר.
פעמים רבות הלמידה תבוא לידי ביטוי בשינוי התנהגותי הניתן למדידה על ידי תצפית.
התנסויות מול הסביבה יכולות להשפיע על ההתנהגות באמצעות יצירת שינוי במערכת העצבים.
מבחינה נוירולוגית הלמידה היא תוצאה של שינויים בעוצמת הקשרים הסינפטיים שבין תאי העצב במוח (לרוב השינוי חל על קשרים קיימים ולא מחייב יצירת קשרים חדשים). שינויים אלו מתאפשרים הודות לפלסטיות של מערכת העצבים.
תהליכי למידה
ממוזער|250px|למידה מתוך צפייה בפעולות האחר.
ממוזער|250px|למידה מתוך הוראה והדרכה.
יכולת הלמידה מתבססת על הזיכרון המאפשר צבירה ושימור של ידע, מיומנויות וחוויות. אך בהשוואה לזיכרון, שהוא כושר סביל בעיקרו, הלמידה היא תהליך יותר פעיל.
למעשה, למידה משמעותית אינה יכולה להתרחש ללא חשיבה.
זאת משום שתהליך הלמידה כולל הפנמה של ידע בצורה המאפשרת הכללה והסקת מסקנות.
המונח למידה מתייחס גם לרמה המטא-קוגניטיבית, הכוללת דברים שנלמדו אודות הלמידה עצמה כדי להפוך אותה ליעילה יותר כמו: אסטרטגיית למידה, מיומנויות למידה ומיומנויות חשיבה.
ישנן רמות שונות של למידה. תהליכי הלמידה הכלליים משותפים לכל בעלי החיים. עיקרם הוא ברכישת תגובות ייחודיות על ידי התניות, כלומר יצירת תגובה על גירוי מסוים בתנאים מסוימים. למשל, התניה אופרנטית שעושה שימוש בחיזוק וענישה. תהליכי הלמידה המורכבים יותר אופייניים בעיקר לאדם והם דורשים כישורי שפה, הבנה והיגיון.
היבט נוסף של הלמידה הוא מידת ההעמקה של הלומד בחומר הנלמד. גישה שטחית ללמידה מסתפקת בשליטה שטחית בנושאי הלימוד, לרוב על ידי לימוד בעל פה. לעומת זאת, גישה מעמיקה ללמידה מובילה לרמות הבנה מעמיקות יותר. בלמידה מעמיקה הלומד מבין את התוכן ואת הרעיונות שנלמדו באופן המאפשר לו לבקר אותם ואף לשלבם ולהשוותם עם תכנים אחרים.
הלמידה יכולה להתרחש בדרכים שונות, כגון: ניסוי וטעייה, חיקוי, הוראה וכו'.
למידה יכולה להתרחש באופן מכוון ומודע, או באופן אוטומטי ללא כוונה של הלומד (כתוצאה מפעולה מנטלית אחרת הקשורה לידע או למיומנות הנרכשים).
למידה יכולה להתרחש באופן הדרגתי ומצטבר, או באופן פתאומי המכונה "קפיצת מדרגה".
יכולת למידה
המונח פוטנציאל ללמידה מתייחס ליכולות והאפשרות הטמונות בלומד, אשר טרם יצאו מן הכוח אל הפועל. מכיוון שיכולת הלמידה תלויה במצב ובתחום, ישנו מספר רב של פוטנציאלים ללמידה, כך שלאדם מסוים יכול להיות פוטנציאל למידה גבוהה בתחום אחד ונמוך בתחום אחר. משום שקיימים הבדלים בין אישיים בתחום הלמידה, לכל אדם ישנו פרופיל למידה המשקף את תחומי החוזק והחולשה האופייניים לו.
מיומנויות למידה
ממוזער|250px|הלמידה מבוססת על אוסף של יכולות וכישורים הנדרשים לביצוע הפעולות המאפשרות אותה. בציור משנת 1879 ניתן לראות ילדה המשתמש ביכולות קוגניטיביות של קשב וריכוז, כמו גם יכולות מוטוריות ושפתיות המאפשרות הבעה בכתב.
מיומנויות למידה הן אוסף של יכולות נרכשות או הכישרונות הנדרשים לביצוע פעולות מסוימות אשר מאפשרות למידה.
מיומנויות הלמידה הן רבות ומגוונות. חלק מהמיומנויות הן פשוטות וטכניות יחסית. על מיומנויות אלו נבנות המיומנויות הגבוהות שהן מורכבות ומפותחות יותר. לדוגמה: המיומנות של הבנת הנקרא נשענת בין היתר על יכולת פענוח ואוצר מילים.
ניתן לחלק את מיומנויות הלמידה למספר תחומים:
יכולות קוגניטיביות – תפיסה, קשב, זיכרון
יכולות שפתיות – מודעות פונולוגית, אוצר מילים, תחביר, פרגמטיקה, הקשבה, דיבור
יכולות אורייניות – המרה פונמית-גרפמית, קריאה, הבנת הנקרא, כתיבה, הבעה בכתב, אוריינות דיגיטלית.
מיומנויות חשיבה – ייצוג ידע, לוגיקה, יצירתיות, הסקת מסקנות, יכולת הכללה, הפשטה, מטא-קוגניציה
תפקודים ניהוליים – אינהיביציה, ארגון, קבלת החלטות
אסטרטגיות למידה
אסטרטגיות למידה הן אוסף של טכניקות או דרכי פעולה שמטרתן לשפר את איכות הלמידה ואף לקצר את משכה.
אסטרטגיות הלמידה נשענות בין היתר על מיומנויות למידה הדרושות למטרת הלמידה הספציפית שהן מכוונות למלא. לדוגמה: לצורך הקניית טכניקה של קריאה מרפרפת המיועדת לשיפור הבנת הנקרא נדרשת יכולת קריאה, אוצר מילים, הסקת מסקנות וכו'.
במסגרת הוראה מתקנת נעשה ניסיון להתאים את האסטרטגיות היעילות ביותר עבור מיומנויות הלמידה של הלומד באופן אישי. במקביל מושקעים מאמצים בהקניית מיומנויות חדשות ופיתוח הקיימות, על מנת לאפשר שימוש במגוון רחב יותר של אסטרטגיות למידה.
אסטרטגיות למידה כוללות: שיטות זכירה, טכניקות לניהול זמן וניהול מתחים.
סגנונות למידה
סגנון למידה הוא הדרך שבה האדם קולט ידע, מעבד אותו ואף מארגן אותו בראש בהתאם ליכולתו ולכישוריו (סטרנברג, 1995, גולדשטיין, טורניאנסקי, בלאו, תשס"א–תשס"ד, בלאו, גולדשטיין, 2004).
סוגי סגנונות למידה
הסגנון האקטיבי רפלקטיבי – מתייחס לתהליכי עיבוד מידע המועדפים על ידי הלומדים. לומדים אקטיביים לומדים טוב יותר בדרך חווייתית ופעילה וכך הם מבינים ומשמרים טוב יותר את החומר. לומדים רפלקטיביים נוטים קודם כל לחשוב על הנושא ורק לאחר מכן להתנסות בלמידתו. אנשים אשר לומדים בסגנונות למידה אלו מתקשים ללמוד באופן פסיבי וצריכים להיות אקטיביים בלמידתם.
סגנון תכליתי סקרני – לומדים תכליתיים מעדיפים ללמוד בעזרת שינון מידע, הבנתם יעילה יותר כאשר התכנים מתקשרים לעולמם האמיתי. לומדים אלו פותרים בעיות אך ורק באמצעות השיטה שאליה הם מורגלים ובכך הם לא מסתכנים בכישלון. לומדים סקרניים קולטים ידע על ידי התנסות.
סגנון סדרתי גלובלי –לדרך התקדמות ההבנה. הלומדים באמצעות הסגנון הסדרתי, לומדים בצורה עקבית ורציפה ליניארית והגיונית. לעומת זאת הלומדים בסגנון גלובלי אינם מייחסים חשיבות לסדר ולרצף, הם לומדים בצורה אקראית. גם הלומדים הסדרתיים וגם הלומדים הגלובליים רואים את התוצר הסופי בסוף התהליך אך הדרך להתקדמות להבנה היא שונה.
סגנון חזותי מילולי – סגנון זה מתייחס להעדפת צורת קליטת החומר. הסגנון החזותי מתקשר ללומדים אשר הם קולטים את החומר בצורה יותר טובה תוך כדי ראייה ויזואלית, הלומדים בסגנון המילולי לומדים יותר טוב כאשר הם שומעים הרצאות, מורים והסברים מילוליים.
סגנון המחוקק – דבר זה מתקשר ללומדים אשר המבנה שלהם לא מוגדר, וכאשר הלומד מעדיף לבצע דברים בדרכו, ואוהב להחליט בכוחות עצמו.
הסגנון המבצע – הלומדים בסגנון זה אוהבים שיגידו להם מה לעשות, אוהבים הנחיות ברורות ומסוימות.
הסגנון השיפוטי – לומדים בסגנון זה חושבים באופן ביקורתי, אוהבים להעריך עבודות של אנשים אחרים.
(סטרנברג, 1995, גולדשטיין, טורניאנסקי, בלאו, תשס"א–תשס"ד, בלאו, גולדשטיין, 2004).
היבטים פסיכולוגיים
כאמור, יכולת הלמידה מושפעת מגורמים מצביים ורגשיים.
בלמידתו של היחיד מעורבים כל גורמי אישיותו. לא רק השכל נוטל חלק בלמידה, אלא גם האופי, הרצון, הדמיון והרגשות. השפעתם של גורמים אלו על למידתו של היחיד אינה פחותה מזו של השכל.
בהתאם לכך, תהליך למידה יעיל ומשמעותי משלב בין מרכיבים קוגניטיביים לרגשיים.
המרכיב הקוגניטיבי מתייחס לפיתוח התלמיד כלומד בעל מכוונות עצמית ללמידה המסוגל להפעיל אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה. המרכיב הרגשי מתייחס להעצמת התלמיד וחיזוק ביטחונו העצמי ביכולותו ללמוד ולהתמודד עם אתגרים וכישלונות כאחד.
כאשר מביאים בחשבון את הגורמים הלא אינטלקטואליים אשר מעורבים בלמידה יש להשלים מראש עם האפשרות שהגורמים האלה יסיטו את תהליך הלמידה ממטרותיו המוצהרות והמיידיות. למשל, דמיונו של הלומד עשוי להוליכו למקום אחר מזה שמוריו רצו להביאו לשם בשעת ההוראה של פרק מסוים. עבור גישות חינוכיות המעדיפות את התוצר על פני התהליך, מקרים מסוג זה עלולים לגרום לכך שהמורים המלמדים יבקשו לנטרל בתהליך ההוראה את הגורמים הלא אינטלקטואליים. זאת משום שהם רואים את הלמידה כשייכת לתחומו של השכל בלבד. לפי דעה זו כל הגורמים האחרים נחשבים כמפריעים להוראה, כיוון שהם עלולים להסיט את הלומד מן הדרך המוליכה אל התוצר המוגדר מראש. גישה זו ממשיכה להנחות את ההוראה בבתי ספר רבים, משום שאין לה ביסוס הן מבחינה תיאורתית והן מבחינה מעשית.
הערכה עצמית
אנשים בעלי מקור שליטה פנימי ובעלי הערכת מסוגלות עצמית גבוהה נוטים לסגל לעצמם גישה מעמיקה ללמידה, תוך שימוש בניהול עצמאי והפעלת באסטרטגיות קוגניטיביות ומטא-קוגניטיביות.
בהתחשב בכך, ניתן לעודד את הלמידה על ידי יצירת אווירה חיובית ובטוחה התומכת בלומד ומאפשרת לו לבנות הערכה עצמית גבוהה.
יצירת אווירת לימודים גמישה ואוהדת, המאפשרת מקום לטעויות, היא תנאי הכרחי הן ללמידה משמעותית, והן להעצמה האישית של כל תלמיד.
בתחום החינוך נבואה המגשימה את עצמה היא מצב שבו האופן בו מורה מעריך תלמיד מסוים משפיע על הישגיו דרך יצירת דימוי עצמי נמוך או גבוה בנוגע ליכולותיו האקדמיות. אפקט זה נוצר משום שהתפיסה של התלמיד את יכולותיו משפיעה פעמים רבות באופן עקיף על מידת ההשקעה שהוא מוכן להקדיש בלימודים. דבר זה נכון גם כאשר תפיסה זו אינה תואמת את המציאות. תלמידים שחשים שדמויות הסמכות החינוכיות שלהם מעריכות כי יש להם יכולות גבוהות נוטים להשקיע יותר מאמצים על מנת להצדיק אותן וכך הם מעלים את סיכויי ההצלחה שלהם. לעומת זאת, תלמידים שחשים שהציפיות מהם נמוכות נוטים פעמים רבות לוותר ולהשלים עם מצבם, כך שחוסר הנכונות להשקעה פוגע באופן משמעותי בביצועיהם.
נבואה המזימה את עצמה היא אפקט הפוך בו התלמיד לא מקבל את עמדתן של דמויות הסמכות אודותיו ומשקיע מאמצים מרובים כדי לשנות את דעתם. עם זאת, מקרים אלו נדירים יותר משום שעל פי רוב תלמידים שמקבלים הערכות טובות מדי לא נוטים לפעול כדי לשנותן ולתלמידים שמקבלים הערכות נמוכות מדי לא תמיד יש את הרצון, ההתמדה וכוחות הנפש הדרושים להתמודדות מתמדת מול הממסד החינוכי.
התאמת רמת האתגר
יש להתאים את רמת האתגרים המוצבים בפני התלמיד כך שלא יהיו מעבר ליכולותיו, אך שעדיין יידרש ממנו מאמץ בפתרונן.
זאת משום שתסכול הנוצר מאתגר ברמת קושי גבוהה מדי יכול להפוך לאורך הזמן לדאגה ואף להתעצם לחרדה.
מצד שני אתגר קל מדי יוצר מצב שבו יכולת הלומד עולה על דרישת הפעילות ולכן הוא עלול לחוש שיעמום אשר הולך ומתגבר עם הזמן.
היבט זה נכון גם עבור ההשכלה הגבוה. ניכר שסטודנטים שמעריכים כי לא קיימת התאמה בין יכולותיהם לבין האתגרים האקדמיים המוצבים בפניהם נוטים יותר לדחיינות.
הנעה ללמידה – רלוונטיות ועניין אישי
ממוזער|250px|רלוונטיות ועניין אישי הם גורמים להנעה ללמידה
הלמידה מאפשרת להפיק תועלת מהניסיון, באמצעות חזרה על תגובות התנהגותיות אשר הניבו תוצאות חיוביות בעבר, על כן ניתן לראות את מטרת הלמידה כמציאת מנבאים מדויקים עבור אירועים בעלי משמעות מוטיבציונית. בהתאם לכך, המוטיבציה של האדם להגיע להשגים מושפעת באופן משמעותי ממידת החשיבות שיש להצלחה בעיניו.
מציאת הקשרים בעלי רלוונטיות לחיי התלמיד בפעילות הלמידה מעוררת עניין ומאפשרת יצירת הקשרים בעלי משמעות המשפרים את יכולת ההפנמה.
למידה מתוך משמעות תורמת רבות לגיוס המוטיבציה משום שהיא מאפשרת ללומד לקשר בין מטרותיו למטרות הלמידה, גם במקרים בהם חומר הלימוד הספציפי אינו מעורר בו עניין. היא נוצרת כאשר הלומד והמלמד מנמקים את פעולת הלמידה ונותנים לה משמעות כלשהי על ידי הגדרת המטרות והיעדים הסופיים של הלמידה.
כאשר הלומד מזדהה עם מטרות הלמידה של המטלות המוצבות בפניו, הערך שהוא מייחס לעצם ההצלחה בהן מעלה את המוטיבציה שלו להשקיע את המאמצים הנדרשים.
המשמעות יכולה להתבטא בסיפוק צרכים מיידיים (כלומר יעדים קרובים כמו רכישת מיומנויות הדרושות לניצחון במשחק), או לענות על צרכים לטווח ארוך (כלומר יעדים רחוקים כמו לימוד אנגלית לצורך שהייה בחו"ל או השתלבות בעולם העסקים הבין-לאומי). לצורך כך על המלמד להבהיר ללומד מה טיב הקשר בין שלבי הלמידה ליעדים הסופיים שלה.
חופש בחירה
הלמידה היא תוצר לוואי של פעילויות שנועדו לתת סיפוק לצרכים המידיים של הלומד. כלומר, באופן טבעי הילד עושה דבר מה מכיוון שיש לו דחף לעשותו ותוך עשיית הדבר הוא עשוי ללמוד משהו. אך אם עשייתו כפויה עליו באורח שיטתי ואינה פרי הדחף שלו אלא פרי לחץ חיצוני, הוא ילמד שלרצונותיו, לצרכיו ולדחפיו אין תפקיד במעשיו. במקרה הטוב הוא ילמד להיות אדיש ובמקרה הרע הוא ילמד להיות עוין כלפי הלמידה. לעומת זאת, כאשר עשייתו של הילד היא פועל יוצא של הכרעותיו שמקורו בדחפיו הוא לומד קודם כל להכריע. כאשר הילד ילמד לקבל החלטות ותינתן לו ההזדמנות להשתמש בהכרעותיו אלה בבית הספר יגבר כושר למידתו.
למידה פעילה
המידע מקודד בזיכרון לטווח ארוך בייצוג סמנטי המייצג משמעות מופשטת והוא מאוחסן כחלק ממערך של זיכרונות ומידע שכבר היה קיים באותה מערכת זיכרון.
בהתאם לכך החשיבות של הבניית המשמעות לתהליך הלמידה מודגשת על ידי תאוריות כמו הקונסטרוקטיביזם, אשר גורסות שהידע חייב להיבנות על ידי הלומדים עצמם, תוך הפעלת תהליכי חשיבה פעילה.
משום שחלק גדול מהידע ומצורת ארגונו תלוי במצב ובאדם, יש לתת הרבה יותר חופש ללומד לעצב לעצמו את עולם הידע באמצעות למידה פעילה ובחירה של נושא אישי.
זאת משום שכאשר התלמיד מגיע להבנה באופן פעיל ועצמאי, תהליך ההפנמה של החומר הנלמד יהיה משמעותי יותר.
כמו כן, במקרים רבים קיימים מספר פתרונות אפשריים עבור בעיה מסוימת. רצוי לעודד את התלמיד לחשיבה יצירתית ופתוחה אשר תאפשר לו למצוא פתרונות נוספים ובלתי שגרתיים. אין צורך לחפש רק את התשובות הנכונות או לאשר באופן מיידי את התשובה הנכונה. עם זאת, חשוב לאפשר לתלמיד להסביר את תשובותיו באמצעות נימוקים מבוססים.
יצירתיות ולגיטימציה לניסיון וטעייה
התלמיד יכול להפיק באמצעות שגיאותיו לא פחות ואולי אף יותר משהוא לומד באמצעות הצלחותיו.
תחושת שליטה מעודדת התמדה והפקת לקחים לאחר חוויית כישלון. זאת משום שהיא מאפשרת לאדם לראות בכישלון אתגר ומניע להצלחה בלמידה החוזרת.
בתנאים כאלה הופכת השגיאה לשלב פורה בחקירה ומאפשרת ללומד להכיר היבטים של הבעיה שאלמלא שגה לא היו מתגלים בפניו.
באופן זה תחושת השליטה מאפשרת מציאת פתרונות יצירתיים לבעיות שונות כחלק מתהליך של ניסוי וטעייה.
כך מתן משימות מאתגרות יחד עם לגיטימציה לטעויות יכול להוביל ללמידה, לתחושת הישג ולהגברת האמון של התלמיד ביכולותיו.
מסיבות אלו ניתן ורצוי לעודד את היצירתיות על ידי הפחתת המתחים והלחצים להצלחה מיידית, הכוונה מתאימה ועידוד להעלאת רעיונות תוך הגברת הלגיטימיות עבור הצגת תשובות שטותיות או שגויות.
הימנעות מענישה
אחת ההשפעות העלולות להיות לענישה היא דיכוי הסקרנות הטבעית שבה ניחן הילד מינקותו. בתחילה הסקרנות דוחפת את הפעוט לחקור את סביבתו הפיזית והאנושית ומחזקת את עצמה מכוח ההנעה שהיא מעוררת בו. עם הזמן מחליטים המבוגרים שעליהם להתערב ולקבוע במה על הילד לעסוק. בתחילה מדובר בהורים ואחר כך הגננות והמורים. מצב זה עלול לצמצם את הסקרנות הטבעית של הילד אם מכריחים אותו ללמוד נושאים שאין הוא חפץ בהם באמצעות ענישה מחמירה ותדירה מדי.
השימוש בענישה להוראה אינו מומלץ, משום שהוא גורם לכך שטעויות יעוררו רגשות כישלון וחרדה שאינן מסייעות ללמידה.
ההתנהגות החקרנית המחוללת למידה עלולה להיפגע כאשר מופעל עליה פיקוח. משלמד הילד שמעשיו מוערכים הוא מתחיל להיזהר במעשיו, מתוך הנחה שמוטב לא לעשות כלום מאשר להסתכן בגנאי. החרדה מפני גנאי וציון שלילי מצמצמים את הפעילות שבלעדיה אין למידה.
בנוסף, הלמידה על דרך השלילה אינה מאפשרת ללומד לקבל מידע ברור ומאורגן אודות ההתנהגות המצופה ממנו והדרך להשיגה.
ציונים ומתן משוב אינפורמטיבי
תלמידים בבתי הספר נפגשים רבות עם מצבים של מדידה והערכה בחינוך פורמלי.
השבח והגנאי, יחד עם הציונים וההערכות, מלווים את רוב מעשיו של הילד.
ההערכה בהוראה אינה רק אמצעי בקרה העומד לרשות המורים לצורך מעקב על התקדמות התלמידים, היא גם משפיעה על תפיסת עולמם. הציפיות שעל פיהן מבוססת ההערכה הופכות עם הזמן לאמת מידה שעל פיה התלמיד מעריך את עצמו. אך משום שהקריטריונים להערכה מבוססים על משתנים הניתנים למדידה היא מחזקת רק ציפיות מסוימות ואינה נוגעת בתכונותיו האחרות. יחסו של התלמיד ללמידה, עניינו במעשיו, כוונתו בשעה שהוא מטפל בבעיה ותכונות דומות מתחמקות מכלי ההערכה של בית הספר.
על פי אמות מידה חברתיות התכונות שההערכה הפורמלית מחזקת הן משניות בחשיבותן ולרוב הן שליליות על פי אמות מידה אישיותיות והתפתחותיות.
אחד הביטויים לכך הוא היחס הפוגעני המופנה לעיתים קרובות כלפי תלמידים שתוייגו בעיני חבריהם כחנונים ויכול אף להגיע לידי בריונות.
יתרה מזאת, הערכה מכל סוג מנתקת את הלומד ממושא עיסוקו ומפנה את עניינו לסיפוק הצפוי לו ממקור ההערכה החיצוני. כתוצאה מכך עד מהרה התלמיד מתחיל להיות מעוניין יותר בשבח ובציון טוב מאשר בדבר שבו הוא עוסק בכל רגע נתון. בדרך זו תופסת הציפייה לשבח שבא מן החוץ את מקום הסיפוק הפנימי שקדם לו. ההערכה מסיטה את התלמיד מהעיקר שבדברים שבהם הוא עוסק אל עבר הציון הטפל ובמקביל מצמצמת נטייתו לפעול באופן יזום מתוך חשש מהערכה שלילית.
בנוסף, הציונים הניתנים לתלמידים במערכת החינוך אינם מספקים מידע רב ללומד מעבר לדירוגו בהשוואה לאחרים.
כשתלמיד מקבל הערכה מן הסוג "טוב מאוד" או "בלתי מספיק", לרוב אין הוא מבין את טעמי ההערכה שנמסרה לו בגין מעשיו.
כדי לכוון את הלמידה בצורה יעילה יותר יש לספק ללומד משוב המכיל מידע ברור ושיטתי אודות מה היה נכון בתהליך הלמידה, מה יש לשנות, כיצד ומדוע. למשל, בעת בדיקה של מבחנים יש להוסיף הערות המסבירות את הטעויות ולהציג לכיתה דוגמה לפתרון רצוי אשר יזכה בניקוד מקסימלי.
השפעת הסביבה
למידה מאופיינת כתהליך רכישת ידע על העולם החיצוני והפנימי.
הניסיון של האדם עם הסביבה יכול לשנות את התפיסה, החשיבה וההתנהגות שלו.
על כן, סביבה עשירה באתגרים, תיווך יעיל והצלחות רבות מסייעת לשיפור יכולות הלמידה והכשרים השכליים.
למידה מתווכת היא פעילות גומלין בין מבוגר לילד, שבה מועברים לילד תכנים של תהליכי חשיבה ועיבוד מידע. האיכות והיעילות של התיווך מושפעות מהמאפיינים והמיומנויות של המתווך.
בהתאם לכך, הרקע הלימודי והמשפחתי של האדם הם מנבאים טובים יותר להצלחה לימודית או מקצועית מציוני המשכל.
יכולת הלמידה מושפעת גם מהתחום החברתי. קבלתו או דחייתו של הלומד על ידי קבוצת השווים משפיעות במידה רבה על הישגיו ועל הערך העצמי שלו.
על פי רוב לילדים דחויים יש בעיות בקשרים חברתיים או האינטליגנציה רגשית. ניתן לשפר את התפקוד החברתי על ידי תוכניות לימודים המדגישות את הצורך בשיתוף פעולה, תקשורת בין אישית, האזנה, תמיכה ועוד.
ההיסטוריון פיליפ אריאס הדגיש בספרו "הילד וחיי המשפחה תחת המשטר הישן" משנת 1975 את החשיבות שיש לייחס ללמידה. הלמידה מאלצת את הילדים לחיות בקרב מבוגרים, שמעבירים להם הן ידע בסיסי והן ידע כיצד לחיות את חייהם. השילוב בין הגילאים השונים שנוצר כתוצאה מכך, הוא לדידו אחת מהתכונות הבולטות של החברה המערבית בת זמננו, שהתגבשה מאמצע ימי הביניים ועד המאה ה-18.
קשיי למידה
קושי בלמידה פוגע ביכולת של האדם לרכוש ידע או מיומנויות חדשים ויכול לבוא לידי ביטוי בעקומת הלמידה שלו. במסגרת מערכת החינוך קשיי למידה יכולים להוביל לציונים נמוכים של התלמיד.
ישנם מספר גורמים העשויים לפגוע ביכולת הלמידה או ההתפתחות הקוגניטיבית של האדם באופנים שונים וברמות חומרה שונות. לעיתים הפגיעה תהיה כה קלה עד שיהיה קשה לאתר אותה ולקבוע אבחנה בשלב מוקדם, מקרי ביניים יוכלו להשתלב במערכת החינוך הרגילה ולהסתייע בהוראה מתקנת, אך המקרים החמורים ביותר יפנו למסגרת של חינוך מיוחד. כל גורם צריך להיות מאובחן ומטופל על ידי אנשי המקצוע המתאימים, תוך התייחסות לאפשרות של קיומם של שני גורמים או יותר במקביל, מצב הנקרא תחלואה נלווית או תחלואה כפולה.
אחד הגורמים המשפיעים ביותר על יכולת הלמידה הוא האינטליגנציה. מנת משכל נמוכה באופן קיצוני מובילה למצב של פיגור שכלי.
הלמידה יכולה להיות מושפעת גם מבעיות התפתחותיות שונות. בעיות התפתחותיות מאופיינות בכך שהן מופיעות לראשונה בילדות וממשיכות להתקיים גם אצל האדם הבוגר. בין הבעיות ההתפתחותיות אשר עלולות לפגוע ביכולת הלמידה נכללות: לקות למידה, לקות שפה, הפרעת קשב ועוד.
קשיי למידה יכולים להיגרם גם כתוצאה ממצבים רפואיים הקשורים לתפקוד הגוף, הורמונים, לאיכות התזונה והשינה ועוד. רבים מגורמים אלו אפשר לשלול על ידי בדיקות שגרתיות במסגרת קופת החולים על ידי מדידת לחץ דם ודופק, בדיקת דם הכוללת – בלוטת התריס, ברזל, ויטמין D, ויטמין B12, רמת סוכר וכו'. רצוי לשלול גורמים אלו לפני שפונים לאבחון דידקטי, ואפשר להסתייע ברופא המשפחה לצורך כך.
המערכת הסנסו-מוטורית קשורה לדרך בה האדם קולט את סביבתו ומגיב אליה. פגיעה במערכת זו יכולה לפגוע ביכולת התפקוד הכללית של האדם ובמסגרת זו גם ביכולת הלמידה שלו. קשיי למידה מסוג זה יכולים לנבוע עקב המקרים הבאים: לקות שמיעה, לקות ראייה, בעיות באינטגרציה סנסורית, הפרעה התפתחותית בקואורדינציה, הפרעת תנועה, פציעות חמורות ועוד.
בעיות רגשיות, בעיות נפשיות וקשיים בהתפתחות הרגשית יכולים להשפיע על יכולת הלמידה, הן באופן זמני כמצב רוח חולף (כמו חרדת בחינות:, כעס וכו') והן במצבים חמורים יותר של טראומה נפשית או הפרעה נפשית.
לקויות שונות על ההספקטרום האוטיסטי יכולות לפגוע בלמידה.
טכנולוגיה ולמידה
מערכת היחסים בין טכנולוגיה ולמידה מתייחסת למושג טכנולוגיה חינוכית, כלומר השימוש היעיל של כלים טכנולוגיים בלמידה. מערכת היחסים הזו כוללת מערך של כלים, כגון המדיה, מכשירים וחומרה ברשת, תוך התחשבות בגישות תאורטיות בסיסיות לשם יישומם האפקטיבי של אלה.
טכנולוגיה חינוכית אינה מוגבלת לטכנולוגיה גבוהה. יחד עם זאת, טכנולוגיה אלקטרונית חינוכית, המכונה גם E-learning, הפכה לחלק חשוב בחברה כיום, והיא כוללת מגוון רחב של גישות דיגיטציה, רכיבים ושיטות העברה. לדוגמה, M-learning שמה דגש על ניידות, אך מלבד זאת לא ניתן, בעקרון, להבדילה מטכנולוגיה חנוכית.
טכנולוגיה חינוכית כוללת סוגים רבים של מדיה המעבירים טקסט, אודיו, תמונות, אנימציה, ווידאו סטרימינג, וכוללת יישומים טכנולוגיים ותהליכים כגון שמע או הקלטות וידאו, טלוויזיה בלוויין, CD-ROM, ולמידה מבוססת מחשב, כמו גם אינטראנט/ אקסטראנט מקומיים ולמידה מבוססת אינטרנט. מערכות מידע ותקשורת, בין אם עומדות בזכות עצמן או כאלה המבוססות על רשתות מקומיות או אינטרנט בלמידה ברשת, עומדות בבסיס תהליכי E-learning רבים.
טכנולוגיה חינוכית ו-E-learning יכולים להתרחש בכיתת הלימוד או מחוצה לה, הן יכולות להילמד בלמידה א-סינכרונית בקצב אישי, או להוות למידה סינכרונית המונחית בידי מורה. הם מתאימים ללמידה מרחוק ובשיתוף עם הוראה פנים-אל-פנים, המכונה למידה מעורבת.
טכנולוגיה חינוכית משמשת לומדים ומלמדים בבתים, בבתי ספר (גם ב-K-12 ובהשכלה גבוהה), עסקים, והגדרות אחרות.
הגדרה
Richey מגדיר טכנולוגיה חינוכית כך: "הלימוד והשימוש האתי בקידום למידה ושיפור ביצועים באמצעות יצירת, שימוש וניהול תהליכים ומשאבים טכנולוגיים מתאימים". האגודה לתקשורת חינוכית וטכנולוגיה בארצות הברית (AECT) הגדירה טכנולוגיית הדרכה: "התאוריה והפרקטיקה של עיצוב, פיתוח, שימוש, ניהול, והערכה של תהליכים ומשאבים ללמידה." ככזו, הטכנולוגיה החינוכית מתייחסת לכל מדעי החינוך המהימנים והמיושמים, כגון ציוד, כמו גם תהליכים ונהלים הנגזרים מהמחקר המדעי, ובהקשר מסוים עשויה גם להתייחס לתהליכים תאורטיים, אלגוריתמיים או חקירתיים (היוריסטיים). אין היא, בהכרח, כרוכה בטכנולוגיה פיזית.
היקף
טכנולוגיה חינוכית מתייחסת לשימוש בחומרה פיזית כמו גם בתאוריות חינוכיות. היא כוללת מספר תחומים, כולל תאורית למידה, אימון מבוסס מחשב, למידה מקוונת וכן, כאשר נעשה שימוש בטכנולוגיות ניידות, m-learning. בהתאם לכך, קיימים מספר היבטים נפרדים לתיאור ההתפתחויות העיוניות והטכניות של טכנולוגיה חינוכית:
טכנולוגיה חינוכית כתאוריה והפרקטיקה של גישות חינוכיות ללמידה.
טכנולוגיה חינוכית ככלים טכנולוגיים ומדיה המסייעים בתקשורת של ידע, כמו גם הפיתוח וההחלפה (exchange) שלה.
טכנולוגיה חינוכית למטרת לימוד מערכות ניהול (LMS), כגון ככלים לניהול תלמידים ותוכניות לימוד, ומערכות מידע על ניהול חינוך (EMIs).
הטכנולוגיה החינוכית עצמה כנושא חינוכי, קורסים כאלה עשויים להיקרא "לימודי מחשב" או "טכנולוגית מידע ותקשורת" (ICT).
במערכת החינוך
הטכנולוגיה מהווה חלק ניכר משעות הפנאי של ילדים ונערים. לכן, מבחינה פסיכולוגית עצם השימוש בה נתפס בעיני התלמידים כרלוונטי ותורם ליצירת עניין ומוטיבציה בלמידה. שימוש נכון בטכנולוגיה יכול להפוך את תהליך הלמידה לדינאמי ולמעניין יותר, היא יכולה לתרום לגיוון אמצעי ההוראה ולהוסיף המחשות ויזואליות ודינאמיות. באופן זה הטכנולוגיה מאפשרת גם מתן מענה לתמיכה בתלמידים בעלי צרכים לימודיים שונים.
המהפכה הטכנולוגית והופעת המחשבים האישיים אפשרה למידה משולבת מחשב והביאה איתה שלל של עזרי למידה כגון לומדות וחבילות יישומים משרדיים אשר הקלו על הלמידה, במיוחד עבור אנשים לקויי למידה. מהפכת המידע אף היא, הביאה עימה כלים חדשים לשיפור תהליך הלמידה ולקיצורו באמצעות שיפור הנגישות למידע וארגונו. אחד התחומים שהתפתחו בהקשר זה הוא למידת חקר מבוססת מחשב.
תפעול העזרים הטכנולוגיים דורש ידע טכני ולימוד מיומנויות חדשות (אוריינות טכנולוגית).
גם בעידן המחשבים, הפדגוגיה היא עדיין לב התהליך החינוכי, כאשר המורים עומדים במרכז תהליך ההוראה והתלמידים במרכז תהליך הלמידה. בנוסף לכך, הסתמכות יתר על מחשוב ותוכנה עלולה להסיט את המוקד מהדבר החשוב באמת והוא הלימוד העצמי (למידה פעילה בשפת אנשי המקצוע).
ישנן תוכנות ואתרים ללימוד עצמי המאפשרות לתלמיד ללמוד באופן עצמאי ללא המורה ואף מספקות משוב וסימולציות.
מחקרי למידה
תאוריות למידה התפתחו בעקבות מחקרים שעסקו באופן שבו הלמידה מתרחשת ובדרך שבה הפרט מקבל, מעבד ומאחסן ידע.
ענף הפסיכולוגיה בוחן את תופעת הלמידה מזוויות שונות.
למשל, גישת עיבוד המידע רואה בלמידה תהליך חשיבה קוגניטיבי, שבו ניתנת משמעות לגירויים שנקלטו במערכת החישה מאוחסנים בזיכרון לשימוש עתידי הבא לידי ביטוי בהתנהגות.
המונח למידה כולל תהליכי רכישת התנהגות שניתן להדגימם הן בבעלי חיים והן בבני אדם, כמו התניה אופרנטית והתניה קלאסית, שהן שתי תאוריות מרכזיות בתחום.
חקר הלמידה דרך שינוי בהתנהגות נצפית משויך לזיכרון המרומז ובמיוחד למרכיב של זיכרון נוהלי.
הגישה הביולוגית ללמידה עוסקת בהבנת ההיבט הביולוגי של הזיכרון ומנסה להבין כיצד והיכן מקודד המידע הנרכש בתהליכי הלמידה.
יכולת הלמידה תלויה בפעילותם התקינה של הנוירונים באזורים שונים של המוח.
השינוי החשמלי הזמני בפעילותם של נוירונים מקושר לזיכרון לטווח קצר. מחקרים הראו שציוות בזמן של קשר טבעי (גירוי ותגובה) הקיים במוח, עם גירוי חדש – "יחזק" באופן ביוכימי את הקשר בתהליך של התגבשות זיכרון, וכך יהפוך גם את הגירוי החדש לכלול בזיכרון לטווח ארוך. על פי הטענה, כל זיכרון (או מבנה שנלמד) הקיים במוחנו, מורכב ככל שיהיה – מורכב בבסיסו מאי-אילו סינפסות מחוזקות הקשורות ביניהם בקשרים ביוכימיים שנוצרו במהלך הלמידה.
בהתאם לכך, ניתן למצוא ביטוי ללמידה בשינויים החלים במוח.
תאוריות למידה
ישנן מספר תאוריות בתחום הלמידה. מטרת תיאורית למידה היא לעזור לנו להבין איך אנשים לומדים. קיימת השפעה הדדית בין התאוריה (איך מתבצעת למידה), הפרקטיקה הפדגוגית (שיטות ההוראה והלמידה שלנו) והטכנולוגיה (בה אנחנו משתמשים כדי ללמד). התבוננות על השינויים בתאוריות לאורך זמן מלמדת אותנו על השינויים בתחום החינוך.
תאוריות למידה – מה אנחנו מנסים לבחון שכשאנחנו רוצים להסביר למידה, או איך שאנחנו מחליטים איך ללמד – תלוי באפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) השואלת "מהו ידע?" "איך אנחנו יודעים?" קיימות שתי גישות אפיסטמולוגיות במדע: הגישה האובייקטיביסטית (Objectivist) והגישה הקונסטרוקטיביסטית (Constructivist).
אפיסטמולוגיהידעתיאורית למידה"מאה"גישה אובייקטיביסטיתהידע קיים בפני עצמו. המורה למד אותו, והוא מעביר אותו לתלמידים – מכלי מלא לכלי ריק.ביהביוריזם (Behaviorism)20קוגניטיביזם (Cognitivism)20קונקטיביזם (Connectivism)21גישה קונסטרוקטיביסטיתהידע נבנה באינטראקציה עם הזולתקונסטרוקטיביזם (למידה) (Constructivism)20קולבורטיביזם (Collaborativism)21
ביהביוריזם – מתמקדים במה שאפשר לצפות בו ולמדוד אותו – איך אנחנו מתנהגים, מה משפיע על זה ומשנה את זה. מיקוד בגירוי ותגובה. הסתכלות על המח כעל קופסה שחורה. אישים בולטים: איוואן פבלוב ופרדריק סקינר.
קוגניטיביזם – מכירים בכוח של המוח להחליט לא על סמך גירוי חיצוני ישיר. שימוש במטפורת מחשב.
קונקטיביזם – למידה היא תהליך של חיבור עם צמתי אינפורמציה, ונמצאת לא רק אצל הלומד אלא גם באפליקציות לא אנושיות. תפקיד המורה בארגון תוכני הלימוד וארגון הקורס מתבצע טוב יותר על ידי רשתות חכמות. אישים בולטים: גורג סיימנס, סטפן דאונז.
קונסטרוקטיביזם – אנשים אינם מגיבים תמיד, כמו מחשבים, באותה צורה לאותו גירוי. הלומד מעורב, יחד עם המורה ולומדים אחרים, ביצירת משמעות. אישים בולטים: ז'אן פיאז'ה ולב ויגוצקי.
קולבורטיביזם – מתמקד בתהליך בניית הידע. שונה מקונסטרוקטיביזם בכך שממקם את הלמידה הפעילה בתהליך פיתוח חברתי ותפיסתי המבוסס על שיח ידע. קהילות ידע מכוונות.
ראו גם
למידת חקר
ייצוג ידע
דרכי לימוד התלמוד
חברותא
קישורים חיצוניים
אסטרטגיות למידה – ללמוד איך ללמוד, קורס מקוון באתר קמפוס IL
ללמוד איך ללמוד, קורס מקוון באתר קמפוס IL
למידה, בפורטל עובדי הוראה, משרד החינוך
רמי בנבנישתי וטלי פרידמן, טיפוח למידה רגשית־חברתית במערכת החינוך – סיכום עבודתה של ועדת המומחים, תמונת מצב והמלצות, באתר יוזמה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
הערות שוליים
*
קטגוריה:חינוך
קטגוריה:לקויות למידה
קטגוריה:מדעים קוגניטיביים
קטגוריה:פסיכולוגיה קוגניטיבית
קטגוריה:זיכרון
| 2024-08-08T11:31:05
|
הסקת מסקנות
|
הסקת מסקנות היא השלב האחרון בפעולת החשיבה המביאה לכדי יצירתו של מידע חדש, כתוצאה מניתוח של מידע קודם בתהליך של עיבוד מידע.
המסקנה היא התוצר של תהליך הסקת המסקנות והיא מנוסחת באופן כוללני. המסקנה מתייחסת לכל מה שמתחייב כהיסקים הגיוניים מתוך העובדות שנצברו במהלך איסוף הנתונים.
צבירת ידע
כדי ליצור ידע יש ליצור קשרים בין מושגים ולהבין כיצד משתנים או אירועים מסוימים תלויים זה בזה או משפיעים זה על זה.
המדע מתפתח על ידי הסקת מסקנות מתוך ממצאי המחקר, וגיבושן לתאוריה. זהו תהליך של בדיקת השערות והיתוך מידע.
במדע, אינדוקציה היא הדרך שבה מסיקים מסקנה ממקרים פרטיים ועוברים מהם לקביעה כללית. התהליך ההפוך נקרא דדוקציה.
למידת חקר היא גישה חינוכית של למידה פעילה המבוססת על עקרונות המחקר המדעי ויכולת הסקת המסקנות.
יכולת השוואה והכללה
הסטטיסטיקה עוסקת בין היתר בהסקת מסקנות אודות אוכלוסייה מסוימת מתוך מדגם,
כך שהנתונים המופקים מהמדגם מוכללים על האוכלוסייה שאותה הוא אמור לייצג.
עם זאת, היסק מנתוני המדגם לאוכלוסייה כולה מסתמך על נתונים חלקיים. לכן הוא אינו יכול להוביל למסקנה ודאית, אלא למסקנה הסתברותית בלבד. תורת ההסתברות היא הכלי המתמטי המספק מודלים לטיפול בתופעות הכרוחות באי-בדאות ולכן היא מקשרת בין הסטטיסטיקה התיאורית לבין ההסקה הסטטיסטית.
ככל שהמדגם גדול יותר כך נוצרת יותר עוצמה סטטיסטית למחקר ולמסקנות המופקות ממנו.
פתרון בעיות והסתגלות
ממוזער|250px|תהליך הסקת המסקנות נחוץ ללמידה ופתרון בעיות שהן מיומנויות החשובות להסתגלות
תהליך הסקת המסקנות נחוץ ללמידה, שכן הוא מאפשר הבנת ההתרחש וידיעה "כיצד היה עדיף לפעול?". היבט זה בא לידי ביטוי בתהליך פתרון בעיות על ידי ניסוי וטעייה.
הסקת מסקנות היא מיומנות חשיבה שיש לה חלק משמעותי במסגרת התפקודים הניהוליים, אשר מאפשרים לאדם לנתח את סביבו ולבחור בדרך הפעולה הרצויה עבורו בכל מצב. באופן זה האדם יכול ללמוד כיצד להסתגל לשינויים בסביבה ובתרבות שבה הוא חי.
בהתאם לכך יכולת קבלת החלטות מתבססת על הסקת מסקנות מתוך המידע הקיים.
ראו גם
היסק
חיזוי
מונחים בפסיכולוגיה קוגניטיבית
יצירתיות
קישורים חיצוניים
Psychological Research - הסקת מסכנות מתוך מחקר פסיכולוגי
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:פסיכולוגיה קוגניטיבית
קטגוריה:קוגניציה
קטגוריה:למידה
| 2024-06-29T18:47:25
|
מכתש סחיפה
|
מַכְתֵשׁ סחיפה (או מכתש אירוזי) הוא שקע אשר נוצר כתוצאה מפעולת כוחות סחיפה – בעיקר זרימה של מי משקעים על שכבות הסלע, בניגוד למכתשים אחרים, הנוצרים מפגיעה של מטאוריטים. בעולם כולו קיימים כמה עשרות מכתשים כאלה אך עד לפני מספר שנים המכתשים היחידים שהכירו היו חמישה בנגב ושניים בסיני. לאור זאת, שמו הגאולוגי המדעי בא מהשפה העברית: Makhtesh. המכתשים בנגב הם מכתש רמון, המכתש הגדול, המכתש הקטן, ושני מכתשי התאומים בהר עריף.
תהליך היווצרות המכתש
מכתש סחיפה נוצר כתוצאה מסחיפת הסלע על ידי משקעים בתצורות גאולוגיות של שכבת סלע קשה מעל לשכבת סלע רכה. סדקים בשכבה הקשה מאפשרים למים לחלחל למטה וליצור אגם המתרחב עם הזמן בראש הר.
ההבדל בין מכתש סחיפה לבין קניון (ואדי) בכך שלקניון יש פתח כניסת מים ופתח יציאה ובמכתש יש רק פתח יחיד המנקז את המשקעים היורדים בתוכו.
בגלל דרך היווצרות המכתשים ניתן לראות על צלע המכתש את שכבות הסלע הרבות והשונות שמקורן בתקופות גאולוגיות קדומות. חולות צבעוניים הנמצאים בשכבות השונות גם הם מראה שכיח בתוך מכתשי סחיפה.
מרכז|ממוזער|750px|המכתש הקטן מאפשר צפייה בתצורת הקרקע מאחר שהוא קטן דיו כדי להיכנס לשדה הראיה מנקודת תצפית על שוליו
תאוריה מודרנית להיווצרות מכתש
250px|ממוזער|עננים גולשים למכתש רמון
להלן תיאור סכמטי בן שבעה שלבים להיווצרות של מכתשי הנגב. בתחילה (לפני כ-150 מיליון שנה): מהים הקדום, ים טתיס, עולים פני כדור הארץ מזרחה.
שקיעה של סלעי משקע ימיים – יורה, עד לפני 136 מיליון שנה.
נסיגת הים ושקיעה של סלעי משקע יבשתיים – קרטיקון תחתון, עד לפני 100 מיליון שנה.
שלב ימי נוסף – קנומן, עד לפני 92 מיליון שנה.
קימוט ממזרח וממערב – היווצרות קמר א-סימטרי – סנון-טורון, עד לפני 65 מיליון שנה. ארבעה קווי קמר שכיוונם דרום מערב לצפון מזרח: ירוחם, חתירה, חצרה, רמון-מחמל.
עדיין בשלב הימי – סחיפה וגידוע של ראשי הקמרים – אאוקן-פלאוקן, עד לפני 35 מיליון שנה.
נסיגה נוספת של הים, עד לפני 5 מיליון שנה – אוליגוקן ומיוקן.
מיצוב של השבר הסורי אפריקאי באזור ים המלח והערבה, שינוי כיוון הזרימה של הנחלים למזרח ואיתה התחתרות חזקה והיווצרות סופית של המכתשים – פליוקן, עד לפני 2.8 מיליון שנה.
קישורים חיצוניים
עזרא זילברמן, ההיסטוריה של התפתחות המכתשים בנגב והגורמים שהביאו ליצירתם
ירון פינצי, אינה ריבקין, מכתשים בארץ ובעולם: עיון מחודש בתופעה נדירה אך מגוונת, מו"פ מדבר וים המלח, 2016
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:שקעים
קטגוריה:צורות נוף
קטגוריה:ישראל: מכתשים
קטגוריה:מכתשים
| 2024-06-22T21:20:39
|
המכתש הקטן
|
שמאל|ממוזער|250px|המכתש הקטן בתמונה מתחנת החלל הבינלאומית
שמאל|ממוזער|250px|אבן חול צבעונית במכתש
250px|ממוזער|שמאל|הכניסה למכתש הקטן (שער השטן או שער אשמדאי)
המכתש הקטן (בשמו המדויק: מכתש חֲצֵרָה) הוא מכתש אירוזי, השלישי בגודלו מבין חמשת מכתשי הנגב וחצי האי סיני.
המכתש הקטן נמצא ברכס חצרה ומכאן נקרא גם מכתש חצרה (בערבית: الخضيرة - אלחֻ'צַ'יְרָה - "גורן הדקלים"). זהו המכתש המזרחי בסדרת המכתשים שנוצרו בקמרי הר הנגב ובצפון סיני, בהם מכתש רמון, המכתש הגדול ומכתשי עריף.
ביוני 2019 הכריזה המדינה על הפיכת המכתש לשמורת טבע.
אפיון
צורתו של המכתש כמעט מעוגלת. אורכו המרבי מגיע לכ-8 ק"מ, רוחבו לכ-6 ק"מ ועומקו לכ-400 מטרים. שני שבילים עיקריים יורדים אל המכתש: הראשון הוא "מעלה עלי" בפינתו הדרום-מערבית של המכתש, המגיע ממעלה עקרבים; השני הוא "מעלה חצרה" המהווה חלק משביל קדום שעלה מנחל צין למצד תמר, ויורד בצידו הצפון-מזרחי של המכתש.
נחל חצרה הוא הנחל המנקז את המכתש הקטן לעבר נחל צין והערבה. הנחל עובר דרך פתח בקירו הדרום מזרחי של המכתש (המכונה שער אשמדאי או שער השטן), המהווה חלק מרכס חצרה. המכתש הקטן ידוע באבן החול הצבעונית שבו. צבעה של אבן החול משתנה בין אפור, חום, צהוב, אדום, סגול ולבן. צבעי האבן נובעים מכמויות זעירות של תחמוצות ברזל.
היווצרות
המכתשים בנגב הם היווצרות נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר אסימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה).
בשלב הראשון הורבדה שכבת אבני חול בסביבה יבשתית. הצפת ים טתיס הביאה להרבדת סלעי משקע ימי - גיר ודולומיט - על אבני החול הרכות.
לפני כ-90 מיליון שנה החלו לפעול באזור כוחות קימוט. כוחות הקימוט פעלו במשך כ-40 מיליון שנה ויצרו את קמרי הנגב (רכסים הנוצרים מקימוט הקרקע), וביניהם קמר חצרה. לפני כ-30 מיליון שנה נסוג הים מאזור הנגב. נסיגת הים חשפה את האזור לתהליכי בלייה יבשתיים ששחקו את ראשי הקמרים. השכבות העליונות העשויות סלעי גיר קשים נשחקו ואבן החול הרכה שבתוך הקמר נחשפה. שכבת אבני החול נשחקה באופן מהיר ונסחפה החוצה על ידי נחל חצרה. הסרת שכבת אבני החול מוטטה את שכבות הגיר הקשות, הרחיבה את המכתש ויצרה את קירות המכתש האנכיים.
היסטוריה
המכתש הקטן מופיע ב"מפת ניוקומב", שהכין הצבא הבריטי בשנת 1914, כחלק מההכנות למלחמת העולם הראשונה.
מפת ניוקומב לא הייתה ידועה ליישוב היהודי, והמכתש התגלה לו באקראי במסגרת סיור של חברי תנועת המחנות העולים בשנת 1942. לדבריהם גילוי ה"בור", כפי שקראו לו, הפתיע אף את מורה הדרך הבדואי שלהם.
בדצמבר 1958 סיימה הקק"ל פריצת דרך באורך 13 קילומטר שמחברת את המכתש הקטן לכביש באר שבע-סדום. הדרך נפרצה עבור החברה הלאומית לנפט שחיפשה נפט באזור.
תיעוש ושימור
סמוך למוצא המכתש בנחל חצרה מבוצעים קידוחי מים, המעלים מים מלוחים. המים מוזרמים מעלה אל מפעלים הפועלים באזור, בהם "מפעלי תשלובת ערד".
המכתש הקטן מהווה חלק משמורת הטבע של מכתשי הנגב ונחשב לערך טבע בעל חשיבות עולמית, בשל ייחודו הגאולוגי ויופיו הרב. עקב כך מבצעת רשות הטבע והגנים פעולות שימור ושיקום במכתש ובסביבתו.
גלריה
מרכז|ממוזער|700px|גודלו של המכתש הקטן מאפשר צפייה בצורתו השלמה
ראו גם
מכתשים בנגב
מכתש רמון
המכתש הגדול
מכתש אירוזי
מכתשי עריף
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:הנגב
המכתש הקטן
קטגוריה:ישראל: מכתשים
קטגוריה:שביל ישראל
| 2024-08-05T21:08:17
|
המכתש הגדול
|
מכתש ירוחם (הגדול) (לשעבר המכתש הגדול / מכתש חֲתִירָה) הוא מכתש אירוזי הנמצא בהר הנגב והוא אחד ממספר מכתשים דומים באזור שנוצרו באורח דומה. צורתו אליפטית, והוא השני בגודלו במכתשי הנגב. ממוקם בקמר חתירה ומכאן שמו הנוסף.
אורכו של המכתש 14 ק"מ ורוחבו 6 ק"מ. עומקו המרבי הוא 410 מטרים. הנחל המנקז אותו הוא נחל חתירה. גבולות המכתש הם רכס הרי חתירה במערב ורכס הר כרבולת במזרח ובדרום בו עובר שביל ישראל. מצפון מערב למכתש הגדול נמצא הר אבנון, המתנשא לגובה של 656 מטרים, ממנו קיימת תצפית יפה על המכתש. במרכז המכתש מתנשאים הרי מטמור, המגיעים לשיא גובה של 494 מטרים.
במכתש הגדול אזור חולות צבעוניים, שם נחשפו שכבות של אבן חול בצבעים שונים, המתפוררת במגע ומגלות מגוון צבעים רב. אזור החולות הצבעוניים מהווה אטרקציה תיירותית. בנוסף, נמצא במכתש מחשוף עשיר במאובנים, ביניהם שרידי אלמוגים, אמוניטים, חבצלות ים וקיפודי ים. מחשוף זה מהווה אתר טבע מוגן.
שם
המכתש הגדול התגלה קודם לגילוי מכתש רמון, הגדול ממנו, ושמו נובע מהעובדה שהוא גדול יותר מהמכתש השני שהיה ידוע באותו זמן - המכתש הקטן.
המכתש ממוקם כ-7 קילומטרים דרום-מזרחית ליישוב ירוחם, ובשל כך הציע עמרם מצנע, שהיה ראש הועדה הקרואה במקום, לשנות את שמו של המכתש ל"מכתש ירוחם", ביוני 2015 שונה שמו למכתש ירוחם כדי לעודד את התיירות לירוחם. בחודש יולי 2017 הותקנו שלטי תיירות ודרכים בכבישי הנגב המציינים את השם החדש מכתש ירוחם.
היווצרות
המכתשים בנגב הם תופעה נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר אסימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה).
בשלב הראשון הורבדה שכבת אבני חול בסביבה יבשתית. הצפת ימת התטיס הביאה להרבדת סלעי משקע ימי - גיר ודולומיט - על אבני החול הרכות.
לפני כ-90 מיליון שנה החלו לפעול באזור כוחות קימוט. כוחות הקימוט פעלו במשך כ-40 מיליון שנה ויצרו את קמרי הנגב (רכסים הנוצרים מקימוט הקרקע), וביניהם קמר חתירה. לפני כ-30 מיליון שנה נסוג הים מאזור הנגב. נסיגת הים חשפה את האזור לתהליכי בלייה יבשתיים ששחקו את ראשי הקמרים. השכבות העליונות העשויות סלעי גיר קשים נשחקו ואבן החול הרכה שבתוך הקמר נחשפה. שכבת אבני החול נשחקה באופן מהיר ונסחפה החוצה על ידי נחל חתירה. הסרת שכבת אבני החול מוטטה את שכבות הגיר הקשות, הרחיבה את המכתש ויצרה את קירות המכתש האנכיים.
ממוזער|מרכז|1000px|צילום פנורמי של קטע מהמכתש, כשני קילומטרים מזרחה מהר אבנון
פעילות
בתקופת המנדט הבריטי נעשה ניסיון לניצול משאבי הטבע בשטח המכתש. הבריטים ערכו הכנות לקידוח בשטחו על מנת למצוא נפט, ביצעו סקר גאולוגי, הקימו מחנה עבודה וסללו דרך סולינג, אך לא הספיקו לקדוח. ב-1962 קדחה חברת הנפט הלאומית באתר קרוב לתכנון הבריטי את קידוח 'מזל 1', ובהמשך בסמוך את 'מזל 2', קידוחים שלא העלו דבר. לאחר קום המדינה הוחל בכריית חרסית וחול. בתוך המכתש ממוקם מפעל "חתירה" של חברת נגב מינרלים תעשייתיים בע"מ, העוסק בכרייה, ייבוש וניפוי של חול קוורץ.
מקרקעית המכתש אל שפתו יש דרך הנקראת מעלה אברהם, סמוך לפינתו הדרומית-מערבית של המכתש. הנתיב נפתח לרכב שטח בשנת 1964 על ידי חטיבת הצנחנים, והשם מעלה אברהם הוענק לו כמחווה לאברהם קריניצי, ראש עיריית רמת גן, העיר המאמצת של הצנחנים. מראש המעלה, הסמוך לשיאו הטופוגרפי של רכס חתירה, נפרשת תצפית מרהיבה אל המכתש הגדול. כמו כן הוקמה בראש המעלה אנדרטה לזכרו של קריניצי.
גלריה
ראו גם
מכתשים בנגב
מכתש רמון
המכתש הקטן (מכתש חצרה)
מכתש סחיפה
מכתשי עריף
מחנה מחפשי נפט הר אבנון
קישורים חיצוניים
חניון החולות הצבעוניים
המכתש הגדול הסמוך לירוחם ייקרא 'מכתש ירוחם'
מסלול שביל ישראל העובר במכתש.
הערות שוליים
קטגוריה:שביל ישראל
קטגוריה:הנגב
המכתש הגדול
קטגוריה:ישראל: מכתשים
| 2024-09-10T20:12:48
|
4 בינואר
|
4 בינואר הוא היום הרביעי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 361 ימים (362 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
871 – אתלרד הראשון מלך וסקס הודף פלישה דנית בקרב רדינג
1493 – כריסטופר קולומבוס עוזב את העולם החדש ובכך משלים את המסע הראשון שלו
1642 – מלחמת האזרחים האנגלית – המלך צ'ארלס ה-1 מתקיף את הפרלמנט
1649 – אנגליה מוכרזת כרפובליקה, אחרי ניצחון הפרלמנט על המלך
1698 – רובו של ארמון וייטהול נחרב בשרפה
1717 – הולנד, אנגליה וצרפת חותמות על הברית המשולשת נגד ספרד, וזאת על מנת לשמור על הסכם אוטרכט
1739 – רואה אור הגיליון הראשון של עיתון שנערך בידי אישה בארצות הברית. הייתה זו אליזבת' טימותי מצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, אם לשבעה ילדים, שערכה את ה־South Carolina Gazette לאחר מות בעלה משך שבע שנים, עד שבגר בנה בכורה
1762 – אנגליה מכריזה מלחמה על ספרד ונאפולי
1847 – סמואל קולט מוכר את האקדח התופי הראשון שייצר לממשלת ארצות הברית
1885 – ניתוח כריתת התוספתן המוצלח הראשון בארצות הברית מבוצע על ידי ד"ר ויליאם גראנט
1896 – מדינת יוטה מתקבלת לארצות הברית
1903 – הפילה טופסי הומתה באמצעות חשמול
1910 – החל את תפקידו כמושל מדינת איווה הדמוקראט מוזס אלכסנדר, היהודי הראשון שנבחר לכהן כמושל בארצות הברית (קדמו לו דייוויד עמנואל, יהודי שמונה למושל ווושינגטון ברטלט ממוצא יהודי)
1944 – מלחמת העולם השנייה: מתחיל מבצע יצרן השטיחים שמטרתו להצניח נשק ואספקה ללוחמי המחתרות באירופה
1947 – המהדורה הראשונה של המגזין הגרמני דר שפיגל יוצאת לאור
1948 – בורמה זוכה בעצמאות מידי הממלכה המאוחדת
1951 – צבאות קוריאה הצפונית וסין כובשים את סיאול
1958 – הלוויין ספוטניק 1 מסיים את תפקידו ומתרסק לכדור הארץ
1959 – הגשושית לונה 1 היא החללית הראשונה שמתקרבת לירח
1962 – בניו יורק מתחילה הפעלתה של רכבת הנוסעים האוטומטית הראשונה
1972 – רוז היילבורן היא האישה הראשונה שמתמנה לתפקיד שופטת באולד ביילי בלונדון
1999 – טבח במסגד שיעי באסלאמאבאד: היורה פותח לעבר קבוצת מתפללים, רוצח 16 מהם ופוצע 25 נוספים
2005 – רעידת אדמה בעוצמה של 4.9 בסולם ריכטר במפרץ סרוני
2004 – הרובר ספיריט, של נאס"א, נוחת על מאדים. הרובר תוכנן לפעול 90 ימי מאדים (כ-92.5 ימי ארץ) אך פעל למשך 2,208 ימי מאדים (2,269 ימי ארץ)
2006 – ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, לוקה בשבץ מוחי חמור ושוקע בתרדמת. סמכויות ראש הממשלה מועברות לממלא מקומו, אהוד אולמרט
2010 – נחנך בדובאי בורג' ח'ליפה, גורד השחקים והמבנה הגבוה ביותר בעולם (828 מטר)
נולדו
ממוזער|238x238 פיקסלים|ניוטון
ממוזער|207x207 פיקסלים|יעקב גרים
ממוזער|170x170 פיקסלים|לואי ברייל
ממוזער|242x242 פיקסלים|זהבה גלאון
658 – עלי בן חוסיין, האימאם השיעי הרביעי (נפטר ב-713)
1334 – אמדאו השישי, רוזן סבויה (נפטר ב-1383)
1581 – ג'יימס אשר, ארכיבישוף אשר ניסה לחשב את גיל כדור הארץ (נפטר ב-1656)
1643 – אייזק ניוטון, פיזיקאי אנגלי (נפטר ב־1727)
1710 – ג'ובאני באטיסטה פרגולזי, מלחין, כנר ונגן עוגב איטלקי (נפטר ב-1736)
1785 – יעקוב גרים, פילולוג, אחד משני האחים גרים (נפטר ב-1863)
1792 – אייזק לי, גאולוג ומינרלוג אמריקאי שתרם בחקר חלוצי על תכלילים במינרלים ובאבני חן (נפטר ב-1886)
1809 – לואי ברייל, מורה, ממציאו של כתב ברייל לעיוורים (נפטר ב-1852)
1903 – גאורג אלזר, מתנגד גרמני לנאצים, שמאוחר יותר ניסה להתנקש בחייו של אדולף היטלר (הוצא להורג ב-1945)
1905 – סטרלינג הולוויי, שחקן אמריקני (נפטר ב-1992)
1914 – מיצי לוקר, זמרת סופרן אופראית ומורה לפיתוח קול רומנית-ישראלית, ניצולת שואה מבוקובינה (נפטרה ב-2014)
1920 – נפתלי פדר, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2009)
1929 – אמיתי עציוני, סוציולוג ישראלי-אמריקאי (נפטר ב-2023)
1929 – אריק בראואר, צייר ואמן אוסטרי-ישראלי (נפטר ב-2021)
1931 – ויליאם דין, שופט אוסטרלי שכיהן כמושל הכללי ה-22 של אוסטרליה
1933 – נחום בוגנר, חוקר שואה והעפלה
1935 – אליהו מצא, שופט, כיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון (נפטר ב-2021)
1936 – אדם מזור, אדריכל ומתכנן ערים ישראלי (נפטר ב-2022)
1940 – אריה נאור, פרופסור למדע המדינה, ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומזכיר הממשלה
1940 – בריאן ג'וזפסון, פיזיקאי אמריקאי יהודי, שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1973
1940 – הלמוט יאן, אדריכל גרמני־אמריקני (נפטר ב-2021)
1942 – עפרה פוקס, שחקנית, זמרת, רקדנית ובמאית טלוויזיה ישראלית
1946 – מוטי רוזנבלום, מנכ"ל מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, עיתונאי ועורך במעריב, בגלי צה"ל ובטלוויזיה בכבלים (נפטר ב-2021)
1946 – רחל אלתרמן, מתכננת ערים ומשפטנית ישראלית
1947 – ריק סטיין, שף אנגלי ומנחה טלוויזיה
1948 – גנאדי גאגוליה, ראש ממשלת אבחזיה (נפטר ב-2018)
1948 – סיסה מאריאם קאידמה סידיבה, ראש ממשלת מאלי (נפטרה ב-2021)
1948 – עוזי דיין, איש צבא ואיש ציבור ישראלי
1953 – ג'ורג' טנט, לשעבר ראש ה-CIA
1955 – חיים פרייליכמן, מנכ"ל בנק אגוד
1956 – זהבה גלאון, חברת הכנסת מטעם מרצ
1958 – ג'וליאן סנדס, שחקן אנגלי (נפטר ב-2023)
1959 – אורי פיינמן, זמר ומלחין ישראלי
1960 – מייקל סטייפ, סולן להקת .R.E.M
1960 – אדריאן קינג, שחקנית, רקדנית וציירת אמריקאית
1962 – הרלן קובן, סופר יהודי-אמריקאי
1963 – אתי אנקרי, מוזיקאית ישראלית
1982 – יוסי גבני, קומיקאי ישראלי
1983 – ויל ביינום, כדורסלן אמריקאי
1985 – אל ג'פרסון, כדורסלן אמריקאי
1987 – ג'ולייטה, זמרת ומוזיקאית ישראלית
1990 – יוליה גלושקו, טניסאית ישראלית
1990 – טוני קרוס, כדורגלן גרמני
1996 – אמה מקי, שחקנית צרפתייה-בריטית
2003 – ג'יידן ליברהר, שחקן אמריקאי
נפטרו
ממוזער|214x214 פיקסלים|משה מנדלסון
ממוזער|204x204 פיקסלים|אלבר קאמי
ממוזער|240x240 פיקסלים|ארווין שרדינגר
1248 – סנשו השני, מלך פורטוגל (נולד ב-1209)
1428 – פרידריך הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נולד ב-1370)
1786 – משה מנדלסון, הוגה דעות יהודי (נולד ב-1729)
1821 – אליזבת אן ביילי סיטון, האמריקאית הראשונה שעברה קנוניזציה כקדושה בכנסייה הקתולית (נולדה ב-1774)
1880 – רבי יעקב אבוחצירא, מגדולי רבני מרוקו (נולד ב-1805)
1905 – תיאודור תומאס, מוזיקאי ומנצח אמריקאי (נולד ב-1835)
1913 – אלפרד פון שליפן, אסטרטג גרמני (נולד ב-1833)
1941 – אנרי ברגסון, פילוסוף ממוצא יהודי צרפתי וזוכה פרס נובל לספרות (נולד ב-1859)
1960 – אלבר קאמי, סופר ופילוסוף צרפתי, נהרג בתאונת דרכים (נולד ב-1913)
1961 – ארווין שרדינגר, פיזיקאי אוסטרי (נולד ב-1887)
1965 – תומאס סטרנס אליוט, משורר אמריקאי (נולד ב-1888)
1969 – פול צ'יימברס, אחד הקונטרבסיסטים הבולטים ביותר בג'אז (נולד ב-1935)
1975 – קרלו לוי, צייר וסופר יהודי-איטלקי (נולד ב-1902)
1978 – אהרן צבי פרופס, מראשי בית"ר (נולד ב-1904)
1986 – כריסטופר אישרווד, סופר אנגלי (נולד ב-1904)
1989 – דבורה נצר, חברת הכנסת מטעם מפא"י (נולדה ב-1897)
2006 – מכתום בן ראשד אאל מכתום, אמיר דובאי, סגן נשיא איחוד האמירויות הערביות וראש הממשלה (נולד ב-1946)
2006 – אירווינג לייטון, משורר יהודי קנדי (נולד ב-1912)
2010 – צוטומו ימאגוצ'י, היחידי שהוכר כנפגע שתי פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ועל נגסאקי בסוף מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1916)
2011 – קון מוליין, כדורגלן הולנדי (נולד ב-1937)
2011 – ג'רי ראפרטי, מוזיקאי סקוטי (נולד ב-1947)
2013 – צבי מויססקו, כדורגלן ומאמן ישראלי (נולד ב-1939)
2017 – עודד פלדמן, איש תרבות ותקשורת ישראלי (נולד ב-1944)
2018 – אהרן אפלפלד, סופר עברי ישראלי (נולד ב-1932)
2020 – גליה ישי, שחקנית, זמרת, מורה למשחק ובמאית (נולדה ב-1950)
2021 – מרטינוס פלטמן, פיזיקאי הולנדי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1931)
2021 – אלברט רו, שף ומסעדן יליד צרפת שעבד בבריטניה (נולד ב-1935)
2021 – נחום מגד, פרופסור ללימודים ספרדיים, לטינואמריקנים ומדע הדתות באוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1936)
2021 – טניה רוברטס, שחקנית, מפיקה ודוגמנית יהודייה אמריקאית (נולדה ב-1955)
2023 – פיי ולדון, סופרת ומחזאית אנגלייה (נולדה ב-1931)
2024 – גליניס ג'ונס, שחקנית, זמרת, רקדנית ופסנתרנית ולשית (נולדה ב-1923)
חגים ואירועים החלים ביום זה
3 בינואר – 5 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א ד
קטגוריה:ינואר
| 2024-08-10T12:09:37
|
8 בינואר
|
8 בינואר הוא היום השמיני בשנה. עד לסיום השנה נשארו עוד 357 ימים (358 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1198 – אינוצנטיוס השלישי מוכתר כאפיפיור
1297 – מונקו זוכה בעצמאות
1455 – האפיפיור ניקולאוס החמישי מפרסם הוראה לאפונסו החמישי, מלך פורטוגל, לכבוש אדמות לא-נוצריות ולהקטין את האוכלוסייה הלא-נוצרית
1801 – הצאר פאבל הראשון מוציא צו המספח את כארתלי-קאחתי, היא גאורגיה, לאימפריה הרוסית
1806 – מושבת הכף עוברת מידי ההולנדים לבריטים
1815 – מלחמת 1812: האמריקאים מנצחים את הבריטים בקרב על ניו אורלינס
1816 – סופי ז'רמן נהיית לאישה הראשונה שזוכה בפרס מהאקדמיה הצרפתית למדעים, עבור עבודתה בתחום האלסטיות
1820 – שארג'ה הופכת למדינת חסות בריטית
1912 – ייסוד הקונגרס הלאומי האפריקני
1916 – מלחמת העולם הראשונה – מדינות ההסכמה נסוגות מגליפולי
1918 – וודרו וילסון מציג את ארבע עשרה הנקודות בפני הקונגרס
1926 – אבן סעוד הופך למלך חג'אז ומעניק לה את השם ערב הסעודית
1935 – ארתור ס. הארדי רושם פטנט על הספקטרופוטומטר
1958 – בובי פישר בן ה-14 זוכה באליפות ארצות הברית בשחמט
1959 – פידל קסטרו משלים את ההשתלטות על קובה, עם כיבושה של סנטיאגו דה קובה
1973 – שיגור החללית לונה 21 במסגרת תוכנית לונה הסובייטית. החללית נחתה על הירח והביאה את הרובר לונוחוד 2
1977 – שלושה פיצוצים במוסקבה בתוך 37 דקות, 7 הרוגים ועשרות פצועים. את הפיצוצים ייחס הממשל לארגון ארמני
1979 – הבריחה מכלא רמלה: שמונה אסירים מסוכנים ברחו מכלא רמלה
2017 – פיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב, שבו נרצחו 4 חיילי צה"ל
2019 – פתיחת קטעו הדרומי של כביש 77, ממחלף ישי עד למחלף תל קשיש, שבעזרתו ניתן להגיע מבאר שבע עד לגליל העליון ללא רמזורים
2020 – התרסקות טיסה 752 של יוקריין אינטרנשיונל איירליינס דקות אחדות לאחר המראתה מנמל התעופה הבינלאומי האימאם חומייני בטהראן כתוצאה מפגיעת טיל קרקע-אוויר איראני, ששוגר בטעות
2023 – פלישתם ופינויים של תומכי נשיא ברזיל לשעבר ז'איר בולסונארו לבניין הקונגרס, הרשות השופטת וארמון פלנלטו בברזיליה, בדרישה להחזיר את בולסונארו לשלטון, כשבוע לאחר השבעתו של לואיז אינסיו דה סילבה
נולדו
ממוזער|219x219 פיקסלים|אלביס פרסלי
ממוזער|235x235 פיקסלים|סטיבן הוקינג
ממוזער|237x237 פיקסלים|קים ג'ונג און
1529 – יוהאן פרידריך השני, דוכס סקסוניה (נפטר ב-1595)
1823 – אלפרד ראסל וולאס, ביולוג וחוקר טבע בריטי, מהוגי תורת האבולוציה וטובע המונח "דרוויניזם" (נפטר ב-1913)
1824 – וילקי קולינס, סופר בריטי, הנחשב לראשון סופרי המסתורין (נפטר ב-1889)
1830 – הנס פון בילו, מנצח, פסנתרן וירטואוז ומלחין גרמני מן התקופה הרומנטית (נפטר ב-1894)
1867 – אמילי גרין באלץ', כלת פרס נובל לשלום (נפטרה ב-1961)
1870 – מיגל פרימו דה ריברה, שליט ספרד (נפטר ב-1930)
1881 – אהרון קרון, מנהל בית הספר חביב בראשון לציון במשך 26 שנים (נפטר ב-1954)
1884 – קורנל מקושינסקי, סופר פולני (נפטר ב-1953)
1885 – ג'ון קרטין, ראש ממשלת אוסטרליה ה-14 (נפטר ב-1945)
1888 – יצחק טבנקין, מנהיג ציוני וחבר הכנסת מטעם מפ"ם ואחדות העבודה (נפטר ב-1971)
1894 – מקסימיליאן קולבה, קדוש נוצרי פולני (נרצח ב-1941)
1902 – גאורגי מלנקוב, שליט ברית המועצות בין 1953 ל-1955 (נפטר ב-1988)
1903 – איגור קורצ'טוב, פיזיקאי רוסי, אבי פצצת האטום הסובייטית (נפטר ב-1960)
1904 – קרל ברנדט, רופא נאצי שעמד בראש תוכנית T4 - אותנסיה (הוצא להורג ב-1948)
1905 – קרל המפל, פילוסוף של המדע (נפטר ב-1997)
1912 – חוזה פרר, במאי קולנוע ושחקן יליד פוארטו ריקו (נפטר ב-1992)
1913 – רפאל בש, מזכ"ל מפא"י וחבר הכנסת הראשונה (נפטר ב-2000)
1924 – רון מודי, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון יהודי-בריטי (נפטר ב-2015)
1928 – חיים קניבסקי, מנהיג רוחני בולט בציבור החרדי-ליטאי, פוסק הלכה ומחבר ספרים רבים במגוון מקצועות תורניים (נפטר ב-2022)
1932 – אברהם דרור, תת-אלוף בצה"ל, מפקד שייטת הצוללות ומפקד בסיס חיפה, בעל עיטור העוז
1935 – אלביס פרסלי, זמר (נפטר ב-1977)
1937 – שירלי באסי, זמרת ולשית זוכת פרסים
1938 – דוד קמינסקי, כדורסלן ישראלי
1939 – חנה רוט, זמרת ושחקנית, בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, בישראל ובאיטליה (נפטרה ב-2019)
1939 – צבי ורשביאק, עסקן ספורט בישראל ויושב ראש הוועד האולימפי בישראל מאז שנת 1997 ועד שנת 2013 (נפטר ב-2024)
1940 – רינה פלג, פסלת וקדרית ישראלית
1941 – גרהאם צ'אפמן, שחקן וקומיקאי בריטי, מחבורת מונטי פייתון (נפטר ב-1989)
1942 – סטיבן הוקינג, פיזיקאי (נפטר ב-2018)
1942 – ויאצ'סלב זודוב, קוסמונאוט סובייטי (נפטר ב-2024)
1942 – ג'וניצ'ירו קואיזומי, ראש ממשלת יפן
1945 – עירית שילה, שחקנית ומדבבת ישראלית
1946 – שלמה וקס, מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, שכיהן כמנכ"ל משרד התקשורת וכקצין קשר ראשי בצה"ל
1947 – דייוויד בואי, זמר (נפטר ב-2016)
1947 – גדעון מאיר, דיפלומט ישראלי (נפטר ב-2021)
1955 – בני דשא, צייר ישראלי (נפטר ב-2019)
1960 – נולי עומר, שחקנית, קומיקאית וסטנדאפיסטית ישראלית
1962 – מיכאיל איגנאטייב, פוליטיקאי צ'ובאשי (נפטר ב-2020)
1962 – רפאל הרפז, דיפלומט בשירות החוץ הישראלי
1966 – אנדרו ווד, הסולן של להקת הגראנג' מאת'ר לאב בון (נפטר ב-1990)
1967 – אר. קלי, שחקן אמריקאי
1971 – אורי רווח, עיתונאי ואיש תקשורת ישראלי, חסיד חב"ד
1973 – דיקלה, זמרת ויוצרת ישראלית
1974 – יעל קרוון, שחקנית, רקדנית, מדבבת, זמרת ומנחת תוכניות ילדים ישראלית
1977 – ערן זינגר, עיתונאי וכתב רדיו ישראלי
1978 – עידו קוז'יקרו, כדורסלן ישראלי
1978 – בוריס אברוך, שחמטאי ישראלי
1984 – קים ג'ונג-און, רודן קוריאה הצפונית משנת 2011
1986 – דויד סילבה, כדורגלן ספרדי
1987 – אורי פסו, כדורגלן ישראלי
1989 – אוראל דגני, כדורגלן ישראלי
1992 – אמרי גניאל, שחיין ישראלי
2000 – נואה סיירוס, שחקנית וזמרת, אחותה הצעירה של הזמרת מיילי סיירוס
נפטרו
ממוזער|230x230 פיקסלים|מרקו פולו
ממוזער|174x174 פיקסלים|ג'וטו
ממוזער|216x216 פיקסלים|גליליאו גליליי
1107 – אדגר, מלך סקוטלנד (נולד ב-1074 בערך)
1198 – האפיפיור סלסטינוס השלישי (נולד ב-1106)
1324 – מרקו פולו, חוקר ארצות מוונציה (נולד ב-1254)
1337 – ג'וטו די בונדונה צייר וארכיטקט איטלקי (נולד ב-1267)
1538 – ביאטריש מפורטוגל, דוכסית סבויה (נולדה ב-1504)
1598 – יוהאן גאורג, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נולד ב-1525)
1642 – גלילאו גליליי, פיזיקאי וממציא (נולד ב-1564)
1825 – איליי ויטני, ממציא ותעשיין אמריקאי (נולד ב-1765)
1891 – פרדריק פאסיוס, מנצח ומלחין גרמני שחי ופעל בעיקר בפינלנד, מלחין ההמנונים של פינלנד ואסטוניה (נולד ב-1809)
1896 – פול ורלן, משורר צרפתי (נולד ב-1844)
1919 – פטר אלטנברג, סופר ומשורר אוסטרי (נולד ב-1859)
1925 – ג'ורג' בלווז, צייר אמריקאי (נולד ב-1882)
1934 – אנדריי ביילי, סופר רוסי (נולד ב-1880)
1941 – רוברט באדן פאוול, מייסד תנועת הצופים העולמית (נולד ב-1857)
1948 – ריכרד טאובר, זמר טנור אוסטרי, (נולד ב-1891)
1950 – ג'וזף שומפטר, כלכלן אוסטרי (נולד ב-1883)
1964 – יוליוס ראב, קנצלר אוסטריה (נולד ב-1891)
1976 – ג'ואו אנלאי, ראש ממשלת סין (נולד ב-1898)
1984 – הרב ישראל אבוחצירא, ה"באבא סאלי" (נולד ב-1890)
1986 – פייר פורנייה, צ'לן צרפתי, (נולד ב-1906)
1996 – פרנסואה מיטראן, נשיא צרפת (נולד ב-1916)
1997 – מלווין קלווין, כימאי אמריקאי, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1911)
2005 – אמיתי נאמן, מלחין, פזמונאי ומעבד מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1926)
2005 – יעקב גדיש, כלכלן ישראלי (נולד ב-1934)
2008 – משה לוי, הרמטכ"ל ה-12 של צה"ל (נולד ב-1936)
2013 – צבי יעבץ, היסטוריון ישראלי וחתן פרס ישראל (נולד ב-1925)
2017 – אכבר האשמי רפסנג'אני, פוליטיקאי איראני, נשיא איראן בשנים 1997-1989 (נולד ב-1934)
2020 – יוסף שפירא, מורה ומחנך (נולד ב-1922)
2020 – באק הנרי, במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע אמריקאי-יהודי (נולד ב-1930)
2020 – אלי זהר, עורך דין ישראלי (נולד ב-1940)
2022 – נגה מרון, סופרת ישראלית (נולדה ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
איי מריאנה הצפוניים: יום חבר העמים הבריטי
7 בינואר – 9 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א ח
קטגוריה:ינואר
| 2024-09-29T10:49:26
|
15 בינואר
|
ממוזער|250px|ההתפרצות הגעשית של הונגה טונגה בדרום האוקיינוס השקט
15 בינואר הוא היום ה-15 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 350 ימים (351 בשנה בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
588 לפנה"ס – מתחיל המצור הבבלי על ירושלים
936 – לואי הרביעי, מלך צרפת מתחיל את כהונתו
1387 – במסגרת מרד בדרום הונגריה ובסלאבוניה (ובמסגרת מזימה של זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה), נחטפות מריה מלכת הונגריה ואימה, אליזבתה מבוסניה; אליזבתה מבוסניה נרצחת מול עיני בתה, שלא סלחה לבעלה, זיגמונד, על המזימה
1559 – אליזבת הראשונה מוכתרת למלכת אנגליה
1759 – המוזיאון הבריטי נפתח לציבור
1867 – 40 איש נספו לאחר שמאות נפלו לתוך אגם ריג'נטס פארק שהקרח על פניו נבקע
1875 – נחנך בניין האופרה גרנייה בפריז
1892 – ג'יימס נייסמית' מפרסם את חוקי הכדורסל
1919 – 21 הרוגים באסון הדבשה של בוסטון
1919 – רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט מוצאים להורג
1943 – הושלמה בניית הפנטגון
1945 – מלחמת העולם השנייה: מסתיים קרב הארדנים
1966 – הפיכה צבאית בניגריה
1967 – גרין ביי פאקרס מנצחת את קנזס סיטי צ'יפס במשחק הסופרבול הראשון
1969 – שיגור החללית הסובייטית סויוז 5. למשימה של ביצוע מפגש ועגינה בחלל עם סויוז 4 ושני קוסמונאוטים עברו בהליכת חלל בין החלליות
1970 – ביאפרה נכנעת לניגריה ושבה להיות חלק ממנה
1973 – במסגרת תוכנית לונה הסובייטית לונה 21 נוחתת על הירח במכתש לה-מונייה, ופורסת את הרובר לונוחוד 2
1975 – אנגולה מקבלת עצמאות מפורטוגל
1985 – סוף השלטון הצבאי בברזיל – טנקרדו נווס נבחר לנשיא המדינה
1990 – אלפי מזרח גרמנים מסתערים על משרדי השטאזי במזרח ברלין בניסיון לראות את התיקים שלהם
1991 – תום האולטימטום האמריקאי על עיראק, החל מבצע "סופה במדבר" (מלחמת המפרץ)
1992 – הקהילה הבינלאומית מכירה בעצמאות סלובניה וקרואטיה
1996 – נרצחת אמבר הגרמן , על שמה נקראת התרעת אמבר לחטיפת ילדים
1997 – נחתם הסכם חברון בין ישראל לרשות הפלסטינית
2001 – הגרסה הראשונה של ויקיפדיה האנגלית עולה לרשת
2002 – מטוס האיירבוס A-318 מוטס לראשונה בטיסת ניסוי
2005 – מחמוד עבאס מתמנה לנשיא הרשות הפלסטינית
2006 – הסוציאליסטית מישל בצ'לט נבחרת לנשיאת צ'ילה – האישה הראשונה בתפקיד זה
2006 – לוכד דגימות האבק של הגשושית סטארדסט נוחת בהצלחה בחזרה בכדור הארץ עם דגימות מהשביט וילד 2, שנדגמו במהלך היעף ליד השביט בינואר 2004
2015 – תחילת כהונתה של השופטת מרים נאור כנשיאת בית המשפט העליון
2019 – ערוץ עשר נסגר אחרי כמעט 17 שנות שידור ומתמזג עם רשת 13
2019 – המשגר האיראני סימורג משגר את הלווין פאיאם. השלב השלישי נכשל, והלווין לא נכנס למסלול
2022 – התפרצות הר הגעש התת-ימי הונגה טונגה, יצרה ענן אפר, גז וקיטור שהגיע לגובה 20 קילומטרים
נולדו
ממוזער|219x219 פיקסלים|גואנג וו-די
ממוזער|209x209 פיקסלים|מולייר
ממוזער|222x222 פיקסלים|נאצר
ממוזער|231x231px|מרטין לותר קינג
5 לפנה״ס – גואנג וו-די, קיסר סין (נפטר ב-57)
1342 – פיליפ השני, דוכס בורגונדיה (נפטר ב-1404)
1432 – אפונסו ה-5 מלך פורטוגל (נפטר ב-1481)
1622 – מולייר, מחזאי צרפתי (נפטר ב-1673)
1623 – אלג'רנון סידני, פוליטיקאי ופילוסוף פוליטי אנגלי (נפטר ב-1683)
1719 – הרב נפתלי כ"ץ, רב פוסק ומקובל אוקראיני (נולד ב-1648)
1760 – ז'אן פרנסואה לסואר, מלחין צרפתי (נפטר ב-1837)
1850 – מיכאי אמינסקו, משורר רומני (נפטר ב-1889)
1850 – סופיה קובלבסקיה, הייתה מתמטיקאית, סופרת, מחזאית ומשוררת ממוצא רוסי (נפטרה ב-1891)
1872 – אחמד לוטפי א-סייד, הוגה דעות מצרי (נפטר ב-1963)
1906 – אריסטוטלס אונאסיס, איל ספנות יווני (נפטר ב-1975)
1908 – אדוארד טלר, פיזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2003)
1913 – לויד ברידג'ס, שחקן אמריקאי (נפטר ב-1998)
1914 – אתי הילסום, סופרת שכתבה יומנים בעיצומה של מלחמת העולם השנייה (נרצחה ב-1943)
1918 – אליהו קורן, קלע ישראלי (נפטר ב-2014)
1918 – גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים (נפטר ב-1970)
1918 – פנחס קופל, המפקח הכללי של משטרת ישראל ומפקדו הראשון של משמר הגבול (נפטר ב-1997)
1920 – ברוך עזרתי, ממייסדי מחלקת הנוער של מכבי תל אביב, ויושב ראש המחלקה למעלה מ-50 שנה (נפטר ב-2020)
1921 – צבי לם, איש חינוך ישראלי (נפטר ב-2004)
1921 – פרנק ת'ורנטון, שחקן טלוויזיה אנגלי (נפטר ב-2013)
1923 – לי דנגחוויי, פוליטיקאי טאיוואני (נפטר ב-2020)
1925 – רות סלנצ'ינסקה, פסנתרנית אמריקאית ממוצא פולני
1927 – יעקב חרותי, עורך דין, לוחם לח"י ומייסד מחתרת צריפין (נפטר ב-2022)
1928 – יואב רענן, קופץ למים ישראלי (נפטר ב-2022)
1929 – מרטין לותר קינג, מנהיג אפרו-אמריקאי (נרצח ב-1968)
1934 – אפרים שטרן, מבכירי הארכאולוגים בישראל (נפטר ב-2018)
1935 – רוברט סילברברג, סופר אמריקאי
1939 – דון קוג'יס, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2021)
1944 – נילי טל, במאית ומפיקה ישראלית של סרטי תעודה (נפטרה ב-2024)
1948 – אבישי ברוורמן, פרופסור לכלכלה וחבר הכנסת מטעם העבודה
1949 – יורם שפטל, עורך דין ושדרן רדיו ישראלי
1950 – מריוס טרזור, כדורגלן צרפתי
1950 – יעקב אדלר, מאמן כדורסל ישראלי (נפטר ב-2021)
1953 – מיכל הירש נוי, משוררת, סופרת ילדים ופסלת קרמיקה
1957 – דייוויד איגה, המושל השמיני של מדינת הוואי
1958 – בוריס טאדיץ, נשיא סרביה
1964 – וס, מוזיקאי קמרוני (נפטר ב-2021)
1970 – עמי סמולרצ'יק, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי
1971 – ענבל פרלמוטר, מוזיקאית ישראלית (נהרגה ב-1997)
1971 – רג'ינה קינג, שחקנית אמריקאית
1973 – ניסן צור, עיתונאי ישראלי
1981 – פיטבול, זמר וראפר אמריקאי
1985 – נעמה שטרית, שחקנית וזמרת ישראלית
1988 – דרווין אטאפומה, רוכב אופני כביש קולומביאני
1991 – מארק ברטרה, כדורגלן ספרדי-קטלוני
1996 – דאב קמרון, שחקנית וזמרת אמריקאית
1997 – ולנטינה סנרה, שחקנית ודוגמנית ארגנטינאית
1997 – זיו קלונטרוב, שחיין ישראלי
2004 – גרייס ונדרוואאל, שחקנית וזמרת אמריקאית
2008 – דילן דרור, אושיית רשת, שחקן וזמר ישראלי
נפטרו
ממוזער|212x212 פיקסלים|גלבה
ממוזער|260x260 פיקסלים|לאה גולדברג
69 – גלבה, קיסר האימפריה הרומית (נולד ב-3 לפנה"ס)
936 – ראול, מלך צרפת (נולד ב-890)
1595 – מוראט השלישי, סולטאן האימפריה העות'מאנית (נולד ב-1546)
1762 – פיוטר שובלוב, מדינאי רוסי (נולד ב-1710)
1896 – מת'יו בריידי, צלם עיתונות אמריקאי (נולד ב-1822)
1919 – רוזה לוקסמבורג, מהפכנית יהודיה פולניה-גרמניה (נולדה ב-1871)
1919 – קרל ליבקנכט, מהפכן גרמני (נולד ב-1871)
1947 – יהודה אריה לוי, איש המחתרת לח"י (הוצא להורג בידי הלח"י, נולד ב-1916)
1970 – לאה גולדברג, משוררת, סופרת וכלת פרס ישראל (נולדה ב-1911)
1974 – יוסף סרלין, חבר הכנסת ושר מטעם הציונים הכלליים וגח"ל (נולד ב-1906)
1983 – מאיר לנסקי, מראשי המאפיה בניו יורק (נולד ב-1902)
2003 – רוברט ג'ון בריידווד, ארכאולוג אמריקאי (נולד ב-1907)
2005 – ויקטוריה דה לוס אנחלס, זמרת אופרה קטלאנית (נולדה ב-1923)
2006 – ג'אבר אל-אחמד אל-ג'אבר א-סבאח, אמיר כווית (נולד ב-1926)
2007 – יצחק מיכאל שילה, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי (נולד ב-1920)
2009 – אורי בן-ארי, תת-אלוף, מפקד גייסות השריון, דיפלומט וסופר ישראלי (נולד ב-1925)
2010 – מרשל וורן נירנברג, ביוכימאי אמריקאי, יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1968 (נולד ב-1927)
2018 – דולורס או'ריורדן, זמרת להקת הקרנבריז (נולדה ב-1971)
2019 – קרול צ'אנינג, שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה, זמרת וקומיקאית אמריקאית (נולדה ב-1921)
2019 – אברהם בנדורי, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל (נולד ב-1928)
2021 – יוסף ויסמן, רופא ילדים ומומחה לאנדוקרינולוגיה (נולד ב-1942)
2021 – בנז'אמן דה רוטשילד, בנקאי שווייצרי-יהודי, יושב ראש קבוצת אדמון דה רוטשילד (נולד ב-1963)
2022 – הלל אשכנזי, עו"ד, יזם עסקים ופעיל במפ"ם (נולד ב-1933)
2024 – דרור קשטן, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי (נולד ב-1944)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ארצות הברית – יום מרטין לותר קינג
קוריאה הצפונית – יום הנגול
14 בינואר – 16 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א יה
קטגוריה:ינואר
| 2024-10-03T08:06:49
|
14 בינואר
|
14 בינואר הוא היום ה-14 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 351 ימים (352 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1478 – נובגורוד נכבשת על ידי איוואן השלישי נסיך מוסקבה
1539 – ספרד מספחת את קובה
1814 – אמנת קיל: דנמרק מסכימה להעביר את נורווגיה לשוודים, בתמורה לפומרניה
1858 – נפוליאון השלישי ניצל מניסיון התנקשות
1893 – מתארגנת קבוצת סוחרים אמריקאים ואירופאים למטרת הפיכה נגד המלכה האחרונה של ממלכת הוואי, ליליואוקלאני; הקדמה לסיפוח הוואי על ידי ארצות הברית
1907 – 1,000 הרוגים ברעידת אדמה בקינגסטון, ג'מייקה
1916 – האגודה האסטרונומית המלכותית מקבלת לשורותיה את הנשים הראשונות מאז הווסדה ב-1820
1942 – הנאצים מתחילים לרכז את יהודי הולנד באמסטרדם
1943 – פתיחת ועידת קזבלנקה
1948 – קרב ג' בשבט: ניסיון ערבי לכבוש את גוש עציון שנכשל
1969 – שיגור החללית סויוז 4, מטרת הטיסה היא לבצע עגינה עם סויוז 5, לבצע העברת צוותים ולנחות בחזרה
1971 – מבצע ברדס 20 פשיטות חטיבת הצנחנים ושייטת 13 מובלים בספינות סער על יעדי מחבלים בחוף דרום לבנון
1993 – פרשת הקלטת הלוהטת: בנימין נתניהו מודיע כי נסחט על ידי "אחד הבכירים בליכוד, המוקף חבורת פושעים" וכי קיים רומן מחוץ לנישואין
1994 – החללית סויוז TM-17 מתנתקת מתחנת החלל מיר, פוגעת בה במהלך ההתנתקות שמעוררת חשד שצריך לפנות את התחנה, ומצליחה לנחות בשלום עם הצוות
1997 – ממשלת ישראל מאשרת את הסכם חברון
2004 – דגל גאורגיה, "חמשת הצלבים", חוזר לשימוש לאחר כ-500 שנה
2005 – הגשושית הויגנס נוחתת על טיטאן, ירחו של שבתאי
2008 – הגשושית מסנג'ר מבצעת יעף ראשון ליד כוכב חמה וממפה חמישית מפני השטח
2011 – זין אל-עאבדין בן עלי, שכיהן כנשיא תוניסיה במשך 23 שנה, מתפטר מתפקידו בעקבות מהומות המוניות
2015 – מועצת התלמידים והנוער הארצית השביתה את הלימודים במדינת ישראל בעקבות ביטול הטיולים השנתיים על ידי ארגון המורים
2024 – פרדריק העשירי, בנה של מרגרטה השנייה, עולה לשלטון לאחר שאמו הודיעה ב-31 בצדמבר, בנאום לכבוד ראש השנה החדשה, שאין בכוונתה להישאר בכס המלכות והיא תעביר את המלכות על דנמרק וגרינלנד אליו
נולדו
ממוזער|194x194px|מרקוס אנטוניוס
ממוזער|149x149px|ולדמר הראשון
ממוזער|194x194px|בנדיקט ארנולד
ממוזער|198x198px|מהמט השישי
83 לפנה"ס – מרקוס אנטוניוס, מצביא ומדינאי רומאי (התאבד ב-30 לפנה"ס)
1131 – ולדמר הראשון, מלך דנמרק (נפטר ב-1182)
1273 – ז'אן הראשונה, מלכת נווארה (נפטרה ב-1305)
1507 – קתרינה מאוסטריה, מלכת פורטוגל (נפטרה ב-1578)
1623 – אלג'רנון סידני, פוליטיקאי ופילוסוף פוליטי אנגלי (נפטר ב-1683)
1741 – בנדיקט ארנולד, גנרל אמריקאי שערק לשורות הבריטים (נפטר ב-1801)
1749 – ג'יימס גררד, פוליטיקאי אמריקאי ומושל קנטקי השני (נפטר ב-1822)
1771 – ז'אן-לואי אבנעזר רנייה, גנרל שווייצרי בצבא נפוליאון (נפטר ב-1814)
1800 – לודוויג פון קכל, מוזיקולוג ומלחין אוסטרי (נפטר ב-1877)
1806 – מת'יו מורי, אוקיינוגרף, אסטרונום, גאולוג, קרטוגרף והיסטוריון אמריקאי (נפטר ב-1873)
1841 – ברת מוריזו, ציירת אימפרסיוניסטית צרפתיה (נפטרה ב-1895)
1852 – הרב שלמה מוסיוף, נגיד, נדבן, סוחר, אספן עתיקות ובנאי (נפטר ב-1922)
1861 – מהמט השישי, הסולטאן האחרון של האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1926)
1875 – אלברט שווייצר, תאולוג, מוזיקאי, פילוסוף ורופא גרמני, חתן פרס נובל לשלום (נפטר ב-1965)
1886 – יו לופטינג, סופר בריטי, יוצר סדרת הספרים דוקטור דוליטל (נפטר ב-1947)
1892 – מרטין נימלר, כומר גרמני ממתנגדי הנאצים (נפטר ב-1984)
1901 – אלפרד טרסקי, מתמטיקאי ולוגיקן פולני (נפטר ב-1983)
1914 – מרדכי זר, איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י (נפטר ב-1982)
1919 – ג'וליו אנדראוטי, ראש ממשלת איטליה (נפטר ב-2013)
1925 – שלמה קרליבך, רב שהיה ידוע גם בכינוי "הרבי המרקד" (נפטר ב-1994)
1927 – עמוס מוסנזון, לוחם פלמ"ח, מחנך, סופר ומחזאי ישראלי
1928 – שבתאי אלדג'ם, צייר יהודי צרפתי ממוצא בולגרי
1931 – קטרינה ולנטה, זמרת, גיטריסטית, רקדנית ושחקנית איטלקייה (נפטרה ב-2024)
1933 – ברוך לוי, מומחה בתחום מדיניות חברתית, מפקד פיקוד גדנ"ע ומפקד המשמר האזרחי (נפטר ב-2023)
1934 – יעקב גדיש, כלכלן ישראלי (נפטר ב-2005)
1935 – גיורא רם-פורמן, טייס קרב בחיל האוויר הישראלי
1941 – פיי דאנאוויי, שחקנית קולנוע אמריקאית וזוכת פרס אוסקר
1943 – מאריס יאנסונס, מנצח לטבי (נפטר ב-2019)
1944 – שמואל אדלשטיין, ביוכימאי ישראלי
1953 – מלי פולישוק-בלוך, חברת הכנסת מטעם "שינוי"
1953 – דנזל דאגלס, ראש ממשלת סנט קיטס ונוויס
1963 – סטיבן סודרברג, במאי קולנוע אמריקאי ממוצא שוודי
1965 – שאמיל באסייב, מדינאי וטרוריסט צ'צ'ני (נהרג ב-2006)
1966 – דן שניידר, שחקן ותסריטאי אמריקאי
1967 – רובי דואניאס, שחקן, תסריטאי ובמאי טלוויזיה ישראלי
1968 – אל אל קול ג'יי, ראפר ושחקן אמריקאי
1968 – רואל פוקס, כדורגלן אנגלי
1969 – דייב גרוהל, מוזיקאי, מתופף להקת נירוונה וסולן להקת הפו פייטרס
1969 – ג'ייסון בייטמן, שחקן אמריקאי
1973 – ישי שטקלר, מנצח אופרה, תזמורות ומקהלות ישראלי
1982 – ויקטור ואלדס, שוער כדורגל קטלוני
1988 – מאור בוזגלו, כדורגלן ישראלי
1990 – גרנט גאסטין, שחקן וזמר אמריקאי
1994 – מוקטר אדריס, אתלט אתיופי
נפטרו
ממוזער|230x230 פיקסלים|ג'ורג' ברקלי
ממוזער|218x218 פיקסלים|לואיס קרול
ממוזער|227x227 פיקסלים|אנתוני אידן
1301 – אנדראש השלישי, מלך הונגריה (נולד ב-1265)
1331 – אודוריקו מפורדנונה, כומר פרנציסקני (נולד ב-1286)
1753 – ג'ורג' ברקלי, פילוסוף אירי (נולד ב-1685)
1790 – ישראל בנימין באסאן רבה של יהדות רג'ו אמיליה (נולד ב-1701)
1867 – ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר, צייר צרפתי (נולד ב-1780)
1898 – לואיס קרול, סופר ומתמטיקאי בריטי, מחבר הספר הרפתקאות אליס בארץ הפלאות (נולד ב-1832)
1940 – היינריך אוגוסט מייסנר, מהנדס גרמני, מתכנן מסילת הרכבת החיג'אזית (נולד ב-1862)
1957 – המפרי בוגרט, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1899)
1966 – סרגיי קורוליוב, ראש מהנדסי ומתכנני הטילים והמשגרים הסובייטיים במהלך המירוץ לחלל (נולד ב-1907)
1977 – אנאיס נין, סופרת צרפתייה (נולדה ב-1903)
1977 – אנתוני אידן, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1897)
1978 – קורט גדל, לוגיקן אוסטרי (נולד ב-1906)
1984 – פאול בן-חיים, מלחין ישראלי (נולד ב-1897)
1984 – ריי קרוק, ממייסדי רשת מקדונלד'ס (נולד ב-1902)
1986 – דונה ריד, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1921)
1988 – גאורגי מלנקוב, שליט ברית המועצות בין 1953 ל-1955 (נולד ב-1902)
1988 – משה טיקוצ'ינסקי, המשגיח והמנהל הרוחני של ישיבת סלובודקה בבני ברק, וקודם לכן מנהל רוחני של ישיבת מקור חיים בירושלים (נולד ב-1910)
1992 – מנחם בולה, מנהל בית ספר ופרשן מקרא (נולד ב-1912)
2002 – ראאד כרמי, פעיל בגדודי חללי אל אקצה (נולד ב-1974)
2006 – שלי וינטרס, שחקנית קולנוע אמריקאית, זוכת פרס האוסקר (נולדה ב-1920)
2007 – ורדי בן יעקב, עיתונאי, מתרגם ואיש רדיו ישראלי (נולד ב-1933)
2011 – דוד קורן, פוליטיקאי ישראלי (נולד ב-1917)
2015 – מרדכי שמואל אשכנזי, רבו של כפר חב"ד, חבר בית דין רבני חב"ד, עורך ספרים וזוכה בפרס הרב קוק (תשס"ד) על חיבור ספרי הלכה (נולד ב-1943)
2016 – אלן ריקמן, שחקן בריטי זוכה פרס גלובוס הזהב (נולד ב־1946)
2018 – מיכה רם, מפקד חיל הים (נולד ב-1942)
2019 – פאבל אדמוביץ', פוליטיקאי ועורך דין פולני, ראש עיריית גדנסק (נולד ב-1965)
2021 – פיטר מארק ריצ'מן, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון יהודי אמריקאי, תסריטאי, מפיק סרטי קולנוע וטלוויזיה, מחזאי וסופר (נולד ב-1927)
2022 – אלכס פלג, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1938)
2022 – ריקארדו בופיל, אדריכל ספרדי מקטלוניה, ממוצא יהודי (נולד ב-1939)
חגים ואירועים החלים ביום זה
13 בינואר – 15 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
ראש השנה הברברית
קישורים חיצוניים
א יד
קטגוריה:ינואר
| 2024-09-11T22:52:35
|
17 בינואר
|
17 בינואר הוא היום ה-17 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 348 ימים (349 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|150px|המהדורה המקורית של "דון קישוט"
1377 – האפיפיור גרגוריוס האחד עשר מחזיר את מושב האפיפיורית מאביניון לרומא
1793 – המהפכה הצרפתית – המלך לואי השישה עשר מורשע ב"קשירת קשר נגד ביטחון וחירות הציבור" ומוצא להורג כמה ימים לאחר מכן
1852 – בריטניה מכירה בשלטון הבורים (מתיישבים ממוצא הולנדי) בטרנסוואל
1893 – מתבצעת הפיכה נגד מלכת הוואי האחרונה, ליליואוקלאני, המודחת משלטונה בידי קבוצת סוחרים אמריקאים ואירופאים, ובגיבוי חיל הנחתים האמריקאי, כדי להשתלט על תעשיית הסוכר
1917 – ארצות הברית רוכשת את איי הבתולה מדנמרק
1929 – פורסם לראשונה הקומיקס פופאי המלח
1945 – מלחמת העולם השנייה: ברית המועצות כובשת את ורשה
1945 – מלחמת העולם השנייה: תחילת הפינוי של מחנה ההשמדה אושוויץ
1945 – ראול ולנברג, חסיד אומות העולם, נראה לאחרונה בבודפשט לפני שנאסר על ידי הסובייטים
1946 – מועצת הביטחון של האו"ם מתכנסת בפעם הראשונה
1958 – בית המשפט העליון מטהר את שמו של ישראל קסטנר, כשנה לאחר שנרצח
1966 – פצצות מימן שנפלו ממפציץ אמריקאי שהתרסק גרמו לזיהום רדיואקטיבי בספרד. אחת הפצצות נמשתה מהים התיכון לאחר חודשיים
1991 – מלחמת המפרץ פורצת. כוחות הקואליציה בראשות ארצות הברית תוקפים בעיראק. בתגובה, יורה עיראק 8 טילי סקאד לעבר ישראל
1991 – האראלד החמישי יורש את הכתר הנורווגי עם מות אביו אולף החמישי
1994 – 57 הרוגים ונזק כלכלי כבד כתוצאה מרעידת אדמה בעוצמה של 6.7 בסולם ריכטר בקליפורניה, ארצות הברית
1995 – 5,477 הרוגים ברעידת אדמה בקובה, יפן
2002 – הפיגוע באולם "ארמון דוד" בחדרה, 6 נרצחים ועשרות פצועים
2002 – 400,000 איש מפונים מבתיהם עם התפרצות הר הגעש ניירגונגו (Nyiragongo) בקונגו
2016 – פיגוע דקירה בעותניאל בו נרצחה האם דפנה מאיר לעיני ילדיה
2021 – אלכסיי נבלני, ראש האופוזיציה הרוסית, חוזר לרוסיה לאחר ניסיון הרעלה נגדו שלא צלח, ונעצר מיד בנחיתה על ידי המשטרה הרוסית
נולדו
שמאל|ממוזער|208x208px|בנג'מין פרנקלין
ממוזער|221x221 פיקסלים|דייוויד לויד ג'ורג'
ממוזער|217x217 פיקסלים|אל קפונה
ממוזער|213x213 פיקסלים|מוחמד עלי
ממוזער|אנדי קאופמן
ממוזער|173x173px|ג'ים קארי
1342 – פיליפ השני, דוכס בורגונדיה (נפטר ב-1404)
1463 – פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נפטר ב-1525)
1504 – פיוס החמישי, אפיפיור (נפטר ב-1572)
1560 – גספר בוהין, בוטנאי שווייצרי (נפטר ב-1624)
1574 – רוברט פלאד, פילוסוף, רופא ואוקולטיסט אנגלי (נפטר ב-1637)
1600 – פדרו קלדרון דה לה ברקה, מחזאי, משורר וסופר ספרדי (נפטר ב-1681)
1706 – בנג'מין פרנקלין, מדינאי, ממציא, הוגה דעות ודיפלומט אמריקאי (נפטר ב-1790)
1798 – אוגוסט קונט סוציולוג ופילוסוף צרפתי (נפטר ב-1857)
1820 – אן ברונטה, סופרת בריטית (נפטרה ב-1848)
1836 – חוסה וייט, מלחין וכנר קובני-צרפתי (נפטר ב-1918)
1863 – דייוויד לויד ג'ורג', פוליטיקאי בריטי (נפטר ב-1945)
1881 – אלפרד רדקליף-בראון, אנתרופולוג בריטי (נפטר ב-1955)
1899 – אל קפונה, גנגסטר (נפטר ב-1947)
1899 – נוויל שוט, סופר בריטי (נפטר ב-1960)
1905 – חצקל איש כסית, המייסד והבעלים של בית הקפה התל אביבי הידוע "כסית" (נפטר ב-1979)
1911 – משה כרמל, אלוף פיקוד הצפון הראשון, שר התחבורה וחבר הכנסת מטעם אחדות העבודה והמערך (נפטר ב-2003)
1912 – פרידריך דוננפלד, כדורגלן ומאמן כדורגל אוסטרי (נפטר ב-1976)
1917 – יעקב פינס, אמן הדפס ישראלי (נפטר ב-2005)
1921 – דן טולקובסקי, מפקד חיל האוויר הישראלי ה-5
1922 – בטי וייט, שחקנית, קומיקאית ומנחת טלוויזיה אמריקאית, זוכת 7 פרסי אמי (נפטרה ב-2021)
1922 – לואיס אצ'ווריה אלברס, פוליטיקאי מקסיקני, כיהן כנשיא מקסיקו (נפטר ב-2022)
1926 – יצחק מודעי, שר האוצר וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נפטר ב-1998)
1927 – ארת'ה קיט, זמרת ושחקנית אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-2008)
1927 – לי ספטנר, פיזיקאי ישראלי-אמריקאי (נפטר ב-2024)
1931 – ג'יימס ארל ג'ונס, שחקן אמריקאי (נפטר ב-2024)
1932 – אביבה מרקס, שחקנית וזמרת ישראלית-בריטית
1933 – דלידה, זמרת שאנסון מצרית ממוצא איטלקי (התאבדה ב-1987)
1939 – זוהר מנה, מדען מחשב ישראלי (נפטר ב-2018)
1939 – נילס הלוויי פיטרסן, שר החוץ ושר הכלכלה של דנמרק (נפטר ב-2017)
1940 – טאבארה ואסקס, נשיא אורוגוואי (נפטר ב-2020)
1942 – מוחמד עלי, מתאגרף אמריקאי (נפטר ב-2016)
1944 – ברוך חגאי, ספורטאי פאראלימפי ישראלי
1945 – אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון
1947 – דוד בונדי, מנהל ישראלי
1948 – דוד אודסון, ראש ממשלת איסלנד
1948 – דוד ויצטום, מגיש ועורך חדשות בטלוויזיה וברדיו
1948 – טמירה ירדני, מפיקה ישראלית
1949 – אנדי קאופמן, קומיקאי אמריקאי (נפטר ב-1984)
1949 – אניטה בורג, מדענית מחשב (נפטרה ב-2003)
1949 – דן שטרן, שחיין ישראלי (נפטר ב-2021)
1949 – מיק טיילור, מוזיקאי אנגלי
1952 – אלברט אילוז, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי
1955 – ענר פרמינגר, במאי, תסריטאי, מפיק וחוקר ופרופסור לקולנוע
1956 – פול יאנג, זמר אנגלי
1957 – סטיב הארווי, קומיקאי,מנחה טלוויזיה שחקן ושדרן רדיו אמריקאי
1961 – מאיה צ'יבורדאנידזה, שחמטאית גאורגית
1962 – ג'ים קארי, שחקן קולנוע אמריקאי
1964 – מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארצות הברית
1969 – טייסטו, יוצר מוזיקה אלקטרונית הולנדי
1970 – שרון וכסלר, חזאית ואשת תקשורת ישראלית
1971 – קיד רוק, זמר רוק וקאנטרי אמריקאי
1972 – יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, חבר הכנסת מטעם סיעת קדימה
1972 – רון קובי, ראש עיריית טבריה
1977 – לוקה פאוליני, רוכב אופני כביש איטלקי
1980 – פולינה צ'יקטונוב, רקדנית, מורה לריקוד וכוריאוגרפית ישראלית
1980 – זואי דשנל, שחקנית וזמרת אמריקאית שהתגיירה
1982 – דוויין וייד, כדורסלן אמריקאי
1984 – קלווין האריס, זמר סקוטי
1985 – סימונה סימונס, זמרת הולנדית
1987 – ג'ייסון דנינו-הולט, שחקן, מחזאי, במאי תיאטרון, ומנחה טלוויזיה ישראלי
1988 – הקטור מורנו, כדורגלן מקסיקני
1990 – אסטבן צ'אבס, רוכב אופני כביש קולומביאני
1991 – אסאפקה לאפי, נהג מרוצי ראלי פיני
1994 – פסקל אקרמן, רוכב אופני כביש גרמני
1999 – נינה אמיר, שייטת ישראלית
נפטרו
שמאל|ממוזער|170x170px|מטבע הנושא את דיוקן תאודוסיוס הראשון
ממוזער|237x237 פיקסלים|פיודור הראשון
395 – תאודוסיוס הראשון, קיסר האימפריה הרומית המאוחדת האחרון (נולד ב-346)
1458 – לודוויג הראשון, רוזן הסן (נולד ב-1402)
1468 – סקנדרבג, הגיבור הלאומי של אלבניה (נולד ב-1405)
1588 – צ'י ג'י-גואנג, מצביא וסופר סיני (נולד ב-1528)
1598 – פיודור הראשון, הצאר הרוסי האחרון משושלת רוריק (נולד ב-1557)
1751 – תומאסו אלבינוני, מלחין איטלקי (נולד ב-1671)
1863 – הוראס ורנט, צייר צרפתי (נולד ב-1789)
1890 – סלומון זולצר, חזן, מנצח ומלחין יהודי אוסטרי (נולד ב-1804)
1893 – ראת'רפורד בירצ'רד הייס, נשיאה ה-19 של ארצות הברית (נולד ב-1822)
1911 – פרנסיס גלטון, מדען בריטי (נולד ב-1822)
1918 – יוליוס ולהאוזן, ממייסדי ביקורת המקרא (נולד ב-1844)
1961 – פטריס לומומבה, ראש ממשלת קונגו (נרצח) (נולד ב-1925)
1990 – עמינדב פרי, קצין בצה"ל בדרגת סגן-אלוף (נולד ב-1918)
1993 – אלברט חוראני, היסטוריון ומזרחן בריטי (נולד ב-1915)
1997 – קלייד טומבו, אסטרונום אמריקאי שגילה גם את כוכב הלכת הננסי פלוטו (בזמנו נחשב כוכב לכת תשיעי) (נולד ב-1906)
2002 – קמילו חוזה סלה, סופר ספרדי (נולד ב-1916)
2002 – מולה כהן, מפקד חטיבת יפתח של הפלמ"ח, מייסד המשמר האזרחי וראש מועצה אזורית עמק יזרעאל (נולד ב-1923)
2006 – דן מיכאלי, רופא ישראלי, מומחה לרפואה פנימית ומחלות זיהומיות, קצין רפואה ראשי, מנהל בית החולים איכילוב ומנכ"ל משרד הבריאות (נולד ב-1933)
2008 – בובי פישר, אלוף העולם בשחמט (נולד ב-1943)
2010 – אריך סגל, סופר אמריקאי, מחזאי ועורך (נולד ב-1937)
2015 – פאתן חמאמה, שחקנית קולנוע וטלוויזיה מצרית (נולדה ב-1931)
2017 – אנטולי רובין, אסיר ציון (נולד ב-1928)
2017 – מרדכי בן שחר, זמר בריטון ישראלי בתחום האופרה ובתחום החזנות (נולד ב-1926)
2018 – זאב קרוב, איש חינוך ישראלי (נולד ב-1959)
2019 – עוזי ויזל, צ'לן ישראלי, פרופסור באקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב (נולד ב-1926)
2019 – מרי אוליבר, משוררת אמריקאית זוכת פרס הספר הלאומי ופרס פוליצר (נולדה ב-1935)
2019 – פומיקו יונזאווה, פיזיקאית יפנית שהתמחתה בפיזיקה תאורטית (נולדה ב-1938)
2020 – פייטרו אנסטסי, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1948)
2021 – יוז'ף שאש, שחקן, במאי, סופר, מנהל תיאטרון והומוריסט יהודי-הונגרי (נולד ב-1939)
2021 – יצחק מונסה, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1941)
2023 – לוסיל רנדון, האישה המבוגרת ביותר בעולם, מ-2022 ועד מותה (נולדה ב-1904)
2024 – יאקו ולטנן, גנרל פיני (נולד ב-1925)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום החג בנצרות האורתודוקסית של הקדוש תאודוסיוס הראשון
כאשר ה-15 בינואר יוצא ביום שבת, מציינים בארצות הברית את יום מרטין לותר קינג הנחשב גם הוא ליום שבתון ב-17 בינואר היוצא אז ביום שני
משנת 2005 מציין האו"ם את ה-17 בינואר כ-"יום מצילי האנושות הבינלאומי", תאריך זה נקבע בשל היותו של ראול ולנברג, אשר נעלם ביום זה, סמל בולט לחסידי אומות העולם
16 בינואר – 18 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א יז
קטגוריה:ינואר
| 2024-10-14T19:36:37
|
1 בפברואר
|
1 בפברואר הוא היום ה-32 בשנה, בשבוע ה-5 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 333 ימים (334 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|1 בפברואר 2003 - אסון מעבורת החלל קולומביה
1411 – הסכם טורון בין ממלכת פולין והדוכסות הגדולה של ליטא למסדר הטווטוני
1444 – (ערב הקנדלמאס) – ברק פוגע במגדל העץ של קתדרלת סנט פול בלונדון וגורם לשריפה קשה במבנה שנזקיה יתוקנו רק כעבור כ-20 שנים
1742 – סרדיניה ואוסטריה חותמות על ברית ביניהן
1789 – חיילי סין נהדפים אל מחוץ לבירת וייטנאם טאנג לונג
1793 – צרפת מכריזה מלחמה על ממלכת בריטניה הגדולה והולנד
1809 – מלך הולנד לואיס נפוליאון מקבל את שיטת המדידה המטרית
1861 – מדינת טקסס פורשת מארצות הברית ומצטרפת לקונפדרציית הדרום
1884 – המהדורה הראשונה של המילון האנגלי של אוקספורד יוצאת לאור
1902 – קיסרית סין צה שי אוסרת על קשירת רגלי נשים
1905 – ראש ממשלת הונגריה אישטבאן טיזה מתפטר
1908 – מלך פורטוגל קרלוש הראשון ובנו ויורשו לואיש פיליפה, נסיך הכתר של פורטוגל נרצחים בידי מהפכנים
1917 – מלחמת העולם הראשונה: גרמניה מחליטה להפר את ההבנות בנוגע להגבלת פעילותן של צוללות
1918 – רוסיה מאמצת את לוח השנה הגרגוריאני
1924 – ראש הממשלה הבריטי הנכנס רמזי מקדונלד מכיר באופן רשמי בברית המועצות
1933 – הפרלמנט הגרמני מפוזר על ידי הנשיא הינדנבורג לבקשת הקנצלר החדש אדולף היטלר
1938 – רעידת אדמה באזור ים בנדה (אינדונזיה). חוזקה מוערך בכ-8.5
1940 – מלחמת החורף: הצבא האדום מצליח להבקיע את קו מנרהיים
1943 – מלחמת העולם השנייה: הנאצים ממנים את וידקון קוויזלינג ל"נשיא השרים" בנורווגיה
1944 – מפקדת האצ"ל מכריזה על מרד נגד השלטון הבריטי
1945 – צבא ארצות הברית מגיע לקו זיגפריד
1946 – טריגווה לי נבחר למזכ"ל האו"ם הראשון
1949 – ארצות הברית משדרגת את הכרתה בישראל להכרה "דה יורה"
1949 – מיוצר הסינגל הראשון
1951 – אלפרד קרופ ו-28 פושעי מלחמה גרמניים אחרים משוחררים
1951 – ארגון האומות המאוחדות מגנה את סין העממית כתוקפן בקוריאה
1958 – מצרים וסוריה מתמזגות לרפובליקה הערבית המאוחדת
1958 – הלוויין האמריקני הראשון (אקספלורר 1) משוגר לחלל
1961 – נחנך בית חולים איכילוב בתל אביב. נקרא כיום המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי
1965 – מרטין לותר קינג ו-700 מפגינים נעצרים בסלמה, אלבמה
1979 – האייתוללה ח'ומייני חוזר לאיראן לאחר 15 שנות גלות
1982 – סנגל וגמביה מתאחדות למדינה אחת: סנגמביה
1984 – סין והולנד מחדשות את היחסים הדיפלומטיים ביניהן
1994 – להקת הפאנק גרין דיי מוציאים את אלבום האולפן הראשון שלהם, Dookie
2003 – מעבורת החלל קולומביה מתפרקת בחזרתה לכדור הארץ. כל צוות המעבורת, שאילן רמון היה חלק ממנו, נספה
2004 – צוות רוסי-אמריקאי מודיע על גילוי היסודות ניהוניום ומוסקוביום
2005 – קנדה היא המדינה הרביעית שמתירה נישואים חד-מיניים
2006 – הריסת 9 מבני קבע במאחז עמונה הופכת לעימות אלים בין המשטרה והיס"מ למתנחלים, אשר מעורר סערה ציבורית גדולה
2006 – תחילת המהומות הקשות ברחבי העולם סביב קריקטורות הנביא מוחמד אשר מובילות להפגנות אלימות ושרפת שגרירויות דנמרק במספר ערים בעולם
2008 – אל-קאעידה מבצע פיגוע ירי לעבר שגרירות ישראל בעיר נואקשוט בירת מאוריטניה. בפיגוע נפצעו שישה אנשים
2013 – ג'ון קרי מחליף את הילרי קלינטון בתפקיד מזכיר המדינה של ארצות הברית
2017 – תחילת "מבצע גן נעול" לפינוי עמונה
2021 – הפיכה צבאית במיאנמר
נולדו
ממוזער|228x228 פיקסלים|בוריס ילצין
1435 – אמדאו התשיעי, דוכס סבויה (נפטר ב-1472)
1659 – יאקוב רוחבן, מגלה ארצות הולנדי (נפטר ב-1729)
1873 – ג'ון פטריק אובריין, ראש עיריית ניו יורק בשנת 1933 מטעם המפלגה הדמוקרטית. (נפטר ב-1951)
1874 – הוגו פון הופמנסתאל, משורר, סופר ומחזאי אוסטרי (נפטר ב-1929)
1878 – אלפרד האיוש, שחיין הונגרי ממוצא יהודי, אדריכל מפורסם והאלוף האולימפי הראשון בשחייה (נפטר ב-1955)
1901 – קלארק גייבל, שחקן קולנוע אמריקאי שכיכב בסרט חלף עם הרוח (נפטר ב-1960)
1905 – אמיליו סגרה, פיזיקאי איטלקי-אמריקני, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-1989)
1915 – סטנלי מתיוס, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2000)
1915 – ויקטור שם-טוב, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2014)
1917 – משה קשתי, היועץ הכספי לרמטכ"ל בדרגת אלוף-משנה, מנכ"ל משרד הביטחון ומנכ"ל צים (נפטר ב-1974)
1922 – חיים גרשוני, ממייסדי חיל הים הישראלי, ממתנדבי מח"ל מארצות הברית (נפטר ב-2006)
1922 – מרים גיליס-קרליבך, פרופסור לחינוך, סוציולוגיה והיסטוריה יהודית באוניברסיטת בר-אילן (נפטרה ב-2020)
1922 – זאב מילוא, מהנדס אלקטרוניקה ישראלי, קצין בחיל הקשר והאלקטרוניקה בדרגת אלוף-משנה, חתן פרס ביטחון ישראל (נפטר ב-2020)
1924 – עמנואל שפר, מאמן כדורגל ישראלי (נפטר ב-2012)
1925 – אורי בן ארי, תת-אלוף, מפקד גייסות השריון, דיפלומט וסופר ישראלי (נפטר ב-2009)
1925 – רחל רבין, אשת חינוך ישראלית ואחותו היחידה של יצחק רבין
1927 – אביבה הזז, משוררת ישראלית (נפטרה ב-2019)
1928 – סטיוארט ויטמן, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי-יהודי (נפטר ב-2020)
1929 – הנה אביתר, פסלת ישראלית
1930 – ישראל ויסלר ("פוצ'ו"), סופר, משורר, תסריטאי, מחזאי וכותב צ'יזבטים ישראלי
1931 – בוריס ילצין, נשיא רוסיה הראשון (נפטר ב-2007)
1932 – בת-שבע קניבסקי, רבנית חרדית-ליטאית (נפטרה ב-2011)
1936 – דבורה הכהן, היסטוריונית וסוציולוגית במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן
1938 – עידוא בן-גוריון, סופר ומחזאי עברי, במאי תיאטרון ופזמונאי ישראלי (נפטר ב-1972)
1939 – שוש וייץ, חוקרת ומבקרת תרבות ותיאטרון ישראלית (נפטרה ב-2000)
1939 – רמי הרפז, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, טייס קרב בחיל האוויר הישראלי (נפטר ב-2019)
1940 – שרי רז, עיתונאית ואשת חדשות בטלוויזיה הישראלית
1942 – טרי ג'ונס, שחקן, קומיקאי, במאי קולנוע וכותב ולשי (נפטר ב-2020)
1944 – מייק אנזי, פוליטיקאי אמריקאי חבר המפלגה הרפובליקנית (נפטר ב-2021)
1946 – אהוד גרוס, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, כיהן כקצין חינוך ראשי (נפטר ב-2021)
1947 – מייק בראנט, זמר ישראלי (התאבד ב-1975)
1950 – יוחנן הרסון, צייר, פסל, תפאורן ושחקן ישראלי (נפטר ב-2022)
1951 – הלל פלסר, איש חינוך דתי-לאומי ישראלי (נפטר ב-2022)
1952 – יצחק צחייק, עורך ומפיק ישראלי
1958 – סרן לרבי, כדורגלן ומאמן דני
1961 – ורדינה כהן, זמרת ישראלית
1962 – אנה קנאקיס, שחקנית איטלקייה (נפטרה ב-2023)
1964 – אלי אוחנה, כדורגלן עבר ומאמן כדורגל ישראלי
1965 – ברנדון לי, שחקן ואמן אמנויות לחימה (נהרג ב-1993)
1966 – מישל אקרס, כדורגלנית אמריקאית
1966 – רותו מודן, אמנית, מאיירת ומחברת ספרי קומיקס ישראלית
1966 – רקפת רוסק עמינח, אשת עסקים ומנכ"לית לשעבר של בנק לאומי
1968 – טל דקל, היסטוריונית של האמנות
1969 – גבריאל בטיסטוטה, כדורגלן ארגנטינאי
1971 – מייקל סי הול, שחקן טלוויזיה ותיאטרון אמריקאי
1972 – לימה בואי, כלת פרס נובל לשלום
1975 – אביעד בנטוב, שחקן, בדרן ואמן סטנד-אפ ישראלי
1977 – ברק כהן, עורך דין ופעיל חברתי
1980 – דודו גורש, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער
1994 – הארי סטיילס, זמר בריטי, חבר להקת וואן דיירקשן
1995 – אוליבר הלדנס, תקליטן, רמיקסר ומפיק מוזיקלי הולנדי
נפטרו
772 – האפיפיור סטפנוס השלישי
1248 – הנדריק השני, דוכס בראבנט (נולד ב-1207)
1328 – שארל הרביעי, מלך צרפת (נולד ב-1294)
1501 – זיגיסמונד, דוכס בוואריה (נולד ב-1439)
ממוזער|270x270 פיקסלים|הייזנברג
ממוזער|212x212 פיקסלים|אילן רמון
1563 – מינאס, קיסר אתיופיה
1733 – אוגוסט השני, מלך פולין (נולד ב-1670)
1851 – מרי שלי, סופרת אנגלייה (נולדה ב-1797)
1873 – מת'יו מורי, אוקיינוגרף, אסטרונום, גאולוג, קרטוגרף והיסטוריון אמריקאי (נולד ב-1806)
1903 – ג'ורג' סטוקס, פיזיקאי ומתמטיקאי אנגלי (נולד ב-1819)
1908 – קרלוש הראשון, מלך פורטוגל (נולד ב-1863)
1944 – פיט מונדריאן, צייר הולנדי (נולד ב-1872)
1966 – באסטר קיטון, שחקן ובמאי ראינוע אמריקאי (נולד ב-1895)
1972 – ברל לוקר, יו"ר הסוכנות היהודית וחבר הכנסת מטעם מפא"י (נולד ב-1887)
1975 – יעקב טימן, משחקניו הבולטים של תיאטרון המטאטא (נולד ב-1903)
1976 – ורנר הייזנברג, פיזיקאי גרמני (נולד ב-1901)
1978 – יזהר הררי, חבר הכנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, המפלגה הליברלית והמערך, יוזם החלטת הררי (נולד ב-1908)
1991 – הרצל רוזנבלום, עורך "ידיעות אחרונות" במשך 38 שנה (נולד ב-1903)
2002 – דניאל פרל, עיתונאי יהודי אמריקאי (נולד ב-1963)
2003 – אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון (נולד ב-1954)
2003 – דייוויד בראון, קפטן בצי האמריקני ואסטרונאוט של נאס"א (נולד ב-1956)
2003 – ריק האסבנד, קולונל בחיל האוויר האמריקאי, טייס חלל ומפקד מעבורת החלל קולומביה בטיסתה האחרונה (נולד ב-1957)
2003 – מייקל פ. אנדרסון, לוטננט קולונל בחיל האוויר של ארצות הברית, פיזיקאי ואסטרונאוט בנאס"א (נולד ב-1959)
2003 – ויליאם מק'קול, קומנדר בצי ארצות הברית, טייס ניסוי, מהנדס אווירונאוטיקה ואסטרונאוט של NASA (נולד ב-1961)
2003 – לורל קלארק, קצינת רפואה ומנתחת מוטסת בחיל הים האמריקאי ואסטרונאוטית אמריקאית (נולדה ב-1961)
2003 – קלפנה צ'אולה, מדענית ואסטרונאוטית אמריקאית ילידת הודו (נולדה ב-1962)
2004 – בנימין צביאלי, מראשוני קול ישראל וממניחי היסוד לשידורי הדת והמסורת בקול ישראל (נולד ב-1918)
2012 – ויסלבה שימבורסקה, משוררת פולנייה, כלת פרס נובל לספרות (נולדה ב-1923)
2012 – ששון בר-צבי, חוקר החברה והתרבות הבדואית בנגב, איש הפלמ"ח, הש"י וצה"ל (נולד ב-1924)
2012 – שמשון ענבל, דיפלומט, עורך ומתרגם עברי פורה ומילונאי ישראלי (נולד ב-1929)
2014 – מקסימיליאן של, שחקן אוסטרי-אמריקאי, זוכה פרס האוסקר (נולד ב-1930)
2019 – קלייב סוויפט, שחקן ופזמונאי אנגלי (נולד ב-1936)
2019 – יוסף סורינוב, שוער כדורגל ישראלי (נולד ב-1946)
2020 – רות בן-ישראל, פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב, כלת פרס ישראל לחקר המשפט לשנת תשס"א (נולדה ב-1931)
2020 – פיטר סרקין, פסנתרן אמריקאי (נולד ב-1947)
2021 – עבד א-סתאר קאסם, פרופסור פלסטיני למדעי המדינה באוניברסיטת א-נג'אח בשכם ופעיל פוליטי (נולד ב-1948)
2021 – דאסטין דיאמונד, שחקן, במאי, סטנדאפיסט ומוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1977)
2022 – וולפגנג שוואניץ, אחרון מנהלי ארגון השטאזי (נולד ב-1930)
2022 – שינטרו אישיהארה, מושל טוקיו וסופר, שחקן ובמאי יפני (נולד ב-1932)
חגים ואירועים החלים ביום זה
31 בינואר – 2 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב א
קטגוריה:פברואר
| 2024-04-24T21:36:38
|
8 בפברואר
|
8 בפברואר הוא היום ה-39 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 326 ימים (327 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1575 – בליידן מוקמת האוניברסיטה הראשונה בהולנד
1587 – מרי מלכת הסקוטים מוצאת להורג
1725 – יקטרינה הראשונה מוכתרת כקיסרית רוסיה
1904 – פורצת מלחמת רוסיה–יפן
1914 – סרט האנימציה הראשון בתודעה הציבורית, "גרטי הדינוזאור", יוצא לאקרנים
1915 – סרט הקולנוע מעורר המחלוקת "הולדתה של אומה" יוצא לאקרנים
1924 – בארצות הברית מתבצעת ההוצאה להורג הראשונה באמצעות תא גזים
1937 – כוחותיו של הגנרל פרנקו משתלטים על מאלגה
1940 – ניתנת הפקודה להקמת הגטו הראשון, גטו לודז' בפולין
1942 – משלוח ראשון של יהודים יוצא מסלוניקי לאושוויץ
1950 – במזרח גרמניה מוקם השטאזי
1956 – אוטובוס הרוטמסטר הלונדוני מוצג לראשונה
1960 – נחנכת שדרת הכוכבים של הוליווד
1971 – מדד נאסדאק מתפרסם לראשונה
1971 – ממשלת ישראל דוחה את הצעתו של גונאר יארינג להסדר שלום עם מצרים תמורת פינוי סיני
1974 – הפיכה צבאית בוולטה עילית
1974 – נחיתת משימת סקיילאב 4, המשימה השלישית והאחרונה המאוישת אל תחנת החלל סקיילאב, לאחר שהות של 84 יום
1984 – שיגור החללית סויוז T-10 עם צוות לתחנת החלל סאליוט 7
1984 – סוכן הרשות למלחמה בסמים קיקי קמרנא נחטף בעיר גוואדלחרה. אירוע המהווה נקודת ציון בולטת במלחמת הסמים במקסיקו בפרט ומלחמה בסמים בכלל
2002 – נפתחת אולימפיאדת החורף ה-19 בסולט לייק סיטי בארצות הברית
2003 – סדרת צבי הנינג'ה משודרת לראשונה בטלוויזיה
2005 – פסגת שארם א-שייח' המביאה לסיום האינתיפאדה השנייה
2010 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-130 לתחנת החלל הבינלאומית והבאת הצומת טרנקויליטי ואת יחידת הקופולה, יחידת תצפית המאפשרת לאנשי הצוות לצפות בזרוע הרובוטית של התחנה, וכן לצפות בכני העגינה של התחנה ובכדור הארץ
נולדו
ממוזער|226x226 פיקסלים|קונסטנטינוס האחד עשר
ממוזער|220x220 פיקסלים|ויליאם שרמן
ממוזער|238x238 פיקסלים|ז'ול ורן
ממוזער|204x204 פיקסלים|דמיטרי מנדלייב
ממוזער|228x228 פיקסלים|מרטין בובר
120 – וטיוס ואלנס, אסטרולוג הלניסטי (נפטר ב-175)
412 – פרוקלוס, פילוסוף ניאופלאטוני ומתמטיקאי (נפטר ב-485)
882 – מוחמד בן טוגג' אל-איחשיד, מייסד השושלת האיח'שידית מטעם בית עבאס בסוריה (נפטר ב-946)
1191 – יארוסלאב השני, נסיך ולדימיר (נפטר ב-1246)
1291 – אפונסו הרביעי, מלך פורטוגל (נפטר ב-1357)
1405 – קונסטנטינוס האחד עשר, קיסר האימפריה הביזנטית (נהרג ב-1453)
1577 – רוברט ברטון, כומר אנגליקני (נפטר ב-1640)
1591 – גוארצ'ינו, צייר איטלקי (נפטר ב-1666)
1700 – דניאל ברנולי, מתמטיקאי הולנדי (נפטר ב-1782)
1819 – ג'ון ראסקין, סופר, צייר ומבקר אמנות אנגלי (נפטר ב-1900)
1820 – ויליאם שרמן, גנרל אמריקני, מהמפקדים הבולטים של צבא ארצות הברית (צבא הצפון) במלחמת האזרחים האמריקנית (נפטר ב-1891)
1828 – ז'ול ורן, סופר צרפתי, הנחשב לאחד מחלוצי סוגת המדע הבדיוני (נפטר ב-1905)
1834 – דמיטרי מנדלייב, כימאי רוסי, ממציא הטבלה המחזורית (נפטר ב-1907)
1850 – קייט שופן, סופרת אמריקנית (נפטרה ב-1894)
1876 – פאולה מודרזון-בקר, ציירת אקספרסיוניסטית גרמנייה (נפטרה ב-1907)
1878 – מרטין בובר, פילוסוף יהודי (נפטר ב-1965)
1880 – פרנץ מארק, צייר גרמני, ממייסדי הפרש הכחול (נפטר ב-1916)
1883 – ג'וזף שומפטר, כלכלן אוסטרי (נפטר ב-1950)
1889 – זיגפריד קרקאואר, סופר, עיתונאי וסוציולוג ממוצא גרמני (נפטר ב-1966)
1906 – צ'סטר קרלסון, ממציא אמריקאי שהמציא את מכונת הצילום (נפטר ב-1968)
1914 – ביל פינגר, קומיקסאי אמריקאי (נפטר ב-1974)
1921 – לנה טרנר, שחקנית (נפטרה ב-1995)
1922 – יורי אברבך, שחמטאי סובייטי בדרגת רב אמן, שופט וסופר שחמט (נפטר ב-2022)
1923 – אברהם נוחם, צייר ופסל ישראלי
1925 – ג'ק למון, שחקן ובמאי קולנוע (נפטר ב-2001)
1926 – שמואל ללקין, מבכירי עסקני הספורט בישראל, מנכ"ל ההתאחדות לספורט בישראל בשנים 1995-1962 (נפטר ב-2020)
1926 – משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים ופוסק הלכה
1931 – ג'יימס דין, שחקן קולנוע אמריקני (נפטר ב-1955)
1932 – ג'ון ויליאמס, מלחין סרטים אמריקאי
1932 – הורסט אקל, כדורגלן גרמני (נפטר ב-2021)
1933 – אברהם נח גרבוז, ראש כולל "הר אפרים", מחבר סדרת הספרים "מנחת אברהם" (נפטר ב-2024)
1941 – ניק נולטה, שחקן אמריקאי
1943 – יעקב פרנקל, כלכלן ישראלי, נגיד בנק ישראל, סגן יו"ר AIG ויו"ר ג'יי פי מורגן צ'ייס אינטרנשיונל
1946 – יוסי מימן, איש עסקים ומיליארדר ישראלי (נפטר ב-2021)
1950 – יואל לביא, ראש עיריית רמלה
1953 – מרי סטינבורגן, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
1955 – ג'ון גרישם, סופר אמריקאי
1955 – דני נוימן, כדורגלן ופרשן כדורגל ישראלי
1958 – מרינה סילבה, פעילת איכות הסביבה ופוליטיקאית ברזילאית
1958 – איתי בנהר, מיקרוביולוג ישראלי
1960 – בניגנו אקינו (השלישי), הנשיא ה-15 של הפיליפינים (נפטר ב-2021)
1960 – אלפרד גוזנבאואר, קנצלר אוסטריה ה-11
1960 – שגיא כהן, פרשן ספורט ישראלי
1965 – שולי מועלם-רפאלי, חברת הכנסת מטעם רשימת הבית היהודי
1966 – חריסטו סטויצ'קוב, כדורגלן בולגרי
1968 – גארי קולמן, שחקן אשר נודע בתפקידו כארנולד ג'קסון בקומדיית המצבים על טעם ועל ריח (נפטר ב-2010)
1970 – אלונזו מורנינג, סנטר קבוצת הכדורסל "מיאמי היט"
1972 – ביג שואו, מתאבק אמריקאי
1973 – אביתר בנאי, זמר ישראלי
1974 – יחזקאל לזרוב, שחקן ישראלי
1974 – סת גרין, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
1981 – הדר תדמור, שדרנית רדיו, תסריטאית ועיתונאית ישראלית (נפטרה ב-2022)
1985 – בריאן רנדל, שחקן כדורסל אמריקאי
1986 – אגם רודברג, שחקנית ודוגמנית ישראלית
1990 – קליי תומפסון, שחקן כדורסל אמריקאי
1991 – אראל גריים, מפיק מוזיקלי ותקליטן אמריקאי
1995 – יוזואה קימיך, כדורגלן גרמני
1996 – קנדי, כדורגלן ברזילאי
1997 – קתרין ניוטון, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
2001 – שומה סטו, שחיין יפני
נפטרו
ממוזער|219x219 פיקסלים|מרי מלכת הסקוטים
ממוזער|228x228 פיקסלים|פיוטר הגדול
1250 – רובר הראשון, רוזן ארטואה (נולד ב-1216)
1265 – הולגו חאן, שליט מונגולי (נולד ב-1217)
1393 – בלאנש מצרפת, דוכסית אורליאן (נולדה ב-1328)
1587 – מרי מלכת הסקוטים, מלכת סקוטלנד (הוצאה להורג) (נולדה ב-1542)
1654 – ז'אן לואי גז דה בלזאק, סופר צרפתי (נולד ב-1597)
1696 – איוון החמישי, צאר של רוסיה (נולד ב-1666)
1709 – ג'וזפה טורלי, ויולן, כנר ומלחין איטלקי (נולד ב-1658)
1725 – פיוטר הגדול, צאר רוסי (נולד ב-1672)
1804 – ג'וזף פריסטלי, כימאי אנגלי (נולד ב-1733)
1849 – פרנצה פרשרן, משורר סלובני (נולד ב-1800)
1921 – פיוטר קרופוטקין, התאורטיקן הראשי של האנרכו-סינדיקליזם (נולד ב-1842)
1957 – ג'ון פון נוימן, מתמטיקאי אמריקאי ממוצא יהודי-הונגרי (נולד ב-1903)
1981 – מרדכי עובדיהו, סופר עברי, עיתונאי, עורך פרסומים ומזכירו של חיים נחמן ביאליק (נולד ב-1909)
1983 – אלפרד ואלנשטיין, צ'לן ומנצח אמריקאי, (נולד ב-1898)
1986 – ישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית של "ההגנה" ושר בממשלת ישראל (נולד ב-1911)
1996 – ברונו הוסאר, נזיר דומיניקני ממוצא יהודי, המייסד של הכפר השיתופי היהודי-ערבי נוה שלום (נולד ב-1911)
1998 – הלדור לכסנס, סופר איסלנדי, זוכה פרס נובל לספרות (נולד ב-1902)
1999 – אייריס מרדוק, סופרת ופילוסופית אירית (נולדה ב-1919)
2001 – יעקב פרי (פרולוב), אלוף בצה"ל (נולד ב-1915)
2011 – דורה ברגי, שחקנית טניס שולחן יהודיה-הונגריה ובריטית (נולדה ב-1915)
2017 – ויקטור צ'אנוב, כדורגלן אוקראיני (נולד ב-1959)
2019 – ג'ון טיילר בונר, פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת פרינסטון (נולד ב-1920)
2019 – אלברט פיני, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נולד ב-1936)
2020 – יהודה גבאי, אתלט ועיתונאי ספורט ישראלי (נולד ב-1926)
2021 – שלמה הלל, חבר הכנסת מטעם מפא"י (וגלגוליה המערך והעבודה), יושב ראש הכנסת האחת עשרה ושר הפנים והמשטרה בממשלת ישראל (נולד ב-1923)
2021 – סיריל מנגו, היסטוריון וחוקר תולדות האמנות בריטי יליד איסטנבול (נולד ב-1928)
2021 – ז'אן-קלוד קרייר, תסריטאי, סופר ושחקן ומי שכיהן כנשיא Fémis, בית הספר הצרפתי לקולנוע (נולד ב-1931)
2021 – ראובן בר יותם, שחקן ישראלי (נולד ב-1935)
2022 – לוק מונטנייה, וירולוג צרפתי, חוקר במכון פסטר, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1932)
2023 – ברט בכרך, פסנתרן ומלחין יהודי אמריקאי ממוצא גרמני (נולד ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
סלובניה – יום פרשרן
בודהיזם – יום הנירוואנה
7 בפברואר – 9 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ב ח
קטגוריה:פברואר
| 2024-06-21T04:53:02
|
15 בפברואר
|
15 בפברואר הוא היום ה-46 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 319 ימים (320 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1542 – ייסוד העיר גוואדלחרה במקסיקו
1637 – פרדיננד השלישי מוכתר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה
1764 – ייסוד העיר סנט לואיס במיזורי
1794 – צרפת מאמצת את דגל הטריקולור
1842 – בול הדואר הראשון עם דבק מונפק בארצות הברית עבור הדואר בניו יורק במחיר של 3 סנט לבול (2.50$ ל-100 בולים)
1845 – אור ראשון של הלווייתן של פרסונס, טלסקופ מחזיר אור הגדול בעולם בין השנים 1845-1917, שנבנה על ידי ויליאם פרסונס
1867 – בווינה התקיימה פרמיירת הואלס "הדנובה הכחולה" של יוהאן שטראוס
1870 – יסוד בית הספר החקלאי הראשון בישראל – מקוה ישראל
1879 – נשיא ארצות הברית ראת'רפורד בירצ'רד הייס חותם על חוק המתיר לעורכות דין לטעון בפני בית המשפט העליון
1898 – ספינת המלחמה האמריקאית מיין (USS Maine) מתפוצצת במפרץ הוואנה, מה שמביא לפרוץ מלחמת ארצות הברית–ספרד
1902 – בברלין נפתחה הרכבת התחתית (U-Bahn)
1906 – נוסדה מפלגת הלייבור בבריטניה
1918 – אסטוניה, לטביה וליטא מאמצות את לוח השנה הגרגוריאני
1919 – מעל 1,200 יהודים נרצחים בפוגרום פרוסקורוב
1921 – הצבא האדום פולש לגאורגיה; המלחמה הסובייטית גאורגית פורצת
1932 – אולימפיאדת החורף השלישית ננעלת בלייק פלסיד, ניו יורק
1933 – נכשלה התנקשות בנשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט
1942 – מלחמת העולם השנייה: האימפריה היפנית כובשת את סינגפור מידי הממלכה המאוחדת
1945 – מלחמת העולם השנייה: סיום הפצצת דרזדן
1946 – המחשב הראשון, אניאק (ENIAC), מופעל לראשונה בבית הספר להנדסה אלקטרונית Moore בפילדלפיה
1948 – הגיליון הראשון של העיתון "מעריב" יוצא לאור
1950 – ברית המועצות וסין חותמות על הסכם הגנה הדדי
1952 – הלמוט גרנשהיים מוצא את ההליוגרפיה "נוף מחלון בלה-גרא" מאת ניספור נייפס, שנחשבת לתצלום הראשון בהיסטוריה ששרד
1965 – קנדה מאמצת את דגלה הנוכחי
1971 – הממלכה המאוחדת עוברת לשיטה עשרונית במטבע, ומבטלת את השילינג, לאחר כ-500 שנות שימוש
1982 – אגתה ברברה מושבעת כנשיאת מלטה (האישה הראשונה והיחידה עד כה בתפקיד זה)
1989 – ברית המועצות משלימה את הסגת כוחותיה מאפגניסטן
1999 – שלטונות טורקיה עוצרים את מנהיג ה-PKK, עבדוללה אג'לאן בקניה
2013 – התפוצצות מטאור בשמי רוסיה גורמת ל-1,200 פצועים בעיר צ'ליאבינסק וסביבותיה
2013 – האסטרואיד דואנדה חולף במרחק של כ-30,000 קילומטרים מכדור הארץ
2017 – משגר PSLV משגר מספר שיא של 104 לוויינים מאותו משגר, מתוכם 88 לוויינים זעירים ממערך הלוויינים של חברת Planet Labs, וגם הנאנולוויינים הישראליים BGUSAT של אוניברסיטת בן-גוריון וDIDO 2 של חברת ספייס פארמה
נולדו
ממוזער|215x215 פיקסלים|גלילאו גליליי
ממוזער|216x216 פיקסלים|לואי ה-15
ממוזער|186x186px|ארנסט שקלטון
ממוזער|201x201px|ג'רמי בנת'ם
1368 – זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1437)
1539 – אלסנדרו ואליניאנו, מיסיונר ישועי איטלקי (נפטר ב-1606)
1564 – גלילאו גליליי, אסטרונום, אבי המדע המודרני (נפטר ב-1642)
1710 – לואי החמישה עשר מלך צרפת (נפטר ב-1774)
1748 – ג'רמי בנת'ם, פילוסוף בריטי (נפטר ב-1832)
1782 – ויליאם מילר, כומר בפטיסטי אמריקאי (נפטר ב-1849)
1811 – דומינגו פאוסטינו סרמיינטו, נשיא ארגנטינה (נפטר ב-1888)
1820 – סוזן ב. אנתוני, פעילה למען זכויות הנשים בארצות הברית (נפטרה ב-1906)
1850 – יונה (יוהאן) קרמנצקי, מחלוצי תעשיית החשמל האירופית ויזם ציוני, שכיהן כיו"ר הראשון של קק"ל (נפטר ב-1934)
1874 – ארנסט שקלטון, מגלה ארצות אירי (נפטר ב-1922)
1890 – רוברט ליי, מראשי המשטר הנאצי (התאבד ב-1945)
1901 – נחום נרדי, מלחין, מעבד מוזיקלי ופסנתרן ישראלי (נפטר ב-1977)
1907 – יוסף פרסמן, לוחם בתקופת היישוב, קצין משטרה צבאית ראשי מפקד יחידת המיעוטים, מפקד הממשל הצבאי (נפטר ב-1963)
1910 – אירנה סנדלר, חסידת אומות העולם, מפולין, שהצילה כ-2,500 ילדים יהודים במהלך השואה (נפטרה ב-2008)
1921 – אשר בן נתן, איש קהילת המודיעין והביטחון ודיפלומט בשירות מדינת ישראל, אשר כיהן כשגריר הישראלי הראשון בגרמניה המערבית (נפטר ב-2014)
1924 – הלמוט אוברלאנדר, פושע מלחמה נאצי (נפטר ב-2021)
1926 – אפרים וייל, איש רדיו, מוזיקאי ומלחין ישראלי, מראשוני קול ישראל (נפטר ב-2011)
1926 – יצחק רהב, מפקד שייטת 13 (נפטר ב-2015)
1926 – שאול גבעולי, תת-אלוף בצה"ל וניצב במשטרת ישראל, כיהן כקצין חינוך ראשי בצבא ובמשטרה וכמפקד המשמר האזרחי (נפטר ב-2022)
1929 – דוד מימון, אלוף בצה"ל ונציב שירות בתי הסוהר (נפטר ב-2010)
1929 – ג'יימס ר' שלזינגר, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2014)
1931 – קלייר בלום, שחקנית תיאטרון וקולנוע בריטית-יהודייה
1932 – משה יוסף, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף
1933 – יורם הרועה, מבכירי התשבצאים בישראל
1934 – ניקלאוס וירת, מדען מחשב שווייצרי (נפטר ב-2024)
1937 – קון מוליין, כדורגלן הולנדי (נפטר ב-2011)
1942 – סאדו אייאטו, פוליטיקאי קמרוני (נפטר ב-2019)
1944 – ג'וחר דודייב, נשיאה הראשון של צ'צ'ניה (נהרג ב-1996)
1945 – משה (מושיק) כהן, מנהל אגף מפעלי פיתוח בקרן הקיימת לישראל, מהנדס מים וקרקע (נפטר ב-2016)
1951 – ג'יין סימור, שחקנית בריטית-אמריקאית ממוצא יהודי
1954 – מאט גריינינג, מאייר קומיקס אמריקאי, יוצר תוכנית הטלוויזיה משפחת סימפסון ופיוצ'רמה
1962 – מילו ג'וקאנוביץ', ראש ממשלת מונטנגרו
1963 – דב שטויר, עורך, מפיק, תסריטאי ומעצב פסקול ישראלי
1964 – כריס פארלי, קומיקאי ושחקן קולנוע אמריקני (נפטר ב-1997)
1968 − גלוריה טרווי, זמרת-יוצרת מקסיקנית
1971 – ניר פרידמן, זמר, מדבב ושחקן ישראלי
1972 – יארומיר יאגר, שחקן הוקי קרח צ'כי
1976 – אוסקר פריירה, רוכב אופני כביש ספרדי לשעבר
1977 – סהר רפאל, שף, מסעדן, יועץ קולינרי ומחבר ספרי בישול ישראלי
1980 – ספי קרופסקי, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-2022)
1980 – אוליביה, זמרת-יוצרת אמריקאית
1992 – יעקב טומרקין, שחיין ישראלי
1995 – מייגן די סטליון, ראפרית אמריקאית
2000 – אליאב זוהר, מוזיקאי ישראלי
נפטרו
ממוזער|217x217 פיקסלים|הנרי אדינגטון
ממוזער|195x195 פיקסלים|ריצ'רד פיינמן
706 – לאונטיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית
706 – טיבריוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית
1145 – האפיפיור לוקיוס השני
1152 – קונראד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1093)
1781 – גוטהולד אפרים לסינג, מחזאי וסופר גרמני (נולד ב-1729)
1860 – יצחק בר לווינזון, מחלוצי תנועת ההשכלה היהודית באימפריה הרוסית (נולד ב-1788)
1844 – הנרי אדינגטון, ראש ממשלת בריטניה בשנים 1801–1804 (נולד ב-1757)
1857 – מיכאיל גלינקה, מלחין רוסי (נולד ב-1804)
1923 – שארל קלרמון-גנו, דיפלומט, מזרחן וארכאולוג צרפתי (נולד ב-1846)
1926 – ליאון שטיין, מחלוצי התעשייה בארץ ישראל (נולד ב-1846)
1955 – דוד קנוט, משורר רוסי יהודי וחבר במחתרת הצרפתית "הצבא היהודי" (נולד ב-1900)
1965 – נט קינג קול, זמר ומוזיקאי (נולד ב-1919)
1966 – קאמילו טורס, כומר קתולי קולומביאני מאבות "התאולוגיה של השחרור" (נולד ב-1929)
1984 – אתל מרמן, שחקנית וזמרת אמריקאית (נולדה ב-1908)
1988 – ריצ'רד פיינמן, פיזיקאי אמריקאי (נולד ב-1918)
1997 – שמואל סגל, שחקן ישראלי (נולד ב-1924)
1998 – חיים בר און, מו"ל עיתונות ישראלי (נולד ב-1944)
2002 – קווין סמית', שחקן קולנוע וטלוויזיה ניו זילנדי (נולד ב-1963)
2002 – אייל וייס, מפקד יחידת דובדבן (נולד ב-1967)
2003 – ישעיהו גולדשמידט, אב"ד תל אביב (נולד ב-1916)
2005 – דודו גבע, אמן, מאייר, מחבר ספרי קומיקס וקריקטוריסט (נולד ב-1950)
2008 – בטי דובינר, מייסדת ונשיאת איל"ן (נולדה ב-1912)
2010 – דניאל דגן, קצין בבריגדה היהודית ובצה"ל, מפקד בה"ד 1 בשנים 1950–1951 (נולד ב-1921)
2019 – לי רדזיוויל, אשת חברה אמריקאית, מנהלת יחסי ציבור ושחקנית (נולדה ב-1933)
2020 – יוסף בן ישראל, מלחין, מעבד מוזיקלי, מפיק מוזיקלי ומנצח ישראלי (נולד ב-1928)
2021 – גדעון מאיר, דיפלומט ישראלי (נולד ב-1947)
2023 – פול ברג, ביוכימאי יהודי אמריקאי, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1926)
2023 – שלום כהן, שחיין ישראלי (נולד ב-1939)
2023 – ראקל ולש, שחקנית קולנוע וסמל מין אמריקאית (נולדה ב-1940)
חגים ואירועים החלים ביום זה
סרביה – היום הלאומי
קנדה – יום הדגל הלאומי
רוסיה – יום הזיכרון לרוסים שביצעו את חובתם מחוץ לגבולות המולדת
ונואטו – יום ג'ון פרום
14 בפברואר – 16 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב יה
קטגוריה:פברואר
| 2024-06-06T10:00:36
|
17 בפברואר
|
17 בפברואר הוא היום ה-48 בשנה, בשבוע ה-7 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 317 ימים (318 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1600 – ג'ורדאנו ברונו הועלה על המוקד בידי האינקוויזיציה בשל דעותיו
1801 – תומאס ג'פרסון נבחר לנשיא ארצות הברית
1854 – הממלכה המאוחדת מכירה בעצמאותה של מדינת אורנג' החופשית
1871 – צבא פרוסיה כובש את פריז
1889 – הילד הצהוב, הקומיקס הראשון בהיסטוריה, מופיע לראשונה במגזין ניו יורק ג'ורנל
1895 – מופע המחול אגם הברבורים מוצג לראשונה בסנקט פטרבורג
1933 – המגזין ניוזוויק יוצא לאור לראשונה
1939 – ועידת השולחן העגול לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי ננעלת ללא תוצאות
1949 – חיים ויצמן נשיאה הראשון של מדינת ישראל, נשבע אמונים בכנסת, בעקבות זכייתו בבחירות הנשיאותיות
1965 – במסגרת תוכנית ריינג'ר, שיגור ריינג'ר 8, לחקר הירח ולהתרסק עליו
1971 – אגד חונכת את קו אילת-אופירה
1977 – מכבי תל אביב מנצחת לראשונה, את צסק"א מוסקבה בווירטון, בלגיה
1978 – החללית וויאג'ר 1 היא העצם תוצרת אדם הרחוק ביותר מכדור הארץ
1979 – סין פולשת לווייטנאם
1996 – שיגור הגשושית האמריקאית NEAR Shoemaker שנועדה להתקרב ולנחות על האסטרואיד ארוס
2006 – כ-1,500 אנשים נהרגים כתוצאה ממפולת בוץ בפיליפינים
2007 – משגר דלתא 2 משגר את חמשת לווייני תמיס לחקר המגנטוספירה של כדור הארץ ותופעת התת-סופות
2008 – האשים טאצ'י מכריז על עצמאותה של קוסובו
2009 – הגשושית שחר מבצעת יעף ליד מאדים
2011 – ההפיכה בלוב וסיום שלטון מועמר קדאפי במדינה
2015 – אדם התחשמל בהאיטי בעת קרנבל האיטי, מה שגרם למנסות בהלה שמחצה כ-20 אנשים
2021 – אונייה שהפליגה בים התיכון שפכה מאות טונות של נפט גולמי והביאה לאסון זיהום הזפת בחופי ישראל
נולדו
ממוזער|192x192 פיקסלים|וו דזה טיין
ממוזער|245x245 פיקסלים|אריה דרעי
ממוזער|242x242 פיקסלים|מייקל ג'ורדן
624 – וו דזה טיין, האישה היחידה שנשאה בתואר קיסר סין (נפטרה ב-705)
1490 – שארל השלישי, דוכס בורבון, איש צבא צרפתי (נפטר ב-1527)
1519 – פרנסואה, דוכס גיז (נרצח ב-1563)
1524 – שארל, קרדינל לורן (נפטר ב-1574)
1774 – רפאל פיל, צייר טבע דומם אמריקאי (נפטר ב-1825)
1785 – הרב נחמן קרוכמל, היסטוריון והוגה דעות, מראשי תנועת ההשכלה בגליציה (נפטר ב-1840)
1888 – אוטו שטרן, פיזיקאי יהודי גרמני, זוכה פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-1969)
1891 – אברהם הלוי פרנקל, מתמטיקאי ישראלי (נפטר ב-1965)
1908 – רבקה דוידית, סופרת ומשוררת ילדים עברית, מתרגמת ומבקרת קולנוע ותיאטרון ישראלית (נפטרה ב-1970)
1918 – הלל פפרמן, מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל (נפטר ב-1984)
1922 – אהרון דורון, אלוף, ראש אכ"א ונציב קבילות החיילים (נפטר ב-2016)
1925 – האל הולברוק, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אמריקאי (נפטר ב-2021)
1927 – ברונו לוננפלד, פרופסור לרפואה ומקים המכון למדעי החי באוניברסיטת בר-אילן
1929 – אלחנדרו חודורובסקי, אמן יהודי יליד צ'ילה
1929 – פטרישה ראוטלדג', שחקנית וזמרת אנגלייה
1930 – רות רנדל, סופרת בריטית (נפטרה ב-2015)
1934 – אלן בייטס, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נפטר ב-2003)
1934 – אנר ביילסמה, צ'לן הולנדי (נפטר ב-2019)
1934 – עדיאל אמוראי, פוליטיקאי ישראלי
1935 – אורי אילן, חייל צה"ל שנפל בשבי הסורי (נפטר ב-1955)
1935 – חנוך אלבלק, סולן להקת הגבעטרון, התפרסם בציבור כמבצע "ונתנה תוקף" (נפטר ב-2019)
1941 – סטיב אדלר, משפטן ומומחה בדיני עבודה
1942 – יואי פ. ניוטון, ממייסדי הפנתרים השחורים (נרצח ב-1989)
1952 – ארנון אפרתי, אלוף פאראלימפי ישראלי בשיט
1953 – נאוה ברוכין, זמרת ישראלית, סולנית שלישיית הנשמות הטהורות
1954 – מיקי ברקוביץ', כדורסלן ישראלי
1954 – רנה רוסו, שחקנית אמריקאית
1955 – ניקו בר, שחקן, מדבב ובמאי קולות ישראלי
1959 – אריה דרעי, שר הפנים לשעבר וחבר הכנסת לשעבר מטעם ש"ס
1960 – איגור גאמולה, כדורגלן סובייטי ואוקראיני ומאמן (נפטר ב-2021)
1961 – אנדריי קורוטאייב, אנתרופולוג, היסטוריון כלכלי, וסוציולוג רוסי
1962 – אריאל דרבסי, פרופסור מן המניין במחלקה לגנטיקה של האוניברסיטה העברית בירושלים, ראש החוג לביולוגיה וסגן דיקן הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע (נפטר ב-2018)
1963 – מייקל ג'ורדן, כדורסלן אמריקאי
1971 – דניס ריצ'רדס, שחקנית אמריקאית
1972 – אושרי לוגסי, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, שכיהן כקצין הנדסה ראשי
1972 – בילי ג'ו ארמסטרונג, סולן ונגן להקת הפאנק רוק גרין דיי
1972 – טיילור הוקינס, מתופף וחבר להקת ה-Foo Fighters (נפטר ב-2022)
1974 – חזי סימנטוב, עיתונאי ישראלי
1975 – דורון שפר, מוזיקאי יוצר וזמר ישראלי (נפטר ב-2023)
1978 – יריב מוזר, מפיק ובמאי קולנוע ישראלי
1979 – רוני קובן, עיתונאי, במאי, תסריטאי, שדרן רדיו, מנחה טלוויזיה ומחזאי ישראלי
1980 – לינור אברג'יל, עורכת דין, דוגמנית, מיס עולם, ושחקנית תיאטרון ישראלית
1981 – פריס הילטון, דוגמנית ואשת חברה אמריקאית
1981 – ג'וזף גורדון-לוויט, שחקן אמריקאי-יהודי
1982 – אדריאנו, כדורגלן ברזילאי
1983 – גילי מסמי, מלחין, משורר, זמר ואמרגן ישראלי
1987 – אלירן עטר, כדורגלן ישראלי
1988 – דוד לביא, זמר ושחקן ישראלי
1989 – קורד אוברסטריט, זמר, שחקן אמריקאי
1991 – בוני רייט, שחקנית בריטית
1991 – אד שירן, זמר-יוצר ומלחין בריטי
1996 – סשה פיטרס, שחקנית וזמרת אמריקאית
נפטרו
ממוזער|191x191 פיקסלים|ג'ורדנו ברונו
ממוזער|209x209 פיקסלים|מולייר
ממוזער|255x255 פיקסלים|ש"י עגנון
364 – יוביאנוס, קיסר רומא (נולד ב-332)
440 – מסרופ משטוץ, נזיר ארמני, תאולוג ובלשן שהמציא את האלפבית הארמני (נולד ב-632)
923 – מוחמד אבן ג'ריר א-טברי, היסטוריון פרסי (נולד ב-839)
1371 – איוון אלכסנדר, קיסר בולגריה, מהאימפריה הבולגרית השנייה (נולד ב-1301)
1600 – ג'ורדאנו ברונו, פילוסוף איטלקי (נולד ב-1548)
1673 – מולייר, מחזאי צרפתי (נולד ב-1622)
1715 – אנטואן גלן, מזרחן וארכאולוג צרפתי (נולד ב-1646)
1719 – בוריס שרמטייב, אציל וגנרל רוסי (נולד ב-1652)
1811 – יהודה ליב בן-זאב, בלשן עברי (נולד ב-1764)
1852 – מיכה יוסף לבנזון, משורר יהודי, מאנשי תנועת ההשכלה (נולד ב-1828)
1856 – היינריך היינה, משורר גרמני (נולד ב-1797)
1909 – ג'רונימו, לוחם אפאצ'י (נולד ב-1829)
1934 – זיגברט טאראש, רב אומן שחמטאי יהודי-גרמני, אחד משחקני השחמט החזקים ביותר בסוף המאה ה-19 (נולד ב-1862)
1934 – אלברט הראשון מלך הבלגים (נולד ב-1875)
1948 – גדליהו בובליק, עיתונאי יידי ומנהיג ציוני דתי אמריקאי (נולד ב-1875)
1962 – ברונו ולטר, מנצח אוסטרי-יהודי (נולד ב-1876)
1970 – שמואל יוסף עגנון, סופר עברי, חתן פרס נובל לספרות (נולד ב-1887)
1982 – ת'לוניוס מונק, פסנתרן ג'אז (נולד ב-1917)
1986 – ג'ידו קרישנמורטי, פילוסוף הודי (נולד ב-1895)
1994 – פול פייראבנד, פילוסוף של המדע מאוסטריה (נולד ב-1924)
2004 – אלי הללי, ראש עיריית דימונה (נולד ב-1947)
2005 – גדעון אלרום, ממקימי שירות האוויר בארגון ההגנה (נולד ב-1922)
2013 – שמוליק קראוס, מוזיקאי ישראלי (נולד ב-1935)
2014 – יוסף גבע, אלוף בצה"ל, מפקד פיקוד המרכז (נולד ב-1924)
2016 – מוחמד חסנין הייכל, עיתונאי מצרי, אשר היה מקורב לגמאל עבד אל נאצר (נולד ב-1923)
2018 – יעקב בן יזרי, שר הבריאות וחבר הכנסת מטעם מפלגת גיל (נולד ב-1927)
2019 – עמי מעייני, מנצח, מלחין ואדריכל ישראלי (נולד ב-1938)
2020 – צ'ארלס פורטיס, סופר אמריקאי (נולד ב-1933)
2020 – גיורגי שנגלאיה, במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע גאורגי (נולד ב-1937)
2021 – מרטי ורז'ס, כדורגלן ספרדי-קטלאני ששיחק בעמדת הקשר (נולד ב-1934)
2021 – ראש לימבו, שדרן רדיו ופובליציסט אמריקאי (נולד ב-1951)
2022 – סטיב ברטנשו, שחקן ומאמן כדורגל אנגלי (נולד ב-1935)
2022 – ג'ים הגדורן, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1962)
2024 – יוהאן גלטונג, סוציולוג נורווגי (נולד ב-1930)
2024 – אהרון אלמוג, שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי (נולד ב-1938)
חגים ואירועים החלים ביום זה
16 בפברואר – 18 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב יז
קטגוריה:פברואר
| 2024-10-08T06:44:16
|
23 בפברואר
|
23 בפברואר הוא היום ה-54 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 311 ימים (312 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
303 – דיוקלטיאנוס מתחיל בשורת החלטות לרדיפת הנצרות ברחבי האימפריה הרומית
1455 – יוהאן גוטנברג מדפיס את הספר הראשון בעולם (תנ"ך גוטנברג) במכונת דפוס
1660 – קארל האחד-עשר מוכתר כמלך שוודיה
1766 – מותו של סטניסלאב לשצ'ינסקי גורם להעברת אזור לורן לידי צרפת, כפי שהוסכם במסגרת אמנת וינה
1820 – קשר רחוב קאטו: נחשפת מזימה להתנקש בחייהם של כל חברי הקבינט הבריטי
1835 – הופעת בכורה לאופרה "היהודיה" של ז'אק פרומנטל הלוי בפריז
1836 – קרב אלמו מתחיל בסן אנטוניו שבטקסס
1847 – קרב בואנה ויסטה במסגרת מלחמת ארצות הברית–מקסיקו: כוחות ארצות הברית הודפים את כוחותיו של סנטה אנה
1854 – מדינת אורנג' החופשית מכריזה על עצמאותה
1870 – מיסיסיפי מתקבלת מחדש לארצות הברית
1874 – ולטר קלופטון וינגפילד רושם פטנט על משחק חדש שהמציא – ה-sphairistike, הידוע כיום כטניס מדשאות
1886 – צ'ארלס מרטין הול מצליח, לאחר שנים של ניסיונות, לייצר אלומיניום
1887 – 2,000 הרוגים ברעידת אדמה בריביירה הצרפתית
1892 – רודולף דיזל רושם פטנט על מנוע הדיזל
1898 – אמיל זולא מורשע בדין לאחר פרסום מכתבו "אני מאשים", שבו הוא יוצא כנגד התנהגות הממשל הצרפתי בפרשת דרייפוס
1903 – ארצות הברית מאלצת את קובה להחכיר לה את מפרץ גואנטנמו תמורת 4,000 דולר לשנה
1904 – ארצות הברית רוכשת את השליטה באזור תעלת פנמה תמורת 10 מיליון דולר
1904 – לאחר שכבשה את קוריאה, חותמת איתה יפן על ברית שלפיה תהפוך קוריאה לפרוטקטורט שלה בתמורה להגנה יפנית מפני כוחות אחרים
1905 – הכינוס הראשון של ארגון רוטרי
1917 – מהומות באימפריה הרוסית, אשר מתגלגלות אחר-כך להפיכת פברואר
1917 – שר החוץ של הממלכה המאוחדת מוסר את מברק צימרמן לשגריר ארצות הברית
1918 – ניצחון של הצבא הרוסי על הגרמנים בנרבה ובפסקוב; מאז 1923 יום זה מסמל ברוסיה את יום המגינים על המולדת
1919 – בניטו מוסוליני מייסד את המפלגה הפשיסטית האיטלקית
1934 – לאופולד השלישי הופך למלך בלגיה
1938 – נמל תל אביב נפתח לתנועת נוסעים
1941 – ייצור ראשון של פלוטוניום
1942 – מלחמת העולם השנייה: צוללות יפניות יורות פגזים אל קו החוף של קליפורניה, סמוך לסנטה ברברה
1944 – מבצע עדשה: הגליה ("דפורטציה") אלימה של העם הצ'צ'ני מחבל הקווקז
1945 – הנפת הדגל באיוו ג'ימה
1945 – מלחמת העולם השנייה: הצבא האמריקאי משחרר את מנילה
1945 – מלחמת העולם השנייה: כוחות רוסים ופולנים משחררים את פוזנן
1951 – נפתחת בתל אביב התערוכה הראשונה של "קבוצת העשרה"
1951 – בכורה לסרט "קוו ואדיס"
1954 – לראשונה, חיסון נגד פוליו מחולק בפיטסבורג
1958 – ארתורו פרונדיסי נבחר לנשיא ארגנטינה
1958 – ברית המועצות מבצעת ניסוי גרעיני בנובה זמליה
1962 – ארצות הברית מבצעת ניסוי גרעיני באתר הניסויים שבנבדה
1966 – הפיכה בסוריה – קציני צבא עלווים חברי מפלגת הבעת' מדיחים את הנשיא אמין אל-חאפז
1966 – מילטון אובוטה תופס את השלטון באוגנדה
1969 – נאיף חוואתמה מייסד את "החזית העממית לשחרור פלסטין."
