source
stringlengths 1
97
| text
stringlengths 46
337k
| timestamp
timestamp[s] |
|---|---|---|
21 בינואר
|
21 בינואר הוא היום ה-21 בשנה בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 344 ימים (345 ימים בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1506 – נוסד המשמר השווייצרי בקריית הוותיקן, הצבא הוותיק בעולם
1643 – אבל טסמן מגיע לטונגה
1793 – המהפכה הצרפתית: לואי השישה עשר מלך צרפת מוצא להורג לאחר שנמצא אשם בבגידה
1793 – רוסיה ופרוסיה מחלקות ביניהן את פולין
1882 – נוסדה תנועת ביל"ו בחרקוב שבאימפריה הרוסית (כיום אוקראינה)
1899 – אישור החוקה הראשונה של הפיליפינים
1919 – מוקם הפרלמנט האירי – הדאל אירן
1925 – אלבניה מכריזה על עצמה כרפובליקה
1941 – פרוץ מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט
1942 – הארגון הפרטיזאני המאוחד מוקם בווילנה
1949 – נשיא סין, צ'יאנג קאי שק, מתפטר מתפקידו
1954 – מיימי אייזנהאואר הגברת הראשונה של ארצות הברית משיקה את הנאוטילוס, הצוללת האטומית הראשונה, בגרוטון קונטיקט
1965 – נחנך מגדל שלום מאיר. באותו זמן היה הבניין הגבוה ביותר בישראל ובמזרח התיכון כולו
1968 – מפא"י, אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י מתאחדות ומקימות את מפלגת העבודה הישראלית
1976 – הטיסה המסחרית הראשונה של מטוס הקונקורד
1977 – נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, מכריז על חנינה לכל המשתמטים ממלחמת ווייטנאם
1986 – יום מרטין לותר קינג נחגג בפעם הראשונה. (בדרך כלל חל ביום ב' השלישי של חודש ינואר)
1993 – החלו יחסי אוזבקיסטן–בלארוס
2006 – אילן חלימי, יהודי-צרפתי, נחטף וכעבור שלושה שבועות נרצח על רקע אנטישמי על ידי חבורת מהגרים מוסלמים
2008 – יום שני השחור בבורסות באירופה ויפן. מדד FTSE 100 ספג את הירידה היומית הגדולה ביותר, מאז 11 בספטמבר 2001, ובאסיה הנפילות הן של 15%
2008 – שיגור הלווין הישראלי הצבאי טכסאר על גבי משגר PSLV. ללווין מטעד מכ"ם מפתח סינתטי הפועל בתחום ה־X
2016 – סופת השלגים הכבדה "ג'ונאס" הכתה במזרח ארצות הברית, כ-19 בני אדם נהרגו
2018 – השיגור הראשון המוצלח של משגר אלקטרון מניו זילנד
2019 – חנוכת נמל התעופה רמון שליד אילת
נולדו
ממוזער|243x243 פיקסלים|רספוטין
1264 – אלכסנדר מסקוטלנד, יורש העצר של סקוטלנד (נפטר ב-1248)
1338 – שארל החמישי, מלך צרפת (נפטר ב-1380)
1612 – היינריך קזימיר הראשון, רוזן נסאו-דיאץ (נפטר ב-1640)
1714 – אנה מורנדי מנזוליני, אמנית איטלקייה (נפטרה ב-1774)
1732 – פרידריך השני אויגן, דוכס וירטמברג (נפטר ב-1797)
1749 – רבי חיים מוולוז'ין, תלמיד הגר"א, מייסד ישיבת וולוז'ין (נפטר ב-1821)
1824 – תומאס ג'ונתן ג'קסון, גנרל בצבא הקונפדרציה (נפטר ב-1863)
1867 – מקסים וייגאן, מצביא צרפתי (נפטר ב-1965)
1869 – גריגורי רספוטין, מיסטיקן רוסי בעל השפעה בבית הצאר ניקולאי השני (נרצח ב-1916)
1875 – פאול קאלה, בלשן גרמני (נפטר ב-1964)
1904 – ארקדי גוליקוב, שנודע בשם העט ארקדי גאידר, סופר ילדים סובייטי (נפטר ב-1941)
1912 – קונרד אמיל בלוך, ביוכימאי אמריקאי ממוצא יהודי גרמני, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2000)
1921 – שלמה קור, ממנהיגי בית"ר בשארית הפליטה באירופה, איש הליכוד, מבכירי העיתון "מעריב" ומשנה פעיל ליו"ר רשות השידור בשנות ה-80 (נפטר ב-2008)
1923 – אנדריי אנדרייביץ', נסיך רוסיה, נינו של אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, ונשיא אגודת משפחת רומנוב (נפטר ב-2021)
1924 – בני היל, קומיקאי בריטי (נפטר ב-1992)
1925 – יוסף דרור, איש צבא ישראלי, בין מייסדי שייטת 13 ומפקדה הראשון של שייטת הצוללות (נפטר ב-1976)
1928 – יוסף נוה, ארכאולוג, פרופסור אמריטוס לאפיגרפיה ולפלאוגרפיה שמית במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2011)
1928 – ריינלדו ביניונה, פוליטיקאי ואיש צבא ארגנטינאי (נפטר ב-2018)
1928 – יאנוש קורנאי, כלכלן הונגרי-יהודי (נפטר ב-2021)
1936 – אופירה נבון, רעיית נשיא המדינה החמישי, יצחק נבון (נפטרה ב-1993)
1940 – ג'ק ניקלאוס, שחקן גולף מקצועני
1941 – פלאסידו דומינגו, טנור, זמר אופרה ספרדי
1947 – דן חמיצר, חידונאי, טייס, אמן, סופר ישראלי ואיש חינוך
1948 – רבי אלתר, מוזיקאי, כוכב ילדים ומלמד חרדי ישראלי (נפטר ב-2024)
1948 – יעקב גילדור, צייר ישראלי, מנציגי הסוריאליזם וציירי ה"דור השני" בציור הישראלי
1949 – גיורא דורי, כדורסלן ישראלי
1950 – נסים גרמה, זמר ישראלי
1952 – אלי טהרי, מעצב אופנה ישראלי-איראני-אמריקני של בגדים ואביזרי יוקרה לחנויות
1953 – בני ציפר, סופר, משורר ועיתונאי ישראלי
1953 – פול אלן, ממייסדי חברת מיקרוסופט (נפטר ב-2018)
1953 – איתן חי-עם, רופא מומחה ברפואת משפחה ויו"ר חברת "סאיקי מדיקל"
1953 – מעוזיה סגל, עובד סוציאלי, מגשר, סופר, מתנדב ופעיל חברתי ופוליטי
1956 – ג'ינה דייוויס, שחקנית קולנוע אמריקאית
1959 – אלכס מקליש, כדורגלן ומאמן סקוטי
1963 – האקים אולאג'ואן, כדורסלן ניגרי
1963 – אורי קלאוזנר, שחקן קולנוע ובמאי קולנוע טלוויזיה ותיאטרון ישראלי
1966 – ענת אסולין, יוצרת ומפיקת קולנוע וטלוויזיה ישראלית
1974 – מלנה אלטריו, שחקנית ספרדייה
1976 – אמה בנטון, זמרת בריטית
1977 – ג'רי טריינור, שחקן אמריקאי
1977 – רמה איילון, מתרגמת ישראלית
1984 – שירה וילנסקי, שחקנית ישראלית
1984 – רומי אבולעפיה, שחקנית ישראלית
1989 – הנריך מחיתריאן, שחקן כדורגל ארמני
1990 – קלי רורבאך, שחקנית אמריקאית
1993 – תובל שפיר, שחקן ומדבב ישראלי
1994 – בובו סטיוארט, זמר ושחקן אמריקאי
2001 – נאיה בינשטוק, שחקנית ישראלית
נפטרו
ממוזער|252x252 פיקסלים|לואי השישה עשר
ממוזער|230x230 פיקסלים|לנין
ממוזער|245x245 פיקסלים|ג'ורג' אורוול
421 – יזדגרד הראשון, מלך פרס (נולד ב-399)
1118 – האפיפיור פסקליס השני (נולד ב-1050 בערך)
1775 – ימליאן פוגצ'וב, מנהיג מרד הקוזקים (הוצא להורג) (נולד ב-1742)
1793 – לואי השישה עשר, מלך צרפת (הוצא להורג) (נולד ב-1754)
1924 – ולדימיר איליץ' לנין, השליט הראשון של ברית המועצות (נולד ב-1870)
1950 – ג'ורג' אורוול, סופר בריטי (נולד ב-1903)
1964 – שמעון לאומי, המאמן הראשון של נבחרת ארץ ישראל בכדורגל (נולד ב-1898)
1971 – רפאל אפרת, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, שירת כראש לשכת הרמטכ"ל וכדובר צה"ל (נולד ב-1924)
1975 – מאשה קאלקו, משוררת יהודייה-גרמנייה (נולדה ב-1907)
1994 – באסל אל אסד, בנו הבכור של נשיא סוריה, חאפז אל-אסד, שיועד לרשת אותו (נולד ב-1961)
2000 – מיכל ניב, שדרנית רדיו (נולדה ב-1965)
2002 – פגי לי, זמרת ושחקנית אמריקאית (נולדה ב-1920)
2006 – איברהים רוגובה, פוליטיקאי אלבני והנשיא הראשון של קוסובו (נולד ב-1944)
2008 – ישראל רובינצ'יק, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1921)
2013 – זינה הרמן, דיפלומטית ישראלית וחברת הכנסת מטעם המערך (נולדה ב-1914)
2015 – שאול רמתי, קצין צה"ל בדרגת סגן-אלוף ודיפלומט ישראלי, ששירת כדובר צה"ל וכשגריר (נולד ב-1924)
2019 – אנרי, רוזן פריז, ראש בית אורליאן (נולד ב-1933)
2019 – לותר קובלון, כדורגלן גרמני ששיחק בעיקר בקבוצת רוט-וייס אוברהאוזן (נולד ב-1943)
2019 – אמיליאנו סאלה, כדורגלן ארגנטינאי (נולד ב-1990)
2020 – תאודור ואגנר, כדורגלן אוסטרי, ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1927)
2020 – תנגיז סיגואה, פוליטיקאי גאורגי שכיהן כראש ממשלת גאורגיה (נולד ב-1934)
2020 – טרי ג'ונס, שחקן, קומיקאי, במאי קולנוע וכותב ולשי (נולד ב-1942)
2020 – בוריס צירלסון, מתמטיקאי רוסי-ישראלי ופרופסור למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1950)
2021 – בצלאל אביטון, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1941)
2022 – חיים שחל, מהנדס כלי שיט (נולד ב-1922)
חגים ואירועים החלים ביום זה
הנצרות – יום אגנס הקדושה
20 בינואר – 22 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א כא
קטגוריה:ינואר
| 2024-08-21T17:11:42
|
22 בינואר
|
22 בינואר הוא היום ה-22 בשנה, בשבוע ה־4 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 343 ימים (344 ימים בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1506 – נוסד המשמר השווייצרי בוותיקן
1863 – פולין, ליטא ובלארוס מתקוממות נגד השלטון הרוסי
1879 – מלחמת הזולו: בני שבט הזולו מביסים את הבריטים בקרב איסאנדלוואנה
1901 – המלכה ויקטוריה הולכת לעולמה בגיל 81 לאחר שמלכה במשך 63 שנים ושבעה חודשים
1905 – "יום ראשון העקוב מדם" מתחיל את מהפכת 1905
1924 – רמזי מקדונלד מתמנה לראש הממשלה הראשון של בריטניה מטעם הלייבור
1929 – נפתח הסניף הראשון של רוטרי ישראל
1941 – כחלק ממבצע מצפן כוחות בריטים השתלטו על העיר טוברוק
1948 – מלחמת העצמאות: נפילת שבעת הנוטרים ליד יאזור
1968 – משגר סטורן IB משגר את אפולו 5 במסגרת תוכנית אפולו, הטיסה הבלתי מאוישת הראשונה של 'מודול הירח של אפולו'
1970 – מלחמת ההתשה: כוח צנחנים משתלט על האי שדואן שבמפרץ סואץ
1973 – ניתן פסק דין רו נגד וייד הקובע כי חוק האוסר על הפלות נוגד את חוקת ארצות הברית
1980 – אנדריי סחרוב נעצר ומוגלה לגורקי, לאחר שהביע מחאה נגד מלחמת אפגניסטן
1992 – שיגור משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-42 לחקר השפעות מיקרוכבידה
1995 – 22 הרוגים בפיגוע הכפול בצומת בית ליד
1997 – נחיתת מעבורת החלל אטלנטיס STS-81 לאחר ביצוע מפגש ועגינה בתחנת החלל מיר
1998 – נכשל שיגורו של הלוויין "אופק 4"
2006 – אוו מוראלס הוא האינדיאני הראשון שנבחר לנשיא בוליביה
2013 – הבחירות לכנסת התשע עשרה
2020 – פורום השואה העולמי החמישי מתקיים בירושלים
2024 – אירע אסון אל-מע'אזי ברצועת עזה – נהרגו 21 חיילי צה"ל ונפצעו 31 חיילים מפגיעת טיל נ"ט ורקטת RPG
נולדו
ממוזער|208x208 פיקסלים|פרנסיס בייקון
ממוזער|218x218 פיקסלים|לורד ביירון
1263 – אבן תיימיה, תאולוג ופרשן אסלאמי סוני (נפטר ב-1328)
1440 – איוואן השלישי מרוסיה, צאר רוסי (נפטר ב-1505)
1522 – שארל השני, דוכס אורליאן (נפטר ב-1545)
1561 – פרנסיס בייקון, פילוסוף ומדינאי אנגלי (נפטר ב-1629)
1552 – וולטר ראלי, סופר, משורר, חייל, חצרן ומגלה ארצות אנגלי (נפטר ב-1618)
1572 – ג'ון דאן, משורר ומלומד אנגלי (נפטר ב-1631)
1592 – פייר גסנדי, פילוסוף, תאולוג נוצרי, אסטרונום ומתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1655)
1729 – גוטהולד אפרים לסינג, החשוב במחזאי תקופת הנאורות הגרמנים (נפטר ב-1781)
1788 – ג'ורג' ביירון, מגדולי המשוררים הרומנטיים האנגלים (נפטר ב-1824)
1849 – יוהאן אוגוסט סטרינדברג, סופר ומחזאי שוודי (נפטר ב-1912)
1858 – ביאטריס וב, סוציאליסטית, כלכלנית ורפורמיסטית בריטית, מייסדת שותפה של בית הספר לכלכלה של לונדון (נפטרה ב-1943)
1875 – ד.וו גריפית', במאי קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1948)
1877 – היילמאר שאכט, שר הכלכלה בגרמניה בתקופת שלטון המפלגה הנאצית בין השנים 1935–1937 (נפטר ב-1970)
1865 – וילבור סקוביל, רוקח וכימאי אמריקאי (נפטר ב-1942)
1891 – אנטוניו גראמשי, פוליטיקאי איטלקי (נפטר ב-1937)
1899 – חיים פזנר, פעיל ציוני בשווייץ ומהראשונים להביא לידיעת אמצעי התקשורת את הידיעה על השמדתם של יהודי אירופה (נפטר ב-1981)
1905 – ורדינה שלונסקי, מלחינה ופסנתרנית ישראלית (נפטרה ב-1990)
1906 – גוסטב סבס, כדורגלן ומאמן הונגרי (נפטר ב-1986)
1907 – דאגלס קוריגן, טייס אמריקאי (נפטר ב-1995)
1907 – הרב ברוך שלום הלוי אשלג, מקובל (נפטר ב-1991)
1908 – לב לנדאו, פיזיקאי יהודי-רוסי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-1968)
1909 – או תאנט, דיפלומט בורמזי ומזכ"ל האו"ם השלישי (נפטר ב-1974)
1911 – ברונו קרייסקי, קנצלר אוסטריה (נפטר ב-1990)
1912 – סידני אדלשטיין, כימאי וממציא (נפטר ב-1994)
1912 – אלכסנדר יהלומי, שחקן ובדרן (נפטר ב-2003)
1916 – אדמונדו סוארס, כדורגלן ספרדי (נפטר ב-1978)
1916 – אנרי דיטייה, מלחין צרפתי (נפטר ב-2013)
1919 – בטינה אופנהיימר, צלמת ישראלית (נפטרה ב-1972)
1922 – יששכר שדמי, מפקד בפלמ"ח ותת-אלוף בצה"ל (נפטר ב-2018)
1925 – אווה קליין, ביולוגית תאים יהודייה-הונגרייה-שוודית, אימונולוגית, אונקולוגית, חברה חיצונית באקדמיה ההונגרית למדעים
1931 – גלינה זיבינה, אתלטית סובייטית (נפטרה ב-2024)
1935 – סימור קאסל, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2019)
1935 – לאה נאור, סופרת ישראלית
1936 – אורי ברנשטיין, משורר וסופר ישראלי (נפטר ב-2017)
1938 – פטר מוסטובוי, במאי ומפיק סרטים
1939 – אלפרדו פאלאסיו, נשיא אקוודור
1945 – יחיאל קארה, בלשן ישראלי
1949 – דודו זר, שחקן, זמר, מלחין, מדבב וגיטריסט ישראלי
1949 – סטיב פרי, זמר אמריקאי
1951 – אונדריי נפלה, מחליק קרח צ'כוסלובקי שהתחרה בקטגוריית גברים יחידים (נפטר ב-1989)
1953 – ג'ים ג'ארמוש, במאי קולנוע אמריקאי
1953 – בתיה הולין, צלמת ופעילה חברתית ישראלית
1953 – יורגן פומרנקה, כדורגלן ומאמן כדורגל גרמני
1954 – אריק רודיך, מוזיקאי ישראלי (נפטר ב-2019)
1957 – רפי רשף, שדרן רדיו, מגיש טלוויזיה ועיתונאי ישראלי
1958 – אודי אדם, מפקד פיקוד הצפון בעת מלחמת לבנון השנייה
1959 – דורון אביטל, חבר הכנסת, קצין בצה"ל, מפקד סיירת מטכ"ל, מנהל בית הספרים הלאומי ומרצה
1959 – רוני בליץ, שחקן ומדבב ישראלי
1961 – דניאל ג'ונסטון, מלחין, כותב שירים וזמר אמריקני (נפטר ב-2019)
1962 – נעם סולברג, שופט בבית המשפט העליון
1965 – די ג'יי ג'אזי ג'ף, שחקן אמריקאי
1966 – ריק קרופורד, פוליטיקאי אמריקאי
1969 – רועי זו-ארץ, מוזיקאי יוצר, מנצח, פסנתרן, מלחין, מעבד ומפיק מוזיקלי ישראלי
1972 – לירון לבו, שחקן ודוגמן ישראלי
1975 – בלת'זר גטי, שחקן קולנוע וטלוויזיה ומוזיקאי אמריקאי
1975 – אנה לוסיה מנזס, שחקנית, מדבבת ובמאית דיבוב ברזילאית (נפטרה ב-2021)
1977 – הידטושי נקטה, כדורגלן יפני
1982 – אנה ארונוב, רקדנית
1990 – לוג'יק, ראפר, פזמונאי, מחבר ומפיק מוזיקלי אמריקאי
1993 – נטע ברזילי, זמרת ותקליטנית ישראלית, זוכת אירוויזיון 2018
נפטרו
ממוזער|239x239 פיקסלים|ויקטוריה
ממוזער|269x269 פיקסלים|לינדון ג'ונסון
ממוזער|170x170 פיקסלים|הית' לדג'ר
1188 – פרננדו השני, מלך לאון (נולד ב-1137)
1341 – לואי הראשון, דוכס בורבון (נולד ב-1279)
1552 – אדוארד סימור, דוכס סומרסט (נולד ב-1500)
1901 – ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת (נולדה ב-1819)
1912 – יוסף ויתקין, איש חינוך ופעיל ציוני (נולד ב-1876)
1922 – ה בנדיקטוס החמישה עשר (נולד ב-1854)
1922 – קאמי ז'ורדן, מתמטיקאי צרפתי (נולד ב-1838)
1945 – אלזה לסקר-שילר, משוררת יהודייה גרמנייה (נולדה ב-1869)
1961 – יובל עמידרור, מוזיקאי ומנצח ישראלי, מנהל קונסרבטוריון שולמית ומראשי תזמורת צה"ל (נולד ב-1912)
1973 – יעקב דורי, הרמטכ"ל הראשון של צה"ל (נולד ב-1899)
1973 – לינדון ג'ונסון, הנשיא השלושים ושישה של ארצות הברית (נולד ב-1908)
1979 – עלי חסן סלאמה, טרוריסט פלסטיני (נהרג על ידי המוסד) (נולד ב-1940)
1991 – גרשון אבנר, דיפלומט ישראלי ומזכיר הממשלה (נולד ב-1919)
1992 – יוסף תגר, פסל ישראלי ממוצא בולגרי (נולד ב-1923)
1994 – טלי סוואלס, שחקן אמריקאי (נולד ב-1922)
1996 – ישראל אלדד, מורה, פובליציסט וממנהיגי הלח"י (נולד ב-1910)
1999 – ג'ורג' מוסה, היסטוריון אמריקאי (נולד ב-1918)
2001 – שניאור ליפסון, פיזיקאי ישראלי ממייסדי האוניברסיטה הפתוחה (נולד ב-1914)
2001 – משה ז"ק, עיתונאי ישראלי, עורך "מעריב" (נולד ב-1918)
2006 – יואל דה-מלאך, חוקר חקלאות ובוטנאי ישראלי, חתן פרס ישראל (נולד ב-1924)
2006 – דינה מויאל, שופטת ישראלית (נולדה ב-1955)
2007 – חגי פינסקר, מוותיקי הרדיו בישראל והמנהל הראשון של הטלוויזיה הישראלית (נולד ב-1925)
2008 – הית' לדג'ר, שחקן אוסטרלי (נולד ב-1979)
2011 – שמחה ולנר, חבר בוועדה לאנרגיה אטומית ומומחה לאסטרונומיה ובפרט בהקשרה היהודי (נולד ב-1931)
2015 – משה שכטר, ראש מועצה וראש עירייה של מועצה מקומית ועיריית מודיעין, עיריית מודיעין-מכבים-רעות (נולד ב-1934)
2017 – משה גרשוני, צייר ופסל ישראלי (נולד ב-1936)
2021 – יצחק בלפר, צייר ופסל ישראלי, אחרון יתומי יאנוש קורצ'אק (נולד ב-1923)
2022 – טיק ניאט האן, נזיר בודהיסט, מורה, סופר, משורר ופעיל שלום וייאטנמי (נולד ב-1926)
2022 – אמיתי בן חורין, מומחה וממציא בתחום הזרקת פלסטיק ופיתוח חלקי פלסטיק לתעשיית הרכב (נולד ב-1961)
2023 – יוסף אגסי, פילוסוף ישראלי (נולד ב-1927)
2024 – ארנו פנזיאס, פיזיקאי אמריקאי יהודי, זוכה פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1933)
2024 – לואיג'י ריבה, כדורגלן איטלקי (נולד ב-1944)
2024 – ליאור ליובין, כדורסלן ומאמן כדורסל ישראלי (נולד ב-1977)
חגים ואירועים החלים ביום זה
21 בינואר – 23 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א כב
קטגוריה:ינואר
| 2024-08-11T10:54:43
|
23 בינואר
|
23 בינואר הוא היום ה-23 בשנה בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 342 ימים (343 ימים בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1556 – רעידת אדמה במגניטודה 9.0 במחוזות שאאנשי וגאנסו בסין גורמת ל-850,000 הרוגים
1719 – ייסוד נסיכות ליכטנשטיין
1790 – מורדי הבאונטי שורפים את ספינתם
1812 – רעידת אדמה חזקה במיזורי
1849 – אליזבת בלקוול מקבלת תואר ברפואה – האישה הראשונה בארצות הברית שעושה זאת
1941 – בבולגריה פורסם החוק להגנת האומה, שהוא העתק של חוקי נירנברג
1943 – מלחמת העולם השנייה: כוחות בריטיים משחררים את טריפולי
1946 – מועצת הביטחון מקבלת את החלטתה הראשונה
1950 – הכנסת מקבלת את "הצהרת ירושלים", הקובעת כי בהמשך להחלטה מ-13 בדצמבר 1949 על העברת מוסדות השלטון לירושלים, הכנסת קוראת להחיש את בניית קריית הממשלה
1957 – לואיס מארדן, איש החברה הגאוגרפית האמריקאית, מוצא את שרידי הבאונטי
1963 – נערכות בכווית, לראשונה באזור, בחירות לפרלמנט
1997 – מדליין אולברייט ממונה לכהונת מזכירת המדינה של ארצות הברית – האישה הראשונה בתפקיד
1998 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-89 במסגרת תוכנית מיר ומעבורות החלל
2002 – העיתונאי האמריקאי דניאל פרל נחטף בקראצ'י, פקיסטן (הוצא אחר כך להורג)
2003 – מתקבל אות אחרון מפיוניר 10, 35 שנים לאחר שיגורה
נולדו
ממוזער|263x263 פיקסלים|מאנה
1350 – ויסנט פרר, נזיר מיסיונר דומיניקני מוולנסיה (נפטר ב-1419)
1378 – לודוויג השלישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ (נפטר ב-1436)
1783 – סטנדל, סופר צרפתי (נפטר ב-1842)
1832 – אדואר מאנה, צייר צרפתי (נפטר ב-1883)
1862 – דויד הילברט, מתמטיקאי גרמני (נפטר ב-1943)
1879 – ווד ג'ונס, ביולוג בריטי (נפטר ב-1954)
1898 – סרגיי אייזנשטיין, במאי קולנוע סובייטי (נפטר ב-1948)
1910 – ג'אנגו ריינהארדט, מוזיקאי ג'אז צועני יליד בלגיה (נפטר ב-1953)
1913 – בן ציון ורבין, רופא ילדים אשר כיהן במשך שנים כמנהל מחלקה בבית החולים הדסה בתל אביב (נפטר ב-2009)
1918 – ניקולאה צ'אושסקו, שליט רומניה (הוצא להורג ב-1989)
1918 – גרטרוד עליון, ביוכימאית אמריקאית יהודייה (נפטרה ב-1999)
1919 – בוב פייזלי, מאמן כדורגל אנגלי (נפטר ב-1996)
1922 – טוביה פרידמן, צייד נאצים, מייסד ומנהל המכון לדוקומנטציה בחיפה (נפטר ב-2011)
1925 – שושנה צחור, מפיקת טלוויזיה ישראלית (נפטרה ב-2016)
1925 – לואי-כריסטוף זלסקי-זמנהוף, מהנדס ימי ואזרחי (נפטר ב-2019)
1928 – ז'אן מורו, שחקנית קולנוע צרפתייה (נפטרה ב-2017)
1929 – ג'ון פולאני, חוקר קינטיקה כימית הונגרי-קנדי ממוצא יהודי, חתן פרס נובל לכימיה
1933 – צ'יטה ריברה, שחקנית, רקדנית וזמרת אמריקאית (נפטרה ב-2024)
1936 – ראול גלר, כדורגלן ורופא ישראלי
1939 – אלן סקירטון, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2019)
1943 – גארי ברטון, מלחין ג'אז ונגן ויברפון אמריקני
1944 – רוטגר האוור, שחקן קולנוע הולנדי זוכה פרס גלובוס הזהב (נפטר ב-2019)
1946 – דוד ולך, פרופסור מן המניין במחלקה למדעים ביומולקולריים במכון ויצמן למדע
1947 – מגוואטי סוקרנופוטרי, נשיאת אינדונזיה הראשונה (ועד כה היחידה)
1948 – רישרד איון, היסטוריון וחוקר יהודי צרפתי (נפטר ב-2008)
1948 – נחמן קסטרו, כדורגלן ישראלי, ששיחק בעמדת המגן השמאלי בקבוצת הפועל תל אביב
1950 – ריצ'רד דין אנדרסון, שחקן טלוויזיה אמריקאי
1950 – אבירמה גולן, עיתונאית, סופרת, מתרגמת ואשת טלוויזיה ישראלית
1955 – שמואל פיינר, פרופסור מן המניין להיסטוריה יהודית מודרנית באוניברסיטת בר-אילן, מופקד הקתדרה לתולדות היהודים בפרוסיה וראש מכון ליאו בק בירושלים
1962 – סטפן קשי, כדורגלן ומאמן ניגרי (נפטר ב-2016)
1967 – נעים סולימנוגלו, מרים משקולות טורקי (נפטר ב-2017)
1967 – שי צ'רקה, קומיקסאי, קריקטוריסט ומאייר ישראלי
1972 – אליס מילר, הגישה את הבג"ץ אשר פתח את קורס הטיס בצה"ל לנשים
1974 – צור ארליך, עיתונאי, משורר, פובליציסט, מתרגם ואיש ספרות
1975 – ערד שאואט, מעצב הפקה ומעצב תפאורה ישראלי
1977 – קרן רגאל, שחיינית ישראלית
1979 – משולם אליעזר לייפר, אדמו"ר ישראלי
1984 – אריין רובן, כדורגלן הולנדי
1992 – ג'ק ריינור, שחקן קולנוע אירי
1998 – XXXTentacion, ראפר אמריקאי (נרצח ב-2018)
1994 – מרהווי קודוס, רוכב אופני כביש אריתראי
נפטרו
ממוזער|219x219 פיקסלים|אנה פבלובה
ממוזער|240x240 פיקסלים|אדוורד מונק
ממוזער|170x170 פיקסלים|סלבדור דאלי
169 – לוקיוס ורוס, קיסר רומי ששלט משנת 161 ועד למותו (נולד ב-130)
1002 – אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-980)
1516 – פרננדו השני מלך אראגון (נולד ב-1452)
1548 – ברנרדו פיזאנו, מלחין, כומר, זמר ומלומד איטלקי (נולד ב-1490)
1567 – ג'יאג'ינג, קיסר סין (נולד ב-1507)
1883 – גוסטב דורה, צייר ופסל צרפתי (נולד ב-1832)
1893 – לוציוס למאר, פוליטיקאי ושופט בית המשפט העליון של ארצות הברית (נולד ב-1825)
1923 – מקס נורדאו, מנהיג ציוני (נולד ב-1849)
1931 – אנה פבלובה, רקדנית בלט רוסיה (נולדה ב-1881)
1939 – מתיאס סינדלר, כדורגלן אוסטרי (נולד ב-1903)
1944 – אדוורד מונק צייר נורווגי (נולד ב-1863)
1945 – ארצ'יבלד מארי, גנרל בצבא הבריטי ומפקדו הראשון של חיל המשלוח המצרי במלחמת העולם הראשונה (נולד ב-1860)
1976 – פול רובסון, זמר ופעיל פוליטי אפרו-אמריקאי (נולד ב-1898)
1986 – וילארד ואן דייק, צלם ויוצר סרטים אמריקאי (נולד ב־1906)
1987 – אוריאל אופק, סופר ילדים ישראלי (נולד ב-1926)
1989 – סלבדור דאלי, צייר ספרדי (נולד ב-1904)
1994 – בני אמדורסקי, שחקן וזמר (נולד ב-1931)
2002 – פייר בורדייה, סוציולוג צרפתי. (נולד ב-1930)
2002 – רוברט נוזיק, פילוסוף יהודי-אמריקאי (נולד ב־1938)
2004 – יחזקאל קרתי, ניצב במשטרת ישראל (נולד ב-1923)
2005 – ג'וני קרסון, מנחה טלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1925)
2007 – אהרן אוזן, שר וחבר הכנסת, ממיסדי תמ"י (נולד ב-1924)
2015 – עבדאללה, מלך ערב הסעודית (נולד ב-1924)
2020 – אלפרד קרנר, כדורגלן ומאמן אוסטרי (נולד ב-1926)
2021 – האל הולברוק, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1925)
2021 – סוניה נטרא, אמנית ישראלית (נולדה ב-1925)
2021 – לארי קינג, שדרן רדיו וטלוויזיה אמריקני (נולד ב-1933)
2022 – נפתלי קדמון, קרטוגרף, חוקר טופונימיה, חבר ועדת השמות הממשלתית ויושב ראש ועדת המשנה לשמות גאוגרפיים (נולד ב-1925)
2022 – ז'אן קלוד מז'יר, אמן קומיקס ומאייר צרפתי (נולד ב-1938)
2022 – טיירי מוגלר, מעצב אופנה צרפתי (נולד ב-1948)
חגים ואירועים החלים ביום זה
22 בינואר – 24 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א כג
קטגוריה:ינואר
| 2024-04-24T16:59:31
|
24 בינואר
|
24 בינואר הוא היום ה-24 בשנה בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 341 ימים (342 ימים בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
41 – קיסר רומא קליגולה נרצח ומוחלף בקלאודיוס
1076 – היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מכריז בפני הרייכסטג על הדחתו של האפיפיור גרגוריוס השביעי במסגרת מאבק האינווסטיטורה. שלושה שבועות לאחר מכן מכריז גרגוריוס חרם על היינריך
1118 – ג'ובאני קוניולו ממונה לאפיפיור גלסיוס השני
1438 – מועצת בזל מחליטה להדיח את האפיפיור אאוגניוס הרביעי
1458 – מתיאש הוניאדי ממונה למלך הונגריה
1479 – הסכם שלום בין ונציה לבין האימפריה העות'מאנית. ונציאנים מחויבים בתשלומים שנתיים לטורקים
1859 – נסיכויות מונטניה ומולדובה מתאחדות למדינה אחת – רומניה
1924 – שמה של סנקט פטרבורג מוחלף ללנינגרד
1933 – נפתח המוזיאון היהודי בברלין
1939 – הקמת "הרשות המרכזית של הרייך להגירת יהודים" שתפקידה לגרום להגירתם של כל היהודים מגרמניה הנאצית
1943 – ועידת קזבלנקה ננעלת
1964 – גרמניה המזרחית מנהיגה גיוס חובה
1965 – סוריה מודיעה כי לכדה את המרגל הישראלי אלי כהן
1970 – אסון משאית התחמושת, תאונה שהתרחשה בנמל הצבאי באילת ובה התפוצצה משאית עמוסה בתחמושת. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו 24 איש ועשרות נפצעו
1984 – חברת אפל משיקה את מקינטוש
1985 – שיגור משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-51-C לשיגור לוויין של משרד ההגנה האמריקאי
1986 – חללית המחקר וויאג'ר 2 מבצעת יעף ליד כוכב הלכת אוראנוס ומגלה 10 ירחים חדשים
1990 – שיגור הגשושית היטן היפנית, מקפת לחקר הירח, והגשושית הירחית הראשונה שלא שוגרה על ידי ארצות הברית או ברית המועצות
1992 – ישראל וסין מכוננות לראשונה יחסים דיפלומטיים לאחר שנים של יחסים מורכבים
2011 – מחבל מתאבד התפוצץ באגף הנוסעים הנכנסים בנמל התעופה דומודדובו במוסקבה וגרם למותם של 36 אנשים ולפציעתם של מעל ל-180 אנשים
2020 – רעידת אדמה באלזי
נולדו
ממוזער|212x212 פיקסלים|אדריאנוס
ממוזער|214x214 פיקסלים|פרידריך הגדול
ממוזער|170x170 פיקסלים|יורם טהרלב
76 – הקיסר אדריאנוס, מדכא מרד בר כוכבא (נפטר ב-138)
1547 – יוהנה מאוסטריה, הדוכסית הגדולה של טוסקנה (נפטרה ב-1578)
1705 – פארינלי, זמר אופרה איטלקי (נפטר ב-1782)
1712 – פרידריך הגדול, מלך פרוסיה (נפטר ב-1786)
1732 – פייר בומרשה, מחזאי ומהפכן צרפתי (נפטר ב-1799)
1776 – ארנסט תאודור אמדאוס הופמן, סופר, משפטן, מלחין, מבקר מוזיקה, צייר וקריקטוריסט גרמני (נפטר ב-1822)
1786 – וולטר פורוורד, מזכיר האוצר של ארצות הברית ה-15 (נפטר ב-1852)
1891 – ולטר מודל, גנרל בוורמאכט (התאבד ב-1945)
1898 – קרל הרמן פרנק, מושל בוהמיה ומוראביה מטעם גרמניה הנאצית (הוצא להורג ב-1946)
1902 – אוסקר מורגנשטרן, כלכלן אמריקאי ממוצא גרמני ממייסדי תורת המשחקים (נפטר ב-1977)
1916 – אלכסנדר בוגן, צייר יהודי ופרטיזן (נפטר ב-2010)
1921 – ביאטריס מינץ, אמבריולוגית אמריקאית (נפטרה ב-2022)
1924 – חיים דוד הלוי, הרב הראשי של תל אביב (נפטר ב-1998)
1924 – קתרין המלין, גינקולוגית אוסטרלית (נפטרה ב-2020)
1925 – גדליה דוב שוורץ, פוסק הלכה אורתודוקסי אמריקאי (נפטר ב-2020)
1928 – דזמונד מוריס, זואולוג ואתולוג אשר חיבר ספרי מדע פופולרי רבים אודות התנהגות בעלי חיים
1931 – אריה דוידסקו, מאמן כדורסל ישראלי (נפטר ב-2018)
1934 – יוסי לנגוצקי, גאולוג ישראלי
1938 – יורם טהרלב, פזמונאי, משורר וסטנדאפיסט ישראלי (נפטר ב-2022)
1941 – דן שכטמן, מהנדס ישראלי וחוקר מבנה החומר, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2011
1941 – ניל דיימונד, זמר-יוצר יהודי-אמריקאי
1943 – שרון טייט, שחקנית קולנוע אמריקאית (נרצחה ב-1969)
1944 – גליה גביש, אמנית רב תחומית ואוצרת ישראלית
1949 – ג'ון בלושי, שחקן אמריקאי (נפטר ב-1982)
1951 – יהושע גריפית, צייר ישראלי, מחלוצי הריאליזם החדש בישראל
1953 – עמוס מלכא, אלוף בצה"ל, ראש מפקדת חילות השדה, ראש אגף המודיעין
1953 – מון ג'יאה-אין, נשיא דרום קוריאה
1956 – אלי טביב, איש עסקים ישראלי
1956 – האנה קרוג, זמרת ושחקנית נורווגית, זוכת אירוויזיון 1985 כחלק מהצמד בוביסוקס (יחד עם אליזבת אנדריאסן) כנציגת נורווגיה
1957 – מארק איטון, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2021)
1957 – חגי סגל, עיתונאי, סאטיריקן ופובליציסט ישראלי
1958 – ענר שלו, מתמטיקאי וסופר ישראלי
1959 – קווין מגי, כדורסלן אמריקאי שכיכב במכבי תל אביב (נפטר ב-2003)
1961 – נסטסיה קינסקי, שחקנית קולנוע ממוצא גרמני
1963 – מיכאל גורלובסקי, חבר הכנסת מטעם הליכוד
1967 – ג'ון מיונג, מוזיקאי אמריקאי
1968 – מנחם פיליפ, במאי קולנוע ישראלי
1971 – רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע
1974 – אד הלמס, שחקן אמריקאי
1978 – מורן אייזנשטיין, דוגמנית ושחקנית ישראלית
1979 – טטיאנה עלי, שחקנית אמריקאית
1980 – רבקה רומרו, ספורטאית בריטית, אלופה אולימפית וזוכה במדליות בשני ענפי ספורט שונים
1984 – יותם הלפרין, כדורסלן ישראלי
1986 – מישה ברטון, שחקנית בריטית
1987 – לואיס אלברטו סוארס, כדורגלן אורוגוואי
2003 – ג'וני אורלנדו, זמר קנדי
נפטרו
ממוזער|232x232 פיקסלים|קליגולה
ממוזער|216x216 פיקסלים|וינסטון צ'רצ'יל
41 – קליגולה, קיסר רומא (נולד ב-12)
817 – האפיפיור סטפנוס הרביעי (נולד ב-770 בערך)
1125 – דוד הבנאי, מלך הממלכה המאוחדת של גאורגיה (נולד ב-1073)
1336 – אלפונסו הרביעי, מלך אראגון (נולד ב-1299)
1920 – אמדאו מודיליאני, צייר יהודי ממוצא איטלקי (נולד ב-1884)
1922 – נחמיה אנטון נובל, רב אורתודוקסי מודרני, דרשן והוגה דעות יהודי גרמני (נולד ב-1871)
1948 – ארתור ליבהנשל, מפקד מחנה הריכוז אושוויץ (נולד ב-1901)
1965 – וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1874)
1976 – פנחס לבון, מזכ"ל ההסתדרות ושר הביטחון, עמד במרכז "הפרשה" (נולד ב-1910)
1983 – אריק אריקסון, איש עסקים ומרגל (נולד ב-1889)
1983 – ג'ורג' קיוקור, במאי אמריקאי (נולד ב-1899)
1986 – רון האבארד, סופר ומייסד הסיינטולוגיה (נולד ב-1911)
1989 – טד בנדי, רוצח סדרתי אמריקאי (הוצא להורג) (נולד ב-1946)
1992 – טליה שפירא, שחקנית, בדרנית וזמרת ישראלית (נולדה ב-1946)
2002 – אלי חובייקה, מנהיג בפלנגות שהיה ידוע בחלקו בטבח בסברה ושתילה (נולד ב-1956)
2006 – כריס פן, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1965)
2012 – תיאודורוס אנגלופולוס, במאי יווני (נולד ב-1935)
2014 – שולמית אלוני, חברת הכנסת ושרה בממשלות ישראל. כלת פרס ישראל לשנת תש"ס על תרומה מיוחדת למדינה ולחברה (נולדה ב-1927)
2016 – הנרי וורסלי, קצין צבא וחוקר ארצות בריטי (נולד ב-1960)
2019 – רמי הרפז, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, טייס קרב בחיל האוויר הישראלי (נולד ב-1939)
2020 – רוב רנסנברינק, כדורגלן הולנדי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1947)
2021 – משה מושקוביץ, איש חינוך ופעיל ציבור ישראלי, ממייסדי ישיבת הר עציון (נולד ב-1925)
2021 – אריק בראואר, צייר ואמן אוסטרי-ישראלי (נולד ב-1929)
2022 – חיים שירן, במאי טלוויזיה וקולנוע (נולד ב-1934)
2022 – מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון (נולדה ב-1947)
2023 – טוביה רביב, ניצול השואה, מפקד חטיבה 600, עסק בחילוץ יהודי יוגוסלביה (נולד ב-1934)
2024 – שרה רוס, פעילת זכויות אדם יהודייה ארגנטינאית ממוצא פולני וניצולה מאושוויץ (נולדה ב-1927)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום האיחוד ברומניה – איחוד מולדובה עם ואלאכיה (מונטניה) למדינה רומנית אחת
23 בינואר – 25 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א כד
קטגוריה:ינואר
| 2024-08-29T12:12:30
|
25 בינואר
|
25 בינואר הוא היום ה־25 בשנה בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 340 ימים (341 ימים בשנה מעוברת)
אירועים היסטוריים ביום זה
1153 – ממלכת ירושלים מטילה מצור על אשקלון
1308 – אדוארד השני, מלך אנגליה מתחתן עם איזבלה מצרפת
1327 – אדוארד השלישי מוכתר למלך אנגליה
1494 – אלפונסו השני הופך למלך נאפולי
1533 – אן בולין הופכת לאשתו השנייה של הנרי השמיני
1554 – ייסוד העיר סאו פאולו בברזיל
1725 – הקורסאר הספרדי אמארו פרגו מקבל את התואר הידלגו (אציל)
1755 – מוקמת אוניברסיטת מוסקבה
1890 – נלי בליי משלימה את הנסיעה שלה סביב העולם ב-72 יום
1918 – הרפובליקה העממית של אוקראינה מכריזה על עצמאותה
1924 – בעיר שאמוני שבצרפת מתחילים משחקי החורף האולימפיים הראשונים בהיסטוריה – אולימפיאדת החורף ה-1
1942 – מלחמת העולם השנייה: סיאם מכריזה מלחמה על הממלכה המאוחדת וארצות הברית
1945 – השואה: מתחילה צעדת המוות ממחנה הריכוז שטוטהוף
1949 – הבחירות הראשונות במדינת ישראל לאספה המכוננת, שהפכה לכנסת הראשונה
1949 – ממשלת בריטניה מכריזה על הכרה דה פקטו במדינת ישראל
1949 – טקס האמי נערך לראשונה
1960 – נסגר משרד הגולאג בברית המועצות
1968 – הקשר האחרון עם הצוללת דקר
1971 – אידי אמין עולה לשלטון באוגנדה, בהפיכה צבאית
1998 – עשרות נפגעים בפיגוע באמצעות משאית תופת סמוך למקדש השן בסרי לנקה
1994 – שיגור הגשושית האמריקאית קלמנטיין לחקר הירח ולנסות לבצע יעף ליד אסטרואיד
1999 – כ-1000 הרוגים ברעידת אדמה בקולומביה
2004 – הרובר אופורטוניטי נוחת במישור מרידיאני על מאדים
2006 – מתגלה OGLE-2005-BLG-390Lb, כוכב הלכת הראשון הדומה לכדור הארץ מחוץ למערכת השמש
2006 – החמאס זוכה ברוב גדול בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית
2011 – ההפיכה במצרים – תחילת המרי האזרחי הגדול כחלק מהאביב הערבי, מכונה במצרים בשם "מהפכת ה-25 בינואר"
2019 – אסון הסכר בברזיל
נולדו
ממוזער|248x248 פיקסלים|וירג'יניה וולף
ממוזער|254x254 פיקסלים|ברל כצנלסון
ממוזער|230x230 פיקסלים|וולודימיר זלנסקי
17 – מסלינה, קיסרית רומא (נפטרה ב-48)
750 – לאון הרביעי הכוזרי, קיסר האימפריה הביזנטית (נפטר ב-780)
1477 – אן מברטאן, דוכסית ברטאן, אחרונת שליטי ברטאן ואשת שני מלכי צרפת (נפטרה ב-1514)
1526 – אדולף, דוכס הולשטיין-גוטורפ בין השנים 1544–1586 (נפטר ב-1586)
1627 – רוברט בויל, מדען אירי (נפטר ב-1691)
1730 – ויליאם ויפל, מחותמי הכרזת העצמאות האמריקנית (נפטר ב-1785)
1736 – ז'וזף לואי לגראנז', מתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1813)
1743 – פרידריך היינריך יעקבי, פילוסוף גרמני (נפטר ב-1819)
1759 – רוברט ברנס, המשורר הלאומי של סקוטלנד (נפטר ב-1796)
1841 – ג'ון ארבות'נוט (ג'קי) פישר, אדמירל בריטי (נפטר ב-1920)
1860 – צ'ארלס קרטיס, סגן נשיא ארצות הברית תחת כהונתו של הנשיא הרברט הובר (נפטר ב-1936)
1870 – הלגה פון קוך, מתמטיקאי שוודי (נפטר ב-1924)
1874 – סומרסט מוהם, מחזאי אנגלי (נפטר ב-1965)
1882 – וירג'יניה וולף, סופרת בריטית (נפטרה ב-1941)
1886 – וילהלם פורטוונגלר, מנצח ומלחין גרמני (נפטר ב-1954)
1887 – ברל כצנלסון, ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל (נפטר ב-1944)
1894 – אברהם זיידה הלר, רב, ראש ישיבה בצפת ומפעילי הציבור הבולטים בעיר (נפטר ב-1990)
1899 – יופ וסטרוויל, חסיד אומות העולם הולנדי (נפטר ב-1944)
1900 – תאודוסיוס דובז'נסקי, גנטיקאי וביולוג אבולוציוני, שתרם תרומה מרכזית לעיצוב הסינתזה האבולוציונית המודרנית (נפטר ב-1975)
1913 – ויטולד לוטוסלבסקי, מלחין פולני (נפטר ב-1994)
1917 – ז'אניו קאדרוס, נשיא ברזיל (נפטר ב-1992)
1917 – איליה פריגוז'ין, פיזיקאי, כימאי ומתמטיקאי בלגי וזוכה פרס נובל בכימיה לשנת 1977 (נפטר ב-2003)
1918 – מקסים כהן, מפקד בכיר בצה"ל ובמשטרת ישראל (נפטר ב-2006)
1918 – מרים בן-פורת, שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בשנות התשעים (נפטרה ב-2012)
1921 – סמואל כהן, פיזיקאי אמריקאי יהודי אשר נחשב לאבי פצצת הנייטרון (נפטר ב-2010)
1923 – ארוויד קרלסון, מדען שוודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2018)
1923 – שירלי ארדל מייסון, אישה שסבלה מפיצול אישיות, הפרעה נפשית הקרויה כיום הפרעת זהות דיסוציאטיבית (נפטרה ב-1998)
1927 – יצחק חופי, איש הפלמ"ח, אלוף פיקוד הצפון בזמן מלחמת יום הכיפורים וראש המוסד (נפטר ב-2014)
1927 – אנטוניו קרלוס ז'ובים, מלחין וזמר ברזילאי (נפטר ב-1994)
1927 – שרה רוס, פעילת זכויות אדם יהודייה ארגנטינאית ממוצא פולני וניצולה מאושוויץ (נפטרה ב-2024)
1928 – אדוארד שוורדנדזה, שר החוץ של ברית המועצות ונשיא גאורגיה (נפטר ב-2014)
1929 – רוברט פוריסון, מכחיש שואה צרפתי (נפטר ב-2018)
1929 – בני גולסון, סקסופוניסט טנור ומלחין ג'אז אשר ניגן בעיקר בסגנונות הבי בופ וההארד בופ (נפטר ב-2024)
1932 – מרטין אנגל, אתלט יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2022)
1933 – קורסון אקינו, האישה הראשונה שנבחרה לנשיאת הפיליפינים (נפטרה ב-2009)
1933 – יואל שר, דיפלומט, חוקר, כותב מאמרים, מתרגם ומרצה ישראלי (נפטר ב-2023)
1935 – יצחק שאולי, במאי ועורך טלוויזיה ותיאטרון ישראלי
1935 – אנטוניו רמליו איאנש, פוליטיקאי פורטוגזי
1937 – נתן וולוך, פוליטיקאי, חבר מועצת העיר תל אביב-יפו מטעם מפלגת כח לגמלאים
1938 – ולדימיר ויסוצקי, זמר ושחקן קולנוע סובייטי (נפטר ב-1980)
1938 – אטה ג'יימס, זמרת אמריקנית (נפטרה ב-2012)
1940 – אבי לניר, טייס קרב ישראלי שנפל בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים (נפטר ב-1973)
1941 – יעקב שפי, חבר הכנסת ה-13 מטעם מפלגת העבודה
1942 – אאוזביו, כדורגלן פורטוגלי (נפטר ב-2014)
1946 – ויאצ'סלב דוברינין, מלחין וזמר אסטרדה סובייטי-רוסי (נפטר ב-2024)
1947 – אנחל נייטו, רוכב מרוצים ספרדי, זכה ב-13 תוארי אליפות העולם (נפטר ב-2017)
1947 – טוסטאו, כדורגלן ברזילאי
1949 – פאול נורס, נשיא אוניברסיטה אוניברסיטת בריסטול
1950 – גלוריה ניילור, סופרת אמריקאית
1951 – סטיב פריפונטיין, אתלט אמריקאי בתחום ריצות בינוניות וארוכות שהחזיק שיאי ריצה רבים (נפטר ב-1975)
1951 – הנס-יורגן דורנר, כדורגלן ומאמן כדורגל גרמני (נפטר ב-2022)
1951 – ביל ויולה, אמן וידאו ארט אמריקאי (נפטר ב-2024)
1952 – פיטר טאצ'ל, פעיל זכויות אדם ופוליטיקאי בריטי
1954 – דויד גרוסמן, סופר ומחזאי ישראלי
1954 – ריקרדו בוצ'יני, כדורגלן עבר ארגנטינאי ששיחק בעמדת הקשר
1957 – אנדי האריס, פוליטיקאי ורופא אמריקאי
1962 – ז'ורז' גרון, כדורגלן בלגי
1965 – שי פירון, חבר הכנסת מטעם יש עתיד ושר החינוך
1967 – אילן ליבוביץ, חבר הכנסת מטעם שינוי
1967 – דויד ז'ינולה, כדורגלן עבר צרפתי, אשר עבד גם כשחקן קולנוע וכדוגמן
1973 – יונינה אלדר, פרופסור ישראלית להנדסת חשמל
1973 – ג'ף ג'ונס, כותב קומיקס ותסריטאי אמריקני
1976 – מיה קירשנר, שחקנית יהודייה-קנדית
1977 – איתן גינזבורג, יו"ר ועדת הכנסת, כיהן בעבר גם כראש עיריית רעננה
1978 – דניס מנצ'וב, רוכב אופני כביש רוסי שפרש מרכיבה מקצועית
1978 – שרלין, נסיכת מונקו, שחיינית אולימפית
1978 – וולודימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה ושחקן לשעבר
1980 – יותם ישי, שחקן וקולנוען ישראלי
1980 – צ'אבי, כדורגלן ספרדי-קטלאני
1981 – אלישה קיז, זמרת אמריקאית
1984 – גניה סנופ, שחקנית ישראלית
1984 – רוביניו, כדורגלן ברזילאי
1984 – שטפן קיסלינג, כדורגלן
1985 – טינה קרול, זמרת, שחקנית ומנחת טלוויזיה אוקראינית
1985 – ליאל דניר, דוגמנית ושחקנית ישראלית
1987 – מריה קירילנקו, שחקנית טניס מקצוענית מרוסיה
1988 – איתי לוי, זמר מוזיקה ים תיכונית ישראלי
1996 – נועם לוגסי, שחקנית ישראלית
1997 – טמיר גונן כהן, שחיינית ישראלית
2000 – רמקו אוונפול, רוכב אופני כביש בלגי
2002 – ליל מוזי, ראפר, זמר וכותב שירים אמריקאי
נפטרו
ממוזער|217x217 פיקסלים|אל קפונה
390 – גרגוריוס מנזיאנזוס, ארכיבישוף של קונסטנטינופול (נולד ב-329)
477 – גאיזריק, מלך הוונדלים (נולד ב-389)
844 – גרגוריוס הרביעי (נולד ב-790)
1138 – האנטי-אפיפיור אנקלטוס השני
1494 – פרדיננדו הראשון, מלך נאפולי (נולד ב-1423)
1559 – כריסטיאן השני, מלך דנמרק (נולד ב-1481)
1578 – מיהרימה סולטאן, נסיכה עות'מאנית (נולדה ב-1522)
1586 – לוקאס קראנאך הבן, צייר גרמני (נולד ב-1515)
1640 – רוברט ברטון, סופר בריטי (נולד ב-1577)
1852 – פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן (נולד ב-1778)
1854 – אוהב גר לוצאטו, בלשן יהודי-איטלקי (נולד ב-1829)
1900 – אדלהייד, נסיכת הוהנלוהה-לנגנבורג (נולדה ב-1835)
1908 – מיכאיל צ'יגורין, שחמטאי רוסי מוביל (נולד ב-1850)
1912 – דמיטרי מיליוטין, שר המלחמה הרוסי (נולד ב-1816)
1947 – אל קפונה, מראשי המאפיה בארצות הברית (נולד ב-1899)
1957 – קיושי שיגה, רופא ובקטריולוג יפני (נולד ב-1871)
1966 – שאול אדלר, ביולוג ישראלי יליד רוסיה שהתמחה בפרזיטולוגיה, חתן פרס ישראל לרפואה (נולד ב-1895)
1970 – צובוראיה אייג'י, אמן אפקטים יפני (נולד ב-1901)
1972 – ארהרד מילך, גנרל-פלדמרשל בלופטוואפה (נולד ב-1892)
1982 – מיכאיל סוסלוב, מדינאי סובייטי (נולד ב-1902)
1990 – אווה גרדנר, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1922)
1996 – ג'ונתן לארסון, מחזאי ומלחין אמריקאי (נולד ב-1960)
1999 – רוברט שו, מנצח (נולד ב-1916)
2004 – פאני בלנקרס-קון, אתלטית הולנדית, בעלת 4 מדליות זהב מאולימפיאדת לונדון 1948 (נולדה ב-1918)
2004 – מיקלוש פהר, כדורגלן הונגרי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1979)
2005 – פיליפ ג'ונסון, אדריכל אמריקאי (נולד ב-1906)
2010 – עלי חסן אל-מג'יד, שר ההגנה העיראקי ומפקד צבא עיראק (נולד ב-1941)
2011 – דניאל בל, סוציולוג אמריקני (נולד ב-1919)
2012 – פאבו ברגלונד, מנצח פיני (נולד ב-1929)
2013 – לויד פיליפס, מפיק קולנוע ניו זילנדי (נולד ב-1949)
2015 – דֶמִיס רוּסוֹס, זמר יווני (נולד ב-1946)
2017 – מרי טיילר מור, שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אמריקאית, זוכת שני פרסי גלובוס הזהב, שישה פרסי אמי ופרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים (נולדה ב-1936)
2017 – הארי מאתיוס, סופר, משורר ומסאי אמריקאי שהשתייך לחבורת הסופרים הצרפתית "אוליפו" (נולד ב-1930)
2017 – ג'ון הרט, שחקן קולנוע בריטי (נולד ב-1940)
2018 – ניאגו ג'ובארה, היסטוריון רומני, מסאי, פילוסוף, עיתונאי, סופר ודיפלומט (נולד ב-1916)
2019 – משולם ריקליס, איש עסקים ישראלי-אמריקני (נולד ב-1923)
2019 – דושאן מקבייב, במאי ותסריטאי קולנוע סרבי (נולד ב-1932)
2021 – גדי דגון, צלם אמנותי ישראלי (נולד ב-1957)
2022 – נתן ארד, לוחם הפלמ"ח במלחמת העצמאות, ממקימי קיבוץ יראון, מנכ"ל משרד האנרגיה והתשתית ויושב ראש מועצת המנהלים של בתי הזיקוק לנפט (נולד ב-1930)
2022 – רן שריג, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה (נולד ב-1936)
2022 – ראובן אדלר, פרסומאי ויועץ אסטרטגי-תקשורתי ישראלי (נולד ב-1943)
2022 – מארק צייטלין, שחמטאי סובייטי-ישראלי בדרגת רב-אמן (נולד ב-1943)
2022 – וים יאנסן, כדורגלן ומאמן הולנדי (נולד ב-1946)
2024 – בת-שבע דגן, סופרת ילדים ישראלית (נולדה ב-1925)
חגים ואירועים החלים ביום זה
העדה הדרוזית בישראל חוגגת את חג הנביא אלח'דר (אליהו הנביא) בכפר יאסיף שליד עכו
רוסיה – יום טטיאנה
24 בינואר – 26 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א כה
קטגוריה:ינואר
| 2024-10-03T07:47:32
|
26 בינואר
|
26 בינואר הוא היום ה־26 בשנה בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 339 ימים (340 ימים בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1340 – אדוארד השלישי, מלך אנגליה מכריז על עצמו כמלך צרפת
1531 – ליסבון נחרבת ברעידת אדמה
1700 – רעידת אדמה חזקה באוקיינוס השקט בקרבת חופי ארצות הברית/קנדה. חוזקה מוערך בכ-8.7–9.2
1788 – מוקמת מושבת העונשין הראשונה באוסטרליה
1790 – הצגת הבכורה של האופרה כך עושות כולן
1837 – מישיגן היא המדינה ה-26 המצטרפת לארצות הברית
1841 – הממלכה המאוחדת מספחת את הונג קונג באופן רשמי
1885 – אנשי המהדי כובשים את ח'רטום
1934 – נחתם הסכם אי-התקיפה הגרמני-פולני
1939 – מלחמת האזרחים בספרד: כוחותיו של פרנקו משתלטים על ברצלונה
1943 – מלחמת העולם השנייה: חיילי הצבא האדום משחררים את וורונז'
1943 – מלחמת העולם השנייה – הכוחות הסובייטים נפגשים בגבעת מאמייב ומשלימים את ביתור הכוחות הגרמנים המכותרים בסטלינגרד
1947 – אנשי האצ"ל חוטפים קצין מודיעין בריטי יומיים לפני המועד המתוכנן להוצאותו להורג של דב גרונר
1949 – אור ראשון לטלסקופ הייל במצפה הכוכבים פאלומר, שהיה הטלסקופ הגדול ביותר בסוגו בעולם עד שנת 1992
1950 – הרפובליקה ההודית נולדת עם כניסתה לתוקף של החוקה החדשה. הודו היא הדמוקרטיה המאוכלסת ביותר בעולם
1954 – משה שרת מציג את ממשלתו (החמישית במנין הממשלות) בפני הכנסת
1956 – התחילה אולימפיאדת החורף ה-7
1962 – במסגרת תוכנית ריינג'ר, שיגור הגשושית ריינג'ר 3 לחקר הירח. הגשושית החטיאה את הירח ונכנסה למסלול סביב השמש
1965 – ההינדית הופכת לשפה רשמית בהודו, סוריה שולחת מברק על כך שאלי כהן נתפס
1984 – חברי כנופיית ליפתא מנסים להוציא לפועל את תוכניתם לפוצץ את מסגדי הר הבית
1993 – ואצלב האוול נבחר לנשיאה הראשון של צ'כיה
1996 – ממשלת ספרד מעניקה אזרחות ליוצאי הבריגדות הבין-לאומיות
2001 – רעידת אדמה במגניטודה 7.7 גורמת ל-20,103 הרוגים בהודו
2004 – חאמיד כרזאי חותם על החוקה החדשה של אפגניסטן
2018 – 37 בני אדם נהרגו ועשרות פצועים בשריפה שפרצה בבית חולים בעיר מיריאנג שבקוריאה הדרומית
2018 – הבית התחתון של הפרלמנט בפולין מאשר חוק שנוי במחלוקת, שלפיו אמירות שיש בהן הטלת אחריות על פולין לפשעים נגד האנושות שביצעה גרמניה הנאצית יהיו בגדר פשע, והעונש עליו יהיה עד שלוש שנות מאסר
נולדו
ממוזער|207x207 פיקסלים|דאגלס מקארתור
1763 – קארל הארבעה עשר מלך שוודיה (נפטר ב-1844)
1839 – הרב ישראל מאיר הכהן, "החפץ חיים" (נפטר ב-1933)
1842 – פרנסואה קופה, משורר, מחזאי וסופר צרפתי (נפטר ב-1905)
1880 – דאגלס מקארתור, גנרל אמריקאי (נפטר ב-1964)
1892 – בסי קולמן, הטייסת האפרו-אמריקאית הראשונה, והאדם השחור הראשון שהחזיק ברישיון טייס בין-לאומי (נפטרה ב-1926)
1900 – אלפרד נוימן, אדריכל יהודי-צ'כי (נפטר ב-1968)
1905 – מריה פון טראפ, זמרת אוסטרית-אמריקאית; ממשפחת פון טראפ שסיפורה תואר במחזמר צלילי המוסיקה (נפטרה ב-1987)
1905 – ויקי שאול, יועצת חינוכית ומטפלת בתחום הנפש (נפטרה ב-2008)
1911 – פוליקרפ קוש, פיזיקאי אמריקאי (נפטר ב-1993)
1918 – ניקולאה צ'אושסקו, שליט רומניה (הוצא להורג ב-1989)
1919 – ולנטינו מאצולה, כדורגלן איטלקי (נהרג ב-1949)
1920 – היינץ קסלר, איש צבא ופוליטיקאי מזרח גרמני (נפטר ב-2017)
1925 – פול ניומן, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-2008)
1926 – שושנה ארבלי-אלמוזלינו, שרת הבריאות וחברת הכנסת מטעם המערך (נפטרה ב-2015)
1928 – רוז'ה ואדים, במאי קולנוע צרפתי (נפטר ב-2000)
1931 – דובי זלצר, מלחין ומעבד ישראלי, חתן פרס ישראל לזמר עברי לשנת ה'תשס"ט
1933 – אריה קלינשטוב-נווה, אתלט ישראלי ובכיר בהוראת החינוך הגופני
1935 – מיכאל ברקאי, מפקד חיל הים הישראלי (נפטר ב-1999)
1935 – פאולה רגו, ציירת ומאיירת פורטוגזית (נפטרה ב-2022)
1935 – מרים גבריאלי, שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלית
1938 – אברהם בר דוד, איש צבא ומנהל ישראלי כיהן כקצין תותחנים ראשי
1944 – אנג'לה דייוויס, חוקרת ותאורטיקנית פמיניסטית אפרו-אמריקאית
1945 – ז'קלין די פרה, צ'לנית אנגליה (נפטרה ב-1987)
1945 – ג'ון קוטס, מתמטיקאי, חבר החברה המלכותית הבריטית, פרופסור בחוג למתמטיקה עיונית באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה (נפטר ב-2022)
1950 – דוד טל, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2016)
1950 – ירג היידר, פוליטיקאי אוסטרי ימני-קיצוני (נפטר ב-2008)
1950 – אנטוניו פנאקי, סופר איטלקי (נפטר ב-2021)
1953 – אנדרס פוג ראסמוסן, ראש ממשלת דנמרק
1953 – מרק ולש, גנרל שכיהן כראש המטה של חיל האוויר של ארצות הברית
1955 – אדי ואן היילן, מגדולי הגיטריסטים בכל הזמנים (נפטר ב-2020)
1958 – אלן דג'נרס, קומיקאית ושחקנית קולנוע אמריקאית
1960 – פול פיינמן, שופט יהודי אמריקאי (נפטר ב-2021)
1961 – ויין גרצקי, גדול שחקני ההוקי קרח בהיסטוריה של ה-NHL
1963 – ז'וזה מוריניו, מאמן כדורגל פורטוגזי
1963 – אנדרו רידג'לי, זמר אנגלי
1963 – יזהר שנהר, שחיין ישראלי
1965 – ניר טויב, במאי סרטים דוקומנטריים (נפטר ב-2013)
1965 – ג'קי בכר, במאי ומפיק אירועים ישראלי
1977 – וינס קרטר, כדורסלן אמריקאי
1981 – גוסטאבו דודאמל, מנצח ונצואלי
1981 – אלעד זכאי, במאי, תסריטאי ועורך תוכן ישראלי
1981 – קולין אודונהיו, שחקן ומוזיקאי אירי
1982 – גילה פוליצר, שחקנית ורקדנית ישראלית
1986 – עומר פרץ, כדורגלן ומאמן ישראלי
1987 – ריגוברטו אוראן, רוכב אופני כביש קולומביאני
1989 – בר בלפר, שחקנית, מוזיקאית ועיתונאית ישראלית
1990 – פטר סאגאן, רוכב אופני כביש סלובקי
1992 – סשה בנקס, מתאבקת אמריקאית
1996 – מריה פדרזה, שחקנית, בלרינה ודוגמנית ספרדייה
2000 – אסתר אקספוסיטו, שחקנית ספרדייה
נפטרו
1795 – יוהאן כריסטוף פרידריך באך, מוזיקאי ומלחין, ילדו ה-16 של יוהאן סבסטיאן באך (נולד ב-1732)
ממוזער|212x212 פיקסלים|אדוארד ג'נר
1823 – אדוארד ג'נר, רופא בריטי מגלה עקרון החיסון, וממציא החיסון נגד אבעבועות שחורות (נולד ב-1749)
1879 – ג'וליה מרגרט קמרון, צלמת בריטית (נולדה ב-1815)
1885 – צ'ארלס גורדון, מושל סודאן (נולד ב-1833)
1942 – פליקס האוסדורף, מתמטיקאי יהודי-גרמני, מאבות הטופולוגיה, התאבד קודם שילוחו למחנה ריכוז (נולד ב-1868)
1943 – ניקולאי ואווילוב, ביולוג רוסי (נולד ב-1887)
1945 – אבא ברדיצ'ב, מצנחני היישוב (נולד ב-1920)
1952 – הורלוגין צ'ויבלסאן, שליט מונגוליה (נולד ב-1895)
1983 – אריה משה אליהו קפלן, רב אורתודוקסי אמריקני (נולד ב-1935)
1987 – ריגוברטו אוראן, רוכב אופני כביש קולומביאני
1990 – הנסיך היגשיקוני, ראש ממשלת יפן (נולד ב-1887)
1992 – חוזה פרר, במאי קולנוע ושחקן יליד פוארטו ריקו (נולד ב-1912)
2003 – ולרי ברומל, אתלט סובייטי (נולד ב-1942)
2009 – אברהם רביץ, חבר הכנסת ויו"ר מפלגת דגל התורה (נולד ב-1934)
2009 – ציטה לינקר, חברת הכנסת מסיעת הליכוד (נולדה ב-1917)
2012 – אהרון דורון, אדריכל ישראלי (נולד ב-1917)
2016 – קולין ורנקומב, זמר ויוצר בריטי (נולד ב-1962)
2019 – מישל לגראן, מלחין, מעבד, מנצח ופסנתרן צרפתי (נולד ב-1932)
2020 – קובי בראיינט, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1978)
2021 – קלוריס ליצ'מן, שחקנית (נולדה ב-1926)
2021 – מרגיטה גומל, אתלטית מזרח גרמניה (נולדה ב-1941)
2022 – דוד רפאל בנעט, מהנדס אלקטרוניקה, חלוץ תחום המכ"ם בחיל האוויר הישראלי, והממציא של מעליות שבת (נולד ב-1921)
2022 – דוד משה ליברמן, רב ואב"ד קהילת "שומרי הדת" באנטוורפן שבבלגיה, ממייסדי וחבר נשיאות מרכז רבני אירופה (נולד ב-1925)
2022 – אהרן אופנהיימר, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל בתקופת המשנה והתלמוד באוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1940)
חגים ואירועים החלים ביום זה
אוגנדה – יום השחרור
אוסטרליה – יום אוסטרליה
הודו – יום הרפובליקה
25 בינואר – 27 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א כו
קטגוריה:ינואר
| 2024-08-30T20:34:47
|
27 בינואר
|
27 בינואר הוא היום ה-27 בשנה בשבוע ה-5 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 338 ימים. (339 בשנה מעוברת)
אירועים היסטוריים ביום זה
98 – עם מותו של נרווה, הופך טראיאנוס לקיסר רומא
661 – רצח עלי בן אבי טאלב, דודו של הנביא מוחמד והאחרון במניין ארבעת הח'ליפים הראשונים
1302 – דנטה אליגיירי, משורר ופוליטיקאי, מוגלה מפירנצה
שמאל|160px|ממוזער|שערי צדק
1343 – קלמנס השישי הוציא צו שהצדיק את זכותו של האפיפיור למכור "מחילות"
1416 – רפובליקת דוברובניק מוציאה את העבדות אל מחוץ לחוק, לראשונה באירופה
1888 – נוסד ארגון הנשיונל ג'יאוגרפיק
ממוזער|180x180 פיקסלים|שמאל|הנשיונל ג'יאוגרפיק סוסייטי
1902 – נוסד בית החולים שערי צדק בירושלים
1915 – כוחות אמריקאיים משתלטים על האיטי
1926 – ג'ון לוג'י באירד (John Logie Baird), ממציא סקוטי, מציג בלונדון את האבטיפוס הראשון של מערכת טלוויזיה, ופותח במהפכה בעולם התקשורת והבידור
1944 – מלחמת העולם השנייה: הסרת המצור על לנינגרד
1945 – השואה: הצבא האדום משחרר את מחנות ההשמדה אושוויץ ובירקנאו שבפולין מידי הנאצים (במחנות אלה נרצחו בין 1.1 ל-1.5 מיליון איש, רובם יהודים)
1947 – אנשי אצ"ל חוטפים את נשיאו הבריטי של בית המשפט המחוזי בתל אביב
1967 – בשריפה שפורצת בעת בדיקה לפני טיסה של אפולו 1, טיסת החלל המאוישת הראשונה של ארצות הברית נהרגים 3 אסטרונאוטים
1967 – 62 מדינות חותמות ומאשררות את אמנת החלל החיצון, שנכנסה לתוקפה ב-10 באוקטובר 1967
1973 – ארצות הברית וצפון וייטנאם חותמות על הסכם הפסקת אש, המסמל את סיומה של מלחמת וייטנאם, המלחמה הראשונה בה נוצחה ארצות הברית
1980 – אמנת וינה 1969, "אמנת האמנות" נכנסת לתוקף
1996 – הפיכה צבאית בניז'ר
2001 – ועידת טאבה ננעלת ללא תוצאות
2013 – השריפה במועדון קיס, מועדון הלילה בסנטה מריה שבברזיל גרמה למותם של יותר מ-230 אנשים
2018 – בפיצוץ אמבולנס תופת בקאבול, בירת אפגניסטן, נהרגו לפחות 95 בני אדם ו-158 נפצעו
2023 – פיגוע הירי בנווה יעקב - פיגוע ירי בו נרצחו שבעה בני אדם ושלושה נוספים נפצעו
נולדו
218x218px|שמאל|ממוזער|וולפגנג אמדאוס מוצרט
ממוזער|218x218 פיקסלים|לואיס קרול
ממוזער|256x256 פיקסלים|אדוארד סמית'
ממוזער|235x235 פיקסלים|תרצה אתר
1443 – אלברכט השלישי, דוכס סקסוניה (נפטר ב-1500)
1571 – עבאס שאה הראשון, השאה של פרס (נפטר ב-1629)
1615 – ניקולא פוקה, מדינאי צרפתי (נפטר ב-1680)
1756 – וולפגנג אמדאוס מוצרט, מלחין אוסטרי (נפטר ב-1791)
1775 – פרידריך וילהלם שלינג, פילוסוף גרמני (נפטר ב-1854)
1806 – חואן אריאגה, מלחין ספרדי (נפטר ב-1826)
1814 – אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק, אדריכל צרפתי (נפטר ב-1879)
1824 – יוזף ישראלס, צייר יהודי הולנדי (נפטר ב-1911)
1832 – לואיס קרול (צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון), סופר ומתמטיקאי בריטי (נפטר ב-1898)
1836 – לאופולד פון זאכר-מאזוך, סופר ועיתונאי אוסטרי, שעל שמו קרויה תופעת המזוכיזם (נפטר ב-1895)
1850 – אדוארד סמית', רב-החובל של הטיטניק (נפטר ב-1912)
1859 – וילהלם השני, קיסר גרמניה האחרון (נפטר ב-1941)
1879 – פאבל באז'וב, סופר רוסי (נפטר ב-1950)
1891 – איליה ארנבורג, סופר יהודי-רוסי (נפטר ב-1967)
1899 – בלה גוטמן, כדורגלן ומאמן כדורגל יהודי-הונגרי (נפטר ב-1981)
1900 – היימן ריקובר, אדמירל אמריקני, "אבי הצי הגרעיני" של ארצות הברית (נפטר ב-1986)
1902 – יוסף ספיר, ראש עיריית פתח תקווה, שר וחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים וגח"ל (נפטר ב-1972)
1916 – הלמוט הירש, מתנגד למשטר הנאצי (נפטר ב-1937)
1921 – דונה ריד, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-1986)
1923 – דוד שחם, סופר, מתרגם, פובליציסט, עורך כתבי עת ואנציקלופדיות ועסקן פוליטי (נפטר ב-2012)
1929 – מוחמד אל-פאיד, איש עסקים יליד מצרים (נפטר ב-2023)
1929 – מנחם ארגוב, מחנך ומתרגם ישראלי, מחלוצי החינוך הטכנולוגי בישראל
1931 – עוזי גלר, שחמטאי ישראלי (נפטר ב-2024)
1934 – אדית קרסון, פוליטיקאית צרפתייה
1936 – בארי בריש, פיזיקאי יהודי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה
1941 – תרצה אתר, משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית (נפטרה ב-1977)
1944 – מייריד קוריגן, כלת פרס נובל לשלום לשנת 1976
1944 – ניק מייסון, מתופף להקת פינק פלויד הבריטית
1945 – אודי רובוביץ', כדורגלן ישראלי
1941 – ביאטריס טינסלי אסטרונומית וקוסמולוגית ניו זילנדית-בריטית-אמריקנית (נפטרה ב-1981)
1947 – איתמר וילנר, פרופסור מן המניין לכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים
1947 – יערה בן-דוד, משוררת, מבקרת ספרות ואמנית קולאז'ים ישראלית
1949 – דז'וואן קייטאנו ויאנה, זמר ומלחין ברזילאי
1949 – נקוסזנה דלמיני-זומה, יו"ר נציבות האיחוד האפריקני
1950 – אביבה הד, זמרת ישראלית
1952 – עאסמה ג'האנגיר, עורכת דין לזכויות אדם ופעילה חברתית פקיסטנית (נפטרה ב-2018)
1955 – ג'ון רוברטס, נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית
1956 – טלי ליפקין-שחק, עיתונאית ואשת תקשורת ישראלית
1956 – מימי רוג'רס, שחקנית אמריקאית
1957 – פאול שטיינר, כדורגלן גרמני
1957 – פרנק מילר, אמן קומיקס אמריקאי
1957 – יובל כספין, מעצב אופנה ישראלי
1961 – אוולין הגואל, שחקנית ישראלית
1964 – עידו תדמור, רקדן וכוריאוגרף ישראלי
1964 – ברידג'ט פונדה, שחקנית אמריקאית
1968 – מייק פאטון, סולן להקת פיית' נו מור
1969 – אלייט אבקסיס, סופרת יהודייה-צרפתייה
1969 – פאטון אוסוולט, סטנדאפיסט, שחקן ותסריטאי אמריקאי
1970 – גל גבאי, עיתונאית, מגישת חדשות וקריינית ישראלית
1970 – עמנואל פהו, חלילן סולן בעל שם עולמי
1976 – עבאס סואן, כדורגלן ערבי-ישראלי
1979 – רוזמונד פייק, שחקנית בריטית
1980 – מאראט סאפין, טניסאי רוסי
1981 – יניב קטן, כדורגלן ישראלי
1981 – אמירה בוזגלו, אשת תקשורת המשמשת מלהקת, עורכת תוכן ומגישה בטלוויזיה
1983 – אפרת בן יעקב, עורכת ושחקנית טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון ישראלית
1995 – עדי אלון, שחקן ישראלי
נפטרו
ממוזער|257x257 פיקסלים|נרווה
ממוזער|170x170 פיקסלים|מרקיאנוס
233x233px|ממוזער|שמאל|ג'וזפה ורדי
98 – נרווה, קיסר רומא (נולד ב-35)
457 – מרקיאנוס, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-392)
672 – האפיפיור ויטאליאן (נולד ב-600)
847 – האפיפיור סרגיוס השני (נולד ב-790)
1596 – פרנסיס דרייק, מגלה ארצות, פריבטיר ויורד ים אנגלי (נולד ב- 1540 בערך)
1814 – יוהאן גוטליב פיכטה, פילוסוף גרמני (נולד ב-1762)
1851 – ג'ון ג'יימס אודובון, צפר ומאייר אמריקאי ממוצא צרפתי (נולד ב-1785)
1860 – יאנוש בויאי, מתמטיקאי הונגרי (נולד ב-1802)
1878 – אדוארד שפרד קריזי, היסטוריון וחוקר תולדות האימפריה העות'מאנית (נולד ב-1812)
1893 – ג'יימס בליין, מדינאי אמריקני ומועמד לנשיאות ארצות הברית (נולד ב-1830)
1901 – ג'וזפה ורדי, מלחין איטלקי (נולד ב-1813)
1922 – נלי בליי, עיתונאית אמריקאית (נולדה ב-1864)
1940 – איסאק באבל, סופר, עיתונאי ומחזאי יהודי-רוסי (הוצא להורג) (נולד ב-1894)
1951 – קארל גוסטף אמיל מנרהיים, גנרל ונשיא פינלנד (נולד ב-1867)
1967 – וירג'יל גריסום, אסטרונאוט אמריקאי (נולד ב-1926)
1967 – אדוארד היגינס וייט, אסטרונאוט אמריקאי (נולד ב-1930)
1983 – נתנאל הוכברג, אגרונום ומומחה לגידול גפן, זוכה פרס ישראל לחקלאות לשנת תשט"ו (נולד ב-1897)
1983 – לואי דה פינס, שחקן קומדיות צרפתי (נולד ב-1914)
1996 – ג'וקי ארקין, שחקן, רקדן ופנטומימאי ישראלי (נולד ב-1933)
1997 – עזריה רפופורט, שחקן, עיתונאי, כתב וקריין בקול ישראל (נולד ב-1924)
2000 – פרידריך גולדה, פסנתרן אוסטרי (נולד ב-1930)
2006 – כריס היוניס, פוליטיקאי ועורך דין אפריקאנר (נולד ב-1927)
2006 – יוהאנס ראו, נשיא גרמניה (נולד ב-1931)
2008 – סוהארטו, נשיא אינדונזיה (נולד ב-1921)
2009 – ג'ון אפדייק, סופר אמריקאי (נולד ב-1932)
2010 – ג'רום דייוויד סלינג'ר, סופר אמריקאי (נולד ב-1919)
2014 – פיט סיגר, זמר אמריקאי (נולד ב-1919)
2015 – צ'ארלס טאונס, פיזיקאי אמריקאי זוכה פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1915)
2015 – דוד לנדאו, עיתונאי ישראלי (נולד ב-1947)
2017 – ג'ון הרט, שחקן בריטי (נולד ב-1940)
2017 – עמנואל ריבה, שחקנית טלוויזיה וקולנוע (נולדה ב-1927)
2018 – משה נגבי, משפטן ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1949)
2020 – שמעון (קצ'ה) כהנר, אלוף-משנה בצה"ל ויו"ר ומנכ"ל אתר ועמותת גבעת התחמושת (נולד ב-1934)
2020 – אמיל יונג, שף צרפתי (נולד ב-1941)
2023 – פייטרו פורקה, שחקן ברידג' איטלקי (נולד ב-1925)
2023 – סילביה סימס, שחקנית אנגלייה (נולדה ב-1934)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הזיכרון הבינלאומי לשואה (מאז 2006)
ראו גם
26 בינואר – 28 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א כז
קטגוריה:ינואר
| 2024-07-12T10:19:42
|
28 בינואר
|
28 בינואר הוא היום ה-28 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 337 ימים (338 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
814 – לואי החסיד, בנו של קארל הגדול הופך למלך הפרנקים
893 – שארל התם מוכתר למלך צרפת
1077 – ההליכה לקנוסה: האפיפיור גריגוריוס השביעי מוחל להיינריך הרביעי
1547 – אדוארד השישי בן ה-9 הופך למלך אנגליה עם מותו של אביו, הנרי השמיני
1793 – לואי ה-17 מוכרז כמלך צרפת על ידי המלוכנים
1820 – גילוי אנטארקטיקה על ידי משלחת חקר בראשות האציל הפרוסי פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן
1841 – ג'יימס קלארק רוס מגלה את מדף הקרח רוס
1871 – נחתם הסכם שביתת הנשק בין גרמניה לצרפת שסיים את מלחמת צרפת–פרוסיה
1909 – צבא ארצות הברית יוצא מקובה
1915 – מוקם משמר החופים האמריקני
1916 – לואי ברנדייס הוא היהודי הראשון המתמנה לשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
1918 – פורצת מלחמת האזרחים הפינית
1920 – מוקם הלגיון הספרדי
1932 – האימפריה היפנית כובשת את שאנגחאי
1935 – איסלנד הופכת למדינה הראשונה המתירה הפלה מלאכותית
1942 – מלחמת העולם השנייה: ארווין רומל כובש את בנגאזי
1958 – נרשם פטנט על משחק הלגו על ידי הממציא שלו אולה קירק כריסטיאנסן
1982 – מלחמת האזרחים בלבנון: 45 הרוגים בהתפוצצות מכונית תופת במשרדי אש"ף בביירות
1986 – מעבורת החלל צ'לנג'ר מתפוצצת 73 שניות לאחר המראתה, שבעת אנשי הצוות שבתוכה נהרגים
1996 – עיתון מעריב חושף את פרשת השמדת מנות הדם של עולי אתיופיה
2002 – ערוץ 10 מתחיל לשדר
2003 – הליכוד בראשות אריאל שרון מנצח בבחירות לכנסת השש עשרה
2019 – גל קור קיצוני מכה במערב התיכון בארצות הברית ושובר שיאים שליליים של טמפרטורות
2020 – חשיפת תוכנית המאה של דונלד טראמפ
נולדו
ממוזער|245x245 פיקסלים|הנרי השביעי
ממוזער|257x257 פיקסלים|ארתור רובינשטיין
ממוזער|207x207 פיקסלים|יוהאן ואן הולסט
598 – טאי-דזונג, קיסר סין (נפטר ב-649)
1457 – הנרי השביעי מלך אנגליה (נפטר ב-1509)
1540 – לודולף ואן צאולן, מתמטיקאי גרמני-הולנדי מהילדסהיים (נפטר ב-1610)
1600 – האפיפיור קלמנס התשיעי (נפטר ב-1669)
1833 – צ'ארלס גורדון, מושל סודאן (נהרג ב-1885)
1841 – הנרי מורטון סטנלי, עיתונאי וחוקר ארצות (נפטר ב-1904)
1853 – חוסה מארטי, מדינאי קובני הנחשב לאבי האומה (נפטר ב-1895)
1872 – אוטו בראון, פוליטיקאי גרמני (נפטר ב-1955)
1880 – יצחק וולקני-אלעזרי, סופר, אגרונום ובוטנאי, חלוץ המחקר החקלאי בארץ ישראל ומהוגי רעיון מושב העובדים (נפטר ב-1955)
1885 – ולדיסלב רצקייביץ', נשיא הממשלה הפולנית הגולה (נפטר ב-1947)
1887 – ארתור רובינשטיין, פסנתרן (נפטר ב-1982)
1890 – רוברט פרנקלין סטראוד, נודע בכינויו איש הציפורים מאלקטרז (נפטר ב-1963)
1892 – ארנסט לוביטש, במאי קולנוע יליד גרמניה (נפטר ב-1947)
1911 – יוהאן ואן הולסט, פרופסור אמריטוס הולנדי, פוליטיקאי וחסיד אומות העולם (נפטר ב-2018)
1912 – ג'קסון פולוק, צייר אמריקאי (נפטר ב-1956)
1917 – ויליאם פ. גוטליב, צלם עיתונות ובעל טור אמריקאי (נפטר ב-2006)
1922 – אברהם עופר, שר וחבר הכנסת מטעם המערך (נפטר ב-1977)
1922 – אמיל חביבי, סופר, חבר הכנסת מטעם מק"י ופעיל ציבור (נפטר ב-1996)
1926 – הארי אטלינגר, מהנדס אמריקאי יהודי ממוצא גרמני אחד מאנשי המונומנטים (נפטר ב-2018)
1926 – מאיר שורץ, ביולוג וחוקר השואה (נפטר ב-2022)
1927 – רעיה בלטמן, סופרת ילדים ונוער ישראלית (נפטרה ב-2013)
1927 – חנה ריבר, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה (נפטרה ב-2014)
1929 – קלאס אולדנבורג, פסל שוודי (נפטר ב-2022)
1929 – אמנון שמוש, סופר ומשורר ישראלי (נפטר ב-2022)
1929 – אדית' מארי פלאניגן, כימאית אמריקאית
1931 – זלמן נחמיה גולדברג, ראש ישיבה, דיין בבית הדין הרבני הגדול והעורך הראשי של האנציקלופדיה התלמודית (נפטר ב-2020)
1932 – מוני אמריליו, מלחין ומעבד מוזיקלי ישראלי
1934 – פרנססק סמפדרו, כדורגלן ספרדי-ולנסיאני (נפטר ב-2019)
1936 – אלן אלדה, שחקן קולנוע, במאי ותסריטאי אמריקאי
1938 – נביה ברי, יו"ר הפרלמנט הלבנוני ויו"ר אמל
1941 – חדוה הרכבי, משוררת וציירת ישראלית
1944 – יוסף קפלן, היסטוריון ישראלי
1946 – שימי ריגר, כדורסלן, מאמן, ופרשן כדורסל ישראלי-אמריקאי של ליגת ה-NBA
1948 – מיכאיל ברישניקוב, רקדן בלט ממוצא רוסי
1948 – צ'ארלס טיילור, רודן ליבריה בשנים 2003-1997
1949 – מייק מור, מדינאי ניו זילנדי שכיהן כראש ממשלת ניו זילנד ה-34 וכמנהל הכללי של ארגון הסחר העולמי (נפטר ב-2020)
1950 – חמד בן עיסא אאל ח'ליפה, מלך בחריין
1952 – עתניאל שנלר, חבר הכנסת מטעם קדימה
1953 – לילי פרי, סופרת עברית, עורכת, ומנחה בסדנאות כתיבה
1955 – ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת
1957 – לוני הרציקוביץ', איש עסקים ישראלי ויו"ר קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב
1959 – פרנק דרבונט, במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק סרטים אמריקאי
1946 – אלכס טל, מפקד חיל הים הישראלי
1969 – לינדה סנצ'ז, פוליטיקאית אמריקאית
1978 – פאפא בובה דיופ, כדורגלן סנגלי (נפטר ב-2020)
1978 – ג'אנלואיג'י בופון, כדורגלן, שוער נבחרת איטליה
1978 – ג'יימי קראגר, כדורגלן אנגלי
1978 – יובל שגב, שחקן, בדרן וקומיקאי ישראלי
1978 – שיימוס, מתאבק ב-WWE
1980 – ניק קרטר, זמר אמריקאי
1981 – אלייז'ה ווד, שחקן קולנוע אמריקאי
1982 – עדי בילסקי, שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית
1985 – ליבי טריקט, שחיינית אוסטרלית
1985 – ג'יי קול, זמר וראפר אמריקאי
1986 – ג'סיקה אניס, אתלטית בריטית, אלופת העולם ואלופה אולימפית בקרב 7
1993 – ויל פולטר, שחקן בריטי
1994 – מאלומה, זמר קולומביאני
1999 – HRVY, זמר, רקדן ומנחה אנגלי
2005 – בנדטה פילטו, שחיינית איטלקייה
נפטרו
ממוזער|170x170 פיקסלים|עלי
ממוזער|170x170 פיקסלים|קרל הגדול
ממוזער|292x292 פיקסלים|הנרי השמיני
ממוזער|170x170 פיקסלים|פרנסיס דרייק
661 – עלי, הח'ליפה הרביעי של האימפריה המוסלמית ואבי האסלאם השיעי (נולד ב-599 בערך)
814 – קרל הגדול, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-752 או 757)
1256 – וילם השני, רוזן הולנד (נולד ב-1228)
1271 – איזבלה מאראגון, מלכת צרפת (נולדה ב-1247)
1547 – הנרי השמיני, מלך אנגליה (נולד ב-1491)
1596 – פרנסיס דרייק, מגלה ארצות, פיראט ויורד ים אנגלי (נולד ב-1540)
1785 – ויליאם ויפל, מחותמי הכרזת העצמאות האמריקנית (נולד ב-1730)
1876 – פרנץ דיאק, מדינאי הונגרי (נולד ב-1803)
1935 – מיכאיל איפוליטוב-איבנוב, מלחין ומנצח רוסי (נולד ב-1859)
1939 – ויליאם בטלר ייטס, משורר, מחזאי ומיסטיקן אירי (נולד ב-1865)
1947 – ריינלדו האן, מלחין, מנצח, מבקר מוזיקה ועיתונאי צרפתי (נולד ב-1874)
1950 – הרב יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד (נולד ב-1880)
1951 – קארל גוסטף אמיל מנרהיים, איש צבא ופוליטיקאי פיני (נולד ב-1867)
1953 – ג'יימס סקאלין, ראש ממשלת אוסטרליה התשיעי (נולד ב-1876)
1959 – יוסף שפרינצק, יושב ראש הכנסת הראשון (נולד ב-1885)
1960 – זורה ניל הרסטון, סופרת אפרו-אמריקאית (נולדה ב-1891)
1965 – מקסים וייגאן, מצביא צרפתי (נולד ב-1867)
1967 – בכור-שלום שטרית, חבר הכנסת מטעם מפא"י ושר המשטרה הראשון של ישראל (נולד ב-1895)
1971 – דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי בריטי (נולד ב-1896)
1983 – אוולין יו בארקר, מפקד הכוחות הבריטים בארץ ישראל (נולד ב-1894)
1983 – פרנק פורד, ראש ממשלת אוסטרליה ה-15 (נולד ב-1890)
1986 – ג'ודית רזניק, אסטרונאוטית אמריקאית, האישה האמריקאית השנייה בחלל; נהרגה בהתפוצצות מעבורת החלל צ'לנג'ר (נולדה ב-1949)
1986 – כריסטה מקאוליף, מורה אמריקאית (נולדה ב-1948)
1988 – קלאוס פוקס, פיזיקאי גרמני (נולד ב-1911)
1990 – זאב ברלינסקי, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי (נולד ב-1911)
1996 – יוסף ברודסקי, משורר מסאי ומחזאי רוסי-אמריקאי (נולד ב-1940)
1996 – ג'רי סיגל, קומיקסאי אמריקאי (נולד ב-1914)
2002 – אסטריד לינדגרן, סופרת שוודית (נולדה ב-1907)
2005 – גיורא זייד, איש מערכת הביטחון בישראל (נולד ב-1914)
2006 – הרב יצחק כדורי, זקן המקובלים (נולד ב-1898)
2007 – אהרן ירושלמי, סופר עברי (נולד ב-1914)
2008 – יוסף נחמיאס, המפכ"ל השני של משטרת ישראל (נולד ב-1912)
2009 – גלן דייוויס, אתלט אמריקאי (נולד ב-1934)
2016 – טרודה דותן, פרופסורית באוניברסיטה העברית בירושלים (נולדה ב-1922)
2020 – מרים גיליס-קרליבך, פרופסור לחינוך, סוציולוגיה והיסטוריה יהודית באוניברסיטת בר-אילן (נולדה ב-1922)
2021 – סיסלי טייסון, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1924)
2021 – פול קרוצן, קלימטולוג וכימאי הולנדי, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1933)
2021 – וסילי לנובוי, שחקן תיאטרון וקולנוע רוסי וסובייטי (נולד ב-1934)
2022 – מל מרמלשטיין, ניצול שואה ממוצא הונגרי (נולד ב-1926)
2022 – אורן שחור, אלוף בצה"ל, יו"ר ונשיא קצא"א, יו"ר ICC ישראל (לשכת המסחר הבינלאומית) וחבר נשיאות ICC העולמי (נולד ב-1946)
2024 – ג'ודית ד. סאלי, מתמטיקאית אמריקאית (נולדה ב-1937)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ארצות הברית – פתיחת ליגת ה-AFL
יום הגנת הפרטיות
יום הלגו הבינלאומי
יום המעורבות הקהילתית העולמי
27 בינואר – 29 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א כח
קטגוריה:ינואר
| 2024-10-09T09:42:28
|
29 בינואר
|
29 בינואר הוא היום ה-29 בשנה, (29 בשנה מעוברת) בשבוע ה-5 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 336 ימים. (337 בשנה מעוברת)
אירועים היסטוריים ביום זה
474 – לאחר מותו של לאון הראשון ממונה נכדו לאון השני לקיסר האימפריה הביזנטית, אך בשל גילו הצעיר (בן 7), ממונה אביו, זנון לקיסר-משותף
904 – סרגיוס השלישי מדיח את האנטי-אפיפיור כריסטופורוס וממונה לאפיפיור
1523 – מהפכת הרפורמציה: אולריך צווינגלי מנהיג את אנשי קנטון ציריך להיות המדינה הראשונה אשר פורשת מן הכנסייה הקתולית באופן רשמי
1861 – קנזס מצטרפת לארצות הברית
1886 – קרל בנץ רושם פטנט על המכונית
1961 – נוסד תיאטרון חיפה
1964 – נפתחת אולימפיאדת החורף ה-9 – אולימפיאדת אינסברוק
1979 – ברנדה אן ספנסר, תלמידה בת 16, פותחת בירי על בית ספר בסן דייגו, רוצחת שניים ופוצעת תשעה. על המקרה נכתב השיר "I Don't Like Mondays"
1989 – תאומי המבחנה הראשונים בישראל נולדים
1989 – הגשושית הסובייטית פובוס 2 נכנסת למסלול סביב מאדים
1993 – נשיא ארצות הברית ביל קלינטון מציג לראשונה בפני הקונגרס של ארצות הברית את מדיניות "אל תשאל, אל תספר"
1998 – שיגור החללית הרוסית סויוז TM-27 עם צוות קוסמונאוטים ואסטרונאוט צרפתי לתחנת החלל מיר
2002 – נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש מכריז על קוריאה הצפונית, איראן ועיראק כ"ציר הרשע"
2004 – 11 הרוגים בפיגוע התאבדות באוטובוס בקו 19 בירושלים
2004 – גופותיהם של 3 חיילי צה"ל, בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד, שהוחזקו בידי חזבאללה, מושבות לישראל
2006 – השייח' סבאח אל-אחמד אל-ג'אבר א-סבאח מושבע כאמיר כווית
נולדו
ממוזער|229x229 פיקסלים|תומאס פיין
ממוזער|237x237 פיקסלים|ויליאם מקינלי
ממוזער|218x218 פיקסלים|צ'כוב
133 – דידיוס יוליאנוס, קיסר האימפריה הרומית (הוצא להורג ב-193)
1455 – יוהנס רויכלין, פילוסוף גרמני (נפטר ב-1522)
1584 – פרדריק הנדריק, נסיך אורנז' (נפטר ב-1647)
1737 – תומאס פיין, פוליטיקאי והוגה דעות אנגלי (נפטר ב-1809)
1843 – ויליאם מקינלי, נשיאה ה-25 של ארצות הברית (נרצח ב-1901)
1860 – אנטון צ'כוב, סופר ומחזאי רוסי (נפטר ב-1904)
1866 – רומן רולן, סופר, מחזאי וחוקר מוזיקה צרפתי (נפטר ב-1944)
1901 – חיים גבתי, שר וחבר הכנסת מטעם המערך (נפטר ב-1990)
1903 – ישעיהו ליבוביץ, מדען רב תחומי, ביוכימאי והוגה דעות יהודי ישראלי (נפטר ב-1994)
1913 – משה צבי נריה, רב ומנהיג ציוני דתי, מייסד מרכז ישיבות בני עקיבא (נפטר ב-1995)
1918 – ג'ון פורסיית', שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאי (נפטר ב-2010)
1924 – דורותי מלון, שחקנית קולנוע אמריקאית (נפטרה ב-2018)
1925 – נתן שחם, סופר, עורך, מתרגם ומחזאי ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות ה'תשע"ב (נפטר ב-2018)
1928 – לי שאו קי, איש עסקים הונג-קונגי
1939 – ג'רמיין גריר, סופרת, שדרנית ואקדמאית
1944 – דוד טרטקובר, מעצב גרפי, אמן, אוצר ואספן של פריטי נוסטלגיה משנותיה הראשונות של מדינת ישראל
1945 – איברהים בובאכר קייטה, נשיא וראש ממשלת מאלי (נפטר ב-2022)
1945 – טום סלק, שחקן אמריקאי
1947 – לינדה באק, כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2004
1953 – אורית רז, סופרת ילדים ישראלית
1954 – אופרה וינפרי, שחקנית ומנחת טלוויזיה אמריקאית
1956 – דני נישליס, עסקן ואיש תקשורת ישראלי, ממייסדי הרדיו האזורי בישראל ורדיו חיפה (נפטר ב-2019)
1960 – ג'יה קרנג'י, דוגמנית אמריקאית, נחשבה כדוגמנית העל הראשונה (נפטרה ב-1986)
1960 – גרג לוגניס, קופץ למים אמריקאי
1962 – אסמאעיל הנייה, מנהיג פלסטיני (נפטר ב-2024)
1964 – רוחמה אברהם, חברת הכנסת מטעם הליכוד וקדימה
1966 – מקסים דלוגי, שחמטאי אמריקאי ממוצא יהודי
1966 – רומאריו, כדורגלן ברזילאי
1970 – עינת קופר, מתרגמת ועורכת ישראלית
1970 – תום פטרובר, זמר-יוצר ישראלי ("היהודים")
1970 – הת'ר גראהם, שחקנית אמריקאית
1974 – דרור רפאל, סאטיריקן ושדרן רדיו ישראלי
1975 – גלית חייט, מחליקה ישראלית
1975 – שרה גילברט, שחקנית אמריקאית
1980 – יעל בר זוהר, דוגמנית ושחקנית
1982 – אדם למברט, מוזיקאי אמריקאי
1983 – טל טלמון, שחקנית ישראלית
1983 – אדם ביזנסקי, במאי ואנימטור ישראלי
1985 – מארק גאסול, כדורסלן ספרדי
1991 – יונתן גולדשטיין, מפיק וזמר מוזיקה אלקטרונית, פופ והיפ הופ ישראלי
1992 – אנדראה מורז, שחיינית ישראלית-אמריקאית
נפטרו
ממוזער|246x246 פיקסלים|ג'ורג' השלישי
757 – אן לושאן, מצביא בכיר של שושלת טאנג (נולד ב-703)
1119 – האפיפיור גלסיוס השני (נולד ב-1060)
1327 – אדולף, רוזן הפלטינט שעל הריין (נולד ב-1300)
1465 – לודוביקו, דוכס סבויה (נולד ב-1413)
1820 – ג'ורג' השלישי, מלך בריטניה (נולד ב-1738)
1829 – טימות'י פיקרינג, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1745)
1888 – אדוארד ליר, אמן, מאייר וסופר אנגלי (נולד ב-1812)
1890 – לוסיה סראטה, גמדה הרשומה בספר השיאים של גינס כאדם המבוגר הקל ביותר (נולדה ב-1864)
1899 – אלפרד סיסלי, צייר צרפתי (נולד ב-1839)
1906 – כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק (נולד ב-1818)
1909 – פליצ'ה באטו, צלם בריטי איטלקי (נולד ב-1832)
1934 – פריץ הבר, כימאי יהודי-גרמני, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1868)
1962 – פריץ קרייזלר, כנר ומלחין אוסטרי (נולד ב-1875)
1963 – רוברט פרוסט, משורר אמריקאי (נולד ב-1874)
1964 – אברהם אריה עקביא, סופר ומתרגם עברי, כרונולוג, חוקר הלוח העברי ותוכן (נולד ב-1882)
1969 – אלן דאלס, איש מודיעין אמריקאי (נולד ב-1893)
1970 – אריה בן-אליעזר, איש התנועה הרוויזיוניסטית והאצ"ל וחבר הכנסת מטעם תנועת החרות וגח"ל (נולד ב-1913)
1993 – עדנה פלידל, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית (נולדה ב-1931)
2002 – חיים הברפלד, מזכ"ל ההסתדרות (נולד ב-1931)
2004 – ג'נט פריים, סופרת ומשוררת ניו זילנדית (נולדה ב-1924)
2005 – אפרים קישון, סופר, סאטיריקן, מחזאי וקולנוען ישראלי (נולד ב-1924)
2009 – גיורא אילני, זואולוג ישראלי (נולד ב-1937)
2011 – מילטון בביט, מלחין אמריקאי (נולד ב-1916)
2015 – קולין מקאלוג, סופרת אוסטרלית (נולדה ב-1936)
2015 – ישראל ינון, מנצח ומוזיקאי ישראלי (נולד ב-1956)
2021 – פלורי יאגודה, זמרת-יוצרת, מלחינה, וגיטריסטית יהודייה (נולדה ב-1923)
2021 – יוסף הדס, דיפלומט ישראלי ואיש שירות החוץ (נולד ב-1928)
2021 – אוטו דב קולקה, היסטוריון ישראלי (נולד ב-1933)
2021 – ראובן ארליך, מזרחן ואלוף-משנה בצה"ל (נולד ב-1946)
2022 – מרטין אנגל, אתלט יהודי-אמריקאי (נולד ב-1932)
2022 – דוד לוין, במאי תיאטרון ומשורר ישראלי (נולד ב-1934)
2022 – אורי זליגסון, פרופסור להמטולוגיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר שבאוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1936)
2023 – הייזל מקקליון, פוליטיקאית קנדית, כיהנה כראש העיר של מיסיסוגה באונטריו (נולדה ב-1921)
חגים ואירועים החלים ביום זה
אוקראינה: מצוין יום ההוקרה לעובדי הכבאות
28 בינואר – 30 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א כט
קטגוריה:ינואר
| 2024-07-31T04:44:26
|
30 בינואר
|
30 בינואר הוא היום ה-30 בשנה בלוח הגרגוריאני, נשארו עוד 335 ימים (336 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1648 – נחתם הסכם מינסטר שסיים את מלחמת שמונים השנים בין ספרד והולנד
1649 – צ'ארלס הראשון מלך אנגליה מוצא להורג, אוליבר קרומוול הופך לשליט המדינה
1661 – טקס הוצאה להורג לאחר המוות נערך לאוליבר קרומוול, 3 שנים לאחר מותו
1835 – ריצ'רד לורנס מנסה להתנקש בחייו של הנשיא אנדרו ג'קסון, אך נכשל במה שהיה הניסיון הראשון להתנקש בחייו של נשיא בארצות הברית
1902 – נחתם הסכם הברית האנגלו-יפנית
1933 – נוסדה תנועת עליית הנוער להעלאת ילדים יהודים ארצה
1933 – אדולף היטלר מושבע לקנצלר גרמניה
1934 – השלטון הפדרלי בגרמניה מבוטל ומוחלף בשלטון מרכזי
1934 – אוניית הצי העברי עמנואל מפליגה לדרכה האחרונה בה היא נעלמה בים
1939 – היטלר מכריז ב"נאום הנבואה" לרגל יום השנה לעלייתו לשלטון כי אם תפרוץ מלחמה ייכחד הגזע היהודי באירופה
1942 – מלחמת העולם השנייה: אחרוני חיילי הממלכה המאוחדת יוצאים ממלאיה
1945 – אוניית הנוסעים "וילהלם גוסטלוף" יצאה להפלגה וטובעה מירי של צוללת רוסית, כשעליה למעלה מ-6,000 פליטים גרמנים
1948 – נפתחת אולימפיאדת החורף ה-5 בעיר סנט מוריץ שבשווייץ
1948 – מוהנדס קרמצ'נד גנדי נרצח על ידי מתנקש הינדי
1964 – במסגרת תוכנית ריינג'ר האמריקאית, שיגור ריינג'ר 6 שנועדה להתרסק בהצלחה על הירח. החללית התרסקה בהצלחה על הירח אך עקב תקלה המצלמות לא עבדו
1968 – מלחמת וייטנאם: כוחות הצפון פותחים במתקפת פתע שנודעה כמתקפת טט
1969 – הופעתה האחרונה של הביטלס נערכת על גג בניין חברת התקליטים "Apple", שהוקמה על ידי הביטלס, ומופסקת על ידי המשטרה לאחר תלונות השכנים על רעש
1972 – יום ראשון העקוב מדם – 14 מפגינים קתולים נהרגים מירי צנחנים בריטים בדרי, צפון אירלנד
1992 – נחיתת משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-42 לאחר שהות של 8 ימים
1994 – חיים רמון נושא בוועידת מפלגת העבודה את "נאום הלווייתנים"
2001 – שימוש ראשון במרגמות ברצועת עזה, הפלסטינים יורים לעבר נצרים
2003 – בלגיה היא המדינה השנייה שמכירה בנישואים חד-מיניים
2005 – בעיראק נערכות הבחירות הראשונות לאחר הפלת סדאם חוסיין
2007 – מיקרוסופט משחררת את מערכת ההפעלה Windows Vista למשתמשים ביתיים
2008 – ועדת וינוגרד מגישה את דו"ח וינוגרד בנוגע למלחמת לבנון השנייה
2013 – שיגור מוצלח ראשון של המשגר הדרום קוריאני נרו 1, ובזכותו הצטרפה קוריאה הדרומית ל"מועדון החלל", קבוצת המדינות בעלות יכולת עצמאית לשיגור
2020 – נעמה יששכר משוחררת מהכלא הרוסי
נולדו
ממוזער|232x232px|ליוויה
ממוזער|186x186px|פרנקלין דלאנו רוזוולט
ממוזער|226x226px|דיק צ'ייני
ממוזער|214x214px|עבדאללה השני
59 לפנה"ס – ליוויה, אשתו השלישית של הקיסר אוגוסטוס (נפטרה ב-29)
1617 – אייזק דה פורתאו, מוסקטר מגסקוניה בצרפת של המאה ה-17 (נפטר ב-1712)
1697 – יוהאן יואכים קוונץ, חלילן, בונה חלילים ומלחין גרמני (נפטר ב-1773)
1841 – פליקס פור, נשיא צרפת במהלך פרשת דרייפוס (נפטר ב-1899)
1852 – יון לוקה קאראג'אלה, סופר, משורר ומחזאי רומני (נפטר ב-1912)
1882 – פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארצות הברית (נפטר ב-1945)
1893 – יצחק מאיר לוין, יו"ר אגודת ישראל ושר הסעד הראשון של ישראל (נפטר ב-1971)
1894 – בוריס השלישי, מלך בולגריה (נפטר ב-1943)
1895 – מריאנה גולץ, מתנגדת לנאצים וחסידת אומות עולם מאוסטריה (הוצאה להורג ב-1943)
1908 – זלמן לביוש, שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי (נפטר ב-1988)
1912 – ברברה טוכמן, היסטוריונית וסופרת אמריקאית (נפטרה ב-1989)
1918 – אריה להולה, מחלוצי הקולנוע הישראלי (נפטר ב-1968)
1924 – לויד אלכסנדר, סופר אמריקאי (נפטר ב-2007)
1924 – טוביה ריבנר, משורר ישראלי, חתן פרס ישראל לשירה עברית (נפטר ב-2019)
1925 – דאגלס אנגלברט, ממציא אמריקאי (נפטר ב-2013)
1927 – אולוף פלמה, מדינאי שוודי (נרצח ב-1986)
1927 – אלה גולדשטיין, פסנתרנית ארצישראלית (נפטרה ב-1997)
1929 – דוד הגואל, תת-אלוף בצה"ל, שכיהן כמפקד אזור יהודה ושומרון (נפטר ב-2019)
1929 – איסאמו אקאסאקי, מהנדס ופיזיקאי יפני, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2021)
1929 – ז'קלין ואן מרסן, כורכת הולנדית
1930 – ג'ין הקמן, שחקן קולנוע אמריקאי
1931 – ידידיה בארי, פעיל אצ"ל וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נפטר ב-2004)
1934 – אשר פרס, פיזיקאי ישראלי (נפטר ב-2005)
1937 – בוריס ספאסקי, אלוף עולם בשחמט
1937 – ואנסה רדגרייב, שחקנית בריטית
1937 – אילן דר, שחקן תיאטרון וטלוויזיה ישראלי
1938 – מיכאל בר-זוהר, סופר, היסטוריון וחבר הכנסת מטעם המערך
1938 – אסלאם קרימוב, נשיאה הראשון של אוזבקיסטן (נפטר ב-2016)
1939 – חילברטו רודריגס אורחואלה, איל סמים קולומביאני, אחד ממנהיגי קרטל קאלי, קרטל הסמים מהגדולים בעולם שפעל בעיר קאלי (נפטר ב-2022)
1941 – דיק צ'ייני, סגן נשיא ארצות הברית
1942 – מרטי באלין, זמר אמריקאי, חבר בלהקת ג'פרסון איירפליין (נפטר ב-2018)
1944 – לין הארל, צ'לן אמריקאי (נפטר ב-2020)
1945 – יורם לס, פרופסור לרפואה וחבר הכנסת מטעם העבודה
1945 – מאיר דגן, אלוף בצה"ל וראש המוסד (נפטר ב-2016)
1951 – פיל קולינס, מוזיקאי בריטי
1962 – עבדאללה השני, מלך ירדן
1968 – פליפה השישי, מלך ספרד
1971 – אסף אמדורסקי, זמר ישראלי
1972 – ניר דבורי, עיתונאי
1974 – כריסטיאן בייל, שחקן בריטי
1974 – נג'ואן גרייב, כדורגלן עבר ערבי-ישראלי
1981 – דימיטאר ברבאטוב, כדורגלן בולגרי
1981 – פיטר קראוץ', כדורגלן אנגלי
1986 – רות רסיוק, שחקנית, זמרת ונגנית חלילית ישראלית
1989 – ג'אקומו ניצולו, רוכב אופני כביש איטלקי
1990 – אייזה גונזלס, שחקנית וזמרת מקסיקנית
1994 – לידור אדרי, שחקנית ישראלית
2001 – ניקול זליקמן, מתעמלת אמנותית ישראלית
נפטרו
ממוזער|242x242 פיקסלים|הוצאותו להורג של צ'ארלס הראשון
ממוזער|278x278 פיקסלים|ג'רלד דארל
680 – בלדכילדיס, אשתו של כלוביס השני (נולדה ב-626)
1384 – לואי השני, רוזן פלנדריה (נולד ב-1330)
1649 – צ'ארלס הראשון מלך אנגליה (הוצא להורג) (נולד ב-1600)
1889 – רודולף נסיך אוסטריה (נולד ב-1858)
1933 – ג'ון גולסוורתי, סופר ומחזאי בריטי, חתן פרס נובל לספרות (נולד ב-1867)
1948 – אורוויל רייט, מחלוצי התעופה (נולד ב-1871)
1948 – מוהנדס קרמצ'נד גנדי, מנהיגה של הודו, (נולד ב-1869)
1951 – פרדיננד פורשה, מהנדס כלי רכב גרמני (נולד ב-1875)
1958 – איסר בארי, ראש הש"י וראש מחלקת המודיעין הראשון בצה"ל (נולד ב-1901)
1961 – דורותי תומפסון, עיתונאית ושדרנית רדיו אמריקאית (נולדה ב-1893)
1974 – מאיר מרגלית, שחקן תיאטרון "האהל". מגדולי שחקני הבמה בארץ בתקופת היישוב ובימי המדינה (נולד ב-1906)
1983 – אלן גורדון קנינגהם, קצין בריטי, אחרון הנציבים העליונים בארץ ישראל (נולד ב-1887)
1991 – ג'ון ברדין, פיזיקאי אמריקאי, האדם היחיד שזכה בשני פרסי נובל לפיזיקה (נולד ב-1908)
1995 – צבי פרנקל, אדריכל ישראלי (נולד ב-1908)
1995 – ג'רלד דארל, חוקר טבע (נולד ב-1925)
2007 – סידני שלדון, סופר ותסריטאי יהודי (נולד ב-1917)
2011 – ג'ון בארי, מלחין בריטי (נולד ב-1933)
2015 – ז'ליו ז'לב, פוליטיקאי וסופר בולגרי (נולד ב-1935)
2016 – פרנסיסקו פלורס, נשיאה של אל סלוודור בשנים 1999–2004 (נולד ב-1959)
2018 – מארק סאלינג, שחקן ומוזיקאי אמריקאי, אשר היה מוכר בעיקר מדמותו של נח "פאק" פאקרמן, שאותה גילם בסדרת הטלוויזיה המוזיקלית glee (נולד ב-1982)
2019 – חנוך אריאל, שופט ישראלי (נולד ב-1929)
2019 – ירון אזרחי, פרופסור במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1940)
2021 – פרידל טלר-בלום, זמרת סופרן ואופרה ישראלית-אמריקאית (נולדה ב-1932)
2022 – לאוניד קוראבליוב, שחקן תיאטרון וקולנוע רוסי סובייטי (נולד ב-1936)
2022 – דן גבתון, מומחה למדיניות ולמשפט של החינוך, ראש החוג למדיניות ומינהל בחינוך, בבית הספר לחינוך שבאוניברסיטת תל אביב (נולד ב-1960)
2023 – בובי האל, שחקן הוקי קרח קנדי (נולד ב-1939)
2024 – צ'יטה ריברה, שחקנית, רקדנית וזמרת אמריקאית (נולדה ב-1933)
חגים ואירועים החלים ביום זה
הודו – יום הקדוש המעונה
29 בינואר – 31 בינואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א ל
קטגוריה:ינואר
| 2024-10-09T10:44:15
|
31 בינואר
|
31 בינואר הוא היום ה-31 בשנה, בשבוע ה-5 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 334 ימים (335 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
314 – סילבסטר הראשון מתחיל את כהונתו כאפיפיור של הכנסייה הקתולית
1504 – צרפת מעבירה את נאפולי לידי אראגון
1606 – מזימת אבק השרפה: גאי פוקס וקושרים אחרים נתלים בווסטמינסטר
1790 – פרוסיה והאימפריה העות'מאנית כורתות ברית הגנה
1876 – ארצות הברית מורה לאינדיאנים להתרכז בשמורות
1906 – רעידת אדמה חזקה באקוודור-קולומביה. חוזקה מוערך בכ-8.8
1915 – מלחמת העולם הראשונה: גרמניה משתמשת לראשונה בנשק כימי
1923 – הצגת הבכורה של "הדיבוק" מועלית בתיאטרון הבימה
1928 – לאון טרוצקי מוגלה לקזחסטן
1946 – יוגוסלביה מאשרת את חוקתה
1948 – סיפורו של הסופר ג'רום דייוויד סלינג'ר "יום מושלם לדגי בננה", הראשון שהביא לו תהילה ופרסום עולמי, מתפרסם במגזין ניו יורקר
1949 – צירות ישראל בלונדון נחנכת בטקס חגיגי, בעקבות הכרזת ממשלת בריטניה על הכרה דה פקטו במדינת ישראל
1950 – הארי טרומן, נשיא ארצות הברית, מכריז על תוכנית לפיתוח פצצת מימן
1951 – השבועון לילדים "הארץ שלנו" יוצא לאור לראשונה
1953 – שיטפון הים הצפוני גורם נזקים כבדים ואלפי אבדות בנפש באנגליה, הולנד ובלגיה
1955 – ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר מוצאים להורג במצרים, בעוון השתתפותם בחולית ריגול וחבלה ישראלית, פעילות שנודעה בשם "העסק הביש"
1958 – חיים לסקוב מתמנה לתפקיד הרמטכ"ל החמישי של צה"ל
1958 – ארצות הברית משגרת את אקספלורר 1, לווינה הראשון לחלל
1958 – גילוי חגורת ואן אלן בעזרת הלוויין "אקספלורר 1"
1961 – במסגרת תוכנית מרקורי – שיגור מרקורי-רדסטון 2 עם השימפנזה האם ההומיניד הראשון בחלל
1961 – דוד בן-גוריון מתפטר מראשות הממשלה לאחר שלא קיבל את המלצת ועדת השבעה שחקרה את "העסק הביש"
1966 – במסגרת תוכנית לונה הסובייטית, שיגור לונה 9, גשושית לחקר הירח. לונה 9 היא הגשושית הראשונה שנחתה רכות על הירח, ובכלל על גרם שמיים שאינו כדור הארץ, והראשונה ששידרה מידע, כולל תצלומים, מפניו
1968 – נאורו מקבלת עצמאות מאוסטרליה, הממלכה המאוחדת וניו זילנד
1971 – שיגור החללית המאוישת אפולו 14 על גבי משגר סטורן 5 לנחיתה על הירח ושהייה שם יומיים
1990 – נפתח סניף מק'דונלדס הראשון במוסקבה
1996 – 86 הרוגים ו-1,400 פצועים בפיצוץ משאית תופת בקולומבו, סרי לנקה
1998 – נחיתת מעבורת החלל אנדוור STS-89 לאחר שהות בחלל של 8 ימים ו-19 שעות
1999 – שידור הפרק הראשון של איש משפחה
2016 – מלחמת האזרחים בסוריה: בפיגוע במסגד אל-סיידה זיינב סמוך לדמשק, שני מחבלים מתאבדים של המדינה האסלאמית פוצצו עצמם והרגו עשרות בני אדם ובהם לוחמי מיליציות שיעים
2020 – הממלכה המאוחדת פורשת מהאיחוד האירופי, לאחר תהליך שהחל במשאל עם ונמשך ארבע שנים
נולדו
ממוזער|194x194 פיקסלים|טוקוגאווה איאיאסו
ממוזער|180x180 פיקסלים|שוברט
1512 – אנריקה, מלך פורטוגל (נפטר ב-1580)
1517 – ג'וזפו צארלינו, תאורטיקן מוזיקה ומלחין איטלקי (נפטר ב-1590)
1543 – טוקוגאווה איאיאסו, המייסד והשוגון הראשון לשוגונות טוקוגאווה (נפטר ב-1616)
1597 – ז'אן פרנסואה רז'י, מטיף וכומר צרפתי (נפטר ב-1640)
1797 – פרנץ שוברט, מלחין אוסטרי (נפטר ב-1828)
1830 – ג'יימס בליין, מדינאי אמריקני ומועמד לנשיאות ארצות הברית (נפטר ב-1893)
1881 – אירווינג לאנגמיור, כימאי ופיזיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-1957)
1900 – אומרם מיכאל איבנהוב, מורה רוחני (העידן החדש) (נפטר ב-1986)
1902 – אלווה מירדאל, כלת פרס נובל לשלום לשנת 1982 (נפטרה ב-1986)
1909 – יוסף בורג, רב, פילוסוף, שר, חבר הכנסת ויו"ר המפד"ל (נפטר ב-1999)
1910 – ג'ורג'ו פרלסקה, איטלקי חסיד אומות העולם (נפטר ב-1992)
1911 – אילזה קנטור, מאיירת ספרי ילדים ישראלית (נפטרה ב-2000)
1911 – באבה ונגה, מיסטיקנית, מגדת עתידות ומטפלת בצמחי מרפא בולגרית (נפטרה ב-1996)
1919 – ג'קי רובינסון, שחקן בייסבול אמריקאי (נפטר ב-1972)
1921 – ישראל רובינצ'יק, שחקן תיאטרון ישראלי (נפטר ב-2008)
1921 – קרול צ'אנינג, שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה, זמרת וקומיקאית אמריקאית (נפטרה ב-2019)
1922 – עמיחי שוהם, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2021)
1923 – נורמן מיילר, סופר אמריקאי ממוצא יהודי (נפטר ב-2007)
1924 – תנגיז אבולדזה, במאי קולנוע גאורגי (נפטר ב-1994)
1924 – ויקטור פוקס, פרופסור באוניברסיטת סטנפורד, שנחשב לאחד מגדולי כלכלני הבריאות בעולם (נפטר ב-2023)
1925 – יגאל תלמי, פיזיקאי ישראלי
1927 – לוריין וורן, חוקרת על-טבעית (נפטרה ב-2019)
1932 – מיכאל דגן, שחקן קולנוע וטלוויזיה גרמני-ישראלי (נפטר ב-2022)
1935 – קנזאבורו אואה, סופר יפני חתן פרס נובל לספרות (נפטר ב-2023)
1937 – סוזן פלאשט, שחקנית יהודייה-אמריקאית (נפטרה ב-2008)
1938 – ביאטריקס מלכת הולנד
1941 – ג'סיקה וולטר, שחקנית קולנוע וטלוויזיה יהודייה-אמריקאית (נפטרה ב-2021)
1941 – דיק גפהארדט, פוליטיקאי אמריקאי
1942 – נסים זווילי, חבר הכנסת מטעם המערך
1947 – ג'ונתן בנקס, שחקן אמריקאי
1951 – אורית גדיש, יושבת ראש ביין ושות'
1952 – רויטל עמית, קריינית ושדרנית רדיו ישראלית
1954 – מרק סלבין, מתאבק וחבר משלחת ישראל באולימפיאדת מינכן (נפטר ב-1972)
1954 – מיכאל מלכיאור, רב, חבר הכנסת ויו"ר מפלגת מימד
1956 – ג'ון ליידון, מוזיקאי בריטי, סולן להקת סקס פיסטולס
1962 – סופי מולר, במאית וידאו קליפים בריטית
1964 – עדי נאמן, שחקן, זמר ומלחין ישראלי (נפטר ב-1982)
1967 – יואב רועה, מפיק סרטים ישראלי
1970 – מיני דרייבר, שחקנית וזמרת-יוצרת אנגליה
1970 – ניקול הלפרין, מלכת היופי של ישראל לשנת 1989
1973 – פורשיה דה רוסי, שחקנית אוסטרלית, מוכרת בזכות תפקידה כעורכת הדין נל פורטר בסדרה האמריקאית אלי מקביל
1975 – דוד ליפשיץ, תסריטאי ומגיש טלוויזיה ישראלי
1975 – פריטי זינטה, שחקנית קולנוע הודית
1976 – נתי קלוגר, שחקנית, קומיקאית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1977 – קרי וושינגטון, שחקנית אמריקאית
1979 – אמיליה ברייטמן, זמרת-יוצרת בריטית
1979 – דניאל טאמט, אוטיסט בתפקוד גבוה בריטי
1981 – ג'סטין טימברלייק, זמר, שחקן ורקדן אמריקאי
1981 – אפיק ניסים, כדורסלן ישראלי
1982 – רוני שובל, שחקנית ישראלית
1984 – מיכאל אלוני, שחקן ומנחה טלוויזיה ישראלי
1989 – ישראל בר-און, זמר, מלחין ופזמונאי ישראלי
1990 – אליעד נחום, מדבב, זמר-יוצר, מוזיקאי, מלחין, רקדן ושחקן טלוויזיה ישראלי
1992 – כריסטופר, זמר-יוצר דני
1997 – טיפאני ג'יימס, אתלטית ג'מייקנית
נפטרו
ממוזער|207x207 פיקסלים|הנסיך היפה צ'ארלי
ממוזער|214x214 פיקסלים|א.א. מילן
743 – מוחמד אל-באקר, האימאם השיעי החמישי (נולד ב-676)
1418 – מירצ'ה הזקן, שליט ולאכיה (נולד ב-1355)
1580 – אנריקה, מלך פורטוגל (נולד ב-1512)
1606 – גאי פוקס, אחד הקושרים לרצוח את המלך ג'יימס הראשון במזימת אבק השרפה (הוצא להורג) (נולד ב-1570)
1729 – יאקוב רוחבן, מגלה ארצות הולנדי (נולד ב-1659)
1788 – צ'ארלס אדוארד סטיוארט (הנסיך היפה צ'ארלי) (נולד ב-1720)
1888 – ג'ובאני בוסקו, קדוש נוצרי (נולד ב-1815)
1944 – ז'אן ז'ירודו, סופר, מחזאי ודיפלומט צרפתי (נולד ב-1882)
1918 – יחיאל צ'לנוב, רופא ומנהיג ציוני (נולד ב-1863)
1955 – משה מרזוק, איש מודיעין ישראלי, הוצא להורג (נולד ב-1926)
1955 – שמואל עזר, איש מודיעין ישראלי, הוצא להורג (נולד ב-1929)
1956 – א.א. מילן, סופר בריטי (נולד ב-1882)
1974 – סמואל גולדווין, מפיק קולנוע אמריקאי (נולד ב-1879)
1985 – מנחם בדר, חבר הכנסת מטעם מפ"ם (נולד ב-1895)
2005 – לי סגל, מתמטיקאי ופרופסור במכון ויצמן למדע (נולד ב-1932)
2010 – צבי טימור, עיתונאי כלכלי ישראלי והעורך האחרון של העיתון "על המשמר" (נולד ב-1933)
2015 – ריכרד פון וייצזקר, פוליטיקאי גרמני (נולד ב-1920)
2016 – הרצליה רז, סופרת ילדים, משוררת, מחנכת וחוקרת ספרות וספרות ילדים ישראלית (נולדה ב-1921)
2016 – טרי ווגן, שדרן טלוויזיה ורדיו אירי (נולד ב-1938)
2018 – חיים גורי, סופר ומשורר ישראלי (נולד ב-1923)
2018 – רסול באטלר, כדורסלן אמריקאי ששיחק בליגת ה-NBA בין השנים 2002–2016, בעמדות הסמול פורוורד והקלע (נולד ב-1979)
2020 – יוז'ף טורנאי, משורר, מתרגם וסופר הונגרי (נולד ב-1927)
2020 – מרי היגינס קלארק, סופרת אמריקאית (נולדה ב-1927)
2020 – מנחם מיכאלי, איש תקשורת ומתרגם ישראלי (נולד ב-1947)
2020 – טרי פייר, כדורסלן אמריקאי-ישראלי (נולד ב-1960)
2021 – משולם דוד הלוי סולובייצ'יק, ראש אחת מישיבות בריסק בירושלים (נולד ב-1921)
2021 – יצחק שיינר, ראש ישיבת קמניץ בירושלים וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה (נולד ב-1922)
2021 – אברהם טברסקי, פסיכיאטר ורב יהודי-אמריקאי שהתמחה בהתמכרות לסמים (נולד ב-1930)
2021 – מישל מור, פוליטיקאי ואיש עסקים לבנוני (נולד ב-1932)
2021 – חוסטו טחדה, כדורגלן ספרדי-קטלאני ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1933)
2022 – אברהם זיגמן, מוזיקאי, יוצר, מלחין, משורר וסופר ישראלי (נולד ב-1949)
2024 – מריו לוי, סופר יהודי-טורקי, מחבר רומנים וסיפורים ופובליציסט בשפה הטורקית, איש רדיו וקופירייטר (נולד ב-1957)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום העצמאות של נאורו
אוסטריה: יום ילדי הרחוב
30 בינואר – 1 בפברואר
ינואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
א לא
קטגוריה:ינואר
| 2024-08-30T20:31:42
|
ינואר
|
ינואר (מלטינית Ianuarius, ההגייה העברית נגזרת מהשפה הגרמנית) הוא החודש הראשון בלוח השנה הגרגוריאני.
חודש זה נקרא על שם האל הרומאי יאנוס, שהוא אל השערים, ההתחלות והסיומים, הוא מתואר כבעל שני פנים, שאחד מהם מביט לעבר העבר והאחר צופה אל העתיד ולכן על שמו של אל זה נקרא החודש שבו השנה הקודמת מסתיימת והשנה החדשה נפתחת ומתחילה, חודש זה הוא חודש ינואר.
כיום החודשים ינואר ופברואר הם החודשים הראשונים בשנה, אולם למעשה הם חידוש מאוחר ונוספו על ידי נומה פומפיליוס, מלכה השני של רומא העתיקה, במאה השביעית לפני הספירה. ביסודו, היה לוח השנה הרומי בן עשרה חודשים בלבד. השנה הרומית החלה במולד הירח הראשון שאחרי יום השוויון האביבי, והסתיימה בחורף. השנה לא כללה את חודשי החורף, מכיוון שלא התבצעה בהם פעילות חקלאית. כך שהחודש הראשון של השנה הרומית היה מרץ.
בכל שנה, חודש ינואר מתחיל בדיוק באותו היום בשבוע שבו התחיל חודש מאי בשנה הקודמת. בשנים שאינן מעוברות, חודש ינואר מתחיל בדיוק באותו היום בשבוע שבו יתחיל חודש אוקטובר; ואילו בשנים המעוברות, חודש זה מתחיל גם בדיוק באותו יום בשבוע שבו יתחילו החודשים אפריל ויולי.
באזור של חצי הכדור הצפוני, ינואר הוא חודש חורפי ואילו באזור חצי הכדור הדרומי, ינואר הוא חודש קיצי.
בחודש ינואר יש 31 ימים.
בישראל חודש ינואר הוא שיא החורף ובו חלה תקופת הפריחה של צמחים רבים, חלקם התחילו לפרוח בדצמבר (כגון סביונים, חמציצים ונרקיסים) וחלקם רק בינואר (כגון כלנית מצויה, רקפת מצויה, אירוס ארצישראלי ומרגנית השדה).
גלריה
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
| 2023-04-16T11:27:38
|
פרדריק וינסלאו טיילור
|
פרידריק וינסלאו טיילור (באנגלית: Frederick Winslow Taylor; 20 במרץ 1856 – 21 במרץ 1915) היה מהנדס אמריקאי שעסק בעקרונות הניהול, ופיתח את גישת הטיילוריזם (הניהול המדעי). כמו כן, היה שחקן טניס וגולף, השתתף באולימפיאדת פריז בתחרות גולף וזכה במקום הרביעי.
ביוגרפיה
טיילור נולד למשפחה אמידה בפילדלפיה שבפנסילבניה. כנער למד מספר שנים בצרפת ובגרמניה. הוא התקבל ללימודי משפטים באוניברסיטת הרווארד, אך ויתר עליהם בשל קשיי ראייה. מ-1874 הוא עבד כשוליית מכונאי, ובמהלך עבודתו למד להכיר את תנאי העבודה השוררים במפעלים. במקביל למד לתואר בהנדסה בלימודי ערב, והוסמך למהנדס ב-1883. ב-1884 נישא ללואיז ספונר. 17 שנים אחר כך אימצו בני הזוג שלושה ילדים יתומים.
טיילור התקדם בהדרגה בסולם התפקידים במפעל הפלדה בו עבד, עד שהגיע למשרת מהנדס ראשי במפעל. ב-1890 התמנה למנכ"ל ומהנדס-יועץ, וב-1893 פתח חברת ייעוץ משלו בפילדלפיה. ב-1898 הצטרף לחברת "בית לחם סטיל", ופיתח עם הצוות שלו מתכת חדה לחיתוך מתכות (High speed steel). על פיתוח זה זכה ב-1900 במדליית זהב אישית בתערוכה העולמית של פריז (1900), ובמדליית זהב ממוסד פרנקלין למדע בפילדלפיה.
ב-1901 נאלץ לעזוב את "בית לחם סטיל" בשל יריבות עם מנהלים אחרים. ב-1906 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד למדעים מאוניברסיטת פנסילבניה. בתקופה זו כתב מספר מאמרים וספרים על עקרונות הניהול. בהמשך הפך לפרופסור בבית הספר לעסקים בדארטמות' קולג'.
טיילור נפטר מדלקת ריאות בגיל 59.
הניהול המדעי
טיילור נחשב לאבי הניהול המדעי ולאחד מאבות הניהול בכלל. הוא הפך את הניהול למקצוע, וספרו ובמיוחד מאמרו על עקרונות הניהול המדעי מ-1911 נחשבים לאבן דרך בתולדות הניהול והתמקצעותו.
טיילור הגיע ממסורת של לימודי הנדסה, בעיקר הנדסה מכנית, ולכן הביא עמו עקרונות ניהול שנחשבו מדעיים. הדבר תרם לכך שהצליח למנף את הניהול, שהיה בתקופתו מקצוע לא מוכר וחסר יוקרה, ולהפוך אותו לחלק מהנוף הארגוני, שהורכב עד אז בעיקר מבעלי הארגון (בעלי הון ואמצעי ייצור) והעובדים (מעמד הפועלים).
טיילור טען ש"קיימת הדרך הטובה ביותר לבצע את העבודה, ועל המנהל למצוא את הדרך הזו באופן מדעי". לדבריו, יש לתת למנהלים כלים שיאפשרו להם לנהל בצורה יעילה יותר את ארגונם, זאת משום שניהול שאינו מסודר גורם לבזבוז של זמן וכסף. לטענתו, אם יתוכנן מראש תהליך העבודה, ניתן יהיה להספיק הרבה יותר.
טיילור פיתח את מודל הניהול המדעי וביסס אותו על מחקרים שעשה. הנחות היסוד שהניח הן:
העובד מונע בעיקר מהתמריץ הכלכלי. אם יקבל העובד את השכר המתאים, הוא מצדו יעבוד.
האדם הוא רציונלי. הוא עורך חישובי כדאיות, מחליט מה נכון ומה אינו נכון, ולפי שיקולים אלו הוא פועל.
עובדים רוצים למכור את עבודתם במחיר גבוה במינימום מאמץ.
העובד מוכן לעבוד בעבודות שגרתיות ללא עניין בתוכנן. ההנחה הייתה שהעובד צריך להכיר טוב את סביבתו, כדי שלא יעמוד מול הפתעות.
יש להפחית את השחיקה, ולהתאים את התפקיד לעובד. לכל עובד ישנו תפקיד המתאים לו, מבחינת היכולות והידע.
טיילור במחקריו ובהנחותיו, העביר את האחריות למנהלים בטענה שעליהם לפתח באופן מדעי את התורה, למיין ולהדריך עובדים, לעבוד בשיתוף פעולה עמם, וליצור חלוקת עבודה בינם לבין העובדים. יש ליצור תכנון מאוד מפורט של עבודה, כך שבתום התהליך ישנו שיקול דעת מועט מאוד, משום שהכול ברור, קבוע וידוע. בתום התהליך ישנן נורמות ביצוע, וניתן יהיה לוודא את ביצוען באמצעות תצפית או מדידה. דובר על אופטימיזציה של עבודה ועל תנאי עבודה לעובדים.
קביעת נורמות הביצוע והפיקוח על ביצוען, הייתה תהליך שעורר התנגדות וחשדנות רבה מצד העובדים. הביקורת על גישתו של טיילור הייתה רבה גם בקרב החוקרים, משום שעקרונותיו נחשבו קשוחים, והניסויים אותם ערך נתפסו כבלתי אפשרים לביצוע. דבר זה הוביל בין היתר ליצירתה של גישת ניהול משאבי אנוש, שפותחה על ידי הפסיכולוג אלטון מאיו. גישה זו טענה להתחשבות בצרכיו הרגשיים של העובד, בניגוד לטיילור שראה את יעילות העובד כתלויה בתשלום ובהכוונה נכונה על ידי המנהל.
לקריאה נוספת
חיים גזיאל. 1990. מחשבה מנהלית בת-זמננו, תל אביב, הוצאת רמות.
יהודה שנהב. 1995. מכונת הארגון, תל אביב, הוצאת שוקן.
Taylor, Frederick, Scientific Management. includes "Shop Management" (1903), "The Principles of Scientific Management" (1911) and "Testimony Before the Special House Committee" (1912). Routledge, 2003.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
קטגוריה:מהנדסים אמריקאים
קטגוריה:חוקרי ניהול
קטגוריה:מהנדסי תעשייה וניהול
קטגוריה:סגל דארטמות' קולג'
קטגוריה:יועצים ארגוניים
קטגוריה:משתתפי אולימפיאדת פריז (1900)
קטגוריה:ספורטאים אולימפיים אמריקאים
קטגוריה:שחקני גולף אמריקאים
קטגוריה:טניסאים אמריקאים
קטגוריה:שחקני גולף אולימפיים
קטגוריה:זוכי מדליית אליוט קרסון
קטגוריה:בוגרי מכון סטיבנס לטכנולוגיה
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1856
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1915
| 2023-07-28T12:47:43
|
יחסי אנוש בניהול
|
גישת יחסי אנוש בניהול היא גישה בניהול משאבי אנוש שהחלה להתפתח בסוף המאה ה-19, החוקרת את הדרך להביא ליעילות מרבית של ארגונים על ידי ניצול הפן הפסיכולוגי והסוציולוגי של עבודתם.
גישת יחסי האנוש בניהול פותחה בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20, לאור עריכתם של ניסויי הות'ורן, שהוכיחו את החשיבות שיש ליחסים הישירים (הבלתי-פורמליים, שאינם מבוססים על עקרונות הבירוקרטיה) בין העובדים כלפי יעילות עבודתם. את הגישה פיתחו פסיכולוגים של התעשייה (הידועים שבהם: ק' קאטל, ה' מונסטרברג וו' שטרן), באופן המנוגד לגישת הניהול המדעי שרווחה באותה תקופה.
גישת יחסי האנוש הציבה כמטרות להתיעלות העבודה את הפחתת העייפות, התייחסות לקצב העבודה, קביעת תקני עבודה אישיים (ולא כלליים) והתחשבות בכל הגורמים התודעתיים המשפיעים על תפוקת העובד. בתחילה עסקו חוקרי הגישה בחקירת התנאים האינדיבידואליים של העבודה (אישיות, כישורים וכו'), אך בתקופת ניסויי הות׳ורן עבר הדגש להתנהלות החברה הישירה (בלתי פורמלית, שאינה נגזרת ישירות מיחסי העבודה הרשמיים) הנוצרת בין העובדים, היוצרים יחסים חברתיים המורכבים הן מיחסי עבודה והן מיחסים ישירים.
גישה זו התקבלה בארגונים רבים בעולם המודרני, ויישומה נעשה על ידי שימוש גובר במחלקות כוח-אדם מיוחדות שהיו אחראיות על קידום יחסי האנוש בארגונים על-מנת להגדיל את ניצול עובדיהם (גיבוש צוותי עבודה, מיון והכשרת עובדים, דאגה לרווחת העובדים וכו').
ביקורת הגישה
לגישת יחסי האנוש בניהול קמה ביקורת רבה מכיוונים שונים, בין טיעוניהם:
הנחת הגישה, כי כל העובדים מסוגלים להזדהות עם עבודתם, אינה נכונה במקרים רבים.
הגישה מתעלמת מאילוצים ניהוליים וטכניים שקיימים לרוב, ביניהם הצורך במהירות החלטה וסודיות.
הגישה לא לוקחת בחשבון השפעות שונות כגון חוק, פוליטיקה וכו' על הארגונים השונים.
הגישה מתעלמת מהאיגודים המקצועיים, שיצרו פערים בין העובדים למנהלים, ומקשים לעיתים על תקשורת לא פורמלית.
הגישה היא רק שיפור של ניצול העובדים וקיבוע הבדלי המעמדות בארגונים השונים, באמצעים שאינם גוררים התנגדות טבעית אך אינם משנים את יחסי העבודה הבסיסיים. החוקר האמריקני ר' מיילס, שתמך בביקורת זו, הוא שטבע את המונח משאבי אנוש במקום יחסי אנוש.
חוקרים חשובים באסכולה
דאגלס מקגרגור
פרדריק הרצברג
קטגוריה:משאבי אנוש
| 2024-09-07T18:40:18
|
ניהול
|
ניהול הוא תהליך או אוסף הפעולות של הנהגה והובלה של ארגון. בניהול נעשה שימוש במשאבים שונים, ובכלל זה משאבי אנוש, הון, נכסים חומריים ונכסים לא-מוחשיים, לצורך השגת מטרות שונות של הארגון. תפקיד המנהל כרוך בשיתוף פעולה עם גורמים רבים, מעבר לעובדים הישירים שתחתיו בארגון, ולכן דורש כישורים בין-אישיים ויכולות תיאום.
ניהול הוא גם תחום אקדמי, אשר נלמד ונחקר באוניברסיטאות מובילות ברחבי העולם, לרוב תחת התואר מנהל עסקים. בעבר, היה חלק מהפקולטה למדעי החברה, אך כיום ברוב האוניברסיטאות המובילות העיסוק בו נעשה בפקולטה נפרדת או כחלק מתוכנית נפרדת תחת תוכניות למנהל עסקים ומדיניות ציבורית.
פעולות הניהול
בראשית המאה ה-20, נהוג היה לחשוב שהמנהלים מבצעים חמש פעולות ניהול, והן: תכנון; ארגון; תפיסת פיקוד; תיאום וביקורת. היום, פעולות אלו רוכזו לארבע עיקריות שהן: תכנון, ארגון, הנהגה ובקרה.
ארגונים קיימים לשם השגת מטרות, לכן חייב להיות מישהו שיגדיר את אותן מטרות ואת האמצעים להשגתן.
תחום הניהול נועד לענות על דרישה זו.
פעולת התכנון (Planning) – כוללת בתוכה הגדרת מטרות הארגון, כינון אסטרטגיה להשגת המטרות הנ"ל ופיתוח היררכיית צעדים לפעולה.
פעולת הארגון (Organizing) – תכנון המבנה הארגוני, שכולל בתוכו את הגדרת התפקידים השונים וחלוקתם בין העובדים, קביעת המדרג הניהולי בארגון (מי מדווח למי) והיכן מתקבלות ההחלטות.
פעולת ההנהגה (Leading) – הנהגה ותיאום בין האנשים המועסקים בארגון. מתן מוטיבציה לעובדים, בחירת ערוצי תקשורת יעילים ביותר, פתירת סכסוכים בין העובדים ועוד.
פעולת הבקרה (Controlling) – על מנת לוודא שהכול מתנהל כשורה, מנהלים צריכים להשגיח על ביצועי הארגון. תנאי לקיום בקרה הוא קיום סקר סיכונים שעל פי ניתוחם, ניתן לקבוע את דרכי הבקרה. הביצוע הממשי חייב להיות תואם למטרות שהוצבו קודם לכן. אם קיימות סטיות למיניהן זהו תפקידו של המנהל להסדירן.
תפקידי הניהול
על-פי ממצאי מחקר שערך פרופ' הנרי מינצברג, למנהלים עשרה תפקידים, או דפוסי התנהגות, אשר נחשבים למהותיים לקיום עבודתם. אלה ניתנים למיון על פי שלוש קבוצות, והן: תפקידים בינאישיים, תפקידי מידע ותפקידי החלטה.
תפקידים בינאישיים
דמות ציבור ייצוגית (Figurehead) – מבצע תפקידי שיגרה סמליים של הארגון. לדוגמה, נשיא אוניברסיטה שמעניק תעודות לבוגרים, מנהל שעורך סיור לקבוצת מבקרים במפעל.
מנהיג (Leader) – אחראי על גיוס עובדים, הכשרתם ומתן מוטיבציה.
איש קשר (Liaison) – מנהל רשת של קשרים פנים וחוץ ארגוניים. לדוגמה, מנהל שיווק שמגייס מהסגל בארגון שלו ומשתמש בקשריו הפנים-ארגוניים ואילו מן הצד השני, נמצא בקשר עם לקוחות חיצוניים על ידי הפעלת קשרים חוץ ארגוניים.
תפקידי מידע
מפקח (Monitor) – מנהלים כל הזמן נחשפים למידע מגוון שמגיע אליהם. לרוב, מידע זה נאסף מקריאת כתבי עת ושיחות עם אנשים, וכך הם מגלים שינויים בתפיסת הציבור, תכנון אפשרי של מתחרים ועוד.
מפיץ מידע (Disseminator) – מנהלים משמשים כצינור הפצת מידע לשאר העובדים בארגון.
דובר הארגון (Spokesperson) – כאשר נדרש לייצג את הארגון לאנשים חיצוניים, מנהל ממלא את תפקיד דובר הארגון. לדוגמה, פגישות עם נציגים מחו"ל.
תפקידי החלטה
יזם (Entrepreneur) – במסגרת תפקיד זה המנהלים מקימים ומפקחים על פרויקטים חדשים שישפרו את הישגי הארגון.
מטפל בבעיות (Disturbance handler) – מנהלים יוזמים פעולות מתקנות לבעיות שלא נצפו מראש.
מקצה משאבים (Resource allocator) – מנהלים אחראים על הקצאה של משאבים כגון כוח אדם, תקציב וציוד.
מנהל משא ומתן (Negotiator) – אחד התפקידים של המנהל הוא לדון בנושאים ולהתמקח עם יחידות אחרות בארגון על מנת לשאת תועלת למחלקה שלהם.
מיומנויות ניהול
קביעת תפקידי המנהל נעשית על ידי הגדרת היכולות הדרושות למען השגת מטרות בהצלחה. רוברט קאץ (Robert Katz) זיהה שלוש מיומנויות ניהול הכרחיות: טכנית, חברתית, רעיונית.
מיומנות טכנית מיומנות טכנית טומנת בחובה את היכולת ליישם ידע מקצועי או מומחיות. בעת התבוננות במיומנות של מומחה, כגון מנתח או מהנדס אזרחי, בדרך כלל מתרכזים ביכולות הטכניות שלו. באמצעות השכלה פורמלית נרחבת מומחים לומדים את הידע הייחודי ואת המנהגים של תחומם. מיומנות זו אינה ייחודית למומחים - כל המקצועות דורשים התמחות מקצועית כלשהי ואנשים רבים מפתחים מיומנות טכנית תוך כדי עבודה.
מיומנות חברתית מיומנות חברתית מתוארת כיכולת לעבוד עם אנשים, להבין אותם ולתת להם תמריץ הן באופן אינדיבידואלי והן כקבוצה. אנשים רבים הם בעלי מיומנויות טכניות אך חסרי יכולת בינאישית. כישורים חברתיים מתבטאים, בין היתר, כיכולת להיות קשוב לאחרים ולצרכיהם והיכולת ליישב קונפליקטים. מכיוון שמנהלים לא מבצעים את העבודה בעצמם אלא באמצעות אנשים אחרים, עליהם להיות בעלי איכויות חברתיות כאלה שייסעו להם בתקשורת עם עובדים, מתן מוטיבציה והאצלת סמכויות.
מיומנות רעיונית למנהלים דרושה היכולת המנטלית לנתח ולאבחן מצבים מורכבים. מטלות אלה דורשות מיומנות רעיונית. למען קבלת החלטות למשל, מנהלים צריכים לאתר בעיות, לזהות אלטרנטיבות שיכולות לתקן אותן, להעריך את האלטרנטיבות הללו ולבחור במיטבית. מנהלים יכולים להיות בעלי כישרון טכני גבוה וסגולות בינאישיות ועדיין להכשל עקב חוסר ביכולת לעבד ולפרש אינפורמציה.
יעילות מול הצלחה בפעילויות ניהוליות
פרד לות'נס (Fred Lutahns) ועמיתיו בחנו את נושא עבודת המנהלים מנקודת מבט שונה.
הם שאלו את השאלה: האם עבודת המנהלים טובה?
לות'נס ועמיתיו בדקו יותר מ-450 מנהלים וגילו שאלה עסקו בארבע פעילויות ניהוליות:
ניהול מסורתי (Traditional Management) - קבלת החלטות, תכנון ובקרה
תקשורת (Communication) - חילוף מידע שגרתי ועיבוד ניירת
ניהול משאבי אנוש (Human Resource Management) - דירבון, הטלת משמעת, ניהול סכסוכים, איוש והכשרה
רישות (Networking) - פיתוח רשת קשרים עסקיים, פוליטיים וחברתיים גם עם גורמים חיצוניים
אופן חלוקת הקשב לפעילויות הניהוליות של המנהלים היה מגוון. מנהל ממוצע נתן דגש של 32 אחוזים לפעילויות הקשורות בניהול מסורתי, 29 אחוזים לתקשורת, 20 אחוזים לניהול משאבי אנוש ו-19 אחוזים לרישות.
על פי ממצאי הניסוי מנהלים אשר הוגדרו מצליחים (על סמך מהירות התקדמותם בארגון) שמו דגש שונה מאשר מנהלים שהוגדרו יעילים (היעילות נמדדה באמצעות איכות וכמות ביצועיהם ועל-פי מידת שביעות הרצון והמסירות של עובדיהם). מנהל מצליח שם דגש על רישות והכי פחות שם דגש על ניהול משאבי אנוש ואילו מנהל יעיל שם דגש על תקשורת והכי פחות דגש על רישות. כלומר, הדגשים כמעט הפוכים זה לזה.
מחקר זה מוסיף תובנות חשובות לידע הקיים על עבודת מנהלים. ממצאיו מערערים את ההנחה ההיסטורית כי קידום מבוסס על ביצועים, וממחיש בבירור את חשיבותם של כישורים חברתיים ופוליטיים עבור מנהלים לשם התקדמות בארגון.
המנהל בארגון
סמכויות הניהול בארגון מופקדות בדרך-כלל בידי מנהל או מנהלים.
באופן מסורתי, ארגונים מתוארים כפירמידה, שבראשה עומד המנהל הכללי, ובתחתיתה העובדים הפשוטים, העוסקים אך ורק בביצוע ההחלטות של מנהליהם. בארגון קטן, עשוי להיות מנהל אחד, האחראי על כלל פעולת הארגון. בארגונים גדולים, יש בדרך-כלל מספר רב של מנהלים, במספר רמות היררכיות של כפיפות. כל מנהל מקבל הוראות מהממונה עליו, מחליט כיצד לבצע אותן, ומדווח על הביצוע לממונה.
ראו גם
לקריאה נוספת
יהודה שנהב, "אידאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות", האוניברסיטה המשודרת, 1991, 82-36.
מיכל פרנקל, "צמיחתו של שדה הניהול בישראל כדינמיקה בשדות חופפים", סוציולוגיה ישראלית, גיליון י' 1, 2008, עמ' 133-159.
מיכל פרנקל, "ניהוליות", בתוך: אורי רם וניצה ברקוביץ (עורכים), אי/שוויון, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון, 2006, עמ' 282-290.
קישורים חיצוניים
"management " - הגדרת המושג ב-Business Dictionary
דנה שם-אור, ניהול מוצנע, הזמן הזה, מכון ון ליר בירושלים, אפריל 2022
מנהיגים ברשת - שולחן העבודה למנהלים בישראל - מגוון מאמרים וקישורים בנושא.
על המילה 'מנהל', באתר האקדמיה ללשון העברית
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מנהל עסקים
| 2024-09-09T09:12:41
|
בלוג
|
בְּלוֹג (מאנגלית Blog, בעברית: יוֹמַן רֶשֶׁת או רְשׁוּמוֹן) הוא חלק מאתר אינטרנט שבו נכתבות רשומות ("פוסטים") העוסקות בחוויות, חדשות ומאמרים, לעיונם של גולשי האינטרנט לשם קריאה ובדרך כלל אף לתגובה. המילה "בלוג" היא הלחם של המילים מאנגלית: Web (רשת) ו-Log (יומן).
מבחינה מבנית, כלומר בהקשר של מבנה או ארכיטקטורה של אתרי אינטרנט, אתר-בלוג לרוב כולל גם דפים נוספים, מלבד דף הבלוג והרשומות, למשל דף "אודות", דף "צור קשר", ועוד דפים משניים אחרים, אך הדף העיקרי בו הוא דף הרשומות, בו מסודרות הרשומות. כמו כן, בלוגים רבים כוללים גם דפי קטגוריות ודפי תגיות בהם קישורים לרשומות מאותן קטגוריות או תגיות. עם זאת, לעיתים בלוג הוא רק חלק משני מאתר גדול מאוד הכולל בלוג, ואין מדובר באתר-בלוג (כלומר, אתר שייעודי בעיקר לבלוג). במקרה בו מדובר באתר-בלוג ייעודי, ניתן להקימו במהירות יחסית בעזרת אחת ממערכות ניהול התוכן החינמיות השונות המיועדות לבלוגים (כמו בלוגר או וורדפרס). במקרים בהם מדובר באתר שבלוג הוא אך חלק משני ממנו, ייתכן שייבנה האתר במערכת ניהול תוכן המיועדת לבניית אתרים בקנה-מידה רחב יותר, כמו ג'ומלה, דרופל, או מג'נטו החינמיות, או מערכות מסחריות שונות.
בעל בלוג נקרא בלוגר או בְּלוֹגַאי, וקהילת בלוגרים נקראת בלוגוספירה (לעיתים המילה משמשת כביטוי למכלול הבלוגים באינטרנט, לעיתים גם נעשה שימוש במונחים "בלוגטופיה", "בלוגספייס" ו"בלוגיסטן").
הבלוג הוא אחד ממאפייניה של תרבות האינטרנט. יש שראו בו סוג של יומן אישי השונה מזה שנכתב בתקופה שקדמה לעידן האינטרנט, בפומביות ההתקשרות עם העולם שהוא מציע. בעידן ה-ווב 2.0 נוצרה הפרדה בין יומן-רשת, שהוא הבלוג, לבין יומן רשת אישי (Web Journal). כיום שולטת מגמת כתיבת בלוגים של אנשי עסקים, בלוגים של פוליטיקאים ידועי שם (דוגמת הילרי קלינטון), ובלוגים של יוצרים ואנשי אקדמיה המשמשים פלטפורמה לפרסום יצירות אמנותיות וספרותיות, מאמרי דעה וביקורת ומאמרים אקדמיים. מספר הקוראים בבלוג מגיע לעיתים קרובות למספר הקוראים של ספר בזמן קצר מאוד, זוהי הסיבה שבגללה מספר סופרים הולך וגדל כותבים בלוג אישי בידיעה שיצירתם תגיע לקוראים במהירות ויוכלו לקבל מהם משוב. על חשיבותם של בלוגים מסוג זה ניתן ללמוד מהשכיחות הגדלה והולכת שבה מאמרים אקדמיים מצטטים ומתייחסים למאמרים שמופעים בבלוגים של חוקרים וכותבים אקדמיים.
הבלוגים נשמרים באתרים ייעודיים, ניתן להגיב עליהם ואף להיות מנויים על בלוגים פופולריים. בלוגים פופולריים כיום אף מאפשרים תגמול כספי לכותביהם, המתוגמלים בהתאם למספר ה"כניסות" לבלוגים שלהם, או בעזרת אמצעים פרסומיים שונים שהם מאפשרים להופיע בדפי הבלוג. מגמה זו הולכת ומתרחבת ברחבי העולם וגם בישראל.
