Split (1)

train · 96.9k rows

text stringlengths 0 473k

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/בעלות_הברית] \| [TOKENS: 6100]
תוכן עניינים בעלות הברית בעלות הברית (ידועות לעיתים גם כבנות הברית) הן קבוצת המדינות שלחמו נגד מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה. בעלות הברית לפי סדר הצטרפותן הרכב בעלות הברית מדינות אלו נקשרו ביניהן ברשת בריתות הגנה משותפת ובריתות צבאיות לפני מלחמת העולם השנייה. ברית בריטניה-צרפת הוקמה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה (1914-1918), דרך ההסכמה הלבבית (Entente Cordiale) של 1904 וההבנה המשולשת (Triple Entente) של 1907. ברית צרפת-פולין נחתמה ב-1921 ובהמשך תוקנה ב-1927 וב-1939. בעלות ברית אלו היו הראשונות שהכריזו מלחמה על גרמניה הנאצית לאחר פלישתה לפולין בספטמבר 1939. אחרי 1939, הממשלה הפולנית הגולה פרסה מאות אלפי חיילים של צבא פולין בבריטניה ובצרפת לפעול נגד מדינות הציר, וכן נלחם ארגון המחתרת ארמייה קריובה (צבא המולדת) בפולין הכבושה. ברית המועצות סירבה להכיר בממשלה הגולה והקימה ב-1943 את צבא העם הפולני, שנהפך לאחר המלחמה לצבא פולין הקומוניסטית. האמנה האטלנטית, שעליה חתמו ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט באוגוסט 1941, תיארה חזון לעולם אחרי המלחמה. נקודות האמנה כללו בין השאר את הדרישה ששינויי טריטוריה ייעשו בהתאם לרצון הציבור, אישור זכות העמים להגדרה עצמית ופירוק נשקן של המדינות התוקפות לאחר המלחמה. בינואר 1942 חתמו 26 מדינות, כמה מהן ממשלות גולות, על הצהרת האומות המאוחדות, ולפיה החותמות מסכימות לתמוך באמנה האטלנטית, להקדיש את כל משאביהן למלחמה נגד מדינות הציר, ולא לערוך הסכמי שלום נפרדים עם גרמניה, איטליה או יפן. להלן המדינות החותמות הראשונות והמדינות שחתמו על ההצהרה מאוחר יותר, לצד תאריך חתימתן: השתתפות מדינות העולם בארגון בעלות הברית בנוסף לממלכה המאוחדת, מספר חברות עצמאיות בחבר העמים הבריטי, שהיו ידועות כדומיניונים, הכריזו על מלחמה נגד גרמניה בתחילת ספטמבר 1939. מדינות אלו היו: אוסטרליה, דרום אפריקה, ניופאונדלנד (ניופאונדלנד לא הייתה חלק מקנדה עד 1949), ניו זילנד וקנדה. בנוסף לכך, בזכות היותן קולוניות בריטיות, הראג' הבריטי (שכלל את הרפובליקה של הודו, פקיסטן, ובנגלדש של ימינו) וקולוניות אחרות (כגון סיילון, פיג'י, וסינגפור) ברחבי העולם נכנסו למלחמה אוטומטית עם הכרזת המלחמה מלונדון. צמרת התנועה הלאומנית ההודית, בהנהגת מוהנדס גאנדי, תמכה בבעלות הברית הן בעקרון והן במעשה. לאחר כניעת הרפובליקה הצרפתית השלישית החלשה לגרמניה הנאצית במאי 1940, חולקה צרפת לשלושה אזורים. גרמניה סיפחה את האזור עשיר המינרלים אלזס-לורן; בצפון ולאורך החוף המערבי, הגרמנים כבשו ואכפו משטר נאצי; ובדרום, הוקמה ממשלת בובות, שכונתה צרפת של וישי. למרות מעמדה הנייטרלי, צרפת של וישי שיתפה פעולה לעיתים קרובות עם הגרמנים, במיוחד בנושא גירוש היהודים. לעומת זאת, הבכירים המעטים שהמשיכו להתנגד לכניעה, בהנהגת שארל דה גול, הקימו את כוחות צרפת החופשית. ב-1941, דה גול הפך את הארגון לממשלת צרפת הגולה, שהכירו בה בריטניה וארצות הברית. רבות מהמושבות הצרפתיות צידדו בצרפת החופשית ושימשו כמקור חיוני לחיילים. כוחותיו של דה גול נלחמו במערכות רבות לצד בעלות הברית, כולל המערכות בלוב, מצרים, ואתיופיה. 100,000 חיילים צרפתיים השתתפו בשחרור איטליה ב-1943. בזמן הפלישה לנורמנדי, כוחות צרפת החופשית כבר מנו 400,000. כוחות צרפתיים ניהלו את שחרור העיר פריז, ובמאי 1945 1,250,000 כוחות צרפת החופשית תרמו לתבוסת גרמניה. והשאירו שטח גרמני גדול תחת כיבוש צרפתי. ארצות השפלה - בלגיה, הולנד ולוקסמבורג - היו נייטרליות בתחילת המלחמה. באביב 1940 גרמניה הפרה את נייטרליותן של שלוש המדינות ופלשה לכולן. הולנד ובלגיה נלחמו נגד הכובשים בחריפות אך הובסו על ידי הכוחות הנאציים. עד שחרור המדינה, צבא הולנד נלחם יחד עם כוחות בעלות הברית בשתי החזיתות, ומושבות המדינה שימשו כמשאבים חשובים לבעלות הברית. גם בלגיה נאבקה לצד בעלות הברית ושמרה על הקולוניות שלה. למעשה, האורניום בו השתמשה ארצות הברית לבנות את פצצת האטום הובא מקונגו הבלגית וסופק על ידי חברה בלגית. לעומת זאת, לוקסמבורג חסרת-האונים כלל לא התנגדה לפלישה הגרמנית מלבד הקמת יחידה בתוך הצבא הבריטי המלכותי וסופחה על ידי שכנתה. שלוש המדינות הקימו ממשלות גולות בלונדון. שלוש מארבע מדינות סקנדינביה - דנמרק (כולל מושבותיה גרינלנד ואיסלנד שהיו מאוחדות עמה), נורווגיה ושוודיה - היו נייטרליות בתחילת המלחמה. מתוכן, רק שוודיה הצליחה לשמור על מעמד הנייטרליוּת עד סוף המלחמה ב-1945. גרמניה פלשה לדנמרק ב-1940 וניצחה את כוחותיה תוך שש שעות, אך הרשתה לממשלתה לפעול בעצמה עד 1943 למרות עמדתה הפרו-דמוקרטית ופרו-יהודית. כוחות בריטיים כבשו את איסלנד ב-1940 והשתמשו בה כדי להעביר כלי נשק מארצות הברית, בעוד ארצות הברית כבשה את גרינלנד עוד לפני כניסתה למלחמה ב-1941. נורווגיה, מדינה בעלת חשיבות אסטרטגית גדולה, נכבשה על ידי גרמניה לאחר חודשיים של לחימה קשה של הנורווגים בשיתוף פעולה עם כוחות בריטיים, צרפתיים, ופולניים נגד הכוחות הגרמנים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם אימצה ארצות הברית מדיניות של בדלנות וניסתה לא להתערב בעניינים אירופיים. בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, הציבור האמריקאי צפה בדאגה בתוקפנות הגרמנית אך עדיין היסס לתמוך בכניסת המעצמה למלחמה. אך במרץ 1941 נשיא המדינה פרנקלין דלאנו רוזוולט חתם על חוק השאל-החכר, שאפשר לארצות הברית לספק לבעלות הברית כלי נשק בלא להשתתף בלחימה. בעקבות סנקציות ואמברגו על יפן, החליטה האימפריה היפנית שמלחמה היא בלתי נמנעת והתקיפה את צי ארצות הברית בפרל הארבור שבהוואי ב-7 בדצמבר 1941. ארצות הברית הכריזה על מלחמה נגד יפן ובעלות בריתה גרמניה ואיטליה. לארצות הברית היה חלק גדול מאוד בתבוסת מדינות הציר ומאוחר יותר בבניית אירופה ויפן מחדש. עד סוף המלחמה העורף באמריקה ספג מכות מעטות וחלשות בהשוואה לאירופה ויפן ההרוסות. הרפובליקה הסינית נלחמה נגד האימפריה היפנית מאז 1937. בשנות ה-20 קיבלה הממשלה הסינית עזרה בעיקר מברית המועצות, אולם מאוחר יותר ראשי המדינה החליטו להיאבק נגד יפן בעצמם, ובכך להתרחק מהקומוניזם. בשנות ה-30, גרמניה הנאצית החליפה את יפן בתור בעלת ברית של סין ואף צידדה עם הסינים כשמלחמה התפרצה ביניהם לבין יפן ב-1937. עם זאת, גרמניה החלה לראות ביפן בעלת ברית פוטנציאלית במלחמה אפשרית נגד ברית המועצות. ב-1938 ברלין ניתקה את יחסיה עם פקינג. הסובייטים הציעו לסין סיוע עד 1941, כשרוסיה השלימה עם יפן כדי להיערך למלחמה נגד גרמניה. רשמית, סין הצטרפה לבעלות הברית רק אחרי המתקפה על פרל הארבור, כשהממשלה הרגישה שכניסת ארצות הברית תבטיח ניצחון. למרות זאת, הסיוע מבעלות הברית האחרות נותר מצומצם עד תחילת 1945. מעמדה של פינלנד היה מיוחד ביותר בזמן מלחמת העולם השנייה. המלחמה הראשונה, "מלחמת החורף" (1939–1940) התרחשה בעקבות פלישת ברית המועצות למדינה והסתיימה בוויתורים טריטוריאליים רבים מצד פינלנד. בגלל המצב הפוליטי המיוחד בשנים אלו, ניסיונות פינלנד לגייס סיוע מבריטניה ושוודיה הנייטרלית נכשלו, ופינלנד פנתה לגרמניה הנאצית, יריבת ברית המועצות. כשפינלנד הרשתה לגרמניה להתפרס בשטחה, ברית המועצות הכריזה מלחמה על פינלנד ב-1941, וזו כונתה "מלחמת ההמשך". הפינים שיתפו פעולה עם הגרמנים ואפילו חתמו ברית עמם ב-1944. לאחר נסיגת הרוסים ב-1944, פינלנד נאלצה לגרש את הכוחות הגרמניים במסגרת מלחמת לפלנד כחלק מהסכם השלום עם מוסקבה. ועידות בין מנהיגי בעלות הברית במהלך המלחמה ראו גם לקריאה נוספת קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/South_Jersey_Times] \| [TOKENS: 306]
Contents South Jersey Times The South Jersey Times is a newspaper serving the South Jersey area of New Jersey. History The newspaper began publication on November 4, 2012, following a merger of three affiliated papers, Gloucester County Times, The News of Cumberland County and Today's Sunbeam of Salem, each of which were founded during the 1800s, and all of which ceased publication after their November 3, 2012 edition. The paper initially focused coverage on Camden, Cumberland, Gloucester and Salem counties before expanding to cover all of South Jersey. The paper, which brought over the staff of its predecessors and launched with a subscriber base of 30,000, is an affiliate of NJ.com. As of July 2015[update], the publisher was Joseph P. Owens. Initially, the paper's main office took over the Gloucester County Times offices in Woodbury, with a satellite office in the former Today's Sunbeam office in Salem, until all operations were consolidated in a new building in Mullica Hill in 2015. On Sept. 14, 2023, the paper announced it will cease publication of its Saturday print edition, moving to an all-digital delivery of the Saturday edition beginning in 2024. References External links 39°43′31″N 75°12′42″W / 39.725240°N 75.211716°W / 39.725240; -75.211716 (South Jersey Times)
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Cond%C3%A9_Nast_Entertainment] \| [TOKENS: 1597]
Contents Condé Nast Entertainment Condé Nast Entertainment (CNE) is a production and distribution studio with film, television, social and online video, and virtual reality content. CNE is headquartered at 1 World Trade Center. Background Previously, Condé Nast (CN) magazines were represented in Hollywood by agents and received production credit and fees for films made on their work. Brokeback Mountain, A Beautiful Mind, and Eat, Pray, Love, based on an Allure article, were all films based on CN content. Also, the "Whale War" show on Animal Planet originated with a Condé Nast magazine article. On the other hand, Conde Nast's Vogue refused in 2003 to partner on Project Runway for fear of tarnishing its image. With print growth slowing, CN indicated that the company would seek other revenue in licensing, e-commerce, video, and higher circulation prices. History Conde Nast Entertainment was started by magazine publisher Condé Nast in October 2011 with the hiring of Dawn Ostroff. Online video channels for GQ and Glamour were launched in March 2013 with four original video series for each brand with Procter & Gamble, Microsoft and snack-food company Mondelēz International sponsoring those shows. Each series would have some episodes available at launch then additional episodes would be added weekly. The episodes would last from two to seven minutes and be featured on the magazines' websites and YouTube. On May 1, CNE announced at the 2nd annual Digital Content NewFronts event, an adverting selling event, two new channels for Vogue and Wired for its digital network and 30 new programs. Also, CNE agreed to syndicate their content with AOL, Yahoo, Twitter, Dailymotion, and Grab Media. Production firms Radical Media, Hud:sun Media and Magical Elves agreed to co-produce the programs. CNE's two existing channels were slated for three additional programs each. Additional channels were expected to be launched later in the year: Vanity Fair, Teen Vogue, Epicurious and Style.com. CNE's first scripted series, Codefellas, was launched on its Wired channel. The 12 episode short-form animated series is a comedy featuring National Security Agency agents as "literally cartoonish figures engaged in ludicrous acts of domestic spying." In July 2013, CNE made two deals: one with Discovery Communications for a Vanity Fair Confidential crime and mystery documentary series to air on Investigation Discovery channel, and the other with Ovation cable network for the Fashion Fund design contest show, a show already being shown online. The Vanity Fair channel launched four series with ad sponsors, who were American Express, luxury brand Salvatore Ferragamo and Acura. The channel was launched in July 2013 with four programs: Vanity Code, @VFHollywood with Krista Smith, The Snob's Dictionary, and Eminent Domains. In early April 2014, CNE launched another digital channel based on Allure. On April 29, the company announced the launch of "The Scene", a new online video platform for digital-first content, to be launched in July 2014 with content partners including ABC News, BuzzFeed, Major League Soccer, and the Weather Channel. CNE channels to be featured on The Scene would be those of The New Yorker, Lucky and Bon Appetit. CNE agreed to its initial first-look deal in June 2014 with 20th Century Fox Television (2CFT) for its scripted television projects while 2CFT's cable arm, Fox21, would work with them for cable projects. In November 2014, the company began its move to One World Trade Center from 4 Times Square. In January 2017, Vanity Fair's Hive business news and Condé Nast Entertainment partnered with Cheddar to create a live weekly series called VF Hive on Cheddar. Graydon Carter, a Vanity Fair editor, called the series a "representation of how people are consuming more voraciously than ever." At the company's fifth annual Digital Content NewFronts presentation in New York in May 2017, CNE announced the return of 65 original short-form digital series and the premiere of 40 new shows. In August 2017, CNE announced its participation in Facebook's new original video programing platform, Watch, by introducing "Virtually Dating," a show where blind dates take place in a virtual reality world. Ostroff identifies Facebook Watch as "a new opportunity, new type of content." In December 2017, CNE announced a new first-look deal that gives Paramount and Anonymous Content an opportunity to partner with CNE on production for scripted TV projects in advance of other potential collaborators. On February 22, 2018, Condé Nast announced the launch of Iris, a video and social-led brand for socially-conscious millennial women, that was developed from the original programming on The Scene. Programming on Iris will include the series " Broken," showcasing couples confronting each other about infidelity, and "Affirmations", featuring children receiving affirmations from their parents. In July 2018, Dawn Ostroff stepped down as President to join Spotify, and COO Sahar Elhabashi was appointed interim head. In November 2018, Oren Katzeff joined as President. CNE employees unionized in 2022. Television series (Netflix) (Viceland) (Amazon) (Investigation Discovery) (Amazon) (Amazon) (Amazon) (Netflix) Filmography (2016) (2016) (2017) CNE is developing the feature film "Relive Box," based on a fictionalized short story in The New Yorker about a tech device that allows you to relive your past. CNE acquired the life rights from photographer David Slater to make a film related to the monkey selfie copyright dispute. Acquisitions (2018) (2017) (2017) (2016) (2016) (2016) (2016) 2015 Incubators CNE is a production and distribution partner of three incubators. "The Big Script" incubator was formed by "Hunger Games" star Josh Hutcherson and it produced five short films from young filmmakers via Black List submitted scripts. It is in partnership with Indigenous Media and The Scene houses the five "The Big Script" episodes. CNE and Indigenous Media also produced "Project: HER," a mentoring initiative for female writers and directors. The incubator officially launched on March 28, 2018 and showcased 6 films by diverse female filmmakers mentored by "Homeland" director Lesli Linka Glatter, "The Affair" showrunner Sarah Treem, "Eves Bayou" director Kasi Lemmons, "Private Parts" director Betty Thomas and Indigenous Media co-founder Rodrigo Garcia. The films are housed on CNE's The Scene and d the Project HER Facebook show page. "Creators in Residence" is a program designed to support millennial filmmakers. Awards CNE has won several awards. The company received an Academy Award® nomination for the short documentary "Joe's Violin," as well as nominations for a Critics' Choice Award and a Peabody Award in the Documentary category for the Netflix series "Last Chance U." In 2018, CNE also received 3 News & Documentary Emmy nominations for Glamour's "Angelique" and The New Yorker's "The Black Athlete in America" with The RetroReport and "We Are Witnesses" with The Marshall Project. Previously, CNE won a BAFTA for Live Action Short for "Boogaloo and Graham," an Emmy for Glamour's "Screw Cancer," and a Producers Guild Award for Outstanding Digital Series for Wired's "What's Inside." References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/בנימין_נתניהו#cite_note-286] \| [TOKENS: 76002]
תוכן עניינים בנימין נתניהו בִּנְיָמִין (בִּיבִּי) נְתַנְיָהוּ (נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא פוליטיקאי ומדינאי ישראלי המכהן כראש ממשלת ישראל, כיושב ראש מפלגת "הליכוד" וכשר הפנים בממשלת ישראל (דה פקטו). בשנים 1984–1988 כיהן כשגריר ישראל באו"ם ולאחר מכן הצטרף למפלגת הליכוד והיה חבר הכנסת השתים עשרה וסגן שר החוץ. ב-1993 נבחר ליושב ראש הליכוד. כיהן שש כהונות כראש ממשלה, בשלוש תקופות לא רצופות: בין 1996–1999 בראשות ממשלת ישראל העשרים ושבע; בין 2009–2021 בראשות הממשלה השלושים ושתיים, השלושים ושלוש, השלושים וארבע והשלושים וחמש; ומאז דצמבר 2022 בראשות ממשלת ישראל השלושים ושבע. בנוסף כיהן כשר האוצר, שר הביטחון, שר החוץ, שר התקשורת ותפקידים נוספים, חלקם במקביל לכהונותיו כראש ממשלה. בתקופות בהן לא היה חלק מהממשלה כיהן כראש האופוזיציה, למעט השנים 1999–2002 בהן פרש מהפוליטיקה. כראש ממשלה בסוף שנות התשעים חתם על הסכם חברון והסכם וואי עם הרשות הפלסטינית. כשר האוצר, בין השנים 2003–2005, הוביל נתניהו רפורמות בכלכלה הישראלית ובין היתר קידם הפרטה, הורדת מיסים וקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי. במהלך כהונתו הרביעית כראש ממשלה, בשנת 2018, הועברה השגרירות האמריקאית לירושלים ובכהונתו החמישית, בספטמבר 2020, נחתמו הסכמי אברהם. כהונה זו התארכה בעקבות המשבר הפוליטי בישראל. במהלך כהונותיו אירעו מבצע עמוד ענן, מבצע צוק איתן, ומבצע שומר החומות. ב-2023 אירע טבח שבעה באוקטובר שהוביל לפרוץ מלחמת חרבות ברזל, וב-2025 תקפה ישראל את איראן במבצע עם כלביא. אירועים בולטים נוספים במהלך כהונותיו כללו את גלי ההסתננות מאפריקה לישראל בין 2005 ל-2013 ובניית מכשול המעבר בגבול ישראל–מצרים, המחאה החברתית ועסקת שליט בשנת 2011, התפרצות מגפת הקורונה בישראל בשנת 2020, קידום "הרפורמה המשפטית" בשנת 2023 והמחאה העממית הנרחבת בעקבותיה. ב-24 במאי 2020 הוגשו נגדו כתבי אישום בעבירות שוחד מרמה והפרת אמונים ומאז מתנהל נגדו משפט פלילי בשלוש פרשיות שונות: תיק 1000, תיק 2000 ותיק 4000. נתניהו הוא ראש הממשלה הישראלי הראשון שמואשם ומנהל משפט פלילי בזמן כהונתו. ב-21 בנובמבר 2024 הודיע בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) כי הוציא צווי מעצר נגדו, ונגד שר הביטחון יואב גלנט, בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה על רקע מלחמת חרבות ברזל. ראשית חייו, שירותו הצבאי ולימודיו בנימין נתניהו הוא השני מבין שלושת בניהם של צילה (לבית סגל; 1912–2000) ופרופסור בנציון נתניהו (1910–2012) ונקרא על שם אביה של אימו, הפרדסן בנימין סגל. הוא נולד בתל אביב וגדל בירושלים, תחילה בשכונת תלפיות ומ-1955 בקטמון. מקור השם "ביבי" באחד מבני דודיו, בנימין רון. אחותו נהגה לקרוא לו[א] חזור ושוב "בי" כקריאת חזרה הביתה. הכינוי דבק ראשית בבן הדוד, ולאחר מכן בנתניהו. בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית. הוא החל ללמוד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה, עד שמשפחתו עברה לארצות הברית בשנת 1963, בעקבות עבודתו של אביו. המשפחה גרה בצ'לטנהם, פרוור של פילדלפיה שבפנסילבניה, שם למד נתניהו בבית הספר התיכון המקומי והיה פעיל במועדון הדיבייט. בסיום לימודיו בתיכון, שב נתניהו לבדו לישראל ב-1967 כדי להתגייס לצה"ל, בעוד שמשפחתו נשארה בארצות הברית במשך שנתיים נוספות. הוא שירת בסיירת מטכ"ל, שבה שירת גם אחיו יונתן ובהמשך גם אחיו עדו. הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה תחת פיקודו של עמירם לוין והשתתף בפעולות מיוחדות בעומק קווי האויב. בין היתר, השתתף במבצע תשורה, במבצע תופת ובמבצע בולמוס 4 במהלך מלחמת ההתשה. במהלך המבצע האחרון הוא כמעט טבע, לאחר שהצבא המצרי פתח באש על כוח של היחידה עם שייטת 13, בעת צליחת תעלת סואץ על גבי סירות גומי לעבר הגדה המערבית, שהייתה בשליטת כוחות מצריים. בהמשך, סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות ומונה למפקד צוות ביחידה. כמפקד צוות השתתף נתניהו, בין היתר, במבצע ההשתלטות על מטוס "סבנה", שעליו פיקד מפקד היחידה, אהוד ברק. נתניהו נפצע בפעולה זו מפליטת כדור של חברו ליחידה. בפעם אחרת, בחזרה מפעולה סודית בסוריה, נתקע הצוות שעליו פיקד בדרך והלוחמים סבלו מתשישות ומקור. מפקד פלגתו, עוזי דיין, חש לעזרתם וחילץ אותם. בקיץ 1972 השתחרר נתניהו מצה"ל בדרגת סרן. לאחר שחרורו מצה"ל חזר נתניהו לארצות הברית והתחיל את לימודיו באוניברסיטת MIT שבמסצ'וסטס. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, שב לישראל כדי להשתתף במלחמה. הוא הצטרף לקבוצה מאולתרת של "חוזרים" מהיחידה, ששמרה על חניוני הקרב הליליים של הטנקים בחזית הדרום, ובשבוע השני לחזרתו הועבר למשימה דומה בחזית הצפון. לפי דיווחים, נראה כי פיקד על מבצע של היחידה בצפון. הוא הוסיף לשרת במילואים באותה יחידה לפחות עד 1981. לאחר מלחמת יום כיפור, שב נתניהו ללימודיו בארצות הברית, שם קיבל תואר ראשון באדריכלות (B.S.A.D) מאוניברסיטת MIT ב-1974, ותואר שני במינהל עסקים מבית הספר לניהול MIT סלואן ב-1976. עבודת המוסמך שלו בנושא מחשוב ענף העיתונות הכתובה נכתבה עם זאב צור, בהנחיית לסטר תורו. בנוסף, למד ב־MIT ובאוניברסיטת הרווארד מקצועות במדעי המדינה. במקביל ללימודיו, עבד כשנתיים בחברה לייעוץ עסקי, "בוסטון קונסלטינג גרופ". באותה עת כינה עצמו "בנג'מין ניתאי" או "בן ניתאי". ניתאי היה שם העט שבו אביו חתם לעיתים על מאמריו. ב-1976 שכל את אחיו, יוני נתניהו, שנהרג במהלך מבצע אנטבה, בעת היותו מפקד סיירת מטכ"ל. בסיום לימודיו בשנת 1977 שב נתניהו לישראל. מסוף 1976 ועד 1980 עמד בראש מכון יונתן לחקר הטרור, שערך מספר כנסים בין-לאומיים בנושא הטרור. ב-1980 זכה עם אחיו עדו בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, בעבור הוצאת מכתבי יוני. בין 1979–1982 עבד כמנהל השיווק של חברת הרהיטים "רים תעשיות". במסגרת פעילותו במכון יונתן לחקר הטרור, הכיר נתניהו מספר פוליטיקאים, בהם השר משה ארנס, שהכניסוֹ לפוליטיקה והמליץ למנותו כציר ישראל בוושינגטון די. סי., תפקיד שמילא בין 1982–1984. לאחר סיום כהונתו של ארנס כשגריר, מילא נתניהו את מקומו, עד למינויו של מאיר רוזן לתפקיד. בין 1984–1988 כיהן נתניהו כשגריר ישראל באו"ם ובלט בהופעותיו בתקשורת העולמית. אחרי שהקונגרס היהודי העולמי חשף את עברו של מזכ"ל האו"ם, קורט ולדהיים, ששירת כקצין בוורמאכט במלחמת העולם השנייה, תבע נתניהו מהאו"ם, במידה רבה של הצלחה, לחשוף מסמכים הקשורים לעברו של ולדהיים ושל פושעי מלחמה נאצים נוספים. ב-1988 הוענק לנתניהו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן. קריירה פוליטית לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988, שב נתניהו לישראל והצטרף למפלגת "הליכוד". הוא זכה במקום החמישי בבחירות המקדימות במרכז תנועת החרות, והוצב במקום התשיעי ברשימת הליכוד, שכללה גם את המפלגה הליברלית הישראלית ואת יגאל הורוביץ. הוא נבחר לחבר הכנסת ה-12, והתמנה לסגנו של שר החוץ משה ארנס, ולאחר מכן של השר דוד לוי. בין לוי ונתניהו לא נוצר שיתוף פעולה וצצו ניצני יריבות שהתעצמו לאחר מכן. כמו בתפקידו באו"ם, גם בתפקיד זה התבלט בהופעותיו התקשורתיות. ב-1991 נמנה נתניהו עם חברי המשלחת הישראלית לוועידת השלום במדריד, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר. לאחר הוועידה, עקב המתח בינו ובין לוי, עבר נתניהו מתפקיד סגן שר החוץ לסגן שר במשרד ראש הממשלה. לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה, שנערכו ב-1992, הוצב נתניהו במקום השישי ברשימת הליכוד. לאחר מפלת המפלגה בבחירות ופרישתו של שמיר, התמודד ב-1993 בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה. במהלך מסע הבחירות הפנימיות, התפרסמה "פרשת הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית במהדורת מבט לחדשות, טען נתניהו כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו המכילה ראיות לבגידתו כביכול באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו על היותם אחראים לפרשה, העמיקה את הקרע בין השניים. הקלטת לא הוצגה מעולם, ולימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי. נתניהו גבר בבחירות אלה על דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, וזכה ל-52.1% מהקולות (72,705 מתוך 139,522 קולות כשרים). כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ביקר נתניהו בחריפות את הסכמי אוסלו מ-1993 והזהיר שההסכם יביא לגל טרור כלפי אזרחי מדינת ישראל. הוא ביקר בזירות פיגועי טרור והשתתף בהפגנות ימין, קטנות וגדולות, נגד מדיניות ממשלת רבין. בין הבולטות בהפגנות אלה הייתה הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב', שנערכה באוקטובר 1995. השתתפותו בהפגנה בצומת רעננה שבה הוצג חבל תלייה ונישא ארון קבורה שעליו הכיתוב "רבין קובר את הציונות", זכתה לפרסום רב. נתניהו טען לאחר מכן שלא ראה את הארון. ב-29 במאי 1996 נערכו הבחירות לכנסת הארבע-עשרה, לפי שיטת הבחירה הישירה. בהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה גבר נתניהו על ראש הממשלה המכהן, שמעון פרס, שהחליף את יצחק רבין לאחר הירצחו, ברוב דחוק של כ-29,000 קולות. ניצחונו התקבל בהפתעה בקרב הפרשנים. גם במדגם הטלוויזיה של הערוץ הראשון ניצח פרס את נתניהו בהפרש של 1.4%, וכך גם במניין החלקי של תוצאות האמת במהלך הלילה. לפנות בוקר התהפכו התוצאות לטובת נתניהו. ההסבר שניתן לניצחון זה התבסס על תחושת חוסר ביטחון גוברת בציבור עקב הכישלון במניעת פיגועי התאבדות, לצד הבטחות נתניהו לכבד את הסכמי אוסלו שנחתמו על ידי הממשלה. גם מועד הבחירות המאוחר פעל לרעת פרס, עקב דעיכה מסוימת בהשפעה הרגשית של רצח רבין, ומתן זמן למפלגות היריבות להתארגנות, אותו ניצל נתניהו לאיחוד עם הסיעות המתחרות ל"הליכוד-גשר-צומת". בעימות הטלוויזיוני בין השניים, פרס הופיע עייף ונרגז, מה שפגע בדימויו הציבורי. בנוסף, תנועות ההצבעה בקרב המיעוטים פעלו לטובת הליכוד. בעוד האוכלוסייה הערבית נמנעה מלתמוך בממשלה, על רקע מבצע "ענבי זעם" וההפגזה על כפר קאנא בלבנון, האוכלוסייה החרדית הביעה תמיכה בנתניהו. בלטו במיוחד קמפיין צעירי אגודת חב"ד בישראל במימונו של יוסף גוטניק: "נתניהו. זה טוב ליהודים", והוראת הרב הרב שך, מנהיג הליטאים, להצביע לנתניהו. נתניהו ניצל גל זה ובאמצעות היועץ ארתור פינקלשטיין לקמפיין נגטיבי עם סיסמאות קליטות כמו "פרס יחלק את ירושלים", שהיה אפקטיבי ביצירת ניכור כלפי השמאל בקרב עולים חדשים ומזרחים. ניצחון נתניהו בבחירות הפך אותו בגיל 47 לראש הממשלה הצעיר ביותר בישראל, ולראשון שנולד לאחר קום המדינה בתחומיה. נתניהו כיהן לראשונה כראש ממשלת ישראל מ־18 ביוני 1996 עד ל־6 ביולי 1999. בכהונתו הראשונה כראש ממשלה עסק נתניהו בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא שמר על הסכמי אוסלו, תוך הצהרה על עיקרון לפיו יקיים התחייבויות לנסיגות רק במקביל לקיום התחייבויותיה של הרשות הפלסטינית. בהתאם לכך, התעכבה מסירת חברון לשליטה פלסטינית, העיר היחידה שטרם נמסרה לפלסטינים בהתאם להסכמי אוסלו ב'. בתחילת ספטמבר 1996 נפגש נתניהו עם יאסר ערפאת במעבר ארז, אולם לא הושגו בפגישה הסכמות. ב-24 בספטמבר 1996 החליט נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל בירושלים. בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל בכל רחבי יהודה ושומרון ובצפון רצועת עזה ובמהלכן נהרגו 17 חיילי צה"ל וכמאה שוטרים ואזרחים פלסטינים. המהומות התפתחו בעקבות פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בוויה דולורוזה שבמרכז הרובע המוסלמי בירושלים, כשהפלסטינים טענו שישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. נתניהו הצדיק את האישור שנתן לפתיחת פתח המנהרה בהתאם לחוות דעת של מערכת הביטחון ואמר שהיא מאפשרת "נגיעה בסלע קיומנו". מדובר היה באירוע ביטחוני משמעותי בתקופת כהונתו של נתניהו, הן בשל מספר ההרוגים הגבוה בצד הישראלי והפלסטיני והן בשל המחאות החריפות של ערביי ישראל, כולל שביתה כללית והפרות סדר בערים הערביות ובערים המעורבות, שנפסקו תוך ימים ספורים. בעקבות המהומות קרא נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לנתניהו ולערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפות חוסיין מלך ירדן. הפסגה סללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים בהם ישנם בתים המאוכלסים בישראלים. כמו כן התחייבה ישראל לקיים שתי נסיגות נוספות שביחד עם הנסיגה מחברון נקראו "שלוש הפעימות". הנסיגה מחברון בוצעה באותו חודש. בקיץ 1997 התרחשו שני פיגועי התאבדות בירושלים, בעקבותיהם הורה נתניהו על התנקשות בח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בירדן. הפעולה לא עלתה יפה וסוכני "המוסד" שביצעו אותה נתפסו. בתמורה לשחרורם, שלחה ישראל תרופת נגד שהצילה את חייו של משעל ושחררה עשרות אסירים פלסטינים, בראשם שייח' אחמד יאסין. קודם לכן החליט נתניהו שלא לדרוש את הסגרתו של מוסא אבו מרזוק, ראש הלשכה המדינית בחמאס שגורש מירדן ונעצר בנחיתתו ארצות הברית, מחשש שמשפטו יעורר את הארגון לחדש את הפיגועים. מספר הפיגועים בתקופת כהונתו של נתניהו היה נמוך משמעותית בהשוואה לשני ראשי הממשלות שלפניו, יצחק רבין ושמעון פרס ולשניים שלאחריו, אהוד ברק ואריאל שרון. בשנת 1999, שנת כהונתו האחרונה של נתניהו, נרצחו 4 אנשים בפיגועים, המספר הנמוך ביותר מאז ראשית האינתיפדה הראשונה ועד 2008. בשלהי כהונתו הקים את המועצה לביטחון לאומי והעמיד בראשותה את האלוף דוד עברי. הקמת המועצה נעשתה בהתאם להמלצה שניתנה במסגרת הפקת לקחים ממלחמת יום הכיפורים ולא הוצאה לפועל על ידי ראשי הממשלות שקדמו לו. לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, שבמהלכה דרשו הפלסטינים כי נתניהו יקיים את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון לנסיגות נוספות, כינס הנשיא קלינטון את ועידת ואי באוקטובר 1998. בוועידה הסכים נתניהו, מלווה באריאל שרון, שהתמנה לשר החוץ שלו במקום דוד לוי שהתפטר, לנסיגה נוספת, שכללה 13% משטחי C שבגדה שהועברו לשטחי A ו-B,‏ 1% ו-12% בהתאמה, ולפתיחת נמל תעופה בין-לאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלסטינים לבטל אחת ולתמיד את סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים לחיסול מדינת ישראל. לשם כך התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה בנוכחות הנשיא קלינטון, אולם לא פורסם נוסח חדש של האמנה שאינו כולל את הסעיפים הקוראים לחיסול ישראל. בטרם הוקדמו הבחירות ביצעה ממשלת נתניהו רק חלק קטן מהנסיגה שלה התחייבה ונתניהו הציג את מדיניותו באומרו: ”יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו.” תקופה זו התאפיינה בהתמקחויות ארוכות ונסיגות ב"פעימות" של אחוזים בודדים מהשטח בכל פעם. במהלך תקופת כהונתו, חל קיפאון במגעים עם סוריה, אף על פי שידידו רון לאודר, נשלח מטעמו לסוריה. לטענת דניס רוס ומרטין אינדיק, טיוטה שהציג לאודר בשמו של נתניהו לסורים, וזכתה להסכמתם, כללה נסיגה מרמת הגולן לקו על בסיס גבולות 1967, תוך שתוואי הקו המדויק ייקבע לאחר משא ומתן בין הצדדים. לטענת נתניהו, הוא התעקש על כך שקו הגבול יעבור קילומטרים מזרחה יותר. שהיית צה"ל בדרום לבנון המשיכה לגבות קורבנות רבים, בהם: אסון המסוקים (4 בפברואר 1997), מות שלושה קצינים מסיירת צנחנים בהיתקלות באזור הביטחון (23 בפברואר 1997) ואסון השייטת (5 בספטמבר 1997) שבו נהרגו 12 לוחמי שייטת 13 במארב של חזבאללה בלבנון. אסון המסוקים החזיר לסדר היום הציבורי את הפקפוק שבשהיית צה"ל בדרום לבנון והיה הזרז להקמת ארגון ארבע אמהות שפעלו לנסיגה מדרום לבנון. בעקבות נפילת הקצינים הודיע יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, על התחייבותו לצאת מלבנון תוך שנה מהיבחרו, עדיף תוך משא ומתן עם סוריה. תגובתו של נתניהו הייתה האשמת ממשלת לבנון באי מוכנות לשאת ולתת על הנסיגה.[דרוש מקור] במהלך שנות כהונתו כראש ממשלה, ואחר כך כשר החוץ, קידם נתניהו את היחסים עם הימין הנוצרי השמרני האמריקני. פעילות זו, שלוותה בידידות אישית חמה בין נתניהו לבין ג'רי פאלוול (אנ') ומנהיגים אחרים מהימין הנוצרי, עוררה ביקורת בישראל ובקרב יהדות ארצות הברית. במהלך תקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, כיהנו שלושה שרי אוצר: דן מרידור, יעקב נאמן ומאיר שטרית – כל אחד למשך פרק זמן של כשנה. הגיבוי שלא נתן לשר האוצר, דן מרידור, בנושא "רצועת האלכסון" הוביל להתפטרות האחרון כעבור שנה מכניסתו לתפקיד. שר החוץ דוד לוי פרש בגלל התנגדותו לצעדים הכלכליים[דרושה הבהרה] שנקט נתניהו בראשית 1998, אך גם בגלל יחסים אישיים רעועים עמו. נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי הכלכלה החופשית ואת ההפרטה וחתר לממש תפיסה זו כראש ממשלה. לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים כמו הורדת האינפלציה והפחתת הגרעון התקציבי. ממשלתו ביצעה הפרטה של חברות ממשלתיות וליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון", מהלך שגרם להתפטרותו של דן מרידור מתפקידו כשר האוצר. בנוסף זכורה רפורמה בפנסיה שכללה מעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, למרבית העובדים החדשים בשירות הציבורי. כמו כן הוספת מפעיל סלולרי שלישי, תחילת שירותי הטלוויזיה בלוויין של חברת "Yes" והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבין-לאומיות. תקופתו של נתניהו כראש ממשלה לוותה בחילוקי דעות חריפים בציבור וגם יחסיו עם בעלי בריתו הפוליטיים לֻוּוּ לעיתים בחריקות וצרימות. אנשי השמאל ייחסו לו חלק ביצירת האווירה שאפשרה את רצח יצחק רבין. הסכם ואי גרם לאכזבה מצד חלק מאנשי הימין בקואליציה, בעוד שמפלגות השמאל נמנעו מלספק לו רשת ביטחון, בנימוק שהוא מתמהמה ביישום מלא של ההסכם, ובעקבות מתקפה שלו עליהן עם שובו מהוועידה. יש הטוענים כי יחס השמאל כלפיו היה המשך טבעי של האיבה ההיסטורית כלפי מנהיגי הימין ויש הטוענים[דרושה הבהרה] כי התנגדותם אליו גברה בעקבות התרסותיו כלפי השמאל או חלקים ממנו.[ב] עם זאת, זכה נתניהו לאהדה בחוגי החרדים והימין המסורתי. הופעתו התקשורתית המלוטשת הביאה לו תומכים, אך היחסים בינו לבין כלי התקשורת היו עכורים והוא האשים אותה בהתנכלות לו. ההתמרמרות על התנהלותו האישית הובילה לאובדן תמיכת גורמי מרכז בו. מתחים אלה הובילו להקדמת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה.[דרוש מקור] ב-21 בדצמבר 1998 הצביעה הכנסת בקריאה שלישית על פיזורה ועריכת בחירות טרם סיום תאריך כהונתה המקורי, כמחווה של הבעת אי-אמון בנתניהו, על אף ניסיונותיו למנוע את ההצבעה ולגרום לדחייתה. בבחירות לראשות הממשלה התמודדו נגד נתניהו אהוד ברק, מועמד מפלגת העבודה; יצחק מרדכי, שאותו פיטר נתניהו מתפקיד שר הביטחון, כשגילה כי הוא מתכוון להצטרף למפלגת המרכז ולרוץ נגדו; בני בגין, שעזב את הליכוד והועמד בראש האיחוד הלאומי, ועזמי בשארה. בסופו של דבר פרשו מרדכי, בגין ובשארה מהמרוץ, בגין תמך במועמדותו של נתניהו ואילו מרדכי ובשארה תמכו במועמדותו של ברק, שניצח בסופו של דבר במאי 1999, כשזכה ברוב של 56% מקולות הבוחרים. נתניהו הודה בתבוסתו עוד לפני פרסום התוצאות הסופיות והודיע על נטילת פסק זמן מהפוליטיקה, כשלצידו עומד אריאל שרון, שהוצג כמחליפו בראש הליכוד. לימים תלה נתניהו את כישלונו בקדנציה הראשונה בכך שלא הקים ממשלת אחדות עם בחירתו ושלא שיער עד כמה עמוקים הקרע בעם והטינה שרחש לו השמאל.[דרוש מקור] לאחר שהפסיד בבחירות 1999, פרש נתניהו מהנהגת הליכוד ומחברותו בכנסת. באוגוסט 1999 מונה ליועץ לחברת באטמ תקשורת מתקדמת ולחברת "אלקטריק פיול". עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000, ביטא נתניהו שאיפה לחזור לפוליטיקה. על פי חוק, התפטרות ברק אמורה הייתה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, בנימוק שאחרת לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. מפלגת ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. נתניהו החליט שלא להתמודד, החלטה שהובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת ל"בלתי בחיר" ולפופולרי פחות מנתניהו. בטרם מבצע "חומת מגן", תקף נתניהו את הבלגתו של שרון מול הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. הוא קרא גם ליצירת הפרדה בין השטחים הפלסטיניים לישראל, אם כי שמר על עמימות לגבי האופן שבו לדעתו צריכה להתבצע הפרדה כזאת. מאוחר יותר, עם פירוק ממשלת האחדות, היה מתומכיה של גדר ההפרדה. בספטמבר 2002 דן הממשל האמריקאי בשאלה האם לפלוש לעיראק. נתניהו הוזמן להעיד בשבועה לגבי הפלישה מול ועדת הפיקוח והרפורמה של בית הנבחרים של ארצות הברית. בעדותו העריך נתניהו כי "אין שאלה לגבי כוונותיו, פעולותיו והתקדמותו של סדאם חוסיין לפיתוח נשק גרעיני" והוסיף אם תמוטטו את שלטונו של סדאם, אני מבטיח כי תהיינה לכך השלכות חיוביות עצומות על האזור כולו. בפועל התברר בעקבות מלחמת עיראק כי בידי עיראק לא היה כל נשק להשמדה המונית, ורבים מעריכים כי השפעת מיטוט שלטון סדאם חוסיין על האזור הייתה שלילית בסך הכול מבחינת ארצות הברית. בסוף שנת 2002 הצטרף נתניהו לממשלת שרון כשר החוץ. הוא התמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד בבחירות הפנימיות בנובמבר בהפרש של 24%. עם כינון ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003, הוצע לנתניהו תפקיד שר האוצר. נתניהו, שחפץ בתיק החוץ, סירב תחילה, אך לבסוף קיבל את התפקיד, לאחר שהובטחה לו יד חופשית וגיבוי מצד ראש הממשלה, הבטחה שאכן קוימה במהלך הקדנציה. נתניהו גרס כי עידוד כלכלת שוק יביא לצמיחה כלכלית. במהלך כשנתיים וחצי שבהן כיהן כשר אוצר, ערך רפורמות מרחיקות לכת בתחומים שונים, בעיקר בתחום המיסוי ושוק ההון. הוא הוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה, וקידם יוזמות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים נרחבים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות. הוא דיבר רבות על הצורך לקצץ במגזר הציבורי והמשיל את המשק ל"איש הרזה (המגזר הפרטי) הסוחב על גבו את האיש השמן (המגזר הציבורי)". בתחילת כהונתו, האיץ את הרפורמה שהחל בה קודמו, סילבן שלום, להפחתת שיעורי מס ההכנסה. במקביל הרחיב את בסיס המס וביטל פטורים, כולל ביטול הקלות המס לתושבי התנחלויות. באמצע 2004 הוביל מהלך להפחתה הדרגתית בנטל מס ההכנסה ומס החברות (25% לעומת 36%) עד שנת 2010 והפחתת המס השולי המרבי על יחידים (44% לעומת 50%). (מגמה זאת השתנתה בעת כהונתו של נתניהו כראש הממשלה בשנת 2012 – שיעור המס השולי המרבי עלה ל-48% ול-50% בשנת 2013, אולם שיעורי המס להכנסה עד כ-40,000 ש"ח לחודש ירדו במידה ניכרת.) הרפורמה כללה הפחתה של דמי ביטוח לאומי לבעלי שכר נמוך, אך יתר שלביה היטיבו ישירות רק עם בעלי הכנסה בינונית ומעלה. ערכן של נקודות הזיכוי ממס הכנסה הוקפא למשך שנים אחדות. במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה, הועלה שיעור המס מ-15% ל-20% על רווחים ראליים בשוק ההון, לרבות מניות בבורסה וריביות על פיקדונות, והחל משנת 2007 גם על שבח מקרקעין. בתחילת 2004 הוביל קיצוץ במיסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%. נתניהו שינה את הקריטריונים לקבלת קצבאות רווחה ("תשלומי העברה") והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. מטרתה של מדיניות זו נועדה, לדבריו, לעודד אנשים החיים מקצבאות לצאת לעבודה. הקיצוץ בקצבת הילדים היה חריף במיוחד והוא התאפשר לנוכח העובדה שהמפלגות החרדיות, שבאופן מסורתי פעלו להגדלת קצבה זו (לדוגמה חוק הלפרט), לא היו חלק מהקואליציה. הקיצוצים בקצבת הילדים פגעו בעיקר במגזרים החרדי והערבי, שבהם שיעור הילודה גבוה יחסית. קיצוצים נוספים בקצבאות פגעו באמהות החד-הוריות, במובטלים ובקשישים ועוררו גל של שביתות במגזר הציבורי ומחאות, כדוגמת זו של ויקי קנפו. במהלך כהונתו, הועברו חברות רבות שהיו בשליטת הממשלה לשליטת גופים פרטיים. ב-2003 הונפקו בבורסה מניות "אל על", ולימים זכתה קבוצת "כנפיים" של האחים דדי ואיזי בורוביץ בשליטה בחברה. בתחילת 2004 מכרה המדינה את מניותיה בחברת הספנות "צים" (50% מהחברה) לחברה לישראל שבשליטת האחים יולי וסמי עופר תמורת כחצי מיליארד ש"ח. המהלך, שכונה על ידי העיתונאי מיקי רוזנטל "עסקת השקשוקה", עורר ביקורת ציבורית רבה, ונכתבה עליו הערה בדו"ח מבקר המדינה. גרעין השליטה בבנק דיסקונט נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מתיו ברונפמן, תמורת 1.3 מיליארד ש"ח, כ-80% משווי השוק, על פי מחיר המניות שנסחרו באותה העת בבורסה. חברת התקשורת "בזק" נמכרה לקבוצה בראשות חיים סבן ואייפקס, במחיר הקרוב לשוויה הבורסאי. נתניהו המשיך בניסיונות קודמיו ומחליפיו בתפקיד למכור את גרעין השליטה בבנק לאומי, אך גם בשנת 2008 לא היה הבנק בידיים פרטיות. נתניהו הוביל תוכנית להפיכת נמלי ישראל לתאגידים, במטרה מוצהרת ליצור תחרות ביניהם ולייעלם. הדבר לווה בהסכם שכר עם העובדים, שבו תוגמלו בסכומים גבוהים, ונוסדה חברה ממשלתית עבור כל נמל בישראל. בשנת 2009, כחמש שנים לאחר שהחל נתניהו לפעול להנהגת הרפורמה, וכשלוש שנים לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר, קבע מבקר המדינה כי הרפורמה נכשלה. הוא יזם פתרון למשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות, שכלל את הלאמת קרנות הפנסיה ומכירת הקרנות המאוזנות, בעיקר לחברות הביטוח. תוכנית הסיוע אפשרה לקרן פועלי הבניין, שכבר הייתה חדלת פרעון, את תשלום הפנסיה לחבריה. צעד זה לווה בהעלאה ניכרת של הפרשות העמיתים בקרנות הגרעוניות ומעבידיהם וצמצום בזכויות העמיתים. לקראת סוף כהונתו קידם נתניהו רפורמה בשוק ההון באמצעות "ועדת בכר". בהתאם להמלצותיה, שמומשו לאחר כהונתו של נתניהו, נאלצו הבנקים למכור את קופות הגמל ואת קרנות הנאמנות שהיו בבעלותם. נתניהו ספג ביקורת מארגונים חברתיים בשל עלייה גדולה בשיעור העוני וגידול משמעותי במדד האי-שוויון במשק. על-פי דוחות של המוסד לביטוח לאומי, שיעור העוני בין 2002 ל-2004 עלה בכ-10%, ומספר הילדים החיים במשפחות עניות עלה ל-12%. ארגוני רווחה דיווחו על עלייה בדרישת הנזקקים למזון ולתרופות, גם בקרב אזרחים שהשתייכו בעבר למעמד הביניים, בקרב אזרחים עובדים או פנסיונרים. העוני התרחב בעיקר כתוצאה מהקיצוצים בתשלומי הרווחה והקצבאות. לצד הביקורת, בתקופת כהונתו השתפרו באופן משמעותי מדדים כלכליים חשובים של המשק בישראל: בסוף 2002 התקשתה מדינת ישראל לגייס כסף במדינות זרות, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר. בדו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל לשנת 2003 צוין כי שיפור מעמדה של ישראל בשווקים הפיננסיים נבע, בין השאר, מהקמת ממשלה חדשה, יציבה ובעלת תוכנית כלכלית ומהקיצוצים בתקציב (אף שעוד לא באו לידי ביטוי בגירעון של אותה שנה), זאת בנוסף לגורמים כמו השיפור במצב השווקים בעולם, קבלת הערבויות האמריקאיות והשיפור במצב הביטחוני. בשנת 2007 פרסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל מאמר שבו נאמר כי מדיניותה המקרו-כלכלית של הממשלה בתקופתם של נתניהו, של אהוד אולמרט ושל אברהם הירשזון שהחליפו, גרמה לשליש מהצמיחה במשק ואילו גורמים חיצוניים, כמו השיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי גרמו לשני שלישים מהצמיחה. נתניהו הציג יחס דו-ערכי לתוכנית ההתנתקות. הוא תמך בתוכנית והצביע בעדה בממשלה ובכל הקריאות של חוק ההתנתקות בכנסת. עם זאת בתקשורת הביע הסתייגויות, בפרט לנסיגה מציר פילדלפי והציע עריכת משאל עם, אף כי הצהיר שבמשאל יצביע בעד התכנית. כשעלתה התוכנית בכנסת, הצביע נתניהו בעדה, אך הציב אולטימטום לראש הממשלה שלפיו יתפטר אם לא יבוצע משאל עם. בהמשך נסוג בו מהאולטימטום ותמך בתוכנית על אף שלא התקיים משאל עם. את התנערותו מהאולטימטום שהציב, ייחס להחרפת מצבו הרפואי של יאסר ערפאת. בהמשך שב ותבע קיומו של משאל עם, אך המשיך להצביע יחד עם הממשלה בעד התוכנית בהצבעות שנערכו בנושא בכנסת. ב-7 באוגוסט 2005, ערב ביצוע הפינוי, במהלך ישיבת ממשלה שבה הוחלט על פינוי שלושת היישובים הראשונים, הודיע נתניהו על התפטרותו. הוא נימק את החלטתו להתפטר בחששו שבעזה צפוי לקום "בסיס טרור שיסכן את ביטחון ישראל" ובאומרו ש"רפורמת בכר" בבנקים השלימה את הרפורמות שביקש לערוך במסגרת תפקידו. ב-30 באוגוסט 2005 הודיע נתניהו על כוונתו להגיש את מועמדותו לראשות הליכוד ולראשות הממשלה. אחדים מחברי הכנסת של הליכוד הצהירו על תמיכתם בנתניהו. ימים ספורים לאחר מכן הכריז גם חבר הכנסת עוזי לנדאו על מועמדותו לתפקיד. נתניהו החל לתקוף את אריאל שרון, וטען כי הוא מוביל את הליכוד בדרך שהיא "שמאלה ממרצ". בספטמבר פעל נתניהו, יחד עם לנדאו ונציגי מרכז הליכוד שהתנגדו לדרכו של שרון, להקדמת הבחירות המקדימות לבחירת יושב ראש המפלגה, במטרה להדיח את שרון מתפקידו. ההצעה נדחתה על ידי מרכז הליכוד בהפרש קולות קטן, ונתניהו הצהיר כי ימשיך להתמודד על תפקיד יושב ראש התנועה. בתחילת דצמבר 2005, בעקבות פרישתו של אריאל שרון למפלגה עצמאית בשם "קדימה", הפך נתניהו למועמד המוביל להנהגת הליכוד בבחירות לכנסת השבע עשרה. מולו התמודדו בפריימריז סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין. עוזי לנדאו, שהתמודד בתחילה, הסיר את מועמדותו והודיע על תמיכה בנתניהו, ואילו שאול מופז, שהתמודד בתחילה גם הוא, עבר למפלגת "קדימה". הבחירות הפנימיות נערכו ב-19 בדצמבר 2005, ונתניהו נבחר לראשות המפלגה עם 44% מן הקולות (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ). ב-2 במרץ 2006 הצליח נתניהו לאשר במרכז הליכוד כי מעתה המועמדים לכנסת מטעם המפלגה יבחרו בפריימריז פתוחים בין כל חברי התנועה. בכך ניטל למעשה כוחו הפוליטי של מרכז התנועה, שנחשב כשנוא בציבור וכמקור לשחיתות בתנועה[דרוש מקור]. התגובות לצעד זה בעיתונות היו מעורבות, מחד זכה לתשבחות על שנלחם למען טוהר המידות במפלגה, מאידך היו שטענו כי מדובר בתיקון קוסמטי בלבד, בהצביעם על העובדה כי הצעד ננקט לאחר שכבר נבחרה רשימת הליכוד לכנסת ה-17, וכי ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו לאחר הבחירות. בפועל לא היה מדובר ב"צעד קוסמטי" והתנהלו פריימריז רחבים בין כל חברי התנועה מאז. הבחירות לכנסת ה-17 הביאו עמן מפלה לליכוד בראשות נתניהו, שזכה ב-12 מנדטים, זאת אף על פי שהמועמד שכנגד היה אהוד אולמרט ולא אריאל שרון ועל אף עליית חמאס ברשות הפלסטינית ונטילת כוחם של חברי המרכז, שנראו כולם כעומדים לחזק את המפלגה. בנאום התבוסה, קשר נתניהו בין מדיניותו הכלכלית, שפגעה בשכבות החלשות, לבין הכישלון בבחירות, אך קבע כי זו הייתה הכרחית למען הצלת המדינה והודיע שימשיך לעמוד בראש התנועה. בכנסת ה-17 כיהן נתניהו כראש האופוזיציה. בנאומים שנשא כראש האופוזיציה ובעקבות מלחמת לבנון השנייה הדגיש את הסכנה הנשקפת מאיראן המתחמשת בפצצת אטום והשווה אותה לגרמניה הנאצית. בשנת 2008 אישרה הכנסת הצעת חוק פרטית של נתניהו שעסקה באיסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עם איראן. ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות הליכוד. יריבו העיקרי של נתניהו במפלגה, סילבן שלום, פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הפריימריז, תוך שהוא משאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד מול פעילים עם כוח מועט במפלגה, משה פייגלין ודני דנון. נתניהו זכה ברוב של 72.8% וביסס את מעמדו כמנהיג הליכוד וכמועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. מאוחר יותר פעל נתניהו, באמצעות מקורבו, אופיר אקוניס, לדחיקתו של פייגלין אחורה ברשימת המועמדים למקום ה-36, לאחר שזה נבחר למקום ה-20. ממשלת אולמרט נחלשה לאחר מלחמת לבנון השנייה שנתפסה בציבור ככישלון, ונתניהו דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המלחמה. אולמרט נחשד בפלילים והחלו בקיעים בקואליציה שבסופם התפטר. מחליפתו, ציפי ליבני, כשלה בהקמת ממשלה ופוזרה הכנסת. אחד מהנושאים המרכזיים במערכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה היה ירי הקסאמים מרצועת עזה על ידי החמאס ובמהלכה היה מבצע עופרת יצוקה. נתניהו הביע את עמדתו שבטווח הרחוק יש להפיל את שלטון חמאס ברצועה ותמך בהמשך המבצע. הקמפיין עצמו כלל ביקורת כלפי לבני וסיסמאות כמו "חזק בביטחון, חזק בכלכלה". ב-3 בפברואר, כשבועיים אחרי תום מבצע "עופרת יצוקה", נפלה באשקלון רקטה. נתניהו בא לבקר בעיר, הבטיח שממשלתו תפעל למוטט את שלטון חמאס ברצועה, ותקף את ממשלת קדימה על כך שלא עשתה זאת. ישראל בכר, שהיה היועץ האסטרטגי של הקמפיין, סיפר בראיון שנתן ב-2020 שהיוזמה להצהרה הייתה שלו, עקב סקרים פנימיים שהראו על התחזקות של ישראל ביתנו ושבתחילה נתניהו לא רצה לומר את הדברים כי הוא לא חשב שהוא יעשה דבר כזה, אולם לבסוף השתכנע. בבחירות לכנסת ה-18 זכה הליכוד בראשותו ב-27 מושבים והיה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת אחרי קדימה בראשות ציפי לבני בהפרש של מנדט אחד בלבד. כיוון שלגוש הימני-דתי, שהמליץ להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, היה רוב בכנסת (65 ח"כים), הנשיא שמעון פרס הטיל עליו להרכיב את הממשלה הבאה. נתניהו הרכיב קואליציה שמורכבת מהליכוד, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה. ב-31 במרץ 2009 החל נתניהו לכהן כראש ממשלת ישראל. הממשלה שהקים כללה 30 שרים ו-9 סגני שרים. ביוני 2009 נשא נתניהו את "נאום בר-אילן", שבמרכזו הביע הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה, הכרה בישראל כמדינת העם היהודי, ויתור על זכות השיבה. הנאום נישא עשרה ימים לאחר נאומו של הנשיא אובמה בקהיר, והיה קשור למגעים עם ממשל אובמה. באופן כללי, הנאום של נתניהו בבר-אילן נתפס בציבור כתפנית משמעותית ביחס לעמדותיו הקודמות כלפי תהליך השלום. בינואר 2010 החליטה ועדת שרים בראשותו לאמץ את התכנית שהוצעה על ידי מערכת הביטחון והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' להקים מכשול לאורך הגבול עם מצרים בעלות של כמיליארד וחצי ש"ח. על ההחלטה אמר נתניהו "קיבלתי את ההחלטה לסגור את גבולה הדרומי של ישראל למסתננים ולמחבלים... מדובר בהחלטה אסטרטגית כדי להבטיח את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל". בעקבות צעד זה פסקה ההסתננות כמעט לגמרי. בתקופה זו החריף המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה, משבר שהחל בעת כהונת ממשלת אולמרט, לאחר מבצע עופרת יצוקה, והחריף בתקופת בעקבות המשט לעזה בסוף מאי 2010. בספטמבר 2010, בעקבות הנאום והמגעים עם הממשל האמריקאי, נתניהו הסכים להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים במטרה מוצהרת לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי שתי מדינות לשני עמים ותוך הסתייגויות הנוגעות לחמאס, לחזבאללה ולדרישה להכרה פלסטינית בישראל כמדינת העם היהודי. במקביל, בעקבות לחצים מצד ממשל אובמה נתניהו הקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון לתקופה של 10 חודשים. באוגוסט 2011 אירעה הסלמה בדרום הארץ שהחלה מפיגוע קטלני באזור אילת על ידי מחבלים שבאו מעזה דרך סיני, והמשכה במתקפת רקטות מרצועת עזה אל עבר יישובי הדרום. בספטמבר 2011, בנאום באו"ם, דיבר נתניהו בהרחבה על כוונתו של אבו מאזן באותה העת לדרוש מהאו"ם הכרה במדינה פלסטינית ללא משא ומתן עם ישראל. נתניהו קרא למשא ומתן מיידי והדגיש את צורכי הביטחון של ישראל. במקביל, פעל מאחורי הקלעים כדי להשיג רוב במועצת הביטחון של האומות המאוחדות כנגד הכרה במדינה פלסטינית, והבטיח וטו מצד ארצות הברית. חרף פעולות אלו, ב-29 בנובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול (בהחלטה 67/19 שלה) את ההכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה באו"ם. אחד השינויים המרכזיים שהוביל נתניהו מאז שנבחר היה יישום מדיניות הבידול בין הגדה לרצועת עזה, במגמה הפוכה לממשלה הקודמת בראשות אולמרט. נתניהו הבטיח בקמפיין הבחירות למוטט את שלטון חמאס, בפועל בחר להחליש את הרשות הפלסטינית ולחזק אותו. לדידו, הבידול מונע משא ומתן מדיני על הסדר קבע. ב-11 באוקטובר 2011 אישרה הממשלה בראשותו את עסקת שליט מול החמאס - במסגרתה שוחרר גלעד שליט תמורת 1,027 אסירים ביטחוניים פלסטינים. בנובמבר 2012 חיסל צה"ל את אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, בעקבות ירי על הדרום מרצועת עזה. זה היה האות לפתיחת מבצע עמוד ענן, שנועד למנוע ירי רקטות באזור הדרום. לאחר המבצע, אפשר נתניהו את כניסתו של ח'אלד משעל לרצועת עזה. לדברי עוזי ארד, שהיה ראש המטה לביטחון לאומי עד 2011, נתניהו הציע לסוריה, בתיווך אמריקאי, הסכם הכולל נסיגה חלקית מרמת הגולן, תוך השארת רוב היישובים הישראלים ברמה במקומם. לפי ההצעה ירדן תמסור לסוריה שטח זהה בגודלו לשטח רמת הגולן שיוותר בידי ישראל, ותבצע חילופי שטחים גם עם סעודיה. ההצעה זכתה לברכת ירדן אך נדחתה על הסף בידי סוריה. סוגיה נוספת בה עסק נתניהו בכהונה זו היא סוגיית תקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. על סוגיית איום הגרעין האיראני החל נתניהו להתריע כבר ב-1993. בפתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-31 באוקטובר 2011, אמר נתניהו כי ”איראן גרעינית תהווה איום כבד על המזרח התיכון ועל העולם כולו, וכמובן היא מהווה גם איום ישיר וכבד עלינו”. במהלך כהונתו אירעו חבלות במתקנים ובאישים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית ולתוכנית טילי השיהאב 3, חלקן יוחסו ל"מוסד", שיחד עם ארגוני הביון של ארצות הברית ובריטניה, החל לפעול באופן חשאי כנגד תוכנית הגרעין האיראנית. ב-27 בספטמבר 2012 נאם נתניהו בפני העצרת הכללית של האו"ם. בנאומו אמר שכאשר איראן תגיע לאורניום מועשר ברמה של 90% תהיה זו נקודת האל-חזור ולכן זהו קו אדום שאין לאפשר לאיראן להגיע אליו. בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, נתניהו שימש כ"שר לאסטרטגיה כלכלית". כהונתה של הממשלה החלה בצל המשבר הכלכלי העולמי, שבין השאר גרם לירידה בהכנסות ממסים, ולכן הממשלה העלתה את המיסים בתחילת כהונתה, בניגוד להבטחות ערב הבחירות. ביולי 2010 הועלה גם המס על סיגריות. נתניהו הגיע להבנות עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, על עסקת חבילה במשק. ישראל הייתה לאחת המדינות היחידות בעולם שהמשק שלה צמח בעת המשבר הכלכלי העולמי. האינפלציה הייתה מינימלית בהשוואה למדינות מובילות. אחוז המובטלים ללא שינוי משמעותי. השקל התחזק מול מטבעות בינלאומיים והחלה קניית עתודות מט"ח לשם מניעת ייסוף. בזמן אמת וברטרוספקטיבה נחקרה המדיניות הכלכלית הישראלית בעת המשבר, בזכות הצלחתה במניעה נרחבת של פגיעה במשק ובכוח הקנייה הישראלי.[דרוש מקור] נתניהו ניסה לקדם רפורמה משמעותית בחוק התכנון והבנייה, במטרה להקל על קבלת אישורי בנייה. הרפורמה אושרה בממשלה, אך בעקבות "פרשת הולילנד", וחששות בנוגע לדרך פעולתן של ועדות מקומיות לתכנון ולבנייה, נתניהו הקפיא את הרפורמה. במאי 2010 הצטרפה מדינת ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). ביולי-אוגוסט 2011 פרצה מחאת האוהלים סביב משבר הדיור ויוקר המחיה. בעקבות משא ומתן עם המוחים הקים נתניהו את ועדת טרכטנברג לגיבוש תוכנית לטיפול בנושאים הכלכליים שעלו במחאה, ואימץ את רוב המלצותיה. בעקבות אימוץ ההמלצות, ובהן חינוך חינם מגיל 3, הועלו מיסים כמו המע"מ, מס קנייה על טבק ואלכוהול והועלו שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן. גירעון זה הוביל בשנה שלאחר מכן לצורך בהעלאות מיסים נוספות. בהתאם להסכם הקואליציוני, נתניהו לא מינה שר בריאות בממשלתו והעניק את הסמכויות במשרד לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. עתירה של ההסתדרות הרפואית לבג"ץ נגד הסדר זה נדחתה. בתקופה זו היה על הממשלה להתמודד עם הבהלה שגרמה מגפת שפעת החזירים ונתניהו הורה לרכוש חיסונים נגד שפעת החזירים לכל תושבי המדינה. בסופו של דבר התחסנו רק כ-700,000 ישראלים (כ-10%) והמדינה נותרה עם עודף של כ-4.5 מיליון מנות חיסון. בשנת 2010 פרצה השרפה בכרמל בה נספו 44 בני אדם, כ-17,000 איש פונו מבתיהם וקרוב ל-25 קמ"ר (25,000 דונם) ובהם כמה מיליוני עצים עלו באש. שרפה זו הייתה האסון האזרחי הכבד ביותר שהתרחש בישראל עד אותו זמן. בשנת 2011 ביטל נתניהו את ועדת השרים לענייני ביקורת המדינה, שעסקה בין היתר בהחלטות על הקמת ועדות חקירה ממלכתיות והעביר את סמכויותיה לאגף במשרד ראש הממשלה. בינואר 2012 הוקם מטה הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה, במטרה להפוך את ישראל למובילה עולמית בתחום הסייבר, בהתאם להמלצות ועדה שעמד בראשה האלוף במיל' יצחק בן ישראל. נתניהו הצהיר כי בחזונו באר שבע תהפוך לבירת הסייבר של מדינת ישראל ובהתאם לכך תוקצבו באוניברסיטת באר שבע תוכניות לימודים בתחום והוזמנו חברות בין-לאומיות להקים מרכזי מו"פ סייבר בבאר שבע. בסוף ינואר 2012 התמודד נתניהו בבחירות פנימיות על ראשות הליכוד מול משה פייגלין, שהיה במקום ה-36 ברשימת הליכוד בבחירות 2008, ולא כיהן כחבר-כנסת. נתניהו נבחר לתפקיד, כשהצביעו לו כ-75% מהמתפקדים. באוקטובר 2012 הודיע נתניהו בהודעה מיוחדת על תמיכתו בהקדמת הבחירות לתחילת 2013, מהלך שקודם על ידי הכנסת, ובמקביל איחד יחד עם אביגדור ליברמן את מפלגות "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" לרשימה משותפת שכונתה "הליכוד ביתנו" לקראת הבחירות. בבחירות עצמן זכתה הרשימה המשותפת ב-31 מנדטים, ומלאכת הרכבת הממשלה הוטלה על נתניהו. לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הקים נתניהו את ממשלתו השלישית. בממשלה זו שימש נתניהו גם כשר החוץ עד לנובמבר 2013. במרץ 2013 ובמסגרת ניסיונות תיווך של נשיא ארצות הברית ברק אובמה - שוחח נתניהו עם ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן על השבת היחסים בין המדינות לתיקונם, אחרי שנקלעו למשבר בעקבות אירועי המשט לעזה. נתניהו התנצל על אירועי המשט, ושני המנהיגים הגיעו להסכמות, שבאפריל 2014 נראו כקרובות להבשלה ולחתימה על הסכם, אך בעקבות מבצע צוק איתן, היחסים הדרדרו שוב. במהלך המבצע התבטא ארדואן באופן חריף נגד ישראל, ובטורקיה נערכו הפגנות אלימות כנגד ישראל, ששיאן היה מתקפה כנגד בית השגרירות, שהביאה להחלטה להחזרת משפחות השגרירות לישראל, ופרסום אזהרת מסע לטורקיה. כחלק מיחסי גרמניה–ישראל ויחסי ישראל–מצרים הסכים נתניהו למכירת צוללות מתקדמות מגרמניה למצרים שבשליטת א-סיסי. במרץ 2019 אמר נתניהו שהחליט כך בשל סוד ביטחוני שלא יכול היה לגלות למערכת הביטחון, מלבד ראשי המועצה לביטחון לאומי. בעקבות חטיפת ורצח שלושה נערים יהודים ב-12 ביוני 2014 בידי אנשי חמאס, פתח צה"ל לפתוח במבצע שובו אחים לאיתור החטופים ולפגיעה בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון. במסגרת המבצע נעצרו למעלה מ-400 פלסטינים, מרביתם אנשי חמאס, לרבות כ-50 אסירים ששוחררו במהלך עסקת שליט. כמו כן, נחשפו עשרות סליקים תת-קרקעיים באזור חברון ומעבדות חבלה שבהן יוצרו עשרות רימונים ומטענים. ב-8 ביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן בתגובה לתקיפות החמאס מרצועת עזה. המבצע כלל תקיפות אוויריות וכניסה קרקעית במרחק של כ-3 קילומטרים לרצועת עזה כדי להשמיד מנהרות התקפיות שבנה חמאס. במהלך המבצע ירה חמאס אלפי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לישראל. ב-30 ביולי נחטפו גופותיהם של סמל ראשון אורון שאול ושל סגן הדר גולדין בקרב שג'אעייה, וב-7 באוגוסט נפגש נתניהו עם נשיא הצלב האדום וביקש ממנו לסייע בהשבת גופותיהם. נתניהו הוביל את המבצע במתינות והסכים פעמים רבות להפסקות אש שהוצעו על ידי מצרים וארצות הברית, כאשר כחצי מהשרים בקבינט תמכו בהחרפת המערכה. במהלך המבצע ניכרה מתיחות בין נתניהו לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה. בתקשורת דווח כי אובמה דרש מישראל להסכים להפסקת אש ולקבל את טורקיה וקטר כמתווכות בסכסוך ונתניהו סירב, אך אובמה ונתניהו הכחישו את הדיווח. המבצע הסתיים לאחר כשבעה שבועות של לחימה ב-26 באוגוסט, כשאת ההחלטה על הפסקת האש בסיום המבצע קיבל נתניהו עם שר הביטחון, משה יעלון ללא הצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני, שבו כנראה לא היה לו רוב. בעקבות המבצע, נתניהו ספג ביקורת ממבקר המדינה על אי הצגה מספקת לקבינט של איום מנהרות התקיפה לפני המבצע. ביולי 2014 חלה עלייה משמעותית במהומות אלימות ופיגועי טרור מצד פלסטינים בירושלים. באוקטובר ונובמבר ביצעו מחבלים פלסטינים פיגועים ששיאם היה הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה ובהם נרצחו 6 ישראלים. ב-3 במרץ 2015 נאם נתניהו בפני הקונגרס של ארצות הברית והתריע מפני ההסכם המתגבש בין המעצמות ואיראן, להסדר תוכנית הגרעין האיראנית. בעצם נשיאת הנאום ובתוכן הנאום נכנס נתניהו לעימות גלוי עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. היה זה נאומו השלישי של נתניהו בפני הקונגרס. על רקע גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה שנוצר בשנת 2012, במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת וצפי לגירעון תקציבי חריג של 4.9% בשנת 2013, הביאה הממשלה לאישור הכנסת תקציב שכלל העלאת מיסים, חלקה ב-2013 וחלקה ב-2014. באפריל 2013 אושרה רפורמת השמים הפתוחים שהוזילה את מחירי הטיסות והגדילה את מספר היעדים. בדצמבר של אותה שנה אושר חוק הריכוזיות לפי מסקנות הוועדה להגברת התחרותיות במשק. במאי 2014 הקים נתניהו את הוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשותו של האלוף במילואים יוחנן לוקר, לשם בחינת תקציב הביטחון של מדינת ישראל. הוועדה הגישה את המלצותיה בחודש יוני 2015, בהן שקיפות, צמצום חיילי הקבע ורפורמה בפנסיות. אלה נתקלו בהתנגדות חריפה של מערכת הביטחון בראשותם של שר הביטחון משה יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט. ב-2 בדצמבר 2014 פיטר נתניהו את השרים יאיר לפיד וציפי לבני ובעקבות זאת פרשו מהממשלה יתר שרי "יש עתיד" והכנסת החליטה על הקדמת הבחירות ל-17 במרץ 2015. נתניהו אמר שהוא עשה זאת משום שלפיד ולבני תכננו "פוטש" שנועד להדיח אותו ולהקים ממשלה חלופית. מאוחר יותר אמר כי עשה זאת בעקבות תמיכתם בחוק "ישראל היום". לימים בספרו "ביבי: סיפור חיי" הביע נתניהו חרטה על שפיטר לשווא את לפיד ולבני "על סמך שמועה קונספירטיבית שמסרו לו זאב אלקין ויעקב ליצמן לפיה השניים מתכננים נגדו פוטש". בבחירות לכנסת העשרים הוביל נתניהו את מפלגתו לזכייה ב-30 מנדטים. בראיון שנתן במהלך מערכת הבחירות, אמר שהמציאות שנוצרה בשנים הקודמות אינה מאפשרת את הקמתה של מדינה פלסטינית. בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב נתניהו כי לאחר הבחירות יקים ממשלה עם השותפות הטבעיות של הליכוד ובראשן הבית היהודי, וכי לא ילך לממשלת אחדות עם יצחק הרצוג ולבני, שבניגוד אליו מתנגדים לשמירה על ירושלים מאוחדת ותומכים בוויתור על שטחי יהודה ושומרון ובכניעה ללחצים בין-לאומיים לוויתור על אינטרסים ביטחוניים. ביום הבחירות, כחלק מקמפיין המרצת ההצבעה שאותו הוביל, פרסם סרטון וידאו, שספג ביקורת בישראל ובעולם ובו אמר: ”שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. רבותיי לנו אין V15, יש לנו "צו 8", יש לנו רק אתכם, צאו לקלפי”. לאחר מכן הביע צער על שדבריו פגעו בערביי ישראל, והוסיף שמעשיו כראש ממשלה, "כולל ההשקעות האדירות במגזרי המיעוטים", מוכיחים שלא התכוון לכך. ב-14 במאי 2015, הושבעה ממשלת ישראל ה-34 בראשותו, ממשלה צרה שנשענה על 61 ח"כים. כעבור כשנה, ב-26 במאי 2016, הצטרפה ישראל ביתנו לקואליציה ומניין חבריה עלה ל-66. בממשלה זו כיהן נתניהו גם כשר החוץ וכשר התקשורת והוחלף בפברואר 2017 באופן זמני על ידי צחי הנגבי (ראו להלן). עד סוף 2016 היה השר לשיתוף פעולה אזורי, אז הוחלף על ידי צחי הנגבי. בשנת 2019 נבחר על ידי השבועון "טיים" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם. החל מאוקטובר 2015 חלה הסלמה בהיקף הפיגועים על רקע טענה שלפיה ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל-אקצא, והממשלה תגברה את פעילות כוחות הביטחון, החמירה את הענישה על מחבלים ומיידי אבנים והגבירה את הניטור על הרשתות החברתיות המקוונות. גל הטרור דעך בהדרגה עד חודש מרץ, ובסוף חודש יוני עלה שוב מספר הפיגועים, במהלך חודש הרמדאן. בנאום שנשא בוועידת הקונגרס הציוני העולמי ה-37, ב-20 באוקטובר 2015, הזכיר נתניהו את חג' אמין אל-חוסייני ואמר שמלכתחילה היטלר לא תכנן להשמיד את היהודים אלא רק לגרש אותם, אך המופתי אמר לו שאז הם יגיעו לארץ ישראל וייעץ לו לשרוף אותם. דברי נתניהו עוררו ביקורת בישראל ובעולם, בנימוק שיש בהם שכתוב של ההיסטוריה, זילות השואה והסתה. נתניהו הגיב ואמר שמטרתו הייתה להציג את תמיכתו של אל-חוסייני בהשמדת היהודים ולא לטהר את היטלר. על רקע המשך מלחמת האזרחים בסוריה ביצע חיל האוויר הישראלי מאות תקיפות של צה"ל במדינה, במטרה למנוע העברת נשק לחזבאללה ולשבש את ההיאחזות האיראנית בסוריה. המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה חייבה תיאום בין ישראל לרוסיה ובפרט בין חילות האוויר של שתי המדינות. לשם כך, נפגש נתניהו פעמים אחדות, החל מספטמבר 2015, עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. במאי 2016 מינה נתניהו את אביגדור ליברמן כשר הביטחון במקום משה יעלון, שהתפטר מהממשלה ומהכנסת ומתח ביקורת על נתניהו וההנהגה שהפכה "נגררת ומתלהמת". במחאה על השינויים בממשלה התפטר גם אבי גבאי מתפקיד השר להגנת הסביבה. ב-2018 הסכסוך האיראני-ישראלי הפך לעימות ישיר עם החדרת מל"ט מתאבד איראני לתוך ישראל בפברואר וכנגדן תקיפת שדה התעופה T-4 ותקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה בידי ישראל בחודש אפריל, מתקפות שבהן נהרגו עשרות חיילים איראניים ממשמרות המהפכה האסלאמית ומיליציות שיעיות. ב-30 באפריל 2018 נשא נתניהו נאום בקריה ובו חשף מידע מארכיון תוכנית הגרעין האיראנית, לפי עשרות אלפי מסמכים וקבצים שהוציא "המוסד" מטהראן ובהם הוכחות שאיראן ניסתה להסתיר את תוכניותיה לפיתוח נשק גרעיני. מטרתו הייתה בין היתר לגרום לביטול הסכם הגרעין עם איראן. במאי ירו מיליציות איראניות 20 טילים לעבר מוצבי צה"ל בחרמון ובתגובה תקף חיל האוויר הישראלי עשרות יעדים איראניים בסוריה. בשנת 2018 חלה הסלמה גם בחזית הדרומית, מול רצועת עזה שבשליטת החמאס. באותה שנה איתר צה"ל שורת מנהרות טרור. החל מחודש מרץ 2018 התמודדה ישראל עם הפרות סדר המוניות על גדר המערכת סביב רצועת עזה בהובלת חמאס. במהומות נהרגו כ-220 פלסטינים, רובם פעילי טרור. במהלך המהומות הועלו באש אלפי דונמים של שדות וחורש בעוטף עזה, באמצעות מאות עפיפוני תבערה, בלוני תבערה ונפץ ורקטות ששיגרו פלסטינים מן הרצועה. בדצמבר 2018 פתח צה"ל בהובלת פיקוד הצפון, חיל ההנדסה הקרבית ואגף המודיעין במבצע מגן צפוני לאיתור וניטרול מנהרות טרור התקפיות שחפר "חזבאללה" לשטח ישראל בגבול ישראל–לבנון. בנובמבר 2019 חיסל צה"ל, במבצע חגורה שחורה, את בהאא אבו אל-עטא, מפקד הגזרה הצפונית של "פלוגות אל-קודס", הזרוע הצבאית של "הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני". בתגובה ירה הארגון מאות רקטות לעבר ישראל, וחיל האוויר הפציץ מטרות ברצועת עזה. אחרי ההסלמה בדרום בנובמבר 2018 הגיעה ישראל להפסקת אש עם החמאס. הרשות הפלסטינית בשליטת אבו מאזן סירבה להמשיך לשמש צינור לכספים מקטר עבור החמאס, ונתניהו שלח מכתב ובו ביקש מהקטרים להמשיך ולממן את שלטון חמאס באופן ישיר בסכום של כ-30 מיליון דולר בחודש, בטיעון לפיו העברת הכסף תסייע לשמירה על היציבות האזורית. נתניהו גם ביקש משר האוצר האמריקאי בממשל טראמפ, סטיבן מנוצ'ין, לשלוח מכתב המבטיח לקטרים שהכספים שישלמו למימון החמאס לא ייחשבו מימון לטרור. בראשית 2019 הסביר בישיבת ממשלה את מדיניותו כלפי ארגון חמאס: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק החמאס ובהעברת כסף לחמאס. זה חלק מהאסטרטגיה שלנו – לבדל בין הפלסטינים בעזה לבין הפלסטינים ביהודה ושומרון". נתניהו דאג לשמר את שלטון חמאס ברצועת עזה מתוך תפיסה כי הפילוג הפנים פלסטיני מונע אפשרות להסכם שלום והסדר מדיני עם הפלסטינים. כמחאה על העברת כסף מקטר לחמאס התפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן ומפלגת "ישראל ביתנו" בראשותו פרשה מהקואליציה. בשל כך שימש נתניהו ממלא מקום שר הביטחון וממלא מקום שר העלייה והקליטה החל מ-18 בנובמבר 2018 וב־17 בדצמבר 2018 מונה לשר הביטחון אך התפטר מתפקיד זה ב-10 בנובמבר 2019 לשם מינויו של נפתלי בנט. בשנת 2019 קיבל נתניהו התרעה מראש השב"כ נדב ארגמן בנוגע לכך שהזרוע הצבאית של חמאס משתלטת על חלק מהכסף הקטרי. בשנת 2020 אמ"ן ציין כי לפחות ארבעה מיליון דולר מגיע לזרוע הצבאית של החמאס מדי חודש. בפברואר 2019 החלה הקמתו של מכשול עילי בגבול עזה, נתניהו דיבר על הפרויקט בישיבת הממשלה ואמר שהמכשול ימנע חדירת מחבלים. בממשלה זו כיהן נתניהו כשר החוץ עד פברואר 2019. בשלהי כהונת אובמה כנשיא ארצות הברית ובתמיכת ממשלו, התקבלה החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, הדורשת בעיקר הפסקת בניית התנחלויות "בשטחים הפלסטיניים הכבושים, כולל מזרח ירושלים". בעקבות ההחלטה ננקטו צעדים נגד סנגל, ניו זילנד ואוקראינה והופסקה העברת מימון לחמישה מוסדות של האו"ם, שלדברי נתניהו עוינים במיוחד את מדינת ישראל. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע על הכרה דיפלומטית של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל והורה על העברת שגרירות ארצות הברית בישראל, מתל אביב לירושלים. בעקבות זאת הודיעו מספר מדינות נוספות על העברת שגרירותן לירושלים. ב-14 במאי 2018 נערך טקס פתיחת שגרירות ארצות הברית בישראל בירושלים. טראמפ פרש מהסכם הגרעין עם איראן והפעיל עליה סנקציות כלכליות, הפסיק מימון מוסדות פלסטיניים כגון אונר"א, פרש מאונסק"ו ומועצת זכויות האדם של האו"ם וסגר את הקונסוליה האמריקנית בירושלים. נתניהו הציג את פרישת ארצות הברית מההסכם עם איראן כהישג מדיני, אך יש הרואים בפרישה פגיעה באינטרסים הביטחוניים של ישראל. במרץ 2019 חתם הנשיא טראמפ על צו להכרה אמריקאית בריבונות ישראלית על רמת הגולן. מדינות רבות הביעו התנגדות לצעד זה. בינואר 2020 הציג הנשיא טראמפ את תוכנית השלום שלו ("עסקת המאה"). נתניהו קיבל את התוכנית. בשלהי כהונתו התקררו היחסים בין טראמפ ונתניהו. ב-4 ביולי 2017 ביקר בישראל ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי ודן עם נתניהו על הידוק הקשרים בין הודו לישראל, סיוע ישראלי לחקלאות בהודו והגדלת המסחר בין המדינות. באותו חודש ביקר במספר מדינות באירופה. הוא נפגש בפריז עם נשיא צרפת עמנואל מקרון והמשיך לבודפשט, כראש הממשלה הישראלי הראשון המבקר בהונגריה. הוא חתם על שורה של הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי-טכנולוגי והשתתף בוועידת מדינות וישגראד. במהלך הקדנציה נתניהו קיים מספר ביקורים במדינות אפריקה: ביולי 2016 ערך סבב ביקורים שכלל ביקור באוגנדה לרגל 40 שנה למבצע אנטבה, לצד פסגה משותפת של נתניהו ומספר מנהיגי מדינות אפריקאיות, ביקור בקניה עם משלחת כלכלית, ביקור ברואנדה ובאתיופיה. ביוני 2017 נאם בפני הוועידה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (אנ') וכן נפגש עם נשיא מאלי. בביקורו בקניה בנובמבר 2017 היה המנהיג המערבי היחיד בהשבעת הנשיא אוהורו קניאטה. בספטמבר 2017 יצא נתניהו לביקור ראשון של ראש ממשלה ישראלי באמריקה הלטינית ונפגש עם מנהיגי ארגנטינה, קולומביה ומקסיקו. משם הוא טס לארצות הברית להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנוגע למצב הגאופוליטי במזרח התיכון והאיום האיראני וכן לנאום בעצרת הכללית של האומות המאוחדות. בסוף 2017 אישרה הממשלה את תוכניתם של שר הפנים אריה דרעי והשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לסגור את מתקן חולות ולגרש למדינות שלישיות את המסתננים מאריתריאה ומסודאן שישראל נמנעת מלהחזירם למולדתם ומתן מענק למגורשים ולמדינה הקולטת. ב-2 באפריל 2018 חזרה רואנדה מהסכמתה לקלוט את המגורשים. נתניהו האשים את הקרן החדשה לישראל שהפעילה "לחץ אירופי על ממשלת רואנדה" לסגת מההסכם, אך הקרן הגיבה שלא ניהלה כל קשר מול ממשלת רואנדה. במקום זאת, הודיע נתניהו שהוא גיבש עם שר הפנים, אריה דרעי, מול נציבות האו"ם לפליטים מתווה להוצאת כמחצית מן המסתננים למדינות במערב אירופה ועוד ובמקביל לפזר את המחצית השנייה ברחבי ישראל. בעקבות התנגדות רחבה בימין הודיע נתניהו על ביטול המתווה. הוא הצהיר כי יחזור למתווה כליאת המסתננים במתקן חולות, אך המתקן לא שב לפעילות. עם הקמת הממשלה כיהן נתניהו גם כשר התקשורת. נתניהו מינה את ראש מטה הבחירות שלו שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת.בהסכמים הקואליציוניים חויבו סיעות הקואליציה לתמוך ברפורמות בשוק התקשורת שהממשלה תקדם ונאסר עליהן לתמוך בחוקים בנושא ששר התקשורת יתנגד אליהם. בשל ניגוד עניינים של נתניהו עקב קשריו עם שאול אלוביץ' מבעלי בזק, הוחלט באוגוסט 2016 להסמיך את צחי הנגבי לטפל בענייני בזק, ובפברואר 2017 הפך הנגבי לממלא מקום שר התקשורת בעקבות עתירות לבג"ץ בנושא. במאי מונה איוב קרא כשר תקשורת קבוע. במהלך 2015 פעל נתניהו לרפורמה ברשות השידור: ביטול אגרת הטלוויזיה והקמת תאגיד השידור הישראלי במקומו. אולם בתחילת 2017 פעל לסגירת התאגיד בנימוקים של בזבוז כספים והטיה פוליטית. למהלך התנגד בתוקף שר האוצר, משה כחלון. לאחר משבר הוסכם ביניהם שהתאגיד יקום ללא חטיבת החדשות וזו תוקם כגוף נפרד. תיקון החקיקה עבר בכנסת ערב הקמת התאגיד, אך הוקפא בידי בג"ץ (וב-2018 אף בוטל בידי הכנסת), כך שהתאגיד הוקם עם חטיבת החדשות. עם הקמת הממשלה המשיך נתניהו לכהן כשר הבריאות, אך בפועל הסמכויות במשרד ניתנו לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. באוגוסט 2015, בעקבות עתירה שהגישה סיעת "יש עתיד", קבע בג"ץ כי ליצמן לא יוכל לכהן כסגן שר במעמד של שר ועליו להתמנות לשר. בעקבות כך, מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" התירה לליצמן להתמנות לשר הבריאות. בתחילת 2020 נדרשה הממשלה להתמודד עם מגפת הקורונה. תחילה טיפל משרד הבריאות בהכנת מערכת הבריאות לטיפול בחולים והוצאת הנחיות לבידוד רפואי של עשרות אלפי ישראלים לשם מניעת התפשטות המחלה ואף הוטל סגר ארצי. נתניהו הופיע תדיר בתקשורת ונתן הודעות לציבור על צעדי הממשלה ועל כללי ההתנהגות הנדרשים. בהמשך צמצם את הופעותיו. במהלך כהונתה של ממשלת נתניהו הרביעית גדל הגירעון התקציבי מ-29.9 מיליארד ש"ח בסוף שנת 2014, ל-54 מיליארד ביוני 2019, חריגה של 14 מיליארד ש"ח לעומת היעד בתקציב. נתניהו קידם את אישור מתווה הגז, שנועד להסדיר את אופן ניהול שדות הגז הטבעי בישראל, ובפרט סוגיות הנוגעות למונופול וזכויות על המאגרים, ייצוא, מיסוי הגז ומחירו. כחלק מפעולותיו לאישור המתווה מונה נתניהו לממלא מקום שר הכלכלה. ב-27 במרץ 2016, פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה, אך נתן לממשלה ארכה של שנה לתיקונו. במאי אותה שנה עברה בממשלה ההחלטה שוב, עם שינויים בסעיף זה. בשנת 2016, חתמה ישראל על הסכם פריז. בשנת 2019, פורסמה החלטת ממשלה בנושא משבר האקלים אך בישראל לא נוצרה תוכנית היערכות מתוקצבת להתמודדות עם סכנות המשבר. בסוף ינואר 2016 אושר בממשלה "מתווה הכותל" לפיו הייתה אמורה להתרחב עזרת ישראל המיועדת לתפילה מעורבת, בניהול מועצה ציבורית בהשתתפות מגוון זרמים ביהדות וארגון נשות הכותל. המתווה הוביל לאיום המפלגות החרדיות לפרוש מהקואליציה, ומשכך הוקמה ועדה לבחינה מחודשת של המתווה, עד שהוקפא ביוני 2017. בתיקון לפקודת מס הכנסה נקבע שראש הממשלה ושאיריו יזכו לפטור ממס הכנסה לתשלומים והטבות מהמדינה, שאינם משכורת או קצבה, בדומה לפטור הניתן לנשיא המדינה. בעקבות דרישה של רשות המיסים שראש הממשלה נתניהו ישלם מס על הטבות בסך 600,000 ש"ח שניתנו לו מהמדינה לשם תחזוקת ביתו הפרטי בקיסריה, החליטה ועדת הכספים שהמדינה תגלם רטרואקטיבית את מס ההכנסה החל על ראש הממשלה גם קודם לתחולת התיקון הקודם. בסוף דצמבר 2015 הקדים מרכז הליכוד, לבקשת נתניהו, את הפריימריז לראשות המפלגה, על אף שמועד הבחירות היה רחוק באותה העת. לאחר שלא נרשמו מתמודדים מלבד נתניהו, החליט בית הדין של הליכוד בינואר 2016 לבטל את הפריימריז והודיע כי בנימין נתניהו נבחר פעם נוספת לתפקיד יושב ראש הליכוד. ב-24 בדצמבר 2018, לאחר פרישת "ישראל ביתנו" מהקואליציה, עקב ביקורת על תגובתה המאופקת של ישראל לטרור מרצועת עזה, הוקדמו הבחירות לכנסת ה-21. ב-26 בדצמבר אישרה הכנסת את פיזורה וקבעה כי הבחירות ייערכו ב-9 באפריל 2019. בקמפיין הבחירות לכנסת העשרים ואחת, עודד את ריצתן המשותפת של הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית ברשימת איחוד מפלגות הימין. הוא אף שריין את המקום ה-28 ברשימת הליכוד למועמד מטעם הבית היהודי. בבחירות שהתקיימו ב-9 באפריל 2019, "הליכוד" זכה ל-35 מנדטים וקיבל מנשיא המדינה ראובן ריבלין את כתב המינוי לנסות ולהקים את הממשלה, אך לא הצליח להקים ממשלה. סמוך לפקיעת פרק הזמן שנקצב לנתניהו להקמת הממשלה, יזם את פיזור הכנסת ובשל כך, עמד בראש ממשלת המעבר. בבחירות לכנסת העשרים ושתיים צירף נתניהו לרשימת הליכוד את מפלגת "כולנו". בנוסף, שכנע את מפלגת "זהות" לפרוש מהבחירות, בתמורה להבטחת תפקיד שר למשה פייגלין והקלות בתחום הלגליזציה של קנאביס רפואי. בבחירות אלו ירידה מפלגת הליכוד ל-32 מנדטים, לעומת 38 המנדטים שהיו לה יחד עם מפלגת "כולנו" וללא חבר הכנסת אלי בן-דהן, שחזר למפלגת "הבית היהודי". ב-25 בספטמבר 2019 הטיל הנשיא ריבלין על נתניהו את המנדט להרכיב ממשלה, לאחר שנתמך בידי 55 חברי כנסת, לעומת 54 שתמכו ביריבו בני גנץ. נתניהו כשל בהקמת ממשלה והמנדט עבר ליריבו בני גנץ, אשר לא עלה אף בידו להקים ממשלה. משכך התפזרה הכנסת מבלי שהביעה אמון בממשלה חדשה. בדצמבר 2019 נערכו פריימריז לראשות "הליכוד", בהן זכה נתניהו ל-72.5% מהקולות, כשהתמודד מול גדעון סער. בבחירות אלה, שנערכו ב-2 במרץ 2020 הגדילה רשימת הליכוד את כוחה ל-36 מנדטים, אך לאחר שגנץ זכה להמלצתם של 61 מחברי הכנסת, הטיל עליו נשיא המדינה את הרכבת הממשלה. אחרי סוף תקופת המנדט של גנץ, ועל רקע התפרצות הקורונה, נחתם הסכם קואליציוני בין הליכוד לכחול לבן. ב-7 במאי, הוגשו לנשיא חתימותיהם של 72 חברי הכנסת המבקשים להטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה ובהם חברי הכנסת של כחול לבן והעבודה ובעקבות כך הנשיא הטיל עליו את המנדט. לפני כן נדחתה עתירה לבג"ץ נגד הטלת המנדט על נתניהו, בנימוק שהוא נאשם בפלילים. בעקבות כך פורסם הסדר למניעת ניגוד עניינים שבו נאסר עליו לעסוק בנושאים הקשורים למצבו המשפטי. ב-17 במאי 2020 הושבע לקדנציה חמישית כראש ממשלת ישראל השלושים וחמש. באותו מעמד הושבע בני גנץ כראש ממשלה חלופי, והיה מיועד להתמנות לראש הממשלה כעבור שנה וחצי, ב-17 בנובמבר 2021, אך חילופי ראש הממשלה לא התממשו. ממשלה זו המשיכה במאבק במגפת הקורונה בישראל ובהשלכותיה הכלכליות וקידמה תוכניות סיוע ומענקים לאזרחים. אחרי דיכוי גל התחלואה הראשון ומימוש אסטרטגיית היציאה, החלה עלייה מחודשת בתחלואה, שהובילה לסגר שני בחגי תשרי. במקביל התקיימו מחאות נגד נתניהו וממשלתו על רקע ניהול המשבר ובשל המשך כהונתו של נתניהו כנאשם. בעקבות עלייה נוספת בתחלואה, החליטה הממשלה על סגר שלישי בסוף דצמבר. במקביל נתניהו סיכם עם אלברט בורלא, מנכ"ל פייזר, על רכישת חיסונים. מרבית אזרחי ישראל נענו לקריאות להתחסן ולפרק זמן קצר ישראל הובילה במספר המתחסנים לנפש. בעקבות הבטחת הבחירות בוצעו צעדים לסיפוח יהודה ושומרון לישראל ואימוץ תוכנית השלום של הנשיא טראמפ שכונתה "תוכנית המאה". אולם תוכניות אלה ירדו מהפרק עם חתימת "הסכמי אברהם" מול איחוד האמירויות הערביות ובחריין. לאחר מכן להסכמים עם מרוקו וסודן, אך ההסכם עם סודן לא התממש. ב-13 באוגוסט 2020 הציגו הנשיא טראמפ, נתניהו ושייח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן, את הסכם איחוד האמירויות-ישראל לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. לפי הפרסומים, ההסכם כלל דחייה של הסיפוח. ב-11 בספטמבר 2020 דווח כי בחריין החליטה לנרמל את יחסיה עם ישראל ולכונן איתה יחסים דיפלומטיים. הסכמים אלו נקראו "הסכמי אברהם". ההסכם נחתם ב-15 בספטמבר 2020 בבית הלבן על ידי ארצות הברית (כמתווכת) איחוד האמירויות הערביות, בחריין וישראל. ב-10 בדצמבר 2020 הוכרז חידוש יחסים עם מרוקו והצטרפותם להסכמי אברהם. ב-22 בדצמבר 2020 נחתם ברבאט הסכם בין ארצות הברית, ישראל ומרוקו. הסכמים אלו והסכמים נלווים יצרו לישראל מסדרונות אוויריים למזרח דרך ערב הסעודית ולדרום אמריקה דרך סודאן. ב-24 באוקטובר 2020 (שעון ישראל), הודיע הנשיא טראמפ במסיבת עיתונאים טלפונית שנערכה במשותף עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ראש מועצת הריבונות הזמנית בסודאן עבד אל-פתאח אל-בורהאן וראש ממשלת סודאן עבדאללה חמדוכ באופן רשמי כי ישראל וסודאן יכוננו יחסים דיפלומטיים מלאים. ב-6 בינואר 2021 חתמה ממשלת סודאן על הצהרת "הסכמי אברהם". ב-2 במרץ 2021 הודיעה התובעת בבית הדין הבין-לאומי לצדק על חקירת אירועים שהתרחשו ברצועת עזה וביהודה ושומרון החל מ-13 ביוני 2014. בליל ל"ג בעומר, י"ח באייר ה'תשפ"א, 30 באפריל 2021 התרחש אסון מירון, בו נספו 45 גברים וילדים ונפצעו 102 בני אדם והיה האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. ב-6 במרץ 2024 פרסמה ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון את מסקנותיה, שבהן הטילה על נתניהו אחריות אישית, כיון שידע או לכל הפחות היה עליו לדעת על ליקויי בטיחות באתר ההילולה במירון, ולא ציינה המלצה מעשית בשל תפקידו כראש ממשלה. עקב העימותים בגבול ישראל – רצועת עזה ושיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל, פתחה ישראל במבצע שומר החומות. במקביל למבצע פרצו מהומות ברחבי ישראל. ב-23 במרץ 2021 התקיימו הבחירות לכנסת העשרים וארבע, שבהן התמודד נתניהו כיו"ר הליכוד. בבחירות אלה ירד מספר המנדטים של הליכוד מ-36 ל-30, אך המפלגה המשיכה להיות הגדולה בכנסת. המפלגה השנייה בגודלה הייתה יש עתיד בראשות יאיר לפיד, עם 17 מנדטים. הנשיא ראובן ריבלין העניק תחילה את המנדט להקמת ממשלה לנתניהו, אולם הוא לא הצליח להרכיב ממשלה והמנדט עבר ללפיד, שהצליח להקים ממשלת חילופים, יחד עם נפתלי בנט. ב-13 ביוני הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושש, ממשלת חילופים בראשות נפתלי בנט כראש הממשלה ויאיר לפיד כראש הממשלה החלופי ובכך הסתיימו יותר מ-12 שנות כהונה רצופות של נתניהו בתפקיד ראש ממשלת ישראל. נתניהו עבר לשמש כראש האופוזיציה, אשר תחת הנהגתו נמנעה חלקית מהשתתפות בוועדות הכנסת בטענה לקיפוח בייצוג. בנוסף, דרש מכל חברי הכנסת של הליכוד להשתתף בפיליבסטרים רבים. חברי כנסת מהליכוד שנעדרו, גונו על ידי המפלגה ברשתות החברתיות. בנוסף לכך, האופוזיציה הצביעה גם נגד חוקים שהיא תומכת בהם כמו תקנות שעת חירום לשיפוט על יהודה ושומרון בטענה שהם לא רוצים לעזור לממשלה ושהמטרה של הפלת הממשלה חשובה יותר מאשר חוקים ספציפיים שיקודמו. נתניהו עצמו נמנע מלהגיע לעדכונים ביטחוניים אצל ראש הממשלה נפתלי בנט. על רקע מבצע עלות השחר, נתניהו הגיע לראשונה מאז כינון הממשלה לעדכון ביטחוני אצל ראש הממשלה יאיר לפיד. הממשלה שאפה לעודד לימודי ליבה באמצעות תוכנית תמריצים כלכליים ואף חסידות בעלז הסכימה להשתתף. נתניהו סיכל זאת באמצעות השוואת תקציב החינוך גם ללא לימודי ליבה. בדצמבר 2021 נחנך המכשול בגבול עזה אותו יזמה ממשלת נתניהו ב-2019. בטקס החנוכה חלק שר הביטחון בני גנץ שבחים לנתניהו על שדחף את הקמת המכשול, ונתניהו עצמו אמר כי "זהו יום היסטורי", וכי מדובר בפרויקט לאומי חשוב שכבר הציל חיים רבים. במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, ביקר את הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון עוד לפני פרסומו. הוא אף השמיע התבטאויות בדמות אי-כיבוד ההסכם, אבל בהמשך הוא ריכך את התבטאויותיו ואמר שהוא ידאג למזער את נזקיו כמו שנהג בהסכמים אחרים שהוא מתנגד אליהם כגון הסכמי אוסלו. ב-29 בדצמבר 2022, הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושבע. זמן קצר לאחר הרכבת הממשלה פסק בג"ץ כי מינויו של אריה דרעי לשר לוקה בחוסר סבירות קיצוני, על רקע עברו הפלילי ובשל מצג שווא שהציג בפני בית משפט השלום שגזר את דינו בעבירות מס. בעקבות זאת פיטר נתניהו את דרעי משלושת התפקידים שייעד לו: המשנה לראש הממשלה, שר הפנים ושר הבריאות. ב־4 בינואר 2023 הכריז שר המשפטים יריב לוין על כוונתו לקדם רפורמה במערכת המשפט בישראל ובה הסדרת פסילת חוקים ופסקת התגברות של הכנסת ברוב רגיל, ביטול עילת הסבירות, הגדרת תפקיד הייעוץ המשפטי כמייעץ לא מחייב ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שלקואליציה יהיה רוב מוחלט. לאחר פרסום הרפורמה, קבעה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כי נתניהו מנוע מלהתערב בניהול החקיקה ברמה העקרונית עקב ניגוד עניינים, בהיותו נתון למשפט פלילי. בעקבות זאת קידמה הקואליציה את "חוק הנבצרות", בכדי למנוע ממיארה להוציא את נתניהו לנבצרות עקב התערבות בחקיקה המשפטית בזמן העמדתו לדין פלילי. הרפורמה שהוצעה יצרה התנגדות ציבורית נרחבת והובילה למחאה רחבת היקף. המוחים טענו שמהלכי החקיקה מהווים פגיעה בעצמאות מערכת המשפט והאשימו את נתניהו שהוא מנסה להוביל הפיכה משטרית שתאיין את הדמוקרטיה הישראלית, עד כדי הפיכתה לדמוקרטיה חלולה. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הוקיעה את הרפורמה וטענה שתפגע ברשות השופטת. על אף זאת, הממשלה ונציגיה בכנסת המשיכו לקדם את חוקי הרפורמה, תוך התעלמות וגינוי ההפגנות ההמוניות של מתנגדי הרפורמה, מה שהוביל לפילוג קשה בעם. חלק ממתנגדי הרפורמה איימו לרדת מהארץ וקבוצת קצינים בצה"ל בעבר ובהווה התארגנה לכדי "מחאת אנשי המילואים" שאיימו להפסיק את התנדבותם למילואים. ב-25 במרץ קרא שר הביטחון יואב גלנט, לעצור את חקיקת הרפורמה והזהיר מסכנה לביטחון המדינה. בתגובה לדברי גלנט הודיע נתניהו על פיטוריו, עובדה שהביאה להעצמת המחאה ולהפגנות המונים ספונטניות ברחבי הארץ שכונו "ליל גלנט". ההסתדרות וראשי המגזר הפרטי הודיעו על הצטרפות למחאה והורו על שביתה כללית של המשק. בעקבות זאת, הודיע נתניהו על השהיית הרפורמה וכניסה לשיחות משא ומתן בבית הנשיא עם האופוזיציה. בינתיים פיטורי גלנט הושהו ובהמשך בוטלו. במקביל לשיחות, קידמה הקואליציה "תרגיל" לדחיית בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, על ידי הצבעה נגד כל המועמדים. האופוזיציה דרשה שתובטח בחירת נציגת האופוזיציה בוועדה, בהתאם לנוהג. לבסוף נבחרה נציגת האופוזיציה קרין אלהרר, בתמיכה של מספר חברי קואליציה, אך הזעם על התרגיל הביא להקפאת השיחות בבית הנשיא. בתגובה חוקקה הקואליציה את ביטול עילת הסבירות, עובדה שהובילה עשרת אלפים מתנדבי מילואים להודיע על הפסקת התנדבותם כאות מחאה. בנוסף לכך התמודדה הממשלה עם גל פיגועי ירי ודריסה בירושלים וביהודה ושומרון. מבצע שובר גלים נמשך והממשלה נקטה בצעדים שונים נגד המפגעים. ב־9–13 במאי, לאחר עלייה בגלי הטרור ושיגורי רקטות לעבר עוטף עזה, יזם צה"ל את מבצע מגן וחץ לסיכול בכירי פלוגות אל-קודס. בסופו נתניהו הצהיר כי המבצע "שינה את משוואת ההרתעה". ביולי 2023 לאחר עליה במספר הפיגועים בצפון השומרון, יצא צה"ל למבצע בית וגן בעיר ג'נין ובמחנה הפליטים שבה. בספטמבר 2023 השתתף בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, במהלכה בלטו ההצהרות גלויות ביחס לקידום הנורמליזציה עם סעודיה, מצד נתניהו, ביידן ואף מצד יורש העצר של ערב הסעודית, מוחמד בן סלמאן אאל סעוד. את ביקורו ליוו מחאות נגד הרפורמה המשפטית. ב-26 בדצמבר 2023 דיווחה הסוכנות לאנרגיה אטומית כי איראן האיצה את העשרת האורניום שלה לדרגות של 60%. ישראל התמקדה, לפי פרסומים זרים, במשך שנים בהאטה ובבלימה של העשרת האורניום. בתחילת 2024 פורסם כי איראן פעלה או גיששה להשגת כמה רכיבים הנדרשים לפצצה גרעינית. בספטמבר 2023 נשא נתניהו נאום בעצרת האו"ם, בו הכריז שישראל נמצאת "על סיפה של פריצת דרך - הסכם היסטורי בין ישראל לסעודיה" - הסכם שהמגעים לו היו בעיצומם. ביוני 2024 שלחה ועדת גרוניס לחקר פרשיות כלי השיט מכתבי אזהרה לנתניהו ולארבעה אישים נוספים שהיו מעורבים ברכש הצוללות וכלי השיט. ביחס לנתניהו נכתב בהודעת הוועדה: "מהתמונה המצטיירת בפני הוועדה בשלב זה עולה, כי בנושאים הנחקרים חל שיבוש עמוק בתהליכי עבודה ובמנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות. זאת, תוך יצירת סיכון לביטחון המדינה ותוך פגיעה ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". בספטמבר 2025 פרסמה הוועדה כי נתניהו ויוסי כהן הסתירו ממערכת הביטחון מגעים עם גרמניה בעניין רכש צוללות ואישור מכירת צוללות למצרים. הם אילצו את ישראל לרכוש שלוש צוללות בניגוד לעמדת מערכת הביטחון ותוך הטעיית הקבינט לגבי העלות האמיתית. במהלך 2024 הורידו שלוש חברות דירוג האשראי הגדולות (מודי'ס, פיץ' וסטנדרד אנד פורס) את דירוגי האשראי של ישראל, לראשונה מאז תחילת הדירוג בשנת 1988. כמו כן, הדירוג החדש של S&P לווה בתחזית שלילית בשל הסיכונים הגאופוליטיים ובשל עיכובים בגיבוש תקציב מדינה לשנת 2025. בספטמבר 2024 הורידה מודי'ס את הדירוג של ישראל בפעם השנייה באותה השנה ובאופן חריג במיוחד בשתי דרגות. לצורך מימון המלחמה, הממשלה החליטה להעלות מיסים, ביניהם העלאת מס ערך מוסף מ-17% ל-18%. עוד לפני העלאת המיסים, יוקר המחיה בישראל המשיך להיות גבוה כאשר לפי יועצו הכלכלי של נתניהו, ישראל הייתה יקרה יותר ב-38% לעומת ממוצע OECD. במהלך המלחמה, קידמה הממשלה צעדים שקשורים לרפורמה המשפטית. למשל, שינוי חוק יסוד: השפיטה שונה כך שיגדל משקלם של הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים, הליך הדחה של גלי בהרב-מיארה מתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. זאת בזמן שנתניהו היה כפוף להסדר ניגוד עניינים האוסר עליו לעסוק במערכת המשפט בגלל התיקים הפליליים המתנהלים נגדו. באפריל 2025, לקראת פרסום תוכנית המכסים של טראמפ, הממשלה הודיעה כי היא מבטלת את כל המכסים על יבוא מארצות הברית. עקב העודף המסחרי של ישראל בסחר ההדדי בין המדינות, הטילו האמריקאים במסגרת התוכנית מכס בגובה 17% על סחורות ישראליות. ב-25 בספטמבר 2025 קבעה ועדת גרוניס כי היו מקרים בהם נתניהו ביקש מראשי שב"כ לפעול באופן "שאינו ראוי בדמוקרטיה". בשבתו כראש ממשלה פעל נתניהו לשמר יציבות מול שלטון חמאס ברצועת עזה, על חשבון מעמדה המדיני של הרשות הפלסטינית. החל ב-2018 קידם העברה דרך ישראל של מזוודות דולרים במזומן וללא רישום בנקאי, מקטר לידי חמאס. בין היתר שידל את מנהיגי קטר לקדם את העברת הכספים באופן סדיר, מתוך אמונה שכך ניתן יהיה למנוע הסלמה. בישיבת סיעת ליכוד במרץ 2019 טען: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס." במבצע שומר החומות התברר שהתפיסה כשלה. בתום המבצע, נתניהו העריך שיתקיים שקט ארוך טווח בגזרת עזה והתנגד להצעת ראש השב"כ, נדב ארגמן, לחסל את מנהיגי חמאס בעזה. כאשר נבחר מחדש לראשות הממשלה, השיב נתניהו את ההסדרה הכספית במסגרת "הוועדה הקטרית".[דרוש מקור] ביולי 2023 תועד מספר המעברים הגדול ביותר מעזה לתוך ישראל מאז החל המעקב בשנת 2004, זאת כתוצאה משיפור תנאי המעבר ומהנפקת מספר גדול של היתרי עבודה. באותו החודש שלח השב"כ לנתניהו מסמך ובו המלצות לשיקום ההרתעה נגד חמאס באמצעות “סבבים יזומים נגד חמאס, הרחבת הסיכולים הממוקדים, המשך ההתרעה, שימור מהלכים יזומים ומוכנות למערכה כמשימה מספר 1". נתניהו דחה את ההמלצות והממשלה לא קיימה דיון על המסמך. בחגי תשרי 2023 חלה הסלמה בגדר המערכת מול חמאס. ב-1 באוקטובר המליץ לו ראש השב"כ רונן בר להוציא לפועל את תוכנית "העריפה" ולהרוג באחת את מנהיגי החמאס, נתניהו סירב והנחה לקדם הסדרה אזרחית מול חמאס. בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור הפלסטינים "חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני" בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ-6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים, ליער בארי ולמתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, מהאוויר ומהים, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,173 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779 אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ-251 אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ-1,609 מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 329 חיילים, 58 שוטרים ו-10 אנשי שירות הביטחון הכללי. בעקבות זאת פתח צה"ל במלחמת חרבות ברזל. ישראל פינתה מיושביהם 29 יישובים בעוטף עזה ו-22 יישובים בצפונה. במלחמה נהרגו רבבות פלסטינים, בהם אלפי מחבלים, נגרם הרס נרחב ביותר למבנים ולתשתיות ומאות אלפים מתושבי הרצועה נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתגורר במחנות אוהלים. נוסף על החזית הראשית בעזה, נלחמה ישראל מול חברות ציר ההתנגדות, כולל חזבאללה, החות'ים ואיראן. נתניהו ספג ביקורת על כך שאיפשר את התעצמות החמאס, ארגון הטרור השולט בעזה ועל כך שסירב לקחת על עצמו אחריות למחדל. נתניהו מצידו השיב שהוא לא חיזק את חמאס, אלא עשה שלוש מערכות מולו שהיו משמעותיות והחלישו אותו וכן חיסל חלק מבכיריו. בראשית המלחמה חל דיון ציבורי ב"שאלת האחריות" לפריצתה ונתניהו סירב להשיב בהודאה ולקיחת אחריות, אך במספר הזדמנויות שדיבר לציבור בישראל אמר שהכל ייחקר בתום המלחמה וגם הוא יצטרך לתת תשובות על כך. עם זאת בנובמבר, השיב בראיון לרשת NBC האמריקנית ואמר: "כמובן שיש לי אחריות [...] האחריות שלי היא להגן על אזרחי ישראל וזה לא קרה". בנובמבר 2025 פרסם מבקר המדינה דו"ח בשם "היעדר תפיסת ביטחון לאומי וההשפעה על תהליכים מרכזיים בדרג המדיני ובצה"ל", במסגרת סדרת דו"חות על כשלי 7 באוקטובר, ובו קבע כי נתניהו לא מימש אחריותו בהכנת תפיסת ביטחון לאומי, וכי אילו היה ממלא את תפקידו כראוי "ייתכן שהייתה מוגדרת אסטרטגיה אחרת לגבי אופן ההגנה על גבולות המדינה, לרבות לגבי הסד"כ הנדרש ואופן הפעלתו, אשר היו מביאים את צה"ל להיערכות טובה יותר בהגנה על גבול עזה ב-7.10.23". ביולי 2024 טס נתניהו לביקור מדיני בארצות הברית. במהלך הביקור נאם בפעם הרביעית בפני שני בתי הקונגרס של ארצות הברית והיה המנהיג הזר הראשון לעשות כן, וקיים פגישות עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, סגנית נשיא ארצות הברית קמלה האריס והמועמד לנשיאות דונלד טראמפ. ב-19 באוקטובר 2024, בשעות הבוקר, שיגר ארגון הטרור חזבאללה כטב"מ מלבנון לעבר ביתו של נתניהו בקיסריה, הכטב"מ פגע בחלון חדר השינה. נתניהו לא שהה בביתו בעת הפגיעה ולא היו נפגעים באירוע. ב-4 בפברואר 2025 ביקר נתניהו בבית הלבן אצל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הביקור התמקד בנושאים מרכזיים הקשורים למזרח התיכון, במיוחד מצב רצועת עזה והיחסים בין ישראל לארצות הברית. במהלך מסיבת עיתונאים משותפת, טראמפ הציע הצעה מפתיעה לפיה ארצות הברית תיקח שליטה על רצועת עזה, תפנה את התושבים הפלסטינים ותשקם את האזור כ"ריביירה של המזרח התיכון" תחת בעלות אמריקאית. הצעה זו עוררה תגובות בין-לאומיות ודאגה, במיוחד בשל השלכותיה על זכויות הפלסטינים והיציבות האזורית. ב-21 במאי 2025 כינס נתניהו מסיבת עיתונאים, לראשונה מזה כחצי שנה. במסיבת העיתונאים התייחס לפסיקת בג"ץ נגד פיטורי ראש השב"כ רונן בר, לסוגיית הגרעין האיראני, למהלכים הדרושים להכרעה ברצועת עזה, למשא ומתן להשבת החטופים ולמה שהגדיר כ"שרשרת הכשלים שהובילה לטבח שבעה באוקטובר". הנאום זכה לשם "נאום הכפכפים" בעטיים של דבריו הבאים והכוזבים: ”עכשיו אני שואל אתכם, עם מה תקפו אותנו ב-7 באוקטובר? [...] עם מטוסי F-35? עם מה? עם טנקים? עם מה? הם תקפו אותנו עם כפכפים, קלצ'ניקובים וטנדרים. זה עולה פרוטות.” ב-12 באפריל, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ החל במשא ומתן על הסכם גרעין חדש והקציב למהלך הדיפלומטי 60 יום. מ-2015 עד פרישת ארצות הברית ב-2018 מההסכם הקודם אפשרה איראן למפקחים מסבא"א לפקח על מתקניה, רמת העשרת האורניום הייתה עד 3.67%, וכמות האורניום המועשר הייתה עד 300 ק"ג. בעקבות החלטת טראמפ לפרוש מההסכם ב-2018 בתמיכה נתניהו והחזרת הסנקציות, האיצה איראן את ההתחמשות הגרעינית שלה. ב-31 במאי פרסמה סבא"א שברשות איראן 408.6 ק"ג ברמת העשרה של 60%. לפי הערכות, אפשר לייצר ממלאי זה עשר פצצות גרעין. לשם הרכבת נשק גרעיני שמיש, נותר לאיראן בשלב זה להשלים את ייצור הרכיב שמביא לתגובת שרשרת גרעינית ופיצוץ. בסוף דצמבר 2025 נפגש נתניהו עם טראמפ באחוזתו בפלורידה שם דנו על המעבר לשלב ב' בהסכם מול חמאס, סוגיית איראן, לבנון ופירוק חזבאללה מנשקו, וההסדר האפשרי מול סוריה. זו הייתה פגישתו השישית של נתניהו עם טראמפ בשנת 2025. בנובמבר 2025, הסעודים והאמריקאים סיכמו בין היתר על העברת מטוסי F-35 וקידום תוכנית גרעין אזרחית בממלכה, מה שנידון בזמן שיחות הנורמליזציה בשנת 2023. בליל 13 ביוני 2025 הורו נתניהו והקבינט המדיני-ביטחוני על מבצע עם כלביא, שמטרתו היא סיכול תוכנית הגרעין האיראנית, ובו תקף חיל האוויר הישראלי במספר ערים באיראן מתקני גרעין ואתרי טילים בליסטיים וכן התנקש בכמה מראשי מערכות הביטחון האיראניות, בהם מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי, רמטכ"ל צבא איראן מוחמד באקרי, ומדעני גרעין בכירים. בימים הבאים המשיך חיל האוויר בתקיפות ובסיכולים, ואיראן הגיבה במטחי טילים שהרגו 30 אזרחים ישראלים והרסו בניינים ותשתיות. בליל 22 ביוני הצטרפה ארצות הברית לתקיפות נגד איראן, ותקפה מתקני הגרעין. ב-24 ביוני הוכרזה הפסקת אש והתקיפות ההדדיות פסקו. ב-5 בפברואר 2026 פרסם נתניהו את תשובותיו למבקר המדינה במסגרת בדיקת המבקר את אירועי טבח שבעה באוקטובר. במסמך האשים נתניהו גופי המודיעין והביטחון באחריות למחדל, ואת הסיבות לכישלון האסטרטגי ייחס לנסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 ולהתנתקות בשנת 2005. בתגובה למסמך פרסמו מספר עיתונאים טענות שהמסמך מכיל סילופים ושקרים. הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט טען שהמסמך "שקרי ומניפולטיבי", וכך טען גם ח"כ יואב גלנט, ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד מתח ביקורת על פרטים שונים במסמך. פרשיות פליליות לאורך שנות פעילותו הפוליטית של נתניהו, הועלו כנגדו מספר פעמים טענות לפלילים: שש פרשיות הגיעו לכדי חקירה פלילית של המשטרה, מתוכן שלושה תיקים נסגרו ובשלושה אחרים הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי בכוונתו להעמיד לדין את נתניהו, באחד בחשד לשוחד ומרמה והפרת אמונים ובשניים נוספים בחשד למרמה והפרת אמונים. בעקבות פרשת בר-און חברון בינואר 1997, במהלכה הועלו חשדות כי היה מעורב בקנוניה למינוי היועץ המשפטי לממשלה, נפתחה חקירה פלילית נגד נתניהו ובעקבותיה המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. לבסוף, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שמונה על ידי הממשלה לאחר הפרשה, החליט לא להעמידו לדין בנימוק של חוסר ראיות, אך ציין כי "מהתנהגות ראש הממשלה עלו תמיהות". בפרשת עמדי, שהחלה בספטמבר 1999, הועלה חשד כי נתניהו ניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה מקבלן ההובלות אבנר עמדי, בדמות עבודות שביצע. בספטמבר 2000 המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בגין עבירות שוחד, מרמה הפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה. בעקבות חקירת פרשת עמדי, עלה חשד שהזוג נתניהו העבירו לחזקתם האישית מתנות שאותן קיבל נתניהו ממנהיגים בעולם בעודו ראש ממשלה ולכן הן רכוש מדינת ישראל. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין החליט שלא להגיש כתב אישום בשתי הפרשות, בנימוק של חוסר ראיות, אך מתח ביקורת על התנהלותו של נתניהו. במרץ 2011, פרסם העיתונאי רביב דרוקר, תחקיר בתוכנית "המקור", שבו טען כי בשנים 1999–2008 נסעו נתניהו ובני משפחתו מחוץ לישראל על חשבון גופים פרטיים, גם אחרי חזרתו של נתניהו לפוליטיקה ב-2002. התחקיר, שנודע כ"פרשת ביביטורס", הביא לבדיקה של מבקר המדינה ולבדיקה משטרתית. בינואר 2017 קיבל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את המלצות המשטרה והפרקליטות והחליט על סגירת הבדיקה. החל מינואר 2017 נחקר נתניהו באזהרה בידי משטרת ישראל בשני נושאים: "תיק 1000", הכולל חשד לקבלת טובות הנאה מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר ו"תיק 2000" העוסק בשיחות בינו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, שבהן – על פי החשד – הציע מוזס לנתניהו שינוי קו הסיקור והוספת כתבים מטעמו בתמורה לשינויים במתכונת הפצת "ישראל היום". על החשדות כלפיו אמר נתניהו פעמים רבות "לא יהיה כלום, כי אין כלום". במהלך החקירות, העלו חברי כנסת מ"הליכוד" הצעות חוק הנוגעות לחקירות משטרה ובהן הצעה, שנודעה בשם "חוק ההמלצות", שלפיה תוצאותיה של חקירת משטרה יועברו לפרקליטות המדינה ללא שהמשטרה תציין עמדתה בעניין הגשת כתב אישום. ההצעות עוררו ביקורת ונטען כלפיהן כי הן נועדו להגן על נתניהו. בדצמבר 2017, הודיע נתניהו כי הנחה את יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, דודי אמסלם, ממובילי "חוק ההמלצות", לדאוג לכך שהצעת החוק לא תחול על חקירותיו של נתניהו. בפברואר 2018, לאחר כשנה וחצי של חקירות, הגיעה המשטרה למסקנה כי נמצאה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום בשני התיקים. ב"תיק 1000" יוחסו לנתניהו עבירות של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים. ב"תיק 2000" יוחסו לנתניהו עבירות של בקשת שוחד ומרמה והפרת אמונים. לאחר הודעת המשטרה, מסר נתניהו הודעה מפורטת שבה הבהיר שאין בכוונתו להתפטר. נתניהו הכחיש את טענות המשטרה וערער על הלגיטימיות והאובייקטיביות של ההמלצות משום שלדבריו "אי אפשר להשתחרר מהרושם שהן הושפעו מתחושות חסרות בסיס של גורמי חקירה שמאמינים שאני פעלתי נגדם" רוב חברי הקואליציה ובפרט ראשי המפלגות בה, התייצבו לימינו של נתניהו והדגישו את חזקת החפות העומדת לזכותו ואחרים גיבו את מערכת אכיפת החוק "תיק 4000", הוא חקירה פלילית שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל, בשיתוף עם רשות ניירות ערך, החל מיוני 2017. בין החשודים בפרשה זו: בעל השליטה בחברת "בזק" שאול אלוביץ', מנכ"לית "בזק" סטלה הנדלר, מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר ויועץ התקשורת ניר חפץ. ב-2 במרץ 2018 לראשונה נחקרו באזהרה במקביל בפרשה זו גם בנימין ושרה נתניהו, בחשד לקבלת שוחד. שניים מהחשודים, פילבר וחפץ, חתמו על הסכם עד מדינה. נתניהו טען שהסכימו לכך רק בגלל איומי המשטרה. ב-2 בדצמבר 2018, פרסמה משטרת ישראל את עמדתה כי נמצאה תשתית ראייתית להעמיד לדין את נתניהו באשמת לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נתניהו הכחיש וטען שהחלטותיו התקבלו בהמלצת גורמי המקצוע במשרד התקשורת והוא אף קיבל החלטות שהסבו הפסדים כבדים לאלוביץ' ואילו אתר 'וואלה' סיקר אותו באופן שלילי לכל אורך התקופה המדוברת. בנוסף טען שהחקירה לא התנהלה בצורה הוגנת, עקב סירוב החוקרים לעמת אותו פנים מול פנים עם עדי המדינה. עם התקדמות הדיון בתיקים 1000, 2000 ו-4000 אצל היועץ המשפטי לממשלה, דרש נתניהו שהחלטה של היועץ להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע לא תפורסם לפני הבחירות, משום שלא ניתן יהיה לסיים את השימוע לפני הבחירות. הוועדה למתן היתרים במשרד מבקר המדינה, דחתה את בקשתו של נתניהו לקבל מימון להגנתו המשפטית מבן דודו נתן מיליקובסקי ומאיש העסקים ספנסר פרטרידג'. הוועדה קבעה גם כי עליו להחזיר 300 אלף דולר שקיבל ללא היתר. נתניהו עתר לבג"ץ נגד החלטות אלו ונפסק שהוועדה תקיים דיון נוסף שבו יציג בפניה נתניהו פרטים נוספים, לשם קבלת החלטה חדשה בעניינו. בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי החליט לשקול העמדה לדין של נתניהו, בכפוף לשימוע, בשלושת התיקים: בתיק 1000 ו-2000 באשמת מרמה והפרת אמונים, ובתיק 4000 באשמת שוחד ומרמה והפרת אמונים. בתגובה האשים נתניהו את השמאל במסע ציד נגדו ובהפעלת לחץ פסול על היועץ המשפטי לממשלה ומתח ביקורת על פרקליט המדינה שי ניצן ועל הפרקליטה ליאת בן ארי, שלדבריו תמכו בעמדה קיצונית בעניין העמדתו לדין. השימוע התקיים במשך ארבעה ימים באוקטובר אותה השנה. ב-21 בנובמבר 2019 הודיע מנדלבליט כי החליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו בעבירות שוחד ומרמה והפרת אמונים בתיק 4000 ובעבירות מרמה והפרת אמונים בתיקי 1000 ו-2000. בתגובה יצא נתניהו בהודעה שבה מתח ביקורת חריפה על מערכת אכיפת החוק (המשטרה, פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה). נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון בישראל שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות המיוחסות למהלך כהונתו כראש ממשלה, וכן ראש הממשלה הראשון בישראל העומד למשפט תוך כדי כהונתו. בעקבות הגשת כתב אישום, הוגשה עתירה לבג"ץ שדרשה מנתניהו לחדול מלכהן כשר, בהתאם להלכת דרעי-פנחסי. ב-2 בינואר 2020, התפטר נתניהו מתיקי השרים שבהם החזיק – שר העבודה והרווחה, שר החקלאות, שר התפוצות ושר הבריאות. ב-1 בינואר 2020 הגיש נתניהו בקשה ליו"ר הכנסת לקבלת חסינות מהעמדתו לדין פלילי. ב-28 בינואר 2020 לאחר שרשימת כחול לבן הבטיחה רוב בוועדה נגד מתן החסינות, משך נתניהו את הבקשה. לאחר כמה שעות הגיש היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את כתב האישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. ב-24 במאי 2020 החל משפטו של נתניהו, מלווה בהד תקשורתי וציבורי גדול. ב-30 בנובמבר 2025 הגיש בנימין נתניהו בקשת חנינה לנשיא המדינה, יצחק הרצוג. את בקשתו נימק: במאי 2024 הגיש התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג בקשה לצו מעצר נגד נתניהו בגין חשדות לשורת פשעים נגד האנושות ובהם הרעבת אוכלוסייה כאמצעי מלחמה, הריגה מכוונת ורצח, תקיפות מכוונות נגד אוכלוסייה אזרחית וכן השמדה או רצח לרבות בהקשר של הרעבה. הבקשה הוגשה גם כלפי שר הביטחון, יואב גלנט, ובמקביל הוגשה בקשה לצווי מעצר גם עבור בכירי החמאס - יחיא סנוואר, אסמעיל הנייה ומוחמד דף. ב-21 בנובמבר 2024 הודיע בית הדין הפלילי הבין-לאומי כי הוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה. על פי בית הדין, נתניהו וגלנט אחראיים לפשעים של הרעבה כשיטת לחימה, רצח, רדיפה והכוונת תקיפות לאוכלוסייה אזרחית בכוונה תחילה. משמעות הוצאת צווי המעצר היא ש-124 המדינות החברות בבית הדין הפלילי יהיו מחויבות לעצור ולהסגיר את נתניהו וגלנט להאג אם ייכנסו לתחומן. הצווים ממקמים את ישראל בקבוצת מדינות שנתפסות כמפירות של החוק הבין-לאומי. תפקידיו העיקריים חיים אישיים נתניהו הוא בנם השני של צילה ופרופסור להיסטוריה בנציון נתניהו. אחיו הבכור יוני, היה מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע אנטבה ואחיו הצעיר עדו, הוא רופא וסופר. דודו של נתניהו, אלישע, היה פרופסור למתמטיקה, בעלה של שופטת בית המשפט העליון, שושנה נתניהו. נישואיו הראשונים של נתניהו היו למרים (מיקי) וייסמן (לאחר מכן, הרן) בשנת 1972. לשניים נולדה בת, נועה, שלימים חזרה בתשובה ונישאה לדניאל רוט, איש עסקים חסיד ברסלב; מבתו נועה יש לנתניהו חמישה נכדים. בשנת 1979 התגרש נתניהו מוייסמן. ב-1981 נישא לפלור קייטס, נוצריה בריטית שעברה גיור קונסרבטיבי לצורך הנישואים. לאחר מינויו של נתניהו לשגריר באו"ם, עברה גם גיור אורתודוקסי. השניים התגרשו ב-1989. במרץ 1991 נישא בשלישית לשרה בן ארצי, שהייתה באותה עת דיילת אוויר ב"אל על". שרה היא בתו של הסופר, המשורר והמחנך שמואל בן ארצי, שימשה כפסיכולוגית חינוכית בעיריית ירושלים. לזוג שני בנים, יאיר ואבנר. ב-2002 רכשו בני הזוג נתניהו וילה בקיסריה בסכום של 1.8 מיליון דולר. ב-2007 רכש נתניהו 1.7% ממניות חברת NMDM, השייכת לבני דודיו, דן ונתן מיליקובסקי, תמורת 600 אלף דולר. ב-2010 מכר אותן תמורת 4.3 מיליון דולר, המשקפים רווח של 13.2 מיליון ש"ח. על פי "פורבס ישראל", הונו של נתניהו בשנת 2019 נאמד ב-50 מיליון ש"ח וכולל דירה בת שתי קומות ברחוב דרך עזה בירושלים ווילה בקיסריה, שערכן כ-25 מיליון ש"ח. בעשור השמיני לחייו, בשנים 2023–2024, עבר נתניהו השתלת קוצב לב, ניתוח לתיקון בקע מפשעתי וניתוח להסרת בלוטת הערמונית. ב-17 ביולי 2024 נחשף כי עלות האבטחה של נתניהו ומשפחתו, בין השנים 2018–2023, עמדה על 30 מיליון שקלים. במרץ 2016 פרסם העיתונאי יגאל סרנה סטטוס בפייסבוק שבו טען כי שיירת ראש הממשלה נעצרה בלילה בכביש 1 וראש הממשלה בנימין נתניהו סולק ממכוניתו בהוראת אשתו שרה. בתגובה הגישו בני הזוג נתניהו תביעת דיבה על סך 279 אלף ש"ח. ב-11 ביוני 2017, קבע בית המשפט שמדובר בלשון הרע שפורסם במטרה לפגוע וחייב את סרנה לשלם לבני הזוג נתניהו מאה אלף ש"ח כפיצויים ועוד 15 אלף ש"ח הוצאות משפט. בעקבות תוצאות המשפט פוטר סרנה מידיעות אחרונות. ערעור שהגיש סרנה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה. בקשת רשות ערעור שהגיש סרנה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. בדצמבר 2018 הגיש נתניהו תביעת דיבה על סך 200 אלף ש"ח נגד העיתונאי בן כספית, שפרסם כי היועץ המשפטי איל ינון קיבל הטבות כספיות בפנסיה, בתמורה לכך שבת זוגו עמית מררי, המשנה ליועמ"ש לעניינים כלכליים, תפעל לטובתו בתיקיו. במאי 2023, הושגה פשרה, שבמסגרתה נתניהו משך את תביעתו וכספית יפרסם הבהרה שבה ייכתב כי לא התכוון לייחס לנתניהו כוונה לשחד את מררי או את ינון. בינואר 2022 החלה להתברר תביעת דיבה שהגישו בני הזוג נתניהו ובנם יאיר נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, על שטען בתוכניות טלוויזיה שהם "חולי נפש הזקוקים לטיפול פסיכיאטרי". ב-21 בנובמבר 2022 נפסק שאולמרט אמר לשון הרע וחייב אותו לשלם למשפחת נתניהו 62,500 ש"ח פיצויים בתוספת 35,000 ש"ח שכר טרחה והוצאות משפט. ב-16 בנובמבר 2023 בית משפט השלום ברמלה חייב את דוד ארצי בתשלום פיצויים בסך למעלה מחצי מיליון ש"ח לדוד שמרון, לאחר שארצי טען כי יש הסכם סודי בין בני הזוג נתניהו שלפיו הוא חייב לשתפה בכל החלטה. בית המשפט פסק בנוסף 50 אלף ש"ח לטובת המדינה. ארצי ערער על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי מרכז ביטל את פסק הדין אך קבע שארצי ישלם לשמרון 290 אלף ש"ח, ויבוטל חיובו בתשלום לאוצר המדינה. בשנת 2025 הגיש נתניהו תביעות לשון הרע אחדות, בהן תביעות נגד משה יעלון, אליעד שרגא, יאיר גולן ואודי לוי. באפריל 2025 הגיש נתניהו תביעת לשון הרע נגד פעילת המחאה שקמה ברסלר, על סך חצי מיליון ש"ח. התביעה עוסקת בשלושה פרסומים שבהם נטען לכאורה כי נתניהו קיבל שוחד מקטר, ונטען בה כי "הפרסום האמור פוגע ביסודות המשטר התקין ובערכי הדמוקרטיה". למימון הגנתה פתחה ברסלר במימון המונים, שתוך פחות משעה גייס 500 אלף ש"ח, ובהמשך צמח ליותר מ-750 אלף ש"ח שתרמו כ-4,800 איש. ספריו ספרים בעריכתו: בעקבות כהונתו כשר האוצר עסק נתניהו בכתיבת ספר נוסף, שנקרא תחילה "השמן והרזה" ובהמשך נקרא "הנמר הישראלי", ואף קיבל מקדמה על פרסומו מהמו"ל, הוצאת ידיעות אחרונות, אך עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה בשנית, גנז נתניהו את הספר. פרסים והוקרה לקריאה נוספת קישורים חיצוניים ביאורים הערות שוליים שר המורשת עמיחי אליהו • שר במשרד האוצר זאב אלקין • שר במשרד המשפטים, השר לשיתוף פעולה אזורי והשר המקשר בין הממשלה לכנסת דודי אמסלם • השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר • שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת • השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן • שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל • שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר • שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף • שר התרבות והספורט מיקי זוהר • שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן • שר הבינוי והשיכון, שר הבריאות, שר הרווחה והביטחון החברתי ושר התיירות חיים כץ • שר הביטחון ישראל כ"ץ • סגן ראש הממשלה, שר ירושלים ומסורת ישראל, שר המשפטים, שר העבודה והשר לשירותי דת יריב לוין • שר העלייה והקליטה אופיר סופר • שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק • השרה להגנת הסביבה עידית סילמן • שר האוצר ושר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' • שר החוץ גדעון סער • שר החינוך יואב קיש • שר התקשורת שלמה קרעי • שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב • שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי שרים נוספים במשרד הביטחון: מיכאל ביטון • בצלאל סמוטריץ' שרים נוספים במשרד האוצר: מאיר שטרית • משולם נהרי • יצחק כהן • חמד עמאר • זאב אלקין שרים נוספים במשרד המשפטים: דודי אמסלם שרים נוספים במשרד החינוך: חיים ביטון
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Bon_App%C3%A9tit] \| [TOKENS: 3047]
Contents Bon Appétit Bon Appétit is a monthly American food and entertaining magazine, that typically contains recipes, entertaining ideas, restaurant recommendations, and wine reviews. Owned by Condé Nast, it is headquartered at the One World Trade Center in Manhattan, New York, and has been in publication since 1956. Bon Appétit has been recognized for increasing its online presence in recent years through the use of social media, publishing recipes on their website, and maintaining a popular YouTube channel. History Bon Appétit was started in 1956 as a liquor store giveaway and was first published as a bimonthly magazine in December of that year in Chicago. It was acquired by M. Frank Jones of Kansas City, Missouri, in 1965. Jones was owner, editor, and publisher until 1970, when he sold the magazine to the Pillsbury Company, who in turn sold it to Knapp Communications in 1975. Jones remained the editor of the magazine through both of these transfers. Knapp Communications also owned and published Architectural Digest, which was edited by Paige Rense. Jones recruited Rense to restructure Bon Appétit. She converted the magazine from a giveaway into a subscription-based, monthly magazine, as it remains today. Rense became the editor-in-chief in 1976. Condé Nast Publications, the current owners, purchased Knapp Communications in 1993. Bon Appétit's sister publication was Gourmet, before the latter was discontinued in October 2009. The magazine's headquarters was moved from Los Angeles to New York City in early 2011. Concurrent with the move, Barbara Fairchild, the editor since 2000, was succeeded by editor Adam Rapoport, who was previously the Style Editor at Condé Nast's GQ magazine. Prior to joining GQ, Rapoport edited the restaurant section at Time Out New York and worked as an editor and writer for the James Beard Foundation's publications office. In 2011, Bon Appétit launched the "Bite me" advertising campaign, which had an estimated $500,000 budget that included print and online ads, billboards, posters, and sweepstakes. The ad campaign came after a period of "sluggish performance" following its sibling magazine Gourmet's cancellation in 2009, during which a limited number of readers and advertisers shifted to Bon Appétit. During the same period, other food magazines, such as Every Day With Rachael Ray and Food Network Magazine thrived. Bon Appétit sold 632 ad pages in 2012, which was a one percent increase from 625 ad pages sold in 2009 but a decline of 27 percent from the 867 ad pages sold in 2008. Condé Nast reported 1,452,953 paid subscriptions and 88,516 single copies in 2012 for the period ending November 2012. The median age of its audience was 48.4, of which 74% were female. In August 2014, Condé Nast combined Bon Appétit and Epicurious into a single digital food platform led by Pamela Drucker Mann, Bon Appétit Senior Vice President and Publisher. Adam Rapoport was named Editorial Director of Epicurious. Starting in the late 2010s, Bon Appétit was noted for increasing their web presence through the use of social media, their website, and their YouTube channel. From 2018 to 2019, Bon Appétit saw a 40 percent increase in video revenue and a 64 percent increase in subscriptions generated from digital channels such as social media plugs, podcasts, and newsletters. The company worked to leverage the popularity of Bon Appétit's YouTube and streaming channels towards increasing magazine readership. This included the November 2019 edition of the magazine, which had eight separate covers featuring the staff of the Bon Appétit Test Kitchen seen on the channels. As well, advertiser interest increased, with many companies being drawn to the connections the shows’ hosts have with their audience. These companies included Goose Island Beer, The Mushroom Council, Mitsubishi, Kerrygold and Glossier. On June 8, 2020, Adam Rapoport resigned as editor-in-chief after a photo of him in brownface was posted by food and wine writer Tammie Teclemariam on Twitter and sparked widespread criticism. Rapoport also received criticism after food editor Sohla El-Waylly accused the magazine of discriminating against employees of color, claiming they were subject to lesser pay than their non-minority counterparts. Amanda Shapiro took on the role of interim editor-in-chief soon after. In an interview with Business Insider, Rapoport's former assistant Ryan Walker-Hartshorn, who is Black, stated that she had not been given a pay raise in almost 3 years with the company and was subject to numerous racist remarks and microaggressions, with a number of other employees of color agreeing that there was a "'toxic' culture of microaggression and exclusion" at the company. Vice President and Head of Programming and Lifestyle at Condé Nast, Matt Duckor, apologized and later resigned after past tweets seen as racist and homophobic were revealed, as well as accusations of being complicit or directly responsible for the pay disparities at the company. In August 2020, two months after the initial fallout, several members of the Test Kitchen announced they would not be returning to film videos for the Bon Appétit YouTube channel due to a continued lack of progress in resolving issues at Condé Nast Entertainment. Additionally, Walker-Hartshorn and Jesse Sparks, the only two Black editorial staff members at Bon Appétit, quit on the same day. Dawn Davis, a Black woman, was named the new editor-in-chief on August 27, effective November 2, 2020. This followed the announcements of Sonia Chopra as the new executive editor and Marcus Samuelsson as a brand adviser and guest editor. Condé Nast employees, including Bon Appétit employees, formed a union in September 2022. Dawn Davis resigned in April 2023, and rejoined her former employer, Simon & Schuster. Her successor, Jamila Robinson, was named in 2024. YouTube channel In 2012, Bon Appétit launched a YouTube channel primarily featuring traditional "hands-and-pans" cooking tutorials. On October 21, 2016, the first episode of It's Alive with Brad debuted. The series began with videos of Brad Leone, the Test Kitchen Manager at the time, in the Bon Appétit Test Kitchen demonstrating recipes for foods with microbial food cultures, but later moved on to more general recipes as well as outdoor segments at agricultural and food processing sites, including a cocoa farm, a sea salt harvesting facility, and a sausage factory. The series features a casual, unproduced style and comedic editing. The series was edited by Matt Hunziker and filmed and produced by Vincent Cross until Cross's departure in early 2019 to fellow cooking YouTube channel, Binging with Babish. It was subsequently filmed, produced, and edited by Hunziker, whose style has been credited with shaping the aesthetic of the entire Bon Appétit YouTube channel, including shaky cam-style filming, frequent cameos by non-featured chefs, and a focus on kitchen mistakes. In July 2017, Gourmet Makes with Claire Saffitz debuted, in which Saffitz attempted to recreate or elevate popular snack foods such as Doritos, Twinkies, and Gushers. Gourmet Makes consistently trended on YouTube and developed a cult following on social media. Saffitz's work has been described as taking "junk food staples and...elevating them from their humble processed beginnings into wonders of gastronomy." The loose and personality-driven style of It's Alive, along with Gourmet Makes, are noted as contrasting the "curated [and] posh" brand of Bon Appétit and were described by Forbes as having "changed the way Condé Nast approaches online video." As a result, in February 2019, Bon Appétit launched three new series on a streaming channel which took a more personality driven approach to their content: Bon Appétit’s Baking School, a spin-off of It’s Alive titled It’s Alive: Going Places, and Making Perfect. Bon Appétit’s Baking School was presented by Saffitz and taught the basics of baking a cake in a five-part series. The first season of It’s Alive: Going Places followed Leone as he traveled Central Texas, and was followed by a second season in June 2019 which followed Leone in Hawaii. The first season of Making Perfect starred Andy Baraghani, Molly Baz, Brad Leone, Chris Morocco, Carla Lalli Music, and Claire Saffitz, and focused on making the perfect pizza. It was followed by a second season in October 2019, with the additions of Christina Chaey and Rick Martinez. The second season focused on making the perfect Thanksgiving dinner. After the resignation of editor-in-chief Adam Rapoport in June 2020 and the subsequent fallout regarding inequitable pay for staff and contributors of color, the channel became inactive and all members of the Test Kitchen stopped filming videos. Two months later, Rick Martinez, Sohla El-Waylly, and Priya Krishna announced they would be permanently leaving the Bon Appétit YouTube channel due to a continued lack of progress in resolving issues at Condé Nast Entertainment. Molly Baz, Gaby Melian, Carla Lalli Music, and Amiel Stanek made similar announcements soon after, followed by Claire Saffitz in October 2020. Later that month, the channel relaunched with a video helmed by the new leadership of Dawn Davis, Sonia Chopra, and Marcus Samuelsson, announcing seven new hosts: DeVonn Francis, Tiana “Tee” Gee, Melissa Miranda, Samantha Seneviratne, Christian “Chrissy” Tracey, Harold Villarosa, Rawlston Williams and Claudette Zepeda as well as the return of Brad Leone, Chris Morocco and Andy Baraghani. The entire lineup of on-camera staff and contributors at Bon Appétit appear in the series From The Test Kitchen, which features more traditionally structured instructional recipe videos, as well as Test Kitchen Talks, with videos of the chefs competing in cooking challenges and answering common cooking questions. Several other series feature the individual chefs. Chris Morocco stars in Reverse Engineering, in which he attempts to reverse engineer a recipe by a celebrity chef from taste, touch, and smell alone. Carla Lalli Music starred in Back-to-Back Chef, in which she cooked along with and instructed a celebrity in preparing a dish while facing away from each other and using only verbal instructions. The series' guests included Natalie Portman, Antoni Porowski, Ninja, Miz Cracker, Braun Strowman and more. Additionally, chefs Bobby Flay, Daniel Boulud, and Gordon Ramsay have guest hosted the series. Bon Appétit has filmed several collaborations with other notable YouTube channels, including First We Feast and Binging with Babish, with Sean Evans of Hot Ones and Andrew Rea of Binging with Babish appearing on multiple Bon Appétit series, and Bon Appétit personalities appearing on First We Feast and Binging with Babish's respective series. El-Waylly's first appearance on YouTube after the Bon Appétit YouTube channel became inactive was teaching Rea to temper chocolate, before eventually moving entirely to the Babish Culinary Universe with her own show titled Stump Sohla. Several other guests have appeared on It's Alive, including Elias Cairo of Olympia Provisions, chef Matty Matheson, chef Samin Nosrat, and musician Orville Peck. Videos are produced by Condé Nast Entertainment and were filmed in the Bon Appétit Test Kitchen on the 35th floor of the One World Trade Center in Manhattan, where it is part of Condé Nast's headquarters. Following the onset of the COVID-19 pandemic, videos were filmed at individual chefs' homes and other filming locations. Bon Appétit won the 2020 Webby Award for Food & Drink in the category Social and 2020 Webby Award and Webby People's Voice Award for Food & Drink in the category Web. Former Deputy Food Editor Making Perfect February 2015 – Present Reverse Engineering Making Perfect Back-to-Back Chef BA's Baking School Making Perfect Making Perfect October 2017 – September 2022 One of Everything Test Kitchen Video Host It's Alive: Going Places Making Perfect November 2016 – Present (as contributor) Food Editor at Large Making Perfect December 2019 – November 2020 (as contributor) BA's Baking School Making Perfect November 2018 – May 2020 (as contributor) 12 Types Podcasts In 2014, Bon Appétit launched a podcast titled the Bon Appétit Foodcast. The series was hosted by former editor-in-chief Adam Rapoport, and featured notable guests such as Ina Garten, Gordon Ramsay, and Mark Bittman. A number of the staff at Bon Appétit regularly appeared on the podcast to discuss their recently published recipes. On June 17, 2020, a final podcast was released, announcing that in light of the departure of Rapoport and the ensuing fall out, the podcast would have a new host and a new name, as well as feature a greater range of contributors and developers. On June 10, 2021, a new podcast was launched on the same podcast feed, titled Bon Appétit Healthyish. The podcast was planned to be a six-episode miniseries hosted by Amanda Shapiro. After the six episodes, the podcast was again renamed on August 19, 2021, to Food People, and was still hosted by Shapiro. Best New Restaurants in America Since 2009, Bon Appétit's editors, including Andrew Knowlton, Senior Editor Julia Kramer, and Amiel Stanek, have put together a list of the "Best New Restaurants in America". The list is released annually at the end of August for the September issue, and begins with a 50-restaurant shortlist that is then narrowed down to "The Hot 10" list. The first two years, the list was not in a specific order. Due to the impact of the COVID-19 pandemic on the food industry, no list was released in 2020. In September 2021, it was announced that there would not be any list for a second year in a row, with a "Heads of the Table" list released in its place. The list featured restaurants, chefs, and organizations that worked to benefit their communities and those most impacted by the COVID-19 pandemic. Editors-in-chief See also References External links
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/WNYW] \| [TOKENS: 5902]