1970 – פורבס ברנהם מכריז על גיאנה כעל "רפובליקה קואופרטיבית"
1980 – צרפת מבצעת ניסוי גרעיני באטול מורורואה שבאוקיינוס השקט
1982 – משאל עם בגרינלנד: רוב לתומכים בהתנתקות מן הקהילה האירופית
1987 – האור ושטף הנייטרינים מסופרנובה 1987A מגיעים לכדור הארץ
1991 – הפיכה צבאית בתאילנד
1991 – כוחות הברית מתחילים את המתקפה הקרקעית במלחמת המפרץ (נכנסים לעיראק מכוון ערב הסעודית)
1992 – טקס הנעילה של אולימפיידת החורף באלברטוויל, צרפת
1996 – סדאם חוסיין מוציא להורג את חתניו, זמן קצר לאחר ששבו לעיראק מירדן
1997 – שריפה פורצת על תחנת החלל מיר
1998 – אוסמה בן לאדן מפרסם פסק הלכה המכריז על ג'יהאד כנגד כל היהודים והצלבנים
1999 – מוקמת מפלגת המרכז
1999 – מנהיג המורדים הכורדים בטורקיה, עבדאללה אוצ'לן, מואשם בבגידה
2002 – נחטפת אינגריד בטנקור, מועמדת לנשיאות קולומביה
2003 – בית הדין הבינלאומי לצדק מתכנס בהאג לדון בחוקיות גדר ההפרדה
2005 – מסתיים זיהוי גופות הנרצחים בפיגועי 11 בספטמבר
2007 – יפן משגרת לוויין ריגול, לפקח על איומים פוטנציאליים כנגדה, כגון קוריאה הצפונית
נולדו
ממוזער|244x244 פיקסלים|מאיר אנשל רוטשילד
ממוזער|226x226 פיקסלים|ויקטור פלמינג
ממוזער|236x236 פיקסלים|חיים ארלוזורוב
ממוזער|232x232 פיקסלים|נארוהיטו, קיסר יפן
1133 – א-זאפר באמר אללה, הח'ליפה ה-12 של השושלת הפאטִמית במצרים (נרצח ב-1154)
1417 – האפיפיור פאולוס השני (נפטר ב-1471)
1417 – לודוויג התשיעי, דוכס בוואריה (נפטר ב-1479)
1443 – מתיאש הראשון, מלך הונגריה, מגדולי מלכי הונגריה (נפטר ב-1490)
1633 – סמיואל פיפס, עובד מדינה בריטי, כתב יומן מפורסם (נפטר ב-1703)
1685 – גאורג פרידריך הנדל, מלחין (נפטר ב-1759)
1743 – מאיר אנשל רוטשילד, אבי שושלת רוטשילד (נפטר ב-1812)
1787 – אמה וילארד, מחנכת ופעילת זכויות נשים אמריקאית (נפטרה ב-1870)
1840 – קרל מנגר, כלכלן אוסטרי (נפטר ב-1921)
1879 – קזימר מלביץ', צייר ומעצב אוקראיני (נפטר ב-1935)
1889 – מוסידורה, שחקנית קולנוע, תסריטאית ובמאית צרפתייה (נפטרה ב-1957)
1889 – ויקטור פלמינג, במאי קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1949)
1897 – מרדכי נמיר, מזכ"ל ההסתדרות, ראש עיריית תל אביב-יפו, שר וחבר הכנסת מטעם מפא"י (נפטר ב-1975)
1899 – חיים ארלוזורוב, מדינאי פעיל ציוני ומראשי תנועת העבודה (נרצח ב-1933)
1899 – אריך קסטנר, סופר גרמני (נפטר ב-1974)
1899 – נורמן טאורוג, במאי קולנוע אמריקני (נפטר ב-1981)
1904 – ויליאם שיירר, עיתונאי והיסטוריון אמריקאי (נפטר ב-1993)
1908 – ויליאם מקמהון, ראש ממשלת אוסטרליה ה-20 (נפטר ב-1988)
1926 – כריסטיאן האביכט, היסטוריון גרמני שעסק ביוון העתיקה ואפיגרף של יוונית עתיקה (נפטר ב-2018)
1930 – גורו שימורה, מתמטיקאי יפני ופרופסור באוניברסיטת פרינסטון (נפטר ב-2019)
1937 – רפי לביא, אמן, צייר, צלם, מורה לאמנות, מבקר תקליטורים של מוזיקה קלאסית ומבקר אמנות במקומון "העיר" (נפטר ב-2007)
1939 – יוסף אמרי, פיזיקאי ישראלי, חתן פרס ישראל לחקר הפיזיקה (נפטר ב-2018)
1940 – פיטר פונדה, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2019)
1944 – דוד גרשטיין, אמן ישראלי
1944 – יוני גרשטיין, צייר, מאייר וקריקטוריסט חרדי-ישראלי מהזרם הליטאי
1945 – יוסי בן-חנן, אלוף בצה"ל, בעל עיטור העוז
1954 – ויקטור יושצ'נקו, נשיא אוקראינה
1955 – פליפ סונדרס, מאמן כדורסל ובעלים חלקי של קבוצת מינסוטה טימברוולבס מליגת ה-NBA (נפטר ב-2015)
1956 – מייקל אנג'לו באטיו, גיטריסט אמריקאי
1959 – גילה חסיד, זמרת, פסנתרנית, מלחינה ומנצחת חבורות זמר
1960 – נארוהיטו, קיסר יפן
1962 – עמיר לב, מוזיקאי וזמר ישראלי
1962 – פדרו מונסון, כדורגלן ומאמן ארגנטינאי
1963 – ריינהרד ג. הייניש, מדען אוסטרי ומרצה באוניברסיטה
1964 – רונאן ויברט, שחקן אנגלי (נפטר ב-2022)
1965 – מייקל דל, מייסד ומנכ"ל חברת המחשבים דל
1966 – קריסטין דייוויס, שחקנית אמריקאית
1967 – הלן דארוז, שפית צרפתיה זוכת שני כוכבים במדריך מישלן האדום
1970 – ניסי נאש, שחקנית אמריקאית
1976 – קלי מקדונלד, שחקנית סקוטית זוכת פרסי אמי ופרס גילדת שחקני המסך
1978 – רות דולורס וייס, זמרת-יוצרת ישראלית
1981 – גארת' בארי, כדורגלן אנגלי
1981 – ג'וש גד, שחקן אמריקאי-יהודי
1983 – אמילי בלאנט, שחקנית בריטית זוכת פרס גלובוס הזהב
1983 – אחמד חוסאם, כדורגלן מצרי
1983 – עזיז אנסרי, שחקן, קומיקאי וסטנדאפיסט אמריקאי ממוצא הודי
1985 – תמר זיסקינד, מלכת היופי של ישראל לשנת 2008
1986 – סקיילר גריי, זמרת, מוזיקאית, פזמונאית ומפיקה אמריקאית
1989 – מונא חווה, שחקנית ומוזיקאית ערביה-ישראלית
1992 – לירון כרקוקלי, שחקנית וזמרת ישראלית
1993 – אליענה מגון, שחקנית, מדבבת ומוזיקאית ישראלית
1994 – דקוטה פנינג, שחקנית קולנוע אמריקנית
1995 – טורי פילנובסקי, מתעמלת אומנותית ישראלית
2012 – אסטל, דוכסית אוסטרגוטלנד, יורשת העצר שוודית
נפטרו
ממוזער|222x222 פיקסלים|ג'ון קווינסי אדמס
ממוזער|219x219 פיקסלים|קרל פרידריך גאוס
ממוזער|256x256 פיקסלים|עפרה חזה
715 – וליד הראשון, ח'ליף בית אומייה (נולד ב-668)
1270 – איזבל הקדושה, נסיכת צרפת (נולדה ב-1225)
1447 – המפרי, דוכס גלוסטר (נולד ב-1390)
1447 – האפיפיור אאוגניוס הרביעי (נולד ב-1383)
1464 – יינג-דזונג, קיסר סין (נולד ב-1427)
1766 – סטניסלאב לשצ'ינסקי, מלך פולין (נולד ב-1677)
1821 – ג'ון קיטס, משורר אנגלי (נולד ב-1795)
1848 – ג'ון קווינסי אדמס, נשיאה השישי של ארצות הברית (נולד ב-1767)
1855 – קרל פרידריך גאוס, מתמטיקאי גרמני (נולד ב-1777)
1930 – צינה דיזנגוף, ממייסדי תל אביב ורעייתו של ראש העיר הראשון שלה, מאיר דיזנגוף (נולדה ב-1872)
1930 – הורסט וסל, מחבר המנון המפלגה הנאצית (נולד ב-1907)
1931 – נלי מלבה, זמרת סופרן אוסטרלית, (נולדה ב-1861)
1932 – אמט פורסט ברנץ', מושל אינדיאנה ה-31 (נולד ב-1874)
1934 – אדוארד אלגר, מלחין בריטי (נולד ב-1857)
1946 – טומויוקי ימאשיטה, גנרל בצבא היפני הקיסרי במלחמת העולם השנייה (נולד ב-1885)
1957 – סטן לורל, שחקן וקומיקאי מהצמד "לורל והארדי" (נולד ב-1890)
1969 – סעוד, מלך ערב הסעודית (נולד ב-1902)
1969 – דוד שאלתיאל, ממפקדי הש"י, מפקד חטיבת עציוני, אלוף בצה"ל ושגריר ישראלי בארצות שונות (נולד ב-1903)
1969 – יחיאל מוהר, משורר ישראלי (נולד ב-1921)
1974 – הנס ברנד גיזביוס, מאנשי קשר העשרים ביולי (נולד ב-1904)
1990 – דוד סמויילוב, משורר ומתרגם סובייטי (נולד ב-1920)
2000 – עפרה חזה, זמרת ישראלית (נולדה ב-1957)
2000 – סטנלי מתיוס, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1915)
2003 – רוברט ק. מרטון, סוציולוג אמריקאי (נולד ב-1910)
2003 – שלמה ארגוב, דיפלומט, פקיד בכיר במשרד החוץ של ישראל ושגריר ישראל בבריטניה ובארצות נוספות (נולד ב-1929)
2014 – מנשה הראל, גאוגרף וחוקר ארץ ישראל (נולד ב-1917)
2014 – עליזה הרץ-זומר, פסנתרנית יהודייה (נולדה ב-1903)
2015 – חיים קורפו, שר התחבורה וחבר הכנסת מטעם גח"ל והליכוד (נולד ב-1921)
2017 – יעקב אדלשטיין, דיין ופוסק חרדי, רב העיר רמת השרון (נולד ב-1924)
2018 – יעקב הירש, מנכ"ל משרד מבקר המדינה, פעיל ביחסי גרמניה–ישראל ובסיוע לניצולי השואה (נולד ב-1924)
2019 – סטנלי דונן, במאי קולנוע, כוריאוגרף ומפיק (נולד ב-1924)
2019 – איירה גיטלר, עיתונאי, מבקר והיסטוריון ג'אז יהודי אמריקאי (נולד ב-1928)
2019 – שמואל וולף, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1934)
2020 – אליהו נסים, פרופסור מן המניין בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון (נולד ב-1933)
2021 – אחמד זכי ימאני, פוליטיקאי סעודי (נולד ב-1930)
2022 – ישראל דורון, ראש עיריית עכו (נולד ב-1924)
2022 – אנטונייטה סטלה, זמרת אופרה איטלקייה (נולדה ב-1929)
2022 – שילה בנסון, עיתונאית ומבקרת קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1930)
2022 – יואל מרקוס, עיתונאי ופובליציסט ישראלי (נולד ב-1932)
2024 – ג'קי לוגרי, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1930)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ברוניי – היום הלאומי
רוסיה – יום מגיני האומה
האימפריה הרומית – טרמינלה
22 בפברואר – 24 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
On This Day
ב כג
קטגוריה:פברואר
| 2024-04-24T16:59:36
|
26 בפברואר
|
26 בפברואר הוא היום ה-57 בשנה בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 308 ימים (309 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
747 לפנה"ס – על פי חישובי האסטרונום תלמי, זהו תאריך עלייתו לשלטון של נבונצר מלך בבל
1154 – רוג'רו השני, מלך סיציליה מת ומותיר את הממלכה לבנו, גוליילמו
1266 – קרב בנוונטו: כוחות בפיקודו של שארל הראשון מביסים את כוחותיו של מנפרד, מלך סיציליה (אשר נהרג בקרב)
1535 – האפיפיור פאולוס השלישי מאשר את מינויו של ג'וריס ואן אגמונד לבישוף של אוטרכט
1616 – האינקויזיציה הרומית מורה לגלילאו גליליי לנטוש את תאוריית ההליוצנטריות
1797 – בנק אנגליה מנפיק את שטר הליש"ט (pound) הראשון
1815 – נפוליאון בונפרטה בורח מהאי אלבה
1832 – החוקה הפולנית מבוטלת על ידי הצאר ניקולאי הראשון
1848 – הכרזת הרפובליקה הצרפתית השנייה
1863 – אברהם לינקולן חותם על סעיף המטבע הלאומי ומייסד את המטבע האמריקני הלאומי היחיד
1876 – סין מכריזה על עצמאות קוריאה
1885 – קונגרס ברלין נותן לבלגיה את קונגו ולבריטניה את ניגריה
1901 – הגנרל הבריטי לורד קיצ'נר נועד עם מנהיג הבורים גנרל לואי בותה לשיחה על תנאי השלום
1907 – הקונגרס האמריקני מעלה את משכורות חבריו ל 7,500 דולר
1909 – אוסטריה וטורקיה משלימות הסכם ביניהן שבו טורקיה מכירה בסיפוח בוסניה והרצגובינה (1908) על ידי אוסטריה
1912 – כורי הפחם בבריטניה מכריזים על שביתה
1917 – מהפכת פברואר ברוסיה. הצאר ניקולאי השני מורה על הכנעת אי השקט האזרחי בפטרוגראד
1919 – הקונגרס האמריקאי מאשר הקמת פארק לאומי בגראנד קניון
1919 – הישיבה הרשמית הראשונה של הוועד הפועל הציוני
1919 – הוקמה אחדות העבודה, מפלגת פועלים ציונית סוציאליסטית, בפתח תקווה
1921 – ברית המועצות חותמת על אמנות המכירות בשלמותן של פרס ואפגניסטן
1924 – משפט הבגידה של היטלר בפוטש מרתף הבירה במינכן מתחיל
1935 – ניסוי בהפעלת מכ"ם נערך בממלכה המאוחדת. בעקבות הצלחתו משתכנעת הממלכה המאוחדת להשקיע בפיתוח המכ"מים, שמילאו תפקיד משמעותי במלחמת העולם השנייה
1936 – הפיכה צבאית ביפן
1941 – צרפת של וישי מכריזה על לימודי דת בבתי הספר כחובה
1943 – משלוח ראשון של צוענים מגיע לאושוויץ
1949 – מלחמת העצמאות: הצבא המצרי נסוג מכיס פלוג'ה
1951 – מתחיל קיצוב בחלוקת לחם בצ'כוסלובקיה
1952 – ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל מודיע על קיומה של פצצה גרעינית בריטית
1960 – מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב מודיע על הגשת עזרה לאינדונזיה
1962 – בית המשפט העליון בארצות הברית מבטל את ההפרדה הגזעית בתחבורה הציבורית
1966 – במסגרת תוכנית אפולו האמריקאית, השיגור הראשון של משגר סטורן IB, במשימת AS-201
1969 – עם פטירת ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, מתמנה יגאל אלון לראש הממשלה בפועל
1980 – ישראל ומצרים מחליפות ביניהן שגרירים בפעם הראשונה
1983 – מחוז אקסטרמדורה בספרד מקבל מעמד אוטונומי
1991 – טים ברנרס-לי מציג את הדפדפן הראשון
1991 – מלחמת המפרץ: עיראק מתחילה להסיג כוחות מכווית
1993 – ניסיון של ארגון אל-קאעידה להפיל את מגדלי התאומים בניו יורק על ידי מחבלים מוסלמים. 6 הרוגים וכ-1,000 פצועים
2003 – התחיל רצח העם בדארפור
2004 – ארצות הברית מסירה את החרם הכלכלי על לוב
2005 – נשיא מצרים חוסני מובארק מורה על שינוי בחוקה כך שבחירות נשיאותיות רבות משתתפים תוכלנה להתקיים
2007 – בית הדין הבינלאומי לצדק מרשיע את סרביה באי-מניעת רצח עם בזמן טבח סרברניצה, אך מנקה אותה מאשמה ישירה ומשותפות בביצועו
2008 – התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, בניצוח לורין מאזל, מנגנת לראשונה בקוריאה הצפונית הקומוניסטית
נולדו
ממוזער|216x216 פיקסלים|באפלו ביל
ממוזער|252x252 פיקסלים|אריאל שרון
ממוזער|199x199 פיקסלים|ג'וני קאש
1361 – ונצל, מלך גרמניה (נפטר ב-1419)
1416 – כריסטופר מבוואריה, מלך דנמרק (נפטר ב-1448)
1564 – כריסטופר מרלו, מחזאי אנגלי (נרצח ב-1593)
1587 – סטפאנו לאנדי, מלחין ומורה איטלקי (נפטר ב-1639)
1770 – אנטון רייכה, מלחין צ'כי-צרפתי (נפטר ב-1836)
1802 – ויקטור הוגו, סופר, משורר ופוליטיקאי צרפתי (נפטר ב-1885)
1808 – אונורה דומייה, צייר צרפתי (נפטר ב-1879)
1829 – לוי שטראוס, ממציא מכנסי הג'ינס (נפטר ב-1902)
1842 – ניקולא קאמי פלמריון, אסטרונום וסופר צרפתי (נפטר 1925)
1846 – באפלו ביל קודי, לוחם ובדרן בתקופת המערב הפרוע (נפטר ב-1917)
1852 – ג'ון הארווי קלוג, ממציא הקורנפלקס (נפטר ב-1943)
1861 – פרדיננד הראשון, מלך בולגריה (נפטר ב-1948)
1869 – נאדז'דה קרופסקיה, מהפכנית מרקסיסטית (נפטרה ב-1939)
1896 – אנדריי ז'דאנוב, פוליטיקאי סובייטי בברית המועצות תחת שלטון סטלין (נפטר ב-1948)
1901 – אהרן ציזלינג, שר החקלאות הראשון של ישראל וחבר הכנסת מטעם מפ"ם (נפטר ב-1964)
1903 – אורד צ'ארלס וינגייט, קצין בצבא הבריטי ותומך בציונות (נהרג ב-1944)
1907 – ג'ון בולבי, פסיכולוג התפתחותי בריטי, אבי תאוריית ההתקשרות (נפטר ב-1990)
1909 – טלאל, מלך ירדן, (נפטר ב-1972)
1925 – משה העליון, ניצול שואה, משורר, מתרגם וסופר (נפטר ב-2022)
1926 – אפריין סאנצ'ס, שוער ומאמן כדורגל קולומביאני (נפטר ב-2020)
1928 – אריאל שרון, ראש הממשלה האחד עשר של מדינת ישראל (נפטר ב-2014)
1928 – אנטולי פיליפצ'נקו, קוסמונאוט סובייטי שטס לחלל בשתי משימות במסגרת תוכנית סויוז (נפטר ב-2022)
1931 – אוסקר סירקוביץ'-סער, מהנדס בניין וחוקר ישראלי (נפטר ב-2021)
1931 – ג'וזפין טוסון, שחקנית תיאטרון וטלוויזיה אנגלייה (נפטרה ב-2022)
1932 – ג'וני קאש, זמר אמריקאי (נפטר ב-2003)
1938 – לוליק לוי, זמר ישראלי
1940 – עמוס קלונר, פרופסור במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וחתן פרס א.מ.ת (נפטר ב-2019)
1944 – רון לאודר, איש עסקים יהודי-אמריקאי
1945 – דוד אדלר, מהנדס רפואי וחוקר בתחום הלב ומשורר ישראלי
1946 – אורי אליצור, פובליציסט ועיתונאי ישראלי, ממייסדי גוש אמונים (נפטר ב-2014)
1946 – קולין בל, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2021)
1946 – אפרים סידון, סאטיריקן, סופר ילדים ומחזאי ישראלי
1947 – סנדי שו, זמרת פופ אנגלייה, אחת מהזמרות הבריטיות המוצלחות בשנות ה-60, זוכת אירוויזיון 1967 כנציגת בריטניה
1950 – הלן קלארק, ראש ממשלת ניו זילנד
1952 – יהודה שנהב, סוציולוג ישראלי
1954 – יולי תמיר, שרה וחברת הכנסת מטעם העבודה
1954 – רג'פ טאיפ ארדואן, ראש ממשלת טורקיה
1957 – צחי הנגבי, שר וחבר הכנסת מטעם הליכוד וקדימה
1962 – דניאל טאוב, משפטן ודיפלומט ישראלי
1963 – ברנרדו רדין, כדורגלן קולומביאני
1977 – ג'יימס ואן, במאי, תסריטאי ומפיק סרטים אוסטרלי
1981 – שילו איילון, שחיין ישראלי
1983 – קפלר לברן לימה פריירה (פפה), כדורגלן פורטוגזי
1986 – אוסקר הולטר, מוזיקאי שוודי
1993 – חסה רודריגס, כדורגלן ספרדי המשחק בעמדת החלוץ בסטוק סיטי
1994 – אהמט צ'אליק, כדורגלן טורקי (נפטר ב-2022)
נפטרו
ממוזער|226x226 פיקסלים|מוחמד החמישי
ממוזער|254x254 פיקסלים|לוי אשכול
1154 – רוג'רו השני, מלך סיציליה (נולד ב-1095)
1275 – מרגרט מאנגליה, המלכה הרעיה של אלכסנדר השלישי (נולד ב-1240)
1577 – אריק הארבעה עשר, מלך שוודיה (נולד ב-1533)
1638 – קלוד באשה, מתמטיקאי וחידונאי צרפתי (נולד ב-1581)
1882 – מוריץ דניאל אופנהיים, צייר יהודי (נולד ב-1800)
1921 – קרל מנגר, כלכלן, מייסד האסכולה האוסטרית (נולד ב-1840)
1931 – אוטו וולך, כימאי גרמני יהודי (נולד ב-1847)
1938 – לואי בונו, מפקד בכיר בצבא צרפת במלחמת העולם הראשונה (נולד ב-1851)
1940 – אבא לפין, פעיל ציוני, רופא, סופר ומנהיג קהילת יהודי קובנה שבליטא (נולד ב-1863)
1961 – מוחמד החמישי, מלך מרוקו (נולד ב-1909)
1969 – לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל השלישי (נולד ב-1895)
1972 – יוסף ספיר, ראש עיריית פתח תקווה, שר וחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים וגח"ל (נולד ב-1902)
1980 – אחמד שוקיירי, יו"ר אש"ף הראשון ומנסח האמנה הפלסטינית (נולד ב-1908)
1994 – ביל היקס, סטנדאפיסט אמריקאי (נולד ב-1961)
2004 – בוריס טרג'קובסקי, הנשיא השני של מקדוניה הצפונית בשנים 1999–2004 (נולד ב-1956)
2006 – שלמה ניצן, סופר ומתרגם ישראלי (נולד ב-1921)
2008 – דן שומרון, הרמטכ"ל ה-13 של צה"ל (נולד ב-1937)
2009 – ונדי ריצ'רד, שחקנית טלוויזיה אנגליה (נולדה ב-1943)
2011 – אורה איל, מאיירת ישראלית (נולדה ב-1946)
2019 – יצחק סדאי, מלחין ישראלי, פרופסור באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס א.מ.ת למוזיקה לשנת 2008 (נולד ב-1935)
2019 – ארנונה אקסלרוד, אדריכלית ישראלית (נולדה ב-1935)
2021 – האנו מיקולה, אלוף עולם בראלי (נולד ב-1942)
2022 – צבי שפירר, רופא ילדים ומומחה ישראלי לאימונולוגיה קלינית (נולד ב-1937)
2022 – יבגני שפובלוב, זמר אופרה ישראלי (נולד ב-1968)
2023 – בוב ריצ'רדס, אתלט אמריקאי (נולד ב-1926)
2023 – יצחק אלידר, איש חינוך, מורה ומנהל (נולד ב-1926)
2024 – גבריאל באנון, כלכלן ואיש עסקים צרפתי-מרוקני, יועץ כלכלי של מדינאים וארגונים בארצות שונות (נולד ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
25 בפברואר – 27 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ב כו
קטגוריה:פברואר
| 2024-08-26T09:09:05
|
11 בספטמבר
|
11 בספטמבר הוא היום ה-254 בשנה בלוח הגרגוריאני (255 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 111 ימים.
מאז פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001 הפך המונח "11 בספטמבר" לכינוי לפיגועים עצמם, אך גם ככינוי כללי לפיגוע גדול מאוד. כך מתקפת הטרור במומבאי בשנת 2008 כונתה בתקשורת "11 בספטמבר של הודו" או כמו פיגועי נובמבר 2015 בפריז שכונו "11 בספטמבר של צרפת".
אירועים היסטוריים ביום זה
284 – הקיסר הרומי נומריאנוס נמצא מתבוסס בדמו בעת ששהה בחלקדון. הוא נרצח, ככל הנראה על ידי אריוס אפר (אשר הוצא להורג באשמה זו)
1021 – קרב שירימני בין הגאורגים לבין הביזנטים חלק מהסכסוך הביזנטי-גאורגי
1297 – קרב גשר סטרלינג: הסקוטים תחת ויליאם ואלאס מביסים את האנגלים
1541 – שבטים של ילידים מחריבים את סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה
1683 – האוסטרים עוצרים את העות'מאנים בקרב וינה. פלישתם לאירופה נעצרת
1697 – האוסטרים מביסים את העות'מאנים בקרב זנטה. התבוסה מובילה לחתימת הסכם קרלוביץ
1714 – העיר ברצלונה נופלת לידיו של מלך ספרד פליפה החמישי בסופו של מצור, זהו "היום השחור ביותר" בהיסטוריה של קטלוניה
1797 – ציורו של פאולו ורונזה – "החתונה בקנה" נשדד בידי כוחות צבא נפוליון והושב למקומו רק 210 שנים לאחר מכן
1857 – טבח במאונטיין מדואוס שביוטה: מתיישבים מורמונים, בסיוע אינדיאנים משבט הפאיוט, רוצחים 120 מהגרים בדרכם לקליפורניה
1914 – אוסטרליה פולשת לאי בריטניה החדשה, ומביסה את הכוח הגרמני שתפס שם חזקה
1919 – המארינס של ארצות הברית פולשים להונדורס
1921 – מושב נהלל עולה על הקרקע
1922 – תחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל
1926 – נכשל ניסיון התנקשות בבניטו מוסוליני, הרודן האיטלקי
1941 – הנחת אבן הפינה לפנטגון, בדיוק 60 שנה לפני פיגועי 11 בספטמבר
1961 – הוקמה הקרן העולמית לשימור חיות הבר (World Wildlife Fund)
1969 – מלחמת ההתשה: 11 מטוסים מצריים מופלים בקרבות אוויר
1971 – בחריין וקטר מצטרפות לליגה הערבית
1973 – הפיכה צבאית בצ'ילה: כוחות בהנהגת הגנרל אוגוסטו פינושה רוצחים את הנשיא המרקסיסטי הנבחר סלבדור איינדה
1997 – סקוטלנד בוחרת להקים מחדש פרלמנט משלה, לאחר 290 שנה של איחוד עם אנגליה, ביום בו מלאו 700 שנה לקרב גשר סטרלינג
2001 – פיגועי 11 בספטמבר: טרוריסטים מארגון אל-קאעידה חוטפים ארבעה מטוסי נוסעים. שניים מהמטוסים מחריבים את מרכז הסחר העולמי בניו יורק, אחד מחריב אגף של הפנטגון, ואחד מתרסק בפנסילבניה (נראה שיעדו היה וושינגטון די. סי.). בפיגועים נרצחים קרוב ל-3,000 בני אדם
2005 – הושלמה תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה לאחר שמונה ימי פינוי
2006 – הרשת החברתית לסטודנטים אמריקאים פייסבוק נפתחת לכלל הציבור העולמי
2014 – ספינת דיג ועליה כ-500 מהגרים שיצאה מדמיאט שבמצרים טבעה בים התיכון, סמוך לחופי מלטה, בדרכה לאירופה. רק תשעה מנוסעיה ניצלו
2017 – בחירות פרלמנטיות בנורווגיה
2020 – בחריין ומדינת ישראל הודיעו בתיווכו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ על נורמליזציה וכינון יחסים דיפלומטיים מלאים בין המדינות, הסכם בחריין–ישראל
נולדו
ממוזער|264x264 פיקסלים|יגאל בשן
ממוזער|268x268 פיקסלים|בשאר אל-אסד
1476 – לואיזה, נסיכת סבויה (נפטרה ב-1531)
1522 – אוליסה אלדרובנדי, רופא, חוקר טבע ופילוסוף איטלקי (נפטר ב-1605)
1524 – פייר דה רונסאר, משורר צרפתי (נפטר ב-1585)
1525 – יוהאן גאורג, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נפטר ב-1598)
1862 – או. הנרי, סופר אמריקאי (נפטר ב-1910)
1877 – פליקס דזרז'ינסקי, מהפכן סובייטי (נפטר ב-1926)
1881 – יוסף חיים ברנר, סופר עברי (נרצח ב-1921)
1882 – פאול בקר, מבקר מוזיקה גרמני (נפטר ב-1937)
1885 – ד.ה. לורנס, סופר אנגלי (נפטר ב-1930)
1889 – יוסף (גוסטב) אשרמן, פרופסור לגינקולוגיה, מאבות הגינקולוגיה בישראל, על שמו תסמונת אשרמן (נפטר ב-1968)
1900 – פייבל פולקס, יהודי שנפגש עם בכירים בצמרת גרמניה הנאצית למען חילוץ יהודים מהמדינה (נפטר ב-1982)
1917 – פרדיננד מרקוס, פוליטיקאי פיליפיני (נפטר ב-1989)
1924 – בטי ניומן, תאורטיקנית בסיעוד (נפטרה ב-2022)
1925 – יוסף מנחם מרגלית, סופר ומשורר ישראלי (נפטר ב-2008)
1927 – זאב עופר, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, שירת כמפקד חטיבת ירושלים ומפקד פיקוד ההדרכה (נפטר ב-2022)
1928 – ארל הולימן, שחקן אמריקאי
1932 – גרשון קניספל, צייר ופסל ישראלי (נפטר ב-2018)
1932 – אורי אפק, ספורטאי, מאמן לאומי ושופט בינלאומי בכדורעף
1935 – גרמן טיטוב, קוסמונאוט, טייס החלל הרביעי בתולדות האנושות (נפטר ב-2000)
1936 – משה גרשוני, צייר ופסל ישראלי (נפטר ב-2017)
1937 – יוסיף קובזון, זמר יהודי רוסי, איש עסקים וחבר הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית (נפטר ב-2018)
1938 – דוד סולטן, מזרחן ודיפלומט ישראלי
1940 – בריאן דה פלמה, במאי סרטים אמריקאי
1942 – לולה פלאנה, זמרת, רקדנית, דוגמנית ושחקנית אמריקאית
1945 – ג'אנלואיג'י ג'למטי, מנצח איטלקי (נפטר ב-2021)
1945 – פרנץ בקנבאואר, כדורגלן גרמני (נפטר ב-2024)
1947 – לילי הבר, פעילה חברתית ישראלית
1948 – דוד צוקר, פוליטיקאי ישראלי
1950 – איימי מאדיגן, שחקנית אמריקאית
1950 – יעקב גולדווסר, קולנוען ישראלי
1950 – יגאל בשן, זמר, מלחין ושחקן ישראלי (התאבד ב-2018)
1950 – חיים פרמונט, מלחין ישראלי ופרופסור מן המניין באקדמיה למוסיקה ומחול על שם רובין בירושלים
1952 – ז'וז'ו אבוטבול, עיתונאי, בעל טור ושדרן רדיו ישראלי
1952 – מירב גרי, שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית
1954 – עלי נאסר, במאי ותסריטאי ערבי ישראלי
1957 – פרבן אלקיאר לארסן, כדורגלן דני
1962 – חוליו סלינאס, כדורגלן ספרדי-בסקי
1962 – כריסטי מקניקול, שחקנית אמריקאית זוכת שני פרסי אמי ומועמדת שני פרסי גלובוס הזהב
1963 – גנאדי ליטובצ'נקו, כדורגלן סובייטי
1965 – בשאר אל-אסד, נשיא סוריה
1965 – מובי, יוצר מוזיקה אלקטרונית אמריקאי
1965 – יהודה בוארון, כדורגלן ישראלי
1969 – אמנון פישר, שחקן, זמר ומוזיקאי ישראלי
1969 – גיל קופטש, סאטיריקן, תסריטאי, מחזאי וקומיקאי ישראלי
1970 – רביב דרוקר, עיתונאי ואיש תקשורת ישראלי
1971 – דורי מנור, משורר, עורך ומתרגם ישראלי
1975 – גור שרייבמן, קצין בדרגת תת-אלוף
1976 – שחר חסון, סטנדאפיסט ישראלי
1979 – אריק ברמן, זמר ויוצר ישראלי
1979 – אריק אבידל, כדורגלן צרפתי
1986 – אברהם סתיו, רב ישראלי
1986 – מיכל פעילן, עיתונאית ואשת טלוויזיה ישראלית
1987 – טיילר הקלין, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי
1988 – רוסלנה רודינה, דוגמנית ישראלית
נפטרו
ממוזער|248x248 פיקסלים|ניקיטה חרושצ'וב
1063 – בלה הראשון, מלך הונגריה (נולד ב-1016)
1161 – מליסנדה, מלכת ממלכת ירושלים הצלבנית (נולדה ב-1105)
1599 – ביאטריצ'ה צ'נצ'י, בת למשפחת אצולה מרומא שהוצאה להורג בהוראת האפיפיור קלמנס השמיני (נולדה ב-1577)
1823 – דייוויד ריקארדו, כלכלן בריטי (נולד ב-1772)
1911 – בקסון ד'אומרשוויל, קצין בצבא צרפת, אשר התפרסם בשל חלקו בפרשת דרייפוס (נולד ב-1836)
1942 – הלל צייטלין, סופר, משורר ועיתונאי ורשה (נולד ב-1871)
1971 – ניקיטה חרושצ'וב, נשיא ברית המועצות (נולד ב-1894)
1973 – סלבדור איינדה, נשיא צ'ילה (נולד ב-1908)
1994 – ג'סיקה טנדי, שחקנית אנגלייה-אמריקאית (נולדה ב-1909)
1994 – שמעון אבידן, איש צבא ישראלי, מפקד חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות (נולד ב-1911)
2001 – דניאל לוין, מדען מחשבים ויזם עסקי ישראלי-אמריקאי, מייסדה של חברת "אקאמאי טכנולוגיות". (נולד ב-1970)
2003 – אנה לינד, שרת החוץ של שוודיה (נולדה ב-1957)
2003 – ג'ון ריטר, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1948)
2011 – יולי עופר, איש עסקים ישראלי אשר התמחה ועסק בתחומי נדל"ן, מסחר, הובלה ימית, מלונאות, פיננסים ותעשייה (נולד ב-1924)
2011 – אליהו רוזנהיים, פסיכולוג קליני ישראלי ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בר-אילן (נולד ב-1931)
2016 – אלקסיס ארקט, שחקנית טלוויזיה וקולנוע אמריקאית (נולדה ב-1969)
2019 – קייס פירו, היסטוריון ישראלי ממוצא דרוזי (נולד ב-1944)
2022 – חוויאר מריאס, סופר, מתרגם ופובליציסט ספרדי (נולד ב-1951)
2023 – אווה פאהידי, סופרת ושחקנית יהודייה-הונגרייה, ניצולת שואת יהודי הונגריה (נולדה ב-1925)
2023 – דדי גראוכר, זמר חסידי (נולד ב-1961)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ארצות הברית – יום ההנצחה לקורבנות מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר
Día de Cataluña – היום הרשמי של קטלוניה
ארגנטינה – יום המורים העולמי
10 בספטמבר – 12 בספטמבר
ספטמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ט יא
קטגוריה:ספטמבר
| 2024-09-23T06:39:22
|
1 במרץ
|
1 במרץ הוא היום ה-60 בשנה (61 בשנה מעוברת), בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 305 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
752 לפנה"ס – על פי ה-Fasti Triumphales, הטריומף הראשון בתולדות רומא מתקיים, לאחר ניצחונו של רומולוס על אנשי קאנינה וחטיפת נשות סבינה
86 לפנה"ס – לוקיוס קורנליוס סולה נכנס בראש צבא הרפובליקה הרומית לאתונה ומסלק את הטיראן אריסטיון, בו תמך מיתרידטס השישי, מלך פונטוס
286 – דיוקלטיאנוס ממנה את מקסימיאנוס לקיסר
293 – תחילת הטטררכיה: דיוקלטיאנוס ומקסימיאנוס ממנים את גלריוס ואת קונסטנטיוס כלורוס בתור קיסרים
317 – פלביוס יוליוס קריספוס וקונסטנטינוס השני, בניו של קונסטנטינוס, ממונים – יחד עם בנו של ליקיניוס – כקיסרים
487 – פרשת הכד מסואסון: רמיגיוס מבקש מכלוביס הראשון שיחזיר כד (אגרטל) יקר ערך שנלקח במהלך ביזה מן הכנסייה של סואסון, כלוביס מתעמת עם אחד מחייליו ששובר את הכד
499 – מלך האוסטרוגותים תיאודריך הגדול מביע תמיכתו באפיפיור סימכוס נגד האנטי-אפיפיור לאורנטיוס ובכך מביא קץ לשלטונו של האחרון על הכנסייה
986 – לואי החמישי, מלך צרפת מתחיל את כהונתו
1146 – אאוגניוס השלישי מפרסם בולה הקוראת למסע הצלב השני
1382 – מרד המלוטינים: התקוממות בפריז נגד מס המלח שהנהיג שארל השישי, מלך צרפת
1420 – האפיפיור מרטינוס החמישי קורא באיגרת למסע צלב נגד התנועה ההוסיטית ומתחיל בכך את המלחמות ההוסיטיות
1553 – נסיכים בוחרים מגרמניה מקימים חזית מאוחדת נגד בחירתו של פליפה השני, מלך ספרד כקיסר האימפריה הרומית הקדושה
1562 – "טבח ואסי": בעיר ואסי שבצרפת נרצחים מעל ל-1,000 הוגנוטים על ידי הקתולים. הדבר מסמל את תחילת מלחמות הדת בצרפת
1555 – מתפרסם הקובץ הראשון של נבואותיו של נוסטרדמוס בסאלו-דה-פרובאנס, צרפת
1565 – מוקמת העיר ריו דה ז'ניירו בברזיל
1692 – מתחילים משפטי המכשפות בסיילם, כאשר שרה אוסבורן וטיטובה מובאות בפני חבר שופטים מקומיים
1781 – עם אישורו במרילנד, נכנס לתוקף תקנון הקונפדרציה, המסמך המאחד את מדינות ארצות הברית
1799 – נפוליאון מגיע לרמלה, שנכנעת ללא התנגדות
1803 – אוהיו מתקבלת כמדינה ה-17 של ארצות הברית
1815 – נפוליאון חוזר לצרפת מגלותו באי אלבה
1867 – נברסקה היא המדינה ה-37 של ארצות הברית
1870 – נשיא פרגוואי פרנסיסקו סולנו לופס נהרג בתום מלחמת הברית המשולשת אותה יזם, ושהביאה חורבן על ארצו
1872 – פארק ילוסטון מוכרז כפארק הלאומי הראשון בעולם
1896 – ניצחון האתיופים בקרב עדווה מביא לסיום המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה
1912 – אלברט בארי מבצע לראשונה צניחה ממטוס
1917 – ממשלת ארצות הברית מוסרת את מברק צימרמן לפרסום בעיתונות
1920 – יוסף טרומפלדור וחמישה מחבריו נהרגים בקרב על תל חי
1932 – היפנים ממנים את פויי לקיסר מנצ'וריה
1932 – נחטף בנו בן 20 החודשים של חלוץ התעופה צ'ארלס לינדברג. גופתו נמצאת כעבור 11 יום
1935 – חבל הסאר הפך באופן רשמי לחלק מגרמניה
1941 – בולגריה מצטרפת למדינות הציר
1941 – הימלר מורה להקים את מחנה בירקנאו
1942 – תחילת הקמתו של מחנה ההשמדה סוביבור
1956 – מוקם צבא גרמניה המזרחית
1961 – ברית המועצות שולחת גשושית לכוכב הלכת נוגה במסגרת משימת ונרה 3
1961 – נשיא ארצות הברית, ג'ון פ. קנדי, מייסד את חיל השלום
1961 – בחירות ראשונות באוגנדה
1966 – ונרה 3, גשושית סובייטית לחקר נוגה מתרסקת על נוגה והופכת לגשושית הראשונה שהגיעה לפני השטח של כוכב לכת זר
1973 – פינק פלויד מוציאים את האלבום The Dark Side of the Moon, מהאלבומים הבולטים בהיסטוריה של המוזיקה המודרנית
1973 – פעילים של ארגון ספטמבר השחור משתלטים על שגרירות ערב הסעודית בסודאן
1980 – פייר לאק, ז'אן לקאשה מגלים את הירח הלנה של שבתאי
1982 – במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, ונרה 13 נוחתת בהצלחה על נוגה, והראשונה שהחזירה תמונות צבעוניות של פני השטח של נוגה
1983 – האיים הבליאריים זוכים באוטונומיה
1992 – בעקבות משאל עם מכריזה בוסניה והרצגובינה על עצמאותה מיוגוסלביה
1999 – ארבע פצצות מתפוצצות בלוסקה
2002 – מלחמת אפגניסטן: מתחיל מבצע מבצע אנקונדה במזרח המדינה (המבצע מסתיים ב-19 במרץ)
2002 – במסגרת משימה STS-109 מעבורת החלל קולומביה נשלחת לתקן את טלסקופ החלל האבל
2002 – שיגור הלוויין Envisat לוויין אירופאי שהיה הלוויין האזרחי הגדול ביותר לחישת כדור הארץ
2004 – אל-קאעידה תוקף משרדים של חברת נפט מערבית בעיר ינבוע שבמזרח סעודיה. בפיגוע נהרגו שישה בני אדם
2009 – הגשושית צ'אנג-אה 1 הסינית מסיימת את משימתה בהתרסקות מבוקרת על הירח, לאחר שנה ו-4 חודשים סביב הירח
2013 – שיגור משימת CRS-2, משימת האספקה המוצלחת השנייה של החללית דרגון
נולדו
ממוזער|227x227 פיקסלים|פרדריק שופן
ממוזער|222x222 פיקסלים|יצחק רבין
1105 – אלפונסו השביעי, מלך לאון (נפטר ב-1157)
1445 – סנדרו בוטיצ'לי, צייר איטלקי (נפטר ב-1510)
1456 – ולאדיסלאב השני, מלך בוהמיה והונגריה (נפטר ב-1516)
1683 – קרולינה, מרקיזת ברנדנבורג-אנסבך, רעייתו של ג'ורג' השני, מלך בריטניה (נפטרה ב-1737)
1732 – ויליאם קושינג, שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית ונשיא בית המשפט במשך יומיים (נפטר ב-1810)
1810 – פרדריק שופן, מלחין פולני (נפטר ב-1849)
1858 – גאורג זימל, סוציולוג, בן הדור הראשון של הסוציולוגים הגרמניים (נפטר ב-1918)
1876 – ארתור רופין, מנהיג ציוני (נפטר ב-1943)
1879 – אלכסנדר סטמבוליסקי, ראש ממשלת בולגריה ה-30 (נפטר ב-1923)
1899 – זלמן ארן, שר החינוך והתרבות וחבר הכנסת מטעם מפא"י (נפטר ב-1970)
1899 – אריך פון דם באך-צלבסקי, פושע מלחמה נאצי (נפטר ב-1972)
1904 – אברהם חלפי, משורר ושחקן ישראלי (נפטר ב-1980)
1910 – דייוויד ניבן, שחקן בריטי (נפטר ב-1983)
1910 – ארצ'ר ג'ון פורטר מרטין, כימאי בריטי (נפטר ב-2002)
1911 – מתתיהו סלע, ניצב במשטרת ישראל (נפטר ב-1990)
1913 – הלמוט גרנסהיים, צלם, אספן והיסטוריון חשוב של הצילום (נפטר ב-1995)
1914 – פיטר פריי, במאי קולנוע ובמאי תיאטרון יהודי ישראלי-קנדי (נפטר ב-1991)
1917 – ציטה לינקר, פוליטיקאית ישראלית (נפטרה ב-2009)
1918 – ז'ואו גולאר, נשיא ברזיל (נפטר ב-1976)
1922 – יצחק רבין, ראש הממשלה החמישי של ישראל (נרצח ב-1995)
1922 – נפתלי בלומנטל, חבר הכנסת מטעם המערך (נפטר ב-2022)
1927 – הארי בלפונטה, שחקן ומוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2023)
1929 – גאורגי מרקוב, מתנגד שלטון בולגרי (נפטר ב-1978)
1931 – חנן הברון, אדריכל ישראלי וחבר מייסד בקיבוץ רעים (נפטר ב-2000)
1934 – בתיה עוזיאל, אמנית ישראלית (נפטרה ב-2018)
1934 – דוד ורנר, רבה האשכנזי של העיר חדרה (נפטר ב-2024)
1935 – אריה קילמניק, אמן ישראלי, מייסד סדנת ההדפס ירושלים
1937 – יוסי גודארד, סופר ואיש תקשורת ישראלי
1941 – מוטי בהרב, משורר, שחקן, מחזאי, במאי, מבקר ספרות ומורה לדרמה ישראלי (נפטר ב-1990)
1943 – סם מקברטני, סופר ילדים צפון אירי (נפטר ב-2020)
1943 – זאב בנימין בגין, שר וחבר הכנסת מטעם הליכוד
1944 – רוג'ר דלטרי, מוזיקאי בריטי, ממייסדי להקת הרוק הקלאסי הבריטית "המי" וסולנה
1945 – אהוד יערי, עיתונאי, סופר, איש רדיו וטלוויזיה ישראלי
1945 – תום שגב, עיתונאי והיסטוריון ישראלי
1949 – אילנה גוזס, מדענית ישראלית
1951 – יוני נמרי, זמר ישראלי
1954 – רענן לוי, צייר ישראלי (נפטר ב-2022)
1954 – רון הווארד, שחקן ובמאי קולנוע אמריקאי
1956 – דליה גריבאוסקאיטה, כלכלנית ופוליטיקאית ליטאית; נשיאת ליטא, והאישה הראשונה להיבחר לתפקיד זה
1956 – טל יצחקי, מעצבת במה, מתרגמת, אוצרת ומנהלת האקדמיה לאמנויות המופע בישראל
1965 – בוקר טי, מתאבק אמריקאי
1970 – יולנדה גריפית', כדורסלנית אמריקאית
1972 – נועה ירון-דיין, סופרת, מנחה בטלוויזיה ומגישה ברדיו
1973 – כריס ובר, כדורסלן אמריקאי
1977 – סאלח בכרי, שחקן קולנוע ותיאטרון ערבי ישראלי
1978 – ג'נסן אקלס, שחקן אמריקאי
1979 – דנה גולדברג, משוררת ויוצרת קולנוע ותיאטרון ישראלית
1987 – קשה, זמרת אמריקאית
1989 – דניאלה מונט, שחקנית, רקדנית וזמרת אמריקאית
1989 – אמרוד טוביה, שחקנית אמריקאית
1992 – דילן טונס, רוכב אופני כביש בלגי
1994 – ג'סטין ביבר, זמר קנדי
1995 – זאק אייבל, זמר-יוצר אנגלי-מרוקאי
1995 – אור טרגן, זמר ושחקן ישראלי
נפטרו
ממוזער|247x247 פיקסלים|יוסף טרומפלדור
ממוזער|252x252 פיקסלים|מוסטפא בארזאני
492 – האפיפיור פליקס השלישי
589 – דייוויד הקדוש, נזיר ובישוף וולשי (נולד בסביבות 500)
965 – האפיפיור לאו השמיני
1233 – טומאזו הראשון, רוזן סבויה (נולד ב-1178)
1383 – אמדאו השישי, רוזן סבויה (נולד ב-1334)
1792 – לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1747)
1806 – חיים יוסף דוד אזולאי (החִידָ"א), רב והיסטוריון יהודי (נולד ב-1724)
1845 – הברון גורני, שופט ובריסטר בריטי (נולד ב-1768)
1870 – פרנסיסקו סולנו לופס, שליט פרגוואי (נולד ב-1827)
1911 – יאקובוס ואן 'ט הוף, כימאי הולנדי, הזוכה הראשון בפרס נובל לכימיה (נולד ב-1852)
1920 – יוסף טרומפלדור, לוחם, סוציאליסט וחלוץ יהודי (נולד ב-1880)
1920 – דבורה דרכלר, חברת ארגון "השומר" ומחללי מאורעות תל-חי (נולדה ב-1896)
1938 – גבריאלה ד'אנונציו, משורר ומחזאי איטלקי, מבשרה של התנועה הפשיסטית (נולד ב-1863)
1938 – ולדיסלב גרבסקי, כלכלן ומדינאי פולני (נולד ב-1874)
1969 – דוד ליבוביץ, נשק ב'הגנה', ממייסדי התעשייה הצבאית במחתרת לפני קום המדינה (נולד ב-1904)
1972 – משה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, חבר הכנסת, מנהיג ופובליציסט (נולד ב-1909)
1975 – אליעזר ליבנה, פוליטיקאי ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1902)
1979 – מוסטפא ברזאני, מנהיג כורדי (נולד ב-1903)
1980 – אנה טיכו, אמנית, כלת פרס ישראל (נולדה ב-1894)
1984 – ג'קי קוגן, שחקן אמריקאי (נולד ב-1914)
2000 – אברהם אילוני, אלוף-משנה בצה"ל, ממייסדיה של יחידה 8200 (נולד ב-1921)
2002 – ישראל פז, מבכירי כתבי הספורט בישראל (נולד ב-1926)
2006 – פיטר אוזגוד, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1947)
2009 – ינון עזרוני, קצין חימוש ראשי, מנכ"ל תעשיות רכב נצרת עילית (נולד ב-1927)
2013 – הלגה קלר, פסלת וקולנוענית ישראלית (נולדה ב-1921)
2013 – שמואל דכנר, ניצול השואה, מיקרוביולוג, מנהלן ואיש עסקים, התפרסם כעד המדינה "ש.ד." בפרשת הולילנד (נולד ב-1937)
2014 – אלן רנה, במאי צרפתי (נולד ב-1922)
2019 – קווין רוש, אדריכל אמריקאי-אירי זוכה פרס פריצקר (נולד ב-1922)
2019 – קתרין הלמונד, שחקנית אמריקאית זוכת 2 פרסי גלובוס הזהב (נולדה ב-1929)
2019 – עודד תאומי, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1937)
2019 – ז'ורס אלפרוב, פיזיקאי יהודי רוסי-בלארוסי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1930)
2020 – ג'ק ולש, מהנדס כימיה ואיש עסקים אמריקאי, מנכ"ל ויו"ר ג'נרל אלקטריק בשנים 1981–2001 (נולד ב-1935)
2022 – אמנון שמוש, סופר ומשורר ישראלי (נולד ב-1929)
2023 – ז'יסט פונטיין, כדורגלן צרפתי (נולד ב-1933)
2024 – אייריס אפפל, אשת עסקים, מעצבת פנים ואייקון אופנה (נולדה ב-1921)
2024 – אקירה טוריאמה, אמן מאנגה יפני, יוצר המאנגה דרגון בול (נולד ב-1955)
חגים ואירועים החלים ביום זה
איסלנד – יום הבירה
בוסניה והרצגובינה – יום העצמאות
ויילס – יום דוד הקדוש
רומניה – מרצישור, חג האביב
יום המודעות לפציעה העצמית
28 בפברואר – (29 בפברואר) – (30 בפברואר) – 2 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג א
קטגוריה:מרץ
| 2024-06-28T19:01:06
|
1 במאי
|
ממוזער|הפגנות אחד במאי בישראל, 2009
1 במאי הוא היום ה־121 בשנה (122 בשנה מעוברת), בשבוע ה־18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 245 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|250px|פרט מתוך ציור המתאר קרב ב"מלחמת הברית המשולשת"
305 – דיוקלטיאנוס, ומקסימיאנוס קיסרי רומא ששלטו בשותפות, פורשים מתפקידם מרצון, הקיסרים היחידים לעשות כן
1328 – הסכם אדינבורו, אנגליה מכירה בעצמאות סקוטלנד
1350 – ציריך מצטרפת לקונפדרצית שווייץ
1489 – כריסטופר קולומבוס מציע למלכת ספרד איזבלה את תוכניתו לחיפוש נתיב מערבי להודו
1544 – חיילים טורקיים כובשים את הונגריה
1707 – חוקי האיחוד של 1707 מוכרזים ומביאים לאיחוד ממלכת אנגליה עם ממלכת סקוטלנד ליצירת ממלכת בריטניה הגדולה
1715 – פרוסיה מכריזה מלחמה על שוודיה
1753 – שיטת המיון של קארולוס ליניאוס מאומצת באופן רשמי
1759 – ג'וזאיה וג'ווד מקים את החברה המסחרית וג'ווד לייצור כלי חרס
1759 – הצי הבריטי כובש את גוואדלופ ואת איי הודו המערבית מידי צרפת
1776 – אדם וייסהאופט הישועי מקים את האילומינטי הבווארי
1840 – בול הדואר הראשון, הפני השחור, נמכר לציבור
1851 – נפתחה התערוכה הגדולה בלונדון, התערוכה העולמית הראשונה
1865 – פורצת מלחמת הברית המשולשת בין פרגוואי לברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי
1869 – מועדון פולי ברז'ר נפתח בפריז
1873 – הקיסר פרנץ יוזף פותח את היריד העולמי החמישי בווינה
1886 – נפתחת שביתה כללית של האיגודים המקצועיים בארצות הברית בתביעה למעבר לשמונה שעות עבודה ביום. חג הפועלים באחד במאי נקבע לציון שביתה זאת
1893 – נפתחת התערוכה העולמית של שיקגו (1893) (ננעלה ב־31 באוקטובר)
1921 – תחילת מאורעות תרפ"א, בהם נעשו מעשי אלימות של ערבים נגד היהודים בארץ ישראל
1925 – קפריסין מוכרזת כמושבת כתר בריטית
1931 – בניין אמפייר סטייט נפתח באופן רשמי
1936 – הקיסר היילה סלסי עוזב את אתיופיה עם הפלישה האיטלקית
1941 – הקרנת הבכורה של סרט הקולנוע "האזרח קיין", הנחשב לאחת מיצירות המופת הקולנועיות הגדולות בכל הזמנים
1943 – טיבוע האונייה ארינפורה שהייתה בשיירה למלטה, על ידי חיל האוויר הגרמני, רוב אנשי הצוות והחיילים שנשאה מהם 139 ארץ-ישראלים נהרגו
1944 – הבריטים מגבילים את עליית היהודים לארץ ישראל
1945 – מלחמת העולם השנייה – שרידי הוורמאכט באיטליה נכנעים לבעלות הברית
1946 – קרן המטבע הבין-לאומית מתחילה את פעולתה
1949 – ג'ררד קאיפר מגלה את נראיד, ירח של נפטון
1950 – גואם מוכרזת כשטח תלוי במסגרת ארצות הברית
1956 – שר האוצר, לוי אשכול, מאשר את הקמת העיר אשדוד
1956 – חיסון נגד מחלת שיתוק הילדים משוחרר לציבור
1958 – ארתורו פרונדיסי מושבע לנשיא ארגנטינה
1959 – מרכז החלל בלטסוויל של נאס"א משנה את שמו למרכז טיסות החלל גודרד על שם רוברט גודארד
1960 – משבר מטוס הריגול U-2 – מטוס אמריקני מסוג לוקהיד U-2 מופל מעל שמי ברית המועצות, וטייסו נשבה, מה שגורם למשבר פוליטי
1979 – 36 אנשים נהרגים בחגיגות יום הפועלים הבין-לאומי בכיכר טקסים שבאיסטנבול
1979 – אונייה ישראלית ראשונה, צים "אשדוד", חוצה את תעלת סואץ
1979 – גרינלנד מקבלת אוטונומיה מדנמרק
1997 – מפלגת הלייבור הבריטית בראשות טוני בלייר זוכה בבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת, לראשונה אחרי 18 שנות שלטון המפלגה השמרנית
2001 – נחיתת משימת מעבורת החלל אנדוור STS-100 לתחנת החלל הבין-לאומית, כדי להתקין את קנדארם2, לאחר שהות בחלל של 11 יום ו-23 שעות
2004 – האיחוד האירופי מתרחב ב־10 מדינות נוספות: אסטוניה, הונגריה, לטביה, ליטא, מלטה, סלובניה, סלובקיה, פולין, צ'כיה וקפריסין
2004 – מכבי תל אביב זכתה באליפות היורוליג; אנתוני פארקר זכה בתואר ה־MPV של הפיינל פור של היורוליג
2009 – שוודיה מחוקקת חוק המאשר נישואים חד־מיניים
2015 – פתיחת תערוכת אקספו 2015 במילאנו שבאיטליה
נולדו
1225 – ז'אן דה ז'ואנוויל, סופר צרפתי (נפטר ב־1317)
1769 – ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון, מצביא בריטי (נפטר ב־1852)
1780 – ג'ון מקינלי, פוליטיקאי ושופט בית המשפט העליון של ארצות הברית (נפטר ב-1852)
1886 – בנג'מין אנדרסון, כלכלן אמריקאי (נפטר ב־1949)
1887 – אלן גורדון קנינגהם, איש צבא בריטי, אחרון הנציבים הבריטים בישראל (נפטר ב־1983)
1891 – הנרי מורגנטאו (הבן), פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב־1967)
1914 – אהרן ירושלמי, סופר עברי (נפטר ב־2007)
1916 – גלן פורד, שחקן קולנוע אמריקני־קנדי (נפטר ב־2006)
1917 – דניאל דארייה, שחקנית קולנוע צרפתייה (נפטרה ב־2017)
1918 – שרה הסטרין-לרנר, חוקרת ישראלית בתחום הפיזיולוגיה, כלת פרס ישראל למדעי הרפואה לשנת 1955 (נפטרה ב־2017)
1923 – מיכאל צור, מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר, יו"ר דירקטוריון צים ומנכ"ל החברה לישראל (נפטר ב-1987)
1923 – ג'וזף הלר, סופר אמריקאי (נפטר ב־1999)
1924 – אוולין בויד גרנוויל, האישה האפרו-אמריקאית השנייה שקיבלה דוקטורט במתמטיקה מאוניברסיטה אמריקאית (נפטרה ב-2023)
1926 – פטר לקס, מתמטיקאי יהודי-אמריקאי יליד הונגריה
1927 – גארי ברתיני, מנצח ומלחין ישראלי, זוכה פרס ישראל (נפטר ב־2005)
1927 – תמר בורנשטיין־לזר, סופרת ילדים ישראלית (נפטרה ב־2020)
1927 – גרטה אנדרסן, שחיינית דנית (נפטרה ב-2023)
1928 – מיכאל הלצר, היסטוריון של המזרח הקדום, פרופסור באוניברסיטת חיפה (נפטר ב־2010)
1928 – ברוך טרקטין, מהנדס והיסטוריון ישראלי (נפטר ב-2024)
1931 – נעמי שדמי, מייסדת שירות הנשים במשטרת ישראל (נפטרה ב־2019)
1932 – דונלד קגן, היסטוריון יהודי אמריקאי (נפטר ב־2021)
1937 – אונה סטאבס, שחקנית ורקדנית אנגלייה (נפטרה ב־2021)
1939 – ג'ודי קולינס, זמרת־יוצרת וגיטריסטית אמריקאית
1939 – קולט אביטל, אשת ציבור ישראלית וחברת הכנסת
1943 – חיים נוריאלי, כדורגלן ישראלי (נפטר ב־2022)
1943 – אליעזר פישמן, איש עסקים ישראלי (נפטר ב-2024)
1944 – נחום פינברג, עורך דין ישראלי, השותף הבכיר במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות'
1946 – ג'ואנה לאמלי, שחקנית מדבבת, סופרת ופעילה חברתית בריטית
1947 – יעקב בקנשטיין, פיזיקאי ישראלי, חתן פרס ישראל (נפטר ב־2015)
1949 – פאיז א־טראונה, ראש ממשלת ירדן (נפטר ב־2021)
1950 – אריה אלדד, חבר הכנסת
1950 – סעדיה מרציאנו, מראשי הפנתרים השחורים וחבר הכנסת (נפטר ב־2007)
1950 – חגי בן ארצי, איש חינוך ומרצה למחשבת ישראל, לתנ"ך ולתלמוד
1951 – ננסי ברנדס, מלחין וקומיקאי ישראלי
1951 – סאלי מאן, צלמת אמריקאית
1952 – עוזי כהן, פוליטיקאי ישראלי שכיהן כסגן ראש עיריית רעננה (נפטר ב־2008)
1960 – אדם, זמר ושחקן ישראלי (נפטר ב-2024)
1967 – יעל ארד, ג'ודוקא ישראלית
1969 – וס אנדרסון, תסריטאי, מפיק ובמאי סרטי קולנוע ופרסומות אמריקאי
1970 – רון קפלן, מתעמל, אלוף ישראל בהתעמלות מכשירים
1972 – בני ברוכים, סטנדאפיסט ישראלי
1973 – אוליבר נויביל, כדורגלן גרמני
1974 – מאור כהן, זמר־יוצר שחקן ובדרן ישראלי
1975 – מארק ויוויאן פו, כדורגלן קמרוני (נפטר ב־2003)
1986 – לורן סביר, שחקנית ומדבבת ישראלית
1987 – שחר פאר, טניסאית ישראלית
1987 – לאונרדו בונוצ'י, כדורגלן איטלקי
1988 – מאיה שואף, שחקנית וזמרת ישראלית
1998 – מהליה בורקמאר, זמרת ושחקנית בריטית
2001 – גל גברעם, שחקנית ואושיית רשת ישראלית
2003 – ליזי גרין, שחקנית אמריקאית
נפטרו
408 – ארקדיוס, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב־377–378)
1171 – דרמוט מק'מורו, מלך מחוז לנסטר באירלנד, ומי שנחשב לבוגד הגדול ביותר בתולדות האירים (נולד ב־1110)
1555 – האפיפיור מרקלוס השני (נולד ב־1501)
1572 – האפיפיור פיוס החמישי (נולד ב־1504)
1850 – יצחק ברנייס, רב בגרמניה, בלשן והוגה דעות (נולד ב־1793)
1873 – דייוויד ליווינגסטון, מגלה ארצות ומיסיונר סקוטי (נולד ב־1813)
1904 – אנטונין דבוז'אק, מלחין צ'כי (נולד ב־1841)
1945 – יוזף גבלס, מראשי המשטר הנאצי, רצח עם אשתו את ילדיהם ואחר כך התאבדו (נולד ב־1897)
1966 – ישראל בר, קצין בצה"ל שהתגלה כמרגל למען ברית המועצות (נולד ב־1912)
1968 – יחיאל קריזה, צייר ישראלי יליד פולין, מחברי קבוצת "אופקים חדשים" (נולד ב־1909)
1978 – אראם חאצ'טוריאן, מלחין ממוצא ארמני (נולד ב־1903)
1982 – ויליאם פרימרוז, ויולן סקוטי (נולד ב־1903)
1994 – יגאל מוסינזון, סופר ומחזאי ישראלי (נולד ב־1917)
1994 – איירטון סנה, נהג פורמולה 1, נהרג בתאונה במהלך מרוץ (נולד ב־1960)
2004 – שמעון אבן, מחלוצי מדעי המחשב בישראל (נולד ב־1935)
2010 – עדה טל, שחקנית תיאטרון ישראלית (נולדה ב־1921)
2011 – משה לנדוי, נשיא בית המשפט העליון (נולד ב־1912)
2014 – חיים סביצקי, צייר ישראלי (נולד ב-1907)
2014 – אנדריי קלראשו, במאי קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה רומני־ישראלי (נולד ב־1922)
2014 – אסי דיין, במאי, תסריטאי, שחקן, סופר, משורר, פזמונאי, עיתונאי ופובליציסט ישראלי (נולד ב־1945)
2016 – גוני מרדור, שדרנית רדיו, מגישה וסופרת ישראלית (נולדה ב־1953)
2017 – ישראל פרידמן בן־שלום, דוקטור להיסטוריה ומרצה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון (נולד ב־1923)
2019 – עיסא בולאטה, פרופסור לספרות ולשפה הערבית באוניברסיטת מקגיל בקנדה (נולד ב־1929)
2021 – הלן מארי פרי, כימאית אמריקאית (נולדה ב־1923)
2021 – אולימפיה דוקאקיס, שחקנית קולנוע אמריקאית, זוכת פרסי אוסקר, גלובוס הזהב, ו־BAFTA (נולדה ב־1931)
2022 – אילן גילאון, חבר הכנסת מטעם מרצ (נולד ב־1956)
2022 – נפתלי בלומנטל, חבר הכנסת מטעם המערך (נולד ב־1922)
2023 – דליה אביאל, סופרת, מורה ומחנכת ישראלית (נולדה ב-1929)
2023 – גורדון לייטפוט, זמר פולק ופזמונאי קנדי (נולד ב-1938)
חגים ואירועים החלים ביום זה
אחד במאי – יום הפועלים הבין-לאומי
יום החוקה באיי מרשל
יום החוקה בלטביה
30 באפריל – 2 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
onthisday.com
ה א
קטגוריה:מאי
| 2024-09-29T05:19:20
|
12 במרץ
|
12 במרץ הוא היום ה-71 בשנה, בלוח הגרגוריאני (היום ה-72 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 294 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
538 – הגותים נסוגים לרוונה ובכך מסיימים את המצור שהטילו על העיר רומא
1664 – ניו ג'רזי מוכרזת כמושבה אנגלית
1877 – הממלכה המאוחדת מספחת את טראנסוואל
1881 – אנדרו ווטסון הופך לשחקן הכדורגל השחור הבין-לאומי הראשון
1884 – המשקה קוקה-קולה נמכר לראשונה בבקבוקים
1904 – מסתיימת חפירת המנהרה (שנמשכה 30 שנה) תחת נהר הדסון, המחברת את העיר ג'רסי עם ניו יורק
1912 – ז'אנט לאו מייסדת בג'ורג'יה את תנועת הצופים לבנות בארצות הברית
1912 – הוקמה הממשלה הזמנית של הרפובליקה הסינית בנאנג'ינג כשבראשה עומד סון יאט-סן כנשיא זמני
1913 – קנברה מוכרזת כבירת אוסטרליה
1922 – מוקמת הרפובליקה הסוציאל פדרטיווית הסובייטית של עבר הקווקז
1930 – מהאטמה גנדי מוביל צעדת של אלפי אנשים אל חוף הים במחאה על מונופול המלח של השלטון הבריטי בהודו
1932 – הקלטת הסטריאו הראשונה באקדמיה למוזיקה בפילדלפיה. תזמורת פילדלפיה בניצוחו של לאופולד סטוקובסקי מבצעת את פואמת האש (Poem of Fire)
1933 – נאום הרדיו הראשון של נשיא ארצות הברית החדש פרנקלין דלאנו רוזוולט לעם האמריקאי. פותח את מסורת שיחות ליד האח ("Let us unite in banishing fear")
1938 – האנשלוס: חיילי גרמניה הנאצית נכנסים לשטח אוסטריה, אירוע שפתח את שואת יהודי אוסטריה
1940 – מלחמת העולם השנייה: נחתם הסכם שלום בין ברית המועצות לפינלנד, השם קץ למלחמת החורף
1944 – מלחמת העולם השנייה: הצבא האדום משחרר את אומן
1945 – היינריך הימלר מורה, שלא על דעתו של היטלר, להפסיק את השמדת היהודים
1947 – דוקטרינת טרומן מאומצת במטרה לסכל את התפשטות הקומוניזם
1948 – מוקם חיל התותחנים הישראלי
1951 – הקומיקס "דני שובבני" מתפרסם לראשונה בעיתונות ברחבי ארצות הברית
1965 – הבמבה הושקה
1967 – סוהארטו תופס את השלטון באינדונזיה
1968 – מאוריציוס מקבלת עצמאות מהממלכה המאוחדת
1981 – שיגור חללית סויוז T-4 עם צוות קוסמונאוטים למשימה בתחנת החלל סאליוט 6, ויקטור סביניך הוא האדם ה-100 בחלל
1982 – הטלוויזיה הישראלית משנה את לוח השידורים שלה כדי לאפשר לשר יעקב מרידור להודיע על מיזם האנרגיה המהפכני שלו
1987 – המחזמר "עלובי החיים" עולה לראשונה בברודוויי
1993 – ג'אנט רינו מושבעת כשרת המשפטים של ארצות הברית, האישה הראשונה להחזיק בתפקיד זה
1993 – הסופה הגדולה של 1993 פוגעת במזרח ודרום ארצות הברית
1993 – 257 אנשים נספים בסדרת פיגועי תופת במומבאי שבהודו
1994 – הכנסייה האנגליקנית מסמיכה לכמורה אישה בפעם הראשונה
1999 – שלוש מחברות ברית ורשה לשעבר – פולין, צ'כיה, והונגריה – מצטרפות לנאט"ו
2002 – 6 הרוגים בפיגוע מצובה
2002 – נחיתת מעבורת החלל קולומביה STS-109 לאחר משימה מוצלחת לשירות טלסקופ החלל האבל, ושהות של 10 ימים ו-22 שעות בחלל. הפעם האחרונה שמעבורת החלל קולומביה נחתה בהצלחה
2003 – ראש ממשלת סרביה, זוראן ג'ינג'יץ', נורה בידי צלף ומת מפצעיו
2018 – התרסקות טיסה 211 של US בנגלה איירליינס
נולדו
ממוזער|238x238 פיקסלים|אטאטורק
1270 – שארל, מייסד בית ולואה (נפטר ב-1325)
1685 – ה ג'ורג' ברקלי, פילוסוף ותאולוג אירי (נפטר ב-1753)
1824 – גוסטב קירכהוף, פיזיקאי גרמני (נפטר ב-1887)
1863 – גבריאלה ד'אנונציו, משורר איטלקי, מחזאי (נפטר ב-1938)
1867 – פלורנץ זיגפלד, אמרגן של מחזות ומופעים בברודוויי (נפטר ב-1932)
1877 – וילהלם פריק, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה (הוצא להורג ב-1946)
1881 – מוסטפא כמאל, מדינאי ומנהיג צבאי טורקי, מקימה ומייסדה של הרפובליקה של טורקיה ונשיאה הראשון (נפטר ב-1938)
1909 – וירג'יניה מקלורין, מתנדבת קהילתית אמריקאית (נפטרה ב-2022)
1911 – גוסטבו דיאס אורדס, נשיא מקסיקו ה49 (נפטר ב-1979)
1912 – אירווינג לייטון, משורר יהודי קנדי (נפטר ב-2006)
1915 – דבורה ברטונוב, רקדנית וכוריאוגרפית ישראלית (נפטרה ב-2010)
1921 – יהודה ואלך, מפקד בצה"ל והיסטוריון צבאי (נפטר ב-2008)
1922 – אביבה אורי, ציירת ישראלית (נפטרה ב-1989)
1922 – ג'ק קרואק, סופר אמריקאי (נפטר ב-1969)
1923 – וולטר שירה הבן, אסטרונאוט בתוכנית מרקורי, תוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו (נפטר ב-2007)
1925 – לאו אסאקי, פיזיקאי יפני, חתן פרס נובל לפיזיקה
1926 – ג'ורג' אריושי, פוליטיקאי אמריקאי
1927 – ראול אלפונסין, מדינאי ארגנטינאי, נשיא ארגנטינה בשנים 1983–1989 (נפטר ב-2009)
1927 – אלעזר גרנות, חבר הכנסת ומשורר (נפטר ב-2013)
1928 – אדוארד אלבי, מחזאי אמריקאי (נפטר ב-2016)
1932 – אנדרו יאנג, פוליטיקאי, דיפלומט, כומר ופעיל זכויות אדם אמריקאי
1933 – חיים גרניט, קצין משטרה צבאית ראשי
1934 – אברהם וולפנזון, דוקטור למדע המדינה שהיה לוכד מרגלים ומפעיל סוכנים כפולים במסגרת שירות הביטחון הכללי (נפטר ב-2021)
1934 – ג'ורג' מולדובה, סופר, עיתונאי ומחזאי הונגרי-יהודי (נפטר ב-2022)
1934 – אלי ניסן, עיתונאי ואיש טלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2022)
1940 – עפרה שפירא-אלוני, מדענית ישראלית (נפטרה ב-2003)
1940 – איתן הבר, עיתונאי ופובליציסט ישראלי (נפטר ב-2020)
1942 – רפי ורטהיים, ראש עיריית קריית ביאליק
1945 – קלוד גואזגן, פוליטיקאי צרפתי שכיהן כראש העיר של הרובע ה-16 של פריז וכחבר האספה הלאומית של צרפת (נפטר ב-2020)
1946 – לייזה מינלי, שחקנית וזמרת אמריקאית
1947 – מיט רומני, פוליטיקאי אמריקאי
1948 – ג'יימס טיילור, זמר אמריקאי
1950 – חבייר קלמנטה, כדורגלן ומאמן כדורגל ספרדי
1950 – ישראל פרידר, מנהל ואיש עסקים ישראלי
1953 – שלמה נוי, רופא מומחה ישראלי בפסיכיאטריה, פסיכוגריאטריה ומינהל רפואי
1955 – איוב קרא, חבר הכנסת מטעם הליכוד
1956 – פים ורביק, מאמן כדורגל הולנדי (נפטר ב-2019)
1956 – סטיב האריס, מייסד ובסיסט להקת איירון מיידן
1958 – דליטה מוחמד דליטה, ראש ממשלת ג'יבוטי
1959 – מילורד דודיק, ראש ממשלת רפובליקה סרפסקה
1960 – עלי זלצברגר, משפטן ישראלי
1965 – דניאל דריי, רופא סקסולוג ישראלי, מטפל בתחום הזוגיות והמיניות, מרצה בענייני מיניות ושדרן רדיו
1969 – גראהם קוקסון, מוזיקאי בריטי
1970 – אילן סבג, תת-אלוף, קצין ההנדסה הראשי
1972 – דורון שפר, כדורסלן ישראלי
1974 – ואליד באדיר, כדורגלן ישראלי
1975 – ין טאן, מפיק ובמאי קולנוע אמריקאי-מלזי
1975 – צחי הלוי, שחקן וזמר ישראלי
1976 – אודי שרבני, סופר, משורר ותסריטאי ישראלי
1979 – ליאת אזר, שחקנית ישראלית
1984 – ג'יימי אלכסנדר, שחקנית אמריקאית
1985 – סטרומאה, זמר בלגי
1986 – דני ג'ונס, גיטריסט וזמר להקת הרוק הבריטית מקפליי
1993 – אנה קלנדנינג, זמרת ושחקנית אמריקאית
1993 – דניאל אסייג, סטנדפיסט ושחקן ישראלי
1994 – כריסטינה גרימי, זמרת, יוטיוברית (נרצחה ב-2016)
1995 – אדם קנת, שחקן ומדבב ישראלי
2001 – אנה זק, זמרת ודוגמנית ישראלית
נפטרו
ממוזער|234x234 פיקסלים|סון יאט-סן
ממוזער|234x234 פיקסלים|צ'ארלי פרקר
417 – האפיפיור אינוקנטיוס הראשון
604 – גרגוריוס הראשון, אפיפיור ממורי הכנסייה (נולד ב-540)
1160 – אל-מקתפי, ח'ליף עבאסי (נולד ב-1096)
1507 – צ'זארה בורג'ה, מדינאי איטלקי (נולד ב-1475)
1898 – יוהאן יאקוב בלמר, מתמטיקאי ופיזיקאי שווייצרי (נולד ב-1825)
1925 – סון יאט-סן, הנשיא הראשון של הרפובליקה הסינית (נולד ב-1886)
1943 – מרדכי גיאורגו לאנגר, משורר ועיתונאי (נולד ב-1894)
1943 – גוסטב ויגלנד, פסל נורווגי (נולד ב-1869)
1946 – פרנץ סלשי, ראש ממשלת הונגריה (נולד ב-1897)
1955 – צ'ארלי פארקר, סקסופוניסט ג'אז (נולד ב-1920)
1966 – ויקטור בראונר, צייר יהודי-רומני (נולד ב-1903)
1985 – יוג'ין אורמנדי, מנצח וכנר הונגרי (נולד ב-1899)
1999 – יהודי מנוחין, כנר (נולד ב-1916)
2001 – רוברט לדלום, סופר אמריקאי (נולד ב-1927)
2003 – זוראן ג'ינג'יץ', ראש ממשלת סרביה (נולד ב-1952)
2004 – נתן יונתן, משורר ישראלי (נולד ב-1923)
2005 – אמיר דרורי, סגן הרמטכ"ל ומנכ"ל רשות העתיקות (נולד ב-1936)
2006 – עדי לב, שחקנית תיאטרון, שחקנית קולנוע ומדבבת (נולדה ב-1953)
2011 – תופיק טובי, חבר הכנסת ה-1 עד ה-12 מטעם מק"י, רק"ח וחד"ש (נולד ב-1922)
2015 – טרי פראצ'ט, סופר בריטי (נולד ב-1948)
2015 – מייקל גרייבס, אדריכל אמריקאי (נולד ב-1934)
2019 – דוד גולן, היסטוריון ישראלי (נולד ב-1927)
2020 – מישל רו, שף ומסעדן צרפתי שעבד בבריטניה (נולד ב-1941)
2021 – גודוויל זווליתיני, מלך הזולו (נולד ב-1948)
2021 – רועי סדן, הרפתקן ישראלי, שהתפרסם בישראל ובעולם בעיקר בזכות הקפת כדור הארץ באופניים (נולד ב-1982)
2022 – הנרי הרשקוביץ, קלע ישראלי (נולד ב-1927)
2024 – תמר פלג שריק, עורכת דין ופעילה ישראלית למען זכויות פלסטינים (נולדה ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
מאוריציוס – היום הלאומי
היום העולמי נגד צנזורה באינטרנט
11 במרץ – 13 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג יב
קטגוריה:מרץ
| 2024-07-16T07:46:35
|
14 במרץ
|
14 במרץ הוא היום ה-73 בשנה (74 בשנה מעוברת), בשבוע ה־11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 292 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1489 – מלכת קפריסין נאלצת למכור את הממלכה לוונציה. האי הופך למושבה ונציאנית
1590 – קרב איברי – מלך צרפת אנרי הרביעי הביס שוב את צבא הליגה הקתולית. אולם, למרות ניצחונותיו אלה לא הצליח לכבוש את פריז
1647 – בוואריה, קלן, צרפת ושוודיה חותמות על הסכם הפסקת האש באולם
1689 – סקוטלנד מדיחה את ויליאם השלישי ומרי סטיוארט מתפקידיהם כמלך ומלכה
1689 – קרב בדרומור: היעקוביטים מביסים את הפרוטסטנטים באלסטר
1757 – האדמירל הבריטי ג'ון בינג הוצא להורג על סיפון האונייה "מונרך" כעונש על כישלונו בקרב מנורקה
1800 – הקרדינל בראנבה צ'ייראמונטי נבחר לכהן כאפיפיור ומשנה שמו לפיוס השביעי
1848 – אביב העמים: הנסיך מטרניך מגורש מווינה
1905 – נוסד מועדון הכדורגל צ'לסי
1907 – בצו נשיאותי מוצאים פועלים יפניים מרשימת הזכאים להיכנס לארצות הברית
1914 – סרביה וטורקיה חותמות על חוזה שלום
1915 – אניית המלחמה הגרמנית "דרזדן" טובעת 1916 – קרב ורדן במלחמת העולם הראשונה
1923 – בית המשפט העליון בגרמניה מוציא מחוץ לחוק את המפלגה הנאצית (NSDAP)
1939 – סלובקיה פורשת מצ'כוסלובקיה והופכת למדינת חסות של גרמניה הנאצית
1943 – קרל דניץ מועלה לדרגת אדמירל
1943 – חיסול גטו קרקוב
1960 – מפגש ראשון לאחר השואה, בין ראש ממשלה ישראלי (דוד בן-גוריון) למנהיג גרמניה (הקנצלר קונראד אדנאואר)
1965 – ישראל וגרמניה מודיעות על החלטתן לכונן יחסים דיפלומטיים ביניהן
1972 – "מבצע החלב" של הפנתרים השחורים: גנבת חלב והעברתו לשכונות עוני בירושלים
1978 – מתחיל מבצע ליטני נגד מטרות מחבלים בלבנון
1982 – מוקמת ועדת בכור, ועדת חקירה ממלכתית בנושא חקירת רצח ארלוזורוב
1986 – נפתחת התערוכה "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית" במוזיאון תל אביב לאמנות
1986 – הגשושית ג'וטו של סוכנות החלל האירופאית הופכת לגשושית הראשונה לתצפת ולצלם את שביט האלי מקרוב
1994 – יוצאת גרסת 1.0.0 של מערכת ההפעלה לינוקס
1995 – המובלעות הספרדיות בצפון אפריקה, סאוטה ומלייה, מקבלות מעמד אוטונומי
1995 – שיגור סויוז TM-21 להחלפת צוות בתחנת החלל מיר. כחלק מתוכנית מיר ומעבורות החלל נשאה עימה החללית את האסטרונאוט האמריקאי הראשון שטס בחללית סויוז, שהיה גם האמריקאי הראשון שהיווה חלק מצוות תחנת החלל מיר - נורמן ת'אגארד
2004 – פיגוע התאבדות כפול בנמל אשדוד – 10 נרצחים
2005 – מהפכת הארזים: כמיליון לבנונים מפגינים בביירות נגד הנוכחות הסורית בלבנון
2006 – מבצע הבאת ביכורים: כוחות צה"ל וימ"מ מכתרים את הכלא בעיר יריחו במטרה לתפוס את רוצחי רחבעם זאבי הכלואים שם
2013 – שי ג'ינגפינג מתמנה לנשיא החדש של סין העממית
2016 – במסגרת תוכנית אקסו מארס משגר פרוטון M משגר את הגשושית מקפת שיירי הגז אקסו מארס והנחתת סקיאפארלי
2019 – שיגור סויוז MS-12 עם משלחת 59/60 לתחנת החלל הבינלאומית
נולדו
ממוזער|226x226px|אלברט איינשטיין|טקסט=
ממוזער|241x241 פיקסלים|מוסטפא בארזאני
1681 – גאורג פיליפ טלמן, מלחין גרמני (נפטר ב-1767)
1804 – יוהאן שטראוס האב, מלחין אוסטרי (נפטר ב-1849)
1844 – אומברטו הראשון, מלך איטליה (נפטר ב-1900)
1854 – פאול ארליך, מדען גרמני, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-1915)
1864 – אלפרד רדל, קצין בכיר בצבא אוסטריה-הונגריה שריגל לטובת האימפריה הרוסית (נפטר ב-1913)
1879 – אלברט איינשטיין, פיזיקאי ממוצא יהודי (נפטר ב-1955)
1882 – ואצלב שרפינסקי, מתמטיקאי פולני (נפטר ב-1969)
1892 – מתיאש ראקושי, פוליטיקאי הונגרי (נפטר ב-1971)
1903 – מוסטפא ברזאני, מנהיג כורדי (נפטר ב-1979)
1911 – אקירה יושיזאווה, אבי האוריגמי המודרני (נפטר ב-2005)
1912 – בצלאל שץ, צייר ישראלי (נפטר ב-1978)
1912 – קליף באסטין, כדורגלן אנגלי ששיחק בארסנל במשך 18 שנים (נפטר ב-1991)
1912 – ג'ון אמרי, בוגד בריטי (נפטר ב-1945)
1915 – תקוה שריג, סופרת ישראלית, מחנכת ועורכת בהוצאת הקיבוץ המאוחד (נפטרה ב-1997)
1918 – אבא קובנר, מנהיג פרטיזנים ומשורר עברי (נפטר ב-1987)
1921 – ג'ורג' ברצי, דוקטור לרפואה, כירורג ופרופסור מן המניין בעל שם בינלאומי יהודי-הונגרי-אמריקאי (נפטר ב-2024)
1923 – מאיר זורע, אלוף בצה"ל, חבר הכנסת וממייסדי ד"ש (נפטר ב-1995)
1923 – דיאן ארבוס, צלמת אמריקאית (התאבדה ב-1971)
1925 – מיכאל בריצ'ר, מדען יהודי קנדי, ממניחי היסודות האקדמיים לחקר מדיניות החוץ של ישראל (נפטר ב-2022)
1928 – נגה מרון, סופרת ישראלית (נפטרה ב-2022)
1928 – פרנק בורמן, אסטרונאוט (נפטר ב-2023)
1931 – ג'ורג'ו פוראטיני, קריקטוריסט איטלקי
1931 – יהודה גולן, תת-אלוף בצה"ל, פיקד על חטיבת גולני
1933 – רנה פלבר, נשיא שווייץ (נפטר ב-2020)
1933 – מייקל קיין, שחקן קולנוע אנגלי
1933 – קווינסי ג'ונס, זמר, מלחין ומפיק מוזיקלי אמריקאי
1933 – יהושע יורטנר, כימאי ישראלי ונשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
1935 – דוד פאיאנס, משורר עברי, סופר, ממחיז ועורך, עיתונאי וסופר ילדים ונוער
1939 – עמוס גלבוע, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, כיהן כראש חטיבת המחקר של אמ"ן (נפטר ב-2020)
1941 – ג'ניפר ברטלט, אמנית אמריקאית (נפטרה ב-2022)
1946 – וס אנסלד, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2020)
1946 – דיאנה ג'י גלאגר, סופרת אמריקנית (נפטרה ב-2021)
1947 – יוסי לפר, איש צוות טנק מגח במלחמת ששת הימים שניהל לבדו, במשך שמונה שעות רצופות, קרב מתוך טנק פגוע בח'אן יונס בעת שהיה פצוע (נפטר ב-2002)
1948 – בילי קריסטל, שחקן קולנוע אמריקאי
1950 – דודו גבע, אמן, מאייר וקריקטוריסט (נפטר ב-2005)
1951 – גיורא פישר, משורר, מורה לתנ"ך ורפתן ישראלי
1955 – אורי וידיסלבסקי, מוזיקאי, מלחין, מעבד, עורך, מפיק ומנהל מוזיקלי ובמאי ישראלי
1956 − פטריק לאונרד, מפיק מוזיקלי אמריקאי
1958 – אלבר השני, נסיך מונקו
1958 – מנחם לורברבוים, פרופסור מן המניין בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב, ומייסד החוג ללימודי התרבות העברית בה
1963 – דורון מירן, זמר מזרחית ישראלי
1965 – אמיר ח'אן, שחקן, במאי, תסריטאי, מפיק ומגיש טלוויזיה הודי
1966 – עופר פליישר, מהנדס מערכות אוויוניקה וכדורסלן ישראלי
1974 – שרון שטרק, שחקנית ובמאית ישראלית
1976 – דניאל גיליס, שחקן קנדי-ניו זילנדי
1977 – יעל פוליאקוב, שחקנית ותסריטאית ישראלית זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה
1977 – יוסי שטרית, שף ישראלי
1978 – פיטר ואן דן הוחנבאנד, שחיין הולנדי
1988 – סשה גריי, שחקנית פורנוגרפיה
1988 – סטפן קרי, כדורסלן אמריקאי
1994 – אנסל אלגורט, שחקן אמריקאי ממוצא יהודי
1996 – דין דוד, כדורגלן ישראלי
1997 – סימון ביילס, מתעמלת אמריקאית
נפטרו
ממוזער|215x215 פיקסלים|קרל מרקס
ממוזער|173x173 פיקסלים|סטיבן הוקינג
840 – איינהרד, מלומד פרנקי (נולד ב-770)
1555 – ג'ון ראסל, הרוזן הראשון מבדפורד (נולד ב-1485)
1757 – ג'ון בינג, אדמירל בריטי (נולד ב-1704)
1883 – קרל מרקס, פילוסוף וסוציולוג גרמני (נולד ב-1818)
1932 – ג'ורג' איסטמן, מייסד חברת קודאק איסטמן (נולד ב-1854)
1994 – אפרים ברוידא, מסאי, עורך ומתרגם ישראלי, מייסדו ועורכו של כתב-העת "מולד" (נולד ב-1912)
1994 – משה רבינוביץ', מראשוני הפלי"ם וחיל הים של צה"ל (נולד ב-1922)
1995 – ויליאם אלפרד פוֹלֶר, פיזיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל על מחקריו התאורטיים והניסויים של התגובות הגרעיניות הנוגעות ליצירת היסודות הכימיים ביקום (נולד ב-1911)
1997 – פרד זינמן, במאי קולנוע אמריקאי-אוסטרי (נולד ב-1907)
1997 – קלמן יעקב מן, רופא ופעיל ציבור ישראלי, ממקימי בתי החולים "הדסה" בירושלים, ונשיא אגודת "יד שרה" (נולד ב-1912)
2005 – אקירה יושיזאווה, אבי האוריגמי המודרני (נולד ב-1911)
2006 – לנארט מרי, נשיא אסטוניה בין השנים 2001-1992 (נולד ב-1929)
2012 – הרב משה יהושע הגר, האדמו"ר מויז'ניץ ונשיא מועצת גדולי התורה (נולד ב-1916)
2014 – מאיר הר-ציון, מלוחמי יחידה 101 ומגיבורי פעולות התגמול בשנות ה-50, ממקימי סיירת צנחנים ומפקדה הראשון, בעל עיטור העוז (נולד ב-1934)
2016 – אבו עומר א-שישאני, מפקד בכיר בארגון הטרור המדינה האסלאמית וסמל בחיל הרגלים של גאורגיה (נולד ב-1986)
2018 – דייוויד ויימן, היסטוריון אמריקאי, פרופסור מאוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט, שנודע בזכות מחקריו בנוגע לתגובתה של ארצות הברית לגרמניה הנאצית (נולד ב-1929)
2018 – סטיבן הוקינג, פיזיקאי (נולד ב-1942)
2019 – אריה אהרוני, סופר, עורך, מתרגם שירה וסיפורת מיידיש, רוסית ואנגלית (נולד ב-1923)
2019 – שלמה סימונסון, היסטוריון ישראלי (נולד ב-1923)
2019 – אילונה נובק, שחיינית הונגרית ואלופה אולימפית (נולדה ב-1925)
2020 – עופר בר-יוסף, פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת הרווארד, פרופסור לארכאולוגיה פרה-היסטורית באוניברסיטה העברית, ואוצֵר מוזיאון פּיבּוֹדי באוניברסיטת הרווארד בתחום הארכאולוגיה הפלאוליתית (נולד ב-1937)
2022 – סקוט הול, מתאבק אמריקאי (נולד ב-1958)
2024 – יהושע זק, פיזיקאי ישראלי, פרופסור במחלקה לפיזיקה של הטכניון (נולד ב-1929)
2024 – אליעזר פישמן, איש עסקים ישראלי (נולד ב-1943)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום פאי (3.14)
יום המדע בישראל, כיוון שזהו יום הולדתו של אלברט איינשטיין. ביום זה מקדישה מערכת החינוך תשומת לב מיוחדת לנושא המדע. בכנסת ובבית הנשיא נערכים דיונים הנוגעים לקידום המדע בישראל. ביום זה אף מוכרזים זוכי תחרות מדענים ומפתחים צעירים
ההונגרים חוגגים את מהפכת 1848
יפן – היום הלבן, יום האהבה היפני
13 במרץ – 15 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג יד
קטגוריה:מרץ
| 2024-09-08T23:13:15
|
כרמיאל
|
ממוזער|250px|"בניין הרכבת", רחוב הגליל 9–31 (12 כניסות). הבניין הראשון בכרמיאל. בעת הקמתו היה זה הבניין היחיד בעיר, התגוררו בו כל תושבי העיר, ובו פעלו המכולת, גן הילדים, כיתת בית הספר ומנהלת היישוב.
ממוזער|250px|חזיתו הראשית של בניין עיריית כרמיאל, השוכן במרכז העיר החדש
שמאל|ממוזער|250px|אחד ממבני המגורים בשכונה המערבית בכרמיאל, שנבנתה בשנות השבעים
שמאל|ממוזער|250px|מבט על אתר המפלים בפארק הגליל
ממוזער|250px|בניינים חדשים בעיר (רמת רבין)
ממוזער|250px|רחוב ראשי בעיר
שמאל|ממוזער|250px|אתר נפילת רקטה במלחמת לבנון השנייה
250px|ממוזער|הספרייה העירונית בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן
כַּרְמִיאֵל היא עיר במחוז הצפון שבישראל. שוכנת סמוך לכביש 85 – כביש עכו-צפת, בבקעת בית הכרם. כרמיאל הוקמה בשנת 1964, והוכרזה כעיר בשנת 1986.
מקור שמה של העיר במיקומה בבקעת בית הכרם.
גאוגרפיה
בקעת בית הכרם (בקעת שגור), מהווה מבחינה טופוגרפית את הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון. העיר בנויה ברובה על הגבעות שמדרום לבקעה ועל הר כרמי ברכס שגור, בקעת בית־הכרם יחד עם רכס שגור, בקעת סכנין ורכס יוטבת מהווים מבחינה טופוגרפית את הגליל התחתון המרכזי הנקרא לב הגליל.
העיר כרמיאל היא העיר הגדולה והמרכזית באזור זה.
היסטוריה
250px|ממוזער|בניית שיכונים ראשונים בכרמיאל, בשנת 1964
העיר הוקמה בבקעת בית הכרם (בקעת שגור) בשנת 1964, על אדמות שבחלקן הולאמו מהכפרים בסביבה – דיר אל אסד, מג'ד אל כרום, בענה ונחף. ב-29 באוקטובר 1964 נערך טקס חנוכת העיר, בנוכחות ראש הממשלה לוי אשכול. הקמתה של העיר היוותה למעשה חלק מתוכנית סו"ס שמטרתה הייתה הרחבת היישוב היהודי במרכז הגליל. התוכנית נרקמה על ידי לוי אשכול, יוסף ויץ ובנו רענן ויץ, ובראש צוות ההקמה עמד אדם טל, עוזרו של השר פנחס ספיר. מיקומה של העיר נבחר מתוך כוונה ליצור קשר התיישבותי יהודי בסמוך לכביש עכו-צפת, הכביש העיקרי המחבר את מרכז הארץ עם יישובי הגליל העליון ואצבע הגליל.
בשנת 1969 הסתיימה הכנת תוכנית האב של העיר, המפרטת את פריסת התשתיות (רשת כבישים, מים, רשת החשמל, תכנון נופי ועוד) העתידית לעיר.
עם התרחבותה היא שוכנת גם על אדמות שהופקעו בשנת 1976, הפקעה שהובילה לאירועי יום האדמה.
בשנת 1972 קיבלה העיר מעמד של עיירת פיתוח. מעמד זה נתן לעיר אפשרות למשוך זוגות צעירים רבים בשל התמריצים הכלכליים הניתנים על ידי הממשלה. בשנת 1986 הפכה כרמיאל רשמית לעיר.
בשנות ה-90 נקלטו בעיר מעל 17,000 עולים מברית המועצות לשעבר, וכן עברו אליה תושבים בני הארץ.
לאחר הנסיגה מדרום לבנון בשנת 2000, נקלטו בעיר מספר משפחות של יוצאי צד"ל, רובן התיישבו בשכונת רמת רבין בעיר.
במהלך מלחמת לבנון השנייה, נפלו ברחבי העיר עשרות קטיושות, שחלקן גרמו לנזקי רכוש ולנפגעי חרדה. משפחות רבות עזבו את העיר עד לתום המלחמה.
גם במהלך מבצע חיצי הצפון שהחל בספטמבר 2024 חלק ממלחמת חרבות ברזל בשנת 2024 שוגרו לכרמיאל טילים רבים מלבנון רובם המוחלט יורטו, כל כמה ימים נשמעו אזעקות בעיר.
אוכלוסייה
בעשורים הראשונים לאחר הקמתה, הייתה כרמיאל בעלת אוכלוסייה יהודית הומוגנית. בתחילת שנות האלפיים החלו להתיישב חרדים בכרמיאל, והוקמו בה מוסדות חינוך חרדיים. בשנת 2000 התיישבו בעיר כמה עשרות ממשפחות יוצאי צבא דרום לבנון, ובעשורים שלאחר מכן הצטרפו לעיר תושבים ערביים והמתגוררים בכל חלקי העיר. בכרמיאל אין מערכת חינוך בערבית.
אתרים בכרמיאל
שמאל|ממוזער|250px|תצפית על כרמיאל במרץ 2010
בכניסה לעיר הוקם גן הפסלים משואה לתקומה. באתר פסלים של הפסל היהודי ניקי אימבר (1920–1996). הפסלים עשויים מבטון מצופה בברונזה, וכוללים שלוש קבוצות:
קבוצת השואה – בה נראה אדם מוקף בגדר תיל, לידו אדם הנושא את גופת חברו הגוסס ולידם אשה המחזיקה את בנה הגוסס ומתחננת על חייה.
קבוצת העלייה – משפחה עולה ארצה על מטלטליה המעטים ובראשם הולך הסב עם ספר תורה.
התקומה – אם צעירה המניפה את תינוקה כסמל תקוה לדור החדש שיגדל בארץ ישראל.
ליד אתר זה נמצאת אנדרטת החיילים היהודים המנציחה את הלוחמים היהודים בצבאות בעלות הברית שנפלו במלחמת העולם השנייה. הפסל נדמה לעגלת תותח ועליה קסדות הנושאות את סמלי בעלות הברית.
פארק הגליל – פארק בשטח של כ-100 דונם שהוקם במחצבה נטושה. המחצבה שוקמה ונשתלו בה כ-27,000 צמחים וכ-3,000 עצים. העבודות התבצעו בשנים 1993–1994 והפארק נחנך באופן רשמי ביום העצמאות ב-26 במאי 2004. במרכז הפארק נמצא אתר המפלים, ובו מספר מפלי מים הזורמים לאורך קירות המחצבה הנטושה, ונקווים אל בריכה בה פורחים פרחי נימפאה. עוד קיימים בפארק מרפסת תצפית, תיאטרון פתוח וחורשה לזכר בני העיר אשר נפלו במלחמות ישראל. בצידו המזרחי של הפארק הוקם בניין עיריית כרמיאל אשר נחנך ב-1999.
פארק רבין ובו אתר העתיקות חורבת קב. באתר נמצאים שרידי חווה ביזנטית ובה גת, כנסייה ורצפת פסיפס. בתקופה הממלוכית שימש המקום כאתר מלאכה, ונמצא בו גם תנור קרמיקה מהתקופה הצלבנית. המבנה הנוכחי במקום הוא מהתקופה העות'מאנית.
התיאטרון (המכונה בטעות אמפיתיאטרון) הגדול בארץ משתרע על פני שטח של 20 דונם במזרח העיר, וצופה אל נחל שזור אשר זורם בהמשך אל נחל חילזון. במקום מתקיימים, בין היתר טקסי הפתיחה והנעילה של פסטיבל מחול כרמיאל, והוא יכול להכיל 25,000 צופים.
פארק המשפחה – פארק שהוקם ב-2007 ליד בית העירייה. הפארק יכול להכיל 400 איש ויש בו מתקנים ומשחקים המתאימים לכל המשפחה, כגון: באולינג, מגרש מיני גולף, מתקני כושר גופני ועוד. ב-2019 נקרא הפארק על שמו של ראש עיריית כרמיאל לשעבר, עדי אלדר.
חינוך ותרבות
החינוך העל יסודי בעיר כולל שלושה בתי ספר ממלכתיים על יסודיים שש שנתיים (כיתות ז'–י"ב): אורט פסגות (חטיבת ביניים ותיכון, איחוד של בתי הספר אורט מגדים ואורט הורוביץ), אורט כרמים (חטיבת ביניים ותיכון), ותיכון השחר, ותיכון אחד ארבע שנתי (כיתות ט'–י"ב), אדם חברה וטבע. בחינוך הממלכתי דתי ישנו מוסד על יסודי שש שנתי אחד, אמי"ת תורני מדעי, ובחינוך החרדי ישנם ארבעה מוסדות ארבע שנתיים: זיו אור, ישיבת רנה של תורה, נוה חוה וישיבת קרן אורה.
ישנם 11 בתי ספר יסודיים בעיר: שבעה בתי ספר ממלכתיים – הרעות ואופק בשכונת רמת רבין, רקפת בשכונת גבעת רם, ניצנים (איחוד של בתי הספר הפרחים ואשכול) בשכונת אשכול, הדקל בשכונת טנה, כלנית בשכונת הגליל, והאיריסים בשכונת האירוסים; בית ספר ממלכתי דתי אחד – מוריה, בשיכון המייסדים, ושלושה מוסדות חרדיים: תלמוד תודה תורה ודעת, תלמוד תורה ובית יעקב עמיחי ותלמוד תורה חפץ חיים.
מדרשה (מדרשת מתת), ישיבת הסדר (ישיבת כרמיאל) בנוסף פועלת בעיר מזה כחמש שנים ישיבת (ההסדר) מטיבתא והגרעין התורני 'אורות כרמיאל', מכללה להנדסה (המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה) ומספר גופים להכשרה מקצועית. בסמוך לכניסה המערבית לעיר שוכן כפר הילדים כרמיאל, כפר הילדים הגדול ביותר של המפעל להכשרת ילדי ישראל. בכפר מתחנכים ילדים בגילאי 5–18 המפונים מכל רחבי הארץ, במטרה להעניק לילדים אלו חוויה מתקנת ולהקנות להם הרגשת בית ומשפחה, באמצעות מודל הקרוב ביותר לתא המשפחתי.
בשנת תשע"א נפתחה בעיר ישיבה חרדית בשם "רנה של תורה", בעקבותיה הגיעו להתגורר בעיר משפחות רבות מהמגזר החרדי.
קיבוץ המחנכים העירוני – קיבוץ המחנכים של תנועת דרור ישראל, הוקם בעיר בשנת 2007. באמצע העשור השני של המאה ה-21, מונה הקיבוץ כ-30 גברים ונשים בסוף שנות ה-20 לחייהם. חברי הקיבוץ מחנכים במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות בעיר וברחבי הגליל.
כפר הילדים כרמיאל – בסוף שנות ה-70 יזמה רחה פראייר, מייסדת המפעל להכשרת ילדי ישראל את הקמתה של פנימיה לילדים ממשפחות מצוקה בכרמיאל. ב-1978 נחנך כפר הילדים שכלל בראשיתו שלושה גושים של 10 בתי ילדים, כשבכל בית ילדים מקום ל-10 ילדים ולמשפחה אומנת המתגוררת במקום עם ילדיה. ב-1980 הועבר אחד הגושים לידי הצבא וכיום פועלת בו תוכנית גיור לחיילים שיהדותם מוטלת בספק.
כיום מתגוררים בכפרי הילדים כ-190 ילדים. כחלק מהיוזמה לתת לבתי הילדים תחושה 'משפחתית' ולא של פנימיה הוחלט שלא יהיה בה בית ספר, ובמקום זאת ילדי הכפר שולבו במערכת החינוך של כרמיאל.
פסטיבל המחולות
בכרמיאל מתקיים מדי קיץ, פסטיבל המחולות שהפך למסורת. כרמיאל זכתה בפרס הצילינדר הנודד על פעילות תרבותית ואמנותית למען התושבים.
ראשי עיריית כרמיאל
מאז הקמתה, בכרמיאל כיהנו שלושה ראשי עיר בלבד.
ברוך ונגר – כיהן מהקמת המועצה בשנת 1970 ועד מותו בשנת 1988
עדי אלדר – כיהן מ-1989 ועד 2018.
משה קונינסקי – מכהן מ-20 בנובמבר 2018.
תעשייה ומסחר
ממוזער|שמאל|אזור התעשייה של כרמיאל, כביש 85, ספטמבר 2023
בחלקה המזרחי של העיר נמצא אזור תעשייה גדול המשתרע על פני יותר מ-200 דונם ובו פועלים מעל 200 מפעלים ובתי מלאכה. ביניהם מפעל הסלטים של שטראוס, מפעל "קליל", מפעל "קבוצת טרלידור", מפעל פרוטליקס, ומפעל של "אלביט מערכות". בעבר פעלו בו מפעלים גדולים של חברת הטקסטיל "דלתא" ו"כתר פלסטיק" אשר כיום רוב הייצור שלהם עבר לאתרים אחרים בארץ ובעולם ובכרמיאל נשארו רק אתרים קטנים. וכן בתי מלאכה קטנים רבים.
בעיר קיימים שלושה קניונים מקורים ומספר מרכזים מסחריים. במרכז העיר הוותיק נמצא מדרחוב שמותג כמרכז "העירה" (לשעבר "מדרחוב דדו"), ולצידו קניון "כיכר העיר" (המכונה בפי תושבי העיר "הקניון הישן") שנבנה בשנות ה-90. במרכז העיר החדש ובסמוך לעירייה נמצא קניון "לב כרמיאל" (אשר נקרא בפי התושבים כ"קניון החדש") ולצידו מדרחוב רח' קק"ל. באזור התעשייה קיימים מתחמי המסחר "מתחם היוצר" ברחוב היוצרים, ומתחם "גן העיר" בו פועלים בתי קולנוע של רשת "Movieland". בכניסה המזרחית לאזור התעשייה (רח' מעלה כמון) נמצא מרכז BIG כרמיאל מקבוצת "ביג מרכזי קניות" ממזרח לו, קניון "חוצות כרמיאל", ולצידו מתחם "מיי סנטר". בקניון חוצות כרמיאל נפתחו בשנת 2017 בתי קולנוע של רשת "hot cinema".
שכונות העיר
שכונת המייסדים נבנתה בשנים 1964–1978
השכונה הדרומית –שכונת "אשכול" נבנתה בשנים 1970–1978 ושכונת "שגיא" – בשנים 1990–1993
השכונה המערבית (מגדים) – נבנתה בשנים 1980–1983
שכונות בנה ביתך, גבעת מכוש ושכונת האיריסים – בשנים 1984–1998
שכונת הגליל – נבנתה בשנים 1992–1995
שכונת גבעת רם – נבנתה בשנים 1991–1998
רמת רבין נבנתה בשנים 1996–2010
רמת נבון – נבנית ומאוכלסת בימים אלו
מתוכננות שכונות נוספת במזרח העיר ומדרום לאזור התעשייה על מרגלות הר כמון, הראשונה שבהן על גבעת צוף ותיקרא כרמי שרון
בחלק המזרחי והדרומי של רמת רבין (ומעט בגבעת מכוש) נמצאת הפזורה הבדואית "רמיה" (رمية) שהסדרתה במסגרת תוכנית המתאר של כרמיאל יוצרת מאבק בין העירייה לבין תושבי הכפר, שחלק מאדמותיהם רשומות בטאבו. במהלך השנים רוב תושבי הפזורה אולצו לעבור למקומות אחרים .
תחבורה
בכרמיאל פועלים חמישה קווים פנים עירוניים של אגד. רוב הקווים מעגליים היוצאים ומסתיימים במסוף במתחם ביג או במסוף אגד, אולם קו 2 לשכונה המערבית אינו מעגלי ונוסע ממתחם ביג לתחנת הרכבת דרך השכונה המערבית ולחלופין.
קוים 1, 3 ו-4 חוצים את אזור התעשייה לתחנה המרכזית של כרמיאל (מסוף תחנת הרכבת), משם נוסעים לאורך שדרות נשיאי ישראל. קו 1 נוסע דרך שכונת המייסדים ואזור הדרומית, אל כיכר האירוסים (אזור "לב כרמיאל"), כיכר השלום ומשם למכוש (קיים גם קו 1א דומה), קו 2 ממשיך לשכונות הגליל ומגדים, קו 3 לגבעת רם, קו 4 לרמת רבין. הקווים חוזרים לכיכר השלום ומשם בדרך דומה חזרה לתחנה המרכזית ולמסוף ביג. קו 5 נוסע במסלול אחר באזור התעשייה (5א מבצע סיבוב לרח' צור באזור התעשייה המזרחי), ממשיך לתחנה המרכזית ומשם נכנס ישר לשכונה הדרומית, אזור העירייה ולב כרמיאל, שכונת הגליל וחוזר לאזור התעשייה ולמרכז ביג. בשעות הצהריים של יום שישי ובשבת החל משעות אחר הצהריים פועלים שני קווים נוספים, קו 6 וקו 7, שיוצרים שילוב של הקוים האחרים במסלולים מעט שונים.
במאי 2023 החל קו עירוני חדש ונוסף לאחר למעלה מ־20 שנה לפעול בעיר, קו 8, מסלולו ככל הקווים מתחיל מחניון אגד באזור התעשייה, ממשיך לביג, לרכבת, ומשם דרך המערבית ובית הכרם נוסע לשכונה החדשה 'רמת נבון' שעל הר כרמי. קו זה אינו מעגלי וכל כיון מתחיל\ מסתיים באזור אחר בשכונה החדשה.
בספטמבר 2017 נפתחה מסילת הרכבת בין עכו לכרמיאל, ולראשונה החלה לפעול רכבת מהעיר. מתחנת כרמיאל יוצאות במהלך כל שעות היום רכבות פרבריות אל תחנת חיפה חוף הכרמל, ובשעות הבוקר והערב רכבות ישירות אל באר שבע דרך תחנות חיפה, חדרה, תל אביב ולוד.
תחנת הרכבת כרמיאל ממוקמת סמוך לתחנה המרכזית בכניסה לעיר
כחלק משלים לפרויקט מסילת הרכבת, בספטמבר 2019, החלו העבודות על הקמת מחלף בכניסה המערבית לעיר – מחלף כרמיאל מערב, במפגש הכבישים 85\784) הכולל הפרדה מפלסית ממסילת הרכבת. ביוני 2021 הושלמה בניית המחלף, גשר הרכבת וצומת רח' קק"ל\ כביש 784.
בין כרמיאל, עכו וחיפה, קיימים מספר קווים. קו 262 של אגד בין כרמיאל לקריות ולחיפה (מרכזית המפרץ), עוקף עכו, קו 263 של אגד בין כרמיאל לעכו. שני הקווים יוצאים מהתחנה המרכזית, עושים סיבוב בכמה משכונות העיר, נוסעים למחלף מוטה גור ושם יוצאים מהעיר לעכו, או לקריות ולחיפה בהתאם. קיימים קווים בשעות מסוימות לעכו וחיפה (ביחד): 260, 261, 264. קו 265 של נתיב אקספרס, נוסע גם הוא בין כרמיאל לקריות ולחיפה (לב המפרץ) דרך משגב. הוא מתחיל בתחנה המרכזית, נוסע לאורך שדרות נשיאי ישראל ויוצא למשגב דרך מחלף גשר מוטה גור. בתחנה מרכזית כרמיאל עובר גם קו 361 של נתיב אקספרס בין צפת לעכו ולחיפה, קו 500 ו-503 של אגד בין קריית שמונה או קצרין (בהתאמה), לעכו ולחיפה. בשעות מסוימות נוסע קו 363 של נתיב אקספרס בין כרמיאל לעכו, הוא יוצא מתחנה מרכזית כרמיאל, נוסע דרך כרמיאל ויוצא לעכו, והפוך בדרך חזרה. גם מוניות שירות של "מוניות כרמיאל" נוסעות בין כרמיאל עכו וחיפה (הדר). בלילות חמישי, שישי, ושבת, פועל קו לילה 215 בין כרמיאל, עכו וחיפה.
קיימים עוד קווים של חברות שונות ליישובים השונים בסביבה, ואף קווים של נתיב אקספרס לחלק מיישובי משגב הפועלים ב"שירות לפי קריאה", חלקם מזינים את קו 265 שהוא הקו המרכזי באשכול זה. כמו כן, קיימים קווים בשעות מסוימות לערים שונות בצפון וכן קווים ישירים לתל אביב, לירושלים, לבאר שבע, לבני ברק, בערבי ובמוצאי שבתות וימים טובים גם למודיעין עילית (בקיץ גם קו לאילת).
אקלים
ערים תאומות
.
.
.
סמל העיר
הסמל בנוי ממספר מוטיבים:
הכלנית היא פרח הבר הנפוץ ביותר באזור
השמש מסמלת את צמיחתה והתחדשותה של העיר
ההרים מסמלים את מיקומה הגאוגרפי בין הרי הגליל
סלעים מסמלים את ראשיתה של העיר
ראו גם
אשכול יישובי בית הכרם
איגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי
חורבת בתה
קישורים חיצוניים
מפת העיר
כרמיאל באתר הרשות לפיתוח הגליל
בדיוק היום לפני 50 שנה…, זוהר הצפון, 29 באוקטובר 2014.
צבי גל, שימור אתרי עתיקות בקונטקסט אורבני – כרמיאל כמקרה מבחן באתר רשות העתיקות
חנוכת העיר כרמיאל, 1964, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
סרטו של נתן גרוס "כרמיאל", 1965
מפה מעודכנת ל 1967 עם סימון כרמיאל בראשיתה (פינה ימנית עליונה), אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:ישראל: ערים
קטגוריה:ישראל: ערים מתוכננות
קטגוריה:הגליל התחתון: יישובים
קטגוריה:עיירות פיתוח
קטגוריה:ערים במחוז הצפון
קטגוריה:יישובים שהוקמו ב-1964
קטגוריה:ישראל: מועצות מקומיות לשעבר
| 2024-10-07T13:54:34
|
1 באפריל
|
1 באפריל הוא היום ה-91 בשנה בלוח הגרגוריאני (92 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 273 ימים.
1 באפריל הוא "יום הכזבים הבין-לאומי", או בשמו האחר "יום השוטים".
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|120px|טקס חנוכת האוניברסיטה העברית
799 – אחרי מחלתה הקשה, מופיעה אירנה האתונאית, במצעד ומכתירה עצמה בתואר בזילאוס
1724 – הנרי פלהאם מתמנה לשר המלחמה של אנגליה
1850 – ממשלת מחוז סן פרנסיסקו מוקמת
1867 – התערוכה הבין-לאומית בפריז נפתחת
1871 – חוקה חדשה מאומצת על ידי האימפריה הגרמנית
1881 – מהומות אנטי יהודיות פורצות בירושלים
1890 – נטבע המונח "ציונות" על ידי הוגה הדעות הציוני נתן בירנבוים
1891 – הקשר הטלפוני בין לונדון לפריז נפתח
1891 – הצייר הצרפתי פול גוגן עוזב את מרסיי בדרכו לטהיטי
1898 – העיר אאומורי אשר ביפן, הוקמה בצורה רשמית
1915 – מוקם גדוד נהגי הפרדות, גדוד מתנדבים יהודים שעזר לממלכה המאוחדת במהלך מלחמת העולם הראשונה
1924 – אדולף היטלר נדון לחמש שנות מאסר בעקבות "הפוטש במרתף הבירה", וגנרל לודנדורף מזוכה
1924 – חיל האוויר המלכותי של קנדה מוקם
1925 – טקס חנוכת האוניברסיטה העברית מתקיים בהר הצופים במעמד הלורד בלפור, חיים ויצמן, הרב קוק, הרברט סמואל (נציב המנדט הבריטי) וחיים נחמן ביאליק
1927 – נוסדה תנועת הקיבוץ הארצי
1928 – צבאו של צ'אנג קיי שק חוצה את נהר היאנגצה
1933 – גרמניה הנאצית – מוכרז יום החרם נגד בתי עסק בבעלות יהודים, במהלכו מנעו אנשי האס אה מאנשים להיכנס לבתי-עסק אלו, בזזו אותם והשמידו סחורה
1933 – היינריך הימלר מתמנה למפקד המשטרה הגרמנית
1936 – אוריסה מוכרזת כמחוז בהודו הבריטית
1937 – עדן הופכת לקולוניה של הכתר הבריטי
1939 – מלחמת האזרחים בספרד מסתיימת עם היכנעות אחרוני הכוחות הרפובליקנים בפני הכוחות הלאומניים בראשותו של פרנסיסקו פרנקו, והרפובליקה הספרדית השנייה מתפרקת
1941 – הנאצים אוסרים על יהודים את הכניסה לבתי קפה
1945 – מלחמת העולם השנייה – כוחות הצבא האמריקאי נוחתים באי היפני אוקינאווה
1946 – רעידת האדמה באיים האלאוטיים
1946 – 400,000 כורים אמריקניים פותחים בשביתה
1948 – ברית המועצות מטילה הסגר יבשתי על מערב ברלין
1948 – מבצע חסידה, מבצע סודי להנחתת מטוס בודד נושא נשק מצ'כוסלובקיה במהלך מלחמת העצמאות
1948 – איי פארו מקבלים אוטונומיה מדנמרק
1949 – ניופאונדלנד מצטרפת לקנדה
1949 – אייר הופכת לרפובליקה ובכך מתנתקת סופית מהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
1954 – אקדמיית חיל האוויר האמריקני נוסדת
1956 – בהתנגשויות אלימות באלג'יריה נהרגים לפחות 380 איש
1957 – בבודפשט נפתח משפטם של משתתפים בהתקוממות אוקטובר
1959 – ליל הברווזים – תרגיל לגיוס מילואים מושמע ברדיו במפתיע וגורם למתיחות רבה בין ישראל ושכנותיה
1960 – משגר תור-אייבל האמריקאי משגר את לווין TIROS-1, לווין מזג האוויר הראשון עם יכולת חישה מרחוק של כדור הארץ
1960 – או נו נבחר לראשות הממשלה בבורמה
1962 – כפר סבא מוכרזת כעיר
1963 – איסר הראל מתפטר מתפקידו כ"ממונה על שרותי הביטחון" שכלל פיקוד על המוסד ואחריות על השב"כ
1971 – הממלכה המאוחדת מסירה את כל ההגבלות על אחזקת זהב
1973 – ארגון אופ"ק מעלה את מחירי הנפט ב-5.7 אחוז
1974 – דו"ח הביניים של ועדת אגרנט נמסר לממשלה – פורסם (בחלקו) למחרת
1974 – האייתולה חומייני קורא להקמת רפובליקה איסלמית באיראן
1975 – נשיא קמבודיה לון נול נמלט מפני החמר רוז'
1976 – נוסדת חברת אפל מחשבים על ידי סטיב ג'ובס וסטיב ווזניאק
1977 – הניסיון להקים מדינה איסלאמית בצ'אד נכשל
1979 – בעקבות הפלת השאה מכריזה על עצמה איראן כעל רפובליקה איסלאמית
1986 – מחירי הנפט יורדים אל מתחת ל-10 דולר לחבית
1991 – ברית ורשה מתפרקת באופן רשמי
1997 – שביט הייל-בופ עובר בפריהליון, הנקודה הכי קרובה במסלולו לשמש, לאחר מכן היה ניתן לצפות בו ללא משקפת או טלסקופ למשך 18 חודש
2001 – סלובודאן מילושביץ' נעצר על ידי ממשלת סרביה
2001 – הולנד הופכת למדינה הראשונה בעולם אשר מכירה בחוקיותם של נישואים בין בני אותו מין
2004 – הוקם שירות הדואר gmail
2006 – נוסדה רשמית הסוכנות לפשע מאורגן חמור של ממשלת בריטניה
2009 – קרואטיה ואלבניה מצטרפות לברית נאט"ו
נולדו
ממוזער|243x243 פיקסלים|לודוויג הרביעי
ממוזער|252x252 פיקסלים|אוטו פון ביסמרק
ממוזער|215x215 פיקסלים|סרגיי רחמנינוב
1282 – לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1347)
1328 – בלאנש מצרפת, דוכסית אורליאן (נפטרה ב-1393)
1578 – ויליאם הארווי, רופא אנגלי (נפטר ב-1657)
1776 – סופי ז'רמן, מתמטיקאית צרפתייה (נפטרה ב-1831)
1815 – אוטו פון ביסמרק, מדינאי גרמני (נפטר ב-1898)
1858 – גאטנו מוסקה, משפטן ותאורטיקן פוליטי איטלקי (נפטר ב-1941)
1866 – פרוצ'ו בוזוני, מלחין, פסנתרן ומנצח איטלקי (נפטר ב-1924)
1868 – אדמון רוסטאן, משורר ומחזאי צרפתי (נפטר ב-1918)
1873 – סרגיי רחמנינוב, מלחין רוסי (נפטר ב-1943)
1881 – אוקטביאן גוגה, משורר רומני, ראש ממשלת רומניה (נפטר ב-1938)
1905 – שמעון דז'יגאן, שחקן תיאטרון, בדרן וזמר יידישאי (נפטר ב-1980)
1906 – אלכסנדר סרגייביץ' יאקובלב, אווירונאוט רוסי (נפטר ב-1989)
1906 – מרדכי צאנין, בלשן וסופר יידיש (נפטר ב-2009)
1908 – אברהם מאסלו, פסיכולוג יהודי אמריקאי (נפטר ב-1970)
1908 – נתן שוואלב, פעיל ציוני שפעל בשווייץ בתקופת השואה, נציג המרכז העולמי של תנועת החלוץ בז'נבה (נפטר ב-2004)
1911 – בנימין אידלסון, אדריכל ישראלי (נפטר ב-1972)
1917 – נחום בוכמן, שחקן תיאטרון ישראלי (נפטר ב-2008)
1919 – ג'בר מועדי, חבר הכנסת והדרוזי הראשון שכיהן בממשלת ישראל (כסגן שר) (נפטר ב-2009)
1921 – אריה אליאס, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2015)
1921 – שלמה חביליו, איש מערכת הביטחון ודיפלומט ישראלי (נפטר ב-2017)
1926 – איתן פריבר, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי (נפטר ב-2006)
1926 – אן מק'קפרי, סופרת מדע בדיוני אמריקאית, האישה הראשונה שזכתה בפרס הוגו, וכן הראשונה שזכתה בפרס נבולה (נפטרה ב-2011)
1927 – מרים בן-פרץ, פרופסור לחינוך באוניברסיטת חיפה ונשיאת מכללת תל-חי (נפטרה ב-2020)
1929 – ג'יין פאוול, שחקנית, זמרת ורקדנית אמריקאית (נפטרה ב-2021)
1929 – מילן קונדרה, סופר צ'כי (נפטר ב-2023)
1931 – אפרים פורן, תת-אלוף, כיהן כדובר צה"ל והמזכיר הצבאי לראשי הממשלה יצחק רבין ומנחם בגין (נפטר ב-1996)
1931 – רולף הוכהוט, מחזאי גרמני (נפטר ב-2020)
1932 – דבי ריינולדס, שחקנית, זמרת ורקדנית אמריקאית עטורת פרסי דרמה וקומדיה (נפטרה ב-2016)
1932 – נוזהת קצב, חברת הכנסת מטעם סיעת המערך ויו"ר הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות (נפטרה ב-2022)
1933 – קלוד כהן-טנוג'י, פיזיקאי צרפתי-יהודי
1935 – אסתר בן צור, שחיינית ישראלית
1936 – עבד אל-קדיר ח'אן, מדען גרעין פקיסטני ומהנדס מטלורגי שהיה מוכר כאבי תוכנית הגרעין של פקיסטן (נפטר ב-2021)
1937 – סילביה רפאל, סוכנת מוסד (נפטרה ב-2005)
1940 – ואנגרי מאטאיי, פוליטיקאית ופעילה למען הסביבה קנייתית, כלת פרס נובל לשלום לשנת 2004 (נפטרה ב-2011)
1940 – עמוס ירון, אלוף בצה"ל ומנכ"ל משרד הביטחון
1945 – עוזיאל חזן, סופר ישראלי
1946 – אריגו סאקי, כדורגלן ומאמן כדורגל איטלקי
1947 – אריק הניג, מפיק טלוויזיה ואיש תקשורת ישראלי (נפטר ב-2019)
1947 – ציפי שביט, שחקנית, בדרנית וכוכבת ילדים ישראלית
1953 – אלברטו זאקרוני, מאמן כדורגל איטלקי
1953 – ארנון מוזס, הבעלים העיקרי של העיתון "ידיעות אחרונות"
1954 – דיטר מילר, כדורגלן גרמני
1956 – עובד אפרת, מוזיקאי, מלחין ומעבד מוזיקלי ישראלי
1957 – אורלי יניב, עורכת מוזיקלית ושדרנית ומגישת רדיו וטלוויזיה ישראלית
1959 – דני עציוני, כדורגלן ישראלי
1968 – ג'וליה בוטרוס, זמרת לבנונית
1970 – מיכאל וייגל, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה
1972 – רז דר, שחיין ישראלי
1976 – קלרנס סידורף, כדורגלן הולנדי
1976 – גאבור קיראי, כדורגלן הונגרי
1978 – פיני טבגר, שחקן טלוויזיה, תיאטרון וקולנוע ומנחה ישראלי
1980 – רנדי אורטון, מתאבק אמריקאי
1982 – ימית הר נוי, מלכת היופי של ישראל לשנת 2002
1983 – מאט לאנטר, שחקן ודוגמן אמריקאי
1985 – שי דורון, כדורסלנית ישראלית
1988 – טוטו תמוז, כדורגלן ישראלי
1995 – לוגאן פול, בדרן מדיה חברתית ושחקן אמריקאי
1997 – אייסה באטרפילד, שחקן בריטי
2000 – ברבורה סימנובה, שחיינית צ'כית
2004 – אוסקר גלוך, כדורגלן ישראלי
נפטרו
ממוזער|205x205 פיקסלים|אלינור מאקוויטניה
שמאל|ממוזער|201x201px|זיגמונד הראשון, מלך פולין
ממוזער|169x169 פיקסלים|מרווין גיי
304 – מרקלינוס, האפיפיור
996 – האפיפיור יוחנן החמישה עשר
1085 – שנדזונג, קיסר סין (נולד ב-1048)
1204 – אלינור, דוכסית אקוויטניה, מלכת צרפת כאשתו של לואי השנים עשר ומלכת אנגליה כאשתו של הנרי השני (נולדה ב-1122)
1205 – אמלריך השני, מלך ירושלים (נולד ב-1145)
1528 – פרנסיסקו דה פניילוסה, מלחין ספרדי (נולד ב-1470)
1548 – זיגמונד הראשון, מלך פולין (נולד ב-1467)
1917 – סקוט ג'ופלין, מלחין רגטיים אמריקאי (נולד ב-1888)
1930 – קוזימה וגנר, מלחינה, סופרת ובמאית (נולדה ב-1987)
1950 – נתן שיפריס, איש העלייה השנייה, ממייסדי מפלגת הפועל הצעיר, ממתיישבי עין גנים, מכונאי ובלשן עברית (נולד ב-1882)
1965 – הלנה רובינשטיין, יזמית אמריקאית ילידת-פולין (נולדה ב-1870)
1968 – לב לנדאו, פיזיקאי סובייטי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1908)
1971 – קתלין לונסדייל, קריסטלוגרפית אירית (נולדה ב-1903)
1984 – זלדה, משוררת ישראלית (נולדה ב-1914)
1984 – מרווין גיי, זמר נשמה אמריקאי (נולד ב-1939)
1991 – מרתה גרהם, רקדנית וכוריאוגרפית אמריקאית עטורת פרסים כולל מדליית החירות הנשיאותית של ארצות הברית (נולדה ב-1894)
1994 – רובר דואנו, צלם צרפתי (נולד ב-1912)
1998 – רוז ויליאמס, מוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1963)
2004 – קארי סנודגרס, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1945)
2008 – מוסקו אלקלעי, שחקן ישראלי וזוכה פרס אופיר (נולד ב-1931)
2008 – דב סיני, קצין בצה"ל בדרגת סגן-אלוף ששירת כדובר צה"ל (נולד ב-1922)
2008 – שוש עטרי, שדרנית רדיו ושחקנית ישראלית (נולדה ב-1949)
2010 – ג'ון פורסיית', שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאי (נולד ב-1918)
2014 – ז'אק לה גוף, היסטוריון צרפתי (נולד ב-1924)
2015 – סינתיה לנון, אשתו הראשונה של המוזיקאי ג'ון לנון (נולדה ב-1939)
2017 – נחמיה בן-תור, עורך דין וסופר, מלוחמי מחתרות האצ"ל והלח"י (נולד ב-1923)
2017 – יבגני יבטושנקו, משורר רוסי (נולד ב-1932)
2018 – אפראין ריוס מונט, איש צבא גואטמלי שהנהיג הפיכה צבאית במדינה וכיהן נשיא גואטמלה (נולד ב-1926)
2018 – אביחי רונצקי, תת-אלוף, לוחם ומפקד בצה"ל, הרב הצבאי הראשי החמישי של צה"ל (נולד ב-1951)
2019 – ישראל אברהם פורטוגל, האדמו"ר השני מחסידות סקולען (נולד ב-1923)
2020 – הרולד רובין, אדריכל, צייר, נגן ומוזיקאי ישראלי (נולד ב-1932)
2021 – משה אולניק, ממלא מקום יו"ר ההנהלה של בנק הפועלים ויו"ר בנק משכן (נולד ב-1929)
2021 – איסאמו אקאסאקי, מהנדס ופיזיקאי יפני, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1929)
2021 – דוד מועלם, שוטר במשטרת ישראל, שופט ומוזיקולוג ישראלי (נולד ב-1931)
2022 – בנימין נויברגר, חוקר בתחום מדע המדינה ופרופסור במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה (נולד ב-1943)
2024 – סמי מיכאל, סופר ונשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל (נולד ב-1926)
2024 – אליהו ציון סופר, ראש ישיבת רכסים (קול אליהו), דיין ומקובל (נולד ב-1952)
2024 – דרור פולק, טניסאי שולחן, שבע פעמים אלוף ישראל (נולד ב-1959)
2024 – מוחמד רזא זאהדי, איש צבא איראני ואחד ממפקדיו הבכירים של כוח קודס של משמרות המהפכה (נולד ב-1960)
מועדים החלים ביום זה
אחד באפריל (יום הכזבים הבין-לאומי)
יום הקדושה מרים המצרית
ראו גם
31 במרץ – 2 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד א
קטגוריה:אפריל
| 2024-10-09T19:34:31
|
6 באפריל
|
6 באפריל הוא היום ה-96 בשנה בלוח הגרגוריאני (97 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 269 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1250 – קרב פארסכור, השמדה של צבא מסע הצלב השביעי, לואי התשיעי, מלך צרפת נפל בשבי
1320 – הסקוטים חותמים על הצהרת ארברואת' הקובעת את זכותה של סקוטלנד לעצמאות
1667 – דוברובניק נחרבת ברעידת אדמה
1652 – ההולנדים מייסדים תחנת אספקה שהפכה ברבות הימים לקייפטאון, דרום אפריקה
1814 – נפוליאון מתפטר מקיסרות צרפת לטובת בנו בן השלוש נפוליאון השני
1830 – ג'וזף סמית מייסד את הדת המורמונית
1862 – תחילת קרב שילה, במלחמת האזרחים האמריקנית
1895 – אוסקר ויילד נאסר לאחר שתביעת דיבה שהגיש הפכה למשפט נגדו, בסופו נאסר עקב נטיותיו ההומוסקסואליות
1896 – האולימפיאדה הראשונה של העידן החדש נפתחת באתונה
1903 – מתחילות פרעות קישינב
1917 – ארצות הברית מכריזה מלחמה על גרמניה ומצטרפת למלחמת העולם הראשונה
1938 – מתגלה התרכובת טפלון
1941 – מסתיימת מלחמת איטליה–יוון וגרמניה הנאצית פולשת ליוון וליוגוסלביה
1948 – מלחמת העצמאות: שיירה ראשונה מגיעה לירושלים במסגרת מבצע נחשון
1974 – להקת אבבא נחשפת בעקבות ניצחונה בתחרות האירוויזיון
1973 – במסגרת תוכנית פיוניר האמריקאית, שיגור הגשושית פיוניר 11, שנשלחה לחקור את צדק ואת מערכת השמש החיצונית, והראשונה לחקור את שבתאי ואת טבעותיו הראשיות
1984 – שיגור משימת מעבורת החלל צ'לנג'ר STS-41-C כדי לתפוס ולתקן את הלווין Solar Maximum Mission
1992 – תחילת המצור של הכוחות הסרביים על סרייבו, שנמשך עד 1995
1994 – 8 ישראלים נרצחים בעפולה בפיגוע ההתאבדות הראשון שהחמאס מבצע בישראל, 40 יום אחרי הטבח במערת המכפלה
1994 – צבא רואנדה מפיל מטוס בו היו נשיאי רואנדה ובורונדי השכנה. ניתן האות לרצח העם ברואנדה
2010 – תחילת ההפיכה העממית בקירגיזסטן
2019 – הנחתת האמריקאית InSight של אמדים מדדה לראשונה אותות של "רעידת מאדים" (רעידת אדמה על מאדים)
2021 – הושבעה הכנסת העשרים וארבע ובנימין נתניהו קיבל מהנשיא ראובן ריבלין את המנדט להרכבת הממשלה
נולדו
שמאל|ממוזער|232x232px|דיוקן עצמי של רפאל
ממוזער|232x232 פיקסלים|נדאר
1483 – רפאל סאנציו, צייר ואדריכל פלורנטיני (נפטר ב-1520)
1632 – מריה לאופולדינה, ארכידוכסית אוסטריה (נפטרה ב-1649)
1820 – פליקס טורנשון, הוא נדאר, צלם, קריקטוריסט ועיתונאי צרפתי (נפטר ב-1910)
1826 – גוסטב מורו, צייר צרפתי (נפטר ב-1898)
1883 – צ'ארלי רוברטס, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-1939)
1894 – ברוך בן-יהודה, איש חינוך (נפטר ב-1990)
1898 – ז'אן אבוטרן, ציירת צרפתייה (נפטרה ב-1920)
1917 – לאונורה קרינגטון, אמנית וסופרת סוריאליסטית אנגלייה-מקסיקנית (נפטרה ב-2011)
1920 – אדמונד פישר, ביוכימאי יהודי שווייצרי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2021)
1923 – שושנה נתניהו, שופטת בבית המשפט העליון (נפטרה ב-2022)
1925 – הלגה דן, נערה יהודייה הולנדית, שכתבה ביומנה את סיפור ימיה האחרונים תחת השלטון הנאצי (נרצחה ב-1943)
1926 – איאן פייזלי, איש כמורה פרוטסטנטי ופוליטיקאי יוניוניסטי-לויאליסטי מצפון אירלנד (נפטר ב-2014)
1926 – יהודה באואר, היסטוריון וחוקר שואה, חתן פרס ישראל (נפטר ב-2024)
1928 – ג'יימס ווטסון, חתן פרס נובל לרפואה לשנת 1962 על גילוי מבנה ה-DNA
1929 – אנדרה פרווין, פסנתרן, מלחין ומנצח אמריקאי ממוצא יהודי (נפטר ב-2019)
1929 – כריסטוס סרצטאקיס, נשיא יוון (נפטר ב-2022)
1935 – אהרון רזין, ביוכימאי ישראלי, פרופסור לביוכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2019)
1936 – הלן ברמן, ציירת ומעצבת טקסטיל הולנדית-ישראלית
1937 – עוזי ברעם, איש ציבור ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת ושר ממפלגת העבודה
1942 – בארי לווינסון, תסריטאי ומפיק קולנוע אמריקני
1944 – דקלון, זמר ישראלי
1944 – צ'ארלס סובראג', רוצח סדרתי
1956 – יושי שדה, פזמונאי, מלחין, מעבד, זמר וגיטריסט
1957 – פאולו נספולי, אסטרונאוט איטלקי של סוכנות החלל האירופאית
1965 – פבלו רוזנברג, זמר ומוזיקאי ישראלי
1966 – וינס פלין, מחבר ספרות בלשית אמריקאי (נפטר ב-2013)
1968 – איתי אנגל, עיתונאי
1969 – פול ראד, שחקן אמריקאי-יהודי
1975 – זאק בראף, שחקן אמריקאי-יהודי
1982 – שלמה קרעי, חבר הכנסת מטעם הליכוד
1989 – הגר טישמן, שחקנית ישראלית
1992 – נאור אורמיה, זמר ישראלי
1998 – פייטון ליסט, שחקנית אמריקאית
2000 – דניס לוקטב, שחיין ישראלי
נפטרו
ממוזער|144x144 פיקסלים|ריצ'רד לב הארי
שמאל|ממוזער|200x200px|דיוקן עצמי של רפאל
ממוזער|189x189 פיקסלים|אלברכט דירר
ממוזער|160x160 פיקסלים|אייזק אסימוב
885 – קירילוס, מיסיונר ביזנטי (נולד ב-815)
1147 – פרידריך השני, דוכס שוואביה (נולד ב-1090)
1199 – ריצ'רד לב הארי, מלך אנגליה (נולד ב-1157)
1362 – ז'אק הראשון, רוזן לה מרשה (נולד ב-1319)
1490 – מתיאש הוניאדי, מלך הונגריה (נולד ב-1443)
1520 – רפאל, צייר וארכיטקט איטלקי (נולד ב-1483)
1528 – אלברכט דירר, צייר, אמן הדפס עץ, תחריט ורישום, ואיש אשכולות גרמני (נולד ב-1471)
1590 – סר פרנסיס וולסינגהם, מדינאי אנגלי, מזכירה הראשי של המלכה אליזבת ה-1, ומקים השירות החשאי הבריטי (נולד ב-1532)
1829 – נילס הנריק אבל, מתמטיקאי (נולד ב-1802)
1971 – איגור סטרווינסקי, מלחין רוסי (נולד ב-1882)
1959 – ליאו אריה מאיר, מזרחן וחוקר תולדות האמנות האיסלאמית (נולד ב-1895)
1986 – פסח בורשטיין, שחקן, קומיקאי, זמר, במאי ומנהל תיאטרון ביידיש (נולד ב-1896)
1992 – אייזק אסימוב, סופר מדע בדיוני (נולד ב-1920)
1998 – תמי ויינט, זמרת-יוצרת קאנטרי אמריקאית (נולדה ב-1942)
2000 – חביב בורגיבה, נשיא תוניסיה בשנים 1957-1987 (נולד ב-1903)
2005 – רנייה השלישי, נסיך מונקו (נולד ב-1923)
2014 – מיקי רוני, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1920)
2017 – דון ריקלס, קומיקאי אמריקאי (נולד ב-1926)
2019 – דייוויד ג'יימס ת'אולס, פיזיקאי בריטי, חתן פרס וולף לפיזיקה וחתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1934)
2019 – ריצ'רד גרין, פסיכיאטר, עורך דין וסקסולוג אמריקני (נולד ב-1936)
2020 – הלן אילון, אמנית מולטימדיה אקו-פמיניסטית (נולדה ב-1931)
2020 – מרק שטיינר, פרופסור במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1942)
2020 – רדומיר אנטיץ', כדורגלן ומאמן כדורגל סרבי (נולד ב-1948)
2021 – אלסי הייסטינגס, פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי (נולד ב-1936)
2022 – ולדימיר ז'ירינובסקי, פוליטיקאי רוסי, ממוצא יהודי, מנהיגה של המפלגה הליברל דמוקרטית של רוסיה (נולד ב-1946)
2024 – ג'וזף ברנן, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל ה-70 של מיין בשנים 1987-1979 מטעם המפלגה הדמוקרטית (נולד ב-1934)
חגים ואירועים החלים ביום זה
5 באפריל – 7 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד ו
קטגוריה:אפריל
| 2024-10-18T20:58:55
|
14 באפריל
|
14 באפריל הוא היום ה-104 בשנה (105 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 261 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1118 – בלדווין השני מוכתר כמלך ירושלים
1205 – קרב אדריאנופול בין האימפריה הבולגרית השנייה לבין האימפריה הלטינית.