היסטוריה ומאפייני הבלוג
המושג Weblog נהגה לראשונה ב-1997 על ידי Jorn Barger, ובא לתאר את התוכן שפרסם באתר שלו, בו ערך רישום (Log) של האינטרנט (Web) על ידי פרסום הפניות לידיעות שפורסמו באתרים אחרים ואת דעותיו לגביהם. ב-1999 החליט הגולש Peter Merholz להגות את המושג כ-Wee Blog, או Blog בקיצור.
כיום נהוג לכנות Blog אתר אינטרנט ובו רשומות (באנגלית Posts) המתארות דעות, קישורים ורישומי יומן אישי המסודרים בסדר כרונולוגי, מהחדש לישן, בסגנון של יומן. את הבלוג ניתן לפתוח במסגרת אתרים המוקדשים לכך (בחינם או בתשלום), או לעשות זאת באופן עצמאי על ידי התקנה תוכנה מיוחדת על גבי שרת. מרבית הבלוגים מאפשרים לקוראים להגיב בתחתית כל רשומה, וכך מאפשרים לקיים שיחה בין כותב עיקרי למספר כותבי משנה המגיבים לרשומות, אשר בתורן נקראות על ידי מספר בלתי מוגבל של קוראים. בנוסף, צורת רישום זו מאפשרת לבלוגרים (Bloggers, כותבי הבלוג) לדווח בזמן אמת על אירועים שונים, בדומה לעיתונאים, וזאת בניגוד לאתרי אינטרנט גדולים הנוטים להיות איטיים יותר בקצב התעדכנות שלהם (Anderson, 2007).
היבטים טכנולוגיים
לרשומות השונות מוסיפים לרוב תגים (Tag – מילת מפתח המתארת את התוכן של פריט מידע כלשהו באינטרנט; התג יכול להיות בן מילה אחת או יותר, ולכל רשומה ניתן להגדיר מספר בלתי מוגבל של תגים) המאפשרים לסווג אותן לקטגוריות שונות באופן אוטומטי ולהציג רשומות אחרות שעסקו באותו נושא על ידי לחיצה על אחד מאותם תגים (Anderson, 2007).
היבט חשוב נוסף של בלוגים הוא נושא הקישוריות, המאפשרת אחזור והצלבת מידע ממספר מקורות, בדמות בלוגים אחרים. הקישוריות באה לידי ביטוי בשלוש טכנולוגיות עיקריות (Anderson, 2007):
Permalink – קישור ישיר וקבוע לרשומה בתוך הבלוג, המאפשר גישה ישירה אליה מכל מקום, בתוך הבלוג או מחוצה לו, כמו ממנוע חיפוש, גם אם מקומה במסד הנתונים של הבלוג השתנה (לצורכי העברה לארכיון למשל), או אם הכותרת של הרשומה או תוכנה השתנו. קישור זה אינו כולל בתוכו אפשרות לגישה לגרסאות שונות של הרשומה (אם היא עברה עדכון).
Trackback – מערכת המאפשרת ליצור קישור אוטומטי לרשומה בבלוג אחר (ב') אשר מכיל אזכור כלשהו לרשומה בבלוג הנוכחי (א'), כך שהמפעיל של בלוג א', וגם כל הגולשים שקוראים את הבלוג, יוכל לגשת ישירות מתוך הרשומה לאזכור המופיע בבלוג ב'. חסרונה של מערכת זו הוא בכך שהיא מאפשרת לשולחי תגובות זבל (בדומה לדואר זבל, תגובות המכילות הפניה למוצר צרכני או לאתר אחר שעלול להזיק בצורה כלשהי לגולשים אליו) להציף את הבלוג בתגובות.
Blogroll – רשימה של קישורים לבלוגים אחרים אותם קורא מחבר הבלוג בו מופיעה הרשימה.
מרבית הבלוגים עושים גם שימוש בטכנולוגיות לסינדיקציה של התוכן אותו הם מפרסמים בבלוג, כמו RSS או Atom, המייצרות קובץ הנקרא באופן אוטומטי על ידי תוכנות ייעודיות (וגם דפדפנים) ואשר מכיל מידע על העדכונים בזמן אמת. העדכון יכול להכיל רק את כותרת הרשומה, מספר שורות ממנה ואף את הרשומה כולה. כך שלמעשה אין צורך לגלוש לבלוג עצמו על מנת לקרוא את תוכנו (Anderson, 2007).
עם הגידול במספר העוסקים בכתיבת הבלוגים נוצר מושג חדש המתאר את העולם והסביבה בו הם פועלים – Blogosphere (בלוגוספירה). עם התפתחות הבלוגים, הם אינם מורכבים עוד מטקסט וקישורים בלבד, אלא כוללים גם תמונות וסרטוני וידאו במקום רשומות (Photo-blogs ו-Video blogs או vlogs, בהתאמה). כמו כן ניתן לעדכן את הבלוג גם כאשר אין גישה למחשב, אלא ישירות דרך הטלפון הסלולרי (Mob-blogging, מלשון Mobile phone) (Anderson, 2007).
הבלוג אינו נכתב בהכרח על ידי אדם אחד, וישנם גם בלוגים קבוצתיים בהם מספר אנשים מעלים רשומות אליו.
סוג נוסף של בלוגים שהפך לפופולרי הוא ה-MicroBlog. מדובר במספר אתרים, הפופולרי שבהם הוא "טוויטר", המאפשרים לפרסם עדכוני טקסט קצרים המוגבלים למספר משפטים בודדים ואף פחות מכך (טוויטר מוגבל ל-280 תווים בלבד). את העדכונים לבלוג ניתן לשלוח במגוון דרכים, כולל באמצעות מסרונים (SMS) מהטלפון הסלולרי (Java, Song, Finin, & Tseng, 2007).
Audio Blog ו-Podcasting
כאמור, בלוגים אינם מוגבלים אך ורק לכתיבה, וקיימים גם בלוגים קוליים. בלוגים מסוג זה מורכבים למעשה מקבצים בהם ניתן לשמוע אדם אחד או יותר הדן בנושא מסוים, אם בפורמט של ראיון או כל פורמט דומה. לרוב נעשה שימוש בקבצים בפורמט MP3 (פורמט נפוץ לשמירת קובצי אודיו בנפח קטן תוך שמירה על איכות שמע גבוהה) המופצים בטכנולוגיית ה-RSS על מנת שהמאזינים יוכלו להוריד אותם באופן אוטומטי למחשב או לנגן המוזיקה שלהם. כאשר במרבית המקרים ניתן להאזין לתוכן גם ישירות מאתר הבלוג (Anderson, 2007).
המונח Podcasting, שנטבע ב-2004 (Anderson, 2007; Pascu et al., 2007) והפך לשם המוכר לבלוגים המוקלטים, מעלה קונוטציה מוטעית כי ניתן להאזין לבלוגים אלו רק דרך נגן המוזיקה הפופולרי של חברת אפל, ה-אייפוד, אך בפועל אין שום מגבלה שכזו.
בישראל, האתר המוביל המספק בלוגים מהסוגה הזאת הוא icast
והוא מציע למאזיניו שלל ערוצים במגוון נושאים להאזנה.
(Vlog) Video Blog
בלוג וידאו או יומן וידאו (ידוע בעיקר כ-Vlog), הוא בלוג המורכב מסרטוני וידאו קצרים המפורסמים לרוב מדי יום ומצורפים לסדרה של סרטונים כאלה. ביומני וידאו לרוב מופיע היוצר שלהם (לרוב מדובר ביוטיוברים שמתעסקים בתוכן שונה מזה ומעלים יומני וידאו בנוסף כדי ליצור יותר אינטראקציה עם הצופים שלהם) והוא מדבר על מקרים מעניינים שקרו לו ועל חייו. לאחר מספר סרטונים שכאלו, הסרטונים יכולים להיות מצורפים לפלייליסט או פשוט להצפות זה אחר זה, והם מספרים את הסיפור של האדם אשר יצר אותם. רשומות Vlog לעיתים קרובות משלבות וידאו מוטמע (או קישור וידאו) עם טקסט תומך, תמונות ומידע נוסף. רשומות מוקלטות בטייק אחד או בחלקים רבים. קטגוריית ה-vlog פופולרית ביוטיוב.
יומני וידאו (vlogs) לעיתים קרובות מנצלים את הסינדיקציה ברשת, המאפשרת הפצה של וידאו דרך האינטרנט או באמצעות פורמטי הסינדיקציה RSS או Atom, לצבירה אוטומטית והשמעה על התקנים ניידים ומחשבים אישיים (ראה פודקאסט).
יומן וידאו שנוצר בעת רכיבה על אופנוע ידוע כ־motovlog (קיצור של יומן וידאו ואופנוע).
בלוגוספירה
בלוגספירה היא הלחם של המילים "בלוג" ו"ספירה", כלומר סביבה של בלוגים. זהו השם הרווח לקהילת הכותבים ההולכת וגדלה. לכל אכסניה (אתר המאפשר כתיבת בלוגים) יש בלוגספירה משלה, וככלל קהילת הכותבים בעולם כולו משתייכת לבלוגספירה העולמית. לרוב האכסניות השונות אף מספקות פורום ייחודי לטובת כותבי הבלוגים, בו מציעים הכותבים טיפים שונים בנושאי כתיבה, מתייעצים האחד עם השני ואף נעזרים בעניינים טכנולוגיים ועיצוביים.
סוגי בלוגים
שמאל|ממוזער|250px|צילום מסך מהבלוג BlogActive
ניתן לסווג את הבלוגים הקיימים לא רק מבחינת המאפיינים הטכנולוגיים שלהם, אלא גם מבחינת הנושאים שבהם הם עוסקים. ניתן למצוא בלוגים שבעליהם מפרסמים מידע אודות החיים הפרטיים שלהם, כאלה העוסקים בחדשות ואקטואליה, בלוגים המסקרים נושאים כמו טכנולוגיה, פוליטיקה או סרטים, ואף בלוגים המתארים את הנעשה בחברה מסחרית ונכתבים על ידי עובדיה. ניתן גם להרוויח מכתיבת בלוגים על ידי שילוב פרסומות או קבלת כסף על מנת לפרסם מוצרים, כך שישנם גם אנשים שכתיבת הבלוג מהווה עבורם משרה חלקית או מלאה (Power to the People: Social Media Tracker Wave 3, 2008; “State of the Blogosphere 2008,” 2008).
בלוג פרטי
בלוג פרטי הוא הסוג הדומה ביותר ל"יומן אישי" ובו כותב כל אדם החפץ בכך את דעותיו, מחשבותיו ורגשותיו, מתאר את סדר היום שלו, ולמעשה כותב את כל העולה על רוחו. בלוגים אלה לרוב יצברו קוראים אם האישיות הכותבת אותם מוכרת או ייחודית, או אם כתיבתה יוצרת עניין מיוחד. גם בלוגים פרטיים נחלקים לקטגוריות שונות על-פי מאפייני גיל, נושאי כתיבה שונים, וכן לפי שיוך קהילתי (בלוגים "גאים", סטודנטים וכו').
בלוג קהילתי
בלוג קהילתי הוא בלוג שבו כל אחד יכול להביע את דעתו, לפרסם קישורים או מאמרים מעניינים שמצא באינטרנט או להביע דעה בקשר לכתבות שפורסמו. ההבדל המהותי בין בלוג קהילתי לבלוג רגיל (פרטי) הוא שבבלוג כותב רק איש אחד או קבוצת אנשים נבחרת. בבלוג קהילתי כל אחד יכול לכתוב. בלוג קהילתי שובר גבולות בין אנשים ומהווה מקום המפגש למבקריו תוך עידוד דיונים בין הגולשים.
כל הפוסטים בבלוג קהילתי מבוקרים על ידי מנהלי המערכת כדי לסנן תכנים לא ראויים כגון: קללות, טרולים וכו'. גם בלוג פרטי הוא קהילתי במובן הזה שהוא פתוח לקהילה ולפעמים גם מקבל תגובות מקוראים, אך בהיבטי עריכה ופרסום תכנים הבלוג הקהילתי משותף למספר עורכים לעומת הבלוג הפרטי.
בלוג בארגון
בתוך משפחת הבלוגים הארגוניים יש שני סוגים: בלוגים של ארגונים ברשת האינטרנט ובלוגים ארגוניים ברשת האינטראנט. ארגונים רבים מתחילים להשתמש בבלוגים ככלי לעובדי הידע בארגון שבו הם יכולים לכתוב את הידע שלהם, ולשתף אותו עם עמיתים ועם לקוחות. ארגונים רבים מתלבטים בסוגיית איתור הידע הסמוי בראשם של עובדי הידע בארגון וכן בשימוש מושכל בידע סמוי זה. לצורך כך משקיעים ארגונים רבים משאבים בהפעלה ובהטמעה של מערכות ניהול ידע. בלוג, או אתר אישי של עובד ידע בארגון יכול להוות סביבה פתוחה, מזמינה ומעודדת את עובד הידע לשתף בידע שלו, לרכז סביב הבלוג שלו קבוצה של מומחים מאותו התחום ובכך להביא ליצירת ידע חדש כאשר העובד יוזם זאת, בעצמו. על פי רוב, בלוג בארגון יעסוק בתוכן שמטרתו לשווק את השירות שהארגון מציע עבור הגולשים.
ארגונים רבים המאפשרים הפעלת בלוגים בתוך הארגונים מסתייעים בבלוגים לפיתוח מוצרים חדשים, לתקשורת יעילה ובלתי מתווכת עם ציבור הלקוחות ועוד.
הבלוג הממשלתי הרשמי הראשון "IsRealli" הושק לראשונה בשנת 2006.
בלוג אקדמי
בלוג אקדמי הוא בלוג שנכתב על ידי קבוצת אנשי אקדמיה ונועד לקדם את השיח הציבורי בתחומי מומחיותם, להפוך ידע מקצועי לנגיש יותר לציבור הרחב, לאפשר פרסום תוצאות מחקרים מדעיים, לסייע למומחים לקבל תגובות מיידיות לטיעונים אקדמיים, ולאפשר לאנשי אקדמיה לחוות דעתם על ענייני השעה.
בלוג עיתונאי
התרחבות השימוש בבלוגים הביאה את אתרי החדשות באינטרנט לפתוח בלוגים לאחדים מהעיתונאים הפועלים בהם (או בעיתון האם). לעיתונאים אלה ישנה הבמה השמרנית שלהם - הטור בעיתון, ובמקביל אליה הם מנהלים בלוג, כאמצעי נוסף לקשר עם הקוראים, אמצעי שבו יפרסמו נושאים הנמצאים פחות ברומו של עולם. דן גילמור, בספרו "אנחנו המדיה", מצביע על סוג חדש של עיתונות עממית המבוססת על טכנולוגיית האינטרנט והתקשורת ובעיקר על שימוש בבלוגים ככלי עיתונאי לנוחות הכותבים והקוראים כאחד.
בלוג חינוכי
בלוג חינוכי הוא בלוג העוסק בתחום המוגדר כחינוכי או לימודי ובדרך כלל מיועד להפיץ מידע בתחומי החינוך, הדעת והלמידה השונים לאנשי חינוך וצרכני חינוך. לדוגמה: קהילות של מורים, קהילות של תלמידים, קהילות של מורים ותלמידים במשותף, קהילות של באי בית ספר מסוים (מורים, מדריכים, תלמידים וכו'), קהילות של חוקרי חינוך ולמידה וקהילות אחרות של אנשים בעלי עניין משותף בתחומי החינוך, ההוראה והלמידה. בבלוג החינוכי מועברים תכנים לימודיים, הודעות, דיווחים ודוחות על תהליכי חינוך, תהליכי למידה ותהליכי הוראה של תחומי הדעת השונים. בדרך כלל מאפשר הבלוג קבלת תגובות וביקורת לתוכן המופץ בו מצד כל משתתפי הבלוג שהם בעלי העניין בו. לעיתים יאפיינו את הבלוג החינוכי שיתוף ואינטראקציה (על ידי פורום מתאים).
סוגי בלוגים חינוכיים:
בלוגים שנכתבו על ידי מורים למען מורים אחרים. בלוגים אלו כוללים הצעות לפעילויות חינוכיות או לשיעורים, סיפורים מהשטח במטרה לתת למורים רעיונות להתמודדות במצבים דומים.
בלוגים שנכתבו על ידי תלמידים כחלק ממטלות החובה בבית-הספר. בבלוגים אלו התלמידים מציגים תחום לימודי אותו המורה ביקש, מזווית הראיה שלהם, תוך חקר התחום בספרים, אנציקלופדיות ובאינטרנט והצגת סיכומים בבלוג. על ידי הבלוג התלמיד יכול לפתח את הכתיבה שלו ואת יכולת הביטוי העצמי שלו.
בלוג בית-ספרי או בלוג כיתתי הנכתבים על ידי מורים או תלמידים. בבלוג בית-ספרי יועברו הודעות בין המורים, רעיונות ודיווחים על הנעשה בבית-הספר בין המורים, כשכל מורה יכול להוסיף תגובות משלו. בלוגים אלו יכולים להיות יומנים מקצועיים ומקור הודעות ממוחשב לעדכון כל סגל המורים. בבלוג כיתתי תהיה אינטראקציה בין התלמידים לגבי תחומים הקשורים לכיתה, העברת הודעות, דיווחים, חוויות ועוד.
בלוג מקצועי הנכתב על ידי מורים העוסקים באותו מקצוע/תחום דעת. המורים יוכלו להעביר ביניהם מידע, דעות, רעיונות ועוד ולקבל משוב ואת דעתם של עמיתים בתחום. התלמידים יוכלו גם הם להיות שותפים ולהביע דעתם
יתרונות הבלוג החינוכי:
אינטראקטיביות: שיתוף בין המורה לתלמיד ביצירת המשימה החינוכית תוך כדי ביצועה.
יתרונות החקרשת (WebQuest) הכוללות העברה מהנה של החומר, מיומנות חיפוש ברשת יוצרת תחושת בילוש מאתגרת אולם להבדיל ממנה בלוג אינו יחידה סגורה המועברת לתלמידים ומאפשר משוב.
לבלוג יש מנהל יחיד, שלא כמו בפורום בו כל אחד הוא חבר שווה ערך בהודעות. אמנם, ישנם בלוגים שבשוליהם מנוהל גם פורום, אותו מנהל בדרך כלל הבלוגר.
מאפשר שיפור השפה;
מסייע לתלמידים בשיפור ביטחונם האישי הם חשים כ"נחשבים", "מועילים".
מאפשר לכותב הבלוג ולקוראים אפשרות להגיב להעיר ולהאיר באופן חופשי ללא כל מגבלה (מהווה גם חיסרון).
תגובה לבלוג אחר – כאילו הייתה תגובה לעבודה של תלמיד אחר או התייחסות לדברי האחר - סובלנות.
בלוג פיננסי
בדומה לבלוג כללי, בלוג פיננסי הוא יומן מקוון (או יומן אינטרנט) המספק חדשות ומידע הקשורים לנושאים כספיים. בלוגים פיננסיים לא מכילים רק חדשות ומידע אלא גם העשרות, מדריכים וידע ספציפיים כדוגמת: חיסכון פנסיוני, ניתוח מניות ועוד. מרבית הבלוגים פיננסיים ניתנים ללא תשלום לציבור הרחב אשר בעליהם מרוויחים כסף מפרסום, שירותי ייעוץ בתחום או הסכמי שותפים עם חברות ושירותים אותם הם סוקרים.
אחת המעלות של קריאת בלוגים פיננסיים היא יכולים להתמקד בנושאים מסוימים נקודתיים שאינם מכוסים תדיר באתרי כלכלה גדולים. לדוגמה, תחומים כמו קרנות גידור מסוקרים באופן חדשותי בלבד באתם הגדולים. בבלוגים לעומת זאת, ניתן למצוא עולם ידע עשיר בקרנות הגידור, החל מחדשות ועד לניתוחים טכניים.
השימוש בבלוגים פיננסיים הפך כלי נהדר למשקיעים לחלוק את המחשבות שלהם על החדשות האחרונות בענף הכלכלה. בלוגים פיננסיים אינם מסופקים רק על ידי אתרי אינטרנט פיננסיים גדולים, אלא בעיקר על ידי אנשים עצמאיים שחלקם עושים זאת מהבית. היתרון הוא מגוון דעות ומחשבות. החסרון לעומת זאת הוא שצריך להיות מאוד זהיר במה שקוראים מכיוון שמרבית הכותבים אינם מקצועיים ואינם בעלי רישיון בתחום (אם צריך). תשומת לב חשובה במיוחד היא בלוגים בנושא המלצות מניות, בהם ייתן שלכותב יש ניגוד אינטרסים בין הכתוב לבין האחזקות האישיות שלו. לדוגמה, כותב שמחזיק מניות מחברה מסוימת יכול לכתוב עליה המלצה ובכך לעלות את ערכה. זה חוקי אבל חייב שיהיה מצוין גילוי נאות בכתבה עצמה.
סוגים אחרים של בלוגים פיננסיים מטפלים בנושא כלכלה ביתית וכלכלת עסק במגוון תחומים, החל מחיסכון בריבית משכנתא ועד ליעילות ההוצאות של העסק הקטן.
בלוגים בישראל
תרבות הבלוגים פורחת בישראל במישורים השונים. החל בבלוגים מסוג "קמתי-התרחצתי" בהם אנשים מספרים על זוטות מחיי היום יום שלהם, וכלה בבלוגים נושאיים שמתמקדים בתחום מקצועי אחד, למשל בלוגים בנושאי ספורט, תרבות, אומנות ויצירה, כלכלה ועוד. שני סוגי הבלוגים עשויים לשאוב אליהם קהל קוראים קבוע. לעיתים הבלוגרים מקימים מנגנוני עדכון, למשל רשימות תפוצה דרך אימייל שמקבלות הודעה כשפוסט חדש מתפרסם.
חלק מהבלוגים משתמשים במנגנון בניית אתר עצמאי כמו וורדפרס או בפלטפורמת בלוג עצמאי דוגמת בלוגספוט (Blogger). חלק מהבלוגים משתמש באכסניות בעלות אופי קהילתי. בישראל ניתן למצוא קהילות בלוגרים פעילות כמו דה מרקר קפה, הבלוגיה של תפוז, רשת הבלוגרים (The Bloggers), ובאתרים בינלאומיים ישנן הקהילות של לייב-ז'ורנאל ו-Newsvine.
אכסניית בלוגים ייחודית בבלוגוספירה הישראלית היא הבלוגיה ההיברידית פרפרים אשר נותנת במה ושירותים קהילתיים לבלוגים עצמאיים מכל התחומים וללא תלות בבחירת פלטפורמת הכתיבה.
המאפיינים של הבלוגספירה בישראל נחלקים כך שמרבית הכותבים הצעירים הן נשים בגילאי 12–20 הכותבות לרוב בלוגים מהסוגה הפרטית, ואילו הקהילה הבוגרת מתאפיינת באחוז גבוה של גברים הכותבים בלוגים אקטואליים, אקדמיים, פוליטיים וכו'. פערים מגדריים אלה רווחים גם בקרב הקהילה העולמית של כותבי הבלוגים, ומהווים בסיס מוצק למחקר האקדמי ההולך ומתפתח בתחום.
בעוד שבעולם המערבי הבלוגים מקבלים חשיבות הולכת וגוברת ונתפסים כמשמעותיים בשדה הפוליטי והחברתי, בארץ נדמה שהפוטנציאל הטמון ביומני הרשת לא מצליח להתממש במבחן השינויים החברתיים האמיתיים, טענה שיש לבחון ביחס להנחות יסוד מה הוא "שינוי חברתי אמיתי". אם יתברר כי הנחה זו לגבי אי מימוש פוטנציאל יומני הרשת בישראל נכונה, הרי שניתן יהיה לטעון כי ההשפעה של בלוגרים על האוכלוסייה בארץ נשארת זניחה.
כמות הבלוגים בעולם ומאפיינים דמוגרפיים ואחרים
מהנתונים הבאים ניתן ללמוד על הפופולריות של השימוש בבלוגים בעולם מצד אחד, אבל גם הקושי הרב בקבלת נתונים אודות השימוש בהם ולמעשה על עצם קיומם.
מנוע החיפוש לבלוגים, Technorati, פרסם בספטמבר 2008 את הדוח אודות מצב הבלוגוספירה לאותה שנה ("State of the Blogosphere 2008," 2008). על פי הדוח, האתר אינדקס החל משנת 2002 133 מיליון בלוגים, כאשר מתוכם, 7.4 מיליון בלוגים עודכנו ב-120 יום האחרונים. הדוח כלל גם נתונים מסקר אקראי שהקיף 1290 איש מ-66 מדינות אשר הסכימו לספק מידע נוסף אודות הפעילות שלהם. מסקר זה עלה כי 66% מהבלוגרים הם גברים, וכי כ-50% מהבלוגרים בגילאים 18 עד 34.
ממחקר ממרץ 2008 שהקיף 17 אלף משתמשים מ-29 מדינות (ביניהן ארצות הברית וסין, אבל לא ישראל) בני 16 עד 54 שנים אשר משתמשים באינטרנט מדי יום, או לפחות פעם ביומיים, עולה כי קיימים בעולם 184 מיליון בלוגרים (Power to the People: Social Media Tracker Wave 3, 2008). 42 מיליון מתוכם הם בסין, מספר שגדול מסך הבלוגרים בארצות הברית ובמערב אירופה גם יחד. אחוז קוראי הבלוגים על פי דוח זה מגיע ל-72.8 אחוז, שהם 346 מיליון איש. בקוריאה הדרומית, יותר מ-90% מהגולשים דיווחו כי הם קוראים בלוגים, וזאת לעומת כ-60 אחוז בארצות הברית. 30% מבעלי הבלוגים מדווחים כי הם מעדכנים אותם פעם בשבוע, כאשר בגרמניה אחוז זה גדל ל-47 מכלל בעלי הבלוגים.
עוד עולה מן הדוח כי 36% מהגולשים הסכימו בהחלט או באופן חלקי עם המשפט כי הם רואים באופן חיובי חברות מסחריות המפרסמות בלוגים.
על פי דוח שהתפרסם בסין בינואר 2009 (China Internet Network Information Center, 2009), מספר בעלי הבלוגים במדינה בסוף 2008 הגיע ל-162 מיליון, שהוא 54.3% מסך התושבים בסין, בני 6 ומעלה, אשר השתמשו באינטרנט בחצי השנה האחרונה בעת ביצוע המחקר. על פי הדוח, חל גידול של יותר 114 אחוזים במספר בעלי הבלוגים שגם עדכנו אותם בחצי השנה האחרונה, ומספרם הגיע ל-105 מיליון בלוגים. כמו צוין כי 81.4% מהסטודנטים בקולג'ים ו-64 אחוז מתלמידי בתי הספר הם בעלי בלוגים.
גישות מרכזיות בספרות המחקר
ניתן להבחין בשלוש גישות מרכזיות, שבאמצעותן נוהגים לתאר ולנתח את הבלוגים (הכט,2005):
הבלוג כסוגה ווירטואלית - חוקרים רואים בבלוגים ז'אנר בפני עצמו. הם נוהגים לראות את הבלוגים כטקסט מסוג חדש בעל אפיונים סגנוניים ולשוניים ייחודיים. חוקרים אלה נוהגים לראות את הבלוג כמקרה מבחן בתרבות הרשת שבו משולבים ממדי המולטימדיה (צליל, תמונה), ההיפרטקסט וקוד ייחודי של כתיבה אישית (הבולטת במיוחד בבלוגים האישיים), המעמידה את מחברי הבלוג באופן מודע כדוברים המרכזיים. ההתייחסות לבלוג כאל ז'אנר אף היטיבה לתאר ולייחד את הבלוגים, אך היא מתקשה להסביר את האטרקטיביות שלה, ואת השינויים המתחוללים בה.
הבלוג כקבוצת שיח אינקלוסיבית - חוקרים רבים ציינו את הבלוג כערוץ נוסף לשיח ולהחלפת רעיונות. בניגוד לגישות שסברו כי המעבר לתקשורת-מתווכת-המחשב צמצמה את עומק היחסים, החוקרים הללו הדגישו כיצד טכנולוגיות המחשב, ובכללן אתרי הבית, קבוצות הדיון והבלוגים, הרחיבו והעשירו אותה. הבלוגים העיתונאיים, כמו הבלוגים הפוליטיים, מהווים מקרי מבחן המדגימים את יכולתם של הבלוגים בהעברת רעיונות ובגיבושה של קהילה סביב נושאים משותפים, בכך הם נתפסים כסוכני הגישור בין הפרט והחברה. עם זאת, קשה להסביר מדוע החוקרים מדגישים דווקא את הבלוגים כמרחב אינטראקטיבי בעוד מרחבים וטכנולוגיות אחרות (כגון הצ'ט, קבוצת הדיון, הטוקבק או אפילו הדואר האלקטרוני) מהווים מקרי מבחן מובהקים יותר להעמקת התקשורת הבינאישית והדיאלוג החברתי.
הבלוג כמקור לביטוי עצמי - לפי גישה זו מהווים הבלוגים ערוץ להבעה סובייקטיבית בעלת חותם אישי להצגת נושאים שונים, הן בתחום האישי והן בתחום הציבורי. ניתן לאפיין ארבעה סוגים של גילויים של ביטוי עצמי:
חשיפה עצמית- מאפיין בולט של הבלוגרים הוא שכותביו מאמצים דרגות גבוהות של חשיפה עצמית. במקרים רבים, מגיעה חשיפה זאת עד כדי חשיפת פרטים אינטימיים מחייהם. ההצגה העצמית נוטה להיות הוליסטית, הדגש המושם על הקול האישי יוצר נופך "בלתי רשמי" ואנושי. הבלוג מעודד גם יצירה רפלקסיבית, שבאמצעותה מביע הכותב את תחושותיו ואת אי הוודאות שלו. ניתן לראות בצורה זו של הבעה וכתיבה מקור מעורר הזדהות, אמון ולגיטימציה חברתית.
מימוש העצמי - המושג "מימוש עצמי" בשנים האחרונות נעשה לאחד המאפיינים המרכזים בחברה המודרנית. בספרות הסוציולוגית, הזהות העצמית בחברה המודרנית אינה עוד מוצקה ומוכתבת מראש כבעבר. הזהות אינה מולדת ואינה יציבה לאורך חיי הפרט. באינטרנט בכלל, ובבלוגים בפרט, יש שפע של אופציות להצגת הזהות ולביטוי אישי. העובדה היא שהסביבה הווירטואלית מעניקה "חופש" מסוג חדש לזהות של הפרט, ומספקת אזור נטול סנקציות חברתיות. באזור שכזה יכול הפרט להציג רבדים שונים באישיותו ללא חשש מסנקציות חברתיות.
חופש וירטואלי - הבלוג נתפס בעיני מחברים רבים כבמה לביטוי חופשי של רעיונותיהם ולהעברת ידע. בספרות ובעיתונות נטען כי חל שינוי מהותי בתפיסת חופש הביטוי בכלל וברשת האינטרנט בפרט. מעורבותו של הפרט במתרחש מתאפשרת גם בהגבה ישירה בכתיבה בבלוג ללא מתווכים מתחום התקשורת או מתחומים אחרים. העיתונאים כותבי הבלוגים נוטשים את ההגבלות שמטילים עליהם העורכים והמו"לים, מבחינה זו, הבלוג משמש כ"אתר מקלט", כדרך מילוט מסמכותו של עורך העיתון. בנוסף, תפיסת החופש ברשת ניכרת לא רק בדברי הבלוגרים עצמם, אלא אף בתפיסותיהם של המגיבים לבלוגים.
תגובות - ברבים מהבלוגים הולכים ומתמסדים מנגנוני תגובה מתוחכמים, עד כי אורך חיי הבלוג נקבע לא מעט ברייטינג התגובות. מחקרים הדגישו כיצד מהווה הבלוג מסגרת מקוונת להבעה עצמית, אולם, תשומת לב פחותה ניתנה למשמעות של האינטראקציה החברתית המתהווה בבלוג. עם הרחבת תפוצתם של הבלוגים נושא התגובות הפך למשמעותי, שכן המוטיבציה ליצירת הבלוג נבעה במידה רבה מהאינטראקציה החברתית שהיא עודדה. הבלוגרים מצפים להערות של גולשים ושל בלוגרים אחרים, באתרים שונים מקומו של הבלוגר בהירארכיה הבלוגרים נקבעת על פי דברי הפרשנות והלינקים המפנים אל הבלוג שלו.
השפעות שליליות - גישות מחקריות חדשות חושפות היבטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים שונים בהקשר של דימוי עצי וירטואלי בספרה המקוונת, ובכללה בתחום הבלוגים. המחקר בתחום הסוציולוגיה המרושתת הולך וצובר תאוצה ככל שאנו נכנסים לעומק הפוטנציאל המקוון כחברה וכיחידים. יחד עם ההיבטים החיוביים המרובים שקיימים, חוקרים מבינים לאט לאט כי לא הכל ורוד ברשת, וכי לנו כמשתמשים יש גם הרבה מה להפסיד.
בידול - אחד הפרמטרים הבולטים במחקר בתחום, הוא העובדה שהמעבר שלנו מהעולם ה"אמיתי" לעולם המרושת, יוצר בידול פיזי משמעותי, ואף מנתק אותנו בצורה משמעותית כפרטים מתוך הקהילה אליה אנחנו שייכים. הקהילות המשמעותיות הופכות להיות אלה שאנו בוחרים בהם באופן מודע ברשת, בהן אנו פועלים, יוצרים תכנים, משתפים מחשבות ורעיונות. קהילות אלה הן לרוב מנוטרלות מ"איומים" רעיוניים. אנו בוחרים מול מי להיחשף ועד כמה, ובאופן טבעי אנו נמשכים לקהילות שדומות לדפוסים העצמיים שלנו. אין התנגשות רעיונית, אין החלפת דעות. בקהילות שכאלה, רעיונות הופכים מוקצנים מהר מאוד, שכן הם "שוחים" בתוך סביבה שמטפחת אותם עד כדי הקצנה. אנחנו הופכים אט אט לפרטים המנותקים מהאוכלוסייה המיידית האנושית שלנו, ומחוברים לקהילה המרושתת בה אנו שואפים להימצא.
נוער ובלוגים - לצד התמורות החיוביות בפיתוח ומימוש הפרט הצעיר בתוך הסביבה של בלוגים, ישנן גם סכנות שאין להתעלם מהן. מרבית הכותבים הצעירים הן למעשה כותבות. בלוגים של נערות מאופיינים בהתאם לסטריאוטיפים מגדריים מובהקים, ועוסקים לרוב באופנה, ברזון, בדימוי עצמי ועוד. תופעה מדאיגה אחת בהקשר הזה מכונה "פרו-אנה" וצוברת תאוצה בקרב בלוגים של נערות. מדובר בעידוד של הפרעות אכילה, שמתבצע באמצעות ההיחשפות לבלוגים של נערות חולות, תגובות של חברותיהן והכל בשם הרזון. בלוגים של בני-נוער מנותקים למעשה מ"עולם המבוגרים", ובהם יכולים הכותבים לדבר על כל העולה על רוחם ללא פיקוח. אפשרות זו היא משחררת מצד אחד, אך מסוכנת מצד שני שכן התגובות בבלוגים הללו מסופקות אף הן על ידי נוער שלא תמיד יש לו הכלים להתמודד עם מה שנכתב בבלוג.
ראו גם
פודקאסט בלוג קולי או 'רדיו בלוג'
RSS מנוי או סינדיקציה של תכנים.
מיקרו-בלוגינג
לקריאה נוספת
הכט, י' (2005). הביטוי העצמי המקוון: המקרה של הבלוג. איגוד האינטרנט הישראלי.
Anderson, P. (2007). What is Web 2.0? Ideas, technologies and implications for education. JISC Technology and Standards Watch, 2-64
קישורים חיצוניים
שרית פרקול, מדברים פקה פקה (התפרסם במעריב)
כרמל וייסמן, "הם לא משלנו": יחסי בלוגרים והתקשורת בישראל, בחינת הכיסוי התקשורתי של בלוגים בארץ, 2007
BBC News, "Weblogs rack uo a decade of posts" December 2007
בלוגים, איך פותחים בלוג ? – מדריך למתחילים צעד אחר צעד
מה לכתוב בבלוג? 42 או יותר רעיונות לכתיבה בבלוג באתר Grubman.org
הערות שוליים
*
קטגוריה:תרבות אינטרנט
קטגוריה:אתרים מבוססי תוכן משתמש
קטגוריה:תקשורת כתובה
קטגוריה:ניהול ידע
קטגוריה:עיתונות
| 2024-09-24T17:47:30
|
תוכנית מחשב
|
תוכנית מחשב היא רצף של הוראות בשפת תכנות כלשהי, שנועדו לבצע משימה מסוימת במחשב. למעשה, תוכנית מחשב היא מימוש של אלגוריתם באמצעות שפת תכנות.
פיתוח תוכניות מחשב הוא מלאכתו של המתכנת, העוסק בתכנות. מתכנתים כותבים תוכניות מחשב בעיקר בשפה עילית (בניגוד לשפת סף). תוכניות אלה עוברות הידור, כלומר תרגום של התוכנית לשפת מכונה. הפקודות המפעילות בסופו של דבר את המחשב נקראות שפת מכונה והן ספציפיות למחשב (מכונה), שבו הן מופעלות. פקודות אלה הן מפורטות מאוד מכיוון שכל אחת מהן פונה ישירות לחומרה, שמפעילה את המחשב.
מופע של תוכנית מחשב הוא תהליך. ניתן להפעיל מספר מופעים של תוכנית או תוכניות שונות במקביל במערכות התומכות בריבוי משימות. אוסף של תוכניות מחשב למטרה מסוימת, יחד עם הנחיות להפעלתן, קרוי תוכנה. תוכניות מחשב יכולות להיות מסווגות גם לפי הפונקציונליות שלהן, כגון יישום מחשב ותוכנת מערכת.
דוגמה לתוכנית מחשב קצרה בשפת התכנות BASIC, המחשבת ממוצע של סדרת מספרים שהוזנה לה:
10 INPUT "How many numbers to average?", A
20 FOR I = 1 TO A
30 INPUT "Enter number:", B
40 LET C = C + B
50 NEXT I
60 LET D = C/A
70 PRINT "The average is", D
80 END
תוכנית מחשב נכתבת בדרך כלל בסביבת פיתוח משולבת, המסייעת בכתיבת התוכנית ומאפשרת את הפעלתה לשם בדיקת נכונתה. הדוגמה להלן מציגה תוכנית מחשב פשוטה, שמטרתה הדפסת המילים . בחלק העליון מימין מוצגת התוכנית, ובחלק התחתון מוצגת תוצאת פעולתה.
מרכז|ממוזער|688px|תוכנית Hello world בשפת Java, שנכתבה ובוצעה בסביבת הפיתוח המשולבת Eclipse
ראו גם
תוכנה
מונחים בתוכנה
קושחה
באג
קישורים חיצוניים
קטגוריה:תכנות
קטגוריה:מונחים בתוכנה
| 2023-05-01T06:22:57
|
ניקולא בורבאקי
|
שמאל|ממוזער|250px|חלק מחברי הקבוצה, 1938
ניקולא בורבאקי (Nicolas Bourbaki) הוא שם עט שמאחוריו הסתתרה קבוצה של מתמטיקאים צרפתים במאה העשרים, שפרסמה, החל משנת 1935, סדרת ספרים שעסקו בהצגה קפדנית של המתמטיקה המודרנית. המשימה שנטלה על עצמה קבוצת בורבאקי הייתה לבסס את המתמטיקה על תורת הקבוצות, תוך הקפדה על פורמליות של ההוכחות, ובסך הכול יצאו במסגרת זו יותר משלושים ספרים.
תפיסת העולם המתמטית של קבוצת בורבאקי זכתה להצלחה בצרפת ובארצות הברית. בבריטניה קידם השקפה דומה המתמטיקאי ג. ה. הארדי. הנה תיאורו של המתמטיקאי בנואה מנדלברוט לתפיסת עולם זו:
ניקולא בורבאקי, השם שבחרו לעצמם חברי הקבוצה, הוא שמו של גנרל צרפתי שהובס במלחמת צרפת–פרוסיה. במשך תקופה ארוכה הקפידו חברי קבוצת בורבאקי להסתתר היטב מאחורי שם העט ולא להזדהות. בשנת 1949 כתב ראלף בואס מאמר ובו טען שבורבאקי הוא שם עט, ולא קיים אדם כזה. בתגובה כתב אנדרה וייל, שהתגלה מאוחר יותר כאחד מראשי הקבוצה, מכתב נרגז שבו הכחיש את דבריו של בואס. יתרה מזו, חברי קבוצת בורבאקי החלו להפיץ שמועות שבואס הוא שם עט, ולא קיים אדם כזה. לקראת סוף המאה העשרים נסדק מעטה הסודיות, ופורסמו שמותיהם של חברי הקבוצה. פעילות הקבוצה הייתה מתמשכת, וניתן למנות דורות אחדים של מתמטיקאים שפעלו מאחורי השם ניקולא בורבאקי.
חברים בקבוצה
אנרי קרטן
קלוד שבלי
ז'אן קולון
ז'אן דלסאר
ז'אן דיידונה
שארל ארסמן
רנה דה פוסל
שולם מנדלברוט
אנדרה וייל
לורן שוורץ
ז'אן-פייר סר
אלכסנדר גרותנדיק
סמואל איילנברג
סרז' לאנג
רוז'ה גודמאן
קישורים חיצוניים
ליאו קורי (Leo Corry), Mathematical Structures from Hilbert to Bourbaki, The Evolution of an Image of Mathematics
ניקולא בורבאקי, באתר PlanetMath
קטגוריה:מתמטיקאים צרפתים
קטגוריה:שמות עט
קטגוריה:אישים בדיוניים
קטגוריה:סדרות ספרי עיון
| 2024-10-17T09:03:45
|
מלכי ישראל ויהודה
|
מלכי ישראל ויהודה היו השליטים המונרכיים של ממלכת ישראל וממלכת יהודה, מממלכת ישראל המאוחדת ועד חורבן ממלכת יהודה בידי הבבלים.
על פי המתואר בספר שמואל, שבטי ישראל שבארץ ישראל התגבשו לממלכה אחת שעליה מלך תחילה שאול המלך ולאחריו דוד המלך. בספר מלכים ובדברי הימים מתואר כיצד לאחר מות שלמה, בנו של דוד, מתפצלת ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה.
לפי המקרא, ממלכת ישראל כללה את עשרת השבטים, ומלכה הראשון היה ירבעם; ממלכת יהודה כללה את השבטים יהודה ובנימין, ומלכה היה רחבעם בן שלמה. ממלכת ישראל כללה כמה שושלות, בעוד שושלת בית דוד לא פסקה (לפי המקרא; אמינות רציפות השושלת נתונה במחלוקת במחקרראו למשל ) עד לאובדן העצמאות והיציאה לגלות בבל.
כרונולוגיה של מלכי ישראל ויהודה
התאריכים מבוססים על אחת משיטות התארוך.מקור לשיטה ולתאריכים: חיים תדמור, אנציקלופדיה מקראית כרך ד', מוסד ביאליק, 1962, ערך "כרונולוגיה", עמ' 301–302 כל התאריכים הם תאריכי מלוכה מלפני הספירה. התאריכים מבוססים על הקביעה שבית המקדש הראשון נחרב בשנת 586 לפנה"ס, וספירה אחורה בהתאם לכתוב בתנ"ך. התאריכים הם הערכות בלבד שכן יש שיטות שונות (לרוב עם הפרשים של שנים אחדות בלבד) לגבי הבנת התאריכים בתנ"ך, במיוחד לגבי מקרים של מלוכה משותפת. כאשר המלך ביהודה או בישראל הוא בנו של הקודם לפי המקרא, הדבר יצוין בהערות.
ממלכת ישראל המאוחדת שם שנות מלוכה הערות שאול 1029–1004 הומלך על ידי שמואל - (ראו משיחת שאול למלך) אשבעל ("איש־בשת" לגנאי) 1004–1002 בן שאול, הומלך על ידי אבנר בן נר לאחר מות שאול ואחיו. מלך על ממלכת ישראל כאשר דוד מלך על שבט יהודה. דוד 1004–965 הומלך על ידי שמואל; (ראו משיחת דוד למלך) במשך שבע וחצי השנים הראשונות מלך על יהודה בלבד. שלמה 965–928 בן דוד; שותף במלוכה 967–965 ממלכת יהודה שם שנות מלוכה הערות רחבעם 928–911 בן שלמה אביה 911–908 בן רחבעם (מופיע בספר מלכים א' בשם 'אֲבִיָּם') אסא 908–867 בן אביה יהושפט 867–846 בן אסא. שותף במלוכה 870–867 יהורם 846–843 בן יהושפט. שותף במלוכה 851–846 אחזיה 843–842 בן יהורם עתליה 842–836 בת עמרי אבי אחאב, אם אחזיהו ואשת יהורם. תפסה את השלטון בכח. יהואש 836–798 בן אחזיה, מלך לאחר הפיכה שהובילו כהני המקדש אמציה 798–769 בן יהואש עזריהו/עוזיהו 769–733 בן אמציה. שותף במלוכה 785–769 יותם בן עוזיהו. שותף במלוכה 758–743 אחז 733–727 בן יותם. שותף במלוכה 743–733 חזקיהו 727–698 בן אחז (בימיו באה אל קיצה תקופת ממלכת מלכי ישראל) מנשה 698–642 בן חזקיהו אמון 641–640 בן מנשה יאשיהו 639–609 בן אמון יהואחז 609 בן יאשיהו יהויקים 608–598 בן יאשיהו, הומלך במקום אחיו על ידי מצרים. יהויכין 597 בן יהויקים צדקיהו 596–586 בן יאשיהו, דודו של יהויכין, הומלך על ידי בבל. ממלכת ישראל שם שנות מלוכה הערות ירבעם בן נבט 928–907 הומלך על ידי שבטי ישראל במקום רחבעם נדב 907–906 בן ירבעם בעשא 906–883 הרג את נדב ומלך תחתיו אלה 883–882 בן בעשא זמרי 882/1 רצח את אלה ומלך תחתיו תבני 882/1–878 מלך על חצי עם ונאבק עם עמרי עמרי 882–871 רצח את זמרי וניצח במאבק את תבני אחאב 871/0–852/1 בן עמרי, שותף במלוכה 873–871 אחזיהו 852/1–851/0 בן אחאב יורם 851/0–842 בן אחאב, ירש את כס המלכות מאחיו יהוא 842–814 רצח את יורם ומלך תחתיו בהוראת הנביא אלישע יהואחז 814–800 בן יהוא, שותף במלוכה 817–814 יואש 800–784 בן יהואחז ירבעם השני 784–748 בן יואש, שותף במלוכה 789–784 זכריה 748/7 בן ירבעם השני שלוּם 748/7 רצח את זכריה ומלך תחתיו מנחם 747/6–737/6 רצח את שלום ומלך תחתיו פקחיה 737/6–735/4 בן מנחם פקח 735/4–733/2 רצח את פקחיה ומלך תחתיו הושע 733/2–724/3 מונה על ידי תגלת־פלאסר השלישי מלך אשור
בכתובות המלכותיות של אסרחדון ואשורבניפל, שהאימפריה האשורית החדשה תחתיהם חלשה על ממלכת ישראל, מוזכר מלך בשם "אביבעל" שמלך על שומרון ("מלך שומרון" הוא התואר האשורי המוכר למלך ישראל). ()
כרונולוגיה של מלכי ישראל ויהודה לפי המסורת הרבנית
רקע מקראי להמלכת מלך על ישראל
בתנ"ך מוזכר במספר מקומות רצונם של בני ישראל להמליך עליהם מלך.
בספר שופטים מסופר כי בני ישראל פנו אל גדעון בהצעה להיות מלכם אך הוא סירב וטען כי די בכך שאלוהים יהיה מלכם ואין צורך במלך אנושי. רצון זה התממש כמה עשרות שנים לאחר מכן בקרב אנשי שכם שהמליכו עליהם את אבימלך בן גדעון, אולם מלוכתו של זה הייתה מוגבלת בזמן ובמרחב.
מלך לכלל ישראל נמשח לראשונה רק בימי שמואל הנביא. כאשר שמואל מינה את בניו לשופטים, הם לקחו שוחד והטו משפט ולכן נמצא צידוק לדרוש שינוי שיטת ממשל. שמואל ניסה להניא את העם משינוי זה בטענה שמדובר בכפירה במלכות האל, אולם העם התעקש ושמואל המליך את שאול.
הכרונולוגיה
מפרשי התנ"ך וכותבי הדורות מציינים, שישנם מלכים שמספרי שנות מלכותם (המוזכרים בתנ"ך) הם שנים "מקוטעות", כלומר, שישנם שנים שנמנו גם למלך הקודם וגם למלך הבא, כיוון שכל אחד מלך בחלק מאותה שנה. עקב כך, המפרשים נחלקו (בשינויים קלים) לגבי תאריכי שנות מלכותם. להלן מובאים תאריכי שנות מלכותם לפי הרב יחיאל הלפרין בספרו סדר הדורות.
ממלכת ישראל המאוחדת שם מספר שנות מלכותם תאריכי שנות מלכותם לפי העברי תאריכי שנות מלכותם לפי הלועזישמואל (מפטירת עלי הכהן נחשב ל'מלוכת' שמואל)(10שנים+2/3 עם שאול) שאול 25 שנים ב'תתפ"א–ב'תתפ"ג879–878 איש בושת (אשבעל) לא מלך על יהודה 2 שנים ב'תתפ"ג–ב'תתפ"ה877–876 דוד (בשנת 37 למלכותו מרד אבשלום) 40 שנה, מתוכם 7 שנים ביהודה בלבד ב'תתפ"ד–ב'תתקכ"ד 876–836 שלמה 40 שנה ב'תתקכ"ד–ב'תתקס"ד 836–796 ממלכת יהודה שם מספר שנות מלכותם שנות מלכותם לפי העברי תאריכי שנות מלכותם לפי הלועזי רחבעם 17 שנה ב'תתקס"ד–ב'תתקפ"א 798–781 אבים 3 שנים ב'תתקפ"א–ב'תתקפ"ג 781–779 אסא 41 שנה ב'תתקפ"ג–ג'כ"ד 779–738 יהושפט 25 שנה ג'כ"ד–ג'מ"ז 738–715 יהורם 8 שנים ג'מ"ז–ג'נ"ה 715–707 אחזיהו שנה אחת ג'נ"ה–ג'נ"ו 707 עתליה 7 שנים ג'נ"ו–ג'ס"א 706–701 יהואש 40 שנה ג'ס"א–ג'ק"א 701–661 אמציה 14 שנה + 15 שנה נוספים שעוזיה בנו מולך בפועל ג'ק"א–ג'קט"ו 661–647 עוזיהו 52 שנה ג'קט"ו–ג'קס"ז 647–595 יותם 16 שנה ג'קס"ז–ג'קפ"ג 595–579 אחז 16 שנה ג'קפ"ג–ג'קצ"ט 579–563 חזקיהו 29 שנה ג'קצ"ט–ג'רכ"ח 563–533 מנשה 55 שנה ג'רכ"ח–ג'רפ"ג 534–479 אמון 2 שנים ג'רפ"ג–ג'רפ"ה 479–477 יאשיהו 31 שנה ג'רפ"ה–ג'שט"ז 477–446 יהואחז 3 חודשים ג'שט"ז 446 יהויקים 11 שנה ג'שט"ז–ג'שכ"ז 446–435 יהויכין 3 חודשים ג'שכ"ז 435 צדקיהו 11 שנה ג'שכ"ז–ג' של"ח 435–424 ממלכת ישראל שם מספר שנות מלכותם שנות מלכותם לפי העברי תאריכי שנות מלכותם לפי הלועזי ירבעם בן נבט 21 שנים ב'תתקס"ד–ב'תתקפ"ה 798–777 נדב 2 שנים ב'תתקפ"ה–ב'תתקפ"ו 777–776 בעשא 24 שנים ב'תתקפ"ו–ג'ט 776–753 אלה 2 שנים ג'ט–ג'י 753–752 זמרי 7 ימים ג'י 752 תבני (על חצי העם) 5 שנים ג'י–ג'י"ד 752–748 עמרי (לבד) 12 שנים ג'י"ד–ג'כ"א 752–741 אחאב 22 שנה ג'כ"א–ג'מ"ב 741–720 אחזיהו 2 שנים ג'מ"ב–ג'מ"ג 720–719 יורם 12 שנה ג'מ"ג–ג'נ"ה 719–707 יהוא 28 שנה ג'נ"ה–ג'פ"ג 707–679 יהואחז 17 שנה ג'פ"ג–ג'צ"ח 679–664 יואש 16 שנה ג'צ"ח–ג'קי"ד 664–648 ירבעם השני 41 שנה ג'קי"ד–ג'קנ"ג 648–609 זכריה 6 חודשים ג'קנ"ג 609 שלוּם חודש אחד ג'קנ"ג 609 מנחם 10 שנים ג'קנ"ד–ג'קס"ד 608–598 פקחיה 2 שנים ג'קס"ד–ג'קס"ו 598–596 פקח 20 שנה ג'קס"ז–ג'קפ"ז 595–575 הושע 16 שנים, 9 משמרד [47] ג'קפ"ז–ג'ר"ה 575–557
ביקורת תמונת הכרונולוגיה של ישראל ויהודה על פי חקר המקרא
קיים ויכוח בחקר המקרא לגבי האמת ההיסטורית בתיאורי הכרונולוגיה של מלכי ישראל ויהודה כפי שהיא מופיעה במקרא. מצדדי "הכרונולוגיה הנמוכה", כמו ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן מצביעים בספרם ראשית ישראל על היעדר ממצאים ארכאולוגיים המאששים את קיומה של ממלכה מאוחדת בימי שאול, דוד ושלמה. לפי שיטה זו, לא התקיימה בימי בית ראשון ממלכה מאוחדת ושאול מלך על ברית שבטים צפונית, שקדמה לממלכת ישראל, ואילו דוד ושלמה שלטו בממלכה קטנה סביב ירושלים. פינקלשטיין מקבל את רוב הכרונולוגיה של ממלכת ישראל.
ראו גם
ארץ ישראל בעת העתיקה
הכרונולוגיה המקראית והמסורתית
חשמונאים
מלכי אדום
מלכי עמון
לקריאה נוספת
אמנון שפירא, דמוקרטיה ראשונית במקרא: יסודות קדומים של ערכים דמוקרטים, תל אביב: הילל בן חיים – הקיבוץ המאוחד, 2009.
זאב ויסמן, עם ומלך במשפט המקראי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1991.
קישורים חיצוניים
תקציר על המלכים באתר "עידן התנ"ך"
רשימה כרונולוגית של מלכי המזרח הקדום מתקופת המלוכה עד אלכסנדר מוקדון
הערות שוליים
*
*
*
*
יהודה וישראל
קטגוריה:מלכות יהודית
קטגוריה:תקופות בתולדות עם ישראל
| 2024-10-14T10:57:23
|
מלכי אשור
|
שמאל|ממוזער|200px|ממלכת אשור החדשה
שמאל|ממוזער|200px|אסטלת ניצחון של אסרחדון
רשימת מלכי אשור מקורה מרשימות שונות שהתגלו בחפירות הארכאולוגיות השונות. מתחילת האלף השני לפנה"ס, רשמו פקידים אשוריים שנקראו לימו את המאורעות והעסקים המסחריים שאירעו באשור.
מקורות המידע לרשימת המלכים
בעונת החפירות הארכאולוגיות של שנת 1932/3 שהתקיימה בדור שרוכין נמצאה רשימת מלכים אשוריים שנקראת "רשימת המלכים מחורסבאד" וכללה 107 מלכים (Ḫorsabad King List). רשימה זאת הסתיימה במלך אשור־ניררי החמישי. רשימה כמעט זהה התגלתה בשנת 1953 בעיראק על ידי סטודנט שהביאה לארצות הברית. רשימה זאת כללה שני מלכים נוספים והגיעה עד סוף מלכותו של שלמנאסר החמישי שנת 722 לפנה"ס. רשימה זאת נקראת "רשימת SDAS" (SDAS List). ב־1927 התפרסמה רשימה של מלכים על ידי החוקר הסורי אסד נסוהי (Essad Nassouhi) רשימה זאת התבססה על לוחות בכתב יתדות שהיו במצב מאוד גרוע. רשימה זאת נקראת "Nassouhi Assyrian King List".
המלכים הקדומים ברשימה מופיעים רק בציון שמם, החל מארישום הראשון שהיה המלך ה־33 ברשימה, צוינו שנות המלוכה ליד שמם של המלכים, בחלק מהמקרים צוינו שמות היורשים.
הממצאים כוללים רשימה שלמה המתייחסת למלכים מסוף המאה ה־10 לפנה"ס ועד אמצע המאה ה־6 לפנה"ס. מתקופות קדומות יותר נמצאו רשימות מקוטעות יותר. התיארוך המדויק של הרשימות מתקופת האימפריה האשורית החדשה נעשה בעזרת ציון ליקוי החמה ברשימות שהתרחש בשנת 763 לפנה"ס בתקופת מלכותו של אשור־דן השלישי. רשימות אלה הושוו לרשימות אחרות מהעולם העתיק כמו רשימת פרעוני מצרים ורשימת מלכי בבל. הממצאים כוללים שבע רשימות של מלכים מהתקופה הנאו־בבלית משנת 747 ועד 539 לפנה"ס.
רשימת מלכים נוספת שעזרה לתיארוך הוא "קאנון המלכים" (Ptolemy's Canon) רשימה כרונולוגית שחוברה על ידי האסטרונום תלמי שחי באלכסנדריה במאה השנייה לספירה, וכללה מלכים אשוריים ובבלים משנת 747 לפנה"ס, וכללה גם מלכים פרסיים, מקדונים, תלמיים ומלכים רומאיים עד שנת 160 לספירה. רשימות אלה תרמו לקביעת הכרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק.
ראשיתה של אשור – מלכים קדומים
על פי רשימת מלכי אשור. הרשימה כוללת 29 מלכים המחולקים לשלוש קבוצות. 17 מלכים שעל פי תיאורם "גרו באוהלים". המלך הראשון "טודיה" (Tudiya) מלך בסוף המאה ה־25 לפנה"ס תחילת המאה ה־24 לפנה"ס. המלך האחרון מבין המלכים ש"גרו באוהלים", "אפיאשל" (Apiashal) נכלל גם ברשימה של 10 מלכים ששם האב שלהם ידוע. בנוסף כללה הרשימה עוד 3 מלכים בעלי שמות חורים שמלכו במאה ה־21, תקופת מלכותם אינה ידועה. אחריהם עלה לשלטון פוזור־אשור הראשון שאתו החלה התקופה הנקראת בהיסטוריה של אשור "אשור הקדומה".
יש חוקרים שהעלו את ההשערה שהמלכים ש"גרו באוהלים" ו"המלכים ששם אביהם ידוע", לא מלכו מעולם על אשור, והם הוספו לרשימת המלכים על ידי שמשי־אדד הראשון מלך ממוצא אמורי שהשתלט על אשור, ורצה לקבל הכרה במלכותו. חיזוק להשערה זאת נמצא בכך ששמות מלכים אלה תואמים למדי לשמות המלכים המופיעים בגנאלוגיה של חמורבי מלך ממוצא אמורי שמלך בתקופה הבבלית הקדומה בבבל, זאת הייתה כנראה מסורת אמורית קדומה ששני המלכים ייחסו לעצמם.
המלכים שגרו באוהלים
מלכי אשור ייחסו את מקורות השושלת שלהם לתקופה קדומה בה אבותיהם חיו חיי נוודות.
מס' שם מלך הערות 01 טוּדִיַא 02 אַדַמוּ 03 04 05 06 07 בגרסת כתב יד אחר נקרא המלך בשם: אַחֵּ'צוּ 08 09 10 חַֿנוּ 11 בגרסת כתב יד אחר נקרא המלך בשם: סוּמַ[ה־אַבּוּ] 12 13 14 בֵּלוּ 15 16 17 מופיע גם ברשימת המלכים ששם האב שלהם ידוע
המלכים ששם האב שלהם ידוע
ברשימה המקורית הופיעו המלכים בסדר הפוך, מן המאוחר אל המוקדם.
מס' שם מלך שם האב הערות 01 אוּשׁפִּיַא מופיע גם ברשימת המלכים שגרו באוהלים 02 אַפִּיאַשַׁל 03 חַֿלֵה 04 סַמָנוּ 05 חַֿיָנוּ 06 אִילוּ־מֵר 07 יַכּמֶסִי 08 יַכּמֶנִי 09 יַזכּוּר־אֵל 10 אִילוּ־כַּבּכַּבִּי
אשור הקדומה
הערה – במקורות העתיקים, לא תמיד מופיע המידע של תקופת שלטון של כל מלך, ולכן יש פעמים פער בתקופת השלטון של מלכים ברשימות שונות של חוקרים שונים. יש להתייחס למידע של טווח השנים של תקופת המלוכה, כהערכה שנותנת מושג למועד המלוכה ואורכה.
השושלת של פוזור־אושור הראשון
שם מלך שנות מלוכה לפנה"ס הערותפוזור־אשור הראשון המלך ה־30 ברשימת המלכים. ייסד שושלת חדשה בסוף המאה ה־21 תחילת המאה ה־20 לפנה"ס לערך, על פי הכרונולוגיה התיכונה. שלים־אחום כנראה בנו של פוזור־אשור הראשון. תקופת מלכותו אינה ידועהאילושומה מלך בסביבות 1990 לפנה"ס לערך בנו של שלים־אחום. בתקופתו התנהל סחר בין אשור עם המושבות באנטוליה ארישום הראשון מלך 1974–1935 לפי הכרונולוגיה התיכונה1910–1871 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה בנו של אילושומה. בתקופתו התנהל סחר בין אשור עם המושבות באנטוליה איכונום 1921–1934 לפי הכרונולוגיה התיכונה 1857–1870 לפי הכרונולוגיה הנמוכה. בנו של אילושימה סרגון הראשון 1920–1881 כרונולוגיה תיכונה 1856–1817 לפנה"ס כרונולוגיה נמוכה פוזור־אשור השני 1873–1880 פי הכרונולוגיה התיכונה1809–1816 לפי הכרונולוגיה הנמוכה. בנו של סרגון הראשון נרם־סין 1840–1872 על פי הכנרונולוגיה התיכונה1776–1808 לפי הכרונולוגיה הנמוכה. בנו של פוזור־אשור השני ארישום השני 1809–1840 על פי הכרונולוגיה התיכונה 1775–1748 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה. בנו של נרם סין
השושלת של שמשי אדד הראשון
שם מלך שנות מלוכה לפנה"ס הערותשמשי־אדד הראשון 1776–1808 מלך אמורי יסד שושלת חדשה בצפון מסופוטמיה, כבש את אשור ונכלל ברשימות עתיקות של מלכי אשוראִשְמֵי־דגן הראשון1776–1736 לפנה"ס בנו של שמשי־אדד הראשון. מלך 40 שנה. בן זמנו של חמורבי בבבל. מות־אשכור תקופת מלוכה לא ידועה בנו של אשמי־דגן הראשון. שמו לא מופיע ברשימת המלכים הסטנדרטית, אלא בטקסט מארכיון מארי. ייתכן ומלך רק באכלתום ייתכן ומלך במקביל לאשור־דוגול רימוש תקופת מלוכה לא ידועה כנראה ממשפחתו ומצאצאיו של שמשי־אדד הראשון, מופיע רק בשבר של רשימת מלכים אלטרנטיבית. ייתכן ומלך רק באכלתום. אסינום תקופת מלוכה לא ידועה נכדו של שמשי־אדד הראשון. סולק על ידי פוזור־סין בגלל שהיה אמורי, ובכך אפשר את עלייתו לשלטון של אשור־דוגול. שמו לא מופיע ברשימות המלכים, אלא רק בכתובת של פוזור־סין
תקופת תוהו ובוהו
במחצית השנייה של המאה ה־18 לפנה"ס שהייתה תקופת התוהו של שלטון בבל והאמורים באשור וגם לאחריו, שלטו באשור 7 מלכים בלתי חוקיים. כולם נקראו ברשימות "בנו של אף אחד"
אשור־דוגול
אשור־אפלה־אידי
נציר־סין
סין־נמיר
איפקי־אישתר
אדד־צלולו
השושלת של אדסי
שם מלך שנות מלוכה לפנה"ס הערותאדאסי 1701–1720 אחרון המלכים הבלתי חוקיים ששלטו באשור. נקרא "בנו של אף אחד" כי שם אביו לא היה ידוע ולא היה משושלת המלוכה. בל־באני 1691–1701 בנו של אדסי. נחשב מייסד השושולת האדסית ליבאיה 1674–1690 בנו של בל באני שארמה־אדד הראשון1662–1673 בנו של ליבאיה, או אחיו של בל־באני איפתר־סין 1649–1661 ייתכן והיה בנו של שארמה־אדד הראשון, אבל גם ייתכן שהיה אחיו של בל־באני, יחד עם שארמה־אדד הראשון וליבאיהבזאיה 1622–1649 בנו של איפתר־סין לוליה 1616–1621 בנו של אף אחד, לא משושלת המלוכה.שו־נינואה1602–1615 1567–1554 לפנה"ס ?, בנו של בזאיה ממשיך את השושלת האדסית שארמה־אדד השני1559–1601 בנו של שו־נינואה ארישום השלישי 1586–1598 בנו של שו־נינואהשמשי־אדד השני 1580–1585 בנו של ארישום השלישי אשמי־דגן השני 1562–1579 בנו של שמשי־אדד השנישמשי־אדד השלישי 1548–1562 בנו של אשמי־דגן השני אשור־ניררי הראשון 1522–1547 1534–1509 לפנה"ס ? בנו של אשמי־דגן השני פוזור־אשור השלישי 1498–1521 1503–1479 לפנה"ס ? בנו של אשור־ניררי הראשוןאנליל־נציר הראשון 1484–1497 1479–1466 לפנה"ס ? בנו של פוזור־אשור השלישי נור־אילי 1471–1483 1466–1454 לפנה"ס ? בנו של אנליל־נציר הראשון אשור־שדוני מלך חודש אחד בשנת 1471 או שנת 1454 בנו של נור־אילי אשור־רבי הראשון 1451–1470 1453–1435 לפנה"ס ? בנו של אנליל־נציר הראשון אשור־נדין־אחה הראשון 1431–1450 בנו של אשור־רבי הראשוןאנליל־נציר השני 1425–1430 1420–1414 לפנה"ס ? אחיו של אשור־נדין־אחה הראשון אשור־ניררי השני 1418–1424 1414–1408 לפנה"ס ? בנו של אנליל־נציר השני אשור־בל־ניששו 1409–1417 1407–1398 לפנה"ס ?) בנו של אשור־ניררי השני אשור־רים־ניששו 1401–1408 1398–1391 לפנה"ס ?) בנו של אשור־בל־ניששו. במקור אחד מופיע כבנו של אשור־ניררי השני אשור־נדין־אחה השני 1391–1400 בנו של אשור־רים־ניששו
אשור התיכונה
שם מלך שנות מלוכה לפנה"ס הערותאריבה־אדד הראשון 1364–1390 (1380–1354 ? לפנה"ס). בנו של אשור־בל־ניששו ואחיו של קודמו אשור־נדין־אחה השניאשור־אובליט הראשון 1321–1356 1354 לפנה"ס/ 1318 לפנה"ס). בנו של אריבה־אדד הראשוןאנליל־ניררי 1319–1330 (1317–1308 ? לפנה"ס). בנו של אשור־אובליט הראשון אריך־דן־אילי 1308–13191307–1296 ? לפנה"ס. בנו של אנליל־נירריאדד־ניררי הראשון 1275–1307 (1295–1263 ? לפנה"ס) בנו של אנליל־ניררי. בן זמנו של נזי־מרותש מלך בבל מהתקופה הכשית שלמנאסר הראשון 1244–1274 (1235–1256 ? לפנה"ס)) בנו של אדד־ניררי הראשוןתוכולתי־נינורתה הראשון 1207–1243 בנו של שלמנאסר הראשון. בן זמנו של כשתיליש הרביעי מלך בבל מהתקופה הכשית אשור־נדין־אפלי 1203–1206 בנו של תוכולתי־נינורתה הראשון אשור־ניררי השלישי 1197–1202 היה נכדו של תוכולתי־נינורתה הראשון, וכנראה בנו של אשור־נדין־אפלי. בן זמנו של אדד־שומה־אושור מלך בבלאנליל־כודורי־אושור 1192–1196 היה בנו של תוכולתי־נינורתה הראשון נינורתה־אפל־אכור 1179–1192 אביו היה אילי־פאדה ראש השרים של אשור־ניררי השלישי ומלך חניגלבת. הוא היה ממשפחת המלוכה. הוא לא היה יורש ישיר לשושלת המלוכה. יש ויכוח לגבי אורך תקופת מלוכתו, האם מלך 3 שנים או 13 שנים
אשור התיכונה עם תיארוך מוסכם
החל ממועד מלוכתו של המלך אשור־דן הראשון, התיארוך של המלכים הוא עקבי ואינו תלוי בשיטת החישוב של כרונולוגיה תיכונה/נמוכה.
שם מלך שנות מלוכה לפנה"ס הערות אשור־דן הראשון 1133–1179 בנו של נינורתה־אפל־אכור. פלש לבבל בתקופת זבאבה־שומה־אידין נינורתה־תוכולתי־אשור 1133 בנו של אשור־דן הראשוןמותכיל־נוסכו 1133 בנו של אשור־דן הראשון אשור־רש־אישי הראשון 1115–1133 בנו של מותכיל־נוסכו תגלת־פלאסר הראשון 1076–1115 נלחם במלך הבבלי אנליל־נדין־אפלי אשאריד־אפל־אכור 1074–1076 בנו של תגלת־פלאסר הראשוןאשור־בל־כלה 1056–1074 בנו של תגלת־פלאסר הראשוןאריבה־אדד השני 1054–1056 בנו של אשור־בל־כלה שמשי־אדד הרביעי 1050–1154בנו של תגלת־פלאסר הראשוןאשורנצירפל הראשון 1031–1050 בנו של שמשי־אדד הרביעי שלמנאסר השני 1019–1031 בנו של אשורנצירפל הראשוןאשור־ניררי הרביעי 1013–1019 בנו של שלמנאסר השניאשור־רבִּ השני 972–1012 בנו של אשורנצירפל הראשון אשור־רֵש אִשִ השני 967–971 בנו של אשור־רבי השניתגלת־פלאסר השני 935–966 בנו של אשור־רש אישי השני, בן זמנו של נבו־מוכין־אפלי מלך בבלאשור־דן השני 912–934 בנו של תגלת־פלאסר השני. בן זמנו של מר־ביתי־אחה־אידינה מלך בבל
האימפריה האשורית החדשה
ממוזער| המלכה נקיה־זכותו בתבליט מברונזה מאוחרי בנה המלך אסרחדון במקדש לאל מרדוך. התבליט מנציח את שיקום העיר בבל על ידי אסרחדון
רשימה של מלכי אשור לדורותיהם באימפריה האשורית החדשה, בתקופה זאת התקיימו שתיים או שלוש שושלות מלוכה:
שם המלך תמונה שנות מלוכה לפנה"ס הערות אדד־נִרַרִ השני 911–891 בנו של אשור־דן השני שחרר את אשור מאחיזתם של הארמים ובכך פתח תקופה חדשה באשור תִכֻלתִ נִנֻרתַּ השני891–884 בנו של אדד־ניררי השני, הרחיב את תחום שלטונה של אשור אשורנצירפל השני 80px|מרכז 883–859 בנו של תוכולתי נינורתה השנישלמנאסר השלישי 80px|מרכז 858–824 בנו של אשורנצירפל השני שמשי־אדד החמישי 80px|מרכז824–811 בנו של שלמנאסר השלישי אדד־נִרַרִ השלישי 80px|מרכז 811–783 בנו של שמשי־אדד החמישי שלמנאסר הרביעי 783–773 בנו של אדד־ניררי השלישיאשור־דן השלישי 773–755 בנו של אדד־ניררי השלישיאשור־ניררי החמישי 755–745 בנו של אדד־ניררי השלישי תיגלת פלאסר השלישי 80px|מרכז 745–727 גנרל ומושל העיר כלח תפס את השלטון על אשור לאחר מרד.שלמנאסר החמישי 726–722 בנו של תגלת פלסר השלישי סרגון השני 80px|מרכז 721–705 כבש את שומרון והביא לחורבן ממלכת ישראל. מוצאו לא ברור ייתכן והיה בנו הצעיר של תגלת פלאסר השלישי,וייתכן שהיה מורד שעלה למלוכה לאחר תפיסת השלטון באשור סנחריב 80px|מרכז 704–681 פלש ליהודה בימי המלך חזקיהו, כבש את לכיש, אבל לא הצליח לכבוש את ירושלים. היה בנו של סרגון השני אסרחדון 80px|מרכז 681–669 בנו של סנחריב ושל אשתו נַקִיַה־זַכּוּתּוּ. בן זמנו של תרהקה מלך מצריםאשורבניפל80px|מרכז 668–631 בנו של אסרחדון. היה אחד המלכים הבודדים בתקופתו שידע קרוא וכתוב. הקים את ספריית אשורבניפל. בן זמנו של תרהקה מלך מצרים אשור־אתיל־אילני 631–627 בנו של אשורבניפל סין שֻם לִשִר 626 לאחר מות אשור־אתיל־אילני, עלה לשלטון אחיו סין־שר־אישכון. סין־שום־לישיר מרד בו ומלך 3 חודשים על חלק מהמלכה סין־שר־אישכון 627–612 בנו של אשורבניפל. בסוף שלטונו נפלה נינווה בידי הבבלים, והבירה עברה בידי יורשו לחרן אשור אֻבַּלִט השני 612–609 המלך האשורי האחרון, אחריו נעלמה אשור מבימת ההיסטוריה
ראו גם
אשור
מלכי שומר
מלכי בבל
מלכי מדי
לקריאה נוספת
נתן וסרמן ויגאל בלוך, האמורים–מסופוטמיה בראשית האלף השני לפנה"ס, כרמל, ירושלים, 2019.
אלברט גרייסון, Assyrian Rulers of the Third and Second Millennia BC. University of Toronto Press. 1987
קישורים חיצוניים
רשימת המלכים האשורית
אשור ובבל
תמונה של לוח הכולל קטע מרשימת מלכי אשור, המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
The Assyrian King List from Khorsabad מאמר ב־JSTOR, כתב A. Poebel, חודש יולי 1942
רשימה כרונולוגית של מלכי המזרח הקדום מתקופת המלוכה עד אלכסנדר מוקדון
הערות שוליים
*
אשור
| 2024-06-20T13:59:37
|
מלכי בריטניה
|
ממוזער|233x233 פיקסלים|סמל הממלכה המאוחדת המורכב מסמליהן של אנגליה, סקוטלנד ואירלנד
מלכי בריטניה מלכו בממלכת בריטניה הגדולה, שאוחדה מממלכת אנגליה וממלכת סקוטלנד ב-2 במאי 1707, ולאחר מכן ועד היום מלכו בממלכה המאוחדת, שהיוותה את האיחוד בין בריטניה הגדולה לממלכת אירלנד בשנת 1801.
ממלכות חבר העמים הבריטי
בנוסף לבריטניה המונרך הבריטי הוא מלכן של חמש עשרה ממלכות חבר העמים הבריטי שנמצאות באוניה פרסונלית עם בריטניה.
בית סטיוארט
בשנת 1707 נכנסו לתוקף חוקי האיחוד שהפכו את ממלכת אנגליה וממלכת סקוטלנד לישות אחת בשם ממלכת בריטניה הגדולה. בראשות הממלכה עמדה המלכה אן מבית סטיוארט, אך עם מותה, ובשל העובדה שלא היו למלכה יורשים ישירים, הסתיים שלטון בית סטיוארט על האי הבריטי.
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאאן
Anne
6 בפברואר 1665
-
1 באוגוסט 1714טקסט=|לא ממוסגר|165x165 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|116x116 פיקסלים1 במאי 17071 באוגוסט 1714בתו של ג'יימס השני
לפי חוק הזכויות 1689בחסד האל,
מלכת בריטניה
הגדולה, צרפת
ואירלנד,
מגנת האמונה
בית הנובר
בית הנובר עלה לשלטון בבריטניה הגדולה לאחר מותה של המלכה אן. לאן לא היו יורשים ישירים, ויורשיה הלא ישירים היו קתולים. בשל כך חוקק בפרלמנט חוק ההסדר, שייעד את הכתר לסופיה מהנובר, נכדתו של ג'יימס הראשון, ולצאצאיה. סופיה מתה לפני המלכה אן, ועל כן עם מותה של אן עלה לשלטון גאורג לודוויג דוכס הנובר. בשל מוצאם הגרמני של מלכיו המוקדמים של בית הנובר, הם לא דיברו אנגלית. לכן בתקופת בית הנובר נוסדה משרת ראש הממשלה הבריטי, שניהל את ענייני היום-יום של הממלכה בשם המלך. המלכה האחרונה מבית הנובר הייתה ויקטוריה, שבשל היותה אישה לא יכלה להוריש את שם משפחתה לבניה, והם ירשו את שם משפחתו של אביהם אלברט סקסה קובורג גותה.
בשנת 1801 אוחדה ממלכת אירלנד עם ממלכת בריטניה הגדולה ליצירת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד.
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאג'ורג' הראשון
George I
28 במאי 1660
-
11 ביוני 1727טקסט=|לא ממוסגר|141x141 פיקסליםלא ממוסגר|116x116 פיקסלים1 באוגוסט 171411 ביוני 1727בנה של סופיה מהנובר
לפי חוק ההסדר 1701בחסד האל,
מלך בריטניה
הגדולה, צרפת
ואירלנד,
מגן האמונהג'ורג' השני
George II
30 באוקטובר 1683
-
25 באוקטובר 1760לא ממוסגר|166x166 פיקסליםלא ממוסגר|116x116 פיקסלים11 ביוני 172725 באוקטובר 1760בנו של ג'ורג' הראשוןבחסד האל,
מלך בריטניה
הגדולה, צרפת
ואירלנד,
מגן האמונהג'ורג' השלישי
George III
4 ביוני 1738
-
29 בינואר 1820לא ממוסגר|156x156 פיקסליםלא ממוסגר|116x116 פיקסלים
לא ממוסגר|117x117 פיקסלים
1801-1816לא ממוסגר|117x117 פיקסלים
1816 ואילך25 באוקטובר 176029 בינואר 1820נכדו של ג'ורג' השני ובנו של הנסיך פרידריק נסיך ווילסבחסד האל,
מלך בריטניה
הגדולה, צרפת
ואירלנד,
מגן האמונהבחסד האל,
מלך הממלכה
המאוחדת של
בריטניה הגדולה
ואירלנד,
מגן האמונהבחסד האל,
מלך הממלכה
המאוחדת של
בריטניה הגדולה
ואירלנד,
מגן האמונה
מלך הנוברג'ורג' הרביעי
George IV
12 באוגוסט 1762
-
26 ביוני 1830לא ממוסגר|145x145 פיקסליםלא ממוסגר|117x117 פיקסלים29 בינואר 182026 ביוני 1830בנו של ג'ורג' השלישיבחסד האל,
מלך הממלכה
המאוחדת של
בריטניה הגדולה
ואירלנד,
מגן האמונה
מלך הנוברויליאם הרביעי
William IV
21 באוגוסט 1765
-
20 ביוני 1837לא ממוסגר|153x153 פיקסליםלא ממוסגר|117x117 פיקסלים26 ביוני 183020 ביוני 1837בנו של ג'ורג' השלישיבחסד האל,
מלך הממלכה
המאוחדת של
בריטניה הגדולה
ואירלנד,
מגן האמונה
מלך הנוברויקטוריה
Victoria
24 במאי 1819
-
22 בינואר 1901לא ממוסגר|170x170 פיקסליםלא ממוסגר|116x116 פיקסלים20 ביוני 183722 בינואר 1901נכדתו של ג'ורג' השלישי וביתו של הנסיך אדוארדבחסד האל,
מלכת הממלכה
המאוחדת של
בריטניה הגדולה
ואירלנד,
מגנת האמונה
קיסרית הודו
בית סקסה-קובורג-גותה (1901–1917) ובית וינדזור (1917-היום)
בשנת 1901 מתה המלכה ויקטוריה לאחר 63 שנות שלטון. היא הייתה נשואה לאלברט נסיך סקסה-קובורג-גותה, והוא הוריש את שמו לבניו שעלו לשלטון תחת בית זה. בשנת 1917, עקב התגברות הרגשות האנטי-גרמניים בבריטניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, החליף המלך ג'ורג' החמישי את שמו של בית המלוכה לבית וינדזור, על שם הטירה המפורסמת ששוכנת מחוץ ללונדון.
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאאדוארד השביעי
Edward VII
9 בנובמבר 1841
-
6 במאי 1910לא ממוסגר|155x155 פיקסליםלא ממוסגר|116x116 פיקסלים22 בינואר 19016 במאי 1910בנה של ויקטוריהבחסד האל,
מלך הממלכה
המאוחדת של
בריטניה הגדולה
ואירלנד, ושל
הדומיניונים הבריטיים
מעבר לים,
מגן האמונה
קיסר הודוג'ורג' החמישי
George V
3 ביוני 1865
-
20 בינואר 1936לא ממוסגר|153x153 פיקסליםלא ממוסגר|116x116 פיקסלים6 במאי 191020 בינואר 1936בנו של אדוארד השביעיבחסד האל,
מלך בריטניה
הגדולה ואירלנד
ושל הדומיניונים
הבריטיים מעבר לים,
מגן האמונה,
קיסר הודואדוארד השמיני
Edward VIII
23 ביוני 1894
-
28 במאי 1972לא ממוסגר|180x180 פיקסליםלא ממוסגר|116x116 פיקסלים20 בינואר 193611 בדצמבר 1936
התפטרבנו של ג'ורג' החמישיבחסד האל,
מלך בריטניה
הגדולה ואירלנד
ושל הדומיניונים
הבריטיים מעבר לים,
מגן האמונה,
קיסר הודוג'ורג' השישי
George VI
14 בדצמבר 1895
-
6 בפברואר 1952לא ממוסגר|153x153 פיקסליםלא ממוסגר|116x116 פיקסלים11 בדצמבר 19366 בפברואר 1952בנו של ג'ורג' החמישיבחסד האל,
מלך בריטניה
הגדולה ואירלנד
ושל הדומיניונים
הבריטיים מעבר לים,
מגן האמונה,
קיסר הודואליזבת השנייה
Elizabeth II
21 באפריל 1926
-
8 בספטמבר 2022לא ממוסגר|161x161 פיקסליםלא ממוסגר|116x116 פיקסלים6 בפברואר 19528 בספטמבר 2022בתו של ג'ורג' השישיבחסד האל,
מלכת הממלכה
המאוחדת של
בריטניה הגדולה
וצפון אירלנד,
ושל שאר נחלותיה
ואדמותיה, ראש
חבר העמים,
מגנת האמונהצ'ארלס השלישי
Charles III
נולד ב-
14 בנובמבר 1948לא ממוסגר|152x152 פיקסליםלא ממוסגר|116x116 פיקסלים8 בספטמבר 2022מולךבנה של אליזבת השנייהבחסד האל,
מלך הממלכה
המאוחדת של
בריטניה הגדולה
וצפון אירלנד,
ושל שאר נחלותיו
ואדמותיו, ראש
חבר העמים,
מגן האמונה
קישורים חיצוניים
*
בריטניה
| 2024-01-20T05:39:33
|
מלכי צרפת
|
ממוזער|237x237 פיקסלים|שלושה פלר דה-ליס על מגן כחול, סמל המלוכה הצרפתית.
צרפת התקיימה כמונרכיה במשך 1,027 שנה, למן הקמתה בשנת 843 כממלכת פרנקיה המערבית בחוזה ורדן, ועד להדחת המונרך הצרפתי האחרון, נפוליאון השלישי בשנת 1870.
עד 1790 הייתה צרפת מונרכיה אבסולוטית פיאודלית. בעקבות המהפכה הצרפתית נהפכה צרפת למונרכיה חוקתית, אך זו לא החזיקה זמן רב. ב-1792 ביטלה הוועידה הלאומית את מוסד המלוכה והכריזה על הקמת הרפובליקה הצרפתית הראשונה, שהתקיימה עד לשנת 1804 עת הכתיר עצמו הקונסול הראשון נפוליאון בונפרטה לקיסר.
הקיסרות של נפוליאון ניהלה בלא הפסק מלחמות נגד כל מעצמות אירופה, עד שחוסלה בשנת 1814. נפוליאון הוגלה לאי אלבה ובמקומו הוחזרה המלוכה החוקתית הצרפתית הישנה. לאחר כשנה ברח נפוליאון מן הגלות, חזר לצרפת והשתלט על המדינה במה שכונה שלטון מאה הימים, עד שהובס סופית בידי הקואליציה האנטי צרפתית.
לאחר תבוסת נפוליאון הוחזרה המלוכה של בית בורבון במה שכונה הרסטורציה השנייה, ששרדה 15 שנה עד שהודחה בידי ההמון הפריזאי, ובמקומה הוקמה המונרכיה של יולי – שלטון מלוכני מרוכך יותר. המונרכיה של יולי תמה במהפכה של שנת 1848, ומאז לא שב בית בורבון אל הכס הצרפתי.
במהפכת 1848 הוקמה הרפובליקה הצרפתית השנייה. לנשיאה הראשון נבחר אחיינו של נפוליאון בונפרטה, שהכריז על עצמו בסופו של דבר כקיסר צרפת והקים את הקיסרות הצרפתית השנייה. עם תבוסת צרפת במלחמה מול פרוסיה בוטלה הקיסרות ומאז צרפת היא דמוקרטיה רפובליקנית.
בין השנים 1340–1360, 1369–1801 טענו מלכי אנגליה ומאוחר יותר מלכי בריטניה הגדולה לכתר הצרפתי. הם חדלו מלעשות כן עם הקמת הממלכה המאוחדת עם אירלנד.
שושלות פרנקיות
השושלת הקרולינגית (843–888)
עם מותו של לואי החסיד (בנו של קרל הגדול) התפתח מאבק ירושה בין שלושת בניו, שהסתיים בחתימת חוזה ורדן שחילק את הקיסרות הקרולינגית לשלוש ממלכות: פרנקיה המזרחית (ממנה התפתחה האימפריה הרומית הקדושה), פרנקיה התיכונה (שאוחדה עם פרנקיה המזרחית עם היכחדות השושלת השולטת בה) ופרנקיה המערבית, שממנה התפתחה צרפת המודרנית.
שם
(תקופת חיים)דיוקןתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאשארל השני
Charles II
13 ביוני 823
–
6 באוקטובר 877טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסלים11 באוגוסט 8436 באוקטובר 877בנו של לואי החסיד,
קיבל את פרנקיה
המערבית בחוזה ורדןמלך הפרנקים
קיסר הרומאיםלואי השני
Louis II
1 בנובמבר 846
–
10 באפריל 879טקסט=|לא ממוסגר|123x123 פיקסלים6 באוקטובר 87710 באפריל 879בנו של שארל השנימלך הפרנקיםלואי השלישי
Louis III
863
–
5 באוגוסט 882טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסלים10 באפריל 8795 באוגוסט 882בנו של לואי השנימלך הפרנקים,
מלך בשותפות עם
אחיו קרלומן השני
עד למותוקרלומן השני
Carloman II
866
–
6 בדצמבר 8846 בדצמבר 884בנו של לואי השנימלך הפרנקים,
מלך בשותפות עם
אחיו לואי השלישי
עד מותו של האחרוןקרל "השמן"
Charles le Gros
13 ביוני 839
–
13 בינואר 888טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסלים20 במאי 88513 בינואר 888בן דודו של לואי השנימלך הפרנקים
קיסר הרומאים
השושלת הרוברטינית (888–898)
שם
(תקופת חיים)דיוקןתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאאודו
Eudes
857
–
1 בינואר 898טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסלים29 בפברואר 8881 בינואר 898נבחר על-ידי האצולה
בן דוד שלישי של לואי השנימלך הפרנקים
השושלת הקרולינגית (898–922)
שם
(תקופת חיים)דיוקןתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאשארל השלישי
Charles III
17 בספטמבר 879
–
7 באוקטובר 929טקסט=|לא ממוסגר|125x125 פיקסלים28 בינואר 89830 ביוני 922בנו של לואי השנימלך הפרנקים
השושלת הרוברטינית (922–923)
שם
(תקופת חיים)דיוקןתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלארובר הראשון
Robert I
866
–
15 ביוני 923טקסט=|לא ממוסגר|100x100 פיקסלים30 ביוני 92215 ביוני 923נבחר על-ידי האצולה
בן דוד שלישי של לואי השנימלך הפרנקים
השושלת הבוסונית (923–936)
שם
(תקופת חיים)דיוקןתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאראול
Rudolph
890
–
14 בינואר 936טקסט=|לא ממוסגר|123x123 פיקסלים13 ביולי 92314 בינואר 936חותנו של רוברט הראשון
נבחר על-ידי האצולהמלך הפרנקים
השושלת הקרולינגית (936–987)
שם
(תקופת חיים)דיוקןתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאלואי הרביעי
Louis IV
ספטמבר 920/1
–
10 בספטמבר 954טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסלים19 ביוני 93610 בספטמבר 954בנו של שארל השלישימלך הפרנקיםלותר
Lothair
941
–
2 במרץ 986טקסט=|לא ממוסגר|125x125 פיקסלים12 בנובמבר 9542 במרץ 986בנו של לואי הרביעימלך הפרנקיםלואי החמישי
Louis V
967
–
22 במאי 987טקסט=|לא ממוסגר|123x123 פיקסלים8 ביוני 98622 במאי 987בנו של לותרמלך הפרנקים
שושלות קפטינגיות
בית קאפה
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאאיג קאפה
Hugues Capet
938
–
24 באוקטובר 996טקסט=|לא ממוסגר|123x123 פיקסלים3 ביולי 98724 באוקטובר 996נכדו של רוברט הראשוןמלך הפרנקים
(Roi des Francs)רובר השני
Robert II
27 במרץ 972
–
20 ביולי 1031טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסלים24 באוקטובר 99620 ביולי 1031בנו של איג קאפהמלך הפרנקים
(Roi des Francs)אנרי הראשון
Henri I
4 במאי 1008
–
4 באוגוסט 1060טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסלים20 ביולי 10314 באוגוסט 1060בנו של רובר השנימלך הפרנקים
(Roi des Francs)פיליפ הראשון
Philippe I
23 במאי 1052
–
29 ביולי 1108טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסלים4 באוגוסט 106029 ביולי 1108בנו של אנרי הראשוןמלך הפרנקים
(Roi des Francs)לואי השישי
Louis VI
1081
–
1 באוגוסט 1137טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסלים29 ביולי 11081 באוגוסט 1137בנו של פיליפ הראשוןמלך הפרנקים
(Roi des Francs)לואי השביעי
Louis VII
1120
–
18 בספטמבר 1180טקסט=|לא ממוסגר|125x125 פיקסלים1 באוגוסט 113718 בספטמבר 1180בנו של לואי השישימלך הפרנקים
(Roi des Francs)פיליפ השני
Philippe II
21 באוגוסט 1165
–
14 ביולי 1223טקסט=|לא ממוסגר|126x126 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|153x153 פיקסלים18 בספטמבר 118014 ביולי 1223בנו של לואי השביעימלך הפרנקים
(Roi des Francs)
מלך צרפת
(Roi de France)לואי השמיני
Louis VIII
5 בספטמבר 1187
–
8 בנובמבר 1226טקסט=|לא ממוסגר|123x123 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|153x153 פיקסלים14 ביולי 12238 בנובמבר 1226בנו של פיליפ השנימלך צרפת
(Roi de France)לואי התשיעי
saint Louis IX
25 באפריל 1215
–
25 באוגוסט 1270טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|153x153 פיקסלים8 בנובמבר 122625 באוגוסט 1270בנו של לואי השמינימלך צרפת
(Roi de France)פיליפ השלישי
Philippe III
1 במאי 1245
–
5 באוקטובר 1285טקסט=|לא ממוסגר|125x125 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|153x153 פיקסלים25 באוגוסט 12705 באוקטובר 1285בנו של לואי התשיעימלך צרפת
(Roi de France)פיליפ הרביעי
Philippe IV
1268
–
29 בנובמבר 1314טקסט=|לא ממוסגר|123x123 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|153x153 פיקסלים5 באוקטובר 128529 בנובמבר 1314בנו של פיליפ השלישימלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)לואי העשירי
Louis X
4 באוקטובר 1289
–
5 ביוני 1316טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|153x153 פיקסלים29 בנובמבר 13145 ביוני 1316בנו של פיליפ הרביעימלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)ז'אן הראשון
Jean I
15 בנובמבר 1316
–
20 בנובמבר 1316טקסט=|לא ממוסגר|142x142 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|153x153 פיקסלים15 בנובמבר 131620 בנובמבר 1316בנו של לואי העשירימלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)פיליפ החמישי
Philippe V
1293
–
3 בינואר 1322טקסט=|לא ממוסגר|127x127 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|153x153 פיקסלים20 בנובמבר 13163 בינואר 1322בנו של פיליפ הרביעימלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)שארל הרביעי
Charles IV
יוני 1294
–
1 בפברואר 1328טקסט=|לא ממוסגר|125x125 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|153x153 פיקסלים3 בינואר 13221 בפברואר 1328בנו של פיליפ הרביעימלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)
בית ולואה (1328–1589)
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאפיליפ השישי
Philippe VI
17 בנובמבר 1293
–
22 באוגוסט 1350טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|153x153 פיקסלים1 באפריל 132022 באוגוסט 1350נכדו של פיליפ השלישימלך צרפת
(Roi de France)ז'אן השני
Jean II
26 באפריל 1319
–
8 באפריל 1364טקסט=|לא ממוסגר|123x123 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|153x153 פיקסלים22 באוגוסט 13508 באפריל 1364בנו של פיליפ השישימלך צרפת
(Roi de France)שארל החמישי
Charles V
21 בינואר 1338
–
16 בספטמבר 1380טקסט=|לא ממוסגר|122x122 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|103x103 פיקסלים8 באפריל 136416 בספטמבר 1380בנו של ז'אן השנימלך צרפת
(Roi de France)שארל השישי
Charles VI
3 בדצמבר 1368
–
21 באוקטובר 1422טקסט=|לא ממוסגר|124x124 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|100x100 פיקסלים16 בספטמבר 138021 באוקטובר 1422בנו של שארל החמישימלך צרפת
(Roi de France)שארל השביעי
Charles VII
22 בפברואר 1403
–
22 ביולי 1461טקסט=|לא ממוסגר|121x121 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|100x100 פיקסלים21 באוקטובר 142222 ביולי 1461בנו של שארל השישימלך צרפת
(Roi de France)לואי האחד עשר
Louis XI
3 ביולי 1423
–
30 באוגוסט 1483טקסט=|לא ממוסגר|120x120 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|100x100 פיקסלים22 ביולי 146130 באוגוסט 1483בנו של שארל השביעימלך צרפת
(Roi de France)שארל השמיני
Charles VIII
30 ביוני 1470
–
7 באפריל 1498טקסט=|לא ממוסגר|132x132 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|100x100 פיקסלים30 באוגוסט 14837 באפריל 1498בנו של לואי האחד עשרמלך צרפת
(Roi de France)לואי השנים עשר
Louis XII
27 ביוני 1472
–
1 בינואר 1515טקסט=|לא ממוסגר|133x133 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|100x100 פיקסלים7 באפריל 14981 בינואר 1515נינו של שארל החמישימלך צרפת
(Roi de France)פרנסואה הראשון
Francoys I
12 בספטמבר 1494
–
31 במרץ 1547טקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|100x100 פיקסלים1 בינואר 151531 במרץ 1547נינו של שארל החמישימלך צרפת
(Roi de France)אנרי השני
Henri II
31 במרץ 1519
–
10 ביולי 1559טקסט=|לא ממוסגר|136x136 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|100x100 פיקסלים31 במרץ 154710 ביולי 1559בנו של פרנסואה הראשוןמלך צרפת
(Roi de France)פרנסואה השני
Francoys II
19 בינואר 1544
–
15 בדצמבר 1560טקסט=|לא ממוסגר|144x144 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|100x100 פיקסלים10 ביולי 155915 בדצמבר 1560בנו של אנרי השנימלך צרפת
(Roi de France)שארל התשיעי
Charles IX
27 ביוני 1550
–
30 במאי 1574טקסט=|לא ממוסגר|140x140 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|100x100 פיקסלים15 בדצמבר 156030 במאי 1574בנו של אנרי השנימלך צרפת
(Roi de France)אנרי השלישי
Henri III
19 בספטמבר 1551
–
2 באוגוסט 1589טקסט=|לא ממוסגר|128x128 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|100x100 פיקסלים30 במאי 15742 באוגוסט 1589בנו של אנרי השנימלך צרפת
(Roi de France)
בית בורבון (1589–1792)
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאאנרי הרביעי
Henri IV
13 בדצמבר 1553
–
14 במאי 1610טקסט=|לא ממוסגר|127x127 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסלים2 באוגוסט 158914 במאי 1610דודן מדרגה שנייה
של אנרי השלישימלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)לואי השלושה עשר
Louis XIII
27 בספטמבר 1601
–
14 במאי 1643טקסט=|לא ממוסגר|126x126 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסלים14 במאי 161014 במאי 1643בנו של אנרי הרביעימלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)לואי הארבעה עשר
Louis XIV
5 בספטמבר 1638
–
1 בספטמבר 1715טקסט=|לא ממוסגר|142x142 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסלים14 במאי 16431 בספטמבר 1715בנו של לואי השלושה עשרמלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)לואי החמישה עשר
Louis XV
15 בפברואר 1710
–
10 במאי 1774טקסט=|לא ממוסגר|127x127 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסלים1 בספטמבר 171510 במאי 1774נינו של לואי הארבעה עשרמלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)לואי השישה עשר
Louis XVI
23 באוגוסט 1754
–
21 בינואר 1793טקסט=|לא ממוסגר|140x140 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסלים10 במאי 177421 בספטמבר 1792
הודח על ידי הוועידה הלאומיתנכדו של לואי החמישה עשרמלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)
מלך הצרפתים
(Roi des Français)לואי השבעה עשר
Louis XVII
27 במרץ 1785
–
8 ביוני 1795טקסט=|לא ממוסגר|168x168 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסלים21 בינואר 17938 ביוני 1795בנו של לואי השישה עשר
לא מלך בפועל והיה כלוא
מרבית ימי חייו עד למותומלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)
הקיסרות הצרפתית הראשונה
בית בונפרטה (1804–1814)
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאנפוליאון הראשון
Napoléon I
15 באוגוסט 1769
–
5 במאי 1821טקסט=|לא ממוסגר|157x157 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|111x111 פיקסלים18 במאי 180411 באפריל 1811מייסד הקיסרותקיסר הצרפתים
(Empereur
des Français)
הרסטורציה הראשונה
בית בורבון (1814–1815)
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאלואי השמונה עשר
Louis XVIII
17 בנובמבר 1755
–
16 בספטמבר 1824טקסט=|לא ממוסגר|144x144 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסלים11 באפריל 181120 במרץ 1815נכדו של לואי החמישה עשרמלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)
שלטון מאה הימים
בית בונפרטה (1815)
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאנפוליאון הראשון
Napoléon I
15 באוגוסט 1769
–
5 במאי 1821טקסט=|לא ממוסגר|157x157 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|111x111 פיקסלים20 במרץ 181522 ביוני 1815מייסד הקיסרותקיסר הצרפתים
(Empereur
des Français)נפוליאון השני
Napoléon I
20 במרץ 1811
–
22 ביולי 1832טקסט=|לא ממוסגר|148x148 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|111x111 פיקסלים22 ביוני 18157 ביולי 1815בנו של נפוליאון הראשון
לא מלך בפועלקיסר הצרפתים
(Empereur
des Français)
הרסטורציה השנייה
בית בורבון (1815–1830)
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאלואי השמונה עשר
Louis XVIII
17 בנובמבר 1755
–
16 בספטמבר 1824טקסט=|לא ממוסגר|144x144 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסלים7 ביולי 181516 בספטמבר 1824נכדו של לואי החמישה עשרמלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)שארל העשירי
Charles X
9 באוקטובר 1757
–
6 בנובמבר 1836טקסט=|לא ממוסגר|143x143 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסלים16 בספטמבר 18242 באוגוסט 1830נכדו של לואי החמישה עשרמלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)לואי התשעה עשר
Louis XIX
6 באוגוסט 1775
–
3 ביוני 1844טקסט=|לא ממוסגר|144x144 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסלים2 באוגוסט 18302 באוגוסט 1830
(20 דקות)בנו של שארל העשירימלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)אנרי החמישי
Henri V
29 בספטמבר 1820
–
24 באוגוסט 1883טקסט=|לא ממוסגר|118x118 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|129x129 פיקסלים2 באוגוסט 18309 באוגוסט 1830נכדו של שארל העשירימלך צרפת ונווארה
(Roi de France
et de Navarre)
המונרכיה של יולי
בית אורליאן (1830–1848)
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאלואי פיליפ הראשון
Louis-Philippe I
6 באוקטובר 1773
–
26 באוגוסט 1850טקסט=|לא ממוסגר|154x154 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|122x122 פיקסלים9 באוגוסט 183024 בפברואר 1848נין נינו של לואי השלושה עשרמלך הצרפתים
(Roi des Français)פיליפ השביעי
Philippe VII
24 באוגוסט 1838
–
8 בספטמבר 1894טקסט=|לא ממוסגר|151x151 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|122x122 פיקסלים24 בפברואר 184826 בפברואר 1848נכדו של לואי פיליפ הראשון
לא מלך בפועלמלך הצרפתים
(Roi des Français)
הקיסרות השנייה
בית בונפרטה (1852–1870)
שם
(תקופת חיים)דיוקןשלט אצולהתחילת מלוכהסיום מלוכהחזקה למלכותתואר מלאנפוליאון השלישי
Napoléon III
20 באפריל 1808
–
9 בינואר 1873טקסט=|לא ממוסגר|136x136 פיקסליםטקסט=|לא ממוסגר|122x122 פיקסלים2 בדצמבר 18524 בספטמבר 1870אחיינו של נפוליאון הראשוןקיסר הצרפתים
(Empereur
des Français)
ראו גם
מלכות צרפת
קישורים חיצוניים
*
צרפת, מלכי
| 2024-07-16T11:13:04
|
ראש המטה הכללי
|
ראש המטה הכללי (או בקיצור: הרמטכ"ל) הוא הדרג הפיקודי העליון בצבא הגנה לישראל, העומד בראש המטה הכללי של צה"ל.
ראש המטה הכללי נתון למרות ממשלת ישראל וכפוף ישירות לשר הביטחון. הוא קצין בדרגת רב-אלוף (רא"ל), הדרגה הגבוהה ביותר בצה"ל.
מעמד הרמטכ"ל
מעמדו של הרמטכ"ל מוגדר בחוק יסוד: הצבא, שנחקק בשנת 1976 ובו נאמר (סעיף 3):
למעשה, שר הביטחון חייב להגיע להסכמה על המינוי עם ראש הממשלה, שכן רק לראש הממשלה הסמכות להביא את המינוי לאישור הממשלה.
המינוי קצוב לתקופת כהונה בת שלוש שנים, אשר ניתן להאריכה בשנה נוספת. תקופה זו אינה מוגדרת בחוק, אך נהוגה החל מקום המדינה ולכן בעלת מעמד של מנהג חוקתי.
חוק יסוד: הצבא לא מתייחס כלל לסמכותו של ראש הממשלה כלפי הרמטכ"ל. למעשה ממילא שר הביטחון חייב ליידע את ראש הממשלה על כל פעולה משמעותית (גם לפי "מסמך הקונסטיטוטציה" וגם לפי נוהלים פנימיים שקיימים במשרדי ראש הממשלה ושר הביטחון).
80px|ממוזער|דרגת ראש המטה הכללי, רב-אלוף
חנן מלצר בתפקידו בפרקליטות הצבאית כתב חוות דעת ובה שלוש גישות אפשריות ליחס בין הרמטכ"ל לשר הביטחון:
כפיפות מוחלטת – השר רשאי להתערב בכל נושא, והוא מעין 'רמטכ"ל על' (כנציג הממשלה).
כפיפות אסטרטגית – הרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון בנושאים בעלי משמעות מדינית או אסטרטגית, אך ניהול שוטף ואירועים טקטיים בסמכות מלאה של הרמטכ"ל.
כפיפות יחסית – בנושאים האסטרטגיים הרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון, אך בניהול שוטף ואירועים טקטיים שר הביטחון מוסמך רק לאשר או לפסול את הצעת הרמטכ"ל.
בפרקטיקה נהוגה "כפיפות יחסית". כך מינוי קצינים מדרגת אל"ם נקבע בידי הרמטכ"ל בלבד, אך המינוי נכנס לתוקף רק לאחר אישור שר הביטחון (או אישור ראש הממשלה אם הרמטכ"ל מעוניין להביא לאישורו).
מסמך אסטרטגיית צה"ל שפרסם הרמטכ"ל גדי איזנקוט הרחיב את הגדרת תפקיד הרמטכ"ל והגדירו כ"מפקד המערכה" וכמי שקובע את "הרעיון והתפישה להשגת המשימה". הרמטכ"ל מתפקד הן כחוליה המקשרת בין הצבא לדרג המדיני, הממשלה ובתוכה הקבינט, הן כיועץ להפעלת הכוח ובניינו והן כמפקד הצבא במערכה כולה, וכקבלן הביצוע של החלטות הממשלה ושל בניין הצבא.
היסטוריה
תפקיד הרמטכ"ל החל בארגון "ההגנה", שם נקרא בשם זה מי שעמד בראש המטה הכללי של "ההגנה". עם הקמת צה"ל, הוסבו מטכ"ל ההגנה והרמטכ"ל שעמד בראשו, יעקב דורי לעמוד בראש צה"ל.
הרמטכ"ל מתמנה רשמית לתקופת כהונה בת שלוש שנים, אשר ניתן להאריכה בשנה נוספת. יוצא דופן היה רפאל איתן אשר כהונתו הוארכה פעמיים, והוא כיהן במצטבר חמש שנים. מנגד, היו מספר רמטכ"לים אשר לא סיימו את תקופת כהונתם המלאה: יגאל ידין התפטר על רקע חילוקי דעות לגבי תקציב צה"ל. מרדכי מקלף כיהן בתפקיד במשך שנה אחת בלבד על פי בקשתו, דוד אלעזר נאלץ להתפטר על רקע המלצות ועדת אגרנט שחקרה את מלחמת יום הכיפורים, ודני חלוץ התפטר בשל הביקורת על התנהלות מלחמת לבנון השנייה. כמו כן, שני רמטכ"לים ויתרו על חלק מהארכת כהונתם: אמנון ליפקין-שחק ביקש לסיים את תפקידו באמצע השנה הרביעית, על רקע רצונו לעבור לפוליטיקה ולהתמודד על ראשות הממשלה. חיים לסקוב ביקש שלא לכהן שנה רביעית על רקע חילוקי דעות שלו עם שמעון פרס.
בשנת 2005 אריאל שרון ושאול מופז לא האריכו את כהונתו של משה יעלון לשנה רביעית, במהלך שהתפרש כהדחה על רקע התנגדותו של יעלון לתוכנית ההתנתקות. על מנת למנוע בעיות כאלו בעתיד, וכפי שנעשה לגבי משרות אחרות כמו זו של נשיא המדינה, מינה שר הביטחון עמיר פרץ את רב-אלוף גבי אשכנזי בשנת 2007 לתקופה של ארבע שנים, ובכך הסיר את חוסר הוודאות בנוגע להוספת השנה הרביעית (אך לקראת סוף כהונת אשכנזי עלתה סוגיית הארכת כהונתו לשנה חמישית).
ראש המטה הכללי המכהן וה-23 במספר הוא רב-אלוף הרצי הלוי, שנכנס לתפקיד ב-16 בינואר 2023.
עם סיום כהונתו, חלה על הרמטכ"ל (בדומה לבכירים נוספים במערכת הביטחון בישראל) תקופת צינון של שלוש שנים קודם שיוכל להיבחר כחבר הכנסת, להתמנות לשר בממשלה או להיבחר לראשות הממשלה.
רשימת ראשי המטה הכללי
+לא ממוסגר|50 פיקסליםראשי המטה הכללי של צבא ההגנה לישראלמס'דיוקןשם
(תקופת חיים)תקופת כהונהראש הממשלה הממנהשר הביטחון הממנהאירועים מרכזייםתאריך לועזי1105x105 פיקסליםרב-אלוף
יעקב דורי
(1899–1973)1 ביוני 19489 בנובמבר 1949דוד בן-גוריון הקמת צה"ל
מלחמת העצמאות293x93 פיקסליםרב-אלוף
יִגָּאֵל ידין
(1917–1984)9 בנובמבר 19497 בדצמבר 19523109x109 פיקסליםרב-אלוף
מרדכי מקלף
(1920–1978)7 בדצמבר 19526 בדצמבר 1953 אירועי הפדאיון
פעולות התגמול499x99 פיקסליםרב-אלוף
משה דיין
(1915–1981)6 בדצמבר 195329 בינואר 1958 פעולות התגמול
מלחמת סיני595x95 פיקסליםרב-אלוף
חיים לסקוב
(1919–1982)29 בינואר 19581 בינואר 19616103x103 פיקסליםרב-אלוף
צבי צור
(1923–2004)1 בינואר 19611 בינואר 1964797x97pxרב-אלוף
יצחק רבין
(1922–1995)1 בינואר 19641 בינואר 1968לוי אשכולמלחמת ששת הימים8102x102 פיקסליםרב-אלוף
חיים בר-לב
(1924–1994)1 בינואר 19681 בינואר 1972לוי אשכולמשה דייןמלחמת ההתשה989x89 פיקסליםרב-אלוף
דוד אלעזר
(1925–1976)1 בינואר 19723 באפריל 1974גולדה מאירמלחמת יום הכיפורים1074pxרב-אלוף
מרדכי גור
(1930–1995)16 באפריל 197416 באפריל 1978 מבצע יונתן
מבצע ליטני1191x91 פיקסליםרב-אלוף
רפאל איתן
(1929–2004)16 באפריל 197819 באפריל 1983מנחם בגיןעזר ויצמן הנסיגה מסיני
מלחמת לבנון הראשונה
מבצע אופרה1292x92 פיקסליםרב-אלוף
משה לוי
(1936–2008)19 באפריל 198319 באפריל 1987משה ארנס מבצע רגל עץ
פרשת קו 300
המערכה ברצועת הביטחון1391x91 פיקסליםרב-אלוף
דן שומרון
(1937–2008)19 באפריל 19871 באפריל 1991יצחק שמיריצחק רבין המערכה ברצועת הביטחון
מלחמת המפרץ
האינתיפאדה הראשונה1491x91 פיקסליםרב-אלוף
אהוד ברק
(1942–)1 באפריל 19911 בינואר 1995משה ארנס המערכה ברצועת הביטחון
מבצע דין וחשבון15101x101 פיקסליםרב-אלוף
אמנון ליפקין-שחק
(1944–2012)1 בינואר 19959 ביולי 1998יצחק רביןהמערכה ברצועת הביטחון
מבצע ענבי זעם
אסון המסוקים
אסון השייטת1691x91 פיקסליםרב-אלוף
שאול מופז
(1948–)9 ביולי 19989 ביולי 2002בנימין נתניהויצחק מרדכי נסיגת צה"ל מדרום לבנון
האינתיפאדה השנייה
מבצע חומת מגן1795x95 פיקסליםרב-אלוף
משה יעלון
(1950–)9 ביולי 20021 ביוני 2005אריאל שרוןבנימין בן אליעזרהאינתיפאדה השנייה18107x107 פיקסליםרב-אלוף
דני חלוץ
(1948–)1 ביוני 200514 בפברואר 2007שאול מופז ההתנתקות
מבצע גשמי קיץ
מלחמת לבנון השנייה19101x101 פיקסליםרב-אלוף
גבי אשכנזי
(1954–)14 בפברואר 200714 בפברואר 2011אהוד אולמרטעמיר פרץ תקיפת הכור הגרעיני בסוריה
מבצע חורף חם
מבצע עופרת יצוקה20105x105 פיקסליםרב-אלוף
בני גנץ
(1959–)14 בפברואר 201116 בפברואר 2015בנימין נתניהואהוד ברק מבצע עמוד ענן
מבצע צוק איתן2170 פיקסליםרב-אלוף
גדי איזנקוט
(1960–)16 בפברואר 201515 בינואר 2019משה יעלון גל הטרור הפלסטיני (2015–2016)
מבצע בית הקלפים
העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה
מבצע מגן צפוני2270 פיקסליםרב-אלוף
אביב כוכבי
(1964–)15 בינואר 201916 בינואר 2023אביגדור ליברמן העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה
מגפת הקורונה בישראל
מבצע שומר החומות
מבצע עלות השחר
גל הטרור בישראל (אביב 2022)
מבצע שובר גלים2370 פיקסליםרב-אלוף
הרצי הלוי
(1967–)16 בינואר 2023מכהןיאיר לפידבני גנץ גל הטרור בישראל (2023)
מבצע מגן וחץ
מלחמת חרבות ברזל
רמטכ"לים לשעבר בפוליטיקה הישראלית
נכון למאי 2024 הצטרפו לפוליטיקה 14 רמטכ"לים לשעבר, יותר ממחצית מכלל הרמטכ"לים שכיהנו בישראל. הבולטות של בכירי מערכת הביטחון בפוליטיקה בישראל היא תופעה יוצאת דופן, ובמיוחד בקרב מדינות דמוקרטיות.
משה דיין, הרמטכ"ל הרביעי, בשנת 1959. דיין נבחר לכנסת הרביעית כחבר הכנסת מטעם מפלגת מפא"י ומונה לשר החקלאות.
צבי צור נבחר לכנסת השישית מטעם רפ"י אולם פרש אחרי מספר שבועות. אחר כך היה עוזרו של דיין במשרד הביטחון.
חיים בר-לב מונה להיות שר המסחר והתעשייה זמן קצר לאחר פרישתו ב-1972, לאחר מכן מונה לשגריר ישראל ברוסיה.
יצחק רבין שהיה שגריר בארצות הברית נבחר לכנסת השמינית ומונה להיות שר העבודה. זמן קצר לאחר מכן, עם התפטרות גולדה מאיר, נבחר לראשות הממשלה. אחר כך היה שר הביטחון ושוב ראש הממשלה.
יגאל ידין נבחר לכנסת התשיעית בראשות מפלגת ד"ש שהקים, והתמנה לסגן ראש הממשלה מנחם בגין.
מוטה גור הצטרף אף הוא למפלגת העבודה לקראת בחירות 1981, ובממשלת פרס הראשונה היה לשר הבריאות.
רפאל איתן הצטרף למפלגת התחייה ולאחר מכן רץ עצמאית בראשות צומת, ב-1996 היה לסגן ראש הממשלה בממשלת נתניהו הראשונה.
אהוד ברק כיהן כראש ממשלה ושר ביטחון.
אמנון ליפקין-שחק כיהן כשר תחבורה.
שאול מופז כיהן כשר ביטחון.
משה יעלון כיהן אף הוא כשר ביטחון.
בני גנץ הצטרף לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת למערכת הפוליטית. גנץ כיהן כשר ביטחון בשתי ממשלות וכשר ללא תיק בממשלת החירום וכחבר בקבינט המלחמה לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
גבי אשכנזי הצטרף לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת לרשימת "כחול-לבן" וכיהן כיו"ר ועדת חוץ וביטחון וכשר החוץ.
גדי איזנקוט הצטרף לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש לרשימה "המחנה הממלכתי" ושימש כחבר כנסת. לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הפך לשר ללא תיק בממשלת החירום וחבר בקבינט המלחמה.
הרמטכ"לשנות פעילות בפוליטיקהתפקידים בולטיםמפלגה / סיעה אליה השתייךיגאל ידין1977–1981סגן ראש ממשלת ישראלד"שמשה דיין1959–1981שר החקלאות, שר הביטחון, שר החוץמפא"י, רפ"י, המערך, העבודה, תנועה להתחדשות ממלכתיתצבי צור1965חבר הכנסת ה-6רפ"ייצחק רבין1974–1995ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון, שר העבודההמערך, מפלגת העבודה הישראליתחיים בר-לב1972–1992שר התעשייה והמסחר, שר המשטרה, שר הפיתוחהמערךמוטה גור1981–1995שר הבריאות, שר בלי תיק, סגן שר הביטחוןהמערך, מפלגת העבודה הישראליתרפאל איתן1984–1999סגן ראש ממשלת ישראל, שר החקלאות, השר לאיכות הסביבההתחיה, צומת, הליכוד-גשר-צומתאהוד ברק1995–2001, 2007–2013, 2019ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון, שר החוץ, שר הפנים, ראש האופוזיציהמפלגת העבודה הישראלית, ישראל אחת, עבודה-מימד, מפלגת העצמאות, ישראל דמוקרטיתאמנון ליפקין-שחק1999–2001שר התחבורה, שר התיירותמפלגת המרכז, ישראל אחתשאול מופז2002–2015המשנה לראש הממשלה, סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, שר התחבורה, ראש האופוזיציההליכוד, קדימהמשה יעלון2009–2016, 2019–2021המשנה לראש הממשלה, שר הביטחון, השר לנושאים אסטרטגייםהליכוד, הליכוד ביתנו, תל"ם, כחול לבן, יש עתיד – תל"םגבי אשכנזי2019–2021שר החוץחוסן לישראל, כחול לבןבני גנץ2019–יושב ראש הכנסת, ראש הממשלה החלופי, שר הביטחוןחוסן לישראל, כחול לבן, המחנה הממלכתיגדי איזנקוט2022–שר בלי תיקחוסן לישראל, המחנה הממלכתי
ראו גם
סגן ראש המטה הכללי
לקריאה נוספת
מאיר פינקל, הרמטכ"ל: מחקר השוואתי של שישה היבטים בתפקודו של מפקד הצבא, הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2018
גיא אביעד, הרמטכ"לים: ראשי המטה הכללי של צה"ל בשנים 1948–1963, הוצאת מודן, צה"ל/המחלקה להיסטוריה, משרד הביטחון, 2020
שי חורב, בחירת ראש המטה הכללי של צה"ל, חיפה: דוכיפת, 2019
שני אלמוג, השתקפויות של החברה בישראל בפקודות המנהיג הצבאי: ניתוח מקרה הרמטכ"ל, מערכות, מרץ 2022
קישורים חיצוניים
שני אלמוג, השתקפויות של החברה בישראל בפקודות המנהיג הצבאי: ניתוח מקרה הרמטכ"ל, באתר אגודת חוקרי צבא-חברה בישראל, 20 במרץ 2022
הרמטכ"לים, סדרת טלוויזיה | פרק 1 | פרק 2 | פרק 3 | פרק 4 | פרק 5 | רשות השידור, 2017
הערות שוליים
*
קטגוריה:המטה הכללי של צה"ל
| 2024-10-20T08:41:18
|
גיטרה אקוסטית
|
שמאל|ממוזער| צלילים אופייניים מגיטרה אקוסטית על מיתרי פלדה
גיטרה אקוסטית היא כלי נגינה שהומצא ופותח באמריקה בתחילת המאה ה-20. המאפיין המבדיל גיטרה זו מסוגי גיטרה אחרים הוא שימוש במיתרים עשויים מתכת, בניגוד למיתרי מעיים או ניילון, הנהוגים בגיטרה הקלאסית ובכלי מיתר רבים אחרים. חברת מרטין הייתה מחלוצי מפתחי הגיטרה הזו, והביאה אותה לפופולריות לה היא זוכה כיום.
שם וסיווג
המונח "גיטרה אקוסטית" מבלבל משום שגם הגיטרה הקלאסית, וגיטרות מסורתיות אחרות, הן בעלות צליל מוגבר אקוסטית, כלומר באמצעות תיבת תהודה ולא באמצעות פיק אפ ומגבר חשמליים. אך בעולם השתרש השימוש במונח "גיטרה אקוסטית" (Acoustic guitar) כמקביל למונח האמריקני "גיטרה בעלת מיתרי פלדה" (steel string guitar), וכניגוד לגיטרה הקלאסית (Classical guitar) אשר מכונה לעיתים בארצות הברית "גיטרה בעלת מיתרי ניילון" (nylon string guitar). גם המונחים האמריקנים עלולים לבלבל, משום שמיתרי מתכת של גיטרות אקוסטיות אינם עשויים בהכרח מפלדה בלבד, וגם המיתרים הנמוכים של גיטרות קלאסיות מצופים לרוב מתכת. למעשה, ההבדל החשוב ביותר אשר מגדיר את שני סוגי הגיטרות הוא במתיחות המיתרים, אשר ב"גיטרה אקוסטית" היא בערך כפולה ממתיחות המיתרים בגיטרה הקלאסית. מהבדל זה נגזרים ההבדלים בצליל האופייני, במבנה הגיטרה ובסגנון הנגינה.
בנוסף נפוצות כיום בשוק גיטרות "אקוסטיות" ו"קלאסיות" אשר מצוידות גם בהגברה חשמלית, על ידי התקנת פיק-אפ וקדם מגבר, ובכך מאפשרות לנגן לבחור באיזה אופן להגביר את הצליל. הן מכונות לעיתים "אקוסטיות מוגברות" ו"קלאסיות מוגברות" או במינוח האמריקני "אקוסטיות-חשמליות" (acoustic-electric).
צליל הגיטרה
הגיטרה האקוסטית נפוצה בעיקר בקרב נגני מוזיקה מערבית-מודרנית, כגון רוק, פולק, בלוז, קאנטרי וסווינג. השימוש במיתרי מתכת ובתיבת תהודה גדולה יותר מפיק צליל בהיר וחזק, שמאפשר מרחבים מוזיקליים חדשים. במהלך השנים פותחו סוגים שונים של גיטרות אקוסטיות, בין השאר בניסיון ליצור צליל שונה וייחודי שיוכל להשמע יחד עם שאר הלהקה ככלי מרכזי, ולא ייבלע ברקע.
היסטוריה
הגיטרה האקוסטית המודרנית פותחה בהדרגה מתוך הגיטרה של התקופה הרומנטית מן המאה ה-19. פיתוח זה נעשה בארצות הברית, במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. בנוסף על פיתוח המיתרים השזורים ממתכת, ששימשו קודם לכן בכלי בנג'ו, הפיתוח כלל מספר שכלולים שנועדו לאפשר לגיטרה לעמוד במתיחות הגדולה בהרבה של מיתרים אלו:
השיפור העיקרי היה שינוי התצורה של התמוכות הפנימיות על לוח התהודה הקדמי, מתצורת מניפה או סולם, הנפוצים עם היום בגיטרה הקלאסית, לתצורת ה-X הכוללת שתי תמוכות אלכסוניות המצטלבות מתחת לפתח התהודה.
שינוי נוסף היה הגדלה הדרגתית של גוף התהודה, בכדי להפיק צלילים רמים, צלולים ומהדהדים יותר, בעיקר בטונים הנמוכים יותר של מנעד הגיטרה.
שינוי שלישי היה צוואר ארוך וצר יותר, שבדרך-כלל מתחבר לגוף התהודה בסריג ה-14 (בספירה מראש הגיטרה כלפי הגוף) ולא בסריג ה-12 כמקובל בגיטרות רומנטיות וקלאסיות. צוואר זה מקל על אצבוע ופריטה של אקורדים מלאים (strumming), ובכך תרם לשימוש בגיטרה ככלי הרמוניה ואף ככלי הקשה, המתאים במיוחד לליווי זמרה.
במשך הזמן הומצאו עיצובים חדשים ושונים, וכך נוצר מגוון סוגים של גיטרות אקוסטיות. כל חברה פיתחה עיצוב ייחודי, כשהנפוצים שבהם הם ה- Dreadnought וה-Orchestra Model של מרטין, ה-Jumbo של גיבסון וגיטרות העץ הקמור (Arch Top), גם הן של חברת גיבסון.
בסוף שנות השבעים פיתחה חברת Ovation דגמי גיטרה מחומרים מרוכבים הלקוחים מתעשיית התעופה במקום עץ והציגה עיצוב מיוחד הכולל בטן מעוגלת ומספר פתחי תהודה קטנים במקום פתח תהודה מרכזי יחיד.
סוגי גיטרות אקוסטיות
גיטרות אקוסטיות-מוגברות: מאפשרות הגברה חשמלית של הצליל המופק תוך שימוש בפיקאפ, בדומה לגיטרות חשמליות, אשר בדרך-כלל מנותב לקדם מגבר המותקן בצד הגיטרה, המתחבר כמו גיטרה חשמלית באמצעות כבל למגבר או מערכת הגברה. בניגוד לגיטרות חשמליות, גיטרות אקוסטיות מוגברות מתפקדות כגיטרות אקוסטיות לכל דבר כשאינן מחוברות למגבר.
גיטרות 12 מיתרים: גיטרות אקוסטיות עם מיתרים כפולים, כלומר שישה זוגות מיתרים - סה"כ 12 מיתרים, ומכאן שמה - twelve string guitar. בדרך-כלל ארבעת המיתרים הנמוכים מוכפלים כל אחד על-ידי מיתר הגבוה באוקטבה, ושני המיתרים הגבוהים מוכפלים על ידי מיתרים בגובה צליל זהה. ככלל, גיטרות 12 מיתרים מאתגרות יותר לנגינה מגיטרות 6 מיתרים, מאחר שיש לאצבע ולפרוט על כל זוג מיתרים כמיתר אחד, אך בתמורה הן מצטיינות בצליל חודר ועשיר במיוחד, בדומה למנדולינה או בוזוקי. הצליל הייחודי בהקלטות המקוריות של כמה להיטי רוק מן המפורסמים ביותר, כגון Stairway to Heaven, Hotel California, ו-Wish You Were Here מתבסס על השימוש בגיטרות 12 מיתרים. תת-סוג נדיר המהווה מעין פשרה הוא גיטרת 8-מיתרים למשל, שבה רק שניים מתוך ששת המיתרים מוכפלים.
גיטרות בריטון: גיטרות שבהן כל המיתרים מכוונים נמוך יותר בטון אחד, ולעיתים אף נמוך ביותר מטון אחד. כהתאמה לכך גיטרות בריטון הן בדרך-כלל בעלות תבת תהודה מעט גדולה יותר וצוואר מעט ארוך יותר. הנגינה בגיטרות בריטון זהה לנגינה בגיטרה רגילה, כך שהגיטריסט אינו נדרש ללמוד כישורים חדשים כלשהם, אך הן מפיקות צליל נמוך ומלא יותר, וסולמות ואקורדים שיהיו קשים לביצוע בגיטרה אקוסטית רגילה.
מפרץ (cutaway): שקע בגוף התהודה מתחת לחיבור לצוואר, בדומה לזה האופייני לגיטרות חשמליות, מאפשר לגיטריסט לאצבע בנוחות סריגים גבוהים יותר. המפרץ מפחית את נפח תיבת התהודה, ובכך עלול להפחית את רמת הצליל המופק, בייחוד בתדירויות הנמוכות.
גיטרות 12 סריגים: גיטרות אקוסטיות שבהן הצוואר מתחבר לגוף בסריג ה-12, כמקובל בגיטרות קלאסיות, ולא בסריג ה-14 כמקובל ברוב הגדול של הגיטרות האקוסטיות. כתוצאה מכך המיתרים מתחברים ללוח התהודה קרוב יותר למרכזו, מה שעשוי לשפר את הצליל, במחיר של קושי לאצבע סריגים גבוהים.
רבים מסוגי הגיטרות האקוסטיות הן למעשה תכונות או מאפייני עיצוב שניתן לשלבם באותה הגיטרה. ניתן למשל לבנות גיטרת בריטון 12-מיתרים מוגברת. כל תכונה נוספת עלולה להוסיף למורכבות העיצוב, עלויות הייצור, המחיר ללקוח ודרישות האחזקה, ולהצריך מיומנות נגינה גבוהה יותר.
סגנונות נגינה אופייניים
טקסט=|ממוזער|250x250 פיקסלים|נגינה בגיטרה אקוסטית
עד סוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים הייתה הגיטרה האקוסטית בעיקר כלי ליווי במוזיקה הפופולרית, ומספר קטן של מוזיקאים אמריקאים מתחום הבלוז החלו לשלב בשיריהם גם נגינה של קטעי סולו. הבולטים ביניהם היו רוברט ג'ונסון (Robert Johnson) וביג ביל ברונזי (Big Bill Broonzy) שהניחו את היסודות לנגינת קטעי סולו בגיטרה אקוסטית.
בשנות השישים החלו מוזיקאים אמריקאים (לבנים) מתחום הקאנטרי לפתח סגנונות נגינת קטעי סולו על גיטרה אקוסטית תוך אימוץ טכניקות נגינה של בנג'ו, וכך התפתחו מספר טכניקות נגינה ייחודיות לגיטרה אקוסטית כשהבולטת בהן היא פינגר סטייל (Finger Style) - פריטה בעזרת האצבעות (נקרא בעבר גם Finger Picking) שפותחה על ידי מרל טראוויס (Merle Travis) ושוכללה על ידי גיטריסטים כמו דוק ווטסון (Doc Watson) וג'ון פאהי (John Fahey).
סגנונות המוזיקה בהם נעשה שימוש בטכניקת נגינה זו בקטעי סולו עדיין היו סביב הקאנטרי והבלוז אך החל משנות השבעים גיטריסטים כמו ליאו קוטקה (Leo Kottke) האמריקאי ששכלל את הסגנון לגיטרה אקוסטית בת 12 מיתרים ומרסל דאדי הצרפתי (ממוצא יהודי) ששילב בנגינתו אלמנטים של פולק אירופאי ומוזיקה קלאסית - הפכו את הגיטרה האקוסטית לכלי סולו מתוחכם ומאתגר לא פחות מגיטרה קלאסית.
מרסל דאדי גם פרץ את הדרך למוזיקאים רבים מחוץ לארצות הברית ואכן כיום בין הגיטריסטים המובילים בנגינת סולו על גיטרה אקוסטית בולטים לורנס ג'ובר (Laurence Juber) הבריטי וטומי עמנואל (Tommy Emmanuel) האוסטרלי.
מבנה, הרכב וחומרים
תיבת התהודה
טקסט=|ממוזער|350x350 פיקסלים|חלקי הגיטרה האקוסטית
מיתרי הגיטרה מחוברים בקצותיהם האחד ללוח ה"חזית" (באנגלית top) של תיבת התהודה ומעבירים אליו את תנודות הפריטה. תנודות החזית הן שיוצרות את צליל הגיטרה האקוסטית, ולכן החזית היא החלק החשוב ביותר בגיטרה ונקראת לעיתים גם "לוח התהודה" (באנגלית sound board). תפקיד התחתית והצדדים של תיבת התהודה הוא בעיקר להחזיר את תנודות האוויר בתוך התיבה אל לוח התהודה, ולכן הן לרוב בנויות באופן שונה ומעץ שונה. במרכז לוח התהודה יש לרוב פתח תהודה עגול שתפקידו להקרין את תנודות האוויר בתוך הגיטרה לכיוון המאזין. עם זאת קיימים גם עיצובים של שני פתחי תהודה בצורת האות f בדומה לפתחי התהודה של כינור, וכיום אף מגוון עיצובים חדשניים של פתח או מספר פתחים בצורות שונות, סימטרים או אסימטריים, שמטרתם גם אסתטית וגם השגת איכויות צליל שונות, למשל הדגשת צלילים נמוכים יותר או גבוהים יותר.
כדי להשיג צליל רם וצלול יותר, לוח התהודה צריך להיות דק וקל ככל האפשר, בדומה לעור של תוף. אך מצד שני הלוח חייב לעמוד במתח תמידי של כמה עשרות קילוגרם שמפעילים עליו המיתרים, ולכן עליו להיות קשיח וחזק יחסית לעוביו. מסיבה זו הלוח מחוזק מצידו הפנימי בתמוכות, אשר התצורה המיוחדת שלהן אופיינית לכל יצרן ובונה גיטרות, ומכתיבה במידה רבה את איכות הצליל של גיטרות טובות במיוחד. תמוכות קיימות גם בגיטרות קלאסיות, אך חשיבותן רבה יותר בגיטרות האקוסטיות הנדרשות לעמוד במתח מיתרים כפול כמעט. ברוב המכריע של גיטרות אקוסטיות כיום, תצורת התמוכות היא גרסה כלשהי של תצורת X שמרכזו מתחת לפתח התהודה, תצורה שחודשה על-ידי חברת מרטין בסוף המאה ה-19, ומאפשרת מבנה חזק יותר מאשר התצורה דמוית הסולם האופיינית עד היום לגיטרות קלאסיות.
בגיטרות זולות למתחילים תיבת התהודה עשויה לרוב מעץ לבוד על מנת לחסוך בעלות. אך בגיטרות איכותיות, צליל טוב מושג על ידי בניית לוח התהודה, לכל הפחות, מעץ "מלא" (solid), כלומר מגולף מחתיכת עץ יחידה. בפועל, לוח תהודה מלא בנוי למעשה משני חצאים המגולפים לרוב מפרוסות עץ סמוכות, ומחוברים בתפר באמצע הגיטרה כך שמתקבל דגם עץ סימטרי (באנגלית book matching). בגיטרות טובות ויוקרתיות אף יותר, לא רק לוח התהודה אלא גם שאר חלקי תיבת התהודה בדרך-כלל עשויים עץ מלא. העץ הנפוץ ביותר כיום לייצור לוח התהודה של גיטרות אקוסטיות הוא מינים שונים של אשוחית, בעיקר אשוחית סיטקה, וכן משתמשים בעצי ארז, מהגוני ולעיתים סוגים אחרים של עץ חזק וקל. הצד האחורי והצדדים של גוף התהודה נבנים בדרך-כלל מעץ צפוף יותר, כגון סיסם הודי, סיסם ברזילאי, מהגוני, אדר ועוד. בשנים האחרונות יש גיטרות אקוסטיות הנבנות מסיב פחמן לצורך עמידות לפגיעות חיצוניות ויציבות בתנאי מזג-אוויר שונים.
צוואר
זהו חלק צר של הגיטרה המחבר את תיבת התהודה עם ראש הגיטרה (headstock) ועליו עובר שחיף המיתרים (fretboard) המחולק לסריגים. חיבור צוואר הגיטרה לגוף הוא השלב הקריטי ביותר בייצור גיטרות, כיוון שכל הבדל זעיר בזווית הצוואר משפיע על גובה המיתרים מעל לשחיף (גובה זה מכונה action אצל גיטריסטים), ולפיכך על נוחות האיצבוע בגיטרה, ובפרט בגיטרה אקוסטית שבה מתיחות המיתרים גבוהה ממילא ומקשה על האיצבוע שלהם. אם יהיו המיתרים נמוכים מדי מעל השחיף הם ייתקלו בסריגים בעת שהם מתנודדים, וישמיעו קול זמזום בלתי נעים. החל משנות ה-40 מקובל לצייד את צוואר הגיטרה אקוסטית במוט מתיחה (stress rod) מתכתי העובר בתוכו, ומאפשר כיוון שינויים עדינים בכיפוף הצוואר באמצעות מפתח אלן. כיוון עדין של מוט המתיחה יכול להעשות על-ידי הגיטריסט, תכופות בתגובה לשינויים כמו הבדלים בלחות האוויר המשפיעים על עץ הצוואר, או החלפה למיתרים בעלי מתיחות שונה. אך כיוון נכון של הצוואר (setup) לנוחות הנגינה המיטבית תכופות מצריך טכנאי גיטרות ייעודי עם ציוד מיוחד.
מכיוון שהצוואר צריך להיות יציב ככל האפשר, דווקא בגיטרות איכותיות הוא לפעמים בנוי מלביד של עצים שונים עם כיוון שונה של הסיבים, בשונה מתיבת ולוח התהודה, שבהן עץ לביד הוא בדרך-כלל מאפיין של גיטרות זולות. שחיף האצבעות כמעט תמיד בנוי מעץ שונה מן הצוואר עצמו, בדרך כלל עץ קשה מאוד ובעל צפיפות גבוהה, כמו הובנה או סיסם הודי, ולעיתים גם חומרים סינתטים קשים וצפופים, למשל קוריאן.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:גיטרה
קטגוריה:כלי מיתר
| 2024-08-01T00:46:09
|
פברואר
|
פברואר (מלטינית Februarius; נהגה: "פבואר") הוא החודש השני בלוח השנה הגרגוריאני. חודש זה קרוי על שם "פברואה" (Februa), פסטיבל רומי, שנחגג באידו של החודש. השם לקוח מהמושג הלטיני "פברום" (Februum), שמשמעותו "טיהור".
כיום החודשים ינואר ופברואר הם החודשים הראשונים בשנה, אך שניהם היו האחרונים שהתווספו ללוח השנה. הם הוספו על ידי נומה פומפיליוס במאה השביעית לפני הספירה. לפני כן הרומאים נהגו להחשיב את תקופת החורף לתקופה שאין בה חודשים, ולכן, לפני הוספתם של החודשים ינואר ופברואר ללוח השנה הרומי, היו בו עשרה חודשים בלבד ומרץ היה החודש הראשון בשנה.
בכל שנה, חודש פברואר מתחיל בדיוק באותו היום בשבוע שבו התחיל חודש יוני בשנה שלפני.
כמו כן, בכל שנה לא מעוברת, חודש פברואר מתחיל גם בדיוק באותו יום בשבוע שבו מתחיל חודש מרץ, וגם בדיוק באותו יום בשבוע שבו מתחיל חודש נובמבר. בשנים מעוברות, חודש פברואר מתחיל באותו יום בשבוע שבו מתחיל חודש אוגוסט.
באזור חצי הכדור הצפוני, פברואר הוא חודש חורפי ואילו בחצי הכדור הדרומי, פברואר הוא חודש קיצי. בישראל, פברואר (יחד עם מרץ) הוא החודש בו חל שיא הפריחה, בעיקר של הכלניות, אך גם של פרחים רבים אחרים, כגון צבעונים, נוריות, תורמוסים ואירוסים, המתחילים לפרוח בשלהי פברואר, אחרי הגשמים הכבדים של החורף.
ככלל, יש בחודש פברואר 28 ימים, עם מספר יוצאים מן הכלל: שנה שמספרה מתחלק בארבע ללא שארית תהיה שנה מעוברת ולכן יהיו בפברואר 29 ימים, אך בשנה שמספרה מתחלק במאה פברואר הוא בכל זאת בן 28 ימים בלבד אלא אם כן המספר מתחלק גם בארבע מאות, למשל, בשנת 2000 היו לפיכך 29 ימים בחודש פברואר אך בשנת 1900 היו 28 ימים בחודש פברואר (משום שהשנה מתחלקת בארבע ובמאה אך לא בארבע מאות).
חודש זה הוא החודש היחיד שקיים בלוח הגרגוריאני שבו מספר הימים משתנה, והוא גם החודש הקצר ביותר בלוח הזה.
בשנת 1232, המשכיל האנגלי יוהנס דה סקרובוסקו (Sacrobosco) כתב בספרו שנקרא De Anni Ratione, שאורכו המקורי של חודש פברואר היה 29 יום. לפי סברתו של סקרובוסקו, כשאוגוסטוס קיסר קרא את חודש אוגוסט על שמו, הוא העביר יום אחד מחודש פברואר לחודש אוגוסט, על מנת שחודש אוגוסט לא יהיה קצר מחודש יולי שנקרא על שם יוליוס קיסר, שהיה אביו המאמץ. לטענה זו אין ביסוס בממצאים היסטוריים.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
קטגוריה:2 (מספר)
| 2024-07-26T17:22:43
|
מרץ
|
מרץ או מרס (מלטינית, Martius, דרך גרמנית ויידיש) הוא החודש השלישי בלוח הגרגוריאני. לפני קביעת הלוח היוליאני, היה חודש זה הראשון בשנה.
שמו
שמו של החודש נגזר משמו של מארס, אל המלחמה במיתולוגיה הרומית. ייתכן שהסיבה לכך היא משום שבחודש זה מתחילה עונת האביב, בו נמסים השלגים, וניתן שוב לערוך קרבות. כמו כן, השנה הרומאית החלה בחודש מרץ, כאשר באותה התקופה, מתרחשת התחדשות של הטבע במקביל לתחילתה של עונת האביב.
הצורה מרץ חדרה אל העברית מן השפה הגרמנית, שבה שם החודש הוא März, ובעיקר מן היידיש שבה שם החודש הוא מערץ.
מאפיינים
בחודש מרץ יש 31 ימים, ובשנים שאינן מעוברות, חודש פברואר שלפניו מתחיל באותו היום בשבוע. בשנים שקודמות לשנים לא מעוברות, הוא מתחיל ומסתיים באותו יום בשבוע כמו אוגוסט בשנה שלאחר מכן ומסתיים באותו יום בשבוע כמו נובמבר בשנה שלאחר מכן, ובשנים שקודמות לשנים מעוברות, הוא מתחיל ומסתיים באותו יום בשבוע כמו מאי בשנה שלאחר מכן. בשנים לא מעוברות, הוא מתחיל באותו יום בשבוע שבו התחיל יוני בשנה הקודמת, ובשנה מעוברת, הוא מתחיל באותו יום בשבוע שבו התחילו ספטמבר ודצמבר של השנה הקודמת.
לקראת סוף מרץ (בדרך כלל, בין היום ה־20 לבין היום ה־21 בחודש) חלה אחת משתי נקודות השוויון בשנה. לכן, באזור חצי הכדור הצפוני, מרץ הוא ברובו חודש חורפי ובחלקו אביבי ואילו באזור חצי הכדור הדרומי, מרץ הוא ברובו חודש קיצי ובחלקו סתווי.
שמאל|ממוזער|250px|חגיגות ההולי בהודו, מרץ 2014
שמאל|ממוזער|250px| חודש מרץ בשעת זריעה בשדות, באחד מדפי לוח השנה כפי שמופיע בספר השעות "השעות העשירות מאוד של דוכס ברי"
קישורים חיצוניים
מרץ וגם מרס, באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
| 2024-09-01T03:01:54
|
אפריל
|
אפריל (מלטינית Aprilis, ההגייה העברית נגזרת מהשפה הגרמנית) הוא החודש הרביעי בלוח השנה הגרגוריאני.
שמו של חודש זה נובע, לפי המסורת האטימולוגית, מהמילה הלטינית aperire, אפֶּרירֶה, שפירושה "לפתוח". אחת ההשערות הרווחות היא שחודש זה היה חודש פתיחת ניצני האביב ברומא. השערה אחרת למקור השם מתייחסת לשמה של אלת האהבה היוונית אפרודיטה, שחודש אפריל הוא החודש המקודש לה.
מדי שנה, חודש אפריל מתחיל בדיוק באותו יום בשבוע, שבו מתחיל חודש יולי. בנוסף, בשנים מעוברות חודש אפריל מתחיל גם באותו יום בשבוע שבו התחיל חודש ינואר.
אפריל הוא אביבי בחצי הכדור הצפוני, ואילו בדרומי הוא סתווי.
בחודש אפריל יש 30 ימים.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
| 2024-04-01T15:40:54
|
מאי
|
מאי (מלטינית Maius; ההגייה העברית נגזרת מהשפה הגרמנית) הוא החודש החמישי בלוח השנה הגרגוריאני.
חודש זה נקרא על שמה של האלה הרומית מאיה.
בכל שנה, חודש מאי מתחיל בדיוק באותו היום בשבוע שבו יתחיל חודש ינואר בשנה שאחרי.
באזור חצי הכדור הצפוני, מאי הוא חודש אביבי ואילו באזור חצי הכדור הדרומי, מאי הוא חודש סתווי.
בחודש מאי יש 31 ימים.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
קטגוריה:5 (מספר)
| 2024-05-12T06:19:16
|
יוני
|
יוני (מלטינית Iunius, ההגייה העברית נגזרת מהשפה הגרמנית) הוא החודש השישי בלוח השנה הגרגוריאני. חודש זה מקביל לחודש סיוון בלוח השנה העברי, כאשר הוא כולל לעיתים גם חלקים מהחודשים אייר ותמוז.
חודש זה קרוי בשם "יוני" על שמה של האלה הרומית, יונו (מקבילתה הרומאית של הרה), מלכת האלים ואשתו של יופיטר.
בכל שנה, חודש יוני, מתחיל בדיוק באותו היום בשבוע שבו יתחיל חודש פברואר בשנה שאחרי.
באזור חצי הכדור הצפוני, יוני הוא ברובו חודש אביבי ובחלקו קיצי, ואילו באזור חצי הכדור הדרומי, יוני הוא ברובו חודש סתווי ובחלקו חורפי.
שבוע הספר העברי מתקיים בדרך כלל בחודש יוני. בחודש יוני בדרך כלל צועד מצעד הגאווה ברחבי העולם, וכן בו מצוין חודש הגאווה.
בחודש יוני יש 30 ימים.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
קטגוריה:6 (מספר)
| 2024-07-12T09:33:38
|
יולי
|
יולי (מלטינית: Iulius, ההגייה העברית נגזרת מהשפה הגרמנית) הוא החודש השביעי בלוח השנה הגרגוריאני.
במקור, חודש יולי נקרא בשם קווינטיליס, שפירושו "חמישי", מאחר שהחודש הזה היה החודש החמישי בלוח השנה הרומי המקורי, שנפתח בחודש מרץ ושהיו בו עשרה חודשים, משום שהחודשים ינואר ופברואר נוספו רק מאוחר יותר.
בשנת 44 לפנה"ס, שנת מותו של יוליוס קיסר, קרא הסנאט הרומי את שמו של חודש "קווינטיליס" על שם יוליוס קיסר – שנולד בחודש זה – ושינה את שמו ל'יוליוס'. יוליוס קיסר היה גם זה שקבע שנה קודם לכן את הלוח היוליאני המבוסס על זמן הקפת כדור הארץ את השמש במקום מחזור הירח.
מדי שנה, חודש יולי מתחיל בדיוק באותו יום בשבוע, שבו מתחיל חודש אפריל, ואילו בשנים המעוברות בלבד, חודש זה מתחיל גם בדיוק באותו יום בשבוע, שבו מתחיל חודש ינואר.
באזור חצי הכדור הצפוני, יולי הוא חודש קיצי ואילו באזור חצי הכדור הדרומי יולי הוא חודש חורפי.
בחודש יולי יש 31 ימים.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
קטגוריה:7 (מספר)
| 2024-06-08T17:21:33
|
אוגוסט
|
אוגוסט (מלטינית: Augustus) הוא החודש השמיני בלוח השנה הגרגוריאני.
במקור, חודש אוגוסט נקרא בשם "סקסטיליס" שפירושו 'שישי', כיוון שהחודש הזה היה החודש השישי בלוח השנה הרומי המקורי, שנפתח בחודש מרץ ושהיו בו עשרה חודשים בלבד מאחר שהחודשים ינואר ופברואר נוספו מאוחר יותר. שם החודש שהיה "סקסטיליס" שונה על ידי הקיסר אוגוסטוס שבחר לקרוא לחודש זה על שמו, מכיוון שהתרחשו בו אירועים חשובים הקשורים לעלייתו לשלטון, כגון: מינויו לקונסול, כיבוש מצרים, מותה של קלאופטרה וסיום מלחמות האזרחים.
באזור חצי הכדור הצפוני, אוגוסט הוא חודש קיצי ואילו באזור חצי הכדור הדרומי, אוגוסט הוא חודש חורפי.
בשנים מעוברות, חודש אוגוסט מתחיל באותו יום בשבוע שבו התחיל חודש פברואר.
בחודש אוגוסט יש 31 ימים.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
קטגוריה:8 (מספר)
| 2024-05-15T06:34:47
|
ספטמבר
|
ספטמבר (מלטינית September) הוא החודש התשיעי בלוח השנה הגרגוריאני.
שמו של חודש זה מקורו במילה הלטינית septem, סֵפְטֶם, שפירושה "שבע", מאחר שחודש זה היה החודש השביעי בלוח השנה הרומי המקורי. לוח זה נפתח בחודש מרץ והיו בו עשרה חודשים; חודשי החורף, ינואר ופברואר, אינם נספרים מכיוון שלא התבצעה בהם כל פעילות חקלאית.
בכל שנה, חודש ספטמבר מתחיל באותו יום בשבוע שבו מתחיל חודש דצמבר.
באזורי חצי הכדור הצפוני, ספטמבר הוא ברובו חודש קיצי ובחלקו סתווי ואילו באזור חצי הכדור הדרומי, ספטמבר הוא ברובו חודש חורפי ובחלקו אביבי.
בחודש ספטמבר יש 30 ימים.
ממוזער|חודש ספטמבר בשעת בציר הענבים. אחד מדפי לוח השנה כפי שמופיע בספר השעות "השעות העשירות מאוד של דוכס ברי"
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
קטגוריה:9 (מספר)
| 2024-05-16T06:06:06
|
אוקטובר
|
אוקטובר (מלטינית October, ההגייה העברית נגזרת מהשפה הגרמנית) הוא החודש העשירי בלוח השנה הגרגוריאני.
שמו של חודש זה נובע מהמילה הלטינית octo, אוקטו, שפירושה "שמונה". זאת מכיוון שהחודש הזה היה החודש השמיני בלוח השנה הרומי המקורי, אשר נפתח בחודש מרץ ושהיו בו רק עשרה חודשים (החודשים ינואר ופברואר נוספו רק מאוחר יותר).
באזור חצי הכדור הצפוני, אוקטובר הוא חודש סתווי ואילו באזור חצי הכדור הדרומי, אוקטובר הוא חודש אביבי.
בשנים שאינן מעוברות, חודש אוקטובר מתחיל באותו יום בשבוע שבו התחיל חודש ינואר.
בחודש אוקטובר יש 31 ימים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
קטגוריה:10 (מספר)
| 2024-10-10T06:30:20
|
נובמבר
|
נובמבר (מלטינית: November) הוא החודש האחד עשר בלוח השנה הגרגוריאני.
שם החודש נובע מהמילה הלטינית novem, נובֶם, שפירושה "תשע", מאחר שהחודש הזה היה החודש התשיעי בלוח השנה הרומי המקורי, שנפתח בחודש מרץ ושהיו בו רק עשרה חודשים (החודשים ינואר ופברואר נוספו רק מאוחר יותר).
בכל שנה, חודש נובמבר מתחיל בדיוק באותו יום בשבוע שבו מתחיל חודש מרץ, ובכל שנה שאינה מעוברת, חודש נובמבר מתחיל גם בדיוק באותו יום בשבוע שבו מתחיל חודש פברואר.
באזור חצי הכדור הצפוני נובמבר הוא חודש סתווי, ובאזור חצי הכדור הדרומי נובמבר הוא חודש אביבי.
בחודש נובמבר (כמו בחודשים אפריל, יוני וספטמבר) יש 30 ימים.
המזלות של חודש נובמבר הם עקרב וקשת.
קישורים חיצוניים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
קטגוריה:11 (מספר)
| 2024-05-18T06:30:41
|
דצמבר
|
דצמבר (מלטינית: December, ההגייה העברית נגזרת מהשפה הגרמנית) הוא החודש השנים עשר והאחרון בלוח השנה הגרגוריאני.
שמו של חודש זה נובע מהמילה הלטינית decem, דֶצֶ'ם, שפירושה "עשר", מאחר שהחודש הזה היה החודש העשירי בלוח השנה הרומי המקורי, שנפתח בחודש מרץ ושהיו בו עשרה חודשים, משום שהחודשים ינואר ופברואר נוספו רק מאוחר יותר.
בכל שנה, חודש דצמבר מתחיל באותו יום בשבוע, שבו מתחיל חודש ספטמבר.
באזור חצי הכדור הצפוני, דצמבר הוא ברובו חודש סתווי ובחלקו חורפי ואילו באזור חצי הכדור הדרומי, דצמבר הוא ברובו חודש אביבי ובחלקו קיצי.