Contents WNYW WNYW (channel 5) is a television station in New York City. It is the flagship station of the Fox television network, owned and operated through its Fox Television Stations division. Under common ownership with Secaucus, New Jersey–licensed MyNetworkTV flagship WWOR-TV (channel 9), the two stations share studios at the Fox Television Center on East 67th Street in Manhattan's Lenox Hill neighborhood; WNYW's transmitter is located at One World Trade Center. History The station traces its history to 1938, when television set and equipment manufacturer Allen B. DuMont founded experimental station W2XVT in Passaic, New Jersey. That station's call sign was changed to W2XWV when it moved to Manhattan in 1940. On May 2, 1944, the station received its commercial license, the third in New York City and fifth overall in the United States. It began broadcasting on VHF channel 4 as WABD with its call sign made up of DuMont's initials. It was one of the few television stations that continued to broadcast during World War II, making it the fifth-oldest continuously broadcasting commercial station in the United States (after WNBT/WRCA/WNBC, WCBW/WCBS-TV, WPTZ/WRCV/KYW, and WRGB). The station originally had its studios in the DuMont Building at 515 Madison Avenue, with its transmitter tower atop the same building. (The original tower, long abandoned by the station, still remains.) On December 17, 1945, WABD moved to channel 5. WNBT (now WNBC) took over channel 4 the following spring, moving from channel 1, which the FCC was de-allocating from the VHF TV broadcast band. The series Here's How first aired on WABD in 1946. Soon after channel 5 received its commercial license, DuMont Laboratories began a series of experimental coaxial cable hookups between WABD and W3XWT (now WTTG), a DuMont-owned experimental station in Washington, D.C. These hookups were the beginning of the DuMont Television Network, the world's first licensed commercial television network. (However, NBC was feeding a few programs and special events from its New York station WNBT to outlets in Philadelphia and Schenectady as early as 1940.) DuMont began regular network service in 1946 with WABD as the flagship station. On June 14, 1954, WABD and DuMont moved into the $5 million DuMont Tele-Centre at 205 East 67th Street in Manhattan's Lenox Hill neighborhood, inside the shell of the space formerly occupied by Jacob Ruppert's Central Opera House. Channel 5 is still headquartered in the same building, which was later renamed the Metromedia TeleCenter, and is now known as the Fox Television Center. By February 1955, DuMont realized it could not continue in network television. In most cities around the U.S., NBC and CBS had secured affiliations with the top TV stations, making it difficult for DuMont shows to develop an audience and attract advertising dollars. DuMont decided to shut down the network's operations and run WABD and Washington station WTTG as independent stations. DuMont had previously sold WDTV in Pittsburgh to the locally based Westinghouse Electric Corporation, arguably hastening DuMont's demise. WABD thus became the New York market's fourth independent station, alongside WOR-TV (channel 9), WPIX (channel 11) and Newark-licensed WATV (channel 13). After DuMont wound down network operations in August 1955, DuMont Laboratories spun off WABD and WTTG into a new firm, the DuMont Broadcasting Corporation. Channel 5 gained a sister station in 1957, when DuMont purchased WNEW (1130 AM, now WBBR) in April of that year. The deal also included a Federal Communications Commission (FCC) construction permit for an FM radio station, which went on the air as 102.7 WNEW-FM when it began operations in August 1958. In May 1958, DuMont Broadcasting changed its name to the Metropolitan Broadcasting Corporation to distinguish itself from its former corporate parent. Four months later, on September 7, 1958, WABD's call letters were changed to WNEW-TV to match its radio sisters. The final major corporate transaction involving the station during 1958 occurred in December. Washington-based investor John Kluge acquired Paramount Pictures' controlling interest in Metropolitan Broadcasting and appointed himself as the company's chairman. Metropolitan Broadcasting began expanding its holdings across the United States, and changed its corporate name to Metromedia in 1961. However, the Metropolitan Broadcasting name was retained for Metromedia's TV and radio station properties until 1967. In the early 1960s, WNEW-TV was a leader in producing local children's shows. They included Romper Room (until 1966, when it moved to WOR-TV), The Sandy Becker Show and The Sonny Fox Show, which was later known as Wonderama. Bob McAllister took over hosting Wonderama in 1967 and by 1970 it was syndicated to the other Metromedia stations. WNEW-TV also originated The Jerry Lewis MDA Labor Day Telethon in 1966, and broadcast the program annually until 1986 when it moved to future sister station WWOR-TV, where it aired through 2012. In the early 1960s, the educational series Columbia Lectures in International Studies was shown on early weekday mornings, before Sandy Becker, and was distributed to other Metromedia stations. The station also aired cultural programs such as Festival of the Performing Arts. However, the station's prime time schedule during those years was dominated by reruns of recently concluded crime dramas such as Peter Gunn, Outlaws, and the 1950s edition of Dragnet, bringing the station some criticism for overly violent programming. In the 1970s, and early 1980s, local programming also included a weekly public affairs show hosted by Gabe Pressman, the New York edition of PM Magazine, and Midday Live, a daily talk/information show hosted by Lee Leonard, and later by Bill Boggs. The station also carried movies, cartoons, off-network sitcoms, drama series and a prime time nightly newscast at 10 pm. By the 1970s, channel 5 was one of the strongest independent stations in the country. Despite WOR-TV's and WPIX's eventual status as national superstations, WNEW-TV was the highest-rated independent in New York. From the early 1970s to the late 1980s, channel 5 was available as a regional superstation in large portions of the Northeastern United States, including most of Upstate New York, and sections of eastern Pennsylvania and southern New England. On May 4, 1985, Rupert Murdoch's News Corporation, which had recently bought a controlling interest in the 20th Century Fox film studio, announced its purchase of Metromedia's six independent television stations, including WNEW-TV. In the interim between the announcement and the buyout, Metromedia references were largely phased out of channel 5's branding. Upon taking control nearly one year later, on March 7, 1986, channel 5's call sign was changed slightly to the present WNYW. The change was made due to an FCC rule in place (no longer in effect) that prohibited television and radio stations with different ownership from sharing the same call sign. Along with the other former Metromedia independent stations, WNYW formed the cornerstone of the Fox Broadcasting Company when it launched on October 9, 1986. WNYW's schedule initially changed very little, as Fox aired programming only on late nights and weekends on two nights of the week in the network's first few years. It was not until 1993 that Fox began broadcasting a full seven nights' worth of programming. Although it began taking on the look of a network-owned station in the fall of 1986, channel 5 continued to carry decades-old syndicated cartoons, sitcoms and films into the late 1980s. Murdoch had one local obstacle to overcome before his purchase of channel 5 could become final. News Corporation had owned the New York Post since 1976 and the FCC's media ownership rules barred common ownership of newspapers and broadcast licenses in the same media market. The FCC granted Murdoch a temporary waiver to keep the Post and WNYW to allow News Corporation to complete its purchase of the Metromedia television stations. News Corporation sold the New York Post in 1988, but bought the paper back five years later with a permanent waiver of the cross-ownership rules. In late summer 1986, WNYW debuted the nightly newsmagazine A Current Affair, one of the first shows to be labeled as a "tabloid television" program. Originally a local program, it was first anchored by Maury Povich, formerly of Washington sister station WTTG. (He also briefly anchored WNYW's evening newscasts.) Within a year of its launch, A Current Affair was syndicated to the other Fox-owned stations. In 1988, the series entered into national syndication, where it remained until the original incarnation of the program was cancelled in 1996. On August 1, 1988, the station dropped its weekday morning cartoons in favor of a local news and information program titled Good Day New York, which continues to this day. Following the launch of the Fox network, WNYW lost much of its out-of-market superstation reach, as most markets in the Northeast had their own Fox affiliates. WNYW continued to be seen on cable in the Binghamton metropolitan area and the New York side of the Plattsburgh–Burlington market until the late 1990s, when WICZ-TV and WFFF-TV joined the network. In 2001, Fox bought BHC Communications, a television station group owned by Chris-Craft Industries, which effectively created a duopoly between WNYW and its former rival, WWOR-TV. In autumn 2001, WNYW dropped Fox Kids' weekday block and moved it to WWOR-TV, where it ran for a few more months before Fox discontinued the network's weekday children's lineup at the end of that year. In 2004, Fox Television Stations announced that it would move WWOR's operations from Secaucus to WNYW's facility at the Fox Television Center in Manhattan. While some office functions were merged, plans for a full move to Manhattan were abandoned later that year due to pressure from New Jersey Congressman Steve Rothman (whose congressional district includes Secaucus) and Senator Frank Lautenberg on the grounds that any move to Manhattan would violate the conditions of WWOR's broadcast license. The company also considered moving WNYW's operations to Secaucus, but ultimately decided to remain in the Fox Television Center. On September 11, 2001, the transmitter facilities of WNYW, eight other New York City television stations, and several radio stations, were destroyed when two hijacked airplanes crashed into and destroyed the north and south towers of the World Trade Center. The station relocated to an antenna located atop the Empire State Building, where its transmitter facilities had been located until they were moved to the World Trade Center in the 1970s. By the late 2010s, the transmitter returned to the newly built One World Trade Center. In April 2006, WNYW became the first Fox-owned to launch a website on Fox Interactive Media's "MyFox" platform, which featured expanded content, more videos and new community features such as blogs and photo galleries. The MyFox sites were later outsourced to WorldNow, and later Lakana beginning in 2015, after which the "MyFox" brand was discontinued. On October 15, 2010, News Corporation pulled the signals of WNYW, WWOR, along with co-owned cable channels Fox Business Network, Fox Deportes, and National Geographic Wild from Cablevision systems in the New York television market area, due to a dispute between Fox and Cablevision. Cablevision claimed News Corporation had demanded $150 million a year to renew its carriage of 12 Fox-owned channels, including those removed due to the dispute. Cablevision offered to submit to binding arbitration on October 14, 2010. News Corporation rejected Cablevision's proposal, stating that it would "reward Cablevision for refusing to negotiate fairly". WWOR, WNYW and the three cable channels were restored on October 30, 2010, when Cablevision and News Corporation struck a new carriage deal. After News Corporation split into two companies on June 28, 2013, spinning off its publishing assets (including the New York Post) into a new News Corp, WNYW became part of 21st Century Fox. On December 14, 2017, The Walt Disney Company, owner of ABC owned-and-operated station WABC-TV (channel 7), announced its intent to buy the assets of 21st Century Fox for $66.1 billion, pending regulatory approval. The sale did not include the Fox network, MyNetworkTV, WNYW, WWOR, the Fox Television Stations unit or any other broadcast assets, since that would be illegal under FCC rules prohibiting a merger between any of the four major networks. Ownership was transferred to a new company called Fox Corporation, a split officially completed on March 18, 2019. In the fall of 2018, after WWOR's license was renewed, and several months after the repeal of the FCC's main studio rule (which required WWOR to operate from New Jersey as a license condition), Fox Television Stations sold its former Secaucus studios to Hartz Mountain Industries for $4.05 million, and consolidated WWOR's operations with WNYW at the Fox Television Center. Programming In 1966, WNEW produced the first edition of The Jerry Lewis MDA Labor Day Telethon, initially as a charity event seen exclusively on WNEW. In 1968, the telethon expanded to a network of six stations in the Northeastern United States, which was dubbed the Love Network, with WNEW serving as flagship. The station produced local segments for the program, which were broadcast on the Sunday night before through the evening of Labor Day, from 1966 until 1986. The telethon moved to future sister station WWOR-TV in 1987 where it aired until 2012 when it became a reduced-length special known as the MDA Show of Strength. The telethon moved to ABC as a national broadcast in 2013 until its final telecast in 2014. In 1980, the station began producing one minute vignettes entitled Big Apple Minute featuring the station's on-air team touring New York City-area attractions. These lasted until 1987, following the station's acquisition by Fox and the call letter change in 1986. The station also produced the New York City version of PM Magazine from 1980 until 1988 when it was transferred to WWOR where it was called PM. It was renamed Evening Magazine (a name generally reserved for Group W-owned stations) and aired until its cancellation in 1989. The station also broadcast the Puerto Rican Day Parade from 2006 until 2015. Currently, the station produces several local programs. Chasing New Jersey is a daily program featuring segments and stories focusing on headlines and issues affecting the New Jersey area. The show is produced by Fairfax Productions and airs in the overnight slot after it airs on sister station WWOR-TV. Good Day Street Talk is a weekly community affairs program hosted by Antwan Lewis. Through its network's sporting division, WNYW has televised major sporting championships featuring New York teams in the past years. As part of the network's coverage of the National Hockey League in 1995, the station televised games one and four of the Stanley Cup Finals when the New Jersey Devils won their first Stanley Cup.[citation needed] From 1999 to 2001, WNYW held the broadcast rights to New York Yankees game telecasts, displacing longtime broadcaster WPIX. Under the initial deal, WNYW and actual rights holder the Madison Square Garden Network carried Yankees games until 2001. Broadcasts of the team's games were moved to the new YES Network through a joint arrangement with WCBS-TV. This lasted until the 2004 season; WWOR-TV took over the broadcasts beginning in 2005. WNYW continues to show Yankees games through Fox's national broadcast contract with Major League Baseball; through this package, the station aired the Yankees' World Series victories in 1996, 1998, 2000 and 2009 and their other appearances in 2001, 2003, and 2024. As of 2022, WNYW is the only broadcast station to carry Yankees games, as rights for games formerly shown by WPIX were sold to Amazon. It also airs any Mets games that are featured on Fox's MLB coverage, in that capacity broadcasting the aforementioned 2000 World Series in which they lost to the cross-town Yankees, and 2015 World Series in which they lost out to the Kansas City Royals. Since the network established its sports division in 1994, most sporting events carried on channel 5 have been provided through Fox Sports. At that time, the network acquired partial television rights to the NFL and primary rights to the NFC. As a result of this, the station became the unofficial "home" station of the New York Giants airing select telecasts. Among the notable Giants games aired on the station is the team's victory in Super Bowl XLII, when the Giants ended their 17-year title drought by defeating the New England Patriots, who were 18–0 at the time and were one win away from the second perfect season in NFL history. In addition, beginning with the 2018 season, the station aired the team's Thursday night games as part of its newly acquired Thursday Night Football package that it shares with NFL Network (along with Thursday night Jets games) until the 2021 season. Currently, Giants games are rotated between WCBS-TV (through the NFL on CBS), WABC-TV (Monday Night Football), WPIX (Monday Night Football (if WABC-TV is not airing them)), and WNBC (through NBC Sunday Night Football). The station also airs at least two games involving the Jets each year—usually whenever they play an NFC opponent at home. Since 2014, more Jets' games can be shown on WNYW as part of the NFL's new "cross-flex" broadcast rules. WNYW also provided local coverage of Super Bowl XLVIII which was played at MetLife Stadium. On March 12, 2024, it was announced that WNYW and WWOR would become the new broadcast partner for the New York Liberty. WNYW broadcasts 58+1⁄2 hours of locally produced newscasts each week (with 11 hours each weekday, two hours on Saturdays and 1+1⁄2 hours on Sundays). As is standard with Fox stations that carry early evening weekend newscasts, WNYW's Saturday and Sunday 6 pm newscasts are subject to delay or preemption due to network sports coverage. WNYW and sister station WWOR-TV share resources with Philadelphia sister station WTXF-TV in areas of New Jersey in which the New York and Philadelphia markets overlap; the stations share reporters for stories occurring in New Jersey counties served by both markets. In 1944, the first newscast for Channel 5 was Late Night News. In 1945, the news department of Channel 5 rebranded its newscast as TV5 Late Report, and rebranded it again as TV5 24 Hours from 1962 to March 10, 1967. The station is home to one of America's longest-running primetime local newscasts: WNYW (as WNEW-TV) first premiered its 10 pm newscast—the first primetime newscast in the New York market—on March 13, 1967. Each night, the newscast (originally known as The 10 O'Clock News until 2001 and currently in use since 2021) is preceded by the simple, but now well-known announcement: "It's 10 pm Do you know where your children are?", which was originally spoken by Mel Epstein, WNEW-TV's director of on-air promotions, and later by staff announcer Tom Gregory (this announcement continues to be shown before the newscast); other television stations in the country began using the tagline for their own 10 pm (or 11 pm) news (which may depend on the start of the local youth curfew in each market). Celebrities were often used to read the slogan in the 1980s, and for a time in the late 1970s, the station added a warmer announcement earlier in the day: "It's 6 pm, have you hugged your child today?" From 1975 to 1985, the 10 pm newscast notably featured nightly op-ed debates which pitted conservative Martin Abend against liberal Professor Sidney Offit. In the early 1970s, the news department launched its 30-minute program Sports Extra, airing at 10:30 pm on Sundays; where it continues to air. The first time WNEW programmed news outside its established 10 pm slot was in 1985, when it premiered the short-lived First Edition News, a half-hour midday newscast anchored by Jim Ryan (formerly of WNBC) and Judy Licht, serving as a lead-in to Midday Live with Bill Boggs; not long after the program moved to noon with Midday at 12:30 pm. After the buyout from Murdoch went through, the station began to intensify their news efforts. It first premiered a half-hour 7 pm newscast, simply known as Fox News at Seven, in 1988; the program was canceled in 1993. On August 1, 1988, WNYW became the first Fox station to run a weekday morning newscast with the debut of the two-hour Good Day New York; within five years of its launch, the program became the top-rated morning show in the New York City market. In 1991, a new and eventually very popular music package was composed for the show by Edd Kalehoff, a New York-based composer best known for composing the themes and music cues for game shows such as The Price Is Right. Since the Fox takeover, WNYW's newscasts have become more tabloid in style and have been fodder for jokes, even to the point of being parodied on Saturday Night Live. The consumer reporting segment The Problem Solvers has received the same treatment on The Daily Show. WNYW was the first television station to cover the terrorist attacks on the World Trade Center that occurred on September 11, 2001. The station interrupted a commercial break at 8:48 am. ET to deliver the first public report of the attacks on air by anchor Jim Ryan and reporter Dick Oliver. WNYW donated a digitized copy of this coverage to the Internet Archive in July 2012. In 2002, WNYW brought early evening newscasts back to the station with the launch of a 90-minute weekday news block from 5 pm to 6:30 pm. Longtime anchor John Roland, a 35-year veteran of channel 5, retired from the station on June 4, 2004; former NBC News correspondent Len Cannon, who joined WNYW as a reporter and anchor some time earlier, was initially named as Roland's replacement. Several months later, veteran New York City anchorman Ernie Anastos (who at the time was anchoring at WCBS-TV) signed a multi-year contract with WNYW, displacing Cannon as lead anchor; Cannon asked for, and was granted, a release from his contract with the station shortly after Anastos's contract deal was announced. Anastos joined WNYW in July 2005, and Cannon joined KHOU-TV in Houston as its lead anchor in the spring of 2006. On April 3, 2006, WNYW debuted a new set, theme music and graphics package, and introduced a new logo based on the on-air look first adopted by Tampa sister station WTVT that became standard for all of Fox's owned-and-operated stations. On November 9, 2008, WNYW became the fifth New York City television station to begin broadcasting its local newscasts in high definition. On July 13, 2009, Good Day New York expanded with the addition of a fifth hour of the program from 9 am to 10 am; the noon newscast was dropped in turn. In the fall of 2009, WNYW entered into a Local News Service agreement with NBC owned-and-operated station WNBC to share helicopter footage with that station; WNYW's helicopter SkyFox HD was renamed "Chopper 5" on-air, though the SkyFox name was reinstated in 2010, while the name "Chopper 4" continued to be used by WNBC. The LNS agreement ended in 2012 when WNBC began operating its own helicopter; WNYW has since entered into a helicopter-sharing agreement with CBS-owned WCBS-TV. During the 10 pm newscast on September 16, 2009, anchor Ernie Anastos cursed live on-air while engaging in banter with chief meteorologist Nick Gregory, saying "I guess it takes a tough man to make a tender forecast", adding "keep fucking that chicken"; the incident gained some notoriety when it and other videos of the on-air gaffe appeared on YouTube, making Anastos and WNYW the subject of a joke on ABC's Jimmy Kimmel Live! Anastos apologized for the incident on the following night's 10 pm newscast. On June 5, 2014, WNYW relaunched its 6 pm newscast as a more topical, interactive program; on June 6, the station launched the entertainment, lifestyle and music program Friday Night Live (airing during the timeslot normally occupied by the second half-hour of the 10 pm newscast). This was followed by the June 7 debut of hourly news updates that air weekend mornings between 9 am and noon (WNYW is the only news-producing English language network O&O in the New York City market that does not carry a full-fledged local newscast on Saturday and/or Sunday mornings, and is one of two Fox owned-and-operated stations without a weekend morning newscast, alongside KTTV in Los Angeles). As of January 2021, WNYW is the only news-producing station in the New York City market that continues to present field video in widescreen standard definition; all of the other stations broadcast all or most of their field video in high definition. In popular culture WNYW was portrayed in an episode of the Fox animated comedy Futurama, titled "When Aliens Attack", in which the station was accidentally knocked off the air by Philip J. Fry in 1999. That resulted in angry Omicronians invading Earth in the year 3000 (having received the broadcast signal 1,000 years later, being 1,000 light-years away) and demanding to see the end of an Ally McBeal-esque program called Single Female Lawyer. Technical information The station's signal is multiplexed: WNYW discontinued regular programming on its analog signal, over VHF channel 5, at 11:59 pm ET on June 12, 2009, as part of the federally mandated transition from analog to digital television; the shutdown occurred during the closing credits of a syndicated rerun of The Simpsons. The station's digital signal remained on its pre-transition UHF channel 44, using virtual channel 5. It carried WWOR's programming on digital subchannel 5.2 until 2009, when it changed the PSIP data to identify the virtual channel carrying WWOR's programming to 9.2. As of 2019, a channel of WWOR's programming is no longer multiplexed with WNYW. See also References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/משחתות_תמורת_בסיסים] \| [TOKENS: 5029]
תוכן עניינים משחתות תמורת בסיסים משחתות תמורת בסיסים היה הסכם שנעשה בין בריטניה לבין ארצות הברית ב-2 בספטמבר 1940, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. במסגרתו מסרה ארצות הברית הנייטרלית לידי בריטניה 50 משחתות מעודפי הצי האמריקני כנגד קבלת זכויות שימוש בבסיסים צבאיים של בריטניה באיי הים הקריבי ובדרום אמריקה. ההסכם היה הקדמה להסכמי הסיוע שלם וקח והחכר והשאל שנעשו בהמשך בין שתי המדינות. רקע מלחמת העולם השנייה החלה ב-1 בספטמבר 1939. במאי ויוני 1940 הביסה גרמניה הנאצית את צרפת, הולנד ובלגיה וכבשה את שטחיהן. בריטניה ומדינות האימפריה הבריטית נותרו להתמודד לבדן מול גרמניה ואיטליה. במאי 1940 קבעו ראשי הכוחות המזוינים הבריטים כי אם תיפול צרפת לא תוכל בריטניה להמשיך במלחמה עם תקווה כלשהי להצלחה ללא סיוע כלכלי ופיננסי מלא מארצות הברית. הגם שגישת הממשל האמריקאי כלפי מלחמתה של בריטניה הייתה אוהדת, הרי שדעת הקהל בארצות הברית נטתה באותה עת בבירור לטובת בדלנות אמריקאית, על מנת שלא להיסחף להשתתפות במלחמה נוספת באירופה. ברוח זו חוקק הקונגרס בשנים 1935 עד 1939 חוקי נייטרליות, שאסרו על ארצות הברית למכור אמצעי לחימה למדינה כלשהי המעורבת במלחמה או להובילם אליה. כמו כן חופש הפעולה של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט היה מוגבל עקב מערכת הבחירות לנשיאות המתקרבת בסתיו 1940, שבה ביקשו מתחריו להציגו כתומך בהצטרפות למלחמה באירופה. לאחר פינוי הכוחות הבריטים מדנקרק בראשית יוני 1940 והתגברות לוחמת הצוללות הגרמנית באוקיינוס האטלנטי נגד השיירות שהובילו לבריטניה מזון ואספקה חיונית נזקק הצי המלכותי בדחיפות לתגבורת של כלי שיט. בסוף מאי, לנוכח תבוסת צרפת הקרבה וההערכה כי גם בריטניה תיפול פנתה ארצות הברית לבריטניה בהצעה לחכור שדות תעופה שלה בטרינידד, ברמודה וניופאונדלנד. ב-27 במאי דחה ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל את ההצעה - אלא אם כן תקבל בריטניה תמורה מיידית עבורה. הנשיא רוזוולט הגיב בהכרזה שעקפה את חוקי הנייטרליות על העברת כמויות גדולות של תחמושת נשק קל "עודפת" ומיושנת לבריטניה. עם זאת הוא דחה את דרישת צ'רצ'יל להעביר לבריטניה משחתות. במאמץ לקבל מארצות הברית משחתות הזהיר צ'רצ'יל באוגוסט 1940 את רוזוולט כי אם תיפול בריטניה עלולים איי המושבות שלה שבקרבת חופי ארצות הברית ליפול לידי גרמניה, דבר שיהווה איום על ארצות הברית. ההסכם ב-2 בספטמבר 1940, בעיצומו של הקרב על בריטניה, הודיע מזכיר המדינה של ארצות הברית קורדל הול לשגריר בריטניה בארצו על ההסכמה להעביר לארצות הברית זכויות שימוש להקמת בסיסים צבאיים בבסיסים קיימים ובשטחים במושבות בריטניה, חינם ולמשך 99 שנים, בבהאמס, ג'מייקה, סנט לוסיה, טרינידד, אנטיגואה וגיאנה הבריטית. בתמורה הוסכם כי ארצות הברית תעביר לבריטניה 50 משחתות מעודפי הצי האמריקאי. בנוסף ובנפרד הוסכם על מתן זכויות שימוש לבסיסים לארצות הברית, ללא תמורה לבריטניה, גם בברמודה ובניופאונדלנד (כיום חלק מקנדה). ההסכם קבע כי ארצות הברית תבנה בברמודה שדה תעופה למטוסים גדולים, שיופעל במשותף על ידי חילות האוויר של צבא ארצות הברית וחיל האוויר המלכותי. למעשה אפשר ההסכם לבריטניה למסור את רוב הגנת ברמודה בידי ארצות הברית ועל ידי כך לשחרר כוחות בריטים לפעולה בזירות אחרות. הוא גם אפשר לבריטניה לעשות שימוש בבסיסים שתבנה ארצות הברית בברמודה על חשבונה. מבחינה מעשית היה ההסכם מועיל לארצות הברית הרבה יותר מאשר לבריטניה - אך לה לא הייתה ברירה אלא לקבלו. המשחתות שנמסרו לבריטניה לא אוחסנו כהלכה בארצות הברית ועקב כך נזקקו רבות מהן לשיפוץ מקיף בטרם ניתן היה לעשות בהן שימוש, ועד מאי 1941 נכנסו לשירות רק 30 מהן. אחד האדמירלים הבריטים אף טען כי אלו המשחתות הגרועות ביותר שראה אי פעם. עוזרו של צ'רצ'יל ג'וק קולוויל (Jock Colville) השווה את העסקה ליחסים שבין ברית המועצות לפינלנד. גם צ'רצ'יל לא היה מרוצה מהמשחתות, אך בעצת עוזריו הסתפק באמירה לרוזוולט כי כניסתן לשירות בצי הבריטי התעכבה עקב פגמים שנפלו בהן בשל החשיפה הממושכת למזג האוויר באוקיינוס האטלנטי במהלך אחסנתן. רוזוולט הגיב על כך בהוראה להעביר לבריטניה עשר אוניות של משמר החופים מסדרת לייק (Lake Class) בהדחק של 1,571 טון כל אחת. אלו היו צעירות בעשר שנים מהמשחתות שנמסרו ובעלות טווח גדול יותר, וככאלו הביאו לבריטניה תועלת רבה יותר בפעילות נגד הצוללות הגרמניות. חשיבותו של ההסכם הייתה כמובן בכך שהוא היה החלוץ של עסקאות הנשק בין ארצות הברית לבין בריטניה במהלך המלחמה, ובכך שהוא נעשה במועד מוקדם במהלך התקופה שבה קיימה ארצות הברית מדיניות של נייטרליות במלחמה. הבסיסים במסגרת ההסכם קיבלה ארצות הברית זכויות שימוש בבסיסים באיי הודו המערבית הבריטיים כמפורט להלן: מקצת שדות התעופה שנמסרו לארצות הברית הופעלו על ידי זרוע האוויר של הצי המלכותי. מרבית בסיסים אלו נסגרו על ידי ארצות הברית עד 1949. בנוסף לזכויות השימוש בקרקע לבסיסים שנמסרו לארצות הברית כנגד המשחתות נמסרו לה ללא תמורה זכויות שימוש בבסיסים בברמודה ובניופאונדלנד. ארצות הברית הקימה בברמודה בסיס ימי ושדה תעופה. שניהם פעלו עד 1995 ואז נסגרו. בניופאונדלנד קיבלה ארצות הברית זכויות שימוש בחמישה שדות תעופה ומספר בסיסי צבא אחרים. בסיסים אלו נסגרו בהדרגה מתחילת שנות ה-60 ועד 1994. המשחתות 50 המשחתות שנמסרו במסגרת ההסכם היו מסדרות קולדוול (Caldwell) (שלוש), וייקס (Wickes) ‏(27) וקלמסון (Clemson) ‏(20), בהדחק של 1,125 עד 1,245 טון. לכולן היו ארבע ארובות. הן נבנו בשנים 1916–1922 ומקצתן השתתפו במלחמת העולם הראשונה. שמות כל האוניות שונו והן נקראו בשמות ערים הקיימות בבריטניה וגם בארצות הברית. בהתאם לכך כולן יחד הוכרזו כמשחתות מסדרת "תאומים" (Twin). שבע משחתות נמסרו לצי המלכותי הקנדי והיתר לצי המלכותי הבריטי. תשע מהמשחתות שנמסרו לבריטניה הועברו לצי הסובייטי ב-1944 (שתיים מהן הוחזרו בהמשך לבריטניה). חמש מהמשחתות בצי המלכותי אוישו על ידי צוותים מהצי הנורווגי המלכותי ואחת על ידי אנשי צוות מהצי ההולנדי המלכותי. שש מהמשחתות טורפדו על ידי צוללות גרמניות וטבעו. ארבע נוספות אבדו במהלך המלחמה בנסיבות אחרות. המשחתות ששרדו לאחר המלחמה פורקו במהרה לגרוטאות. האחרונה שבהן פורקה ב-1952. קישורים חיצוניים
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Naming_in_the_United_States] \| [TOKENS: 3462]
Contents Naming in the United States The United States has very few laws governing given names. This freedom has given rise to a wide variety of names and naming trends. Naming traditions play a role in the cohesion and communication within American cultures. Cultural diversity in the U.S. has led to great variations in names and naming traditions and names have been used to express creativity, personality, cultural identity, and values. A person's middle name often may be a first name from someone else in the person's family. Naming laws Historically, the right to name one's child or oneself as one chooses has been upheld by court rulings and is rooted in the Due Process Clause of the Fourteenth Amendment and the Free Speech Clause of the First Amendment, but a few restrictions do exist. Restrictions vary by state, but most are for the sake of practicality. For example, several states limit the number of characters that can be used due to the limitations of the software used for official record keeping. For similar reasons, some states ban the use of numerical digits or pictograms. A few states ban the use of obscenity. There are also a few states, Kentucky for instance, that have no naming laws whatsoever. Despite the freedom that Americans have regarding names, controversies do exist. In 2013, Tennessee judge Lu Ann Ballew ruled that a baby boy named Messiah must change his name to Martin, saying "it's a title that has only been earned by one person ... Jesus Christ." The decision was overturned in chancery court a month later and the child retained his birth name. Ballew was fired and a disciplinary hearing was scheduled on the basis that the name change order violated Tennessee's code of Judicial Conduct. No laws exist banning the use of religious names, and judges are required to perform their duties without regard to religious bias. One naming law that some find restrictive is California's ban on diacritics such as in José, a common Spanish name. The Office of Vital Records in California requires that names contain only the 26 alphabetical characters of the English language, plus hyphens and apostrophes. Some states (for example, Alaska, Hawaii, Kansas, North Carolina, Oregon) allow diacritics and some non-English letters in birth certificates and other documents.[citation needed] There can be problems for persons with such names when moving to a state where such characters are banned and they have to renew their documents. There is no law restricting the use of diacritics informally and many parents get around the restrictions by doing so.[clarification needed] Some city names contain diacritics, even in US states that forbid diacritics in people's legal names (see List of U.S. cities with diacritics). Foreigners whose last name contains diacritics or non-English letters (e.g. Muñoz, Gößmann) may experience problems, since their names in their passports and in other documents are spelled differently (e.g., the German name Gößmann may be alternatively spelled Goessmann or Gossmann), so people not familiar with the foreign orthography may doubt the authenticity of the ID. In many U.S. states, the hyphen and the apostrophe are the only two non-alphabetical characters that personal names can officially contain. In some computer systems and in the machine-readable zone of a passport, they are omitted. (Mary-Kate O'Neill → Mary Kate ONeill) Some names are spelled with a capital letter in the middle (RuPaul Charles, Richard McMillan). In the machine-readable zone of a passport, the name is spelled only in capitals (RUPAUL, MCMILLAN). African-American names Many African Americans use their own or their children's names as a symbol of solidarity within their culture. Prior to the 1950s and 1960s, most African-American names closely resembled those used within European American culture. With the rise of the civil rights movement, there was a dramatic rise in names of various origins. One very notable influence on African-American names are Arabic names that entered the popular culture with the rise of The Nation of Islam Politico-Religious Movement among African Americans with its focus on civil rights. These popular names such as "Aisha" and other Arabic names such as Jamal and Malik are now also commonly used by African Americans regardless of religion. Many names of French origin entered usage at this time as well. Historically French names such as Monique, Chantal, André, and Antoine became common within African-American culture. Names of African origin began to crop up as well. Names like Ashanti, Tanisha, Aaliyah, and Malaika have origins in the continent of Africa.[page needed] By the 1970s and 1980s, it had become common within the culture to invent new names, although many of the invented names took elements from popular existing names. Prefixes such as La/Le, Da/De, Ra/Re, or Ja/Je and suffixes such as -ique/iqua, -isha, and -aun/-awn are common, as well as inventive spellings for common names. The name LaKeisha is typically considered American in origin, but has elements pulled from both French and African roots. Other names like LaTanisha, JaMarcus, DeAndre, and Shaniqua were created in the same way. Punctuation marks are seen more often within African-American names than other American names, such as the names Mo'nique and D'Andre. Even with the rise of creative names, it is also common for African Americans to use biblical names such as Daniel, Michael, David, James, Joseph, and Matthew as well as European names like Christopher. These names were among the most common names for African-American boys in 2013. Rather uncommonly or unconventionally, some non-African Americans have given names that are usually perceived or seen as typically carried by their black compatriots.[clarification needed] Hispanic and Latino names Some individuals who are Hispanic or Latino American follow the naming conventions of Hispanic countries, which means having one surname from a mother (on her father's side) and one from the father (on his father's side), with the father's first. An "y" may be added between the two surnames. Some Hispanic or Latino women who marry either do not alter their surnames, or they add a "de" and paternal surnames on their husband's side. Surnames as given names Using surnames as a first name is increasingly popular in the United States, although the origin of this practice is unclear. In one of her books about Southern culture, Marlyn Schwartz reports that it has long been common for southern families to use family surnames as first names. The Baby Name Wizard author Laura Wattenberg explains that the practice became popular in the early 20th century as poor immigrants chose names they associated with the sophistication of English aristocracy and literature, many of them surnames. Regardless of origins, many names that are now considered first names in the U.S. have origins as surnames. Names like Riley, Parker, Cooper, Madison, Morgan, Cameron, and Harper originated as surnames. Names that originate as surnames typically start out their lifespan as unisex names before developing a common usage as either a masculine name or a feminine name. Tyler and Taylor had approximately the same usage for both boys and girls when they came onto the charts before diverging. Tyler is now typically given to boys while Taylor is more often given to girls. Names inspired by popular culture Without laws governing name usage, many American names pop up following the name's usage in movies, television, or in the media. Children may be named after their parents' favorite fictional characters. Samantha was a rare name in the United States until the 1870s, after the publication of a novel series by Marietta Holley with Samantha as main character. The name became popular again in the 1960s, as the comedy television show Bewitched had a lead character named Samantha. Prior to the 1984 movie Splash, Madison was almost solely heard as a surname, with occasional usage as a masculine name. The name entered the top 1000 list for girls in 1985 and has been a top 10 name since 1997. In 2014, the name Arya, the name of a character on the popular series Game of Thrones, saw a dramatic rise to the 216th most popular girls name. Names in popular culture fare better as inspiration if they fit in with current naming trends. When Barack Obama was inaugurated as president in 2009, his name had a surge in popularity, but still has not made it into the top 1000 names in the United States. His daughter Malia, on the other hand, jumped over 200 spots to the 191st spot that year. While Barack is much more influential than his daughter, Barack is a name with a sound unlike other top American names. Malia is Hawaiian, but sounds similar to top names like Amelia and Sophia. Names that fit current naming trends and have prestige attached to them fare especially well. The name Blair surfaced as a girl's name in the mid-1980s after being featured on The Facts of Life as the name of the wealthy character Blair Warner. Blair had previously been used infrequently and mostly as a masculine name. When the series aired, the perceived prestige of the name escalated and fit into the surname name trend. Some names have a variety of factors that inspire their popularity. The name Bentley was inspired by the luxury car brand, but got a further boost by the show Teen Mom when reality star Maci Bookout used the name for her son. The already popular name Tiffany had a rise in usage following the popularity of the singer Tiffany in the mid-1980s. In 2020, after the death of basketball player Kobe Bryant and his teenage daughter Gianna Bryant, the names Kobe and Gianna both experienced a massive rise in popularity. Kobe experienced a 175% boost in popularity, while Gianna experienced an even bigger boost in popularity of 216%, placing it at the 24th place of the top 100 most popular girls' names for 2020, according to BabyCenter. Religion Religious names are extremely popular in the United States. Most of the popular names are rooted in the Christian Bible, but other religions are represented, such as in the popular name Mohammed. Names like Jacob, Noah, Elijah, John, Elizabeth, Leah, and Jesús consistently rank very high. Some parents choose names for their religious significance, but there are also many parents who choose names based in religion because they are family names or simply because they are culturally popular. Other popular names are inspired by religion in other ways such as Nevaeh, which is Heaven spelled backwards. Christian, Faith, Angel, Trinity, Genesis, Jordan, Zion, and Eden are names which reference religion. Gender Research suggests that American parents are more likely to use established, historical names for boys and are much more likely to name boys after relatives and ancestors. Boys' names, on average, are more traditional than girls' names, and are less likely to be currently fashionable. This trend holds true across racial lines. There is a much quicker turnover within girls' names than boys'. Parents of girls are much more likely to demonstrate their creativity in the naming of their daughters than their sons. In Alice Rossi's 1965 study of naming conventions, she theorizes that the gender differences in naming strategies exist because of the perceived roles of men and women in society. "Women play the more crucial role in family and kin activities, while men are the symbolic carriers of temporal continuity of the family." Gender name usage also plays a role in the way parents view names. It is not uncommon for American parents to give girls names that have traditionally been used for boys. Boys, on the other hand, are almost never given feminine names. [citation needed] Names like Ashley, Sidney, Aubrey, Courtney, and Avery originated as boys' names. Traditionally masculine or androgynous names that are used widely for girls have a tendency to be abandoned by the parents of boys and develop an almost entirely female usage. There has been a rise in the usage of gender-neutral names for both girls and boys, according to a study by the baby name website Nameberry. Sixty percent more babies of both genders received gender-neutral names in 2015 than in 2005, according to the study. Other factors Research has demonstrated that a number of factors come into play when it comes to naming strategies. This seems to be true across racial lines. Also, higher socioeconomic status (SES) families tend to choose different names than lower SES families. Over time, the lower SES families gravitate toward those names. As those names catch on with the lower SES families, higher SES families abandon them. The name Ashley was popular among higher SES families in the early 1980s, but by the late 1980s was most popular with lower SES families. The name Madison, which was in top 10 from 1996 to 2014, is used largely by lower socioeconomic status families. Political status also seems to impact naming strategies. A study on babies born in 2004 in California found that conservatives were less likely to give their children unusual names than liberals. This holds true even across racial and socioeconomic lines. Among families who had less than a college education, political leanings made no major difference in naming trends. However, the study found that the less education the parents had, the more likely they were to use an uncommon name or spelling. But among Caucasian families with a college education, conservative families chose different names than liberal families. College-educated liberals were more likely to choose unusual names than college-educated conservatives. While they both were more likely to choose unusual names, high SES college-educated liberals had different naming strategies than low SES families. Low SES families tended to choose invented names or invented spellings, while high SES liberals chose established names that are simply culturally obscure like "Finnegan" or "Archimedes." In contrast, high SES conservatives tended to choose common historical names. Trends Baby name trends change frequently for girls and somewhat less frequently for boys. [citation needed] Boys' names tend to be more traditional, but Liam, Aiden, Logan, Mason and Jayden are currently (as of the late 2010s) seeing a spike in popularity. One recent trend is place names: London, Brooklyn, Sydney, Alexandria, Paris, and Phoenix are all seeing a spike in popularity as of the 2012 report by the Social Security Administration. Most place names are used for girls, but some are used for boys as well, such as Dallas (originally a surname). Other place names like Kenya, China, and Asia have been used by African Americans for years. Names containing "belle" or "bella" are very common, such as Isabella or Annabelle. Names that end in an "a" like Sophia, Mia, Olivia, and Ava are also very common for baby girls. Popular names inspired by nature include Luna (moon in some Romance languages), Autumn, and Willow. Parents who desire more traditional names for girls choose names such as Elizabeth and Eleanor, both in top 50 (as of 2017). For boys, traditional names such as William, James, Benjamin, Jacob, Michael, Daniel, Matthew, Henry, Joseph are very popular, and so are names strongly associated with religion, such as Noah. Diversity among American names also seems to be increasing. In the 1950s, most babies were given a few very common names, with nicknames used to distinguish the various people with the same name. In the decades since, the number of names being used has increased dramatically. It is also more common for minorities to use traditional cultural names for their children and for themselves that are obscure in the United States. It used to be common to choose names that were likely to fit in with the larger American culture. This applied to both given names and surnames. Research suggests that fewer immigrants change their names today upon moving to America than they once did. Princeton University sociologist Douglas Massey believes that immigrants felt less pressure to change their names "during the 1970s and 1980s, as immigration became more a part of American life and the civil rights movement legitimated in-group pride as something to be cultivated". San Diego State University professor Jean Twenge believes that the shift toward unique baby names is one facet of the cultural shift in America that values individuality over conformity. Computer-generated names In some cases, children born without a parent or guardian are given computer-generated names that are usually changed later. One case, that of a girl named "Unakite Thirteen Hotel", became well known because she was not given a Social Security number, making it difficult to obtain a subsequent name change to Caroline. See also References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/משחתת] \| [TOKENS: 28661]
תוכן עניינים משחתת מַשְׁחֶתֶת (באנגלית: Destroyer) היא אוניית מלחמה בינונית בגודלה, מהירה, בעלת כושר תמרון גבוה וטווח גדול, שמשימתה ליווי אוניות גדולות יותר בצי מלחמתי, בשיירה או בכוח משימה ימי, והגנה עליהן מפני מתקפות מצד אוניות מלחמה קטנות יותר. המשחתת פותחה בסוף המאה ה-19 על ידי קצין הצי הספרדי פרננדו ויאמיל (Villaamil) כהגנה מפני ספינות הטורפדו שהחלו אז להיכנס לשירות והיוו איום משמעותי על אוניות הצי הגדולות. מכיוון שתפקידן היה להרוס את ספינות הטורפדו נקראו האוניות החדשות "משחיתת ספינות טורפדו" (Torpedo Boat Destroyer), אך בתוך מספר שנים קוצר השם והתקבל הכינוי המקוצר "משחתת". עד מלחמת העולם השנייה היו המשחתות אוניות קלות יחסית, גדולות מפריגטה וקטנות מסיירת. למשחתות בתקופה זו לא הייתה יכולת לפעולה עצמאית כאונייה בודדת במשימה ארוכת טווח, ובדרך כלל פעלו המשחתות בתקופה זו בקבוצה, בליווי אוניית סיוע למשחתות (Destroyer Tender). לאחר המלחמה, עם הופעתם של טילים מונחים, החל להופיע טיפוס חדש של משחתת, משחתת טילים מונחים. משחתות מסוג זה החלו לבצע משימות שבעבר היו תפקידן של אוניות מלחמה גדולות ממנה, הסיירת ואוניית המערכה. משחתות אלה הפכו גדולות יותר ולהן יכולת לבצע משימה באופן עצמאי. בעשור השני של המאה ה-21 מהוות המשחתות את אוניית השטח העיקרית[א] בציי המלחמה בעולם. נכון ל-2019, אין אף צי מלחמה המפעיל אוניית מערכה או סיירת מערכה, ורק שתי מדינות מפעילות סיירות, ארצות הברית ורוסיה. למרות שמן, המשחתות המודרניות שוות בהדחק שלהן להדחק של סיירת מזמן מלחמת העולם השנייה, אך כוח האש שלהן עוצמתי לאין שיעור משל אותן סיירות, ולחלק מן המשחתות הנושאות טילים מונחים יכולת לשאת טילים בעלי ראש נפץ גרעיני. המשחתות מסדרת ארלי ברק, הנמצאות בשירות צי ארצות הברית גדולות בפועל אף מאוניות שהוגדרו בעבר כסיירות טילים מונחים. בכמה ציים של מדינות אירופאיות, ובהן הציים של ספרד, גרמניה וצרפת, נעשה שימוש במונח "פריגטה" עבור המשחתות, דבר המוביל לבלבול מסוים. רקע הופעתה והתפתחותה של המשחתת קשורים להמצאת הטורפדו, בשנות ה-60 של המאה ה-18. למרות חבלי הלידה היה ברור שמדובר באמצעי לחימה מהפכני, שבאמצעותו יכול גם כוח ימי חלש לפגוע בכוח ימי חזק ממנו בהרבה. כדי לשגר את הטורפדו אין צורך באוניית מלחמה מורכבת ויקרה, וניתן להסתפק בסוג חדש של ספינות קטנות, מהירות וזולות, שנקראו ספינות טורפדו. ספינות קלות כאלו אמנם אינן יכולות להפליג בלב ים, אך הן תוכלנה לפגוע באוניות האויב הגדולות סמוך לחוף. עד 1880 כבר היו בשירות ספינות טורפדו בעלות הדחק של 50 - 100 טון, שהיו מהירות דיין כדי לחמוק מסירות משמר של האויב. בתחילה נתפס האיום מצידן של ספינות הטורפדו כמשמעותי רק כנגד אוניות בעודן עוגנות בנמל, אך עם פיתוחם של טילי טורפדו מהירים יותר ובעלי טווח ארוך יותר התחוור שגם אוניות בלב ים חשופות לפגיעתם. כמענה לאיום החדש החלו הציים השונים להפעיל סירות משמר חמושות, שנקראו "תופסות" (Catchers), שנועדו ללוות את צי המלחמה בים. כדי שתוכלנה למלא את משימתן היו ספינות אלו צריכות להיות כשירות לשיט בים הפתוח ועמידות בשיט ממושך, וכדי לעמוד בדרישות אלו החלו המתכננים להגדיל את ממדיהן של ספינות אלו. כלי שיט אלו נודעו רשמית כ"משחיתות ספינות טורפדו" (Torpedo Boat Destroyers), ועד מלחמת העולם הראשונה קוצר שמן ל"משחתות". גם בשפות אחרות מעיד שמן של אוניות אלו על מטרתן המקורית, ככלי שיט שנועדו להילחם בספינות טורפדו: בצרפתית (contre-torpilleur), באיטלקית (cacciatorpediniere), בפורטוגזית (contratorpedeiro), בצ'כית (torpédoborec), ביוונית (antitorpiliko,αντιτορπιλικό), בהולנדית (torpedobootjager) ובפולנית (kontrtorpedowiec, מינוח שהיה מקובל עד מלחמת העולם השנייה אך אינו בשימוש מאז). עם התפתחותן של המשחתות התברר שניתן להטיל עליהן את תפקידן של יריבותיהן, ספינות הטורפדו, ולחמש אותן בטילי טורפדו בנוסף לתותחים. עם תחילתה של מלחמת העולם הראשונה אלו היו תפקידיהן של המשחתות: הגנת הצי שלהן מתקיפות ספינות טורפדו ומשחתות אויב, ותקיפת אוניות המערכה והסיירות של האויב. ב-1884 השיק הצי המלכותי הבריטי את ספינת הטורפדו אה"מ סוויפט, שמאוחר יותר סומלה מחדש TB 81. זו הייתה ספינת טורפדו גדולה, בעלת הדחק של 137 טון, שהייתה חמושה בארבעה תותחים מהירי ירי בקוטר 47 מ"מ ושלושה צינורות טורפדו. מהירותה הייתה 23.75 קשר (כ-44 קמ"ש), מהירות שלא היה בה די כדי להתמודד בצורה יעילה עם ספינות הטורפדו, אך החימוש שנשאה היה מספק לקרב עמן. ספינה נוספת שבישרה את הופעתה של המשחתת הייתה ספינת הטורפדו קוטקה, שנבנתה ב-1885 עבור הצי הקיסרי היפני. הספינה נבנתה במספנת יארו בגלאזגו על פי אפיון יפני ונשלחה בחלקים ליפן, שם הורכבה והושקה ב-1887. "קוטקה" הייתה באורך 50 מטרים ולה הדחק של 203 טון. היא הייתה חמושה בארבעה תותחי ליטרה אחת (37 מ"מ) מהירי ירי וששה צינורות טורפדו ומהירותה עמדה על 19 קשר (35 קמ"ש). במהלך הניסויים שערך הצי היפני עלה כי "קוטקה" יכולה להתלוות לאוניות הצי בים הפתוח. לדעתם של אנשי מספנות יארו, "היפנים המציאו למעשה את המשחתת". כלי השיט הראשונים שמשימתם הוגדרה כהשמדת ספינות טורפדו היו סיירות קטנות, שנקראו "ספינות תותחים נושאות טורפדו" (Torpedo Gunboat). אוניות אלו היו חמושות בצינורות טורפדו ותותחים, שנועדו לאפשר להן להילחם בספינות טורפדו ולהטביע אותן. הספינה הראשונה שנבנתה במתכונת זו הייתה אה"מ רטלסנייק (Rattlesnake), שתוכננה ב-1885, והושקה כמענה למשבר המדיני בין האימפריה הבריטית לאימפריה הרוסית ב-1885. ספינת התותחים הייתה חמושה בטורפדות ונועדה לרדוף אחרי ספינות טורפדו קטנות ממנה ולהשמיד אותן. אורכה של הספינה היה 61 מטרים, רוחבה המרבי 7 מטרים וההדחק שלה היה 550 טון. "רטלסנייק" הייתה בנויה מפלדה אך ללא מיגון, למעט סיפון ממוגן, בעובי 19 מ"מ. הספינה הייתה מצוידת בתותח בקוטר 4 אינץ' (101.6 מ"מ)/25 ליטראות, שלושה תותחי 3 ליטראות וארבעה צינורות טורפדו בקוטר 14 אינץ' (360 מ"מ), שניים בחרטום ושניים בכל אחד מצידי האונייה. הספינה נשאה ארבעה טילי טורפדו. משחתות ספינות הטורפדו, שהיו מהירות יותר, החלו להיכנס לשירות בשנות ה-90 של המאה ה-19 והפכו את ספינות התותחים למיושנות. משחתות ראשונות כלי השיט הראשונים שנקראו רשמית "משחתת ספינות טורפדו" היו שתי הספינות מסדרה דיירינג (Daring) ושתי הספינות בסדרת האבוק (Havok) שיוצרו עבור הצי המלכותי הבריטי. ייצורם של כלי שיט אלו נעשה על פי הוראתו של הלורד השלישי של הימיה (Third Sea Lord), ב-1892, אדמירל משנה ג'קי פישר, לימים אדמירל והלורד הראשון של הימיה. פישר היה מודע לחסרונותיהן של ספינות הטורפדו הקיימות, שהיו איטיות וקצרות טווח, ולכן לא היו יכולות ללוות את אוניות הצי שעליהן היו אמורות להגן. בתפקידו כלורד השלישי של הימיה היה פישר אחראי לתכנון ובנייה של כלי שיט עבור הצי המלכותי, ובמסגרת תפקידו הורה על פיתוח סוג חדש של ספינות, שתהיינה מצוידות בדוודי חימום חדשניים ובתותחים מהירי ירי בעלי קליבר קטן. על פי האפיון שהפיצה האדמירליות הבריטית בין מספנות שונות יוצרו כמה דגמים שונים, אם כי לכולם היה מאפיין דומה - סיפון הקדמה (Foredeck) היה מעוגל, בתצורה שכונתה "שריון צב" (turtleback). אה"מ דיירינג ואה"מ דיקוי (Decoy) נבנו על ידי מספנת ת'ורניקרופט, והיו בעלות הדחק של 260 טון. אורכן היה כ-56 מטרים והן היו חמושות בתותח 12 ליטראות אחד ושלושה תותחי 3 ליטראות, וכן צינור טורפדו אחד קבוע בחרטום ושני צינורות נוספים על תושבת מסתובבת מאחורי שתי הארובות. בהמשך הוסר צינור הטורפדו מן החרטום ובמקומות הותקן תותח 3 ליטראות נוסף. מנוע המשחתות הפיק 4,200 כוח סוס שהביאו אותן למהירות מרבית של 27 קשר (50 קמ"ש). ביצועי המנועים איפשרו למשחתות את המהירות והטווח הנדרשים כדי לפעול עם צי המערכה. לצי הצרפתי היה ניסיון נרחב בשימוש בספינת טורפדו. הצרפתים השיקו את סדרת משחתות ספינות הטורפדו הראשונה שלהם ב-1899, המשחתות מסדרת דוראנדל. צי ארצות הברית השיק משחתת ראשונה משלו, הביינבריג', ב-1902. ב-1906 כבר הפעיל הצי 16 משחתות. משחיתות ספינות הטורפדו המשיכו להתפתח עם סיומה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בכמה תחומים מרכזיים. שינוי מרכזי ראשון היה עם המצאתה של טורבינת הקיטור. יעילותו של מנוע זה הודגמה באופן דרמטי במהלך סקירת הצי ב-1897 שנערכה בספיטהד, לכבוד יובל ה-50 למלכותה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת. במהלך הסקירה הופיעה טורביניה, האונייה הראשונה שהונעה באמצעות טורבינת קיטור. ממציא האונייה, צ'ארלס אלג'רנון פרסונס, הגיע אל סקירת הצי ללא הזמנה, אך הדהים את קהל הצופים ובראשם הנסיך מוויילס, ראשי האדמירליות ונכבדים נוספים במהירותה הרבה של אונייתו ויכולת התמרון הגבוהה שלה. "טורביניה" הייתה בגודל של משחתת, ועובדה זו הייתה משמעותית לצי הבריטי; מפקדי הצי הזדרזו להזמין אבטיפוס של משחתת מונעת בטורבינת קיטור. משחתת זו, אה"מ וייפר, הושקה ב-6 בספטמבר 1899. זו הייתה אוניית המלחמה הראשונה בעולם שהונעה בטורבינה, ומהירותה הגיעה ל-36 קשר (כ-67 קמ"ש), מהירות גבוהה בכל קנה מידה. עד 1910 אימצו כל הציים המודרניים את טורבינת הקיטור כאמצעי הנעה לאוניות המלחמה המהירות שלהם. נושא שני שבו חלה התפתחות בתכנון ובבניית המשחתות היה עיצוב מחדש של סיפון הקדמה. החל מסדרת המשחתות מטיפוס ריבר ב-1903 בוטל סיפון הקדמה המעוגל ובמקומו נבנה סיפון קדמה מוגבה, דבר ששיפר את תכונות השיט של האוניות והגדיל את השטח מתחת לסיפון. תחום שלישי של שינוי היה מקור האנרגיה של המשחתות: המשחתת אה"מ ספייטפול הייתה אוניית המלחמה הראשונה שהונעה באמצעות דלק נוזלי. ניסויים שערך הצי הבריטי ב-1904 הוכיחו את יעילותו של דלק זה, אך מכיוון שפחם היה זמין בבריטניה ואילו דלק נוזלי היה צריך לייבא נותר הפחם כמקור האנרגיה העיקרי של אוניות הצי הבריטי עוד כ-15 שנים. ציי מלחמה אחרים אימצו את הדלק הנוזלי, ובהם צי ארצות הברית שהשיק את המשחתות מסדרת פאולדינג בשנת 1909. למרות השוֹנוּת, היו כמה מאפיינים משותפים לכל המשחתות. גוף האוניות יהיה ארוך וצר, עם שוקע רדוד יחסית. החרטום היה מוגבה עם סיפון קדמה מוגבה או מכוסה בסיפון קדמה מעוגל, "שריון צב". מגורי הצוות היו מתחת לחרטום ונמשכו עד רבע או שליש גופה של המשחתת. מאחורי מגורי הצוות, לכיוון ירכתי האונייה, היו מנועי המשחתת ודוודי המנועים. על הסיפון היו כמה תותחים מהירי ירי שמוקמו בחרטום, ועוד כמה בירכתיה ובאמצעה. שני צינורות טורפדו הותקנו באמצע האונייה; בהמשך הוגדל מספרם. המשחתות תוכננו כך שתהיינה קטנות וזריזות, ובעלות מנועי קיטור גדולים, שיכלו לייצר את המהירות הנדרשת. אפיון זה יצר כלי שיט קטן וצפוף שכלל מנוע גדול ואספקת פחם עבורו, תותחים מהירי ירי ותחמושת עבורם; הצפיפות הרבה באה על חשבון צוות כלי השיט. בשל כך החלו להיכנס לשירות אוניות סיוע למשחתות, שבהן שהה חלק מאנשי הצוות עד לפעולה מבצעית. לאוניות העזר צוותו גם אנשי צוות שלא היה להם מקום במשחתות: טבחים, צוות מינהלי וצוות רפואי וכן צוות טכני שסייע לטפל במנועי האוניות. לצוותים אלה לא היה מקום במשחתות הקטנות, אך לכל שייטת המשחתות היה צורך בכישוריהם. בנוסף לצוותים נשאה אוניית העזר חלקי חילוף עבור המכונות באוניות השייטת. חלק מאוניות הסיוע היו אוניות שהוסבו למטרה זו; אחרות נבנו במיוחד לביצוע המשימה. בנוסף לאוניות הסיוע נבנו מובילות שייטת (Flotilla leader), שנועדו לקצין דגל שפיקד על שייטת משחתות. בשל ממדיהן הקטנים של המשחתות, לא היה בהן מקום לקצין (בתפקיד קומודור, ובדרך כלל בדרגת קפטן) ולצוות הפיקוד שלו, כמו גם לציוד הקשר שנדרש לו. בשל כך נוספה לשייטת המשחתות אוניית פיקוד, משחתת מוגדלת או סיירת קטנה, שבה היה מקום לכל אלו, ושהייתה יכולה לנוע במהירות ולהילחם יחד עם שאר אוניות השייטת. בין השנים 1892 ל-1914 גדלו המשחתות באופן משמעותי. סדרת המשחתות הראשונה של הצי הבריטי, סדרת "האבוק", היו באורך 50 מטרים ובעלות הדחק של 275 טון. לעומתן, המשחתות עימן החל הצי הבריטי את מלחמת העולם הראשונה היו באורך 91 מטרים ובעלות הדחק של 1,000 טון. עם זאת, הדגש העיקרי בתכנון ובבניית המשחתות נותר בשאיפה ליצור גוף קטן ככל האפשר ובו מנוע חזק ככל האפשר. מגמה זו הביאה לבניית גופי אוניות קטנים וחלשים יחסית, שעובי דפנותיהם עמד לעיתים על כ-3 מילימטרים בלבד. תחילת השירות המבצעי ומלחמת העולם הראשונה מטרתן המקורית של משחיתות ספינות הטורפדו הייתה, כאמור, לחימה בספינות טורפדו. אולם תוך זמן קצר הבינו אדמירלים את גמישותן המבצעית של האוניות החדשות ואת יכולתן המגוונת. הצי הבריטי הגדיר את המשימות הבאות כתפקידן של משחתות: תנאי המחיה של צוותי המשחתות היו קשים מאוד בתחילה. המשחתות היו צפופות מאוד, והיו אמנם אוניות מלחמה מצוינות, אך לא היו יכולות לעמוד בפגעי מזג אוויר גרוע. מפקד המשחתת היפנית "אקאצוקי", שלחמה כנגד הרוסים במלחמת רוסיה–יפן ב-1904 תיאר את תקופת פיקודו: "לפקד על משחתת במשך תקופה ארוכה, במיוחד בעת מלחמה... אינו דבר טוב לבריאותך". הוא מתאר שהחל את תקופת הפיקוד כשהוא חזק ובריא, אך "החיים במשחתת בחורף, עם אוכל גרוע, ללא הזדמנות לרגיעה, יתישו גם את כוחותיו של האדם החזק ביותר לאורך זמן. המשחתת תמיד נוחה פחות מכל האוניות האחרות והגשם, השלג ומי הים פועלים יחד כדי לעשות אותה לחה ורטובה; למעשה, לא הייתה במשחתת פינה יבשה אחת שבו יכול אדם לנוח לרגע." הקצין היפני הוסיף: "אתמול הבטתי בעצמי במראה לזמן רב; הופתעתי לרעה לראות את פני רזות, מלאות בקמטים, ומראיהן כאילו הייתי בן חמישים. מדי אינם מכסים דבר מלבד שלד, ועצמותי מלאות בראומטיזם". הקרב הראשון בו מילאו משחתות תפקיד מרכזי היה קרב פורט ארתור, שהיה הקרב הפותח למלחמת רוסיה–יפן. בלילה שבין 8 ל-9 בפברואר 1904 תקפו 3 משחתות יפניות בהפתעה את צי האוקיינוס השקט של הצי הקיסרי הרוסי וירו 18 טילי טורפדו אל האוניות הרוסיות העוגנות. שתי אוניות מערכה (פרה-דרדנוט) וסיירת ממוגנת אחת ספגו פגיעות קשות, אך טילי טורפדו רבים נתקעו ברשתות הטורפדו שפרשו האוניות הרוסיות. משחתות היו מעורבות בקרבות רבים במלחמת העולם הראשונה, לעומת אוניות המערכה שכמעט ולא התעמתו זו עם זו. היריות הראשונות בזירה הימית נורו על ידי משחתת בריטית שפתחה באש על מקשת עזר של הצי הקיסרי הגרמני והטביעה אותה. אחד הקרבות הימיים הראשונים במלחמה, קרב מפרץ הלגולנד, החל והתנהל ברובו כקרב בין משחתות, אם כי בשלביו המאוחרים היו מעורבות בו גם סיירות וסיירות מערכה של הצי הבריטי. גם במערכת גליפולי מילאו משחתות תפקידים רבים ובהם ליווי אוניות נושאות גייסות ומתן סיוע באש לכוחות הקרקעיים, בצד תפקידן המסורתי בהגנה על הצי. בקרב יוטלנד, הקרב הימי הגדול ביותר במלחמה, נטלו חלק יותר מ-80 משחתות בריטיות ו-60 גרמניות. אלו היו מערבות בקרבות ביניהן בשלבים שונים של הקרב, כמו גם בהתקפות פרועות ללא סיוע על אוניות מערכה. קרב יוטלנד הסתיים בקרב לילה מבולבל בין צי הים הפתוח הגרמני וחלק מכוח המשחתות הבריטי. עם התקדמותה של המערכה באוקיינוס האטלנטי ובמיוחד עם התפתחותן של הצוללות, החלו המשחתות למלא משימה חדשה - לוחמה נגד צוללות. מהירותן וכושר התמרון שלהן איפשרו להן לפגוע בצוללות בטרם צללו באמצעות ניגוח או ירי תותחים, אך בשלבים הראשונים של המערכה היו המשחתות חסרות אמצעים מתאימים לגלות אותן לאחר צלילתן; הדרך היחידה להילחם בצוללות הייתה כאשר היו עדיין אל פני המים. הצורך להילחם בצוללות בעודן שקועות מתחת לפני המים הוביל לפיתוחים רבים: גוף המשחתות חוזק כדי שתוכלנה לנגוח את הצוללות; הותקנו בהם הידרופונים, כדי לאפשר גילוי תת-מימי של הצוללות; וניתנה להן היכולת לשגר פצצות עומק כדי לפגוע בצוללת לאחר גילויה. בשל איום הצוללות הועסקו יותר ויותר משחתות בפעילות כנגדן. עם הכרזתה של גרמניה על לוחמת צוללות בלתי מוגבלת בינואר 1917 והנהגת שיירות הוקצו משחתות רבות למשימות הליווי. עם כניסת ארצות הברית למלחמה באפריל 1917 היו משחתות של אמריקאיות מן היחידות הראשונות שנשלחו למלחמה, למשימות ליווי. לאור הברית בין הקיסרות היפנית ובריטניה, ולבקשת הבריטים, נשלחו משחתות יפניות לליווי שיירות בים התיכון. בין שתי מלחמות העולם ומלחמת העולם השנייה במהלך מלחמת העולם הראשונה נבנו משחתות גדולות יותר ויותר, שהיו חמושות בתותחים כבדים יותר ובמספר רב יותר של צינורות טורפדו. המשחתות שנחשבו לגדולות ולטובות ביותר במלחמה היו המשחתות מסדרת V ו-W שנבנו עבור הצי הבריטי החל מ-1916. משחתות נוספות מסדרה זו נבנו גם אחרי המלחמה, עד 1924. ההדחק של אוניות אלו נע בין 1,100 ל-1,200 טון, ומהירותן עמדה על 34 קשר (כ-63 קמ"ש). הן נשאו תותחים בקוטר 3 ו-4 אינץ' (76 מ"מ ו-102 מ"מ) ועד 6 צינורות טורפדו. מספר צינורות הטורפדו הוגדל כלקח ממלחמת העולם, כאשר משחתות הצליחו להגיע לעמדת ירי על אוניות ראשה אך לא הצליחו לבצע את הירי בגלל מחסור בטורפדו. המשחתות מסדרה זו קבעו את הרף לכל המשחתות שנבנו באותה תקופה וגם בשנים הבאות, בעשור השני של המאה ה-20. המשחתות מסדרת פובוקי שנבנו עבור הצי הקיסרי היפני היו השלב הבא בתכנון המשחתות. באוניות אלו, שתוכננו ב-1923 ונכנסו לשירות ב-1928, הותקנו 6 תותחים בקוטר 5 אינץ' (127 מ"מ) ותשעה צינורות טורפדו, בשלושה כנים - החימוש הכבד ביותר של משחתת כלשהי עד אז. בקבוצת האוניות השנייה מסדרה זו הותקנו תותחים בעלי זווית הגבהה גדולה, לירי נגד מטוסים, וטילי טורפדו בקוטר 24 אינץ' (61 ס"מ) מטיפוס 93, מונעים בחמצן, שכונו "לונג לאנס" (Long Lance). סדרת המשחתות הבאה, האצוהארו, שיפרו עוד יותר את יכולתן לירות טילי טורפדו על ידי אחסנת טילי טורפדו נוספים במבנה העילי וכך קוצר זמן הטעינה מחדש ל-15 דקות. ציים של מדינות אחרות הגיבו בבניית כלי שיט דומים. צי ארצות הברית השיק בין 1933 ל-1937 את סדרת המשחתות פורטר, שנשאו שמונה תותחים בקוטר 5 אינץ' (127 מ"מ). בסדרת המשחתות הבאה, סדרת מאהאן, שהושקה בין 1934 ל-1937, גדל מספר צינורות הטורפדו ל-12, ובסדרת המשחתות הבאה, גרידלי (שנבנתה בין 1935 ל-1938) הוגדל עוד יותר מספר צינורות הטורפדו, ל-16. בזירת הים התיכון בנה הצי האיטלקי החל מ-1928 סדרת סיירות מהירות מאוד בשם קונדוטיירי. אוניות אלו הגיעו למהירות של 34 - 37 קשר (63 - 69 קמ"ש) והיו חמושות בתותחים בקוטר 6 אינץ' (152 מ"מ). בתגובה השיק הצי הצרפתי שורה של משחתות יוצאות דופן בגודלן ובביצועיהן. מתכנני האוניות הצרפתים חיבבו משחתות גדולות עוד קודם לכן; ב-1922 השיקו הצרפתים את המשחתות מסדרת שאקאל, שהי בעלות הדחק של יותר מ-2,000 טון והיו חמושות בתותחים בקוטר 130 מ"מ. בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 הושקה סדרת פאנטאסק, משחתות שנשאו חמישה תותחים בקוטר 138 מ"מ ותשעה צינורות טורפדו, והגיעו למהירות של 45 קשר (83 קמ"ש), המהירות הגבוהה ביותר של משחתת אי-פעם והמהירות הגבוהה ביותר שהושגה אי-פעם על ידי אונייה מונעת בקיטור. משחתות איטלקיות באותה תקופה היו גם הן מהירות מאוד, והגיעו ל-38 קשר (70 קמ"ש). הן נשאו ארבעה או שישה תותחים בקוטר 120 מ"מ וצינורות טורפדו. גרמניה הנאצית החלה בבנייה מחודשת של צי המלחמה שלה לאחר שהודיעה על ביטול הסכם ורסאי. סדרת המשחתות הראשונה של הקריגסמרינה המתחדש, המשחתות מטיפוס 1934, הייתה גדולה - בעלת הדחק של 3,000 טון, אך עם זאת החימוש שנשאו היה כזה של משחתות קטנות יותר, בקוטר 127 מ"מ. החל מהמשחתות מטיפוס 1936 הוגדל קוטר התותחים, ל-150 מ"מ. האוניות הגרמניות הונעו על ידי טורבינות קיטור בלחץ גבוה, אמצעי הנעה חדשני אך כזה שסבל מבעיות טכניות מרובות. נסיגתן של גרמניה הנאצית מהסכם ורסאי ושל הקיסרות היפנית מאמנת וושינגטון באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 הבהיר לבריטניה ולארצות הברית את הצורך בבניית כוחן הימי מחדש. בבניית משחתות התמקדו ציים אלה במשחתות קטנות יותר, שניתן יהיה לבנות במספרים רבים יותר. המשחתות הבריטיות שנבנו בתחילת שנות ה-30 היו בעלות הדחק של כ-1,400 טון, עם חימוש שכלל ארבעה תותחים בקוטר 4.7 אינץ' (120 מ"מ) וארבעה צינורות טורפדו. גם לסדרת המשחתות בנסון, שנבנתה בארצות הברית החל מ-1938, היו מאפיינים דומים. במחצית השנייה של העשור הכירו הבריטים בצורך בחימוש כבד יותר, והמשחתות מסדרת טרייבאל שהוזמנו ב-1936 והחלו להיכנס לשירות ב-1938 היו חמושות בשמונה תותחים בקוטר 4.7 אינץ' (119 מ"מ), בארבעה צריחים וארבעה צינורות טורפדו. סדרות המשחתות הבאות, המשחתות מסדרה J והמשחתות מסדרה L היו חמושות בשישה תותחים בקוטר 4.7 אינץ' ושמונה צינורות טורפדו. המשחתות הבריטיות היו מצוידות בסונאר (שכונה אז ASDIC) אך האימון בשימוש באמצעי זה היה מועט, והיחס לתחום זה היה אדיש; ההנחה הייתה שאיום הצוללות עבר מן העולם עם המצאת הסונאר. גם כלי הנשק נגד צוללות שופרו אך במעט מאז מלחמת העולם הראשונה: באותה מלחמה הוטלו פצצות העומק מירכתי אוניית המלחמה, אל השטח שבו עברה זה עתה. שיטה זו מנעה את חסימת אמצעי הגילוי (שהתפוצצויות פצצות העומק "החרישה" אותם) אך הקלה על התחמקות הצוללת. קושי זה העלה את הצורך בחימוש שישליך את פצצות העומק מקדמת האונייה אל שטח המים שלפניה. הצורך עלה כבר במלחמת העולם הראשונה, אך בשנים שבין המלחמות נזנח הנושא ולא הייתה בו התקדמות כלשהי. בשנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20 הופעלו משחתות לעיתים קרובות באזורי משבר דיפלומטי (כמו במהלך מלחמת האזרחים בספרד) או אסונות הומניטריים. משחתות בריטיות ואמריקאיות פעלו לאורך חופי סין וגם במעלה נהרותיה, ומלחים מהמשחתות הללו אף נטלו חלק בפשיטות ובפעולות קרקעיות. מלחמת העולם השנייה הביאה עמה איומים שהיו קיימים במלחמת העולם הקודמת, ועתה הופיעו בעוצמה ובתחכום רבים יותר: הצוללות הופעלו בדרך יעילה יותר, ומטוסים הפכו לחלק חשוב בלוחמה הימית. בתחילת המלחמה לא היו המשחתות של בעלות הברית מוכנות לאיומים הללו, וחימושן כלל תותחים דו-תכליתיים (נגד אוניות שטח ונגד מטוסים), צינורות טורפדו ופצצות עומק. בהמשך המלחמה הוגבר ושונה החימוש: הותקנו בהן תותחי נ"מ קלים ויעילים יותר בצד תותחים דו-תכליתיים - נגד מטרות שטח ונגד מטוסים, מכ"ם ומרגמות לירי נשק נגד צוללות אל לפני האונייה; חלק מן האמצעים הללו הותקנו על חשבון חלק מן החימוש המסורתי, שהוסר כדי לפנות מקום עבורם. מתכנני המשחתות היו צריכים לאזן בין מאפיינים שונים: יכולתן להפליג בים הפתוח ובאוקיינוסים; טווח פעילות; מהירות; חימושן של המשחתות - נגד אוניות שטח, נגד מטוסים, או נגד צוללות, ואופיו: טורפדו, תותחים (מאיזה סוג ובאיזה קוטר), פצצות עומק; וכן הלאה. האיזון בין מרכיבים אלה הושפע גם מהזירה שבה הייתה המשחתת אמורה לפעול. עם התקדמותה של המלחמה הפכו המשחתות לאוניות גדולות, רב תכליתיות ויקרות מאד; הן הפכו למטרה כדאית עבור האויב בפני עצמן, ואחוז המשחתות שנפגעו היה מן הגבוהים בין כלי השיט השונים. משחתות פעלו לעיתים לבדן, אך בדרך כלל היו חלק משייטת או אסקדרון. הן הופעלו במגוון רחב של תחומים, הרבה מעבר לייעודן המקורי. משחתות זרעו מוקשים ימיים ושימשו כזקיפי מכ"ם, אוניות שהוצבו מחוץ לטווח כיסוי המכ"ם של אוניות הצי העיקריות, כדי להרחיב את כיסוי המכ"ם ולאפשר התראה מוקדמת על התקרבות מטוסי אויב. במהלך קרב גוודלקנל הובילו משחתות של הצי הקיסרי היפני תגבורות ואספקה ליחידות יפניות שהיו מכותרות על האי, ושהדרך הימית והאווירית אליהן הייתה בשליטת האויב ומסוכנת מדי לאוניות ולמטוסי תובלה להפליג בהן, ומשימה זו נשנתה גם בזירות אחרות ועל ידי משחתות של ציים אחרים. משחתות שימשו כאוניות ליווי שיירות ולאוניות מלחמה גדולות מהן: משחתות הליווי הגנו על האוניות שליוו מפני איומים אוויריים, מפני אוניות שטח אחרות ומפני צוללות. משחתות לחמו נגד כל סוגי אוניות המלחמה, החל מנושאות מטוסים ואוניות מערכה וכלה בספינות טורפדו וצוללות: בקרב כף הצפון הצליחו משחתות בריטיות לפגוע קשות בסיירת המערכה הגרמנית שרנהורסט, ואיפשרו לאוניות המערכה והסיירות הבריטיות להטביע אותה; בקרב מפרץ לייטה התמודדו משחתות של צי ארצות הברית מול כוח המשימה העיקרי של הצי הקיסרי היפני, ובהן אוניית המערכה הגדולה ביותר בעולם, יאמטו, ובסיוע נושאות מטוסים קלות הדפו את הכוח היפני. משחתות סיפקו אש סיוע לכוחות שהונחתו מן הים; בשל ממדיהן הקטנים יחסית היו והמשחתות יכולות להתקרב מאוד אל החוף ולירות אש מדויקת אל מטרות קטנות, לעומת אוניות המערכה והסיירות שלא היו יכולות להתקרב ולדייק כל כך. עם התקדמות המלחמה הסתבר שהמשחתות אינן מתאימות בהכרח לתפקידי ליווי שיירות. התפקידים הרבים אותן מילאו יצרו צורך מתמשך במשחתות בזירות ובמשימות שונות, ולפיכך לא תמיד היו מספיק משחתות לתפקידי ליווי. בנוסף, המשחתות שהותאמו לכתחילה לפעול עם אוניות השטח הגדולות לא התאימו לליווי שיירות: הן היו מהירות מדי ובעלות טווח קצר מיד, ועלותן הייתה גבוהה מדי. בשל כך בנו ארצות הברית ובריטניה אוניות קטנות וזולות יותר שהתמחו בתחום זה, שנקראו קורבטות ופריגטות בצי הבריטי ומלוות משחתות (Destroyer Escort)[ב] בצי ארצות הברית. גם הצי הקיסרי היפני החל בתוכנית בניית כלי שיט ללוחמה נגד צוללות, אך בשלב מאוחר בהרבה במלחמה. אוניות אלו, מסדרת מאטסו, היו בגודלן של משחיתות ספינות טורפדו המקוריות, שמהן צמחה המשחתת המודרנית. הצי הקיסרי היפני המשחתות של הצי הקיסרי היפני היו בדרך כלל גדולות מהמשחתות בציים אחרים, למעט הצי הצרפתי. בשנים הראשונות של המלחמה היווה גודלן של המשחתות היפניות יתרון חשוב, שאיפשר להן להביס בהצלחה את הכוחות הקטנים והלא מאורגנים של בעלות הברית ואת כלי השיט שלהן, שהיו בדרך כלל מאיכות נמוכה יותר. יתרון חשוב נוסף של הצי היפני היו הטורפדות המעולים שלהן, מטיפוס 93, שכונו על ידי בעלות הברית "חנית ארוכה" (Long Lance). עם זאת, בהמשך המלחמה החלו היפנים לפגר אחרי בעלות הברית ברמה הטכנולוגית (למשל, במשחתות היפניות לא הותקן מכ"ם), וצי המשחתות היפני הלך ונשחק. הצי היפני שם דגש על משחתות שתפעלנה עם צי המלחמה, ולא ניתנה תשומת לב למשחתות ליווי לשיירות, בניגוד לדגש המרכזי שקיבל תפקיד זה אצל ארצות הברית ובריטניה. הדבר בא לידי ביטוי חריף במערכת הצוללות של בעלות הברית נגד יפן. עד תום המלחמה הוטבעו חצי מהמשחתות היפניות. קריגסמרינה בתחילת המלחמה עמדו לרשות הקריגסמרינה, הצי של גרמניה הנאצית, 22 משחתות בלבד, שכן עם תום מלחמת העולם הראשונה לא נותרו בידי גרמניה משחתות. עם זאת, היה בכך יתרון, שכן בשל כך לא היו לגרמנים משחתות מיושנות כלל. במהלך המלחמה נבנו עבור הקריגסמרינה 19 משחתות ועוד כמה נתפסו מציים זרים, כמו משחתות של הצי האיטלקי שנתפסו לאחר כניעת איטליה. הצי המלכותי בתחילת המלחמה עמדו לרשות הצי המלכותי הבריטי 173 משחתות, מדגמים חדישים וגם מיושנים יותר, ו-52 משחתות נוספות בשלבי ייצור. רוב המשחתות הבריטיות בנקודת זמן זו היו מבוססות על המשחתות מסדרת V ו-W המוצלחות, שנבנו במהלך מלחמת העולם הראשונה. בכל שנה יוצרו מספר משחתות, שהיו מבוססות על תכנון זה, עם שיפורים ושדרוגים שונים. פרוץ מלחמת העולם הביא לכך שנוצר צורך דחוף לייצור משחתות בהיקף נרחב, גם כתגבורת לצי הקיים וגם כדי למלא את החסרון שנוצר בשל אבדות בקרב. חלק מן המענה לחוסר במשחתות התמלא על ידי העברתן של 50 משחתות אמריקניות, במסגרת הסכמי החכר השאל, ובנוסף החלו הבריטים בתוכנית חירום לבניית אוניות מלחמה, במהלכה יוצרו משחתות מתכנון פשוט יותר וזול יותר לייצור, עם חימוש מוגבר נגד צוללות ונגד מטוסים. עד תום המלחמה שירתו בצי הבריטי 461 משחתות מסדרות שונות, מתוכן הוטבעו 153. הצי האמריקני צי ארצות הברית הפעיל 100 משחתות עם כניסתה של ארצות הברית למלחמה, ב-7 בדצמבר 1941. הטורפדו אותו נשאו היה נחות יחסית לטורפדו של הצי היפני, ולרובן היו ארבעה תותחים לעומת שישה תותחים במשחתות היפניות. כאמור, 50 משחתות אמריקניות הועברו לצי הבריטי ב-1940, למרות התנגדותם של ראשי הצי. עם תחילתה של המלחמה באירופה החל מטה הצי בתכנון משחתת חדשה בעלת חמישה תותחים וגוף גדול יותר. זה היה הבסיס שעל פיו יוצרו המשחתות מסדרת פלטשר, סדרת המשחתות הגדולה ביותר בכל צי אי פעם: 175 אוניות יוצרו מסדרה זו. בנוסף, יוצרו עוד 67 משחתות מסדרת אלן מ. סמנר ו-45 מסדרת גירינג, שהיו מבוססות על התכנון של סדרת פלטשר. יש הרואים בסדרות אלו את המשחתות המוצלחות ביותר בין כל המשחתות במלחמה. עם סיום המלחמה הפעיל צי ארצות הברית 377 משחתות, מכל הסוגים. 