1471 – קרב בארנט – קרב חשוב במלחמות השושנים. ניצחון גדול של אדוארד הרביעי, מלך אנגליה.
1865 – אברהם לינקולן, נשיא ארצות הברית נורה על ידי שחקן תיאטרון דרומי שרצה לנקום על תבוסת מדינות הדרום במלחמת האזרחים האמריקנית ונפטר למחרת
1900 – נפתחה התערוכה העולמית של פריז (1900)
1912 – הספינה "טיטניק" פוגעת בשעה 23:40 (לפי שעונה) בקרחון בעת הפלגת הבכורה שלה באוקיינוס האטלנטי
1931 – לאחר ניצחון הרפובליקנים בבחירות ספרד מוכרזת כרפובליקה ומלכה, אלפונסו השלושה עשר, מוותר על תוארו ועל כסו
1944 – באסון ההתפוצצות בבומביי נספים לפחות 800 איש ונגרם הרס רב בנמל בומביי וברובעי העיר שסביבו
1974 – מוקמת האוניברסיטה הפתוחה בישראל
2002 – נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס חוזר לשלטון אחרי יומיים של ניסיון הפיכה במדינה
2003 – הסתיים פרויקט הגנום האנושי לאחר שפוענחו 99% מהגנים ב-DNA האנושי בדיוק של 99.99%
2010 – התפרצות הר הגעש אייאפיאטלאייקוטל באיסלנד, שגורמת למשבר התעופה הגדול בהיסטוריה
2014 – 276 נערות נחטפות על ידי בוקו חראם בצ'יבוק שבניגריה
2018 – המתקפה המשולבת על דמשק וחומס – ארצות הברית, בריטניה וצרפת תקפו יעדים אחדים בסוריה בתגובה למתקפה הכימית בדומא
נולדו
1480 – לוקרציה בורג'ה, הדוכסית מפררה לבית בורג'ה, בתו של האפיפיור אלכסנדר השישי (נפטרה ב-1519)
1578 – פליפה השלישי, מלך ספרד (נפטר ב-1621)
1629 – כריסטיאן הויגנס, פיזיקאי ומתמטיקאי הולנדי (נפטר ב-1695)
1857 – ביאטריס, נסיכת הממלכה המאוחדת (נפטרה ב-1944)
1862 – שלמה אברהם רוזאניס, היסטוריון, בלשן וחוקר תולדות היהודים באימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1938)
1866 – אן סאליבן, מחנכת אמריקאית, ידועה כמורתה ובת לווייתה של הלן קלר (נפטרה ב-1936)
1882 – מוריץ שליק, פילוסוף גרמני, האב המייסד של הפוזיטיביזם הלוגי והחוג הווינאי (נפטר ב-1936)
1886 – רוברט פ. היל, במאי, תסריטאי, ושחקן קנדי מתקופת הסרטים האילמים (נפטר ב-1966)
1892 – ויר גורדון צ'יילד, ארכאולוג ואנתרופולוג אוסטרלי (נפטר ב-1957)
1904 – ג'ון גילגוד, שחקן קולנוע ותיאטרון אנגלי, זוכה פרס האוסקר (נפטר ב-2000)
1912 – רובר דואנו, צלם צרפתי (נפטר ב-1994)
1921 – תומאס שלינג, כלכלן אמריקני, זוכה פרס נובל לכלכלה (נפטר ב-2016)
1923 – ג'ון הולט, סופר ומחנך אמריקני (נפטר ב-1985)
1926 – יוסף גולדשטיין, איש חינוך ישראלי (נפטר ב-2020)
1927 – אברהם יסקי, אדריכל ישראלי, חתן פרס ישראל לאדריכלות לשנת 1982 (נפטר ב-2014)
1928 – סיריל מנגו, היסטוריון וחוקר תולדות האמנות בריטי יליד איסטנבול (נפטר ב-2021)
1928 – ג'וזף גרפטון גול, ביולוג אמריקני (נפטר ב-2024)
1929 – שלמה גיורא שוהם, קרימינולוג ישראלי, הוגה דעות בין-תחומי, חתן פרס ישראל ופרס א.מ.ת
1930 – ברדפורד דילמן, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (נפטר ב-2018)
1932 – לורטה לין, זמרת, פזמונאית וגיטריסטית אמריקאית, זוכת פרסי גראמי, פרסי מוזיקת הקאנטרי ופרסי המוזיקה האמריקאית (נפטרה ב-2022)
1933 – זאב ענר, שדרן רדיו ומחבר ספרי עיון ישראלי (נפטר ב-2018)
1933 – יורי אוגאנסיאן, פיזיקאי גרעין רוסי בכיר במכון המאוחד למחקר גרעיני שבדובנה
1934 – פרדריק ג'יימסון, מרקסיסט, מבקר ספרות ותאורטיקן של ספרות (נפטר ב-2024)
1935 – אריך פון דניקן, סופר וחוקר שווייצרי (מרכבות האלים)
1937 – אפי ארזי, איש עסקים, פילנתרופ ויזם היי-טק ישראלי (נפטר ב-2013)
1938 – מרדכי רביד, רופא ישראלי ופרופסור לרפואה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב
1938 – רבקה מיכאלי, שחקנית, מנחת טלוויזיה, בדרנית, זמרת וקומיקאית ישראלית
1940 – מריה קינסקי, רוזנת וכיניץ וטטאו (נפטרה ב-2021)
1940 – ג'ולי כריסטי, שחקנית קולנוע בריטית
1942 – ולרי ברומל, אתלט סובייטי (נפטר ב-2003)
1945 – ריצ'י בלקמור, גיטריסט אנגלי (להקת דיפ פרפל)
1950 – פטר אסטרהאזי, סופר ומסאי הונגרי (נפטר ב-2016)
1950 – ירון ניב, פרופסור מן המניין קליני לרפואה פנימית וגסטרואנטרולוגיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל
1961 – אילנה שושן, מפיקת סרטים, דוגמנית, שחקנית, ופעילה למען העצמת נשים
1961 – רוברט קרלייל, שחקן קולנוע וטלוויזיה סקוטי
1966 – איתי וירוב, אלוף בצה"ל בתפקיד ראש המכללות הצבאיות
1969 – נתי לוי, זמר, יוצר, פזמונאי ומלחין ישראלי
1971 – מיגל קלרו, כדורגלן קולומביאני ששיחק בתפקיד השוער (נפטר ב-2012)
1971 – קרני פוסטל, צ'לנית, זמרת ומעבדת מוזיקלית ישראלית
1973 – אדריאן ברודי, שחקן קולנוע אמריקני יהודי, זוכה פרס האוסקר
1975 – אבנר דורמן, מלחין ומנצח ישראלי
1977 – שרה מישל גלר, שחקנית אמריקאית-יהודייה
1980 – אבי מסיקה, זמר ישראלי
1980 – וין בטלר, זמר אמריקאי
1983 – ניקולוז צכיטישווילי, שחקן כדורסל גאורגי
1992 – פרדריק סורנסן, כדורגלן דני
1993 – גראהם פיליפס, שחקן אמריקאי
1996 – אביגייל ברסלין, שחקנית אמריקאית
2006 – בן שרף, כדורסלן ישראלי
נפטרו
1433 – לידווינה, קדושה נוצרייה הולנדית (נולדה ב-1380)
1759 – גאורג פרידריך הנדל, מלחין גרמני (נולד ב-1685)
1859 – ג'ורג' ביב, מזכיר האוצר של ארצות הברית וסנאטור מטעם קנטקי (נולד ב-1776)
1917 – אליעזר זמנהוף, ממציאה הפולני היהודי של השפה הבינלאומית אספרנטו (נולד ב-1859)
1935 – אמי נתר, פיזיקאית ומתמטיקאית גרמנית (נולדה ב-1882)
1944 – ג'ובאני ג'נטילה, הוגה דעות איטלקי (נולד ב-1875)
1948 – זוהר דיין, לוחם הבריגדה היהודית וההגנה (נולד ב-1926)
1951 – ארנסט בווין, פוליטיקאי בריטי (נולד ב-1881)
1964 – רייצ'ל קרסון, ביולוגית וסביבתנית אמריקאית (נולדה ב-1907)
1980 – שמעון דז'יגאן, שחקן תיאטרון, בדרן וזמר יידישאי (נולד ב-1905)
1986 – סימון דה בובואר, פילוסופית ופמיניסטית צרפתייה (נולדה ב-1908)
1991 – יוסף תקוע, דיפלומט ישראלי ונשיא אוניברסיטת בן-גוריון (נולד ב-1925)
2000 – פיל כץ, מתכנת אמריקאי, מפתח פורמט ZIP (נולד ב-1962)
2008 – אולי ג'ונסטון, אנימטור תמונות אמריקאי שנחשב כאחד מתשעת הזקנים של דיסני (נולד ב-1912)
2013 – קולין דייוויס, מנצח בריטי (נולד ב-1927)
2013 – אפי ארזי, איש עסקים, פילנתרופ ויזם היי-טק ישראלי (נולד ב-1937)
2015 – אדית געתון, רופאת ילדים ופתולוגית ישראלית (נולדה ב-1924)
2015 – סוזי נאדור-האלטר, שחיינית יהודיה-בריטית ילידת הונגריה (נולדה ב-1927)
2015 – פרסי סלדג', זמר נשמה ורית'ם אנד בלוז אמריקאי (נולד ב-1940)
2015 – מאיר רוזן, דיפלומט ישראלי, נשיא ארגון הבונדס הישראלי (נולד ב-1931)
2018 – הדסה בן-עתו, שופטת ישראלית (נולדה ב-1926)
2019 – ג'ין וולף, סופר מדע בדיוני ופנטזיה ומהנדס מכונות אמריקאי (נולד ב-1931)
2019 – ביבי אנדרסון, שחקנית שוודית (נולדה ב-1935)
2020 – מיכאל ברקן, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה (נולד ב-1946)
2021 – ברנרד מיידוף, איש עסקים וברוקר יהודי-אמריקאי, הורשע בהונאת הפונזי הגדולה ביותר שנחשפה אי פעם (נולד ב-1938)
חגים ואירועים החלים ביום זה
13 באפריל – 15 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
נפתח שבוע בטיחות האש בהודו
פוטהנדו, ראש השנה הטאמילי
קישורים חיצוניים
ד יד
קטגוריה:אפריל
| 2024-10-09T18:40:54
|
18 באפריל
|
שמאל|ממוזער|200px|נזקי רעידת האדמה בסן פרנסיסקו
18 באפריל הוא היום ה-108 בשנה (109 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 257 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1025 – פולין הופכת לממלכה
1444 – בולה אפיפיורית להקמת אוניברסיטה בקטניה (סיציליה)
1506 – תחילת בנייתה של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא
1905 – ברטה פון זוטנר מקבלת את פרס נובל לשלום, והופכת לאישה הראשונה שזוכה בפרס זה, ולשנייה שזוכה בפרס נובל
1906 – רעידת האדמה בסן פרנסיסקו במגניטודה 7.9 מחריבה את סן פרנסיסקו וגורמת לכ-3,000 הרוגים
1931 – אורי קיסרי מפרסם ב"דואר היום" את המאמר "אנחנו עלי-הצבר!", שבו הושווה לראשונה הישראלי יליד הארץ עם צמח הצבר המצוי
1938 – דמות הקומיקס סופרמן מופיעה לראשונה בחוברת אקשן קומיקס מס' 1 (על שער החוברת כתוב "יוני 1938")
1942 – הפשיטה של דוליטל, פעולת התגמול הראשונה של ארצות הברית על התקפת יפן עליה בפרל הארבור
1948 – מלחמת העצמאות: נפתח מבצע אברהם
1980 – נוסדת הרפובליקה של זימבבואה
1983 – ארגון חזבאללה מפוצץ מכונית תופת בשגרירות האמריקאית בביירות והורג 63 איש
1996 – מבצע ענבי זעם: יותר ממאה פליטים מדרום לבנון נהרגים בכפר קאנא מפגז של צה"ל שנורה לעבר אנשי חזבאללה
2016 – הפיגוע בקו 12 בירושלים: מחבל מתאבד התפוצץ באוטובוס בעת שעבר בצומת פת
2018 – משגר פלקון 9 משגר את טלסקופ החלל TESS במסגרת תוכנית אקספלורר של נאס"א המתוכנן לחפש כוכבי לכת חוץ־שמשיים לפי שיטת גילוי של ליקוי (טרנזיט)
נולדו
1480 – לוקרציה בורג'ה, אשת אצולה איטלקייה, בתו של רודריגו בורג'ה (לעתיד האפיפיור אלכסנדר השישי) (נפטרה ב-1519)
1590 – אהמט הראשון, הסולטאן הארבעה-עשר של האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1617)
1772 – דייוויד ריקארדו, כלכלן בריטי (נפטר ב-1823)
1882 – לאופולד סטוקובסקי, מנצח אנגלי (נפטר ב-1977)
1900 – יוסף רבין, סופר יידי (נפטר ב-1987)
1902 – מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש (נפטר ב-1994)
1908 – אשר אנשל דסקל, מחלוצי תעשיית היהלומים בישראל ולפני כן בתקופת היישוב (נפטר ב-1990)
1922 – שלמה גלעד, אדריכל ישראלי (נפטר ב-2005)
1923 – דוד חנין, ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח וחד"ש (נפטר ב-2000)
1923 – גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, ראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה ונשיא ועד הישיבות (נפטר ב-2023)
1929 – יחיאל כהנא, ראש עיריית חדרה הרביעי (נפטר ב-2021)
1930 – ג'קי לוגרי, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-2024)
1931 – בני זאבי, איש קהילת המודיעין הישראלית, מפקד יחידה 504 וסגן ראש "המוסד", שהתפרסם כמי שפיקד על מבצע לכידת מרדכי ואנונו (נפטר ב-2005)
1935 – יעקב גוטרמן, מאייר, צייר, סופר ועורך ישראלי
1936 – משה לוי, הרמטכ"ל ה-12 של צה"ל (נפטר ב-2008)
1939 – עלי חמנאי, מנהיג דתי ופוליטי איראני
1944 – יצחק צורן, מנהל בכיר בתעשייה האלקטרונית (נפטר ב-2019)
1944 – רוברט הנסן, איש FBI אמריקאי שריגל לטובת רוסיה (נפטר ב-2023)
1945 – יוסף ברנשטיין, מתמטיקאי ישראלי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל למתמטיקה וחתן פרס א.מ.ת
1945 – רחל שור, שחקנית ומורה למשחק וכן משוררת וסופרת ישראלית (נפטרה ב-2014)
1946 – דב צ'רניחובסקי, פרופסור למדיניות ולכלכלת בריאות במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נפטר ב-2021)
1946 – אבנר בר חמא, אמן בין-תחומי ישראלי
1946 – נחום מנבר, איש עסקים וסוחר נשק ישראלי
1947 – הרברט מולין, רוצח סדרתי אמריקאי (נפטר ב-2022)
1955 – חמוטל בן-זאב, משוררת, מחזאית ופזמונאית ישראלית
1956 – אריק רוברטס, שחקן קולנוע ותיאטרון אמריקני
1962 – ענת זמיר, דוגמנית ושחקנית ישראלית (נפטרה ב-2018)
1962 – ג'ף דנהאם, קומיקאי סטנד-אפ ופיתום אמריקני
1963 – קונאן או'בריין, קומיקאי ומנחה טלוויזיה אמריקאי, זוכה פרס אמי
1964 – רוני פינקוביץ', במאי תיאטרון ושחקן ישראלי (נפטר ב-2020)
1971 – דייוויד טננט, שחקן סקוטי
1973 – היילה גברסילאסי, אצן למרחקים ארוכים אתיופי
1978 – גדי אלטמן, זמר ונגן גיטרה וגיטרה בס ישראלי
1979 – אוהד ריין, מוזיקאי אוסטרלי-ישראלי
1979 – מתיו אפסון, כדורגלן אנגלי
1979 – קורטני קרדשיאן, אישיות טלוויזיה ודוגמנית אמריקאית
1980 – נועה קולפ, כתבת ועיתונאית ישראלית
1980 – ערן חרמוני, עורך דין ופוליטיקאי ישראלי
1984 – עומר ברק, עיתונאי, תסריטאי, עורך, סופר ישראלי ומנחה סדנאות כתיבה
1984 – אמריקה פררה, שחקנית ומדבבת אמריקאית
1985 – לוקאש פביאנסקי, שוער כדורגל פולני
1987 – סמנתה ג'ייד, זמרת-יוצרת ושחקנית אוסטרלית
1987 – רוזי הנטינגטון-ויטלי, דוגמנית ושחקנית בריטית יהודיה
1989 – וילקינסון, מפיק מוזיקלי, תקליטן ורמיקסר בריטי
1990 – אנה ואן דר ברחן רוכבת אופני כביש, הולנדית
1994 – לוקאס רומרו, כדורגלן ארגנטינאי
1995 – דיבוק אוריגי, כדורגלן בלגי
נפטרו
שמאל|ממוזער|100px|אלברט איינשטיין
1696 – מאדאם דה סבינייה, מחברת מכתבים צרפתיה (נולדה ב-1626)
1853 – ויליאם רופוס קינג, סגן הנשיא ה-13 של ארצות הברית (נולד ב-1786)
1898 – גוסטב מורו, צייר צרפתי (נולד ב-1826)
1943 – איסורוקו יממוטו, מפקד הצי הקיסרי היפני בראשית מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1884)
1955 – אלברט איינשטיין, פיזיקאי גרמני יהודי, אבי תורת היחסות (נולד ב-1879)
1964 – בן הכט, תסריטאי ומחזאי אמריקאי יהודי, זוכה פרס האוסקר (נולד ב-1894)
1984 – זאב שרף, שר, חבר הכנסת, מראשי מפלגת העבודה ומזכיר הממשלה הראשון (נולד ב-1906)
1997 – ברוך דינר, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע ובמאי טלוויזיה ישראלי (נולד ב-1919)
2000 – יצחק ברנבלום, ביוכימאי ישראלי (נולד ב-1903)
2001 – ארנן יקותיאלי, פעיל חברתי, פוליטיקאי מוניציפלי ירושלמי, מנהיג מאבק החילונים בירושלים, מייסד עמותת עם חופשי ומכון "קידום" להכנה לבחינה הפסיכומטרית (נולד ב-1955)
2002 – תור היירדאל, ביולוג ימי נורווגי, מוביל מסע "קון טיקי" (נולד ב-1914)
2003 – אדגר קוד, מדען מחשב אמריקאי, הוגה רעיון בסיס הנתונים היחסי (נולד ב-1923)
2004 – צילה דגן, זמרת ישראלית (נולדה ב-1946)
2009 – צבי כנר, שחקן פנטומימה וסופר יידי ישראלי (נולד ב-1927)
2014 – דילן טומביידס, כדורגלן אוסטרלי ששיחק בעמדת החלוץ בקבוצת וסטהאם יונייטד מהפרמייר ליג (נולד ב-1994)
2019 – לוריין וורן, חוקרת על-טבעית (נולדה ב-1927)
2020 – פול אוניל, מזכירהּ ה-72 של מחלקת האוצר של ארצות הברית (נולד ב-1935)
2021 – דלילה אמיר, ממייסדות תחום לימודי הנשים בישראל (נולדה ב-1930)
2021 – מוחמד חג'אזי, מפקד צבאי איראני במשמרות המהפכה האסלאמית (נולד ב-1956)
2022 – הריסון ברטוויסל, מלחין אנגלי (נולד ב-1934)
2022 – ויאצ'סלב טרובניקוב, מדינאי רוסי (נולד ב-1944)
2022 – ראדו לופו, פסנתרן יהודי רומני שהתיישב בבריטניה ובשווייץ (נולד ב-1945)
חגים ואירועים ביום זה
יום העצמאות בזימבבואה
17 באפריל – 19 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד יח
קטגוריה:אפריל
| 2024-08-02T10:30:03
|
28 באפריל
|
שמאל|ממוזער|150px|המרד על הבאונטי
28 באפריל הוא היום ה־118 בשנה (119 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 247 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
224 – קרב הורמוזדגן הסאסאנים בראשות ארדשיר הראשון מנצחים את הפרתים ומביאים לנפילתה
1738 – האפיפיור קלמנס השנים עשר מוציא בולה חריפה נגד הבונים החופשיים ואוסר על פעילותם
1787 – פורץ המרד על הבאונטי, המורדים משתלטים על הספינה ונוטשים את הקפטן ויליאם בליי בסירה עם עוד 18 מלחים בלב האוקיינוס השקט
1848 – ביטול העבדות במושבות הצרפתיות שמעבר לים
1920 – אזרבייג'ן מצורפת לברית המועצות
1923 – אצטדיון ומבלי בלונדון נפתח לראשונה
1925 – המורדים הכורדים נכנעים לצבא הטורקי
1935 – פתיחת הרכבת התחתית של מוסקבה
1939 – לקראת מלחמת העולם השנייה, אדולף היטלר מודיע על ביטול הסכם אי ההתקפה בין פולין-גרמניה הנאצית, וההסכם הימי עם הממלכה המאוחדת
1940 – רודולף הס מתמנה למפקד מחנה ההשמדה אושוויץ
1943 – מתקפת נגד גרמנית-איטלקית בצפון אפריקה
1945 – בניטו מוסוליני מוצא להורג יחד עם פילגשו
1947 – מסע הקון טיקי מתחיל בפרו
1948 – ההגנה כובשת את יפו
1951 – מוחמד מוצאדק נבחר לראש ממשלת איראן על ידי המג'לס
1952 – מסתיים שלטון הכיבוש האמריקני ביפן
1956 – אחרוני החיילים הצרפתיים עוזבים את וייטנאם
1965 – כוחות מארינס אמריקניים פולשים לרפובליקה הדומיניקנית
1969 – שארל דה גול מתפטר מנשיאות צרפת
1970 – מכתב השמיניסטים נשלח לראש הממשלה, גולדה מאיר
1977 – אנדראס באדר וחבריו לכנופיית באדר-מיינהוף נשפטים למאסר עולם בגרמניה המערבית
1981 – מוכרזת האוטונומיה גליסיה שבספרד
1991 – שיגור משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-39 לביצוע משימה מסווגת של משרד ההגנה האמריקאי
1992 – בגאנה מתקבלת חוקה חדשה במשאל עם
1993 – אסון התעופה בגבון בו נהרגו כל שחקני נבחרת זמביה בכדורגל למעט קפטן הקבוצה, קאלושה בואליה
1994 – אולדריץ' איימס, קצין CIA לשעבר, ואשתו מודים באשמת ריגול
2001 – שיגור החללית סויוז TM-32 עם צוות לתחנת החלל הבינלאומית ותייר החלל הראשון דניס טיטו
2008 – לוויין התקשורת הישראלי עמוס 3 שוגר לחלל מאתר השיגור קוסמודרום בייקונור בקזחסטן
2015 – שודר הפרק הראשון של דרגון בול סופר אחרי כמעט 20 שנה שלא שודרו פרקים חדשים לסדרה
נולדו
32 – אותו, קיסר רומא בשנת 69 ("שנת ארבעת הקיסרים") (התאבד ב-69)
1442 – אדוארד הרביעי, מלך אנגליה (נפטר ב-1483)
1758 – ג'יימס מונרו, הנשיא החמישי של ארצות הברית (נפטר ב-1831)
1841 – קארל גרינג, שחמטאי גרמני (התאבד ב-1879)
1874 – קרל קראוס, סופר, עיתונאי וסאטיריקן אוסטרי יהודי (נפטר ב-1936)
1889 – אנטוניו דה אוליביירה סלזר, דיקטטור פורטוגלי (נפטר ב-1970)
1900 – יאן אורט, אסטרונום הולנדי, מחלוצי הרדיו-אסטרונומיה (נפטר ב-1992)
1900 – אהרן זאב, משורר וסופר עברי, קצין חינוך ראשי ונשיא הוועד למען החייל (נפטר ב-1968)
1906 – קורט גדל, מתמטיקאי ולוגיקן אוסטרי-אמריקאי (נפטר ב-1978)
1908 – אוסקר שינדלר, איש עסקים צ'כי, חסיד אומות העולם (נפטר ב-1974)
1914 – זינה הרמן, דיפלומטית ישראלית וחברת הכנסת מטעם המערך (נפטרה ב-2013)
1921 – ראובן כהן-רז, פסיכולוג תאורטי (נפטר ב-2014)
1922 – אליסטר מקלין, סופר סקוטי (נפטר ב-1987)
1924 – דונאטס בניוניס, שחקן תיאטרון וקולנוע סובייטי ממוצא ליטאי (נפטר ב-2014)
1924 – קנת קאונדה, פוליטיקאי זמביאני (נפטר ב-2021)
1926 – נל הרפר לי, סופרת אמריקנית, זוכת פרס פוליצר ב-1961 (נפטרה ב-2016)
1928 – יוג'ין שומייקר, אסטרונום וגאולוג וחוקר משפיע בתוכניות רייג'ר, סרוויור ואפולו, ממיסדי תחום מדעים פלנטריים (נפטר ב-1997)
1930 – קרולין ג'ונס, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית (נפטרה ב-1983)
1930 – ג'יימס בייקר, מזכיר המדינה האמריקאי בממשל ג'ורג' הרברט ווקר בוש
1930 – זלמן שובל, דיפלומט, פוליטיקאי ובנקאי ישראלי
1930 – תיאודור מירון, משפטן יהודי-אמריקאי
1934 – ג'יימס פלין, פילוסוף ופסיכולוג חוקר אינטליגנציה אמריקאי (נפטר ב-2020)
1935 – אהרן שביט, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, טייס קרב, מפקד טייסת ומפקד כנף בחיל האוויר ונספח אווירי בארצות הברית
1937 – סדאם חוסיין, דיקטטור עיראקי (הוצא להורג ב-2006)
1940 – אבירם גלעד, תת-אלוף ישראל
1943 – ג'פרי טייט, מנצח אנגלי (נפטר ב-2017)
1943 – אריה ביבי, חבר הכנסת, נציב בתי הסוהר וניצב במשטרת ישראל
1944 – שולה רווח, שחקנית ישראלית
1946 – ראובן ארליך, מזרחן ואלוף-משנה בצה"ל (נפטר ב-2021)
1947 – נחמה גולן, אמנית ישראלית בתחומי הפיסול, מיצב, וידאו ארט וצילום
1948 – טרי פראצ'ט, סופר בריטי, שחיבר בין היתר את ספרי "עולם הדיסק" (נפטר ב-2015)
1950 – בילו בליך, אמן ישראלי
1950 – ג'יי לנו, קומיקאי ומנחה טלוויזיה אמריקאי
1952 – מאיר ישראל, מתופף וזמר ישראלי
1952 – מרי מקדונל, שחקנית אמריקאית
1953 – רוני וייס, מעבד מוזיקלי ומנצח ישראלי
1955 – סאיב עריקאת, פוליטיקאי פלסטיני, פעיל בצד הפלסטיני של ניהול תהליך השלום עם מדינת ישראל (נפטר ב-2020)
1957 – אבי דור, שחקן, זמר ובמאי ישראלי
1960 – וולטר זנגה, כדורגלן ומאמן איטלקי, שוערן של אינטר מילאנו ונבחרת איטליה בכדורגל
1964 – ל'ורן סקוט, מעצבת אופנה ודוגמנית אמריקאית, בת זוגו של סולן להקת הרולינג סטונז מיק ג'אגר (נפטרה ב-2014)
1970 – סיגלית פוקס, שחקנית ישראלית, זוכת פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר
1973 – יובל אדלמן, בדרן ישראלי
1974 – פנלופה קרוז, שחקנית ומפיקה ספרדייה
1975 – ענת מגן-שבו, שחקנית, מדבבת וקומיקאית ישראלית
1979 – הנרי דוד, שחקן ישראלי
1980 – בני אלדר, שחקן ישראלי
1980 – קרולינה גוצ'בה, זמרת מקדונית
1981 – ג'סיקה אלבה, שחקנית ודוגמנית אמריקאית
1983 – טל גולדברג, במאי ותסריטאי ישראלי
1988 – חואן מאטה, כדורגלן ספרדי
1989 – יואב אשד, מוזיקאי, גיטריסט ומלחין ישראלי עטור פרסים
1990 – ערבה שחף, כדורגלנית ישראלית
1995 – מלאני מרטינז, זמרת אמריקאית
נפטרו
1772 – יוהאן פרידריך שטרואנזה, מדינאי גרמני-דני, הוצא להורג (נולד ב-1737)
1813 – מיכאיל קוטוזוב, גנרל רוסי (נולד ב-1745)
1918 – גברילו פרינציפ, רוצחו הסרבי של פרנץ פרדיננד, ברצח זה הצית את מלחמת העולם הראשונה (נולד ב-1894)
1945 – בניטו מוסוליני, עריץ איטלקי, נלכד על ידי פרטיזנים והוצא להורג (נולד ב-1883)
1975 – סוניה נוסקויאק, צלמת אמריקאית (נולדה ב-1900)
1994 – אבנר חזקיהו, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי, אחד משחקניו הבולטים של תיאטרון הקאמרי (נולד ב-1926)
2002 – אלכסנדר לבד, גנרל ופוליטיקאי רוסי (נולד ב-1950)
2004 – אברהם דשא (פשנל), איש בידור ותיאטרון ישראלי, ממקימי הגשש החיוור (נולד ב-1926)
2005 – אברהם רונאי, שחקן תיאטרון הבימה ושחקן קולנוע ישראלי (נולד ב-1932)
2006 – בן-ציון אורגד, מלחין ישראלי, זוכה פרס ישראל (נולד ב-1926)
2008 – יעקב בר, אלוף-משנה בצה"ל, מקים מתקן באלי"ש ומפקדו השלישי של מחנה מטכ"ל (נולד ב-1928)
2013 – סלבה צ'פלין, במאי ישראלי (נולד ב-1932)
2014 – ג'ק רמזי, מאמן כדורסל אמריקאי (נולד ב-1925)
2019 – מנחם מנדל טאוב, האדמו"ר מקאליב, ניצול השואה שהקדיש את ימיו למען הנצחת זכרם של הנרצחים בשואה (נולד ב-1923)
2019 – ריצ'רד לוגאר, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1932)
2021 – מייקל קולינס, אסטרונאוט אמריקאי,היה טייס תא הפיקוד במשימת אפולו 11 (נולד ב-1930)
2021 – חסין פארס, איש ציבור ערבי ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת מטעם מפ"ם ומרצ (נולד ב-1936)
2021 – דוד דרום, ביולוג ימי וצלם טבע (נולד ב-1943)
חגים ואירועים החלים ביום זה
היום הבינלאומי לבטיחות וגיהות בעבודה
ראו גם
27 באפריל – 29 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
https://www.onthisday.com/events/april/28
ד כח
קטגוריה:אפריל
| 2024-07-13T07:38:59
|
30 באפריל
|
30 באפריל הוא היום ה-120 בשנה (121 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 245 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
313 – ליקיניוס הופך לקיסר האימפריה הרומית המזרחית
1030 – מותו של מחמוד מע'זנה ותחילת שלטונו של מסעוד מע'זנה, שליט האימפריה הע'זנווית (בע'זני, אפגניסטן של ימינו)
1429 – ז'אן ד'ארק נכנסת לאורליאן
1625 – צי משולב ספרדי-פורטוגלי בפיקודו של פרדיקה דה טולדו נוטל חזרה מההולנדים את השליטה על העיר סלבדור, בירת ברזיל הפורטוגלית
1789 – ג'ורג' וושינגטון מושבע בניו יורק כנשיאה הראשון של ארצות הברית
1803 – רכישת לואיזיאנה – ארצות הברית חותמת על חוזה עם צרפת לקניית הטריטוריה הצרפתית, שהייתה שווה לגודלה של ארצות הברית בזמנו
1812 – לואיזיאנה מצטרפת כמדינה ה-18 לארצות הברית
1937 – בפיליפינים, דרך משאל עם, מוכרת זכות הבחירה לנשים, ברוב של יותר מ-90% מהקולות
1838 – ניקרגואה מכריזה על עצמאות מהפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה
1863 – קרב קמרון בו יחידת סיור של לגיון הזרים הצרפתי מכותרת על ידי צבא מקסיקו ונאלצת לסגת ל"חוות קמרון", שם הגנו הלוחמים על עמדתם כמעט עד האיש האחרון
1911 – במילאנו נפתחת התערוכה הראשונה של קבוצת הפוטוריסטים האיטלקית
1945 – מליטון כנתריה מניף את דגל הניצחון הרוסי מעל בניין הרייכסטאג
1945 – אדולף היטלר ואשתו אווה בראון מתאבדים בבונקר בברלין
1975 – מלחמת וייטנאם: צפון וייטנאם כובשת את סייגון, בירת דרום וייטנאם
1980 – ביאטריקס מלכת הולנד מתחילה בתפקידה לאחר שאמה, המלכה יוליאנה, ויתרה על הכתר
1980 – מתקפת טרור על שגרירות איראן בלונדון
1993 – המרכז האירופי למחקר גרעיני, CERN, הודיע שה-World Wide Web יהיה פתוח לציבור הרחב ללא תשלום
1997 – אלן דג'נרס והדמות אותה היא גילמה בסיטקום "אלן" שלה יוצאות מהארון וכך אלן נהיית השחקנית הלסבית המוצהרת הראשונה המשחקת דמות לסבית מוצהרת
2001 – מתפרסם דו"ח מיטשל בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני
2002 – במשאל עם שנערך בפקיסטן מאריכים את תקופת כהונתו של הנשיא פרבז מושארף לחמש שנים
2003 – בפיגוע במייק'ס פלייס בטיילת בחוף תל אביב נהרגים שלושה אנשים ונפצעים 50
2018 – ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מציג את המבצע להשגת מסמכי הגרעין האיראניים, ואת עיקרי המסמכים שהוברחו מאיראן
2021 – אסון הר מירון – 45 בני אדם נרמסו למוות ומעל 100 נפצעו בעקבות הצפיפות בהילולת רבי שמעון בר יוחאי שבמירון
נולדו
שמאל|ממוזער|200px|קרל פרידריך גאוס
1310 – קז'ימייז' השלישי, מלך פולין (נפטר ב-1370)
1662 – מרי השנייה מלכת אנגליה (נפטרה ב-1694)
1777 – קרל פרידריך גאוס, מתמטיקאי ופיזיקאי גרמני (נפטר ב-1855)
1883 – ירוסלב האשק, סופר צ'כי (נפטר ב-1923)
1888 – ג'ון קרואו רנסום, משורר אמריקאי (נפטר ב-1974)
1893 – יואכים פון ריבנטרופ, שר החוץ של גרמניה הנאצית (הוצא להורג ב-1946)
1909 – יעקב איינשטיין, שחקן תיאטרון וזמר ישראלי (נפטר ב-1970)
1909 – המלכה יוליאנה, מלכת הולנד (נפטרה ב-2004)
1914 – דוריבאל קאיימי, זמר, כותב שירים ומלחין ברזילאי (נפטר ב-2008)
1916 – קלוד שאנון, אבי תורת האינפורמציה (נפטר ב-2001)
1926 – קלוריס ליצ'מן, שחקנית (נפטרה ב-2021)
1928 – נחום אליעזר רבינוביץ', ראש ישיבת ההסדר "ברכת משה" שבמעלה אדומים, ופוסק ציוני דתי בולט (נפטר ב-2020)
1928 – פנחס אמתי, אנטומולוג (חוקר פרוקי-רגליים) שהתמחה בחקר העכבישנים, מחנך וסופר ישראלי (נפטר ב-2023)
1930 – גד אביגד, פרופסור לביוכימיה, חתן פרס ישראל למדעים מדויקים
1933 – ארז לוסטיג, כדורסלן ישראלי (נפטר ב-2021)
1938 – משה לגיל, שחקן ומאמן כדוריד ישראלי (נפטר ב-2021)
1938 – לארי ניבן, סופר מדע בדיוני אמריקאי
1940 – ברט יאנג, שחקן קולנוע, צייר ומחבר אמריקאי (נפטר ב-2023)
1943 – נחמיה כהן, קצין צבא ישראלי, "החייל המעוטר ביותר בצה"ל" (יחד עם אהוד ברק) (נהרג ב-1967)
1943 – בובי וי, זמר אמריקאי (נפטר ב-2016)
1944 – אמוץ דפני, בוטנאי ומשורר ישראלי
1944 – חיים צורי, ראש עיריית קריית מוצקין
1945 – גדעון ביגר, גאוגרף והיסטוריון ישראלי
1946 – דון שולנדר, שחיין אמריקאי, זוכה 4 מדליות זהב אולימפיות
1946 – קרל השישה עשר גוסטב, מלך שוודיה
1955 – מני מזוז, משפטן ישראלי, היועץ המשפטי לממשלה ושופט בית המשפט העליון
1960 – פרנקי ואן דר אלסט, כדורגלן בלגי
1961 – אייזיאה תומאס, כדורסלן אמריקאי
1961 – אווה אילוז, סוציולוגית ישראלית
1962 – רפי אדיר, שחקן, במאי ומחנך ישראלי
1967 – פיליפ קירקורוב, זמר הפופ רוסי
1968 – מיכל זוארץ, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1969 – אבי אטינגר, שחקן, קומיקאי ותסריטאי ישראלי
1971 – שירה גפן, שחקנית, מחזאית, סופרת ילדים, תסריטאית ובמאית ישראלית
1975 – ג'וני גאלקי, שחקן אמריקאי
1979 – ליעד מודריק, אשת רדיו וטלוויזיה ישראלית
1982 – קירסטן דנסט, שחקנית ודוגמנית אמריקאית
1985 – גל גדות, שחקנית ודוגמנית ישראלית, מלכת היופי של ישראל לשנת 2004
1986 – דיאנה אגרון, שחקנית וזמרת אמריקאית-יהודייה
1987 – שירן סנדל, שחקנית טלוויזיה ישראלית
1987 – אורי לייזרוביץ', שחקן, מדבב, קומיקאי, ומנחה טלוויזיה ישראלי
1987 – מרתה בסטיאנלי, רוכבת אופני כביש איטלקייה
1991 – מיכאלה אלקין, מדבבת, דוגמנית ושחקנית טלוויזיה ותיאטרון ישראלית
1991 – טראוויס סקוט, ראפר אמריקאי
1994 – תותי ניניו, שחקנית טלוויזיה ישראלית
1994 – אור סבטייה, שחיין ישראלי
1998 – ג'ורג'ינה אמורוס, שחקנית ספרדייה
נפטרו
65 – מרקוס אנאוס לוקאנוס, משורר רומי (נולד ב-39)
1030 – מחמוד מע'זנה, שליט האימפריה הע'זנוית (נולד ב-971)
1524 – פייר טרי, האציל מבייר, אביר צרפתי (נולד ב-1476)
1814 – אליקים בן אברהם, רב, פילוסוף ומקובל יהודי־אנגלי
1883 – אדואר מאנה, צייר אימפרסיוניסטי צרפתי (נולד ב-1832)
1887 – יאקוב כריסטיאן יאקובסן, תעשיין ונדבן דני, מקים מבשלת הבירה "קרלסברג" (נולד ב-1811)
1945 – אדולף היטלר, מנהיג גרמניה הנאצית (נולד ב-1889)
1945 – אווה בראון, אשתו הגרמניה של אדולף היטלר (נולדה ב-1912)
1989 – סרג'ו לאונה, במאי קולנוע איטלקי (נולד ב-1929)
1993 – פריג'א זוארץ, רב, סופר ומשורר, ממחדשי השפה העברית בלוב וחבר הכנסת (נולד ב-1907)
1994 – רולנד רצנברגר, נהג מרוצים אוסטרי (נולד ב-1960)
2011 – ארנסטו סאבטו, סופר ארגנטינאי (נולד ב-1911)
2012 – בנציון נתניהו, היסטוריון ישראלי ופעיל ציוני, אביהם של עדו, יוני ובנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל (נולד ב-1910)
2015 – בן אי קינג, זמר נשמה אמריקאי (נולד ב-1938)
2016 – הארי קרוטו, כימאי אנגלי וזוכה פרס נובל לכימיה לשנת 1996 (נולד ב-1939)
2019 – יוסף מורג, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, שכיהן כמפקד חטיבת שריון במילואים (נולד ב-1952)
2020 – שייך מואיז'ו, מוזיקאי, משורר, מלחין, זמר ופייטן יהודי-מרוקאי (נולד ב-1937)
2021 – אלי ברוד, איש עסקים ונדבן יהודי-אמריקאי (נולד ב-1933)
2021 – שרגי גשטטנר, זמר ומלחין חסידי, תושב קנדה (נולד ב-1986)
2022 – מארת גוטייה, רופאת ילדים וחוקרת צרפתייה (נולדה ב-1925)
2022 – מינו ראיולה, סוכן כדורגלנים איטלקי הולנדי (נולד ב-1967)
2024 – פול אוסטר, סופר אמריקאי (נולד ב-1947)
חגים ואירועים החלים ביום זה
הולנד – יום המלכה
וייטנאם – יום השחרור
צרפת – יום קמרון, לזכר לוחמי לגיון הזרים הצרפתי
ליל ולפורגה
יום הג'אז הבינלאומי
ראו גם
29 באפריל – 1 במאי
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד ל
קטגוריה:אפריל
| 2024-07-23T14:05:58
|
5 באפריל
|
5 באפריל הוא היום ה-95 בשנה (96 בשנה מעוברת), בשבוע ה-14 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 270 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1526 – סבסטיאן קבוט יוצא לתור את הנהר פרנה, והוא האירופאי הראשון שמגיע לפרגוואי
1722 – יאקוב רוחבן הוא האירופי הראשון שמגיע לאי הפסחא
1879 – תחילת מלחמת האוקיינוס השקט: צ'ילה מכריזה מלחמה על בוליביה ופרו
1881 – הסכם פרטוריה – הממלכה המאוחדת מכירה בעצמאות הרפובליקה הדרום-אפריקאית
1945 – המלחמה הקרה – מנהיג יוגוסלביה טיטו, חותם הסכם עם ברית המועצות המאפשר לכוחות ברית המועצות להיכנס לשטח יוגוסלביה
1948 – מלחמת העצמאות – מתחיל מבצע נחשון (בליל 5–6 באפריל) להעברת שיירות מזון לירושלים הנצורה, המבצע הראשון בו כוחות ישראלים נקראים לכבוש שטחים ערבים ולהחזיק בהם
1951 – בני הזוג יוליוס ואתל רוזנברג, נידונים למוות באשמת ריגול לטובת ברית המועצות
1955 – וינסטון צ'רצ'יל פורש מראשות ממשלת בריטניה בגיל 81. מחליף אותו אנתוני אידן
1958 – פיצוץ מתוכנן של פסגות ההר התת-מימי ריפל רוק בקנדה, באחד הפיצוצים הגדולים בהיסטוריה
1975 – שיגור חללית סויוז 18-1 לתחנת החלל סאליוט 4 נכשל, הצוות הצליח לחזור בשלום עם תא השירות. זו הפעם הראשונה שהצוות חולץ לאחר שיגור שנכשל באמצע
1976 – הרולד וילסון מתפטר מתפקידו כראש ממשלת הממלכה המאוחדת
1976 – אירועי כיכר טיין-אן-מן (1976): בבייג'ינג מתפתחת הפגנה ספונטנית נגד "כנופיית הארבעה" בכיכר טיין-אן-מן. שלטונות סין מדכאים את ההפלגה ביד קשה וגרמו למותם של מאות אנשים
1986 – הפיגוע במועדון לה בל בברלין – פיגוע טרור בתמיכת המשטר הלובי של מועמר קדאפי בו נהרגו שלושה ונפצעו 229 אנשים.
1991 – שיגור משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-37, כדי להכניס למסלול את מצפה קרני גמא קומפטון
1992 – 700,000 איש משתתפים בהפגנה הגדולה ביותר בוושינגטון בעד הזכות להפלות
1992 – בוסניה והרצגובינה זוכה בעצמאותה
1992 – שתי מפגינות למען שלום, סואדה דילברוביץ' ואולגה סוצ'יט, נהרגות בגשר ורבניה בסרייבו, ונהיות לחללים הראשונים של מלחמת בוסניה
שמאל|100px|אופק 3
1995 – משגר השביט משגר את הלווין הישראלי אופק 3, הלוויין הישראלי הראשון שהיה בעל יכולות צילום
2002 – כוחות צה"ל, הימ"מ והשב"כ צרים על ביתו של בכיר החמאס, קייס עדואן, ממתכנני הפיגוע במלון פארק. עדואן ועוד חמישה מחבלים נהרגו במהלך הפעולה, ודחפור די-9 הרס את הבית שבו התבצרו
2009 – ניסיון שיגור ראשון של המשגר הצפון קוריאני אונחה כדי לשגר את הלווין קוואנגמיונגסונג 2. השיגור נכשל
2010 – שיגור משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-131 לתחנת החלל הבינלאומית. זו הפעם האחרונה ששוגרה מעבורת עם צוות של 7 אנשיםה
נולדו
ממוזער|179x179 פיקסלים|תומאס הובס
1365 – וילהלם השני, דוכס בוואריה (נפטר ב-1417)
1523 – בלז דה ויז'נר, דיפלומט, מומחה בהצפנה ואלכימאי צרפתי (נפטר ב-1596)
1568 – האפיפיור אורבנוס השמיני (נפטר ב-1644)
1588 – תומאס הובס, פילוסוף אנגלי (נפטר ב-1697)
1732 – ז'אן אונורה פרגונאר, צייר צרפתי (נפטר ב-1806)
1726 – בנג'מין הריסון, מושל וירג'יניה, מחותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית (נפטר ב-1791)
1827 – ג'וזף ליסטר, רופא אנגלי ואבי שיטת החיטוי (נפטר ב-1912)
1857 – אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה (נפטר ב-1893)
1879 – יהושע זאב ברטונוב, שחקן תיאטרון, מוותיקי תיאטרון הבימה, זכה במאות פרסים, וחתן פרס ישראל לתיאטרון לשנת 1959 (נפטר ב-1971)
1900 – ספנסר טרייסי, שחקן קולנוע (נפטר ב-1967)
1908 – בטי דייוויס, שחקנית קולנוע (נפטרה ב-1989)
1908 – הרברט פון קאראיין, מנצח אוסטרי (נפטר ב-1989)
1916 – גרגורי פק, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2003)
1925 – ג'נט דוויסון ראולי, גנטיקאית אמריקאית (נפטרה ב-2013)
1926 – זאב פקטור, מנהל ישראלי שכיהן כמנהל "ויטה" וממייסדי מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל והקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל (נפטר ב-2015)
1926 – רוג'ר קורמן, קולנוען אמריקני (נפטר ב-2024)
1929 – איוואר גיאוור, פיזיקאי נורווגי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה
1930 – תהילה עופר, עיתונאית ועורכת, מחברת ספרי עיון ותיעוד, חברת פלמ"ח ופעילת ציבור
1934 – רומן הרצוג, נשיא גרמניה בין השנים 1994-1999 (נפטר ב-2017)
1937 – אריה זלינגר, שחקן ומאמן כדורעף ישראלי
1937 – קולין פאוול, יושב ראש המטות המשולבים של ארצות הברית בזמן מלחמת המפרץ, ומזכיר המדינה (נפטר ב-2021)
1940 – אריה האן, עורך דין ומזכיר הכנסת
1941 – אליהו בקשי דורון, הרב הראשי לישראל והראשון לציון (נפטר ב-2020)
1942 – פיטר גרינוויי, במאי קולנוע בריטי
1949 – שלומית כהן-אסיף, משוררת וסופרת
1949 – ג'ודית רזניק, אסטרונאוטת אמריקאית (נהרגה ב-1986)
1950 – אנייטה פלטסקוג, זמרת שוודית, חברה בלהקת הפופ לשעבר אבבא, זוכת אירוויזיון 1974 כחלק מלהקת אבבא כנציגת שוודיה
1951 – חיים רומנו, גיטריסט, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי ישראלי
1952 – צבי זילברטל, משפטן ישראלי, שכיהן כשופט בית המשפט העליון
1953 – ראלב מג'אדלה, פוליטיקאי וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה
1955 – אקירה טוריאמה, אמן מאנגה יפני, יוצר המאנגה דרגון בול (נפטר ב-2024)
1955 – שולמית הלוי, משוררת וחוקרת מסורות של צאצאי האנוסים
1960 – מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו
1962 – שרה דניוס, מבקרת ספרות והוגת דעות שוודית (נפטרה ב-2019)
1964 – מריוס לקטוש, כדורגלן ומאמן כדורגל רומני
1968 – פולה קול, זמרת-יוצרת אמריקאית
1973 – פארל ויליאמס, זמר אמריקאי
1976 – סנדי בר, דוגמנית ושחקנית ישראלית
1977 – יוני ארליך, שחקן טניס ישראלי
1982 – היילי אטוול, שחקנית קולנוע בריטית
1986 – שרון דוידוביץ', שדרן, עיתונאי, במאי טלוויזיה ומגיש ספורט ישראלי
נפטרו
ממוזער|220x220 פיקסלים|דאגלס מקארתור
ממוזער|236x236 פיקסלים|צ'יאנג קאי שק
ממוזער|170x170 פיקסלים|קורט קוביין
902 – אל-מעתדד הראשון, ח'ליף עבאסי (נולד ב-854)
1205 – איזבל הראשונה, מלכת ירושלים (נולדה ב-1172)
1419 – ויסנט פרר, נזיר מיסיונר דומיניקני מוולנסיה (נולד ב-1350)
1431 – ברנהרד הראשון, מרקיז באדן-באדן (נולד ב-1364)
1697 – קרל האחד עשר, מלך שוודיה (נולד ב-1655)
1952 – פאלא, כלבו של נשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט (נולד ב-1940)
1964 – דאגלס מקארתור, גנרל בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, ובמלחמת קוריאה (נולד ב-1880)
1967 – הרמן מולר, גנטיקן ומחנך אמריקאי (נולד ב-1890)
1975 – צ'יאנג קאי שק, נשיא סין, מייסד הרפובליקה של סין בטאיוואן, ונשיאה עד מותו (נולד ב-1887)
1976 – הווארד יוז, טייס, מפיק קולנוע ומיליונר אמריקאי (נולד ב-1905)
1986 – משה פרלמן, עיתונאי וסופר ישראלי, דובר צה"ל הראשון (נולד ב-1911)
1994 – קורט קוביין, מוזיקאי אמריקאי, התאבד (נולד ב-1967)
1997 – אלן גינסברג, משורר "ביט" אמריקאי יהודי (נולד ב-1926)
2001 – איאד חרדאן, ראש הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי בג'נין (נולד ב-1971)
2002 – ליין סטאלי, מוזיקאי אמריקאי, נפטר משימוש בסמים (נולד ב-1967)
2005 – סול בלו, סופר אמריקאי יהודי, זוכה פרס נובל לספרות (נולד ב-1915)
2006 – דני אגמון, מראשוני אנשי המודיעין בפלמ"ח ובצה"ל (נולד ב-1924)
2007 – מריה גרייפ, סופרת ילדים ומדע בדיוני שוודית (נולדה ב-1923)
2008 – צ'רלטון הסטון, שחקן קולנוע אמריקאי ונשיא איגוד הרובאים הלאומי (נולד ב-1924)
2011 – ברוך שמואל בלומברג, רופא אמריקני-יהודי (נולד ב-1925)
2013 – אמנון דנקנר, עיתונאי, פובליציסט וסופר ישראלי (נולד ב-1946)
2019 – סידני ברנר, ביולוג יהודי דרום אפריקאי-אנגלי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1927)
2019 – ניקולאי קובאלב, מדינאי רוסי ואיש שירות ביטחון שכיהן כמנהל שירות הביטחון הפדרלי השלישי (נולד ב-1949)
2020 – מרגרט ברבידג', אסטרופיזיקאית אמריקאית ילידת בריטניה (נולדה ב-1919)
2020 – מחמוד ג'יבריל, פוליטיקאי לובי (נולד ב-1952)
2021 – מרשל סהלינס, אנתרופולוג יהודי אמריקאי (נולד ב-1930)
2021 – פול ריטר, שחקן תיאטרון קולנוע וטלוויזיה בריטי (נולד ב-1966)
2022 – נחמיה פרסוף, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי-אמריקאי (נולד ב-1919)
2022 – סידני אלטמן, ביולוג מולקולרי יהודי-אמריקאי, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1939)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום המפגש הראשון – מצוין על ידי מעריצי "מסע בין כוכבים". מבוסס על התאריך 5 באפריל 2063 המופיע בסרט "מסע בין כוכבים: המפגש", בו חשפו הוולקנים את עצמם לראשונה בפני האנושות
4 באפריל – 6 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד ה
קטגוריה:אפריל
| 2024-07-08T08:09:37
|
3 במאי
|
3 במאי הוא היום ה-123 בשנה (124 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 242 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1481 – 3 רעידות אדמה קשות באי רודוס גובות את חייהם של כ-30,000 הרוגים
1715 – ליקוי החמה המלא על שם אדמונד היילי מתרחש
1791 – הפרלמנט הפולני מקבל את חוקת "ה-3 במאי", בכך הופכת למדינה האירופאית החוקתית הראשונה
1802 – וושינגטון די. סי. מקבלת מעמד של עיר
1808 – חיילי נפוליאון מוציאים להורג עשרות אזרחים ספרדים שנעצרו יום קודם לכן בקרבות במדריד; האירוע מונצח בציורו של גויה – שלושה במאי 1808.
1887 – רעידת אדמה במגניטודה 7.4 בסונורה, מקסיקו גורמת ל-42 הרוגים
1942 – מלחמת העולם השנייה – ארצות הברית מוציאה צו הקורא לכליאת תושביה ממוצא יפני
1945 – אלפי אסירי מחנות ריכוז נהרגים בהתקפה שגויה של חיל האוויר המלכותי על האונייה קאפ ארקונה ואוניות אחרות במפרץ ליבק בים הבלטי
1945 – השואה – גרמניה הנאצית מעבירה את השליטה על גטו טרזיינשטט לידי הצלב האדום
1947 – החוקה היפנית שאחרי מלחמת העולם השנייה נכנסת לתוקפה
1948 – מלחמת העצמאות: נפתח מבצע מטאטא
1952 – המטוס הראשון נוחת בקוטב הצפוני
1956 – אליפות העולם הראשונה בג'ודו נפתחת בטוקיו
1979 – מרגרט תאצ'ר נבחרת לראש ממשלת בריטניה
1989 – חייל צה"ל, רב-טוראי אילן סעדון, נחטף ונרצח על ידי אנשי חמאס
נולדו
1469 – ניקולו מקיאוולי, מדינאי ופילוסוף איטלקי בן פירנצה (נפטר ב-1527)
1678 – אמארו פרגו, פריבטיר וסוחר ספרדי (נפטר ב-1747)
1748 – עמנואל-ז'וזף סיאייס, איש כמורה ופוליטיקאי צרפתי (נפטר ב-1836)
1849 – ג'ייקוב ריס, רפורמטור חברתי, עיתונאי וצלם תיעודי אמריקאי-דני (נפטר ב-1914)
1849 – ברטה בנץ, חלוצת תעשיית הרכב, האדם הראשון שביצע נסיעה למרחק ארוך (106 ק"מ) ברכב ממונע (נפטרה ב-1944)
1898 – גולדה מאיר, ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל (נפטרה ב-1978)
1906 – מאיר מרגלית, שחקן תיאטרון "האהל". מגדולי שחקני הבמה בארץ בתקופת היישוב ובימי המדינה (נפטר ב-1974)
1909 – שמואל שריג, ממקימי קיבוץ ניר דוד (תל עמל) וממובילי ענף הדגה בישראל (נפטר ב-2009)
1919 – פיט סיגר, זמר עם אמריקאי (נפטר ב-2014)
1919 – טראוטה לפרנץ, רופאה ואנתרופוסופית גרמנייה-אמריקאית (נפטרה ב-2023)
1921 – שוגר ריי רובינסון, מתאגרף אמריקאי (נפטר ב-1989)
1922 – פליקס קולמר, פיזיקאי יהודי-צ'כי (נפטר ב-2022)
1924 – יהודה עמיחי, משורר ישראלי, זוכה פרס ביאליק ופרס ישראל (נפטר ב-2000)
1924 – איזדור מנואל זינגר, מתמטיקאי יהודי אמריקאי, חתן פרס אבל (נפטר ב-2021)
1926 – ג'יימי מריט, נגן קונטרבס ג'אז אמריקאי (נפטר ב-2020)
1928 – נדב הלוי, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2022)
1929 – אברהם מנדלר, מפקד אוגדה בסיני, נהרג כאשר טיל נגד טנקים פגע בנגמ"ש שלו, במהלך מלחמת יום הכיפורים (נהרג ב-1973)
1930 – שמעון גרינהויז, ניצול שואה ששימש כמנהל בית הספר עמל ב' בפתח תקווה (נפטר ב-2024)
1931 – דוד ברגמן, במאי ואיש תיאטרון ישראלי (נפטר ב-2018)
1931 – הירוקזו קנאזאווה, מאמן קראטה יפני בשיטת שוטוקאן (נפטר ב-2019)
1932 – מריה איטקינה, אתלטית יהודיה-סובייטית (נפטרה ב-2020)
1933 – ג'יימס בראון, זמר אמריקאי (נפטר ב-2006)
1933 – סטיבן ויינברג, פיזיקאי אמריקני, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2021)
1934 – ז'ורז' מוסטקי, משורר, מלחין וזמר צרפתי (נפטר ב-2013)
1934 – פרנקי ואלי, זמר אמריקאי ממוצא איטלקי
1938 – גבריאל בן-שמחון, סופר ומחזאי ישראלי ופרופסור בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-2024)
1942 – ורה צ'סלבסקה, מתעמלת צ'כוסלובקית (נפטרה ב-2016)
1945 – אברהם סלקטר, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ומדבב ישראלי
1953 – איציק קלה, זמר ישראלי
1953 – משה ויינקרנץ, מאמן כדורסל ישראלי
1955 – אביגדור ביחובסקי, שחמטאי ומאמן שחמט סובייטי-ישראלי
1961 – יעקב אילון, עיתונאי ומגיש חדשות ישראלי
1962 – דליה שימקו, שחקנית ובמאית תיאטרון ישראלית
1963 – לילך רחמני, מפיקת טלוויזיה, עורכת וצלמת
1978 – מירי מסיקה, זמרת ישראלית
1979 – דנה עדיני, מוזיקאית, תמלילנית, זמרת ושחקנית ישראלית
1983 – מרטון פולפ, כדורגלן הונגרי ששיחק בעמדת השוער (נפטר ב-2015)
1985 – אסקיאל לאבסי, כדורגלן ארגנטינאי
1986 – פופי דלווין, דוגמנית בריטית
1986 – פום קלמנטיף, שחקנית צרפתייה
1986 – מאי גולן, פעילה חברתית וחברת הכנסת מטעם הליכוד
1988 – בת-אל פאפורה, שדרנית רדיו ושחקנית ישראלית
1995 – אביה מלכה, מגישת רדיו וטלוויזיה, דוגמנית ושחקנית ישראלית
נפטרו
1481 – מהמט השני, סולטאן האימפריה העות'מאנית (נולד ב-1432)
1616 – ויליאם שייקספיר, מחזאי ומשורר אנגלי (נולד ב-1564)
1704 – היינריך איגנץ ביבר, מלחין וכנר בוהמי-אוסטרי (נולד ב-1644)
1944 – יצחק קצנלסון, משורר בלארוסי יהודי, נרצח באושוויץ (נולד ב-1886)
1970 – מרדכי קמרט, לשונאי ומילונאי עברי ואיש חינוך ישראלי, שנודע כ"אבי האולפן" (נולד ב-1915)
1979 – אהרן אבדי, סופר וצייר ישראלי (נולד ב-1918)
1987 – דלידה, זמרת צרפתייה שהתאבדה (נולדה ב-1933)
1989 – כריסטין יורגנסן, שחקנית וזמרת אמריקאית; האישה הראשונה בארצות הברית שעברה ניתוח למעבר מגדרי (נולדה ב-1926)
1991 – יז'י קושינסקי, סופר פולני-אמריקאי יהודי, התאבד (נולד ב-1933)
2007 – וולטר שירה הבן, אסטרונאוט בתוכנית מרקורי, תוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו (נולד ב-1923)
2009 – משה נצר, מפקד בפלמ"ח וראש מועצה אזורית זבולון (נולד ב-1922)
2014 – גארי בקר, כלכלן יהודי-אמריקאי (נולד ב-1930)
2015 – רוואז צ'חיידזה, במאי קולנוע, סופר ושחקן גאורגי (נולד ב-1926)
2019 – גורו שימורה, מתמטיקאי יפני ופרופסור באוניברסיטת פרינסטון (נולד ב-1930)
2020 – בתיה אורני, הנווטת הראשונה בחיל האוויר הישראלי (נולדה ב-1933)
2022 – ישראל לוין, מורה וחוקר ספרות עברית ושירת ימי הביניים, חתן פרס ישראל לחקר הספרות העברית (נולד ב-1924)
2022 – רחל שביט-בנטואיץ, ציירת ורשמת ישראלית (נולדה ב-1929)
2022 – נורמן מינטה, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1931)
2022 – טוני ברוקס, נהג מרוצים בריטי (נולד ב-1932)
2022 – סטניסלב שושקביץ', יו"ר הפרלמנט של בלארוס והנשיא בפועל בשנים 1994-1991 (נולד ב-1934)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום חופש העיתונות העולמי
פולין – יום החוקה
ברזיל – יום עץ הברזיל
2 במאי – 4 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה ג
קטגוריה:מאי
| 2024-07-13T17:36:28
|
10 במאי
|
10 במאי הוא היום ה-130 בשנה (131 בשנה מעוברת), בשבוע ה-19 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 235 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1503 – כריסטופר קולומבוס מגלה את איי קיימן, וקורא למקום "לאס טורטוגאס" (Las Tortugas) בשל הכמות העצומה של צבי הים באיים
1865 – מלחמת האזרחים האמריקנית: נשיא הקונפדרציה (מדינות הדרום), ג'פרסון דייוויס, נתפס בידי כוחות האיחוד (מדינות הצפון)
1869 – נשלמת הנחת מסילת הברזל הטרנסקונטיננטלית הראשונה בארצות הברית לאומהה (הידועה גם כמסילת הרכבת לאוקיינוס השקט) ובכך חוברו מזרח ומערב ארצות הברית
1871 – מלחמת צרפת–פרוסיה נגמרת בכישלון צרפתי והקמת הקיסרות הגרמנית
1872 – ויקטוריה וודהול נהיית לאישה הראשונה המועמדת לנשיאות ארצות הברית; רצה בראש מפלגת שוויון הזכויות האמריקאית
1908 – יום האם נחוג לראשונה
1924 – ג'ון אדגר הובר מתמנה לראש ה-FBI
1933 – מתרחשת שריפת הספרים הפומבית בגרמניה הנאצית, שהונצחה במיצג ספרייה
1940 – נוויל צ'מברלין מתפטר מראשות ממשלת בריטניה, ווינסטון צ'רצ'יל מתמנה במקומו
1940 – מלחמת העולם השנייה: גרמניה פולשת להולנד, לבלגיה, ללוקסמבורג ולצרפת ובכך מתחילה המערכה על צרפת
1941 – מלחמת העולם השנייה: בניין בית הנבחרים הבריטי נהרס בהפצצה גרמנית
1941 – מלחמת העולם השנייה: רודולף הס, ממנהיגי גרמניה הנאצית, צונח בממלכה המאוחדת כדי לדון על הסכם שלום
1942 – השואה: רוב יהודי וולוז'ין נרצחים על ידי הנאצים
1967 – התרסקות מטוס הניסוי של נאס"א Northrop M2-F2 , ממנה ניצל הטייס. הצילומים מהתאונה משמשים בהמשך לפתיח של הסדרה סטיב אוסטין, האיש השווה מיליונים
1977 – אסון הנ"ד: מסוק יסעור של חיל האוויר הישראלי מתרסק באזור בקעת הירדן. באסון נהרגים 54 חיילים
1979 – סרט הקולנוע "אפוקליפסה עכשיו" יוצא לאקרנים
1979 – מחוזות הנאמנות של ארצות הברית פונאפה, יאפ וטראק, באוקיינוס השקט, מאשרים חוקה חדשה, ובכך נוצרת המדינה העצמאית מיקרונזיה
1981 – פרנסואה מיטראן נבחר לנשיא הסוציאליסטי הראשון בצרפת
1994 – תחילת כהונתו של נלסון מנדלה בתור נשיא דרום אפריקה
1997 – 2,400 בני אדם נספים ברעידת אדמה במגניטודה 7.5 בצפון איראן
2002 – האינתיפאדה השנייה: מסתיים מבצע חומת מגן
2002 – סוכן ה-FBI רוברט הנסן נדון למאסר עולם ללא אפשרות לחנינה, לאחר שמכר סודות מדינה של ארצות הברית לרוסיה תמורת 1.4 מיליון דולר במזומן וביהלומים
2005 – רימון יד שנזרק על ידי ולדימיר ארוטיניאן נוחת במרחק של 20 מטרים מנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש בזמן שנאם בפני קהל בטביליסי שבגאורגיה, אך אינו מתפוצץ בגלל תקלה
2007 – ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, מודיע כי במהלך חודש יוני יפרוש מתפקידו, לאחר 10 שנים בתפקיד
2009 – משחק המחשב מיינקראפט הושק על ידי מעצב המשחקים השוודי מרקוס פרסון
2021 – החל מבצע שומר החומות
2021 – הגשושית אוסיריס-רקס מסיימת את משימתה סביב האסטרואיד 101955 בנו ומתחילה במסעה חזרה לכדור הארץ עם הדגימות מהאסטרואיד
נולדו
214 – קלאודיוס השני גותיקוס, קיסר רומא משנת 268 (נפטר ב-270)
1727 – אן רובר ז'אק טורגו, כלכלן ומדינאי צרפתי (נפטר ב-1781)
1760 – רוז'ה דה ליל, קצין צרפתי ומלחין המנון צרפת – לה מרסייז (נפטר ב-1836)
1823 – ג'ון שרמן, מזכיר המדינה והאוצר של ארצות הברית (נפטר ב-1900)
1838 – ג'ון וילקס בות', שחקן תיאטרון אמריקני, רוצחו של אברהם לינקולן (נפטר ב-1865)
1878 – גוסטב שטרזמן, פוליטיקאי גרמני, זוכה פרס נובל לשלום (נפטר ב-1929)
1888 – מקס שטיינר, מלחין אמריקני יהודי, זוכה פרס אוסקר שלוש פעמים (נפטר ב-1971)
1890 – אלפרד יודל, גנרל קולונל של הוורמאכט. הוצא להורג לאחר משפטי נירנברג (הוצא להורג ב-1946)
1897 – מרגרט מאהלר, פסיכולוגית הונגרית יהודייה (נפטרה ב-1985)
1899 – פרד אסטר, שחקן קולנוע ורקדן אמריקני (נפטר ב-1987)
1900 – ססיליה פיין-גפושקין, אסטרופיזיקאית ואסטרונומית בריטית (נפטרה ב-1979)
1901 – ג'ון דזמונד ברנל, קריסטלוגרף ופיזיקאי בריטי (נפטר ב-1971)
1911 – בל קאופמן, סופרת ומחנכת אמריקאית (נפטרה ב-2014)
1912 – גולדה בנצ'יק, קומוניסטית ממוצא יהודי ולוחמת תנועת ההתנגדות הצרפתית נגד הנאצים (נפטרה ב-1944)
1917 – שלמה ווארזאגער, סופר ומשורר יידי (נפטר ב-2000)
1919 – דניאל בל, סוציולוג אמריקני (נפטר ב-2011)
1922 – דוד עזריאלי, יזם, פילנתרופ ואיש עסקים ישראלי-קנדי (נפטר ב-2014)
1924 – רפאל אפרת, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, שירת כראש לשכת הרמטכ"ל וכדובר צה"ל (נפטר ב-1971)
1926 – טובה פרדו, שחקנית תיאטרון ישראלית (נפטרה ב-2013)
1928 – ארנולד רוטל, פוליטיקאי אסטוני
1928 – יעקב ארטל, בנקאי ואיש עסקים ישראלי
1930 – מרדכי וירשובסקי, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2012)
1930 – ג'ורג' סמית', פיזיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה
1931 – אטורה סקולה, במאי קולנוע ותסריטאי איטלקי (נפטר ב-2016)
1932 – מישל לבלון, כדורגלן צרפתי (נפטר ב-2009)
1937 – טמרה פרס, אתלטית סובייטית-יהודייה (נפטרה ב-2021)
1940 – זיידאן עטשי, פוליטיקאי דרוזי-ישראלי
1946 – דונובן, זמר וכותב שירים סקוטי
1953 – דוביק טל, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, שירת כקצין שריון ראשי בצה"ל; מנכ"ל תעשיות מלח לישראל
1953 – יאיר קארו, מתמטיקאי ישראלי
1954 – עמוס גוטמן, במאי קולנוע ישראלי (נפטר ב-1993)
1955 – מרק דייוויד צ'פמן, רוצחו האמריקאי של ג'ון לנון
1957 – סיד וישס, מלהקת הסקס פיסטולז (נפטר ב-1979)
1958 – דייוויד וינר, עורך דין ישראלי, סגן הסניגורית הציבורית הראשית (נפטר ב-2005)
1960 – בונו, זמר אירי, סולן להקת U2
1964 – אורנה דץ, זמרת ומנחת טלוויזיה ישראלית
1968 – דני קושמרו, עיתונאי ומנחה טלוויזיה ורדיו ישראלי
1969 – דניס ברגקאמפ, כדורגלן עבר הולנדי
1969 – רבקה רוט, שחקנית וקומיקאית בריטית
1971 – יאיר חסדיאל, סופר, תסריטאי, סאטיריקן ומשפטן ישראלי
1973 – אביב גפן, זמר ישראלי
1974 – אופירה רחמים, קומיקאית, שחקנית, יוצרת ותסריטאית ישראלית
1980 – אמיר כוכבי, ראש עיריית הוד השרון
1983 – משה פרץ, זמר-יוצר ישראלי
1984 – פאר טסי, זמר-יוצר ומלחין מוזיקה ים-תיכונית ישראלי
1987 – יואב זהבי, עיתונאי ישראלי
1988 – גאיה טראוב, שחקנית ישראלית
1988 – זיו שילון, פעיל חברתי, יזם, ומרצה בין-לאומי
1991 – טים וולנס, רוכב אופני כביש בלגי
1995 – מליסה פרנקלין, שחיינית אמריקאית, זוכת 4 מדליות זהב אולימפיות
2001 – גלי זילברברג, שחיינית ישראלית
נפטרו
1482 – פאולו דל פוצו טוסקנלי, מדען איטלקי (נולד ב-1397)
1696 – ז'אן דה לה ברייר, סאטיריקן צרפתי (נולד ב-1645)
1774 – לואי החמישה עשר מלך צרפת (נולד ב-1710)
1818 – פול רוויר, לוחם חופש אמריקני (נולד ב-1735)
1829 – תומאס יאנג, מדען אנגלי (נולד ב-1773)
1850 – ז'וזף לואי גה-ליסאק, מדען צרפתי (נולד ב-1778)
1863 – תומאס ג'ונתן ג'קסון, גנרל אמריקאי (נולד ב-1824)
1904 – הנרי מורטון סטנלי, עיתונאי ומגלה ארצות אמריקאי (נולד ב-1841)
1914 – ארנסט פון שוך, מנצח אוסטרי (נולד ב-1846)
1944 – גולדה בנצ'יק, קומוניסטית ממוצא יהודי ולוחמת מחתרת נגד הנאצים (נולדה ב-1912)
1951 – ניקולה מושאנוב, ראש ממשלת בולגריה ה-34 (נולד ב-1872)
1957 – אנני מאלון, יזמית ונדבנית אפרו-אמריקאית (נולדה ב-1869)
1977 – ג'ואן קרופורד, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1904)
1982 – פייבל פולקס, יהודי שנפגש עם בכירים בצמרת גרמניה הנאצית למען חילוץ יהודים מהמדינה (נולד ב-1900)
1987 – מיכאל צור, מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר, יו"ר דירקטוריון צים ומנכ"ל החברה לישראל (נולד ב-1923)
1994 – ג'ון ויין גייסי, רוצח סדרתי אמריקאי, הוצא להורג (נולד ב-1942)
1997 – ג'ואן וסטון, ספורטאית אמריקאית ומן הדמויות המפורסמות בהיסטוריה של הרולר דרבי (נולדה ב-1935)
1999 – של סילברסטיין, משורר אמריקני (נולד ב-1930)
2008 – בני גאון, איש עסקים ישראלי (נולד ב-1935)
2011 – שבתאי בן חיים, רב מושב מנוחה והמועצה אזורית לכיש (נולד ב-1920)
2013 – מיכאל כהנוב, איש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, עמד בראש אגף "צומת" ובראש אגף "קשת" (נולד ב-1936)
2017 – אלידע גרא, במאית קולנוע וכוריאוגרפית ישראלית (נולדה ב-1931)
2020 – אברהם יכין, צייר ופסל ישראלי (נולד ב-1924)
2020 – מרדכי פיקר, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1943)
2021 – משה קפלנסקי, עורך דין ונוטריון ישראלי (נולד ב-1937)
2022 – נסים גאון, תעשיין, איש עסקים ונדבן שווייצרי ממוצא יהודי (נולד ב-1922)
2022 – ליאוניד קרבצ'וק, מדינאי אוקראיני, נשיא אוקראינה הראשון (נולד ב-1934)
2022 – בוב לניר, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1948)
2024 – בן-ציון רבינוביץ, האדמו"ר מביאלא ומחבר סדרת הספרים "מבשר טוב" (נולד ב-1935)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הזיכרון לשואת יהודי וולוז'ין
9 במאי – 11 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה י
קטגוריה:מאי
| 2024-09-04T06:00:28
|
11 במאי
|
11 במאי הוא היום ה-131 בשנה (132 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 234 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1832 – יוון מכריזה עצמאות מהאימפריה העות'מאנית
1858 – מינסוטה מצטרפת לארצות הברית
1927 – נוסדת האקדמיה האמריקנית לקולנוע, מעניקת פרסי האוסקר
1942 – מסתיים כנס בילטמור, בו הוחלט על תוכנית להקמת מדינה לעם היהודי בארץ ישראל
1945 – מלחמת העולם השנייה – מסתיים הקרב על פראג, הקרב הגדול האחרון באירופה במהלך המלחמה
1948 – הוועד הערבי העליון קורא לכל האליטה הפלסטינית שנמלטה לשוב לקראת הקמת מדינה עצמאית
1949 – מדינת ישראל מתקבלת כחברה באומות המאוחדות
1960 – סוכני המוסד תופסים בארגנטינה את אדולף אייכמן
1965 – נחנך מוזיאון ישראל בירושלים
1996 – טיסה 592 של וליוג'ט התרסקה בדרום פלורידה, 110 הרוגים
1997 – מחשב השחמט "כחול עמוק" של IBM מנצח שוב בקרב חוזר את גארי קספרוב
2009 – האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר מגיע לביקור בישראל וברשות הפלסטינית
2009 – שיגור משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-125 למשימה החמישית והאחרונה לתחזוק טלסקופ החלל האבל
2013 – כ-40 הרוגים בפיצוץ שתי מכוניות תופת בעיירה רייחנלי שבטורקיה
נולדו
ממוזער|258x258 פיקסלים|יוסטיניאנוס הגדול
ממוזער|250x250 פיקסלים|הברון מינכאוזן
ממוזער|180x180 פיקסלים|סלבדור דאלי
483 – יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (נפטר ב-565)
1720 – הברון מינכהאוזן, אציל גרמני (נפטר ב-1797)
1822 – הנרי בייקר טריסטראם, כומר ואורניתולוג אנגלי (נפטר ב-1906)
1824 – ז'אן-לאון ז'רום, צייר צרפתי (נפטר ב-1904)
1850 – פיליפ פון פרארי, אספן צרפתי (נפטר ב-1917)
1875 – הרייט קווימבי, הטייסת האמריקאית הראשונה (נהרגה ב-1912)
1887 – פאול ויטגנשטיין, פסנתרן אוסטרי (נפטר ב-1961)
1892 – מרגרט רתרפורד, שחקנית בריטית זוכת פרס אוסקר (נפטרה ב-1972)
1894 – מרתה גרהם, רקדנית וכוריאוגרפית אמריקאית עטורת פרסים (נפטרה ב-1991)
1894 – אנטון אדריאן מוסרט, פוליטיקאי הולנדי, שיתף פעולה עם גרמניה הנאצית (הוצא להורג ב-1946)
1895 – ג'ידו קרישנמורטי, פילוסוף הודי (נפטר ב-1986)
1904 – סלבדור דאלי, צייר ספרדי (נפטר ב-1989)
1905 – פדרו פטרונה, כדורגלן אורוגוואי (נפטר ב-1964)
1916 – קמילו חוסה סלה, סופר, משורר, צייר ופוליטיקאי ספרדי, זוכה פרס נובל לספרות (נפטר ב-2002)
1918 – ריצ'רד פיינמן, פיזיקאי אמריקאי ממוצא יהודי (נפטר ב-1988)
1922 – תופיק טובי, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2011)
1923 – זאב פלק, פרופסור בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-1998)
1924 – אנתוני יואיש, אסטרונום בריטי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2021)
1926 – טדי סחולטן, זמרת הולנדית, זוכת אירוויזיון 1959 כנציגת הולנד (נפטרה ב-2010)
1928 – יעקב אגם, אמן ישראלי
1929 – אווה שלוס, סופרת יהודייה ניצולת שואה
1930 – אדסחר דייקסטרה, מדען מחשב הולנדי (נפטר ב-2002)
1933 – לואיס פרחאן, מנהיג ארגון אומת האסלאם
1937 – גיורגי שנגלאיה, במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע גאורגי (נפטר ב-2020)
1938 – ז'ואן מרגריט, משורר ואדריכל קטלאני (נפטר ב-2021)
1941 – אריק ברדון, זמר, כותב שירים ושחקן שהתפרסם, בעיקר, כסולן להקת החיות
1946 – מוני פנאן, מנהל קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל (נפטר ב-2009)
1955 – לאה נודלמן, שחמטאית ישראלית
1963 – נטשה ריצ'רדסון, שחקנית תיאטרון וקולנוע אנגליה (נפטרה ב-2009)
1971 – שרונה אלימלך, שחקנית וזמרת ישראלית
1973 – מוראד אבו קישק, כדורגלן ערבי-ישראלי (נפטר ב-2019)
1974 – שחר ברלוביץ', במאי, תסריטאי ויוצר בתחום הטלוויזיה
1980 – רגב הוד, זמר ים-תיכוני ישראלי
1982 – קורי מונטית', שחקן קנדי (נפטר ב-2013)
1982 – אביבית בר זוהר, ידוענית ישראלית
1983 – סטיבן סוטלוף, עיתונאי אמריקאי-ישראלי שסיקר את העולם הערבי (הוצא להורג ב-2014)
1984 – אנדרס אינייסטה, כדורגלן ספרדי
1986 – אבו דיאבי, כדורגלן צרפתי
1988 – מרסל קיטל, רוכב אופני כביש גרמני לשעבר
1989 – ליאנדרו לו, ספורטאי ברזילאי, אלוף העולם בג'ו ג'יטסו ברזילאי שמונה פעמים (נפטר ב-2022)
1992 – טיבו קורטואה, כדורגלן בלגי
1995 – שירה האס, שחקנית ישראלית
1999 – סברינה קרפנטר, שחקנית, וזמרת
נפטרו
ממוזער|238x238 פיקסלים|ג'ון הרשל
ממוזער|267x267 פיקסלים|בוב מארלי
ממוזער|193x193 פיקסלים|דאגלס אדמס
1610 – מטאו ריצ'י, מיסיונר ישועי ממוצא איטלקי (נולד ב-1552)
1778 – ויליאם פיט האב, מדינאי בריטי, ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1766 ל-1768 (נולד ב-1708)
1812 – ספנסר פרסיבל, ראש ממשלת בריטניה, נרצח בעת כהונתו (נולד ב-1762)
1871 – ג'ון הרשל, אנגלי שהיה מתמטיקאי, אסטרונום, כימאי ומחלוצי הצילום (נולד ב-1792)
1916 – קרל שוורצשילד, פיזיקאי ואסטרונום יהודי-גרמני (נולד ב-1873)
1976 – אלבר אלטו, אדריכל פיני (נולד ב-1898)
1981 – בוב מארלי, מוזיקאי יליד ג'מייקה (נולד ב-1945)
1984 – טוני טורק, שוער כדורגל גרמני (נולד ב-1919)
1995 – דוד אבידן, משורר ישראלי (נולד ב-1934)
1996 – סקוט פישר, מטפס הרים אמריקאי (נולד ב-1955)
2001 – דאגלס אדמס, סופר בריטי (נולד ב-1952)
2003 – אריה כספי, פובליציסט ישראלי (נולד ב-1945)
2005 – זלמן זלצמן, בין המתנדבים הארצישראלים לבריגדות הבינלאומיות במלחמת האזרחים הספרדית (נולד ב-1915)
2006 – יוסי בנאי, זמר ושחקן ישראלי, זוכה פרס ישראל (נולד ב-1932)
2013 – צבי שפילמן, מפיק סרטים ישראלי (נולד ב-1925)
2015 – גדעון זינגר, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1926)
2019 – ז'אן-קלוד בריסו, יוצר סרטים צרפתי (נולד ב-1944)
2019 – פגי ליפטון, שחקנית יהודייה-אמריקאית (נולדה ב-1946)
2020 – ג'רי סטילר, קומיקאי ושחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1927)
2020 – פרנסיסקו אגילאר, כדורגלן ספרדי (נולד ב-1949)
2022 – אלכסנדר תוראדזה, פסנתרן גאורגי (נולד ב-1952)
2022 – שירין אבו עאקלה, עיתונאית פלסטינית שעבדה ברשת אל-ג'זירה (נולדה ב-1971)
2023 – קנת אנגר, במאי קולנוע מחתרתי-ניסיוני אמריקני (נולד ב-1927)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ארצות הברית מציינת ביום זה את יום האם
10 במאי – 12 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה יא
קטגוריה:מאי
| 2024-08-31T06:58:47
|
14 במאי
|
שמאל|ממוזער|150px|אנרי הרביעי
14 במאי הוא היום ה-134 בשנה (135 בשנה מעוברת), בשבוע ה-20 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 231 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1483 – הכתרתו של שארל השמיני מלך צרפת
1509 – קרב אנדלו – אחר הקרבות המרכזיים במלחמות איטלקיות. הצרפתית מביסים את הוונציאנים
1607 – נוסדה ג'יימסטאון בווירג'יניה הנחשבת להתיישבות הקבע הראשונה של אנגליה בעולם החדש, במה שהיום נקראת ארצות הברית
1610 – נרצח אנרי הרביעי מלך צרפת ובמקומו עולה לשלטון לואי השלושה עשר
1643 – לואי הארבעה עשר מוכתר בגיל 4 כמלך צרפת, עם מותו של אביו לואי השלושה עשר
1787 – בעיר פילדלפיה אשר בפנסילבניה נציגים ראשונים מגיעים לועידת החוקה אשר תוביל לניסוח חוקת ארצות הברית
1796 – אדוארד ג'נר מזריק את החיסון הראשון נגד אבעבועות שחורות
1801 – הביי של טריפולי מכריז מלחמה על ארצות הברית וכך פורצת המלחמה הברברית הראשונה
1804 – משלחת לואיס וקלארק יוצאת לדרכה מסנט לואיס
1811 – ספרד מעניקה עצמאות לפרגוואי
1900 – האולימפיאדה השנייה נפתחת בפריז
1904 – האולימפיאדה הראשונה בארצות הברית נערכת בסנט לואיס
1934 – סופות גשמים עזות בטבריה גרמו לשיטפון שבו נספו 35 אנשים וכ-100 בניינים נהרסו
1939 – לינה מדינה, ילדה פרואנית בת 5, יולדת תינוק והופכת ליולדת הצעירה ביותר בהיסטוריה הרפואית
1940 – מלחמת העולם השנייה – רוטרדאם מופצצת על ידי הלופטוואפה הגרמני
1948 – הכרזת העצמאות – דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל, ערב סיום המנדט הבריטי, במוזיאון תל אביב
1955 – המלחמה הקרה: 8 מדינות קומוניסטיות ובראשן ברית המועצות חותמות על הסכם ברית ורשה
1970 – נוסדת סיעת הצבא האדום בגרמניה
1973 – תחנת החלל האמריקנית סקיילאב משוגרת
1981 – שיגור סויוז 40 לתחנת החלל סאליוט 6, עם הקוסמונאוט הרומני הראשון
1988 – אסון האוטובוס בקרולטון – נהג שיכור פוגע באוטובוס אשר הסיע ילדים וכתוצאה מהפגיעה והשריפה שפרצה בעקבותיה נהרגים 27 אנשים
1998 – שודר הפרק האחרון של סיינפלד
2008 – הטניסאית ז'וסטין הנין פורשת (אחר כך תחזור). היא הטניסאית הראשונה הפורשת כשהיא מדורגת מס. 1 בעולם
2009 – משגר אריאן 5 משגר את טלסקופ החלל הרשל וטלסקופ החלל פלאנק של סוכנות החלל האירופאית
2010 – שיגור משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-132 לתחנת החלל הבינלאומית
2014 – המשחק האחרון באצטדיון קריית אליעזר
2015 – ממשלת ישראל השלושים וארבע מושבעת בכנסת
2017 – רשות השידור נסגרת לאחר 80 שנות שידור ברדיו קול ישראל ו – 49 שנות שידור ב"הערוץ הראשון"
2018 – העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים במלאת 70 שנים להכרזת העצמאות של מדינת ישראל
2018 – יום השיא של העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה עם 61 פלסטינים שנהרגו מאש צה"ל (מהם 50 אנשי חמאס)
2021 – במסגרת משימת טיאנוון-1 הסינית, הנחתת עם הרובר ג'וז'ונג נוחתת בהצלחה על מאדים
נולדו
1316 – קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1378)
1553 – מרגריט דה ולואה, נסיכת צרפת, רעייתו של אנרי הרביעי, מלך צרפת (נפטרה ב-1615)
1711 – אדולף פרדריק, מלך שוודיה (נפטר ב-1771)
1727 – תומאס גיינסבורו, צייר אנגלי (נפטר ב-1788)
1771 – רוברט אוון, תעשיין ורפורמטור חברתי וולשי (נפטר ב-1858)
1771 – תומאס וג'ווד, צלם אנגלי, מחלוצי הצילום (נפטר ב־1805)
1867 – קורט אייזנר, פוליטיקאי גרמני יהודי, כיהן תקופה קצרה כראש ממשלת גרמניה (נרצח ב-1919)
1868 – מגנוס הירשפלד, רופא והומוסקסולוג גרמני יהודי (נפטר ב-1935)
1885 – אוטו קלמפרר, מנצח ומלחין גרמני יהודי (נפטר ב-1973)
1914 – נתן כוגן, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2009)
1921 – מרדכי ברויאר, איש דת ורב ישראלי, זוכה פרס ישראל (נפטר ב-2007)
1923 – עדנאן אל-פאצ'צ'י, מדינאי ודיפלומט עיראקי ממוצא סוני (נפטר ב-2019)
1925 – יובל נאמן, פיזיקאי ופוליטיקאי ישראלי, כיהן כשר בממשלת ישראל (נפטר ב-2006)
1926 – דוד אלון, ארכאולוג ישראלי (נפטר ב-2000)
1926 – דליה כהן, מוזיקולוגית ומורה ישראלית (נפטרה ב-2013)
1930 – עמנואל ענתי, ארכאולוג ישראלי
1932 – גרשון מנדל גרליק, אב"ד קהילת 'אוהל יעקב' ומרבני מילאנו (נפטר ב-2021)
1933 – שאן פיליפס, שחקנית ולשית
1936 – אביגדור בן-גל, אלוף בצה"ל, מפקד חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים ואלוף פיקוד הצפון (נפטר ב-2016)
1937 – חיים בנאי, שחקן, שדר רדיו, בדרן ומספר ישראלי (נפטר ב-2008)
1940 – מוחמד נפאע, פוליטיקאי דרוזי-ישראלי (נפטר ב-2021)
1943 – ג'ק ברוס, מוזיקאי סקוטי (נפטר ב-2014)
1944 – ג'ורג' לוקאס, במאי קולנוע ומפיק סרטים במאי מלחמת הכוכבים
1945 – יוחנן וולך, כדורגלן ישראלי, יו"ר אגודת מכבי חיפה, פרשן ואיש עסקים
1950 – ליאור שמבדל, מנצח ומלחין ישראלי
1950 – יצחק רובין, במאי, מפיק ותסריטאי קולנוע ישראלי
1952 – רוברט זמקיס, במאי קולנוע אמריקאי, זוכה פרס אוסקר
1954 – חיים בר, כדורגלן ישראלי
1955 – רון פונדק, ממתכנני הסכמי אוסלו, כיהן כמנכ"ל מרכז פרס לשלום משנת 2001 עד 2012 (נפטר ב-2014)
1957 – שלום פישר, איש עסקים חרדי ישראלי, בעל השליטה ברשת איקאה בישראל, מבעלי שופרסל והיו"ר שלה (נפטר ב-2022)
1957 – יצחק הראל, מנכ"ל רכבת ישראל לשעבר, שירת בצה"ל כאלוף
1957 – רחלי חיים, זמרת ושחקנית מחזות זמר ישראלית (נפטרה ב-2023)
1963 – איגור סבוצ'קין, שחקן תיאטרון וקולנוע ומנחה טלוויזיה רוסי (נפטר ב-2021)
1964 – כנרת טריפון, שחקנית, תסריטאית, במאית ויוצרת ישראלית
1965 – אואן קולפר, סופר אירי
1966 – מייק אינז, בסיסט רוק אמריקאי
1969 – סבינה שמיץ, נהגת מרוצי מכוניות גרמנית מקצוענית (נפטרה ב-2021)
1969 – קייט בלאנשט, שחקנית קולנוע
1970 – תומר שרון, שחקן, קומיקאי, זמר ומדבב ישראלי
1970 – סימון דוידסון, שחיין, מאמן שחייה ועסקן ספורט ישראלי יושב ראש איגוד השחייה בישראל
1971 – ניר פורז, קצין צה"ל שנהרג במבצע לחילוץ נחשון וקסמן שנחטף בידי החמאס (נהרג ב-1994)
1971 – סופיה קופולה, שחקנית, תסריטאית ובמאית קולנוע, זוכת פרס אוסקר
1974 – ליאת אחירון, זמרת, שחקנית, מדבבת ומנחה ישראלית
1976 – גבריאל בלחסן, זמר, מוזיקאי ומשורר ישראלי (נפטר ב-2013)
1976 – אפרת כהן, שחקנית, זמרת, רקדנית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1984 – מארק צוקרברג, יזם ואיש עסקים יהודי אמריקני, מייסד הרשת החברתית המקוונת פייסבוק
1989 – ספיר דרמון, שחקנית ומדבבת ישראלית
1993 – מירנדה קוסגרוב, שחקנית, מדבבת וזמרת אמריקאית
1996 – מרטין גריקס, DJ הולנדי
נפטרו
שמאל|ממוזער|150px|פרנק סינטרה, בצילום משנת 1960
1610 – אנרי הרביעי, מלך צרפת (נולד ב-1553)
1643 – לואי השלושה עשר מלך צרפת (נולד ב-1601)
1912 – יוהאן אוגוסט סטרינדברג, סופר, מחזאי וצייר שוודי (נולד ב-1849)
1925 – הנרי ריידר הגרד, סופר בריטי (נולד ב-1852)
1935 – מגנוס הירשפלד, רופא והומוסקסולוג גרמני יהודי (נולד ב-1868)
1936 – אדמונד אלנבי, איש צבא בריטי (נולד ב-1861)
1940 – אמה גולדמן, אנרכיסטית (נולדה ב-1869)
1942 – פרנק צ'רצ'יל, מלחין ופזמונאי אמריקאי (נולד ב-1901)
1948 – ישראל פרקר, שחיין ישראלי (נולד ב-1927)
1954 – היינץ גודריאן, גנרל גרמני בתקופת מלחמת העולם השנייה, ממייסדי טקטיקת הבליצקריג (נולד ב-1888)
1957 – המטרופוליט סטפן, חסיד אומות העולם, על חלקו בהצלת יהודי בולגריה (נולד ב-1878)
1965 – פרנסס פרקינס, פוליטיקאית ואקטיביסטית אמריקאית, האישה הראשונה להימנות כשרת העבודה בארצות הברית (נולדה ב-1880)
1969 – פרדריק ליין, שחיין אוסטרלי (נולד ב-1880)
1979 – די ריס, סופרת בריטית (נולדה ב-1890)
1981 – חיים פזנר, פעיל ציוני בשווייץ ומהראשונים להביא לידיעת אמצעי התקשורת את הידיעה על השמדתם של יהודי אירופה (נולד ב-1899)
1984 – ולטר ראוף, פושע מלחמה גרמני נאצי (נולד ב-1906)
1987 – ריטה הייוורת', שחקנית קולנוע (נולדה ב-1918)
1998 – פרנק סינטרה, זמר ושחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1915)
1998 – יצחק מודעי, מדינאי ישראלי, כיהן כשר בממשלת ישראל (נולד ב-1926)
2002 – שלמה אנגל, עיתונאי "דבר", סופר, היסטוריון, וחבר מועצת העיר כפר סבא בשנים 1937–1951 (נולד ב-1901)
2003 – ונדי הילר, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אנגלייה (נולדה ב-1912)
2010 – דוד מימון, אלוף בצה"ל ונציב שירות בתי הסוהר (נולד ב-1929)
2015 – בי בי קינג, אמן בלוז אמריקני (נולד ב-1925)
2017 – חיים קאזיס, עורך דין פלילי (נולד ב-1920)
2018 – טום וולף, עיתונאי אמריקאי (נולד ב-1930)
2018 – אמיר גניאל, שחיין ישראלי ורופא כירורג במחלקה לניתוחי חזה ולב (נולד ב-1963)
2019 – אליס ריבלין, כלכלנית אמריקאית (נולדה ב-1931)
2019 – טים קונוויי, שחקן וקומיקאי אמריקאי (נולד ב-1933)
2020 – יוסף דחוח-הלוי, פעיל חברתי, עורך כתב העת "אפיקים" ופעיל להנחלת מורשת יהודי תימן והמזרח בחברה הישראלית (נולד ב-1930)
2020 – רות הנדזל, מידענית רפואית ישראלית (נולדה ב-1936)
2020 – פיליס ג'ורג', דוגמנית ומגישת ספורט אמריקאית (נולדה ב-1949)
2021 – לי רוס, פרופסור למדעי הרוח והמדעים באוניברסיטת סטנפורד ופסיכולוג חברתי (נולד ב-1942)
2022 – אורי סביר, מאדריכלי הסכם אוסלו וחבר הכנסת מטעם מפלגת המרכז (נולד ב-1953)
2022 – מקסי רולון, כדורגלן ארגנטינאי ששיחק בעמדת קשר הכנף (נולד ב-1995)
2024 – עמליה רוזן, עורכת מוזיקלית ומלחינה ישראלית (נולדה ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
פרגוואי – יום הדגל
13 במאי – 15 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה יד
קטגוריה:מאי
| 2024-07-09T09:32:40
|
17 במאי
|
17 במאי הוא היום ה-137 בשנה (138 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 228 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|250px|מצעד לציון יום החוקה הנורווגי – 17 במאי
שמאל|ממוזער|250px|מנחם בגין מחולל "המהפך" – 17 במאי 1977
218 – תיעוד של מעבר שביט האלי בפריהליון
352 – ליבריוס ממונה לאפיפיור
884 – אדריאנוס השלישי ממונה לאפיפיור לאחר מרינוס הראשון
1102 – מסע הצלב הראשון: קרב רמלה השני הסתיים בתבוסה של הצלבנים, בלדווין הראשון הצליח להימלט מרמלה ליפו, כמחצית אביריו ולוחמיו מתו בקרב או נלקחו בשבי
1410 – הקרע המערבי בכנסייה הקתולית: האנטי-אפיפיור יוחנן העשרים ושלושה מוכרז אפיפיור על ידי פלג אביניון
1606 – הפיכה במוסקבה – דמיטרי הכוזב הראשון, צאר רוסיה, מודח על ידי המון העם
1814 – נורווגיה משתחררת לזמן קצר משלטון שוודיה. "יום החוקה" הנורווגי
1865 – נוסד איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי הארגון הבין-לאומי הוותיק בעולם, ארגון תקינה בין-לאומי בתחום התקשורת האלקטרונית
1877 – אלבר דוכס ברולי ממונה לראש ממשלת צרפת ברפובליקה הצרפתית השלישית
1896 – נוסדה המושבה מטולה שהייתה אז המושבה היהודית הצפונית ביותר בארץ ישראל והודות לה נכלל שטחו של הגליל העליון בשטח המנדט הבריטי
1926 – וילהלם מרקס ממונה לרייכקאנצלר של רפובליקת ויימאר מטעם מפלגת המרכז הגרמנית
1928 – נפתחה אולימפיאדת אמסטרדם
1939 – פרסום הספר הלבן ה-3 ובו הגבלות חמורות על היישוב היהודי בארץ ישראל
1940 – מלחמת העולם השנייה: הוורמאכט כובש את בריסל
1944 – השתלטות חמש יחידות לוחמות של האצ"ל על תחנת השידור הממשלתית ברמאללה במסגרת מאבקם בבריטים
1948 – כיבוש עכו במבצע בן עמי
1948 – השלמת ההשתלטות על משטרת נבי יושע במבצע יפתח
1954 – פסק דין בראון נגד מועצת החינוך: בית המשפט העליון של ארצות הברית קובע כי הפרדה על רקע גזעי בחינוך הציבורי בארצות הברית בלתי חוקתית
1969 – במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, נחיתה ונרה 6 על נוגה, יום אחרי ונרה 5
1970 – תור היירדאל מפליג בספינת גומא, "רע 2", 6100 קילומטר בנתיב הרחב ביותר באוקיינוס האטלנטי מסאפי לברבדוס ב-57 יום
1971 – נחטף באיסטנבול קונסול ישראל אפרים אלרום, הוא נמצא ירוי בראשו לאחר מספר ימים
1973 – פרשת ווטרגייט – נפתחים השימועים בעניין השערורייה הפוליטית בפני ועדת הסנאט האמריקני
1977 – "המהפך": הליכוד בראשות מנחם בגין מנצח לראשונה בבחירות לכנסת התשיעית
1983 – ישראל, לבנון וארצות הברית חותמות על הסכם נסיגת כוחות, שלא ממומש
1990 – ארגון הבריאות העולמי מסיר את ההומוסקסואליות מרשימת הפרעות הנפש
1995 – ז'אק שיראק נבחר לנשיא צרפת
1999 – אהוד ברק מנצח בבחירות לראשות הממשלה, וישראל אחת בראשותו מנצחת בבחירות לכנסת ה-15
2004 – הנישואים החד-מיניים החוקיים הראשונים בארצות הברית נערכים במסצ'וסטס
2009 – ארגון נמרי השחרור של טאמיל אילם מכריז על הנחת נשקו, משום שאין בכוחו להגן על תומכיו. הדבר הוצג על ידי ממשלת סרי לנקה כניצחון על הארגון
2009 – מרקוס פרסון השוודי ממציא את משחק המחשב הפופולרי Minecraft בתור משחק פרטי
2020 – הושבעה ממשלת ישראל השלושים וחמש, הגדולה במספר שריה בתולדות מדינת ישראל
נולדו
1749 – אדוארד ג'נר, רופא אנגלי שגילה לראשונה את עקרון החיסון, והמציא את החיסון נגד אבעבועות שחורות (נפטר ב-1823)
1836 – וילהלם שטייניץ, שחמטאי אוסטרי יהודי, ראשון אלופי העולם בשחמט (נפטר ב-1900)
1844 – יוליוס ולהאוזן, חוקר מקרא, מזרחן ותאולוג גרמני (נפטר ב-1918)
1866 – אריק סאטי, מלחין צרפתי (נפטר ב-1925)
1873 – אנרי ברביוס, סופר, פובליציסט ופעיל קומוניסטי ופציפיסט צרפתי, מזוכי פרס גונקור (נפטר ב-1935)
1879 – סימון פטליורה, פוליטיקאי אוקראיני (נפטר ב-1926)
1882 – רוי ארצ'יבלד יאנג, בנקאי אמריקאי ששימש כיושב ראש דירקטוריון הפדרל ריזרב עם פרוץ המשבר בוולט סטריט ב-1929 ותחילתו של השפל הגדול (נפטר ב-1960)
1886 – אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד (נפטר ב-1941)
1895 – שאול אדלר, ביולוג ישראלי יליד רוסיה שהתמחה בפרזיטולוגיה, חתן פרס ישראל לרפואה (נפטר ב-1966)
1903 – אלכסנדר זאובר, עתונאי ישראלי, איש התנועה הרוויזיוניסטית ובורר, המוציא לאור והעורך של השבועון "עיתון מיוחד" (נפטר ב-1961)
1911 – קלארק קר, כלכלן וסוציולוג (נפטר ב-2003)
1922 – אליעזר ערמון, איש הפלמ"ח ומפקד ספינות מעפילים לארץ ישראל (נפטר ב-1995)
1924 – רוי בנטלי, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2018)
1926 – פרנץ זונדהיימר, חתן פרס ישראל למדעים מדויקים (נפטר ב-1981)
1929 – ג'ון דייוויס, שחיין אוסטרלי, אלוף אולימפי ושיאן עולם (נפטר ב-2020)
1929 – ז'אן דניס ברדן, עורך דין והיסטוריון צרפתי (נפטר ב-2021)
1931 – איב דרייפוס, סייף צרפתי-יהודי (נפטר ב-2021)
1931 – סטן אלבק, מאמן כדורסל אמריקאי (נפטר ב-2021)
1931 – עמוס ריצ'מונד, פיזיולוג צמחים ישראלי ופרופסור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נפטר ב-2024)
1934 – משה בר בק, מנהיג ארגון נטורי קרתא בארצות הברית (נפטר ב-2021)
1934 – רונלד ויין, מהנדס אמריקאי, ממקימי חברת המחשבים "אפל"
1936 – דניס הופר, שחקן אמריקאי (נפטר ב-2010)
1937 – רמי רחמימוב, חתן פרס ישראל לחקר הרפואה (נפטר ב-2008)
1938 – מרשה פרידמן, פעילה פוליטית וחברתית אמריקאית-ישראלית, חברת הכנסת מטעם סיעת רצ בכנסת השמינית (נפטרה ב-2021)
1940 – עאדל אמאם, שחקן במה וקולנוע מצרי
1946 – יוסף סורינוב, שוער כדורגל ישראלי (נפטר ב-2019)
1950 – גליה ישי, שחקנית, זמרת, מורה למשחק ובמאית (נפטרה ב-2020)
1950 – ולריה נובודבורסקיה, עיתונאית ופוליטיקאית ליברלית רוסייה, מתנגדת משטר סובייטית (נפטרה ב-2014)
1953 – יוקו שימאדה, שחקנית יפנית (נפטרה ב-2022)
1955 – ביל פקסטון, שחקן ובמאי אמריקאי (נפטר ב-2017)
1956 – בוב סאגט, שחקן, קומיקאי, במאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2022)
1959 – יודית שחר, משוררת ישראלית
1964 – אילת שמיר, סופרת ישראלית
1966 – קוסאי חוסיין, בנו של סדאם חוסיין נשיא עיראק (נפטר ב-2003)
1967 – מוחמד נשיד, הנשיא השלישי של האיים המלדיביים
1971 – מקסימה, מלכת הולנד
1973 – שהרה בלאו, סופרת ופובליציסטית
1980 – עומר מילר, שף ישראלי ומגיש תוכנית בישול
1981 – שירי מימון, זמרת, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1982 – טוני פארקר, שחקן כדורסל צרפתי
1985 – סתיו שפיר, חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה, ממנהיגות המחאה החברתית בישראל 2011
1985 – גרג ואן אוורמאט, רוכב אופני כביש בלגי
1986 – האנה לוקס דייוויס, במאית וידאו קליפים
1986 – תום בארי, שחיין ישראלי
1987 – אדוואלד בואסון האגן, רוכב אופני כביש נורווגי
1990 – עמליה דואק, עיתונאית ואשת רדיו ישראלית
1990 – אלי קרן-אסף, שחקנית ישראלית
1990 – סוני קולברלי, רוכב אופני כביש איטלקי
1990 – רוס באטלר, שחקנית אמריקאי
1991 – מורן מזור, זמרת ישראלית
1992 – שגיא מוקי, ג'ודוקא ישראלי
נפטרו
946 – אל-קאים באמר אללה, הח'ליפה השני בשושלת הפאטמית (נולד ב-893)
1510 – סנדרו בוטיצ'לי, צייר פלורנטני מתקופת הרנסאנס (נולד ב-1445)
1606 – דמיטרי הכוזב הראשון, מלך רוסיה (נולד ב-1581)
1643 – ג'ובאני פיקי, מלחין איטלקי (נולד ב-1571)
1829 – ג'ון ג'יי, פוליטיקאי, מהפכן, דיפלומט ומשפטן אמריקאי (נולד ב-1745)
1838 – שארל-מוריס דה טליראן, דיפלומט צרפתי (נולד ב-1754)
1936 – נחום סוקולוב, הנשיא החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית, מנהיג ציוני, סופר, משורר ומחלוצי העיתונות העברית (נולד ב-1859)
1963 – עמי אסף, חבר הכנסת וסגן שר מטעם מפא"י (נולד ב-1903)
1985 – אברהם ניניו, שחקן ובמאי בתיאטרון הבימה (נולד ב-1918)
1986 – אברהם סכנין, פעיל התנועה הציונית וסגן ראש עיריית חיפה (נולד ב-1905)
1991 – נחום גולן, תת-אלוף בצה"ל ומפקדה של חטיבת גולני במלחמת העצמאות (נולד ב-1915)
1996 – רות יפה, פסיכיאטרית, פסיכואנליסטית, מנהלת מרכז לבריאות הנפש שלוותה ופרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב (נולדה ב-1907)
1998 – משה שרר, עסקן חרדי אמריקאי (נולד ב-1921)
2001 – יוסף ידין, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי, ממייסדי התיאטרון הקאמרי ומבכירי שחקניו (נולד ב-1920)
2002 – לאסלו קובאלה, כדורגלן הונגרי (נולד ב-1927)
2007 – לויד אלכסנדר, סופר ילדים אמריקאי (נולד ב-1924)
2009 – מריו בנדטי, סופר ומשורר אורוגוואי (נולד ב-1920)
2012 – דונה סאמר, זמרת אמריקאית, שזכתה להצלחה בתקופת הדיסקו של שנות ה-70 ובראשית שנות ה-80 (נולדה ב-1948)
2012 – גדעון עזרא, חבר הכנסת מטעם קדימה (נולד ב-1937)
2014 – ג'רלד אדלמן, ביולוג אמריקאי (נולד ב-1929)
2017 – כריס קורנל, זמר אמריקאי (נולד ב-1964)
2018 – ריצ'רד פייפס, היסטוריון וסופר יהודי אמריקאי (נולד ב-1923)
2019 – הרמן ווק, סופר ומחזאי יהודי-אמריקאי (נולד ב-1915)
2019 – שרה בורק, מחברת ספרי לימוד במתמטיקה לחינוך המיוחד, מורה ומנהלת בית ספר ישראלית (נולדה ב-1922)
2020 – דו וויי, שגריר סין בישראל (נולד ב-1962)
2022 – פרנססק רודריגס, כדורגלן ומאמן ספרדי-קטלוני (נולד ב-1934)
2022 – ואנגליס, מלחין יווני (נולד ב-1943)
2023 – דבורה קידר, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית (נולדה ב-1924)
2024 – באד אנדרסון, קצין בחיל האוויר האמריקאי (נולד ב-1922)
חגים ואירועים החלים ביום זה
1814 יום העצמאות בנורווגיה (יום החוקה)
יום התקשורת הבין-לאומי
יום הטלקומוניקציה וחברת המידע העולמי
היום הבין-לאומי נגד הומופוביה
16 במאי – 18 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה יז
קטגוריה:מאי
| 2024-10-10T07:46:53
|
24 במאי
|
24 במאי הוא היום ה-144 בשנה (145 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 221 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1086 – דאופריוס, אב מנזר ממונטה קזינו, ממונה נגד רצונו לאפיפיור ויקטור השלישי
1218 – מסע הצלב החמישי יוצא מעכו למצרים
1276 – מגנוס לדולוס מוכתר כמלך שוודיה בקתדרלת אופסלה
1370 – הסכם שטרלזונד מסיים מלחמה בין דנמרק לבין ברית ערי הנזה
1380 – רוזנות ברג הופכת תחת שלטונו של וילהלם השני לדוכסות
1431 – בית דין דן את ז'אן ד'ארק למוות
1487 – המתחזה למברט סימנל מוכתר בדבלין כאדוארד השישי, מלך אנגליה
1565 – במסגרת המצור הגדול על מלטה, מפגיז הצבא העות'מאני את מצודת סנט אלמו
1571 – הטטארים של קרים פושטים על מוסקבה, בוזזים את העיר וסביבתה ושורפים אותה
1621 – הברית הפרוטסטנטית מתפרקת סופית
1626 – פטר מינואי קונה את מנהטן
1689 – הפרלמנט האנגלי מעביר את "חוק הסובלנות", אשר מאפשר קיומן של כתות פרוטסטנטיות לא-אנגליקניות (אך מתעלם במפגיע ובכוונה מהכללת הקתולים והיהודים)
1738 – ג'ון וסלי ממיר את דתו למתודיזם, ולמעשה מייסד את הכנסייה המתודיסטית; המתודיסטים מציינים יום זה כ"יום אולדרסגייט", על שם הרחוב בלונדון בו ייסד ווסלי את הכנסייה
1822 – אנטוניו חוסה דה סוקרה משחרר את קיטו משלטון האימפריה הספרדית
1844 – סמואל מורס משגר את המברק הראשון
1940 – מלחמת העולם השנייה: הצבא הגרמני נעצר ליד דנקרק
1948 – מלחמת העצמאות: מתחיל מבצע בן נון א' לפתיחת הדרך לירושלים
1948 – מלחמת העצמאות: חברי קיבוץ יד מרדכי נסוגים ממנו, וכוחות מצרים משתלטים עליו לתקופה של כחצי שנה
1949 – הכנסת מאשרת את חוק הדגל והסמל, התש"ט-1949, שבו עוגנו דגלה וסמלה של מדינת ישראל
1949 – כינון הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (מערב גרמניה), עם כניסתה לתוקף של חוקתה
1956 – בלוגאנו שבשווייץ נערכת תחרות האירוויזיון הראשונה
1958 – כוחותיו של עריץ קובה פולחנסיו בטיסטה פותחים במבצע הכושל וראנו לחיסול המחתרת של פידל קסטרו
1962 – משגר אטלס LV-3B משגר החללית אורורה 7 במסגרת משימת מרקורי-אטלס 7 של תוכנית מרקורי האמריקאית, עם האסטרונאוט סקוט קרפנטר
1963 – רעידת אדמה באזור קונספסיון. חוזקה מוערך בכ-8.5
1973 – פרופסור אפרים קציר מושבע לנשיא המדינה, בעקבות זכייתו בבחירות
1975 – שיגור החללית סויוז 18 עם משלחת של קוסמונאוטים לתחנת החלל סאליוט 4
1991 – מתחיל מבצע שלמה להעלאת יהודי אתיופיה לארץ. המבצע מסתיים למחרת
1993 – אריתריאה מכריזה על עצמאותה מאתיופיה
1997 – נחיתת משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-84 לאחר ביקור בתחנת החלל מיר ושהות בחלל של 9 ימים ו-5 שעות
2000 – צה"ל יוצא מרצועת הביטחון בדרום לבנון
2001 – קריסת אולם השמחות ורסאי בירושלים מביאה למותם של 23 בני אדם ולפציעתם של מאות – אחד האסונות האזרחיים הגדולים ביותר בתולדות מדינת ישראל
2009 – נחיתת משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-125 לאחר ביצוע משימת שירות אחרונה בטלסקופ החלל האבל ושהות בחלל של 12 יום ו-21 שעות
2020 – משפטו של בנימין נתניהו ב"תיק 1000", "תיק 2000" ו-"תיק 4000", החל בבית המשפט המחוזי בירושלים
2022 – הירי בבית הספר היסודי רוב
נולדו
15 לפנה"ס – גרמאניקוס יוליוס קלאודיאנוס קיסר, ממפקדי צבא האימפריה הרומית (נפטר ב-19)
1084 – דייוויד הראשון, מלך סקוטלנד (נפטר ב-1153)
1544 – ויליאם גילברט, רופא ופילוסוף בריטי, מחלוצי חקר החשמל (נפטר ב-1603)
1686 – דניאל פרנהייט, פיזיקאי פולני (נפטר ב-1736)
1743 – ז'אן-פול מארה, מהפכן צרפתי (נרצח ב-1793)
1810 – אברהם גייגר, ממייסדי היהדות הרפורמית (נפטר ב-1874)
1816 – עמנואל לויצה, צייר גרמני אמריקאי (נפטר ב-1868)
1819 – המלכה ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת (נפטרה ב-1901)
1870 – יאן כריסטיאן סמאטס, ראש ממשלת דרום אפריקה (נפטר ב-1950)
1891 – ויליאם אולברייט, מחשובי הארכאולוגים חוקרי ארץ ישראל (נפטר ב-1971)
1895 – מרסל ינקו, צייר ואדריכל יליד רומניה, ממייסדי תנועת הדאדא, חתן פרס ישראל (נפטר ב-1984)
1899 – סוזן לנגלן, טניסאית צרפתיה, שש פעמים אלופת וימבלדון (נפטרה ב-1938)
1905 – מיכאיל שולוחוב, סופר רוסי, חתן פרס נובל לספרות (נפטר ב-1984)
1913 – יצחק עקביהו, משורר עברי, מתרגם ועורך (נפטר ב-1999)
1914 – ג'ורג' טבורי, מחזאי גרמני יליד הונגריה (נפטר ב-2007)
1925 – נתנאל לורך, היסטוריון, דיפלומט ומזכיר הכנסת (נפטר ב-1997)
1925 – אליעזר בשן, היסטוריון ישראלי (נפטר ב-2020)
1928 – גדעון שמר, שחקן, במאי, מפיק, מדבב וקריין ישראלי (נפטר ב-2008)
1931 – אליעזר גולדברג, שופט בית המשפט העליון ומבקר המדינה (נפטר ב-2022)
1933 – הארי קיין, אתלט יהודי-בריטי
1940 – יוסף ברודסקי, משורר מסאי ומחזאי רוסי-אמריקאי (נפטר ב-1996)
1940 – יורם בוקר, פנטומימאי ישראלי (נפטר ב-2023)
1941 – בוב דילן, זמר אמריקאי ממוצא יהודי
1942 – האנו מיקולה, אלוף עולם בראלי (נפטר ב-2021)
1944 – פטי לבל, זמרת, מחברת ספרים, שחקנית ויזמית אפרו-אמריקאית
1945 – פריסילה פרסלי, שחקנית ואשת עסקים אמריקאית
1945 – דריס ג'אטו, ראש ממשלת מרוקו
1946 – טנסו צ'ילר, כלכלנית ופוליטיקאית טורקייה; האישה הראשונה והיחידה עד כה לשרת כראשת ממשלת טורקיה
1946 – אירנה שווינסקה, אצנית פולנייה ממוצא יהודי (נפטרה ב-2018)
1947 – אמיל שופאני, איש ציבור, מחנך, פעיל שלום ואיש דת ערבי-נוצרי בדרגת ארכימנדריט בכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (נפטר ב-2024)
1948 – גנדי ריגר, חבר הכנסת מטעם מפלגת "ישראל בעלייה" (נפטר ב-2015)
1951 – ז'אן-פייר בכרי, שחקן ותסריטאי קולנוע יהודי-צרפתי (נפטר ב-2021)
1952 – אבנר גדסי, זמר ומלחין ישראלי
1953 – אלפרד מולינה, שחקן קולנוע אנגלי
1956 – שון קלי, רוכב אופני כביש בעבר
1960 – קריסטין סקוט-תומאס, שחקנית קולנוע מאנגליה
1961 – עבדוללה אוריפוב, ראש ממשלת אוזבקיסטן
1963 – מייקל שייבון, סופר אמריקני יהודי, זוכה פרס פוליצר
1966 – אריק קנטונה, כדורגלן צרפתי
1967 – אריה דהן, תת-אלוף, קצין שלישות ראשי
1967 – אלדד קובלנץ, איש תקשורת וניהול ישראלי
1970 – אמיר הספרי, פרסומאי, תסריטאי ובמאי ישראלי
1974 – קרין גורן, שף קונדיטורית, מחברת ספרי בישול, עיתונאית ומנחת תוכניות בישול בטלוויזיה
1977 – ניקי גולדשטיין, שחקן ובדרן ישראלי
1978 – לאון פרודובסקי, יוצר קולנוע ישראלי
1979 – טרייסי מקגריידי, כדורסלן אמריקאי
1981 – סיוון, זמרת, מדבבת ומוזיקאית ישראלית
1982 – רוברטו קולאוטי, כדורגלן ישראלי-ארגנטינאי
1982 – שמרית לוסטיג, שחקנית ישראלית
1982 – נוני גפן, במאי, תסריטאי ושחקן ישראלי
1983 – משה אוחיון, כדורגלן ישראלי
1984 – סימונה מנדס, זמרת ברזילאית
1987 − חימנה ברון, זמרת-יוצרת ארגנטינאית
נפטרו
1425 – מרדוך סטיוארט, דוכס אולבני, מושל סקוטלנד בשנים 1420–1424 (נולד ב-1362)
1543 – ניקולאוס קופרניקוס, אסטרונום פולני (נולד ב-1473)
1725 – ג'ונתן ויילד, פושע לונדוני מפורסם (נולד ב-1683)
1945 – רוברט ריטר פון גריים, קצין גרמני, מפקדו האחרון של הלופטוואפה בזמן מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1892)
1950 – ארצ'יבלד וייוול, מרשל בריטי, מפקד הכוחות הבריטים במזרח התיכון בזמן מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1883)
1955 – יצחק וולקני-אלעזרי, סופר, אגרונום ובוטנאי, חלוץ המחקר החקלאי בארץ ישראל ומהוגי רעיון מושב העובדים (נולד ב-1880)
1959 – ג'ון פוסטר דאלס, מזכיר מדינה אמריקאי (נולד ב-1888)
1960 – אברהם ארנון, איש חינוך ישראלי, חתן פרס ישראל לחינוך (נולד ב-1887)
1963 – פפיטה האזרחי, פילוסופית ישראלית, חוקרת, מרצה ומורה (נולדה ב-1921)
1965 – הנס יוטנר, מבכירי הנאצים ומפקד הואפן אס אס (נולד ב-1894)
1974 – דיוק אלינגטון, מוזיקאי ג'אז אמריקאי (נולד ב-1899)
1983 – צבי פינקלשטיין, איש העלייה השלישית, ספורטאי, סגן יו"ר ההתאחדות הישראלית לכדורגל, יו"ר תנועת מכבי ישראל, פעיל בארגון "ההגנה" ויקיר עיריית פתח תקווה (נולד ב-1908)
1995 – הרולד וילסון, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1916)
2003 – רייצ'ל קמפסון, שחקנית אנגלייה (נולדה ב-1910)
2004 – יעקב גרונדמן, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי (נולד ב-1939)
2006 – יעל רום, טייסת, האישה הראשונה שסיימה קורס טיס בחיל האוויר הישראלי (נולדה ב-1932)
2006 – פריץ קליין, חוקר מין, פסיכיאטר ופעיל זכויות ביסקסואליות אוסטרי-אמריקאי יהודי (נולד ב-1932)
2007 – אפרים שילה, איש המוסד לעלייה ב', ממייסדי קיבוץ טירת צבי (נולד ב-1916)
2008 – סמדר שזר, מוזיקאית, מורה לאבוב, אבובנית ראשית של התזמורת הקאמרית הישראלית ומנהלת מוזיקלית של הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב ומוזיאון תל אביב לאומנות (נולדה ב-1943)
2008 – אדם ברוך, עיתונאי וסופר ישראלי (נולד ב-1945)
2018 – שי ראשוני, איש עסקים, אלוף-משנה בצה"ל וספורטאי (נולד ב-1966)
2019 – מארי גל-מאן, פיזיקאי אמריקאי (נולד ב-1929)
2020 – יהודה ניני, פרופסור, היסטוריון, חוקר ומורה (נולד ב-1930)
2021 – מרדכי דיעי, רבה של חצור הגלילית (נולד ב-1953)
2022 – שמחה הכהן קוק, רב ואב בית דין רחובות, ורבו של בית הכנסת החורבה המחודש בעיר העתיקה בירושלים (נולד ב-1930)
2023 – טינה טרנר, זמרת ושחקנית אפרו-אמריקאית (נולדה ב-1939)
חגים ואירועים החלים ביום זה
אריתריאה – היום הלאומי
ברמודה – יום ברמודה
סין, טאיוואן וקוריאה הדרומית – יום הולדתו של בודהה נחגג בתאריך זה, בשנת 2007
קנדה – יום ויקטוריה
צרפת – חג שרה הקדושה של הצוענים בקאמארג
23 במאי – 25 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה כד
קטגוריה:מאי
| 2024-05-03T19:09:41
|
אחד במאי
|
יום הפועלים הבין־לאומי, ובשמו הידוע יותר אחד במאי, מצוין ב־1 במאי כביטוי לסולידריות בין ארגוני עובדים וכביטוי למאבק למען תנאי עבודה טובים יותר. יום זה הוא אחד מסמליו המרכזיים של הסוציאליזם.
מקורו של החג בהפגנות שנערכו בקנדה ובארצות הברית בשנות ה־70 וה־80 של המאה ה-19, בדרישה להגביל את יום העבודה ל־8 שעות. כיום הוא מצוין ברוב מדינות העולם באופן כלשהו. בעיקר במדינות מערב אירופה (צרפת, גרמניה ועוד), באמריקה הלטינית (ברזיל, מקסיקו ועוד) ובמדינות סוציאליסטיות וקומוניסטיות (הרפובליקה העממית של סין, קובה, ונצואלה, בוליביה ועוד). בישראל איבד החג משנות ה־90 ואילך את מעמדו ומאז הוא מצוין בצמצום יחסי לעבר, אם כי לפי חוק חופשה שנתית הוא בגדר "יום בחירה" במקומות העבודה.
היסטוריה
התאריך
ראשיתו של "אחד במאי" בהפגנה שהתקיימה בעיר טורונטו שבקנדה ב־15 באפריל 1872. את ההפגנה ארגנה פדרציה של איגודי עובדים בטורונטו בדרישה לשחרר ממעצר 24 פועלי דפוס שהנהיגו שביתה במטרה להגביל את יום העבודה ל־9 שעות. כיוון שהתאגדות עובדים ושביתות נחשבו אז בלתי חוקיות, הם נעצרו. הפדרציה של איגודי העובדים בטורונטו (Toronto Trades Assembly) ניצלה את האירוע לארגון הפגנה למען זכויות העובדים והגבלת יום העבודה. ההפגנה נקבעה לחג ההודיה הקנדי (שנחוג אז בתאריך שונה מהמקובל היום בקנדה).
ב־1884, בעקבות המאבק המוצלח בקנדה, קבעה הפדרציה של ארגוני העובדים בארצות הברית (Federation of Organized Trades and Labor Unions) את 1 במאי 1886 כמעין אולטימטום בדרישה להגביל את יום העבודה ל־8 שעות. כיוון שדרישת איגודי העובדים האמריקניים לא נענתה עד לתאריך שקבעו, הם פתחו בשביתה כללית. ב־4 במאי 1886, בעיר שיקגו הידרדרו ההפגנות שליוו את השביתה למהומות, שבהן נהרגו פועלים מפגינים ושוטרים. מהומות אלה מכונות "מהומות היימרקט". בעקבות ההפגנות, שהסתיימו במותם של כ־60 מפגינים ו־7 שוטרים, הפכה התנועה הסוציאליסטית את הדגל האדום לסמלה הרשמי, לזכר "דם מעמד הפועלים שנשפך".
תולדות ציון החג
לזכר אירועים אלה קבעה הוועידה הראשונה של האינטרנציונל השני, שנערכה בפריז ביולי 1889, את אחד במאי כיום הפועלים הבינלאומי. מאז 1890 מצוין היום במדינות רבות. בוועידה השנייה של האינטרנציונל, שנערכה בבריסל ב־1891, התקבלה ההחלטה שביום הפועלים יתארגנו הפגנות בעלות אופי כלכלי בלבד, ואף נקבעה השבתת העבודה לאותו היום, בהתאם לתנאים.
ב־1 במאי 1892 ציינו פועלי האימפריה הרוסית היהודים לראשונה את יום הפועלים, בווילנה.
משטרים טוטליטריים בעלי גון סוציאליסטי כלשהו אימצו את אחד במאי כיום חג. המפלגה הנאצית בגרמניה, לאחר עלייתה לשלטון בשנות ה־30 של המאה ה־20, קבעה את היום כחג לאומי שנקרא "יום העבודה", אך אסרה על הפגנות של ארגוני שמאל ביום זה, ופירקה את איגודי העובדים שלא היו קשורים למפלגה הנאצית. גם בברית המועצות, לאחר מהפכת אוקטובר, נקבע אחד במאי כיום חג לאומי, ועד מהרה הוא הפך לחג העיקרי של ברית המועצות ושל המדינות שהיו כפופות לה. בשיאה של ברית המועצות, נהגו לציין את החג במשך יומיים רצופים (1 ו־2 במאי), ולקיים בו תהלוכות ענקיות.
הכנסייה הקתולית ניסתה ב־1955 להעניק לחג גוון נוצרי, וקבעה את 1 במאי כיום חג נוסף לכבוד יוסף, אביו של ישו. החג נקרא "יום יוסף הקדוש הפועל" (על־פי המסורת הנוצרית, יוסף היה נגר).
התמוטטות הסוציאליזם בברית המועצות ובמדינות מזרח אירופה הביאה לביטול החג ברוסיה ובחלק מהמדינות שהיו נתונות להשפעת ברית המועצות.
כיום
ממוזער|הפגנת אחד במאי בכיכר תחריר שבקהיר
במדינות אחדות בעלות עבר קומוניסטי נותר אחד במאי יום חג, אבל הצעדות והטקסים שהיו נהוגים בו בוטלו.
בהונגריה, בצ'כיה ובסלובקיה זהו יום שבתון.
ברוסיה נקרא החג כיום "יום האביב והעבודה" והוא מצוין כיום בעיקר על ידי נאמני המפלגה הקומוניסטית.
בפולין וברומניה בוטלו צעדות אחד במאי שהיו נהוגות בתקופה הקומוניסטית, אולם הוא נותר יום חג.
במדינות המערב זהו יום שבתון ברוב המדינות, בהן גרמניה, צרפת, איטליה, ספרד, שוודיה ונורווגיה.
בפינלנד נחוג ב־1 במאי "ואפו" (Vappu), שהוא חג האביב, העובדים והסטודנטים.
ברבות ממדינות המערב, ובהן ישראל, נהוג היה לציין את 1 במאי בצעדות המוניות שארגנו איגודי העובדים והמפלגות הסוציאליסטיות. דווקא בארצות הברית, שממנה מקורו, הוא לא מצוין, ובמקומו נקבע "יום העבודה" ליום שני הראשון בחודש ספטמבר. גם בקנדה, ניו זילנד ובאוסטרליה נקבעו בסופו של דבר מועדים אחרים לציון "יום העבודה". בבריטניה נהוג יום חופשה (Bank Holiday) ביום שני הראשון של חודש מאי, אולם הוא אינו מוגדר באופן רשמי כ"יום העבודה".
ברוב מדינות אמריקה הלטינית זהו חג רשמי, לדוגמה בברזיל, ארגנטינה, צ'ילה, פרו, מקסיקו, קולומביה, ונצואלה ובאל סלוודור.
החג בגרסתו הקומוניסטית, מצוין באופן רשמי במדינות כמו הרפובליקה העממית של סין, קובה וקוריאה הצפונית. בסין החג מצוין היום במשך שבוע, והוא החופשה העיקרית בשנה.
בימינו החג ממשיך להיות מצוין על ידי צעדות ועצרות ענק של ארגוני העובדים בסקנדינביה, צרפת, גרמניה, ספרד, איטליה וארצות השפלה. במקביל ארגוני שמאל רדיקליים, ומתנגדי הגלובליזציה, מנצלים את היום לפעולות מחאה חריפות יותר, במיוחד בברלין ובכמה מעריה המרכזיות של גרמניה.
יום הפועלים בישראל
ממוזער|בניין ההסתדרות ברחוב הירקון (הבית האדום) מעוטר בכרזות לרגל אחד במאי, 1926
ימין|ממוזער|חגיגות אחד במאי בגבעת חיים מאוחד, בין 1935 ל־1945
ב־1906 צוין היום לראשונה בארץ ישראל. החל משנות ה-20 של המאה ה-20 ציינה הסתדרות העובדים הכללית את יום הפועלים כיום חג כללי בכל שנה. היום צוין בהשבתת מקומות העבודה, כינוסים גדולים ותהלוכה מרכזית. משטרת המנדט אסרה קיום תהלוכות ללא רישיון ופיזרה תהלוכות כאלו במהירות. החל משנת 1933 לא יצאו העיתונים באחד במאי עובדים דתיים לא השתתפו ברובם בחגיגות אחד במאי ולא שבתו ביום זה ממלאכה. משמרות של פועלי ההסתדרות נהגו לפקוד מקומות עבודה שלא שבתו ולדרוש את השבתתם, אך הסכם של ההסתדרות עם הפועל המזרחי התיר למקומות עבודה של הפועל המזרחי לעבוד באחד במאי.
ממוזער|דיוקנותיהם של סטלין ולנין נישאים בחוצות תל אביב באחד במאי 1949. סיסמה על הרכב: הלאה מחרחרי המהפכה האימפריאליסטית!
על אף הדומיננטיות של תנועות השמאל בשנותיה הראשונות של המדינה, אחד במאי מעולם לא נקבע כחג רשמי. עם זאת, 1 במאי היה מקובל כ"יום בחירה" במקומות עבודה רבים, ומשרד החינוך אישר לסגור מוסדות חינוך ביום הזה, אם מנהל המוסד הודיע על כך להורים מראש. בשלושה מחוקי העבודה – חוק חופשה שנתית, חוק פיצויי פיטורים וחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) – ניתן לאחד במאי מעמד זהה לזה של חג לעניין רציפות בעבודה. ההסתדרות הכללית נהגה להשבית מקומות עבודה שהיו כפופים לה ב־1 במאי.
ממוזער|תהלוכת הנוער העובד באחד במאי בשנות החמישים|ימין
בשנת 1956 נוצל אחד במאי לצורך גיוס עובדים ליציאה לביצורים בספר.
עד לתחילת שנות ה־80 היה אחד במאי מעין יום חג רשמי כאשר כל המשק הציבורי וההסתדרותי שבת ואלפים השתתפו באופן מאורגן במצעדי אחד במאי שבראשם עמדה ההסתדרות ואנשי מפלגת העבודה. עד לשנות ה־90 היה אופיו של החג בישראל דומה לאופי של חגים כגון פורים, חנוכה ול"ג בעומר, בהם רוב המשק עובד ולומד כרגיל אך בחברות שהיו שייכות להסתדרות העובדים כמו בנק הפועלים או המשביר לצרכן לא עבדו באותו יום או שעבדו חצי יום. מורים וגננות שהיו חברי הסתדרות המורים היו לוקחים באותו יום חופש, והדבר השפיע בהתאם על מהלך הלימודים במוסדות חינוך שונים. משנות ה־90 ואילך איבד החג בהדרגה את מעמדו בישראל. וכיום הוא מצוין בצמצום יחסי לעבר, אם כי הוא עודנו בגדר "יום בחירה" בחלק ממקומות העבודה.
בשנים שעברו מאז המשיכו גורמים שונים לציין את אחד במאי, כגון: המפלגה הקומוניסטית הישראלית כאשר העצרת המרכזית שלה מתקיימת בנצרת בשבת שלפני האחד במאי. תנועת הנוער העובד והלומד הוסיפה לתהלוכה המסורתית הפנינג שעיקרו עבודה מאורגנת והתאגדות מקצועית. תנועות נוער שונות החלו מדי שנה לערוך ימי עיון.
כיום
ממוזער|הפגנת אחד במאי בישראל 2009|ימין
ממוזער|עצרת אחד במאי השנתית של מק"י וחד"ש בנצרת
ממוזער|חברי בנק"י בהפגנת האחד במאי בנצרת 2023
מאז שנת 2003, בעקבות המדיניות הכלכלית שהנהיג שר האוצר בנימין נתניהו, התחיל אחד במאי לקבל תשומת לב מחודשת הדומה למגמות כאלו בעולם. התהליך בא כחלק מ"תחייה" יחסית של התארגנויות העובדים בישראל. בשנת 2005 החל ארגון העובדים מען לציין את אחד במאי בתל אביב באירוע שבו השתתפו מספר רב של ארגוני עובדים מקומיים ומהגרי עבודה, עובדי בניין ועובדות חקלאות מהיישובים הערביים. במקביל חודשה בשנת 2008 המסורת של מצעד אחד במאי בתל אביב שבו משתתפים ארגונים חברתיים שונים ותנועות נוער, בהם: ההסתדרות, השומר הצעיר, המחנות העולים, הנוער העובד והלומד, מרצ, נוער מרצ, כוח לעובדים, בינה, מאבק סוציאליסטי, השמאל הלאומי, ובמידה מסוימת גם מפלגת העבודה.
בשנת 2010 קמה "קואליציית האחד במאי" בתל אביב תחת הסיסמה "מתאחדים במאי" בצעדה השתתפו מעל 5,000 אנשים והיא כללה שלוש צעדות שונות שיצאו ממקומות שונים בתל אביב ואשר התאחדו לכדי צעדה גדולה אחת. קואליציות דומות קמו גם בחיפה, ירושלים ובאר שבע. בנוסף התקיימה גם הצעדה המסורתית הגדולה בנצרת ביוזמת חד"ש ומק"י. בקואליציה של האחד במאי היו שותפים כמה עשרות ארגונים, תנועות ומפלגות ביניהם חד"ש, מק"י, מרצ, מפלגת העבודה, כוח לעובדים, בינ"ה, עתידנו, מאבק סוציאליסטי, ארגונים חברתיים ותנועות נוער. בבאר שבע התארגנה תהלוכה בשם "יחד צובעים את באר שבע באדום". במקביל ערך ארגון העובדים "מען" מצעד אחד במאי משל עצמו תחת הסיסמה "פועלים מאורגנים צועדים ברחוב".
ממוזער|תהלוכת הנוער העובד והלומד באחד במאי בשנת 2011 – בסימן 90 שנים ל
יום הפועלים בחיפה
חיפה הייתה אחת הערים שבהן נחגג אחד במאי בתהלוכות רבות משתתפים שנערכו בצירי התנועה המרכזיים של הדר הכרמל. הפעם הראשונה בה מתועדת תהלוכת אחד במאי בחיפה היא שנת 1925. הפועלים היהודים המאורגנים בחיפה שבתו מעבודה, והיו גם פועלים ערבים ששבתו (בעיקר ברכבת המנדטורית). כ־1,000 משתתפים, יהודים וערבים, השתתפו בחגיגות ובתהלוכה. בעצרת שהתקיימה נאמו זלמן שזר (אז נקרא עדיין רובשוב), סלים חסון, ישראל מרום (מרמינסקי) ונציגי הוועד הפועל של ההסתדרות. הנאומים בעברית תורגמו לערבית והנאום בערבית תורגם לעברית.
ב־1984, נחוג אחד במאי בפעם האחרונה בחיפה באופן ממסדי, בהשתתפות קרוב ל־100,000 משתתפים ובנוכחות יצחק רבין, שמעון פרס, הנהגת ההסתדרות והנהגת נעמת.
לקראת אחד במאי 2009 הוקמה בחיפה "קואליציית האחד במאי – חיפה האדומה", בהשתתפות חד"ש, מרצ, מפלגת העבודה, כוח לעובדים, מאבק סוציאליסטי, המכללה החברתית כלכלית וארגונים נוספים, במטרה להחיות את מסורת ההפגנות בחג הפועלים. ואכן, ב־2009 וב־2010 השתתפו מאות מפגינים בצעדות אחד במאי שיצאו משכונת ואדי ניסנאס לשכונת הדר הכרמל.
לרגל אחד במאי יוזמת המכללה החברתית כלכלית בחיפה מדי שנה פסטיבל סרטי פועלים בינלאומי. הפסטיבל מתקיים בשיתוף סינמטק חיפה והפך מאז התחלתו בשנת 2008 למסורת שמאפשרת לחשוף לקהל הישראלי יוצרים חברתיים מהארץ ומהעולם.
החל מ־2015, מאורגנות צעדות לכבוד אחד במאי בחיפה על ידי הארגון האנרכו־קומוניסטי אחדות במושבה הגרמנית.
ראו גם
פרולטריון
סוציאליזם
קומוניזם
יום העבודה
מצעד אחד במאי במוסקבה (1941)
האינטרנציונל
קישורים חיצוניים
דוד ורד, האחד במאי – היסטוריה
קום התנערה עם חלכה (האחד במאי בראי מקורות היהדות), בתוך קריאה חופשית
תהלוכות אחד במאי בישראל
| תל אביב 1930
| תל אביב 1937
| תל אביב 1947, לוי אשכול בראש הצועדים
| ירושלים 1951 (התחלה 4:58)
| חיפה 1954
| תל אביב 1952
| נצרת 1958
| חיפה 1958
| תל אביב 1978, על הבמה: יצחק רבין, שמעון פרס, יגאל אלון
| תל אביב 1979, נואם: צ'רלי ביטון
| ירושלים 2000
| (יומני כרמל, ארכיון שפילברג, ארכיון AP)
מצעדים והפגנות באחד במאי ברחבי העולם, בארכיון הסרטונים של AP
| AP Archive לונדון 1910
| AP Archive ברמינגהאם 1930
| AP Archive לונדון 1932
| AP Archive פריז 1933
| AP Archive פריז 1934
| AP Archive מוסקבה 1936
| AP Archive מוסקבה 1939
| AP Archive טוקיו 1946
| AP Archive ברלין 1947
| AP Archive רומא וטריאסטה 1948
| AP Archive ברלין 1951
| AP Archive טוקיו 1952
| AP Archive מינכן 1953
| AP Archive לונדון 1953
| AP Archive טוקיו 1954
| AP Archive בלגרד 1954
| AP Archive ניקוסיה 1958
| AP Archive לונדון 1958
| AP Archive רומא 1963
| AP Archive קהיר 1964
| AP Archive זנזיבר 1964
| AP Archive אתונה 1964
| AP Archive סינגפור 1965
| AP Archive סייגון 1966
| AP Archive בייג'ינג 1966
| AP Archive רומא 1968
| AP Archive ניו יורק 1969
| AP Archive דמשק 1969
| AP Archive מנילה 1970
| AP Archive סנטיאגו דה צ'ילה 1971
| AP Archive הוואנה 1971
| AP Archive ולטה 1972
| AP Archive בוקרשט 1973
| AP Archive האנוי 1975
| AP Archive מקסיקו סיטי 1975
| AP Archive איסטנבול 1977
| AP Archive אדיס אבבה 1977
| AP Archive ביירות 1978
| AP Archive אל סלוודור 1980
| AP Archive אוסלו 1981
| AP Archive ורשה 1983
|
הערות שוליים
קטגוריה:חגים ומועדים
קטגוריה:סוציאליזם
קטגוריה:מחאה
קטגוריה:שביתות
קטגוריה:אירועים בחודש מאי
קטגוריה:עבודה
| 2024-09-04T18:00:50
|
טיגריס סיבירי
|
טיגריס סיבירי או טיגריס אמור (שם מדעי: Panthera tigris altaica) הוא תת-מין נדיר של הטיגריס. הטיגריס הסיבירי הוא הגדול במשפחת החתוליים ודמויי החתול בכלל. עם זאת חתולי כלאיים כמו הלייגר גדולים ממנו. חתול זה מצוי בסכנת הכחדה בטבע והוא אנדמי לצפון-מזרח סיביר. בעבר היה הטיגריס הסיבירי נפוץ גם בחצי האי הקוריאני וחבל מנצ'וריה (צפון-מזרח סין), אך תפוצתו נכחדה באזורים אלו. נכון למאה ה-21 עיקר הפרטים של הטיגריס הסיבירי בטבע חיים ביערות גשם ממוזגים בפרימוריה.
הטיגריס הסיבירי מכונה לעיתים גם "טיגריס אמור", "טיגריס מנצ'ורי", "טיגריס קוריאני" או טיגריס "אוסורי", בתלות באזור הגאוגרפי בו נצפה הפרט. ממצאים ביולוגיים הוכיחו קרבה גנטית בין הטיגריס הסיבירי לבין הטיגריס כספי שנכחד (שעיקר תפוצתו התרכזה במרכז אסיה ואגן הים הכספי).
מאפיינים פיזיים
משקלו הממוצע של זכר הטיגריס הסיבירי הוא בין 306–360 קילוגרמים ואורכו עד 3 מטר כולל זנבו. נקבת הטיגריס שוקלת 160 קילוגרמים ומגיעה לאורך של 265 ס"מ. הטיגריס הסיבירי הוא הגדול במיני משפחת החתוליים בטבע. עם זאת, הוא קטן יותר מהלייגר, הכלאה בין אריה זכר לנקבת טיגריס, המצוי רק בשבי. אורכו של זכר הטיגריס הסיבירי הגדול ביותר שתועד בשבי הוא 3.7 מטרים ומשקלו היה למעלה מ-420 קילוגרמים. לשם השוואה, האריה הגדול ביותר שחי בשבי הגיע למשקל של 375 קילוגרמים בלבד. גובהו של הטיגריס הוא 115 סנטימטרים בערך, ואורך זנבו מטר אחד בקירוב. מלבד גודלו הרב, הטיגריס הסיבירי נבדל מתת-מינים אחרים של הטיגריס בפרוותו הבהירה יותר ובפסיו החומים-כהים (להבדיל מהפסים השחורים של מרבית הטיגריסים). צבעו הבסיסי של עורו הוא צהבהב, אולם בטנו וחלק מצידי גופו לבנים. פסיו לרוב דקים יותר מפסיו של הטיגריס הבנגלי. פרוותו העבה והרכה מגנה עליו מפני טמפרטורות נמוכות במיוחד, אשר באזור חיותו עשויות להגיע למינוס 45 מעלות צלזיוס.
תפוצה ואוכלוסייה
הטיגריס הסיבירי נמצא בסכנת הכחדה. בתחילת המאה ה-20 היה נפוץ בחצי האי הקוריאני (Korean Peninsula), בצפון-מזרח מונגוליה, בדרום-מזרח רוסיה ובצפון-מזרח סין. כיום, הוא למעשה נעלם מקוריאה הדרומית, ותחום תפוצתו המרכזי הוא אזור קטן במזרח הרחוק שבדרום רוסיה (אזור אמור – אוסורי, מחוז פרימורסקי ומחוז חברובסק). מספר קטן של טיגריסים נמצאים בחבל מנצ'וריה (צפון מזרח סין), ומספר קטן עוד יותר נמצא בקוריאה הצפונית. כיום פועלים מספר אתרי ריבוי בשביה וכן מספר תוכניות שימור שנועדו להגדיל את מספר הטיגריסים הסיבירים.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 מנתה כפי הנראה אוכלוסיית הטיגריסים הסיביריים פחות מ-50 פרטים, אולם ב-1982 כבר מנתה למעלה מ-200 פרטים. ספירה שנערכה ב-1996 דיווחה על 430 פרטים החיים בטבע. מאמצי שימור רוסיים הביאו לעלייה קטנה, או לכל הפחות לייצוב מצב אוכלוסיית תת-המין, שכן מספר הפרטים ביערות הסיביריים נאמד בכ-360 בערך בספירה האחרונה שנערכה ב-2014.