בחודש דצמבר יש 31 ימים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:חודשים לועזיים
קטגוריה:12 (מספר)
| 2024-05-19T06:32:30
|
12 בפברואר
|
12 בפברואר הוא היום ה-43 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 322 ימים (323 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1541 – ייסוד העיר סנטיאגו, צ'ילה
1554 – ג'יין גריי מוצאת להורג בגין בגידה, שנה לאחר שטענה למלכות אנגליה במשך 9 ימים
1818 – ברנרדו או'היגינס מכריז באופן רשמי על עצמאותה של צ'ילה
1843 – אקוודור מספחת את איי גלאפגוס
1886 – בסנקט פטרבורג החלה הופעת "היום", עיתון יומי ראשון בעברית
1909 – ייסוד NAACP (האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים)
1912 – קיסר סין האחרון פויי ("שוואנטונג") נאלץ לוותר על כיסאו בעקבות המהפכה הרפובליקנית של סון יאט-סן
1934 – כ-1,000 הרוגים בדיכוי מהומות בווינה
1942 – רצח אברהם שטרן (יאיר): שוטרים בריטים לוכדים את מנהיג הלח"י אברהם שטרן (יאיר) ורוצחים אותו
1947 – פגיעת מטאוריט בסיחוטה-אלין שבסיביר
1950 – נוסד איגוד השידור האירופי
1958 – הכנסת מאשרת את חוק היסוד הראשון – חוק יסוד: הכנסת
1971 – במסגרת תוכנית ונרה, שיגור ונרה 1, הגשושית הפלנטרית הראשונה, תוצרת ברית המועצות
1974 – במסגרת תוכנית מארס הסובייטית, הגשושית מארס 5 נכנסה בהצלחה למסלול סביב מאדים. עקב תקלה הגשושית הפסיקה לעבוד שבועות ספורים לאחר זאת
1990 – כרמן לורנס נהיית למושלת הראשונה באוסטרליה, כשהיא נבחרת לראשות מדינת אוסטרליה המערבית
1990 – "ליל המיקרופונים" במרכז הליכוד
1992 – החוקה החדשה של מונגוליה נכנסת לתוקף
1999 – הנשיא ביל קלינטון זוכה על ידי הסנאט האמריקני במשפט ההדחה
2001 – הגשושית האמריקאית NEAR Shoemaker נוחתת בהצלחה על האסטרואיד ארוס
2002 – בבית הדין הבינלאומי בהאג, נפתח משפטו של נשיא יוגוסלביה לשעבר סלובודן מילושביץ'
2004 – סן פרנסיסקו מתחילה להעניק רישיונות נישואים לזוגות חד-מיניים בהוראתו של ראש העיר גווין ניוסם. הרישיון הראשון מוענק לזוג פעילות לסביות, דל מרטין (83) ופיליס ליון (79)
2005 – שיגור לוויין SLOSHSAT לחקר דינמיקת נוזלים בתנאי במיקרו כבידה. הפרויקט היה תוכנית משותפת בין סוכנות החלל האירופית, סוכנות החלל ההולנדית וסוכנות החלל הישראלית
2008 – החלה הריסת מפעל "עלית" בצומת עלית ברמת גן
2010 – פתיחת משחקי החורף האולימפיים בוונקובר, קנדה
2016 – פתיחת משחקי החורף האולימפיים לנוער בלילהאמר, נורווגיה
2024 – מבצע יד הזהב שבו חולצו שני אזרחים מרצועת עזה
נולדו
ממוזער|239x239 פיקסלים|פרנץ השני
ממוזער|222x222 פיקסלים|צ'ארלס דרווין
ממוזער|213x213 פיקסלים|אברהם לינקולן
ממוזער|210x210px|אהוד ברק
41 – בריטניקוס, בנו של קלאודיוס ואחיו החורג של נירון קיסר (נפטר ב-55)
1768 – פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אחרון קיסרי האימפריה הרומית הקדושה (נפטר ב-1835)
1809 – צ'ארלס דרווין, חוקר טבע (נפטר ב-1882)
1809 – אברהם לינקולן, נשיא ארצות הברית (נרצח ב-1865)
1851 – אויגן פון בהם-באוורק, כלכלן אוסטרי (נפטר ב-1914)
1857 – אז'ן אטז'ה, צלם צרפתי שהתמחה בתצלומי פריז הישנה (נפטר ב-1927)
1881 – אנה פבלובה, רקדנית בלט רוסיה (נפטרה ב-1931)
1885 – יוליוס שטרייכר, עורך העיתון האנטישמי "דר שטירמר" (הוצא להורג ב-1946)
1893 – ג'ובאני מוציו, אדריכל איטלקי (נפטר ב-1982)
1893 – עומר בראדלי, גנרל אמריקאי (נפטר ב-1981)
1896 – שבתאי לוז'ינסקי, פעיל ציוני בולט (נפטר ב-1947)
1900 – וסילי צ'ויקוב, קצין בצבא האדום וממפקדי הקרב על סטלינגרד (נפטר ב-1982)
1904 – ניסן יתיר, שחקן תיאטרון ישראלי (נפטר ב-1982)
1908 – אולגה בנאריו פרסטס, פעילה קומוניסטית גרמנית (נפטרה ב-1942)
1922 – בתיה לנצט, שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית, ממייסדי התיאטרון הקאמרי (נפטרה ב-2019)
1922 – נולה צ'לטון, מחזאית, במאית תיאטרון ומורה למשחק ולדרמה ישראלית-אמריקאית (נפטרה ב-2021)
1923 – פרנקו זפירלי, במאי קולנוע ובמאי תיאטרון שהפיק סרטים ואופרות (נפטר ב-2019)
1923 – נוקס מרטין, צייר ופסל אמריקאי (נפטר ב-2022)
1926 – זיוה ארמוני, אדריכלית ישראלית (נפטרה ב-2010)
1927 – הנרי הרשקוביץ, קלע ישראלי (נפטר ב-2022)
1929 – אלימלך רם, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-2015)
1930 – צביה כהן, עיתונאית ישראלית
1934 – ביל ראסל, שחקן כדורסל אמריקאי (נפטר ב-2022)
1934 – שמואל וולף, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2019)
1936 – בנימין (פואד) בן אליעזר, איש צבא, חבר הכנסת ושר, מראשי מפלגת העבודה (נפטר ב-2016)
1936 – יובב כץ, שדרן רדיו, פזמונאי, במאי תיאטרון ומגשר ישראלי (נפטר ב-2024)
1937 – ויטוריו אמנואלה, נסיך נאפולי (נפטר ב-2024)
1937 – יהודה אטלס, סופר ישראלי
1937 – יצחק גלנטי, חבר הכנסת מטעם גיל (נפטר ב-2012)
1939 – ריי מנזרק, קלידן ומייסד להקת הדלתות (נפטר ב-2013)
1939 – יעל דיין, חברת כנסת מטעם העבודה וסגנית ראש עיריית תל אביב-יפו (נפטרה ב-2024)
1939 – לאון קס, רופא, ביולוג, סופר, פובליציסט ומחנך
1942 – אלכס דורון, עיתונאי ישראלי, מתרגם וסופר (נפטר ב-2022)
1942 – אהוד ברק, רמטכ"ל, שר הביטחון וראש ממשלת ישראל
1942 – טרי ביסון, סופר מדע בדיוני ופנטזיה אמריקאי (נפטר ב-2024)
1942 – אשר שניר, טייס קרב בחיל האוויר הישראלי (נפטר ב-1986)
1942 – שלמה צח, זמר ואמרגן ישראלי
1945 – דני קורן, חוקר מדע המדינה וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בשלהי הכנסת ה-16
1950 – אבנר נווה, טייס קרב בחיל האוויר הישראלי
1952 – גבי שדה, זמר אופרה ישראלי
1954 – מג'לי והבה, חבר הכנסת מטעם קדימה
1955 – פאטה בורצ'ולדזה, זמר אופרה (בס) גאורגי
1958 – דאגלס מקגרת', תסריטאי, במאי קולנוע ושחקן אמריקאי (נפטר ב-2022)
1968 – ג'וש ברולין, שחקן קולנוע אמריקאי
1969 – דארן ארונופסקי, במאי, תסריטאי ומפיק סרטים יהודי-אמריקאי
1975 – אריאל כהן, מפיק, תסריטאי ובמאי קולנוע ישראלי
1980 – כריסטינה ריצ'י, שחקנית אמריקאית
1993 – ג'ניפר סטון, שחקנית אמריקאית
2002 – יגור שיפ, זמר וטיקטוקר רוסי
נפטרו
ממוזער|ג'יין גריי מוצאת להורג
ממוזער|246x246 פיקסלים|עמנואל קאנט
821 – בנדיקטוס מאניאן, נזיר בנדיקטיני (נולד ב-747)
1538 – אלברכט אלטדורפר, צייר, חרט, ואדריכל (נולד ב-1480)
1554 – ג'יין גריי, מלכת אנגליה במשך 9 ימים (נולדה ב-1537)
1612 – כריסטופר קלאוויוס, מתמטיקאי ואסטרונום גרמני (נולד ב-1538)
1689 – מארי לואיז ד'אורליאן, רעייתו של קרלוס השני, מלך ספרד (נולדה ב-1662)
1712 – מריה אדליידה, נסיכת סבויה, בתו של ויטוריו אמדאו השני, מלך סרדיניה ואמו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת (נולדה ב-1685)
1771 – אדולף פרדריק, מלך שוודיה (נולד ב-1710)
1804 – עמנואל קאנט, פילוסוף גרמני (נולד ב-1724)
1894 – הנס פון בילו, מנצח, פסנתרן וירטואוז ומלחין גרמני מן התקופה הרומנטית (נולד ב-1830)
1916 – ריכרד דדקינד, מתמטיקאי גרמני (נולד ב-1831)
1942 – אברהם שטרן (יאיר), מנהיג הלח"י (נולד ב-1907)
1942 – גרנט ווד, צייר אמריקאי (נולד ב-1891)
1949 – חסן אל-בנא, מייסד האחים המוסלמים במצרים (נרצח) (נולד ב-1906)
1956 – עזריאל קרליבך, עיתונאי ופובליציסט, מייסד ועורך "מעריב" (נולד ב-1909)
1966 – וילהלם רפקה, כלכלן גרמני (נולד ב-1899)
1969 – פלטיאל דייקן, חוקר משפט עברי (נולד ב-1885)
1976 – סאל מינאו, שחקן אמריקאי (נרצח) (נולד ב-1939)
ממוזער|207x207 פיקסלים|צ'ארלס מ. שולץ
1979 – ז'אן רנואר, במאי קולנוע צרפתי (נולד ב-1894)
1984 – חוליו קורטאסר, סופר ארגנטינאי (נולד ב-1914)
1987 – דוד ורהפטיג, איש בית"ר ואסיר ציון (נולד ב-1910)
1989 – תומאס ברנהרד, מחזאי וסופר אוסטרי, מחשובי הסופרים והמחזאים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה העשרים (נולד ב-1894)
2000 – סקרימינג ג'יי הוקינס, זמר אמריקאי (נולד ב-1929)
2000 – צ'ארלס מ. שולץ, יוצר קומיקס אמריקאי (נולד ב-1922)
2008 – בדרי פטרקצשווילי, איש עסקים יהודי-גאורגי-רוסי (נולד ב-1955)
2008 – עימאד מורנייה, בכיר בחזבאללה (נולד ב-1962)
2009 – יהודה גביש, תא"ל בצה"ל, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים (נולד ב-1927)
2014 – סיד סיזר, קומיקאי אמריקאי (נולד ב-1922)
2014 – אליהו גילון, איש פלמ"ח, רופא וקצין רפואה ראשי, מיוזמי ומקימי בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומנהל מחלקה פנימית במרכז הרפואי שיבא (נולד ב-1922)
2016 – מנחם גפן, צייר וקריקטוריסט ישראלי (נולד ב-1930)
2017 – יצחק לבני, איש תקשורת ישראלי וסופר (נולד ב-1934)
2019 – גורדון בנקס, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1937)
2022 – כרמן הררה, ציירת קובנית-אמריקאית (נולדה ב-1915)
2024 – ליאור פרחי, זמר ישראלי (נולד ב-1970)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ג'ורג'יה – יום ג'ורג'יה
ברצלונה – חג אולליה מברצלונה
חלק ממדינות ארצות הברית – יום הולדתו של לינקולן
יום דרווין
11 בפברואר – 13 בפברואר
קישורים חיצוניים
ב יב
קטגוריה:פברואר
| 2024-09-07T17:27:33
|
19 באפריל
|
19 באפריל הוא היום ה-109 בשנה (110 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 256 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1506 – פרוץ פוגרום ליסבון במהלך חג הפסחא, שבו נרצחו אלפי "נוצרים חדשים" מיהודי פורטוגל שהוטבלו לנצרות בכפייה
1775 – נורית הירייה שנשמעה ברחבי העולם בקרב לקסינגטון וקונקורד, שפותחת את מלחמת העצמאות של ארצות הברית
1810 – תושבי ונצואלה מדיחים את המושל הספרדי
1839 – נחתמת אמנת לונדון בה מכירה הולנד בעצמאות בלגיה, ונקבעת הנייטרליות של בלגיה
1898 – הקונגרס של ארצות הברית מעביר חוקים ומכריז על קובה כמדינה חופשית ועצמאית וכי לארצות הברית אין דרישות על שטחה
1903 – תחילת פוגרום קישינב
1917 – קרב עזה השני התחולל בנגב המערבי, מזרחית לעזה כחלק מהחזית הדרומית במלחמת העולם הראשונה
1920 – נפתחת ועידת סן רמו, על חלוקת שטחי האימפריה העות'מאנית לאחר שזו הפסידה במלחמת העולם הראשונה
1927 – השחקנית מיי וסט נידונה לעשרה ימים בכלא בעוון זימה, בשל תוכני המחזה שלה "סקס"
1936 – תחילת המרד הערבי הגדול בארץ ישראל
1943 – השלב האחרון של מרד גטו ורשה כאשר כוחות גרמניים נכנסים לגטו כדי לחסלו סופית
1955 – נוסדה העיר אופקים
1956 – גרייס קלי נישאת לרנייה השלישי, נסיך מונקו
1961 – מסתיימת הפלישה למפרץ החזירים לאחר שנשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי מונע סיוע צבאי לגולים הקובנים
1971 – שיגור תחנת החלל סאליוט 1, תחנת החלל הראשונה ששוגרה
1974 – מתרחש אסון מחניים בו נהרגים שמונה חיילי צה"ל כתוצאה מהתנגשות בין שני מסוקי יסעור מעל שדה התעופה מחניים
1982 – מתחיל פינוי העיר הישראלית ימית מחצי האי סיני, בהתאם להסכם השלום בין ישראל למצרים
1982 – במסגרת תוכנית סאליוט הסובייטית, משגר פרוטון K משגר את תחנת החלל סאליוט 7
1987 – בתוכנית המערכונים של טרייסי אולמן מופיע קטע אנימציה קצר בשם "לילה טוב" – הסרטון הראשון של משפחת סימפסון
1993 – אחרי מצור של 50 יום, כוחות ה-FBI מנסים לפרוץ למתחם הכת של דייוויד כורש בטקסס. בשרפה שפורצת נהרגים כ-80 מאנשי כת הדיווידים
1995 – הבניין הפדרלי באוקלהומה סיטי נחרב מפיצוץ של מכונית תופת שהטמינו אמריקאים שרצו לנקום בממשלה הפדרלית על הפריצה למתחם הכת של דייוויד כורש בדיוק שנתיים לפני כן. 168 אנשים נהרגים
1998 – להקת "פיית' נו מור" מודיעה על פירוקה
1999 – בניין הרייכסטאג בברלין נפתח מחדש, והבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני, עובר אליו
2001 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-100 לתחנת החלל הבינלאומית, כדי להתקין את קנדארם2
2004 – שיגור החללית סויוז TMA-4 עם צוות אסטרונאוטים וקוסמונאוטים לתחנת החלל הבינלאומית
2005 – הקרדינל יוזף רצינגר נבחר לאפיפיור ומשנה את שמו לבנדיקטוס השישה עשר
2008 – תקלה במהלך נחיתת החללית סויוז TMA-11, והחללית מבצעת נחיתה בליסטית. הצוות חולץ בשלום
2015 – ספינת דיג ועליה כ-700 מהגרים מאפריקה טבעה בים התיכון בדרכה מלוב לאיטליה. רק עשרות בודדות מנוסעיה ניצלו
2021 – מסוק המאדים אינג'ניואיטי מבצע את טיסתו הראשונה במאדים. זהו כלי הטיס הממונע הראשון שנשלח למשימה על כוכב לכת מחוץ לכדור הארץ
2024 – התקיפה הישראלית באיראן
נולדו
1832 – חוסה אצ'גרי, מחזאי, מתמטיקאי, כלכלן ופוליטיקאי ספרדי, זוכה פרס נובל לספרות (נפטר ב-1916)
1836 – פרדינאן שבאל, דוור צרפתי שהעביר שלושים ושלוש שנה בבניית "הארמון האידיאלי", דוגמה מובהקת וייחודית לאדריכלות נאיבית (נפטר ב-1924)
1882 – ז'טוליו ורגאס, מדינאי ברזילאי, כיהן פעמיים כנשיא (התאבד ב-1954)
1892 – ז'רמן טאייפר, מלחינה צרפתייה, האישה היחידה בקבוצת המלחינים הידועה כ"קבוצת השישה" (נפטרה ב-1983)
1892 – גרגורי שיין, אסטרונום סובייטי יהודי (נפטר ב-1956)
1897 – ג'ירואמון קימורה, הגבר החי האחרון שנולד במאה ה-19 (נפטר ב-2013)
1903 – אליוט נס, איש חוק אמריקאי, מוביל החקירה נגד אל קפונה (נפטר ב-1957)
1912 – גלן תיאודור סיבורג, כימאי אמריקאי שוודי, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-1999)
1918 – אהרן אבדי, סופר וצייר ישראלי (נפטר ב-1979)
1919 – חנא חדד, איש ציבור ערבי-ישראלי, שימש כסגן יושב ראש הכנסת (נפטר ב-2020)
1922 – אריך הרטמן, אייס גרמני במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1993)
1924 – יצחק שושן (אבו סחיק), מראשוני המחלקה הערבית בפלמ"ח ומסתערב ישראלי (נפטר ב-2020)
1931 – גטאצ'ו היילה, פילולוג אתיופי-אמריקאי (נפטר ב-2021)
1931 – פרד ברוקס, חלוץ בתחום הנדסת תוכנה (נפטר ב-2022)
1932 – פרננדו בוטרו, צייר ופסל קולומביאני נאו-פיגורטיבי (נפטר ב-2023)
1934 – משה בר-יודא, השליח השלישי של הסוכנות היהודית לקהילת ביתא ישראל שבאתיופיה והראשון שנשלח אליהם באופן רשמי מטעם מדינת ישראל (נפטר ב-2014)
1940 – ירון אזרחי, פרופסור במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2019)
1940 – יוסי אמינוף, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2020)
1941 – מישל רו, שף ומסעדן צרפתי שעבד בבריטניה (נפטר ב-2020)
1944 – ג'יימס הקמן, כלכלן אמריקאי
1946 – טים קארי, שחקן קולנוע, שיחק את ד"ר פרנק נ. פורטר בסרט הקאלט מופע הקולנוע של רוקי
1947 – עופר ללוש, צייר ופסל ישראלי
1949 – טוני ריי, מוזיקאי ג'מייקני-ישראלי, מחלוצי מוזיקת הרגאיי בישראל
1954 – טרבור פרנסיס, כדורגלן ומאמן אנגלי (נפטר ב-2023)
1955 – יהודה מעיין, שייט ישראלי ויושב ראש איגוד השיט הישראלי
1965 – גדי טאוב, עיתונאי וסופר ישראלי
1968 – אשלי ג'אד, שחקנית ופעילה חברתית אמריקאית
1968 – דודו ניב, שחקן תיאטרון ישראלי
1969 – סוזן פולגאר, שחמטאית יהודיה אמריקאית
1972 – ריבאלדו, כדורגלן ברזילאי, זוכה פרסי כדורגלן השנה בעולם וכדור הזהב
1973 – ציפי אובזילר, טניסאית ישראלית
1976 – שאול חיון, שחקן, זמר ובדרן חרדי ישראלי
1978 – גבריאל היינצה, כדורגלן ארגנטינאי
1978 – ג'יימס פרנקו, שחקן, דוגמן, תסריטאי ובמאי יהודי-אמריקאי
1979 – קייט הדסון, שחקנית קולנוע אמריקאית
1981 – היידן כריסטנסן, שחקן קולנוע קנדי
1987 – מריה שראפובה, טניסאית רוסייה
1988 – אלפי ארקורי, זמר אוסטרלי
1989 – ג'נובבה אנונמה, כדורגלנית מגינאה המשוונית
1995 – ליה סמית', שחיינית אמריקאית
2001 – אודיה, זמרת ישראלית
2002 – לורן גריי, זמרת ואושיית רשת אמריקאית
נפטרו
1390 – רוברט השני, מלך סקוטלנד (נולד ב-1316)
1709 – לואי דה דוראס, הרוזן השני מפברשאם (נולד ב-1641)
1776 – יעקב עמדין, מגדולי הרבנים במאה השמונה עשרה (נולד ב-1698)
1824 – ג'ורג' ביירון, משורר אנגלי (נולד ב-1788)
1881 – בנג'מין דיזראלי, בריטי יהודי, סופר וראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1804)
1882 – צ'ארלס דרווין, חוקר טבע אנגלי, הוגה תורת האבולוציה (נולד ב-1809)
1906 – פייר קירי, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1903 (נולד ב-1859)
1914 – צ'ארלס פירס, פילוסוף, מדען ומתמטיקאי אמריקאי (נולד ב-1839)
1949 – סטיבן שמואל וייז, ממנהיגי יהדות ארצות הברית במחצית הראשונה של המאה העשרים (נולד ב-1874)
1967 – קונראד אדנאואר, הקנצלר הראשון של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (נולד ב-1876)
1972 – אלכסנדר פן, משורר ישראלי (נולד ב-1906)
1987 – מילט קאהל, אנימטור אמריקאי באולפני ההנפשה של וולט דיסני (נולד ב-1909)
1989 – דפנה דה מוריאה, סופרת ומחזאית בריטית (נולדה ב-1907)
1992 – רבקה כצנלסון, עיתונאית ומבקרת ספרות ואמנות ישראלית, אשת מפא"י, עורכת "דבר הפועלת" בשנים 1962—1970 (נולדה ב-1903)
1992 – בני היל, שחקן טלוויזיה וקומיקאי בריטי (נולד ב-1924)
2005 – חנה טאו, רבנית, מחנכת ומהפכנית בלימוד תורה לנשים, וממייסדות מדרשת הרובע
2008 – יהונתן יפרח, חבר הכנסת השביעית וראש מועצה מקומית שדרות (נולד ב-1929)
2009 – ג'יימס גראהם באלארד, סופר אנגלי (נולד ב-1930)
2010 – דבורה ברטונוב, רקדנית וכוריאוגרפית ישראלית (נולדה ב-1915)
2011 – גרטה וייץ, אתלטית נורווגית (נולדה ב-1953)
2013 – סטורם ת'ורג'רסוןֿ, מעצב גרפי אנגלי, נודע בעקבות עיצוב עטיפת The Dark Side of the Moon של הפינק פלויד (נולד ב-1944)
2016 – רונית אלקבץ, שחקנית, במאית ותסריטאית ישראלית (נולדה ב-1964)
2016 – אריה אבנרי, עיתונאי ואיש ציבור, שימש כיושב ראש תנועת אומ"ץ (נולד ב-1937)
2017 – שמואל איינשטיין, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים (נולד ב-1928)
2018 – לאון אדרי, יזם, מפיק קולנוע ואיש עסקים ישראלי, ממקימי "יונייטד קינג" ו"סינמה סיטי" (נולד ב-1948)
2019 – פסח סלבוסקי, צייר ישראלי, יליד ארצות הברית (נולד ב-1947)
2021 – רות פרחי, שחקנית ישראלית (נולדה ב-1927)
2021 – וולטר מונדייל, פוליטיקאי אמריקאי, סגנו של ג'ימי קרטר (נולד ב-1928)
2021 – עדה אמיכל ייבין, סופרת ומחזאית ישראלית (נולדה ב-1931)
2021 – מני בסון, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1968)
2022 – קנה טנקה, האדם האסייתי המבוגר ביותר אי פעם בוודאות שתועד (נולדה ב-1903)
2022 – אהרון אשל, קצין צה"ל בדרגת אל"ם (נולד ב-1934)
2022 – פרימן ויליאמס, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1956)
2023 – יהונתן גפן, משורר, מחזאי, סופר, פזמונאי, פובליציסט, מתרגם וסאטיריקן ישראלי (נולד ב-1947)
2024 – דניאל דנט, פילוסוף אמריקאי (נולד ב-1942)
2024 – שלום אביטן, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1951)
חגים ומועדים החלים ביום זה
יום העצמאות של ונצואלה
18 באפריל – 20 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד יט
קטגוריה:אפריל
| 2024-09-08T05:17:12
|
פחמן
|
פחמן (Carbon) הוא יסוד כימי אל-מתכתי שסמלו הכימי C ומספרו האטומי 6. בעל מספר ערכיות 4, והוא מופיע בכמות רבה בטבע. הפחמן הוא אחד ממרכיבי היסוד של כל החומרים האורגניים בגוף החי.
ייחודיות
פחמן טהור מופיע בשתי צורות נפוצות בטבע:
יהלום – המינרל הטבעי הקשה ביותר המוכר לאדם, מסודר במבנה ארבעוני (טטרהדרלי) – כל פחמן יוצר ארבעה משולשים תלת-ממדיים זהים המקושרים בקשרים קוולנטיים.
גרפיט – אחד מהחומרים הרכים ביותר, מסודר במבנה מישורי דו-ממדי, כל פחמן מקושר ל-3 פחמנים נוספים בקשר קוולנטי במבנים משושים (דבר היוצר את שכבות הגרפיט). גרפיט, על אף היותו אל-מתכת, מסוגל להוליך חשמל במבנה זה.
ובמספר מופעים פחות שכיחים הניתנים לייצור במעבדה:
פולרן – (Fullerene) הידוע גם בשם C60. בעל מבנה מולקולרי של כדור-רגל המורכב מ-60 אטומי פחמן המקושרים זה אל זה בקשרים קוולנטיים.
ננו-צינורית פחמן – (carbon nanotube) צינורות בעלי קוטר זעיר של ננומטרים בודדים הנוצרים כתוצאה מסגירה של משטחי גרפיט. חומר זה הוא בעל חוזק וגמישות מהחזקים הקיימים בטבע ובעל תכונות של הולכת חשמל.
לפחמן כאמור, יש מספר ערכיות 4 – דבר זה מבטא את מספר האלקטרונים הפנויים ליצירת קשר עם מולקולה אחרת. אלקטרונים אלו אינם זהים ברמתם האנרגטית – שניים מצויים באורביטל s ושנים אחרים באורביטל p (שניהם בקליפה האלקטרונית השנייה L).
פחמן מסוגל ליצור ארבעה קשרים יחידים, שני קשרים כפולים ואף קשר משולש אחד. בנוסף לכך אטום הפחמן קטן יחסית ובעל זיקה חזקה לאטומים קטנים. בגלל תכונות אלה ישנן יותר מ-10 מיליון תרכובות פחמן מוכרות לאדם, אלפים מתוכן הכרחיות לקיום חיים (פחמן מהווה יסוד עיקרי בחלבונים וב-DNA).
הוא במיוחד נפוץ בטבע בתרכובת פחמן דו-חמצני, המופיעה בשתי צורות: כגז באטמוספירה, ומומסת במקווי מים. תרכובת פחות נפוצה של פחמן וחמצן היא פחמן חד-חמצני. בנוסף לכך מופיע הפחמן גם בתרכובות המצויות בסלעים ובמעמקי האדמה (בצורת פחם, נפט וגז טבעי) בצורה של דלק מאובנים, אשר שריפתו מעלה את ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה.
חשיבותו של הפחמן כמרכיב יסוד בחי ובצומח באה לידי ביטוי בתחום הכימיה האורגנית, שהיא ענף מיוחד של הכימיה העוסק בחקר תרכובות אורגניות, שהן תרכובות המכילות פחמן.
שימושים
פחמן 14 – גילויו של איזוטופ 14C ב־27 בפברואר 1940 עזר לפתח את שיטת תיארוך הפחמן.
שילוב פחמן בצורת גרפיט עם חרסית לשימוש בעפרונות.
ייצור פלדה על ידי הוספת פחמן לברזל.
בכורים גרעיניים נעזרים במוטות פחמן לשליטה בתגובת השרשרת.
משתמשים בגרפיט בצורת אבקה קרושה בבישול, אמנות ועוד.
גלולות או אבקת פחם מנוצלות ברפואה על-מנת לספוג רעלים וארס ממערכת העיכול.
פחמן-12 משמש כייחוס, על-פיו מחושבות המסות האטומיות של כל גרעיני האטומים.
מסתם לב מלאכותי - מסתם מכני (שהוא סוג של מסתם לב מלאכותי) עשוי בדרך כלל מטיטניום ופחמן
איזוטופים של פחמן
סמל (p)Z (n)N מסה איזוטופית (u) זמן מחצית חיים ספין גרעיני שכיחות האיזוטופ(כשבר מולרי מהיסוד) טווח השינוי הטבעי(כשבר מולרי מהיסוד) התרגשות אנרגטית 8C6 2 8.037675(25) [KeV (50)230] E-21 s(4)2.0 0+ 9C 3 9.0310367(23) ms (9)126.5 (3/2-) 10C 4 10.0168532(4) s (12)19.290 0+ 11C 5 11.0114336(10) min (24)20.334 3/2- 12C 6 12 לפי הגדרה יציב 0+ 0.9893(8) 0.98853–0.99037 13C 7 13.0033548378(10) יציב 1/2- 0.0107(8) 0.00963–0.01147 14C 8 14.003241989(4) E+3 a(3)5.70 0+ 15C 9 15.0105993(9) s (5)2.449 1/2+ 16C 10 16.014701(4) s (8)0.747 0+ 17C 11 17.022586(19) ms (5)193 (3/2+) 18C 12 18.02676(3) ms (2)92 0+ 19C 13 19.03481(11) ms (23)46.2 (1/2+) 20C 14 20.04032(26) [ms (6-5+)14] ms (3)16 0+ 21C 15 21.04934(54)# ns 30> (1/2+)# 22C 16 22.05720(97)# [ms (14-12+)6.1] ms (13)6.2 0+
היסטוריה ואטימולוגיה
מקור השם האנגלי – carbon בא מהמילה הלטינית carbo, שפירושה פחם ופחם עץ. מכאן גם בא המקור לשם הצרפתי של הפחמן – charbon, שפירושו פחם עץ. בגרמנית, הולנדית ודנית, הפחמן נקרא koolstof, Kohlenstoff ו-kulstof בהתאמה, כולן בעלות משמעויות דומות המתפרשות כחומר-פחם. בעברית נוצר השם "פחמן" בדרך תצורה של שורש ומשקל – שורש פ-ח-מ ומשקל קטלן, שבו נהוג לציין יסודות.
ממוזער|100px|ימין|קרל וילהלם שלה
ממוזער|100px|שמאל|אנטואן לבואזיה בצעירותו
בשנת 1722, רנה אנטואן פרשו דה ראומיר הראה כי ברזל הופך לפלדה באמצעות קליטת חומרים מסוימים, שהוכרו כפחמנים. בשנת 1772, הראה אנטואן לבואזיה כי יהלומים הם צורה של פחמן בכך ששרף דוגמיות פחמן ויהלום והראה כי אף אחד מהחומרים לא הפיק מים וששניהם משחררים את אותה הכמות לגרם אחד של פחמן דו-חמצני. קרל וילהלם שלה גילה שגרפיט, שהיה ידוע כצורת עופרת, הוא בעצם סוג של פחמן. בשנת 1779, הוכיחו המדענים הצרפתים קלוד לואי ברטולה, גספאר מונז' וא. ונדרמונד כי חומר זה הוא פחמן. בפרסומם הם הציעו את השם carbone (בלטינית: carbonum) ליסוד זה. אנטואן לבואזיה רשם את הפחמן כיסוד בספר הלימוד שכתב בשנת 1789.
ראו גם
תיארוך פחמן-14
קישורים חיצוניים
יסוד הפחמן
חומר רב ומקיף על פחמן, כולל מצגות תלת־ממדיות
פחמן - הצורה השלישית
הערות שוליים
*
קטגוריה:יסודות כימיים
קטגוריה:אל-מתכות
| 2024-09-14T15:17:13
|
צוללת
|
שמאל|ממוזער|300px|צוללת בריטית מ"דגם C" מתקופת מלחמת העולם הראשונה
צוללת היא כלי שיט המסוגל לנוע ולפעול מתחת לפני הים. רוב הצוללות בעולם משמשות למטרות צבאיות - בעיקר איסוף מודיעין צבאי, טיבוע אוניות, ירי טילים אל מטרות קרקעיות והובלת לוחמי קומנדו ימי, אך קיימות גם צוללות למטרות מחקר מדעי, לצורכי תיירות, להברחת סמים ולמספר מצומצם של שימושים מסחריים אחרים.
הצוללות יקרות בהרבה מכלי שיט אחרים בכל הקשור לבנייה ולתחזוקה, אך יתרונן ביכולת התחמקות ופעולה בחשאי מצדיק את ההשקעה בהן. מדיניות הגרעין של ארצות הברית ושל מדינות נוספות מתבססת על יכולת לשגר מהלומה גרעינית מצוללות, וכך לקיים מדיניות של השמדה הדדית מובטחת.
רעיון הצוללת קיים לפחות מהמאה ה-16. אחד מספריו הפופולריים של סופר המדע הבדיוני ז'ול ורן, 20,000 מיל מתחת למים עסק בצוללת בשם "נאוטילוס". עם זאת, לשימוש רחב הגיעו הצוללות רק במלחמת העולם הראשונה, בה שימשו כנשק אסטרטגי בידי הקיסרות הגרמנית במטרה להטביע חלק ניכר מצי הסוחר הבריטי ובכך לאלץ את בריטניה להיכנע לתכתיבים גרמניים.
אורך חיים של צוללת מודרנית הוא כ-25 שנה, לאחר מכן היא נשלחת לגריטה. אחת ל-5 שנים צוללת עולה למבדוק לצורך תיקונים ושיפוצים שנמשכים כשנה.
היסטוריה
מתקן וכלי תחבורה דמוי צוללת אשר הוצג כבר בשנת 1578, נבנה על ידי המתמטיקאי האנגלי . ההנעה של צוללת זו הייתה באמצעות חתירה של הצוות אשר ישב בתוכה. הצוללת לא שקעה לעומק רב מפני שאספקת האוויר לצוות התבצעה באמצעות צינור.
צוללת המלחמה הראשונה הייתה ה"צב" אשר פותחה בשנת 1775, במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית. צוללת זו אשר עוצבה בצורת ביצה יכלה להכיל חייל אחד. הצוללת הונעה באמצעות מדחף אשר החייל היושב בתוכה סובב על מנת לנוע. בשנת 1776 ניסתה הצוללת להטביע ספינה בריטית שעגנה על יד החוף אך נכשלה ונסוגה.
בשנת 1779 תוכננה הצוללת "נאוטילוס", על ידי הממציא האמריקני רוברט פולטון. פולטון הציע את המצאתו הן לצרפתים והן לבריטים, ובשנת 1800 היא נבנתה על ידי הצרפתים. הצוללת הונעה באמצעות מדחף אשר הופעל על ידי הצוות היושב בתוכה. לאחר מספר שנים, ומשלא הצליחו לשכלל את הצוללת כצוללת מלחמה, ויתרו עליה הצרפתים ולאחר מכן ויתרו עליה גם הבריטים.
צוללות מלחמה השתתפו גם במלחמת האזרחים האמריקנית. צבא האיחוד היה זה שהשתמש ראשון בצוללת בשם "אליגטור". הצוללת הייתה בנויה עם מכלי אוויר בתוכה ויכלה לשקוע לעומק. ההנעה של הצוללת המקורית הייתה מבוססת על חתירה ולאחר כשישה חודשים של ניסויים שינו את ההנעה להנעת מדחף שמסובב על ידי הצוות שיושב בתוכה.
צבא הקונפדרציה השתמש בצוללת "פיוניר" לצורכי הברחת אספקה, ובצוללת "האנלי" ככלי התקפי. עקרון ההתקפה של "האנלי" היה פשוט מאוד, אך קשה לביצוע. בקדמת הצוללת היה מוט ארוך ועליו חומר נפץ; הצוללת הייתה צריכה להתקרב לספינת האויב, להדביק עליה את חומר הנפץ, ולאחר שהייתה מתרחקת, הייתה מפעילה אותו.
צוללת כנשק אסטרטגי
250px|שמאל|ממוזער|הצוללת הגרעינית מישיגן (SSBN-727) מסדרת אוהיו
צוללות מלחמה התחילו לשנות את תוצאות הקרבות או להביא יתרון אסטרטגי משמעותי במהלך מלחמת העולם הראשונה. לקראת סוף המלחמה, המציאו הבריטים את פצצות העומק, הנהיגו את שיטת השיירות, והתגברו במידה רבה על איום הצוללות הגרמניות. הצוללות הבריטיות הגיעו להישגים ניכרים עת חדרו אל הים הבלטי ואל ים השיש.
בעקבות זאת, ביקש הנרי סטימסון, מזכיר המדינה של ארצות הברית, בשנת 1930, בוועידה בינלאומית ימית בלונדון, להגיע להסכמה נגד בנייה ושימוש בצוללות, ששימשו לדבריו לפעילות בלתי אנושית. אל מול התנגדות צרפת ויפן הוחלט לקבוע שהשימוש בצוללות ייעשה באופן הומני, כדי למנוע פגיעה בבלתי מעורבים בלחימה.
במלחמת העולם השנייה הופעלו צוללות כנשק לגיטימי בפעילות שוטפת. לגרמניה הנאצית היה צי הצוללות הגדול ביותר, והיא השתמשה בו באופן אפקטיבי נגד הצי הבריטי. עם זאת, במאמץ אדיר, בו נטלו חלק הבריטים, האמריקנים והקנדים, הצליחו אלה להתגבר על איום הצוללות. בנוסף לתפקיד קרבי בזמן המלחמה, שימשו הצוללות גם ככלי לאיסוף מודיעין ולביצוע משימות מיוחדות כמו במהלך מבצע קיסר. במהלך המלחמה הפכה המשימה להטבעת אוניות אספקה לעיסוקו העיקרי של צי הצוללות הגרמני.
שימוש מוצלח בצוללות עשו הבריטים בזירת הים התיכון, עת מנעו אספקה מן הכוחות האיטלקיים והגרמניים בצפון אפריקה. השימוש המוצלח ביותר בצוללות, במלחמה זו, וקרוב לוודאי במהלך ההיסטוריה כולה, היה זה של האמריקנים, אשר גרמו אבדות חמורות ביותר ליפנים בשנים 1944 ו-1945.
בזמן המלחמה הקרה, וכחלק ממרוץ החימוש, עברו הצוללות שינויים גדולים. אחד השינויים המשמעותיים ביותר היה התקנת כורים גרעיניים כמקור הכוח של הצוללות בשנת 1950, מה שאפשר לצוללת להישאר זמן רב מאוד מתחת לפני המים. צוללת כזו מכונה צוללת גרעינית. שינוי משמעותי נוסף היה במגוון כלי הנשק שהצוללת נשאה עימה. כלי הנשק המרכזיים היו טילים בליסטיים נושאי ראשי נפץ גרעיניים, שפותחו על ידי המעצמות על מנת ליצור איום אסטרטגי-קיומי על מדינות יריבות.
בשייטת 7 (שייטת הצוללות) של חיל הים הישראלי יש כיום חמש צוללות – שלוש מדגם "דולפין" ושתיים מדגם "דולפין AIP".
אובדן צוללות בציי המעצמות
אובדני צוללות התרחשו לא רק בעת מלחמה. הוותק של צי בהפעלת צוללות, אינו מהווה כשלעצמו חסינות.
אח"י דַּקָּר הייתה צוללת בשירות חיל הים הישראלי, שטבעה ב-25 בינואר 1968 בדרכה מבריטניה לישראל וכל 69 אנשי צוותה נספו. ב-28 במאי 1999, למעלה מ-31 שנים לאחר היעלמותה, נמצאו וזוהו שרידיה של ה"דקר" על קרקעית הים בעומק של כשלושה קילומטרים, בנתיב השיט המתוכנן לחיפה, במרחק של 485 קילומטרים מיעדה. לא נמצאו שרידי אנוש בצוללת או בקרבתה. המחקר ההנדסי הצביע על תקלה טכנית פנימית כסיבה שהביאה לאובדן הצוללת אך לא ניתן להצביע על סיבת הכשל המדויקת. הממצאים העידו כי הצוללת הייתה במצב של הפלגה בעומק פריסקופי בנתיב המתוכנן, כאשר אירע כשל טכני שגרם לאובדן השליטה בה ולחריגה בעומק הצלילה אשר הביאו אותה למצב בו לא יכול היה הצוות להצילה.
שתי צוללות של הצי המלכותי הבריטי אבדו בהתנגשות עם אניות. הצוללת HMS TRUCULENT בינואר 1950 והצוללת HMS AFFRAY ביוני 1951.
לצי הצרפתי אבדו בשנים 1968 עד 1971 שתי צוללות ולשלישית קרתה תקלה שכמעט הביאה לטביעתה. שלושתן היו צוללות דיזל-חשמל, מסדרת דפנה. הצוללת מינרב אבדה ליד טולון בים התיכון בינואר 1968 בשעות הבוקר, המינרב נעה בצלילה רדודה, בתנאי ים קשים שיצרה סערת המיסטראל. הצי הצרפתי חיפש אחריה בשלוש השנים לאחר שאבדה אך היא לא נמצאה. הערכה היא שהצוללת התפרקה לשברים קטנים, הנמצאים באזור בו פני הקרקע מצולקים ובעומקים שבין 1,000 ל-2,000 מטר. לטקס האשכבה למינרב הגיע הנשיא שארל דה גול ואף צלל עם הצוללת האחות אורידיס. ב-4 במרץ 1970, בשעות הבוקר, טבעה האורידיס באותו אזור. רעש ההתרסקות נקלט בהידרופונים של הצי ועל פני הים השקט צפו עדויות. ספינות הצי הצרפתי עצרו מספר אניות סוחר שעברו בסביבה והעלה אותן לבדיקת תחתית במבדוק. מסקנתם הייתה שהסיבה לטביעה היא התנגשות עם האוניה התוניסאית טברג'ה. היות שבתחתית האוניה נמצאו סימני גירוד טריים. אף על פי שהאירוע קרה באור יום ובים שקט האוניה לא הרגישה דבר. ב-19 בפברואר 1971 נוצרה חדירת מים מצינור היניקה לצוללת פלורה מאותו דגם, בעת במזג אוויר גרוע באזור טולון. המים גרמו לקצר חשמלי ואובדן שליטה. הצוללת הצליחה לעלות לפני המים אך איבדה את כושר התנועה והיטלטלה בים הסוער עד שגוררת חילצה אותה לנמל. לאור תחקיר הצוות תוכנן ראש תורן היניקה מחדש והוחלף בכל הצוללות מדגם דפנה.
הצי הסובייטי איבד לפחות 16 צוללות מאז תום מלחמת העולם השנייה:
ב-4 במרץ 1968 טבעה הצוללת K-129 מדגם "גולף" נושאת טילים בליסטיים, בעת סיור מבצעי בלב האוקיינוס השקט. צוללת זו הייתה יעד למבצע חילוץ על ידי ה-CIA, אשר הצליח כנראה באופן חלקי בלבד, ופרטיו לא פורסמו במלואם עד היום למרות עיסוק תקשורתי ניכר. הגרסה הרשמית של הצי הסובייטי טוענת שהצוללת טבעה בעת שינור כתוצאה מצלילה לעומק גדול מהמותר, אך גרסאות אחרות מסבירות את האירוע בהתנגשות, או בפיצוץ טורפדו בצמ"ט (צינור מוביל טורפדו, תא אחסון הטורפדו בצוללת) או במנוע הרקטי של טיל.
ב-24 במאי של אותה שנה התרחשה תקלה בכור הגרעיני בצוללת K-27, ובמהלך ניסיון כושל לטפל בתקלה בלב ים, נהרגו 9 אנשי צוות מחשיפה קטלנית לקרינה.
צוללת גרעינית אחרת אבדה לצי הסובייטי בשנת 1968 בים הארקטי. הצוללת (שמה לא ידוע) איבדה כושר תנועה, ונחה על קרקעית הים חודש שלם, עד שכל 90 איש אנשי צוותה גוועו. המבוכה לצי הסובייטי כה גדולה שהאירוע נשמר מידיעת העם הרוסי עד היום.
ב-7 באפריל 1989, טבעה ה-צוללת K-278 בים ברנטץ ועליה 42 מלחים. על סיפונה נותר חימוש גרעיני וכן הכור הגרעיני ששימש להנעתה.
באפריל 1970 קרתה תקלה בכור של הצוללת הגרעינית K-8 מדגם נובמבר והיא טבעה במפרץ ביסקאיה בעת הניסיון לגרירתה עם 52 אנשי צוות.
טביעת הצוללת הרוסית קורסק - טבעה בים ברנץ ב-12 באוגוסט 2000. 118 אנשי צוות הצוללת נספו כולם באסון.
הצי האמריקני - בפברואר 1968 קרתה תקלה טכנית שכמעט הביאה לטביעתה של הצוללת USS Chopper, SS-342, מסדרת בלאו. ב-11 בפברואר 1968, בעת אימון עם כלי שיט נגד צוללות, ליד קובה, בהיותה בעומק 150 רגל ובירידה מתונה, חל קצר חשמלי. הצוללת המשיכה לרדת והזווית גדלה. הנגד האחראי על ההיגוי העביר על דעת עצמו את כח המנועים באופן מלא לאחור בכדי למנוע את טביעתה. הצוללת הגיעה למצב כמעט אנכי בעומק 1000 רגל לפני שהירידה נעצרה. בעקבות פעולת הצוות, הצוללת הצליחה לעלות במאונך עד שחציה מחוץ למים, נפלה ונשכבה בציפה אך ללא כושר תנועה. העיוותים שנגרמו בגוף הלחץ עקב התמרון החריף פסלו אותה לצלילות נוספות.
הצוללת הגרעינית USS Thresher, SSN-593 אבדה ב-10 באפריל 1963. בטביעה נספו כל 129 אנשי הצוות ומפליגים נוספים ממספנת הצי שהיו בה. הערכת ועדת החקירה הייתה שפקיעת ריתוך בצינור מים של מערכת הקירור בקרבת לוח החשמל הראשי, גרמה לרסס מי קירור שבתורו גרם קצר למעגלים חיוניים ושיתק את מערכת השליטה בהגאי הצוללת. האירוע נחשב לטראומתי במיוחד והביא למהפיכה מוחלטת בגישת הצי האמריקאי לנושא הבטיחות בבניית ותחזוקת צוללות.
הצוללת הגרעינית USS Scorpion, SSN-589 אבדה ב-5 יוני 1968 בלב האוקיינוס האטלנטי. הדעות בצי ארצות הברית חלוקות אם הסיבה לאובדן הייתה הפעלת טורפדו בתוך הצמ"ט, או מסיבה אחרת. אף על פי שטבעה לאחר USS Thresher, היא נבנתה לפניה ולכן גם לפני כניסת מערך הבטיחות ואבטחת האיכות לשימוש.
מבנה ואופן פעולה
מבנה הצוללת
לרוב הצוללות המודרניות שתי מעטפות: מעטפת פנימית ומעטפת חיצונית. המעטפת החיצונית ידועה גם בשם "המבנה הקל" והמעטפת הפנימית ידועה בשם "גוף הלחץ". שמן של המעטפות נקבע לפי תפקידיהן השונים.
עקרון המעטפת הכפולה הועלה כבר במלחמת העולם הראשונה. בתקופה זו, שימשו הצוללות בעיקר ככלי לתקיפת ספינות אויב. רוב הזמן הן שייטו על פני המים וצללו מדי פעם לצורך תקיפה או לצורך התחמקות מרודפים. עם זאת, מרבית התקיפות בוצעו בלילה כשהצוללת בהפלגה על מימית. במהלך המלחמה, כאשר נעשה ניסיון להגדיל את עומק הצלילה המרבי, לשפר את יכולת התמרון ולהקטין את הגרר, התברר כי הצורה האופטימלית למעטפת על מנת שתוכל לעמוד בלחצים תת-מימיים גדולים יותר (עומק צלילה רב יותר), שונה מהותית מהצורה האופטימלית של מעטפת שתשיג חיכוך הידרודינמי קטן יותר (מהירות שיוט גבוהה יותר ושיפור יכולת התמרון). לכן, הוחלט להפריד בין שתי המעטפות, לתכנן אותן בנפרד ולהרכיבן אחת בתוך השנייה.
המעטפת החיצונית, או בשמה "המבנה הקל", בנוי בצורת סיגר. צורה זו מאפשר חיכוך הידרודינמי מינימלי בעת הצלילה. תפקידה המרכזי היא נשיאת ציוד רב אשר יכול לגרום ללחצים מיותרים על הצוללת אם יחובר לגוף הלחץ. תפקיד מרכזי נוסף הוא הגנת הצוללת, כלומר גם אם הצוללת תפגע במעטפת החיצונית שלה, לא יפגע כושר הפעולה שלה כל עוד המעטפת הפנימית שלה תקינה. על המעטפת החיצונית יש ציפוי גומי מיוחד אשר מעמעם את הקולות שבתוך הצוללת ובולע גלי קול שמשוגרים לכיוונה מסונאר אויב, ובכך מקטין את הסיכוי שלה להיחשף בידי צוללת אויב.
המעטפת הפנימית, או בשמה "גוף הלחץ", מאוחסנת בתוך המעטפת החיצונית. גוף הלחץ בנוי מפלדה או מטיטניום ואחראי על התנגדות ללחצים התת-מימיים ושמירת לחץ אטמוספירי נורמלי בתוך הצוללת. מתחת לפני המים הלחץ על הצוללת גדל בכאטמוספירה אחת על כל ירידה של 10 מטרים בעומק.
לצוללת מבנה מיוחד מעל הסיפון העליון במבנה הקל שלה. בצוללות המלחמה הראשונות שימש המבנה כתא בקרה הקרוי "ביתן". בצוללות המודרניות מותקנים בתוך המבנה תרנים מתרוממים שמשמשים להפעלת רדיו, מכ"ם, פריסקופים ולוחמה אלקטרונית.
ציפה
יכולת הציפה של הצוללת מבוססת על חוק ארכימדס. על פי חוק זה, על גוף שנמצא בתווך כלשהו (נוזל או גז) פועל כוח ציפה (כלפי מעלה) השווה למשקלו של תווך בעל נפח זהה. כוח הציפה של נוזל מסוים תלוי במספר גורמים כגון: תאוצת הנפילה החופשית, צפיפות הנוזל, ונפח הגוף הצף.
צוללת בצלילה תהיה בעלת ציפה נייטרלית. כלומר, משקל המים שהיא דוחה יהיה שווה למשקלה היא, ולכן יתאפס משקלה במים. לצורך ביצוע הצלילה מותקנים בצוללת מכלים מיוחדים, הנקראים מכלי כובד, אשר אותם ממלאים במי ים, כאשר רוצים לצלול, ואוויר דחוס, הדוחק את המים החוצה, כאשר רוצים לצוף. על מנת שמשקלה אכן יתאפס במים ברמת דיוק גבוהה, ישנם בנוסף גם מספר מכלים קטנים יותר בתוך הצוללת, הנקראים מכלי פיצוי, ועל ידי הוספת מים לתוכם או גריעת מים מהם מביאים את הצוללת למצב של ציפה נייטרלית.
כאשר הצוללת בצלילה, יש להקפיד גם על איזון אופקי, כלומר שהחרטום והירכתיים יהיו באותו עומק מים מכיוון שאם לא כן, תנועת הצוללת קדימה תגרום לכך שהיא תשנה בצורה לא מכוונת את עומק הצלילה שלה. לצורך שמירה על האיזון מותקנים בחרטום ובירכתיים מכלים שנקראים מכלי איזון, והעברת מים מהחרטום לירכתיים או להפך מאפשרים לצוות לשמור על איזון אופקי של הצוללת.
הדרך לשלוט בעומק הצלילה בה רוצים שהצוללת תשהה נעשית בעזרת כנפיים קטנות שנקראות הגאי עומק. בדומה למטוס, מותקנים בגוף כנפיים המאפשרים לה לשלוט על שינויי עומק הצלילה מבלי לשנות את משקלה. הגאי עומק אלה הם בנוסף להגה כיוון שבעזרתו שולטים בכיוון ההפלגה של הצוללת.
הנעה
בתחילת הדרך, התבצעה ההנעה של הצוללת באמצעות הצוות היושב בתוכה, כלומר ההנעה של הצוללות הראשונות הייתה חתירה כמו בסירה רק מתחת לפני המים, או יותר מאוחר (לאחר שנכנס שימוש במדחף) החיילים שישבו בפנים סובבו את המדחף.
במאה ה-19 התחילו המהנדסים ליישם שיטות הנעה מכניות המבוססות על מנוע קיטור או מנוע שרפה פנימית. הצוללת הראשונה שהייתה מונעת במנוע היא ה"איסטניו 2" של המהנדס נרציס מונטריאול. בשנת 1867 הוא התקין עליה את מנוע הקיטור והפך אותה לצוללת מכנית. השיטה של מנוע קיטור לא הייתה יעילה מכיוון שהמנוע היה שורף גם את החמצן שנמצא בתוך תא הצוות. לאחר שהבין את הבעייתיות של מנוע זה המציא נרציס את מנוע האוויר אשר היה מפיק גם אוויר לתא הצוות וגם קיטור על מנת להניע את המדחף. לקראת סוף המאה ה-19, החלו הצוללות להשתמש במנוע דיזל שהניע גנרטור אשר סיפק חשמל למנוע חשמלי.
בשנת 1928 המציאו המהנדסים האמריקאים שיטה חדשה להנעת הצוללת. הם השתמשו בשני מקורות אנרגיה שונים בצוללת אחת. כאשר הצוללת צפה מעל פני המים היא הייתה משתמשת במנועי דיזל אשר היו מחוברים גם למצברים חשמליים וגם למנוע וכך הייתה הצוללת גם אוגרת חשמל במצברים וגם נעה, ואילו בזמן הצלילה הייתה משתמשת רק במצברים.
בשנת 1944 החל הצי הגרמני להשתמש במערכת (snorkel) לצוללות, אשר פותחה בהולנד לפני כיבושה על ידי גרמניה. המערכת איפשרה לספק אוויר למנועי הדיזל וכך להפעילם גם כשהצוללת בצלילה בעומק פריסקופי, עומק שבו ראש תורן השינור בולט מעל פני המים.
בשנת 1950 כאשר טכנולוגיות הגרעין התקדמו, הוחלט ליישם הנעה גרעינית גם בצוללות. המעבר להנעה בעזרת כור גרעיני איפשר לצוללת לבצע משימות ארוכות ולהפליג למרחקים גדולים מאוד. מגבלות הצוללת לשהות ארוכה מתחת למים עברו למישורים אחרים, אספקת המזון וטיהור האוויר.
צוות הצוללת צורך חמצן ומייצר דו-תחמוצת פחמן. לשני הגזים הללו ישנן מגבלות של ריכוז באוויר על מנת לאפשר תפקוד אופטימלי של הצוות. לחמצן אסור לרדת מתחת לריכוז מסוים ולדו-תחמוצת הפחמן אסור לעלות מעל לריכוז מסוים. ישנם אמצעים לטפל בשתי המגבלות הללו, אבל לא עד לשהייה אינסופית בחלל הסגור.
אף על פי שהנעה גרעינית היוותה מנוף לשיפור גדול מאוד בביצועים, צוללת מודרנית עדיין נושאת עליה גם מנוע דיזל ומצברים למקרה של תקלה בכור הגרעיני. התנאי היחיד למבנה צוללת על מנת שתוכל להיות מונעת באמצעות כור גרעיני הוא גודל מינימלי שיאפשר לשאת את הכור הגדול המוקף בדפנות עבות במיוחד של עופרת.
כיום משתמשות צרפת, אנגליה וארצות הברית בצוללות עם הנעה גרעינית בלבד, מפני שבהן הצוללות משתתפות במשימות במרחקים גדולים. מדינות נוספות אשר משתמשות בצוללות גרעיניות הן רוסיה, סין, הודו, וישנן מדינות נוספות המפתחות צוללות כדוגמת ארגנטינה וברזיל. לרוב המדינות אין יכולת פיתוח צוללות עקב היעדר טכנולוגיה.
בתחילת המאה ה-21 החלו להיכנס לשימוש צוללות עם מערכת הנעה Air Independent Propulsion (ר"ת: AIP), שהן מערכות הנעה לצוללות ללא תלות באוויר חיצון. מערכות אלו מבוססות על טכנולוגיית תאי דלק, המאפשרת למנוע המשולב דיזל-חשמל להשתמש בחמצן ללא צורך בצריכתו ממקור שמחוץ למים.
חיישנים
בצוללות מותקנים חיישנים מיוחדים לצורך גילוי מיקומי גופים זרים כגון: צוללות אויב, ספינות, ופני הקרקע התת-ימית, הנקראים סונאר.
קיימים שני סוגים של סונארים: סונאר פאסיבי וסונאר אקטיבי. לשני הסונארים אופן פעולה שונה. הסונאר האקטיבי שולח גלי קול באורך גל קצר יחסית וכאשר גל זה חוזר חזרה מהעצם הוא נקלט בהידרופון (מיקרופון תת-ימי). הסונאר מחשב את המרחק של העצם לפי פרק הזמן שנדרש לגלי הקול כדי לחזור, ואת מהירותו וכיוון תנועתו הוא מעריך לפי מספר אותות עוקבים המשודרים אליו. כאשר משתמשים בסונאר אקטיבי יש סיכויים גדולים מאוד להתגלות לאויב כי בדיוק באותו אופן כלי שיט אויב גם כן יכול לקלוט ולהפיק מידע מן הגלים שנשלחים.
לעומת סונאר אקטיבי אשר שולח גלי קול, סונאר פאסיבי פועל בדרך שונה ולא שולח כלל גלים. סונאר פאסיבי מחליש ומסנן חלק מגלי הקול הנעים במים וכך ניתן להאזין ביתר דיוק למנוע של כלי שיט ולכיוון תנועתו. השימוש בסונאר פאסיבי הוא פחות מדויק מסונאר אקטיבי, אך יתרונו הגדול הוא בכך שאם הצוללת נעה בשקט או המנועים דוממים לא ניתן יהיה לגלות אותה גם ממרחק קצר יחסית.
בנוסף לסונארים על כל צוללת מותקנים גם מכ"מים אשר עוזרים לגלות ספינות אויב. השימוש במכ"מים הוא גם כן פחות בטוח מכיוון שבדומה לסונאר האקטיבי הוא פועל על עיקרון של שידור גלים הניתנים לאיכון. לצד המכ"מים מותקנים גם גלאי מכ"ם פסיביים ESM, היודעים לקלוט ולזהות במדויק את מערכות מכ"ם האויב לפי החתימה הייחודית של הגלים המשודרים (ומכאן גם לזהות את הכלי הנושא את המכ"ם, למשל ספינה או כלי טיס מסוימים).
ניווט
לצוללת ישנן כמה דרכים לניווט. הפשוטה ביותר היא באמצעות עלייה על פני המים וניווט בעזרת מפה, מכ"ם, ו-GPS.
לעומת זאת, במקרה של צוללת צבאית בפעילות מבצעית בשטחי מדינות זרות לא ניתן לצוף מעל פני המים.
כאשר הצוללת נמצאת מתחת לפני המים קיימת בעייתיות כאמור גם בשימוש לניווט בעזרת סונאר אקטיבי, אשר שולח גלי קול ולפי הגלים החוזרים ניתן לדעת את המיקום במפות התת-ימיות. לכן, הדרך הבטוחה ביותר לנווט מתחת לפני המים היא על ידי מצפני גירוסקופ. מצפני גירוסקופ הם מצפנים שמוצאים את כיוון הצפון המדויק. בעזרת ידיעת הכיוון המדויק של הצוללת ומפה תת-ימית, ניתן לנווט גם מתחת לפני המים.
תקשורת
נקודת התורפה של צוללות היא החשש להתגלות, ולכן עליה לקיים תקשורת כשהיא מתחת לפני המים. נתוני התקשורת בין צוללות ובסיסים מושפעים מעובדה זו. מכיוון שגלי רדיו מתקשים לנוע בתוך מים מלוחים ישנן מספר שיטות לתקשורת בין צוללת לבסיס.
השיטה הראשונה, שהייתה מקובלת בזמן מלחמת העולם השנייה וגם בשנים הראשונות של המלחמה הקרה, היא תקשורת בעזרת אנטנה. הצוללות באותה התקופה נדרשו לעלות מעל פני המים על מנת להטעין את המצברים החשמלים שלהן. לכן, בזמן שהן היו מעל פני המים, היו מוציאות גם אנטנה ובעזרתה מקבלות נתונים או משימות וכן מעבירות מידע חוזר. שיטה זו הפכה למיושנת כאשר פותחו כורים גרעינים לצורכי הנעה, ולצוללת לא היה עוד צורך לעלות על פני המים. בנוסף, גבר גם הסיכון להתגלות בעת העלייה מעל המים, כתוצאה מהתפתחות טכנולוגיות המכ"ם והסונאר.
שיטה אחרת שיושמה בארצות הברית ובברית המועצות בזמן המלחמה הקרה הייתה תוכנית לתקשורת תת-ימית. באותם האזורים בהם שטו באופן קבוע הצוללות שלהן, הותקנו מתקנים תת-ימיים דמויי הידרופונים המחוברים בכבלים, ובעזרתם הוקמה רשת תקשורת תת-ימית שיכלה לשדר "אחורה" לבסיס האם. שיטה זו היא יעילה יותר, מפני שהיא לא מאפשרת גילוי של הצוללות, ועם זאת מאפשרת תקשורת יעילה. הבעייתיות של שיטה זו היא בפעילות במרחק גדול מאזורי הפריסה של התקשורת התת-ימית, ובמים טריטוריאליים של מדינה זרה.
שיטה נוספת והיעילה ביותר היא שיטת תקשורת בעזרת גלים בתדירות נמוכה מאוד (VLF) או גלים בתדירות נמוכה קיצונית (ELF). גלים מסוג זה הם בעלי אורך גל מאוד גדול לכן לא הוגבלה הצוללת במרחק שלה מהמדינה. גלים בתדירות נמוכה מאוד הם גלים בעלי תדירות 3 עד 30 קילו־הרץ ואורך הגל שלהם הוא בין 10 עד 100 קילומטר. המגבלה היחידה היא בעומק הצלילה, מכיוון שבצלילה מתחת ל-20 מטר השידור הופך לבלתי יעיל. גלים בתדירות נמוכה קיצונית הם בעלי תדירות 3 עד 30 הרץ ואורך הגל שלהם נע בין 10,000 ל-100 אלף קילומטר. השיטה הזאת היא היעילה ביותר לצוללת, מכיוון שהיא לא מגבילה אותה בעומק צלילה או במרחק מבסיס האם. חסרונה של שיטה זו הוא בקצב העברת נתונים נמוך במיוחד, ולכן מערכות אלה משמשות בעיקר כדי ליידע צוללות לעלות לעומק המאפשר תקשורת באמצעים אחרים בעלי קצב תעבורה גבוה.
חימוש
בתקופת מלחמת העולם הראשונה הותקנו על הצוללות תותחים לתקיפת כלי שיט ובהמשך מקלעים להגנה מפני מטוסי סיור. כלומר, על הצוללות היה לעלות מעל פני המים ואנשי הצוות היו צריכים לתפוס עמדות ירי, ורק לאחר ביצוע המשימה הייתה הצוללת מתחמקת בצלילה.
לקראת מלחמת העולם השנייה החל השימוש בטורפדו, אשר גרסתו הראשונה הומצאה כבר ב-1866. הטורפדו נורה מתחת לפני המים ומשמש כנשק נגד צוללות או ספינות שטח.
לאחר מלחמת העולם השנייה, בתקופת מלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות, החלו המעצמות לפתח טילי שיוט לתקיפת מטרות יבשתיות. הטילים הראשונים מדגם זה היו מטוסי קרב סילוניים שהוסבו למטוס ללא טייס עם ראש נפיץ, ובגלל גודלם וסרבול הפעלתם הצוללות היו צריכות לעלות מעל פני המים כדי לשגר את הטילים. כעבור זמן קצר פותחו טילי שיוט וטילים בליסטיים הניתנים לשיגור מתוך צינורות טורפדו (צמ"ט) גם בעת שהותן מתחת לפני המים. פיתוחים אלה הפכו את הצוללת לנשק אסטרטגי בעל יכולת של המכה השנייה.
נשק נוסף המצוי בצוללות הוא טיל נגד ספינות המתאפיין בראש קרב גדול וכבד כדי להתמודד עם מטרות גדולות, ובמסלול מעוף נמוך מאוד מעל גובה פני הים המקשה על גילויו עד הפגיעה במטרה. לרוב מדובר בדגם מיוחד של טיל המשוגר גם ממטוסים וספינות, אך במקרה של צוללות נעשה שימוש בחיפוי נוסף כדי למנוע חלחול מי ים לתוך הטיל לפני שיצא מתוך הים אל האוויר.
בנוסף, מצוידות הצוללות במגוון אמצעי שיבוש שנועדו לבלבל ולשבש את החיישנים של כלי שיט וטורפדו של האויב במהלך קרב. אמצעים אלה כוללים למשל דמיים קוליים, הבנויים בצורת גליל הנפלט מגוף הצוללת ומייצר רעש הדומה לזה של מנוע הצוללת.
ראו גם
צוללת גרעינית
התפתחות ספינות המלחמה
בתיסקף
צוללת גלים
לקריאה נוספת
יורם בר-ים, כלי שיט ישראליים בממד הרביעי, בהוצאת עמותת דולפין
קישורים חיצוניים
רב-סרן אבנר טל, "אניות-המערכה של מלחמת-העתיד: התפתחות הצוללת בימינו". "מערכות ים", כ"ו, אוקטובר 1955, עמ' 17–26. העתק דיגיטלי באתר fresh.co.il .
קומנדר א' יאנג, "הסיור הראשון" - פרק מתוך ספרו „אחת מצוללותינו“. "מערכות ים", מ"ג, אוקטובר 1959, עמ' 55–60. העתק דיגיטלי באתר fresh.co.il .
יונה רות, "התפתחות הצוללת". "מערכות-ים", מס' 82, פברואר 1967, עמ' 14-11; מס' 83, אפריל 1967, עמ' 14-13; מס' 84, מאי 1967, עמ' 15-13. ההעתקים הדיגיטליים באתר fresh.co.il.
ג'ולי פלטרר, "התפתחות הצוללת". "בין גלים", יוני 1975, עמ' 6. העתק דיגיטלי.
טקס אשכבה לחללי הצוללת מינרב, יומני כרמל, פברואר 1968 (התחלה 6:00)
שלמה מן, "חמשים ושתיים רגל מתחת - זה העומק שגרם לטביעת הצוללת היפנית מס 6". "בין גלים", מס' 165, יוני 1985, עמ' 36. העתק דיגיטלי.
הצוללת USS PENNSYLVANIA הגדולה ביותר של צי ארצות הברית עד כה בשרות משנת 1989. כולל הסברים על המכשירים השונים.
"1968: מסתורין במצולות" - פרק על טביעת ארבע צוללות ב־1968 בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
ידיעות עיתונאיות היסטוריות על צוללות בתוך: שפת הים - ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, 1918-1856.
צוללות במלחמת העולם השנייה
הערות שוליים
*
קטגוריה:כלי שיט מלחמתיים
קטגוריה:סוגי כלי שיט
| 2024-08-03T11:23:56
|
שם עט
|
שם עט, שם ספרותי או פְּסֶבְדוֹנִים (פְּסֵידוֹנִים, על פי חוקי התעתיק לעברית) הוא שם בדוי, לרוב מתוך בחירת הכותב, שתחתיו מתפרסמים חומרים ספרותיים, שירים, ספרים או מאמרים, לעיתים משום שהמחבר חפץ בעילום שם, ולעיתים מסיבות אחרות.
המונח "שם עט" בעברית הושפע מהביטוי "Pen name" באנגלית, ומ-"Nom de plume" בצרפתית. בצרפתית קרוי מושג זה גם בשם "Nom de guerre".
שם עט בספרות
שם עט שאינו מסווה את זהות המחבר הוא זה שבו מקוצר אחד משמותיו, (הפרטי או המשפחה) לדוגמה: ע. הלל (הוא הלל עומר) וס. יזהר (הוא יזהר סמילנסקי).
שמות עט של סופרים עבריים הרחוקים מהשם המקורי הם למשל: "אחד העם" (אשר צבי גינצברג) ו"מנדלי מוכר ספרים" (שלום יעקב אברמוביץ). מיוחד מקרהו של ש"י עגנון, הלא הוא שמואל יוסף צ'צ'קס, אשר קרא לעצמו על שם סיפורו הראשון "עגונות", וכעבור זמן הפך את שם העט לשמו הרשמי.
שרגא גפני, סופר מפורסם משנות ה-50 של המאה ה-20, השתמש במספר שמות עט: און שריג, אבנר כרמלי (הנודע מכולם), יגאל גולן, איתן דרור, איתן נותב ויצחק אחיטוב.
לפעמים משמש שם עט לפרסום יצירה החורגת ממכלול יצירתו של סופר ידוע. שם עט מפורסם מאוד הוא לואיס קרול, שהוא שם העט של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, שהיה מרצה למתמטיקה בקולג' קרייסט צ'רץ' שבאוניברסיטת אוקספורד. את ספריו המקצועיים, שעסקו במתמטיקה ובלוגיקה, פרסם תחת שמו האמיתי, ואילו את הספרות היפה שכתב, ובראשה הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", פרסם תחת שם העט שלו. הסופרת והמסאית שולמית הראבן פרסמה גם מותחן בשם העט טל יערי.
לעיתים משמש השם הספרותי להחלפת מינו של הכותב. בולטות בכך האחיות ברונטה, שפרסמו אוסף של שירתן תחת השמות הגבריים אקטון בל, קורר בל ואליס בל (שהם, בהתאמה, אן ברונטה, שרלוט ברונטה ואמילי ברונטה). הסופרת הבריטית ג'ואן רולינג (Joanne Rowling), מחברת סדרת הספרים העלילתיים הנמכרת ביותר בעולם, "הארי פוטר", כותבת תחת שם העט ג'יי קיי רולינג (JK Rowling). זאת לאחר שהמוציא לאור הביע חשש שנערים לא ירצו לקרוא ספר שכתבה אישה. היא הוסיפה את האות קיי (K) על שם סבתה קת'לין. מאוחר יותר כתבה רולינג סדרת ספרי בילוש קריאת הקוקייה תחת שם העט רוברט גילבריית' זאת מכיוון שרצתה להימנע מקשר בין ספרי הארי פוטר לספרי הסדרה החדשה. בפועל זהותה ככותבת ספרים אלו התגלתה ובעקבות כך מכירות הספרים עלו.
בשנת 2020 יצא יצרן הליקר בייליס אייריש קרים במיזם לפרסום 25 ספרים שנכתבו בידי נשים, שיצאו לאור בשם עט גברי, בשמן האמיתי של המחברות.
לעיתים, כמו במקרה של הסופר הסיני מא ג'יאן, שם העט נכפה על הסופר מסיבות פוליטיות; ג'יאן היה ידוע כמתנגד למשטר הסיני ולכן נמנעו השלטונות להניח לסופר להשתמש בשמו האמיתי.
דוגמאות
שמות ספרותיים נוספים שזכו לפרסום רב (בסוגריים השם הרשמי) הם:
יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט)
שלום עליכם (שלום רבינוביץ')
אחד העם (אשר צבי גינצברג)
או. הנרי (ויליאם סידני פורטר)
ג'ורג' אליוט (מארי אן אוונס)
איזק דינסן (קארן בליקסן)
מולייר (ז'אן-בטיסט פוקלן)
ג'ורג' אורוול (אריק ארתור בלייר)
דוקטור סוס (תאודור סוס גייזל)
מארק טוויין (סמואל לנגהורן קלמנס)
ג'ון לה קארה (דייוויד קורנוול)
לואיס קרול (צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון)
רוברט ג'ורדן (ג'יימס אוליבר ריגני ג'וניור)
אמיל אז'אר (רומן גארי)
ז׳אן ז׳ירו (מוביוס)
ויש כאלה הידועים יותר בשמם האמיתי:
ריצ'רד בכמן - היה שם עט של סטיבן קינג במספר רומנים ראשונים.
מארי וסטמקוט - היה שם עט של אגאתה כריסטי ב-6 רומנים.
מקרה ייחודי הוא זה של סופר השואה הישראלי ק. צטניק (שמו האמיתי: יחיאל די-נור), שכן, לדבריו, "ק. צטניק" לא היה שם-עט גרידא, אלא השם הקולקטיבי של כל נרצחי השואה בשמם הוא כתב את ספריו ("קצטניק" בגרמנית וביידיש: אסיר מחנה ריכוז, על שום ראשי התיבות של K.Z, konzentration zenter, אשר נהגות כ'קַאצֶט'). בעדותו המפורסמת במשפט אייכמן, במהלכה יצא בפעם הראשונה מחסות הסודיות של שם-העט, הסביר מדוע חסה תחת שם זה:
"אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. [...] ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. [...] השם שלהם היה המספר ק. צטניק".
על כן ניתן לראות כי השם הספרותי, במקרה זה, משמש כדמות אחרת לחלוטין מזו של המחבר עצמו.
מקרה ביניים הוא המקרה של הסופר רומן גארי אשר כתב במשך שנים לאחר שהתפרסם בשמו האמיתי רומנים תחת השם אמיל אז'אר, מתוך כוונה שאלו יישפטו כיצירתו של אדם מן השורה ולא כיצירות של סופר שכבר זכה לפרסום ולתהילה. ספרי "אז'אר" זכו להצלחה גדולה כספרי "גארי".
שם עט שהסתיר היטב, במשך שנים רבות, את זהות המסתתרים מאחוריו הוא ניקולא בורבאקי, שהופיע, החל משנת 1939, כמחברה של סדרה גדולה של ספרי מתמטיקה היוצאים לאור בצרפת. מאחורי שם זה לא הסתתר מחבר יחיד, אלא קבוצה גדולה של מתמטיקאים שמרכזה בפאריס. בשנת 1949 כתב ראלף בואס מאמר ובו טען שבורבאקי הוא שם עט ולא קיים אדם כזה. בתגובה כתב אנדרה וייל, שהתגלה מאוחר יותר כאחד מראשי הקבוצה, מכתב נרגז שבו הכחיש את דבריו של בואס. יתרה מזו, חברי קבוצת בורבאקי החלו להפיץ שמועות שבואס הוא שם עט, ולא קיים אדם כזה.
לעיתים נעשה שימוש בשם עט מסיבות מסחריות. למשל, הוצאת הספרים "רמדור" (הנקראת כיום הוצאת שלגי) הוציאה במשך שנים סדרות שונות של ספרות זולה תחת שמות עט שונים. לדוגמה, סדרת הספרים "פטריק קים" התפרסמו תחת שמו של סופר בדוי בשם "ברט ויטפורד" ולכאורה תורגמו מאנגלית, אף על פי שהספרים עצמם נכתבו על ידי מחברים ישראלים. בחלק מהספרים הופיע שם המחבר האמיתי כ"מתרגם" הספר, ובחלקם גם שם המתרגם היה שם עט בדוי. בדומה לכך, החברה הוציאה סדרות נוספות עם סופרים בדויים כמו "רינגו" שנכתב לכאורה בידי "ג'ף מקנמרה", "ביל קרטר" שנכתב לכאורה בידי "א. בלמר", ועוד.
לעיתים שם עט מסתיר היטב את זהותו של הכותב, וזו נותרת כחידה חסרת פתרון, המעסיקה את החוקרים. בשנת ה'תרס"ח התפרסמה בעיתון "הפועל הצעיר" רשימת ביקורת בחתימת "אדונדון". כעבור שישים שנה טען החוקר גצל קרסל כי מחבר הרשימה הוא ש"י עגנון, וכי רשימה זו (ולא הסיפור "עגונות") היא היצירה הראשונה של עגנון שפורסמה בארץ ישראל. טענה זו הביאה להכללת הרשימה בקובץ "מעצמי אל עצמי", אך לאחר מכן טען החוקר יצחק בקון כי את הרשימה חיבר משה קלינמאן.
הרב יוסף חיים מבגדאד (הבן איש חי) פרסם את הספר "תורה לשמה" תחת שם העט "יחזקאל כחלי", אשר שווה בגימטריה לשמו: יוסף = יחזקאל, חיים = כחלי.
ראו גם: רשימת סופרים ושמות העט שלהם.
שם עט בעיתונות
שם עט משמש גם בכתיבה פובליציסטית. דוגמה בת ימינו לכך היא ב. מיכאל, הוא מיכאל בריזון.
בתקופת ההשכלה היה השימוש בשם עט נפוץ מאוד בין הכותבים בכתבי העת, כפי שכתב יל"ג לידידתו מרים מארקל-מוזסזון, שפרסמה מאמר בעיתון "המליץ":
ב. יאושזון הוא שם העט של משה יוסטמן, שהיה אחד הסופרים והעיתונאים הפופולריים ביותר בוורשה שלפני השואה.
בספטמבר 1956 התפרסם בעיתון "דבר" מאמר בשם "שמות ותכנים", בחתימתו של "ס. ש. יריב". כעבור זמן התברר שהכותב הוא דוד בן-גוריון, שבחר בשם עט זה (שפירושו: סבא של יריב, הלא הוא ד"ר יריב בן אליעזר, שהיה אז בן 16) כדי שהדיון בתוכן המאמר יהיה ענייני, בלי שיתייחסו אליו כאל מאמר שכתב ראש ממשלת ישראל.
עיתונאים פוריים במיוחד משתמשים לעיתים בשמות עט כדי להסתיר מהקוראים את העובדה שחלק ניכר מהעיתון נכתב בידי אותו אדם. העיתונאי והסטיריקן הגרמני קורט טוכולסקי, שעבד בשבועון "די ולטביהנה" (Die Weltbühne), פרסם מאמרים שעליהם חתם "איגנאץ ורובל", "תיאובלד טייגר" ו"פטר פנתר", ושירים תחת שם העט "קספר האוזר". טוכולסקי התפאר כי תחת חמשת שמותיו הצליח לפתח סגנונות שונים, ומגוון הדמויות שיצר כותבות כתיבה שונה בתכלית זו מזו, עד כדי כך שלמערכת ה"ולטביהנה" הגיעו מכתבים המשבחים את "פטר פנתר", אך קוראים לפיטוריו של "איגנץ ורובל". למעשה היו חמש הדמויות, כפי שכותב טוכולסקי "חמש אצבעות של יד אחת".
העיתונאי אלכסנדר זאובר נהג לחתום בשמות שונים בעיתונו "עיתון מיוחד" שם אחד מני רבים הוא: "סבירם" שפירושו סבי רב מיכאל על שם סבו של אלכסנדר הרב מיכאל שטרנבך.
שם עט בזמר העברי
בתחילת דרכה השתמשה נעמי שמר בשם "אליפז" כשם עט, ותחת שם זה כתבה לצמד הדודאים את השיר "שיירת הרוכבים".
נח שפירא פרסם את שיריו בשם העט בר-נ"ש, כלומר נח שפירא.
שם במה - שם בדוי בתיאטרון, בקולנוע ובזמר
שם במה הוא שם בדוי (ההופך לעיתים לשם הרשמי) המשמש שחקן במה במקום שמו המקורי. להבדיל משם עט, המאפשר הסתרת זהותו של הכותב, שם במה אינו מסתיר את השחקן, המופיע בגלוי, והסיבה העיקרית לבחירה בשם במה היא ששמו המקורי של השחקן אינו שיווקי במידה מספקת.
שמות במה ידועים:
בוני טיילר (גיינור הופקינס)
ליידי גאגא (סטפני ג'רמנוטה)
מרילין מונרו (נורמה ג'ין בייקר)
מוקי (דני ניב)
כינוי אמנותי
יש אמנים המשתמשים בכינוי אמנותי, ובו הם חותמים על יצירותיהם.
בישראל, ניתן למנות את הקריקטוריסטים: דוש, זאב, ג'קי.
שם בדוי באינטרנט
השימוש בשם בדוי פופולרי מאוד בקרב גולשי אינטרנט (אצלם הוא קרוי באנגלית nickname, "כינוי", ומכאן הקיצור "ניק"). יש שיצאו נגד האנונימיות שמעניק הניק לכותבים.
קישורים חיצוניים
טבלת שמות
a.k.a., אוסף שמות עט של סופרים ופענוחם.
Author Pseudonyms, אוסף שמות עט של סופרים ופענוחם.
,
אבישי אלבוים, בעילום שם המחבר, בלוג עם הספר
לקסיקון הספרות העברית החדשה- אוצר בדויי השם המעודכן (בהכנה)
הערות שוליים
קטגוריה:מונחים ספרותיים
עט
*
קטגוריה:אנונימיות
| 2024-07-20T13:07:34
|
ניסויי הות'ורן
|
ניסויי הות'ורן (באנגלית: Hawthorne effect) היו סדרת ניסויים סוציולוגיים שהחלו באביב 1927 במפעל הות'ורן, ועסקו בניהול משאבי אנוש תוך התייחסות לגורמים שונים. ניסויים אלו כוונו להמשיך מחקר קודם שהחל בשנת 1924, העוסק בקשר בין תנאי העסקה חומריים (תאורה, שעות מנוחה וכו') לבין התפוקה, אך הביאו לתוצאות מפתיעות שנחשבות לביסוס המדעי הראשון של גישת יחסי אנוש בניהול.
מפעל הות'ורן היה גדול מפעלי חברת וסטרן אלקטריק , אשר השתייכה למערך חברות התקשורת של חברת הטלפון בל , וסיפקה לה ציוד טלפון. המפעל העסיק בתקופת הניסויים כ־29,000 שכירים במקצועות שונים.
חדר הרכבת הממסרים
בניסוי זה (אפריל 1927 - יוני 1929) בחן צוות המחקר, בשיתוף עם צוות בבית ספר למנהל עסקים מאוניברסיטת הרווארד (בניהול פרופ' אלטון מאיו), חמש פועלות שהופרדו פיזית משאר הפועלים והופקדו בידי צוותי המחקר, על־מנת לבחון מהי רמת תנאי העבודה הפיזיים שיובילו ליעילות מרבית. דרך הניסוי הייתה שינוי בגורמים פיזיים שונים (זמני מנוחה, חופשות, מזון, שכר וכו') ומדידת השינויים המקבילים בתפוקה, בהנחה כי אלו הגורמים המשפיעים על תפקוד הפועלות.
תוצאות הניסוי הראו, בניגוד להנחות המחקר, כי התרחשה עלייה מתמדת בתפוקה ובתחושתן החיובית של הפועלות ביחס לעבודה, תוך שיפור תפקודן הכללי (הפחתת ההיעדרויות, נורמות עזרה הדדית, שיפור יחסי הידידות, עליה במורל וכו'). תוצאות אלו יוחסו ל"אפקט הות'ורן" - שיפור בהתנהגות עקב השתתפות במחקר חשוב ורצון הפועלות להצדיק אותה, ובנוסף גם ליחסי האנוש הפתוחים והמתחשבים שהפעילו החוקרים, שהיו מופקדים על ניהול היחידה, על מנת לזכות בשיתוף הפעולה מצד הפועלות, הוא שהביא לשיפור התנהגותן.
מסקנה זו הובילה לסקר מקיף שנערך בקרב עובדי המפעל על־מנת לבדוק מה מביא לאי־שביעות רצון בקרבם, כהכנה לשלב השני של הניסויים.
נערך ניסוי עם קבוצת עובדות, שנבחרו מתוך כלל העובדים בארגון. עורכי הניסוי שינו מדי פעם בפעם את עוצמת האור וסברו, שכאשר יגבר האור, התפוקה תעלה ולהפך. הניסוי הראה תוצאות שונות מהמצופה- בכל מצב הייתה עליה בתפוקה. החוקרים הבינו כי לא התאורה היא הגורם המשפיע על הפריון.
המחקר המשיך – הרחיבו את הניסויים ובדקו השפעות של שינויים בטמפרטורה, בלחות ובזמן מנוחה, בארוחות, בחופשות ובתמריצים כספיים ועוד. התברר כי התפוקה עלתה כל הזמן וכן גדלו המורל ושביעות רצון העובדים. המחקר נמשך כ-8 שנים, נערכו בדיקות, תצפיות וניסויים במחלקות השונות ובסוף הסיקו החוקרים כי ההתנהגות החיובית והפריון הגבוה נבעו מהרגשתם הטובה של העובדים. העובדה שהם נבחרו להשתתף בניסוי תרמה להרגשת יוקרה וחשיבות. התנהגותם החיובית באה להצדיק את ציפיות החוקרים. תופעה זו נקראת "אפקט הות'ורן".
חדר התצפית על תיול סוללות
בניסוי זה (נובמבר 1931 - מאי 1932) צפה צוות המחקר, בלא כל התערבות מלבד הנוכחות בחדר, ב־14 פועלים שעבדו בתיול סוללות של ציוד טלפוני, ובחנו את התנהגותם בשעת העבודה תוך מדידת התפוקה לפני ובמהלך הניסוי.
תוצאות המחקר הראו את קיומה של התנהגות חברתית בלתי־פורמלית, בצד ההתנהגות החברתית הפורמלית, שהתבססה על יחסי אנוש ישירים שיצרו הפועלים זה עם זה תוך יצירת נורמות פנימיות, שלא חפפו את חוקי המפעל.
דוגמה עיקרית להתנהגות כזו הייתה יצירת רמת תפוקה מסוימת שנקבעה בנורמה, ממנה אסור היה לפועל לחרוג (לא בייצור תפוקה נמוכה ממנה ולא בייצור תפוקה גבוהה יותר). חריגה מהנורמה הביאה לסנקציות לא רשמיות שהפעילה קבוצת העובדים ופועלים שינו את דיווחיהם על־מנת שיתאימו לנורמה. נורמה זו התקיימה למרות שחוקי המפעל עודדו את הגברת הייצור בלא התייחסות לכמות התפוקה הרצויה שנקבעה על ידי העובדים.
דוגמה עיקרית נוספת היא דרישות בלתי־פורמליות שנוצרו כלפי הממונים (איסור על הלשנה, איסור על התנשאות וכו'), דרישות שהפרתן עלולה הייתה לגרור סנקציות לא רשמיות (נידוי, לגלוג וכו') וקיומן הביא ליחס מכבד ולעמידה במכסות הייצור.
תוצאה חשובה של הניסוי הראתה כי הקבוצה הועמדה כערך חשוב ביחסי הפועלים, לעיתים אף יותר חשוב מערך הרווח האישי ומהנאמנות למפעל. ערך הקבוצה היה מקובל הן על העובדים עצמם והן על הממונים, שנחשבו לחלק ממנה.
ביקורת
על אף מרכזיותם של הניסויים בתאוריות התנהגותיות של פסיכולוגיה ארגונית, נמתחה ביקורת רבה על הניסויים. הביקורת כוללת טענות בדבר העדר קבוצת ביקורת לחלק מהניסויים, בחירה בקבוצות קטנות מדי, ניתוח שגוי של הנתונים הסטטיסטיים ובניית חלק מניסויי ההמשך על מסקנות שגויות.
הערות שוליים
קטגוריה:שוק העבודה
הות'ורן
קטגוריה:משאבי אנוש
en:Hawthorne effect
| 2024-07-16T05:10:31
|
האדם בחלל
|
שמאל|ממוזער|250px|האסטרונאוט באז אולדרין צועד על פני הירח
ממוזער|250px|תחנת החלל הבינלאומית המאוישת בטייסי חלל באופן קבוע
שמאל|ממוזער|250px|קולומביה, מעבורת החלל הרב־פעמית הראשונהחקר החלל החל עוד בעת העתיקה והתמקד בזיהוי ומיפוי הכוכבים. במצרים העתיקה אסטרונומים חקרו את כוכבי השבת. בשנת 1608 המציא הנס ליפרסהיי את הטלסקופ, אשר שוכלל על ידי גלילאו גליליי, מה שאפשר למפות גם כוכבי לכת רחוקים יותר. יוהאנס קפלר, מצא כי כוכבי הלכת נעים במסילות אליפטיות סביב השמש. תנועה זו הוסברה בהמשך על פי חוקי הגרביטציה של אייזק ניוטון (1642–1727)
היסטוריה של האדם בחלל
האפשרות לשגר אדם לחלל החיצון הייתה בגדר מדע בדיוני עד למחצית השנייה של המאה ה-20. ספרו של ז'ול ורן "מהארץ לירח" משנת 1865 נחשב בעתו לנועז במיוחד. ייחודו של הספר היה בשילוב הטכנולוגיה ובתיאור המדויק של שיגור החללית באמצעות תותח ענק, בניגוד לסיפורי הרפתקאות אחרים, שבהם הגיעו לירח בכוחן של ציפורים, או בדרכים שנותרו עלומות. הבאת אדם לחלל היוותה אתגר טכנולוגי ואנושי כביר, כמו פיתוח מערכות תומכות חיים, הכוללות ציוד לשמירה על לחץ אוויר תקין ולשמירת הטמפרטורה, שיחזיקו את האדם בחיים בעת שהותו בחלל וכן יחזירהו בשלום לכדור הארץ. לשם כך היה צריך להגיע למערכות אמינות, ולאמן אסטרונאוטים שיהיו בעלי עמידות נפשית וגופנית יוצאת דופן, שיוכלו לעבור שהייה בסביבה מבודדת ועוינת, שאין אפשרות לקבל בה עזרה מידית.
במחצית השנייה של המאה ה-20 מדעני טילים וחלל, כמו ציולקובסקי, גודרד ופון-בראון, תכננו טילים ורקטות, אשר חלקם המריאו לחלל, כשהמפורסם שבהם הוא ה-V-2 שתכנן פון בראון. התוכנית לשיגורו של אדם לחלל התנהלה בשני מסלולים מקבילים: תוכנית החלל הרוסית ותוכנית החלל האמריקאית. המירוץ לשיגורו של אדם לחלל הסתיים, ב-12 באפריל 1961, בניצחונה המפתיע של ברית המועצות, עם שיגורה של חללית ובה הקוסמונאוט יורי גגארין, שהיה לאדם הראשון בחלל. כעבור חודש, ב-15 במאי 1961, שיגרה ארצות הברית לחלל את האסטרונאוט הראשון שלה, אלן שפארד. ב-1965 הקוסמונאוט אלכסיי ליאונוב הפך לאדם הראשון שביצע הליכת חלל. ב-20 ביולי 1969 החללית אפולו 11 הנחיתה לראשונה אסטרונאוטים על פני הירח. בשנת 1971 שלושה קוסמונאוטים סובייטים הפכו לראשונים לשהות בסאליוט 1, תחנת החלל הראשונה. בשנת 1975 התקיימה משימה החלל המשותפת הראשונה, בה החללית האמריקאית אפולו התחברה לחללית סויוז רוסית. בשנת 1981 ארצות הברית שיגרה את מעבורת החלל קולומביה, החללית הרב־פעמית המאוישת הראשונה.
ב-2003 הפכה הרפובליקה העממית של סין למדינה השלישית בעולם שהצליחה לשגר אדם לחלל. היא שיגרה את החללית "שנג'ואו 5", ועליה הטייקונאוט יאנג ליוויי. הטיסה נערכה 21 שעות ונסתיימה בתום 14 הקפות של כדור הארץ. ב-12 באוקטובר 2005 שיגרה סין את החללית שנג'ואו 6 ועל סיפונה שני אסטרונאוטים, פיי ג'ונלונג (40) וניה היישן (41), ששהו בחלל כחמישה ימים. ב-29 בספטמבר 2011 שוגרה תחנת החלל הסינית הראשונה, טיאנגונג 1, וב-18 ביוני 2012 עגנה עליה החללית שנג'ואו 9.
השפעה בריאותית
בריאות נפשית
במהלך שהות אסטרונאוטים בחלל הם עלולים ללקות בהפרעות נפשיות (כמו פוסט טראומה, דיכאון, חרדה וכדומה), יותר מהאדם הממוצע, בנאס"א משקיעים מיליוני דולרים לטובת טיפולים פסיכולוגים לאסטרונאוטים ואסטרונאוטים לשעבר. נכון להיום אין דרך למנוע או לצמצם את הבעיות הנפשיות. בשל הפרעות נפשיות אלו יעילות העבודה נפגעת ולעיתים נאלצים לשלוח את האסטרונאוט חזרה לכדור הארץ, דבר העולה כסף רב.
משלחת רוסית לחלל בשנת 1976 הוחזרה לכדור הארץ לאחר שדיווח על ריח חריף גרם לחשש לדליפת נוזל, אך לאחר בדיקה מקיפה התברר שאין כל דליפה או תקלה טכנית, האסטרונאוטים הזו את הריח והביאו להוצאות רבות לשווא.
מערכות החושים
שמיעה - בתחנת חלל וחלליות ישנם רעשי מכונות ותו לא. לא יכולים להיות רעשים סביבתיים כי אין תווך שיכול להעביר את גלי הקול. אמנם ישנם חברי צוות אשר יכולים לדבר אחד עם השני אך הקול שלהם מפסיק לגרות את חוש השמיעה באותה המידה.
ראייה - בשל הגרביטציה האפסית שבחלל נוזלי הגוף מתפרסים בלחץ שווה, מצב השונה מהמצב בכדור הארץ בו הלחצים שונים. מסיבה זו הפנים של האסטרונאוטים מתנפחות ולוחצות על העיניים ופוגעות בראייה. בנוסף הנוף הסובב את האסטרונאוטים קבוע, דבר הפוגע בגירוי עיניהם. כמו כן בשל הקרינה הקוסמית האסטרונאוטים רואים הבזקים.
ריח - בשל הגרביטציה האפסית נוזלי הגוף עולים לפנים ומונעים מהסינוסים להתייבש מה שמקהה את חוש הריח. לתחנת החלל ריח קבוע המתואר כריח של אבק שרפה.
טעם - הפגיעה בחוש הריח פוגעת גם בחוש הטעם. האוכל של האסטרונאוטים תפל וישנם רק מאכלים מסוימים שמותר לאכול. האוכל מגיע מכדור הארץ רק אחת לכמה חודשים.
מגע - אין כמעט מגע פיזי משתנה. כמעט ואין מגע אנושי במשך כל במסע.
מערכת שיווי המשקל - בשל החוסר בכבידה חלה פגיעה בשיווי המשקל ובתנועת האסטרונאוטים.
מערכת פרופריוספציה (מערכת המגע העמוק) - כתוצאה מכוח המשיכה האפסי מופעלים כוחות מעטים על שרירי האסטרונאוטים ואין קלט של המערכת.
ראו גם
אדם וחלל - מונחים
רשימה של טיסות חלל מאוישות
חקר החלל
חקר הירח
המירוץ לחלל
חללית
סוכנות חלל
טכנולוגיית חלל
טיסות מאוישות למאדים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:המאה ה-20
קטגוריה:מדעי החלל
| 2024-09-27T11:41:31
|
חללית
|
שמאל|ממוזער|250px|חללית הסויוז, סויוז TMA-6, מביאה צוות לתחנת החלל הבין-לאומית
שמאל|ממוזער|250px|מעבורת החלל הייתה חללית ששימשה למשימות רבות, בניגוד לשאר החלליות המיועדות לשימוש חד־פעמי. בתמונה נראית מעבורת החלל דיסקברי בעת ההובלה אל כן השיגור במרכז החלל קנדי
שמאל|ממוזער|250px|טיל שיגור, כמו הפרוטון המוצג בתמונה, משמש לשיגור חלליות למסלול סביב כדור הארץ, ומשם לייעדיה השונים
חללית (מכונה גם: ספינת חלל) היא כלי המשוגר לחלל למשימות מחקר, תקשורת, צילום, מטאורולוגיה, ניווט ועוד. חלליות מאוישות נשלחות לזמן מוגבל בחלל שבסופו הן שבות אל כדור הארץ ונבנות כך שיתאימו לחדירה לאטמוספירה, ואילו חלליות שמיועדות לחקור את מערכת השמש החיצונית, כגון וויאג'ר 1, לא מיועדות לחזור.
חלליות שוגרו לחלל החל מהמחצית השנייה של המאה ה־20, שהראשונה בהן הייתה הלוויין הסובייטי ספוטניק 1 ששוגר ב־4 באוקטובר 1957. ב־12 באפריל 1961 שוגרה לראשונה חללית שנשאה אדם לחלל, ווסטוק 1 שנשאה את יורי גגארין. רוב החלליות נועדו לבצע משימה יחידה.
דוגמה לחלליות שנועדו לבצע מספר רב של משימות הייתה מעבורת חלל. ארצות הברית פיתחה צי של 5 מעבורות חלל שביצעו מאז 1981 למעלה מ־120 משימות. עם זאת, גישה זו ניטשה עקב עלותה הגבוהה, וב־2011 הסתיימה תוכנית מעבורת החלל. החללית אוריון צפויה להחליף את מעבורות החלל.
חללית משוגרת לרוב באמצעות משגר בעל מנוע רקטי. השיגור עצמו מתבצע מכן שיגור. בדרך כלל, המשגר מורכב ממספר שלבים כדי להקטין את מסתו ככל שהשיגור מתקדם, ולאפשר האצת הטיל למהירות הנדרשת ממנו. ברוב המקרים יש למשגר יש שלושה שלבים. השלבים שסיימו את פעולתם מנותקים מהמשגר ונופלים.
את המילה "חללית" הגה אורי אבנרי בשנת 1953 כאשר תרגם עבור עיתונו "העולם הזה" מאמר של ורנר פון בראון על המסע העתידי בחלל, שהיה אז עדיין בגדר מדע בדיוני.
היסטוריה
סיפורי וסרטי מדע בדיוני רבים מזכירים את החלליות ככלי התחבורה העיקרי בחלל. עד המחצית השנייה של המאה ה־20 האפשרות לשגר אדם אל החלל החיצון הייתה בגדר מדע בדיוני. במחצית השנייה של המאה ה־19, ספרו של ז'ול ורן "מהארץ לירח" נחשב בעת כתיבתו לנועז במיוחד. ייחודו של הספר הוא בשילוב הטכנולוגיה באמצעות תיאור מדויק של שיגור החללית באמצעות תותח ענק, זאת בניגוד לסיפורי הרפתקאות אחרים, שם הגיעו לירח בכוחן של ציפורים, או בדרכים שנותרו עלומות.
במחצית השנייה של המאה ה־20 החל המין האנושי לעשות את צעדיו הראשונים להגשמת החלום של כיבוש החלל. מדעני טילים וחלל כמו ציולקובסקי, גודרד ופון־בראון, שפעלו במחצית הראשונה של המאה ה־20, תכננו טילים ורקטות שסללו את הדרך לשיגור לחלל, המפורסם מביניהם: ה־V-2 של פון בראון.
החללית הראשונה ששוגרה לחלל הייתה ספוטניק 1 ששוגרה ב־4 באוקטובר 1957. החללית הראשונה שנשאה בעל חיים לחלל הייתה ספוטניק 2 ששוגרה ב־3 בנובמבר 1957 ובה הייתה כלבת החלל הסובייטית לייקה.
התוכנית לשיגורו של אדם לחלל התנהלה בשני מסלולים מקבילים: תוכנית החלל הרוסית ותוכנית החלל האמריקאית. המרוץ לשיגורו של אדם לחלל הסתיים, ב־12 באפריל 1961, בניצחונה של ברית המועצות, עם שיגורה של חללית ובה הקוסמונאוט יורי גגארין, שהיה לאדם הראשון בחלל. כיום, תאריך זה מצוין כיום חג ברוסיה ובמדינות נוספות. כעבור פחות מחודש, ב־5 במאי 1961, שיגרה ארצות הברית לחלל את האסטרונאוט הראשון שלה, אלן שפארד. סין הצטרפה למועדון המצומצם של המדינות המסוגלות לשגר חלליות מאוישות ב־15 באוקטובר 2003, עם שיגורו של יאנג ליוויי על גבי השנג'ואו 5.
ב־1981 נעשתה הטיסה הראשונה של מעבורת חלל, טיסה של מעבורת החלל קולומביה במשימה STS-1. עד 1991 פיתחה ארצות הברית צי של 5 מעבורות חלל שביצעו למעלה מ־120 משימות. הרוסים פיתחו מעבורת בשם "בוראן", אך זו עשתה שני סיבובים בלתי מאוישים סביב כדור הארץ בלבד. תוכנית החלל המאוישת של ארצות הברית התבססה על מעבורות החלל מאז המצאתן. לעומתה, ברית המועצות ובהמשך רוסיה ביססו את תוכנית החלל המאוישת על סויוז, חללית חד פעמית שבאמצעותה שוגרו יותר משימות חלל אנושיות מאשר כל חללית אחרת.
חללית מאוישת
תנאי חוסר המשקל בחלליות מאוישות, כגון תחנות חלל ומעבורות חלל, מחייבים פיקוח צמוד על תגובותיהם הגופניות והנפשיות של האסטרונאוטים, בעת הטיסה ואחריה. חלליות שמאפשרות לאנשים חיים להיות בהן מכילות מכשור רב הדואג לצורכיהם של החיים בהן, זה כולל מכשור השומר על לחץ אוויר תקין בחללית, ציוד השומר על טמפרטורה, בית שימוש, וציוד נוסף השומר על תנאים נוספים.
גשושית
גשושית היא חללית קטנה בלתי מאוישת המשוגרת לחלל כדי לחקור את הירח, כוכבי לכת וגופים אחרים במערכת השמש. הגשושית משדרת מידע, נתונים ואף תמונות לתחנה שמתפעלת אותה מפני הקרקע בכדור הארץ, זאת בניגוד לחלליות אחרות שאוספות ממצאים שניתן לתחקר רק לאחר שהחללית חוזרת לכדור הארץ ומשלימה את משימה. גשושיות פותחו בין היתר על ידי סוכנויות החלל של ארצות הברית, רוסיה וברית המועצות לשעבר, האיחוד האירופי, יפן, סין, ישראל והודו.
ראו גם
חללית לא-מאוישת
ספוטניק
תוכנית אפולו
תוכנית ווסטוק
תוכנית סויוז
מעבורת חלל
תוכנית שנג'ואו
תוכנית קונסטליישן
שיטות הנעה של חללית
רובר
סטארשיפ
קישורים חיצוניים
תמונת היום באסטרונומיה – חלליות
הערות שוליים
*
קטגוריה:האדם בחלל
| 2024-08-18T13:31:05
|
23 באפריל
|
23 באפריל הוא היום ה-113 בשנה (114 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני בשבוע ה-17. עד לסיום השנה נשארו עוד 252 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1516 – נחקק חוק טוהר הבירה הבווארי
1661 – צ'ארלס השני מלך אנגליה, מוכתר בכנסיית וסטמינסטר
1891 – במסגרת מלחמת האזרחים בצ'ילה, לראשונה טורפדו מטביע ספינה (את ה"בלאנקו אנקאלאדה")
1908 – נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט מקים בצו נשיאותי, את צבא המילואים של ארצות הברית (U.S. Army Reserve)
1920 – מועצת העם בטורקיה מוקיעה את השלטון של הסולטאן מוחמד השישי, ומכריזה על חוקה זמנית
1936 – הבריטים מפנים את המשפחות היהודיות בחברון בחשכת הליל
1941 – מלחמת העולם השנייה – המערכה בבלקן: יוון נכנעת לכוחות גרמניה הנאצית
1943 – מרדכי אנילביץ' שולח את מכתבו האחרון ליצחק (אנטק) צוקרמן
1945 – מלחמת העולם השנייה – הצבא האדום מגיע לפאתי ברלין
1962 – במסגרת תוכנית ריינג'ר האמריקאית, שיגור משימת ריינג'ר 4 לחקור ולהתנגש על הירח
1967 – החללית הסובייטית "סויוז 1", משוגרת לחלל ועליה הקוסמונאוט ולדימיר קומארוב, החללית מתרסקת יום לאחר מכן וקומורוב נהרג
1969 – סירחאן סירחאן נדון למוות באשמת רצח הסנאטור רוברט קנדי (גזר הדין הומר אחר כך למאסר עולם)
1982 – ראש עיריית קי וסט בפלורידה מכריז על הקמת רפובליקת קונק, עצמאות העיר מארצות הברית, פותח במלחמה כנגדה, נכנע ומבקש סיוע בינלאומי עקב כיבושה על ידי צבא ארצות הברית
1985 – חברת קוקה-קולה משנה את הנוסחה הסודית של המשקה הקל שלה ל-New Coke. (בעקבות תגובות שליליות של הציבור, כעבור שלושה חודשים חוזרים לנוסחה המקורית)
1990 – נמיביה מתקבלת כחברה ה-160 באו"ם
1994 – מתגלה עדות ניסיונית ראשונה לקיום הקווארק השישי – top quark
2003 – בבייג'ינג בירת סין, סוגרים את כל בתי הספר לשבועיים, עקב מגפת הסארס
2005 – הסרטון הראשון – אני בגן החיות, מועלה לאתר יוטיוב
נולדו
1720 – הגאון מווילנה, גדול דורו ומוביל ההתנגדות לחסידות (נפטר ב-1797)
1775 – ג'וזף טרנר, צייר אנגלי (נפטר ב-1851)
1791 – ג'יימס ביוקנן, נשיאה ה-15 של ארצות הברית (נפטר ב-1868)
1823 – אבדילמג'יט הראשון, סולטאן עות'מאני (נפטר ב-1861)
1857 – רוג'רו ליאונקוואלו, מלחין אופרות איטלקי (נפטר ב-1919)
1858 – מקס פלאנק, פיזיקאי גרמני, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-1947)
1861 – אדמונד אלנבי, איש צבא בריטי (נפטר ב-1936)
1867 – יוהאנס אנדראס גריב פיביגר, רופא ופתולוג דני, חתן פרס נובל לרפואה (נפטר ב־1928)
1891 – צבי יהודה הכהן קוק, רב יהודי ישראלי, מנהיגה הרוחני של הציונות הדתית (נפטר ב-1982)
1893 – אלן דאלס, איש מודיעין אמריקאי (נפטר ב-1969)
1902 – הלדור לכסנס, סופר איסלנדי, זוכה פרס נובל לספרות (נפטר ב-1998)
1907 – יצחק הירשברג, מורה ומתרגם ישראלי (נפטר ב-1978)
1923 – יעקב מנצ'ל, פרופסור לרפואה, יו"ר המועצה הלאומית לגריאטריה ומנכ"ל משרד הבריאות
1927 – אוסי רונה, חצוצרן, מנצח, מוביל הרכבים, מלחין ומפיק מוזיקלי פיני (נפטר ב-2020)
1928 – שירלי טמפל, שחקנית קולנוע ופוליטיקאית דיפלומטית (נפטרה ב-2014)
1929 – ג'ורג' סטיינר, מבקר ספרות יהודי אמריקאי, פובליציסט, פילוסוף, סופר ומחנך (נפטר ב-2020)
1936 – רוי אורביסון, זמר אמריקאי (נפטר ב-1988)
1940 – לופא קדוש, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער, ומאמן כדורגל (נפטר ב-2014)
1941 – מרדכי ארנון, רב, זמר ושחקן ישראלי (נפטר ב-2020)
1943 – מיכאל גיטלין, צייר, פסל ורשם ישראלי
1944 – דני בן ישראל, מוזיקאי ועיתונאי ישראלי בוגר להקת פיקוד צפון, מחלוצי הרוק הפסיכדלי בישראל (נפטר ב-2019)
1945 – מירית שם אור, פזמונאית וסופרת ישראלית
1946 – יגאל שילון, איש טלוויזיה וקולנוע ישראלי
1947 – דן מרידור, פוליטיקאי ישראלי, כיהן כשר בממשלת ישראל
1949 – ישראל ניסן רוזנבוים, האדמו"ר מקרעטשניף – קריית גת (נפטר ב-2019)
1954 – מייקל מור, במאי קולנוע וסופר אמריקאי
1955 – ג'ודי דייוויס, שחקנית קולנוע אוסטרלית
1959 – יהונתן סגל, שחקן, במאי קולנוע, במאי טלוויזיה ותסריטאי בקולנוע ובתיאטרון הישראלי
1961 – ג'ורג' לופז, שחקן, מדבב וקומיקאי אמריקאי
1964 – אביב כוכבי, הרמטכ"ל ה-22 של צה"ל
1968 – טימותי מקווי, טרוריסט אמריקאי (הוצא להורג ב-2001)
1972 – שחר אבן צור, זמר-יוצר ישראלי, המתופף של להקת מוניקה סקס
1972 – קארין אופיר, שחקנית, מדבבת, קריינית, בדרנית ומפיקה ישראלית
1974 – עודד רוזן, תסריטאי ותשבצאי ישראלי
1977 – ג'ון סינה, מתאבק בליגת ה-WWE וראפר אמריקאי
1983 – דניאלה האנטוחובה, טניסאית סלובקית
1984 – אלכסנדרה קוסטניוק, שחמטאית רוסית
1984 – ג'סי לי סופר, שחקן אמריקאי
1985 – טאיו קרוז, זמר בלוז אנגלי
1985 – טוני מרטין, רוכב אופני כביש גרמני
1987 – בועז מעודה, זמר ישראלי
1989 – ניקול ואידיסובה, טניסאית צ'כית
1990 – דב פאטל, שחקן קולנוע וטלוויזיה אנגלי
1995 – ג'יג'י חדיד, דוגמנית ושחקנית אמריקאית
1996 – אלכסנדר ולאסוב, רוכב אופני כביש רוסי
2018 – הנסיך לואי מוויילס, הרביעי בסדר הירושה לכתר הבריטי
נפטרו
303 – גאורגיוס הקדוש, קדוש נוצרי, נחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית (נולד בין 275 ל-281)
1014 – בריאן בורו, מלך אירלנד (נולד ב-940)
1016 – אתלרד השני, מלך אנגליה (נולד ב-968)
1124 – אלכסנדר הראשון, מלך סקוטלנד (נולד ב-1078 בערך)
1616 – מיגל דה סרוואנטס, סופר ספרדי, מחבר "דון קיחוטה" (נולד ב-1547)
1850 – ויליאם וורדסוורת', משורר אנגלי (נולד ב-1770)
1942 – אולגה בנאריו פרסטס, פעילה קומוניסטית גרמנית (נולדה ב-1908)
1963 – יצחק בן-צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל (נולד ב-1884)
1980 – אברהם ארנן, מייסדה ומפקדה הראשון של סיירת מטכ"ל (נולד ב-1930)
1986 – אוטו פרמינגר, במאי קולנוע יהודי-אמריקאי נודע בסרטי מסתורין בסגנון הפילם נואר (נולד ב-1906)
1998 – ג'יימס ארל ריי, רוצחו של מרטין לותר קינג (נולד ב-1928)
1984 – רד גרלנד, מגדולי פסנתרני הג'אז האמריקאים (נולד ב-1923)
1995 – דרורה חבקין, זמרת, מלחינה, פזמונאית ומעבדת מוזיקלית ישראלית (נולדה ב-1934)
2005 – ג'ון מילס, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי, זוכה פרס האוסקר (נולד ב-1908)
2006 – ויליאם פ. גוטליב, צלם עיתונות ובעל טור אמריקאי (נולד ב-1917)
2007 – בוריס ילצין, נשיא רוסיה לאחר פירוק ברית המועצות (נולד ב-1931)
2007 – אודי טופלברג, מלחין, כותב, גיטריסט וזמר ישראלי (נולד ב-1960)
2015 – בנימין הרשב, חוקר ספרות ישראלי (נולד ב-1928)
2019 – ז'אן, הדוכס הגדול של לוקסמבורג (נולד ב-1921)
2020 – ג'יימס בגס, המנהל השישי של סוכנות החלל הלאומית לאווירונאוטיקה וחלל של ארצות הברית (נולד ב-1926)
2020 – ביאנקה אשל גרשוני, אמנית וצורפת ישראלית (נולדה ב-1932)
2020 – אברהם ישעיהו הבר, מייסד ויו"ר עמותת "מתנת חיים" (נולד ב-1965)
2022 – אורין האץ', פוליטיקאי אמריקאי חבר המפלגה הרפובליקנית (נולד ב-1934)
2023 – יהודה פרדיס, סופר, משורר, מחנך, מגיש פינות ועורך ברדיו (נולד ב-1924)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הספר הבין-לאומי
22 באפריל – 24 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד כג
קטגוריה:אפריל
| 2024-07-31T13:28:32
|
יד ושם
|
שמאל|ממוזער|350px|מראה כללי של האתר מהאוויר: משמאל למעלה מרכז המבקרים, בתווך המוזיאון ההיסטורי שנחנך בשנת 2005, ולצידו משמאל היכל השמות, ובצידה הימני של התמונה אוהל יזכור וכיכר גטו ורשה
שמאל|ממוזער|250px|המוזיאון החדש לתולדות השואה
שמאל|ממוזער|250px|אוהל יזכור
ממוזער|שמאל|250px|אנדרטת הקרון ביד ושם
שמאל|ממוזער|250px|בקעת הקהילות
יָד וָשֵׁם (בשמו הרשמי המלא: יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה) הוא מוסד רשמי סטטוטורי להנצחת זכר השואה בישראל הממוקם מעל הר הזיכרון בירושלים, בחלקו המערבי של הר הרצל.
הקמת המוסד החלה כבר בסוף שנת 1945, וב-19 באוגוסט 1953 הוא הוכרז כמוסד רשמי של מדינת ישראל בחוק מיוחד של הכנסת השנייה – "חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי"ג–1953". בחוק זה נקבע כי יד ושם כפוף ל"חבר הממשלה שיוסמך על ידיה לבצע חוק זה (להלן – השר)", בלא לקבוע איזה משרד ממשלתי ממונה על יד ושם אך על תקנון יד ושם, התשכ"ט–1968, חתום שר החינוך זלמן ארן. שם המוסד, יד ושם, ניתן לו על פי הפסוק מהתנ"ך "וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם בְּבֵיתִ֤י וּבְחֽוֹמֹתַי֙ יָ֣ד וָשֵׁ֔ם".
יד ושם מופקד על תיעוד ההיסטוריה של עם ישראל לפני השואה ובמהלכה, הנצחת סיפור חייהם וזכרם של מיליוני הנספים, והנחלת מורשת השואה לדורות הבאים. לשם כך המוסד עוסק בהנצחה ותיעוד של מאורעות השואה, באיסוף חפצים ומסמכים, בגביית עדויות על השואה ופרסומן, באיסוף שמות הנספים בשואה והנצחתם, במחקר ובחינוך. כמו כן הוסמך יד ושם על-פי החוק המיוחד להעניק את התואר "חסיד אומות העולם" ללא-יהודים שפעלו להצלת יהודים במהלך השואה מידי הנאצים, תוך סיכון חייהם.
המוסד זכה פעמיים בפרס ישראל. בשנת תשל"ג זכה בפרס עבור מפעל ההוצאה לאור של פנקס הקהילות, ובשנת תשס"ג זכה בפרס על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
הרכב המוסד
יד ושם מורכב ממספר מוסדות נפרדים, שביחד מקיפים את כל נושא השואה. המוסד עוסק הן בהנצחת השואה והן במחקר אודותיה.
ארכיון וספרייה
ארכיון יד ושם החל לפעול כבר ב-1946. מנהלתו הראשונה הייתה שרה פרידלנדר. הארכיון מכיל את האוסף הגדול בעולם של מסמכים על השואה, כ-180 מיליון מסמכים. פעילותו כוללת איסוף ותיעוד של תצלומים, סרטי מקור, מסמכים, יומנים, זיכרונות ועדויות, הקשורים לשואה. הארכיון מאגד בתוכו עשרות אלפי עדויות של ניצולי השואה, כ-62 מיליון דפי תיעוד בארבעים שפות, הכוללים ניירות עבודה ומכתבים של פקידים נאצים ופקידים אחרים מכל מדינות אירופה, אוספי תעודות של ארגונים יהודיים, מסמכים אישיים של יהודים כגון דרכונים, מכתבים יומנים וזיכרונות. רשימות מסוגים שונים כגון רשימות החרמת רכוש, רשימות גירוש, רשימות נספים וניצולים ותיעוד משפטי מבתי משפט שדנו בענייניהם של פושעי מלחמה. כמו כן נאספו במקום יותר מ-268,000 תצלומים ועשרות סרטים.
החומר מקיף היבטים השונים של סיפור השואה. החומר נוגע בתקופה רחבה: עיקרו בשנות הרדיפה והמלחמה מתחילת שנות השלושים ועד 1945, אך הוא כולל חומר רב גם על חיי היהודים בשנים שלפני המלחמה וכן על גורלם של הניצולים לאחר המלחמה ועל השלכותיה של השואה עד היום.
בספריית יד ושם ישנם למעלה מ-167,000 ספרים ותדפיסי מאמרים ב-64 שפות, וכן למעלה מ-4,000 עיתונים וכתבי עת הממוינים על-פי כותר בכל השפות, והיא הספרייה בעלת האוסף הגדול מסוגו בעולם. הספרייה משמשת מאגר לכל החומר שראה אור בנושא השואה ובנושאים נלווים.
בינואר 1980 רכש המוזיאון תמורת 2,500 מארקים 389 תצלומים ממחנה ההשמדה אושוויץ. בתמונות רואים את יחידת ה-ס.ס. שעסקה בבנייה במחנה. לדברי אריך קולקה האלבום נחשב למסמך החשוב ביותר על מחנה ההשמדה אושוויץ.
האוספים מאוחסנים בבניין הארכיון שנחנך בשנת 2000. יד ושם ממשיך בגביית עדויות ובאיסוף תרומות חומר ארכיוני, שאת חלקן ניתן לראות באתר האינטרנט של המוסד.
ב-26 בינואר 2011 – יום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קרבנות השואה – נחנך ארכיון הנגיש באינטרנט, פרי שיתוף פעולה בין יד ושם לגוגל. המסמכים שברשות יד ושם נסרקו ועברו זיהוי טקסט באמצעות תוכנת OCR.
בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה
בית הספר להוראת השואה של יד ושם הוא מרכז לימודי הכולל 17 כיתות לימוד, אודיטוריום, אגף מולטימדיה, מחלקת הכשרת מורים, מרכזייה פדגוגית וסגל הוראה המונה למעלה מ-100 איש, אשר מפעיל קורסים והשתלמויות מקוונות בנושא השואה לקהל רב, בעיקר למורים, מפקחים, מדריכי פולין, נוער, סטודנטים, וקבוצות של צה"ל וכוחות הביטחון. בפעילותיו השונות של בית-הספר משתתפים מדי שנה למעלה מ-350,000 סטודנטים, בני נוער, חיילים ואלפי מחנכים מישראל ומרחבי העולם. הקורסים מועברים הן בבית הספר המרכזי והן בתוכניות מיוחדות במוסדות חינוך בישראל ומחוצה לה. בבית הספר אף יושבת יחידה צבאית האמונה על ימי העיון הצבאיים במקום. בנוסף, הוקמה ביד ושם רשת חברתית ללימוד השואה והוראתה בשם בין העתים. ליד ושם אתרים בשפות שונות, בהן גרמנית, רוסית, פרסית וערבית. ב-2013 השיק הארגון קמפיין פרסומי מקוון בשפה הערבית, במטרה לקדם את תוכני יד ושם. לקמפיין נחשפו 2.4 מיליון דוברי ערבית מרחבי העולם, והתעבורה לאתר יד ושם בערבית גדלה פי שלושה. בית הספר מעניק מדי שנה פרסים למפעלים חינוכיים בתחומים: תוכנית חינוכית, מפעל חיים חינוכי, עבודת גמר, וספר לילדים ולנוער. הפרסים ניתנים במטרה לעודד לומדים ומלמדים לעסוק בחקר השואה והוראתה.
לבית הספר הבין-לאומי להוראת השואה שלוחה בבית ווהלין בגבעתיים, שהוקמה ב-1975. מדי שנה משתתפים כ-40,000 איש בפעילויות חינוכיות בשלוחה.
המכון הבינלאומי לחקר השואה
מכון המחקר הבינלאומי הוקם ב-1993, ומטרתו היא מחקר היסטורי של השואה. המכון עוסק בתכנון וביצוע פרויקטים מחקריים ומחקרי תשתית, בארגון ימי עיון וכינוסים בינלאומיים, בייזום פרויקטים משותפים עם מכוני מחקר בעולם ומפרסם מחקרים, דברי כינוסים, תעודות ומונוגרפיות בנושא השואה, ואת כתב העת יד ושם קובץ מחקרים. משימה חשובה נוספת של המכון היא מתן תמיכה אקדמית וכספית לחוקרים ולסטודנטים העוסקים בנושא השואה.
המוזיאונים לתולדות השואה
250px|ממוזער|ביקורי ראשי מדינות זרות בישראל כולל ביקור ביד ושם. בתמונה: ביאטריקס, מלכת הולנד בביקור במוזיאון הישן ב-1995 עם היו"ר אבנר שלו
המוזיאון לתולדות השואה – מיום הקמתו פעל ביד ושם מוזיאון לתולדות השואה, אשר התבסס על תמונות ומיצגים שונים שהמחישו את ההיסטוריה של השואה מעליית הנאצים לשלטון, הגטאות, מחנות הריכוז, המרידות ועד לשחרור הניצולים האחרונים.
ב-15 במרץ 2005, לאחר תהליך בנייה שנמשך כ-10 שנים, נפתח המוזיאון החדש, בתכנונו של האדריכל משה ספדיה, אשר החליף למעשה את המוזיאון הישן. הוא בעל מבנה דמוי חץ באורך 180 מטר החודר להר מצדו האחד ויוצא מצדו האחר. אור היום נכנס מן הקודקוד העליון של המנסרה, דרך פס זכוכית באורך 200 מטרים החותך את רכס ההר. שטחו של המוזיאון החדש הוא כ-4,200 מטר מרובע, ורובו בנוי מתחת לפני הקרקע. המוזיאון מציג את סיפור השואה באופנים שונים בעזרת חפצים מקוריים, מסמכים, עדויות, סרטים, יומנים, מכתבים ויצירות אמנות גם יחד.
במוזיאון עשרה אולמות תצוגה, שבכל אחד מוצג פרק בתקופת השואה. בשונה מהמוזיאון הישן, המתבסס ברובו על תמונות כדי לנסות ולהמחיש את הזוועה, במוזיאון החדש ישנה תצוגת מולטימדיה, הכוללת עדויות של ניצולי השואה, כמו גם חפצים אישיים שנתרמו על ידי הניצולים, משפחותיהם, מוזאונים ואתרי הנצחה ברחבי העולם, אשר נותנים ממד אנושי-אישי של קורבנות השואה.
המוזיאון בנוי בצורת משולש שמדמה את הקירות ההולכים ונסגרים על היהודים באירופה. בין כל כניסה לאולמות התצוגה מפרידים מיצגים המונעים מעבר חופשי ומחייבים את המבקרים לבקר בכל אולמות התצוגה.
מוזיאון לאמנות השואה – אוסף האמנות של יד ושם הוא האוסף הגדול והמקיף ביותר בעולם בנושא השואה. יש בו כ-10,000 יצירות אמנות, רובן מתקופת השואה.
את פני המבקר במוזיאון לאמנות השואה מקבל קיר אלכסוני, ועליו מבחר יצירות מהאוסף שיצרו אמנים שונים. בחללים האחרים ערוכה התצוגה על פי נושאים ומתמקדת בדמות האדם ובנופים – נופי הגטו והמחנה, פנים וחוץ. לשני אמנים מוקדש במוזיאון מקום אישי: שרלוטה סלומון וקרל דויטש.
רוב העבודות נוצרו על פיסות נייר דקות ומתפוררות, ויש לטפל בהן. לפיכך התצוגה במוזיאון אינה תצוגה קבועה אלא מתחלפת, כדי שהחומרים שהוצגו תחילה באור יישמרו בחשכה.
מרכז הצפייה – מרכז ידע עולמי יחיד מסוגו אודות היצירה הקולנועית העוסקת בשואה. בזכות האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים של יד ושם המרכז אוסף, משמר ומקטלג יצירות קולנועיות על כל סוגיהן בנושא השואה. בקטלוג הסרטים של מרכז הצפייה ביד ושם קיימים 6,682 כותרים. המידע על כל אלה נגיש בקטלוג הסרטים המקוון באתר האינטרנט של יד ושם. על כל סרט ניתן למצוא מידע בעברית ובאנגלית במגוון תחומים: אמנותי, מסחרי, היסטורי וגאוגרפי. במרכז ניתן גם לצפות בעשרות אלפי עדויות מצולמות של ניצולים. העדויות מאורגנות בשני אוספים: אוסף עדויות יד ושם ואוסף הקרן להיסטוריה חזותית. אוסף עדויות יד ושם כולל כ-35,000 עדויות שנאספו החל משנת 1945. כ-12,000 מן העדויות האלו הן עדויות וידאו והן נגישות לצפייה במרכז הצפייה. כל האחרות נגישות לצפייה באולם הקריאה אשר בבניין הארכיון ביד ושם. אוסף הקרן להיסטוריה חזותית, מיסודו של סטיבן שפילברג באוניברסיטת דרום קליפורניה, כולל כ־52,000 עדויות וידאו של ניצולי השואה, יהודים, הומוסקסואלים, צוענים, עדי יהווה, עדויות של משחררי המחנות ועדים לשחרור, אנשים שהשתתפו במשפטים נגד פושעי מלחמה, או מצילים ומי שהושיטו עזרה.
איסוף שמות קורבנות השואה
ההיכל האחרון במוזיאון החדש הוא היכל השמות, בו מרוכזים שמותיהם של כל קורבנות השואה שהגיעו לידי המוזיאון, בדרך כלל בעקבות גביית עדות מניצולים. לפרויקט המיוחד של איסוף השמות קוראים "לכל איש יש שם". מאגר השמות זמין במקום וגם באינטרנט. לפרויקט ערך מוסף ככלי עזר לחקר הגנאלוגיה של משפחות הקורבנות. מרכז המבנה הוא אתר זיכרון המורכב מקונוס גדול, עליו פזורים מאות תצלומי פנים של קורבנות השואה הנראים לצופה מלמעלה, כשמלמטה נראה בור מים גדול, המשקף את הנמצא מעליו. בהיכל השמות שמורים כיום כ-2.7 מיליון דפי עד מקוריים בסביבה מוגנת של לחות וטמפרטורה מבוקרת. איסוף דפי העד החל באמצע שנת 1955. בתחילה הוא נתקל בקשיים אולם בהמשך שונו הטפסים ועד סוף 1956 נאספו 500,000 דפי עד שהכילו שמות של כ-750,000 נרצחים. מאגר השמות עלה לאינטרנט בשנת 2004 וכלל תיעוד על שלושה מיליון שמות של קרבנות. ב-2010 הודיע אבנר שלו יושב ראש יד ושם כי עד כה תועדו 4 מיליון שמות המהווים כשני שלישים מהנספים בשואה, כאשר כ-55% מהשמות מקורם בדפי עד והיתר מקורם במסמכים ארכיוניים ובמיזמי הנצחה שונים. ב-2014 הורחב מאגר השמות כדי להגדיל את הנגישות למידע רב השמור ביד ושם בנוגע ליהודים שנרדפו בתקופת השואה. נוספו פרטים אודות קורבנות שלא תועדו בעבר, ובכללם פרטים לגבי קורבנות שלא ניתן לקבוע בוודאות מה עלה בגורלם. נכון לינואר 2019, במאגר מוזכרים 4.8 מיליון יחידים שנרצחו בשואה.
אתרי זיכרון והנצחה
שמאל|ממוזער|250px| היכל השמות
שמאל|ממוזער|250px|אוהל יזכור
אוהל יזכור – מבנה זיכרון לששת המיליונים שנספו בשואה. מדובר במבנה מבטון הבנוי בצורה מופשטת, במרכזו דולקת תדיר אש זיכרון ועל קרקעיתו מוטבעים שמותיהם של 22 מחנות ההשמדה, גאיות הריגה ומחנות מעבר. ב-11 בינואר 1968 נקבר באוהל אפרם של יהודים שנשרפו בטרבלינקה. מדי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה מתקיים במקום טקס לכל איש יש שם, ובמסגרתו מוקראים שמות קורבנות השואה. באתר זה נוהגים לבקר אורחים רשמיים של מדינת ישראל ולהניח זרי פרחים לזכר הקורבנות.
יד לילד – אתר הנצחה וזיכרון לילדים שנספו בשואה. פנים המבנה הוא חלל חשוך שההולך בתוכו רואה חמישה נרות שמשתקפים במאות מראות שבורות שעל הקירות לזכרם של הילדים שנרצחו. שמות הילדים, גילם וארצות מולדתם מוקראים ברקע מפי קריינים.
בקעת הקהילות – אתר זיכרון לקהילות היהודיות באירופה שחרבו לאחר השואה. המדובר בקומפלקס שבנוי כמבוך מאבן ירושלמית בצורת מפת אירופה ומעליו נטועים ברושים. על האבן חרוטים שמותיהן של אלפי קהילות, קטנות כגדולות, מכל רחבי אירופה.
שדרת חסידי אומות העולם – שדרת עצים שניטעה לכבודם של חסידי אומות העולם אשר הוכרו על ידי ועדה ציבורית מיוחדת. תחת כל עץ ישנה לוחית המציינת את שם האישיות לכבודה הוא ניטע. השדרה נחנכה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 1962, ועד לשנת 1989 ניטעו בה קרוב ל-2,000 עצים, אחרים קיבלו את אות הכבוד בארצות מגוריהם. משלא היה עוד מקום לעצים, הוחלט להקים את גן חסידי אומות העולם, אתר הנצחה על הר הזיכרון בו יונצחו שמותיהם של חסידי אומות העולם. מתוך ידיעה שהיו מקרי הצלת היהודים שלעולם לא ייוודעו ויתועדו, הוקמה בשדרה בשנת 1987 אנדרטה לכבודו של חסיד אומות העולם האלמוני אותה פיסל שלמה זלינגר.
גן חסידי אומות העולם – ממוקם ליד בקעת הקהילות. על קירות הכבוד בגן חקוקים שמותיהם של חסידי אומות העולם, על פי מדינות, שהוכרו לאחר שלא נותר עוד מקום לעצים בשדרת חסידי אומות העולם. הגן נחנך ב-7 באוגוסט 1996.
אנדרטת גטו ורשה – אנדרטת מרד גטו ורשה ברחבת הטקסים המרכזית.
יד ללוחמים היהודים ולפרטיזנים – כמיליון וחצי יהודים לחמו במלחמת העולם השנייה במסגרת צבאות בעלות-הברית, בתור פרטיזנים, במחתרות ובגטאות. מאות אלפים מהם נפלו בקרב. ללוחמים אלה ולגבורתם מוקדשת אנדרטה זו, אותה יצר ברני פינק.
אנדרטת הקרון – קרון רכבת גרמני ששימש להובלת יהודים למחנות ההשמדה וניתן ליד ושם על ידי ממשלת פולין. האנדרטה נבנתה כזיכרון לשילוחים אל מחנות ההשמדה. על הקיר הסמוך לאנדרטה, חרוטה עדותו של אברהם קשפיצקי, שנמלט מטרבלינקה ונספה במרד גטו ורשה.
רחבת הטקסים (רחבת גטו ורשה) – הרחבה בה מתקיימים מדי שנה הטקסים ביום הזיכרון לשואה. המדובר ברחבה גדולה הנחתמת בקיר אבן אדום, כשבמרכזו אנדרטה לזכר הנספים בשואה (שהיא העתק של האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה הנמצאת בוורשה, מעשה ידי הפסל נתן רפפורט).
קמפוס מורשת – משכן אוספים להנצחת חפצי הניצולים במתחם שנבנה מול אוהל יזכור מתחת לקרקע ומאפשר להציגם לציבור. המשכן כולל גלריה להצגת פריטים, חללי אחסון לאוסף הפריטים ומעבדות שימור לפריטים שלא שרדו באופן מיטבי את המלחמה אך אפשר להצילם על ידי טיפול מתאים. טקס הנחת "אבן הפינה" לפרויקט, נערך ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 2019. המשכן נחנך ב-2024 והוא מכיל כ-227 מיליון עמודי תיעוד, 135 אלף עדויות שורדי שואה, כ-540 אלף תצלומים מתקופת השואה, 33 אלף חפצים וכ-14 אלף יצירות אמנות.
ביד ושם עוד מספר אנדרטאות וכיכרות להנצחת אירועים ואישים שונים בשואה ביניהם כיכר גטו ורשה, כיכר יאנוש קורצ'אק ובה אנדרטת יאנוש קורצ'אק ותלמידיו, גן חסידי אומות העולם, האנדרטה לזכר הנספים במחנות, מצפור הפרטיזנים שפיסל צדוק בן דוד, אנדרטת לה שמבון, תבליט השואה והגבורה, האמבולנס השוודי ועוד.
גלריה
היסטוריה
שמאל|ממוזער|250px|אנדרטת יאנוש קורצ'אק ותלמידיו
ממוזער| |250px|הכניסה למוזיאון החדש לתולדות השואה
באוגוסט 1942 התקיימו דיונים במוסדות היישוב ובקונגרס היהודי העולמי בשאלת הקמתו של מוסד זיכרון לאומי לשואה. הצעות שונות דנו בהקמת המוסד בעמק יזרעאל או בחיפה, ובו היכל זיכרון שבו ירוכזו שמות הנספים, ארכיון, מרכז כנסים ועוד.
בישיבת הוועד הפועל הציוני באוגוסט 1945 בלונדון, הוטל על הוועד הלאומי לדאוג להנצחת קורבנות השואה בארץ ישראל. הוקם ועד שכלל את ברוך צוקרמן, מרדכי שנהבי ושלמה זלמן שרגאי, שהחליט לקרוא למפעל ההנצחה "יד ושם", בהשראת דברי הנביא ישעיהו:
במאי 1946 הוגשה הצעה מפורטת על מפעל הזיכרון להנהלת הוועד הלאומי, וביוני תכנן לו שנהבי אולם מרכזי וסביבו אולמות משנה. באולם המרכזי יועדו להופיע שמות שישה מיליון החללים ותיאור האמצעים ששימשו להשמדתם. מדבריו:
ביוני 1947 נערך סיור עיתונאים בהר בין נווה אילן ומעלה החמישה שנרכש על ידי הקרן הקיימת לצורך מפעל יד ושם.
בעצם ימי מלחמת העצמאות, באפריל 1948, קיימה הנהלת יד ושם עצרות לציון חמש שנים למרד גטו ורשה, ובעיתונות פורסם ש"הוחל במפעל יד ושם להנצחת הגולה". במסגרת המפעל אספו גורמים שונים חפצים ומסמכים מהגולה והביאו אותם לישראל.
בשנת 1952 מונה בן-ציון דינור, חוקר תולדות עם ישראל, כשר החינוך, והחל לקדם את הצעת החוק להקמת רשות זיכרון ממלכתית לשואה. הוא ושנהבי ביקשו להקדים את מוסד ההנצחה לשואה שעמד לקום בפריז באותם ימים. כמו כן היה על דינור לשכנע את בן-גוריון וראשי הקק"ל שלשם הנצחת השואה, לא די בנטיעת יער לזכר הנספים ויער לזכר הלוחמים.
בשנת 1952 הציג דינור בכנסת את הצעת החוק להקמת רשות הזיכרון. הדיון על חוק יד ושם הצליח "לגול מעל לבו של הבית הזה [הכנסת] את האבן הכבדה שהעיקה עליו זה זמן רב, את ההרגשה המרה, שכאן, במרכז העצבים של האומה המתנערת לחיים חדשים, לא הוקדשה עד כה אפילו ישיבה אחת להתייחדות לשמה – ולא אגב דיון בנושא אחר – עם הזוועה הגדולה שפקדה את דורנו. למה נכחד? לעיתים כרסמה בנו שאלה מרה: יוצאי כל עיר ועיירה מוצאים להם ערב להתייחדות זאת אחת לשנה עם בני עירם שהוכרתו – וכאן, הכנסת, המוסד העליון של העם היהודי המאורגן, במקובץ, עוד לא מצאה ב-5 שנים אלו אפילו שעה פנויה אחת לאזכרת האסון לשמו", קונן בנימין מינץ (פאג"י). הוא הביע חשש "שמא הקדמנו כאן לשכוח."
באוגוסט 1953 קיבלה הכנסת את חוק יד ושם, שהונח על שולחנה במרץ 1953, והפך את מפעל יד ושם לרשות רשמית של מדינת ישראל. אחד מהוגי הרעיון יד ושם, מרדכי שנהבי, היה גם מנהלו הראשון של המוסד.
יושבי-ראש יד ושם
בן-ציון דינור, שר החינוך, היה יושב הראש הראשון של יד ושם. בשנת 1959 נכנס לתפקידו ד"ר אריה ליאון קובובי.
לאחר מותו של קובובי, בשנת 1966, הופרד תפקיד יושב ראש המועצה מתפקיד יושב ראש ההנהלה.
בשנת 1969 נתמנה גדעון האוזנר ליושב ראש המועצה. משנת 1988 כיהן בתפקיד ד"ר יוסף בורג ומעת פטירתו של בורג, בשנת 1999, כיהן בתפקיד פרופ' שבח וייס. בין השנים 2006–2008 כיהן בתפקיד השר לשעבר, יוסף לפיד, ומשנת 2008 מכהן בתפקיד מי שהיה הרב הראשי של תל אביב-יפו והרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו.
יושב ראש ההנהלה היה כתריאל כץ, אחריו ד"ר יצחק ארד, ומשנת 2010 עד 2020 כיהן בתפקיד אבנר שלו. שלו פרש מתפקידו בסוף שנת 2020, ומינואר 2021 שימש רונן פלוט כיושב ראש זמני. באוגוסט 2021 מונה דני דיין לתפקיד יושב ראש הנהלת יד ושם.
תאריכים בתולדות יד ושם
ממוזער|ספר השמות ביד ושם
אוגוסט 1942: מרדכי שנהבי מהשומר הצעיר הוגה את רעיון אתר הזיכרון.
אוגוסט 1945: הקמת המנהלה בלונדון, כאגף בסוכנות היהודית.
בחודש מאי 1946 החל לפעול "מפעל יד ושם" בדירת שני חדרים ברחוב המלך ג'ורג' 27 בירושלים.
יוני 1947: דיון בקונגרס העולמי למדעי היהדות באופני ההנצחה והתיעוד ביד ושם.
יולי 1948: כיבוש האזור עליו יוקם לימים יד ושם, בקרבות עשרת הימים על ידי פלוגת יהונתן.
1951: החלטת הכנסת על יום הזיכרון לשואה ולמרד הגטאות.
1953: הכנסת אישרה את חוק יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה. שר החינוך פרופ' בן-ציון דינור התמנה ליושב הראש הראשון של המוסד.
1954: החל איסוף שמות הנספים בדפי עד.
1957: הקמת הבניין הראשון ביד ושם: בניין המנהלה, הארכיון, הספרייה והמחקר, תוכנן על ידי האדריכל אל מנספלד.
1957: תחילת פרסומו של "שנתון יד ושם: קובץ מחקרים".
1958: תערוכת הקבע הראשונה הוצגה בבניין המינהלה של יד ושם. בתערוכה היו 163 פריטים, בעיקר מסמכים.
1959: חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
1959: תערוכת האמנות הראשונה הוצגה בבניין המינהלה של יד ושם, ובה שבעים ציורים.
1960: זהרה שץ עיצבה את מנורת יד ושם. הפסל זכה בפרס השני בתחרות לעיצוב סמל יד ושם וב-1985 הוכר כסמל יד ושם.
1961: חנוכת אוהל יזכור, אתר ההנצחה הראשון במתחם יד ושם. מעצב – אריה אלחנני. השערים – דוד פלומבו ובצלאל שץ. בשנת 1958 נקבע כי "במורד ההר ייבנה בית כנסת לזכר בתי הכנסיות שנחרבו בימי השואה", ועל ידו יוקם אוהל יזכור. "בקצה המשטח יעמוד מגדל, שלושים מטרים גובהו, שייראה מרחוק בירושלים ובסביבותיה." לבסוף הוקם רק אוהל יזכור.
1962: בעקבות משפט אייכמן נפתחה בבניין המינהלה של יד ושם תערוכה חדשה – "לאות ולעד: חורבן יהדות אירופה". המסמכים והתמונות שהוצגו בתערוכה סיפרו את סיפורו של העולם שנחרב בשואה ואת הדרך שבה נחרב.
1962: חנוכת שדרת חסידי אומות העולם, ותחילת פעולתה של הוועדה הציבורית לציון חסידי אומות העולם.
1962: הקמת מדור המוזיאון ביד ושם. בראשיתו כלל המוזיאון תצלומים וסרטים, יצירות אמנות וחפצים.
1964: הצבת "אוד מוצל" – הפסל בצורת עמוד עץ באודיטוריום. הפסל: משה הופמן, ניצול שואה.
1965: בניין המוזאון נפתח – בקומה הראשונה – אולם תצוגות עם תערוכה היסטורית ותערוכת אמנות. בקומה השנייה – היכל השמות.
1965: הוקמה מעבדה לשימור ולשיקום.
1967: הצבת הפסל "איוב" של נתן רפפורט.
1968: חנוכת היכל השמות.
1968: החלו כינוסי החוקרים הבינלאומיים ביד ושם.
1970: חנוכת "עמוד הגבורה". הפסל – בוקי שוורץ.
1970: הצבת "הזעקה האילמת" (תפילין במקום ראש). הפסלת – לאה מיכלסון.
1972: הוקמה מחלקת ההדרכה של יד ושם.
1972 או 1973: בבניין המוזאון הוקמה תערוכת קבע חדשה וגדולה יותר. התערוכה סיפרה את סיפור השואה בסדר כרונולוגי באמצעות תצלומים מוגדלים והסברים שהוצבו על גבי קירות שחורים.
1973: הקמת בית הספר להוראת השואה.
1973: מפעל פנקסי הקהילות זכה בפרס ישראל.
1976: הצבת העתק של אנדרטת רפפורט ("בדמיך חיי": "מורדי גטו ורשה", "דרכם האחרונה") בכיכר הטקסים. המקור הוצב בוורשה באפריל 1948, במלאת חמש שנים למרד גטו ורשה.
1977: חנוכת האולם החדש של היכל השמות, בבניין המוזיאון ההיסטורי.
1977: "שאת ושבר", של הפסל ננדור גליד.
שמאל|ממוזער|250px|"הזעקה האילמת", מאת לאה מיכלסון
שמאל|ממוזער|250px|"דכאו – שאת ושבר", מאת ננדור גליד, 1977
1978: חנוכת אנדרטת קורצ'ק.
1979: סמינר קיץ ראשון למורים ולמרצים מחו"ל כדי להכשירם ללמד את נושא השואה. היזמות הראשונות התרחבו למחלקה, ולימים – בית הספר המרכזי להוראת השואה.
1979: הצבת הפסל "אושוויץ" מאת הפסלת אלזה פולק ברחבת האודיטוריום.
1982: מוזאון האמנות, האודיטוריום וגן הפסלים נחנכו במעמד נשיא צרפת פרנסואה מיטרן. עד 1995 הוצגו במוזיאון 44 תערוכות אמנות.
1983: קבלת הסירה הדנית, והצגתה במתחם יד ושם.
1985: חנוכת "אנדרטת הגבורה" לכבוד החיילים, הפרטיזנים ולוחמי המחנות. פסל – ברני פינק (דרום אפריקה וקיבוץ יזרעאל).
1985: מנורת הזיכרון. פסלת – זהרה שץ.
1985–1986: "דיוקן יהודי". פסלת – רעיה רדליך.
1986: הוצאה לאור של קטלוג של יצירות נבחרות מאוסף האמנות של יד ושם.
1985–1989: "זה מה שנותר", פסל הנעליים העומד באודיטוריום. פסלת – אלזה פולק.
1987: חנוכת יד לילד, אתר ההנצחה למיליון וחצי הילדים שנספו בשואה.
1990: "מסע המוות מדכאו". פסל – הוברטוס פון פילגרים.
1990: המנורה הבוערת באודיטוריום. פסל – ננדור גליד.
1991: לזכר גטו לבוב (בגן הפסלים. רב פורש ידיו במדרון). פסלת – לואיזה שטרנשיין.
1992: נחנכה בקעת הקהילות – אתר ההנצחה לכחמשת אלפים קהילות ישראל שחרבו או נפגעו בשואה.
1993: החלה תוכנית הפיתוח "יד ושם 2001", ובה שישה מרכיבים, לרבות הקמת המכלול המוזאוני החדש.
1993: הוקם המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם.
1994: חנוכת אנדרטת הקרון. הקרון עצמו הגיע מפולין בשנת 1990, בעת מלחמת המפרץ.
1995: הוקם בית הספר המרכזי להוראת השואה.
1996: נחנך גן חסידי אומות העולם, ובו חרותים בלוחות שמות המצילים לפי מדינות.
1996: נערך הכינוס הבינלאומי הראשון להוראת השואה, בבית הספר המרכזי להוראת השואה.
1999: המאגר של שמות הנספים מוחשב.
1999: נחנך הבניין של בית הספר המרכזי להוראת השואה.
2000: נחנך בניין הארכיון והספרייה החדש, ובו מסדי מידע ממוחשבים.
2001: ראתה אור "האנציקלופדיה של הקהילות" (באנגלית).
2003: פורסם הכרך הראשון של לקסיקון חסידי אומות העולם.
2003: יד ושם זכה בפרס ישראל על מפעל חיים.
2005: חנוכת המוזיאון ההיסטורי החדש. האדריכל, משה ספדיה, הוא גם מעצב יד לילד, שנחנך בשנת 1987, ואנדרטת הקרון, שנחנכה בשנת 1994. המעצבת היא דורית הראל.
2007: יד ושם מקבל את פרס נסיך אסטוריאס להבנה הדדית.
2007: יו"ר יד ושם אבנר שלו מקבל את אות לגיון הכבוד הצרפתי מנשיא צרפת ניקולא סרקוזי, על תרומה לזיכרון השואה בעולם.
2010: נפתחת תחרות "מעצבים זיכרון", תחרות עיצוב כרזת הנצחה ממלכתית שנתית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה מטעם יד ושם.
2011: אבנר שלו קיבל את אות יקיר ירושלים. שלוש שנים אחר כך קיבל את עיטור הנשיא.
2012: נחנך האגף לסמינרים בין-לאומיים בבית הספר להוראת השואה.
2016: נחנך המרכז לחקר השואה בברית המועצות במכון הבין-לאומי לחקר השואה.
2023: נחנך ספר השמות ביד ושם.
ביקורים ממלכתיים ביד ושם
250px|ממוזער|שמאל|נשיא הודו פרנב מוקהרג'י יחד עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין בעת ביקורו ביד ושם, אוקטובר 2015
על פי החלטת ועדת שרים לענייני סמלים וטקסים, אשר קיבלה תוקף של החלטת ממשלה, בביקורו של ראש מדינה, ראש ממשלה או שר חוץ של מדינה זרה, יבקר האורח ביד ושם ויניח בו זר זיכרון. לגבי ראשי מדינה וראשי ממשלה נקבע שהביקור יתבצע ביום הראשון לביקורם. בהתאם, לאורך השנים ביקרו ביד ושם, כחלק מתוכנית ביקורים בישראל, נשיאים וראשי ממשלות שונים. ביקור ממלכתי בישראל כולל ברוב המקרים סיור במוזיאון יד ושם לתולדות השואה, ביקור בהיכל השמות והנחת זר באוהל יזכור.
בינואר 2020 יד ושם אירחו את הכנס המרכזי של פורום השואה העולמי החמישי, אליו הגיעו עשרות מנהיגים מרחבי העולם.
כנגד ביקורם של מנהיגים ממדינות זרות, שנטען השתתפו בביצוע פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, עלו טענות שביקורים אלו מבישים ויש למנעם. מנגד, טען משרד החוץ שביקורים אלו ראויים ומהווים שותפות ישראלית במאבק נגד פשעים נגד האנושות. השופט יוסף אלרון ציין באותו עניין כי "הקמתו של מוסד יד ושם נועדה לא רק 'להניח מצבת-עד' לשואת העם היהודי, אלא ביקשה להעביר בנוסף לקח חינוכי 'למען העתיד'", בין היתר באמצעות תיעוד ויזואלי אשר "ממחיש למבקר את הממדים העצומים של החורבן וההרס שזרעה האידאולוגיה הנאצית, ואת הזוועות שביצעו ידי אדם תחת משטר גזעני ופשיסטי".
ראשי מדינות וארגונים שביקרו ביד ושם
ראו גם
השואה – מונחים
הנצחת זכר השואה
לקריאה נוספת
בעז כהן, הדורות הבאים איככה ידעו: לידתו והתפתחותו של חקר השואה הישראלי, ירושלים: הוצאת יד ושם, 2010.
בלה גוטרמן, ונתתי להם יד ושם: 60 שנות הנצחה, תיעוד, מחקר וחינוך, ירושלים: יד ושם, 2013.
מולי ברוג, יד ושם - למי? - המאבק על דמותו של הר הזיכרון, סדרת "פרשנות ותרבות", הוצאת כרמל ואוניברסיטת בר-אילן, 2019.
קישורים חיצוניים
סרטון ההסבר של מוזיאון יד ושם, וסרטוני עדות באתר YouTube
מוזיאון יד ושם ב-ilMuseums.com
מיכאל יעקובסון: סיבוב באוהל יזכור ביד ושם, באתר 'חלון אחורי', 29 בפברואר 2024
הערות שוליים
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:זיכרון השואה בישראל
קטגוריה:ישראל: מוסדות להוראת תולדות השואה
קטגוריה:הר הרצל
קטגוריה:ירושלים: מבנים
קטגוריה:ירושלים: מוזיאונים
קטגוריה:ישראל: אתרי הנצחה
קטגוריה:זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
קטגוריה:ישראל: מוזיאונים לאמנות
קטגוריה:ישראל: מוזיאונים להנצחת השואה
קטגוריה:חקר השואה
קטגוריה:חקר האנטישמיות
קטגוריה:מבנים ואתרים שתכנן משה ספדיה
קטגוריה:זוכי פרס נסיך אסטוריאס להבנה הדדית
קטגוריה:השואה: ארכיונים
קטגוריה:משרד ההשכלה הגבוהה והמשלימה
קטגוריה:ישראל: תאגידים סטטוטוריים
קטגוריה:משרד החינוך
| 2024-10-18T22:14:43
|
16 באוקטובר
|
16 באוקטובר הוא היום ה-289 בשנה (290 בשנה מעוברת), בשבוע ה-42 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 76 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|200px|שלט הנצחה לזכר "היודנאקציון" ברומא (איסוף יהודי רומא לשם גירושם אל מחנה ההשמדה בבירקנאו), שנערך בגטו רומא
690 – וו דזה טיין נהיית לאישה היחידה למלוך בסין ולשאת בתואר קיסר סין
1384 – ידוויגה מוכתרת כמלכת פולין בזכות עצמה ולא כרעיית מלך
1555 – הבישופים של הכנסייה האנגליקנית יו לטימר וניקולס רידלי ("המרטירים מאוקספורד") מועלים על המוקד
1793 – המהפכה הצרפתית: מארי אנטואנט, אשת לואי השישה עשר מוצאת להורג בגיליוטינה
1943 – "היודנאקציון" ברומא (איסוף יהודי רומא לשם גירושם אל מחנה ההשמדה בירקנאו)
1945 – נוסד ארגון המזון והחקלאות של האו"ם
1946 – נאשמי משפטי נירנברג שנדונו למוות הוצאו להורג בתליה
1963 – קונראד אדנאואר מתפטר מתפקיד קנצלר גרמניה
1967 – 39 אנשים כולל ג'ואן באאז, נעצרים באוקלנד, קליפורניה, בגין חסימת הכניסה למרכז ההשראה הצבאי של העיר
1970 – אנואר סאדאת נבחר לנשיא מצרים
1978 – יוחנן פאולוס השני נבחר לאפיפיור
1986 – רון ארד, נווט קרב בחיל האוויר הישראלי, נופל בשבי ארגון "אמל" בלבנון לאחר שמופל מטוסו. גורלו לא נודע
2021 – הגשושית לוסי משוגרת על ידי נאס"א, במסגרת המשימה הראשונה לחקר אסטרואידים טרויאנים
2024 – הריגת יחיא סינוואר - כאשר כוח ישראלי בתל א-סולטאן, רפיח זיהה תנועה של שלושה מחבלים ירה לעברם והרגם; אחד מההרוגים זוהה כיחיא סינוואר
נולדו
ממוזער|255x255 פיקסלים|אוסקר ווילד
ממוזער|231x231 פיקסלים|דוד בן-גוריון
1351 – ג'אן גלאצו ויסקונטי, דוכס מילאנו (נפטר ב-1402)
1396 – ויליאם דה לה פול, בן אצולה אנגלי (הוצא להורג ב-1450)
1430 – ג'יימס השני, מלך סקוטלנד (נפטר ב-1460)
1754 – מורגן לואיס, גנרל אמריקני ומושל ניו יורק (נפטר ב-1844)
1854 – אוסקר ויילד, סופר ומחזאי אירי (נפטר ב-1900)
1886 – דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל (נפטר ב-1973)
1888 – יוג'ין או'ניל, סופר ומחזאי אמריקאי (נפטר ב-1953)
1890 – מייקל קולינס, מנהיג לאומי אירי (נרצח ב-1922)
1903 – המילטון לוסק, אנימטור ובמאי קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1968)
1918 – לואי אלתוסר, פילוסוף מרקסיסט צרפתי (נפטר ב-1990)
1923 – רות גלר, שחקנית, מורה למשחק ומוזיקאית ישראלית
1925 – אנג'לה לאנסברי, שחקנית וזמרת (נפטרה ב-2022)
1925 – דניאל ג'. אוונס, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2024)
1926 – אליס שלוי, אשת חינוך ישראלית, פעילה חברתית ומחלוצות הפמיניזם בישראל (נפטרה ב-2023)
1927 – גינטר גראס, סופר גרמני (נפטר ב-2015)
1928 – חנא אבו חנא, משורר, סופר, מחנך וחוקר פלסטיני ישראלי (נפטר ב-2022)
1930 – דן פגיס, משורר ומתרגם עברי וחוקר של שירת ימי הביניים היהודית (נפטר ב-1986)
1931 – מרים זוהר, שחקנית תיאטרון ישראלית
1933 – נעמי אונגר, סופרת ישראלית (נפטרה ב-2007)
1933 – אביגדור שחן, היסטוריון צבאי, מחנך, סופר וחוקר השואה ישראלי (נפטר ב-2023)
1936 – חיים שוהם, מרצה לספרות עברית וספרות משווה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בר-אילן (נפטר ב-1993)
1936 – פיטר בולס, שחקן אנגלי (נפטר ב-2022)
1939 – אמנסיו אמארו, כדורגלן ספרדי (נפטר ב-2023)
1939 – שמעון מזרחי, עורך דין ויושב ראש קבוצת הכדורסל "מכבי תל אביב"
1943 – שאול ורדי, לוחם בחיל השריון שקיבל את עיטור הגבורה עבור לחימתו בקרב על קלע ברמת הגולן במלחמת ששת הימים (נפטר ב-2021)
1944 – רוני בריזון, חבר הכנסת מטעם סיעת "שינוי" בכנסת ה-16
1946 – סוזאן סאמרס, שחקנית, סופרת, זמרת ואשת עסקים אמריקאית (נפטרה ב-2023)
1949 – צבי הנדל, חבר הכנסת, סגן שר מטעם מפלגת תקומה
1950 – איטו אבירם, סופר, עורך ועיתונאי ישראלי
1953 – אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון
1953 – פלקאו, כדורגלן, מאמן ופרשן כדורגל ברזילאי
1954 – מירי צחי, צלמת ישראלית (נפטרה ב-2020)
1954 – שוקי שטאובר, יועץ, עיתונאי ומרצה ישראלי
1958 – טים רובינס, שחקן ובמאי קולנוע אמריקני
1962 – מאנוט בול, כדורסלן סודני, ששיחק בליגת ה-NBA (נפטר ב-2010)
1962 – פלי, הבסיסט של להקת רד הוט צ'ילי פפרז
1964 – שרון הכהן-בר, שחקנית ישראלית
1966 – שטפן רויטר, כדורגלן גרמני
1969 – רוי הרגרוב, חצוצרן ג'אז ומוביל הרכב (נפטר ב-2018)
1970 – ליאור כפיר רפאל, תסריטאי, מפיק ובמאי ישראלי
1972 – אייל ברקאי, שדרן רדיו ישראלי, קריין פרסומות ותקליטן
1972 – מיכל אמין, שחיינית ישראלית
1973 – גילי ורנר, שחקן, בדרן וכוכב ילדים ישראלי
1977 – ג'ון מאייר קלייטון, מוזיקאי וגיטריסט אמריקאי
1980 – רמי דוידוף, מוזיקאי, זמר יוצר, תסריטאי ושחקן ישראלי
1981 – קתרינה סקורסון, שחקנית קנדית
1983 – לורין, זמרת שוודית
1985 – צ'ארלס ורדיס, כדורגלן גנאי ששיחק בעמדת הקשר האחורי (נפטר ב-2021)
1990 – סם בנט, רוכב אופני כביש אירי
2002 – מדיסון וולף, שחקנית קולנוע אמריקאית
נפטרו
ממוזער|253x253 פיקסלים|מארי אנטואנט מוצאת להורג
ממוזער|200x200 פיקסלים|נאשמי משפטי נירנברג שנדונו למוות הוצאו להורג בתליה
1451 – אמדאו השמיני, דוכס סבויה (נולד ב-1383)
1523 – לוקה סיניורלי, צייר איטלקי (נולד ב-1441)
1553 – לוקאס קראנאך האב, צייר ואמן תחריטי עץ והדפסים גרמני שפעל בתקופת הרנסאנס (נולד ב-1472)
1555 – ניקולס רידלי, בישוף לונדון והכומר האישי של הנרי השמיני, מלך אנגליה (נולד ב-1500)
1555 – יו לטימר, בישוף ווסטר והכומר האישי של אדוארד השישי, מלך אנגליה (נולד ב-1485)
1591 – גרגוריוס הארבעה עשר, אפיפיור (נולד ב-1535)
1750 – סילביוס לאופולד וייס, מלחין גרמני ונגן לאוטה. אחד המלחינים החשובים והמרכזיים ברפרטואר ללאוטה סולו (נולד ב-1687)
1793 – מארי אנטואנט, מלכת צרפת (נולדה ב-1755)
1810 – נחמן מברסלב, מייסד חסידות ברסלב (נולד ב-1772)
1946 – אלפרד יודל, גנרל קולונל של הוורמאכט (נולד ב-1890)
1946 – ארתור זייס-אינקווארט, פושע מלחמה נאצי, האחראי לפשעים רבים בפולין ובהולנד (נולד ב-1892)
1946 – ארנסט קלטנברונר, פושע מלחמה נאצי, מהאחראים העיקריים לשואה (נולד ב-1903)
1946 – אלפרד רוזנברג, אידאולוג נאצי ופושע מלחמה, מן האחראים לשואה (נולד ב-1893)
1946 – פריץ זאוקל, פושע מלחמה נאצי האחראי העיקרי לשיעבודם של מיליונים לעבודות כפייה (נולד ב-1894)
1946 – יוליוס שטרייכר, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה (נולד ב-1885)
1946 – יואכים פון ריבנטרופ, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה (נולד ב-1893)
1946 – האנס פרנק, פושע מלחמה נאצי, ממבצעי השמדת היהודים בשואה (נולד ב-1900)
1946 – וילהלם פריק, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה (נולד ב-1877)
1946 – וילהלם קייטל, איש צבא גרמני שנטל חלק בפשעי המלחמה של הוורמאכט (נולד ב-1882)
1954 – נחום זיו-אב, ניצב במשטרת ישראל ובכיר בארגון ההגנה (נולד ב-1908)
1966 – אליהו מרידור, מראשי האצ"ל, ממייסדי תנועת החרות וחבר הכנסת מטעמה (נולד ב-1914)
1973 – ג'ין קרופה, מתופף ג'אז (נולד ב-1909)
1981 – משה דיין, איש צבא ופוליטיקאי ישראלי (נולד ב-1915)
1992 – שירלי בות', שחקנית קולנוע אמריקאית זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ופרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר (נולדה ב-1898)
1994 – פולדי שצמן, מלחין ומנהל מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1922)
2002 – יחיאל קרל גוגנהיים, פרופסור לתזונה (נולד ב-1906)
2004 – בסאם זועמוט, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי ממוצא ערבי (נולד ב-1951)
2006 – אליהו זהבי, כתב קול ישראל ומעריב בסקנדינביה (נולד ב-1923)
2007 – דברה קר, שחקנית קולנוע בריטית (נולדה ב-1921)
2014 – ג'ון ספנסר-צ'רצ'יל, הדוכס האחד-עשר ממרלבורו (נולד ב-1926)
2018 – ציונה שמשי, אמנית ישראלית (נולדה ב-1939)
2018 – יעקב וינרוט, עורך דין חרדי-ישראלי (נולד ב-1947)
2019 – מורט מנדל, יזם, פילנתרופ ומיליארדר אמריקאי-יהודי (נולד ב-1921)
2019 – יחזקאל פלומין, חבר הכנסת מטעם הליכוד בשנים 1974–1981 (נולד ב-1935)
2020 – מיכאל נהוראי, חוקר בתחום מחשבת ישראל, פרופסור לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן (נולד ב-1931)
2020 – יצחק אילן, איש ביטחון ששירת בשב"כ בשנים 1982–2012 וכיהן בתפקידו האחרון כסגן ראש השב"כ (נולד ב-1956)
2021 – יונה אמיתי, רופא מומחה ברפואת ילדים, טוקסיקולוגיה, פרמקולוגיה קלינית ובריאות הציבור (נולד ב-1947)
2022 – בנג'מין סיווילטי, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1935)
2023 – מלאכי בית-אריה, משורר עברי, חוקר קדמוניות הספר, מומחה לפלאוגרפיה עברית וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (נולד ב-1937)
2023 – יהודה בדיחי, מלחין וזמר ישראלי (נולד ב-1941)
2024 – יחיא סינוואר, מנהיג ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה וראש הלשכה המדינית של חמאס (נולד ב-1962)
2024 – ליאם פיין, זמר בלהקת ואן דיירקשן (נולד ב-1993)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום המזון העולמי של האו"ם, מציין את יום היווסדו של ארגון המזון והחקלאות
15 באוקטובר – 17 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
י יו
קטגוריה:אוקטובר
| 2024-10-18T18:21:06
|
מלחמת טרויה
|
שמאל|ממוזער|300px|הצייר פרנס מטצ' (Franz Matsch) צייר בשנת 1892 את הניצחון של אכילס כשהוא גורר את גופת הקטור במלחמת טרויה
ממוזער|סצנה בסגנון הדמות השחורה המציגה קטע ממלחמת טרויה; נמצאה בוולקי ומתוארכת לסביבות שנת 510 לפנה"ס
מלחמת טרויה היא אחד המיתוסים העיקריים במיתולוגיה היוונית, המתאר מלחמה שהתרחשה על פי המשוער בשנים 1184–1193 לפנה"ס ובה התאחדו עמי יוון (האכאים) נגד העיר טרויה. המלחמה הסתיימה בניצחונם של האכאים ובחורבנה של העיר.