87 משחתות אבדו במלחמה. אחרי מלחמת העולם השנייה לקראת סוף המלחמה השיק הקריגסמרינה צוללות חדישות מטיפוסים XXI וXXIII, שמהירותן הייתה כפולה ממהירותן של הצוללות מדגם VII, "סוס העבודה" של הצי הגרמני במלחמת העולם השנייה. בנוסף למהירותן הגבוהה, הצוללות החדשות היו בעלות כושר שהייה מתחת למים גדול בהרבה ויכולת צלילה מהירה והיו חרישיות הרבה יותר. יכולות חדשות אלו שמטו את הקרקע, למעשה, מתחת לכל תורת הלחימה בצוללות שגובשה במהלך המלחמה, אך מכיוון שעד סוף המלחמה הצליחו הגרמנים להכניס לשירות מבצעי רק צוללות ספורות מדגמים אלה. לא הייתה להן השפעה על מהלכה. עם זאת, בתום המלחמה הצליחו שני הצדדים - ברית המועצות וארצות הברית - להשיג את הידע הגרמני, ושני הצדדים החלו לפתח צוללות משלהם, איום נוסף שהופיע בסוף המלחמה היו מטוסי הסילון. מטוסי סילון ראשונים (בעיקר של הלופטוואפה הגרמני) נטלו חלק בלחימה בשלהי המלחמה, ומיד לאחריה החלו חילות האוויר השונים לקלוט מטוסי סילון במספרים גדלים והולכים. מערכות בקרת האש הקיימות לא היו יכולות להתמודד עם המהירות הגבוהה של מטוסים אלו, ויכולת התגובה של הנשק נגד המטוסים שעל האוניות ירדה. מול אתגרים החדשים שהציבו הצוללות ומטוסי הסילון היה על הציים השונים לפתח משחתות חדישות, שתהיינה מהירות יותר, בעלות אמצעי גילוי (מכ"ם וסונאר) ומערכות שליטה ובקרה משופרות, ובעלות כלי נשק שיוכלו להתמודד עם האיום החדש. נדרשה גם הטמעת לקחים שונים שנלמדו במהלך המלחמה. בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 נבנו מספר סדרות של משחתות קונבנציונליות, שבהן היה מענה ראשוני לאתגרים החדשים. הן היו גדולות משמעותית מן המשחתות ששירתו בזמן המלחמה: ההדחק של המשחתת הבריטיות במלחמת העולם היה בסביבות 1,700 טון, ואורכן בין 105 ל-110 מטרים. לעומתן, המשחתות מסדרת דיירינג שהושקו בין 1949 ל-1959 היו בעלות הדחק בשל 2,830 טון ובאורך 120 מטרים. משחתות אלה היו חמושות בדרך כלל בתותחים ראשיים אוטומטיים, מנועים ותמסורות שהיו בנויים ביחידות נפרדות (כלומר כל מנוע ויחידת תמסורת היו בנויים בנפרד, כדי לצמצם את הנזק בעת פגיעה באונייה), מכ"ם, סונאר מתקדם יותר, מחשבים אנלוגיים להתמודדות עם מהירותן הרבה של המטרות ומרגמות נגד צוללות. במקביל, הוסבו משחתות ישנות, מעודפי מלחמת העולם, לשאת עליהן אמצעי גילוי טובים יותר וכלי נשק יעילים יותר. זאת, כדי לחסוך זמן עד לכניסת המשחתות החדשות לשירות וכדי לחסוך במשאבים. במהלך מלחמת העולם השנייה נשמרה הבחנה בין המשחתות, ובין אוניות שנועדו בעיקר לליווי שיירות וללוחמה נגד צוללות: פריגטות, שהיו זולות יותר לייצור, חימושן קל יותר מזה של המשחתות, ומשימתן בעיקר לוחמה נגד צוללות, וקורבטות, שהיו קטנות וקלות עוד יותר מהפריגטות. אולם, עם הופעתן של פריגטות מהירות ללוחמה נגד צוללות החל מעמדה של המשחתת המסורתית להשתנות. השינוי בהגדרות העמיק עוד כאשר החלו להופיע כלי נשק חדשים בזירה הימית - טילים נגד מטוסים וטורפדות מונעות בטילים (ASROC). כלי נשק חדישים אלה איפשרו גם לספינה קטנה יחסית לתת מענה טוב נגד מטוסים ונגד צוללות. בשנים הבאות הופיעו פריגטות שהיו בגודלן של משחתות ממלחמת העולם השנייה, חמושות בתותחים אך ממוקדות בעיקר בלוחמה נגד צוללות או נגד מטוסים. כלי השיט שהוגדרו משחתות היו גדולים עוד יותר, והגיעו לממדיהן של סיירות קלות במלחמת העולם. כך למשל, המשחתות מסדרת קאונטי, שנכנסו לשירות בצי המלכותי הבריטי בין 1962 ל-1970, היו בעלות הדחק של 6,200 טון ובאורך 158 מטרים. המינוח בצי ארצות הברית היה שונה גם הוא: המונח "פריגטה" ניתן לאוניות שהיו למעשה בגודלן של סיירות והיו חמושות בטילים נגד מטוסים. הן נועדו לליווי נושאות מטוסים, להגנה מפני מטוסים וטילי שיוט, והיו אמורות לפעול יחד עם סיירות קונבנציונליות, ישנות יותר. לפריגטות אלו הייתה גם יכולת ללוחמה נגד צוללות, שלא הייתה לסיירות הישנות יותר, וחלקן הונעו על ידי כור גרעיני. ב-1975 החליט צי ארצות הברית על שינוי בהגדרות. הפריגטות הוגדרו מחדש כסיירות טילים, והמונח "פריגטה" הוחזר לאוניות קטנות ממשחתות, שמשימתן לוחמה בצוללות במטוסים. בעשורים הבאים של המאה ה-20 נוספו למשחתות אמצעים רבים. הן הותאמו לנשיאת מסוקים, שמשימתם גילוי צוללות ותקיפתן. לצורך נשיאת המסוקים נבנה בירכתי המשחתת סיפון טיסה, ולעיתים גם האנגר לאחסון המסוקים. נוספו אמצעי גילוי חדשים ומשודרגים, ובהם סונאר נגרר, מערכת הידרופונים הנגררת בכבל אחרי המשחתת ורחוקה מהרעש שמפיקה האונייה, וכך משופרת מאוד יכולתה לקלוט רעשים וקולות תת-מימיים; מסוקים המותאמים במיוחד לגילוי צוללות ולתקיפתן; מערכות מכ"ם מתקדמות, מערכות לוחמה אלקטרונית, ועוד. את סוללות התותחים החליפו תותח אוטומטי אחד או שניים, בקוטר 4 או 5 אינץ' (100 או 127 מ"מ). תותחים אלו מוכוונים על ידי מערכות בקרת אש משוכללות ורמת הדיוק שלהם גבוהה בהרבה מתותחי המשחתות מהדורות הקודמים, וגם מתותחי אוניות גדולות יותר. בנוסף לתותחים מצוידות המשחתות בטילי ים-ים, טילים נגד מטוסים ולעיתים גם טילי שיוט. המשחתות מסדרת ארלי בורק, סדרת המשחתות שממנה נבנה המספר הרב ביותר של משחתות נכון ל-2020, בנויה סביב מערכת AEGIS, מערכת שליטה ובקרה מתקדמת המאחדת מערכות מכ"ם מתקדם, בקרת ירי ומערכת תומכת קבלת החלטות. המערכת מזינה נתונים ישירות למערכות פלנקס להגנה בטווח קרוב ומערכת טילי סטנדרט, שבה טילים נגד מטוסים ונגד טילים בליסטיים. מערכת AEGIS יכולה לזהות, לעקוב, לשגר ולהכווין חימוש כנגד יותר מ-100 מטרות בעת ובעונה אחת, וכך יכולה משחתת AEGIS לתת מענה כאוניית ליווי לצי מלחמה. מרכיב חדשני נוסף המוטמע במשחתות בעשורים האחרונים הוא החמקנות. משחתות, כמו גם באוניות מלחמה אחרות. החומרים מהן נבנות המשחתות ומבנה הגוף האוניות בנוי כך שיספוג קרינת מכ"ם ושטח חתך המכ"ם שלהן יהיה קטן ככל האפשר. המשחתות מסדרת זומוואלט הן דוגמה בולטת לתכנון חדשני מאוד בתחום זה, כמו גם בתחומים נוספים. מפעילות נוכחיות ב-1954 החל חיל הים הישראלי לבחון רכש של משחתות, במקום הפריגטות שהיו ברשות החיל באותה תקופה. נשקלה רכישת משחתות מאיטליה, אך בסופו של דבר נרכשו ב-1955 שתי משחתות מסדרה Z, מתוצרת בריטניה. המשחתות היו משחתות בריטיות ששירתו בצי המלכותי הבריטי עוד במהלך מלחמת העולם השנייה. בחיל הים הישראלי נקראו המשחתות אח"י יפו ואח"י אילת, והן הגיעו לישראל ב-1956. במבצע קדש השתתפו המשחתות במבצע לכידת המשחתת המצרית איבראהים אל-אוול. המשחתת המצרית נקלטה בחיל הים ונקראה אח"י חיפה. אף על פי ששתי המשחתות הבריטיות עברו שיפוץ בבריטניה טרם הגעתן לארץ, היה ברור באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 שהן אינן כלי השיט המתאימים לחיל הים. שלוש המשחתות היו מיושנות, חסרו אמצעי גילוי ובקרה וחימושן לא היה מספק. הופעתם של טילי ים-ים בזירה העצימה עוד קביעה זו. חיל הים הישראלי נערך לבניית וקליטת ספינות טילים, שהיו קטנות יותר, זריזות, מצוידות באמצעי בקרה ולוחמה אלקטרונית וחמושות בטילי ים ים מתקדמים. לקראת סוף שנות ה-60 החל חיל הים להוציא משירות את המשחתות. זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, ב-21 באוקטובר 1967, עוד לפני שהחל תהליך קליטת ספינות הטילים והוצאת המשחתות משירות, הוטבעה אח"י אילת על ידי טילי ים-ים מדגם סטיקס שנורו מספינת טילים מסוג קומאר של הצי המצרי. אח"י חיפה הוצאה משירות ב-1968, וב-7 באפריל 1969 הוטבעה כמטרת אימון בניסוי ירי טילי גבריאל, שנורו מספינת סער 2 שירשה את שמה, אח"י חיפה. אח"י יפו הוטבעה גם היא כמטרת אימונים, מטילים שנורו מספינות הטילים אח"י חרב ואח"י געש, באימון שנערך ב-1970. לקריאה נוספת * קישורים חיצוניים ביאורים
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Cond%C3%A9_Nast_Traveler] \| [TOKENS: 463]
Contents Condé Nast Traveler Condé Nast Traveler is a luxury and lifestyle travel magazine published by Condé Nast. The magazine has won 25 National Magazine Awards. The Condé Nast unit of Advance Publications purchased Signature, a magazine for Diners Club members, for $25 million in 1986. The company used it as the basis for Condé Nast Traveler, led by Sir Harold Evans (1928–2020) in 1987, with a focus on literary journalism and hard news reporting. As editor in chief, Evans coined the motto "Truth in Travel", which declared that travel industry freebies would not be accepted. Condé Nast Traveler is currently led by Global Editorial Director, Divia Thani. The magazine is produced at Condé Nast's US headquarters at One World Trade Center in New York City. A separate UK edition, Condé Nast Traveller, is produced from Condé Nast's offices at The Adelphi in London. Condé Nast Traveler's main competitor is Travel + Leisure. Controversies Condé Nast Traveler, with the aid of social networking websites Facebook and YouTube, produced a series of videos officially titled Many People, Many Places, consisting of 13 videos. Each video lasts between three and four minutes long where over 70 people from 70 countries (including English-speaking countries) reveal how to say everyday phrases in their country of birth. The Filipino representative, an unidentified woman, counted numbers and money, sang Happy Birthday, and said "Cheers!" in English rather than Tagalog before stating that the Tagalog language lacked tongue twisters. Despite being able to sing the national anthem of the Philippines in Tagalog, the videos went viral on social media, with users complaining the woman was not properly portraying Filipino culture in comparison to the other representatives from the 70 other countries did. In response, Condé Nast Traveler admitted in a Facebook post that "[o]ne of our subjects, a Filipino woman, answered our questions in English rather than Tagalog based on her experience growing up and living in the Philippines... we appreciate your feedback and take seriously our responsibility to respectfully represent the many different aspects of the countries we cover at Condé Nast Traveler." References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/טרם] \| [TOKENS: 3161]
תוכן עניינים טרם טרם היא רשת מרפאות לרפואה דחופה המפעילה מרפאות המטפלות בטראומות (חבלות וחתכים) ובמחלות שאינן דורשות אשפוז. היסטוריה "טרם" הוקמה על ידי ד"ר דוד אפלבום ושותפיו בשנת 1989. הסניף הראשון הוקם בבניין מגן דוד אדום בשכונת רוממה בירושלים, משם עבר מאז לבניין יהב הנמצא ברחוב ירמיהו הסמוך, עד שעבר לרחוב שרי ישראל בשכונת מקור ברוך. במשך השנים הוקמו סניפים נוספים במעלה אדומים, מודיעין, בית שמש, כרמיאל, קריית גת, אשדוד ובערים נוספות בישראל. בירושלים ישנם סניפים נוספים בתלפיות הישנה, בפסגת זאב ובקטמון הישנה. סניף זה נקרא על שם המייסד, ד"ר אפלבום, שנרצח בשנת 2003 בפיגוע בקפה הלל בירושלים. במהלך שנת 2011 הוקם סניף ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק, תוך שיתוף פעולה עם בית החולים איכילוב ועם עיריית בני ברק. בתחילת שנת 2012 הקימה טרם בשיתוף עם משרד הבריאות מרפאה ציבורית במתחם התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בעבור התושבים הזרים, חסרי הביטוח והמעמד, שם הם זוכים לקבל טיפול רפואי מוזל, הכולל מוקד, רפואה ראשונית, בדיקות דם, מעקבי הריון, רפואת מומחים ועוד. החל משנת 2012 טרם הקימה סניפים נוספים בערים שונות ובהם נהריה, אילת, מודיעין עילית ובאר שבע, וכן התבקשה לאייש מרפאות כגון מרפאת עיר ההדרכה המשטרתית "פוליסיטי" שבסמוך לבית שמש. פעילות הארגון "טרם" רשת מרכזי חירום רפואי, נועד לתת טיפול רפואי מלא לחולים שאינם זקוקים לאשפוז, ובכך לחסוך מהם את ההליכה לחדר מיון. בנוסף להגשת טיפול רפואי, "טרם" מפעילה פרויקטים רפואיים בהם קורסי החייאה לציבור הרחב, קורס הוצאת דם ורידי באישור משרד הבריאות, המרכז להנקה ושיתוף פעולה מחקרי עם המכון לגנטיקה רפואית במרכז הרפואי שערי צדק. בחלק מסניפי הרשת פועלות מרפאות מטיילים בעבור אנשים המעוניינים בחיסונים והדרכה לפני נסיעה לחו"ל. הטיפולים ב"טרם" ממומנים על ידי כל קופות החולים בישראל, לפחות באופן חלקי, גם ללא הפניה רפואית מקופת החולים. כמו כן מעניקה טרם טיפולים לאנשים ללא ביטוחים בתשלום פרטי. טרם פועלת בשיתוף עם רופאי הקהילה מקופות החולים השונות וזאת על ידי מערכות "רופא עמית טרם", המאפשרות לרופאים לקבל עדכון לדואר האלקטרוני על כל ביקור של מטופלים שהצהירו שהם רופאי המשפחה שלהם, וכך מתאפשרת גישה לצילומי רנטגן, לתוצאות בדיקות מעבדה ולתיקים הרפואיים של המטופלים. עוזרי הרופא בטרם כחלק מתוכניותיה מכשירה טרם "עוזרי רופא", שהם פרמדיקים או אחים שעברו הכשרה נוספת למלא חלק מהתפקידים של רופאים. הרשת הכשירה עד ליום זה כ-50 עוזרי רופא בתחום הרפואה הדחופה וכ-20 עוזרי רופא בתחום האורתופדיה. הכשרת עוזרי הרופא אורכת כשנה וכוללת הרצאות במגוון תחומים הרלוונטיים לרפואה דחופה בקהילה, תוך כדי ההכשרה עובדים החניכים בצמוד לרופאים בכירים ברשת ומתנסים במגוון מקרים הכוללים תפירות, הדבקות, בדיקות פיזיקליות ועוד. הדרכות בטרם בטרם נערכים מספר קורסים נוספים מעבר לקורס עוזרי הרופא, וקורסי ההחייאה לציבור הרחב. בין הקורסים ניתן למנות את קורס TUCS להכשרת רופאים לעבודה בתחום הרפואה הדחופה בקהילה (קורס המכיל דגשים בנושאי צילומי רנטגן, אק"ג, תפירות והדבקות וטיפולים שונים), קורס UMS להכשרת צוות סיעודי לעבודה ברשת, רענוני ACLS ו-PALS לרופאים ולצוות הסיעודי, קורס גיבוס ושליחה לצילום רנטגן וקורסים ורענונים נוספים לצוות המטפל. כמו כן, מאפשרת הרשת בעקבות שיתופי פעולה עם מוסדות שונים קיום שדות קליניים לסטודנטים לרפואת חירום מאוניברסיטת בן-גוריון ולסטודנטים לסיעוד ממכללת תל אביב יפו וממכון טל. מחקרים בטרם החל משנת 2006 החלה טרם לפרסם מחקרים ומאמרים רבים שאף זכו בפרסים שונים, רובם ככולם עוסקים ברפואת דחופה בקהילה. המחקרים מרוכזים בידי מנהלת המחקרים ד"ר דינה צימרמן. קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/24/7] \| [TOKENS: 1591]
תוכן עניינים 24/7 24/7 (במילים: עשרים וארבע שבע) הוא סימון לשירות הניתן ללא הפסקה, כלומר 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. ביטוי בעל משמעות דומה הוא שירות מסביב לשעון. בקרב יהודים, נהוגים בדרך הכלל שירותים המושבתים בשבת ובחג אך פועלים ללא הפסקה בימות החול ובמקרה כזה מקובל הסימון 24/6. שירות 24/7 מוצע על ידי מכונות אוטומטיות, כגון כספומט, על ידי מתקנים הפועלים בשירות עצמי, כגון תחנות דלק, ושירותים מאוישים שונים, כגון סופרמרקט, חנות נוחות, מסעדה, תחנת מוניות ועוד. שירותי חירום למיניהם, כגון משטרה, בית חולים, ארגוני רפואת חירום, מכבי אש וכדומה מחויבים לשירות 24/7 לפחות בהיענותם לקריאת חירום. מפעלי תעשייה מסוימים עובדים במתכונת 24/7 לשם ניצול מיטבי של אמצעי הייצור היקרים שבהם. מפעלי תעשייה אחרים עובדים במתכונת 24/7 משום שתהליכי הייצור בהם הם כאלה שהפסקת פעילותם והתחלתה מחדש יקרה מאוד. הפעלת שירות מאויש 24/7 מחייבת עבודה במשמרות. במוקד טלפוני ניתן לתת שירות 24/7 גם באמצעות עובדים המועסקים במשמרת ראשונה בלבד, באמצעות פיזור עובדי המוקד באזורי זמן שונים. שירותי 24/7 עשויים להיות לא זמינים זמנית בנסיבות מסוימות. תרחישים כאלה עשויים לכלול הפסקה לתחזוקה, שדרוג או שיפוץ. שירותי 24/7 התלויים בנוכחות הפיזית של עובדים במקום נתון עלולים להיקטע, גם כאשר מספר מינימלי של עובדים לא יכול להיות נוכח, עקב תרחישים כמו מזג אוויר קיצוני, אסון טבע או פינוי חירום. שירותי 24/7 משתמשים לעיתים בתוכניות המבטיחות את עמידותם בפני הפרעות פוטנציאליות. תשתית קריטית עשויה להיות נתמכת על ידי מערכות אל-פסק וגנרטורים, לשם צמצום התלות ברשת החשמל, ולהשתמש בספקי תקשורת אחדים, כדי לא להיות תלויים בספק יחיד. חלק משירותי 24/7 מכינים מראש תשתיות מקבילות, באזורים גאוגרפיים נפרדים, כך שבמקרה של תקלה משביתה באחת התשתיות, ממשיכה התשתית המקבילה לפעול. קישורים חיצוניים
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/WOFL] \| [TOKENS: 3561]
Contents WOFL WOFL (channel 35) is a television station in Orlando, Florida, United States, serving as the market's Fox network outlet. It is owned and operated by the network's Fox Television Stations division alongside MyNetworkTV station WRBW (channel 65). The two stations share studios on Skyline Drive in Lake Mary; WOFL's transmitter is located in Bithlo, Florida. WOFL's local news programming is also broadcast on co-owned WOGX, serving Ocala and Gainesville. Channel 35 in Orlando went on the air as WSWB-TV on March 31, 1974. Built by Sun World Broadcasters, WSWB-TV was Orlando's first independent station. After facing 19 months of construction delays, it suffered from financial difficulties within months of launching. This culminated in the station's equipment being seized by federal marshals on September 30, 1976. Three years of legal wrangling over a buyer followed. Omega Communications, a company led by former Taft Broadcasting executive Bud Rogers, beat out Ted Turner and the Christian Broadcasting Network and put channel 35 back on the air October 15, 1979, as WOFL. Under Omega and Meredith Corporation, which became its full owner in 1983, the station prospered as the highest-rated and, for some years, the only full-market independent station in rapidly growing Central Florida. WOFL began airing local newscasts in March 1998, first at 10 p.m. before expanding to mornings. After Meredith traded WOFL to Fox Television Stations in 2002, the news department grew aggressively over the course of the 2000s, with additional hours of morning, early evening, and late evening newscasts. WSWB-TV Interest in constructing a commercial ultra high frequency (UHF) television station in Orlando stretched as far back as 1965, when the Connecticut-based Omicron Television Corporation applied for channel 35. The construction permit was awarded in 1966, but it was vacant by 1970, when Sun World Broadcasters Inc. applied for channel 35. It was headed by Orlando resident Earl Boyles, who had run television stations in multiple states, and featured stockholders from the Orlando area as well as the state of North Carolina. The Federal Communications Commission (FCC) approved the construction permit to Sun World on March 21, 1971, and the call sign WSWB-TV two months later. Sun World's plans to build the station were delayed 19 months. In April 1972, the company ran newspaper ads promising the station would debut that August. Construction activities were snarled by a national shortage of building supplies, which delayed work on the studios on Colonial Drive east of Orlando, and difficulties with the land conditions at the tower site in Bithlo, which a station official called "mucky" and requiring compacted sand to withstand the weight of a 1,500-foot (460 m) tower. Planned airdates of March, August, and November 1973 were all missed. WSWB-TV began broadcasting on March 31, 1974. It represented an investment of $3.6 million and was a general-entertainment independent station with movies, sports, reruns, children's shows, and pre-empted network programming. It also featured a local 10:30 p.m. newscast. The 10:30 news used national and international footage from Television News Inc.; it lasted six months before being scrapped. At the outset, WSWB-TV invested heavily in locally produced programs, which included a midday talk show, Florida Lifestyle; two children's shows, Romper Room and Uncle Hubie's Children's Playhouse; a teen dance hour, Blue Christie's Rock and Roll Sundance; and the country music program The Gene Thomley Show. Within months of signing on the air, WSWB-TV began showing signs of financial strain. In November 1974, RCA, a major equipment supplier to the startup station, sued for $2.28 million they alleged they were owed on video tape equipment, which they sought to repossess. Sun World countersued, alleging that RCA had breached its contract and claiming loss of advertising sales and reputation after the RCA suit. The station spent 1975 fighting for its viability. In June, Sun World agreed to sell WSWB-TV to the Martin International Corporation, though the transaction was not submitted for FCC approval until December 16. Meanwhile July 2, leasing company Continental Credit Corporation moved to seize $200,000 of mostly office furnishings from the studios, though the station continued to broadcast. Continental pushed for the appointment of a receiver for WSWB-TV, to which Martin objected because it believed such a move would jeopardize the station's broadcast license; as a compromise, the parent of Sun World, not Sun World itself, was put into receivership. Following the appointment, WSWB-TV canceled its local programs, let go of their hosts, and focused its early evening lineup and movies. In December 1975, Winter Park Federal Savings and Loan and Continental Credit—the two mortgageholders on WSWB-TV properties—moved to auction the station's facilities to satisfy creditors, with the savings and loan winning its own mortgages at auction. On October 3, 1975, a federal judge ordered Sun World Broadcasters to turn over RCA's equipment to the company within 28 days. RCA later gave the station until September 28, 1976, to pay what it was owed. The action went unheralded until September 30, 1976, when U.S. Marshals arrived at the station's studios with a court order and a group of movers and engineers to remove the RCA equipment from the building. At 2:39 p.m., in the middle of The Mickey Mouse Club and with no advance warning to viewers, channel 35 left the air. Viewers flooded the station's switchboard with calls after the shutdown and as they tuned in for programs throughout the day, asking what had happened. Even the youngest viewers, who watched channel 35's cartoons and children's programs, tried to help, sending letters of encouragement and in one case money from their allowances. Station officials expressed hope that a new owner could be identified and the station put back on the air. By mid-October, one of these potential buyers had bought the transmitter site: Ted Turner, who owned WTCG in Atlanta and WRET in Charlotte, North Carolina. Turner successfully pushed for the appointment of a receiver for Sun World, an action seen as delaying any return to air until the station was sold. The still-pending Martin International application was dismissed, and instead Sun World tried to sell the station to the Christian Broadcasting Network (CBN). Turner rejected CBN's offer for the station's real estate; Sun World challenged Turner's actions with the FCC, believing he was attempting to purchase the bankrupt station in the same manner he bought WRET in 1970. A receiver was formally appointed to protect the broadcast license, which was about to expire, and collate the company's assets and claims. The receiver tentatively agreed to sell the station to Turner, but his decision was subject to review by circuit court judge Frederick T. Pfeiffer. Even though Turner already owned the transmitter site, the stockholders of Sun World disagreed with the receiver's preferred bidder over the structure of the contract. The Turner bid for $1.1 million called for half to be paid at closing and the other half over 10 years, but Turner had the option to prepay the latter at a 10 percent discount. They preferred a different bid for channel 35: the Omega group, a five-man consortium headed by Lawrence H. "Bud" Rogers, a retired Taft Broadcasting executive. Pfeiffer bucked the receiver and his own "first impression" favoring Turner and approved the sale of WSWB-TV to Omega for $1.2 million on April 12, 1977. Turner refused to back down and promised to appeal Pfeiffer's decision. In the meantime, the studio building was auctioned. Winter Park Federal Savings and Loan and Turner had each bid, but the winner was another Orlando television station: public station WMFE-TV (channel 24), which had outgrown its existing facilities at the Mid-Florida Technical Institute and sought larger quarters in preparation to start an FM radio station. Turner filed his appeal, in the Florida Fourth District Court of Appeal in West Palm Beach; industry experts noted that what was at stake was the potential to run the only independent station in the rapidly growing Orlando market at a time when independent outlets were on an upturn. The appeals court case, further delayed by the resignation of a judge, ended in June 1978 with a ruling upholding Pfeiffer's April 1977 decision favoring Omega. The ruling was unsuccessfully appealed to the Florida Supreme Court. WOFL: Omega and Meredith ownership On June 15, 1979, the FCC approved the transfer of the channel 35 license to Omega Communications, Inc. The station changed its call sign from WSWB-TV to WOFL on August 30, and the new owners set to work converting a former bank on Orange Blossom Trail into channel 35's new studios. Lauding WSWB-TV's general manager in 1976, Ray Balsom, for keeping the station afloat and even profitable in the months before it closed, Rogers tapped him to be WOFL's first general manager. WOFL launched on October 15, 1979, again utilizing a typical independent station format. The Meredith Corporation of Des Moines, Iowa, had invested in Omega Communications before WOFL went on air and held a 40-percent stake as well as a buyout option that it could trigger before 1984. It acquired the remainder of Omega in a 1983 transaction valuing the station at $27.6 million—a substantial return on the $1.2 million Omega had paid to buy the facility out of receivership. In the years after its relaunch, WOFL was the primary independent station in its market, with a market share of 8 to 9 percent. In 1982, Central Florida gained its second independent, WMOD (channel 43). Licensed to Melbourne, it lacked the corporate and programming resources and technical facility of WOFL and only had a market share of 3 percent by late 1984. Though stations across Central Florida attempted to compete, only WOFL had a good signal and cable coverage in Orlando, while two other channels allotted to Orlando (27 and 65) were in the hearing phase. In October 1986, WOFL became the Orlando-market affiliate of the new Fox network; it considered leaving in 1988, when several Fox affiliates dropped the network over its weak Saturday night lineup. With its prosperity, the station expanded its facilities and attempted to expand its coverage. In 1986, Meredith completed new studios for the station along Interstate 4 in the Orlando suburb of Lake Mary, consisting of a $5 million building and $1.5 million in new equipment. The larger studio facility was used not only by WOFL but other production endeavors and even other divisions of Meredith. Parts of the 1988 film Ernest Saves Christmas were filmed at channel 35, and the Meredith-owned magazine Golf for Women occupied space that had been designated for a future newsroom. As early as 1983, a locally owned low-power TV station in Crystal River, W49AI, was on air, rebroadcasting WOFL to a small area in Citrus County. Meredith filed in 1986 to build channel 64, licensed to Inverness, as a rebroadcaster of WOFL under the proposed call sign WIFL. The application was contested by Ocala–based independent station WBSP-TV (channel 51, later WOGX) and the FCC's own Mass Media Bureau, which noted that multiple other applicants for the channel had sought full-service stations, not repeaters. In 1989, WOGX appealed the FCC's award of a construction permit to the full commission. WOGX was acquired by Meredith from Wabash Valley Broadcasting in 1995. When the sale took effect on January 1, 1996, WOFL's general manager assumed responsibility for WOGX, and the company set up data links between the two stations. Master control for WOGX moved to Lake Mary; of 30 jobs in Ocala, eight to nine were eliminated, and another 11 were transferred to Lake Mary. The combination added 94,000 Gainesville-area homes to WOFL's viewing area. On January 24, 1997, Meredith announced its acquisition of First Media Television, which owned three stations—including Orlando's CBS affiliate, WCPX-TV (channel 6). At the time, duopolies were not allowed; Meredith had to select a station to keep. Employees at both stations suggested that WOFL would be chosen for sale, but Meredith kept WOFL and instead traded WCPX to Post-Newsweek Stations. Fox ownership As early as October 2001, speculation emerged of a potential trade between Meredith and the Fox Television Stations Group that would create duopolies in Orlando and Portland, Oregon. Fox had acquired WRBW (channel 65), then Orlando's UPN affiliate, as part of its purchase of the Chris-Craft Industries stations in July 2001; in Portland, Meredith owned Fox affiliate KPDX, and Fox had acquired KPTV from Chris-Craft. The deal, agreed in March 2002 and completed three months later, saw WOFL and WOGX go to Fox while KPTV went to Meredith. News operation WOFL general manager Norris Reichel announced in July 1996 that the station planned to debut a "fast-paced" 10 p.m. local newscast seven nights a week in early 1997. The only local station airing news at 10 was WKCF (channel 18), which offered a WCPX-produced newscast. The plans were put on hold temporarily while Meredith decided which of WCPX or WOFL to divest, but when it decided to keep channel 35, the news department plans were cleared to launch. The 10 p.m. news debuted as a half-hour broadcast on March 1, 1998, targeting a younger audience in line with Fox network programming; the main news anchors were in their early 30s, and the station had a fleet of Ford Mustangs as news vehicles. The original plans also included a 6 p.m. newscast for WOGX focusing on Ocala and Gainesville news, but this failed to meet ratings and demographic targets and was discontinued after nine months. The prime time news expanded to a full hour in September 1999. In 2000, WOFL expanded its news operation to mornings with the launch of Good Day Orlando, originally a two-hour program running from 7 to 9 a.m. against the national network morning newscasts. The news department was expanded by 13 employees and the station's video production unit closed to make way for the new newscast. After the Fox acquisition, this program expanded to three hours from 6 to 9 a.m. in September 2002 and was relaunched as the more news-oriented Fox 35 Morning News. It had grown again to four hours, from 5 to 9 a.m., by 2005. Beginning in 2006, WOFL expanded its news operation outside of mornings and late night news. A 5 p.m. newscast debuted on March 6, 2006, originally with a format inspired by morning newscasts; encouraged by a strong early performance among viewers aged 25–54, the station expanded it to weekends five months later, bringing the total news output to 34 hours weekly. An expansion to 6 p.m. followed in 2007, as did a newscast at 11 p.m. in 2008. In 2009, WOFL launched Good Day, a morning news and features program. It combined with the existing Fox 35 Morning News to create a five-hour local block in the morning. At the same time, the station purchased and installed its own weather radar, located near Christmas. An 8 p.m. newscast on WRBW was added in 2019. WOFL provides the East Coast operations for the Fox local stations' streaming news channel, LiveNow from Fox, originating the channel in the morning hours before KSAZ-TV in Phoenix takes over. Technical information WOFL's transmitter is located in Bithlo, Florida. The station's signal is multiplexed: WOFL was the first television station in the Orlando market to broadcast its digital signal in February 2000, on channel 22. The analog signal was shut down on the digital transition date of June 12, 2009. WOFL continued to use channel 22 for digital broadcasts until being repacked to channel 33 on January 17, 2020, as a result of the 2016 United States wireless spectrum auction. Notes References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/31_באוקטובר] \| [TOKENS: 202]
תוכן עניינים 31 באוקטובר 31 באוקטובר הוא היום ה-304 בשנה, (305 בשנה מעוברת) בשבוע ה-44 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 61 ימים. אירועים היסטוריים ביום זה נולדו נפטרו חגים ואירועים החלים ביום זה קישורים חיצוניים
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/בנימין_נתניהו#cite_note-287] \| [TOKENS: 76002]
תוכן עניינים בנימין נתניהו בִּנְיָמִין (בִּיבִּי) נְתַנְיָהוּ (נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא פוליטיקאי ומדינאי ישראלי המכהן כראש ממשלת ישראל, כיושב ראש מפלגת "הליכוד" וכשר הפנים בממשלת ישראל (דה פקטו). בשנים 1984–1988 כיהן כשגריר ישראל באו"ם ולאחר מכן הצטרף למפלגת הליכוד והיה חבר הכנסת השתים עשרה וסגן שר החוץ. ב-1993 נבחר ליושב ראש הליכוד. כיהן שש כהונות כראש ממשלה, בשלוש תקופות לא רצופות: בין 1996–1999 בראשות ממשלת ישראל העשרים ושבע; בין 2009–2021 בראשות הממשלה השלושים ושתיים, השלושים ושלוש, השלושים וארבע והשלושים וחמש; ומאז דצמבר 2022 בראשות ממשלת ישראל השלושים ושבע. בנוסף כיהן כשר האוצר, שר הביטחון, שר החוץ, שר התקשורת ותפקידים נוספים, חלקם במקביל לכהונותיו כראש ממשלה. בתקופות בהן לא היה חלק מהממשלה כיהן כראש האופוזיציה, למעט השנים 1999–2002 בהן פרש מהפוליטיקה. כראש ממשלה בסוף שנות התשעים חתם על הסכם חברון והסכם וואי עם הרשות הפלסטינית. כשר האוצר, בין השנים 2003–2005, הוביל נתניהו רפורמות בכלכלה הישראלית ובין היתר קידם הפרטה, הורדת מיסים וקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי. במהלך כהונתו הרביעית כראש ממשלה, בשנת 2018, הועברה השגרירות האמריקאית לירושלים ובכהונתו החמישית, בספטמבר 2020, נחתמו הסכמי אברהם. כהונה זו התארכה בעקבות המשבר הפוליטי בישראל. במהלך כהונותיו אירעו מבצע עמוד ענן, מבצע צוק איתן, ומבצע שומר החומות. ב-2023 אירע טבח שבעה באוקטובר שהוביל לפרוץ מלחמת חרבות ברזל, וב-2025 תקפה ישראל את איראן במבצע עם כלביא. אירועים בולטים נוספים במהלך כהונותיו כללו את גלי ההסתננות מאפריקה לישראל בין 2005 ל-2013 ובניית מכשול המעבר בגבול ישראל–מצרים, המחאה החברתית ועסקת שליט בשנת 2011, התפרצות מגפת הקורונה בישראל בשנת 2020, קידום "הרפורמה המשפטית" בשנת 2023 והמחאה העממית הנרחבת בעקבותיה. ב-24 במאי 2020 הוגשו נגדו כתבי אישום בעבירות שוחד מרמה והפרת אמונים ומאז מתנהל נגדו משפט פלילי בשלוש פרשיות שונות: תיק 1000, תיק 2000 ותיק 4000. נתניהו הוא ראש הממשלה הישראלי הראשון שמואשם ומנהל משפט פלילי בזמן כהונתו. ב-21 בנובמבר 2024 הודיע בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) כי הוציא צווי מעצר נגדו, ונגד שר הביטחון יואב גלנט, בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה על רקע מלחמת חרבות ברזל. ראשית חייו, שירותו הצבאי ולימודיו בנימין נתניהו הוא השני מבין שלושת בניהם של צילה (לבית סגל; 1912–2000) ופרופסור בנציון נתניהו (1910–2012) ונקרא על שם אביה של אימו, הפרדסן בנימין סגל. הוא נולד בתל אביב וגדל בירושלים, תחילה בשכונת תלפיות ומ-1955 בקטמון. מקור השם "ביבי" באחד מבני דודיו, בנימין רון. אחותו נהגה לקרוא לו[א] חזור ושוב "בי" כקריאת חזרה הביתה. הכינוי דבק ראשית בבן הדוד, ולאחר מכן בנתניהו. בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית. הוא החל ללמוד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה, עד שמשפחתו עברה לארצות הברית בשנת 1963, בעקבות עבודתו של אביו. המשפחה גרה בצ'לטנהם, פרוור של פילדלפיה שבפנסילבניה, שם למד נתניהו בבית הספר התיכון המקומי והיה פעיל במועדון הדיבייט. בסיום לימודיו בתיכון, שב נתניהו לבדו לישראל ב-1967 כדי להתגייס לצה"ל, בעוד שמשפחתו נשארה בארצות הברית במשך שנתיים נוספות. הוא שירת בסיירת מטכ"ל, שבה שירת גם אחיו יונתן ובהמשך גם אחיו עדו. הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה תחת פיקודו של עמירם לוין והשתתף בפעולות מיוחדות בעומק קווי האויב. בין היתר, השתתף במבצע תשורה, במבצע תופת ובמבצע בולמוס 4 במהלך מלחמת ההתשה. במהלך המבצע האחרון הוא כמעט טבע, לאחר שהצבא המצרי פתח באש על כוח של היחידה עם שייטת 13, בעת צליחת תעלת סואץ על גבי סירות גומי לעבר הגדה המערבית, שהייתה בשליטת כוחות מצריים. בהמשך, סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות ומונה למפקד צוות ביחידה. כמפקד צוות השתתף נתניהו, בין היתר, במבצע ההשתלטות על מטוס "סבנה", שעליו פיקד מפקד היחידה, אהוד ברק. נתניהו נפצע בפעולה זו מפליטת כדור של חברו ליחידה. בפעם אחרת, בחזרה מפעולה סודית בסוריה, נתקע הצוות שעליו פיקד בדרך והלוחמים סבלו מתשישות ומקור. מפקד פלגתו, עוזי דיין, חש לעזרתם וחילץ אותם. בקיץ 1972 השתחרר נתניהו מצה"ל בדרגת סרן. לאחר שחרורו מצה"ל חזר נתניהו לארצות הברית והתחיל את לימודיו באוניברסיטת MIT שבמסצ'וסטס. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, שב לישראל כדי להשתתף במלחמה. הוא הצטרף לקבוצה מאולתרת של "חוזרים" מהיחידה, ששמרה על חניוני הקרב הליליים של הטנקים בחזית הדרום, ובשבוע השני לחזרתו הועבר למשימה דומה בחזית הצפון. לפי דיווחים, נראה כי פיקד על מבצע של היחידה בצפון. הוא הוסיף לשרת במילואים באותה יחידה לפחות עד 1981. לאחר מלחמת יום כיפור, שב נתניהו ללימודיו בארצות הברית, שם קיבל תואר ראשון באדריכלות (B.S.A.D) מאוניברסיטת MIT ב-1974, ותואר שני במינהל עסקים מבית הספר לניהול MIT סלואן ב-1976. עבודת המוסמך שלו בנושא מחשוב ענף העיתונות הכתובה נכתבה עם זאב צור, בהנחיית לסטר תורו. בנוסף, למד ב־MIT ובאוניברסיטת הרווארד מקצועות במדעי המדינה. במקביל ללימודיו, עבד כשנתיים בחברה לייעוץ עסקי, "בוסטון קונסלטינג גרופ". באותה עת כינה עצמו "בנג'מין ניתאי" או "בן ניתאי". ניתאי היה שם העט שבו אביו חתם לעיתים על מאמריו. ב-1976 שכל את אחיו, יוני נתניהו, שנהרג במהלך מבצע אנטבה, בעת היותו מפקד סיירת מטכ"ל. בסיום לימודיו בשנת 1977 שב נתניהו לישראל. מסוף 1976 ועד 1980 עמד בראש מכון יונתן לחקר הטרור, שערך מספר כנסים בין-לאומיים בנושא הטרור. ב-1980 זכה עם אחיו עדו בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, בעבור הוצאת מכתבי יוני. בין 1979–1982 עבד כמנהל השיווק של חברת הרהיטים "רים תעשיות". במסגרת פעילותו במכון יונתן לחקר הטרור, הכיר נתניהו מספר פוליטיקאים, בהם השר משה ארנס, שהכניסוֹ לפוליטיקה והמליץ למנותו כציר ישראל בוושינגטון די. סי., תפקיד שמילא בין 1982–1984. לאחר סיום כהונתו של ארנס כשגריר, מילא נתניהו את מקומו, עד למינויו של מאיר רוזן לתפקיד. בין 1984–1988 כיהן נתניהו כשגריר ישראל באו"ם ובלט בהופעותיו בתקשורת העולמית. אחרי שהקונגרס היהודי העולמי חשף את עברו של מזכ"ל האו"ם, קורט ולדהיים, ששירת כקצין בוורמאכט במלחמת העולם השנייה, תבע נתניהו מהאו"ם, במידה רבה של הצלחה, לחשוף מסמכים הקשורים לעברו של ולדהיים ושל פושעי מלחמה נאצים נוספים. ב-1988 הוענק לנתניהו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן. קריירה פוליטית לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988, שב נתניהו לישראל והצטרף למפלגת "הליכוד". הוא זכה במקום החמישי בבחירות המקדימות במרכז תנועת החרות, והוצב במקום התשיעי ברשימת הליכוד, שכללה גם את המפלגה הליברלית הישראלית ואת יגאל הורוביץ. הוא נבחר לחבר הכנסת ה-12, והתמנה לסגנו של שר החוץ משה ארנס, ולאחר מכן של השר דוד לוי. בין לוי ונתניהו לא נוצר שיתוף פעולה וצצו ניצני יריבות שהתעצמו לאחר מכן. כמו בתפקידו באו"ם, גם בתפקיד זה התבלט בהופעותיו התקשורתיות. ב-1991 נמנה נתניהו עם חברי המשלחת הישראלית לוועידת השלום במדריד, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר. לאחר הוועידה, עקב המתח בינו ובין לוי, עבר נתניהו מתפקיד סגן שר החוץ לסגן שר במשרד ראש הממשלה. לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה, שנערכו ב-1992, הוצב נתניהו במקום השישי ברשימת הליכוד. לאחר מפלת המפלגה בבחירות ופרישתו של שמיר, התמודד ב-1993 בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה. במהלך מסע הבחירות הפנימיות, התפרסמה "פרשת הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית במהדורת מבט לחדשות, טען נתניהו כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו המכילה ראיות לבגידתו כביכול באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו על היותם אחראים לפרשה, העמיקה את הקרע בין השניים. הקלטת לא הוצגה מעולם, ולימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי. נתניהו גבר בבחירות אלה על דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, וזכה ל-52.1% מהקולות (72,705 מתוך 139,522 קולות כשרים). כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ביקר נתניהו בחריפות את הסכמי אוסלו מ-1993 והזהיר שההסכם יביא לגל טרור כלפי אזרחי מדינת ישראל. הוא ביקר בזירות פיגועי טרור והשתתף בהפגנות ימין, קטנות וגדולות, נגד מדיניות ממשלת רבין. בין הבולטות בהפגנות אלה הייתה הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב', שנערכה באוקטובר 1995. השתתפותו בהפגנה בצומת רעננה שבה הוצג חבל תלייה ונישא ארון קבורה שעליו הכיתוב "רבין קובר את הציונות", זכתה לפרסום רב. נתניהו טען לאחר מכן שלא ראה את הארון. ב-29 במאי 1996 נערכו הבחירות לכנסת הארבע-עשרה, לפי שיטת הבחירה הישירה. בהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה גבר נתניהו על ראש הממשלה המכהן, שמעון פרס, שהחליף את יצחק רבין לאחר הירצחו, ברוב דחוק של כ-29,000 קולות. ניצחונו התקבל בהפתעה בקרב הפרשנים. גם במדגם הטלוויזיה של הערוץ הראשון ניצח פרס את נתניהו בהפרש של 1.4%, וכך גם במניין החלקי של תוצאות האמת במהלך הלילה. לפנות בוקר התהפכו התוצאות לטובת נתניהו. ההסבר שניתן לניצחון זה התבסס על תחושת חוסר ביטחון גוברת בציבור עקב הכישלון במניעת פיגועי התאבדות, לצד הבטחות נתניהו לכבד את הסכמי אוסלו שנחתמו על ידי הממשלה. גם מועד הבחירות המאוחר פעל לרעת פרס, עקב דעיכה מסוימת בהשפעה הרגשית של רצח רבין, ומתן זמן למפלגות היריבות להתארגנות, אותו ניצל נתניהו לאיחוד עם הסיעות המתחרות ל"הליכוד-גשר-צומת". בעימות הטלוויזיוני בין השניים, פרס הופיע עייף ונרגז, מה שפגע בדימויו הציבורי. בנוסף, תנועות ההצבעה בקרב המיעוטים פעלו לטובת הליכוד. בעוד האוכלוסייה הערבית נמנעה מלתמוך בממשלה, על רקע מבצע "ענבי זעם" וההפגזה על כפר קאנא בלבנון, האוכלוסייה החרדית הביעה תמיכה בנתניהו. בלטו במיוחד קמפיין צעירי אגודת חב"ד בישראל במימונו של יוסף גוטניק: "נתניהו. זה טוב ליהודים", והוראת הרב הרב שך, מנהיג הליטאים, להצביע לנתניהו. נתניהו ניצל גל זה ובאמצעות היועץ ארתור פינקלשטיין לקמפיין נגטיבי עם סיסמאות קליטות כמו "פרס יחלק את ירושלים", שהיה אפקטיבי ביצירת ניכור כלפי השמאל בקרב עולים חדשים ומזרחים. ניצחון נתניהו בבחירות הפך אותו בגיל 47 לראש הממשלה הצעיר ביותר בישראל, ולראשון שנולד לאחר קום המדינה בתחומיה. נתניהו כיהן לראשונה כראש ממשלת ישראל מ־18 ביוני 1996 עד ל־6 ביולי 1999. בכהונתו הראשונה כראש ממשלה עסק נתניהו בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא שמר על הסכמי אוסלו, תוך הצהרה על עיקרון לפיו יקיים התחייבויות לנסיגות רק במקביל לקיום התחייבויותיה של הרשות הפלסטינית. בהתאם לכך, התעכבה מסירת חברון לשליטה פלסטינית, העיר היחידה שטרם נמסרה לפלסטינים בהתאם להסכמי אוסלו ב'. בתחילת ספטמבר 1996 נפגש נתניהו עם יאסר ערפאת במעבר ארז, אולם לא הושגו בפגישה הסכמות. ב-24 בספטמבר 1996 החליט נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל בירושלים. בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל בכל רחבי יהודה ושומרון ובצפון רצועת עזה ובמהלכן נהרגו 17 חיילי צה"ל וכמאה שוטרים ואזרחים פלסטינים. המהומות התפתחו בעקבות פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בוויה דולורוזה שבמרכז הרובע המוסלמי בירושלים, כשהפלסטינים טענו שישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. נתניהו הצדיק את האישור שנתן לפתיחת פתח המנהרה בהתאם לחוות דעת של מערכת הביטחון ואמר שהיא מאפשרת "נגיעה בסלע קיומנו". מדובר היה באירוע ביטחוני משמעותי בתקופת כהונתו של נתניהו, הן בשל מספר ההרוגים הגבוה בצד הישראלי והפלסטיני והן בשל המחאות החריפות של ערביי ישראל, כולל שביתה כללית והפרות סדר בערים הערביות ובערים המעורבות, שנפסקו תוך ימים ספורים. בעקבות המהומות קרא נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לנתניהו ולערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפות חוסיין מלך ירדן. הפסגה סללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים בהם ישנם בתים המאוכלסים בישראלים. כמו כן התחייבה ישראל לקיים שתי נסיגות נוספות שביחד עם הנסיגה מחברון נקראו "שלוש הפעימות". הנסיגה מחברון בוצעה באותו חודש. בקיץ 1997 התרחשו שני פיגועי התאבדות בירושלים, בעקבותיהם הורה נתניהו על התנקשות בח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בירדן. הפעולה לא עלתה יפה וסוכני "המוסד" שביצעו אותה נתפסו. בתמורה לשחרורם, שלחה ישראל תרופת נגד שהצילה את חייו של משעל ושחררה עשרות אסירים פלסטינים, בראשם שייח' אחמד יאסין. קודם לכן החליט נתניהו שלא לדרוש את הסגרתו של מוסא אבו מרזוק, ראש הלשכה המדינית בחמאס שגורש מירדן ונעצר בנחיתתו ארצות הברית, מחשש שמשפטו יעורר את הארגון לחדש את הפיגועים. מספר הפיגועים בתקופת כהונתו של נתניהו היה נמוך משמעותית בהשוואה לשני ראשי הממשלות שלפניו, יצחק רבין ושמעון פרס ולשניים שלאחריו, אהוד ברק ואריאל שרון. בשנת 1999, שנת כהונתו האחרונה של נתניהו, נרצחו 4 אנשים בפיגועים, המספר הנמוך ביותר מאז ראשית האינתיפדה הראשונה ועד 2008. בשלהי כהונתו הקים את המועצה לביטחון לאומי והעמיד בראשותה את האלוף דוד עברי. הקמת המועצה נעשתה בהתאם להמלצה שניתנה במסגרת הפקת לקחים ממלחמת יום הכיפורים ולא הוצאה לפועל על ידי ראשי הממשלות שקדמו לו. לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, שבמהלכה דרשו הפלסטינים כי נתניהו יקיים את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון לנסיגות נוספות, כינס הנשיא קלינטון את ועידת ואי באוקטובר 1998. בוועידה הסכים נתניהו, מלווה באריאל שרון, שהתמנה לשר החוץ שלו במקום דוד לוי שהתפטר, לנסיגה נוספת, שכללה 13% משטחי C שבגדה שהועברו לשטחי A ו-B,‏ 1% ו-12% בהתאמה, ולפתיחת נמל תעופה בין-לאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלסטינים לבטל אחת ולתמיד את סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים לחיסול מדינת ישראל. לשם כך התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה בנוכחות הנשיא קלינטון, אולם לא פורסם נוסח חדש של האמנה שאינו כולל את הסעיפים הקוראים לחיסול ישראל. בטרם הוקדמו הבחירות ביצעה ממשלת נתניהו רק חלק קטן מהנסיגה שלה התחייבה ונתניהו הציג את מדיניותו באומרו: ”יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו.” תקופה זו התאפיינה בהתמקחויות ארוכות ונסיגות ב"פעימות" של אחוזים בודדים מהשטח בכל פעם. במהלך תקופת כהונתו, חל קיפאון במגעים עם סוריה, אף על פי שידידו רון לאודר, נשלח מטעמו לסוריה. לטענת דניס רוס ומרטין אינדיק, טיוטה שהציג לאודר בשמו של נתניהו לסורים, וזכתה להסכמתם, כללה נסיגה מרמת הגולן לקו על בסיס גבולות 1967, תוך שתוואי הקו המדויק ייקבע לאחר משא ומתן בין הצדדים. לטענת נתניהו, הוא התעקש על כך שקו הגבול יעבור קילומטרים מזרחה יותר. שהיית צה"ל בדרום לבנון המשיכה לגבות קורבנות רבים, בהם: אסון המסוקים (4 בפברואר 1997), מות שלושה קצינים מסיירת צנחנים בהיתקלות באזור הביטחון (23 בפברואר 1997) ואסון השייטת (5 בספטמבר 1997) שבו נהרגו 12 לוחמי שייטת 13 במארב של חזבאללה בלבנון. אסון המסוקים החזיר לסדר היום הציבורי את הפקפוק שבשהיית צה"ל בדרום לבנון והיה הזרז להקמת ארגון ארבע אמהות שפעלו לנסיגה מדרום לבנון. בעקבות נפילת הקצינים הודיע יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, על התחייבותו לצאת מלבנון תוך שנה מהיבחרו, עדיף תוך משא ומתן עם סוריה. תגובתו של נתניהו הייתה האשמת ממשלת לבנון באי מוכנות לשאת ולתת על הנסיגה.[דרוש מקור] במהלך שנות כהונתו כראש ממשלה, ואחר כך כשר החוץ, קידם נתניהו את היחסים עם הימין הנוצרי השמרני האמריקני. פעילות זו, שלוותה בידידות אישית חמה בין נתניהו לבין ג'רי פאלוול (אנ') ומנהיגים אחרים מהימין הנוצרי, עוררה ביקורת בישראל ובקרב יהדות ארצות הברית. במהלך תקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, כיהנו שלושה שרי אוצר: דן מרידור, יעקב נאמן ומאיר שטרית – כל אחד למשך פרק זמן של כשנה. הגיבוי שלא נתן לשר האוצר, דן מרידור, בנושא "רצועת האלכסון" הוביל להתפטרות האחרון כעבור שנה מכניסתו לתפקיד. שר החוץ דוד לוי פרש בגלל התנגדותו לצעדים הכלכליים[דרושה הבהרה] שנקט נתניהו בראשית 1998, אך גם בגלל יחסים אישיים רעועים עמו. נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי הכלכלה החופשית ואת ההפרטה וחתר לממש תפיסה זו כראש ממשלה. לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים כמו הורדת האינפלציה והפחתת הגרעון התקציבי. ממשלתו ביצעה הפרטה של חברות ממשלתיות וליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון", מהלך שגרם להתפטרותו של דן מרידור מתפקידו כשר האוצר. בנוסף זכורה רפורמה בפנסיה שכללה מעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, למרבית העובדים החדשים בשירות הציבורי. כמו כן הוספת מפעיל סלולרי שלישי, תחילת שירותי הטלוויזיה בלוויין של חברת "Yes" והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבין-לאומיות. תקופתו של נתניהו כראש ממשלה לוותה בחילוקי דעות חריפים בציבור וגם יחסיו עם בעלי בריתו הפוליטיים לֻוּוּ לעיתים בחריקות וצרימות. אנשי השמאל ייחסו לו חלק ביצירת האווירה שאפשרה את רצח יצחק רבין. הסכם ואי גרם לאכזבה מצד חלק מאנשי הימין בקואליציה, בעוד שמפלגות השמאל נמנעו מלספק לו רשת ביטחון, בנימוק שהוא מתמהמה ביישום מלא של ההסכם, ובעקבות מתקפה שלו עליהן עם שובו מהוועידה. יש הטוענים כי יחס השמאל כלפיו היה המשך טבעי של האיבה ההיסטורית כלפי מנהיגי הימין ויש הטוענים[דרושה הבהרה] כי התנגדותם אליו גברה בעקבות התרסותיו כלפי השמאל או חלקים ממנו.[ב] עם זאת, זכה נתניהו לאהדה בחוגי החרדים והימין המסורתי. הופעתו התקשורתית המלוטשת הביאה לו תומכים, אך היחסים בינו לבין כלי התקשורת היו עכורים והוא האשים אותה בהתנכלות לו. ההתמרמרות על התנהלותו האישית הובילה לאובדן תמיכת גורמי מרכז בו. מתחים אלה הובילו להקדמת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה.[דרוש מקור] ב-21 בדצמבר 1998 הצביעה הכנסת בקריאה שלישית על פיזורה ועריכת בחירות טרם סיום תאריך כהונתה המקורי, כמחווה של הבעת אי-אמון בנתניהו, על אף ניסיונותיו למנוע את ההצבעה ולגרום לדחייתה. בבחירות לראשות הממשלה התמודדו נגד נתניהו אהוד ברק, מועמד מפלגת העבודה; יצחק מרדכי, שאותו פיטר נתניהו מתפקיד שר הביטחון, כשגילה כי הוא מתכוון להצטרף למפלגת המרכז ולרוץ נגדו; בני בגין, שעזב את הליכוד והועמד בראש האיחוד הלאומי, ועזמי בשארה. בסופו של דבר פרשו מרדכי, בגין ובשארה מהמרוץ, בגין תמך במועמדותו של נתניהו ואילו מרדכי ובשארה תמכו במועמדותו של ברק, שניצח בסופו של דבר במאי 1999, כשזכה ברוב של 56% מקולות הבוחרים. נתניהו הודה בתבוסתו עוד לפני פרסום התוצאות הסופיות והודיע על נטילת פסק זמן מהפוליטיקה, כשלצידו עומד אריאל שרון, שהוצג כמחליפו בראש הליכוד. לימים תלה נתניהו את כישלונו בקדנציה הראשונה בכך שלא הקים ממשלת אחדות עם בחירתו ושלא שיער עד כמה עמוקים הקרע בעם והטינה שרחש לו השמאל.[דרוש מקור] לאחר שהפסיד בבחירות 1999, פרש נתניהו מהנהגת הליכוד ומחברותו בכנסת. באוגוסט 1999 מונה ליועץ לחברת באטמ תקשורת מתקדמת ולחברת "אלקטריק פיול". עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000, ביטא נתניהו שאיפה לחזור לפוליטיקה. על פי חוק, התפטרות ברק אמורה הייתה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, בנימוק שאחרת לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. מפלגת ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. נתניהו החליט שלא להתמודד, החלטה שהובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת ל"בלתי בחיר" ולפופולרי פחות מנתניהו. בטרם מבצע "חומת מגן", תקף נתניהו את הבלגתו של שרון מול הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. הוא קרא גם ליצירת הפרדה בין השטחים הפלסטיניים לישראל, אם כי שמר על עמימות לגבי האופן שבו לדעתו צריכה להתבצע הפרדה כזאת. מאוחר יותר, עם פירוק ממשלת האחדות, היה מתומכיה של גדר ההפרדה. בספטמבר 2002 דן הממשל האמריקאי בשאלה האם לפלוש לעיראק. נתניהו הוזמן להעיד בשבועה לגבי הפלישה מול ועדת הפיקוח והרפורמה של בית הנבחרים של ארצות הברית. בעדותו העריך נתניהו כי "אין שאלה לגבי כוונותיו, פעולותיו והתקדמותו של סדאם חוסיין לפיתוח נשק גרעיני" והוסיף אם תמוטטו את שלטונו של סדאם, אני מבטיח כי תהיינה לכך השלכות חיוביות עצומות על האזור כולו. בפועל התברר בעקבות מלחמת עיראק כי בידי עיראק לא היה כל נשק להשמדה המונית, ורבים מעריכים כי השפעת מיטוט שלטון סדאם חוסיין על האזור הייתה שלילית בסך הכול מבחינת ארצות הברית. בסוף שנת 2002 הצטרף נתניהו לממשלת שרון כשר החוץ. הוא התמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד בבחירות הפנימיות בנובמבר בהפרש של 24%. עם כינון ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003, הוצע לנתניהו תפקיד שר האוצר. נתניהו, שחפץ בתיק החוץ, סירב תחילה, אך לבסוף קיבל את התפקיד, לאחר שהובטחה לו יד חופשית וגיבוי מצד ראש הממשלה, הבטחה שאכן קוימה במהלך הקדנציה. נתניהו גרס כי עידוד כלכלת שוק יביא לצמיחה כלכלית. במהלך כשנתיים וחצי שבהן כיהן כשר אוצר, ערך רפורמות מרחיקות לכת בתחומים שונים, בעיקר בתחום המיסוי ושוק ההון. הוא הוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה, וקידם יוזמות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים נרחבים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות. הוא דיבר רבות על הצורך לקצץ במגזר הציבורי והמשיל את המשק ל"איש הרזה (המגזר הפרטי) הסוחב על גבו את האיש השמן (המגזר הציבורי)". בתחילת כהונתו, האיץ את הרפורמה שהחל בה קודמו, סילבן שלום, להפחתת שיעורי מס ההכנסה. במקביל הרחיב את בסיס המס וביטל פטורים, כולל ביטול הקלות המס לתושבי התנחלויות. באמצע 2004 הוביל מהלך להפחתה הדרגתית בנטל מס ההכנסה ומס החברות (25% לעומת 36%) עד שנת 2010 והפחתת המס השולי המרבי על יחידים (44% לעומת 50%). (מגמה זאת השתנתה בעת כהונתו של נתניהו כראש הממשלה בשנת 2012 – שיעור המס השולי המרבי עלה ל-48% ול-50% בשנת 2013, אולם שיעורי המס להכנסה עד כ-40,000 ש"ח לחודש ירדו במידה ניכרת.) הרפורמה כללה הפחתה של דמי ביטוח לאומי לבעלי שכר נמוך, אך יתר שלביה היטיבו ישירות רק עם בעלי הכנסה בינונית ומעלה. ערכן של נקודות הזיכוי ממס הכנסה הוקפא למשך שנים אחדות. במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה, הועלה שיעור המס מ-15% ל-20% על רווחים ראליים בשוק ההון, לרבות מניות בבורסה וריביות על פיקדונות, והחל משנת 2007 גם על שבח מקרקעין. בתחילת 2004 הוביל קיצוץ במיסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%. נתניהו שינה את הקריטריונים לקבלת קצבאות רווחה ("תשלומי העברה") והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. מטרתה של מדיניות זו נועדה, לדבריו, לעודד אנשים החיים מקצבאות לצאת לעבודה. הקיצוץ בקצבת הילדים היה חריף במיוחד והוא התאפשר לנוכח העובדה שהמפלגות החרדיות, שבאופן מסורתי פעלו להגדלת קצבה זו (לדוגמה חוק הלפרט), לא היו חלק מהקואליציה. הקיצוצים בקצבת הילדים פגעו בעיקר במגזרים החרדי והערבי, שבהם שיעור הילודה גבוה יחסית. קיצוצים נוספים בקצבאות פגעו באמהות החד-הוריות, במובטלים ובקשישים ועוררו גל של שביתות במגזר הציבורי ומחאות, כדוגמת זו של ויקי קנפו. במהלך כהונתו, הועברו חברות רבות שהיו בשליטת הממשלה לשליטת גופים פרטיים. ב-2003 הונפקו בבורסה מניות "אל על", ולימים זכתה קבוצת "כנפיים" של האחים דדי ואיזי בורוביץ בשליטה בחברה. בתחילת 2004 מכרה המדינה את מניותיה בחברת הספנות "צים" (50% מהחברה) לחברה לישראל שבשליטת האחים יולי וסמי עופר תמורת כחצי מיליארד ש"ח. המהלך, שכונה על ידי העיתונאי מיקי רוזנטל "עסקת השקשוקה", עורר ביקורת ציבורית רבה, ונכתבה עליו הערה בדו"ח מבקר המדינה. גרעין השליטה בבנק דיסקונט נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מתיו ברונפמן, תמורת 1.3 מיליארד ש"ח, כ-80% משווי השוק, על פי מחיר המניות שנסחרו באותה העת בבורסה. חברת התקשורת "בזק" נמכרה לקבוצה בראשות חיים סבן ואייפקס, במחיר הקרוב לשוויה הבורסאי. נתניהו המשיך בניסיונות קודמיו ומחליפיו בתפקיד למכור את גרעין השליטה בבנק לאומי, אך גם בשנת 2008 לא היה הבנק בידיים פרטיות. נתניהו הוביל תוכנית להפיכת נמלי ישראל לתאגידים, במטרה מוצהרת ליצור תחרות ביניהם ולייעלם. הדבר לווה בהסכם שכר עם העובדים, שבו תוגמלו בסכומים גבוהים, ונוסדה חברה ממשלתית עבור כל נמל בישראל. בשנת 2009, כחמש שנים לאחר שהחל נתניהו לפעול להנהגת הרפורמה, וכשלוש שנים לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר, קבע מבקר המדינה כי הרפורמה נכשלה. הוא יזם פתרון למשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות, שכלל את הלאמת קרנות הפנסיה ומכירת הקרנות המאוזנות, בעיקר לחברות הביטוח. תוכנית הסיוע אפשרה לקרן פועלי הבניין, שכבר הייתה חדלת פרעון, את תשלום הפנסיה לחבריה. צעד זה לווה בהעלאה ניכרת של הפרשות העמיתים בקרנות הגרעוניות ומעבידיהם וצמצום בזכויות העמיתים. לקראת סוף כהונתו קידם נתניהו רפורמה בשוק ההון באמצעות "ועדת בכר". בהתאם להמלצותיה, שמומשו לאחר כהונתו של נתניהו, נאלצו הבנקים למכור את קופות הגמל ואת קרנות הנאמנות שהיו בבעלותם. נתניהו ספג ביקורת מארגונים חברתיים בשל עלייה גדולה בשיעור העוני וגידול משמעותי במדד האי-שוויון במשק. על-פי דוחות של המוסד לביטוח לאומי, שיעור העוני בין 2002 ל-2004 עלה בכ-10%, ומספר הילדים החיים במשפחות עניות עלה ל-12%. ארגוני רווחה דיווחו על עלייה בדרישת הנזקקים למזון ולתרופות, גם בקרב אזרחים שהשתייכו בעבר למעמד הביניים, בקרב אזרחים עובדים או פנסיונרים. העוני התרחב בעיקר כתוצאה מהקיצוצים בתשלומי הרווחה והקצבאות. לצד הביקורת, בתקופת כהונתו השתפרו באופן משמעותי מדדים כלכליים חשובים של המשק בישראל: בסוף 2002 התקשתה מדינת ישראל לגייס כסף במדינות זרות, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר. בדו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל לשנת 2003 צוין כי שיפור מעמדה של ישראל בשווקים הפיננסיים נבע, בין השאר, מהקמת ממשלה חדשה, יציבה ובעלת תוכנית כלכלית ומהקיצוצים בתקציב (אף שעוד לא באו לידי ביטוי בגירעון של אותה שנה), זאת בנוסף לגורמים כמו השיפור במצב השווקים בעולם, קבלת הערבויות האמריקאיות והשיפור במצב הביטחוני. בשנת 2007 פרסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל מאמר שבו נאמר כי מדיניותה המקרו-כלכלית של הממשלה בתקופתם של נתניהו, של אהוד אולמרט ושל אברהם הירשזון שהחליפו, גרמה לשליש מהצמיחה במשק ואילו גורמים חיצוניים, כמו השיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי גרמו לשני שלישים מהצמיחה. נתניהו הציג יחס דו-ערכי לתוכנית ההתנתקות. הוא תמך בתוכנית והצביע בעדה בממשלה ובכל הקריאות של חוק ההתנתקות בכנסת. עם זאת בתקשורת הביע הסתייגויות, בפרט לנסיגה מציר פילדלפי והציע עריכת משאל עם, אף כי הצהיר שבמשאל יצביע בעד התכנית. כשעלתה התוכנית בכנסת, הצביע נתניהו בעדה, אך הציב אולטימטום לראש הממשלה שלפיו יתפטר אם לא יבוצע משאל עם. בהמשך נסוג בו מהאולטימטום ותמך בתוכנית על אף שלא התקיים משאל עם. את התנערותו מהאולטימטום שהציב, ייחס להחרפת מצבו הרפואי של יאסר ערפאת. בהמשך שב ותבע קיומו של משאל עם, אך המשיך להצביע יחד עם הממשלה בעד התוכנית בהצבעות שנערכו בנושא בכנסת. ב-7 באוגוסט 2005, ערב ביצוע הפינוי, במהלך ישיבת ממשלה שבה הוחלט על פינוי שלושת היישובים הראשונים, הודיע נתניהו על התפטרותו. הוא נימק את החלטתו להתפטר בחששו שבעזה צפוי לקום "בסיס טרור שיסכן את ביטחון ישראל" ובאומרו ש"רפורמת בכר" בבנקים השלימה את הרפורמות שביקש לערוך במסגרת תפקידו. ב-30 באוגוסט 2005 הודיע נתניהו על כוונתו להגיש את מועמדותו לראשות הליכוד ולראשות הממשלה. אחדים מחברי הכנסת של הליכוד הצהירו על תמיכתם בנתניהו. ימים ספורים לאחר מכן הכריז גם חבר הכנסת עוזי לנדאו על מועמדותו לתפקיד. נתניהו החל לתקוף את אריאל שרון, וטען כי הוא מוביל את הליכוד בדרך שהיא "שמאלה ממרצ". בספטמבר פעל נתניהו, יחד עם לנדאו ונציגי מרכז הליכוד שהתנגדו לדרכו של שרון, להקדמת הבחירות המקדימות לבחירת יושב ראש המפלגה, במטרה להדיח את שרון מתפקידו. ההצעה נדחתה על ידי מרכז הליכוד בהפרש קולות קטן, ונתניהו הצהיר כי ימשיך להתמודד על תפקיד יושב ראש התנועה. בתחילת דצמבר 2005, בעקבות פרישתו של אריאל שרון למפלגה עצמאית בשם "קדימה", הפך נתניהו למועמד המוביל להנהגת הליכוד בבחירות לכנסת השבע עשרה. מולו התמודדו בפריימריז סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין. עוזי לנדאו, שהתמודד בתחילה, הסיר את מועמדותו והודיע על תמיכה בנתניהו, ואילו שאול מופז, שהתמודד בתחילה גם הוא, עבר למפלגת "קדימה". הבחירות הפנימיות נערכו ב-19 בדצמבר 2005, ונתניהו נבחר לראשות המפלגה עם 44% מן הקולות (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ). ב-2 במרץ 2006 הצליח נתניהו לאשר במרכז הליכוד כי מעתה המועמדים לכנסת מטעם המפלגה יבחרו בפריימריז פתוחים בין כל חברי התנועה. בכך ניטל למעשה כוחו הפוליטי של מרכז התנועה, שנחשב כשנוא בציבור וכמקור לשחיתות בתנועה[דרוש מקור]. התגובות לצעד זה בעיתונות היו מעורבות, מחד זכה לתשבחות על שנלחם למען טוהר המידות במפלגה, מאידך היו שטענו כי מדובר בתיקון קוסמטי בלבד, בהצביעם על העובדה כי הצעד ננקט לאחר שכבר נבחרה רשימת הליכוד לכנסת ה-17, וכי ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו לאחר הבחירות. בפועל לא היה מדובר ב"צעד קוסמטי" והתנהלו פריימריז רחבים בין כל חברי התנועה מאז. הבחירות לכנסת ה-17 הביאו עמן מפלה לליכוד בראשות נתניהו, שזכה ב-12 מנדטים, זאת אף על פי שהמועמד שכנגד היה אהוד אולמרט ולא אריאל שרון ועל אף עליית חמאס ברשות הפלסטינית ונטילת כוחם של חברי המרכז, שנראו כולם כעומדים לחזק את המפלגה. בנאום התבוסה, קשר נתניהו בין מדיניותו הכלכלית, שפגעה בשכבות החלשות, לבין הכישלון בבחירות, אך קבע כי זו הייתה הכרחית למען הצלת המדינה והודיע שימשיך לעמוד בראש התנועה. בכנסת ה-17 כיהן נתניהו כראש האופוזיציה. בנאומים שנשא כראש האופוזיציה ובעקבות מלחמת לבנון השנייה הדגיש את הסכנה הנשקפת מאיראן המתחמשת בפצצת אטום והשווה אותה לגרמניה הנאצית. בשנת 2008 אישרה הכנסת הצעת חוק פרטית של נתניהו שעסקה באיסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עם איראן. ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות הליכוד. יריבו העיקרי של נתניהו במפלגה, סילבן שלום, פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הפריימריז, תוך שהוא משאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד מול פעילים עם כוח מועט במפלגה, משה פייגלין ודני דנון. נתניהו זכה ברוב של 72.8% וביסס את מעמדו כמנהיג הליכוד וכמועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. מאוחר יותר פעל נתניהו, באמצעות מקורבו, אופיר אקוניס, לדחיקתו של פייגלין אחורה ברשימת המועמדים למקום ה-36, לאחר שזה נבחר למקום ה-20. ממשלת אולמרט נחלשה לאחר מלחמת לבנון השנייה שנתפסה בציבור ככישלון, ונתניהו דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המלחמה. אולמרט נחשד בפלילים והחלו בקיעים בקואליציה שבסופם התפטר. מחליפתו, ציפי ליבני, כשלה בהקמת ממשלה ופוזרה הכנסת. אחד מהנושאים המרכזיים במערכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה היה ירי הקסאמים מרצועת עזה על ידי החמאס ובמהלכה היה מבצע עופרת יצוקה. נתניהו הביע את עמדתו שבטווח הרחוק יש להפיל את שלטון חמאס ברצועה ותמך בהמשך המבצע. הקמפיין עצמו כלל ביקורת כלפי לבני וסיסמאות כמו "חזק בביטחון, חזק בכלכלה". ב-3 בפברואר, כשבועיים אחרי תום מבצע "עופרת יצוקה", נפלה באשקלון רקטה. נתניהו בא לבקר בעיר, הבטיח שממשלתו תפעל למוטט את שלטון חמאס ברצועה, ותקף את ממשלת קדימה על כך שלא עשתה זאת. ישראל בכר, שהיה היועץ האסטרטגי של הקמפיין, סיפר בראיון שנתן ב-2020 שהיוזמה להצהרה הייתה שלו, עקב סקרים פנימיים שהראו על התחזקות של ישראל ביתנו ושבתחילה נתניהו לא רצה לומר את הדברים כי הוא לא חשב שהוא יעשה דבר כזה, אולם לבסוף השתכנע. בבחירות לכנסת ה-18 זכה הליכוד בראשותו ב-27 מושבים והיה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת אחרי קדימה בראשות ציפי לבני בהפרש של מנדט אחד בלבד. כיוון שלגוש הימני-דתי, שהמליץ להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, היה רוב בכנסת (65 ח"כים), הנשיא שמעון פרס הטיל עליו להרכיב את הממשלה הבאה. נתניהו הרכיב קואליציה שמורכבת מהליכוד, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה. ב-31 במרץ 2009 החל נתניהו לכהן כראש ממשלת ישראל. הממשלה שהקים כללה 30 שרים ו-9 סגני שרים. ביוני 2009 נשא נתניהו את "נאום בר-אילן", שבמרכזו הביע הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה, הכרה בישראל כמדינת העם היהודי, ויתור על זכות השיבה. הנאום נישא עשרה ימים לאחר נאומו של הנשיא אובמה בקהיר, והיה קשור למגעים עם ממשל אובמה. באופן כללי, הנאום של נתניהו בבר-אילן נתפס בציבור כתפנית משמעותית ביחס לעמדותיו הקודמות כלפי תהליך השלום. בינואר 2010 החליטה ועדת שרים בראשותו לאמץ את התכנית שהוצעה על ידי מערכת הביטחון והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' להקים מכשול לאורך הגבול עם מצרים בעלות של כמיליארד וחצי ש"ח. על ההחלטה אמר נתניהו "קיבלתי את ההחלטה לסגור את גבולה הדרומי של ישראל למסתננים ולמחבלים... מדובר בהחלטה אסטרטגית כדי להבטיח את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל". בעקבות צעד זה פסקה ההסתננות כמעט לגמרי. בתקופה זו החריף המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה, משבר שהחל בעת כהונת ממשלת אולמרט, לאחר מבצע עופרת יצוקה, והחריף בתקופת בעקבות המשט לעזה בסוף מאי 2010. בספטמבר 2010, בעקבות הנאום והמגעים עם הממשל האמריקאי, נתניהו הסכים להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים במטרה מוצהרת לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי שתי מדינות לשני עמים ותוך הסתייגויות הנוגעות לחמאס, לחזבאללה ולדרישה להכרה פלסטינית בישראל כמדינת העם היהודי. במקביל, בעקבות לחצים מצד ממשל אובמה נתניהו הקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון לתקופה של 10 חודשים. באוגוסט 2011 אירעה הסלמה בדרום הארץ שהחלה מפיגוע קטלני באזור אילת על ידי מחבלים שבאו מעזה דרך סיני, והמשכה במתקפת רקטות מרצועת עזה אל עבר יישובי הדרום. בספטמבר 2011, בנאום באו"ם, דיבר נתניהו בהרחבה על כוונתו של אבו מאזן באותה העת לדרוש מהאו"ם הכרה במדינה פלסטינית ללא משא ומתן עם ישראל. נתניהו קרא למשא ומתן מיידי והדגיש את צורכי הביטחון של ישראל. במקביל, פעל מאחורי הקלעים כדי להשיג רוב במועצת הביטחון של האומות המאוחדות כנגד הכרה במדינה פלסטינית, והבטיח וטו מצד ארצות הברית. חרף פעולות אלו, ב-29 בנובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול (בהחלטה 67/19 שלה) את ההכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה באו"ם. אחד השינויים המרכזיים שהוביל נתניהו מאז שנבחר היה יישום מדיניות הבידול בין הגדה לרצועת עזה, במגמה הפוכה לממשלה הקודמת בראשות אולמרט. נתניהו הבטיח בקמפיין הבחירות למוטט את שלטון חמאס, בפועל בחר להחליש את הרשות הפלסטינית ולחזק אותו. לדידו, הבידול מונע משא ומתן מדיני על הסדר קבע. ב-11 באוקטובר 2011 אישרה הממשלה בראשותו את עסקת שליט מול החמאס - במסגרתה שוחרר גלעד שליט תמורת 1,027 אסירים ביטחוניים פלסטינים. בנובמבר 2012 חיסל צה"ל את אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, בעקבות ירי על הדרום מרצועת עזה. זה היה האות לפתיחת מבצע עמוד ענן, שנועד למנוע ירי רקטות באזור הדרום. לאחר המבצע, אפשר נתניהו את כניסתו של ח'אלד משעל לרצועת עזה. לדברי עוזי ארד, שהיה ראש המטה לביטחון לאומי עד 2011, נתניהו הציע לסוריה, בתיווך אמריקאי, הסכם הכולל נסיגה חלקית מרמת הגולן, תוך השארת רוב היישובים הישראלים ברמה במקומם. לפי ההצעה ירדן תמסור לסוריה שטח זהה בגודלו לשטח רמת הגולן שיוותר בידי ישראל, ותבצע חילופי שטחים גם עם סעודיה. ההצעה זכתה לברכת ירדן אך נדחתה על הסף בידי סוריה. סוגיה נוספת בה עסק נתניהו בכהונה זו היא סוגיית תקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. על סוגיית איום הגרעין האיראני החל נתניהו להתריע כבר ב-1993. בפתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-31 באוקטובר 2011, אמר נתניהו כי ”איראן גרעינית תהווה איום כבד על המזרח התיכון ועל העולם כולו, וכמובן היא מהווה גם איום ישיר וכבד עלינו”. במהלך כהונתו אירעו חבלות במתקנים ובאישים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית ולתוכנית טילי השיהאב 3, חלקן יוחסו ל"מוסד", שיחד עם ארגוני הביון של ארצות הברית ובריטניה, החל לפעול באופן חשאי כנגד תוכנית הגרעין האיראנית. ב-27 בספטמבר 2012 נאם נתניהו בפני העצרת הכללית של האו"ם. בנאומו אמר שכאשר איראן תגיע לאורניום מועשר ברמה של 90% תהיה זו נקודת האל-חזור ולכן זהו קו אדום שאין לאפשר לאיראן להגיע אליו. בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, נתניהו שימש כ"שר לאסטרטגיה כלכלית". כהונתה של הממשלה החלה בצל המשבר הכלכלי העולמי, שבין השאר גרם לירידה בהכנסות ממסים, ולכן הממשלה העלתה את המיסים בתחילת כהונתה, בניגוד להבטחות ערב הבחירות. ביולי 2010 הועלה גם המס על סיגריות. נתניהו הגיע להבנות עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, על עסקת חבילה במשק. ישראל הייתה לאחת המדינות היחידות בעולם שהמשק שלה צמח בעת המשבר הכלכלי העולמי. האינפלציה הייתה מינימלית בהשוואה למדינות מובילות. אחוז המובטלים ללא שינוי משמעותי. השקל התחזק מול מטבעות בינלאומיים והחלה קניית עתודות מט"ח לשם מניעת ייסוף. בזמן אמת וברטרוספקטיבה נחקרה המדיניות הכלכלית הישראלית בעת המשבר, בזכות הצלחתה במניעה נרחבת של פגיעה במשק ובכוח הקנייה הישראלי.[דרוש מקור] נתניהו ניסה לקדם רפורמה משמעותית בחוק התכנון והבנייה, במטרה להקל על קבלת אישורי בנייה. הרפורמה אושרה בממשלה, אך בעקבות "פרשת הולילנד", וחששות בנוגע לדרך פעולתן של ועדות מקומיות לתכנון ולבנייה, נתניהו הקפיא את הרפורמה. במאי 2010 הצטרפה מדינת ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). ביולי-אוגוסט 2011 פרצה מחאת האוהלים סביב משבר הדיור ויוקר המחיה. בעקבות משא ומתן עם המוחים הקים נתניהו את ועדת טרכטנברג לגיבוש תוכנית לטיפול בנושאים הכלכליים שעלו במחאה, ואימץ את רוב המלצותיה. בעקבות אימוץ ההמלצות, ובהן חינוך חינם מגיל 3, הועלו מיסים כמו המע"מ, מס קנייה על טבק ואלכוהול והועלו שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן. גירעון זה הוביל בשנה שלאחר מכן לצורך בהעלאות מיסים נוספות. בהתאם להסכם הקואליציוני, נתניהו לא מינה שר בריאות בממשלתו והעניק את הסמכויות במשרד לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. עתירה של ההסתדרות הרפואית לבג"ץ נגד הסדר זה נדחתה. בתקופה זו היה על הממשלה להתמודד עם הבהלה שגרמה מגפת שפעת החזירים ונתניהו הורה לרכוש חיסונים נגד שפעת החזירים לכל תושבי המדינה. בסופו של דבר התחסנו רק כ-700,000 ישראלים (כ-10%) והמדינה נותרה עם עודף של כ-4.5 מיליון מנות חיסון. בשנת 2010 פרצה השרפה בכרמל בה נספו 44 בני אדם, כ-17,000 איש פונו מבתיהם וקרוב ל-25 קמ"ר (25,000 דונם) ובהם כמה מיליוני עצים עלו באש. שרפה זו הייתה האסון האזרחי הכבד ביותר שהתרחש בישראל עד אותו זמן. בשנת 2011 ביטל נתניהו את ועדת השרים לענייני ביקורת המדינה, שעסקה בין היתר בהחלטות על הקמת ועדות חקירה ממלכתיות והעביר את סמכויותיה לאגף במשרד ראש הממשלה. בינואר 2012 הוקם מטה הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה, במטרה להפוך את ישראל למובילה עולמית בתחום הסייבר, בהתאם להמלצות ועדה שעמד בראשה האלוף במיל' יצחק בן ישראל. נתניהו הצהיר כי בחזונו באר שבע תהפוך לבירת הסייבר של מדינת ישראל ובהתאם לכך תוקצבו באוניברסיטת באר שבע תוכניות לימודים בתחום והוזמנו חברות בין-לאומיות להקים מרכזי מו"פ סייבר בבאר שבע. בסוף ינואר 2012 התמודד נתניהו בבחירות פנימיות על ראשות הליכוד מול משה פייגלין, שהיה במקום ה-36 ברשימת הליכוד בבחירות 2008, ולא כיהן כחבר-כנסת. נתניהו נבחר לתפקיד, כשהצביעו לו כ-75% מהמתפקדים. באוקטובר 2012 הודיע נתניהו בהודעה מיוחדת על תמיכתו בהקדמת הבחירות לתחילת 2013, מהלך שקודם על ידי הכנסת, ובמקביל איחד יחד עם אביגדור ליברמן את מפלגות "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" לרשימה משותפת שכונתה "הליכוד ביתנו" לקראת הבחירות. בבחירות עצמן זכתה הרשימה המשותפת ב-31 מנדטים, ומלאכת הרכבת הממשלה הוטלה על נתניהו. לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הקים נתניהו את ממשלתו השלישית. בממשלה זו שימש נתניהו גם כשר החוץ עד לנובמבר 2013. במרץ 2013 ובמסגרת ניסיונות תיווך של נשיא ארצות הברית ברק אובמה - שוחח נתניהו עם ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן על השבת היחסים בין המדינות לתיקונם, אחרי שנקלעו למשבר בעקבות אירועי המשט לעזה. נתניהו התנצל על אירועי המשט, ושני המנהיגים הגיעו להסכמות, שבאפריל 2014 נראו כקרובות להבשלה ולחתימה על הסכם, אך בעקבות מבצע צוק איתן, היחסים הדרדרו שוב. במהלך המבצע התבטא ארדואן באופן חריף נגד ישראל, ובטורקיה נערכו הפגנות אלימות כנגד ישראל, ששיאן היה מתקפה כנגד בית השגרירות, שהביאה להחלטה להחזרת משפחות השגרירות לישראל, ופרסום אזהרת מסע לטורקיה. כחלק מיחסי גרמניה–ישראל ויחסי ישראל–מצרים הסכים נתניהו למכירת צוללות מתקדמות מגרמניה למצרים שבשליטת א-סיסי. במרץ 2019 אמר נתניהו שהחליט כך בשל סוד ביטחוני שלא יכול היה לגלות למערכת הביטחון, מלבד ראשי המועצה לביטחון לאומי. בעקבות חטיפת ורצח שלושה נערים יהודים ב-12 ביוני 2014 בידי אנשי חמאס, פתח צה"ל לפתוח במבצע שובו אחים לאיתור החטופים ולפגיעה בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון. במסגרת המבצע נעצרו למעלה מ-400 פלסטינים, מרביתם אנשי חמאס, לרבות כ-50 אסירים ששוחררו במהלך עסקת שליט. כמו כן, נחשפו עשרות סליקים תת-קרקעיים באזור חברון ומעבדות חבלה שבהן יוצרו עשרות רימונים ומטענים. ב-8 ביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן בתגובה לתקיפות החמאס מרצועת עזה. המבצע כלל תקיפות אוויריות וכניסה קרקעית במרחק של כ-3 קילומטרים לרצועת עזה כדי להשמיד מנהרות התקפיות שבנה חמאס. במהלך המבצע ירה חמאס אלפי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לישראל. ב-30 ביולי נחטפו גופותיהם של סמל ראשון אורון שאול ושל סגן הדר גולדין בקרב שג'אעייה, וב-7 באוגוסט נפגש נתניהו עם נשיא הצלב האדום וביקש ממנו לסייע בהשבת גופותיהם. נתניהו הוביל את המבצע במתינות והסכים פעמים רבות להפסקות אש שהוצעו על ידי מצרים וארצות הברית, כאשר כחצי מהשרים בקבינט תמכו בהחרפת המערכה. במהלך המבצע ניכרה מתיחות בין נתניהו לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה. בתקשורת דווח כי אובמה דרש מישראל להסכים להפסקת אש ולקבל את טורקיה וקטר כמתווכות בסכסוך ונתניהו סירב, אך אובמה ונתניהו הכחישו את הדיווח. המבצע הסתיים לאחר כשבעה שבועות של לחימה ב-26 באוגוסט, כשאת ההחלטה על הפסקת האש בסיום המבצע קיבל נתניהו עם שר הביטחון, משה יעלון ללא הצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני, שבו כנראה לא היה לו רוב. בעקבות המבצע, נתניהו ספג ביקורת ממבקר המדינה על אי הצגה מספקת לקבינט של איום מנהרות התקיפה לפני המבצע. ביולי 2014 חלה עלייה משמעותית במהומות אלימות ופיגועי טרור מצד פלסטינים בירושלים. באוקטובר ונובמבר ביצעו מחבלים פלסטינים פיגועים ששיאם היה הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה ובהם נרצחו 6 ישראלים. ב-3 במרץ 2015 נאם נתניהו בפני הקונגרס של ארצות הברית והתריע מפני ההסכם המתגבש בין המעצמות ואיראן, להסדר תוכנית הגרעין האיראנית. בעצם נשיאת הנאום ובתוכן הנאום נכנס נתניהו לעימות גלוי עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. היה זה נאומו השלישי של נתניהו בפני הקונגרס. על רקע גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה שנוצר בשנת 2012, במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת וצפי לגירעון תקציבי חריג של 4.9% בשנת 2013, הביאה הממשלה לאישור הכנסת תקציב שכלל העלאת מיסים, חלקה ב-2013 וחלקה ב-2014. באפריל 2013 אושרה רפורמת השמים הפתוחים שהוזילה את מחירי הטיסות והגדילה את מספר היעדים. בדצמבר של אותה שנה אושר חוק הריכוזיות לפי מסקנות הוועדה להגברת התחרותיות במשק. במאי 2014 הקים נתניהו את הוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשותו של האלוף במילואים יוחנן לוקר, לשם בחינת תקציב הביטחון של מדינת ישראל. הוועדה הגישה את המלצותיה בחודש יוני 2015, בהן שקיפות, צמצום חיילי הקבע ורפורמה בפנסיות. אלה נתקלו בהתנגדות חריפה של מערכת הביטחון בראשותם של שר הביטחון משה יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט. ב-2 בדצמבר 2014 פיטר נתניהו את השרים יאיר לפיד וציפי לבני ובעקבות זאת פרשו מהממשלה יתר שרי "יש עתיד" והכנסת החליטה על הקדמת הבחירות ל-17 במרץ 2015. נתניהו אמר שהוא עשה זאת משום שלפיד ולבני תכננו "פוטש" שנועד להדיח אותו ולהקים ממשלה חלופית. מאוחר יותר אמר כי עשה זאת בעקבות תמיכתם בחוק "ישראל היום". לימים בספרו "ביבי: סיפור חיי" הביע נתניהו חרטה על שפיטר לשווא את לפיד ולבני "על סמך שמועה קונספירטיבית שמסרו לו זאב אלקין ויעקב ליצמן לפיה השניים מתכננים נגדו פוטש". בבחירות לכנסת העשרים הוביל נתניהו את מפלגתו לזכייה ב-30 מנדטים. בראיון שנתן במהלך מערכת הבחירות, אמר שהמציאות שנוצרה בשנים הקודמות אינה מאפשרת את הקמתה של מדינה פלסטינית. בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב נתניהו כי לאחר הבחירות יקים ממשלה עם השותפות הטבעיות של הליכוד ובראשן הבית היהודי, וכי לא ילך לממשלת אחדות עם יצחק הרצוג ולבני, שבניגוד אליו מתנגדים לשמירה על ירושלים מאוחדת ותומכים בוויתור על שטחי יהודה ושומרון ובכניעה ללחצים בין-לאומיים לוויתור על אינטרסים ביטחוניים. ביום הבחירות, כחלק מקמפיין המרצת ההצבעה שאותו הוביל, פרסם סרטון וידאו, שספג ביקורת בישראל ובעולם ובו אמר: ”שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. רבותיי לנו אין V15, יש לנו "צו 8", יש לנו רק אתכם, צאו לקלפי”. לאחר מכן הביע צער על שדבריו פגעו בערביי ישראל, והוסיף שמעשיו כראש ממשלה, "כולל ההשקעות האדירות במגזרי המיעוטים", מוכיחים שלא התכוון לכך. ב-14 במאי 2015, הושבעה ממשלת ישראל ה-34 בראשותו, ממשלה צרה שנשענה על 61 ח"כים. כעבור כשנה, ב-26 במאי 2016, הצטרפה ישראל ביתנו לקואליציה ומניין חבריה עלה ל-66. בממשלה זו כיהן נתניהו גם כשר החוץ וכשר התקשורת והוחלף בפברואר 2017 באופן זמני על ידי צחי הנגבי (ראו להלן). עד סוף 2016 היה השר לשיתוף פעולה אזורי, אז הוחלף על ידי צחי הנגבי. בשנת 2019 נבחר על ידי השבועון "טיים" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם. החל מאוקטובר 2015 חלה הסלמה בהיקף הפיגועים על רקע טענה שלפיה ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל-אקצא, והממשלה תגברה את פעילות כוחות הביטחון, החמירה את הענישה על מחבלים ומיידי אבנים והגבירה את הניטור על הרשתות החברתיות המקוונות. גל הטרור דעך בהדרגה עד חודש מרץ, ובסוף חודש יוני עלה שוב מספר הפיגועים, במהלך חודש הרמדאן. בנאום שנשא בוועידת הקונגרס הציוני העולמי ה-37, ב-20 באוקטובר 2015, הזכיר נתניהו את חג' אמין אל-חוסייני ואמר שמלכתחילה היטלר לא תכנן להשמיד את היהודים אלא רק לגרש אותם, אך המופתי אמר לו שאז הם יגיעו לארץ ישראל וייעץ לו לשרוף אותם. דברי נתניהו עוררו ביקורת בישראל ובעולם, בנימוק שיש בהם שכתוב של ההיסטוריה, זילות השואה והסתה. נתניהו הגיב ואמר שמטרתו הייתה להציג את תמיכתו של אל-חוסייני בהשמדת היהודים ולא לטהר את היטלר. על רקע המשך מלחמת האזרחים בסוריה ביצע חיל האוויר הישראלי מאות תקיפות של צה"ל במדינה, במטרה למנוע העברת נשק לחזבאללה ולשבש את ההיאחזות האיראנית בסוריה. המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה חייבה תיאום בין ישראל לרוסיה ובפרט בין חילות האוויר של שתי המדינות. לשם כך, נפגש נתניהו פעמים אחדות, החל מספטמבר 2015, עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. במאי 2016 מינה נתניהו את אביגדור ליברמן כשר הביטחון במקום משה יעלון, שהתפטר מהממשלה ומהכנסת ומתח ביקורת על נתניהו וההנהגה שהפכה "נגררת ומתלהמת". במחאה על השינויים בממשלה התפטר גם אבי גבאי מתפקיד השר להגנת הסביבה. ב-2018 הסכסוך האיראני-ישראלי הפך לעימות ישיר עם החדרת מל"ט מתאבד איראני לתוך ישראל בפברואר וכנגדן תקיפת שדה התעופה T-4 ותקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה בידי ישראל בחודש אפריל, מתקפות שבהן נהרגו עשרות חיילים איראניים ממשמרות המהפכה האסלאמית ומיליציות שיעיות. ב-30 באפריל 2018 נשא נתניהו נאום בקריה ובו חשף מידע מארכיון תוכנית הגרעין האיראנית, לפי עשרות אלפי מסמכים וקבצים שהוציא "המוסד" מטהראן ובהם הוכחות שאיראן ניסתה להסתיר את תוכניותיה לפיתוח נשק גרעיני. מטרתו הייתה בין היתר לגרום לביטול הסכם הגרעין עם איראן. במאי ירו מיליציות איראניות 20 טילים לעבר מוצבי צה"ל בחרמון ובתגובה תקף חיל האוויר הישראלי עשרות יעדים איראניים בסוריה. בשנת 2018 חלה הסלמה גם בחזית הדרומית, מול רצועת עזה שבשליטת החמאס. באותה שנה איתר צה"ל שורת מנהרות טרור. החל מחודש מרץ 2018 התמודדה ישראל עם הפרות סדר המוניות על גדר המערכת סביב רצועת עזה בהובלת חמאס. במהומות נהרגו כ-220 פלסטינים, רובם פעילי טרור. במהלך המהומות הועלו באש אלפי דונמים של שדות וחורש בעוטף עזה, באמצעות מאות עפיפוני תבערה, בלוני תבערה ונפץ ורקטות ששיגרו פלסטינים מן הרצועה. בדצמבר 2018 פתח צה"ל בהובלת פיקוד הצפון, חיל ההנדסה הקרבית ואגף המודיעין במבצע מגן צפוני לאיתור וניטרול מנהרות טרור התקפיות שחפר "חזבאללה" לשטח ישראל בגבול ישראל–לבנון. בנובמבר 2019 חיסל צה"ל, במבצע חגורה שחורה, את בהאא אבו אל-עטא, מפקד הגזרה הצפונית של "פלוגות אל-קודס", הזרוע הצבאית של "הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני". בתגובה ירה הארגון מאות רקטות לעבר ישראל, וחיל האוויר הפציץ מטרות ברצועת עזה. אחרי ההסלמה בדרום בנובמבר 2018 הגיעה ישראל להפסקת אש עם החמאס. הרשות הפלסטינית בשליטת אבו מאזן סירבה להמשיך לשמש צינור לכספים מקטר עבור החמאס, ונתניהו שלח מכתב ובו ביקש מהקטרים להמשיך ולממן את שלטון חמאס באופן ישיר בסכום של כ-30 מיליון דולר בחודש, בטיעון לפיו העברת הכסף תסייע לשמירה על היציבות האזורית. נתניהו גם ביקש משר האוצר האמריקאי בממשל טראמפ, סטיבן מנוצ'ין, לשלוח מכתב המבטיח לקטרים שהכספים שישלמו למימון החמאס לא ייחשבו מימון לטרור. בראשית 2019 הסביר בישיבת ממשלה את מדיניותו כלפי ארגון חמאס: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק החמאס ובהעברת כסף לחמאס. זה חלק מהאסטרטגיה שלנו – לבדל בין הפלסטינים בעזה לבין הפלסטינים ביהודה ושומרון". נתניהו דאג לשמר את שלטון חמאס ברצועת עזה מתוך תפיסה כי הפילוג הפנים פלסטיני מונע אפשרות להסכם שלום והסדר מדיני עם הפלסטינים. כמחאה על העברת כסף מקטר לחמאס התפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן ומפלגת "ישראל ביתנו" בראשותו פרשה מהקואליציה. בשל כך שימש נתניהו ממלא מקום שר הביטחון וממלא מקום שר העלייה והקליטה החל מ-18 בנובמבר 2018 וב־17 בדצמבר 2018 מונה לשר הביטחון אך התפטר מתפקיד זה ב-10 בנובמבר 2019 לשם מינויו של נפתלי בנט. בשנת 2019 קיבל נתניהו התרעה מראש השב"כ נדב ארגמן בנוגע לכך שהזרוע הצבאית של חמאס משתלטת על חלק מהכסף הקטרי. בשנת 2020 אמ"ן ציין כי לפחות ארבעה מיליון דולר מגיע לזרוע הצבאית של החמאס מדי חודש. בפברואר 2019 החלה הקמתו של מכשול עילי בגבול עזה, נתניהו דיבר על הפרויקט בישיבת הממשלה ואמר שהמכשול ימנע חדירת מחבלים. בממשלה זו כיהן נתניהו כשר החוץ עד פברואר 2019. בשלהי כהונת אובמה כנשיא ארצות הברית ובתמיכת ממשלו, התקבלה החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, הדורשת בעיקר הפסקת בניית התנחלויות "בשטחים הפלסטיניים הכבושים, כולל מזרח ירושלים". בעקבות ההחלטה ננקטו צעדים נגד סנגל, ניו זילנד ואוקראינה והופסקה העברת מימון לחמישה מוסדות של האו"ם, שלדברי נתניהו עוינים במיוחד את מדינת ישראל. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע על הכרה דיפלומטית של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל והורה על העברת שגרירות ארצות הברית בישראל, מתל אביב לירושלים. בעקבות זאת הודיעו מספר מדינות נוספות על העברת שגרירותן לירושלים. ב-14 במאי 2018 נערך טקס פתיחת שגרירות ארצות הברית בישראל בירושלים. טראמפ פרש מהסכם הגרעין עם איראן והפעיל עליה סנקציות כלכליות, הפסיק מימון מוסדות פלסטיניים כגון אונר"א, פרש מאונסק"ו ומועצת זכויות האדם של האו"ם וסגר את הקונסוליה האמריקנית בירושלים. נתניהו הציג את פרישת ארצות הברית מההסכם עם איראן כהישג מדיני, אך יש הרואים בפרישה פגיעה באינטרסים הביטחוניים של ישראל. במרץ 2019 חתם הנשיא טראמפ על צו להכרה אמריקאית בריבונות ישראלית על רמת הגולן. מדינות רבות הביעו התנגדות לצעד זה. בינואר 2020 הציג הנשיא טראמפ את תוכנית השלום שלו ("עסקת המאה"). נתניהו קיבל את התוכנית. בשלהי כהונתו התקררו היחסים בין טראמפ ונתניהו. ב-4 ביולי 2017 ביקר בישראל ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי ודן עם נתניהו על הידוק הקשרים בין הודו לישראל, סיוע ישראלי לחקלאות בהודו והגדלת המסחר בין המדינות. באותו חודש ביקר במספר מדינות באירופה. הוא נפגש בפריז עם נשיא צרפת עמנואל מקרון והמשיך לבודפשט, כראש הממשלה הישראלי הראשון המבקר בהונגריה. הוא חתם על שורה של הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי-טכנולוגי והשתתף בוועידת מדינות וישגראד. במהלך הקדנציה נתניהו קיים מספר ביקורים במדינות אפריקה: ביולי 2016 ערך סבב ביקורים שכלל ביקור באוגנדה לרגל 40 שנה למבצע אנטבה, לצד פסגה משותפת של נתניהו ומספר מנהיגי מדינות אפריקאיות, ביקור בקניה עם משלחת כלכלית, ביקור ברואנדה ובאתיופיה. ביוני 2017 נאם בפני הוועידה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (אנ') וכן נפגש עם נשיא מאלי. בביקורו בקניה בנובמבר 2017 היה המנהיג המערבי היחיד בהשבעת הנשיא אוהורו קניאטה. בספטמבר 2017 יצא נתניהו לביקור ראשון של ראש ממשלה ישראלי באמריקה הלטינית ונפגש עם מנהיגי ארגנטינה, קולומביה ומקסיקו. משם הוא טס לארצות הברית להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנוגע למצב הגאופוליטי במזרח התיכון והאיום האיראני וכן לנאום בעצרת הכללית של האומות המאוחדות. בסוף 2017 אישרה הממשלה את תוכניתם של שר הפנים אריה דרעי והשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לסגור את מתקן חולות ולגרש למדינות שלישיות את המסתננים מאריתריאה ומסודאן שישראל נמנעת מלהחזירם למולדתם ומתן מענק למגורשים ולמדינה הקולטת. ב-2 באפריל 2018 חזרה רואנדה מהסכמתה לקלוט את המגורשים. נתניהו האשים את הקרן החדשה לישראל שהפעילה "לחץ אירופי על ממשלת רואנדה" לסגת מההסכם, אך הקרן הגיבה שלא ניהלה כל קשר מול ממשלת רואנדה. במקום זאת, הודיע נתניהו שהוא גיבש עם שר הפנים, אריה דרעי, מול נציבות האו"ם לפליטים מתווה להוצאת כמחצית מן המסתננים למדינות במערב אירופה ועוד ובמקביל לפזר את המחצית השנייה ברחבי ישראל. בעקבות התנגדות רחבה בימין הודיע נתניהו על ביטול המתווה. הוא הצהיר כי יחזור למתווה כליאת המסתננים במתקן חולות, אך המתקן לא שב לפעילות. עם הקמת הממשלה כיהן נתניהו גם כשר התקשורת. נתניהו מינה את ראש מטה הבחירות שלו שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת.בהסכמים הקואליציוניים חויבו סיעות הקואליציה לתמוך ברפורמות בשוק התקשורת שהממשלה תקדם ונאסר עליהן לתמוך בחוקים בנושא ששר התקשורת יתנגד אליהם. בשל ניגוד עניינים של נתניהו עקב קשריו עם שאול אלוביץ' מבעלי בזק, הוחלט באוגוסט 2016 להסמיך את צחי הנגבי לטפל בענייני בזק, ובפברואר 2017 הפך הנגבי לממלא מקום שר התקשורת בעקבות עתירות לבג"ץ בנושא. במאי מונה איוב קרא כשר תקשורת קבוע. במהלך 2015 פעל נתניהו לרפורמה ברשות השידור: ביטול אגרת הטלוויזיה והקמת תאגיד השידור הישראלי במקומו. אולם בתחילת 2017 פעל לסגירת התאגיד בנימוקים של בזבוז כספים והטיה פוליטית. למהלך התנגד בתוקף שר האוצר, משה כחלון. לאחר משבר הוסכם ביניהם שהתאגיד יקום ללא חטיבת החדשות וזו תוקם כגוף נפרד. תיקון החקיקה עבר בכנסת ערב הקמת התאגיד, אך הוקפא בידי בג"ץ (וב-2018 אף בוטל בידי הכנסת), כך שהתאגיד הוקם עם חטיבת החדשות. עם הקמת הממשלה המשיך נתניהו לכהן כשר הבריאות, אך בפועל הסמכויות במשרד ניתנו לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. באוגוסט 2015, בעקבות עתירה שהגישה סיעת "יש עתיד", קבע בג"ץ כי ליצמן לא יוכל לכהן כסגן שר במעמד של שר ועליו להתמנות לשר. בעקבות כך, מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" התירה לליצמן להתמנות לשר הבריאות. בתחילת 2020 נדרשה הממשלה להתמודד עם מגפת הקורונה. תחילה טיפל משרד הבריאות בהכנת מערכת הבריאות לטיפול בחולים והוצאת הנחיות לבידוד רפואי של עשרות אלפי ישראלים לשם מניעת התפשטות המחלה ואף הוטל סגר ארצי. נתניהו הופיע תדיר בתקשורת ונתן הודעות לציבור על צעדי הממשלה ועל כללי ההתנהגות הנדרשים. בהמשך צמצם את הופעותיו. במהלך כהונתה של ממשלת נתניהו הרביעית גדל הגירעון התקציבי מ-29.9 מיליארד ש"ח בסוף שנת 2014, ל-54 מיליארד ביוני 2019, חריגה של 14 מיליארד ש"ח לעומת היעד בתקציב. נתניהו קידם את אישור מתווה הגז, שנועד להסדיר את אופן ניהול שדות הגז הטבעי בישראל, ובפרט סוגיות הנוגעות למונופול וזכויות על המאגרים, ייצוא, מיסוי הגז ומחירו. כחלק מפעולותיו לאישור המתווה מונה נתניהו לממלא מקום שר הכלכלה. ב-27 במרץ 2016, פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה, אך נתן לממשלה ארכה של שנה לתיקונו. במאי אותה שנה עברה בממשלה ההחלטה שוב, עם שינויים בסעיף זה. בשנת 2016, חתמה ישראל על הסכם פריז. בשנת 2019, פורסמה החלטת ממשלה בנושא משבר האקלים אך בישראל לא נוצרה תוכנית היערכות מתוקצבת להתמודדות עם סכנות המשבר. בסוף ינואר 2016 אושר בממשלה "מתווה הכותל" לפיו הייתה אמורה להתרחב עזרת ישראל המיועדת לתפילה מעורבת, בניהול מועצה ציבורית בהשתתפות מגוון זרמים ביהדות וארגון נשות הכותל. המתווה הוביל לאיום המפלגות החרדיות לפרוש מהקואליציה, ומשכך הוקמה ועדה לבחינה מחודשת של המתווה, עד שהוקפא ביוני 2017. בתיקון לפקודת מס הכנסה נקבע שראש הממשלה ושאיריו יזכו לפטור ממס הכנסה לתשלומים והטבות מהמדינה, שאינם משכורת או קצבה, בדומה לפטור הניתן לנשיא המדינה. בעקבות דרישה של רשות המיסים שראש הממשלה נתניהו ישלם מס על הטבות בסך 600,000 ש"ח שניתנו לו מהמדינה לשם תחזוקת ביתו הפרטי בקיסריה, החליטה ועדת הכספים שהמדינה תגלם רטרואקטיבית את מס ההכנסה החל על ראש הממשלה גם קודם לתחולת התיקון הקודם. בסוף דצמבר 2015 הקדים מרכז הליכוד, לבקשת נתניהו, את הפריימריז לראשות המפלגה, על אף שמועד הבחירות היה רחוק באותה העת. לאחר שלא נרשמו מתמודדים מלבד נתניהו, החליט בית הדין של הליכוד בינואר 2016 לבטל את הפריימריז והודיע כי בנימין נתניהו נבחר פעם נוספת לתפקיד יושב ראש הליכוד. ב-24 בדצמבר 2018, לאחר פרישת "ישראל ביתנו" מהקואליציה, עקב ביקורת על תגובתה המאופקת של ישראל לטרור מרצועת עזה, הוקדמו הבחירות לכנסת ה-21. ב-26 בדצמבר אישרה הכנסת את פיזורה וקבעה כי הבחירות ייערכו ב-9 באפריל 2019. בקמפיין הבחירות לכנסת העשרים ואחת, עודד את ריצתן המשותפת של הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית ברשימת איחוד מפלגות הימין. הוא אף שריין את המקום ה-28 ברשימת הליכוד למועמד מטעם הבית היהודי. בבחירות שהתקיימו ב-9 באפריל 2019, "הליכוד" זכה ל-35 מנדטים וקיבל מנשיא המדינה ראובן ריבלין את כתב המינוי לנסות ולהקים את הממשלה, אך לא הצליח להקים ממשלה. סמוך לפקיעת פרק הזמן שנקצב לנתניהו להקמת הממשלה, יזם את פיזור הכנסת ובשל כך, עמד בראש ממשלת המעבר. בבחירות לכנסת העשרים ושתיים צירף נתניהו לרשימת הליכוד את מפלגת "כולנו". בנוסף, שכנע את מפלגת "זהות" לפרוש מהבחירות, בתמורה להבטחת תפקיד שר למשה פייגלין והקלות בתחום הלגליזציה של קנאביס רפואי. בבחירות אלו ירידה מפלגת הליכוד ל-32 מנדטים, לעומת 38 המנדטים שהיו לה יחד עם מפלגת "כולנו" וללא חבר הכנסת אלי בן-דהן, שחזר למפלגת "הבית היהודי". ב-25 בספטמבר 2019 הטיל הנשיא ריבלין על נתניהו את המנדט להרכיב ממשלה, לאחר שנתמך בידי 55 חברי כנסת, לעומת 54 שתמכו ביריבו בני גנץ. נתניהו כשל בהקמת ממשלה והמנדט עבר ליריבו בני גנץ, אשר לא עלה אף בידו להקים ממשלה. משכך התפזרה הכנסת מבלי שהביעה אמון בממשלה חדשה. בדצמבר 2019 נערכו פריימריז לראשות "הליכוד", בהן זכה נתניהו ל-72.5% מהקולות, כשהתמודד מול גדעון סער. בבחירות אלה, שנערכו ב-2 במרץ 2020 הגדילה רשימת הליכוד את כוחה ל-36 מנדטים, אך לאחר שגנץ זכה להמלצתם של 61 מחברי הכנסת, הטיל עליו נשיא המדינה את הרכבת הממשלה. אחרי סוף תקופת המנדט של גנץ, ועל רקע התפרצות הקורונה, נחתם הסכם קואליציוני בין הליכוד לכחול לבן. ב-7 במאי, הוגשו לנשיא חתימותיהם של 72 חברי הכנסת המבקשים להטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה ובהם חברי הכנסת של כחול לבן והעבודה ובעקבות כך הנשיא הטיל עליו את המנדט. לפני כן נדחתה עתירה לבג"ץ נגד הטלת המנדט על נתניהו, בנימוק שהוא נאשם בפלילים. בעקבות כך פורסם הסדר למניעת ניגוד עניינים שבו נאסר עליו לעסוק בנושאים הקשורים למצבו המשפטי. ב-17 במאי 2020 הושבע לקדנציה חמישית כראש ממשלת ישראל השלושים וחמש. באותו מעמד הושבע בני גנץ כראש ממשלה חלופי, והיה מיועד להתמנות לראש הממשלה כעבור שנה וחצי, ב-17 בנובמבר 2021, אך חילופי ראש הממשלה לא התממשו. ממשלה זו המשיכה במאבק במגפת הקורונה בישראל ובהשלכותיה הכלכליות וקידמה תוכניות סיוע ומענקים לאזרחים. אחרי דיכוי גל התחלואה הראשון ומימוש אסטרטגיית היציאה, החלה עלייה מחודשת בתחלואה, שהובילה לסגר שני בחגי תשרי. במקביל התקיימו מחאות נגד נתניהו וממשלתו על רקע ניהול המשבר ובשל המשך כהונתו של נתניהו כנאשם. בעקבות עלייה נוספת בתחלואה, החליטה הממשלה על סגר שלישי בסוף דצמבר. במקביל נתניהו סיכם עם אלברט בורלא, מנכ"ל פייזר, על רכישת חיסונים. מרבית אזרחי ישראל נענו לקריאות להתחסן ולפרק זמן קצר ישראל הובילה במספר המתחסנים לנפש. בעקבות הבטחת הבחירות בוצעו צעדים לסיפוח יהודה ושומרון לישראל ואימוץ תוכנית השלום של הנשיא טראמפ שכונתה "תוכנית המאה". אולם תוכניות אלה ירדו מהפרק עם חתימת "הסכמי אברהם" מול איחוד האמירויות הערביות ובחריין. לאחר מכן להסכמים עם מרוקו וסודן, אך ההסכם עם סודן לא התממש. ב-13 באוגוסט 2020 הציגו הנשיא טראמפ, נתניהו ושייח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן, את הסכם איחוד האמירויות-ישראל לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. לפי הפרסומים, ההסכם כלל דחייה של הסיפוח. ב-11 בספטמבר 2020 דווח כי בחריין החליטה לנרמל את יחסיה עם ישראל ולכונן איתה יחסים דיפלומטיים. הסכמים אלו נקראו "הסכמי אברהם". ההסכם נחתם ב-15 בספטמבר 2020 בבית הלבן על ידי ארצות הברית (כמתווכת) איחוד האמירויות הערביות, בחריין וישראל. ב-10 בדצמבר 2020 הוכרז חידוש יחסים עם מרוקו והצטרפותם להסכמי אברהם. ב-22 בדצמבר 2020 נחתם ברבאט הסכם בין ארצות הברית, ישראל ומרוקו. הסכמים אלו והסכמים נלווים יצרו לישראל מסדרונות אוויריים למזרח דרך ערב הסעודית ולדרום אמריקה דרך סודאן. ב-24 באוקטובר 2020 (שעון ישראל), הודיע הנשיא טראמפ במסיבת עיתונאים טלפונית שנערכה במשותף עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ראש מועצת הריבונות הזמנית בסודאן עבד אל-פתאח אל-בורהאן וראש ממשלת סודאן עבדאללה חמדוכ באופן רשמי כי ישראל וסודאן יכוננו יחסים דיפלומטיים מלאים. ב-6 בינואר 2021 חתמה ממשלת סודאן על הצהרת "הסכמי אברהם". ב-2 במרץ 2021 הודיעה התובעת בבית הדין הבין-לאומי לצדק על חקירת אירועים שהתרחשו ברצועת עזה וביהודה ושומרון החל מ-13 ביוני 2014. בליל ל"ג בעומר, י"ח באייר ה'תשפ"א, 30 באפריל 2021 התרחש אסון מירון, בו נספו 45 גברים וילדים ונפצעו 102 בני אדם והיה האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. ב-6 במרץ 2024 פרסמה ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון את מסקנותיה, שבהן הטילה על נתניהו אחריות אישית, כיון שידע או לכל הפחות היה עליו לדעת על ליקויי בטיחות באתר ההילולה במירון, ולא ציינה המלצה מעשית בשל תפקידו כראש ממשלה. עקב העימותים בגבול ישראל – רצועת עזה ושיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל, פתחה ישראל במבצע שומר החומות. במקביל למבצע פרצו מהומות ברחבי ישראל. ב-23 במרץ 2021 התקיימו הבחירות לכנסת העשרים וארבע, שבהן התמודד נתניהו כיו"ר הליכוד. בבחירות אלה ירד מספר המנדטים של הליכוד מ-36 ל-30, אך המפלגה המשיכה להיות הגדולה בכנסת. המפלגה השנייה בגודלה הייתה יש עתיד בראשות יאיר לפיד, עם 17 מנדטים. הנשיא ראובן ריבלין העניק תחילה את המנדט להקמת ממשלה לנתניהו, אולם הוא לא הצליח להרכיב ממשלה והמנדט עבר ללפיד, שהצליח להקים ממשלת חילופים, יחד עם נפתלי בנט. ב-13 ביוני הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושש, ממשלת חילופים בראשות נפתלי בנט כראש הממשלה ויאיר לפיד כראש הממשלה החלופי ובכך הסתיימו יותר מ-12 שנות כהונה רצופות של נתניהו בתפקיד ראש ממשלת ישראל. נתניהו עבר לשמש כראש האופוזיציה, אשר תחת הנהגתו נמנעה חלקית מהשתתפות בוועדות הכנסת בטענה לקיפוח בייצוג. בנוסף, דרש מכל חברי הכנסת של הליכוד להשתתף בפיליבסטרים רבים. חברי כנסת מהליכוד שנעדרו, גונו על ידי המפלגה ברשתות החברתיות. בנוסף לכך, האופוזיציה הצביעה גם נגד חוקים שהיא תומכת בהם כמו תקנות שעת חירום לשיפוט על יהודה ושומרון בטענה שהם לא רוצים לעזור לממשלה ושהמטרה של הפלת הממשלה חשובה יותר מאשר חוקים ספציפיים שיקודמו. נתניהו עצמו נמנע מלהגיע לעדכונים ביטחוניים אצל ראש הממשלה נפתלי בנט. על רקע מבצע עלות השחר, נתניהו הגיע לראשונה מאז כינון הממשלה לעדכון ביטחוני אצל ראש הממשלה יאיר לפיד. הממשלה שאפה לעודד לימודי ליבה באמצעות תוכנית תמריצים כלכליים ואף חסידות בעלז הסכימה להשתתף. נתניהו סיכל זאת באמצעות השוואת תקציב החינוך גם ללא לימודי ליבה. בדצמבר 2021 נחנך המכשול בגבול עזה אותו יזמה ממשלת נתניהו ב-2019. בטקס החנוכה חלק שר הביטחון בני גנץ שבחים לנתניהו על שדחף את הקמת המכשול, ונתניהו עצמו אמר כי "זהו יום היסטורי", וכי מדובר בפרויקט לאומי חשוב שכבר הציל חיים רבים. במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, ביקר את הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון עוד לפני פרסומו. הוא אף השמיע התבטאויות בדמות אי-כיבוד ההסכם, אבל בהמשך הוא ריכך את התבטאויותיו ואמר שהוא ידאג למזער את נזקיו כמו שנהג בהסכמים אחרים שהוא מתנגד אליהם כגון הסכמי אוסלו. ב-29 בדצמבר 2022, הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושבע. זמן קצר לאחר הרכבת הממשלה פסק בג"ץ כי מינויו של אריה דרעי לשר לוקה בחוסר סבירות קיצוני, על רקע עברו הפלילי ובשל מצג שווא שהציג בפני בית משפט השלום שגזר את דינו בעבירות מס. בעקבות זאת פיטר נתניהו את דרעי משלושת התפקידים שייעד לו: המשנה לראש הממשלה, שר הפנים ושר הבריאות. ב־4 בינואר 2023 הכריז שר המשפטים יריב לוין על כוונתו לקדם רפורמה במערכת המשפט בישראל ובה הסדרת פסילת חוקים ופסקת התגברות של הכנסת ברוב רגיל, ביטול עילת הסבירות, הגדרת תפקיד הייעוץ המשפטי כמייעץ לא מחייב ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שלקואליציה יהיה רוב מוחלט. לאחר פרסום הרפורמה, קבעה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כי נתניהו מנוע מלהתערב בניהול החקיקה ברמה העקרונית עקב ניגוד עניינים, בהיותו נתון למשפט פלילי. בעקבות זאת קידמה הקואליציה את "חוק הנבצרות", בכדי למנוע ממיארה להוציא את נתניהו לנבצרות עקב התערבות בחקיקה המשפטית בזמן העמדתו לדין פלילי. הרפורמה שהוצעה יצרה התנגדות ציבורית נרחבת והובילה למחאה רחבת היקף. המוחים טענו שמהלכי החקיקה מהווים פגיעה בעצמאות מערכת המשפט והאשימו את נתניהו שהוא מנסה להוביל הפיכה משטרית שתאיין את הדמוקרטיה הישראלית, עד כדי הפיכתה לדמוקרטיה חלולה. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הוקיעה את הרפורמה וטענה שתפגע ברשות השופטת. על אף זאת, הממשלה ונציגיה בכנסת המשיכו לקדם את חוקי הרפורמה, תוך התעלמות וגינוי ההפגנות ההמוניות של מתנגדי הרפורמה, מה שהוביל לפילוג קשה בעם. חלק ממתנגדי הרפורמה איימו לרדת מהארץ וקבוצת קצינים בצה"ל בעבר ובהווה התארגנה לכדי "מחאת אנשי המילואים" שאיימו להפסיק את התנדבותם למילואים. ב-25 במרץ קרא שר הביטחון יואב גלנט, לעצור את חקיקת הרפורמה והזהיר מסכנה לביטחון המדינה. בתגובה לדברי גלנט הודיע נתניהו על פיטוריו, עובדה שהביאה להעצמת המחאה ולהפגנות המונים ספונטניות ברחבי הארץ שכונו "ליל גלנט". ההסתדרות וראשי המגזר הפרטי הודיעו על הצטרפות למחאה והורו על שביתה כללית של המשק. בעקבות זאת, הודיע נתניהו על השהיית הרפורמה וכניסה לשיחות משא ומתן בבית הנשיא עם האופוזיציה. בינתיים פיטורי גלנט הושהו ובהמשך בוטלו. במקביל לשיחות, קידמה הקואליציה "תרגיל" לדחיית בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, על ידי הצבעה נגד כל המועמדים. האופוזיציה דרשה שתובטח בחירת נציגת האופוזיציה בוועדה, בהתאם לנוהג. לבסוף נבחרה נציגת האופוזיציה קרין אלהרר, בתמיכה של מספר חברי קואליציה, אך הזעם על התרגיל הביא להקפאת השיחות בבית הנשיא. בתגובה חוקקה הקואליציה את ביטול עילת הסבירות, עובדה שהובילה עשרת אלפים מתנדבי מילואים להודיע על הפסקת התנדבותם כאות מחאה. בנוסף לכך התמודדה הממשלה עם גל פיגועי ירי ודריסה בירושלים וביהודה ושומרון. מבצע שובר גלים נמשך והממשלה נקטה בצעדים שונים נגד המפגעים. ב־9–13 במאי, לאחר עלייה בגלי הטרור ושיגורי רקטות לעבר עוטף עזה, יזם צה"ל את מבצע מגן וחץ לסיכול בכירי פלוגות אל-קודס. בסופו נתניהו הצהיר כי המבצע "שינה את משוואת ההרתעה". ביולי 2023 לאחר עליה במספר הפיגועים בצפון השומרון, יצא צה"ל למבצע בית וגן בעיר ג'נין ובמחנה הפליטים שבה. בספטמבר 2023 השתתף בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, במהלכה בלטו ההצהרות גלויות ביחס לקידום הנורמליזציה עם סעודיה, מצד נתניהו, ביידן ואף מצד יורש העצר של ערב הסעודית, מוחמד בן סלמאן אאל סעוד. את ביקורו ליוו מחאות נגד הרפורמה המשפטית. ב-26 בדצמבר 2023 דיווחה הסוכנות לאנרגיה אטומית כי איראן האיצה את העשרת האורניום שלה לדרגות של 60%. ישראל התמקדה, לפי פרסומים זרים, במשך שנים בהאטה ובבלימה של העשרת האורניום. בתחילת 2024 פורסם כי איראן פעלה או גיששה להשגת כמה רכיבים הנדרשים לפצצה גרעינית. בספטמבר 2023 נשא נתניהו נאום בעצרת האו"ם, בו הכריז שישראל נמצאת "על סיפה של פריצת דרך - הסכם היסטורי בין ישראל לסעודיה" - הסכם שהמגעים לו היו בעיצומם. ביוני 2024 שלחה ועדת גרוניס לחקר פרשיות כלי השיט מכתבי אזהרה לנתניהו ולארבעה אישים נוספים שהיו מעורבים ברכש הצוללות וכלי השיט. ביחס לנתניהו נכתב בהודעת הוועדה: "מהתמונה המצטיירת בפני הוועדה בשלב זה עולה, כי בנושאים הנחקרים חל שיבוש עמוק בתהליכי עבודה ובמנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות. זאת, תוך יצירת סיכון לביטחון המדינה ותוך פגיעה ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". בספטמבר 2025 פרסמה הוועדה כי נתניהו ויוסי כהן הסתירו ממערכת הביטחון מגעים עם גרמניה בעניין רכש צוללות ואישור מכירת צוללות למצרים. הם אילצו את ישראל לרכוש שלוש צוללות בניגוד לעמדת מערכת הביטחון ותוך הטעיית הקבינט לגבי העלות האמיתית. במהלך 2024 הורידו שלוש חברות דירוג האשראי הגדולות (מודי'ס, פיץ' וסטנדרד אנד פורס) את דירוגי האשראי של ישראל, לראשונה מאז תחילת הדירוג בשנת 1988. כמו כן, הדירוג החדש של S&P לווה בתחזית שלילית בשל הסיכונים הגאופוליטיים ובשל עיכובים בגיבוש תקציב מדינה לשנת 2025. בספטמבר 2024 הורידה מודי'ס את הדירוג של ישראל בפעם השנייה באותה השנה ובאופן חריג במיוחד בשתי דרגות. לצורך מימון המלחמה, הממשלה החליטה להעלות מיסים, ביניהם העלאת מס ערך מוסף מ-17% ל-18%. עוד לפני העלאת המיסים, יוקר המחיה בישראל המשיך להיות גבוה כאשר לפי יועצו הכלכלי של נתניהו, ישראל הייתה יקרה יותר ב-38% לעומת ממוצע OECD. במהלך המלחמה, קידמה הממשלה צעדים שקשורים לרפורמה המשפטית. למשל, שינוי חוק יסוד: השפיטה שונה כך שיגדל משקלם של הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים, הליך הדחה של גלי בהרב-מיארה מתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. זאת בזמן שנתניהו היה כפוף להסדר ניגוד עניינים האוסר עליו לעסוק במערכת המשפט בגלל התיקים הפליליים המתנהלים נגדו. באפריל 2025, לקראת פרסום תוכנית המכסים של טראמפ, הממשלה הודיעה כי היא מבטלת את כל המכסים על יבוא מארצות הברית. עקב העודף המסחרי של ישראל בסחר ההדדי בין המדינות, הטילו האמריקאים במסגרת התוכנית מכס בגובה 17% על סחורות ישראליות. ב-25 בספטמבר 2025 קבעה ועדת גרוניס כי היו מקרים בהם נתניהו ביקש מראשי שב"כ לפעול באופן "שאינו ראוי בדמוקרטיה". בשבתו כראש ממשלה פעל נתניהו לשמר יציבות מול שלטון חמאס ברצועת עזה, על חשבון מעמדה המדיני של הרשות הפלסטינית. החל ב-2018 קידם העברה דרך ישראל של מזוודות דולרים במזומן וללא רישום בנקאי, מקטר לידי חמאס. בין היתר שידל את מנהיגי קטר לקדם את העברת הכספים באופן סדיר, מתוך אמונה שכך ניתן יהיה למנוע הסלמה. בישיבת סיעת ליכוד במרץ 2019 טען: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס." במבצע שומר החומות התברר שהתפיסה כשלה. בתום המבצע, נתניהו העריך שיתקיים שקט ארוך טווח בגזרת עזה והתנגד להצעת ראש השב"כ, נדב ארגמן, לחסל את מנהיגי חמאס בעזה. כאשר נבחר מחדש לראשות הממשלה, השיב נתניהו את ההסדרה הכספית במסגרת "הוועדה הקטרית".[דרוש מקור] ביולי 2023 תועד מספר המעברים הגדול ביותר מעזה לתוך ישראל מאז החל המעקב בשנת 2004, זאת כתוצאה משיפור תנאי המעבר ומהנפקת מספר גדול של היתרי עבודה. באותו החודש שלח השב"כ לנתניהו מסמך ובו המלצות לשיקום ההרתעה נגד חמאס באמצעות “סבבים יזומים נגד חמאס, הרחבת הסיכולים הממוקדים, המשך ההתרעה, שימור מהלכים יזומים ומוכנות למערכה כמשימה מספר 1". נתניהו דחה את ההמלצות והממשלה לא קיימה דיון על המסמך. בחגי תשרי 2023 חלה הסלמה בגדר המערכת מול חמאס. ב-1 באוקטובר המליץ לו ראש השב"כ רונן בר להוציא לפועל את תוכנית "העריפה" ולהרוג באחת את מנהיגי החמאס, נתניהו סירב והנחה לקדם הסדרה אזרחית מול חמאס. בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור הפלסטינים "חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני" בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ-6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים, ליער בארי ולמתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, מהאוויר ומהים, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,173 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779 אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ-251 אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ-1,609 מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 329 חיילים, 58 שוטרים ו-10 אנשי שירות הביטחון הכללי. בעקבות זאת פתח צה"ל במלחמת חרבות ברזל. ישראל פינתה מיושביהם 29 יישובים בעוטף עזה ו-22 יישובים בצפונה. במלחמה נהרגו רבבות פלסטינים, בהם אלפי מחבלים, נגרם הרס נרחב ביותר למבנים ולתשתיות ומאות אלפים מתושבי הרצועה נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתגורר במחנות אוהלים. נוסף על החזית הראשית בעזה, נלחמה ישראל מול חברות ציר ההתנגדות, כולל חזבאללה, החות'ים ואיראן. נתניהו ספג ביקורת על כך שאיפשר את התעצמות החמאס, ארגון הטרור השולט בעזה ועל כך שסירב לקחת על עצמו אחריות למחדל. נתניהו מצידו השיב שהוא לא חיזק את חמאס, אלא עשה שלוש מערכות מולו שהיו משמעותיות והחלישו אותו וכן חיסל חלק מבכיריו. בראשית המלחמה חל דיון ציבורי ב"שאלת האחריות" לפריצתה ונתניהו סירב להשיב בהודאה ולקיחת אחריות, אך במספר הזדמנויות שדיבר לציבור בישראל אמר שהכל ייחקר בתום המלחמה וגם הוא יצטרך לתת תשובות על כך. עם זאת בנובמבר, השיב בראיון לרשת NBC האמריקנית ואמר: "כמובן שיש לי אחריות [...] האחריות שלי היא להגן על אזרחי ישראל וזה לא קרה". בנובמבר 2025 פרסם מבקר המדינה דו"ח בשם "היעדר תפיסת ביטחון לאומי וההשפעה על תהליכים מרכזיים בדרג המדיני ובצה"ל", במסגרת סדרת דו"חות על כשלי 7 באוקטובר, ובו קבע כי נתניהו לא מימש אחריותו בהכנת תפיסת ביטחון לאומי, וכי אילו היה ממלא את תפקידו כראוי "ייתכן שהייתה מוגדרת אסטרטגיה אחרת לגבי אופן ההגנה על גבולות המדינה, לרבות לגבי הסד"כ הנדרש ואופן הפעלתו, אשר היו מביאים את צה"ל להיערכות טובה יותר בהגנה על גבול עזה ב-7.10.23". ביולי 2024 טס נתניהו לביקור מדיני בארצות הברית. במהלך הביקור נאם בפעם הרביעית בפני שני בתי הקונגרס של ארצות הברית והיה המנהיג הזר הראשון לעשות כן, וקיים פגישות עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, סגנית נשיא ארצות הברית קמלה האריס והמועמד לנשיאות דונלד טראמפ. ב-19 באוקטובר 2024, בשעות הבוקר, שיגר ארגון הטרור חזבאללה כטב"מ מלבנון לעבר ביתו של נתניהו בקיסריה, הכטב"מ פגע בחלון חדר השינה. נתניהו לא שהה בביתו בעת הפגיעה ולא היו נפגעים באירוע. ב-4 בפברואר 2025 ביקר נתניהו בבית הלבן אצל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הביקור התמקד בנושאים מרכזיים הקשורים למזרח התיכון, במיוחד מצב רצועת עזה והיחסים בין ישראל לארצות הברית. במהלך מסיבת עיתונאים משותפת, טראמפ הציע הצעה מפתיעה לפיה ארצות הברית תיקח שליטה על רצועת עזה, תפנה את התושבים הפלסטינים ותשקם את האזור כ"ריביירה של המזרח התיכון" תחת בעלות אמריקאית. הצעה זו עוררה תגובות בין-לאומיות ודאגה, במיוחד בשל השלכותיה על זכויות הפלסטינים והיציבות האזורית. ב-21 במאי 2025 כינס נתניהו מסיבת עיתונאים, לראשונה מזה כחצי שנה. במסיבת העיתונאים התייחס לפסיקת בג"ץ נגד פיטורי ראש השב"כ רונן בר, לסוגיית הגרעין האיראני, למהלכים הדרושים להכרעה ברצועת עזה, למשא ומתן להשבת החטופים ולמה שהגדיר כ"שרשרת הכשלים שהובילה לטבח שבעה באוקטובר". הנאום זכה לשם "נאום הכפכפים" בעטיים של דבריו הבאים והכוזבים: ”עכשיו אני שואל אתכם, עם מה תקפו אותנו ב-7 באוקטובר? [...] עם מטוסי F-35? עם מה? עם טנקים? עם מה? הם תקפו אותנו עם כפכפים, קלצ'ניקובים וטנדרים. זה עולה פרוטות.” ב-12 באפריל, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ החל במשא ומתן על הסכם גרעין חדש והקציב למהלך הדיפלומטי 60 יום. מ-2015 עד פרישת ארצות הברית ב-2018 מההסכם הקודם אפשרה איראן למפקחים מסבא"א לפקח על מתקניה, רמת העשרת האורניום הייתה עד 3.67%, וכמות האורניום המועשר הייתה עד 300 ק"ג. בעקבות החלטת טראמפ לפרוש מההסכם ב-2018 בתמיכה נתניהו והחזרת הסנקציות, האיצה איראן את ההתחמשות הגרעינית שלה. ב-31 במאי פרסמה סבא"א שברשות איראן 408.6 ק"ג ברמת העשרה של 60%. לפי הערכות, אפשר לייצר ממלאי זה עשר פצצות גרעין. לשם הרכבת נשק גרעיני שמיש, נותר לאיראן בשלב זה להשלים את ייצור הרכיב שמביא לתגובת שרשרת גרעינית ופיצוץ. בסוף דצמבר 2025 נפגש נתניהו עם טראמפ באחוזתו בפלורידה שם דנו על המעבר לשלב ב' בהסכם מול חמאס, סוגיית איראן, לבנון ופירוק חזבאללה מנשקו, וההסדר האפשרי מול סוריה. זו הייתה פגישתו השישית של נתניהו עם טראמפ בשנת 2025. בנובמבר 2025, הסעודים והאמריקאים סיכמו בין היתר על העברת מטוסי F-35 וקידום תוכנית גרעין אזרחית בממלכה, מה שנידון בזמן שיחות הנורמליזציה בשנת 2023. בליל 13 ביוני 2025 הורו נתניהו והקבינט המדיני-ביטחוני על מבצע עם כלביא, שמטרתו היא סיכול תוכנית הגרעין האיראנית, ובו תקף חיל האוויר הישראלי במספר ערים באיראן מתקני גרעין ואתרי טילים בליסטיים וכן התנקש בכמה מראשי מערכות הביטחון האיראניות, בהם מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי, רמטכ"ל צבא איראן מוחמד באקרי, ומדעני גרעין בכירים. בימים הבאים המשיך חיל האוויר בתקיפות ובסיכולים, ואיראן הגיבה במטחי טילים שהרגו 30 אזרחים ישראלים והרסו בניינים ותשתיות. בליל 22 ביוני הצטרפה ארצות הברית לתקיפות נגד איראן, ותקפה מתקני הגרעין. ב-24 ביוני הוכרזה הפסקת אש והתקיפות ההדדיות פסקו. ב-5 בפברואר 2026 פרסם נתניהו את תשובותיו למבקר המדינה במסגרת בדיקת המבקר את אירועי טבח שבעה באוקטובר. במסמך האשים נתניהו גופי המודיעין והביטחון באחריות למחדל, ואת הסיבות לכישלון האסטרטגי ייחס לנסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 ולהתנתקות בשנת 2005. בתגובה למסמך פרסמו מספר עיתונאים טענות שהמסמך מכיל סילופים ושקרים. הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט טען שהמסמך "שקרי ומניפולטיבי", וכך טען גם ח"כ יואב גלנט, ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד מתח ביקורת על פרטים שונים במסמך. פרשיות פליליות לאורך שנות פעילותו הפוליטית של נתניהו, הועלו כנגדו מספר פעמים טענות לפלילים: שש פרשיות הגיעו לכדי חקירה פלילית של המשטרה, מתוכן שלושה תיקים נסגרו ובשלושה אחרים הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי בכוונתו להעמיד לדין את נתניהו, באחד בחשד לשוחד ומרמה והפרת אמונים ובשניים נוספים בחשד למרמה והפרת אמונים. בעקבות פרשת בר-און חברון בינואר 1997, במהלכה הועלו חשדות כי היה מעורב בקנוניה למינוי היועץ המשפטי לממשלה, נפתחה חקירה פלילית נגד נתניהו ובעקבותיה המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. לבסוף, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שמונה על ידי הממשלה לאחר הפרשה, החליט לא להעמידו לדין בנימוק של חוסר ראיות, אך ציין כי "מהתנהגות ראש הממשלה עלו תמיהות". בפרשת עמדי, שהחלה בספטמבר 1999, הועלה חשד כי נתניהו ניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה מקבלן ההובלות אבנר עמדי, בדמות עבודות שביצע. בספטמבר 2000 המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בגין עבירות שוחד, מרמה הפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה. בעקבות חקירת פרשת עמדי, עלה חשד שהזוג נתניהו העבירו לחזקתם האישית מתנות שאותן קיבל נתניהו ממנהיגים בעולם בעודו ראש ממשלה ולכן הן רכוש מדינת ישראל. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין החליט שלא להגיש כתב אישום בשתי הפרשות, בנימוק של חוסר ראיות, אך מתח ביקורת על התנהלותו של נתניהו. במרץ 2011, פרסם העיתונאי רביב דרוקר, תחקיר בתוכנית "המקור", שבו טען כי בשנים 1999–2008 נסעו נתניהו ובני משפחתו מחוץ לישראל על חשבון גופים פרטיים, גם אחרי חזרתו של נתניהו לפוליטיקה ב-2002. התחקיר, שנודע כ"פרשת ביביטורס", הביא לבדיקה של מבקר המדינה ולבדיקה משטרתית. בינואר 2017 קיבל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את המלצות המשטרה והפרקליטות והחליט על סגירת הבדיקה. החל מינואר 2017 נחקר נתניהו באזהרה בידי משטרת ישראל בשני נושאים: "תיק 1000", הכולל חשד לקבלת טובות הנאה מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר ו"תיק 2000" העוסק בשיחות בינו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, שבהן – על פי החשד – הציע מוזס לנתניהו שינוי קו הסיקור והוספת כתבים מטעמו בתמורה לשינויים במתכונת הפצת "ישראל היום". על החשדות כלפיו אמר נתניהו פעמים רבות "לא יהיה כלום, כי אין כלום". במהלך החקירות, העלו חברי כנסת מ"הליכוד" הצעות חוק הנוגעות לחקירות משטרה ובהן הצעה, שנודעה בשם "חוק ההמלצות", שלפיה תוצאותיה של חקירת משטרה יועברו לפרקליטות המדינה ללא שהמשטרה תציין עמדתה בעניין הגשת כתב אישום. ההצעות עוררו ביקורת ונטען כלפיהן כי הן נועדו להגן על נתניהו. בדצמבר 2017, הודיע נתניהו כי הנחה את יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, דודי אמסלם, ממובילי "חוק ההמלצות", לדאוג לכך שהצעת החוק לא תחול על חקירותיו של נתניהו. בפברואר 2018, לאחר כשנה וחצי של חקירות, הגיעה המשטרה למסקנה כי נמצאה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום בשני התיקים. ב"תיק 1000" יוחסו לנתניהו עבירות של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים. ב"תיק 2000" יוחסו לנתניהו עבירות של בקשת שוחד ומרמה והפרת אמונים. לאחר הודעת המשטרה, מסר נתניהו הודעה מפורטת שבה הבהיר שאין בכוונתו להתפטר. נתניהו הכחיש את טענות המשטרה וערער על הלגיטימיות והאובייקטיביות של ההמלצות משום שלדבריו "אי אפשר להשתחרר מהרושם שהן הושפעו מתחושות חסרות בסיס של גורמי חקירה שמאמינים שאני פעלתי נגדם" רוב חברי הקואליציה ובפרט ראשי המפלגות בה, התייצבו לימינו של נתניהו והדגישו את חזקת החפות העומדת לזכותו ואחרים גיבו את מערכת אכיפת החוק "תיק 4000", הוא חקירה פלילית שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל, בשיתוף עם רשות ניירות ערך, החל מיוני 2017. בין החשודים בפרשה זו: בעל השליטה בחברת "בזק" שאול אלוביץ', מנכ"לית "בזק" סטלה הנדלר, מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר ויועץ התקשורת ניר חפץ. ב-2 במרץ 2018 לראשונה נחקרו באזהרה במקביל בפרשה זו גם בנימין ושרה נתניהו, בחשד לקבלת שוחד. שניים מהחשודים, פילבר וחפץ, חתמו על הסכם עד מדינה. נתניהו טען שהסכימו לכך רק בגלל איומי המשטרה. ב-2 בדצמבר 2018, פרסמה משטרת ישראל את עמדתה כי נמצאה תשתית ראייתית להעמיד לדין את נתניהו באשמת לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נתניהו הכחיש וטען שהחלטותיו התקבלו בהמלצת גורמי המקצוע במשרד התקשורת והוא אף קיבל החלטות שהסבו הפסדים כבדים לאלוביץ' ואילו אתר 'וואלה' סיקר אותו באופן שלילי לכל אורך התקופה המדוברת. בנוסף טען שהחקירה לא התנהלה בצורה הוגנת, עקב סירוב החוקרים לעמת אותו פנים מול פנים עם עדי המדינה. עם התקדמות הדיון בתיקים 1000, 2000 ו-4000 אצל היועץ המשפטי לממשלה, דרש נתניהו שהחלטה של היועץ להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע לא תפורסם לפני הבחירות, משום שלא ניתן יהיה לסיים את השימוע לפני הבחירות. הוועדה למתן היתרים במשרד מבקר המדינה, דחתה את בקשתו של נתניהו לקבל מימון להגנתו המשפטית מבן דודו נתן מיליקובסקי ומאיש העסקים ספנסר פרטרידג'. הוועדה קבעה גם כי עליו להחזיר 300 אלף דולר שקיבל ללא היתר. נתניהו עתר לבג"ץ נגד החלטות אלו ונפסק שהוועדה תקיים דיון נוסף שבו יציג בפניה נתניהו פרטים נוספים, לשם קבלת החלטה חדשה בעניינו. בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי החליט לשקול העמדה לדין של נתניהו, בכפוף לשימוע, בשלושת התיקים: בתיק 1000 ו-2000 באשמת מרמה והפרת אמונים, ובתיק 4000 באשמת שוחד ומרמה והפרת אמונים. בתגובה האשים נתניהו את השמאל במסע ציד נגדו ובהפעלת לחץ פסול על היועץ המשפטי לממשלה ומתח ביקורת על פרקליט המדינה שי ניצן ועל הפרקליטה ליאת בן ארי, שלדבריו תמכו בעמדה קיצונית בעניין העמדתו לדין. השימוע התקיים במשך ארבעה ימים באוקטובר אותה השנה. ב-21 בנובמבר 2019 הודיע מנדלבליט כי החליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו בעבירות שוחד ומרמה והפרת אמונים בתיק 4000 ובעבירות מרמה והפרת אמונים בתיקי 1000 ו-2000. בתגובה יצא נתניהו בהודעה שבה מתח ביקורת חריפה על מערכת אכיפת החוק (המשטרה, פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה). נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון בישראל שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות המיוחסות למהלך כהונתו כראש ממשלה, וכן ראש הממשלה הראשון בישראל העומד למשפט תוך כדי כהונתו. בעקבות הגשת כתב אישום, הוגשה עתירה לבג"ץ שדרשה מנתניהו לחדול מלכהן כשר, בהתאם להלכת דרעי-פנחסי. ב-2 בינואר 2020, התפטר נתניהו מתיקי השרים שבהם החזיק – שר העבודה והרווחה, שר החקלאות, שר התפוצות ושר הבריאות. ב-1 בינואר 2020 הגיש נתניהו בקשה ליו"ר הכנסת לקבלת חסינות מהעמדתו לדין פלילי. ב-28 בינואר 2020 לאחר שרשימת כחול לבן הבטיחה רוב בוועדה נגד מתן החסינות, משך נתניהו את הבקשה. לאחר כמה שעות הגיש היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את כתב האישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. ב-24 במאי 2020 החל משפטו של נתניהו, מלווה בהד תקשורתי וציבורי גדול. ב-30 בנובמבר 2025 הגיש בנימין נתניהו בקשת חנינה לנשיא המדינה, יצחק הרצוג. את בקשתו נימק: במאי 2024 הגיש התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג בקשה לצו מעצר נגד נתניהו בגין חשדות לשורת פשעים נגד האנושות ובהם הרעבת אוכלוסייה כאמצעי מלחמה, הריגה מכוונת ורצח, תקיפות מכוונות נגד אוכלוסייה אזרחית וכן השמדה או רצח לרבות בהקשר של הרעבה. הבקשה הוגשה גם כלפי שר הביטחון, יואב גלנט, ובמקביל הוגשה בקשה לצווי מעצר גם עבור בכירי החמאס - יחיא סנוואר, אסמעיל הנייה ומוחמד דף. ב-21 בנובמבר 2024 הודיע בית הדין הפלילי הבין-לאומי כי הוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה. על פי בית הדין, נתניהו וגלנט אחראיים לפשעים של הרעבה כשיטת לחימה, רצח, רדיפה והכוונת תקיפות לאוכלוסייה אזרחית בכוונה תחילה. משמעות הוצאת צווי המעצר היא ש-124 המדינות החברות בבית הדין הפלילי יהיו מחויבות לעצור ולהסגיר את נתניהו וגלנט להאג אם ייכנסו לתחומן. הצווים ממקמים את ישראל בקבוצת מדינות שנתפסות כמפירות של החוק הבין-לאומי. תפקידיו העיקריים חיים אישיים נתניהו הוא בנם השני של צילה ופרופסור להיסטוריה בנציון נתניהו. אחיו הבכור יוני, היה מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע אנטבה ואחיו הצעיר עדו, הוא רופא וסופר. דודו של נתניהו, אלישע, היה פרופסור למתמטיקה, בעלה של שופטת בית המשפט העליון, שושנה נתניהו. נישואיו הראשונים של נתניהו היו למרים (מיקי) וייסמן (לאחר מכן, הרן) בשנת 1972. לשניים נולדה בת, נועה, שלימים חזרה בתשובה ונישאה לדניאל רוט, איש עסקים חסיד ברסלב; מבתו נועה יש לנתניהו חמישה נכדים. בשנת 1979 התגרש נתניהו מוייסמן. ב-1981 נישא לפלור קייטס, נוצריה בריטית שעברה גיור קונסרבטיבי לצורך הנישואים. לאחר מינויו של נתניהו לשגריר באו"ם, עברה גם גיור אורתודוקסי. השניים התגרשו ב-1989. במרץ 1991 נישא בשלישית לשרה בן ארצי, שהייתה באותה עת דיילת אוויר ב"אל על". שרה היא בתו של הסופר, המשורר והמחנך שמואל בן ארצי, שימשה כפסיכולוגית חינוכית בעיריית ירושלים. לזוג שני בנים, יאיר ואבנר. ב-2002 רכשו בני הזוג נתניהו וילה בקיסריה בסכום של 1.8 מיליון דולר. ב-2007 רכש נתניהו 1.7% ממניות חברת NMDM, השייכת לבני דודיו, דן ונתן מיליקובסקי, תמורת 600 אלף דולר. ב-2010 מכר אותן תמורת 4.3 מיליון דולר, המשקפים רווח של 13.2 מיליון ש"ח. על פי "פורבס ישראל", הונו של נתניהו בשנת 2019 נאמד ב-50 מיליון ש"ח וכולל דירה בת שתי קומות ברחוב דרך עזה בירושלים ווילה בקיסריה, שערכן כ-25 מיליון ש"ח. בעשור השמיני לחייו, בשנים 2023–2024, עבר נתניהו השתלת קוצב לב, ניתוח לתיקון בקע מפשעתי וניתוח להסרת בלוטת הערמונית. ב-17 ביולי 2024 נחשף כי עלות האבטחה של נתניהו ומשפחתו, בין השנים 2018–2023, עמדה על 30 מיליון שקלים. במרץ 2016 פרסם העיתונאי יגאל סרנה סטטוס בפייסבוק שבו טען כי שיירת ראש הממשלה נעצרה בלילה בכביש 1 וראש הממשלה בנימין נתניהו סולק ממכוניתו בהוראת אשתו שרה. בתגובה הגישו בני הזוג נתניהו תביעת דיבה על סך 279 אלף ש"ח. ב-11 ביוני 2017, קבע בית המשפט שמדובר בלשון הרע שפורסם במטרה לפגוע וחייב את סרנה לשלם לבני הזוג נתניהו מאה אלף ש"ח כפיצויים ועוד 15 אלף ש"ח הוצאות משפט. בעקבות תוצאות המשפט פוטר סרנה מידיעות אחרונות. ערעור שהגיש סרנה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה. בקשת רשות ערעור שהגיש סרנה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. בדצמבר 2018 הגיש נתניהו תביעת דיבה על סך 200 אלף ש"ח נגד העיתונאי בן כספית, שפרסם כי היועץ המשפטי איל ינון קיבל הטבות כספיות בפנסיה, בתמורה לכך שבת זוגו עמית מררי, המשנה ליועמ"ש לעניינים כלכליים, תפעל לטובתו בתיקיו. במאי 2023, הושגה פשרה, שבמסגרתה נתניהו משך את תביעתו וכספית יפרסם הבהרה שבה ייכתב כי לא התכוון לייחס לנתניהו כוונה לשחד את מררי או את ינון. בינואר 2022 החלה להתברר תביעת דיבה שהגישו בני הזוג נתניהו ובנם יאיר נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, על שטען בתוכניות טלוויזיה שהם "חולי נפש הזקוקים לטיפול פסיכיאטרי". ב-21 בנובמבר 2022 נפסק שאולמרט אמר לשון הרע וחייב אותו לשלם למשפחת נתניהו 62,500 ש"ח פיצויים בתוספת 35,000 ש"ח שכר טרחה והוצאות משפט. ב-16 בנובמבר 2023 בית משפט השלום ברמלה חייב את דוד ארצי בתשלום פיצויים בסך למעלה מחצי מיליון ש"ח לדוד שמרון, לאחר שארצי טען כי יש הסכם סודי בין בני הזוג נתניהו שלפיו הוא חייב לשתפה בכל החלטה. בית המשפט פסק בנוסף 50 אלף ש"ח לטובת המדינה. ארצי ערער על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי מרכז ביטל את פסק הדין אך קבע שארצי ישלם לשמרון 290 אלף ש"ח, ויבוטל חיובו בתשלום לאוצר המדינה. בשנת 2025 הגיש נתניהו תביעות לשון הרע אחדות, בהן תביעות נגד משה יעלון, אליעד שרגא, יאיר גולן ואודי לוי. באפריל 2025 הגיש נתניהו תביעת לשון הרע נגד פעילת המחאה שקמה ברסלר, על סך חצי מיליון ש"ח. התביעה עוסקת בשלושה פרסומים שבהם נטען לכאורה כי נתניהו קיבל שוחד מקטר, ונטען בה כי "הפרסום האמור פוגע ביסודות המשטר התקין ובערכי הדמוקרטיה". למימון הגנתה פתחה ברסלר במימון המונים, שתוך פחות משעה גייס 500 אלף ש"ח, ובהמשך צמח ליותר מ-750 אלף ש"ח שתרמו כ-4,800 איש. ספריו ספרים בעריכתו: בעקבות כהונתו כשר האוצר עסק נתניהו בכתיבת ספר נוסף, שנקרא תחילה "השמן והרזה" ובהמשך נקרא "הנמר הישראלי", ואף קיבל מקדמה על פרסומו מהמו"ל, הוצאת ידיעות אחרונות, אך עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה בשנית, גנז נתניהו את הספר. פרסים והוקרה לקריאה נוספת קישורים חיצוניים ביאורים הערות שוליים שר המורשת עמיחי אליהו • שר במשרד האוצר זאב אלקין • שר במשרד המשפטים, השר לשיתוף פעולה אזורי והשר המקשר בין הממשלה לכנסת דודי אמסלם • השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר • שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת • השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן • שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל • שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר • שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף • שר התרבות והספורט מיקי זוהר • שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן • שר הבינוי והשיכון, שר הבריאות, שר הרווחה והביטחון החברתי ושר התיירות חיים כץ • שר הביטחון ישראל כ"ץ • סגן ראש הממשלה, שר ירושלים ומסורת ישראל, שר המשפטים, שר העבודה והשר לשירותי דת יריב לוין • שר העלייה והקליטה אופיר סופר • שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק • השרה להגנת הסביבה עידית סילמן • שר האוצר ושר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' • שר החוץ גדעון סער • שר החינוך יואב קיש • שר התקשורת שלמה קרעי • שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב • שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי שרים נוספים במשרד הביטחון: מיכאל ביטון • בצלאל סמוטריץ' שרים נוספים במשרד האוצר: מאיר שטרית • משולם נהרי • יצחק כהן • חמד עמאר • זאב אלקין שרים נוספים במשרד המשפטים: דודי אמסלם שרים נוספים במשרד החינוך: חיים ביטון