תזונה
בדומה לחתוליים אחרים, הטיגריס הסיבירי הוא טורף אוכל בשר. בהיותו צייד מומחה, תזונתו מבוססת בעיקר על פרסתנים כמו חזיר בר, גוראל אמור ואיילים (אייל סיבירי, אייל סיקה, אייל קנדי, אייל מושק) אולם הוא ניזון גם מטרף קטן יותר, כמו ארנבאים (ארנבת, פיקתיים) ודגים, ביניהם הסלמון. בניגוד לטיגריס הבנגלי, הטיגריס הסיבירי תוקף רק לעיתים נדירות את האדם. הטיגריס אף טורף לעיתים רחוקות דובים, כגון הדוב השחור האסייתי והדוב החום. מוערך כי 85 אחוזים מתזונתו של הטיגריס הסיבירי מורכבים מאייל קנדי וחזיר בר, ולכן שמירה על חיות אלה מציד בלתי חוקי חשובה מאוד לשימור הטיגריסים הסיבירים.
אינטראקציות עם טורפים אחרים
לאחר ירידה באוכלוסיות מיני פרסתנים בין 1944 ו-1959, יותר מ-32 מקרים של טיגריסים סיביריים שתקפו דובים חומים ודובים שחורים אסייתיים תועדו במזרח הרוסי הרחוק, ושערות של דובים נמצאו במספר דגימות פרווה של טיגריסים. טיגריסים תוקפים דובים שחורים אסייתיים בתדירות נמוכה יותר מאשר דובים חומים, שכן האחרונים נוטים להתגורר בסביבת מחיה מישורית יותר ואינם מסוגלים לטפס על עצים. מאותה תקופה ישנם גם ארבעה מקרים של דובים חומים שהרגו נקבות טיגריס וטיגריסים צעירים, הן עקב עימותים סביב טרף והן כחלק מהגנה עצמית. טיגריסים מסוגלים להתמודד עם דובים גדולים יותר מהם עצמם באמצעות טקטיקת מארב שפיתחו המערבת זינוק על הדוב מעמדה גבוהה יותר (למשל, עץ), נעיצת טפריו בסנטרו בעזרת כף רגל קדמית אחת ובגרון באמצעות הכף השנייה, ולאחר מכן הריגתו באמצעות נשיכה חזקה בעמוד השדרה הצווארי. טיגריסים ניזונים בעיקר ממאגרי השומן של הדוב, כמו אלו שבאזור הגב, השינקן והמפשעה.
כשטיגריסים סיביריים מתכננים לצוד דובים חומים, הם בדרך כלל מסמנים דובים חומים צעירים או נקבות דובים קטנות. טריפה של דובים חומים מצד טיגריסים לא זוהתה במחקר שנערך בין 1993 ו-2002. דובים חומים אוסוריים, יחד עם הדובים השחורים האסייתיים הקטנים יותר, מהווים כ-2.1% מהתזונה השנתית של הטיגריס הסיבירי, שמתוכם 1.4% מורכבים מדובים חומים.
ממוזער|שמאל|250px|המחשה של טיגריס נלחם בדוב חום, מוזיאון ולדיווסטוק.
השפעת נוכחותם של טיגריסים על התנהגותם של דובים חומים נוטה להשתנות ממקרה למקרה. בחורפים של 1970–1973, החוקרים יודקוב וניקולייב תיעדו שני מקרים של דובים שלא הפגינו סימני פחד מטיגריסים ומקרה אחר של דוב חום ששינה את מסלול הליכתו לאחר שזיהה כי הוא חוצה עקבות טיגריס. חוקרים אחרים צפו בדובים שדווקא עוקבים אחרי עקבות טיגריס כדי לזכות בפגרי טרף של טיגריסים ואף לצוד את הטיגריסים עצמם. למרות סכנת הטריפה, חלק מהדובים החומים דווקא מפיקים תועלת מנוכחותם של הטיגריסים, זאת היות שהם מסוגלים להרחיק טיגריס מן הטרף שלו וכך להרוויח טרף שהם עצמם לא יכלו לצוד בהצלחה לבדם (עקב מגבלות מהירותם). דובים חומים באופן טיפוסי נוטים להתעמת עם נקבות הטיגריס הקטנות בהרבה. במהלך מחקר טלמטריה בשמורת סיחוטה-אלין, 44 עימותים ישירים בין דובים וטיגריסים נצפו, בהם הדובים נהרגו ב-22 מהמקרים, והטיגריסים נהרגו ב-12 מהמקרים. ישנם דיווחים על דובים חומים התוקפים נמרי אמור וטיגריסים כדי לזכות בטרף שלהם. בשמורת סיחוטה-אלין, 35% מהטרף שצדו הטיגריסים "נגנב" על ידי הדובים, בעוד שהטיגריסים נמנעו כליל מעימות וויתרו על הטרף כולו בחלק מהמקרים או שהשאירו לדוב רק חלק במקרים אחרים. מחקרים אחדים מראים שדובים לעיתים קרובות עוקבים אחרי טיגריסים כדי לחמוס את הטרף שלהם, דבר שלו השפעות הרסניות על תזונת הטיגריסים. דיווח מ-1973 מתאר 12 מקרים ידועים של דובים חומים שהרגו טיגריסים, כולל זכרים בוגרים; בכל המקרים הטיגריסים נאכלו לאחר מכן בידי הדובים.
האינטראקציה בין הטיגריס הסיבירי והדוב ההימלאי לא נחקרה באופן מיוחד.
באזורי מחייתם, הטיגריסים מצמצמים את אוכלוסיית הזאבים עד לנקודה של הכחדה מקומית או מרסנים אותה למספרים כה נמוכים עד כדי הפיכת הזאבים למרכיב לא משמעותי של המערכת האקולוגית. זאבים מסוגלים להתגבר על התחרות עם הטיגריסים רק כאשר לחץ מצד האדם מצמצמם את מספרי הטיגריסים. באזורי מחיה שחולקים טיגריסים וזאבים, תזונתם של שני המינים בדרך כלל חופפת למדי, מה שמביא לתחרות עזה בין המינים. האינטראקציות של הטיגריסים והזאבים מתועדות היטב בסיחוטה-אלין, שבה עד תחילת המאה ה-20 מעט מאוד זאבים נצפו. מספרי הזאבים ככל הנראה זינקו היכן שהטיגריסים נעלמו במהלך הקולוניזציה הרוסית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. טיעון זה עומד בקנה אחד עם דיווחיהם של תושבי המקום אשר טענו כי אינם זוכרים זאבים בסיחוטה-אלין עד שנות ה-30, בדיוק כאשר מספר הטיגריסים צנח. כיום, אוכלוסיות הזאבים הן דלילות למדי באזורי תפוצתם של הטיגריסים, והן נצפות בדרך כלל בצורה של כיסים קטנים, או של קבוצות קטנות שנודדות ממקום למקום.
עובדת השפעתם של הטיגריסים על אוכלוסיות הזאבים שימשה בעבר פעילי סביבה רוסים כדי לשכנע ציידים במזרח הרחוק להבליג על נוכחותם של החתולים הגדולים הללו, שכן הם מגבילים את אוכלוסיות הפרסתנים פחות מזאבים, ונוכחותם אפקטיבית למדי לשליטה על מספרי הזאבים.
בשבי
ממוזער|שמאל|200px|טיגריס סיבירי מתמתח
כיום, קיימים בשבי מספר מאות של טיגריסים סיביריים. רובם של טיגריסים אלו נמצא באירופה ובצפון אמריקה, אולם מעטים נמצאים גם בגני חיות באסיה. טיגריסים אלו נחשבים לבעל-חי פופולרי בגני חיות, בעיקר בשל גודלם, ייחודם וכוחם הרב. הטיגריס הסיבירי מתרבה במסגרת תוכנית ריבוי בשבייה, SSP (Species Survival Plan), פרויקט המבוסס על 83 טיגריסים שנלכדו בטבע. לפי מרבית המומחים, אוכלוסייה זו היא גדולה מספיק על מנת להישאר יציבה ובריאה מבחינה גנטית (ראו גם: צוואר בקבוק). כיום, כ-160 טיגריסים סיביריים נמצאים במסגרת ה-SSP, מה שהופך אותו לתת-המין של הטיגריס שמתרבה במידה הגדולה ביותר במסגרת התוכנית. הטיגריס הסיבירי לא מתקשה להתרבות בשבייה, אולם הסיכוי לשחרר בהצלחה לטבע פרטים שגדלו בשבי הוא נמוך. פרטים שכאלו חסרים את טכניקות הציד שיש לאלו שגדלו בטבע, ולכן יתקשו בהשגת מזון ברגע שישוחררו.
טיגריס כספי
המין טיגריס כספי, שנכחד לפני כמה עשורים, נחשב בעבר לתת-מין בפני עצמו, אך מחקרים אחרונים מעידים על כך שהוא למעשה אוכלוסייה מערבית יותר של הטיגריס הסיבירי, מה שמעיד על תפוצה רחבה יותר של הטיגריס הסיבירי בעבר.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1844
קטגוריה:טיגריס
קטגוריה:בעלי חיים בטייגה
קטגוריה:רוסיה: מינים אנדמיים
קטגוריה:סיביר: יונקים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קונרד יאקוב טמינק
קטגוריה:תת-מיני בעלי חיים
| 2024-08-15T15:35:32
|
דוב (סוג)
|
דוב (נרשם גם: דב, שם מדעי: Ursus) הוא סוג במשפחת הדוביים מתת-משפחת הדובים, בתוכו מרבית מיני הדובים החיים – 4 מינים. דוב לבן ודוב קודיאק הם טורפי היבשה הגדולים ביותר כיום, עם משקל של 700 ק"ג ואף יותר. מינים אלה מצויים ביערות, שדות ומורדות הרים ברחבי אמריקה הצפונית ואירואסיה. הדוב הלבן הוא היחיד החי בקוטב הצפוני והוא מסוגל לשחות בלב הים הפתוח.
הדובים הם אוכלי כל ברובם, למעט הדוב הלבן. הם משתמשים בכפותיהם הגדולות כדי לחפור ולהוציא שורשים או חרקים מהאדמה. הם גם ירדפו אחרי טרף כמו דגי סלמון ואף על גורי פרסתנים צעירים. בתזונתם הם נחשבים להיפוקרניבורים, אך הדוב הלבן, המצוי באזורים בהם אין כמעט אוכל הוא היפרקרניבור הצד כלבי ים, איילים וטרף דומה.
מינים
הסוג כולל את המינים הבאים:
דוב חום (Ursus arctos)
דוב שחור אסייתי (Ursus thibetanus)
דוב שחור אמריקני (Ursus americanus)
דוב קוטב (Ursus maritimus)
מינים נוספים שנכחדו:
Ursus abstrusus
Ursus arvernensis
דוב דנינגרי (Ursus deningeri)
דוב אטרוסכוס (Ursus etruscus)
דוב אינגרסוס (Ursus ingressus)
Ursus dolinensis
Ursus inopinatus
דוב רוסיקוס (Ursus rossicus)
Ursus sackdillingensis
דוב מערות (Ursus spelaeus)
דוב מינימוס (Ursus minimus)
קישורים חיצוניים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:דוביים
| 2024-07-07T17:23:16
|
דוב חום
|
דוב חום (שם מדעי: Ursus arctos) הוא מין יונק גדול מהסוג דוב שבמשפחת הדוביים והוא בין טורפי היבשה הגדולים ביותר, קטן רק מדוב הקוטב, אך תת-המין דוב קודיאק קרוב אליו במשקלו. הוא נפוץ בחצי הכדור הצפוני שלאורך באירופה, אמריקה הצפונית ובצפונה של אסיה באזורים ממוזגים עד קרים.
זהו הדוב בעל התפוצה הרחבה ביותר ומהבודדים שאינם בסכנת הכחדה. עם זאת הדוב עדיין נפגע מציד נרחב ברחבי אירופה ואסיה ומספר תת-מינים שלו מצויים בסכנה, כמו דוב חום מרסיקן מאיטליה, ששרדו ממנו רק 50 עד 60 פרטים בוגרים.
הדוב החום הוא סמלה של העיר ברן שבשווייץ.
מאפיינים
זהו מבין הדובים הגדולים והחסונים ביותר, קטן רק מדוב הקוטב. הוא מגיע לאורך 1.4 עד 2.8 מ', גובה בכתפיים 70 עד 153 ס"מ ומשקל של 80 עד 680 ק"ג לפי תת-מין (כ-152 עד 217 ק"ג בממוצע). הפרטים הגדולים ביותר הגיעו לגובה על הרגליים של 3 מטרים ולמשקל של 780 ק"ג. לדוב זה ישנם תת-מינים בעלי גודל משתנה מאוד בין התת-מינים, כאשר פרטים החיים באזורים קרים גדולים יותר וניזונים יותר לאורך השנה, לפני כניסתם לתרדמת חורף. הדובים בעלי דו-צורתיות זוויגית והזכרים גדולים יותר מהנקבות.
לדובים טפרים ארוכים ופרווה עבה בצבעי חום עד חום זהוב ולעיתים בהיר-שמנת. הלסתות של הדוב חזקות מאוד ויכולות לנשוך בעוצמה של 251 ק"ג.
חושים
חוש הריח הוא המפותח ביותר מבין חושיו של הדוב החום. הוא נוהג לרחרח את הקרקע בהולכו ולהתרומם על שתי רגליו ולהריח את האוויר, שמא תישא אליו הרוח את ריחו של הטרף או אולי של דוב יריב.
תנוחה
הדובים החומים פוסעים על מלוא כף רגלם בדומה לאדם . הם שוחים היטב ויכולים לרוץ במהירות של כ-48 קמ"ש למרחקים בינוניים. הדוב יכול גם להזדקף ולעמוד על שתיים, אך לא ירוץ במצב זה. בצעירותם הם אף יודעים לטפס על עצים בעזרת טופריהם הארוכים, מה שעוזר להם להימלט מטורפים אפשריים.
התנהגות
תזונה
הדוב הוא אוכל כל מובהק הצורך סוגי מזון מרובים מסביבתו. דוב המתעורר מתרדמת חורף ינסה להכפיל את משקלו בהדרגה תוך שהוא צורך מזונות מלאי שומן וקלוריות. הוא ניזון הן משורשים שהוא חופר, פירות שונים, בלוטים, פטריות ומדבש מדבורי דבש שהוא מוצא וכן מנבלות, חרקים, ביצי עופות, דגים כמו סלמוניים העוברים דרך נהרות, בעלי חיים קטנים שהוא נתקל בהם וגורי איילים, ביזונים או כבשי מושק. דובים החיים קרוב לערים ניזונים גם מזבל אנושי שהם מוצאים במזבלות.
הדובים לעיתים משתמשים בכוחם כדי להבריח טורפים קטנים יותר כמו פומות, זאבים ודובים קטנים יותר מטרף. לעיתים נדירות דובים רעבים גם לא יבחלו בקניבליזם לגורים שאינם שלהם או לנבלות דובים.
מבנה חברתי
כמרבית הטורפים הדוב החום הוא יחידאי וטריטוריאלי. שטחה של הנחלה תלוי בכמות המזון ובמידת הצריכה ובדרך כלל יותר מ-10 קמ"ר לכל הפחות. הזכר והנקבה נפגשים בעונת הרבייה ולאחר מכן עוזב אותה הזכר. הוא אינו מטפל בצאצאים ואינו מכיר אותם. אפילו בשבי כאשר המשפחה כולה סגורה במתחם אחד, אין האב מודע לכך שהגורים שייכים לו והאם נזקקת להגן עליהם מפניו באופן קבוע. באביב, כאשר גדלה הצמחייה מחדש ומכסה את הארץ יוצאים האם וגוריה מהמערה והם נשארים איתה למשך כשנה, כאשר עיקר דאגתה היא להזין אותם ולמנוע מדובים יריבים להתקרב אליהם.
דובים בוגרים אינם חוששים מטורפים, למעט במקרים נדירים בהם טיגריס סיבירי או להקת זאבים מצליחה לצוד דובים, לרוב צעירים. זאבים גם יהרגו דובים בטריפה תחרותית, כדי לצמצם את התחרות איתם ואף פומות ועיטים זהובים לעיתים צדים בהצלחה גורים, אך מדובר בתקריות נדירות. בשנים האחרונות חל חיכוך גובר בין דובים חומים לדובי קוטב רעבים שהחלו להתחרות על אותם אזורים ולעיתים הורגים זה את זה.
תרדמת חורף
הדובים החומים נמים שנת חורף כדי לשמור על אנרגיית הגוף בתקופה שבה יש מחסור במזון. שלא כמו כיונקים אחרים, טמפרטורת גופו של הדוב החום אינה יורדת ופעם בכמה ימים הוא קם משנתו כדי לעשות את צרכיו. לנקבות נטייה חזקה יותר לשינה מאשר הזכרים ולמעשה הן ממליטות בתקופה הזו. בקיץ אוכלות הנקבות ההרות מזון רב ובתחילת החורף הן מוצאות מערה להסתתר בה. הנקבה ממליטה גור אחד או שניים ואלה נולדים קטנים למדי, משקלם כמאתיים גרם לעומת מאות הקילוגרמים ששוקלת האם. הסיבה למידתם הקטנה היא שבתקופה האמורה הנקבה ישנה ולא אוכלת דבר. אם היו גדולים יותר, היה מידלדל מאגר השומן שלה וכמות החלב שהיו יונקים לא הייתה מספיקה לצורך הישרדותם. לפני שנת החורף, דובים חומים יכולים להוסיף למשקלם 180 ק"ג.
הדוב החום והאדם
במספר אזורים דובים חומים התרגלו לחיים לצד האדם והחלו לאכול מזונות הקרובים אליו, כגון אשפה או חיות משק. כאשר דוב לומד לקשר בני אדם עם אפשרויות להשגת מזון בקלות, גוברים הסיכויים להיתקלות בני אדם עם הדובים.
לעיתים דובים חומים יתקפו אנשים מתקרבים. לרוב הסיבה לכך היא מהפתעה מצד הדוב או מנקבות עם גורים. דובים גם ינסו לתפוס שאריות מזון שנישאת בידי אנשים, חיכוכים עם רועי צאן או אף ציידים שתפסו ציד ביערות מותקפים מאחר שהדובים נוטים להבריח בקלות טורפים אחרים מטרפם. ישנם גם תקיפות הקורות בשביה (למשל מדובים מרקדים).
תקיפות דובים בצפון אמריקה קורות בעיקר מדובי גריזלי ונפוצות באזורים כמו פארקים לאומיים בהם האוכלוסיות של הדובים גדולות. בנוסף התקיפות קורות יותר בחורפים קרים בהם הדובים מאבדים מקורות מזון כמו פירות יער או דגים. באסיה ישנם תקיפות של דובים חומים כמו דוב חום אוסורי, האחראי לטבח גדול ביפן בו נהרגו 7 אנשים, דוב סיבירי מזרחי שהוא בעל אופי אגרסיבי מאוד.
עם זאת שכיחות התקיפות נמוכה יחסית והדוב גם נפגע כתוצאה מציד נרחב והפרדת האוכלוסייה שלו. באזורים מוכרים לתקיפות, כמו הפארק הלאומי ילוסטון ישנם אזהרות בולטות לגבי תקיפת דובים.
תת-מינים
לדוב החום ישנם תת-מינים רבים:
דוב חום אירואסייתי (Ursus arctos arctos) - מצוי בחלקים נרחבים של רוסיה.
דוב חום סורי (Ursus arctos syriacus) - הקטן בתת-המינים. מצוי כיום רק בטורקיה, בקווקז ובעיראק. הוא נעלם מנופה של ארץ ישראל, מצפון ירדן, מלבנון ומסוריה.
דוב גריזלי (Ursus arctos horribilis) - אחד מתת-המינים הגדולים והמפורסמים של הדוב החום. שמו בא לו בגלל "מעילו" האפור (Grizzled - בצבע אפור). שמו של הפארק הלאומי יוסמיטי מקורו בשם האינדיאני של הדוב הזה ("יוזומאטי" או "אוזומאטי") שחי בעבר בפארק, ועץ הסקוויה הענקית הגדול ביותר בפארק זה נקרא "ענק הגריזלי". שמורת הטבע המפורסמת ביותר שבה ניתן למצוא דוב זה הוא הפארק הלאומי ילוסטון.
דוב קודיאק (Urus arctos middendorfi) - הגדול שבתת-המינים. משקלו כ-750 ק"ג אך ישנם פרטים בודדים הגדולים מכך. לרוב הוא אף חסון יותר מדוב קוטב, אך קומתו נמוכה יותר.
דוב אטלסי (Ursus arctos crowtheri) - תת-המין נכחד והדוב היחיד שחי באפריקה. גודלו היה קטן יחסית. נכחד בשנות ה-70 של המאה ה-19.
דוב ברגמן (Ursus arctos piscator) - תת-מין שהיה נפוץ בקמצ'טקה ונעלם במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים. נחשב כיום למין נכחד.
דוב כחול טיבטי (Ursus arctos pruinosus) - תת-מין שנפוץ בשפלה הטיבטית המזרחית. אחד מהדובים הנדירים ביותר בעולם.
דוב גובי (Ursus arctos gobiensis) - תת-מין שנפוץ במדבר גובי של מונגוליה. נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
דוב סיבירי מזרחי (Ursus arctos collaris) - תת-מין שתפוצתו היא ממזרח סיביר, החל מנהר יניסיי עד טרנס-בייקאליה, רכס סטנובוי, נהר לנה, קולימה ובדרך כלל בכל רחבי יאקוטיה והרי אלטאי. תת המין קיים גם בצפון מונגוליה.
דוב חום קמצ'טקה (Ursus arctos beringianus) - תת-מין שנפוץ בקמצ'טקה ונחשב לאב הקדמון של דוב הקודיאק.
דוב חום ההימלאיה (Ursus arctos isabellinus) - נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
דוב חום אוסורי (Ursus arctos lasiotus) - אחד מתת-המינים הגדולים ביותר של הדוב החום החי ביפן.
דוב חום חצי האי אלסקה (Ursus arctos gyas) - אחד מתת-המינים של הגדולים ביותר של הדוב החום, יש ויכוח אם צריך להיקרא דוב גריזלי כמו כל הדובים החומים בצפון אמריקה (מלבד דוב קודיאק).
דוב חום מרסיקן (Orsus arctos marsicanus) - תת-מין בסכנת הכחדה חמורה. יש וויכוח בין החוקרים האם להתייחס אליו כתת-מין או כמין בפני עצמו.
דוב חום אלסקה (Ursus arctos alascensis) - חי בצפון אלסקה, לרוב מוכר כתת-מין נפרד אך יש חוקרים שאומרים שהוא אוכלוסייה נפרדת של דוב גריזלי.
דוב גריזלי קליפורני (Ursus arctos californicus) - הדוב הידוע האחרון נורה בקליפורניה בשנת 1922. דגימות ממוזיאון מראות כי גזע זה היה עם גולגולת רחבה הרבה יותר מדוב גריזלי.
דוב חום דאל (Ursus arctos dalli) - ישנה אפשרות שדוב זה הוא תת-מין אחר שוכן חופים.
דוב חום סיטקה (Ursus arctos sitkensis) - נראה כי הוא קרוב יותר לדוב קוטב מאשר לדובים חומים אחרים.
דוב חום סטיקין (Ursus arctos stikeenensis) - ככל הנראה חי בקנדה.
דוב גריזלי מקסיקני (Ursus arctos nelsoni) - נכחד. הצפייה האחרונה שנרשמה הייתה בשנת 1962.
דוב ערבות חום (Ursus arctos priscus) - נכחד. ייתכן שהוא מין נפרד.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
חום
קטגוריה:בעלי חיים ביערות ממוזגים באירואסיה
קטגוריה:בעלי חיים ביערות ממוזגים באמריקה הצפונית
קטגוריה:גרמניה: יונקים
קטגוריה:פולין: יונקים
קטגוריה:דנמרק: יונקים
קטגוריה:רוסיה: יונקים
קטגוריה:קירגיזסטן: יונקים
קטגוריה:קנדה: יונקים
קטגוריה:ארצות הברית: יונקים
קטגוריה:יונקים: טורפי-על
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה
קטגוריה:מגה-פאונה של אמריקה הצפונית
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758
| 2024-07-04T07:56:42
|
צבועיים
|
צבועיים (שם מדעי: Hyaenidae) היא משפחה של יונקים טורפים מתת-הסדרה דמויי חתול שבסדרת הטורפים. משפחת הצבועיים היא המשפחה הקטנה ביותר (בעלת יותר ממין יחיד) במשפחות סדרת הטורפים היונקים.
תיאור
לצבוע פלג גוף קדמי הגבוה מפלג הגוף האחורי. לצבוע מבנה זה כיוון שפלג גופו הקדמי מפותח ושרירי יותר מפלגו האחורי ונועד לתמוך בלסתות החזקות ביותר בין היונקים. רגליו הקדמיות החזקות וכן ראשו החזק הכרחיים לתמיכה ולהפעלת הלסתות, וכן כדי לתפוס בחוזקה את טרפו. רגליו האחוריות עוזרות לו בריצתו המהירה.
משקלם של הצבועים נע בין 10–80 ק"ג כשהגדול ביותר הוא הצבוע הנקוד, ראשם גדול ורחב. הם בעלי אוזניים גדולות, פרווה גסה, צוואר שרירי ולסתות חזקות. הגדול שבצבועים הוא הצבוע הנקוד והקטן מביניהם הוא צבועון הרעמה.
התנהגות
הצבועים חיים כפרטים יחידים, פרט לצבוע הנקוד, המוכר במשפחה, שחי בקבוצות (לרוב) כשבראשם עומדת נקבת אלפא, הצבועה השליטה, והיא זו שבוחרת את בן זוגה. משך הריונה הוא כשלושה חודשים ובהמלטה אחת נולדים בין אחד לארבעה גורים. הצאצאים שייוולדו למנהיגת הלהקה ישחקו זה עם זה, אך לא עם שאר גורי הלהקה, בשל "מעמדם".
הצבועים ידועים בכך שהם "מנקים" את סביבתם משיירי פגרים. בשל לסתותיהם החזקות ומיצי הקיבה החזקים שלהם, הם מסוגלים לעכל את שאריות הפגר כגון העצמות והעור. מכאן יצא שמם כאוכלי פגרים, אף שלרוב הם צדים טרף. לעיתים מציקים הצבועים לאריות ולנמרים וגונבים מהם את טרפם, אף על פי שלעיתים תכופות יותר גונב האריה את טרפם שלהם. עם זאת הצבועים חלשים מכדי להתמודד עם אריה זכר והם יעדיפו לגנוב ללביאות, דבר התלוי במספר הפרטים בלהקתם. צבועון הרעמה הוא מין הניזון בעיקר מטרמיטים, בשונה ממרבית מיני הטורפים.
הצבועים הם פעילי לילה
בתרבות
בתרבויות שונות התפתחו אמונות תפלות שליליות בנוגע לצבועים כאוכלי פגרים ובגלל "צחוקם" הקולני, ואלה מובילות לפגיעה ולציד.
הצבועים הגדולים ביותר אף תקפו וטרפו ילדים. במספר ערים באפריקה כמו בהרר, נוהגים המקומיים לתת שאריות ממזונם לצבועים אשר לא פוגעים בהם.
הצבוע בתנ"ך
במדרשי חז"ל
רבי אליהו הכהן האיתמרי כתב על הצבוע בספרו מדרש תלפיות: "ספרו הרבה מחוטבי עצים, שדומה קצת לחמור ויש לו זנב גדול, וקולו נעים והולך ובא בפני אדם ומכשכש בזנבו ומצפצף בפיו עד שנראה כמין זמר נעים, ומרוצתו קלה כצבי, ואשר נפתה והולך אחר קולו, גונב את דעתו והוא מרקד בפניו ומשתגע כמו הקוף, עד שמוליכו לחור, וכשור אל הטבח יבא, אין תקנה אלא להראות לו חרב שלופה ולגעור בו בעצים ובאבנים, ובורח מן האש, ואם אירע שהלך פתאום הפתי שלא ידע, ישליכהו לאחד הפחתים ושם יאכלנו ועצמותיו יגרם ממש".
תפוצה
כיום קיימים ארבעה מיני צבועים.
צבוע נקוד (Crocuta crocuta)
צבוע מפוספס (Hyaena hyaena)
צבוע חום (hyaena brunnea)
צבועון הרעמה (Proteles cristatus)
בישראל
בישראל מצוי רק הצבוע המפוספס, אף שנתגלו בה גם מאובנים של הצבוע הנקוד
מיון
משפחה צבועיים (Hyaenidae)
סוג נכחד Tongxinictis - חי בתקופת המיוקן
תת-משפחה Ictitheriinae - נכחדה בתקופות מיוקן - פליוקן.
סוג Herpestides
סוג Plioviverrops
סוג איכתיתריום (Ictitherium)
סוג Thalassictis
סוג Tungurictis
סוג פרוטיקטיתריום (Proictitherium)
תת-משפחה Hyaeninae
סוג Palinhyaena - נכחד
סוג Ikelohyaena - נכחד
סוג צבוע (Hyaena)
מין צבוע מפוספס (Hyaena hyaena)
מין צבוע חום (Hyaena brunnea)
סוג Hyaenictis - נכחד
סוג Leecyaena - נכחד
סוג כסמפורתטיס (Chasmaporthetes) - נכחד
סוג פכיקרוקוטה (Pachycrocuta) - נכחד
סוג אדקרוקוטה (Adcrocuta) - נכחד
סוג ומין יחיד צבוע נקוד (Crocuta crocuta)
תת-משפחה Protelinae
סוג ומין יחיד צבועון הרעמה (Proteles cristata)
בעבר השתייכה משפחת הטורפים הנכחדים האינודונים (Hyaenodontidae) למשפחת הצבועיים אך מסווגת בימינו למשפחה עצמאית בסדרת הקראודונטים. כמו כן, סווגה בה משפחת טורפים דומה מאוד לצבועים - פרקרוקוטיים, אשר נחשבת בימינו למשפחה בפני עצמה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1821
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי
קטגוריה:משפחות יונקים
| 2024-07-09T11:09:21
|
צבוע נקוד
|
ממוזער|250px|גור צבוע רוכב על אמו
ממוזער|250px|צבוע רטוב בסרנגטי
ממוזער|250px|צבוע בשמורת נגורונגורו
ממוזער|250px|צבועים חוטפים טרף לאריות בדרום אפריקה
ממוזער|225x225 פיקסלים|צבוע שגנב טרף מברדלס
צבוע נקוד או צבוע מנומר (שם מדעי: Crocuta crocuta) הוא מין של יונק טורף ממשפחת הצבועיים והמין היחיד בסוגו. זהו הגדול שבמיני משפחת הצבועיים והיונק בעל הלסתות העוצמתיות ביותר וכוח הנשיכה החזק ביותר, לאחר ההיפופוטם.
נקבות בוגרות של הצבוע שוקלות בדרך כלל עד 72 ק"ג והן כבדות מן הזכרים השוקלים לרוב כ-10 ק"ג פחות. אורך גופם מראשם עד זנבם 95 עד 150 ס"מ, ואורך זנבם בין 30 ל-36 ס"מ.
תפוצה
הצבוע הנקוד נפוץ בעיקר במדבריות, סוואנות, ערבות ואזורים הרריים באפריקה. הוא פחות נפוץ באזורים מיוערים ובמדבר מאשר קרוביו, הצבוע המפוספס והצבוע החום. הצבועים הנקודים אינם מתגוררים כלל בשטחי יער טרופי ויערות גשם. ריכוזם הגבוה נמצא באתיופיה ובדרום אפריקה. לפי ממצאים ארכאוזואולוגיים שהתגלו במערות רבות, היה הצבוע הנקוד מצוי גם באירופה (מתת-המין צבוע מערות שחי באקלימי קרח) ובארץ ישראל בתקופת הפליסטוקן, וככל הנראה נכחד מארץ ישראל לפני יותר מ-10,000 שנה.
הצבועים הנקודים חיים בלהקה ולרוב מגינים על שטחיהם ביחד. גודל הטריטוריה משתנה, ונע בין 40 קמ"ר אצל להקות קטנות יותר, לבין 1,000 קמ"ר אצל להקות גדולות. הם אומנם בעלי חיים טריטוריאליים, אבל מרבים לערוך מסעי ציד ארוכים אל עדרי הפרסתנים הקרובים ביותר, כדי להשיג מזון. שיטה זו תוארה כ"יוֹמְמוּת". היא מאפשרת לצבועים לחיות בצפיפות גבוהה יותר מזו שהטריטוריה של הלהקה שלהם מסוגלת לתמוך בה. הצבועים מסמנים את הטריטוריה בקולות, ובסימני ריח שמופרשים מבלוטות שנמצאות באחוריהם וברגליהם. בנוסף, הם בדרך כלל מטילים את גלליהם במרחק של לפחות 20 מטרים מהמאורה, במעין "שירותים שיתופיים" שממלאים אף הם תפקיד בסימון הטריטוריה.
מבנה פיזי
לצבוע הנקוד יש פרווה בצבע צהוב או אפור ועליה נקודות שחורות או חומות כהות. צבע פרוותם של הצעירים כהה משל הבוגרים. בפרטים זקנים הפרווה בעלת צבע בהיר וכמעט ולא ניתן להבחין בנקודות. הפרווה עצמה ממורטת ומדובללת. אורך גופם של הצבועים הנקודים מן הראש ועד לזנב נע בין 95 ל-150 סנטימטרים, וגובה הכתפיים נע בין 75 ל-85 סנטימטרים. אורך הזנב הוא בין 30 ל-36 סנטימטרים, ובסופו ציצית שיער כהה. כשני שלישים מהזנב נתמך על ידי עצם, והשליש האחרון עשוי משיער בלבד. הנקבות עולות במשקלן על הזכרים בכ-10 קילוגרם. משקל הזכרים נע בדרך כלל בין 45 ל-60 קילוגרמים, בעוד שמשקל הנקבות נע בין 55 ל-70 קילוגרמים.
הצבוע הנקוד, בעל צוואר חזק וראש גדול, ולו אוזניים מעוגלות בדומה לעכבר, בשונה משאר בני מינו. האוזניים משמשות כראדארים ויכולות לקלוט קולות ממרחק של יותר מ-60 מטרים. לסתותיו הן מהחזקות ביותר בקרב היונקים. לגבו צורה עקומה מעט, זאת בשל העובדה כי רגליו הקדמיות ארוכות מרגליו האחוריות. ברגליו יש ארבע אצבעות. אצבעותיו בעלות טפרים שאינם מתכנסים, וכריות רגליים רחבות.
נקבות הצבוע חזקות וגדולות להפליא ואיבר מינן זהה כמעט לחלוטין לזה של הזכר. בעבר נהגו לחשוב שכל הצבועים הנקודים נולדים כזכרים, ומאוחר יותר בחייהם הם משנים את מינם. כיום ידוע כי זה לא נכון, מפני שצורת העטרה שונה. הדגדגן הוא בולט ובר זקיפה כאיבר המין הזכרי. בנוסף, לנקבות שני שקים בדומה לזכר, אלא ששקים אלה מלאים ברקמות סיביות. שקי האשכים של הזכר, בשונה מאלה של הנקבה, לרוב אינם מכוסים בפרווה.
התנהגות
הצבוע הנקוד חי בלהקות שבהן 10 עד 80 פרטים. להקות גדולות חיות במקומות עשירים במים וטרף, בעוד שלהקות קטנות יותר חיות במדבריות. הלהקות נשלטות בשלטון מטריארכאלי, קרי הנקבות שולטות על הזכרים. לכל פרט יש מעמד מסוים בלהקה שאותו הוא לומד מהר. במעמד הגבוה ביותר נמצאות הנקבות, לאחריהן הגורים, ולבסוף הזכרים. כאשר גור זכר מגיע לבגרות מינית הוא עוזב את הלהקה ומצטרף ללהקה אחרת, בעוד שהנקבות נשארות בלהקה בה נולדו עד סוף ימיהן. כאשר זכרים נוספים מצטרפים ללהקה, והזכרים הזקנים יותר מתים, מעמדם של כל הזכרים עולה בהתאם. לעומת זאת, מעמדן של הנקבות נשאר יציב לאורך חייהן, וגם עובר בירושה מאם לבת. הזכרים מבלים זמן רב בפיתוח מערכות היחסים שלהם עם הנקבות. הם עוקבים אחריהן במשך ימים, שבועות ולעיתים אף חודשים ובצורה זו מתחבבים עליהן.
אף כי הם חיים בלהקות גדולות, מתאחדים כל פרטי הלהקה בשלושה מצבים: בעת הריגה, בהגנה על הטריטוריה ובמאורות הקהילתיות. לרוב, חיים פרטי הלהקה בקבוצות קטנות יותר בשטח הטריטוריה.
נקבות במעמד גבוה מתרועעות יותר עם קרובות משפחתן מאשר נקבות במעמד נמוך. סידור זה עוזר להן כשהן נלחמות בצבועים במעמד נמוך, במלחמה משותפת על מזון, נניח. כך, נקבות שמתרועעות יותר עם קרובות משפחתן מסוגלות להשיג מזון טוב יותר. בנוסף, אם ברצונן לשמור על שארית משפחתן במעמד הגבוה, הקבוצות מסייעות בכך שהן עוזרות אחת לשנייה במלחמה נגד צבועים אחרים. לבסוף, נקבות במעמד נמוך מעדיפות להתרועע עם נקבות במעמד גבוה.
הצבועים ניזונים מבשר, חי או מת, שאותו הם צדים בעצמם בכ-70% מהפעמים, אך לעיתים הם גם גוזלים מטורפים אחרים, כגון ברדלסים, נמרים, וזאבים טלואים. משום שהם חיים בלהקות, הם מסוגלים לצוד טרף גדול, כגון זברות וגנואים, ואף תאואים, ג'ירפות ופילים צעירים. הצבועים גם גוזלים טרף מלביאות, אך לשם כך הם צריכים שמספרם יעלה משמעותית על מספר הלביאות. עם זאת, מדובר בצעד מסוכן, מפני שהלביאות לעיתים פוצעות אותם קשה, ואריה בוגר יכול להרוג צבוע בקלות.
רבייה
לנקבות הצבוע הנקוד מערכת איברי מין ודרכי שתן ייחודית בקרב יונקים: הדגדגן ושפתי הערווה מאוחים לאיבר גדול דמוי פין המסוגל להזדקר – רק צורת העטרה מאפשרת להבחין בין המינים. הנקבה משתינה, מזדווגת, ואף יולדת דרך דגדגן זה (הוא מתכווץ עבור הזדווגות, ונפתח ומתרחב להכנסת איבר המין הזכרי).
הזכרים הם אלה המחזרים אחר הנקבות. חיזור זה יכול לקחת עד אפילו שנה, במהלכה הזכר נמצא לרוב סביב הנקבה. הנקבות, שלא כנהוג, דווקא בוחרות בזכר הסובלני והנחמד ביותר, ולא באגרסיבי והחזק. לזכרים אגרסיביים יש פחות סיכויים למצוא זיווג. לפני ההזדווגות עצמה הזכר מציג לפני הנקבה מעין "טקס השתחוות". הוא משפיל את חוטמו עד לאדמה, מתקרב במהירות, ומשתחווה שנית. אם הנקבה מראה איזה שהם סימנים לכך שהיא לא רוצה בהזדווגות, הזכר מפסיק. אם הנקבה אינה מראה שום אגרסיה, הזכר מחליק תחילה את מותניו תחת גוף הנקבה, ורק לאחר מכן עובר לתנוחה מסורתית יותר, בה כל גופו נשען על גבה של הנקבה.
הגורים הזכרים עוזבים את הלהקה כשהם מגיעים לבגרות מינית, ומצטרפים ללהקות חדשות, דבר שמפחית את הסיכוי לזיווגים בין קרובי משפחה. כשזכר צעיר מצטרף ללהקה חדשה, הוא מתחיל במעמד החברתי הנמוך ביותר, אך מעמדו יכול לעלות בהמשך.
ההיריון אורך בדרך כלל 4 חודשים ובסופו נולדים 1 עד 4 גורים, כשבדרך כלל נולדים שניים. כשהפתח מתרחב, נוצר גם פצע שלוקח לו מספר שבועות להחלים. הגורים נולדים במשקל 1-1.6 ק"ג ויונקים עד גיל 14–18 חודשים. נקבות יכולות להמליט כל 11 עד 21 חודשים. אף כי כל הנקבות ממליטות גורים, נקבות אלפא נכנסות להריון בגיל צעיר יותר, ממליטות בתדירות גבוהה יותר, ושיעור גבוה יותר מצאצאיהן מגיעים לבגרות. היתרונות הללו מועברים גם לבנותיהן. ההצלחה המוגברת של נקבות האלפא בהעמדת צאצאים ובגידולם נובעת ככל הנראה מהמזון הרב יותר שעומד לרשותן. בנוסף, נראה שצבוֹעות במעמד גבוה ממליטות יותר זכרים מנקבות.
צבוע נקוד חי בממוצע כ-20 שנה. הפרט הידוע כזקן ביותר חי בשבי, והוא בן 41 שנים.
צאצאים
הגורים נולדים במשקל 1-1.6 קילוגרם כשעיניהם פקוחות ופרוותם כמעט שחורה לגמרי.
לאחר 2–6 שבועות מלידתם, מעבירה אותם האם מהמאורה הנטושה בה נולדו למאורה הקהילתית. המאורה הקהילתית חשובה מאוד לצבועים, אך אין בה טיפול קהילתי. גור לא יכול לינוק מצבועה שאינה אימו. אף כי קיימים מקרים יוצאי דופן, כשהמצב נעשה קשה במיוחד.
חלב הצבועים מזין במיוחד, והגורים יונקים עד לשלב מאוחר מאוד בחייהם, דבר נדיר אצל יונקים. דבר נדיר נוסף אצל הצבועים היא העובדה שהגור ממשיך לינוק גם כששיניו צומחות.
הגורים מגיעים לבגרות מינית בסביבות גיל שלוש, אך זכרים יכולים להגיע לבגרות גם בגיל שנתיים. הנקבות מגוננות מאוד, ואינן מאפשרות לצבועים זרים להימצא בקרבת גוריהן בשנתם הראשונה. כשהגורות הנקבות גדלות, האמהות מתערבות ועוזרות להן במלחמות עם צבועים אחרים, כדי לוודא שמעמדן יהיה בדיוק מתחת למעמד האם.
קישורים חיצוניים
צבוע נקוד באתר הרשימה האדומה של IUCN
הערות שוליים
גלריה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1777
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי יוהאן כריסטיאן ארקסלבן
קטגוריה:צבועיים
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
קטגוריה:יונקים: טורפי-על
קטגוריה:מגה-פאונה של אפריקה
קטגוריה:סודאן: יונקים
קטגוריה:דרום אפריקה: יונקים
קטגוריה:טנזניה: יונקים
קטגוריה:יונקים בסוואנה האפריקנית
קטגוריה:הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו: יונקים
| 2024-05-16T07:08:12
|
ראקוניים
|
ממוזער|דביבון מצוי
ממוזער|דביבון זנב-טבעת
רָקוּנִיִּים (שם מדעי: Procyonidae) היא משפחה בסדרת הטורפים של יונקים אוכלי כל החיים רק בעולם החדש. הם שייכים לתת-סדרת דמויי כלב ומזכירים במראם משפחות נוספות מאותה תת-סדרה כמו דוביים, סמוריים ופנדות אדומות.
מיון ראקוניים
סוג: בסרקיון (Bassaricyon)
מין: אולינגו צפוני (Bassaricyon gabbii)
מין: אולינגיטו (Bassaricyon neblina)
מין: אולינגו מזרחי (Bassaricyon alleni)
מין: אולינגו מערבי (Bassaricyon medius)
סוג: חוטמן הרים (Nasuella)
מין: חוטמן הרים מזרחי (Nasuella olivacea)
מין: חוטמן הרים מערבי (Nasuella olivacea)
סוג ומין יחיד: דביבון לופת (Potos flavus)
סוג: בסריסקוס (Bassariscus)
מין: דביבון זנב-טבעת (Bassariscus astutus)
מין: קקומיסטו (Bassariscus sumichrasti)
סוג: חוטמן (Nasua)
מין: חוטמן אדום (Nasua nasua), נפוץ בדרום אמריקה
מין: חוטמן חום (Nasua narica)
סוג: דביבון (Procyon)
מין: דביבון סרטנים (Procyon cancrivorus)
מין: דביבון מצוי (Procyon lotor)
מין: דביבון קוסומל (Procyon pygmaeus)
מין: Procyon rexroadensis - נכחד
סוגים נכחדים
בעבר חיו בדרום אמריקה סוגים נוספים מהסדרה כשהגדול שבהם - הצ'מפלמלניה הגיע לגודל של פנדה ענקית. הם נכחדו כאשר ההחלפה האמריקנית הגדולה הגיעה לדרום אמריקה והתחרות עם חיות צפון-אמריקאיות הכריעה אותם:
Parahyaenodon
Tetraprothomo
Angustictis
Probassariscus
Edaphocyon
Arctonasua
קיונסואה (Cyonasua)
Amphinasua
צ'מפלמלניה (Chapalmalania)
Protoprocyon
Paranasua
Bassaricynoides
Parapotos
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1825
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי
| 2023-11-30T08:36:11
|
פנדה אדומה
|
שמאל|ממוזער|230px|פנדה אדומה במנוחה על גשר
שמאל|ממוזער|230px|פנדה אדומה ניזונה מבמבוק.
ממוזער|230px|הפנדה "סיימון" בגן החיות התנ"כי בירושלים
פנדה אדומה או פנדה זנובה (שם מדעי: Ailurus fulgens) היא מין יונק קטן והמין היחיד ששרד מהמשפחה פנדות אדומות, שבסדרת הטורפים. הפנדה האדומה נפוצה בסצ'ואן, בצפון בורמה ובנפאל; ובית הגידול שלה הוא יערות במבוק שבהרים סלעיים בגובה 2,100–3,600 מטר. תוחלת החיים שלה היא 8–10 שנים.
הפנדה האדומה היא מין בסכנת הכחדה בגלל איבוד אזורי מחיה וציד בלתי חוקי. היא ניצודה בשל פרוותה המשמשת להכנתם של כובעי פרווה ובגדים. בנוסף לכך, בשל הגידול באוכלוסיית סין, נהרסים שטחי בית הגידול של הפנדה האדומה ומשמשים לצורך בניית מבנים. מעריכים כי כ-10,000 פנדות אדומות מתות מדי שנה, מהם 7,000 בשל בירוא יערות.
על-אף שמה, הפנדה האדומה איננה קרובה של הפנדה הענקית ולמעשה היא מין יחיד במשפחה (הפנדה הענקית קרויה על שם הפנדה האדומה). השם פנדה משמעו ״אוכל חזרן (במבוק)״ בנפאל ואכן עיקר התזונה של הפנדה האדומה (בדומה לפנדה הענקית) מורכב מעלי חזרן. כדי להתקיים מעלי החזרן בעלי הערך התזונתי הנמוך, הפנדה האדומה עסוקה כשתים עשרה שעות ביממה באכילתו (כעשרים אלף עלים ביום).
מלבד החזרן ניזונה הפנדה גם מיונקים קטנים, ביצים, שורשים, פטריות ועוד, כך שהיא אוכלת כל. הפנדה היא חיה לילית בעיקרה והיא מעדיפה לבלות את רוב זמנה על העצים. היא חיה בבדידות ומגיעה לבשלות מינית בערך בגיל 18 חודשים. נקבת הפנדה האדומה מוכנה להזדווג רק יום אחד בשנה.
מראה
אורך הגוף 50–75 ס"מ, אורך הזנב 37–47 ס"מ והמשקל הממוצע הוא 5–20 ק"ג. על אף שמה היא אינה קרובה לפנדה הענקית שנחשבת לדוב אמיתי. הפנדה האדומה חיה באזורים קרים. גופה מכוסה פרווה שעירה ארוכה, צפופה ועדינה וכך גם זנבה. בשל הפרווה העבה והמבודדת מקור, היא לא נמה את תרדמת החורף. צבע הפרווה חום-אדמדם ובזנב ישנן טבעות בהירות וכהות לסירוגין. בפניה ובאוזניה ישנם כתמים לבנים ומסביב לחוטמה ישנם זיפי שיער. בסיס כפות הרגליים מרופד בכריות שעירות, המונעות ממנה להחליק בשלג. הטופרים חזקים, חדים ומעוקלים, ומתכנסים פנימה. יש לה גם "אגודל מדומה", עשוי עצם, בו היא נעזרת בעת האכילה.
מינים
הפנדות האדומות מסין והפנדות מהימלאיה נחשבו בעבר לתת מינים על סמך הבדלים אנטומיים ומורפולוגיים ביניהם. בין היתר, אצל הפנדה האדומה הסינית עצם הלחי גדולה יותר, הפרווה על הפנים בגוון אדום יותר והטבעות שעל הזנב מודגשות יותר בהשוואה לפנדה מההימלאיה. אולם מחקר גנטי שפורסם בשנת 2020 העלה, כי מדובר בשני מינים שונים שנפרדו לפני 220,000 שנה. על פי הניתוח הגנטי, המין הסיני (Ailurus styani) עבר שני אירועי צוואר בקבוק גנטי ותקופה אחת של התפשטות מהירה ואילו מין הפנדה מההימלאיה (Ailurus fulgens) עבר שלושה אירועי צוואר בקבוק והתפשטות מוגבלת. תוצאת "צוואר הבקבוק" היא שונות גנטית נמוכה.
התנהגות
מטפסת בקלות על עצים ועליהם נחה בשעות היום. לקראת ערב היא יוצאת לצוד את מזונה, אך מקדישה יותר זמן לשינה מאשר לאיתור מזון ואכילתו. חוש הריח שלה מפותח ביותר.
הפנדה האדומה היא אוכלת כל: גרגירי יער, עופות, דו-חיים, יונקים קטנים וגם זוחלים, אך בשבייה היא מסרבת לאכול בשר. באחד מגני החיות בסין הפנדה סרבה לאכול בשר, אך אכלה תפוחים שהיו על רצפת הכלוב.
כאשר הפנדה האדומה מרגישה מאוימת היא מרימה את רגליה הקדמיות כדי להיראות גדולה יותר. בלילה היא מתעטפת בזנבה.
רבייה
עונת הרבייה חלה באביב. לנקבה יש היריון מושהה, קרי הביציות המופרות אינן מתפתחות בזמן אחיד, ולכן היא מסוגלת להמליט גורים בהפרשי זמן זה מזה. אלה נולדים עיוורים ורק לאחר שלושה שבועות עיניהם נפקחות. הם נותרים לצד הוריהם בשנת חייהם הראשונה ואחרי כן יכולים לעמוד ברשות עצמם. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל 18 חודשים. משך ההיריון: 90–150 יום; מספר הוולדות: 1–4.
בתרבות
השם Firefox של דפדפן האינטרנט בקוד פתוח המפותח על ידי קרן מוזילה הוא כינוי לפנדה האדומה.
בגן החיות התנ"כי בירושלים חיות שלוש פנדות אדומות בשם טיקה, יינג, ויאנג שהגיעו מצרפת וגרמניה (ובעבר גם הפנדה האדומה סיימון שמת בשנת 2012).
הפנדה האדומה ידוע בעיקר מדמותו של "מאסטר שיפו", אומן הלחימה של פו, מסדרת סרטי קונג פו פנדה. דמותו של "פאבו", חיית המחמד של "בולין" מהסדרה האגדה של קורה הוא פנדה אדומה. בסדרה מסיפורי ספר הג'ונגל פנדה אדומה בשם "צ'יפי" מתחבר למוגלי.
היום הבין-לאומי לציון הפנדה האדומה חל בשבת השלישית של ספטמבר כל שנה.
ב-2 באפריל 2016 חברת סנריו (האחראית על הלו קיטי ודמויות נוספות) שחררה סדרת סרטונים בשם "אגרטסוקו". רטסוקו, הדמות הראשית בסדרה, היא פנדה אדומה.
ב-10 במרץ 2022, יצא הסרט "אדומה אש" מאת אולפני פיקסאר ווולט דיסני, בו הדמות הראשית ניחנה בסגולה ליהפך לפנדה אדומה.
קישורים חיצוניים
פנדה אדומה, באתר גן החיות התנ"כי
פנדה אדומה, באתר נשיונל ג'יאוגרפיק
מי אני? מה אני?: הפנדה האדומה במשבר זהות, באתר יוטיוב, ערוץ כאן
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי פרדריק קיוויה
קטגוריה:פנדות אדומות
קטגוריה:ההימלאיה: בעלי חיים
קטגוריה:בעלי חיים בהרי סין
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
קטגוריה:מינים יחידים במשפחתם
קטגוריה:מיאנמר: יונקים
קטגוריה:נפאל: יונקים
קטגוריה:סין: יונקים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1825
| 2024-07-16T05:12:55
|
דביבון
|
דביבון או רָקוּן (שם מדעי: Procyon) הוא סוג של יונק שמקורו באמריקה. מין הדביבון הידוע ביותר באמריקה הצפונית ובאירופה הוא הדביבון המצוי. הדביבון נקרא גם "הדוב הרוחץ" משום שבטרם אכילתו דבר מה מחפש הדביבון נהר, נחל או מקור מים אחר כדי לשטוף את מזונו מספר פעמים.
מאפיינים
הדביבונים הם אוכלי כל פעילי לילה. מזונם מגוון, וכולל גרגרים, חרקים, ביצים, סרטנים ובעלי חיים קטנים.
אורכם של הדביבונים נע בין 50–100 ס"מ (כולל הזנב). אורך זנבם נע בין 20–40 ס"מ. משקלם נע בין 4.5–16 ק"ג. הדביבונים הזכרים בדרך כלל יותר גדולים מהנקבות.
לדביבונים חוש מישוש מאוד מפותח, וחלק גדול ממוחם מוקדש לפענוח אותות שמגיעים מכפות ידיהם. הדבר משמש לאיתור מזון בנחלים, כשהם ממששים את קרקעית הנחל, כאשר ראשם מחוץ למים.
תוחלת החיים של דביבונים בשבי יכולה להגיע ל-20 שנים ואילו בטבע נדיר לראות דביבון מעל גיל 12.
במספר מדינות בארצות הברית ניתן לגדל דביבונים כחיות מחמד באופן חוקי.
תזונה
דביבונים צדים את מזונם בלילה, וטרפם משתנה בין העונות, באביב רוב מזונם ארנבונים עופות קטנים ובונים צעירים. מזונם בקיץ הוא ברובו צמחי, וחלק קטן ממנו הוא סרטנים וצפרדעים. בסתיו הם מקדישים הדביבונים כמעט את כל זמנם למציאת מזון שכן הם חייבים להכין מאגרים לחורף. בלוטים, אגוזים ופירות יבשים אחרים, כמו גם חרקים נצרכים בסתיו בכמויות גדולות. בחורף, בעת שהם בלתי פעילים יחסית, אוכלים הדביבונים ממה שמזדמן להם כגון פגר אייל. אם הם קרובים לכפר או חווה הם עשויים להפוך את הפחים ולחטט בתוכנם.
בחופי ימים הם מלקטים צדפות שונות, את החיה גופא הם מוציאים מתוך הקונכייה במיומנות מדהימה.
מינים
דביבון מצוי (Procyon lotor)
דביבון סרטנים (Procyon cancrivorus)
דביבון קוסומל (Procyon pygmaeus)
Procyon rexroadensis – נכחד
דביבון ובני אדם
הדביבון שימש מקור מזון לחלוצים הראשונים שבאו לאמריקה מאירופה. מאז המאה ה-20 הדביבון הסתגל היטב לחיים עירוניים והוא מהווה מטרד לבני אדם. דביבונים מרבים לפלוש לפחי אשפה ויכולים להיות תוקפניים ונשכניים ואף לטרוף חיות מחמד כמו חתולי בית. הדביבון הוא אחד מבעלי החיים הגדולים שהצליחו להסתגל היטב להתפתחות האדם. באמריקה, אזורי הפרברים וחלק מהערים הגדולות מאכלסים מספר רב של פרטים. אוכלוסיית הדביבונים משגשגת על מזון שהושג מפחי אשפה וממזון של חיות מחמד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1780
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי גוטליב קונרד כריסטיאן סטור
קטגוריה:ראקוניים
קטגוריה:טקסונים קיימים שהתפתחו בפליוקן
| 2024-09-16T04:43:01
|
דוב קוטב
|
שמאל|ממוזער|250px|דוב קוטב באלסקה
דוב קוטב (שם מדעי: Ursus maritimus) או דוב לבן הוא דוב שתפוצתו מוגבלת לאזור הארקטי. לצד דובי הקודיאק, דובי הקוטב הם הטורפים היבשתיים הגדולים ביותר בעולם, הזכרים הבוגרים שוקלים בין 300 ל-700 קילוגרם, והנקבות שוקלות כחצי ממשקל הזכרים. פרוותם חלולה ושקופה למחצה, אולם לצופה מרחוק היא נראית בצבע לבן או בז', ולכן היא מספקת לדובים הסוואה. עורם של דובי הקוטב שחור. שכבת השומן והפרווה שלהם מגנות עליהם מפני הקור העז השורר באזורי המחיה שלהם. זנבם הקצר ואוזניהם הקטנות מאפשרים את הקטנת איבוד החום לסביבה. מבנה גופם וראשם הקטן מותאמים לשחייה חלקה במים.
דוב הקוטב הוא יונק ימי מימי-למחצה, והוא הסתגל לכמה סביבות חיים: יבשה, ים וקרח. באזורי מחייתו הוא נחשב לטורף-על. הוא ניזון בעיקר מכלבי ים, מניבתנים ומלווייתנאים, אולם הוא יאכל כל מה שיעלה בידו. כמו כן הוא חוטף טרף של טורפים קטנים כמו שועלים, זאבים או דובים אחרים.
מצב שימורו של דוב הקוטב על פי האו"ם "פגיע", כלומר הוא נמצא בסיכון, אם כי ההערכות לגבי מידת הסיכון שנויות במחלוקות. יש זואולוגים הסבורים כי ההמסה הצפויה של הקרחונים ושל ימות הקרח בשל ההתחממות העולמית תביא לצמצום אוכלוסיות דובי הקוטב לכדי שליש מגודלן הנוכחי עד אמצע המאה ה-21. מחקרים ארוכי-טווח מראים כי רוב תת-האוכלוסיות של דובי הקוטב נמצאות בתהליך הצטמצמות, אף כי ניכרת גם עלייה במספרם בכמה מקומות.
מאפיינים פיזיים
דובי קוטב, יחד עם דובי הקודיאק (Ursus arctos middendorffi), הם הטורפים הגדולים ביותר החיים כיום על היבשה. זכרים בוגרים שוקלים בין 300 ל-700 ק"ג, ואורך גופם 2.4–3 מטרים. לעומתם, נקבות בוגרות שוקלות בין 150 ל-300 ק"ג, ואורך גופן 2–2.5 מטרים. משקל הנקבות עולה משמעותית בתקופת ההיריון. נתונים אלו מעמידים את דובי הקוטב כמין היונק השני ברמת הדו-צורתיות הזוויגית שלהם, שניים רק לאוטריים. הגורים שוקלים בהיוולדם רק 600–700 גרם.
גופו של דוב הקוטב גדול וחסון. צווארו ארוך, אוזניו וזנבו קטנים, וגופו עגלגל יותר יחסית לדובים אחרים מסוגו, כנצפה מכלל אלן. גפיו האחוריות גדולות מגפיו הקדמיות. על פניו נראה שגודלן הרב של כפות רגליו עומד בסתירה לכלל אלן, אולם מאפיין זה שלהם נובע מלחצי ברירה שמקורם בשני גורמים:
בזמן השחייה הם משתמשים בכפות רגליהם להנעת גופם.
בתקופות מסוימות עליהם ללכת באזורים בהם הקרח דק. במצבים אלו רגליהם הגדולות משמשות כמחליקי שלג ומפזרות את עומס משקלם על פני שטח גדול יותר. מאותה סיבה בדיוק, כשהקרח דק במיוחד הם ילכו "הליכת שש" או "הליכת שמונה" - כלומר ילכו גם על ברכיהם ומרפקיהם.
מאפיינים אלו מקטינים את היחס בין שטח הפנים לנפח גופם, ובאופן זה קטן איבוד החום מגופם לסביבה. מסיבה דומה - חיסכון באנרגיה - דובי הקוטב גדולים יותר מדובים אחרים, כנצפה מכלל ברגמן.
פרוותם של דובי הקוטב נראית בצבע לבן-בז' (השערות עצמן שקופות), והיא מספקת הסוואה טובה. בנוסף, הפרווה משמשת כשכבת בידוד תרמי, כלומר חשיבותה הרבה נובעת מהאקלים הארקטי שבו חיים הדובים. הפרווה עשויה להפוך לצהבהבה עם הגיל. עורם של הדובים שחור, וניתן להבחין בכך באזורים החשופים (מפרווה) של הדוב: האף, העיניים והפה. הפרווה מכוסה שמן דוחה מים, המשמש כבידוד תרמי לדוב בעת שהותו בתוך המים, כאשר פרוותו אינה מבודדת בגלל הרטיבות. שערות קשיחות בסוליות כפות הדוב מספקות לו בידוד תרמי מהקרקע ואחיזה על פני הקרח החלק.
שלא כמו יונקים ארקטיים אחרים, אין דובי הקוטב משירים את פרוותם הלבנה והסמיכה לשם הצמחת פרווה כהה ודלילה יותר בקיץ. בעבר סברו כי השערות השקופות של פרוות הדוב מעבירות את אור השמש אל עור הדוב (בדומה לאופן פעולתם של סיבים אופטיים), אולם השערה זו הופרכה בהמשך.
אבולוציה ומיון
שמאל|ממוזער|150px|בן כלאיים של דוב חום ושל דוב קוטב
דוב הקוטב הוא מין בסוג דוב המשתייך למשפחת הדוביים. המין הקרוב אליו ביותר הוא הדוב החום. על פי ממצאי מאובנים ומחקרים מולקולריים, נראה שדוב הקוטב והדוב החום התפצלו זה מזה לפני כ-200 אלף שנים בהערכה גסה. מאובנים מראים כי השיניים הטוחנות של דוב הקוטב השתנו משמעותית מאלו של הדוב החום לפני כ-10 עד 20 אלפי שנים בלבד. כפי הנראה, דוב הקוטב התפצל מאוכלוסיית דובים חומים שהפכה מבודדת במהלך תהליך התקרחות בתקופת הפליסטוקן.
מחקרים גנטיים מצביעים על כך שקבוצות אחדות של דובים חומים קרובות יותר מבחינה גנטית לדובי הקוטב מאשר לקבוצות אחרות של דובים חומים. משמעות הדבר היא שלפי תפיסות מסוימות של הגדרת המין דובי הקוטב אינם נחשבים למין נפרד. יתר על כן, מספר פעמים אירעו מקרים שבהם דובי הקוטב הזדווגו בסביבתם הטבעית עם דובים חומים ויצרו בני-כלאיים פוריים. זוהי עדות נוספת לקרבה הגנטית בין המינים, שמצביעה על התפצלות מאוחרת יחסית. עם זאת, אף אחד מהמינים אינו מסוגל לשרוד לאורך זמן בגומחה האקולוגית של האחר, והם נבדלים במורפולוגיה, במטבוליזם, בתזונה, בהתנהגות ובמאפיינים פנוטיפיים אחרים. לכן, שני הדובים הללו מסווגים על פי רוב כמינים נפרדים.
בעבר זיהו חוקרים שני תת-מינים תחת המין Ursus martimus: תת-המין Ursus maritimus maritimus זוהה על ידי קונסטנטין פיפס (1744–1792) ב-1774, שהיה הראשון לתאר את דובי הקוטב כמין נפרד; תת-המין השני היה Ursus maritimus marinus, שזוהה על ידי פיטר פלאס (1741–1811) ב-1776. עם זאת, מאז נמצא שהמיון לתת-מינים מוטעה - כיום המין אינו מפוצל לתת-מינים, ובמקום זאת ממיינים את אוכלוסייתו העולמית ל-19 תת-אוכלוסיות החיות בחמש מדינות:
הארכיפלג הקנדי הארקטי בקנדה
(חלק מממלכת דנמרק)
סבאלברד (חלק מנורווגיה)
מרכז סיביר וארכיפלג פרנץ יוזף שברוסיה
שבארצות הברית
תת-האוכלוסיות השונות שומרות על אזור חיים קבוע בהתאם לעונות השנה. פרטים מתת-אוכלוסיות שונות עשויים להזדווג ביניהם.
בעבר היה גם תת-המין דוב קוטב טירני (Ursus maritimus tyrannus) העצום, אם כי כמה חוקרים רואים בו תת-מין של דוב חום.
התנהגות
זכרי דוב הקוטב הם בעלי חיים יחידאים (סוליטרים), למעט בעונות הייחום, בעוד שהנקבות חברותיות יותר אחת כלפי השנייה. דובי הקוטב הם אגרסיביים מאוד וכאשר זכרים נתקלים בדובי קוטב זכרים אחרים, עלול להתפתח ביניהם קרב, כדי לבחון מי החזק מהם. במהלך הקרב הם עלולים להיפצע ולשבור את שיניהם. דובי קוטב צעירים מרבים לערוך קרבות ביניהם כחלק ממשחק, במהלכו הם מפתחים כישורי לחימה שישמשו אותם בבגרותם במאבק על בת זוג להזדווגות. במהלך קרבות המשחק הם מתנסים בלחימה ובמגע גופני, מבלי שיסתכנו בפציעה. קרבות בין דובי הקוטב לבין מיני דובים אחרים מתרחשים רק לעיתים רחוקות, וייגרמו רק כתוצאה מבהלה או מבלבול. קרבות אלו מסתיימים לרוב בפציעות קלות, אך במקרים נדירים עלול הדוב להרוג, ואף לאכול את יריבו.
תנועה ופעילות
שמאל|ממוזער|250px|דוב קוטב שוחה
שמאל|ממוזער|250px|דוב קוטב שטרף כלב ים מזוקן.
עיקר זמנם של דובי הקוטב מתחלק בין ציד ואכילה ובין מנוחה. המנוחה באקלים הקוטבי חשובה, שכן איבוד החום בזמן חוסר-פעילות קטן. דובי הקוטב ישנים בין 7 ל-8 שעות ביממה, בדומה לאדם. פעילותם מתבצעת בשעות ה"לילה" על-פי רוב, בהתאם לשעות הפעילות של טרפם העיקרי, כלבי הים. עם זאת, אין המדובר בלילה ממשי, שכן אחד ממאפייניה של סביבת החיים הקוטבית הוא שעות אור רבות בקיץ ושעות חושך רבות בחורף. בנוסף לשינה, דובי הקוטב מנמנמים בכל הזדמנות שנקרית בדרכם, ובכך חוסכים אנרגיה רבה. בחורף הם חופרים מאורה או שוחה רדודה כדי לישון בה, ובזמן סערה הם ישהו במאורה במשך מספר ימים.
דובי הקוטב יכולים לגמוא מרחקים גדולים על פני האדמה והקרח, אולם הם מעדיפים בדרך כלל להישאר בקרבת הים, בעבר נצפו פרטים ששחו מרחק של 160 ק"מ מפיסת היבשה הקרובה ביותר. קצב הליכתם הוא כשישה קילומטרים בשעה. נקבה עם גורים תלך בקצב איטי יותר של 2.5–4 קמ"ש. בזמן ריצה הם יכולים להגיע למהירות של כ-40 קמ"ש למשך זמן קצר וללכוד בדרך זו איילים, אולם פרוותם העבה גורמת להם להתחמם יתר על המידה לאחר זמן קצר. בנוסף, מבנה גופם המגושם מביא לכך שבזמן תנועה הם מנצלים אנרגיה רבה מאוד יחסית ליונקים אחרים. בשל כך דובי הקוטב מעדיפים באופן טבעי לצוד את טרפם ממארב. מרדף בריצה, לדוגמה אחר אווז שלג, שיארך יותר מ-12 שניות, יסתיים בבזבוז אנרגיה גם אם ייתפס האווז.
דובי הקוטב הם שחיינים מצטיינים הודות לגופם המותאם היטב לשחייה: הנחיריים והאוזניים נאטמים בעת צלילה, פרוותם השמנונית מונעת ספיגת מים, אחוז השומן הגבוה בגופם עוזר להם לצוף, וכפות רגליהם מכוסות בקרומי שחייה חלקיים. דובי קוטב יכולים לשחות במהירות של עד 10 קילומטרים לשעה. הדובים הם גם צוללים מצטיינים, והתחמקו בעבר מציידים אנושיים באופן זה.
בשונה מדובים אחרים, דובי הקוטב נותרים ערים ופעילים לכל אורך השנה. הנקבות ההרות חופרות מערות קטנות, שבהן הן ממליטות בבטחה את גוריהן. בעודן במערות הנקבות ישנות, ובחודשי האביב הן יוצאות במצב פיזיולוגי דומה לזה של דוב חום שעבר "תרדמת חורף", אף על פי שטמפרטורת הגוף שלהן לא ירדה בדומה לאלו של הדובים החומים.
לדובי הקוטב יש הסתברות שווה למות לכל אורך החיים, כשדובי הקוטב גורים הם ניצבים בפני שלל סכנות, אחד מהם הוא התוקפנות של דובי קוטב זכרים לגורים, מסיבה זו הדובה מתבודדת כבר כשהיא בהריון כדי להבטיח שהגורים לא יהיו בקרבת דוב קוטב זכר. אתגר וסכנה נוספת העומדת בפני הגורים הן להקות זאבים אשר מנסות להפריד בין הגור לאם ובכך לטרוף את גור דב הקוטב. במהלך חייהם הבוגרים של דובי הקוטב ישנם עוד שלל אתגרים וסכנות - אחד האתגרים שדובי הקוטב מתמודדים עימם הוא הצומות הארוכים, דובי הקוטב נודדים בעיקר על מנת לחפש טרף ולאכול, ישנם דובים אשר לא מצליחים לטרוף ופשוט מתים מרעב ומחוסר אנרגיה. אתגר נוסף הקשור גם לתזונתם הוא מזג האוויר הקפוא הצורך מהם אנרגיות רבות.Amstrup, S. C., Stirling, I., Smith, T. S., Perham, C., & Thiemann, G. W. (2006). Recent observations of intraspecific predation and cannibalism among polar bears in the southern Beaufort Sea. Polar Biology, 29(11), 997
ציד ותזונה
ממוזער|שועל שלג המסתמך על ציד של דוב לבן כדי לשרוד בחורף.
דובי הקוטב הם טורפי-על, בעלי התזונה המבוססת ביותר על בשר ממשפחתם והם הניזונים בעיקר מכלבי ים, ובמיוחד מפוסות טבעתיות שיוצרות חורים בקרח על מנת לנשום. עם זאת, בהיותם ציידים אופורטוניסטים, דובי הקוטב יאכלו כל יצור שביכולתם להרוג: עופות, מכרסמים, צדפות, סרטנים, לבנתנים, ניבתנים צעירים, דגים, איילי צפון, כבשי מושק, פגרים של חיות שונות, ולעיתים נדירות אף דובי קוטב אחרים. מערכת העיכול שלהם מותאמת לעיכול השומן של בעלי החיים הימיים, ולכן הערך התזונתי של הטרף היבשתי קטן יותר עבורם. מרבית בעלי החיים רצים מהר יותר מדובי הקוטב ביבשה, או שוחים מהר יותר מהם במים, ולכן טכניקת הציד העיקרית שלהם ללכידת כלבי ים היא מארב: דוב הקוטב ממתין, כשהוא מוסווה בפרוותו, בקרבת חורי נשימה המפוזרים על פני הקרח, ומחכה לכלב הים העולה לפני המים כדי לנשום אוויר. הוא תוקף את כלב הים בעזרת מלתעותיו ומנסה לתפסו על ידי שבירת הקרח סביבו. המארב מצליח רק בשני אחוז מהמקרים. ככלל, דוב הקוטב אוכל רק אחת לארבעה עד חמישה ימים. הדוב אוכל רק את העור ואת השומן של כלב הים, בעוד שמשאר חלקיו ניזונות חיות אחרות, במיוחד בחורף. כך לדוגמה, נמצא כי שועלי שלג ניזונים בעונה זו בעיקר משאריות שהותירו אחריהם דובי הקוטב.
חוש הריח המפותח של הדוב מסייע לו לאתר פגרי בעלי חיים ממרחק רב, המגיע לעיתים לכדי 30 ק"מ. בשל כך, חלק חשוב בתזונתם מורכב מפגרי ניבתנים ולווייתנים. דובי הקוטב הם טורפים חזקים ומסוכנים מאוד, אולם רק לעיתים רחוקות הם הורגים ניבתנים בוגרים שמשקלם כפול ממשקלם שלהם. בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו עובי שכבת הקרח קטן מדי, ולכן הם טורפים פחות ומנצלים את מאגרי השומן שצברו. אף על פי כן, אוכלוסיית דובי הקוטב במפרץ הדסון המערבי נצפתה אוכלת גם מיני צמחייה כתותי יער, אצות, שורשים ופירות שונים כאשר מלאי המזון הרגיל שלה אזל.
לדובים בוגרים אין טורפים טבעיים והסכנה העיקרית לקיומם היא מידי האדם. לעיתים נמצאו שאריות של דובי קוטב בקיבתם של קטלנים ושל כרישי ישנן גרינלנדי, אך הציד לא שכיח. דובים גם נהרגים לעיתים בציד לא מוצלח של ניבתנים וגורים נטרפים לעיתים בידי זאב ארקטי, דובים חומים ולפי מספר טענות גם בידי הגרגרן, אף שישנה מחלוקת על סיפורים אלה. הדובים גם משמשים פונדקאים של האקרית Alaskozetes antarcticus. באופן נדיר ליונקים, דובי קוטב סובלים לעיתים רחוקות מכלבת.
רבייה
שמאל|ממוזער|250px|נקבה עם גורים
ממוזער|שמאל|250px|אם וגורים
אסטרטגיית החיים ההיסטורית של דובי הקוטב היא אסטרטגיית רבייה K. דפוס גדילת האוכלוסייה הוא בקצב נמוך כאשר דובה מגיעה לבגרות מינית בגיל 5, היא יכולה להיכנס להריון כל שלוש שנים, וללדת שני צאצאים בממוצע. בנוסף הנקבה תצטרך להתבודד בזמן הריונה על מנת להגן על גורה מדובים זכרים ואיומים אחרים. מכיוון שקצב גדילתם נמוך ובגלל שינוי האקלים כיום, דובי הקוטב נחשבים בסכנת הכחדה ולכן הם גם "מין דגל". הדינמיקה המשפיעה ביותר על אסטרטגיית החיים של דובי הקוטב היא האקלים - דובי הקוטב תלויים בקרח ובעונות השנה, בנסיגת הקרחים בקיץ הם צמים והם צדים בעיקר בחורף, בתי רבייתם, מזונם ומסלול נדידתם תלויים בטופוגרפיה ובאקלים הארקטי.
דובי הקוטב מזדווגים בין החודשים מרץ ויוני. זמן קצר לאחר ההזדווגות נפסקת התפתחותה של הביצית המופרית בגופה של הדובה, והיא נשארת באותו מצב בחלל הרחם עד לחודשים ספטמבר - אוקטובר. מנגנון זה מאפשר לנקבות להמליט ולהיניק במהלך החורף, ונועד להבטיח שגורי הדובים ייצאו מהמאורה לראשונה בחייהם בחודשים מרץ או אפריל; שכן אז מזג האוויר חם יחסית והמזון זמין. התהליך נקרא "קינון מאוחר של הביצית" או "היריון מושהה".
דובי הקוטב מגיעים לבגרות מינית בגיל 6 שנים, ואילו דובות הקוטב מגיעות לבגרות מינית בגיל 4. ההזדווגות תתרחש רק אם לדובת הקוטב יש מספיק שומן בגוף בשבילה ובשביל ההיריון. בעוד הזכרים מתחילים לנדוד לאזור הקוטב בחודשים אוקטובר ונובמבר, שבו הם שוהים במהלך החורף, נקבות הרות מחפשות אתרים ביבשה ובקרחוני-ים כדי לחפור בהם מאורות בשלג, בעיקר בצלע גבעה. הדובה חופרת מאורה בת שני חללים, ולעיתים קרובות היא מנצלת מאורה ישנה שנדרשות בה עבודות "שיפוץ" קטנות בלבד. בין נובמבר לינואר ממליטה האם גור אחד עד שלושה גורים במאורה (לרוב שניים, ובמקרים נדירים ארבעה). כמו בקרב דובים אחרים מהסוג "Ursus", הגורים שאך נולדו הם קטנים מאוד: אורכם כ-30 סנטימטר ומשקלם כ-700 גרם, בדומה לגודל של סנאי. הגורים נולדים עיוורים, חסרי ישע ועם שכבת פרווה דקה. הגורים נשמרים במאורה צמודים לפרוות האם ונהנים מטמפרטורה הגבוהה ב־10 עד 40 מעלות מזו שבחוץ. חלב האם, המכיל 31 אחוזי שומן, מזרז את גידולם ומספק להם את צורכיהם בארבעת חודשי חייהם הראשונים. הם אינם יוצאים מהמאורה במשך כחודשיים, וכשהם עוזבים אותה באביב גודלם הוא כשל חתול בית.
בחורף שלאחר ההמלטה שוהה הנקבה במאורה יחד עם גוריה, ובעיקר ישנה וללא אוכל, במצב הקרוב לתרדמת חורף. הטמפרטורה בתוך מאורה כזו יכולה להיות חמה בכ-40 מעלות מהטמפרטורה החיצונית. הגורים גדלים במהירות הודות לחלב אימם העשיר. הם פוקחים את עיניהם לאחר כחודש, מגיחים מהמאורה במשקל של כ-10 קילוגרם, ומסוגלים ללכת בגיל חודש וחצי. בגיל זה הם כבר בעלי פרווה ושומן שמגנים עליהם מפני האוויר הקר, אולם הם עדיין אינם מוכנים לשהייה במי האוקיינוס הקרים. הם מתחילים לאכול אוכל מוצק בגיל 4–5 חודשים. עם בוא האביב, כשהגורים בני כמה חודשים, האם יוצאת איתם לחופי הים, בהם יש שפע של כלבי ים וניבתנים. הדובה מלמדת אותם לצוד ומגנה עליהם מפני סכנות, ובכלל זה מפני דובי קוטב זכרים בוגרים שלעיתים טורפים גורים. הגורים נשארים עם אמם ויונקים ממנה במשך כשנתיים, ומסיבה זו מחזור הרבייה של הנקבות נמשך לפחות שלוש שנים.
מפגשים עם האדם
בניגוד לרוב הדובים שיימנעו מקרבה לאדם, דוב הקוטב הוא טורף-על היכול להתמודד בהצלחה עם מרבית הטרף המועט שסביבו. הדבר הופך אותו לתוקפני יחסית לאדם, נוסף על העובדה שאיננו מתקיים לצד האדם וחסר פחד טבעי ממנו. כך הדב רואה באדם טרף אפשרי ובשל כך מרבית התקיפות נובעות מציד. לעומת זאת הדוב איננו טריטוריאלי כמו דובים אחרים. הדובים מפגינים תוקפנות בעודם חושבים על האדם כטרף, אך לאחר שהם מבינים את גודל האתגר יפגינו זהירות ואף יברחו מהאדם שמולם. דובים יתקפו בעיקר מרעב, בעוד דובים שבעים ימעטו לתקוף אנשים למעט לאחר התגרות.
תקריות בין בני אדם לדובים לבנים נדירות בטבע, אך לאחרונה הלחץ והרעב של הדובים גורר אותם להתקרב ליבשה ולחפש מזון במזבלות בקרבת יישובים, מה שמעלה את תדירות התקריות. נוסף על כך דובים רבים סובלים מתת-תזונה קיצונית, מה שגורר אותם לנקוט בפעולות קיצוניות כמו תקיפת אנשים. לפי מחקר, בין השנים 1870 עד 2014, היו 73 התקפות דובי קוטב מאושרות בהן נהרגו 20 בני אדם ו-63 נפצעו. המחקר גם מציג ש-61% מהתקיפות נבעו מדובים נמוכי משקל בהרבה מהרגיל
תפוצה ובתי גידול
שמאל|ממוזער|250px|שלושה דובי קוטב בוחנים צוללת גרעינית אמריקאית, 450 קילומטרים מהקוטב הצפוני, במבט מגשר הצוללת
תפוצת המין כוללת את אזור אוקיינוס הקרח הצפוני ואת האזור שסביב לו, והיא תחומה בדרומה על ידי צוקי קרח. הנקודה הדרומית ביותר בה נראו דובי קוטב היא מפרץ ג'יימס בקנדה. אף שמספרם קטן מעבר לקו הרוחב 88, קיימות עדויות על הימצאם של דובי קוטב בכל מרחבי האזור הארקטי. תפוצתם של דובי הקוטב תלויה במישרין בכמות הקרח באזור, בו הם מסתייעים ללכידת כלבי הים, שמהווים את עיקר מזונם. כלבי הים ודובי הקוטב נוטים להתקבץ סביב חורים בקרח, ולכן הרס בית הגידול הארקטי מאיים על הישרדותם של דובי הקוטב.
מרכזי האוכלוסייה העיקריים של דובי הקוטב הם:
האי ורנגל ומערב אלסקה
צפון אלסקה
הארכיפלג הקנדי הארקטי
גרינלנד
סבאלברד - ארץ פרנץ יוזף
צפון-מרכז סיביר
בשנת 1998 דיווחה קבוצת מומחים מטעם ארגון השימור העולמי (IUCN) על קיומן של 19 אוכלוסיות של דובי קוטב. אוכלוסייתם הכוללת נאמדת בכ-25,000 פרטים, 60 אחוז מהם בקנדה. עם זאת, ההערכה היא כללית למדי: בעוד שבאוכלוסיות הקטנות יותר ההערכה מדויקת למדי, הערכת גודלן של אוכלוסיות אחרות, ובכללן הגדולות ביותר, בוצעה על סמך "ניחוש מושכל" בלבד.
ביוני 2022 דווח על קבוצה נוספת של כ-300 דובי קוטב, שנמצאה בדרום מזרח גרינלנד. במחקר שנערך כ-7 שנים, נמצא שדובים אלה נבדלים גנטית, והתנהגותם מותאמת גם לתנאי מים מתוקים כמו גם לתנאי מי הים.
שימור
לפי הרשימה של IUCN, דובי הקוטב מוגדרים כ-VU, כלומר הם בעלי סיכון משמעותי להכחדת המין מהטבע. דובי הקוטב נמצאים כפגיעים כתוצאה משינויי האקלים ואובדן הקרח באזוריהם. שינויי האקלים באזור הארקטי גורמים להמסת קרחונים ונדרש מהדובים מאמץ רב בשחייה לאזור הציד. כתוצאה מכך מצטמצמים תקופת הציד של דובי הקוטב והרבייה והילודה וכך מחמיר המצב כל שנה מחדש (Derocher, 2004).
מצב השימור של דובי הקוטב סווג בעבר בקטגוריה של 'סיכון נמוך' כשהאיומים העיקריים עליהם היו ציד מסחרי לשם ניצול בשרם ופרוותם, וכן שפיכת נפט אל הים באזורי מחייתם. עם זאת, הסכנה העיקרית הנשקפת להם כיום נובעת מההתחממות העולמית.
היסטוריה והסכמים
שמאל|ממוזער|250px|דוב הקוטב הראשון שנורה במשלחת הבלון הארקטי של ס. א. אנדרי, 1897
בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 היה הציד האיום העיקרי על דובי הקוטב, והביא לדלדול מהיר של האוכלוסייה. בשנת 1972 הוחלט להכריז על דוב הקוטב כמין מוגן בארצות הברית. החוק האמריקאי אוסר באופן מוחלט על ציד של דובי קוטב, להוציא ציד שנערך על ידי ילידים, להם מותר לצוד מספר דובים מוגבל למטרות קיום או יצירת חפצי אמנות. ב-15 בנובמבר 1976, בעיצומה של המלחמה הקרה, נחתם באוסלו הסכם בינלאומי בין ארצות הברית, ברית המועצות, דנמרק (גרינלנד), נורווגיה וקנדה לשימור דובי הקוטב ולשיתוף בינלאומי במחקר ובניהול אוכלוסיות הדובים. "הסכם אוסלו" נחשב כאחת מאמנות השימור המוקדמות והמוצלחות במאה ה-20. אמנה נוספת נחתמה בשנת 2001 בין ארצות הברית ורוסיה לשימור האוכלוסיות בשטחיהן, להגברת המעורבות של העמים הילידים ולשימור מערכות אקולוגיות.
איומים עתידיים
בפברואר 2005 פנו מספר ארגוני שימור סביבה לשירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית (Fish and Wildlife Service; FWS) בבקשה להכליל את דובי הקוטב ברשימת המינים בסכנה, תחת החוק האמריקני להגנת חיות בסכנה. החוק בארצות הברית קובע כי על שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית להגיב לבקשה בתוך 90 יום, אולם באוקטובר 2005, לאחר שלא נתקבלה תגובה, איימו הארגונים לתבוע את ממשל ארצות הברית, וב-14 בדצמבר הוגשה התביעה. השירות קבע לבסוף, כי דוב הקוטב ימוין כ"פגיע", אך לא "בסכנה". סיווג זה אושר שוב ב-2009 וב-2010.
ארגון השימור העולמי הכליל את הדובים ברשימת המינים בסיכון במאי 2006. על פי הערכות, האוכלוסייה העולמית של דובי הקוטב, העומדת כאמור על כ-25,000 פרטים, הולכת ומצטמקת. הערכת אוכלוסיית הדובים בחוף המערבי של מפרץ הדסון שבקנדה, לדוגמה, עמדה בשנת 1987 על כ-1,200 דובים, ובשנת 2007 עמדה על כ-950 דובים בלבד. עם זאת, יש הטוענים כי האוכלוסייה העולמית של דובי הקוטב גדלה דווקא.
הסכנה המיידית והמוכרת ביותר לקיום העתידי של דובי הקוטב היא הפשרת הקרח באזורי המחיה שלהם בעקבות ההתחממות העולמית.
בנובמבר 2006 קבעו חוקרים בסקר הגאולוגי של ארצות הברית כי הפשרת קרח בים בופור הובילה לגידול משמעותי בשיעור התמותה של גורי דובי קוטב.
ההתחממות מובילה לכך שהקרח באזורי המחיה של הדובים דק יותר, דבר שמקשה עליהם לצוד את טרפם. הם נאלצים לשוב ליבשה ולקצר באופן משמעותי את תקופת הציד שלהם, לפני ואחרי עונת החורף הקשה, דבר שמוביל לרעב ולמוות של בוגרים ושל גורים.
גורם סיכון נוסף הן בעיות בריאות עקב זיהום הסביבה, בעיקר עקב חשיפה למזהמים אורגניים עמידים (POP). כמה מחקרים קשרו בין הירידה בשיעור ההישרדות של הדובים לבין מזהמים אורגניים עמידים כמו ביפניל פוליכלוריד (PCB), לינדן, דיאוקסין וחומרים נוספים. יש חשד להשפעות של חומרים אלה על מערכות הגוף של הדובים, כמו המערכת האנדוקרינית, מערכת החיסון, מערכת הרבייה ועוד. לדוגמה, 1.5% מהנקבות שנדגמו באזור סבאלברד היו בעלות איברי מין זכריים מפותחים למחצה (Pseudohermaphroditism), ומדענים מאמינים כי פגם זה קשור למזהמים אורגניים עמידים.
איום נוסף הקשור בהתחממות העולמית הוא התלקחות יערות בתקופות בצורת. מבין המאורות הבנויות באזור צ'רצ'יל שבקנדה, לדוגמה, חלק ניכר מהן הן מאורות עתיקות שנחפרות ומועמקות בכל שנה. שריפות היער משחירות את האדמה, דבר שגורם להתחממות גדולה יותר של האדמה מקרינת השמש, דבר שתורם להפשרת האדמה הקפואה ולהתמוטטות המאורות.
בשביה
ברחבי העולם מוחזקים כ-1,000 דובי קוטב בשביה בגני חיות. בטבע יכולים הדובים להגיע לגיל 18 לערך, והם מוגבלים בעיקר בגלל חוסר יכולת לצוד ביעילות בגיל זה. בשביה, לעומת זאת, הם מסוגלים להגיע עד לסוף שנות השלושים לחייהם. דובי הקוטב החיים בגני החיות, ואפילו הנדיבים ביותר מבחינת הקצאת אזורי מחיה, חיים באזור מחיה קטן בהרבה מזה שדובי קוטב רגילים לו בטבע.
כמו פילים וחתולים גדולים, דובי הקוטב מעניינים את הציבור ונחשבים למגפאונה כריזמטית המושכת קהל מבקרים. מסיבה זו הם מצויים לא אחת במרכזם של מאבקים בנושא זכויות בעלי חיים ורווחת בעלי חיים. גני חיות מערביים שהבטיחו בעבר כי לא יביאו עוד גורים מהטבע, חזרו בהם מהבטחתם.
מספר גורמים מעריכים כי בשל ההתחממות העולמית, הקרח באוקיינוס הארקטי יפשיר כולו עד סוף המאה ה-21, ודובי הקוטב התלויים בקרח זה לא ישרדו. נוכח אפשרות זו, יש החושבים שהסיכוי היחיד של דובי הקוטב לשרוד כמין הוא בגני החיות. מן הצד השני, יש פעילי זכויות בעלי חיים שמצהירים כי הם מעדיפים שדובי קוטב ייכחדו ולא יחיו במצב שלדעתם הוא מבזה וקרוב לשיגעון. דובי קוטב צריכים כישורים נלמדים רבים כדי לשרוד בטבע, ומעולם לא הוחזר דוב קוטב משביה לטבע בהצלחה.
ממוזער|קנוט דוב הקוטב
בתחילת שנת 2007 התפרסמה פרשה שבמרכזה עמד גור דוב קוטב בשם קנוט שנולד בגן החיות בברלין. בחודשים שלאחר לידתו הפך קנוט למושא לפרסום עולמי מצד אחד, ולסוגיה שנויה במחלוקת בדבר הזכות להחזיק חיות בר בשביה ולהחתימם באופן מלאכותי על ידי אדם, מצד שני. מסיבות שונות נדחה הגור על ידי אמו מיד לאחר הלידה. בהיותו גור חסר ישע, אילולא היה מטופל, גורלו היה נחרץ. הוא נלקח על ידי אחד מעובדי גן החיות, שטיפל בו במסירות, הציל בכך את חייו, ובהמשך העבירו לגן החיות. קנוט נמצא מת במתחם שהוקצה לו, כ-4 שנים לאחר מכן, במרץ 2011.
בתרבות ובמסחר
הייחודיות של דובי הקוטב, הידועים בפרוותם ובבית הגידול שלהם, הפכה אותם למפורסמים ולמעוררי מחלוקת גם יחד. חברות כמו קוקה-קולה, נלבנה, פולר בווברגס ואחרות השתמשו בדמויות של דובי קוטב בלוגו שלהם. בנוסף, חברת קוקה-קולה הציגה את דובי הקוטב כיצורים החיים יחד עם פינגווינים, אף שהאחרונים חיים דווקא בקוטב הדרומי. החברה השתמשה בדובי קוטב גם בקמפיין סביב אולימפיאדת סידני (2000). המטבע של שני דולר קנדי נושא דמות של דוב קוטב. הדובים המשוריינים בטרילוגיית הפנטזיה "חומריו האפלים" הם דובי קוטב בעלי אינטליגנציה ברמה אנושית, יכולת דיבור והכנת כלים. סדרת הטלוויזיה אבודים הציבה דובי קוטב באי טרופי מסתורי שם הם מוצגים כמפלצות אימתניות. מגוון האזכורים והמופעים של דובי הקוטב בתרבות ובמסחר הביא לשיפור תדמיתם בתרבות האמריקאית ובתרבות העולמית. כמו כן הדוב מופיע כבר מאות שנים בסמלים צבאיים ומלכותיים של ממלכת דנמרק, ומופיע גם בסמלה של גרינלנד.
גלריה
קישורים חיצוניים
https://doi.org/10.2305/iucn.uk.2015-4.rlts.t22823a14871490.en דוב קוטב, רמת סכנת הכחדה
Polar Bears International קבוצה לשימור דוב הקוטב
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קונסטנטין פיפס
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1774
קוטב
קטגוריה:יונקים ימיים
קטגוריה:האזור הארקטי: יונקים
קטגוריה:קנדה: יונקים
קטגוריה:רוסיה: יונקים
קטגוריה:יונקים: טורפי-על
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה
קטגוריה:מגה-פאונה של האוקיינוס הארקטי
| 2024-10-14T18:51:15
|
פנדה ענקית
|
פנדה ענקית (שם מדעי: Ailuropoda melanoleuca) היא מין של יונק והמין היחיד ששרד בסוג פנדה, המסווג במשפחת הדוביים (Ursidae) והשוכן במרכז סין. הפנדה חיה באזורים הרריים, כגון סצ'ואן וטיבט. לקראת סוף המאה ה-19 הפכה הפנדה ל"סמל לאומי" בסין ודמותה מופיעה על מטבעות זהב סיניים.
בסינית שמה של הפנדה הוא 熊猫, משמעות השם הסיני היא "דוב-חתול". הכינוי המקובל במערב נגזר משמו של יונק אחר, פנדה אדומה; בעבר נהגו לכנותה דוב מנומר.
מאפיינים פיזיים
אורכה של הפנדה 1.5 מטר עד 1.8 מטר מהחרטום ועד לזנב, משקלה 75–165 קילוגרם רגליה שחורות, גופה שחור ולבן כשהראש לבן למעט האוזניים השחורות והעיניים המוקפות בכתמים שחורים דמויי משקפיים, מה שמשווה מראה חביב לבני אדם, אך כלפי חיות אחרות הוא מהווה איום ומהווה אחד ממנגנוני ההגנה הטבעיים של הפנדה.
לפנדה הענקית יש כף רגל מיוחדת עם בוהן וחמש אצבעות – מבנה אידיאלי לאכילת חזרן. ה"בוהן" היא למעשה התרחבות של עצם שורש כף הרגל. סטיבן ג'יי גולד כתב מאמר על כך שצורף ונתן את השם לספרו "בוהן הפנדה" .
תוחלת החיים של הפנדה היא כ-15 שנים בטבע, ועד למעלה מ-20 שנים בשבי.
התנהגות
הפנדה ביישנית ולעיתים נדירות תוקפנית. כשהיא מתגלה, היא לרוב נמלטת. הפנדה בדרך כלל לא חיה בלהקה, אך מודעת לפנדות האחרות ויודעת לתקשר איתן באמצעות קולות, וריח שמופץ באמצעות בלוטות ריח מתחת לזנב, שהפנדה נוהגת לשפשף בעצים.
תזונה
על אף שסיווגה הטקסונומי משייכה לטורפים הפנדה ניזונה כמעט אך ורק מצמחים, כאשר היא אוכלת כמעט אך ורק חזרן (במבוק) בכמות הנעה בין 12 ל-38 ק"ג חזרן ביום, כאשר פחות מחמישית מסך החזרן נספג בגוף במערכת העיכול, ולכן היא מקדישה עד 14 שעות ביום לאכילה.
הגם שהפנדות ניזונות בעיקר מהבמבוק, הרי שהן אוכלות־כל, שכן הן אוכלות גם ביצים, דגים וחרקים כמקורות נוספים לחלבון.
נמצא שבעונה שבה הפנדה ניזונה מנצרי במבוק, העשירים יחסית בחלבון, משגשג במעיהם החיידק Clostridium butryricum שגורם להם לאגור שומן.
הפנדות אוכלות חלקים שונים של החזרן בתקופות שונות בשנה, לפעמים הן מעדיפות את העלים הרכים והצעירים של החזרן, ולפעמים את הגבעולים הקשים.
תזונה בררנית זו היא אחת הסיבות לקושי בהחזקת פנדות בשבי.
תופעה אופיָנִית לפנדות היא שאוזניהן מתנועעות בזמן שהן לועסות.
תת-מינים
Ailuropoda melanoleuca melanoleuca – תת-המין של רוב אוכלוסיות הפנדה. פנדות אלו נמצאות בעיקר בסצ'ואן ומציגות את הצבעים האופייניים לפנדה – שחור ולבן.
פנדה צ'ינלינג (Ailuropoda melanoleuca qinlingensis) – חייה בגבהים של 1,300–3,000 מטרים. צבע הפרווה של פנדה זו הוא חום כהה וחום בהיר. גולגולתה קטנה יותר מאשר תת-המין השני, אך יש לה שיניים טוחנות גדולות יותר.
ממוזער|250x250 פיקסלים|תת-המין פנדה צ'ינלינג
סיווג טקסונומי
הפנדה היא בעל חיים יונק. עד היום לא הגיע המדע להסכמה לגבי סולם ההתפתחות האבולוציוני של הפנדות. ישנם מדענים הטוענים שהפנדות הראשונות הופיעו לפני 600 אלף שנה, אך האחרים מאמינים שהן חיות על כדור הארץ זה 1–3 מיליון שנים. השם פנדה ניתן לה כשנתגלה הקשר עם הפנדה האדומה ב-1901, אך השם המשותף נבע מסוג התזונה המשותף לשניהם - אכילת חזרן. במשך שנים רבות הסיווג הטקסונומי של הפנדה היה נתון במחלוקת, כיוון שגם למין "פנדה ענקית" וגם למין "פנדה אדומה" יש מאפיינים הן של דובים והן של ראקוניים. עם זאת, בדיקות DNA הראו כי הפנדה הענקית היא דוב אמיתי השייך למשפחת הדוביים (Ursidae). הדוב הקרוב ביותר אליה גנטית הוא דוב המשקפיים מאמריקה הדרומית. בעוד שהפנדה האדומה שייכת למשפחה Ailuridae, שהפנדה האדומה היא נציגתה החיה היחידה, השייכת למשפחת העל Musteloidea, שאליה משתייכים גם הסמוריים (Mustelidae) והראקוניים (Procyonidae).
ממוזער|250x250 פיקסלים|פנדה מתת-המין Ailuropoda melanoleuca melanoleuca
הפנדה הענקית בתרבות האנושית
התיעוד הראשון של הפנדות בתרבות האנושית הופיע בסין כבר במאה העשירית לפנה"ס, אך למערב הן התגלו רק ב-1869 מדיווחיו של המיסיונר הצרפתי ארמן דוד שהביא אותן לפריז בתום ביקור בסין. המין פנדה ענקית הוא כבר שנים רבות חביב הקהל בחלקו משום שלפנדה יש הבעת פנים חביבה דמוית פני תינוק. לפיכך, נפוצו גם דובי צעצוע הדומים לפנדה. העובדה שבדרך כלל מציירים אותה רוכנת ואוכלת בשלווה עלי חזרן בניגוד לדימוי של הדוב כצייד מוסיפה לתדמיתה התמימה.
דמות של פנדה בשם פו היא הכוכב של זיכיון המדיה קונג פו פנדה.
ב-16 במרץ מצוין יום הפנדה הבין-לאומי. בצה"ל, "פנדה" הוא השם לדחפור D9 רובוטי נשלט מרחוק.
שימור
במשך שנים הוגדרה הפנדה כחיה בסיכון והפכה לסמלם של בעלי החיים שנמצאים בסכנת הכחדה. בספטמבר 2016 הצהיר האיגוד הבין-לאומי לשימור טבע, כי הפנדה יצאה מכלל סכנת הכחדה וכעת היא מוגדרת כ'פגיעה'. הפנדה מופיעה בסמל של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), ארגון השימור הגדול ביותר.
בסקר שנערך על ידי ממשלת סין וארגוני טבע בין-לאומיים בשנים 2011–2014 עולה כי 1,864 דובי פנדה ענקית חיים בטבע בדרום סין. מ-1963 נולדו בשמורות הטבע ובגני החיות בעולם 256 פנדות בלבד; רק 96 מהן שרדו יותר משנה. בניסיון למנוע את היעלמות הדובים המכונים "המאובנים החיים" – הקימה ממשלת סין 11 מרכזים לרביית פנדות ואסרה על ציד הדובים. המרכז בצ'נגדו נחשב למוצלח ביותר מבין המוסדות שנפתחו ב-20 השנים האחרונות.
מספר הלידות של דובי הפנדה המוחזקים במרכז נחשב לגבוה בעולם – 35 פנדות, שהמימון להחזקתן מגיע מממשלת סין ומחברות פרטיות. עם זאת, תוצאות שיאפשרו להחזיר את הדובים לסביבה הטבעית שלהם עדיין לא נרשמו.
השאלת דובי פנדה לגני־חיות אמריקנים ויפניים היוותה רכיב חשוב בדיפלומטיה של הרפובליקה העממית של סין בשנות ה-70 של המאה ה-20 והייתה מסממני חילופי התרבות הראשונים שבין סין הקומוניסטית למערב. אך בשנת 1984 הפסיקו הפנדות להיות סוכנים של דיפלומטיה. במקום זאת, החלה סין להציע פנדות להשאלה של עד 10 שנים בלבד. בשל השאלה כזו נדרש גן־החיות לשלם עד מיליון דולר לשנה ולחתום על התחייבות שכל גור שייוולד בתקופה זו הוא רכושה של סין העממית. תביעה משפטית שהגישה "הקרן העולמית של חיות הבר" ב-1988 אלצה את שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית לחייב גני־חיות בארצות הברית המעוניינים לייבא פנדות לוודא שחצי מהתשלום לסין יופנה למאמצי שימור של הפנדה ובית הגידול שלה לפני שהאגף יאשר את יבוא הפנדות.
גלריה
מדיה
קישורים חיצוניים
שגריר הידידות של סין, באתר הרדיו הבין-לאומי של סין בעברית
הערות שוליים
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי ארמן דוד
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1869
קטגוריה:איילורופודים
קטגוריה:בעלי חיים בהרי סין
קטגוריה:סין: יונקים
קטגוריה:סין: מינים אנדמיים
קטגוריה:מגה-פאונה של אירואסיה
קטגוריה:בעלי חיים אוכלי-צמחים
קטגוריה:יונקים יחידים בסוגם
| 2024-09-25T19:01:17
|
צבוע מפוספס
|
צבוע מפוספס (שם מדעי: Hyaena hyaena) הוא מין במשפחת הצבועיים המצוי בצפון ומזרח אפריקה, המזרח התיכון, קווקז, מרכז אסיה ותת היבשת ההודית. צבוע מפוספס צוין על ידי IUCN כמין קרוב לסיכון כיוון שהאוכלוסייה העולמית מוערכת במתחת ל-10,000 פרטים, אשר חווים רדיפה ממושכת יחד עם ירידה בכמות הטרף, כך שהיא עשויה להצטמצם בכ-10% בשלושת הדורות הבאים.
צבוע זה הוא הגדול בטורפים שנותרו בישראל והגדול מבין שלושת המינים בסוג צבוע והוא מחזיק מאפייני גחניים רבים אשר אבדו במינים גדולים יותר במשפחה, כמו גולגולת קטנה יותר. למרות שטרפו העיקרי הוא נבלות, ידוע כי פרטים גדולים גם הרגו את טרפם. כמו כן, רק במקרים נדירים התרחשו התקפות של המין על בני אדם. הצבוע המפוספס הוא חיה מונוגמית, והזכרים והנקבות כאחד מסייעים זה לזה בגידול גוריהם. כחיה לילית, הצבוע מופיע בדרך כלל רק בחושך מוחלט, וממהר לחזור למאורתו לפני הזריחה. למרות שלצבוע יש הרגל לזייף את מותו כאשר הוא מותקף, הוא גם עומד איתן נגד טורפים גדולים יותר במחלוקות על אוכל.
הצבוע המפוספס מופיע באופן בולט בפולקלור המזרח תיכוני והאסייתי. באזורים מסוימים חלקי גופם נחשבים קסומים ומשמשים בכישופים או כקמעות. בתנ"ך הצבוע מוזכר, אם כי נעדר בתרגומי תנ"ך לאנגלית. כמו כן, היוונים הקדומים הכירו אותו מחוף הים האגאי של אסיה הקטנה.
תיאור
מבנה
ממוזער|222x222 פיקסלים|צבוע מפוספס מהצד
ממוזער|224x224 פיקסלים|צבוע מפוספס בהודו
לצבוע המפוספס יש פלג גוף עליון מסיבי למדי, אך קצר ובעל רגליים ארוכות. הרגליים האחוריות קצרות בצורה משמעותית מהרגליים הקדמיות, ובכך גורמות לשיפוע כלפי מטה בגב. רגליו דקות יחסית וחלשות, וכפות הרגליים הקדמיות כפופות באזור עצמות שורש כף היד. צווארו עבה, ארוך ונטול תנועה במידה רבה, ואילו ראשו כבד ומסיבי עם פנים מקוצרות. עיניו קטנות, אוזניו מחודדות מאוד, רחבות, ונמצאות מעל הראש. כמו כל הצבועים, גם הצבוע המפוספס בעל כריות גדולות בכפותיו, כמו גם טפרים גדולים ועוצמתיים. זנבו קצר והשיער הטרמינלי לא יורד מתחת לגיד האכילס. לנקבות הצבוע המפוספס אין את הדגדגן המוגדל ושק האשכים המזויף שנמצא אצל נקבות הצבוע הנקוד, והן בעלות שלוש פטמות בלבד.
גולגולת הצבוע אופיינית לחלוטין לסוג, היא בעלת רכס של עצם גבוהה מאוד הקרויה Sagittal crest, פנים מקוצרות ועצם המצח בעלת נפח גדול. גולגולת הצבוע המפוספס שונה מזו של הצבוע החום בגודל גולגולת קטן יותר ובמבנה מעט פחות מסיבי. עם זאת, הגולגולת עדיין בעלת עוצמה ומותאמת היטב לשרירי לסת חזקים במיוחד המעניקים לו כוח נשיכה מספיק כדי לפצל עצם ירך של גמל. אף כי רוב השיניים של הצבוע המפוספס קטנות מאלו של הצבוע המנומר, השיניים הטוחנות העליונות גדולות בהרבה משלו.
משקלו של בוגר הוא כ-22–55 ק"ג (כשהממוצע הוא 35 ק"ג), אורך גופו, לא כולל הזנב, 85–130 ס"מ, אורך הזנב 25–40 ס"מ וגובה הכתפיים 60–80 ס"מ.
פרווה
פרוות החורף ארוכה ואחידה בצורה יוצאת דופן עבור בעל חיים בגודלו, עם רעמה מפוארת של שערות קשוחות וארוכות לאורך הגב מהצוואר לבסיס הזנב.
פרוות הצבוע בדרך כלל גסה ומבולגנת, אם כי היא משתנה בהתאם לעונה. בחורף, הפרווה צפופה למדי, רכה ובעלת שורשים מפותחים. אורך השערות הוא 50–75 מ"מ באגפים, 150–225 מ"מ ברעמה ו-150 מ"מ בזנב. בקיץ הפרווה הרבה יותר קצרה וגסה, אם כי הרעמה נשארת גדולה.
בחורף, הפרווה היא בדרך כלל בצבע אפור מלוכלך-חום או אפור מלוכלך. שערות הרעמה בצבע אפור בהיר או לבן בבסיס וחום או חום כהה בקצוות. הצוואר כהה, חום אפרפר, חום-אפור או שחור, ואילו החלק העליון של הראש והלחיים בצבעים בהירים יותר. האוזניים כמעט שחורות. נקודה שחורה גדולה קיימת בקדמת הצוואר והיא מופרדת מהסנטר על ידי פרווה בהירה. פרווה כהה עולה מהאגפים העולים לחלק האחורי של הלחיים. המשטח הפנימי והחיצוני של הרגליים הקדמיות מכוסים בכתמים כהים קטנים ופסים רוחביים. לאגפים ארבעה פסים אנכיים כהים ושורות של כתמים מפוזרים. המשטח החיצוני של הירכיים כולל 3–4 רצועות כהות אנכיות או אלכסוניות מובחנות המתמזגות לפסים רוחביים בחלק התחתון של הרגליים. קצה הזנב שחור עם גוון תחתון לבן.
ממוזער|256x256px|צבוע במערב הודו
וריאציות גאוגרפיות
בעבר הוצעו חמישה תת-מינים של הצבועים המפוספסים באפריקה ובאסיה:
צבוע מפוספס הודי (H. h. hyaena), לינאוס, 1758 - (אזרבייג'ן, אפגניסטן, הודו, איראן, עיראק, קירגיזסטן, נפאל, פקיסטן, טג'יקיסטן, טורקיה, טורקמניסטן ואוזבקיסטן, נכחד בבנגלדש, קזחסטן וסין)
צבוע מפוספס ברברי (H. h. barbara), דה בליינוויל, 1844 - (אלג'יריה, בורקינה פאסו, קמרון, צ'אד, מאלי, מאוריטניה, מרוקו, לוב, ניגריה, ניז'ר ותוניסיה)
צבוע מפוספס סודני (H. h. dubbah), מאייר, 1793 - (מצרים, אתיופיה, קניה, לוב, סומליה, דרום סודאן, סודאן, טנזניה ואוגנדה)
צבוע מפוספס ערבי (H. h. sultana), פוקוק, 1934 - (עומאן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות ותימן)
צבוע מפוספס סורי (H. h. syriaca), מאטצ'י, 1900 - (ישראל, עיראק, ירדן, לבנון, סוריה וטורקיה)
החל משנת 2005, לא מוכרים תת-מינים של הצבוע המפוספס. עם זאת, הצבוע המפוספס הוא בכל זאת בעל חיים בעל תפוצה גאוגרפית נרחבת. לצבועים בחצי האי ערב יש רעמה בגב שחורה מודגשת, כאשר שערות הגב האמצעיות מגיעות ל-20 ס"מ. צבע הבסיס של צבועים ערביים הוא אפור עד אפור לבנבן, עם תעלות אפורות כהות וצהובות צבעוניות מתחת לעיניים. לצבועים בישראל יש פרוות גב בצבע אפור ושחור מעורב, במקום להיות שחור בעיקר. הצבועים המפוספסים הגדולים ביותר חיים במזרח התיכון, אסיה הקטנה, מרכז אסיה ותת היבשת ההודית, ואילו אלה של מזרח אפריקה וחצי האי ערב הם קטנים יותר.
תפוצה ואוכלוסייה
התפוצה ההיסטורית של הצבוע המפוספס כוללת את אפריקה מצפון לאזור סאהל כולל האזור, מזרח אפריקה דרומה לטנזניה, חצי האי ערב והמזרח התיכון עד לחופי הים התיכון, טורקיה, עיראק, קווקז (אזרבייג'ן, ארמניה, גאורגיה), איראן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן (למעט האזורים הגבוהים יותר של ההינדו-כוש) ותת-היבשת ההודית. תפוצת המין כיום היא מטושטשת ברוב אזורי המחיה, מה שמצביע על כך שהוא מתקיים באוכלוסיות מבודדות רבות, בעיקר ברוב מערב אפריקה, רוב סהרה, באזורים במזרח התיכון, בקווקז ובמרכז אסיה.
עם זאת, לצבוע המפוספס יש תפוצה רציפה באזורים גדולים באתיופיה, קניה וטנזניה. התפוצה המודרנית שלה בפקיסטן, איראן ואפגניסטן אינה ידועה, עם אוכלוסייה גדולה למדי בהודו באזורים פתוחים בחצי האי דקאן. במהלך העימות האחרון באפגניסטן דווח על תצפיות תקופתיות במחוז קנדהאר אם כי לא היו מוחלטות.
נתוני האוכלוסיות במדינות שונות בעולם:
+מדינהאוכלוסייהסטטוסאיומים/הגנהלא ידועחוסר בנתוניםצבועים מפוספסים נתפסים, לשם קרבות צבועים או למטרות רפואיות50–100מאויםלמרות שמוגן על ידי מספר תקנות, האוכלוסייה מתמעטת בעקבות ציד, שריפות יער והפרעה באתרי מחייה100–1,000חוסר בנתוניםאוכלוסיית הצבוע המפוספסת במדינה נמוכה אך יציבה, כאשר ציד מותר רק מחוץ לפארקים הלאומיים וכאיזון נגד מות בעלי חיים100–1,000חוסר בנתוניםלצבועים המפוספסים של קמרון אין כל הגנה או תשומת לב מיוחדתקווקז (ארמניה, אזברייג'ן וגאורגיה)150–200מאויםירידה בשלוש המדינות עקב ציד פרווה ונקמה על התקפות בני אדם. גורמים אחרים כוללים אובדן בתי גידול, ירידה באוכלוסיות אוכלי עשב ושינויים באוכלוסיות בעלי חייםלא ידועחוסר בנתונים1,000–2,000חוסר בנתוניםבמצרים הצבועים אינם מוגנים בשום הגנה, והם ניצודים ומורעלים כמזיקים. קיימת זמינות מופחתת של פגרי בעלי חיים שמהם ניזונים הצבועיםאתיופיה, ג'יבוטי, אריתריאהלא ידועסיכון נמוך יותר באתיופיה, חוסר נתונים באריתראה ובג'יבוטיצבועים באתיופיה מוגנים במיוחד על פי לוח 5 לתקנות התיקון לשימור חיות הבר (1974), אם כי ניתן לצוד אותם תחת היתר מיוחד ל-EtBirr 40 (שווה ערך ל-20$ ארצות הברית) למטרות מדע, חינוך או זואולוגיה1,000–3,000חוסר בנתוניםאף על פי שהצבועים בהודו מוגנים, הם מוגנים רק באזורי שימור, והאוכלוסייה נמצאת בירידה בגלל ציד, תחרות עם נמרונים על שטחי מחיה והקטנת מלאי המזוןלא ידועחוסר בנתוניםהצבועים מוגנים על ידי החוק100–1,000מאויםאוכלוסיות הצבוע פוחתות, אם כי חוקי חיות הבר מסדירים את צידםלא ידועמאויםהצבועים ניצודים כיוון שהם נחשבים לאיומים על חיי אדם1,000–2,000סיכון נמוך יותראוכלוסיות צבוע צפויות לרדת בעקבות הרס מואץ של בתי גידול0כנראה נכחדלא ידועחוסר בנתוניםלא ידועחוסר בנתוניםלא ידועחוסר בנתוניםלא ידועחוסר בנתונים50–500מאויםאף שמוגנת על ידי החוק, אוכלוסיית הצבוע נמצאת בירידה דרסטית, כאשר הפרטים הנותרים נסוגו כעת להרי הדרום10–50חוסר בנתוניםאף על פי שאוכלוסיית צבועים קטנה יציבה, היא אינה נחשבת לעדיפות להגנה על ידי הממשלה100–500מאויםירידה בשל קמפיין ציד ורדיפה שהוצעה בסנקציה רשמית, כמו גם אובדן בתי גידוללא ידועמאוים100–1,000מאויםאף על פי שאינם מוגנים, צבועים מפוספסים אינם נרדפים רשמית, ונחשבים לטורפים מועיליםלא ידועחוסר בנתונים100–1,000מאויםאף על פי שלא נרדפו רשמית, צבועים אלה אינם זוכים להגנה50–100מאויםלא ידועחוסר בנתוניםלא ידועחוסר בנתוניםלא ידועחוסר בנתוניםלא ידועמאויםלא ידועחוסר בנתוניםניתן לצוד צבועים מפוספסים, אם כי הם בדרך כלל אינם סוג מטרה. תאונות דרכים הן הגורם הנפוץ ביותר לתמותםלא ידועחוסר בנתוניםאוכלוסיות קטנות מבודדותמאוים100–500מאויםירידת האוכלוסייה נוסעת בעיקר מציד, למרות שהצבוע מופיע בספר הנתונים האדום של טורקמניסטן0כנראה נכחד25–100מאויםאוכלוסיות צבוע ירדו במשך עשרות שנים מציד פעיל ואובדן בתי גידול, אם כי הן מופיעות בספר הנתונים האדום של אוזבקיסטן ומוגנות בחוקלא ידועחוסר בנתוניםלא ידועחוסר בנתונים
בישראל
ממוזער|318x318 פיקסלים|צבוע בתנוחה כעוסה
הצבוע המפוספס הוא הטורף הגדול בארץ והמין היחיד בארץ ממשפחת הצבועיים (אם כי עד לפני יותר מ-10,000 שנה עוד חי בארץ הצבוע הנקוד). אוכלוסייתו בישראל מונה כ-1000כתבה בכאן 11, https://youtu.be/9FMiqR8c7KY?t=78 פרטים בוגרים הנמצאים במצב מאוים וחיים בשטחים שאינם מיושבים, למעט מרומי החרמון ושטחי חולות נודדים. אף על פי שהצבועים בישראל התאוששו ברובם ממסע הרעלות הסטריכנין בשנים 1918–1948, והם מוגנים על ידי החוק, שמורות הטבע הנוכחיות בהן חיים הצבועים קטנות מכדי להבטיח אוכלוסיות המתרבות באופן רציף וסדיר.
כמו כן, הצבוע המפוספס בישראל חווה מספר איומים, ביניהם: הרעלות, ירי, פינוי פגרים של בעלי חיים גדולים (הגורמים להפחתת כמות המזון הזמין לצבועים) ודריסות, כאשר הדריסות מהוות את האיום החמור ביותר על הצבועים בישראל.
בעקבות היותו של הצבוע אוכל כול, בארץ היו מספר תצפיות של צבועים שצדו בין השאר צבי, בכר גמלים, גורי כלבים ועוד.
בנוסף, לצבוע המפוספס יצא שם רע בארץ, למרות שמעולם לא אירע מקרה של תקיפת אדם על ידי צבוע בארץ.
צבועה מפוספסת מפורסמת החיה בישראל והתפרסמה עקב נוכחותה במודיעין היא רותי שנדרסה למוות על כביש 443 ב-2022.
אבולוציה
ייתכן כי המין צבוע מפוספס התפתח מהמין hyenas namaquensis שחי באפריקה בתקופת הפלאוקן. מאובני צבוע מפוספס נפוצים באפריקה, רובם מאמצע תקופת הפליסטוקן ואפילו עוד מתקופת ווילפרנצ'יאן. מכיוון שמאובני צבוע מפוספס נעדרים מאזור הים התיכון, סביר להניח כי המין פלש מאוחר יחסית לאירואסיה, שככל הנראה התפשט מחוץ לאפריקה רק לאחר הכחדתם של הצבועים הנקודים מאסיה בסוף עידן הקרח האחרון. הצבוע המפוספס חי זמן מה באירופה בתקופת הפליסטוקן לאחר שהיה נפוץ במיוחד בצרפת ובגרמניה. הם חיו גם במונטמאורין, הולאברון בהונגריה, מערת פורנינה בפורטוגל ומערות ג'ניסטה בגיברלטר. גוף הצבוע המפוספס שחי באירופה היה דומה במראהו לזה שחי כיום, אך היה גדול יותר והיה דומה למדי לצבוע החום.
ממוזער|250x250 פיקסלים|צבוע ביער גיר, בגוג'ראט
התנהגות חברתית
ממוזער|250x250 פיקסלים|זוג צבועים מפוספסים נלחמים בגן החיות של קולצ'סטר
ממוזער|250x250 פיקסלים|צבוע מפוספס המגן על פגר כבש, כפי שמוצג במוזיאון הזואולוגיה, סנט פטרסבורג
ממוזער|250x250 פיקסלים|דגם של צבוע מפוספס תוקף אנטילופת סוס שחורה
ממוזער|250x250 פיקסלים|ציור של מפגש בין צבועים מפוספסים ותנים
התנהגויות חברתיות וטריטוריאליות
הצבוע המפוספס הוא חיה לילית, אשר בדרך כלל עוזב את המאורה שלו עם תחילת החושך המוחלט, וחוזר לפני הזריחה. צבועים מפוספסים חיים בדרך כלל לבד או בזוגות, אם כי ידועים קבוצות של עד שבעה פרטים בלוב. בדרך כלל הם אינם בעלי חיים טריטוריאליים, כאשר טריטוריות של קבוצות שונות חופפים זה לזה לרוב. טריטוריות בסרנגטי נרשמו כ-44–72 קמ"ר, ואילו אחד בנגב חי בטריטוריה של 61 קמ"ר. כאשר הם מסמנים את הטריטוריה שלהם, הצבועים משתמשים בעיסה של הכיס האנאלי שלהם (המכונה חמאת צבוע) כדי לסמן בריח עשב, גבעולים, אבנים, גזעי עצים וחפצים אחרים. במפגשים אגרסיביים אחד עם השני הצבועים מדגישים את הכתם השחור בסמוך לחוליות בית החזה והמותניים. בזמן הלחימה הצבועים ינשכו בגרון וברגליים, אך נמנעים מנשיכת הרעמה המשמשת כאמצעי איתות. כאשר הם מברכים זה את זה, הם מלקקים את האזור האמצעי האחורי, מרחרחים אחד את השני, מחליקים את הכיס האנאלי שלהם או מכחכחים זה את זה בגרונם. המין אינו קולני כמו הצבוע הנקוד, וקולותיו מוגבלים לצחוק ויללות.
רבייה וגידול הצאצאים
הצבוע המפוספס הוא בעל חיים מונוגמי, כאשר הזכר חי במאורה עם הנקבה, ועוזר לה לגדל ולהאכיל כאשר נולדים הגורים. עונת הרבייה משתנה בהתאם למיקום; בקווקז, הצבועים מתרבים בינואר-פברואר ואילו אלה בדרום-טורקמניסטן מתרבים באוקטובר-נובמבר. בשבי, הרבייה אינה עונתית. הזדווגות יכולה להתרחש בכל עת של היום, ובמהלכו הזכר אוחז בעור צוואר הנקבה.
תקופת ההיריון נמשכת 90–91 יום. גורי הצבוע נולדים עם פסים, עיניים עצומות ואוזניים קטנות. זאת בניגוד ניכר לגורי הצבוע הנקוד שנולדים כמעט מפותחים, אם כי עם פרוות שחורות ולא מנוקדות. עיניהם נפקחות אחרי 7–8 ימים, והם יוצאים מהמאורה לאחר כחודש. הגורים נגמלים בגיל חודשיים מההנקה ואז מוזנים על ידי בשר שמשיגים שני ההורים. עד הסתיו הגורים בגודל של מחצית גודלם של הוריהם.
בנוסף, בטבע הצבועים יכולים לחיות במשך 12 שנים, ואילו בשבי ידוע שהם הגיעו ל-23.
התנהגויות מגורים
הצבוע המפוספס עשוי לחפור את מאורתו, אך הוא גם חי במאורות הנמצאות בסדקי סלע, מערות, תעלות סחף ומאורות שנחפרו בעבר על ידי דורבנים, זאבים, חזירי יבלות מצויים, ושנבובים. ניתן לזהות מאורות של הצבוע על ידי נוכחות עצמות בכניסותיהם. כמו כן, הצבוע מסתתר במערות, גומחות, בורות, סבך צפוף, קנים ועשבים במהלך היום כדי להתגונן מפני חום או קור חורפי. גודל ומראה מאורות הצבוע משתנים בהתאם למיקום; בקאראקום פתחי המאורות בעלי אורך של 0.67-0.72 ס"מ והמאורות עצמן באורך של כ-4.15-5 מטר, ללא הרחבות רוחביות או חללים מיוחדים. לעומת זאת, מאורות הצבוע בישראל לדוגמה, הרבה יותר גדולות ורחבות ומגיעות לאורך של 27 מטר ומעלה.
תזונה
הצבוע המפוספס הוא בעיקר אוכל נבלות הניזון בעיקר מפגרי חיות בשלבים שונים של פירוק, עצמות טריות, סחוסים, רצועות ומח עצם. הצבוע מוחץ עצמות ארוכות לחתיכות קטנות ובולע אותן, אם כי לפעמים עצמות שלמות נאכלות שלמות. הצבוע אינו בררן באוכל, אם כי הוא סולד מבשר נשרים. מדי פעם הצבוע יתקוף ויהרוג כל בעל חיים שהוא יכול להתגבר עליו. הוא צד את טרפו על ידי הורדתו למטה, תפיסת צלעותיו או מפשעותיו וגרימת פצעים אנושים על ידי קריעת הקרביים. בטורקמניסטן, המין תועד כניזון מחזירי בר, פראים, דורבנים וצבים.
שפע עונתי של פירות היצהרוניים הוא מקור מזון חשוב מאוד לצבועים באוזבקיסטן ובטג'יקיסטן, ואילו בקווקז מדובר בחגבים. בישראל הצבוע המפוספס ניזון מאשפה, גזר ופירות. במזרח ירדן, מקורות המזון העיקריים שלו הם פגרי סוסים ותאואי מים ואשפת כפר. הוצעה בעבר הטענה כי רק הצבועים הגדולים החיים במזרח התיכון, אסיה הקטנה, מרכז אסיה ותת היבשת ההודית תוקפים טרף גדול, ללא כל עדות לכך שקרוביהם הערבים והמזרח אפריקאיים הקטנים יותר עושים זאת. בגלל התזונה מבוססת פגרים של הצבוע, הוא דורש יותר מים כדי לשרוד מאשר מרבית אוכלי הבשר. כאשר אוכלים, הצבועים אוכלים עד אשר הם שבעים, אף כי צבועים עם גורים יעבירו מזון למאורות שלהם. בגלל הכמות הרבה של סידן בתזונת הצבוע, צואתו הופכת ללבנה במהירות רבה ונראית לעין ממרחקים ארוכים.
ממוזער|319x319 פיקסלים|צבועים מפוספסים נלחמים על אוכל עם שועלים מצויים
יחסים עם טורפים אחרים
הצבוע המפוספס מתחרה בזאב האפור במזרח התיכון ובמרכז אסיה. עם זאת, במרכז אסיה חלק גדול מהמזון של הצבוע מגיע מפגרים שנהרגו על ידי זאבים. צבוע מפוספס דומיננטי יותר מזאב אחד, אך להקת זאבים יכולה להרחיק צבוע בודד מפגרים. בנוסף, ידוע כי שני המינים חולקים מאורות מדי פעם, ומקרים נדירים נצפים גם צבועים מפוספסים חיים בין להקות זאבים, כשכל אחד מהמינים איננה גורם לרעת השני. שני הטורפים עשויים להפיק תועלת מברית יוצאת דופן זו, מכיוון שלצבועים יש חושי ריח טובים יותר וכוח רב יותר, והזאבים עשויים להיות טובים יותר במעקב אחר טרף גדול.
כמו כן, שועלים מצויים עשויים להתחרות בצבועים מפוספסים על נבלות גדולות. שועלים אדומים מרבים לפנות את מקומם על מנת שהצבועים יפתחו את גופת הנבלה, שכן לסתותיהם החזקות יכולות בקלות לקרוע בשר פתוח שהוא קשה מדי לשועלים. שועלים עשויים להטריד צבועים, בכך שהם משתמשים בגודלם הקטן יותר ובמהירותם הגדולה יותר כדי להימנע מהתקפות הצבוע. לעיתים, נראה כי שועלים מייסרים צבוע במכוון גם כשאין אוכל על כף המאזניים. לפעמים, שועלים מסוימים עשויים לטעות בהתקפותיהם, ונהרגים על ידי הצבועים.
הצבוע המפוספס נוהג לעיתים קרובות לאכול מפגרים של חיות שנהרגו על ידי טיגריסים, נמרים, ברדלסים וקרקלים. קרקל יכול להבריח גור צבוע מנבלה. צבוע בדרך כלל מנצח בקרבות אחד על אחד על פגרים נגד נמרים, קרקלים וגורי טיגריסים, אם כי מובס על ידי טיגריסים בוגרים. בנוסף, הצבוע המפוספס סימפטרי עם אריה אסייתי בפארק הלאומי יער גיר ודובים שפתניים במקלט חיות בר במדינה ההודית גוג'ראט.
יחסים עם בני אדם
ממוזער|250x250 פיקסלים|צבוע מפוספס תוקף בן אדם
ממוזער|250x250 פיקסלים|קרב בין צבוע מפוספס ושני כלבים ביתיים
ממוזער|250x250 פיקסלים|צבוע מפוספס בשמורה באונטריו
טורף בעלי חיים ויבול
הצבוע המפוספס מעורב לעיתים בהרג בעלי חיים, בעיקר עזים, כבשים, כלבים ועופות. על פי הדיווחים ישנו מגוון מינים גדול יותר, אם כי ייתכן שמדובר במקרים של זיהוי נבלות שגוי. למרות שרוב ההתקפות מתרחשות בתפוצה ותדירות נמוכה, מספר גדול של התקפות מתרחש במצרים, אתיופיה, הודו, עיראק, וייתכן כי גם מרוקו. בטורקמניסטן הצבועים הורגים כלבים, בעוד שהם גם הורגים כבשים ובעלי חיים קטנים אחרים בקווקז, ועל פי הדיווחים אירעו כי הם הרגו סוסים וחמורים בעיראק במהלך אמצע המאה העשרים. כבשים, כלבים, סוסים ועזים נטרפים גם בצפון אפריקה, בישראל, באיראן, בפקיסטן ובהודו.
צבועים מפוספסים אף גורמים נזק מדי פעם לשדות מלונים במטעי תמרים בישראל ובמצרים, ובמטעי מלון ודבש במזרח טורקמניסטן.
תקיפת בני אדם
בנסיבות רגילות, צבועים מפוספסים הם ביישנים ביותר בסביבת בני אדם, אם כי הם עשויים להראות התנהגויות תוקפניות כלפי אנשים בלילה. במקרים נדירים צבועים מפוספסים טרפו בני אדם.
תועדו מספר מקרים בהם צבועים מפוספסים תקפו בני אדם:
בשנות ה-80 של המאה ה-19 דווח כי צבוע תקף בני אדם, בעיקר ילדים ישנים, במשך תקופה של שלוש שנים בנפת אריבן שבקווקז, כאשר 25 ילדים ו-3 מבוגרים נפצעו בשנה אחת. ההתקפות גרמו לרשויות המקומיות להודיע על תגמול של 100 רובל עבור כל צבוע שנהרג.
מאוחר יותר, במיוחד בשנת 1908 דווחו התקופות נוספות באזורים מסוימים בעבר הקווקז.
בשנות ה-30 וה-40 אירעו אירועי תקיפה גם באזרבייג'ן שם צבועים הרגו ילדים שישנו בחצרות.
בשנת 1942 נפצע שומר שישן בצריף שלו על ידי צבוע בגולינדאך.
מקרים של ילדים שנלקחו על ידי צבוע בלילה ידועים בדרום מזרח טורקמניסטן בשמורת הטבע בדהיז. דווח על התקפה נוספת על ילד בסרחים בשנת 1948.
מספר התקפות נוספות אירעו בהודו;
בשנת 1962, סברו כי תשעה ילדים נלקחו על ידי צבועים בעיירה במדינת ביהר בפרק זמן של שישה שבועות.
בשנת 1974, 19 ילדים עד גיל 4 נהרגו על ידי צבועים במדינת ביהר.
למרות זאת, מפקד התקפות חיות הבר במהלך חמש שנים במדינה ההודית מאדהיה פרדש הראה כי צבועים תקפו רק שלושה אנשים, הנתון הנמוך ביותר בהשוואה למקרי מוות שנגרמו על ידי זאבים, גאורים, חזירים, פילים, טיגריסים, נמרים ודובים שפתניים.
אף שהתקפות על בני אדם חיים הן נדירות, צבועים מפוספסים יחפשו גוויות אנושיות. בטורקיה מונחות אבנים על קברים כדי להפסיק חפירות הגופות החוצה. במלחמת העולם הראשונה הטילו הטורקים גיוס על האנשים בהר הלבנון; אנשים שנמלטו מהגיוס ברחו צפונה, שם מתו רבים ונאכלו אחר כך על ידי צבועים.
ציד
צבועים מפוספסים ניצודו על ידי איכרים מצרים קדומים לצורך משימות ושעשועים יחד עם בעלי חיים אחרים שהיוו איום על יבולים ובעלי חיים. ציידים אלג'יראים ראו באופן היסטורי את הריגתם של צבועים מפוספסים מתחת כבודם, בגלל המוניטין של החיה לפחדנות. גישה דומה התקיימה על ידי ספורטאים בריטים בהודו הבריטית. למרות שהצבועים מסוגלים להרוג במהירות כלב בנשיכה יחידה, הם בדרך כלל מזייפים את מותם כאשר בריחה מכלבי ציד היא בלתי אפשרית, והם יישארו במצב זה לאורך זמן רב, אפילו כשננשכו קשה. במקרים נדירים נרדפו הצבועים ונורו על ידי פרשים. אף על פי שהצבועים בדרך כלל לא היו מספיק מהירים כדי לברוח מהסוסים, היה להם הרגל להסתובב לעיתים קרובות במהלך מרדפים, וכך להבטיח מרדפים ממושכים.
בדרך כלל, ניצודו הצבועים מעצם היותם מזיקים מאשר כספורט. בברית המועצות, ציד צבוע לא היה מאורגן במיוחד; רוב הצבועים נתפסו במלכודות המיועדות לבעלי חיים אחרים. כמה ציידים בדרום פנג'אב, קנדהאר וכוויתה תופסים צבועים מפוספסים כדי להשתמש בהם בקרבות צבועים. הצבועים מוגבלים נגד כלבים מאולפים ונמצאים בחבלים על מנת למשוך אותם מהכלבים במידת הצורך. בקנדהאר ציידים צדים באופן מקומי שנקרא "payloch" (רגל עירומה) צבועים על ידי כניסתם למאורות חשופות עם חבל בידם. כאשר הצבוע נמצא בפינה בסוף מאורתו, הצייד ממלמל את נוסחת הקסם "הופך לאבק, הופך לאבן", הגורם לבעל החיים להיכנס למצב מהפנט של כניעה מוחלטת, ובשלב זה הצייד יכול לקשור לולאה מעל רגליו הקדמיות ולבסוף גרור אותו מהמערה. שיטה דומה נהגתה פעם על ידי ציידים ערבים מסופוטמיים, שהיו נכנסים למאורות צבועים ומחמיאים להם, שלדעתם יכלו להבין ערבית. הצייד היה ממלמל "אתה מאוד נחמד ויפה ודי כמו אריה; אכן אתה אריה". ולאחר מכן הצבוע יאפשר לצייד להניח חבל סביב צווארו ולא היה מתנגד לגרירה ממאורתו.
פרוות הצבוע גסה ודלילה, כאשר מעט העורות שנמכרו על ידי ציידים שווקו כפרוות כלב או זאב באיכות ירודה. עם זאת, השתמשו בעבר בעור הצבוע בהכנת עור מזויף. מחיר עור הצבוע בברית המועצות נע בין 45 קופייקות לרובל אחד.
כמזון
ציור קיר שצויר על קברו של מאראוקה בסקארה מציין כי בתקופת הממלכה הקדומה המצרים פיטמו את הצבועים כדי לאכול אותם, אם כי חוקרים מסוימים טוענים כי החיות המצוירות על הקבר היו ממין צבועון הרעמה. עם זאת, הצבוע המפוספס עדיין נאכל על ידי איכרים מצריים, בדואים ערביים וסיניים, פועלים פלסטיניים, טוארגים ואנשים בסומליה. בקרב הבדואים של חצי האי ערב, בשר צבוע נחשב לרוב כתרופה, ולא מזון.
אילוף
הצבוע המפוספס מאולף בקלות וניתן לאמן אותו באופן מלא, במיוחד כאשר הוא צעיר. המצרים הקדמונים התייחסו לצבועים מפוספסים כקדושים, הם כביכול אילפו אותם למטרות ציד. כאשר הם מחונכים ביד איתנה, הם עשויים בסופו של דבר לחבב ולהקשיב בקלות למאלף כמו כלבים מאומנים היטב, אם כי הם פולטים ריח חזק ששום רחצה לא תעביר. בנוסף, למרות שלרוב הם הורגים כלבים בטבע, צבועים מפוספסים שגדלו בשבי יכולים ליצור עימם קשרים.
קישורים חיצוניים
צבוע מפוספס, באתר הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב
צבוע מפוספס בספרייה הווירטואלית של מט"ח
צבוע מפוספס באתר הרשימה האדומה של IUCN
יונקים בסכנת הכחדה באזור הים התיכון 2009 באתר IUCN (אנגלית)
עזרא חדד, צבועים בישראל, באתר כתב העת טבע הדברים
סרטון של צבוע מפוספס בתחנת האכלה בשדה בוקר
צבוע מפוספס - תצפית, מאזור הרי ירושלים
זוג צבועים בהרי ירושלים, באתר עמותת מן השדה
צבוע מפוספס, אשר נמצא מת ברמות נפתלי
צבועים נצפו באזור המרכז, באתר זווית
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1758
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס
קטגוריה:צבועיים
קטגוריה:ארץ ישראל: טורפים
קטגוריה:אתיופיה: יונקים
קטגוריה:מרוקו: יונקים
קטגוריה:הודו: יונקים
קטגוריה:בעלי חיים בסכנת היעלמות מארץ ישראל
קטגוריה:יונקים: טורפי-על
קטגוריה:מגה-פאונה של אפריקה
קטגוריה:איראן: יונקים
קטגוריה:חיות בר שחיות בערים בישראל
| 2024-09-29T16:08:23
|
מצלמה
|
שמאל|ממוזער|300px|מצלמת רפלקס אנלוגית מינולטה Dynax 500 ואביזריה: עדשת 300 מ"מ לצילום רחוק ושלט חוטי לצילום ללא מגע יד במצלמה
מצלמה היא מכשיר היוצר תמונה שניתן לשמור לאורך זמן. מבחינים בין מצלמה (באנגלית: Stills Camera או Photo Camera) לבין מצלמת וידאו המצלמת רצף של תמונות, בדרך כלל באופן אלקטרוני (מצלמה המצלמת סרטים על גבי סרט צילום נקראת מסרטה).
מקור השם העברי במילה "צלם" שמשמעותה דמות. מקור השם הלועזי "קאמרה" נובע מהמונח קמרה אובסקורה, שפירושו בלטינית "חדר אפל" – מכשיר שקדם למצלמה עם עדשה. הוא כולל קופסה סגורה עם חריר בדופן אחת, אשר יוצר תמונה הפוכה על הדופן הנגדית.
עד להמצאת סרט הצילום, ציור היה האופן היחיד לשימור תמונה, ולא הייתה אפשרות לאחסן את התמונה הנוצרת בקאמרה אובסקורה. סרט הצילום איפשר לראשונה צילום ושמירה של תמונות.
החיישן הדיגיטלי יצר מהפכה בתחום הצילום, ובימינו מכיל רובן המוחלט של המצלמות (כולל מצלמות וידאו) חיישן דיגיטלי.
מצלמה מורכבת באופן בסיסי מעדשה, צמצם וחיישן רגיש לאור סרט צילום או חיישן דיגיטלי. כאשר הצמצם מופעל, החיישן נחשף לאור והתמונה נשמרת.
היסטוריה
בסביבות שנת 1816 הומצאה המצלמה הראשונה על ידי הממציא הצרפתי ניספור נייפס, אשר צילמה בשחור-לבן. התצלום הראשון בהיסטוריה ששרד הוא נוף מחלון בלה-גרא. צילום צבעוני התאפשר באופן מסחרי בתחילת המאה ה-20.
כיום מצלמות מצוידות לרוב בחיישן דיגיטלי, כך שהתמונה ניתנת לאחסון בכל מדיום דיגיטלי.
פעולת המצלמה
העדשה
שמאל|ממוזער|150px|עדשת מצלמה
על מנת ליצור את התמונה, המצלמה ממקדת את קרני האור המוחזרות מהעצם המצולם אל מישור המוקד הנמצא בתוך המצלמה. העדשה הבסיסית ביותר היא נקב זעיר (Pinhole) בתא האטום לאור, המהווה את גוף המצלמה. עם הזמן, התפתחו עדשות יעילות יותר, המבוססות על שבירת האור והמאפשרות לקבל תמונה חדה במרחקים שונים מהעצם המצולם ולחשוף את מישור הצילום לחלק ניכר מהאור המגיע למצלמה. התמונה שיוצרת העדשה היא העתק של הסצנה אליה מכוונת המצלמה.
כיום קיימים בדגמי מצלמות רבים חיישנים אלקטרוניים המאפשרים מיקוד אוטומטי בעזרת עדשה מתאימה.
מיקוד
המושג "מיקוד" ("פוקוס", בלעז) מתאר את כוונון המצלמה לעבר נקודה במרחב, למען תצולם בחדות. לשם כך יש לכוון את העדשה למרחק מסוים מסרט הצילום.
גורמי המיקוד הם:
מרחק העצם מהמצלמה
אורך המוקד – כאשר קרני אור עוברות בניצב למישור עדשה קמורה, הן נשברות ומתכנסות לתוך נקודה אחת הנקראת "מוקד" או בלעז "פוקוס". מרחק נקודה זו ממרכז העדשה הוא "אורך המוקד", והוא שונה בכל עדשה (בעדשות זום ניתן לשנות את אורך המוקד). אורך המוקד של עדשה הוא גורם מכריע במיקום העדשה מסרט הצילום.
כאשר העדשה ממוקדת למרחק מסוים, עצמים יצולמו בחדות ככל שמרחקם שווה למרחק הנקודה המצולמת וככל שמרחקם גדול או קטן ממרחק הנקודה הממוקדת כך ייראו מטושטשים. ההפרש בין המרחק הקרוב ביותר והרחוק ביותר מהעדשה שבהם העצמים נראים חדים נקרא "עומק שדה". עומק השדה גדל ככל שאורך המוקד של העדשה קטן, ככל שמרחק העצם המצולם גדל, וככל שהצמצם סגור יותר. עומק השדה קטן בתנאים הפוכים. לרוב, שליש מעומק השדה הוא לפני הנקודה המצולמת, ושני שלישים הם בכיוון הנגדי.
חשיפה
שמאל|ממוזער|150px|צמצם עם שבעה עלעלים במצב בו הוא מעביר מינימום אור
בהקשר לצילום, המונח "חשיפה" מתייחס לכמות האור המגיעה אל משטח הצילום. ישנן שתי דרכים לשליטה על מידת החשיפה:
צמצם – הצמצם קובע את כמות האור העוברת דרך העדשה אל סרט הצילום. כדי לשלוט על כמות האור העוברת דרך העדשה, יש לשנות את מיפתח העדשה. הצמצם הוא סדרה של משטחי מתכת חופפים בתוך העדשה, ששינוי הסידור היחסי שלהם משנה את גודל פתח מעבר האור. המספרים המייצגים את מפתח הצמצם הם אורך המוקד חלקי קוטר הצמצם (אם מצלמים בעדשה שאורך המוקד שלה הוא 56 מילימטר במפתח צמצם f/2 קוטר הצמצם יהיה 28 מילימטר, במפתח צמצם f/4 קוטר הצמצם יהיה 14 מילימטר וכן הלאה). כל מדרגה (סטופ) מקטינה או מגדילה את כמות האור העוברת לסרט הצילום פי שניים. שינוי מפתח הצמצם משנה גם את עומק השדה, משתנה המגדיר את מישור המוקד. ככל שהצמצם סגור יותר כך עומק השדה יהיה גדול יותר.
מהירות תריס – מהירות התריס קובעת את משך זמן החשיפה של סרט הצילום. ה המכסה את מישור הצילום הוא אטום לאור. כאשר הוא נפתח נחשף מישור הצילום לאור המגיע דרך הצמצם ולכן משך הזמן בו הוא פתוח שולט אף הוא על מידת החשיפה. חשיפה ארוכה מגדילה את כמות האור ומאפשרת לצלם בתנאי תאורה נמוכה, אולם היא יוצרת בעיה אחרת: טשטוש הנובע מרעידות או מתנועה בסצנה המצולמת.
סרט הצילום
שמאל|ממוזער|150px|סרט צילום לא מפותח
בתוך המצלמה נמצא סרט צילום, שהוא רצועה ארוכה של פלסטיק, מרוחה מצד אחד בחומרים כימיים הנקרא אמולסיה. האמולסיה מורכבת בעיקר מהלידי כסף הרגישים לאור. חשיפת סרט הצילום לאור, כתוצאה מפתיחת התריס, מחוללת תגובה כימית באמולסיה של סרט הצילום, שכתוצאה ממנה נשמרת הבבואה שצולמה על-גבי סרט הצילום. פיתוח הסרט במעבדה מגלה את הדמות, מפסיק את רגישות החומר לאור, ומאפשר את הדפסת התמונה על גבי נייר צילום בצורת פוזיטיב, שהיא התמונה המצולמת המוצגת לעינינו.
רצף תמונות/ ציורים
רצף תמונות פשוטו כמשמעו הרבה תמונות/ ציורים אשר מעבירים במהירות מתמונה לתמונה או מציור לציור כאשר בין כל ציור/ תמונה יש שנויים קלים כאשר יש הרבה תמונות השנויים מהווים סיפור כמו בסרטון לפני שהיה אפשרי לצלם סרטון.
חיישן אלקטרוני
במצלמה דיגיטלית הוחלף סרט הצילום הכימי החד פעמי בחיישן אלקטרוני קבוע (ראו צילום דיגיטלי). החיישן מורכב מתאים אלקטרואופטיים, משמע תאים שהופכים את קרני האור לפולסים (אותות) חשמליים. מהרגע שהחיישן המיר את האור לאותות חשמליים – מועברים האותות אל מעבד המצלמה ושם מתקבלת התמונה הסופית.
החיישן בנוי בצורה מרובעת, והוא ממוקם מאחורי תריס המצלמה. רוב החיישנים בנויים להפרדה בסיסית של RGB – כלומר מתוך מיליוני תאים בחיישן ישנה הגדרה ספציפית ל-3 קבוצות של תאים בערך שכל אחד מהם צריך לקלוט את צבעי היסוד: אדום, ירוק, כחול – שמהם נבנית התמונה.
בעולם קיימים שני סוגים של חיישנים : CCD, ו-CMOS.
CCD – זהו סוג החיישן הראשון שיוצר. פירוש ראשי התיבות שלו – Charge Coupled Device (מצמד נטען חשמלי). ה-CCD נפוץ בקרב מצלמות וידאו וסטילס. חסרונותיו העיקריים הם רעש ניכר של תמונה כשמעלים את רגישות החיישן, ועלות גבוהה לייצור.
CMOS – (ר"ת: Complementary metal–oxide–semiconductor) זהו הסוג השני והחדשני יותר בקרב חיישני המצלמות. החיישן נולד בשנת 2005 בערך, כהמשך לפיתוח החיישנים. ה-CMOS הוא החיישן האיכותי ביותר כיום, והוא מצטיין בעלות נמוכה לייצור וברעש תמונה נמוך, אך בעל אפקט Rolling shutter. גם ה-CMOS מותקן הן במצלמות וידאו והן בסטילס.
סוגי מצלמות
35 מ"מ (135)
שמאל|ממוזער|250px|מצלמת רפלקס OM-2 של חברת אולימפוס
פורמט ה-35 מ"מ קיבל את שמו מרוחב סרט הצילום כולל הפרפורציה (הנקבים בצידי הסרט), גודל התמונה הבודדת הוא 36 מ"מ X 24 מ"מ. סרט הצילום מגיע כשהוא ארוז בגליל מתכת אטום לאור ורק לשונית קטנה מבצבצת ממנו.
פורמט זה הוא הנפוץ ביותר בעולם וקיימים מאות דגמי מצלמות ועדשות שתומכות בו, החל במצלמות קומפקטיות, רפלקס בעצמית אחת, בשתי עצמיות, ומצלמות מד-טווח.
מצלמות 35 מ"מ נמכרות בקשת רחבה של מחירים (לרוב נמוכים) ועם כניסת המצלמות הדיגיטליות החלו המחירים לרדת בצורה ניכרת.
דיגיטליות
רובן של המצלמות הדיגיטליות הנמכרות כיום מחליפות את מצלמות 35 המ"מ הקומפקטיות, אך גם בשוק מצלמות הרפלקס (בעלות עדשות מתחלפות) גדל מאוד פלח השוק של המצלמות הדיגיטליות, לרוב בעלות אותו מבנה ועושות שימוש באותן עדשות.
פורמט בינוני (120)
בפורמט זה נעשה שימוש בסרט צילום גדול יותר. רוחבו כ-60 מ"מ ואורך התמונה משתנה לפי סוג המצלמה (לרוב מצוינות המידות בס"מ: 4.5X6, 6X6, 6X9, 6X7). סרטים אלו מגיעים בגליל אך בשונה מסרטי 35 מ"מ הם אינם ארוזים בתוך מכל אטום לאור.
ניתן לצלם תמונות איכותיות על ידי שימוש בסרט זה, וניתן להגדיל את התמונות הרבה יותר מפורמט 35 מ"מ.
המצלמות בפורמט זה הן לרוב גדולות ומגושמות בעלות גב פריק המכיל את סרט הצילום. ניתן להשתמש בסרטים שונים כאשר כל אחד מהם מורכב על גב משלו ובצורה זאת להחליף סרטים תוך כדי צילום ללא צורך לסיים סרט כדי להחליף גב.
רוב המצלמות בפורמט זה יקרות הרבה יותר מאשר מצלמות 35 מ"מ וכך גם מחירי העדשות. היצרנים העיקריים של פורמט זה הם ממיה, הסלבלאד, ברוניקה, קונטקס, פנטקס, פולארויד, רולי.
דיגיטליות
ישנה כניסה הדרגתית של מצלמות דיגיטליות לפורמט זה, ורוב ההיצע הוא של גב בעל חיישן דיגיטלי במקום סרט. המחירים של מצלמות ואביזרים דיגיטליים לפורמט זה גבוה מאוד, וזאת עקב הצורך לייצר חיישן גדול (כ-4X5 ס"מ) ושוק קטן.
הגב הדיגיטלי המסחרי הראשון הוצע על ידי חברת Leaf בשנת 1991 והציע רזולוציה של 4 מגה פיקסל בפורמט ריבועי. היום ניתן לרכוש גבים של חברת Leaf וחברת Phase One המציעים רזולוציה של 80 מגה פיקסל.
פורמט גדול
בפורמט זה נעשה שימוש בסרט צילום גדול מאוד, בגודל דף שלם (4x5 אינץ', 5x7 אינץ' ו-8x10 אינץ'). המצלמות גדולות מאוד, ידניות, ויש להחליף דף בין צילום לצילום.
המצלמות הללו מתאפיינות בעיקר ביכולת מובנית לבצע תנועות בגב ובמישור העדשה המאפשרים לשלוט במישור הפוקוס, עומק שדה ובעיוותי פרספקטיבה. צלמים נעזרים בהטיות ובחוק שיינפלוג כדי להשיג את מישור הפוקוס הרצוי. שימוש בהזחה של מישור הגב או העדשה ישפיע על הפרספקטיבה בתמונה.
התמונות המתקבלות בפורמט זה איכותיות מאוד וניתן להגדיל את התמונות לפוסטרים ולשלטי חוצות. המצלמות בפורמט זה מתחלקות לשתי קטגוריות: "מצלמות שדה" קלות משקל המתקפלות לגודל קטן (יחסית למצלמות דומות בפורמט) ומציעות תנועות מוגבלות. הקטגוריה השנייה היא "מצלמות מונורייל" אשר מורכבות על מוט ומאפשרות מגוון רחב של תנועות הגב והעדשה אך הן כבדות ומסורבלות יותר ממצלמות השדה.