דמויות עיקריות במיתוס
טרויאנים ובני בריתם
פריאמוס - מלכה הזקן של טרויה.
הקובה - אשתו של פריאמוס
הקטור - יורשו של פריאמוס ולוחם בצבא טרויה.
פאריס - בנו של פריאמוס, חטף את הלנה.
הלנה - אשתו לשעבר של מנלאוס מלך ספרטה, חטיפתה בידי פאריס גרמה למלחמה.
קסנדרה - בתו של פריאמוס, בעלת מתת הנבואה. מתוארת כיפייפיה באופן יוצא דופן, וכן כזו שנבואתיה תהיינה נכונות והרסניות, אך איש לא יאמין להן.
איניאס - אציל טרויאני, ע"פ מיתוס הקים את רומא.
פנתסיליאה - מלכת האמזונות.
ממנון - מלך אתיופיה.
אכאים (יוונים)
אגממנון - מלך מיקנה, מפקד הצבא היווני.
מנלאוס - אחיו של אגממנון, מלך ספרטה ובעלה לשעבר של הלנה.
אודיסאוס - מלך איתקה, ערמומי ומצוין בתחבולות.
אכילס - מלך המירמידונים והלוחם היווני הגדול ביותר.
נסטור - נביא יווני.
איאס הגדול - בנו של טלאמון, הלוחם השני בחשיבותו אחרי אכילס.
איאס הקטן בן אוילאוס , מלך לוקריס . כינויו נועד להבדילו מאיאס הטלאמוני.
פאטרוקלוס - חבר ילדות ובן לוויה קרוב של אכילס בזמן המלחמה.
חריצת גורלה של טרויה
על-פי המיתוס, המלך ליאומדון, אביו של המלך פריאום, שלט בטרויה במשך 10 שנים. באותה עת, מנתה העיר 150 אלף איש וליאומדון שם לו למטרה להפוך את טרויה לעיר גדולה וחשובה. ליאומדון ביקש לתעל את העובדה שטרויה חלשה על מיצרי הדרדנל, ולהפוך אותה למרכז מסחרי ולהשית מכס על נתיבי המסחר באזור. באיזשהו שלב, בעקבות עונש שהושת על האל פוסידון, זה הופיע בפני המלך ליאומדון בדמות בן אדם והציג עצמו כ"בנאי", והציע לבנות לטרויה חומות עוצמתיות וגדולות, שיקיפו את כל תחומי העיר ולא ניתן יהיה לפרוץ אותן, אך זאת במחיר כלכלי כבד שעלה עד כדי 50% מעושרה של העיר. הבנאי הבטיח, ולמעשה ניבא, כי "החומות לעולם לא ייהרסו בידי כח עוין" (הסיפא של הנבואה עתידה לשחק תפקיד בנפילת החומה בסופו של דבר). הבנאי הדגיש לליאומדון את החשיבות של החומות, כאשר אמנם כעת העיר נהנית משלום ושגשוג, אך בעתיד העיר עלולה להיות בסכנה מפני כובש זר.
על-פי המסופר במיתוס, הבנייה הייתה מהירה במיוחד. נראה היה כי בכל יום קם לו מתחם חדש בחומה, ובתוך שנה הוקמה חומה אדירה בעוצמתה ובה שלושה שערים, כזו שבדרך כלל נדרשות עשרות שנים להשלימה. הבנאי הגיע לליאומדון, שהיה עסוק בסכסוך מול סוחר יווני, ונמנע אפילו מלגשת לבחון את החומות, והסתפק בהבטחת הבנאי כי אלה שפירות ו"עולם לא יהרסו על ידי כוח עוין". למרות שהחומות היו איתנות והושלמו במהרה, הסכום ששולם לבנאי חרג מהעיקרון לפיו חוזים יש לקיים, והיה נמוך משמעותית, וזאת על-בסיס תירוצים חשבונאיים שונים ודרישה לתשלומים נלווים מהבנאי. הבנאי נתן לליאומדון הזדמנות לתקן את המשגה שלו, אך ליאומדון, שהיה שנוא בעולם הקדום ונודע כמלך כילאי ובעל יד קפוצה תמידית, עמד על שלו. כתוצאה מכך, הבטיח פוסידון לנקום בעיר טרויה ולהבטיח את מפלתה.
בהמשך, עשה ליאומדון טעות דומה מול הגיבור הרקולס, אך בניגוד לפוסידון, זה הגיש את נקמתו בו במקום, ורצח את המלך, אשתו וילדיו, לבד מילד אחד, לימים המלך פיראום. בעקבות המאורע, פריאום בחר ללכת בדרך שונה מאביו, ובנה לעצמו מוניטין כמלך הוגן ונבון. פריאום תואר גם כירא שמים, והקים מקדשים לכל האלים והקריב להם קורבנות תדיר. בתקופת שלטונו, העיר שגשגה, ולפריאום היו 50 בנים ו-60 בנות.
יום אחד, אשתו הראשונה והאהובה של המלך פריאום החלה לקבל אותות מבשרי רעות בדמות ביעותי ליל חוזרים. המלכה מיאנה לגלות את תוכן הסיוט בתחילה, אך זה חזר ושב לילה אחר לילה. על-פי התפיסה המשתקפת במיתוס, משמעותם של ביעותי הליל הייתה שמדובר באות מבשר רעות מן האלים.
לאחר תקופה ובה נדדה שנת המלכה, מצא המלך לנכון לכנס את דיירי הארמון ולדרוש את גילוי תוכן הסיוט בצו מלכותי שדין הפרתו מיתה. הקובה ניאותה לגלות את תוכן הסיוט, והסבירה כי בחלומה היא יולדת בן. הסובבים חשו תחושת הקלה, שכן חשבו בטעות שהסיוט של המלכה נובע מעצם חווית הלידה, אלא שהמלכה הוסיפה כי הבן שנולד לה הופך בכל חלימה מחדש מתינוק בריא ללפיד בוער, ולא משנה עד כמה היא מתאמצת ללדת אותו, הלפיד אינו יוצא מגופה, ובסופו של דבר מעלה אותה באש ומכלה את גופה.
המלך זימן את אנשי הדת, ולאחר מספר ימים ובדיקת אותות באמצעות ציפורים, אלה היו תמימי דעים שמשמעות הסיוט היא שהמלכה עתידה ללדת בן זכר, שאם יותר לו להמשיך ולחיות, יביא לחורבנה של העיר. המלכה מיאנה לקבל את גזר הדין וביקשה לפקפק בדברי אנשי הדת, אך המלך הבין שהוא ניצב בבעיה.
בעייתו של המלך הייתה כפולה. מצד אחד, אלמלא יומת הילד, העיר תעלה בלהבות. מנגד, בניגוד לשאר המזרח הקדום, בטרויה המתת ילדים או הקרבתם נחשבה לחטא חמור כלפי האלים. בסופו של דבר, החלטתו הייתה לשלוח אדם אחר שמלאכתו ציד לחצות את גבול האזור המיושב אל שטחי המרעה בהם שוהים רק הרועים, להמיתו, ולהביא את ליבו כהוכחה לביצוע המשימה. לקראת ביצוע המעשה, הציד התחרט, ונמנע מלבצע את המעשה, ובמקום זה, השאיר את הילד בגפו, וזה אומץ על-ידי רועה צאן שעבר בסביבה. אביו המאמץ בחר לקרוא לילד "פאריס", וגידל אותו כרועה צאן באזור הר אידה, בלי שהשניים יודעים שפאריס הוא נסיך מן העיר טרויה.
לפי גרסאות אחרות, פאריס גודל תחילה על-ידי דובה או כוחות על טבעיים אחרים.
חתונתם של תטיס ופלאוס
זאוס התקין את חתונתם של פלאוס, מלך בן תמותה, ותטיס, נימפה. בחתונה נכחו בני אדם ואלים בערבוביה. החתונה נכפתה על תטיס, שלא רצתה בפלאוס כלל, ומחתה על כך. הסיבה לנישואים הכפויים היו שזאוס חשש מנבואה לפיה בנה של תטיס יהיה חזק יותר מאביו. ברקע הדברים, זאוס עצמו ירש את המלוכה באמצעות רצח אביו, שבתורו רצח את אביו וחוזר חלילה. ההנחה של זאוס הייתה שנישואין לבן תמותה תנטרל את האיום של בנה העתידי של תטיס כליל. מוטיבציה זו לא גולתה למשתתפים בחתונה.
הכתובים מתארים את החתונה ככזו שלקחה 10 ימים ברציפות, אך מדובר במספר טיפולוגי שנועד להמחיש את העובדה שהחתונה הייתה ארוכה מאוד. באיזשהו שלב, הגיעה אריס, "אלת" המריבות. אריס עצמה איננה "אלה" רגילה, אלא קשורה בכוחות קדומים שהסיפור מתאם כעוצמתיים יותר מהאלים. זו, בתורה, נתנה לפלאוס מתנה, תפוח ועליו מוטבעות המילים "ליפה מכולן".
פלאוס ניסה להתחמק מקבלת המתנה, וטען בפניה כי הוא "שמח שקיבלה את ההזמנה" (שלא נשלחה), וכי אין צורך במתנה, שכן נוכחותה היא המתנה האמיתית. זאוס הסביר לפלאוס כי כשאל נותן לאדם מתנה, על האדם לקבלה ואין לו ברירה. עם חשיפת המתנה, ביקש פלאוס מזאוס שיסביר לו את הכתוב. פלאוס לא הבין מדוע קיבל מתנה זו, אך זאוס הבהיר שעליו להעביר את התפוח ליפה מכולן, ככתוב בו.
פלאוס הבין מיד את הפוטנציאל הנפיץ של ה"מתנה", ובמהלך הנתפס כמימוש של תבונה פוליטית ניסה לתת אותה לכלתו, אלא שהאלות הרה, אתנה ואפרודיטה תבעו כל אחת מהן את הזכות לקבל את התפוח.
לפי גרסה אחרת, הגיעה למסיבה בהיחבא והטילה על שולחן תפוח עשוי זהב שהיה כתוב עליו "ליפה מכולן", במטרה להסית את האלות להתחיל ויכוח בנוגע למי הכי ראויה.
על-מנת להתמודד עם תביעותיהן הסותרות של האלות, ניסה פלאוס להעביר את הצרה לזאוס. זאוס בתורו, חשב תחילה לצאת מהסיבוך באמצעות מתן התפוח להרה, שאף שלא הייתה היפה מכולן, הייתה אשתו - ומתן התפוח יכול היה להסתיים בשלום. אלא שזאוס תיעב את הרה, נוכח חילוקי דעות שהיו ביניהם בשל פריצותו המינית של זאוס. למרות לבטיו, זאוס התכוון לתת את התפוח להרה ולסיים את הקונפליקט. ואולם אפרודיטה בחרה לפתות את זאוס על-מנת שזה ייתן לה את התפוח. הפיתוי כמעט שעבד, אלא שבתו של זאוס אתנה תבעה אף היא את התפוח, וזאוס מצא לנכון להעביר את ההכרעה לפאריס, נסיך מן העיר טרויה (שבאותה עת חי כרועה צאן באזור הר אידה).
משפט פאריס
פאריס, נסיך טרויה, אשר אז עוד חי בהר אידה, מונה לבחור את היפה מכולן. כל אחת משלוש האלות הגדולות שהוזכרו קודם, ניסתה לשחד מיד את פאריס שיבחר בה. הרה הבטיחה כוח פוליטי ושליטה בכל אסיה, אתנה הבטיחה מיומנות קרב, חוכמה ויכולות של הלוחמים הגדולים ביותר, ואפרודיטה הבטיחה לו את האישה היפה ביותר בעולם, הלנה, אשתו של מנלאוס מלך ספרטה. פאריס, לאחר זמן מחשבה לא ידוע, בחר בסופו של דבר לתת את תפוח הזהב לאפרודיטה.
כיוון שהלנה הייתה האישה היפה בעולם, היו לה מחזרים רבים. כדי לשמור על שלום ביניהם, אודיסאוס גרם להם להבטיח להגן על הנישואים של הלנה עם מי שהיא תתחתן בסופו של דבר. היא בחרה במנלאוס, וכאשר פאריס חטף אותה, כאשר הגיע בספינה שנבנתה בידי פרקלוס (בגרסה אחרת - הלנה התאהבה בפאריס ועזבה איתו מרצונה), כל יוון התקיפה את טרויה, וכך פרצה מלחמת טרויה.
המלחמה
האפוס המתאר את המלחמה הוא האיליאדה של הומרוס, אך סיפור הסוס הטרויאני כלל לא מופיע שם, אלא מוזכר כבדרך אגב בשיר השמיני של האודיסיאה של הומרוס (שורות 492–495), המספר את סיפור חזרתו של אודיסאוס, אחד מגיבורי המלחמה, לאיתקה.
סיפורי הקרב מתארים בעיקר את ניצחונותיהם והפסדיהם של מלכי יוון ללוחמי טרויה ובני בריתם, בין השאר דו-קרב בין הקטור נסיך טרויה לבין אכילס היווני, שמצליח להרוג את הקטור.
סיפור נוסף הקשור למיתוס של מלחמת טרויה הוא מות אכילס, עקב פגיעה בנקודת תורפתו היחידה, עקבו. מסיפור זה לקוח הביטוי עקב אכילס. גם סיפור זה אינו מופיע באיליאדה.
סרטים פופולריים אחדים הציגו את האפוס הקלאסי, וכן ב-1998 יצא הרומן ההיסטורי "שירתה של טרויה" מאת קולין מקאלוג, שמתוארת בו המלחמה.250px|ממוזער|שמאל|סרקופג שנמצא בטרסוס המתאר סצנות ממלחמת טרויה. אוסף המוזיאון הארכאולוגי של אדנה
העילה למלחמה הייתה חטיפתה של הלנה אשת מנלאוס מספרטה בידי פאריס, מבני מלך טרויה. על פי הסיפור, לאחר כ-10 שנות מצור הצליחו לבסוף כוחות הקואליציה היוונית לנצח את הטרויאנים, בזכות השימוש בתחבולה של החדרת לוחמים לתוך העיר בתוך פסל סוס ענק שהוגש לטרויה כמתנה. עשר שנות המלחמה לא התמקדו רק במצור על טרויה אלא בניתוק טרויה מבעלות בריתה באסיה הקטנה. מכיוון שבשדה הקרב לא הצליחו היוונים ובראשם אגממנון מלך מיקנה להשיג הכרעה החליטו לנקוט תחבולה פרי מוחו של אודיסאוס. צבאם התחבא ורק מעט לוחמים נותרו מוסתרים בסוס מעץ שהיה לכאורה מתנה לפיוס האלים. באישון לילה יצאו הלוחמים מן הסוס ופתחו את השערים לצבא הנכנס וטרויה נחרבה עד היסוד. תחבולה מעין זו קרויה מאז סוס טרויאני.
החפירות הארכאולוגיות בעקבות טרויה ותוצאותיהן
עד שנת 1870 נחשבה מלחמת טרויה לאגדה בלבד, אך בחפירות ארכאולוגיות שערך היינריך שלימן התגלו שרידי העיר החרבה.
שלימן החל את מפעלו בגבעת היסרליק, באסיה הקטנה, ליד מיצר הדרדנלים, אשר לפי המסורת היה המקום שבו שכנה טרויה. החפירות של שלימן אישרו את ההשערה, שהיה קיים במקום יישוב בתקופת הברונזה. אך נתברר, כי באתר זה התקיימו, בזה אחר זה, לא פחות מתשעה יישובים, אשר חלקם נהרסו על ידי רעידות אדמה, חלקם על ידי שרפה וחלקם אולי על ידי כיבוש.
בסך הכל, אפשר לומר שנמצאו שם שלבים מקבילים להתפתחות שהייתה ביוון באותה תקופה. על העיר עברו תהפוכות שונות, תקופות של פריחה ועושר רב, ותקופות של ירידה וצמצום. השכבה שזוהתה כמתאימה למלחמה המתוארת אצל הומרוס היא זאת המכונה Troy VIIa. שכבה זאת אינה מייצגת את העיר הגדולה ביותר שצמחה במקום, אף לא את היישוב האחרון שהיה שם. אך היא הייתה מבצר חזק, שנהרס בבירור על ידי שרפה בזמן מסוים סביב שנת 1200 לפנה"ס, דבר המקורב לתאריכים שנקבעו לעלילה המתוארת בשירת הומרוס. מצד אחר, שכבה אחרת של שרידי העיר אינה יכולה לבוא בחשבון לקשרים עם העולם האכאי-מיקני. גם ממצאי החפירות בטרויה וביוון של הרבע האחרונה במאה ה-20 - שאמנם עוררו תקוות כי נמצאו עדויות על מהימנות תיאורי הומרוס - התבדו. השרידים של טרויה הם עלובים בהשוואה לעיר המפוארת, אשר אליבא דהומרוס האכאים באו לכבוש.
הדעה המקובלת בימינו על רוב החוקרים היא, כי יש בדברי הומרוס הד למאורעות שקרו בסוף התקופה המיקנית, ממש ערב נפילתה של תרבות זו במשבר תקופת הברונזה המאוחרת. המסורת הועברה בעל פה, במשך תקופה ארוכה, שנמשכה יותר מ-400 שנה, ועל כן טבעי הדבר, שהיא השתנתה הרבה: נכנסו לתוכה פרטים מרובים מכל תקופות ההתהוות של היצירות, ואין אפשרות לקבוע אם פרט כלשהו שייך לתקופה המיקנית. מיעוטם של החוקרים גורסים, לעומת זאת, שהמסורת היא מעיקרה אגדה ושאין ללמוד ממנה דבר בעל משמעות היסטורית.
מלחמת טרויה בטקסטים חתיים
תעודות שנשתמרו מתקופת שלטונו של חתושיליש הראשון (1620-1650 לפני הספירה), מעידות על הקשר בין החתים לבין וילושה - איליון, היא טרויה של הומרוס, כבר במאה ה-17 לפנה"ס. בין חתושיליש לבין מלך וילושה, אלכשנדו (אלכסנדר, כשם בנו של פריאמוס) נחתם חוזה-ברית, ואלכשנדו התחייב לשמור אמונים למלך החתי. וילושה נשארה תחת חסותם של החתים, פרט לתקופות קצרות שבהן מרדה, עד לנפילת האימפריה החתית, במאה ה-12 לפני הספירה. פרופ' איתמר זינגר, חוקר תרבות החתים, כותב בספרו 'החתים ותרבותם': "רבים סוברים שהמסורת המשתקפת באיליאדה מושתתת על המציאות הקדומה שבה מערב אנטוליה בכלל, ואיליוס/טרויה בפרט, היו לזירת התמודדות בין החתים במזרח למיקנים (אחיאוה בתעודות החתיות) במערב. חיזוק להשערה זו ניתן למצוא בשמו של שליט טרויה, אלכשנדו, וגם בשמו של אחד מאלי העיר, אפליונה, שאינו אלא גרסה מוקדמת של שם האל היווני אפולו".
לקריאה נוספת
.
קישורים חיצוניים
אלי אשד, טרויה: אודיסאוס אבינו, הלנה היפה אימנו, באתר אימגו
ד"ר חווה קורזקובה, שירי מלחמת טרויה, הרצאה מצולמת
?Did the Trojan war actually happen - מאתר ה-BBC
הערות שוליים
*
טרויה
קטגוריה:מצורים
| 2024-07-27T20:07:51
|
גארי קספרוב
|
שמאל|ממוזער|250px
גארי קימוביץ' קספרוב (ברוסית: Гарри Кимович Каспаров; נולד ב־13 באפריל 1963) הוא שחמטאי רוסי ממוצא יהודי־ארמני בדרגת רב־אמן, אלוף העולם בשחמט משנת 1985 עד שנת 2000 (ועד 2005 באופן לא רשמי). קספרוב הוא אחד מגדולי השחמטאים בכל הזמנים. בשיאו הגיע למד כושר של 2851 (היחיד בהיסטוריה שהגיע למד כושר גבוה יותר הוא מגנוס קרלסן). הוא חבר בהיכל התהילה העולמי של השחמט .
בשנת 2005 הודיע קספרוב כי הוא פורש משחמט, מפני שלדבריו הוא רוצה לגרום להדחתו של "הרודן פוטין". בשנת 2017 חזר קספרוב לשחק שחמט באופן מקצועי בשחמט מהיר, בגביע סינקפילד.
השחמטאית יהודית פולגאר אמרה עליו:
קורות חיים
ילדותו ונעוריו
נולד בשם גארי ויינשטיין בבאקו, בירת אזרבייג'ן הסובייטית, לאב יהודי ולאם ארמנית. הוא התחיל ללמוד את משחק השחמט ברצינות לאחר שפתר בעיית שחמט שהוריו הציגו לו. כשהיה בן 12 נפטר אביו, ואמו שינתה את שם משפחתו מוויינשטיין לקספרוב. לפי גרסה אחרת, שינו השלטונות הסובייטים את שמו לקספרוב כי השם ויינשטיין "אינו רוסי די הצורך".
תחילת קריירת השחמט
קספרוב התחיל ללמוד שחמט בבית ספר לשחמט על שם מיכאל בוטביניק. הכישרון והפוטנציאל שלו התבררו כאשר ניצח בתחרות ברית המועצות לנוער בטביליסי (גאורגיה הסובייטית) ב-1976, כאשר זכה ב-7 נקודות מתוך 9. שנה לאחר מכן ניצח בטורניר נוסף, כשזכה ב-8.5 נקודות מתוך 9.
ב-1978, בן 14, השתתף קספרוב בתחרות לזכרו של סוקולסקי במינסק. אף על פי שהוזמן באופן חריג, זכה במקום הראשון וקיבל את התואר "אמן". קספרוב אמר יותר מפעם אחת, שהאירוע הזה היה נקודת המפנה בחייו, וזה מה שגרם לו לבחור בשחמט בתור קריירה.
קספרוב טיפס בדירוג פיד"ה ללא מעצורים. הוא השתתף בתחרות לרבי אמנים בבנייה לוקה, על אף שעדיין היה חסר דירוג רשמי של פיד"ה. הוא יצא מהתחרות עם דירוג התחלתי של 2595 נקודות, דבר שהבטיח את מקומו בין שחקני השחמט הגדולים בעולם.
בשנה העוקבת, 1980, הוא ניצח בתחרות לצעירים בדורטמונד, גרמניה, והשיג את התואר "אלוף שחמט לצעירים". עוד קודם לכן היה ברור שלקספרוב ישנה היכולת לשחק מול אלוף העולם, אנטולי קרפוב, שהיה בן טיפוחיה של פדרציית השחמט הרוסית. אך לפני כן הוא היה צריך לנצח בתחרות בין המתמודדים לתואר.
מתחרהו הראשון היה אלכסנדר בליאבסקי. קספרוב ניצח, למרות הציפיות. הפוליטיקה איימה על הקרב הבא של קספרוב, נגד ויקטור קורצ'נוי, שהיה אמור להתקיים בפסדינה, קליפורניה. קורצ'נוי ברח מברית המועצות בסוף שנות ה-70, והיה השחקן החזק ביותר מחוץ לברית המועצות. בגלל סיבוכים פוליטיים שונים, קספרוב לא יכול היה לשחק נגדו ונאלץ להיכנע. עם זאת, העניין נפתר בעזרת יושרו של קורצ'נוי, שאיפשר לקספרוב קרב חוזר בלונדון, בו קספרוב ניצח.
המועמד האחרון נגדו שיחק היה וסילי סמיסלוב, שניצח קודם לכן בקרב נגד רוברט היבנר הגרמני בשנייה האחרונה של השעון.
אליפות העולם בשחמט - ספטמבר 1984- פברואר 1985
{| class="wikitable" style="text-align:center"
|-
! !! דירוג!! 1 !! 2 !! 3 !! 4 !! 5 !! 6 !! 7 !! 8 !! 9 !! 10 !! 11 !! 12 !! 13 !! 14 !! 15 !! 16 !! 17 !! 18 !! 19 !! 20 !! 21 !! 22 !! 23 !! 24 !! 25 !! 26 !! 27 !! 28 !! 29 !! 30 !! 31 !! 32 !! 33 !! 34 !! 35 !! 36 !! 37 !! 38 !! 39 !! 40 !! 41 !! 42 !! 43 !! 44 !! 45 !! 46 !! 47 !! 48 !! colspan=2|ניצחונות!! Total
|-
| align=left | קרפוב || 2700
| ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || 1 ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| 1 || 1 ||style="background:black; color:white"| ½ || 1 ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ || style="background:black; color:white"| ½ || 1 ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ || style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || 0 ||style="background:black; color:white"| 0 || colspan=2 | 5 || 25
|-
| align=left | קספרוב || 2710
|style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || 0 ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ || style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ || style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ || style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || 1 ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ || style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ || style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| 1 || 1 || colspan=2 | 3 || 23
|}
הקרב על אליפות העולם נערך בשנת 1984 בין אנטולי קרפוב לגארי קספרוב. הקרב הציג תהפוכות רבות, וכמו כן כלל את הסיום השנוי ביותר במחלוקת בכל תולדות השחמט המודרני. קרפוב התחיל את התחרות בתנופה טובה, ומתוך 9 המשחקים הראשונים ניצח 4. לפי חוקי הקרב, מי שמגיע ראשון ל-6 ניצחונות זוכה בתחרות.
למרות ההתחלה הקשה, קספרוב לא נכנע, ולאחר הפסד נוסף במשחק 27, הוא הצליח לנצח לראשונה את קרפוב במשחק מספר 32.
בנקודת הזמן הזאת, קרפוב, שהיה מבוגר מקספרוב ב-12 שנים, היה קרוב לאפיסת כוחות. מספר משחקים לאחר מכן, קספרוב ניצח בשני משחקים נוספים, כך שהניקוד ביניהם הגיע ל-5:3 לטובת קרפוב. לאחר מכן הסתיים הקרב ללא הכרעה בהחלטה של קמפומנס - נשיא פיד"ה, והוכרז על קרב חדש מספר חודשים לאחר מכן (בשלב זה הדו-קרב נמשך כבר חמישה חודשים).
סיום התחרות היה נתון במחלוקת מסוימת. בלחץ הוועידה שהכריזה על התוצאה, קמפומנס נימק את החלטתו במצב הבריאותי של שני השחקנים, שהיו נתונים ללחץ רב. עם זאת, שניהם הודיעו שהם מעדיפים להמשיך בתחרות. קשה להאמין להודעתו של קרפוב, היות שאיבד כ-10 קילוגרמים ממשקלו, ואושפז מספר פעמים במהלך התחרות. קספרוב, שהיה במצב בריאותי מצוין, כעס מאוד על החלטתו של קמפומנס, ודרש לדעת מדוע הוא מפסיק את התחרות, אם שני השחקנים מוכנים להמשיך בה. ייתכן שקספרוב, שניצח בשני המשחקים האחרונים, חש כמו רוב הפרשנים שהמצב נוטה לטובתו, למרות הניקוד 5:3 לטובת קרפוב.
דן הייסמן דיווח בעליצות על הסיטואציה המבלבלת בצורה הבאה: "קספרוב היה בתהליך של הפסד הקרב לקרפוב, אך מצא כי הקרב הופסק על ידי פיד"ה. קספרוב אמר שהוא מנצח כי לקרפוב היו רק 2 נקודות יתרון. קרפוב ניסה למחות ממיטת חוליו בבית החולים, וטען שהוא מוכן להמשיך בקרב, אך הרופאים אסרו עליו להמשיך בתחרות".
ללא קשר לסיבות, הייתה זו התחרות היחידה לתואר אלוף עולם בשחמט שהופסקה ללא תוצאה. קספרוב הפך את קמפומנס לאויבו, והתוצאה הבלתי נמנעת, בסופו של דבר, הייתה פרישתו של קספרוב מהפדרציה לשחמט בשנת 1993.
אלוף עולם בשחמט
אליפות העולם בשחמט - 1985
+אליפות העולם בשחמט - 1985 Rating 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 Points קספרוב 2700 1 ½ ½ 0 0 ½ ½ ½ ½ ½ 1 ½ ½ ½ ½ 1 ½ ½ 1 ½ ½ 0 ½ 1 13 קרפוב 2720 0 ½ ½ 1 1 ½ ½ ½ ½ ½ 0 ½ ½ ½ ½ 0 ½ ½ 0 ½ ½ 1 ½ 0 11
הקרב השני בין קרפוב לקספרוב נערך בשנת 1985. לפי חוקי התחרות היו 24 משחקים, והראשון שמגיע ל-12.5 נקודות מוכרז כמנצח, ובמקרה של תיקו 12:12 התואר נשאר אצל קרפוב. למרות ההתחלה השקולה, קספרוב הצליח להבטיח את התואר לעצמו בעזרת ההגנה הסיציליאנית וזכה בתואר בגיל 22. בכך הוא שבר את השיא של מיכאל טל, שניצח את מיכאל בוטביניק בגיל 23, בשנת 1960.
אליפות העולם בשחמט - 1986
+אליפות העולם בשחמט - 1986 Rating 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 Points קספרוב 2740 ½ ½ ½ 1 0 ½ ½ 1 ½ ½ ½ ½ ½ 1 ½ 1 0 0 0 ½ ½ 1 ½ ½ 12½ קרפוב 2705 ½ ½ ½ 0 1 ½ ½ 0 ½ ½ ½ ½ ½ 0 ½ 0 1 1 1 ½ ½ 0 ½ ½ 11½
אליפות העולם בשחמט - 1987
{| class="wikitable" style="text-align:center"
|+אליפות העולם בשחמט - 1987
|-
! !! Rating !! 1 !! 2 !! 3 !! 4 !! 5 !! 6 !! 7 !! 8 !! 9 !! 10 !! 11 !! 12 !! 13 !! 14 !! 15 !! 16 !! 17 !! 18 !! 19 !! 20 !! 21 !! 22 !! 23 !! 24 !! Points
|-
| align=left | קספרוב || 2740
| style="background:black; color:white"|½ || 0 ||style="background:black; color:white"|½ || 1 ||style="background:black; color:white"|0 || ½ ||style="background:black; color:white"|½ || 1 ||style="background:black; color:white"|½ || ½ ||style="background:black; color:white"|1 || ½ ||style="background:black; color:white"|½ || ½ ||style="background:black; color:white"|½ || 0 ||style="background:black; color:white"|½ || ½ ||style="background:black; color:white"|½ || ½ ||style="background:black; color:white"|½ || ½ ||style="background:black; color:white"|0 || 1 || 12
|-
| align=left | קרפוב || 2700
| ½ ||style="background:black; color:white"|1 || ½ || style="background:black; color:white"|0 || 1 || style="background:black; color:white"|½ || ½ ||style="background:black; color:white"|0 || ½ ||style="background:black; color:white"|½ || 0 ||style="background:black; color:white"|½ || ½ || style="background:black; color:white"|½ || ½ ||style="background:black; color:white"|1 || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ || style="background:black; color:white"|½ || ½ || style="background:black; color:white"|½ || 1 || style="background:black; color:white"|0 ||12
|}
אליפות העולם בשחמט - 1990
{| class="wikitable" style="text-align:center"
|+אליפות העולם בשחמט - 1990
|-
! !! Rating !! 1 !! 2 !! 3 !! 4 !! 5 !! 6 !! 7 !! 8 !! 9 !! 10 !! 11 !! 12 !! 13 !! 14 !! 15 !! 16 !! 17 !! 18 !! 19 !! 20 !! 21 !! 22 !! 23 !! 24 !! Total
|-
| align=left | קרפוב || 2730
| ½ ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || 1 ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| 0 || 1 ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || 1 ||style="background:black; color:white"| ½ || 11½
|-
| align=left | קספרוב || 2800
|style="background:black; color:white"| ½ || 1 ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½
|style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || 1 ||style="background:black; color:white"| 0 || 1 ||style="background:black; color:white"| ½ || 1 ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ || 12½
|}
קספרוב ביסס את מעמדו בראש סולם הדירוג בסדרת תחרויות, והגן בהצלחה על התואר 3 פעמים נגד יריבו אנטולי קרפוב.
עם התואר ביד, התחיל קספרוב, כמו בובי פישר לפניו, להיאבק בפיד"ה, אך הפעם מתוך פיד"ה. הוא הקים ארגון חדש שהיה אמור לייצג שחקני שחמט - GMA - GrandMaster's Association.
ב-1992 הוא זכה בתחרות העל בדורטמונד.
ב-1990,1992,1993,1994,1997,1999,2001,2002,2005 הוא זכה בתחרות העל לינארס. ב-1999,2000,2001 הוא זכה בתחרות על קורוס (ויק אן-זהה).
הפרישה מפיד"ה
העימות נמשך עד 1993, כאשר מתמודד חדש טען לכתר. קספרוב - אלוף העולם, והמתמודד - נייג'ל שורט, החליטו לערוך את התחרות מחוץ לשיפוט פיד"ה, תחת ארגון חדש שהקים קספרוב, בשם PCA (Professional Chess Association). היה זה הקרע הגדול בשרשרת אלופי העולם. הקרע הראשון היה בשנת 1975 כאשר פישר לא הגן על תוארו וקרפוב הוכרז כאלוף עולם.
קספרוב ושורט נאלצו לפרוש מפיד"ה ושיחקו בלונדון. קספרוב ניצח בהפרש ניכר. פיד"ה ערכה אליפות עולם משלה, בין יאן טימן וקרפוב, וכך נוצר מצב שיש שני אלופי עולם. אלוף העולם של פיד"ה - קרפוב, ואלוף העולם של PCA - קספרוב.
קספרוב הגן בהצלחה על תוארו נגד הכוכב ההודי העולה, וישוואנתן אנאנד, לפני ש-PCA התמוטטה בעקבות נסיגת הספונסרים.
קספרוב ניסה לארגן תחרות נוספת על התואר, תחת ארגון חדש - WCA. בתחרות השתתפו בין היתר ולדימיר קראמניק (שהיה תלמידו של קספרוב, לימים אלוף העולם לשנת 2002) ואלכסיי שירוב, שניצח בתחרות. למרות ארגון התחרות, התמוטט הארגון החדש, שוב בגלל נסיגת הספונסרים. נסיגת הספונסרים גרמה לקספרוב עגמת נפש, ולאחר פרק זמן קצר נוסדה אגודה חדשה בראשותו של ריימונד קיין - BrainGames.com. למרות ניצחונו של שירוב בסיבוב הגמר, הוא לא זכה לקרב מול קספרוב והשיחות עם וישוואנתן אנאנד הובילו למבוי סתום, כך שלמרות הפסדו של קראמניק הוא זכה להתחרות מול קספרוב.
ההפסד לקראמניק באליפות העולם - 2000
{| class="wikitable" style="text-align:center"
|+אליפות העולם - 2000
|-
! !! Rating !! 1 !! 2 !! 3 !! 4 !! 5 !! 6 !! 7 !! 8 !! 9 !! 10 !! 11 !! 12 !! 13 !! 14 !! 15 !! Total
|-
| align=left | קספרוב ||| 2849
| ½ ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| 0 || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ || 6½
|-
| align=left | קראמניק || 2772
|style="background:black; color:white"| ½ || 1 ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || 1
|style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || ½ ||style="background:black; color:white"| ½ || 8½
|}
התחרות נערכה בלונדון במחצית השנייה של שנת 2000. קראמניק, שהתכונן היטב, זכה בשני משחקים חשובים, תוך כדי שהוא מביס את קספרוב בהגנת גרונפלד, הגנה שבה קספרוב נחשב לבלתי מנוצח. קראמניק הצליח לזכות בתחרות, וקספרוב נשאר ללא תואר - בפעם הראשונה מזה 16 שנים.
בשנת 2001 הוכיח קספרוב שהוא עדיין אחד משחקני השחמט הטובים בתבל, בניצחונו בתחרות בויק אן זהה.
כחלק מ"הסכם פראג", שהגה יאסר סייראוון, שאמור היה לאחד בין שני התארים של אלופי העולם, היה אמור קספרוב לשחק נגד אלוף העולם של פיד"ה -רוסלן פונומריוב, בספטמבר 2003. למרות הכוונות הטובות, הקרב לא נערך, היות שפונומריוב נסוג בו. זאת, כי לפי תנאי התחרות, לא נשמר לו התואר במקרה של תוצאת תיקו.
ב-10 במאי 2005 הכריז קספרוב על פרישה מתחרויות עקב תחושה שאין לו יותר מה להשיג.
חזרה מפרישה
ב-6 ביולי 2017, 12 שנים לאחר הפרישה, חזר קספרוב באופן רשמי לשחק שחמט באופן מקצועי. התחרות הרשמית הראשונה השתתף קספרוב, הייתה גביע סינקפילד, שהחלה ב-14 באוגוסט 2017 והסתיימה ב-18 באוגוסט 2017. על קרן הפרסים בסך 150,000$ התחרה קספרוב ביריבו הוותיק, אלוף העולם לשעבר, וישוואנתן אנאנד וכן גם בשחמטאים המובילים בעולם פביאנו קרואנה, היקארו נקמורה, לבון ארוניאן, סגן אלוף העולם סרגיי קריאקין, יאן נפומניאשצ'י, לינייר דומינגס, דויד נבארה ולי קוואנג ליאם .
בתחרות סיים קספרוב במקום השמיני עם 16 נקודות.
משחק מופת
משחק של קספרוב (לבן), נגד טופאלוב (שחור), שהתקיים בתחרות קורו בוויק אן זי בשנת 1999, מראה את אחת הקומבינציות היפות ביותר של קספרוב. זו העמדה לפני המסע ה-24.
פעילותו הציבורית
בשנות האלפיים הפך קספרוב ברוסיה לדמות ציבורית ופוליטית. הוא בעל השקפות ליברליות, מתנגד בחריפות לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין ומאשים אותו ברודנות.
הוא עומד בראש הארגונים "הבחירה החופשית 2008", "רוסיה בעד דמוקרטיה" ו"חזית אזרחית מאוחדת".
באפריל 2007 נעצר במהלך הפגנה נגד השלטון הרוסי ושוחרר לאחר תשלום קנס. המשטר הרוסי מגביל את יכולתו של קספרוב לארגון מחאה וכך גם את גישתו לפרסום עמדותיו באמצעי התקשורת. באוגוסט 2012 נעצר במוסקבה כאשר הפגין למען חברות פוסי ריוט. בשנת 2013 הוא עזב את רוסיה ובשנת 2014 קיבל אזרחות קרואטית.
בעקבות פעילותו באופוזיציה פתח השלטון ברוסיה בהליכים משפטיים נגדו:
ב-20 במאי 2022 פורסם שמשרד המשפטים של רוסיה הכניס את גארי קספרוב לרשימה של "סוכנים זרים".https://www.bbc.com/russian/news-61530926
ב-6 במרץ 2024 פורסם שהשירות הפדרלי לפיקוח פיננסי של רוסיה הכניס את גארי קספרוב לרשימה רשמית של טרוריסטים ורדיקלים.https://www.interfax.ru/russia/949282
ב-24 באפריל 2024 פורסם שבית משפט ברוסיה עצר שלא בפניו את גארי קספרוב על הקמת "קהילת טרור".https://www.currenttime.tv/a/kasparov-gudkov-zaochniy-arest/32919233.html
ספריו
קספרוב כתב מספר ספרים על עולם השחמט. עוד בהיותו שחקן פעיל, כתב קספרוב ספרים על הווריאציה הקלאסית בקארו-קאן ועל ההגנה הסיציליאנית. כמו כן פרסם קספרוב בשנת 2000 ספר על "משחקו כנגד העולם" (משחק בו התחרה קספרוב כנגד "קהילת העולם" - אנשים מרחבי העולם הציעו מסעים, והמסע הנבחר שוחק באינטרנט מול קספרוב).
הפרויקט הגדול של קספרוב בכתיבת ספרים על עולם השחמט נקרא "על קודמיי הגדולים" - זוהי סדרת ספרים הסוקרת את תולדות אלופי השחמט שבאו לפני קספרוב. כמו כן בספרים נמצאים משחקים מפורסמים של אלופי עולם מנותחים על ידי קספרוב. סך הכל יצאו בסדרה חמישה ספרים בין השנים 2003–2006. החלק הראשון סוקר את ארבעת אלופי העולם הראשונים, החל מוילהלם שטייניץ ועד אלכסנדר אלכין. החלק השני מספר על אלופי העולם שבאו עד לתחילת שנות השישים, אז אלוף העולם היה מיכאל טל. הכרך השלישי עוסק בשנות השישים ובמשחקיהם של טיגראן פטרוסיאן ובוריס ספאסקי. החלק הרביעי הוא חלק שונה במהותו, מכיוון שהוא סוקר כמה משחקני השחמט המערביים החזקים שלא היו אלופי עולם. עם זאת, קיימת סקירה רחבה של אלוף העולם השמיני - בובי פישר. החלק החמישי והאחרון עוסק באלוף העולם אנטולי קרפוב ובמתחרו העיקרי לאליפות העולם - ויקטור קורצ'נוי. הספרים תורגמו לעברית.
בנוסף, כתב קספרוב ספר שנקרא "החיים כמשחק שחמט" המשווה בין תהליך קבלת ההחלטות שבין משחק שחמט לעולם העסקים במציאות. הספר מיועד הן לשחמטאים והן לאנשים שאינם מכירים את משחק השחמט.
בשנת 2015, כתב קספרוב ספר שנקרא "החורף מגיע, מדוע חייב לעצור את ולדימיר פוטין ואויבי העולם החופשי". הספר מתאר את הצד החסוי איך רוסיה הופכת לרודנות ואיך העולם החופשי משלם מחיר כבד בכך שהוא מאפשר לזאת להתרחש.
קספרוב נגד המחשב
קספרוב הוזמן, כגדול שחמטאי תבל, לשחק כנגד תוכנות שחמט. תוכנת כחול עמוק של IBM ניצחה את קספרוב ב-10 בפברואר 1996, אך בסופו של דבר קספרוב ניצח בדו-קרב בתוצאה 2–4.
"כחול עמוק" שודרגה משמעותית (ונקראה בצורה לא רשמית "כחול עמוק יותר") ושיחקה שוב כנגד קספרוב במאי 1997. "כחול עמוק יותר" ניצחה לאחר שישה משחקים בתוצאה 3.5-2.5, והפכה בכך לתכנת המחשב הראשונה שמנצחת אלוף עולם מכהן, בתחרות שכפופה לכללים הסטנדרטיים של מגבלות הזמן של אליפויות שחמט.
אחרי ההפסד, קספרוב אמר שהוא לפעמים ראה תבונה עמוקה ויצירתיות במהלכי המחשב, שאותם לא יכול להבין. הוא גם רמז שבני אדם אולי עזרו למחשב במהלך המערכה. הוא דרש גומלין, אבל IBM דחתה את הדרישה, והשביתה את המחשב. ב-2003, סרט תעודה שהופק וחקר את הטענות, נקרא "סוף המשחק: קספרוב והמכונה" (Game Over: Kasparov and the Machine).
טענות אלו של קספרוב נכונות חלקית. החוקים של ההתמודדות איפשרו למפתחים לשנות את התוכנה בין משחקים; אפשרות שהמפתחים ניצלו בחופשיות רבה. קוד התוכנה שונה בין המשחקים כדי להבין טוב יותר את סגנון המשחק של קספרוב, דבר שאיפשר למערכת להימנע מהנפילה למלכודת במשחק האחרון; אותה מלכודת שהבינה המלאכותית נפלה אליה פעמיים קודם.
קספרוב שיחק גם נגד דיפ ג'וניור הישראלית ופריץ הגרמנית. בדו-קרב בו שיחק נגד פריץ, בנובמבר 2003, הוא הגיע לתיקו של 2:2.
הפסדו של קספרוב למחשב של IBM "כחול עמוק" סימן ב-1997, לדעת רבים, את תחילת העידן שבו גוברות תוכנות המחשב על האדם, גם בשחמט, על אף האינטואיטיביות הרבה שדורש המשחק.
התמודדויות
שנה מיקום המתמודד השני תוצאה1983 מוסקבה אלכסנדר בליאבסקי 6 מ-9ניצחון1983 לונדון ויקטור קורצ'נוי 7 מ-11ניצחון1984 וילנה וסילי סמיסלוב 8.5 מ-13 ניצחון1984 מוסקבה אנטולי קרפוב 23 מ-48 הדו-קרב הופסק במהלכו בעקבות החלטת נשיא פיד"ה, הוחלט לקיים דו-קרב חדש ב-19851985 בלגרד אולאף אנדרסן 4 מ-6 ניצחון1985 מוסקבה אנטולי קרפוב 13 מ-24 ניצחון, אלוף העולם1985 חילברסום יאן טימן 4 מ-6 ניצחון1985 בזל אנטוני מילס 12.5 מ-24 ניצחון1986 לנינגרד אנטולי קרפוב 8.5 מ-16 ניצחון1987 סביליה אנטולי קרפוב 12 מ-24 תיקו1988 קולון ולסטימיל הורט 2.5 מ-3 ניצחון1990 מורסיה לב פסחיס 5 מ-6 ניצחון1990 ליון אנטולי קרפוב 12.5 מ-24 ניצחון1993 לונדון נייג'ל שורט 12.5 מ-20 ניצחון, אלוף העולם לפי פש"א1995 ניו יורק וישוואנתן אנאנד 10.5 מ-18 ניצחון, המשך כהונת אלוף העולם לפי איגוד השחמטאים2000 לונדון ולדימיר קראמניק 6.5 מ-15 הפסד תואר אלוף העולם2001 מוסקבה ולדימיר קראמניק 2 מ-4 תיקו
משחקים מנותחים מאליפויות עולם
המשחק ה-3 מאליפות 1984, kingscrusher, באתר יוטיוב,
המשחק ה-6 מאליפות 1984, kingscrusher, באתר יוטיוב,
המשחק ה-7 מאליפות 1984, kingscrusher, באתר יוטיוב,
המשחק ה-9 מאליפות 1984, kingscrusher, באתר יוטיוב,
המשחק ה-27 מאליפות 1984, ChessNetwork, באתר יוטיוב,
המשחק ה-32 מאליפות 1984, kingscrusher, באתר יוטיוב,
המשחק ה-47 מאליפות 1984, kingscrusher, באתר יוטיוב,
המשחק ה-1 מאליפות 1985, kingscrusher, באתר יוטיוב,
המשחק ה-4 מאליפות 1985, kingscrusher, באתר יוטיוב,
המשחק ה-11 מאליפות 1985, ChessNetwork, באתר יוטיוב,
המשחק ה-11 מאליפות 1985, MatoJelic, באתר יוטיוב,
המשחק ה-16 מאליפות 1985, kingscrusher, באתר יוטיוב,
המשחק ה-19 מאליפות 1985, kingscrusher, באתר יוטיוב,
המשחק ה-22 מאליפות 1985, kingscrusher, באתר יוטיוב,
המשחק ה-24 מאליפות 1985, kingscrusher, באתר יוטיוב,
קישורים חיצוניים
תחבולות של גארי קספרוב, באתר wtharvey.com
גארי קספרוב נגד 40 שחקנים, הקלטת וידאו של משחק שנערך במסגרת אירועי פרס דן דוד 2010, מתוך ערוץ היוטיוב של שירותי הווידאו באוניברסיטת תל אביב
משחקים מוסברים (באנגלית)
1992
מיכאל טל מול גארי קספרוב, 1992, Mikhail Tal beats Kasparov in 17 Moves - 1 Month before his Death
הערות שוליים
קטגוריה:יהודים אלופי עולם בשחמט
קטגוריה:שחמטאים יהודים אזרים
קטגוריה:שחמטאים יהודים רוסים
קטגוריה:שחמטאים יהודים סובייטים
קטגוריה:רוסים ממוצא יהודי
קטגוריה:באקו: אישים
קטגוריה:מקבלי עיטור הדגל האדום של העמל
קטגוריה:פוליטיקאים יהודים רוסים
קטגוריה:פוליטיקאים יהודים אזרים
קטגוריה:מחברי ספרי שחמט יהודים
קטגוריה:עסקני שחמט
קטגוריה:רבי-אמנים רוסים
קטגוריה:רבי-אמנים יהודים
קטגוריה:אלופי ברית המועצות בשחמט
קטגוריה:עסקני ספורט רוסים
קטגוריה:עסקני ספורט יהודים
קטגוריה:יהודים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:רוסים שהופיעו ברשימת טיים 100
קטגוריה:אנשים שהוכרזו ברוסיה כ"סוכנים זרים"
קטגוריה:רוסים שנולדו ב-1963
| 2024-08-19T23:06:13
|
15 בנובמבר
|
15 בנובמבר הוא היום ה-319 בשנה, (320 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 46 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1315 – קרב מורגרטן. קונפדרציה שווייצרית ניצחה את האוסטרים ומבטיחה עצמאות לשווייץ
1533 – הקונקיסטאדור פרנסיסקו פיסארו נכנס לבירת האינקה, קוסקו
1864 – מייג'ור גנרל ויליאם שרמן מתחיל את הצעדה אל הים במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית
1889 – ברזיל הופכת לרפובליקה פדרלית ומתחילה בה תקופת "הרפובליקה הישנה"
1920 – חבר הלאומים מתכנס לראשונה בז'נבה
1939 – המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק מציג רטרוספקטיבה ליצירתו של פבלו פיקאסו
1940 – גטו ורשה נסגר מאחורי חומות ושערים – אין יוצא ואין בא
1941 – היינריך הימלר מורה לשלוח את כל ההומוסקסואלים בגרמניה למחנות ריכוז
1943 – השואה: היינריך הימלר מפקד האס אס מכריז כי מעמד הצוענים הוא כשל היהודים, והם יועברו למחנות ריכוז
1956 – שתי ספינות דיג מגויסות וטרפדת מחלצות בחשאי כמאה מיהודי פורט סעיד
1956 – עם הצבת כוח החירום של האו"ם החלה נסיגת צה"ל מחצי האי סיני
1966 – אדם בחלל: החללית ג'מיני 12 נוחתת באוקיינוס האטלנטי, עם האסטרונאוטים: באז אולדרין וג'יימס לוול
1969 – המלחמה הקרה: הצוללת הסובייטית K-19 מתנגשת עם הצוללת של ארצות הברית USS Gato
1971 – טכנולוגיה: חברת אינטל מתחילה לשווק את המיקרו מעבד הראשון 4004
1983 – הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין מכריזה על עצמאות כשהמדינה היחידה שהכירה בה היא טורקיה
1988 – יאסר ערפאת מכריז במועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר, על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית
1988 – מעבורת החלל בוראן הסובייטית משוגרת לחלל ומבצעת את מה שהיה לטיסה היחידה שלה לחלל
1990 – שיגור משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-38 למשימה בת חמישה ימים
2001 – מתחיל שיווקה של קונסולת האקס בוקס של מיקרוסופט
2002 – התקפת מחבלים על מאבטחים בגמר חזרת המתפללים ממערת המכפלה בחברון לביתם בקריית ארבע. שנים עשר לוחמים (חיילים שוטרי מג"ב וחברי כיתת הכוננות המקומית) נהרגו בקרב
2002 – סין: הו צ'נטאו מתמנה למזכיר המפלגה הקומוניסטית של סין
2003 – אל-קאעידה מפוצץ שתי מכוניות תופת ביום שבת ליד שני בתי כנסת באיסטנבול העיר המרכזית של טורקיה. בפיגוע נהרגו 27 בני אדם
2004 – החללית סמארט-1 של סוכנות החלל האירופית החלה להקיף את הירח
2008 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-126 לתחנת החלל הבינלאומית למשימה של כמעט 16 יום
2017 – הצוללת סן חואן הארגנטינית נעלמה באוקיינוס האטלנטי הדרומי. כעבור שנה נמצאו שרידיה על קרקעיתו
2021 – רוסיה מבצעת ניסוי של נשק נגד לוויינים משמידה את הלווין Cosmos 1408. כתוצאה מכך נוצרו למעלה מ-1500 חלקיקים של זבל חללי. הענן הנוצר עבר במסלול קרוב לתחנת החלל הבינלאומית, סיכן את בטיחות התחנה, וגרם לאסטרונאוטים להיכנס למרחב המוגן
2022 – אוכלוסיית העולם מונה לראשונה שמונה מיליארד אנשים
2022 – השבעת הכנסת העשרים וחמש
נולדו
ממוזער|207x207 פיקסלים|ויליאם הרשל
ממוזער|276x276 פיקסלים|ארווין רומל
1316 – ז'אן הראשון, מלך צרפת (נפטר ב-1316)
1397 – ה ניקולאוס החמישי (נפטר ב-1455)
1498 – לאונור מאוסטריה, בתו של פליפה הראשון, מלך קסטיליה (נפטרה ב-1558)
1708 – ויליאם פיט האב, מדינאי בריטי, ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1766 ל-1768 (נפטר ב-1778)
1738 – ויליאם הרשל, אסטרונום בריטי יליד גרמניה, התפרסם הודות לגילוי אורנוס (נפטר ב-1822)
1852 – תאופיק פאשא, מושל מצרים (נפטר ב-1892)
1891 – ארווין רומל, פילדמרשל גרמני ששמו נקשר בניסיון ההתנקשות בהיטלר (התאבד ב-1944)
1887 – ג'ורג'יה או'קיף, אמנית אמריקאית (נפטרה ב-1986)
1895 – ישראל בר-יהודה, פעיל ציוני, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל (נפטר ב-1965)
1899 – ארוין רבאו, פרופסור לגינקולוגיה, מהאבות של הגינקולוגיה בישראל (נפטר ב-1983)
1900 – איבון נווז'ן, חסידת אומות העולם ומצילת 4,000 ילדים מיהודי בלגיה (נפטרה ב-1987)
1907 – קלאוס שנק פון שטאופנברג, קצין הוורמאכט, דמות המפתח בקשר העשרים ביולי נגד המשטר הנאצי (הוצא להורג ב-1944)
1908 – ג'וזף מקארתי, סנטור אמריקני (נפטר ב-1957)
1915 – דייוויד סטירלינג, מייסד יחידת הקומנדו SAS (נפטר ב-1990)
1918 – עזריה אלון, בין מקימי החברה להגנת הטבע ושומר טבע מפורסם (נפטר ב-2014)
1922 – זאב לירון, קצין בדרגת אלוף-משנה בחיל האוויר, טייס קרב, הקים את היחידה לשיתוף פעולה (נפטר ב-2014)
1922 – פרנצ'סקו רוסי, במאי קולנוע איטלקי (נפטר ב-2015)
1922 – דוד פיינגולד, ביוכימאי אמריקאי, שגר שנים ספורות בישראל, במהלכן זכה בפרס ישראל למדעים מדויקים (נפטר ב-2019)
1925 – ג'ק אייזנר, ניצול השואה ומגדולי מנציחי השואה (נפטר ב-2003)
1928 – אהובה צדוק, זמרת ישראלית
1929 – אדוארד אסנר, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2021)
1930 – אולן ווקר, פוליטיקאית אמריקאית, מושלת יוטה (נפטרה ב-2015)
1930 – רוברט כהן, מתאגרף יהודי-צרפתי (נפטר ב-2022)
1931 – מוואי קיבאקי, פוליטיקאי קנייתי, כיהן כנשיא קניה (נפטר ב-2022)
1932 – ג'ורג' קוקרופט, סופר אמריקאי, שכתב תחת שם העט לוק ריינהרט (נפטר ב-2020)
1932 – פטולה קלארק, שחקנית וזמרת בריטית
1932 – חיים דרוקמן, רב, ח"כ וסגן שר מהמפד"ל וראש ישיבות בני עקיבא (נפטר ב-2022)
1937 – רות דורון, שחקנית וכותבת ישראלית (נפטרה ב-1995)
1939 – יפת קוטו, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי אפרו אמריקאי (נפטר ב-2021)
1942 – דניאל בארנבוים, פסנתרן ומנצח
1945 – פרדי טייפור, זמר, מלחין ושחקן טורקי
1945 – אנני-פריד לינגסטד, זמרת שוודית, חברה בלהקת הפופ לשעבר אבבא, זוכת אירוויזיון 1974 כחלק מלהקת אבבא כנציגת שוודיה
1947 – ביל ריצ'רדסון, פוליטיקאי, מחבר ודיפלומט אמריקאי (נפטר ב-2023)
1954 – אלכסנדר קוושנייבסקי, נשיא פולין בשנים 2005-1995
1955 – מאיר כהן, חבר הכנסת מטעם מפלגת יש עתיד, כיהן כראש עיריית דימונה וכשר הרווחה והשירותים החברתיים
1962 – גיורא אנטמן, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער
1965 – רוברט פצל, כדורגלן אוסטרי ששיחק בעמדת הבלם
1967 – דב גיל-הר, עיתונאי, מגיש טלוויזיה ושדרן רדיו ישראלי
1968 – חיים ולדר, סופר ילדים, נוער ומבוגרים חרדי־ישראלי, פובליציסט, מרצה ופעיל לרווחת הילד בחברה החרדית (נפטר ב-2021)
1970 – חיים אוסדון, שחקן וכוכב ילדים ישראלי
1974 – אלון דה לוקו, זמר רגאטון ישראלי
1974 – ערן זרחוביץ', קומיקאי, תסריטאי, שחקן טלוויזיה ושדרן רדיו ישראלי
1974 – צ'אד קרוגר, סולן להקת ניקלבק קנדה
1976 – ליטל שוורץ, שחקנית תיאטרון, מדבבת, קומיקאית, סטנדאפיסטית
1976 – פאולה רוזנברג, נטורופתית, תזונאית ומומחית לתזונה טבעית, צמחי מרפא, פרחי באך וארומתרפיה
1980 – דלילה חתואל, סייפת ישראלית
1991 – שיילין וודלי, שחקנית אמריקאית
1992 – ג'ודי לוקוקי, כדורגלן מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (נפטר ב-2022)
1993 – פאולו דיבאלה, כדורגלן ארגנטינאי
1999 – נוי דריהן, גולשת רוח ישראלית
נפטרו
ממוזער|173x173 פיקסלים|מתיתיהו
ממוזער|233x233 פיקסלים|יוהאנס קפלר
565 או 621 – מכוטוס, קדוש נוצרי (נולד ב-520)
1280 – אלברטוס מגנוס, נזיר וכומר גרמני דומיניקני (נולד ב-1193 או 1206)
1379 – אוטו החמישי, דוכס בוואריה (נולד ב-1328 או 1346)
1630 – יוהאנס קפלר, אסטרונום (נולד ב-1571)
1670 – יוחנן עמוס קומניוס, פילוסוף צ'כי, פדגוג ותאולוג (נולד ב-1592)
1868 – ג'יימס מאיר רוטשילד, בנקאי צרפתי ובן למשפחת רוטשילד (נולד ב-1792)
1917 – אמיל דורקהיים, סוציולוג (נולד ב-1858)
1917 – ג'ון פוסטר, דיפלומט אמריקני ומזכיר המדינה של ארצות הברית (נולד ב-1836)
1978 – מרגרט מיד, אנתרופולוגית אמריקאית (נולדה ב-1901)
1990 – גדעון האוזנר, פוליטיקאי ומשפטן ישראלי, התובע במשפט אייכמן (נולד ב-1915)
2002 – דרור וינברג, אלוף-משנה בצה"ל, הקצין הבכיר ביותר שנהרג באינתיפדה השנייה (נולד ב-1964)
2014 – נסים אליעד, חבר הכנסת בשנים 1968 עד 1977 מטעם סיעת הליברלים העצמאיים (נולד ב-1919)
2014 – יעקב כ"ץ, ראש ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית בכפר חב"ד (נולד ב-1931)
2014 – לסלי פיינברג, סופרת ופעילת זכויות להט"ב (נולדה ב-1949)
2017 – אברהם רייף, סוכן ביטוח ישראלי, מבכירי ענף הביטוח בישראל (נולד ב-1930)
2018 – ויליאם גולדמן, תסריטאי ("הנסיכה הקסומה") (נולד ב-1931)
2019 – הריסון דילארד, אצן אפרו-אמריקאי, אלוף אולימפי בעל 4 מדליות זהב (נולד ב-1923)
2020 – ריי קלמנס, כדורגלן אנגלי ששיחק בעמדת השוער (נולד ב-1948)
2021 – אהרון אספיס, מורה למתמטיקה ישראלי ומחבר ספרי לימוד מתמטיים (נולד ב-1934)
2023 – ישראל פרנצוס, חוקר ספרות חז"ל (נולד ב-1927)
חגים ואירועים החלים ביום זה
14 בנובמבר – 16 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
על הפיגוע באיסטנבול באתר וואלה
קישורים חיצוניים
כ יה
קטגוריה:נובמבר
| 2024-04-24T16:08:49
|
מוזיקה אימפרסיוניסטית
|
התנועה האימפרסיוניסטית במוזיקה היא תנועה במוזיקה של אירופה, בעיקר בצרפת, שהחלה בשלהי המאה ה-19 ונמשכה עד אמצע המאה ה-20. בדומה לקודמו באמנויות החזותיות, האימפרסיוניזם המוזיקלי התמקד בסוגסטיה ובאווירה יותר מאשר ברגשות, כמו במוזיקה תוכניתית, בהעברת סיפור. הופעת המוזיקה האימפרסיוניסטית הייתה ריאקציה להפרזות התקופה הרומנטית. בעוד שהתקופה הרומנטית התאפיינה בשימוש דרמטי בסולמות מז'וריים ומינוריים, המוזיקה האימפרסיוניסטית נוטה יותר לשימוש בדיסוננס ובסולמות שכיחים פחות, כמו סולם של טונים שלמים. בניגוד לצורות הגדולות, כמו סימפוניה או קונצ'רטו, שהיו חביבות על מלחיני התקופה הרומנטית, האימפרסיוניסטים נטו לצורות קצרות יותר, כמו נוקטורנים, ערבסקות ופרלודים.
בסיסה של המוזיקה האימפרסיוניסטית היה בצרפת, והדבר ניכר בהוראות הביצוע בתווים, הכתובות בצרפתית ולא באיטלקית, כנהוג. מקובל לראות במלחינים הצרפתים קלוד דביסי ומוריס ראוול את מייצגי האימפרסיוניזם במוזיקה, אבל המונח אימפרסיוניזם במוזיקה איננו מדויק כל כך כמו בציור. דביסי טען, שהשימוש הנעשה במונח אימפרסיוניזם בפי חסרי-דעת, בעיקר מבקרי אמנות, עלוב ובלתי מדויק מאין כמוהו ואיננו מגדיר את כוונתו הוא, ליצור משהו שונה.
מוזיקה אימפרסיוניסטית מתארת לא את המציאות הקיימת אלא את התרשמותו של המוזיקאי ממנה. היא מתרגמת נוף, אווירה, קטעי מראה, גוונים, אורות ושקיפות, כפי שנקלטו בחושי המלחין, לצלילים, קולות זמרה וכלי נגינה, כשם שהציירים האימפרסיוניסטים תרגמו את התרשמויותיהם לצבעים על גבי בדים.
דביסי הושפע רבות מסגנון השירה הסימבוליסטית בצרפת וכתב לאור עקרונותיה. שירים מאת סימבוליסטים כגון בודלר ומטרלינק היו בידי דביסי ליצירות מופת גדולות.
עוד מלחינים אימפרסיוניסטים חשובים, מלבד דביסי וראוול, היו קרול שימנובסקי הפולני, צ'ארלס גריפס האמריקאי, פול דיקא הצרפתי וראלף ווהן ויליאמס האנגלי.
השפעת האימפרסיוניזם ניכרת גם ביצירותיהם של מנואל דה פאיה ואיסק אלבניס הספרדים, פרדריק דיליוס האנגלי, אריק סאטי וקאמי סן-סנס הצרפתים ואוטורינו רספיגי האיטלקי.
וביצירות ג'אז כמו אלה של ביל אוונס.
הסוגה המוזיקלית הידועה בשם "אקזוטיקה" מזכירה מאוד אימפרסיוניזם.
ראו גם
מוזיקה בתקופה המודרנית
קישורים חיצוניים
Machlis, Joseph and Forney, Kristine. The Enjoyment of Music: Seventh Edition, W.W. Norton & Company, 1995,
A Bartleby Article
About Impressionism
הערות שוליים
קטגוריה:מוזיקה קלאסית
| 2022-07-24T08:08:36
|
רגשון
|
ממוזער|100px|שמאל|סמיילי כפי שמוצגים בצורה סמלית פשוטה ובצורה טקסטואלית (בתווי מחשב).
ממוזער|הרגשונים נכתבים כך שהם נטויים על צידם
רִגְשׁוֹן (על פי האקדמיה ללשון העברית: פרצוּפוֹן; בלועזית: אֵמוֹטִיקוֹן (Emoticon) ולעיתים סמיילי, כ"שם גנרי") הוא חלק משפת האינטרנט. הרגשון משמש להבעת רגשות בעת שיחה בכתב.
הרגשונים הם חלק בלתי נפרד מתרבות האינטרנט. מטרתם להביע רגשות, הבעות פנים ומסרים מופשטים (כגון הטון בו נאמר המשפט), שבשיחת פנים אל פנים מועברים באופן לא מילולי. הדבר נעשה על ידי הצגת פרצוף בעל הבעת הפנים הרצויה, המורכב מצירופים של תווי מחשב.
היסטוריה
בשנת 1912, בעידן מכונות הכתיבה, הציע הסופר אמברוז בירס את הסימן /__\!, לצורך סימול של בדיחות.
האזכור הראשון הידוע לרגשונים בעידן המחשוב מיוחס לסקוט פאלמן, פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון, ומתוארך לספטמבר 1982. ההצעה הועלתה לאחר שבדיחה על מעליות שפורסמה, פורשה כאזהרה בטיחותית.
דוגמאות לרגשונים נפוצים
סגנונות שונים של רגשונים
ממוזער|סגנונות שונים של רגשונים
ישנם מספר סגנונות לכתיבת רגשונים. למשל, קאומוג'י הוא סגנון יפני, הנכתב באופן אנכי ומאופיין בהדגשת העיניים.
ראו גם
אימוג'י
סלנג באינטרנט
סמיילי
צ'אט
אמנות ASCII - ציור תמונות על ידי תווי ASCII בלבד
קישורים חיצוניים
רשימת מפורטת של רגשונים באתר של סוזאן קמר (Suzanne Kemmer), פרופ' לבלשנות באוניברסיטת רייס
Smiley Lore :-), Scott E. Fahlman – סקוט פאלמן מספר על המצאת הרגשון
הערות שוליים
קטגוריה:תרבות אינטרנט
קטגוריה:תופעות אינטרנט
קטגוריה:עיצוב גרפי
| 2023-12-26T07:19:13
|
16 בנובמבר
|
16 בנובמבר הוא היום ה-320 בשנה בלוח הגרגוריאני (321 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 45 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1532 – ההרפתקן הספרדי פרנסיסקו פיסארו שובה את אטוואלפה, קיסר האינקה האחרון, וטובח את 6,000 חברי פמלייתו הלא-חמושים בקרב קחאמרקה
1776 – ארצות הברית מקבלת לראשונה הכרה דיפלומטית על ידי האי סנט אוסטטיוס הנמצא תחת שלטון הולנד
1849 – הוצאתו להורג של דוסטויבסקי מבוטלת ברגע האחרון
1907 – אוקלהומה היא המדינה ה-46 המצטרפת לארצות הברית
1909 – נוסדה DELAG – חברת התעופה הראשונה
1917 – ז'ורז' קלמנסו בן ה-76 מתמנה לראש ממשלת צרפת
1917 – כוחותיו של הגנרל אלנבי כבשו את יפו
1933 – ארצות הברית וברית המועצות מכוננות יחסים דיפלומטיים רשמיים ביניהן
1940 – מלחמת העולם השנייה: בתגובה להרס קובנטרי על ידי הלופטוואפה הגרמני, מפציץ חיל האוויר המלכותי את המבורג
1945 – המלחמה הקרה: ארצות הברית גייסה 88 מדענים גרמניים כדי לסייע בפיתוח טכנולוגיית טילים
1965 – תוכנית ונרה: ברית המועצות משגרת את הגשושית ונרה 3 לעבר כוכב-הלכת נוגה. זהו רכב החלל הראשון המגיע אל פני השטח של כוכב לכת זר
1972 – האספה הכללית של אונסק"ו מאשרת את התוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית
1973 – תוכנית סקיילאב: נאס"א משגרת את סקיילאב 4 ובה צוות של שלושה אסטרונאוטים מקייפ קנדי שבפלורידה למשימה בת 84 יום
1974 – שידור הודעת ארסיבו, מסר שנשלח לחלל באמצעות גל רדיו באפנון FM ממצפה ארסיבו בפוארטו ריקו. המסר נשלח לכיוון הצביר הכדורי M13 הנמצא במרחק של כ-25,000 שנות אור מכדור הארץ
1980 – הפילוסוף הצרפתי לואי אלתוסר רוצח בחניקה את אשתו, הלן ריטמן
1988 – בפקיסטן נערכות הבחירות הפתוחות הראשונות לאחר יותר מעשור. המועמדת הפופוליסטית בנזיר בהוטו נבחרת לראשות הממשלה
1989 – מהפכת הקטיפה: בצ'כוסלובקיה מתחילה הפיכה שקטה, כמעט ללא שפיכות-דמים, במהלכה מודחת הממשלה הקומוניסטית
1996 – אמא תרזה מקבלת אזרחות כבוד בארצות הברית
2009 – שיגור משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-129 אל תחנת החלל הבינלאומית. זוהי המשימה האחרונה ששימשה גם להעברת צוותים אל תחנת החלל הבינלאומית וממנה. החלפות הצוותים הבאות יבוצעו על ידי חלליות סויוז רוסיות עד לשנת 2020
2022 – במסגרת תוכנית ארטמיס של נאס"א, שיגור משימת ארטמיס 1, משימה לא מאוישת לבדיקת משגר הSLS והחללית אוריון
נולדו
ממוזער|227x227 פיקסלים|טיבריוס
ממוזער|246x246 פיקסלים|שיגרו מיאמוטו
42 לפנה"ס – טיבריוס, קיסר רומא (נפטר ב-37)
1436 – לאונרדו לורדאן, הדוכס ה-75 של ונציה (נפטר ב-1521)
1717 – ז'אן לה רון ד'אלמבר, מתמטיקאי ופיזיקאי צרפתי (נפטר ב-1783)
1766 – רודולף קרויצר, כנר צרפתי (נפטר ב-1831)
1891 – יוליוס לבר, פוליטיקאי גרמני שהשתייך ל-SPD והיה חלק מן ההתנגדות הגרמנית לנאציזם (הוצא להורג ב-1945)
1895 – פאול הינדמית, מלחין גרמני (נפטר ב-1963)
1914 – אדי צ'פמן, בריטי ששימש סוכן כפול במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1997)
1919 – נתן גרוס, במאי קולנוע ישראלי ממוצא פולני (נפטר ב-2005)
1922 – ז'וזה סאראמאגו, סופר פורטוגלי, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1998 (נפטר ב-2010)
1924 – חיים בר-לב, הרמטכ"ל השמיני, חבר הכנסת ושר (נפטר ב-1994)
1926 – משה חיים זקס, דוקטור לבוטניקה, אגרונום, ממקימי קיבוץ שעלבים וממייסדי המכון לחקר החקלאות על פי התורה
1929 – יעקב יהושע רוס, פילוסוף ישראלי וחוקר המחשבה הדתית והיהודית (נפטר ב-2021)
1932 – מניה הלוי, סופרת, שחקנית ומחזאית (נפטרה ב-2019)
1936 – אייזק ברגר, מרים משקולות יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2022)
1938 – רוברט נוזיק, פילוסוף יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2002)
1948 – אנדרו אבוט, סוציולוג אמריקאי
1949 – פולי רשף, שחקן ישראלי
1949 – יואב טוקר, עיתונאי ואיש תקשורת ישראלי
1951 – פולה ווגל, מחזאית יהודייה-אמריקאית
1952 – צביקה יעקבי, משורר עברי ומתרגם שירה (נפטר ב-2012)
1952 – שיגרו מיאמוטו, יוצר משחקי וידאו הנחשב ל"אבי המשחקים המודרניים"
1953 – צביקה צוק, ארכאולוג, גאוגרף ומדריך טיולים ישראלי
1955 – מאיר סויסה, בדרן ישראלי
1960 – נירית ירון, במאית ותסריטאית ישראלית
1961 – מייקל בנסון, נגן רוק וחבר להקת משינה
1961 – קורין הרמס, זמרת צרפתייה, זוכת אירוויזיון 1983 כנציגת לוקסמבורג
1963 – זהבית כהן, מנכ"ל קרן ההשקעות הפרטית אייפקס פרטנרס ישראל
1964 – דיאנה קרול, זמרת-יוצרת ופסנתרנית קנדית
1965 – אסתי זקהיים, שחקנית תיאטרון ישראלית
1965 – משה זונדר, כתב צבאי, סופר ותסריטאי
1967 – ליסה בונה, שחקנית אמריקאית-יהודייה
1974 – פול סקולס, כדורגלן אנגלי
1974 – גלעד שגב, זמר-יוצר ישראלי
1975 – אמיר דדון, זמר ויוצר ישראלי
1976 – עידו רוזנבלום, מנחה טלוויזיה ישראלי
1977 – מגי ג'ילנהול, שחקנית קולנוע אמריקאית
1978 – עדי עזרוני, שחקנית ישראלית
1982 – אמארה סטודמאייר, כדורסלן אמריקאי
1983 – בריטה שטפן, שחיינית גרמנית
1985 – סאנה מרין, ראש ממשלת פינלנד
1987 – איתן טיבי, כדורגלן ישראלי
1991 – מרקוס שלזינגר, שחיין ישראלי-אמריקאי
1993 – נלסון סמדו, כדורגלן פורטוגלי
1994 – שטפן קינג, רוכב אופני כביש ואופני מסלול שווייצרי
2005 – שרון שטיימן, שחיינית ישראלית
נפטרו
ממוזער|218x218 פיקסלים|אבן ערבי
ממוזער|213x213 פיקסלים|אליס לידל
1093 – מרגרט הקדושה, המלכה רעיה של סקוטלנד (נולדה ב-1045)
1240 – אבן ערבי, פילוסוף, מיסטיקן, איש דת וסופר מוסלמי (נולד ב-1165)
1272 – הנרי השלישי, מלך אנגליה (נולד ב-1207)
1580 – מריה מבאדן-שפונהיים, אשת אצולה גרמנית (נולדה ב-1507)
1797 – פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה (נולד ב-1744)
1831 – קרל פון קלאוזביץ, הוגה דעות ואיש צבא פרוסי (נולד ב-1780)
1885 – לואי ריאל, פוליטיקאי קנדי ומייסד פרובינציית מניטובה (נולד ב-1844)
1934 – אליס לידל, ההשראה לדמותה הספרותית של אליס שיצר לואיס קרול (נולדה ב-1852)
1937 – חנוך אטקין, רבה של לוגה ולנינגרד (נולד ב-1863)
1960 – קלארק גייבל, שחקן קולנוע אמריקאי שכיכב בסרט חלף עם הרוח (נולד ב-1901)
1973 – אלן ווטס, פילוסוף, סופר ומרצה בריטי (נולד ב-1915)
1977 – שלמה לביא, צלם עיתונות ישראלי (נולד ב-1925)
1979 – רחל ינאית בן-צבי, סופרת ומחנכת ישראלית (נולדה ב-1886)
1981 – ויליאם הולדן, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1918)
1984 – ליאונרד רוז, צ'לן אמריקאי (נולד ב-1928)
1989 – רחל הראל, חברת המחתרת ההולנדית שלחמה נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה (נולדה ב-1923)
2006 – מילטון פרידמן, כלכלן אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה (נולד ב-1912)
2013 – יחיאל קדישאי, מזכיר תנועת החרות בכנסת ומנהל לשכת מנחם בגין (נולד ב-1923)
2017 – יוסף זכריה, ניצב במשטרת ישראל ומפקד המשמר האזרחי (נולד ב-1945)
2020 – וליד אל-מועלם, דיפלומט סורי, שר החוץ של סוריה (נולד ב-1941)
2021 – מלכה האס, מחנכת ישראלית וחוקרת התפתחות הילד (נולדה ב-1920)
2021 – ישראל בר-כוכב, משורר ישראלי ומרצה (נולד ב-1950)
2022 – גרהארד רודקס, כדורגלן אוסטרי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1965)
2023 – ג'וני גרין, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1933)
2023 – א"ס בייאט, סופרת ומשוררת אנגלייה (נולדה ב-1936)
חגים ואירועים החלים ביום זה
15 בנובמבר – 17 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ יו
קטגוריה:נובמבר
| 2024-07-25T13:09:13
|
האקינג
|
שמאל|ממוזער|200px|כנס האקרים
במחשבים, האקינג (בעברית: פצחנות) הוא שימוש במערכות מחשב בדרכים יצירתיות כדי להשיג תוצאות טובות יותר מאלו שאליהן התכוון מתכנן המערכת המקורי. העוסק בהאקינג קרוי האקר אך בשיח היומיומי מבלבלים לעיתים בין פעילותו (החיובית) של ההאקר לזו (השלילית במהותה) של הקראקר.
ראשית ההאקינג בפריקינג, פעילות שמטרתה לגרום למערכת הטלפוניה האנלוגית לבצע פעולות שלא תוכננה לבצע, למשל שיחות חינם, בעיקר באמצעות שימוש בטונים המשדרים פקודות שגויות למערכת ומעוותים את תשדורות הטלפון. עם התגברות מהפכת התקשורת עלתה תפוצת התופעה עקב הקלות בהשגת מדריכי פריצה וגידול בכמות המערכות המאפשרות את תקיפתן. כיום מתייחס המונח האקינג להשגת גישה לאזורים חסומים של מערכות מחשוב, השגת מידע חסוי, שינויים בתפקוד מערכות ופריצת תוכנות.
תהליך ההאקינג כולל איסוף מידע יסודי על המערכת. האיסוף מתחיל במקורות הגלויים: תיעוד למשתמש קצה ותיעוד למתכנת. אם מדובר בהאקינג של מערכת בה קוד המקור זמין, ההאקינג כולל את קריאתו, לימודו וביצוע שינויים בו. במערכות שהקוד שלהן אינו זמין, ההאקינג עשוי לכלול הנדסה לאחור לשפת אסמבלי וקריאת קוד זה.
תרבות ההאקינג מבוססת על מעמד קהילתי המושג על ידי הצגת יכולת לבצע משימות או פריצות מסובכות. האקרים משיגים מעמד כזה באמצעות כתיבת תוכנה חופשית, בדיקה ותיקון של באגים בתוכנה חופשית והפצת מידע אודות פרצות אבטחה באתרים או תוכנות. לעומתם קראקרים כותבים ומפרסמים תוכנות המיועדות לאפשר למשתמשים בהם לשנות התנהגות של מערכות ועל ידי כך חדירה למערכת, פריצתה והיכולת לגרום לה נזקים שונים.
ראו גם
האקטיביזם
משחקי מלחמה
קישורים חיצוניים
hack this site - אתר המאפשר להאקרים להתנסות ולהתאמן בצורה חוקית ובטוחה.
פורטל מידע האקרים
DigitalWhisper - מגזין האקינג ישראלי
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
| 2023-02-12T18:00:50
|
האקר
|
250px|ממוזער|האקר אנונימי. אילוסטרציה של DALL-E.
האקר מחשבים (בעברית: פצחן) הוא כל אדם המתמחה במחשבים ומשתמש בכישורים הטכניים שלו כדי להתגבר על בעיה. המושג מזוהה ביומיום בעיקר כהאקר אבטחה, שמשתמש ביכולותיו במחשב כדי לפרוץ לתוך מערכת מידע ("כובע שחור").
הגדרה
משמעות המושג בהקשר של מחשבים השתנתה לאורך השנים, כיום הציבור והתקשורת משתמשים במושג האקר כהתייחסות למומחה בתחום פרצות מחשבים ופרצות רשתות מחשבים, בעיקר במובן השלילי.
במקור, המונח האק התייחס ליצירת רהיטים מעץ באמצעות גרזן, והושאל לשימוש במילה "האקר" כהתייחסות לאנשים המתמחים ביצירת פתרונות בתחום התכנות או האלקטרוניקה. אך כיום השימוש במילה "האק" מאפיין כל דבר שנחשב לעקיפת גבולות או הערמה והמבצע נחשב ל"האקר".
סיווגים
האקרים מהאסכולה הוותיקה (Old School Hackers)
בשנות ה-60 של המאה ה-20 החל להשתרש הכינוי "האקרים" לאנשים הנהנים מעיסוק בתוכנה ובמחשבים שחוקרים את המערכות ואת יכולת התכנות שלהם. כיום הם מזוהים גם עם הביטוי "old school hackers" (האקרים מאסכולה הוותיקה) או "האקרים של קוד" (code hackers). אנשים אלו בעיקר מבצעים "האקינג לקוד" - הם מפלסים את דרכם בקוד קיים ומבצעים בו שינויים, תיקונים ושיפורים. לינוקס לדוגמה, היא אחת מתוכנות רבות שנכתבו ומתוחזקות על ידי האקרים מסוג זה, בלי שיהיה לתוכנות או למתכנתים כל קשר לפריצות למחשבים.
אריק ס. ראימונד אשר חיבר את "הקתדרלה והבזאר", מדגיש במאמרו "איך להפוך להאקר" את התפיסה הזו: לטענתו, בניגוד לרושם המוטעה לחלוטין שנוצר על ידי התקשורת בארץ ובעולם, האקרים הם מומחים במחשבים וברשתות שנהנים מפתרון בעיות ומהתגברות על מגבלות. הוא משתמש במושג "קראקר" לאלו העוסקים בפריצה למחשבים ועל פי הגדרתו "האקרים בונים דברים, קראקרים הורסים אותם", אך השימוש שהוא עושה במילה "קראקר" נקלטה חלקית בלבד בציבור.
דוגמה להאקר מהאסכולה הוותיקה אפשר למצוא בתיאורים התקשורתיים של קן תומפסון ודניס ריצ'י היוצרים של מערכת ההפעלה יוניקס, ריצ'רד סטולמן מייסד פרויקט גנו, לינוס טורבאלדס אשר יצר את גרעין מערכת ההפעלה לינוקס, ורבים נוספים מאבות המחשוב המודרני והאינטרנט.
יש הרואים בהאקרים מהאסכולה הוותיקה "ההאקרים האמיתיים" - כאלו המשתמשים ביכולותיהם לבניית עולם התוכנה ולא רק לעיסוק באבטחה.
האקרים בתחום הרשתות
הכינוי "האקר" קיבל מהתקשורת העממית משמעות עיקרית של אדם העוסק בפריצה בסביבת רשתות, ומכאן השם העברי "פצחן" שנתנה האקדמיה ללשון העברית.
האקרים מסוגלים להשתלט על מחשבים מרחוק דרך הרשת, לפרוץ מערכות אבטחה של מחשבים, לשלוף מידע דרך הרשת ממערכות ממוחשבות, ולעיתים גם לגרום נזק (הפיך או בלתי הפיך) לתוכנות המחשב ולמכשירי רשת. במובן הזה דומה אומנות ההאקינג לכלי נשק - הנזק או התועלת שבה תלויים בידיים שמשתמשות בה. הטכניקות המשמשות האקרים נמצאות בשימוש גם בתוכנות כגון סוסים טרויאניים, וירוסים ותולעי מחשב, ואלו אף יכולים לשמש האקרים על תקן כלים אוטומטיים.
האקרים רבים מועסקים כיום בחברות אבטחה רבות בעולם ומתעלים את הידע שלהם ליצירת עולם וירטואלי בטוח יותר (Smith & Yurcik & Doss, 2001), אך ישנם גם כאלו הפועלים מן הצד השני של המתרס, עצמאית או כחלק מפשע מאורגן.
במהלך הזמן נוצר בקרב ההאקרים עצמם סיווג המחלק אותם ל"כובעים לבנים", "כובעים שחורים" ו"כובעים אפורים". הסיווג מושתת בעיקר על הבדלים בתפיסת עולם ובמניעים, אך גם על צורות פעולה אופייניות. הסיווג אינו חד משמעי, ויש בו מידה רבה של הגדרה עצמית, וישנם גם מי שמסתייגים ממנו כפשטני וילדותי.
התקשורת נוהגת לרוב להציג את "הכובעים הלבנים" בתור "הטובים" ואת "הכובעים השחורים" בתור "הרעים", תוך התעלמות מן המניעים המורכבים שמאחורי שתי הגישות.
כובע לבן
האקר בעל כובע לבן הוא מי שמשתמש בידיעותיו במחשבים כדי לבדוק יציבות של תוכנות, מחשבים או רשתות ואת עוצמת המיגון שלהם. האקרים של כובע לבן פעמים רבות עובדים בתחום אבטחת המחשבים, ונחשבים חלק מן הממסד. הם גם מכונים Ethical Hackers - "האקרים מוסריים". בעלי ניסיון יכולים לקבל הסמכת CEH.
גם האקרים שאינם מועסקים בתחום ומאתרים פרצות אבטחה ללא תיאום מראש, אך ברגע שמתגלית הפרצה הם מדווחים עליה לבעלי האתר, רואים בעצמם האקרים של כובע לבן, על אף שצורת פעולה שכזו פחות ממוסדת ומתאימה לאחת ההגדרות ל"כובע אפור".
המאפיין העיקרי של האקרי כובע לבן הוא המניע שלהם - שיפור האבטחה של הקורבן.
מעצם עיסוקם באבטחה, האקרים של כובע לבן לרוב רואים בהאקרים של כובע שחור גורם מזיק ומטריד.
כובע שחור
האקר של כובע שחור הוא מי שמשתמש בידיעותיו במחשבים כדי להפיל או לחדור למערכות ללא רשות ולדלות משם פרטים או לשנות דברים. לרוב פעולותיו ייחשבו עבירה על החוק. כאשר האקר של כובע שחור מוצא פרצה סביר להניח שהוא ישתמש בה לצרכיו, ובמקרים אחרים אולי אף יסחר בה.
האקר כובע שחור לרוב מאופיין בכך שהוא אינו מעוניין בטובתו של הקורבן. לפיכך פעולותיהם של הכובעים השחורים מאופיינים יותר בגנבת מידע ובגרימת נזק למערכות או לשירותים. שימוש בכלים כגון שתילת סוס טרויאני, שתילת וירוסים ותולעת המחשבים.
האקרים יכולים לבחור להיות כובע שחור מסיבות רבות. ישנם בעלי אידאולוגיה אנטי ממסדית, אשר רואים בכובעים הלבנים את נציגי הממסד שמשמשים להגביל את החופש של האזרח, וגאים להיות כובעים שחורים. למשל, ב–2011, כשהנשיא חוסני מובארכ ניסה לנתק את מצרים מהאינטרנט, האקרים עזרו למוחים במצרים להתחבר.
אולם, ישנם גם מי שפועלים ככובעים שחורים מסיבות של חמדנות גרידא - הם משמשים "שכירי חרב טכנולוגיים" לגורמים פליליים, או שהם עצמם עוסקים בפלילים למטרות רווח. וישנן עוד סיבות רבות ומגוונות.
המושג משמש גם בהקשר של קידום אתרים (קידום כובע שחור) לתיאור מקדם שפועל בשיטות שאינן אתיות או שאינן חוקיות.
כובע אפור
האקר של כובע אפור הוא מי שמשתמש בידיעותיו במחשבים כדי לחקור ולחפש ידע נוסף בתחום, או מי שכוונתו לא בהכרח ברורה. הוא אינו מעוניין לגרום נזק לקורבן, אך גם לא מעוניין לסייע לו.
הגדרה אחרת מגדירה את האקר הכובע האפור בתור מי שמערב גישות של כובע שחור וכובע לבן, ואינו עקבי באחת מגישות אלו.
האקרים של כובע אפור הרבה פעמים יהיו אדישים לטובתו של הקורבן, מטרתם היא לרוב למידת הטכנולוגיות והאתגר של ההתנסות בהן.
למעשה הגדרת הכובע האפור נועדה לאפשר את תחום הביניים שבין הלבן המובהק לשחור המובהק.
כובעים נוספים
עם הזמן צצו שימושים נוספים, כגון הביטוי "כובע כחול" שמקדמת מיקרוסופט, או הביטוי "כובע ורוד" שקיבל כמה וכמה משמעויות בהקשרים שונים, אולם הביטויים אינם נפוצים וחלקם אף משמשים לפרודיה בלבד.
קראקרים
הביטוי "קראקר" נפוץ בשתי משמעויות. האחת מתייחסת לאנשים העוסקים בפריצת הגנות תוכנה, והשנייה משמשת כינוי גנאי להאקרים המבצעים פעולות בלתי חוקיות.
קראקר ככינוי גנאי
כינוי הגנאי "קראקר" שהיה מוכר מצד ההאקרים מהאסכולה הוותיקה, חדר ככינוי גנאי גם לקהילה העוסקת בפריצה למחשבים, ומשמש את אלו הרואים בעצמם האקרים מוסריים כדי להתייחס לאלו שאינם מוסריים. פעמים רבות משמש הכינוי "קראקרים" בקרב "הכובעים הלבנים" כשם נוסף ל"כובעים השחורים". השימוש הגיע גם לתקשורת ושימש כדי להתייחס לגורמים פוגעניים בקהילת ההאקינג. האקדמיה ללשון העברית הושפעה מן השימוש התקשורתי והעניקה לכינוי הגנאי את השם העברי "פרצן" תוך התעלמות מן הקראקרים מפצחי התוכנה.
השימוש של הכינוי גם כשם לגיטימי לפורצי תוכנה, הפך את השימוש ב"קראקר" ככינוי גנאי לפחות מקובל בקרב העוסקים בתחום.
קראקר כמפצח תוכנה
אין קשר בין קראקרים (מפצחי תוכנה) לבין השימוש במילה ככינוי גנאי בקרב האקרים, מלבד אולי היבט היסטורי: חלק מהקראקרים שהיו מנטרלים הגנות היו מנגישים תוכנות פרוצות לציבור דרך האינטרנט. בעצם ההנגשה פגעו אותם פורצים כלכלית בעסק שמכר את התוכנה והפיצו עותקים בלתי חוקיים, והדבר סייע למיצוב הכינוי "קראקר" בתקשורת העממית כשם המקושר לפעילות בלתי חוקית.
אולם מבחינת החוק בפועל, על אף שלרוב רישיון התוכנות אוסר הנדסה לאחור שלהן או כל שינוי בהן, הרי שהחוקים באיחוד האירופי ובארצות הברית דווקא מתירים הנדסה לאחור ותיקון באגים תחת הנחות כגון שימוש עצמי או צורך בהתממשקות לתוכנה אחרת, ללא תלות ברישיון. כך שעצם ההנדסה לאחור במקרים רבים מותרת על פי חוק.
הקראקרים מתמחים בהנדסה לאחור של קוד תוכנה, ובעיקר בניטרול הגנות על התוכנה ובשינוי תכונות (לרוב במשחקים). בניגוד לאנשים העוסקים בהנדסה לאחור לשמה, הקראקר ניגש לתוכנה עם מטרה ספציפית של נטרול הגנה או שינוי בקוד, ואינו מתעכב בהכרח על הבנה מלאה ושחזור של פעולת הקוד.
אף כי יש דמיון בין פעולתו של קראקר לזו של האקר מן האסכולה הוותיקה, הרי שקראקרים לרוב אינם שואפים לעבוד עם קוד המקור של תוכנה, אלא עובדים עם שפת סף או קוד אחר שקרוב ברמתו לשפת מכונה. הדבר מאפשר להם לטפל גם בתוכנות אשר הכותב המקורי שלהן לא היה מעוניין בגישה לקוד שלהן.
קהילת הקראקרים התפתחה משמעותית בסוף שנות ה-90, אז נפוץ מאוד הנוהג של הצמדת דיסק עם גרסאות דמו של תוכנות למגזינים. פעמים רבות גרסת הדמו הייתה למעשה גרסה מלאה עם תוספת של מנגנון מגביל, כדי להמריץ את הצרכן לקנות את ה"מפתח" שיסיר את ההגנה. מאוחר יותר נעשתה ההפצה של דמואים שכאלו באינטרנט. האתגר שבעצם נטרול הגנות אלו הוא מרכז העיסוק של הקראקר.
בין מוקדי הידע הגדולים ביותר של קהילת הקראקינג באינטרנט, שהתמקדו לרוב באתרים אישיים של קראקרים שרצו לחלוק את הידע שצברו, הייתה "האקדמיה לקראקינג" (HCU+) של +Fravia, אשר בבסיסה המדריכים של +ORC - קראקר ותיק ומסתורי שניחן בסגנון כתיבה ייחודי ותפיסה פרנואידית ושזהותו לא נחשפה מעולם. השיעורים של +ORC ניסו, במקביל לידע הטכני, להטמיע גישה לחיים ולהוביל לתפיסה ביקורתית של הסביבה, כאשר העיסוק בתוכנות מהווה דוגמה לדרך בה יש לבחון הכל. הגישה הזו קיבלה את השם "פיצוח מציאות" (reality cracking), ונגעה בנושאים כמו פגיעה באיכות מי הברז כדי להגביר צריכה של מים מינרליים, מבנה קניונים וסופרמרקטים המאלצים את הצרכן לצעוד במסלול נתון ועוד.
היסטוריה
לפי חוקרי אינטרנט רבים, ביניהם ד"ר יעקב הכט, ניתן לחלק את היסטוריית ההאקרים לחמישה גלים התפתחותיים:
הגל הראשון משויך למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בשנות השישים של המאה העשרים, ומהווה תת-תרבות שנוצרה על ידי ההאקרים הראשונים. החברים במועדון חובבי דגמי הרכבות בנו דגמים שונים. המשחק, הפירוק וההרכבה הובילו רבים מהם לתחום חדש, תכנות מחשבים. מושג ההאקר - חוטב עצים בהקשר המחשבים, נולד שם, הרבה לפני שמחשבים היו מצרך נפוץ והמוני. המילה האק (hack) שפירושה המקורי הוא להכות בגרזן, שמשה מאוחר יותר כמילת סלנג מקומי עם מספר משמעויות שונות; פירוש אחד היה לפתור בעיה קשה ופירוש שני היה לבצע מעשה קונדס פיקחי כמו כאלה שבוצעו על ידי הסטודנטים של MIT, כאשר המבצע כונה האקר.
בגל השני החלו לחדור לשיח הציבורי מקרים של עבריינות מחשב שפגעו בשמם של ההאקרים. אחד הסיפורים המוכרים הוא של קווין מיטניק. מיטניק, צעיר יהודי, אז בן 17, פרץ בשנת 1981 עם שני חבריו למרכזיית הטלפונים של חברת פסיפיק-בל בלוס-אנג'לס, וצילמו שם סיסמאות המאפשרות חיוג מרחוק מטלפון בשמות בדיוניים אותם הפעילו מאחד מבתי הקפה בעיר. מיטניק נשפט לשלושה חודשי מעצר בכלא לקטינים. כיום הוא משמש כיועץ לאבטחת מידע.
הגל השלישי והרביעי מתייחסים להמשך גלגוליו של מונח ההאקר, הפאניקה והתיוג השלילי שנוצר בעקבות פעולותיהם של ההאקרים. בנוסף, בגל הרביעי נקבע המונח "האקר" לציון מושגים הקשורים לפשיעה וירטואלית כמו הסגת גבול דיגיטלית, ניבול פה דיגיטלי ואלימות וירטואלית.
בגל החמישי, שהחל בשנות ה-2000, הכינוי "האקר" הפך מכינוי של פושע וירטואלי לכינוי של טרוריסט. ההאקר נתפס כמי שמסוגל להשמיד פיזית באמצעים דיגיטליים ולערער על הסדר החברתי והפוליטי. מעצם מהותו, טרור מיועד לפגוע בבני אדם באשר הם, כדי ליצור את האפקט הרצוי – הרתעה, פחד, כאוס וכיוצא באלה. כמו בעולם הפיסי, כך גם במרחב האינטרנט.
האקרים בישראל
נכון לשנת 2008 היו בישראל קרוב ל-10,000 בעלי הכשרה האקרית, מהם רק 30% עברו הכשרה רשמית. ישנם בתי ספר מקצועיים ומכללות כגון רשת ג'ון ברייס ומכללת היי-טק המעבירים קורסי הכשרה באבטחת מידע.
בשנת 2006 התקיים מפגש ה-Hackathon של קהילת DEF CON הראשון בישראל. המשתתפים חולקו לקבוצות וכל קבוצה קיבלה 'משימת פיצוח' שונה, כדי לראות כיצד הם מתמודדים עם תוכנות ווירוסים שונים. במפגש נכחו 80 האקרים ישראלים, ביניהם מומחים באבטחת מידע בתחום הסלולר ואף בתחום הביטחון. ב-Defcon ישראל כ-200 חברים וכולם עוסקים בהאקינג ואבטחת מידע.
לאחר תחילת מלחמת חרבות ברזל קבוצת Red Evils ביצעה מספר פריצות למערכות של לבנון ואיראן.
מקרי פריצת תוכנה בישראל
בשנת 1986 פרץ תלמיד תיכון למחשב "ידיעות אחרונות", ושתל בעיתון ידיעה כוזבת.
במאי 2011 האקרים השתלטו על עמודי הפייסבוק של רכבת ישראל, בנק לאומי ומפעל הפיס. שלושת העמודים מנוהלים על ידי אדם שוב וחברת יחסי הציבור ריפרש שבבעלותו. ההאקרים הערבים גנבו את זהות אחד מעובדי חברת ריפרש, וכך פרסמו מסרים פרו-ערבים וכן שתלו בהם את תמונתו של אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון הטרור אל-קאעידה, שנהרג באותו השבוע על ידי צבא ארצות הברית במבצע חנית נפטון. תוך יממה חזרה השליטה לחברת ריפרש ובנק לאומי מיהר להרגיע את לקוחותיו שלפריצה אין כל קשר למחשבי הבנק וחשבונות המשתמשים, שנותרו מוגנים ומאובטחים.
מקרי השתלטות נוספים על אתרי אינטרנט היו גם באתרים של פוליטיקאים ישראלים. באפריל 2011 האקרים ערבים פרצו לאתר 'גו קדימה' של פעילי מפלגת קדימה. ההאקרים, שכינו את עצמם 'צוות ההאקרים של עזה', כתבו בדף הבית של האתר: 'מסר לישראל - מוות לישראל'. יומיים לאחר מכן האתר של ח"כ יואל חסון הותקף על ידי גורמים אסלאמיים קיצוניים. בדף הבית הופיעו כתובות בערבית והתנגנה מנגינת תפילה אסלאמית. ימים ספורים לאחר מכן נפרץ אתר האינטרנט של מפלגת ישראל ביתנו. באתר פורסמה הודעה בגנות יושב ראש הסיעה, אביגדור ליברמן, שכונה פושע, לצד תמונה של דגל פלסטין על רקע הפירמידות במצרים. בתחילת שנת 2012 התרחשו בישראל מספר מקרי פריצה ברמה בינלאומית. אחד הגדולים שבהם היה פרשת ההאקר הסעודי, גנבת למעלה מ-400,000 פרטי כרטיס אשראי של ישראלים. הפריצה עוררה סערה גדולה בישראל ומומחים טענו כי מקור הפריצה היה אתרי קופונים בעקבות ההתעסקות התקשורתית הרבה סביב מקרי הפריצה, בני ציפר כתב:
בינואר 2012 האקר המזוהה עם קבוצת ההאקרים אנונימוס פרסם הסברים כיצד לפרוץ לתוכנות השולטות במפעלים השייכים למדינת ישראל כגון מתקני מים ותחנות כוח. פורסם גם מסמך עם כתובות אי-מייל וססמאות של בכירים במשרד הביטחון וצה"ל. תוך פחות מחודש נפרצו עשרות אתרי אינטרנט ישראלים על ידי האקרים פרו-ערבים. בין האתרים שנפרצו היו אתר שירותי כבאות והצלה, בנק דיסקונט, מטרנה ואף אתר הבית של השר דני אילון, שם האקרים כתבו 'חמאס, פת"ח, הג'יהאד האיסלאמי וכל הפלגים הפלסטיניים ילחמו בצבאכם. כל האסירים ישוחררו מבתי הסוהר שלכם. חירות לפלסטין'. ההאקרים אף פרסמו תמונה של חבר הכנסת ועליה סימני סוליות נעליים.
בעקבות הפריצות הללו ופריצות קודמות, ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר על הקמת מטה לאומי ללוחמה בטרור מקוון, וכן השקעה של 400 מיליון שקלים לבניית יסודות הגנתיים והתקפיים. בנוסף, צה"ל הודיע שיקים יחידות ללוחמה בטרור מקוון, ומשרד הביטחון הודיע שיקים מנהלת חדשה בתחום זה.
ב-6 באפריל שנת 2013, פתחו פעילים מוסלמים וערבים שהזדהו כחלק מקבוצת אנונימוס, ביחד עם ארגוני האקרים פרו-פלסטיניים, במתקפת סייבר על אתרים ממשלתיים וציבוריים בישראל, זאת כמחאה מתוקשרת על מה שהגדירו ככיבוש, דיכוי והפרת זכויות אדם כלפי הפלסטינים במדינה, וכפעילות שמאל אקטיבי המזוהה עם הקבוצה. ההתקפה כונתה OpIsrael# (-קיצור של operation israel - מבצע ישראל). ההתקפה כללה שימוש בעיקר בהתקפת מניעת שרות מבוזרת, ובמקרים אחדים אף הותקפו אתרים בצורת defacement שהביאה להשחתת תוכן המוצג בדפי האתרים או להחלפתו בתוכן שונה. ממשלת ישראל הודיעה כי היא נתונה תחת מתקפה, אך רוב האתרים שהופלו על ידי הארגון חזרו לפעולה כעבור זמן קצר. חלק מאותם הפעילים הודיע בכלי התקשורת שמטרתם היא "למחוק את ישראל מהאינטרנט". תוך כדי המתקפה על ישראל, האקרים ישראלים השיבו במתקפה ואף השתלטו על האתר שארגן את ההתקפות ושתלו בו מסרים פרו-ישראלים וסרטונים בגנות האסלאם. בנוסף, הותקפו אתרים במדינות ערב.
ב-7 באפריל 2015, פתחו פעילים מוסלמים וערבים, אף הם הזדהו כחלק מקבוצת אנונימוס, במתקפת סייבר כנגד אתרים ישראלים שבהם האתר הרשמי של הזמר שלום חנוך, האתר של הדג הנחש, האתר של עברי לידר, האתר של שלומי שבן, אתר רשת המסעדות פאפאגאיו ואתר איגוד האורולוגים הישראלי, והפיצו מספר מאגרים של פרטי מייל, כרטיסי אשראי, סיסמאות לפייסבוק ועוד. מבדיקות שנערכו נמצא שקבוצת אנונימוס תקפה את ישראל בתקיפות DDos (מניעת שירות), תקיפה שנוצרת על ידי יצירת עומס על שרתי האתרים.
ב-5 בספטמבר 2022, פעילי קבוצת GhostSec אשר מזדהים עם המאבק, פרצו לעשרות בקרים תעשייתיים בישראל. מקבוצת הפעילים נמסר: "ישראל, אנחנו לא נפסיק עד שלא ייפסק הדיכוי שאת מפעילה נגד העם הפלסטיני, עד שתפסיקי לכבוש את אדמת פלסטין."
ראו גם
האקינג
פרצת אבטחה
אבטחת מערכות מידע
האקאתון
Cozy Bear
קישורים חיצוניים
(המאמר הוא דוגמה לבלבול המונחים האקר וקראקר המקובלים בתקשורת הישראלית)
יעקב הכט, האקרים: בין טכנופיליה לפשיעה וירטואלית, באתר של איגוד האינטרנט הישראלי, 6 בפברואר 2005
הסרט Hackers ב-IMDb
הערות שוליים
קטגוריה:האקינג
קטגוריה:אבטחת מחשבים
קטגוריה:תקשורת מחשבים
קטגוריה:אינטרנט
קטגוריה:פשעי מחשב
| 2024-09-10T16:01:24
|
אומנות
|
שמאל|ממוזער|250px|אומנות
אומנות (להבדיל מאָמָּנוּת) היא מלאכה הנעשית על ידי בעל מקצוע שהגיע לדרגת מומחיות בתחומו (אֻמָּן, להבדיל מאָמָּן).
מבחינה פילוסופית ההבדל בין אמנות לאומנות טמון באופן השימוש בתוצרים שלהן. יצירת אומנות נוצרה על מנת להשתמש בה באופן מעשי. לדוגמה: כוס יכולה להיות יצירת אומנות אך מה שמבדיל אותה מיצירת אמנות היא שהאומן לא ייצר אותה עם חור בתחתית משום שזה יפגע באפשרות השימוש הייעודי של הכוס – שתייה, לעומת אמן שעשוי לבחור לייצר כוס עם חור, תוך התעלמות מייעודה המקורי. באמנות – השימוש אינו מהווה שיקול בעת היצירה ובמחשבה על התוצר הסופי. הרחבה בנושא זה ניתן לראות בעבודותיו של מרסל דושאן, ביקורת כוח השיפוט של עמנואל קאנט ועוד הוגים ואמנים רבים.
בימי הביניים התפתחו הגילדות – אגודות של אומנים העוסקים באותו תחום, שמטרתן להגן על האינטרסים המשותפים שלהם ולקיים כללי אתיקה בין חברי האגודה.
ביהדות
בהתאם להלכה חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר תחום התמקצעות (לאו דווקא באופן אישי, ניתן גם באמצעות מורה שהוא שליחו של האב) שישמש מקור לפרנסתו. חובה זו וחשיבותה מפורטים בתלמוד הבבלי ():
כלומר, לשיטת התוספתא המצוטטת בגמרא, האב חייב ללמד את בנו מקצוע. אחרת, אדם חסר מקצוע, וחסר יכולת להרוויח את לחמו בדרכים המקובלות (והלגיטימיות, לשיטת בעל התוספתא), יהפוך לשודד (ליסטים).
במהלך הדורות, התפתחה אומנות יהודית, בתחומים מגוונים, ביניהם יצירת מאכלים, ביגוד, כלים ועוד. הפן היהודי התבטא באופי הפריט שנוצר, ולעיתים בכך שהעיסוק בתחום-ייצור מסוים היה עיסוק יהודי מובהק, למשל, צורפות כסף כאומנות ייחודית יהודית בתימן .
קישורים חיצוניים
*
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:מצוות הבן על האב
| 2024-08-30T09:17:08
|
אלכסנדר גרהם בל
|
אֲלֶכְּסַנְדֶּר גְרָהָם בֵּל (באנגלית: Alexander Graham Bell; 3 במרץ 1847 – 2 באוגוסט 1922) היה מדען וממציא סקוטי שייסד את חברת הטלפון בל, ונחשב בעיני רבים לממציא הטלפון. הפטנט של המצאת הטלפון נרשם על שמו של בל, אך סביב זכות הראשונים להמצאה זו התעוררה מחלוקת, ויש הרואים באנטוניו מאוצ'י את ממציא האבטיפוס הראשון של הטלפון המודרני. בנוסף, היה בל איש חינוך מיוחד לחירשים.
קורות חייו
אלכסנדר בל נולד באדינבורו שבסקוטלנד, דור שלישי במשפחה שעסקה בחקר הקול האנושי: סבו התמחה באמנות הדיבור בלונדון, ואביו, אלכסנדר מלוויל בל, קנה לו שם בהמצאת "הדיבור הנראה" (Visible Speech) - שיטה להוראת דיבור לחרשים באמצעות סמלים שציינו חלקים שונים של הלשון, השפתיים והגרון. בגיל 10 ביקש אלכסנדר בל מאביו שיוסיף לו שם אמצעי, בדומה לשני אחיו, והאב נעתר והוסיף את "גרהם" לשמו.
מגיל צעיר התבלט בדמיונו העשיר וביכולת ההמצאה שלו. עד גיל 15 הספיק בל הצעיר להמציא ספינת סנפיר המחליקה על המים; עפיפון בצורת פירמידה, המסוגל לשאת אדם; סביבון שבכה כשסובבו אותו, ומכשיר שצעק "הצילו!" כשסחררו אותו. על המצאות אלה אמר: "הממציא אינו יכול שלא להמציא, כשם שאין הוא יכול שלא לחשוב או לנשום". בהמשך הפנה בל את רוב מרצו לחקר ולהמצאת מכשירי עזר לחירשים, הן בשל העיסוק המשפחתי והן בשל העובדה שאמו החלה להתחרש בעת שבל היה בן 12, וחירשותה גברה בהדרגה.
בגיל 15 הפסיק את לימודיו, ועבר למשך שנה להתגורר בלונדון עם סבו, אלכסנדר בל. הסב לימד את בל לדבר באופן מהוקצע. בגיל 16 קיבל בל משרה של "תלמיד-מורה" לאומנות הדיבור ולמוזיקה במכללת וסטון האוס בסקוטלנד - הוא למד לטינית ויוונית ובמקביל עסק בהוראה. כעבור שנה נרשם בל לאוניברסיטת אדינבורו, בעקבות אחיו הבכור.
אביו עודד את העניין שגילה בל בדיבור, ובשנת 1863 לקח את בניו לתערוכה שבה הוצג רובוט שפותח על ידי צ'ארלס ויטסטון (בעקבות "הטורקי" של וולפגנג פון קמפלן), וידע לחקות קול אנושי. בל התלהב מהמכונה, ולאחר שהשיג את ספרו של פון קמפלן ותרגם אותו מגרמנית, הוא ואחיו מלוויל בנו את הראש האוטומטי שלהם. מלוויל התמקד בבניית הגרון ובית הקול, ובל עסק בבניית הגולגולת. פרי עמלם היה ראש ריאליסטי, שידע לדבר מילים ספורות. השניים כיווננו בקפדנות את השפתיים, וכאשר מפוח נשף אוויר דרך קנה הנשימה של הראש, נשמעה בירור המילה Mama.
שמאל|ממוזער|250px|בל, אשתו ובנותיו, 1885 בערך
בעקבות זאת החל בל לערוך ניסויים בהולכת קול, והשתמש בקולן. בגיל 19 כתב דו"ח על מחקרו זה, ושלח לאלכסנדר אליס, עמית של אביו, וזה הגיב מיד שניסויים דומים נעשו כבר בגרמניה, על ידי הרמן פון הלמהולץ. בל התעמק בספרו של הלמהולץ, והגיע לתובנה שהשפיעה על כל עבודתו העתידית בעניין הולכת קול. "בלי לדעת יותר מדי על הנושא, נוצר אצלי הרושם שניתן ליצור באמצעים חשמליים קולות של עיצורים ואמות קריאה, לקבלת דיבור רהוט".
בשנת 1865 עברה משפחתו ללונדון, ובל חזר להורות במכללת וסטון האוס, בשעות הפנאי המשיך בניסויו בתחום הקול, עם ציוד מעבדה מזערי. לאחר מכן עבר להורות בסומרסט קולג' בבאת'. אחיו הצעיר חלה בשחפת ונפטר, וסמוך לכך, בשנת 1867 חזר בל אל הוריו והתכונן ללימודים באוניברסיטת לונדון. הוא החל ללמד בבית ספר לחירשים בלונדון, וזכה להישגים. בשנת 1870 נפטר אחיו הבכור, מסיבוכים של שחפת, והדבר גרם למשבר משפחתי, שבעקבותיו החליטה המשפחה (בל, הוריו ואלמנת אחיו) להגר לקנדה. הם השתקעו באחוזה בפרובינציית אונטריו.
בל המשיך ללמד חירשים ושמו יצא ברחבי קנדה וארצות הברית. הוא המשיך להתעניין בתחום התקשורת הטלפונית, ואף המציא פסנתר היכול לשדר את נגינתו למרחק בעזרת אותות חשמליים.
בשנת 1871 יצא בל לבוסטון, בהמלצת אביו, שהוזמן להורות את שיטת "הדיבור הנראה" שלו. הוא הורה שיטה זו למורים בבתי ספר אחדים לחירשים. לאחר חצי שנה חזר בל לאחוזת המשפחה בקנדה.
הוא חזר לבוסטון, שנחשבה למרכז המדע והטכנולוגיה של אמריקה. הוא פתח בית ספר לחירשים, שמשך תלמידים רבים, ובהם העיוורת-חרשת-אילמת הנודעת, הלן קלר. שנה לאחר מכן מונה בל לפרופסור לתורת הדיבור באוניברסיטת בוסטון.
המצאת הטלפון
שמאל|ממוזער|250px|שחזור של הצגת הטלפון על ידי בל
שמאל|ממוזער|250px|מערכת הטלפון הראשונה של בל, 1877
שמאל|ממוזער|250px|בל חונך את קו הטלפון הראשון בין ניו יורק לשיקגו, 1892
ממוזער|250px|רישום הפטנט על הטלפון של בל
בל החל להתעמק ב"טלגרף ההרמוני", המסוגל להעביר מספר רב של תשדורות במקביל דרך קו אחד, והבין כי עליו ליצור מערכת מורכבת של אלקטרומגנטים, רכיבי מעגל, מקלטים ומשדרים. באותה עת הצטרף אליו טום ווטסון, חשמלאי צעיר שעבד בחנות אביזרי חשמל בבוסטון, והגיב בתחילה בהססנות זהירה: "חשבתי אז שיש צורך בלפחות תריסר עובדים צעירים ונמרצים, כדי להגשים את כל רעיונותיו המסחררים של בל", התוודה לימים. השניים פנו למשקיעים ופטרונים, כדי לזכות בתמיכה כספית. במיוחד חיזר בל אחרי גָרְדִינֶר הָבָּרְד, מעשירי בוסטון, ששימש כעורך דין לפטנטים ופטרון לאמנות. הוא היה המורה של מֶייבֶּל, בתו של הָבָּרְד, שהתחרשה בילדותה. תחילה הגיב הברד בספקנות וכתב לו: "נטיית לבך היא לנהות אחר כל דבר חדש שאתה מוצא בו עניין, בלי להגשים כל דבר של ערך". בל לא ויתר, ובסופו של דבר, נמנה הברד עם מממניו העיקריים של בל. לאחר כמה שנים, ב-1877 בל אף נישא למֶייבֶּל.
בל נהנה מתמיכתם הכספית של הברד ושל תומאס סנדרס, אבי אחד מתלמידיו. הוא עמל יחד עם ווטסון במשך כשנתיים נוספות על יצירת מכשיר להעברת צלילים בצורת אותות חשמליים. עוד לפני שעבודתם צלחה הגיש הברד בשמו, ב-14 בפברואר 1876, בקשה לרשום פטנט העוסק ב"שיטה להעביר דיבור או כל צליל אחר בצורה טלגרפית... בעזרת יצירת אותות חשמליים, בדומה לתנודות האוויר המלוות את הדיבור או הצליל." ב-7 במרץ אושר הפטנט ומספרו 174,465.
ב-10 במרץ 1876 בנה בל מכשיר טלפון העובד לפי עקרונות שונים מאלה עליהם עבדו עד אז והיה מבוסס על העברת קול באמצעות מחט המרעידה מים ומשנה את התנגדות המעגל. המכשיר הצליח להעביר בפעם הראשונה צלילים מחדר לחדר, בדמות המשפט שאמר בל לווטסון: Mr. Watson, come here, I want to see you. משפט זה הפך למטבע לשון בקרב ממציאים. הטלפונים הבאים שבנה והדגים ברבים לא השתמשו בעיקרון זה וחזרו לשימוש בהתקן האלקטרומגנטי. באוגוסט אותה שנה הדגים בל שימוש בטלפון במרחק של מספר קילומטרים.
התפתחות הטלפון
שנה לאחר מכן הקימו בל ותומכיו את חברת הטלפונים "בל", לאחר שחברת הטלגרף "וסטרן יוניון" דחתה הצעה לקנות את הפטנט שלהם ב-100,000 דולר. החברה הציעה מערכת לניהול שיחה בין אנשים ממרחק של קילומטרים רבים זה מזה. ב-1883 הותקנה מערכת הטלפון הראשונה בין שתי ערים מרכזיות באמריקה - בוסטון וניו יורק. הדגמים הראשונים לא כללו חוגה או לחצנים, אלא המתקשר היה מרים את השפופרת, וסוגר בכך מעגל חשמלי שחיבר אותו למרכזיית טלפונים. המרכזנית קישרה אותו עם מנוי אחר איתו ביקש לשוחח, באמצעות כבל שחיבר בין השקע שלו לשקע רעהו.
הטלפון התפתח במהירות, והמצאת המרכזייה האוטומטית, שקישרה בין מנויים על פי מספרי טלפון, ללא תיווך מרכזניות, הביאה לזינוק בשימוש בטלפון, והפכה אותו לאחד המכשירים השימושיים ביותר. ב-1910 כבר היה לאחד מכל 13 אמריקנים טלפון בבית.
ב-1915 נחנך קו הטלפון הראשון מחוף לחוף בארצות הברית. בל וווטסון הוזמנו לטקס החגיגי של חנוכת הקו. בל הרים את השפופרת בחוף המערבי, וווטסון המתין לשיחתו בחוף המזרחי. קריאתו של בל, שעברה מרחק של יותר מ-5,000 ק"מ הייתה: "Watson, come here, I need you". הקהל פרץ בצחוק, וווטסון השיב: "בסדר, רק שהפעם זה ייקח לי יותר זמן...".
המצאות נוספות של בל
לאחר שזכה בל בפטנט, המשיך בניסויו וחקר את תחום העברת צלילים בעזרת אור. הוא המציא מכשיר הנקרא "פוטופון", אותו תיאר כהמצאה החשובה ביותר שלו. ניתן לראות בסיבים האופטיים של ימינו התפתחות של רעיון זה. בנוסף עסק גם במחקר רפואי; המציא אמצעים שונים ללימוד דיבור לחרשים. בסך בכל רשם בל במהלך חייו 18 פטנטים על שמו, ועוד מספר פטנטים שאותם חלק עם אחרים. הוא גם ייסד את האגודה הגאוגרפית הלאומית, הידועה בעיקר בזכות המגזין נשיונל ג'יאוגרפיק.
המצאה אחרת המיוחסת לבל היא של גלאי מתכות. בעקבות ההתנקשות בנשיא ארצות הברית ג'יימס גרפילד, בניסיון לגלות את מיקומו של הקליע שפילח את גופו של הנשיא, פיתח בל במהירות אבטיפוס של גלאי מתכות, אולם מסגרת המתכת של מיטתו של ג'יימס גרפילד גרמה למכשיר לתקלה. בסופו של דבר לא נמצא הקליע וגרפילד נפטר מזיהום. תחומים נוספים בהם עבד והמציא היו ספינות רחף: ספינות בתכנונו קבעו שיא עולם במהירות לכלי שיט, ובניית מטוסים: מטוס בתכנונו ביצע את הטיסה הראשונה בקנדה.
מותו, פרסים והנצחתו
ב-2 באוגוסט 1922 נפטר בל באחוזתו השקטה שבאי קייפ ברטון, בנובה סקוטיה שבקנדה ושם נקבר. בעת הלווייתו דממו כל מכשירי הטלפון בארצות הברית למשך דקה אחת. על שמו של בל קרויה יחידת המידה דציבל.
בל זכה בחייו בפרסים ואותות כבוד רבים, בהם פרס וולטה שקיבל מהאקדמיה הצרפתית ואביר לגיון הכבוד הצרפתי, מדליית אלברט שקיבל מהאגודה המלכותית הבריטית (RSA) ומדליית אדיסון מאגודת מהנדסי החשמל (IEEE). אותה אגודה הכריזה ב-1976 על מדליה על שמו של בל לאנשים שתרמו להתקדמות הטלקומוניקציה.
ממוזער|שלט רחוב ע"ש אלכסנדר בל ב"קריית-המדע", בנתניה
שלוש ארצות גאות בהיותו של בל אחד מתושביהן: סקוטלנד (בריטניה), בה גדל והתחנך, קנדה בה החל בעבודתו על הטלפון ובילה זמן רב וארצות הברית, בה התאזרח ופיתח את הטלפון. ליד האחוזה שלו בנובה סקוטיה, בה משתמשים עדיין בני משפחתו, הקימה קנדה אתר ומוזיאון להנצחתו.
רחוב על שמו קרוי בשכונת "קריית המדע" בעיר נתניה.
מתחרים על המצאת הטלפון
במשך עשרות שנים, מאז רשם בל את הטלפון כפטנט, הוגשו יותר מ-600 תביעות משפטיות נגדו ונגד חברת הטלפונים שהקים, בטענה כי הפטנט כלל לא שלו, וכי את כל הידע שלו גנב או קנה במרמה מהממציאים האמיתיים. אין זה מקרה שדווקא באותם ימים הומצאו במקביל מערכות להעברת קול, שכן כבר אז היו ידועים שני עקרונות מדעיים חשובים: היכולת להפוך רטט מתכתי לתנודות חשמליות, וההבנה שזרם חשמלי יוצר שדה מגנטי - שני עקרונות שהניחו את היסודות לטכנולוגיה הטלפונית.
שנות התביעות הקשות והארוכות התישו את כוחו של בל, אף על פי שניצח בכולן ללא יוצא מן הכלל. הרמזים כאילו גנב את המצאתו מאחרים, העיקו עליו, עד שאמר: "נמאס לי מהטלפון! אין לי כל עניין בו, חוץ משעשוע לשעות הפנאי". לבסוף מכר בכסף רב את מניותיו בחברת הטלפונים שהקים, ופרש מעולם העסקים. בשנת 1893 פקע תוקף הפטנט בכל מקרה, והשאלה בדבר זהות הממציא "האמיתי" הפכה לחסרת חשיבות כלכלית. באחרית ימיו אמר: "כה התנתקתי ממכשיר הטלפון, עד כי לפעמים אני שואל את עצמי אם אמנם אני הוא שהמצאתי אותו, או שמא זה היה מישהו אחר שקראתי עליו?".
חרף ההשגות, נראה שבל ייזכר לנצח כממציא הטלפון וכמי שהביא לשימוש נרחב בו, אפילו שהתעקש כל ימיו שבכרטיס הביקור שלו יירשם רק "מורה לחירשים".
חברת הטלפון של בל ותאגיד AT&T
חברת הטלפון שהקים בל – Bell Telephone Company שהפכה לתאגיד AT&T (ראשי תיבות של American Telephone & Telegraph Company), ביחד עם חברות הבת שלו במערכת ה-Bell System נהיה למונופול ענק ששלט במשך מאה שנים על תחום הטלפוניה בארצות הברית וקנדה. בשנת 1975 פוצלה בל קנדה מ-AT&T. ב-1984 פוצלה AT&T לשמונה חברות נפרדות בהוראת הרשויות הממונות על הגבלים עסקיים בארצות הברית. בשיאה לפני הפיצול העסיקה ה-Bell System בארצות הברית כמיליון עובדים והחזיקה, בנוסף לרשת הטלפונים, גם מרכזי מחקר ופיתוח (מעבדות בל למשל) ומפעלים לייצור ציוד תקשורת. כיום, החברות שפוצלו מ-AT&T המקורית באמצע שנות השמונים (שבינתיים התמזגו מחדש לשלוש חברות נפרדות: AT&T, ורייזון, ולוּמן) עדיין שולטות בנתח נרחב משוק התקשורת הנייחת והניידת ותעבורת הנתונים והאינטרנט בארצות הברית, כך שנכון לשנת 2023 למשל, כ-75% מהמנויים הסלולריים בארצות הברית משוייכים לחברות AT&T או ורייזון.
בל וקהילת החירשים
בל נולד לאישה חירשת ונישא לאישה חירשת. הוא לימד במשך תקופה ממושכת בבית ספר לחירשים, קידם את הטכנולוגיה המסייעת ללקויי שמיעה ואת המוּדעוּת לצורכי החירשים. כאיש חינוך בעל השפעה, בל הנחיל את התפיסה, לפיה יש לשלול את המושג "חירש-אילם", בציינו שאיברי הדיבור של החירש תקינים לחלוטין, והוא יוכל לדבר אם יקבל הדרכה נאותה, ולהאזין לדוברים באמצעות קריאת שפתיים.
בל הנהיג גם מהלך להכחדת שפת הסימנים. הוא סבר שהשימוש בה, במקום בדיבור גורם לבידודם של החירשים ולכן פעל לקידום למידת הדיבור וקריאת שפתיים, במקום הוראת שפת הסימנים. גישה זו הייתה שנויה במחלוקת בקרבי מחנכי ילדים חירשים, ונותרה כזו עד ימינו. בל פעל כדי לשכנע את ראשי מערכת החינוך בארצות הברית להמעיט את השימוש בשפת הסימנים האמריקנית בבתי הספר ולהקדיש את רוב זמן ההוראה בבתי הספר לחירשים ללימוד קריאת שפתיים ודיבור קולי. בל ייסד את האגודה האמריקאית לקידום הוראת הדיבור בקרב החירשים ותרם לה רבע מיליון דולר.
בל הציג את שפת הסימנים כגורם שמבדל את החרשים מהחברה האמריקאית, בדומה להתבדלות של קבוצות אתניות של מהגרים. בהופעותיו לקדם את רעיונותיו בפני מועצות חינוך ובתי מחוקקים השתמש גם בטיעונים נייטיביסיטיים שנפוצו באותה תקופה, ואף נהג לציין ששפת הסימנים היא שפה שאולה מצרפת. בל דגל בתורת האאוגניקה, התומכת בהשבחת הדורות הבאים באמצעות התערבות ברבייה ובתורשה. הוא סבר שמניעת חתונות בין חירשים לבין עצמם ועידוד חתונות בין חירשים לשומעים יורידו משמעותית את מספר האנשים שיוולדו חירשים ויעודדו את התערות החירשים בחברה הכללית. אולם, הוא התנגד לחקיקה המתערבת בבחירת בני זוג.
על פי הסרט התיעודי Through Deaf Eyes מ-2007, יש לקהילת החירשים האמריקנית רגשות מעורבים כלפי בל, משום שלצד תרומתו הגדולה לשיפור מצבה, הוא דגל גם בצעדים קיצוניים שפגעו בקהילת החירשים שכמעט הביאו את שפת הסימנים האמריקנית להכחדה.
לקריאה נוספת
רון, דן, אל. גרהם בל: ממציא טלפון. תל אביב, המתמיד, תשי"ז.
פסחוף, נעמי, אלכסנדר גרהם בל: טווית קשרים, תל אביב, המשכל, 2000
ספרות ילדים
רון-פדר עמית, גלילה, סוד הטלפון הראשון, בן-שמן, מודן, 2012, סדרת "סירת מדע"
שם-טוב, תמי, אלכסנדר גרהם בל ששלח את קולו של האדם למרחקים, סדרת ממציאים ומגלים, חבל מודיעין, כנרת, זמורת-ביתן, 2018
קישורים חיצוניים
אלכסנדר גרהאם בל, באתר מוזיאון המדע בירושלים
הסרט התיעודי Through Deaf Eyes
האתר של אגודת אלכסנדר גרהם בל למען החרשים
דיווח בניו יורק טיימס על ניצחונה המשפטי של חברת בל ב-1887
הפטנט של בל מ-1876
How Alexander Graham Bell invented the telephone, Google Arts & Culture, 2019
הערות שוליים
קטגוריה:וושינגטון די. סי.: אישים
קטגוריה:בוסטון: אישים
קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת אדינבורו
קטגוריה:חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
קטגוריה:ממציאים אמריקאים
קטגוריה:פעילים חברתיים אמריקאים
קטגוריה:מדענים סקוטים
קטגוריה:נכים אמריקאים
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל
קטגוריה:טלפוניה
קטגוריה:אישים שעל שמם יחידות מידה
קטגוריה:חברי היכל התהילה לאמריקאים הגדולים
קטגוריה:חברי היכל התהילה הלאומי לתעופה
קטגוריה:זוכי מדליית יוז
קטגוריה:אגנוסטים
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ארצות הברית
קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1847
קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1922
| 2024-10-15T20:18:17
|
פבלו פיקאסו
|
פבלו רואיס אי פיקאסו (בספרדית: Pablo Ruiz y Picasso; 25 באוקטובר 1881 – 8 באפריל 1973) היה צייר ופסל ספרדי, מייסד הקוביזם, מגדולי האמנים באמנות המודרנית במאה ה-20.
ביוגרפיה
פיקאסו נולד במאלגה שבספרד כבנם הבכור של חוסה רואיס ולאסקו ומריה פיקאסו לופס, בשם פבלו דייגו חוסה פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוסנו מריה דה לוס רמדיוס סיפריאנו דה לה סנטיסימה טרינידאד מרטיר פטריסיו רואיס אי פיקאסו (Pablo Diego José Francisco de Paula Juan Nepomuceno María de los Remedios Cipriano de la Santísima Trinidad Mártir Patricio Ruiz y Picasso). אחד מאבותיו היגר לספרד בתחילת המאה ה-19 מגנואה.Fundacion Picasso, Antepasados y familiares de Picasso (PDF) מאימו לקח פבלו את שם המשפחה פיקאסו שהפך לסמלו המסחרי, ומאביו ירש את האהבה לאומנות הציור והפיסול.
שמאל|ממוזער|250px|הבית בו נולד פיקאסו במאלגה, ספרד
אביו, חוסה, זיהה את הפוטנציאל האמנותי הטמון בבנו ולימד אותו את כל רזי האמנות המודרנית, כמי שהיה בעצמו צייר, וברוב חייו מרצה לאמנות באוניברסיטה לאמנות ואוצר של המוזיאון המקומי.
בצפייה בציורים הריאליסטים של אביו קיבל פיקאסו את ההשראה ליצור אמנות בעצמו ולמד מאביו את האמנות האקדמית הבסיסית כמו רישום וציור בשמן.
אף על פי שפיקאסו למד בילדותו אמנות בהצטיינות יתרה, הוא מעולם לא סיים את לימודיו האקדמיים. הוא עזב אחרי פחות משנה את בית הספר לאמנות (Academia de San Fernando) במדריד ורוב לימודיו האקדמיים היו הלכה למעשה על ידי אביו.
פיקאסו התגורר ברובע הגותי של ברצלונה בין השנים 1895–1904, שהיו מהשנים הבולטות והחשובות ביותר בתקופת יצירתו, וכללו את תקופת לימודי האמנות שלו. ברובע זה שוכן היום מוזיאון פיקאסו הכולל גם יצירות רבות שנתרמו על ידי פיקאסו עצמו.
אחרי לימודי האמנות, ניסה פיקאסו את כוחו בפריז, בירת האמנות הקלאסית באותם ימים. שם התקרב לחוגים הנאו-ליברלים של אמני העיר, השתתף בוויכוחים המפורסמים שהתקיימו בה ונטמע בהווי החיים הבוהמי-בורגני שרווח באותם ימים וכלל פרשיות אהבים רבות וביגמיה.
הוא התגורר תחילה עם המשורר והצייר היהודי מקס ז'אקוב שלימדו צרפתית.
פגישותיו וקשריו החברתיים עם אמני פריז השפיעו רבות על עבודתו ושינו את סגנון יצירתו. הוא עבר מ"התקופה הכחולה" העצובה, אחרי התאבדות חברו הקרוב, ל"תקופה הוורודה" השמחה, בעקבות אהבתו לפרנדד אוליבר. בהשפעת הצייר אנרי מאטיס, מנהיגה של תנועת ה"פוביזם", נמשך פיקאסו לאמנות האפריקנית המכונה פרימיטיבית ובחורף 1906–1907 החל לעבוד על ציורו המהפכני, המסמל את התקופה הסוערת, "העלמות מאביניון". אחר כך עבר פיקאסו לנופים בסגנון קוביסטי. בשנים 1912–1914 התפרסמו ציוריו בכל העולם, ושמו של פיקאסו הפך לסמל המודרניזם באמנות החדשה.
ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. פיקאסו נשאר בפריז בעוד חבריו יצאו לחזית, דבר שישפיע שוב על עבודתו האמנותית - ציוריו נעשו קודרים. ב-1916 פגש את האמרגן הרוסי סרגיי דיאגילב והחל לעצב את התפאורה למופע של הבלט הרוסי בשם "המצעד"; הוא התלווה ללהקת הבלט רוס ברומא, שם הכיר את רקדנית הבלט אולגה קוקלובה, אותה נשא לאישה ב-1918. ב-1919–1924 עבד על תפאורות למספר מופעי בלט נוספים, בהם "פולצ'ינלה" של סטרווינסקי.
ב-1921 נולד בנו פול (פאולו), דבר שהשפיע על יצירותיו, שעסקו לעיתים קרובות באם וילד; בציורו "סטודיו עם ראש גבס" (1925) השתמש בצעצועיו של פול כאביזרים. ב-1925 השתתף בתערוכה הסוריאליסטית הראשונה. בתקופה זו החלו בקיעים ראשונים בנישואיו, שנראה כי התבטאו בין השאר בסדרת ציורי ראשי נשים המשדרים אלימות (1927). ב-1927 הכיר את מארי-תרז ולטר בת ה-17, שהפכה לפילגשו, והחל לצייר מספר סדרות תמונות של נשים המבוססות על דמותה. ב-1928 חזר לפסל, וב-1932 יצר את הפסל הגרוטסקי "ראש אישה", כחלק מסדרת פסלי ראשי נשים. בשנה זו הוצגה גם תערוכה רטרוספקטיבית חשובה של יצירותיו בפריז, ויצא קטלוג ראשון של יצירותיו.
ב-1935 צייר את מארי-תרז ולטר ב"פנים עם נערה מציירת". בתקופה זו נולדה בתם המשותפת מאיה , והוא עזב את אשתו אולגה, אך גירושיו התעכבו בשל מאבק משפטי על רכושם המשותף. הוא תיאר תקופה זו כתקופה הקשה בחייו, ונראה כי מצא ביטוי לרגשותיו בסדרת תמונות ותחריטים בנושא המינוטאור (יצור שחציו אדם וחציו שור), שתואר בציוריו לעיתים כזועם, מאיים ואכזרי ולעיתים כפצוע, אומלל וחסר אונים.
ב-1936 החלה מלחמת האזרחים בספרד. פיקאסו התנגד לגנרל פרנקו. הוא מונה על ידי הרפובליקנים בספרד למנהל מוזיאון הפראדו במדריד. ב-1937 אירעה הפצצה אווירית קשה של גרמניה הנאצית על העיר גרניקה בחבל הבסקים, בה נהרגו כ-1,600 איש; בעקבותיה צייר פיקאסו את אחד מציוריו המפורסמים ביותר, "גרניקה", שהוצג בביתן הספרדי בתערוכה העולמית בפריז. בשנים שלאחר מכן נהג לחלק תמונות של יצירתו לקצינים גרמנים, וכששאלו אותו "האם אתה עשית זאת?" נהג לענות "לא, אתם עשיתם זאת".
ב-1936 פגש את דורה מאר, צלמת צרפתייה, ומאז נהג לצייר גם את דמותה, במקביל לדמויותיהן של מארי-תרז ושל בתו מאיה עם צעצועיה. ב-1939 הוצגה תערוכה רטרוספקטיבית גדולה של ציוריו בניו יורק. בתקופה זו התגורר לסירוגין בפריז ובעיירה רויאן שבדרום-מערב צרפת, עד כיבוש העיירה בידי הנאצים במהלך הפלישה הגרמנית לצרפת ב-1940, אז חזר לפריז ונאלץ לפסל באמבטיה שבביתו. ב-1943 פיסל את "ראש של פר", פסל ברונזה המבוסס על מושב אופניים וידית הגה אופניים ישנים שמצא. ב-1944 יצר את פסלו הגדול "איש עם כבש", המתנשא לגובה שני מטרים. ב-1945 צייר ציור בעל מאפיינים דומים ל"גרניקה" בשם "בית המוות" בעקבות הידיעות שהתקבלו בתקופה זו על מוראות מחנות הריכוז שהקימו הנאצים באירופה.
שמאל|ממוזער|250px|מוזיאון פיקאסו באנטיב שבריביירה הצרפתית
ב-1946 עבר פיקאסו להתגורר עם פרנסואז ז'ילו, ציירת צעירה שהכיר מספר שנים לפני כן, והחל ליצור דיוקנאות וליטוגרפיות שלה. יחסיו עם פרנסואז החלו עוד ב-1943 כאשר הייתה בת עשרים ואחת והוא בן שישים ושתיים. נולדו להם שני ילדים, קלוד (1947) ופאלומה (1949). פיקאסו החל לעבוד במוזיאון של אנטיב שבריביירה הצרפתית, תרם לו תרומות רבות, והמוזיאון שינה את שמו ל"מוזיאון פיקאסו". בשנים 1947–1948 יצר כאלפיים עבודות קרמיקה בסדנת קדרות של ידידיו, בני הזוג ראמיה, בכפר וואלורי בפרובאנס.
בתקופה זו החל פיקאסו להיות מעורב יותר בפעילות פוליטית. עוד ב-1944 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית. ב-1948 ביקר בקרקוב ובאושוויץ והשתתף בקונגרס של אינטלקטואלים למען השלום בוורוצלב שבפולין. ב-1949 יצר את הליטוגרפיה הידועה "יונה", שהופיעה על כרזת קונגרס השלום העולמי בפריז. ב-1950 השתתף בוועידת השלום העולמית בשפילד. בשנה זו גם קיבל את פרס השלום על שם לנין. ב-1951, מתוך התנגדותו למלחמת קוריאה, צייר את "טבח בקוריאה", וב-1952 צייר את ציורי הקיר "מלחמה" ו"שלום" שהוצבו ב"מקדש השלום" בכפר וואלורי.
בתחילת שנות ה-50 התערערו יחסיו עם פרנסואז, וב-1954 עבר להתגורר עם ז'קלין רוק, שעבדה לצידו מספר שנים בסדנת הקדרות בוואלורי; הם נישאו ב-1961. ב-1964 פרסמה פרנסואז ספר זכרונות בשם "חיי עם פיקאסו", שהביא למשבר וניתוק מוחלט ביחסיו עם ילדיו מפרנסואז, קלוד ופאלומה.
ב-1955 צילם הבמאי אנרי ז'ורז' קלוזו סרט אודותיו, "תעלומת פיקאסו". בתקופה זו פיקאסו התגורר ועבד בווילה שרכש בקאן, צייר את הסטודיו בו עבד לצד יונים ודיוקנאות של ז'קלין, ויצר פסלי עץ ופסלי ברונזה. ב-1957 יצר סדרת תמונות מפורסמת של כארבעים גרסאות משלו ליצירתו של דייגו ולאסקז מ-1656, "בנות לוויה".
בשנת 1958 יצר את ציור הקיר "נפילתו של איקארוס" עבור בניין אונסק"ו בפריז. הוא רכש את טירת ואוונארג הסמוכה לאקס-אן-פרובאנס, ובה צייר יצירות כגון סדרת גרסאות משלו לציורו של אדואר מאנה מ-1863, "פיקניק על הדשא", ותמונות בעלות תכנים דומים שעסקו בגברים בלבוש מלא, לעיתים מעשנים, לצד נשים עירומות. בהמשך צייר תמונות בנושא "צייר ודוגמנית".
ב-1963 נפתח מוזיאון פיקאסו בברצלונה, המכיל עבודות שרבות מהן נתרמו על ידי פיקאסו עצמו. תערוכותיו המשיכו לזכות לפופולריות רבה ברחבי העולם. בשנותיו האחרונות צייר דיוקנאות עצמיים רבים ועסק בנושא האמן ונפשו.
ב-8 באפריל 1973 מת פבלו פיקאסו, בזמן שהוא ואשתו ז'קלין אירחו חברים לארוחת ערב, בעיירה מוז'ין הסמוכה לקאן. מילותיו האחרונות היו: "שתו עבורי, שתו לבריאותי, אתם יודעים שאיני יכול לשתות יותר". אשתו מנעה מילדיו: פרנסואז, קלוד ופאלומה, להגיע להלוויה. ב-1986, מתוסכלת ובודדה ממותו של פיקאסו, איבדה את עצמה ז'קלין לדעת בירייה והיא בת 59.
תקופות ביצירתו של פיקאסו
ממוזער|150px|La lecture
ממוזער|150px|Nu couché
ממוזער|150px|Tête de femme
נהוג לחלק את סגנון האמנות של פיקאסו לתקופות. שמות התקופות המאוחרות יותר נתונות למחלוקת, ברם התקופות המקובלות ביותר הן:
התקופה הכחולה (1901–1904): סגנון ציוריו של פיקאסו השתנה בעקבות התאבדותו של חברו הטוב קרלוס קסאחאמס (Carlos Casagemas). קסאחאמס התאבד בירייה בראשו בעקבות אהבתו הנכזבת לג'רמיין פישוט (Germaine Pichot) שמאוחר יותר שימשה כאחת הדוגמניות לפיקאסו ביצירה העלמות מאביניון. מותו של קסאחאמס השפיע על פיקאסו מאוד ואת ציוריו באותה תקופה הוא צבע בכחול אשר העיד על בדידות ועצבות שלו כמו הדמויות שבציוריו. ציורו המפורסם מאותה התקופה הוא "המנגן העיוור" משנת 1903. ציור נוסף מתקופה זו הוא הטרגדיה.
התקופה הוורודה (1905–1907): התקופה הכחולה של פיקאסו פינתה את מקומה לטובת אהבה חדשה בחייו, פרננדה אוליבר, דוגמנית מודל צעירה. פיקאסו התאהב במושא פיסוליו וביטא רגשותיו העזים אליה בציוריו האמנותיים. הוא החל לצייר ציורים יותר שמחים ועליזים שהתבטאו בצבעוניות כתומה וורודה בעיקר. הוא צייר בעיקר נושאי קרקס. ברם תקופה זו לא נמשכה זמן רב כי פיקאסו מצא דרך אחרת לבטא את עצמו בצורה יותר מרגשת, מעניינת ומקורית.
קוביזם פיסולי/אפריקני (1907–1908): בשלב זה ניכרת מאוד השפעה של "העלמות מאביניון". פיקאסו יוצר שפה חדשה בציור, המשתלבת עם מגמות ההפשטה שהתפתחו באותה העת בציור, בה הוא מפרק את הצורות ומרכיב אותן מחדש על פי דמיונו. בתקופה זו קיימת ההשפעה של פסלים ומסכות אפריקאיות ובשל כך השלב הזה נקרא אפריקני. בנוסף לכך, בציורים מאותה התקופה ישנן איכויות פיסוליות. האובייקטים נראים בחלקם נפחיים, מאסיביים, ותלת־ממדיים.
קוביזם אנליטי (1909–1910): המילה אנליטי באה מהמילה אנליזה, זאת אומרת ניתוח. הניתוח הוא קוביסטי, כוונתו פירוק. בשלב הזה הפירוק של הצורה ושבירתה נעשה שיטתי יותר, ויחד עם הפירוק קיימת גם הרכבה. "פירוק לקצעים", הפירוק נעשה גם באמצעות הצורה וגם באמצעות הצבע.
קוביזם סימולטני/הרמטי (1911–1912)
קוביזם סינתטי (1912–1914): במשך שנים רבות ניסו ציירים רבים לצייר ציורים שיהיו דומים או מאורגנים על פי המציאות הנראית, אך פיקאסו ובראק שינו את פני הדברים.
הסגנון הסוריאליסטי והקלאסי (מ-1920 ואילך): תקופה של יצירות סוריאליסטיות, חסרות מגבלות ההגיון. כיצירות אחרות בתחום, מטרתן היא לגרום לצופה בתמונה זעזוע ולחצות גבולות מחשבתיים. בשנת 1936 פגש את הצלמת והציירת דורה מאר (תיאודורה מרקוביץ), הוקסם ממנה וצייר אותה בעשרות תמונות עד שנת 1944 שבה נפרדו. נוסף, בתקופה זו פיקאסו צייר את הגרניקה שנחשבת בעיני רבים ליצירת שיא בשפתו החדשה, של פירוק גופים והרכבתם מחדש על פי דמיונו, וכן לסמל כלל אנושי נגד כל המלחמות, והריגת חפים מפשע.
מייסד הקוביזם
פיקאסו החל את דרכו הקוביסטית ב-1906, אחרי התקופה הכחולה והתקופה הוורודה. הציור הקוביסטי הראשון היה, כנראה, "התפוחים" אשר נרכש על ידי גרטרוד שטיין. בין ציוריו באמנות הקוביסטית נמנים הציורים הבאים:
התפוחים מ-1906. ציור זה היווה קוביזם אנליטי, דהיינו, ציור בו האמן לוקח אובייקט ועושה לו אנליזה צורנית, בהשפעת הפסיכולוגיה המתפתחת באותה תקופה, וחיפושים אחר עומק חדש בכל תחומי האמנות. ציורים נוספים מאותה תקופה ממחישים את הקוביזם ביצירתו.
העלמות מאביניון (Les Demoiselles d’Avignon) מ-1907 הוא אחד הציורים הקוביסטים הראשונים ומהמפורסמים שבהם. בעיני רבים נחשב הציור לאחד מהחשובים ביותר באמנות המודרנית. רואים בו פירוק של הגוף למשטחים דו-ממדיים, פירוק הפנים והרכבתם מחדש בצורת פרופיל ופרונטלי בו זמנית. יש בו המשך ברור לסזאן, והשפעות ברורות מאמנות אפריקאית.
אישה עם מניפה (La femme à l’éventail) מ-1908. ניתן לראות השטחה של הדוגמנית, פגיעה פרופורציונלית מכוונת, חיפוש אחר הגאומטריה באנטומיה.
Le Réservoir מ-1909. ניתן לראות את תחילת המעבר לכיוון הסינתזה, נוף של כפר הופך לאוסף צורות גאומטריות דו-ממדיות. הקוביזם הסינתטי לוקח את האובייקט, מפרק אותו לחלוטין, מעביר אותו סינתזה ומרכיב אותו מחדש על הבד, בצבעי מונוכרום ובשטיחות מקסימלית.
איש עם מקטרת (L’homme à la pipe) מ-1911. פיקאסו שובר את מוסכמות הציור המלבני ומצייר ציור אליפטי על בד מלבני, כמו ציירי ימי הביניים. גם כאן ניתן להבחין בשאריות אדם ששרדו את הסינתזה וזכו להגיע לבד עם מעט דמיון למציאות המשעממת. המקטרת ברורה וגם חתימתו של פיקאסו ברורה.
הדפסים על נייר
במקביל לציור ופיסול פיקאסו עסק מתחילת דרכו ועד מותו ביצירת הדפסים על נייר; בסך הכל ידועים כ-2,400 הדפסים שיצר במשך חייו. בתקופות שונות יצר קשר וחבר למדפיסים שונים ובשיתופי פעולה אלו גם עבר בין טכניקות הדפסה שונות.
סויטת סאלטימבאנק
סדרה של 14 הדפסים מוקדמים שיצר בשנים 5–1904, בשיטת etching, עוסקת בדמויות מהקרקס. ההדפס המפורסם ביותר מסדרה זו הוא Le Repas Frugal.
סויטת וולאר
ממוזער|180x180 פיקסלים|6 תחריטים מתוך "סויטת וולאר"
אסופה של 100 תחריטים של פיקאסו שפורסמה בידי אמברואז וולאר (Ambroise Vollard), בעל גלריה, סוחר אמנות ובעלים של הוצאה לאור הנושאת את שמו. התחריטים נוצרו בין השנים 1930–1937 ובהם מוטיבים קבועים ביצירתו של פיקאסו: הקרקס, מלחמת שוורים, סדנת הפסל, המינוטאור, המינוטאור העיוור וכן שלושה דיוקנאות של וולאר. כ-100 עותקים של האסופה הודפסו אך לא נמכרו היטב בשנים הראשונות. כיום האסופה נחשבת אחת מפסגות העשיה הן של האמן והן של סוחר האמנות הנושאת את שמו.
ליתוגרפיות ולינוקאטס
בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת יצר פיקאסו מאות ליתוגרפיות ו-linocuts מרהיבים בצבעוניותם, תוך הכנסת חידושים טכניים לתהליך היצירה וההדפסה. אחת היצירות הבולטות מתקופה זו היא Figure au corsage rayé, דיוקן של אהובתו באותן שנים, פרנסואז ג'ילו. עבודה בולטת מאותה תקופה היא סדרת השור, מ-1945, המציגה ב-11 ליתוגרפיות את התפתחות דמות השור ומספקת מבט מאלף על תהליך היצירה וההפשטה של האומן.
סויטת 367
בפרץ יצירתי חסר תקדים יצר פיקאסו 367 הדפסים במהלך תקופה של שבעה חודשים ב-1968, כאשר האומן בן 86. הסדרה עוררה סערה בגלל התכנים הארוטיים שלה, ואף נחשבה לפורנוגרפית.
סויטת 156
הושלמה ב-1972, כאשר האומן בן 90, פחות משנה לפני מותו.
הקרמיקה של פיקאסו
העניין של פיקאסו בקרמיקה התעורר לזמן קצר בראשית המאה העשרים אולם עיקר היצירה בקרמיקה וגוף היצירות הרחב בחימר, הכולל אלפי יצירות וסקיצות מהירות, נוצר בין השנים 1945–1973. פיקאסו, אמן בשל ומיומן בשנים אלה, הוקסם מטווח האפשרויות שהחומר פתח בפניו ואכן הוא התנסה בכל סוגי הטיפול בחימר: עבודה עם סוגי חימר שונים, בבניה ובגריעה, בציור ובזיגוג (גלזורה), בסוגי שרפה שונים, ובמנעד עבודות שנע מפיסול בחומר ועד הוספת ציור בקו מהיר על גופי פורצלן מוכנים.
נושאי עבודות הקרמיקה הם אותם נושאים קבועים שפיקאסו עבד עימם: מלחמת שוורים, גוף האדם וייצוגיו השונים, יצורים מיתולוגיים כמו המינוטאור והסאטיר, יונים, דגים ועוד. מיומנותו וחוש ההומור שלו ניכרים היטב ביצירות, ובשילוב עם חוש ההמצאה המפותח של האמן נושאות את אותם גופי חומר למעלת אמנות. כיום מוצגות יצירות הקרמיקה של פיקאסו בכל המוזיאונים שמציגים מיצירותיו.
מורשתו
מאחר שלא הותיר צוואה רשומה אחריו, נאבקו ילדיו הלא חוקיים ושניים מנכדיו על זכויותיהם לקבל חלק מן הירושה ואף ניצחו במשפט. רוב נכסיו "הרוחניים" שלא נמכרו, כולל אוסף אמנות מרשים של אומנים שונים, הועברו למדינת צרפת, כתמורה לחובות המיסים שהשאיר אחריו.
אחרי מותו כתב לו פול מקרטני שיר, אחרי שדסטין הופמן התעניין בדרך שבה מקרטני כותב שירים, ופול הוכיח לו שהוא יכול לכתוב שיר על נושא אקראי מהעיתון - במקרה הזה כתבה על מותו של פיקאסו. השיר יצא באלבומו Band on the Run.
בשנת 1996 יצא לאקרנים הסרט "פיקאסו" על תולדות חייו, בכיכובו של אנתוני הופקינס.
בשנת 2018 הפיק ערוץ הנשיונאל ג'יאוגרפיק סדרה ביוגרפית בת 10 פרקים על חייו.
ציוריו הם מהיקרים ביותר בעולם ושווים נאמד במיליוני ועשרות מיליוני דולרים ליצירה.
ציורו המפורסם "נער עם מקטרת" נמכר במאי 2004 עבור 104 מיליון דולר, ואילו ציורו "דורה מאר עם חתול" נמכר במאי 2006 עבור 95.2 מיליון דולר. ציורו של פיקאסו "Les femmes d'Alger" (האישה מאלג'יר), השיג שיא חדש למכירתו של ציור כלשהו בעולם (נכון ל-2015) ונמכר בכ-179 מיליון דולר. שיא זה נשבר עם מכירתו של הציור מושיע העולם של לאונרדו דה וינצ'י בשנת 2017.
יצירותיו של פיקאסו מוצגות במוזיאונים רבים ברחבי תבל. שלושה מוזיאונים המוקדשים רק ליצירותיו הם מוזיאון פיקאסו בפריז, מוזיאון פיקאסו בברצלונה ומוזיאון פיקאסו באנטיב.
לקריאה נוספת
ראסל מרטין, מלחמתו של פיקאסו, הוצאת אופוס, 2004. סיפור יצירתו הנודעת של פיקאסו, "גרניקה"
פרנסואז ז'ילו וקרלטון לייק: החיים עם פיקאסו. הוצאת דולפין, 1968
פבלו פיקאסו 1881–1973: גאון המאה, מאת: אינגו ולתר, הוצאת ספרי טאשן
אריאנה סטסינופולוס הפינגטון: פיקאסו יוצר ומשחית, הוצאת כתר, ירושלים 1988 תרגום: מיכאל אביב
Picasso 347, Random House/Maecenas Press 1970 (אנגלית)
ספרות ילדים ונוער
טרו קלי, מי היה פבלו פיקאסו?, הוצאת שוקן, תשע"ד 2014
קישורים חיצוניים
פיקאסו בן שמונים, 1961, ארכיון הסרטונים של AP
תערוכת פיקאסו בתל אביב, 1965, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
*
קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:ציירים ספרדים
קטגוריה:פסלים ספרדים
קטגוריה:אמנים קוביסטים
קטגוריה:אנשי בוהמה
קטגוריה:ספרדים במלחמת האזרחים בספרד
קטגוריה:קומוניסטים ספרדים
קטגוריה:זוכי פרס לנין לשלום
קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ברית המועצות
קטגוריה:ספרדים שנולדו ב-1881
קטגוריה:ספרדים שנפטרו ב-1973
| 2024-10-09T11:38:15
|
קלוד דביסי
|
ממוזער|דביסי ב-1908
קלוד אשיל דביסי (בצרפתית: Claude Achille Debussy; 22 באוגוסט 1862 – 25 במרץ 1918; מוכר גם כדביוסי) היה מלחין צרפתי.