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/GQ] \| [TOKENS: 1669]
Contents GQ GQ (short for Gentlemen's Quarterly and previously known as Apparel Arts) is an international monthly men's fashion magazine based in New York City and founded in 1931. The publication focuses on fashion, style, and culture for men, though articles on food, movies, fitness, sex, music, travel, celebrities' sports, technology, and books are also featured. History The magazine Apparel Arts was launched in 1931 in the United States as a men's fashion magazine for the clothing trade, aimed primarily at wholesale buyers and retail sellers. Initially, it had a very limited print run and was aimed solely at industry insiders to enable them to advise their customers. The popularity of the magazine among retail customers, who often took the magazine from the retailers, spurred the creation of Esquire magazine in 1933. Apparel Arts continued until 1957, when it was transformed into a quarterly magazine for men, which was published for many years by Esquire Inc. Apparel was dropped from the logo in 1958 with the spring issue after nine issues, and the name Gentlemen's Quarterly was established. Gentlemen's Quarterly was re-branded as GQ in 1967. The rate of publication was increased from quarterly to monthly in 1970. In 1979, Condé Nast bought the publication, and editor Art Cooper changed the course of the magazine, introducing articles beyond fashion and establishing GQ as a general men's magazine in competition with Esquire. Nonnie Moore was hired by GQ as fashion editor in 1984, having served in the same position at Mademoiselle and Harper's Bazaar. Jim Moore, the magazine's fashion director at the time of her death in 2009, described the choice as unusual, observing that "She was not from men's wear, so people said she was an odd choice, but she was actually the perfect choice". Jim Moore also noted that she changed the publication's more casual look: "She helped dress up the pages, as well as dress up the men, while making the mix more exciting and varied and approachable for men." GQ has been closely associated with metrosexuality. The writer Mark Simpson coined the term in an article for British newspaper The Independent about his visit to a GQ exhibition in London: "The promotion of metrosexuality was left to the men's style press, magazines such as The Face, GQ, Esquire, Arena and FHM, the new media which took off in the Eighties and is still growing ... They filled their magazines with images of narcissistic young men sporting fashionable clothes and accessories. And they induced other young men to study them with a mixture of envy and desire." The magazine has expanded its coverage beyond lifestyle issues. GQ has been called the "holy text of woke capital" by The Spectator. In 2016, GQ launched the spinoff quarterly GQ Style, headed by then-style editor Will Welch, who was later promoted to creative director of the magazine. In 2018, writing for GQ, Rachel Kaadzi Ghansah won the Pulitzer Prize for Feature Writing for her article about Dylann Roof, who had shot nine African-Americans in a church in Charleston. In September 2018, Will Welch was named the new editor-in-chief of GQ, succeeding Jim Nelson. In 2020, GQ launched its webstore and first merch drop. The GQ Shop lineup was designed by the editors and art directors behind the GQ website. Men of the Year GQ (U.S.) first named their Men of the Year in 1996 and featured the award recipients in a special issue of the magazine. British GQ launched its annual Men of the Year awards in 2009 and GQ India launched its version the following year. Spanish and Brazilian GQ launched their Men of the Year awards in 2011 and GQ Australia launched its version in 2007. Controversies GQ's September 2009 U.S. magazine published, in its "backstory" section, an article by Scott Anderson, "None Dare Call It Conspiracy". Before GQ published the article, an internal email from a Condé Nast lawyer referred to it as "Vladimir Putin's Dark Rise to Power". The article reported Anderson's investigation of the 1999 Russian apartment bombings, and included interviews with Mikhail Trepashkin who investigated the bombings while he was a colonel in Russia's Federal Security Service. The story, including Trepashkin's own findings, contradicted the Russian Government's official explanation of the bombings and criticized Vladimir Putin, the President of Russia. Condé Nast's management tried to keep the story out of Russia. It ordered executives and editors not to distribute that issue in Russia or show it to "Russian government officials, journalists or advertisers". Management decided not to publish the story on GQ's website or in Condé Nast's foreign magazines, not to publicize the story, and asked Anderson not to syndicate the story "to any publications that appear in Russia". The day after the magazine's publication in the United States, bloggers published the original English text and a translation into Russian on the internet. In 2010, GQ magazine had three adult members of the television show Glee (Dianna Agron, Lea Michele and Cory Monteith) partake in a photoshoot. The sexualization of the actresses in the photos caused controversy among parents of teens who watch the show Glee. The Parents Television Council was the first to react to the photo spread when it was leaked prior to GQ's planned publishing date. Their president Tim Winter, stated, "By authorizing this kind of near-pornographic display, the creators of the program have established their intentions on the show's directions. And it isn't good for families". The photoshoot was published as planned and Dianna Agron went on to state that the photos did push the envelope, that they did not represent who she is, any more than other magazine photo shoots, but that she was a 24-year-old adult in the photo shoot, and wondered why the concerned parents allowed their eight year old daughters to read any racy issue of the adult magazine GQ. On April 19, 2018, the editors of GQ published an article titled "21 Books You Don't Have to Read" in which the editors compiled a list of works they think are overrated and should be passed over, including the Bible as well as The Catcher in the Rye, The Alchemist, Blood Meridian, A Farewell to Arms, The Old Man and the Sea, The Lord of the Rings, and Catch-22. The article generated a backlash among Internet commentators. On April 6, 2023, the Colombian singer Karol G said on social media that the photo used on the cover of an issue of GQ Mexico was "disrespectful" and a misleading depiction of the way her body and face naturally looks. She wrote: "I don't know how to start this message. Today my GQ magazine cover was made public, a cover with an image that does not represent me. My face doesn't look like that, my body doesn't look like that and I feel very happy and comfortable with how I look naturally." "It's disrespectful to me. It's to the women that every day we wake up looking to feel comfortable with ourselves despite society's stereotypes." Circulation The magazine reported an average worldwide paid circulation of 934,000 in the first half of 2019, down 1.1% from 944,549 in 2016 and 2.6% from 958,926 in 2015. According to the Audit Bureau of Circulations (UK), British GQ had an average circulation of 103,087 during the first half of 2019, down 6.3% from 110,063 during the second half of 2018, and down 10.3% from 114,867 during the second half of 2013. Editors and publishers U.S. publishers U.S. editors U.K. editors See also References External links
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/WTTG] \| [TOKENS: 3723]
Contents WTTG WTTG (channel 5) is a television station in Washington, D.C. It is owned and operated by the Fox network through its Fox Television Stations division, and is sister to WDCA (channel 20), an independent station with MyNetworkTV programming. WTTG and WDCA share studios on Wisconsin Avenue in Bethesda, Maryland. Through a channel sharing agreement, the stations transmit using WTTG's spectrum from a tower also located in Bethesda on River Road at the site of WDCA's former studio facilities. WTTG's signal is rebroadcast on a low-power digital translator station, W24ES-D, in Moorefield, West Virginia (which is owned by Valley TV Cooperative, Inc.). History The station traces its history to May 19, 1945, when television set and equipment manufacturer Allen B. DuMont founded W3XWT, the second experimental station in the nation's capital (after NBC's W3XNB, forerunner to WRC-TV). Later in 1945, DuMont Laboratories began a series of experimental coaxial cable hookups between W3XWT and its other television station, WABD (now WNYW) in New York City. These hookups were the beginning of the DuMont Television Network, the world's first commercial television network. DuMont began regular network service in 1946. The Federal Communications Commission (FCC) granted a 90-day commercial license—the first in the nation's capital—to WTTG that November 29, and the first program that aired on the station was a Washington Lions hockey game from Uline Arena on December 10, sponsored by the U.S. Rubber Company. It continued using the experimental 5 kW transmitter of W3XWT until late in 1947, when work had progressed enough on its final transmission site to move there at low power; DuMont did not complete construction and begin full-time, full-power operation until June 1949. The station was named for Thomas T. Goldsmith Jr., the DuMont Network's chief engineer and a close friend of Dr. DuMont. Like WABD and DuMont's other owned-and-operated station, WDTV in Pittsburgh, WTTG was far more successful than the network as a whole. In 1956, after DuMont shut down network operations, WTTG and WABD became independent stations and were spun off from DuMont Laboratories as the DuMont Broadcasting Corporation (WDTV was sold to Westinghouse Electric Corporation the previous year; it is now CBS owned-and-operated station KDKA-TV). DuMont later changed its name to Metropolitan Broadcasting to distance itself from its former parent company. In 1958 Washington investor John Kluge bought controlling interest in Metropolitan Broadcasting from Paramount Pictures and installed himself as its chairman. He changed the company's name to Metromedia in 1961. Goldsmith sat on Metromedia's board of directors for over a quarter-century. Channel 5 gained a sister station on radio when Metromedia purchased WASH (97.1 FM) in 1968. At first, WTTG ran on a low budget. However, in the late 1960s, it benefited from Metromedia's aggressiveness in acquiring top syndicated programming, giving it a significant leg up on WDCA, which signed on in 1966. By the 1970s WTTG was one of the leading independent stations in the country, running a broad lineup of cartoons, off-network sitcoms, first-run syndicated shows, older movies, local newscasts and locally produced programs. During this time period, and well into the early 1990s, WTTG was the flagship station for the Georgetown Hoyas men's basketball team as well as Big East Conference men's basketball. Its main claim to fame was Panorama, an afternoon talk show hosted by Maury Povich and John Willis. When cable television began in the 1970s, WTTG became a regional superstation. At one point it appeared on every cable provider in Maryland and Virginia, as well as most of Delaware and in parts of West Virginia, North Carolina, South Carolina, and Pennsylvania. In July 1978, WTTG leaked classified secret photographs by the Central Intelligence Agency (CIA), which were of Nikolay Leonov, a KGB spy with connections to the assasinations of John F. Kennedy and Martin Luther King Jr. Information regarding this leak was released to the public in July 2025, following declassification by Executive Order 14176. Metromedia owned the station until 1986 when Rupert Murdoch, after buying 20th Century Fox, purchased the Metromedia television stations to form the nucleus of the Fox network. WTTG became one of Fox's six original owned-and-operated stations when the network launched on October 9, 1986, all the while retaining consistently high ratings, a rarity for a Fox station in its early years of operation at the time, and continuing to easily out-rate WDCA and new competitor WCQR (channel 50, now WDCW). Initially, its programming was similar to what it had run as a true independent station, since Fox only programmed for a few hours on weekends in its early years (the network would not have a full seven-day schedule worth of programs until 1993). As channel 5 transitioned to an O&O and more independent stations signed on, it lost much of its cable audience. Though not distributed as widely as it once was, it is still available on several cable providers in Maryland and Virginia outside the D.C. metro area. For instance, it is still carried on cable in Charlottesville, Virginia, even though the city has had its own Fox affiliate, WAHU-CD, since 2005; both stations are carried on basic cable in the Charlottesville area. It also served as the default Fox affiliate for Salisbury, Maryland, until WBOC-TV introduced a Fox subchannel on August 21, 2006. During the 1990s the station added more syndicated talk shows and reality shows. It continued to air Fox Kids programming until the fall of 2001, when it moved to WDCA; WTTG returned to airing children's programming later on in 2003, under the banners of FoxBox and 4Kids TV, and aired that block until it ended in December 2008. In that same fall on October 29, Fox purchased WDCA from Viacom's Paramount Stations Group, creating a duopoly with WTTG. The station continued to run top rated off-network sitcoms in the evenings. On December 14, 2017, The Walt Disney Company, owner of ABC (affiliated network of WJLA-TV, channel 7), announced its intent to buy WTTG's parent company, 21st Century Fox, for $66.1 billion; the sale, which closed on March 20, 2019, excluded WTTG and sister station WDCA as well as the Fox network, the MyNetworkTV programming service, Fox News, Fox Sports 1 and the Fox Television Stations unit, which were all transferred to the newly formed Fox Corporation. On July 24, 2021, both WTTG and sister station WDCA (the latter of which is now branded as Fox 5 Plus) moved two miles (3 km) from their old studios in Washington's Friendship Heights neighborhood to a new broadcast facility on Wisconsin Avenue in Bethesda, Maryland. Programming WTTG has been the primary station for the Washington Commanders (formerly the Washington Redskins and later the Washington Football Team) since 1994, when Fox obtained the rights to air NFL games in which a team from the National Football Conference (which the Commanders are part of) played a road game. WTTG airs all of the team's Sunday afternoon games, unless the game is instead covered by the NFL's contract with CBS (in which case WUSA airs the game). This relationship is limited to network coverage of regular season and postseason games, since WUSA (TV) is the official broadcast partner for the team's ancillary programming; beginning in 2018, with Fox's purchase of the package, all Thursday Night Football games are aired on WTTG. Prior to 1994, when the Fox network established its sports division, WTTG aired the team's preseason games and training camp scrimmages during the majority of the 1980s into the early 1990s. Since the league suspended its blackout policy in 2015, WTTG has never blacked out the team's home games, despite the team's issues since the mid-2010s with maintaining sellouts at FedExField. The station also airs Washington Nationals games when they are featured on Fox's Major League Baseball telecasts, including the team's victory over the Houston Astros in the 2019 World Series, which marked the Fall Classic's return to the nation's capital after 86 years. Additionally, Channel 5 carries any Maryland Terrapins football and men's basketball games selected for broadcast by Fox through its agreement with the Big Ten Conference, plus Georgetown Hoyas men's basketball via the Big East Conference. As of January 2025[update], WTTG broadcasts 86 hours of locally produced newscasts each week (with 15+1⁄2 hours each weekday, 4+1⁄2 hours on Saturdays and four hours on Sundays). The Sunday morning news show Fox 5 News on the Hill airs in the final half-hour of Fox 5 Morning News Sunday at 8:30 a.m. In regards of the devoted number of hours, it is the highest news output in the Washington market. On September 4, 2006, WTTG began simulcasting its weekday morning and nightly 10 p.m. newscasts on then-Baltimore sister station WUTB (now owned by Sinclair Broadcast Group), under the banner of My 24 News. Management at both stations cited the decision to simulcast as a by-product of cross-regional news interests and increasing overlap between the Baltimore and Washington media markets. In October 2006, while WTTG aired Fox Sports' coverage of the 2006 Major League Baseball postseason, the first half-hour of the 10 p.m. newscast was broadcast by sister station WDCA under the title Fox 5 News at Ten: Special Edition; this also occurred in 2007, with the WDCA broadcast of the program being titled My 20 News at 10. On July 2, 2007, WTTG discontinued its noon newscast and replaced it with an hour-long newscast at 11 a.m., titled Fox 5 News Midday. On September 10, 2007, the station reformatted its 6 p.m. newscast into an early evening edition of NewsEdge; the addition of NewsEdge at 6 p.m. was due in part to the success of its current 11 p.m. counterpart. On January 14, 2009, WTTG and WRC-TV entered into a Local News Service agreement in which the two stations pool video and share news helicopter footage. On January 30, 2009, starting with its 6 p.m. newscast, WTTG became the third television station in the Washington, D.C. market (behind CBS affiliate WUSA and ABC affiliate WJLA-TV) to begin broadcasting its local newscasts in high definition. On September 14, 2009, WTTG expanded its weekday morning newscast to five hours by adding another hour at 9 am; in turn, its hour-long 11 a.m. midday newscast was discontinued. In early 2010, WTTG became the second station in the market (behind WUSA) to expand its weekday morning newscast to 4:30 a.m. In late August 2013, WTTG began using the AFD No. 10 broadcast flag to present their newscasts in letterboxed widescreen for viewers watching on cable television through 4:3 television sets; with the move, it became the second station in the Washington, D.C. market (behind WUSA) to broadcast to use the AFD No. 10 flag. On June 16, 2014, WTTG expanded its weekday morning newscasts with the addition of an hour-long block at 10 am. This was followed on July 12 by the addition of a two-hour Saturday morning newscast from 7 to 9 a.m. and the July 13 expansion of its existing Sunday morning newscast to two hours from 7 to 9 am. On June 5, 2017, WTTG added an additional half-hour to its late-night news block, titled The Final 5. This makes WTTG among the very few stations to extend their late newscast to midnight and one of three Fox affiliates (Kansas City's WDAF and Atlanta's WAGA-TV are the others) to air a two-hour late-night news block. On July 17 of the same year, WTTG began producing its primetime nightly newscasts for sister station WDCA titled Fox 5 News on the Plus (but are titled on-air as Fox 5 News at 8 pm). The weeknight editions, which are run for a half-hour from 8 to 8:30 p.m. and from 9 to 9:30 p.m. were originally anchored by the 10 p.m. team of Tony Perkins, Shawn Yancy and meteorologist Sue Palka, while the weekend editions are run from 7 to 8 p.m. on Saturday and from 7 to 7:30 p.m. on Sunday. On July 8, 2019, WTTG become the third station in the Washington media market to debut an hour-long 4 p.m. newscast after WJLA-TV and WRC-TV (WUSA was the first station in the market to debut an hour-long 4 p.m. newscast in 1989; however, it was also the first to cancel the 4 p.m. newscast, which happened in 2000; WUSA has since revived its 4 p.m. newscast, which happened in September 2023). On January 13, 2025, WTTG became the first station in the Washington television market to produce local programming at 2 p.m., being titled The Take @ 2. In 2004, the inner operations of WTTG during the station's first years under News Corporation's ownership were scrutinized in Robert Greenwald's documentary Outfoxed: Rupert Murdoch's War on Journalism. The documentary, through a panel of former WTTG journalists and staffers, claimed that following Rupert Murdoch's acquisition, WTTG's news reporting became biased and sensationalist. The former WTTG employees claimed that they were ordered "from the top" to air an uncut tribute to Ronald Reagan from the 1988 Republican National Convention; they were told to run a piece that "rehashed the whole matter of [Senator Ted Kennedy's deadly car accident at] Chappaquiddick" which had "zero news value"; and there was an obsessive attitude over airing stories related to wedge issues such as race relations and AIDS. WTTG attracted controversy over its chief investigative reporter Emily J. Miller, who aired segments critical of gun control without divulging her involvement in gun rights activism. As a result, WTTG added disclosures to Miller's segments informing viewers that she was "a proponent for Second Amendment rights". Miller had claimed that her pro-gun views resulted from being the victim of a home invasion, but Washington Post blogger Erik Wemple discovered that her account was largely fabricated. Critics also highlighted missteps in Miller's reporting, including an incident where she confused the photographs of two black men and misidentified one of them as a convicted sex offender. Miller left WTTG at the conclusion of her contract in March 2016. In May 2017, WTTG was criticized for its coverage of the murder of Seth Rich, and in particular for giving credence to unproven accusations that Rich leaked documents from the Democratic National Committee. This WTTG story proved to be inaccurate. The story was picked up by WTTG's sister network, Fox News Channel, a day after the story broke. Fox subsequently retracted the story. Technical information WTTG and WDCA are broadcast from a transmitter facility on River Road in Bethesda, Maryland. WTTG ended regular programming on its analog signal, over VHF channel 5, on June 12, 2009, the official date on which full-power television stations in the United States transitioned from analog to digital broadcasts under federal mandate. The station's digital signal continued to broadcast on its pre-transition UHF channel 36, using virtual channel 5. As part of the SAFER Act, WTTG kept its analog signal on the air until July 12 to inform viewers of the digital television transition through a loop of public service announcements from the National Association of Broadcasters. On April 4, 2017, the FCC announced that sister station WDCA was a winner in the 2016–17 spectrum reallocation auction, and in return, received $118,834,183 for the frequency. WDCA was scheduled to stop broadcasting its own signal over channel 35 no later than January 23, 2018, and continue over-the-air coverage by sharing WTTG's channel 36. The channel-sharing arrangement required WDCA and WTTG to drop one or more of their combined five subchannels; WDCA obtained a three-month extension from the original off-air deadline to avoid doing so for as long as possible. The deadline was later extended by 90 additional days, to July 22, 2018, which was the longest delay allowed by FCC rules; WDCA moved channels on July 18. References External links
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/GQ_(Indian_edition)] \| [TOKENS: 275]
Contents GQ India GQ is the Indian edition of the American monthly men's magazine called GQ. It is the 15th international edition of GQ and is published by Condé Nast India Pvt. Ltd., a 100% owned subsidiary of Condé Nast International. Condé Nast gained 100% ownership after regulatory changes in 2005 permitted 100% foreign direct investment in non-news and current affairs publications. GQ was the second magazine released in India, after Vogue India, that is 100% foreign owned. Condé Nast India is based in Mumbai and also has an office in New Delhi. The magazine was launched with the October 2008 issue, which was unveiled by Condé Nast on 29 September 2008. The cover, shot by Pascal Chevallier, featured Saif Ali Khan and Katarina Ivanovska on the regular cover, and Yuvraj Singh, Lisa Haydon, Arjun Rampal and Ujjwala Raut on the gatefold cover. Awards GQ India gives away a number of Awards in various fields. One popular award is the GQ Men of the year award. There are even other felicitations like the 100 Best Dressed people in India, Creative Personality of the year and Most Influential Men List. See also References External links
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/WTXF-TV] \| [TOKENS: 5341]
Contents WTXF-TV WTXF-TV (channel 29) is a television station in Philadelphia, Pennsylvania, United States. Owned and operated by the Fox network through its Fox Television Stations division, the station maintains studios on Market Street in Center City and a primary transmitter on the tower farm in Roxborough, with a secondary transmitter on South Mountain in Allentown. Channel 29 is the longest continuously operated UHF station in Philadelphia, since May 16, 1965, as WIBF-TV from studios in the suburb of Jenkintown. WIBF-TV was owned by the Fox family alongside WIBF-FM 103.9. It was the first of three new commercial UHF outlets that year, broadcasting as an independent station focusing on community and sports programming. Taft Broadcasting purchased channel 29 in 1969 and renamed it WTAF-TV. Under Taft, the station slowly emerged as the leading independent station in the Philadelphia market with popular sports coverage, movies, and syndicated programs. The station was the broadcast outlet for the Philadelphia Flyers hockey team between 1971 and 1985 and for the Philadelphia Phillies baseball team from 1983 to 1992. The latter deal came after Taft Broadcasting purchased 47 percent of the team. In early 1986, WTAF-TV began producing a 10 p.m. local newscast. Later that year, it became affiliated with the new Fox television network. Ownership of channel 29 shifted to TVX Broadcast Group in 1987 as part of its purchase of Taft's five large-market independent stations; the call sign was changed to WTXF-TV the next year. The deal left TVX highly leveraged and ultimately led to the station's sale in two parts between 1989 and 1991 to Paramount Pictures. Paramount nearly lost the station's Fox affiliation when Fox tried to buy another Philadelphia station in 1993. That purchase fell through, and Fox ultimately purchased WTXF-TV itself in a deal approved in 1995. Fox expanded the news department, first with a morning show—Good Day Philadelphia—and later with additional early evening and other newscasts. History In November 1952, the first construction permit for channel 29 in Philadelphia was received by WIP radio, then owned by Gimbels department store, as part of a wave of ultra high frequency (UHF) station applications and assignments following a four-year-long freeze on permit awards. WIP returned the permit in May 1954, finding that building and operating the proposed station would be economically infeasible. In August 1962, William Fox, whose family owned WIBF-FM (103.9) in Jenkintown as well as real estate interests there, received a construction permit from the Federal Communications Commission (FCC) to build a new television station on channel 29. The new station would focus on local and regional programming, including news, local sports, and educational shows; it was the second commercial UHF station approved for the Philadelphia area after channel 17 (originally WPCA-TV). The construction permit initially specified Jenkintown as the city of license, but this was changed to Philadelphia in 1963. In 1965, plans for channel 29 became more definite as the station announced several launch dates: first April 15, then May 1, though the station did not start broadcasting until May 16. It had contracted to air feature films and several British children's shows. Local programs included the teen show Discotheque, as well as local talk and conversation with former WCAU host Taylor Grant on the station's late newscast. Channel 29 also broadcast network shows that the city's ABC affiliate, WFIL-TV, opted not to air. Its attempts to pick up a similarly unaired NBC show were rejected because the station could not broadcast it in color. The number of operating commercial UHF stations in the Philadelphia area would go from zero to three in 1965. After WIBF-TV, Kaiser Broadcasting debuted WKBS-TV (channel 48) on September 1, and channel 17 returned to the air after three years as WPHL-TV on September 17. To increase its coverage area, in 1966, WIBF-TV built a new transmitting tower in the Roxborough area, its transmitter having previously been located at the Fox family's Benson East apartments along with the studio. In 1967, WIBF-TV debuted Market, a six-hour stock market review program. By late 1968, the Foxes disclosed that their broadcasting operations were operating with a deficit of more than $2 million (equivalent to $13.7 million in 2025 dollars). This would prove to be a major factor in the decision to sell WIBF-TV to Cincinnati-based Taft Broadcasting, a transaction which closed in May 1969 for $4.5 million, including assumption of debt (equivalent to $30.9 million in 2025 dollars), at the time the most spent for a UHF facility; an article in Variety declared of the purchase price, "For many it symbolizes the 'arrival' of UHF in the television scheme of things." Taft had room for a second UHF station—in addition to WNEP-TV (channel 16) in Scranton—because it had sold WKYT-TV in Lexington, Kentucky, the year before. However, Taft needed FCC waivers because the company already owned five stations in top-50 markets and because the signals of the two Pennsylvania stations overlapped. On October 20, 1969, the call letters changed from WIBF-TV—which had represented members of the Fox family—to WTAF-TV, reflecting the new ownership. The call sign change was part of a wider plan to improve every aspect of the station's operation, from programming to facilities. One early priority was to leave Jenkintown—where the sign on the building still read WIBF—for more centrally located and accessible studios. While Taft's idea of moving into 30th Street Station was made infeasible by the financial problems of owner Penn Central, the station relocated to its present facilities at 4th and Market streets in December 1972. Taft also expanded channel 29's local sports coverage. In 1971, channel 29 began telecasting road games of the Philadelphia Flyers of the NHL. The station also telecast the Philadelphia 76ers of the NBA, Philadelphia Freedoms of World TeamTennis, Philadelphia Wings lacrosse, and road games of the Philadelphia Bell of the short-lived World Football League in 1975 (the Bell had played on WPHL-TV in 1974). On August 29, 1975, the Bell were playing a televised contest against the Southern California Sun in Anaheim. The game began late at night because of the time difference, and WTAF-TV viewers never got to see the end of the 58-39 Sun victory, as the station signed off before the game was completed. WTAF-TV continued to lose money in its first years under Taft, but it slowly improved its ratings and financial position over the decade. In the second half of the 1970s, WTAF-TV emerged as Philadelphia's highest-rated independent station after having previously trailed WPHL and WKBS. Flyers coverage and the strength of the station's nightly movies were cited as particular bright spots in the program lineup. It was profitable in each year between 1975 and 1978. In 1981, Taft Broadcasting acquired a 47-percent stake in the Philadelphia Phillies baseball team as part of a group headed by team executive Bill Giles. The Phillies had been broadcast on WPHL-TV since 1971; that station's owner, the Providence Journal Company, had increased its rights fees for 1979 just so the team could sign free agent Pete Rose. Immediately, it was announced that Phillies games would move to channel 29 beginning in 1984, after the existing WPHL-TV contract ended, as part of a new nine-year, $30 million deal (equivalent to $87.4 million in 2025 dollars); this was brought forward a year to 1983 after Taft negotiated a buyout of channel 17's final year on the contract. For Taft, buying a large share of the Phillies and their television rights was as much about programming WTAF-TV as it was a business move: Taft executives pointed out that baseball would provide more hours of content than the entire run of MAS*H, a popular and long-running series which channel 29 aired in syndication. The Philadelphia independent market contracted in 1983 when WKBS-TV went off the air, a victim of corporate infighting amid the dissolution of Field Communications. However, most of channel 48's former program inventory was purchased by WPHL-TV. Two years later, a third independent was added back to the Philadelphia lineup with the sale of WWSG-TV (channel 57) to Milton Grant and its relaunch as WGBS-TV. The Flyers moved to channel 57 after 15 seasons on channel 29, citing in part the emphasis the station had placed on promoting and broadcasting the Phillies. On October 9, 1986, WTAF-TV became a charter affiliate of the fledgling Fox television network, which initially only offered late-night and weekend prime time programming. It had beaten out WPHL-TV for the affiliation. The arrival of Fox to channel 29—announced in early August—was overshadowed later that month when Taft announced it was likely to put its five independent stations up for sale to pay down the large debt its 1985 purchase of Gulf Broadcast Group had generated, fend off activist investors such as Robert Bass, and concentrate on its portfolio of network affiliates. An appraisal estimated that WTAF-TV alone could sell for $175 million and the five stations together for $690 million (equivalent to $424 million and $1.67 billion in 2025 dollars). The stations fetched far less than that when TVX Broadcast Group of Norfolk, Virginia, paid $240 million (equivalent to $581 million in 2025 dollars) for the package. Taft lost between $45 and $50 million. Weeks later, Taft exited its stake in the Phillies by selling the 47.5 percent of the club to its other owners for $24.1 million (equivalent to $58.3 million in 2025 dollars). TVX officially closed on the deal on April 9, 1987. While TVX applied for new WTXF-TV call letters at that time as a condition of the sale because of the close association of WTAF-TV with Taft, the call sign did not change until June 1, 1988. The Taft stations purchase gave TVX five major-market stations, though most were doing poorly, with the chief exception of channel 29. It left TVX highly leveraged and highly vulnerable. TVX's bankers, Salomon Brothers, provided the financing for the acquisition and in return held more than 60 percent of the company. The company was to pay Salomon Brothers $200 million on January 1, 1988, and missed the first payment deadline, having been unable to lure investors to its junk bonds even before the Black Monday stock market crash. While TVX recapitalized by the end of 1988, Salomon Brothers reached an agreement in principle in January 1989 for Paramount Pictures to acquire options to purchase the investment firm's majority stake. This deal was replaced in September with an outright purchase of 79 percent of TVX for $110 million (equivalent to $241 million in 2025 dollars). In 1991, Paramount acquired the remainder of TVX, forming the Paramount Stations Group. The increasing priority and quantity of Fox network programming, as well as pressure from the network as it prepared to expand to seven-night-a-week service, led to the end of the station's association with the Phillies. In 1991, the station proposed a joint deal with KYW-TV (channel 3) to air the team's broadcast games beginning in 1993. However, the Phillies opted to return to WPHL-TV, which had the ability to broadcast more games than WTXF-TV. Combined Broadcasting, owner of WGBS-TV, put its three stations on the market in 1993. Six months later, Combined announced it had a buyer for WGBS-TV: Fox Television Stations, which would purchase channel 57 for $70 million (equivalent to $137 million in 2025 dollars) and make it the new Fox station for Philadelphia, replacing WTXF-TV. Paramount strongly criticized Fox's plans to pull its affiliation. It warned, "All affiliates of Fox should take note of the level of loyalty and commitment Fox has exhibited. Apparently Fox's loyalty only recognizes the partnership nature of a network affiliate's relationship when it is convenient to Fox's own economic interest." With a switch that would have taken place in April 1994, at the end of channel 29's Fox affiliation agreement, WGBS-TV was also seen as likely to start a local newsroom, providing the first competition to WTXF's 10 p.m. newscast. The transaction also fueled existing speculation that Paramount was planning to join with Chris-Craft Industries to create a new network; when what eventually became the United Paramount Network (UPN) was announced that October as a joint venture of the two companies, WTXF was named as its Philadelphia affiliate. While this occurred, Paramount itself became the subject of rival media companies seeking to purchase it. In September, Viacom agreed in principle to merge with Paramount. Not long after that, West Chester-based home shopping giant QVC mounted a competing bid, and the two firms entered into an intense bidding war; Viacom ultimately prevailed in the bidding war in February 1994. However, Fox's attempts to buy WGBS-TV ran into opposition largely unrelated to the Philadelphia station. The New York City chapter of the National Association for the Advancement of Colored People (NAACP) filed a formal objection to Fox's planned purchase due to concerns about foreign ownership in Fox's ownership structure. As FCC approval did not come before the planned January 30, 1994, completion of the WGBS-TV deal, Combined walked away from the sale a few weeks later after one extension, preserving WTXF's Fox affiliation. Even while the deal was still pending, however, other opportunities drew Fox's attention. In January, when Fox was rebuffed in a bid to purchase Westinghouse Broadcasting (Group W)—which included KYW-TV in Philadelphia—Mediaweek reported that another station executive found Fox lacking "its customary vigor" in trying to close the WGBS-TV deal. When Group W instead entered into a partnership with CBS—resulting in an affiliation switch at KYW-TV and the sale of CBS-owned WCAU-TV (channel 10)—a second such opportunity emerged. Several months earlier, Fox had entered into a multi-station, multi-year partnership with New World Communications. New World and NBC emerged as the leading bidders for WCAU, with New World intending to switch WCAU to Fox if it emerged victorious; Fox also joined the bidding for WCAU in case New World's bid failed. However, Paramount/Viacom changed its Philadelphia plans. On August 31, 1994, it announced it would sell WTXF-TV for Fox for more than $200 million (equivalent to $383 million in 2025 dollars); that transaction gave the company the cash to then turn around and buy two of Combined's stations—WGBS-TV and WBFS-TV in Miami—to become UPN stations. The FCC approved the deal in August 1995, as well as a waiver for Fox to own WTXF-TV and WNYW in New York City simultaneously. Fox made major changes. For some time prior to the sale, the station had been looking for newer, larger facilities for its 150 employees. In September 1994, the station had settled on a site in Bryn Mawr, a suburban move seen as a blow to Center City. Fox dropped the "Fox 29" brand, calling the station "Fox Philadelphia", and instead expanded in the Center City building. The station renamed itself "Fox 29" again in 2003; Philadelphia Daily News columnist Stu Bykofsky noted that most people had continued to call it by its channel number anyway. Fox began a major renovation of the building in 2005, now occupying all four floors including space once utilized by an insurance agency and a bank. In July 2023, at WTXF-TV's routine eight-year license renewal, the Media and Democracy Project filed a petition against the renewal with the FCC, seeking greater scrutiny of the network and Fox Television Stations. Joined by former Fox executive Preston Padden and using evidence brought to light in the Dominion Voting Systems v. Fox News Network case, the petition sought denial of the license renewal over Fox Corporation's alleged misdeeds, citing the station's airing of such national news programs as Fox News Sunday and linking them to the January 6 United States Capitol attack. In the petition, Padden wrote, "...Fox has undermined our democracy and has radicalized a segment of our population by presenting knowingly false narratives about the legitimacy of the 2020 election. In my opinion, this type of reporting was a significant contributing factor to the riots in the Capitol on January 6, 2021." A second such petition was then filed by Bill Kristol and former PBS president and FCC member Ervin Duggan. Later in August, former FCC commissioner Alfred C. Sikes and Jamie Kellner, the architect of the Fox network in the 1980s, also filed informal objections to the renewal: Sikes warned that the FCC had let the requirement to operate in the public interest become "perfunctory" and called for the renewal to be "closely scrutinized in public hearings and courtrooms", while Kellner wrote, "If the character requirement for broadcast licensees is to have any meaning, the FCC must designate the application for a hearing to evaluate the Murdochs'/Fox's character qualifications to operate WTXF on the public airwaves." In an opposition, Fox criticized the relief sought by the petitioners as "a violation of the First Amendment" and emphasized the lack of specific evidence against WTXF-TV itself. On August 23, the FCC opened a docket for the case and invited further comment. Fox highlighted letters of support from elected politicians of both parties, including U.S. representatives Brendan Boyle and Brian Fitzpatrick and three members of the Philadelphia City Council. The FCC dismissed the petition to deny a renewal of the broadcast license for WTXF on January 16, 2025, along with three other challenges that it felt were politically motivated where the behavior was protected under the First Amendment. News operation In late 1985, under Taft Broadcasting, WTAF-TV began to build an in-house news department to prepare a 10 p.m. newscast with a focus on hard news. Roger LaMay was recruited from KTTV in Los Angeles to run the newsroom, which was set up in a former film library in the basement of the Center City studios, and former KYW-TV sports anchor Howard Eskin was signed as channel 29's first marquee news personality. One reporter was Dan Mechem, son of Taft Broadcasting chairman Charles Mechem. The Ten O'Clock News debuted on February 17, 1986, as the first prime time newscast in Philadelphia since WKBS-TV discontinued its effort in 1970. The half-hour program was anchored by Lee McCarthy, a former NBC network correspondent. That fall, the weeknight-only broadcast expanded to weekends; the program's audience doubled in its first year on air. The program was extended to an hour in 1990—delayed by the Paramount acquisition of TVX—with original reporter Jill Chernekoff returning to the station after a year at Headline News to co-anchor the expanded newscast. Eskin's contract was not renewed for financial reasons, with his last sportscast coming in June 1990; the station let go of McCarthy in January 1994. After Fox acquired WTXF-TV, it made major investments in the news operation. It expanded and at long last computerized the newsroom. It assembled a new staff of 32 to launch a morning show, Good Day Philadelphia, consisting of a 6:30 a.m. newscast and two-hour morning show, on April 1, 1996. The program was originally hosted by Tracey Matisak and Don Tollefson, former WPVI-TV sports director. In addition, WTXF acquired a helicopter for newsgathering purposes. The 6:30 a.m. news was retooled into an hour-long program, Fox Morning News, in 1997. Tollefson left Good Day in 1998 to return to sportscasting at the station and was replaced by Dave Price and then Mike Jerrick. Even though local morning shows had been ratings engines for Fox elsewhere in the country, this was not initially the case for WTXF. In 1999, Good Day Philadelphia was described by Ellen Gray of the Philadelphia Daily News as "chronically underperforming" in the ratings. Beginning in 2006, WTXF-TV began filling out the rest of its broadcast day with newscasts in key time slots as part of a strategy to increase its local news visibility. The first to be introduced were an 11 a.m. newscast in October 2006, followed by a 5 p.m. newscast in January 2007. On September 7, 2009, channel 29 expanded its morning and evening news programming: Good Day Philadelphia was expanded to five hours on that date with the addition of an hour at 9 a.m. and a new half-hour 6 p.m. weeknight newscast. The Good Day Philadelphia expansion replaced the national Morning Show with Mike & Juliet; Jerrick, who had co-hosted that program and also worked at Fox News Channel after leaving channel 29, returned to WTXF as anchor of the second half of the new Good Day Philadelphia. In November 2008, after a trial between WCAU and WTXF, Fox Television Stations and NBC Local Media entered into an agreement to test a system that would allow stations owned by Fox and NBC to pool news resources ranging from sharing field video to sharing aerial helicopter footage, in an attempt to reduce costs. Eskin returned to WTXF in 2012, serving as the station's evening sports anchor. Weekend morning newscasts were added in 2014, while an 11 p.m. newscast debuted in 2016. In January 2020, the station revamped its 6 p.m. newscast as The Six, which adapted elements from Good Day Philadelphia and focused on top headlines and feature segments to differentiate it from the other local stations providing news at that hour. WTXF overhauled its anchor lineup for its evening newscasts in 2019, with Jason Martinez—last of KGTV in San Diego—joining Shaina Humphries on the anchor desk. Humphries departed in 2022 and joined the startup newsroom at WWJ-TV in Detroit; she was replaced at WTXF by Shiba Russell, who had last worked in Atlanta. A 2023 study conducted by the Lenfest Institute found that, of the four major TV newsrooms in Philadelphia, WTXF gave the most coverage to crime, devoting 69 percent of its news stories to the topic; this surpassed 50 percent for WPVI, 39 percent for KYW, and 31 percent for WCAU. Previously, in 2020, an article in Philadelphia magazine spotlighted a conservative turn in senior management in news philosophy; the article, based on interviews with 10 current and former WTXF-TV staffers, described a newsroom that was "toxic", "racially offensive", and "socially intimidating". In addition to its own newscasts, on July 8, 2013, WTXF began airing Chasing New Jersey, a daily New Jersey-focused public affairs program. Chasing New Jersey, which was produced by Fairfax Productions (a production company led by WTXF's vice president and general manager) from a studio in Trenton and hosted by Bill Spadea, was designed to replace the 10 p.m. newscast on sister station WWOR-TV. The program was cancelled in July 2020. Technical information and subchannels WTXF's primary transmitter is located in Roxborough, with a secondary transmitter on South Mountain in Allentown. The station's signal is multiplexed: WTXF-TV began digital broadcasting on October 27, 1998. The station shut down its analog signal, over UHF channel 29, on June 12, 2009, the official date on which full-power television stations in the United States transitioned from analog to digital broadcasts under federal mandate. The station's digital signal continued to broadcast on its pre-transition UHF channel 42, using virtual channel 29. On December 29, 2014, WTXF-TV announced the launch of their Allentown translator on UHF channel 38 to allow northern tier viewers to better receive and watch Fox 29 and its sub-channels. This translator relocated its signal from channel 38 to channel 25 on December 23, 2018, as a result of the 2016 United States wireless spectrum auction. WTXF-TV relocated its signal from channel 42 to channel 31 on January 17, 2020, as a result of the 2016 United States wireless spectrum auction. References External links
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/House_%26_Garden_(magazine)] \| [TOKENS: 837]
Contents House & Garden (magazine) House & Garden is a shelter magazine published by Condé Nast Publications that focuses on interior design, entertaining, and gardening that began in the US in 1901. The magazine's original US edition ceased in 1993, and after an unsuccessful relaunch was closed again in 2007. International editions of the magazine are still published in the United Kingdom (first published in 1947) and South Africa. A Greek edition was launched in November 2007. History The magazine was launched in 1901 as a journal devoted to architecture. Its founding editors were Herbert C. Wise, Wilson Eyre, and Frank Miles Day, all Philadelphia, Pennsylvania, architects. The magazine became part of Condé Montrose Nast's publishing empire when he bought an interest in it in 1911; he became its sole owner in 1915. Nast transformed it into a magazine about interior design, as part of his trend toward specialized publications aimed at niche markets. The US magazine was renamed HG with its March 1988 issue, under editor in chief Anna Wintour, formerly of British Vogue. Its new emphasis on mixing fashion and interior decoration in its pages led the revamped magazine to be derided as House & Garment and Vanity Chair by its critics. Wintour became editor in chief of Vogue in 1988; HG ceased publication in 1993. House & Garden was relaunched in 1995 under editor in chief Dominique Browning; its first issue of its second incarnation was September 1996. Condé Nast Publications announced on 5 November 2007 that the magazine was being closed again, stating that "we no longer believe it is a viable business investment for the company." The magazine's US offices closed on 9 November 2007, and the last US issue was December 2007. The editors in chief of House & Garden in the United States were: A UK edition was originally planned to be launched in the late 1930s, but was cancelled due to World War II. The magazine was finally published in February 1947, although paper restrictions meant that there were only seven pages in colour and, until 1952, just four editions each year. The founding editor was Anthony Hunt, followed by Michael Middleton, before Robert Harling took over for a 36-year tenure between 1957 and 1993. Harling was succeeded by Sue Crewe, who edited the magazine until September 2014 when she moved to the Conde Nast website House, and was replaced by Hatta Byng. The success of the magazine owes much to Robert Harling, who was appointed Editor in 1957 by Pat (Iva Patcevitch), the Head of Condé Nast, following his recommendation by close friend Ian Fleming, the author and creator of James Bond. Harling appointed a staff of 18, which included Leonie Highton, and later John Bridges, and three advisers: Elizabeth David (on food), Loelia, Duchess of Westminster (to discover unknown houses), and Olive Sullivan (on interior design). Harling revitalised House & Garden, and produced a magazine which contrasted the ancient and modern, with colour and simplicity. Besides the magazine, he launched a series of books on the same theme, starting in 1959 with House & Garden Interiors and Colour. Ten more books followed, his last contributions being the House & Garden Book of Romantic Rooms (1985), and House & Garden Book of Classic Rooms (1989); in 1980 with Miles Hadfield he published British Gardeners: a biographical dictionary - this being a reworking of Pioneers in Gardening a book which he had developed with Miles Hadfield and Leonie Highton thirty five years earlier. The editors in chief of House & Garden in the United Kingdom were: House and Garden South Africa was launched in 1998. The 2013 (self-sourced) print circulation exceeded that of Digital/online. The magazine is bi-lingual published in English and Afrikaans. Publications References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/בנימין_נתניהו#cite_note-292] \| [TOKENS: 76002]