פורמט אולטרה גדול
מצלמות דומות למצלמות פורמט גדול העושות שימוש בפילם החל מגודל 8x10 אינץ' ועד 20X24 אינץ'. את התמונות המתקבלות מדפיסים בהדפס מגע ללא כל הגדלה ולכן העדשות לא נדרשות לאיכויות הגבוהות ולכושר ההפרדה של עדשות מפורמטים קטנים יותר. מצד שני, גודל הפילם דורש מן העדשות כושר כיסוי גבוה במיוחד, דבר המגדיל את האלמנטים בעדשות בצורה משמעותית ומוסיף למשקל הכולל של המצלמה.
עזרי צילום
שמאל|ממוזער|150px| מבזק חיצוני משוכלל.
מבזק: לרוב המצלמות בימינו, יש מבזק (פלש) מובנה, שאמנם אינו חזק בעוצמתו כמבזק חיצוני, אבל יעיל לרוב המצבים. בדרך כלל יש למבזק מספר מצבים. יתרונותיו של המבזק הם בכך, שבאור יום, הוא יכול להפחית את הצללים בנושא, ויכול להדגיש את נושא הצילום, גם אם יש מוקד אור חזק מאחוריו. לצילום לילה מהיר או צילום בחדר לא מואר הוא קריטי. מבזק לעיתים גורם לעין להראות אדומה, מכיוון שהוא מאיר את נימי הדם בעיניים. אך למרבית המצלמות החדישות יש מנגנון המונע את הבעיה. ישנם מבזקים שיש בהם אפשרות לשינוי רוחב אלומת האור המוטלת בצורה אוטומטית, וישנם מבזקים אלחוטיים, שהמצלמה משדרת להם אות להפעיל הבזק, כאשר רוצים מקור אור נוסף מכיוון אחר.המבזק אפקטיבי רק למרחקים קצרים, ומתמקד מאוד בעצמים. זה יכול להוות בעיה במקרה שרוצים שיהיה אור גם על האובייקט וגם על סביבתו, ובעיקר במקרים שיש מאחורי העצם עצמים אחרים שהצלם רוצה שיראו (לדוגמה, קבוצת אנשים) כי העצם הקרוב ביותר יהיה בהיר בצורה קיצונית מאלה שמאחוריו.
שמאל|ממוזער|150px|חצובה.
החצובה היא סוג של מעמד בו עושים שימוש עם מצלמה, מדי מרחק ומדי מהירות, ומטרתו למקם את המצלמה באופן יציב. השימוש בחצובה נעשה לרוב, כשזמן החשיפה לאור ארוך יחסית והתמונה תהיה מטושטשת אם המצלמה תזוז בזמן הצילום, או כאשר מצלמים עם עדשה ארוכת מוקד (מעל 300 מ"מ) וכל תזוזה קטנה תטשטש את התמונה, או כאשר יש צורך בדיוק גבוה מאוד, (מדי מרחק ומדי מהירות).
שלט: למצלמות מקצועיות וחצי מקצועיות יש אופציה להוספת שלט חוטי, שמאפשר לבצע צילום מבלי לגעת במצלמה. שלט זה חשוב לצילומי לילה על חצובה למשל, כאשר זמן החשיפה ארוך ואף הלחיצה הראשונית יכולה לגרום לתזוזה של המצלמה.
מסנן אופטי (פילטר): ישנם מסננים שמרכיבים על העדשה, שבעזרתם אפשר לסנן צבעים ולבצע מניפולציות שונות על התמונה.
מכפיל: זהו התקן שמולבש על צידה החיצוני של העדשה, ויכול להכפיל את גודל הדמות שרואים דרך העדשה.
מונחים בצילום
זום
שמאל|ממוזער|200px|הדגמה של פעילות זום
המונח "זום" מתייחס ליכולת להגדיל או להקטין את הדמות אותה מצלמים, בלי צורך לזוז פיזית (להתקרב או להתרחק אל הפרט המצולם) מהמקום בו ניצב הצלם, וזאת באמצעות היכולת לשלוט בקביעת אורך המוקד של העדשה. ככל שהזום גדול יותר, השטח המצולם קטן יותר. למצלמות שונות יכולות זום (הגדלה) טובות יותר ופחות, כאשר חלק מהמצלמות הפשוטות ביותר אינן כוללות יכולות זו כלל. תכונה זו שימושית במיוחד למקרים בהם לא ניתן להתקרב לנושא התצלום, כמו צילומי ציפורים, הנוטות להתרחק מבני אדם.
מצלמות דיגיטליות רבות כוללות תכונה המכונה "זום דיגיטלי". הפעלה של תכונה זו אינה מניבה תוצאות הדומות לשימוש בעדשת זום, אלא מגדילה את מספר הפיקסלים המשמשים לתיאור קטע מהתמונה על ידי אינטרפולציה, פעולה פשוטה הניתנת לביצוע בכל תוכנת עיבוד ממוחשבת.
תקריב
שמאל|ממוזער|250px
בלועזית "קלוז אפ". לעיתים מעוניינים לצלם אובייקט ממרחק קצר יחסית, בין אם כדי להציגו בפירוט, או כדי להשמיט מן הצילום את כל העצמים שאינם שייכים לעיקר ומסיחים את תשומת לבו של הצופה מנושא התצלום. בצילומים של בני אדם, סיבה אחת לצילום תקריב היא לראות בבהירות את עיניו של המצולם.
צילום מאקרו
צילום מאקרו הוא צילום שבו האובייקט המצולם יוקרן ביחס 1:1 על גבי אמצעי הלכידה (חיישן\פילם). כלומר, אם הצלם מצלם חרק בגודל 0.5 ס"מ העדשה תקרין את התמונה על הפילם או החיישן כך שאם נמדוד עליהם את גודל התמונה גם היא תהיה 0.5 ס"מ.
צילומי מאקרו משמשים בדרך כלל לצילום פרחים או חרקים, אך יכולים לשמש לצילום כל אובייקט (או חלק ממנו) שקטן מגודל החיישן.
אף על פי שהמאקרו ה"קלאסי" הוא ביחס של 1:1, לעיתים קוראים גם לצילום ביחס של 1:2 מאקרו ואפילו גם 1:4.
לעיתים קרובות נוצר בלבול בין "מאקרו" לבין "קלוז אפ" במיוחד כיוון שבמצלמות הדיגיטליות לעיתים קרובות האופציה "קלוז אפ" נקראת "מאקרו", אך לרוב ניתן למצוא מאקרו "אמיתי" רק במצלמות SLR או DSLR.
ראו גם
מצלמה דיגיטלית
מצלמת פיתוח מיידי
צילום
צילום פנורמי
צילום דיגיטלי
צילום מאקרו
מערכת אופטית
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:מכשירים אופטיים
קטגוריה:ציוד צילום
| 2024-07-01T19:35:45
|
סמוריים
|
ממוזער|מיון מיני הסמוריים
הסמוריים (שם מדעי: Mustelidae) היא משפחה של בעלי חיים יונקים בסדרת הטורפים. בעבר כללה המשפחה גם את סוגי הבואשים השונים, אך אלו סווגו למשפחה נפרדת הקרויה כיום "בואשיים".
תיאור המשפחה
הסמוריים נפוצים בכל היבשות למעט אוסטרליה ואנטארקטיקה ובאיים גדולים כמדגסקר. את חברי המשפחה ניתן למצוא באזורי מחיה מגוונים, יבשתיים וימיים. מרביתם ניזונים מבעלי חיים: חולייתנים וחסרי חוליות. המינים במשפחה טורפים מיומנים, שלא יהססו להכניע טרף גדול מהם, מסוגלים ללכוד את טרפם תוך כדי שחייה, על העצים וכן במחילות באדמה (בהתאם למין).
בהכללה, גופם מוארך בעל רגליים קצרות (סמורים). ישנם מינים בעלי גוף גלילי יותר (גיריות). גודלם נע בין 114 מ"מ למטר, משקלם נע בין 35 גרם ל-45 קילוגרם. הם בעלי בלוטות ריח מפותחות הממוקמות בפי הטבעת, ומשמשות אותם למטרות רבות, בעיקר לסימון טריטוריה והגנה עליה. הזכרים גדולים מהנקבות ב-25% באותו מין. האוזניים קצרות. הציפורניים קבועות ואינן נשלפות, במינים מסוימים (שחופרים מחילות) הן עבות ביותר.
בישראל מצויים בטבע חמישה מינים של סמוריים: לוטרה אירופית, סמור משויש, דלק הסלעים, גירית מצויה וגירית הדבש. ייתכן שגם המין חמוס השלגים חי בחרמון, אחרי שנכחד מעוד אזורים בארץ. כמו כן מגדלים בבית את החמוס המבוית.
סיסטמטיקה וטקסונומיה
שמאל|ממוזער|גרגרן
שמאל|ממוזער|גירית מצויה
ממוזער|טאירה
ממוזער|לוטרה חסרת-טופר אפריקאית
ממוזער|גריזון גדול
ממוזער|סמור משויש
ממוזער|הרמין טורף ארנבת
ממוזער|גירית אמריקאית
ממוזער|חמוס שחור-רגל
ממוזער|זוג לוטרות צפון אמריקאיות
ממוזער|דלק אמריקאי
חלוקות מסוימות רואות בפנדה אדומה אחד מסוגי המשפחה. אך יש להזכיר כי בעבר השתייך לדוביים ולראקוניים. כיום נמצא במשפחה משל עצמו.
הסמוריים והבואשיים נבדלים משאר הטורפים במערכת השיניים- התנוונות הטוחנת השנייה בטור העליון.
הימצאותם של בלוטות ריח מפותחות אצל הבואשיים, היו עוד עילה להימצאותם במשפחה זו. אך כיום מסיקים כי התפתחות הבלוטות קשורה לתופעת אבולוציה מתכנסת. אצל הבואשיים הבלוטה בצורת פטמה (בעל יכולת כוונון) ואילו אצל הסמוריים היא מעין תעלה.
בעבר המשפחה נחלקה ל-2 תת-משפחות: לוטרות וסמורים. כיום המשפחה כוללת כ-23 סוגים ב-8 תת-משפחות ולעוד כמה סוגים נכחדים:
תת משפחה לוטרות (Lutrinae)
סוג לוטרה חסרת-טופר (Aonyx)
מין לוטרה חסרת-טופר אפריקאית (Aonyx capensis)
מין לוטרה חסרת-טופר קונגולזית
מין לוטרה חסרת-טופר אסייתית (Aonyx cinerea)
סוג ומין יחיד לוטרת הים (Enhydra lutris)
סוג לוטרה (Lutra)
מין לוטרה אירופית (Lutra lutra)
מין לוטרה יפנית (Lutra nippon)
מין לוטרה שעירת-אף (Lutra sumatrana)
סוג ומין יחיד לוטרת ענק (סארו) (Pteronura brasiliensis)
סוג ומין יחיד לוטרה מנוקדת-צוואר (Hydrictis maculicollis)
סוג לוטרת נהר (Lontra)
מין לוטרה נאוטרופית (Lontra longicaudis)
מין לוטרה ימית (Lontra felina)
מין לוטרה צפון-אמריקנית (Lontra canadensis)
מין לוטרה דרום-אמריקנית (Lontra provocax)
סוג ומין יחיד לוטרה מלאית (לוטרה חלקת-פרווה; Lutrogale perspicillata)
תת משפחה סמורים (Mustelinae)
סוג סמור (Mustela)
מין הרמין (Mustela erminea)
מין חמוס השלגים (Mustela nivalis)
מין חמוס מבאיש (Mustela putorius) ותת-המין חמוס
מין חמוס סיבירי (Mustela sibirica)
מין סמור האמזונאס (Mustela africana)
מין סמור הררי (Mustela altaica)
מין חמוס ערבות (Mustela eversmanii)
מין סמור קולומביאני (Mustela felipei)
מין סמור ארך-זנב (Mustela frenata)
מין סמור יפני (Mustela itatsi)
מין סמור צהוב-בטן (Mustela kathiah)
מין חורפן אירופי (Mustela lutreola)
מין סמור הרים אינדונזי (Mustela lutreolina)
מין חמוס שחור-רגל (Mustela nigripes)
מין סמור מלאי (Mustela nudipes)
מין סמור מפוספס-גב (Mustela strigidorsa)
מין סמור מצרי (Mustela subpalmata)
סוג חורפן (Neovison)
מין חורפן ים (Neovison macrodon) - נכחד
מין חורפן אמריקאי (Neovison vison)
סוג ומין יחיד סמור פטגוני (Lyncodon patagonicus)
תת-משפחה גריזונים (Galictinae)
סוג גריזון (Galictis)
מין גריזון גדול (Galictis vittata)
מין גריזון קטן (Galictis cuja)
סוג ומין יחיד סמור משויש (Vormela peregusna)
סוג חמוס מפוספס או זוריל (Ictonyx)
מין חמוס מפוספס סהרי (Ictonyx libycus)
מין בואש אפריקני (Ictonyx striatus)
סוג ומין יחיד סמור אפריקאי (Poecilogale albinucha)
תת-משפחה דלקים (Martinae)
סוג דלק (Martes), בן 8 מינים
מין דלק סיבירי (Martes zibellina)
מין דלק הסלעים (Martes foina)
מין דלק אמריקאי (Martes americana)
מין דלק צהוב-גרון (Martes flavigula)
מין דלק נילגירי (Martes gwatkinsii)
מין דלק אירופי (Martes martes)
מין דלק יפני (Martes melampus)
מין דלק דייג (Martes pennanti)
סוג ומין יחיד גרגרן (Gulo gulo)
סוג ומין יחיד טאירה (Eira barbara)
תת משפחה גיריות (Melinae)
סוג גירית (Meles)
מין גירית מצויה (Meles meles)
מין גירית אסייתית (Meles leucurus)
מין גירית יפנית (Meles anakuma)
סוג ומין יחיד גירית דובית (Arctonyx collaris)
סוג גירית סמורית (Melogale)
מין גירית סמורית בורנאית (Melogale everetti)
מין גירית סמורית סינית (Melogale moschata)
מין גירית סמורית ג'אווה (Melogale orientalis)
מין גירית סמורית בורמזית (Melogale personata)
מין גירית סמורית וייטנאמית (Melogale cucphuongensis)
תת משפחה גיריות דבש (Mellivorinae)
סוג גיריות דבש (Mellivora)
מין גירית הדבש (Mellivora capensis)
תת-משפחה גיריות אמריקאיות (Taxidiinae)
סוג ומין יחיד גירית אמריקאית (Taxidea taxus)
תת-משפחה Oligobuninae - נכחדה. בה המגליקטיס והזודיולסטיס
סוגים נכחדים נוספים:
כאמיטאטקסוס (Chamitataxus)
Corumictis Cyrnaonyx אקורוס (Ekorus)
אאומליבורה (Eomellivora)
Hoplictis Plesictis פלסיוגולו (Plesiogulo)
סתניקטיס (Sthenictis)
Teruelictis Trochictis''
רבייה
אסטרטגיות הרבייה שונות בין המינים. מרביתם פוליגמיים. מספר מינים חברותיים ואחרים יחידאים. מבנה חברתי בקבוצה משתנה ממין למין. הזדווגות ממושכת מעודדות את הביוץ, והפריה לא מתרחשת אלא כעבור שעות אחדות מתחילת קיום יחסי המין.
הרבייה היא עונתית. אורך תקופת הרבייה משתנה ממין למין, אך לרוב 3–4 חודשים. מרבית המינים חווים השרשה איטית (delayed implantation) של העובר, הנמשכת כ-10 חודשים בצוואר הרחם. השלב הבא הוא ההיריון, הנמשך 30–65 ימים, בסופו ממליטה הנקבה פעם יחידה - מספר משתנה של גורים. הגורים נולדים עיוורים וחסרי ישע, ותלויים בהגנת האם. הגורים נגמלים מינקות בגיל חודשיים לערך. הם מגיעים לבגרות בין 8 חודשים לשנתיים לאחר הלידה. אורך חיים 5–20 שנים בהתאם למין.
התנהגות
פעילים ביום או בלילה, בהתאם למין. גמישים בהתאם לצורת גופם. חלקם טפסנים מצוינים או שחיינים מצוינים. מינים רבים מבלים את מרביתם זמנם על האדמה, אחרים בתוך כוכים ומחילות.
חושים מפותחים הם הראייה, השמיעה ובעיקר הריח. בלוטות הריח הן מרכיב חשוב בתקשורת תוך-זוויגית ובין-זוויגית, עוצמת הריח ומידת השימוש בבלוטה משתנה ממין למין.
מיקומם בשרשרת המזון
על אף שמרביתם ניזונים מבעלי חיים וממזון שמקורו מהחי, הם ניזונים לעיתים מחומר צמחי. אסטרטגיית הלכידה היא מקריות יותר מהתמחות, אולם מינים רבים מותאמים ללכידת יונקים קטנים. מספר מינים ידועים כאוגרי מזון.
אויביהם הטבעיים של הסמוריים הם נחשים גדולים, טורפים גדולים, דורסי יום ודורסי לילה.
הסמוריים עוזרים בבקרת מספרם של מכרסמים רבים הנחשבים מזיקים. אולם הם לעיתים גם אחראיים לתמותתם של יונקים ועופות נדירים.
הסמוריים והאדם
מינים מסוימים נחשבים כמזיקים בגלל פגיעתם במשק האדם, איומם על המגוון הביולוגי ויכולתם להעביר מחלות כשחפת הבקר הפוגעת בבקר וכלבת.
מינים רבים ניצודים בידי האדם שחושק בפרוותיהם (חלקם יקרות ערך). מינים מסוימים עברו ניסיונות ביות ומגודלים כחיות שעשועים.
38% מכלל מיני הסמוריים נמצאים בסיכון בשל פגיעה במקום חיותם ובשל ציד.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:בעלי חיים שתוארו ב-1817
קטגוריה:טקסונים שתוארו בידי גוטהלד פישר פון ולדהיים
| 2023-12-19T07:35:57
|
1 בינואר
|
1 בינואר הוא היום הראשון בשנה בלוח הגרגוריאני, מאז 1622 עד לסיום השנה נשארו עוד 364 ימים (365 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|170x170px|מטבע עם דמותו של פרטינקס
שמאל|ממוזער|175x175px|חפירת תעלת פנמה
45 לפנה"ס – הלוח היוליאני הונהג לראשונה
69 – אנשי הלגיון בגרמניה עילית התמרדו וסירבו להשבע אמונים לגלבה ונשבעו תחת זו אמונים לוויטליוס
193 – הסנאט הרומי בחר בפרטינקס כיורשו של קומודוס כקיסר רומא, נגד רצונו
404 – על-פי מסורת נוצרית, קץ תחרויות הגלדיאטורים ברומא
630 – מוחמד התחיל במסע לכיוון מכה ביחד עם הצבא שלו
898 – שארל התם התחיל את כהונתו כמלך של פרנקיה המערבית
1001 – הנסיך הגדול אישטוון הראשון הוכרז כמלך הונגריה על ידי האפיפיור סילבסטר השני
1387 – תחילת שלטונו של שארל השלישי, מלך נווארה
1481 – האינקוויזיציה הספרדית התחילה לפעול
1502 – מגלה הארצות הפורטוגלי גספאר דה למוס הגיע לראשונה למפרץ בברזיל, אותו הוא מכנה "ריו דה ז'ניירו"
1515 – פרנסואה הראשון מצרפת ירש את הכתר הצרפתי
1523 – אבירי מסדר ההוספיטלרים נמלטו מרודוס מפני סולימאן הראשון למלטה
1527 – אצילים קרואטים בחרו בפרדיננד הראשון למלך קרואטיה במפגש שנערך בפרלמנט סטין
1600 – סקוטלנד התחילה להשתמש בלוח היוליאני
1622 – 1 בינואר מוכרז כיום הראשון בשנה בלוח הגרגוריאני
1651 – צ'ארלס השני הוכתר גם למלך סקוטלנד
1673 – התחילה העברת דואר סדירה בין ניו יורק לבין בוסטון
1700 – רוסיה התחילה להשתמש בלוח היוליאני
1739 – ז'אן-באטיסט שארל בובה דה לוזייה גילה את האי בובה
1776 – ג'ורג' וושינגטון חשף את דגל האיחוד הגדול, הדגל הלאומי הראשון של ארצות הברית
1781 – 1,500 חיילים מהגדוד הפנסילבני השישי בפיקודו של אנטוני ויין מרדו בצבא הקונטיננטלי במחנה החורף מוריסטאון, ניו ג'רזי כחלק ממרד פנסילבניה שהתרחש באותה שנה
1788 – המהדורה הראשונה של הטיימס, לשעבר "הרשומון האוניברסלי היומי", יצאה לאור
1797 – אולבני הפכה לבירת מדינת ניו יורק במקום קינגסטון
1800 – חברת הודו המזרחית ההולנדית פורקה רשמית
1801 – ממלכת בריטניה הגדולה וממלכת אירלנד התאחדו ליצירת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
1801 – גילוי קרס, האסטרואיד הראשון שהתגלה (מאוחר יותר הוגדר ככוכב לכת ננסי)
1804 – האיטי הכריזה על עצמאות מצרפת
1806 – נפוליאון ביטל את השימוש בלוח השנה המהפכני בצרפת
1808 – הוטל איסור על יבוא עבדים לארצות הברית
1837 – רעידת אדמה פקדה את העיר צפת
1874 – איחוד הברונקס לתוך העיר ניו יורק
1876 – הרייכסבנק נפתח בברלין
1877 – המלכה ויקטוריה הכריזה על עצמה כשליטת הודו
1880 – התחילה כרייתה של תעלת פנמה
1886 – הממלכה המאוחדת סיפחה אליה את בורמה עילית
1890 – באנגליה התרחש השימוש הראשון ברשת המגנה על השער במשחק כדורגל
1892 – אליס איילנד נפתח לשם קליטת מהגרים לארצות הברית
1893 – יפן התחילה להשתמש בלוח הגרגוריאני
1896 – הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן מודיע על גילוי קרני X
1898 – יצירת הכרך ניו יורק, על ידי איחוד מוניציפלי של מנהטן, ברוקלין, קווינס, הברונקס וסטטן איילנד לכדי עיר אחת
1899 – הסתיים השלטון הספרדי בקובה
1900 – בגרמניה הונהג קוד חוקים חדש – הקודקס האזרחי הגרמני
1901 – הממלכה המאוחדת העניקה עצמאות לאוסטרליה
1912 – יסוד הרפובליקה הסינית
1915 – מלחמת העולם הראשונה – התחיל קרב בולימוב תוך שימוש בגז רעיל
1925 – האסטרונום האמריקאי אדווין האבל הודיע על גילוי גלקסיות הנמצאות מחוץ לשביל החלב
1926 – נוסד פארק קרוגר בדרום אפריקה
1933 – הקמת קואופרטיב אגד
1934 – גרמניה הנאצית קיבלה את החוק למניעת צאצאים החולים במחלות תורשתיות
1934 – אלקטרז הפך לכלא פדרלי של ארצות הברית
1939 – גרמניה הנאצית אסרה על יהודים לעבוד עם גרמנים
1942 – מלחמת העולם השנייה – הביטוי האומות המאוחדות התייחס לראשונה באופן רשמי לגוף, שבעתיד יהיה האו"ם
1944 – סוריה קיבלה עצמאות מצרפת
1948 – איטליה קיבלה חוקה חדשה
1952 – ירדן קיבלה חוקה ליברלית תחת שלטונו של המלך טלאל
1954 – נפתח משפט קסטנר
1956 – סודאן קיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת
1958 – השוק האירופאי המשותף מתחיל לפעול
1959 – בטיסטה והנשיא הנבחר קרלוס ריביירו אגוארו ברחו מקובה
1960 – קמרון קיבלה עצמאות מצרפת ומהממלכה המאוחדת
1962 – ניו זילנד העניקה עצמאות לסמואה
1965 – פיגוע ראשון של הפת"ח
1969 – שני הרוגים ועשרות פצועים במטח הקטיושות הראשון לעבר קריית שמונה
1973 – אירלנד, הממלכה המאוחדת ודנמרק הצטרפה לשוק האירופי המשותף
1978 – התרסקה טיסה 855 של אייר אינדיה, ונהרגו כל 213 הנוסעים ואנשי הצוות
1979 – ארצות הברית וסין כוננו יחסים דיפלומטיים ביניהן
1981 – יוון הצטרפה לשוק האירופי המשותף
1983 – נולד האינטרנט – ARPANET עוברת להשתמש ב-IP
1984 – ברוניי קיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת
1985 – נוצר פרוטוקול ה-DNS
1986 – ספרד ופורטוגל הצטרפו לקהילה האירופית, שהפכה מאוחר יותר לאיחוד האירופי
1986 – ארובה קיבלה יותר עצמאות מהולנד, נפרדה מיתר איי האנטילים ההולנדיים והפכה למרכיב אוטונומי נפרד בממלכת ארצות השפלה
1986 – השקל יצא משימוש ומוחלף בשקל החדש
1989 – פרוטוקול מונטריאול נכנס לתוקף
1993 – הפיכתה הרשמית של הקהילה האירופית לאיחוד האירופי בעקבות אמנת מאסטריכט
1993 – צ'כוסלובקיה התפרקה לצ'כיה וסלובקיה
1994 – תחילת המרד בצ'יאפס
1994 – הסכם NAFTA נכנס לתוקף
1995 – חוק ביטוח בריאות ממלכתי נכנס לתוקף
1995 – נוסד ארגון הסחר העולמי
1995 – אוסטריה, פינלנד ושוודיה הצטרפו לאיחוד האירופי
1995 – פולין החליפה את הזלוטי הישן PLZ בזלוטי חדש PLN
1996 – קוראסאו קיבלה אוטונומיה להקמת ממשל עצמאי אך נשארת חלק מממלכת ארצות השפלה
1998 – הבנק המרכזי האירופי נוסד
1999 – מטבע האירו יצא לדרך, במקביל למטבעות המקומיים
2000 – יחד עם חגיגות המילניום , משבר באג 2000 לא מתרחש
2002 – מטבעותיהן הישנים של אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, ספרד, פורטוגל, פינלנד וצרפת יצאו משימוש, ומוחלפים באירו
2007 – בולגריה ורומניה הצטרפו לאיחוד האירופי
2007 – האירו החליף את הטולר הסלובני
2007 – באן קי מון נכנס לתפקידו כמזכ"ל האו"ם
2008 – האירו נכנס כהילך חוקי במלטה ובקפריסין
2009 – האירו נכנס כהילך חוקי בסלובקיה
2010 – פיגוע התאבדות במהלך משחק כדורעף במערב פקיסטן; באירוע נהרגו לפחות 95 אנשים ונפצעו מעל 100
2011 – האירו נכנס כהילך חוקי באסטוניה
2014 – האירו נכנס כהילך חוקי בלטביה
2015 – האירו נכנס כהילך חוקי בליטא
2016 – פיגוע ירי ברחוב דיזנגוף בתל אביב
2017 – פיגוע הירי במועדון הלילה באיסטנבול
2019 – הגשושית ניו הורייזונס מבצעת יעף ליד 486958 ארוקות' בחגורת קויפר, שכונה בזמנו בשם הלא רשמי "אולטימה ת'ולה" (על שם ארץ תולה המיתולוגית)
2024 – המדינה הבלתי מוכרת נגורנו קרבאך – מובלעת ארמנית בתוך אזרבייג'ן, מוותרת על תביעתה לעצמאות וחוזרת באופן רשמי לשליטה אזרית
2024 – רעידת אדמה בעוצמה של 7.6 בסולם ריכטר במרכז יפן
נולדו
ממוזער|202x202 פיקסלים|לורנזו דה מדיצ'י
ממוזער|176x176 פיקסלים|אולריך צווינגלי
766 – עלי א-רידא, האימאם השיעי השמיני (נפטר ב-818)
874 – חסן אל-עסכרי, האימאם השיעי האחד-עשר (נולד ב-846)
1431 – ה אלכסנדר השישי (נפטר ב-1503)
1449 – לורנצו דה מדיצ'י, שליט פירנצה (נפטר ב-1492)
1467 – סיגיזמונד הזקן, מלך פולין, דוכס ליטא (נפטר ב-1548)
1484 – אולריך צווינגלי, כומר שווייצרי ממובילי הרפורמציה הפרוטסטנטית (נפטר ב-1531)
1502 – האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר (נפטר ב-1585)
1557 – אישטוואן בוצ'קאי, שליט טרנסילבניה (נפטר ב-1606)
1735 – פול רוויר, לוחם חירות אמריקאי (נפטר ב-1818)
1752 – בטסי רוס, יוצרת הגרסה הראשונה של דגל ארצות הברית (נפטרה ב-1836)
1785 – גבריאל מור, מושל אלבמה החמישי (נפטר ב-1844)
1823 – שנדור פטפי, המשורר הלאומי של הונגריה (נפטר ב-1849)
שמאל|ממוזער|240x240px|פייר דה קוברטן
ממוזער|215x215 פיקסלים|ג'יי אדגר הובר
ממוזער|251x251 פיקסלים|ג'יי די סלינג'ר
1863 – פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים (נפטר ב-1937)
1879 – א.מ. פורסטר, סופר בריטי (נפטר ב-1970)
1887 – וילהלם קנריס, ראש האבווהר בעת מלחמת העולם השנייה (הוצא להורג ב-1945)
1892 – ארטור רודז'ינסקי, מנצח פולני (נפטר ב-1958)
1894 – סאטינדרה נאת בוז, פיזיקאי בנגלי (נפטר ב-1974)
1895 – ג'ון אדגר הובר, ראש האף בי איי (נפטר ב-1972)
1899 – הרב אלעזר מנחם מן שך, ממנהיגי החברה הליטאית בישראל (נפטר ב-2001)
1900 – צ'יאונה סוגיהארה, קונסול יפני וחסיד אומות העולם (נפטר ב-1986)
1902 – הנס פון דוהנאני, חסיד אומות העולם, אחד מראשי קשר העשרים ביולי (נפטר ב-1945)
1905 – מאיר ארגוב, חבר הכנסת ומחותמי מגילת העצמאות (נפטר ב-1963)
1905 – אברהם סכנין, פעיל התנועה הציונית וסגן ראש עיריית חיפה (נפטר ב-1986)
1905 – אהרן חטר-ישי, הקים את המערכת המשפטית של צה"ל, שימש כראש השירות המשפטי הצבאי והפצ"ר הראשון (נפטר ב-2003)
1912 – אפרים ברוידא, מסאי, עורך ומתרגם ישראלי, מייסדו ועורכו של כתב-העת "מולד" (נפטר ב-1994)
1915 – חונה שלביץ', עיתונאי יהודי-ליטאי בכיר (נפטר ב-1958)
1916 – שלמה יעקבסון, אסיר ארגון ההגנה בכלא עכו, מראשוני המסתערבים, מתנדב לצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, ומראשוני חיל הים (נפטר ב-2005)
1916 – אלכס זילוני, מראשוני שירות האוויר של ההגנה וממייסדי חיל האוויר הישראלי (נפטר ב-2023)
1918 – צבי נוימן, מחלוצי הכירורגיה הפלסטית בישראל (נפטר ב-1977)
1919 – ג'רום דייוויד סלינג'ר, סופר אמריקאי (נפטר ב-2010)
1921 – חוסיין וחיד חראסאני, אייתוללה איראני בדרגת מרג'ע תקליד
1923 – יוחנן סופר, אדמו"ר מערלוי (נפטר ב-2016)
1923 – ולנטינה קורטז, שחקנית קולנוע איטלקייה זוכת פרס באפט"א (נפטרה ב-2019)
1924 – ז'אק לה גוף, היסטוריון צרפתי (נפטר ב-2014)
1924 – אליעזר קוגל, ראש ישיבת שבות עמי, מראשי התנועה להפצת תורה, עסק בין היתר בלימוד תורה לעולים מחבר המדינות (נפטר ב-2022)
1924 – צ'ארלי מאנגר, מנהל השקעות ופילנתרופ (נפטר ב-2023)
1926 – דב פרידקין, חבר הפלמ"ח, ממייסדי קיבוץ משגב עם וראש הוועדה הממונה הראשונה באופקים
1927 – ואסילה מילאה, שר הצבא הרומני בעת שלטון ניקולאה צ'אושסקו (נפטר ב-1989)
1927 – ורנון סמית', כלכלן ומשפטן אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה
1928 – ברנרד צ'רנובילסקי, פתולוג ישראלי
1931 – דודיק סמדר, שחקן טלוויזיה, פזמונאי, איש תיאטרון ומדבב ישראלי (נפטר ב-2012)
1934 – אפרים חירם, תת-אלוף בצה"ל, ראש המועצה השמיני של רמת השרון (נפטר ב-2023)
1937 – אחמד יאסין, מנהיג ארגון החמאס (נפטר ב-2004)
1937 – צבי לביא, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-2018)
1937 – אריה שכטר, רב בני ברקי ופעיל בולט בתנועת התשובה (נפטר ב-2019)
1938 – צבי טאו, רב, ומנהיג בזרם החרדי-לאומי
1943 – שלמה שרף, מאמן כדורגל ישראלי
1944 – עומר אל-בשיר, נשיא סודאן
1945 – יחזקאל קצב, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2022)
1945 – דודו אלהרר, זמר, מוזיקאי, שחקן, שדרן רדיו, מנחה טלוויזיה, מפיק מוזיקלי ומספר סיפורים ישראלי
1946 – ריבלינו, כדורגלן ברזילאי
1951 – יואל גבע, מורה ישראלי למתמטיקה, מחבר ספרי לימוד לבית ספר תיכון ומקים "בית הספר לבגרות ופסיכומטרי של יואל גבע"
1951 – חגית רכבי ניקוליבסקי, במאית, מחזאית, תסריטאית, דרמטורגית ומורה לתיאטרון ישראלית
1952 – אבנר קנר, מוזיקאי ישראלי
1952 – איברהים טטליסס, זמר טורקי
1956 – מארק יוז, איש עסקים אמריקני, ייסד את חברת הרבלייף ועמד בראשה (נפטר ב-2000)
1956 – מייק מיטשל, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2011)
1958 – גראנדמאסטר פלאש, דיג'יי ואמן היפ הופ אמריקאי
1959 – אזאלי אסומאני, נשיא קומורו
1960 – לטיפה אבן זיאטן, פעילה חברתית צרפתייה-מרוקאית
1960 – עומר א-רזאז, ראש ממשלת ירדן לשעבר
1964 – יצחק גאגולה, חבר הכנסת מטעם מפלגת ש"ס
1964 – סיימון סינג, כותב מדע פופולרי בריטי
ממוזער|255x255 פיקסלים|איימן עודה
1965 – פלוריה סיגיסמונדי, במאית קנדית-אמריקאית
1967 – אילן רועה, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-1999)
1968 – ישי לפידות, זמר מלחין ושדרן חרדי־מודרני, סולן להקת אוף שימחעס
1968 – דאבור שוקר, כדורגלן קרואטי
1972 – ליליאן תוראם, כדורגלן צרפתי יליד גוואדלופ
1975 – איימן עודה, פוליטיקאי ערבי-ישראלי, יו"ר הרשימה המשותפת
1981 – Naughty Boy, תקליטן, מפיק מוזיקלי, פזמונאי ומוזיקאי בריטי
1982 – דוד נלבנדיאן, טניסאי ארגנטינאי
1982 – ימית סול, שחקנית ודוגמנית
1986 – גלן דייוויס, כדורסלן אמריקאי
1993 – דקל עדין, שחקן ישראלי
1995 – פלוריאנה איסמעילי, כדורגלנית שווייצרית ממוצא אלבני (נפטרה ב-2019)
1997 – נואה קאהן, זמר-יוצר אמריקאי-יהודי
1997 – קלואי דייגרט אוון, רוכבת אופני מסלול ואופני כביש אמריקאית
1998 – דידייה מוניאנזה, רוכב אופני כביש רואנדי
2002 – טוסי צ'יזה, זמר קונגולזי–שוודי
נפטרו
ממוזער|201x201px|לואי השנים עשר, מלך צרפת
שמאל|ממוזער|221x221px|יפה ירקוני
379 – בסיליוס הגדול, תאולוג נוצרי (נולד ב-329)
404 – טלמכוס הקדוש, נזיר
874 – חסן אל-עסכרי, אימאם שיעי (נולד ב-846)
898 – אודו מלך צרפת (נולד ב-860)
1204 – הוקון השלישי, מלך נורווגיה (נולד ב-1182)
1387 – שארל הרע, מלך נווארה (נולד ב-1332)
1496 – שארל, רוזן אנגולם, אביו של פרנסואה הראשון (נולד ב-1459)
1515 – לואי השנים עשר, מלך צרפת (נולד ב-1462)
1559 – כריסטיאן השלישי, מלך דנמרק (נולד ב-1503)
1560 – ז'ואקן די בלה, משורר צרפתי (נולד ב-1522)
1748 – יוהאן ברנולי, מתמטיקאי שווייצרי (נולד ב-1667)
1782 – יוהאן כריסטיאן באך, מלחין גרמני (נולד ב-1735)
1856 – ג'ון מקפרסון ברין, פוליטיקאי אמריקאי וסנאטור מטעם ג'ורג'יה (נולד ב-1781)
1894 – היינריך הרץ, פיזיקאי (נולד ב-1857)
1943 – ארתור רופין, מנהיג ציוני (נולד ב-1876)
1948 – חנן זלינגר, מפקד פלוגת חי"ש (נולד ב-1921)
1972 – מוריס שבלייה, שחקן וזמר צרפתי (נולד ב-1888)
1992 – גרייס הופר, מתכנתת, מחלוצי המחשוב (נולדה ב-1906)
1995 – יוג'ין ויגנר, פיזיקאי יהודי ממוצא הונגרי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1902)
1996 – עלי שכטמן, סופר יהודי, מחשובי סופרי היידיש (נולד ב-1908)
2005 – שירלי צ'יזהולם, המועמד/ת הראשונה בהיסטוריה לנשיאות ארצות הברית ממוצא אפרו-אמריקני, והאישה הראשונה מטעם המפלגה הדמוקרטית שרצה למועמדות לנשיאות (נולדה ב-1924)
2005 – אשר פרס, פיזיקאי ישראלי (נולד ב-1934)
2008 – אליעזר יונג, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1928)
2012 – יפה ירקוני, זמרת ישראלית, כלת פרס ישראל לזמר עברי (נולדה ב-1925)
2013 – אברהם יעקב פרידמן, האדמו"ר מסדיגורה וחבר נשיאות מועצת גדולי התורה (נולד ב-1928)
2014 – חואניטה מור, שחקנית קולנוע ותיאטרון אמריקאית (נולדה ב-1914)
2015 – אולריך בק, סוציולוג גרמני (נולד ב-1944)
2015 – עומר כראמי, ראש ממשלת לבנון (נולד ב-1934)
2015 – מריו קואומו, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1932)
2017 – יעקב נאמן, שר המשפטים והאוצר (נולד ב-1939)
2017 – הילריון קפוצ'י, ארכיבישוף (נולד ב-1922)
2018 – זאב דב סלונים, רב מרכז ירושלים, זקן חבר בית דין רבני חב"ד בישראל (נולד ב-1934)
2018 – שלום ואנו, כדורגלן ישראלי, סוכן ביטוח, עסקן כדורגל וספורט, שדר ופרשן בשירים ושערים וכתב חדשות הספורט (נולד ב-1938)
2019 – אשר בלוט, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת הקשר (נולד ב-1932)
2020 – דייוויד סטרן, עורך דין יהודי-אמריקאי שהיה נציב (קומישנר) ליגת ה-NBA (נולד ב-1942)
2020 – יוסי שריקי, מורה, מחנך, מפיק מוזיקלי, מעבד, מוזיקאי וכנר וירטואוז ישראלי (נולד ב-1952)
2021 – קרלוס אסקודה, חוקר מדע המדינה ואינטלקטואל ארגנטינאי (נולד ב-1948)
2022 – חנן רפפורט, פסיכולוג קליני (נולד ב-1928)
2024 – יהודה נאות, איש צבא ישראלי, מפקד באצ"ל וקצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה (נולד ב-1924)
2024 – ניקלאוס וירת, מדען מחשב שווייצרי (נולד ב-1934)
חגים החלים ביום זה
ראש השנה האזרחית נחגג במדינות רבות הנוהגות לפי הלוח הגרגוריאני
חג מילת ישו
יום העצמאות של האיטי
יום העצמאות של סודאן
יום העצמאות של ברוניי
שחרור קובה
היום האחרון של הקוואנזה
31 בדצמבר – 2 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
א א
קטגוריה:ינואר
| 2024-10-02T22:25:15
|
2 בינואר
|
2 בינואר הוא היום השני בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 363 ימים (364 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
366 – האלמאנים פלשו לאימפריה הרומית
533 – מרקוריוס התמנה לאפיפיור ושינה את שמו ליוחנן השני, והוא הראשון ששינה את שמו לאחר הבחירה
1492 – השלמת הרקונקיסטה עם כיבושה של גרנדה, השטח האחרון בספרד שעוד היה בידי המורים
1757 – האימפריה הבריטית כבשה את כלכותה
1782 – כתב הסובלנות ניתן ליהודי אוסטריה
1788 – ג'ורג'יה אשררה את חוקת ארצות הברית ובכך הפכה למדינה הרביעית בארצות הברית
1833 – הממלכה המאוחדת ביססה מחדש את שליטתה באיי פוקלנד
1872 – בריגהאם יאנג נעצר באשמת ביגמיה לאחר שהתברר שהוא נשוי ל-55 נשים
1890 – מונתה העובדת האישה הראשונה בבית הלבן, אליס סנגר
1900 – ג'ון היי הכריז על מדיניות הדלת הפתוחה לעידוד מסחר עם שושלת צ'ינג שבסין
1905 – מלחמת רוסיה–יפן: פורט ארתור נפלה אחרי מצור ממושך
1920 – קנדה וארצות הברית חתמו על הסכם שמטרתו היא שימור מפלי ניאגרה
1935 – התחיל המשפט של ברונו האופטמן, החוטף והרוצח של צ'ארלס לינדברג ג'וניור, בנו של הטייס צ'ארלס לינדברג
1935 – העלייה לקרקע של קיבוץ שער העמקים
1942 – מלחמת העולם השנייה: האימפריה היפנית כבשה את מנילה
1942 – לשכת החקירות הפדרלית הביאה להרשעה של 33 חברים ברשת ריגול גרמנית, בתיק הריגול הגדול ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית
1945 – ארצות הברית התירה לתושביה היפנים שהועברו למחנות מעצר לחזור לבתיהם
1945 – מלחמת העולם השנייה: הפצצה כבדה של בעלות הברית על נירנברג
1949 – לואיס מוניוז מארין היה המושל הראשון של פוארטו ריקו שנבחר בבחירות דמוקרטיות
1955 – חוזה אנטוניו רמון קאנטרה, נשיא פנמה, נרצח בהתנקשות
1959 – ברית המועצות שיגרה לחלל החיצון את לונה 1 – הלוויין הראשון המבצע יעף סביב הירח. הגשושית המשיכה במסלול סביב השמש
1971 – אסון אייברוקס השני: 66 אוהדי כדורגל נמחצו למוות במשחק בין סלטיק לגלאזגו ריינג'רס
1971 – רצח ילדי משפחת ארויו – פיגוע טרור בעזה בו נרצחו שני ילדים ישראלים, הפיגוע הוביל למבצע צבאי נרחב ברצועת עזה עליו פיקד אריאל שרון
1972 – במסגרת תוכנית מארינר הגשושית מארינר 9 מתחילה למפות ולצלם את מאדים
1974 – ריצ'רד ניקסון חתם על צו נשיאותי המורה על הורדת מהירות הנסיעה המרבית בכבישים ל-55 מייל לשעה מתוך מטרה לחסוך בצריכת הדלק במהלך האמברגו של אופ"ק
1979 – התחיל משפטו של סיד וישס, רוצחה של ננסי שפנגן
1981 – נעצר פיטר סאטקליף, הידוע בכינוי "המרטש מיורקשייר"
2002 – חיל הים תפס את אניית הנשק קארין איי
2002 – אדוארדו דואלדה מונה לתפקיד נשיא ארגנטינה בידי מועצת המחוקקים במדינה
2004 – הגשושית סטארדאסט חולפת ליעד שביט ווילד 2 ואוספת דגימות של חלקים מזנב השביט. את הדוגמיות הגשושית הצליחה להחזיר לכדור הארץ בהצלחה בינואר 2006
2008 – התרסק מטוס 777-200ER של בריטיש איירווייז בטיסה מבייג'ינג, הודות לקברניט אף נוסע לא נהרג אך 12 נפצעו קל
2016 – ערב הסעודית הוציאה להורג את השייח' השיעי נימר א-נימר, למרות אזהרת איראן, ובעקבות המתיחות בין המדינות הודיעה ערב הסעודית על ניתוק יחסיה הדיפלומטיים עם איראן
2019 – תאונת רכבת בדנמרק
2022 – עבדאללה חמדוכ מתפטר מראשות ממשלת סודאן על רקע הפגנות קטלניות במדינה
2022 – החל גל הפגנות בקזחסטן בעקבות עליה במחיר הנפט. הנשיא קאסים-ג'ומארט טוקאייב הכריז על מצב חירום והממשלה התפטרה
2024 – חוסל סאלח אל-עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, בתקיפת מל"ט ישראלי בביירות
נולדו
1642 – מהמט הרביעי ("מהמט הצייד"), הסולטאן התשעה עשר של האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1693)
ממוזער|246x246px|אייזק אסימוב
1699 – עות'מאן השלישי, הסולטאן העשרים וחמישה של האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1757)
1727 – ג'יימס וולף, מגדולי המצביאים הבריטים, מפורסם בגלל מותו בקרב (נהרג ב-1759)
1822 – רודולף קלאוזיוס, פיזיקאי ומתמטיקאי גרמני שנחשב לאחד האבות המייסדים של התרמודינמיקה (נפטר ב-1888)
1836 – מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ), מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה (נפטר ב-1917)
1837 – מילי באלאקירב, מלחין רוסי (נפטר ב-1910)
1864 – לוסיה סראטה, גמדה הרשומה בספר השיאים של גינס כאדם המבוגר הקל ביותר (נפטרה ב-1890)
1873 – תרזה הקדושה מליזייה נזירה צרפתייה חברת המסדר הכרמליתי, קדושה ודוקטור של הכנסייה של הקתולית (נפטר ב-1897)
1884 – בן-ציון דינור, שר, חבר הכנסת, היסטוריון ומחנך (נפטר ב-1973)
1895 – פולקה ברנדוט, דיפלומט שוודי (נרצח ב-1948)
1903 – קנה טנקה, האדם האסייתי המבוגר ביותר אי פעם בוודאות שתועד (נפטרה ב-2022)
1909 – בארי גולדווטר, סנאטור ומועמד לנשיאות ארצות הברית בשנת 1964 (נפטר ב-1998)
1913 – צבי צימרמן, חבר הכנסת, עורך דין ונוטריון, שגריר ישראל בניו זילנד, סגן יושב ראש הכנסת, סגן ראש עיריית חיפה (נפטר ב-2006)
1919 – מרים הרמן, קריינית ומנהלת ברשות השידור וקול ישראל (נפטרה ב-1990)
1920 – אייזק אסימוב, ביוכימאי וסופר אמריקאי ממוצא רוסי (נפטר ב-1992)
1920 – אנה לנגפוס, סופרת ומחזאית יהודייה ממוצא פולני, שהתגוררה וכתבה בצרפת (נפטרה ב-1966)
1921 – רוי פאראן, איש הכוחות המיוחדים הבריטיים (נפטר ב-2006)
1925 – אליהו חכים, רוצחו של הלורד מוין (נפטר ב-1945)
1926 – חולדה גורביץ, פעילה חברתית ישראלית (נפטרה ב-2024)
1927 – יורי גריגורוביץ', רקדן בלט וכוריאוגרף רוסי וסובייטי
1930 – עודד ברזילי, איש ציבור ישראלי, כיהן כראש המועצה האזורית רמת הנגב (נפטר ב-2023)
1931 – טושיקי קאיפו, פוליטיקאי יפני וראש ממשלת יפן ה-76 וה-77 (נפטר ב-2022)
1931 – ינינה אלטמן, סופרת וכימאית ישראלית, ניצולת שואה (נפטרה ב-2022)
1935 – דייוויד מק-קי, סופר ומאייר בריטי (נפטר ב-2022)
1936 – יורם דינשטיין, פרופסור מן המניין למשפטים באוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-2024)
1938 – רוברט סמיתסון, פסל אמריקאי (נפטר ב-1973)
1943 – דניאל פאר, עיתונאי ושדרן טלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2017)
1945 – רפי קרסו, רופא מומחה לנוירולוגיה ולטיפול בכאב ומהפעילים הראשונים למען שילוב בין הרפואה הממסדית לרפואה המשלימה בישראל
1947 – דני פארן, מפיק טלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2018)
1953 – דניאל הרשקוביץ, מתמטיקאי ישראלי, כיהן כיושב ראש מפלגת "הבית היהודי" וכשר המדע והטכנולוגיה
1957 – רון אדלר, משורר (נפטר ב-1976)
1960 – אברהם אבוטבול, שחקן, זמר ומוזיקאי ישראלי (נפטר ב-2012)
1963 – אמיר גילת, עיתונאי, דובר ויועץ תקשורת ישראלי
1965 – דפנה ברק-ארז, שופטת בית המשפט העליון
1966 – רפי בן שטרית, פוליטיקאי ישראלי, ראש עיריית בית שאן
1967 – רוז פוסטאנס, זמרת ממוצא פיליפיני
1968 – קובה גודינג ג'וניור, שחקן קולנוע אמריקני
1975 – אולכסנדר שובקובסקי, כדורגלן שוער
1975 – דקס שפרד, שחקן אמריקאי
1979 – רועי אסף, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי
1980 – אמילי קרפל, זמרת, מוזיקאית, פזמונאית ומלחינה ישראלית
1981 – מקסי רודריגס, כדורגלן ארגנטינאי
1985 − סופיה סומג'ו, זמרת-יוצרת שוודית
1985 – הת'ר אוריילי, כדורגלנית אמריקאית
1987 – ברק לופן, קיאקיסט ומאמן ישראלי (נפטר ב-2022)
1987 – לואיק רמי, כדורגלן צרפתי
1987 – שלי הניג, שחקנית ודוגמנית אמריקאית
נפטרו
ממוזער|200x200 פיקסלים|פרידריך וילהלם הרביעי
1512 – סבנטה נילסון, מדינאי שוודי ועוצר שוודיה (נולד ב-1460)
1861 – פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה (נולד ב-1795)
1899 – קלמן שולמן, סופר ומתרגם עברי, מאנשי תנועת ההשכלה היהודית (נולד ב-1819)
1915 – קרל גולדמארק, מלחין אוסטרי ממוצא יהודי (נולד ב-1830)
1917 – אדוארד טיילור, אנתרופולוג בריטי, ממניחי היסוד למדע האנתרופולוגיה (נולד ב-1832)
1927 – אשר צבי גינצברג (אחד העם), סופר ומנהיג ציוני (נולד ב-1856)
1939 – רומן דמובסקי, מדינאי פולני, מייסד "המפלגה הלאומית דמוקרטית" (אנדקים) אשר הייתה בעלת השפעה רבה בפולין בין שתי מלחמות העולם (נולד ב-1864)
1972 – ליליאן מולר גילברת, מהנשים הראשונות שעבדה כמהנדסת והייתה בעלת תואר Ph.D (נולדה ב-1878)
1997 – מרים ירון, דוגמנית, מלכת היופי הראשונה של ישראל לשנת 1950 (נולדה ב-1929)
1999 – סבסטיאן הפנר, היסטוריון, עיתונאי וסופר גרמני (נולד ב-1907)
2000 – דוד אלון, ארכאולוג ישראלי (נולד ב-1926)
2000 – נאט אדרלי, נגן ומלחין ג'אז אמריקאי (נולד ב-1931)
2001 – ויליאם פירס רוג'רס, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1913)
2005 – דייוויד וינר, עורך דין ישראלי, סגן הסניגורית הציבורית הראשית (נולד ב-1958)
2007 – טדי קולק, ראש עיריית ירושלים (נולד ב-1911)
2007 – זאב בר-סבר, איש צבא ישראלי בדרגת אלוף-משנה ויושב ראש התאחדות לכדורגל בישראל (נולד ב-1922)
2009 – אלישבע מיכאלי, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית (נולדה ב-1928)
2011 – פיט פוסלתווייט, שחקן קולנוע בריטי (נולד ב-1946)
2011 – ריצ'רד וינטרס, צנחן אמריקאי (נולד ב-1918)
2013 – זהרירה חריפאי, שחקנית תיאטרון ישראלית, כלת פרס ישראל (נולדה ב-1929)
2019 – אלישע וישליצקי, מרבני הציונות הדתית בישראל (נולד ב-1954)
2020 – שן יימינג, רמטכ"ל צבא טאיוואן (נולד ב-1957)
2021 – ליאור ייני, זמר ושחקן ישראלי (נולד ב-1936)
2021 – ולדימיר קורנב, שחקן ומורה לקולנוע ותיאטרון סובייטי-רוסי (נולד ב-1940)
2021 – פול וסטפאל, כדורסלן ומאמן אמריקאי (נולד ב-1950)
2022 – ריצ'רד ליקי, אחד מחשובי החוקרים בתחומי הפלאונטולוגיה והארכאולוגיה (נולד ב-1944)
2022 – יצחק קאול, איש עסקים ישראלי (נולד ב-1945)
2024 – צבי זמיר, אלוף פיקוד הדרום בשנים 1962–1965 וראש המוסד בשנים 1968–1974 (נולד ב-1925)
2024 – סאלח אל-עארורי, בכיר בארגון הטרור חמאס (נולד ב-1966)
חגים ואירועים החלים ביום זה
1 בינואר – 3 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א ב
קטגוריה:ינואר
| 2024-06-28T18:56:44
|
3 בינואר
|
3 בינואר הוא היום השלישי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 362 ימים (363 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1431 – ז'אן ד'ארק מוסגרת לידי הבישוף פייר קוצ'ון
1496 – לאונרדו דה וינצ'י עורך ניסוי למכונת תעופה ונכשל
1521 – האפיפיור ליאו העשירי מטיל חרם על מרטין לותר
1815 – אוסטריה, הממלכה המאוחדת וצרפת כורתות ברית חשאית נגד פרוסיה ורוסיה
1833 – בריטניה תופסת את השליטה באיי פוקלנד שבדרום האוקיינוס האטלנטי
1848 – ג'וזף ג'נקינס רוברטס מושבע לתפקיד הנשיא הראשון של הרפובליקה העצמאית בליבריה
1861 – בית המחוקקים של דלאוור דוחה את ההצעה להצטרף לקונפדרציה
1870 – מתחילה בנייתו של גשר ברוקלין
1910 – הכורים בבריטניה פותחים בשביתה למען יום עבודה בן 8 שעות
1919 – חתימת הסכם ויצמן-פייסל
1919 – הרברט הובר מוצב כאחראי על שיקום אירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה
1921 – טורקיה וארמניה חותמות על הסכם שלום
1921 – אמיליה ארהארט מבצעת את שיעור הטיסה הראשון שלה בשדה התעופה קינר ליד לונג ביץ' שבקליפורניה
1925 – בניטו מוסוליני מכריז על עצמו כדיקטטור של איטליה
1932 – ממשל צבאי מוכרז בהונדורס כדי לדכא את מרידות הפועלים בהשראת חברת הפירות המאוחדת
1936 – חוקי נירנברג מוחלים גם על הצוענים
1941 – קנדה וארצות הברית רוכשות בחכירה ל־99 שנים בסיסי אוויר בניופאונדלנד
1941 – מתקפת נגד של איטליה באלבניה
1943 – כוחות צבא קנדיים מגיעים לדרום אפריקה
1945 – מלחמת העולם השנייה – מתחילה מתקפת הנגד של האמריקאים בקרב הארדנים
1945 – אדמירל צ'סטר נימיץ מתמנה למפקד הכללי של כוחות צי ארצות הברית באזור אסיה והאוקיינוס השקט כהכנה למתקפה על איוו ג'ימה, אוקינאווה ויפן עצמה
1945 – ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, מגיע לביקור בצרפת
1951 – 9 רופאי קרמלין יהודים "נחשפים" כמרגלים של ארצות הברית ובריטניה
1955 – חוזה רמון גואיזדו הופך לנשיא פנמה
1956 – פסגת מגדל אייפל ניזוקה בשריפה
1957 – השעון החשמלי הראשון מוצג על ידי חברת השעונים המילטון
1958 – קמה הפדרציה של איי הודו המערבית
1959 – אלסקה מצורפת לארצות הברית ונעשית למדינה ה-49
1961 – ארצות הברית מפסיקה את היחסים הדיפלומטיים עם קובה
1962 – האפיפיור ג'ון ה־13 מנדה את פידל קסטרו
1970 – ממשלה מרקסיסטית משתלטת על קונגו
1974 – אריאן נבארו מחליף את קררו בלנקו כראש ממשלת ספרד
1977 – שר השיכון, אברהם עופר, מתאבד לאחר שנחשד בשחיתות
1977 – סטיב ווזניאק וסטיב ג'ובס מקימים את חברת אפל מחשבים בע"מ
1984 – סוריה משחררת טייס אמריקני בעקבות בקשה של ג'סי ג'קסון
1987 – אריתה פרנקלין היא האישה הראשונה שנכנסת להיכל התהילה של הרוק אנד רול
1988 – מרגרט תאצ'ר היא ראש ממשלת בריטניה שכיהנה במשך הזמן הארוך ביותר במאה ה-20
1988 – ישראל מורה על גירוש 9 "מסיתים" פלסטינים מביירות
1990 – נשיא פנמה לשעבר, מנואל נורייגה נכנע לכוחות האמריקאים
1991 – ישראל פותחת מחדש את הקונסוליה שלה בברית המועצות לאחר 23 שנים
1991 – 8 פקידים משגרירות עיראק מגורשים מהממלכה המאוחדת
1993 – במוסקבה נחתמת אמנת פירוק נשק על ידי ג'ורג' בוש מארצות הברית לבוריס ילצין מרוסיה
1999 – שיגור נחתת הקוטב של מאדים, נחתת רובוטית אמריקאית, כדי לחקור את אדמת ואטמוספירת בקוטב הדרומי של מאדים
2000 – פתיחת ועידת שפרדסטאון בין אהוד ברק לפארוק א-שרע
2002 – לכידת אוניית הנשק קארין איי בידי הקומנדו הימי הישראלי בצפון הים האדום
2007 – ננסי פלוסי נבחרת ליו"ר בית הנבחרים האמריקאי; האישה הראשונה, והאמריקאית הראשונה ממוצא איטלקי להימנות לתפקיד זה
2009 – הבלוק הראשון של המטבע המבוזר ביטקוין נוצר על ידי יוצר המערכת סאטושי נאקאמוטו
2019 – החללית הסינית צ'אנג-אה 4 נוחתת בצד האפל של הירח
2020 – מפקד כוח קודס האיראני, קאסם סולימאני, נהרג בתקיפה אווירית אמריקנית בעת שנסע עם שיירתו ליד נמל התעופה הבינלאומי של בגדאד
2024 – פיגוע טרור כפול התרחש בעת ציון יום השנה ה-4 למותו של קאסם סולימאני בבית קברות בכרמאן שבאיראן
נולדו
ממוזער|228x228 פיקסלים|קיקרו
ממוזער|223x223 פיקסלים|קלמנט אטלי
ממוזער|258x258 פיקסלים|ג'. ר. ר. טולקין
ממוזער|176x176 פיקסלים|אריק איינשטיין
106 לפנה"ס – מרקוס טוליוס קיקרו, מדינאי, סופר, נואם ופילוסוף רומאי (נרצח ב-43 לפנה"ס)
1722 – פרדריק הסלקוויסט, אחד מחוקרי הטבע הראשונים שחקרו את ישראל (נפטר ב-1752)
1793 – לוקרישה מוט, פעילה אמריקאית למען זכויות נשים ואנטי-עבדות. (נפטרה ב-1880)
1808 – אברהם מאפו, סופר עברי בן תנועת ההשכלה, מחבר הרומן העברי הראשון (נפטר ב-1867)
1817 – תומאס א. בראמלט, המושל ה-23 של קנטקי (נפטר 1875)
1862 – היינריך אוגוסט מייסנר, מהנדס גרמני, מתכנן מסילת הרכבת החיג'אזית (נפטר ב-1940)
1872 – אלכסנדרה קולונטאי, מהפכנית ומדינאית סובייטית, פמיניסטית ופעילה חברתית; הייתה האישה הבכירה ביותר בממשל הסובייטי. (נפטרה ב-1952)
1876 – וילהלם פיק, נשיאה הראשון של גרמניה המזרחית (נפטר ב-1960)
1879 – גרייס קולידג', אשתו של נשיא ארצות הברית קלווין קולידג' והגברת הראשונה של ארצות הברית במהלך כהונתו (נפטרה ב-1957)
1883 – קלמנט אטלי, ראש ממשלת בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1967)
1891 – אוסיפ מנדלשטם, משורר, מסאי ומבקר ספרות רוסי (נפטר ב-1938)
1892 – ג'ון רונלד רעואל טולקין, סופר, מחבר "שר הטבעות" (נפטר ב-1973)
1895 – ג'יימס לסלי סטרקי, ארכאולוג בריטי (נרצח ב-1938)
1901 – המטרופוליט קיריל, חסיד אומות העולם, על חלקו בהצלת יהודי בולגריה (נפטר ב-1971)
1914 – משה פריבס, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1975-1973) (נפטר ב-1998)
1921 – אליהו סבירסקי, אנטומולוג ישראלי וחתן פרס ישראל (נפטר ב-2002)
1921 – קלוד ויז'ה, משורר, מתרגם ומסאי ישראלי-צרפתי (נפטר ב-2020)
1924 – מרדכי לימון, מפקד חיל הים הישראלי (נפטר ב-2009)
1926 – ג'ורג' מרטין, מוזיקאי בריטי, המפיק והמעבד של חלק גדול מתקליטי הביטלס (נפטר ב-2016)
1926 – ורנר מייקל בלומנטל, איש עסקים, כלכלן ופוליטיקאי יהודי אמריקאי יליד גרמניה, שכיהן כמזכיר האוצר של ארצות הברית
1926 – רוברט מזרחי, פילוסוף יהודי צרפתי, נשיא מועצת האינטלקטואלים היהודים למען ישראל (נפטר ב-2023)
1928 – יעקב לוינגר, הוגה דעות ישראלי, ראש החוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-1995)
1929 – סרג'ו לאונה, במאי קולנוע איטלקי (נפטר ב-1989)
1929 – גורדון מור, מייסד אינטל (נפטר ב-2023)
1932 – דבני קולמן, שחקן אמריקאי (נפטר ב-2024)
1934 – יהודה חשאי, חבר הכנסת מטעם המערך
1934 – קרלה הילס, אשת ציבור ומשפטנית אמריקאית
1939 – אריק איינשטיין, זמר ישראלי (נפטר ב-2013)
1939 – יוז'ף שאש, שחקן, במאי, סופר, מנהל תיאטרון והומוריסט יהודי-הונגרי (נפטר ב-2021)
1939 – בובי האל, שחקן הוקי קרח קנדי (נפטר ב-2023)
1939 – יוסי מוסטקי, מלחין וזמר ישראלי
1942 – לאסלו שויום, נשיא הונגריה (נפטר ב-2023)
1944 – כריס וון סלטצה, שחיינית אמריקאית
1946 – ג'ון פול ג'ונס, בסיסט הלהקה לד זפלין
1950 – ויקטוריה פרינסיפל, שחקנית קולנוע אמריקאית
1951 – צ'ארלס ו. מילס, פילוסוף (נפטר ב-2021)
1952 – רוני קלוגר, אמן לחימה ישראלי
1956 – מל גיבסון, שחקן קולנוע
1960 – ליליה, זמרת ישראלית
1961 – סוזאנה ריס-פאסר, פוליטיקאית אוסטרית
1964 – גבי ניצן, סופר ועיתונאי ישראלי
1965 – גיא זהר, עיתונאי ומגיש חדשות ישראלי
1969 – מיכאל שומאכר, נהג מרוצי מכוניות פורמולה 1 גרמני
1969 – ראובן עטר, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי
1971 – שירין אבו עאקלה, עיתונאית פלסטינית שעבדה ברשת אל-ג'זירה (נפטרה ב-2022)
1985 – ג'וליה לוי בוקן, שחקנית ישראלית צרפתית
1992 – דאג מקדרמוט, כדורסלן אמריקאי
1995 – מגי טביבי, מגישת חדשות ושחקנית ישראלית
2001 – דני אבדיה, כדורסלן ישראלי
2003 – גרטה טונברי, אקטיביסטית שוודית
נפטרו
ממוזער|249x249 פיקסלים|פנחס רוטנברג
ממוזער|226x226 פיקסלים|ג'ק רובי
236 – אנטרוס, האפיפיור התשעה-עשר
1322 – פיליפ החמישי, מלך צרפת (נולד ב-1293)
1501 – עלי-שיר נוואי, משורר, פילוסוף, לשונאי, פוליטיקאי, צייר, מוזיקאי ונדבן טורקי-צ'אגאטאי (נולד ב-1441)
1543 – חואן רודריגס קבריו, מגלה ארצות ספרדי (נולד ב-1499)
1571 – יואכים השני, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נולד ב-1505)
1863 – ג'ון בראנץ', מזכיר הצי של ארצות הברית השמיני (נולד ב-1782)
1923 – ירוסלב האשק, סופר צ'כי, מחבר "החייל האמיץ שווייק" (נולד ב-1883)
1942 – פנחס רוטנברג, ממנהיגי היישוב העברי וחלוץ התעשייה המודרנית בארץ ישראל, מייסד חברת החשמל (נולד ב-1879)
1946 – ויליאם ג'ויס, בוגד בריטי בשירות התעמולה של גרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1906)
1950 – אמיל יאנינגס, שחקן קולנוע גרמני (נולד ב-1884)
1964 – איתן אבישר, היסטוריון צבאי ואיש צבא שהגיע לדרגת אלוף בצה"ל (נולד ב-1892)
1967 – ג'ק רובי, האיש שרצח את לי הארווי אוסוואלד (נולד ב-1911)
1977 – אברהם עופר, שר וחבר הכנסת מטעם המערך (נולד ב-1922)
1997 – משה וילנסקי, מלחין ישראלי (נולד ב-1910)
2006 – ביל סקייט, ראש ממשלת פפואה גינאה החדשה (נולד ב-1953)
2009 – נחום פסה, מנהיג ציוני סוציאליסטי (נולד ב-1929)
2011 – יוסף שילוח, שחקן קולנוע ותיאטרון ישראלי (נולד ב-1941)
2011 – מנחם מזרחי, צייר ישראלי (נולד ב-1951)
2016 – פיטר נאור, מדען מחשב דני (נולד ב-1928)
2017 – דליה עמיהוד, זמרת ישראלית (נולדה ב-1941)
2020 – כריסטופר ביני, שחקן אנגלי (נולד ב-1941)
2020 – מרדכי (פופיק) ארנון, רב, זמר ושחקן ישראלי (נולד ב-1941)
2020 – קאסם סולימאני, איראני ששימש כמפקד כוח קודס, הכוח האחראי לפעילות משמרות המהפכה האיראניים מחוץ לגבולות איראן (נולד ב-1957)
2020 – אבו מהדי אל-מוהנדס, מפקד עיראקי-איראני (נולד ב-1954)
2021 – ג'רי מרסדן, זמר-פזמונאי אנגלי, מוזיקאי ואיש טלוויזיה (נולד ב-1942)
2022 – ביאטריס מינץ, אמבריולוגית אמריקאית (נולדה ב-1921)
2022 – מרדכי בן-פורת, פעיל ציוני ופוליטיקאי ישראלי (נולד ב-1923)
2022 – ויקטור סנייב, אתלט סובייטי (נולד ב-1945)
2023 – וולטר קנינגהם, טייס חיל הים של ארצות הברית, אסטרונאוט במשימת אפולו 7 ואיש עסקים (נולד ב-1932)
2024 – מולי שפירא, איש רדיו ישראלי (נולד ב-1942)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום פסטיבל לאלה פאקס באימפריה הרומית
2 בינואר – 4 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א ג
קטגוריה:ינואר
| 2024-06-17T09:12:48
|
5 ביוני
|
5 ביוני הוא היום ה-156 בשנה (157 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 209 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1305 – קלמנס החמישי מתמנה לאפיפיור
1741 – ויטוס ברינג יוצא מקמצ'טקה כדי לחקור את אלסקה
1849 – דנמרק הופכת למונרכיה חוקתית לאחר חתימה על חוקה חדשה
1900 – מלחמת הבורים: הבריטים כובשים את פרטוריה
1915 – דנמרק מעניקה זכות בחירה לנשים
1917 – מלחמת העולם הראשונה: בארצות הברית מוחל גיוס חובה
1944 – מלחמת העולם השנייה: בעלות הברית משחררות את רומא
1947 – תוכנית מרשל: שר החוץ האמריקאי ג'ורג' מרשל קורא לסייע כלכלית למדינות אירופה החבולות מהמלחמה
1958 – "תערוכת העשור" נפתחת בירושלים
1963 – שר המלחמה הבריטי ג'ון פרופיומו מתפטר מתפקידו בגלל שערוריית מין (פרשת פרופיומו)
1967 – פרצה מלחמת ששת הימים במבצע מוקד שבו הונחתה מכה מקדימה על שדות התעופה וחילות האוויר הערביים
1968 – המועמד לנשיאות רוברט קנדי נורה במלון אמבסדור בלוס אנג'לס בקליפורניה בידי סירחאן סירחאן ונפצע אנושות
1975 – תעלת סואץ נפתחת לשייט בפעם הראשונה מאז מלחמת ששת הימים
1977 – הפיכה באיי סיישל
1980 – שיגור משימת סויוז T-2, אשר עגנה בתחנת החלל סאליוט 6 וביקרה את צוות סויוז 35 בתחנה
1981 – גילוי מחלת האיידס הקטלנית
1982 – מנחם בגין מורה על פתיחת מבצע שלום הגליל
1984 – ראש ממשלת הודו אינדירה גנדי מורה לכוחות הביטחון להשתלט על מקדש הזהב, מרכז סיקי
1989 – "המורד האלמוני" חוסם בגופו שיירת טנקים במחאות בכיכר טיין-אן-מן והופך לסמל המחאה הלא אלימה
1991 – שיגור משימת מעבורת החלל קולומביה STS-40, משימת Spacelab, הראשונה לכלול 3 נשים בצוות
1995 – עיבוי בוז-איינשטיין מיוצר לראשונה
2002 – מכונית תופת מתפוצצת בסמוך לקו 830 בצומת מגידו. בפיגוע נרצחו 17 בני אדם ו-43 נפצעו
2002 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-111, להביא צוות וציוד לתחנת החלל הבינלאומית
2006 – סרביה מכריזה על עצמאותה
2011 – אביב העמים הערבי: נשיא תימן עלי עבדאללה סאלח נפצע באורח קל בעקבות פיצוץ בארמונו, והוא הוטס לערב הסעודית על מנת לקבל שם טיפול רפואי
2013 – פתיחת אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 בישראל (עד ה-18 ביוני)
2013 – משגר אריאן 5 משגר את חללית המטען האוטומטית "אלברט איינשטיין" אל תחנת החלל הבינלאומית
2022 – שיגור משימת שנג'ואו 14, משימה מאוישת סינית לשהות ממושכת בתחנת החלל טיינגונג
נולדו
1723 – אדם סמית, כלכלן (נפטר ב-1790)
1876 – יצחק היינמן, פרופסור לספרות ופילולוגיה (נפטר ב-1957)
1878 – פנצ'ו וייה, מהפכן (נפטר ב-1923)
1883 – ג'ון קיינס, כלכלן (נפטר ב-1946)
1885 – ז'ורז' מנדל, מדינאי צרפתי-יהודי (נרצח ב-1944)
1891 – אברהם הרצפלד, פעיל ציוני וחבר הכנסת מטעם מפא"י (נפטר ב-1973)
1895 – ויליאם בויד, שחקן אמריקאי (נפטר ב-1972)
1898 – פדריקו גארסיה לורקה, משורר ומחזאי ספרדי (נרצח ב-1936)
1900 – דניס גאבור, פיזיקאי יהודי-הונגרי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-1979)
1902 – משה מוקדי, צייר ישראלי (נפטר ב-1975)
1923 – יונה פרידמן, אדריכל והוגה צרפתי-ישראלי בתחום האדריכלות ותכנון ערים (נפטר ב-2020)
1923 – שירלי קאופמן, משוררת ומתרגמת אמריקאית-ישראלית (נפטרה ב-2016)
1923 – הארי מארק פטראקיס, סופר אמריקאי ממוצא יווני (נפטר ב-2021)
1925 – צבי שפילמן, מפיק סרטים ישראלי (נפטר ב-2013)
1925 – משה אפשטיין, מהנדס מכונות, מתכנן הטילים הראשי במפעל רפא"ל (נפטר ב-2014)
1930 – ראובן אדיב, שחקן תיאטרון וקולנוע ומורה לאמנות הבמה (נפטר ב-2004)
1932 – כריסטי בראון, צייר ומשורר אירי (נפטר ב-1981)
1937 – הלן סיקסו, סופרת, משוררת והוגה פמיניסטית צרפתייה
1945 – נחמה ריבלין, רעיית נשיא המדינה העשירי, ראובן ריבלין (נפטרה ב-2019)
1949 – דונה פרטו, צלמת ועיתונאית אמריקאית
1951 – דיתה גרי, יוצרת קולנוע שמתמחה בתחום התסריטאות
1957 – רוני פיטרסון, זמר, מוזיקאי וגיטריסט ישראלי (נפטר ב-2019)
1960 – ג'ורג' בר, זמר ישראלי מזרחי
1961 – מרי קיי ברגמן, מדבבת אמריקאית יהודייה (נפטרה ב-1999)
1964 – ריק ריירדן, סופר אמריקאי
1969 – רני סער, במאי טלוויזיה ישראלי
1970 – ערן גרומי, שחיין ישראלי
1971 – מרק וולברג, זמר ושחקן קולנוע
1977 – ליזה וייל, שחקנית אמריקאית יהודייה
1985 – אלה פארבן, די ג'יי ומפיק מוזיקלי גרמני
1995 – טרוי סיון, הוא זמר, יוטיובר ושחקן יהודי-אוסטרלי, שנולד בדרום אפריקה
1998 – יוליה ליפניצקאיה, מחליקה על קרח רוסייה, אלופה אולימפית בהחלקה על הקרח בקבוצות באולימפיאדת סוצ'י (2014)
נפטרו
754 – בוניפציוס הקדוש, מבשר הנצרות בגרמניה (נולד ב-672)
1316 – לואי העשירי, מלך צרפת (נולד ב-1289)
1826 – קרל מריה פון ובר, מלחין גרמני (נולד ב-1786)
1893 – מרי אן שד, מתנגדת עבדות, עיתונאית, עורכת דין ומו"ל אפרו-אמריקאית (נולדה ב-1823)
1910 – או. הנרי (ויליאם סידני פורטר), סופר אמריקאי (נולד ב-1862)
1916 – הוריישו קיצ'נר, איש צבא ומדינאי בריטי (נולד ב-1850)
1942 – יוסף זיידנר, פעיל ציוני ומתומכיו הראשונים של בנימין זאב הרצל, תעשיין ומהנדס ארצישראלי. נמנה עם מייסדי בית החרושת סיליקט בתל אביב (נולד ב-1860)
1972 – נפתלי יבין, שחקן, במאי תיאטרון, מחזאי וסופר ישראלי (נולד ב-1936)
2004 – רונלד רייגן, נשיאה ה-40 של ארצות הברית (נולד ב-1911)
2011 – ישראל הימן, רופא ילדים ישראלי (נולד ב-1919)
2011 – יכין הירש, במאי סרטים תיעודיים וצלם קולנוע ישראלי (נולד ב-1934)
2015 – טארק עזיז, מדינאי עיראקי (נולד ב-1936)
2017 – שייק טיוטה, כדורגלן מחוף השנהב (נולד ב-1986)
2021 – דינה רקנאטי, אמנית, פסלת וציירת ישראלית (נולדה ב-1928)
2023 – רוברט הנסן, איש FBI אמריקאי שריגל לטובת רוסיה (נולד ב-1944)
2024 – ברוך טרקטין, מהנדס והיסטוריון ישראלי (נולד ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
דנמרק – יום החוקה
הכנסייה הקתולית – יום בוניפציוס הקדוש
הדת הבהאית – חגיגת האור – היום הראשון של החודש החמישי בלוח השנה הבאהאי
יום איכות הסביבה העולמי
פלסטינים – יום הנכסה
4 ביוני – 6 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו ה
קטגוריה:יוני
| 2024-06-05T12:10:01
|
6 ביוני
|
6 ביוני הוא היום ה-157 בשנה (158 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 208 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
848 – קרל הקירח מוכתר בקתדרלת אורליאן כמלך פרנקיה המערבית ואקיטן
1249 – במסגרת מסע הצלב השביעי מצליחים הצלבנים להגיע לדמיאט במצרים. שליט מצרים צאלח נג'ם א-דין איוב מציע להם את ירושלים, אשקלון והגליל, אך הצלבנים מוסיפים להילחם ובמחיר דמים כבד כובשים את מנצורה
1523 – גוסטב ואסה נבחר למלך שוודיה; בכך פורשת שוודיה מאיחוד קאלמאר
1752 – שרפה מכלה שליש משטחה של מוסקבה
1844 – ימק"א נוסדת בלונדון
1859 – המלכה ויקטוריה חותמת על מסמך שהופך את קווינסלנד למושבה נפרדת
1882 – 100,000 הרוגים בסופת ציקלון שפוקדת את בומביי (כיום מומבאי)
1912 – התפרצות הר הגעש נובהרופטה באלסקה. ההתפרצות המתועדת השנייה בגודלה בהיסטוריה
1927 – קיבוץ עין שמר עולה לקרקע
1933 – קולנוע הדרייב אין הראשון נפתח בקמדן, ניו ג'רזי
1944 – מלחמת העולם השנייה: D-Day – פלישת בעלות הברית לנורמנדי (מבצע אוברלורד)
1956 – הוכרזה הקמת אוניברסיטת תל אביב
1966 – במסגרת תוכנית ג'מיני האמריקאית, נחיתת משימת ג'מיני 9A המאוישת, לאחר ביצוע מפגש בחלל
1967 – מלחמת ששת הימים: נערך הקרב על גבעת התחמושת
1967 – מלחמת ששת הימים: תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל
1971 – במסגרת תוכנית החלל הסובייטית, שיגור משימת סויוז 11 לעגינה ושהות בתחנת החלל סאליוט 1. הצוות עגן בהצלחה ושהה בתחנה, אך מת בנחיתה ב-30 ביוני עקב תקלה באחד משסתומי האוויר
1974 – שוודיה הופכת למונרכיה חוקתית
1975 – מוקם ארגון אמל
1979 – במסגרת תוכנית החלל הסובייטית, שיגור משימת סויוז 34 לעגינה ושהות בתחנת החלל סאליוט 6
1982 – החלה מלחמת לבנון הראשונה, שנקראה בתחילתה "מבצע שלום הגליל"
1984 – אלכסיי פז'יטנוב משלים את תכנות הגרסה הראשונה של משחק הטטריס
1985 – במסגרת תוכנית החלל הסובייטית, שיגור משימת סויוז T-13 לעגינה, ביצוע תיקונים ושהות ממושכת בתחנת החלל סאליוט 7
1993 – בחירות ראשונות לנשיאות מונגוליה
1999 – נחיתת משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-96 לתחנת החלל הבינלאומית, המעבורת הראשונה שעוגנת בתחנת החלל, לאחר שהות בחלל של 9 ימים ו-19 שעות
2000 – השקת אתר ynet מבית ידיעות אחרונות
2012 – התרחש מעבר נוגה על פני השמש
2018 – שיגור משימת סויוז MS-09 המביאה את משלחת 56/57 לתחנת החלל הבינלאומית
נולדו
1599 – דייגו ולסקס, צייר ספרדי (נפטר ב-1660)
1606 – פייר קורניי, מחזאי צרפתי (נפטר ב-1684)
1755 – נייתן הייל, חייל בצבא הקונטיננטלי שהוצא להורג על ידי הבריטים עקב היותו מרגל (הוצא להורג ב-1776)
1799 – אלכסנדר פושקין, משורר רוסי, ממחדשי השירה הרוסית (נפטר ב-1837)
1850 – קרל פרדיננד בראון, פיזיקאי, זוכה פרס נובל לפיזיקה בשנת 1909 (נפטר ב-1918)
1868 – רוברט סקוט, מגלה ארצות (נפטר ב-1912)
1872 – אלכסנדרה פיודורובנה, מלכת רוסיה (נפטרה ב-1918)
1875 – תומאס מאן, סופר גרמני, זוכה פרס נובל לספרות בשנת 1929 (נפטר ב-1955)
1880 – ויליאם תומאס קוסגרייב, מדינאי אירי (נפטר ב-1965)
1898 – נינט דה ולואה, רקדנית בריטית ומייסדת הבלט המלכותי הבריטי (נפטרה ב-2001)
1901 – סוקרנו, נשיאה הראשון של אינדונזיה (נפטר ב-1970)
1903 – אראם חאצ'טוריאן, מלחין ארמני (נפטר ב-1978)
1906 – מקס צורן, מתמטיקאי גרמני-אמריקאי (נפטר ב-1993)
1909 – ישעיה ברלין, פילוסוף פוליטי (נפטר ב-1997)
1923 – ו. ס. אנדרוז, סופרת אמריקאית שכתבה את רב המכר "פרחים בעליית הגג" (נפטרה ב-1986)
1924 – אורנה פורת, שחקנית תיאטרון ישראלית (נפטרה ב-2015)
1924 – אנדד אלדן, משורר עברי
1926 – קלאוס טנשטדט, מנצח גרמני (נפטר ב-1998)
1927 – בועז עברון, עיתונאי, פובליציסט ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2018)
1927 – זכאי אהרן, משורר, מתרגם ועיתונאי ישראלי (נפטר ב-2021)
1932 – דייוויד סקוט, אסטרונאוט ומפקד המשימה באפולו 15
1933 – אלי ברוד, איש עסקים ונדבן יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2021)
1933 – דב פולק, תעשיין ואיש עסקים ישראלי (נפטר ב-2022)
1934 – אלברט השני, מלך הבלגים
1935 – ג'ון הנריקס, שחיין אוסטרלי
1936 – ריצ'רד גרין, פסיכיאטר, עורך דין וסקסולוג אמריקני (נפטר ב-2019)
1937 – יצחק רועה, איש רדיו וטלוויזיה (נפטר ב-2017)
1940 – אסא כשר, פרופסור לפילוסופיה, זוכה פרס ישראל
1944 – חיים בר און, מוציא לאור ואיש תקשורת ישראלי (נפטר ב-1998)
1946 – אדיבה גפן, סופרת, מחזאית, עיתונאית ואשת חינוך ישראלית
1946 – טוני לוין, מוזיקאי, מלחין, בסיסט, נגן קונטרה בס, וצ'אפמן סטיק יהודי-אמריקאי
1947 – יצחק לוי, רב, שר וחבר הכנסת מטעם המפד"ל והאיחוד הלאומי
1950 – אלדד זיו, אמן, במאי תיאטרון, איש תקשורת רב-תחומי ומוזיקאי ישראלי
1955 – סנדרה ברנרד, שחקנית זמרת וסופרת אמריקאית
1956 – ביורן בורג, טניסאי שוודי שזכה ב-11 תוארי גראנד סלאם
1959 – מרואן ברגותי, מנהיג פלסטיני
1963 – ג'ייסון אייזקס, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי בריטי
1965 – אלי יצפאן, בדרן, שחקן, קומיקאי, חקיין ומנחה טלוויזיה ישראלי
1967 – אורי גניזי, פרופסור לכלכלה התנהגותית
1967 – פול ג'יאמטי, שחקן אמריקאי
1971 – שגיב פרידמן, תסריטאי, שחקן וסטנדאפיסט ישראלי
1974 – איתן שוורץ, איש תקשורת, כתב רדיו וטלוויזיה ישראלי
1974 – סוניה וולגר, שחקנית בריטית
1975 – יואב רייטר, שחיין ישראלי
1977 – עלמה זהר, זמרת ומוזיקאית ישראלית
1977 – שרון גורסקי, שחיינית ישראלית
1981 – תמרה קלינגון, שחקנית יוצרת ישראלית
1985 – דרו מקינטייר, מתאבק ב-WWE
1992 – קים היונה, זמרת דרום קוריאנית
1993 – פרידה גוסטבסון, דוגמנית ושחקנית שוודית
נפטרו
1771 – אלכסיי רזומובסקי, אציל וגנרל רוסי (נולד ב-1709)
1820 – הנרי גרטן, מדינאי אירי (נולד ב-1746)
1832 – ג'רמי בנת'ם, פילוסוף בריטי (נולד ב-1748)
1861 – קמילו בנסו די קאבור, ראש הממשלה הראשון של איטליה (נולד ב-1810)
1891 – ג'ון מקדונלד, ראש הממשלה הראשון של קנדה (נולד ב-1815)
1941 – לואי שברולה, מייסד "שברולט" (נולד ב-1878)
1943 – גווידו פוביני, מתמטיקאי איטלקי יהודי, הידוע בשל משפט פוביני והמטריקה מטריקת פוביני-סטאדי (נולד ב-1879)
1946 – גרהרט האופטמן, סופר גרמני, חתן פרס נובל לספרות (נולד ב-1862)
1947 – ולדיסלב רצקייביץ', נשיאה הראשון של הממשלה הפולנית הגולה (נולד ב-1885)
1948 – לואי לומייר, מחלוצי הצילום (נולד ב-1864)
1956 – היירם בינגהאם השלישי, ארכאולוג ופוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1875)
1961 – קרל גוסטב יונג, פסיכולוג (נולד ב-1875)
1962 – אב"א אחימאיר, ממנהיגי ברית הציונים הרוויזיוניסטים (נולד ב-1897)
1967 – בן עויזרמן, צלם, במאי ותסריטאי קולנוע ועיתונות ישראלי (נולד ב-1912)
1967 – יואב צרי, שחיין ישראלי (נולד ב-1942)
1968 – רוברט קנדי, התובע הכללי של ארצות הברית, סנטור, ומועמד לנשיאות (נולד ב-1925)
1981 – גוּני הרניק, מפקד סיירת גולני, נהרג בקרב על הבופור (נולד ב-1956)
1991 – סטן גץ, מוזיקאי ג'אז (נולד ב-1927)
1994 – יוחאי בן-נון, מייסד שייטת 13 ומפקד חיל הים (נולד ב-1924)
1998 – אריה בן-גוריון, ממייסדי קיבוץ בית השיטה, איש חינוך ותרבות, מקים ארכיון החגים הבין-קיבוצי (נולד ב-1916)
1998 – מנחם דיגלי, מפקד סיירת מטכ"ל (נולד ב-1937)
2003 – מאיר וילנר, ממנהיגי התנועה הקומוניסטית בישראל ומחותמי מגילת העצמאות (נולד ב-1918)
2005 – אן בנקרופט, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1931)
2008 – שלמה קור, ממנהיגי בית"ר בשארית הפליטה באירופה, איש הליכוד, מבכירי העיתון "מעריב" ומשנה פעיל ליו"ר רשות השידור בשנות ה-80 (נולד ב-1921)
2010 – מיכאל הלצר, היסטוריון של המזרח הקדום, פרופסור באוניברסיטת חיפה (נולד ב-1928)
2013 – אסתר ויליאמס, שחיינית ושחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1921)
2014 – לורנה וינג, פסיכיאטרית בריטית, חלוצה בחקר הפרעות התפתחותיות בילדים, טבעה את המונח תסמונת אספרגר (נולדה ב-1928)
2015 – אמונה ירון, בתו הבכורה של ש"י עגנון, שעסקה בהוצאה לאור של היצירות הרבות שהותיר בעזבונו (נולדה ב-1921)
2020 – רמדאן שלח, ממנהיגי הג'יהאד האסלאמי (נולד ב-1958)
2021 – יוסף גוברין, דיפלומט ישראלי (נולד ב-1930)
2021 – זאב כספי, כדורגלן ואתלט ישראלי (נולד ב-1931)
2021 – אי איצ'י נגישי, כימאי מנצ'ורי-יפני, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1935)
2021 – אבי הר-אבן, חתן פרס ביטחון ישראל, מנהל סוכנות החלל הישראלית ומבכירי התעשייה האווירית (נולד ב-1937)
2022 – ואלרי ריומין, קוסמונאוט סובייטי ורוסי (נולד ב-1939)
2023 – פרנסואז ז'ילו, ציירת וסופרת צרפתייה (נולדה ב-1921)
2024 – אתי אלבוים, עיתונאית, עורכת וסופרת ישראלית (נולדה ב-1963)
חגים ואירועים החלים ביום זה
שוודיה – החג הלאומי
אוסטרליה – יום קווינסלנד
קוריאה הדרומית – יום הזיכרון
ישראל – בליינד דיי
יום השפה הרוסית
יום הגאווה האומניסקסואלי
5 ביוני – 7 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו ו
קטגוריה:יוני
| 2024-06-18T09:20:24
|
7 ביוני
|
7 ביוני הוא היום ה-158 בשנה (159 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 207 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1099 – החל המצור הצלבני על ירושלים, שנמשך 5 שבועות עד לכיבושה
1494 – ספרד ופורטוגל חותמות על חוזה טורדסיאס, המחלק את "העולם החדש" ביניהן
1654 – לואי ה-14 מוכתר למלך צרפת
1692 – 3,000 הרוגים ברעידת אדמה בג'מייקה. פורט רויאל נחרבת
1832 – נכנס לתוקפו חוק הרפורמה של 1832, שמטרתו לבטל את העיוותים בייצוג הבוחרים בבחירות לפרלמנט הבריטי
1863 – מקסיקו סיטי נכבשת על ידי חיילים צרפתים
1905 – נורווגיה מכריזה על ביטול האיחוד עם שוודיה והופכת למדינה עצמאית
1914 – כלי שיט ראשון עובר דרך תעלת פנמה
1929 – קריית הוותיקן זוכה למעמד של מדינה עצמאית לאחר חתימת ההסכמים הלטרניים עם איטליה הפשיסטית
1942 – מלחמת העולם השנייה: מסתיים קרב מידוויי
1948 – נשיא צ'כוסלובקיה, אדווארד בנש, מעדיף להתפטר ולא לחתום על חוקה שהופכת את מדינתו לקומוניסטית
1948 – מלחמת העצמאות: קיבוץ ניצנים נופל בידי המצרים בקרב על ניצנים
1948 – 43 איש נרצחים בפרעות אוג'דה וג'ראדה, מהומות נגד היהודים במרוקו
1967 – מלחמת ששת הימים: הצנחנים כובשים את ירושלים העתיקה ומניפים את דגל ישראל על הר הבית
1973 – קנצלר גרמניה וילי ברנדט מבקר בישראל, ביקור ראשון מסוגו
1981 – מבצע אופרה: חיל האוויר הישראלי מפציץ את הכור הגרעיני אוסירק בעיראק
2017 – מתקפת טרור משולבת בטהראן בפרלמנט האיראני ובמאוזוליאום של רוחאללה ח'ומייני, 12 בני אדם נהרגו ו-39 נפצעו
נולדו
1502 – ז'ואו השלישי, מלך פורטוגל (נפטר ב-1557)
1660 – ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה (נפטר ב-1727)
1848 – פול גוגן, צייר צרפתי (נפטר ב-1903)
1868 – צ'ארלס רני מקינטוש, ארכיטקט, מעצב ומאייר (נפטר ב-1928)
1884 – לדיסלב פרוקש, שחמטאי צ'כי (נפטר ב-1966)
1896 – אימרה נוג', מדינאי הונגרי (נפטר ב-1958)
1897 – דוד תדהר, חוקר חלוצי היישוב, עורך אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו (נפטר ב-1970)
1907 – מאשה קאלקו, משוררת יהודייה-גרמנייה (נפטרה ב-1975)
1908 – עלי דייויס, מנכ"ל ההסתדרות המדיצינית הדסה ומנהל בית החולים הדסה, פרופסור לרפואה באוניברסיטה העברית, רופא וחוקר (נפטר ב-1997)
1909 – וירג'יניה אפגאר, רופאה אמריקאית, פיתחה את מבחן אפגאר למדידת בריאותם של תינוקות לאחר לידה (נפטרה ב-1974)
1909 – ג'סיקה טנדי, שחקנית בריטית (נפטרה ב-1994)
1917 – דין מרטין, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1995)
1920 – יוסי ידין, שחקן תיאטרון וקולנוע ומדבב ישראלי (נפטר ב-2001)
1921 – ברנרד לאון, רופא קרדיולוג יהודי-אמריקאי ממוצא ליטאי (נפטר ב-2021)
1923 – עוזי אורנן, בלשן, פרופסור ללשון ולעיבוד שפות טבעיות באוניברסיטה העברית ובטכניון וחבר באקדמיה ללשון העברית (נפטר ב-2022)
1928 – ג'יימס אייבורי, במאי קולנוע אמריקאי
1929 – אנטוניו קרבחאל, כדורגלן ומאמן מקסיקני (נפטר ב-2023)
1929 – ג'ון טרנר, ראש ממשלת קנדה הזמני ב-1984 (נפטר ב-2020)
1936 – אלונה איינשטיין, צלמת ישראלית שפעלה בשנות השישים והשבעים (נפטרה ב-2006)
1940 – רונלד פיקאפ, שחקן אנגלי (נפטר ב-2021)
1940 – טום ג'ונס, זמר ולשי
1940 – דן ורדי, תת-אלוף בצה"ל
1941 – אורה אחימאיר, סופרת ישראלית
1945 – וולפגנג שיסל, פוליטיקאי אוסטרי
1952 – ליאם ניסן, שחקן קולנוע אירי
1952 – אורהאן פאמוק, סופר טורקי, חתן פרס נובל לספרות
1954 – ישראל רבינוביץ, פסל וצייר ישראלי
1958 – פרינס, מוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2016)
1963 – דניאל סידס, שדרן רדיו, איש טלוויזיה, יועץ מוזיקה ו-DJ
1965 – דמיאן הירסט, פסל אנגלי
1965 – מיק פולי, מתאבק עבר אמריקאי
1970 – קאפו, כדורגלן ברזילאי
1971 – אילן גנני, שחקן, כותב ומדבב ישראלי
1972 – עודד מנסטר, שחקן, מורה למשחק ומפיק ישראלי
1974 – בר גרילס, הרפתקן בריטי, סופר ומנחה טלוויזיה
1975 – אלן אייברסון, כדורסלן אמריקני
1981 – אמה שאה, זמרת, מלחינה, פסנתרנית, גיטריסטית, שחקנית, תסריטאית, רקדנית ובמאית כוויתית-איראנית
1981 – אנה קורניקובה, שחקנית טניס רוסייה
1982 – אניה בוקשטיין, שחקנית, זמרת, דוגמנית ומדבבת ישראלית
1983 – הדס מורנו, שחקנית ומנחה ישראלית
1985 – סטיבן קרוויסווייק, רוכב אופני כביש הולנדי
1990 – אורלי מולר, שחיינית מים פתוחים צרפתייה
1990 – איגי אזליה, ראפרית ודוגמנית אוסטרלית
1991 – אמילי רטאייקאוסקי, דוגמנית ושחקנית אמריקאית ממוצא יהודי
1993 – ג'ורג' עזרא, מוזיקאי, זמר וכותב שירים אנגלי
נפטרו
שמאל|ממוזער|180px|הסופר הבריטי א.מ. פורסטר
1329 – רוברט הראשון, מלך סקוטלנד (נולד ב-1274)
1492 – קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין, דוכס ליטא (נולד ב-1427)
1840 – פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה (נולד ב-1770)
1937 – ג'ין הארלו, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1911)
1951 – פאול בלובל, פושע מלחמה נאצי, האחראי לטבח בבאבי יאר (נולד ב-1894)
1954 – אלן טיורינג, מתמטיקאי, מחלוצי מדעי המחשב (נולד ב-1912)
1967 – דורותי פארקר, סופרת אמריקאית (נולדה ב-1893)
1970 – א.מ. פורסטר, סופר בריטי (נולד ב-1879)
1980 – הנרי מילר, סופר אמריקאי (נולד ב-1891)
1993 – דראז'ן פטרוביץ', כדורסלן קרואטי (נולד ב-1964)
2009 – מרדכי גומפל, פסל ואמן פסיפסים ישראלי (נולד ב-1912)
2010 – מרדכי אליהו, הראשון לציון – הרב הראשי הספרדי (נולד ב-1929)
2011 – חורחה סמפרון, סופר מחזאי ופוליטיקאי ספרדי (נולד ב-1923)
2011 – חיים ישראלי, בכיר במשרד הביטחון, יועצם הקרוב של מרבית שרי הביטחון בישראל (נולד ב-1927)
2015 – כריסטופר לי, שחקן בריטי (נולד ב-1922)
2016 – סטפן קשי, כדורגלן ומאמן ניגרי (נולד ב-1962)
2021 – עלי אכבר מוחתשמיפור, איש דת שיעי, מפעילי המהפכה האיראנית ושר הפנים של הרפובליקה האסלאמית של איראן (נולד ב-1947)
2022 – קרל, דוכס וירטמברג (נולד ב-1936)
2024 – ויליאם אנדרס, טייס חיל האוויר האמריקני, אסטרונאוט ומנהל בכיר בנאס"א (נולד ב-1933)
2024 – דליה יאירי, עיתונאית ואשת תקשורת, סופרת ומשוררת ישראלית (נולדה ב-1936)
חגים ואירועים החלים ביום זה
האימפריה הרומית – היום הראשון של הווסטליה (penus vestae) לכבוד וסטה, אלת הבית והמשפחה
נורווגיה – יום פירוק האיחוד (עם שוודיה)
6 ביוני – 8 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו ז
קטגוריה:יוני
| 2024-06-19T09:25:21
|
8 ביוני
|
8 ביוני הוא היום ה-159 בשנה בלוח הגרגוריאני (160 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 206 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
452 – אטילה ההוני פולש לאיטליה
793 – הפשיטה המתועדת הראשונה של ויקינגים, על מנזר באי האנגלי לינדספרן, מתחילה את עידן התפשטות הוויקינגים באירופה
1783 – הר הגעש לאקי באיסלנד מתפרץ. ההתפרצות נמשכת שמונה חודשים. 9,000 איש נהרגים ולאחר ההתפרצות מתפשט רעב במשך 7 שנים
1887 – הרמן הולרית' רושם פטנט על מכונת החישוב מבוססת כרטיסים מנוקבים
1940 – מלחמת העולם השנייה: גרמניה משלימה את כיבוש נורווגיה
1941 – מלחמת העולם השנייה: הממלכה המאוחדת פולשת לסוריה וללבנון. כוחות פלמ"ח משתתפים בפלישה
1941 – הוקם ועד חקירה ממשלתי לחקירת הפרהוד – פרעות שנערכו ביהודי בגדאד בחג השבועות תש"א, 1–2 ביוני 1941
1942 – מלחמת העולם השנייה: הגרמנים כובשים את טוברוק
1949 – ספרו של ג'ורג' אורוול, 1984, יוצא לאור
1953 – פלינט-ווסטר: 115 הרוגים בסופת טורנדו אשר מכה בעיר פלינט שבמישיגן. זהו הטורנדו האחרון שגבה יותר מ-100 קורבנות
1958 – מנצחת את בתוצאה 3 – 1 במשחק הפתיחה של מונדיאל 1958
1967 – מלחמת ששת הימים: מטוסי חיל האוויר הישראלי מפציצים ספינת ביון של חיל הים האמריקאי במה שנודע כתקרית ליברטי
1967 – מלחמת ששת הימים: צה"ל משתלט על שארם א-שייח' ועל קנטרה; המטכ"ל המצרי מוציא פקודת נסיגה כללית
1978 – מבצע שלכת: כח צנחנים וכח שייטת 13 מובלים בספינות טילים פשטו על בסיס המחבלים דהר אל בורג מדרום לצידון, גרמו ל-8 הרוגים והרסו מספר בתים. מכוח הצנחנים נפלו שני חללים
1990 – מנצחת את בתוצאה 1 – 0 במשחק הפתיחה של מונדיאל 1990
2004 – התרחש מעבר נוגה על פני השמש
2015 – במהלך משפט זיבוטפסקי נגד קלינטון, פסל בית המשפט העליון האמריקאי את תקנת הקונגרס הדורשת להכיר באזרחים שנולדו בירושלים ככאלה שנולדו בישראל
2016 – בפיגוע הירי במתחם שרונה נרצחו ארבעה ישראלים ו-15 נפצעו
2024 – מבצע ארנון שבו חולצו ארבעה אזרחים מרצועת עזה
נולדו
1625 – ג'ובאני דומניקו קאסיני, אסטרונום איטלקי (נפטר ב-1712)
1738 – מארי-אנטואן קארם, שף צרפתי (נפטר ב-1833)
1810 – רוברט שומאן, מלחין גרמני (נפטר ב-1856)
1867 – פרנק לויד רייט, ארכיטקט אמריקאי (נפטר ב-1959)
שמאל|ממוזער|120px|פרנסיס קריק היה ממגלי מבנה ה-DNA
שמאל|ממוזער|120px|טים ברנרס-לי
1887 – טושיו שירטורי, פושע מלחמה יפני המזוהה עם הנאצים (נפטר ב-1949)
1911 – ישראל צפריר, צלם ישראלי (נפטר ב-2016)
1916 – פרנסיס קריק, ביולוג ופיזיקאי אנגלי (נפטר ב-2004)
1917 – דוד קורן, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2011)
1918 – אסתר וילנסקה, חברת הכנסת מטעם מק"י ועורכת "קול העם" (נפטרה ב-1975)
1921 – סוהארטו, נשיא אינדונזיה (נפטר ב-2008)
1924 – דבורה קידר, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית (נפטרה ב-2023)
1925 – ברברה בוש, אשתו של הנשיא ה-41 של ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש (נפטרה ב-2018)
1927 – ג'רי סטילר, קומיקאי ושחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2020)
1928 – גוסטבו גוטיירס, כומר פרואני
1930 – ישראל אומן, מתמטיקאי ישראלי, חתן פרס נובל לכלכלה
1931 – דנה ווינטר, שחקנית קולנוע וטלוויזיה בריטית-אמריקאית (נפטרה ב-2011)
1933 – ג'ואן ריברס, קומיקאית וסופרת אמריקאית (נפטרה ב-2014)* 1938 – קרול מרקוביץ', זמר ושחקן תיאטרון יהודי ברומניה ובישראל (נפטר ב-2006)
1941 – אמנון ברנזון, מפיק ישראלי (נפטר ב-2018)
1947 – אריק פ. וישהאוס, ביולוג וגנטיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1950 – סוניה בראגה, שחקנית ומפיקת קולנוע ברזילאית
1951 – בוני טיילר, זמרת וגיטריסטית ולשית
1952 – אבי רצון, כתב ופרשן ספורט ישראלי
1955 – טים ברנרס-לי, פיזיקאי, ממציא ה-World Wide Web
1956 – עודד מכנס, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת החלוץ, מגדולי השחקנים של קבוצת מכבי נתניה בכל הזמנים
1958 – איבו סאנאדר, ראש ממשלת קרואטיה
1960 – שלמה נס, עורך דין ורואה חשבון ישראלי
1962 – רני בלייר, במאי טלוויזיה ותסריטאי ישראלי
1963 – סמדר קילצ'ינסקי, שחקנית ודוגמנית ישראלית
1964 – גליה עוז, סופרת ילדים ונוער, תסריטאית ובמאית סרטים תיעודיים ישראלית
1964 – נורית בנאי קורן, במאית דיבוב, שחקנית ומדבבת ישראלית
1966 – ג'וליאנה מרגוליס, שחקנית אמריקאית
1968 – בועז פייפר, שחקן, זמר, במאי תיאטרון, מפיק ומעצב גרפי ישראלי
1968 – גלית בורג, זמרת ישראלית (נפטרה ב-2022)
1970 – גבריאל גיפורדס, פוליטיקאית אמריקאית
1976 – לינדזי דבנפורט, שחקנית טניס אמריקאית
1977 – קניה וסט, ראפר ומפיק מוזיקלי אמריקאי
1980 – יואב שוטן, תסריטאי, מחזאי, סופר ומשפטן
1980 – משה קלוגהפט, מנהל קמפיינים בינלאומי, יועץ אסטרטגי, פזמונאי ותסריטאי ישראלי
1981 – אודי כגן, קומיקאי, מוזיקאי, סטנדאפיסט, תסריטאי ועורך וידאו ישראלי
1983 – קים קלייסטרס, טניסאית בלגית
1984 – חאבייר מסצ'ראנו, כדורגלן ארגנטינאי
1986 – בן הרמנס, רוכב אופני כביש בלגי
1992 – רועי ניק, שחקן ישראלי
1994 – עדן בן זקן, זמרת ישראלית
1995 – טום גרנן, זמר-יוצר וגיטריסט אנגלי
2000 − שרלוט לורנס, זמרת-יוצרת אמריקאית
נפטרו
ממוזער|212x212 פיקסלים|מוחמד
שמאל|ממוזער|209x209px|מסיכת המוות של תומאס פיין
שמאל|ממוזער|120px|אברהם חלפי על הבמה
632 – מוחמד, מייסד האסלאם (נולד ב-570 בערך)
1042 – הארדיקאנוט, מלך אנגליה ודנמרק (נולד ב-1018 או 1019)
1376 – אדוארד, הנסיך השחור, בן של אדוארד השלישי, מלך אנגליה (נולד ב-1330)
1492 – אליזבת וודוויל, מלכת אנגליה, רעייתו של אדוארד הרביעי, מלך אנגליה (נולדה ב-1437)
1714 – סופיה מהנובר, אמו של ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה (נולדה ב-1630)
1768 – יוהאן יואכים וינקלמן, היסטוריון גרמני (נולד ב-1717)
1795 – לואי ה-17, מלך צרפת (נולד ב-1785)
1809 – תומאס פיין, סופר, הוגה דעות ומהפכן בריטי-אמריקאי (נולד ב-1737)
1845 – אנדרו ג'קסון, הנשיא השביעי של ארצות הברית (נולד ב-1767)
1876 – ז'ורז' סאנד, סופרת צרפתייה (נולדה ב-1804)
1880 – מארי, נסיכת הסה (מריה אלכסנדרובנה), רעייתו של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה (נולדה ב-1824)
1963 – חיים בוגר (בוגרשוב), פעיל ציוני, מייסד הגימנסיה העברית הרצליה וחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים (נולד ב-1876)
1970 – אברהם מאסלו, פסיכולוג (נולד ב-1908)
1972 – מריה אראסוריס, חסידת אומות העולם מצ'ילה, הצילה יהודים בפריז בתקופת השואה (נולדה ב-1893)
1980 – אברהם חלפי, משורר ושחקן ישראלי (נולד ב-1904)
1998 – מריה רייכה, מתמטיקאית והארכאולוגית גרמנייה (נולדה ב-1903)
2006 – אבו מוסעב א-זרקאווי, טרוריסט ממוצא ירדני, נהרג בידי צבא ארצות הברית (נולד ב-1966)
2009 – עומר בונגו, נשיא גבון השני (נולד ב-1935)
2013 – יורם קניוק, סופר ופובליציסט ישראלי (נולד ב-1930)
2016 – מיכאל פייגה, מרצה בכיר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נולד ב-1957)
2018 – אנתוני בורדיין, שף, סופר ואישיות טלוויזיונית אמריקאי-יהודי (נולד ב-1956)
2019 – נתן קמנצקי, רב ומחבר ספרים ישראלי ממוצא אמריקאי (נולד ב-1930)
2019 – יהודה טלית, איש עסקים, אמרגן ומפיק ישראלי (נולד ב-1944)
2020 – טוני דאן, כדורגלן ומאמן אירי (נולד ב-1941)
2022 – רענן לוריא, קריקטוריסט ועיתונאי ישראלי-אמריקאי (נולד ב-1932)
2022 – פאולה רגו, ציירת ומאיירת פורטוגזית (נולדה ב-1935)
2023 – פט רוברטסון, מראשי הימין הפונדמנטליסטי הנוצרי האמריקאי (נולד ב-1930)
2024 – צ'ט ווקר, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1940)
חגים ואירועים החלים ביום זה
האימפריה הרומית – היום השני של הווסטליה (penus vestae) לכבוד וסטה, אלת הבית והמשפחה
האי נורפוק – חג הבאונטי, לציון הגעתם של המתיישבים הראשונים
יום האוקיינוסים הבינלאומי
7 ביוני – 9 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו ח
קטגוריה:יוני
| 2024-06-09T17:41:41
|
14 ביוני
|
14 ביוני הוא היום ה־165 בשנה (166 בשנה מעוברת), בשבוע ה־24 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 200 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1381 – ריצ'רד השני מאנגליה מתעמת עם מרד האיכרים
1645 – קרב נייזבי מסיים את השלב הראשון במלחמת האזרחים האנגלית
1775 – הקונגרס האמריקאי מחליט על הקמת צבא ארצות הברית
1777 – הקונגרס האמריקאי מאמץ את דגל הכוכבים והפסים
1800 – הקואליציה האנטי צרפתית השנייה – בקרב מרנגו נפוליאון מביס את האוסטרים, כל צפון איטליה נשארת בידי צרפת
1807 – נפוליאון מביס את הרוסים בקרב פרידלנד
1865 – אדוארד וימפר הוא האדם הראשון שמעפיל על פסגת המטרהורן
1898 – ארצות הברית מספחת את הוואי
1905 – המרד על אוניית הקרב פוטיומקין
1907 – נורווגיה מעניקה זכות בחירה לנשים
1926 – ברזיל עוזבת את חבר הלאומים
1940 – מלחמת העולם השנייה: גרמניה הנאצית כובשת את פריז
1940 – משלוח ראשון של 728 אסירים פולניים יוצא למחנה ההשמדה אושוויץ מהעיר טרנוב בפולין
1941 – עשרות אלפי יהודים מהמדינות הבלטיות מגורשים לסיביר
1942 – אנה פרנק מתחילה לכתוב את יומנה
1964 – מוקם ארגון חקר החלל האירופאי, כיום סוכנות החלל האירופאית
1966 – הוותיקן מכריז על ביטול רשימת הספרים האסורים
1967 – תוכנית מארינר: מארינר 5 ממריאה לעבר כוכב נוגה
1967 – הרפובליקה העממית של סין עורכת את הניסוי הראשון שלה בפצצת מימן
1982 – מסתיימת מלחמת פוקלנד בין הממלכה המאוחדת וארגנטינה
1982 – נערך משחק הפתיחה של מונדיאל 1982 בין נבחרות איטליה ופולין
1985 – טיסה 847 של TWA נחטפת על ידי חזבאללה
1985 – נחתמת אמנת שנגן למדיניות הגירה אחידה באירופה
2013 – חסן רוחאני נבחר לנשיא איראן החדש
2013 – מטוס האיירבוס A-350 מוטס לראשונה בטיסת ניסוי
2017 – עשרות הרוגים בשריפה במגדל גרנפל שבלונדון
2018 – נערך משחק הפתיחה של מונדיאל 2018 שנערך ברוסיה, בין רוסיה לערב הסעודית
נולדו
1671 – תומאזו אלבינוני, מלחין בארוק איטלקי (נפטר ב-1751)
1726 – ג'יימס האטון, גאולוג, רופא, חוקר טבע וכימאי סקוטי (נפטר ב-1797)
1736 – שארל-אוגוסטן דה קולון, מתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1806)
1811 – הארייט ביצ'ר סטואו, סופרת אמריקאית (נפטרה ב-1896)
1855 – רוברט לה פולט, פוליטיקאי אמריקני רפובליקני (נפטר ב-1925)
1856 – אנדריי מרקוב, מתמטיקאי רוסי (נפטר ב-1922)
1868 – קרל לנדשטיינר, רופא וביולוג יהודי-אוסטרי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-1943)
1899 – יאסונרי קאוובטה, סופר יפני, חתן פרס נובל לספרות (נפטר ב-1972)
1904 – מרגרט ברק-וייט, צלמת אמריקאית פורצת דרך (נפטרה ב-1971)
1910 – דוד זהבי, מלחין ישראלי, ממייסדי קיבוץ נען (נפטר ב-1977)
1910 – דוד ורהפטיג, איש בית"ר ואסיר ציון (נפטר ב-1987)
1922 – קווין רוש, אדריכל אמריקאי-אירי זוכה פרס פריצקר (נפטר ב-2019)
1923 – בנימין בלומברג, איש קהילת המודיעין הישראלית (נפטר ב-2018)
1924 – יעקב רכטר, אדריכל ישראלי, חתן פרס ישראל (נפטר ב-2001)
1926 – משה ברזני, חבר לח"י, מעולי הגרדום (התאבד ב-1947)
1928 – ארנסטו צ'ה גווארה, מהפכן דרום אמריקאי (הוצא להורג ב-1967)
1931 – אורי אליעז, צייר, פסל ויוצר תפאורות ישראלי (נפטר ב-2020)
1931 – מרלה גיבס, שחקנית, קומיקאית, זמרת, תסריטאית ומפיקה אפרו-אמריקאית
1932 – ג'ו ארפאיו, השריף ה-36 של מחוז מריקופה שבאריזונה
1933 – אנרי, רוזן פריז, ראש בית אורליאן (נפטר ב-2019)
1933 – יוסף כרמון, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ובמאי ישראלי (נפטר ב-2022)
1936 – אברהם בייגה שוחט, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2024)
1943 – יאיר רובין, שחקן קולנוע וטלוויזיה ישראלי
1946 – דונלד טראמפ, איש עסקים והנשיא ה-45 של ארצות הברית
1949 – אנטוני שר, שחקן יהודי אנגלי יליד דרום אפריקה (נפטר ב-2021)
1953 – חנה לסלאו, שחקנית וקומיקאית ישראלית
1957 – מקסי ג'אז, מוזיקאי, ראפר, זמר-יוצר ודי. ג'יי. בריטי (נפטר ב-2022)
1961 – בוי ג'ורג', זמר בריטי ("מועדון תרבות")
1962 – ארנה רביב, מפיקה ובמאית ישראלית
1968 – דפנה לוין, במאית ותסריטאית טלוויזיה ישראלית
1969 – יזהר הר-לב, סופר ותסריטאי ישראלי
1969 – שטפי גראף, טניסאית גרמניה
1975 – ינץ לוי, סופר, תסריטאי, מחזאי, מנחה טלוויזיה, מרצה ועורך ישראלי
1976 – מאסימו אודו, כדורגלן איטלקי המשחק בתפקיד מגן ימני בנבחרת איטליה, עמה זכה במונדיאל 2006
1976 – יעל שטרנהל, מנחת טלוויזיה והיסטוריונית ישראלית
1978 – ניקולה וויצ'יץ', כדורסלן קרואטי
1982 – לאנג לאנג, פסנתרן סיני
1983 – לואי גארל, שחקן צרפתי
1989 – לוסי הייל, שחקנית, וזמרת אמריקאית
1991 – אריק בארונדו, אתלט גואטמלי
1991 – קוסטאס מנולאס, כדורגלן יווני
נפטרו
1594 – אורלנדו לאסוס, מלחין פלמי (נולד ב-1530 או 1532)
1746 – קולין מקלורן, מתמטיקאי סקוטי (נולד ב-1698)
1800 – ז'אן-בטיסט קלבר, גנרל צרפתי בצבא נפוליאון (נולד ב-1753)
1801 – בנדיקט ארנולד, סוכן כפול בצבא הקונטיננטלי (נולד ב-1741)
1825 – פייר שארל ל'אנפן, אדריכל, מתכנן עירוני ומהנדס אזרחי אמריקאי יליד צרפת (נולד ב-1754)
1837 – ג'אקומו ליאופרדי, משורר והוגה דעות איטלקי (נולד ב-1798)
1909 – אפונסו מוריירה פנה, נשיא ברזיל (נולד ב-1847)
1920 – מקס ובר, סוציולוג ופילוסוף גרמני (נולד ב-1864)
1926 – מארי קאסה, אמנית אמריקאית (נולדה ב-1844)
1928 – אמלין פנקהרסט, סופרג'יסטית ופעילה פוליטית בריטית (נולדה ב-1857)
1927 – ג'רום ק. ג'רום, סופר ומחזאי אנגלי (נולד ב-1859)
1940 – ארנסט וייס, סופר יהודי (נולד ב-1882)
1958 – פייסל השני, מלך עיראק (נולד ב-1939)
1968 – סלווטורה קווזימודו, משורר איטלקי, חתן פרס נובל לספרות (נולד ב-1901)
1986 – חורחה לואיס בורחס, סופר ארגנטינאי (נולד ב-1899)
1994 – הנרי מנצ'יני, מלחין אמריקאי (נולד ב-1924)
1995 – רוג'ר זילאזני, סופר מדע בדיוני ופנטזיה אמריקאי (נולד ב-1937)
2005 – קרלו מריה ג'וליני, מנצח איטלקי (נולד ב-1914)
2005 – דורון בנדל, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף אשר פיקד על גדוד 932 (נולד ב-1942)
2007 – קורט ולדהיים, דיפלומט ופוליטיקאי אוסטרי, מזכ"ל האו"ם (נולד ב-1918)
2009 – יוסף טוליפמן, מנהל הקריה למחקר גרעיני ומנהל בכיר במגזר הציבורי והפרטי בישראל (נולד ב-1926)
2015 – עדנה שביט, שחקנית ובמאית תיאטרון ישראלית (נולדה ב-1935)
2015 – זיטו, כדורגלן ברזילאי (נולד ב-1932)
2015 – דן זקס, עיתונאי, מרצה, סופר ומתרגם ישראלי (נולד ב-1931)
2021 – אנריקה בולאניוס, נשיא ניקרגואה (נולד ב-1928)
2022 – אברהם ב. יהושע, סופר, מסאי ומחזאי ישראלי (נולד ב-1936)
2023 – ג'ון הולינס, שחקן ומאמן כדורגל אנגלי (נולד ב-1946)
חגים ואירועים החלים ביום זה
האימפריה הרומית – היום השמיני של הווסטליה (penus vestae) לכבוד וסטה, אלת הבית והמשפחה
ארצות הברית – יום הדגל
אפגניסטן – יום האם
איי פוקלנד – יום השחרור
איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים – היום הלאומי
יום תרומת הדם הבין-לאומי
13 ביוני – 15 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ו יד
קטגוריה:יוני
| 2024-08-19T20:03:14
|
21 ביוני
|
21 ביוני הוא היום הארוך בשנה. זהו יום נקודת ההיפוך – היממה בעלת שעות האור הרבות ביותר והלילה הקצר ביותר בשנה, בחצי הכדור הצפוני. זהו היום ה-172 בשנה (173 בשנה מעוברת), בשבוע ה-25 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נותרו עוד 193 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
250 לפנה"ס – ארטוסתנס מחשב את היקפו של כדור הארץ
1898 – גואם הופכת לטריטוריה של ארצות הברית
1942 – מלחמת העולם השנייה: המערכה בצפון אפריקה: טוברוק נופלת לידי הגרמנים
1948 – המכונה הניסיונית קטנת המידות של מנצ'סטר מופעלת לראשונה
1970 – מנצחת את בתוצאה 4 – 1 במשחק הגמר של מונדיאל 1970, זו הזכייה השלישית באליפות העולם של ברזיל ושל פלה
2004 – הטיסה הראשונה לחלל במימון פרטי, האסטרונאוט מייק מלוויל בחללית ספייס שיפ 1
2005 – תאונה קשה בהתנגשות בין רכבת ומשאית בישראל מובילה לכמאתיים פצועים ושמונה הרוגים
2009 – מורחבת האוטונומיה של האי גרינלנד מדנמרק
2016 – במהלך בחירות דמוקרטיות של תושבי העיר נצרת עילית 62 שנה לאחר הקמתה שונה שם העיר מנצרת עילית לנוף הגליל
2017 – מלך ערב הסעודית סלמאן בן עבד אל-עזיז אאל סעוד מינה את בנו הבכור מוחמד בן סלמאן אאל סעוד כיורש עצר במקום מוחמד בן נאיף בן עבד אל-עזיז אאל סעוד
נולדו
1732 – יוהאן כריסטוף פרידריך באך, מוזיקאי ומלחין, ילדו ה-16 של יוהאן סבסטיאן באך (נפטר ב-1795)
1764 – סידני סמית, קצין-ים בריטי בתקופת מלחמות נפוליאון (נפטר ב-1840)
1774 – דניאל טומפקינס, סגן נשיא ארצות הברית ומושל מדינת ניו יורק (נפטר ב-1825)
1781 – סימאון דני פואסון, פיזיקאי ומתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1840)
1812 – משה הס, סופר והוגה דעות סוציאליסט גרמני (נפטר ב-1875)
1850 – אנריקו צ'יקטי, מורה לבלט ורקדן איטלקי (נפטר ב-1928)
1863 – מקס וולף, אסטרונום גרמני מראשוני האסטרופוטוגרפים ויושב ראש המחלקה לאסטרונומיה באוניברסיטת היידלברג (נפטר ב-1932)
1864 – היינריך ולפלין, היסטוריון וחוקר תולדות האמנות שווייצרי (נפטר ב-1945)
1870 – קלרה אימרווהר, כימאית יהודייה גרמנייה (התאבדה ב-1915)
1882 – יעקב בן דב, צלם וצלם קולנוע, מחלוצי הצלמים היהודים בארץ ישראל (נפטר ב-1968)
1882 – ליואיס קומפאניס, הנשיא ה־123 של קטלוניה (הוצא להורג ב-1940)
1884 – קלוד אוקינלק, מפקד צבא בריטי (נפטר ב-1981)
1889 – רלף קרייג, אתלט אמריקאי, אלוף אולימפי בריצת 100 מטר וב200 מטר (נפטר ב-1972)
1891 – הרמן שרכן, מנצח גרמני (נפטר ב-1966)
1892 – ריינהולד ניבור, תאולוג פרוטסטנטי אמריקאי (נפטר ב-1971)
1893 – אלואיס הבה, מלחין צ'כי (נפטר ב-1973)
1905 – ז'אן-פול סארטר, פילוסוף ומחזאי, חתן פרס נובל לספרות בשנת 1964 (נפטר ב-1980)
1907 – יעקב אילני, מחלוצי חקר התזונה בישראל (נפטר ב-2010)
1914 – חביבה רייק, פרטיזנית יהודייה, מצנחני היישוב (הוצאה להורג ב-1944)
1921 – ג'יין ראסל, שחקנית וזמרת אמריקאית (נפטרה ב-2011)
1925 – מורין סטייפלטון, שחקנית אמריקאית, זוכת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 1981 (נפטרה ב-2006)
1928 – אברהם בנדורי, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל (נפטר ב-2019)
1929 – עבד אל-חלים חאפז, זמר מצרי (נפטר ב-1977)
1931 – דוד קושניר, אתלט ומאמן אתלטיקה ישראלי (נפטר ב-2020)
1932 – לאלו שיפרין, פסנתרן ומלחין ארגנטינאי
1935 – פרנסואז סאגאן, סופרת, מחזאית ותסריטאית צרפתיה (נפטרה ב-2004)
1939 – סלומה, זמרת ספרדייה, זוכת אירוויזיון 1969 (אירוויזיון בו זכו 4 מדינות) כנציגת ספרד
1944 – קייס פירו, היסטוריון ישראלי ממוצא דרוזי (נפטר ב-2019)
1945 – פיליפ סארד, מלחין צרפתי
1947 – שירין עבאדי, עורכת דין ופעילת זכויות האדם איראנית
1948 – איאן מקיואן, סופר אנגלי
1949 – יוסי עוזרד, סופר, איש תקשורת, מפיק סרטי קולנוע וטלוויזיה ישראלי
1951 – מיקי לוי, חבר כנסת ויושב ראש הכנסת
1952 – רוני אלנבלום, גאוגרף והיסטוריון ישראלי (נפטר ב-2021)
1953 – בנזיר בהוטו, פוליטיקאית וראש ממשלת פקיסטן (נרצחה ב-2007)
1955 – מישל פלאטיני, כדורגלן צרפתי
1956 – עוזי אסנר, מוזיקאי ומעבד
1959 – טום צ'יימברס, כדורסלן עבר אמריקאי
1960 – דני נוה, חבר הכנסת מטעם הליכוד ושר בממשלות ישראל
1960 – ירון פינק, דוגמן ישראלי
1961 – מאנו צ'או, זמר ומלחין לטיני
1962 – ויקטור צוי, מוזיקאי רוק סובייטי (נפטר ב-1990)
1963 – דאג סאוואנט, שחקן אמריקאי
1965 – יאנג ליוויי, הטייקונאוט הסיני הראשון בחלל
1965 – לאנה וצ'אוסקי, במאית, מפיקה ותסריטאית אמריקאית
1965 – ירון פריד, עיתונאי, סופר, מתרגם, מבקר ואיש תיאטרון ישראלי
1966 – עופר מאירי, מעבד מוזיקלי, מפיק מוזיקלי, פזמונאי ומלחין ישראלי
1967 – דריק קולמן, כדורסלן עבר אמריקאי
1970 – אירית אפרתי, שחיינית ישראלית
1971 – אורלי ויינרמן, שחקנית, דוגמנית וזמרת ישראלית
1972 – אלון חילו, סופר ומחזאי ישראלי
1973 – ג'ולייט לואיס, שחקנית קולנוע אמריקאית
1973 – אלינור אהרון, שחקנית וזמרת ישראלית
1973 – קיריל ספונוב, שחקן תיאטרון וטלוויזיה ישראלי-רוסי
1973 – יורם זקס, שחקן, מחזאי, תסריטאי ובמאי ישראלי
1978 – אריקה דוראנס, שחקנית קנדית
1979 – קוסטאס קאטסוראניס, כדורגלן יווני
1979 – כריס פראט, שחקן קולנוע אמריקאי
1980 – ריצ'רד ג'פרסון, כדורסלן אמריקאי
1981 – ברנדון פלאוורס, סולן להקת הקילרס
1982 – ויליאם, נסיך ויילס
1985 – קריס אלן, זמר אמריקאי, זוכה העונה השמינית של אמריקן איידול
1985 – סיון נועם שמעון, שחקנית ישראלית
1985 – לנה דל ריי, זמרת אמריקאית
1986 – שייק טיוטה, כדורגלן מחוף השנהב (נפטר ב-2017)
1987 – גרגורי בסקין, אלוף ישראל בסיף
1992 – לוסי איוב, מנחת טלוויזיה ישראלית
1992 – MAX, זמר-יוצר ושחקן אמריקאי
1993 – דילן חרונבייחן, רוכב אופני כביש הולנדי
1997 – רבקה בלאק, זמרת
נפטרו
1205 – אנריקו דאנדולו, דוכס ונציה ה-41 (נולד ב-1107)
1208 – פיליפ משוואביה, דוכס שוואביה ומלך גרמניה (נולד ב-1177)
1377 – אדוארד השלישי מלך אנגליה (נולד ב-1312)
1521 – לאונרדו לורדאן, דוכס ונציה ה-75 (נולד ב-1436)
1527 – ניקולו מקיאוולי, היסטוריון ופילוסוף פוליטי (נולד ב-1469)
1547 – סבסטיאנו דל פיומבו, צייר איטלקי (שנת לידה אינה ידועה)
1652 – איניגו ג'ונס, אדריכל (נולד ב-1573)
1874 – אנדרס יונאס אונגסטרם, פיזיקאי שוודי, ממייסדי הספקטרוסקופיה (נולד ב-1814)
1876 – סנטה אנה, פטריוט מקסיקני ושליט מקסיקו (נולד ב-1794)
1893 – לילנד סטנפורד, מייסד אוניברסיטת סטנפורד (נולד ב-1824)
1908 – ניקולאי רימסקי-קורסקוב, מלחין רוסי (נולד ב-1844)
1929 – לאונרד הובהאוס, פילוסוף וסוציולוג אנגלי (נולד ב-1864)
1957 – יוהנס שטארק, פיזיקאי גרמני נאצי, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1919 (נולד ב-1874)
2001 – קרול או'קונור, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, "ארצ'י בנקר" (נולד ב-1924)
2001 – ג'ון לי הוקר, מוזיקאי בלוז (נולד ב-1916)
2003 – ליאון יוריס, סופר יהודי אמריקאי (נולד ב-1924)
2008 – א.ב. יפה, עיתונאי, סופר, עורך ומבקר ספרות ישראלי (נולד ב-1924)
2015 – גונתר שולר, מוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1922)
2019 – עמוס קופפר-תובל, כדורסלן ומאמן ישראלי (נולד ב-1935)
2019 – דימיטריס כריסטופיאס, מדינאי קפריסאי, מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית של העם העובד (AKEL), אשר כיהן בשנים 2008–2013 כנשיא קפריסין (נולד ב-1946)
2020 – זאב שטרנהל, פרופסור במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחה בעל שם עולמי בפשיזם (נולד ב-1935)
2023 – דינה קטן בן-ציון, משוררת, מתרגמת וחוקרת ישראלית (נולדה ב-1937)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום ההיפוך הצפוני – "היום הארוך ביותר" בחצי הכדור הצפוני המהווה את תחילת הקיץ ולעומת זאת "היום הקצר ביותר" ותחילת החורף בחצי הכדור הדרומי. תאריכים אלה מציינים את אמצע היום הקיצי בקוטב הצפוני ואת אמצע הלילה החורפי בקוטב הדרומי. באנטארקטיקה מקובל לציין יום זה בחגיגה
יום היוגה הבינלאומי
חג המוזיקה – בפריז
יום האב במצרים, ירדן, סוריה, אוגנדה ולבנון
יום הסקייטבורד – בינלאומי
יום המוזיקה העולמי
20 ביוני – 22 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו כא
קטגוריה:יוני
| 2024-08-19T18:08:55
|
23 בספטמבר
|
23 בספטמבר הוא היום ה-266 בשנה (267 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 99 ימים.
נקודת השוויון (שאורך היום והלילה בה הוא בדיוק 12 שעות) מתרחשת בחודש ספטמבר בדרך כלל בין היום ה-22 ליום ה-23 בחודש.
אירועים היסטוריים ביום זה
1122 – חתימת הסכם וורמס בין האפיפיור קליקטוס השני לבין היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. ההסכם סימן סיום הלחימה בין הצדדים
1339 – סימון בוקהנגרה, נבחר להיות דוג'ה ג'נובה הראשון
1459 – מלחמות השושנים: קרב בלור הית': כוחות בית יורק בפיקודו של ריצ'רד נוויל, רוזן סולסברי, מנצחים את כוחות בית לנקסטר
1806 – מסתיימת משלחת לואיס וקלארק כשהקבוצה מגיעה חזרה לסנט לואיס
1846 – כוכב הלכת נפטון נצפה לראשונה בטלסקופ על ידי יוהאן גלה במצפה הכוכבים של ברלין
1941 – הנאצים מבצעים ניסויים ראשוניים בגז במחנה ההשמדה אושוויץ
1943 – גטו וילנה חוסל על ידי שליחת היהודים לאתר ההשמדה פונאר ולמחנות השמדה באירופה
1948 – שפיק עדס, יהודי עיראקי, איש עסקים אמיד ומקורב לשלטונות, ואיש ציבור יהודי מוצא להורג בתלייה באשמת מכירת נשק למדינת ישראל ותמיכה במפלגה הקומוניסטית העיראקית, על לא עוול בכפו
1955 – נפט פרץ לראשונה בקידוח שדה הנפט חלץ
1973 – בבחירות לנשיאות ארגנטינה חוזר חואן דומינגו פרון לשלטון
1996 – היום בו מנהרת החשמונאים חוברה למנהרות הכותל, מעשה שהיווה סמן לפתיחת מהומות מנהרת הכותל בימים שלאחר מכן
2011 – יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הגיש בקשה למזכ"ל האומות המאוחדות באן קי מון להכיר בפלסטין כמדינה ה-194 באו"ם
נולדו
ממוזער|235x235px|אוריפידס
ממוזער|235x235px|אוגוסטוס
ממוזער|187x187px|קובלאי חאן
ממוזער|209x209px|עובדיה יוסף
480 לפנה"ס – אוריפידס, מחזאי יווני (נפטר ב-406 לפנה"ס)
62 לפנה"ס – אוגוסטוס, קיסר רומא (נפטר ב-14)
1158 – ג'פרי השני, דוכס בריטני (נפטר ב-1186)
1215 – קובלאי חאן, שליט האימפריה המונגולית (נפטר ב-1294)
1713 – פרננדו השישי, מלך ספרד (נפטר ב-1759)
1781 – יוליאנה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד (נפטרה ב-1860)
1791 – תאודור קרנר, משורר גרמני (נפטר ב-1813)
1816 – אליהוא וושבורן, פוליטיקאי אמריקני (נפטר ב-1887)
1819 – ארמן איפוליט פיזו, הפיזיקאי הראשון אשר מדד את מהירות האור בשנת 1849 באמצעות גלגל שיניים מסתובב (נפטר ב-1896)
1876 – משה צבי סגל, חוקר מקרא וספרות עברית (נפטר ב-1968)
1883 – גריגורי זינובייב, מנהיג קומוניסטי סובייטי, (הוצא להורג ב-1936)
1898 – יואל ולבה, מלחין ומוזיקאי שחי ופעל בארץ ישראל החל משנת 1920 (נפטר ב-1982)
1900 – דוד קנוט, משורר רוסי יהודי וחבר במחתרת הצרפתית "הצבא היהודי" (נפטר ב-1955)
1906 – טובה סנהדראי, פוליטיקאית ישראלית (נפטרה ב-1993)
1914 – בת שבע דה רוטשילד, מייסדת להקות המחול "בת שבע" ו"בת דור" (נפטרה ב-1999)
1916 – אלדו מורו, ראש ממשלת איטליה (נרצח ב-1978)
1920 – עובדיה יוסף, הראשון לציון (הרב הראשי הספרדי) וראש מועצת חכמי התורה (נפטר ב-2013)
1923 – נתן יונתן, משורר ישראלי (נפטר ב-2004)
1925 – ג'ורג' לורר, מהנדס אמריקאי (נפטר ב-2019)
1926 – ג'ון קולטריין, סקסופוניסט ג'אז (נפטר ב-1967)
1927 – נחום פונדק, עיתונאי ישראלי-דני (נפטר ב-2019)
1928 – אברהם יבין, עורך ספרותי ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2019)
1930 – ריי צ'ארלס, מוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2004)
1934 – פר אולוב אנקוויסט, סופר שוודי (נפטר ב-2020)
1934 – גור עופר, כלכלן ישראלי, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית (נפטר ב-2022)
1934 – יהודה ברוניצקי, מהנדס מכונות ויזם ישראלי, מייסד קבוצת אורמת
1934 – שרה מרום שלו, חברת הכנסת ה-17 מטעם סיעת גיל
1936 – ג'ורג' איסטהאם, כדורגלן אנגלי
1938 – ז'אן קלוד מז'יר, אמן קומיקס ומאייר צרפתי (נפטר ב-2022)
1943 – מארק צייטלין, שחמטאי סובייטי-ישראלי בדרגת רב-אמן (נפטר ב-2022)
1943 – חוליו איגלסיאס, זמר ספרדי
1946 – חגי מירום, חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה
1946 – פרנץ פישלר, פוליטיקאי אוסטרי מטעם מפלגת העם האוסטרית
1949 – ברוס ספרינגסטין, זמר אמריקאי
1950 – אלכסנדר אדלר, עיתונאי והיסטוריון צרפתי (נפטר ב-2023)
1956 – פאולו רוסי, כדורגלן איטלקי (נפטר ב-2020)
1959 – אבי חדש, שחקן ומדבב ישראלי
1959 – אריה רייך, משפטן ישראלי
1959 – ג'ייסון אלכסנדר, שחקן אמריקאי
1961 – ויליאם מק'קול, קומנדר בצי ארצות הברית, טייס ניסוי, מהנדס אווירונאוטיקה ואסטרונאוט של NASA (נפטר ב-2003)
1964 – עליזה לביא, חברת כנסת מטעם מפלגת יש עתיד
1970 – אני דיפרנקו, זמרת-יוצרת וגיטריסטית אמריקאית
1972 – גלית גוטמן, דוגמנית, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1973 – אורן לוטנברג, גיטריסט, זמר ומפיק מוזיקלי ישראלי
1974 – מאט הארדי, מתאבק אמריקאי
1975 – אסף פריינטא, שחקן תיאטרון וטלוויזיה ומדבב ישראלי
1978 – גיא מזיג, גיטריסט, פזמונאי, מעבד, שחקן וזמר ישראלי
1988 – חואן מרטין דל פוטרו, טניסאי ארגנטינאי
נפטרו
ממוזער|216x216 פיקסלים|אורבן לה-ורייה
ממוזער|239x239 פיקסלים|זיגמונד פרויד
965 – אל-מתנבי, משורר ערבי עבאסי שחי ופעל בעיראק (נולד ב-920)
1241 – סנורי סטורלוסון, סופר ומדינאי איסלנדי (נולד ב-1179)
1850 – חוסה ארטיגס, מצביא ומאבות האומה האורוגוואית (נולד ב-1764)
1870 – פרוספר מרימה, סופר צרפתי (נולד ב-1803)
1877 – אורבן לה-ורייה, מתמטיקאי צרפתי הידוע בעיקר בשל גילויו של כוכב הלכת נפטון (נולד ב-1811)
1885 – קרל שפיצווג, צייר גרמני (נולד ב-1808)
1889 – וילקי קולינס, סופר בריטי, נחשב לראשון סופרי המסתורין (נולד ב-1824)
1929 – ריכרד אדולף ז'יגמונדי, כימאי אוסטרי-גרמני ממוצא הונגרי, זוכה פרס נובל לכימיה (נולד ב-1865)
1939 – זיגמונד פרויד, מייסד הפסיכואנליזה (נולד ב-1856)
1944 – ישראל יעקב קליגלר, מיקרוביולוג ארץ ישראלי (נולד ב-1888)
1968 – ירוחם ורדימון, מראשוני הקולנוע הישראלי, מחנך וחוקר האות והלשון העברית (נולד ב-1897)
1973 – פבלו נרודה, משורר צ'יליאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1971 (נולד ב-1904)
1987 – בוב פוסי, במאי, מחזאי וכוריאוגרף אמריקאי (נולד ב-1927)
1994 – רוברט בלוך, סופר מדע בדיוני (נולד ב-1917)
2018 – צ'ארלס קואן קאו, חוקר בתחום הנדסת חשמל וחלוץ בתחום השימוש בסיבים אופטיים בהנדסת מערכות תקשורת, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1933)
2019 – איליין פיינסטיין, משוררת, סופרת, מחזאית, ומתרגמת יהודייה בריטית (נולדה ב-1930)
2019 – מטעמה קשתי, אשת חינוך וסופרת ילדים, זוכת פרס יציב (נולדה ב-1934)
2019 – רוברט האנטר, משורר וזמר אמריקאי (נולד ב-1941)
2020 – ז'ולייט גרקו, זמרת שאנסונים ושחקנית צרפתייה (נולדה ב-1927)
2021 – אירית ר. קופר, סופרת ישראלית (נולדה ב-1929)
2021 – של אסקילדסן, סופר נורווגי (נולד ב-1929)
2022 – לואיז פלטשר, שחקנית אמריקאית זוכת אוסקר, גלובוס הזהב, באפט"א וסאטורן (נולדה ב-1934)
2022 – הילרי מנטל, סופרת בריטית (נולדה ב-1952)
2023 – צוריאל שקד, זקן חכמי טריפולי, מורה ומחנך, מנהיג ציוני של הקהילה היהודית בלוב (נולד ב-1920)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ערב הסעודית – היום הלאומי
יום הנראות הביסקסואלי הבינלאומי של הקהילה הלהט"ב
22 בספטמבר – 24 בספטמבר
ספטמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ט כג
קטגוריה:ספטמבר
| 2024-04-24T16:59:35
|
ז'אן בודריאר
|
ז'אן בודריאר (בצרפתית: Jean Baudrillard; 27 ביולי 1929 – 6 במרץ 2007) היה פילוסוף של התרבות, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה של פריז, פרשן פוליטי וצלם. עבודתו נקשרת בדרך-כלל בפוסטמודרניזם ובפוסט סטרוקטורליזם.
בודריאר נולד בריימס שבצרפת ב-27 ביולי 1929. תרגם לצרפתית את כתביהם של קרל מרקס וברטולט ברכט. באמצע שנות ה־60 של המאה ה־20 עבר לעסוק בסוציולוגיה.
הגותו
בודריאר השתמש במושג "סימולאקרה" (Simulacra) – המהווה חלק מהותי בשיח הפוסטמודרני. הוא שימש בידיו כאמצעי ביטוי ביקורתי לתיאור המציאות, ככזו שהופר היחס בינה לבין ייצוגיה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך, היא ריבוי דגמי הערים והמבנים המוצגים לקהל באתרים שונים ברחבי העולם, שנוצרו על פי בודריאר כתולדה מצורך בלתי נשלט לייצר חיקויים שישמשו כתענוגות להמונים. למושג זה יש תקדימים במשל המערה של אפלטון ואף על מושג ה'פאסטיש' של ולטר בנימין. מבחינה זו קיים קשר בין הגותו של בודריאר לבין הגותו של הפילוסוף פרדריק ג'יימסון.
לדעת בודריאר הטרור הוא בן זמנה של הגלובליזציה והוא אמצעי נגד הייאוש והבושה של מוטבי הגלובליזציה והכניעה של התרבות לטכנולוגיה הדורסנית. הייאוש נובע, כך סבר, מן המימוש של כל התשוקות ומן השפע שאין לו משהו שישמש משקל נגד ומן הפתרון האלים לסכסוכים. בודריאר כתב על טרור חדש עם נשק חדש בו הטרוריסטים מסווים עצמם בחיי היום יום האמריקאים ומשתפים בטרור את מותם. בודריאר פיתח תאוריית פיתוי בה השפעת הצדדים מובילה לקיצוניות או לאיפוס. הפיתוי הוא משחק היכול להיות בדמות דו-קרב, חיזור גורלי, משחק פוקר בסכומי עתק, נקמת דם ועוד. כל צד מנסה להביא את הצד השני לכדי סכנת חיים.
בודריאר הגדיר ארבעה שלבים בהתפתחות הקשר בין המציאות לבין הדימוי בתרבות המערבית והם:
שלב ראשון – הדימוי כהשתקפות המציאות, רפרזנטציה.
שלב שני – הדימוי כעיוות המציאות, השחתה.
שלב שלישי – הדימוי כהסוואה להיעדר, יצירת רושם, מעשה כשפים של הדימוי.
שלב רביעי, הסימולאקרה – דימוי חסר קשר מוחלט למציאות; המודל מכריע את דרך ראייתנו את המציאות.
בודריאר סופר ארבע מלחמות עולם:
מלחמת העולם הראשונה, ששמה קץ לעידן הקולוניאליזם.
מלחמת העולם השנייה, ששמה קץ לנאציזם.
מלחמת העולם השלישית, היא המלחמה הקרה, ששמה קץ לקומוניזם.
מלחמת העולם הרביעית היא המלחמה בין הסדר העולמי החדש לבין הטרור.
ספרו "רוח הטרור" מעניק הסבר אלטרנטיבי ומקורי להרס מגדלי התאומים בפיגועי 11 בספטמבר.
סימולאקרה וסימולציה
המושגים סימולציה וסימולאקרה הם מרכזיים בהגותו המאוחרת של בודריאר, ומהווים את החלק המוכר ביותר בעבודתו. בעוד הוגים קודמים גרסו שהמסמן (הסימנים השונים שנוכחים בטקסט) והמסומן (האובייקט אליו מתייחס הטקסט) מרכיבים את הטקסט התקשורתי, בודריאר טוען שישנה אפשרות שלייצוג תקשורתי אין מיוצג ממשי. כלומר הסימולציה, שאמורה להיות מודל המשקף את המציאות הממשית, טשטשה אותה וערפלה את זהותה. תהליך זה הוביל להיווצרותה של מציאות חדשה מעוותת, אותה הוא כינה היפר-ממשית. הוא טוען שאנו חיים בחברה היפר-ממשית, הגדושה בהעתקים חסרי מקור (סימולאקרות), ולה אין קשר עם המציאות הממשית, אלא רק עם הייצוגים שלה.
מספריו
סימולקרות וסימולציה (2007). סדרת "הצרפתים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תרגום, הערות ואחרית דבר: אריאלה אזולאי.
רוח הטרור (2004). תל אביב: הוצאת רסלינג. תרגום: אמוץ גלעדי, עריכה מדעית: דרור משעני, 103 עמודים.
אמריקה (2000). תל אביב: הוצאת בבל, תרגמה: מור קדישזון, 163 עמודים.
מלחמת המפרץ לא קרתה (1991)
לשכוח את פוקו (1977). (על הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו).
ראו גם
פילוסופיה של האדריכלות
לקריאה נוספת
בודריאר והמילניום (פוסטמודרניים), מאת הורוקס כריסטופר הוצאת ספרית פועלים בעברית.
אושי קראוס, בודריאר וסימולקרת הכסף, רסלינג, 2010.
אייל דותן, "ברוכים הבאים למלחמת העולם הרביעית: אחרית דבר", בתוך: רוח הטרור, רסלינג, 2004, עמ' 97-83.
קישורים חיצוניים
האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד, בודריאר
דוד גורביץ', בודריאר - אימה ובידור בעידן הטלוויזואלי, הקדמה לספר בודריאר והמילניום מאת כריסטופר הורוקס, ספריית פועלים, 2002, עמ' 7–22.
על כתביו:
קטגוריה:סוציולוגים צרפתים
קטגוריה:פילוסופים צרפתים
קטגוריה:פילוסופים של המאה ה-20
קטגוריה:פוסטמודרניזם
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1929
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-2007
| 2024-08-21T14:55:05
|
הומוסקסואליות
|
שמאל|ממוזער|250px|דגל הגאווה במצעד הגאווה בטאיוואן
בהקשר של מיניות האדם, הוֹמוֹסֶקסוּאליות (הלחם של המילים: "ὁμός" (תעתיק: "הומוס"; מיוונית: "זהה") ו־"sex" (תעתיק: "סקס"; מלטינית: מין), כלומר "מין זהה") פירושה משיכה מינית של אדם אל בני מגדרו. משיכה מינית של אישה אל אישה אחרת מכונה גם לֶסבִּיּוּת.
הומו (או "גיי") הוא גבר הנמשך בעיקר לגברים ונמשך ברמה מועטה, או אינו נמשך כלל, לנשים. לסבית היא אישה הנמשכת בעיקר לנשים ונמשכת ברמה מועטה, או אינה נמשכת כלל, לגברים.
הגדרתהּ של ההומוסקסואליות אינה מוסכמת על כלל החוקרים.
מונחים
ממוזער|250px|סאפפו, משוררת שחייתה באי לסבוס וכתבה שירי אהבה לנשים בציור של גוסטב קלימט. בעקבותיה, מוכר גם הכינוי "סאפפית" כמילה נרדפת ל"לסבית".
ממוזער|250px|תיעוד ראשון של המילה "הומוסקסואל" (ממורקרת) במכתב של קרל מריה קרטבני (1868)
המונח "הומוסקסואליות" נטבע בשנת 1869 על ידי העיתונאי האוסטרי קרל מריה קֶרטבֶּני, במסגרת עיתון קיר שיצא כנגד סעיף 143 בחוק הפרוסי האוסר על מעשי סדום (שבהמשך התגלגל לסעיף 175 בחוק העונשין הגרמני). מונח זה נקלט במהירות והחליף מונחים אחרים שהיו נפוצים עד אז, כגון "סִימִילִיסקסואליות", "אוּרָנִיזם" ורבים אחרים. טביעת המונח אפשרה התייחסות לתופעה ובכך הפך אותה לאנושית, אך מאידך, צמצמה אותה לפעילותו המינית של האדם.
שם התואר "הומו" (ובריבוי: "הומואים") הוא המונח השגור והמקובל כיום לתיאור גבר שנמשך לגברים אחרים. המילה אומצה על ידי ציבור ההומואים והלסביות, למרות ובגלל שבמקורה היא הייתה כינוי גנאי, ועל אף שהיא עדיין נמצאות בשימוש פוגעני כעלבון ואף כקללה. המונח אומץ גם בתקשורת ובעיתונות הכללית, והמילה נמצאת בשימוש נרחב בעברית הישראלית המדוברת והכתובה. לעיתים קרובות משתמשים במילה "הומו" לתרגום המילה gay מאנגלית, כשמדובר בגבר.
שם התואר לסבית, הוא המונח המקובל לתיאור אישה הנמשכת לנשים אחרות. ובהתאם הנטייה המנית המקבילה אצל נשים נקראת לסביות, לצד המונח הומוסקסואליות התקף לשני המינים.
המונח נגזר משמו של האי היווני לסבוס, שבו חיה המשוררת הקלאסית סאפפו, שכתבה שירי אהבה לנשים בעת העתיקה.
המילה "גאה" על הטיותיה נפוצה כשם תואר בהקשרים תרבותיים להט"בים. לדוגמה , המשחקים הגאים, מצעד הגאווה וכדומה. בהקשר זה היא מתייחסת ללהט"ב בכלל ולא רק להומואים וללסביות. פופולריות המילה נובעת בין השאר מהקושי להטות את המילה "הומו" כשם תואר בעברית.
המילה, "גיי", שהושאלה מאנגלית, משמשת לעיתים בעברית לתיאור גבר בעל נטייה מינית הומוסקסואלית. משמעותה המקורית של המילה האנגלית gay היא "שמח, עליז", אך במאה ה־19 בבריטניה קיבלה משמעות לוואי של "פרוצה, אישה לא מוסרית", ואחר־כך "הומוסקסואל נשי". בימינו, בעולם הדובר אנגלית המילה gay נחשבת כמילה נייטרלית לתיאור הומו או לסבית, ומשמעויותיה, הן המקורית והן האחרות, אבדו כמעט לגמרי. יש נטייה לאמץ את המילה הזאת בשפות אחרות, בעיקר שפות אירופיות, בזכות העובדה שאין לה כשלעצמה קונוטציות שליליות או חיוביות.
המונח "נטייה מינית הפוכה" (או "נטיות הפוכות"), נמצא בשימוש בעיקר בקרב רבנים, ואנשי חינוך דתיים המבקשים לבטא באמצעותו את העמדה כי נטייה מינית הומוסקסואלית אינה נורמטיבית, ויש לשנותה או לדכאה. מקורו של המונח הוא במפנה המאה ה־20, אז השתמשו בו סקסולוגים כגון הבלוק אליס, שגרסו שהומואים ולסביות הם אנשים החווים "היפוך מיני", בו התנהגותם המגדרית אינה תואמת את מינם. בתקופה זאת הבידול בין נטייה מינית וזהות מגדרית טרם התבסס. מונח זה נחשב כפוגעני בקרב אלה שמזהים עצמם כהומואים או כלסביות.
הנטייה המינית ההופכית ל"הומוסקסואליות" היא "הֶטֶרוֹסקסואליות", כלומר, משיכה למין הנגדי. ("הטרו" ביוונית = "שונה, אחר"). באנגלית מקובל המונח "סטרייט" (straight; "ישר") כניגוד ל"גיי" (gay), והמילה התקבלה גם בעברית המדוברת לתיאור הטרוסקסואל. ביסקסואליות מתארת משיכה לאנשים משני המינים.
הומוארוטיקה ויחסי־מין הומוסקסואליים לאורך ההיסטוריה
הומוסקסואליות ביוון וברומא בעת העתיקה
שמאל|ממוזער|250px|"מותו של יקינתון", מאת ז'אן ברוק, 1801; המיתולוגיה היוונית: אפולו תומך במאהבו יקינתון הגוסס מפצעיו
ממוזער|250px|שרפה על המוקד של שני גברים שהורשעו בקיום יחסי מין, מחוץ לחומות ציריך שבשווייץ (1482).