דביסי השתייך לזרם האימפרסיוניסטי במוזיקה, לצדם של מלחינים כמו מוריס ראוול וצ'ארלס גריפס, אם כי התנגד התנגדות נמרצת לכינוי "אימפרסיוניזם" בהקשר מוזיקלי. הוא הנציג המובהק ביותר של זרם זה במוזיקה, ונחשב כמייסדו. דביסי ראה בעצמו מחיה המסורת המוזיקלית הצרפתית, והצליח להגדיר מחדש את מושג הצרפתיות במוזיקה, כריאקציה לגרמניות הווגנריאנית שהייתה הגורם המשפיע ביותר במוזיקה של זמנו.
ביוגרפיה
קלוד דביסי נולד ב-22 באוגוסט 1862 בסן ז'רמן אן-לֶה, סמוך לפריז, והיה הבכור למשפחה בת חמש נפשות. משנולד, החליט אביו, מנואל אשיל דביסי, כי עבודתו בחנות לכלי קרמיקה וחרסינה שהייתה ברשותו לא תוכל לפרנס את המשפחה המורחבת ועל כן עברה המשפחה לקלישי, ומשנולדו יתר הילדים נדדה לפריז. בפריז כל אחיו ואחיותיו עברו לגור אצל דודתם ואילו קלוד נותר בחברת אמו. היא לימדה אותו קרוא וכתוב וממנה רכש את ידיעותיו הראשונות משום שלא ביקר בבית הספר באופן מסודר.
בגיל 7, בעת ביקור בבית דודתו בעיר קאן, המליצה הדודה שילמד מוזיקה, ודביסי החל ללמוד לנגן בפסנתר. שנה אחת לאחר מכן נזדמנה אחת מתלמידותיו של פרדריק שופן להאזין לנגינתו, התלהבה מיכולתו והחליטה לסייע לתלמיד הצעיר בשיעורי המוזיקה. היא אף הפצירה שישלחוהו לקונסרבטואר של פריז, שם החל ללמוד בשנת 1874 לימודי נגינה בפסנתר אצל אנטואן מרמונטל וכן הרמוניה ופיתוח חוש השמיעה. הוא חיבר מנגינות לשיריו של תיאודור דה בנביל, וכשהיה בן 18 זכה בתחרות לקריאת תווים מהירה. כפרס על כך נתקבל כתלמיד הלחנה בקונסרבטוריון. באותה שנה המליץ אחד ממוריו להפגישו עם נדז'דה פון מק, האלמנה הרוסייה העשירה שהייתה קודם לכן פטרוניתו של צ'ייקובסקי. היא הזמינה אותו לשמש מורה לפסנתר לילדיה, ועמה הגיע לשווייץ, לאיטליה ולרוסיה.
בשנת 1884 זכה ב"פרס רומא" מטעם הקונסרבטוריון של פריז. הפרס זיכה אותו בשלוש שנות השתלמות ברומא, אולם הוא התגעגע לפריז, ושב אליה עם תום השנה השנייה. בתקופת שהותו באיטליה ביקר את ורדי באחוזתו ואף פגש בליסט, וכמו צ'ייקובסקי, שנחשף ליצירתו של דביסי, גם הם לא הבינו את מכלול השלמות בעבודותיו של המלחין הצעיר.
בפריז החל להלחין והיה גם מורה לפסנתר ומבקר מוזיקה בעיתונות של פריז. בגיל 25 יצא לבקר את ברהמס בווינה, שם הלכו יחדיו להתבונן בקבריהם של בטהובן ושוברט.
בשנת 1893 החל את חיבור האופרה "פֶּלֶאָס ומליסאנד", אותה סיים רק כעבור תשע שנים. היא הוצגה לראשונה ב-30 באפריל 1902 ועוררה התרגשות רבה בקרב חובבי המוזיקה בצרפת. ב-1905 נולדה בתו, קלוד-אמה דביסי (נפטרה בגיל 13) שהמוזיקה אשר הלחין לה אביה, "פינת הילדים", זכתה לפופולריות רבה בקרב פסנתרנים ומאזינים.
כשגברה ההכרה וההערכה לעבודתו, החל דביסי לקבל הזמנות לערים שונות ואף הגיע ללונדון לנצח שם על יצירותיו. בשנת 1909 חלה בסרטן, ולאחר סבל רב, מת בפריז, ב-25 במרץ 1918, בטרם מלאו לו 56 שנים. לאחר מותו, ומותו של ראוול, דעכה התנועה האימפרסיוניסטית, אם כי השפעתה ניכרת ביצירותיהם של מלחינים רבים, בהם סטרווינסקי וצ'ארלס אייבס.
סגנונו המוזיקלי של דביסי
סגנון יצירותיו המוקדמות של דביסי עדיין מושפע עמוקות מן המוזיקה הגרמנית של זמנו, ובעיקר מווגנר וברהמס. אך ככל שהתפתח מבחינה מוזיקלית, נטש את הסגנון הגרמני לטובת אידיומטיקה אישית מובהקת, שהושפעה ממוזיקת גמלאן מן המזרח הרחוק, אשר היה תחת כיבוש צרפתי. הוא חולל מהפכה בנורמות ההרמוניות של זמנו, והתרחק מן ההרמוניה הפונקציונלית, ובמידת מה מן הטונאליות. במקומן הוא נדרש ל"הרמוניה של צבעים", בה דיסוננסים וצלילים זרים אינם "נפתרים" לקונסוננסים אלא משמשים ליצירת גוונים מוזיקליים. עם זאת, בניגוד למלחינים המרכז-אירופיים של זמנו לא נטש את ההרמוניה הטרציאלית (המבוססת על טרצות) לטובת הקוורטלית (המבוססת על קוורטות). דביסי השתמש בכתיבתו גם ב"סולמות סינתטיים" – סולם טונים שלמים וסולם פנטטוני, שהיה מקובל בפולקלור של עמים שונים, בייחוד במוזיקה הסינית.
הכתיבה שלו לפסנתר, שהגיעה לשיאה בשני ספרי הפרלודים, מתאפיינת בשימוש ב"אשכולות צלילים" ("קלאסטרס", אקורדים דיסוננסיים המורכבים מסקונדות), שוב לצורך מתן "צבע", ובכתיבה שקופה עם שימוש מועט בפדאל (דביסי לא כתב סימני פדאל, ועל הפסנתרן להבין מתוך התווים היכן יש בו צורך כדי לבצע את המוזיקה ככתבה). חלק מיצירותיו לפסנתר וירטואוזיות מאוד, רמז לעובדה כי דביסי היה לא רק מלחין אלא גם פסנתרן מחונן.
הכתיבה התזמורתית שלו מאופיינת בתזמור לא שגרתי לגבי זמנו, ושימוש במרקמים שקופים ופעמוניים. דביסי הרחיב את מגוון הצבעים של התזמורת בהוסיפו לה כלים לא שגרתיים כמו אבוב ד'אמורה או מקהלת נשים השרה ללא מילים (ככלי תזמורתי), וכן תפקידי נבל מורכבים. בזמנו עלו טענות כאילו הוא ומוריס ראוול פיתחו את סגנונם התזמורתי בהשראת המלחין המבריק והשכוח ארנסט פנלי, אך הללו הכחישו את הדבר בתוקף.
דביסי דחה מעליו את הצורות הקלאסיות, ומיעט מאוד לכתוב בצורת הסונאטה, שהייתה הצורה השלטת בזמנו. הוא נמנע כמעט לחלוטין מפוליפוניה ומכתיבה חיקויית. על כך זכה לעיתים קרובות לביקורת מצד מבקרים בני זמנו, שטענו כי המוזיקה שלו נשמעת כחסרת מבנה מוזיקלי ברור באופן בולט.
הנצחה
רמת דביסי באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקראת על שמו של קלוד דביסי.
יצירותיו הידועות
לתזמורת:
שלושת הנוקטורנים – עננים, חגיגות, סירנות
סקיצה סימפונית – הים
תמונות – ג'יגים, איבריה, רונדים של האביב
סוויטה סימפונית – אביב
פרלוד ל"אחר הצהריים של פאון"
לפסנתר:
שתי ארבסקות
פינת הילדים
פרלודים – ספר ראשון וספר שני (בהם "הנערה בעלת שיער הפשתן" [La fille aux cheveux de lin], "פסיעות בשלג" ו"הקתדרלה השקועה")
סוויטה ברגמסקית (כולל הקטע "אור ירח" [Clair de lune])
סוויטה קטנה (ל-4 ידיים)
מראות
בשחור ולבן (ל-4 ידיים)
pour le piano
חלום בהקיץ (Reverie)
האי העליז (L'Isle Joyeuse)
להרכב קאמרי:
רביעיית מיתרים בסול מינור
שלוש סונאטות (מתוך שש מתוכננות):
סונאטה לפסנתר וכינור
סונאטה לפסנתר וצ'לו
סונאטה לחליל, ויולה ונבל
"סירינקס" לחליל
אופרה:
פליאס ומליסאנד
מוזיקה אינצידנטלית:
מות הקדושים של סבסטיאן הקדוש (למחזה מאת גבריאלה ד'אנונציו)
לקריאה נוספת
צבי צרי, דביסי – מצייר בצלילים, נהר ספרים, 2015.
קישורים חיצוניים
סרט: נגינה בפסנתר: "אור ירח" מאת קלוד דביסי, באתר "יוטיוב".
סרט: נגינה בפסנתר: "ערבסקה" מאת דביסי, באתר "יוטיוב".
סרט: נגינה בנבל: "מחולות קודש וחול" מאת דביסי, באתר "יוטיוב".
סרט: נגינה בחליל: "סירינקט" מאת דביסי, באתר "יוטיוב".
, 22 באוגוסט 2013
הערות שוליים
קטגוריה:מלחינים שעל שמם כוכב לכת מינורי
קטגוריה:מלחינים צרפתים במאה ה-19
קטגוריה:מלחינים צרפתים במאה ה-20
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות של פאסי
קטגוריה:זוכי פרס רומא
קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1862
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1918
| 2024-08-28T03:07:10
|
תאוריית שני הגורמים
|
תאוריית שני הגורמים של הרצברג היא אחת מתיאוריות המוטיבציה (הנעה לעבודה) החשובות והראשונות שהוצגו בתחום של ניהול והתנהגות ארגונית. התיאוריה פותחה ב-1959 על ידי פרדריק הרצברג, והיא עוסקת בהנעה בעבודה במסגרת ניהול משאבי אנוש.
הרצברג הבדיל, בעקבות מחקריו שנערכו בקרב מהנדסים ורואי חשבון, בין גורמים היוצרים שביעות רצון בעבודה לבין גורמים היוצרים חוסר שביעות רצון בה. על-פי הרצברג, שתי תופעות אלו אינן הפכים, אלא שתי תופעות נפרדות הראויות להתייחסות נפרדת.
ממוזער|מודל תאוריית שני הגורמים|ימיןשביעות רצון, המבטאת הנעה חיובית בעבודה (גורם המניע את העובד להשקיע ולהתמיד בעבודתו), הוא תוצר של סיפוק רגשי של הצורך במימוש עצמי והזדהות עם התעסוקה. על פי הרצברג גורמים כגון האחריות המוטלת על העובד, שאיפה להישגים והעניין בעבודה, הם גורמים שעשויים להביא לשביעות רצון ולהשקעה ומסירות, ומכונים מניעים (מוטיבטורים) או גורמים פנימיים (אינטרינזיים). השפעה שלילית של גורמים פנימיים, אינה מביאה לחוסר שביעות רצון, אלא רק למצב נייטרלי.
חוסר שביעות רצון, המבטאת הנעה שלילית בעבודה (גורם המשבש את המוטיבציה של העובד להשקיע בעבודתו), היא תוצר של תנאי סביבת העבודה (שכר, נוהלי עבודה, זמני עבודה ומנוחה, סביבה אנושית, יחסי עבודה וכו'). גורמים אלו מכונים גורמים היגייניים, שכן הם עשויים להביא לחוסר שביעות רצון אך אינם יכולים לשפר את שביעות הרצון, או גורמים חיצוניים (אקסטרינסיים). שיפור הגורמים החיצוניים מונע חוסר שביעות רצון, אך קיומם באופן מספק אינו יוצר שביעות רצון אלא מצב נייטרלי.
על-פי הרצברג, תפקיד הגורמים החיצוניים מבחינת ההנהלה לאפשר את ההנעה החיובית, ותפקיד הגורמים הפנימיים ליצור אותה.
הרצברג טוען כי על-מנת לשפר את ניצול העובדים בארגון מסוים ולהגדיל את רווחיו מהם, על הארגון להתייחס לשני הממדים.
בהתבסס על תאוריית שני הגורמים פיתח הרצברג מודל ארגוני המבוסס על תוכניות העשרת עיסוקים, בהן מצורפות מטלות על מנת להגביר את מידת העניין והאתגר בעבודה.
בעקבות עבודותיו, עלה גורם איכות ותוכן העבודה כחלק מרכזי בניהול משאבי האנוש, מלבד גורמי סביבת העבודה שהיו נהוגים גם לפני מחקרו.
בשנת 1977 החוקר גרדנר (Gardner) הציע דרכים למדידת תאוריית שני הגורמים.
ביקורת כלפי התאוריה
מחקרים רבים נעשו סביב תאוריה זו, שהראו תוצאות לא אחידות, אך רבים מהם הצביעו על דפוסים שאינם תואמים את התאוריה.
מחקרים מסוימים הראו כי קיימים גורמים המתפקדים כמניעים וכהיגיינים במקביל, כדוגמת קידום בעבודה (המבטא תמריץ כלכלי-חיצוני מחד וקשור להישגיות מאידך).
טענות אחרות הועלו גם כנגד ההנחה כי שביעות רצון וחוסר שביעות רצון הם שני גורמים נפרדים. בין המבקרים בולטים הסוציולוג ויקטור ורום, שטען כי מסקנותיו של הרצברג אינן הכרחיות וכי האוכלוסייה אותה חקר מצומצמת מדי בשיוכה החברתי, והסוציולוג א' לוק, שטען כי לא ניתן להוכיח מסקנות אלו.
הערות שוליים
קטגוריה:הנעה לעבודה
| 2023-11-18T10:09:49
|
ארגון
|
ארגון הוא מאגד-חברה אנושית הפועלת לשם הגשמת מטרה משותפת. הארגון נחקר על ידי תחום המכונה מדע הארגון או התנהגות ארגונית.
הגדרה נוספת למונח ארגון: ישות חברתית מכוונת מטרה, העוסקת בתכנון, בהפקה, בהפצה או בתחזוקה של מוצרים או בהענקת שירותים כדי לספק צרכיםיצחק סמואל. ארגונים, זמורה, 1996..
מאפייני הארגון
ארגון מתאפיין במספר מאפיינים ייחודיים:
רמת מלאכותיות גבוהה: ארגון נוצר באופן מכוון, על-פי רצף החלטות מודעות ומוגדרות מראש.
רמת תכליתיות גבוהה: לארגון קיימות מטרות המגדירות את תפקודו ומהוות את הסיבה לקיומו.
רמת הבניה גבוהה: לארגון תצורות (קונפיגורציות) פורמליות של מרכיביו, המבנה הבסיסי של הארגון (תפקידים, כללים, יחסי עבודה וכו') מוגדר באופן רשמי ותוך שימת דגש רב על סדר. ההבניה באה לידי ביטוי בצורות רבות, ביניהן חלוקה (דיפרנציאציה) והתמחות (ספציאליזציה) בעבודה, תואמות (קורלציה) גבוהה בין הכללים לביצועם בפועל ופורמליזציה. מהות ההבנייה היא בכך שהארגון מתייחס אל עובדיו כאל פונקציות ולא מתייחס לדעתם וייחודם הרגשי.
תלות חזקה בגורמים חיצוניים: ארגון חייב לבצע המרה (טרנספורמציה) של משאבים ושירותים עם גורמים חיצוניים לו באופן היוצר קשרי תלות חזקים במיוחד (בהשוואה לתת-חברות כמו עיר או משפחה), וזאת באמצעות תשומות (כל גורם שהארגון מקבל לתוכו, כגון חומרי גלם, כוח עבודה וציוד) ותפוקות (כל גורם שהארגון מוציא מתוכו, כגון מוצרים ושירות). לארגון חייבת להיות התאמה כלשהי לגורמים חיצוניים אלו.
ארגונים, בדומה לכל תת-חברה, ניתנים להתייחסות נפרדת כאל מערכות בעלות קיום וחוקיות עצמאיים. בתור מערכות נפרדות, ניתן לעסוק בייסוד והתפרקות של ארגונים. כמו כן, יש אפשרות שארגונים התמזגו, ייווצר חיבור בין ארגונים שונים ההופך אותם לארגון אחד, אם בעקבות חיבור זה לא יהיו שינויים פנימיים בארגונים, ואם תהיה הטמעה מערכותיהם אלו באלו.
ב-1978 בחנו החוקרים דניאל כץ ורוברט קהאן ארגונים בסביבה קפיטליסטית המקיימים יחסי גומלין עם הסביבה, ומצאו כי קיימים שבעה מאפיינים הנחוצים לקיומו של ארגון כ"מערכת פתוחה":
קיום גבולות ברורים לארגון
היררכיה ארגונית
אנטרופיה שלילית (כלומר- סדר בארגון) ושיווי משקל דינמי (כלומר- שמירה על רמת רווחיות בארגון)
מנגנוני היזון חוזר (המאפשרים בדיקת הקשר בין הארגון לסביבתו)
מנגנוני שימור (של המבנים המועילים לארגון) ומנגנוני הסתגלות (של המבנים למציאות משתנה)
התמחות וחלוקת עבודה בארגון
קיום מספר דרכים שונות לפתרון בעיות בארגון
לארגונים קיימת נטייה מתמדת למיסוד, בזכות סיבות אחדות, שהעיקריות שבהן:
פורמליזציה מבנית בארגון, המביאה למיסוד התהליכים בו
נטיית הארגונים לשימור עצמי, לשמרנות וליציבות (הן כלפי פנים והן כלפי חוץ) מביאה אותם ליצור מיסוד, המקנה לפעולתם בסיס רחב ויציב.
ארגונים משתמשים במיסוד בשילוב עם יצירת הזדהות ערכית של פרטים בתוכם ומחוצה להם, על מנת לבסס את קיומם העקרוני בחברה.
ארגונים רבים תלויים בארגונים ממוסדים אחרים או באוכלוסיות יציבות, הדורשים מהם מיסוד על מנת לשפר את יחסי החוץ.
מטרות הארגון
ניתן להתייחס אל מטרות הארגון בשתי דרכים:
זיהוי מטרות הארגון עם התכלית שלו, כלומר- הצורך אותו מספקת פעילות הארגון באופן ישיר. לדוגמה: תחבורה עבור חברת הסעות ממשלתית; רווח כספי עבור חברת השקעות.
זיהוי מטרות הארגון כעצם קיומו והמשך שרידתו (בעוד התכלית משרתת את עצם קיום הארגון). גישה זו קיבלה את התייחסותם של הסוציולוגים י' יוכמן וס' סישור, שטענו כי הארגון ותכליתו עשויים להשתנות על מנת לשמר את הישרדותו.
הסוציולוג ג' טומפסון הגדיר ב-1967 (על בסיס הגדרתו של צ' ברנארד מ-1958) בין מועילות, כלומר- מידת ההצלחה במטרות הייצור שעל בסיסן נבנה הארגון, הנמדדת ב"מבחני תכליתיות", לבין יעילות שהיא מידת התועלת שמביא הארגון לעומת מחיר פעולתו, הנמדדת ב"מבחני יעילות".
(טומפסון טען כי בשוק חופשי ארגונים יעדיפו, לפי סדר יורד: מבחני יעילות, מבחני מועילות מוחלטים, מבחני מועילות ביחס לארגונים אחרים, ו"מבחני התייחסות" - מבחנים המבוססים על מחקר של גורמים סובייקטיבים שיעידו לטובת הארגון. ארגונים ישתמשו במבחנים פחות רצויים רק אם מבחנים אחרים אינם ניתנים לביצוע או פועלים כנגדם)
המיון של בלאו וסקוט: הסוציולוגים פיטר בלאו וריצ'רד סקוט סיווגו ב-1962 את הארגונים לארבע קטגוריות על פי הגורם הנהנה מתפוקתם, תוך הנחה כי לגורם זה השפעה רבה על הארגון. לפי חלוקה זו, קיימים ארבעה גורמים שעשוי ארגון לשרת:
ארגוני עזרה הדדית - ארגונים המשרתים את חברי הארגון (כמו מועדון חברים).
ארגונים עסקיים - ארגונים המשרתים את בעלי הארגון (כמו חברת מניות).
ארגוני שירות - ארגונים המשרתים את לקוחות הארגון (כמו חברת תחבורה ציבורית).
ארגונים ציבוריים - ארגונים משרתים את כלל הציבור (כמו המשטרה).
ארגונים פורמליים ובלתי פורמליים
בכל ארגון קיימות קבוצות פורמליות ובלתי פורמלית.
מערכת בלתי פורמלית - מערכת זו עשויה לענות על צורך לגיטימי שהתקנות הפורמליות מתעלמות ממנו. במקרים אחרים מאפשרת קיצורי דרך בביצוע משימות. מערכת זו מלמדת על נטייתם של בני אדם לנסות להקנות צביון אנושי למסגרות חברתיות נוקשות. הנורמות הבלתי - פורמליות עונות על צרכים אנושיים של חברי הארגון.
רשתות חברתיות - מרקם של קשרים חברתיים, המחברים אנשים שיש ביניהם רק מידה מעטה של הזדהות ואינטראקציה. ניתן לראות בכל רשת מעין קבוצה "מטושטשת", המאפשרות מגעים מקריים בין האנשים ללא תחושה של שייכות וגבולות קבוצתיים. האינטרנט היא רשת אלקטרונית נרחבת, המחברת כיום באורח שגרתי בין אנשים החיים בכל קצות תבל.
קהילה - היא קבוצה של אנשים הגרים באותו אזור גאוגרפי תחת אותו שלטון, או קבוצה של אנשים בעלי עניינים משותפים, הפריה הדדית והרגשת שותפות. קהילות מורכבות מקבוצות שונות.
סוגים של ארגונים פורמליים
ארגונים תועלתיים - ארגונים המעניקים גמול חומרי לנמנים עמו.
ארגונים נורמטיביים - וולונטריים - אנשים יכולים להצטרף אליהם או לפרוש מהם באופן חופשי. ההצטרפות היא לא לשם הכנסה, אלא כדי לקדם מטרות שהם מייחסים להן ערך מוסרי. (ועד הורים בבית ספר).
ארגונים כפייתיים - ארגונים שאנשים נאלצים להצטרף לשורותיהם בעל כורחם כצורה של ענישה (בתי כלא) או לשם טיפול (בתי חולים פסיכיאטריים) או לשם צורכי הארגון (צבא, מחנות כפייה).
ארגון כפייתי מאופיין באמצעים פיזיים מיוחדים, כגון דלתות נעולות וחלונות מסורגים, ומנוהלים על - ידי אנשי ביטחון. הם מבודדים אנשים לתקופה מסוימת כ"שוכנים" או כ"חוסים" ולעיתים משנים ביסודיות את עמדותיהם והתנהגותם.
כל ארגון יכול למעשה להיכלל בכל הקטגוריות. בית חולים פסיכיאטרי, למשל, הוא ארגון כפייתי עבור חוסים בו, ארגון תועלתני עבור הפסיכיאטרים וארגון נורמטיבי עבור מתנדבים המשרתים בו.
משאבי אנוש בארגון
צורת התייחסות עיקרית לחקר ארגונים היא ההתייחסות למשאבי אנוש בארגון, כלומר- לצורה בה יחסי העבודה והארגון משפיעים זה על זה. מאפיין מובהק של משאבי האנוש בארגון הוא המבנה ההירארכי שבו נמצאים העובדים, מבנה המשתקף גם בדרגה של כל עובד.
שינוי מבני
שינוי מבני הוא שינוי מהותי במבנהו של הארגון, כגון:
מיזוגו של הארגון עם ארגון אחר,
מכירת חלק מהארגון,
פיצול הארגון לארגוני משנה אחדים,
סגירת חלק מפעילותו של הארגון.
שינויים אלה מתרחשים בארגונים עסקיים (חברות), ובארגונים הפועלים ללא כוונת רווח.
שינוי מבני מצריך בחינה מעמיקה של סוגיות אחדות:
שיקולי מיסוי הכרוכים בשינוי, ועלולים להשפיע במידת מכרעת על אופיו. פקודת מס הכנסה הישראלית נותנת תשומת לב מיוחדת לסוגיה זו, בפרק העוסק במיזוגים ובפיצולים, ובין השאר מתאפשרת קבלת חוות דעת מקדמית מרשות המיסים, כדי להחליט האם כדאי בכלל לעשות את המהלך הנדון.
שיקולים של יחסי עבודה. בכל ארגון נוצרים יחסי עבודה אופייניים לו, ולעיתים שינוי מבני גורר שינוי מהותי באופי יחסי העבודה, ולכן נדרשת לו הסכמתם של העובדים. (ראו, למשל, , העוסק בסכסוך עבודה שמקורו ברצון המעסיק לערוך שינוי מבני.
שיקולים ארגוניים. שינוי מבני כרוך, מטבעו, בשינויים נרחבים בארגון. מיזוג של שני ארגונים, למשל, מביא בעקבותיו סגירת פעילויות כפולות, ואילו פיצול של ארגון כרוך בהקמת מסגרות תפעוליות שלא היה צורך בהן קודם לכן.
בכל שלבי חיים של הארגון חייבת להיות התאמה בין מבנה הארגון וארכיטקטורה עסקית שלו.
ראו גם
חברה (תאגיד)
עמותה
מלכ"ר
לקריאה נוספת
יהודה שנהב, מכונת הארגון, הוצאת שוקן, 1995.
יצחק סמואל, ארגונים: מאפיינים, מבנים, תהליכים, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 1996.
יצחק סמואל, המשחק הפוליטי: עוצמה והשפעה בארגונים, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2002.
יצחק סמואל, פתולוגיה ארגונית: חייהם ומותם של ארגונים, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2010.
ג'. מורגן, דימויים של ארגון (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית של המהדורה העברית: ניצה ברקוביץ), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2010.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:סוציולוגיה ארגונית
| 2024-06-19T14:49:05
|
מעשיות האחים גרים
|
שמאל|ממוזער|250px|עטיפת הספר "מעשיות האחים גרים"
מעשיות האחים גרים (בגרמנית: Kinder- und Hausmärchen, בתרגום מילולי: "מעשיות הילדים והבית") הן אסופה מפורסמת של 200 מעשיות גרמניות, שנערכה על ידי האחים יאקוב ווילהלם גרים (שנודעו בשם האחים גרים) ופורסמו לראשונה בשני כרכים: הראשון בחג המולד של 1812, אשר כלל 86 מעשיות, והשני ב-1815, אשר כלל 70 מעשיות.
מעשיות אלו נחשבות חלק בלתי נפרד מן הפולקלור הגרמני והכלל-אירופאי הימי-ביניימי, ותורגמו ליותר מ-70 שפות. למעשיות האחים גרים חשיבות רבה בהבנת הסיפור העממי ותפוצתו הרבה, ובחקר הפולקלוריסטיקה והאתנופואטיקה.
למעשיות יצאו במשך השנים מספר עיבודים לסרטי קולנוע ולסדרות אנימציה טלוויזיוניות, כגון "סימסאלה גרים", ו"אגדות האחים גרים".
אף-על-פי שרוב המעשיות שליקטו ליצירותיהם היו בעלות נופך תמים למראה ולכל הגילאים, ישנן ארבע מעשיות אנטישמיות שהאחים גרים אספו: "היהודי בקוצים" (מעשייה מס' 110), "הסחבה הטובה" (סיפור מס' 4 מתוך נספח מס' 17), "העסקה הטובה" (מעשייה מס' 7) ו"השמש תוציא הכל לאור היום" (מעשייה מס' 115).
מאפייני המעשיות
מאפיינים צורניים
כמעט בכל מעשיות האחים גרים נכללים המאפיינים הצורניים הבאים: משחקי מילים (משחקים אלו אובדים פעמים רבות בתרגומים השונים), דו-שיח בין הדמויות, שילוש של אלמנטים: מניין הגיבורים, מספר המשימות שהגיבור מבצע, תכונותיו של גיבור, תאריו של הגיבור, מספר הפעולות שדמות מבצעת, מספר המצבים וכיוצא באלה, שאלות רטוריות וחזרות. כפי שגילה ב-1988 חוקר מעשיות האחים גרים הפרופ' היינץ רלקה, מרבית הפתגמים לא היו קיימים במהדורה הראשונה של המעשיות אלא נוספו במהדורות המאוחרות.
מאפיינים תוכניים
בכל המעשיות מופיעים לפחות שניים ממאפייני המעשייה (מתוך מאפיינים רבים יותר שיש למעשיות): היפוך מצבים, עימות בין גיבורים והגשמת משאלה כמוסה.
המוסר אינו מפורש וברור ברוב המעשיות, ובחלקן הניכר קיימת מערכת הנחשבת מעוותת של שכר ועונש (צדיקים סובלים לשווא, חוטאים זוכים בגמול וכו'). בעייתיות המסר מתווספת למאפיינים אכזריים, אלימים וגסים רבים, כמו שריפת אדם (ב"ילדתה של מאריה"), קניבליזם (בסיפור "האוקרלו"), הרג סתמי (כמו זה המופיע ב"אדון קורבס") וצורות רצח ועינויים אכזריות נוספות, החוברות ליצירת הדימוי הבעייתי הידוע של המעשיות מבחינה מוסרית. במספר מעשיות יש אף גילויים של אנטישמיות מובהקת (כמו בסיפור "היהודי בקוצים").
היסטוריה
מלאכת העריכה של מעשיות אלו בוצעה על ידי איסוף של מעשיות קיימות רבות ממספר רב של מספרים המכונים בשפת המחקר אינפורמטורים ובעיקר עקרות-בית גרמניות. במלאכה זו הוכוונו האחים גרים על ידי אוספי סיפורים קודמים ובעיקר לודוויג אכים פון ארנים וקלמנס ברנטאנו, אך בשונה מהם לא הוסיפו קטעים או כתבו מחדש מעשיות. עם זאת, האחים גרים עיבדו את מרבית מעשיותיהם, ובעיקר הוסיפו יסודות עממיים אופייניים לפולקלור הגרמני.
המעשיות פורסמו בכתב לראשונה בשני כרכים: הראשון בחג המולד של 1812, אשר כלל 86 מעשיות, והשני ב-1815, אשר כלל 70 מעשיות. כרכים אלו גררו תגובות רבות ומיידיות ובעיקר דברי ביקורת. הביקורת הספרותית טענה כי המעשיות אינן מהוקצעות וערוכות באופן מספק, משעממות, וכוללות יסודות אלימים, גסים ובלתי מוסריים.
ב-1825 הביאה ביקורת זו את וילהלם גרים לפרסם את "מהדורה קטנה": מהדורה בת 50 מעשיות אשר זכתה לעשר הדפסות בחייהם של האחים גרים. המעשיות המלאות זכו אף הן למהדורות מספר, בשנים 1819, 1837, 1840, 1843, 1850. הנוסח השביעי והסופי יצא ב-1857, כמהדורה שלמה בעלת מיספור קבוע.
עם הזמן רכשו מעשיות האחים גרים מעמד סמלי בתרבות הגרמנית כמייצגי הפולקלור הגרמני, וזאת בשל הנאמנות הרבה לפולקלור זה. וכך, כאשר החוקר אקסל אולריק ניסח את מאפייני היסוד של הסיפור העממי, נתגלה כי כולם התקיימו במעשיות אלו.
תהליך זה אירע על רקע התעצמות תנועת הרומנטיקה, והתעוררות הלאומיות הגרמנית, אשר חיזקו את מעמד הפולקלור והעניקו לו חשיבות רבה. תחילת המאה ה-19 היא תחילתה של התנועה הרומנטית, אשר טיפחה לאומיות ואידיאליזציה של העם ושל העבר. כחלק מתנועה זו, האחים גרים התעניינו במקורות הלשון, בכוונה לחזור למקורות ולפולקלור. כבר בתקופתם של האחים גרים הושמעה ביקורת כלפי היסודות האכזריים השכיחים כל כך ביצירותיהם. ואמנם, האחים מציינים במבוא לספרם מ-1819, כי במהדורה החדשה הם השמיטו כל ביטוי שאיננו הולם את גיל הילדות. ביקורת רבה במיוחד כלפי סיפורי גרים התעוררה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשבעלות הברית תלו את אכזריותם של הגרמנים במעשיות ששמעו בילדותם, ובעקבות זאת הגבילו את השימוש במעשיות בספרי הלימוד (German Educational Reconstruction Bulletin, July-August 1999)
לאחר מלחמת העולם השנייה ספגו המעשיות ביקורת, כחלק מביקורת הרומנטיקה והלאומנות, שהביאו לעליית הנאציזם. נטען כי לאכזריות, לאלימות ולמסרים האנטישמיים הגלומים במעשיות אלו הייתה השפעה לא מעטה על התפתחות נטיות מקבילות בקרב הנוער הגרמני ובקרב תומכי המפלגה הנאצית, נטייה אשר קושרה ללאומנות הגרמנית. ביקורת זו הביאה לאיסור פרסום ושימוש במעשיות על ידי מעצמות הכיבוש במערב גרמניה.
בשנות ה-40 של המאה ה-20 ניסו חוקרי פולקלור להגן על מעשיות האחים גרים מפני הביקורת הקשה נגדן, וכחלק מניסיון זה קידמו רבות את המחקר עליהן. במסגרת מחקר זה נתגלתה למשל העובדה כי המעשיות אכן עובדו על ידי האחים גרים. האחים גרים טענו שהם הלכו וחיפשו את מקורותיהן של הגרסאות, אך בפועל הגרסאות היו כבר מעובדות והגיעו אליהם ממקור שני ושלישי. מעשיות האחים גרים, שנאספו מתוך מטרה מחקרית מפורשת, מילאו את ייעודן העיקרי לא בשדה הפילולוגיה, כפי שהועידו אותן אוספיהן, כי אם בספרות ילדים, בהופכן מנוף אדיר להפצת המעשייה ולקירוב הילדים אליה. מסתבר, כי גם האחים גרים, שהקפידו לרשום את המעשיות כפי שסופרו להם, לא היססו מלשנות אותן מהוצאה להוצאה, לאחר שהתברר כי קהל קוראיהן העיקרי הם ילדים.
המחלוקת סביב התאמתן של אגדות האחים גרים לילדים
בקרב אנשי ספרות ומחנכים מתקיימים חילוקי דעות לגבי התאמתן של אגדות האחים גרים לילדים. המצדדים במעשיות האלה כחומר קריאה לילדים טוענים כי הן מעניקות לילד חוויה, הנאה ופורקן מרגשות אשם, מפחדים ודחפים מודחקים.
השוללים נשענים על ארבעה טעמים עיקריים:
טעם פדגוגי: המעשיות מבלבלות את הילד. עלילתן הפנטסטית בולמת את ההכרה בתחושת המציאות ומפריעה ביצירת מושגי יסוד מדעיים. כך למשל "הסוף הטוב" בחלק מהן (כמו למשל, שיבה של מת לחיים) מעוות את חוקי ההוויה של מדעי החיים.
טעם ספרותי: המעשייה האלימה היא יצירה פרימיטיבית בעלת סגנון מחוספס הגדושה תיאורים מבחילים בלתי אסתטיים – מכשפה כעורה, דם הניגר מכפות רגליהן של האחיות החורגות. יצירות כאלה עלולות להקנות לילד מושגי הבחנה פסולים, שבגללם יעדיף ספרות נטולת ערכים אסתטיים.
טעם מוסרי: המעשיות נוטעות בתודעתו של הילד מודרני מוסכמות מוסריות וחברתיות פסולות, דוגמת עבודת הבית כעונש שגוזרת האם הרעה על הילדים הטובים; האב הוא גבר מוליד-וזונח, שאינו אחראי לגורל צאצאיו.
טעם פסיכולוגי: המעשיות האלה גדושות תיאורי אימים, אלימות, אכזריות ושאר זוועות, העלולות לעורר פחדים וסיוטים בלב הילד, או אף לעורר את היצר האלים בקרב ילדים בעלי דחפים תוקפניים.
יהודים ואנטישמיות במעשיות האחים גרים
דמויות יהודיות לוקחות חלק פעיל במספר מעשיות, ובשלוש מתוכן מוצגות באופן אנטישמי.
היהודי בקוצים (בגרמנית: Der Jude im Dorn; באנגלית: The Jew in the Brambles) הוא סיפור אנטישמי שלוקט על ידי האחים גרים, והוא מספר 110 במעשיות האחים גרים. בסיפור פוגעים בזקן יהודי באופן אכזרי, אך הדבר מוצג כהשבה לו כגמולו - כיוון שגנב את הזהב שלו מנוצרים.
הסחבה הטובה (בגרמנית: Der gute Mopp או Der gute Lappen) היא מעשייה אנטישמית שנספחה אל מעשיות האחים גרים (סיפור מספר 4 מתוך נספח מספר 17), ולא הופיעה בחלק מהמהדורות. בסיפור זה היהודי מרמה את האחיות הנוצריות ובסופו הן הורגות אותו.
העסקה הטובה (בגרמנית: Der gute Handel) הוא סיפור אנטישמי שלוקט על ידי האחים גרים, והוא מספר 7 במעשיות האחים גרים. הסיפור הוא אחד מארבעת הסיפורים שליקטו האחים גרים, שבו יהודים לוקחים חלק פעיל.
השמש תוציא הכל לאור היום (בגרמנית: Die klare Sonne bringt’s an den Tag) הוא סיפור שלוקט על ידי האחים גרים, והוא מספר 115 במעשיות האחים גרים. הסיפור הוא אחד מארבעת הסיפורים שליקטו האחים גרים, שבו יהודים לוקחים חלק פעיל. אך בניגוד ל"העסקה הטובה", "היהודי בקוצים", ו"הסחבה הטובה", בסיפור היהודי מתואר לא כגנב ורודף בצע אלא כקרבן חף מפשע.
המעשיות
מלך צפרדע או היינריך ברזל
חתולה ועכבר בשותפות
ילדתה של מאריה
מעשה באחד שיצא ללמוד פחד
הזאב ושבעת הגדיים
יוחנן הנאמן
העסקה הטובה
הנגן המופלא
שנים-עשר האחים
חבורת הפוחחים
אח קטן ואחות קטנה
פעמונית (רפונזל)
שלושת הגמדים
שלוש הטוות
הנזל וגרטל (עמי ותמי)
שלושת עלי הנחש
הנחש הלבן
אניץ קש, פירור פחם וגרגר שעועית
הדייג ואשתו
החייט הקטן והאמיץ (שבעה במכה אחת)
לכלוכית (סינדרלה)
החידה
העכבר, הציפור והנקניקיה
גברת הולה
שבעת העורבים
כיפה אדומה
נגני העיר ברמן
העצם המזמרת
שלוש שערות הזהב של השטן
כינונת ופרעושונת
הנערה ללא כפות ידיים
הנס החכם
שלוש השפות
אלזה החכמה
החייט בגן עדן
דלפקון ערוך ותקון, חמור זהב ואלה מן השק
אגודלי
חתונתה של הגברת שועלה
מעשייה ראשונה
מעשייה שנייה
הגמדים
מעשייה ראשונה (הסנדלר והגמדים)
מעשייה שנייה
מעשייה שלישית
החתן השודד
אדון קורבס
האדון הסנדק
גברת טרודה
הסנדק מוות
נדודי אגודלוני
ציפור כנף
מן הערער
סולטאן הזקן
ששת הברבורים
היפהפייה הנמה
אסופיבז
המלך זקן-קיכלי
שלגיה
התרמיל, הכובע והקרן
עוץ לי גוץ לי
רולנד האהוב
ציפור הזהב
הכלב והדרור
פרידר וקתליזכן
שני האחים
איכרצ'יק
מלכת הדבורים
שלוש הנוצות
אווז הזהב
כל מיני פרוות
כלת הארנב
שנים-עשר הציידים
הנוכל ואדונו
יורינדה ויורינגל
שלושת בני המזל
שישה שהסתדרו בכל העולם
הזאב והאדם
הזאב והשועל
השועל והגברת סנדקית
השועל והחתול
הציפורן
גרטל הפיקחית
הסבא הזקן והנכד
נימפת המים
על מות הפרגית
האח לוסטיג
הנס המהמר
הנס בר-מזל
הנס מתחתן
ילדי הזהב
השועל והאווזים
העני והעשיר
העפרוני המזמר והמקפץ
נערת האווזים
הענק הצעיר
אישון האדמה
המלך מהר הזהב
העורבת
בת האיכר החכמה
הילדרברנד הזקן
שלוש הציפורים הקטנות
מי החיים
דוקטור כליודע
הרוח בבקבוק
אחיו המפויח של השטן
עור דב
הגדרון והדב
הדייסה המתוקה
האנשים החכמים
המעשייה על הקרפדה
מעשייה ראשונה
מעשייה שנייה
מעשייה שלישית
שוליית הטוחן העני והחתול
שני הנוודים
הנס קיפודי
כותונת המתים
היהודי בקוצים
הצייד המלומד
מחבט משמיים
בן ובת מלך
על החייט הפיקח
השמש תוציא הכל לאור היום
הפנס הכחול
הילד העקשן
שלושת החובשים
שבעת השוואבים
שלושת הפועלים הנודדים
בן המלך שלא פחד מכלום
חמור הירק
הזקנה ביער
שלושת האחים
השטן וסבתו
פרננד הנאמן ופרננד הבלתי-נאמן
תנור הברזל
הטווה העצלה
ארבעת האחים הרבי-אמנים
חדעינית, דועינית ותלתעינית
קתרינל'ה היפה וקיש-קש-קשקשן
השועל והסוס
הנעליים שנשחקו עד אפר במחול
ששת המשרתים
הכלה הלבנה והכלה השחורה
הנס ברזל
שלוש הנסיכות השחורות
קנויסט ושלושת בניו
העלמה מבראקל
חבורת הבית
הטלה והדגיג
הר זימלי
יוצאים למסע
החמורון
הבן כפוי-הטובה
הסלק
הזקן שהוצער באש
בעלי-החיים של אלוהים ושל השטן
קורת התרנגול
הקבצנית הזקנה
שלושת העצלנים
תריסר המשרתים העצלים
ילדון הרועים
מטבעות הכוכבים
הפרוטה הגנובה
תצוגת הכלות
הדרור וארבעת ילדיו
המעשייה על ארץ שנונבובניה
מעשיית הכזב הדיטמארית
לובנשלג ואודמורד
המשרת הפיקח
ארון-המתים מזכוכית
היינץ העצלן
הגריפון
הנס החזק
האיכר בשמיים
ליזה הרזה
בית היער
לחלוק שמחה ועצב
הגדרון מלך הגדר
דג הסול
האנפה והדוכיפת
האוח
הירח
תוחלת החיים
שליח המוות
רצען אומן
רועת האווזים אצל הבאר
ילדיה השונים של חווה
נימפת אגם התחנה
האישונים
הענק והחייט
המסמר
הנער המסכן בקבר
הכלה האמיתית
הארנב והקיפוד
הפלך, הנול והמחט
האיכר והשד
פירורים על השולחן
ארנב הים
הגנב האומן
המתופף
שיבולת החיטה
גבעת הקברים
רינקרנק הזקן
כדור הבדולח
העלמה מאלין
המגף מעור התאו
מפתח הזהב
אגדות לילדים (מעשיות נוצריות)
יוסף הקדוש ביער
שנים-עשר השליחים
הוורד
עניות וענווה מוליכים לשמיים
ארוחת האל
שלושת הענפים הירוקים
כוסית עם האלוהים
האישה הזקנה
חתונה שמיימית
ענף האלסר
נספחים
על הזמיר והקמטן
היד עם הסכין
איך שיחקו ילדים זה עם זה בשחיטה
מעשייה ראשונה
מעשייה שנייה
המוות ורועה האווזים
החתול במגפיים
על המפית, התרמיל, הכובעון, התותח והקרן
האירוח המופלא
הנס-סתום
כחול הזקן
הורלבורלבוץ
האורקלו
הנסיכה עור-עכבר
האגס לא רוצה ליפול
ארמון הרצח
על נגר וחרט
שלוש אחיות
פרגמנטים
פרחשלג
נסיכה עם כינה
מהנסיך יוחנן
הסחבה הטובה
החיות הנאמנות
הצדף בחוף הים
העורבים
העצל והחרוץ
האריה והצפרדע
החייל והנגר
האיש הפראי
הילדים הרעבים
הגברת יגון הקדושה
האסון
מבחן האפון
השודד ובניו
קישורים חיצוניים
אלי אשד, סיפורי המעשיות של האחים גרים
לימור שיפוני, התייחסות לעבודתם של האחים גרים ולאסופת המעשיות מנקודת מבט של סיפור סיפורים כפעולה
הערות שוליים
*
קטגוריה:ספרי ילדים ונוער
קטגוריה:מעשיות ואגדות
קטגוריה:ספרי 1812
קטגוריה:ספרים שעובדו לסדרות טלוויזיה
| 2024-10-14T11:17:32
|
17 בנובמבר
|
17 בנובמבר הוא היום ה-321 בשנה, (322 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 44 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1558 – עם מותה של מרי הראשונה הופכת אליזבת למלכת אנגליה ומתחיל העידן האליזבתני
1820 – קפטן נתניאל פאלמר (Nathaniel Palmer) הוא האמריקאי הראשון שמגיע ליבשת אנטארקטיקה
1855 – דייוויד ליווינגסטון הופך לאירופאי הראשון שמגיע למפלי ויקטוריה
1869 – תעלת סואץ נפתחת
1873 – הערים בודה, פשט ואובודה מאוחדות ונוצרת העיר בודפשט, בירת הונגריה
1932 – קנצלר גרמניה פרנץ פון פאפן מתפטר מתפקידו
1933 – יוצא לאקרנים סרט הקולנוע מרק ברווז
1956 – אב טיפוס של מטוס הקרב מיראז' 3 ממריא לראשונה
1970 – נחיתת רכב החלל לונוחוד 1 על הירח, באזור ים הגשמים. לונוחוד 1 היה לרובר הרובוטי הראשון שנחת על גרם שמימי אחר. הוא הגיע לירח על הגשושית לונה 17 במסגרת תוכנית לונה הסובייטית
1973 – ממשלת יוון שולחת את צבאה מלווה בטנקים כדי לדכא הפגנת סטודנטים באתונה; האירוע, שהפך לסמל של דיכוי הממשלה את העם, שימש השראה לשם ארגון הטרור ה"17 בנובמבר"
1989 – מהפכת הקטיפה: נפילת המשטר הקומוניסטי ברפובליקה הצ'כית, בלא שנורתה ירייה אחת
1997 – טבח התיירים בלוקסור: שישה טרוריסטים איסלמיים רוצחים ביריות 62 תיירים בלוקסור שבמצרים
2021 – התגלו שרידי מבצר יווני מתקופת החשמונאים ליד קריית גת
נולדו
ממוזער|197x197px|אספסיאנוס
ממוזער|160x160px|ברנרד לו מונטגומרי
ממוזער|219x219px|מרטין סקורסזה
ממוזער|182x182px|דני דה-ויטו
9 – אספסיאנוס, קיסר רומי (נפטר ב-79)
1453 – אלפונסו, נסיך אסטוריאס (נפטר ב-1468)
1503 – אניולו ברונזינו, צייר פיורנטיני (נפטר ב-1572)
1755 – לואי השמונה עשר, מלך צרפת (נפטר ב-1824)
1790 – אוגוסט פרדיננד מביוס, מתמטיקאי ואסטרונום גרמני; ידוע בעיקר בשל טבעת שעיצב הקרויה על שמו, טבעת מביוס (נפטר ב-1868)
1876 – אוגוסט זנדר, צלם גרמני שהתמחה בצילומי דיוקנאות תיעודיים (נפטר ב-1964)
1887 – ברנרד לו מונטגומרי, גנרל בריטי (נפטר ב-1976)
1889 – ארתור שפנייר, ספרן וחוקר במדעי היהדות (נרצח ב-1944)
1891 – גלקטיון טאבידזה, משורר גאורגי (נפטר ב-1959)
1895 – מיכאיל בכטין, חוקר ספרות רוסי (נפטר ב-1975)
1902 – יוג'ין ויגנר, פיזיקאי יהודי ממוצא הונגרי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-1995)
1907 – לס קלארק, אנימטור ובמאי אמריקאי (נפטר ב-1979)
1918 – כרמי יוגב, איש חינוך ישראלי, מנהל גימנסיה הרצליה (נפטר ב-2010)
1922 – סטנלי כהן, ביוכימאי יהודי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-2020)
1926 – וסבולוד אובצ'יניקוב, עיתונאי פובליציסט וסופר סובייטי-רוסי (נפטר ב-2021)
1931 – עמי ברזילי, רופא כירורג, פרופסור לכירורגיה בבית הספר לרפואה של הטכניון (נפטר ב-1998)
1931 – אמירה סרטני, אשת ציבור ישראלית שכיהנה כחברת הכנסת מטעם מפ"ם בכנסת האחת עשרה
1931 – עזריה פז, מדען מחשב ישראלי
1935 – אליז קרטס, מתעמלת, אלופה אולימפית ומאמנת יהודייה-הונגרייה
1936 – דליה רביקוביץ, משוררת ישראלית (נפטרה ב-2005)
1938 – גורדון לייטפוט, זמר פולק ופזמונאי קנדי (נפטר ב-2023)
1942 – מרטין סקורסזה, במאי קולנוע ומפיק קולנוע אמריקאי
1944 – דני דה-ויטו, שחקן קולנוע אמריקאי
1944 – רם קולהאס, אדריכל הולנדי
1946 – נחמיה תמרי, אלוף בצה"ל (נפטר ב-1994)
1948 – הווארד דין, פוליטיקאי אמריקני
1950 – רולנד מאתס, שחיין מגרמניה המזרחית (נפטר ב-2019)
1955 – יולנדה קינג, פעילת זכויות אדם אמריקאית (נפטרה ב-2007)
1958 – דני עפרוני, אלוף, הפרקליט הצבאי הראשי
1959 – שירה גרא, שדרנית רדיו, מגישה ומנחת טלוויזיה ישראלית
1962 – עמנואל פינטו, סופר, מתרגם ושחקן ישראלי
1966 – סופי מרסו, שחקנית צרפתייה
1966 – ג'ף באקלי, מוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-1997)
1966 – מירי חנוך, עיתונאית, סופרת ותסריטאית ישראלית
1970 – אבידע ליבני, במאי ותסריטאי ישראלי
1972 – ג'ובאני רוסו, כדורגלן קרואטי
1975 – אורית בראון, ג'ודוקא ישראלית
1976 – טל ירדני, מלחין קלאסי ישראלי
1977 – אוקסנה באיול, מחליקה על קרח ואלופה אולימפית אוקראינית
1978 – טום אליס, שחקן בריטי
1978 – רייצ'ל מקאדמס, שחקנית קנדית
1989 − אלי טמפוסי, זמרת-יוצרת אמריקאית
1994 – שאדי מרעי, שחקן ערבי-ישראלי
נפטרו
ממוזער|267x267 פיקסלים|ולנטיניאנוס הראשון
ממוזער|225x225 פיקסלים|מרי, מלכת אנגליה
ממוזער|203x203 פיקסלים|יקטרינה הגדולה
375 – ולנטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הרומית (נולד ב-321)
474 – לאון השני, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-467)
594 – גרגוריוס מטור, היסטוריון גאלו-רומי ובישוף טור (נולד ב-538)
641 – ג'ומנה, הקיסר ה-34 של יפן (נולד ב-593)
1231 – אליזבת מתורינגיה, נסיכה בממלכת הונגריה שהוכרזה כקדושה (נולדה ב-1207)
1494 – ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה, הומניסט ופילוסוף איטלקי (נולד ב-1463)
1525 – לאונור מוויזאו, אינפנטה והמלכה רעיה של מלך פורטוגל ז'ואאו השני (נולדה ב-1458)
1558 – מרי הראשונה, מלכת אנגליה (נולדה ב-1516)
1558 – רג'ינלד פול, חשמן והארכיבישוף מקנטרברי הקתולי האחרון (נולד ב-1500)
1562 – אנטואן דה בורבון, ראש בית בורבון ומלך נווארה (נולד ב-1518)
1592 – יוהאן השלישי, מלך שוודיה (נולד ב-1537)
1624 – יאקוב במה, פילוסוף ותאולוג גרמני (נולד ב-1757)
1796 – יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה (נולדה ב-1729)
1858 – רוברט אוון, רפורמטור חברתי (נולד ב-1771)
1917 – אוגוסט רודן, פסל צרפתי (נולד ב-1840)
1929 – הרמן הולרית', סטטיסטיקאי וממציא אמריקאי (נולד ב-1860)
1959 – הייטור וילה לובוס, מלחין ברזילאי (נולד ב-1887)
1998 – מאיר נוי, מוזיקאי ישראלי, מלחין, חוקר הזמר העברי ומורה למוזיקה (נולד ב-1922)
2002 – אבא אבן, דיפלומט ומדינאי ישראלי (נולד ב-1915)
2006 – פרנץ פושקש, כדורגלן הונגרי (נולד ב-1927)
2008 – יעקב אלפרון, פושע ישראלי (נולד ב-1955)
2011 – עזה צבי, מבקרת ספרות, מסאית ומתרגמת ישראלית (נולדה ב-1934)
2013 – דוריס לסינג, סופרת וכלת פרס נובל אנגלייה (נולדה ב-1919)
2018 – אדולף גרונבאום, פילוסוף והיסטוריון של המדע אמריקאי ממוצא יהודי-גרמני (נולד ב-1923)
2019 – עדנאן אל-פאצ'צ'י, מדינאי ודיפלומט עיראקי ממוצא סוני (נולד ב-1923)
2019 – שרגא שמר, ראש מועצת חבל יבנה (נולד ב-1929)
2021 – חנה הורן, סופרת ילדים ישראלית (נולדה ב-1922)
2021 – רינה הברון, סופרת ילדים, ארכאולוגית ומחנכת ישראלית (נולדה ב-1925)
2021 – איגור סבוצ'קין, שחקן תיאטרון וקולנוע ומנחה טלוויזיה רוסי (נולד ב-1963)
2022 – פרד ברוקס, חלוץ בתחום הנדסת תוכנה (נולד ב-1931)
2023 – אחמד בחר, סגן יושב הראש הראשון של המועצה המחוקקת הפלסטינית ויושב ראש הפרלמנט של חמאס ברצועת עזה (נולד ב-1949)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הסטודנטים הבינלאומי
בכל שנה, שיאו של מטר המטאורים לאונידים
16 בנובמבר – 18 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ יז
קטגוריה:נובמבר
| 2024-06-03T10:28:01
|
18 בנובמבר
|
ממוזער|249x249 פיקסלים|18 בנובמבר 1978 - רצח ליאו ראיין בידי מקדש העם מוביל להתאבדות ההמונית בג'ונסטאון שבה 909 אנשים מתו. בתמונה נראים חיילים אמריקאים סוחבים ארונות קבורה ובהם קבורים קורבנות ג'ונסטאון
18 בנובמבר הוא היום ה-322 בשנה, (323 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 43 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1302 – פרסום איגרת "קדוש אחד" על ידי האפיפיור בוניפקיוס השמיני
1307 – על-פי האגדה, וילהלם טל יורה חץ בתפוח שעל ראש בנו
1872 – סוזן ב. אנתוני נעצרת יחד עם 14 נשים נוספות על הצבעה בלתי חוקית בבחירות לנשיאות
1909 – ארצות הברית פולשת לניקרגואה
1916 – מלחמת העולם הראשונה – מסתיים הקרב על הסום
1918 – לטביה מכריזה על עצמאותה, ומתנתקת מהאימפריה הרוסית
1928 – וולט דיסני מציג את סרט האנימציה הראשון בו הקול והתמונה מתואמים – מיקי מאוס
1942 – פתיחת המתקפה הבריטית במדבר המערבי
1944 – בית המשפט העליון של ארצות הברית מכריע בפסק דין קורמאטסו נגד ארצות הברית בדבר כליאת היפנים בארצות הברית כי המדינה פעלה במסגרת החוק
1965 – קרב יה דראנג מסתיים ללא צד מנצח (רשמית) ועם אלפי אבדות בנפש
1978 – ליאו ראיין, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, נרצח על ידי כת מקדש העם בעת ביקורו בג'ונסטאון, מותו עורר את ההתאבדות ההמונית בג'ונסטאון בה 909 אנשים מתו
1989 – שוגר הלוויין קובי לחקר קרינת הרקע הקוסמית
2002 – פקחי הנשק של האו"ם מגיעים לעיראק
2013 – שיגור הגשושית MAVEN (ראשי תיבות של: Mars Atmosphere and Volatile EvolutioN) לחקר מאדים ששוגרה על ידי נאס"א
2014 – שישה נרצחו בעת תפילת שחרית בפיגוע בבית הכנסת "קהילת בני תורה"
נולדו
ממוזער|203x203 פיקסלים|אלן שפרד
ממוזער|204x204 פיקסלים|יוני רכטר
1576 – פיליפ לודוויג השני, רוזן הנאו-מינצברג (נולד ב-1576)
1647 – פייר בל, פילוסוף וסופר צרפתי (נפטר ב-1706)
1786 – קרל מריה פון ובר, מלחין, מנצח, פסנתרן, גיטריסט ומבקר מוזיקה גרמני, מראשוני המלחינים החשובים של האסכולה הרומנטית (נפטר ב-1826)
1787 – לואי ז'אק מנדה דאגר, מאבות הצילום (נפטר ב-1851)
1839 – אוגוסט קונדט, פיזיקאי גרמני, אשר התפרסם במחקריו בתנאי היווצרותם של גלים עומדים בגזים (נפטר ב-1894)
1899 – יוג'ין אורמנדי, מנצח וכנר הונגרי (נפטר ב-1985)
1906 – קלאוס מאן, סופר יהודי-גרמני (נפטר ב-1949)
1908 – יונתן רטוש, משורר, מתרגם ומקים תנועת העברים הצעירים ("הכנענים") (נפטר ב-1981)
1923 – אלן שפרד, האסטרונאוט האמריקאי הראשון שהגיע לחלל (נפטר ב-1998)
1926 – שמואל להיס, עורך דין ישראלי, שכיהן כמנכ"ל הסוכנות היהודית (נפטר ב-2019)
1927 – ליאן אוגוסטין, זמרת ושחקנית גרמנייה (נפטרה ב-1978)
1930 – קז'ימייז' קורד, מנצח פולני (נפטר ב-2021)
1934 – שרה יפת, חוקרת מקרא ישראלית, פרופסור בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים וכלת פרס ישראל לחקר המקרא (נפטרה ב-2024)
1938 – בני ברמן, זמר ישראלי (נפטר ב-2002)
1938 – אחמד עוביידאת, פוליטיקאי ירדני
1939 – מרגרט אטווד, סופרת, משוררת ומבקרת ספרות קנדית
1940 – קאבוס בן סעיד אאל סעיד, הסולטאן של עומאן (נפטר ב-2020)
1940 – חיים הררי, פיזיקאי ואיש חינוך ישראלי, נשיא מכון ויצמן, יו"ר ות"ת
1941 – דייוויד המינגס, שחקן קולנוע, במאי ומפיק בקולנוע ובטלוויזיה (נפטר ב-2003)
1941 – רונלד פלטון, איש סוכנות הביטחון הלאומית (NSA) של ארצות הברית שמכר את סודות הסוכנות לסובייטים (נפטר ב-2022)
1942 – לינדה אוונס, שחקנית אמריקאית
1944 – יצחק ויסוקר, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער
1944 – לאורה ריבלין, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית
1946 – ריקה ברקוביץ, סופרת ומשוררת ישראלית (נפטרה ב-2019)
1946 – יהודית אנגלרד, ציירת ישראלית
1947 – נתן בירמן, חצוצרן ומורה למוזיקה ישראלי
1948 – עמי סגיס, אלוף בצה"ל, קצין חימוש ראשי וראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה
1948 – אבנר דן, בדרן, שחקן, סטנדאפיסט, מחזאי ובמאי ישראלי
1950 – ברכה אלפרט, פרופסור חבר ודקאנית הפקולטה לחינוך במכללה האקדמית בית ברל
1950 – שוקי בן פורת, איש עסקים ומפיק ישראלי
1951 – יוני רכטר, זמר, מוזיקאי ומלחין ישראלי
1951 – דודו פישר, זמר, שחקן וחזן ישראלי
1955 – שלי אלקיים, משוררת ישראלית וחוקרת קבלה ודתות
1957 – אלישע לוי, מאמן כדורגל ישראלי
1958 – דניאל בריילובסקי, כדורגלן ארגנטינאי יהודי ומאמן כדורגל
1960 – מושיק ליפץ, איש עסקים ישראלי
1960 – קים ווילד, זמרת פופ אנגליה
1960 – יעקב מרגי, חבר הכנסת מטעם סיעת ש"ס
1961 – שקורטה פייזה, זמרת פולק אלבנית מקוסובו
1962 – קירק האמט, גיטריסט להקת הת'רש מטאל המצליחה מטאליקה
1963 – לן ביאס, כדורסלן מכללות אמריקאי ששיחק בעמדות הפורוורד בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת מרילנד (נפטר ב-1986)
1963 – פטר שמייכל, שוער כדורגל דני
1968 – אוון וילסון, שחקן אמריקאי
1971 – ישי רוזן-צבי, פרופסור מן המניין בחוג לתרבות עברית באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים
1971 – מיטל טרבלסי, זמרת ושחקנית ישראלית
1971 – כרמית מסילתי-קפלן, שחקנית ישראלית
1974 – קלואי סביני, שחקנית ומעצבת אופנה אמריקאית
1978 – יוסי אופיר, כדורגלן ישראלי
1979 – נייט פארקר, שחקן ובמאי קולנוע אמריקאי
1979 – מיכל שיר, חברת הכנסת מטעם יש עתיד
1982 – משה ביטון, כדורגלן ישראלי
1983 – מייקל דוסון, כדורגלן אנגלי
1984 – אלירן מלכי, עיתונאי, פובליציסט ובלוגר ישראלי
1988 – אלישע בנאי, זמר, מוזיקאי, פזמונאי, מלחין, מעבד מוזיקלי ושחקן ישראלי
1991 – קרן הארדינג, זמרת-יוצרת בריטית
1992 – נייתן קרס, שחקן ומדבב אמריקאי
1992 – דן פרויליך, שייט ישראלי
1992 – עמנואל בוכמן, רוכב אופני כביש גרמני
1998 – יובל שמלא, מטפס מקצועני ישראלי בענף טיפוס הובלה
1999 – אביב סלם, כדורגלן ישראלי
נפטרו
ממוזער|239x239 פיקסלים|נילס בוהר
ממוזער|254x254 פיקסלים|ג'ים ג'ונס
1170 – אלברכט הראשון, מרקיז ברנדנבורג (נולד ב-1100)
1349 – פרידריך השני, מרקיז מייסן (נולד ב-1310)
1541 – מרגרט טיודור, בתו של הנרי השביעי, מלך אנגליה ורעייתו של ג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד (נולדה ב-1489)
1806 – בנימין וולף אייבשיץ, מיסטיקן ומשיח שקר שבתאי, בנו של הרב יהונתן אייבשיץ (נולד ב-1740)
1886 – צ'סטר ארתור, נשיא ארצות הברית (נולד ב-1829)
1922 – מרסל פרוסט, סופר צרפתי (נולד ב-1871)
1941 – ולטר נרנסט, כימאי פולני-גרמני, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1864)
1941 – כריס ווטסון, ראש ממשלת אוסטרליה השלישי (נולד ב-1867)
1944 – אנצו סרני, מצנחני היישוב (נולד ב-1905)
1944 – אהרן אברהם קבק, סופר עברי (נולד ב-1881)
1962 – נילס בוהר, פיזיקאי יהודי דני (נולד ב-1885)
1978 – ליאו ראיין, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית. נרצח על ידי כת מקדש העם, מותו עורר את ההתאבדות ההמונית בג'ונסטאון (נולד ב-1925)
1978 – ג'ים ג'ונס, מנהיג כת מקדש העם, הוציא לפועל את ההתאבדות ההמונית בג'ונסטאון (נולד ב-1931)
1986 – ג'יה קרנג'י, דוגמנית אמריקאית, נחשבה כדוגמנית העל הראשונה (נולדה ב-1960)
1996 – טולי רביב, פזמונאי ומלחין ישראלי (נולד ב-1919)
2002 – ג'יימס קובורן, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1928)
2004 – דולה בן-יהודה ויטמן, בתו הצעירה של אליעזר בן-יהודה, שעסקה בשימור וטיפוח מורשתו (נולדה ב-1902)
2010 – סמואל קונץ, שומר ממוצא גרמני במחנה ההשמדה בלז'ץ בתקופת השואה (נולד ב-1921)
2015 – ג'ונה לומו, שחקן רוגבי ניו זילנדי (נולד ב-1975)
2016 – פנחס נוי, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, בעל עיטור הגבורה על פועלו במבצע שומרון (נולד ב-1935)
2017 – שרה הסטרין-לרנר, חוקרת ישראלית בתחום הפיזיולוגיה, כלת פרס ישראל למדעי הרפואה לשנת 1955 (נולדה ב-1918)
2017 – נעים סולימנוגלו, מרים משקולות טורקי (נולד ב-1967)
2018 – יוחנן גור, אלוף בצה"ל, ראש אגף אפסנאות (נולד ב-1925)
2018 – אמנון ברנזון, מפיק ישראלי (נולד ב-1941)
2021 – שלמה פישר, ראש ישיבת איתרי, דיין ואב בית דין בבית הדין הרבני בירושלים (נולד ב-1932)
2021 – צבי צילקר, ראש העיר השני של אשדוד (נולד ב-1933)
2022 – הדר תדמור, שדרנית רדיו, תסריטאית ועיתונאית ישראלית (נולדה ב-1981)
2023 – דייוויד דל טרדיצ'י, מלחין אמריקאי (נולד ב-1937)
2023 – רוד חילס, כדורגלן הולנדי (נולד ב-1948)
חגים ואירועים החלים ביום זה
17 בנובמבר – 19 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ יח
קטגוריה:נובמבר
| 2024-09-15T06:27:00
|
שרת–לקוח
|
שמאל|ממוזער|250px|במרכז – שרת, ומסביבו מחוברים לקוחות
מודל שרת–לקוח (באנגלית: Client-server model) הוא ארכיטקטורת תוכנה לחישוב מבוזר, אשר מגדירה את היחס בין תוכנות משתפות פעולה. המודל מחלק את המשימות או עומס העבודה בין ספק השירות או המשאבים – השרת, לבין מבקש השירות – הלקוח. שרת–לקוח הוא אחת מתצורות ההתקשרות הנפוצות ברשתות מחשבים. השרת הוא תוכנה פסיבית, המאזינה לרשת ומחכה לקבל בקשות. הלקוח לעומתו בדרך כלל מהווה את ממשק המשתמש – הוא מופעל על ידי המשתמש ופונה לשרת כאשר הוא זקוק למידע או שירותים ממנו.
בדרך כלל, תוכנות השרת והלקוח רצות על גבי מחשבים שונים והתקשורת ביניהן מתבצעת על גבי רשת מחשבים. עם זאת, תוכנות השרת והלקוח יכולות לפעול גם על גבי אותו המחשב. שרת הוא מחשב המריץ תוכנת שרת אחת או יותר, אשר חולקת את המשאבים שלה עם הלקוחות. הלקוח אינו חולק את המשאבים שלו, אלא מבקש תכנים ושירותים (ביצוע פונקציות) מהשרת. לפיכך, הלקוח הוא זה שיוזם את ההתקשרות עם השרת, אשר ממתין לבקשות נכנסות.
מודל שרת–לקוח הפך לאחד מהרעיונות המרכזיים ברשתות מחשבים. רבים מהיישומים העסקיים הנכתבים כיום משתמשים במודל זה (ראו Enterprise software), כמו גם פרוטוקולי התקשורת העיקריים של האינטרנט, לדוגמה: Telnet, SSH, SMTP, DNS, HTTP ועוד.
את האינטראקציה בין לקוח ושרת נוהגים לתאר באמצעות תרשימי הרצף במסגרת ה-Unified Modeling Language.
דוגמאות
שמאל|ממוזער|250px|סכמה המתארת את הקשר בין שרת ללקוחות
שירותים כגון דואר אלקטרוני (לדוגמה: שרת Exchange), גישה לאתרי אינטרנט, וגישה לבסיסי נתונים, כולם בנויים במודל שרת–לקוח.
לדוגמה, משתמש הניגש לחשבון הבנק שלו דרך האינטרנט, משתמש בדפדפן המשמש כתוכנת לקוח על מנת לשלוח בקשה לשרת HTTP של הבנק. שרת ה-HTTP יכול בתורו להעביר את הבקשה לתוכנת לקוח בסיס נתונים שהוא מריץ, אשר שולחת בקשה לשרת בסיס נתונים שנמצא על גבי מחשב אחר של הבנק, על מנת לאחזר את פרטי החשבון של המשתמש. מצב החשבון מוחזר לתוכנת לקוח בסיס הנתונים, שמחזירה את הנתונים לדפדפן (תוכנת הלקוח של המשתמש), אשר לבסוף מציג את הנתונים למשתמש.
דוגמאות ספציפיות לתוכנות לקוח: דפדפנים, לקוחות דואר אלקטרוני (לדוגמה: Microsoft Outlook), לקוחות צ'אט, ועוד.
דוגמאות ספציפיות לתוכנות שרת: שרתי HTTP, שרתי FTP, שרתי יישומים, שרתי בסיסי נתונים, שרתי דואר, שרתי קבצים, שרתי הדפסה, ועוד.
רוב ה-Web services הם גם סוגים של שרתים.
סוגי לקוחות
שמאל|ממוזער|150px|השוואה בין מחשב אישי טיפוסי (משמאל) לבין "לקוח דל" (מימין)
נהוג להפריד את הלקוחות ללקוח "דל" (Thin client), כזה שמסוגל רק לבצע את ההתחברות לשרת, והשרת הוא זה שמנהל את כל התקשורת עם המשתמש, ולקוח "עשיר" (Rich client), כזה שמבצע את כל האינטראקציה עם המשתמש בעצמו, ופונה לשרת רק על מנת לאחזר נתונים. בעבר היה שימוש נפוץ במסופים, שהיוו לקוחות "רזים", התחברו למחשב מרכזי (Mainframe) וביצעו את כל הפעולות עליו, אך עם ההתקדמות המהירה של המחשבים האישיים הם נדחקו הצידה בשנות ה-90 ופינו את מקומם ללקוחות "עשירים", המקטינים את תעבורת הרשת ואת העומס על השרת. התפתחות האינטרנט והגידול ברוחב הפס החזירו את הלקוח הדל למרכז התמונה.
ראו גם
שרת
צד שרת
צד לקוח
קצה לקצה
מונחים בתוכנה
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ארכיטקטורת רשת
קטגוריה:ארכיטקטורת תוכנה
קטגוריה:שרתים
| 2024-05-23T16:21:20
|
דאגלס מקגרגור (פסיכולוג)
|
דאגלס מאריי מקגרגור (; 1906 – 1 באוקטובר 1964) היה פסיכולוג אמריקני, שפיתח בשנות השישים של המאה ה-20 את אסכולת יחסי אנוש בניהול.
ביוגרפיה
נולד בדטרויט. סיים תואר שני (1944) ולאחר מכן דוקטורט (1955) בפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד. כיהן כמרצה בחוג לניהול ב-MIT. בשנים 1948-1954 כיהן כנשיא הקולג' הפרטי אנטיוק באוהיו (שנקרא לאחר מותו על שמו, עד ששונה בשנת 2010). כן הרצה בבית הספר ההודי לניהול בכלכתה.
ספרו הידוע ביותר, "The Human Side of Enterprise", יצא ב-1960.
תאוריה X מול תאוריה Y
מקגרגור הבחין בין שני מודלים ליחסי עבודה, מבחינת הנהלת ארגון כלשהו:
תאוריה X, לפיו מניחה ההנהלה לעובדי הארגון אינטרס כלכלי צר וכי מטרתם היא לעבוד כמה שפחות תמורת שכר כספי גבוה ככל הניתן. על פי גישה זו, על מנת לגרום לעובדים לעבוד ולהעלות את רווחי הארגון מהם יש להשתמש בהגברת הפיקוח על ידי נהלים והוראות רבים ככל הניתן, תוך הנחה כי על הממונה להכריח את עובדיו לעבוד בניגוד לנטייתם הטבעית, ותמורת תשלום כספי בלבד. הטענה היא שהעובד הוא מטבעו עצלן, חסר שאיפות, שונא אחריות, מעדיף להיות מונהג, ואינו באמת מעוניין להצליח לעבודתו, אלא רק לזכות בתגמול כספי. דגם זה מתאים בחלקו לאסכולת הניהול המדעי של פרדריק וינסלאו טיילור, שהייתה שלטת בתחילת המאה ה-20.
תאוריה Y, לפיו מניחה ההנהלה כי לעובדי הארגון נטייה טבעית להשקעה בעבודתם וליצירת זהות ונאמנות לארגון, שכן יש להם אינטרסים החורגים מהאינטרס הכלכלי הצר. על פי גישה זו על מנת להעלות את רווחי הארגון מעובדיו, יש לעודדם לפתח תכונות כגון יצירתיות, דמיון בעבודה, דרך הרחבת תחום אחריותם והתייחסות פתוחה ומתחשבת בהם. גישה זו הושפעה מניסויי הות'ורן.
על פי מקגרגור, המנהל צריך להחליט לפי איזו גישה הוא רוצה לעבוד איתה מול עובדיו ואיך הוא רואה בהם. תאוריה Y היא הדגם המביא לניצול מרבי של העובדים ולעליה ברווחי הארגון.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
קטגוריה:פסיכולוגים אמריקאים
קטגוריה:סגל המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת המדינה של ויין
קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד
קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1906
קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1964
| 2024-03-08T22:01:25
|
רצועת עזה
|
שמאל|ממוזער|250px|מפת רצועת עזה
רצועת עזה (בערבית: قطاع غزّة – קִטַאע עַ'זַּה; בערבית מדוברת: קִטַאע עַ'זֶּה) היא רצועת אדמה חופית בדרום מישור החוף הדרומי של ארץ ישראל. היא גובלת במצרים מדרום-מערב, בים התיכון ממערב ובישראל מדרום, מזרח וצפון. אורכה כ-40 קילומטרים, רוחבה נע בין 5.7 ל-12.5 קילומטרים ושטחה הכולל כ-365 קילומטר רבוע. לאחר הסכמי אוסלו נשלטה על ידי הרשות הפלסטינית, אך בשנת 2007 התרחשה השתלטות חמאס על רצועת עזה ומאז הוא שולט בה. נכון ליולי 2024, האו"ם מעריך כי נותרו ברצועת עזה כ-2.1 מיליון תושבים פלסטינים, מתוך 2.3 מיליון תושבים שחיו ברצועה לפני מלחמת חרבות ברזל. פלסטינים רבים נמלטו מעזה או נהרגו במלחמה ברצועה.
קו עקבה–רפיח הוא קו גבול שנוצר בשנת 1906 בין מצרים שהייתה בשליטת בריטניה (למרות שייכותה הפורמלית לאימפריה העות'מאנית) לבין ארץ ישראל שהייתה בשליטת האימפריה העות'מאנית וכלל את רצועת עזה בתחומי ארץ ישראל העות'מאנית.
רצועת עזה נכללה בתחום המנדט הבריטי על ארץ ישראל שיועד להקמת בית לאומי לעם היהודי. ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את תוכנית החלוקה, במסגרתה נועדה הרצועה, לצד שטחים נוספים סביבה, להיכלל במדינה ערבית שנועדה לקום. הניצחון של המדינה היהודית שהוקמה, ישראל, על הצבא המצרי במבצע חורב בשלהי מלחמת העצמאות הביאו להקטנת השטח שלא נכלל במדינה היהודית לרצועת חוף צרה. גבולותיה של הרצועה הוגדרו בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות שנחתמו ברודוס בין ישראל למצרים בשנת 1949 והרצועה נותרה בשליטה מצרית.
עד למלחמת ששת הימים הייתה רצועת עזה נתונה לשלטון מצרי (למעט תקופה קצרה של כיבוש ושלטון צבאי ישראלי לאורך כחצי שנה בעקבות מלחמת סיני). במלחמת ששת הימים שבה וכבשה ישראל את הרצועה, והקימה בה יישובים ישראלים, בעיקר בגוש קטיף, ששכן בין ח'אן יונס ורפיח לבין הים. בין היישובים חודש גם כפר דרום שהיה ברצועה עוד לפני מלחמת העצמאות וישראל נסוגה ממנו בהסכמי שביתת הנשק בתום המלחמה.
בהסכמי אוסלו הועברה השליטה ביישובים הפלסטינים שברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית, אם כי הריבונות נותרה בידי צה"ל. גם לאחר ההסכמים נותרה בידי ישראל השליטה על היישובים הישראליים ברצועה, הדרכים המובילות אליהם משטח ישראל, ציר פילדלפי (רצועה צרה לאורך הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים) ומעבר הגבול עם מצרים ברפיח. כחלק מן ההיערכות החדשה של העברת השליטה בהסכמי אוסלו, אורגנה והושלמה גדר המערכת סביב רצועת עזה לפי תפיסת-הפעלה צה"לית המקובלת בגדרות המערכת בגבולות המדינה מול מדינות שכנות אחרות.
במהלך האינתיפאדה השנייה ולאחריה התגברו פעולות הטרור משטח הרצועה, כלפי היישובים היהודיים ברצועה וכלפי האזור שמסביבה, שקיבל את הכינוי עוטף עזה. פעולות אלו כללו גם ירי מרגמות ושיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל. באוגוסט 2005 הושלמה תוכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל, במסגרתה פונו יישובי גוש קטיף ויישובים יהודיים נוספים, וכוחות צה"ל נסוגו מכל שטחי הרצועה, למעט חדירות זמניות לשטח, סגר ימי ופיקוח ושליטה אווירית על השטח.
פחות משנתיים לאחר מכן, ביוני 2007 השתלטו כוחות חמאס על הרצועה, כבשו את המתקנים הצבאיים שבשליטת פת"ח שבהנהגת מחמוד עבאס (אבו מאזן) והוציאו להורג קצינים במנגנוני הביטחון, כאשר בחלק מהמקרים הושלכו אנשי הרשות הפלסטינית מגגות הבניינים הגבוהים בעזה. בתגובה פיזר מחמוד עבאס את ממשלת האחדות הפלסטינית והכריז על מצב חרום.
שלטון חמאס ברצועה הביא להגברת ירי הרקטות לעבר ישראל בעיקר לשדרות ויישובי עוטף עזה. ממשלת ישראל הטילה, מצד הגבול הישראלי, סגר יבשתי וימי על עזה, אך מאפשרת הכנסת מוצרי מזון מסוימים וציוד רפואי לרצועה. כמו כן, המצור הביא אותה לספק מים וחשמל לתושבי הרצועה, על רקע משבר המים ברצועת עזה.
ב-27 בדצמבר 2008, לאחר תקופה ממושכת של ירי רקטות לשטחה, יצאה מדינת ישראל למבצע עופרת יצוקה נגד שלטון חמאס במטרה להביא לידי שינוי יסודי במצב הביטחוני השורר בדרום ישראל ולהסיר את האיום על אזרחיה. במהלך המבצע נהרגו ברצועת עזה 1,166 בני אדם ונגרם הרס רב. ביולי 2014, לאחר ירי רקטות רבות מרצועת עזה לישראל, פתח צה"ל במבצע צוק איתן. במבצע נהרגו למעלה מ-2,000 פלסטינים, ונפצעו יותר מ-8,000 מהם, גם נגרם הרס נרחב ברצועת עזה. טווח הרקטות שנורו מהרצועה לישראל התרחב, וכלל יישובים ממצפה רמון וירוחם בדרום ועד חיפה וקיסריה בצפון.
ב-7 באוקטובר 2023, שמחת תורה התשפ"ד, יזם חמאס מתקפת פתע נרחבת על ישראל מהרצועה, שכללה מטחי ירי נרחבים לאזורים רבים בישראל, פריצת גדר הגבול וחדירת אלפי מחבלים חמושים לישראל. המחבלים השתלטו על יישובים ומתקנים צבאיים, ביצעו טבח המוני, מעשי זוועות, אונס, התעללות ורצח אזרחים נרחב במקביל לחטיפת אזרחים וחיילים וירי רקטי מתמשך. בעקבות כך פרצה מלחמת חרבות ברזל במהלכה נהרגו יותר מ- פלסטינים, וכוחות צה"ל השתלטו על אזורים נרחבים ברצועה, החריבו שטחים נרחבים בה ופינו מבתיהם כ-1.9 מיליון תושבים.
במסגרת חרבות ברזל הוקם מסדרון נצרים הנשלט בידי צה"ל. המסדרון מחלק את צפון רצועת עזה כך שמצפונו העיר עזה, בתווך המסדרון כשטח צבאי, ויתר הרצועה מדרומו.
גאוגרפיה
שמאל|ממוזער|250px|חוף בעיר עזה
חבל עזה הוא חלק ממישור חוף הנגב המשתרע בין חבל ימית בדרום וחולות כרמיה בצפון. חבל עזה מהווה המשך ישיר של מישור החוף הדרומי הבנוי משלושה רכסי כורכר עיקריים וביניהם עמקי מרזבה. חבל עזה הוא קצהו הדרומי ביותר של מבנה זה; מדרום לח'אן יונס הולכים קווי הרכסים ומטשטשים, ומדרום לרפיח אין הם מצויים כלל. הרצועה גובלת בים התיכון בצפון-מערב, במצרים בדרום ובישראל מצפון, מזרח ודרום. אורכה של רצועת עזה הוא כ-41 קילומטרים, רוחבה הוא בין 5.7 ל-12 ק"מ וסך שטחה הוא 365 קמ"ר. דרך צלאח א-דין חוצה את הרצועה מצפון לדרום. אדמיניסטרטיבית, מחולקת הרצועה ל-5 נפות: נפת צפון עזה, נפת עזה, נפת דיר אל-בלח, נפת ח'אן יונס ונפת רפיח.
אוכלוסייה
ממוזער|טקסט=בתים ברצועת עזה, 1956, משה מרלין לוין, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית|בתים ברצועת עזה, 1956, משה מרלין לוין, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
העיר הראשית ברצועה היא עזה. כמו כן, נמצאות בתחומה הערים בית חאנון, בית לאהיא, ג'באליה, דיר אל-בלח, ח'אן יונס, בני סוהילה ורפיח, ומחנות הפליטים: ג'באליה, שאטי, נוסייראת, דיר אל-בלח, ח'אן יונס, אל-מע'אזי, אל-בורייג' ורפיח.
על פי נתוני ה-CIA ל-2023 מתגוררים ברצועת עזה כ-2.1 מיליון תושבים, מתוכם כמיליון פליטים וכחצי מיליון מתגוררים במחנות פליטים. רצועת עזה נמצאת במוקד בעיית הפליטים. חמישית מאוכלוסיית הפליטים הפלסטינים יושבים בחבל עזה והם מהווים את מרבית האוכלוסייה בחבל כולו. כשבעים וחמישה אחוזים מהאוכלוסייה מתגוררים בערים. שיעור הריבוי הטבעי ברצועת עזה הוא מהגבוהים בעולם ועומד על כ־2.05%. נכון לאמצע 2013, 53% מהאוכלוסייה הייתה מתחת לגיל 18 (900,745 נפש). צפיפות האוכלוסייה ברצועת עזה מאפיינת אזור עירוני. קיימים בעולם אזורים נוספים אשר מאופיינים בשטח עירוני רצוף (דוגמת סינגפור, הונג קונג, בחריין, מונקו ואפילו גוש דן), אך התוצר הלאומי לנפש ברצועה הוא עשירית מהתוצר האופייני לאזורים אלו. האזור הצפוף ביותר הוא אזור העיר עזה בו עומדת הצפיפות על 6,859 נפש לקמ"ר.
על פי מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית מספר היוצאים את רצועת עזה מאז עליית החמאס בשנת 2007 היה בין 250–350 אלף, ושבשנת 2023 הייתה עלייה גדולה בהגירת צעירים החוצה מהרצועה. לעומת זאת, נתוני ה-CIA מציינים לשנת 2023 מאזן הגירה שלילי של 3.8 ל-1,000 תושבים, המקביל לכ-8,000 בשנה.
מאז כיבוש רצועת עזה ב-1967 ועד האינתיפאדה הראשונה ב-1988 אפשרה ישראל תנועה יחסית חופשית של תושבי רצועת עזה בין הרצועה, הגדה המערבית וישראל. במהלך האינתיפאדה הראשונה בוטל היתר היציאה הכללי מהרצועה, והחל מ-1991 החלה ישראל לדרוש היתרים אישיים עבור מעבר בין ישראל, רצועת עזה והגדה המערבית. עוד לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות ישראל הגבילה את המעבר אליה לצרכים רפואיים למצבים בהם לא קיים טיפול רפואי חלופי ברצועה, (בניגוד למדיניות הכניסה מיהודה ושומרון), זאת כל עוד אין מניעה ביטחונית. מגבלות אלו הוחמרו במהלך האינתיפאדה השנייה ולאחר הטלת הסגר האזרחי על הרצועה, שהוטל בעקבות השתלטות החמאס על הרצועה. בספטמבר 2007 החליט הקבינט המדיני ביטחוני להגביל את התנועה של אנשים בין ישראל והרצועה. מאז עד מלחמת חרבות ברזל, ישראל אפשרה את יציאתם של תושבי הרצועה דרך מעבר ארז לצורך הגעה לישראל או לגדה המערבית רק עבור רשימה מוגבלת של סוחרים, חולים ומלוויהם (בדרכם לטיפול בבתי חולים בישראל או בגדה), ולמקרים מועטים של ביקורי משפחות. ביקורי המשפחות (בגדה המערבית או בישראל) מתאפשרים רק עבור תושבי הרצועה אשר אין כנגדם מניעה ביטחונית, המבקשים לפגוש קרוב משפחה מדרגה ראשונה, במקרים הבאים: מוות או חתונה, מחלה או אשפוז ממושך של קרוב המשפחה. ביקורי קרובים מדרגה ראשונה מתאפשרים גם עבור מי שקרוביהם כלואים בבתי הסוהר בישראל, ובמקרים כאלו הביקור אינו מותנה בהיעדר מניעה ביטחונית. גם לגבי טיפולים רפואיים הוחמרו התנאים והם ניתנים רק במקרים רפואיים דחופים ובמקרים בהם הוחל בעבר בטיפולים בחולה כרוני.
הרוב המוחלט של תושבי רצועת עזה הם מוסלמים. אוכלוסיית הרצועה כוללת כמה אלפים של נוצרים.
יהודים
היסטוריה
לאורך הדורות חיו יהודים בעיר עזה לסירוגין מהמאה השנייה לפנה"ס ועד מאורעות תרפ"ט ומלחמת העצמאות. אחד הממצאים שנתגלו הוא פסיפס בית הכנסת העתיק בעזה בו מתוארת דמותו של דוד המלך מנגן בנבל.
שמאל|ממוזער|250px| דוד מנגן בנבל בפסיפס בית הכנסת העתיק בעזה (העתק)
לאחר מלחמת ששת הימים
עד נסיגת ישראל מהשטח, היו בו יישובים ישראלים ובהם כ-8,900 תושבים יהודים. רוב היישובים היהודים שכנו בדרום מערב הרצועה, בגוש קטיף, וכולם נהרסו בידי ישראל לאחר פינוי תושביהם.
כלכלה
שמאל|ממוזער|250px|הריסות שדה התעופה על-שם ערפאת, בדרום הרצועה
בשל הריבוי הטבעי הגבוה, אוכלוסיית רצועת עזה צעירה מאוד, וחלק ניכר של תושביה הוא מתחת לגיל העבודה. ברבעון הראשון של 2014 הגיע שיעור האבטלה ברצועת עזה ל-40.8 אחוז, שיעור האבטלה הגבוה ביותר ברצועה מאז 2009. שיעור האבטלה בקרב נשים ברצועה עמד באותו רבעון על 52.4 אחוז, לעומת 37.4 אחוז עבור גברים. עד אוקטובר 2023 עמד שיעור האבטלה ברצועה על 41%.
במהלך השנים בהן שלטה ישראל ברצועה, הייתה הכלכלה המקומית תלויה בכלכלת ישראל. אחוז ניכר מהמפרנסים (בתקופות מסוימות עד 40% מהמפרנסים) עבדו בישראל ואחוז ניכר נוסף התפרנס מישראל בעקיפין. בנוסף, בתקופה בה הייתה הרצועה תחת שלטון ישראל לא הוקמו בה מפעלי תעשייה, לטענת הפלסטינים כתוצאה ממדיניות יזומה של השלטונות הישראליים. מפעלים מעטים הוקמו באזור התעשייה שליד מחסום ארז. לכן, מקורות הפרנסה בתוך הרצועה מעטים מאוד, והם פחתו אף יותר עם נסיגת ישראל ממנה. פלסטינים רבים עבדו באזור התעשייה ארז, ששכן על הגבול בין הרצועה לישראל ונוהל בידי ישראלים. אזור התעשייה נסגר עם נסיגת ישראל. לאחר הטלת הסגר על הרצועה נקבע איסור על ייצוא של סחורות מעזה לגדה המערבית ולישראל, והתאפשר ייצוא מצומצם לאירופה. כמו כן העסיקו התושבים היהודים ברצועה פועלים פלסטינים בעבודות שונות, בעיקר חקלאות ובנייה. גם מקור פרנסה זה נעלם עם פינויים של התושבים היהודים. מאז 1967 ועד תחילת שנות ה-90 התפרנסו רוב תושבי הרצועה מעבודה בישראל, בעיקר בעבודות ניקיון, גינון, חקלאות וכדומה. האינתיפאדה, העלייה ההמונית מרוסיה והתגברות הגירת העבודה לישראל הביאו לצמצום ניכר בהעסקת עובדים פלסטינים בישראל. כיום, רק אלפים בודדים מתושבי הרצועה מורשים לעבוד בישראל. מסיבות אלו ההכנסה לנפש ברצועת עזה היא מהנמוכות בעולם, והאבטלה בה גבוהה מאוד.
החקלאות הייתה בעבר מן הענפים המרכזיים בהם עסקו תושבי רצועת עזה, אך כחלק ממשבר המים בעזה, מקורות המים המעטים ממילא התמעטו עוד יותר, עד שנוצר מחסור במים לשתייה ולחקלאות. התמעטות מקורות המים נובעת בעיקר מהמלחת בארות עקב חדירת מי ים לאקוויפר שבעומק אדמת הרצועה. תהליך זה הוא תוצאה של ניצול יתר של הבארות על ידי תושבי הרצועה ושל שאיבת מים אינטנסיבית שמבצעת ישראל לצרכיה מאקוויפר החוף השוכן מצפון לרצועה, בשטח ישראל. הריבוי הטבעי אשר מחייב בנייה עירונית, הביא לצמצום שטח האדמות המתאימות לחקלאות.
כאוטוריטה השלטונית היחידה, מטיל החמאס מיסים והיטלים שונים על מוצרי צריכה וסחורות שנכנסים לרצועה, על עסקאות נדל"ן, על חלפנות, על עסקים וכדומה. הארגון נעזר בכסף להתעצמות צבאית.
בסוף מאי 2022, ממשל החמאס ברצועת עזה החליט להטיל מס חדש על הסחורות המגיעות משטחי הרשות הפלסטינית באיו"ש.
תשתיות מים
במכתב ששלח ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, לנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש ב-16 באפריל 2004, ואשר מפרט את תוכנית ההתנתקות, נאמר:
"תשתיות המים, החשמל, הביוב והתקשורת המשרתות את הפלסטינים יושארו. ישראל תשאף להשאיר את תשתיות המים, החשמל והביוב המשרתות את היישובים הישראליים שיפונו. ככלל, ישראל תאפשר המשך אספקת חשמל, מים, גז ודלק לפלסטינים, על-פי ההסדרים הקיימים. ההסדרים הקיימים, לרבות בנושא מים והתחום האלקטרו-מגנטי, יישארו בתוקפם."
ברצועה ישנן בארות-מים מקומיות, אך עקב שאיבת-יתר הן הומלחו, ואיכות המים שבהן גרועה. חלק גדול מתושבי הרצועה משיגים מי שתייה ממכליות שחונות בחלק מהיישובים, ואשר מובילות מים טובים יותר. חברת "מקורות" הישראלית חיברה את רצועת עזה לרשת המים הישראלית, אך רשת זו שירתה בעיקר את גוש קטיף ולא את כלל הרצועה.
תשתיות חשמל
ברצועת עזה ישנו ביקוש לחשמל בהיקף של כ־350 מגוואט. 30 מגה-וואט מסופקים ממצרים (לאזור רפיח), תחנת הכוח עזה מספקת 140 מגה-וואט, וישראל מספקת 120 מגה-וואט, המועברים ב־10 קווי מתח גבוה ונכון ל-2016 תושבי הרצועה אינם משלמים עבורם. הפער בין הביקוש לכמות המסופקת מתבטא בהפסקות חשמל מחזוריות יזומות לפרקי זמן ארוכים של כמה שעות, באזורים שונים ברצועה. תקלות, פעולות תחזוקה בתחנת הכוח עזה ותשתית רעועה מובילות להפסקות חשמל נוספות.
תחבורה
נמל עזה ממוקם בשכונת א-רימאל בעיר עזה, ומשמש כנמל הבית של סירות דיג פלסטיניות ובסיס משטרת החופים הפלסטינית, שהיא חלק מכוחות הביטחון הלאומיים הפלסטינים. מאז 2007 נמל עזה נמצא תחת מצור ימי שהוטל על ידי מדינת ישראל כחלק מהסגר על רצועת עזה, והפעילויות בנמל הוגבלו לדיג בקנה מידה קטן. בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 שימש גם כנמל ליבוא סחורות למדינת ישראל.
עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, מסילת לוד–אשקלון של רכבת ישראל המשיכה לתוך רצועת עזה ושימשה לתקופה קצרה להסעת פועלים מעזה לתל אביב. המסילה הוקמה במקור במלחמת העולם הראשונה. עם התקדמות הצבא הבריטי ממצרים לכיוון ארץ ישראל, סללו הבריטים מסילת רכבת מקנטרה שעל הגדה המזרחית של תעלת סואץ, לאורך החוף הצפוני של חצי האי סיני, דרך אל-עריש עד לרפיח, כחלק מהמאמץ המלחמתי בחזית עם העות'מאנים. במהלך הקרבות על ארץ ישראל וכיבושה, נסללו מרפיח מסילות לבאר שבע וללוד. עם כיבוש באר שבע נפתח קו רכבת מבאר שבע דרך רפיח, אל-מג'דל, איסדוד, רחובות עד ללוד ולאחר שיקום מסילת הרכבת יפו–ירושלים גם לירושלים וליפו. לאחר הקמת הרכבת המנדטורית שימשה המסילה מרפיח ללוד את קו הנוסעים שנפתח ב-1 בנובמבר 1920 בין קנטרה ובין חיפה. בשנת 1981 פורקה המסילה בין רפיח לאל-עריש, כך שנותק הקשר המסילתי הבין-לאומי בין רצועת עזה למצרים.
בין השנים 1998 ל-2000 פעל ברצועה נמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאת. ב-10 בינואר 2002 הרסו דחפורי צה"ל את נמל התעופה ומסלול הנחיתה.
על-פי הסכמי אוסלו, סחורות מגיעות לרצועת עזה דרך נמל אשדוד. ישראל גובה את המכס על הסחורות ומעבירה אותו לרשות הפלסטינית. לעיתים קרובות מעכבת ישראל את העברת הכספים עקב חשש כי הכסף מועבר לארגוני טרור. מאז תוכנית ההתנתקות, ועקב המצב הביטחוני המתוח ששורר ברצועת עזה, סגרה ישראל את המעברים בין ישראל לרצועת עזה לתקופות ארוכות יחסית, דבר ששיבש בצורה חמורה את מעבר הסחורות לרצועת עזה. מאז הטלת הסגר הכלכלי על הרצועה ב-2007 נאסר על שיווק סחורות מהרצועה בגדה המערבית ובישראל, ועל כן מספר משאיות הסחורה שיצאו מהרצועה באותן שנים היה נמוך ביותר. הנימוק העיקרי לסגירת המעברים הוא ריבוי ההתרעות על ניסיונות לפגוע בחיילי צה"ל ובעובדים ישראלים המשרתים במעברים, והחשש למעבר מחבלים או אמצעי לחימה.
היסטוריה
יצירת רצועת עזה
מפת תוכנית החלוקה בה נקבע שהיישובים הערבים איסדוד (אשדוד) ומג'דל (אשקלון), אזור עזה ורצועה ברוחב 30 קילומטר באזור עוג'ה אל-חפיר לאורך גבול מצרים תהיה בשטח המדינה הערבית|ממוזער|250px
באוגוסט 1947, המליצה ועדת אונסקופ, ועדת חקירה בין-לאומית שמונתה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות במאי 1947 כדי לבחון את שאלת ארץ ישראל, לכלול את אזור עזה, שפלת החוף הדרומית הכוללת את היישובים הערבים איסדוד (אשדוד) ומג'דל (אשקלון), ורצועה ברוחב 30 קילומטר באזור עוג'ה אל-חפיר לאורך גבול מצרים, בשטח המדינה הערבית, מאחר שלא הייתה בו התיישבות יהודית (למעט כפר דרום שהוקם בשנת 1946). תוכנית החלוקה התקבלה ב-29 בנובמבר 1947.
במהלך מלחמת העצמאות
לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב-14 מאי 1948, בהתאם לתוכנית החלוקה, תפס הצבא המצרי את השטחים בין איסדוד, עזה ועוג'ה אל-חפיר. הצבא המצרי התפצל לשני ראשים: כוח עיקרי לאורך החוף דרך עזה שהגיע עד גשר עד הלום וכוח משני שנכנס מזרחה והתמקם באל-פאלוג'ה. במהלך החודשים ממאי עד אוקטובר היו היישובים היהודיים בנגב שמדרום לקו אשקלון–פאלוג'ה מעבר לקו המצרי. אולם גם קווי האספקה של המצרים היו ארוכים ושבירים. במבצע יואב, שהתקיים בין 15–22 באוקטובר 1948, כבשו כוחות צה"ל שטחים נרחבים בנגב ופרצו את הדרך לבאר שבע. בעקבות כיבוש משלטי הצומת, כאוכבה וחוליקאת נשארה בריגדה מצרית נצורה באזור קטן – כיס פלוג'ה, סביב הכפר פאלוג'ה ומצודת עיראק סווידאן.
במהלך השתלטות צה"ל על אזורי מישור החוף הדרומי והנגב הצפוני נמלטו או גורשו רוב התושבים הפלסטינים שישבו באזור, ויישוביהם ננטשו – איסדוד, מג'דל (אשקלון) והיישובים שמסביבם. תושבים יהודים שנאלצו להימלט מהאזור בעת פלישת הצבא המצרי (למשל: תושבי יד מרדכי), חזרו ליישוביהם באזורים שעברו לידי מדינת ישראל בתום המלחמה. חלק גדול מהפליטים הפלסטינים התרכזו במחנות פליטים ברצועת עזה.
לדברי פקיד בתוכנית הסעד לפליטים של האו"ם, בעקבות הקרבות שנערכו בדרום בחודשים אוקטובר–נובמבר, גדלה אוכלוסייתה של רצועת עזה מ-100,000 לערך לפני "מבצע יואב", ל-230,000. פקיד זה דיווח כי כמעט כל הפליטים ברצועה "חיים תחת כיפת השמיים", וכי הצבא המצרי ומועצת הפליטים הערבית העליונה "מתרשלים בדרך כלל בטיפולם במצב".
בהסכם שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות נקבעו גבולות הרצועה, והוטל על תושביה ממשל צבאי מצרי. ההסכם קבע (סעיף 6 תת-סעיף 1) כי באזור עזה, קו שביתת הנשק ישורטט 3 ק"מ מזרחית ובמקביל לכביש מג'דל–עזה ודרומה עד לגבול הבין-לאומי. כאשר הגיעו הצוותים לשרטט את הקו בשטח, נתגלה כי הוא חוצה באזור הדרומי את הכפרים עבסאן אל-כבירה ועבסאן א-סע'ירה, ומפריד בין בתי הכפרים ובין אדמותיהם. עקב זאת, הגיעו הצוותים לכלל הסכמה שיש לשנות את הקו כך ששני הכפרים בשלמותם יהיו בשטח רצועת עזה, ולכן באזור דרום הרצועה קו שביתת הנשק הורחק בכשלושה ק"מ מהכביש (באזור קיבוץ נירים נוצרה ה"ברך" של הרצועה). בתמורה קיבלה ישראל שטח שווה בצפון הרצועה, ובמקום קו הגבול שהיה אמור לעבור בצמוד ליד מרדכי, שורטט תחומה הצפוני של הרצועה בצמוד למושב נתיב העשרה של היום. ההסכם, שהוגדר "פשרת שעה", נחתם בחודש פברואר 1950, ולכן קו שביתת הנשק עם מצרים המשורטט במפות ובשטח הוא מ-1950 ולא הקו שהוסכם עליו בתחילה ב-1949.
ישראל ועבר הירדן ביקשו לקבל לידיהן את רצועת עזה. בשיחות בוועידת לוזאן בשנת 1949 הציעה ישראל לקלוט בתחומיה את הפליטים הנמצאים ברצועת עזה, אם תועבר רצועת עזה לריבונות ישראלית. גם במצרים נשמעו קולות בעד סיפוח רצועת עזה למצרים, אולם העמדה הרשמית של מצרים הייתה ששטחי ארץ ישראל שייכים לפלסטינים.
עקב קליטת הפליטים הפלסטינים באזור, והאיסור שהוטל עליהם לצאת ולהתיישב מחוץ לתחומי הרצועה, עלתה צפיפות האוכלוסין באזור במידה ניכרת. ב-1945 מנתה אוכלוסיית רצועת עזה כ-69,700 נפש ובמפקד האוכלוסין ב-1967 מנתה האוכלוסייה 353,376 נפש. למעשה מספר הפליטים שהגיעו לרצועת עזה במהלך המלחמה היה יותר מפי שניים ממספרם של תושביה המקוריים של הרצועה בתקופה שטרם המלחמה. כמו כן, בעקבות הצפיפות הגדולה מחד, והניתוק מאדמות חקלאיות רבות של תושבי הרצועה בשל קו הגבול החדש בין ישראל לרצועה, רבים מתושבי הרצועה חיו בעוני.
בשליטת מצרים
לאחר כיבוש רצועת עזה על ידי מצרים היה ניסיון לכונן בה מעין ישות של ממשל עצמי פלסטיני; ביולי 1948 הוקמה בעזה "מועצה מנהלית לפלסטין", אשר בספטמבר אותה שנה הפכה ל"ממשלת כל פלסטין", שהתקיימה, מחוסרת סמכויות של ממש, עד לשנת 1959.
בתקופה שבין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים היה האזור בשליטה מצרית, אולם מצרים מעולם לא טענה לריבונות עליו, ולא החילה בו את חוקיה, אלא ניהלה את השטח תחת משטר צבאי.
רצועת עזה נכבשה בידי ישראל (ביחד עם חצי האי סיני והאיים סנפיר וטיראן) במבצע קדש (אוקטובר 1956), אולם, כמו יתר השטחים שנכבשו, היא הוחזרה לשליטת מצרים כעבור חודשים ספורים.
בשליטת ישראל
רצועת עזה נכבשה שוב, ביחד עם סיני, במלחמת ששת הימים, והייתה נתונה לממשל צבאי ישראלי מלא עד הקמת הרשות הפלסטינית.
בספטמבר 1967 נערך מפקד אוכלוסין ברצועת עזה, ובו נמנו 356,261 נפש. כ-170,000 מתוכם היו יושבי מחנות הפליטים.
לאחר מלחמת ששת הימים נהגה ישראל במדיניות של אי התערבות והותירה את כוחותיה הצבאיים מחוץ ליישובי הרצועה, זאת בין השאר על רקע עיסוקה במלחמת ההתשה. התחזקות ארגוני הטרור הפלסטינים במחנות הפליטים והתגברות מעשי הטרור ברצועת עזה בתחילת שנות ה-70, ששיאם ברצח ילדי משפחת ארויו בינואר 1971, הביאו למבצע צבאי נרחב, שבמהלכו הכניסה ישראל כוחות לרצועה, הפעילה יחידות קומנדו לפגיעה במבוקשים, פרצה דרכים בתוך מחנות הפליטים, תוך הריסת אלפי בתים והעתקת תושביהם למגורים חלופיים.
השקט היחסי שנוצר לאחר המבצע הופר ב-1987 עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, שתחילתה באירוע פגיעת משאית נהוגה על ידי נהג ישראלי במוניות מקומיות בהן נסעו תושבי מחנה הפליטים ג'באליה והריגת 4 פועלים פלסטינים. ההתקוממות הפלסטינית הביאה לקריסת הממשל האזרחי-צבאי הישראלי, חיסול משתפי פעולה רבים עם השלטונות הישראליים והקמת ארגון החמאס שמקורו ברצועה. במהלך שנות השלטון הישראלי נהרגו בתחומי הרצועה כ-2,600 פלסטינים וכ-230 ישראלים.
ההתיישבות היהודית ברצועת עזה
שמאל|ממוזער|250px|ההתנחלויות ברצועת עזה; גוש קטיף מסומן בצהוב
שמאל|ממוזער|250px|היישוב מורג, אחד מיישובי גוש קטיף
לאחר מלחמת ששת הימים הוקמו ברצועה יישובים על פי תוכנית חמש האצבעות שהגה יצחק רבין. ראשיתו של הגוש הייתה בהצעתו של יגאל אלון ב-9 במאי 1968 לממשלה להקים שני יישובים אזרחיים או היאחזויות נח"ל בין עזה לרפיח. אלון נימק את הצורך בהקמתם היישובים בלשון זו:
"קיימות משבצות קרקע אשר בהכשרה לא יקרה ניתן להכשירן. להתיישבויות אלו חשיבות עליונה לעתיד המדיני של הרצועה על ידי כך שהן מפצלות את הרצועה דרומה מהעיר עזה. כמו כן, קיימת חשיבות ביטחונית רבה לנוכחות יהודית בליבה של עזה."
היישובים הוקמו על גבעות חול לא מיושבות שכונו "חולות המוות" (מכיוון שלא צמח בהן דבר). היישובים הוקמו בכמה גלים, אחד מהם לאחר פינוי סיני ב-1982.
ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות ישבו בעזה כ-8,000 יהודים ישראלים בכמה יישובים שרובם היו מרוכזים בגוש קטיף בדרום הרצועה. בלב הרצועה שכנו שני יישובים ישראלים – כפר דרום ונצרים – ובתוחמת הצפונית שבצפון הרצועה הוקמו שלושה יישובים נוספים. בגוש קטיף היו שירותים אזרחיים מלאים, ובכלל זה גני ילדים, בתי ספר, וישיבות, ביניהן ישיבה גבוהה "תורת החיים" (עם מסלול רבנות), ישיבת הסדר "ישיבת ימית", מכללה לבנות "טוהר", כולל לרבנים ומורים שלימדו בגוש. בנוסף הייתה בגוש שלוחה של המכללה האקדמית אשקלון. תושבי הגוש התפרנסו בעיקר מחקלאות (בעיקר גידול ירקות בהקפדה יתרה על היעדר חרקים, שיועדו לציבור שומרי כשרות). בנוסף עסקו תושבי הגוש בהוראה ובמחקר.
על פי הסכמי אוסלו נותרה בידי ישראל השליטה על האזורים של גוש קטיף השוכן בין ח'אן יונס ורפיח לבין הים, הדרך המובילה אל גוש קטיף ממחסום כיסופים (ציר כיסופים וגשר מור הצמודים לו) וכפר דרום הנמצא סמוך לדרך זו, היישוב נצרים, שנמצא מדרום לעיר עזה וסמוך למחנה הפליטים נוסייראת, והיישובים ניסנית, דוגית ואלי סיני בתוחמת הצפונית. כמו כן, בשליטת ישראל נותרו רצועה צרה לאורך הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים ("ציר פילדלפי") ומעבר הגבול עם מצרים ברפיח. בשאר חלקי הרצועה עברה השליטה לידי הרשות הפלסטינית, אם כי הריבונות נותרה בידי צה"ל. בזמן האינתיפאדה השנייה בוצעו תקיפות רבות של ירי רקטות קסאם ופצצות מרגמה על שטחי ישראל ועל היישובים היהודיים ברצועת עזה.
תוכנית ההתנתקות
ב-26 באוקטובר 2004 אושרה בכנסת תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה אריאל שרון, לפיה תצא ישראל באופן חד-צדדי מרצועה עזה ומצפון השומרון ותפנה את היישובים והנוכחות הצבאית באזורים אלו (למעט ציר פילדלפי). באוגוסט 2005 הגיעו ישראל ומצרים להסכמה עקרונית בדבר העברת ציר פילדלפי לפיקוח ביטחוני מצרי.
ב-15 באוגוסט 2005 החל פינוי הרצועה מתושביה היהודים. צה"ל הכריז על מבצע יד לאחים, יומיים שבמהלכם התאפשר פינוי מרצון בעזרת החיילים, ואז החל בפינוי התושבים בכוח.
ב-12 בספטמבר 2005, לפנות בוקר, יצאו אחרוני החיילים הישראלים מרצועת עזה.
ההתנתקות בוצעה כמהלך חד-צדדי ובמנותק מההסכמים המדיניים שקדמו לו, ומבלי תיאום מול הרשות הפלסטינית בראשות עבאס. ההתנתקות נתפסה בציבור הפלסטיני, בהתאם, כהישג למאבק המזוין של תנועת החמאס, על פני דרך המשא ומתן של אש"ף והרשות, והחלישה את התמיכה בדרך זו בהתאמה. ההיסטוריון של הסכסוך שאול אריאלי מסביר כי בתנאים אלו, ניצחון חמאס בבחירות ברצועה היה צפוי, וכי ישראל אף הקלה על חמאס את העבודה בסנקציות שהטילה על הרשות, שהותירו את אנשיה בלא יכולת להתמודד מול חמושי הארגון האסלאמי.
לאחר ההתנתקות הטילה ישראל את הסגר על רצועת עזה והמשיכה לשלוט במעברי הגבול ובמרחב האווירי והימי. בחוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי לצדק בנושא מדיניות ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים מיולי 2024 נקבע כי במצב זה ישראל היא "כוח כובש".
רצועת עזה אחרי ההתנתקות
לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות של ישראל, לא השיגה הרשות הפלסטינית שליטה יעילה ברצועת עזה, בפרט בכל הקשור לענייני ביטחון. בעייתה העיקרית של הרשות הפלסטינית הייתה השגת מונופול על השימוש בנשק, כלומר אי פירוק הארגונים הפלסטיניים החמושים האחרים מנשקם. בין הארגונים החמושים היו: חמאס, גדודי חללי אל-אקצא, הג'יהאד האסלאמי, ועדות ההתנגדות העממית, חמולת אבו סמהדאנה, גדודי אבו ריש וניצי הפת"ח.
ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס סירב להשתמש בכוח כדי לפרק את הארגונים מנשקם, והעדיף לעשות זאת בדרך של משא ומתן, אם כי המצב הביטחוני ברצועה התדרדר במהירות.
מחבלים פלסטינים מארגון ועדות ההתנגדות העממית אף חדרו לשטח ישראל מרצועת עזה וחטפו חייל צה"ל, גלעד שליט, תוך הריגת שני חיילים אחרים ופציעת ארבעה נוספים. עקב החטיפה יצא צה"ל למבצע גשמי קיץ. ניסיונות נוספים לחטוף חייל לתוך הרצועה נחלו כישלון.
ההידרדרות התבטאה במצעדים שכללו הצגת נשק ברחובות, בחטיפת אזרחים פלסטינים וזרים, בירי לעבר ישראל ובקרבות בין אנשי הארגונים החמושים לבין שוטרים פלסטינים. באחד המצעדים של חמאס במחנה הפליטים ג'בליה התפוצצה כמות גדולה של חומר נפץ שהביאה להרוגים מבין עוברי האורח. תקיפת חמאס את ישראל בעקבות האירוע הביאה לירי תותחים לעבר הרצועה מצד ישראל ולחידוש "הסיכולים הממוקדים", במבצע שנקרא "גשם ראשון".
לחץ ציבורי ברצועת עזה הביא להתחייבות חמאס לחדול מהמצעדים ומההתקפות על ישראל. במסגרת חטיפת אזרחים נחטף עיתונאי איטלקי, אם כי הוא שוחרר אחרי כמה שעות. שיא התקריות הללו היה חטיפת מוסא ערפאת, ראש "הביטחון המסכל" של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה, ורציחתו.
בעקבות הבחירות לרשויות המקומיות בדצמבר 2005, חלה הידרדרות נוספת כאשר פת"ח התפצל וכנופיות חמושות מגדודי חללי אל-אקצא הפעילו אלימות וטרור על מנת לשבש את הבחירות. מנגד, חמאס התחזק גם ברצועת עזה וגם ביהודה ושומרון לנוכח אוזלת ידה של הרשות הפלסטינית. לאחר ניצחון חמאס בבחירות הרשות בינואר 2006 גברו חיכוכים בין תנועת חמאס הנבחרת לבין תנועת הפתח, ופעילים מהתנועות היריבות נלחמו ביניהם וגרמו למרחץ דמים ברצועה. לבסוף, ביוני 2007 "כבשו" לוחמי חמאס את כל רצועת עזה.
לאחר יציאת ישראל מרצועת עזה השתנו תפיסת הביטחון והמצב הביטחוני באזור באופן משמעותי. החיכוך המתמיד בין חיילים ואזרחים ישראלים לבין פלסטינים ברצועה הסתיים, ולפיכך ירד באופן משמעותי מספר ההרוגים הישראלים ברצועה עקב פיגועים וירי פצצות מרגמה. החייל ההרוג הראשון מאז הנסיגה מעזה נפגע כמעט שנה לאחר מכן, וכמות הפצועים וההרוגים ברצועה ירדה משמעותית, לעומת המצב שבו צה"ל פעל באופן יומיומי בשטח, יחד עם ההתיישבות ברצועה.
מנגד, פעילות הטרור הופנתה לעבר יישובי עוטף עזה. גבר ירי רקטות הקסאם על שדרות, יישובי הנגב המערבי (חבל אשכול), נתיב העשרה ואף נורו מספר קסאמים וטילי גראד אל עבר אשקלון, ובחודש פברואר 2008 אף הוחלט על התקנת מערכת "צבע אדום" באשקלון. שטח הריסות היישוב דוגית, שפונה בתוכנית ההתנתקות, שימש בסיס לירי טילים על אשקלון וב-14 במאי 2008 שוגר משטח זה טיל גראד שהתפוצץ בקומה השלישית של קניון 'חוצות' שבאשקלון. באירוע נפצעו 77 בני אדם, שלושה מהם במצב קשה, שניים במצב בינוני.
ב־28 ביוני 2006 החל מבצע גשמי קיץ של צה"ל ונמשך עד 26 בנובמבר 2006. המבצע בא כתגובה מצד ישראל על הריגת שני חיילים וחטיפתו של רב"ט גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 סמוך למעבר כרם שלום. זו הייתה הכניסה הקרקעית הראשונה של צה"ל לרצועת עזה מאז ביצועה של תוכנית ההתנתקות כשנה קודם לכן. במבצע נהרגו 5 ישראלים ו-394 פלסטינים.
ב-18 באוקטובר 2011 הוחזר גלעד שליט לישראל, אחרי 1,941 יום בשבי החמאס, בהתאם להסכם שבו שחררה ישראל 1,027 מחבלים.
ב-19 בספטמבר 2007, בעקבות ירי הקסאמים המתמשך, הכריזה ישראל על רצועת עזה כעל "ישות עוינת לישראל", דבר המאפשר פגיעה באספקת החשמל והדלק לרצועה ונקיטת צעדים נוספים. בכך ישראל הפרידה בין הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון לבין שלטון חמאס ברצועת עזה (שכונה על ידי בנימין נתניהו "חמאסטן").
ב-23 בינואר 2008, פוצצו פעילי חמאס מטעני חבלה על יד החומה המפרידה בין רפיח הפלסטינית לרפיח המצרית במטרה לפרוץ בה פתח.
בעקבות הפתח שנפרץ החלו מאות אלפי פלסטינים לנהור אל עבר סיני במטרה לרכוש מזון ותרופות. מהלך זה הגביר את החשש הישראלי ממעבר מוגבר של אמצעי לחימה לתוך הרצועה ומנגד למעבר מחבלים ממנה לשטחי סיני ומשם לאילת.
השתלטות חמאס על הרצועה
השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-13 ביוני 2007 קרתה לאחר סכסוך אלים בין פת"ח לחמאס, המונה במאבק על השלטון לאחר ההפסד של פת"ח בבחירות. במהלך כמה ימים של קרבות, חמאס הצליח להשתלט על רצועת עזה ולבצע הפיכה צבאית, לאסוף כוחות ונשק רב, ולהדיח את פת"ח מהשלטון באזור. האירוע הביא לפירוק ממשלת האחדות הפלסטינית ולחלוקה בפועל של השטחים הפלסטיניים לשניים: רצועת עזה תחת שלטון חמאס ויהודה ושומרון תחת הרשות הפלסטינית. הקהילה הבינלאומית הכירה בממשלת חירום חדשה בראשות סלאם פיאד, כתוצאה מההשתלטות הוטל סגר על רצועת עזה בידי ישראל ומצרים.
ההיסטוריון של הסכסוך שאול אריאלי טוען כי מדיניות ישראל סייעה לחמאס להשתלט על הרצועה, נוכח הסנקציות שהטילה על הרשות, שהותירו את אנשיה בלא יכולת להתמודד מול חמושי הארגון האסלאמי.
מבצע עופרת יצוקה
שמאל|ממוזער|250px|בניינים הרוסים ברפיח בעקבות מבצע עופרת יצוקה
מבצע עופרת יצוקה היה מבצע צבאי רחב היקף של צה"ל ברצועת עזה, שהתרחש בין 27 בדצמבר 2008 ל-18 בינואר 2009. מטרתו הייתה "לפגוע קשה בממשל חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן". ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, וכוחותיה החלו לצאת בהדרגה מרצועת עזה. הכוחות סיימו את נסיגתם ב-21 בינואר.
במהלך המבצע נחרבו בניינים רבים ששימשו פעילי טרור למגורים ולאחסון אמצעי לחימה, וכן בניינים ששימשו כמשרדי הממשל ברצועת עזה. נזק גדול נגרם גם למתקני תשתית אזרחיים. רבבות מתושבי רצועת עזה הפכו לפליטים, מבלי שיוכלו להימלט מאימי המלחמה. כדי למנוע פגיעה בחיילים נקט צה"ל בפעולות התקפיות מסיביות נגד בתים שנחשדו כמסתור למחבלים, כולל ירי טילים, פגזי טנקים ושימוש בדחפורים. על פי אומדן של סוכנויות הסיוע ברצועת עזה 4,000 בתים נהרסו, 21,000 בתים נפגעו קשות, ו-100 אלף בני אדם נותרו מחוסרי בית.
בעקבות תחילת המבצע התרחב הירי לעבר יישובי הדרום, שכלל ירי של רקטות קסאם, רקטות גראד רגילות ומשופרות ופצצות מרגמה. לראשונה נורו גם רקטות מעבר לטווח אשקלון ושדרות, לעבר ערים כגון באר שבע, קריית גת, אשדוד, יבנה וגן יבנה.
לאחר מבצע עופרת יצוקה
מבצע עופרת יצוקה הביא לרגיעה מסוימת בלחימה בין ישראל לפלסטינים שברצועת עזה, אך לאחריו הגבירו הפלסטינים את התחמשותם, ובפרט ברקטות המסוגלות לפגוע בשטחים נרחבים של ישראל. ירי מצומצם של רקטות נמשך גם לאחר המבצע, ומפעם לפעם התרחשו אירועי הסלמה זמנית, שבמהלכם נורו רקטות רבות מרצועת עזה לעבר ערי ישראל, מיבנה בצפון ועד באר שבע בדרום.
אירועי הסלמה בולטים:
ב־18 באוגוסט 2011 נערכה מתקפת הטרור בדרום ישראל, שכללה סדרת פיגועי טרור כ-12 ק"מ מצפון לאילת, בסמוך לגבול ישראל–מצרים. ישראל הגיבה לפיגועים בהתקפה של חיל האוויר הישראלי לעבר מטרות של ועדות ההתנגדות העממית ברצועת עזה, אותו האשימה ישראל בתכנון הפיגוע. בתקיפה הראשונה נהרגו כ-6 מחבלים, בהם כמאל אל-נירב, מפקד הזרוע הצבאית של הארגון, וח'אלד שעת', בכיר בארגון. בלילה וביום שלאחר מכן המשיך חיל האוויר בתקיפת מטרות רבות בעזה, ופגע במחבלים נוספים. בתגובה לכך החלו ארגוני הטרור הפלסטינים בשיגור רקטות מרצועת עזה לישראל, וחילופי אש שנמשכו מספר ימים.
ב-9 במרץ 2012 הרג צה"ל את זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית. בעקבות זאת החל ירי רקטות נרחב מרצועת עזה לעבר מטרות אזרחיות בישראל, ובתגובה תקף חיל האוויר הישראלי יעדי טרור. ההסלמה נמשכה מספר ימים ודעכה ב-16 במרץ. במהלכה נורו כ-300 רקטות לעבר ישראל. 26 פלסטינים, מהם 22 חמושים ו-4 אזרחים שהיו בסביבת הלחימה, נהרגו בתקיפות חיל האוויר.
ב-5 באוגוסט 2012 אירעה מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל–מצרים–רצועת עזה, שבוצעה על ידי ארגוני טרור אסלאמיסטים קיצוניים מחצי האי סיני ורצועת עזה. צה"ל הצליח לסכל את הפיגוע ללא נפגעים לישראל, אך 16 חיילים מצרים נהרגו על ידי המחבלים במהלך הפיגוע.
מבצע עמוד ענן
באוקטובר ונובמבר 2012 גבר קצב הפיגועים וירי הרקטות על יישובי עוטף עזה. ירי רקטות מתמשך באמצע נובמבר הביא לפרוץ מבצע עמוד ענן, שנפתח בחיסול אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס. במבצע נהרגו כ-170 פלסטינים ונהרסו מטרות רבות, בהן בתים של פעילי חמאס. במהלך המבצע נורו כ-1,500 רקטות מרצועת עזה לעבר יישובי ישראל. לראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז, בהן ראשון לציון, תל אביב וירושלים. במבצע נהרגו שני חיילים ישראלים וארבעה אזרחים.
מבצע צוק איתן
ביולי 2014, לאחר ירי רקטות רבות מרצועת עזה לישראל, פתח צה"ל במבצע צוק איתן. במבצע, שנמשך 50 ימים, נהרגו יותר מ-2,200 פלסטינים ונגרם הרס נרחב ביותר לישובי רצועת עזה, לבסיסים ולמנהרות טרור. לעבר ישראל נורו רקטות רבות, והטווח שלהן התרחב, וכלל יישובים ממצפה רמון בדרום ועד חיפה בצפון. לישראל נגרמו 74 הרוגים, בהם שישה אזרחים.
העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה
לאחר שנים אחדות של רגיעה, ב־30 במרץ 2018 החלה סדרת הפגנות המוניות ברצועת עזה, ליד הגבול הישראלי. רבות מהן כללו הפרות סדר אלימות. במסגרת ההפגנות התעמתו פעילים ומחבלים פלסטינים עם כוחות צה"ל בסמוך לגדר המערכת סביב רצועת עזה. אלפי פלסטינים התקרבו לגדר, תוך שחלקם מיידים אבנים, ומשליכים בקבוקי תבערה ומטעני חבלה. האירועים נמשכים מאז, וכוללים גם שיגור עפיפוני ובלוני תבערה מרצועת עזה לישראל במטרה להצית שטחים ישראליים מעבר לגדר. כתוצאה מכך התרחשו מאות שריפות בעוטף עזה ואלפי דונמים של שדות ועצי חורש נשרפו. בנוסף לירי צלפים לעבר המפגינים הגיב צה"ל בירי טנקים לעבר עמדות חמאס והג'יהאד האסלאמי והפצצות של חיל האוויר. עד 29 ביולי 2018 נהרגו באירועים 155 פלסטינים, מתוכם כשליש הם אנשי זרועות צבאיות או מנגנוני ביטחון של ארגוני טרור, חצי בעלי זיקה לארגוני טרור, וכשישית אזרחים חסרי זיקה ארגונית, ונפצעו כ־17,000 פלסטינים. לצה"ל נמנו 2 חיילים הרוגים, חמישה אזרחים שנהרגו ועשרה פצועים.
מבצע שומר החומות
במאי 2021, בהמשך להמהומות בירושלים שבהן נפצעו עשרות מפגינים ומספר שוטרים, ביום ירושלים (10 במאי) בסביבות השעה 16:00 הציב חמאס אולטימטום לממשלת ישראל שלפיו יפתח בהתקפה אם לא ייסוגו כוחות משטרת ישראל מהר הבית ומשכונת שייח' ג'ראח שבירושלים עד השעה 18:00.
בשעה 18:02, לאחר שהדרישה לא נענתה, החל ירי הרקטות לכיוון ירושלים וסביבותיה ולעבר יישובי עוטף עזה. בעקבות זאת יצא צה"ל למבצע שומר החומות ברצועת עזה, שעיקרו תקיפות אוויריות של מאות מטרות ברצועת עזה, תקיפות שגרמו להרס רב וליותר ממאה הרוגים. חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני המשיכו בירי רקטות מסיבי לעבר ישראל, שגרם אף הוא להרוגים ולנזק לרכוש. כ-250 שיגורים כשלו או נפלו בשטח הרצועה.
מבצע עלות השחר
באוגוסט 2022, פתחה ישראל במבצע עלות השחר נגד הג'יהאד האסלאמי. המבצע החל בסיכול ממוקד של בכירים בארגון וכתגובה אליו שוגרו כאלף רקטות לעבר ישראל, כאשר בסביבות 97% מאלו שהגיעו לשטח ישראל יורטו בהצלחה על ידי כיפת ברזל.
מבצע מגן וחץ
במאי 2023, פתחה ישראל במבצע מגן וחץ ברצועת עזה, נגד ארגון הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני. המבצע החל בסיכולים ממוקדים של שלושה בכירים בגא"פ כתגובה לירי מהרצועה שבוע לפני כן. במהלך המבצע נהרגו עשרות פלסטינים, ובין היתר הושמדו מאות רקטות, הופצצו משגרים ובורות שיגור. מנגד שוגרו כ-1,500 רקטות לעבר ישראל, כאשר כמעט כולן לא חצו את הגבול, נפלו בשטח פתוח או סוכלו בידי כיפת ברזל וקלע דוד.
מלחמת חרבות ברזל
באוקטובר 2023 יזם חמאס מתקפת פתע נרחבת על ישראל. המתקפה כללה מתקפת טילים במקביל לחדירה רגלית וממונעת לשטח ישראל, קרבות ירי עם כוחות הביטחון, ירי באזרחים ישראלים, כולל טבח במסיבת טבע ליד רעים שהיה לפיגוע הטרור הגדול בתולדות המדינה, השתלטות על יישובים ומתקנים צבאיים, וכן חטיפת אזרחים וחיילים. הפעילות הקרקעית שולבה וגובתה בירי רקטי מאסיבי ומתמשך. בעקבות כך פרצה מלחמת חרבות ברזל, שבה נגרם הרס רב ביישובי הרצועה, נהרגו עשרות אלפי מחבלים ואזרחים, ומאות אלפי תושבים פונו מאזורי הלחימה בצפון הרצועה לדרומה, לפי דרישת ישראל.
קישורים חיצוניים
שרי בשי וקנת מן, שליטה ואחריות: מעמדה המשפטי של רצועת עזה לאחר "ההתנתקות"
מפות שונות הקשורות לרצועת עזה
מפות רצועת עזה 1917 עד 1961, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
שירה עפרון, קים נח, רצועת עזה ומשבר האקלים - באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, 12 במאי 2022
הסיפור של עזה: איך מהבטחה לפנינת תיירות, הפכה לבירת טרור קטלנית? כתבה של כאן חדשות. 12 בנובמבר 2023
דותן הלוי, להוציא את עזה מהרצועה, בתוך: על עתידה של פרדיגמת ההפרדה, הזמן הזה, מכון ון ליר בירושלים, אוגוסט 2024
אבנר דינור, אחרי הגדר, בתוך: על עתידה של פרדיגמת ההפרדה, הזמן הזה, מכון ון ליר בירושלים, אוגוסט 2024
הערות שוליים
*
קטגוריה:הרשות הפלסטינית
קטגוריה:הסכסוך הישראלי-פלסטיני
קטגוריה:חבלי ארץ במחלוקת
קטגוריה:האינתיפאדה השנייה
קטגוריה:מישור החוף הדרומי
קטגוריה:אסיה: מובלעות
| 2024-10-17T07:38:13
|
28 ביוני
|
28 ביוני הוא היום ה-179 בשנה (180 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 186 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1098 – מסע הצלב הראשון: סיום המצור המוסלמי על אנטיוכיה וסיום כיבושה של העיר על ידי הצלבנים
1119 – הצבא הצלבני של נסיכות אנטיוכיה מושמד בקרב אגר סאנגוויניס
1389 – הצבא העות'מאני מביס את הצבאות הנוצרים של אירופה בקוסובו, ופותח את הדרך לשלטון עות'מאני בדרום-מזרח אירופה
1519 – קרל החמישי נבחר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה
1838 – המלכה ויקטוריה מוכתרת בבריטניה
1914 – הרצח בסרייבו: יורש העצר של הקיסרות האוסטרו-הונגרית פרנץ פרדיננד ואשתו סופיה נרצחים על ידי הלאומן הסרבי גברילו פרינציפ בסרייבו. זהו הניצוץ שהדליק את מלחמת העולם הראשונה
1919 – נחתם חוזה ורסאי, המסיים את מלחמת העולם הראשונה
1936 – האימפריה היפנית מייסדת את מדינת הבובות מנגז'יאנג בצפון סין
1940 – מלחמת העולם השנייה: רומניה מעבירה את בסרביה (היום: מולדובה) לברית המועצות
1942 – מלחמת העולם השנייה: המתקפה הגרמנית לפני קרב סטלינגרד
1948 – צה"ל נשבע אמונים למדינת ישראל
1950 – מלחמת קוריאה: סיאול נכבשת על ידי חיילי קוריאה הצפונית
1967 – מדינת ישראל מספחת את מזרח ירושלים
1969 – מהומות סטונוול מסמנות את תחילתה של תנועת שוויון הזכויות להומוסקסואלים בארצות הברית
1996 – אשרור חוקתה הדמוקרטית של אוקראינה, לאחר התפרקות ברית המועצות
2004 – האמריקאים מעבירים את השלטון בעיראק לעיראקים
2006 – צה"ל פותח במבצע גשמי קיץ ברצועת עזה
2011 – התגלה הירח הרביעי של פלוטו
2016 – פיגוע ירי והתאבדות באמצעות פצצה בנמל התעופה הבין-לאומי איסטנבול אטאטורק שבטורקיה
2020 – אובחנו כעשרה מיליון נדבקים בנגיף הקורונה ברחבי העולם
נולדו
1476 – פאולוס הרביעי, אפיפיור (נפטר ב-1559)
1491 – הנרי השמיני, מלך אנגליה (נפטר ב-1547)
1577 – פטר פאול רובנס, צייר (נפטר ב-1640)
1712 – ז'אן-ז'אק רוסו, פילוסוף (נפטר ב-1778)
1831 – יוזף יואכים, כנר, מנצח ומורה ממוצא יהודי (נפטר ב-1907)
1867 – לואיג'י פיראנדלו, מחזאי, חתן פרס נובל לספרות 1934 (נפטר ב-1936)
1869 – לידיה וולסטרם, היסטוריונית, סופרת ופמיניסטית שוודית (נפטרה ב-1954)
1906 – מריה גופרט-מאייר, פיזיקאית, כלת פרס נובל לפיזיקה 1963 (נפטרה ב-1972)
1912 – סרג'יו צ'ליבידאקה, מנצח רומני (נפטר ב-1996)
1921 – פ"ו נרסימהה ראו, ראש ממשלת הודו התשיעי (נפטר ב-2004)
1924 – הרי צבי בנק, רופא פנימאי ישראלי ופרופסור לרפואה פנימית באוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-2007)
1925 – נחמיה קין, אלוף בצה"ל, ראש אגף האפסנאות (נפטר ב-2008)
1926 – מל ברוקס, במאי ושחקן קולנוע אמריקאי
1928 – הנס בליקס, שר החוץ השוודי ויושב ראש הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית
1929 – שלמה שבא, סופר ועיתונאי ישראלי (נפטר ב-2015)
1930 – ויליאם קמפבל, ביולוג ופרזיטולוג אירי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1930 – יעקב בן-הרצל, עיתונאי, מגיש חדשות ושדרן תוכניות רדיו בקול ישראל (נפטר ב-2022)
1931 – דן איתן, אדריכל ישראלי (נפטר ב-2023)
1932 – פט מוריטה, שחקן קולנוע (נפטר ב-2005)
1934 – קארל לוין, פוליטיקאי יהודי אמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית (נפטר ב-2021)
1935 – ג'ון אינמן, שחקן טלוויזיה אנגלי (נפטר ב-2007)
1936 – אחמד יאסין, מייסד חמאס (חוסל ב-2004)
1938 – ליאון פאנטה, פוליטיקאי אמריקאי, ראש ה-CIA, כיהן כראש סגל הבית הלבן וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית
1943 – קלאוס פון קליצינג, פיזיקאי גרמני, חתן פרס נובל לפיזיקה
1948 – קתי בייטס, שחקנית אמריקאית
1948 – קנת' ריבט, מתמטיקאי אמריקאי
1953 – עדיטל בן-ארי, חוקרת בתחומי העבודה הסוציאלית ופרופסור מן המניין בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה
1956 – אלכסנדר לובוצקי, פרופסור למתמטיקה אשר כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת הדרך השלישית, חתן פרס ישראל לחקר המתמטיקה לשנת ה'תשע"ח
1956 – עמירה הס, עיתונאית ופובליציסטית
1961 – אליעזר מלמד, רב היישוב הר ברכה, ראש ישיבת הר ברכה, מחבר פניני הלכה ועוד ספרים
1963 – ישראל ברייט, זמר, מלחין, שחקן ומוזיקאי ישראלי
1965 – סיריל מקנאקי, כדורגלן קמרוני
1966 – ג'ון קיוזאק, שחקן אמריקאי
1967 – שי זורניצר, שחקן, זמר ומדבב ישראלי
1969 – שמאייל, זמרת כוויתית
1969 – איילת זורר, שחקנית ישראלית
1971 – אילון מאסק, יזם, מהנדס ופילנתרופ קנדי-אמריקאי
1986 – נולן ג'רארד פאנק, שחקן ודוגמן קנדי
1977 – רנן מוסינזון, יזמת תרבות, פעילה חברתית ואשת תקשורת ישראלית
1980 – יואב דונט, שחקן ישראלי
1981 – טלי מורנו, מגישת טלוויזיה ישראלית
1981 – ואסיל קיריינקה, רוכב אופני כביש ומסלול לשעבר
1989 – מארקיפלייר, יוטיובר אמריקני
1991 – קווין דה בראונה, כדורגלן בלגי המשחק במנצ'סטר סיטי
1993 – לירון קורן, שחקן טלוויזיה ישראלי
1994 – חוסיין בן עבדאללה, נסיך ירדן
1997 – ריילי, זמרת ושחקנית נורווגית
נפטרו
548 – תאודורה, אשתו של יוסטיניאנוס הראשון, קיסרית האימפריה הביזנטית (נולדה בסביבות 500)
1389 – מורד הראשון, סולטאן עות'מאני (נולד ב-1319)
1836 – ג'יימס מדיסון, הנשיא הרביעי של ארצות הברית (נולד ב-1751)
1889 – מריה מיטשל, אסטרונומית אמריקאית ופעילה למען שוויון זכויות לנשים (נולדה ב-1818)
1914 – פרנץ פרדיננד, נסיך אוסטרי (נרצח) (נולד ב-1863)
1978 – יהושע נסיהו, מנהל הכספים וגזבר הטכניון, מקים הארכיון ההיסטורי של הטכניון, הקרוי על שמו (נולד ב-1900)
1984 – יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל (נולד ב-1917)
1992 – מיכאל טל, אלוף עולם בשחמט (נולד ב-1936)
1993 – ג'י ג'י אלין, מוזיקאי פאנק (נולד ב-1956)
2005 – גבריאל עמיר, תת-אלוף בצה"ל, ניצב במשטרת ישראל ונציב בתי הסוהר (נולד ב-1934)
2011 – אפרים וייל, איש רדיו, מוזיקאי ומלחין ישראלי, מראשוני קול ישראל (נולד ב-1926)
2022 – אדם מזור, אדריכל ומתכנן ערים ישראלי (נולד ב-1936)
2023 – לוול ויקר, פוליטיקאי אמריקאי ומושל קונטיקט ה-85 (נולד ב-1931)
2023 – דובי לנץ, עורך מוזיקלי ושדרן רדיו ישראלי (נולד ב-1947)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום ויטוס הקדוש על פי הלוח היוליאני
28 ביוני – יום הטאו (במקביל ליום הפאי – 14.3, יום הטאו נחגג ב-28.6)
27 ביוני – 29 ביוני
יוני
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ו כח
קטגוריה:יוני
| 2024-08-05T07:08:13
|
28 ביולי
|
28 ביולי הוא היום ה-209 בשנה (210 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 156 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
754 – פפין הגוץ מוכתר, יחד עם בניו קרלומן וקרל למלך הפרנקים על ידי האפיפיור סטפנוס השני בבזיליקת סן-דני. האפיפיור הגיע לצרפת לבקש סיוע נגד הלומברדים
1330 – לאחר הניצחון על הכוחות הבולגריים בקרב ולבאז'ד משיגים הסרבים שליטה על הבלקן
1353 – אנה סבידניקה מוכתרת כמלכת בוהמיה
1480 – צבא האימפריה העות'מאנית פולשת לאוטרנטו שבאיטליה. לאחר נפילת העיר לידי העות'מאנים קורא האפיפיור סיקסטוס הרביעי לצאת למסע צלב חדש
1480 – מהמט השני נכשל בניסיונו לכבוש את האי רודוס מידי מסדר אבירי רודוס
1493 – שרפה גדולה במוסקבה
1499 – הקרב הראשון על לפנטו – ניצחון הצי הטורקי על הצי הוונציאני
1540 – תומאס קרומוול, אחת הדמויות הפוליטיות החשובות ביותר בזמן שלטונו של הנרי השמיני, מוצא להורג בהוראת המלך על בגידה באותו יום נושא הנרי את אשתו החמישית קתרין הווארד
1794 – מקסימיליאן רובספייר מוצא להורג בגיליוטינה לעיני קהל צוהל, על שליחת אלפי אנשים אחרים לגורל דומה במהלך המהפכה הצרפתית
1821 – פרו מכריזה על עצמאות מספרד
1914 – מלחמת העולם הראשונה מתחילה: האימפריה האוסטרו הונגרית מכריזה מלחמה על סרביה לאחר שזו לא עמדה בתנאי האולטימטום שהוגש לה ב-23 ביולי לאחר רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד על ידי מתנקש סרבי
1923 – מרדכי גולינקין מקים את האופרה הארצישראלית, בית האופרה הראשון שפעל בארץ ישראל
1942 – הוחלט בגטו ורשה על הקמת ה"ארגון היהודי הלוחם" (אי"ל) ובראשו מרדכי אנילביץ'
1942 – מלחמת העולם השנייה: מנהיג ברית המועצות יוסיף סטלין מוציא את פקודה מס' 227 בתגובה להתקדמות המדאיגה של הגרמנים לתוך ברית המועצות. לפי הפקודה, כל מי שיסוג או יעזוב את עמדתו שלא בפקודה יוצא להורג מיידית
1945 – מפציץ של צבא ארצות הברית מתנגש בטעות בקומה ה-79 של בניין אמפייר סטייט. 14 נהרגים ו-26 נפצעים
1965 – מלחמת וייטנאם: נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון מורה להגדיל את מספר החיילים האמריקאים בדרום וייטנאם מ-75,000 ל-125,000
1976 – רעידת אדמה במגניטודה 7.8–8.2 משטחת את טנגשן, סין. 242,769 איש נספים ו-164,851 נפצעים
1984 – נפתחה אולימפיאדת לוס אנג'לס
1990 – אלברטו פוג'ימורי מושבע כנשיא פרו, לאחר שגבר בסיבוב השני של הבחירות על הסופר מריו ורגס יוסה
נולדו
ממוזער|220x220px|מרסל דושאן
ממוזער|191x191px|קרל פופר
ממוזער|184x184px|ג'קלין קנדי-אונאסיס
ממוזער|159x159px|הוגו צ'אווס
1746 – תומאס היוורד הבן, שופט אמריקני ומחותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית (נפטר ב-1809)
1866 – ביאטריקס פוטר, סופרת בריטית (נפטרה ב-1943)
1879 – לוסי ברנס, סופרג'יסטית אמריקאית ופעילת זכויות נשים, מייסדת מפלגת הנשים הלאומית (נפטרה ב-1966)
1887 – מרסל דושאן, צייר צרפתי (נפטר ב-1968)
1902 – קרל פופר, פילוסוף של המדע (נפטר ב-1994)
1915 – צ'ארלס טאונס, פיזיקאי אמריקאי חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1964 (נפטר ב-2015)
1924 – אסתר רמון, מייסדת החברה הגנאלוגית הישראלית, ממניחות היסוד של הוראת הגאוגרפיה בישראל
1925 – דב קולר, מבכירי הבוטנאים בישראל, פרופסור לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2007)
1929 – ג'קלין קנדי-אונאסיס, אשתו של ג'ון קנדי ולאחר מכן אשתו של אריסטוטל אונאסיס (נפטרה ב-1994)
1929 – יהודה בקון, צייר ישראלי
1931 – יונתן כרמון, רקדן כוריאוגרף ישראלי (נפטר ב-2020)
1934 – דוד סיבור, מאמן ושופט שחייה
1937 – ג'ון אנתוני ווקר, איש שירות הקשר של הצי האמריקאי שמכר את סודות הצי לסובייטים (נפטר ב-2014)
1941 – ריקרדו מוטי, מנצח איטלקי
1943 – ריצ'רד רייט, קלידן להקת פינק פלויד (נפטר ב-2008)
1947 – עמירה דותן, האישה הראשונה בצה"ל בדרגת תת-אלוף בתפקיד קצינת ח"ן ראשית, וחברת הכנסת
1948 – רוד חילס, כדורגלן הולנדי (נפטר ב-2023)
1951 – דאג קולינס, כדורסלן ומאמן אמריקאי
1951 – סנטיאגו קלטרווה, אדריכל ומהנדס ספרדי
1951 – ריי קנדי, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2021)
1952 – אמנון לורד, עיתונאי, מבקר קולנוע, סופר, עורך ומפיק טלוויזיה
1954 – הוגו צ'אווס, נשיא ונצואלה ה-73 (נפטר ב-2013)
1956 – יצחק אילן, איש ביטחון ששירת בשב"כ בשנים 1982–2012 וכיהן בתפקידו האחרון כסגן ראש השב"כ (נפטר ב-2020)
1958 – שרה שולמן, אקדמאית, סופרת ופעילת להט"ב אמריקאית
1960 – אליה סולימאן, במאי קולנוע ערבי-ישראלי
1961 – עימאד פארס, תת-אלוף במילואים בצה"ל, מפקד עוצבת הגליל
1964 – לורי לוקלין, שחקנית, דוגמנית ומפיקת טלוויזיה אמריקאית
1965 – פדרו טרוגליו, כדורגלן ומאמן ארגנטינאי
1966 – שהם סמיט, סופרת, סופרת ילדים, מתרגמת ומבקרת ספרות ישראלית
1969 – אלקסיס ארקט, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-2016)
1971 – אבו בכר אל-בגדאדי, מייסד ארגון הטרור המדינה האסלאמית (נפטר ב-2019)
1972 – אורלי וילנאי, עיתונאית פעילה בתחום החברתי ומנחה בטלוויזיה הישראלית
1972 – אליזבת' ברקלי, שחקנית קולנוע אמריקאית
1974 – אפרת ארנון, שחקנית ישראלית
1975 – אורי פפר, שחקן ישראלי
1975 – יואב מאירי, שחיין ישראלי
1977 – קסניה סבטלובה, חברת הכנסת ה-20 מטעם המחנה הציוני
1978 – עדי ארד, שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וזמרת ישראלית
1985 – יהודה ויזן, משורר, מתרגם, ומבקר שירה ישראלי
1987 – פדרו רודריגס, כדורגלן ספרדי
1988 – ספ ואנמרקה, רוכב אופני כביש בלגי
1993 – הארי קיין, כדורגלן אנגלי
נפטרו
ממוזער|232x232 פיקסלים|יוהאן סבסטיאן באך
ממוזער|221x221 פיקסלים|רובספייר
450 – תאודוסיוס השני, קיסר ביזנטי (נולד ב-401)
1057 – ויקטור השני, אפיפיור (נולד ב-1018)
1540 – תומאס קרומוול, מדינאי אנגלי (נולד ב-1485)
1741 – אנטוניו ויוואלדי, מלחין איטלקי (נולד ב-1678)
1750 – יוהאן סבסטיאן באך, מלחין גרמני (נולד ב-1685)
1794 – מקסימיליאן רובספייר, מנהיג במהפכה הצרפתית (נולד ב-1758)
1836 – נתן מאיר רוטשילד, בנקאי אנגלי ובן למשפחת רוטשילד (נולד ב-1777)
1885 – משה מונטיפיורי, נדבן יהודי, מיוזמי היציאה מחומות ירושלים (נולד ב-1784)
1934 – מארי דרסלר, שחקנית ראינוע וקולנוע קנדית-אמריקאית (נולדה ב-1868)
1942 – פלינדרס פיטרי, ארכאולוג אנגלי, אבי הארכאולוגיה המודרנית המדעית (נולד ב-1853)
1957 – יצחק היינמן, פרופסור לספרות ופילולוגיה (נולד ב-1876)
1977 – נחמן קרני, קצין בצה"ל בדרגת אלוף-משנה, ששירת כדובר צה"ל (נולד ב-1926)
2002 – ארצ'ר ג'ון פורטר מרטין, כימאי בריטי (נולד ב-1910)
2004 – פרנסיס קריק, ביולוג מולקולרי (נולד ב-1916)
2012 – עמוס דגני, איש ציבור ישראלי (נולד ב-1926)
2013 – איילין ברנן, שחקנית וזמרת אמריקאית (נולדה ב-1932)
2020 – קלייב פונטינג, חוקר וסופר בריטי בתחום ההיסטוריה ומדע המדינה (נולד ב-1946)
2021 – בנט מלכיאור, הרב הראשי של הקהילה היהודית בדנמרק בין השנים 1969–1996 (נולד ב-1929)
2021 – צבי הדר, הפרקליט הצבאי הראשי של צה"ל בשנים 1968–1973 (נולד ב-1929)
2021 – צבי שיסל, שחקן, מפיק קולנוע וטלוויזיה, מפיק מוזיקלי ובמאי קולנוע ישראלי (נולד ב-1946)
2022 – יעקב חרותי, עורך דין, לוחם לח"י ומייסד מחתרת צריפין (נולד ב-1927)
2022 – ברנרד קריבינס, שחקן אופי, קומיקאי ומדבב אנגלי (נולד ב-1928)
2022 – טרי ניל, שחקן ומאמן כדורגל צפון אירי (נולד ב-1942)
חגים ואירועים החלים ביום זה
איי פארו – ערב אולפסוקה
פרו – יום העצמאות
סן מרינו – נפילת הממשלה הפשיסטית
קנדה – יום הזיכרון לגרוש תושבי אקדיה
מטר מטאורים – שיא מטר האקווארידים (אטה)
חבל הבסקים – יום החופש ניסיון להקמת מדינה בסקאית 1990
27 ביולי – 29 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז כח
קטגוריה:יולי
| 2024-07-22T20:44:40
|
20 בנובמבר
|
250px|שמאל|טנק בריטי פגוע בקרב קמברה
20 בנובמבר הוא היום ה-324 בשנה, (325 בשנה מעוברת) בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 41 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
284 – לאחר הירצחו של הקיסר נומריאנוס, בוחר צבא רומי בדיוקלטיאנוס כקיסר האימפריה הרומית, יחד עם קארינוס. דיוקלטיאנוס מפצל את האימפריה (למזרח ומערב) לצרכים מנהליים ומקים את הטטררכיה. קודם לכן, במרץ אותה שנה תוקפת את נומריאנוס דלקת עיניים והוא מתחיל במסע מאמסה לכיוון רומא; בנובמבר, בעת ששהה בכלקדון, הוא נרצח, ככל הנראה על ידי אריוס אפר (אשר מוצא להורג באשמה זו)
1274 – קרב בונאי, אחד מימי השיא של ניסיונות המונגולים בראשות קובלאי חאן לפלוש ליפן. הקרב מוכרע, למרות כוח מונגולי עדיף, לטובת היפנים, שמייחסים את הסופה שבלמה את ההתקדמות המונגולית לאל הרעם, ראיג'ין
1407 – נפגשו לואי הראשון, דוכס אורליאן וז'אן הראשון דוכס בורגונדיה לשיחת פשרה בפריז
1538 – העיר סוקרה, כיום בירתה החוקתית של בוליביה, מוקמת
1612 – הסכם נצוח פאשה נחתם
1637 – פטר מינואי ההולנדי מפליג מנמל גטבורג עם משלחת שוודית ליבשת אמריקה, כדי לגלות את שוודיה החדשה
1789 – ניו ג'רזי נהיית המדינה הראשונה בארצות הברית המאשררת את מגילת הזכויות האמריקאית
1815 – נחתם הסכם פריז בעקבות התפטרות נפוליאון בונפרטה והגלייתו לאי סנט הלנה
1866 – פייר ללמנט (Pierre Lallement) רושם פטנט על האופניים הראשונים המונעים על ידי פדלים וקרנק סיבובי
1910 – פרנסיסקו מדרו מכריז על תוכנית סן לואיס פוטוסי, האירוע המחולל של המהפכה המקסיקנית
1917 – אוקראינה הופכת לרפובליקה
1917 – מלחמת העולם הראשונה: מתחיל קרב קמברה, אחד מקרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. ייחודו של הקרב, במהלכו תקפו כוחות בריטים את קו הינדנבורג הגרמני ופרצו אותו לראשונה, הוא בשימוש המוצלח והמסיבי הראשון בטנקים במסגרת קרב משולב
1940 – מלחמת העולם השנייה: הונגריה, רומניה וסלובקיה מצטרפות למעצמות הציר
1945 – משפטי נירנברג נפתחים
1947 – הנסיכה אליזבת והנסיך פיליפ נישאים בכנסיית וסטמינסטר בלונדון
1948 – גילוי מחדש של עוף הטאקאהה שנחשב נכחד במשך 50 שנה
1949 – אסון ילדי אוסלו
1962 – מסתיים משבר הטילים בקובה
1977 – נאום סאדאת בכנסת
1979 – החל הקרב על הכעבה בין מורדים אסלאמיסטים לכוחות ערב הסעודית
1989 – עצרת האו"ם אמצה את אמנת זכויות הילד
1998 – שיגור מודול זאריה, המודול הראשון של תחנת החלל הבינלאומית והתחלת הקמת התחנה
2003 – אל-קאעידה מפוצץ מכוניות תופת ליד בנק HSBC וליד הקונסוליה הבריטית באיסטנבול, בפיגוע נהרגו 30 בני אדם
2015 – שחרור יונתן פולארד, יהודי-אמריקאי שריגל למען ישראל בארצות הברית, מכלא באטנר שבמדינת צפון קרוליינה
2015 – הפיגוע במאלי: בהשתלטות של מחבלים מארגון אל-מוראביטון על מלון "רדיסון בלו" בבמקו, בירת מאלי, נהרגו 27 אנשים
2019 – משאל העם בסידמאה על אזוריות התקיים באזור סידמאה שבאתיופיה
נולדו
ממוזער|201x201 פיקסלים|מקסימינוס דאיה
ממוזער|214x214 פיקסלים|אדווין האבל
ממוזער|212x212 פיקסלים|ג'ו ביידן
270 – מקסימינוס דאיה, קיסר רומא (התאבד ב-313)
1602 – אוטו פון גריקה, פיזיקאי וממציא גרמני (נפטר ב-1686)
1858 – סלמה לגרלף, סופרת שוודית, כלת פרס נובל לספרות (נפטרה ב-1940)
1886 – קרל פון פריש, זואולוג אוסטרי (נפטר ב-1982)
1889 – אדווין האבל, אסטרונום אמריקני (נפטר ב-1953)
1902 – ג'אנפיירו קומבי, שוער כדורגל, קפטן נבחרת איטליה שזכתה במונדיאל 1934 (נפטר ב-1956)
1910 – פולי מארי, פעילת זכויות האזרח, עורכת דין ואשת כמורה אפיסקופלית (נפטרה ב-1985)
1913 – לאו חנין, פעיל ציוני בסין וביפן (נפטר ב-2008)
1918 – מנדל נון, דייג, ארכאולוג וחוקר הכנרת (נפטר ב-2010)
1919 – חייקה גרוסמן, מראשי תנועת השומר הצעיר בתקופת מלחמת העולם השנייה, פרטיזנית, חברת הכנסת בישראל וסגנית יושב ראש הכנסת (נפטרה ב-1996)
1923 – נדין גורדימר, סופרת, כלת פרס נובל לספרות (נפטרה ב-2014)
1924 – בנואה מנדלברוט, מתמטיקאי (נפטר ב-2010)
1925 – מאיה פליסצקאיה, רקדנית בלט סובייטית (נפטרה ב-2015)
1925 – רוברט פ. קנדי, פוליטיקאי אמריקני (נרצח ב-1968)
1927 – אסטל פרסונס, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאית
1932 – יונה פישר, אוצר ומבקר אמנות ישראלי, חתן פרס ישראל (נפטר ב-2022)
1934 – ישעיהו תדמור, פרופסור לחינוך, הוגה ומנהיג בתחום החינוך
1936 – דון דלילו, סופר ומחזאי אמריקאי
1942 – ג'ו ביידן, פוליטיקאי אמריקאי והנשיא ה-46 של ארצות הברית
1944 – אלי בן רימוז', כדורגלן ישראלי
1948 – ג'ון בולטון, שגריר ארצות הברית לאו"ם
1951 – עמוס ידלין, אלוף בצה"ל, טייס קרב בחיל האוויר, ראש אגף המודיעין וראש המכון למחקרי ביטחון לאומי
1951 – תחיה דנון, שחקנית ישראלית
1952 – איציק סיידוף, שחקן, במאי תיאטרון, מורה למשחק, מנחה דרמה טיפולית ומדבב ישראלי
1956 – בו דרק, שחקנית אמריקנית
1962 – חרארדו מרטינו, כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי
1967 – טוביה דובלרו, שחקן ישראלי (נפטר ב-2016)
1968 – תמיר גל, זמר ישראלי
1968 – ארז אבירם, קופירייטר, יוצר ותסריטאי ישראלי
1980 – רועי גליץ, צלם ישראלי
1988 – לירן כוהנר, דוגמנית, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1994 – גילי איצקוביץ, שחקנית ישראלית
נפטרו
ממוזער|231x231 פיקסלים|טולסטוי
284 – נומריאנוס, קיסר רומא (נולד ב-254)
996 – רישאר הראשון, דוכס נורמנדיה (נולד ב-932)
1022 – ברנווארד מהילדסהיים, קדוש נוצרי (נולד ב-960)
1314 – אלברכט השני, מרקיז מייסן (נולד ב-1240)
1316 – ז'אן הראשון, מלך צרפת (נולד ב-1316)
1518 – פייר דה לה רו, מלחין וזמר פרנקו-פלמי (נולד ב-1452)
1612 – ג'ון הרינגטון, סופר ומשורר אנגלי, ממציא שיטת הדחת המים בשירותים (נולד ב-1561)
1737 – קרולינה, מרקיזת ברנדנבורג-אנסבך, רעייתו של ג'ורג' השני, מלך בריטניה (נולדה ב-1683)
1764 – כריסטיאן גולדבך, מתמטיקאי פרוסי (נולד ב-1690)
1910 – לב טולסטוי, סופר רוסי (נולד ב-1828)
1921 – ר' דוד צבי הופמן, פרשן המקרא ומראשי הנאו-אורתודוקסיה הגרמנית (נולד ב-1843)
1925 – אלכסנדרה, נסיכת דנמרק, רעייתו של אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת (נולדה ב-1844)
1935 – עז א-דין אל-קסאם, חכם דת מוסלמי סורי, הקים בשנות ה-20 של המאה ה-20 מספר תאי טרור בארץ ישראל (נולד ב-1882)
1935 – ג'ון ג'ליקו, אדמירל בצי הבריטי ומפקד ה"גרנד פליט" (Grand fleet) במלחמת העולם הראשונה (נולד ב-1859)
1944 – חביבה רייק, פרטיזנית יהודיה (נולדה ב-1914)
1945 – פרנסיס ויליאם אסטון, פיזיקאי בריטי חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1922 (נולד ב-1877)
1975 – פרנסיסקו פרנקו, שליט ספרד (נולד ב-1892)
1976 – טרופים ליסנקו, ביולוג סובייטי (נולד ב-1898)
1978 – ג'ורג'ו דה קיריקו, צייר איטלקי יליד יוון (נולד ב-1888)
1980 – ג'ון מקיואן, ראש ממשלת אוסטרליה ה-18 (נולד ב-1900)
2006 – רוברט אלטמן, במאי טלוויזיה ובמאי קולנוע אמריקאי (נולד ב-1925)
2014 – שרה זלוור אורבך, סופרת ישראלית (נולדה ב-1923)
2018 – אהרון קלוג, כימאי וביופיזיקאי יהודי-בריטי, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1926)
2019 – מרי לו גוד, כימאית אי-אורגנית אמריקאית (נולדה ב-1931)
2019 – עמוס לפידות, המפקד העשירי של חיל האוויר (נולד ב-1934)
2020 – יהודה מימון, חבר מחתרת החלוץ הלוחם בקרקוב ומלוחמי מרד המחתרות היהודיות בקרקוב (נולד ב-1924)
2020 – ג'ודית ג'רוויס תומסון, פילוסופית יהודייה-אמריקאית (נולדה ב-1929)
2020 – אלברט סלומון, טרובדור, נגן אקורדיון ופעיל חברתי בולגרי-ישראלי (נולד ב-1935)
2022 – מלך ברגר, אמן שיצר בחומרים שמקורם בטבע ומשורר קומוניסטי ישראלי (נולד ב-1926)
2022 – שרגא פייבל כהן, רב ופוסק הלכה אמריקאי (נולד ב-1937)
2022 – הדי פריד, פסיכולוגית וסופרת יהודיה (נולדה ב-1924)
2023 – ידידיה יצחקי, אדריכל, חוקר, מבקר ספרות ישראלי (נולד ב-1929)
2023 – אנה קנאקיס, שחקנית איטלקייה (נולדה ב-1962)
חגים ואירועים החלים ביום זה
"יום הילד הבינלאומי" הוכרז באו"ם בשנת 1989
"יום הזיכרון הטרנסג'נדרי" החל להיות מצוין בשנת 1999
מסתיים מטר לאונידים
שבוע המודעות הטרנסג'נדרי
19 בנובמבר – 21 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ כ
קטגוריה:נובמבר
| 2024-09-26T09:04:55
|
29 בנובמבר
|
29 בנובמבר הוא היום ה-333 בשנה (334 בשנה מעוברת), בשבוע ה-48 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 32 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
799 – האפיפיור לאו השלישי חוזר לרומא לאחר שקיבל את הגנתו של קרל הגדול
1777 – העיר סן חוזה שבקליפורניה, ארצות הברית נוסדת בשם "אל פואבלו דה סן חוזה דה גואדאלופ". זהו היישוב האזרחי ("פואבלו") הראשון באלטה קליפורניה
1899 – הוקם מועדון הכדורגל ברצלונה בספרד
1929 – ריצ'רד בירד הוא האדם הראשון שטס מעל הקוטב הדרומי
1938 – מונחת אבן הפינה לבית החרושת "נעמן" ללבנים ואחר"כ לקרמיקה בכפר מסריק
1944 – מלחמת העולם השנייה: אלבניה משוחררת מן הכיבוש הגרמני
1945 – הרפובליקה העממית של יוגוסלביה מוקמת
1947 – כ"ט בנובמבר – החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה ועל הקמת מדינת ישראל
1947 – חלק מהמגילות הגנוזות נרכשות על ידי הארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק
1948 – חבלן ימי של חיל הים פוגע בנמל ביירות באוניה 'איגריס'. בעקבות הפיצוץ לא יכלה ה'איגריס' לשמש כאונית מלחמה מצרית
1950 – מלחמת קוריאה: כוחות קוריאה הצפונית וסין מאלצים את כוחות האו"ם לסגת בבהילות מקוריאה הצפונית
1954 – נקודת הכניסה הראשית למהגרים בנמל ניו יורק, באליס איילנד, נסגרת
1961 – החללית מרקורי 5 משוגרת לחלל כשעל סיפונה השימפנזה אנוס. החללית הקיפה את כדור הארץ פעמיים ונחתה באוקיינוס ליד חופי פוארטו ריקו
1963 – נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון מורה בצו נשיאותי על הקמת ועדת וורן לחקר רצח קנדי
1967 – מלחמת וייטנאם: שר ההגנה של ארצות הברית, רוברט מקנמארה, מודיע על התפטרותו
1967 – דרום תימן מכריזה על עצמאותה
1975 – ביל גייטס מציע את השם "מיקרוסופט" לראשונה במכתב לפול אלן
1982 – מלחמת אפגניסטן: העצרת הכללית של האומות המאוחדות מאשרת החלטה הקוראת לנסיגת הכוחות הסובייטים מאפגניסטן
1990 – מועצת הביטחון של האו"ם מקבלת את החלטה 678, ובה אולטימטום לעיראק להסיג את כוחותיה מכווית עד ה-15 בינואר 1991
1993 – עמוס שוקן מודיע במסיבת עיתונאים על סגירת העיתון "חדשות"
1998 – מפעל מלמ של התעשייה האווירית מוסר את הטיל "חץ 2" הסדרתי הראשון לידי צה"ל
2001 – פיגוע התאבדות של הג'יהאד האיסלאמי והפת"ח באוטובוס מספר 823, שלושה נרצחים
2012 – העצרת הכללית של האו"ם מחליטה לשדרג את מעמדה של הרשות הפלסטינית למדינה משקיפה שאינה חברה
2022 – שיגור משימת שנג'ואו 15, משימה מאוישת סינית לשהות ממושכת בתחנת החלל טיינגונג, הפעם הראשונה שנעתה החלפת צוות בתחנת החלל הסינית ושיא של 6 אנשים בתחנה
נולדו
ממוזער|247x247 פיקסלים|לואיזה מיי אלקוט
ממוזער|ק.ס. לואיס
1338 – ליונל מאנטוורפן, דוכס קלרנס (נפטר ב-1368)
1427 – יינג-דזונג, קיסר סין (נפטר ב-1464)
1797 – גאטנו דוניצטי, מלחין אופרות (נפטר ב-1848)
1803 – כריסטיאן אנדראס דופלר, פיזיקאי ומתמטיקאי אוסטרי, מגלה אפקט דופלר (נפטר ב-1853)
1825 – ז'אן-מרטן שארקו, רופא, נוירולוג ופסיכיאטר צרפתי (נפטר ב-1893)
1832 – לואיזה מיי אלקוט, סופרת אמריקאית ("נשים קטנות") (נפטרה ב-1888)
1891 – יוליוס ראב, קנצלר אוסטריה (נפטר ב-1964)
1892 – יהודה משה דנציגר, האדמו"ר מאלכסנדר בארץ ישראל לאחר השואה (נפטר ב-1973)
1898 – ק.ס. לואיס, סופר אנגלי אשר כתב את סדרת ספרי הפנטזיה האלגוריים דברי ימי נרניה (נפטר ב-1963)
1899 – אמה מורנו, אחרונת בני האדם שנולדו לפני שנת 1900 (נפטרה ב-2017)
1902 – קרלו לוי, צייר וסופר יהודי-איטלקי (נפטר ב-1975)
1911 – אסתר רזיאל-נאור, חברת הכנסת ופעילה באצ"ל (נפטרה ב-2002)
1916 – אלחנן קליין, קצין הנדסה ראשי (נפטר ב-1978)
1918 – מדלן ל'אנגל, סופרת אמריקאית ("קמט בזמן") (נפטרה ב-2007)
1920 – יגור ליגצ'וב, פוליטיקאי סובייטי (נפטר ב-2021)
1921 – יעקב ניצן, נציב שירות המדינה בשנים 1968–1977 (נפטר ב-2015)
1922 – שאול ביבר, פזמונאי, מחזאי, במאי ומפיק ישראלי (נפטר ב-2013)
1922 – מייקל הווארד, היסטוריון צבאי בריטי, אביר מסדר האימפריה הבריטית, מסדר ההצטיינות, מסדר עמיתי הכבוד ובעל עיטור הצלב הצבאי (נפטר ב-2019)
1925 – ג'ימי לויד, זמר ג'אז יליד טרינידד (נפטר ב-2024)
1926 – הרברט אדוארד ג'ון קאודרי, היסטוריון בריטי שהתמחה במסעי הצלב (נפטר ב-2009)
1926 – אל-באג'י א-סבסי, פוליטיקאי תוניסאי (נפטר ב-2019)
1932 – ז'אק שיראק, נשיא צרפת (נפטר ב-2019)
1933 – ג'ון מאייל, מוזיקאי בלוז בריטי, זמר, נגן גיטרה חשמלית, פסנתר, תופים ומפוחית פה (נפטר ב-2024)
1937 – צלילה רוז, עורכת ומפיקה בערוץ הראשון
1940 – דני רום, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2021)
1942 – אברהם שיין, משורר ישראלי
1943 – חיים אורן, תת-אלוף בצה"ל, מפקדה הראשון של חטיבת הנח"ל (נפטר ב-2000)
1945 – אילנה רביב, אמנית רב-תחומית
1947 – מנחם מיכאלי, איש תקשורת ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2020)
1947 – אריה גולן, עיתונאי ושדרן רדיו ישראלי
1949 – גארי שנדלינג, קומיקאי, שחקן, כותב, במאי ומפיק אמריקאי (נפטר ב-2016)
1951 – יוסי פיאמנטה, גיטריסט ישראלי (נפטר ב-2015)
1951 – יצחק דדון, מפקדו התשיעי של משמר הגבול
1953 – משה איבגי, שחקן ישראלי
1953 – רון שמיר, פרופסור ישראלי למדעי המחשב
1954 – ג'ואל כהן, יוצר קולנוע אמריקאי
1955 – יובל כרמי, שחקן
1957 – ג'נט נפוליטנו, פוליטיקאית אמריקאית
1958 – ג'ון דרמאני מהאמה, פוליטיקאי גאנאי, נשיא גאנה
1958 – מריה אלנה מויאנו, פעילה חברתית אפרו-פרואנית שנרצחה על ידי ארגון הכרילה הנתיב הזוהר
1959 – שי ניצן, פרקליט המדינה
1960 – ג'ולי שלז, במאית ואשת קולנוע ישראלית
1964 – אביטל דיקר, שחקנית וסופרת ישראלית
1969 – תומאס ברולין, כדורגלן שוודי
1973 – ראיין גיגס, כדורגלן וולשי
1976 – צ'דוויק בוזמן, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי (נפטר ב-2020)
1978 – לורן גרמן, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
1979 – לירז אבני-סגל, שחקנית ישראלית
1988 – יאנה יוסף, שחקנית ודוגמנית ישראלית
1993 – מינה אל חמני, שחקנית ספרדייה
1995 – לורה מרנו, שחקנית וזמרת אמריקאית
נפטרו
ממוזער|205x205 פיקסלים|תומאס וולזי
ממוזער|210x210 פיקסלים|אנריקו פרמי
ממוזער|221x221 פיקסלים|ג'ורג' האריסון
561 – כלותאר הראשון, מלך הפרנקים
1253 – אוטו השני, דוכס בוואריה (נולד ב-1206)
1268 – האפיפיור קלמנס הרביעי (נולד ב-1190)
1314 – פיליפ הרביעי, מלך צרפת (נולד ב-1268)
1378 – קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1316)
1530 – תומאס וולסי, קרדינל, יועץ להנרי השמיני, מלך אנגליה (נולד ב-1475)
1694 – מרצ'לו מלפיגי, רופא איטלקי (נולד ב-1628)
1924 – ג'אקומו פוצ'יני, מלחין איטלקי (נולד ב-1858)
1939 – פיליפ שיידמן, מדינאי גרמני, הקנצלר הראשון של רפובליקת ויימאר (נולד ב-1865)
1941 – זויה קוסמודמיאנסקיה, פרטיזנית סובייטית, שנשבתה, עונתה והוצאה להורג (נולדה ב-1923)
1954 – אנריקו פרמי, פיזיקאי (נולד ב-1901)
1979 – זפו מרקס, שחקן וקומיקאי אמריקאי (נולד ב-1901)
1981 – נטלי ווד, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1938)
1986 – קרי גרנט, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1904)
1996 – אריה נבון, צייר ורשם ישראלי (נולד ב-1909)
2001 – ג'ורג' האריסון, זמר פופ-רוק בריטי, חבר להקת "הביטלס" (נולד ב-1943)
2005 – דויד די תומאסו, כדורגלן צרפתי ששיחק בעמדת הבלם בקבוצות מונקו, סדאן ואוטרכט (נולד ב-1979)
2006 – אלן קאר, יועץ וסופר אשר עסק בהפסקת עישון והימלטות מהתמכרות לניקוטין (נולד ב-1934)
2007 – רלף בירד, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1927)
2008 – ירן אוטזון, אדריכל דני זוכה פרס פריצקר (נולד ב-1918)
2010 – בלה אחמדולינה, משוררת רוסיה וסובייטית (נולדה ב-1937)
2014 – מארק סטרנד, משורר יהודי-אמריקאי, מסאי ומתרגם, חתן פרס פוליצר (נולד ב-1934)
2019 – יסוהירו נקסונה, ראש ממשלת יפן (נולד ב-1918)
2019 – אילנה אביאל, משוררת ישראלית (נולדה ב-1925)
2019 – רות אנדרסון, מלחינה, מתזמרת וחלילנית אמריקאית (נולדה ב-1928)
2019 – מנוחה חרל"פ, ראש המועצה המקומית יקנעם (נולדה ב-1930)
2020 – פאפא בובה דיופ, כדורגלן סנגלי (נולד ב-1978)
2021 – ולדימיר נאומוב, במאי, תסריטאי, מפיק ושחקן סובייטי ורוסי (נולד ב-1927)
2022 – תמר גלבץ, סופרת ועיתונאית (נולדה ב-1957)
2022 – אנדרס בלנטה, כדורגלן קולומביאני (נולד ב-2000)
2023 – הנרי קיסינג'ר, דיפלומט אמריקאי וזוכה פרס נובל לשלום לשנת 1973 (נולד ב-1923)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ישראל: כ"ט בנובמבר – ציון החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה
אלבניה: חג לאומי
יוגוסלביה (לשעבר): יום הרפובליקה
היום הבינלאומי לסולידריות עם העם הפלסטיני
28 בנובמבר – 30 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ כט
קטגוריה:נובמבר
| 2024-08-01T00:50:32
|
יחסי ציבור
|
יחסי ציבור (בראשי תיבות: יח"צ; ומהם נגזר שם העצם יַחְצָנוּת, והעוסק במקצוע: יַחְצָן; באנגלית: Public Relations, ר"ת: PR) הם פעילות תקשורת המונים שמטרתה להשפיע על הציבור, או על קהל יעד מסוים, להשגת מוניטין הרצוי ליוזם פעילות זו. יחסי ציבור נחוצים לפעילותו השגרתית של יחיד או גוף הרוצה להגיע לתודעת הציבור, וחשיבותם גוברת בעיתות ניהול משבר בפעילותו של הגוף. חברות מסחריות, פוליטיקאים, ממשלות, אישים מתחום האמנות ועסקי השעשועים, כמו גופים שונים אחרים, מעסיקים אנשי יחסי ציבור ("יחצנים") במשרה מלאה. במקרים אחרים מסתפק גוף בשירותיו הקבלניים של משרד יחסי ציבור חיצוני. בישראל פועלים משרדי יחסי ציבור רבים, חלקם קשורים למשרדי פרסום וחלקם פועלים באופן עצמאי.