תוכן עניינים בנימין נתניהו בִּנְיָמִין (בִּיבִּי) נְתַנְיָהוּ (נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא פוליטיקאי ומדינאי ישראלי המכהן כראש ממשלת ישראל, כיושב ראש מפלגת "הליכוד" וכשר הפנים בממשלת ישראל (דה פקטו). בשנים 1984–1988 כיהן כשגריר ישראל באו"ם ולאחר מכן הצטרף למפלגת הליכוד והיה חבר הכנסת השתים עשרה וסגן שר החוץ. ב-1993 נבחר ליושב ראש הליכוד. כיהן שש כהונות כראש ממשלה, בשלוש תקופות לא רצופות: בין 1996–1999 בראשות ממשלת ישראל העשרים ושבע; בין 2009–2021 בראשות הממשלה השלושים ושתיים, השלושים ושלוש, השלושים וארבע והשלושים וחמש; ומאז דצמבר 2022 בראשות ממשלת ישראל השלושים ושבע. בנוסף כיהן כשר האוצר, שר הביטחון, שר החוץ, שר התקשורת ותפקידים נוספים, חלקם במקביל לכהונותיו כראש ממשלה. בתקופות בהן לא היה חלק מהממשלה כיהן כראש האופוזיציה, למעט השנים 1999–2002 בהן פרש מהפוליטיקה. כראש ממשלה בסוף שנות התשעים חתם על הסכם חברון והסכם וואי עם הרשות הפלסטינית. כשר האוצר, בין השנים 2003–2005, הוביל נתניהו רפורמות בכלכלה הישראלית ובין היתר קידם הפרטה, הורדת מיסים וקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי. במהלך כהונתו הרביעית כראש ממשלה, בשנת 2018, הועברה השגרירות האמריקאית לירושלים ובכהונתו החמישית, בספטמבר 2020, נחתמו הסכמי אברהם. כהונה זו התארכה בעקבות המשבר הפוליטי בישראל. במהלך כהונותיו אירעו מבצע עמוד ענן, מבצע צוק איתן, ומבצע שומר החומות. ב-2023 אירע טבח שבעה באוקטובר שהוביל לפרוץ מלחמת חרבות ברזל, וב-2025 תקפה ישראל את איראן במבצע עם כלביא. אירועים בולטים נוספים במהלך כהונותיו כללו את גלי ההסתננות מאפריקה לישראל בין 2005 ל-2013 ובניית מכשול המעבר בגבול ישראל–מצרים, המחאה החברתית ועסקת שליט בשנת 2011, התפרצות מגפת הקורונה בישראל בשנת 2020, קידום "הרפורמה המשפטית" בשנת 2023 והמחאה העממית הנרחבת בעקבותיה. ב-24 במאי 2020 הוגשו נגדו כתבי אישום בעבירות שוחד מרמה והפרת אמונים ומאז מתנהל נגדו משפט פלילי בשלוש פרשיות שונות: תיק 1000, תיק 2000 ותיק 4000. נתניהו הוא ראש הממשלה הישראלי הראשון שמואשם ומנהל משפט פלילי בזמן כהונתו. ב-21 בנובמבר 2024 הודיע בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) כי הוציא צווי מעצר נגדו, ונגד שר הביטחון יואב גלנט, בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה על רקע מלחמת חרבות ברזל. ראשית חייו, שירותו הצבאי ולימודיו בנימין נתניהו הוא השני מבין שלושת בניהם של צילה (לבית סגל; 1912–2000) ופרופסור בנציון נתניהו (1910–2012) ונקרא על שם אביה של אימו, הפרדסן בנימין סגל. הוא נולד בתל אביב וגדל בירושלים, תחילה בשכונת תלפיות ומ-1955 בקטמון. מקור השם "ביבי" באחד מבני דודיו, בנימין רון. אחותו נהגה לקרוא לו[א] חזור ושוב "בי" כקריאת חזרה הביתה. הכינוי דבק ראשית בבן הדוד, ולאחר מכן בנתניהו. בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית. הוא החל ללמוד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה, עד שמשפחתו עברה לארצות הברית בשנת 1963, בעקבות עבודתו של אביו. המשפחה גרה בצ'לטנהם, פרוור של פילדלפיה שבפנסילבניה, שם למד נתניהו בבית הספר התיכון המקומי והיה פעיל במועדון הדיבייט. בסיום לימודיו בתיכון, שב נתניהו לבדו לישראל ב-1967 כדי להתגייס לצה"ל, בעוד שמשפחתו נשארה בארצות הברית במשך שנתיים נוספות. הוא שירת בסיירת מטכ"ל, שבה שירת גם אחיו יונתן ובהמשך גם אחיו עדו. הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה תחת פיקודו של עמירם לוין והשתתף בפעולות מיוחדות בעומק קווי האויב. בין היתר, השתתף במבצע תשורה, במבצע תופת ובמבצע בולמוס 4 במהלך מלחמת ההתשה. במהלך המבצע האחרון הוא כמעט טבע, לאחר שהצבא המצרי פתח באש על כוח של היחידה עם שייטת 13, בעת צליחת תעלת סואץ על גבי סירות גומי לעבר הגדה המערבית, שהייתה בשליטת כוחות מצריים. בהמשך, סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות ומונה למפקד צוות ביחידה. כמפקד צוות השתתף נתניהו, בין היתר, במבצע ההשתלטות על מטוס "סבנה", שעליו פיקד מפקד היחידה, אהוד ברק. נתניהו נפצע בפעולה זו מפליטת כדור של חברו ליחידה. בפעם אחרת, בחזרה מפעולה סודית בסוריה, נתקע הצוות שעליו פיקד בדרך והלוחמים סבלו מתשישות ומקור. מפקד פלגתו, עוזי דיין, חש לעזרתם וחילץ אותם. בקיץ 1972 השתחרר נתניהו מצה"ל בדרגת סרן. לאחר שחרורו מצה"ל חזר נתניהו לארצות הברית והתחיל את לימודיו באוניברסיטת MIT שבמסצ'וסטס. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, שב לישראל כדי להשתתף במלחמה. הוא הצטרף לקבוצה מאולתרת של "חוזרים" מהיחידה, ששמרה על חניוני הקרב הליליים של הטנקים בחזית הדרום, ובשבוע השני לחזרתו הועבר למשימה דומה בחזית הצפון. לפי דיווחים, נראה כי פיקד על מבצע של היחידה בצפון. הוא הוסיף לשרת במילואים באותה יחידה לפחות עד 1981. לאחר מלחמת יום כיפור, שב נתניהו ללימודיו בארצות הברית, שם קיבל תואר ראשון באדריכלות (B.S.A.D) מאוניברסיטת MIT ב-1974, ותואר שני במינהל עסקים מבית הספר לניהול MIT סלואן ב-1976. עבודת המוסמך שלו בנושא מחשוב ענף העיתונות הכתובה נכתבה עם זאב צור, בהנחיית לסטר תורו. בנוסף, למד ב־MIT ובאוניברסיטת הרווארד מקצועות במדעי המדינה. במקביל ללימודיו, עבד כשנתיים בחברה לייעוץ עסקי, "בוסטון קונסלטינג גרופ". באותה עת כינה עצמו "בנג'מין ניתאי" או "בן ניתאי". ניתאי היה שם העט שבו אביו חתם לעיתים על מאמריו. ב-1976 שכל את אחיו, יוני נתניהו, שנהרג במהלך מבצע אנטבה, בעת היותו מפקד סיירת מטכ"ל. בסיום לימודיו בשנת 1977 שב נתניהו לישראל. מסוף 1976 ועד 1980 עמד בראש מכון יונתן לחקר הטרור, שערך מספר כנסים בין-לאומיים בנושא הטרור. ב-1980 זכה עם אחיו עדו בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, בעבור הוצאת מכתבי יוני. בין 1979–1982 עבד כמנהל השיווק של חברת הרהיטים "רים תעשיות". במסגרת פעילותו במכון יונתן לחקר הטרור, הכיר נתניהו מספר פוליטיקאים, בהם השר משה ארנס, שהכניסוֹ לפוליטיקה והמליץ למנותו כציר ישראל בוושינגטון די. סי., תפקיד שמילא בין 1982–1984. לאחר סיום כהונתו של ארנס כשגריר, מילא נתניהו את מקומו, עד למינויו של מאיר רוזן לתפקיד. בין 1984–1988 כיהן נתניהו כשגריר ישראל באו"ם ובלט בהופעותיו בתקשורת העולמית. אחרי שהקונגרס היהודי העולמי חשף את עברו של מזכ"ל האו"ם, קורט ולדהיים, ששירת כקצין בוורמאכט במלחמת העולם השנייה, תבע נתניהו מהאו"ם, במידה רבה של הצלחה, לחשוף מסמכים הקשורים לעברו של ולדהיים ושל פושעי מלחמה נאצים נוספים. ב-1988 הוענק לנתניהו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן. קריירה פוליטית לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988, שב נתניהו לישראל והצטרף למפלגת "הליכוד". הוא זכה במקום החמישי בבחירות המקדימות במרכז תנועת החרות, והוצב במקום התשיעי ברשימת הליכוד, שכללה גם את המפלגה הליברלית הישראלית ואת יגאל הורוביץ. הוא נבחר לחבר הכנסת ה-12, והתמנה לסגנו של שר החוץ משה ארנס, ולאחר מכן של השר דוד לוי. בין לוי ונתניהו לא נוצר שיתוף פעולה וצצו ניצני יריבות שהתעצמו לאחר מכן. כמו בתפקידו באו"ם, גם בתפקיד זה התבלט בהופעותיו התקשורתיות. ב-1991 נמנה נתניהו עם חברי המשלחת הישראלית לוועידת השלום במדריד, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר. לאחר הוועידה, עקב המתח בינו ובין לוי, עבר נתניהו מתפקיד סגן שר החוץ לסגן שר במשרד ראש הממשלה. לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה, שנערכו ב-1992, הוצב נתניהו במקום השישי ברשימת הליכוד. לאחר מפלת המפלגה בבחירות ופרישתו של שמיר, התמודד ב-1993 בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה. במהלך מסע הבחירות הפנימיות, התפרסמה "פרשת הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית במהדורת מבט לחדשות, טען נתניהו כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו המכילה ראיות לבגידתו כביכול באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו על היותם אחראים לפרשה, העמיקה את הקרע בין השניים. הקלטת לא הוצגה מעולם, ולימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי. נתניהו גבר בבחירות אלה על דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, וזכה ל-52.1% מהקולות (72,705 מתוך 139,522 קולות כשרים). כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ביקר נתניהו בחריפות את הסכמי אוסלו מ-1993 והזהיר שההסכם יביא לגל טרור כלפי אזרחי מדינת ישראל. הוא ביקר בזירות פיגועי טרור והשתתף בהפגנות ימין, קטנות וגדולות, נגד מדיניות ממשלת רבין. בין הבולטות בהפגנות אלה הייתה הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב', שנערכה באוקטובר 1995. השתתפותו בהפגנה בצומת רעננה שבה הוצג חבל תלייה ונישא ארון קבורה שעליו הכיתוב "רבין קובר את הציונות", זכתה לפרסום רב. נתניהו טען לאחר מכן שלא ראה את הארון. ב-29 במאי 1996 נערכו הבחירות לכנסת הארבע-עשרה, לפי שיטת הבחירה הישירה. בהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה גבר נתניהו על ראש הממשלה המכהן, שמעון פרס, שהחליף את יצחק רבין לאחר הירצחו, ברוב דחוק של כ-29,000 קולות. ניצחונו התקבל בהפתעה בקרב הפרשנים. גם במדגם הטלוויזיה של הערוץ הראשון ניצח פרס את נתניהו בהפרש של 1.4%, וכך גם במניין החלקי של תוצאות האמת במהלך הלילה. לפנות בוקר התהפכו התוצאות לטובת נתניהו. ההסבר שניתן לניצחון זה התבסס על תחושת חוסר ביטחון גוברת בציבור עקב הכישלון במניעת פיגועי התאבדות, לצד הבטחות נתניהו לכבד את הסכמי אוסלו שנחתמו על ידי הממשלה. גם מועד הבחירות המאוחר פעל לרעת פרס, עקב דעיכה מסוימת בהשפעה הרגשית של רצח רבין, ומתן זמן למפלגות היריבות להתארגנות, אותו ניצל נתניהו לאיחוד עם הסיעות המתחרות ל"הליכוד-גשר-צומת". בעימות הטלוויזיוני בין השניים, פרס הופיע עייף ונרגז, מה שפגע בדימויו הציבורי. בנוסף, תנועות ההצבעה בקרב המיעוטים פעלו לטובת הליכוד. בעוד האוכלוסייה הערבית נמנעה מלתמוך בממשלה, על רקע מבצע "ענבי זעם" וההפגזה על כפר קאנא בלבנון, האוכלוסייה החרדית הביעה תמיכה בנתניהו. בלטו במיוחד קמפיין צעירי אגודת חב"ד בישראל במימונו של יוסף גוטניק: "נתניהו. זה טוב ליהודים", והוראת הרב הרב שך, מנהיג הליטאים, להצביע לנתניהו. נתניהו ניצל גל זה ובאמצעות היועץ ארתור פינקלשטיין לקמפיין נגטיבי עם סיסמאות קליטות כמו "פרס יחלק את ירושלים", שהיה אפקטיבי ביצירת ניכור כלפי השמאל בקרב עולים חדשים ומזרחים. ניצחון נתניהו בבחירות הפך אותו בגיל 47 לראש הממשלה הצעיר ביותר בישראל, ולראשון שנולד לאחר קום המדינה בתחומיה. נתניהו כיהן לראשונה כראש ממשלת ישראל מ־18 ביוני 1996 עד ל־6 ביולי 1999. בכהונתו הראשונה כראש ממשלה עסק נתניהו בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא שמר על הסכמי אוסלו, תוך הצהרה על עיקרון לפיו יקיים התחייבויות לנסיגות רק במקביל לקיום התחייבויותיה של הרשות הפלסטינית. בהתאם לכך, התעכבה מסירת חברון לשליטה פלסטינית, העיר היחידה שטרם נמסרה לפלסטינים בהתאם להסכמי אוסלו ב'. בתחילת ספטמבר 1996 נפגש נתניהו עם יאסר ערפאת במעבר ארז, אולם לא הושגו בפגישה הסכמות. ב-24 בספטמבר 1996 החליט נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל בירושלים. בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל בכל רחבי יהודה ושומרון ובצפון רצועת עזה ובמהלכן נהרגו 17 חיילי צה"ל וכמאה שוטרים ואזרחים פלסטינים. המהומות התפתחו בעקבות פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בוויה דולורוזה שבמרכז הרובע המוסלמי בירושלים, כשהפלסטינים טענו שישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. נתניהו הצדיק את האישור שנתן לפתיחת פתח המנהרה בהתאם לחוות דעת של מערכת הביטחון ואמר שהיא מאפשרת "נגיעה בסלע קיומנו". מדובר היה באירוע ביטחוני משמעותי בתקופת כהונתו של נתניהו, הן בשל מספר ההרוגים הגבוה בצד הישראלי והפלסטיני והן בשל המחאות החריפות של ערביי ישראל, כולל שביתה כללית והפרות סדר בערים הערביות ובערים המעורבות, שנפסקו תוך ימים ספורים. בעקבות המהומות קרא נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לנתניהו ולערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפות חוסיין מלך ירדן. הפסגה סללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים בהם ישנם בתים המאוכלסים בישראלים. כמו כן התחייבה ישראל לקיים שתי נסיגות נוספות שביחד עם הנסיגה מחברון נקראו "שלוש הפעימות". הנסיגה מחברון בוצעה באותו חודש. בקיץ 1997 התרחשו שני פיגועי התאבדות בירושלים, בעקבותיהם הורה נתניהו על התנקשות בח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בירדן. הפעולה לא עלתה יפה וסוכני "המוסד" שביצעו אותה נתפסו. בתמורה לשחרורם, שלחה ישראל תרופת נגד שהצילה את חייו של משעל ושחררה עשרות אסירים פלסטינים, בראשם שייח' אחמד יאסין. קודם לכן החליט נתניהו שלא לדרוש את הסגרתו של מוסא אבו מרזוק, ראש הלשכה המדינית בחמאס שגורש מירדן ונעצר בנחיתתו ארצות הברית, מחשש שמשפטו יעורר את הארגון לחדש את הפיגועים. מספר הפיגועים בתקופת כהונתו של נתניהו היה נמוך משמעותית בהשוואה לשני ראשי הממשלות שלפניו, יצחק רבין ושמעון פרס ולשניים שלאחריו, אהוד ברק ואריאל שרון. בשנת 1999, שנת כהונתו האחרונה של נתניהו, נרצחו 4 אנשים בפיגועים, המספר הנמוך ביותר מאז ראשית האינתיפדה הראשונה ועד 2008. בשלהי כהונתו הקים את המועצה לביטחון לאומי והעמיד בראשותה את האלוף דוד עברי. הקמת המועצה נעשתה בהתאם להמלצה שניתנה במסגרת הפקת לקחים ממלחמת יום הכיפורים ולא הוצאה לפועל על ידי ראשי הממשלות שקדמו לו. לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, שבמהלכה דרשו הפלסטינים כי נתניהו יקיים את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון לנסיגות נוספות, כינס הנשיא קלינטון את ועידת ואי באוקטובר 1998. בוועידה הסכים נתניהו, מלווה באריאל שרון, שהתמנה לשר החוץ שלו במקום דוד לוי שהתפטר, לנסיגה נוספת, שכללה 13% משטחי C שבגדה שהועברו לשטחי A ו-B,‏ 1% ו-12% בהתאמה, ולפתיחת נמל תעופה בין-לאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלסטינים לבטל אחת ולתמיד את סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים לחיסול מדינת ישראל. לשם כך התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה בנוכחות הנשיא קלינטון, אולם לא פורסם נוסח חדש של האמנה שאינו כולל את הסעיפים הקוראים לחיסול ישראל. בטרם הוקדמו הבחירות ביצעה ממשלת נתניהו רק חלק קטן מהנסיגה שלה התחייבה ונתניהו הציג את מדיניותו באומרו: ”יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו.” תקופה זו התאפיינה בהתמקחויות ארוכות ונסיגות ב"פעימות" של אחוזים בודדים מהשטח בכל פעם. במהלך תקופת כהונתו, חל קיפאון במגעים עם סוריה, אף על פי שידידו רון לאודר, נשלח מטעמו לסוריה. לטענת דניס רוס ומרטין אינדיק, טיוטה שהציג לאודר בשמו של נתניהו לסורים, וזכתה להסכמתם, כללה נסיגה מרמת הגולן לקו על בסיס גבולות 1967, תוך שתוואי הקו המדויק ייקבע לאחר משא ומתן בין הצדדים. לטענת נתניהו, הוא התעקש על כך שקו הגבול יעבור קילומטרים מזרחה יותר. שהיית צה"ל בדרום לבנון המשיכה לגבות קורבנות רבים, בהם: אסון המסוקים (4 בפברואר 1997), מות שלושה קצינים מסיירת צנחנים בהיתקלות באזור הביטחון (23 בפברואר 1997) ואסון השייטת (5 בספטמבר 1997) שבו נהרגו 12 לוחמי שייטת 13 במארב של חזבאללה בלבנון. אסון המסוקים החזיר לסדר היום הציבורי את הפקפוק שבשהיית צה"ל בדרום לבנון והיה הזרז להקמת ארגון ארבע אמהות שפעלו לנסיגה מדרום לבנון. בעקבות נפילת הקצינים הודיע יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, על התחייבותו לצאת מלבנון תוך שנה מהיבחרו, עדיף תוך משא ומתן עם סוריה. תגובתו של נתניהו הייתה האשמת ממשלת לבנון באי מוכנות לשאת ולתת על הנסיגה.[דרוש מקור] במהלך שנות כהונתו כראש ממשלה, ואחר כך כשר החוץ, קידם נתניהו את היחסים עם הימין הנוצרי השמרני האמריקני. פעילות זו, שלוותה בידידות אישית חמה בין נתניהו לבין ג'רי פאלוול (אנ') ומנהיגים אחרים מהימין הנוצרי, עוררה ביקורת בישראל ובקרב יהדות ארצות הברית. במהלך תקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, כיהנו שלושה שרי אוצר: דן מרידור, יעקב נאמן ומאיר שטרית – כל אחד למשך פרק זמן של כשנה. הגיבוי שלא נתן לשר האוצר, דן מרידור, בנושא "רצועת האלכסון" הוביל להתפטרות האחרון כעבור שנה מכניסתו לתפקיד. שר החוץ דוד לוי פרש בגלל התנגדותו לצעדים הכלכליים[דרושה הבהרה] שנקט נתניהו בראשית 1998, אך גם בגלל יחסים אישיים רעועים עמו. נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי הכלכלה החופשית ואת ההפרטה וחתר לממש תפיסה זו כראש ממשלה. לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים כמו הורדת האינפלציה והפחתת הגרעון התקציבי. ממשלתו ביצעה הפרטה של חברות ממשלתיות וליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון", מהלך שגרם להתפטרותו של דן מרידור מתפקידו כשר האוצר. בנוסף זכורה רפורמה בפנסיה שכללה מעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, למרבית העובדים החדשים בשירות הציבורי. כמו כן הוספת מפעיל סלולרי שלישי, תחילת שירותי הטלוויזיה בלוויין של חברת "Yes" והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבין-לאומיות. תקופתו של נתניהו כראש ממשלה לוותה בחילוקי דעות חריפים בציבור וגם יחסיו עם בעלי בריתו הפוליטיים לֻוּוּ לעיתים בחריקות וצרימות. אנשי השמאל ייחסו לו חלק ביצירת האווירה שאפשרה את רצח יצחק רבין. הסכם ואי גרם לאכזבה מצד חלק מאנשי הימין בקואליציה, בעוד שמפלגות השמאל נמנעו מלספק לו רשת ביטחון, בנימוק שהוא מתמהמה ביישום מלא של ההסכם, ובעקבות מתקפה שלו עליהן עם שובו מהוועידה. יש הטוענים כי יחס השמאל כלפיו היה המשך טבעי של האיבה ההיסטורית כלפי מנהיגי הימין ויש הטוענים[דרושה הבהרה] כי התנגדותם אליו גברה בעקבות התרסותיו כלפי השמאל או חלקים ממנו.[ב] עם זאת, זכה נתניהו לאהדה בחוגי החרדים והימין המסורתי. הופעתו התקשורתית המלוטשת הביאה לו תומכים, אך היחסים בינו לבין כלי התקשורת היו עכורים והוא האשים אותה בהתנכלות לו. ההתמרמרות על התנהלותו האישית הובילה לאובדן תמיכת גורמי מרכז בו. מתחים אלה הובילו להקדמת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה.[דרוש מקור] ב-21 בדצמבר 1998 הצביעה הכנסת בקריאה שלישית על פיזורה ועריכת בחירות טרם סיום תאריך כהונתה המקורי, כמחווה של הבעת אי-אמון בנתניהו, על אף ניסיונותיו למנוע את ההצבעה ולגרום לדחייתה. בבחירות לראשות הממשלה התמודדו נגד נתניהו אהוד ברק, מועמד מפלגת העבודה; יצחק מרדכי, שאותו פיטר נתניהו מתפקיד שר הביטחון, כשגילה כי הוא מתכוון להצטרף למפלגת המרכז ולרוץ נגדו; בני בגין, שעזב את הליכוד והועמד בראש האיחוד הלאומי, ועזמי בשארה. בסופו של דבר פרשו מרדכי, בגין ובשארה מהמרוץ, בגין תמך במועמדותו של נתניהו ואילו מרדכי ובשארה תמכו במועמדותו של ברק, שניצח בסופו של דבר במאי 1999, כשזכה ברוב של 56% מקולות הבוחרים. נתניהו הודה בתבוסתו עוד לפני פרסום התוצאות הסופיות והודיע על נטילת פסק זמן מהפוליטיקה, כשלצידו עומד אריאל שרון, שהוצג כמחליפו בראש הליכוד. לימים תלה נתניהו את כישלונו בקדנציה הראשונה בכך שלא הקים ממשלת אחדות עם בחירתו ושלא שיער עד כמה עמוקים הקרע בעם והטינה שרחש לו השמאל.[דרוש מקור] לאחר שהפסיד בבחירות 1999, פרש נתניהו מהנהגת הליכוד ומחברותו בכנסת. באוגוסט 1999 מונה ליועץ לחברת באטמ תקשורת מתקדמת ולחברת "אלקטריק פיול". עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000, ביטא נתניהו שאיפה לחזור לפוליטיקה. על פי חוק, התפטרות ברק אמורה הייתה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, בנימוק שאחרת לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. מפלגת ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. נתניהו החליט שלא להתמודד, החלטה שהובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת ל"בלתי בחיר" ולפופולרי פחות מנתניהו. בטרם מבצע "חומת מגן", תקף נתניהו את הבלגתו של שרון מול הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. הוא קרא גם ליצירת הפרדה בין השטחים הפלסטיניים לישראל, אם כי שמר על עמימות לגבי האופן שבו לדעתו צריכה להתבצע הפרדה כזאת. מאוחר יותר, עם פירוק ממשלת האחדות, היה מתומכיה של גדר ההפרדה. בספטמבר 2002 דן הממשל האמריקאי בשאלה האם לפלוש לעיראק. נתניהו הוזמן להעיד בשבועה לגבי הפלישה מול ועדת הפיקוח והרפורמה של בית הנבחרים של ארצות הברית. בעדותו העריך נתניהו כי "אין שאלה לגבי כוונותיו, פעולותיו והתקדמותו של סדאם חוסיין לפיתוח נשק גרעיני" והוסיף אם תמוטטו את שלטונו של סדאם, אני מבטיח כי תהיינה לכך השלכות חיוביות עצומות על האזור כולו. בפועל התברר בעקבות מלחמת עיראק כי בידי עיראק לא היה כל נשק להשמדה המונית, ורבים מעריכים כי השפעת מיטוט שלטון סדאם חוסיין על האזור הייתה שלילית בסך הכול מבחינת ארצות הברית. בסוף שנת 2002 הצטרף נתניהו לממשלת שרון כשר החוץ. הוא התמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד בבחירות הפנימיות בנובמבר בהפרש של 24%. עם כינון ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003, הוצע לנתניהו תפקיד שר האוצר. נתניהו, שחפץ בתיק החוץ, סירב תחילה, אך לבסוף קיבל את התפקיד, לאחר שהובטחה לו יד חופשית וגיבוי מצד ראש הממשלה, הבטחה שאכן קוימה במהלך הקדנציה. נתניהו גרס כי עידוד כלכלת שוק יביא לצמיחה כלכלית. במהלך כשנתיים וחצי שבהן כיהן כשר אוצר, ערך רפורמות מרחיקות לכת בתחומים שונים, בעיקר בתחום המיסוי ושוק ההון. הוא הוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה, וקידם יוזמות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים נרחבים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות. הוא דיבר רבות על הצורך לקצץ במגזר הציבורי והמשיל את המשק ל"איש הרזה (המגזר הפרטי) הסוחב על גבו את האיש השמן (המגזר הציבורי)". בתחילת כהונתו, האיץ את הרפורמה שהחל בה קודמו, סילבן שלום, להפחתת שיעורי מס ההכנסה. במקביל הרחיב את בסיס המס וביטל פטורים, כולל ביטול הקלות המס לתושבי התנחלויות. באמצע 2004 הוביל מהלך להפחתה הדרגתית בנטל מס ההכנסה ומס החברות (25% לעומת 36%) עד שנת 2010 והפחתת המס השולי המרבי על יחידים (44% לעומת 50%). (מגמה זאת השתנתה בעת כהונתו של נתניהו כראש הממשלה בשנת 2012 – שיעור המס השולי המרבי עלה ל-48% ול-50% בשנת 2013, אולם שיעורי המס להכנסה עד כ-40,000 ש"ח לחודש ירדו במידה ניכרת.) הרפורמה כללה הפחתה של דמי ביטוח לאומי לבעלי שכר נמוך, אך יתר שלביה היטיבו ישירות רק עם בעלי הכנסה בינונית ומעלה. ערכן של נקודות הזיכוי ממס הכנסה הוקפא למשך שנים אחדות. במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה, הועלה שיעור המס מ-15% ל-20% על רווחים ראליים בשוק ההון, לרבות מניות בבורסה וריביות על פיקדונות, והחל משנת 2007 גם על שבח מקרקעין. בתחילת 2004 הוביל קיצוץ במיסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%. נתניהו שינה את הקריטריונים לקבלת קצבאות רווחה ("תשלומי העברה") והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. מטרתה של מדיניות זו נועדה, לדבריו, לעודד אנשים החיים מקצבאות לצאת לעבודה. הקיצוץ בקצבת הילדים היה חריף במיוחד והוא התאפשר לנוכח העובדה שהמפלגות החרדיות, שבאופן מסורתי פעלו להגדלת קצבה זו (לדוגמה חוק הלפרט), לא היו חלק מהקואליציה. הקיצוצים בקצבת הילדים פגעו בעיקר במגזרים החרדי והערבי, שבהם שיעור הילודה גבוה יחסית. קיצוצים נוספים בקצבאות פגעו באמהות החד-הוריות, במובטלים ובקשישים ועוררו גל של שביתות במגזר הציבורי ומחאות, כדוגמת זו של ויקי קנפו. במהלך כהונתו, הועברו חברות רבות שהיו בשליטת הממשלה לשליטת גופים פרטיים. ב-2003 הונפקו בבורסה מניות "אל על", ולימים זכתה קבוצת "כנפיים" של האחים דדי ואיזי בורוביץ בשליטה בחברה. בתחילת 2004 מכרה המדינה את מניותיה בחברת הספנות "צים" (50% מהחברה) לחברה לישראל שבשליטת האחים יולי וסמי עופר תמורת כחצי מיליארד ש"ח. המהלך, שכונה על ידי העיתונאי מיקי רוזנטל "עסקת השקשוקה", עורר ביקורת ציבורית רבה, ונכתבה עליו הערה בדו"ח מבקר המדינה. גרעין השליטה בבנק דיסקונט נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מתיו ברונפמן, תמורת 1.3 מיליארד ש"ח, כ-80% משווי השוק, על פי מחיר המניות שנסחרו באותה העת בבורסה. חברת התקשורת "בזק" נמכרה לקבוצה בראשות חיים סבן ואייפקס, במחיר הקרוב לשוויה הבורסאי. נתניהו המשיך בניסיונות קודמיו ומחליפיו בתפקיד למכור את גרעין השליטה בבנק לאומי, אך גם בשנת 2008 לא היה הבנק בידיים פרטיות. נתניהו הוביל תוכנית להפיכת נמלי ישראל לתאגידים, במטרה מוצהרת ליצור תחרות ביניהם ולייעלם. הדבר לווה בהסכם שכר עם העובדים, שבו תוגמלו בסכומים גבוהים, ונוסדה חברה ממשלתית עבור כל נמל בישראל. בשנת 2009, כחמש שנים לאחר שהחל נתניהו לפעול להנהגת הרפורמה, וכשלוש שנים לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר, קבע מבקר המדינה כי הרפורמה נכשלה. הוא יזם פתרון למשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות, שכלל את הלאמת קרנות הפנסיה ומכירת הקרנות המאוזנות, בעיקר לחברות הביטוח. תוכנית הסיוע אפשרה לקרן פועלי הבניין, שכבר הייתה חדלת פרעון, את תשלום הפנסיה לחבריה. צעד זה לווה בהעלאה ניכרת של הפרשות העמיתים בקרנות הגרעוניות ומעבידיהם וצמצום בזכויות העמיתים. לקראת סוף כהונתו קידם נתניהו רפורמה בשוק ההון באמצעות "ועדת בכר". בהתאם להמלצותיה, שמומשו לאחר כהונתו של נתניהו, נאלצו הבנקים למכור את קופות הגמל ואת קרנות הנאמנות שהיו בבעלותם. נתניהו ספג ביקורת מארגונים חברתיים בשל עלייה גדולה בשיעור העוני וגידול משמעותי במדד האי-שוויון במשק. על-פי דוחות של המוסד לביטוח לאומי, שיעור העוני בין 2002 ל-2004 עלה בכ-10%, ומספר הילדים החיים במשפחות עניות עלה ל-12%. ארגוני רווחה דיווחו על עלייה בדרישת הנזקקים למזון ולתרופות, גם בקרב אזרחים שהשתייכו בעבר למעמד הביניים, בקרב אזרחים עובדים או פנסיונרים. העוני התרחב בעיקר כתוצאה מהקיצוצים בתשלומי הרווחה והקצבאות. לצד הביקורת, בתקופת כהונתו השתפרו באופן משמעותי מדדים כלכליים חשובים של המשק בישראל: בסוף 2002 התקשתה מדינת ישראל לגייס כסף במדינות זרות, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר. בדו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל לשנת 2003 צוין כי שיפור מעמדה של ישראל בשווקים הפיננסיים נבע, בין השאר, מהקמת ממשלה חדשה, יציבה ובעלת תוכנית כלכלית ומהקיצוצים בתקציב (אף שעוד לא באו לידי ביטוי בגירעון של אותה שנה), זאת בנוסף לגורמים כמו השיפור במצב השווקים בעולם, קבלת הערבויות האמריקאיות והשיפור במצב הביטחוני. בשנת 2007 פרסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל מאמר שבו נאמר כי מדיניותה המקרו-כלכלית של הממשלה בתקופתם של נתניהו, של אהוד אולמרט ושל אברהם הירשזון שהחליפו, גרמה לשליש מהצמיחה במשק ואילו גורמים חיצוניים, כמו השיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי גרמו לשני שלישים מהצמיחה. נתניהו הציג יחס דו-ערכי לתוכנית ההתנתקות. הוא תמך בתוכנית והצביע בעדה בממשלה ובכל הקריאות של חוק ההתנתקות בכנסת. עם זאת בתקשורת הביע הסתייגויות, בפרט לנסיגה מציר פילדלפי והציע עריכת משאל עם, אף כי הצהיר שבמשאל יצביע בעד התכנית. כשעלתה התוכנית בכנסת, הצביע נתניהו בעדה, אך הציב אולטימטום לראש הממשלה שלפיו יתפטר אם לא יבוצע משאל עם. בהמשך נסוג בו מהאולטימטום ותמך בתוכנית על אף שלא התקיים משאל עם. את התנערותו מהאולטימטום שהציב, ייחס להחרפת מצבו הרפואי של יאסר ערפאת. בהמשך שב ותבע קיומו של משאל עם, אך המשיך להצביע יחד עם הממשלה בעד התוכנית בהצבעות שנערכו בנושא בכנסת. ב-7 באוגוסט 2005, ערב ביצוע הפינוי, במהלך ישיבת ממשלה שבה הוחלט על פינוי שלושת היישובים הראשונים, הודיע נתניהו על התפטרותו. הוא נימק את החלטתו להתפטר בחששו שבעזה צפוי לקום "בסיס טרור שיסכן את ביטחון ישראל" ובאומרו ש"רפורמת בכר" בבנקים השלימה את הרפורמות שביקש לערוך במסגרת תפקידו. ב-30 באוגוסט 2005 הודיע נתניהו על כוונתו להגיש את מועמדותו לראשות הליכוד ולראשות הממשלה. אחדים מחברי הכנסת של הליכוד הצהירו על תמיכתם בנתניהו. ימים ספורים לאחר מכן הכריז גם חבר הכנסת עוזי לנדאו על מועמדותו לתפקיד. נתניהו החל לתקוף את אריאל שרון, וטען כי הוא מוביל את הליכוד בדרך שהיא "שמאלה ממרצ". בספטמבר פעל נתניהו, יחד עם לנדאו ונציגי מרכז הליכוד שהתנגדו לדרכו של שרון, להקדמת הבחירות המקדימות לבחירת יושב ראש המפלגה, במטרה להדיח את שרון מתפקידו. ההצעה נדחתה על ידי מרכז הליכוד בהפרש קולות קטן, ונתניהו הצהיר כי ימשיך להתמודד על תפקיד יושב ראש התנועה. בתחילת דצמבר 2005, בעקבות פרישתו של אריאל שרון למפלגה עצמאית בשם "קדימה", הפך נתניהו למועמד המוביל להנהגת הליכוד בבחירות לכנסת השבע עשרה. מולו התמודדו בפריימריז סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין. עוזי לנדאו, שהתמודד בתחילה, הסיר את מועמדותו והודיע על תמיכה בנתניהו, ואילו שאול מופז, שהתמודד בתחילה גם הוא, עבר למפלגת "קדימה". הבחירות הפנימיות נערכו ב-19 בדצמבר 2005, ונתניהו נבחר לראשות המפלגה עם 44% מן הקולות (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ). ב-2 במרץ 2006 הצליח נתניהו לאשר במרכז הליכוד כי מעתה המועמדים לכנסת מטעם המפלגה יבחרו בפריימריז פתוחים בין כל חברי התנועה. בכך ניטל למעשה כוחו הפוליטי של מרכז התנועה, שנחשב כשנוא בציבור וכמקור לשחיתות בתנועה[דרוש מקור]. התגובות לצעד זה בעיתונות היו מעורבות, מחד זכה לתשבחות על שנלחם למען טוהר המידות במפלגה, מאידך היו שטענו כי מדובר בתיקון קוסמטי בלבד, בהצביעם על העובדה כי הצעד ננקט לאחר שכבר נבחרה רשימת הליכוד לכנסת ה-17, וכי ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו לאחר הבחירות. בפועל לא היה מדובר ב"צעד קוסמטי" והתנהלו פריימריז רחבים בין כל חברי התנועה מאז. הבחירות לכנסת ה-17 הביאו עמן מפלה לליכוד בראשות נתניהו, שזכה ב-12 מנדטים, זאת אף על פי שהמועמד שכנגד היה אהוד אולמרט ולא אריאל שרון ועל אף עליית חמאס ברשות הפלסטינית ונטילת כוחם של חברי המרכז, שנראו כולם כעומדים לחזק את המפלגה. בנאום התבוסה, קשר נתניהו בין מדיניותו הכלכלית, שפגעה בשכבות החלשות, לבין הכישלון בבחירות, אך קבע כי זו הייתה הכרחית למען הצלת המדינה והודיע שימשיך לעמוד בראש התנועה. בכנסת ה-17 כיהן נתניהו כראש האופוזיציה. בנאומים שנשא כראש האופוזיציה ובעקבות מלחמת לבנון השנייה הדגיש את הסכנה הנשקפת מאיראן המתחמשת בפצצת אטום והשווה אותה לגרמניה הנאצית. בשנת 2008 אישרה הכנסת הצעת חוק פרטית של נתניהו שעסקה באיסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עם איראן. ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות הליכוד. יריבו העיקרי של נתניהו במפלגה, סילבן שלום, פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הפריימריז, תוך שהוא משאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד מול פעילים עם כוח מועט במפלגה, משה פייגלין ודני דנון. נתניהו זכה ברוב של 72.8% וביסס את מעמדו כמנהיג הליכוד וכמועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. מאוחר יותר פעל נתניהו, באמצעות מקורבו, אופיר אקוניס, לדחיקתו של פייגלין אחורה ברשימת המועמדים למקום ה-36, לאחר שזה נבחר למקום ה-20. ממשלת אולמרט נחלשה לאחר מלחמת לבנון השנייה שנתפסה בציבור ככישלון, ונתניהו דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המלחמה. אולמרט נחשד בפלילים והחלו בקיעים בקואליציה שבסופם התפטר. מחליפתו, ציפי ליבני, כשלה בהקמת ממשלה ופוזרה הכנסת. אחד מהנושאים המרכזיים במערכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה היה ירי הקסאמים מרצועת עזה על ידי החמאס ובמהלכה היה מבצע עופרת יצוקה. נתניהו הביע את עמדתו שבטווח הרחוק יש להפיל את שלטון חמאס ברצועה ותמך בהמשך המבצע. הקמפיין עצמו כלל ביקורת כלפי לבני וסיסמאות כמו "חזק בביטחון, חזק בכלכלה". ב-3 בפברואר, כשבועיים אחרי תום מבצע "עופרת יצוקה", נפלה באשקלון רקטה. נתניהו בא לבקר בעיר, הבטיח שממשלתו תפעל למוטט את שלטון חמאס ברצועה, ותקף את ממשלת קדימה על כך שלא עשתה זאת. ישראל בכר, שהיה היועץ האסטרטגי של הקמפיין, סיפר בראיון שנתן ב-2020 שהיוזמה להצהרה הייתה שלו, עקב סקרים פנימיים שהראו על התחזקות של ישראל ביתנו ושבתחילה נתניהו לא רצה לומר את הדברים כי הוא לא חשב שהוא יעשה דבר כזה, אולם לבסוף השתכנע. בבחירות לכנסת ה-18 זכה הליכוד בראשותו ב-27 מושבים והיה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת אחרי קדימה בראשות ציפי לבני בהפרש של מנדט אחד בלבד. כיוון שלגוש הימני-דתי, שהמליץ להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, היה רוב בכנסת (65 ח"כים), הנשיא שמעון פרס הטיל עליו להרכיב את הממשלה הבאה. נתניהו הרכיב קואליציה שמורכבת מהליכוד, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה. ב-31 במרץ 2009 החל נתניהו לכהן כראש ממשלת ישראל. הממשלה שהקים כללה 30 שרים ו-9 סגני שרים. ביוני 2009 נשא נתניהו את "נאום בר-אילן", שבמרכזו הביע הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה, הכרה בישראל כמדינת העם היהודי, ויתור על זכות השיבה. הנאום נישא עשרה ימים לאחר נאומו של הנשיא אובמה בקהיר, והיה קשור למגעים עם ממשל אובמה. באופן כללי, הנאום של נתניהו בבר-אילן נתפס בציבור כתפנית משמעותית ביחס לעמדותיו הקודמות כלפי תהליך השלום. בינואר 2010 החליטה ועדת שרים בראשותו לאמץ את התכנית שהוצעה על ידי מערכת הביטחון והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' להקים מכשול לאורך הגבול עם מצרים בעלות של כמיליארד וחצי ש"ח. על ההחלטה אמר נתניהו "קיבלתי את ההחלטה לסגור את גבולה הדרומי של ישראל למסתננים ולמחבלים... מדובר בהחלטה אסטרטגית כדי להבטיח את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל". בעקבות צעד זה פסקה ההסתננות כמעט לגמרי. בתקופה זו החריף המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה, משבר שהחל בעת כהונת ממשלת אולמרט, לאחר מבצע עופרת יצוקה, והחריף בתקופת בעקבות המשט לעזה בסוף מאי 2010. בספטמבר 2010, בעקבות הנאום והמגעים עם הממשל האמריקאי, נתניהו הסכים להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים במטרה מוצהרת לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי שתי מדינות לשני עמים ותוך הסתייגויות הנוגעות לחמאס, לחזבאללה ולדרישה להכרה פלסטינית בישראל כמדינת העם היהודי. במקביל, בעקבות לחצים מצד ממשל אובמה נתניהו הקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון לתקופה של 10 חודשים. באוגוסט 2011 אירעה הסלמה בדרום הארץ שהחלה מפיגוע קטלני באזור אילת על ידי מחבלים שבאו מעזה דרך סיני, והמשכה במתקפת רקטות מרצועת עזה אל עבר יישובי הדרום. בספטמבר 2011, בנאום באו"ם, דיבר נתניהו בהרחבה על כוונתו של אבו מאזן באותה העת לדרוש מהאו"ם הכרה במדינה פלסטינית ללא משא ומתן עם ישראל. נתניהו קרא למשא ומתן מיידי והדגיש את צורכי הביטחון של ישראל. במקביל, פעל מאחורי הקלעים כדי להשיג רוב במועצת הביטחון של האומות המאוחדות כנגד הכרה במדינה פלסטינית, והבטיח וטו מצד ארצות הברית. חרף פעולות אלו, ב-29 בנובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול (בהחלטה 67/19 שלה) את ההכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה באו"ם. אחד השינויים המרכזיים שהוביל נתניהו מאז שנבחר היה יישום מדיניות הבידול בין הגדה לרצועת עזה, במגמה הפוכה לממשלה הקודמת בראשות אולמרט. נתניהו הבטיח בקמפיין הבחירות למוטט את שלטון חמאס, בפועל בחר להחליש את הרשות הפלסטינית ולחזק אותו. לדידו, הבידול מונע משא ומתן מדיני על הסדר קבע. ב-11 באוקטובר 2011 אישרה הממשלה בראשותו את עסקת שליט מול החמאס - במסגרתה שוחרר גלעד שליט תמורת 1,027 אסירים ביטחוניים פלסטינים. בנובמבר 2012 חיסל צה"ל את אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, בעקבות ירי על הדרום מרצועת עזה. זה היה האות לפתיחת מבצע עמוד ענן, שנועד למנוע ירי רקטות באזור הדרום. לאחר המבצע, אפשר נתניהו את כניסתו של ח'אלד משעל לרצועת עזה. לדברי עוזי ארד, שהיה ראש המטה לביטחון לאומי עד 2011, נתניהו הציע לסוריה, בתיווך אמריקאי, הסכם הכולל נסיגה חלקית מרמת הגולן, תוך השארת רוב היישובים הישראלים ברמה במקומם. לפי ההצעה ירדן תמסור לסוריה שטח זהה בגודלו לשטח רמת הגולן שיוותר בידי ישראל, ותבצע חילופי שטחים גם עם סעודיה. ההצעה זכתה לברכת ירדן אך נדחתה על הסף בידי סוריה. סוגיה נוספת בה עסק נתניהו בכהונה זו היא סוגיית תקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. על סוגיית איום הגרעין האיראני החל נתניהו להתריע כבר ב-1993. בפתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-31 באוקטובר 2011, אמר נתניהו כי ”איראן גרעינית תהווה איום כבד על המזרח התיכון ועל העולם כולו, וכמובן היא מהווה גם איום ישיר וכבד עלינו”. במהלך כהונתו אירעו חבלות במתקנים ובאישים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית ולתוכנית טילי השיהאב 3, חלקן יוחסו ל"מוסד", שיחד עם ארגוני הביון של ארצות הברית ובריטניה, החל לפעול באופן חשאי כנגד תוכנית הגרעין האיראנית. ב-27 בספטמבר 2012 נאם נתניהו בפני העצרת הכללית של האו"ם. בנאומו אמר שכאשר איראן תגיע לאורניום מועשר ברמה של 90% תהיה זו נקודת האל-חזור ולכן זהו קו אדום שאין לאפשר לאיראן להגיע אליו. בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, נתניהו שימש כ"שר לאסטרטגיה כלכלית". כהונתה של הממשלה החלה בצל המשבר הכלכלי העולמי, שבין השאר גרם לירידה בהכנסות ממסים, ולכן הממשלה העלתה את המיסים בתחילת כהונתה, בניגוד להבטחות ערב הבחירות. ביולי 2010 הועלה גם המס על סיגריות. נתניהו הגיע להבנות עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, על עסקת חבילה במשק. ישראל הייתה לאחת המדינות היחידות בעולם שהמשק שלה צמח בעת המשבר הכלכלי העולמי. האינפלציה הייתה מינימלית בהשוואה למדינות מובילות. אחוז המובטלים ללא שינוי משמעותי. השקל התחזק מול מטבעות בינלאומיים והחלה קניית עתודות מט"ח לשם מניעת ייסוף. בזמן אמת וברטרוספקטיבה נחקרה המדיניות הכלכלית הישראלית בעת המשבר, בזכות הצלחתה במניעה נרחבת של פגיעה במשק ובכוח הקנייה הישראלי.[דרוש מקור] נתניהו ניסה לקדם רפורמה משמעותית בחוק התכנון והבנייה, במטרה להקל על קבלת אישורי בנייה. הרפורמה אושרה בממשלה, אך בעקבות "פרשת הולילנד", וחששות בנוגע לדרך פעולתן של ועדות מקומיות לתכנון ולבנייה, נתניהו הקפיא את הרפורמה. במאי 2010 הצטרפה מדינת ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). ביולי-אוגוסט 2011 פרצה מחאת האוהלים סביב משבר הדיור ויוקר המחיה. בעקבות משא ומתן עם המוחים הקים נתניהו את ועדת טרכטנברג לגיבוש תוכנית לטיפול בנושאים הכלכליים שעלו במחאה, ואימץ את רוב המלצותיה. בעקבות אימוץ ההמלצות, ובהן חינוך חינם מגיל 3, הועלו מיסים כמו המע"מ, מס קנייה על טבק ואלכוהול והועלו שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן. גירעון זה הוביל בשנה שלאחר מכן לצורך בהעלאות מיסים נוספות. בהתאם להסכם הקואליציוני, נתניהו לא מינה שר בריאות בממשלתו והעניק את הסמכויות במשרד לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. עתירה של ההסתדרות הרפואית לבג"ץ נגד הסדר זה נדחתה. בתקופה זו היה על הממשלה להתמודד עם הבהלה שגרמה מגפת שפעת החזירים ונתניהו הורה לרכוש חיסונים נגד שפעת החזירים לכל תושבי המדינה. בסופו של דבר התחסנו רק כ-700,000 ישראלים (כ-10%) והמדינה נותרה עם עודף של כ-4.5 מיליון מנות חיסון. בשנת 2010 פרצה השרפה בכרמל בה נספו 44 בני אדם, כ-17,000 איש פונו מבתיהם וקרוב ל-25 קמ"ר (25,000 דונם) ובהם כמה מיליוני עצים עלו באש. שרפה זו הייתה האסון האזרחי הכבד ביותר שהתרחש בישראל עד אותו זמן. בשנת 2011 ביטל נתניהו את ועדת השרים לענייני ביקורת המדינה, שעסקה בין היתר בהחלטות על הקמת ועדות חקירה ממלכתיות והעביר את סמכויותיה לאגף במשרד ראש הממשלה. בינואר 2012 הוקם מטה הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה, במטרה להפוך את ישראל למובילה עולמית בתחום הסייבר, בהתאם להמלצות ועדה שעמד בראשה האלוף במיל' יצחק בן ישראל. נתניהו הצהיר כי בחזונו באר שבע תהפוך לבירת הסייבר של מדינת ישראל ובהתאם לכך תוקצבו באוניברסיטת באר שבע תוכניות לימודים בתחום והוזמנו חברות בין-לאומיות להקים מרכזי מו"פ סייבר בבאר שבע. בסוף ינואר 2012 התמודד נתניהו בבחירות פנימיות על ראשות הליכוד מול משה פייגלין, שהיה במקום ה-36 ברשימת הליכוד בבחירות 2008, ולא כיהן כחבר-כנסת. נתניהו נבחר לתפקיד, כשהצביעו לו כ-75% מהמתפקדים. באוקטובר 2012 הודיע נתניהו בהודעה מיוחדת על תמיכתו בהקדמת הבחירות לתחילת 2013, מהלך שקודם על ידי הכנסת, ובמקביל איחד יחד עם אביגדור ליברמן את מפלגות "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" לרשימה משותפת שכונתה "הליכוד ביתנו" לקראת הבחירות. בבחירות עצמן זכתה הרשימה המשותפת ב-31 מנדטים, ומלאכת הרכבת הממשלה הוטלה על נתניהו. לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הקים נתניהו את ממשלתו השלישית. בממשלה זו שימש נתניהו גם כשר החוץ עד לנובמבר 2013. במרץ 2013 ובמסגרת ניסיונות תיווך של נשיא ארצות הברית ברק אובמה - שוחח נתניהו עם ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן על השבת היחסים בין המדינות לתיקונם, אחרי שנקלעו למשבר בעקבות אירועי המשט לעזה. נתניהו התנצל על אירועי המשט, ושני המנהיגים הגיעו להסכמות, שבאפריל 2014 נראו כקרובות להבשלה ולחתימה על הסכם, אך בעקבות מבצע צוק איתן, היחסים הדרדרו שוב. במהלך המבצע התבטא ארדואן באופן חריף נגד ישראל, ובטורקיה נערכו הפגנות אלימות כנגד ישראל, ששיאן היה מתקפה כנגד בית השגרירות, שהביאה להחלטה להחזרת משפחות השגרירות לישראל, ופרסום אזהרת מסע לטורקיה. כחלק מיחסי גרמניה–ישראל ויחסי ישראל–מצרים הסכים נתניהו למכירת צוללות מתקדמות מגרמניה למצרים שבשליטת א-סיסי. במרץ 2019 אמר נתניהו שהחליט כך בשל סוד ביטחוני שלא יכול היה לגלות למערכת הביטחון, מלבד ראשי המועצה לביטחון לאומי. בעקבות חטיפת ורצח שלושה נערים יהודים ב-12 ביוני 2014 בידי אנשי חמאס, פתח צה"ל לפתוח במבצע שובו אחים לאיתור החטופים ולפגיעה בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון. במסגרת המבצע נעצרו למעלה מ-400 פלסטינים, מרביתם אנשי חמאס, לרבות כ-50 אסירים ששוחררו במהלך עסקת שליט. כמו כן, נחשפו עשרות סליקים תת-קרקעיים באזור חברון ומעבדות חבלה שבהן יוצרו עשרות רימונים ומטענים. ב-8 ביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן בתגובה לתקיפות החמאס מרצועת עזה. המבצע כלל תקיפות אוויריות וכניסה קרקעית במרחק של כ-3 קילומטרים לרצועת עזה כדי להשמיד מנהרות התקפיות שבנה חמאס. במהלך המבצע ירה חמאס אלפי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לישראל. ב-30 ביולי נחטפו גופותיהם של סמל ראשון אורון שאול ושל סגן הדר גולדין בקרב שג'אעייה, וב-7 באוגוסט נפגש נתניהו עם נשיא הצלב האדום וביקש ממנו לסייע בהשבת גופותיהם. נתניהו הוביל את המבצע במתינות והסכים פעמים רבות להפסקות אש שהוצעו על ידי מצרים וארצות הברית, כאשר כחצי מהשרים בקבינט תמכו בהחרפת המערכה. במהלך המבצע ניכרה מתיחות בין נתניהו לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה. בתקשורת דווח כי אובמה דרש מישראל להסכים להפסקת אש ולקבל את טורקיה וקטר כמתווכות בסכסוך ונתניהו סירב, אך אובמה ונתניהו הכחישו את הדיווח. המבצע הסתיים לאחר כשבעה שבועות של לחימה ב-26 באוגוסט, כשאת ההחלטה על הפסקת האש בסיום המבצע קיבל נתניהו עם שר הביטחון, משה יעלון ללא הצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני, שבו כנראה לא היה לו רוב. בעקבות המבצע, נתניהו ספג ביקורת ממבקר המדינה על אי הצגה מספקת לקבינט של איום מנהרות התקיפה לפני המבצע. ביולי 2014 חלה עלייה משמעותית במהומות אלימות ופיגועי טרור מצד פלסטינים בירושלים. באוקטובר ונובמבר ביצעו מחבלים פלסטינים פיגועים ששיאם היה הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה ובהם נרצחו 6 ישראלים. ב-3 במרץ 2015 נאם נתניהו בפני הקונגרס של ארצות הברית והתריע מפני ההסכם המתגבש בין המעצמות ואיראן, להסדר תוכנית הגרעין האיראנית. בעצם נשיאת הנאום ובתוכן הנאום נכנס נתניהו לעימות גלוי עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. היה זה נאומו השלישי של נתניהו בפני הקונגרס. על רקע גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה שנוצר בשנת 2012, במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת וצפי לגירעון תקציבי חריג של 4.9% בשנת 2013, הביאה הממשלה לאישור הכנסת תקציב שכלל העלאת מיסים, חלקה ב-2013 וחלקה ב-2014. באפריל 2013 אושרה רפורמת השמים הפתוחים שהוזילה את מחירי הטיסות והגדילה את מספר היעדים. בדצמבר של אותה שנה אושר חוק הריכוזיות לפי מסקנות הוועדה להגברת התחרותיות במשק. במאי 2014 הקים נתניהו את הוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשותו של האלוף במילואים יוחנן לוקר, לשם בחינת תקציב הביטחון של מדינת ישראל. הוועדה הגישה את המלצותיה בחודש יוני 2015, בהן שקיפות, צמצום חיילי הקבע ורפורמה בפנסיות. אלה נתקלו בהתנגדות חריפה של מערכת הביטחון בראשותם של שר הביטחון משה יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט. ב-2 בדצמבר 2014 פיטר נתניהו את השרים יאיר לפיד וציפי לבני ובעקבות זאת פרשו מהממשלה יתר שרי "יש עתיד" והכנסת החליטה על הקדמת הבחירות ל-17 במרץ 2015. נתניהו אמר שהוא עשה זאת משום שלפיד ולבני תכננו "פוטש" שנועד להדיח אותו ולהקים ממשלה חלופית. מאוחר יותר אמר כי עשה זאת בעקבות תמיכתם בחוק "ישראל היום". לימים בספרו "ביבי: סיפור חיי" הביע נתניהו חרטה על שפיטר לשווא את לפיד ולבני "על סמך שמועה קונספירטיבית שמסרו לו זאב אלקין ויעקב ליצמן לפיה השניים מתכננים נגדו פוטש". בבחירות לכנסת העשרים הוביל נתניהו את מפלגתו לזכייה ב-30 מנדטים. בראיון שנתן במהלך מערכת הבחירות, אמר שהמציאות שנוצרה בשנים הקודמות אינה מאפשרת את הקמתה של מדינה פלסטינית. בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב נתניהו כי לאחר הבחירות יקים ממשלה עם השותפות הטבעיות של הליכוד ובראשן הבית היהודי, וכי לא ילך לממשלת אחדות עם יצחק הרצוג ולבני, שבניגוד אליו מתנגדים לשמירה על ירושלים מאוחדת ותומכים בוויתור על שטחי יהודה ושומרון ובכניעה ללחצים בין-לאומיים לוויתור על אינטרסים ביטחוניים. ביום הבחירות, כחלק מקמפיין המרצת ההצבעה שאותו הוביל, פרסם סרטון וידאו, שספג ביקורת בישראל ובעולם ובו אמר: ”שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. רבותיי לנו אין V15, יש לנו "צו 8", יש לנו רק אתכם, צאו לקלפי”. לאחר מכן הביע צער על שדבריו פגעו בערביי ישראל, והוסיף שמעשיו כראש ממשלה, "כולל ההשקעות האדירות במגזרי המיעוטים", מוכיחים שלא התכוון לכך. ב-14 במאי 2015, הושבעה ממשלת ישראל ה-34 בראשותו, ממשלה צרה שנשענה על 61 ח"כים. כעבור כשנה, ב-26 במאי 2016, הצטרפה ישראל ביתנו לקואליציה ומניין חבריה עלה ל-66. בממשלה זו כיהן נתניהו גם כשר החוץ וכשר התקשורת והוחלף בפברואר 2017 באופן זמני על ידי צחי הנגבי (ראו להלן). עד סוף 2016 היה השר לשיתוף פעולה אזורי, אז הוחלף על ידי צחי הנגבי. בשנת 2019 נבחר על ידי השבועון "טיים" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם. החל מאוקטובר 2015 חלה הסלמה בהיקף הפיגועים על רקע טענה שלפיה ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל-אקצא, והממשלה תגברה את פעילות כוחות הביטחון, החמירה את הענישה על מחבלים ומיידי אבנים והגבירה את הניטור על הרשתות החברתיות המקוונות. גל הטרור דעך בהדרגה עד חודש מרץ, ובסוף חודש יוני עלה שוב מספר הפיגועים, במהלך חודש הרמדאן. בנאום שנשא בוועידת הקונגרס הציוני העולמי ה-37, ב-20 באוקטובר 2015, הזכיר נתניהו את חג' אמין אל-חוסייני ואמר שמלכתחילה היטלר לא תכנן להשמיד את היהודים אלא רק לגרש אותם, אך המופתי אמר לו שאז הם יגיעו לארץ ישראל וייעץ לו לשרוף אותם. דברי נתניהו עוררו ביקורת בישראל ובעולם, בנימוק שיש בהם שכתוב של ההיסטוריה, זילות השואה והסתה. נתניהו הגיב ואמר שמטרתו הייתה להציג את תמיכתו של אל-חוסייני בהשמדת היהודים ולא לטהר את היטלר. על רקע המשך מלחמת האזרחים בסוריה ביצע חיל האוויר הישראלי מאות תקיפות של צה"ל במדינה, במטרה למנוע העברת נשק לחזבאללה ולשבש את ההיאחזות האיראנית בסוריה. המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה חייבה תיאום בין ישראל לרוסיה ובפרט בין חילות האוויר של שתי המדינות. לשם כך, נפגש נתניהו פעמים אחדות, החל מספטמבר 2015, עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. במאי 2016 מינה נתניהו את אביגדור ליברמן כשר הביטחון במקום משה יעלון, שהתפטר מהממשלה ומהכנסת ומתח ביקורת על נתניהו וההנהגה שהפכה "נגררת ומתלהמת". במחאה על השינויים בממשלה התפטר גם אבי גבאי מתפקיד השר להגנת הסביבה. ב-2018 הסכסוך האיראני-ישראלי הפך לעימות ישיר עם החדרת מל"ט מתאבד איראני לתוך ישראל בפברואר וכנגדן תקיפת שדה התעופה T-4 ותקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה בידי ישראל בחודש אפריל, מתקפות שבהן נהרגו עשרות חיילים איראניים ממשמרות המהפכה האסלאמית ומיליציות שיעיות. ב-30 באפריל 2018 נשא נתניהו נאום בקריה ובו חשף מידע מארכיון תוכנית הגרעין האיראנית, לפי עשרות אלפי מסמכים וקבצים שהוציא "המוסד" מטהראן ובהם הוכחות שאיראן ניסתה להסתיר את תוכניותיה לפיתוח נשק גרעיני. מטרתו הייתה בין היתר לגרום לביטול הסכם הגרעין עם איראן. במאי ירו מיליציות איראניות 20 טילים לעבר מוצבי צה"ל בחרמון ובתגובה תקף חיל האוויר הישראלי עשרות יעדים איראניים בסוריה. בשנת 2018 חלה הסלמה גם בחזית הדרומית, מול רצועת עזה שבשליטת החמאס. באותה שנה איתר צה"ל שורת מנהרות טרור. החל מחודש מרץ 2018 התמודדה ישראל עם הפרות סדר המוניות על גדר המערכת סביב רצועת עזה בהובלת חמאס. במהומות נהרגו כ-220 פלסטינים, רובם פעילי טרור. במהלך המהומות הועלו באש אלפי דונמים של שדות וחורש בעוטף עזה, באמצעות מאות עפיפוני תבערה, בלוני תבערה ונפץ ורקטות ששיגרו פלסטינים מן הרצועה. בדצמבר 2018 פתח צה"ל בהובלת פיקוד הצפון, חיל ההנדסה הקרבית ואגף המודיעין במבצע מגן צפוני לאיתור וניטרול מנהרות טרור התקפיות שחפר "חזבאללה" לשטח ישראל בגבול ישראל–לבנון. בנובמבר 2019 חיסל צה"ל, במבצע חגורה שחורה, את בהאא אבו אל-עטא, מפקד הגזרה הצפונית של "פלוגות אל-קודס", הזרוע הצבאית של "הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני". בתגובה ירה הארגון מאות רקטות לעבר ישראל, וחיל האוויר הפציץ מטרות ברצועת עזה. אחרי ההסלמה בדרום בנובמבר 2018 הגיעה ישראל להפסקת אש עם החמאס. הרשות הפלסטינית בשליטת אבו מאזן סירבה להמשיך לשמש צינור לכספים מקטר עבור החמאס, ונתניהו שלח מכתב ובו ביקש מהקטרים להמשיך ולממן את שלטון חמאס באופן ישיר בסכום של כ-30 מיליון דולר בחודש, בטיעון לפיו העברת הכסף תסייע לשמירה על היציבות האזורית. נתניהו גם ביקש משר האוצר האמריקאי בממשל טראמפ, סטיבן מנוצ'ין, לשלוח מכתב המבטיח לקטרים שהכספים שישלמו למימון החמאס לא ייחשבו מימון לטרור. בראשית 2019 הסביר בישיבת ממשלה את מדיניותו כלפי ארגון חמאס: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק החמאס ובהעברת כסף לחמאס. זה חלק מהאסטרטגיה שלנו – לבדל בין הפלסטינים בעזה לבין הפלסטינים ביהודה ושומרון". נתניהו דאג לשמר את שלטון חמאס ברצועת עזה מתוך תפיסה כי הפילוג הפנים פלסטיני מונע אפשרות להסכם שלום והסדר מדיני עם הפלסטינים. כמחאה על העברת כסף מקטר לחמאס התפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן ומפלגת "ישראל ביתנו" בראשותו פרשה מהקואליציה. בשל כך שימש נתניהו ממלא מקום שר הביטחון וממלא מקום שר העלייה והקליטה החל מ-18 בנובמבר 2018 וב־17 בדצמבר 2018 מונה לשר הביטחון אך התפטר מתפקיד זה ב-10 בנובמבר 2019 לשם מינויו של נפתלי בנט. בשנת 2019 קיבל נתניהו התרעה מראש השב"כ נדב ארגמן בנוגע לכך שהזרוע הצבאית של חמאס משתלטת על חלק מהכסף הקטרי. בשנת 2020 אמ"ן ציין כי לפחות ארבעה מיליון דולר מגיע לזרוע הצבאית של החמאס מדי חודש. בפברואר 2019 החלה הקמתו של מכשול עילי בגבול עזה, נתניהו דיבר על הפרויקט בישיבת הממשלה ואמר שהמכשול ימנע חדירת מחבלים. בממשלה זו כיהן נתניהו כשר החוץ עד פברואר 2019. בשלהי כהונת אובמה כנשיא ארצות הברית ובתמיכת ממשלו, התקבלה החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, הדורשת בעיקר הפסקת בניית התנחלויות "בשטחים הפלסטיניים הכבושים, כולל מזרח ירושלים". בעקבות ההחלטה ננקטו צעדים נגד סנגל, ניו זילנד ואוקראינה והופסקה העברת מימון לחמישה מוסדות של האו"ם, שלדברי נתניהו עוינים במיוחד את מדינת ישראל. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע על הכרה דיפלומטית של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל והורה על העברת שגרירות ארצות הברית בישראל, מתל אביב לירושלים. בעקבות זאת הודיעו מספר מדינות נוספות על העברת שגרירותן לירושלים. ב-14 במאי 2018 נערך טקס פתיחת שגרירות ארצות הברית בישראל בירושלים. טראמפ פרש מהסכם הגרעין עם איראן והפעיל עליה סנקציות כלכליות, הפסיק מימון מוסדות פלסטיניים כגון אונר"א, פרש מאונסק"ו ומועצת זכויות האדם של האו"ם וסגר את הקונסוליה האמריקנית בירושלים. נתניהו הציג את פרישת ארצות הברית מההסכם עם איראן כהישג מדיני, אך יש הרואים בפרישה פגיעה באינטרסים הביטחוניים של ישראל. במרץ 2019 חתם הנשיא טראמפ על צו להכרה אמריקאית בריבונות ישראלית על רמת הגולן. מדינות רבות הביעו התנגדות לצעד זה. בינואר 2020 הציג הנשיא טראמפ את תוכנית השלום שלו ("עסקת המאה"). נתניהו קיבל את התוכנית. בשלהי כהונתו התקררו היחסים בין טראמפ ונתניהו. ב-4 ביולי 2017 ביקר בישראל ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי ודן עם נתניהו על הידוק הקשרים בין הודו לישראל, סיוע ישראלי לחקלאות בהודו והגדלת המסחר בין המדינות. באותו חודש ביקר במספר מדינות באירופה. הוא נפגש בפריז עם נשיא צרפת עמנואל מקרון והמשיך לבודפשט, כראש הממשלה הישראלי הראשון המבקר בהונגריה. הוא חתם על שורה של הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי-טכנולוגי והשתתף בוועידת מדינות וישגראד. במהלך הקדנציה נתניהו קיים מספר ביקורים במדינות אפריקה: ביולי 2016 ערך סבב ביקורים שכלל ביקור באוגנדה לרגל 40 שנה למבצע אנטבה, לצד פסגה משותפת של נתניהו ומספר מנהיגי מדינות אפריקאיות, ביקור בקניה עם משלחת כלכלית, ביקור ברואנדה ובאתיופיה. ביוני 2017 נאם בפני הוועידה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (אנ') וכן נפגש עם נשיא מאלי. בביקורו בקניה בנובמבר 2017 היה המנהיג המערבי היחיד בהשבעת הנשיא אוהורו קניאטה. בספטמבר 2017 יצא נתניהו לביקור ראשון של ראש ממשלה ישראלי באמריקה הלטינית ונפגש עם מנהיגי ארגנטינה, קולומביה ומקסיקו. משם הוא טס לארצות הברית להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנוגע למצב הגאופוליטי במזרח התיכון והאיום האיראני וכן לנאום בעצרת הכללית של האומות המאוחדות. בסוף 2017 אישרה הממשלה את תוכניתם של שר הפנים אריה דרעי והשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לסגור את מתקן חולות ולגרש למדינות שלישיות את המסתננים מאריתריאה ומסודאן שישראל נמנעת מלהחזירם למולדתם ומתן מענק למגורשים ולמדינה הקולטת. ב-2 באפריל 2018 חזרה רואנדה מהסכמתה לקלוט את המגורשים. נתניהו האשים את הקרן החדשה לישראל שהפעילה "לחץ אירופי על ממשלת רואנדה" לסגת מההסכם, אך הקרן הגיבה שלא ניהלה כל קשר מול ממשלת רואנדה. במקום זאת, הודיע נתניהו שהוא גיבש עם שר הפנים, אריה דרעי, מול נציבות האו"ם לפליטים מתווה להוצאת כמחצית מן המסתננים למדינות במערב אירופה ועוד ובמקביל לפזר את המחצית השנייה ברחבי ישראל. בעקבות התנגדות רחבה בימין הודיע נתניהו על ביטול המתווה. הוא הצהיר כי יחזור למתווה כליאת המסתננים במתקן חולות, אך המתקן לא שב לפעילות. עם הקמת הממשלה כיהן נתניהו גם כשר התקשורת. נתניהו מינה את ראש מטה הבחירות שלו שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת.בהסכמים הקואליציוניים חויבו סיעות הקואליציה לתמוך ברפורמות בשוק התקשורת שהממשלה תקדם ונאסר עליהן לתמוך בחוקים בנושא ששר התקשורת יתנגד אליהם. בשל ניגוד עניינים של נתניהו עקב קשריו עם שאול אלוביץ' מבעלי בזק, הוחלט באוגוסט 2016 להסמיך את צחי הנגבי לטפל בענייני בזק, ובפברואר 2017 הפך הנגבי לממלא מקום שר התקשורת בעקבות עתירות לבג"ץ בנושא. במאי מונה איוב קרא כשר תקשורת קבוע. במהלך 2015 פעל נתניהו לרפורמה ברשות השידור: ביטול אגרת הטלוויזיה והקמת תאגיד השידור הישראלי במקומו. אולם בתחילת 2017 פעל לסגירת התאגיד בנימוקים של בזבוז כספים והטיה פוליטית. למהלך התנגד בתוקף שר האוצר, משה כחלון. לאחר משבר הוסכם ביניהם שהתאגיד יקום ללא חטיבת החדשות וזו תוקם כגוף נפרד. תיקון החקיקה עבר בכנסת ערב הקמת התאגיד, אך הוקפא בידי בג"ץ (וב-2018 אף בוטל בידי הכנסת), כך שהתאגיד הוקם עם חטיבת החדשות. עם הקמת הממשלה המשיך נתניהו לכהן כשר הבריאות, אך בפועל הסמכויות במשרד ניתנו לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. באוגוסט 2015, בעקבות עתירה שהגישה סיעת "יש עתיד", קבע בג"ץ כי ליצמן לא יוכל לכהן כסגן שר במעמד של שר ועליו להתמנות לשר. בעקבות כך, מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" התירה לליצמן להתמנות לשר הבריאות. בתחילת 2020 נדרשה הממשלה להתמודד עם מגפת הקורונה. תחילה טיפל משרד הבריאות בהכנת מערכת הבריאות לטיפול בחולים והוצאת הנחיות לבידוד רפואי של עשרות אלפי ישראלים לשם מניעת התפשטות המחלה ואף הוטל סגר ארצי. נתניהו הופיע תדיר בתקשורת ונתן הודעות לציבור על צעדי הממשלה ועל כללי ההתנהגות הנדרשים. בהמשך צמצם את הופעותיו. במהלך כהונתה של ממשלת נתניהו הרביעית גדל הגירעון התקציבי מ-29.9 מיליארד ש"ח בסוף שנת 2014, ל-54 מיליארד ביוני 2019, חריגה של 14 מיליארד ש"ח לעומת היעד בתקציב. נתניהו קידם את אישור מתווה הגז, שנועד להסדיר את אופן ניהול שדות הגז הטבעי בישראל, ובפרט סוגיות הנוגעות למונופול וזכויות על המאגרים, ייצוא, מיסוי הגז ומחירו. כחלק מפעולותיו לאישור המתווה מונה נתניהו לממלא מקום שר הכלכלה. ב-27 במרץ 2016, פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה, אך נתן לממשלה ארכה של שנה לתיקונו. במאי אותה שנה עברה בממשלה ההחלטה שוב, עם שינויים בסעיף זה. בשנת 2016, חתמה ישראל על הסכם פריז. בשנת 2019, פורסמה החלטת ממשלה בנושא משבר האקלים אך בישראל לא נוצרה תוכנית היערכות מתוקצבת להתמודדות עם סכנות המשבר. בסוף ינואר 2016 אושר בממשלה "מתווה הכותל" לפיו הייתה אמורה להתרחב עזרת ישראל המיועדת לתפילה מעורבת, בניהול מועצה ציבורית בהשתתפות מגוון זרמים ביהדות וארגון נשות הכותל. המתווה הוביל לאיום המפלגות החרדיות לפרוש מהקואליציה, ומשכך הוקמה ועדה לבחינה מחודשת של המתווה, עד שהוקפא ביוני 2017. בתיקון לפקודת מס הכנסה נקבע שראש הממשלה ושאיריו יזכו לפטור ממס הכנסה לתשלומים והטבות מהמדינה, שאינם משכורת או קצבה, בדומה לפטור הניתן לנשיא המדינה. בעקבות דרישה של רשות המיסים שראש הממשלה נתניהו ישלם מס על הטבות בסך 600,000 ש"ח שניתנו לו מהמדינה לשם תחזוקת ביתו הפרטי בקיסריה, החליטה ועדת הכספים שהמדינה תגלם רטרואקטיבית את מס ההכנסה החל על ראש הממשלה גם קודם לתחולת התיקון הקודם. בסוף דצמבר 2015 הקדים מרכז הליכוד, לבקשת נתניהו, את הפריימריז לראשות המפלגה, על אף שמועד הבחירות היה רחוק באותה העת. לאחר שלא נרשמו מתמודדים מלבד נתניהו, החליט בית הדין של הליכוד בינואר 2016 לבטל את הפריימריז והודיע כי בנימין נתניהו נבחר פעם נוספת לתפקיד יושב ראש הליכוד. ב-24 בדצמבר 2018, לאחר פרישת "ישראל ביתנו" מהקואליציה, עקב ביקורת על תגובתה המאופקת של ישראל לטרור מרצועת עזה, הוקדמו הבחירות לכנסת ה-21. ב-26 בדצמבר אישרה הכנסת את פיזורה וקבעה כי הבחירות ייערכו ב-9 באפריל 2019. בקמפיין הבחירות לכנסת העשרים ואחת, עודד את ריצתן המשותפת של הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית ברשימת איחוד מפלגות הימין. הוא אף שריין את המקום ה-28 ברשימת הליכוד למועמד מטעם הבית היהודי. בבחירות שהתקיימו ב-9 באפריל 2019, "הליכוד" זכה ל-35 מנדטים וקיבל מנשיא המדינה ראובן ריבלין את כתב המינוי לנסות ולהקים את הממשלה, אך לא הצליח להקים ממשלה. סמוך לפקיעת פרק הזמן שנקצב לנתניהו להקמת הממשלה, יזם את פיזור הכנסת ובשל כך, עמד בראש ממשלת המעבר. בבחירות לכנסת העשרים ושתיים צירף נתניהו לרשימת הליכוד את מפלגת "כולנו". בנוסף, שכנע את מפלגת "זהות" לפרוש מהבחירות, בתמורה להבטחת תפקיד שר למשה פייגלין והקלות בתחום הלגליזציה של קנאביס רפואי. בבחירות אלו ירידה מפלגת הליכוד ל-32 מנדטים, לעומת 38 המנדטים שהיו לה יחד עם מפלגת "כולנו" וללא חבר הכנסת אלי בן-דהן, שחזר למפלגת "הבית היהודי". ב-25 בספטמבר 2019 הטיל הנשיא ריבלין על נתניהו את המנדט להרכיב ממשלה, לאחר שנתמך בידי 55 חברי כנסת, לעומת 54 שתמכו ביריבו בני גנץ. נתניהו כשל בהקמת ממשלה והמנדט עבר ליריבו בני גנץ, אשר לא עלה אף בידו להקים ממשלה. משכך התפזרה הכנסת מבלי שהביעה אמון בממשלה חדשה. בדצמבר 2019 נערכו פריימריז לראשות "הליכוד", בהן זכה נתניהו ל-72.5% מהקולות, כשהתמודד מול גדעון סער. בבחירות אלה, שנערכו ב-2 במרץ 2020 הגדילה רשימת הליכוד את כוחה ל-36 מנדטים, אך לאחר שגנץ זכה להמלצתם של 61 מחברי הכנסת, הטיל עליו נשיא המדינה את הרכבת הממשלה. אחרי סוף תקופת המנדט של גנץ, ועל רקע התפרצות הקורונה, נחתם הסכם קואליציוני בין הליכוד לכחול לבן. ב-7 במאי, הוגשו לנשיא חתימותיהם של 72 חברי הכנסת המבקשים להטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה ובהם חברי הכנסת של כחול לבן והעבודה ובעקבות כך הנשיא הטיל עליו את המנדט. לפני כן נדחתה עתירה לבג"ץ נגד הטלת המנדט על נתניהו, בנימוק שהוא נאשם בפלילים. בעקבות כך פורסם הסדר למניעת ניגוד עניינים שבו נאסר עליו לעסוק בנושאים הקשורים למצבו המשפטי. ב-17 במאי 2020 הושבע לקדנציה חמישית כראש ממשלת ישראל השלושים וחמש. באותו מעמד הושבע בני גנץ כראש ממשלה חלופי, והיה מיועד להתמנות לראש הממשלה כעבור שנה וחצי, ב-17 בנובמבר 2021, אך חילופי ראש הממשלה לא התממשו. ממשלה זו המשיכה במאבק במגפת הקורונה בישראל ובהשלכותיה הכלכליות וקידמה תוכניות סיוע ומענקים לאזרחים. אחרי דיכוי גל התחלואה הראשון ומימוש אסטרטגיית היציאה, החלה עלייה מחודשת בתחלואה, שהובילה לסגר שני בחגי תשרי. במקביל התקיימו מחאות נגד נתניהו וממשלתו על רקע ניהול המשבר ובשל המשך כהונתו של נתניהו כנאשם. בעקבות עלייה נוספת בתחלואה, החליטה הממשלה על סגר שלישי בסוף דצמבר. במקביל נתניהו סיכם עם אלברט בורלא, מנכ"ל פייזר, על רכישת חיסונים. מרבית אזרחי ישראל נענו לקריאות להתחסן ולפרק זמן קצר ישראל הובילה במספר המתחסנים לנפש. בעקבות הבטחת הבחירות בוצעו צעדים לסיפוח יהודה ושומרון לישראל ואימוץ תוכנית השלום של הנשיא טראמפ שכונתה "תוכנית המאה". אולם תוכניות אלה ירדו מהפרק עם חתימת "הסכמי אברהם" מול איחוד האמירויות הערביות ובחריין. לאחר מכן להסכמים עם מרוקו וסודן, אך ההסכם עם סודן לא התממש. ב-13 באוגוסט 2020 הציגו הנשיא טראמפ, נתניהו ושייח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן, את הסכם איחוד האמירויות-ישראל לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. לפי הפרסומים, ההסכם כלל דחייה של הסיפוח. ב-11 בספטמבר 2020 דווח כי בחריין החליטה לנרמל את יחסיה עם ישראל ולכונן איתה יחסים דיפלומטיים. הסכמים אלו נקראו "הסכמי אברהם". ההסכם נחתם ב-15 בספטמבר 2020 בבית הלבן על ידי ארצות הברית (כמתווכת) איחוד האמירויות הערביות, בחריין וישראל. ב-10 בדצמבר 2020 הוכרז חידוש יחסים עם מרוקו והצטרפותם להסכמי אברהם. ב-22 בדצמבר 2020 נחתם ברבאט הסכם בין ארצות הברית, ישראל ומרוקו. הסכמים אלו והסכמים נלווים יצרו לישראל מסדרונות אוויריים למזרח דרך ערב הסעודית ולדרום אמריקה דרך סודאן. ב-24 באוקטובר 2020 (שעון ישראל), הודיע הנשיא טראמפ במסיבת עיתונאים טלפונית שנערכה במשותף עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ראש מועצת הריבונות הזמנית בסודאן עבד אל-פתאח אל-בורהאן וראש ממשלת סודאן עבדאללה חמדוכ באופן רשמי כי ישראל וסודאן יכוננו יחסים דיפלומטיים מלאים. ב-6 בינואר 2021 חתמה ממשלת סודאן על הצהרת "הסכמי אברהם". ב-2 במרץ 2021 הודיעה התובעת בבית הדין הבין-לאומי לצדק על חקירת אירועים שהתרחשו ברצועת עזה וביהודה ושומרון החל מ-13 ביוני 2014. בליל ל"ג בעומר, י"ח באייר ה'תשפ"א, 30 באפריל 2021 התרחש אסון מירון, בו נספו 45 גברים וילדים ונפצעו 102 בני אדם והיה האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. ב-6 במרץ 2024 פרסמה ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון את מסקנותיה, שבהן הטילה על נתניהו אחריות אישית, כיון שידע או לכל הפחות היה עליו לדעת על ליקויי בטיחות באתר ההילולה במירון, ולא ציינה המלצה מעשית בשל תפקידו כראש ממשלה. עקב העימותים בגבול ישראל – רצועת עזה ושיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל, פתחה ישראל במבצע שומר החומות. במקביל למבצע פרצו מהומות ברחבי ישראל. ב-23 במרץ 2021 התקיימו הבחירות לכנסת העשרים וארבע, שבהן התמודד נתניהו כיו"ר הליכוד. בבחירות אלה ירד מספר המנדטים של הליכוד מ-36 ל-30, אך המפלגה המשיכה להיות הגדולה בכנסת. המפלגה השנייה בגודלה הייתה יש עתיד בראשות יאיר לפיד, עם 17 מנדטים. הנשיא ראובן ריבלין העניק תחילה את המנדט להקמת ממשלה לנתניהו, אולם הוא לא הצליח להרכיב ממשלה והמנדט עבר ללפיד, שהצליח להקים ממשלת חילופים, יחד עם נפתלי בנט. ב-13 ביוני הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושש, ממשלת חילופים בראשות נפתלי בנט כראש הממשלה ויאיר לפיד כראש הממשלה החלופי ובכך הסתיימו יותר מ-12 שנות כהונה רצופות של נתניהו בתפקיד ראש ממשלת ישראל. נתניהו עבר לשמש כראש האופוזיציה, אשר תחת הנהגתו נמנעה חלקית מהשתתפות בוועדות הכנסת בטענה לקיפוח בייצוג. בנוסף, דרש מכל חברי הכנסת של הליכוד להשתתף בפיליבסטרים רבים. חברי כנסת מהליכוד שנעדרו, גונו על ידי המפלגה ברשתות החברתיות. בנוסף לכך, האופוזיציה הצביעה גם נגד חוקים שהיא תומכת בהם כמו תקנות שעת חירום לשיפוט על יהודה ושומרון בטענה שהם לא רוצים לעזור לממשלה ושהמטרה של הפלת הממשלה חשובה יותר מאשר חוקים ספציפיים שיקודמו. נתניהו עצמו נמנע מלהגיע לעדכונים ביטחוניים אצל ראש הממשלה נפתלי בנט. על רקע מבצע עלות השחר, נתניהו הגיע לראשונה מאז כינון הממשלה לעדכון ביטחוני אצל ראש הממשלה יאיר לפיד. הממשלה שאפה לעודד לימודי ליבה באמצעות תוכנית תמריצים כלכליים ואף חסידות בעלז הסכימה להשתתף. נתניהו סיכל זאת באמצעות השוואת תקציב החינוך גם ללא לימודי ליבה. בדצמבר 2021 נחנך המכשול בגבול עזה אותו יזמה ממשלת נתניהו ב-2019. בטקס החנוכה חלק שר הביטחון בני גנץ שבחים לנתניהו על שדחף את הקמת המכשול, ונתניהו עצמו אמר כי "זהו יום היסטורי", וכי מדובר בפרויקט לאומי חשוב שכבר הציל חיים רבים. במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, ביקר את הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון עוד לפני פרסומו. הוא אף השמיע התבטאויות בדמות אי-כיבוד ההסכם, אבל בהמשך הוא ריכך את התבטאויותיו ואמר שהוא ידאג למזער את נזקיו כמו שנהג בהסכמים אחרים שהוא מתנגד אליהם כגון הסכמי אוסלו. ב-29 בדצמבר 2022, הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושבע. זמן קצר לאחר הרכבת הממשלה פסק בג"ץ כי מינויו של אריה דרעי לשר לוקה בחוסר סבירות קיצוני, על רקע עברו הפלילי ובשל מצג שווא שהציג בפני בית משפט השלום שגזר את דינו בעבירות מס. בעקבות זאת פיטר נתניהו את דרעי משלושת התפקידים שייעד לו: המשנה לראש הממשלה, שר הפנים ושר הבריאות. ב־4 בינואר 2023 הכריז שר המשפטים יריב לוין על כוונתו לקדם רפורמה במערכת המשפט בישראל ובה הסדרת פסילת חוקים ופסקת התגברות של הכנסת ברוב רגיל, ביטול עילת הסבירות, הגדרת תפקיד הייעוץ המשפטי כמייעץ לא מחייב ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שלקואליציה יהיה רוב מוחלט. לאחר פרסום הרפורמה, קבעה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כי נתניהו מנוע מלהתערב בניהול החקיקה ברמה העקרונית עקב ניגוד עניינים, בהיותו נתון למשפט פלילי. בעקבות זאת קידמה הקואליציה את "חוק הנבצרות", בכדי למנוע ממיארה להוציא את נתניהו לנבצרות עקב התערבות בחקיקה המשפטית בזמן העמדתו לדין פלילי. הרפורמה שהוצעה יצרה התנגדות ציבורית נרחבת והובילה למחאה רחבת היקף. המוחים טענו שמהלכי החקיקה מהווים פגיעה בעצמאות מערכת המשפט והאשימו את נתניהו שהוא מנסה להוביל הפיכה משטרית שתאיין את הדמוקרטיה הישראלית, עד כדי הפיכתה לדמוקרטיה חלולה. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הוקיעה את הרפורמה וטענה שתפגע ברשות השופטת. על אף זאת, הממשלה ונציגיה בכנסת המשיכו לקדם את חוקי הרפורמה, תוך התעלמות וגינוי ההפגנות ההמוניות של מתנגדי הרפורמה, מה שהוביל לפילוג קשה בעם. חלק ממתנגדי הרפורמה איימו לרדת מהארץ וקבוצת קצינים בצה"ל בעבר ובהווה התארגנה לכדי "מחאת אנשי המילואים" שאיימו להפסיק את התנדבותם למילואים. ב-25 במרץ קרא שר הביטחון יואב גלנט, לעצור את חקיקת הרפורמה והזהיר מסכנה לביטחון המדינה. בתגובה לדברי גלנט הודיע נתניהו על פיטוריו, עובדה שהביאה להעצמת המחאה ולהפגנות המונים ספונטניות ברחבי הארץ שכונו "ליל גלנט". ההסתדרות וראשי המגזר הפרטי הודיעו על הצטרפות למחאה והורו על שביתה כללית של המשק. בעקבות זאת, הודיע נתניהו על השהיית הרפורמה וכניסה לשיחות משא ומתן בבית הנשיא עם האופוזיציה. בינתיים פיטורי גלנט הושהו ובהמשך בוטלו. במקביל לשיחות, קידמה הקואליציה "תרגיל" לדחיית בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, על ידי הצבעה נגד כל המועמדים. האופוזיציה דרשה שתובטח בחירת נציגת האופוזיציה בוועדה, בהתאם לנוהג. לבסוף נבחרה נציגת האופוזיציה קרין אלהרר, בתמיכה של מספר חברי קואליציה, אך הזעם על התרגיל הביא להקפאת השיחות בבית הנשיא. בתגובה חוקקה הקואליציה את ביטול עילת הסבירות, עובדה שהובילה עשרת אלפים מתנדבי מילואים להודיע על הפסקת התנדבותם כאות מחאה. בנוסף לכך התמודדה הממשלה עם גל פיגועי ירי ודריסה בירושלים וביהודה ושומרון. מבצע שובר גלים נמשך והממשלה נקטה בצעדים שונים נגד המפגעים. ב־9–13 במאי, לאחר עלייה בגלי הטרור ושיגורי רקטות לעבר עוטף עזה, יזם צה"ל את מבצע מגן וחץ לסיכול בכירי פלוגות אל-קודס. בסופו נתניהו הצהיר כי המבצע "שינה את משוואת ההרתעה". ביולי 2023 לאחר עליה במספר הפיגועים בצפון השומרון, יצא צה"ל למבצע בית וגן בעיר ג'נין ובמחנה הפליטים שבה. בספטמבר 2023 השתתף בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, במהלכה בלטו ההצהרות גלויות ביחס לקידום הנורמליזציה עם סעודיה, מצד נתניהו, ביידן ואף מצד יורש העצר של ערב הסעודית, מוחמד בן סלמאן אאל סעוד. את ביקורו ליוו מחאות נגד הרפורמה המשפטית. ב-26 בדצמבר 2023 דיווחה הסוכנות לאנרגיה אטומית כי איראן האיצה את העשרת האורניום שלה לדרגות של 60%. ישראל התמקדה, לפי פרסומים זרים, במשך שנים בהאטה ובבלימה של העשרת האורניום. בתחילת 2024 פורסם כי איראן פעלה או גיששה להשגת כמה רכיבים הנדרשים לפצצה גרעינית. בספטמבר 2023 נשא נתניהו נאום בעצרת האו"ם, בו הכריז שישראל נמצאת "על סיפה של פריצת דרך - הסכם היסטורי בין ישראל לסעודיה" - הסכם שהמגעים לו היו בעיצומם. ביוני 2024 שלחה ועדת גרוניס לחקר פרשיות כלי השיט מכתבי אזהרה לנתניהו ולארבעה אישים נוספים שהיו מעורבים ברכש הצוללות וכלי השיט. ביחס לנתניהו נכתב בהודעת הוועדה: "מהתמונה המצטיירת בפני הוועדה בשלב זה עולה, כי בנושאים הנחקרים חל שיבוש עמוק בתהליכי עבודה ובמנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות. זאת, תוך יצירת סיכון לביטחון המדינה ותוך פגיעה ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". בספטמבר 2025 פרסמה הוועדה כי נתניהו ויוסי כהן הסתירו ממערכת הביטחון מגעים עם גרמניה בעניין רכש צוללות ואישור מכירת צוללות למצרים. הם אילצו את ישראל לרכוש שלוש צוללות בניגוד לעמדת מערכת הביטחון ותוך הטעיית הקבינט לגבי העלות האמיתית. במהלך 2024 הורידו שלוש חברות דירוג האשראי הגדולות (מודי'ס, פיץ' וסטנדרד אנד פורס) את דירוגי האשראי של ישראל, לראשונה מאז תחילת הדירוג בשנת 1988. כמו כן, הדירוג החדש של S&P לווה בתחזית שלילית בשל הסיכונים הגאופוליטיים ובשל עיכובים בגיבוש תקציב מדינה לשנת 2025. בספטמבר 2024 הורידה מודי'ס את הדירוג של ישראל בפעם השנייה באותה השנה ובאופן חריג במיוחד בשתי דרגות. לצורך מימון המלחמה, הממשלה החליטה להעלות מיסים, ביניהם העלאת מס ערך מוסף מ-17% ל-18%. עוד לפני העלאת המיסים, יוקר המחיה בישראל המשיך להיות גבוה כאשר לפי יועצו הכלכלי של נתניהו, ישראל הייתה יקרה יותר ב-38% לעומת ממוצע OECD. במהלך המלחמה, קידמה הממשלה צעדים שקשורים לרפורמה המשפטית. למשל, שינוי חוק יסוד: השפיטה שונה כך שיגדל משקלם של הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים, הליך הדחה של גלי בהרב-מיארה מתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. זאת בזמן שנתניהו היה כפוף להסדר ניגוד עניינים האוסר עליו לעסוק במערכת המשפט בגלל התיקים הפליליים המתנהלים נגדו. באפריל 2025, לקראת פרסום תוכנית המכסים של טראמפ, הממשלה הודיעה כי היא מבטלת את כל המכסים על יבוא מארצות הברית. עקב העודף המסחרי של ישראל בסחר ההדדי בין המדינות, הטילו האמריקאים במסגרת התוכנית מכס בגובה 17% על סחורות ישראליות. ב-25 בספטמבר 2025 קבעה ועדת גרוניס כי היו מקרים בהם נתניהו ביקש מראשי שב"כ לפעול באופן "שאינו ראוי בדמוקרטיה". בשבתו כראש ממשלה פעל נתניהו לשמר יציבות מול שלטון חמאס ברצועת עזה, על חשבון מעמדה המדיני של הרשות הפלסטינית. החל ב-2018 קידם העברה דרך ישראל של מזוודות דולרים במזומן וללא רישום בנקאי, מקטר לידי חמאס. בין היתר שידל את מנהיגי קטר לקדם את העברת הכספים באופן סדיר, מתוך אמונה שכך ניתן יהיה למנוע הסלמה. בישיבת סיעת ליכוד במרץ 2019 טען: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס." במבצע שומר החומות התברר שהתפיסה כשלה. בתום המבצע, נתניהו העריך שיתקיים שקט ארוך טווח בגזרת עזה והתנגד להצעת ראש השב"כ, נדב ארגמן, לחסל את מנהיגי חמאס בעזה. כאשר נבחר מחדש לראשות הממשלה, השיב נתניהו את ההסדרה הכספית במסגרת "הוועדה הקטרית".