ממוזער|250px|שלט באושוויץ המפרט את סימני ההיכר של קבוצות אסירים שונות, בהן יהודים, פושעים, צוענים והומוסקסואלים.
במערב, מעליית הנצרות ועד למחצית השנייה של המאה ה־20, נחשבה פעילות הומוסקסואלית לסטייה, אך המצב היה שונה בעת העתיקה. לפי עדויות ההיסטוריונים הרומאים פעילות הומוסקסואלית הייתה נפוצה בקרב הלוחמים הקלטים. גם היוונים בירכו על התופעה וחשבו שגברים שמשרתים לצד מאהביהם צפויים להילחם בצורה טובה; כך התבנים הקימו את הגדוד הקדוש של תבאי שהיה יחידת עילית של צבאם וכל חבריה הורכבו מזוגות של מאהבים. גם בצבא הספרטני הדבר היה מקובל.
סוג נוסף של יחסי מין בין גברים ביוון הקלאסית היה פדרסטיה: יחסי מין בין גבר לנער, בלי הקשר צבאי. כמעט כל הפילוסופים היוונים קיימו יחסי מין עם גברים אחרים, בדרך כלל עם שוליותיהם הצעירים. אפלטון, כפי שמשתקף בדיאלוג המשתה, סבר שמשכב אישה מביא לפורקן גופני בעוד שמשכב זכר מביא גם לפורקן הנפש. משכב זכר הייתה נורמה מקובלת בקרב בני אצולה רבים, ביוון העתיקה, סין, בביזנטיון ובפרס של ימי הביניים.
הרומאים הסתייגו בהתחלה מהתופעה והתנגדו לה בתוקף. אחרי כיבושה של יוון במאה ה־2 לפנה"ס התרבות היוונית החלה לחדור לאימפריה הרומית ועם הזמן רוב הרומאים, במיוחד אנשי מעמד הביניים, קיבלו את הפעילות ההומוסקסואלית ולא ראו בה סטייה. לעומתם האריסטוקרטיה הרומית ראתה בפעילות הומוסקסואלית תופעה מגונה. המשורר הרומי גאיוס ואלריוס קאטולוס (84–54 לפסה"נ) מציין בשיריו את ההומוסקסואליות לגנאי, מתקיף את מתנגדיו על "נשיותם" ומהלל את מוסד הנישואין, אך לצד שירי האהבה המפורסמים שלו ל"לֶסְבּיה" (היא קלודיה מֶטֶלוּס) הוא כתב גם שירי חשק לנערים ושירי אהבה נכזבת לגבר בשם יובנטיוס. על כל פנים, גם ביוון וגם ברומא היה קוד התנהגות מורכב שראה התנהגויות הומוסקסואליות מסוימות כנורמטיביות, ואחרות כפסולות; בין השאר התנהגות הומוסקסואלית שנתפסה כנשית (מין אנאלי פאסיבי, התנהגות "רכרוכית" או "זנותית") נחשבה לגיטימית רק עבור עבדים ונערים, אך בקרב אזרחים מבוגרים הייתה עלולה להוביל לעונש.
הרומאים השתמשו במונח אירומטור ככינוי גנאי לאותם גברים שמבחירתם, כל תפקידם בזוגיות ההומוסקסואלית היה לענג גברים אחרים מבלי שידאגו שיענגו גם אותם, בעיקר לאלה שסיפקו שירותי מין אוראלי. בכך ראו כניעה וביטול עצמי מוסרי.
הומוסקסואליות בקרב קבוצות לוחמים בעת העתיקה
סוג דומה של יחסי מין הקשור לגבריות וללוחמה התקיים בתרבויות נוספות. למשל, אצל בני האזנדה, בדרום סודאן, הכוח הצבאי הקבוע של רווקים צעירים, "נשאו" נערים צעירים שסיפקו את צורכיהם המיניים עד אשר התעשרו מספיק כך שיכלו לשאת אישה. אותם נערים הפכו ברבות השנים ללוחמים, ו"נשאו" נערים משל עצמם. תופעה דומה התרחשה גם בגינאה החדשה אצל בני הסמביה. במשך שבע שנים הנערים הצעירים הופרדו ממשפחתם וקיימו יחסי מין אוראליים עם בוגרים מהם. לדעת בני סמביה, על מנת להפוך ללוחמים קשוחים יש לבלוע זרע שפלטו לוחמים מבוגרים יותר – רצוי כמה שיותר לוחמים, ופעמים רבות ככל האפשר.
בתרבויות מסוימות, דוגמת זאת שבניקרגואה, נעשתה הבחנה בין המחדיר לנחדר בשעת הפעילות המינית. בעוד החודר, שקיים יחסי מין גם עם נשים ואף נישא להן, נחשב לגבר נורמטיבי, ואף לגברי מאוד, הרי שהנחדר הועמד בקטגוריה מינית נפרדת; אך גם בחברות אלה, הנחדר לא היה מורחק ומוקע מהחברה, אלא היה חלק אינטגרלי ממנה. בתרבויות מסוימות, כגון בסיביר יוחסו לחלקם סגולות מיוחדות, כמו יכולת שמאניסטית. למעשה, ההומוסקסואליות כקהילה נפרדת ממוסדת ומוקעת התקיימה רק בחברה המערבית. המקרה הדומה ביותר לזה הוא קאסטת ההיג'רה שבהודו. אך גם שם, גבר המקיים יחסי מין עם היג'רה אינו נחשב להומוסקסואל, בעוד שבחברה המערבית הוא עשוי להיחשב ככזה.
הומוסקסואליות באירופה מימי הביניים ועד העת החדשה
רדיפת הומוסקסואלים באירופה הנוצרית
לאורך ההיסטוריה, בכל רחבי העולם הנוצרי והמוסלמי נחשבה הפעילות ההומוסקסואליות לפשע חמור הנוגע לפגיעה במוסר, ואנשים שקיימו פעילות כזאת נרדפו. אחת הסיבות לכך היא הסתעפות התרבות היהודית, האוסרת על משכב זכר, לנצרות ולאסלאם.
בשלהי המאה ה־4, לאחר שהתקבלה הנצרות כדתה הרשמית של האימפריה הרומית, הסובלנות המינית פסקה לחלוטין כי הנצרות בדומה ליהדות רואה ביחסי מין אלה חטא. בימי הביניים היו הומוסקסואלים נתונים לרדיפות ואף היו עלולים להישרף על המוקד בעוון קיום פעילות הומוסקסואלית.
בעת החדשה, כבר לא שרפו הומוסקסואלים על המוקד, אך היחס אליהם היה קשה, והם נכלאו לעיתים קרובות. יחסי מין הומוסקסואליים הוצאו מחוץ לחוק בחלק ניכר ממדינות אירופה. עם התפתחות ענפי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה בסוף המאה ה־19 וראשית המאה ה־20 התפתחה גישה חדשה להומוסקסואליות. במקום לראות בהומוסקסואלים פושעים, החלו לראות בהם לוקים במחלת נפש ונעשו ניסיונות לפתח טיפולי המרה כדי לרפאם. במדינות מערביות ודמוקרטיות, שתי הגישות, זאת הרואה בהומוסקסאליות פשע וזאת הרואה בהומוסקסואליות מחלה התקיימו זאת בצד זאת עד שנות ה־70 של המאה ה־20.
היחס להומוסקסואליות מראשית העת החדשה
רדיפת הומוסקסואלים הגיעה לשיא בגרמניה הנאצית, שבה, בהתאם לסעיף 175 לחוק העונשין הגרמני, נשלחו גברים הומוסקסואלים למחנות ריכוז, וזכו ליחס בלתי־אנושי. בחלק ממחנות הריכוז סומנו הומוסקסואלים באמצעות טלאי ורוד בצורת משולש הפוך שנתפר על בגדיהם. הנשים הלסביות בגרמניה הנאצית סבלו אף הן התנכלויות, אך לא נרדפו באופן שיטתי כגברים. אנדרטה באמסטרדם, הנקראת "הומומונומנט", מציינת את זכרם של כל ההומוסקסואלים שנרדפו לאורך הדורות בשל נטייתם.
ענישה, הפליה וטיפולים אכזריים של גברים הומוסקסואלים הייתה דבר נפוץ גם במדינות דמוקרטיות. במשך זמן רב הומוסקסואליות נחשבה כתסמין של סכיזופרניה. בשנות ה־40 וה־50 של המאה העשרים, הוביל הנוירולוג וולטר פרימן לכך שלובוטומיה עם דקר דמוי דקר קרח הוצעה כטיפול נפוץ לבעיות נפשיות כמו סכיזופרניה בארצות הברית. הניתוח נועד "לתקן" גם את המשיכה המינית לגברים. בשיטה של פרימן הוחדר דוקרן תוך חלל הגולגולת כדי להרוס את האונות הקדמיות של המוח. פרימן עצמו ביצע מעל 3,400 ניתוחי מוח כאלה ב־23 מדינות, מוערך כי בערך 40% מהמטופלים של פרימן היו גברים הומוסקסואלים. בנוסף לכך הוא ביצע את הניתוח גם בנשים עם "בעיות מין" שלא רצו לשכב עם בני זוגן. הוא פעל עד 1967 וכ-15% מהמטופלים מתו מההליך. לעיתים קרובות היה צורך ללמד מחדש את מטופליו כיצד לאכול ולהשתמש בשירותים.
היחס להומוסקסואלים התחיל להשתנות רק מחצית השנייה של המאה ה־20. הלגיטימציה שניתנה להומוסקסואליות במערב היא מהשינויים התרבותיים הניכרים שחלו בתקופה זאת. בין יתר הסממנים לכך ניתן למנות את הביטויים "פאג האג" המתאר אישה המעדיפה להמצא בחברת הומואים, ו"גיי פרנדלי" המתאר אנשים, מוסדות ועסקים המגדירים עצמם כידידותיים כלפי אוכלוסיית הלהט"ב. עם זאת, עדיין ברוב ארצות העולם השלישי, נותר היחס להומוסקסואליות שלילי.
נטייה מינית כקטגוריה מודרנית
עצם החלוקה של אנשים על סמך רצונותיהם, ומינו של האדם בו הם חושקים, היא פרקטיקה מודרנית.
ישנם פילוסופים פוליטיים וחברתיים הטוענים כנגד כל ניסיון להגדיר אדם כמשתייך לקבוצה או מעמד מסוים על־פי סוג יחסי המין שהוא מקיים. המפורסם ביניהם גור וידאל קובע כי ניתן לדבר על יחסי מין הומוסקסואליים אך לא על אנשים הומוסקסואלים.
השימוש במונח הומוסקסואליות בהתייחס לחברות קדם־מודרניות הוא בעייתי, מכיוון שפעמים רבות תפיסת המיניות בחברות אלה היא שונה. בחברות מסורתיות מסוימות יחסי מין בין בני אותו המין מקובלים, אך הם כפופים לכללים חברתיים השונים מהמקובל בחברה המודרנית ואינם מהווים תחליף לקשר ממוסד בין גבר ואישה.
התגבשות הנטייה המינית ההומוסקסואלית
בטרם יוסבר על הידוע בקהילה המדעית על הגורמים להומוסקסואליות, ראשית כל ראוי לבאר את המונח נטייה מינית. נטייה מינית היא שילוב ארוך טווח של משיכה מינית ורגשית הכוללת רגשות, מחשבות ופנטזיות. קיימות שתי נטיות מיניות או "פיליות" משמעותיות: אנדרופיליה (Androphilia), וגינאפיליה (Gynephilia), כאשר אנדרופיליה פירושה משיכה לבני המגדר הגברי, וגינאפיליה משיכה לבני המגדר הנשי. במחקר הפסיכולוגי, מקובל כי הפרט נע בין הטרוסקסואליות מוחלטת (דהיינו מצב בו הוא נמשך למגדר ההפוך) לבין הומוסקסואליות מוחלטת (מצב בו הוא נמשך למגדר שאליו הוא משתייך לפחות לפי הרגשתו). בטווח זה קיימים מספר סוגים של נטייה מינית ביסקסואליות (משיכה רגשית ופיזית לשני המגדרים). בעוד שחוקרים שונים הציעו רצפים שונים בהם זה יסווג, הראשון הוצע בשנת 1948, על ידי הזואולוג והסקסולוג אלפרד קינסי.
הקשר בין זהות מגדרית לנטייה מינית
יש להבחין בין הומואים ולסביות לבין טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים, שהם אנשים החשים אי התאמה בין זהותם המגדרית לבין המגדר שהוקצה להם בלידתם או לבין מינם הביולוגי. ככלל, יש להבחין בין נטייה מינית לבין זהות מגדרית.
בשונה מנטייה מינית המגדירה לאיזו קבוצה מגדרית נמשך הפרט. זהות מגדרית עוסקת, באופן כללי, בשאלה האם אדם מגדיר עצמו כגבר, אישה או בזהות מגדרית לא בינארית. אין בהכרח קשר בין הזהות המגדרית לנטייה המינית וכך רוב הזכרים מגדירים עצמם כגברים ללא תלות בנטייתם המינית, ובהתאמה רוב הנקבות מגדירות עצמן כנשים ללא תלות בנטייתן המינית. אמנם, עבודת מחקר חלוצית ורחבת היקף בניצוחו של הפסיכולוג־סקסולוג ריצ'רד גרין תיעדה קשר מתאמי מובהק סטטיסטית וגבוה בין נון־קונפורמיות מגדרית בילדות המוקדמת או בגיל הגן (GIDC), לבין הזדהות הומוסקסואלית (ואף טרנסקסואלית) בגיל מאוחר יותר.
מחקרי המשך אישרו את הממצא. במילים אחרות, על פי ממצאים אלה, בנים שהתנהגו באופן הנתפש כ"נשי" בתרבותם ובנות שהתנהגו באופן הנתפס כ"גברי" בתרבותן, סביר היה להניח שבעתיד יזדהו כהומוסקסואלים או כבעלי זהות מינית דומה.
גם בקרב אנשים טרנסג'נדרים קיימות נטיות מיניות לא הטרוסקסואליות, למשל נשים טרנסג'דריות לסביות.
השערות לגבי הגורמים המשפיעים על הנטייה המינית
המידה בה כל אחד מהגורמים הידועים המשפיעים על נטייה מינית (בשפה מקצועית: האטיולוגיה של התופעה) משפיע עליה, איננה תמיד ברורה די הצורך. הדבר נכון הן לגבי נטייה מינית הטרוסקסואלית והן לגבי נטייה מינית הומוסקסואלית. אף לא ברור אם נטייה מינית אצל גברים ואצל נשים מתעצבת, לפחות ברוב המקרים, על פי אותם קווים כלליים בדיוק. הוצעו כמה הסברים להתהוות נטייה מינית אצל בני־אדם ולחלקם אף הוצגו תימוכין אמפיריים, אך אף הסבר לא הוכח במידה התקפה לכל המקרים כולם.
ההסברים שהועלו מציעים שלוש סיבות עיקריות להתעצבות נטייה מינית: סיבה גנטית, סיבה סביבתית ביולוגית וסיבה סביבתית פסיכולוגית. מקובל להניח כי הומוסקסואליות מושפעת משילוב של הגורמים הנזכרים לעיל (או לפחות השניים האחרונים), וכי הבסיס הנוירוביולוגי לה מתקבע לפני הלידה או מעט לאחריה, והבסיס האישיותי שנקשר בה, מתבסס כבר בגיל הרך.
המחקרים המוקדמים של שנות ה־50 של המאה ה־20 מתבססים בעיקרם על דיווחיהם של הומוסקסואלים ולסביות ושל אנשים שראיינו אותם (אלפרד קינסי הוא הבולט שבהם, ראו להלן). מחקרים אלה ניסו להשתמש בשיטות שונות על מנת להתגבר על חוסר שיתוף פעולה מצד נחקרים שנובע מכך שנושא המיניות בכלל, ונטייה מינית הומוסקסואלית בפרט הם נושאים עליהם קיים במידה רבה טאבו גם כיום ואפילו בארצות המערב. כיום המחקרים מתבססים יותר על ממצאים מתחום הנוירופסיכולוגיה, הטרטולוגיה, הביוכימיה, האמבריולוגיה ועוד. גם בקרב המחקר הפסיכולוגי נערכו שינויי פרדיגמות ונטישת תאוריות פסיכואנליטיות מסוימות לעבר אחרות.
ההתמקדות בנטייה ההומוסקסואלית דווקא, נובעת ככל הנראה מהדעה הרואה בנטייה המינית ההטרוסקסואלית הנפוצה יותר את המובן מאליו, ובנטייה מינית ההומוסקסואלית את החריג הדורש הסבר.
גורמים גנטיים
קיימת מחלוקת לגבי קיום הסבר גנטי להומוסקסואליות. עם זאת, מחקרים המצביעים על גנים ספציפיים (Xq28 ואחרים), הקשורים לנטייה הומוסקסואלית בגברים. כמו כן, נטייה לסבית זוהתה כבעלת פוטנציאל תורשתי. חוקרים מאוניברסיטת אילינוי בדקו מאות אחים הומוסקסואלים ומצאו דמיון בשני אזורים על גבי שני כרומוזומים המחזק לדבריהם את העדויות המדעיות הגורסות כי נטייה מינית היא תורשתית.
מחקרי גנטיקה השוואתית
אילו נטייה מינית הייתה נקבעת על ידי הגנטיקה באופן בלעדי, אזי בדרך כלל הייתה צריכה להתקיים התאמה של 100% בין נטיותיהם המיניות של תאומים זהים (מונוזיגוטים), אשר בדרך כלל חולקים 99.8% חומר גנטי. במחקרים נמצא שבין תאומים זהים קיים דמיון שהוא רק מעט רב יותר מאשר אצל תאומים לא זהים; בסקר שערך Kenneth S. Kendler נמצא כי הסיכוי של תאום זהה שאחיו הומוסקסואל להיות גם כן הומוסקסואל הוא כ־32% בהשוואה ל־13% אצל זוגות תאומים לא זהים.
מחקרי תאומים מעין אלה מעידים לכאורה על השפעה גנטית מתונה על הנטייה המינית אך בו בעת מפריכים את הטענה כי הומוסקסואליות (לפחות זאת האנושית) היא תופעה גנטית גרידא; תאומים זהים נושאים מטען גנטי־נוקלוארי זהה לכן תופעות גנטיות אמורות להתבטא בהם בדרך כלל בצורה שווה; היות שתאומים זהים חולקים 99.8% חומר גנטי, הרי שהעיקר הנותר הוא להבין עד כמה מטים ה־0.2% של החומר הגנטי המיטוכונדריאלי (הפועל כמעין "בקרה גנטית" על ה־DNA הנוקלוארי) את ביטוי הגנטיקה הנוקלוארית עצמה בהקשר זה, אם בכלל; מטלה מחקרית זאת אינה בהכרח פשוטה שכן תועדו מצבים רבים בהם מוטציות ב־DNA המיטוכונדריאלי גורמות למצבים פנוטיפיים אבנורמליים (חלקם בעיתיים או מסכני חיים) באדם.
השפעות בשלב העוברי
לפי חלק מהמחקרים, נטייה הומוסקסואלית קשורה לסביבה ההורמונלית שחווה העובר במשך ההיריון. כמה תכונות הקשורות במידת החשיפה של העובר להורמוני מין קשורות גם להומוסקסואליות:
אורך עצמות – לגברים הומוסקסואלים עצמות זרוע, יד ורגל קצרות יותר. העצמות הללו צומחות מדסקית סחוסית בקצותיהן, ההתארכות נפסקת כאשר הדסקית הזאת נעלמת כלומר כאשר הסחוס הגמיש הופך לעצם קשה. הורמון המין הנשי אסטרוגן אחראי על התגרמות דסקית הגדילה והפסקת ההתארכות. השוני באורך הסופי של העצמות עשוי לרמוז, לכן, על "נשיות הורמונלית" של גברים הומוסקסואלים.
מיקום במשפחה – הסיכוי להיות הטרוסקסואל גבוה באופן מובהק אצל בנים בכורים ושיעור ההומוסקסואליות עולה ככל שלאדם יש יותר אחים בוגרים. הסיכוי להומוסקסואליות עולה ב־33% עם כל אח בוגר (אחיות אינן משפיעות על הסבירות הזאת). חישוב פשוט מראה כי סיכוייו של מי שיש לו שלושה אחים בוגרים להיות הומוסקסואל יותר מכפולים מסיכוייו של הבכור. יש המשערים כי מערכת החיסון של האם לומדת להכיר חומרים האופייניים לעוברים זכרים כזרים והיא מייצרת נגדם נוגדנים הנלחמים בהם ביתר יעילות עם כל "זריקת דחף" נוספת (כלומר עם כל עובר נוסף ממין זכר).
תפיסה מרחבית – במבחנים של תפיסה מרחבית (למשל: סיבוב "מחשבתי" של גוף) קיבלו גברים הומוסקסואלים ציונים נמוכים משל הטרוסקסואלים; לעומת זאת, הם הצליחו יותר במבדקים מילוליים וזיכרון חזותי (מאפיינים נשיים).
מחקרי מוח הראו הבדלי גודל במספר מצומצם של גרעינים במוח (למשל בהיפותלמוס) בין הומוסקסואלים גברים להטרוסקסואלים נשים וגברים, אולם לא נקבע אם שוני זה הוא הגורם להומוסקסואליות, או ביטוי להתנהגות המינית השונה (כלומר, קשר הסיבה והמסוּבב אינו ברור).
גורמים סביבתיים ופסיכולוגיים
שמאל|ממוזער|170px|זיגמונד פרויד, 1914
הומוסקסואליות אינה ממוקדת באנשים שעברו חוויות חריגות בילדותם או בנעוריהם, או באנשים שהתנהגותם בגיל הילדות הייתה חריגה.
אף לא הוכח כי לחוויות חריגות בילדות יש קשר לגיבוש נטייה מינית הומוסקסואלית, בהנחה שזאת אכן מתגבשת רק לאחר הלידה.
דו"ח שפרסם אלפרד קינסי בארצות הברית ב־1948 הראה כי נטייה מינית הומוסקסואלית נפוצה הרבה יותר ממה ששיערו תחילה, וכי היא נפוצה בקרב כלל הנחקרים, בין אם חוו ילדות נורמטיבית ובין אם לאו. מחקרים נוספים שנעשו בעקבות קינסי אישרו ממצאים אלה. פסיכואנליטיקאים אף העלו את ההשערה כי נטייה מינית תלויה באופי הקשר בילדות עם אחד ההורים, אך השערות אלה לא בוססו אמפירית.
זיגמונד פרויד האמין שהאדם נולד ללא נטייה מינית וכי זאת נקבעת על ידי האינטראקציות העתידיות של היילוד עם הוריו והבניה חברתית של הסביבה. פרויד היה הראשון שייחס את ההומוסקסואליות כקיבעון לא פתיר של התסביך האדיפלי. הסבר נוסף על־פי פרויד הוא תא משפחתי המאופיין באם דומיננטית ובעלת מעורבות יתר ובאב מרוחק ופסיבי. פרויד ראה בתופעה זאת תוצאה של שילוב של נטיות פרה־דיספוזיציות ביולוגיות ודפוסים משפחתיים בעייתיים, וזה המקור לכך שבמשך שנים ההומוסקסואליות נתפסה כפתולוגיה, כלומר, סוגיה רפואית. באופן דומה, גם משפחות של הומוסקסואלים נתפסו כפתולוגיות, בהיותן מספקות את "התנאים לצמיחתם" של הומוסקסואלים. עם זאת, פרויד לא ראה בהומוסקסואליות סטייה (פרוורסיה) כפי שראה זאת הממסד הרפואי באותה עת, אלא אינוורסיה. לטענתו, בעוד אלה הסובלים מסטייה הם חסרי יכולת לאהבה מעמיקה ומורכבת, אלא באהבה של חלקי אובייקט (כמו בפטישיזם), אלה הסובלים מאינוורסיה מסוגלים לאהבה עמוקה ומלאה ככל אדם בריא אחר.
גישתו של פרויד בעייתית היות שאינה מספקת כלים למענה לסוגיות הבאות:
אין הסבר לקיומם של הומוסקסואלים במשפחות שאינן מאופיינות בדפוס המשפחתי האופייני על־פי הגישה.
אין הסבר למקרים בהם הדפוס המשפחתי אופייני, אך הצאצאים הם הטרוסקסואלים.
אין הסבר לעובדה שבמשפחה אחת צאצא אחד הוא הומוסקסואל והאחר לא.
שינוי הנטייה המינית ההומוסקסואלית
במהלך השנים נערכו ניסיונות שונים לשינוי הנטייה המינית, עיקר הניסיונות היו "למחוק" נטייה מינית קיימת או לחלופין, לפתח נטיות אחרות במקומה, וזאת באמצעות פסיכואנליזה ושיטות טיפול אחרות (המכונות "טיפול המרה") או מתן תרופות. ניסיונות שכאלה פגעו באנשים שאותם ניסו לשנות. הממסד הרפואי בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה גורס שלא ניתן לשנות הומוסקסואליות. עמדה זאת נסמכת על ניסיון קליני שנצבר בעשרות השנים האחרונות ועל כישלונם של ניסיונות רבים לשינוי לשנות נטייה מינית בשיטות מגוונות. לאור זאת, המלצתם היא שאדם המתייסר עקב נטייתו המינית יבחר בטיפול שיעזור לו להשלים עם נטייתו (Sexual affirmation therapy).
ב־5 באוגוסט 2009 פרסמה האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה החלטה לפיה יש להימנע לחלוטין מהצעת טיפולים לשינוי הנטייה המינית של המטופל באמצעות טיפולי המרה או כל שיטה אחרת, נוכח היעדר הוכחות להצלחת הטיפול ונוכח הפגיעות הנפשיות שמהלך זה מציב למטופל (למשל דיכאון, חרדה והרס עצמי).
האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה הגיעה למסקנות זהות. שתי האגודות מתנגדות לכל טיפול המבוסס על ההנחה כי על הפציינט לשנות את נטייתו המינית, וקובעות כי על מטפלים להימנע מטיפולים כאלה; ולפיכך, כללי האתיקה של פסיכולוגים, סקסולוגים, יועצים חינוכיים ועובדים סוציאליים מנחים אותם שלא לנסות לשנות נטייה מינית.
למרות קביעת הגופים המקצועיים, ישנם גופים המציעים לשנות נטייה מינית בעזרת טיפול – לרוב מדובר בגופים בעלי אוריינטציה דתית, אשר עושים זאת לרוב מתוקף תפיסת עולם דתית, אף על פי שלעיתים נטען מצידם אחרת. גופים אלה משתמשים לרוב בשיטת טיפול בהתמכרויות על מנת לגמול לכאורה את המטופל מנטייתו המינית.
בישראל פועל ארגון "עצת נפש", ארגון דתי לאומי המציע טיפול המרה לגברים הומואים, ומפעיל סדנאות תחת הכותרת "חזרה אל הגבריות". יש לבצע הבחנה בין ניסיונות מחתרתיים כאלה, לשנות נטייה מינית, לבין מניפולציות מחקריות הנעשות במסגרת מחקר מדעי, לרוב פסיכולוגי, המתיימר לחשוף שלבים באטיולוגיה של ההתפתחות המינית של האדם במהלך חייו. אף על פי הדעה המקובלת בקהילת החוקרים והקלינאים, הומוסקסואליות של אדם, בדומה להטרוסקסואליות, היא חלק אינטגרלי מחוויית חייו והתנהלותו, וכהיבט כה בסיסי באישיותו ואף בזהותו, אשר לפחות בטכנולוגיה הפסיכולוגית הקיימת, בדרך כלל לא ניתן למנועו או לשנותו, ישנם הומואים ולסביות הפועלים בסתירה לנטייתם המינית וחיים עם בן זוג מהמין השני. רבנים רבים מעודדים דרך זאת, וחלקם אף מציעים להסתיר את "הנטייה ההפוכה" מבן הזוג. לעומתם, התומכים בזכויות להט"ב מעודדים אנשים לקבל את נטייתם המינית ולממש אותה.
התנהגות הומוסקסואלית בטבע
שמאל|ממוזער|250px|ברבור שחור. נצפו זוגות הומוסקסואליים של זכרים בשיעור של 25% מן האוכלוסייה, הן בשבי והן בטבע.
יחסים הומוסקסואלים תוארו בתקופות מסוימות כ"יחסים שאינם כדרך הטבע", אולם בפועל תועדו עד היום 1,500 מינים של בעלי חיים בטבע שנצפו מקיימים התנהגות הומוסקסואלית. חוקרים בעבר התעלמו מתופעה זאת מטעמים שונים. מקרה שכזה זכה לתשומת לב העיתונות בישראל כאשר זוג נשרים זכרים בגן החיות התנ"כי בירושלים החלו לחזר זה אחר זה ואף בנו יחדיו קן.
פרטים של בונובו ("שימפנזה ננסי") מקיימים ביניהם יחסי מין לצורך הנאה או לצרכים חברתיים (יצירת קשר או "ברית" בין שני פרטים לצורך הגנה או חיפוש מזון) ולא רק לצורך רבייה. יחסי מין להנאה או לצרכים חברתיים מתקיימים בלהקות של בונובו גם בין פרטים מאותו המין. עם זאת, יש שוני מהותי בין ההומוסקסואליות בקרב קופי הבונובו, לבין ההומוסקסואליות אצל בני אדם – אצלם לא נצפתה התנהגות הומוסקסואלית קבועה.
לעומת זאת, פינגווינים, הידועים גם הם כחיות הנוטות לשמור על מערכות יחסים בלעדיות, לא רק לצורך רבייה, נצפו פעמים רבות בזוגות בני אותו מין. ביניהם, מפורסמים וונדל וקאס, זוג פינגווינים אפריקאים מאקוואריום ניו יורק, אשר שומרים על מערכת יחסים בלעדית כבר מעל 10 שנים. בגן החיות של סנטרל פארק, גם בניו יורק, אף ניתנה לזוג פינגווינים מאותו מין ביצה, בה טיפלו בני הזוג כראוי ודאגו לאפרוח שבקע ממנה. חיות אחרות המקיימות זוגיות עם בני מינם הם לווייתנים ועופות פלמינגו.
הסתייגויות
הפער בין משיכה התנהגות וזהות
נטייה מינית מוגדרת כשילוב בין רצונו של האדם, התנהגותו וזהותו, ולכן אין מבחנים חיצוניים מוחלטים לקביעת נטייתו המינית של אדם.
אנשים עשויים להתנהג שלא בהתאם לנטייתם המינית, לתקופה קצרה או כתוצאה מסיטואציה חולפת, ואין בכך להעיד על נטייתם המינית.
לדוגמה, בסביבות חד־מיניות נוצרים פעמים רבות קשרים אינטימיים בין שני אנשים בני אותו המין, שבסביבה פתוחה יעדיפו את בן המין הנגדי.
ולעומת זאת בחברות שמרניות יעדיפו אנשים לחיות עם בן המין הנגדי גם אם הם נמשכים באופן בלעדי לבני מינם.
מתבגרים רבים חווים פנטזיות ומשיכה לשני המינים, והדבר אינו תלוי בנטייתם המינית ולא מאפשר להסיק לגבי היותם הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים או ביסקסואלים.
אנשים רבים המקיימים יחסי מין עם בני מינם מעדיפים לזהות עצמם כסטרייטים, או כביסקסואלים. אנשים מזהים עצמם כבעלי נטייה מינית הומוסקסואלית עושים זאת ברוב המקרים רק לאחר שעברו תהליך אישי ארוך כפי שמתאר המודל של קאס לגיבוש זהות מינית הומוסקסואלית.
יחס הדתות להומוסקסואליות
יחס היהדות
התורה אוסרת באיסור חמור על שני גברים לקיים יחסי מין אנאליים. מקור האיסור בפסוק מספר ויקרא: , והעונש עליו נלמד מפסוק המופיע שני פרקים לאחר מכן באותו הספר: . העונש לעובר על איסור זה במזיד, בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו, הוא מיתת בית דין בסקילה.
יחסי מין בין גברים שאינם כוללים חדירה כלשהי של הפין לפי הטבעת, אינם נחשבים ליחסי מין לפי הקריטריון ההלכתי. ממילא איסור התורה על 'משכב זכור', חל על יחסי מין אנאליים בלבד. עם זאת, ההלכה אוסרת יחסים חד מיניים במובן הרחב יותר, באיסור "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו". ההלכה מתייחסת להתנהגות המינית אך לא לנטייה המינית עצמה.
יחס הנצרות
הנצרות, שקיבלה את הכתוב בספר התנ"ך כבסיס רעיוני, אף החמירה את ההתייחסות השלילית להומוסקסואליות. הנצרות הקדומה שגינתה את ההומוסקסואליות תחת איצטלה של מוסר, נאבקה למעשה במאבק דתי מר בין הכנסייה המונותאיסטית לדתות הפגאניות העתיקות שנהגו קודם ברומא, בתרבותן ובמנהגיהן. הלגיטימציה כלפי משיכה בין גברים שהייתה קיימת בתקופת האימפריה הרומית התחלפה באיסור חמור. אין אזכור מפורש לאיסור על הומוסקסואליות בדברי ישו; והאיסור הנוצרי מבוסס בעיקר על דברי פאולוס: "אוֹ שֶׁמָּא אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי עוֹשֵׂי עָוֶל לֹא יִירְשׁוּ אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים? אַל תִּטְעוּ; לֹא זוֹנִים וְלֹא עוֹבְדֵי אֱלִילִים, לֹא מְנָאֲפִים וְלֹא עוֹשֵׂי זִימָּה וְלֹא יוֹדְעֵי מִשְׁכַּב זָכָר" (). בהסתמך על פסוק זה, בעוד אין חיוב בנצרות על קיום המצוות והאיסורים הרשומים בתנ"ך, הרי האיסור התנ"כי על משכב זכר תקף לגבי הנוצרים.
כבר בתקופת קונסטנטינוס ב־342 לספירה נקבע במשפט הרומי איסור על יחסי מין בין גברים, וב־390 לספירה הורה תאודוסיוס הראשון לשרוף זונות ממין זכר. ב־544 לספירה הכליל יוסטיניאנוס הראשון את החוק על כל מי שיהיה מעורב ביחסי מין הומוסקסואליים ללא תלות בנסיבות.
באופן אירוני, המוקדים המעטים שנותרו לחיים הומוסקסואליים היו דווקא המנזרים. קיים תיעוד על יחסי מין בין נזירים, וקיים תיעוד אף על ספרות רומנטית המופנית לגברים, שנכתבה במהלך המאות 10–12. שינוי משמעותי חל עם התעצמות הכנסייה במהלך מסעות הצלב. בתקופה זאת הוחמר האיסור, לאחר שהומוסקסואליות זוהתה עם מנהגי המוסלמים והאשמה בפעילות זאת הפכה להאשמה בכפירה. החל מהמאה ה־13 הועברו חשודים במעשי סדום לידי האינקוויזיציה שדנה אותם למוות לאחר משפט. בתקופה זאת הוגברה גם אכיפה של חוקים נגד מעשי סדום על ידי השלטונות החילוניים. באנגליה, למשל, הונהג בימי אדוארד הראשון עונש שרפה על מוקד להומוסקסואלים. בממלכת קסטיליה כלל העונש סירוס ותלייה. עם זאת, בשכבות הבוהמה והאריסטוקרטיה היה היחס להומוסקסואליות מתון הרבה יותר. אמנים רבים בני תקופת הרנסאנס היו מוכרים כחובבי בני מינם, אף אם לא אמרו זאת במפורש, וקיום פטרונים רבי עוצמה הגן עליהם מפני רדיפות האינקוויזיציה. עם זאת, היחס הכללי כלפי הומוסקסואליות בעולם הנוצרי לא השתנה גם לאחר הרפורמציה.
הנצרות הפרוטסטנטית שנוסדה בתחילת המאה ה־16, והעלתה את חשיבות כתבי הקודש הנוצריים, הקפידה על נושא מעשי סדום אף יותר מהנצרות הקתולית. רק במהלך תקופת ההשכלה וקידום הליברליזם במדינות הנוצריות, חל שינוי מסוים בהיבט של ירידה בחומרת העונשים ובהיקף האכיפה. ואילו ביטול החוקים כנגד משכב זכר הוא תהליך שהתרחש במרבית מדינות אירופה רק בעשרות השנים האחרונות.
בעוד שבתקופת האפיפיור יוחנן פאולוס השני התרכך מעט היחס כלפי ההומוסקסואלים, והם נתפסו כתועים יותר מאשר כחוטאים, נחשב האפיפיור אחריו, בנדיקטוס ה־16, כמתנגד נחרץ הלוחם כנגד ההומוסקסואליות בדרשותיו השונות. עם מינויו של האפיפיור פרנציסקוס הוא הנהיג שינוי בולט במדיניות הכנסייה כלפי להט"בים. בין השאר אמר "אם אדם הוא הומו ומחפש את האל, מי אני שאשפוט אותו?" באחת מההתבטאויות היוצאות־דופן ביותר שהשמיע אי פעם בכיר בכנסייה הקתולית, האפיפיור פרנציסקוס אמר כי "אסור לדחוק אותם לשולי החברה, אלא יש לשאוף לקבל אותם כחלק בסיסי מהחברה". כמו כן הדיח פרנציסקוס מתפקידו בישוף, שנהג להתבטא נגד נישואים חד־מיניים ולהתנגד בחריפות להפלות, ואף קבע כי "הכנסייה אובססיבית כלפי הומואים". עם זאת, ממשיכים הן הכנסייה הקתולית והן הימין הנוצרי הפרוטסטנטי הקיצוני, בארצות הברית ובמקומות נוספים, להוקיע באופן נמרץ את ההומוסקסואליות.
יחס העולם המוסלמי
שמאל|ממוזער|250px|כרזה במצעד גאווה בלונדון. בכרזה נאמר "ישנם מוסלמים גאים"
האסלאם אוסר על יחסי מין בני אותו המין, אולם העולם המוסלמי היה סובלני לאהבה בין גברים, ולפדרסטיה, עד המאה ה־18, והדבר אף בא לידי ביטוי בתרבות ובשירה. במאה ה־18 עם עליית השפעתה של התרבות האירופאית בעולם המוסלמי, הפך היחס לסובלני פחות. במדינות אסלאמיות רבות הומוסקסואליות אסורה על פי החוק, באיראן, ערב הסעודית, מאוריטניה, ניגריה וסודאן העונש המרבי ליחסי מין בין גברים הוא מוות. אולם רוב מדינות אלה נוטות להקל בעונשים ולהגבילם לקנסות, מאסר בפועל והצלפות פומביות. היחס הסלחני ליחסי מין בין גברים קשור לתפישת המיניות בחברות אלה בהן רצונו של גבר לחדור לגבר אחר נתפס כנורמטיבי, אך הסכמה של גבר להיחדר נחשבת כמבזה. מדינות כמו מצריים מגלות יחס פחות סלחני לסממנים של 'אורח חיים הומוסקסואלי' כפי שהוא נתפס בעיניהן. בלבנון, ירדן, טורקיה, אינדונזיה ומאלי קיום יחסים הומוסקסואלים אינו אסור, אך נחשב למגונה ועל כן מוסתר מהציבור, ומדוכא בשיח החברתי.
איראן נוקטת ביד קשה כנגד הומוסקסואלים ומאז המהפכה האסלאמית ב־1979 הוצאו להורג יותר מ־4,000 איש שהורשעו בהומוסקסואליות. עם זאת, האייטולות באיראן סובלנים מאוד לטרנסקסואלים, במדינה מתקיים מספר רב של ניתוחים לשינוי מין מזכר לנקבה, והוא לפעמים אף נכפה על גברים הומואים כ'פתרון' למשיכתם לגברים.
זכויות להט"ב ברשות הפלסטינית מוגבלים. פעילות הומוסקסואלית גברית מוגדרת כחוקית בשטחי יהודה ושומרון מאז 1951 (כחלק מירדן) אך מוגדרת כפלילית ברצועת עזה תחת שלטון חמאס, שם הומוסקסואלים וביסקסואלים מוצאים להורג ללא משפט.
דתות המזרח
בודהיזם
קוד ההתנהגות הבסיסי בבודהיזם הם "חמשת הכללים", אותם ממלאים מתוך רצון חופשי ולא בתור צווים שמקורם בישות אלוהית. הכלל השלישי הוא "להימנע ממיניות לא נאותה" (בסנסקריט: Kāmesu micchācāra, בתרגום חופשי: "מענקים הנובעים מחמשת החושים") אך ההגדרה של התנהגות מינית לא נאותה נתונה לפרשנות ביחס לנורמות החברתיות המאפיינות את המאמין עצמו. למעשה הבודהיזם הפונדמנטלי אינו מגדיר מה טוב ומה רע עבור העמאים במונחים חד משמעיים ולכן הפרשנות של מיניות נאותה או בלתי־נאותה אינה נבחנת בבודהיזם כלל במונחים דתיים.
הבודהיזם מלמד כי הנאה חושית ותשוקה באופן כללי, ובכלל זה הנאות מיניות באופן פרטני, הן מכשול להארה. נזירים ונזירות מכל הזרמים הבודהיסטים אמורים להימנע מכל פעילות מינית ולקחת על עצמם את שבועת הנזירוּת (vows of celibacy). עם זאת, אין מצופה מהעמאים להימנע מכל סוג של פעילות מינית, ואין בבודהיזם מושג של חטא הקשור למין.
דאואיזם
נטען על ידי סופרת בשם סנדרה וואוריטקו כי "הדאואיזם הסיני דוגל בדואליות, והוא מגנה את התופעה (של הומוסקסואליות) בטענה שאינה מביאה לשיקוף או מילוי של התכלית האנושית". חרף טענה זאת, בטקסטים הקלאסיים המבססים את הדאואיזם, הם ה"דאו דה ג'ינג" וה"ג'ואנג דזה", לא בלבד שאין כל אזכור להומוסקסואליות, אלא שלא קיים בהם דיון כלשהו על מיניות כלל. עוד נעדר מהם מינוח "התכלית האנושית" שעליו כותבת הסופרת האמורה, שכן הדאואיזם עוסק בעיקרון של טבעיות ולא מתיימר להתוות "תכלית", "מטרה" או "אג'נדה" לבני אדם.
ג'ייניזם
בג'ייניזם, המקדשת זוגיות הטרוסקסואלית בלבד, הומוסקסואליות נתפסת כמקור לקארמה שלילית.
הדת הסיקית
בדת הסיקית, אין התייחסות מפורשת של הגורו נאנאק להומוסקסואליות, אך ב־2005 תיאר חכם דת סיקי את ההומוסקסואליות כ"נוגדת את הדת הסיקית ואת קוד ההתנהגות הסיקי, ונוגדת לחלוטין את חוקי הטבע", וקרא לבני הדת הסיקית לתמוך בחוקים האוסרים על נישואים חד־מיניים. עם זאת, יש מבני הדת מתנגדים לתפיסה זאת, וטוענים שכתבי הקודש הסיקיים תומכים בשוויון ולא מגנים הומוסקסואליות.
הדתות הפרסיות
בדת הזורואסטרית, שוכבי משכב זכר נחשבים לבעלי דיבוק. הדת הבהאית אינה מוקיעה את ציבור הלהט"ב ופתוחה להומוסקסואלים, אך עם זאת מגנה פרקטיקה הומוסקסואלית, לצד תופעות מוגדרות אחרות, שהן שונות בתכלית, ומפצירה במאמיניה ההומוסקסואליים להתנזר מלממש את משיכתם.
הדת הבהאית
על פי החוק בדת הבהאית, ביצוע מעשים הומוסקסואליים הוא דבר אסור. לאחרונה עולה הדרישה בקרב להט"בים בהאים להתאמת החוק הבהאי למציאות הנוכחית, מתוך תפיסה שהאיסורים על משכב זכר בחוקי העולם העתיק נובעים בחלקם מפני שהם תמיד מבוססים על יחסים אדנותיים והפעלת כוח. מעבר לכך, הם גם נובעים מכך שהחוק לא מתייחס לכוונה מאחורי המעשים הללו, ולכן חל איסור על יחסי מין בין בני אותו מין. הרעיון של יחסים בין בני אותו מין מתוך נטייה מינית ולא מתוך רצון לשליטה של החזק על החלש, הוא רעיון יחסית חדש בתרבות האנושית. הומוסקסואליות כיחסים שנובעים מתוך רצון הדדי בין שני בני הזוג, התחיל להופיע בעת המודרנית.
הומופוביה
המונח הומופוביה מתאר סלידה, רתיעה ופחד משולל היגיון מהומוסקסואלים ולסביות והבאתן של תחושות אלה לידי ביטוי באפליה, דחייה, שנאה, או זלזול כלפי נטייתם המינית, כלפי מימושה של הנטייה המינית, כלפי זוגות בני אותו המין, וכלפי גילויי חיבה בין בני אותו המין, גברים או נשים. הסיבות לשנאת הומוסקסואלים הן בדרך־כלל תרבותיות. בתרבויות ובדתות שונות, נתפשת הומוסקסואליות כטאבו. כלומר, במסגרת הנורמות המגדירות את המותר והאסור, הנכון והסוטה בקשרים רומנטיים ומיניים בין בני אדם, הומוסקסואליות נתפשת סטייה חמורה. חלק מהאנשים המאמצים תפישות אלה, מגלים עוינות כלפי אלה המתנהגים באופן שונה מהנכון והמקובל בעיניהם. בנוסף, הומופוביה נובעת גם מדעות קדומות שנקשרו בהומוסקסואלים וקשורה גם בפריבילגיה חברתית.
מקומם של הומוסקסואלים ולסביות בחברה כיום
כיום המגמה הנפוצה במדינות המערב היא להכיר בהומוסקסואליות כנטייה מינית לגיטימית ולא כסטייה מינית. עם זאת, בתרבויות מסוימות נחשבה פעילות ההומוסקסואליות למחלת נפש, סטייה, ואף לעבירה פלילית. בשנת 1973 הוציאה האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית את ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות, ה־DSM. במהדורה DSM II שיצאה לאור ב־1968 עוד מופיעה הומוסקסואליות ברשימת ההפרעות הנפשיות, אך במהדורות שיצאו מ־1973 ואילך אין התייחסות להומוסקסואליות כהפרעה. ב־17 במאי 1990 נקט גם ארגון הבריאות העולמי בצעד דומה.
התייחסות להומוסקסואלים ולסביות בחקיקה ובפסיקה
הומוסקסואליות נחשבה לעבירה פלילית בבריטניה. הסופר אוסקר ויילד נידון בסוף המאה ה־19 לשנתיים מאסר בעוון "הפקרות רבתי", כלומר מין הומוסקסואלי עם נערים שלא ממעמדו. בשנת 1952 הורשע המתמטיקאי אלן טיורינג בהומוסקסואליות, ובגזר הדין ניתנה לו האפשרות לבחור בין עונש מאסר לבין טיפול הורמונלי. טיורינג בחר באפשרות השנייה, וכעבור שנתיים התאבד באכילת תפוח מורעל, כנראה בעקבות הטיפול שניתן לו. כיום ידוע שאין בטיפול שקיבל, או בטיפול הורמונלי אחר, כדי לשנות נטייה מינית. החוק האוסר על הומוסקסואליות בבריטניה בוטל בשנות השבעים.
בעבר נחשבו יחסי מין הומוסקסואליים לעבירה פלילית בכמה ממדינות ארצות הברית. ב־2004 התקבל פסק דין לורנס נגד טקסס שהוגש על כך לבית המשפט העליון של ארצות הברית אשר קבע כי חוקים נגד "מעשי סדום" סותרים את חוקת ארצות הברית. בכך נתקבלה החלטה הפוכה מ־1986 שבה נאמר כי הכשרת הומוסקסואליות תהווה "השלכת אלף שנים של הדרכה מוסרית". עוד קודם לכן נאסרה בארצות הברית אפליה על רקע נטייה מינית, אך הותר לארגון פרטי כתנועת הצופים לסלק משורותיו מדריך הומוסקסואל.
ב־2015 בפסק דין אוברגפל נגד הודג'ס קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי נישואים חד־מיניים יוכרו בכל מדינות ארצות הברית.
זוגיות חד־מינית
ממוזער|שמאל|200px|החתונה החד־מינית הראשונה בקוויבק, קנדה התקיימה ב־2004
החל מסוף המאה העשרים ניכרת מגמה בקרב מדינות מעטות להתייחס לנישואים אזרחיים כאל זכות שהמדינה מחויבת להעניק לכל אזרחיה ללא הבדל נטייה מינית. נכון ל־2024, המדינות או המחוזות שבהם נהוגים נישואים חד־מיניים או ינהגו בעתיד הן:
אוקיאניה
(2013)
(2017)אירופה
(2001)
(2003)
(2005)
(2009)
(2009)
(2010)
(2010)
(2012)
(2013)
(2015)
(2015)
(2017)
(2017)
(2017)
(2017)
(2019)
(2020)
(2022)
(2022)
(2023)
(2024)צפון אמריקה
(2005)
(2015)
(2016)
(2020)
(2022)
(2022)דרום אמריקה
(2010)
(2013)
(2013)
(2016)
(2019)
(2022)אפריקה
(2006)אסיה
(2019)
(2023)
במדינות רבות אחרות (בעיקר באירופה) קיימת הכרה רשמית בזוגיות חד־מינית באמצעות איחודים אזרחיים המעניקים זכויות דומות לזכויות זוגות נשואים.
שירות צבאי
לצבאות העולם השונים התייחסות שונה ללהט"ב, אך מרבית צבאות העולם המערבי הסירו מגבלות ואיסורים על שירות צבאי של הומואים ולסביות. מתוך 26 מדינות החברות בנאט"ו 22 מתירות ללהט"בים מוצהרים לשרת. מתוך חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם שלוש מתירות שירות צבאי ללהט"ב (צבא בריטניה, צבא צרפת וצבא רוסיה). בין השנים 1993 ל־2011 עוגנה המדיניות "אל תשאל, אל תספר" בצבא ארצות הברית, אשר אסרה על להט"בים להצהיר על נטייתם המינית. נשיא ארצות הברית ברק אובמה הוביל את ביטולה של מדיניות זאת כליל בשנת 2011 וכיום אין מגבלת שירות בצבא האמריקאי על להט"בים.
הורות להט"בית
הורות להט"בית היא הורות שבה הזוג המגדל את הילד מורכב משני אנשים בני אותו המין או שלפחות אחד מהורי הילד הוא הומו או לסבית. הומואים ולסביות משמשים כהורים במסגרות משפחתיות שונות ומגוונות. אפשרויות העומדות בפני זוגות הטרוסקסואלים כגון אימוץ ילדי בן הזוג, אימוץ כזוג, והיעזרות באם פונדקאית, עדיין אינם זמינים לזוגות גברים ולזוגות נשים. נושא זה נמצא במרכז המאבק הציבורי של הקהילה ההומו־לסבית.
סמלים
שני הסמלים הבולטים המשמשים פעילי ציבור וארגונים העוסקים בענייני ההומואים והלסביות ובזכויותיהם הם המשולש הוורוד ההפוך , ודגל הגאווה בעל ששת צבעי הקשת .
המשולש הוורוד שימש את הנאצים בתקופת השואה לסימונם של גברים הומוסקסואלים בחלק ממחנות הריכוז בנוסף לסימון יהודים בטלאי צהוב, ולסימון מיעוטים וקבוצות אסירים אחרים. רדיפת הומוסקסואלים הייתה חלק ממדיניות תורת הגזע, ונעשתה בעזרת סעיף 175 לחוק העונשין הגרמני שהורחב בתקופת השלטון הנאצי לשם כך.
דגל הגאווה בששת צבעי הקשת הוא אחד הסמלים הידועים של תנועות השחרור של ההומוסקסואלים, הלסביות, הטרנסג'נדרים והביסקסואלים (ראשי תיבות: להט"ב). צבעוניותו מסמלת את ערכי הרבגוניות והסובלנות שהוא בא לקדם. הוא נקרא כך משום שנועד לבטא תחושת ערך עצמי, היינו גאווה, שהומוסקסואלים לסביות וטרנסג'נדרים, הרגישו כי נשללה מהם, על שום היותם שונים בנטייתם המינית, או בזהותם המגדרית.
מצעד הגאווה
ממוזער|שמאל|250px|מצעד הגאווה בירושלים, 2005
מצעד הגאווה הוא מצעד שנתי המתקיים בערים שונות ברחבי העולם ובישראל, בו מציינים לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסאולים (להט"ב) את מאבקם להכרה ולשוויון זכויות, ומכריזים על גאוותם בזהותם המינית השונה.
מצעדים מתקיימים במרבית הערים הגדולות בעולם המערבי. בישראל מתקיים מצעד הגאווה בירושלים, בתל אביב, באילת ובחיפה. האירוע נחגג בדרך כלל בחודש יוני, כציון למהומות סטונוול.
כוונת הגאווה אותה מפגינה הקהילה באמצעות המצעד היא לשדר לכלל הציבור מספר מסרים:
השוני בנטייה המינית או בזהות המינית איננו חיסרון או בושה.
עידוד יציאה מהארון והצהרה על כך שמי שבוחר לחיות מחוץ לארון, על אף הקשיים הכרוכים בכך, ראוי להתגאות בבחירתו.
קריאה להשגת שוויון זכויות מלא לכולם בחוק ובפועל, בלי תלות בנטייה המינית או בזהות המגדרית.
איידס ו־HIV
ממוזער|שמאל|250px|תצוגה של "פרויקט שמיכת הזיכרון" המנציח את נפגעי מחלת האיידס
איידס (AIDS – תסמונת הכשל החיסוני הנרכש) הוא מחלה המתפתחת בעקבות הידבקות בנגיף ה־HIV, ומתבטאת באוסף תסמינים המופיעים בשל כשל של מערכת החיסון.
שכיחות האיידס בקרב הומוסקסואלים
נגיף ה־HIV חולל בראשית שנות ה־80, מגפה קטלנית שפגעה באופן קשה במיוחד בגברים הומואים ונשים טרנסיות, ומוטטה קהילות שלמות של אנשים להט"בים בערים הגדולות בעולם המערבי. לכך היו כמה סיבות: בממוצע, גברים הומואים מקיימים יחסי מין עם יותר פרטנרים מאשר גברים סטרייטים, ובנוסף הסיכוי להידבקות ביחסי מין אנאליים גבוה יותר מאשר במין וגינלי, אלא אם כן משתמשים בקונדום. הקונדום לא היה נפוץ בעבר בקרב גברים הומוסקסואלים, אולי משום שנחשב בעיקר כאמצעי למניעת היריון, ופחות כאמצעי למניעת מחלות מין.
בישראל ובארצות הברית, שיעור נשאי האיידס בקרב גברים הומואים גבוה משמעותית מאשר בציבור הרחב. הוועד למלחמה באיידס בישראל פרסם ב־2006 שקרוב ל־25% מנשאי האיידס הרשומים בישראל הם הומוסקסואלים.
גם במערב אירופה, יחסי מין בין הומוסקסואלים הם גורם משמעותי להידבקות באיידס. בממלכה המאוחדת, דווח שבשנת 2007 כ־40% מהנשאים החדשים שזוהו נדבקו בנגיף האיידס כתוצאה מיחסי מין בין גברים, ושיעור זה נמצא בעלייה. בספרד, המצב חמור ביותר וכ־15% מקהילת ההומסקסואלים הם נשאי איידס. גם באפריקה ההומוסקסואליות היא משתנה בולט בין הסיבות להדבקות באיידס. באתר האו"ם מובאת הערכה שבמצרים, כ־6.2% מההומוסקסואלים הם נשאי איידס, בח'רטום כ־9% הם נשאי איידס ובזמביה כשליש מההומוסקסואלים הם נשאי איידס.
הפיכתו של נגיף ה־HIV בעולם העשיר למצב בריאותי ניתן לייצוב ולא קטלני תרמה לעלייה מחדש באחוזי הנשאות. המרכז האמריקאי לחקר מחלות מידבקות ומניעתן מעריך שאחד מכל שישה גברים הומואים וביסקסואלים יידבק בנגיף.
השפעת האיידס על הקהילה הלהט"בית
בתגובה למשבר האיידס, הקימו נשים לסביות שנפגעו בצורה פחותה מהמגפה, יחד עם גברים הומואים ונשים טרנסיות, מערכי תמיכה לחולים ולגוססים. הם התארגנו ככח פוליטי בדרישה לפעולה מצד הממשל האמריקאי, ותביעה מחברות התרופות לספק תרופות כבר בשלבי ניסוי. המשבר היה בין הגורמים שהפכו את הציבור הלהט״בי לכח פוליטי אפקטיבי בארבעים השנים הבאות.
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים אחרים יכולים להימנע מהידבקות בנגיף על ידי שימוש בקונדום. בישראל ובעולם המערבי מציעות קופות החולים והביטוחים הרפואיים טיפול מונע לפני חשיפה.
לסביות והומוסקסואלים בישראל
שמאל|ממוזער|250px|מצעד גאווה בעיר חיפה בשנת 2007.
שמאל|ממוזער|250px|מצעד גאווה בתל אביב, 2007
מעמדם של ההומוסקסואלים והלסביות בישראל בחברה ובמשפט עבר שינויים מפליגים. מאז שנת 1988, אין בישראל איסור על קיום יחסי מין בין שני אנשים מאותו המין. כמו כן, בני זוג מאותו המין זוכים לכל הזכויות הפיננסיות להם זוכים ידועים בציבור.
הומוסקסואלים ולסביות זוכים ליחס שוויוני בצבא ובמקומות העבודה. כמו כן, זוגות בני אותו מין שהתחתנו מחוץ לישראל יכולים להירשם במרשם האוכלוסין בארץ.
עם זאת הומוסקסואלים ולסביות אינם נהנים עדיין משוויון זכויות חוקי מלא, והם נלחמים על מקומם בחברה.
זוגות בני אותו מין עדיין מופלים בנישואים ובאימוץ ילדים.
הומוסקסואלים ולסביות בצה"ל
צה"ל אינו מפלה על רקע נטייה מינית. כל התפקידים בצה"ל לרבות תפקידי לחימה ופיקוד ותפקידים בעלי סיווג ביטחוני רגיש פתוחים בפני הומוסקסואלים ולסביות. נטייה מינית אינה מהווה עוד פרמטר בקביעת סיווגו הביטחוני של אדם. צה"ל מכיר בבני זוג מאותו המין ובכלל זה באלמנים ואלמנות של בן זוג מאותו המין. פקודות צה"ל אוסרות על הטרדה על רקע נטייה מינית. כמו כן צה"ל מתיר לחיילים להשתתף באופן פרטי במצעדי הגאווה.
לא תמיד היו פני הדברים כך. בשנות ה־70 ובשנות ה־80 של המאה העשרים מנע צה"ל מהומוסקסואלים להתקדם לדרגת קצונה או להמשיך בשירות קבע. צה"ל אף דחף חיילים הומוסקסואלים שהודו בנטייתם לדווח על חיילים אחרים המוכרים להם כהומוסקסואלים. ב־1993, על־פי החלטת ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, הותר להומוסקסואלים גלויים לשרת בקהילת המודיעין. קודם לכן, גויסו הומוסקסואלים לשירות סדיר בצה"ל, אולם הם נפסלו משירות בקהילת המודיעין, ולפעמים שוחררו משירות כסובלים ממחלת נפש. החלטתו של רבין הושפעה מאוד מעדותו של עוזי אבן, הומוסקסואל ששירת שנים רבות כפיזיקאי במערכת הביטחון ועסק בענייני ביטחון רגישים. אבן שמר את זהותו המינית בסוד, עד שהחליט לחשוף אותה בכנס שנערך בכנסת ביוזמת חברת הכנסת יעל דיין. מספר שנים לאחר מכן, בכנסת ה־15 כיהן אבן כחבר הכנסת מטעם מרצ. הוא היה חבר הכנסת הראשון שהצהיר על נטייתו המינית בגלוי, ואף העמיד את ענייניהם של ההומוסקסואלים בראש סדר יומו.
הקהילה הגאה וארגוני להט"ב בישראל
שמאל|ממוזער|250px|"המרכז הגאה" הנמצא בגן מאיר בתל אביב-יפו ומשכן פעילות של קבוצות שונות בעיר.
המציאות הקשה עמה התמודדו הומואים ולסביות בישראל של שנות ה־50 עד ה־80 של המאה ה־20 גרמה להיווצרותה של קהילה שהתכנסה סביב אישים כתיאו מינץ וסביב ארגונים כגון אגודת הלהט"ב להומואים ו"קלף – קהילה לסבית פמיניסטית" ללסביות.
המציאות החברתית הסובלנית יותר, והתחזקותה של הקהילה הלסבית בסוף המאה ה־20 ובעשור הראשון של המאה ה־21, הביאו לשני תהליכים מנוגדים. מחד גיסא, הקהילה ההומו־לסבית גדלה והתחזקה ואף הקימה מספר ארגונים נוספים המתמחים כל אחד בתחום מסוים. ומאידך גיסא יותר הומואים ולסביות אינם רואים עצמם כיום כחלק מקהילה. החופש היחסי ממנו נהנים להט"ב בתל אביב מאפשר לאנשים אלה לחיות בחופשיות מבלי להזדקק לשיוך קהילתי.
שתי קבוצות בציבור הלהט"בי מקימות קהילות חברתיות במהותן: הקהילה הטרנסית והקהילה הדתית הגאה.
טרנסיות וטרנסים סובלים מאפליה גם כיום והם ממשיכים להתכנס סביב השירותים שמציעה הקהילה הלהט"בית.
הומואים ולסביות דתיים רבים, וכן דתיים לשעבר, חשים צורך בקהילה. בעודם מתמודדים עם חוויות ואתגרים ייחודיים, הם אינם רוצים לוותר על חיים בקהילה כמו זאת שבה גדלו. לכן קהילות דתיות ייחודיות התגבשו סביב הארגונים חברותא ובת קול וסביב מספר מניינים אורתודוקסיים סובלניים בתל אביב ובירושלים.
גם בשנת 2010 נוהגים מנהיגי ציבור ומובילי דעת קהל בישראל לכנות את ציבור ההומואים והלסביות בביטויים כמו "הקהילה ההומו־לסבית", "הקהילה הגאה", או "קהילת הלהט"ב" לרבות טרנסג'נדרים וביסקסואלים. כינויים המוצדקים חלקית.
בישראל פועלים מספר ארגונים שמטרתם תמיכה, קידום סובלנות, ומאבק על שיויון, ללסביות, הומואים, טרנס, ביסקסואלים ובני משפחותיהם.
הארגונים פועלים באופן עצמאי, כל אחד בתחומו, ומשתפים ביניהם פעולה בנושאים שונים.
רשימת ארגונים להט"בים בישראל
אגודת הלהט"ב – עמותה הפועלת לקידום זכויות האזרח של ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים. "האגודה", כפי שהיא מכונה, היא הארגון הוותיק מכולם ומקיימת פעילויות בתל אביב בלבד.
יש עם מי לדבר – קו הקשב והמידע של אגודת הלהט"ב, מעניק תמיכה ומציע אוזן קשבת לאנשים המתלבטים או מתקשים עם נטייתם, ללהט"ב, בני משפחה וחברים.
ארגון הנוער הגאה – ארגון התנדבותי שמציע מסגרת חברתית תומכת ומקבלת לבני נוער להט"ב.
בית גאה בבאר שבע – הוא ארגון בארשבעי שמציע מסגרת קהילתית תומכת ללהט"בים ומוביל את המאבק לסובלנות ושיויון בבאר שבע. הארגון היה סניף של אגודת הלהט"ב ובשנת 2015, הפך לארגון עצמאי.
הבית הפתוח – "הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות", בשמו הרשמי, הוא ארגון ירושלמי שמציע מסגרת קהילתית תומכת ללהט"בים ומוביל את המאבק לסובלנות ושיויון בירושלים.
הפורום החיפאי לקהילת הלהט"ב הוא עמותה חיפאית של הקהילה הגאה שפעלה עד ראשית שנת 2012, ונתנה מענה לצרכים חברתיים, תרבותיים, משפטיים ופוליטיים.
חושן – חינוך ושינוי – ארגון המתנדבים הגדול בקהילה, הוא מרכז חינוך הפועל בנושאים של נטייה מינית וזהות מגדרית. מקיים פעילות התנדבותית הסברתית בקרב הציבור הרחב לקידום הבנה וסובלנות כלפי להט"ב.
שישה צבעים – עמותה העוסקת בפעילות קהילתית לציבור הלהט"ב.
תהל"ה – תמיכה הדדית של הורים ובני משפחה של לסביות, הומואים, בי וטרנס.
ארגונים דתיים להט"בים
הו"ד (הומואים דתיים) – ארגון הומוסקסואלים דתיים.
כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים
קואליציית קהילה דתית גאה
ארגוני הקהילה הדתית הגאה – מסגרת־על של ארגונים ומיזמים הפועלים במשותף כדי לאפשר חיים דתיים, וקבלה בחברה הדתית, להומואים לסביות בי וטרנס:
בת קול – ארגון לסביות דתיות המקיים מסגרת של תמיכה וערבות הדדית לנשים.
חברותא – ארגון הומואים דתיים, המציע מסגרת קהילתית ופעילות חברתית להומואים דתיים, ופועל לשינוי עמדות וקידום שיח מקבל בחברה הדתית.
המניין הגאה – קיום תפילות לקהילה הגאה במועדי ישראל
הקבוצות הדתיות באיגי – פרויקט נוער וצעירים בשיתוף ארגון נוער גאה
"שבל – שהכל ברא לכבודו" – שירות הרצאות למורים דתיים בבתי הספר, לשם העלאת מודעות לתלמידים הומואים לסביות בי וטרנס.
תאי סטודנטים להט"בים
"אריאל גאה בכם" – באוניברסיטת אריאל
העשירון האחר – באוניברסיטה העברית בירושלים
סגו"ל – באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
MG – באוניברסיטת תל אביב
TQ – TechnoQueers בטכניון בחיפה
ראו גם קטגוריית ארגוני להט"ב בישראל.
לקריאה נוספת
הזמן הוורוד, סיפורה של המהפכה הלהטבית הישראלית, בימוי יאיר קדר, ייס דוקו 2009
גיא שילה, החיים בוורוד: בני נוער וצעירים – הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, הוצאת רסלינג, 2007.
יונאי, "הדין בדבר נטייה חד־מינית – בין היסטוריה לסוציולוגיה", משפט וממשל ד' 531 (תשנ"ח)
אלון הראל, "בתי־המשפט והומוסקסואליות – כבוד או סובלנות?", משפט וממשל ד' 785 (תשנ"ח) (קיים ברשת בגרסה קצרה)
טמיר, "הזכות לשוויון של הומוסקסואלים ולסביות", הפרקליט מה 94 (2000);
הראל, "עלייתה ונפילתה של המהפכה המשפטית ההומוסקסואלית", המשפט ז' 195, 2002.
יאיר קדר, עמליה זיו ואורן קנר (עורכים), "מעבר למיניות", קובץ מאמרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
איל זק ועדיטל בן־ארי, בין אשמה להשלמה בחייהם של הומואים דתיים הנשואים לאישה, חברה ורווחה, כרך ל"ח, מס' 2, 2018. עמ' 368–341.
ראו גם
מערכת יחסים של זוג מאותו המין
נישואים של זוגות מאותו המין
נישואים של זוגות מאותו המין בישראל
קישורים חיצוניים
מקורות מידע
זהות ונטייה מינית, באתר שפ"י (שירות פסיכולוגי־ייעוצי) של משרד החינוך
התאחדות הפסיכולוגים האמריקאית – פורטל להט"ב
התאחדות הפסיכיאטרים האמריקאית
מפה אינטראקטיבית המציגה את מעמדם החוקי של להט"ב במדינות העולם, באתר אמנסטי
תנועות וארגונים בישראל
האגודה למען הלהט"ב בישראל
הבית הפתוח בירושלים
חושן – מרכז חינוך העוסק בנושאים של נטייה מינית וזהות מגדרית
איגי – ארגון הנוער הגאה
תהל"ה – תמיכת הורים של לסביות והומואים
חברותא – הומואים דתיים
בת קול – ארגון לסביות דתיות
שהכל ברא לכבודו – תמיכה וחינוך לסובלנות בחברה הדתית
TQ, גוף הסטודנטים הקווירי בטכניון בטאמבלר
הו"ד – הומואים דתיים
כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים
הפורום החיפאי
שישה צבעים – בונים קהילה גאה בישראל
אתרים ישראליים בנושא
GoGay – פורטל הומולסבי ישראלי
משפחה גאה – האתר לזכויות המשפחה הגאה
הבנ"ה – היום הבינלאומי נגד הומופוביה כתבות ומאמרים
זאב שביידל, המחקר והפסיכותרפיה בנושא של ההומוסקסואליות, מגזין אימגו
מרטין פלטשר, Birds do it, bees do it, באתר טיים מגזין
שמעון גלבץ, "זמנים ורודים באתונה ובקנדהר", מנהגי משכב הזכר באפגניסטן ובארצות ערב, ברומא וביוון העתיקה, באתר האייל הקורא, 20 בינואר 2003
רשימה מקיפה של מאמרים אקדמאים בנושא הומוסקסואליות
רשימה מקיפה של מאמרים אקדמאים בנושא הומוסקסואליות
הגורמים הגנטיים שהופכים זבובים להומוסקסואלים מקנים יתרון אבולוציוני. ניסיון להסביר מדוע הומוסקסואליות שרדה את האבולוציה אף על פי שלכאורה הומוסקסואלים אינם ממלאים את ייעודו של כל יצור באבולוציה – העברת המטען הגנטי לדור הבא.
עפרי אילני, "נגע נפוץ במזרח": תיאורים של הומוסקסואליות בעיתונות העברית של תקופת המנדט, בכתב העת זמנים, גיליון 131 (2015), עמ' 8–21
אלכס סלבנקו, חד־מיניות דו־מיניות ומה שביניהם, באתר מדע גדול, בקטנה, 24 בנובמבר 2019.
קולנוע וטלוויזיה
הרב מרדכי ורדי, חתונה הפוכה (סרט תיעודי) 2020
הערות שוליים
*
קטגוריה:זהות מינית
קטגוריה:להט"ב
קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו
קטגוריה:להט"ב: סלנג ומונחים
| 2024-10-03T11:19:51
|
יוסיף סטלין
|
יוסיף בסריונוביץ' סטלין (ברוסית: Иосиф Виссарионович Cталин, ; בגאורגית: იოსებ ბესარიონის ძე ჯუღაშვილი, יוסף בסריונוביץ' ג'וגאשוילי; 18 בדצמבר 1878 – 5 במרץ 1953) היה מנהיג ומדינאי סובייטי ממוצא גאורגי ושליטה השני של ברית המועצות. סטלין נבחר למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ב-1922. לאחר מות לנין ב-1924 ועד סוף שנות ה-20 סטלין חיזק בהדרגה את מעמדו כשליט יחיד של ברית המועצות, והנהיג את המפלגה הקומוניסטית ואת המדינה הסובייטית עד מותו.
סטלין תואר בכלי התקשורת המערביים כאחד מגדולי העריצים של המאה העשרים ואחד מרוצחי ההמונים הגדולים בהיסטוריה, האחראי למותם של מיליונים. בעיני חלק משמעותי מהרוסים ומהגיאורגים הוא נחשב למייסדה של ברית המועצות ונתפס כמדינאי דגול. סטלין הנהיג שלטון טרור רודני שהתבסס על פולחן אישיות רדיקלי ואופיין ברצף של חיסולי מתנגדים וכאלה שנחשדו כמתנגדים ("טיהורים"), כליאת מיליוני אנשים במחנות של עבודת כפייה ובמדיניות של קולקטיביזציה כפויה שהביאה למותם של מיליונים ברעב (מה שכונה "הולודומור"). בשיטות אלה הוא קידם תהליך של תיעוש בברית המועצות והפך אותה למעצמת-על קומוניסטית.
ב-1939 חתם סטלין על הסכם אי-התקפה עם גרמניה הנאצית, שעל פיו חולקה מזרח אירופה בין שתי המעצמות. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941, הוא הנהיג את ברית המועצות בנחישות עד להשגת הניצחון הסופי על הנאצים. למרות אחריותו לתבוסות הנוראות שספג הצבא האדום בשלבים הראשונים של המלחמה בחזית המזרחית, מילא סטלין תפקיד מרכזי בגיוס משאביה של ברית המועצות לשם הבסת גרמניה הנאצית, ובניהול המלחמה נגדה. בעקבות הניצחון במלחמת העולם השנייה התקבע מעמדה של ברית המועצות, בהנהגתו, כאחת משתי מעצמות-העל המובילות בעולם בתקופת המלחמה הקרה.
נעוריו
ממוזער|130px|סטלין כנער, 1894
סטלין נולד בעיר גורי שבגאורגיה, אז חלק מהאימפריה הרוסית, בשם יוסף בסריונוביץ' ג'וגאשוילי. אביו, וִיסָריוֹן ג'וגאשוילי, שהיה סנדלר, נולד גם הוא בגורי למשפחה גאורגית שהייתה ידועה בשורשיה המרדניים. אמו, יקטרינה (קֶקֶה) גוולאדזה, נולדה למעמד הצמיתים ועבדה למחייתה כעוזרת בית. בילדותו נהגה האם לקרוא לו "סוֹסוֹ" (המקבילה הגאורגית ל"יוסי"). יוסיף היה הילד השלישי במשפחה, שני אחיו הראשונים מתו בינקותם ממחלות. עם הולדתו החליטה אמו לייעדו לכמורה כהוקרה לאלוהים על ששרד, ובילדותו היה נער מקהלה במסגרת הכנסייה האורתודוקסית-הרוסית (הכנסייה הפרבוסלבית).
אביו היה אלכוהוליסט, נהג להכות אותו ואת אמו, ובאחת הפעמים הטיח סטלין האב את בנו על הרצפה; כתוצאה מהחבלות סבל יוסיף מהפרשת דם בשתן במשך מספר ימים. מצבו של האב השיכור הידרדר, עד שאמו החלה להיאבק בו, ולבסוף אולץ האב לעזוב את הבית תוך שנפגע מעמדו (שכן החברה בגאורגיה היא פטריארכלית). האב חזר פעם אחת לעיירה, אך לא הצליח לשקם את מעמדו, ולאחר בריחה נוספת לא חזר עוד.
שמאל|ממוזער|130px|סטלין בן 24
בילדותו הנהיג יוסיף ג'וגאשווילי חבורת ילדים מהעיר התחתית, שהתחרו עם ילדי העשירים מהעיר העילית. למרות כוחו הפיזי הדל ומחלות שונות (הוא חלה בילדותו באבעבועות שחורות והחלים, ידו השמאלית הייתה קצרה מהימנית, סבל מצליעה עקב תאונה שעבר בגיל 12, ועוד), הוא הצליח לגבש סביבו חבורת בריונים שסרו למשמעתו. מבין החבורה היו לו שלושה חברים קרובים במיוחד שביצעו בנאמנות את פקודותיו, ולהם המשיך לדאוג גם כשעלה לשלטון.
שמאל|ממוזער|תיק החקירה של יוסיף ג'וגאשוילי בארכיון האוכרנה. 1911 בקירוב
נותרו מכתבים רבים שכתב סטלין לאמו בלשון חמה ואוהבת.
הוא למד בבית ספר מקומי, סיים כראשון במחזור, וב-1894 היה לפרח כמורה של הסמינר הרוחני של טביליסי. בזמן לימודיו חווה כמה חוויות קשות, העיקרית שבהן הייתה לחזות בהוצאה להורג. המוסר הנוצרי האדוק הלך ונעשה לו זר, עד כדי תחושת אי נוחות.
משפחתו
שמאל|ממוזער|סטלין עם בתו סבטלנה אלילויבה, 1935
סטלין נשא שתי נשים ונולדו לו שלושה ילדים, וכמנהגם של מנהיגים בולשביקים אימץ גם יתום של אחד מהנופלים במלחמה; בנוסף לכך היה לו ילד מחוץ לנישואים.
נישואיו הראשונים היו ליקטרינה סבאנידזה (1885–1907), אחותו של מהפכן בולשביקי מפורסם מגאורגיה. הם נישאו ב-1906, ונולד להם בן בשם יאקוב. יקטרינה מתה זמן קצר אחר כך בגאורגיה מטיפוס. שלוש שנים לאחר מותה, ב-1910, כשהיה בגלות בסיביר, פגש אלמנה צעירה, קוזאקובה, אצלה התגורר מספר חודשים, ונולד להם בן מחוץ לנישואין, קונסטאנטין קוזאקוב.
ב-1919 נישא סטלין בשנית לנדז'דה אללויבה (1901–1932). הוא הכיר אותה עוד בילדותה, ב-1911 בבית הוריה, כשסייעו לו בזמן שנרדף על ידי המשטר הצארי. סטלין אף התגורר זמן קצר בביתם ב-1917. לימים נמצאה נדיה ירויה בחדרה ב-9 בנובמבר 1932, למחרת חגיגות יום השנה החמישה-עשר למהפכת אוקטובר בקרמלין. בפרסום הרשמי נטען שמתה ממחלה פתאומית, אף כי מקובל לחשוב שהיא שמה קץ לחייה על רקע נישואים אומללים.
יקוב יוסיפוביץ' ג'וגאשווילי (1907–1943), בנו הבכור, למד הנדסת חשמל ונישא ליוליה מלצר, רקדנית גרושה ממשפחה יהודית. הצבא האדום גייס אותו והוא שירת כקצין תותחנים. בעת פלישת הנאצים לברית המועצות במלחמת העולם השנייה הוא נפל בשבי הגרמנים בקרב סמולנסק, והוחזק במחנה הריכוז זקסנהאוזן. הגרמנים הציעו להחליפו בפלדמרשל פרידריך פאולוס שנפל בידי הרוסים, אך סטלין סירב והוא מת בשבי.
סבטלנה אלילויבה (סבטלנה סטלין, 1926–2011), בתה של נדיה (נדז'דה), עבדה כמורה וכמתורגמנית במוסקבה; היא למדה אנגלית והיסטוריה של ארצות הברית. בסוף שנות ה-60 היגרה לארצות הברית, מה שכצפוי גרם למבוכה רבה בצמרת השלטון הסובייטי. סבטלנה שינתה את שמה ל"לנה פיטרס", ופרסמה תחת שמה החדש הספר "מכתבים לידיד", כך שלא יקשרוה מיידית לאביה; היא קיבלה אזרחות אמריקאית, והתגוררה בוויסקונסין עד מותה בגיל 85.
וסילי יוסיפוביץ' ג'וגאשווילי (1921–1962), בנו הצעיר של סטלין, אף הוא מאשתו נדיה, למד בבית ספר לתעופה והתגייס לחיל האוויר הסובייטי. במלחמת העולם שירת כטייס. הוא הודח מתפקידו האחרון כמפקד חיל האוויר באזור מוסקבה בדרגת לוטננט-גנרל, עקב תאונה אווירית ב-1952. אחרי מות אביו, הוא נעצר באשמת חשיפת סודות ביטחוניים ונידון לשמונה שנות מאסר, כפי הנראה מסיבות פוליטיות, על מנת שלא יאיים על יורשו של סטלין. בתום מאסרו הוחזר למוסקבה, נעצר שוב, ולבסוף הוגלה לעיר קאזאן, שם מת מאלכוהוליזם.
הפעילות המחתרתית
ב-1899 הורחק יוסיף מהסמינר הרוחני של טביליסי אחרי שלא התייצב לבחינות, והחל בפעילות מחתרתית קומוניסטית בעיר בתומי, בדרום-מערב גאורגיה. סמוך לחג המולד של 1899 התקבל לעבודה בשירות המטאורולוגי, אך הצליח להחזיק בעבודה זו רק שלושה חודשים. זו הייתה העבודה היחידה שביצע סטלין אי פעם מחוץ למשרד. הוא היה אחד המהפכנים המצטיינים באזור והצליח לברוח ממאסרים רבים, תוך כדי הטעיית המשטרה החשאית – האוכרנה. באותה תקופה נהגו המהפכנים לאמץ שמות בדויים, ויוסיף בחר בשמו של גיבור ספרו של קזבגי "רוצח אב" – "קובה". השם ליווה אותו עד 1913, כששינה את שמו הגאורגי בעל הצליל הזר לשם רוסי: "סטלין", שפירושו "איש הפלדה". סטלין הושפע אז מאוד מחיבורו של לנין, "מה לעשות?", בו נמתחה ביקורת חריפה על אי העשייה של הקומוניסטים, ובו הציע לנין דרכי פעולה חדשות: העיקרית שבהן הייתה שאין צורך להמתין עד הבשלתו ורקבונו של הקפיטליזם כפי שדורש המרקסיזם. לטענת לנין, עימה הסכים סטלין, ברוסיה ניתן לקצר את המסלול באמצעות הפיכה אלימה שיחוללו קומץ מהפכנים, שמייצגים את האינטרסים של מעמד הפועלים. בהשפעת רעיונות לנין, ארגן אז סטלין שורה של הפגנות אלימות, כשבגדולה שבהן נהרגו 13 איש וכמה עשרות נפצעו. לראשונה נעצר ב-5 באפריל 1902, ובעקבותיו הוגלה סטלין לסיביר.
השהות בכלא הרוסי הייתה אכזרית עבורו. לא רק שהכאת האסירים על ידי הסוהרים הייתה מקובלת – השלטונות אף עודדו יחס אכזרי כלפי הכלואים. בנוסף ליחס הסוהרים הקשה, סבל סטלין גם מנחת זרועם של האסירים הפליליים, ששהו אז בצוותא עם האסירים הפוליטיים, ובזכות כוחם הפיזי העדיף וארגונם יכלו להתעלל ולהשיג טובות הנאה מהאסירים הפוליטיים. אך סטלין, למרות ממדי גופו הממוצעים וכוחו הפיזי המועט, הצליח לכבוש את לב האסירים הפליליים, ועד מהרה הקיף את עצמו בחבורת בריונים שסרה למרותו. הסוהרים לא הקלו עימו, ויש עדויות שספג מהם מכות בקתות רובים, אך עמד בכך והצליח לשרוד.
בהיותו בכלא קיבל סטלין מכתב מלנין. לפי לאון טרוצקי, היה זה מכתב שרשרת מאת אשתו של לנין (קרופסקאיה) לכל תומכי בעלה, שכתבה בנוסח אחיד עם חתימה מצולמת של לנין. סטלין, שלא ידע זאת, חש רוממות רוח אדירה ובנובמבר 1903 ניסה לברוח מהמעצר, אך חזר מחמת הקור והיעדר ביגוד חם. לבסוף ברח ב-5 בינואר 1904, חזר לגאורגיה והמשיך שם בפעילות מחתרתית. שנה אחר כך פרצה מהפכת 1905. סטלין נמנע מלהשתתף בה, לא בפעילות פוליטית ולא בקרבות הרחוב.
בהמשך חזר סטלין לבאקו, הסתנן למפעל לזיקוק תוצרי נפט, והחל בפעילות מהפכנית בקרב הפועלים. הוא ארגן במקום שביתות רבות וגרם לתסיסה רבה. הוא הצליח לחמוק ממאסר שנתיים שנגזר עליו, ובתקופה זו התחתן עם יקטרינה (קאטו) סבאנידזה.
בהמשך עלה בידיו שוב לברוח, נתפס, גורש שנית לסיביר ונמלט שוב. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים עד 1917 כשפרצה מהפכת פברואר; שלטון הצאר הופל וסטלין שוחרר סופית. לפי גרסאות שונות הבריחות הקלות של סטלין, שמונה כחבר בוועד המרכזי של המפלגה הבולשביקית ב-1912, נבעו מכך שהיה סוכן כפול שפעל גם בשירות האוכרנה. לטענה זו לא נמצאו הוכחות חד–משמעיות, כיוון שתיעוד המודיעים המשטרתיים נשרף בתחילת ההפיכה הקומוניסטית.
ממהפכת אוקטובר ועד מות לנין
עם שחרורו מהכלא לאחר מהפכת פברואר 1917, מונה סטלין לעורך הביטאון הבולשביקי "פראבדה", לצידו של לב קמנייב. סטלין לא בלט ושמר על פרופיל נמוך, ואף שיתף פעולה עם השמאל המתון כדי להתקרב לסובייט פטרוגרד שהוקם ב-27 בפברואר והיה תחת שליטתם. באותה העת הסובייטים (מועצות הפועלים והאיכרים) היו בעלי כוח רב, וללא תמיכתם יכלה הממשלה הזמנית ליפול תוך ימים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבנוסף לנציגי הפועלים, הסובייט כלל גם נציגי חיילים מהצבא. הנציג הבולט ביותר של הסובייט – קרנסקי, ממפלגת ה-SR – קיבל מושב בין שרי הממשלה הזמנית. סטלין שיחק באותה עת משחק כפול: אף שהתייצב לצד דורשי הפשרה וחלוקת השלטון עם השמאל המתון, דאג להימנע מלעמוד בחזית המאבק כדי שלא להתעמת עם לנין הגולה, שהתנגד לכך.
לאחר משבר יולי, במהלכו היה סטלין בעיקר איש קשר בין פטרוגרד ללנין, תוך שדאג לו למקומות מסתור שונים, התחוללה ההפיכה הבולשביקית באוקטובר. תחת הנהגתו של לנין, ששב לרוסיה בחסותה ובמימונה של גרמניה, נכבשה פטרוגרד בידי הבולשביקים, וסטלין מונה לקומיסר הפוליטי של הצבא האדום. בתפקיד זה נשלח להגן על העיר צאריצין, ולהבטיח אספקת תבואה ממנה במלחמת האזרחים ברוסיה. העיר נקראה לאחר מכן על שמו, סטלינגרד.
סטלין המשיך להתקדם תוך שקיבל על עצמו תפקידים ביצועיים ומנהליים שונים, בראשם את תפקיד הקומיסר לענייני לאומים, עד שמונה ב-3 באפריל 1922 המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, תפקיד אותו הפך לבעל העוצמה הגדולה ביותר במדינה. ריכוז כוח זה בידיו היה לצנינים בעיני לנין, שלקה באותה עת בראשו בסדרה של אירועי שבץ, וכוחו לא עמד לו כדי לבלום את הידיד שהפך ליריבו. צוואת לנין המכילה ביקורת חריפה על סטלין, הועלמה ולא הובאה לידיעת הציבור, בין השאר גם כי יריביו של סטלין להנהגה – ביניהם קמנייב, זינובייב ולאון טרוצקי – זכו בה לקיתונות של ביקורת. בצוואה כתב לנין: "סטלין הוא גס מדי, וחסרון זה הוא ללא נשוא אצל אדם המכהן כמזכיר כללי....לכן, מציע אני לחברים שימצאו דרך לסלק את סטלין מתפקיד זה וימנו תחתיו אדם אחר – סובלני, נאמן ומנומס יותר, שייתן את דעתו על צורכי החברים ויהיה פחות קפריזי."
עלייתו לשלטון
ממוזער|שחזור חדר חקירות של הקג"ב בכניסה למוזיאון סטלין
ממוזער|תמונה נוספת של שחזור חדר החקירות של הקג"ב
ממוזער|קרון הרכבת של סטלין בחצר המוזיאון. סטלין מעולם לא טס במטוס עקב חששו מהתנקשות על ידי יירוט מטוסו, ולכן התנייד במרחבי ברית המועצות אך ורק בקרון הזה, שהיה משוריין לחלוטין, מצויד בחדר שינה, מטבח וחדר תקשורת
ממוזער|שחזור משרדו של סטלין
לאחר מות לנין ב-1924, הוקם "טריאומוירט" של סטלין, קמנייב וזינובייב, שהתיימרו לייצג זרם מרכזי במפלגה – כנגד לאון טרוצקי משמאל, ובוכרין מימין. בתקופה זו נטש סטלין את המדיניות הבולשביקית המסורתית שגרסה מהפכה בינלאומית, לטובת מדיניות של "סוציאליזם בארץ אחת". בזאת מצא לו יריב משמעותי בטרוצקי, שהאמין ב"מהפכה מתמדת" בינלאומית. ב-1928 ביסס סטלין את מעמדו כראשון בין שווים בהנהגת המפלגה, ושנה לאחר מכן הצליח להגלות את טרוצקי לטורקיה. ב-1929 הוא הצליח לדחוק גם את בוכרין הימני, תוך שהוא מטיף לקולקטיביזציה ולתיעוש מהיר. כך הצליח לבסוף לבסס שליטתו במפלגה, ובברית המועצות. עם זאת, סטלין עדיין לא הרגיש שמעמדו חזק דיו כדי לצאת באופן גלוי כנגד גורמי האופוזיציה שנותרו בהנהגת המפלגה. לראיה, הוא עמד כנראה מאחורי רצח סרגיי קירוב, מזכיר המפלגה בלנינגרד (ב-1934) כשהפופולריות שלו איימה עליו, אך מעולם לא הודה בכך. הוא אף עמד בראש טקס ההלוויה הממלכתי שנערך לקירוב.
המדיניות הכלכלית והקולקטיביזציה
בסוף שנות ה-20 החליט סטלין לבטל את ה"תוכנית הכלכלית החדשה" נא"פ שהנהיג לנין ואשר אפשרה יוזמה פרטית מצומצמת. במקום לתת לאיכרים תמריצים עבור הגדלת התפוקה החקלאית, החליט סטלין לכפות עליהם להצטרף לחוות קולקטיביות בבעלות המדינה. במקביל, החל בתוכניות שאפתניות לתיעוש המדינה. כדי לתעש במהירות את ברית המועצות, הוא הגה בסוף שנות ה-20 את תוכניות החומש, שהראשונה בהן החלה בשנת 1928. שתי תוכניות החומש הראשונות התבצעו במלואן והשלישית הופסקה באמצע עקב הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-1941. תוכניות החומש נועדו להגדיל את היכולת התעשייתית של ברית המועצות, והתמקדו בעיקר בתעשייה הכבדה. הן נאכפו ביד ברזל על תושבי ברית המועצות, והגשמת יעדיהן עלתה במחיר חייהם של מיליוני בני אדם. היו אלו תוכניות שאפתניות מאוד, שניסו לגרום לתיעוש מהיר של ברית המועצות על בסיס כלכלי רעוע. המהפכה התעשייתית ברוסיה החלה כבר במאה ה-19, אך לפני פרוץ המהפכה הבולשביקית היא עדיין פיגרה בהרבה אחרי מעצמות המערב. קצב התיעוש המהיר בתקופת שלטונו של סטלין הפך את ברית המועצות למעצמה תעשייתית, שיכלה להתחרות במדינות תעשייתיות מובילות באירופה, כמו גרמניה. הדרך לביצוע תוכניות החומש הייתה ריכוז מירב המשאבים של המדינה בתוכניות התיעוש, על חשבון התעלמות מהצרכים של האזרחים הסובייטים הפשוטים, ופגיעה בתעשיות הקלות שנועדו לספק את צורכיהם. מדיניות הקולקטיביזציה נועדה, בין השאר, לחסוך בידיים עובדות בחקלאות, ובכך לאלץ את המוני האיכרים לעבור לערים ולהפוך לפועלי תעשייה, כדי להאיץ את התיעוש של ברית המועצות.
משטרו של סטלין כפה על האיכרים קולקטיביזציה של החקלאות. התוכנית נועדה להחליף את החקלאות הכפרית המסורתית, שהתבססה על משקים קטנים, שהשתמשו באמצעים פרימיטיביים לעיבוד האדמה, בחקלאות ריכוזית, המאורגנת בחוות גדולות, קולחוזים או סובחוזים, המשתמשים באמצעים מודרניים, כדי שניתן יהיה לייצר מזון באופן יעיל יותר. בפועל גרמה התוכנית להרס מעמד האיכרים בעלי הרכוש (שכונו "קולאקים"), לירידה דרסטית ברמת החיים של האוכלוסייה בברית המועצות בכלל והאוכלוסייה הכפרית בפרט, עד כדי גרימת רעב המוני, ולהתנגדות אלימה לשלטון הסובייטי בקרב האיכרים.
סטלין האשים את ה"הקולאקים" בירידה בייצור המזון, וכינה אותם פרזיטים קפיטליסטים שארגנו התנגדות לקולקטיביזציה. הם דוכאו בשיטות אכזריות תוך הכרזת מדיניות חיסול מעמד הקולאקים תוך הרג והגליה למחנות עבודה במזרח הרחוק כמו באזור קולימה הידוע לשימצה. הגדרת המילה "קולאק" התרחבה מהוראתה המקורית – בן מעמד האיכרים האמיד, לכל מי שהתנגד לקולקטיביזציה או נחשד כמתנגד לה, הגדרה שכללה אנשים רבים שהיו רחוקים מלהיות עשירים.
הקולקטיביזציה הכפויה גרמה לרעב המוני באזורים רבים והביאה למותם של מיליונים רבים בשנים 1932 ו-1933, במיוחד באגן הוולגה התחתון באוקראינה (הולודומור). דובר אף על קניבליזם כתוצאה מן הרעב.
הטיהורים הגדולים
בשנות השלושים של המאה ה-20 השיג סטלין כוח כמעט אבסולוטי כנגד מתנגדיו במפלגה הקומוניסטית ויריביו האידאולוגיים. למעשה הצליח סטלין לחסל פיזית את רוב אנשי הוועד המרכזי של המפלגה שהיו בזמנו של לנין (עד שבפרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו רק שניים מהם, ויאצ'סלב מולוטוב וסטלין עצמו), ולמעלה ממחצית הצירים לוועידה המרכזית של המפלגה שהתכנסה בינואר 1934. האמצעים כנגד קורבנות אלו נעו מהגליה למחנות עבודה במזרח הרחוק, עד להוצאה להורג, או התנקשות כבמקרה של טרוצקי או רצח סרגיי קירוב. מאות אלפי אנשים נעצרו לפי "סעיף 58" שאסר על "פעילויות אנטי סובייטיות", ורבים חששו לחייהם ולחירותם.
סטלין נעזר במנגנון טרור גדול ומסועף של משטרה חשאית שנקראה בתחילתה צ'ה קה ולאחר מכן לסירוגין או גה פה או, נ.ק.ו.ד. וק.ג.ב.. בראשה עמדו גנריך יגודה, אשר הוצא להורג באשמת "טרוצקיזם" בשנת 1938, ולאחר מכן מחליפו יז'וב, ולבסוף לברנטי בריה.
חלון הראווה של הטיהורים הגדולים, היו משפטי הראווה, שכונו משפטי מוסקבה שנוהלו על ידי התובע אנדריי וישינסקי, אשר לאחר מכן שימש במגוון תפקידים, לרבות שגריר ברית המועצות באו"ם. במשפטים אלו הוכרחו גדולי הקומוניזם והמהפכה כזינובייב, קמנייב ובוכרין להתוודות על "פשעים" שלא ביצעו, על קשר כנגד הקומוניזם, לרוב בשיתוף מעצמה זרה כבריטניה, קשר שכלל גם ניסיון לרציחתו של סטלין. לאחר הווידוי הוצאו הנשפטים להורג.
השפעה הרסנית הייתה למשפטים אלו על הצבא האדום. עד שנת 1938 הוצאו להורג רוב אנשי הקצונה הבכירה, ובראשם המפקד המרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי. המדובר היה בטיהור של מאות קצינים, עד לדרגת מפקד פלוגה. הנזק ירד ממש עד לבסיס הצבא, והפך את הצבא האדום לגוף ענקי, אך מסורבל ונטול יכולת לפעולה עצמאית. הדבר בא לידי ביטוי במלחמה הרוסית פינית שבה סבל הצבא הסובייטי אבדות כבדות ובשלבים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות, שבה הובס הצבא הסובייטי ונאלץ לסגת משטחים נרחבים של ברית המועצות. חולשות הצבא נבעו מפיקוד לקוי, פוליטיזציה של הצבא ושרשרת פיקוד לקויה.
מדיניות החוץ עד פלישת גרמניה לברית המועצות
במהלך שנות השלושים צפה סטלין מהצד בהתחמשותה ובהתעצמותה של גרמניה הנאצית תחת שלטונם של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית. עם זאת, עד אוגוסט 1939, ניהלה ברית המועצות מדיניות חוץ אנטי פשיסטית ואנטי נאצית. היא סיפקה סיוע ישיר ועקיף לרפובליקה הספרדית במהלך מלחמת האזרחים בספרד כנגד כוחותיו של פרנקו, שקיבלו סיוע מאיטליה וגרמניה הנאצית, וניסתה לגבש ברית צבאית עם מעצמות המערב, במאמץ לבלום את שאיפות ההתפשטות של היטלר (בין השאר, במהלך משבר הסודטים ב-1938). מצד שני, הוראת הקומינטרן למפלגה הקומוניסטית בגרמניה, שלא לפעול בשיתוף פעולה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית במאבק כנגד הנאצים, סייעה לכיבוש השלטון בגרמניה על ידי המפלגה הנאצית.
בחודש מאי 1939, החליף סטלין את שר החוץ שלו, מקסים ליטבינוב, אדם מתון בעל נטייה פרו מערבית מסוימת, בויאצ'סלב מולוטוב. מהלך זה בישר על תחילת השינוי במדיניות החוץ הסובייטית כלפי גרמניה הנאצית. אולם, עד אוגוסט 1939 המשיכה ברית המועצות לנהל משא ומתן עם משלחת אנגלית-צרפתית, במטרה לגבש ברית צבאית בין הצדדים, שתכוון נגד גרמניה הנאצית, למקרה שהאחרונה תתקוף את פולין. המשא ומתן לא הניב תוצאות, בשל סרובה של ממשלת פולין לאפשר לצבא הסובייטי לעבור דרך שטחה, כדי לתקוף את גרמניה ממזרח, וכן בשל חוסר האמון של הנהגת ברית המועצות ברצינות כוונותיהן של בריטניה וצרפת לתקוף את גרמניה במקרה שהאחרונה תתקוף את פולין.
שמאל|ממוזער|322x322px|סטלין, עומד מימין, עם מולוטוב וריבנטרופ (חותם) במעמד החתימה על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב
ב-23 באוגוסט 1939, הגיע שר החוץ הגרמני יואכים ריבנטרופ לביקור במוסקבה, וחתם על "הסכם אי התקפה" (שנודע בשם הסכם ריבנטרופ–מולוטוב) בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, במסגרתו הסכימו שני הצדדים לחלק ביניהם את אירופה המזרחית לאזורי השפעה. ההסכם סימן תפנית חדה במדיניות ברית המועצות כלפי גרמניה הנאצית. סטלין כרת ברית עם היטלר, שהיה עד אז הגרוע באויביו. אדם שנשבע (במסגרת ספרו "מיין קאמפ") לכבוש את ברית המועצות, לשעבד את אוכלוסייתה, להשמיד את האלמנטים "הנחותים מבחינה גזעית" ולעקור את השיטה הקומוניסטית מן השורש. הסיבה העיקרית לתפנית במדיניות הסובייטית כלפי גרמניה, ולחתימת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, הייתה חששו של סטלין, שלאחר כיבוש פולין על ידי הנאצים, ברית המועצות תהפוך ליעד הבא של הצבא הנאצי, ותמצא את עצמה לבד במערכה כנגד גרמניה. הוא חשב, שמעצמות המערב חותרות לבודד את ברית המועצות, ולהסיט את שאיפות ההתפשטות של היטלר כלפיה. לכן הוא החליט להקדים תרופה למכה. סיבה נוספת לחתימת הברית עם הנאצים הייתה שאיפתו של סטלין לספח חלקים ממזרח אירופה לברית המועצות, בין השאר, במטרה ליצור "אזור חיץ" בינה לבין האימפריה הנאצית.
הסכם ריבנטרופ–מולוטוב כלל התחייבות הדדית, שאף צד לא יתקוף את משנהו, וישמור על נייטרליות במקרה של הצטרפות צד שלישי למלחמה. סעיף זה בהסכם הבטיח את עורפו של היטלר במהלך פלישת צבאו לפולין, ולאחר מכן במהלך פלישת הצבא הנאצי לנורווגיה, דנמרק, ארצות השפלה וצרפת ב-1940. ההסכם כלל גם נספח סודי, במסגרתו חילקו שני הצדדים את פולין ואת המדינות הבלטיות ביניהם. הוא מהווה עד היום דוגמה לציניות עילאית במערכת היחסים הבינלאומית.
ב-1 בספטמבר 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה בפלישה הגרמנית לפולין. ב-17 בחודש הצטרף הצבא האדום למלחמה נגד פולין ופלש לשטח פולין המזרחית. שני הצדדים נפגשו בקו שהוסכם עליו מראש, תוך שהם מחלקים את פולין ודנים את אוכלוסייתה לשנים של סבל ושיעבוד.
בשנת 1943 גילו הנאצים ב"יער קאטין", ליד סמולנסק, קברים המוניים ובהם גופותיהם של יותר מ-22,000 קצינים פולנים, שנפלו בשבי הסובייטי במהלך הפלישה לפולין, ונרצחו בפקודת סטלין מאוחר יותר. מכונת התעמולה הנאצית מיהרה לעשות שימוש בסיפור הטבח במטרה לגרום לקרע בין ברית המועצות לבעלות בריתה המערביות, ללא הצלחה יתרה. סטלין הכחיש בתוקף את מעורבות ברית המועצות בטבח, וברית המועצות טענה שהקצינים הפולנים נורו על ידי הנאצים עצמם ב-1941. לאחר שהאזור נכבש מחדש על ידי הצבא האדום, הקימו הסובייטים ועדת חקירה, כדי לאשש את גרסתם לגבי טבח יער קאטין. לאחר פירוק ברית המועצות הודו הרוסים, בפעם הראשונה, באחריותם לטבח, ומדובר באחד מפשעי המלחמה הגדולים להם אחראי סטלין.
עם כיבושה של פולין התפנה סטלין לפעול לסיפוח שטחים נוספים לברית המועצות, הפעם בגבולה הצפוני. הוא דרש מממשלת פינלנד להסכים לסיפוח שטח קטן יחסית מצפון-מערב ללנינגרד לברית המועצות, בטענה שקרבת הגבול הפיני אל העיר, מהווה איום על העיר השנייה בחשיבותה בברית המועצות, וכן לפיקוח סובייטי על מפרץ פינלנד. לאחר שהפינים סירבו לדרישותיו, הוא פתח במלחמה נגדה בדצמבר 1939, והקים ממשלת בובות קומוניסטית פרו-סובייטית, שנועדה לתפוס את מקומה של ממשלת פינלנד. אולם במהלך מלחמת החורף נגד פינלנד נחשף גודל הנזק שנגרם לצבא האדום כתוצאה מהטיהורים שערך סטלין בצמרת הפיקוד שלו. ההתקדמות הסובייטית בפינלנד הייתה איטית ביותר, אל מול התנגדות עזה ויעילה של הצבא הפיני הקטן, והצבא האדום ספג שורת מפלות קשות בשלבים הראשונים של המלחמה. רק לאחר כשלושה חודשים של לחימה, במסגרתה ספג הצבא האדום מאות אלפי נפגעים, הצליחו כוחותיו לפרוץ את קו מנרהיים, וההנהגה הפינית נאלצה להסכים לחתום על הסכם הפסקת אש, במסגרתו קיבלה פינלנד את הדרישות הטריטוריאליות של ברית המועצות, אך שמרה על עצמאותה. על אף שסטלין השיג בסופו של דבר את יעדי המלחמה, "מלחמת החורף" חשפה את חולשתו של הצבא האדום לעין כל.
בעקבות הביצועים הכושלים של הצבא הסובייטי בפינלנד, והכיבוש המהיר של צרפת וארצות השפלה על ידי הצבא הנאצי בקיץ 1940, הבין סטלין שצבאו עדיין אינו מוכן להתמודד כנגד הצבא הגרמני, ועשה הכל על מנת להרוויח זמן, כדי לבנות מחדש את הצבא האדום ולהכין אותו למלחמה נגד גרמניה, שנראתה בלתי נמנעת. הוא ניהל מדיניות פייסנית ולעיתים אף מתרפסת כלפי גרמניה, כדי לא לתת להיטלר עילה כלשהי לפתוח במלחמה נגד ברית המועצות, ושכנע את עצמו, שיצליח לדחות את המלחמה נגד גרמניה לפחות עד שנת 1943. כתוצאה מכך, הוא דחה על הסף את כל ההתרעות המודיעיניות, שקיבל ממקורות שונים, ביחס להכנות הגרמניות למתקפה על ברית המועצות ולא נקט בהכנות צבאיות נאותות כדי להתמודד עם הפלישה הגרמנית הצפויה. ב-22 ביוני 1941, בשעות הבוקר המוקדמות, פרצו כוחות הוורמאכט לברית המועצות, במסגרת מבצע ברברוסה, והפתיעו לחלוטין את סטלין ואת כוחות הצבא האדום באזורי הגבול. אין ספק, שסטלין אחראי במידה רבה לשורת התבוסות הנוראות שספג הצבא הסובייטי בחודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית, עקב התעלמותו מכל ההתרעות על הפלישה הגרמנית הצפויה, וסרובו לאשר לערוך את ההכנות המתחייבות לקראת אפשרות זו, למרות כל תחינות הפיקוד העליון של הצבא האדום, ובראשו הרמטכ"ל, גאורגי ז'וקוב.
במלחמת העולם השנייה
ממוזער|סטלין, 1942
שמאל|ממוזער|סטלין, אטלי וטרומן בוועידת פוטסדאם
בתחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות לא נשמע קולו של סטלין למספר ימים, ואת ההודעה לציבור על פרוץ המלחמה נתן מולוטוב בנאום ברדיו. רק לאחר כשבועיים התעשת סטלין, וב-3 ביולי 1941, נשא נאום רדיופוני ידוע לעם הסובייטי, שיש המשווים אותו לנאום "דם, יזע ודמעות" של צ'רצ'יל. הנאום נפתח בפנייה אישית וישירה, בלתי אופיינית לסטלין, לחיילים ולאזרחים הסובייטים: "חברים, אזרחים, אחים ואחיות, לוחמי הצבא והצי! אני דובר אליכם, חברי!", וביסס את מנהיגותו של סטלין, ואת מעמדו הציבורי כמושיע הלאומי. סטלין לא דיבר כמנהיג קומוניסטי, אלא כפטריוט רוסי, ממשיכם של המצביאים הידועים מיכאיל קוטוזוב ואלכסנדר סובורוב, והציג את המלחמה כמלחמה פטריוטית של העם הרוסי כנגד פולש זר. בשלב זה, כאשר הכוחות הנאציים חדרו עמוק לשטח ברית המועצות והצבא הסובייטי ספג תבוסות נוראות, פולחן האישיות של סטלין, שעד אז הוכתב מלמעלה, הפך לאותנטי. התחושה בקרב הציבור הסובייטי הייתה, שרק מנהיג חזק כמו סטלין, מסוגל להוציא את ברית המועצות מן המצב הנואש שאליו נקלעה.
עם זאת, המצב הצבאי המשיך להיות קשה והכוחות הנאציים המשיכו בהתקדמותם. בראשית ספטמבר 1941 הטיל הצבא הגרמני מצור על לנינגרד. הניתוק מברית המועצות ומניעת העברת מזון וציוד גרמו לרעב המוני שבו נספו מאות אלפי אנשים. באוקראינה כותרו כוחות גדולים של הצבא האדום והושמדו. בראשית אוקטובר 1941 פתח הצבא הגרמני במתקפה על מוסקבה והגיע עד למרחק קצר מהעיר. ב-16 באוקטובר פרצה בהלה המונית במוסקבה, בעקבות שמועות על פריצת כוחות גרמניים לעיר. פקידים ממשלתיים ומקורבים לשלטון החלו להימלט ממוסקבה, והממשלה הסובייטית הועברה לעיר קויבישב, שממזרח למוסקבה. אך סטלין עצמו החליט להישאר במוסקבה, כדי להפגין את ביטחונו בכך שהעיר לא תיפול לידי הגרמנים, ותוך זמן קצר התייצבה החזית והתקדמות הצבא הגרמני הואטה ולאחר מכן נבלמה. מאות אלפים מתושבי מוסקבה גויסו למאמץ להקים ביצורים וטבעות הגנה מסביב לעיר ובתוכה, והפיקוד הסובייטי הזרים תגבורות חזקות לעזרת כוחות הצבא האדום במרחב מוסקבה. הדוגמה האישית שנתן סטלין, בסירובו לנטוש את מוסקבה, מילאה תפקיד חשוב בחיזוק כושר העמידה של תושבי מוסקבה וחיילי הצבא האדום שהגנו על העיר. ביום המהפכה (7 בנובמבר) בשנת 1941 נשא סטלין נאום, שזכה לכינוי נאום "רוסיה הקדושה" בתחנת הרכבת התחתית במוסקבה "מייקובסקי". לאחר מכן הוא סקר את המצעד, בו השתתפו אלפי חיילים וטנקים רבים, שחלקם הגיעו היישר מהחזית סביב מוסקבה, וחזרו ללחימה מיד לאחר מכן. בראשית דצמבר פתחו כוחות הצבא האדום באזור מוסקבה במתקפת נגד גדולה, הסבו מפלה קשה לקבוצת ארמיות מרכז הגרמנית, ואילצו אותה לסגת מאות ק"מ מערבה. הניצחון הסובייטי בקרב מוסקבה היה התבוסה המשמעותית הראשונה שספג הוורמאכט במלחמה, והיווה נקודות מפנה חשובה במערכה הצבאית בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה.
למרות העוינות של מעצמות המערב כלפי סטלין וברית המועצות, הן נחפזו להתייצב לצד ברית המועצות מיד לאחר תחילת הפלישה הנאצית, וצרפו אותה למחנה בעלות הברית. וינסטון צ'רצ'יל נשא נאום בפרלמנט, בו אמר כי על אף שבמשך עשרים וחמש שנים לא היה מתנגד חריף ממנו לקומוניזם, הרי שכעת מדובר במלחמתו של העם הרוסי, עם האיכרים והפועלים, מול הצבא הנאצי הבא לשעבדם ולהשמידם. במלחמה זו חובתם של העמים הדמוקרטיים להתייצב לצד ברית המועצות ולסייע למלחמתה נגד התוקפנות הנאצית. נאום זה סימן את ראשית הברית בין בריטניה לברית המועצות, שנמשכה עד לסוף המלחמה. בשנים 1941–1945 קיבלה ברית המועצות סיוע צבאי מאסיבי מהממלכה המאוחדת ומארצות הברית, שכלל סוגים שונים של ציוד צבאי, וכן חומרי גלם לתעשייה ומזון משומר, ומילא תפקיד משמעותי בהשגת הניצחון הסובייטי על גרמניה הנאצית.
סטלין, שהגזים מאוד בהערכת ההשפעה של המפלה הגרמנית בקרב מוסקבה, התעקש להורות לצבאו להמשיך במתקפה באזור מוסקבה בכל מחיר, למרות התנגדות הפיקוד העליון של הצבא האדום (הסטאבקה), ולפתוח בשורת מתקפות חדשות נגד כוחות הציר, במטרה להשלים את תבוסתם ואת שחרור שטחי ברית המועצות, שנכבשו על ידם. המתקפות הללו, שלא הוכנו כהלכה, התישו את כוחות הצבא האדום, וגרמו להם אבדות כבדות, מבלי שהביאו להישגים משמעותיים. הצבא הגרמני בחזית המזרחית התאושש תוך זמן קצר, ובאביב 1942 עבר שוב למתקפה. רק לאחר שהצבא הסובייטי ספג שורה של תבוסות קשות באביב ובקיץ 1942 (בהם קרב חרקוב השני, המערכה במרחב וורונז'-וורושילובגרד, המצור על סבסטופול ועוד) ונאלץ לסגת משטחים נרחבים בדרום רוסיה, החל מאזן הכוחות הצבאי לנטות לטובת ברית המועצות. נקודות המפנה העיקריות במערכה הצבאית בחזית המזרחית היו הניצחונות הסובייטיים בקרב סטלינגרד בחורף 1942/1943, ולאחר מכן בקרב קורסק בקיץ 1943. בשלב זה של המלחמה החל סטלין לחשוב קדימה על עיצוב מחדש של מפת אירופה שלאחר המלחמה. מטרתו הייתה לא רק לשחרר את שטחי ברית המועצות מידי הנאצים, אלא גם להשתלט על חלק גדול ככל האפשר מאירופה, כדי להפוך את ברית המועצות לכוח הדומיננטי ביבשת, ולמעצמה עולמית מובילה. במסגרת זו פלש הצבא הסובייטי למדינות הבלקן החל מקיץ 1944, והשתלט עליהן בזו אחר זו לאחר קרבות קשים כנגד צבאות מדינות הציר.
לוועידת יאלטה, שנערכה בראשית 1945, שנועדה לדון בסדר העולמי החדש לאחר תום המלחמה, ובחלוקת אירופה וגרמניה בין מעצמות המערב וברית המועצות, הגיע סטלין בעמדת כוח. הצבא הסובייטי השתלט על רוב שטח פולין ומדינות הבלקן, והגיע למרחק קצר מבירת גרמניה, ברלין. בנוסף לכך, הממשל האמריקני היה מעוניין מאוד להשיג את הסכמת סטלין לכניסת ברית המועצות למלחמה כנגד יפן, במטרה להקל על הכנעת יפן, להביא לסיום המלחמה בזירה הפסיפית ולחסוך בנפגעים אמריקנים. אף על פי שקיימת טענה שמצבו הבריאותי הלקוי של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, שהגיע לוועידה כשהוא חולה ומותש, הקל על סטלין להשיג ממנו לגיטימציה להשתלטות ברית המועצות על אירופה המזרחית, נראה שלמעצמות המערב לא הייתה ברירה מעשית אלא להכיר במציאות שנוצרה בשטחים, שנכבשו על ידי הצבא האדום. סטלין אמנם התחייב במהלך ועידת יאלטה לערוך בחירות דמוקרטיות בכל המדינות שנכבשו על ידי צבאו במזרח אירופה, אך לא הייתה לו כל כוונה לקיים את הבטחתו. עם סיום המלחמה שלטה ברית המועצות למעשה על כל מדינות אירופה המזרחית, הקימה משטרי בובות קומוניסטיים במזרח גרמניה, פולין, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, ובולגריה, וסיפחה אותן למה שנודע אחר כך בשם "הגוש הסובייטי". צ'רצ'יל תיאר את המצב שנוצר באירופה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, באומרו כי מסך ברזל ירד על אירופה.
גם בעיצומה של המלחמה נמשך הטרור הפנימי הסטליניסטי במלוא עוזו. מאות אלפי חיילים, שהואשמו בפחדנות מול פני האויב, או בחוסר נאמנות פוליטית, נשלחו לגדודי עונשין, שהיו מוצבים באזורים המסוכנים ביותר בחזית. "יחידות חסימה" של האן.קה.וו.דה. הוצבו בעורפם של כוחות לא אמינים אלה הלוחמים בחזית על מנת למנוע נסיגה, ולהבטיח את נאמנותם לצבא האדום. תפקידן של "יחידות חסימה" היה לעצור חיילים שעזבו מרצונם את שדה הקרב, ולשלוח אותם חזרה לחזית, או למשפט צבאי במקרים מסוימים. בשלבים הראשונים של המלחמה גם הוצאו להורג לא מעט קצינים בכירים, שנכשלו במילוי תפקידם לדעת סטלין, כאמצעי הרתעה והפחדה.
ממוזער|250px|תמונת הסיום של ועידת יאלטה: מימין לשמאל – סטלין, פרנקלין דלאנו רוזוולט ווינסטון צ'רצ'יל.חמור מכך היה יחסו של סטלין כלפי מיליוני החיילים הסובייטיים, שנפלו בשבי הנאצי בשלבים הראשונים של המלחמה בחזית הסובייטית. מאות אלפי שבויים, ששרדו את השבי הנאצי האכזרי, ושוחררו בתום המלחמה לא התקבלו בברכה, אלא בחשדות ובמעצרים. אנשים אלו נחשבו כבוגדים, ונחשדו בחוסר נאמנות לשלטון הסובייטי, ולכן חלקם נשלחו לאחר המלחמה ל"חינוך מחדש" במחנות עבודת הכפייה בגולאגים. נאמן לגישה זו, סירב סטלין להצעות הנאצים לשחרר את בנו יאקוב ג'וגאשווילי, שנפל בשבי הגרמני, בתמורה לשבויים גרמנים בכירים, והאחרון נרצח על ידי הנאצים בשבי.
ברית המועצות אמנם הפכה למעצמה עולמית בעקבות ניצחונה על גרמניה הנאצית, אך המחיר שהיא נדרשה לשלם עבור הניצחון במלחמה היה עצום. למעלה מ-30 מיליון חיילים ואזרחים סובייטים נספו במהלך המלחמה, עשרות מיליונים סבלו מפציעה או נכות, והאזורים המערביים של ברית המועצות, שנכבשו על ידי הצבא הנאצי, נחרבו כמעט לחלוטין, ונדרשו שנים רבות להשלמת מלאכת השיקום. לסטלין היה חלק באחריות לאבדות הנוראות בנפש, שספגה ברית המועצות במהלך המלחמה, לעיתים קרובות שלא לצורך, עקב הזלזול המוחלט שלו בחיי אדם, והטעויות הקשות שהוא ביצע בתקופה שקדמה ל"מבצע ברברוסה" ובשלבים הראשונים של המלחמה נגד גרמניה הנאצית.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה התפנה סטלין לנקמה באויבים מבפנים. עמים שלמים, כגון גרמני הוולגה בסראטוב או הטטרים (אשר גורשו מקרים) והצ'צ'נים, הוגלו מבתיהם ונשלחו למזרח הרחוק. זה היה מסע של טיהור אתני שזרע את זרעיהן של בעיות אתניות ולאומיות מהן סובלת רוסיה עד היום.
מבחינת יחסי החוץ הפכה רוסיה למעצמה, ובשנת 1949 ערכה את הניסוי הגרעיני ראשון שלה בפצצת "RDS-1", שהיה יריית הפתיחה במלחמה הקרה.
מבחינה פנימית הציג עצמו סטלין כמנהיג המלחמתי הדגול, שהוליך את ברית המועצות להישג אדיר, הציל אותה מן הגרמנים וניצח במלחמה. הטרור הפנימי נמשך, אך לא הגיע לשיאים אליהם הגיע בשנות השלושים.
מותו
ב-1953, ב־1 במרץ בלילה, סטלין אמר לשומרי ראשו שהם חופשיים לפני שהלך לישון. פעולה חריגה ביותר שכן ידוע שהיה בודק את שומרי ראשו בלילות ומוודא שהם ערניים. בשעות הצהריים עדיין לא נשמע קול מלשכתו ובערב הזעיקו השומרים המבוהלים את חברי הפוליטביורו לביתו. חרושצ'וב הגיע עם בריה ומלנקוב שהיו הבכירים הקרובים ביותר לסטלין באותה תקופה. שומרי הראש אמרו כי סטלין שכב על הרצפה שרוי בשתן של עצמו. היה זה רק בבוקר למחרת שחזרו חברי הפוליטביורו והזעיקו צוות רופאים, הרופאים ניסו לטפל בסטלין אך לאחר ארבעה ימים, ב־5 במרץ, נאלצו לקבוע את מותו משבץ.
לאחר מותו זכה סטלין להלוויה ממלכתית מפוארת. מאות אלפי אנשים הגיעו לראות את גופתו, עשרות ואולי אף מאות בני אדם נהרגו עקב הצפיפות הרבה באותו היום בבית האיגודים, שם הוצב ארונו. לאחר כמה ימים הועלה ארונו על עגלה לכיכר האדומה ושם נישאו הספדים לכבודו.
לאחר מותו של סטלין, הצטייר נרטיב דו-ממדי בעיתונות הישראלית. מצד אחד, עיתוני קול העם ועל המשמר הציגו את סטלין כאישיות נעלה, כגיבור-עם, כשמש העמים, כמבשר השלום העולמי וכמדינאי־על. מצד שני, שאר העיתונים הציגו את הישגיו המדיניים והשפעתו הרבה, כמו גם את הדרכים הרצחניות שבאמצעותן חתר להישגים.
מותו של סטלין גרם לזעזוע רב בעולם הקומוניסטי. פולחן האישיות הסתיים רק שנים לאחר מותו, בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית, בה הוקעו פשעיו בידי חרושצ'וב ב"נאום הסודי". הפצת תוכן הנאום חוללה שבר וזעזוע בקרב הקומוניסטים בעולם.
בשנים הראשונות שלאחר מותו הייתה גופתו החנוטה של סטלין מוצבת לצד גופתו של לנין במאוזוליאום של לנין במוסקבה. לאחר שמחליפו, ניקיטה חרושצ'וב, צבר כוח פוליטי די הצורך, וכחלק מקמפיין הדה-סטליניזציה שלו, בצעד סמלי הוצאה גופתו של סטלין ב-31 באוקטובר 1961 בלילה ונקברה בקבר רגיל בבית הקברות של חומת הקרמלין.
מורשתו ודעותיו
ממוזער|פסלו של סטלין ברחבת מוזיאון סטלין בגורי – גאורגיה.
מדיניותו של סטלין על כל מאפייניה – רציחות, רעב המוני, הגליות למזרח, מחנות עבודה כפויה ועוד – אחראית למיליוני קורבנות בנפש. המספר המדויק אינו ידוע, ונתונים רשמיים לא פורסמו על ידי ממשלת ברית המועצות בשנים שלאחר מותו. יש המעריכים את המספר בין שמונה לעשרים מיליון קורבנות, בהתבסס על מפקדי אוכלוסין שנערכו בשנים 1926 עד 1939. לפי הערכה עדכנית של טימותי סניידר מדובר ב-2 עד 3 מיליון קורבנות. בהתבסס על כל זאת, היחס ההיסטורי המקובל אליו הוא כאל רודן אכזר ורוצח המונים, עד כדי כך שבשנות ה-80' עשה ההיסטוריון הגרמני ארנסט נולטה שימוש בטענת היותו של סטלין "רוצח המונים" כדי להסיר מגרמניה הנאצית את האחריות הבלעדית למלחמת העולם השנייה. עם זאת, יש כאלה שרואים אותו עד היום כמנהיג דגול, ותמונתו מופיעה לעיתים בהפגנות הן של מפלגות סטליניסטיות והן של לאומנים רוסים ברוסיה המודרנית.
סטלין והיהודים
ממוזער|299x299px|דיוקני ענק של סטלין ושל לנין נישאים על משאית בחוצות תל אביב, 1 במאי 1949
סטלין, כמו שותפיו למפלגה הסוציאל-דמוקרטית (רסדר"פ), נדרש לשאלת הלאומים, למרות שלפי הפרשנות שנקטו בה במפלגתו לגבי הסוציאליזם, לאומיות עומדת בסתירה לפרוגנוזה שכן הבעיה החברתית היא מעמדית ותו לאו. הסיבה לכך הייתה שבפועל האוכלוסייה ברוסיה הורכבה מ-194 קבוצות אתניות, וכי רוסים אותנטיים היוו רק 44% ממנה.ס.א. סמית, המהפכה ברוסיה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 38 יהודים היו אמנם רק אחת מיני אינספור קבוצות אתניות, אך מקומם בקרב כל סוגי המהפכנים (מיהודים סוציאליסטים כמו טרוצקי שהתכחשו ללאומיותם, ועד יהודים סוציאליסטים כמו ולדימיר מדם שראו בזכויות לאומיות ליהודים תנאי למימושה של מהפכה) בלט מאוד. הסוגיה רק נהייתה מורכבת יותר בהתחשב בעובדה שיהודים סוציאליסטים שפעלו בפולין (כמו יוסף קרוק) ראו עצמם גם כמהפכנים סוציאליסטים וגם כתומכים בעצמאות פולין. זה היה הרקע לכך שב-1912 פרסם סטלין מאמר על הלאומיות, בו טען כי לדעתו היהודים אינם נחשבים כ"לאום". טיעוניו של סטלין לא התקבלו על ידי רבים כולל במפלגתו, וכשנה מאוחר יותר, פרסם לנין מאמר באותו הנושא, ובו קבע כי זכות ההגדרה העצמית שמורה לכל עם, כולל אלו שנמצאים במקומות מושבם במעמד של מיעוט.יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב מחברות לספרות, 1970, עמ' 185
על רקעה של אותה הבעיה בדיוק – שאלת מקומם של מיעוטים בכלל ושל המיעוט היהודי בתוך כך – החליט סטלין לאפשר בשנות ה-30 הקמת אזור יהודי אוטונומי בבירוביג'ן, ליד הגבול הסיני. הסיבות העיקריות להקמתו היו: רצונו של השלטון הסובייטי לתת מראית עין של מענה לשאיפות הלאומיות של היהודים במסגרת ברית המועצות, ולא בארץ ישראל (הציונות נתפסה אז כאיום על האידאולוגיה הקומוניסטית); והשאיפה למשוך יהודים להתיישב באזור נידח ומרוחק על גבול ברית המועצות, במטרה לאכלס אזור זה ולחזק את האחיזה הסובייטית שם. בסופו של דבר האזור נשאר מאוכלס ברובו של ידי רוסים ואוקראינים ומיעוט יהודי. שפותיו הרשמיות היו יידיש ורוסית.
במהלך מלחמת העולם השנייה פתחה ברית המועצות את שעריה והעניקה מקלט למאות אלפי פליטים יהודים. לאחר הפלישה הנאצית למערב פולין ב-1939 ברחו יהודים רבים משם לאזורים המזרחיים של פולין, שסופחו לברית המועצות. עם תחילת המתקפה הנאצית על ברית המועצות ב-1941, נמלטו מאות אלפי יהודים מהאזורים המערביים של המדינה, שנכבשו על ידי הצבא הגרמני, לאזורים מרוחקים של ברית המועצות, שלא נמצאו בסכנת כיבוש, ולרפובליקות האסייתיות. היהודים אף קיבלו עדיפות בתור לנסיעה ברכבות, שפינו אזרחים מהאזורים שנמצאו בסכנת כיבוש נאצי, במסגרת "פקודת הרכבות" הידועה של סטלין. לא היה זה מקלט אידיאלי, משום שרבים מהפליטים היהודים נשלחו לעבודות כפייה ורובם חיו בתנאים קשים וסבלו ממחסור במזון בתקופת המלחמה. אך הוא בוודאי היה עדיף על החלופה של הישארות תחת השלטון הנאצי. ניתן לומר שיחסה של ברית המועצות כלפי הפליטים היהודים היה הומני בהשוואה למדינות רבות אחרות, שנעלו שעריהן בפני פליטים יהודים.
ייתכן כי סטלין היה נגוע באנטישמיות, אך יחסו כלפי היהודים בברית המועצות לא התאפיין מלכתחילה בשנאה יוקדת כמו זו של הנאצים, וכמה מעוזריו, כמו גנריך יגודה, היו יהודים.
הייתה קיימת טענה, שיחסו השלילי של סטלין כלפי היהדות נבע מהאידאולוגיה המרקסיסטית, שיצאה נגד כל הדתות. אין זה נכון לומר, שהוא היה אנטי יהודי יותר מאשר אנטי-נוצרי. המשטר הסובייטי ניהל מאבק נחוש נגד הכנסייה הנוצרית אורתודוקסית ברוסיה, לא היסס להרוס ולפוצץ כנסיות ידועות ורדף באכזריות אנשי דת נוצרים. כך גם נגד האסלאם. מאבקו הרצחני של סטלין כנגד כל מי שלא הלך או לא נראה שהלך בתלם, הקשה על החוקרים למצוא ראיות לכך, שהוא פגע באנשים מסוימים עקב היותם יהודים. לתקופה ארוכה לא מעט אישים בולטים מצמרת השלטון הסובייטי היו ממוצא יהודי. חלקם הגדול אומנם מצאו את מותם במהלך ה"טיהורים" שערך סטלין, אך קשה לענות על השאלה אם נהרגו בגלל יהדותם, או בשל החשדנות החולנית שאפיינה את סטלין כלפי אקדמאים ופעילים קומוניסטים שונים בני לאומים שונים.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, דווקא אחרי תקדים השואה של יהודי אירופה, ארגן סטלין שני מסעות הסתה אנטישמיים, שגבו קורבנות בנפש בקרב אישים בולטים בציבור היהודי בברית המועצות ויצרו אווירה עוינת במיוחד כלפי הציבור היהודי. מסעות אלו השתלבו במדיניות הדיכוי של המשטר הסטליניסטי בכל תחומי חיי התרבות והאקדמיה בברית המועצות. להבדיל מהמסעות המקומיים נגד אליטות של התרבויות הלאומיות במדינות שונות של ברית המועצות, המסעות נגד האקדמאים היהודים, כמו הסופרים בשפה יידיש (בולטים מביניהם הוצאו להורג ב-12 באוגוסט 1952), הרופאים, מסע חשיפת השמות היהודים מלידה של מפורסמים ששינו את שמותיהם לשמות רוסיים, לווו בהסתה שהתפשטה בתקשורת ובמסגרת סניפי המפלגה ובמקומות העבודה בכל שטחי ברית המועצות. העילות הרשמיות היו המאבק בקוסמופוליטיות ה"בורגנית" ובציונות. אקדמאים יהודים הואשמו האשמות שוא בקשרים עם החוגים ה"אימפריאליסטיים" במערב, באופן ספציפי הרופאים היהודים שכונו "צבועים בחלוקים לבנים" – הואשמו בניסונות לרצוח את מנהיגי ברית המועצות ובראשם סטלין. המסעות נגד האינטליגנציה היהודית בשנותיו האחרונות של סטלין, שהתרחשו אחרי תקדים השואה של יהודי אירופה, לבשו אופי אנטישמי מובהק והציתו שנאה בעם נגד היהודים. חלק מהציבור התחיל לחשוש למשל מלפנות לטיפול לרופאים יהודים. לולא מותו של סטלין ייתכן שמסעות המעצרים, הגירוש והוצאות להורג נגד היהודים היו ממשיכים ומסכנים את קיום הציבור היהודי כולו.
בהשראתו של סטלין גם במדינות מזרח אירופה בשם המאבק בציונות התחילו מסעות של סילוק עסקנים ומנהיגים קומוניסטים יהודים והוצאתם להורג. לצידם נעצרו והוצאו להורג גם מנהיגים לא יהודים של המפלגות האחיות.
אולם בשנות ה-1950 המגמה בברית המועצות וגם במדינות הלוויין ב"מחנה הקומוניסטי" הייתה צמצום נוכחותם של יהודים בצמרת המפלגה ובמקומות השפעה על מנת לנסות לחזק את הזדהות העם עם המפלגה השלטת.
בשנת 1943 הקימה קבוצה של אנשי רוח יהודים, ביוזמתו של לברנטי בריה, את "הוועד היהודי האנטי פשיסטי". לוועד זה היה תפקיד תעמולתי חשוב בזמן המלחמה, בקרב היהודים בעולם שנקראו לעזור לברית המועצות במאמץ המלחמתי נגד הנאצים. אולם לאחר המלחמה פעילותם במערב בשרות ברית המועצות התחילה לשמש כתירוץ בניית תאוריית קונספירציה נגדם, במיוחד, אחרי שמדינת ישראל שקמה כמדינה דמוקרטית ב-1948 נחלה אכזבה על ידי קשריה עם המערב. סטלין התחיל אולי שוב פעם לחשוש מהלאומיות היהודית שהתעוררה אחרי השואה והקמת מדינת ישראל. כתוצאה מכך, בשנת 1948 נרצח בתאונה מפוברקת יושב ראש הוועד היהודי האנטיפשיסטי, השחקן היהודי שלמה מיכאלס, ואנשי הוועד נעצרו, נשלחו למאסר ונרצחו בחלקם ב-1952, במה שנודע כ"ליל המשוררים הרצוחים" (הוצאתם להורג של "הרוגי המלכות הסובייטים"). פעולות אלו לוו במסע הסתה נגד "גורמים קוסמופוליטיים", כשהכוונה בכך היא ליהודים.
בשנים 1947–1948 החליט המשטר הסובייטי של סטלין לתמוך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, כאשר הם העריכו, שזה תואם את האינטרסים הגלובליים של ברית המועצות.
בשנים 1947–1949 העניקו ברית המועצות ומדינות הגוש הסובייטי תמיכה מדינית בלתי מסויגת להקמת מדינת ישראל ולביסוסה. תמיכת הגוש הסובייטי איפשרה את קבלת תוכנית החלוקה על ידי עצרת האו"ם, והעניקה סיוע רב ערך לתנועה הציונית ולמדינת ישראל במאבקים המדיניים שהם ניהלו במהלך מלחמת העצמאות. ברית המועצות גם איפשרה למדינות בגוש הסובייטי להעניק סיוע צבאי חיוני ליישוב היהודי ולמדינת ישראל במהלך המלחמה. כמו כן בשנים 1948–1951 בהסכמת ברית המועצות השלטונות המקומיים עודדו את עליית יהודי רומניה ובולגריה לישראל. המדיניות הסובייטית כלפי המדינה היהודית בראשית דרכה לא נבעה מ"אהבת מרדכי". ההנהגה הסובייטית חתרה לנצל את חלוקת א"י, ואת המלחמה הישראלית-ערבית, כדי להחליש את הנוכחות הצבאית ואת ההשפעה של בריטניה במזרח התיכון, לערער את היציבות של המשטרים הערביים השמרניים באזור, ולהקל על חדירת השפעה קומוניסטית לתוכו.
ב-6 בנובמבר 1948, יום מהפכת אוקטובר, שלח דוד בן-גוריון לסטלין מברק ברכה חם. בתחילת שנות ה-50 כבר כינה אותו "חם גרוזיני", לזעמם של ראשי מפ"ם.
בחודש ינואר 1953, בעלילת משפט הרופאים, נעצרו רופאים יהודים רבים והואשמו כי זממו להרעיל את הנהגת המדינה. היה ברור כי לא רק גורל הרופאים עומד על הכף, אלא כי המדובר בתחילת סדרת פעולות אנטישמיות שעלולות להביא לאסון. כפי הנראה, מותו של סטלין שבא כשלושה חודשים לאחר מכן מנע מסע אנטישמי רחב היקף, שהיה כבר בשלבי תכנון סופיים ולקראת ביצוע.
לאחר מות סטלין התאבלו עליו גורמים רבים בשמאל הישראלי, ובעיתון מפ"ם "על המשמר" סוקרו חייו באהדה כולל פרסום מודעת אבל על מותו. המפלגה אף ערכה ביום מותו אספת אבל, בה נאם חבר הכנסת מרדכי בנטוב. רק לאחר שנחשפו פשעיו על ידי חרושצ'וב ב-1956, הסתייגו ממנו אותם גורמים.
סטלין וחיי המדע, התרבות והאמנות
בימי סטלין הגיע פולחן אישיותו לממדי ענק. רבים הסופרים והמשוררים, הקולנוענים והאמנים, שיצרו יצירות המהללות את דמותו. העיתונות פרסמה רק דברי תעמולה המשבחים אותו, ודיוקנו ניבט מכל פינה.
עם זאת, סטלין לא הסתפק בכך, ודרש שליטה של ממש בכל תחומי החיים. ידוע יחסו המיוחד, למשל, לסופר מיכאיל בולגקוב יוצר יצירת המופת האמן ומרגריטה. סטלין, שאהב אותו במיוחד על מחזהו "ימי הטורבינים", שיחק איתו משחק של חתול ועכבר, כאשר נתן לו משרה שהבטיחה את קיומו מחד גיסא, ושמר עליו בימי הטיהורים, ומאידך גיסא, מנע בעדו לצאת אל מחוץ למדינה, על מנת ליצור באופן חופשי. שיחת טלפון אישית מסטלין לבולגקוב שינתה את חיי בולגקוב, כשממובטל – הוא הפך למנהל אמנותי באחד מתיאטרוני מוסקבה. מבחינת סטלין היה זה מעשה פוליטי מחושב, כדי להפיץ את הסיפור על סטלין רחב הלב שהציל את בולגקוב, ובדרך זו להתחבב על האליטה האינטלקטואלית. "משחק" דומה שיחק גם עם הפסנתרנית מריה יודינה.
סטלין חילק את תחום המדע למדע "בורגני" או "דקדנטי", ולמדע "סוציאליסטי" או "מתקדם". לחלוקה זו לא היה בסיס מדעי של ממש, ולא הייתה שונה בהרבה מהחלוקה שנהגה בגרמניה באותה תקופה בין מדע "ארי" ומדע "יהודי". גישה זו השפיעה לרעה על ההתקדמות המדעית ברוסיה, לדוגמה: התעקשותו של סטלין על גרסה של לאמארקיזם, שקודמה על ידי הביולוג טרופים ליסנקו, שלפיה הגורם להתפתחות המינים אינו התורשה אלא הסביבה. התעקשות זו תקעה את מדעי הביולוגיה בברית המועצות הרחק מאחור למשך שנים. לא היה זה ויכוח תאורטי בלבד; כל מי שהתנגד לליסנקו ולשליטתו במדע הביולוגיה, או שחקר את התפתחות המינים דרך התורשה, הסתכן ממש במעצר, בהגליה או בהוצאה להורג.
עיטורים ומדליות
יוסיף סטלין עוטר בשלל מדליות ועיטורים. אשר את רבים מהם העניק לעצמו או גרם לכך שיוענקו לו.
שמאל|ממוזער|250px
שם העיטור מספר זכיות עיטור הניצחון 2 עיטור לנין 3 עיטור הדגל האדום 3 עיטור סובורוב (דרגה ראשונה) 1 גיבור הרפובליקה העממית של מונגוליה 1
שם המדליה מספר זכיות "20 שנה לייסוד הצבא האדום" 1 על השתתפותו בהגנת מוסקבה 1 על ניצחון הצבא האדום במלחמת העולם השנייה 1 על ניצחון הצבא האדום נגד יפן 1 800 שנה לעיר מוסקבה 1
לקריאה נוספת
סלבוי ז'יז'ק (עורך), סטלין: על המטריאליזם ועל הלשון, הוצאת רסלינג, 2003
יהושע רובנשטיין, הימים האחרונים של סטלין, ידיעות ספרים, 2019.
לואיס פישר, יוסף סטאלין - חייו ומותו, נ' טברסקי, 1953.
סטיבן קוטקין, Stalin: Paradoxes of Power, 1878-1928; Stalin: Waiting for Hitler, 1929-1941. הוצאת פנגווין, 2014 ו-2017.
קישורים חיצוניים
ציטוטים מפורסמים של יוסיף סטלין, באתר "בין המירכאות"
סיימון סבג מונטיפיורי, סטלין – חצר הצאר האדומה, בעברית, באתר כנרת זמורה-ביתן דביר
לילי גלילי, להתראות סטלין, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2005
- ריאיון עם סטלין
הערות שוליים
*
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות של חומת הקרמלין
קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים
קטגוריה:אתאיסטים רוסים
קטגוריה:מנהיגי רוסיה שמתו במהלך כהונתם
קטגוריה:חברי הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
קטגוריה:גאורגים
קטגוריה:אנשי הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה
קטגוריה:מרשלים סובייטים
קטגוריה:מבצעי הטיהורים הגדולים
קטגוריה:רוסים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:פוליטיקאים במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:גיבורי העמל הסוציאליסטי
קטגוריה:מעוטרי גיבור ברית המועצות
קטגוריה:מקבלי עיטור לנין
קטגוריה:מקבלי עיטור הדגל האדום
קטגוריה:מקבלי עיטור סובורוב
קטגוריה:חנוטים
קטגוריה:מקבלי עיטור הניצחון
קטגוריה:רוסים אנטי-אמריקאים
קטגוריה:מהפכנים רוסים
קטגוריה:גנרליסימו
קטגוריה:מזכ"לי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי רומניה
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ברית המועצות
קטגוריה:משפחת סטלין
קטגוריה:ילידי 1878
קטגוריה:סובייטים שנפטרו ב-1953
| 2024-10-10T18:40:20
|
ועידת יאלטה
|
ועידת יאלטה (באנגלית: Yalta Conference) הייתה ועידה שהתקיימה לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, מ-4 עד 11 בפברואר 1945, בהשתתפותם של מנהיגי ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וברית המועצות: רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין. כאשר התברר שבעלות הברית עומדות לנצח במלחמה התעוררה השאלה לגבי חלוקת השטחים ואזורי ההשפעה בין המדינות המנצחות. הוועידה נועדה למצוא פתרון לבעיה זו. הוועידה התקיימה בארמון הקיסרי לשעבר ביאלטה שבחצי האי קרים שבברית המועצות.
תוכן הוועידה
כבר בקיץ 1944 חילקו ביניהן ברית המועצות והממלכה המאוחדת את אזורי ההשפעה בבלקן. בוועידת יאלטה הועלתה בעיקר השאלה בקשר לגבולותיה של פולין ששוחררה מידי הנאצים זמן קצר לפני הוועידה. סטלין תבע שגבולה המזרחי של פולין יהיה כמו ב-1941, וחלקה הצפוני של פרוסיה המזרחית יסופח לברית המועצות, ופולין, כתמורה על אובדן שטחים במזרח, תפוצה בשטחים ממערב לה. כל הצדדים הגיעו להסכם שגבולותיה הסופיים של פולין ייקבעו סופית בוועידת השלום, אך לכאורה היה ברור לכל הצדדים שברית המועצות תקבל את רצונה, ולזאת הסכימו רוזוולט וצ'רצ'יל מפאת העובדה שהשטחים הנידונים כבר היו בידי ברית המועצות, וכדי לשנות עובדה זו הם היו צריכים להשתמש בכוח, אלטרנטיבה שממנה ניסו להימנע בשלב זה. למרות זאת, הורה וינסטון צ'רצ'יל לצבאו להכין את מבצע לא יעלה על הדעת.
כמו כן דנו הצדדים בהצטרפותה של ברית המועצות למלחמה נגד האימפריה היפנית - מה שהוסכם על ידי סטלין בתמורה לשטחים באסיה. במהלך הוועידה הסכימו הצדדים על הקמת ארגון האומות המאוחדות (האו"ם). סטלין קיבל שלושה קולות במקום ה-16 שאותם רצה בתחילה (לפי חשבון של קול אחד לכל רפובליקה של ברית המועצות ואחד לאיחוד עצמו), ותינתן זכות וטו לחמש המעצמות - ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת, סין וצרפת שהצטרפה לאחר מכן. בין השאר הוחלט לחלק את גרמניה לארבעה אזורי כיבוש: צרפתי, בריטי, אמריקני וסובייטי. ברלין, שהייתה באזור הכיבוש הסובייטי, חולקה באופן דומה בין ארבע המנצחות. עוד הוסכם לחסל את כוחה הצבאי של גרמניה, לעקור ממנה את הנאציזם ולהביא את מנהיגיה בפני בית דין בינלאומי.
שמאל|ממוזער|250x250 פיקסלים|חלוקת גרמניה על פי תוכנית מורגנטאו (לא יצאה לפועל)
האינטרסים של משתתפי הוועידה
סטלין - רצה לדאוג לכך שכניסתו למלחמה נגד יפן תבטיח לו שליטה בצפון סין. הוא ידע כי כניסתו למלחמה תזכה אותו בהכרת תודה מצד ארצות הברית ובכך תחזק את מעמדו באירופה. בנוסף הוא רצה לדחוק את שאלת פולין כדי שברית המועצות תוכל לבסס את מעמדה שם, דבר שהיה חשוב ביותר לסובייטים. סטלין היה המרוויח העיקרי של ועידת יאלטה.
צ'רצ'יל – הבין כי ברית המועצות משתלטת על מזרח אירופה, וכי צבאותיה לא יצאו מהאזורים שכבשו. הוא לא היה שותף לאופטימיות של רוזוולט החולה שרצה להמשיך את מדיניות "השכן הטוב". צ'רצ'יל היה הראשון שהגה אחרי ועידת יאלטה את המונח "מסך הברזל".
רוזוולט – לא חש בסכנה הסובייטית ורצה לפייס את סטלין ולמשוך אותו למלחמה נגד יפן כדי לקצר את המלחמה ולצמצם אבדות חיילים אמריקנים. רוזוולט גם רצה לדחוק את בריטניה בחלוקת השלל במזרח הרחוק, ובכך לצמצם השפעתה שם.
בוועידת יאלטה ניתן לראות את ניצניה של "המלחמה הקרה", למרות שמלחמת העולם השנייה טרם הסתיימה.
לקריאה נוספת
מייקל דובס, שישה חודשים ב-1945, תרגמה כרמית גיא, ספרית אפקים, עם עובד, 2017.