להבדיל מפרסומאי, היחצ"ן משתמש בחלק העיתונאי ולא הפרסומי של אמצעי התקשורת. לדוגמה, רכישת שטח בעיתון לצורכי פרסום מודעה היא פעילות פרסום; השפעה ישירה או עקיפה על עיתונאי להכנסת כתבה אוהדת לעיתון היא פעילות יחסי ציבור.
עבודת היחצן
היחצן הוא אדם שיש לו יכולת לייצר עבור העיתונאים מידע רלוונטי עבור הלקוח שלו. הנחת העבודה בפעילותו היא – האמונה בכוחה של הידיעה העיתונאית, וביכולתה לספק אמינות גדולה יותר מאשר מודעה או סרטון המוגדרים כפרסום ונחשבים פחות אמינים. לשם כך נעזר היחצן בקשריו עם כל אמצעי התקשורת.
בין היתר, פועלים יחצנים בדרכים הבאות:
הודעות לעיתונות (בשפה המקצועית "קומוניקטים"). המידע בהודעה צריך להיות מספיק מעניין כדי שכלי התקשורת יפרסמו אותו. למשל: כאשר חברת מכוניות משיקה מכונית חדשה, יכול היחצן להביא לידיעת הציבור עובדות מעניינות על המכונית החדשה (מהירות שיא, אמצעי בטיחות מקוריים, רוכשים מפורסמים וכדומה).
פעילויות מעוררות עניין ציבורי – למשל, הזמנת ידוענים לפתיחה של עסק חדש.
באינטרנט, פונים יחצנים רבים לתחום הטוקבקים, על ידי יצירת תגובות מלאכותיות ("מגויסות") הנוגעות ללקוח שלהם או למתחריו. כמו כן, נעשה שימוש ברשתות חברתיות מקוונות ובטכניקות של שיווק ויראלי.
יצירה או הפצה של ספינים תקשורתיים כלומר מניפולציות במידע תקשורתי או פרשנות המסיטות את הדיון הציבורי לנוחות הצד היוצר אותם.
קיים ויכוח באשר לאופי עבודת היחצנות, בשאלה אם היא רק מתווכת או גם משתדלת לעצב את המציאות בהתאם לאינטרסים של לקוחותיה.
יחצנות ומיתוג
מיצוב החברה מול קהלי היעד שלה היא משימה חשובה עבור איש יחסי הציבור. חברות רבות נתקלות בבעיית תדמית קשה ואיש יחסי הציבור מחויב לסייע לחברה במיצובה האיכותי מול קהל זה. המיצוב ייעשה תוך בניית פרופיל כתבות שמדגישות את יתרונות החברה, תוך יצירת שפה תקשורתית שתלווה את החברה ודרך בניית מארג של כלים (מאתר אינטרנט ועד לרמת הברושור העסקי) - שיצעידו את החברה למקום הרצוי.
יחצנות ופרסום
ככלל, שני המושגים הללו נועדו למטרה משותפת: קידום ענינו של הלקוח – בית עסק, מוסד ציבורי או אישיות מפורסמת. ההבדל המשמעותי בין השניים הוא סוג הפעילות והעלות הכוללת שלה. בעוד שההשקעה בפרסום גבוהה, ותלויה במחירי שטח הפרסום (מודעה בעיתון או זמן השידור ברדיו) ובהפקת הפרסום המיועד (צילומים לגרפיקה במודעה, הפקת סרטון פרסום וכו') הרי שהיחצנות תלויה בכישוריו של היחצן, בקשריו עם אמצעי התקשורת וביכולתו ליצור את הפעילות המתאימה. עבודתו משולמת על בסיס חודשי קבוע והמחיר נמוך מאוד בהשוואה לעלויות אמצעי הפרסום האחרים.
מידת העדיפות של כל אחת מהפעולות תלויה בגורם המפרסם והחלטותיו האסטרטגיות - לעיתים, הוא בוחר להעדיף אחת משתי הדרכים כדי לקדם את ענייניו, לעיתים בוחר בשתיהן יחד, כאשר אחת משלימה את השנייה.
ניהול משברים
ניהול משברים הוא הפונקציה המנחה כיצד משתלטים על משבר, מצמצמים נזק ופגיעה בשמו הטוב של הארגון, תוך גריפת יתרונות מהמצב. משבר עלול לנבוע מתקלה חמורה שזכתה לפרסום רב ועוררה זעם בציבור, או מפעילות מתמשכת של הארגון שחשיפתה עוררה זעם בציבור. בנוסף להתמודדות הישירה עם הגורמים למשבר, נדרשת גם פעילות אינטנסיבית של יחסי ציבור, לשיקום אמונו של הציבור בארגון.
יחסי עיתונאי-יחצן
הדעות בקרב העיתונאים חלוקות בשאלה עד כמה נכון להיעזר ביחצנים. יש הסבורים כי רבים מהיחצנים מבינים היטב את עולם העיתונות, וביכולתם לספק סיפורים עיתונאיים טובים, ללא מאמץ משמעותי מצד העיתונאים. לדעתם, על העיתונאי להשגיח שהסיקור לא יהיה מוטה, אבל אין פסול בקיום קשרים הדוקים עם יחצנים ובהסתמכות גדולה עליהם. לעומתם, עיתונאים אחרים טוענים כי ההסתמכות על יחצנים יוצרת תלות פסולה ופוגעת באמינות הסיקור העיתונאי. הם דוגלים בצמצום עד למינימום של ההסתמכות על יחצנים, ובפנייה אליהם רק לצורך קבלת תגובה.
יחסי ציבור באינטרנט
בתחילת המאה ה-21 הסתמן אמצעי חדש ליחסי ציבור, יחסי ציבור באינטרנט. סוג זה של יחסי ציבור מתאפיין בשיווק באמצעות הרשתות החברתיות השונות, ובראשן פייסבוק, יוטיוב, לינקדין וטוויטר. היתרון העיקרי בסוג זה של יחסי ציבור הוא בכך שהם ויראליים. קיימות גם חברות מסחריות העוסקות בניהול מוניטין באינטרנט.
ראו גם
רשימת יחצנים ישראלים
שיווק
תקשורת שיווקית
ספין תקשורתי
תעמולה
תדמית
דיפלומטיה ציבורית
לקריאה נוספת
פרופסור יחיאל לימור, ד"ר ברוך לשם, דוקטור לאה מנדלזיס; יחסי ציבור-אסטרטגיה וטקטיקה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2014.
קישורים חיצוניים
ריאיון עם רמי הסמן על ניהול משברים, מאת רונית שווה, ירחון סטטוס
- רב-שיח על יחסי דוברים ועיתונאים
"יח"צ גורר יח"צ" - על חייו ופועלו של אדוארד ברנייז, אבי יחסי הציבור, בפודקאסט "מינהר הזמן", באתר ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
*
קטגוריה:שיווק
קטגוריה:ניהול משבר
| 2024-01-08T21:42:57
|
פצצת ביקוע גרעיני
|
שמאל|ממוזער|250px|תמונת הפטרייה של פצצת "איש שמן" שהוטלה על נגסאקי, שצולמה ממפציץ בואינג B-29 סופרפורטרס
פצצת ביקוע גרעיני (הידועה בשם "פצצת אטום", על-אף שזהו שם מטעה מבחינה מדעית) היא סוג של נשק גרעיני, כלומר נשק המנצל את האנרגיה הרבה שאגורה בגרעיני אטומים הכבדים מברזל. אנרגיה זו משתחררת בתהליך של ביקוע גרעיני שהוא פירוק הגרעין הכבד לגרעינים קלים יותר. אין כלל הקובע מה יהיו גרעיני האטומים הנוצרים, למעט שסך הפרוטונים והנייטרונים חייב להישמר. כדוגמה, גרעין של אורניום236 אינו יציב, ומתפרק תוך זמן קצר לשני גרעינים נפרדים, שיכולים להיות – אך לא חייבים להיות – גרעין של קריפטון92 וגרעין בריום141 בתוספת 3 נייטרונים חופשיים. במהלך הפירוק נפלטות קרני גמא בעוצמה גבוהה, שמקורה בהפרש בין האנרגיה שהחזיקה את הגרעין הכבד וסכום האנרגיות שמחזיקות את הגרעינים שנוצרו. כאמור, עבור כל יסוד כבד מברזל הפרש אנרגיה זה הוא חיובי.
עוד לפני פיתוח הנשק הגרעיני היה ידוע שבתהליך הביקוע משתחררת אנרגיה רבה מאוד. לדוגמה, גרם בודד של רדיום פולט אנרגיה ששקולה לאנרגיה הנפלטת משריפת מכלית בנזין מלאה, אך לא היה ידוע כיצד לגרום לגרעינים להתפרק באופן יזום כך שיתקבל פרץ קצר ועצום של אנרגיה. עם גילוי תהליך השרשרת נפתרה שאלה זו, ונפתח הפתח לפצצות בהן קילוגרמים ספורים של חומר בקיע פולטים בשבריר שנייה את כמות האנרגיה של עשרות אלפי טונות של חומר נפץ רגיל, וכך גורמות להרס בהיקף חסר תקדים.
פיתוח וייצור נשק גרעיני היוו נקודת מפנה בהיסטוריה של המלחמות ושל היחסים הבין-לאומיים בכלל. לראשונה נוצר איום ממשי של הרג מיליונים תוך דקות, ונוצר מאזן האימה שמרתיע את המעצמות הגרעיניות ממלחמה גלויה זו בזו.
במהלך מלחמת העולם השנייה עסקו ארצות הברית, גרמניה הנאצית ואף האימפריה היפנית בפיתוח נשק גרעיני. למרות הישגים משמעותיים בפרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית ושל יפן, רק מאמץ הפיתוח של ארצות הברית – "פרויקט מנהטן" – הגיע לייצור פצצה גרעינית בפועל. ראש הפרויקט האמריקני, הפיזיקאי היהודי רוברט אופנהיימר, זכה לפרסום רב וכונה "אבי פצצת האטום". צוות בראשות אנריקו פרמי השיג את תגובת השרשרת הגרעינית מעשי ידי אדם הראשונה בעולם. בשנת 1942 וב־1945 נוסה הנשק הגרעיני לראשונה באתר טריניטי, סמוך לאלאמוגורדו, ניו מקסיקו. בעקבות הצלחת הניסוי יוצרו שתי פצצות ביקוע גרעיני, שהוטלו על הערים היפניות הירושימה ועל נגסאקי. מספר ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, נכנעה יפן ללא תנאים, ובכך למעשה באה לסיומה מלחמת העולם השנייה. מאז לא הופעל עוד נשק גרעיני במלחמה.
66,000 איש נהרגו כתוצאה מיידית מהתפוצצות הפצצה בהירושימה. 60,000 איש נוספים מתו עד סוף 1945 כתוצאה מפגיעות שגרמה להם הפצצה, ורבבות אנשים נוספים סבלו מנזקי הקרינה הרדיואקטיבית במשך שנים רבות.
ברית המועצות פוצצה את הפצצה הגרעינית הראשונה שלה RDS-1 ב-29 באוגוסט 1949. תכנון הפצצה התבסס בעיקר על התכנון האמריקאי, שאותו קיבלה ברית המועצות מהמרגל קלאוס פוקס, אך ייתכן שהידע שלה התבסס גם על מתקנים של גרמניה הנאצית, בשטח מזרח גרמניה לשעבר.
עוצמתה של פצצת ביקוע גרעיני נמדדת בקילוטון TNT (בקצרה "קילוטון"). עוצמתה של "ילד קטן", פצצת האטום שהוטלה על הירושימה, הייתה כ-13 עד 16 קילוטון TNT.
תהליך מקביל המפיק אנרגיה רבה יותר הוא היתוך גרעיני, שבו מתחברים גרעיני אטומים קלים ליצירת אטום כבד יותר, והוא התהליך המניע את השמש וגם הבסיס לפעולתה של פצצה תרמו-גרעינית המכונה גם "פצצת מימן".
היסטוריה
נזקים
הנזקים המיוחסים לפצצות ביקוע גרעיני ולפצצות תרמו גרעיניות הם (בסדר יורד לפי עוצמת הנזק לרקמות אורגניות):
1. גל הדף (shock wave)
מקובל להניח שבפצצת ביקוע גרעיני "רגילה" (בסדר הגודל של פצצת "ילד קטן") יהיה "הרס מוחלט" (מוגדר כ-80% מקרי מוות – מעל 1 אטמוספירה) כתוצאה מעוצמת גל ההדף ברדיוס של כ-500 מטר ו"הרס כבד" (מוגדר כ-15% מקרי מוות – מעל 0.3 אטמוספירה) ברדיוס 1 ק"מ. שטחים אלו יגדלו משמעותית אם הפיצוץ יהיה כמה מאות מטרים מעל גובה הקרקע. יחד עם זאת, מקלטים וממ"דים בישראל אמורים לשרוד את רוב ההדף שכן התקן קובע שמבנים אלו עמידים בהדף של מעל 1 אטמוספירה. כעובדה בנגסקי שרד אדם במקלט הפצצה רגיל, שהיה מרוחק 150 מטר בלבד ממוקד הפיצוץ.
2. קרינה תרמית (light emission)
כוויות קשות ואף התאיידות של אנשים החשופים וקרובים לפיצוץ, ושריפות מבנים. עוצמת ההרס תלויה בעוצמת גלי השריפות, בטיב הבניה וכדומה.
3. קרינה מייננת (ionizing radiation)
עוצמת הקרינה קטנה בכמחצית, מדי 150 מטר. הקרינה קטלנית לרקמות וגם כאן הטווח הקטלני נאמד בכמה מאות מטרים, בפצצה מהגודל של "ילד קטן".
4. נשורת/זיהום רדיו-אקטיבי (fallout / radioactive contamination)
הנשורת נוצרת רק אם הפיצוץ היה קרוב מאוד לקרקע. האבק המיונן מתחיל לנשור מהפטרייה בגובה קילומטרים רבים כחצי שעה לאחר הפיצוץ. עוצמת הנזק תלויה במשטר הרוחות ובפצצה מהגודל של "ילד קטן" יכולה להגיע לכ-20 ק"מ. הנשורת נחשבת קטלנית ב-48 השעות הראשונות לאדם ללא הגנה, ולאחר מכן עוצמתה דועכת עד ל-1% מכמות הקרינה הראשונית, אך גם אז אין להישאר יותר מכמה שעות בשטח הנגוע ללא הגנה. הגנה מנשורת פרושה הימנעות משהיה באוויר שבו יש חלקיקי נשורת, הימנעות ממגע במשטחים עליהם שקע אבק נשורת, והימנעות משתיית מים שזוהמו באבק נשורת. שהייה בחדר סגור ששרד את הפיצוץ ומכיל לכל הפחות מים נקיים ואפשרויות סניטריות בסיסיות מגנה מפני נשורת, אך מאחר שיש לאוורר את החדר על מנת להימנע ממוות בחנק או מכת חום ההגנה אינה מוחלטת. ממ"דים בישראל מצוידים במערכת טיהור אוויר שמורידה את הסיכון לאפס. שבועיים אחרי הפצצה ניתן לנוע בחוץ בבטחה כמה שעות – די והותר ליציאה משטח נגוע גם בהליכה.
5. דופק (פולס) אלקטרו-מגנטי (electromagnetic pulse)
נזק זה אינו גורם לפגיעה ישירה בחיי אדם, אך עלול לגרום לנזק כלכלי ותעשייתי חמור. מערכות מחשב רבות – בין השאר של מערכות חיוניות כגון מים וחשמל – עלולות להינזק עקב הזרם הרגעי העובר במוליכים בעוצמה גבוהה.
סוגי פצצות
קיימים שני סוגים של פצצות גרעיניות: אורניום ופלוטוניום. על מנת להרכיב ולהשמיש את חומר הגרעין יש צורך באורניום או פלוטוניום מועשר, טיל גרעיני, ראש נפץ גרעיני ומרעום.
פצצת אורניום
על-מנת להרכיב פצצת אורניום יש צורך באורניום מועשר ברמה גבוהה. כדי להעשיר אורניום נדרשת שרשרת צנטריפוגות. הצנטריפוגה הטובה ביותר היא כזו המסתובבת במהירות גבוהה ככל הניתן, צרה וארוכה – בצנטריפוגות מסוג זה משתמשים האירופאים והאמריקאים. קיימות גם צנטריפוגות רחבות וקצרות – בצנטריפוגות מסוג זה משתמשים הרוסים. תוכנית הגרעין האיראנית משלבת בין שני סוגי צנטריפוגות אלו ואף כוללת פיתוח של סוג צנטריפוגה חדש, המכונה בשם IR-2.
כמויות האורניום שברמת העשרה גבוהה יותר מתרכזות באזור מרכז הצנטריפוגה ונשאבות על ידי משאבה לצנטריפוגה הבאה בשרשרת, שם אחוז ההעשרה וריכוז האורניום המועשר הרבה יותר גבוה, וכן הלאה לצנטריפוגות הבאות בשרשרת.
פצצת פלוטוניום
פצצת פלוטוניום ניתן להרכיב רק בכור מים כבדים, אליו מכניסים צינורות אורניום המתגבשים במים לפלוטוניום.
מבנה
מנגנון ירי
שמאל|ממוזער|250px|הדגמת פעולת מנגנון ירי התותח, בפצצה "ילד קטן"
מנגנון הירי, המנגנון שבפצצה "ילד קטן" – שהוטלה על הירושימה, הוא מנגנון שמבוסס על הפרדת החומר הבקיע לשתי מסות תת-קריטיות, וירי אחת מהן אל השנייה למטרת הביקוע. החומר הבקיע במנגנון זה הוא אורניום מועשר (כלומר אורניום שרובו עשוי מהאיזוטופ הרדיו אקטיבי אורניום 235, אשר באורניום טבעי הוא מהווה אחוז קטן מהרכב החומר שרובו מורכב מאורניום-238). את המסה הקריטית של האורניום המועשר, מפרידים לשתי מסות תת-קריטיות, בצורה של "קליע" ו"מטרה". שתי המסות נמצאות בקנה ירי, וכדי ליצור את תגובת השרשרת הגרעינית, נורה ה"קליע" אל ה"מטרה", ובכך מתחבר אליה, יוצר מסה קריטית ומתחיל את הביקוע הגרעיני.
יעילות מנגנון הירי נמוכה למדי שכן רק אחוז קטן מהאורניום עובר את תהליך הביקוע הגרעיני, ולמנגנון פוטנציאל גדול לתאונות: התרסקות מטוס, שרפה או מכת ברק עלולים להפעילו וליצור תגובת שרשרת גרעינית.
מנגנון קריסה
שמאל|ממוזער|250px|אנימציה של מנגנון הקריסה
מנגנון הקריסה, המנגנון שבפצצה "איש שמן" – שהוטלה על נגסאקי, הוא מנגנון המבוסס על דחיסה של מסה תת-קריטית עד מצב של מסה על-קריטית. החומר המתבקע במנגנון זה הוא פלוטוניום Pu-239, או אורניום מזוקק U-235. המנגנון מבוסס על ליבת מסה תת-קריטית של פלוטוניום או אורניום, שממוקמת במרכז מסה כדורית של חומר נפץ רגיל. כדי ליצור את תהליך הביקוע, מוצת בו-זמנית חומר הנפץ שמסביב לליבה, ובכך יוצר לחץ סימטרי עצום אל תוך ליבת הפלוטוניום. ליבת הפלוטוניום נדחסת, וצפיפותה מתגברת עד כדי היווצרות מסה על-קריטית המאפשרת את הליך ביקוע הגרעין. הבעיה בדבר הזה נובעת מהקושי לוודא שתהליך הדחיסה יהיה סימטרי באופן מדויק. דחיסה לא-סימטרית תביא לפליטת מסת הפלוטוניום אל מחוץ לגוף הפצצה, ובכך לשיבוש תהליך הביקוע ולפיצוץ בלתי-יעיל. על הקושי ניתן להתגבר בעזרת מנגנון לוויסות עוצמת פיצוץ חומר הנפץ הרגיל עד להשגת גל הדף בסימטריות הרצויה.
מנגנון הקריסה יעיל ובטיחותי יותר ממנגנון הירי, שכן כדי ליצור תהליך ביקוע יש ליצור תהליך דחיסה מדויק מאוד ולא מקרי.
שמאל|ממוזער|200px|תיאור סכמטי של פצצת ביקוע גרעיני
ראו גם
פצצת מימן – פצצה אדירה הרבה יותר, אשר משתמשת בפצצת אטום כמצת
פצצת נייטרון – פצצה גרעינית שמפיקה פיצוץ קטן יחסית, אך מקרינה כמות רבה של נייטרונים קטלניים
לקריאה נוספת
ג'ים באגוט, הפצצה – ההיסטוריה הסודית של פצצת האטום 1939–1949, ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 2012
קישורים חיצוניים
יהושע סוקול, איום גרעיני בהיבט מעשי
עמוס נצר, הצל המאיים, ה-8 במאי, 14 באוקטובר 2014
איך עובדת פצצה גרעינית
פיצוח האטום, הארץ, 31 ביולי 2009
"רדיו־אקטיבי" – תולדות הפצצה האטומית וסיפורה של הפצצה השלישית, בפודקאסט "מינהר הזמן", "כאן", תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
ביקוע
קטגוריה:נשק גרעיני
קטגוריה:נשק במלחמת העולם השנייה
קטגוריה:אורניום
| 2024-09-06T14:06:03
|
אנרכיזם
|
אָנַרְכִיזְם או אַל-מִשְׁטְרָנוּת הוא מושג כללי המתייחס למגוון פילוסופיות פוליטיות התומכות ביצירת חברה המבוססת על מוסדות התנדבותיים, בביטול מוסד המדינה ולעיתים גם בביטול כלל המבנים ההיררכיים בחברה. אידאולוגיות אנרכיסטיות שונות קמו במהלך ההיסטוריה בעיקר כביקורת אקטיבית על מוסדות ממשלתיים, או צורות ממשל שונות.
רבים משתמשים במושג "אנרכיזם" או "אנרכיה" כדי לתאר אי-סדר, מהומה ובלגן, אף על פי שרוב האנרכיסטים אינם מסכימים עם ההגדרה הזאת וטוענים כי היא אידאולוגיה פוליטית ופילוסופית אשר רוצה להביא למימוש השוויון ולפירוק ההיררכיה החברתית.
האנרכיסטים משמאל גורסים כי לכל מערכת חברתית היררכית תהיה השפעה שלילית משמעותית הן על הפרט הנמצא תחת סמכותה והן על בעל הסמכות באותה קבוצה.
אנרכיסטים מזרמים המתנגדים למוסד הרכוש גורסים כי במקום המבנים הפוליטיים הריכוזיים, הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, ומנהגים כלכליים כמו עבודה תמורת שכר – כל ההתקשרויות וההסכמים בין בני האדם צריכים להיות מבוססים על התנדבות ללא תמורה גשמית, ניהול עצמי ושליטה קהילתית. החברה צריכה להיות מורכבת בעיקר מיחידים עצמאיים וחופשיים, תחת הרעיון שלקהילות ויחידים יש זכות לקבל החלטות על חייהם, בפרט ביחס למידת השפעת ההחלטות עליהם.
אטימולוגיה
מקור השם "אנרכיזם" הוא בשפה היוונית, ומשמעו "היעדר ארכון" (ארכון היה בעל המשרה הבכירה ביותר באתונה, המקביל לראש המדינה בימינו). משמע, אנרכיזם, במובנו הרחב ביותר, הוא אמונה שכל צורת שלטון וכפייה על אחר אינם נחוצים וצריך לבטלם. במילה "אנרכיה", כפי שרוב האנרכיסטים עושים בה שימוש, אין הכוונה לכאוס ואי-סדר, אלא לחברה ללא מדינות ועם קשרים חברתיים התנדבותיים.
החברה האנרכיסטית
בעוד ההתנגדות למוסדות כופים ולהיררכיה חברתית היא מאפיין עיקרי של כל סוגי האנרכיזם השמאלי (להבדיל מהאנרכו-קפיטליזם), לאנרכיזם יש גם חזון חיובי לגבי תפקוד מוצלח של חברה אנרכיסטית. ישנו מגוון רב ושונות בין הפילוסופיות האנרכיסטיות והדעות חלוקות בתחומים שונים כגון סוג השיטה הכלכלית שתונהג, היחס לסביבה ולתעשייה, תפקיד האנרכיסטים בתנועות אחרות, ושאלת השימוש בכוח להגנה על חברה אנרכיסטית עתידית.
העקרונות הבסיסיים של האנרכיזם הם חירות, שוויון, סולידריות וניהול-עצמי. האנרכיסטים מאמינים שלאף אדם אין הזכות לשלוט ולכפות את רצונותיו ודעותיו על אדם אחר, ולכן גם היווצרות חברה אנרכיסטית תיתכן רק על ידי שחרור-עצמי ולא על ידי כפיית הרעיון האנרכיסטי על אחרים. החברה האנרכיסטית תורכב מקהילות והתאגדויות חופשיות של עובדים, כאשר ניהולן יתבצע על ידי כל חברי ההתאגדות (העובדים) או הקהילה, בשקיפות מוחלטת ובאמצעות שיטת הדמוקרטיה הישירה, בניגוד לשיטת הדמוקרטיה הייצוגית. שיטה נוספת לניהול וקבלת החלטות באנרכיזם היא שיטת הקונצנזוס, כאשר הדבר מתאפשר. כך, יאמרו האנרכיסטים, כאשר מתקיימת שקיפות ולכל אדם תהיה אפשרות להצביע ולהביע את דעתו, ללא תלות במעמד ובתפקיד, יימנעו גם מקרים של שחיתות וניצול סמכויות.
תולדות האנרכיזם המודרני
ממוזער|200px|ויליאם גודווין – יש הרואים בו את אבי האנרכיזם המודרני
בשנת 1793 כתב ויליאם גודווין את ספרו "חקירה בנוגע לצדק פוליטי", שהפך לליבת הביקורת האנרכיסטית על ממשלות, כלכלה והסדר החברתי הקיים. אף על פי שגודווין לא השתמש במילה "אנרכיזם", יש הרואים בו את אבי האנרכיזם המודרני. אולם, הדעה הרווחת היא שרק כאשר פייר-ז'וזף פרודון פרסם את "מהו רכוש?", בשנת 1840, המושג "אנרכיזם" אומץ כהגדרה-עצמית. מסיבה זו יש כאלו הרואים בפרודון את אבי האנרכיזם המודרני.
האנרכיזם כתנועה חברתית ידע עליות ומורדות בפופולריות שלו. תקופתו הקלאסית התרחשה בין השנים 1860 ל-1939, כאשר היה קשור בצורה הדוקה לתנועות העובדים של המאה ה-19 והמאה ה-20. בתקופת מלחמת האזרחים בספרד, הצליח האנרכיזם להשיג משקל פוליטי משמעותי, לזכות בתמיכה המונית, ואף להיות מיושם בשטח בצורה חלקית, בעיקר באזור ברצלונה, עד שדוכא בידי הקומוניסטים-סטליניסטים והפשיסטים הלאומנים. אולם, מאז ועד היום לא הצליח לזכות שוב בתמיכה המונית ונותר תנועת שוליים.
האינטרנציונל הראשון
יבשת אירופה סערה לאחר אביב העמים, ובשנת 1864 איחד האינטרנציונל הראשון זרמים מהפכניים מגוונים שכללו בין השאר את תומכיו הצרפתיים של פרודון, בלאנקיסטים, הבונים החופשיים, איגודי עובדים אנגלים, סוציאליסטים וסוציאל-דמוקרטים. עקב העובדה שתנועות עובדים פעילות לקחו בו חלק, האינטרנציונל הראשון הפך לארגון משמעותי.
קרל מרקס היה דמות מובילה באינטרנציונל וחבר במועצה הכללית של הארגון. תומכי פרודון, המוטואליסטים, התנגדו לסוציאליזם המדינתי של מרקס, ותמכו בהימנעות מפוליטיקה והחזקות רכוש קטנות. בשנת 1868, בעקבות ההשתתפות הכושלת שלהם בליגת השלום והחופש (LPF), מיכאיל באקונין ותומכיו הצטרפו לאינטרנציונל הראשון – והחליטו לא לשתף פעולה עם ה-LPF. הם כרתו ברית עם החלקים הסוציאליסטים האנטי-סמכותניים של האינטרנציונל, שתמכו בהפלת המדינה ובקולקטיביזציה של רכוש. בתחילה, הקולקטיביסטים עבדו בשיתוף עם המרקסיסטים על מנת לדחוף את האינטרנציונל הראשון לכיוון סוציאליסטי מהפכני יותר. בהמשך, האינטרנציונל נחלק לשני קטבים, כאשר מרקס ובאקונין עומדים בראש כל אחד מן המחנות. באקונין הגדיר את רעיונותיו של מרקס כסמכותניים וצפה שאם מפלגה מרקסיסטית תעלה לשלטון, מנהיגיה פשוט ייקחו את מקומו של המעמד השליט מולו הם נלחמו.
בשנת 1872, המאבק בין שני המחנות הגיע לשיאו, עם הפיצול הסופי ביניהם, כאשר בקונגרס בהאג, מרקס תכנן את סילוקם של באקונין והאנרכיסט ג'יימס גיום מהאינטרנציונל ודאג שמטה הארגון יעבור לניו יורק. בתגובה, החלקים האנטי-סמכותניים ייסדו אינטרנציונל משל עצמם בקונגרס סיינט אימייר, ואימצו תוכנית אנרכיסטית מהפכנית.
אנרכיזם ועבודה מאורגנת
החלקים האנטי-סמכותניים של האינטרנציונל הראשון היו בעצם גלגול מוקדם יותר של האנרכו-סינדיקליזם, שחיפש "להחליף את זכויות היתר ואת הסמכות של המדינה" ב"ארגון החופשי והספונטני של העבודה". בשנת 1886, "הפדרציה של האיגודים המקצועיים" בארצות הברית וקנדה הכריזה פה אחד שהחל ב-1 במאי, יום העבודה יהיה בן 8 שעות. בתגובה, איגודי עובדים ברחבי ארצות הברית הכריזו על שביתה כללית בתמיכה בדרישה זו. ב-3 במאי, בשיקגו, החל מאבק בעת שעובדים מחליפים ניסו לעבור את משמרות השביתה. התערבות משטרתית הובילה למותם של 4 מפגינים, דבר שעורר את זעם העובדים בעיר. למחרת, החלו מהומות היימרקט, שהיו מכשול למאבק העובדים ליום עבודה בן 8 שעות.
בשנת 1890 נעשה ניסיון שני, הפעם בהיקף בין-לאומי, לדרוש יום עבודה בן 8 שעות. לאירוע הייתה גם מטרה משנית, והיא לציין את זכרם של העובדים שנהרגו כתוצאה ממהומות היימרקט. לזכר האירועים הללו, מצוין האחד במאי, יום תחילת השביתה הכללית שהובילה למאורעות היימרקט.
בשנת 1907, הקונגרס האנרכיסטי הבינלאומי של אמסטרדם אסף נציגים מ-14 מדינות, ביניהם דמויות בולטות בתנועה האנרכיסטית, כגון אריקו מלטסטה, פייר מונאט, לואיג'י פאברי, אמה גולדמן ורודולף רוקר. בקונגרס נדונו מספר נושאים, ביניהם ארגון התנועה האנרכיסטית, נושאים חינוכיים, שביתה כללית ואנטי-מיליטריזם. אחד מהדיונים המרכזיים סבב סביב הקשר בין אנרכיזם וסינדיקליזם, כאשר מונאט טען שהסינדיקליזם הוא מהפכני והוא ייצר את התנאים למהפכה חברתית, בעוד מלטסטה סבר שסינדיקליזם לבדו אינו מספיק על מנת לחולל מהפכה חברתית, ושהאיגודים המקצועיים הם רפורמיסטים ולעיתים אף שמרניים.
פדרציות של איגודי עובדים אנרכיסטים היוו כוח משמעותי בתנועת העובדים בספרד. האיגוד האנרכו-סינדיקליסטי המצליח ביותר היה ה-CNT, שנוסד בשנת 1910. מאז היווסדו ועד לסיומה של מלחמת האזרחים בספרד, ה-CNT היה הכוח המשמעותי ביותר בתנועת העובדים הספרדית ומילא תפקיד חשוב במלחמה. הארגון האנרכיסטי הגדול ביותר כיום הוא ה-CGT, שהוא איגוד מקצועי אנרכו-סינדיקליסטי ספרדי. מספר החברים ב-CGT מנה כ-100,000 חברים בשנת 2003.
אנרכיזם וטרור
בסוף מאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היה גל של טרור אנרכיסטי ששיאו במערב היה רצח נשיא ארצות הברית מקינלי בעיר באפלו ב-1901. במזרח אירופה, האנרכיזם לבש צורה אלימה פי כמה, וקיבל צידוק מצידם של פילוסופים, והיווה בסיס להתארגנות של מפלגות, המפורסמת בהן הייתה 'הסוציאליסטים הרבולוציוניסטים' (ס.ר), שעיקר מרכזי בטקטיקה הפוליטית שלהם היה הרצח הפוליטי.
מעשים אלו היוו ביטוי מעשי לדוקטרינה האנרכיסטית של "תעמולה באמצעות פעולה". דוקטרינה זו עודדה פעולות אלימות של יחידים, כגון התנקשויות פוליטיות, במטרה לשמש השראה לפעולות נוספות ולהצתת מהפכה.
פעולות טרור רבות התרחשו בצרפת. בדצמבר 1893 אנרכיסט בשם אוגוסט ווייאן (Auguste Vaillant 1861-1894) זרק פצצה בתוך בית המחוקקים הצרפתי במטרה לרצוח את ראש ממשלת צרפת. הניסיון נכשל וגרם לפצועים רבים. חודשיים מאוחר יותר הוטלה פצצה על באי בית הקפה הפריזאי טרמינוס (Terminus) על ידי אמיל הנרי (Emile Henri 1872-1894). הפצצה הרגה אדם אחד ופצעה עשרים נוספים. בזמן בריחתו הספיק אמיל עוד לירות למוות בשוטר עד שנתפס על ידי עוברי אורח.
בתחילת המאה ה-20 גברה ההכרה בחוגי האנרכיסטים שהדוקטרינה היא אסטרטגיה כושלת, ורוב האנרכיסטים הרחיקו עצמם מהרעיון. מיעוט המשיך את המעשים עוד מספר שנים. היום, פעולות אלימות של אנרכיסטים כלפי בני אדם הם אירוע נדיר ביותר, אף על פי שרובם אינם פציפיסטים במובן הנוקשה של המילה. למרות זאת, רבים עדיין מקשרים את האנרכיזם עם אלימות וכאוס, לעיתים בגלל השימוש במילה 'אנרכיה' בתקשורת במשמעות של אי-סדר פוליטי או חברתי, על אף שאין הכוונה לאנרכיזם במובנו הפוליטי.
המהפכה הרוסית
אנרכיסטים השתתפו יחד עם הבולשביקים, הן במהפכת פברואר, והן במהפכת אוקטובר, כאשר אנרכיסטים רבים תמכו בתחילה בהפיכה הבולשביקית. אולם, הבולשביקים פנו במהרה נגד האנרכיסטים והאופוזיציה השמאלנית בכלל - מאבק אשר הגיע לשיאו במרד קרונשטאדט. אנרכיסטים במרכז רוסיה נכלאו, או אולצו לרדת למחתרת או להצטרף לבולשביקים. באוקראינה, האנרכיסטים לחמו במלחמת אזרחים נגד הצבא הלבן ולאחר מכן נגד הבולשביקים כחלק מהמאבק הצבאי בהנהגת נסטור מאכנו, שניסה לכונן חברה אנרכיסטית באזור למשך מספר חודשים.
האנרכיסטים האמריקאים המגורשים, אמה גולדמן ואלכסנדר ברקמן, היו בין אלו שהתסיסו נגד הבולשביקים, עקב מדיניותם ודיכוי מרד קרונשטאדט, לפני שעזבו את רוסיה. שניהם כתבו על החוויה שלהם ברוסיה, וביקרו את מידת השליטה שהבולשביקים הפעילו. עבורם, הציפיות של באקונין לגבי תוצאותיו של שלטון מרקסיסטי, התגשמו לנגד עיניהם.
הניצחון הבולשביקי במהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים ברוסיה הסבו נזק משמעותי לתנועה האנרכיסטית העולמית. עובדים ופעילים פוליטיים רבים ראו בהצלחה הבולשביקית דוגמה חיובית. מפלגות קומוניסטיות גדלו על חשבון התנועה האנרכיסטית ותנועות סוציאליסטיות אחרות. בארצות הברית ובצרפת, לדוגמה, חברים רבים בארגונים אנרכו-סינדיקליסטים כגון ה-CGT וה-IWW עזבו את הארגון והצטרפו לקומינטרן.
המאבק בפשיזם
בתחילת המאה ה-20, עלייתו של הפשיזם באירופה שינתה את מהות המאבק האנרכיסטי במדינה. המאבקים הראשונים בין אנרכיסטים לפשיסטים החלו באיטליה. אנרכיסטים איטלקים מילאו תפקיד מרכזי בארגון האנטי-פשיסטי, "חוליות העם" (Arditi del Popolo), שהיה חזק יותר באזורים בעלי מסורת אנרכיסטית, ונחל הצלחות רבות, כולל הדיפת "החולצות השחורות" (ארגון פשיסטי כמו-צבאי) במעוז האנרכיסטי בפארמה, באוגוסט 1922. בצרפת, בה הליגות הימניות הקיצונית התקרבו להתקוממות במהומות פברואר 1934, האנרכיסטים נקטו בחזית מאוחדת נגדן.
בספרד, ה-CNT סירב בתחילה להצטרף לחזית העממית, והימנעות תומכי ה-CNT מהצבעה בבחירות הובילו לניצחון הימין. אך בשנת 1936, ה-CNT שינה את מדיניותו והקולות האנרכיסטיים תרמו לחזרתה של החזית העממית לשלטון. חודשים לאחר מכן, המעמד השליט הגיב בניסיון הפיכה, וכך החלה מלחמת האזרחים בספרד. בתגובה למרד הצבאי, תנועה של איכרים ועובדים אנרכיסטים, בתמיכה של מיליציות חמושות, השתלטו על ברצלונה וחלקים כפריים נרחבים בספרד, בה הם ביצעו מהלך של קולקטיביזציה של האדמה. אך עוד לפני הניצחון הפשיסטי ב-1939, האנרכיסטים דוכאו בידי הסטליניסטים, ששלטו על פריסת הסיוע הצבאי לרפובליקה, מברית המועצות. הסטליניסטים דיכאו את הקולקטיבים ורדפו אחר מרקסיסטים סוררים ואנרכיסטים.
אנרכיזם עולמי כיום (תחילת המאה ה-21)
אנרכיזם ומערכות ארגון לא-היררכיות נפוצים מאוד כיום בקרב תנועות מהשמאל הרדיקלי. כיום פעילים האנרכיסטים בעיקר במאבקים הקשורים לזכויות האדם, לזכויות בעלי חיים ולאנטי-גלובליזציה, ובמאבקים שונים נגד דיכוי עמים, תרבויות, קבוצות, מיעוטים ויחידים. גם כיום נחשבים פעילים אנרכיסטיים במדינות רבות לקיצוניים, ומוקצים מן החברה.
אנרכיזם צפון אמריקאי מושפע רבות מהתנועה האמריקאית לזכויות האזרח, ומהתנועה נגד מלחמת וייטנאם. אנרכיזם אירופאי התפתח מתנועות הפועלים, ושניהם אימצו את המאבקים למען בעלי החיים ולמען כדור הארץ. צורות הפעולה של ארגונים וקבוצות אנרכיסטיות הן בדרך כלל ביצוע של פעולות ישירות במסגרת קבוצות זיקה, כמו למשל בארגונים החזית לשחרור בעלי חיים והחזית לשחרור כדור הארץ, אשר נחשבים כארגוני טרור אקולוגי על ידי הרשויות.
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 התעוררו באירופה ובמקומות אחרים בעולם זרמים אנרכיסטיים רבים. עם הסיבות לכך נמנים התעצמות מגמת הגלובליזציה, עליית הפציפיזם בתרבות האירופית והיווצרות האינטרנט כמדיום בעל פוטנציאל אנרכיסטי (למשל באתרי ויקי ובבלוגים, שתפקודם מאופיין בסממנים אנרכיסטיים). ביטוי מובהק להתעוררות זו היו הפגנות ענק במספר ערים אירופיות נגד הגלובליזציה והשיטה הקפיטליסטית, וספציפית נגד ארגון הסחר העולמי ונגד כנסים של ארגון המדינות המתועשות. הפגנות אלה דוכאו ביד חזקה בידי השלטונות, וכמה מהן הידרדרו לאירועים אלימים. במסגרת ההתנגדות למלחמת עיראק התפשטה מחאה זו, וראיית העולם שמאחוריה, גם למדינות אחרות באמריקה ובמזרח הרחוק. הפגנות רבות משתתפים אלו, מאורגנות דרך ערוצים שונים כקבוצות זיקה, רשתות תקשורת מבוזרות, ומועצות דוברות. ההפגנה המפורסמת מכולן, התרחשה בסיאטל, בשנת 1999, בעת כנס של ארגון הסחר העולמי.
חלק מהאנרכיסטים תומכים ביצירת 'גושים שחורים' (Black Blocs) בהפגנות. במסגרת הגוש השחור, המשתתפים לובשים שחור ומסתירים את פניהם על מנת להימנע מזיהוי פניהם על ידי המשטרה. משתתפי הגוש מתעמתים עם המשטרה, מציבים מחסומים, ולפעמים משתתפים בהרס של רכוש תאגידי. לטענתם, ההרס שהם גורמים, אינו משתווה להרס שגורמים מעוררי הגלובליזציה - ולדבריהם, אם יש באלימות משום העברת מסר שיקטין את הנזק אזי היא מוצדקת. אף על פי שמשתתפי ה'גוש השחור' הם לרוב האנרכיסטים שנכנסים לכותרות התקשורת, הם אינם אלא מיעוט רועש בקרב התנועה האנרכיסטית.
בשנים האחרונות התארגנה במדינת ישראל קבוצה של צעירים המכונה "אנרכיסטים נגד הגדר". מדובר בקבוצת שמאל רדיקלי המתנגדת לבנייתה של גדר ההפרדה על שטחים פלסטיניים מעבר לקו הירוק, כאשר חלקם מתנגדים לעצם הרעיון של גדר הפרדה, ללא קשר למיקומה הגאו-פוליטי. הפגנותיה של קבוצה זו בסמוך לאזורי הגדר הובילו לא פעם לעימותים בין פעיליה לכוחות הביטחון.
למרות האמור לעיל, אנרכיזם אינו קשור אך ורק למחאה פוליטית. אנרכיסטים רבים פועלים עם אחרים במטרה לבנות מבנים חברתיים וארגונים אלטרנטיביים, כגון קומונות, כפרים אקולוגיים, חנויות-מידע ומרכזים קהילתיים רדיקליים, קבוצות "אוכל במקום פצצות", תנועות פועלים רדיקליות, שיטות חינוך חדשות, ותקשורת עצמאית בצורות שונות. כמו כן, הם מדגישים את ערך השוויון וארגון "אופקי" בתוך התנועה, בשימושם בכלים כמו קבלת החלטות בקונצנזוס ודמוקרטיה ישירה. כל אלו מתיישבים עם הרעיון האנרכיסטי של יצירת חברה אנטי-סמכותנית חדשה, בתוך החברה ההיררכית הישנה.
יש האומרים כי ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות, כמו האינטרנט והתקשורת הסלולרית, איפשרו לרעיון האנרכיסטי להיות יותר משכנע ויותר נגיש. אנשים רבים משתמשים בטלפונים סלולרים ובאינטרנט על מנת ליצור קהילות מבוזרות הפועלות על פי עקרונות אנרכיסטים. חלק מהקהילות הללו, שמו להן למטרה להנגיש מידע בצורה לא ממוסחרת, וללא ערך-שימושי. מטרה זו הושגה על ידי מחשבים אישיים, ומדיה דיגיטלית. טכנולוגיות אלו איפשרו לאנשים לחלוק קובצי מוזיקה דרך האינטרנט, וליצור קהילות של תכנות בקוד פתוח, אשר תורמים מזמנן ומציעים מוצרים בחינם. דוגמאות לכך כוללות את ויקיפדיה, הרישיון הציבורי הכללי של גנו, מערכת ההפעלה לינוקס ואינדימדיה.
זרמים באנרכיזם
250px|ממוזער|שמאל|הדגלים והכוכבים הנהוגים בזרמים השונים של אנרכיזם
קיימים זרמים רבים באנרכיזם, המבוססים על תפיסות עולם שונות. זרמים אלו אינם סותרים בהכרח, ויש חפיפה חלקית בין רבים מהם.
אנרכו-סינדיקליזם
אנרכו-סינדיקליזם הוא ענף של התאוריה האנרכיסטית המתמקד בתנועת העובדים, ומכאן המונח סינדיקליזם. אנרכו-סינדיקליסטים רואים באיגודי עובדים כוח פוטנציאלי לשינוי חברתי מהפכני, בכך שיחליפו את הקפיטליזם והמדינה בחברה חדשה שתנוהל בצורה דמוקרטית ועל ידי ניהול עצמי של עובדים. אנרכו-סינדיקליסטים שואפים לביטול מערכת השכר ורוב צורותיו של הרכוש הפרטי, המובילים להבדלי מעמדות.
עקרונות הבסיס של האנרכו-סינדיקליזם הם:
סולידריות עובדים
פעולה ישירה
ניהול עצמי של העובדים
סולידריות עובדים משמעה שאנרכו-סינדיקליסטים מאמינים שכל העובדים, ללא הבדלי מין וגזע, נמצאים במצב דומה ביחס למעסיקיהם (תודעה מעמדית). יותר מכך, משמעה שבתוך החברה הקפיטליסטית, כל הפסד או רווח של עובדים על או למעסיקיהם, ישפיע, בסופו של דבר, על כלל העובדים. לכן, על מנת לשחרר את עצמם, על כל העובדים לתמוך האחד בשני בחיכוכים מעמדיים.
אנרכו-סינדיקליסטים מאמינים שרק פעולה ישירה – כלומר, פעולה שמציבה את האדם באופן ישיר אל מול הבעיה על ידי כך שהוא פועל בעצמו להעלאת הבעיה אל פני השטח בצורה כזו שאי אפשר להתעלם ממנה, זאת בניגוד לשיטות לא ישירות כמו בחירת נציגים אשר מבטיחים לספק פתרונות באיזשהו תאריך עתידי – תאפשר לעובדים לשחרר את עצמם.
בנוסף, אנרכו-סינדיקליסטים מאמינים שארגוני עובדים – הארגונים הנאבקים נגד מערכת השכר, שעל פי התאוריה האנרכו-סינדיקליסטית, ייצרו בסופו של דבר את הבסיס לחברה החדשה – צריכים להתארגן בניהול-עצמי ללא היררכיה. אסור שיהיו בהם "בוסים", ובמקום זאת, העובדים צריכים להחליט בעצמם את כל ההחלטות שמשפיעות עליהם.
אנרכו-קפיטליזם
אנרכו-קפיטליזם היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית במסורת הליברלית השואפת לחברה קפיטליסטית חופשית, ללא ממשלה כגוף המחזיק במונופול על הכוח. האנרכו-קפיטליזם גורס כי מוסדות פרטיים וקהילתיים המבוססים על זכות הקניין יכולים לספק את כלל השירותים – לרבות בוררות סכסוכים, שיטור וביטחון.
על פי האנרכו-קפיטליזם ביזור הכוח בחברה יוביל לחברה שלווה, עשירה ובעלת קודקס חוקים ליברלי ומוסרי בהרבה. הממשלה נתפסת כגוף לא מוסרי ולא יעיל המחריג עצמו מכללי המוסר הרגילים, בכך שהוא פועל לגנבת רכוש על ידי מיסוי, לכליאתם של חפים-מפשע בגין פשעים ללא קורבן, ולחקיקת חוקים באופן המוטה לטובת קבוצות אינטרס ולטובת עצמו.
אנרכו-קפיטליסטים תומכים ביישום עקבי של עקרון אי-התוקפנות העומד בבסיס הליברליזם הקלסי.
האנרכו-קפיטליזם נהגה לראשונה על ידי גוסטבו מולינארי שהיה מתלמידיו של הכלכלן והוגה תקופת הנאורות פרדריק בסטייה. את הגרסה הרווחת הראשונה של אנרכו-קפיטליזם הפיץ מארי רות'בארד, כלכלן ליברטריאני מן האסכולה האוסטרית החל משנות ה-50 במאה ה-20. רות'בארד שילב בין התאוריה הכלכלית של האסכולה האוסטרית, הליברליזם הקלאסי והאנרכיזם האינדיבידואליסטי האמריקאי מן המאה ה-19.
האנרכו-קפיטליזם הוא זרם ליברלי, ובכך הוא נבדל משאר זרמי האנרכיזם אשר מבוססים על סוציאליזם. בניגוד חד לשאר הזרמים אין לאנרכו-קפיטליזם התנגדות לעצם קיומם של מבנים חברתיים היררכיים, כל עוד אלו נובעים מהתקשרות וולונטרית המבוססים על מסחר.
מרבית הזרמים האנרכיסטיים הקיימים כיום דוחים את האנרכו-קפיטליזם ואינם מחשיבים אותו כזרם לגיטימי באנרכיזם, מאחר שקפיטליזם מייצג עבורם היררכיה כלכלית ומעמדית שאינה משתלבת עם תפיסות אנרכיסטיות.
אנרכו-קומוניזם
אנרכו-קומוניזם מדגיש את השוויוניות, ביטול הכסף, ושימוש בכלכלת מתנות על מנת להקל על חלוקת הסחורה. הוא תומך בבעלות משותפת על אמצעי הייצור והחלוקה ובבעלות אישית על דברים שימושיים - לדוגמה, היחיד רשאי להיות הבעלים של המכנסיים שלו, אבל המפעל לייצור מכנסיים שייך לכל הקהילה. משמע, המפעלים שייכים לכל החברה, וכל מי שתרם לחברה יוכל לקבל את מה שהוא צריך.
ביטול עבודת השכר הוא עקרון מרכזי באנרכו-קומוניזם. הטענה היא שכאשר חלוקת ההון תהיה מבוססת על צרכים שהוחלט עליהם בשיתוף, אנשים יהיו חופשיים לעסוק בכל פעילות שתראה להם המספקת ביותר, ולא יאלצו לעבוד בעבודות שאין להם את הרצון או היכולת לעבוד בהן. אנרכו-קומוניסטים טוענים שאין דרך הגיונית למדידת הערך של התרומה הכלכלית של כל אחד, מכיוון שכל ההון הוא תוצר משותף של הדורות הנוכחיים והקודמים.
אנרכו-קומוניסטים טוענים שמערכת כלכלית המבוססת על עבודת שכר ורכוש פרטי, דורשת מערכת מדינתית כופה שתאכוף את זכויות הקניין ותנציח יחסים כלכליים לא שוויוניים הנובעים, באופן בלתי נמנע, מפערים בשכר או מכמות הרכוש. בנוסף לכך, הם טוענים ששווקים כלכליים ומערכות כספיות מחלקות את העבודה למעמדות ומייחסות ערכים כמותיים מלאכותיים לעבודתו של היחיד, ומנסות להסדיר את הייצור, הצריכה והחלוקה.
מרבית האנרכו-קומוניסטים גורסים שאת מקומו של השוק, צריכה להחליף כלכלת מתנה ללא כסף, בה סחורות ושירותים ייצורו על ידי העובדים ויחולקו בחנויות קהילתיות בהן כל אחד (כולל העובדים שייצרו את המוצרים) רשאי לצרוך כל דבר שהוא רוצה או צריך, כ"תשלום" על עבודתם בייצור סחורות או שירותים. כל הגבלה על הייצור או החלוקה תקבע על ידי היחידים בתוך הקבוצות המעורבות, במקום על ידי בעלי עסקים, משקיעים, בנקים וכו'.
אנרכיזם של סגנון חיים
המינוח "אנרכיזם של סגנון חיים" משמש היום לתיאור עמדות שמתרכזות יותר בשינוי ההתנהגות האישית, ופחות בארגון מחדש של החברה וביטול החברה המעמדית.
לרוב, אלו שמגדירים את עצמם כאנרכיסטים של סגנון חיים טוענים שאינם מתנגדים למאבק לשינוי הסדר החברתי, דוחים את ההבדלה בין התנהגות אישית והתנהגות מעמדית וטוענים שהדרך הטובה ביותר למימוש והשגת האנרכיזם היא להתחיל כבר היום להתנהג כאנרכיסט, על ידי התנתקות ככל הניתן ממוסדות מדינה ומוסדות היררכיים וקפיטליסטיים ויצירת קהילות, מרכזים חברתיים, ארגונים ועסקים על פי עקרונות אנרכיסטים.
רבים החיים על פי סגנון חיים זה, גרים בבתים נטושים שהשתלטו עליהם, ובכך נמנעים מלשלם שכר דירה (תופעה זו נרחבת בעיקר באירופה ונקראת "סקוואטינג", כאשר מבנה נטוש שהשתלטו עליו נקרא סקוואט). כמו כן, הם משיגים מזון, בגדים, רהיטים וכדומה על ידי סחר חליפין, או על ידי נבירה בפחי אשפה (תופעה הנקראת "דאמפסטרינג", ומתבצעת גם כמחאה על בזבוז המצרכים והמשאבים הנרחב בחברה הקפיטליסטית). דרך נוספת להשגת אמצעים היא גנבה מתאגידים (ההצדקה לכך היא בטענה שהגנבה נעשית על מנת לפגוע בתאגיד כמחאה על הניצול והסבל הרב שגורמים תאגידים רב-לאומיים, לטענתם).
קבוצה מפורסמת התומכת בסגנון חיים שכזה היא הקבוצה האנרכיסטית האמריקאית Crimethinc.
אנרכו-פמיניזם
אנרכו-פמיניזם משלב אנרכיזם עם פמיניזם. המונח הוטבע, והפילוסופיה נוצרה במהלך הגל הפמיניסטי השני בשנות ה-60 של המאה ה-20.
אנרכו-פמיניסטיות רואות בפטריארכיה התגלמות של היררכיה, ולכן כבעיה בסיסית בחברה. אנרכו-פמיניסטיות מאמינות שהמאבק נגד הפטריארכיה הוא חלק אינטגרלי ממלחמת המעמדות ומהמאבק האנרכיסטי נגד המדינה.
אנרכו-פרימיטיביזם
אנרכו-פרימיטיביזם הוא זרם המבקר את מקורות והתפתחות הציוויליזציה. פרימיטיביסטים טוענים שהמעבר מצייד וליקוט לחקלאות מסורתית גרם להיווצרות המעמדות, לכפייה ולניכור. הם תומכים בחזרה לצורת החיים שלפני הקמת הציוויליזציה על ידי ביטול התעשייה, ביטול חלוקת העבודה וההתמקצעות, ונטישת הטכנולוגיה.
האנרכו-פרימיטיביסטים טוענים שחקלאות וביות של צמחים ובעלי חיים מובילים ליצירתו של רכוש פרטי, הרס כדור הארץ ומציעים שיטות של פרמהקלצ'ר, וחזרה לקיום פרה-תעשייתי. הם מצביעים על כך שלפני המצאת החקלאות, בני האדם חיו בשבטים קטנים ונודדים שהיו שוויוניים מבחינה חברתית, פוליטית וכלכלית.
אנרכיזם אינדיבידואליסטי
אנרכיזם אינדיבידואליסטי מתנגד לקולקטיביזם ומדגיש את חשיבות האוטונומיה של היחיד ואת חירותו. בנוסף, האנרכיזם האינדיבידואליסטי תומך בקיומו של רכוש פרטי (בעלות אישית על התוצר המלא של העבודה), כמו גם בשוק תחרותי בו רכוש ועבודה ניתנים לקנייה ולמכירה (ובכך מתנגד לקומוניזם). כמו כן, הוא מאמץ את תאוריית הערך של העבודה, וכתוצאה מכך, מתייחס לרווח (ולכן גם לקפיטליזם כשיטה המאפשרת רווח) כאלמנט של ניצול. במקום הקפיטליזם והקומוניזם, הוא מציע את המוטואליזם כשיטה הכלכלית הראויה.
בהתאם לכך, הוא אינו שולל את קיומה של מערכת תגמולים, בין אם תגמולים פורמליים (כגון משכורת) או בלתי פורמליים (תחושת סיפוק, הכרה חברתית, וכו'). אוהדי האנרכיזם אינדיבידואליסטי טוענים כי ניגודי אינטרסים נובעים אך ורק מפגיעה במצבם הטבעי של בני האדם, על ידי מערכות סמכות.
האנרכיסטים האינדיבידואליסטים המסורתיים אינם מתנגדים לבעלות פרטית על ההון, אך עם זאת רובם מתנגדים לבעלות על אדמה שלא בשימוש. זאת מכיוון שאדמה אינה תוצר של עבודה ולכן לא ניתן לקנות או למכור אותה. למרות זאת, היחיד רשאי להחזיק באדמה על ידי כיבושה או שימוש בה ועליו להמשיך להשתמש בה על מנת שתישאר בבעלותו. אדמה שלא בשימוש אינה נחשבת כרכוש משותף של הקהילה, אלא פשוט אינה בבעלות אף אחד ולכן לא נדרשת קבלת רשות מהקהילה על מנת להשתמש בה לצרכים פרטיים.
עקב כל אלו, האנרכיזם האינדיבידואליסטי מנוגד לזרמים קולקטיביסטיים של האנרכיזם (אנרכו-קומוניזם ואנרכו-סינדיקליזם). אף על פי שחלק מהאנרכיסטים האינדיבידואליסטים עסקו בעניינים מעשיים, האנרכיזם האינדיבידואליסטי נחשב לרוב כ"אנרכיזם פילוסופי" מכיוון שהוא מתמקד בעיקר בטיעונים פילוסופיים על מנת לגרום לשינוי. לעיתים הוא נראה כצורה של ליברליזם ולכן היו שקראו לו "אנרכיזם ליברלי".
אנרכו לאומיות
ממוזער|80px|שמאל|הכוכב המזוהה עם האנרכו-לאומיות
אנרכו-לאומיות (ניתן לתרגם גם כאנרכו-לאומנות) היא אידאולוגיית ימין רדיקלית אנטי-קפיטליסטית ואנטי מרקיסיסטית המציגה עצמה כזרם באנרכיזם, אף כי רוב מוחלט של האנרכיסטים רואה בכך מעשה התחזוּּת מצד פעילים נאו-פשיסטים. מחזיקי האידאולוגיה מעוניינים בביטול מוסד המדינה והפלת הכלכלה הקפיטלסטית תוך שימור הבדלנות של כל אומה משאר אומות העולם כקולקטיב.
אנרכיסטים לאומיים רואים במודרניות, בליברליזם, בחומרניות, בצרכנות, בהגירה, ברב תרבותיות ובגלובליזציה את הסיבות העיקריות לירידה חברתית של אומות וזהויות תרבותית.
הם רואים צורך ליצור ברית אסטרטגית ואידאולוגית של בדלנים גזעיים בעולם המערבי וברוסיה, של איסלאמיסטים במדינות בעלות רוב מוסלמי, תנועות לאומניות במדינות עולם שלישי, ואנטי-ציונים מכל העולם על מנת להתנגד ל"סדר העולמי החדש". גלובליזציה נתפסת ככלי של הבנקאות הבינלאומית הנשלטת על ידי היהודים והאימפריאליזם אמריקאי, דבר שמוביל בהכרח לקריסה כלכלית עולמית ולהתמוטטות אקולוגית.
נושאים באנרכיזם
מטרות ואמצעים
באופן כללי, אנרכיסטים תומכים בפעולה ישירה ומתנגדים לבחירת נציגים. רוב האנרכיסטים מרגישים כי הבאתו של שינוי אמיתי אינה אפשרית באמצעות קיום בחירות, ורבים טוענים כי השתתפות בבחירות שוות ערך להכרה במוסד המדינה.בעוד שאחרים קוראים לגישה פרגמטית יותר, כולל השתתפות במשאלי עם.
פעולה ישירה עשויה להיות אלימה או בלתי אלימה. למרות שכמה אנרכיסטים מאמינים שאלימות מוצדקת כדי להפיל את השיטה החברתית הסמכותנית הקיימת, רוב האנרכיסטים מתנגדים לטרור ורואים בו דבר סמכותני. מיכאל באקונין ואריקו מלטסטה, כתבו שאלימות היא הכרחית בזמן מהפכה, אבל דחו את הטרור כאנטי-מהפכני.
קפיטליזם
רוב המסורות האנרכיסטיות דוחות את הקפיטליזם, כמו גם את המדינה. הן רואות בקפיטליזם דבר סמכותני, כפייתי, ונצלני ומאשימות אותו בפגיעה בסביבה ורווחת האדם. אנרכו קפיטליסטים, ורוב האנרכיסטים האינדיבדואליסטים, לעומת זאת, רואים בהון פרטי וברכוש דברים טבעיים ומרכזיים לחברה חופשית. היות שהם מאמינים שקפיטליזם טבעי וספונטני, הביטול שלו יצריך מדינה כפייתנית או אלימות פרטית, ולכן הביטול של מוסד ההון והרכוש נתפש כדבר לא רצוי לאנרכיה.
אנרכיסטים חברתיים לעומתם, הולכים בעקבות פרודון ומתנגדים לבעלות של מקומות העבודה על ידי קפיטליסטים ורוצים להחליף את העבודה בשכר בהתארגנויות של עובדים. אנרכיסטים אלו מסכימים עם קביעתו של קרופוטקין לפיה "המקור של התפיסה האנרכיסטית את החברה" נעוץ ב"ביקורת... כנגד ההתארגנויות ההיררכיות והתפיסות הסמכותניות של החברה" ולא סתם התנגדות פשוטה למוסד המדינה או לממשלה. הם טוענים כי עבודה בשכר היא היררכית וסמכותנית מטבעה וכתוצאה מכך לא ייתכן קפיטליזם אנרכיסטי. אנרכיסטים אלה יסכימו על ג'רמי גנניגס אשר טוען כי "קשה שלא להסיק שרעיונות אלה [אנרכו קפיטליזם] - בעלי שורשים עמוקים בליברליזם הקלאסי - הם אנרכיסטים רק על בסיס של אי הבנה מה הוא אנרכיזם".
קומוניזם
בעוד שאנרכיסטים רבים מציגים את הקומוניזם כצורת ארגון לחברה ולכלכלה, אנרכיסטים אחרים רואים בו סכנה לחרות ולהתפתחות החופשית של הפרט. רוב זרמי האנרכיזם מבחינים בין צורה סמכותנית וליברטרית של קומוניזם. פרודון אמר על הקומוניזם, "אם זה הזן המרקסיסטי או האוטופי, הוא הורס את החרות על ידי לקיחה מהפרט את השליטה על אמצעי הייצור." באקונין כתב: "אני שונא את הקומוניזם כי הוא מהווה את שלילת החירות ומכיוון שעבורי, אנושיות ללא חירות היא בלתי נתפסת. איני קומוניסט... מאחר שהוא מוביל בצורה בלתי נמנעת לריכוז הרכוש בידיה של המדינה".
אנרכיסטים אינדיבידואליסטים רבים מתנגדים לקומוניזם בכל צורותיו, על בסיס הטענה שבלתי אפשרי ליישם קומוניזם מרצון. אינדיבידואליסטים כגון בנג'מין טאקר, ויקטור יארוס והנרי אפלטון דחו את האנרכו-קומוניזם כזרם לגיטימי באנרכיזם. הם דחו את שיטותיו וטענו שהוא סמכותני מטבעו. לדעת האינדיבידואליסט הנרי אפלטון, "קומוניזם, בהיותו מנוגד לטבע האדם, בהכרח ישתמש בשיטות לא טבעיות אם ייושם בשטח" ויתרגם את עצמו ב"ביזה, שימוש אכזרי בכוח, ואלימות".
אנרכו-קומוניסטים דוחים את הביקורת הזו, ומצביעים על העיקרון של התארגנות מרצון שמחזק את התאוריה שלהם ומבדיל אותה מקומוניזם מדינתי. חלק מהאנרכיסטים האינדיבידואליסטים מוכנים להכיר באנרכו-קומוניזם כזרם לגיטימי. קווין קרסון כותב: "שוק חופשי, קומוניסטים ליברטניים, סינדיקליזם, וסוגים אחרים של אנרכיסטים קולקטיביסטים חייבים ללמוד להתקיים יחדיו בשלום ובכבוד הדדי, במאבק שלנו נגד המדינה התאגידית, ומחר בפאנארכיה שככל הנראה תירש אותה".
גלובליזציה
האנרכיסטים הם בעד גלובליזציה במובנו המקורי של המונח, כלומר, הרחבת הקשרים בין חברות ויחידים בקנה מידה עולמי, שכן אנרכיסטים מתנגדים ללאומיות, והם בעד יחסי אחווה ואי אלימות בין כל בני האדם. עם זאת, רוב האנרכיסטים רואים בגלובליזציה המתרחשת כיום את העמקת הניצול הקפיטליסטי: מניצול של מעסיק המנצל את עובדו, לניצול של מדינה או תאגיד המנצלים עובדים זולים ממדינות מתפתחות.
לטענת האנרכיסטים, המסחר הבינלאומי כפי שהוא מנוהל על ידי מוסדות בינלאומיים כמו הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי, G8 והפורום הכלכלי העולמי נעשה בכפייה, בעיקר כלפי מדינות נחשלות או כנגד אוכלוסיות חלשות. חלק מהאנרכיסטים רואים בכפייה כזו גלובליזציה נאו-ליברלית. קבוצות כמו Reclaim the Streets או פעולה עולמית של האנשים היו מהיוזמות של מה שנהוג לכנות התנועה נגד הגלובליזציה.
הטענה המרכזית כנגד הגלובליזציה הנאו ליברלית או התאגידית, אשר מצטרפים אליה גם זרמים אחרים הדוגלים בביזור ומגוון ואפילו כלכלת שוק, היא שהגלובליזציה הזו מקדמת את הריכוזיות של הכלכלה העולמית, על ידי הגדלת כוחם של תאגידים רב-לאומיים כקרטלים בשוק ומול האזרחים במישור הפוליטי והתרבותי. באופן זה ישנה הרחקה של מוקדי קבלת ההחלטות למוקדי כוח מרוחקים וריכוזיים יותר, ומקדמת קפיטליזם דורסני המעמיק את הפערים בחברה ואת הניכור. דבר זה עומד בניגוד לעקרונות האנרכיסטים של אטונומיה, דמוקרטיה ישירה, ביזור החלטות, סולידריות ושוויון.
המחאות נגד הגלובליזציה מאורגנות בדרך כלל על פי עקרונות של פעולה ישירה אנרכיסטית, עם סובלנות כללית כלפי מגוון של דעות שונות ושל דרכי פעולה שונות, החל מקבוצות של איוולות טקטית כגון צבא הליצנים, ועד קבוצות נוקשות יותר כמו הגוש השחור. פעולות המחאה והפעולה הישירה מאורגנות דרך ערוצים לא-היררכיים ובשיטות של דמוקרטיה ישירה.
דמוקרטיה
אימרה אנרכיסטית ידועה היא ש"לו הבחירות היו יכולות לשנות משהו, היו מוציאים אותן מחוץ לחוק". אנרכיסטים אינם מאמינים בדמוקרטיה ייצוגית, מאחר שעל פי טענתם, הנציגים הנבחרים בדרך כלל מתעלמים מרצונות המצביעים להם, וחותרים אחר מטרות אחרות, שהן בדרך כלל קידום האינטרסים של הגופים המממנים אותם. בנוסף, הם טוענים שדמוקרטיה ייצוגית מדכאת מעורבות חברתית, מאחר שקיום בחירות מספק את האשליה של חופש בחירה ודמוקרטיה, כאשר בעצם לאוכלוסייה אין כל השפעה על המדיניות החברתית, מלבד הצבעה פעם במספר שנים ובחירת שליט.
אנרכיסטים שואפים לחברה דמוקרטית, אשר תקיים דמוקרטיה ישירה בכל תחומי החיים (קהילה, עבודה, כלכלה, לימודים וכו'). זכויות המיעוט בחברה שכזו תמיד תישמרנה, ולעולם לא תיכָּפה דעת הרוב על המיעוט. למיעוט תמיד תהיה הזכות לסרב לדעת הרוב ולפרוש מאותה קהילה או ארגון בהם התקבלה החלטה אשר הותירה אותם במיעוט.
המתנגדים לאנרכיזם, טוענים שבלתי אפשר לקיים דמוקרטיה ישירה בקבוצות גדולות. האנרכיסטים מציעים מערכת של באי כוח על מנת להעביר מידע בפדרציות ורשתות גדולות, ועל מנת להתמודד עם נושאים ברמה עולמית. בהצעה האנרכיסטית לבאי כוח אין הכוונה ל"נציגי ציבור" כפי שאנו מכירים אותם כיום, והם אינם אפילו "נציגים". מבנה באי הכוח שמציעים האנרכיסטים הוא בעצם מערכת של שיטות בהן שליחים פשוט מעבירים מידע והחלטות שהוחלט עליהן בקהילות השונות. באי הכוח נבחרים (בניגוד לכאלו שמחפשים עבודה), וניתן "לפטר" אותם ברגע בו הם חורגים מהמנדט שניתן להם (בניגוד למצב בדמוקרטיה ייצוגית, בו ניתן להחליף נציג רק בסיום תקופה קבועה מראש).
הסביבה
סביבה וקיימות היו נושאים עבור אנרכיסטים לפחות מאז החיבור של קרופוטקין "שדות, מפעלים וסדנאות", אבל החל משנות ה-1970 אנרכיסטים במדינות מערביות היו מעורבים מאוד בפעילות למען הסביבה. אקו-אנרכיסטים ואנרכיסטים ירוקים דוגלים ברובם באקולוגיה עמוקה. זוהי ראיית עולם שתומכת במגוון ביולוגי ובקיימות. לעיתים קרובות אקו-אנרכיסטים נוקטים בפעולה ישירה כנגד מוסדות שגורמים לדעתם לנזק לסביבה ולקהילות. דוגמה בולטת לתופעה זו היא תנועת "כדור הארץ תחילה!", אשר חבריה נוקטים בפעולות כמו "התנחלות על עצים". גם לתנועה המיליטנטית יותר "החזית לשחרור כדור הארץ", אשר התפצלה מתוך "כדור הארץ תחילה!", יש קשרים עם התנועה האנרכיסטית. מרכיב חשוב נוסף הוא האקו-פמיניזם, אשר רואה בשליטה ובניצול הטבע על ידי האדם מטפורה של שליטה גברית באישה.
אנרכו-פרימיטיביזם היא פילוסופיה מערבית בעיקרה שתומכת בחזרה לחברה פרה-תעשייתית ובדרך כלל גם פרה-חקלאית. תומכי זרם זה פיתחו את הביקורת על הציוויליזציה התעשייתי. בביקורת זו טכנולוגיה ופיתוח הטכנולוגיה הובילו לניכור של אנשים מהעולם הטבעי. פילוסופיה זו פיתחה נושאים שקיימים בפעילות הפוליטית של הלודיטים ובכתבים של ז'אן-ז'אק רוסו. כמה פרימיטיביסטים תומכים בתהליך מלא של "השבת הטבע לפראותו" וחזרה לאורח חיים הנוודי של ציידים-לקטים, בעוד אחרים רק מעוניינים בסופה של החברה התעשייתית ולא מתנגדים לביות וחקלאות. תאורטיקנים מובילים בזרם הראשון הם דריק ג'נסן, וג'ון זרזן, בעוד שה"יונבומבר" טד קזינסקי משתייך לזרם השני. כיום יש חילוקי דעות רבים בין פרימיטיביסטים לבין צורות מסורתיות יותר של אנרכיזם המתמקדות במאבק מעמדי, כמו האקולוגיה החברתית של מוריי בוקצ'ין.
דת
החל מפרודון ובאקונין ועד לאנרכו-סינדיקליסטים הספרדים, אנרכיסטים באופן מסורתי התנגדו או שהיו חשדנים כלפי דת מאורגנת. הם האמינו כי רוב הדתות המאורגנות הן היררכיות מטבען, וברוב המקרים, משתפות פעולה ותומכות במבני הכוח הקיימים כמו מדינה או הון. יחד עם זאת, יש הכורכים יחד אנרכיזם עם תפיסות דתיות.
אנרכיסטים נוצרים מאמינים כי אין סמכות גבוהה יותר מאשר אלוהים, ומתנגדים לסמכויות ארציות כמו ממשלות ולהיררכיה של הכנסיות. הם מאמינים כי התורה של ישו והמנהגים של הנוצרים הקדומים היו אנרכיסטים בבירור. חלק מהם מרגישים שהכתבים של "נצרתיים" וקבוצות נוצריות קדומות אחרות הושחתו על ידי הדעות הדתיות הנוכחיות - בעיקר כאשר פאולוס הכניס דעות של הפרושים, וכאשר קונסטנטינוס הכריז על הנצרות כדת הרשמית של רומא.
הסופר לב טולסטוי נחשב לאנרכיסט-נוצרי המפורסם ביותר, למרות שלא כינה את עצמו אנרכיסט, כיוון שהוא השתמש במונח זה כדי לתאר את אלו שרצו לשנות את החברה באמצעות אלימות, הספר שלו "ממלכתו של אלוהים נמצאת בתוכך" נחשב לטקסט יסודי באנרכיזם הנוצרי. תנועת הקתולי העובד היא ארגון אנרכיסטי-נוצרי מודרני.
אנרכיזם בודהיסטי נבע מתוך התנועה האנרכיסטית הסינית של שנות ה-1920. טאיקסו (Taixu)
אחד ההוגים והכותבים המובילים של זרם מחשבה זה, הושפע עמוקות מאנרכיסטים נוצרים כמו לב טולסטוי, ומהמערכת באר-שדה הסינית העתיקה. ביטוי חדש יותר לזרם מחשבה זה קיבל ביטוי פופולרי בספרו של ג'ק קרואק, "בטלני הדהרמה" שיצא לאור בשנת 1958.
אנרכיזם בישראל
התנועה האנרכיסטית מאז הקמת המדינה הייתה בעיקרה ספרותית, עם סופרים יוצאי פולין כמו אליעזר הירשאוגה, אבא גורדין ויעקב מאיר זלקינד שכתבו ספרים וכתבים רבים בנושא אנרכיזם, בעיקר ביידיש. התנועה האנרכיסטית בישראל הפכה לאקטיבית בתחילת שנות ה-60, כשישעיהו תומא שי"ק ייסד את תנועת סרבנות המצפון בישראל, והפכה לאקטיבית אף יותר בתחילת שנות ה-90, כשסצנת הפאנק רוק בישראל החלה להיות פוליטית ונוסדו להקות רבות כמו נכי נאצה וסמרטוט כחול לבן שהוציאו בני נוער לרחובות והזרימו דם חדש בתנועה האנרכיסטית בישראל. קבוצות פעולה החלו לקום, כמו מאבק אחד – קבוצה אנרכיסטית לזכויות בעלי חיים, פעולה ירוקה – קבוצת פעולה ישירה למען הגנה סביבתית, כביסה שחורה – להט"ב וקווירים נגד הכיבוש הישראלי בגדה המערבית, ורבות אחרות. בשנת 2003 פעילי שמאל רדיקלי ישראלים התכנסו למאהל מחאה ליד הכפר הפלסטיני מסחה ויזמו פעולות ישירות נגד גדר ההפרדה, ומאוחר יותר התגבשו לקבוצה הידועה בשם אנרכיסטים נגד הגדר, שזאת הקבוצה הפעילה והידועה ביותר בשמאל הרדיקלי הישראלי ובתנועה האנרכיסטית בישראל. מאז 2003 חברי הקבוצה יזמו פעולות ישירות רבות נגד גדר ההפרדה בגדה המערבית תוך שיתוף פעולה עם קבוצות פלסטיניות מקומיות ועם קבוצות התנגדות לכיבוש מהעולם, כמו תנועת הסולידריות הבין-לאומית.
הוגים אנרכיסטיים ידועים
לקריאה נוספת
אלכסנדר ברקמן, מה זה אנרכיזם?, הוצאת פרדס, 2023.
ברברה טוכמן, ההלכה והמעשה: האנרכיסטים - 1914-1890- סקירה היסטורית של התפתחות ההגות והמחאה האנרכיסטית באירופה. פרק מתוך המגדל הגאה: דיוקן העולם לפני מלחמת העולם הראשונה 1914-1890, הוצאת דביר, 1998, עמודים 81–137.
P.M., בולו' בולו, הוצאת אוב - ז.ע.פ., 2002.
אברהם יסעור (עורך), אנרכיזם - אנתולוגיה, הוצאת רסלינג, 2004.
אמה גולדמן, חמישה מאמרים פמיניסטיים, פרדס הוצאה לאור, חיפה, 2005.
אורסולה לה גווין, "בידיים ריקות", מובי דיק.
T.A.Z– אזור אוטונומי ארעי, אנרכיה אונטולוגית, טרור פואטי, הוצאת רסלינג, 2008.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:אידאולוגיות
קטגוריה:סוציאליזם
| 2024-10-10T18:01:57
|
19 בנובמבר
|
19 בנובמבר הוא היום ה-323 בשנה, (324 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 42 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1330 – אדוארד השלישי, מלך אנגליה עולה לשלטון, לאחר שביצע הפיכה כנגד העוצר רוג'ר מורטימר
1493 – כריסטופר קולומבוס מגלה את פוארטו ריקו
1822 – רעידת אדמה באזור ולפראיסו. חוזקה מוערך בכ-8.5
1863 – אברהם לינקולן נושא את נאום גטיסברג, לזכר 50 אלף הרוגי ה"הצפון" שנפלו בקרב גטיסברג
1942 – מלחמת העולם השנייה: ברית המועצות מתחילה במתקפת הנגד בסטאלינגרד, שהובילה לניצחון הרוסי, בראשותו של הגנרל ז'וקוב
1946 – אפגניסטן, איסלנד ושוודיה מצטרפות לאו"ם
1948 – נתן אלתרמן מפרסם את שירו על זאת העוסק בטוהר הנשק, במסגרת "הטור השביעי" שהופיע בעיתון דבר
1969 – אפולו 12 נוחתת על הירח והאסטרונאוטים פיט קונראד ואלן בין שוהים שם 32 שעות, ויוצאים לשני מסעות בירח
1972 – הרב שלמה גורן מפרסם את פסק דין האח והאחות ומאפשר את חתונתם של חנוך ומרים לנגר
1977 – נערך הביקור הרשמי הראשון של מנהיג ערבי בישראל, בו ביקר נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל ולמחרת נאם בכנסת
1984 – פיצוץ ענק במקסיקו סיטי גורם למותם של 452 איש ופציעתם של כ-4,000
1996 – שיגור משימת מעבורת החלל קולומביה STS-80, למשימה עם השהות הארוכה ביותר, של 17 ימים ו-15 שעות
1997 – שיגור משימת מעבורת החלל קולומביה STS-87, למשימה של 15 יום
1999 – סין משגרת לחלל את חללית שנג'ואו 1, החללית הראשונה במסגרת תוכנית שנג'ואו
2007 – חוק זכויות יוצרים עובר בכנסת ומחליף את החוק המנדטורי
נולדו
ממוזער|215x215 פיקסלים|צ'ארלס הראשון
ממוזער|215x215 פיקסלים|ג'יימס גרפילד
ממוזער|241x241 פיקסלים|אינדירה גנדי
1413 – פרידריך השני, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נפטר ב-1471)
1417 – פרידריך הראשון, רוזן פפאלץ-זימרן (נפטר ב-1480)
1600 – צ'ארלס הראשון מלך אנגליה (הוצא להורג ב-1649)
1805 – פרדיננד דה לספס, בונה תעלת סואץ (נפטר ב-1894)
1828 – רני לאקשמיבאי, מלכה הודית הידועה בהובלת צבאה נגד הבריטים (נפטרה ב-1858)
1831 – ג'יימס גרפילד, נשיא ארצות הברית (נרצח ב-1881)
1833 – וילהלם דילתיי, היסטוריון, פסיכולוג, סוציולוג, פילוסוף והרמנויטיקן גרמני (נפטר ב-1911)
1859 – מיכאיל איפוליטוב-איבנוב, מלחין ומנצח רוסי (נפטר ב-1935)
1881 – רונלד סטורס, המושל הבריטי הראשון של ירושלים בראשית ימי המנדט הבריטי (נפטר ב-1955)
1888 – חוסה ראול קפבלנקה, שחמטאי קובני ואלוף העולם בשחמט (נפטר ב-1942)
1892 – איתן אבישר, היסטוריון צבאי ואיש צבא שהגיע לדרגת אלוף בצה"ל (נפטר ב-1964)
1900 – אנה זגרס, שם העט של נטי ריילינג, לימים נטי רדוואני הייתה סופרת יהודייה-גרמניה, שיצירתה עסקה במוראות מלחמת העולם השנייה, ידועה בספרה הצלב השביעי (נפטרה ב-1983)
1917 – אינדירה גנדי, ראש ממשלת הודו (נרצחה ב-1984)
1926 – ג'ין קירקפטריק, דיפלומטית אמריקאית ושגרירת ארצות הברית לאו"ם (נפטרה ב-2006)
1928 – עמנואל הצופה, פסל ישראלי (נפטר ב-2019)
1929 – יהודה פריד, פסיכיאטר, הוגה דעות, חבר הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומנהל המרכז לבריאות הנפש רמת חן (נפטר ב-1990)
1929 – נחום פסה, מנהיג ציוני סוציאליסטי (נפטר ב-2009)
1929 – מרדכי קידר, איש מודיעין ישראלי שהורשע ברצח ושוד של סייען יהודי (נפטר ב-2021)
1933 – לארי קינג, שדרן רדיו וטלוויזיה אמריקני (נפטר ב-2021)
1934 – קורט האמרין, כדורגלן שוודי (נפטר ב-2024)
1935 – ג'ק ולש, מהנדס כימיה ואיש עסקים אמריקאי, מנכ"ל ויו"ר ג'נרל אלקטריק בשנים 1981–2001 (נפטר ב-2020)
1936 – יואן לי, כימאי מטאיוואן, חתן פרס נובל לכימיה
1938 – טד טרנר, נשיאה ובעליה של טיים וורנר
1942 – מילאן מילוטינוביץ', נשיא סרביה במסגרת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה בשנים 1997–2002 (נפטר ב-2023)
1942 – עמיחי מזר, ארכאולוג ישראלי
1944 – קלאוס פיכטל, כדורגלן גרמני
1950 – אברם קנטור, סופר, עורך, מתרגם ומוציא לאור ישראלי
1950 – ברוך בינה, דיפלומט ישראלי
1951 – מיכל נאמן, ציירת ישראלית, זוכת פרס ישראל
1955 – דבי בסרגליק, שחקנית ומדבבת ישראלית (נפטרה ב-2005)
1956 – איילין קולינס, אסטרונאוטית בנאס"א, האישה הראשונה ששימשה טייסת ומפקדת על מעבורת חלל
1957 – עפרה חזה, זמרת ישראלית (נפטרה ב-2000)
1960 – משה כחלון, פוליטיקאי ישראלי
1961 – מג ראיין, שחקנית אמריקנית
1962 – ג'ודי פוסטר, שחקנית אמריקנית
1962 – מיכה שטרית, זמר, מלחין ומפיק מוזיקלי ישראלי
1962 – יורם כוכבי, שחיין ישראלי
1968 – עירית נתן-בנדק, שחקנית, יוצרת ומורה למשחק ישראלית
1974 – סנדרו ריקי, שופט כדורגל ברזילאי
1979 – עמית איצקר, במאי, קומיקאי, תסריטאי ושחקן ישראלי
1983 _ אדם דרייבר, שחקן קולנוע אמריקאי
1985 – מיטל מיכאלי, שחקנית, זמרת ומדבבת ישראלית
1991 – ליה פילוסוף, שחקנית ישראלית
1992 – טובה סטירקה, זמרת-יוצרת שוודית
נפטרו
ממוזער|269x269 פיקסלים|מותו של איוואן איוואנוביץ' בידי אביו
ממוזער|180x180 פיקסלים|שוברט
496 – האפיפיור גלסיוס הראשון
498 – האפיפיור אנסטסיוס השני
1092 – מלכשאה הראשון, סולטאן סלג'וקי (נולד ב-1055)
1481 – אן דה מוובריי, הרוזנת השמינית מנורפוק, ודוכסית יורק (נולדה ב-1472)
1557 – בונה ספורצה, בת למשפחת ספורצה (נולדה ב-1494)
1581 – איוואן איוואנוביץ', יורש העצר של רוסיה (נולד ב-1554)
1630 – יוהאן הרמן שיין, מלחין גרמני (נולד ב-1586)
1665 – ניקולא פוסן, צייר צרפתי (נולד ב-1594)
1828 – פרנץ שוברט, מלחין אוסטרי (נולד ב-1797)
1850 – ריצ'רד ג'ונסון, סגן נשיא ארצות הברית התשיעי (נולד ב-1780)
1887 – אמה לזרוס, המשוררת האמריקאית שכתבה את המילים החרוטות על פסל החירות (נולדה ב-1849)
1936 – משה בילינסון, איש היישוב, רופא, מחלוצי העיתונאים והפובליציסטים בארץ ישראל (נולד ב-1889)
1991 – עוזי בן כנען, סופר ישראלי (נולד ב-1954)
1992 – משה בר כוכבא, אלוף פיקוד הדרום (נולד ב-1930)
2004 – יהודית דויטש-הספל, שחיינית אוסטרית-ישראלית (נולדה ב-1918)
2010 – מרדכי בן-זאב, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1916)
2013 – פרדריק סנגר, ביוכימאי אנגלי, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1918)
2014 – מייק ניקולס, במאי תיאטרון וקולנוע יהודי-אמריקאי (נולד ב-1931)
2017 – יאנה נובוטנה, שחקנית טניס מקצועית צ'כית (נולדה ב-1968)
2018 – שלמה אראל, אלוף בצה"ל, מפקד חיל הים הישראלי ומבקר מערכת הביטחון (נולד ב-1920)
2021 – דון קוג'יס, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1939)
2021 – דן שטרן, שחיין ישראלי (נולד ב-1949)
2022 – גור עופר, כלכלן ישראלי, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית (נולד ב-1934)
2022 – גרג בר, סופר מדע בדיוני אמריקאי (נולד ב-1951)
2023 – רוזלין קרטר, אשתו של ג'ימי קרטר ומייסדת שותפה של מרכז קרטר (נולדה ב-1927)
2023 – ג'וס אקלנד, שחקן אנגלי (נולד ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הגבר הבינלאומי
יום השירותים העולמי
18 בנובמבר – 20 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ יט
קטגוריה:נובמבר
| 2024-08-21T09:08:58
|
12 באפריל
|
12 באפריל הוא היום ה-102 בשנה (103 בשנה מעוברת), בשבוע ה-15 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 263 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1204 – הצלבנים כובשים את קונסטנטינופול
1798 – הרפובליקה ההלבטית, מקדימת דרכה של שווייץ, מכריזה על עצמאותה
1861 – כוחות צבא ארצות הברית בפורט סאמטר שבקרוליינה הדרומית מופגזים על ידי כוחות צבא הקונפדרציה. תחילתה של מלחמת האזרחים האמריקנית
1909 – כנס היסוד של ארגון השומר
1918 – נערך בברלין אירוע הדאדא הראשון של תנועת הדאדא בגרמניה
1945 – נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט מת, וסגנו הארי טרומן מושבע במקומו
1961 – הקוסמונאוט הסובייטי יורי גגארין מבצע את הטיסה המאוישת הראשונה בחלל, ווסטוק 1
1981 – שיגור ראשון של מעבורת החלל קולומביה ממריאה למשימתה הראשונה STS-1
1985 – שיגור משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-51-D לשיגור שני לוויני תקשורת ועוד ניסויים
2012 – ניסיון שיגור שני של המשגר הצפון קוריאני אונחה, לשיגור הלווין קוואנגמיונגסונג 3. השיגור נכשל
1984 – פרשת קו 300: ארבעה טרוריסטים פלסטינים חוטפים אוטובוס ולוקחים את נוסעיו כבני ערובה
2002 – מהפכה כושלת בוונצואלה: הנשיא הוגו צ'אווס נאלץ להתפטר, אך חוזר לתפקידו כעבור יומיים
2002 – פיגוע התאבדות בשוק מחנה יהודה בירושלים
נולדו
ממוזער|255x255 פיקסלים|הרבי הנקוק
811 – מוחמד א-תקי, אימאם השיעי התשיעי (נפטר ב-835)
1550 – אדוארד דה ויר, רוזן אוקספורד השבעה עשר (נפטר ב-1604)
1577 – כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק (נפטר ב-1648)
1748 – אנטואן-לורן דה ז'יסייה, בוטנאי צרפתי (נפטר ב-1836)
1872 – ניקולה מושאנוב, ראש ממשלת בולגריה ה-34 (נפטר ב-1951)
1883 – אימוג'ן קנינגהם, צלמת אמריקאית (נפטרה ב-1976)
1885 – רובר דלונה, צייר צרפתי (נפטר ב-1941)
1893 – רוברט הארון, שחקן קולנוע אמריקאי בתקופת הראינוע (נפטר ב-1920)
1907 – פליקס דה ולדון, פסל אוסטרי-אמריקאי (נפטר ב-2003)
1910 – מאיר זוהר, הפרקליט הצבאי הראשי (נפטר ב-1961)
1912 – הנדריקה חריטסן, חסידת אומות עולם הולנדית (נפטרה ב-1990)
1914 – גרטל ברגמן, אתלטית גרמניה-יהודיה (נפטרה ב-2017)
1916 – בוורלי קלירי, סופרת ילדים אמריקאית, זוכת מדליית ניוברי ופרס הספר הלאומי (נפטרה ב-2021)
1917 – אורסולה מלבין, פסלת ישראלית (נפטרה ב-2020)
1919 – בן-עמי שרפשטיין, פרופסור בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל (נפטר ב-2019)
1924 – סרג'יו נטרא, מלחין ישראלי (נפטר ב-2021)
1930 – אליהו ריקה, איש קהילת המודיעין הישראלית
1930 – ג'ון לאנדי, אצן ופוליטיקאי אוסטרלי (נפטר ב-2022)
1933 – מונסראט קאבאייה, זמרת סופרן אופראית ספרדייה (נפטרה ב-2018)
1939 – אילן חת, פרופסור מן המניין למיקרוביולוגיה ונשיאו התשיעי של מכון ויצמן למדע
1939 – לוי פסבקין, אתלט ישראלי
1940 – הרבי הנקוק, מוזיקאי ג'אז
1942 – קרלוס ראוטמן, נהג מרוצים ארגנטינאי (נפטר ב-2021)
1943 – לותר קובלון, כדורגלן גרמני ששיחק בעיקר בקבוצת רוט-וייס אוברהאוזן (נפטר ב-2019)
1943 – רוברט דורסט, יורש נדל"ן אמריקאי, ששלושה סיפורי רציחות נקשרו בשמו (נפטר ב-2022)
1946 – אד אוניל, שחקן אמריקאי
1947 – טום קלנסי, סופר אמריקאי (נפטר ב-2013)
1947 – סולו יורמן, מנהל ויועץ אמנותי, מפיק ומנהל אישי ישראלי (נפטר ב-2020)
1947 – דייוויד לטרמן, מנחה טלוויזיה אמריקאי
1948 – יושקה פישר, שר החוץ הגרמני
1956 – אנדי גרסיה, שחקן קובני-אמריקאי
1965 – עינת ביקל, מפיקת קולנוע ישראלית
1971 – שאנן דוהרטי, שחקנית ובמאית אמריקאית (נפטרה ב-2024)
1971 – אייל גולן, זמר ישראלי
1971 – נעמי פרומוביץ', שחקנית ישראלית
1972 – גיל ססובר, שחקן וקומיקאי ישראלי
1975 – מריאן פטרסן, כדורגלנית נורווגית ששיחקה בעמדת החלוצה
1979 – ג'ניפר מוריסון, דוגמנית ושחקנית אמריקנית
1980 – יפתח אשכנזי, סופר ומבקר ספרות ישראלי
1981 – הראל מויאל, זמר ישראלי
1978 – גאי ברימן, בסיסט להקת קולדפליי
1983 – דווין סמית', כדורסלן אמריקאי
1987 – ברנדון יורי, מוזיקאי, סולן להקת פאניק! אט דה דיסקו
1990 – חן אהרוני, זמר ומנחה ישראלי
1990 – הדס ירון, שחקנית ישראלית
1994 – סירשה רונן, שחקנית קולנוע אירית-אמריקאית
1994 – יולי ברגן, זמרת-יוצרת נורווגית
1996 – מתאו ברטיני, טניסאי איטלקי
1997 – מארק חינאווי, שחיין ערבי-ישראלי
נפטרו
ממוזער|205x205 פיקסלים|פרנקלין דלאנו רוזוולט
238 – גורדיאנוס הראשון, קיסר רומא (נולד ב-159)
352 – ה יוליוס הראשון ונוהלי קוצרו (תאריך לידה לא ידוע)
1167 – קרל השביעי, מלך שוודיה (נולד ב-1130)
1212 – וסבולוד הקן הגדול, נסיך ולדימיר בתקופת הזוהר שלה (נולד ב-1154)
1530 – חואנה, נסיכת קסטיליה (נולדה ב-1462)
1550 – קלוד, דוכס גיז, איש צבא צרפתי ומייסד בית גיז (נולד ב־1496)
1555 – חואנה הראשונה, מלכת קסטיליה (נולדה ב-1479)
1704 – ז'אק-בנין בוסואה, תאולוג ומטיף צרפתי (נולד ב-1627)
1817 – שארל מסיה, אסטרונום צרפתי (נולד ב-1730)
1909 – דב שוייגר, ממייסדי הארגונים בר גיורא והשומר (נולד ב-1887)
1912 – קלרה ברטון, אחות צבאית ומייסדת הצלב האדום האמריקאי (נולדה ב-1821)
1940 – משה ליפשיץ, משורר ומחזאי עברי (נולד ב-1894)
1945 – פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארצות הברית (נולד ב-1882)
1971 – איגור תם, פיזיקאי רוסי, זוכה פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1895)
1975 – ג'וזפין בייקר, רקדנית, זמרת ושחקנית אפרו-אמריקאית, שעשתה את הקריירה שלה בצרפת בשל חוקי ההפרדה הגזעית בארצות הברית (נולדה ב-1906)
1981 – ג'ו לואיס, מתאגרף אמריקני (נולד ב-1914)
1981 – ישראל בנציוני, צייר ואיש חברה ישראלי, שנאשם בשורת פריצות לבתים וקיבל את הכינוי "הפורץ הנוצץ" (נולד ב-1915)
1989 – אבי הופמן, פעיל פוליטי אמריקני, זכור עקב מחאותיו נגד מלחמת וייטנאם (נולד ב-1936)
1989 – שוגר ריי רובינסון, מגדולי המתאגרפים בהיסטורית ארצות הברית (נולד ב-1921)
1997 – נחמה ליבוביץ, חוקרת תנ"ך, פרשנית ומורה ישראלית (נולדה ב-1905)
1997 – עלי דייויס, מנכ"ל ההסתדרות המדיצינית הדסה ומנהל בית החולים הדסה, פרופסור לרפואה באוניברסיטה העברית, רופא וחוקר (נולד ב-1908)
2003 – יוחנן בן יעקב, צייר ופסל ישראלי (נולד ב-1913)
2005 – אהוד מנור, פזמונאי ומתרגם ישראלי, זוכה פרס ישראל (נולד ב-1941)
2009 – שלמה ויתקין, צייר, מורה לציור ומנהל המדרשה לאמנות, מעצב במה ומשורר ישראלי (נולד ב-1923)
2014 – בן ציון פרידן, אל"ם, ממפקדי חטיבת אלכסנדרוני במלחמת העצמאות (נולד ב-1917)
2014 – אילנה שפיר, אמנית פסיפס ישראלית בעלת הכרה בינלאומית (נולדה ב-1924)
2017 – יהודה אפרוני, שחקן תיאטרון וקולנוע ומדבב ישראלי (נולד ב-1931)
2017 – צ'ארלי מרפי, שחקן, קומיקאי וסופר אמריקאי (נולד ב-1959)
2020 – סטירלינג מוס, נהג מרוצים בריטי (נולד ב-1929)
2020 – יונתן ברקאי, משורר, שחקן ומורה ישראלי (נולד ב-1937)
2020 – אליהו בקשי דורון, הרב הראשי לישראל והראשון לציון (נולד ב-1941)
2021 – שירלי ויליאמס, פוליטיקאית ואקדמאית בריטית שהנהיגה את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ואת המפלגה הליברל-דמוקרטית (נולדה ב-1930)
2021 – איזי ליבלר, איש עסקים, פובליציסט ופעיל ציבור יהודי ישראלי-אוסטרלי (נולד ב-1934)
2022 – גילברט גוטפריד, סטנדאפיסט, שחקן קולנוע ומדבב יהודי-אמריקאי (נולד ב-1955)
2023 – שאול נמרי, צייר ופסל ישראלי (נולד ב-1942)
חגים ואירועים החלים ביום זה
הלילה של יורי
יום הקוסמונאוטיקה
11 באפריל – 13 באפריל
אפריל
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ד יב
קטגוריה:אפריל
| 2024-07-14T14:55:26
|
15 במאי
|
15 במאי הוא היום ה-135 בשנה (136 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 230 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
756 – עבד א-רחמן הראשון ממנה עצמו לאמיר אל-אנדלוס, כובש את חצי האי האיברי, ומקים שם שושלת המשך לבית אומיה; הוא שלט עד 788
1252 – ad extirpanda, בולה אפיפיורית בה אינוקנטיוס הרביעי מאשר עינויים במהלך חקירות אינקוויזיציה
1536 – אן בולין, מלכת אנגליה, עומדת למשפט בהאשמת בגידה בממלכה וניאוף
1756 – מלחמת שבע השנים פורצת באירופה
1800 – הקואליציה האנטי צרפתית השנייה: נפוליאון בונפרטה חוצה את האלפים ופולש לאיטליה
1869 – אליזבת קיידי סטנטון וסוזן ב. אנתוני מייסדות את האגודה הלאומית לזכות בחירה לנשים כאשר האגודה האמריקאית לשוויון זכויות מתפצלת בגין אי-הסכמה לגבי המתנה לזכות בחירה לנשים לטובת תמיכה במתן זכות בחירה לגברים אפרו-אמריקאים
1910 – נוסדת העיר לאס וגאס במדינת נבדה שבארצות הברית
1911 – האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי
1932 – ראש ממשלת יפן אינוקאי נורה למוות במהלך ניסיון ההפיכה של 15 במאי
1935 – הקו הראשון של הרכבת התחתית של מוסקבה נפתח לראשונה
1940 – מלחמת העולם השנייה – הולנד נכנעת לכוחות גרמניה הנאצית
1940 – נפתח הסניף הראשון של מקדונלד'ס בסן ברנרדינו, קליפורניה
1941 – המפקדה הארצית של ההגנה מחליטה להקים את הפלמ"ח
1944 – השואה – מתחיל גירוש יהודי הונגריה למחנות השמדה
1948 – בחצות הלילה שבין 14 ל-15 במאי 1948 מסתיים המנדט הבריטי ומכוננת מדינת ישראל
1948 – למדינת ישראל פולשים צבאות מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ועיראק, תחילת השלב השני של מלחמת העצמאות
1963 – במסגרת תוכנית מרקורי האמריקאית, שיגור משימת מרקורי-אטלס 9 עם האסטרונאוט גורדון קופר
1967 – מתחילה תקופת ההמתנה, לקראת מלחמת ששת הימים, כאשר כוחות מצריים צולחים את תעלת סואץ ונכנסים למרחבי סיני
1974 – הפיגוע במעלות: 27 הרוגים, בהם 21 תלמידי בית ספר, בפיגוע טרור של החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, רובם תוך כדי ניסיון חילוץ של סיירת מטכ"ל
1988 – מתחילה נסיגת ברית המועצות מאפגניסטן
1991 – אדית קרסון נהיית לראש הממשלה הראשונה של צרפת
1992 – הקמת ״ארגון האמנה לביטחון משותף״
1997 – במסגרת תוכנית מיר ומעבורות החלל, שיגור משימת מעבורת החלל אטלנטיס STS-84 לעגינה בתחנת החלל מיר
2012 – פרנסואה הולנד הושבע לנשיא צרפת
2012 – שיגור החללית סויוז TMA-04M אשר הביאה צוות לתחנת החלל הבינלאומית
2017 – תאגיד השידור הישראלי "כאן" החל את שידוריו בטלוויזיה וברדיו
2024 – ראש ממשלת סלובקיה רוברט פיצו נפגע ונפצע קשה מירי מתנקש
נולדו
1773 – קלמנס ונצל פון מטרניך, פוליטיקאי אוסטרי (נפטר ב-1859)
1792 – ג'יימס מאיר רוטשילד, בנקאי צרפתי ובן למשפחת רוטשילד (נפטר ב-1868)
1856 – ל. פרנק באום, סופר אמריקאי (נפטר ב-1919)
1857 – וילמינה פלמינג, אסטרונומית סקוטית (נפטרה ב-1911)
1859 – פייר קירי, מדען צרפתי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-1906)
1862 – ארתור שניצלר, מחזאי וסופר אוסטרי יהודי (נפטר ב-1931)
1889 – בסי אברמוביץ' הילמן, סוציאליסטית ומנהיגת פועלים יהודיה-אמריקאית (נפטרה ב-1970)
1891 – מיכאיל בולגקוב, סופר רוסי (נפטר ב-1940)
1891 – ילה לפמן, עיתונאית, סופרת ומתרגמת, יהודייה-גרמנית (נפטרה ב-1970)
1895 – פרסקוט בוש, סנאטור אמריקני מטעם מדינת קונטיקט ובנקאי בכיר בוול סטריט (נפטר ב-1972)
1903 – מריה רייכה, מתמטיקאית וארכאולוגית גרמנייה (נפטרה ב-1998)
1905 – ג'וזף קוטן, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר ב-1994)
1911 – הרטה אוברהויזר, רופאה נאצית (נפטרה ב-1978)
1914 – טנזינג נורגיי, מטפס הרים נפאלי, שותף לכיבוש האוורסט (נפטר ב-1986)
1914 – מאיר נוביק, איש שירותי הביטחון במסגרת ההגנה, שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל (נפטר ב-2013)
1915 – פול סמואלסון, מקרו-כלכלן אמריקאי יהודי, חתן פרס נובל לכלכלה (נפטר ב-2009)
1916 – יהודה רצהבי, חוקר לשון וספרות עברית (נפטר ב-2009)
1917 – אהרון דורון, אדריכל ישראלי (נפטר ב-2012)
1919 – יוג'יניה צ'ארלס, ראש ממשלת דומיניקה, האישה הראשה לכהן בתפקיד זה בצפון אמריקה ובקריביים (נפטרה ב-2005)
1920 – נסראללה בוטרוס ספיר, הפטריארך של הכנסייה המרונית (נפטר ב-2019)
1923 – אדולף גרונבאום, פילוסוף והיסטוריון של המדע אמריקאי ממוצא יהודי-גרמני (נפטר ב-2018)
1926 – פיטר שאפר, מחזאי אנגלי (נפטר ב-2016)
1929 – אותר פצציה, ראש ממשלת גאורגיה בין השנים 1995-1993 (נפטר ב-2021)
1930 – ג'ספר ג'ונס, אמן אמריקאי המתמחה בציור ובהדפסים, זוכה פרס וולף לאמנות
1931 – נחמה טק, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קונטיקט (נפטרה ב-2023)
1935 – דון ברג, קופץ במוט אמריקאי (נפטר ב-2019)
1937 – משה אורון, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, אשר שירת בחיל הים (נפטר ב-2020)
1937 – טריני לופז, זמר, גיטריסט ושחקן אמריקאי (נפטר ב-2020)
1937 – מדליין אולברייט, מזכירת המדינה ה-64 של ארצות הברית (נפטרה ב-2022)
1939 – ברברה האמר, יוצרת סרטים אמריקאית פמיניסטית (נפטרה ב-2019)
1940 – דון נלסון, כדורסלן ומאמן כדורסל אמריקאי
1942 – רובי יאנג, כדורגלן ישראלי ששיחק בקבוצת הפועל חיפה ושימש כקפטן נבחרת ישראל
1944 – אולריך בק, סוציולוג גרמני (נפטר ב-2015)
1944 – מוטי ברכאן, שחקן, זמר, קריין, מדבב, במאי, פזמונאי, מלחין ומתרגם
1947 – יוסי יגיל, פרופסור למימון בישראל
1948 – יעקב עמידרור, אלוף בצה"ל במיל' וסגן נשיא המכללה האקדמית 'מכון לנדר' בירושלים
1948 – בריאן אינו, אמן ומפיק מוזיקה אלקטרונית אנגלי
1948 – דרור זייגרמן, פוליטיקאי ישראלי ושגריר ישראל בבריטניה
1950 – מיכל דליות, אשת חינוך והוראה ישראלית
1951 – דורית זלץ, שחיינית ישראלית
1952 – יגאל סרנה, סופר, עיתונאי ופובליציסט ישראלי
1953 – מייק אולדפילד, אמן ומוזיקאי
1956 – פרימן ויליאמס, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2022)
1958 – ג'וליאנו מר, שחקן, במאי, מורה למשחק ופעיל פוליטי ישראלי (נפטר ב-2011)
1961 – קתרין קרטלידג', שחקנית קולנוע בריטית ממוצא יהודי (נפטרה ב-2002)
1961 – מלה מל, ראפר אמריקאי
1961 – מיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה האחד עשר, יצחק הרצוג
1962 – אלי ציפורי, עיתונאי ופובליציסט ישראלי
1964 – וולודימיר סטרוק, פוליטיקאי אוקראיני (נפטר ב-2022)
1965 – ראיי, כדורגלן ברזילאי, זוכה בתואר כדורגלן השנה באמריקה הדרומית
1965 – אורנה כץ, שחקנית, מתרגמת, במאית דיבוב ומדבבת ישראלית
1972 – אפרת רייטן, שחקנית, מנחת טלוויזיה ועורכת דין ישראלית
1977 – נועה סתת, רבה רפורמית, פעילה חברתית ישראלית, בעיקר בתחום זכויות להט"ב בישראל וזכויות האדם
1981 – משה חוגג, איש עסקים ישראלי
1987 – אנדי מארי, טניסאי סקוטי, שבשיאו דורג במקום הראשון בסבב ה-ATP
1997 – עוסמאן דמבלה, כדורגלן צרפתי
נפטרו
1174 – נור א-דין, שליט סוריה בתקופת מסעות הצלב (נולד ב-1118)
1782 – שבשטיאאו דה מלו, ראש ממשלת פורטוגל (נולד ב-1699)
1847 – דניאל או'קונל, פוליטיקאי אירי (נולד ב-1775)
1886 – אמילי דיקנסון, משוררת אמריקאית (נולדה ב-1830)
1904 – אטיין-ז'ול מארה, מדען צרפתי, חוקר תנועה, חלוץ בתחומי הצילום והקולנוע (נולד ב-1830)
1935 – קזימר מלביץ', צייר ומעצב אוקראיני (נולד ב-1879)
1978 – רוברט מנזיס, ראש ממשלת אוסטרליה ה-12 (נולד ב-1894)
2007 – יולנדה קינג, פעילת זכויות אדם אמריקאית (נפטרה ב-1955)
2009 – ויימן טיסדייל, שחקן כדורסל מקצועני ששיחק ב-NBA ובסיסט סמות' ג'אז (נולד ב-1964)
2018 – ריי וילסון, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1934)
2019 – ישראל הר, משורר ועורך ישראלי (נולד ב-1932)
2022 – נוקס מרטין, צייר ופסל אמריקאי (נולד ב-1923)
2023 – יצחק שני, הצנזור הצבאי הראשי של מדינת ישראל בשנים 1977–2000 (נולד ב-1936)
2023 – רוברט לוקאס, כלכלן אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה (נולד ב-1937)
2023 – יצחק נחשוני, עיתונאי חרדי ישראלי, עורך העיתונים "יום השישי", "ערב שבת" ו"מרכז העניינים" (נולד ב-1954)
2024 – בנימין נבון, דיפלומט ישראלי (נולד ב-1933)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הנכבה
מרקורליה – חג לכבודו של האל מרקורי ברומא העתיקה
בעיר גוביו שבאיטליה מתרחש "מרוץ הנרות"
יום המשפחה הבינלאומי
14 במאי – 16 במאי
מאי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ה יה
קטגוריה:מאי
| 2024-10-05T11:01:04
|
16 ביולי
|
16 ביולי הוא היום ה-197 בשנה (198 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 168 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
622 – תחילת הלוח המוסלמי. מוחמד מתחיל את ההג'רה שלו ממכה למדינה
1377 – ריצ'רד השני, מלך אנגליה מוכתר כמלך בגיל 10
1661 – השטרות הראשונים באירופה מונפקים על ידי הבנק השוודי סטוקהולם בנקו
1790 – הקמת עיר הבירה של ארצות הברית, וושינגטון די. סי.
1920 – חוזה סן-ז'רמן נכנס לתוקף ובכך חדלה האימפריה האוסטרו-הונגרית מלהתקיים כישות מדינית
1942 – גירוש יהודי פריז בשואה: בפקודת משטר וישי בראשות פייר לאוואל, המשטרה הצרפתית מרכזת 13,152 יהודים וכולאת אותם באצטדיון מרוצי החורף
1945 – פרויקט מנהטן: העידן האטומי מתחיל עם ניסוי טריניטי, במהלכו ארצות הברית מפוצצת פצצה גרעינית המבוססת על פלוטוניום באתר טריניטי ליד אלמגורדו, ניו מקסיקו
1950 – במשחק המכריע על הזכייה במונדיאל 1950, שנערך באצטדיון מרקנה בריו דה ז'ניירו, מנצחת את בתוצאה 2 – 1
1969 – במסגרת תוכנית אפולו האמריקאית, שיגור משימת אפולו 11 לירח, ובה האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג, באז אולדרין, ומייקל קולינס. במהלך המשימה נחתו בני אדם, לראשונה בהיסטוריה, על הירח
1979 – נשיא עיראק אחמד חסן אל-בכר מתפטר וסדאם חוסיין עולה לשלטון במקומו
1988 – פלורנס גריפית ג'וינר קובעת את שיא ריצת 100 מטר נשים ומעמידה אותה על התוצאה 10.49, שיא שלא נשבר עד היום
1990 – בפיליפינים מתרחשת רעידת אדמה במגניטודה 7.7. מעל 1,600 איש נספים באסון
2001 – פיגוע בתחנת הרכבת בבנימינה נהרגו שני חיילים ו-11 אנשים נפצעו
2002 – פיגוע התאבדות באוטובוס דן מספר 189 בקו מבני ברק לעמנואל, 9 הרוגים
2005 – הספר הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם יוצא לאור באנגלית, במהדורה ראשונה בת 10.8 מיליון עותקים
2006 – רקטת פג'ר, ששיגר חזבאללה מלבנון, פגעה במוסך של רכבת ישראל בחיפה וגרמה למות שמונה עובדים
2008 – מתבצעת עסקת החלפה, בה מוחזרים לישראל גופות החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר, בתמורה למחבל הדרוזי סמיר קונטאר, ארבעה אסירים לבנונים ו-197 גופות של אנשי חזבאללה
2011 – הגשושית Dawn האמריקאית אשר שוגרה לחלל ב-2007 הגיעה לאסטרואיד 4 וסטה
נולדו
1194 – קלרה מאסיזי, קדושה איטלקית (נפטרה ב-1253)
1486 – אנדריאה דל סרטו, צייר איטלקי מתקופת הרנסאנס, (נפטר ב-1530)
1862 – איידה ב. ולס, עיתונאית, סופרג'יסטית, ופעילת זכויות אזרח אפרו-אמריקאית, ידועה בשל תיעוד מעשי לינץ' בארצות הברית (נפטרה ב-1931)
1872 – רואלד אמונדסן, מגלה ארצות שהגיע לקוטב הדרומי (נפטר ב-1928)
1879 – ברט לואיס, מלחין אמריקאי (נפטר ב-1948)
1896 – טריגווה לי, מזכ"ל האו"ם הראשון (נפטר ב-1968)
1907 – ברברה סטנוויק, שחקנית אמריקאית (נפטרה ב-1990)
1911 – ג'ינג'ר רוג'רס, שחקנית ורקדנית אמריקאית (נפטרה ב-1995)
1921 – אמונה ירון, בתו הבכורה של ש"י עגנון, שעסקה בהוצאה לאור של היצירות הרבות שהותיר בעזבונו (נפטרה ב-2015)
1921 – בצלאל גבר, ראש מועצת עומר הראשון (נפטר ב-2024)
1924 – קלוד אברבנאל, מלחין ישראלי ומוזיקולוג (נפטר ב-2012)
1926 – מנחם אבירם, איש צבא ישראלי, ממפקדי חטיבת הצנחנים, מפקד אוגדה 49 (נפטר ב-2015)
1926 – סטף ורטהיימר, תעשיין ישראלי
1928 – דוד ירקוני, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, כיהן כמפקד אגד ארטילרי 9222 (נפטר ב-2013)
1928 – אניטה ברוקנר, סופרת אנגליה ממוצא יהודי (נפטרה ב-2016)
1929 – טד אוונס, מאמן כדורסל אמריקאי
1932 – דיק ת'ורנברג, פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי (נפטר ב-2020)
1933 – בתיה אורני, הנווטת הראשונה בחיל האוויר הישראלי (נפטרה ב-2020)
1936 – שמואל הופרט, סופר עברי, שדרן ועורך תוכניות רדיו (נפטר ב-2006)
1939 – עמירם טראובר, שחיין ישראלי
1943 – אבי ברדוגו, עורך דין ופעיל חברתי, ממייסדי תנועת הפנתרים השחורים ומפלגת עלה ירוק (נפטר ב-2024)
1946 – ג'ון הולינס, שחקן ומאמן כדורגל אנגלי (נפטר ב-2023)
1948 – מיכאל תפוח, מפיק קולנוע וטלוויזיה ואמרגן ישראלי
1948 – פנחס צוקרמן, כנר ומנצח ישראלי
1951 – צרויה להב, סופרת, פזמונאית ומשוררת ישראלית
1952 – סטיוארט קופלנד, מתופף אמריקאי
1955 – זוהר ארגוב, זמר ישראלי (נפטר ב-1987)
1957 – ולודז'ימייש סמולארק, כדורגלן פולני ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2012)
1957 – איגור אברונין, אתלט ישראלי (נפטר ב-2020)
1958 – קרלו שטרנגר, פסיכולוג, פסיכואנליטיקאי ופרופסור לפסיכולוגיה ישראלי (נפטר ב-2019)
1962 – אריאלה רובינוביץ, שחקנית ישראלית
1963 – פיבי קייטס, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
1963 – יזהר שי, שר המדע והטכנולוגיה מטעם מפלגת כחול לבן
1964 – מיגל אינדוראין, רוכב אופניים ספרדי
1964 – נינו בורג'נדזה, פוליטיקאית גאורגית, פעמיים נשיאה זמנית של גאורגיה, ויו"ר הפרלמנט של גאורגיה
1967 – אביתר לזר, שחקן טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון ישראלי
1967 – וויל פרל, שחקן אמריקאי
1970 – ירון מוטולה, שחקן, במאי ומחזאי ישראלי
1975 – דנה הרמן, כתבת התרבות של הערוץ הראשון
1976 – בובי לאשלי, מתאבק אמריקאי
1978 – שחר סגל, שדרנית רדיו, מגישה, תסריטאית ועורכת טלוויזיה ישראלית
1979 – עידית נוידרפר, שחקנית ישראלית
1982 – סטיבן הוקר, אתלט אוסטרלי, אלוף אולימפי בקפיצה במוט
1982 – בן פרי, שחקן ישראלי
1982 – אנדרה גרייפל, רוכב אופני כביש גרמני
1984 – יונית טובי, שחקנית תיאטרון וזמרת ישראלית
1987 – מוסא דמבלה, כדורגלן בלגי
1988 – סרחיו בוסקטס, כדורגלן ספרדי
1989 – גארת' בייל, כדורגלן ולשי
1990 – ג'יימס מאסלו, שחקן וזמר יהודי אמריקאי
1991 – אביחי נפתלי, זמר ומפיק מוזיקלי ישראלי
2006 – מאיה דדון, זמרת ישראלית
נפטרו
ממוזער|אינוקנטיוס השלישי|230x230 פיקסלים
ממוזער|אן מקליבס|243x243 פיקסלים
678 – עאישה, "אם המאמינים", אשתו השלישית של מוחמד, מייסד האסלאם (נולדה ב-612)
1216 – אינוקנטיוס השלישי, אפיפיור הידוע בשל מסע הצלב הרביעי (נולד ב-1160)
1342 – קארוי הראשון, מלך הונגריה (נולד ב-1288)
1509 – ז'ואו דה נובה, חוקר אוקיינוסים (נולד ב-1460)
1557 – אן מקליבס, אשתו של הנרי השמיני מלך אנגליה (נולדה ב-1515)
1943 – הלגה דן, נערה יהודיה הולנדית, שסיפור ימיה האחרונים תחת השלטון הנאצי נכתב ביומנה (נולדה ב-1925)
1978 – אדיס דה פיליפ, מייסדת, מנהלת ובמאית האופרה הישראלית (נולדה ב-1912)
1981 – הארי צ'אפין, זמר ומשורר אמריקאי (נולד ב-1942)
1989 – הרברט פון קאראיין, מנצח אוסטרי (נולד ב-1908)
1995 – מרדכי (מוטה) גור, הרמטכ"ל העשירי של צה"ל (נולד ב-1930)
1999 – ג'ון קנדי ג'וניור, עיתונאי ומוציא לאור אמריקני; בנם של הנשיא ג'ון קנדי ואשתו ז'קלין קנדי (נולד ב-1960)
2003 – שמואל ספראי, היסטוריון ישראלי של תקופת בית שני ותקופת המשנה ותקופת התלמוד (נולד ב-1919)
2003 – סליה קרוז, זמרת ושחקנית קובנית (נולדה ב-1925)
2003 – קרול שילדס, סופרת קנדית ילידת ארצות הברית (נולדה ב-1935)
2012 – ג'ון לורד, ממקימי להקת הרוק הכבד "דיפ פרפל" וחבר בה במשך שנים רבות (נולד ב-1941)
2019 – ג'ון פול סטיבנס, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית (נולד ב-1920)
2023 – ג'יין בירקין, שחקנית קולנוע, במאית, דוגמנית וזמרת אנגלייה (נולדה ב-1946)
2023 – קווין מיטניק, אחד מהקראקרים המפורסמים בעולם (נולד ב-1963)
2024 – ג'ו בראיינט, כדורסלן ומאמן כדורסל אמריקאי (נולד ב-1954)
חגים ואירועים החלים ביום זה
בוטסואנה – יום הנשיא (היום השני)
הכנסייה הקתולית – חגיגת גבירתנו מהר הכרמל
15 ביולי – 17 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז יו
קטגוריה:יולי
| 2024-07-22T04:26:38
|
15 באוקטובר
|
15 באוקטובר הוא היום ה-288 בשנה, (289 בשנה מעוברת), בשבוע ה-42 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 77 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1582 – תחילת השימוש בלוח הגרגוריאני על ידי הכנסייה הקתולית בהנהגת האפיפיור גרגוריוס ה-13
1880 – השלמת בניית קתדרלת קלן, הקתדרלה הגדולה בגרמניה, 632 שנים וחודשיים לאחר תחילת הבניה. בחגיגות נכח הקיסר וילהלם הראשון
1917 – מאטה הארי, רקדנית הולנדית, שנתפרסמה כמרגלת ואשת חברה מתירנית, מוצאת להורג ביריה בצרפת בעוון ריגול
1940 – יוצא לאקרנים סרט הקולנוע "הדיקטטור הגדול" מאת צ'ארלי צ'פלין
1944 – מחנה פלאשוב בקרקוב מפורק מפני הצבא האדום שהתקרב לעיר
1944 – מבצע פאנצרפאוסט: פרנץ סלשי עולה לשלטון בהונגריה ומחדש את משלוחי יהודי הונגריה להשמדה
1945 – פייר לאוואל, ראש ממשלת הבובות של משטר וישי, מוצא להורג על ידי כיתת יורים בצרפת בעוון בגידה
1946 – משפטי נירנברג: הרמן גרינג מתאבד שעות לפני הוצאתו המתוכננת להורג
1948 – מלחמת העצמאות – תחילת מבצע יואב לכיבוש הנגב
1962 – מתחיל משבר הטילים בקובה, נמשך 13 ימים
1977 – נפתח המוזיאון הלאומי לאמנות של אוסקה באוסקה, יפן
1996 – סדאם חוסיין מקבל 99.96% מהקולות בבחירות לנשיאות בעיראק
1997 – שיגור הגשושית קאסיני לחקר את כוכב הלכת שבתאי וירחיו. קאסיני נכנסה למסלול סביב שבתאי ב-1 ביולי 2004 וסיימה את משימתה ב-15 בספטמבר 2017. על גבי קאסיני גם הגשושית הויגנס לחקר הירח טיטאן
2003 – ביתו של לואי ארמסטרונג נפתח לציבור כמוזיאון
2003 – שיגור שנג'ואו 5, החללית המאוישת הראשונה הסינית, עם הטייקונאוט יאנג ליוויי
2005 – נוצר הוריקן וילמה אשר גורם לאבדות בנפש של כיותר מ-45 הרוגים
2008 – הירידה השנייה בגודלה (7.87%) במדד דאו ג'ונס בבורסת ניו-יורק, מאז יום שני השחור ב-1987
2021 – שיגור שנג'ואו 13 הסינית, למשימה ארוכה של חצי שנה לתחנת החלל טיאנגונג 2. על החללית שלושה טייקונאוטים
נולדו
ממוזער|211x211 פיקסלים|ורגיליוס
ממוזער|199x199 פיקסלים|אכבר הגדול
ממוזער|226x226 פיקסלים|פרידריך ניטשה
ממוזער|218x218 פיקסלים|משה שרת
99 לפנה"ס – לוקרטיוס, משורר רומאי (התאבד ב-55 לפנה"ס)
70 לפנה"ס – ורגיליוס, משורר רומאי (נפטר ב-19 לפנה"ס)
1440 – היינריך השלישי, רוזן הסן העילית (נפטר ב-1483)
1542 – אכבר, קיסר מוגולי (נפטר ב-1605)
1795 – פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה (נפטר ב-1861)
1814 – מיכאיל לרמונטוב, סופר ומשורר רומנטי רוסי (נפטר ב-1841)
1836 – ג'יימס טיסו, צייר צרפתי (נפטר ב-1902)
1840 – יעקב גוגבשווילי, איש חינוך, סופר ילדים ועיתונאי, מייסד הפדגוגיה המדעית של גאורגיה (נפטר ב-1912)
1844 – פרידריך ניטשה, פילולוג, הוגה דעות, מבקר תרבות, משורר ומלחין גרמני אשר נודע לימים כפילוסוף מחשובי זרם האקזיסטנציאליזם וכחוזה הפוסטמודרניזם (נפטר ב-1900)
1872 – אדית בולינג וילסון, הגברת הראשונה של ארצות הברית כרעייתו של הנשיא וודרו וילסון (נפטרה ב-1961)
1879 – ג'יין דארוול, שחקנית קולנוע אמריקאית (נפטרה ב-1967)
1894 – משה שרת, ראש ממשלת ישראל השני (נפטר ב-1965)
1898 – מארי-פייר קניג, איש צבא ושר ההגנה הצרפתי (נפטר ב-1970)
1898 – נחום גוטמן, צייר וסופר ישראלי (נפטר ב-1980)
1906 – פנחס ספיר, פוליטיקאי ישראלי, שר האוצר השלישי של ישראל (נפטר ב-1975)
1918 – יגאל הורביץ, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-1994)
1921 – אנג'ליקה רוזיאנו, שחקנית טניס שולחן יהודית-רומנית (נפטרה ב-2006)
1922 – אדריין בותיה, פעיל תנועת ההתנגדות הצרפתית וחסיד אומות העולם מצרפת (נפטר ב-2019)
1924 – יעקב ורמן, ביולוג ישראלי ופרופסור לביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2005)
1924 – לי איאקוקה, תעשיין אמריקאי (נפטר ב-2019)
1926 – מישל פוקו, פילוסוף צרפתי (נפטר ב-1984)
1926 – יהודית ארנון, כוריאוגרפית ישראלית (נפטרה ב-2013)
1928 – אח'תר ריאזודין, פעילה פמיניסטית פקיסטנית וסופרת המסעות הראשונה באורדו (נפטרה ב-2023)
1929 – מילוראד פאביץ', סופר סרבי (נפטר ב-2009)
1931 – אריקה לנדאו, פסיכולוגית ישראלית וחוקרת בתחום עתידנות, יצירתיות, מחוננות וחינוך (נפטרה ב-2013)
1933 – צדוק דומניץ, שחמטאי ישראלי (נפטר ב-2023)
1934 – משה גבעתי, צייר ישראלי (נפטר ב-2012)
1935 – בובי ג'ו מורו, אתלט אמריקאי (נפטר ב-2020)
1937 – לינדה לאבין, שחקנית וזמרת אמריקאית
1942 – עמנואל הלפרין, עיתונאי, מנחה, עורך, מגיש תוכניות טלוויזיה, מרצה ושחקן תיאטרון וטלוויזיה
1943 – סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל
1943 – פני מרשל, שחקנית, במאית ומפיקת קולנוע אמריקאית (נפטרה ב-2018)
1944 – דייוויד טרימבל, פוליטיקאי מצפון אירלנד, מנהיג המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (UUP) והשר הראשון של צפון אירלנד (נפטר ב-2022)
1944 – חיים סבן, איש עסקים ומפיק טלוויזיה ישראלי
1945 – עודד מודריק, משפטן ישראלי
1946 – ברכה רוזנפלד, משוררת, מבקרת ספרות, מתרגמת, עורכת ופובליציסטית ישראלית
1948 – כריס דה ברג, זמר ומלחין אירי
1953 – זאב שמשוני, שחקן ישראלי
1955 – האווי לאסוף, כדורסלן אמריקאי-ישראלי ששיחק בעמדת הסנטר (נפטר ב-2013)
1955 – טניה רוברטס, שחקנית, מפיקה ודוגמנית יהודייה אמריקאית (נפטרה ב-2021)
1957 – מירה נאיר, במאית ומפיקת קולנוע הודית
1959 – שרה, דוכסית יורק
1963 – טל ירון-אלדר, נציבת מס הכנסה
1963 – ג'קי לוי, עיתונאי, שדרן רדיו, מגיש טלוויזיה, מורה לתיאטרון ופובליציסט ישראלי
1964 – פרדריק אנטון, שף צרפתי
1965 – רוני חפר, סופר ילדים ומאייר ישראלי
1968 – פדי מרגי, אמן חזותי ומעצב ישראלי
1973 – שרי עזוז, במאית, עורכת ותסריטאית ישראלית
1977 – דויד טרזגה, כדורגלן צרפתי
1981 – ילנה דמנטייבה, טניסאית מקצועית רוסייה
1982 – רחלי רוטנר, עיתונאית וקומיקסאית ישראלית
1984 – הגר פיינר, מתאגרפת מקצוענית ישראלית
1985 – אשלי וקסמן בקשי, ביוטי גורו ישראלית
1988 – מסוט אוזיל, כדורגלן גרמני
1996 – אגוסטין ברנסקוני, שחקן וזמר ארגנטינאי
2005 – כריסטיאן, נסיך דנמרק
נפטרו
ממוזער|192x192 פיקסלים|אל-ראזי
ממוזער|209x209 פיקסלים|הרמן גרינג
892 – אל-מעתמד, הח'ליף העבאסי שמשל בבגדאד (נולד ב-845)
925 – אל-ראזי, פילוסוף פרסי ורופא (נולד ב-865)
1389 – אורבנוס השישי, האפיפיור (נולד ב-1318)
1564 – אנדריאס וסאליוס, רופא פלמי, אבי האנטומיה החדשה (נולד ב-1514)
1817 – תדיאוש קושצ'ושקו, לוחם פולני לחירות ארצות הברית ופולין (נולד ב-1746)
1917 – מאטה הארי, רקדנית הולנדית שהתפרסמה כמרגלת ואשת חברה מתירנית (נולדה ב-1876)
1945 – פייר לאוואל, ראש ממשלת משטר וישי. (נולד ב-1883)
1946 – הרמן גרינג, מייסד הגסטאפו (נולד ב-1893)
1953 – יהודה אריה רוזן, סגן-אלוף בצה"ל, היועץ הכספי לרמטכ"ל (נולד ב-1917)
1964 – קול פורטר, מלחין ופזמונאי אמריקאי (נולד ב-1891)
1965 – אברהם הלוי פרנקל, מתמטיקאי ישראלי (נולד ב-1891)
1982 – רחל כהן-כגן, פוליטיקאית ישראלית ויו"ר ויצו (נולדה ב-1888)
1992 – מיכאל כהנא, זמר אופרה ומחזאי ישראלי (נולד ב-1948)
1999 – יוסף בורג, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל (נולד ב-1909)
2000 – קונרד אמיל בלוך, ביוכימאי אמריקאי ממוצא יהודי גרמני, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1912)
2002 – יעקב (זאב) פרקש, קריקטוריסט ישראלי (נולד ב-1923)
2006 – אהרן אבנון, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, מפקד פלוגה במלחמת העצמאות, מפקד הנח"ל, מפקד חטיבה 9 במלחמת ששת הימים וראש מינהל הסגל (נולד ב-1926)
2011 – בת-שבע קניבסקי, רבנית חרדית-ליטאית (נולדה ב-1932)
2015 – נייט האפמן, כדורסלן אמריקאי (נולד ב-1975)
2016 – יריב בן-אהרן, סופר ישראלי (נולד ב-1934)
2017 – שמואל צמח, מפיק, אמרגן ואיש תרבות ישראלי (נולד ב-1932)
2018 – ארטו פאסילינה, סופר פיני ועיתונאי (נולד ב-1942)
2018 – פול אלן, ממייסדי חברת מיקרוסופט (נולד ב-1953)
2019 – יואב לויטס הלוי, סופר ומתרגם ישראלי (נולד ב-1939)
2021 – כריסטל שאאק, דוגמנית גרמנייה (נולדה ב-1925)
2021 – יוסף בר-יוסף, מחזאי עברי, סופר ועורך, חתן פרס ישראל לתיאטרון (נולד ב-1933)
2021 – דייוויד איימס, פוליטיקאי בריטי מהמפלגה השמרנית (נולד ב-1952)
2021 – יובל מסנר, מוזיקאי, נגן צ'לו, יוצר ומפיק מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1965)
2022 – אשר צרפתי, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1944)
2023 – סוזאן סאמרס, שחקנית, סופרת, זמרת ואשת עסקים אמריקאית (נולדה ב-1946)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הזיכרון לעוברים ולתינוקות שנפטרו בטרם עת
מתחיל מטר אוריונידים
יום רחצת ידיים העולמי
14 באוקטובר – 16 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
ראו גם
14 באוקטובר – 16 באוקטובר
אוקטובר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
י יה
קטגוריה:אוקטובר
| 2024-10-02T13:23:19
|
וושינגטון (מדינה)
|
מדינת וושינגטון (State of Washington, ) היא מדינה בצפון-מערב ארצות הברית ועיר בירתה היא אולימפיה. וושינגטון גובלת באוקיינוס השקט ממערב, בפרובינציה קולומביה הבריטית שבקנדה מצפון, וכן במדינות אורגון השוכנת בדרומה ואיידהו במזרחה.
המדינה נקראת על שמו של ג'ורג' וושינגטון, נשיאה הראשון של ארצות הברית, ובכך היא המדינה היחידה שנקראת על שמו של נשיא אמריקאי. היא נוצרה מן החלק המערבי של טריטוריית וושינגטון שהופרדה מחלקה הבריטי עם אמנת אורגון, שיישב את המחלוקת סביב אזור הפסיפיק נורת' וסט וקבע את הגבול עם מה שמאוחר יותר יהיה קנדה.
בוושינגטון ממוקמים מפעלים של חברות רבות כמו בואינג, וכן המטות הראשיים של החברות מיקרוסופט ואמזון.
מקור השם
טריטוריית וושינגטון נקראה על שם ג'ורג' וושינגטון, נשיאה הראשון של ארצות הברית. שטח זה היה במקור חלק מאזור הנקרא "מחוז קולומביה", ששמו נלקח מנהר קולומביה הזורם בו. באופן אירוני, שמו של האזור שונה כדי למנוע בלבול עם מחוז קולומביה, בו שוכנת עיר הבירה וושינגטון.
וושינגטון היא המדינה היחידה הנקראת על שם נשיא ארצות הברית. בירת ארצות הברית, הנקראת גם כן על שם ג'ורג' וושינגטון, מכונה וושינגטון די. סי..
היסטוריה
עד להגעת האירופים, התקיימה בסביבת וושינגטון תרבות ילידית מבוססת. כלכלתה התבססה על ציד, חקלאות ודיג. מרבית אוכלוסייה זו נפגעה ממגפת אבעבועות שחורות.
חוקרים ספרדים היו האירופאים הראשונים שהגיעו לאזור בשנת 1775, והשטח סופח לאימפריה הספרדית. חוקרים נוספים שעברו בסביבת החוף היו האנגלים ג'יימס קוק וג'ורג' ונקובר. בשנת 1790 ויתרה ספרד על תביעותיה המסחריות, הפוליטיות והמחקריות על אזור זה, והוא נפתח לחוקרים וסוחרים ממדינות רבות, במיוחד מבריטניה ומרוסיה. ביולי 1811 בריטניה הכריזה על סיפוח האזור. באמנה משנת 1818, הסכימו ארצות הברית והממלכה המאוחדת על בעלות משותפת על האזור שממערב לקו פרשת המים של אמריקה (שטח הכולל בין השאר את וושינגטון), אך בעשורים שלאחר מכן החל משא ומתן לגבי מציאת גבולות אחרים. בתהליך זה הייתה מעורבת גם חברת מפרץ הדסון, שהייתה מאוד דומיננטית בסחר האזורי, ותמכה בבעלות בריטית על השטח השנוי במחלוקת, עד כדי כך שבשנת 1841 יישבה אנשים בסביבת נהר קולומביה. בריטניה לבסוף ויתרה על תביעותיה על השטח ביוני 1846.
כמה שנים קודם לכן (1836) הוקמה התיישבות של מיסיונרים בדרום המדינה של ימינו. בעשורים שלאחר מכן גברה ההגירה מכיוון אורגון, והחלו לעלות דרישות לאוטונומיה. מדינת וושינגטון נפרדה מטריטוריית אורגון בשנת 1853. בשנת 1889 וושינגטון הפכה רשמית למדינה ה-42 של ארצות הברית. באותה התקופה, מרבית כלכלת המדינה התבססה על חקלאות.
גאוגרפיה
וושינגטון שוכנת בצפון-מערב ארצות הברית, לחוף האוקיינוס השקט. שטחה 176,620 קמ"ר והיא ברֻובה ארץ הררית, ורק במערבה, לחופי מפרץ פיוג'יט והאוקיינוס, משתרעות שפלות. במרכזה מתפתל הנהר הגדול קולומביה, אשר בשטחו התחתון הוא מציין את גבולה הדרומי של המדינה. באפיקו של נהר זה הוקמו סכרים רבים לצורכי השקיה וכח, אשר הגדולים והמפורסמים שבהם הם סכר גרנד קולי וסכרי בונויל.
אקלים
במדינת וושינגטון שוני משמעותי בין מזרח המדינה למערבה. במערב, כתוצאה מהקרבה לים שורר אקלים ימי, המאופיין בריבוי משקעים כל השנה ובריבוי עננות. בחלק המרכזי של המדינה נמצא רכס הרי קסקייד, עם משקעים רבים במשך כל השנה ושלג בחורף. בפסגות חלק מההרים יש שלג עד. באזורים מסוימים מגיעה כמות השלג השנתית ל-25 מטרים. בחורף של 99–1998 נמדדה בהר בייקר שבמדינת וושינגטון כמות שלג של 29 מטרים, שיא עולמי לכמות שלג בשנה אחת. לעומת זאת, במזרח וושינגטון שורר אקלים מדברי למחצה, בגלל אפקט מדבר צל גשם שנוצר למרגלות הרי קסקייד.
הטמפרטורה השנתית הממוצעת נעה בין 11 מעלות צלזיוס בחוף האוקיינוס השקט ל-4 בצפון-מזרח. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנרשמה במדינה הייתה -48 מעלות בוינתרופ ו-Mazama. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה במדינה הייתה 48 מעלות צלזיוס בסכר נמל אייס. שני השיאים נקבעו ממזרח למפסלים. מערב וושינגטון ידועה באקלים המתון שלה, בערפל ניכר, כיסוי ענן תכוף, טפטופים לאורך זמן בחורף וקיצים חמים וממוזגים. אזור המזרח חווה מדי פעם אקלים קיצוני. חזיתות קור ארקטיות בחורף וגלי חום בקיץ אינם נדירים. באזור המערבי הטמפרטורות הגיעו לגובה של 42 מעלות צלזיוס באזור המרכז, והנמוך -21 מעלות צלזיוס ב-Longview.
מאפיינים לגאוגרפיה של וושינגטון:
הר סנט הלנס - הוא אחד מהרי הגעש הפעילים היחידים באמריקה.
הר ריינייר
ההרים האולימפיים
נהר קולומביה
מפרץ פיוג'יט - פיורד המחובר לאוקיינוס השקט
כלכלה
כלכלת וושינגטון נשענת על מספר מגזרים מרכזיים. תעשיית הטכנולוגיה, הממוקמת בעיקר בסיאטל, היא מנוע הצמיחה העיקרי של המדינה. חברות ענק כמו מיקרוסופט ואמזון הן מרכיבים מרכזיים בכלכלה המקומית. בנוסף, תעשיית התעופה, בראשות חברת בואינג, תורמת תרומה משמעותית לכלכלה. מגזרים נוספים כוללים חקלאות, ייצור, תיירות וסחר
.
חקלאותה של וושינגטון מבוססת בעיקר על גידול פירות (בייחוד תפוחים), בקר וכבשים, וכן על דיג במפרץ פיוג'יט העשיר בדגה. מאחר שביותר ממחצית שטחה משתרעים יערות, התפתחה בוושינגטון תעשייה ענפה של מוצרי עץ, כגון לבדים, נייר ותאית. חברת התכנה מיקרוסופט שוכנת במדינה, וכמו כן חברות בינלאומיות רבות כמו סטארבקס, בואינג, אמזון וקוסטקו, וכולן נמצאות במערב המדינה בעיר סיאטל ובמטרופולין שלה.