[דרוש מקור] ביולי 2023 תועד מספר המעברים הגדול ביותר מעזה לתוך ישראל מאז החל המעקב בשנת 2004, זאת כתוצאה משיפור תנאי המעבר ומהנפקת מספר גדול של היתרי עבודה. באותו החודש שלח השב"כ לנתניהו מסמך ובו המלצות לשיקום ההרתעה נגד חמאס באמצעות “סבבים יזומים נגד חמאס, הרחבת הסיכולים הממוקדים, המשך ההתרעה, שימור מהלכים יזומים ומוכנות למערכה כמשימה מספר 1". נתניהו דחה את ההמלצות והממשלה לא קיימה דיון על המסמך. בחגי תשרי 2023 חלה הסלמה בגדר המערכת מול חמאס. ב-1 באוקטובר המליץ לו ראש השב"כ רונן בר להוציא לפועל את תוכנית "העריפה" ולהרוג באחת את מנהיגי החמאס, נתניהו סירב והנחה לקדם הסדרה אזרחית מול חמאס. בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור הפלסטינים "חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני" בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ-6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים, ליער בארי ולמתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, מהאוויר ומהים, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,173 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779 אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ-251 אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ-1,609 מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 329 חיילים, 58 שוטרים ו-10 אנשי שירות הביטחון הכללי. בעקבות זאת פתח צה"ל במלחמת חרבות ברזל. ישראל פינתה מיושביהם 29 יישובים בעוטף עזה ו-22 יישובים בצפונה. במלחמה נהרגו רבבות פלסטינים, בהם אלפי מחבלים, נגרם הרס נרחב ביותר למבנים ולתשתיות ומאות אלפים מתושבי הרצועה נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתגורר במחנות אוהלים. נוסף על החזית הראשית בעזה, נלחמה ישראל מול חברות ציר ההתנגדות, כולל חזבאללה, החות'ים ואיראן. נתניהו ספג ביקורת על כך שאיפשר את התעצמות החמאס, ארגון הטרור השולט בעזה ועל כך שסירב לקחת על עצמו אחריות למחדל. נתניהו מצידו השיב שהוא לא חיזק את חמאס, אלא עשה שלוש מערכות מולו שהיו משמעותיות והחלישו אותו וכן חיסל חלק מבכיריו. בראשית המלחמה חל דיון ציבורי ב"שאלת האחריות" לפריצתה ונתניהו סירב להשיב בהודאה ולקיחת אחריות, אך במספר הזדמנויות שדיבר לציבור בישראל אמר שהכל ייחקר בתום המלחמה וגם הוא יצטרך לתת תשובות על כך. עם זאת בנובמבר, השיב בראיון לרשת NBC האמריקנית ואמר: "כמובן שיש לי אחריות [...] האחריות שלי היא להגן על אזרחי ישראל וזה לא קרה". בנובמבר 2025 פרסם מבקר המדינה דו"ח בשם "היעדר תפיסת ביטחון לאומי וההשפעה על תהליכים מרכזיים בדרג המדיני ובצה"ל", במסגרת סדרת דו"חות על כשלי 7 באוקטובר, ובו קבע כי נתניהו לא מימש אחריותו בהכנת תפיסת ביטחון לאומי, וכי אילו היה ממלא את תפקידו כראוי "ייתכן שהייתה מוגדרת אסטרטגיה אחרת לגבי אופן ההגנה על גבולות המדינה, לרבות לגבי הסד"כ הנדרש ואופן הפעלתו, אשר היו מביאים את צה"ל להיערכות טובה יותר בהגנה על גבול עזה ב-7.10.23". ביולי 2024 טס נתניהו לביקור מדיני בארצות הברית. במהלך הביקור נאם בפעם הרביעית בפני שני בתי הקונגרס של ארצות הברית והיה המנהיג הזר הראשון לעשות כן, וקיים פגישות עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, סגנית נשיא ארצות הברית קמלה האריס והמועמד לנשיאות דונלד טראמפ. ב-19 באוקטובר 2024, בשעות הבוקר, שיגר ארגון הטרור חזבאללה כטב"מ מלבנון לעבר ביתו של נתניהו בקיסריה, הכטב"מ פגע בחלון חדר השינה. נתניהו לא שהה בביתו בעת הפגיעה ולא היו נפגעים באירוע. ב-4 בפברואר 2025 ביקר נתניהו בבית הלבן אצל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הביקור התמקד בנושאים מרכזיים הקשורים למזרח התיכון, במיוחד מצב רצועת עזה והיחסים בין ישראל לארצות הברית. במהלך מסיבת עיתונאים משותפת, טראמפ הציע הצעה מפתיעה לפיה ארצות הברית תיקח שליטה על רצועת עזה, תפנה את התושבים הפלסטינים ותשקם את האזור כ"ריביירה של המזרח התיכון" תחת בעלות אמריקאית. הצעה זו עוררה תגובות בין-לאומיות ודאגה, במיוחד בשל השלכותיה על זכויות הפלסטינים והיציבות האזורית. ב-21 במאי 2025 כינס נתניהו מסיבת עיתונאים, לראשונה מזה כחצי שנה. במסיבת העיתונאים התייחס לפסיקת בג"ץ נגד פיטורי ראש השב"כ רונן בר, לסוגיית הגרעין האיראני, למהלכים הדרושים להכרעה ברצועת עזה, למשא ומתן להשבת החטופים ולמה שהגדיר כ"שרשרת הכשלים שהובילה לטבח שבעה באוקטובר". הנאום זכה לשם "נאום הכפכפים" בעטיים של דבריו הבאים והכוזבים: ”עכשיו אני שואל אתכם, עם מה תקפו אותנו ב-7 באוקטובר? [...] עם מטוסי F-35? עם מה? עם טנקים? עם מה? הם תקפו אותנו עם כפכפים, קלצ'ניקובים וטנדרים. זה עולה פרוטות.” ב-12 באפריל, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ החל במשא ומתן על הסכם גרעין חדש והקציב למהלך הדיפלומטי 60 יום. מ-2015 עד פרישת ארצות הברית ב-2018 מההסכם הקודם אפשרה איראן למפקחים מסבא"א לפקח על מתקניה, רמת העשרת האורניום הייתה עד 3.67%, וכמות האורניום המועשר הייתה עד 300 ק"ג. בעקבות החלטת טראמפ לפרוש מההסכם ב-2018 בתמיכה נתניהו והחזרת הסנקציות, האיצה איראן את ההתחמשות הגרעינית שלה. ב-31 במאי פרסמה סבא"א שברשות איראן 408.6 ק"ג ברמת העשרה של 60%. לפי הערכות, אפשר לייצר ממלאי זה עשר פצצות גרעין. לשם הרכבת נשק גרעיני שמיש, נותר לאיראן בשלב זה להשלים את ייצור הרכיב שמביא לתגובת שרשרת גרעינית ופיצוץ. בסוף דצמבר 2025 נפגש נתניהו עם טראמפ באחוזתו בפלורידה שם דנו על המעבר לשלב ב' בהסכם מול חמאס, סוגיית איראן, לבנון ופירוק חזבאללה מנשקו, וההסדר האפשרי מול סוריה. זו הייתה פגישתו השישית של נתניהו עם טראמפ בשנת 2025. בנובמבר 2025, הסעודים והאמריקאים סיכמו בין היתר על העברת מטוסי F-35 וקידום תוכנית גרעין אזרחית בממלכה, מה שנידון בזמן שיחות הנורמליזציה בשנת 2023. בליל 13 ביוני 2025 הורו נתניהו והקבינט המדיני-ביטחוני על מבצע עם כלביא, שמטרתו היא סיכול תוכנית הגרעין האיראנית, ובו תקף חיל האוויר הישראלי במספר ערים באיראן מתקני גרעין ואתרי טילים בליסטיים וכן התנקש בכמה מראשי מערכות הביטחון האיראניות, בהם מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי, רמטכ"ל צבא איראן מוחמד באקרי, ומדעני גרעין בכירים. בימים הבאים המשיך חיל האוויר בתקיפות ובסיכולים, ואיראן הגיבה במטחי טילים שהרגו 30 אזרחים ישראלים והרסו בניינים ותשתיות. בליל 22 ביוני הצטרפה ארצות הברית לתקיפות נגד איראן, ותקפה מתקני הגרעין. ב-24 ביוני הוכרזה הפסקת אש והתקיפות ההדדיות פסקו. ב-5 בפברואר 2026 פרסם נתניהו את תשובותיו למבקר המדינה במסגרת בדיקת המבקר את אירועי טבח שבעה באוקטובר. במסמך האשים נתניהו גופי המודיעין והביטחון באחריות למחדל, ואת הסיבות לכישלון האסטרטגי ייחס לנסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 ולהתנתקות בשנת 2005. בתגובה למסמך פרסמו מספר עיתונאים טענות שהמסמך מכיל סילופים ושקרים. הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט טען שהמסמך "שקרי ומניפולטיבי", וכך טען גם ח"כ יואב גלנט, ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד מתח ביקורת על פרטים שונים במסמך. פרשיות פליליות לאורך שנות פעילותו הפוליטית של נתניהו, הועלו כנגדו מספר פעמים טענות לפלילים: שש פרשיות הגיעו לכדי חקירה פלילית של המשטרה, מתוכן שלושה תיקים נסגרו ובשלושה אחרים הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי בכוונתו להעמיד לדין את נתניהו, באחד בחשד לשוחד ומרמה והפרת אמונים ובשניים נוספים בחשד למרמה והפרת אמונים. בעקבות פרשת בר-און חברון בינואר 1997, במהלכה הועלו חשדות כי היה מעורב בקנוניה למינוי היועץ המשפטי לממשלה, נפתחה חקירה פלילית נגד נתניהו ובעקבותיה המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. לבסוף, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שמונה על ידי הממשלה לאחר הפרשה, החליט לא להעמידו לדין בנימוק של חוסר ראיות, אך ציין כי "מהתנהגות ראש הממשלה עלו תמיהות". בפרשת עמדי, שהחלה בספטמבר 1999, הועלה חשד כי נתניהו ניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה מקבלן ההובלות אבנר עמדי, בדמות עבודות שביצע. בספטמבר 2000 המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בגין עבירות שוחד, מרמה הפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה. בעקבות חקירת פרשת עמדי, עלה חשד שהזוג נתניהו העבירו לחזקתם האישית מתנות שאותן קיבל נתניהו ממנהיגים בעולם בעודו ראש ממשלה ולכן הן רכוש מדינת ישראל. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין החליט שלא להגיש כתב אישום בשתי הפרשות, בנימוק של חוסר ראיות, אך מתח ביקורת על התנהלותו של נתניהו. במרץ 2011, פרסם העיתונאי רביב דרוקר, תחקיר בתוכנית "המקור", שבו טען כי בשנים 1999–2008 נסעו נתניהו ובני משפחתו מחוץ לישראל על חשבון גופים פרטיים, גם אחרי חזרתו של נתניהו לפוליטיקה ב-2002. התחקיר, שנודע כ"פרשת ביביטורס", הביא לבדיקה של מבקר המדינה ולבדיקה משטרתית. בינואר 2017 קיבל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את המלצות המשטרה והפרקליטות והחליט על סגירת הבדיקה. החל מינואר 2017 נחקר נתניהו באזהרה בידי משטרת ישראל בשני נושאים: "תיק 1000", הכולל חשד לקבלת טובות הנאה מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר ו"תיק 2000" העוסק בשיחות בינו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, שבהן – על פי החשד – הציע מוזס לנתניהו שינוי קו הסיקור והוספת כתבים מטעמו בתמורה לשינויים במתכונת הפצת "ישראל היום". על החשדות כלפיו אמר נתניהו פעמים רבות "לא יהיה כלום, כי אין כלום". במהלך החקירות, העלו חברי כנסת מ"הליכוד" הצעות חוק הנוגעות לחקירות משטרה ובהן הצעה, שנודעה בשם "חוק ההמלצות", שלפיה תוצאותיה של חקירת משטרה יועברו לפרקליטות המדינה ללא שהמשטרה תציין עמדתה בעניין הגשת כתב אישום. ההצעות עוררו ביקורת ונטען כלפיהן כי הן נועדו להגן על נתניהו. בדצמבר 2017, הודיע נתניהו כי הנחה את יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, דודי אמסלם, ממובילי "חוק ההמלצות", לדאוג לכך שהצעת החוק לא תחול על חקירותיו של נתניהו. בפברואר 2018, לאחר כשנה וחצי של חקירות, הגיעה המשטרה למסקנה כי נמצאה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום בשני התיקים. ב"תיק 1000" יוחסו לנתניהו עבירות של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים. ב"תיק 2000" יוחסו לנתניהו עבירות של בקשת שוחד ומרמה והפרת אמונים. לאחר הודעת המשטרה, מסר נתניהו הודעה מפורטת שבה הבהיר שאין בכוונתו להתפטר. נתניהו הכחיש את טענות המשטרה וערער על הלגיטימיות והאובייקטיביות של ההמלצות משום שלדבריו "אי אפשר להשתחרר מהרושם שהן הושפעו מתחושות חסרות בסיס של גורמי חקירה שמאמינים שאני פעלתי נגדם" רוב חברי הקואליציה ובפרט ראשי המפלגות בה, התייצבו לימינו של נתניהו והדגישו את חזקת החפות העומדת לזכותו ואחרים גיבו את מערכת אכיפת החוק "תיק 4000", הוא חקירה פלילית שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל, בשיתוף עם רשות ניירות ערך, החל מיוני 2017. בין החשודים בפרשה זו: בעל השליטה בחברת "בזק" שאול אלוביץ', מנכ"לית "בזק" סטלה הנדלר, מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר ויועץ התקשורת ניר חפץ. ב-2 במרץ 2018 לראשונה נחקרו באזהרה במקביל בפרשה זו גם בנימין ושרה נתניהו, בחשד לקבלת שוחד. שניים מהחשודים, פילבר וחפץ, חתמו על הסכם עד מדינה. נתניהו טען שהסכימו לכך רק בגלל איומי המשטרה. ב-2 בדצמבר 2018, פרסמה משטרת ישראל את עמדתה כי נמצאה תשתית ראייתית להעמיד לדין את נתניהו באשמת לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נתניהו הכחיש וטען שהחלטותיו התקבלו בהמלצת גורמי המקצוע במשרד התקשורת והוא אף קיבל החלטות שהסבו הפסדים כבדים לאלוביץ' ואילו אתר 'וואלה' סיקר אותו באופן שלילי לכל אורך התקופה המדוברת. בנוסף טען שהחקירה לא התנהלה בצורה הוגנת, עקב סירוב החוקרים לעמת אותו פנים מול פנים עם עדי המדינה. עם התקדמות הדיון בתיקים 1000, 2000 ו-4000 אצל היועץ המשפטי לממשלה, דרש נתניהו שהחלטה של היועץ להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע לא תפורסם לפני הבחירות, משום שלא ניתן יהיה לסיים את השימוע לפני הבחירות. הוועדה למתן היתרים במשרד מבקר המדינה, דחתה את בקשתו של נתניהו לקבל מימון להגנתו המשפטית מבן דודו נתן מיליקובסקי ומאיש העסקים ספנסר פרטרידג'. הוועדה קבעה גם כי עליו להחזיר 300 אלף דולר שקיבל ללא היתר. נתניהו עתר לבג"ץ נגד החלטות אלו ונפסק שהוועדה תקיים דיון נוסף שבו יציג בפניה נתניהו פרטים נוספים, לשם קבלת החלטה חדשה בעניינו. בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי החליט לשקול העמדה לדין של נתניהו, בכפוף לשימוע, בשלושת התיקים: בתיק 1000 ו-2000 באשמת מרמה והפרת אמונים, ובתיק 4000 באשמת שוחד ומרמה והפרת אמונים. בתגובה האשים נתניהו את השמאל במסע ציד נגדו ובהפעלת לחץ פסול על היועץ המשפטי לממשלה ומתח ביקורת על פרקליט המדינה שי ניצן ועל הפרקליטה ליאת בן ארי, שלדבריו תמכו בעמדה קיצונית בעניין העמדתו לדין. השימוע התקיים במשך ארבעה ימים באוקטובר אותה השנה. ב-21 בנובמבר 2019 הודיע מנדלבליט כי החליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו בעבירות שוחד ומרמה והפרת אמונים בתיק 4000 ובעבירות מרמה והפרת אמונים בתיקי 1000 ו-2000. בתגובה יצא נתניהו בהודעה שבה מתח ביקורת חריפה על מערכת אכיפת החוק (המשטרה, פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה). נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון בישראל שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות המיוחסות למהלך כהונתו כראש ממשלה, וכן ראש הממשלה הראשון בישראל העומד למשפט תוך כדי כהונתו. בעקבות הגשת כתב אישום, הוגשה עתירה לבג"ץ שדרשה מנתניהו לחדול מלכהן כשר, בהתאם להלכת דרעי-פנחסי. ב-2 בינואר 2020, התפטר נתניהו מתיקי השרים שבהם החזיק – שר העבודה והרווחה, שר החקלאות, שר התפוצות ושר הבריאות. ב-1 בינואר 2020 הגיש נתניהו בקשה ליו"ר הכנסת לקבלת חסינות מהעמדתו לדין פלילי. ב-28 בינואר 2020 לאחר שרשימת כחול לבן הבטיחה רוב בוועדה נגד מתן החסינות, משך נתניהו את הבקשה. לאחר כמה שעות הגיש היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את כתב האישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. ב-24 במאי 2020 החל משפטו של נתניהו, מלווה בהד תקשורתי וציבורי גדול. ב-30 בנובמבר 2025 הגיש בנימין נתניהו בקשת חנינה לנשיא המדינה, יצחק הרצוג. את בקשתו נימק: במאי 2024 הגיש התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג בקשה לצו מעצר נגד נתניהו בגין חשדות לשורת פשעים נגד האנושות ובהם הרעבת אוכלוסייה כאמצעי מלחמה, הריגה מכוונת ורצח, תקיפות מכוונות נגד אוכלוסייה אזרחית וכן השמדה או רצח לרבות בהקשר של הרעבה. הבקשה הוגשה גם כלפי שר הביטחון, יואב גלנט, ובמקביל הוגשה בקשה לצווי מעצר גם עבור בכירי החמאס - יחיא סנוואר, אסמעיל הנייה ומוחמד דף. ב-21 בנובמבר 2024 הודיע בית הדין הפלילי הבין-לאומי כי הוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה. על פי בית הדין, נתניהו וגלנט אחראיים לפשעים של הרעבה כשיטת לחימה, רצח, רדיפה והכוונת תקיפות לאוכלוסייה אזרחית בכוונה תחילה. משמעות הוצאת צווי המעצר היא ש-124 המדינות החברות בבית הדין הפלילי יהיו מחויבות לעצור ולהסגיר את נתניהו וגלנט להאג אם ייכנסו לתחומן. הצווים ממקמים את ישראל בקבוצת מדינות שנתפסות כמפירות של החוק הבין-לאומי. תפקידיו העיקריים חיים אישיים נתניהו הוא בנם השני של צילה ופרופסור להיסטוריה בנציון נתניהו. אחיו הבכור יוני, היה מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע אנטבה ואחיו הצעיר עדו, הוא רופא וסופר. דודו של נתניהו, אלישע, היה פרופסור למתמטיקה, בעלה של שופטת בית המשפט העליון, שושנה נתניהו. נישואיו הראשונים של נתניהו היו למרים (מיקי) וייסמן (לאחר מכן, הרן) בשנת 1972. לשניים נולדה בת, נועה, שלימים חזרה בתשובה ונישאה לדניאל רוט, איש עסקים חסיד ברסלב; מבתו נועה יש לנתניהו חמישה נכדים. בשנת 1979 התגרש נתניהו מוייסמן. ב-1981 נישא לפלור קייטס, נוצריה בריטית שעברה גיור קונסרבטיבי לצורך הנישואים. לאחר מינויו של נתניהו לשגריר באו"ם, עברה גם גיור אורתודוקסי. השניים התגרשו ב-1989. במרץ 1991 נישא בשלישית לשרה בן ארצי, שהייתה באותה עת דיילת אוויר ב"אל על". שרה היא בתו של הסופר, המשורר והמחנך שמואל בן ארצי, שימשה כפסיכולוגית חינוכית בעיריית ירושלים. לזוג שני בנים, יאיר ואבנר. ב-2002 רכשו בני הזוג נתניהו וילה בקיסריה בסכום של 1.8 מיליון דולר. ב-2007 רכש נתניהו 1.7% ממניות חברת NMDM, השייכת לבני דודיו, דן ונתן מיליקובסקי, תמורת 600 אלף דולר. ב-2010 מכר אותן תמורת 4.3 מיליון דולר, המשקפים רווח של 13.2 מיליון ש"ח. על פי "פורבס ישראל", הונו של נתניהו בשנת 2019 נאמד ב-50 מיליון ש"ח וכולל דירה בת שתי קומות ברחוב דרך עזה בירושלים ווילה בקיסריה, שערכן כ-25 מיליון ש"ח. בעשור השמיני לחייו, בשנים 2023–2024, עבר נתניהו השתלת קוצב לב, ניתוח לתיקון בקע מפשעתי וניתוח להסרת בלוטת הערמונית. ב-17 ביולי 2024 נחשף כי עלות האבטחה של נתניהו ומשפחתו, בין השנים 2018–2023, עמדה על 30 מיליון שקלים. במרץ 2016 פרסם העיתונאי יגאל סרנה סטטוס בפייסבוק שבו טען כי שיירת ראש הממשלה נעצרה בלילה בכביש 1 וראש הממשלה בנימין נתניהו סולק ממכוניתו בהוראת אשתו שרה. בתגובה הגישו בני הזוג נתניהו תביעת דיבה על סך 279 אלף ש"ח. ב-11 ביוני 2017, קבע בית המשפט שמדובר בלשון הרע שפורסם במטרה לפגוע וחייב את סרנה לשלם לבני הזוג נתניהו מאה אלף ש"ח כפיצויים ועוד 15 אלף ש"ח הוצאות משפט. בעקבות תוצאות המשפט פוטר סרנה מידיעות אחרונות. ערעור שהגיש סרנה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה. בקשת רשות ערעור שהגיש סרנה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. בדצמבר 2018 הגיש נתניהו תביעת דיבה על סך 200 אלף ש"ח נגד העיתונאי בן כספית, שפרסם כי היועץ המשפטי איל ינון קיבל הטבות כספיות בפנסיה, בתמורה לכך שבת זוגו עמית מררי, המשנה ליועמ"ש לעניינים כלכליים, תפעל לטובתו בתיקיו. במאי 2023, הושגה פשרה, שבמסגרתה נתניהו משך את תביעתו וכספית יפרסם הבהרה שבה ייכתב כי לא התכוון לייחס לנתניהו כוונה לשחד את מררי או את ינון. בינואר 2022 החלה להתברר תביעת דיבה שהגישו בני הזוג נתניהו ובנם יאיר נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, על שטען בתוכניות טלוויזיה שהם "חולי נפש הזקוקים לטיפול פסיכיאטרי". ב-21 בנובמבר 2022 נפסק שאולמרט אמר לשון הרע וחייב אותו לשלם למשפחת נתניהו 62,500 ש"ח פיצויים בתוספת 35,000 ש"ח שכר טרחה והוצאות משפט. ב-16 בנובמבר 2023 בית משפט השלום ברמלה חייב את דוד ארצי בתשלום פיצויים בסך למעלה מחצי מיליון ש"ח לדוד שמרון, לאחר שארצי טען כי יש הסכם סודי בין בני הזוג נתניהו שלפיו הוא חייב לשתפה בכל החלטה. בית המשפט פסק בנוסף 50 אלף ש"ח לטובת המדינה. ארצי ערער על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי מרכז ביטל את פסק הדין אך קבע שארצי ישלם לשמרון 290 אלף ש"ח, ויבוטל חיובו בתשלום לאוצר המדינה. בשנת 2025 הגיש נתניהו תביעות לשון הרע אחדות, בהן תביעות נגד משה יעלון, אליעד שרגא, יאיר גולן ואודי לוי. באפריל 2025 הגיש נתניהו תביעת לשון הרע נגד פעילת המחאה שקמה ברסלר, על סך חצי מיליון ש"ח. התביעה עוסקת בשלושה פרסומים שבהם נטען לכאורה כי נתניהו קיבל שוחד מקטר, ונטען בה כי "הפרסום האמור פוגע ביסודות המשטר התקין ובערכי הדמוקרטיה". למימון הגנתה פתחה ברסלר במימון המונים, שתוך פחות משעה גייס 500 אלף ש"ח, ובהמשך צמח ליותר מ-750 אלף ש"ח שתרמו כ-4,800 איש. ספריו ספרים בעריכתו: בעקבות כהונתו כשר האוצר עסק נתניהו בכתיבת ספר נוסף, שנקרא תחילה "השמן והרזה" ובהמשך נקרא "הנמר הישראלי", ואף קיבל מקדמה על פרסומו מהמו"ל, הוצאת ידיעות אחרונות, אך עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה בשנית, גנז נתניהו את הספר. פרסים והוקרה לקריאה נוספת קישורים חיצוניים ביאורים הערות שוליים שר המורשת עמיחי אליהו • שר במשרד האוצר זאב אלקין • שר במשרד המשפטים, השר לשיתוף פעולה אזורי והשר המקשר בין הממשלה לכנסת דודי אמסלם • השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר • שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת • השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן • שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל • שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר • שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף • שר התרבות והספורט מיקי זוהר • שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן • שר הבינוי והשיכון, שר הבריאות, שר הרווחה והביטחון החברתי ושר התיירות חיים כץ • שר הביטחון ישראל כ"ץ • סגן ראש הממשלה, שר ירושלים ומסורת ישראל, שר המשפטים, שר העבודה והשר לשירותי דת יריב לוין • שר העלייה והקליטה אופיר סופר • שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק • השרה להגנת הסביבה עידית סילמן • שר האוצר ושר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' • שר החוץ גדעון סער • שר החינוך יואב קיש • שר התקשורת שלמה קרעי • שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב • שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי שרים נוספים במשרד הביטחון: מיכאל ביטון • בצלאל סמוטריץ' שרים נוספים במשרד האוצר: מאיר שטרית • משולם נהרי • יצחק כהן • חמד עמאר • זאב אלקין שרים נוספים במשרד המשפטים: דודי אמסלם שרים נוספים במשרד החינוך: חיים ביטון
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/יד_שרה] \| [TOKENS: 3640]
תוכן עניינים יד שרה יד שרה היא מעמותות ההתנדבות (מלכ"ר) הגדולות בישראל. היא מעניקה מגוון שירותים לאנשים עם לקויות ומחלות במטרה לצמצם את השפעת לקויותיהם ומחלותיהם על תפקודם ועצמאותם. יד שרה פועלת כדי לאפשר לכל אדם להמשיך באורח החיים שהוא בחר בו, בביתו עם משפחתו וקהילתו ולא להיאלץ לעבור למוסד סיעודי, כי היא משוכנעת שהשארתו של החולה והאדם בעל הלקות בסביבתו הטבעית חשובה לשיפור התפקוד ולהחלמה פיזית ונפשית לפרט עצמו וחשובה גם מבחינה תרבותית וכלכלית לחברה ולמדינה. היסטוריה 'יד שרה' החלה את דרכה ב-1976, כאשר מיכל ואורי לופוליאנסקי קנו מספר משאפים, במטרה להשאילם לחולים בשכונתם עזרת תורה בירושלים. בעקבות יוזמתם החלו תושבי השכונה להביא להם מכשירים, עזרים רפואיים ופריטי ציוד טכנולוגיה מסייעת שונים, שלהם לא נזקקו עוד. תוך זמן קצר התמלאה דירתם הקטנה בהליכונים, קביים, כיסאות גלגלים ואביזרים רבים נוספים. בבעלות הגמ"ח הביתי היה ציוד רפואי שענה על צורכיהם של תושבי השכונה והשכונות הסמוכות לה. לופוליאנסקי ראה שהצורך בהשאלת ציוד רפואי היה גדול יותר, והחליט להרחיב את מרכז ההשאלה. אביו של לופוליאנסקי, יעקב לופוליאנסקי, שמכר את חנות הנעליים שהייתה לו ויצא לגמלאות, תרם את הכסף שקיבל עבור החנות להרחבת הגמ"ח. מבנה מתאים למרכז נמצא במקום שהיה פעם אכסניית בנימין של הכנסייה הרוסית ברחוב הנביאים, סמוך לבית החולים ביקור חולים, וכך התאפשר להרחיב את מאגר הציוד. המרכז החדש נוסד כמוסד ללא כוונת רווח, ונקרא בשם "יד שרה", לזכרה של שרה לופוליאנסקי, סבתו של לופוליאנסקי שנספתה בשואה. תוך זמן קצר נמצאו מספיק מתנדבים לתפעולו השוטף של המרכז, ועל הציוד המושכר התבקשו הנזקקים להשאיר פיקדון. בשנת 1977 נפתח בחיפה הסניף הראשון של 'יד שרה' מחוץ לירושלים. ב-1981 כבר הפעיל הארגון 22 סניפים ברחבי המדינה. בשנת 1983 תרמה רכבת ישראל ל'יד שרה' קרונוע שיצא משירות, וב-1987 הוצב לצידו גם אוטובוס ישן שתרמה אגד. הקרון עמד זמן רב במרכז ירושלים והפך למעין סמל של הארגון. בשנת 1997 סייעה 'יד שרה' בהקמת ארגון דומה בניו יורק. בהמשך סייעה בפיתוח שירותים דומים למדינות נוספות ברחבי העולם; בין השאר, סייעה בהקמת עשרות סניפי השאלה ברחבי חבר המדינות, בהקמת בית מלאכה לתחזוקת ציוד באנגולה, בתכנון מרכז שירותים לילדים עם צרכים מיוחדים באוזבקיסטן, בהקמת סניפים להשאלת ציוד בדרום אפריקה ועוד. בשנת 2002 החלה 'יד שרה' לראשונה לאפשר השאלת ציוד דרך אתר אינטרנט שהקימה. בשנת 2005 הוענק ל'יד שרה' מעמד מייעץ, כארגון בין-לאומי לא-ממשלתי, על ידי המועצה הכלכלית-חברתית של האומות המאוחדות. בדצמבר 2008, הייתה העמותה בין נפגעי ההונאה של ברנרד מיידוף, לאחר שקרן בה הפקדו כספי תרומות, הפקידה את כספיה בידיו. אופן ותחומי פעילות ב'יד שרה' פועלים יותר מ-7,000 מתנדבים, מבוגרים וצעירים, מכל מגזרי החברה, ביותר מ-108 סניפים ברחבי הארץ ומעניקים סיוע לכ-1,500,000 אנשים מרחבי הארץ. עיקרי השירות: בשנת 2016 החל הארגון להקים בניין חדש ברחוב ירמיהו בכניסה לירושלים, במגרש שקיבל לצורכי ציבור. בהמשך החליט להקים במגרש בית מלון עבור חולים לפני שיקום. המלון שכולל 15 קומות ו־214 חדרים נבנה בהשקעה של 180 מיליון שקל, באמצעות תקציב שהגיע בחלקו ממשרד התיירות ובחלקו מקבוצת תורמים, ונחנך ב-2023. תקציב כל שירותי 'יד שרה' ניתנים ללא תמורה, במתן פיקדון או בהשתתפות חלקית לכיסוי חלקי של ההוצאות. לעמותה יש תורמים רבים, החל מאנשים פשוטים התורמים או שמוותרים על הפיקדון כשהם מחזירים ציוד מושאל וכלה בקרנות, גופים כלכליים גדולים. תקציבה השנתי של 'יד שרה' לשנת 2015 היה כ-110 מיליון שקלים. מתוכם תרומות והקצבות כיסו 41 מיליון שקל. הוצאות הנהלה וכלליות היו 2.1 מיליון שקל שהם 1.9% מהמחזור. על פי פרסומי העמותה, בסכום זה חוסכת 'יד שרה' לקופת המדינה יותר מ-350 מיליון דולר בשנה - במניעת ימי אשפוז והוצאות רפואיות. עם זאת, התמיכה הממשלתית ב'יד שרה' מהווה כ-1%-2% מתקציבה. במרץ 2014 הורשע אורי לופליאנסקי בקבלת כספי שוחד שהועברו ל'יד שרה'. להגנתו אמר לופוליאנסקי כי לא היה מודע לתרומות של יזם הולילנד ל'יד שרה'. אולם השופט דוד רוזן קבע בהכרעת הדין כי לופוליאנסקי "היה מודע לתרומות הגדולות שהועברו, ופעל בניגוד לאמות מידה ראויות". נקבע כי כספי השוחד הועברו כתרומות ל'יד שרה' עבור פעילות העמותה ובניית בית כנסת. פרסים יד שרה זכתה למספר פרסים על פעילותה, בהם: קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/פרל_הארבור] \| [TOKENS: 424]
תוכן עניינים פרל הארבור פרל הארבור (Pearl Harbor; מאנגלית: "מעגן הפנינים") הוא מפרץ באי אואהו אשר בהוואי, מערבית להונולולו. חלק גדול מהמעגן ומהאדמות שסביבו הוא בסיס מים עמוקים של הצי האמריקני המאוכלס על ידי מפקדות צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית. בפרל הארבור תקפו היפנים את הצי האמריקאי – המתקפה על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941. אירוע זה גרם לארצות הברית להצטרף למלחמת העולם השנייה. פרל הארבור הוכרז כאתר היסטורי לאומי (National Historic Landmark) בארצות הברית. קישורים חיצוניים
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Mount_Rushmore] \| [TOKENS: 7603]
Contents Mount Rushmore Page version status This is an accepted version of this page The Mount Rushmore National Memorial is a national memorial centered on a colossal sculpture carved into the granite face of Mount Rushmore (Lakota: Tȟuŋkášila Šákpe, or Six Grandfathers) in the Black Hills near Keystone, South Dakota, United States. The sculptor, Gutzon Borglum, named it the Shrine of Democracy, and oversaw the execution from 1927 to 1941 with the help of his son, Lincoln Borglum. The sculpture features 60-foot-tall (18 m) depictions of the heads of four United States presidents: George Washington, Thomas Jefferson, Theodore Roosevelt, and Abraham Lincoln, respectively chosen to represent the nation's foundation, expansion, development, and preservation. Mount Rushmore attracts more than two million visitors annually to the memorial park which covers 1,278 acres (2.00 sq mi; 517 hectares). The mountain's elevation is 5,725 feet (1,745 m) above sea level. Borglum chose Mount Rushmore in part because it faces southeast for maximum sun exposure. The carving was the idea of Doane Robinson, South Dakota's state historian. Robinson originally wanted the sculpture to feature American West heroes, such as Lewis and Clark, their expedition guide Sacagawea, Oglala Lakota chief Red Cloud, Buffalo Bill Cody, and Oglala Lakota chief Crazy Horse. Borglum, arguing that the sculpture should be national in scope rather than regional, convinced them to choose the four presidents instead. Peter Norbeck, U.S. senator from South Dakota, sponsored the project and secured federal funding. Construction began in 1927 and the presidents' faces were completed between 1934 and 1939. After Gutzon Borglum died in March 1941, his son Lincoln took over as leader of the construction project. Each president was originally to be depicted from head to waist, but lack of funding forced construction to end on October 31, 1941, and only Washington's sculpture includes any detail below chin level. The sculpture at Mount Rushmore was built on land that was taken from the Sioux Nation in the 1870s. The Sioux continue to demand return of the land, and in 1980 the US Supreme Court ruled in United States v. Sioux Nation of Indians that the taking of the Black Hills required just compensation, and awarded the tribe $102 million. The Sioux have refused the money, and demand the return of the land. This conflict continues, leading some critics of the monument to refer to it as a "Shrine of Hypocrisy". History Mount Rushmore and the surrounding Black Hills (Pahá Sápa) are considered sacred by Plains Indians such as the Arapaho, Cheyenne, and Lakota Sioux, who used the area for centuries as a place to pray and gather food, building materials, and medicine. The Lakota called the mountain "Six Grandfathers" (Tȟuŋkášila Šákpe), symbolizing ancestral deities personified as the six directions: north, south, east, west, above (sky), and below (earth). In the latter half of the 19th century, expansion by the United States into the Black Hills led to the Sioux Wars. In the 1868 Treaty of Fort Laramie, the U.S. government granted exclusive use of all of the Black Hills, including Six Grandfathers, to the Sioux in perpetuity. Six Grandfathers was a significant part of the spiritual journey taken in the early 1870s by Lakota leader Black Elk (Heȟáka Sápa, also known as "The Sixth Grandfather") that culminated at the nearby Black Elk Peak (Hiŋháŋ Káǧa, "Making of Owls"). U.S. general George Armstrong Custer summited Black Elk Peak a few years later in 1874 during the Black Hills Expedition, which triggered the Black Hills Gold Rush and Great Sioux War of 1876. In 1877, the U.S. broke the Treaty of Fort Laramie and asserted control over the area, leading to an influx of settlers and prospectors. Among those prospectors was New York mining promoter James Wilson, who organized the Harney Peak Tin Company, and hired New York attorney Charles E. Rushmore to visit the Black Hills and confirm the company's land claims. Rushmore visited the area on three or four trips over the span of 1884 and 1885. During one of these visits, Rushmore was traveling near the base of the peak and, impressed with it, asked his guide, Bill Challis, the mountain's name; Challis replied that the mountain did not have a name, but that it would henceforth be named after Rushmore. The name "Mount Rushmore" continued to be used locally, and was officially recognized by the United States Board of Geographic Names in June 1930. By the 1920s, South Dakota had become a U.S. state, and was a popular destination for road trippers visiting the Black Hills National Forest, Wind Cave National Park, and Needles Highway. In 1923, the Secretary of the South Dakota State Historical Society, Doane Robinson, who would come to be known as the "Father of Mount Rushmore", learned about the "Shrine to the Confederacy", a project to carve the likenesses of Confederate generals into the side of Stone Mountain, Georgia, that had been underway since 1915. Seeking to boost tourism to South Dakota, Robinson began promoting the idea of a similar monument in the Black Hills. Robinson initially approached sculptor Lorado Taft, but Taft was ill at the time and uninterested in Robinson's project. Robinson next sought the help of then-U.S. Senator Peter Norbeck, who had established Custer State Park when he was Governor in 1919. Norbeck cautiously supported Robinson's plan, and Robinson began campaigning for it publicly. The Sioux Falls Argus Leader was also an early proponent of Robinson's plan. Robinson's plan had some support in South Dakota, but it also faced opposition, with opposition being particularly vehement in the Black Hills area. Many people there opposed the project on conservationist grounds, wishing to leave the appearance of the area unaltered. Many others opposed it because they did not want an influx of tourism to the area. Cora Babbitt Johnson, editor of the Hot Springs, South Dakota newspaper, the Hot Springs Star, was particularly outspoken in her opposition to the planned sculptures. Others opposed to the plan included the Black Hills Federation of Women's Clubs and the Yankton Daily Press & Dakotan. Through 1924, predominant opinion in South Dakota was either opposed or indifferent to the memorial project, and it was only through considerable lobbying on the part of Robinson and Borglum that the project began to gain support in early 1925. South Dakota Governor Carl Gunderson also leaned toward opposition to the project, but informed Senator Norbeck that he would not actively oppose it. Although many Lakota and other Native Americans would come to oppose the Mount Rushmore statues as a desecration of their sacred land during the modern era of Native American civil rights movement, Native groups did not openly protest the monument during the time of its planning and construction. Indeed, Black Elk would visit the site in 1936 while it was still under construction. On August 20, 1924, Robinson wrote to Gutzon Borglum, the sculptor of "Shrine to the Confederacy", asking him to travel to the Black Hills region to determine whether the carving could be accomplished. Borglum, who had involved himself with the Ku Klux Klan,[relevant? – discuss] one of the Stone Mountain memorial's funders, had been having disagreements with the Stone Mountain Memorial Association, and on September 24, 1924, travelled to South Dakota to meet Robinson. The press reported a later, March 7, 1925, conference between Norbeck and Borglum, with specific mention of the Washington-Lincoln design and the use of Black Elk Peak (Mount Harney). Borglum was formally offered the project, but said he would withhold his decision until conflicts with the Stone Mountain Confederate Memorial Carving were settled. Borglum's original plan was to make the carvings in 490-foot-high (150 m) granite pillars known as "The Needles" (Hiŋháŋ Káǧa). The Needles were an established area landmark, being a centerpiece of Custer State Park and the scenic Needles Highway. The proposal to turn the Needles into sculptures had aroused some of the strongest opposition to the project, and the idea was abandoned in order to assuage opposition. (It was later noted that the Needles would have been too small and unstable to support carving on the scale that Borglum wished to carry out.) On August 14, 1925, Borglum summitted Black Elk Peak while scouting alternative locations, and reportedly said upon seeing Mount Rushmore, "America will march along that skyline." He chose Mount Rushmore, a grander location, partly because it faced southeast and enjoyed maximum exposure to sunlight. Borglum rejected Robinson's original plan of depicting characters from the Old West, such as Lewis and Clark, Red Cloud, Sacagawea, John C. Fremont, and Crazy Horse, and instead decided to depict four American presidents: George Washington, Thomas Jefferson, Abraham Lincoln, and Theodore Roosevelt. The four presidential faces were said to be carved into the granite with the intention of symbolizing "an accomplishment born, planned, and created in the minds and by the hands of Americans for Americans". Senator Norbeck and Congressman William Williamson of South Dakota introduced bills in early 1925 for permission to use federal land, which passed easily. South Dakota legislation had less support, only passing narrowly on its third attempt, which Governor Gunderson signed into law on March 5, 1925. The approval came without any allocated funds, however, leaving the project to be financed by private sources. Private funding came slowly and Borglum invited President Calvin Coolidge to the dedication ceremony, at which he promised federal funding. The dedication ceremony was held on August 10, 1927, and carving of the sculpture got underway in October 4. The Mount Rushmore National Memorial Act, which authorized up to $250,000 in matching funds, was introduced to Congress in 1928 and signed into law by Coolidge on February 25, 1929, just before leaving office. The 1929 presidential transition to Herbert Hoover delayed funding until an initial federal match of $54,670.56 was acquired. Between October 4, 1927, and October 31, 1941, Gutzon Borglum and 400 workers sculpted the colossal 60-foot-high (18 m) carvings of United States Presidents George Washington, Thomas Jefferson, Theodore Roosevelt, and Abraham Lincoln to represent the first 150 years of American history. These presidents were selected by Borglum because of their role in preserving the Republic and expanding its territory. The carving of Mount Rushmore involved the use of dynamite, followed by the process of "honeycombing", where workers drill holes close together, allowing small pieces to be removed by hand. In total, about 450,000 short tons (410,000 t) of rock were blasted off the mountainside. The project was completed without a single fatality. The image of Thomas Jefferson was originally intended to appear in the area at Washington's right, but after the work there was begun, the rock was found to be unsuitable, so the work on Jefferson's figure was dynamited, and a new figure was sculpted to Washington's left. The chief carver of the mountain was Luigi Del Bianco, an artisan and stonemason who emigrated to the U.S. from Friuli in Italy and was chosen to work on this project because of his understanding of sculptural language and ability to imbue emotion in the carved portraits. In 1933, the National Park Service took Mount Rushmore under its jurisdiction. Julian Spotts helped with the project by improving its infrastructure. For example, he had the tram upgraded so it could reach the top of Mount Rushmore for the ease of workers. By July 4, 1934, Washington's face had been completed and was dedicated. The face of Thomas Jefferson was dedicated in 1936, and Abraham Lincoln's on September 17, 1937. In 1937, a bill was introduced in Congress to add the head of civil-rights leader Susan B. Anthony, but a rider was passed on an appropriations bill requiring federal funds be used to finish only those heads that had already been started at that time. In 1939, the face of Theodore Roosevelt was dedicated. The Sculptor's Studio – a display of unique plaster models and tools related to the sculpting – was built in 1939 under the direction of Borglum. Borglum died from an embolism in March 1941. His son, Lincoln Borglum, continued the project. Originally, it was planned that the figures would be carved from head to waist, but insufficient funding forced the carving to end. Borglum had also planned a massive panel in the shape of the Louisiana Purchase commemorating in eight-foot-tall (2.4 m) gilded letters the Declaration of Independence, U.S. Constitution, Louisiana Purchase, and seven other territorial acquisitions from the Alaska Purchase to the Panama Canal Zone. In total, the entire project cost US$989,992.32 (equivalent to $21.7 million in 2025). Nick Clifford, the last remaining carver, died in November 2019 at age 98. Harold Spitznagel and Cecil Doty designed the original visitor center, finished in 1957, as part of the Mission 66 effort to improve visitors' facilities at national parks and monuments across the country. Ten years of redevelopment work culminated with the completion of extensive visitor facilities and sidewalks in 1998, such as a Visitor Center, the Lincoln Borglum Museum, and the Presidential Trail. On October 15, 1966, Mount Rushmore was listed on the National Register of Historic Places. A 500-word essay giving the history of the United States by Nebraska student William Andrew Burkett was selected as the college-age group winner in a 1934 competition, and that essay was placed on the Entablature on a bronze plate in 1973. Members of the American Indian Movement led an occupation of the monument in 1971, naming it "Mount Crazy Horse", and Lakota holy man John Fire Lame Deer planted a prayer staff on top of the mountain. Lame Deer said that the staff formed a symbolic shroud over the presidents' faces "which shall remain dirty until the treaties concerning the Black Hills are fulfilled." In 1991, President George H. W. Bush officially dedicated Mount Rushmore National Memorial. In 2004, Gerard Baker was appointed superintendent of the park, the first and so far only Native American in that role. Baker stated that he will open up more "avenues of interpretation", and that the four presidents are "only one avenue and only one focus." In 1937, when the sculpture was not yet complete, a bill in Congress supporting the addition of women's rights activist Susan B. Anthony failed. When the sculpture was completed in 1941, the sculptors said that the remaining rock was not suitable for additional carvings. This stance was shared by RESPEC, an engineering firm charged with monitoring the stability of the rock in 1989. Proposals of additional sculptures include John F. Kennedy after his assassination in 1963, and Ronald Reagan in 1985 and 1999 – the latter proposal receiving a debate in Congress at the time. Barack Obama was asked about his own potential addition in 2008 and he joked that his ears were too large. Donald Trump has expressed interest in his own addition to the mountain. During a 2017 rally in Ohio, Trump said, "I'd ask whether or not you some day think I will be on Mount Rushmore ... If I did it joking, totally joking, having fun, the fake news media will say, 'He believes he should be on Mount Rushmore.' So I won't say it." South Dakota Governor Kristi Noem described the potential addition as Trump's "dream" in 2018. On January 28, 2025, Rep. Anna Paulina Luna (R-FL) introduced a bill, H.R. 792, in the House of Representatives to add Trump's likeness to the monument. The Black Hills, in which Mount Rushmore is situated, is the subject of a land claim by the Lakota people that both precedes the construction of the memorial and is ongoing. The Treaty of Fort Laramie (1868) had granted the Black Hills to the Lakota in perpetuity, but the United States took the area from the tribe after the Great Sioux War of 1876. The 1980 United States Supreme Court decision United States v. Sioux Nation of Indians ruled that the Sioux had not received just compensation for their land in the Black Hills. The court proposed $102 million as compensation for the loss of the Black Hills. However, the tribe has refused the settlement, arguing that this would amount to payment for land they never agreed to sell. Construction on the Crazy Horse Memorial began in 1940 elsewhere in the Black Hills. Ostensibly to commemorate the Native American leader and as a response to Mount Rushmore, if completed it would be larger than Mount Rushmore. The Crazy Horse Memorial Foundation has rejected offers of federal funds. Its construction has the support of some Lakota chiefs, but it is the subject of controversy, even among Native American tribes. National Memorial site description The 1,278-acre (517-hectare) site of Mount Rushmore National Memorial extends northward from the sculptures to include the entirety of Mount Rushmore and half of Old Baldy Mountain, and southward to Grizzly Bear Creek, where it borders on the Black Elk Wilderness and has a trail connection to the South Dakota Centennial Trail. The main road through the park is South Dakota Highway 244, which branches off of U.S. Route 16A near the eastern entrance to the park, beyond which lies the town of Keystone. The National Memorial is bounded by Black Hills National Forest on all sides. Mount Rushmore National Memorial is centered on the monumental sculptures, which are faced by a building and terrace complex that is designed to optimize viewing of the sculptures. A broad walkway known as Avenue of Flags is situated between the main parking lot, the park shops, and the Grand View Terrace. The walkway was added during the 1976 United States Bicentennial and is lined with the flags of all 50 current states, as well as the District of Columbia, three territories, and two commonwealths, arranged in alphabetical order. At the end of the Avenue of Flags lies the Grand View Terrace (added in 1998, along with the amphitheater), which is designed to offer a prime vantage point for the sculptures. The terrace is built atop the Lincoln Borglum Visitor Center, which serves as a museum housing exhibits on the history of Mount Rushmore and its construction and on the presidents depicted in the sculpture. A large amphitheater extends below the museum and terrace and offers a place for seated viewing of the sculptures, as well as ranger talks, and is the central point for the memorial's evening program. The Presidential Trail is a 0.6-mile (1 km) loop trail that begins at and returns to the Visitor Center, and includes close views of the sculpture from the edge of Mount Rushmore's talus slope, as well as access to the Sculptor's Studio. The studio is connected to the Visitor Center by a series of long stairways (160 and 262 steps, respectively) with the Borglum Viewing Terrace between the two. The Sculptor's Studio, built in 1939, was Gutzon Borglum's second on-site studio. It was kept intact after the 1941 opening of the memorial to showcase Borglum's models, tools, and working effects and to house exhibits on the techniques used in build the sculptures. An additional scenic viewpoint can be found farther away from the main memorial complex, to the west, along Highway 244. The spot is known as Profile View, and as the name suggests, offers a profile view of the sculptures. U.S. Route 16A, known locally as Iron Mountain Road, routes through the hills east of the park and offers more distant viewpoints at several key points along its route, such as the Doane Robinson Tunnel and Norbeck Overlook. Borglum originally envisioned a grand Hall of Records where America's greatest historical documents and artifacts, including the United States Constitution and Declaration of Independence, could be protected and exhibited for visitors. The Hall of Records was to be located in a vault that was cut into the interior of the mountain, with an entrance near the top, behind the presidential heads. Borglum envisioned the construction of a long series of stairways that would lead up the side of Mount Rushmore to the vault's entrance. Borglum and his workers managed to start the project, beginning a vault high on Mount Rushmore, in a crag behind the Abraham Lincoln figure. However, they only managed to cut about 70 feet (21 m) into the rock, before work stopped in 1939 to focus on the heads. No further work on the Hall of Records was carried out after completion of the statues in 1941. No trail was ever built to the uncompleted vault and because of the general policy of keeping visitors away from the mountaintop, the vault has been off-limits to the public, except for a few individuals who have been allowed to document the site while accompanied by park rangers. In 1998, a stone time capsule was constructed inside the mouth of the cave housing 16 enamel panels with biographical and historical information about Mount Rushmore, as well as the texts of the documents Borglum wanted to preserve there. The repository consists of a teakwood box inside of a titanium vault placed in the ground with an engraved granite capstone. The capstone is typically covered by a wooden lid to further protect it from the elements. Monument conservation The ongoing conservation of the site is overseen by the National Park Service. Maintenance of the memorial requires mountain climbers to monitor and seal cracks annually. Due to budget constraints, the memorial is not regularly cleaned to remove lichens. However, in 2005 Alfred Kärcher, a German manufacturer of pressure washing and steam cleaning machines, conducted a free cleanup operation which lasted several weeks, using pressurized water at over 200 °F (93 °C). Other efforts to conserve the monument have included replacement of the sealant applied originally to cracks in the stone by Gutzon Borglum, which had proved ineffective at providing water resistance. The components of Borglum's sealant included linseed oil, granite dust, and white lead, but a modern silicone replacement for the cracks is now used, disguised with granite dust. In 1998, electronic monitoring devices were installed to track movement in the topology of the sculpture to an accuracy of 0.12 inches (3 mm). The site was digitally recorded in 2009 using a terrestrial laser scanning method as part of the international Scottish Ten project, providing a high-resolution record to aid the conservation of the site. This data was made publicly accessible online. Geology Mount Rushmore is largely composed of granite. The memorial is carved on the northwest margin of the Black Elk Peak granite batholith in the Black Hills of South Dakota, so the geologic formations of the heart of the Black Hills region are also evident at Mount Rushmore. The batholith magma intruded into the pre-existing mica schist rocks during the Proterozoic, 1.6 billion years ago. Coarse grained pegmatite dikes are associated with the granite intrusion of Black Elk Peak and are visibly lighter in color, thus explaining the light-colored streaks on the foreheads of the presidents.[citation needed] The Black Hills granites were exposed to erosion during the Neoproterozoic, but were later buried by sandstone and other sediments during the Cambrian. Remaining buried throughout the Paleozoic, they were re-exposed again during the Laramide orogeny around 70 million years ago. The Black Hills area was uplifted as an elongated geologic dome. Subsequent erosion stripped the granite of the overlying sediments and the softer adjacent schist. Some schist does remain and can be seen as the darker material just below the sculpture of Washington.[citation needed] The tallest mountain in the region is Black Elk Peak (7,242 ft or 2,207 m). Borglum selected Mount Rushmore as the site for several reasons. The rock of the mountain is composed of smooth, fine-grained granite. The durable granite erodes only 1 inch (25 mm) every 10,000 years, thus was more than sturdy enough to support the sculpture and its long-term exposure. The mountain's height of 5,725 feet (1,745 m) above sea level made it suitable, and because it faces the southeast, the workers also had the advantage of sunlight for most of the day. The Mount Rushmore area is underlain by well drained alfisol soils of very gravelly loam (Mocmount) to silt loam (Buska) texture, brown to dark grayish brown. The area receives about 18 inches (460 mm) of precipitation on average per year, enough to support abundant animal and plant life. Trees and other plants help to control surface runoff. Dikes, seeps, and springs help to dam up water that is flowing downhill, providing watering spots for animals. In addition, stones like sandstone and limestone help to hold groundwater, creating aquifers. Climate Mount Rushmore has a dry-winter humid continental climate (Dwb in the Köppen climate classification). The two wettest months of the year are May and June. Orographic lift causes brief but strong afternoon thunderstorms during the summer. Biodiversity and ecology Mount Rushmore falls within the EPA ecoregion of the Black Hills Plateau (17b), an extension of the Middle Rockies ecoregion (17) that is entirely surrounded by the Northwestern Great Plains ecoregion (43). The flora and fauna of Mount Rushmore are similar to those of the rest of the Black Hills region of South Dakota. The forested areas of the park are largely composed of ponderosa pine, with the majority of it consisting of old-growth stands. Other tree species are found individually or in small groves and include quaking aspen, bur oak, white spruce, and paper birch. Nine species of shrubs grow near Mount Rushmore. There are also a wide variety of wildflowers, including common blanketflower, common sunflower, purple coneflower, upright prairie coneflower, pale agoseris, sawsepal penstemon, Lewis flax, purple prairie clover, wild bergamot, and hoary vervain. Towards higher elevations, plant life becomes sparser. Avibase lists 154 species of birds as occurring within the park. Common birds include turkey vultures, red-tailed hawks, red-naped sapsuckers, white-breasted nuthatches, mountain bluebirds, and dark-eyed juncos. Herps found in the park include western chorus frogs and northern leopard frogs, along with several species of snake. Grizzly Bear Creek and Starling Basin Creek, the two streams in the memorial, support fish such as longnose dace and brook trout.[citation needed] Mountain goats are a common sight in the park, but are not native fauna. They are descendants of a herd that the Canadian government gifted to Custer State Park in 1924, which later escaped and are now widespread through the Black Hills. Common native terrestrial mammals include mule deer, yellow-bellied marmots, American red squirrels, least chipmunks, and eastern and white-footed deer mice. Coyotes and northern flying squirrels are also occasionally seen. The monument is also an important habitat for bats, and 11 species of bats have been reported from the park, including silver-haired and hoary bats and the endangered northern myotis. The fungus causing white-nose syndrome in bats has not been detected in the park, but has been detected at the nearby Badlands National Park. A 2007 study found that almost two-thirds of the park's acreage (850 acres (344 hectares)) consisted of old-growth ponderosa pine forest, and of this 44% had no history of logging at all. This is unusual in the Black Hills, which has been heavily logged in the years since Euroamerican settlement, and represents one of the largest contiguous area of old-growth forest in the Black Hills, second only to Custer State Park. Forest fires occur in the ponderosa forests surrounding Mount Rushmore with a mean interval of every 27 years, as indicated by dendrochronology studies of local trees. Large fires are not common. Most events have been ground fires that serve to clear forest debris. A 2010 article by a National Park Service fire ecologist notes that due to historical fire suppression policies in and around the park, much of the park's forested area had become overgrown with small understory trees that could serve as fuel for a large forest fire. The article recommended a regime of mechanical thinning and woodchipping followed by prescribed burning to mitigate the fire hazard, as well as to make the forest more resilient against pine beetle infestation and to restore the natural stand structure in these woodlands. A 2016 investigation by the U.S. Geological Survey found unusually high concentrations of perchlorate in the surface water and groundwater of the area. A sample collected from a stream had a maximum perchlorate concentration of 54 micrograms per liter, roughly 270 times higher than samples taken from locations outside the area. The report concluded the probable cause of the contamination was the aerial fireworks displays that had taken place on Independence Days from 1998 to 2009. The National Park Service also reported that at least 27 forest fires around Mount Rushmore in that same period (1998 to 2009) have been caused by fireworks displays. Nevertheless, an environmental impact assessment issued in 2020 left room for the possibility of returning fireworks to the memorial in the future. Recreation The centerpiece of the park is the monument and viewing the monument and associated activities is the main attraction of the National Memorial. However, the larger 1,278-acre (517-hectare) park includes natural areas beyond the memorial itself. Rock climbing and bouldering are popular activities within the park and nearby areas, though climbing anywhere close to the statues is prohibited and carries legal penalties. However, areas to the north of the memorial are popular climbing areas, and include the face of Mount Rushmore opposite the statues and the neighboring peak Old Baldy Mountain, as well as numerous other needles, peaks, and boulders. Noted climbers Jan and Herb Conn pioneered many climbing routes in this area in the 1940s and eventually came to make their home in the Black Hills in 1949. The area has over 800 climbing routes today, most requiring a high degree of technical skill. The best-known walking trail in the park is the Presidential Trail, near to the main memorial complex. However, there are also two hiking trails that are found in more remote areas of the park. The Blackberry Trail extends from just across from the main parking lot through the southern part of the park and into the Black Elk Wilderness, connecting to the Centennial Trail about 0.8 miles (1.3 km) from the trailhead. There is also a trail to the top of Old Baldy Mountain at the northern edge of the park. The trail begins at the Wrinkled Rock trailhead, just outside of the west entrance to the park and most of its course is outside of the boundaries of the National Memorial. It leads to the summit of Old Baldy after 1.5 miles (2.4 km), where there is a panoramic view of the Black Hills from the summit. However, only the backside of Mount Rushmore is in the line of sight from the summit and the statues cannot be seen. Camping is not allowed within the boundaries of the National Memorial, however, there are public and private campgrounds and dispersed camping in the neighboring Black Hills National Forest. Tourism Tourism is South Dakota's second-largest industry, and Mount Rushmore is the state's top tourist attraction. A total of 2,440,449 people visited the park in 2022. The popularity of the location, as with many other national monuments, derives from its immediate recognizability; "there are no substitutes for iconic resources such as the Statue of Liberty, the Lincoln Memorial, or Mount Rushmore. These locations are one of a kind places". In the 1950s and 1960s, local Lakota Sioux elder Benjamin Black Elk (son of medicine man Black Elk, who had been present at the Battle of the Little Bighorn) was known as the "Fifth Face of Mount Rushmore", posing for photographs with thousands of tourists daily in his native attire. The South Dakota State Historical Society notes that he was one of the most photographed people in the world over that 20-year period. Legacy and commemoration Borglum titled his sculpture at Mount Rushmore as the Shrine of Democracy, but the illegal seizure of the Black Hills where the memorial is located has led to some critics to refer to it as the "Shrine of Hypocrisy". On August 11, 1952, the U.S. Post Office issued the Mount Rushmore Memorial 3-cent commemorative stamp on the 25th anniversary of the dedication of the Mount Rushmore National Memorial. On January 2, 1974, a 26-cent airmail stamp depicting the monument was also issued. In 1991 the United States Mint released commemorative silver dollar, half-dollar, and five-dollar coins celebrating the 50th anniversary of the monument's dedication, and the sculpture was the main subject of the 2006 South Dakota state quarter. In music, American composer Michael Daugherty's 2010 piece for chorus and orchestra, "Mount Rushmore", depicts each of the four presidents in separate movements. The piece sets texts by George Washington, William Billings, Thomas Jefferson, Maria Cosway, Theodore Roosevelt, and Abraham Lincoln. By contrast, the song, "Little Snakes", by Protest The Hero, "addresses the violent colonial history involved in the sculpting of Mount Rushmore", critiquing the monument as a symbol of colonialism, referencing the genocide of indigenous peoples and the ownership of slaves by George Washington and Thomas Jefferson. The Washington Nationals baseball club uses large foam rubber depictions of the "Rushmore Four" in both their marketing campaigns and in a series of in-stadium promotions such as the Presidents Race. In popular culture Mount Rushmore has been depicted in multiple films, comic books, and television series. Its functions vary from settings for action scenes to the site of hidden locations. Its most famous appearance is as the location of the final chase scene in the 1959 film North by Northwest. It is used as a secret base of operations by the protagonists in the 2004 film Team America: World Police, and the secret underground city of Cíbola is located there in the 2007 film National Treasure: Book of Secrets. In the Phineas and Ferb episode Candace Loses Her Head, both Phineas and Ferb sculpt Candace's face on the monument for her 15th birthday. In some films, the presidential faces are replaced with others; examples include the 1980 film Superman II and the 1996 film Mars Attacks! where the villains add their faces to the monument, and the 2003 film Head of State where the newly elected president's face is added. In works showing attacks on landmarks to signify the scope of a threat, Mount Rushmore is a common target; examples include the aforementioned facial replacements in Superman II and Mars Attacks! as well as natural disasters in works like the 2006 miniseries 10.5: Apocalypse and terrorist attacks as in the 1997 film The Peacekeeper. An atypical representation of the monument appears in the 2013 film Nebraska, where instead of being treated with reverence it is criticized for being unfinished. See also References Further reading External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/הכרזת_המלחמה_של_ארצות_הברית_נגד_האימפריה_היפנית] \| [TOKENS: 2258]
תוכן עניינים הכרזת המלחמה של ארצות הברית נגד האימפריה היפנית ב-8 בדצמבר 1941, יום לאחר המתקפה על פרל הארבור, הכריזה ארצות הברית מלחמה נגד האימפריה היפנית, לאחר שהקונגרס האמריקאי אישר את ההכרזה. הכרזה זו נוסחה שעה בלבד לאחר שנשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט נשא את "נאום הקלון". בעקבות ארצות הברית, בעלות בריתה של יפן, גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית, הכריזו מלחמה על ארצות הברית. ממשלת יפן התכוונה במקור למסור הודעה על כך שהיא נסוגה ממשא ומתן שלושים דקות לפני המתקפה, אך לשגרירות יפן בוושינגטון לקח יותר מדי זמן לפענח את נוסח ההכרזה, שנכתב ביפנית. רקע במתקפה על פרל הארבור נהרגו יותר מ-3,400 חיילים אמריקאים. במקור נקבע כי המתקפה לא תתחיל עד שלושים דקות לאחר שיפן תודיע לארצות הברית שהיא נסוגה ממשא ומתן נוסף, אך המתקפה החלה לפני כן. זאת משום שטוקיו העבירה את ההודעה לשגרירות יפן בוושינגטון. אולם בשל שנכתבה ביפנית היה צריך לפענחה, לתרגמה ולהקלידה על ידי פקידי שגרירות בדרגות גבוהות, שלא היו מסוגלים לבצע את המשימות הללו בזמן שהוקצב להם. לפיכך, השגריר לא מסר את ההודעה אלא לאחר תחילת המתקפה. ההודעה נוסחה כך שלמעשה לא כללה הכרזת מלחמה ולא ניתוק יחסים דיפלומטיים; לכן לא הייתה זו הכרזת מלחמה נאותה. יפן הכריזה רשמית מלחמה על ארצות הברית ועל האימפריה הבריטית ב-7 בדצמבר 1941. בריטניה הכריזה מלחמה על יפן תשע שעות לפני ארצות הברית. היא עשתה זאת, בין היתר, בשל התקפות יפניות על המושבות הבריטיות מלאיה, סינגפור והונג קונג. למרות שרבים מהאמריקאים גילו יחס אוהד לבריטניה במהלך המלחמה, הייתה התנגדות רחבה להתערבות אמריקאית בענייני אירופה. "נאום הקלון" וההצבעה על ההכרזה בישיבת הקונגרס יום לאחר המתקפה הובאה הכרזת המלחמה להצבעה. באותה ישיבה נשא נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט את "נאום הקלון". הנאום נועד לחזק את טענת ארצות הברית כי היא קורבן של התגרות ותוקפנות יפנית שפנתה לפטריוטיות ולא לאידיאליזם. הנאום זכה לתמיכה רחבה. ההכרזה הובאה לאישור בסנאט ולאחר מכן בבית הנבחרים בשעה 13:10. רוזוולט חתם על ההצהרה בשעה 16:10. ג'נט רנקין מהמפלגה הרפובליקנית, שהייתה פציפיסטית מוצהרת, הייתה חברת הקונגרס היחידה שהצביעה נגד ההכרזה. עמיתים רבים, ביניהם חבר הקונגרס אוורט דירקסן, שהחזיק דעות דומות לרנקין בנושאים רבים, ביקש ממנה לשנות את הצבעתה או לפחות להימנע, אך היא סירבה. "כאישה אני לא יכולה לצאת למלחמה," אמרה, "ואני מסרבת לשלוח מישהו אחר". הצבעתה של רנקין עוררה הדים רבים, מרביתם שליליים. העיתונות לעגה להחלטתה. יומיים לאחר מכן הגיעה להצבעה הכרזת מלחמה דומה נגד גרמניה ואיטליה; הפעם, רנקין נמנעה. ראו גם הערות שוליים
========================================

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.