קישורים חיצוניים
ועידת יאלטה, 1945, ארכיון הסרטונים של AP
יאלטה
קטגוריה:ברית המועצות במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:ארצות הברית במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:ארצות הברית: יחסי חוץ
קטגוריה:הממלכה המאוחדת במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:המלחמה הקרה
קטגוריה:יאלטה
קטגוריה:1945 בברית המועצות
קטגוריה:בעקבות מלחמת העולם השנייה
קטגוריה:שלטון הכיבוש של בעלות הברית בגרמניה
קטגוריה:מלחמת העולם השנייה: 1945
קטגוריה:יחסי ברית המועצות – הממלכה המאוחדת
קטגוריה:יחסי ארצות הברית – ברית המועצות
| 2024-07-18T23:14:41
|
5 במרץ
|
5 במרץ הוא היום ה־64 בשנה (65 בשנה מעוברת), בשבוע ה-10 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 301 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1616 – ספרו של ניקולאוס קופרניקוס "על תנועתם של גרמי השמים" (De revolutionibus orbium coelestium) נכנס לרשימת הספרים האסורים של הכנסייה הקתולית
1770 – טבח בוסטון – חיילים הממלכה הבריטית הורגים חמישה מפגינים אמריקאים בבוסטון
1824 – הממלכה המאוחדת מכריזה מלחמה על בורמה
1890 – הקמת המושבה רחובות
1918 – מוסקבה מחליפה את פטרוגרד כבירת רוסיה הסובייטית
1926 – פנחס רוטנברג מקבל זיכיון לשימוש במי הירדן והירמוך להפקת חשמל
1933 – בבחירות שנערכו בגרמניה חודשיים לאחר עליית היטלר לשלטון וימים ספורים לאחר שריפת הרייכסטאג, זוכה המפלגה הנאצית ל-44% מהקולות
1942 – מלחמת העולם השנייה: נשמעת אזעקת ההפצצה האווירית הראשונה בטוקיו
1946 – וינסטון צ'רצ'יל טובע את המושג "מסך הברזל", צעד הנחשב לתחילתה של המלחמה הקרה
1949 – מלחמת העצמאות: תחילת מבצע עובדה, פתיחת הדרך לאילת
1966 – תחרות הזמר של האירוויזיון 1966, ה-11 במספר, נערכה בלוקסמבורג
1966 – טיסה 911 של תאגיד בריטיש אוברסיז איירוויס (כיום בריטיש איירווייז) התרסקה אל תוך הר פוג'י, נהרגו 124 בני אדם
1974 – כוחות ישראל נסוגים מהגדה המערבית של תעלת סואץ, במסגרת הסדר עם מצרים
1979 – הגשושית וויאג'ר 1 מבצעת יעף ליד צדק
1982 – במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, הגשושית ונרה 14 נוחתת בהצלחה על נוגה
2002 – הפיגוע בסי פוד מרקט בתל אביב, על ידי מחבל פלסטיני מגדודי חללי אל אקצא הרג 3 ישראלים
2003 – הפיגוע בקו 37 – פיגוע התאבדות באוטובוס אגד בחיפה, 17 הרוגים
2003 – החלטת ארצות הברית לצאת למלחמה נגד עיראק
נולדו
ממוזער|238x238 פיקסלים|הנרי השני
ממוזער|258x258 פיקסלים|לאיוש הגדול
1133 – הנרי השני, מלך אנגליה (נפטר ב-1189)
1324 – דייוויד השני, מלך סקוטלנד (נפטר ב-1371)
1326 – לאיוש הראשון, מלך הונגריה (נפטר ב-1382)
1512 – גרארדוס מרקטור, גאוגרף פלמי (נפטר ב-1594)
1574 – ויליאם אוטרד, נזיר ומתמטיקאי אנגלי (נפטר ב-1660)
1585 – פרידריך הראשון, רוזן הסן-הומבורג (נפטר ב-1638)
1585 – יוהאן גאורג הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נפטר ב-1656)
1830 – אטיין-ז'ול מארה, מדען צרפתי, חוקר תנועה, חלוץ בתחומי הצילום והקולנוע (נפטר ב-1904)
1844 – מרדכי הורוויץ, רב הונגרי-גרמני (נפטר ב-1910)
1862 – זיגברט טאראש, רב אומן שחמטאי יהודי-גרמני, אחד משחקני השחמט החזקים ביותר בסוף המאה ה-19 (נפטר ב-1934)
1871 – רוזה לוקסמבורג, מנהיגה קומוניסטית בגרמניה (נרצחה ב-1919)
1887 – הייטור וילה לובוס, מלחין ברזילאי (נפטר ב-1959)
1898 – ג'ואו אנלאי, ראש ממשלת סין (נפטר ב-1976)
1898 – סונג מיילינג, אשתו של המנהיג הסיני צ'יאנג קאי שק (נפטרה ב-2003)
1909 – יחזקאל פנט, מפקד בכיר בארגון ההגנה, קצין בצה"ל, מפקד חטיבת כרמלי וראש הג"א (נפטר ב-1984)
1913 – גדעון רפאל, מראשוני משרד החוץ במדינת ישראל ומבכיריו לאורך שלושים שנות שירות ציבורי (נפטר ב-1999)
1915 – יוסף תמיר, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2009)
1916 – אפרים שילה, פעיל בתנועת הציונות הדתית ובארגונים ההגנה והמוסד לעלייה ב' (נפטר ב-2007)
1918 – שלמה לורינץ, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2009)
1919 – תמר איתן, פסלת ישראלית (נפטרה ב-2020)
1922 – פייר פאולו פאזוליני, במאי קולנוע וסופר (נפטר ב-1975)
1925 – מנחם שטרן, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל, מגדולי חוקרי תקופת הבית השני (נרצח ב-1989)
1927 – דב אור-נר, אמן רב תחומי ישראלי (נפטר ב-2024)
1930 – משה בר כוכבא, אלוף פיקוד הדרום (נפטר ב-1992)
1931 – ג'רי קוב, טייסת אמריקאית (נפטרה ב-2019)
1931 – רות בן-ישראל, פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב, כלת פרס ישראל לחקר המשפט לשנת תשס"א (נפטרה ב-2020)
1933 – שאול שקד, פרופסור בחוג ללימודי הודו, איראן וארמניה ובחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לבלשנות (נפטר ב-2021)
1934 – דניאל כהנמן, פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי־אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה (נפטר ב-2024)
1936 – דין סטוקוול, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2021)
1937 – אולוסגון אובסנג'ו, איש צבא ופוליטיקאי ניגרי, מהקבוצה האתנית יורובה
1940 – דוד רובנר, מהנדס, מנהל ויזם ישראלי בתחום ההיי-טק
1940 – ספ פיונטק, כדורגלן ומאמן גרמני
1942 – מייק רזניק, סופר יהודי אמריקאי (נפטר ב-2020)
1942 – פליפה גונסאלס, ראש ממשלת ספרד
1947 – נעמי לויצקי, עיתונאית ומחברת ספרי עיון ישראלית (נפטרה ב-2024)
1950 – חיים שפיר, סופר ומפתח משחקים ישראלי
1954 – דני דותן, סופר קולנוען ומוזיקאי, סולן להקת "הקליק"
1959 – ואזגן סרקיזיאן, פוליטיקאי ארמני (נפטר ב-1999)
1966 – פול ריטר, שחקן תיאטרון קולנוע וטלוויזיה בריטי (נפטר ב-2021)
1967 – איל ינון, משפטן ישראלי, היועץ המשפטי לכנסת
1968 – אמברוז דלמיני, פוליטיקאי סווזי, מנהל עסקים וראש הממשלה העשירי של אסוואטיני (נפטר ב-2020)
1970 – ג'ון פרושיאנטה, מוזיקאי אמריקאי, גיטריסט רד הוט צ'ילי פפרז
1972 – בריאן גרנט, כדורסלן אמריקאי
1973 – דורי טפר, מנחה בערוץ הילדים לשעבר
1974 – אווה מנדז, שחקנית אמריקאית
1976 – שארונאס יאסיקביצ'יוס, כדורסלן ליטאי
1981 – מאור זגורי, במאי, מחזאי, תסריטאי, שחקן ומורה למשחק ישראלי
1982 – נעמי קולודני, שחקנית כדורסל ישראלית
1982 – אמנדה שיירס, זמרת-יוצרת אמריקאית
1987 – אנה צ'קבטדזה, שחקנית טניס רוסייה
1994 – צ'יג'ינדו אוג'ה, אצן בריטי
1999 – מדיסון ביר, זמרת אמריקאית-יהודייה
נפטרו
ממוזער|236x236 פיקסלים|יוסיף סטלין
ממוזער|180x180 פיקסלים|הוגו צ'אווס
254 – האפיפיור לוקיוס הראשון
1534 – אנטוניו דה קורג'ו, צייר איטלקי (נולד ב-1489)
1827 – אלסנדרו וולטה, פיזיקאי איטלקי (נולד ב-1745)
1827 – פייר-סימון לפלס, מתמטיקאי ואסטרונום צרפתי (נולד ב-1749)
1953 – יוסיף סטלין, שליט ברית המועצות (נולד ב-1878)
1953 – סרגיי פרוקופייב, מלחין רוסי (נולד ב-1891)
1963 – פטסי קליין, זמרת-יוצרת אמריקאית (נולדה ב-1932)
1963 – אחמד לוטפי א-סייד, הוגה דעות מצרי (נולד ב-1872)
1966 – אנה אחמטובה, משוררת רוסיה (נולדה ב-1889)
1982 – ג'ון בלושי, שחקן אמריקאי (נולד ב-1949)
2002 – יעקב אורלנד, משורר ישראלי (נולד ב-1914)
2008 – שמואל איל, אלוף בצה"ל, ראש הג"א, מפקד פיקוד הנח"ל וראש אגף כוח אדם (נולד ב-1922)
2009 – ולרי ברושין, כדורגלן סובייטי-רוסי-טורקמני (נולד ב-1962)
2011 – אלברטו גרנאדו, ביוכימאי ארגנטינאי-קובני (נולד ב-1922)
2013 – הוגו צ'אווס, נשיא ונצואלה (נולד ב-1954)
2018 – אורי לוברני, דיפלומט ואיש ציבור ישראלי (נולד ב-1926)
2019 – שמואל להיס, עורך דין ישראלי, שכיהן כמנכ"ל הסוכנות היהודית (נולד ב-1926)
2022 – אורי שטנדל, עורך דין, מזרחן וסופר ישראלי (נולד ב-1937)
2022 – מנחם מנדל גרליץ, סופר חרדי (נולד ב-1942)
2023 – אלן ג'יי, סייף בריטי-יהודי (נולד ב-1931)
חגים ואירועים החלים ביום זה
4 במרץ – 6 במרץ
מרץ
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ג ה
קטגוריה:מרץ
| 2024-09-10T13:14:59
|
4 בפברואר
|
4 בפברואר הוא היום ה-35 בשנה, בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 330 ימים (331 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
211 – בעקבות מותו של קיסר רומא ספטימיוס סוורוס בעיר יורק באמצע מבצע כנגד הקלדונים , האימפריה הרומית נותרת בשליטת שני בניו המסוכסכים, קרקלה וגטה. מאוחר יותר באותה שנה ירצח קרקלה את גטה
1738 – יהודי החצר יוזף זיסקינד אופנהיימר מוצא להורג בווירטמברג
1789 – ג'ורג' וושינגטון נבחר לנשיאה הראשון של ארצות הברית
1794 – העבדות בוטלה באופן רשמי בצרפת ובכל השטחים בשליטתה
1861 – מדינות הדרום שפרשו מארצות הברית מקימות את קונפדרציית המדינות של אמריקה
1899 – נוסד מועדון הכדורגל הגרמני ורדר ברמן
1899 – פורצת מלחמת ארצות הברית–הפיליפינים
1905 – הנסיך הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ', בנו של הצאר אלכסנדר השני, נרצח
1912 – החייט והממציא פרנץ רייכלט נהרג כאשר קפץ ממגדל אייפל בניסיון להוכיח יעילותה של חליפת מצנח שהמציא
1932 – האימפריה היפנית כובשת את חרבין
1936 – דוד פרנקפורטר, מתנקש בחייו של הדיפלומט הנאצי הבכיר וילהלם גוסטלוף בדאבוס שבשווייץ
1939 – כוחותיו של פרנקו משתלטים על ז'ירונה
1945 – נפתחה ועידת יאלטה
1948 – סרי לנקה מקבלת עצמאות מהממלכה המאוחדת
1965 – רעידת אדמה באזור אלסקה, חוזקה מוערך בכ-8.7 לפי סולם ריכטר
1966 – שרפת ענק פורצת בבית צים בתל אביב. הבניין נהרס כליל, אדם אחד נהרג ו-67 נפצעים
1997 – 73 קצינים וחיילים נהרגים באסון המסוקים
1998 – 2,323 הרוגים ברעידת אדמה באפגניסטן
2003 – הפרלמנט היוגוסלבי מחליט להפוך את המדינה מפדרציה לאיחוד בין שתי מדינות – סרביה ומונטנגרו
2004 – מארק צוקרברג ייסד את הרשת החברתית המקוונת פייסבוק
2022 – פתיחת אולימפיאדת בייג'ינג (משחקי החורף)
נולדו
ממוזער|209x209 פיקסלים|פרדיננד מגלן
ממוזער|230x230 פיקסלים|צ'ארלס לינדברג
1480 – פרדיננד מגלן, מגלה ארצות פורטוגלי (נפטר ב-1521)
1495 – פרנצ'סקו ספורצה השני, הדוכס האחרון של מילאנו (נפטר ב-1535)
1495 – זא'ן דה לה ולט, הגראנד מאסטר ה-49 של מסדר אבירי יוחנן הקדוש מירושלים (נפטר ב-1568)
1682 – יוהאן פרידריך בטגר, אלכימאי גרמני, מפתח עיבוד הפורצלן באירופה (נפטר ב-1719)
1746 – תדיאוש קושצ'ושקו, לוחם פולני לחירות ארצות הברית ופולין (נפטר ב-1817)
1840 – היירם מקסים, ממציא ומהנדס אמריקאי (נפטר ב-1916)
1869 – ביל הייווד, מנהיג פועלים אמריקאי אחד ממייסדי איגוד פועלי התעשייה של העולם (נפטר ב-1928)
1871 – פרידריך אברט, מדינאי גרמני, נשיאה הראשון של רפובליקת ויימאר (נפטר ב-1925)
1881 – אלכסנדר שור, היסטוריון יהודי (נפטר ב-1943)
1892 – אלפונס גבריאל, גאוגרף אוסטרי (נפטר ב-1976)
1897 – לודוויג ארהארד, קנצלר גרמניה המערבית (נפטר ב-1977)
1902 – צ'ארלס לינדברג, מחלוצי התעופה, הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת סולו ישירה (נפטר ב-1974)
1906 – דיטריך בונהופר, תאולוג גרמני, ממתנגדי הנאצים (הוצא להורג ב-1945)
1906 – קלייד טומבו, אסטרונום אמריקאי שגילה גם את כוכב הלכת הננסי פלוטו (בזמנו נחשב כוכב לכת תשיעי) (נפטר ב-1997)
1913 – רוזה פארקס, פעילה בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית (נפטרה ב-2005)
1921 – בטי פרידן, פמיניסטית ופעילה חברתית אמריקאית (נפטרה ב-2006)
1923 – בליסריו בטנקור, נשיא קולומביה (נפטר ב-2018)
1925 – אברהם הרשלום, יזם, מייסד ונשיא קבוצת חברות אריאל, יקיר העיר רמת גן ויקיר התעשייה (נפטר ב-2024)
1927 – ארתור כהן, מפיק סרטים יהודי שווייצרי
1928 – קים יונג-נאם, מדינאי צפון קוריאני
1930 – יוסף נוימן, פרופסור לביולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-2017)
1931 – הלן אילון, אמנית מולטימדיה אקו-פמיניסטית (נפטרה ב-2020)
1931 – איסבל פרון, אשתו של חואן פרון ונשיאת ארגנטינה בשנים 1976-1974
1932 – יהודית חנוך, עיתונאית וסופרת
1933 – דוד גולומב, חבר הכנסת מטעם המערך והתנועה הדמוקרטית לשינוי (נפטר ב-2019)
1933 – טושי איצ'יאנאגי, מלחין יפני של מוזיקת אוונגרד (נפטר ב-2022)
1934 – משה שכטר, ראש מועצה וראש עירייה של מועצה מקומית ועיריית מודיעין, עיריית מודיעין-מכבים-רעות (נפטר ב-2015)
1937 – ג'ון דוויט, שחיין אוסטרלי (נפטר ב-2023)
1947 – דן קווייל, סגן נשיא ארצות הברית לשעבר
1961 – סלבה ביברגל, שחקן, תסריטאי ובמאי ישראלי-רוסי
1948 – אליס קופר, זמר אמריקאי
1948 – שרהל'ה שרון, זמרת ישראלית
1950 – שם טוב לוי, זמר ומלחין
1953 – איציק בן מלך, אתלט ומאמן ישראלי
1955 – מיקי רוזנטל, חבר הכנסת, לשעבר עיתונאי, עורך, מפיק ומנחה טלוויזיה
1960 – ג'ונתן לארסון, מחזאי ומלחין אמריקאי (נפטר ב-1996)
1962 – נפתלי מנשה, קריין, מגיש ועורך חדשות בקול ישראל
1964 – אולג פרוטאסוב, כדורגלן סובייטי
1970 – האנטר ביידן, עורך דין
1975 – נטלי אימברוליה, זמרת, דוגמנית ושחקנית אוסטרלית
1989 – יון איזאגירה, רוכב אופני כביש ספרדי בסקי
1990 – נאירו קינטנה, רוכב אופני כביש קולומביאני
1994 – מיגל אנחל לופס, רוכב אופני כביש קולומביאני
נפטרו
ממוזער|225x225 פיקסלים|ספטימיוס סוורוס
ממוזער|220x220 פיקסלים|קארן קרפנטר
211 – ספטימיוס סוורוס, קיסר רומא (נולד ב-145)
708 – האפיפיור סיסיניוס (נולד ב-650)
856 – רבנוס מאורוס, נזיר בנדיקטיני פרנקי (נולד ב-780 בערך)
1590 – ג'וזפו צארלינו, תאורטיקן מוזיקה ומלחין איטלקי (נולד ב-1517)
1615 – ג'מבטיסטה דלה פורטה, מדען ומחזאי איטלקי (נולד ב-1535)
1635 – רבי אברהם כהן דה-הירירה, מלומד, מקובל, ופילוסוף יהודי ספרדי-הולנדי (נולד ב-1562 בקירוב)
1738 – יוזף זיסקינד אופנהיימר, "היהודי זיס", בנקאי יהודי (נולד ב-1698)
1894 – אדולף סאקס, ממציא הסקסופון (נולד ב-1814)
1905 – הנסיך הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ', בנו של הצאר אלכסנדר השני (נולד ב-1857)
1914 – פרדריק לורז, אתלט אמריקאי, אלוף מרתון בוסטון (נולד ב-1884)
1940 – ניקולאי יז'וב, ראש הנ.ק.ו.ד. (נולד ב-1895)
1956 – סבלי גריגורייביץ' טרטקובר, רב אמן בשחמט (נולד ב-1887)
1974 – סאטינדרה נאת בוז, פיזיקאי בנגלי (נולד ב-1894)
1983 – רפאל ספורטה, סופר ומשורר ישראלי (נולד ב-1913)
1983 – קארן קרפנטר, סולנית להקת "הקרפנטרס" (נולדה ב-1950)
1987 – ליברצ'ה, פסנתרן ובדרן אמריקאי (נולד ב-1919)
1995 – רות דורון, שחקנית וכותבת ישראלית (נולדה ב-1937)
2001 – יאניס קסנאקיס, מלחין ואדריכל יווני (נולד ב-1922)
2006 – בטי פרידן, פמיניסטית ופעילה חברתית אמריקאית (נולדה ב-1921)
2009 – מרדכי צאנין, בלשן וסופר יידיש (נולד ב-1906)
2010 – מאיר פיצ'חדזה, צייר ישראלי (נולד ב-1955)
2015 – מיכה שגריר, במאי קולנוע ומפיק ישראלי (נולד ב-1937)
2016 – יעקב בן-סירא, שחקן ובדרן ישראלי (נולד ב-1927)
2016 – אדגר מיטשל, אסטרונאוט אמריקאי, השישי לנחות על הירח במשימת אפולו 14 (נולד ב-1930)
2016 – טוביה דובלרו, שחקן ישראלי (נולד ב-1967)
2016 – בריאן נייטון, מתאבק אמריקאי (נולד ב-1971)
2019 – מתי ניקנן, קופץ סקי פיני (נולד ב-1963)
2020 – דניאל אראפ מוי, נשיאה השני של קניה (נולד ב-1924)
2021 – ארז לוסטיג, כדורסלן ישראלי (נולד ב-1933)
2021 – רחל פלדחי ברנר, חוקרת ספרות, פרופסור מן המניין במחלקה לשפה וספרות עברית באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון (נולדה ב-1946)
2024 – נסים קיוויתי, עיתונאי, קריין ומנחה טלוויזיה ישראלי (נולד ב-1926)
2024 – קורט האמרין, כדורגלן שוודי (נולד ב-1934)
חגים ואירועים החלים ביום זה
סרי לנקה – יום העצמאות
יום הסרטן הבינלאומי
יום רוזה פארקס בקליפורניה
3 בפברואר – 5 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב ד
קטגוריה:פברואר
| 2024-09-04T06:17:18
|
כלי נשק
|
ממוזער|250px|מגוון כלי נשק: חרב, רובה צלפים, טנק, חץ וקשת.
ממוזער|250px|כלי נשק שהוסתרו בסליק בקיבוץ יגור.
כלי נשק הוא כלי המשמש בעיקר בתגרות ובמלחמות בין בני אדם וכן לציד בעלי חיים ולהגנה מפניהם. ההיסטוריה של כלי הנשק כנראה ארוכה כהיסטוריה של האדם, אשר הבין שהוא יכול ליצור כלים, שיתנו לו עדיפות על הזולת ויקלו על תנאי קיומו. נהוגה חלוקה בסיסית בין 'נשק חם' ל'נשק קר'. כמו כן, נהוגה גם חלוקה לפי מטרות פגיעת כלי הנשק – יש המיועדים לפגיעה ישירה בבני אדם ויש המיועדים לפגוע בטנקים, בניינים, מטוסים וכדומה.
בתקופת האבן נוצרו כלי הנשק הקר הראשונים על ידי בני אדם – סכינים וגרזנים אשר לוטשו מחומרים כגון עצמות ואבנים. כמו כן, אבנים ומקלות שימשו ככל הנראה מאז ומעולם ככלי נשק קר על ידי בני אדם.
היסטוריה
שמאל|ממוזער|250px|כלי נשק מתקופת הברונזה
ממוזער|250px|חרב אבירים האופיינית לימי הביניים באירופה.
ממוזער|250px|חרב יפנית מסוג שינקן – קטאנה שחושלה בעידן המודרני
ממוזער|250px|רובה סער M16 – הרובה נהפך לנשקו האישי של הלוחם בעת החדשה.
ממוזער|250px|טנק מרכבה ישראלי – דוגמה למערכת נשק המתופעלת על ידי מספר לוחמים, המשלבת שריון, תמרון וכוח אש.
ממוזער|250px|מטוס F-16 פייטינג פלקון מדגם F-16I סופה: מטוס קרב רב-משימתי סילוני מדור 4.5 הכולל אוויוניקה מתקדמת
ממוזער|250px|ענן פטרייה של פיצוץ גרעיני, צולם בעת הטלת פצצת האטום על נגסאקי, 1945.
מאז ומתמיד נזקק האדם לנשק כדי לספק לעצמו מזון והגנה. האדם הקדמון יצר לעצמו כלי נשק ממקלות ואבנים. שמצא בסביבתו.
השיפור העיקרי שחל בכלי הנשק הקדומים בחלוף השנים היה בעיקר בחומרים שמהם הם היו עשויים. גילוין של מתכות שונות – נחושת, ארד (ברונזה), ברזל ופלדה – היה הגורם המכריע בכלי הנשק עד לגילוי אבק השרפה. התכנון של כלי הנשק של תקופת התנ"ך נשאר זהה ביסודו גם בכלי הנשק של ימי הביניים (למעט החומרים ושיפורים בחישול הלהב).
העת העתיקה וימי הביניים
עדות קדומה בת 7,200 שנה ליצור המוני של כלי נשק בישראל נחשפה על ידי רשות העתיקות במסגרת מחקר שפורסם בשנת 2023 בכתב העת Atiqot. העדות היא המוקדמת ביותר בדרום הלבנט ובישראל בפרט.
במהלך העת העתיקה כלי הנשק העיקריים היו חניתות מסוגים שונים, גרזני קרב, אלות וחץ וקשת. חרבות היו נדירות יותר מאחר שיצירת להב ארוך הייתה יקרה וקשה בהרבה (בעיקר עקב מגבלות המתכות של אותה תקופה). מתקופת יוון העתיקה ואילך חרבות קצרות נהיו נפוצות יותר, לגיונות האימפריה הרומית היו חמושים בגלאדיוס – חרב קצרה שבה היה מצויד כל לוחם. גם פגיונות לדקירה היו נפוצים מאוד, בעיקר כנשק להגנה עצמית והתנקשויות.
עם נפילת האימפריה הרומית חלה ירידה באירופה באיכות הנשק ובטיב החישול שלו. בתחילת המאה ה-11 חל שוב שיפור באיכות הנשק וגבר השימוש בפלדה לחישול להבים. בתחילת ימי הביניים גרזני הקרב שלטו בשדה הקרב באירופה אך בשיא ימי הביניים החלו להידחק לטובת החרב – ובפרט החרב הארוכה – ששימשה כנשקו האישי של האביר – פרש בן מעמד האצולה. כלי נשק נוספים לקרב פנים אל פנים כללו רומח, רומח פרשים, חנית, פגיון, אלה, אלת כוכב השחר, מורג, פטיש קרב, גרזן-חנית והאלברד.
לצד החץ והקשת הופיעו רובי הקשת, שהיו בעלי טווח וכושר חדירה גבוה יותר מקשתות רגילות.
לצד השיפור בכלי הנשק, חל גם שיפור ניכר בשריון. אבירים עשירים יכלו לרכוש לעצמם קסדה כבדה ושריון גוף מפלדה שסיפקו הגנה טובה נגד חלק מכלי הנשק. החל מרוץ חימוש בין כלי הנשק לשריונות שהגיע לשיאו בשלהי ימי הביניים ותחילת הרנסאנס עם פיתוח שריון הלוחות מחד, ופיתוח נשקי מוט עם להבים מגוונים, גרזני קרב כבדים וחרבות דו-ידניות גדולות מאידך. מרוץ זה הגיע לסופו עם המצאת הרובה מבוסס אבק השרפה, שיכל לחדור בקלות שריון גוף מפלדה בירי ממרחק.
כלי הנשק באסיה היו דומים וכללו מגוון חרבות, גרזנים, נשקי מוט דוגמת יארי ונאגינטה, חניתות, אלות ופגיונות. את החץ והקשת הבסיסיים החליפה הקשת המורכבת שעלתה על הקשת האירופאית בטווח ובכושר חדירה. לצד כלי הנשק הללו הופיע גם כלי נשק עממיים כגון מוט בו וקלע, וכלי נשק אקזוטיים כמו נונצ'קו ושוריקן. יש לציין את החרבות היפניות ובראשן חרבות הקטאנה, שנחשבות לחרבות האיכותיות והחזקות ביותר שחושלו אי פעם, ואת השימוש של הסינים ברקטות מבוססות אבק שרפה.
העת החדשה
עם תחילת העת החדשה החלו הרובים לשלוט בשדה הקרב, כאשר לצידם נלחמו חיילים החמושים ברמחים להגנה על הרובאים ופרשים החמושים בסיף פרשים ומוגנים בקיראס. רובי המוסקט היו הרובים העיקריים בתקופה זו והיו אמינים, קלים ונוחים לתפעול יחסית לרובים הראשונים (אך כבדים ומסורבלים בהרבה לעומת הרובים המודרניים), ברמה שאפשרה לחמש בהם חיילים רבים. התותחים השתדרגו מכלי מצור לארטילריית שדה בעקבות שיפור ניכר באיכותם, אמינותם וההנדסה שלהם. מחוץ לשדה הקרב היו נפוצים גם האקדח, חרב הרפייר והפגיון ששימשו לדו-קרב והגנה עצמית. בזירה הימית שלטו אוניות מלחמה בגדלים שונים (כגון פריגטות), כולן נושאות סוללות תותחים.
במאה ה-19 חל שיפור גדול באמינות ויעילות הנשק החם ובפרט ברובים. שיפורים אלו כללו את המצאת המכלול הבריחי, קנה מחורק להגברת הדיוק ותחמושת אחודה (כדורים) בייצור תעשייתי. במחצית השנייה של המאה ה-19 הומצא הנשק האוטומטי המבצע ירי רציף של צרורות, הן בתצורת מקלעים והן בתצורת רובים מטענים ורובים אוטומטיים. בתקופה זו גם התפתחו רובי הקרבין, השוטגאן והאקדח התופי. התותחים וההוביצרים נהיו יותר גדולים, אמינים ומדויקים וטווח הירי שלהם גדל באופן ניכר. אוניות המלחמה שודרגו מפריגטות מפרשיות לספינות משוריינות ממונעות שהגיעו לשיאן באוניות מערכה (Battleship) ענקיות שנושאות מגוון רחב של תותחים כבדים מאוד עד בינוניים וקלים.
המאה ה-20 ואילך
במלחמת העולם הראשונה המקלעים הוכיחו את עצמם כנשק קטלני ביותר שלמעשה חיסל את טקטיקת ההסתערות בגושים גדולים. כדי לשבור את קווי החפירות והביצורים פותחו כלי נשק חדשים, בהם הטנק – רכב קרבי משוריין נושא תותח טנק ומקלעים. כלי נשק נוספים שנכנסו לשירות כללו מטוסי קרב קלים, צוללות ותותחי-על בעלי טווח וגודל פגז גדולים במיוחד. כמו כן נעשה שימוש בנשק כימי (גז חרדל) בשדה הקרב.
במלחמת העולם השנייה חלה קפיצה גדולה בכמות ובאיכות הנשק. הנשק הקל כלל רובים בריחיים, רובים חצי-אוטומטיים, מקלעים, תת-מקלעים, אקדחים ורובי צלפים. הנשק הכבד כלל מגוון טנקים, נגמ"שים, זחל"מים, תותחים והוביצרים (כולל תותח מתנייעים), מרגמות וארטילריה רקטית. מטוסי הקרב השתכללו באופן ניכר וכללו לצד מקלעים כבדים גם פצצות לתקיפת אוויר-קרקע. נושאות המטוסים – ספינות ענק שמהוות "שדה תעופה צבאי צף" – הפכו לשליטות האוקיינוסים. השיא ביכולת ההשמדה במלחמה זו היה הנשק הגרעיני, או ליתר דיוק: פצצת ביקוע גרעיני ("פצצת אטום"). בנשק הגרעיני נעשה שימוש פעמיים והיקף הנזק היה מאות אלפי הרוגים, זיהום רדיואקטיבי רב והשמדה בסדר גודל של עיר קטנה.
אחרי מלחמת העולם השנייה החלה המלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית נאט"ו לברית המועצות וברית ורשה. מלבד שכלול הנשק הגרעיני, כגון בפיתוח פצצת המימן (פצצת היתוך גרעיני), חל שיפור גדול מאוד בנשק הקונבנציונלי. לצד הארטילריה הקנית שכללה תותחים מתנייעים גברה ההצטיידות בארטילריה רקטית וטילי קרקע-קרקע כנשק השמדה טקטי. נשק ההשמדה האסטרטגי היה טילים בליסטיים ארוכי טווח כאשר המעצמות התחמשו בטילים בליסטיים בין-יבשתיים גדולים המסוגלים לשאת ראש קרב גרעיני או נפיץ כבד למרחק של אלפי קילומטרים.
בשמיים שלטו מטוסי הסילון שנשאו בנוסף לתותחים ומקלעים גם פצצות וטילים (הן טילי אוויר-אוויר להפלת מטוסי אויב והן טילי אוויר-קרקע לתקיפה מדויקת של מטרות קרקעיות). המסוק, שהומצא בתקופה זו, נכנס לשימוש צבאי נרחב הן כמסוקי תובלה וסער והן כמסוקי קרב נושאי חימוש (מקלעים, טילים ורקטות). הטנקים נהיו משוכללים וכבדים יותר, ומגוון סוגי הטנקים של מלחמות העולם הוחלף ברובו בטנק המערכה – טנק כלבו כבד ומשוכלל בעל מנוע חזק, שריון עבה ותותח טנק גדול-קליבר (105–125 מ"מ). בגזרת הנשק הקל הומצא רובה הסער שאפשר הן ירי בבודדות והן ירי אוטומטי מלא באמצעות נצרה בוררת, וזה נהפך לנשקו האישי של החייל המודרני. רובי הצלפים הפכו למערכות נשק צלפים מדויקות מאוד בעלות טווח אפקטיבי (העומד על 800–2300 מטר, כתלות ברובה ובתחמושת) העולה באופן ניכר על זה של רובה הסער. כדי להילחם בטנקים של האויב פותחו רקטות נגד טנקים (דוגמת RPG-7) וטילים נגד טנקים, בעלי טווח השמדה גדול יותר (מספר קילומטרים) והנחיה מתקדמת.
בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 רבות ממערכות הנשק הממונעות (מטוסי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים, כלי שיט, טנקים, רכב קרבי משוריין וארטילריה) והטילים שודרגו במערכות מחשב ובקרת ירי מתקדמות, ששיפרו מאוד את הביצועים והדיוק שלהם. האלקטרוניקה והמחשוב מהווים חלק חשוב מאוד באמצעי לחימה חדשים.
סוגים של כלי נשק
את כלי הנשק אפשר לסווג לפי קריטריונים שונים.
סיווג לפי אופן הפעולה של הנשק:
נשק קונבנציונלי
נשק קר
כלי נשק לקרב פנים אל פנים (כמו חרב או גרזן)
כלי נשק להטלה (כגון כידון או רוגטקה)
כלי ירייה "קרים" (חץ וקשת למשל)
נשק חם
נשק קל (כגון רובים, אקדחים, מקלעים קלים וכו')
נשק כבד (כגון תותחים, מקלעים כבדים ומרגמות)
פצצות, מטעני חבלה, מוקשים וחומרי נפץ
טילים (כגון טיל אוויר-אוויר, טיל קרקע-אוויר, טיל נ"ט וטיל בליסטי)
כלי תחבורה הנושאים מערכות נשק וחימוש
רכב קרבי משוריין (כגון טנקים, תומ"תים ונגמ"שים)
כלי טיס חמושים: מטוסי קרב, מסוקי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים וכו'.
כלי שיט חמושים: אניית מערכה, משחתת, ספינות טילים, ספינת סיור, צוללות מלחמה וכו'.
נשק לא קונבנציונלי
נשק כימי (כגון שימוש בגז רעיל)
נשק ביולוגי (כגון שימוש בחיידקים)
נשק גרעיני (כגון פצצת אטום או פצצת מימן)
סיווג לפי מטרות הנשק:
כלי נשק נגד בעלי חיים (ציד)
כלי נשק נגד בני אדם (נ"א)
כלי נשק נגד ציוד ומטרות קשות
כלי נשק נגד טנקים (נ"ט)
כלי נשק נגד מטוסים (נ"מ)
כלי נשק נגד ספינות (נ"ס)
כלי נשק נגד צוללות (נצ"ל)
כלי נשק נגד מבנים ובונקרים
כלי נשק נגד טילים (טיל נגד טילים)
היחס לנשק
ממוזער|250px|הכתרת אביר באמצעות חרב, ציור רומנטי מאת אדמונד בלייר לייטון.
היחס לנשק נגזר מיחסו של האדם למלחמה. פציפיסטים רואים בנשק חפץ שלילי, ואילו מיליטריסטים רואים בו מקור לגאווה. יש הסבורים, ובמיוחד בארצות הברית, כי הזכות להחזיק נשק היא זכות יסוד בסיסית של הפרט, המהווה בין השאר חלק מזכותו להגנה עצמית, וזכות זו הוגדרה גם בחוקת ארצות הברית כזכות חוקתית.
במקרא נאמר שאין לחצוב את אבניו של בית המקדש בברזל, מפני שברזל נועד לייצור כלי נשק המביאים לשפיכות דמים, ואילו המקדש מטרתו הפוכה, להאריך ימים ולהביא שלום בין בני האדם.
הנביא ישעיהו () בנבואתו על אחרית הימים אמר:
בקרב הסמוראים כלי הנשק, ובייחוד חרב הקטאנה, נהפכו לסמל מעמד. חרב הקטאנה נחשבה לחלק מנפשו של הלוחם וזכתה ליחס מיוחד בשל כך. גם בקרב האבירים של אירופה החרב שימשה כסמל מעמד ולקחה חלק בטקסים שונים (כגון הכתרת האביר) לצד לחימה בדו-קרב ובשדה הקרב.
במדינות רבות נערכים מפגנים ומצעדים צבאיים, שמטרתם להציג את כלי הנשק של המדינה. בישראל נערך בשנים עברו מצעד צה"ל, שנועד להפגין את כלי הנשק של צה"ל ואת עוצמתו, אך לאחר ויכוח ציבורי הוחלט להפסיקו, בעיקר מסיבות תקציביות. עם זאת, עד היום מקיים צה"ל מדי יום העצמאות מטס אווירי, משט ימי ותצוגות נשק ואמצעי לחימה (כגון נשק קל, טנקים, תותחים, נגמ"שים ודחפורים משוריינים) הפתוחות לקהל
עבירות נשק בישראל
החוק הישראלי אוסר על נשיאת נשק, מכירתו או ייצורו ללא קבלת אישור מהגורמים המתאימים.
עבירות של החזקת נשק ללא רישיון מהוות סכנה לשלום הציבור וביטחונו, ובעלות פוטנציאל ממשי לגרימת מוות של בני אדם, לרבות אזרחים תמימים וחפים מפשע.
בדברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021 נאמר: .
נתונים על נפגעים מעבירות נשק בישראל בשנים 2017–2020
דו"ח מבקר המדינה על החזקת אמצעי לחימה ואירועי ירי בחברה הערבית מצביע על בעיה חמורה במיוחד שקיימת בחברה הערבית. בשנים 2017–2020 נרשמו בתיקי חקירה של משטרת ישראל 10,891 קורבנות (נתון זה כולל פצועים והרוגים יחד, עקב מגבלות מערכת המחשוב של המשטרה); כ-84% מהם ערבים תושבי ישראל וכ-12% מהם יהודים. השאר הם ערבים שאינם תושבי ישראל או אחרים. בתקופה זו מספר הקורבנות הערבים תושבי ישראל גדל בכ-72% .שכיחות התיקים שבהם נרשם קורבן ערבי תושב ישראל לכל 1,000 נפש הייתה גדולה פי 30 מהשכיחות המקבילה בקרב יהודים.
בשנים אלו פתחה המשטרה כ-23,000 תיקים בגין עבירות נשק שאותן ניתן לחלק לשלושה סוגי עבירות:
עבירות ירי;
עבירות סחר בלתי-חוקי בנשק, ייצורו או הברחתו;
עבירות רכישת נשק, נשיאתו, החזקתו או הובלתו.
בתקופה זו גדל מספר תיקי כלל עבירות הנשק בכ-53% . מכלל תיקי עבירות הנשק, כ-13,450 הם תיקים גלויים (כלומר תיקים שבהם זהות החשוד ידועה); ב-78% מהם יש חשוד ערבי תושב ישראל, וב-14% יש חשוד יהודי, כלומר יש ייצוג-יתר ניכר לערבים תושבי ישראל בין החשודים. בשנים 2017–2020, מספר החשודים הערבים תושבי ישראל בתיקי עבירות נשק גדל ב-66%.
מבחינת סוגי העבירות הנתונים מראים על פי התיקים הגלויים כי-29% מהעבירות הן עבירות ירי; שני שלישים (66%) מהעבירות הן עבירות רכישת נשק, נשיאתו, החזקתו או הובלתו; 5% מהעבירות הן עבירות חמורות יחסית של ייצור נשק, מכירתו או הברחתו.
ראו גם
שריון
מלחמה
צבא
קישורים חיצוניים
אתר על שימוש בנשק
אתר האגף לרישוי ולפיקוח כלי ירייה, באתר המשרד לביטחון הפנים, אפריל 2019
הערות שוליים
*
| 2024-06-16T17:48:46
|
מצר ים
|
שמאל|ממוזער|166px|מצר ים – איור להדגמה
מצר ים הוא מעבר ימי טבעי צר ברוחבו באופן יחסי, המחבר בין שני גופי ים גדולים, ועל כן שוכן גם בין שני גופי יבשה גדולים.
מְצרי ים שוכנים לעיתים בנתיבי ספנות חשובים, ובשל כך מהווים מקומות אסטרטגיים, שהשליטה בהם חיונית למעבר כלי שיט. מסיבה זו התחוללו לא אחת מלחמות שליטה על מְצרים. בנוסף, מיקומם האסטרטגי הביא להתפתחות ערים וערי נמל חשובות, כמו סינגפור במצר מלאקה, גיברלטר במצר גיברלטר, איסטנבול במצר בוספורוס.שמאל|ממוזער|250px|מצר בוספורוס, איסטנבול, טורקיהמצרים חשובים בעולם כוללים את:
תעלת למאנש המפרידה בין צרפת לבין האיים הבריטיים (תעלת למאנש היא מצר);
מצר גיברלטר המחבר את הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי ושוכן בין ספרד למרוקו;
הבוספורוס והדרדנלים המחברים את הים התיכון ואת הים השחור;
מצר מלאקה המחבר בין ים סין הדרומי לאוקיינוס ההודי;
על-פי החוק הבינלאומי, כמנוסח באמנת האו"ם, מצרי ים הם נתיבי שיט בינלאומיים, והשיט בהם פתוח לכל כלי שיט מכל מדינה.
בהקשר זה ידועה חסימתם של מצרי טיראן על-ידי המשטר המצרי בימים שלפני מלחמת ששת הימים, שהייתה אחת הסיבות המרכזיות לפרוץ המלחמה נגד מדינת ישראל, וחסימתם של מצרי באב אל-מנדב לכלי שיט ישראליים, על-ידי צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים.
מצרי ים נודעים
בין יבשות
מצר ברינג, בין אמריקה הצפונית (אלסקה) ואסיה (צפון-מזרח סיביר), ומחבר בין ים ברינג שבצפון האוקיינוס השקט ואוקיינוס הקרח הצפוני.
.מצר גיברלטר, בין אירופה (ספרד) וצפון-אפריקה (מרוקו), ומחבר בין האוקיינוס האטלנטי והים התיכון
מצר הבוספורוס ומצר הדרדנלים, בטורקיה, בין אירופה לאסיה, ומחברים את הים השחור – דרך ים השיש – אל הים התיכון.
באב אל מנדב, בין דרום-מערב אסיה (תימן) וקרן אפריקה (ג'יבוטי שמצפון לסומליה), ומחבר בין האוקיינוס ההודי וים סוף.
אוסטרליה ואוקיאניה
מצר בס, בין יבשת אוסטרליה לאי טסמניה.
מצר קוק בין האי הצפוני והאי הדרומי בניו זילנד
מצר טורס בין אוסטרליה וגינאה החדשה
אירופה
מצר אירבה (Irbe), בכניסה למפרץ ריגה.
המצרים הדניים – מצר ארסונד (דנית: Øresund, שוודית: Öresund), החגורה הגדולה (דנית: Storebælt), והחגורה הקטנה (דנית: Lillebælt) – מחברים בין הים הבלטי והים הצפוני.
תעלת למאנש ומצר דובר, בין אירופה (צרפת) והאי בריטניה הגדולה, ומחברים בין הים הצפוני והאוקיינוס האטלנטי.
מצר מסינה, באיטליה, בין אירופה (קלבריה) והאי סיציליה.
מצר קאלמאר, בים הבלטי, שנמצא בין האי השוודי אלנד למחוז סמולנד
אמריקה
מצר מגלן, בין אמריקה הדרומית וארץ האש, ומחבר בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט.
אסיה
מצר מלאקה, בין חצי האי המלאי והאי סומטרה שבאינדונזיה, ומחבר בין האוקיינוס ההודי וים סין הדרומי.
מצר סונדה, באינדונזיה, בין האיים סומטרה וג'אווה.
מצר הורמוז, בין איראן והמובלעת של צפון עומאן, ומחבר בין מפרץ עומאן שבאוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי.
מצרי טיראן, בין ערב הסעודית וחצי האי סיני, ומחברים בין ים סוף ומפרץ אילת.
אפריקה
מצר מוזמביק, בין האי מדגסקר לבין מוזמביק שבאפריקה.
התייחסות למצרי ים במשפט הבינלאומי
בחוק הים מוגדר מחלף בין ימים כרצועת מים צרה המחברת בין שני ימים. זהו מעבר טבעי, להבדיל מתעלה. בעבר הרחוק, לא היו קיימים עקרונות כלליים לגבי מצרים, אלא היו קיימות אמנות לגבי המצרים החשובים ביותר. העקרונות הכלליים התפתחו רק במחצית השנייה של המאה ה-20.
נקודת הציון הראשונה היא בפסק הדין של בית הדין הבינלאומי בהאג משנת 1949 בעניין מצר קורפו.
מדובר היה בספינות מלחמה של הצי הבריטי שעברו בין אלבניה ויוון לאי קורפו. בדרך כלל, אם המצר רחב יותר מאשר המים הטריטוריאליים של שתי המדינות החופיות, לא מתעוררת בעיה שכן כלי השיט עובר במים שהם ים פתוח. אך כאשר המצר צר יותר, חייב כלי השיט לעבור בשטח הטריטוריאלי של מדינה חופית כלשהי. האוניות הבריטיות רצו לעבור במים הטריטוריאליים של אלבניה, והיה זה בתקופה בה שרר מתח רב בין יוון לאלבניה. האוניות הבריטיות עלו על מוקשים ימיים ואנגליה הגישה תביעה נגד אלבניה לבית הדין הבינלאומי בהאג. השאלה שעמדה הייתה: "האם הייתה לאוניות הבריטיות זכות על פי המשפט הבינלאומי לעבור דרך הים הטריטוריאלי של אלבניה במקום שהים מהווה מצר שמחבר שני חלקים של הים הפתוח". בית הדין קבע שהייתה קיימת זכות כזו והיה זה פסק דין ראשון שהכיר בזכויות מעבר במצר בינלאומי גם אם המצר נמצא במים הטריטוריאליים של מדינה חופית.
ב-1958 קיים האו"ם את הכינוס הראשון על חוק הים. בכינוס שנערך בז'נבה הוחלט על ארבע אמנות הים:
האמנה בדבר הימים הפתוחים – נכנסה לתוקף ב-30 בספטמבר 1962
האמנה בדבר המדף יבשתי – נכנסה לתוקף ב-10 ביוני 1964
האמנה בדבר הים הטריטוריאלי – נכנסה לתוקף ב-10 בספטמבר 1964
האמנה בדבר דייג ושימור משאבי הדגה בימים הפתוחים – נכנסה לתוקף ב-20 במרץ 1966
סעיף 16 פסקה 4 של אמנת הים הטריטוריאלי עוסק במצרים בינלאומיים. סעיף זה קובע, כי אין להשעות מעבר בתום לב של אוניות במצר בינלאומי המשמש לשייט בינלאומי, אשר:
מחבר שני חלקים של הים הפתוח (לדוגמה: מצר גיברלטר).
מחבר ים פתוח עם ים טריטוריאלי של מדינה שלישית (כלומר, מדינה היושבת על חוף בהמשך המצר (לדוגמה: מצרי טיראן).
אחרי 1958, החלו המדינות להרחיב את תחום הים הטריטוריאלי שלהן. עד אז תחום המים הטריטוריאליים היה כשלושה מייל מקו החוף ותחום זה התרחב לכדי 12 מייל. כך הפכו מצרים רבים, שבעבר הכילו רצועה של ים פתוח, להיות כלולים לחלוטין בים הטריטוריאלי של המדינות החופיות. לפיכך, התעורר הצורך להסדיר את נושא דיני הים ככלל והמצרים בפרט. אמנת האו"ם בדבר דיני הים שהתקבלה ב-1982 ונכנסה לתוקף ב-1994, מהווה עד היום (נכון לספטמבר 2017) את ההסדר העיקרי בנושא הים. היא מטפלת במרבית ההיבטים של דיני הים וכוללת פרק שלם העוסק במצרים בינלאומיים.
המשטר שנקבע באמנה מ-1982, מבדיל בין שני סוגים של משטר במצרי ים:
מעבר בתום לב שאין להשעותו. זהו בעצם המשטר של 1958, והמשטר שחל גם במצרי טיראן.
מעבר טרנזיט שאין להפריעו. זהו משטר חדש שנקבע באמנת 1982.
המשטר החדש, שנקבע באמנת הים, רחב ממשטר המעבר בתום לב מכמה בחינות:
צוללות רשאיות לשוט במיצר מתחת לפני המים, בניגוד למשטר בתום לב אשר קבע כי בעת מעבר במיצר, צוללות חייבות לשוט על פני המים ולהציג את דגלן.
הזכות חלה גם על כלי טיס.
בסמכות המדינה החופית לחוקק חוקים ולהתקין תקנות מעבר במצרים. סמכות זאת מצומצמת בצורה ניכרת בהשוואה למשטר הראשון.
המשטר החדש חל גם על מעברים ארכיפלגיים (מדינה שהיא כולה איים). המשטר בתום לב חל, בין היתר, על מצר בין מדינה לבין אי של אותה מדינה.
כמו כן, נקבע באמנה, שאם יש מצר שלגביו קיימת אמנה ותיקה, ימשיך לחול בו המשטר הנהוג באותה אמנה.
קישורים חיצוניים
א. בולס, מעמדם המשפטי של תעלות סואץ ומיצרי טירן, 'מערכות ים' 79, יולי 1966, עמ' 9
הערות שוליים
*
קטגוריה:גופי מים
| 2024-07-23T16:36:38
|
גן (ביולוגיה)
|
שמאל|ממוזער|250px|איור של הגנום האנושי, מהגנום לכרומוזום, ומכרומוזום לגנים
בביולוגיה, גֵּן הוא יחידת מידע המועברת מאורגניזם לצאצאיו באמצעות החומר התורשתי (לרוב DNA ולעיתים RNA). המידע הטמון בגנים קובע את תכונותיו של האורגניזם; הגנים מכילים את "הוראות הייצור" לתוצרי הגנים בתא (חלבונים ו-RNA לא מקודד), ובכך אחראים לקביעת רובן המוחלט של תכונות האורגניזם.
מבחינה פיזית, הגנים הם מקטעים ברצף בסיסי ה-DNA (או ה-RNA), המזוהים בתוך הרצף על ידי קידוד אופייני לתחילת וסיום תרגום לשרשרת פוליפפטידית.
את המונח "גן" קבע ב-1909 הבוטנאי וילהלם יוהנסן (Wilhelm Johannsen) עבור יחידת ההורשה הבסיסית, מבחינה פיזית ותפקודית. מקורה של המילה במונח קודם שטבע דרווין, פנגנזה (Pangenesis), מיוונית: פאן=מכלול, גנזיס=לידה או גנוס=מקור.
מבוא
שמאל|ממוזער|150px|סליל DNA. לא ניתן להבחין בגנים השונים, שכן אין ביניהם כל הפרדה פיזית. ארבעת סוגי הנוקלאוטידים, בהם ניתן להבחין בתרשים, הם אבני הבניין של ה-DNA ושל הגנים
שמאל|ממוזער|250px|האללים השונים הם מקור השוני בצבעי הפרחים הללו, השייכים כולם לאותו מין של פרג – פרג איסלנדי. פרחים אלו מדגימים את העובדה שמספר האללים לגן מסוים אינו מוגבל לשניים, וכן את יחסי הגומלין המורכבים הקיימים בין האללים (והמביאים למגוון רחב של צבעים)
אופן התבטאות הגנים ותוצריהם בשילוב עם תנאי הסביבה הם אלו הקובעים את מכלול התכונות של כל היצורים החיים. הגנים מועברים בתורשה מכל פרט לצאצאיו. הגנים הם יחידות התורשה, והם המקור לדמיון הרב בין הורים וצאצאיהם.
כל אחד מהגנים מורכב מרצף נוקלאוטידים מסוים בתוך הגנום. הגנים משועתקים למולקולות RNA, שיכולות לתפקד כ-RNA לא מקודד או כחלבון, בעקבות תרגום ה-RNA. התוצר המיוצר משתלב בתהליכים תוך-תאיים מורכבים, וכך משפיע או קובע תכונה נתונה. לפעמים חלבון מורכב על ידי קבוצה של מספר גנים, אשר כל אחד מהם מקודד לחלק מהחלבון. לאחר תום התרגום מתאחים החלקים השונים והופכים לחלבון השלם.
תכונות מסוימות נקבעות על ידי גן בודד (למשל צבע הפרח באפונת הגינה), אולם רוב התכונות נקבעות על ידי מספר גנים יחדיו ואף בשילוב עם גורמים סביבתיים ונקראות על כן תכונות מורכבות. צבע עיניים באדם למשל, נקבע על ידי צירוף של ארבעה גנים שונים.
מושגים בסיסיים
גנום – הגנום הוא מכלול החומר התורשתי הנמצא בתאיו של אורגניזם מסוים, והוא מאורגן, על פי רוב, במספר כרומוזומים. פענוח הגנום של אורגניזם מסוים כולל את קביעת רצף חומצות הגרעין המרכיבות את ה-DNA (הרצף זהה ברובו אצל כל הפרטים מאותו המין), ואיתור הגנים המקודדים ברצף זה.
הפלואידיות – חד-סדרתיות. מצב שבו קיימת בתא סדרה אחת של כרומוזומים, כלומר עותק יחיד של החומר הגנטי. תכונה זו מאפיינת לרוב יצורים חד-תאיים וצמחים מסוימים. בנוסף לאורגניזמים אלה, גם תאי הרבייה הם הפלואידיים.
דיפלואידיות – דו-סדרתיות. מצב שבו קיימות בתא שתי סדרות של כרומוזומים, כלומר התא מכיל שני עותקים (לא זהים) של החומר הגנטי. תכונה זו מאפיינת את מרבית האורגניזמים המורכבים, בהם האדם. כל אחד מההורים מעביר לצאצאו עותק אחד מכל זוג כרומוזומים. התכונה המקודדת על ידי כל אחד מהגנים תיקבע על ידי היחסים בין האללים לגן נתון הקיימים בזוג כרומוזומים.
פוליפלואידיות – רב-סדרתיות. מצב שבו קיימות בתא יותר משתי סדרות של כרומוזומים, כמו במיני צמחים מסוימים. למשל חיטת הלחם הנפוצה כיום, היא הקספלואידית, כלומר בעלת שש סדרות של כרומוזומים (שלושה זוגות של כרומוזומים הומולוגיים).
אלל – וריאנט של גן. אחד מתוך כמה צורות מולקולריות אפשריות של אותו גן המצוי באותו לוקוס (במיקום קבוע) בכרומוזומים הומולוגיים. אללים שונים של אותו גן מביאים להתבטאות שונה במקצת של התכונה. לדוגמה, הגן המקודד לצבע זרעי צמח האפונה יכול לקודד לצבע ירוק (זהו אלל אחד) או לצבע צהוב (אלל שני).
דומיננטי (Dominant, בעברית: שלטני) ורצסיבי (Recessive, בעברית: נסגני) – קיים מגוון של יחסי גומלין בין האללים השונים של גן מסוים. היחס השכיח ביותר הוא דומיננטיוּת ורצסיביוּת. במצב זה ממסך האלל האחד, הדומיננטי, את התבטאותו של השני, הרצסיבי. לדוגמה, האלל המקודד לזרע אפונה ירוק דומיננטי יותר בהשוואה לאלל המקודד לזרע אפונה צהוב. לאחר זיווג (הכלאה) בין צמח אפונה שזרעיו ירוקים ובין צמח אפונה שזרעיו צהובים, אם, למשל, הצאצא יירש מאחד מהוריו אלל ירוק ומההורה השני אלל צהוב, הרי שזרעיו יהיו ירוקים. זאת משום שהאלל הירוק, הדומיננטי, ממסך את התבטאותו של האלל הצהוב, הרצסיבי.
מחלות תורשתיות רבות, כגון סיסטיק פיברוזיס או תסמונת אטקסיה טלנגיאקטזיה, הן רצסיביות. מחלה רצסיבית מונוגנית (שתלויה רק בגן אחד) תופיע בפרט מסוים אך ורק אם שני האללים שקיבל מהוריו מכילים רצף DNA פגום, כלומר הפרט הוא הומוזיגוט באתר המחלה. אם רק אחד האללים מכיל רצף DNA פגום, כלומר הפרט הוא הטרוזיגוט באתר המחלה, הפרט יהיה בריא. כך ייתכן שלשני הורים בריאים אך נשאים (מאחר שהם הטרוזיגוטים למחלה) יהיה צאצא חולה.
במחלות דומיננטיות, לעומת זאת, כגון מחלת בסט או מחלת הנטינגטון, מספיק שאחד האללים יהיה בעל רצף DNA פגום כדי שהפרט הנושא אותו יבטא את המחלה.
קוֹ-דומיננטיוּת – צורה נוספת של יחסי גומלין בין אללים היא מעין שיתוף פעולה ביניהם, כך שהתכונה הסופית מהווה שילוב של התכונות להן מקודדים שני האללים. דוגמה מעולם הבוטניקה: אלל המקודד לפרחים אדומים, והאלל המקביל לו, המקודד לפרחים לבנים. אם שוררת דומיננטיות חלקית בין שני האללים, הרי שהפרחים שיתקבלו מהכלאת שני האללים יהיו בצבע ורוד – שילוב של אדום ולבן.
גֵנוֹטִיפּ (Genotype) ופֵנוֹטִיפּ (Phenotype) – הראשון מציין את ההרכב הגנטי של יצור מסוים, והשני – את תכונות היצור, שמהוות ביטוי של הגנים. לדוגמה, "עיניים כחולות"; זהו תיאור של פנוטיפ. הגנוטיפ של אותו אדם (בהקשר לצבע עיניו) הוא מכלול הגנים המשתתפים בקביעת צבע העיניים. הפנוטיפ אינו נקבע על ידי הגנים באופן בלעדי; גורמים סביבתיים, כגון טמפרטורה, לחות וחשיפה לחומרים מסוימים, עלולים להשפיע רבות על תכונות הפרט. לפיכך, ידיעת הגנוטיפ אינה מהווה מתכון בלעדי לחיזוי הפנוטיפ.
דוגמה
סוג הדם הוא תכונה שנקבעת בבני אדם על ידי גן יחיד. כל אדם נושא שני עותקים של הגן, שעברו אליו משני הוריו. לגן יש שלושה אללים (וריאנטים אפשריים): אלל אחד שגורם לייצור חלבון מסוג A, אלל נוסף שגורם לייצור חלבון מסוג B, ואלל שלישי שאינו גורם לייצור חלבון (ומסומן ב-O). אללים A ו-B דומיננטיים על פני O הרצסיבי, ואילו ביניהם, A ו-B קוֹ-דומיננטיים (שני החלבונים מיוצרים במקביל). במקרה שאדם נושא שני אללים זהים, כלומר יש לו גנוטיפ הומוזיגוטי AA, BB או OO – הפנוטיפ יהיה סוג דם B ,A או O, בהתאמה. במקרה שאדם נושא שני אללים שונים, כלומר יש לו גנוטיפ הטרוזיגוטי AO, BO או AB – הפנוטיפ יהיה סוג דם A, B או AB, בהתאמה.
לא תמיד הפנוטיפ משקף באופן חד-חד-ערכי את הגנוטיפ. למשל, גנוטיפים AO ו-AA מובילים שניהם לאותו פנוטיפ – סוג דם A, היות שסוג דם O רצסיבי.
גן ורצפים אחרים
אחוז ה-DNA הלא-מקודד מתוך הגנום משתנה מאוד בין יצורים שונים. אצל פרוקריוטים בעיקר האחוז שלו נמוך, בעוד שבאאוקריוטים הוא גבוה, אך משתנה מאוד בין טקסונים שונים ולעיתים אפילו בין מינים קרובים. באדם הוא מהווה כ-98% עד 99% מן הגנום. רוב תוצרי הגנים הם חלבונים, ומיעוטם RNA לא מקודד.
סוגי הרצפים ב-DNA שאינם מקודדים לחלבון כוללים בין היתר:
גנים המקודדים ל-tRNA ול-rRNA.
אינטרונים, חלק מהגן שמוסר בשלב השחבור ולא מקודד לחומצות אמינו.
טלומרים.
טרנספוזונים.
צנטרומרים.
הכפלות וחזרות, חסרות תפקיד כנראה, של רצפי DNA.
אצל האדם קיימים כ-25,000 גנים, המקודדים לכ-200,000 חלבונים. הדבר מתאפשר הודות לתופעת השחבור החליפי, בה מקטעי גנים ששועתקו ל-RNA משנים את סדרם ובסופו של התהליך מתורגמים לרצפים שונים של חומצות אמינו – כלומר, חלבונים שונים.
גודלו של גנום האדם הוא כ-3 מיליארד נוקלאוטידים. היות שרק כ-1.5% ממנו מורכב מגנים המקודדים לחלבונים, ניתן לחשב שגודלו הממוצע של כל אחד מ-25,000 הגנים הוא 1,800 נוקלאוטידים (לא כולל אינטרונים). אם מורידים אזורים נוספים בגן אשר אינם מקודדים לחלבון (אזורי בקרה שונים, כגון קדם (פרומוטר)), מתקבל שהאורך הממוצע של האזור המקודד לחלבון בכל גן הוא 1,340 נוקלאוטידים. אם מכלילים את האינטרונים, מתקבל כי אורכו הממוצע של גן שלם הוא 27,000 נוקלאוטידים. היות שכל שלושה נוקלאוטידים מקודדים לחומצת אמינו אחת (ראו: הקוד הגנטי), הרי שאורכו הממוצע של פפטיד המקודד על ידי גן הוא 600 חומצות אמינו (הערה: נתונים אלו נכונים עבור הגנום האנושי בלבד).
גנים מול תנאי סביבה
הגנים מהווים את המרכיב המרכזי בהתפתחותו של הפרט. באדם למשל, הם מכילים את המידע המאפשר את התפתחות מערכת העצבים בפרט והגוף בכלל. עם זאת, אין לראות את השפעתם כדטרמיניסטית. רוב התכונות נקבעות בסופו של דבר תוך שילוב תנאי הסביבה ו"הוראות הייצור" שבגנים, ובכל תכונה ישנה חלוקה שונה בין שני מרכיבים אלו. בנוסף, בתנאים מסוימים עשויה ההשפעה הסביבתית להיות משמעותית ביותר (למשל תנאי תת-תזונה בגיל צעיר יגבילו את פוטנציאל הגדילה של אותו הפרט) ובתנאים אחרים תהיה ההשפעה הגנטית דומיננטית (למשל במקרה של פרט החולה במחלה תורשתית קשה).
הגנים בהיווצרות העובר האנושי
היווצרות הגמטות, תאי הרבייה, כרוכה בתהליך הקרוי מיוזה. בתהליך זה מתפצלים הכרומוזומים בגופם של הגבר או האישה ועוברים שחלוף ביניהם, היוצר ערבוב. הערבוב האקראי הוא כה גדול, שגם אם יולידו אותם הורים מיליוני צאצאים, הסיכוי שיהיו בין אלו שני צאצאים זהים גנטית זה לזה הוא אפסי, אלא אם יהיו אלו תאומים זהים.
בבוא זמן הביוץ פולטת האישה ביצית לתוך החצוצרה. אם בתוך יממה יגיע זרע לאזור זה, הוא עשוי להגיע לסביבתה וליצור עימה את הזיגוטה. אם פלטה האישה שתי ביציות, ייתכן שייווצרו שתי זיגוטות וייוולדו תאומי אחווה. אם זיגוטה אחת מתפצלת לאחר יצירתה, עשויים להיוולד תאומים זהים בסופו של דבר.
בתא זיגוטה נורמלי באדם מצויים 46 כרומוזומים, שנוצרים מ-23 כרומוזומים שבזרע ו-23 כרומוזומים שבביצית. בתא מתחיל תהליך ההתפתחות העוברי. נוצרים 23 זוגות של כרומוזומים הומולוגיים, המורכב מצמדי כרומוזומים, האחד מהאב והשני מהאם.
בימי עבר האמינו שבזרעון מצוי הומונקולוס, אדם קטן שכבר התפתח במלואו. כיום יודעים שתהליך התפתחותו של העובר ברחם כרוך בהתמיינות – התאים מתפצלים ותפקידיהם הולכים ונעשים ייחודיים.
תכונות המועברות באמצעות כרומוזומי המין – תאחיזה לזוויג
קביעת מינו של העובר תלויה בצמד הכרומוזומים ה-23. האם תספק לו בהכרח כרומוזום X. אולם האב יכול להעביר לו כרומוזום X או Y. במקרה הראשון, תיוולד בת. במקרה שני, ייוולד בן. אף שהמין נקבע לאלתר ברגע ההפריה, ניתן יהיה להבחין רק בסוף החודש השני לחיי העובר בתחילתה של התפתחות שונה בבלוטות המין. אז יתחיל עובר ממין זכר להפריש הורמונים אנדרוגנים שימנעו התפתחות של איברי מין נשיים. הנקבה לא תפריש דבר. סיבות רפואיות וסביבתיות מסוימות עלולות להביא לעודף באנדרוגנים או במחסור בהם, או לגרום לאי-רגישות להם. התוצאה תהיה לידת נקבה מהבחינה הגנטית בעלת איברים זכריים או ההפך (ראו: אינטרסקס).
מכיוון שבני אדם זכרים הם בעלי כרומוזום X יחיד לא מזווג, הפנוטיפ של גן הנמצא על כרומוזום זה ייקבע על ידי אלל רצסיבי יחיד. ישנן מספר מחלות מוכרות, כמו המופיליה ועיוורון צבעים, שהן רצסיביות על כרומוזום X. לפיכך, סיכוייהן של נקבות ללקות בהן קטנים בהרבה ( כאשר p מייצג את שכיחות האלל באוכלוסייה). אלל רצסיבי הנמצא על כרומוזום X לא ישפיע, אם כרומוזום ה-X השני נושא את האלל הדומיננטי לאותה תכונה. כלומר, מספיק עותק אחד של כרומוזום X "בריא" כדי להיות בריאים, ואצל נשים, שהן בעלות שני כרומוזומי X, הסיכוי לכך גדול הרבה יותר (בהנחה שהסיכוי לאלל "חולה" הוא מלכתחילה קטן באוכלוסייה).
ראו גם
גנטיקה
התבטאות גנים
בקרת גנים
השתקת גנים
אונטולוגיית גנים
מאגר גנים
פסאודוגן
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:גנטיקה
| 2024-09-26T19:34:54
|
ג'מייקה
|
ג'מייקה (באנגלית: Jamaica) היא מדינת אי השוכנת בים הקריבי, בסמוך למרכז אמריקה. מצפון למדינה מעבר לים נמצאת קובה, וממזרח האי היספניולה, שבמערבו האיטי ובמזרחו הרפובליקה הדומיניקנית. המדינה היא מונרכיה חוקתית במעמד ממלכה בחבר העמים הבריטי.
מקור השם
אנשי ארוואק שחיו באי קראו לארצם "ש'אי-מאקה" (Xaymaka), שפירושה "ארץ של עצים ומים" בשפתם, ומכאן השם "ג'מייקה".
היסטוריה
המתיישבים הראשונים באי היו שבטי הארוואק והטאינו, שהתיישבו בו בין שנת 4000 לפנה"ס לשנת 1000 לפנה"ס. אף על פי שיש הטוענים כי השבטים נכחדו עם בואם של האירופים, אחרים טוענים כי הם שרדו למשך זמן קצר. ישנן מעט מאוד עקבות מהתרבות הארווקית, ומועצת המורשת הלאומית הג'מייקנית מנסה לאתר כל עדות מהשבט.
כריסטופר קולומבוס היה האירופאי הראשון שגילה את ג'מייקה ותבע את האי עבור האימפריה הספרדית לאחר שנחת שם ב-1494, במסעו השני אל יבשת אמריקה. אל האי ג'מייקה הוא הגיע אחרי שנחת בדומיניקה, עבר בהיספניולה ובקובה. נקודת הנחיתה שלו הייתה במפרץ דיסקברי. למפרץ סנט אנה נתן קולומבוס את השם "סנט גלוריה", וזו הייתה נקודת התצפית הראשונה שלו על האי, אולם הוא עזב את האי וחזר להיספניולה ומשם חזר לספרד. קולומבוס חזר לג'מייקה במהלך מסעו הרביעי ב-1503; העץ של ספינתו נאכל על ידי תולעים וסערה הביאה את הספינה למצב שלא יכלה להפליג יותר, ולכן נאלצו הוא וצוותו לחיות בג'מייקה במשך שנה בזמן שהמתינו לחילוץ. דייגו מנדז וכמה ילידים חתרו בקאנו כדי לקבל עזרה מהיספניולה. מושל האי היספניולה, ניקולס דה אובנדו אי קאסרס, תיעב את קולומבוס ועיכב את המאמצים להציל אותו ואת אנשיו, ולכן הם חולצו רק ב-1504.
ב-1509 הוחל השלטון הספרדי הרשמי על ג'מייקה. באותה שנה, כקילומטר וחצי מערבית למפרץ סנט אנה, הוקמה סביליה לה נובה (סביליה החדשה), המושבה הספרדית הראשונה על האי. סביליה ננטשה בשנת 1544, בשל מספר פשיטות פיראטיות עליה, והמתיישבים עברו לאתר חדש ובריא יותר, אשר קראו לו וילה דה לה וגה, ומאוחר יותר סנט ג'אגו דה לה וגה. זו הייתה עיר הבירה של ג'מייקה. האנגלים שינו את שמה של העיר ל-ספניש טאון כאשר כבשו את האי ב-1655. בעיר נמצאת הקתדרלה העתיקה ביותר בקריביים. בשנת 1518 הוקם נמל הסחר - פורט רויאל.
יורשי קולומבוס תבעו את ג'מייקה, כמו גם איים אחרים, בהסתמך על הקפיטולציות של סנטה-פה. ב-1537 הגיעו היורשים, שיוצגו על ידי אלמנתו של אחד מבניו של קלומבוס, להסדר עם בית המלוכה הספרדי, וויתרו על כל תביעותיהם בתמורה לג'מיקה.
הספרדים גורשו מן האי על ידי האנגלים בקרב סנט אן. למרות זאת, האי לא נפל סופית לידי האנגלים עד קרב מגדל האי ב-1655. דון ארנולדו דה יאסי הגן על המגדל מפני האנגלים במשך חמש שנים, עד שברח לקובה.
במהלך מאתיים השנים הראשונות של השלטון הבריטי, הפכה ג'מייקה לאחת מיצואניות הסוכר הגדולות בעולם. היא ייצאה כ-77,000 טון סוכר בין שנת 1820 לשנת 1824, תוך שימוש נרחב בעבדים אפריקאים.
לאחר ביטול העבדות, בתחילת המאה ה-19, החלו הבריטים להביא פועלים זולים מסין ומהודו. צאצאיהם של פועלים אלו עדיין חיים בג'מייקה כיום.
בתחילת המאה ה-19, גרמה תלותה הכבדה של הממלכה המאוחדת בעבדותם של האפריקאים השחורים לכך שמספר השחורים באי עבר את מספר הלבנים בו ביחס של 20 ל-1, דבר שהוביל להזדמנויות רבות למהפכות מצד התושבים השחורים. לאחר סדרת מהפכות, בוטלה לחלוטין העבדות ב-1834, תוך מתן שוויון זכויות מלא לשחורים.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלה תנועה למען עצמאות לאי. את התנועה הנהיגו ראשי האיגודים המקצועיים נורמן מנלי ואלכסנדר בוסטמנטה. בעקבות מאמציהם הונהגו לראשונה ב-1944 בחירות למועצה מחוקקת שסימלה ממשל עצמי מסוים. ב-1953 יצרה ממשלת בריטניה באי את משרת ראש השרים. הראשון שכיהן בתפקיד זה היה בוסטמנטה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הייתה ג'מייקה חברה בפדרציה של איי הודו המערבית. לקראת סוף שנות ה-50 חל קרע בין בוסטמנטה ומפלגת הלייבור של ג'מייקה בראשותו, שביקשו להיתנתק מן האיחוד ולהגיע לעצמאות מלאה לבין מנלי ומפלגת העם הלאומית בראשותו שביקשו להישאר באיחוד. ב-19 בספטמבר 1961 התקיים משאל עם בנושא ו-54.1% מהבוחרים צידדו בעמדת בוסטמנטה להיפרדות. באוגוסט 1962 קיבלה ג'מייקה את עצמאותה המלאה ובוסטמנטה היה לראש ממשלתה הראשון.
פוליטיקה
ממוזער|166px|הנסיך צ'ארלס (יורש העצר בג'מייקה) ורעייתו קאמילה בביקור בג'מייקה, 2008
ג'מייקה היא אחת מממלכות חבר העמים הבריטי. ככזו, המדינה חברה בחבר העמים הבריטי ובראשה עומד המונרך הבריטי אשר מחזיק סמכויות סמליות במסגרת היותה של ג'מייקה מונרכיה חוקתית.
מאז עצמאותה של ג'מייקה ב-1962, התחלף השלטון פעמים אחדות, בבחירות, בין מפלגת הלייבור של ג'מייקה (JLP) התומכת בכלכלת שוק ובמדיניות חוץ בעלת זיקה לארצות הברית לבין מפלגת העם הלאומית (PNP) הסוציאל-דמוקרטית שביקשה לעצב כלכלה סוציאליסטית ומדיניות חוץ עצמאית (בכללה למשל שיתופי פעולה אזוריים עם קובה). מערכות הבחירות בשנות השבעים (1972, 1976, 1980) היו מקוטבות ואלימות במיוחד, כאשר הלבנים (ובכלל זה מהגרים מדרום-מזרח אסיה והמזרח התיכון) בני המעמד הבינוני-גבוה תומכים ב-JLP, והעניים והשחורים צאצאי העבדים תומכים ב-PNP. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 ומ-1989 בפרט, חלה התמתנות רבה בקיטוב ובאלימות, יחד עם נסיגתה של PNP מעקרונות סוציאליסטיים רדיקליים והתקרבותה למודלים של כלכלת שוק מרוסנת.
המדינה אינה סובלת ממאבקים אתניים, אך יש בה מתח בגלל הפער הכלכלי הגדל והולך. בג'מייקה החלה התנועה לזכויות האישה הקריבית, ונשים יכולות להגיע בה למעמד בכיר בעסקים ובפוליטיקה. בשנים 2012–2016 כיהנה בראשות ממשלת ג'מייקה אשה, פורשיה סימפסון-מילר.
הבעיות העיקריות בג'מייקה כיום הן הכלכלה התת-מפותחת, שנחלשה יותר לאחרונה עם ירידת מחירי הבוקסיט (שהוא ענף תעשייתי עיקרי במדינה) בעולם, והפער הכלכלי בין שכבות האוכלוסייה.
שנים מפלגה שלטת 1962–1972 JLP 1972–1980 PNP 1980–1989 JLP 1989–2007 PNP 2007–2011 JLP 2012–2016 PNP 2016– JLP
כלכלה
שמאל|ממוזער|300px|חוף הים בנגריל, ג'מייקה
יותר משליש האוכלוסייה בג'מייקה עוסק בחקלאות, שהיא הפעילות הכלכלית המסורתית בג'מייקה. קנה סוכר ובננות הם הגידולים החשובים, מאחר שבאיחוד האירופי אלו הגדלים בג'מייקה מועדפים על פני הגדלים מדינות אחרות. גידולים אחרים הם: הדרים, קפה, מריחואנה, תפוחי אדמה ומשק חי.
גם המכרות תורמים לכלכלה, וג'מייקה היא מפיקת בוקסיט, החומר ממנו מייצרים אלומיניום, מהמובילות בעולם. ענפי תעשייה נוספים הם: טקסטיל, ועיבוד מזון.
תיירות היא אחד מענפי הכלכלה המרכזיים במדינה. האקלים הטרופי הממוזג מעט ברוחות האוקיינוס, יחד עם ההיסטוריה של המדינה, הופכים אותה ליעד תיירותי מבוקש. יותר 3 מיליון תיירים המגיעים בכל שנה מסייעים לכיסוי חלק מהגירעון במאזן המסחרי.
גאוגרפיה
ג'מייקה היא מדינת אי בים הקריבי, כ-150 ק"מ מדרום לקובה. האי מורכב משפלת חוף, שבה מרוכזת רוב האוכלוסייה ומרכסים ציוריים, שהגבוה שבהם הוא רכס ההרים הכחולים.
חופים
בג'מייקה מגוון רחב של חופים. חלקו הצפון מזרחי של האי מכיל רבע מרצועת החוף המפורסמת של ג'מייקה, וכולל חופים מרהיבים כמו:
חוף מונטיגו ביי (Montego Bay): החוף הוא אחד מחופי ג'מייקה המפורסמים ביותר, ומתאפיין בשקט ומסעדות יוקרתיות. החוף מפורסם גם בשל פעילויות המים הרחבות שהוא מציע, כולל צלילה, וגלישה. החוף ממוקם בקרבת העיר מונטיגו ביי, בחלקו הצפוני המערבי של האי ג'מייקה.
חוף נגריל (Negril): החוף מוכר בעיקר בשל אורכו המרשים של שבעה מיילים (11 ק"מ) ולכן מכונה גם "Seven Mile Beach". החוף מציע שמש נהדרת, חול חם ומים צלולים. בנוסף, ניגריל מכיל גם מקומות מפגש לתיירים ומסעדות חוף מקומיות. ממוקם ליד עיירת נופש קטנה באותו שם הנמצאת בחלקו המערבי ביותר של האי ג'מייקה.
פורט אנטוניו (Port Antonio): פורט אנטוניו היא עיר ויעד חופי במזרח ג'מייקה. באזור העיר חופים פרטיים, מערות טבעיות, ומסלולי טיול ימיים לאיים סמוכים. מזרחית לעיר נמצא אתר הנופש פרנץ' מאן קוב (Frenchman's Cove), והחופים San San Beach, Winnifred Beach ו-Blue Lagoon.
דיסקברי ביי (Discovery Bay): חוף דיסקברי ביי ממוקם בצפון ג'מייקה. על פי מסורת שלא הוכחה באופן חד משמעי, זהו החוף בו כריסטופר קולומבוס עגן בהגיעו לדרום אמריקה.
דמוגרפיה
שמאל|ממוזער|300px|רחוב במורנט ביי, ג'מייקה
מוצא אתני
אוכלוסיית ג'מייקה מורכבת בעיקר מאנשים ממוצא אפריקאי המהווים כ-90.9% מהאוכלוסייה הכללית של המדינה. האוכלוסייה הכללית של ג'מייקה מורכבת בנוסף גם מכמה מיעוטים שביחד מהווים 9.1% מהאוכלוסייה. המיעוטים הם: 7.3% מעורבים, 1.3% הודים ג'מייקנים, 0.2% לבנים, 0.2% אסיאתים ו-0.1% לבנונים. שיעור ההגירה לג'מייקה מצוי בעלייה מתמדת והמהגרים מגיעים בדרך כלל מסין, קולומביה, דרום אסיה ומקומות נוספים בקריביים.
שפה
השפה הרשמית של ג'מייקה היא אנגלית. אך השפה הלא רשמית שמדוברת אצל אחוז גדול יותר באוכלוסייה היא שפת הפטואה. שפות נוספות מדוברות בקרב האוכלוסייה אף על פי שאלו אינן השפות הרשמיות.
הגירה לארצות אחרות
קרוב לשני מיליון ג'מייקנים היגרו במשך השנים למדינות שונות ובמיוחד לארצות הברית, הממלכה המאוחדת וקנדה וחלקם אפילו לקובה. הערים שהג'מייקנים מהגרים אליהן בארצות הברית הן: ניו יורק, באפלו, מיאמי, אטלנטה, אורלנדו, טמפה, וושינגטון הבירה, פילדלפיה, הרטפורד ולוס אנג'לס. רוב אוכלוסיית המהגרים הג'מייקנית בקנדה מתגוררת בטורונטו, מונטריאול ואוטווה. בממלכה המאוחדת המהגרים מתגוררים בערים גדולות ומצורפים לקהילה הקריבית-בריטית.
תרבות
מוזיקה
החל מסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, התפתחו בג'מייקה מספר סגנונות מוזיקליים אשר זכו להצלחה בינלאומית ובראשם הרגאיי והסקא. הרגאיי, שהתפתח מהסקא, הפך במהרה לסגנון מוכר ונפוץ ברחבי העולם, והפך תוך מספר עשורים למזוהה עם אלמנטים תרבותיים רבים מחוץ לג'מייקה, וזכות ההשפעה הרבה שלו והחשיבות התרבותית שלו הוכר בשנת 2018 כמורשת תרבותית בלתי מוחשית על ידי אונסק"ו.
הסקא חדר לתרבות המערבית במספר גלים, ובשנות ה-90 נכנס למיינסטרים למספר שנים.
ספורט
שמאל|ממוזער|150px|בולט בתחרות במוסקבה, 2013
לג'מייקנים יש עניין רב בספורט. סוגי הספורט הפופולריים ביותר בג'מייקה הם: כדורגל, קריקט, אתלטיקה קלה ורכיבה על סוסים. הופעת הבכורה במונדיאל של נבחרת ג'מייקה בכדורגל הייתה במונדיאל 1998, בו לא הצליחה הנבחרת לעבור את הסיבוב הראשון.
האתלטיקה הג'מייקנית היא מהמובילות בעולם ואתלטים ג'מייקנים רבים הגיעו להישגים במשחקים האולימפיים ואליפויות העולם באתלטיקה, בעיקר בתחום הריצות הקצרות. בין האתלטים והאתלטיות המובילים: אסאפה פאוול, יוהאן בלייק, שלי-אן פרייזר-פרייס, אליין תומפסון-הרה, שריקה ג'קסון ויוסיין בולט, המחזיק בשני שיאי עולם: בריצת 100 מטר בזמן של 9.58 שניות ובריצת 200 מטר בזמן של 19.19 שניות. נבחרת השליחים של ג'מייקה מחזיקה בשיא העולם לריצת 4X100 בזמן של 36.84 שניות, שנקבע במשחקים האולימפיים - לונדון 2012.
נבחרת הבובסלאד (מזחלות) של ג'מייקה זכתה להכרה עולמית ולהצלחה מסוימת לאחר הופעה מפתיעה באולימפיאדת החורף 1992.
דתות בג'מייקה
הפרוטסטנטים מהווים 56% מכלל האוכלוסייה בג'מייקה, והקתולים 5%. 5% נוספים מהווים הדת ראסטפארי שמוצאה בג'מייקה. 34% הן דתות אחרות והעיקריות שבהן הן הכתות: כנסיית האלוהים, אדוונטיסטים של היום השביעי, בפטיזם, פנטקוסטיזם ואנגליקניזם. הדתות האחרות בג'מייקה הן הדת הבהאית, הינדואיזם, בודהיזם והאסלאם. הקהילה היהודית בג'מייקה מונה כ-250 יהודים. נכון ל-2009 מתגוררות באי בנוסף לקהילת יהודים המקומית כ-20 משפחות ישראליות.
יהודים התיישבו בג'מייקה מאז 1537, בחסות משפחת קולומבוס ששלטה על האי באותה תקופה והגנה עליהם מהאינקוויזיציה. בתקופת השלטון האנגלי היגרו יהודים נוספים, והקהילה מנתה אלפי משפחות. הקהילה התדלדלה במהלך השנים.
צבא
צבא ההגנה לג'מייקה (JDF) הוא צבא קטן אבל כוח צבאי מקצועי של ג'מייקה. הצבא הג'מייקני מבוסס על המודל הבריטי עם ארגון, הכשרה, נשק ויישור קו הדוק עם ממלכות חבר העמים הבריטי. כשנבחרים מועמדים לקצונה הם נשלחים לאחד מבסיסי ההדרכה לקצינים בקנדה או בבריטניה בתלוי לאיזו זרוע הם נבחרו. החיילים המגויסים מקבלים הכשרה בסיסית בבסיס ההדרכה של צבא ג'מייקה, בניוקאסל או באפ פארק-קאמפ, שניהם בסנט אנדרו. בדומה למודל הבריטי, המש"קים מקבלים רמות שונות של הכשרה מקצועית ככל שהם עולים בסולם הדרגות. בתי ספר צבאיים נוספים זמינים עבור אימונים מיוחדים בקנדה, ארצות הברית ובריטניה.
צבא ההגנה לג'מייקה הוא צאצא ישר של גדוד איי הודו המערבית של בריטניה במהלך התקופה קולוניאלית, בו נעשה שימוש נרחב בגדוד איי הודו המערבית בפיקוח על ידי האימפריה הבריטית בין השנים 1795–1926. יחידות אחרות בצבא ההגנה לג'מייקה נכללו במורשת של צבא ג'מייקה המוקדם בתור מושבה. "חיל הרגלים המתנדב של קינגסטון" השתתף במלחמת העולם הראשונה, והתארגן מחדש תחת השם "חיל הרגלים המתנדב של ג'מייקה" במלחמת העולם השנייה. גדוד איי הודו המערבית נוסד מחדש בשנת 1958 כחלק מפדרציה איי הודו המערבית. לאחר פירוק הפדרציה, הוקם "צבא ההגנה לג'מייקה", הכולל בתוכו חיל רגלים, כוחות מילואים, חיל אוויר, משמר חופים וחיל הנדסה.
פשע
כמה אזורים בג'מייקה הם בעלי רמות גבוהות של פשיעה. ברוב השנים הגיעה ג'מייקה לטבלת המדינות שהכי הרבה נרצחים בהן ביחס למספר התושבים וממוקמת על פי הערכת האו"ם במקום השלישי אחרי קולומביה ודרום אפריקה. ב-2005 היו בג'מייקה 1,674 מקרי רצח שהם 64.10 מקרים ל-100,000 איש. באותה השנה היא הייתה המדינה עם שיעור מקרי הרצח הגבוה בעולם.
לקריאה נוספת
אורן נהרי, אטלס אנציקלופדי של העולם, הוצאת מפה, 2005.
קישורים חיצוניים
מאמר על המערכת הפוליטית בג'מייקה
אתר מקיף על ג'מייקה (ג'מייקה, המדינה אותה אנו אוהבים)
עיתונות היסטוריים על ג'מייקה באתר עיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים
*
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות איים
קטגוריה:מדינות אמריקה
קטגוריה:איים בים הקריבי
קטגוריה:הים הקריבי: מושבות ספרדיות לשעבר
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:מקומות ששימשו כמושבת עונשין
קטגוריה:האנטילים הגדולים
קטגוריה:מדינות החברות בחבר העמים הבריטי
קטגוריה:מדינות החברות בקהילייה הקריבית
קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1962
| 2024-09-01T16:54:54
|
קונגו
|
ממוזער|2 המדינות של הקונגו: הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (בירוק כהה) והרפובליקה של קונגו (בירוק בהיר). בין שתי המדינות נמצא נהר הקונגו.
קונגו הוא אזור באפריקה המשוונית בו ישנן בימינו שתי מדינות גדולות.
| 2024-02-22T07:23:41
|
זרם ים
|
שמאל|ממוזער|250px|מפת זרמי-ים משנת 1911
זרם ים הוא זרם המתקיים באופן קבוע למדי בימים ובאוקיינוסים.
זרמי ים עשויים להתמשך על-פני אלפי קילומטרים, ויש להם השפעה רבה על האקלים ביבשות הגובלות באוקיינוס שבו נמצא הזרם. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא זרם הגולף, ההופך את צפון-מערב אירופה לבעלת אקלים נעים מזה של כל אזור אחר באותו קו רוחב. דוגמה אחרת היא איי הוואי, שהאקלים בהם קריר יותר (סובטרופי) מהמקובל בקו הרוחב הטרופי שבו הם שוכנים, בשל זרם קליפורניה.
זרם הומבולדט הקר הגורם להיווצרותו של המדבר החופי הצחיח של צ'ילה ופרו, אך גם להתפתחות שדות הדיג מול חופי פרו הנחשבים לעשירים בעולם. תופעת האל-ניניו, שהיא היפוך זמני של זרם זה, גורמת לשינויי אקלים הרסניים לאורך חופה המערבי של דרום אמריקה. השפעתו של אל-ניניו מגיעה עד לחופי אוסטרליה.
זרמי ים מעל פני השטח נגרמים בדרך-כלל בגלל רוחות, ובשל כוח קוריוליס הם נעים בדרך-כלל עם כיוון השעון בחצי הכדור הצפוני ונגד כיוון השעון בחצי הכדור הדרומי.
זרמים תת-ימיים נגרמים בדרך-כלל בשל הבדלים בצפיפות ובטמפרטורת המים. זרמים אלה נקראים לפעמים "נהרות תת-ימיים".
לזרמי ים יש גם השפעה רבה על תפוצתם של בעלי-חיים רבים. דוגמה נאה לכך הוא מחזור-החיים של הצלופח.
לזרמים ימיים קיימת השפעה חשובה על כלי שיט, כלי שיט אשר מפליג באזור בו קיים זרם ובמיוחד זרמים חזקים (לדוגמה: זרם הגולף) חייב להתחשב בו לצורכי ניווט, כדי לא לאבד את דרכו, בכלי שיט מודרניים קיימים הגאים אוטומטיים אשר מתקנים את הסטיות, אך כאשר הגאי מחזיק בהגה עליו לשים לב להשפעות הזרמים והרוחות על נתיב כלי השיט.
ההתחממות הגלובלית משפיעה גם על האוקיינוסים וזרמי הים. לפי הדוח השישי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים, האדם גרם להתחממות האטמוספירה, היבשה והאוקיינוסים, וכתוצאה מכך קיים סיכון נמוך לשינויים בזרמי הים.
ראו גם
גאוגרפיה פיזית - מונחים
קישורים חיצוניים
זרמי ים, באתר "board-pack"
הערות שוליים
*
קטגוריה:אוקיינוגרפיה
| 2023-07-06T10:01:08
|
רוברט קינג מרטון
|
שמאל|ממוזער|200px|רוברט מרטון
רוברט קינג מרטון (באנגלית: Robert King Merton; 4 ביולי 1910 – 23 בפברואר 2003) היה סוציולוג יהודי-אמריקאי, אחד החוקרים הנודעים בסוציולוגיה. מוכר בין היתר כמי שטבע את הביטויים: "נבואה המגשימה את עצמה", "מודל לחיקוי" ו"אפקט מתי".
ביוגרפיה
מרטון נולד בפילדלפיה, בן למשפחת שקולניק היהודית שהיגרה ממזרח אירופה. לאחר לימודיו שינה את שם משפחתו למרטון, אך מעולם לא הסביר מדוע. הוא למד ולימד באוניברסיטת הרווארד עד 1941, אז עבר לאוניברסיטת קולומביה. בשנת 1957 כיהן כנשיא האגודה האמריקאית לסוציולוגיה.
מרטון יצא מהמסורת הפונקציונלית בסוציולוגיה, שטענה כי לכל אירוע או תפקיד יש מטרה או תרומה לחברה. למרות שכיום קמו מתנגדים רבים לתאוריה זו, ובייחוד הזרם הסוציולוגי הביקורתי, תרומתו של מרטון לחקר הסוציולוגיה אינה מוטלת בספק.
בין השאר, הוא חקר את התנהגותם של ארגונים בירוקרטיים, וניתח את כשליהם.
מרטון כינה בשם "דיספונקציות" תופעות לא צפויות, לא מכוונות ולא רצויות של מערכות ביורוקרטיות. על-פי מרטון, קיימת דרישה של הנהלתו של כל ארגון להגדלת המהימנות של הארגון בייצור ובמגע עם הלקוחות. על כן מגבירה ההנהלה את הפיקוח על עובדי הארגון והתהליכים המתרחשים בו, פיקוח הנעשה באמצעות הדגשה ופיתוח של תהליכי פורמליזציה (תקנון, כללים, קביעת סטנדרטים וכו').
לתהליך זה שלוש תוצאות דיספונקציונליות:
מעבר מיחסים בינאישיים ישירים ליחסים בינאישיים פורמליים, כלומר- מבוססים על כללי העבודה הפורמליים ועל יחסי התפקידים אותם ממלאים האנשים.
הפיכת הכללים שנקבעו כדי לסייע לפיקוח למטרה בזכות עצמם, ולא כאמצעי (לדוגמה: היצמדות למכסת ייצור מסוימת שנקבעה על ידי ההנהלה, למרות שיעיל יותר לשנותה).
סיווג (קטגוריזציה) - מיון המשימות השונות העומדות בפני הארגון והתגובות הניתנות להן למספר מצומצם של מודלים קבועים בלא התייחסות לייחודה של כל משימה (לדוגמה: נוהלי פתיחה באש בצה"ל).
על-פי מרטון, דיספונקציות אלו מגבירות את עצמן, שכן הן מקבעות את הצורך לבצע פיקוח באמצעות פורמליזציה, ולא באמצעים אחרים.
מלבד זאת, שימוש בפורמליזציה מצמצם את התחרות בין העובדים, ומאפשר התפתחותה של 'רוח צוות'. רוח צוות זו מחדדת את הדיספונקציות שכן היא מתגבשת סביב הכללים הפורמליים, וכמו כן שואפת לספק הגנה לפרט כנגד גורמים חיצוניים. הגנה זו פוגעת ביעילות הארגון, שכן לרוב גורמים חיצוניים אלו הם דרישות ההנהלה והלקוחות. הטיה זו להגנה על העובדים מפני דרישות המערכת יוצרת צורך של ההנהלה בהעמקת הפורמליזציה.
בנו של מרטון, רוברט קרהרט מרטון, הוא זוכה פרס נובל לכלכלה.
ראו גם
מונחים במבנה ארגוני
קישורים חיצוניים
קטגוריה:חברי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים
קטגוריה:סוציולוגים יהודים אמריקאים
קטגוריה:סגל אוניברסיטת קולומביה
קטגוריה:עמיתי מקארתור
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת טמפל
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:נשיאי האגודה האמריקאית לסוציולוגיה
קטגוריה:יהודים זוכי המדליה הלאומית למדעים
קטגוריה:סוציולוגיה של המדע
קטגוריה:כותבי מכתבים
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1910
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2003
| 2024-02-09T17:20:08
|
גיברלטר
|
שמאל|250px|ממוזער|מפת גיברלטר
שמאל|300px|ממוזער|מפת מצר גיברלטר
שמאל|250px|ממוזער|גיברלטר, 2011
גיברלטר (באנגלית: Gibraltar; נהגה באנגלית: "גִ'יבְּרוֹלטְר", ובספרדית: "חיברלטר") היא טריטוריה של הממלכה המאוחדת, הנמצאת בקצה הדרום-מערבי של אירופה, בחצי האי האיברי. גיברלטר שוכנת מצפון למצר גיברלטר, נקודת הכניסה של האוקיינוס האטלנטי לים התיכון, ומשקיפה על מפרץ גיברלטר. גודלה של הטריטוריה הוא כשבעה קילומטרים רבועים, והיא חולקת גבול משותף עם ספרד מהצפון, ומשאר כיווניה גובלת בים התיכון. לגיברלטר חשיבות היסטורית לבריטניה ולכוחות המזוינים שלה. בטריטוריה שוכן בסיס של הצי המלכותי הבריטי.
היסטוריה
בגיברלטר התיישבו לראשונה ניאנדרטלים לפני כ-50,000 שנים, וכנראה מקום זה היה מנקודות ההתיישבות הניאנדרטליות האחרונות בעולם, אשר נעלמו לפני כ-24,000 שנים.
גיברלטר מתחילה להופיע בספרות ההיסטורית הכתובה באזור שנת 950 לפנה"ס בהקשר לפיניקים שישבו בסמוך אליה. צוק גיברלטר, או Mons Calpe כשמו בתקופה ההיא, היה נערץ על הרומאים והיוונים כאחד משני עמודי הרקולס, שנוצרו על ידי הרקולס במהלך משימתו העשירית.
גיברלטר הפכה לחלק מהממלכה הוויזיגותית של היספניה לאחר קריסת האימפריה הרומית, ובשנת 711 לספירה נכבשה על ידי המורים מצפון אפריקה. תחת השלטון המורי הוקמה בגיברלטר ההתיישבות הקבועה הראשונה בתולדותיה, ושמה שונה ל"ג'בל טארק" ("הר טארק", על שם המצביא המוסלמי טארק בן זיאד) ולאחר מכן השתבש ונעשה ל"גיברלטר". ממלכת קסטיליה הנוצרית סיפחה את גיברלטר בשנת 1309, איבדה אותה למורים בשנת 1333 ולבסוף כבשה אותה שוב בשנת 1462. גיברלטר נהייתה לחלק מממלכת ספרד המאוחדת ונותרה תחת שלטון ספרדי עד לשנת 1704. היא נכבשה במהלך מלחמת הירושה הספרדית על ידי צי אנגלי-הולנדי בשמו של קרל השישי מלך אוסטריה, הטוען ההבסבורגי לכתר הספרדי. כשהמלחמה הסתיימה מסרה ספרד את גיברלטר לבריטניה על פי התנאים של הסכם אוטרכט.
ספרד ניסתה להחזיר לעצמה את השליטה על גיברלטר, שהוכרזה כבר כמושבה בריטית, על ידי לחץ צבאי, דיפלומטי וכלכלי. גיברלטר הייתה נצורה ומופגזת קשות במהלך שלוש מלחמות שנערכו בין בריטניה לספרד, אך בכל המקרים התוקפים נהדפו. עם סיום המצור האחרון על גיברלטר, בסוף המאה ה-18, לגיברלטר כבר היה רקורד של 14 מצורים עליה במהלך 500 שנים בלבד. המושבה הבריטית בגיברלטר צמחה במהירות במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ונעשתה לאחת מן העמדות הבריטיות החשובות ביותר בים התיכון. גיברלטר שימשה כנקודת אספקה ראשית לספינות שהיו בדרכן להודו דרך תעלת סואץ. בסיס ימי גדול של הצי הבריטי הוקם בה בסוף המאה ה-19.
השליטה הבריטית על גיברלטר איפשרה לבעלות הברית לשלוט על הכניסה לים התיכון במהלך מלחמת העולם השנייה. גיברלטר הותקפה מספר פעמים על ידי גרמניה, איטליה וצרפת של וישי אך מבלי שנגרם לה נזק רב. הרודן הספרדי פרנסיסקו פרנקו סירב להצטרף לנאצים למבצע פליקס, התוכנית הנאצית להשתלטות על גיברלטר, אך לאחר המלחמה חידש את טענת ספרד לשלטון על גיברלטר. כשהמחלוקת הטריטוריאלית סביב גיברלטר התעצמה, סגרה ספרד את הגבול עם גיברלטר מ-1969 ועד ל-1985. עמדתה של ספרד נתמכה על ידי מדינות אמריקה הלטינית, אך תוצאות משאל העם בגיברלטר הבהירו שהתושבים רוצים את שלטון בריטניה. שיחות בין ספרד לבריטניה לגבי מעמדה של גיברלטר נמשכו, אך לא נשאו פרי.
מאז 1985 גיברלטר עברה שינויים גדולים כתוצאה מצמצום בהתחייבויותיה הצבאיות של הממלכה המאוחדת בטריטוריות שלה מעבר לים. רוב כוחות הצבא הבריטי עזבו את גיברלטר, שכבר לא נחשבה לבעלת חשיבות אסטרטגית ביטחונית מיוחדת. כלכלתה של גיברלטר מבוססת כיום על תיירות, שירותים פיננסיים, ספנות והימורים. גיברלטר היא במידה רבה בעלת שלטון עצמי, ויש לה פרלמנט משלה וממשלה משלה, על אף שהממלכה המאוחדת אחראית על ההגנה עליה ועל מדיניות החוץ שלה. ההצלחה הכלכלית שלה, הפכה את גיברלטר לאחד מהאזורים העשירים באיחוד האירופי.
עד היום קיים ויכוח בין ספרד לבריטניה אודות השליטה בגיברלטר, ותושבי המושבה נדרשו מספר פעמים להכריע במשאלי עם בנושא זה. תושבי המושבה בחרו בשני משאלי עם בהמשך ההשתייכות לכתר הבריטי. המשאל הראשון נערך ב-10 בספטמבר 1967 והשני ב-2002 (המשאל ב-2002 היה משאל פנימי ביוזמת ממשלת גיברלטר ונערך בניגוד לרצונה של ממשלת בריטניה).
ספרד מעלה טענה נוספת, כי בריטניה ויתרה למעשה על ריבונותה בגיברלטר, ונתנה עצמאות לתושביו תוך שהיא מסתפקת בקיום בסיס הצי שלה. לפי חוזה אוטרכט, אין בריטניה רשאית להעביר את גיברלטר לאחרים, ובכל מקרה בו היא תוותר על ריבונותה, תחזור הריבונות לספרד. הספרדים טוענים שתנאי זה התקיים, ואילו הבריטים טוענים כי מדובר באוטונומיה בלבד, וכי נוכחות הצי הבריטי נועדה להגן על גיברלטר.
גאוגרפיה
שטח גיברלטר הוא 6.5 קמ"ר, כאשר היקפה כולל 12 ק"מ של חופים וגבול עם ספרד באורך של 1.2 ק"מ. המבנה הגאוגרפי הוא רצועת חוף צרה ממערב לצוק שגובהו 426 מ', שבה שוכנת העיר גיברלטר, ומצפון לצוק רצועה מישורית המחברת את חצי האי לספרד. שדה התעופה שוכן על הרצועה ועל מזח מלאכותי ממערב לה, כ-200 מטר מדרום למעבר הגבול. בשדה התעופה עובר אחד הכבישים הראשיים, ולקראת כל המראה או נחיתה יורדים מחסומים (כמו מחסומי רכבת) משני צידי המסלול. על החוף המזרחי יש מספר מלונות מבודדים. האקלים הוא ים תיכוני עם חורף ממוזג וקיץ חם, כאשר המושבה סובלת ממחסור במים.
דמוגרפיה
סה"כ אוכלוסיית גיברלטר מונה 33,700 תושבים. האוכלוסייה מורכבת מספרדים, איטלקים, בריטים, מלטזים ופורטוגזים. מרבית האוכלוסייה קתולית (76.9%). בגיברלטר קיימת קהילה יהודית חזקה. במרכז העיר גיברלטר 6 כנסיות לעומת 4 בתי כנסת, ויש מספר מועט של מסעדות כשרות.
כלכלה
גיברלטר מוכרת מזה שנים רבות כמקלט מס, אך מאז השינוי במשטר המס אותו יישמה מממשלת גיברלטר בינואר 2011 ואשר אושר על ידי בית הדין של האיחוד האירופי, מנסה הממשלה להתנער מתדמית זו ומשווקת את גיברלטר כשער כניסה אטרקטיבי לאירופה לעסקים ובעלי הון שמקורם מחוץ לשוק האירופי. בנוסף, הקרבה הפיזית של גיברלטר לאפריקה (מרוקו נמצאת כ-16 ק"מ מהצד השני של מצר גיברלטר) ממצבת את גיברלטר גם כשער כניסה אלטרנטיבי ליבשת הדרומית. בגיברלטר קיימות חברות החזקה רבות אשר בבעלותן חברות הפועלות באפריקה. דבר זה מקל עליהן בכל הקשור להעברת הכספים מאפריקה וכן בתשתיות בקרה וניהול מפותחות.
היתרונות המיסויים של גיברלטר כוללים מס חברות של 10% בלבד (כאשר הכנסה שמקורה מחוץ לגיברלטר פטורה ממס בגיברלטר), אין מע"מ, אין מס על רווחי הון, אין מס על דיבידנדים, אין מס ירושה, ותקרת המס ליחידים היא 25% בלבד.
למרות היותה טריטוריה בריטית (שם נהוגה נסיעה בשמאל), התחבורה בגיברלטר מתנהלת בצד ימין של הכביש, בדומה לספרד השכנה.
בשנת 2012 במטרה לקדם תיירות, ממשלת גיברלטר יזמה את פרויקט גיברלטרפדיה.
יהדות גיברלטר
יהדות גיברלטר היא קהילה קטנה - כ־1,000 נפש מתוך כ-33,700 תושבים. היא בעלת אופי ספרדי, בריטי ומרוקאי. בני הקהילה מתפרנסים בעיקר מהיותה של גיברלטר מרכז סחר בינלאומי ומקלט מס. רבים מהם עורכי-דין, רואי-חשבון וסוחרים בינלאומיים. למרות מספרם הקטן של היהודים במקום, הם מהווים אחוז גבוה יחסית באוכלוסייה הכללית בהשוואה לקהילות יהודיות אחרות. כך יצא שראש השרים הראשון של גיברלטר, יהושע חסן, היה יהודי.
בשנות האלפיים, עברו להתגורר בגיברלטר כמה עשרות משפחות של ישראלים המועסקים בעיקר בענף ההימורים באינטרנט.
ב-2015 הוקמה "לשכת המסחר גיברלטר-ישראל".
ערים תאומות
ראו גם
צוק גיברלטר
המקוקים הברבריים של גיברלטר
רגימנט גיברלטר המלכותי
לקריאה נוספת
פנחס פיק, גיברלטר, "מערכות ים", מרץ 1955, עמ' 45–49
קהילת גיברלטר - חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו, מאת אליעזר בשן, סיני קכג-קכד
קישורים חיצוניים
מפות גיברלטר מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית ובאתר ערים היסטוריות
הערות שוליים
*
קטגוריה:חברות מיוחדות באיחוד האירופי
קטגוריה:חבלי ארץ במחלוקת
קטגוריה:הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים
קטגוריה:פיניקים: מושבות
קטגוריה:מיסוי בין-לאומי
קטגוריה:הממלכה המאוחדת: גאוגרפיה
קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות אנגלית
קטגוריה:הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים: ערי בירה
קטגוריה:חצי האי האיברי
קטגוריה:ים אלבוראן: ערי נמל
| 2024-10-14T13:18:43
|
מוטציה
|
מוטציה (באנגלית: Mutation, בעברית תקנית: תַּשְׁנִית) הוא מונח בביולוגיה המתאר שינוי ברצף הנוקלאוטידים ב-DNA, דהיינו שינוי בהרכב הגנטי של יצור מסוים. שינוי כזה עשוי להביא לשינוי באחת או יותר מתכונות היצור החי, כלומר שינוי בפנוטיפ.
גורמים
מוטציות המתרחשות באופן טבעי כחלק מפעילותו הרגילה של התא החי נקראות מוטציות ספונטניות, והן נפוצות יחסית ונגרמות מטעויות בשכפול התאים. לעומתן מוטציות לא ספונטניות הן מוטציות הנגרמות מזיהום סביבתי (כימי, רדיואקטיבי או נגיפי) או שמושרות במתכוון על ידי האדם באמצעות שימוש בקרינה ובכימיקלים, וכן באמצעות השתלת אלמנטים בגנום (למטרות מחקר או פיתוח חקלאי).
מוטציות ספונטניות
מוטציות ספונטניות (תשניות עצמוניות) דרושות להגברת השונוּת הביולוגית בתוך המין – דבר המאפשר בתורו אדפטציה (הסתגלות) עם השתנות הסביבה הפיזית והביולוגית (השתנות הטורפים, הנטרפים והטפילים). חלקים שונים של הגנום חשופים לשינויים כאלה יותר מחלקים אחרים, ומנגנוני שכפול בחלק מהנגיפים נוטים למוטציות כאלה יותר ממנגנוני שכפול אחרים. בחלק מן המקרים מוטציות תכופות מסוג זה, דווקא באזורי גנום מסוימים, מוסברות כיתרון על ידי תורת המשחקים האבולוציונית או על ידי הפרזיטולוגיה.
בניגוד ליצורים החיים, שבהם המוטציות הספונטניות נדירות יחסית, אצל נגיפים רוב הפרטים עברו מוטציה ספונטנית, ולכן מרבית הפרטים אינם פעילים כלל. אולם בין הפרטים הפעילים ישנה שונות ביולוגית רבה, והדבר מאפשר לאבולוציה של הנגיפים להיות מהירה במיוחד. לנגיף השפעת, למשל, יש מין חדש כמעט בכל שנה.
גורמים ביוכימיים
מוטציות המתרחשות באופן טבעי עקב הכפלת ה-DNA שלא במדויק.
מוטציות המתרחשות באופן טבעי בשל רקומבינציה שלא התנהלה באופן המקובל.
כתוצאה מפעילות לא מדויקת של אלמנטים ניידים בחומר התורשתי הקרויים טרנספוזונים ורטרוטרנספוזונים.
תקלה במיוזה – מקרים אלה, כגון טריזומיה, מכונים לרוב מקרומוטציה.
מוטציות בשל שגיאה בתיקון מוטציה אחרת שנגרמה מגורמים אחרים.
מוטציות לא ספונטניות
גורמים ביוכימיים
מוטציות בשל השתלבות נגיפים בגנום (נגיפים מוטגנים).
מוטציות בשל מניפולציה גנטית מכוונת, מעשה ידי אדם (למשל בניסוי מעבדה או השבחת זנים מעבדתית לחקלאות).
גורמים כימיים – מוטציות עקב חשיפה לראגנטים כימיים שונים, המחוללים תגובה כימית עם ה-DNA (ראגנטים מוטגניים).
קרינה מייננת – חשיפה למקור קרינה או לחומרים רדיואקטיביים. במקרים אלה נוצרת תגובה פוטוכימית עם ה-DNA.
השפעת מוטציות על החומר התורשתי ועל ביטויו בתכונות הפרט
מבחינים בין מוטציה נקודתית (שינוי בזוג בסיסים יחיד או במספר קטן של זוגות בסיסים) ובין שינויים כגון היפוך של קטע מכרומוזום (inversion), טרנסלוקציה או התקה (שינוי מקומו של קטע מכרומוזום) וכן מוטציות שגורמות לשינוי במספר הכרומוזומים.
מוטציות נקודתיות מכונות SNP (Single Nucleotide Polymorphism, רב-צורניות של נוקלאוטיד בודד, מכונה גם סניפּ). בערך 0.1% מהגנום האנושי מוגדר כסניפּ, דהיינו כשלושה מיליון זוגות בסיסים בעותק הפלואידי של הגנום. האתרים הללו פזורים על פני הגנום ואינם מוגבלים רק לרצפים המקודדים (המהווים פחות מ-2% מהגנום האנושי). יכולים להשפיע על האופן שבו אדם מפתח מחלות ומגיב לפתוגנים, כימיקלים, תרופות, חיסונים וסיכונים אחרים. בנוסף, לסניפּים חשיבות ברפואה המותאמת אישית. עם זאת, חשיבותם העיקרית במחקר הביו-רפואי היא לצורך השוואת אזורים גנומיים בין קבוצות (למשל בין חולים ובריאים) ושימוש בנתונים אלו עבור מחקרי אסוציאציה כלל גנומיים.
מחקר הסניפּים בעל חשיבות גם בתחום היבול ובגידול בעלי חיים.
שלושה סוגים עיקריים למוטציות הנקודתיות:
מוטציות התמרה (point mutation), החלפת נוקלאוטיד אחד באחר. אלה נחלקות לשני סוגים:
התמרה פשוטה או החלף בדומה (transition) – החלפה של פירימידין בפירימידין (C ↔ T) או של פורין בפורין (A ↔ G).
התמרה מורכבת או החלף בשונה (transversion) – החלפה של פירימידין בפורין, ולהפך (C/T ↔ A/G). ראו מידע נוסף בערך DNA.
החדרה (insertion) של נוקלאוטיד או מספר נוקליאוטידים נוספים ל-DNA.
השמטה (deletion) של נוקלאוטיד או מספר נוקלאוטידים מה-DNA.
מוטציית החלפה עלולה לגרום לשינוי בחומצה אמינית יחידה (שינוי כזה נקרא מוטציית סלף, missense mutation). אם השינוי מתרחש באתר הפעיל של החלבון או גורם לשינוי משמעותי במבנהו המרחבי (למשל, בעקבות החלפת חומצה אמינית לא קוטבּית בחומצה אמינית קוטבית; החלפה כזו גורמת לשינוי בכוחות המשיכה והדחייה בחלבון ועל כן לשינוי במבנהו המרחבי) אזי פעילות החלבון עשויה להיפגם. עם זאת מאחר שלחומצות אמיניות רבות מקודדים מספר קודונים שונים, לעיתים לא תגרום החלפה של נוקלאוטיד יחיד לשינוי בחומצה האמינית שאליה מקודד הקודון כלל, במיוחד אם השינוי חל בנוקלאוטיד השלישי בקודון (להרחבה ראו הקוד הגנטי). מוטציה כזו נקראת "מוטציה נרדפת" (synonymous mutation), ולעיתים קרובות היא "שקטה" או "נייטרלית", כלומר חסרת השפעה על התכונות הנצפות של האורגניזם (הפנוטיפ). אפשרות נוספת היא החלפה של חומצה אמינית מסוימת בחומצה אחרת בעלת תכונות כימיות דומות; במצב זה ההשפעה על החלבון הנוצר תהיה מזערית, ולכן גם היא נחשבת ל"מוטציה שקטה".
אם קודון הסיום משתנה בקודון לחומצה אמינית, נמשך תרגום התעתיק (mRNA) עד לקודון הסיום הבא, תוך הוספת נספח מיותר לחלבון. לחלופין קודון לחומצה אמינית אשר יוחלף בקודון סיום יגרום לסיום בטרם עת של תרגום התעתיק ולקיצור החלבון. מוטציות מסוג זה נקראות "מוטציות פסק" (nonsense mutation) והשפעתן קיצונית.
מאחר שה-DNA נקרא בקודונים (כל שלשה של נוקלאוטידים מהווה קודון), מוטציות קריאה שגויה כמו החדרה והשמטה גורמות להסטת מסגרת הקריאה (אלא אם כן מספר הנוקלאוטידים שהוחדרו או נוספו הוא כפולה של שלוש), ועל כן לשינוי בכל החומצות האמיניות בחלבון ממקום המוטציה והלאה עד לקודון הסיום, ולכן השפעתן קיצונית יותר.
מוטציות מותנות הן מוטציות המתבטאות רק בתנאים מסוימים, למשל מוטציות המתבטאות רק בטמפרטורה מסוימת או בלחץ אוסמוטי מסוים.
שינויים במבנה הכרומוזומים
אינוורסיה היא היפוך מלא של מקטע שלם בתוך אחד הכרומוזומים. כשהאינוורסיה כוללת את הצנטרומר היא מכונה אינוורסיה פריצנטרית, וכשאינה כוללת את הצנטרומר היא מכונה אינוורסיה פרצנטרית. למוטציה זו השפעה ניכרת על הגנום מפני שבמיוזה לא ייווצר צימוד בין האזורים ההומולוגיים. כתוצאה מכך ייווצר עודף או חוסר של חומר גנטי, ועלולות להיווצר גמטות עקרות. יוצאת דופן מבחינה זו היא אינוורסיה בכרומוזום Y שאין לו הומולוג. לפיכך המוטציה תעבור לדורות הבאים כל עוד האינוורסיה לא פגעה באופן קטלני בפעילותו של גן שנמצא על הכרומוזום.
טרנסלוקציה הדדית מתרחשת כשנוצרים שני שברים בשני כרומוזומים לא הומולוגיים, ומנגנוני תיקון התאים מאחים זרוע של כרומוזום אחד עם מקטע מכרומוזום אחר. לדוגמה, בסוג מסוים של סרטן הדם מוכנס מקטע שמקורו בכרומוזום 22 לקצה כרומוזום 9, ולהפך.
שינויים במספר הכרומוזומים
שינוי במספר הכרומוזומים עלול להיגרם בשל אי-הפרדה של זוג אחד או יותר של כרומוזומים הומולוגיים בעת המיוזה, הגורמת להיווצרות גמטות בעלות מספר לא תקין של כרומוזומים, והוא נקרא אנאפלואידיה. לדוגמה, אם במהלך מיוזה I של תא הנבט חלה אי-הפרדה של הכרומוזומים מספר 21, ייווצרו בסוף המיוזה שתי גמטות בעלות כרומוזום 21 עודף ושתיים חסרות כרומוזום 21. אם תשתתף אחת מן הגמטות בעלת שני כרומוזומים 21 בהפריה, תיווצר זיגוטה בעלת שלושה כרומוזומים 21 (או במילים אחרות, בעלת טריזומיה 21), והעובר שיתפתח ממנה צפוי לפתח תסמונת דאון.
כמו כן עשויים להיווצר פרטים שבתאיהם יש שלוש או יותר סדרות של כרומוזומים, דהיינו בתאיהם יש יותר משני כרומוזומים מכל סוג. מצב כזה נקרא פוליפלואידיה, והוא עשוי להיווצר כתוצאה מהפרדה לקויה של הכרומוזומים במיוזה או במיטוזה, או כאשר לאחר הכפלת החומר התורשתי בתא הנבט אין מתחוללת חלוקת תא. פוליפלואידיה נפוצה בצמחים, וכמחצית ממיני צמחי הפרחים הם פוליפלואידיים, אך היא נדירה בבעלי חיים.
לרוב שינוי במספר הכרומוזומים הוא קטלני, ומסיבה זו אנאפלואידיה היא אחד הגורמים העיקריים להפלה טבעית. עם השינויים שאינם קטלניים נמנים טריזומיה 21 הגורמת לתסמונת דאון, וכן שינויים במספר כרומוזומי המין, הגורמים לתסמונת קליינפלטר (קריוטיפ XXY, דהיינו זכר בעל שני כרומוזומי X) ולתסמונת טרנר (קריוטיפ X0, דהיינו נקבה בעלת כרומוזום ْX יחיד, אם כי רבים מעוברי X0 מתים בתחילת ההיריון).
הורשת מוטציות
מוטציות סומטיות הן מוטציות המתרחשות בתאי גוף (תאים סומטיים), ועל כן הן אינן מורשות לצאצאים, אולם הן עלולות לגרום למחלות שונות, להאצת הזקנה ולסרטן.
לעומת זאת מוטציות המתרחשות בגמטות, דהיינו בתאי המין, עלולות לעבור בירושה לצאצאים, אם הגמטה שבה התרחשה המוטציה תשתתף בהפריה.
השפעתן על ביטוי תכונות ועל האבולוציה
למוטציות עשויות להיות השלכות של ממש על סיכויי הפרט לשרוד ולהתרבות. מרבית המוטציות אינן מזיקות, ורק חלק קטן משפיעות על הפרט באופן הפוגע בסיכוייו לשרוד ולהתרבות. מרבית המוטציות נייטרליות ואינן מזיקות או מועילות לפרט. לעיתים נדירות חלה בפרט מוטציה המקנה לו יתרון. תדירות אָלֵל הנושא מוטציה כזו עשויה לגדול בעקבות תהליך הברירה הטבעית.
בעוד שהשפעתן הישירה של המוטציות על תדירויות האללים באוכלוסייה היא זניחה, הן מסוגלות ליצור אללים חדשים, ובכך הן מהוות את חומר הגלם לתהליך האבולוציה והכוח המניע שלו. לדוגמה, מוטציה מסוימת הִקנתה לתאים מסוימים ביצורים פרימיטיביים את היכולת לחוש באור. בהמשך סדרה של מוטציות נוספות ותהליך הברירה הטבעית אפשרו לאיברי חישה פשוטים אלו להתפתח לעיניים, שהן איברי חישה רגישים ומשוכללים.
מאחר שהשפעתן של מוטציות נייטרליות על יכולתו של הפרט לשרוד ולהתרבות היא זניחה, הבדלים שמקורם במוטציות כאלה אינם מושפעים מתהליך הברירה הטבעית, והם מצטברים ב-DNA. מכיוון שקצב הצטברותם קבוע למדי, ניתן ללמוד מההבדלים הנובעים ממוטציות כאלה בין שני גנים שמורים היטב, האחראים לחלבונים חיוניים הקיימים במגוון של יצורים חיים, על מידת קרבתם של צמד יצורים ועל הזמן שעבר מאז התפצלו שושלותיהם מאב קדמון משותף.
ראו גם
עקה גנטוקסית
פגם גנטי
החלפה נרדפת
מוטציית דיכוי
SNP
קישורים חיצוניים
פרקים בגנטיקה: היווצרות מוטציות
מהי מוטציה גנטית? (באתר Genes.co.il)
הערות שוליים
*
קטגוריה:גנטיקה
קטגוריה:ביוכימיה
קטגוריה:אבולוציה
| 2024-09-13T05:55:43
|
חומר תורשתי
|
חומר תורשתי הוא חומר בעל יכולת שכפול עצמי וקידוד המעביר מדור לדור תכונות של אורגניזמים חיים.
חומר תורשתי מצוי בכל יצור על-פני כדור-הארץ – מהנגיף הקטן ביותר, דרך חיידקים, פרוטיסטים, צמחים, פטריות, בעלי חיים, ועד לבני אדם – וקובע כמעט כל פרט הקשור במראהו, תכונותיו והתנהגותו של היצור. תורשה היא העברת עותק של החומר התורשתי מדור לדור.
החומר התורשתי מכיל מידע הדרוש לכל פעילויות הגוף. במקרה הפשוט והשכיח ביותר, המידע התורשתי מצוי בחומר תורשתי מסוג DNA, אולם יש גם מידע תורשתי שאינו מצוי בו. "גֶן" הוא שם ליחידת מידע תורשתית בסיסית. המדע החוקר את התורשה נקרא "גנטיקה".
עובדות בסיסיות
במקרה השכיח ביותר, החומר התורשתי הוא DNA. השימוש במידע התורשתי שב-DNA נעשה בשיעתוקו ל-RNA, ובייצור חלבונים על פי ה-RNA בתהליך הנקרא "תרגום". החלבונים הם קטליזטורים המסייעים לקיים את רוב הפעילויות בתא החי. חלק קטן מהפעילויות בכל תא חי מתקיים בסיוע RNA המשמש קטליזטור בלא צורך לייצר חלבונים על פי RNA. אצל חלק מהנגיפים ה-RNA הוא החומר התורשתי עצמו. במקרים נדירים מאוד יכולה תכונה תורשתית מסוימת להיות מקודדת על ידי חלבון שמשנה חלבונים אחרים ועובר מדור לדור כחלבון שלם בזמן ההתרבות (כמו מחולל מחלת קרויצפלד-יעקב).
ה-DNA וה-RNA הם פולימרים של מולקולות המכונות חומצות גרעין (מכונות גם נוקלאוטידים). הן מכונות כך משום שביצורים אוקריוטיים הן מצויות בגרעין התא. פולימר ה-DNA בנוי בצורת סליל ארוך ומלבד בקבוצה של נגיפים, סליל זה הוא כפול. כל יחידת פולימר אחת של DNA נקראת כרומוזום. בכל כרומוזום נמצאים חלק מהגנים המקודדים לתכונותיו של היצור החי באמצעות הקוד הגנטי. באדם קיימים 46 כרומוזומים (23 זוגות) בגרעין התא אשר אוצרים על-גביהם כ-25,000 גנים. המספר המדויק של הגנים עדיין לא ידוע. אחת ממטרותיו של פרויקט הגנום היא גילוי מספר הגנים ותפקידיו של כל אחד מהם. לאדם, כמו לכל יצור בעל תאים בעלי גרעין, יש מעט DNA נוסף במיטוכונדריות. לצמחים יש בנוסף ל-DNA הגרעיני והמיטוכונדריאלי גם DNA בכלורופלסטים.
החומר התורשתי ביצורים שונים
נגיפים
הנגיף אינו מוגדר כיצור חי, היות שאינו מסוגל לייצר בעצמו אנרגיה הנדרשת לקיומו. יש הרואים בנגיף דומם ויש הרואים בו שלב מעבר בין דומם לבין יצור חי. לנגיף חומר תורשתי משלו, המכיל מידע הדרוש להפיכת תא חי מתא המתפקד באופן המקובל לתא שמרבה בתוכו נגיף.
ישנם שבעה סוגי נגיפים המוגדרים על פי החומר התורשתי שלהם. יש נגיפים שהחומר התורשתי שלהם הוא DNA בעל גדיל אחד שנותר כגדיל אחד בזמן פעולתו בתא, DNA בעל גדיל אחד שהופך לכפול בתא ומשתלב ב-DNA של התא, DNA בעל גדיל כפול (כמו DNA שאינו נגיפי), RNA בעל גדיל אחד שאינו משועתק לאחור ל-DNA (כמו RNA שאינו נגיפי), RNA כפול שאינו משועתק לאחור ל-DNA, RNA חד גדילי המשועתק לאחור ל-DNA ומצטרף ל-DNA של התא ו-RNA כפול המשועתק לאחור ל-DNA ומצטרף ל-DNA של התא. העובדה שישנם וירוסים שהחומר התורשתי שלהם משתלב בחומר התורשתי של התא גורמת לכך שישנן מחלות שהיצור החי מקבל כמחלה מידבקת ועשוי להעביר כמחלה תורשתית, אולם מספר המחלות האלה אינו גבוה. מהעובדה שיש וירוסים שהחומר התורשתי שלהם משתלב בחומר התורשתי של התא נובע גם שיש וירוסים שמשנים את התורשה גם אם הם לא מורשים בעצמם.
הסבר אבולוציוני לחומר התורשה הנגיפי
חוקרי האבולוציה מאמינים שקיום הנגיף קדם לקיום התא החי. הם סוברים כי בתחילה התקיימו רק נגיפים שהחומר התורשתי שלהם היה RNA חד גדילי וחומר זה היה גם החומר הקטליטי המסייע בפעולות הדרושות להתרבות הנגיף, כאשר הנגיף הגיע למקום עם תנאים להתרבות. לתקופה בה כל החומר התורשתי וכל הקטליזאורים שנוצרו לפיו היו RNA קוראים עולם ה-RNA. כיום נגיפים יכולים להתרבות רק בתוך תאים חיים אולם בעבר היו סביבות שסיפקו תנאים דומים. בשלב הבא, ה-RNA של חלק מהנגיפים האלה התפתח ל-RNA שיכול להיות מתורגם לחלבונים ויכול להיות "משועתק לאחור" ל-DNA ומשועתק חזרה מ-DNA ל-RNA. חלבונים הם קטליזטורים טובים יותר מאשר DNA .RNA עמיד יותר לשינויים ומתאים יותר לשמור את המידע התורשתי מאשר ה-RNA. בחלק אחר של הנגיפים התפתח RNA דו גדילי ששמר את המידע התורשתי טוב יותר מאשר ה-RNA החד גדילי.
חלק מהנגיפים בעלי החלבונים ובעלי ה-DNA איבד את היכולת לשעתק לאחור RNA ל-DNA אך לא את היכולת לשעתק DNA ל-RNA. בחלק מאלה שאיבדו את יכולת השיעתוק לאחור ה-DNA החד גדילי התפתח לדו גדילי והחומר התורשתי שב-DNA שלהם הפך לעמיד במיוחד. ההצטיידות בחומר תורשתי עמיד במיוחד ובחלבונים נתנה יתרון הישרדותי גדול לנגיפים אלה. חלקם צבר עוד ועוד חומר המקודד למידע תורשתי ומידע זה איפשר להם להתרבות ולקיים פעילויות לחיים בכל מקום – הם הפכו לתאים חיים.
חלק הנגיפים שהפכו לתאים חיים התנוון בחזרה והפך לנגיפים טפיליים החיים בתוך תאים חיים. חלק מהנגיפים שלא הפכו לתאים חיים הסתגל לחיים טפיליים בתוך תאים חיים. התאים החיים המשיכו להתפתח אבולוציונית ולשגשג ובסופו של דבר הם חיסלו את אותן סביבות בהן יכלו וירוסים להתרבות גם שלא בתוך תא חי. חיסול סביבות אלה נעשה על ידי הפיכת האטמוספירה לחמצנית.
חיידקים אמיתיים וחיידקים קדומים
החומר התורשתי של הבקטריות והארכיאות, יצורים חד-תאיים נטולי גרעין (פרוקריוטיים), שמור בכרומוזום אחד ארוך ומפותל של DNA דו-סלילי, הקשור לדופן התא. כרומוזום זה קרוי נוקלאואיד.
תאים בעלי גרעין
ביצורים בעלי גרעין, אוקריוטיים, הרוב המוחץ של החומר התורשתי מאוגד בסלילים ארוכים של DNA דו-גדילי הקרויים כרומוזומים המצויים בגרעין. בדרך-כלל, מסובב ה-DNA שבכל כרומוזום סביב היסטונים המורכבים מחלבונים ושומנים, המגנים עליו מפני פגיעה. לבד מחומר תורשתי, ה-DNA שבכרומוזומים מקודד גם למקטעים טפיליים כמו הALU באדם ומכיל גם מקטעים חסרי משמעות, שחלקם הם תולדה אבולוציונית של גנים שחדלו לפעול (פסבדו-גן).
כמות נוספת של DNA מצויה במיטוכונדריה ובצמחים גם בכלורופלסט. ה-DNA המיטוכונדריאלי והכלורופלסטי מכיל חלק מהגנים המקודדים מידע הדרוש להפעלת המיטוכונדריה והכלורופלסט. ה-DNA הגרעיני מקודד את מרבית המידע התורשתי כולל חלק מהמידע הדרוש להפעלת המיטוכונדריה והכלורופלסט. למיטוכונדריה יש קוד גנטי מעט שונה מזה של שאר החומר התורשתי.
ההסבר האבולוציוני ל-DNA המיטוכונדריאלי
לתאים החיים הראשונים, שהיו חיידקים, היה מוצא אחד ולכן כבר מתחילת קיומם היה להם קוד גנטי אחד. המטען הגנטי שלהם היה גדול ביחס לווירוסים ולכן, בניגוד לווירוסים של אותה תקופה, שינוי בקוד הגנטי שלהם קלקל קידוד לחלבונים רבים ולא יכול היה לשרוד בזכות שינוי במבנה החלבונים עצמם. לכן החיידקים, שהשתנו זה מזה במהלך האבולוציה נשארו זהים בקוד הגנטי שלהם. הווירוסים שהתאימו להיות טפילים בחיידקים היו וירוסים שהקוד הגנטי שלהם הפך לזהה לזה של החיידקים. זהות הקוד הגנטי אפשרה לתא החי לייצר את החלבונים של הווירוס ממידע שמקורו בחומר התורשתי של הווירוס.
חוקרי האבולוציה סוברים שמקור התאים בעלי הגרעין הוא בסימביוזה בין בקטריה (חיידקים אמיתיים) לבין ארכאה. המדענים סוברים שהמיטוכונדריה והכלורופלסט היו במקורם בקטריות וששאר התא היה במקורו ארכיאה. עם תהליך האבולוציה מתאחד הגנום של הסימביונטים ונודד כולו לגרעין. כאשר הגנום של המיטוכונדריה והכלורופלסט הפך לקטן מספיק וקודד למעט חלבונים, יכל הקוד הגנטי שלהם לשוב ולהשתנות.
עם תהליך האבולוציה, נוצרו בקטריות דמויות כלורופלסט ודמויות מיטוכונדריה. הבקטריות דמויות המיטוכונדריה יכלו להתקיים בסביבות חמצניות שהיו נדירות באותה תקופה. הבקטריות דמויות הכלורופלסט יכלו להתקיים בעזרת אנרגיית השמש. התאים בעלי הגרעין שהכילו מיטוכונדריות או כלורופלסטים נהנו גם הם מתנאים אלה. בהדרגה, הפכו הכלורופלסטים והבקטריות דמויות הכלורופלסט את אטמוספירת כדור הארץ לחמצנית והסביבות בהן יכול וירוס להתרבות שלא בתוך תא חי נעלמו.
לפני שהייתה נשימת חמצן התאים נשמו תרכובות גופרית שמקורן בפעילות געשית. עד היום ניתן לראות חיידקים נושמי גופרית בריקבון שמתרחש בסביבות דלות חמצן. אולם, בסביבות אלה אין תנאים להתרבות וירוסים שלא בתוך תאים חיים.
ההבדל בין חד-תאיים לרב-תאיים
יצור חד-תאי הוא אורגניזם חי בפני עצמו, שחייב לספק את כל צרכיו. על-כן, כל הגנים שלו יבואו לידי ביטוי בשלב זה או אחר של חייו, שלא כמו ביצורים רב-תאיים. ביצורים אלה, לכל תא ותא בגוף יש תפקיד שונה, ועל-כן גנים מסוימים יתבטאו בכל התאים (Housekeeping Genes), בעוד שהגנים האחרים הם אלה שיקבעו, בעצם, את פנוטיפ התא. יש לזכור, כי בעוד שהגנוטיפ של כל התאים בגוף האדם זהה, הפנוטיפ שלהם נוטה להשתנות.
ברמת היצור השלם אין הבדלים במנגנון התורשתי בין יצורים רב תאיים ליצורים חד תאיים עם גרעין, לבד ממספר הכרומוזומים שבגרעין ומכרומוזומי המין. ביצורים חד תאיים אין חלוקה של האוכלוסייה לזכרים ולנקבות (אם כי לפעמים ניתן לצפות בתופעות שיש להן משהו שמעט דומה לזה). ביצורים רב תאיים יש מגוון רחב של מנגנונים הגורמים להבדל בין זכרים לנקבות והם נובעים מסיבות הקשורות בחומר הגנטי עצמו ולא רק במה שמקודד בעזרתו. יש עצים שאצלם הזהות המינית תלויה בזמן. לעצים צעירים כאלה יהיו פרחים נקביים בלבד ולזקנים פרחים זכריים בלבד. אצל עצים אלה אין כרומוזומי מין. גם לתנינים אין כרומוזומי מין. אם הביצים מוטלות במקום חם – בוקעים זכרים; אם הביצים מוטלות במקום קר – נקבות. ליונקים יש כרומוזומי מין X ו-Y ואצל עופות זה הפוך מאשר אצל היונקים (קוראים לזה W ו-Z אבל מהותית זה היפוכו של X ו-Y). לזבובים יש X ו-0 זאת אומרת שבמקום כרומוזום Y של היונקים פשוט חסר להם כרומוזום. אצל דבורים כל הכרומוזומים הם כרומוזומי מין. אם יש צמדי כרומוזומים – נקבה. אם כל כרומוזום הוא בודד – זכר. בתאי המין עצמם – בביציות ובזירעונים – יש עותק אחד מכל כרומוזום. בתאי מין אין זוגות כרומוזומים.
מבנה ה-DNA וה-RNA
שמאל|ממוזער|200px|קטע מ-DNA דו גדילי
שמאל|ממוזער|200px|המבנה התלת־ממדי של מולקולת RNA קטליטית מסוג tRNA. הצבעים מסמלים חלקים בעלי פעילות כימית שונה. כתום: קצה ה-CCA; סגול: הזרוע המקבלת. אדום: זרוע D. כחול: זרוע האנטיקודון. שחור: אנטיקודון. ירוק: זרוע T.
ה-DNA החד גדילי מורכב מרצף ארוך המכיל נוקלאוטידים. ב-DNA יש ארבעה סוגי נוקלאוטידים שונים: אדנין, תימין, גואנין וציטוזין. ה-DNA הדו גדילי בנוי משני רצפים ארוכים האלה שהנוקלאוטידים מחוברים בהם זה לזה. אלא שלא כל שני גדילי DNA יכולים ליצור DNA דו גדילי. גדילים אלה חייבים להיות משלימים. במקום בו לאחד מהם יש אדנין, לשני חייב להיות תימין ובמקום בו לאחד מהם יש גואנין לשני חייב להיות ציטוזין ולהפך. הסליל הכפול של ה-DNA יוצר צורת שרוך.
כשל-DNA יש רק גדיל אחד, גדיל זה מתקפל לצורת פקעת כך שהנוקלאוטידים שלו אוחזים זה בזה כפי שיכלו לאחוז בנוקלאוטידים של גדיל DNA המתאים ליצירת סליל כפול. גדילי DNA בודדים בעלי רצפים שונים יתקפלו לפקעת שיש ביניהן הבדלים צורניים.
גם ה-RNA מורכב מארבעה נוקלאוטידים. שלושה מהם זהים לאלה של ה-DNA. ה-RNA החד והדו גדילי זהה בתכונותיו הצורניות ל-DNA. ל-RNA יש אורציל במקום התימין של ה-DNA. האורוציל נוטה יותר לריאקציה כימית מאשר התימין ולכן ה-RNA הוא קטליזטור טוב יותר מאשר ה-DNA אך גם פחות יציב.
תורשה חלבונית
מספר התכונות התורשתיות המקודד בחלבונים זניח לעומת מספר התכונות התורשתיות המקודד בחומצות גרעין, אולם תורשה מסוג זה קיימת בכל תא חי. תכונה חשובה של חלבוני שלד התא מקודדת בחלבוני שלד התא עצמם. חלבוני שלד התא נוצרים באופן דומה למקובל בחלבונים אחרים. רוב המידע התורשתי לייצורם מצויי ב-DNA הגרעיני, משועתק ל-RNA ומתורגם לחלבון. אלא שהחלבון המיוצר כך הוא רק כמעט במבנה המוגמר שלו. עליו לבוא במגע עם חלבוני שלד תא אחרים כדי שיצירתו תושלם. דהיינו – בתא שאין בו חלבוני שלד חסר חלק מהמידע לייצור חלבוני שלד. כיצד מופיע אם כך חלבון השלד הראשון בתא חדש? הוא מגיע איליו מתא האם שלו. זאת אומרת שמגיע מידע מתא האם לתא הבת על ידי חלבון. אצל כל אדם הגיע החלבון הראשון עם מידע זה מאימו. לאימו הגיעה חלבון בעל מבנה זהה מסבתו.
ייתכן שתורשה חלבונית קיימת גם במחלות פריאונים – מחלות "חלבונים מדבקים" באדם אולם תורשה חלבונית כזו נצפתה עד היום בשמרים בלבד. קבוצת מחלות זו מכילה מחלות כמו טרשת נפוצה, מחלת קרויצפלד-יעקב (איבוד יכולת דיבור בשלבים תוך התקפים אפילפטיים), הפרה המשוגעת, קורו ויש סברה כי גם מחלת אלצהיימר. גורם המחלה הזו הוא חלבון שמקורו מיונק אחר שבמקרה בו הוא מצליח להיכנס בשלמות לתא עצב הוא גורם לחלבוני אדם הדומים לו לשנות מעט את קיפולם ולדבוק זה בזה עד ליצירת גוש שמשתק את התא. אם חלבון כזה מצליח להיכנס בשלמות לתא ביצית, המחלה הופכת לתורשתית.
ראו גם
DNA
RNA
PNA
גן
כרומוזום
שכפול DNA
רבייה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גנטיקה
קטגוריה:DNA
id:Bahan genetik
th:สารพันธุกรรม
| 2024-04-26T20:45:47
|
מונותאיזם
|
ממוזער|סמלי הדתות האברהמיות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות ואסלאם
מוֹנוֹתֵאִיזְם הוא אמונה באל אחד ויחיד, בניגוד לפוליתאיזם – אמונה באלים רבים. מקור המילה מיוונית: μόνος (מונוס) = אחד, θεός (תאוס) = אלוהות. המונח כשלעצמו מציין רק את ייחודו או בלעדיותו של האל האחד, ושלילת אלים נוספים, אך יש המייחסים לרעיון המונותאיסטי גם את שלילת הגשמות האלוהית.
האמונה לפני המונותאיזם
עמי המזרח הקדום הפגניים ראו בטבע עצמו את האל – ועל כן ראו בשמש, בירח ובכוכבים את האלים.
האמונה העממית באסיה הקטנה שהתבטאה במיתולוגיה היוונית והתגלגלה לאחר מכן גם לתרבות הרומאית, מאמינה באלים רבים – שכל אחד ואחד מהם אחראי על תחום חיים אחר – לדוגמה, אל הגשם, אלת הפריון, אלת המלחמה וכדומה.
אמונה נוספת שהמונותאיזם יצא נגדה היא האמונה הגנוסטית הדואליסטית שנוצרה על ידי זרתוסטרה – המאמינה שישנם שני אלים – האל הטוב והאל הרע. שניהם נמצאים ביניהם במלחמה מתמדת, שאנו העדים לתוצאותיה. אמונה זו רווחה במיוחד ברחבי הממלכה הפרסית, עד לתקופה יחסית מאוחרת בה כבש את מקומה האסלאם.
גם ביהדות מופיעים כוחות-על המתנגדים לאל, הלא הם הלויתן, נחש הבריח והתנין (ישעיהו כ"ז).
הופעת המונותאיזם
יש הטוענים שתחילת הופעתו של המונותאיזם הייתה במהפכה האתניסטית במצרים של אחנתון, מהפכה שלא החזיקה מעמד אחרי מותו. הזרם המרכזי בחקר הדתות טוען כי אלה מבני ישראל אשר הגיעו ממצרים הביאו עמם לכנען את תודעת האל היחיד, והמשיכו בכך גם כאשר מהפכה זו במצרים הסתיימה ונגנזה.
לפני המונותאיזם, הגורס שיש אלוהים אחד ואין בלתו, התקיימו זרמים אחרים הדוגלים בפולחן לאל בודד אך לא שוללים את קיומם של אלים נוספים:
הנותאיזם, אמונה שכל האלים הם התגלויות שונות של אותו כוח עליון.
מונולטריזם, אמונה באל אחד והכרה בקיומם של אלים אחרים (אך לא בסגידה להם).
מבשר המונותאיזם ע"פ הדתות האברהמיות
על פי המסורת בדתות האברהמיות, מייסד המונותאיזם הוא אברהם אבינו. על פי דתות אלו, הוא הראשון שיצא נגד עבודת האלילים שהייתה נהוגה ברוב העולם, ואף בבית אביו. לפי תפיסה זו החל המונותאיזם באור כשדים שבעיראק. במדרש האגדה בראשית רבה קיימים מדרשים המתארים את אברהם שובר את הפסילים של אביו באור כשדים.
באסלאם מתואר מאבקו של אברהם בסורת הנביאים, שם מסופר כיצד הוא קורא תיגר על עבודת האלילים של אנשי עירו ושובר את הצלמים, וכן בסורת הפרה (פסוק 258), שם מתואר מאבקו בשליט, כאשר הוא מבקש ממנו להעלות את השמש בדומה לאל. גם בנצרות ובברית החדשה אברהם מועלה על נס ומצוין כמופת למאמין שנכון לבצע הרבה הקרבות למען אמונתו.
לעומת זאת, דעה מקובלת במחקר המודרני היא כי מונותאיזם לא התקיים בממלכות ישראל ויהודה עד לאחר חורבן בית המקדש הראשון, והוא מתבטא לראשונה רק בנבואותיו של ישעיהו השני. על פי המקרא, רוב בני ישראל סגדו במשך רוב תקופת הבית הראשון לאלים רבים, "על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן". בספר מלכים ב' מסופר, כי בתקופת מלכותו של יאשיהו התגלה בבית המקדש "ספר התורה" שתוכנו לא היה מוכר לאיש. הן לפי המסורת היהודית והן לפי המחקר האקדמי מקובל כי אותו ספר הוא ספר דברים. על פי המסופר, יאשיהו נחרד מדברי הספר ופתח במערכה נרחבת נגד עבודת האלילים. מאוחר יותר, נקלע יאשיהו בין אשור לבין מצרים, ונהרג במגידו על ידי פרעה נכו. לפי המקרא, בניו שמלכו אחריו לא המשיכו את דרכו, ולאחר מותו רוב העם חזר לעבוד אלים נוספים פרט לה'.
המונותאיזם ביהדות
במסורת
במסורות האברהמיות מקובל שהיהדות היא הדת המונותאיסטית הראשונה, שקמה כניגוד לעבודת האלילים שרווחה בקרב עמי האזור.
בריאת העולם מתוארת בתורה כבריאה שנעשתה במאמרו של אל יחיד ומופשט ללא כל מאבק באלים אחרים, בניגוד למיתוסי בריאה אחרים כמו אנומה אליש ו מיתוס הבריאה היווני, שבהם הבריאה נעשית תוך כדי התגוששות בין כמה אלים.
בתורה יש ביטויים רבים האוסרים על עבודה זרה, ומחייבים את האמונה באל יהוה, אם כי לעיתים נדירות נכתב שהוא האל היחיד שקיים. לדוגמה, בעשרת הדיברות נאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", ולא "אני האל היחיד שקיים". אחד הפסוקים המכוננים ביהדות הוא "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד", ובספר דברים יש פסוק המורה על יחידותו של האל: "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל" אך רוב הפסוקים הקובעים זאת מופיעים בפרקים המאוחרים של ספר ישעיהו, למשל: "למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני ה' ואין עוד"; "זכרו רִאשֹׁנוֹת מעולם כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני".
בניגוד לאמונה הגנוסטית המאמינה בשני אלים, נאמר בספר ישעיהו: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" – מכאן שלפי האמונה היהודית האל הוא אחד והוא היוצר את הניגודים, ואחראי הן למה שנתפס בעינינו כטוב והן הנתפס בעינינו כרוע.
בקרב הפרשנים המסורתיים מקובל כי צורת הדיבור ברבים ותוארי כבוד המופיעים במקרא, כמו "אלוהי האלוהים", מרמזים על כבודו וגדלותו של ה',פירוש ספורנו ל: "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים" הנצחי על כל הנצחים הנבדלים מחומר וזה שנצחיות כולם הווה מנצחיותו:פירוש האבן עזרא על בראשית א' כ"ז: ואמר במלת נעשה ואם היא לשון רבים, שכן מנהג המלכים לדבר... וכי הביטוי "בני האלוהים" מתכוון לבני אדם.פירוש רש"י ל: בְּנֵי הַשָּׂרִים וְהַשּׁוֹפְטִים. דָּבָר אַחֵר: "בְּנֵי הָאֱלֹהִים" הֵם הַשָּׂרִים הַהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, אַף הֵם הָיוּ מִתְעָרְבִים בָּהֶם.
יש בהוגי היהדות שראו את מהות מצוות התורה בתור אנטיתזה לאמונה האלילית. גישה זו מפתח הרמב"ם בחיבורו "מורה נבוכים".
במחקר
לפי המקרא, כמו גם לפי ממצאים ארכאולוגיים, שבטי ישראל היו פוליתאיסטים ועבדו אלים נוספים במקביל ליהוה, כמו אל, בעל, אשרה ועשתרת. בסביבות המאה ה-6 לפני הספירה נערכה רפורמת יאשיהו, בה נאסרה עבודה לאלים אחרים פרט ליהוה, אך רפורמה זו לא נמשכה לאחר ימיו של המלך יאשיהו.
בתנ"ך מופיעים פסוקים שעשויים לרמוז על אמונה כי קיימות מספר ישויות עליונות הנקראות "אלוהים" או "בני האלוהים". לדוגמה, בסיפור הבריאה שבספר בראשית נאמר: "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו...". דוגמה נוספת מאותו הספר היא פסוקים כגון "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה...", או התייחסות לאל בלשון רבים, כגון בסיפור מגדל בבל: "ויאמר יהוה...הבה נרדה ונבלה שם את שפתם". בספר דברים נאמר: "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים". דוגמה נוספת, מספר תהילים: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט". בספר איוב נאמר: "ויבואו בני האלהים להתייצב על יהוה".
השפעת הפילוסופיה היוונית על המונותאיזם
הפילוסופיה היוונית הגיעה בשלביה הקלאסיים לחשיבה מונותאיסטית. כבר קסנופנס, בן המאה ה-6 לפנה"ס, נחשב למבשר הרעיון של אל אחד שאינו ניתן לתיאור, וניתן למצוא אותו גם אצל אריסטו ואפלטון. עם זאת, הפילוסופיה היוונית-רומית הייתה שונה במהותה מהדתות המונותאיסטיות. בניגוד לעולם היווני-רומי בו שלטה לרוב התפיסה של אחדות בין צורכי הגוף והנפש (להוציא דיוגנס ואסכולת הציניקנים), הדתות האברהמיות הטיפו לדחיית סיפוקים כדרך להעלות את האספקטים הרוחניים שבאדם.
בתקופה בה העולם היווני-רומי היה מרוכז בחיים בעולם הזה, היהדות והנצרות ייחסו יותר חשיבות לחיי העולם הבא ובציפייה לגאולה.
בעקבות המטפיזיקה של אריסטו, פיתחו בימי הביניים מספר פילוסופים מוסלמים ויהודים תפיסה פילוסופית אריסטוטלית של המונותיאיזם הדתי. בעקבות כך הם שללו את המימד הפיזי של האלוהים, וזיהו את האל עליו מדברות דתות ההתגלות עם האל שתיאר אריסטו: הסיבה הראשונה לכל המציאות; עצם אחד מונוליתי (כלומר שאין בו ריבוי או תרכובת של היבטים שונים זה מזה) ויחידאי, שאי אפשר להשוותו או לדמותו בשום היבט לשום עצם אחר; אל שאיננו נע ואין בו שום שינוי; אל המצוי תמיד בשיא המימוש של עצמותו; אל מופשט המוגדר כשכל, היודע את עצמו בלבד (ואת נבראיו הוא יודע 'מבפנים', כיוון שהוא סיבתם ומחוללם), שמציאותו זהה עם מהותו; ושאולי הוא חסר רגשות מלבד שכלתנות טהורה. על רקע ההגדרה האריסטוטלית של האל כשכל טהור, התחבטו כמה תאולוגים בשאלה האם אפשר בכלל לייחס לאלוהים רצון חופשי וספונטני. זיהויו של המונותיאיזם הדתי עם האל שהציג אריסטו מעורר את השאלה, האם בכלל מדובר באישיות או סתם בעקרון מופשט ראשיתי מכונן.
התפשטות המונותאיזם
בתקופה מאוחרת יותר קמו בהשפעת היהדות שתי דתות מונותאיסטיות נוספות – הנצרות והאסלאם, שנסמכו בכתביהן על בסיס האמונה היהודית. דתות אלה שאפו להרחיב את מעגל המאמינים בכל דרך אפשרית. יש הטוענים כי האסלאם לקח זאת צעד אחד קדימה, משום שבקוראן כתוב במפורש שעל המאמין בתורת מוחמד להרוג את כל עובדי האלילים שאינם מוכנים לשנות את דתם. הנצרות, שנרדפה בתחילת דרכה על ידי האימפריה הרומית, התפשטה בעולם לאחר הפיכתה לדת הרשמית של האימפריה, לעיתים בכוח החרב לעיתים בעזרת מיסיונרים נוצרים. המיסיונרים הנוצרים פועלים עד היום כדי להפיץ את הבשורה הנוצרית אף במקומות הנידחים בעולם.
עם התפשטות הנצרות והאסלאם באירופה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, ומאוחר יותר בשאר חלקי העולם, הלך וקטן מספרם של עובדי האלילים. מיליונים רבים המירו את דתם, בין בכוח השכנוע ובין בכוח הזרוע, וגבר מאוד כוחו של המונותאיזם. במקביל, או אולי אפילו קודם, התפתחו במזרח דתות מונותאיסטיות נוספות, מתוכן מספר כתות של ההינדואיזם, וכן הסיקיזם ודתות חדשות כמו הקאו דאי, שנוסדה בתחילת המאה ה-20 בעיר טאי נין שבווייטנאם ומונה כיום כ-5 מיליון מאמינים בווייטנאם וכ-3 מיליון בארצות אחרות. כמו כן, קיימות דתות מונותאיסטיות כגון הדת השומרונית שהתפצלה מהיהדות, והדתות הבהאית והדרוזית שהתפצלו במהלך השנים מהאסלאם.
כיום, רובו ככולו של העולם – בין אם בעולם המערבי ובין אם במזרח התיכון – משתייך לדתות האברהמיות. לעומת זאת, במדינות אחרות (בעיקר באסיה ובאפריקה) ישנם רבים המאמינים באלים רבים (פוליתאיזם), או בדתות שאינן מונחות על פי עקרונות האלוהות (כגון בודהיזם).
ראו גם
אמונה באלוהים (יהדות)
אינדוקטרינציה
העידן החדש
רוחניות
לקריאה נוספת
יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית - יצירתו הגדולה על המונותאיזם היהודי. מוסד ביאליק-דביר, תשכ"ד.
יהדות ואלילות - אסא כשר. מסדרת "אוניברסיטה משודרת", משרד הביטחון 2004
קישורים חיצוניים
קנת' סיסקין, מתי הפך המקרא למונותאיסטי? באתר התורה
הערות שוליים
*
קטגוריה:רוחניות ואמונה
קטגוריה:אנתרופולוגיה
| 2024-10-18T21:18:16
|
פיליפ סלזניק
|
פיליפ סלזניק (; 8 בינואר 1919 – 12 ביוני 2010) היה סוציולוג אמריקאי שחקר את התנהגותם של ארגונים בירוקרטיים, וניתח את כשליהם.
סלזניק התמקד במנגנון ההאצלה (delegation), כלומר- תהליך בו דרג ניהולי גבוה בהירארכיה הארגונית מעניק סמכויות שונות למספר יחידות משנה נמוכות ממנו.
על-פי סלזניק, להאצלה שתי תוצאות:
נוצרות יחידות-משנה המתמחות בתחום חלקי, על ידי הדרכה והכשרה ספציפיות. התמחות זו מביאה לתלות של ההנהלה, שאינה מומחית בתחום המסוים, דבר שמגביר את ההאצלה. עם הזמן, הופכות יחידות המשנה את מטרת המשנה שבתחום אחריותן למטרה כלל-ארגונית, ובזכות התלות של ההנהלה ביחידת המשנה, מכתיבות יחידות המשנה את מטרות המשנה שלהן כמטרות כלליות.
נוצר פיצול אינטרסים בין יחידות המשנה השונות, המוביל ליריבויות ביניהן. פיצול זה מאלץ את ההנהלה לאמץ תפקידי גישור והכרעה בין יחידות המשנה, דבר הפוגע ביכולתה לנהל באופן תקין את הארגון. היריבויות בין יחידות המשנה גוברות עם העמקת המומחיות וההאצלה. לטענת סלזניק, הנהלה במצבי משבר ושינוי לא תוכל לגשר על הפערים, ותאלץ לברור בין מטרות המשנה בלא ידע תואם.