וושינגטון מדורגת במקום השני בארצות הברית בייצור יין, מאחורי קליפורניה בלבד. עד 2006 היו למדינה מעל 31,000 דונם (130 ק"מ 2) של כרמים, יבול של 120,000 טונות קצרים (109,000 טונות) ענבים, ויצוא היוצא ליותר מארבעים מדינות ברחבי העולם מ-600 יקבי המדינה. אמנם יש כמה פעילויות גידול תרבותית במחצית המערבית הקרירה והרטובה יותר, אך כמעט כל (99%) מייצור ענבי היין מתרחש בחצי המזרחי הדומה למדבר. צל הגשם של טווח Cascade עוזב את אגן נהר קולומביה עם סביב 8 אינץ' (200 מ"מ) של נפילת הגשם השנתי, מה שהופך את ההשקיה ואת זכויות המים לעניין בעל חשיבות עליונה לתעשיית היין וושינגטון. הגידול בענף והגידול במדינה מושפע גם משעות אור שמש ארוכות (בממוצע שעתיים נוספות ביום מאשר בקליפורניה בעונת הגידול) וטמפרטורות עקביות.
נכון לדצמבר 2018 שיעור האבטלה במדינה הוא 4.3 אחוזים.
דמוגרפיה
אוכלוסיית וושינגטון גדלה בקצב מהיר בשנים האחרונות, והיא מורכבת ממגוון רחב של קבוצות אתניות. סיאטל היא העיר הגדולה ביותר במדינה ומרכז תרבותי וכלכלי. אוכלוסיית המדינה מאופיינת ברמת השכלה גבוהה, והיא בית למספר אוניברסיטאות ומכללות מובילות.
מפקד האוכלוסין בארצות הברית מעריך את אוכלוסיית וושינגטון בכ־7,614,893 נכון ל-1 ביולי 2019, גידול של 13.24 אחוז מאז מפקד 2010. בשנת 2018 המדינה דורגה במקום ה-13 באוכלוסייה, והייתה השלישית באוכלוסייה, אחרי קליפורניה וטקסס, בוושינגטון האוכלוסייה הגדולה ביותר בצפון מערב האוקיינוס השקט, ואחריה אורגון ואיידהו. משרד הניהול הכספי של מדינת וושינגטון הצמיד את אוכלוסיית המדינה ל-7,546,400 החל מ-1 באפריל 2019.
נכון למפקד 2010, אוכלוסיית וושינגטון הייתה 6,724,540. אוכלוסיית המטרופולין סיאטל-טקומה-בלוויו הייתה 3,439,809 במפקד 2010, כמחצית מכלל המדינה. שיעור התושבים מתחת לגיל חמש בוושינגטון היה 6.7%, 25.7% מתחת לגיל 18 ו-11.2% 65 ומעלה.
קבוצת האוכלוסייה הכי גדולה בוושינגטון היא הגרמנים, המהווים 19.4% מכלל התושבים. הקבוצה השנייה היא האירים (11.6%), ולאחריהם אנגלים (11.1%), נורווגים (5.5%), אמריקאים (4.6%) ופולנים (4.3%). במדינה גם ריכוזים של אוכלוסייה ממוצא שוודי, פולני והולנדי. אלו המציינים כי מוצאם הוא "אמריקאי" הם בעיקרם ממוצא אנגלי, אך שורשיהם נטועים בצפון אמריקה זמן רב, ובמקרים מסוימים עוד מן המאה ה-17 וראשית הקולוניות הבריטיות באמריקה.
בדומה למדינות אחרות בחוף המערבי, אחוז האוכלוסייה בוושינגטון המזהה את עצמם "לא דתיים" גבוה מהממוצע הארצי. אחוז האנשים הלא דתיים בוושינגטון הוא מהגבוהים בארצות הברית.
קבוצות דתיות בוושינגטוןנוצריםפרוטסטנטים אוונגליסטים 25% פרוטסטנטים אחרים 15%קתולים 17%מורמונים 3% נוצרים אחרים 1%דתות אחרותיהודים 1%בודהיסטים 1%הינדים 1% אחר 4%חסרי סיווג דתי 32% קבוצות גזעיות בוושינגטון-2018 לבנים 79.5% אסייתים 8.9% שחורים 4.2% אמריקאים ילידים 1.9% מעורב 4.7% קבוצות מוצא אתני בוושינגטון גרמנים 19.4% אירים 11.6% אנגלים 11.1% נורווגים 5.5% אמריקאים 4.6% צרפתים 4.3% איטלקים 3.6% שוודים 3.4% סקוטים 3% הולנדים 2.3% פולנים 1.9% שפות מדוברות בוושינגטון אנגלית 81.7% ספרדית 8.1% אחר 10.2%
הערים הגדולות
350px|שמאל|ממוזער|מפת צפיפות האוכלוסין של מדינת וושינגטון
הערים הגדולות בוושינגטון (נתוני 2013) דירוג שם העיר אוכלוסייה חלק ממטרופולין 1 סיאטל 668,342 סיאטל 2 ספוקיין 212,052 ספוקיין 3 טקומה 205,159 סיאטל 4 ונקובר 169,294 פורטלנד-ונקובר-הילסבורו 5 בלוויו 136,426 סיאטל 6 קנט 125,560 סיאטל 7 אוורט 106,736 סיאטל 8 רנטון 98,404 סיאטל 9 פדרל ווי 93,425 סיאטל 10 יאקימה 93,357 יאקימה 11 ספוקיין ואלי 91,729 ספוקיין 12 קירקלנד 85,763 סיאטל 13 בלינגהאם 83,365 בלינגהאם 14 קנוויץ' 77,421 קנוויץ'-ריצ'מונד 15 אוברון 76,347 סיאטל 16 פאסקו 68,648 קנוויץ'-ריצ'מונד 17 מאריסוויל 65,087 סיאטל 18 לייקווד 59,610 סיאטל המטרופולינים הגדולים בוושינגטון (נתוני 2014) דירוג שם המטרופולין אוכלוסייה מיקום 1 סיאטל 3,671,478 מרכז וושינגטון 2 פורטלנד-ונקובר-הילסבורו 2,348,247 דרום וושינגטון 3 ספוקיין 540,953 מזרח וושינגטון 4 קנוויץ'-ריצ'מונד 274,295 מזרח וושינגטון 5 אולימפיה 265,851 מרכז וושינגטון 6 ברמטון-סילברדייל 254,183 מרכז וושינגטון 7 יאקימה 247,687 מרכז וושינגטון 8 בלינגהאם 208,351 צפון וושינגטון
ממשל ופוליטיקה
וושינגטון נחשבת למדינה ליברלית, והמפלגה הדמוקרטית שולטת במרבית המשרות הנבחרות. נושאים כגון הגנת הסביבה, זכויות אדם וצדק חברתי הם בעלי חשיבות רבה עבור תושבי המדינה. הממשל המדינתי מקדיש משאבים רבים לשמירה על הסביבה הטבעית ולפיתוח בר-קיימא. המדינה מאפשרת התערבות ישירה של האזרחים על ידי יוזמה אזרחית, משאל עם, Recall Election ואישור חוק. בירת המדינה הנוכחית היא אולימפיה.
הרשות המבצעת בוושינגטון מורכבת מהמושל, סגן המושל, התובע הראשי, מזכיר המדינה, שר האוצר, State Controller, State treasurer, Insurance Commissioner, ושר החינוך. כל בעלי התפקידים נבחרים בנפרד לתקופה של ארבע שנים, ויכולים להיבחר ללא הגבלה. בוושינגטון אין הגבלה על אורך הכהונה של המושל או של חברי בית המחוקקים. המפלגה הדמוקרטית מחזיקה ברוב בשני בתי המחוקקים. ייתכן מצב בו ברשות המבצעת יושבים נבחרים ממפלגות שונות. הבחירות לתפקידים מתקיימות באותו הזמן. מושל המדינה הנוכחי הוא ג'יי אינסלי, הוא חבר המפלגה הדמוקרטית.
בית המחוקקים של וושינגטון מורכב מבית הנבחרים ומהסנאט, ששניהם מייצגים 49 מחוזות בחירה. בבית הנבחרים יש 98 חברים שנבחרים לקדנציה בת שנתיים. בסנאט יש 49 חברים שנבחרים לקדנציה בת ארבע שנים. בכל שנתיים כל מחוז בחירה בוחר בשני חברי בית נבחרים, בשתי מערכות בחירות מקבילות, וכחצי ממחוזות הבחירה בוחרים גם סנאטור.
בית המשפט העליון של וושינגטון מורכב מתשעה שופטים שנבחרים בבחירות כלליות לקדנציות של שש שנים. נשיא בית המשפט העליון נבחר על ידי השופטים בבחירה חשאית לקדנציה של ארבע שנים. עד ל-1997 התפקיד עבר ברוטציה בין השופטים כל שנתיים.
המדינה מחולקת מנהלית ל-39 מחוזות. הגדול שבמחוזות וושינגטון הוא מחוז אוקאנוגאן (13,644 קמ"ר), הקטן שבהם הוא מחוז סן חואן (453 קמ"ר), והמאוכלס שבהם הוא מחוז קינג (כ-1,931,249 תושבים). עיר הבירה, אולימפיה, נמצאת במחוז ת'רסטון.
הסנאטוריות המייצגות את וושינגטון בסנאט הן פטי מארי ומריה קנטוול, חברות המפלגה הדמוקרטית. רוב הייצוג של המדינה לבית הנבחרים של ארצות הברית הוא דמוקרטי. למדינה 12 קולות אלקטוריילים.
באף מדינה לא עבר כל כך הרבה זמן ללא מושל רפובליקני מאשר מדינת וושינגטון. הדמוקרטים שולטים באחוזת מושל וושינגטון במשך יותר מ-34 שנים. המושל הרפובליקני האחרון היה ג'ון ספלמן, שכיהן בתפקיד בין 1981 ל-1985. וושינגטון לא הצביעה בעד סנאטור, מושל או מועמד לנשיאות רפובליקני מאז 1994.
וושינגטון היא מדינה ליברלית באופייה, ובבחירות לנשיאות נוטה וושינגטון להצביע עבור המועמד הדמוקרטי. מאז מערכת הבחירות של 1988, מצביעה המדינה בקביעות עבור המפלגה הדמוקרטית. מערב המדינה, ובפרט אזור סיאטל, נחשב לחלק הליברלי שבה, בעוד מזרח וושינגטון יותר שמרן.
בשנת 1968 וושינגטון הייתה המדינה המערבית היחידה שהעניקה את קולות הבחירות שלה למועמד הדמוקרטי יוברט האמפרי ולא ליריבו המנצח הרפובליקני ריצ'רד ניקסון. וושינגטון נחשבה לחלק מהמהפכה הרפובליקנית בשנת 1994, והיה לה האיסוף הגדול ביותר בבית לרפובליקנים, שאסף שבעה מתשעת מושבי הבית בוושינגטון. עם זאת, דומיננטיות זו לא נמשכה זמן רב, מכיוון שהדמוקרטים תפסו מושב אחד בבחירות 1996 ושניים נוספים בשנת 1998, והעניקו לדמוקרטים רוב של 5–4.
יחד עם קולורדו. וושינגטון הייתה מהראשונות שהעניקו לגליזציה של קנאביס רפואי. כמו כן איפשרה הפלות חוקיות על פי בקשה לפני החלטת בית המשפט העליון בשנת 1973. המצביעים במדינה אישרו במשאל בשנת 2008 לגליזציה של התאבדות בסיוע רופא, והיא אחת מתוך חמש מדינות המאפשרות זאת (לצד אורגון, קליפורניה, קולורדו וורמונט).
בנובמבר 2009 אישרו מצביעי מדינת וושינגטון ורשויות מקומיות מלאות באמצעות משאל עם 71, בסימן הפעם הראשונה שהמצביעים במדינה כלשהי הרחיבו את ההכרה בקשרים חד-מיניים בקלפי. שלוש שנים לאחר מכן, בנובמבר 2012, אושרו נישואים חד מיניים באמצעות משאל העם 74, מה שהפך את וושינגטון לאחת משלוש מדינות בלבד שאישרה נישואים חד מיניים בהצבעה פופולרית.
מדינת וושינגטון הייתה המדינה הראשונה בארצות הברית שבה סיוע בהתאבדות, נישואים חד מיניים ושימוש בקנאביס פנאי כולם היו חוקיים באותו זמן. לאחר בחירות 2014 הצטרפה אליה אורגון.
השכלה וחינוך
שמאל|ממוזער|250px|מטה מיקרוסופט שברדמונד, פרבר השוכן מזרחית לסיאטל
נכון לשנת הלימודים 2008–2009 נרשמו 1,040,750 תלמידים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים בוושינגטון, כאשר 59,562 מורים הועסקו במערכת החינוך. נכון לאוגוסט 2009 היו במדינה 295 מחוזות בתי ספר המשרתים תשעה מחוזות שירות חינוכי. שיתופי פעולה לעיבוד מידע בבית הספר בוושינגטון (סוכנות ממשלתית ללא כוונת רווח, הוספה למטרות רווח) מספקת מערכות ניהול מידע למשאבים פיסקאליים ואנושיים ונתוני סטודנטים. בתי ספר יסודיים ותיכוניים נמצאים בסמכות משרד המפקח על מדינת וושינגטון של מפקח ההדרכה הציבורית (OSPI), בהובלתו של רב פקד בית הספר הממלכתי רנדי דורן.
במדינה ישנם גם מספר בתי ספר תיכוניים המתמקדים באמנויות, ביניהם בית הספר לאמנויות טקומה, בית הספר לאמנויות ואקדמאים בונקובר ובית הספר המרכזי. ישנם גם ארבעה בתי ספר תיכוניים מבוססי מדע ומתמטיקה.
במדינה ישנם יותר מ-40 מוסדות להשכלה גבוהה בהן אוניברסיטאות מחקר מרכזיות, בתי ספר טכניים, קולג'ים דתיים, ומכללות קריירה פרטיות. בין המכללות והאוניברסיטאות ניתן למנות את אוניברסיטת וושינגטון, אוניברסיטת המדינה של וושינגטון, אוניברסיטת סיאטל פאסיפיק, אוניברסיטת מערב וושינגטון, אוניברסיטת מזרח וושינגטון, אוניברסיטת מרכז וושינגטון, אוניברסיטת סיינט מרטין, האוניברסיטת הלותרנית פסיפיק, אוניברסיטת גונזגה, מכללת המדינה אוורגרין ומכללת וייטמן.
סמלי המדינה
סמל המדינה נוצר בשנת 1889 על ידי התכשיטן צ'ארלס טאלקוט, ומציג את ג'ורג' וושינגטון.
הפרח הלאומי של המדינה הוא רודודנדרון גדול-עלים (Rhododendron macrophyllum). הוא נוצר בידי נשות וושינגטון ב-1892, בשביל תצוגת הפרחים בפסטיבל הבינלאומי של שיקגו.
הציפור הלאומית היא צהוב הנוצה האמריקאי (מכונה קנרית פרא), הציפור נבחרה ב-1951 בהצבעה של ילדי בית ספר שנצטרכו לבחור בינה לבין מיידולרק. היא הוצעה לראשונה ב-1931 ובמשך 20 שנה היו שתי ציפורים לאומיות במקביל גם קנרית הפרא וגם מיידולרק.
סמלי מדינת וושינגטון דגל סמל מוטו כינוי דגל וושינגטוןFlag of Washington סמל וושינגטוןSeal of Washington מרכז|130px מרכז|100px "עוד מעט""By and by" "מדינת ירוק העד""Evergreen State" עץ פרח ציפור חיה צוגה מערביתTsuga heterophylla רודודנדרון גדול-עליםCoast rhododendron חוחית אמריקאיתWillow goldfinch מרמיטה אולימפיתOlympic marmot מרכז|100px מרכז|100px מרכז|100px מרכז|100px
ראו גם
מחוזות וושינגטון
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
*
קטגוריה:ארצות הברית: מדינות
קטגוריה:הנצחת ג'ורג' וושינגטון
קטגוריה:יישובים, מחוזות ומדינות הנקראים על שם נשיאי ארצות הברית
| 2024-07-29T18:06:27
|
ביוכימיה
|
שמאל|ממוזער|280px|המבנה התלת-ממדי של האנזים נויראמינידאז
שמאל|ממוזער|280px|מודל של סליל אלפא, מבנה תלת-ממדי בסיסי ונפוץ בחלבונים
בִּיּוֹכִימְיָה היא מדע החוקר את התכונות הכימיות המאפיינות מולקולות המיוצרות בתאים חיים וייחודיות להם, ומאפשרות להם לבצע את תפקידם. הביולוגיה המולקולרית היא מדע החוקר את תפקידן של מולקולות אלה.
מקום בין המדעים
הביוכימיה מהווה גשר בין מדעי הביולוגיה והכימיה. הביוכימיה היא המדע המדויק ביותר במדידותיו השייך לתחום הביולוגיה. מלבד תחום הביולוגיה המולקולרית, נשענת הביוכימיה בעיקר על הכימיה האורגנית. מודלים מתחום הפיזיקה והמתמטיקה נדירים יחסית בביוכימיה. לביוכימיה נגיעה ואחיזה כמעט בכל תחום ביולוגי שהוא, כולל תחומים שנדמה כי הם רחוקים ממנה מאוד, כגון זואולוגיה וביולוגיה אבולוציונית.
אחד מעיסוקיה העיקריים של הביוכימיה כיום הוא חקר החלבונים, מכיוון שלחלבונים קשר ישיר לתכונות האורגניזם (פנוטיפ). מכיוון שגנים מקודדים ליצור של חלבונים, ניתן לראות בביוכימיה את המדע הממשיך במקום בו דרכו של מדע הגנטיקה מסתיים. כשם שגנטיקה היא מדע הגנום (סך כל הגנים באורגניזם), ביוכימיה היא מדע הפרוטאום (סך כל החלבונים באורגניזם).
לביוכימיה תפקיד מרכזי בהבנת מנגנוני מחלות, בחקלאות ובייצור מזונות ותרופות.
תחומי מחקר
הביוכימיה מתמקדת במספר תחומי מחקר:
המבנה של מולקולות ביולוגיות, כגון חלבונים, שומנים, פחמימות ונוקלאוטידים.
האופן בו מרכיבות מולקולות ביולוגיות מבנים ואברונים בתא.
אופן מעבר מולקולות אלה בין תאים ובין אברונים.
אנזימולוגיה: מנגנוני פעולתם של החלבונים החשובים ביותר – האנזימים:
התרמודינמיקה והקינטיקה של תגובות כימיות בתא.
הריאקציה הכימית של המולקולות האלה והאתר הפעיל שלהן.
התגובות במעגלים מטבוליים: הדרכים בהן יצורים חיים מפיקים אנרגיה, מעבדים מזון, מפרקים מולקולות גדולות ומייצרים מחדש מולקולות חדשות הנחוצות להם.
הסיבה הכימית לצירופי חלבונים המאפשרים ריאקציה.
הסיבות הכימיות שבגללן פגמים בחלבונים גורמים למחלות.
גנטיקה ביוכימית:
התגובות הכימיות העומדות בבסיסם של תהליכים גנטיים בסיסיים, כדוגמת שכפול DNA, שעתוק ותרגום.
התגובות הכימיות שגורמות למוטציות בגנום.
לימודים
על אף שהביוכימיה מהווה שילוב של כימיה וביולוגיה, הרי שמטרתה ויעדיה הם ביולוגיים. מדענים וחוקרים בתחום הביוכימיה למדו ברוב המקרים במסלולים ביולוגיים. ברוב המקרים יש ללמוד לתואר ראשון בביולוגיה או בכימיה, ורק בתואר השני ניתן להתמקד בביוכימיה.
כל מסלול לתואר ראשון בביולוגיה כולל לפחות קורס חובה אחד בביוכימיה (המתמקד בעיקר בחלבונים ובאנזימים), ולעיתים קורס נוסף (המתמקד בסוכרים, שומנים ונושאים אחרים). במסלולים לתואר ראשון בכימיה ניתן בדרך כלל ללמוד ביוכימיה כקורס העשרה או בחירה.
בישראל
בישראל הוקמה בשנת 1997 מחלקה לביוכימיה במכון ויצמן למדע, תוך איחוד שתי מחלקות, ובראשה הועמד חיים גרטי. כיום זו אחת המחלקות הגדולות במכון. ב מוצע מסלול של לימודי הנדסה ביוכימית המשלב לימודי ביוכימיה עם לימודי הנדסה.
ב-10 בדצמבר 2004 הוענק פרס נובל לכימיה לאברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר מהטכניון על מחקרם אודות אפיון מערכת פירוק החלבון בתא, מערכת היוביקוויטין. זהו פרס נובל הראשון שהוענק לישראלים בתחום מדעי הטבע.
בשנת 2009 הוענק פרס נובל לכימיה לפרופסור עדה יונת ממכון וויצמן למדע במשותף עם ונקטרמן רמאקרישנן ותומאס סטייץ, על מחקריהם שתרמו להבנת המבנה והתפקיד של הריבוזום.
ראו גם
ביוכימיה אלטרנטיבית
קישורים חיצוניים
כתבי עת באנגלית:
Biochemistry, כתב העת הביוכימי הנחשב ביותר
The Journal of Biochemistry, כתב עת ביוכימי
Biochemical Journal, כתב עת ביוכימי
The Journal of Biological Chemistry כתב עת ביוכימי
כתב עת בנושא ביוכימיה של התא
Journal of Food Biochemistry, כתב עת בנושא ביוכימיה של המזון
אחרים:
הספר Biochemistry; הספר מצוי בשלמותו באינטרנט ונגיש לכל בחינם. ניתן לעלעל בו רק באמצעות הקשת מילת חיפוש
האגודה הביוכימית (בריטניה)
*
קטגוריה:תחומים בכימיה
קטגוריה:תחומים בביולוגיה
| 2024-07-29T16:11:30
|
3 בפברואר
|
3 בפברואר הוא היום ה-34 בשנה, בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 331 ימים (332 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
1451 – מהמט השני, סולטאן האימפריה העות'מאנית עולה לשלטון בפעם השנייה
1488 – בארתולומיאו דיאש, מגלה ארצות פורטוגלי נוחת באדמת אפריקה לאחר שעבר את כף התקווה הטובה
1783 – ספרד מכירה בעצמאות ארצות הברית
1876 – הסכם בין ארגנטינה ופרגוואי על הגבול המשותף שלהן, לאחר סיום מלחמת הברית המשולשת
1870 – נכנס לתוקף התיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית, האוסר על הגבלות גזעיות בבחירות
1913 – נכנס לתוקף התיקון ה-16 לחוקת ארצות הברית, המסמיך את הקונגרס להטיל ולגבות מס הכנסה
1923 – רעידת אדמה באזור חצי האי קמצ'טקה. חוזקה מוערך בכ-8.5
1931 – 258 הרוגים ברעידת אדמה בנפייר, ניו זילנד
1944 – מלחמת העולם השנייה: ארצות הברית כובשת את איי מרשל
1959 – באדי הולי, ריצ'י ואלנס וג.פ. "ביג בופר" ריצ'רדסון, זמרי רוקנרול מובילים נהרגים בתאונת מטוס שזכתה לשם "היום שבו מתה המוזיקה"
1966 – גשושית לונה 9 נחתה על הירח. לונה 9 היא הגשושית הראשונה שנחתה רכות על הירח, ובכלל על גרם שמים שאינו כדור הארץ. היא הראשונה ששידרה מידע, כולל תצלומים, מפניו
1967 – ההוצאה להורג האחרונה באוסטרליה
1969 – יאסר ערפאת נבחר ליושב ראש הוועד הפועל של אש"ף, (ובכך לראש אש"ף) תפקיד בו החזיק עד למותו
1977 – במסגרת תוכנית סאליוט הסובייטית, תחנת החלל סאליוט 4 נכנסת לאטמוספירה
1984 – שיגור משימת מעבורת החלל צ'לנג'ר STS-41-B לשיגור שני לווייני תקשורת, וביצוע ריחוף מחוץ למעבורת החלל ללא כבל מעגן
1989 – אחרי 35 שנות שלטון דיכוי, מודח נשיא פרגוואי, אלפרדו סטרסנר
1989 – פיטר וילם בותה מתפטר מתפקידו כנשיא דרום אפריקה
1994 – שיגור משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-60 הראשונה במסגרת תוכנית מיר ומעבורות החלל. המעבורת נשאה בין היתר את סרגיי קריקאליוב, הקוסמונאוט הרוסי הראשון שטס במעבורת חלל
1995 – שיגור משימת מעבורת החלל דיסקברי STS-63, השנייה במסגרת תוכנית מיר ומעבורות החלל, המשימה התקרבה מאוד לתחנת החלל בלי עגינה, והייתה הראשונה שהוטסה על ידי אישה - הטייסת איילין קולינס
2006 – המעבורת המצרית "אל-סלאם בוקאצ'ו 98" טובעת בים האדום, כשעל סיפונה 1,415 נוסעים
2006 – שיגור SUITSAT מתחנת החלל - חליפת חלל מסוג אורלן ישנה שהותקן לה מכשיר רדיו למעקב אחר דעיכתה באטמוספירה
2007 – אל-קאעידה מפוצץ משאית תופת בשוק שיעי בבגדאד בירת עיראק, בפיגוע נהרגו 121 אזרחים עיראקים ממוצא שיעי ונפצעו יותר ממאתיים בני אדם
2012 – המשגר סאפיר האיראני משגר בהצלחה את הלווין נאוויד לחלל
נולדו
1338 – ז'אן מבורבון, מלכת צרפת (נפטרה ב-1378)
1478 – אדוארד סטאפורד, הדוכס השלישי מבקינגהאם (הוצא להורג ב-1521)
1757 – וולני, היסטוריון ומדינאי צרפתי (נפטר ב-1820)
1795 – אנטוניו חוסה דה סוקרה, ממנהיגי המאבק הדרום אמריקאי לעצמאות, נשיאה השישי של פרו ונשיאה השני של בוליביה (נהרג ב-1830)
1809 – פליקס מנדלסון-ברתולדי, מלחין גרמני ממוצא יהודי (נפטר ב-1847)
1811 – הוראס גרילי, עורך עיתון ופוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-1872)
1823 – רבי צדוק הכהן מלובלין (נפטר ב-1900)
1874 – גרטרוד שטיין, סופרת אמריקאית (נפטרה ב-1946)
1892 – חואן נגרין, ראש ממשלת ספרד (נפטר ב-1956)
1894 – נורמן רוקוול, צייר אמריקאי (נפטר ב-1978)
1898 – אלבר אלטו, אדריכל פיני (נפטר ב-1976)
1902 – יוסף בנטוויץ', איש חינוך ישראלי (נפטר ב-1982)
1909 – סימון וייל, פילוסופית צרפתיה ופעילה במחתרת צרפת החופשית (נפטרה ב-1943)
1910 – משה צ'רניאק, אלוף ישראל בשחמט (נפטר ב-1984)
1918 – שלמה גורן, מייסד הרבנות הצבאית והרב הראשי לישראל (נפטר ב-1994)
1920 – הנרי היימליך, רופא אמריקאי, ממציא תמרון היימליך (נפטר ב-2016)
1921 – הרצליה רז, סופרת ילדים, משוררת, מחנכת וחוקרת ספרות וספרות ילדים ישראלית (נפטרה ב-2016)
1921 – רלף אלפר, פיזיקאי יהודי אמריקאי (נפטר ב-2007)
1924 – ארטורו שוורץ, היסטוריון, מבקר אמנות, משורר, סוחר ואספן אמנות איטלקי יליד מצרים (נפטר ב-2021)
1927 – קנת אנגר, במאי קולנוע מחתרתי-ניסיוני אמריקני (נפטר ב-2023)
1929 – קאמילו טורס, כומר קתולי קולומביאני מאבות "התאולוגיה של השחרור" (נפטר ב-1966)
1933 – פול סארביינז, פוליטיקאי אמריקאי, כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת מרילנד (נפטר ב-2020)
1937 – בילי מאייר, המייסד של ארגון FIGU לחקר עב"מים
1947 – פול אוסטר, סופר אמריקאי (נפטר ב-2024)
1950 – מורגן פיירצ'יילד, שחקנית אמריקאית
1951 – חסן פירוזאבאדי, ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים של הרפובליקה האסלאמית של איראן בשנים 1989–2016 (נפטר ב-2021)
1952 – דב ג'רסי, אתלט יהודי-אמריקאי
1953 – רון ויליאמסון, שחקן בייסבול אמריקאי שהורשע ברצח מלצרית, נדון למוות וזוכה לאחר מאבק משפטי של 11 שנים (נפטר ב-2004)
1956 – נייתן ליין, שחקן אמריקאי
1957 – אריק לנדר, ביו-מתמטיקאי יהודי אמריקאי
1959 – רוב ויטמן, פוליטיקאי אמריקאי
1960 – קארי ואן אריק, מתאבק אמריקאי (נפטר ב-1993)
1962 – ישי דוידי, איש עסקים ישראלי
1963 – מאוריציו פאז, בסוניסט קוסטהריקני שעלה לישראל, מגדולי נגני הבסון בתקופה במוזיקה בישראל ובעולם
1966 – אילן שושן, במאי, מפיק, תסריטאי ושחקן ישראלי
1968 – ולאדה דיבאץ, כדורסלן סרבי
1970 – ווריק דייוויס, שחקן בריטי
1976 – איילה פישר, שחקנית אוסטרלית שהתגיירה
1976 – דדי יאנקי, זמר מפוארטו ריקו וארצות הברית
1978 – אמל קלוני, עורכת דין, סופרת ואקטיביסטית בריטית-לבנונית
1989 – ישי ריבו, זמר ומוזיקאי יוצר ישראלי
1990 – שון קינגסטון, ראפר וזמר רגאיי אמריקני
1991 – לירן דנינו, זמר, מלחין, פזמונאי ומוזיקאי ישראלי
1995 – אורלה גארטלנד, זמרת-יוצרת וגיטריסטית אירית
נפטרו
ממוזער|226x226 פיקסלים|סוון הראשון
ממוזער|215x215 פיקסלים|יוהאן גוטנברג
ממוזער|226x226 פיקסלים|וודרו וילסון
1014 – סוון הראשון, מלך דנמרק (נולד ב-960)
1116 – קלמן, מלך הונגריה (נולד ב-1070)
1161 – אינגה הראשון, מלך נורווגיה (נולד ב-1135)
1252 – סוויאטוסלאב השלישי, נסיך ולדימיר (נולד ב-1196)
1399 – ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר, מייסד בית לנקסטר (נולד ב-1304)
1451 – מורט השני, סולטאן עות'מאני (נולד ב-1404)
1468 – יוהאן גוטנברג, אבי מהפכת הדפוס (נולד ב-1398)
1924 – וודרו וילסון, הנשיא העשרים ושמונה של ארצות הברית (נולד ב-1856)
1958 – ריכרד קאופמן, אדריכל ומתכנן ערים ישראלי (נולד ב-1887)
1959 – באדי הולי, זמר אמריקאי, נהרג בתאונת מטוס (נולד ב-1936)
1975 – אום כולתום, זמרת מצרית (נולדה ב-1898 או ב-1904)
1980 – חנה רובינא, "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי" (נולדה ב-1888)
1990 – ניסים עזיקרי, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי (נולד ב-1939)
1997 – ג'רי בית הלוי, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי (נולד ב-1912)
2000 – דוד אשרי, פרופסור בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (נולד ב-1925)
2005 – ארנסט מאייר, ביולוג גרמני (נולד ב-1904)
2005 – זוראב ז'ווניה, ראש ממשלת גאורגיה (נולד ב-1963)
2011 – מריה שניידר, שחקנית צרפתייה (נולדה ב-1952)
2014 – אליקום שפירא, מנצח ישראלי בינלאומי (נולד ב-1926)
2015 – מרטין גילברט, סופר והיסטוריון יהודי-בריטי (נולד ב-1936)
2020 – ג'ורג' סטיינר, מבקר ספרות יהודי אמריקאי, פובליציסט, פילוסוף, סופר ומחנך (נולד ב-1929)
2021 – יוסף אבני, לוחם אצ"ל, מפקד יחידת החבלנים של האצ"ל בירושלים (נולד ב-1924)
2021 – חיה הררית, שחקנית ישראלית (נולדה ב-1931)
2021 – יצחק קט, קצין בחיל הים בדרגת אלוף-משנה, מפקדה של המשחתת אח"י יפו (ק-42) במלחמת ששת הימים וראש מספן כוח האדם במלחמת יום הכיפורים (נולד ב-1931)
2022 – כריסטוס סרצטאקיס, נשיא יוון (נולד ב-1929)
2022 – יקותיאל גרין, משפיע, מרצה לחסידות ומחבר ספרים חב"די (נולד ב-1943)
2022 – אבו אבראהים אל-האשמי, הח'ליפה והמנהיג של המדינה האסלאמית (נולד ב-1976)
2023 – פאקו רבאן, מעצב אופנה ספרדי (נולד ב-1934)
2023 – שבח וייס, יושב ראש הכנסת בכנסת ה-13 (נולד ב-1935)
2023 – אברהם למפל, מדען מחשב ישראלי, שפיתח יחד עם יעקב זיו את אלגוריתם למפל-זיו לדחיפת נתונים (נולד ב-1936)
2024 – ויטוריו אמנואלה, נסיך נאפולי (נולד ב-1937)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יפן – סטסובון, היום שלפני תחילת האביב
מוזמביק – יום הגיבורים
2 בפברואר – 4 בפברואר
פברואר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ב ג
קטגוריה:פברואר
| 2024-09-03T03:13:02
|
4 בנובמבר
|
4 בנובמבר הוא היום ה-308 בשנה בלוח הגרגוריאני (309 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 57 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|4 בנובמבר 1995 – רצח רבין
1333 – נהר הארנו עולה על גדותיו וגורם נזקים קשים לעיר פירנצה
1796 – מתחילות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1796, בהן זכה ג'ון אדמס
1848 – בצרפת מאושרת החוקה של הרפובליקה השנייה
1918 – סיום מלחמת העולם הראשונה: הפסקת האש עם אוסטריה נכנסת לתוקף
1921 – אדולף היטלר מייסד את ארגון האס אה, פלוגות הסער הנאציות
1922 – החוקר האנגלי הווארד קרטר מגלה את קברו של תות ענח' אמון בעמק המלכים, ליד לוקסור, מצרים
1923 – זאב ז'בוטינסקי מוציא לאור את מאמרו פורץ הדרך בחברה הציונית "על קיר הברזל"
1945 – תחילת פרעות טריפולי – המון ערבי פשט על בתי-כנסת ובתי מסחר ברבעים יהודים בטריפולי בירת לוב ובסביבותיה. בפרעות נרצחו 132 יהודים ומאות נפצעו
1952 – רעידת אדמה חזקה בחצי האי קמצ'טקה. חוזקה מוערכת בכ-9.0
1956 – כוחות סובייטים פולשים להונגריה כדי לדכא את המרד ההונגרי אשר החל ב-23 באוקטובר. אלפים נהרגים ונפצעים, וכרבע מיליון אזרחים עוזבים את הונגריה
1957 – הכלבה לייקה, אשר שוגרה לחלל בלוויין ספוטניק 2, מתה לאחר כמה שעות ממתח ומחום
1968 – פתיחת המשחקים הפאראלימפיים תל אביב באצטדיון האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ירושלים
1970 – הילדה ג'יני, שהוחזקה בבידוד על ידי הוריה במשך 13 שנה, התגלתה על ידי הרשויות בקליפורניה
1979 – משבר בני הערובה באיראן – מאות סטודנטים איראניים צרים על שגרירות ארצות הברית בטהראן ולוקחים 90 מיושביה, מהם 63 אמריקאים, כבני ערובה
1983 – "אסון צור השני", פיגוע התאבדות של ארגון הג'יהאד האיסלאמי במפקדת צה"ל בצור. 60 איש נרצחים: 28 ישראלים ו-32 לבנונים
1991 – ועידת מדריד ננעלת מבלי שהושגו בה הישגים של ממש (30 באוקטובר עד 1 בנובמבר)
1993 – תחילת שידוריו המסחריים של ערוץ 2 בטלוויזיה בישראל
1995 – ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, נרצח לאחר עצרת בכיכר מלכי ישראל בידי יגאל עמיר, מתנקש יהודי שהתנגד למהלכים הפוליטיים אותם הוביל רבין
2001 – ההוריקן "מישל" פוגע בקובה וגורם לנזק רב
2003 – התפרצות השמש הגדולה ביותר שנמדדה אי-פעם (בעוצמה X28) מתרחשת
2020 – פורצת מלחמת תיגראי
נולדו
ממוזער|231x231 פיקסלים|שייקה אופיר
1448 – אלפונסו השני, מלך נאפולי (נפטר ב-1495)
1575 – גווידו רני, צייר איטלקי (נפטר ב-1642)
1592 – חרארד ואן הונטהורסט, צייר תור הזהב ההולנדי (נפטר ב-1656)
1722 – רפאל הכהן, רבה של המבורג (נפטר ב-1803)
1782 – ג'ון בראנץ', מזכיר הצי של ארצות הברית השמיני (נפטר ב-1863)
1890 – אלפרד הנשקה, סופר ומחזאי גרמני (נפטר ב-1928)
1908 – יוסף רוטבלט, פיזיקאי יהודי פולני בריטי (נפטר ב-2005)
1913 – גיג יאנג, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקני (נפטר ב-1978)
1916 – וולטר קרונקייט, שדרן חדשות אמריקאי (נפטר ב-2009)
1916 – רות הנדלר, נשיאת חברת מאטל והוגת רעיון בובת ברבי (נפטרה ב-2002)
1925 – יוסק'ה נחמיאס, מבכירי לוחמי האצ"ל, מניצולי כלא עכו ואלטלנה ומראשי מוזיאון האצ"ל בתש"ח
1928 – שייקה אופיר, שחקן, פנטומימאי, קומיקאי ובדרן ישראלי (נפטר ב-1987)
1928 – ארי בן-מנחם, פיזיקאי, מתמטיקאי והיסטוריון של המדע ישראלי
1932 – תומאס קלסטיל, נשיא אוסטריה (נפטר ב-2004)
1933 – עזרא הס, קריין ומדבב ישראלי (נפטר ב-2010)
1933 – צ'ארלס קואן קאו, חוקר בתחום הנדסת חשמל וחלוץ בתחום השימוש בסיבים אופטיים בהנדסת מערכות תקשורת, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2018)
1933 – צביקה דהב, קצין בחיל השריון של צה"ל בדרגת אלוף-משנה (נפטר ב-2021)
1935 – אורי זוהר, בדרן, במאי קולנוע ושחקן ישראלי שחזר בתשובה (נפטר ב-2022)
1940 – דניאל שפרבר, רב, חוקר יהדות ותלמוד פרופסור באוניברסיטת בר-אילן
1944 – משה לדור, משפטן ישראלי ופרקליט המדינה
1946 – לורה בוש, הגברת הראשונה של ארצות הברית
1948 – אמדו טומני טורה, נשיא מאלי (נפטר ב-2020)
1948 – שאול מופז, רמטכ"ל, חבר הכנסת ושר
1951 – טראיאן בססקו, פוליטיקאי רומני, כיהן כנשיא רומניה
1951 – שאול מייזליש, עיתונאי ופובליציסט ישראלי, זוכה פרס הנשיא
1955 – מוטי זיסר, איש עסקים ונדבן ישראלי (נפטר ב-2016)
1955 – דורון צפריר, שחקן, קומיקאי ועורך דין ישראלי
1957 – טוני אבוט, ראש ממשלת אוסטרליה ה-28
1960 – קתי גריפין, קומיקאית ושחקנית אמריקאית
1961 – דרור מורה, במאי, צלם ומפיק קולנוע וטלוויזיה ישראלי
1963 – עמי דרך, מעצב ישראלי (נפטר ב-2012)
1963 – ליאור בירקאן, שחיינית, אלופת ישראל ושיאנית ישראל בשחייה (נפטרה ב-2020)
1964 – פנחס זוארץ, ראש מועצת בנימינה-גבעת עדה ואלוף-משנה בצה"ל (נפטר ב-2017)
1967 – מינו ראיולה, סוכן כדורגלנים איטלקי הולנדי (נפטר ב-2022)
1968 – יפעת זמיר, מנכ"לית עמותת "שקיפות בינ"ל ישראל"
1969 – שון קומבס, ראפר אמריקאי
1969 – מתיו מקונוהיי, שחקן קולנוע אמריקאי
1970 – רונית כפיר, שדרנית רדיו וטלוויזיה
1970 – ליאת אקטע, שחקנית ישראלית
1971 – אוולין קפלון, שחקנית ישראלית
1972 – לואיש פיגו, כדורגלן פורטוגלי
1973 – ארז שלם, סטנדאפיסט ותסריטאי ישראלי
1973 – ערן קולירין, תסריטאי ובמאי קולנוע וטלוויזיה ישראלי
1973 – איריס מרטינז, שחקנית ותסריטאית תיאטרון וטלוויזיה ישראלית
1986 – אלכס ג'ונסון, זמרת קנדית
1992 – אמרה קאראדומן, די ג'יי טורקי
נפטרו
ממוזער|242x242 פיקסלים|יצחק רבין
ממוזער|223x223 פיקסלים|מייקל קרייטון
604 – יוהל איקנאל, שליטת עיר המאיה פלנקה
1781 – פאוסטינה בורדוני, זמרת אופרה מצו-סופרן איטלקייה (נולדה ב-1679)
1847 – פליקס מנדלסון-ברתולדי, מלחין (נולד ב-1809)
1918 – וילפרד אוון, משורר אנגלי (נולד ב-1893)
1924 – גבריאל פורה, מלחין צרפתי (נולד ב-1845)
1940 – לואיס היין, צלם אמריקאי (נולד ב-1874)
1976 – אליהו גולדנברג, שחקן, במאי וקריין ישראלי (נולד ב-1909)
1990 – דייוויד סטירלינג, מייסד יחידת הקומנדו SAS (נולד ב-1915)
1995 – יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל (נולד ב-1922)
1995 – ז'יל דלז, פילוסוף צרפתי (נולד ב-1925)
2000 – אילזה קנטור, מאיירת ספרי ילדים ישראלית (נולדה ב-1911)
2002 – דפנה אילת, מלחינה, פזמונאית, משוררת, שחקנית ומתרגמת ישראלית (נולדה ב-1938)
2005 – נאדיא אנג'ומן, משוררת אפגנית (נולדה ב-1980)
2008 – מייקל קרייטון, סופר אמריקאי (נולד ב-1942)
2015 – מליסה מתיסון, תסריטאית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית ופעילה למען שחרור טיבט (נולדה ב-1950)
2017 – פועה שלו-תורן, משוררת, מתרגמת ומאיירת ישראלית (נולדה ב-1930)
2020 – יוסי פלדמן, מייסד המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל (נולד ב-1932)
2021 – אורי שוהם, חלילן ישראלי (נולד ב-1931)
2021 – אמציה לבקוביץ', כדורגלן ומאמן ישראלי (נולד ב-1937)
חגים ואירועים החלים ביום זה
איטליה: חגיגות הניצחון במלחמת העולם הראשונה, יום הצבא
הכנסייה הקתולית: יום הקדוש קארלו בורומאו
3 בנובמבר – 5 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ ד
קטגוריה:נובמבר
| 2024-04-24T17:08:52
|
2 בנובמבר
|
2 בנובמבר הוא היום ה-306 בשנה (307 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 59 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|215px|הצהרת בלפור והלורד ארתור ג'יימס בלפור (1917)
שמאל|ממוזער|215px|יוז H-4 הרקולס (1947)
215px|ממוזער|שמאל|בול שיצא עם תחילת אולימפיאדת השחמט (1964)
215px|ממוזער|שמאל|תחנת החלל הבינלאומית, בטרם אייש אותה צוות האסטרונאוטים הראשון (2000)
676 – דונוס נעשה לאפיפיור
1389 – בוניפקיוס התשיעי, התמנה לאפיפיור ה-203, לאחר מות אורבנוס השישי
1502 – מפרץ פורטובלו בפנמה התגלה על ידי כריסטופר קולומבוס במהלך מסעו הרביעי
1675 – ייסודה הרשמי של העיר מדיין
1721 – הסנאט הרוסי מעניק לצאר פיוטר הגדול את התואר קיסר רוסיה, ובכך הופכת רוסיה הצארית לאימפריה הרוסית (לפי הלוח הגרגוריאני; לפי הלוח היוליאני שנהג אז ברוסיה היה זה ב-22 בנובמבר)
1783 – ג'ורג' וושינגטון נשא את נאום הפרידה שלו מהצבא
1792 – מתחילות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1792, בהן זכה ג'ורג' וושינגטון לכהונה שנייה כנשיא ארצות הברית
1795 – הדירקטורט הצרפתי, ממשלה מהפכנית של חמישה אנשים, נוצר
1868 – ניו זילנד אימצה אזור זמן אחיד
1879 – מלחמת האוקיינוס השקט: צ'ילה כובשת את פיסאגואה מפרו בקרב פיסאגואה
1882 – השריפה הגדולה באואולו הרסה 27 בניינים במרכז העיר אואולו, בפינלנד
1889 – דקוטה הצפונית ודקוטה הדרומית התקבלו כמדינות בארצות הברית
1898 – מסע וילהלם השני לארץ ישראל: פגישת הרצל והקיסר בירושלים שהתקיימה ברחוב הנביאים בירושלים, ואחריה נסע הרצל לארזה ונטע את ארז הרצל
1899 – הבורים התחילו במצור בן 118 יום על העיירה הבריטית ליידיסמית'
1909 – ברזיל ואורוגוואי חותמות על הסכם להסדרת הגבול ביניהן
1914 – רוסיה הכריזה מלחמה על האימפריה העות'מאנית
1917 – ציונות – התפרסמה הצהרת בלפור, בה הצהירו הבריטים על תמיכתם בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל
1920 – תחנת הרדיו המסחרית הראשונה התחילה לשדר בארצות הברית (שידור הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1920)
1921 – באחת מפעולותיה המוצלחות הראשונות, הניסה ההגנה המון ערבי בירושלים שהתפרע לציון יום השנה להצהרת בלפור
1922 – מושב בלפוריה נוסד
1924 – אורוגוואי זוכה בקופה אמריקה 1924
1930 – היילה סילאסי הוכתר כקיסר אתיופיה
1932 – נפתחה מלחמת האמו הגדולה
1936 – בניטו מוסוליני הכריז על הקמת "ציר רומא-ברלין", שיהווה את הבסיס למדינות הציר
1938 – בוררות וינה הראשונה
1940 – רצח היהודי הראשון שביצעה המשטרה הלגיונרית במסגרת הרומניזציה, שהסתיימה בטבח ז'ילבה
1941 – קיבוץ רמת השופט נוסד
1945 – ליבריה הצטרפה לאו"ם
1945 – פרעות קהיר ואלכסנדריה (1945) החלו
1945 – קיבוץ משגב עם נוסד
1946 – קיבוץ נאות מרדכי נוסד
1947 – הווארד יוז הטיס את המטוס הימי הגדול ביותר שאי פעם נבנה, היוז H-4 הרקולס, בטיסתו היחידה
1948 – הארי טרומן ניצח בבחירות לנשיאות בארצות הברית
1948 – מושב נורדיה, על שם מקס נורדאו, נוסד ליד צומת השרון
1949 – נחנך הבניין הראשון של מכון ויצמן למדע
1955 – פעולת התגמול "מבצע הר געש" נערכה בעקבות חדירה של כוחות מצריים לאזור ניצנה
1956 – חנה יָפֶה, הצנחנית המבצעית היחידה בתולדות צה"ל, צנחה בא-טור עם כח סיירת צנחנים וטיפלה במפקד הכוח, מוטה גור, שנפצע בצניחה
1956 – נפגע מטוס מיסטר שהוטס בידי בני פלד מאש נ"מ מצרית בראס נצרני, והוא נטש בעזרת כיסא מפלט בדרום סיני, ובכך היה לטייס הראשון בחיל האוויר שעשה זאת
1956 – במהלך מבצע קדש, כבש צה"ל את ח'אן יונס
1956 – הזירה האווירית במלחמת סיני: יורט מטוס המוסטנג שהטיס יונתן אטקס על ידי אש נ"מ מצרית כבדה והוא נלקח בשבי
1961 – דוד בן-גוריון הציג את ממשלתו השמינית (העשירית במנין הממשלות) בפני הכנסת
1963 – נשיא דרום וייטנאם, נו דין דיים נרצח בהפיכה צבאית
1964 – התקיימה אולימפיאדת השחמט 1964 בתל אביב
1964 – מועצת חכמי הדת של ערב הסעודית הדיחה את המלך סעוד והמליכה תחתיו את פייסל
1965 – המערך (הראשון) בראשות לוי אשכול זכה בבחירות לכנסת השישית
1965 – הבחירות לרשויות המקומיות בישראל התקיימו בפעם הרביעית במדינת ישראל, במקביל לבחירות לכנסת השישית
1968 – לאחר יותר משלוש שנים וחצי, ארצות הברית מסיימת את מבצע רעם מתגלגל נגד צפון וייטנאם
1969 – נחתם הסכם קהיר, הסכם חשאי בין אש"ף לבין ממשלת לבנון
1975 – במאי הקולנוע והסופר האיטלקי פייר פאולו פאזוליני נרצח ברומא
1976 – ג'ימי קרטר ניצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית את ג'רלד פורד
1977 – הסרט כל החיים לפניו, שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר, יצא לאקרנים
1981 – אנטיגואה וברבודה זוכה לעצמאות מבריטניה
1982 – ערוץ 4 בבריטניה מתחיל את שידוריו
1983 – נשיא ארצות הברית רונלד רייגן הכריז על יום מרטין לותר קינג
1984 – ארגון אונסק"ו הכריז על אל אסקוריאל ועל עמק הנופלים בספרד כאתרי מורשת עולמית
1984 – הסרט דמעות של שתיקה, שזכה בשלושה פרסי אוסקר, יצא לאקרנים
1988 – שוחררה לאינטרנט תולעת מוריס
1991 – קנת קאונדה מסיים את כהונתו כנשיאה הראשון של זמביה (מאז שנת 1964)
1992 – מטוס האיירבוס A-330 מוטס לראשונה בטיסת ניסוי
1993 – הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (1993) התקיימו בפעם העשירית
1993 – ראש עיריית ירושלים טדי קולק הפסיד בבחירות לאהוד אולמרט
1998 – קומדיית המצבים בקר עלתה לראשונה לאוויר
2000 – צוות האסטרונאוטים הראשון אייש את תחנת החלל הבינלאומית, במסגרת משלחת מס' 1 לתחנת החלל הבין-לאומית
2000 – 2 ישראלים נרצחו בפיגוע מכונית התופת ליד שוק מחנה יהודה שבוצע על ידי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
2001 – סרט האנימציה הממוחשבת מפלצות בע"מ, שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית השיר המקורי, יצא לאקרנים
2002 – סיעת עבודה-מימד פרשה מממשלת ישראל העשרים ותשע
2003 – הקומדייה משפחה בהפרעה שזכתה בשישה פרסי אמי ובפרס גלובוס הזהב עלתה לראשונה לאוויר
2003 – תוכנית הבידור הישראלית ארץ נהדרת עלתה לראשונה לאוויר
2004 – בבחירות לנשיאות ארצות הברית הפסיד הסנאטור ג'ון קרי לנשיא המכהן ג'ורג' ווקר בוש
2004 – נפתח טרמינל 3 בנמל התעופה בן-גוריון
2004 – במאי הקולנוע ההולנדי תאו ואן גוך נרצח בידי מוסלמי קיצוני באמסטרדם
2007 – סרט האנימציה הממוחשבת כוורת בסרט, מועמד פרס גלובוס הזהב, יוצא לאקרנים
2014 – בפיגוע ההתאבדות בואגה לפחות 55 אנשים מצאו את מותם
2016 – קבוצת הבייסבול שיקגו קאבס ניצחה 4–3 את הקליבלנד אינדיאנס בוורלד סיריז וזכתה באליפות ה-MLB לראשונה מזה 108 שנים
2019 – בגמר גביע העולם ברוגבי, ניצחה נבחרת דרום אפריקה את נבחרת אנגליה, וזכתה בגביע השלישי שלה
2020 – פיגוע הירי בווינה, באזור בית הכנסת של וינה, גרם למותם של 4 אזרחים, ופצע רבים נוספים, ביניהם שומר בית הכנסת
2020 – הירי באוניברסיטת קאבול, שלושה מחבלים חמושים הסתערו על קמפוס אוניברסיטת קאבול בעיר קאבול, אפגניסטן, הרגו 32 בני אדם ופצעו 50 אחרים
2021 – נחשף ברמת הגולן בונקר סורי עמוס בתחמושת ממלחמת ששת הימים
2021 – נחתם הסכם שלום אתיופיה-תיגראי
2023 – הושלם הכיתור של העיר עזה במסגרת מלחמת חרבות ברזל
נולדו
שמאל|ממוזער|215px|דניאל בון, ציד, סייר וחלוץ אמריקאי (22 באוקטובר 1734 לפי הלוח היוליאני, או 2 בנובמבר 1734 לפי הלוח הגרגוריאני)
שמאל|ממוזער|215px|מארי אנטואנט, מלכת צרפת (1755)
שמאל|ממוזער|215px|ג'ורג' בּוּל, מתמטיקאי ופילוסוף אנגלי, מאבות הלוגיקה המודרנית (1815)
שמאל|ממוזער|215px|מהמט החמישי, הסולטאן ה-35 של האימפריה העות'מאנית (1844)
שמאל|ממוזער|215px|אב"א אחימאיר, ממנהיגיה הרוחניים של התנועה הרוויזיוניסטית, עיתונאי, פובליציסט, היסטוריוסוף וסופר (1897)
שמאל|ממוזער|215px|מרגוט קלאוזנר, ממקדמי התיאטרון והקולנוע בישראל (1905)
שמאל|ממוזער|215px|ישראל גוריון, זמר, מוזיקאי, שחקן, במאי, פנטומימאי ומלחין ישראלי (1935)
שמאל|ממוזער|215px|דייוויד שווימר, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי אמריקאי (1966)
682 – עומר השני, הח'ליף השמיני משושלת בית אומיה והח'ליף השנים עשר באסלאם הסוני בכלל (נפטר ב-720)
971 – מחמוד מע'זנה, השליט הידוע ביותר מן השושלת הע'זנווית (נפטר ב-1030)
1154 – קונסטנצה מסיציליה, אשתו של היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, האחרונה לשושלת המלכים הנורמנים של האי סיציליה ואמו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטרה ב-1198)
1470 – אדוארד החמישי, מלך אנגליה (נפטר בערך ב-1483)
1549 – אנה מאוסטריה, מלכת ספרד, בתו של מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואשתו של פליפה השני, מלך ספרד (נפטרה ב-1580)
1692 – אוניקו וילהלם ואן וסנאר, דיפלומט ומלחין הולנדי (נפטר ב-1766)
1699 – ז'אן-בטיסט סימאון שארדן, אמן צרפתי הנחשב בעיני רבים לאמן הרוקוקו הגדול ביותר של המאה ה-18 (נפטר ב-1779)
1709 – אן, הנסיכה המלכותית, בתו של ג'ורג' השני, מלך בריטניה ורעייתו של וילם הרביעי, נסיך אורנז'-נסאו (נפטרה ב-1759)
1734 – דניאל בון, חלוץ אמריקני (נפטר ב-1820)
1739 – קרל דיטר פון דיטרסדורף, מלחין וכנר אוסטרי (נפטר ב-1799)
1755 – מארי אנטואנט, מלכת צרפת (הוצאה להורג ב-1793)
1766 – יוזף רדצקי פון רדץ, אציל צ'כי, מצביא אוסטרי מהולל (נפטר ב-1858)
1767 – הנסיך אדוארד אוגוסטוס, דוכס קנט וסטרת'רן, בנו הרביעי של ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת ואביה של המלכה ויקטוריה (נפטר ב-1820)
1795 – ג'יימס פולק, הנשיא ה-11 של ארצות הברית (נפטר ב-1849)
1808 – ז'ול ברבה ד'אורביי, סופר צרפתי (נפטר ב-1889)
1815 – ג'ורג' בול, מתמטיקאי אנגלי (נפטר ב-1864)
1821 – ג'ורג' בואן, פקיד קולוניאלי בריטי אשר כיהן כמושל קווינסלנד, ניו זילנד, ויקטוריה, מאוריציוס והונג קונג (נפטר ב-1899)
1821 – ויליאם אדמס ריצ'רדסון, מזכיר האוצר ה-29 של ארצות הברית ולאחר מכן שופט ונשיא בית המשפט לעתירות (נפטר ב-1896)
1827 – פאול דה לגארד, חוקר מקרא ומזרחן גרמני, אנטישמי (נפטר ב-1891)
1836 – אדוורד קולסטון, סוחר עבדים, נדבן וחבר פרלמנט אנגלי (נפטר ב-1721)
1843 – מרק אנטוקולסקי, פסל וצייר יהודי רוסי (נפטר ב-1902)
1844 – מהמט החמישי, סלטאן עות'מאני (נפטר ב-1918)
1847 – ז'ורז' סורל, פילוסוף וסוציולוג צרפתי, תאורטיקן חשוב בזרם הסינדיקליזם המהפכני (נפטר ב-1922)
1848 – לסלי מורטייר שו, איש עסקים, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-1932)
1852 – ז'יגמונד באן, עורך דין יהודי-הונגרי, עיתונאי וסופר בתחום הכלכלה והמשק הלאומי ההונגרי (נפטר ב-1906)
1854 – איזידור גונסברג, שחמטאי יהודי הונגרי-בריטי (נפטר ב-1930)
1857 – אוגוסטן ז'ראר, מפקד בכיר בצבא צרפת במלחמת העולם הראשונה (נפטר ב-1926)
1858 – דימיטר פטקוב, פוליטיקאי בולגרי אשר כיהן במספר כהונות שר בממשלות בולגריה, כראש עיריית סופיה וכראש ממשלת בולגריה (נרצח ב-1907)
1861 – גאורגי לבוב, מדינאי רוסי וראש הממשלה הרוסי הראשון שלאחר הצאר (נפטר ב-1925)
1865 – וורן הרדינג, הנשיא ה-29 של ארצות הברית (נפטר ב-1923)
1868 – וילהלם קולה, רופא ומיקרוביולוג גרמני (נפטר ב-1935)
1869 – ארנולד קיש, רב ראשי הונגרי, מתרגם, משורר, סופר (נפטר ב-1940)
1878 – אנטולי קאיגורודוב, צייר (נפטר ב-1945)
1879 – מריון ג'ונס פרקוהר, שחקנית טניס אמריקאית (נפטרה ב-1965)
1880 – ג'ון פולדס, מלחין בריטי (נפטר ב-1939)
1881 – פנצ'ו זלאטב, גנרל ופוליטיקאי בולגרי (נפטר ב-1948)
1882 – ליאו פרוץ, סופר אוסטרי, אספן ומתמטיקאי (נפטר ב-1957)
1883 – סאלי לוי, הרב האחרון של הקהילה היהודית במיינץ (מגנצא) (נפטר ב-1941)
1887 – הארי אוסטרין וולפסון, פילוסוף והיסטוריון יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1974)
1887 – וילי מוזר, מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1946)
1891 – הלמוט ויידלינג, גנרל בוורמאכט, המפקד האחרון של ברלין במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1955)
1892 – נחום הורביץ, חבר בארגון השומר (נפטר ב-1989)
1892 – משה זטלנד, ממייסדי תנועת "החלוץ" וממייסדי המושב ירקונה והיה ראש המועצה האזורית הירקון (נפטר ב-1960)
1892 – פאל אברהם, מלחין, ומנצח יהודי-הונגרי (נפטר ב-1960)
1893 – בטיסטה פינינפארינה, מעצב רכב איטלקי, מייסד חברת המרכבים קרוצריה פינינפארינה (נפטר ב-1966)
1893 – אורלנד סטין לומיס, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-1942)
1894 – טיבדאר פקטה, סופר, עיתונאי, מתרגם יהודי-הונגרי (נפטר ב-1940)
1896 – אריה קובובי, עורך דין ופעיל ציוני, ממייסדי הקונגרס היהודי העולמי ומזכירו הכללי, דיפלומט, שגריר ויו"ר הנהלת יד ושם (נפטר ב-1966)
1897 – אב"א אחימאיר, ממנהיגיה הרוחניים של התנועה הרוויזיוניסטית, עיתונאי, פובליציסט, היסטוריוסוף וסופר (נפטר ב-1962)
1897 – ריצ'רד ראסל הבן, פוליטיקאי אמריקאי מג'ורג'יה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ג'ורג'יה ה-66 (נפטר ב-1971)
1900 – קרולה נהר, שחקנית גרמנייה (נפטרה ב-1942)
1900 – ויליאם נורטון, פוליטיקאי אירי ממפלגת הלייבור של אירלנד, שכיהן כטנשטה (סגן ראש ממשלת אירלנד) (נפטר ב-1963)
1901 – ג'יימס דאן, שחקן קולנוע אמריקאי זוכה פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 1945 על משחקו בסרט "אילן גדל בברוקלין" (נפטר ב-1967)
1901 – דמיטרי לליושנקו, מפקד של כוחות שריון במהלך מלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1987)
1902 – מפאלדה, נסיכת סבויה, נסיכה איטלקית, בתו של מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי ואשתו הנסיכה אלנה ממונטנגרו (נפטרה ב-1944)
1902 – סנטוס איריארטה, כדורגלן אורוגוואי, ששיחק בעמדת הקיצוני שמאלי (נפטר ב-1968)
1902 – דיולה אייש, משורר, סופר, מתרגם ועורך הונגרי (נפטר ב-1983)
1905 – מרגוט קלאוזנר, ממקדמי התיאטרון והקולנוע בישראל (נפטרה ב-1975)
1906 – לוקינו ויסקונטי, במאי קולנוע איטלקי (נפטר ב-1976)
1911 – אודיסאוס אליטיס, משורר יווני מודרני חתן פרס נובל לספרות לשנת 1979 (נפטר ב-1996)
1911 – ולדימיר אוסצ'בסקי, מלחין אמריקאי ממוצא רוסי, שנודע בעיקר ביצירתו בתחום המוזיקה האלקטרונית (נפטר ב-1990)
1913 – ברט לנקסטר, שחקן קולנוע אמריקני, זוכה פרס האוסקר (נפטר ב-1994)
1914 – דייל וסרמן, מחזאי ותסריטאי יהודי אמריקאי (נפטר ב-2008)
1914 – ג'רג' אילש, צלם קולנוע יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט פעמיים, מורה ומחנך לקולנוע (נפטר ב-2006)
1915 – שלמה זאב צווייגענהאפט, ראש השוחטים של מדינת פולין עד השואה, אחר השואה היה רב הראשי של הנובר וסקסוניה התחתונה (נפטר ב-2005)
1916 – מאיר בץ, מפקד בפלמ"ח, מהנדס, ממפתחי הנגב וממתכנני תעלת הימים (נפטר ב-1979)
1917 – גואל לויצקי, מאנשי הש"י וממפקדי "ההגנה", ממייסדי קיבוץ אלונים וה"מוכתר" של הקיבוץ (נפטר ב-2009)
1917 – יצחק ביגר, שחקן כדורמים ארץ ישראלי (נפטר ב-1948)
1917 – ז'וזה פראסיו, כדורגלן ברזילאי, ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-1977)
1918 – שמואל גינזבורג, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-1990)
1919 – משה ברור, פרופסור לגאוגרפיה וחתן פרס ישראל (נפטר ב-2020)
1920 – יוחנן זייד, איש פלמ"ח, איש כוחות הביטחון הישראליים וחקלאי (נפטר ב-1999)
1922 – ליוויה רוטקירכן, היסטוריונית של השואה (נפטרה ב-2013)
1922 – קלרה אשכנזי, פרטיזנית יהודייה, חברת המפלגה הקומוניסטית של בולגריה (נהרגה ב-1944)
1922 – ג'רג' שבק, פסנתרן יהודי-הונגרי-אמריקאי (נפטר ב-1999)
1923 – טיבור רוזנבאום, איש עסקים יהודי ופעיל ציוני (נפטר ב-1980)
1923 – ברוך ג'מילי, לוחם פלמ"ח (נפטר ב-2004)
1925 – אריה נחמקין, חבר הכנסת מטעם המערך ושר החקלאות (נפטר ב-2021)
1925 – שאול שמאי, איש צבא ומודיעין ישראלי בדרגת סגן-אלוף, מעוטר צל"ש הרמטכ"ל וחתן פרס ביטחון ישראל (נפטר ב-1972)
1925 – בינה לנדאו, זמרת סופרן יהודייה-אמריקאית ממוצא פולני ששרה ביידיש ובעברית (נפטרה ב-1998)
1926 – אריה עצמוני, לוחם בעל אות גיבור ישראל (נפטר ב-2005)
1927 – סטיב דיטקו, אמן, מאייר, וקומיקסאי אמריקאי שעבד לרוב כשותף של סטן לי בחברה מארוול קומיקס (נפטר ב-2018)
1928 – ריי דניאל, כדורגלן ומאמן כדורגל ולשי (נפטר ב-1997)
1928 – פול ג'ונסון, עיתונאי, היסטוריון, כותב נאומים וסופר אנגלי (נפטר ב-2023)
1929 – ריצ'רד טיילור, פיזיקאי קנדי, חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1990 (נפטר ב-2018)
1929 – מוחמד רפיק תאראר, פוליטיקאי ושופט פקיסטני שכיהן כנשיא פקיסטן התשיעי בין השנים 1998–2001 (נפטר ב-2022)
1932 – מלווין שוורץ, פיזיקאי אמריקאי-יהודי, חתן פרס נובל בפיזיקה בשנת 1988 (נפטר ב-2006)
1933 – יוסי גרבר, שחקן ישראלי (נפטר ב-2016)
1933 – רוברט ריטנברג, אתלט יהודי-אמריקאי, אלוף המכביות (נפטר ב-2016)
1933 – נינה יריומינה, כדורסלנית רוסייה-סובייטית (נפטרה ב-2016)
1934 – אנריקה קויאר, כדורגלן ספרדי
1934 – קן רוזוול, טניסאי אוסטרלי
1934 – ג'וזף ברנן, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל ה-70 של מיין בשנים 1987-1979 מטעם המפלגה הדמוקרטית (נפטר ב-2024)
1935 – ישראל גוריון, זמר, מוזיקאי, שחקן, במאי, פנטומימאי ומלחין ישראלי
1936 – רוז בירד, שופטת אמריקאית אשר כיהנה במשך עשור בתפקיד הנשיאה ה-25 של בית המשפט העליון של מדינת קליפורניה (נפטרה ב-1999)
1938 – פט ביוקנן, פוליטיקאי אמריקאי
1938 – סופיה, מלכת ספרד
1938 – דייוויד ליין, מנהיג וסופר ניאו נאצי (נפטר ב-2007)
1938 – ריצ'רד סרה, אמן אמריקאי, שנודע בפסליו המינימליסטיים (נפטר ב-2024)
1939 – אנריקו אלברטוסי, כדורגלן איטלקי
1939 – יעל דרויאנוב, שחקנית התיאטרון הלאומי "הבימה" ופעילה חברתית (נפטרה ב-1998)
1942 – שייר הייט, מחנכת מינית ופמיניסטית (נפטרה ב-2020)
1942 – בובי גיב, האישה הראשונה שרצה את כל המסלול במרתון בוסטון
1944 – קית' אמרסון, נגן קלידים ומוזיקאי יוצר בריטי, מייסד להקת אמרסון, לייק ופאלמר (התאבד ב-2016)
1944 – דומינגו רוברטו מנדראפינה, אמן קומיקס ארגנטינאי
1944 – ג'פרי הופמן, אסטרונאוט אמריקני-יהודי אשר לקח חלק בתוכניות חלל וטס לחלל ארבע פעמים
1946 – ג'וזפה סינופולי, מלחין ומנצח איטלקי (נפטר ב-2001)
1946 – אלן ג'ונס, נהג מרוצים אוסטרלי שזכה באליפות הפורמולה 1 בשנת 1980
1946 – מישל קליף, סופרת אמריקאית ממוצא ג'מייקני (נפטרה ב-2016)
1949 – מיקי גבריאלוב, מוזיקאי, מלחין כותב וזמר ישראלי
1949 – לויס מקמסטר בוז'ולד, סופרת מדע בדיוני ופנטזיה
1949 – סו הנדריקסון, פלאונטולוגית אמריקאית, ידועה בעיקר בזכות גילוי מאובני טירנוזאורוס רקס בדרום דקוטה
1949 – נורית שילה כהן, חוקרת ואוצרת אמנות רב-תחומית (נפטרה ב-2020)
1950 – יהודה וולמן, פעיל התיישבות, פעיל חברתי ופוליטיקאי ישראלי, ראש המועצה האזורית גולן לשעבר
1952 – מישל בוז'נה, שחקן, במאי ובדרן צרפתי ממוצא תוניסאי
1952 – רון לי, כדורסלן עבר אמריקאי
1953 – סאלח סלים, חבר הכנסת
1953 – עבדולפאתח סולטאני, עורך דין זכויות אדם איראני ואחד המייסדים של ארגון זכויות האדם האיראני ״מרכז מגיני זכויות האדם״
1956 – ג'ונתן ספילמן, שחמטאי אנגלי בדרגת רב אמן. היה אלוף אנגליה בשחמט, התחרה מספר פעמים באליפות העולם בשחמט בשנת 1990 הגיע לחצי הגמר
1957 – לוסיאן פאברה, כדורגלן עבר שווייצרי ששיחק בעמדת הקשר, ומאמן בורוסיה דורטמונד
1959 – סעיד עוויטה, אתלט מרוקאי, מנצח הריצה ל-5000 מטרים באולימפיאדת 1984
1959 – פיטר מולאן, שחקן ובמאי קולנוע סקוטי
1960 – מוחמד רזא זאהדי, איש צבא איראני ואחד ממפקדיו הבכירים של כוח קודס של משמרות המהפכה (נהרג ב-2024)
1961 – קיי די לאנג, זמרת אמריקאית
1961 – סיחריד קאח, פוליטיקאית, פעילה בנושאים הומניטריים ודיפלומטית הולנדית
1963 – רון מק'גובני, הבסיסט הראשון של להקת הת'ראש מטאל הנודעת מטאליקה
1963 – עינת גלזר-זרחין, עורכת קולנוע ישראלית
1963 – בורוט פאחור, נשיא סלובניה
1963 – בריאן קמפ, פוליטיקאי ואיש עסקים אמריקאי המכהן כמושל ג'ורג'יה
1963 – טל אלכסנדר, אסטרופיזיקאי ישראלי, פרופסור במכון ויצמן למדע (נפטר ב-2018)
1964 – ברוך דרור, שחקן טלוויזיה ותיאטרון ישראלי
1964 – עלי מחמוד עבאס, שר ההגנה ה-18 של סוריה
1965 – שאהרוח' ח'אן, שחקן קולנוע הודי
1965 – פאבל אדמוביץ', פוליטיקאי ועורך דין פולני. הוא כיהן בתפקיד ראש עיריית גדנסק (נפטר ב-2019)
1965 – נטשה מיצ'יץ', הנשיאה בפועל של סרביה מ-2002 עד 2004
1966 – דייוויד שווימר, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי אמריקאי
1966 – ברנד דרהר, כדורגלן גרמני
1967 – קורט אלינג, זמר ג'אז אמריקאי
1967 – זבונימיר סולדו, כדורגלן קרואטי
1967 – סקוט ווקר, פוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הרפובליקנית
1967 – ברברה לגואה, עורכת דין ומשפטנית אמריקאית
1968 – שרון רז, אדריכל וצלם ישראלי
1968 – ג'ייסון מרלס, שחקן אנגלי
1969 – עינת פישביין, עיתונאית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1970 – דנה ברגר, זמרת ישראלית
1970 – קארי סייץ, שופטת כדורגל אמריקאית
1970 – שארמל סאליבן, מתאבקת עבר אמריקאית
1972 – סמנתה וומאק, שחקנית, זמרת ובמאית אנגלייה
1972 – אלפרד סחרודר, מאמן כדורגל הולנדי ושחקן עבר. עד לאחרונה אימן את קבוצת הופנהיים מהבונדסליגה
1973 – רן שריד, סופר ויוצר, מרצה לחסידות וחשיבה יהודית
1973 – אוהד מילשטיין, במאי סרטי תעודה, מרצה במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל
1973 – ספי שקד, פרסומאי ישראלי
1974 – סופיה פולגאר, שחמטאית הונגרית-ישראלית-קנדית
1974 – נלי, ראפר, זמר-יוצר, מפיק מוזיקלי, שחקן ויזם אמריקאי
1974 – איאן קוק, מוזיקאי, מלחין ומפיק מוזיקלי סקוטי הידוע בעיקר כחבר בשלישייה מגלאזגו, Chvrches
1975 – מיכל רוזנבוים, עורכת דין ישראלית. מנהלת רשות החברות הממשלתיות
1976 – אנדראס מוגנסן, טייס חלל ומהנדס דני
1977 – רנדי הריסון, שחקן אמריקאי שנודע בשל תפקידו בסדרת הדרמה הטלוויזיונית הפופולרית "הכי גאים שיש"
1977 – רודני ביופורד, כדורסלן אמריקאי
1978 – ויליאם סוונסון, קצין אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על גבורתו במלחמת אפגניסטן
1978 – אלכס קושניר, פוליטיקאי וחבר הכנסת מטעם ישראל ביתנו, שכיהן כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה
1978 – כריסטיאן ג'יאן, כדורגלן גנאי ששיחק בעמדת המגן הימני (נפטר ב-2021)
1979 – רותם קינן, שחקן, במאי, מחזאי ותסריטאי ישראלי
1979 – ג'ון מ. צ'ו, במאי, מפיק ותסריטאי קולנוע וטלוויזיה אמריקאי
1980 – ענת גלבר, אלופת ישראל ואלופת העולם לאוניברסיטאות בדיבייט
1980 – דייגו לוגאנו, כדורגלן אורוגוואי
1982 – שארל איטאנדז'ה, שוער כדורגל צרפתי
1982 – ג'סיקה סלואן, שחיינית קנדית
1982 – טיבור פלייס, כדורסלן גרמני, המשחק בקבוצת אנאדולו אפס אשר משתתפת בליגת העל הטורקית וביורוליג
1982 – חורחה מאחיו, שחקן ארגנטינאי
1984 – ליאור פרידמן, כתב ומגיש ישראלי
1984 – וסיל גרוונלייב, זמר ממקדוניה הצפונית. נציג מקדוניה הצפונית באירוויזיון לשנת 2020
1985 – קטיה לויצקי, כדורסלנית ישראלית
1985 – דני אמנדולה, שחקן פוטבול אמריקאי
1985 – מייב דרמודי, שחקנית אוסטרלית החיה בבריטניה
1986 – עדי זינו, מדבבת ישראלית
1986 – פאבלו ארמרו, כדורגלן קולומביאני
1986 – קארטיקי גונסאלבס, במאית קולנוע הודית, זוכת פרס האוסקר ה-95 עבור סרטה הלוחשים לפילים
1988 – יוליה גורגס, שחקנית טניס מגרמניה
1988 – תום גרציאני, שחקן ישראלי
1988 – ליאל קייזר, עיתונאית וכתבת רדיו ישראלי
1989 – ויטולו, שחקן כדורגל ספרדי
1989 – קייטלין טרוור, זמרת ושחקנית אמריקאית
1989 – הרנן קורדובה, כדורגלן קולומביאני ששיחק בעמדת החלוץ (נפטר ב-2009)
1990 – קנדל שמידט, זמר ושחקן אמריקאי
1990 – אלמר גסימוב, ג'ודוקא אזרי, זוכה מדליית כסף מריו 2016 וזוכה מדליית ארד מאליפות העולם בבודפשט מ-2017
1990 – נמניה בילביה, כדורגלן בוסני המשחק בעמדת החלוץ
1994 – K-391, מפיק מוזיקלי נורווגי
1994 – וס לי - מתאבק אמריקאי
1995 – מיילס מקנה, ולוגר, שחקן ופעיל להט"ב אמריקאי
1995 – פלמן גלבוב, כדורגלן בולגרי המשחק בעמדת הבלם בקבוצת צסק"א סופיה מליגת העל הבולגרית ובנבחרת בולגריה
1996 – שאק מור, כדורגלן אמריקאי
1998 – נדב גדג', זמר ישראלי
1999 – ליליאן בראסייה, כדורגלן צרפתי
2000 – אלפונסו דייוויס, כדורגלן קנדי
2001 – מויסס קאייסדו, כדורגלן אקוודורי
2008 – סאני סנדלר, שחקנית אמריקאית
נפטרו
ממוזער|אוליבריוס
שמאל|ממוזער|215px|ג'וזפה אוטולנגי, איש צבא ופוליטיקאי יהודי-איטלקי (1904)
טקסט=|ממוזער|293x293 פיקסלים|הברון רוטשילד (1934)
שמאל|ממוזער|215px|ג'ורג' ברנרד שו, מחזאי אירי (1950)
שמאל|ממוזער|215px|מנחם סבידור, חבר הכנסת ויושב ראש הכנסת (1988)
293 – יוסטוס הקדוש מטריאסטה, קדוש נוצרי מעונה שחי בעיר אקוויליה בזמנו של הקיסר דיוקלטיאנוס
472 – אוליבריוס, קיסר רומי
1083 – מתילדה מפלנדריה, אשתו של ויליאם הראשון, מלך אנגליה, דוכסית נורמנדי ומלכת אנגליה (נולדה ב-1031)
1148 – מלאכי הקדוש, קדוש נוצרי מאירלנד (נולד ב-1094)
1289 – ג'ובאני דאנדולו, הדוכס ה-48 של ונציה
1327 – חיימה השני, מלך אראגון, מלך אראגון בין השנים 1291–1327 (נולד ב-1267)
1483 – הנרי סטאפורד, הדוכס השני מבקינגהאם, איש מפתח בעליית ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה לשלטון (נולד ב-1455)
1552 – קלוד ד'אנבול, קצין צבא צרפתי (נולד ב-1495)
1739 – צ'ארלס ג'רבאס, צייר פורטרטים, מתרגם ואספן אמנות אירי (נולד בערך 1675)
1788 – יוהאן סמואל שרטר, פסנתרן ומלחין גרמני (נולד ב-1752)
1794 – יוהאן גוטלוב ליידנפרוסט, פיזיקאי ורפואה, גרמני. ידוע בעיקר בזכות גילוי אפקט ליידנפרוסט (נולד ב-1715)
1800 – תומאס ויילי, חבר הפרלמנט האירי ונודע כמהמר וכהרפתקן (נולד ב-1765)
1819 – אדוארד בירד, צייר ז'אנר אנגלי (נולד ב-1772)
1828 – תומאס פינקני, מדינאי אמריקאי מקרוליינה הדרומית (נולד ב-1750)
1850 – וילהלם פון קראוזנק, גנרל פרוסי אשר כיהן כראש המטה הכללי הפרוסי (נולד ב-1774)
1854 – אנטון פאן, מלחין, זמר כנסייה, מוזיקולוג, סופר ומשורר רומני יליד בולגריה (נולד ב-1790)
1856 – ג'ושוע מרטין, פוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן (כפוליטיקאי עצמאי) כמושל אלבמה ה-12 בשנים 1845–1847 (נולד ב-1799)
1864 – נתנאל טולמדג', עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1795)
1875 – אדא הורן, כלכלן, פוליטיקאי ומנהיג יהודי-הונגרי (נולד ב-1825)
1879 – דוד איינהורן, רב גרמני ומנהיג הקהילה הרפורמית בארצות הברית (נולד ב-1809)
1887 – ג'ני לינד, זמרת סופרן שוודית (נולדה ב-1820)
1887 – אלפרד דומט, מדינאי קולוניאלי ומשורר בריטי, כיהן כראש ממשלת ניו זילנד הרביעי (נולד ב-1811)
1897 – לאונרד זונקה, פיזיקאי גרמני שידוע כמי שהניח את היסודות לגילוי רשימת החבורות הסימטריות המרחביות (נולד ב-1842)
1897 – ג'ון בגנולד ברג'ס, אמן אנגלי הידוע בציוריו של סצינות היסטוריות וז'אנריות, בעיקר בספרד (נולד ב-1829)
1904 – ג'וזפה אוטולנגי, איש צבא ופוליטיקאי יהודי-איטלקי (נולד ב-1838)
1908 – יובאן מישקוביץ', גנרל סרבי אשר כיהן כשר המלחמה וכראש המטה הכללי הסרבי (נולד ב-1844)
1909 – ויליאם פאוול פרית', צייר אנגלי, שהתמחה בנושאי ז'אנר וציורי עלילות בתקופה הוויקטוריאנית (נולד ב-1819)
1915 – יצחק רייס, יהודי, ממציא ויזם אמריקאי ופטרון שחמט (נולד ב-1850)
1915 – ווייסלב טנקוסיץ', איש צבא סרבי. יד ימינו ואיש סודו של דרגוטין דימטרייביץ', היה ממפקדי ארגון הטרור "היד השחורה", ונודע בשל חלקו בתכנון רצח פרנץ פרדיננד (נולד ב-1880)
1919 – קרל הרבסט, עיתונאי, פובליציסט, ממייסדי התנועה הציונית בבולגריה (נולד ב-1865)
1921 – זלמן רובין, עסקן ביישוב הישן בירושלים (נולד ב-1861)
1926 – אוגוסטן ז'ראר, מפקד בכיר בצבא צרפת במלחמת העולם הראשונה (נולד ב-1857)
1928 – מור בדה, משפטן, עורך דין, פוליטיקאי עירוני הונגרי (נולד ב-1878)
1934 – הברון רוטשילד, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה (נולד ב-1845)
1935 – תמיסטוקלס זאמיט, ארכאולוג מלטזי והיסטוריון, פרופסור לכימיה, רופא, חוקר וסופר (נולד ב-1864)
1936 – דואן צ'ירוי, מצביא ופוליטיקאי סיני, מפקד של צבא בייאנג ומנהל בפועל של הרפובליקה של סין (בבייג'ינג) מ-1924 עד 1926 (נולד ב-1865)
1936 – מרטין לאורי, כימאי פיזיקלי אנגלי (נולד ב-1874)
1937 – ולדימיר יוכלסון, אתנוגרף רוסי וחוקר ילידי הצפון הרוסי (נולד ב-1855)
1943 – קלונימוס קלמיש שפירא, רב והוגה דעות פולני, האדמו"ר מפיאסצ'נה (נולד ב-1889)
1944 – תומאס מידג'לי, מהנדס מכונות אמריקני שהפך לכימאי (נולד ב-1889)
1944 – אילש מונוש, פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי, ועיתונאי הונגרי-יהודי, שנרצח בשואה (נולד ב־1888)
1945 – הלן דה פורטאלה, שייטת אמריקאית-שווייצרית. האישה הראשונה שהשתתפה במשחקים האולימפיים המודרניים, והראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית (פריז 1900) (נולדה ב-1868)
1950 – ג'ורג' ברנרד שו, מחזאי אירי (נולד ב-1856)
1954 – אמיל וייל, רופא יהודי-הונגרי, זוכה פרס קושוט, פרופסור באוניברסיטה, חבר באספה הלאומית ההונגרית, שגריר הונגריה בארצות הברית (נולד ב-1897
1956 – ליאו בק, רב ומלומד יהודי פולני-גרמני, מנהיג הקהילה היהודית הליברלית (רפורמית) בגרמניה לפני השואה ובמהלכה (נולד ב-1873)
1956 – יעקב ויינברג, מלחין ופסנתרן יהודי-רוסי (נולד ב-1879)
1957 – נחמיה ארגוב, שלישו הצבאי של דוד בן-גוריון, התאבד (נולד ב-1914)
1957 – טד מרדית', אתלט אמריקאי, אלוף אולימפי ושיאן עולם (סטוקהולם 1912) בריצת 800 מטר ובריצת שליחים 4x400 מטר ושיאן עולם בריצת 400 מטר (נולד ב-1891)
1960 – דימיטרי מיטרופולוס, מנצח, פסנתרן ומלחין יווני (נולד ב-1896)
1961 – פרנק יוברט מקנמרה, הטייס האוסטרלי הראשון, והיחיד במלחמת העולם הראשונה, שקיבל את צלב ויקטוריה (נולד ב-1894)
1961 – ג'יימס ת'רבר, סופר הומוריסטן, מחזאי, עיתונאי, מאייר וצייר קומיקס אמריקאי (נולד ב-1891)
1963 – נו דין דיים, הנשיא הראשון של דרום וייטנאם בין השנים 1955 – 1963 (נולד ב-1901)
1966 – פטר דביי, כימאי פיזיקלי הולנדי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1936 (נולד ב-1884)
1966 – מיסיסיפי ג'ון הארט, זמר-יוצר וגיטריסט בלוז (נולד ב-1892)
1966 – סדאו אראקי, גנרל בצבא היפני הקיסרי, לפני מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1877)
1968 – אסטלה סלומונס, מהאמניות האיריות המובילות בדורה (נולדה ב-1882)
1972 – אלכסנדר בק, עיתונאי וסופר סובייטי (נולד ב-1903)
1972 – שאול שמאי, איש צבא ומודיעין ישראלי (נולד ב-1925)
1972 – פרנסס קרפנטר, פולקלוריסטית, סופרת וצלמת אמריקאית (נולדה ב-1890)
1973 – ישראל ולץ, רב, פוסק וראש ישיבה בהונגריה ובישראל, כיהן כאב"ד בבודפשט עד השואה, ולאחר מכן כמורה הוראה בירושלים (נולד ב-1886)
1974 – ריכרד קרונר, פילוסוף ותאולוג גרמני ממוצא יהודי (נולד ב-1884)
1975 – פייר פאולו פאזוליני, במאי קולנוע ואיש אשכולות איטלקי (נולד ב-1922)
1977 – יצחק בן-רובי, איש ציבור ופעיל ציוני יליד יוון, סופר, עורך, משורר, מחזאי ועיתונאי לאדינו וספרדית שפעל ביוון ובישראל (נולד ב-1903)
1977 – מיהאי שבשטין, שחקן, במאי תיאטרון. הונגרי-יהודי (נולד ב-1893)
1978 – פוקה הירש, מלך החוג הנוצץ (נולד ב-1908)
1980 – וילי סאטון, פושע אמריקאי (נולד ב-1901)
1980 – הלן זיידמן, דוקטור לביולוגיה מאוניברסיטת אילינוי, שהתגיירה בגיור רפורמי (נולדה ב-1930)
1985 – לאה דגנית, שחקנית תיאטרון וציירת ישראלית (נולדה ב-1907)
1985 – וולודימיר קוביוביץ', מדינאי לאומני ממוצא אוקראיני-פולני (נולד ב-1900)
1988 – מנחם סבידור, חבר הכנסת ויושב ראש הכנסת (נולד ב-1917)
1989 – רוני רוזין, כירורג ישראלי (נולד ב-1931)
1991 – יוסף אלמוגי, ראש עיריית חיפה, שר בממשלת ישראל ויו"ר הסוכנות היהודית (נולד ב-1910)
1991 – מיכאל אלמוג, יושב ראש ההתאחדות לכדורגל בישראל, כמנכ״ל מרכז השלטון המקומי בישראל וסגן ראש עיריית כפר סבא
1994 – גרישה פיליפוב, פוליטיקאי בולגרי, כיהן כראש ממשלת בולגריה מ-1981 עד ל-1986 (נולד ב-1919)
1996 – איווה קסידי, זמרת אמריקאית (נולדה ב-1963)
1997 – אדמונד אדולף דה רוטשילד, אספן אמנות, בנקאי, עורך דין (נולד ב-1926)
2000 – סמיון סמיונוב, שוער בולגרי (נולד ב-1946)
2000 – רוברט קורמייר, סופר, עיתונאי ובעל טור אמריקאי (נולד ב-1935)
2001 – אלעזר מנחם מן שך, רב, ראש ישיבת פוניבז' ומראשי הקהילה החרדית-ליטאית בישראל (נולד ב-1894)
2001 – מונה פאנדי, זמרת פופ, רופאת אליל, ורוצחת מלזית (נולדה ב-1956)
2002 – אריה באומינגר, מתעד של השואה (נולד ב-1913)
2004 – תאו ואן גוך, קולנוען הולנדי (נולד ב-1957)
2004 – ה זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, שליט אבו דאבי והנשיא הראשון של איחוד האמירויות הערביות (נולד ב-1918)
2004 – שאלתיאל קבילי, רופא פנימאי, מומחה לנפרולוגיה ומנהל מחלקה במרכז הרפואי תל אביב (נולד ב-1939)
2007 – איגור מויסייב, כוריאוגרף ורקדן בלט רוסי וסובייטי (נולד ב-1906)
2009 – אמיר פנואלי, מדען ישראלי, בתחומים מתמטיקה ומדעי המחשב, חתן פרס ישראל ופרס טיורינג (נולד ב-1941)
2009 – שבתאי קלמנוביץ', מרגל שפעל בישראל למען ברית המועצות ואיש עסקים (נולד ב-1947)
2009 – יעל לוטן, סופרת, עורכת ומתרגמת (נולדה ב-1935)
2010 – שרה דורון, אשת ציבור ישראלית שכיהנה כשרה וחברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד (נולדה ב-1922)
2010 – רודולף ברשאי, מנצח, מעבד וויולן סובייטי-רוסי (נולד ב-1924)
2012 – שאול אברון, עיתונאי, סופר ומסעדן ישראלי (נולד ב-1944)
2012 – מילט קמפבל, אתלט אמריקאי (נולד ב-1933)
2013 – וולט בלאמי, כדורסלן אמריקאי ששיחק במשך 14 עונות בליגת ה-NBA (נולד ב-1939)
2014 – ולקו קאדייביץ', גנרל בצבא העממי היוגוסלבי (JNA) (נולד ב-1925)
2014 – שי קיפניס, איש הפלמ"ח וצה"ל ועסקן ציבור ברמת השרון (נולד ב-1925)
2014 – שבתי טבת, עיתונאי, ביוגרף וסופר ישראלי. חתן פרס ישראל לשנת תשס"ה (2005). (נולד ב-1925)
2015 – יצחק ירון, ראש העיר השלישי של גבעתיים, בין השנים 1978–1993 (נולד ב-1935)
2015 – זרח גהל, איש עסקים ומנהל ישראלי (נולד ב-1946)
2017 – ישראל רוזן, רב ופוסק דתי-לאומי, ראש ומייסד מכון צומת (נולד ב-1941)
2017 – ויליאם לנדאו, פרופסור לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון (נולד ב-1924)
2017 – מרגלית זוננפלד, מאמנת שחייה, מחלוצות ספורט נכים בישראל (נולדה ב-1925)
2017 – נחמן מנדל, כדורגלן במכבי פתח תקווה ויו"ר המועדון (נולד ב-1941)
2018 – אליהו שמרלר, ראש ישיבת צאנז (נולד ב-1930)
2018 – רוי הרגרוב, חצוצרן ג'אז ומוביל הרכב (נולד ב-1969)
2018 – ריימונד צ'או, מפיק סרטים הונג קונגי, ומנחה, שהיה אחראי לגל סרטי אמנויות הלחימה בקולנוע ההונג קונגי והעלאתו למעמד בינלאומי (נולד ב-1929)
2019 – מארי לאפורה, זמרת ושחקנית קולנוע ותיאטרון צרפתייה (נולדה ב-1939)
2019 – נורברט אדר, כדורגלן גרמני (נולד ב-1955)
2019 – מקס לאונס, לוחם התנגדות יהודי-הולנדי בתקופת השואה (נולד ב-1921)
2019 – פיליפ אי ג'ונסון, חוקר משפטי אמריקאי (נולד ב-1940)
2020 – יוסי אמינוף, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1940)
2020 – ג'ון סשנס, שחקן וקומיקאי בריטי (נולד ב-1953)
2021 – סבאח פח'רי, זמר סורי (נולד ב-1933)
2022 – אלה בהאט, מארגנת קואופרטיב בהודו ופעילה חברתית שייסדה את ארגון סיווה ב-1972 (נולדה ב-1933)
2023 – וולטר דייוויס, כדורסלן אמריקאי ששיחק במשך 15 עונות בליגת ה-NBA בעמדות הקלע והסמול פורוורד (נולד ב-1954)
2023 – יורי טמירקאנוב, מנצח רוסי ממוצא צ'רקסי (קברדיני) (נולד ב-1938)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ממוזער|215px|גולגולת עשויה סוכר – ממתק הניתן כמתנה ביום המתים
נצרות אורתודוקסית – יום אאוסטתיוס הקדוש (בכנסיות המזרחיות)
מאוריציוס – יום לציון הגעת ההודים שעבדו בהתחייבות (קולים)
נצרות קתולית – יום כל הקדושים
מקסיקו ואקוודור – יום המתים
ברזיל ופורטוגל – חגיגות "דיה דה פינאדוס (Dia de Finados)" ביום כל הנשמות
יום המאבק בדלקת הריאות מצוין ברחבי העולם (גם ב-12 בנובמבר)
ראו גם
2 בנובמבר בספורט
2 בנובמבר ביישוב
2 בנובמבר במזרח התיכון
2 בנובמבר באומנות
2 בנובמבר באישים
2 בנובמבר במלחמת העולם השנייה
1 בנובמבר – 3 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
לקריאה נוספת
this day trivia
קישורים חיצוניים
כ ב
קטגוריה:נובמבר
| 2024-10-16T02:51:55
|
7 בנובמבר
|
7 בנובמבר הוא היום ה-311 בשנה (312 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 54 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
680 – נפתחת ועידת קונסטנטינופול השלישית
1520 – החל מרחץ הדמים של סטוקהולם
1659 – ספרד נאלצת לחתום על שלום הפירנאים עם צרפת
1798 – רב החובל אדמונד פאנינג מגלה את אטול פאלמירה באוקיינוס השקט
1893 – נשות קולורדו מקבלות את זכות ההצבעה
1913 – הוקמה אחוות הסטודנטים היהודית האמריקאית אלפא אפסילון פאי
1914 – העיתון ניו רפובליק יוצא לאור בפעם הראשונה
1917 – מהפכת אוקטובר פורצת באימפריה הרוסית
1917 – כוחותיו של הגנרל אלנבי כובשים את עזה בתום קרב עזה השלישי
1918 – קורט אייזנר (עיתונאי, פובליציסט, מבקר תיאטרון ומדינאי יהודי-גרמני), מתחיל את מהפכת נובמבר במינכן מכריז על הקמת הרפובליקה החופשית של בוואריה, והופך לראש ממשלתה
1920 – מלחמת טורקיה–ארמניה: מוסה קזם קראבקיר כובש את אלכסנדרופול ומביא לכניעת הארמנים
1929 – המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק נפתח לציבור
1937 – קיבוץ אושה של הנוער הציוני עולה לקרקע במסגרת מבצע חומה ומגדל
1938 – הרשל גרינשפן מתנקש בחיי דיפלומט גרמני בפריז, אירוע המשמש אמתלה לליל הבדולח כעבור יומיים
1940 – גשר מצר טקומה שכונה גם "גרטי הדוהרת" קורס עקב התנדנדות ברוח
1942 – מלחמת העולם השנייה: צבאות בעלות הברית פולשים לאלג'יר במסגרת מבצע לפיד
1944 – חנה סנש מוצאת להורג בהונגריה
1948 – דוד בן-גוריון מורה על הפסקת פעולתו של מטה הפלמ"ח
1949 – עליית "מרבד הקסמים", כ-50 אלף עולים מתימן מגיעים לישראל
1990 – מרי רובינסון נהיית לאישה הראשונה להיבחר כנשיאת אירלנד
1978 – בקליפורניה נכשלת יוזמת בריגס שמטרתה הייתה למנוע מלהט"בים מלעסוק בהוראה בבתי הספר הציבוריים במדינה
2003 – חשיפת "פרשת רמדיה": משרד הבריאות מודיע כי הגורם לתחלואה הקשה והמסתורית של תינוקות ברחבי הארץ הוא מחסור בתיאמין (ויטמין B1) בתחליף החלב הצמחי של חברת רמדיה
2005 – ניסיונו של ראש הממשלה אריאל שרון לצרף לממשלה כשרים את רוני בר-און וזאב בוים נכשל בכנסת בגלל התנגדות מורדי הליכוד
2007 – פינלנד: נער בן 18 רצח 8 תלמידים מבית ספרו והתאבד, לפני הרצח השאיר רמזים באתר "יוטיוב"
נולדו
ממוזער|221x221 פיקסלים|אגרפינה הצעירה
ממוזער|213x213 פיקסלים|ג'יימס קוק
ממוזער|220x220px|מארי קירי
ממוזער|231x231 פיקסלים|לאון טרוצקי
ממוזער|204x204 פיקסלים|אלבר קאמי
15 – אגריפינה הצעירה, אצילה רומאית (נרצחה ב-59)
630 – קונסטנס השני, קיסר ביזנטי (נפטר ב-668)
994 – אבן חזם אל-אנדלוסי, מלומד מספרד המוסלמית, היסטוריון, גנאלוג, תאולוג, הוגה דעות, סופר משורר ופולמוסן (נפטר ב-1064)
1456 – מרגרטה מבוואריה, נסיכת הבוחר מפפאלץ (נפטרה ב-1501)
1598 – פרנסיסקו דה סורבראן, צייר ספרדי (נפטר ב-1664)
1612 – פייר מיניאר, צייר צרפתי (נפטר ב-1695)
1706 – קרלו צ'צ'רה, מלחין איטלקי (נפטר ב-1761)
1713 – יחזקאל לנדא, "הנודע ביהודה", רב העיר פראג (נפטר ב-1793)
1728 – ג'יימס קוק, קצין בצי המלכותי הבריטי, מגלה ארצות ומגדולי חוקרי האוקיינוסים בהיסטוריה (נפטר ב-1779)
1787 – ווק סטפנוביץ' קראג'יץ', בלשן, משורר, מתרגם ודיפלומט סרבי (נפטר ב-1864)
1839 – הרמן לוי, מנצח יהודי גרמני (נפטר ב-1900)
1861 – לסר אורי, צייר יהודי גרמני (נפטר ב-1931)
1867 – מארי קירי, מדענית, כלת פרס נובל לפיזיקה 1903 ופרס נובל לכימיה 1911 (נפטרה ב-1937)
1877 – נולד אלחנן חפץ, כורך ספרים ארצישראלי (נפטר ב-1935)
1878 – ליזה מייטנר, פיזיקאית אוסטרית (נפטרה ב-1968)
1878 – אברהם ישעיהו קרליץ, רב, מגדולי הדור של היהדות החרדית ומפוסקי ההלכה הבולטים במאה ה-20 (נפטר ב-1953)
1879 – לאון טרוצקי, מהפכן רוסי (נרצח ב-1940)
1884 – מרדכי נורוק, רב ופוליטיקאי, שר הדואר בממשלת ישראל השנייה (נפטר ב-1962)
1886 – אהרון נימצוביץ', רב אמן יהודי לטבי בשחמט (נפטר ב-1935)
1899 – יצחק למדן, משורר עברי, מתרגם עורך ופובליציסט (נפטר ב-1954)
1900 – רוברט סובלן, יהודי אמריקאי שהואשם בריגול למען ברית המועצות (התאבד ב-1962)
1903 – קונראד לורנץ, חוקר טבע אוסטרי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נפטר ב-1989)
1908 – עזריאל קרליבך, עיתונאי ופובליציסט ישראלי, מייסד העיתון "מעריב" (נפטר ב-1956)
1911 – מיכאיל יאנגל, מהנדס טילים סובייטי (נפטר ב-1971)
1911 – משה בליטנטל, מראשי תנועת פועלי אגודת ישראל, כיהן כראש החזית הדתית בחיפה וכחבר מועצת עיריית חיפה וסגן יושב ראש המועצה הדתית בעיר (נפטר ב-1989)
1913 – אלבר קאמי, סופר ופילוסוף צרפתי, מהידועים בפילוסופים של האקזיסטנציאליזם (נפטר ב-1960)
1916 – מינה זיסלמן, ציירת, מורה לציור, מבקרת אמנות ופסלת סביבתית ישראלית (נפטרה ב-2010)
1920 – מריון פריצ'רד, חסידת אומות העולם הולנדית-אמריקאית (נפטרה ב-2016)
1922 – שמואל איל, אלוף בצה"ל, ראש הג"א, מפקד פיקוד הנח"ל וראש אגף כוח אדם (נפטר ב-2008)
1926 – ג'ואן סאתרלנד, זמרת אופרה אוסטרלית (נפטרה ב-2010)
1926 – יצחק שמעוני, עורך, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2013)
1929 – אריק קנדל, נוירופסיכיאטר יהודי אמריקני, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1930 – רודי בושוויץ, פוליטיקאי יהודי-אמריקאי שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת מינסוטה
1934 – יצחק ויץ, אימונולוג וחוקר סרטן ישראלי
1943 – ג'וני מיטשל, זמרת, משוררת וציירת קנדית
1944 – לואיג'י ריבה, כדורגלן איטלקי (נפטר ב-2024)
1945 – רוביק רוזנטל, בלשן, עיתונאי וסופר ישראלי
1947 – ספי ריבלין, שחקן ובדרן ישראלי (נפטר ב-2013)
1947 – יצחק בריק, אלוף, מפקד המכללות הצבאיות, נציב קבילות החיילים
1949 – מאיר ברד, כדורגלן ישראלי אשר שיחק בעמדת הקשר בהפועל באר שבע ונבחרת ישראל
1950 – ולדיסלאב בוגיצ'ביץ', כדורגלן סרבי
1952 – שלומית ניר, שחיינית ישראלית
1952 – אשר ביטנסקי, מפיק מוזיקה ישראלי, מנהל אישי, מלחין ואמרגן
1954 – אילן פפה, היסטוריון ואיש מדע המדינה
1954 – גאי גבריאל קיי, סופר פנטזיה קנדי
1955 – נורברט אדר, כדורגלן גרמני (נפטר ב-2019)
1961 – סרגיי אלייניקוב, כדורגלן סובייטי ובלארוסי
1963 – מייסון אסדי, סופרת ערבית־פלסטינית אזרחית ישראל (נפטרה ב-2023)
1963 – ג'ון בארנס, כדורגלן אנגלי
1964 – דיינה פלטו, שחקנית אמריקאית שהתפרסמה בתפקיד קימברלי דראמונד בקומדיית המצבים "על טעם ועל ריח" (נפטרה ב-1999)
1966 – גלעד טוקטלי, במאי ומפיק סרטי טלוויזיה ותוכניות טלוויזיה
1966 – אהרון קורש, מפיק טלוויזיה אמריקאי
1967 – דייוויד גטה, DJ יהודי-צרפתי
1968 – טל גורדון, זמרת, נגנית, מלחינה ומנחת רדיו וטלוויזיה ישראלית
1970 – ניל האנון, זמר בריטי
1973 – מרטין פלרמו, כדורגלן ארגנטינאי
1973 – גוצ'ה ציציאשווילי, מתאבק ישראלי
1977 – ארז כהנא, שחקן ישראלי
1978 – ריו פרדיננד, כדורגלן אנגלי
1983 – ניק קוליוחין, עיתונאי ישראלי
1984 – ירדן הראל, דוגמנית, צלמת, מנחת טלוויזיה ושחקנית ישראלית
1984 – אמליה וגה, דוגמנית דומיניקנית
1987 – פאבלו מרטינס, שחקן טלוויזיה ארגנטינאי
1988 – טייני טמפה, ראפר בריטי
1996 – לורד, זמרת ופזמונאית ניו זילנדית
נפטרו
ממוזער|233x233 פיקסלים|חנה סנש
ממוזער|206x206 פיקסלים|אלינור רוזוולט
ממוזער|251x251 פיקסלים|לאונרד כהן
1497 – פיליפו השני, דוכס סבויה (נולד ב-1438)
1573 – שלמה לוריא, המהרש"ל, מגדולי הפוסקים האחרונים (נולד ב-1510)
1823 – רפאל דל רייגו, גנרל ופוליטיקאי ספרדי (נולד ב-1784)
1913 – אלפרד ראסל וולאס, ביולוג וחוקר טבע בריטי, מהוגי תורת האבולוציה וטובע המונח "דרוויניזם" (נולד ב-1823)
1944 – חנה סנש, צנחנית בזמן מלחמת העולם השנייה ומשוררת (נולדה ב-1921)
1944 – ריכרד זורגה, מרגל סובייטי ביפן במהלך מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1895)
1962 – אלינור רוזוולט, הגברת הראשונה של ארצות הברית (נולדה ב-1884)
1965 – שושנה אשמן-שגב, סופרת ילדים, עורכת ועיתונאית ישראלית (נולדה ב-1923)
1969 – יהודה בורלא, סופר ישראלי (נולד ב-1886)
1971 – בצלאל לונדון, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1900)
1980 – סטיב מקווין, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1930)
1982 – חנניה רייכמן, סופר ומשורר ילדים ומתרגם עברי (נולד ב-1905)
1983 – ז'רמן טאייפר, מלחינה צרפתייה (נולדה ב-1892)
1992 – אלכסנדר דובצ'ק, מנהיג צ'כוסלובקיה בתקופת האביב של פראג (נולד ב-1921)
1992 – ניורה שיין, שחקנית תיאטרון ישראלית (נולדה ב-1902)
1996 – קלוד אקה, מדען מדינה ניגרי (נולד ב-1939)
2011 – ג'ו פרייז'ר, מתאגרף אמריקאי (נולד ב-1944)
2016 – לאונרד כהן, משורר וזמר קנדי (נולד ב-1934)
2017 – הנס שפר, כדורגלן גרמני (נולד ב-1927)
2018 – פרנסיס לה, מלחין צרפתי, נודע במיוחד בתחום המוזיקה לסרטים (נולד ב-1932)
2020 – יונתן זקס, הוגה דתי בריטי, כיהן כרב הראשי של הקהילות העבריות המאוחדות בחבר העמים הבריטי בין 1991 ל-2013 (נולד ב-1948)
2021 – דין סטוקוול, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1936)
2022 – לסלי פיליפס, שחקן אנגלי (נולד ב-1924)
2022 – נחום בוך, שחיין ישראלי (נולד ב-1932)
2022 – דן זיו, סגן-אלוף בצה"ל (נולד ב-1936)
2023 – פרנק בורמן, אסטרונאוט (נולד ב-1928)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום המהפכה הבולשוויקית, שבו נערך מצעד המפלגה הקומוניסטית בכיכר האדומה במוסקבה ובשאר בירות הגוש הקומוניסטי. נחגג בעבר בברית המועצות, ונחגג עדיין בבלארוס ובקירגיזיסטן
ראו גם
6 בנובמבר – 8 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
כ ז
קטגוריה:נובמבר
| 2024-04-24T17:23:18
|
9 בנובמבר
|
9 בנובמבר הוא היום ה 313 בשנה בלוח הגרגוריאני (314 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 52 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1494 – בית מדיצ'י מאבד את השלטון בפירנצה
1541 – המלכה קתרין הווארד נאסרת במצודת לונדון
1729 – ספרד, צרפת ובריטניה חותמות על אמנת סביליה
1799 – נפוליאון בונפרטה תופס את השלטון בצרפת בהפיכת 18 בברימר ובכך למעשה מסתיימת תקופת המהפכה הצרפתית
1848 – הוצא להורג המנהיג הליברלי רוברט בלום, פעולה שנתפסה לעיתים קרובות כאירוע הסמלי לכישלון האולטימטיבי של מהפכות 1848 בנסיכויות הגרמניות
1887 – ארצות הברית מקבלת חזקה על פרל הארבור בהוואי
1888 – נרצחת מרי ג'יין קלי, הקורבן האחרון שמיוחס לג'ק המרטש
1918 – מתמוטט "הרייך השני" (אשר נוסד ב-1871) וקמה רפובליקת ויימאר
1918 – קורט אייזנר מכריז על בוואריה כעל רפובליקה
1923 – הפוטש במרתף הבירה נכשל: במינכן מדכאים כוחות משטרה וצבא את הניסיון הראשון של המפלגה הנאצית לתפוס את השלטון בגרמניה
1937 – חמישה חברי גרעין "במעלה" נרצחים על ידי ערבים סמוך לקריית ענבים. לזכרם מוקם שם היישוב מעלה החמישה
1938 – מת מפצעיו ארנסט פום ראט שנורה בידי הרשל גרינשפן יומיים קודם לכן ומותו מהווה אמתלה לאירועי ליל הבדולח באותו לילה
1948 – נפתחת התערוכה הראשונה של קבוצת "אופקים חדשים"
1949 – יגאל ידין מתמנה לרמטכ"ל השני של צה"ל
1953 – קמבודיה זוכה בעצמאות מצרפת
1965 – רוג'ר אלן לפורט מצית עצמו מול בניין האומות המאוחדות במחאה על מלחמת וייטנאם
1965 – הפסקת החשמל הגדולה בצפון מזרח אמריקה שנמשכה 12 שעות על פני 207,000 קמ"ר
1967 – תוכנית אפולו: נאס"א משגרת את החללית הנסיונית (לא-מאוישת) אפולו 4 מקייפ קנדי
1975 – מרד על הפריגטה סטורוז'בוי של הצי הסובייטי
1987 – הוקם היישוב נופית
1989 – איחוד גרמניה: נפילת חומת ברלין
1993 – בעיר מוסטר שבבוסניה מתמוטט הגשר הישן, "סטארי מוסט" שנבנה בשנת 1566, לאחר כמה ימי הפצצה
2005 – עמיר פרץ נבחר ליושב ראש מפלגת העבודה, לאחר מערכת בחירות בה התמודד כנגד שמעון פרס ובנימין בן אליעזר
2005 – אל-קאעידה מבצע פיגועים בשלושה בתי מלון אמריקאים בעיר עמאן בירת ירדן. בפיגועים אלו נהרגו כ-60 בני אדם ונפצעו יותר מ-100 אנשים
2020 – הסכם שביתת נשק נחתם בין אזרבייג'ן, ארמניה ורוסיה, בכך תמה מלחמת נגורנו קרבאך השנייה
נולדו
ממוזער|170x170px|הדי לאמאר
ממוזער|231x231 פיקסלים|קרל סייגן
1414 – אלברכט השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (נפטר ב-1486)
1455 – יוהאן החמישי, רוזן נסאו-דילנבורג (נפטר ב-1516)
1719 – דומניקו לורנצו פונציאני, משפטן, כומר ושחמטאי איטלקי (נפטר ב-1796)
1841 – אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת (נפטר ב-1910)
1871 – פלורנס סאבין, מדענית רפואית אמריקאית (נפטרה ב-1953)
1914 – צביה לובטקין, מלוחמות מרד גטו ורשה (נפטרה ב-1978)
1914 – הדי לאמאר, שחקנית וממציאה אוסטרית (נפטרה ב-2000)
1922 – דורותי דנדרידג', שחקנית וזמרת אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-1965)
1918 – ספירו אגניו, סגן נשיא ארצות הברית (נפטר ב-1996)
1924 – רוברט פרנק, צלם, צלם קולנוע ובמאי (נפטר ב-2019)
1927 – שלמה "צ'יץ'" להט, ראש העיר השמיני של תל אביב-יפו (נפטר ב-2014)
1928 – אן סקסטון, משוררת אמריקאית (התאבדה ב-1974)
1929 – אריק תומפסון, שחקן, מנחה טלוויזיה ומפיק אנגלי (נפטר ב-1982)
1929 – אימרה קרטס, סופר הונגרי-יהודי, זוכה פרס נובל לספרות (נפטר ב-2016)
1930 – אפרים דובק, דיפלומט ישראלי וראש המועצה המקומית בית שאן
1932 – פרנק סלבי, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2024)
1934 – קרל סייגן, אסטרונום אמריקאי (נפטר ב-1996)
1934 – תנגיז סיגואה, פוליטיקאי גאורגי שכיהן כראש ממשלת גאורגיה (נפטר ב-2020)
1934 – רונלד הארווד, מחזאי, שחקן, תסריטאי ומפיק בריטי (נפטר ב-2020)
1934 – שולמית לפיד, סופרת ומחזאית ישראלית
1936 – מיכאל טל, שחמטאי ואלוף עולם בשחמט (נפטר ב-1992)
1940 – רודני פוקס, מפיק סרטי תעודה אוסטרלי ששרד תקיפה של כריש לבן
1944 – הרברט וימר, כדורגלן גרמני
1945 – זבולון אורלב, חבר הכנסת
1948 – שרון סטודר, שחיינית אמריקאית, אלופה אולימפית ושיאנית עולם (נפטרה ב-2013)
1952 – ג'ק שוסטק, ביולוג מולקולרי קנדי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1960 – אנדראס ברמה, כדורגלן גרמני (נפטר ב-2024)
1961 – ג'יל דנדו, עיתונאית, קריינית ומגישת טלוויזיה בריטית ברשת BBC (נפטרה ב-1999)
1962 – ירון אילתי, שחיין ישראלי
1962 – סרחיו בטיסטה, כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי
1965 – דוד קיגלר, שחקן וקומיקאי ישראלי
1967 – אלון בן דוד, פרשן צבאי, עיתונאי וכתב בטלוויזיה
1970 – כריס ג'ריקו, מתאבק קנדי
1971 – נדב אסולין, שחקן ישראלי
1972 – אריק דיין, שחקן אמריקאי
1973 – אליסון קורט, שחקנית ומדבבת קנדית
1974 – אלסנדרו דל פיירו, כדורגלן איטלקי
1977 – מאיה בוסקילה, זמרת ושחקנית ישראלית
1977 – ארז קו-אל, תסריטאי ויוצר טלוויזיה וקולנוע
1982 – מיכל ויצמן, שחקנית וסופרת ילדים ישראלית
1984 – פרנץ' מונטנה, ראפר, זמר ופזמונאי מרוקאי-אמריקאי
1993 – פיט דאן, מתאבק ב-WWE
1994 – עדי קונסטנטינוס, כדורגלן ישראלי
1999 – קרול סבייה, שחקנית, זמרת ויוטיוברית מקסיקנית
נפטרו
ממוזער|190x190px|קונסטנטינוס השביעי
ממוזער|209x209px|חיים ויצמן
ממוזער|205x205px|שארל דה גול
959 – קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס, קיסר האימפריה הביזנטית (נולד ב-905)
1312 – אוטו השלישי, דוכס בוואריה (נולד ב-1261)
1918 – אלברט באלין, יזם גרמני ממוצא יהודי (נולד ב-1857)
1937 – רמזי מקדונלד, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1866)
1940 – ארתור נוויל צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1869)
1952 – חיים ויצמן, נשיא מדינת ישראל הראשון (נולד ב-1874)
1953 – עבד אל עזיז אבן סעוד, מלכה הראשון של ערב הסעודית (נולד ב-1880)
1953 – דילן תומאס, משורר וולשי (נולד ב-1914)
1962 – איתן פרויד, שחיין ישראלי (נולד ב-1931)
1970 – שארל דה גול, נשיא צרפת (נולד ב-1890)
1991 – איב מונטאן, שחקן וזמר צרפתי (נולד ב-1921)
1997 – קרל המפל, פילוסוף של המדע (נולד ב-1905)
2000 – רפאל בשן, עיתונאי ומראיין ב"מעריב" ואחר כך ב"ידיעות אחרונות" (נולד ב-1930)
2001 – יגאל לב, סופר ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1933)
2004 – סטיג לרסון, סופר, עיתונאי ופעיל פוליטי שוודי (נולד ב-1954)
2006 – מרקוס וולף, "האיש ללא פנים" – ראש השטאזי (נולד ב-1923)
2010 – עמוס לביא, שחקן קולנוע ישראלי (נולד ב-1953)
2011 – משה זילברמן, מחנך, אשר כיהן כראש העירייה הרביעי של באר שבע (נולד ב-1927)
2013 – דני ליטאי, במאי ופזמונאי ישראלי (נולד ב-1940)
2017 – ג'ון הילרמן, שחקן אמריקאי זוכה פרס גלובוס הזהב ופרס אמי (נולד ב-1932)
2019 – אדה טרבאי, סופר, משורר, מתרגם ומחזאי יהודי-הונגרי (נולד ב-1932)
2021 – ג'רי דאגלס, שחקן יהודי-אמריקני (נולד ב-1932)
2022 – יואב רענן, קופץ למים ישראלי (נולד ב-1928)
2022 – גל קוסטה, זמרת ברזילאית (נולדה ב-1945)
2023 – רעננה מרידור, פרופסור חבר בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית (נולדה ב-1923)
חגים ואירועים החלים ביום זה
קמבודיה – יום העצמאות (1953)
ארצות הברית – יום החירות העולמית
ראו גם
9 בנובמבר בגרמניה
סיגליות – שיר בביצוע דויד ברוזה, ובו השורה "מי בתשיעי בכל נובמבר..."
8 בנובמבר – 10 בנובמבר
נובמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
כ ט
קטגוריה:נובמבר
| 2024-10-03T08:08:01
|
1 בדצמבר
|
1 בדצמבר הוא היום ה-335 בשנה (336 בשנה מעוברת), בשבוע ה-49 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 30 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
שמאל|ממוזער|120px|הכתרת דום פדרו הראשון לקיסר ברזיל
800 – קרל הגדול פוסק בעניינו של האפיפיור לאו השלישי
1420 – הנרי החמישי, מלך אנגליה נכנס לפריז
1640 – מהפכה שאורגנה על ידי האצולה והבורגנות מביאה קץ לאיחוד האיברי – ז'ואאו השני, דוכס ברגנסה, מוכרז כמלך פורטוגל וריבון מושבות האימפריה הפורטוגזית ופורטוגל שבה להיות מדינה עצמאית, לאחר 60 שנות שלטון ספרדי
1640 – פרידריך וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג עולה לשלטון
1807 – כוחותיו של נפוליאון פולשים לליסבון, בירת האימפריה הפורטוגזית (הבירה הועברה לריו דה ז'ניירו)
1822 – דום פדרו הראשון מוכתר רשמית לקיסר האימפריה הברזילאית
1834 – העבדות מבוטלת במושבת הכף בהתאם לפקודת ביטול העבדות של שנת 1833
1913 – כרתים שקיבלה שלטון עצמי בעקבות מלחמת הבלקן הראשונה מסופחת ליוון
1918 – נוצרת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים
1918 – איסלנד מקבלת מעמד אוטונומי מדנמרק
1918 – טרנסילבניה מסתפחת לרומניה
1925 – חתימת הסכמי לוקרנו להסדרת הגבולות באירופה בכלל ובגרמניה בפרט אחרי מלחמת העולם הראשונה
1932 – העיתון "פלסטיין פוסט" (היום נקרא ג'רוזלם פוסט) יוצא לאור לראשונה
1934 – ההתנקשות בסרגיי קירוב בלנינגרד
1953 – החלה לפעול הבורסה לניירות ערך בתל אביב
1955 – רוזה פארקס נעצרת במונטגומרי לאחר שהיא מסרבת לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן
1958 – הרפובליקה המרכז אפריקאית מקבלת עצמאות מצרפת
1959 – הברית האנטארקטית המסדירה את מעמדה של אנטארקטיקה נפתחת להצטרפות לכלל המדינות
1963 – נאגאלנד הופכת למדינה ה-16 של הודו
1971 – הצבא ההודי משתלט על חלק מקשמיר שנכבש מוקדם יותר על ידי פקיסטן
1973 – פפואה גינאה החדשה מקבלת שלטון עצמאי מאוסטרליה (עצמאות מלאה ב-16 בספטמבר 1975)
1982 – יוצא לאור האלבום "Thriller", מאת מייקל ג'קסון, האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים
1988 – בנזיר בהוטו מתמנית לראש ממשלת פקיסטן
1990 – חופרי מנהרת התעלה המחברת את צרפת ואנגליה תחת תעלת למאנש נפגשים
1991 – אזרחי אוקראינה מצביעים במשאל עם בעד היפרדות מברית המועצות
2000 – ויסנטה פוקס (Vicente Fox) נבחר לנשיא מקסיקו, לאחר 71 שנים של שלטון מפלגת ה-PRI
2000 – שיגור משימת מעבורת החלל אנדוור STS-97 לתחנת החלל הבינלאומית
2001 – פיגוע התאבדות כפול במדרחוב בן-יהודה בירושלים – גורם למותם של 11 איש
2013 – שיגור הגשושית צ'אנג-אה 3 הסינית, משימה לחקר הירח הכוללת נחתת רובוטית ורובר. משימה זו מהווה את השלב השני בתוכנית החלל הסינית לחקר הירח והפעם הראשונה שסין הנחיתה נחתת על גוף שמימי והיא המדינה השלישית בעולם שמבצעת צעד כזה, לאחר ברית המועצות וארצות הברית
2019 – המקרה הידוע הראשון של חולה שנדבק בווירוס SARS-CoV-2 בעיר ווהאן בסין – תחילת מגפת הקורונה
נולדו
ממוזער|211x211 פיקסלים|ז'וקוב
ממוזער|228x228 פיקסלים|וודי אלן
ממוזער|243x243 פיקסלים|פבלו אסקובר
846 – חסן אל-עסכרי, אימאם השיעי ה-11 (נפטר ב-874)
1081 – לואי השישי, מלך צרפת (נפטר ב-1137)
1083 – אנה קומננה, נסיכה ביזנטית, ההיסטוריונית האישה הראשונה (נפטרה ב-1153)
1415 – יאן דלוגוש, היסטוריון וכרוניקן פולני, כומר קתולי (נפטר ב-1480)
1521 – טקדה שינגן, דאימיו ואסטרטג יפני (נפטר ב-1573)
1761 – מארי טוסו, פסלת, צרפתייה-אנגלייה, יסדה את מוזיאון השעווה מאדאם טוסו (נפטרה ב-1850)
1792 – ניקולאי איוונוביץ' לובצ'בסקי, מתמטיקאי רוסי (נפטר ב-1856)
1844 – אלכסנדרה, נסיכת דנמרק, רעייתו של אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת (נפטרה ב-1925)
1882 – אברהם צפרוני, פילולוג, חוקר יהדות וספרות עתיקה, מתרגם, איש חינוך והעורך הראשון של כתב העת לשוננו לחקר הלשון העברית (נפטר ב-1933)
1896 – גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב, מצביא סובייטי (נפטר ב-1974)
1896 – יופ קולקמן, דיפלומט וחסיד אומות העולם הולנדי (נפטר ב-1944)
1906 – רות לוביץ', פעילה חברתית בארץ ישראל ומראשי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח וחד"ש (נפטרה ב-2010)
1911 – פרנץ בינדר, כדורגלן אוסטרי (נפטר ב-1989)
1919 – אייק אייזקס, גיטריסט, מבצע, מלחין ומורה בתחום מוזיקת ג'אז (נפטר ב-1996)
1923 – זאב איבינסקי, היסטוריון, מורה ומחנך, איש לח"י, לוחם בשורות גדוד "מוריה" במהלך מלחמת השחרור (נפטר ב-2022)
1925 – דב לוין, שופט בית המשפט העליון (נפטר ב-2001)
1925 – ישראל יצחקי, זמר ישראלי (נפטר ב-2019)
1926 – קיטי הארט מוקסון, ניצולת שואה פולניה-אנגליה
1928 – זלמן עינב, אדריכל ישראלי
1929 – שמואל שילה, שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי (נפטר ב-2011)
1933 – ג'יימס וולפנזון, עורך דין, בנקאי השקעות וכלכלן יהודי-אוסטרלי (נפטר ב-2020)
1935 – ויקטור בריוחאנוב, מנהל הבנייה של תחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל ומנהל תחנת הכוח בשנים 1970–1986 (נפטר ב-2021)
1940 – ריצ'רד פריור, סטנדאפיסט, שחקן ותסריטאי אפרו-אמריקני (נפטר ב-2005)
1945 – מילי יוז-פולפורד, חוקרת רפואית אמריקאית בתחום של ביולוגיה מולקולרית ואסטרונאוטית נאס"א (נפטרה ב-2021)
1945 – בט מידלר, שחקנית וזמרת אמריקאית
1948 – אמנון בירמן, מחבר תשבצי היגיון ישראלי
1949 – פבלו אסקובר, סוחר סמים קולומביאני (נהרג ב-1993)
1950 – פיליפוס פטסאלניקוס, פוליטיקאי יווני ששימש כדובר הפרלמנט היווני (נפטר ב-2020)
1951 – ראובן גבירץ, זמר ומלחין ישראלי
1951 – טריט ויליאמס, זמר, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאי (נפטר ב-2023)
1956 – עמוס פיאט, מדען מחשב ישראלי ופרופסור באוניברסיטת תל אביב
1960 – יוסי היימן, תת-אלוף בצה"ל
1964 – סלבטורה סקילאצ'י, כדורגלן איטלקי (נפטר ב-2024)
1968 – אלון שרביט, כתב טלוויזיה, תסריטאי ובמאי טלוויזיה ישראלי
1970 – שרה סילברמן, קומיקאית ושחקנית אמריקאית יהודייה
1971 – מלאני פרס, דוגמנית ושחקנית ישראלית
1973 – יוסי ארצי, במאי ותסריטאי ישראלי
1976 – מת'יו שפרד, סטודנט אמריקאי (נרצח ב-1998)
1979 – יעל בדש, זמרת ושחקנית ישראלית
1985 – ג'אנל מונה, שחקנית וזמרת אמריקאית
1988 – טיילר ג'וזף, זמר וחבר בלהקת טוונטי וואן פיילוטס
1988 – זואי קרביץ, שחקנית אמריקאית-יהודייה
נפטרו
ממוזער|226x226 פיקסלים|קבר רבי יהודה הנשיא
ממוזער|203x203 פיקסלים|אלכסנדר הראשון
ממוזער|231x231 פיקסלים|דוד בן-גוריון
219 – רבי יהודה הנשיא, תנא בדור החמישי, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה (נולד ב-135)
660 – אליגיוס הקדוש, קדוש נוצרי (נולד ב-588)
1018 – תיטמר ממרסבורג, בישוף והיסטוריון גרמני (נולד ב-975)
1135 – הנרי הראשון, מלך אנגליה (נולד ב-1068)
1241 – איזבל מאנגליה, קיסרית האימפריה הרומית הקדושה (נולדה ב-1214)
1374 – מגנוס הרביעי, מלך שוודיה (נולד ב-1316)
1455 – לורנצו גיברטי, פסל, צייר וצורף איטלקי (נולד ב-1378)
1521 – האפיפיור לאו העשירי (נולד ב-1475)
1530 – מרגרטה לבית הבסבורג, מושלת הולנד (נולדה ב-1480)
1707 – ג'רמיה קלארק, מלחין אנגלי (נולד ב-1674)
1759 – אן, הנסיכה המלכותית, בתו של ג'ורג' השני, מלך בריטניה ורעייתו של וילם הרביעי, נסיך אורנז'-נסאו (נפטרה ב-1709)
1825 – אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה (נפטר ב-1777)
1866 – ג'ורג' אוורסט, גאוגרף וולשי (נולד ב-1790)
1934 – סרגיי קירוב, מבכירי השלטון הסובייטי וממקורביו של הרודן יוסיף סטלין (נולד ב-1886)
1947 – גודפרי הרולד הארדי, מתמטיקאי בריטי (נולד ב-1877)
1973 – דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל (נולד ב-1886)
1980 – אברהם בן-יוסף, שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי, ממקימי התיאטרון הקאמרי (נולד ב-1907)
1989 – אלווין איילי, רקדן וכוריאוגרף אמריקאי (נולד ב-1931)
2002 – אנטול קרקובסקי, רופא עור ופרופסור לדרמטולוגיה (נולד ב-1924)
2003 – קלארק קאר, סוציולוג וכלכלן אמריקני (נולד ב-1911)
2006 – קלוד ז'אד, שחקנית קולנוע ותיאטרון צרפתייה (נולדה ב-1948)
2016 – ז'אק כהן, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נולד ב-1930)
2018 – סקוט סטירני, קצין בדרגת תת-אדמירל בצי ארצות הברית (נולד ב-1960)
2019 – שלי מוריסון, שחקנית יהודייה-אמריקאית (נולדה ב-1936)
2020 – מריה איטקינה, אתלטית יהודייה-סובייטית (נולדה ב-1932)
2021 – זיסי סתוי, עורך ספרותי ומנחה מפגשי ספרות ומוזיקה ישראלי (נולד ב-1939)
2022 – עמנואל גוטמן, חוקר בתחום מדע המדינה ופרופסור במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית (נולד ב-1924)
2023 – סנדרה דיי או'קונור, עורכת דין ושופטת אמריקאית, האישה הראשונה שהתמנתה כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית (נולדה ב-1930)
2023 – אמירה הס, משוררת, ציירת ושחקנית ישראלית (נולדה ב-1943)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום האיידס הבינלאומי – החל משנת 1988
קוסטה ריקה – יום ביטול הצבא
אנגולה – יום החלוצים
רומניה – החג הלאומי, "יום האיחוד", המציין את צירוף טרנסילבניה לרומניה
היום הראשון של "הציפייה" על פי המסורת הנוצרית
30 בנובמבר – 2 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל א
קטגוריה:דצמבר
| 2024-09-29T20:56:30
|
8 בדצמבר
|
8 בדצמבר הוא היום ה-342 בשנה בלוח הגרגוריאני (343 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 23 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|250px|8 בדצמבר 1980 - ג'ון לנון נורה למוות על ידי מארק צ'פמן. בתמונה נראה ג'ון לנון חותם על עותק של Double Fantasy של צ'פמן העומד מימינו. התמונה צולמה כמה שעות לפני שצ'פמן חזר וירה בלנון למוות
1812 – רעידת אדמה חזקה בדרום קליפורניה
1914 – קרב איי פוקלנד, במלחמת העולם הראשונה. שייטת בריטית בפיקוד סר סטורדי דובטון מביסה שייטת גרמנית בפיקוד גראף מקסימיליאן פון שפיי
1941 – הנאצים הפעילו את מחנה ההשמדה המבוסס על גז הראשון בחלמנו שבפולין
1941 – טבח יער רומבולה, הנאצים ומשתפי פעולה רוצחים 12,000 יהודים ביום זה ביער סמוך לריגה
1941 – בעקבות ההתקפה על פרל הארבור, ארצות הברית מכריזה מלחמה על יפן
1947 – לוחמיו של חסן סלמה מתקיפים את שכונת התקווה, התקיפה הסתיימה בניצחונם של הלוחמים היהודים בפיקודו של זאב שחם ומכונה קרב שכונת התקווה
1952 – יצחק בן-צבי נבחר לנשיא השני של מדינת ישראל
1954 – מבצע צרצר – פעולה של צה"ל להחזרת מתקן ציתות לקו טלפון בשטח סוריה, 5 חיילים נפלו בשבי בהם אורי אילן
1963 – אסון התעופה הגדול בהיסטוריה שנגרם כתוצאה ממכת ברק: התרסקות טיסה 214 של פאן אם, טיסת פנים בארצות הברית
1980 – ג'ון לנון נרצח בניו יורק (ראו רצח ג'ון לנון)
1991 – מנהיגי רוסיה, אוקראינה ובלארוס חותמים על הסכם לפירוק ברית המועצות והקמת חבר המדינות
1993 – ביל קלינטון חותם על הסכם NAFTA לסחר חופשי בין ארצות הברית, קנדה ומקסיקו
2007 – תוקפים חמושים פורצים ללשכתה של בנזיר בהוטו, ראש הממשלה של פקיסטן לשעבר, במשרדי מפלגת העם הפקיסטנית, ורוצחים שלושה מתומכיה
2010 – שיגור הראשון של חללית דרגון, חללית מטען הניתנת לשימוש חוזר אשר פותחה על ידי חברת SpaceX. הייתה לחללית המסחרית הראשונה ששוגרה למסלול וחזרה לכדור הארץ
2021 – אולף שולץ מושבע כקנצלר גרמניה, ובכך מסתיימת כהונת אנגלה מרקל כקנצלרית גרמניה לאחר כ-16 שנים
נולדו
ממוזער|214x214 פיקסלים|הורטיוס
ממוזער|219x219 פיקסלים|מרי מלכת הסקוטים
65 לפנה"ס – הורטיוס, משורר רומי (נפטר ב-8 לפנה"ס)
1542 – מרי מלכת הסקוטים (הוצאה להורג ב-1587)
1765 – איליי ויטני, ממציא ותעשיין אמריקאי (נפטר ב-1825)
1832 – ביירנסטרנה ביירנסון, סופר נורווגי (נפטר ב-1910)
1865 – ז'אן סיבליוס, מלחין פיני (נפטר ב-1957)
1885 – יוסף שפרינצק, פעיל ציוני, פוליטיקאי ישראלי, יושב ראש הכנסת הראשון (נפטר ב-1959)
1886 – דייגו ריברה, צייר מקסיקני (נפטר ב-1957)
1905 – שמעון פינקל, שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי, מגדולי שחקני תיאטרון "הבימה" (נפטר ב-1999)
1924 – גירמה וולדה גיורגיס לוצ'ה, פוליטיקאי אתיופי (נפטר ב-2018)
1925 – סמי דייוויס ג'וניור, בדרן, שחקן וזמר אמריקאי (נפטר ב-1990)
1925 – ארנלדו פורלאני, פוליטיקאי ומדינאי איטלקי שכיהן כראש הממשלה ה-43 של איטליה (נפטר ב-2023)
1926 – רוואז צ'חיידזה, במאי קולנוע, סופר ושחקן גאורגי (נפטר ב-2015)
1927 – ולדימיר שטאלוב, קוסמונאוט סובייטי (נפטר ב-2021)
1930 – מקסימיליאן של, שחקן אוסטרי-אמריקאי, זוכה פרס האוסקר (נפטר ב-2014)
1932 – אוביראטן ד'אמברוזיו, מתמטיקאי ברזילאי (נפטר ב-2021)
1933 – ג'וני גרין, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2023)
1935 – טטיאנה זטולובסקיה, שחמטאית ישראלית ילידת ברית המועצות (נפטרה ב-2000)
1936 – דייוויד קאראדין, שחקן קולנוע וטלוויזיה ואמן לחימה אמריקאי (נפטר ב-2009)
1937 – ג'וליאן קארי, שחקן אנגלי (נפטר ב-2020)
1938 – ישראל נבון, ראש עיריית דימונה בשנים 1969–1971 (נפטר ב-2022)
1939 – ג'יימס גולוויי, חלילן אירי
1941 – ג'ף הרסט, כדורגלן אנגלי
1943 – ג'ים מוריסון, זמר, סולן להקת הדלתות (נפטר ב-1971)
1946 – חוה אלברשטיין, זמרת-יוצרת, פזמונאית, ומלחינה ישראלית
1950 – עמירם ניר, איש צבא, עיתונאי, יועץ ראש הממשלה לענייני טרור בינלאומי, מהמעורבים העיקריים בפרשת איראן-קונטראס (נהרג ב-1988)
1953 – קים בייסינגר, שחקנית אמריקאית
1955 – ג'וזף דנפורד, יושב ראש המטות המשולבים ה-19
1957 – מיכאיל קסיאנוב, ראש ממשלת רוסיה מינואר 2000 עד פברואר 2004
1959 – חנוך רוזן, פנטומימאי ישראלי
1961 – אן קולטר, פרשנית פוליטית שמרנית ועורכת דין אמריקאית
1962 – ברי ואן ארלה, כדורגלן הולנדי
1962 – מרטי פרידמן, גיטריסט אמריקאי
1964 – אסף אשתר, שחקן וקומיקאי ישראלי
1964 – טרי האטצ'ר, שחקנית אמריקאית
1966 – שינייד או'קונור, זמרת אירית (נפטרה ב-2023)
1966 – דובר קוסאשווילי, במאי קולנוע, תסריטאי ושחקן ישראלי
1973 – קורי טיילור, זמר אמריקאי, סולן להקת סליפנוט
1976 – דומיניק מונאהן, שחקן קולנוע וטלוויזיה בריטי
1978 – איאן סומרהולדר, שחקן אמריקאי
1981 – דניאלה ספקטור, זמרת-יוצרת ישראלית
1981 – אורטל אופק, זמרת ויוצרת ישראלית
1982 – ניקי מינאז', זמרת היפ הופ
1982 – חמיט אלטינטופ, שחקן כדורגל טורקי
1984 – ליאור כהן, קומיקאי, זמר, דיג'יי, שחקן תיאטרון וטלוויזיה ישראלי
1985 – דווייט הווארד, שחקן כדורסל אמריקאי
1986 – שרן ייני, כדורגלן ישראלי
1990 – סטטיק, זמר ישראלי
1992 – אלמוג בוזגלו, כדורגלן ישראלי
1994 – ראהים סטרלינג, כדורגלן אנגלי
1994 – ליאנה עיון, מדבבת ושחקנית ישראלית
1997 – דניאל קופרברג, כדורסלן ישראלי
2000 – יותם חנוכי, כדורסלן ישראלי
2003 – אגם בוחבוט, זמרת ישראלית ומדבבת
נפטרו
ממוזער|178x178 פיקסלים|ארנולף מקרינתיה
ממוזער|224x224 פיקסלים|גולדה מאיר
ממוזער|235x235 פיקסלים|ג'ון לנון
899 – ארנולף, מלך פרנקיה המזרחית (נולד ב-850)
1864 – ג'ורג' בול, מתמטיקאי ופילוסוף אנגלי (נולד ב-1815)
1917 – שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים), מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה (נולד ב-1836)
1941 – שמעון דובנוב, סופר והיסטוריון יהודי (נולד ב-1860)
1944 – לואיז קאוטסקי, פוליטיקאית יהודייה-גרמניה, (נרצחה באוושויץ (נולדה ב-1864)
1947 – יהושע גלוברמן, בכיר ב"הגנה", מפקד החי"ש. נהרג במארב ערבי והועלה לדרגת אלוף לאחר מותו (נולד ב-1905)
1978 – גולדה מאיר, ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל (נולדה ב-1898)
1980 – ג'ון לנון, זמר וחבר בלהקת הביטלס שנרצח על ידי מרק דייוויד צ'פמן (נולד ב-1940)
1982 – חיים לסקוב, ראש המטה הכללי החמישי של צבא ההגנה לישראל ונציב קבילות החיילים הראשון (נולד ב-1919)
1994 – אנטוניו קרלוס ז'ובים, מוזיקאי ברזילאי (נולד ב-1927)
2004 – דיימבאג דארל, גיטריסט אמריקאי (נולד ב-1966)
2006 – משה ברנשטיין, צייר ישראלי (נולד ב-1920)
2011 – נקדימון רוגל, סופר עברי, עיתונאי, מתרגם, שדרן וחוקר תולדות היישוב בארץ (נולד ב-1925)
2016 – ג'ון גלן, אסטרונאוט ופוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1921)
2018 – ליודמילה אלכסייבה, דיסידנטית סובייטיית (נולדה ב-1927)
2019 – פול וולקר, כלכלן אמריקני (נולד ב-1927)
2019 – נחום פונדק, עיתונאי ישראלי-דני (נולד ב-1927)
2019 – הירוקזו קנאזאווה, מאמן קראטה יפני בשיטת שוטוקאן (נולד ב-1931)
2019 – רנה אוברז'ונואה, שחקן טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון אמריקאי (נולד ב-1940)
2019 – ג'וס וורלד, ראפר, זמר ופזמונאי אמריקאי (נולד ב-1998)
2020 – אלחנדרו סאבלה, כדורגלן ומאמן כדורגל ארגנטינאי (נולד ב-1954)
2021 – בארי האריס, פסנתרן ג'אז (נולד ב-1929)
2021 – ביפין רוואט, המפקד ה-27 של הצבא ההודי (נולד ב-1958)
2021 – איגור גאמולה, כדורגלן סובייטי ואוקראיני ומאמן (נולד ב-1960)
2022 – יצחק קלפטר, מוזיקאי, זמר, מלחין וגיטריסט ישראלי (נולד ב-1950)
2023 – ראיין אוניל, שחקן קולנוע יהודי-אמריקאי (נולד ב-1941)
חגים ואירועים החלים ביום זה
בולגריה – יום הסטודנט
רומניה – יום החוקה
פנמה – יום האם
הכנסייה הקתולית – חג העיבור ללא חטא
הכנסייה הקתולית, מילאנו – יום הקדוש אמברוזיוס
7 בדצמבר – 9 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל ח
קטגוריה:דצמבר
| 2024-04-24T17:27:40
|
14 בדצמבר
|
14 בדצמבר הוא היום ה-348 בשנה בלוח הגרגוריאני (349 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 17 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1287 – הצפה בהולנד שנגרמה מקריסת סכר הרגה למעלה מ-50,000 נפש
1542 – הנסיכה מרי מוכתרת כמרי מלכת הסקוטים
1751 – מריה תרזה חונכת באוסטריה את האקדמיה הצבאית הראשונה בעולם, אקדמיה הנקראת על שמה
1782 – האחים מונגולפייה מפריחים את הכדור פורח הראשון שלהם
1819 – אלבמה מצטרפת לארצות הברית
1900 – מקס פלאנק מפרסם את מאמרו ההיסטורי על השפעת קרינה על גוף שחור, ומניח את היסוד לתורת הקוואנטים
1903 – האחים רייט עורכים את ניסיונם הראשון בתעופה
1911 – הנורווגי רואלד אמונדסן הוא האדם הראשון המגיע אל הקוטב הדרומי, יחד עם ארבעה מאנשיו
1919 – נערכת הקרנת הבכורה של סרט האנימציה "הרפתקאותיו של פליקס"
1921 – הקיבוץ תל יוסף מוקם על ידי גדוד העבודה
1924 – השיעורים הראשונים מתקיימים בטכניון
1939 – ברית המועצות הושעתה מחבר הלאומים ובכך למעשה החבר משותק
1941 – הנאצים מתחילים ברציחתם של 15,000 יהודי חרקוב
1950 – נוסדה נציבות האו"ם לפליטים, מתוקף החלטה של עצרת האו"ם
1955 – אוסטריה, איטליה, אירלנד, אלבניה, בולגריה, הונגריה, ירדן, לאוס, לוב, נפאל, ספרד, פורטוגל, פינלנד, ציילון, קמבודיה ורומניה מתקבלות לאו"ם מתוקף החלטה 109 של מועצת הביטחון של האו"ם
1962 – מארינר 2 מבצעת יעף ליד נוגה, הגשושית הרובוטית הראשונה שביצעה בהצלחה מפגש עם כוכב לכת
1977 – ועידת קהיר למשא ומתן לשלום התכנסה במלון 'מינה האוס' עם נציגי ישראל, מצרים וארצות הברית ומשקיף מהאו"ם
1972 – אפולו 17 ממריאה מהירח. נכון ל-2021, יוג'ין סרנן, האדם האחרון שחזר אל רכב הנחיתה הירחי, והאדם האחרון לצעוד על הירח
1981 – הכנסת מקבלת בשלוש קריאות את "חוק רמת הגולן" המחיל את החוק הישראלי על רמת הגולן
1984 – נערכת הקרנת הבכורה של סרט הקולנוע "חולית"
1989 – פטריסיו איילווין נבחר לנשיא צ'ילה בבחירות הדמוקרטיות הראשונות אחרי סיום שלטון פינושה
1995 – חתימת הסכם דייטון
2012 – הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק
2013 – צ'אנג-אה 3 הסינית נוחתת על הירח. זו הפעם הראשונה שסין הנחיתה נחתת על גוף שמימי והיא המדינה השלישית בעולם שמבצעת צעד כזה, לאחר ברית המועצות וארצות הברית
נולדו
ממוזער|208x208 פיקסלים|נוסטרדמוס
ממוזער|209x209 פיקסלים|טיכו ברהה
ממוזער|221x221 פיקסלים|ג'ורג' השישי
1332 – פרידריך השלישי, רוזן תורינגיה (נפטר ב-1381)
1503 – נוסטרדמוס, אסטרולוג ורופא צרפתי (נפטר ב-1566)
1546 – טיכו ברהה, אסטרונום דני (נפטר ב-1601)
1895 – ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת (נפטר ב-1952)
1883 – מוריהי אואשיבה, מייסד האייקידו (נפטר ב-1969)
1895 – מרים ברנשטיין-כהן, שחקנית תיאטרון הקאמרי (נפטרה ב-1991)
1910 – מרדכי טביב, סופר עברי (נפטר ב-1979)
1918 – ראדו בליגן, שחקן תיאטרון וקולנוע רומני (נפטר ב-2016)
1921 – שלמה ניצן, סופר עברי, מתרגם ועורך (נפטר ב-2006)
1922 – איזדור יכמן, חייל אמריקאי יהודי, עוטר במדליית הכבוד (נהרג ב-1945)
1922 – סנדו דוד, פעיל פוליטי, משורר ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2003)
1924 – ראג' קאפור, שחקן ובמאי קולנוע הודי (נפטר ב-1988)
1924 – שמואל סגל, שחקן (נפטר ב-1997)
1926 – בצלאל נרקיס, חוקר תולדות האמנות ישראלי (נפטר ב-2008)
1929 – שלמה ארגוב, דיפלומט, פקיד בכיר במשרד החוץ של ישראל ושגריר ישראל בבריטניה ובארצות נוספות (נפטר ב-2003)
1931 – פרי גרף, זמר אוסטרי (נפטר ב-2017)
1938 – לאונרדו בוף, תאולוג, פילוסוף, הוגה דעות, לוחם לזכויות האדם ונזיר פרנציסקני ברזילאי
1945 – ג'וואד טבאטבאי, פרופסור וסגן דיקן הפקולטה למשפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת טהראן (נפטר ב-2023)
1946 – פיטר לורימר, כדורגלן סקוטי (נפטר ב-2021)
1946 – סטן סמית', טניסאי אמריקאי
1946 – רות פוקס, פוליטיקאית גרמניה ואתלטית מזרח גרמניה (נפטרה ב-2023)
1946 – ג'יין בירקין, שחקנית קולנוע, במאית, דוגמנית וזמרת אנגלייה (נפטרה ב-2023)
1947 – דילמה רוסף, נשיאת ברזיל ה-36
1949 – לויד פיליפס, מפיק קולנוע ניו זילנדי (נפטר ב-2013)
1949 – ביל באקנר, שחקן בייסבול (נפטר ב-2019)
1949 – אלברט גזל, כדורגלן ישראלי
1951 – יאן טימן, שחמטאי הולנדי בדרגת רב אמן
1952 – אבי דיכטר, ראש השב"כ והשר להגנת העורף
1960 – אבראהים ראיסי, נשיא איראן (נהרג ב-2024)
1966 – אנתוני מייסון, כדורסלן אמריקאי ששיחק במשך 13 עונות בליגת ה-NBA מעמדות הפאוור פורוורד והסמול פורוורד (נפטר ב-2015)
1969 – גדי לוי, במאי דיבוב, שחקן ומדבב ישראלי
1976 – יוני זיכהולץ, במאי, תסריטאי, שחקן, מפיק, מחזאי וכותב פזמונים ישראלי
1979 – מייקל אואן, כדורגלן עבר אנגלי
1988 – ונסה הדג'נס, שחקנית וזמרת אמריקאית
1996 – ענבל שמש, ג'ודוקא ישראלית
נפטרו
ממוזער|170x170 פיקסלים|האראלד גילה
ממוזער|206x206 פיקסלים|ג'ורג' וושינגטון
ממוזער|237x237 פיקסלים|סטנלי בולדווין
704 או 705 – אלדפירת', מלך נורת'מבריה
765 – ג'עפר א-צאדק, אימאם השיעי השישי (נולד ב-702)
872 – האפיפיור אדריאנוס השני (נולד ב-792)
1136 – האראלד גילה, מלך נורווגיה מ-1130 ועד מותו (נולד ב-1102)
1293 – ח'ליל בן קלאוון, סולטאן מצרי ממלוכי (נולד ב-1262)
1503 – סטן סטור הזקן, מדינאי שוודי ועוצר שוודיה (נולד ב-1440)
1542 – ג'יימס החמישי, מלך סקוטלנד (נולד ב-1512)
1591 – יוחנן מהצלב, כומר קתולי ספרדי (נולד ב-1542)
1788 – קרל פיליפ עמנואל באך, מלחין גרמני (נולד ב-1714)
1788 – קרלוס השלישי, מלך ספרד (נולד ב-1716)
1799 – ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית (נולד ב-1732)
1806 – ג'ון ברקינרידג', סנאטור מטעם קנטקי והתובע הכללי של ארצות הברית (נולד ב-1760)
1861 – הנסיך אלברט סאקסה-קובורג-גותה, בעלה של ויקטוריה מלכת בריטניה (נולד ב-1819)
1935 – סטנלי ויינבאום, סופר מדע בדיוני אמריקאי (נולד ב-1902)
1943 – ג'ון הארווי קלוג, רופא אמריקאי, תזונאי וממציא הקורנפלקס (נולד ב-1852)
1947 – סטנלי בולדווין, ראש ממשלת בריטניה (נולד ב-1867)
1960 – אנטוניו ברלוצי, אדריכל איטלקי שפעל בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי (נולד ב-1884)
1963 – דיינה וושינגטון, זמרת אמריקאית (נולדה ב-1924)
1989 – אנדריי סחרוב, פיזיקאי זוכה פרס נובל ופעיל זכויות אדם רוסי (נולד ב-1921)
1990 – פרידריך דירנמאט, מחזאי וסופר שווייצרי (נולד ב-1921)
1993 – מירנה לוי, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1905)
2000 – שלמה ווארזאגער, סופר ומשורר יידי (נולד ב-1917)
2001 – רובי שפירא, איש עסקים ישראלי והנשיא והבעלים של מועדון הכדורגל הפועל חיפה (נולד ב-1950)
2006 – חיה ארבל, מלחינה ישראלית וממייסדי קיבוץ המעפיל (נולדה ב-1921)
2006 – עוזר שילד, פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה ונשיאה, הנשיא הראשון של המרכז האוניברסיטאי אריאל ומדען ראשי במשרד החינוך (נולד ב-1930)
2013 – פיטר או'טול, שחקן קולנוע ותיאטרון אנגלי (נולד ב-1932)
2015 – ואדים טישנקו, כדורגלן ומאמן כדורגל סובייטי-אוקראיני ששיחק בעמדת הקשר בקבוצות דניפרו דנפרופטרובסק והפועל חיפה (נולד ב-1963)
2016 – אהרון דורון, אלוף בצה"ל, מנכ"ל בית התפוצות ומנכ"ל אוניברסיטת תל אביב, יו"ר הוועד למען החייל ויו"ר ההתאחדות לספורט בישראל (נולד ב-1922)
2019 – אנה קארינה, שחקנית קולנוע, במאית ותסריטאית דנית, אשר פעלה במהלך מרבית הקריירה הקולנועית שלה בצרפת (נולדה ב-1940)
2020 – משה מנדלבאום, כלכלן ישראלי, שכיהן כנגיד בנק ישראל בין השנים 1982–1986 (נולד ב-1933)
2020 – ז'ראר הוייה, מאמן כדורגל (נולד ב-1947)
2021 – הנרי אורנשטיין, ניצול שואה, ממציא ומפתח עסקים, שחקן פוקר מקצועי אמריקאי ממוצא יהודי פולני (נולד ב-1923)
2021 – מוסטפא מוראר, סופר פלסטיני, ערבי-ישראלי (נולד ב-1930)
2022 – סלים א-זענון, פוליטיקאי פלסטיני, יושב ראש המועצה הלאומית הפלסטינית (נולד ב-1933)
חגים ואירועים החלים ביום זה
בכל שנה, שיאו של מטר המטאורים ג'מינידים
מדינת אלבמה שבארצות הברית – יום אלבמה
13 בדצמבר – 15 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל יד
קטגוריה:דצמבר
| 2024-05-24T13:06:55
|
21 בדצמבר
|
21 בדצמבר הוא היום ה־355 בשנה (356 בשנה
מעוברת) בשבוע ה-51 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 10 ימים. ברוב השנים זהו יום נקודת ההיפוך – היום הקצר בשנה בחצי הכדור הצפוני; כלומר היממה בעלת שעות האור המועטות ביותר, והלילה הארוך ביותר בשנה.