ראו גם
מונחים במבנה ארגוני
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:סוציולוגים אמריקאים
קטגוריה:בוגרי הסיטי קולג' של ניו יורק
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה
קטגוריה:סגל אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1919
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2010
| 2024-02-09T10:57:47
|
5 בינואר
|
5 בינואר הוא היום החמישי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 360 ימים (361 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
269 – נבחר האפיפיור פליקס הראשון
1189 – הסתיים המצור על כוכב הירדן והמבצר נפל בידי צלאח א-דין
1387 – תחילת שלטונו של חואן הראשון, מלך אראגון
1463 – המשורר פרנסואה ויון מגורש מפריז
1477 – הקרב על נאנסי – שארל הראשון דוכס בורגונדיה מובס ונהרג. סיום מלחמת בורגונדיה
1500 – הדוכס לודוביקו ספורצה כובש את מילאנו
1527 – פליקס מאנץ, ראש הקהילה האנבפטיסטית בציריך, מוצא להורג בטביעה
1554 – שרפה גדולה בעיר איינדהובן שבהולנד
1757 – לואי החמישה עשר מלך צרפת ניצל בניסיון התנקשות
1759 – ג'ורג' וושינגטון נושא לאישה את מרתה דנדרידג' קסטיס
1776 – ניו המפשייר מאשרת את חוקתה
1781 – מלחמת העצמאות של ארצות הברית: כוחות של הצי המלכותי הבריטי בפיקודו של בנדיקט ארנולד שורפים את העיר ריצ'מונד שבמדינת וירג'יניה
1846 – בית הנבחרים של ארצות הברית מחליט לבטל את השלטון המשותף עם הבריטים באורגון
שמאל|ממוזער|120px|שלילת דרגותיו של אלפרד דרייפוס לאחר הרשעתו במשפט דרייפוס, 1895
1895 – משפט דרייפוס: דרגותיו של אלפרד דרייפוס נשללות ממנו והוא מוגלה למאסר עולם באי השדים
1896 – עיתון אוסטרי מדווח שווילהלם רנטגן גילה סוג חדש של קרינה אלקטרומגנטית. סוג זה ייקרא מאוחר יותר "קרני רנטגן"
1909 – קולומביה מכירה בעצמאות פנמה
1918 – רונלד סטורס מתמנה כמושל ירושלים
1919 – נוסדה הוועידה החופשית לשלום העובדים הגרמנים, שמאוחר יותר תהפוך למפלגה הנאצית
1925 – נלי טיילו רוס הופכת למושלת-אישה הראשונה בארצות הברית, כאשר מתמנה כמושלת ויומינג ב-5 בינואר
1930 – תנועות אחדות העבודה והפועל הצעיר מתאחדות ומקימות את מפא"י
1933 – בניית גשר שער הזהב בסן פרנסיסקו מתחילה
1945 – ברית המועצות מכירה בממשלה הפרו-קומוניסטית החדשה של פולין
1948 – ארגון ההגנה מפוצץ את מלון סמירמיס בשכונת קטמון בירושלים
1964 – האפיפיור פאולוס השישי מגיע לביקור בישראל
1968 – בצ'כוסלובקיה מתחיל "האביב של פראג" עם עלייתו לשלטון של אלכסנדר דובצ'ק
1969 – שיגור הגשושית ונרה 5 לחקר נוגה, במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, עם נחתת לחקר האטמוספירה של נוגה
1976 – הקמר רוז' משנים את שמה של קמבודיה לרפובליקת קמפוצ'יה
1976 – טבח קינגסמיל – הצבא האירי הרפובליקני רוצח 10 גברים פרוטסטנטים בדרום מחוז ארמה שבצפון אירלנד
1993 – במדינת וושינגטון מוציאים להורג את וסטלי אלן דוד בתלייה (ההוצאה להורג הראשונה בארצות הברית מאז 1965)
1996 – השב"כ מחסל את יחיא עיאש, מבכירי ארגון הטרור חמאס, באמצעות טלפון סלולרי ממולכד
2003 – 23 הרוגים בפיגוע התאבדות כפול בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב
2005 – גילוי אריס, גוף טרנס-נפטוני באזור הדיסק המפוזר. גילויו של אריס הוביל לוויכוח על הגדרת מיהו כוכב לכת והגדרת כוכב לכת ננסי
2005 – שליט צ'ילה לשעבר, אוגוסטו פינושה, מושם במעצר בית
2006 – בית מלון במכה בערב הסעודית מתמוטט, ו-76 עולי רגל לחג' נספים
2019 – פטריארך קונסטנטינופול, ברתולומאוס, חותם על מסמך המקנה לכנסייה האורתודוקסית האוקראינית מעמד אוטוקפלי (עצמאי) ומשחרר אותה מכפיפותה לכנסייה האורתודוקסית הרוסית אליה הייתה כפופה משנת 1686
2022 – בקזחסטן הוכרז מצב חירום כלל ארצי בתגובה להפגנות שפרצו במדינה. הקבינט של ראש הממשלה, אסקר מאמין, התפטר, בעוד שהנשיא קאסם-ג'ומארט טוקאייב הדיח את הנשיא לשעבר נורסולטן נזרבייב
נולדו
ממוזער|212x212 פיקסלים|קונראד אדנאואר
שמאל|ממוזער|219x219px|קונסטנטין סטניסלבסקי
ממוזער|257x257 פיקסלים|מיאזאקי
1209 – ריצ'רד, רוזן קורנוול, מלך יריב של האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1272)
1592 – שאה ג'האן, המלך החמישי של האימפריה המוגולית (נפטר ב־1666)
1767 – ז'אן-בטיסט סה, כלכלן ואיש עסקים צרפתי
1838 – קאמי ז'ורדן, מתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1922)
1846 – רודולף אויקן, פילוסוף גרמני (נפטר ב-1926)
1863 – קונסטנטין סטניסלבסקי, שחקן תיאטרון ובמאי רוסי, ממציא "שיטת סטניסלבסקי" (נפטר ב-1938)
1874 – יוסף ארלנגר, רופא יהודי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-1965)
1876 – קונראד אדנאואר, קנצלר גרמניה המערבית (נפטר ב-1967)
1883 – דמה סטויאי, ראש ממשלת הונגריה בזמן הכיבוש הנאצי (הוצא להורג ב-1946)
1886 – מרכוס ריינר, מדען ישראלי וחתן פרס ישראל (נפטר ב-1976)
1890 – שרה אהרנסון, חברה במחתרת ניל"י (נפטרה ב-1917)
1920 – ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, פסנתרן איטלקי (נפטר ב-1995)
1921 – פרידריך דירנמאט, מחזאי שווייצרי (נפטר ב-1990)
1921 – ז'אן, הדוכס הגדול של לוקסמבורג (נפטר ב-2019)
1923 – רוברט ברנשטיין, מו"ל ופעיל זכויות האדם אמריקאי (נפטר ב-2019)
1924 – וולטר בינגהם, עיתונאי, שחקן, מעוטר מלחמת העולם השנייה וניצול שואה בריטי-ישראלי
1925 – דניאל חבקין, אדריכל ומתכנן ערים ישראלי (נפטר ב-1993)
1928 – זולפיקר עלי בהוטו, ראש ממשלה פקיסטני (נפטר ב-1979)
1928 – וולטר מונדייל, פוליטיקאי אמריקאי, סגנו של ג'ימי קרטר (נפטר ב-2021)
1931 – אלווין איילי, רקדן וכוריאוגרף אמריקאי (נפטר ב-1989)
1931 – רוברט דובאל, שחקן ובמאי קולנוע אמריקני
1932 – אומברטו אקו, סופר ובלשן איטלקי (נפטר ב-2016)
1932 – פרנק ליידן, מאמן כדורסל וג'נרל מנג'ר אמריקאי
1933 – עזרא סדן, כלכלן ישראלי
1935 – יונה אלון, משורר ישראלי (נפטר ב-2013)
1935 – עלי אלון, משורר ישראלי (נפטר ב-2018)
1935 – רפאל סוויסה, איש ציבור ישראלי, נציב בתי הסוהר, ראש מועצת מזכרת בתיה וחבר הכנסת (נפטר ב-2024)
1937 – דן תיכון, יושב ראש הכנסת מטעם הליכוד (נפטר ב-2024)
1938 – אליעזר אבטבי, חבר הכנסת מטעם המפד"ל בכנסות השמינית, התשיעית והעשירית
1938 – חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד
1941 – הייאו מיאזאקי, אנימטור יפני
1942 – מאוריציו פוליני, פסנתרן איטלקי (נפטר ב-2024)
1942 – גיאורגי ארסנישווילי, מדען ופוליטיקאי גאורגי, וראש ממשלת גאורגיה בשנים 2000–2001
1943 – אליהו גבאי, חבר הכנסת מטעם המפד"ל
1946 – דיאן קיטון, שחקנית אמריקאית
1950 – עמוס טלשיר, סופר, שחקן קולנוע ותיאטרון ופרסומאי
1952 – אולי הנס, כדורגלן גרמני ששיחק בעמדות הקשר ההתקפי והחלוץ
1954 – אלכס אינגליש, שחקן כדורסל עבר ב -NBA
1957 – רפי בוקאי, במאי ומפיק קולנוע ישראלי (נפטר ב-2003)
1960 – אמירה חכמוביץ, סופרת, מתרגמת ועורכת חרדית
1964 – שי גולדמן, צלם קולנוע וטלוויזיה ישראלי
1966 – ישראל מימון, מזכיר הממשלה
1969 – מרילין מנסון, מוזיקאי אמריקאי
1972 – אריאל מקדונלד, כדורסלן אמריקאי
1974 – פאבלו פרנסיסקו, סטנדאפיסט אמריקאי
1975 – בראדלי קופר, שחקן אמריקאי
1977 – רועי צ'יקי ארד, עיתונאי, משורר, מוזיקאי, עורך ואמן ישראלי
1978 – שונן מגווייר, סופרת, מסאית, משוררת, קריקטוריסטית ואמנית פילק אמריקאית
1983 – ויטלי פושקר, שחיין ישראלי
1992 – סוקי ווטרהאוס, שחקנית ודוגמנית אנגלייה
2000 – ישי עוליאל, טניסאי ישראלי
נפטרו
ממוזער|186x186px|אדוארד המודה
842 – אל-מעתצם, ח'ליף עבאסי (נולד ב-796)
1066 – אדוארד המודה, מלך אנגליה (נולד ב-1004)
1448 – כריסטופר מבוואריה, מלך דנמרק (נולד ב-1416)
1477 – שארל הראשון, דוכס בורגונדיה (נולד ב-1433)
ממוזער|230x230px|קטרינה דה מדיצ'י
1589 – קטרינה דה מדיצ'י, השליטה בפועל של צרפת (נולדה ב-1519)
1922 – ארנסט שקלטון, מגלה ארצות אירי (נולד ב-1874)
1933 – ג'ון קלווין קולידג', נשיא ארצות הברית (נולד ב-1872)
1939 – אמיליה ארהארט, טייסת וסופרת אמריקאית (נולדה ב-1897), הוכרזה מתה לאחר שמטוסה נעלם ב-2 ביולי 1937
1970 – מקס בורן, פיזיקאי ומתמטיקאי גרמני-יהודי (נולד ב-1882)
1979 – צ'ארלס מינגוס, מוזיקאי ג'אז בסיסט אמריקאי (נולד ב-1922)
1981 – הרולד יורי, כימאי אמריקאי, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1893)
1990 – מרים הרמן, קריינית ומנהלת ברשות השידור וקול ישראל (נולדה ב-1919)
1996 – "המהנדס", איש יחיא עיאש, מחוסל על ידי ישראל (נולד ב-1966)
1998 – סוני בונו, זמר ושחקן (נולד ב-1935)
2000 – ג.א.מ. אנסקומב, פילוסופית אנליטית בריטית (נולדה ב-1919)
2006 – מרלין ריס, פוליטיקאי בריטי (נולד ב-1920)
2011 – מנחם שיזף, אקטיביסט, יועץ תקשורת ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1955)
2012 – אילן גור זאב, פרופסור מן המניין לפילוסופיה בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה (נולד ב-1955)
2014 – אאוזביו, כדורגלן פורטוגזי, הנחשב לאחד משחקני הכדורגל הטובים בכל הזמנים (נולד ב-1942)
2016 – מירה מאיר, סופרת ומשוררת ישראלית (נולדה ב-1932)
2016 – פייר בולז, מנצח ומלחין צרפתי (נולד ב-1925)
ממוזער|256x256px|צ'ארלס מינגוס
2020 – תמר איתן, פסלת ישראלית (נולדה ב-1919)
2020 – הנס טילקובסקי, כדורגלן גרמני ששיחק בעמדת השוער (נולד ב-1935)
2021 – קולין בל, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1946)
2024 – מריו זגאלו, כדורגלן ומאמן כדורגל ברזילאי (נולד ב-1931)
חגים ואירועים החלים ביום זה
4 בינואר – 6 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א ה
קטגוריה:ינואר
| 2024-09-30T16:35:58
|
6 בינואר
|
6 בינואר הוא היום השישי בשנה בשבוע הראשון בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 359 ימים (360 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1066 – הרולד גודווינסון מוכתר למלך אנגליה
1266 – חמישה קרדינלים ממליכים את שארל מאנז'ו למלך סיציליה במקומו של מנפרד, מלך סיציליה (דבר המוביל לקרב בנוונטו בין השניים)
1488 – בארתולומיאו דיאש הוא האירופאי הראשון שמקיף את כף התקווה הטובה
1540 – הנרי השמיני נושא לאישה את אן מקליווס
1806 – אדמירל הוריישו נלסון מובא לקבורה בקתדרלת סנט פול שבלונדון
1838 – סמואל מורס מפעיל לראשונה את מכשיר הטלגרף
1839 – סערה עזה פקדה את אירלנד ובריטניה והפילה כ-300 קורבנות
1900 – הבורים תוקפים את ליידיסמית' בדרום אפריקה והורגים למעלה מ-1,000 אנשים
1907 – מריה מונטסורי פותחת את בית הספר הראשון לילדי מעמד הפועלים ברומא, איטליה
1912 – ניו מקסיקו מצטרפת לארצות הברית בתור המדינה ה-47
1929 – היטלר ממנה את היינריך הימלר למפקד האס אס
1929 – מלך יוגוסלביה, אלכסנדר הראשון, פיזר את הפרלמנט והכריז על דיקטטורה מלוכנית
1929 – אמא תרזה מגיעה לכלכותה ומתחילה בעבודתה בקרב עניי הודו
1930 – הנסיעה הראשונה של מכונית בעלת מנוע דיזל
1931 – תומאס אלווה אדיסון מגיש את הפטנט האחרון שלו
1940 – הנאצים מבצעים טבח המוני של פולנים בעיר פוזנן
1941 – מלחמת העולם השנייה: בנגאזי נכבשת על ידי הצבא הבריטי
1942 – מוקמת הגוורדיה לודובה, ראשיתה של ארמייה לודובה
1949 – קיבוץ ראש הנקרה עולה לקרקע
1950 – אנגליה מכירה בעצמאותה של הרפובליקה העממית של סין
1965 – מושלמת בנייתה של קתדרלת מילאנו
1978 – ארצות הברית מחזירה להונגריה את כתר סטפן הקדוש (הידוע גם בשם הכתר הקדוש של הונגריה) שהיה ברשותה מאז מלחמת העולם השנייה
1995 – אש כימית שפורצת בקומפלקס דירות במנילה, בירת הפיליפינים, מובילה לגילויו של מגה פיגוע טרוריסטי שתוכנן על ידי אל-קאעידה
2021 – מפגינים תומכי נשיא ארצות הברית היוצא דונלד טראמפ הסתערו על בניין הקפיטול בוושינגטון הבירה, בניסיון לשבש את אישור קולות חבר האלקטורים בידי הקונגרס של ארצות הברית, לאחר נאום מחאה של טראמפ על תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית
2024 – צה"ל משלים את כיבוש העיר עזה במהלך התמרון הקרקעי ברצעות עזה במסגרת מלחמת חרבות ברזל
נולדו
ממוזער|255x255 פיקסלים|ז'אן ד'ארק
255 – מרקלוס הראשון, האפיפיור ה-30 של הכנסייה הקתולית (נפטר ב-309)
1367 – ריצ'רד השני, מלך אנגליה (נפטר ב-1400)
1412 – ז'אן ד'ארק, הובילה את הצבא הצרפתי מול האנגלים במלחמת מאה השנים (הוצאה להורג 1431)
1499 – חואן דה אווילה, כומר, דרשן, סופר ומיסטיקן דתי (נפטר ב-1569)
1561 – תומאס פינקה, מתמטיקאי ופיזיקאי דני (נפטר ב-1656)
1745 – ז'אק אטיין מונגולפייה, מממציאי הכדור הפורח (נפטר ב-1799)
1822 – היינריך שלימן, ארכאולוג גרמני (נפטר ב-1890)
1832 – גוסטב דורה, צייר ופסל צרפתי (נפטר ב-1883)
1850 – אדוארד ברנשטיין, הוגה ופוליטיקאי גרמני, מאבות הסוציאל-דמוקרטיה (נפטר ב-1932)
1872 – אלכסנדר סקריאבין, מלחין רוסי (נפטר ב-1915)
1883 – ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, משורר לבנוני (נפטר ב-1931)
1896 – יהושע גולדברג, רב, קפטן בצי ארצות הברית, ומעוטר אות לגיון ההצטיינות (נפטר ב-1994)
1897 – פרנץ סלשי, ראש ממשלת הונגריה ופושע מלחמה (הוצא להורג 1946)
1902 – אריה אלטמן, חבר הכנסת מטעם תנועת החרות וגח"ל (נפטר ב-1982)
1904 – מאיר דוד לוינשטיין, חבר מועצת העם ומועצת המדינה הזמנית מטעם אגודת ישראל (נפטר ב-1995)
1908 – מנחם אבידום, מלחין ישראלי (נפטר ב-1995)
1909 – משה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, חבר הכנסת, מנהיג ופובליציסט (נפטר ב-1972)
1911 – יצחק טוניק, עורך דין, מבקר המדינה השלישי של מדינת ישראל (נפטר ב-1989)
1921 – חיים קורפו, שר התחבורה וחבר הכנסת מטעם גח"ל והליכוד (נפטר ב-2015)
1924 – קים דה-ג'ונג, נשיא קוריאה הדרומית וזוכה פרס נובל לשלום (נפטר ב-2009)
1925 – עוזי נרקיס, אלוף פיקוד המרכז בעת מלחמת ששת הימים (נפטר ב-1997)
1927 – עמנואל רוטשטיין, שחיין ישראלי (נפטר ב-1948)
1928 – גבריאל באנון, כלכלן ואיש עסקים צרפתי-מרוקני, יועץ כלכלי של מדינאים וארגונים בארצות שונות (נפטר ב-2024)
1932 – אשר בלוט, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת הקשר (נפטר ב-2019)
1932 – דוד רוקני, אלוף-משנה בצה"ל, כיהן כמפקד טקס הדלקת המשואות בהר הרצל ביום העצמאות
1933 – חוסטו טחדה, כדורגלן ספרדי-קטלאני ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2021)
1934 – סילביה סימס, שחקנית אנגלייה (נפטרה ב-2023)
1936 – דרלין הארד, טניסאית אמריקאית (נפטרה ב-2021)
1936 – משה גרסיאל, פרופסור במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן
1939 – בן-ציון רובין, חבר הכנסת מטעם מפד"ל ותמ"י בכנסת התשיעית ובכנסת העשירית
1943 – טרי ונבלס, כדורגלן ומאמן כדורגל אנגלי (נפטר ב-2023)
1944 – יאיר רוזנבלום, מלחין ישראלי (נפטר ב-1996)
1946 – סיד בארט, ממקימי להקת הרוק הבריטית פינק פלויד (נפטר ב-2006)
1948 – שאול אייזנברג, עיתונאי ועסקן ספורט ישראלי ובעליה של קבוצת הכדורסל הפועל תל אביב
1953 – מנפרד קאלץ, כדורגלן גרמני
1955 – רואן אטקינסון, שחקן בריטי
1955 – פטריק לפברה, רוכב אופני כביש בעבר
1956 – גונן שגב, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל
1958 – שלמה גליקשטיין, טניסאי ישראלי
1959 – אייל שני, שף ישראלי
1963 – אמיר גניאל, שחיין ישראלי ורופא כירורג במחלקה לניתוחי חזה ולב (נפטר ב-2018)
1968 – ג'ון סינגלטון, במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק אמריקאי (נפטר ב-2019)
1969 – נורמן רידוס, שחקן אמריקאי
1975 – קורין הארדי, במאי קולנוע בריטי
1981 – תמר איש-שלום, עיתונאית ישראלית, מגישת המהדורה המרכזית של חדשות 13
1982 – אדי רדמיין, שחקן קולנוע ותיאטרון אנגלי
1983 – אפרת דור, שחקנית ישראלית
1984 – אריק טראמפ, איש עסקים אמריקאי ובנו של דונלד
1986 – אלכס טרנר, מוזיקאי בריטי
1986 – אירינה שייק, דוגמנית רוסייה
1996 – מיקי נונייס, נציג ספרד באירוויזיון 2019
נפטרו
ממוזער|172x172 פיקסלים|גרגור מנדל
ממוזער|215x215 פיקסלים|תאודור רוזוולט
786 – אבו תביללי, מרטיר נוצרי והקדוש המגן של העיר טביליסי (נולד ב-756)
1387 – פדרו הרביעי, מלך אראגון (נולד ב-1319)
1448 – כריסטופר מבוואריה, מלך דנמרק (נולד ב-1416)
1477 – ז'אן השמיני, רוזן ונדום (נולד ב-1428)
1478 – אוזון חסן, ח'אן, שאה וסולטאן (נולד ב-1423)
1536 – בלדסרה פרוצי, צייר, ארכיטקט ומעצב תפאורות איטלקי (נולד ב-1481)
1693 – מהמט הרביעי, הסולטאן התשעה עשר של האימפריה העות'מאנית (נולד ב-1642)
1785 – חיים סולומון, יהודי ממוצא ספרדי שהיה המממן העיקרי של הצבא הקונטיננטלי בעת מלחמת העצמאות של ארצות הברית (נולד ב-1740)
1852 – לואי ברייל, מורה, ממציאו של כתב ברייל לעיוורים (נולד ב-1809)
1884 – גרגור מנדל, "אבי הגנטיקה" (נולד ב-1822)
1918 – גאורג קנטור, מתמטיקאי גרמני (נולד ב-1845)
1919 – תאודור רוזוולט, הנשיא ה-26 של ארצות הברית (נולד ב-1858)
1922 – יעקב רוזנס, מתמטיקאי ושחמטאי יהודי-גרמני (נולד ב-1842)
1934 – הרברט צ'פמן, מאמן כדורגל אנגלי שזכה במספר אליפויות עם האדרספילד טאון וארסנל (נולד ב-1878)
1948 – פרידריך קרס פון קרסנשטיין, גנרל גרמני (נולד ב-1870)
1949 – ויקטור פלמינג, במאי קולנוע אמריקאי (נולד ב-1889)
1972 – בטינה אופנהיימר, צלמת ישראלית (נולדה ב-1919)
1975 – עמנואל הנגבי, ממפקדי המבצעים של הלח"י (נולד ב-1917)
1990 – יהודה פריד, פסיכיאטר, הוגה דעות, חבר הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומנהל המרכז לבריאות הנפש רמת חן (נולד ב-1929)
1993 – דיזי גילספי, מוזיקאי והדמות הבולטת בהתפתחות הבי-בופ והג'אז (נולד ב-1917)
1993 – רודולף נורייב, רקדן רוסי (נולד ב-1938)
2004 – פייר צ'ארלס, ראש ממשלת דומיניקה (נולד ב-1954)
ממוזער|226x226 פיקסלים|ויקטור פלמינג
2006 – אלונה איינשטיין, צלמת ישראלית, אשתו הראשונה של אריק איינשטיין (נולדה ב-1936)
2009 – גילי בן אוזיליו, שחקנית ישראלית (נולדה ב-1963)
2012 – חיים חובה, שחקן ישראלי (נולד ב-1947)
2014 – עליזה ורדי, גנטיקאית ישראלית שהתמחתה בתחום ההדרים (נולדה ב-1935)
2018 – אברהם ברושי, משורר ופזמונאי ישראלי (נולד ב-1923)
2018 – בתיה עוזיאל, מורה למלאכת יד ואמנית ישראלית (נולדה ב-1934)
2020 – רחל אלבוים-דרור, חוקרת והיסטוריונית של החינוך, פרופסור לחינוך, תרבות והיסטוריה בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים (נולדה ב-1939)
2020 – פטר ורטהיימר, סקסופוניסט, קלרניטן וחלילן ישראלי (נולד ב-1948)
2020 – אמילי לנדאו, מומחית ליחסים בינלאומיים וחוקרת מדע המדינה ישראלית (נולדה ב-1960)
2021 – אלכס פארן, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף בחיל הים הישראלי (נולד ב-1940)
2022 – יורם טהרלב, פזמונאי, משורר, סופר, עורך וסטנדאפיסט ישראלי (נולד ב-1938)
2022 – פיטר בוגדנוביץ', במאי קולנוע ושחקן קולנוע יהודי אמריקאי (נולד ב-1939)
2023 – דיק סוויט, טניסאי יהודי-אמריקאי (נולד ב-1927)
2023 – ג'אנלוקה ויאלי, כדורגלן איטלקי (נולד ב-1964)
2024 – עמנואל לוטם, מתרגם ישראלי (נולד ב-1944)
חגים ואירועים החלים ביום זה
חג ההתגלות ברחבי העולם הנוצרי
חג המולד הארמני
5 בינואר – 7 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א ו
קטגוריה:ינואר
| 2024-08-21T09:09:03
|
7 בינואר
|
7 בינואר הוא היום השביעי בשנה בשבוע הראשון בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 358 ימים (359 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1114 – מתילדה הקיסרית נישאת בוורמס להיינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
1558 – צרפת כובשת את קאלה, העיר האחרונה בשלטון ממלכת אנגליה באירופה היבשתית
1566 – פיוס החמישי מוכתר כאפיפיור
1610 – גלילאו גליליי צופה לראשונה בארבעת הירחים הגדולים של צדק
1663 – ההולנדים כובשים את קוצ'י מידי הפורטוגזים
1738 – נחתם חוזה דוראהא, בין עסאף ג'הי הראשון והפשווה באג'י ראו הראשון: האימפריה המראטהית מקבלת את מאלווה והכרה בריבונותה
1785 – לראשונה בהיסטוריה חוצים בדרך אוויר את תעלת למאנש בעזרת כדור פורח
1894 – ויליאם קנדי דיקסון רושם פטנט על סרט תמונות נעות
1927 – מתבצעת שיחת הטלפון הבין-לאומית הראשונה, מניו יורק ללונדון
1928 – שיטפון בנהר התמזה במרכז לונדון, המטביע 14 איש וגורם נזק כבד לרכוש
1940 – מלחמת החורף: מסתיים קרב סואמוסאלמי
1942 – מלחמת העולם השנייה: הקרב על מוסקבה מסתיים בניצחון סובייטי
1949 – סיום מבצע חורב לשחרור הנגב
1949 – תקרית האוויר הישראלית-בריטית: חיל האוויר הישראלי הפיל חמישה מטוסי קרב של חיל האוויר המלכותי שחדרו לשטח ישראל
1952 – הפגנות סוערות נגד הסכם השילומים, במהלכן מיודות אבנים לעבר הכנסת
1955 – מריאן אנדרסון נהיית השחורה הראשונה להופיע במטרופוליטן אופרה בניו יורק
1953 – נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, מודיע על פיתוחה של פצצת המימן
1958 – דוד בן-גוריון מציג את ממשלתו (השמינית במניין הממשלות) בפני הכנסת
1968 – שיגור החללית סרוויור 7 במסגרת תוכנית סרוויור האמריקאית, המיועדת לנחיתה על הירח
1970 – מלחמת ההתשה תחילת ההפצות של חיל האוויר בעומק שטח מצרים
1979 – צבאות וייטנאם כובשים את פנום פן ומסיימים את שלטון הקמר רוז' בקמבודיה
1985 – שיגור הגשושית היפנית סאקיגאקֶה הגשושית הראשונה שאינה מארצות הברית או ברית המועצות לחקר חלל עמוק. הגשושית הצטרפה לארמדת היילי, חלק מרצף חלליות שנשלחו לחקור את שביט האלי במהלך התקרבותו בשנת 1986
1998 – שיגור לונר פרוספקטור, משימה של נאס"א לחקר הירח, מיפוי וחיפוש קרח בקטבים במסלול פולרי
2015 – הפיגוע במשרדי המגזין שרלי הבדו, 12 איש נרצחו בפיגוע במשרדי העיתון בצרפת
נולדו
ממוזער|224x224 פיקסלים|מילרד פילמור
ממוזער|222x222 פיקסלים|אליעזר בן יהודה
ממוזער|240x240 פיקסלים|ניקולס קייג'
1355 – תומאס מוודסטוק, דוכס גלוסטר (נפטר ב-1397)
1502 – גרגוריוס השלושה עשר, אפיפיור (נפטר ב-1585)
1786 – ג'ון קאטרון, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית (נפטר ב-1865)
1800 – מילרד פילמור, נשיאה ה-13 של ארצות הברית (נפטר ב-1874)
1800 – מוריץ דניאל אופנהיים, צייר יהודי יליד גרמניה (נפטר ב-1882)
1858 – אליעזר בן-יהודה, מחיה השפה העברית (נפטר ב-1922)
1883 – אנדרו קנינגהם, רב-אדמירל בריטי (נפטר ב-1963)
1891 – זורה ניל הרסטון, אנתרופולוגית וסופרת אפרו-אמריקאית, מחברת הקלאסיקה עיניהם הביטו באלוהים (נפטרה ב-1960)
1922 – ז'אן-פייר רמפל, חלילן צרפתי (נפטר ב-2000)
1925 – ג'רלד דארל, סופר וזואולוג אנגלי (נפטר ב-1995)
1929 – טרי מור, שחקנית אמריקאית
1930 – יהודה וינר, כדורסלן ישראלי
1935 – נעם שריף, מוזיקאי, מלחין ומנצח ישראלי (נפטר ב-2018)
1944 – מריו ברטיני, כדורגלן איטלקי
1945 – שולמית פיירסטון, הוגת דעות פמיניסטית קנדית ממוצא יהודי (נפטרה ב-2012)
1945 – ראילה אודינגה, פוליטיקאי קנייתי, כיהן כראש ממשלת קניה
1946 – אביאם סלע, טייס ותת-אלוף בחיל האוויר הישראלי
1948 – עזריאל נבו, מזכיר הצבאי של ארבעה מראשי מממשלת ישראל: מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק רבין
1950 – מלקולם מקדונלד, כדורגלן אנגלי ששיחק בעמדת החלוץ
1953 – אורי סביר, מאדריכלי הסכם אוסלו וחבר הכנסת מטעם מפלגת המרכז (נפטר ב-2022)
1956 – דייוויד קרוזו, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי
1958 – מיקי ביאסיון, נהג ראלי איטלקי
1959 – אילן הררי, תת-אלוף, מבקר הפנים של צה"ל
1962 – זאב אנגלמאיר, קומיקסאי והומוריסטן ישראלי
1964 – ניקולס קייג', שחקן אמריקאי
1964 – ארז שפריר, שחקן, במאי וכוריאוגרף ישראלי
1969 – איל קיציס, שחקן ומנחה ישראלי
1971 – ג'רמי רנר, שחקן קולנוע, מפיק קולנוע וטלוויזיה ומוזיקאי אמריקאי
1974 – אירית רחמים, מפיקת אירועים וזוכת העונה החמישית של הישרדות
1975 – ירון חי מנשה, שדרן רדיו, שחקן תיאטרון, עיתונאי ומדריך כושר ישראלי
1977 – דאסטין דיאמונד, שחקן, במאי, סטנדאפיסט ומוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2021)
1977 – מיקי לוין, עיתונאית ושדרנית רדיו ישראלית
1979 – בועז ארמוני, במאי קולנוע, מפיק ותסריטאי ישראלי
1980 – איה כורם, זמרת ויוצרת ישראלית
1984 – רן דנקר, שחקן, זמר ודוגמן ישראלי
1985 – לואיס המילטון, נהג פורמולה 1 בריטי
1986 – דפני ליף, פעילה חברתית ופוליטית ישראלית, מיוזמי "מחאת האוהלים" וממנהיגיה
1987 – דוידה אסטורי, כדורגלן איטלקי (נפטר ב-2018)
1988 – הארדוול, DJ הולנדי
1989 – להב שני, מנצח ופסנתרן ישראלי
1989 – ג'ון דגנקולב, רוכב אופני כביש גרמני
1991 – אדן הזאר, כדורגלן בלגי המשחק בצ'לסי
1994 – אנריק מאס, רוכב אופני כביש ספרדי
נפטרו
ממוזער|221x221 פיקסלים|קתרין מאראגון
ממוזער|228x228 פיקסלים|טסלה
ממוזער|226x226 פיקסלים|הירוהיטו
838 – באבכ ח'ראמדין, מנהיג ממוצא פרסי (נולד ב-798)
1285 – שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה (נולד ב-1226)
1325 – דיניש, מלך פורטוגל (נולד ב-1261)
1451 – אמדאו השמיני, דוכס סבויה (נולד ב-1383)
1536 – קתרין מאראגון, בתם של איזבלה הראשונה מקסטיליה ופרננדו השני מלך אראגון ואשתו הראשונה של הנרי השמיני מלך אנגליה (נולדה ב-1485)
1715 – פרנסואה פנלון, סופר ותאולוג צרפתי (נולד ב-1651)
1890 – אוגוסטה, נסיכת סקסה-ויימאר-אייזנך, דוכסית סקסוניה, מלכת פרוסיה וקיסרית גרמניה (נולדה ב-1811)
1892 – תאופיק פאשא, מושל מצרים (נולד ב-1852)
1920 – אדמונד ברטון, ראש ממשלת אוסטרליה הראשון (נולד ב-1849)
1943 – ניקולה טסלה, פיזיקאי, מהנדס חשמל וממציא (נולד ב-1856)
1963 – יוסף פרסמן, לוחם בתקופת היישוב, קצין משטרה צבאית ראשי, מפקד יחידת המיעוטים ומפקד הממשל הצבאי (נולד ב-1907)
1972 – מקס בוכמן, מומחה ברפואה פיזיקלית, שיקום וראמטולוגיה (נולד ב-1896)
1980 – דב יוסף, המושל הצבאי של ירושלים בזמן מלחמת העצמאות, שר וחבר הכנסת מטעם מפא"י (נולד ב-1899)
1988 – טרוור האוורד, שחקן קולנוע ותיאטרון אנגלי (נולד ב-1913)
1989 – הירוהיטו, קיסר יפן (נולד ב-1901)
1992 – ריצ'רד האנט, בובנאי אמריקאי (נולד ב-1951)
2001 – שארל חילו, נשיא לבנון (נולד ב-1913)
2015 – ז'ורז' וולינסקי, סופר, קריקטוריסט ואמן קומיקס צרפתי (נולד ב-1934)
2015 – שארב (סטפן שארבונייה), קריקטוריסט ועיתונאי צרפתי (נולד ב-1967)
2015 – טַדֵיאוּש קוֹנוִויצקי, סופר פולני (נולד ב-1926)
2017 – מריו סוארש, נשיא פורטוגל, ראש ממשלתה ומנהיג סוציאליסטי אירופי (נולד ב-1924)
2017 – הרב משה שפירא, הוגה דעות חרדי ליטאי (נולד ב-1935)
2018 – פראנס גל, זמרת צרפתייה בעלת קריירה בין-לאומית, זוכת אירוויזיון 1965 כנציגת לוקסמבורג (נולדה ב-1947)
2019 – משה ארנס, שר הביטחון, שר החוץ וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נולד ב-1925)
2020 – רפי בן משה, מלחין בזמר העברי, מעבד מוזיקלי, מפיק ומנהל מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1928)
2020 – ניל פירט, מוזיקאי קנדי, המתופף וכותב השירים של להקת ראש (נולד ב-1952)
2020 – איגור אברונין, אתלט ישראלי (נולד ב-1957)
2021 – מייקל אפטד, במאי, מפיק, סופר ושחקן בריטי (נולד ב-1941)
2021 – דב צ'רניחובסקי, פרופסור למדיניות ולכלכלת בריאות במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נולד ב-1946)
2021 – רוני אלנבלום, גאוגרף והיסטוריון ישראלי (נולד ב-1952)
2022 – סידני פואטייה, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1927)
2024 – דן בירון, במאי, עיתונאי, מוזיקאי, איש בידור, רדיו וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1939)
2024 – פרנץ בקנבאואר, כדורגלן גרמני (נולד ב-1945)
חגים ואירועים החלים ביום זה
חג המולד לפי הלוח היוליאני נחגג בכנסייה האורתודוקסית, בכנסייה הקופטית ועוד
מסתיים מטר קואדראנטידים
6 בינואר – 8 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א ז
קטגוריה:ינואר
| 2024-07-16T06:08:30
|
9 בינואר
|
9 בינואר הוא היום התשיעי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 356 ימים (357 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1349 – הריגת יהודי בזל, עקב מגפת המוות השחור
1788 – קונטיקט היא המדינה החמישית המאשרת את החוקה של ארצות הברית
1792 – רוסיה וטורקיה חותמות על הסכם שלום ששם קץ למלחמה ביניהן
1839 – לואי ז'אק מנדה דאגר מציג בפני האקדמיה למדעים ואמנויות בפריז את הדאגרוטיפ, טכניקת הצילום המסחרי הראשונה
1857 – רעידת האדמה בפורט טג'ון (1857) רעידת אדמה במגניטודה 7.9 בקליפורניה גורמת להרוג אחד
1863 – נחנך הקו הראשון של הרכבת התחתית של לונדון
1872 – הסכם שלום בין ברזיל לפרגוואי
1878 – אומברטו הראשון מוכתר למלך איטליה
1900 – ברומא נוסדת קבוצת הכדורגל אס אס לאציו
1912 – ארצות הברית פולשת להונדורס
1917 – כוחות מטעם הממלכה המאוחדת, אוסטרליה וניו זילנד מנצחים את הטורקים בקרב רפיח ומשלימים את כיבוש סיני
1951 – חנוכת בית האו"ם בניו יורק
1952 – הכנסת מאשרת את הסכם השילומים עם גרמניה המערבית
1960 – תחילת הקמתו של סכר אסואן במצרים
1968 – הצוללת אח"י דקר יוצאת מנמל פורטסמות' שבאנגליה לנמל חיפה, הפלגה שבמהלכה אבדה הצוללת
1970 – להקת הרוק לד זפלין מופיעה ברויאל אלברט הול
1990 – שיגור משימת מעבורת החלל קולומביה STS-32, לטיסה של 10 ימים
1991 – הצבא האדום נכנס לליטא בניסיון למנוע ממנה להכריז על עצמאותה
1992 – וולשן ופרייל (Wolszczan and Frail) מפרסמים על התגלית הראשונה של כוכבי לכת חוץ־שמשיים המקיפים את הפולסאר B1257+12. כוכבי לכת אלו, היו הראשונים שזכו לאישור הקהילייה המדעית
1994 – רצח דרק רוט – 2 נערים בני 14 רוצחים נהג מונית בהרצליה
2001 – שיגור החללית שנג'ואו 2 הסינית, החללית הלא המאוישת השנייה במסגרת תוכנית שנג'ואו של תוכנית החלל הסינית. בתוך קפסולת הכניסה מחדש, הוכנסו יחדיו קוף, כלב וארנב כדי לבדוק את המערכות לקיום חיים של החללית
2005 – תושבי הרשות הפלסטינית מצביעים בבחירות לנשיאות הרשות, לראשונה לאחר מותו של יאסר ערפאת
2011 – נערך משאל עם בדרום סודאן על התנתקות מצפון סודאן והכרזת עצמאות מהמדינה סודאן. במשאל נקבע ברוב של כמעט 99% על היפרדותו של החבל מסודאן והפיכתו למדינה עצמאית
2011 – טיסה 277 של איראן אייר התרסקה בעת שניסתה לנחות נחיתת חירום סמוך לעיר אורמיה שבמחוז מערב אזרבייג'ן, מתוך 106 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו על סיפון המטוס נהרגו 77 אנשים
2014 – החללית סיגנוס גורדון פולרטון מבצעת בהצלחה משימת אספקה ראשונה לתחנת החלל הבינלאומית, במסגרת תוכנית COTS של נאס"א
2021 – התרסקות טיסה 182 של סריוויג'איה אייר
נולדו
ממוזער|211x211 פיקסלים|חיים נחמן ביאליק
ממוזער|207x207 פיקסלים|קארל צ'אפק
ממוזער|205x205 פיקסלים|ריצ'רד ניקסון
1554 – האפיפיור גרגוריוס החמישה עשר (נפטר ב-1623)
1757 – ג'ון אדייר, חבר בית הנבחרים, סנאטור ומושל קנטקי (נפטר ב-1840)
1873 – חיים נחמן ביאליק, משורר עברי (נפטר ב-1934)
1876 – רוברט מיכלס, סוציולוג פוליטי גרמני (נפטר ב-1936)
1890 – קארל צ'אפק, סופר צ'כי (נפטר ב-1938)
1890 – קורט טוכולסקי, עיתונאי, סאטיריקן וסופר יהודי-גרמני (נפטר ב-1935)
1903 – יעקב שריד, מחנך ישראלי, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות בין השנים 1967–1970 (נפטר ב-1976)
1908 – סימון דה בובואר, פילוסופית, סופרת ופמיניסטית צרפתייה (נפטרה ב-1986)
1913 – ריצ'רד ניקסון, נשיא ארצות הברית (נפטר ב-1994)
1921 – אגנס קלטי, מתעמלת יהודיה-הונגרייה שזכתה ב-10 מדליות אולימפיות
1926 – ג'יימס בגס, המנהל השישי של סוכנות החלל הלאומית לאווירונאוטיקה וחלל של ארצות הברית (נפטר ב-2020)
1927 – יצחק גנוז, חוקר פולקלור, סופר ומשורר
1939 – שבתאי טל, עיתונאי וצלם עיתונות ישראלי
1940 – רות דרייפוס, נשיאת שווייץ
1941 – ג'ואן באאז, זמרת אמריקאית
1944 – הנרי סובל, רב רפורמי ברזילאי-אמריקאי (נפטר ב-2019)
1944 – ג'ימי פייג', גיטריסט רוק, ממייסדי להקת לד זפלין
1944 – מוצי ליאון, כדורגלן ישראלי
1946 – שמעון זנדהאוז, מעצב גרפי ישראלי
1951 – שלום אביטן, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2024)
1951 – ניקי קלי, פוליטיקאי אירי
1951 − קריסטל גייל, זמרת-יוצרת אמריקאית
1954 – גיורא קנת, זמר, מלחין, גיטריסט, מדבב אמריקאי-ישראלי
1955 – ג'יי קיי סימונס, שחקן אמריקאי
1956 – ישראל בונדק, אמרגן, פזמונאי ומלחין ישראלי
1959 – ריגוברטה מנצ'ו, פעילת זכויות אינדיאנים בגואטמלה וכלת פרס נובל לשלום
1965 – מאגסי בוגס, כדורסלן עבר ומאמן כדורסל אמריקאי
1967 – קלאודיו קאניג'ה, כדורגלן ארגנטינאי
1968 – דוד אופק, במאי ותסריטאי ישראלי
1974 – דוד זיני, קצין צה"ל
1975 – אורן זריף, מיסטיקן ישראלי
1976 – שחר מגן, תסריטאי, במאי וסופר ישראלי
1976 – נורית קנטי, אשת תקשורת ישראלית
1977 – עינת יקיר, סופרת, מתרגמת, עורכת ומבקרת ספרות ישראלית
1978 – ג'נארו גאטוזו, כדורגלן איטלקי
1982 – קתרין, נסיכת ויילס
1983 – רונה-לי שמעון, רקדנית ושחקנית ישראלית
1986 – שחף וולמן, יוצרת מוזיקלית, כותבת ומלחינה ישראלית
1987 – ישראל אטיאס, דוגמן ושחקן טלוויזיה ותיאטרון ישראלי
1987 – דנה זקס, שחקנית ישראלית
1989 – נינה דוברב, שחקנית קנדית-בולגרית
1991 – אמל טוקה, אתלט בוסני
1994 – מקסימיליאן שכמן, רוכב אופני כביש גרמני
1998 – ברנט ריברה, שחקן ויוטיובר אמריקאי
נפטרו
ממוזער|209x209 פיקסלים|קרוליין הרשל
ממוזער|265x265 פיקסלים|נפוליאון השלישי
1499 – יוהאן השני, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נולד ב-1455)
1514 – אן מברטאן, אחרונת שליטי ברטאן (נולדה ב-1477)
1543 – גיום די בלה, היסטוריון, איש צבא ודיפלומט צרפתי (נולד ב-1491)
1757 – ברנאר דה פונטנל, פילוסוף ומדען צרפתי (נולד ב-1657)
1799 – מריה גאטנה אנייזי, מתמטיקאית ופילוסופית איטלקייה (נולדה ב-1718)
1848 – קרוליין הרשל, אסטרונומית אנגליה ממוצא גרמני (נולדה ב-1750)
1873 – נפוליאון השלישי, מדינאי צרפתי (נולד ב-1808)
1908 – וילהלם בוש, צייר, משורר, סאטיריקן ומאייר קריקטורות גרמני (נולד ב-1832)
1908 – אברהם גולדפאדן, מחזאי, משורר ושחקן תיאטרון יידישאי ועברי (נולד ב-1840)
1923 – קתרין מנספילד, סופרת ניו זילנדית (נולדה ב-1888)
1927 – יוסטון סטיוארט צ'מברלין, סופר בריטי אנטישמי (נולד ב-1855)
1947 – קרל מאנהיים, סוציולוג (נולד ב-1893)
1966 – לדיסלב פרוקש, שחמטאי צ'כי (נולד ב-1884)
1972 – חנוך אלבק, חוקר תלמוד ומשנה ישראלי (נולד ב-1890)
1981 – ארצ'יבלד ג'וזף קרונין, סופר סקוטי (נולד ב-1896)
1985 – פסח בר אדון, מאנשי היישוב, פעיל בארגון "ההגנה" ובהעפלה, הרפתקן, ארכאולוג וסופר ישראלי (נולד ב-1907)
1989 – יצחק טוניק, עורך דין, מבקר המדינה השלישי של מדינת ישראל (נולד ב-1911)
1990 – שלמה פינס, חוקר פילוסופיה יהודית וחתן פרס ישראל (נולד ב-1908)
1998 – ליה מנוליו, אתלטית רומנייה ואלופה אולימפית בזריקת דיסקוס (נולדה ב-1932)
2007 – ריקי בן-ארי, מאיירת ומעצבת אופנה ישראלית (נולדה ב־1936)
2014 – אמירי ברקה, משורר אמריקאי, מחזאי, סופר ומנהיג תרבותי של אפרו-אמריקאים (נולד ב-1934)
2014 – חווקה פולמן רבן, מחנכת וקשרית במסגרת הארגון היהודי הלוחם. (נולדה ב-1924)
2015 – יוסף כלב, קצין בצה"ל בדרגת אלוף-משנה, דובר צה"ל (נולד ב-1925)
2017 – זיגמונט באומן, סוציולוג יהודי רבגוני (נולד ב-1925)
2019 – יצחק יחיאל יעקבוביץ, רבה הראשי האשכנזי של הרצליה (נולד ב-1930)
2019 – איתן אורן, איש טלוויזיה ישראלי, כתב, עורך ובמאי (נולד ב-1944)
2019 – מוטי צבירן, דוקטור לרפואת שיניים, מהפנט וסופר (נולד ב-1949)
2020 – מייק רזניק, סופר יהודי אמריקאי (נולד ב-1942)
2020 – שמואל (שמיל) גולן, לוחם וקצין בדרגת תא"ל, מפקד ומנהל במשק לשעת חירום (נולד ב-1946)
2021 – נחמן טל, ראש האגף הערבי בשב"כ והמשנה לראש השירות, עמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים ומרצה באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1931)
2021 – עזרא נאווי, פעיל שמאל רדיקלי ישראלי (נולד ב-1951)
2022 – טושיקי קאיפו, פוליטיקאי יפני וראש ממשלת יפן ה-76 וה-77 (נולד ב-1931)
2022 – בוב סאגט, שחקן, קומיקאי, במאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי (נולד ב-1956)
2023 – אדולפו קמינסקי, יהודי-צרפתי פעיל המחתרת הצרפתית, שהתמחה בזיוף תעודות זהות (נולד ב-1925)
2023 – אלכסנדר מילר, פיזיקאי שווייצרי ממוצא יהודי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1927)
2024 – אמנון אהרונסקינד, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1940)
חגים ואירועים החלים ביום זה
רפובליקה סרפסקה – יום הרפובליקה
8 בינואר – 10 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א ט
קטגוריה:ינואר
| 2024-09-01T17:30:35
|
10 בינואר
|
10 בינואר הוא היום העשירי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 355 ימים (356 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
49 לפנה"ס – יוליוס קיסר חוצה את הרוביקון ונפתחת מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר
1072 – רובר גיסקאר כובש את פלרמו
1475 – נסיך מולדובה, שטפן הגדול, מנצח את העות'מאנים בווסלוי
1776 – תומאס פיין מפרסם את "שכל ישר"
1789 – מסתיימות הבחירות הראשונות לנשיאות ארצות הברית, בהן זכה ג'ורג' וושינגטון
1806 – הממלכה המאוחדת מביסה את הולנד בקייפטאון
1863 – הקטע הראשון של הרכבת התחתית של לונדון נפתח
1870 – ג'ון ד. רוקפלר מייסד את חברת סטנדרד אויל
1906 – הצבא הרוסי מדכא את ההתקוממות בגאורגיה, ושם קץ לרפובליקה של גוריה
1920 – חבר הלאומים מתכנס לראשונה, בלונדון
1920 – דנציג מוכרזת כעיר חופשית
1923 – ליטא מספחת את קלייפדה, שהייתה עד אז שטח חסות של מדינות ההסכמה
1929 – הסופר הבלגי ז'ורז' רמי יוצר את דמותו של טינטין
1941 – הסכם החכר והשאל מוצג בפני הקונגרס האמריקאי
1942 – מלחמת העולם השנייה: האימפריה היפנית פולשת להודו המזרחית ההולנדית (אינדונזיה)
1943 – מלחמת העולם השנייה: הכוחות ברית המועצות פותחים בהתקפה האחרונה על חיילי הוורמאכט שכותרו בקרב סטלינגרד
1946 – העצרת הכללית הראשונה של ארגון האומות המאוחדות (האו"ם)
1961 – הספינה אגוז טובעת, כשעל סיפונה 44 עולים חדשים ממרוקו, שנספו
1979 – וייטנאם מכריזה על הנג סמרין כשליט קמבודיה
1990 – מיזוג בין חברות התקשורת טיים וורנר יוצר את התאגיד טיים ורנר
1996 – חוסיין, מלך ירדן, מגיע לביקור ראשון בתל אביב
1997 – "פרשת בר-און חברון": בצעד שנוי במחלוקת, ממנה ממשלתו של בנימין נתניהו את רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בעקבות הביקורת הציבורית התפטר בר-און מהתפקיד כעבור יומיים בלבד
2002 – אנריקה בולאניוס מתחיל תקופת כהונה של 5 שנים כנשיא ניקרגואה
2003 – קוריאה הצפונית פורשת מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני
נולדו
291 – פילומנה, קדושה מעונה בתולה של הכנסייה הקתולית (נפטרה ב-304)
626 – חוסיין בן עלי, האימאם השיעי הראשון (הוצא להורג ב-680)
1480 – מרגרטה לבית הבסבורג, מושלת הולנד (נפטרה ב-1530)
1769 – מישל נה, מרשל בצבא נפוליאון (הוצא להורג ב-1815)
1810 – ג'רמיה בלאק, שר המשפטים ומזכיר המדינה של ארצות הברית (נפטר ב-1883)
1836 – בקסון ד'אומרשוויל, קצין בצבא צרפת, אשר התפרסם בשל חלקו בפרשת דרייפוס (נפטר ב-1911)
1859 – נחום סוקולוב, הנשיא החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית, מנהיג ציוני, סופר, משורר ומחלוצי העיתונות העברית (נפטר ב-1936)
1875 – ישי שור, מתמטיקאי יהודי (נפטר ב-1941)
1882 – אליעזר יפה, פעיל ציוני, ממייסדי מושב העובדים ו"תנובה" (נפטר ב-1942)
1895 – קדיש לוז, יושב ראש הכנסת ושר החקלאות (נפטר ב-1972)
1898 – קטרין בר בלודג'ט, פיזיקאית אמריקאית, ידועה בשל המצאת זכוכית בלתי נראית (נפטרה ב-1979)
1901 – הנינג פון טרסקו, איש צבא גרמני, מראשי קשר העשרים ביולי (התאבד ב-1944)
1905 – יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג ומייסד מפעל הש"ס (נפטר ב-1994)
1908 – פאול הנרייד, שחקן קולנוע ובמאי טלוויזיה אוסטרי (נפטר ב-1992)
1917 – ג'רי וקסלר, עיתונאי מוזיקה ומפיק מוזיקלי (נפטר ב-2008)
1923 – משה פלד, מראשוני הטייסים בארץ ישראל ומבכירי חיל האוויר הישראלי (נפטר ב-2018)
1924 – מקס רואץ', מתופף אמריקאי (נפטר ב-2007)
1929 – יוסף לוטנברג, יו"ר יד לבנים בתל אביב, ממקימי מוזיאון הפלמ"ח ובית הלוחם תל אביב, יו"ר ההתאחדות הישראלית לספורט נכים ויו"ר ארגון נכי צה"ל
1929 – צבי דקל, אדריכל נוף ישראלי (נפטר ב-2024)
1930 – אסתר קל, סופרת עברייה, עיתונאית ועורכת ישראלית (נפטרה ב-2018)
1930 – צבי לוז, סופר וחוקר ספרות ישראלי (נפטר ב-2020)
1931 – יצחק קט, קצין בחיל הים בדרגת אלוף-משנה, מפקדה של המשחתת אח"י יפו (ק-42) במלחמת ששת הימים וראש מספן כוח האדם במלחמת יום הכיפורים (נפטר ב-2021)
1932 – אאורל ויינר, פרופסור לכלכלה, חבר הפרלמנט של רומניה מטעם פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה ונשיא הקהילה היהודית ברומניה (נפטר ב-2021)
1934 – ליאוניד קרבצ'וק, מדינאי אוקראיני, נשיא אוקראינה הראשון (נפטר ב-2022)
1936 – רוברט וילסון, אסטרונום אמריקאי וחתן פרס נובל לפיזיקה
1937 – יעקב לומרנץ, פרופסור בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מייסדו של מכון הרצג לחקר ההזדקנות והזיקנה (נפטר ב-2021)
1938 – דונלד קנות', מדען אמריקאי
1939 – סאל מינאו, שחקן אמריקאי (נרצח ב-1976)
1939 – יאיר פנטילט, רץ ישראלי (נפטר ב-2022)
1940 – יוסי חורי, זמר, מוזיקאי ומלחין ישראלי
1943 – ריטה זוהר, שחקנית ישראלית
1944 – כוכבי שמש, עורך דין, פעיל חברתי, ממנהיגיה הבולטים של תנועת הפנתרים השחורים (נפטר ב-2019)
1945 – רוד סטיוארט, זמר בריטי ממוצא סקוטי
1946 – ניסן סלומינסקי, חבר הכנסת מטעם מפלגת הבית היהודי ויו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת
1949 – ג'ורג' פורמן, מתאגרף אמריקאי
1953 – קאדרי אבו בכר, פוליטיקאי פלסטיני (נפטר ב-2023)
1954 – שמואל וילוז'ני, שחקן ישראלי
1954 – דני מוג'ה, איש קולנוע ישראלי
1956 – שון קולווין, זמרת-יוצרת אמריקאית
1958 – דב חנין, חבר הכנסת מטעם חד"ש
1960 – איקה זהר, שחקן, במאי תיאטרון, מחזאי ומחנך
1967 – אנגליקה אמון, פרופסור מן המניין במחלקה לביולוגיה של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (נפטרה ב-2020)
1969 – יונתן רושפלד, שף, מסעדן וכותב ספרי בישול ישראלי
1970 – אריאל הורוביץ, זמר ויוצר ישראלי
1971 – אורן שבו, זמר ושחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי
1971 – גלית דיסטל-אטבריאן, פובליציסטית, שדרנית רדיו וסופרת ושרת ההסברה מטעם הליכוד
1972 – סעיד אלחרומי, פוליטיקאי בדואי-ישראלי, חבר הכנסת מטעם רע"ם (נפטר ב-2021)
1972 – ליאור חורב, איש יחסי ציבור ויועץ אסטרטגי-תקשורתי-פוליטי ישראלי
1973 – גילי שושן, מוזיקאי ושחקן קולנוע וטלוויזיה ישראלי
1974 – גור שלף, כדורסלן ישראלי
1975 – זוהר ישראל, עיתונאי, שחקן, מגיש ועורך בטלוויזיה
1979 – אורית פוקס, דוגמנית ושחקנית ישראלית
1980 – אילן רוזנפלד, שחקן ישראלי
1981 – ג'ארד קושנר, איש עסקים אמריקאי-יהודי ויועץ בכיר לנשיא ארצות הברית לשעבר
1982 – אילנית גרשון, שחקנית, זמרת ומדבבת ישראלית
1988 – אור אדרי, שחקן ישראלי
1991 – לירז דרור, דוגמנית ישראלית
1996 – מיכאל סוויסה, ראפר ישראלי
נפטרו
ממוזער|206x206 פיקסלים|יוחנן הראשון צימיסקס
ממוזער|223x223 פיקסלים|קוקו שאנל
314 – מילטיאדס, האפיפיור ה-32 של הכנסייה הקתולית
681 – האפיפיור אגתו
976 – יוחנן הראשון צימיסקס, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-925)
987 – פייטרו אורסאולו הראשון, הדוכס ה-23 של ונציה (נולד ב-928)
1276 – גרגוריוס העשירי, אפיפיור (נולד ב-1210)
1728 – רבי דוד ניטו, רב בקהילה הספרדית בלונדון, מחבר 'כוזרי שני'. (נולד ב-1654)
1778 – קארולוס ליניאוס, ממציא שיטת הסיווג הביולוגית המודרנית (נולד ב-1707)
1833 – אדריאן-מארי לז'נדר, מתמטיקאי צרפתי (נולד ב-1752)
1862 – סמואל קולט, ממציא אקדח התופי ומייסד את חברת כלי הנשק "קולט" (נולד ב-1814)
1904 – ז'אן-לאון ז'רום, צייר צרפתי (נולד ב-1824)
1917 – באפלו ביל קודי, אמריקאי מגיבורי המערב הפרוע (נולד ב-1846)
1938 – ג'יימס לסלי סטרקי, ארכאולוג בריטי (נרצח) (נולד ב-1895)
1941 – ישי שור, מתמטיקאי יהודי (נולד ב-1875)
1951 – סינקלר לואיס, סופר, עיתונאי ומחזאי אמריקאי (נולד ב-1885)
1957 – גבריאלה מיסטרל, משוררת צ'יליאנית (נולדה ב-1889)
1961 – דשיל האמט, סופר בלשי אמריקאי (נולד ב-1894)
1971 – קרל ארנשטיין, סופר, משורר ומתרגם יהודי-אוסטרי (נולד ב-1892)
1971 – קוקו שאנל, מעצבת אופנה צרפתיה (נולדה ב-1883)
1988 – פנחס אפרתי, רופא פנימי וחוקר בעל שם בינלאומי (נולד ב-1907)
1994 – יגאל הורביץ, פוליטיקאי ישראלי (נולד ב-1918)
2010 – נדב לויתן, סופר, פזמונאי, תסריטאי ובמאי ישראלי (נולד ב-1943)
2015 – פרנצ'סקו רוסי, במאי קולנוע איטלקי (נולד ב-1922)
2015 – ג'וניור מלאנדה, כדורגלן בלגי (נולד ב-1994)
2016 – דייוויד בואי, מוזיקאי, זמר ושחקן בריטי (נולד ב-1947)
2017 – רומן הרצוג, נשיא גרמניה בין השנים 1994–1999 (נולד ב-1934)
2020 – פסח בלקין, ראש המועצה החמישי של רמת השרון, בין השנים 1969–1978 (נולד ב-1935)
2020 – קאבוס בן סעיד אל סעיד, הסולטאן של עומאן בין השנים 2020-1970 וצאצא שושלת אאל סעיד, אשר שולטת בעומאן כבר מעל 260 שנה (נולד ב-1940)
2022 – אורה הרצוג, אשת ציבור ופעילה חברתית ישראלית, רעיית הנשיא השישי של מדינת ישראל חיים הרצוג (נולדה ב-1924)
2022 – מרגרטה, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה (נולדה ב-1930)
2022 – רוברט דורסט, יורש נדל"ן אמריקאי, ששלושה סיפורי רציחות נקשרו בשמו (נולד ב-1943)
2022 – גארי וולדהורן, שחקן אנגלי (נולד ב-1943)
2022 – דוד קוליץ, איש עסקים ישראלי, יושב-ראש ומנהל קבוצת "אלול טכנולוגיות" (נולד ב-1943)
2023 – ג'ף בק, גיטריסט (היארדבירדס) (נולד ב-1944)
2023 – קונסטנטינוס השני, מלך יוון האחרון (נולד ב-1940)
2024 – טרי ביסון, סופר מדע בדיוני ופנטזיה אמריקאי (נולד ב-1942)
חגים ואירועים החלים ביום זה
9 בינואר – 11 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א י
קטגוריה:ינואר
| 2024-10-13T06:29:27
|
11 בינואר
|
11 בינואר הוא היום ה-11 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 354 ימים (355 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
523 – פורצת "מרידת ניקה" בקונסטנטינופול
1459 – האפיפיור פיוס השני ממנה את ניקולאוס קוזאנוס למחליפו בפועל
1589 – הגרלת הלוטו המתועדת הראשונה באנגליה
1693 – הר הגעש אטנה מתפרץ
1693 – כ-60,000 הרוגים ברעידת אדמה בקטניה שבאיטליה
1787 – האסטרונום ויליאם הרשל מגלה את ירחי אורנוס טיטניה ואוברון
1879 – הממלכה המאוחדת פולשת לזולולנד, ומלחמת הזולו נפתחת
1882 – כינוס קונגרס פוקשאן
1919 – רומניה מספחת את טרנסילבניה
1922 – השימוש הראשון בזריקת אינסולין כטיפול בסוכרת
1923 – כוחות צרפתים ובלגים כובשים את חבל הרוהר, על מנת להכריח את גרמניה לשלם להן את הפיצויים שנקבעו בחוזה ורסאי
1935 – אמליה ארהארט מבצעת את טיסת הסולו הראשונה מהוואי לקליפורניה
1941 – בכורת המחזה "מיכל בת שאול" מאת אהרון אשמן בביצוע "הבימה"
1942 – האימפריה היפנית מכריזה מלחמה על הולנד
1942 – היפנים כובשים את קואלה לומפור
1943 – מברק הפלה נשלח
1962 – כ-4,000 הרוגים במפולת שלגים בהר וסקראן בפרו
1981 – קנטבריה מוכרזת כקהילה אוטונומית
1982 – אנדלוסיה ואסטוריאס מוכרזות כקהילות אוטונומיות
1992 – מלחמת האזרחים האלג'יראית: צבא אלג'יריה מודיע על ביטול תוצאות הבחירות שבהן ניצחה מפלגת חזית הישועה האיסלמית (FIS) וממנה את מחמוד בודיאף לנשיא
1996 – טיסת מעבורת החלל אנדוור STS-72 לתפוס ולהחזיר את הלוויין היפני Space Flyer Unit
2007 – ניסוי סיני בנשק נגד לוויינים, להשמדת לוויין ישן סיני. הניסוי גרם לכמות אדירה של פסולת חלל
2011 – שיטפונות בריו דה ז'ניירו שבברזיל גורמים למותם של מאות בני אדם ונזקים קשים לרכוש
נולדו
ממוזער|246x246px|תאודוסיוס הראשון
ממוזער|189x189px|אלכסנדר המילטון
ממוזער|205x205px|רפאל איתן
347 – תאודוסיוס הראשון, קיסר האימפריה הרומית המאוחדת האחרון (נפטר ב-395)
1209 – מונגקה חאן, החאן הגדול הרביעי של האימפריה המונגולית (נפטר ב-1259)
1503 – פארמיג'אנינו, צייר ואמן הדפסים איטלקי (נפטר ב-1540)
1757 – אלכסנדר המילטון, מהאבות המייסדים של ארצות הברית ושר האוצר הראשון של אמריקה (נהרג ב-1804)
1815 – ג'ון מקדונלד, ראש הממשלה הראשון של קנדה (נפטר ב-1891)
1825 – בייארד טיילור, סופר, מבקר ספרות, מתרגם ודיפלומט אמריקאי (נפטר ב-1878)
1842 – ויליאם ג'יימס, פילוסוף אמריקאי (נפטר ב-1910)
1852 – קונסטנטין פרנבאך, מדינאי גרמני, קנצלר רפובליקת ויימאר בשנים 1920–1921 (נפטר ב-1926)
1856 – כריסטיאן סינדינג, מלחין נורווגי (נפטר ב-1941)
1885 – אליס פול, סופרג'יסטית וסופרת אמריקאית, כתבה את התיקון לחוקת ארצות הברית למען שוויון זכויות (נפטרה ב-1977)
1906 – אלברט הופמן, המדען השווייצרי שגילה את הסם LSD (נפטר ב-2008)
1907 – אברהם יהושע השל, תאולוג, משורר, פילוסוף ולוחם למען זכויות האזרח (נפטר ב-1972)
1907 – פייר מנדס פראנס, ראש ממשלת צרפת (נפטר ב-1982)
1915 – נחום גולן, תת-אלוף בצה"ל ומפקדה של חטיבת גולני במלחמת העצמאות (נפטר ב-1991)
1921 – אידה פינק, סופרת ישראלית שכתבה בשפה הפולנית (נפטרה ב-2011)
1922 – שמואל אשכנזי, חוקר ספרות עברית, בלשן, ביבליוגרף, ביבליופיל ואספן ספרים (נפטר ב-2020)
1924 – יהודה פרח, חבר הכנסת מטעם הליכוד (נפטר ב-1998)
1924 – רוז'ה גימן, רופא ומדען מוח צרפתי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2024)
1925 – דני שפירא, מראשוני טייסי חיל האוויר הישראלי (נפטר ב-2022)
1929 – רפאל איתן, הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל (נפטר ב-2004)
1931 – אנדראה ברונו, אדריכל איטלקי
1933 – יוסף בר-יוסף, מחזאי עברי, סופר ועורך, חתן פרס ישראל לתיאטרון (נפטר ב-2021)
1938 – פישר בלק, כלכלן ומתמטיקאי אמריקאי (נפטר ב-1995)
1940 – דני קרמן, מאייר, סאטיריקן ומעצב
1941 – ז'רסון, כדורגלן ברזילאי
1947 – אלהאם דווירי תאברי, סופרת ילדים ונוער ויועצת חינוכית ערביה-ישראלית
1947 – רוברט וייטהיל-בשן, משורר עברי ומתרגם
1948 – טרי גודקיינד, סופר אמריקאי ומחברה של סדרת הפנטזיה רבת-המכר "חרב האמת" (נפטר ב-2020)
1950 – מיקי קאופמן, יועץ שיווק ותקשורת, כותב ומספר סיפורים (נפטר ב-2021)
1952 – דיאנה גבלדון, סופרת אמריקאית
1953 – ג'ון סשנס, שחקן וקומיקאי בריטי (נפטר ב-2020)
1955 – ג'מאל זחאלקה, חבר הכנסת מטעם בל"ד
1956 – ישראל ינון, מנצח ומוזיקאי ישראלי (נפטר ב-2015)
1957 – בריאן רובסון, כדורגלן אנגלי
1957 – יוסי למל, מעצב גרפי ישראלי
1957 – אלי יפה, קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, שירת כקצין תותחנים ראשי וראש חטיבת המבצעים
1958 – גד ברזילי, משפטן, עורך דין ואיש מדע המדינה (נפטר ב-2023)
1961 – נדב יעקבי, עיתונאי ושדרן ספורט ישראלי
1967 – תמר גלעדי, זמרת ומוזיקאית ישראלית
1968 – אורית לביא-נשיאל, עיתונאית ישראלית
1971 – מרי ג'יי בלייג', זמרת אמריקאית
1972 – אמנדה פיט, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית-יהודיה
1978 – אמיל הסקי, כדורגלן אנגלי
1981 – ראובן ברודסקי, במאי וצלם דוקומנטרי ישראלי
1982 – טוני אלן, שחקן כדורסל אמריקאי
1984 – אושרי כהן, שחקן ישראלי
1986 – נעמה לזימי, חברת הכנסת מטעם העבודה
1992 – דניאל קרבחאל, שחקן כדורגל המשחק בריאל מדריד
1997 – קודי סימפסון, זמר אוסטרלי
נפטרו
ממוזער|206x206 פיקסלים|מיפ חיס
ממוזער|251x251 פיקסלים|אריאל שרון
142 – האפיפיור היגינוס
705 – האפיפיור יוחנן השישי (נולד ב-655)
812 – סטאוראקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית
844 – מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-770)
1055 – קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-1000 בערך)
1494 – דומניקו גירלנדיו, צייר רנסאנס פלורנטיני (נולד ב-1448)
1891 – ה ז'ורז'-אז'ן אוסמן (נולד ב-1809)
1905 – יהודה אריה ליב אלתר, האדמו"ר מגור (נולד ב-1847)
1923 – קונסטנטין הראשון, מלך יוון (נולד ב-1868)
1928 – תומאס הרדי, סופר ומשורר אנגלי (נולד ב-1840)
1941 – עמנואל לסקר אלוף העולם השני בשחמט (נולד ב-1868)
1944 – גליאצו צ'אנו, שר החוץ של איטליה (נולד ב-1903)
1950 – קרין מיכאליס, סופרת דנית (נולדה ב-1872)
1958 – חונה שלביץ', עיתונאי יהודי-ליטאי בכיר (נולד ב-1915)
1966 – אלברטו ג'קומטי, פסל איטלקי (נולד ב-1901)
1996 – לאל בהדור שסטרי, ראש ממשלת הודו השני (נולד ב-1904)
1968 – משה צבי סגל, חוקר מקרא וספרות עברית (נולד ב-1876)
1968 – רוחליה קרוס, מלכת יופי גואטמלית ופעילה פוליטית שמאלנית (נולדה ב-1940)
1980 – ברברה פים, סופרת בריטית (נולדה ב-1913)
1987 – אפרים להב, קצין הנדסה ראשי (נולד ב-1914)
1996 – אייק אייזקס, גיטריסט, מבצע, מלחין ומורה בתחום מוזיקת ג'אז (נולד ב-1919)
1998 – קלאוס טנשטדט, מנצח גרמני (נולד ב-1926)
2008 – ויקי שאול, יועצת חינוכית ומטפלת בתחום הנפש (נולדה ב-1905)
2008 – אדמונד הילרי, מטפס הרים ניו זילנדי, שיחד עם טנזינג נורגיי כבש לראשונה את פסגת האוורסט (נולד ב-1919)
2010 – מיפ חיס, חסידת אומות עולם, מהאנשים שתמכו במחבואם של אנה פרנק ומשפחתה (נולדה ב-1909)
2010 – כרמי יוגב, איש חינוך ישראלי, מנהל גימנסיה הרצליה (נולד ב-1918)
2014 – אריאל שרון, ראש הממשלה האחד עשר של מדינת ישראל (נולד ב-1928)
2015 – אניטה אקברג, שחקנית ודוגמנית שוודית (נולדה ב-1931)
2019 – מייקל עטיה, מתמטיקאי בריטי ממוצא לבנוני וסקוטי (נולד ב-1929)
2020 – קאבוס בן סעיד אאל סעיד, הסולטאן של עומאן (נולד ב-1940)
2020 – אברהם לייזרזון, איש ציבור חרדי-ישראלי (נולד ב-1943)
2021 – שלדון אדלסון, איש עסקים ונדבן יהודי-אמריקאי. הבעלים של העיתון ישראל היום (נולד ב-1933)
2022 – דוד ססולי, פוליטיקאי ועיתונאי איטלקי, חבר המפלגה הדמוקרטית האיטלקית (נולד ב-1956)
2022 – אהמט צ'אליק, כדורגלן טורקי (נולד ב-1994)
2023 – שמעון בעדני, ראש כולל תורה וחיים בבני ברק, ונשיא מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס (נולד ב-1928)
2023 – אח'תר ריאזודין, פעילה פמיניסטית פקיסטנית וסופרת המסעות הראשונה באורדו (נולדה ב-1928)
2023 – דן איתן, אדריכל ישראלי (נולד ב-1931)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הרופא הישראלי
אלבניה – יום הרפובליקה (1946)
יפן – פסטיבל עוגות האורז
נפאל – יום האיחוד
10 בינואר – 12 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א יא
קטגוריה:ינואר
| 2024-09-23T16:08:10
|
12 בינואר
|
12 בינואר הוא היום ה-12 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 353 ימים (354 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1585 – הולנד מאמצת את הלוח הגרגוריאני
1616 – ייסוד העיר בלם בברזיל
1912 – פורצת שביתת הטקסטיל של לורנס בארצות הברית. השביתה שאורגנה על ידי איגוד פועלי התעשייה של העולם כללה 20,000 פועלים (כמעט כל העיר) מ-51 לאומים שונים
1918 – בפינלנד נכנס לתוקפו חוק אשר הופך את היהודים לאזרחים מלאים במדינה
1943 – מלחמת העולם השנייה: תחילת מבצע ניצוץ – מתקפת הנגד הרוסית כנגד המצור על לנינגרד
1945 – מלחמת העולם השנייה: הסובייטים פותחים במבצע ויסלה-אודר שיביא אותם למרחק של כ־50 קילומטרים מברלין
1946 – שוד רכבת התשלומים – אנשי אצ"ל משתלטים על רכבת סמוך לחדרה, ולוקחים 35 אלף לא"י שנועדו לתשלום משכורות לעובדי ממשלת המנדט
1949 – פתיחת שיחות רודוס
1964 – סולטאן זנזיבר מודח, חודש בלבד לאחר שקיבלה את עצמאותה
1966 – לוי אשכול מציג את ממשלתו השלישית (השלוש עשרה במנין הממשלות) בפני הכנסת
1967 – המקרה הראשון של שימור גופה של אדם באמצעות קריוניקה
1969 – להקת לד זפלין מוציאה את אלבומה הראשון
1970 – סיום מלחמת ביאפרה
1976 – שרה ג'ין מור, פעילת זכויות האזרח שניסתה להתנקש בנשיא ג'רלד פורד, נדונה למאסר עולם
1976 – הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) מוורשה להשתתף בדיוני מועצת הביטחון של האומות המאוחדות
1981 – חבר הכנסת חמאד אבו רביעה נרצח בשל סירובו לקיים הסכם רוטציה
1986 – חברת קודאק פורשת מייצור מצלמות אינסטנט לאחר שהפסידה במאבק על הפטנט לחברת פולארויד
1986 – שיגור משימת מעבורת החלל קולומביה STS-61-C לשיגור לוויין תקשורת. בין משתתפי המשימה, צ'ארלס בולדן, שהיה הטייס האפרו-אמריקאי הראשון
1991 – מלחמת המפרץ – הקונגרס של ארצות הברית מאשר שימוש בכוח כדי להסיג את עיראק מכווית
1994 – התרסקות מסוקו של האלוף נחמיה תמרי, יחד עמו נהרגו שלושה קצינים נוספים
1997 – שיגור משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-81 לתחנת החלל מיר במסגרת תוכנית מיר ומעבורות החלל
2005 – שיגור הגשושית פגיעה עמוקה כדי להתנגש ולחקור את הרכבו של השביט טמפל 1
2006 – לאחר 25 שנה בכלא משוחרר מהמט אלי אג'ה, תמהוני טורקי שניסה להתנקש באפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 1981
2010 – רעידת האדמה בהאיטי, במגניטודה 7.0, פוגעת בעיקר בעיר הבירה פורט-או-פרנס, וגורמת לנזק רב ולמותם של למעלה מ-200,000 בני אדם
נולדו
ממוזער|214x214 פיקסלים|שארל פרו
1562 – קרלו אמנואלה הראשון, דוכס סבויה (נפטר ב-1630)
1580 – יאן בפטיסט ואן הלמונט, כימאי, פיזיולוג ורופא פלמי (נפטר ב-1644)
1591 – חוסה דה ריברה, צייר, רשם ואמן תחריטים ספרדי (נפטר ב-1652)
1628 – שארל פרו, סופר צרפתי (נפטר ב-1703)
1729 – אדמונד ברק, מדינאי ופילוסוף אנגלי (נפטר ב-1797)
ממוזער|243x243 פיקסלים|ג'ק לונדון
1737 – ג'ון הנקוק, מהאבות המייסדים של ארצות הברית ומושל מסצ'וסטס (נפטר ב-1793)
1876 – ג'ק לונדון, סופר אמריקאי (התאבד ב-1916)
1893 – הרמן גרינג, פושע מלחמה נאצי, מראשי משטרו של היטלר ומפקד הלופטוואפה (התאבד ב-1946)
1893 – אלפרד רוזנברג, אידאולוג נאצי ופושע מלחמה (הוצא להורג ב-1946)
1895 – ליאו אריה מאיר, מזרחן וחוקר תולדות האמנות האיסלאמית (נפטר ב-1959)
1899 – פאול הרמן מילר, כימאי שווייצרי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-1965)
1902 – סעוד מלך ערב הסעודית (נפטר ב-1969)
1903 – בנימין מינץ, חבר הכנסת ושר הדואר (נפטר ב-1961)
1906 – עמנואל לוינס, פילוסוף יהודי-צרפתי (נפטר ב-1995)
1906 – יחיאל קרל גוגנהיים, פרופסור לתזונה (נפטר ב-2002)
1907 – סרגיי קורוליוב, מהנדס טילים רוסי (נפטר ב-1966)
1910 – לואיז ריינר, שחקנית גרמניה-יהודייה שזכתה פעמיים בפרס אוסקר (נפטרה ב-2014)
1916 – פיטר וילם בותה, נשיא וראש ממשלת דרום אפריקה (נפטר ב-2006)
1918 – תאריך הולדתו המשוער של מהרישי מהש יוגי, מיסטיקן הודי (נפטר ב-2008)
1924 – שאול רמתי, קצין צה"ל בדרגת סגן-אלוף ודיפלומט ישראלי, שירת כדובר צה"ל וכשגריר (נפטר ב-2015)
1926 – ברוך משולם, אדריכל ישראלי (נפטר ב-2022)
1928 – הרב ישראל דן טאוב, האדמו"ר ממודז'יץ (נפטר ב-2006)
1928 – אהרן דותן, פרופסור לבלשנות עברית וחקר המסורה באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל ופרס ישראל לבלשנות (נפטר ב-2022)
1928 – ארתור אנגל, מתמטיקאי ומורה גרמני (נפטר ב-2022)
1929 – משה אולניק, ממלא מקום יו"ר ההנהלה של בנק הפועלים ויו"ר בנק משכן (נפטר ב-2021)
ממוזער|214x214 פיקסלים|הרמן גורינג
ממוזער|248x248 פיקסלים|אלפרד רוזנברג
ממוזער|195x195px|ג'ף בזוס
1929 – אלסדייר מקינטאייר, פילוסוף סקוטי
1932 – איציק קול, מפיק ובמאי קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2007)
1933 – כמאל גנזורי, ראש ממשלת מצרים (נפטר ב-2021)
1934 – ישראל גודוביץ, אדריכל ישראלי
1935 – רבקה גור, שחקנית
1936 – אמיל לחוד, נשיא לבנון
1943 – נסים לוי, מפיק ובמאי קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2024)
1944 – ג'ו פרייז'ר, מתאגרף אמריקאי (נפטר ב-2011)
1948 – דרור בר-נור, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי
1949 – הרוקי מורקמי, סופר ומתרגם יפני
1950 – דורית מוסאיוף, הגברת הראשונה של איסלנד
1950 – שילה ג'קסון לי, חברת בית הנבחרים של ארצות הברית (נפטרה ב-2024)
1951 – קירסטי אלי, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-2022)
1951 – ראש לימבו, שדרן רדיו ופובליציסט אמריקאי (נפטר ב-2021)
1953 – אודטה שוורץ, סופרת ומנחת טלוויזיה ישראלית
1953 – מרי הארון, במאית ותסריטאית קנדית
1954 – אילן שחורי, עיתונאי, איש תיירות וחוקר תולדות ארץ ישראל
1954 – הווארד סטרן, שדרן רדיו אמריקאי
1958 – איתן סטיבה, טייס קרב, איש עסקים ונדבן ישראלי
1959 – פר גסל, מוזיקאי שוודי, מקים להקת רוקסט
1963 – אריק להב ליבוביץ, עורך סרטים בתחום העלילה והדוקומנטארי וסדרות טלוויזיה
1964 – ג'ף בזוס, מייסד חברת אמאזון
1965 – להב הלוי, מעצב גרפי, רעיונאי, מרצה, עיתונאי ופעיל זכויות האדם
1967 – אודליה מורה-מטלון, שחקנית ומדבבת ישראלית
1971 – המוכתר, זמר-יוצר ואמן קברט
1973 − האנדה ינר, זמרת-יוצרת טורקייה
1977 – יעקב שוואקי, זמר חסידי אמריקאי
1977 – איתן אורבך, שחיין ישראלי
1984 – ענבל לבבי, שחיינית ישראלית
1987 – נאיה ריברה, שחקנית, זמרת, רקדנית ודוגמנית אמריקאית (נפטרה ב-2020)
1990 – סרגיי קריאקין, שחמטאי אוקראיני, רב האמן הצעיר בהיסטוריה
1993 – זאין מאליק, זמר בריטי, היה חבר בלהקת וואן דיירקשן
1996 – אור אינברום, כדורגלן ישראלי
1998 – ניצן שטיינברג, שחמטאי ישראלי
נפטרו
ממוזער|194x194 פיקסלים|אגאתה כריסטי
1519 – מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה של גרמניה (נולד ב-1458)
1665 – פייר דה פרמה, מתמטיקאי צרפתי (נולד ב-1601)
1674 – ג'אקומו קריסימי, מלחין איטלקי (נולד ב-1605)
1833 – מארי-אנטואן קארם, שף צרפתי (נולד ב-1783)
1909 – הרמן מינקובסקי, פיזיקאי ומתמטיקאי גרמני (נולד ב-1864)
1943 – יאן קמפרט, עיתונאי, מבקר תיאטרון הולנדי (נולד ב-1902)
1948 – שלמה מיכאלס, שחקן יידי מברית המועצות (נרצח) (נולד ב-1890)
1960 – נוויל שוט, סופר בריטי (נולד ב-1899)
1965 – לוריין הנסברי, פעילת זכויות אזרח, מחזאית וסופרת, ידועה בשל המחזה "צימוק בשמש" (נולדה ב-1930)
1968 – אריה להולה, במאי ותסריטאי ישראלי, מחלוצי הקולנוע בישראל (נולד ב-1918)
1976 – אגאתה כריסטי, סופרת ומחזאית בריטית (נולדה ב-1890)
1981 – חמאד אבו רביעה, חבר הכנסת (נולד ב-1929)
1983 – ניקולאי פודגורני, נשיא ברית המועצות (נולד ב-1903)
1988 – היירם בינגהאם הרביעי, דיפלומט אמריקאי שסייע בהצלת יהודים בתקופת השואה (נולד ב-1903)
1992 – גרשון פלוטקין, במאי ושחקן ישראלי, במאי הבית של התיאטרון הקאמרי במשך שנים (נולד ב-1917)
1994 – נחמיה תמרי, אלוף פיקוד המרכז (נולד ב-1946)
2000 – בובי פילס, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1969)
2000 – מרק דייוויס, אמן ואנימטור אמריקאי (נולד ב-1913)
2001 – ויליאם היולט, אחד ממקימי היולט פקארד (HP) (נולד ב-1913)
2002 – סיירוס ואנס, מזכיר המדינה של ארצות הברית (נולד ב-1917)
2009 – אביגדור משאלי, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ובנצרת (נולד ב-1931)
2013 – שאול סוקניק, רופא ישראלי (נולד ב-1943)
2015 – ילנה אוברזצובה, זמרת אופרה רוסיה (נולדה ב-1939)
2017 – גרהאם טיילור, מאמן כדורגל אנגלי (נולד ב-1944)
2017 – מאיר בנאי, זמר-יוצר ושחקן ישראלי (נולד ב-1960)
2018 – אריה דוידסקו, מאמן כדורסל ישראלי (נולד ב-1931)
2020 – שלמה אקשטיין, פרופסור לכלכלה, שכיהן כנשיא אוניברסיטת בר-אילן בין השנים 1992–1996 (נולד ב-1929)
2020 – רוג'ר סקרוטון, פילוסוף אנגלי וסופר שהתמחה באסתטיקה ובפילוסופיה פוליטית (נולד ב-1944)
2021 – יובל סטוניס, שחקן, במאי וקומיקאי ישראלי (נולד ב-1983)
2022 – מאיר שורץ, ביולוג וחוקר השואה (נולד ב-1926)
2022 – יהודה ליטני, עיתונאי, פרשן וכתב ישראלי לענייני פלסטינים, וכן עורך, דובר ומתרגם (נולד ב-1943)
2023 – פול ג'ונסון, עיתונאי, היסטוריון, כותב נאומים וסופר אנגלי (נולד ב-1928)
2023 – ליסה מארי פרסלי, זמרת אמריקאית, בתו של זמר הרוק אלביס פרסלי (נולדה ב-1968)
חגים ואירועים החלים ביום זה
11 בינואר – 13 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א יב
קטגוריה:ינואר
| 2024-10-13T21:58:16
|
13 בינואר
|
13 בינואר הוא היום ה-13 בשנה, בשבוע השני בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 352 ימים (353 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
532 – מהומות ניקה מתחילות
888 – לאחר מות קרל השמן ללא יורש לגיטימי, האימפריה הגדולה מחולקת פעם נוספת
1847 – מלחמת ארצות הברית–מקסיקו: נחתם הסכם קאוונגה המסיים את הלחימה בקליפורניה
1854 – המצאת האקורדיון
1898 – אמיל זולא מפרסם את "אני מאשים" בעניין פרשת דרייפוס
1910 – שידור הרדיו הציבורי הראשון
1915 – רעידת אדמה הרסה את העיר אבצאנו באיטליה לחלוטין, כ-30,000 הרוגים
1935 – תושבי חבל הסאר מצביעים בעד סיפוח החבל לגרמניה הנאצית
1953 – מתחיל משפט הרופאים בברית המועצות
1953 – יוסיפ ברוז טיטו נבחר לנשיא יוגוסלביה
1955 – חייל צה"ל, אורי אילן, מתאבד בשבי הסורי, כדי לא להסגיר סודות. עם החזרת גופתו נמצא עליה פתק בו הוא ניקב את המילים "לא בגדתי"
1957 – ייצור הפריזבי הראשון
1972 – הפיכה צבאית בגאנה
1975 – נחנך המבנה המחודש של בית האמנים תל אביב
1993 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-54 לשיגור לוויין TDRS-F וביצוע משימות מדעיות
2001 – כ-850 הרוגים ברעידת אדמה במגניטודה 7.7 באל סלוודור
2005 – 6 הרוגים בפיגוע במעבר קרני
2012 – טביעת אוניית התענוגות האיטלקית קוסטה קונקורדיה
2012 – פתיחת משחקי החורף האולימפיים לנוער בפעם הראשונה באינסברוק, אוסטריה
2014 – ראש ממשלת ישראל האחד עשר, אריאל שרון, נקבר בחוות השקמים ליד רעייתו לילי
2018 – התרסקות טיסה 8622 של פגאסוס איירליינס, בה לא נפגע אף אחד, בנמל התעופה של טרבזון, טורקיה
נולדו
1400 – ז'ואאו, מושל פורטוגל (נפטר ב-1442)
1505 – יואכים השני, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נפטר ב-1571)
1596 – ואן יאן גוין, צייר נוף הולנדי (נפטר ב-1656)
1654 – רבי דוד ניטו, רב בקהילה הספרדית בלונדון, מחבר 'כוזרי שני' (נפטר ב-1728)
1864 – וילהלם וין, פיזיקאי גרמני (נפטר ב-1928)
1886 – חנה שפיצר, מייסדת ומנהלת ת"ת לבנות א' בירושלים, מנהלת, מורה, מחנכת ואשת חינוך (נפטרה ב-1955)
1922 – באד אנדרסון, קצין בחיל האוויר האמריקאי (נפטר ב-2024)
1924 – פול פייראבנד, פילוסוף של המדע ממוצא אוסטרי (נפטר ב-1994)
1926 – מייקל בונד, סופר ומחבר בריטי (נפטר ב-2017)
1927 – סידני ברנר, ביולוג יהודי דרום אפריקאי-אנגלי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2019)
1929 – ג'ו פאס, גיטריסט אמריקאי (נפטר ב-1994)
1929 – אירית ר. קופר, סופרת ישראלית (נפטרה ב-2021)
1932 – יאיר פלד, מפקד סיירת צנחנים (נפטר ב-1959)
1933 – חביב שמעוני, איש ציבור ישראלי, כיהן כחבר הכנסת מטעם המערך בכנסת השמינית (נפטר ב-1994)
1934 – אברהם רביץ, חבר הכנסת וסגן שר מטעם דגל התורה (נפטר ב-2009)
1936 – עמי מעייני, מנצח, מלחין ואדריכל ישראלי (נפטר ב-2019)
1938 – יהושע פורת, פרופסור בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2019)
1941 – יצחק שתיל, עיתונאי וסופר ישראלי (נפטר ב-2019)
1945 – יונתן דנילוביץ', פעיל זכויות אזרח ומהפעילים הבולטים בקהילת הלהט"ב בישראל (נפטר ב-2022)
1945 – מאיר עוזיאל, עיתונאי, סאטיריקן, מתרגם, סופר, איש במה ואיש תקשורת וטלוויזיה ישראלי
1947 – קרלס רשאק, שחקן ומאמן כדורגל ספרדי
1948 – צביקה לוי, פעיל חברתי ישראלי, "אבי החיילים הבודדים" (נפטר ב-2018)
1948 – סביון ליברכט, סופרת ומחזאית ישראלית
1950 – מירי בן-שמחון, משוררת ישראלית (נפטרה ב-1996)
1950 – גבי שושן, זמר ישראלי (נפטר ב-2016)
1955 – רוחמה רז, זמרת ישראלית
1959 – דונובן ובסטר, עיתונאי, פעיל הומניטרי, סופר והיסטוריון אמריקני (נפטר ב-2018)
1959 – לבן מרסר, שחקן כדורסל
1960 – אלכסנדר אובארוב, כדורגלן ישראלי-רוסי
1961 – ג'וליה לואי-דרייפוס, שחקנית אמריקאית
1966 – אלי לוזון, זמר ישראלי
1966 – פטריק דמפסי, שחקן אמריקאי
1970 – מרקו פנטאני, רוכב אופניים איטלקי (נפטר ב-2004)
1976 – תמר קינן, שחקנית, מוזיקאית ודוגמנית ישראלית
1976 – מייקל פניה, שחקן אמריקאי
1977 – אורלנדו בלום, שחקן קולנוע
1984 – מתיאס לאורידסן, דוגמן דני
1987 – ניצן דמארי, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת הבלם
1988 – רביד פלוטניק, זמר וראפר ישראלי
1990 – ליאם המסוורת', שחקן אוסטרלי
נפטרו
ממוזער|262x262 פיקסלים|גאיוס מריוס
86 לפנה"ס – גאיוס מריוס, מצביא רומי (נולד ב-157 לפנה"ס)
703 – ג'יטו, הקיסרית ה-41 של יפן (נולדה ב-645)
858 – אתלוולף, מלך אנגליה (נולד ב-795)
888 – קרל השמן, מלך פרנקיה המזרחית, מלך איטליה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-832)
1151 – סוגריוס, אב מנזר במנזר סן-דני (נולד ב-1081)
1177 – היינריך השני, דוכס אוסטריה (נולד ב-1112)
1599 – אדמונד ספנסר, משורר ומלומד אנגלי (נולד ב-1552)
1854 – יהודה טורא, נדבן ואיש עסקים יהודי-אמריקאי (נולד ב-1775)
ממוזער|170x170 פיקסלים|קרל השמן
1885 – סקיילר קולפקס, סגן נשיא ארצות הברית ויו"ר בית הנבחרים (נולד ב-1823)
1906 – אלכסנדר סטפנוביץ' פופוב, פיזיקאי רוסי (נולד ב-1859)
1929 – ואייט ארפ, איש חוק במערב הישן של אמריקה (נולד ב-1848)
1932 – סופי נסיכת פרוסיה (נולדה ב-1870)
1939 – שניאור זלמן הוז, ראש עיריית עפולה הראשון (נולד ב-1872)
1941 – ג'יימס ג'ויס, גדול סופרי אירלנד (נולד ב-1882)
1955 – אורי אילן, חייל צה"ל שהתאבד בכלא הסורי על מנת לא להסגיר סודות (נולד ב-1935)
1968 – מנואל בנדרה, משורר ברזילאי (נולד ב-1886)
1976 – רון אדלר, משורר (נולד ב-1957)
1978 – יוברט האמפרי, סגן נשיא ארצות הברית (נולד ב-1911)
1979 – שרה הרצוג, ממייסדות התנועה אמונה ורעיית הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (נולדה ב-1896)
1989 – נחום הורביץ, ציוני, היה חבר בארגון השומר (נולד ב-1892)
1993 – צבי נצר, מראשי תנועת הבריחה (נולד ב-1920)
2000 – שושנה דואר, שחקנית ישראלית (נולדה ב-1908)
2004 – יוסי גנוסר, בכיר בשב"כ, ואיש עסקים שהתפרסם בקשריו עם בכירים ברשות הפלסטינית (נולד ב-1945)
2011 – טוביה פרידמן, צייד נאצים, מייסד ומנהל המכון לדוקומנטציה בחיפה (נולד ב-1922)
2013 – יהודית בירק, ביוכימאית ישראלית וכלת פרס ישראל לחקר החקלאות (נולדה ב-1926)
2014 – מנחם זילברמן, שחקן, קומיקאי, ופזמונאי ישראלי (נולד ב-1946)
2014 – עמוס הדר, חבר הכנסת ומזכ"ל תנועת המושבים (נולד ב-1923)
2015 – פרנץ אורגלר, אתלט יהודי-גרמני, סגן אלוף המכביה השנייה בריצת 800 מטר ושיאן מכבי העולמי בריצת 1500 מטר (נולד ב-1914)
2016 – אמנון ענבר, איש "ההגנה" וצה"ל בראשית שנות המדינה, יו"ר מסדר המכבים בתנועת "מכבי" העולמית וממקימי מערך המילואים של צה"ל (נולד ב-1926)
2017 – ארי רט, עיתונאי ישראלי, עורך ראשי בג'רוזלם פוסט בשנים 1975–1989 (נולד ב-1925)
2018 – יהושע מאמאן, רב, דיין ופוסק (נולד ב-1917)
2018 – אליהו וינוגרד, משפטן ישראלי (נולד ב-1926)
2024 – ג'ויס רנדולף, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1924)
חגים ואירועים החלים ביום זה
12 בינואר – 14 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
ראש השנה הבֶּרְבֵּרִית (מרוקו) ,
קישורים חיצוניים
א יג
קטגוריה:ינואר
| 2024-05-18T16:57:40
|
אלווין גולדנר
|
אלווין וורד גולדנר (באנגלית: Alvin Ward Gouldner; 29 ביולי 1920 – 15 בדצמבר 1980) היה סוציולוג שחקר את התנהגותם של ארגונים בירוקרטיים, וניתח את כשליהם, על בסיס ניתוח יחסי הכוחות בתוכם.
ביוגרפיה
גולדנר נולד בניו יורק ורכש את התואר הראשון שלו במכללת ברוך (אנ')ואת התואר השני והשלישי שלו מאוניברסיטת קולומביה. לימד מסוף שנות הארבעים בארצות הברית במספר אוניברסיטאות וכן באירופה. מותו אירע במדריד, ספרד בסיבוב הרצאות באירופה.
עמדותיו
על פי גולדנר, קיימים יחסי כוחות באופן טבעי בכל ארגון בין הדרגים השונים בהיררכיה הארגונית, על בסיס הבדלי האינטרסים בתוכו. שימוש בשיטות פורמליות, שהן יסודה של הבירוקרטיה (כללים, תפקידים מוגדרים, סטנדרטים וכו'), מפחית את ההיראות (visibility) של יחסי כוחות אלו, בכך שהיא מטמיעה אותם במערכת והופכת אותם לבלתי אישיים (כלומר, לא תלויים באנשים השונים המאיישים את התפקידים). בכך משיג הארגון איזון יחסי בין העובדים לדרגים שמעליהם.
גולדנר מוסיף כי כתוצאה מתהליך זה נוצרת בינוניות – עמידה של העובדים במינימום הנדרש מהם לפי התקנות, בלא מאמץ נוסף. ההנהלה מגיבה לבינוניות זו, שכן מטרתה לשפר את יעילות הארגון, בכך שהיא מגבירה את הפיקוח על העובדים. הגברת הפיקוח מגדילה את ההיראות של יחסי הכוחות בארגון (שכן היא מהווה הפעלת כוח על העובד), באופן המערער את הארגון (אף על פי שהשימוש בכללים הפורמליים הפחית במקור תהליך זה).
אחת התרומות החשובות של גולדנר להגות הסוציולוגית והנאו מרקסיסיטית, היא פיתוח המושג מעמד חדש, מעמד השונה מהבורגנות או מהפרולטריון בהם עוסק קרל מרקס. כוחו של המעמד החדש, אשר בבסיסו הוא מעמד פגום, הוא בהפיכת הידע להון על ידי תרגומו של הידע למומחיות בשמה פועלים. הפרקטיקות אותן מפעיל המעמד החדש הן בחלקן פרקטיקות דיסקורסיביות (פרקטיקות של שיח) המעניקות לגיטימציה לשליטת מעמד זה, בעזרת הגדרת אמיתויות והחלתן על האובייקטים בשדה.
בהתאם לכך, ממשיך גולדנר וטוען כי קיימת תרבות שיח ביקורתי המבוססת על הצדקה של טיעון, ולא מתוקף סמכות או מעמד הדובר. גולדנר, אשר ראה את המעמד החדש כמורכב מאינטלקטואלים ואינטליגנציה טכנית, העלה את האפשרות שמעמד זה משתמש בידע המיוחד שלו כדי לקדם את האינטרסים והכוח שלו, על מנת לשלוט בתנאי עבודתו. הוא תיאר מעמד זה כבורגנות תרבותית חדשה הצוברת כוח רב, למרות העדר של רכוש.
ראו גם
מונחים במבנה ארגוני
הערות שוליים
קטגוריה:סוציולוגים אמריקאים
קטגוריה:בוגרי ברוך קולג' (ניו יורק)
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה
קטגוריה:סגל אוניברסיטאות ומכללות בארצות הברית
קטגוריה:סגל אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1920
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1980
| 2024-02-08T16:19:54
|
העיקרון הפיטרי
|
שמאל|ממוזער|250px|עטיפת הספר העיקרון הפיטרי מאת לורנס ג. פיטר וריימונד האל, במהדורה השנייה בעברית של הוצאת אופוס
העיקרון הפיטרי היא טענה מתחום הפסיכולוגיה הארגונית, שעל פיה כל עובד בארגון יקודם מתפקיד לתפקיד במעלה ההיררכיה כל עוד הוא מבצע את תפקידיו בהצלחה, והוא יתקבע בסופו של דבר בתפקיד הראשון שאותו לא יבצע כהלכה. העובד יישאר בתפקיד זה ולא יקודם הלאה, משום שהוא אינו מסוגל לבצעו כהלכה, כי הוא "חסר כישרון" או כישורים מתאימים. במילים אחרות, ארגון היררכי מנתב את כל עובדיו דווקא אל תפקידים שהם אינם מוכשרים לבצעם. בשנת 2018 הוכחה הטענה באופן מחקרי.
על פי העיקרון הפיטרי: "בתוך הירארכיה ניכרת נטייה אצל כל עובד לעלות ולהגיע לרמת אי־היעילות שלו. כל משרה נוטה להיתפש על ידי פקיד שאינו מוכשר למלא את תפקידו." את העיקרון פרסם לורנס ג'יי פיטר בשנת 1968תרגום המאמר לעברית: https://thinkil.co.il/texts/m025p009-015/ ומעט לאחר מכן פרסמו בספרו The Peter Principle, העוסק בבעיות מנהל בצורה הומוריסטית. תרגומו לעברית של הספר נקרא "העיקרון הפיטרי".
העיקרון יוצא מנקודת הנחה כי עובדים מקודמים במהלך עיסוקם בארגון ועולים בשלבי ההיררכיה, על בסיס הצלחותיהם בארגון (אך כמעט ולא קורה מצב הפוך, בו עובד יורד שלב). ההנחה השנייה של העיקרון היא כי כל שלב בהיררכיה הארגונית דורש כישורים אחרים (לדוגמה, מכונאי זקוק למיומנות טכנית גבוהה, בעוד שאחראי המכונות זקוק למיומנות ניהול).
ככל שכישוריו של עובד גבוהים יותר, כך סיכויו לקבל קידום גבוה יותר אף הוא. לאחר שהעובד מקנה לעצמו רמת כשירות גבוהה, הוא מקודם, אף על פי שכישוריו לאו דווקא מתאימים לתפקידו החדש.
ארגונים המנסים להתמודד עם התופעה, יעשו זאת על ידי הימנעות מקידום עובדים, עד אשר הללו יוכיחו כי יש להם את היכולת להצליח בתפקיד הבא. התוצאה היא שרק עובדים מתאימים יקודמו, ואילו עובדים טובים שאינם מתאימים לקידום יישארו בתפקידם, והתגמול על עבודתם הטובה יהיה חלופי, למשל באמצעות שיפור בשכרם או בתנאי עבודתם.
שמאל|ממוזער|250px|עטיפת הספר העיקרון הפיטרי מאת לורנס ג. פיטר וריימונד האל, במהדורה הראשונה בעברית של הוצאת שקמונה
ראו גם
מונחים במבנה ארגוני
חוק פרקינסון
קקיסטוקרטיה
מהדורות הספר
Dr. Laurence J. Peter; Raymond Hull (1969). The Peter Principle: why things always go wrong. William Morrow & Company, Inc.
Dr. Laurence J. Peter; Raymond Hull (1970). The Peter Principle. Pan Books.
Alessandro Pluchino, et al. The Peter Principle Revisited: A Computational Study
ד"ר לורנס ג' פיטר וריימונד האל, העיקרון הפיטרי, מדוע העניינים תמיד צולעים? עם 25 ציורים של זאב, תרגם אהרון אמיר, שקמונה - חברה להוצאה לאור. 1975.
ד"ר לורנס ג' פיטר וריימונד האל, העיקרון הפיטרי, תרגם אהרון אמיר (הוצאה מחודשת) - הוצאת אופוס. 2014.
קישורים חיצוניים
שירי דובר, אושר מחקרית: עובדים יקודמו עד שיחדלו להיות יעילים, באתר גלובס, 25 ביולי 2018
הערות שוליים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:סוציולוגיה ארגונית
קטגוריה:מינהל ציבורי
קטגוריה:חוכמת חיים
קטגוריה:ספרי ניהול
קטגוריה:ספרי 1969
| 2024-05-18T04:03:11
|
ניהול מדעי
|
ניהול מדעי היא תיאוריה בניהול המנתחת את רצף הפעולות במהלך עבודה. גישה זו, מתחום ניהול משאבי אנוש מניחה כי ניתן להגיע ליעילות מרבית בארגון על ידי צמצום התכנון המערכתי שבאחריותו, ויצירת מערכת תגמול כספית מדויקת, המבוססת על חלוקת המטלות השונות ופישוטן, ועל יצירת מערכת מסודרת ובעלת פיקוח צמוד ככל הניתן. הניהול המדעי שואף ליצירת כללים אובייקטיביים כלל-אנושיים, שעל פיהם ניתן לנהל כל ארגון באשר הוא ביעילות המרבית. הנחת היסוד של גישה זו היא שמניעי העובד הם כלכליים בלבד, וחשיבתו רציונלית.
הניהול המדעי פותח בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 על ידי קבוצת מהנדסים אמריקאים, ובראשם פרדריק וינסלאו טיילור. שיטה זו מכונה גם טיילוריזם, על שמו של טיילור.
עם פיתוח הניהול המדעי, הוא התקבל באהדה בחוגי ניהול נרחבים, אך עם זאת גם גרר התנגדות רבה, בעיקר מכיוונם של איגודי עובדים, שחששו מהרעת תנאי העבודה. המתנגדים לטיילוריזם טענו, בין היתר, כי המדידות שנעשו אינן אנושיות, ואינן לוקחות בחשבון את תוצאות ההתמדה בעבודה לאורך זמן. דוגמה לטענות כאלו היא המדידות שביצע טיילור על פועל אמריקני בעל יכולות גופניות יוצאות דופן, שכונה על-ידו 'השור האנושי'.
הניהול המדעי אומץ רק באופן חלקי הן מפני שמנהלים רבים לא הסכימו לחלקים ממנה (ובעיקר להעלאת השכר בהתאם לתפוקה) והן בשל לחצי העובדים, ובפועל נקבעו תנאי העבודה ברוב המקרים תוך משא ומתן בין הגורמים השונים, ולא על פי עקרונות הניהול המדעי.
חוקרי הניהול המדעי העניקו חשיבות רבה לחקר העבודה. התחום העיקרי שחקרו היה חקרי זמן ותנועה בעבודה, כלומר – מדידה כמותית-מדעית של יכולת הביצוע של מטלות שונות על ידי בן אדם, ויישום התוצאות בקביעת כללי העבודה. כמו כן, פיתחו חוקרי הניהול המדעי תחומי מחקר חדשים במסגרת חקר העבודה, כדוגמת ניתוח עיסוקים והנדסת אנוש.
עקרונות הניהול המדעי
חקר זמן ותנועה – טיילור השתמש בכלים מכוילים ומדד את הזמן שלוקח לפעולה להתרחש על פי הפועל החרוץ, וקבע זאת כסטנדרט. כדי להגיע לרמות הביצוע הוא ערך "ניתוח עיסוקים".
סטנדרטיזציה – קביעת תקן מחייב לכולם. יצירת מנגנון אחיד המחייב את כל העובדים והמנהלים. מי שמגיע לסטנדרט הוא בסדר, מי שמעבר מתוגמל, ומי שפחות מקבל פחות מהתקן.
חלוקת עבודה – יצירת התמחות שאמורה להקל על מנהלים, כך שלא ייאלצו להתעסק בכל התחומים בו זמנית. חלוקת העבודה משפיעה על המבנה הארגוני. החיסרון – כאשר אחד העובדים נעדר אין מי שימלא את מקומו. לכן טיילור מציע סבב עיסוקים שבו כל אחד מהעובדים יודע את כל הפעולות.
תיאום – אנו מבחינים בין שני סוגים:
תיאום מכוון – מתוכנן מלמעלה על ידי הממונה על קבוצת עובדים.
תיאום מרצון – נעשה באופן עצמאי על ידי שני ממונים או יותר ללא התערבות הממונה הבכיר.
מבנה פונקציונלי – יש שני אספקטים לפעילות:
מטה – המתכננים את הביצוע, אחראים לכל נושא הבקרה, ההדרכה והתכנון.
קו – האחראים על הביצוע והוצאתו לפועל.
המטרה המרכזית של יחידות המטה היא בסיוע לאנשי הקו לממש את עבודתם בצורה טובה יותר.
רעיון העבודה האינדיבידואלית – השקעה בכל עובד באופן אינדיבידואלי כדי שכל עובד יעבוד בנפרד ועל ידי כך תימנע התארגנות של עובדים נגד הארגון.
תגמול חומרי – אדם מונע על ידי דחפים, תגמול חומרי מדרבן את העובד לעבוד טוב יותר, אך בהדרגה יש ירידה במוטיבציה, כלומר תגמול חומרי לאורך זמן גם נשחק, ולכן יש לשלב בין תגמולים חומריים לבין תגמולים לא חומריים.
הפסקות בעבודה – כדי שעובד יהיה יעיל יותר יש צורך לתת לו הפסקות. אי אפשר לעבוד לאורך זמן ללא הפסקה.
שיפור התנאים הפיזיים – תנאים פיזיים טובים יותר יביאו ליעילות העובד.
הכשרה והדרכה – תביא להתמקצעות של העובד, הוא יהיה טוב יותר בעבודתו ועל ידי כך יהיה יעיל יותר.
בקרה – פיקוח, העובד לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, ולכן יש לפקח עליו.
בקרה הדדית – קבלת בקרה מעמית אחר למקצוע/ ארגון אחר שעוסק באותו התחום.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:שוק העבודה
קטגוריה:ניהול
קטגוריה:הנדסת תעשייה
| 2024-05-06T14:10:33
|
16 בינואר
|
16 בינואר הוא היום ה-16 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 349 ימים (350 בשנה בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
27 לפנה"ס – גאיוס אוקטביאנוס מקבל את התואר אוגוסטוס מהסנאט הרומי
929 – ייסוד ח'ליפות קורדובה
1493 – כריסטופר קולומבוס עוזב את העולם החדש ומפליג לספרד
1547 – איוון האיום מוכתר לצאר הרוסי
1556 – פליפה השני הופך למלך ספרד לאחר פרישתו של אביו, קרלוס הראשון
1581 – הפרלמנט האנגלי מאשר חוקים נגד הקתוליות
1605 – המהדורה הראשונה של דון קישוט יוצאת לאור במדריד
1620 – גאבור בתלן מקבל לידיו שני שלישים מהממלכה ההונגרית מידי השלטון ההבסבורגי
1756 – בריטניה ופרוסיה חותמות על אמנת וסטמינסטר
1793 – מלך צרפת לואי השישה עשר נדון למוות על ידי האספה הלאומית במהלך המהפכה
1909 – המשלחת הראשונה בראשותו של ארנסט שקלטון מגיעה לקוטב הדרומי המגנטי
1914 – הסופר מקסים גורקי חוזר לרוסיה
1917 – מלחמת העולם הראשונה: נשלח מברק צימרמן
1919 – מתקבל התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית ("חוק היובש"), ונאסרת מכירת משקאות אלכוהוליים בארצות הברית
1920 – בפריז חבר הלאומים מתכנס לראשונה
1938 – חנוכת בית הכנסת כדורי בפורטו – מבנה בית הכנסת הגדול ביותר בחצי האי האיברי
1942 – מלחמת העולם השנייה: האימפריה היפנית פולשת לבורמה
1942 – תחילת גירוש יהודי לודז' לחלמנו
1944 – גנרל אייזנהאור מקבל בלונדון את הפיקוד על כוח הפלישה של בעלות הברית
1945 – אדולף היטלר נכנס לפיהררבונקר, בו התאבד בסיום המלחמה
1948 – נפילת מחלקת הל"ה, מחלקת פלמ"ח שהתגלתה בדרכה לגוש עציון, ולוחמיה נפלו בקרב
1950 – בלגיה, לוקסמבורג והולנד מכירות במדינת ישראל
1951 – מתחילה מתקפת הווייט מין על האנוי
1956 – מצרים מאשרת חוקה חדשה
1961 – רשת ריגול סובייטית מתגלה בבריטניה
1963 – ניקיטה חרושצ'וב טוען שלברית המועצות יש פצצת אטום של 100 מגהטון
1970 – לאחר הובלת הפיכה צבאית כנגד המוכה, משתלט מועמר קדאפי על לוב
1979 – המהפכה האיראנית: השאח הפרסי, מוחמד רזה שאה פהלווי, בורח יחד עם משפחתו למצרים
1988 – מתנגד המשטר הצ'כי ואצלב האבל נעצר בפראג באשמת השתתפות בהפגנות נגד הממשלה הקומוניסטית
1992 – הפסקת אש מושגת באל סלוודור
1997 – הכנסת מאשרת את הסכם חברון
2001 – נשיא קונגו, לורן קבילה נרצח על ידי שומר ראשו
2003 – מעבורת החלל קולומביה משוגרת למשימת STS-107, עם האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון, משימה שממנה לא שבה
2006 – אלן ג'ונסון-סירליף מושבעת כנשיאת ליבריה, והופכת לאישה הראשונה באפריקה שנבחרת לעמוד בראש מדינה
2008 – כ-200 פעילי אל-קאעידה השתלטו על בסיס צבאי בפקיסטן ליד הגבול עם אפגניסטן. במהלך הקרב נהרגו כ-40 חמושים ושבעה חיילים
2013 – תחילת משבר בני הערובה באתר הגז עין אמנאס: השתלטות חמושים איסלמיים מצפון מאלי על אתר הגז הטבעי "עין אמנאס" במזרח אלג'יריה
2016 – הוסרו הסנקציות על איראן בעקבות הסכם הגרעין
2017 – התרסקות טיסה 6491 של טורקיש איירליינס, בה נהרגים 39 בני אדם
2019 – ערוץ עשר ורשת 13 מתמזגים ומתחילים להפעיל את ערוץ 13
נולדו
ממוזער|248x248 פיקסלים|רנה מאנז'ו
1409 – רנה מאנז'ו, דוכס אנז'ו ורוזן פרובאנס, נחשב לאחד ממבשרי הרנסאנס (נפטר ב-1480)
1901 – פולחנסיו בטיסטה, שליט קובה (נפטר ב-1973)
1908 – עזרא קורין, רופא ופעיל חברתי ישראלי (נפטר ב-1976)
1908 – מרדכי אולמרט, חבר הכנסת, אביו של אהוד אולמרט (נפטר ב-1998)
1908 – אתל מרמן, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-1984)
1921 – שמואל טולידאנו, איש "מוסד" בכיר, יועץ לענייני ערבים של ראשי הממשלה לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין, וחבר הכנסת בכנסת התשיעית (נפטר ב-2022)
1921 – יצחק יחזקאל, שחיין ישראלי (נפטר ב-2010)
1922 – משה נצר, מפקד בפלמ"ח וראש מועצה אזורית זבולון (נפטר ב-2009)
1924 – אלכסנדר טישמה, סופר סרבי (נפטר ב-2003)
1926 – יהודה לוי, פיזיקאי וחוקר יהדות אמריקאי ישראלי (נפטר ב-2019)
1927 – צבי טל, שופט בבית המשפט העליון בישראל (נפטר ב-2021)
1928 – סיד קיוויט, אתלט יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2019)
1930 – נורמן פודהורץ, סופר, עיתונאי ועורך יהודי אמריקאי
1931 – יוהאנס ראו, נשיא גרמניה (נפטר ב-2006)
1932 – דיאן פוסי, זואולוגית אמריקאית (נפטרה ב-1985)
1933 – סוזן סונטג, סופרת, במאית קולנוע, פילוסופית, ופעילה פוליטית וחברתית אמריקאית (נפטרה ב-2004)
1934 – וסילי לנובוי, שחקן תיאטרון וקולנוע רוסי וסובייטי (נפטר ב-2021)
1938 – תמר רוס, פרופסור לפילוסופיה כללית ולפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן
1941 – צדי צרפתי, במאי תיאטרון ובמאי טלוויזיה ישראלי
1945 – וים סורביר, כדורגלן ומאמן כדורגל הולנדי (נפטר ב-2020)
1946 – לידיה לזרוב, שייטת ישראלית
1948 – צבי עצמון, משורר עברי, עורך, מורה וביולוג
1950 – דבי אלן, שחקנית אמריקאית
1952 – פואד השני, אחרון מלכי מצרים
1957 – אילן בן דב, איש עסקים ישראלי
1971 – גיא פרידמן, שחקן, כוכב ילדים ומדבב ישראלי
1973 – משה כהן, זמר ושחקן ישראלי
1974 – גולן יוכפז, עיתונאי, מגיש ועורך חדשות ישראלי
1974 – קייט מוס, דוגמנית אנגלייה
1975 – גדי סבן, שחקן טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1977 – אריק זאבי, ג'ודוקא ישראלי
1979 – אליה, זמרת ושחקנית אמריקאית (נפטרה ב-2001)
1980 – לין-מנואל מירנדה, שחקן אמריקאי
1981 – שרי אלפי, שחקנית וזמרת ישראלית
1981 – רודריגו גונזלס, שחקן טלוויזיה ישראלי-צ'יליאני ויוצר תוכן דוקומנטרי לטלוויזיה
1992 – דיאנה גולבי, זמרת ישראלית
1994 – דניאל ששון, כדורסלן ישראלי (נפטר ב-2022)
1996 – אבי אבורומי, זמר ערבי-ישראלי מרקע מוסלמי שהתגייר
נפטרו
ממוזער|203x203 פיקסלים|אדוארד גיבון
1464 – דזידריו דה סטיניאנו, פסל איטלקי בתקופת הרנסאנס. (נולד ב-1430)
1595 – מוראט השלישי, הסולטאן השנים עשר של האימפריה העת'מאנית (נולד ב-1546)
1794 – אדוארד גיבון, היסטוריון אנגלי (נולד ב-1737)
1891 – ליאו דליב, מלחין צרפתי (נולד ב-1836)
1935 – אמא בארקר, חברת כנופיית פשע שנהרגה בפשיטה של ה-FBI (נולדה ב-1871)
1936 – אלברט פיש, רוצח סדרתי וקניבל אמריקאי (נולד ב-1870)
1942 – קרול לומברד, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1908)
1957 – ארטורו טוסקניני, מנצח איטלקי (נולד ב-1867)
1964 – אהרן ציזלינג, חבר הכנסת מטעם מפ"ם ואחדות העבודה, מחותמי מגילת העצמאות (נולד ב-1901)
1982 – משה חריף, פוליטיקאי ישראלי (נולד ב-1933)
1984 – סעד חדאד, מייסד צבא דרום לבנון (נולד ב-1936)
2001 – לורן קבילה, מהפכן ופוליטיקאי קונגולזי שכיהן בתפקיד נשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (נולד ב-1939)
2005 – גודרון וגנר, שחיינית מזרח גרמניה (נולדה ב-1955)
2007 – יורי שטרן, כלכלן, אסיר ציון וחבר הכנסת מטעם ישראל בעליה וישראל ביתנו (נולד ב-1949)
2012 – עפרון אטקין, שחקן ומדבב ישראלי (נולד ב-1952)
2014 – היראו אונודה, קצין מודיעין יפני (נולד ב-1922)
2017 – יוג'ין סרנן, אסטרונאוט בג'מיני 9, אפולו 10 ומפקד משימת אפולו 17 לירח והאדם האחרון שהלך על הירח (נולד ב-1934)
2018 – ברדפורד דילמן, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1930)
2019 – עמליה כהנא-כרמון, סופרת ישראלית (נולדה ב-1926)
2019 – מרים פרסלר, סופרת ומתרגמת גרמנייה ממוצא יהודי (נולדה ב-1940)
2020 – כריסטופר טולקין, בנו הצעיר של ג'ון רונלד רעואל טולקין ועורך ספריו שיצאו לאחר מותו של המחבר (נולד ב-1924)
2020 – אפריין סאנצ'ס, שוער ומאמן כדורגל קולומביאני (נולד ב-1926)
2021 – משה לגיל, שחקן ומאמן כדוריד ישראלי (נולד ב-1938)
2021 – פיל ספקטור, פזמונאי, מוזיקאי, גיטריסט ומפיק מוזיקלי יהודי-אמריקאי (נולד ב-1939)
2022 – טובה ברלינסקי, ציירת ישראלית (נולדה ב-1915)
2022 – מיכאל בריצ'ר, מדען יהודי קנדי, ממניחי היסודות האקדמיים לחקר מדיניות החוץ של ישראל (נולד ב-1925)
2022 – כרמלה קורן, זמרת ישראלית (נולדה ב-1938)
2022 – איברהים בובאכר קייטה, נשיא וראש ממשלת מאלי (נולד ב-1945)
2023 – ג'ינה לולובריג'ידה, שחקנית איטלקייה (נולדה ב-1927)
2024 – חולדה גורביץ, פעילה חברתית ישראלית (נולדה ב-1926)
חגים ואירועים ביום זה
תאילנד – יום המורה
15 בינואר – 17 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א יו
קטגוריה:ינואר
| 2024-09-01T11:04:25
|
18 בינואר
|
18 בינואר הוא היום ה-18 בשנה, בשבוע ה-3 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 347 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
749 – "רעש השביעית" בארץ-ישראל שהחריב את בית שאן, טבריה, רמלה וחלקים מירושלים
1486 – חתונת הנרי השביעי, מלך אנגליה ואליזבת מבית יורק מסמלת את סיום מלחמות השושנים
1535 – פרנסיסקו פיסארו מקים את לימה, בירת פרו
1671 – שודד הים הנרי מורגן משתלט על פנמה סיטי, בוזז אותה ומעלה אותה באש
1701 – נוסדה ממלכת פרוסיה בידי פרידריך הראשון
1778 – ג'יימס קוק מגיע לאיי הוואי
1788 – העבריינים הראשונים מגיעים מממלכת בריטניה הגדולה לאוסטרליה, ויוצרים את מושבת העונשין הראשונה
1871 – אוטו פון ביסמרק ווילהלם הראשון מכריזים בוורסאי על הקמת הרייך השני, ולמעשה איחוד גרמניה מאחדים את גרמניה
1911 – הנחיתה הראשונה על נושאת מטוסים, בסן פרנסיסקו
1919 – נפתחה ועידת השלום בפריז שסיימה את מלחמת העולם הראשונה
1943 – התנגדות חמושה ראשונה לאקציה בגטו ורשה
1944 – בית האופרה "מטרופוליטן" בניו יורק פותח לראשונה את שעריו בפני קונצרט ג'אז
1945 – תחילת פינוי מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ – 58,000 אסירים נשלחים לצעדת מוות
1945 – מלחמת העולם השנייה: נסגר מחנה ההשמדה חלמנו
1945 – הצבא האדום משחרר את גטו בודפשט
1969 – נחיתת נחיתת החללית סויוז 5, שבמהלכה רצף תקלות גרם לחללית לסטות ממסלולה ולקוסמונאוט להפצע. הוא נחלץ מהחללית והחל במסע כדי למצוא עזרה
1974 – ישראל ומצרים חותמות על הסכם הפרדת כוחות
1976 – מלחמת האזרחים הלבנונית: טבח כרנתינא
1977 – מדענים אמריקאים מגלים את החיידק שגורם למחלת הליגיונרים
1986 – נחיתת מעבורת החלל קולומביה STS-61-C לאחר שהות בחלל של 6 ימים
2003 – במהלך משימת מעבורת החלל קולומביה STS-107 הופעל לראשונה הניסוי הישראלי MEIDEX מעל ישראל
2009 – תום מבצע עופרת יצוקה
2013 – שתי מכוניות תופת התפוצצו בדמשק בירת סוריה, 100 הרוגים
2023 – בהתרסקות מסוק מעל העיר ברובארי באוקראינה נהרגים 14 אנשים, ביניהם שר הפנים דניס מונסטירסקי
נולדו
ממוזער|214x214 פיקסלים|א.א. מילן
1659 – דאמריס מאשם, אחת הפילוסופיות האנגליות הראשונות (נפטרה ב-1708)
1689 – מונטסקיה, סופר ופילוסוף צרפתי (נפטר ב-1755)
1782 – דניאל ובסטר, מדינאי ונואם אמריקאי בולט (נפטר ב-1852)
1849 – אדמונד ברטון, ראש ממשלת אוסטרליה הראשון (נפטר ב-1920)
1879 – אנרי ז'ירו, מדינאי ואיש צבא צרפתי (נפטר ב-1949)
1882 – א.א. מילן, סופר בריטי (נפטר ב-1956)
1892 – אוליבר הארדי, "השמן" מצמד הקומיקאים שנודע בשם "השמן והרזה" (נפטר ב-1957)
1904 – קרי גראנט, שחקן קולנוע (נפטר ב-1986)
1911 – דני קיי, שחקן (נפטר ב-1987)
1919 – טוני טורק, שוער כדורגל גרמני (נפטר ב-1984)
1922 – יחזקאל בראון, מלחין ישראלי (נפטר ב-2014)
1928 – אלכסנדר גומלסקי, מאמן כדורסל רוסי (נפטר ב-2005)
1930 – מריה דה לורדס פינטסילגו, האישה הראשונה (והיחידה בינתיים) לכהן כראש ממשלת פורטוגל (נפטרה ב-2004)
1930 – שמואל פלאטו-שרון, איש עסקים וחבר הכנסת (נפטר ב-2018)
1931 – יהודה אפרוני, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה (נפטר ב-2017)
1931 – צ'ון דו-הוואן, מדינאי ואיש צבא דרום קוריאני, שכיהן כנשיאה החמישי של קוריאה הדרומית (נפטר ב-2021)
1932 – אהרן פלדמן, ראש ישיבת נר ישראל בבולטימור, מרילנד, וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית
1932 – כריסטיאן מרטל, שחקנית צרפתייה
1935 – גד יעקבי, שר וחבר הכנסת מטעם המערך, שגריר ישראל באו"ם (נפטר ב-2007)
1936 – שלמה אליהו, איש עסקים וחבר הכנסת
1937 – ג'ון יום, פוליטיקאי מצפון אירלנד, חתן פרס נובל לשלום (נפטר ב-2020)
1938 – אנתוני גידנס, מפרסם התאוריה המבנית
1941 – יוסי פלד, יו"ר חברת קו צינור אילת אשקלון, שר, חבר הכנסת ואלוף פיקוד הצפון
1944 – פול קיטינג, ראש ממשלת אוסטרליה ה-24
1945 – אורה פטישי, סופרת ישראלית
1945 – גדי יגיל, שחקן ובדרן ישראלי
1946 – משה הלל, זמר ישראלי
1947 – טקאשי קיטאנו, במאי קולנוע ושחקן יפני
1950 – דינו מנגין, מגדולי הכדורסלנים האיטלקים, נשיא פדרציית הכדורסל האיטלקית
1951 – אלייז'ה קמינגס, פוליטיקאי ופעיל זכויות אזרח אפרו-אמריקאי (נפטר ב-2019)
1955 – חוה פנחס-כהן, משוררת ישראלית, סופרת ומתרגמת, עורכת כתב העת "דימוי" (נפטרה ב-2022)
1955 – קווין קוסטנר, שחקן קולנוע אמריקאי
1956 – ג'ק שרמן, מוזיקאי וגיטריסט אמריקאי, הגיטריסט השני שהצטרף ללהקת הרוק רד הוט צ'ילי פפרז (נפטר ב-2020)
1957 – ארנולדו איגואראן, כדורגלן קולומביאני
1958 – דורון מזר, זמר ישראלי
1963 – גילי בן אוזיליו, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית (נפטרה ב-2009)
1963 – גיל פרנק, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי
1967 – איוואן זמורנו, כדורגלן צ'ילאני
1968 – אלי רבי, מאמן כדורסל ישראלי
1969 – דייב בטיסטה, מתאבק עבר אמריקאי
1971 – ז'וזפ גוארדיולה, כדורגלן עבר ומאמן כדורגל
1971 – ג'ונתן דייוויס, סולן להקת הנו-מטאל קורן
1972 – תייסיר אל-ג'עברי, טרוריסט פלסטיני (נהרג ב-2022)
1974 – ארז תדמור, במאי קולנוע ותסריטאי ישראלי זוכה פרס אופיר
1978 – תור הוסהובד, רוכב עבר באופני כביש
1980 – רוברט גרין, כדורגלן אנגלי ששיחק בעמדת השוער בנבחרת אנגליה
1980 – ג'ייסון סיגל, שחקן אמריקאי ממוצא יהודי
1999 – קראן בראר, שחקן אמריקאי
2000 – אנדרס בלנטה, כדורגלן קולומביאני (נפטר ב-2022)
נפטרו
ממוזער|226x226 פיקסלים|לאון התראקי
ממוזער|215x215 פיקסלים|תמר, מלכת גאורגיה
52 לפנה"ס – פובליוס קלודיוס פולכר, פוליטיקאי רומאי (נולד ב-92 לפנה"ס)
474 – לאון הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-401)
748 – אודילו, דוכס בוואריה
1213 – תמר, מלכת גאורגיה, המולכת הגאורגית הראשונה, תקופת מלוכתה נחשבת לתור הזהב של גאורגיה (נולדה ב-1160)
1367 – פדרו הראשון, מלך פורטוגל (נולד ב-1320)
1479 – לודוויג התשיעי, דוכס בוואריה (נולד ב-1417)
1862 – ג'ון טיילר, נשיאה ה-10 של ארצות הברית (נולד ב-1790)
1890 – אמדאו הראשון, מלך ספרד (נולד ב-1845)
1914 – ז'ורז' פיקאר, איש צבא צרפתי שנאבק למען אלפרד דרייפוס (נולד ב-1854)
1919 – הנסיך ג'ון מהממלכה המאוחדת (נולד ב-1905)
1936 – רודיארד קיפלינג, סופר בריטי (נולד ב-1865)
1947 – שבתאי לוז'ינסקי, פעיל ציוני בולט (נולד ב-1896)
1974 – ביל פינגר, קומיקסאי אמריקאי (נולד ב-1914)
1976 – ברוך אגדתי, צייר, רקדן ואיש רוח ישראלי (נולד ב-1895)
1985 – מרדכי בנטוב, מראשי השומר הצעיר ומפ"ם (נולד ב-1900)
1997 – אדריאנה קסלוטי, שחקנית, מדבבת וזמרת אמריקאית (נולדה ב-1916)
2008 – עוזי כהן, סגן ראש עיריית רעננה (נולד ב-1952)
2013 – רון נחמן, ראש עיריית אריאל (נולד ב-1942)
2015 – נתן ניר, תת-אלוף, כיהן כמפקד חטיבה 217 בתקופת מלחמת יום הכיפורים (נולד ב-1935)
2015 – אלברטו ניסמן, תובע נגד נשיאת ארגנטינה באשמת טיוח עובדות על הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס (נולד ב-1963)
2015 – ג'יהאד מוע'ניה, מפקד חזבאללה בגולן הסורי ובנו של עימאד מוע'ניה, מספר 2 בחזבאללה שנהרג ב-2008 (נולד ב-1991)
2016 – גלן פריי, מוזיקאי ושחקן אמריקאי, ממייסדי להקת האיגלס (נולד ב-1948)
2017 – יוסל ברגנר, צייר, אמן ואומן, מאייר ספרים, צייר תפאורות ומעצב תלבושות לתיאטרון ישראלי (נולד ב-1920)
2020 – דייוויד אולני, זמר-יוצר אמריקאי (נולד ב-1948)
2021 – דני רום, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1940)
2021 – ז'אן-פייר בכרי, שחקן ותסריטאי קולנוע יהודי-צרפתי (נולד ב-1951)
2022 – אליעזר שביד, פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית (נולד ב-1929)
2022 – פרנסיסקו חנטו, כדורגלן ומאמן ספרדי (נולד ב-1933)
2023 – דניס מונסטירסקי, פוליטיקאי אוקראיני (נולד ב-1980)
2023 – דייוויד קרוסבי, זמר-יוצר רוק ופולק אמריקאי (נולד ב-1941)
2024 – אמנון רובינשטיין, משפטן, פובליציסט וסופר ישראלי (נולד ב-1931)
חגים ואירועים החלים ביום זה
חג ההתגלות על פי הנצרות האורתודוקסית
17 בינואר – 19 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א יח
קטגוריה:ינואר
| 2024-09-05T04:40:07
|
19 בינואר
|
19 בינואר הוא היום ה-19 בשנה, בשבוע ה-3 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 346 ימים (347 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1419 – מלחמת מאה השנים: הנרי החמישי מלך אנגליה משלים את כיבוש נורמנדי
1806 – האימפריה הבריטית כובשת את כף התקווה הטובה
1817 – כוח בפיקודו של חוסה דה סן מרטין יוצא מארגנטינה בדרך לשחרור צ'ילה
1853 – הצגת הבכורה של האופרה "איל טרובטורה" מאת ג'וזפה ורדי
1945 – מלחמת העולם השנייה: הצבא האדום משחרר את לודז' ואת קרקוב שבפולין ואת קושיצה שבצ'כוסלובקיה
1945 – מלחמת העולם השנייה: המחתרת הפולנית ארמייה קריובה מתפרקת
1949 – המעפילים שנשלחו לקפריסין מגיעים לישראל
1955 – משחק הלוח שבץ-נא מומצא
1966 – אינדירה גנדי נבחרת לראש ממשלת הודו
1983 – קלאוס ברבי, פושע מלחמה נאצי, נעצר בבוליביה
1986 – וירוס המחשבים האישיים הראשון בעולם, Brain , מופץ
1993 – נחיתת מעבורת החלל אנדוור STS-54 לאחר שהות של 6 ימים בחלל
1998 – מטוסי הקרב F-15I נוחתים לראשונה בישראל, בבסיס חצרים
2001 – האופרה הישראלית מעלה אופרה מקורית – "אלפא ואומגה" מאת גיל שוחט ודורי מנור
2003 – משימת מעבורת החלל קולומביה STS-107: שיר השכמה לאילן רמון התשמע קולי, השיר העברי הראשון בחלל
2006 – החללית הבלתי מאוישת ניו הוריזונס משוגרת במטרה להגיע אל כוכב הלכת פלוטו ולאסוף מידע ותמונות עליו
2010 – ההתנקשות במחמוד אל-מבחוח בדובאי
2012 – האתר לשיתוף קבצים megaupload נסגר על ידי ה-FBI לאחר שהפר זכויות יוצרים על סך 500 מיליון דולר
נולדו
ממוזער|251x251 פיקסלים|רוברט אי לי
ממוזער|238x238 פיקסלים|אדגר אלן פו
ממוזער|220x220 פיקסלים|פול סזאן
399 – פולכריה, שליטה ביזנטית וקדושה נוצרייה (נפטרה ב-453)
1200 – דוגן, מורה זן יפני (נפטר ב-1253)
1544 – פרנסואה השני, מלך צרפת (נפטר ב-1560)
1736 – ג'יימס ואט, ממציא מנוע הקיטור (נפטר ב-1819)
1807 – רוברט אדוארד לי, קצין צבא אמריקאי, מהחשובים בקציני צבא הקונפדרציה (נפטר ב-1870)
1809 – אדגר אלן פו, סופר ומשורר (נפטר ב-1849)
1839 – פול סזאן, צייר צרפתי (נפטר ב-1905)
1878 – הרברט צ'פמן, מאמן כדורגל אנגלי שזכה במספר אליפויות עם האדרספילד טאון וארסנל (נפטר ב-1934)
1879 – גווידו פוביני, מתמטיקאי איטלקי יהודי, הידוע בשל משפט פוביני והמטריקה מטריקת פוביני-סטאדי (נפטר ב-1943)
1905 – אובטה קאלפ הובי, שרת הבריאות הראשונה בארצות הברית (נפטרה ב-1995)
1920 – חוויאר פרז דה קוויאר, מזכ"ל האו"ם בשנים 1991-1982 (נפטר ב-2020)
1920 – מרדכי מקלף, הרמטכ"ל השלישי של צה"ל (נפטר ב-1978)
1920 – רוברטו לווינגסטון, קצין צבא ארגנטינאי (נפטר ב-2015)
1921 – פטרישה הייסמית', סופרת אמריקאית של מותחנים פסיכולוגיים (נפטרה ב-1995)
1923 – מרקוס וולף, "האיש ללא פנים" – ראש השטאזי (נפטר ב-2006)
1923 – ג'ין סטייפלטון, שחקנית אמריקאית, מוכרת בעיקר מהכל נשאר במשפחה (נפטרה ב-2013)
1929 – אלכס וייס, מעבד מוזיקלי ישראלי (נפטר ב-2001)
1929 – נל נודינגס, פילוסופית של החינוך, מרצה באוניברסיטאות סטנפורד וקולומביה (נפטרה ב-2022)
1930 – טיפי הדרן, שחקנית אמריקאית, פעילה למען זכויות בעלי חיים ודוגמנית אופנה
1935 – אילן עמית, מתמטיקאי והוגה דעות ישראלי (נפטר ב-2013)
1940 – אריס סאן, זמר ממוצא יווני שהשתקע בישראל ובארצות הברית (נפטר ב-1992)
1940 – צביה גרנות, מטפלת זוגית, סופרת ועיתונאית ישראלית
1942 – דורון בנדל, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף אשר פיקד על גדוד 932 (נפטר ב-2005)
1943 – ג'ניס ג'ופלין, זמרת אמריקאית (נפטרה ב-1970)
1943 – לארי קלארק, במאי אמריקאי
1945 – דני קורן, חוקר מדע המדינה וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בשלהי הכנסת ה-16 (נפטר ב-2024)
1946 – דולי פרטון, זמרת קאנטרי אמריקאית
1951 – שי אשכנזי, פרופסור מן המניין ודיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל בשומרון
1951 – שלמה יידוב, מלחין, גיטריסט, זמר ומעבד ישראלי
1954 – אסתר שקלים, משוררת ישראלית פמיניסטית מזרחית
1954 – סינדי שרמן, צלמת אמריקאית
1954 – יהודה קיסר, גיטריסט ומוזיקאי ישראלי
1955 – אברהם בורג, יושב ראש הכנסת לשעבר
1955 – אסתר שמיר, זמרת, פזמונאית ומפתחת שיטת ריפוי באמצעות הקול
1957 – שלום רוקבן, כדורגלן ישראלי
1961 – עודד לבינסון, עורך דין ומגיש בגלי צה"ל
1966 – סטפן אדברג, טניסאי שוודי
1966 – נילי לנדסמן, סופרת, מורה ליוגה ועיתונאית ישראלית
1969 – סטיב סטונטון, כדורגלן ומאמן אירי
1974 – אייל שחר, זמר, פזמונאי ומלחין ישראלי
1980 – ג'נסון באטון, נהג מרוצים בריטי
1981 – מורן רבינוביץ', שחיינית ישראלית
1985 – דמיאן שאזל, תסריטאי ובמאי קולנוע אמריקאי
1985 – יהל דורון, מוזיקאי ישראלי, חלק מהצמד גיא ויהל
1992 – מק מילר, ראפר ומפיק מוזיקלי אמריקאי-יהודי (נפטר ב-2018)
1992 – לוגאן לרמן, שחקן קולנוע יהודי-אמריקאי
1992 – שון ג'ונסון, מתעמלת עבר אמריקאית
1995 – מקסי רולון, כדורגלן ארגנטינאי ששיחק בעמדת קשר הכנף (נפטר ב-2022)
1995 – מת'יו ואן דר פול, רוכב סייקלו-קרוס ואופני כביש הולנדי
נפטרו
1302 – אל-חאכם הראשון, הח'ליפה העבאסי הסמלי השני שמשל בקהיר (נולד ב-1247)
1526 – איזבלה מאוסטריה, הייתה בתו של פליפה הראשון, מלך קסטיליה (נולדה ב-1501)
1576 – הנס זקס, סנדלר, משורר ומחזאי גרמני בן המאה ה-16 מן העיר נירנברג (נולד ב-1494)
1799 – מריה גאטנה אנייזי, מתמטיקאית ופילוסופית איטלקייה (נולדה ב-1718)
1803 – מרכוס הרץ, רופא ופילוסוף יהודי-גרמני (נולד ב-1747)
1822 – ג'יימס גררד, פוליטיקאי אמריקאי ומושל קנטקי השני (נולד ב-1749)
1949 – בנג'מין אנדרסון, כלכלן אמריקאי (נולד ב-1886)
1952 – יוסף בצרי, הואשם בפעילות ציונית מחתרתית, והועלה לגרדום בבגדאד (נולד ב-1923)
1952 – שלום צאלח, הואשם בפעילות ציונית מחתרתית, והועלה לגרדום בבגדאד (נולד ב-1923)
1969 – יאן פאלאך, סטודנט צ'כי שהתאבד כמחאה על הפלישה הסובייטית (נולד ב-1948)
1972 – מיכאל רבין, כנר יהודי-אמריקאי (נולד ב-1936)
1982 – אליס רז'ינה, זמרת ברזילאית (נולדה ב-1945)
1990 – ארתור גולדברג, פוליטיקאי ומשפטן יהודי-אמריקאי (נולד ב-1908)
1990 – אלכסנדר פצ'רסקי, מנהיג המרד במחנה ההשמדה סוביבור בשנת 1943 (נולד ב-1909)
1990 – אושו, פילוסוף, סופר ומיסטיקן הודי (נולד ב-1931)
2000 – הדי לאמאר, שחקנית אמריקאית ממוצא אוסטרי וממציאה (נולדה ב-1913)
2003 – פרנסואז ז'ירו, עיתונאית, מחברת ופוליטיקאית צרפתייה (נולדה ב-1916)
2007 – דני דוהרטי, זמר, פזמונאי, מוזיקאי ושחקן קנדי, מהחברים המייסדים של להקת האמהות והאבות (נולד ב-1940)
2009 – פרלי פלציג, אמן ישראלי (נולד ב-1917)
2010 – מחמוד אל-מבחוח, פעיל חמאס, מראשוני הפעילים בגדודי עז א-דין אל-קסאם (נולד ב-1960)
2012 – שרגא גפני, סופר ישראלי, חתם על ספריו הן בשמו האמיתי והן בשמות-העט און שריג, אבנר כרמלי, איתן דרור ויגאל גולן (נולד ב-1926)
2014 – עזריה אלון, בין מקימי החברה להגנת הטבע ושומר טבע מפורסם (נולד ב-1918)
2015 – מיכל זמורה-כהן, פסנתרנית ומוזיקולוגית ישראלית (נולדה ב-1926)
2016 – אטורה סקולה, במאי קולנוע ותסריטאי איטלקי (נולד ב-1931)
2018 – דורון רובין, אלוף בצה"ל ואיש עסקים ישראלי (נולד ב-1944)
2018 – דורותי מלון, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1924)
2019 – נייתן גלייזר, סוציולוג יהודי אמריקאי, מראשי הנאו-קונסרבטיבים ו"האינטלקטואלים של ניו יורק" (נולד ב-1923)
2019 – פרנססק סמפדרו, כדורגלן ספרדי-ולנסיאני (נולד ב-1934)
2021 – אמירה זמיר, אתלטית ישראלית, אלופה ושיאנית ישראל בקפיצה לרוחק (נולדה ב-1924)
2022 – דויד קוקס, סטטיסטיקאי בריטי (נולד ב-1924)
2022 – יבגני אריה, במאי תיאטרון ישראלי והמנהל האמנותי של תיאטרון גשר (נולד ב-1947)
2022 – הנס-יורגן דורנר, כדורגלן ומאמן כדורגל גרמני (נולד ב-1951)
2022 – גספר אוליאל, שחקן ודוגמן צרפתי (נולד ב-1984)
2024 – שמעון גרינהויז, ניצול שואה ששימש כמנהל בית הספר עמל ב' בפתח תקווה (נולד ב-1930)
2024 – יוסי לוין, ממובילי ענף הדאייה בישראל (נולד ב-1935)
2024 – לאנס לארסון, שחיין אמריקאי, שיאן עולם במשחה ל-100 מטר פרפר ול-200 מטר מעורב אישי ואלוף אולימפי (נולד ב-1940)
חגים ואירועים החלים ביום זה
טקסס – יום גיבורי הקונפדרציה (יום הולדתו של רוברט אדוארד לי)
באג 2038
18 בינואר – 20 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א יט
קטגוריה:ינואר
| 2024-08-29T12:12:26
|
20 בינואר
|
20 בינואר הוא היום ה-20 בשנה, בשבוע ה-3 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 345 ימים (346 ימים בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
250 – רדיפות דקיוס: קיסר האימפריה הרומית דקיוס מכריז על רדיפות נגד הנוצרים, במהלכן מוצא להורג האפיפיור פביאנוס
1144 – ז'ופרואה החמישי, רוזן אנז'ו, מכריז על עצמו ברואן כדוכס נורמנדיה
1265 – המושב הראשון של הפרלמנט הבריטי מתכנס בארמון וסטמינסטר, בראשותו של לורד סימון דה מונפורט
1320 – ולדיסלאב לוקיטק מתמנה למלך פולין
1458 – מתיאש הוניאדי מוכתר למלך הונגריה
1479 – פרננדו השני מלך אראגון מוכתר כמלך ארגון. ביחד עם אשתו, איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה הם שולטים במרבית חצי האי האיברי
1523 – כריסטיאן השני, מלך דנמרק מודח מכס המלוכה בדנמרק ונורווגיה (הודח מכס המלוכה השוודי עוד קודם לכן); תחילת שלטונו של פרדריק הראשון, מלך דנמרק
1612 – מתיאס מתמנה לקיסר הקיסרות הרומית הקדושה
1865 – למרקוס אדנה תומפסון רושם פטנט על רכבת ההרים
1891 – ליליואוקלאני מוכתרת כמלכת הוואי
1910 – תחילת שיטפון 1910 בפריז (עד 28 בינואר)
1917 – פעילי ניל"י מותקפים על ידי בדואים מדרום לרפיח בדרכם ליצור קשר עם הבריטים – אבשלום פיינברג נרצח, אך עמיתו יוסף לישנסקי מצליח במשימתו
1921 – טורקיה מכריזה על עצמה כרפובליקה עצמאית
1937 – פרנקלין דלאנו רוזוולט, מושבע לכהונה השנייה כנשיא ארצות הברית, ומאז ביום זה מושבעים נשיאי ארצות הברית וסגניהם
1941 – מוקם חיל האוויר הברזילאי
1942 – השואה: מתכנסת ועידת ואנזה, שבה סוכמו פרטי הביצוע של הפתרון הסופי
1945 – מלחמת העולם השנייה: הונגריה חוצה את הקווים ומצטרפת לבעלות הברית
1945 – מלחמת העולם השנייה: הצבא האדום משחרר את מחנה הריכוז פלאשוב, שהיה כבר ריק מאדם
1946 – שארל דה גול מתפטר מנשיאות צרפת עקב חילוקי דעות על החוקה
1946 – הפלמ"ח מפוצץ תחנת רדאר בריטית בכרמל
1951 – החל מבצע ייבוש החולה שנועד להוסיף שטחי חקלאות
1961 – ג'ון פיצג'רלד קנדי מושבע כנשיא בארצות הברית. הוא הנשיא הצעיר ביותר והקתולי הראשון. בנאום ההכתרה שלו אומר: "אל תשאלו מה אמריקה יכולה לעשות בשבילכם, תשאלו מה אתם יכולים למען אמריקה"
1976 – מלחמת האזרחים בלבנון: לוחמי אש"ף טובחים מאות אזרחים נוצרים בטבח דאמור
1981 – מסתיים משבר בני הערובה באיראן
1986 – הממלכה המאוחדת וצרפת מכריזות על תוכנית מנהרת התעלה
1996 – יאסר ערפאת נבחר למשרת יו"ר הרשות הפלסטינית
1997 – בעקבות שידור בערוץ הראשון מתפוצצת פרשת בר-און חברון
2001 – בהפיכה שמתרחשת בפיליפינים מודח הנשיא ג'וסף אסטרדה ומוחלף על ידי גלוריה מקפגל ארויו
2005 – אירלנד משלימה את המעבר לשיטה המטרית
2009 – ברק אובמה מושבע לנשיא ה-44 של ארצות הברית, והופך לנשיא השחור הראשון של ארצות הברית
2018 – חמושים במדי צבא פשטו על מלון "אינטרקונטיננטל" בקאבול בירת אפגניסטן והרגו לפחות 19 בני אדם, בהם שישה זרים
2018 – טורקיה פתחה במבצע "ענף זית" במחוז עפרין שבצפון סוריה נגד הכוחות הכורדיים
2019 – ישראל וצ'אד חידשו את היחסים הדיפלומטיים ביניהן
2021 – ג'ו ביידן נשבע אמונים ונכנס לתפקידו כנשיא ה-46 של ארצות הברית, זאת לאחר זכייתו בבחירות לנשיאות ארצות הברית
נולדו
ממוזער|255x255 פיקסלים|גורדיאנוס השלישי
ממוזער|217x217 פיקסלים|סבסטיאן מינסטר
ממוזער|212x212 פיקסלים|באז אולדרין
225 – גורדיאנוס השלישי, קיסר רומי (נפטר ב-244)
1029 – אלפ ארסלאן, הסולטאן השני בשושלת הסלג'וקית (נפטר ב-1072)
1488 – סבסטיאן מינסטר, הומניסט גרמני, תאולוג, קרטוגרף ובלשן של השפה העברית (נפטר ב-1552)
1554 – סבשטיאו, מלך פורטוגל (נפטר ב-1578)
1586 – יוהאן הרמן שיין, מלחין גרמני (נפטר ב-1630)
1716 – קרלוס השלישי, מלך ספרד (נפטר ב-1788)
1775 – אנדרה-מארי אמפר, פיזיקאי ומתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1836)
1855 – ארנסט שוסון, מלחין צרפתי (נפטר ב-1899)
1869 – פרדריק מתיאס אלכסנדר, מפתח שיטת אלכסנדר (נפטר ב-1955)
1873 – יוהנס וילהלם ינסן, סופר ומשורר דני, חתן פרס נובל לספרות (נפטר ב-1950)
1895 – בכור-שלום שטרית, חבר הכנסת מטעם מפא"י ושר המשטרה הראשון של ישראל (נפטר ב-1967)
1896 – ג'ורג' ברנס, שחקן וקומיקאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1996)
1914 – מונטי גרין, מאלופי צה"ל במלחמת העצמאות (נפטר ב-1998)
1920 – פדריקו פליני, במאי קולנוע איטלקי (נפטר ב-1993)
1920 – דפורסט קלי, שחקן אמריקאי (נפטר ב-1999)
1929 – אברהם אביאל, סופר, מנהל סוכנות להפצת ספרים בשם "בית עלים" ועד במשפט אייכמן
1930 – באז אולדרין, אסטרונאוט אמריקאי
1931 – דייוויד לי, פיזיקאי יהודי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה
1934 – טום בייקר, שחקן אנגלי
1935 – ג'ואן וסטון, ספורטאית אמריקאית ומן הדמויות המפורסמות בהיסטוריה של הרולר דרבי (נפטרה ב-1997)
1936 – עודד ארז, נווט קרב, מפקד בכיר בחיל האוויר וראש להק המודיעין, מנהל וחבר בדירקטוריונים רבים בתחומים מגוונים במשק (נפטר ב-2021)
1939 – בנו ארבל, מתמטיקאי והיסטוריון של המתמטיקה (נפטר ב-2013)
1946 – דייוויד לינץ', במאי קולנוע אמריקאי
1947 – פרדי איתן, דיפלומט ושגריר ישראלי, סופר ועיתונאי
1947 – שלמה גרוניך, מוזיקאי ישראלי
1948 – ג'נו סילבה, שחקן קולנוע וטלוויזיה מקסיקני (נפטר ב-2020)
1948 – נתן שרנסקי, אסיר ציון ופוליטיקאי ישראלי
1953 – ג'פרי אפשטיין, איש עסקים ומיליארדר יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2019)
1954 – קן פייג', שחקן וזמר אמריקאי (נפטר ב-2024)
1957 – משה קפלינסקי, סגן הרמטכ"ל
1960 – נחום לנגנטל, חבר הכנסת מטעם המפד"ל
1960 – ויל רייט, מעצב משחקי וידאו אמריקאי
1963 – ישי לוי, זמר ישראלי
1965 – הת'ר סמול, זמרת ושחקנית אנגלייה
1971 – ז'וזפ גוארדיולה, כדורגלן ספרדי–קטלאני ומאמן מנצ'סטר סיטי
1971 – גארי בארלו, זמר בריטי וחבר בלהקת הפופ "טייק ד'את"
1974 – ניב רז, שחקן ישראלי
1979 – ויל יאנג, זמר, כותב שירים ושחקן בריטי
1982 – אפרת אביב, שחקנית ישראלית
1983 – חן יאני, שחקנית, זמרת ודוגמנית ישראלית
1987 – מרקו סימונצ'לי, רוכב מרוצי אופנועים איטלקי (נפטר ב-2011)
1987 – אוון פיטרס, שחקן אמריקאי
1989 – שקד זרוצקי, שחיין ישראלי
1991 – חן אמסלם, שחקנית ודוגמנית ישראלית
נפטרו
ממוזער|214x214 פיקסלים|תיאופילוס
ממוזער|245x245 פיקסלים|אבשלום פיינברג
ממוזער|239x239 פיקסלים|ג'ורג' החמישי
250 – ה פביאנוס (הוצא להורג)
820 – מוחמד אבן אידריס א-שאפעי, משפטן והוגה דעות ערבי, אבי האסכולה השאפעית (נולד ב-765)
842 – תיאופילוס, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-812)
882 – לודוויג הצעיר, בנו של לודוויג הגרמני (נולד ב-835)
1479 – חואן השני, מלך אראגון (נולד ב-1398)
1606 – אלסנדרו ואליניאנו, מיסיונר ישועי איטלקי (נולד ב-1539)
1612 – רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1552)
1639 – מוסטפא הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית (נולד ב-1592)
1666 – אנה, ארכידוכסית אוסטריה, נסיכת ספרד ופורטוגל, אשתו של לואי השלושה עשר מלך צרפת ואמו של המלך לואי הארבעה עשר (נולדה ב-1601)
1734 – גבריאיל גולובקין, מדינאי רוסי (נולד ב-1660)
1900 – ג'ון ראסקין, מבקר אמנות בריטי (נולד ב-1819)
1917 – אבשלום פיינברג חבר ברשת ניל"י (נולד ב-1889)
1936 – ג'ורג' החמישי מלך הממלכה המאוחדת (נולד ב-1865)
1957 – ג'יימס קונולי, האלוף האולימפי הראשון בתקופה המודרנית (נולד ב-1868)
1983 – גארינצ'ה, כדורגלן ברזילאי (נולד ב-1933)
1984 – ג'וני וייסמילר, שחיין ושחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1904)
1990 – ברברה סטנוויק, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1907)
1993 – אודרי הפבורן, שחקנית קולנוע (נולדה ב-1929)
1994 – יצחק לוי (לויצה), מפקד מחוז ירושלים בצה"ל, מנהל מרכז ההסברה ומייסד המפעל לתרגומי מדע, שלימים הפך להוצאת כתר (נולד ב-1906)
1994 – מאט באזבי, שחקן ומאמן כדורגל סקוטי, מאמן הקבוצה מנצ'סטר יונייטד בשנים 1946–1969 (נולד ב-1909)
1998 – זבולון המר, יו"ר המפד"ל, חבר הכנסת ושר החינוך והתרבות (נולד ב-1936)
2011 – סוניה פרס, רעייתו של שמעון פרס (נולדה ב-1924)
2012 – אטה ג'יימס, זמרת אמריקנית (נולדה ב-1938)
2014 – קלאודיו אבאדו, מנצח איטלקי (נולד ב-1933)
2015 – עידית חכמוביץ, משוררת ומלחינה ישראלית (נולדה ב-1955)
2019 – נלו בילדרמן, מאמן שחייה, כדורמים ושחייה צורנית ישראלי (נולד ב-1925)
2020 – הרב פסח אליהו פאלק, מחנך ופוסק הלכה חרדי-בריטי (נולד ב-1944)
2020 – יעקב מנצור, פרופסור בחוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה (נולד ב-1924)
2021 – מירה פורלן, שחקנית וזמרת קרואטית ממוצא יהודי (נולדה ב-1955)
2021 – אסלן ביוטוקאייב, מחבל קיצוני, אסלאמיסט ומפקד כנופיית חמושים צפון קווקזים (נולד ב-1974)
2022 – יצחק יבנה, מראשוני טייסי חיל האוויר הישראלי ומפקד בית הספר לטיסה של חיל האוויר (נולד ב-1923)
2022 – שמחה קראוס, רב אמריקאי, נשיא תנועת המזרחי בארצות הברית (נולד ב-1937)
2022 – אלכסנדר קלנטירסקי, מהנדס ישראלי-רוסי (נולד ב-1941)
2022 – מיט לוף, זמר ושחקן אמריקני (נולד ב-1947)
2024 – נורמן ג'ואיסון, במאי קנדי (נולד ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
היום האחרון של מזל גדי
ריו דה ז'ניירו – סאו סבסטיאו
לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית, הוא יום השבעת נשיא ארצות הברית. על פי התיקון ה-20 לחוקת ארצות הברית, החל משנת 1937, הנשיא הנבחר נכנס לתפקידו ביום זה ב-12:00 בצהריים
יום דגל בממלכה המאוחדת לציון יום הולדתה של סופי, דוכסית אדינבורו
19 בינואר – 21 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א כ
קטגוריה:ינואר
| 2024-10-01T05:48:00
|