אירועים היסטוריים ביום זה
1866 – הטורפדו הראשון בעל הנעה עצמית הוצג לצי הקיסרי האוסטרו-הונגרי
1879 – סימנס הציגה בברלין, לראשונה, את הרכבת החשמלית
1891 – ג'יימס נייסמית' ממציא את משחק הכדורסל
1891 – נרשם הפטנט על נייר הטואלט
1907 – אלפי פועלים שובתים נהרגים כאשר חיילים פותחים עליהם באש, בבית הספר סנטה מריה באיקיקה, צ'ילה
1913 – מתפרסם התשבץ הראשון בכתב-העת New York World
1917 – קרב צליחת מעברות הירקון
1937 – הוצג לראשונה סרטו של וולט דיסני שלגיה ושבעת הגמדים
1958 – שארל דה גול נבחר לנשיא הראשון של הרפובליקה הצרפתית החמישית בצרפת
1968 – החללית אפולו 8 משוגרת לירח
1973 – נפתחה בז'נבה ועידת שלום בהשתתפות ישראל, מצרים וירדן, ובעקבותיה נחתמו הסכמי הפרדת כוחות בין ישראל למצרים ובין ישראל לסוריה
1975 – איליץ' רמירס סאנצ'ס, המכונה "קרלוס התן", מבצע התקפה על כינוס אופ"ק בווינה
1976 – יממה לאחר שפיטר את שרי המפד"ל, מחליט יצחק רבין להתפטר מתפקידו כראש הממשלה ולהקדים את הבחירות לכנסת התשיעית
1978 – במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, החללית ונרה 12 נוחתת על פני נוגה
1984 – במסגרת תוכנית וגה הסובייטית, שיגור וגה 2 גשושית הביאה נחתת לנוגה ובלון לחקר האטמוספירה. לאחר מכן הגשושית המשיכה למפגש עם שביט האלי
1986 – תצלום מרדכי ואנונו חושף את פרטי חטיפתו על ידי המוסד
1988 – 270 הרוגים בפיצוץ טיסת פאן אם 103 מעל לוקרבי שבסקוטלנד
1988 – טיסת הבכורה של האנטונוב AN-225 המטוס הכבד והגדול ביותר שנבנה אי פעם
1988 – נחיתת החללית סויוז TM-6 לאחר שהות ועגינה בתחנת החלל מיר, הקוסמונאוטים ולדימיר טיטוב ומוסה מנארוב חזרו לאחר שהות של שנה בתחנת החלל מיר, שיא לאותה תקופה
2012 – החששות לגבי סוף העולם, עקב סיום לוח השנה של המאיה – הוכחו כלא נכונים
נולדו
ממוזער|237x237 פיקסלים|בנג'מין דיזראלי
ממוזער|237x237 פיקסלים|הנרייטה סאלד
ממוזער|236x236 פיקסלים|יליזבטה סקובצובה
ממוזער|233x233 פיקסלים|פרנק זאפה
1117 – תומאס בקט, קדוש נוצרי אנגלי (נפטר ב-1170)
1401 – מזאצ'ו, צייר פלורנטיני (נפטר ב-1428 בערך)
1596 – פטרו מוהילה, כומר ותאולוג אוקראיני (נפטר ב-1647)
1804 – בנג'מין דיזראלי, סופר וראש ממשלת בריטניה (נפטר ב-1881)
1860 – הנרייטה סאלד, מחנכת, סופרת ופעילה ציונית (נפטרה ב-1945)
1866 – מוד גון, מהפכנית אירית ילידת אנגליה (נפטרה ב-1953)
1890 – הרמן מולר, גנטיקן ומחנך אמריקאי (נפטר ב-1967)
1891 – יליזבטה סקובצובה, משוררת, נזירה רוסיה וחסידת אומות העולם (נרצחה ב-1945)
1892 – רבקה וסט, פמיניסטית וסופרת ממוצא בריטי-אירי (נפטרה ב-1983)
1895 – סוזן לנגר, מחלוצות הנשים בפילוסופיה באקדמיה (נפטרה ב-1985)
1903 – ירחמיאל בלקין, חבר מטכ"ל "ההגנה", קצין הכנסת הראשון וסמנכ"ל משרד מבקר המדינה (נפטר ב-1965)
1912 – אלישע נתניהו, מתמטיקאי ישראלי, מומחה לאנליזה מרוכבת ופרופסור בפקולטה למתמטיקה בטכניון (נפטר ב-1986)
1917 – היינריך בל, אחד מחשובי הסופרים בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1985)
1918 – קורט ולדהיים, מזכ"ל האו"ם, נשיא אוסטריה ואיש אס אס במלחמת העולם השנייה (נפטר ב-2007)
1921 – יוסיף קאופמן, מתמטיקאי יהודי רומני (נפטר ב-2016)
1922 – חיים שחל, מהנדס כלי שיט (נפטר ב-2022)
1923 – פלורי יאגודה, זמרת-יוצרת, מלחינה, וגיטריסטית יהודייה (נפטרה ב-2021)
1937 – דוד לוי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, חתן פרס ישראל על מפעל חיים (נפטר ב-2024)
1937 – ג'יין פונדה, שחקנית קולנוע אמריקאית
1940 – פרנק זאפה, זמר, גיטריסט ומלחין אמריקאי (נפטר ב-1993)
1942 – חו ג'ינטאו, נשיא הרפובליקה העממית של סין
1947 – חיים כץ, חבר הכנסת מטעם הליכוד
1947 – פאקו דה לוסיה, יוצר וגיטריסט ספרדי (נפטר ב-2014)
1948 – טיירי מוגלר, מעצב אופנה צרפתי (נפטר ב-2022)
1948 – סמואל ל. ג'קסון, שחקן קולנוע אמריקאי
1949 – ברי פריגת, סופר ותשבצאי ישראלי
1950 – מקס מייבן, קוסם ומנטליסט אמריקאי יהודי (נפטר ב-2022)
1953 – רפי קדישזון, מנצח ומוזיקאי ישראלי
1953 – ינעם ליף, מלחין ישראלי, נשיא האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
1955 – אריאלה גולדמינץ, סופרת ישראלית
1957 – טוני לואיס, זמר, יוצר, ומוזיקאי בריטי (נפטר ב-2020)
1957 – ריי רומנו, שחקן וקומיקאי אמריקאי
1958 – עמינדב דיקמן, מתרגם וחוקר ספרות ישראלי (נפטר ב-2022)
1959 – פלורנס גריפית' ג'וינר, אצנית אולימפית (נפטרה ב-1998)
1959 – עמית ליאור, תסריטאי ושחקן ישראלי
1960 – שי יניב, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
1962 – זוהר וייס, שחיין ישראלי
1965 – אסנת טרבלסי, מפיקת קולנוע ישראלית
1965 – אנדי דיק, שחקן אמריקאי
1966 – קיפר סאת'רלנד, שחקן קולנוע וטלוויזיה
1967 – מיכאיל סאקשווילי, נשיא גאורגיה
1967 – אילן מלכא, תת-אלוף, מפקד חטיבת גבעתי
1968 – אסף גברון, סופר, מתרגם ויוצר מוזיקלי ישראלי
1969 – בן שני, עיתונאי ובמאי טלוויזיה ישראלי זוכה פרס סוקולוב
1970 – דב אלבוים, סופר, עורך, עיתונאי, מנחה טלוויזיה ומרצה לפילוסופיה יהודית
1971 – דנה רון, מנחת טלוויזיה ישראלית
1973 – הדס פדה, שחיינית ישראלית
1974 – יואב היימן, שחקן ישראלי
1986 – דון לני-גבאי, שחקנית ומדבבת ישראלית
1987 – מייקל לואיס, דוגמן, כדורסלן ושחקן ישראלי
1988 – אתי ביטון, זמרת ישראלית
1991 – דה-בייבי, ראפר, זמר ופזמונאי אמריקאי
נפטרו
ממוזער|171x171 פיקסלים|תומאס הקדוש
ממוזער|230x230 פיקסלים|ספרמורט ניאזוב
72 – תומאס הקדוש, אחד משנים עשר שליחיו של ישו בברית החדשה
975 – אבו תמים מעד אל-מועיז, ח'ליף האימפריה הפאטִמית (נולד ב-931)
1308 – היינריך הראשון, רוזן הסן (נולד ב-1244)
1375 – ג'ובאני בוקאצ'ו, סופר איטלקי, נודע בעיקר בזכות יצירתו הגדולה, הדקאמרון (נולד ב-1313)
1549 – מרגריט מנווארה, מלכת נווארה וסופרת צרפתייה (נולד ב-1492)
1912 – דוד צבי מילר, בלשן, חוקר המקרא וחוקר המזרח הקדום (נולד ב-1846)
1935 – קורט טוכולסקי, עיתונאי, סאטיריקן וסופר יהודי-גרמני (נולד ב-1890)
1945 – ג'ורג' פטון, גנרל בצבא ארצות הברית (נולד ב-1885)
1954 – מאיר מקס בינט, איש מודיעין ישראלי (נולד ב-1917)
1958 – ליון פויכטוונגר, סופר יהודי יליד גרמניה (נולד ב-1884)
1960 – אריק טמפל בל, מתמטיקאי והיסטוריון של המתמטיקה (נולד ב-1883)
1964 – קארל ואן וכטן, סופר וצלם אמריקני (נולד ב-1880)
1967 – יעקב כ"ץ, חבר הכנסת מטעם פועלי אגודת ישראל (נולד ב-1906)
2006 – ספרמורט "טורקמנבאשי" ניאזוב, שליט טורקמניסטן הראשון (נולד ב-1940)
2007 – סעדיה מרציאנו, חבר הכנסת מהפנתרים השחורים (נולד ב-1950)
2011 – יובל זמיר, שחקן תיאטרון, קולנוע, מדבב, במאי וזמר אופרה ישראלי (נולד ב-1963)
2012 – יצחק אלמוג, קצין קשר ראשי השני (נולד ב-1922)
2012 – אווה שבק, משוררת וסופרת ילדים יהודייה-הונגרייה זוכת פרס אטילה יוז'ף (נולדה ב-1927)
2015 – אודו יורגנס, מלחין וזמר אוסטרי, זוכה אירוויזיון 1966 כנציג אוסטריה (נולד ב-1934)
2018 – יהודה שביב, ר"מ בישיבת הר עציון, עורך כתב העת "תחומין", מעורכי כתב העת "מעלין בקודש", עורך ומחבר ספרים רבים (נולד ב-1941)
2018 – יורם הסל, איש מערכת הביטחון הישראלית, אשר שירת כראש אגף במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (נולד ב-1946)
2019 – עמנואל אונגרו, מעצב אופנה צרפתי (נולד ב-1933)
2019 – מרטין פיטרס, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1943)
2019 – איתן ליפשיץ, עיתונאי ישראלי (נולד ב-1944)
2023 – רוברט סולו, כלכלן אמריקאי יהודי זוכה פרס נובל לכלכלה (נולד ב-1924)
2023 – דורותיאה ליביו, זמרת אופרטה, מוזיקה קלה ומיוזיק-הול שהייתה פופולרית בישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20 (נולדה ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום ההיפוך הדרומי – "היום הארוך ביותר" בחצי הכדור הדרומי המהווה את תחילת הקיץ, ולעומת זאת "היום הקצר ביותר" ותחילת החורף בחצי הכדור הצפוני. תאריכים אלה מציינים את אמצע היום הקיצי בקוטב הדרומי ואת אמצע הלילה החורפי בקוטב הצפוני
20 בדצמבר – 22 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ל כא
קטגוריה:דצמבר
| 2024-06-02T17:10:49
|
27 בדצמבר
|
27 בדצמבר הוא היום ה־361 בשנה (362 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 4 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
ממוזער|178x178 פיקסלים|27 בדצמבר 537 - חניכת האיה סופיה
שמאל|ממוזער|137x137px|אה"מ "ביגל", בה הפליג דרווין למסעו הנודע
537 – יוסטיניאנוס הראשון חונך את כנסיית איה סופיה בקונסטנטינופול
1831 – צ'ארלס דרווין מתחיל את מסעו ההיסטורי באוניית הצי המלכותי "ביגל"
1875 – העיתון המצרי אל-אהראם יוצא לאור לראשונה
1904 – הצגת הבכורה של המחזה פיטר פן בלונדון
1913 – אווירון מסוג בְּלֶרְיוֹ XI, מוטס בידי הטייס הצרפתי ז'וּל וֶדְרִין נוחת לראשונה בהיסטוריה בארץ ישראל
1927 – לאון טרוצקי מגורש מהמפלגה הקומוניסטית
1939 – קרוב ל-8,000 הרוגים ברעידת אדמה חזקה במיוחד במחוז אזריקן שבטורקיה, במגניטודה 8.2
1945 – נוסד הבנק העולמי
1948 – צה"ל פותח במבצע חורב לשחרור הנגב
1949 – הולנד מכירה בעצמאות אינדונזיה
1968 – אפולו 8, החללית הראשונה בתוכנית אפולו, שבה לכדור הארץ
1978 – בספרד מוכרזת דמוקרטיה אחרי 40 שנים של שלטון דיקטטורי
1984 – קבוצת ציידי מטאוריטים אמריקנית מגלה בגבעות הלן שבאנטארקטיקה את המטאוריט ALH 84001, שהגיע ממאדים
1985 – 18 הרוגים ו-40 פצועים בפיגוע שמבצעים מחבלים מארגונו של אבו נידאל בירי על דלפקי אל על בנמלי התעופה של רומא ווינה
2002 – 4 הרוגים בהתקפת מחבלים על ישיבת עתניאל
2002 – 72 הרוגים ו-200 פצועים בפיגוע בעזרת מכונית תופת נגד הממשל הפרו-רוסי בגרוזני, בירת צ'צ'ניה
2003 – לוויין התקשורת עמוס 2 מתוצרת התעשייה האווירית משוגר מקוסמודרום בייקונור שבקזחסטן על גבי טיל מדגם סויוז-פריגאט
2007 – רצח ראש ממשלת פקיסטן לשעבר, בנזיר בוטו, על ידי מתנקש. לאחר מכן המתנקש פוצץ את עצמו והרג עוד 20 אנשים
2008 – בתקיפה נרחבת של חיל האוויר הישראלי מתחיל מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה
נולדו
ממוזער|233x233 פיקסלים|קפלר
שמאל|ממוזער|195x195px|לואי פסטר במעבדתו
ממוזער|216x216 פיקסלים|נפתלי הרץ אימבר
1350 – חואן הראשון, מלך אראגון (נפטר ב-1396)
1459 – יאן הראשון אולברכט, מלך פולין (נפטר ב-1501)
1571 – יוהאנס קפלר, אסטרונום (נפטר ב-1630)
1654 – יאקוב ברנולי, מתמטיקאי שווייצרי (נפטר ב-1705)
1717 – ה פיוס השישי (נפטר ב-1799)
1822 – לואי פסטר, איש מדע צרפתי (נפטר ב-1895)
1856 – נפתלי הרץ אימבר, מחבר ההמנון העברי "התקווה" (נפטר ב-1909)
1879 – סידני גרינסטריט, שחקן קולנוע בריטי (נפטר ב-1954)
1901 – מרלן דיטריך, שחקנית וזמרת (נפטרה ב-1992)
1902 – זאב דומניץ, מחנך, סופר ומשורר לילדים ישראלי (נפטר ב-1976)
1906 – אוסקר לבנט, שחקן קולנוע, פסנתרן, מלחין וקומיקאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-1972)
1907 – סבסטיאן הפנר, היסטוריון, עיתונאי וסופר גרמני (נפטר ב-1999)
1916 – נעמי סמילנסקי, ציירת ואמנית הדפס ישראלית (נפטרה ב-2016)
1921 – מנדל סטבורובסקי, פרופסור לכירורגיה, מראשוני העוסקים בתחום כירורגיית כלי דם בישראל (נפטר ב-1983)
1925 – משה ארנס, שר הביטחון, שר החוץ וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נפטר ב-2019)
1925 – מישל פיקולי, שחקן תיאטרון וקולנוע צרפתי (נפטר ב-2020)
1926 – אהרון בן-יוסף, מפקד שייטת 13 (נפטר ב-1977)
1926 – אליקום שפירא, מנצח ישראלי בינלאומי (נפטר ב-2014)
1927 – שולמית אלוני, חברת הכנסת ושרה בממשלות ישראל, כלת פרס ישראל לשנת תש"ס על תרומה מיוחדת למדינה ולחברה (נפטרה ב-2014)
1930 – מרשל סהלינס, אנתרופולוג יהודי אמריקאי (נפטר ב-2021)
1931 – יוסף לפיד, עיתונאי, ראש מפלגת שינוי, שר המשפטים וסגן ראש הממשלה בממשלתו השנייה של אריאל שרון (נפטר ב-2008)
1931 – הנרי אטלן, ביופיזיקאי ופילוסוף, פרופסור ומנהל המחלקה לביופיזיקה רפואית באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור באוניברסיטת פריז
1932 – פריץ קליין, חוקר מין, פסיכיאטר ופעיל זכויות ביסקסואליות אוסטרי-אמריקאי יהודי (נפטר ב-2006)
1934 – ניקולאי סליצ'נקו, שחקן תיאטרון סובייטי ורוסי, שחקן קולנוע, במאי תיאטרון וזמר (נפטר ב-2021)
1934 – לאריסה לטינינה, מתעמלת סובייטית
1935 – ויקטור בריילובסקי, חבר הכנסת מטעם "שינוי"
1936 – סנדרה גילברט, פרופסור לאנגלית, משוררת, חוקרת ומבקרת ספרות פמיניסטית
1937 – אמציה לבקוביץ', כדורגלן ומאמן ישראלי (נפטר ב-2021)
1940 – מולרה אוגונדיפה, משוררת, מבקרת, עורכת, פמיניסטית ואקטיביסטית ניגרית (נפטרה ב-2019)
1941 – אהרן איפלה, שחקן ישראלי (נפטר ב-2016)
1941 – יצחק גורמזאנו גורן, סופר, מחזאי ואיש תיאטרון וקולנוע
1943 – סם הינדס, ראש ממשלת גיאנה
1947 – חיים חובה, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי (נפטר ב-2012)
1948 – ז'ראר דפארדיה, שחקן קולנוע צרפתי
1949 – קלאוס פישר, כדורגלן גרמני
1950 – יוסי מלמן, עיתונאי ישראלי
1952 – דוד אפלבום, רופא ישראלי (נפטר ב-2003)
1956 – ירוחם שרובסקי, מנצח ישראלי
1960 – בועז עופרי, זמר, שחקן וצלם ישראלי
1960 – מרים ד'אבו, דוגמנית ושחקנית קולנוע וטלוויזיה אנגלית
1961 – גידו וסטרוולה, פוליטיקאי גרמני (נפטר ב-2016)
1961 – לאה נס, חברת הכנסת מטעם הליכוד
1965 – אמיר בן-דוד, עיתונאי, תסריטאי ומוזיקאי ישראלי
1965 – סלמאן ח'אן, שחקן קולנוע הודי
1966 – ביל גולדברג, מתאבק יהודי-אמריקאי
1968 – ניב גלבוע, עורך, מגיש וכתב בערוץ 10
1974 – שילה פרבר, זמרת ישראלית
1977 – בקי גריפין, מנחת טלוויזיה, עיתונאית, שחקנית ודוגמנית ישראלית
1979 – האנה סורוואג, זמרת-יוצרת, מלחינה ומפיקה נורווגית
1980 – דניאל סבג, שחקן טלוויזיה ותיאטרון ישראלי
1981 – אמילי דה רייבין, שחקנית אוסטרלית
1982 – מושיקו שטרן, שדר רדיו, קריין פרסומות, מנחה ותקליטן ישראלי
1988 – היילי ויליאמס, זמרת, סולנית להקת פאראמור
1989 – קיי נישיקורי, טניסאי יפני
1990 – מילוש ראוניץ', טניסאי קנדי
1993 – אוליביה קוק, שחקנית אנגלייה
1995 – טימותי שאלאמה, שחקן קולנוע אמריקאי
נפטרו
ממוזער|299x299 פיקסלים|גוסטב אייפל
1076 – סוויאטוסלאב השני, נסיך קייב (נולד ב-1027)
1585 – פייר דה רונסאר, משורר צרפתי (נולד ב-1524)
1918 – קרל שלכטר, אמן שחמט אוסטרי (נולד ב-1874)
1923 – גוסטב אייפל, מהנדס ואדריכל צרפתי שנודע כאדריכל מגדל אייפל (נולד ב-1832)
1938 – אוסיפ מנדלשטם, משורר, מסאי ומבקר ספרות רוסי (נולד ב-1891)
1981 – הוגי קרמייקל, מוזיקאי ג'אז ושחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1899)
1990 – הנדריקה חריטסן, חסידת אומות עולם הולנדית (נולדה ב-1912)
1991 – איתן לבני, פעיל אצ"ל וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נולד ב-1919)
2000 – תרצה יובל אלחנתי, עורכת האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל (נולדה ב-1943)
2003 – אלן בייטס, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נולד ב-1934)
2007 – בנזיר בהוטו, ראש ממשלת פקיסטן (נולדה ב-1953)
2008 – צפריר רונן, פעיל פוליטי ואיש תקשורת ישראלי, איש ארץ ישראל השלמה (נולד ב-1955)
2014 – אילונה אהרון, אמנית ישראלית (נולדה ב-1936)
2016 – קארי פישר, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1956)
2018 – חואן אגוארו, כדורגלן פרגוואי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1935)
2020 – דוד שומרון, איש מערכת הביטחון, חבר במטה המבצעים של הלח"י וכן שירת במוסד (נולד ב-1924)
2021 – אפריל אשלי, דוגמנית ומארחת אנגלייה (נולדה ב-1935)
2021 – חיים ולדר, סופר ילדים, נוער ומבוגרים חרדי־ישראלי, פובליציסט, מרצה ופעיל לרווחת הילד בחברה החרדית (נולד ב-1968)
2022 – מיכאל אשכול, פעיל ציוני ששימש כאיש חינוך, פעיל עלייה ומדריך קליטה (נולד ב-1924)
2023 – ז'אק דלור, נשיא האיחוד האירופי (נולד ב-1925)
2023 – יצחק לבנון, דיפלומט ישראלי (נולד ב-1944)
חגים ואירועים החלים ביום זה
יום הקדוש סטפן על פי הכנסייה האורתודוקסית – נחוג כחג לאומי ברומניה
26 בדצמבר – 28 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל כז
קטגוריה:דצמבר
| 2024-04-24T17:02:03
|
28 בדצמבר
|
28 בדצמבר הוא היום ה־362 בשנה (363 בשנה מעוברת), בשבוע ה־52 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 3 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1612 – גלילאו גליליי מבחין לראשונה בכוכב הלכת נפטון
1836 – ספרד מכירה בעצמאות מקסיקו
1836 – אוסטרליה הדרומית מיושבת לראשונה כמושבה בריטית
1846 – איווה מתקבלת כמדינה ה-29 של ארצות הברית
1869 – ויליאם סמפל רושם פטנט על המסטיק
1895 – האחים לומייר מבצעים את הקרנת הקולנוע הראשונה בתשלום
1908 – רעידת אדמה במסינה, סיציליה גורמת למותם של 75,000 איש
1920 – אמיליה ארהרט טסה בטיסה שבה החליטה שהיא חייבת ללמוד לטוס
1948 – מבצע חיסול לשחרור כיס פלוג'ה נכשל
1953 – הקמת אגף המודיעין בצה"ל
1968 – מבצע תשורה: צה"ל תוקף בשדה התעופה של ביירות ומשמיד 14 מטוסים של חברות תעופה ערביות
1972 – מחבלים מארגון ספטמבר השחור משתלטים על שגרירות ישראל בבנגקוק
1989 – מהפכת הקטיפה: אלכסנדר דובצ'ק נבחר ליושב ראש הפרלמנט הצ'כוסלובקי
2005 – רשויות ההגירה בארצות הברית מגרשות את ג'ון דמיאניוק לאוקראינה
2017 – החלו ההפגנות באיראן (2017–2018)
נולדו
ממוזער|227x227 פיקסלים|וודרו וילסון
שמאל|ממוזער|221x221px|ג'ון פון נוימן
ממוזער|223x223px|סטן לי
ממוזער|133x133px|מילטון אובוטה
1856 – וודרו וילסון, נשיא ארצות הברית (נפטר ב-1924)
1879 – בילי מיטשל, גנרל בשירות האוויר של צבא ארצות הברית, מהוגי רעיון הכוח האווירי (נפטר ב-1936)
1881 – אהרן אברהם קבק, סופר עברי (נפטר ב־1944)
1882 – ארתור אדינגטון, אסטרונום ופיזיקאי (נפטר ב-1944)
1888 – פרידריך וילהלם מורנאו, במאי קולנוע גרמני (נפטר ב-1931)
1903 – ג'ון פון נוימן, מתמטיקאי אמריקני (נפטר ב-1957)
1906 – יעקב כ"ץ, חבר הכנסת מטעם פועלי אגודת ישראל (נפטר ב-1967)
1907 – אריך מילקה, ראש השטאזי בשנים 1989-1957 (נפטר ב-2000)
1907 – זאב בן-חיים, בלשן עברי וחתן פרס ישראל (נפטר ב-2013)
1919 – גדעון שוקן, אלוף בצה"ל, ראש אגף כוח האדם (נפטר ב-1981)
1921 – מרדכי פירון, הרב הצבאי הראשי השני של צה"ל ולאחר מכן רב בציריך (נפטר ב-2014)
1921 – פיליפ דה גול, אדמירל ופוליטיקאי צרפתי (נפטר ב-2024)
1922 – סטן לי, יוצר קומיקס (נפטר ב-2018)
1925 – מילטון אובוטה, נשיא אוגנדה בין שנים 1966 ל-1971 ושוב בין 1980 ל-1985 (נפטר ב-2005)
1925 – יהודה קידר, ביוגאוגרף ישראלי
1927 – בן-עמי גוב, מנהל ישראלי
1928 – אהרון וייס, היסטוריון וחוקר שואה ישראלי
1931 – משה גנן, סופר, משורר, מסאי וחוקר טקסטים ישראלי (נפטר ב-2021)
1931 – אמנון כרמי, פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, נשיא הארגון העולמי למשפט רפואי ושופט
1932 – נישל ניקולס, שחקנית אמריקאית, זמרת ואמנית קול (נפטרה ב-2022)
1933 – צ'ארלס פורטיס, סופר אמריקאי (נפטר ב-2020)
1933 – ג'ון י. בראון, פוליטיקאי ואיש עסקים אמריקאי חבר המפלגה הדמוקרטית (נפטר ב-2022)
1933 – סלים א-זענון, פוליטיקאי פלסטיני, יושב ראש המועצה הלאומית הפלסטינית (נפטר ב-2022)
1934 – מגי סמית', שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון בריטית (נפטרה ב-2024)
1939 – יהורם גאון, זמר ושחקן ישראלי
1941 – עליזה עזיקרי, זמרת, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית (נפטרה ב-2009)
1944 – קארי מוליס, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1993 על המצאת ה-PCR (נפטר ב-2019)
1944 – ג'וני אייזקסון, פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמייצגה של מדינת ג'ורג'יה בסנאט של ארצות הברית (נפטר ב-2021)
1945 – ציון חצרוני, אתלט ישראלי (נפטר ב-2019)
1946 – טים ג'ונסון, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-2024)
1948 – ויליאם וקי, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת השוער (נפטר ב-2022)
1949 – רחל אליאור, חוקרת המחשבה המיסטית היהודית
1949 – דליה מזור, קריינית, מגישת חדשות ומנחת טלוויזיה ישראלית
1951 – רוני סומק, משורר, סופר ואמן ישראלי
1952 – נפתלי תשבי, פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2021)
1953 – ריצ'רד קליידרמן, פסנתרן צרפתי
1954 – דנזל וושינגטון, שחקן קולנוע אמריקאי
1955 – ליו שיאובו, אינטלקטואל, פעיל זכויות האדם סיני וחתן פרס נובל לשלום לשנת 2010 (נפטר ב-2017)
1957 – תמר דיין, זואולוגית ישראלית, פרופסור במחלקה לזואולוגיה אוניברסיטת תל אביב, מנהלת מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, מנהלת אוספי הטבע של אוניברסיטת תל אביב ופעילת איכות סביבה
1958 – טרי בוצ'ר, כדורגלן ומאמן כדורגל אנגלי
1959 – אנדי מקנב, חייל בריטי וסופר
1968 – ליאור אשכנזי, שחקן, במאי, מדבב, קריין ומנחה טלוויזיה ישראלי
1969 – לינוס טורבאלדס, מתכנת, יוצרה של מערכת ההפעלה לינוקס
1976 – ג'ו מנגנלו, שחקן אמריקאי
1994 – יובל דיין, זמרת ישראלית
1994 – אדם פיטי, שחיין בריטי, אלוף עולם
נפטרו
ממוזער|205x205 פיקסלים|מרי השנייה
ממוזער|169x169 פיקסלים|ז'אן-בטיסט דה לאמארק
ממוזער|261x261 פיקסלים|עמוס עוז
1446 – האנטי-אפיפיור קלמנס השמיני (נולד ב-1370)
1491 – ברטולדו די ג'ובאני, פסל איטלקי
1538 – אנדראה גריטי, הדוכס ה-77 של ונציה (נולד ב-1455)
1694 – מרי השנייה מלכת אנגליה (נולדה ב-1662)
1706 – פייר בל, פילוסוף וסופר צרפתי (נולד ב-1647)
1829 – ז'אן-בטיסט דה לאמארק, ביולוג צרפתי (נולד ב-1744)
1937 – מוריס ראוול, מלחין צרפתי (נולד ב-1875)
1963 – פאול הינדמית, מלחין גרמני (נולד ב-1885)
1965 – אברהם שפירא, ראש השומרים בפתח תקווה (נולד ב-1870)
1971 – מקס שטיינר, מלחין יהודי-אמריקאי ממוצא אוסטרי (נולד ב-1888)
1984 – סם פקינפה, במאי קולנוע אמריקאי (נולד ב-1925)
1986 – אנדריי טרקובסקי, במאי קולנוע רוסי (נולד ב-1932)
1993 – ויליאם שיירר, בעל הספר הנודע ביותר על תולדות הרייך השלישי (נולד ב-1904)
1993 – יעקב בנאי, שחקן וקומיקאי ישראלי (נולד ב-1919)
1994 – אבא בנדויד, חוקר הלשון העברית והיועץ הלשוני של קול ישראל (נולד ב-1911)
2003 – יוסל בירשטיין, סופר ישראלי (נולד ב-1920)
2004 – צבי צור, הרמטכ"ל השישי של צה"ל (נולד ב-1923)
2004 – סוזן סונטג, סופרת, במאית קולנוע, פילוסופית ופעילה פוליטית אמריקאית (נולדה ב-1933)
2005 – בן ציון שהם, מורה ומחנך, כיהן כמנהל הגימנסיה העברית "הרצליה" (נולד ב-1930)
2006 – גרשון שקד, חוקר ספרות עברית וחתן פרס ישראל (נולד ב-1929)
2006 – ז'אן ז'אק גולדברג, מתופף רוק ישראלי (נולד ב-1955)
2009 – ג'יימס אואן סאליבן, מתופף הלהקה Avenged sevenfold (נולד ב-1981)
2012 – עמנואל שפר, שחקן ומאמן כדורגל ישראלי, הוביל את נבחרת ישראל למונדיאל 1970 (נולד ב-1924)
2015 – למי קילמיסטר, מוזיקאי בריטי, מייסד להקת המטאל מוטורהד (נולד ב-1945)
2016 – דבי ריינולדס, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1932)
2017 – רונית מטלון, סופרת ישראלית (נולדה ב-1959)
2018 – ז'ורז' לואנז'ה, לוחם מחתרת יהודי-צרפתי במלחמת העולם השנייה (נולד ב-1910)
2018 – ג'ון ויטפילד, שחקנית אנגלייה (נולדה ב-1925)
2018 – פיטר היל-ווד, איש עסקים בריטי ששימש כיושב-ראש מועדון הכדורגל ארסנל (נולד ב-1936)
2018 – עמוס עוז, סופר ישראלי, זוכה פרס ישראל ופרס גתה (נולד ב-1939)
2020 – משה ברור, פרופסור לגאוגרפיה וחתן פרס ישראל (נולד ב-1919)
2020 – יצחק שושן (אבו סחיק), מראשוני המחלקה הערבית בפלמ"ח ומסתערב ישראלי (נולד ב-1924)
2020 – פו צונג, פסנתרן סיני (נולד ב-1934)
2020 – ארמנדו מנסנרו, מוזיקאי ומלחין לטינו-אמריקאי (נולד ב-1935)
2021 – מאיר כהן, עיתונאי ופרשן שפעל בקול ישראל, ברשות השידור ברדיו ובטלוויזיה ובגלי צה"ל (נולד ב-1936)
2021 – הארי ריד, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1939)
חגים ואירועים החלים ביום זה
מתחיל מטר קואדראנטידים
יום טבח החפים מפשע בכנסייה הקתולית, האנגליקנית והלותרנית
27 בדצמבר – 29 בדצמבר
דצמבר
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ל כח
קטגוריה:דצמבר
| 2024-10-09T16:43:56
|
נהר
|
ממוזער|נהר באירלנד
ממוזער|שמאל|280px|היאנגצה בסין
ממוזער|שמאל|280px|גשר על נהר קולומביה
ממוזער|שמאל|280px|נהר הדנובה, הנהר השני באורכו באירופה
נהר הוא מוביל מים מתוקים ממקור יבשתי, כגון מעיינות ושלגים, אל אגם או אל ים, והוא גדול מנחל. זרימתם של הנהרות היא באפיק טבעי, מן המקום הגבוה אל הנמוך.
הנהרות ממלאים תפקיד חשוב בתולדות התרבות, וכבר בימי קדם התיישב האדם והקים את עריו לאורך גדותיהם. התרבויות הגדולות הראשונות צמחו בעמקי הנהרות: עמק הפרת והחידקל, עמק האינדוס, עמק הנהר הצהוב ועמק הנילוס.
הנהר מספק לתושבים מים לשתייה ולהשקיה, דגים לאכילה, אתר לרחיצה ולכביסה, חול וחלוקי נחל לבנייה, מישורי סחף פוריים, כוח להניע טחנות מים, דרך נוחה לתחבורה ולתובלה ואמצעי הגנה טבעי נגד אויבים. בימינו מספקים נהרות מהירי זרימה גם אנרגיה הידרואלקטרית וכן נתיב לסילוק מי שופכין ופסולת תעשייתית (דבר המזהם את הנהרות וגורם נזק לחי ולצומח בהם). פעמים רבות נקבע גבול בין מדינות לאורך נהרות (גבול כזה קרוי גבול טבעי). הגבול בין ישראל לירדן, למשל, עובר לאורך נהר הירדן. מעלה הנהר ריו אורוגוואי משמש גבול בין ארגנטינה לברזיל ומורד הנהר משמש גבול בין ארגנטינה לאורוגוואי.
זרימת הנהר
שמאל|ממוזער|250px|זרימה ערה בנהר הירדן שמסלול זרימתו מתחיל באזור הכנרת ובסופו הוא נשפך אל ים המלח. בארץ ישראל נחלים רבים שבהם זרימה חזקה אך ורק בזמן החורף, עם בוא הגשם, אולם זרימת נהר הירדן, שמקור רוב מימיו ממעיינות, היא חזקה כל ימות השנה.
המים הזורמים בנהר מגיעים משני מקורות עיקריים:
נגר עילי הנקרא גם נגר ישיר, הכולל את מי הגשמים והשלגים היורדים באזור אגן הניקוז אחרי שחלקם התאדה או חלחל לקרקע, וגורמיו הם בעיקר האקלים וסוג הקרקע.
נגר בסיס הוא מי מעיינות.
זרימתו של הנהר נמדדת בשני מדדים חשובים: מהירות וספיקה.
המהירות של המים נובעת ממספר גורמים, בהם שיפוע הנהר, כמות הסחף והחיכוך עם גדות הנהר והקרקעית. מהירותו הרגילה של נהר גדול נעה בין 0.5 ל-2 מטר לשנייה, כשישנם נהרות שמהירותם מגיעה ל-4 מטר לשנייה ואף יותר.
תאורטית, נמדדת המהירות המרבית באמצע האפיק, מעט מתחת לפני המים. במקום זה, חיכוך המים בדפנות הנהר ובקרקעיתו מזערי. למעשה, כיוון שצורתם של רוב הנהרות אינה סימטרית, נמדדת המהירות המרבית בקו הנקרא קו זרימה. קו הזרימה, הוא הקו האמצעי בקטע ישר בנהר, אך במקומות שבהם קיים פיתול בנהר, עובר קו הזרימה לצד החיצון של הפיתול, הצד הארוך יותר. במקומות שבהם הגדות לא סימטריות, עובר קו הזרימה מעל המקום העמוק יותר באפיק, קרוב לגדה התלולה יותר. אנכית לקו הזרימה, מתחתיו, עובר התאלוויג (מגרמנית: Talweg, שביל העמק) - הקו המחבר בין הנקודות העמוקות ביותר באפיק.
הספיקה היא כמות המים הזורמת בנהר בזמן נתון. מקובל למדוד את הספיקה בקוב (מטר מעוקב) לשנייה. נהר האמזונאס, שספיקתו היא הגדולה בעולם, מזרים כ-220 אלף קוב מים בשנייה בזמן שהוא גואה, ואילו הירדן, שהוא נהר קטן, מזרים כ-16 קוב מים בשנייה בלבד.
ספיקתו של הנהר משתנה לפי עונות השנה וגורמים אחרים, ורמתה מתחלקת לארבעה מצבים:
זרימה נורמלית - ספיקה ממוצעת, בחישוב רב שנתי.
שפל - מצב בו הספיקה פחותה בצורה משמעותית מהממוצעת, בדרך כלל בקיץ ובתחילת הסתיו.
גאות - מצב בו הנהר מכסה את כל אפיקו, אך לא גולש ממנו.
שיטפון - או הצפה, מצב בו עולה הנהר על גדותיו, ומציף גם את המקומות שמחוץ לערוץ.
מדידת מהירותם וספיקתם של נהרות היא בתחום המדע הנקרא הידרוגרפיה. מדידה זו חשובה ביותר לצורכי חישוב של כמות המים באזור מסוים, ולצרכים הנדסיים שונים כגון בניית מבנים על גדות הנהר, תחנות כוח הידרואלקטריות (המופעלות בכוח המים), ועוד.
סחיפת הנהר
במהלכו, סוחף הנהר עם המים מוצקים רבים, אותם הוא משקיע במקומות אחרים בנהר או במקום הנמוך ביותר של הנהר, מקום הנקרא בסיס סחיפה. פעולה זו של סחיפת חומר מוצק, נקראת סחיפה או ארוזיה, והחומר הנסחף נקרא טעונת או סחופת.
הטעונת מתחלקת לשלושה סוגים:
תֶּמֶס - חומר המומס במי הנהר.
רְחוֹפֶת - חלקיקים מוצקים שאינם מומסים במים, אלא "מרחפים" בתוכם. גודלם של חלקיקים אלו עד כ-0.2 מ"מ. הרחופת היא הגורם העיקרי לעכירות המים בנהרות.
גְּרוֹפֶת - חלקיקים הגדולים בדרך כלל מ-2 מ"מ, והגדולים שבהם הם סלעים במשקל של כמה טונות. הגרופת אינה צפה במים אלא שוקעת בהם בכל עת שמהירותם יורדת. הגרופת נסחפת בנהר בארבע דרכים עיקריות, על פי גודלה:
סחיפה - הסעת החלקיקים בתוך הזרם, גבוה מעל קרקעית הנהר.
הקפצה - הסעת אבנים קטנות על ידי הקפצתן מעל הקרקעית למרחקים קטנים.
גלגול - הסעה של אבנים גדולות וסלעים על ידי גלגולם, דבר הקורה עקב מהירות המים, הגבוהה יותר במקומות הרחוקים יותר מן הקרקעית.
זחילה - הסעת אבנים או סלעים על פני הקרקעית מבלי להרימם כלל. בצורה זו מוסעים אבנים או סלעים שטוחים יחסית, שאין ההפרש במהירות המים בין אזור תחתית האבן לראשה מספיק כדי לגלגלה.
מקורו של החומר הנסחף במי הנהר הוא משני מקורות: בלית ומוצקים. הבלית היא בעיקר חומר הבלה מן הסלעים באזור הנהר בהשפעת רוח או גורמים אחרים, ומובא לנהר על ידי מי גשמים או רוחות. המוצקים אותם סוחפים מי הנהר מקורם בארוזיה של הנהר עצמו, והיא מתבצעת אם על ידי פגיעה ישירה של המים בגדות ובקרקעית - פעולה הנקראת שבירה, קריעה או גזירה (בהתאם לצורת הפעלת הכוח על הסלע), ואם על ידי החיכוך של התמס והרחופת שבמים בסלעים - פעולה הנקראת שחיקה. למעשה, מהווה הבלית את הגורם העיקרי בתהליך סחיפת המוצקים.
כמות הסחף בנהר נובעת מכמה גורמים, החשובים שבהם הם האקלים, המסלע והצומח המחזק את הגדות. למעשה מגיעה הסחיפה לרמתה המרבית באזור קו המשקעים (קו שווה גשם, איזוהיטה) 350 מ"מ, שבו יש כמות משמעותית של גשמים, אך אין בכמות זו כדי להצמיח די צמחים המחזקים את הגדות ומאיטים את הסחיפה.
מידת סחיפתו של הנהר נמדדת בשני מדדים:
כושר הסעה - הגודל המרבי של אבנים אותם יכול הנהר לסחוף. גודל זה הוא תוצאה ישירה של מהירות הנהר.
תפוסת הסעה - כמות הסחף המרבית אותה יכול הנהר לסחוף בזמן נתון. גודל זה נובע מספיקתו של הנהר ולא ממהירותו.
עיצוב הנהר על ידי שחיקה וסחיפה
מלבד יצירת האפיק עצמו, על צדודיתו, נפתוליו ומדרגותיו, גורמת סחיפתו של הנהר לעיצוב צורות שונות בתוך אפיק הנהר, להלן העיקריות שבהן:
מכתשות הן שקעים בקרקעית הנהר הנוצרות בדרך כלל למרגלות מפלים. המכתשת מאורכת בדרך כלל, ובתוכה נוצרות מערבולות. מכיוון שהשחיקה העיקרית היא באמצע המערבולת ולא בחלקה העליון, בדרך כלל רחבה המכתשת בחלקה הפנימי יותר מבשפתה. לעיתים, מתרחבות שתי מכתשות סמוכות בחלקן הפנימי יותר מבעליון, ומתחברות. במקום זה, נותר לאחר זמן גשרון אבן על פני האפיק.
אמבטות הן שקעים הנוצרים ממערבולות רוחב באמצע האפיק, צורתן בדרך כלל מעוגלת יותר מזו של המכתשות, הן רדודות יותר, ושפתן רחבה יותר מקרקעיתן. גודלן של אמבטות בנהרות גדולים עשוי להגיע עד ל-50 מטר.
צנירים הם מקומות בהם שחקו המים את גדות הנהר בחלקן התחתון, והותירו את חלקן העליון בולט כעין מדף. הצנירים נוצרים תמיד במקומות שבהם זורם הנהר בזמן גאות בלבד, ולא באפיק עצמו.
עלמות הן מעין עמודים הנוצרים לרוחב הנהר, בדרך כלל על מדרון הגדה, כשבראשם יש לעיתים קרובות גוש אבן קשה, הרחב מעט יותר מהעלמה עצמה. גובהן של העלמות עשוי להגיע עד כ-20 מטרים, וזווית הצד שלהן בין 70 ל-90 מעלות. העלמות מופיעות תמיד בקבוצות, ובדרך כלל בשורות. סבורים, כי העלמות נוצרות מערוצים מקבילים היורדים במדרון גדת הנהר, ולאחר זמן מתחברים במספר מקומות, והמים שוחקים אותן והופכים אותן לעגולות.
השקעה
הטעונת הנסחפת עם מי הנהר שוקעת במורדו, בתהליך הנקרא השקעה. סחיפתה והשקעתה של הטעונת לאורך הנהר היא תמידית, אלא שהיחס ביניהן תלוי במהירות ועוצמת הזרימה; בזרימה קלה, ההשקעה רבה על הסחיפה, וכשגוברת המהירות חוזרת הסחיפה ועולה על ההשקעה. צבירי הטעונת המושקעת באפיק או בצדדיו נקראת אלוביום או סחף אלוביאלי (בשונה מחומר הנסחף על ידי הרוח, הנקרא סחף איאולי).
השקעת הטעונת מהווה אחד מהגורמים העיקריים בעיצוב צורתו של הנהר. לפעמים שוקעת טעונת באמצע הנהר, במקום שבו מהירות המים נמוכה מעט, ובייחוד בזמן שפל של הנהר, ומצטברת במקום זה ערמה. ערמה זו מאטה עוד יותר את מהירות המים המתחככים בה וקצב ההשקעה עולה. לעיתים עשוי קצה הערמה לצוץ מעל המים, וצמחים שונים יתפתחו עליה ויחזקו אותה. לאחר שהערמה התייצבה, תמשיך הטעונת לשקוע עליה, בעיקר בצידה הפונה אל מורד הנהר, שכן בצד זה נמוכה מהירות המים מהצד הפונה אל המעלה. לאחר זמן מה, תהפוך הערמה לאי, שצורתו מוארכת, וצדו התחתון מחודד מעט יותר מהעליון. ישנם נהרות בהם מצויים איים רבים, והנהר זורם סביבם בזרועות נפרדות. נהר כזה, נקרא נהר פזרות.
החומר הנסחף בנהר שוקע בהדרגה באפיק, כשהחלקיקים הגדולים יותר שוקעים במעלה הנהר והקטנים יותר מגיעים למקום נמוך יותר ולעיתים עד לבסיס הסחיפה. כמו כן, משתנה צורתם של האבנים על ידי זרם המים; הם נעשים חלקים יותר, ועגולים יותר. היחס בין אורכה של האבן המושקעת לבין רוחבה ועובייה נקרא מקדם סגלגלות. חקירתם של צורת וגודל חלקיקי הסחף האלוביאלי נקראת גראנולומטריה, והיא נותנת מידע רב על זרימת הנהר ועל צורת התפתחותו.
אגן הניקוז
אגן הניקוז (או אגן ההיקוות) של הנהר הוא כל האזור שמימיו מנוקזים על ידי הנהר, כלומר זורמים אל הנהר. הקו המפריד בין שני אגני ניקוז נקרא קו פרשת המים. אגני ניקוז רבים מחולקים לאגני ניקוז קטנים יותר, שכל אחד מהם מזין יובל אחר בנהר, או שני פלגים הנשפכים לאותו הנהר. קו פרשת מים המחלק בין שני נהרות הנשפכים למקום אחד, נקרא קו פרשת מים מקומית. לעיתים קורה שנהר סוחף ומפרק את קו פרשת המים, ומים שהיו זורמים לנהר אחד, מתחילים לזרום בנהר אחר. תהליך זה, נקרא כיבוש נהר. אפשר להבחין בקלות בנהרות שנכבשו על ידי מקום הכיבוש בו נוצרת בדרך כלל "ברך" - זווית חדה. צורה אחרת המרמזת על כך שנהר זה נכבש, היא אפיק עמוק ומפותח, המנקז אגן קטן במיוחד, שלא סביר שמימיו יכלו ליצור אגן כזה. במקרים אלו, סביר שהיה לנהר אגן גדול יותר, אלא שהוא נכבש לאחר עיצוב האפיק.
ניקוזו של אגן ההיקוות נעשה על ידי חרצים, ערוצים או בתרונות. החרצים, הם תעלות רדודות בקרקע, נוצרות בדרך כלל מיד אחרי הגשמים ומפסיקות להוליך מים עם תומם. הערוצים, עמוקים יותר, ארוכים יותר, ומוליכים מים זמן רב, ביניהם מים שחלחלו מעט, ויוצאים חזרה אל פני הקרקע בערוץ. הבתרונות הם ערוצים עמוקים וצפופים, וביניהם גבעות קטנות, שמדרונותיהן תלולים לרוב.
צורתו הכללית של אגן הניקוז, על חרציו, ערוציו ויובליו, קרויה דגם הניקוז. דגם הניקוז מושפע רבות מטקטוניקה, ליתולוגיה, ומגורמים נוספים.
סיעוף
שמאל|ממוזער|250px|הנהר סנייק זורם לרגלי הרי טיטון המושלגים בפארק הלאומי גרנד טיטון, במדינת ויומינג שבארצות הברית
ראשו של הנהר מסתעף לכיוונים שונים, וסעיפיו, הנקראים יובלים, מנקזים אגני ניקוז משניים שונים. מקובל לדרג את יובלי הנהר בסדר יורד; שיטה למיון הנחלים הציע ההידרולוג האמריקני רוברט הורטון (Robert Elmer Horton; 1945-1875). ארתור סטראלר (Arthur Newell Strahler; 2002-1918), פרופסור למדעי כדור הארץ באוניברסיטת קולומביה שיכלל את השיטה והיא נקראת על שמו שיטת סטראלר (Strahler stream order). על פי השיטה ממיינים את הנחלים עם כיוון זרימת המים דהיינו ממעלה בנחל לכיוון בסיס הסחיפה. לפי מיון זה יקבע שנחל שאין לו אף יובל, דהיינו כל הנגר הזורם בו מגיע מזרימה מדרונית, או כפי שהיא נקראת גם זרימה משטחית, יקרא יובל מסדר 1. מהנקודה בה שני יובלים מסדר אחד מתאחדים, היובל כבר אינו מקבל רק זרימה מהמדרונות שבצידיו אלא משני היובלים. יובל כזה ייקרא יובל מסדר 2. כך ימשיך המיון ומאותו מקום ששני יובלים מסדר 2 מתאחדים ייקרא היובל, יובל מסדר 3. כך ממשיך המיון עד לשפך הנחל לבסיס הסחיפה שלו. בדוגמה שלפנינו סדר הנחל בשפך הוא סדר 4. לצורך השוואה, נחל הירקון הוא נחל מסדר 9 ואילו המיסיסיפי 27.
יש להבהיר שכל עוד לא מתחברים שני אפיקים מסדר 2 לא ישתנה הסדר ל-3, דהיינו לערוץ מסדר 2 יכולים להישפך ערוצים נוספים מסדר 1 אך הסדר לא ישתנה. כמו כן אין מקום בעולם בו יתחברו בנקודה מסוימת יותר משני יובלים, תמיד יהיה מרחק מה בין ההתחברויות. כפי שראינו, יש לכל יובל אגן הניקוז שלו, מכאן שמקובל לכנות את אגני הניקוז על פי סדר הנחל שלהם.
עמק הנהר
לעמק הנהר צורות מגוונות, הנוצרות על ידי הסחיפה. הסחיפה מתחלקת לשני כיווני פעולה: התחתרות לעומק (אנכית), המעצבת את עומקו של עמק הנהר, וארוזיה לטרלית (אופקית), המעצבת את רוחבו של העמק. ישנם עמקים שחתכם צר, וקרקעיתם היא בעצם קרקעיתו של הנהר - האפיק עצמו. גדות האפיק, הם בעצם מדרונות העמק. לעומתם, קיימים נהרות בהם העמק רחב, ונקרא כיכר עמק. בתוך כיכר העמק, נמצא האפיק עצמו, ומשני צידיו - פֶשֶט, מקום המתכסה מים לעיתים קרובות, כאשר הנהר גואה.
שיפוע הנהר
ממוזער|שמאל|250px|מבט על נהר קולומביה מקולומביה הבריטית שבקנדה
שיפועו של הנהר נמדד על ידי חילוק הפרש הגובה בין ראשו של הנהר לבסיס הסחיפה שלו, באורך הנהר. שיפועם של נהרות נמדד בדרך כלל באלפיות. אורך חלקו התחתון של המיסיסיפי, למשל הוא כ-800 ק"מ, והפרש הגבהים כ-15 מטרים; שיפועו אם כן, כ-0.000018 או 0.18 פרומיל.
מבחינים במספר סוגים של בסיסי סחיפה. בסיס סחיפה ראשי, הוא ים או אוקיינוס, אליו זורמים בסופו של דבר כל מי הנהר. ישנם גם בסיסי סחיפה משניים או מקומיים, כגון אגמים, בהם נעצרים המים, והנהר לא סוחף עוד, אך ממנו נשפכים המים עם המשך הנהר למקווה מים אחר. נהר הירדן, למשל, נשפך בסוף דרכו אל ים המלח, אך הוא נעצר בבסיס הסחיפה המשני שלו - הכנרת. את שיפועו של כל קטע בנהר, מחשבים על פי בסיס הסחיפה הקרוב אליו ביותר.
צדודית האורך
ממוזער|שמאל|250px|אשד
ממוזער|שמאל|250px|התעצבות צורתו של המפל
צדודית האורך של הנהר היא צורתו הכללית של המורד. בנהרות רגילים מקבלת צדודית האורך צורה קעורה, הדומה לעקומה היפרבולית. הדבר נובע מכך שמי הנהר המנמיכים את האפיק יוצרים את הנקודה הנמוכה ביותר בנהר לקראת שפכו אל בסיס הסחיפה שלו. לאחר זמן, מתחילים מי הנהר לסחוף עוד את קרקעית הנהר ולהסיגו במעלה האפיק. אך ככל שהנקודה הנסחפת נמצאת קרוב יותר למעלה האפיק, נמוכה בה יותר האנרגיה של המים, והקרקעית נסחפת פחות. הדבר יוצר, כאמור, צורה שבה חלקו העליון של הנהר נסחף פחות מחלקו התחתון.
לעומת זאת, בנהרות שבהם יורדת כמות המים בצורה משמעותית לקראת סופו של הנהר, דבר המצוי במדבריות בהם הנהרות מוזנים ממים שיורדים ממעלה הנהר, כשסופו של הנהר לא מוסיף מים, ואילו חלק ניכר מן המים כבר חלחל, עשויה להיווצר צדודית אורך קמורה, שבה סופו של הנהר יורד בתלילות רבה אל עבר בסיס הסחיפה, ואפיק הנהר כמעט שאינו סחוף.
מבחינה תאורטית, אמורה צדודיתו של נהר תקין להגיע בסופו של דבר לצדודית היפרבולית מושלמת, שבה קיים שיווי משקל מדויק בין סחיפת הנהר לבין ההשקעה שלו, ובה העברת המים והסחף מתבצעת בצורה היעילה ביותר מבחינת שימור האנרגיה.
למעשה, נהר בעל תכונות כאלו נדיר ביותר, וכמעט כל נהרות העולם הם בעלי צדודית דינמית. הצדודית הדינמית משתנה כל העת לפי גאותו ושיפלו של הנהר, לפי כמות הטעונת המשתנה ולפי גורמים אחרים. עם זאת, צורת צדודיתו של נהר זה אחידה פחות או יותר, אם מסתכלים על הנהר בטווח גדול של זמן. צורתה הממוצעת של הצדודית היא הצורה המתאימה ביותר להעברה יעילה של המים והסחופת לתנאיו של נהר זה. צורה כזו, בה צדודיתו של הנהר אחידה יחסית, על אף שינוייה הקטנים, נחשבת כצורה האידיאלית, ונקראת צדודית מותאמת.
לעומתה, קיימת צדודית מופרעת. הצדודית המופרעת אינה מתאימה להעברה יעילה של המים בנהר עקב מפלים ואשדות. המפלים הם מקומות שבהם נופלים המים על פני קיר זקוף, והם נוצרים בנחל עקב אי אחידות באפיק. לעיתים נובע הדבר משינויים טקטוניים - שברים ונקעים של קווי העתק, אך רוב המפלים נוצרים עקב שינויים ליתולוגים - שינויים באופי המסלע. בדרך כלל נגרם הדבר במקום שבו עובר הנהר ממסלע קשה למקום בעל מסלע רך יותר, שובר אותו, וצונח ממקומו לשכבת הסלע הבאה. מפל נוצר גם במקומות שבהם אפיק גבוה נשפך לתוך נהר בעל אפיק נמוך יותר בצורה משמעותית. אפיק כזה, הגבוה מן הנהר אליו הוא נשפך, נקרא אפיק תלוי. אפיקים תלויים נוצרים כאשר בנהר הגדול עוברת כמות מים הגדולה בהרבה מזו שבאפיק העליון. חלק מאפיקים תלויים אלו, נוצרו על ידי הקרחונים הגדולים שנעו בנהרות בתקופת הפליסטוקן. האשדות נוצרים בנסיבות דומות, ההבדל בינם לבין המפלים הוא בכך שהמפלים זקופים, ומים נופלים בהם נפילה חופשית, ואילו האשדות בעלי שיפוע, לעיתים מתון, המתמשך על פני מרחק אופקי רב - לעיתים עד מספר קילומטרים.
נסיגת מפלים
גם נהרות בעלי צדודית מופרעת נוטים לשנות לאט לאט את צדודיתם על ידי סחיפת קיר המפל והסגתו במעלה הנהר, עד שאפיקם יגיע לצורה של היפרבולה אחידה, אם כי תהליך זה איטי מאוד, בעיקר במקרים בהם נובע הנקע בנהר עקב שינויים ליתולוגים.
התהליך מתחיל כאשר מי הנהר הנופלים בכוח רב מהמפל מתחילים לחתור מכתשת בקרקעית הנהר למרגלות המפל. המכתשת הופכת למלכודת עבור הסחף, אך נוצרות בה גם מערבולות המוציאות ממנה את הסחף הנעצר בה. כאשר גדלה מעט המכתשת, נעשות המערבולות הנוצרות בה חזקות דיין, כדי להתחיל לפורר את קיר המפל העשוי בדרך כלל שכבת סלע רכה יותר מזו הבונה את קרקעית האפיק העליון, ובמקום נוצר כוך. עם הזמן גדל הכוך גם כלפי מעלה, ומדף הסלע שנשאר מעליו קורס. בשלב זה, מתחילים מי המפל להרחיב את המכתשת ולקרב אותה אל קיר המפל, והתהליך חוזר על עצמו. עם נסיגת המפל אל מעלה הנהר, נחלשת עוצמת הזרימה, והמפל מתחיל לאבד מגובהו, עד שנשאר במקום רק מדרון שיהפוך עם הזמן למורד מתון.
נפתולים
ממוזער|שמאל|250px|נפתולים חופשיים בנהר באלסקה. אפשר לראות מספר ימות נפתול, וימות נפתול שיבשו.
ממוזער|250px|נפתולי נהר הירדן בקרבת ים המלח (זולטן קלוגר, 1937)
קטעי נהר ישרים נדירים מאוד, ומקובל לקבוע כי אורכו של קטע נהר ישר, לא יעלה על רוחב הנהר כפול עשר. בנהרות רבים, בעלי שיפוע מתאים, נוצרים נפתולים. הנפתול השלם הוא שני פיתולים צמודים, היוצרים את צורת האות S. פיתול הנהרות נמדד במקדם פיתול, או מקדם התעקמות, שהוא אורך הנהר למעשה מחולק במרחק בין ראש הנהר לבסיס הסחיפה שלו. אורכו של הירדן בין הכנרת לים המלח, למשל, כ-210 ק"מ, על פני מרחק אופקי (קו אווירי) של כ-105 ק"מ, כלומר מקדם ההתעקמות שלו שווה בערך ל-2. מקדם ההתעקמות הממוצע לנהרות העולם הוא 1.94.
מבחינים בשלושה סוגים עיקריים של נפתולים:
נפתולים חופשיים הם נפתולים הזורמים במקום שטוח, כשרק האפיק עצמו נמוך מפני השטח. צורתם של נפתולים אלו משתנה תדיר.
נפתולים חתורים הנקראים גם עמקי נפתול הם נפתולים הזורמים בשטח הררי, כשפיתולו של האפיק מקביל לפיתולי ההרים. צורתו של נפתול כזה, לא יכולה מטבע הדברים להשתנות במהירות.
נפתולים מעומקים הם נפתולים הזורמים בעמק הררי, אך אינם מקבילים לפיתולי המדרונות. צורה זו היא בעצם צורת ביניים בין שני הסוגים הקודמים, וקצב השינויים החלים בה ממוצע אף הוא.
הנפתולים נוצרים תחילה על ידי מערבולות הקיימות בכל מים זורמים, ואף בזרמי הים. מערבולות אלו סוחפות מעט את גדות הנהר, וכך מתחיל להיווצר פיתול. לאחר שהנהר מפותל מעט, נוצר מצב שבו מהירות הזרימה סמוך לגדתו החיצונה של הפיתול גדולה יותר ממהירותה סמוך לגדה הפנימית, מצב הגורם לסחיפה יתרה בצדו הקעור של הפיתול הצעיר, הנקרא גדת נסיגה, ולהשקעת סחופת בצדו הקמור של הפיתול, הנקרא גדת צבירה או גדת החלק, במקום בו המהירות היחסית של הזרימה נמוכה יותר. כל זמן זה, אף כי הנחל משנה את נתיבו, לא משתנה רוחבו של הנהר, שכן הרחבת הנהר פירושה ירידה במהירות, והאטת קצב הסחיפה. תהליך זה נמשך ואף מתגבר עם הזמן עקב גדילת קוטרו של הפיתול ועמו הכוח הצנטריפוגלי הפועל על המים. סופו של תהליך זה בנקודה שבה שיפועו של הנהר יורד עקב התארכות נתיבו, עד שאין בכוח המים לסחוף יותר את הגדות, ושיקוע הטעונת עולה על הסחיפה.
במקביל לתהליך התארכותו של הפיתול, נסחפת במיוחד גדתו התחתונה של הנפתול (הפונה לכיוון מורד הנהר), דבר הגורם לנפתול להתעקל, ולשני צדדיו של הנפתול, הנקראים רגלי הנפתול, להתקרב זה לזה. המקום הנותר בין רגלי הנפתול, נקרא צוואר הנפתול. עם התקדמות הנפתול, ויצירתו של צוואר צר במיוחד, עשוי צוואר הנפתול להיפרץ על ידי המים, בדרך כלל בשעת גאות הנהר, ולנהר תישארנה בנקודה זו שתי זרועות שביניהן אי. כיוון שדרכו של הנהר בנפתול הארוך ארוכה יותר, ולכן שיפועה קטן יותר, נמוכה בה מהירות הזרימה ביחס לנפתול הקצר, ותחל השקעת סחף בפתחי הנפתול - דבר שיביא בסופו של דבר להתנתקות הנפתול מהנהר עצמו, וליצירת ימת נפתול, שתאגור מים עומדים עוד זמן רב עד להתייבשותה המלאה. במקרים אחרים, עשוי הנהר להישאר כשהוא זורם בשתי זרועות, ולעיתים אף בצורת נהר פרזות שבו איים רבים.
היווצרותם של נפתולים חתורים דומה ככל הנראה לתהליך זה, אלא שבהם הייתה הרמה של הגדות לאחר עיצוב הנפתולים. הנפתולים החתורים לא יכולים להתקדם ולשנות את צורתם במהירות, אם כי אף בהם מתקיים תהליך זה באיטיות רבה.
כל השטח של הנפתולים הפעילים, הנפתולים שנעזבו על ידי הנהר, וימות הנפתול, נקרא רצועת הנפתולים. רוחבה של רצועת הנפתולים כפול בדרך כלל מרוחב הנהר עם הנפתולים הפעילים, ובערך פי 10 - 32 מרוחבו של הנהר עצמו.
מדרגות וסוללות
ממוזער|שמאל|250px|סוללת גדה בערוץ קטן
לעיתים נוצרות על גדות הנהר סוללות גדה. הסוללה היא מעין ערמה מוגבהת של סחף, שצידה הפונה אל הנהר תלול, וצידה השני, הרחוק מן הנהר בעל מדרון מתון. הסוללה נוצרת כאשר הנהר עולה על גדותיו בשעת הגאות, ומציף את הפֶּשֶט שלו. עקב הירידה החדה במהירות זרימת הנהר, הנובעת מהגדלת העומק ושינוי הכיוון של הזרימה המקומית מאורך הנהר לכיוון רוחבו, שוקע הסחף הנישא על ידי הנהר על הגדה, כשצדו הפונה אל הנהר נסחף חזרה ויוצר מדרון תלול. גובהה המקסימלי של הסוללה, מציין בעצם את הגובה המקסימלי אליו מגיע הנהר בעת הגאות.
צורה דומה, הנובעת מסיבות שונות לגמרי היא המדרגות. המדרגות נוצרות כאשר יש עלייה משמעותית בזרימת הנהר, והנהר נאלץ להעמיק את אפיקו. שינוי כזה יכול לנבוע מכמה סיבות:
הרמה של הגדות על ידי שינויים אקלימיים המוסיפים מים לאפיק.
שינויים באגן הניקוז של הנהר, בעיקר כיבוש אגני ניקוז.
הרמה טקטונית (עקב תנודות לוחות הקרקע) של גדות הנהר.
הורדה של בסיס הסחיפה של הנהר - גם היא עקב פעילות טקטונית.
במקרה כזה, מונמך אפיק הנהר רק במקום בו זורמים המים, ומפלס האפיק הקודם נשאר בצורת מדרגה. כאשר מגיע האפיק לעומקו הנדרש, מתחיל הנהר לסחוף את הגדות, והמדרגה מתחילה להיעלם.
סוג אחר של מדרגות נהר הוא מדרגת עצירה. מדרגת עצירה נוצרת כאשר יש בנהר נקודה קשה - סלע קשה או שפך של לבה הסותם חלק מן הנהר. כאשר נפרץ מחסום זה, הוא נפרץ בנקודה צרה יחסית, דבר היוצר מדרגה באפיק. מדרגות כאלה קיימות ביציאה של אגם החולה לירדן, בנקודה שבה פורץ האפיק את פקק הבזלת שלו.
המדרגות יכולות להיווצר בסלע או בקרקע אלוביאלית - קרקע של סחף. מטבע הדברים, המדרגות האלוביאליות גדולות יותר, אך אינן עמידות לאורך זמן.
בהקשר זה, מקובל חלק את המדרגות למדרגות מחזוריות הנוצרות ונמחקות חליפות, ומצויות בעיקר בקרקע העשויה סחף, לבין מדרגות לא מחזוריות הנותרות קבועות, בדרך כלל בשל קשיות המצע.
המדרגות מופיעות בשתי צורות: מדרגות תואמות, בהם שני צדי האפיק בעלי מדרגה בגובה דומה, הנוצרות בעיקר בסחף אלוביאלי, ומדרגות בלתי תואמות, בהן יש הבדל בגובה שבין שתי הגדות, הנובע בעיקר משינויים במסלע או עקב פיתול בנהר.
לעיתים אין ההפרש בין שתי מדרגות סמוכות אחיד, והוא נהיה רחב או צר יותר לקראת מורד הנהר, ולעיתים המדרגות אף מתלכדות. שינויים כאלה בגובה המדרגה נוצרים בדרך כלל עקב שינוי בעוצמת ההעמקה במורד הנהר או שינוי במשך הזמן של ההעמקה. שינויים כאלה נובעים בדרך כלל מתוספת משמעותית במי הנהר מפני שינויי אקלים או יובלים הנשפכים אליו, או בגלל חלחול משמעותי של מי הנהר.
שפך הנהר
ממוזער|שמאל|250px|מפל מים באסטוניה.
ממוזער|שמאל|250px|הדלתה של הנילוס
שפך נהר, הוא המקום שבו נשפך הנהר ליעדו; אם זה לים או לאגם, שפך הנקרא שפך ראשי, ואם זה לנהר אחר, שפך הנקרא שפך משני. לעיתים רבות, זורם הנהר משך קילומטרים אחדים במקביל לקו החוף או הנהר אליו הוא מתחבר, ורק אחר כך הוא מגיע לשפכו. מקום כזה, נקרא שפך דחוי.
במקום שפכו של הנהר, נוצרת עם הזמן ערמה של סחף. צורתה של הערמה, הנקראת מניפת סחף נראית בדרך כלל כמשולש או כחלק של קונוס רדוד. שיפועה של המניפה נע בין 5 ל-10 מעלות. כאשר ממשיכה מניפת הסחף של הנהר ומתארכת גם תחת מי הים אליו נשפך הנהר, נוצרת במקום דלתה. הדלתה יכולה להיות מוצפת כולה, או שיהיו בה מספר ערוצים המגיעים לים כל אחד בדרכו. כאשר נוצרת דלתה בעלת מספר ערוצים, מפתח לעיתים כל ערוץ מניפת סחף משלו, עליה עשויה להתפתח אחר כך דלתה, והדלתה הראשית תהפוך לדלתה בעלת זרועות. במקומות שבהם עובר בים זרם תת-ימי סמוך לשפך, עשוי הזרם למשוך חלק מהסחף, להאריך את הדלתה למניפה צרה ומארכת, כשבינה ובין החוף נותרת לגונה צרה וארוכה. לעיתים נסגרת הלגונה סופית על ידי מניפת הסחף, ומימיה הופכים עם הזמן להיות מתוקים, עקב ניתוק הקשר עם הים ושקיעת המלחים.
עם המשך השקעת הסחף במניפה, גדלה הדלתה לשני הכיוונים. מחד, תוספת הסחף מאריכה את הנהר לכיוון הים, אך הארכת הנהר גורמת לירידת השיפוע שלו, דבר הגורר ירידה במהירות המים, והשקעת סחף במקומות יותר קרובים למעלה הנהר. עם נסיגתו של שפך הנהר לעבר המעלה שלו, עולה חזרה המהירות, והסחף חוזר להיות מושקע בסופה של הדלתה, בצד הפונה אל הים.
פלורה
הנהרות מספקים מים רבים וזמינים לצמחים הצומחים בסביבתם, לפיכך עשירים אזורי הנהרות בצמחים רבים ומגוונים. צמחי הנהרות צומחים בחגורות - כל טיפוס של צומח גדל בנפרד, במרחק קבוע מהנהר. חלוקה כזו לחגורות, קיימת בכל מקום שבו יש חלוקה מסודרת של התנאים האקולוגיים סביב מקום מסוים - מלחות (אדמות העשירות במלח), חופי ים והרים. בחגורות החיצוניות, צומחים צמחים הזקוקים לכמויות מים רבות, אך אינם מתאימים לתנאי הצפה, בחגורות הבאות צמחים המתאימים להצפות מפעם לפעם, בפנימיות יותר צמחי מים מזדקרים, והלאה - צמחי מים צפים וצמחי מים טבולים.
צמחי מים מזדקרים, הם צמחים שאבריהם התחתונים צומחים בתוך המים, ואבריהם העליונים מזדקרים מעליהם.
צמחי מים צפים, הם צמחים שגופם או עליהם צפים על פני המים.
צמחי מים טבולים הם צמחים שכל גופם במים או שרק פרחיהם צפים מעליהם.
קיומם של צמחי המים, תלוי הרבה בטיב מי הנהר; בכמות החמצן המומסת בהם, בשיעור חומרי המזון במים, ומהירות זרימתו של הנהר. צמחי המים והצמחים המתאימים להצפה מתאפיינים ברקמות אוורור בצמח, המאפשרות לו לנשום תחת המים, ריבוי של כלורופלסטים ברקמות הצמח החיצוניות, מערכות הובלת מים חלשות יותר, מערכת שורשים חלשה יותר, ולעיתים חסרה לחלוטין. כמו כן, מתאפיינים צמחי המים בתקופות צמיחה מאוחרות יותר ובכושר רבייה וגטטיבי (ריבוי באמצעות התפתחות מניצני רבייה בענפים או בשורשים).
בצמחים הצומחים בחגורות החיצוניות של צומח הנהר חסרות תכונות אלו, והם למעשה צמחי יבשה "מפונקים" - הזקוקים לכמויות מים גדולות מהרגיל. צמחי נהרות אחדים, מתאפיינים בכושר אידוי מים גבוה ביותר. כזה הוא למשל האשל הזקוק לתכונה זו כדי להיפטר מכמויות מלח גדולות הנמצאות בקרקע באזורי צמיחתו. תכונה זו גורמת לבזבוז מים רב, ואקולוגים מחפשים דרכים להגבלת צמיחתם או לעקירתם של צמחים אלו, כדי לחסוך במימיהם של נהרות במקומות שבהם מהווים המים גורם מגביל.
פאונה
חסרי חוליות
רוב חסרי החוליות בנהר הם חרקים. מגוון מיני החרקים בנהר הוא עצום, והם מאכלסים כמעט כל בית גידול, כולל שטח הפנים של אבנים, בתוך קרקע הנהר, זרם המים עצמו, ושטח פני המים. החרקים פיתחו לעצמם מגוון אסטרטגיות להתמודדות עם זרימת הנהר. חלקם תופסים מחסה מהזרם על ידי הסתתרות בין אבנים או מתחת לפני הקרקע. כאשר הזרימה חזקה במיוחד, ישנן מגוון אדפטציות מורפולוגיות, כמו טפרים מיוחדים המשמשים לאחיזה, אמצעים לשאיבת מים, ומבני גוף שטוחים.
חסרי חוליות נוספים המצויים בנהר הם רכיכות וסרטנאים שונים. כמו רוב היצרנים, לעיתים קרובות גם חסרי החוליות בנהר תלויים בזרם, לצורך אספקת חמצן ומזון. חשיבותם של יצורים אלה בשרשרת המזון היא רבה, הן כצרכנים והן כטרף.
בעלי חוליות
דגים הם ככל הנראה בעלי-החיים הידועים ביותר בנהר. היכולת של מין מסוים של דג לחיות במים זורמים, תלויה במהירות בה הוא יכול לשחות, ובפרק הזמן בו הוא יכול להמשיך לשחות באותה מהירות מקסימלית. יכולת זו משתנה מאוד בין מינים שונים, וקשורה לבית הגידול בו הדג יכול לשרוד. שחייה רצופה צורכת כמויות אדירות של אנרגיה, ולכן דגים מבלים רק זמן מועט בתוך זרם המים. רוב הזמן הם נשארים בקרבת הקרקעית או הגדה, מאחורי מעצורי זרימה, כשהם מוגנים מפני הזרם; הם שוחים בזרם רק לצורך אכילה או החלפת מיקום. מינים מסוימים הסתגלו למחיה על הקרקעית בלבד, ולעולם אינם חוברים אל זרם המים. דגים אלה בעלי צורה שטוחה, ולעיתים קרובות עיניהם נמצאות מעל הראש, כדי לסקור את השטח שמעליהם. לחלקם יש גם איברי חישה מתחת לראש, המסייעים לחוש את הקרקעית.
מערכות אקוואטיות על-פי רוב מובילות מאחת לשנייה, ומתחברות לבסוף אל האוקיינוס (מעיין-נחל-נהר-אוקיינוס); בהתאם, לדגים רבים יש מחזור חיים הכולל שלבים מסוימים במים מתוקים, ואחרים במים מלוחים. הסלמון, למשל, נולד ומתפתח במים מתוקים, ועובר למים מלוחים בתור בוגר. צלופחים נולדים ומתפתחים במים מלוחים, ועוברים למים מתוקים כבוגרים.
בעלי-חוליות נוספים החיים בנהר כוללים דו-חיים (כגון סלמנדרות), זוחלים (כגון נחשים, צבים ותנינים), מגוון מיני ציפורים, ויונקים (כגון לוטרות, ביברים, היפופוטמים, ודולפיני נהר). למעט מספר קטן של מינים, יצורים אלה אינם צמודים אל המים כמו הדגים, אלא מבלים חלק מזמנם בבתי גידול יבשתיים. מינים רבים של דגים הם חשובים בתור צרכנים ובתור טרף עבור בעלי החוליות הגדולים יותר, המוזכרים לעיל.
הנהר והאדם
שמאל|ממוזער|230px|אנשים שותים את מי הגנגס במהלך טקס הינדי בוואראנסי
ממוזער|230px|שלושה ילדים רוחצים בנהר
ממוזער|230px|כביסה בנהר
הנהר מספק לאדם רבים מצרכיו החשובים. החל ממים לשתייה ולהשקיית השדות, דרך מים לרחיצה ולכביסה, דגים ואדמת סחף פורייה, וכלה בנתיבי הובלה, ואנרגיה להנעת טחנות מים ותחנות כוח הידרואלקטריות. תכונותיהם המועילות של הנהרות, כמו גם הנזקים העלולים להגרם מהם (שיטפונות) עודדו את תושבי אזור הנהר לפתח את תרבותם, כישוריהם וידיעותיהם.
התרבויות הקדומות ביותר, קמו על גדותיהם של נהרות גדולים. התרבות המצרית העתיקה התפתחה על גדתו של נהר הנילוס. ההיסטוריון היווני הרודוטוס, קורא למצרים "מתנת הנילוס", והיא אכן כזו. הנילוס עולה על גדותיו כל שנה, לקראת סוף חודש יוני, לקראת סוף ספטמבר מתמלא בסחף כהה, ובסוף אוקטובר, משאיר בכל שטח התפשטותו שכבה של אדמת סחף עשירה ופורייה. כל החקלאות המצרית הייתה תלויה באדמת הנילוס ובמימיו, והיישובים המצריים התרכזו סמוך לגדותיו. התרבות המצרית נתנה לעולם את לוח השנה בן 365 הימים, אותו למדה מהתנהגותו העקבית של הנילוס. גם שיטות בנייה חדשות התפתחו על גדות הנילוס - הסכר הראשון בעולם, נבנה במצרים בערך במאה השישית לפני הספירה.
תרבויות אחרות, חשובות לא פחות, הן התרבויות האכדית והשומרית, שהתפתחו במסופוטמיה על גדותיהם של הפרת והחידקל. נהרות אלה לא היו עקביים וצפויים כמו הנילוס, ואף שיטפונותיהם היו קשים יותר. תנאי המקום אלצו את תושבי המקום לפתח כ-5,000 שנה לפני זמננו דרכים מיוחדות למניעת הצפות ושיטפונות, להשקיה, ואף לאספקת מים בתוך הערים ובניית תעלות לסירות. השימוש הרב בנהר, ויחסי האנוש הכרוכים בכך, הביאו את הבבלים, ראשוני המחוקקים בעולם העתיק, לצרף לקובצי החוקים שלהם תקנות מיוחדות המסדירות את השימוש בנהר ובמימיו.
גם על גדותיו של נהר האינדוס בהודו ובפקיסטן התפתחה אחת התרבויות החשובות בעולם - תרבות עמק האינדוס. בתרבות זו, שהתפתחה לפני כ-8,500 שנה, היו למעלה מחמישים ערים, חיים חקלאיים מפותחים ומדע מתקדם. בערים הגדולות, האראפה ומואנג'ודארו היו בתים בני שתי קומות, תכנון ערים מפותח, ומערכות סניטציה עירונית מהראשונות בעולם.
גם על הנהר הצהוב, בסין, פרחה תרבות עתיקה, אחת התרבויות העתיקות ביותר בעולם. הנהר, ששיטפונותיו קשים ביותר, והוא אף כונה "יגונה של סין", אילץ את התושבים לפתח שיטות התגוננות נגד זרמי המים העזים, ושם הייתה תרבות מפותחת כבר לפני כ-7,000 שנה.
לא רק על התרבות החומרית השפיעו הנהרות, אלא גם על תרבות הרוח של תושביהם. ידוע בעיקר נהר הגנגס בהודו - מי הנהר נחשבים קדושים להינדואיזם, ואנשים רבים עולים אליו לרגל, שותים את מימיו ורוחצים בו, או עולים לרגל למקורות הנהר בהרי ההימלאיה.
הנהר והעיר
ממוזער|נהר הדנובה חוצה את העיר ברטיסלבה, בירת סלובקיה
שמאל|ממוזער|250px|נהר הדנובה חוצה את העיר אולם שבגרמניה
כאמור, היווה הנהר מנוף להתפתחות וצמיחה של תרבויות. במהלך כל ההיסטוריה האנושית, עד העידן התעשייתי, התפתחו ערים רבות לאורך נהרות, ועל שפכי נהרות לים. העובדה שנהר היה יכול לספק צרכים רבים של האדם גרם לכך שההתיישבות לאורכו הייתה נוחה יותר. כפרים קטנים שהוקמו ליד נהרות שגשגו והפכו לאורך השנים לערים גדולות ומצליחות. עם התפתחות של עיר גדולה על גדות נהר מסוים, הפך הנהר לעורק תחבורה ראשי המקשר בין העיר לערים אחרות או לכפרים והעיירות שמסביב לה, בדומה לכבישים המהירים המודרניים. נהרות ראשיים רבים מקשרים בין ערים גדולות וחשובות מסיבה זו בדיוק. נהר הדנובה לדוגמה, מקשר בין ארבע ערי בירה אירופאיות ועוד ערים רבות אחרות בכמה מדינות שונות. נהר הנילוס מקשר בין רוב הערים הגדולות במצרים וערים רבות נוספות גם במדינות אפריקאיות דרומיות יותר.
התפתחות העיר עצמה ליד הנהר נעשה בדרך כלל בהדרגתיות לאורך מאות שנים. מודל ההתפתחות של ערים כאלו דומה מאוד גם במקומות שונים בעולם ובעיקר ביבשת אירופה. רוב הערים צמחו מתוך גרעין כפרי קטן שהוקם על אחת מגדות הנהר. ככל שהעיר התרחבה ואוכלוסייתה גדלה, התפשט השטח הבנוי סביב הגרעין ונעצר על שפת הנהר. בנקודת זמן כלשהי בחייה, הגיעה העיר למצב בו הייתה מספיק גדולה ועשירה כדי לחצות את הנהר. כאשר בתים חדשים שנבנו בשולי העיר היו רחוקים מדי ממרכזה עד כדי כך שהיה נוח יותר עבור תושבי העיר לחצות את הנהר מול מרכז העיר, החלה להתפתח העיר לכל הכיוונים ומשתי גדות הנהר סביב גרעינה. במסגרת תהליך זה נבנו גשרים שקישרו בין גדות הנהר ויצרו רציפות עירונית למרות הנהר שחוצה את העיר במרכזה. ערים רבות שגדלו באופן זה אף הרחיבו את חומות העיר מדי כמה דורות כדי להגן על שטח גדול ככל האפשר של העיר ולכדו את הנהר בשטח שבין החומות.
מהמצאת הרכבת השתנה השימוש העירוני בנהר וערים חדשות התפתחו דווקא סביב מסילות ברזל או כבישים מודרניים. עם זאת, מרכזי ערים מסורתיים של ערים שהתפתחו סביב נהרות נשארו פחות או יותר המרכז גם בעידן המודרני.
הנהרות הארוכים בעולם
זוהי רשימה של הנהרות הארוכים ביותר בעולם הנשפכים לים (ולא לנהר אחר), באורך יורד. לרשימה מורחבת יותר ראו .
שם הנהר מיקום הנהר אורך הנהר (ק"מ) אגן הניקוז (קמ"ר) ספיקה ממוצעת (מטר מעוקב / שנייה) נשפך אל מדינות באגן הניקוז1 נילוס אפריקה 6,670 3,349,000 5,100 הים התיכון אוגנדה, קניה, טנזניה, רואנדה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אתיופיה, דרום סודאן, סודאן, מצרים2 אמזונאס דרום אמריקה 6,448 6,915,000 219,000 האוקיינוס האטלנטי ברזיל, פרו, קולומביה, בוליביה, סורינאם, גיאנה, ונצואלה, אקוודור, גיאנה הצרפתית3 יאנגצה אסיה 6,380 1,800,000 31,900 ים סין המזרחי סין 4 מיסיסיפי-מיזורי צפון אמריקה 5,971 2,980,000 16,200 מפרץ מקסיקו ארצות הברית (98.5%), קנדה (1.5%) 5 יניסיי-אנגרה אסיה 5,540 2,580,000 19,600 האוקיינוס הארקטי רוסיה, מונגוליה 6 הנהר הצהוב אסיה 5,464 745,000 2,110 ים בוהאי סין 7 אוב-אירטיש אסיה 5,410 2,990,000 12,800 האוקיינוס הארקטי רוסיה, סין, קזחסטן 8 אמור אסיה 4,416 1,855,000 11,400 ים אוחוצק רוסיה, סין, מונגוליה 9 לנה אסיה 4,400 2,490,000 17,100 האוקיינוס הארקטי רוסיה 10 קונגו אפריקה 4,371 3,680,000 41,800 האוקיינוס האטלנטי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה של קונגו, אנגולה, טנזניה, קמרון, זמביה, בורונדי, רואנדה, הרפובליקה המרכז אפריקאית 11 מקונג אסיה 4,350 810,000 16,000 ים סין הדרומי סין, מיאנמר (בורמה), לאוס, תאילנד, קמבודיה, וייטנאם 12 מקנזי צפון אמריקה 4,241 1,805,200 9,700 האוקיינוס הארקטי קנדה 13 ניז'ר אפריקה 4,167 2,090,000 9,570 האוקיינוס האטלנטי ניגריה, מאלי, ניז'ר, אלג'יריה, גינאה, קמרון, בנין, צ'אד, בורקינה פאסו, חוף השנהב 14 פרנה דרום אמריקה 3,998 3,100,000 25,700 האוקיינוס האטלנטי ברזיל, פרגוואי, ארגנטינה, בוליביה, אורוגוואי 15 מארי-דארלינג אוסטרליה 3,750 1,061,469 767 האוקיינוס ההודי אוסטרליה 16 וולגה אירופה 3,700 1,380,000 8,080 הים הכספי רוסיה
ראו גם
רשימת נהרות
לקריאה נוספת
יצחק שטנר, גאומורפולוגיה: העיצוב החיצון של התבליט, ירושלים: קריית ספר, תש"ל.
קישורים חיצוניים
על פיתולי נהרות והמודל המתמטי של תופעה זו
נחלים -נחל אַכְזָב ונחל אֵיתָן
הערות שוליים
*
קטגוריה:גופי מים
| 2024-10-13T19:23:08
|
אימות תוכנה
|
אימות תוכנה הוא תחום במדעי המחשב העוסק בהוכחה שתוכנה מסוימת נכונה (כלומר מבצעת בדיוק את מה שהוגדר במפרט שלה) או בעלת תכונות מסוימות.
מרבית העוסקים בפיתוח תוכנה בודקים את התוכנה ולא מאמתים אותה. הבדיקה נעשית באמצעות בחירת מקרים ספציפיים ובדיקה שהתוכנה מתנהגת כנדרש במקרים אלו. שיטה זו כרוכה בעבודה רבה ורמת האמינות של תוכנה הנבדקת כך נמוכה יחסית, משום שאין ביטחון כיצד תתנהג התוכנה במקרים שלא נבדקו. לעומת זאת, כאשר מוכיחים את אמינות התוכנה, ידוע מכך שהיא תתנהג נכון בכל המקרים.
שיטות
ישנן שתי שיטות עיקריות לאימות תוכנה.
הראשונה היא שיטת בדיקות מודל - תהליך האימות מתבצע על מודל מתמטי המתאר את מערכת התוכנה, תוך הוכחת נכונות של תכונות הנדרשות על בסיס המודל הזה, תוך ניתוח המצבים והמעברים ביניהם. על מנת להצליח בשיטה הזאת, המודל חייב להיות סופי (בעל מספר סופי של מצבים). השיטה הזאת מאוד מוגבלת מהבחינה המעשית, בגלל בעיית התפוצצות מצבים שמאפיינת מערכות מעשיות רבות.
השיטה השנייה היא שיטת ההוכחה - בשיטה הזאת מתארים תכונות מסוימות של התכונה בתחשיב פסוקים לוגי (בעזרת לוגיקה טמפורלית, כדוגמת *CTL), ומוכיחים שהתוכנה (יותר נכון המודל שלה) מספקת את התכונות הנדרשות, בעזרת כלים מתמטיים אוטומטיים או אוטומטיים למחצה (Theorem Provers). גם השיטה הזאת מוגבלת בגלל בעיית התפוצצות מצבים, זאת למרות שניתן לבטא בעזרת תחשיב לוגי גם תכונות עבור מודלים אינסופיים.
שיטות של אימות תוכנה משמשות גם לאימות מעגלים לוגיים הכלולים ברכיבי חומרה, שם בעיית התפוצצות המצבים חריפה פחות. כל מעגל לוגי כזה הוא למעשה סוג של תוכנית מחשב שכן הוא מקבל קלט ומוציא פלט בהתאם.
מגבלות
ישנן שתי בעיות עיקריות באימות תוכנה. המעשית שבהן היא שאימות תוכנה דורש מיומנות רבה ורקע מתמטי ברמה גבוהה מהמקובל. הבעיה החמורה יותר היא שלא ניתן להוכיח קיום או שלילה של תכונה כלשהי על כל תוכנית שרירותית. דוגמה לכך היא ההוכחה כי אי אפשר לפתח תוכנית שיכולה לוודא האם תוכנית כלשהי תעצור כאשר תקבל קלט מסוים (בעיה זו ידועה כבעיית העצירה). משפט רייס מוכיח כי לא ניתן לכתוב תוכנית שתוכל להכריע לגבי כל תוכנית שהיא האם היא מקיימת תכונה לא טריוויאלית (תכונה שלא כל תוכנית בהכרח מקיימת) כלשהי.
למרות שמגבלה תאורטית זו נראית חמורה עדיין אימות תוכנה תורם רבות מבחינה מעשית. למשל, לגבי תכונות מסוימות ניתן לבצע בדיקה שאומנם עשויה לעיתים לטעות ולומר על תוכנית תקינה שהיא אינה תקינה, אך לעולם אינה אומרת על תוכנית שאינה תקינה שהיא תקינה. גישה כזאת נקראת "שמרנית", ודוגמה אליה היא מערכות טיפוסים של שפות תכנות, המוכיחות היעדר שגיאות טיפוסים.
אמיר פנואלי ממכון ויצמן למדע היה למומחה ברמה בינלאומית בתחום זה ואף זכה על מחקריו בתחום בפרס טיורינג, הפרס החשוב ביותר במדעי המחשב, על מחקרו ופיתוחיו בתחום הלוגיקה הטמפורלית.
ראו גם
מונחים בתוכנה
הבטחת איכות תוכנה
בדיקות תוכנה
קטגוריה:הוכחה
קטגוריה:תוכנה
קטגוריה:מונחים בתוכנה
קטגוריה:הבטחת איכות
| 2024-08-01T00:51:02
|
חישוביות
|
תורת החישוביות היא הבסיס למדעי המחשב, והיא עוסקת במודלים לחישוב ובפונקציות הניתנות לחישוב במסגרתם. השאלה הבסיסית בתורת החישוביות היא: מה מחשבים יכולים לחשב, ומה לא? בניגוד להנחה נפוצה, ישנן פונקציות שאי אפשר לחשב. בעיית העצירה מהווה דוגמה לפונקציה שכזו: ניתן להוכיח כי אין תוכנית היכולה לקבל כקלט תוכנית כלשהי וקלט לאותה התוכנית, ולהכריע האם התוכנית תעצור.
למעשה, מספר הפונקציות שניתן לחשב הוא (קרי: אָלֶף אֶפֶס), מאחר שלכל בעיה חשיבה ניתן לכתוב תוכנית מחשב, ומספר תוכניות מחשב שאנחנו יכולים לכתוב הוא . מאידך, מספר הבעיות החישוביות כולן הוא (ז"א, מעוצמת הרצף). לכן, רק מהשוואת עוצמות, ניתן להסיק שבהכרח קיימות בעיות חישוביות אשר לא ניתנות לפתרון תחת מודלים חישוביים מסוימים, כדוגמת מכונת טיורינג.
היסטוריה
תורת החישוביות החלה להתפתח בתחילת המאה ה-20, במחקרים מתמטיים שעסקו בשאלה אילו בעיות מתמטיות ניתן לפתור בדרכים פשוטות. ראשית היה צריך לקבוע מהי "דרך פשוטה", ולשם כך היה צורך במודל של חישוב. אחד המודלים הראשונים שנוצרו הוא מכונת טיורינג, שנקראת על שם ממציאה אלן טיורינג, אשר מהווה אבן דרך בתורת החישוביות כולה, בשל פשטותו ודמיונו למחשב (שטרם הומצא בעת יצירת מודל זה). מודל אחר הוא זה של תחשיב למדא. הוכח ששני מודלים אלה, ומודלים רבים נוספים אחרים שהוצעו (כגון דקדוקים בלתי מוגבלים), שקולים זה לזה בכוחם החישובי – חישוב שניתן לבצע באחד מהמודלים ניתן לבצע גם באחרים. מודלים אלה שקולים גם למחשב, אם נניח קיומו של זיכרון בלתי מוגבל בגודלו. תזת צ'רץ'-טיורינג משערת שכל פורמליזציה סבירה של מושג האלגוריתם תהיה שקולה למכונת טיורינג.
הנושא של חישוביות עלול להיראות זר, כי אכן יש הנחה שגויה שכל פונקציה ניתן לחשב, אך למעשה, פונקציה היא מונח מתמטי שמתאר התאמה בין ערכים (גם אם לא ניתן להביע התאמה זו בדרך קומפקטית כלשהי או בתהליך חישובי אלא רק בטבלה אינסופית) ואילו אלגוריתם הוא תהליך שעבור כל קלט תקין, מניב את ערך התמונה של הפונקציה.
הגילויים אודות הפער בין פונקציות לפונקציות חשיבות, מצטרפים לגילויים דומים (למעשה אותו גילוי ממש) כמו משפטי האי-שלמות של גדל.
גם כיום נחשבת תורת החישוביות לנושא מחקר עיקרי בפקולטות למדעי המחשב. קורסי מבוא על תורת החישוביות ניתנים כקורסים מתקדמים לתואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה.
תחומי המחקר ומונחי יסוד
את מחלקת השפות (בעיות) שניתנות להכרעה למחצה, דהיינו, שניתן לבנות מכונת טיורינג שתמיד מקבלת קלט שהוא בשפה (גם אם אינה עוצרת על קלט שאינו בשפה), מסמנים ב-RE (Recursivley enumerable). באופן שקול, מגדירים את המחלקה coRE, כמחלקת השפות שניתן לחשב את דחייתן – כלומר, שעבור כל קלט ניתן לודא שהוא אינו בשפה. אם כן, כל שפה שהיא חשיבה נמצאת בחיתוך של RE ו-coRE.
במסגרת תורת החישוביות נבחנות תכונותיהם של מודלים חישוביים שונים, על ידי בדיקת מחלקת הפונקציות שניתן לחשב במודל, ושקילותה למחלקת הפונקציות של מודל אחר. ההיררכיה של חומסקי מתארת היררכיית מחלקות הניתנות לחישוב במודלים שונים, כך שלכל מחלקת פונקציות בהיררכיה מתאימים מודלים רבים, השקולים זה לזה. למשל, דקדוקים חופשיי הקשר שקולים לאוטומטי מחסנית, מבחינה זו, והאוטומטים הסופיים שקולים לדקדוקים ליניאריים ימניים. במסגרת היררכיה זו מתקיימים גם השוויונות שתוארו לעיל, בין תחשיב למדא, מכונת טיורינג, והדקדוקים הבלתי מוגבלים.
בנוסף, ניתן לחקור תכונות כלליות של מחלקות של פונקציות. למשל, מחלקות פונקציות שהן פונקציות פרימיטיביות רקורסיביות, והקשר בינן לבין מחלקות אחרות.
תחומי מחקר משיקים
גם כאשר בעיות ניתנות לחישוב, ייתכן שהן דורשות זמן כה רב להשגת הפתרון עד שהפתרון חדל להיות מעשי – בסוגיה זו עוסקת תורת הסיבוכיות.
ראו גם
פונקציה בת-חישוב
מספר חשיב
בעיית העצירה
הבונה העסוק
תורת הסיבוכיות
לקריאה נוספת
M. Sipser, Introduction to the Theory of Computation, PWS Publishing Co., 1997.
J. Hopcroft and J. Ullman, Introduction to Automata Theory, Languages, and Computation, Addison-Wesley Publishing Co., 1979
קישורים חיצוניים
קורס בחישוביות ב־ArsDigita (הרצאות מוקלטות וחומרים)
קורס בחישוביות באוניברסיטה העברית 2008 (סיכומי הרצאות חלקיים)
*
קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
| 2024-06-17T08:14:42
|
FBI
|
ממוזער|280px|ניידת "FBI"
F.B.I (באנגלית: Federal Bureau of Investigation – לשכת החקירות הפדרלית; ידועה בעברית גם כבולשת הפדרלית בארצות הברית) היא גוף המסונף למחלקת המשפטים של ארצות הברית, הפועל לחקירת פשעים פדרליים וכן מהווה סוכנות ריגול הפועלת לאיסוף מידע על פעולות חתרנות, טרור וריגול המתרחשות בתוך ארצות הברית בניסיון לערער את קיומה. ל-FBI יש סמכות לפעול ביותר מ-2,000 עבירות על החוק הפדרלי. המוטו של ה-FBI הוא: "אמינות אומץ ויושרה" שמהווה פירוש נוסף לראשי התיבות המרכיבים את שמו (Fidelity, Bravery, Integrity).
בניין המפקדה הראשית, בניין ג'יי אדגר הובר, ממוקם בוושינגטון די. סי. ובו גם מעבדת זיהוי פלילי מן המתוחכמות בעולם. 56 מפקדות נוספות פזורות בערים ראשיות רבות ברחבי ארצות הברית, ועוד מעל 400 נציגויות בערים קטנות יותר. ללשכה יותר מ-50 משרדים בין-לאומיים הממוקמים בשגרירויות ארצות הברית ברחבי העולם.
פעילות הלשכה
בשנת 2014 תקציב הלשכה היה 8.3 מיליארד דולר לכל הפחות, הכוללים גם 618 מיליון דולר שנועדו לפעילויות של מלחמה בטרור, פשעי אינטרנט, מעקבים, נשק להשמדה המונית, פשעי צווארון לבן ותוכניות הכשרה.
ה-FBI נוסד בשנת 1908 בשם BOI (הלשכה לחקירות, Bureau of Investigation). שמו שונה ל-FBI בשנת 1935. מטרתו העיקרית של ה-FBI היא להגן על ארצות הברית מפני טרור ואיומים זרים, לקיים ולאכוף את החוקים הפליליים של ארצות הברית ולספק הנהגה וצדק מוסרי לפדרציה האמריקנית, למדינות, לערים ולסוכנויות בין-לאומיות.
נכון להיום פעילותו העיקרית של ה-FBI היא:
הגנה על ארצות הברית מפני מתקפת טרור
הגנה על ארצות הברית מפני גורמי מודיעין זרים וסוכני ריגול
הגנה על ארצות הברית מפני לוחמה קיברנטית
מלחמה בשחיתות הציבורית
הגנה על זכויות האזרח
מלחמה בארגוני פשיעה
מלחמה בפשעים גדולים של צווארון לבן
מלחמה בפשעים אלימים בצורה משמעותית
תמיכה בפדרציה האמריקנית, במדינות, בערים ובשותפים הבין-לאומיים
שדרוג הטכנולוגיה למען הצלחת פעילותה של הלשכה כולה
באוגוסט 2010 חקירת ה-FBI טיפלה בנושאים אלה בעיקר:
שוד בנקים
סמים
ניסיונות לקשירת קשר
ניצול מיני של קטינים
הונאות
מעילה בנקאית
הימורים בלתי חוקיים
הונאה תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים
שוד או סחיטה המשפיעים על הסחר הבין-לאומי
חברות בארגוני פשע
השמורות האינדיאניות
בסמכות הממשל הפדרלי בארצות הברית לחקור ולתבוע במקרים של פשעים חמורים המתרחשים בשמורות האינדיאניות.
היסטוריה
הלשכה לחקירות – .B.O.I
בשנת 1908 הוקמה "הלשכה לחקירות" (BOI – Bureau of Investigations), גוף פדרלי שטיפל בנושאים שונים של אכיפת חוק.
בשנת 1921 מונה ג'. אדגר הובר כסגן המנהל של "הלשכה לחקירות". באותה עת הייתה הלשכה לחקירות גוף קטן, וסמכויותיה היו מועטות. 650 אנשיה (מתוכם 441 סוכנים הפזורים ברחבי ארצות הברית) לא נשאו נשק ולא היו להם סמכויות מעצר. בשנת 1924 מונה הובר לעמוד בראש הלשכה.
בשנת 1929 הכה בארצות הברית השפל הגדול, משבר כלכלי עולמי, אשר הביא את רמת הפשיעה לגבהים שטרם נודעו. האיסור על מכירת משקאות חריפים (The prohibition) גרם אף הוא לאווירה כללית של פריעת החוק. היו אלו ימיהם של הגנגסטרים הגדולים מסוגו של אל קאפון, ואף של השודדים והרוצחים בדרכים מסוג ג'ון דילינג'ר, בוני טיילור וקלייד דארו.
הובר הדגיש בתחילת כהונתו את הרצון למקצוענות ולכשירות של עובדיו. הוא פיטר באופן מיידי עובדים שנראו כבלתי כשירים, ויצר סטנדרטים חדשים של קידום שלא לפי ותק אלא לפי כישורים. הוא ביקש לגייס סוכנים בעלי כישורים באכיפת החוק, ובמיוחד ביקש למצוא עורכי דין ורואי חשבון. בינואר 1928 יצר הובר תוכנית אימונים להכשרת סוכנים חדשים, וקבע מגבלת גיל לגיוס הסוכנים, בין גיל 25 לגיל 35. ה-BOI החל לפעול בשיטות מדעיות מודרניות, ונוצרה מערכת לזיהוי פושעים, ובמיוחד כרטסת ארצית של טביעות אצבעות.
הובר היה מומחה בתחום יחסי הציבור, וידע לתת באותן שנים נופך הירואי למאבקם של אנשי ה-BOI בפשיעה. למאבק בפושעים מסוימים ניתן כיסוי עיתונאי נרחב, ואדם כג'ון דילינג'ר, שנהג להתחמק ממעצר בעת שחצה את גבולות המדינות בארצות הברית, הוכרז כ"אויב הציבור מס' 1" ולאחר מכן נרדף בכל רחבי ארצות הברית, על ידי הלשכה לחקירות, שלה סמכות בכל המדינות, עד שהומת ביריות בפתח קולנוע, לאחר שמקום הימצאו הוסגר על ידי מודיע. פעולות אלו הגבירו את המוניטין של הלשכה לחקירות, ותרמו לקידומו.
הלשכה הפדרלית לחקירות – FBI
בשנת 1935 הכריז הקונגרס של ארצות הברית על "הלשכה לחקירות" כ"לשכה הפדרלית לחקירות". היה זה לאחר שבשנת 1932 הפכה "הלשכה לחקירות" ל"לשכה לחקירות של ארצות הברית", אך שם זה היה דומה לשמה של סוכנות שעסקה באכיפת חוקי המשקאות. השם החדש Federal Beaureu of Investigations הפך לשמה של הסוכנות, ונתן לה את ראשי התיבות שבהם היא ידועה – FBI.
הצורך בחקירת ארגונים בעלי נטייה פוליטית קיצונית אך התחזק בשנות השלושים של המאה העשרים. עוד בשנת 1936 שכנע הובר את הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט להעניק לו סמכויות לחקירת ארגונים מסוג זה, שכן מלחמת האזרחים בספרד הביאה לגל של תמיכה במטרות הרפובליקנים הספרדים, ולהקמת ארגונים כ"בריגדת אברהם לינקולן" אשר יצאו לסייע לרפובליקנים במלחמתם בפשיסטים. הובר ראה באנשים אלו שמאלנים מסוכנים וחתרנים, ורצה לחדור לארגונים אלו, כמו גם לארגונים פרו-פאשיסטיים ופרו-נאציים אשר החלו להתארגן בתקופה זו. צעדים חוקיים נוספים בכיוון זה ננקטו בשנית 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובשנת 1940.
עם פרוץ המלחמה עסק ה-FBI בחיפושם ובאיתורם של סוכנים נאצים, אשר חדרו לארצות הברית למטרות חבלה וריגול, אך לא זנח את המעקב אחרי אנשים בעלי נטיות שמאלניות קיצוניות.
לאחר מלחמת העולם השנייה הפכה המלחמה הקרה את הקומוניסטים, אויביו של הובר מאז ומעולם, לאויביה של ארצות הברית. ה-FBI המשיך במעקב אחר הקומוניסטים, ובהעמדתם לדין. כן נחשפו פרשיות ריגול הקשורות לפצצת האטום, כגון חשיפת המרגלים יוליוס ואתל רוזנברג, ואחרים.
הובר תמך במאמצי אנשים כסנטור ג'וזף מקארתי לחשוף "קומוניסטים", ושגשג באווירת "ציד המכשפות" ששררה באותן השנים, ואכן "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית" בראשה עמד מקארתי, ניזונה ממידע שהועבר אליה על ידי ה-FBI.
במהלך שנות השישים הפנה הובר את תשומת לבו אל מתנגדי מלחמת וייטנאם, ופעילי זכויות האזרח. ידוע כי ה-FBI עקב אחר מרטין לותר קינג וניסה להשתמש במידע אישי אודותיו על מנת להכפישו, כדי שהציבור האפרו-אמריקני, הרואה בו מנהיג, ימאס בו.
ראשי הסוכנות
מנהלי ה-.B.O.I (השם הקודם של ה־FBI)
מספר שם תחילת כהונה סיום כהונה הערות 1 סטנלי פינץ' 26 ביולי 1908 30 באפריל 1912 ראש הלשכה לחקירות, BOI 2 אלכסנדר ברוס בילאסקי 30 באפריל 1912 10 בפברואר 1919 3 ויליאם אלן פברואר 1919 יוני 1919 ממלא מקום ראש ה-BOI 4 ויליאם פלין 30 ביוני 1919 21 באוגוסט 1921 5 ויליאם ברנס 22 באוגוסט 1921 10 במאי 1924 6 ג'ון אדגר הובר 10 במאי 1924 30 ביוני 1935
מנהלי ה-FBI
מספר שם תחילת כהונה סיום כהונה הערות 1 ג'ון אדגר הובר 30 ביוני 1935 2 במאי 1972 מנהל ה-FBI - פאט גריי 3 במאי 1972 27 באפריל 1973 ממלא מקום מנהל ה-FBI - ויליאם ראקלסהאוס אפריל 1973 יולי 1973 ממלא מקום מנהל ה-FBI 2 קלרנס קלי 9 ביולי 1973 15 בפברואר 1978 - ג'יימס אדמס פברואר 1978 פברואר 1978 ממלא מקום מנהל ה-FBI 3 ויליאם ובסטר 23 בפברואר 1978 25 במאי 1987 - ג'ון אוטו מאי 1987נובמבר 1987 ממלא מקום מנהל ה-FBI 4 ויליאם סשיינס 2 בנובמבר 1987 19 ביולי 1993 - פלויד קלארק יולי 1993 ספטמבר 1993 ממלא מקום מנהל ה-FBI 5 לואיס פרי 1 בספטמבר 1993 25 ביוני 2001 - תומאס פיקארד יוני 2001 ספטמבר 2001 ממלא מקום מנהל ה-FBI 6 רוברט מולר 4 בספטמבר 2001 4 בספטמבר 2013 7 ג'יימס קומי 4 בספטמבר 2013 9 במאי 2017 - אנדרו מקייב 9 במאי 2017 2 באוגוסט 2017 ממלא מקום מנהל ה-FBI 8 כריסטופר ריי 2 באוגוסט 2017 מכהן
ראו גם
עשרת הנמלטים המבוקשים ביותר על ידי ה-FBI
סיפורה של בולשת
לקריאה נוספת
רודרי ג'פריס-ג'ונס, FBI - היסטוריה של הבולשת הפדרלית בארצות הברית, רסלינג, 2009.
קישורים חיצוניים
אתר ה-FBI
רשימת טרוריסטים מבוקשים, אתר ה-FBI
שימוש שעושה הארגון באינטרנט על מנת לקבל מידע מהציבור, אתר ה-FBI
הערות שוליים
*
קטגוריה:קהילת המודיעין האמריקאית
קטגוריה:ארצות הברית: ארגונים משטרתיים פדרליים
קטגוריה:מחלקת המשפטים של ארצות הברית
| 2024-09-30T10:51:35
|
ראש ממשלה
|
ראש ממשלה הוא הדמות הבכירה בממשלה, שהיא הרשות המבצעת במדינות דמוקרטיות.
במערכות פרלמנטריות הפועלות על פי שיטת וסטמינסטר שמקורה בבריטניה, ראש הממשלה הוא ראש הממשלה הנבחרת, בעוד תפקיד ראש המדינה (לדוגמה, המלך או הנשיא) הוא בעיקר טקסי. במערכת זו ראש הממשלה הוא לרוב חבר הפרלמנט, ומצפים ממנו להעביר חוקים והחלטות ממשלה בפרלמנט.
מלבד תפקידם העיקרי, ראשי הממשלה מכהנים מדי פעם בתפקידים נוספים. כך, לדוגמה, ראשי ממשלת ישראל דוד בן-גוריון, לוי אשכול, אהוד ברק, יצחק רבין ובנימין נתניהו שהיו גם שר הביטחון בזמן כהונתם.
היסטוריה
במהלך ההיסטוריה של אנגליה והממלכה המאוחדת, עוד מתקופת ימי הביניים, שימשו מספר שרים כיועצים ואנשי אמונם של מלכים. ביניהם ניתן למנות את תומאס קרומוול, שייעץ להנרי השמיני מלך אנגליה וויליאם ססיל שייעץ לאליזבת הראשונה מלכת אנגליה. כוחם של השרים האלו היה נתון לגחמותיהם של המלכים והמלכות אותם שירתו. על אף שניהול הפרלמנט היה חלק מתפקידם של חלק מאותם שרים, הם לא היו זקוקים לרוב פרלמנטרי כדי לפעול בצורה זו אחרת. על אף שהיה קבינט מדיני, חבריו מונו על ידי המונרך והוא זה שעמד בראשו. כאשר המונרך לא רצה עוד באחד השרים חברי הקבינט הוא פשוט יכול היה לשחררו מתפקידו או אף יותר גרוע, להוציאו להורג (כפי שאכן נעשה לקורנוול, למשל). המלכים מדי פעם חילקו את הכוח באופן שווה בין מספר שרים כדי למנוע התחזקות רבה מדי של אחד מהם.
250px|ממוזער|שמאל|רוברט וולפול, ראש הממשלה-בפועל הראשון
נקודת המפנה בהתפתחות של ראשי הממשלה היה במותה של אן מלכת בריטניה בשנת 1714, אותה ירש ג'ורג' הראשון. ג'ורג' לא דיבר אנגלית, בילה את רוב זמנו בביתו שבהנובר ולא ידע דבר ואף לא רצה לדעת דבר בכל הקשור לממשל הבריטי. בנסיבות אלה היה זה בלתי נמנע שאחד משרי המלך יהפוך, הלכה למעשה, לראש הממשלה. וכך בשנת 1721 כיהן לראשונה ראש ממשלה לא-רשמי בבריטניה, רוברט וולפול, אשר החזיק במשרה במשך 21 שנים. וולפול כיהן כראש ישיבות הקבינט, מינה את כל השרים ואף הצליח לזכות באהדת הבית התחתון (בית הנבחרים) בפרלמנט הבריטי. תחת וולפול התפתחה שיטת הקבינט הסולידארי. וולפול דרש שאף שר מלבדו לא ינהל שיחות פרטיות עם המלך וכן תבע תמיכה מוחלטת של השרים בהחלטות הקבינט.
וולפול הכחיש שהוא ראש הממשלה ובמהלך כל המאה ה-18 אנשי פרלמנט ומלומדים רבים המשיכו להכחיש כי משרה כזו קיימת בכלל (שכן היא לא נקבעה רשמית, אלא נוצרה למעשה). עד שנת 1905, אז עוגן התפקיד בחוק לראשונה, החזיקו אותם "ראשי ממשלה למעשה" בתואר "הלורד הראשון של האוצר". מספר מלכים ניסו להחזיר לעצמם את סמכויותיהם העליונות אבל כיוון שניהול הממשלה הפך למסובך יותר ויותר ודרש את אהדת הבית התחתון, הדבר לא צלח. הייתה זו כהונתו הארוכה של ויליאם פיט הבן (1783–1801), ביחד עם מחלתו הנפשית של המלך ג'ורג' השלישי, שמיסדה את התפקיד ואת הכוח שבו. ראש הממשלה הפך לשולט הבלתי מעורער במדינה תחת המלכה ויקטוריה.
יוקרתו של הממסד הבריטי במהלך המאה ה-19 וגדילתה של האימפריה הבריטית גרמו להעתקת המודל הבריטי של קבינט מדיני ובראשו ראש ממשלה על ידי מדינות רבות, הן באירופה והן במושבות בריטיות, כאשר אלו זכו בעצמאות. במקרים מסוימים שונה התואר, אך לקראת סוף המאה ה-20 לרוב המדינות הדמוקרטיות בעולם היה ראש ממשלה או מקביל לו, ומעליו מונארך או נשיא בעל תפקיד טקסי. מדינות אחרות דגלו בשיטה האמריקאית, של ארצות הברית, הדוגלת ברפובליקה ובראשה נשיא - המהווה בעצמו את הרשות.
האישה הראשונה בהיסטוריה שנבחרה לראש ממשלה הייתה סירימאבו בנדרנאיקה מסרי לנקה, בשנת 1960.
ראשי ממשלה ברפובליקות ובמונרכיות
משרת ראש הממשלה מתקיימת בצורות ממשל שונות:
במונרכיות, בהן ראש המדינה הרשמי הוא המונרך, אשר לרוב נושא בתואר מלך. לדוגמה: אוסטרליה, בלגיה, דנמרק, הולנד, הממלכה המאוחדת, יפן, נורווגיה, ספרד וקנדה.
ברפובליקות, בהן ראש המדינה הרשמי נושא בדרך כלל בתואר נשיא, אך אינו נבחר על ידי הציבור (אלא לרוב על ידי הפרלמנט), כמו בגרמניה וישראל.
ברפובליקות ופדרציות נשיאותיות-למחצה, כמו צרפת, רוסיה ורומניה, ראש הממשלה נבחר על ידי הנשיא אך עליו לזכות לתמיכת הרשות המחוקקת. במערכות אלה ראש הממשלה הוא האחראי על ביצוע הוראות הנשיא ועל ניהול השירות הציבורי. במצב שכזה אף עלול להתרחש מקרה בו הנשיא וראש הממשלה הם ממפלגות שונות.
משרת ראש הממשלה אינה קיימת בחלק מהמשטרים הנשיאותיים, בהם הנשיא הוא גם ראש המדינה וגם הרשות המבצעת, כמו בארצות הברית. עם זאת, יש מדינות, כגון אזרבייג'ן וקוריאה הדרומית, שבהן מכהן ראש ממשלה למרות היותן בעלות משטר נשיאותי מלא, וחלק מנשיאי ארצות הברית אימצו גישה לפיה ראש הסגל שלהם הוא האחראי על ביצוע מדיניות הממשל מטעמם (כלומר, אחראי על מזכירי הממשל), כך שתפקידו במקרים אלה דמה מאוד לתפקיד ראש הממשלה בשיטות הנשיאותיות-למחצה.
כניסה לתפקיד
במערכות פרלמנטריות ראש ממשלה נכנס לתפקיד במספר דרכים:
במינוי ראש המדינה ללא צורך באישור הרשות המחוקקת: ברוב המדינות הפועלות לפי שיטת וסטמינסטר, מינוי ראש הממשלה הוא פעולה של ראש המדינה, ואין צורך בהצבעה פרלמנטרית על זהותו. על חבר הפרלמנט אותו בחר ראש המדינה להקים ממשלה, אך אם זו שיקים לא תצליח לתפקד ותתפזר, יהיה על ראש המדינה לבחור בחבר פרלמנט אחר כדי שיקים ממשלה. אם אין חבר שכזה בנמצא, יש צורך בבחירות חדשות. למרות האמור לעיל, ומכיוון שראש המדינה נדרש לבחור בחבר פרלמנט שהממשלה שיקים תזכה בתמיכת הפרלמנט, הרי שלרוב יבחר ראש המדינה בראש הסיעה הגדולה ביותר.
במינוי ראש המדינה לאחר שהרשות המחוקקת ממנה מועמד: לדוגמה, אירלנד, בה הנשיא ממנה את ראש הממשלה לפי הצעת המועמדות של הפרלמנט.
במינוי ראש המדינה ובכפוף לאישור הרשות המחוקקת: לדוגמה, ספרד, בה המלך שולח את המועמד שלו לאישור הפרלמנט. במקרה זה הפרלמנט יכול להתנגד למועמד ובכך לכפות על ראש המדינה לבחור מועמד אחר.
במינוי ראש המדינה ובתנאי שהפרלמנט יצביע הצבעת אמון בתוך זמן נקוב: לדוגמה, איטליה.
בחירות ישירות: לדוגמה, מערכת הבחירות בשנים 1996 עד 2001 בישראל, בה נבחרו בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון. במערכת בחירות זו בוחרים ישירות במועמד ולא במפלגה. יש להעיר כי מבחינת הסיווג הקלאסי של מדעי המדינה, זה היה משטר נשיאותי ולא משטר פרלמנטרי. העובדה שנתניהו, ברק ושרון נשאו להלכה בתואר "ראש הממשלה" ולא בתואר "הנשיא" אינה רלוונטית, שכן מבחינה מעשית, באותן שנים לא היה בישראל משטר פרלמנטרי, שמאפייניו הוא יכולת הפרלמנט לקבוע את זהות ראש הממשלה.
בחירות ישירות בתוך הפרלמנט: בשונה מבחירות ישירות כלליות, בבחירות אלה מצביעים רק חברי הפרלמנט. כך נהוג בגרמניה.
במינוי בעל משרה ציבורית בכירה שאיננו ראש המדינה: בשוודיה, החל משנת 1974, הסמכות למנות ראש הממשלה הועברה מהמונרך לנשיא הפרלמנט.
עזיבת התפקיד
בניגוד לתפיסה המוטעית, רבים מראשי הממשלות במערכות הפרלמנטריות אינם נבחרים לכהונות קצובות אלא יכולים לכהן במשך מספר שנים רב. לדוגמה, מרגרט תאצ'ר מונתה לראשות ממשלת בריטניה רק פעם אחת, בשנת 1979, אך היא כיהנה בתפקיד עד 1990, על אף שההרכב עצמו של ממשלתה שונה.
ישנן מספר מדינות בהן ראש הממשלה כן נבחר לכהונה קצובה, אך אלה בדרך כלל קשורות ישירות למשך כהונת הרשות המחוקקת. זאת כיוון שראש הממשלה ממונה או נבחר לרוב מבין המפלגה השלטת ברשות המחוקקת. לדוגמה, בנימין נתניהו כיהן בתפקיד בשנים 2009–2021, אך מונה לראשות ממשלת ישראל לאחר מספר הליכי הרכבת ממשלה ב-2009, ב-2013, ב-2015 וב-2020.
ברוב המערכות הפרלמנטריות על הממשלה לזכות באמון הרשות המחוקקת. אם זו מצביעה ומעבירה הצעת אי אמון בממשלה רוב המערכות החוקתיות דורשות אחד מהבאים: התפטרות ראש הממשלה או פיזור הפרלמנט.
ראו גם
וזיר גדול
נשיא
קישורים חיצוניים
ראש הממשלה - מהפיוט לפוליטיקה ובחזרה, יעקב עציון, גיליון "אקדם", מבית האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
*
קטגוריה:משרות פוליטיות
| 2024-09-10T10:10:28
|
4 ביולי
|
4 ביולי הוא היום ה-185 בשנה (186 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 180 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
250px|ממוזער|לוחמי סיירת מטכ"ל עם שובם ממבצע יונתן באחד ממטוסי ההרקולס שהשתתפו במבצע עם המרצדס ששימש אותם בפשיטה, 1976
414 – תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית, מוותר על כס המלכות לטובת אחותו אאליה פולכריה, המולכת כעוצרת עד מותו ב-450, ואז מכריזה על עצמה כקיסרית
1054 – הסינים מתעדים את הסופרנובה סופרנובה 1054 ליד הכוכב ζ (זטא) בקבוצת הכוכבים שור
1187 – סלאח א-דין מנצח את הצלבנים בקרב קרני חיטין
1776 – הכרזת העצמאות של ארצות הברית
1817 – רעידת אדמה חזקה בארגנטינה – כ-7 בסולם ריכטר
1837 – מסילת הברזל Grand Junction , המסילה הראשונה למרחק גדול בעולם, המקשרת בין ברמינגהאם לליברפול נפתחת
1840 – ספינת הקיטור RMS Britannia עוזבת את ליברפול בדרכה להליפקס בקו הנוסעים הטרנס-אטלנטי הראשון
1863 – מלחמת האזרחים האמריקאית – הסתיים המצור על ויקסבורג. כוחות הברית השתלטו על כל נהר המיסיסיפי וחצו את שטח הקונפדרציה לשניים
1865 – "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול יוצא לאור
1879 – מלחמת הזולו מסתיימת בניצחון האימפריה הבריטית
1943 – מלחמת העולם השנייה: מתחיל קרב קורסק – קרב השריון הגדול בהיסטוריה
1946 – פוגרום קיילצה, ביהודים ניצולי שואה, מתרחש בפולין
1947 – תקרית רוזוול – ליד העיר רוזוול בניו מקסיקו, ארצות הברית, התגלו שרידים לא ברורים, שיש המייחסים אותם לעב"מ שהתרסק במקום
1950 – השידור הראשון של רדיו אירופה החופשית
1954 – מנצחת את בתוצאה 3 – 2 במשחק הגמר של מונדיאל 1954
1975 – מקרר תופת מתפוצץ בכיכר ציון בירושלים, 13 הרוגים
1976 – מבצע יונתן: חיילי צה"ל משחררים את חטופי מטוס אייר פראנס מנמל התעופה של אנטבה
2012 – מדענים ממרכז מחקר החלקיקים CERN מכריזים על גילויו של החלקיק האלמנטרי בוזון היגס
2016 – הגשושית ג'ונו ששוגרה על ידי נאס"א הגיעה למסלולו של כוכב הלכת צדק
נולדו
1546 – מוראט השלישי, סולטאן ה-12 של האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1595)
1776 – אית'ן אלן בראון, מושל אוהיו השביעי (נפטר ב-1852)
1790 – ג'ורג' איוורסט, גאוגרף וולשי (נפטר ב-1866)
1804 – נתניאל הות'ורן, סופר אמריקאי (נפטר ב-1864)
1807 – ג'וזפה גריבלדי, פטריוט איטלקי (נפטר ב-1882)
1868 – הנרייטה ליוויט, אסטרונומית אמריקאית (נפטרה ב-1921)
1872 – ג'ון קלווין קולידג', הנשיא ה-30 של ארצות הברית (נפטר ב-1933)
1875 – לירוי ווטרמן, ארכאולוג של המזרח התיכון, חוקר התנ"ך ופרופסור לספרות המזרח התיכון ולשפות שמיות (נפטר ב-1972)
1902 – מאיר לנסקי, מאפיונר יהודי (נפטר ב-1983)
1920 – ליאונה הלמסלי, אשת עסקים אמריקאית (נפטרה ב-2007)
1920 – לסלו רוט, מנצח תזמורות ומקהלות, מוזיקאי, פסנתרן, מלחין, מתזמר ומעבד מוזיקלי ישראלי
1922 – אמיל צוקרקנדל, ביולוג מולקולרי יהודי אמריקאי (נפטר ב-2013)
1923 – אברהם כרמל, חזן שכיהן בתפקיד החזן הצבאי הראשי (נפטר ב-1999)
1923 – ג'ורג' מוסטוב, מתמטיקאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2017)
1924 – אווה מארי סיינט, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית
1926 – אלפרדו די סטפאנו, כדורגלן ארגנטינאי (נפטר ב-2014)
1927 – ניל סיימון, מחזאי יהודי אמריקני (נפטר ב-2018)
1927 – דוד גולן, היסטוריון ישראלי (נפטר ב-2019)
1927 – ג'ינה לולובריג'ידה, שחקנית איטלקייה (נפטרה ב-2023)
1928 – ג'מפיירו בוניפרטי, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ בקבוצת יובנטוס ובנבחרת איטליה (נפטר ב-2021)
1930 – ג'ורג' סטיינברנר, הבעלים של קבוצת הבייסבול ניו יורק יאנקיז (נפטר ב-2010)
1938 – ביל וית'רס, זמר-יוצר ומוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2020)
1942 – מיכה רם, מפקד חיל הים (נפטר ב-2018)
1942 – אוריאל רייכמן, משפטן ישראלי, מייסד המרכז הבינתחומי הרצליה
1943 – הרלדו ריברה, איש תקשורת אמריקאי
1943 – אלן וילסון, מוזיקאי אמריקאי, מייסד קנד היט (נפטר ב-1970)
1945 – אנדרי שפיצר, מאמן סיף וחבר משלחת ישראל באולימפיאדת מינכן (נפטר ב-1972)
1946 – אבינועם ערמוני, מנהל ופעיל ציבור ישראלי (נפטר ב-2023)
1946 – מייקל מילקן, איש עסקים ובעל הון אמריקאי
1951 – עופרה עופר, סופרת, בלוגרית, מתרגמת ועורכת ישראלית
1954 – שמואל מאיר, סגן ראש עיריית ירושלים מטעם המפד"ל (נפטר ב-1996)
1960 – רולנד רצנברגר, נהג מרוצים אוסטרי (נפטר ב-1994)
1962 – פם שרייבר, טניסאית אמריקאית
1964 – משה גאון, יועץ אסטרטגי פוליטי, אסטרטג שיווק ופרסום, יזם ומשקיע, איש עסקים ומבעלי חברת גאון אחזקות
1965 – הוראס גרנט, כדורסלן אמריקאי
1969 – אורי בנאי, זמר ישראלי
1969 – שירה פרבר, שחקנית, במאית ותסריטאית ישראלית
1972 – שירה ארד, עורכת סרטים ישראלית
1981 – אנה דוברוביצקי, שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע ישראלית
1983 – שורטי, זמרת ומנחת טלוויזיה ישראלית
1990 – דויד קרוס, שחקן קולנוע גרמני
נפטרו
1780 – קרל אלכסנדר, נסיך לורן, נסיך וגנרל-פלדמרשל אוסטרי ששימש כמפקד הצבאות האוסטריים בתחילת מלחמת שבע השנים וכמושל ארצות השפלה האוסטריות (נולד ב-1712)
1826 – ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארצות הברית (נולד ב-1735)
1826 – תומאס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארצות הברית (נולד ב-1743)
1831 – ג'יימס מונרו, הנשיא החמישי של ארצות הברית (נולד ב-1758)
1857 – ויליאם מרסי, פוליטיקאי אמריקני (נולד ב-1786)
1934 – מארי קירי, חלוצה בחקר הרדיואקטיביות, כלת פרס נובל לפיזיקה 1903 ופרס נובל לכימיה 1911 (נולדה ב-1867)
1934 – חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי (נולד ב-1873)
1938 – סוזן לנגלן, טניסאית צרפתייה, שש פעמים אלופת וימבלדון (נולדה ב-1899)
1943 – ולדיסלב שיקורסקי, מנהיג צבאי ופוליטי פולני (נולד ב-1881)
1974 – אמין אל-חוסייני, מנהיג פלסטיני (נולד ב-1895)
1976 – יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שנפל במבצע אנטבה (נולד ב-1946)
1979 – נחמיה בן אברהם, מבכירי כתבי הספורט והשדרנים שפעלו בישראל, וממייסדי היומון "חדשות הספורט" (נולד ב-1921)
1981 – ולטר לנגר, פסיכואנליטיקן אמריקאי שחזה את התאבדותו של אדולף היטלר (נולד ב-1899)
1990 – אוליב אן ברנס, סופרת אמריקאית (נולדה ב-1924)
1992 – אסטור פיאצולה, מלחין ארגנטינאי (נולד ב-1921)
1995 – בוב רוס, צייר ומנחה טלוויזיה אמריקאי (נולד ב-1942)
2003 – בארי וייט, זמר נשמה (נולד ב-1944)
2003 – אנדרה קלאבו, זמר צרפתי, זוכה אירוויזיון 1958 כנציג צרפת (נולד ב-1911)
2008 – תומאס מ. דיש, משורר וסופר מדע בדיוני אמריקאי (נולד ב-1940)
2012 – יהודה פאלק, בלשן ישראלי (נולד ב-1958)
2017 – אורי גורן (גרינבלט), איש הפלי"ם ומפקד היחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין (נולד ב-1926)
2018 – דונובן ובסטר, עיתונאי, פעיל הומניטרי, סופר והיסטוריון אמריקני (נולד ב-1959)
2019 – אווה מוזס קור, שורדת שואה שהייתה קורבן לניסויים האכזריים שביצע דוקטור מנגלה בה ובאחותה התאומה מרים במחנה אושוויץ (נולדה ב-1934)
2020 – יוחנן אליחי, בלשן, מילונאי ומורה ישראלי (נולד ב-1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
ארצות הברית – יום העצמאות
הפיליפינים – יום הרפובליקה
3 ביולי – 5 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז ד
קטגוריה:יולי
| 2024-10-09T19:02:09
|
7 ביולי
|
7 ביולי הוא היום ה-188 בשנה (189 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 177 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1033 – נחתם חוזה מרסבורג: קונראד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה חותם על הסכם עם מיישקו השני, לפיו זה האחרון מחזיר לעצמו טריטוריות אך אינו נושא בתואר "מלך" פולין וחולק את השלטון עם קרובי משפחתו דיטריק ואוטו
1124 – מסע הצלב הראשון: צור נופלת בידי הצלבנים
1294 – סלסטינוס החמישי מתמנה לאפיפיור
1456 – ז'אן ד'ארק מזוכה מאשמת כפירה במשפט חוזר הנערך 25 שנה לאחר מותה
1543 – חיילים צרפתים פולשים ללוקסמבורג
1753 – הפרלמנט הבריטי מעניק ליהודים אזרחות
1798 – בעקבות פרשת XYZ, הקונגרס של ארצות הברית מחליט על ביטול האמנות עם צרפת ומתחילה המלחמה הבלתי רשמית בין ארצות הברית לצרפת
1807 – נחתם חוזה טילזיט בין נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת, לבין שליטי פרוסיה ורוסיה
1898 – הוואי הופכת להיות טריטוריה של ארצות הברית
1930 – מתחילה בנייתו של סכר הובר בארצות הברית
1937 – פורצת מלחמת סין–יפן השנייה
1941 – מלחמת העולם השנייה: כוחות אמריקאים נוחתים באיסלנד כדי למנוע פלישה גרמנית
1941 – ביירות נכבשת על ידי כוחות צרפת החופשית והצבא הבריטי
1950 – מועצת הביטחון של האו"ם מייסדת את "פיקוד האומות המאוחדות" כדי להילחם נגד צפון קוריאה
1974 – מנצחת את בתוצאה 2 : 1 במשחק הגמר של מונדיאל 1974
1978 – איי שלמה זוכים לעצמאות מבריטניה
1980 – מלחמת האזרחים בלבנון: כוחות הפלנגות הנוצריות הנאמנים לבשיר ג'ומייל הורגים עשרות מלוחמי מיליציה נוצרית מתחרה בשם "הנמרים", באירוע שכונה יום הסכינים הארוכות
1980 – השלטת חוק השריעה באיראן
1981 – סנדרה דיי או'קונור ממונה לשופטת בבית המשפט העליון של ארצות הברית, האישה הראשונה בתפקיד זה
1989 – מוצג לראשונה המחזה "הג'יגולו מקונגו" מאת חנוך לוין
1996 – נשיא דרום אפריקה נלסון מנדלה פורש מתפקידו
2003 – מחבל מתאבד מתפוצץ בפתח בית במושב כפר יעבץ בשרון והורג קשישה תושבת המושב
2005 – אל-קאעידה מבצע סדרת פיגועים בלונדון בירתה של בריטניה ברכבות תחתית ובאוטובוס קומתיים. בפיגוע נהרגו 52 בני אדם ונפצעו כ-700
2007 – ההכרזה על שבעת פלאי תבל החדשים בליסבון, מופע הלייב ארת' בכל העולם
2021 – נרצח ז'ובנל מואיז, נשיא האיטי, ובמקומו נתמנה קלוד ז'וזף כנשיא זמני
2021 – יצחק הרצוג הושבע לנשיא ה-11 של מדינת ישראל
2022 – ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון מודיע על התפטרותו
נולדו
1119 – סוטוקו, הקיסר ה-75 של יפן (נפטר ב-1164)
1207 – אליזבת מתורינגיה, נסיכה בממלכת הונגריה שהוכרזה כקדושה בנצרות הקתולית (נפטרה ב-1231)
1528 – אנה, ארכידוכסית אוסטריה (נפטרה ב-1590)
1752 – ז'וזף מארי ז'אקאר, ממציא צרפתי (נפטר ב-1834)
1843 – קמילו גולג'י, פתולוג ופיזיולוג איטלקי (נפטר ב-1926)
1848 – רודריגס אלווס, פוליטיקאי ברזילאי (נפטר ב-1919)
1860 – גוסטב מאהלר, מלחין (נפטר ב-1911)
1861 – נטי סטיבנס, גנטיקאית אמריקאית, תיארה את מערכת כרומוזומי המין (נפטרה ב-1912)
1879 – יעקב ויינברג, מלחין ופסנתרן יהודי-רוסי (נפטר ב-1956)
1882 – ינקה קופלה, סופר בלארוסי (נפטר ב-1942)
1887 – מארק שאגאל, צייר יהודי (נפטר ב-1985)
1893 – מירוסלב קרלז'ה, סופר קרואטי (נפטר ב-1981)
1899 – ג'ורג' קיוקור, במאי קולנוע ותיאטרון אמריקאי (נפטר ב-1983)
1901 – ויטוריו דה סיקה, במאי סרטים איטלקי (נפטר ב-1974)
1904 – אנרי קרטן, מתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-2008)
1907 – רוברט היינליין, סופר מדע בדיוני (נפטר ב-1988)
1916 – משה אלון, שגריר ומשנה למנכ"ל משרד החוץ (נפטר ב-1996)
1921 – עמוס לוין, משורר, מחזאי וסופר ישראלי (נפטר ב-1991)
1928 – אברהם שלום, ראש שירות הביטחון הכללי בשנים 1986-1980 (נפטר ב-2014)
1931 – דייוויד אדינגס, סופר פנטזיה אמריקאי (נפטר ב-2009)
1935 – דוד ינאי, אדריכל ישראלי, לימד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון (נפטר ב-2006)
1939 – שמעון שרביט, בלשן וחוקר של לשון חכמים
1940 – רינגו סטאר, מתופף להקת "הביטלס"
1941 – ישראל (פולי) פוליאקוב, זמר, בדרן ושחקן ישראלי חתן פרס ישראל, שאת עיקר פרסומו קנה כחלק משלישיית "הגשש החיוור" (נפטר ב-2007)
1941 – כריסטופר ביני, שחקן אנגלי (נפטר ב-2020)
1943 – טוטו קוטוניו, זמר ויוצר איטלקי, זוכה אירוויזיון 1990 כנציג איטליה (נפטר ב-2023)
1944 – יורגן גרבובסקי, כדורגלן גרמני (נפטר ב-2022)
1946 – מיכאל ברקן, קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה (נפטר ב-2020)
1946 – עמירם לוין, אלוף במילואים בצה"ל שהיה מפקד פיקוד הצפון ומשנה לראש המוסד
1947 – מייקל גרינספן, במאי ומפיק טלוויזיה ישראלי
1947 – טובה חסין, מעצבת אופנה ישראלית
1948 – אביגדור פלדמן, עורך דין ופובליציסט ישראלי
1948 – יצחק תשובה, איש עסקים ישראלי
1949 – שלי דובאל, שחקנית, במאית ומפיקה אמריקאית (נפטרה ב-2024)
1950 – ריקי גל, זמרת ושחקנית ישראלית
1954 – רמי פורטיס, זמר ומלחין
1957 – דוד פסיג, עתידן, מתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות, חברתיות וחינוכיות
1957 – ברי סחרוף, זמר ומלחין
1960 – רלף סמפסון, שחקן כדורסל אמריקאי
1970 – אריק צאבל, רוכב אופני כביש גרמני בעבר
1976 – וסילי פטרנקו, מנצח רוסי
1976 – ברניס בז'ו, שחקנית צרפתייה
1978 – כריס אנדרסן, שחקן כדורסל אמריקאי
1979 – יעל דקלבאום, זמרת, מוזיקאית ומלחינה ישראלית
1980 – אליהו גפני, ראש המועצה המקומית עמנואל
1980 – ערן מור, שחקן ומדבב ישראלי
1980 – מישל קוואן, מחליקה אומנותית אמריקאית
1981 – סיניסטר גייטס, גיטריסט וחבר בלהקת Avenged Sevenfold
1982 – אילנית לוי, דוגמנית, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית
1984 – אלברטו אקווילני, כדורגלן איטלקי
1991 – אלסו, הוא DJ שוודי
1993 − אלי ברוק, זמרת-יוצרת אמריקאית
נפטרו
1743 – חיים בן עטר, מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים (נולד ב-1696)
1868 – אדוארד קולס, מושל אילינוי השני (נולד ב-1786)
1890 – אנרי נסטלה, מקים חברת נסטלה (נולד ב-1814)
1901 – יוהנה ספירי, סופרת שווייצרית, ידועה בשל ספרה היידי בת ההרים (נולדה ב-1827)
1930 – ארתור קונאן דויל, סופר, מחבר ספרי "שרלוק הולמס" (נולד ב-1859)
1941 – אלתר קציזנה, סופר, משורר ומחזאי יידי, וצלם, מתעד החיים היהודיים במזרח אירופה שלפני מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1885)
1944 – ז'ורז' מנדל, מדינאי צרפתי יהודי, נרצח על ידי אנשי המיליציה הצרפתית של ז'וזף דארנן (נולד ב-1885)
1965 – משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל (נולד ב-1894)
1966 – ז'אן ארפ, צייר, פסל ומשורר שווייצרי (נולד ב-1886)
1972 – טלאל, מלך ירדן (נולד ב-1909)
1973 – ורוניקה לייק, שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אמריקאית (נולדה ב-1919)
1973 – מקס הורקהיימר, פילוסוף וסוציולוג גרמני (נולד ב-1895)
1989 – משה קול, שר וחבר הכנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית והמפלגה הליברלית העצמאית, מחותמי מגילת העצמאות (נולד ב-1911)
1989 – שמואל גודר, מפקד חטיבה 7, ראש הג"א, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים וכן מזכיר צבאי לנשיא המדינה אפרים קציר בעת מלחמת יום הכיפורים (נולד ב-1917)
2003 – יצחק גרציאני, מנצח ומעבד מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1924)
2006 – סיד בארט, מוזיקאי מייסד הפינק פלויד (נולד ב-1946)
2007 – אן לאורה דורינת'י מק'לארן - מובילה בתחום הביולוגיה ההתפתחותית (נולדה ב-1927)
2014 – אדוארד שוורדנדזה, פוליטיקאי גאורגי-סובייטי (נולד ב-1928)
2014 – אלפרדו די סטפנו, כדורגלן ארגנטינאי-ספרדי (נולד ב-1926)
2017 – מרינה ראטנר, מתמטיקאית יהודייה אמריקאית (נולדה ב-1938)
2018 – טיילר האניקט, כדורסלן בחימקי מוסקבה (נולד ב-1990)
2019 – אורה נמיר, שרה וחברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה (נולדה ב-1930)
2021 – אחמד ג'יבריל, טרוריסט פלסטיני, המנהיג והמייסד של ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית" (נולד ב-1938)
2021 – קרלוס ראוטמן, נהג מרוצים ארגנטינאי (נולד ב-1942)
2021 – ז'ובנל מואיז, נשיא האיטי (נולד ב-1968)
2022 – חיים גדליה צימבליסט, רב ליטאי ישראלי ודיין בבית הדין הרבני הגדול (נולד ב-1930)
2024 – בנט סמואלסון, ביוכימאי שוודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (נולד ב-1934)
חגים ואירועים החלים ביום זה
סין – צ'י נו (Chih Nu) – חגיגת שביל החלב
יפן – טנבטה (Tanabata)
האימפריה הרומית – נונאה קפרוטינאה (Nonae Caprotinae) – פסטיבל לכבוד האלה יונו
איי שלמה – יום העצמאות (1978)
יום השוקולד העולמי
6 ביולי – 8 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז ז
קטגוריה:יולי
| 2024-10-09T10:50:58
|
14 ביולי
|
14 ביולי הוא היום ה-195 בשנה (196 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 170 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1471 – קרב שלון – צבא נובגורוד מובס על ידי נסיכות מוסקבה. תחילתה של נפילה הדרגתית של נובגורוד
1789 – המהפכה הצרפתית: פריזאים מסתערים על כלא הבסטיליה בפריז ומשחררים שבעה אסירים פוליטיים
1916 – באולם ואג (Waag Hall) בציריך נערך הראשון מבין נשפי "דאדא"
1933 – בגרמניה מוצאות מחוץ לחוק כל המפלגות חוץ מהמפלגה הנאצית
1941 – ב"מחנה סידני סמית" ששכן מחוץ לחומות העיר עכו, נחתם הסכם כניעה של כוחות וישי בסוריה ולבנון לבריטים, הסכם המכונה גם בשם Armistice of Saint Jean d'Acre
1943 – הקמת תנועת "צעירי ציון" בתוניסיה
1958 – מהפכה בעיראק: המלוכה בעיראק מודחת על ידי לאומנים ערביים ועבד אל-כרים קאסם הופך למנהיג המדינה. פייסל השני, מלך עיראק נתלה בכיכר העיר בבגדאד
1960 – ג'יין גודול מתחילה את מחקר השימפנזות המפורסם שלה בטנזניה
1988 – ההוצאה להורג האחרונה בהונגריה באמצעות תלייה
1997 – אסון המכביה בו נהרגו ארבעה ספורטאים ו-69 נפצעו
2002 – במהלך חגיגות יום הבסטיליה ניצל נשיא צרפת ז'אק שיראק מניסיון התנקשות
2011 – תחילתה של מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד
2012 – במהלך ציון שנה למחאת האוהלים וחידוש המחאה הצית עצמו למוות משה סילמן
2015 – הגשושית ניו הורייזונס חלפה סמוך לכוכב הלכת הננסי פלוטו וירחיו
2015 – נחתם בווינה (אוסטריה) הסכם המעצמות עם איראן על תוכנית הגרעין האירנית
2016 – פיגוע הדריסה בניס – כ־84 בני אדם נרצחו ומעל 100 אנשים נפצעו, בניס שבצרפת בידי מחבל צרפתי ממוצא תוניסאי
2017 – פיגוע בהר הבית בו נרצחים שני שוטרים בידי שלושה מחבלים
נולדו
ממוזער|265x265 פיקסלים|גוסטב קלימט
ממוזער|246x246 פיקסלים|ג'רלד פורד
1602 – הקרדינל מזראן, מדינאי צרפתי (נפטר ב-1661)
1804 – ג'ון פרדריק לואיס, צייר בריטי (נפטר ב-1876)
1861 – וז'ה פשבלה, משורר גאורגי (נפטר ב-1915)
1862 – גוסטב קלימט, צייר ומעצב גרפי (נפטר ב-1918)
1868 – גרטרוד בל, ארכאולוגית, סופרת, מרגלת ומנהלנית, ידועה כ"המלכה הלא-מוכתרת של עיראק" (נפטרה ב-1926)
1888 – ככוצה צ'ולוקאשווילי, גיבור לאומי גאורגי (נפטר ב-1930)
1912 – וודי גאת'רי, מוזיקאי פולק (נפטר ב-1967)
1913 – ג'רלד פורד, הנשיא ה-38 של ארצות הברית (נפטר ב-2006)
1913 – שניאור זלמן פלר, פרופסור למשפטים, חתן פרס ישראל (נפטר ב-2016)
1914 – יעקב אורלנד, משורר, מתרגם, מחזאי ועורך ישראלי, חתן פרס ישראל לזמר עברי (נפטר ב-2002)
1917 – מארק גפן, עיתונאי ישראלי, זוכה פרס סוקולוב (נפטר ב-1989)
1917 – שלמה תנשמת, שחיין ישראלי (נפטר ב-2008)
1918 – ישעיהו וינברג, מנהל ישראלי שעמד בראש התיאטרון הקאמרי, בית התפוצות ומוזיאון השואה האמריקאי (נפטר ב-2000)
1918 – אינגמר ברגמן, במאי קולנוע, תיאטרון ושחקן שוודי (נפטר ב-2007)
1922 – מרדכי הגר, האדמו"ר מוויז'ניץ במונסי (נפטר ב-2018)
1926 – הארי דין סטנטון, שחקן וזמר אמריקאי (נפטר ב-2017)
1928 – פאל בנקו, שחמטאי הונגרי ואמריקאי (נפטר ב-2019)
1928 – ננסי אולסון, שחקנית אמריקאית
1931 – נורה פרנקל, ציירת, רשמת ואמנית טקסטיל בישראל (נפטרה ב-1996)
1934 – יצחק איני עבאדי, קצין בצה"ל, שליח המוסד בעיראק, מושל רצועת עזה בדרגת אל"ם
1935 – אי איצ'י נגישי, כימאי מנצ'ורי-יפני, חתן פרס נובל לכימיה (נפטר ב-2021)
1935 – אילי גורליצקי, שחקן וזמר ישראלי
1938 – ג'רי רובין, פעיל חברתי בשנות ה-60 (נפטר ב-1994)
1938 – משה ספדיה, אדריכל ישראלי-קנדי
1939 – ציונה שמשי, אמנית ישראלית (נפטרה ב-2018)
1942 – חאבייר סולאנה, הנציג הגבוה של האיחוד האירופי למדיניות חוץ וביטחון והמזכיר הכללי של מועצת האיחוד האירופי
1944 – אבי בן-בסט, פרופסור בחוג לכלכלה של האוניברסיטה העברית בירושלים, מנכ"ל משרד האוצר ומנהל בכיר בבנק ישראל
1944 – מרדכי אלגרבלי, חבר הכנסת מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש) בכנסת התשיעית
1948 – גודוויל זווליתיני, מלך הזולו (נפטר ב-2021)
1949 – אהרון אחיעז, טייס חיל האוויר ואיש עסקים ישראלי (נפטר ב-1998)
1950 – עמליה ארגמן ברנע, עיתונאית וסופרת ישראלית
1954 – יצחק פוקס, זמר, מלחין ופזמונאי
1955 – יגאל צור, סופר, עיתונאי, מגיש תוכניות טלוויזיה ומדריך טיולים
1963 – יהודה נוריאל, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-2020)
1965 – דורית ניתאי נאמן, שחקנית ובמאית תיאטרון
1965 – רוני שריג, סופרת, חוקרת ומרצה לתרבות יפן וללימודי מזרח אסיה
1966 – מת'יו פוקס, שחקן אמריקני
1968 – אסף בן דב, מנכ"ל מועדון הכדורגל מכבי חיפה
1971 – דנה ספקטור, עיתונאית ומנחת טלוויזיה ורדיו ישראלית
1986 – דן סמית', זמר-יוצר וסולן להקת באסטיל
1987 – אביגיל קובארי, זמרת, מוזיקאית ושחקנית קולנוע וטלוויזיה ישראלית
1987 – דן ריינולדס, זמר-יוצר וסולן הלהקה Imagine Dragons
1988 – קונור מקגרגור, לוחם אירי של אמנות לחימה משולבת ולוחם מקצועי ב-UFC
1999 – גיא פודוליץ', יוטיובר ישראלי
נפטרו
ממוזער|פיליפ השני
ממוזער|בילי הנער
937 – ארנולף, דוכס בוואריה (נולד ב-885)
1223 – פיליפ השני "פיליפ אוגוסט", מלך צרפת (נולד ב-1165)
1486 – מרגרט מדנמרק, מלכת סקוטלנד (נולדה ב-1456)
1704 – סופיה אלכסייבנה רומנובה, עוצרת רוסיה הצארית (נולדה ב-1657)
1742 – ריצ'רד בנטלי, תאולוג, מלומד קלאסי ומבקר ספרות אנגלי (נולד ב-1662)
1881 – בילי הנער, אחד הפושעים הגדולים בהיסטוריה של המערב הפרוע (נולד ב-1859)
1900 – ג'ון גיר, מושל אינדיאנה ה-11 (נולד ב-1825)
1904 – פאול קרוגר, מדינאי דרום אפריקאי (נולד ב-1825)
1944 – אוג'ניו קאלו, פרטיזן יהודי וגיבור איטליה, נרצח (נולד ב-1906)
1947 – ישראל דושמן, משורר עברי, פזמונאי, סופר, מתרגם ומורה (נולד ב-1884)
1958 – פייסל השני, מלך עיראק האחרון (נולד ב-1935)
1965 – עדלי סטיבנסון, מועמד לנשיאות ארצות הברית (נולד ב-1900)
1968 – קונסטנטין פאוסטובסקי, סופר, מחזאי ועיתונאי רוסי (נולד ב-1892)
1987 – משה איש כסית, איש בוהמה, מסעדן ושחקן קולנוע ישראלי (נולד ב-1947)
2014 – אליס קוצ'מן, אתלטית אמריקאית (נולדה ב-1923)
2014 – משה בר-יודא, השליח השלישי של הסוכנות היהודית לקהילת ביתא ישראל שבאתיופיה והראשון שנשלח אליהם באופן רשמי מטעם מדינת ישראל (נולד ב-1934)
2016 – פטר אסטרהאזי, סופר ומסאי הונגרי (נולד ב-1950)
2018 – שריה דבליצקי, רב חרדי ליטאי, פוסק, מקובל, מדקדק, פילולוג וסופר תורני פורה (נולד ב-1926)
2020 – אלתר ולנר, עורך, סופר ועיתונאי ישראלי (נולד ב-1923)
2020 – מרים בן-פרץ, פרופסור לחינוך באוניברסיטת חיפה ונשיאת מכללת תל-חי (נולדה ב-1927)
2020 – אדאלט אאולו, סופרת ומחזאית טורקית (נולדה ב-1929)
2020 – מגן ברושי, ארכאולוג והיסטוריון ישראלי (נולד ב-1929)
2020 – נואל מרטין, בריטי שנפל קורבן לפשע שנאה של תקיפה על ידי ניאו נאצים (נולד ב-1959)
2021 – קורט וסטרגארד, קריקטוריסט דני (נולד ב-1935)
2021 – ממנון חוסיין, נשיא פקיסטן ה-12 (נולד ב-1940)
2021 – יקותיאל גרשוני, היסטוריון, פרופסור להיסטוריה של אפריקה באוניברסיטת תל אביב ומדליסט פאראלימפי ישראלי (נולד ב-1943)
2021 – כריסטיאן בולטנסקי, אמן מיצב, צלם וצייר צרפתי (נולד ב-1944)
2022 – תמר מטל-שומכר, אתלטית וכדורסלנית ישראלית (נולדה ב-1933)
2022 – איוונה טראמפ, אשת עסקים צ'כית-אמריקאית, סופרת ודוגמנית ואשתו הראשונה של דונלד טראמפ (נולדה ב-1949)
חגים ואירועים החלים ביום זה
צרפת – יום הבסטיליה
עיראק – יום לאומי
קיריבטי – יום העצמאות (היום השלישי, לא יום חופש)
יום (המודעות) הכריש הבינלאומי
13 ביולי – 15 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ז יד
קטגוריה:יולי
| 2024-08-03T22:20:18
|
22 ביולי
|
22 ביולי הוא היום ה-203 בשנה (204 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 162 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
1376 – פרסום החלילן מהמלין
1805 – קרב כף פיניסטרה
1812 – מלחמת חצי האי: כוחות בריטיים בראשות ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון מביסים את הצבא הצרפתי ליד סלמנקה, ספרד
1894 – נערך מרוץ המכונית הראשון, מפריז לרואן
1933 – וילי פוסט הופך לאדם הראשון לטוס טיסת סולו מסביב לעולם, כשהוא טס 25,100 ק"מ ב-7 ימים, 18 שעות ו-45 דקות
1934 – מחוץ לתיאטרון הביוגרף בשיקגו אילינוי נורה ג'ון דילינג'ר "אויב הציבור מספר 1" על ידי סוכני ה-FBI ונפצע אנושות
1937 – ניו דיל: הסנאט דוחה את הצעתו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט להוסיף שופטים לבית המשפט העליון
1942 – מתחיל גירוש יהודי גטו ורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה
1946 – פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים על ידי האצ"ל
1948 – הוקם בית המשפט העליון. חמשת השופטים הראשונים שכיהנו בו היו: זמורה, אולשן, אסף, דונקלבלום וש"ז חשין
1962 – תוכנית מארינר: החללית מארינר 1 יוצאת משליטה וטסה במסלול לא יציב דקות לאחר שיגורה, ומושמדת
1977 – מנהיג סין דנג שיאופינג נוטל את מושכות השלטון בחזרה
1991 – הרוצח הסדרתי ג'פרי דאהמר נעצר לאחר ששרידים של 11 אנשים נמצאים בדירתו במילווקי ויסקונסין
1992 – ברון הסמים הקולומביאני פבלו אסקובר נמלט מכלאו (בתנאים משופרים) במדיין מפחד הסגרה לארצות הברית
2003 – כוחות ארצות הברית בעיראק הורגים את עודאי וקוסאי, שני בניו של סדאם חוסיין
2009 – ליקוי חמה מלא וממושך בן 6:39 דקות בהודו, סין, והאוקיינוס השקט
2011 – מתקפת טרור מתרחשת בנורווגיה בה נהרגים 77 איש
2016 – פיגוע ירי במינכן בו נרצחו 9 אנשים, 16 אנשים נפצעו ומבצע הפיגוע שם קץ לחייו
2018 – מחאת הלהט"ב נערכת בישראל כנגד אפליה במסגרת חוק הפונדקאות
נולדו
ממוזער|220x220 פיקסלים|יאנוש קורצ'אק
1210 – ג'ואן מאנגליה, המלכה הרעיה של סקוטלנד (נפטרה ב-1238)
1478 – פליפה הראשון, מלך קסטיליה (נפטר ב-1506)
1596 – מיכאיל הראשון, צאר רוסיה, הצאר הראשון ממשפחת רומנוב (נפטר ב-1645)
1849 – אמה לזרוס, משוררת אמריקאית (נפטרה ב-1887)
1865 – הרב אהרון הפנר, רבם של הקהילות קוזמין (אנ') וירוצין (אנ'), ד"ר לתאולוגיה והיסטוריון יהודי גרמני (נפטר ב-1938)
1878 – (או ) יאנוש קורצ'אק, סופר, רופא ומחנך יהודי (נספה ב-1942)
1887 – גוסטב לודוויג הרץ, פיזיקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה 1925 (נפטר ב-1975)
1888 – זלמן אברהם וקסמן, ביוכימאי ומיקרוביולוג אמריקאי יהודי (נפטר ב-1973)
1892 – ארתור זייס-אינקווארט, פושע מלחמה נאצי, האחראי לפשעים רבים בפולין ובהולנד (הוצא להורג ב-1946)
1903 – עמי אסף, חבר הכנסת וסגן שר מטעם מפא"י (נפטר ב-1963)
1916 – מרסל סרדן, מתאגרף צרפתי (נפטר ב-1949)
1923 – בוב דול, סנטור, מועמד לנשיאות ארצות הברית (נפטר ב-2021)
1932 – טום רובינס, סופר אמריקאי
1934 – לואיז פלטשר, שחקנית אמריקאית זוכת אוסקר, גלובוס הזהב, באפט"א וסאטורן (נפטרה ב-2022)
1934 – לאון רוטמן, חותר קאנו ומאמן יהודי-רומני
1939 – גילה אלמגור, שחקנית ישראלית
1945 – אדל גולדברג, מדענית מחשב אמריקאית
1947 – יוסף בנימין לסינג, ראש האגף למיילדות וגינקולוגיה במרכז הרפואי מעייני הישועה, פרופסור מן המניין בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב (נפטר ב-2021)
1949 – אברהם יוסף, רב ופוסק הלכה ספרדי
1949 – דורון אוליפנט, כדורסלן ישראלי
1953 – אבנר אברהמי, עיתונאי, עורך ומעצב
1953 – ציפי שחרור, משוררת, סופרת ועורכת ישראלית
1954 – אל דימיולה, מוזיקאי ג'אז
1954 – דב ניסמן, שחיין ישראלי
1955 – וילם דפו, שחקן קולנוע אמריקאי
1963 – אמיליו בוטרגניו, כדורגלן ספרדי
1965 – שון מייקלס, מתאבק אמריקאי
1975 – שי פרדו, שחקן ומנהל אמנותי ישראלי
1979 – עידן מור, סטנדאפיסט, שחקן ותסריטאי ישראלי
1980 – דירק קאוט, כדורגלן הולנדי
1982 – אנה צ'יצ'רובה, אתלטית רוסיה, אלופה אולימפית בקפיצה לגובה
1982 – שחר ישי, שחקן, זמר ומדבב ישראלי
1989 – יון תומרקין, שחקן ישראלי
1992 – סלינה גומז, שחקנית, זמרת ודוגמנית אמריקאית
1995 – מריליה מנדונסה, זמרת-יוצרת ברזילאית (נפטרה ב-2021)
2013 – הנסיך ג'ורג' מוויילס, השני בסדר הירושה לכתר הבריטי
נפטרו
ממוזער|241x241 פיקסלים|שארל השביעי
1461 – שארל השביעי, מלך צרפת (נולד ב-1403)
1540 – יאנוש הראשון זאפויה, אציל הונגרי (נולד ב-1487)
1832 – נפוליאון השני, קיסר צרפת, בנו של נפוליאון בונפרטה (נולד ב-1811)
1932 – פלורנץ זיגפלד, אמרגן של מחזות ומופעים בברודוויי (נולד ב-1867)
1934 – ג'ון דילינג'ר, שודד בנקים (נולד ב-1903)
1944 – אריאדנה סקריאבינה (לאחר שהתגיירה שינתה שמה לשרה קנוט), משוררת רוסייה ופעילה בתנועת ההתנגדות הצרפתית (נולדה ב-1905)
1992 – יעקב חזן, פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת, חבר קיבוץ ומחנך (נולד ב-1899)
1995 – תמי בן עמי, דוגמנית ישראלית (נולדה ב-1955)
2003 – עודאי חוסיין, בנו של סדאם חוסיין נשיא עיראק (נולד ב-1964)
2003 – קוסאי חוסיין, בנו של סדאם חוסיין נשיא עיראק (נולד ב-1966)
2008 – מיכאל פסויג, איש ציבור ומנהל ישראלי, מנהיג פועלים, ראש המועצה השני והרביעי של רעננה ומנכ"ל חברת יכין-חק"ל ויו"ר מועצת המנהלים שלה (נולד ב-1916)
2008 – עמוס בן-גוריון, איש משטרה ותעשיין, בנו של דוד בן-גוריון (נולד ב-1920)
2008 – אסטל גטי, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאית, זוכת פרס אמי ופרס גלובוס הזהב (נולדה ב-1923)
2014 – ניצן שירזי, מאמן כדורגל ישראלי (נולד ב-1971)
2019 – בסאם א-שכעה, ראש עיריית שכם בשנים 1976–1982 (נולד ב-1930)
2019 – נינה פינטו אבקסיס, חוקרת פולקלור והומור ועמיתת הוראה במרכז לחקר הלאדינו באוניברסיטת בר-אילן (נולדה ב-1971)
2022 – אלי ניסן, עיתונאי ואיש טלוויזיה ישראלי (נולד ב-1934)
2023 – טלילה לוי בן-זכאי, שחקנית תיאטרון, עיתונאית ותסריטאית ישראלית (נולדה ב-1930)
2024 – ג'ון מאייל, מוזיקאי בלוז בריטי, זמר, נגן גיטרה חשמלית, פסנתר, תופים ומפוחית פה (נולד ב-1933)
חגים ואירועים החלים ביום זה
חגיגת מריה מגדלנה
סוואזילנד – יום הולדתו של המלך לשעבר סובהוזה השני
יום קירוב פאי
יום לוכדי העכברושים (ראו: החלילן מהמלין)
21 ביולי – 23 ביולי
יולי
לוח אירועים שנתי
קישורים חיצוניים
ז כב
קטגוריה:יולי
| 2024-07-24T04:48:08
|