Split (1)

train · 96.9k rows

text stringlengths 0 473k

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/גביע_הטוטו_2019/2020] \| [TOKENS: 884]
תוכן עניינים גביע הטוטו 2019/2020 גביע הטוטו 2019/2020 לליגת העל הייתה המהדורה ה-35 של הגביע השלישי בחשיבותו בכדורגל הישראלי. שלב הבתים 10 הקבוצות שאינן משתתפות במפעלים האירופאים בעונה זו חולקו לשני בתים על פי אזור גאוגרפי. הקבוצה שבמקום הראשון בכל בית תעפיל לחצי גמר גביע הטוטו. הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר מבין שתי המעפילות (נקודות, ולאחר מכן הפרש שערים) תיפגש עם המנצחת במפגש המתמודדות בליגה האירופית. הקבוצה השנייה שתסיים במקום הראשון תפגוש את המנצחת במשחק אלוף האלופים. האחרות ייפגשו בינן לבין עצמן במשחק הדירוג בתחרות לקביעת המענקים הכספיים. מסלול קבוצות אירופה ארבע הקבוצות המשתתפות בתחרויות של אופ"א מתחילות בשלב נפרד וזאת כדי להקל על הקבוצות בגלל מספר המשחקים. במשחק הראשון אלופת הליגה ומחזיקת הגביע של העונה שעברה מתמודדות ביניהן (משחק זה הוא גם על תואר אלוף האלופים) ואילו במשחק השני משתתפות שתי נציגות הליגה אשר משתתפות בליגה האירופית שלא זכו בתואר ישראלי בכיר בעונה שעברה. משחקי הדירוג חצי הגמר גמר דירוג סופי ראו גם
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/אדם#cite_ref-16] \| [TOKENS: 74883]
תוכן עניינים אדם אדם נבון מודרני ספיאנס אידלטו אדם או אדם נבון (שם מדעי: Homo sapiens, בתעתיק: הוֹמוֹ סָפִּיֶינס, בלטינית: "הוֹמוֹ" – אדם, "סָפִּיֶינס" – חושב או תבוני) הוא מין של יונק ממשפחת קופי האדם, היחיד שנותר בסוג האדם. האדם ייחודי בעולם החי במוחו הגדול (יחסית לגודל גופו) יותר מכל בעלי החיים: גדול פי שלושה בערך אפילו ממוחות קופי האדם הקרובים אליו ביותר, שימפנזה וגורילה. האדם נבדל מהם גם בהליכתו הזקופה על שתי גפיו האחוריות, בהתאמת זרועותיו ואצבעות ידיו לשימוש מתקדם בכלים, וביכולת הדיבור שלו. הוא מאכלס מגוון עשיר של בתי גידול יבשתיים, יותר מכל בעל חיים אחר, ומשנה את בתי הגידול שלו כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ובכך נחשב למין מהנדס סביבה. הוא מתאפיין בתודעה ובהכרה מפותחות, ביכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באומנות, בטכנולוגיה, במדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, בדמיונות, באידאולוגיות ובמוסדות חברתיים מורכבים. לאדם יש היכולת לרפלקציה עצמית, דהיינו יכולת התבוננות פנימית וניתוח עצמי. האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט באנטארקטיקה. בני אדם מודרניים התפתחו לראשונה ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה, ולאחר מכן החלו להתפשט בהדרגה לשאר יבשות העולם הישן, ולאחר מכן גם לאמריקה, תוך החלפה והטמעה של אוכלוסיות אדם קדומות יותר שחיו במזרח התיכון, באירופה ובאסיה. לאורך מרבית הפרהיסטוריה הם חיו כציידים-לקטים, ורק לפני כעשרת אלפי שנים החלו לביית צמחים ובעלי חיים בהיקף נרחב לצורך חקלאות. לפני כחמשת אלפי שנים לכל היותר פיתחו לראשונה כתב, והחלו לתעד את ההיסטוריה שלהם. במאות השנים האחרונות, אפשרו המהפכה התעשייתית וחידושי המדע גידול מהיר באוכלוסיית האנושות, והיא מונה כיום כ-8 מיליארד נפש. כל בני-האדם בני-ימינו, וכן בני אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-מין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens). סיווג זה נועד להבדילם ממינים נכחדים קרובים אך שונים באנטומיה שלהם, כמו האדם הניאנדרטלי, שמסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג אדם (Homo). האדם הנבון המודרני נחשב לתת-המין היחיד ששרד עד ימינו מבין תת-המינים של הומו ספיינס, מבין הסוג הומו ומבין תת-השבט הומינינים. אטימולוגיה המילה אדם משמשת הן לתיאור פרט יחיד מהמין מכל גיל וזוויג, והן לתיאור המין כולו. בעברית, המילה אדם לתיאור בן המין האנושי היא גם שמו של אדם הראשון במקרא. לפי סיפור הבריאה השני בספר בראשית (ב, ד ואילך), השם נגזר מהשורש "אדמה", לציין את בריאת האדם מ”עָפָר מִן הָאֲדָמָה”. כיום המילה "אדם" ככינוי כללי משמשת בדרך-כלל לגברים ולנשים באותה מידה. לעיתים קרובות מתייחסים גם במונח בני אדם לגברים ולנשים כאחת, לנשים בלבד מתייחסים במונח "בנות אדם"[א], ולעיתים רחוקות במונח "בנות חוה" על שמה של חוה המקראית. האדם מכונה גם "אנוש", "אנושי" או "בן אנוש",[ב] בדומה לשמו של אנוש, נכדו של אדם הראשון על פי המקרא[ג]. כלל בני-האדם נקראים לעיתים האֱנוֹשׁוּת או המין האנושי. שם התואר "אנושי" לעיתים מציין שייכות ביולוגית למין האדם או לסוג האדם, ותכונות אנושיות הן תכונות הנחשבות כמאפיינות או מייחדות בני אדם בהקשרים שונים, למשל מוסריות ואמפתיה בהשוואה לבעלי-חיים, מודעות עצמית בהשוואה למחשבים, או הזדקנות ומוות בהשוואה לאלים ומלאכים. מילה נוספת היא איש. צורת הריבוי שלה, אנשים, נמצאת בשימוש נרחב במובן של בני אדם כלליים – לא רק זכרים. "א. נשים" היא תחליף לא רשמי בכתבים שמקפידים על ניסוח נייטרלי מבחינה מגדרית. ביוונית המילה ἄνθρωπος (אַנְתְּרוֹפּוֹס) פירושה "אדם" או "אנוש", וממנה נגזרו המונח "אנתרופולוגיה", התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית, ומונחים רבים נוספים כמו "אנתרופוצנטריות", "אנתרופומורפיזם" ו"העיקרון האנתרופי". המילה הלטינית לאדם היא Homo (הוֹמוֹ), והיא משמשת בביולוגיה כשם המדעי של סוג האדם. כמו כן נגזרו ממנה המונח "הומניזם" והמילה האנגלית Human אשר משמשת גם כשם עצם שפירושו "בן אנוש" וגם כשם תואר שפירושו "אנושי". השם המדעי של האדם, Homo sapiens (הוֹמוֹ סָפִּיֶינס), ניתן בשנת 1758 על ידי חוקר הטבע השוודי קארולוס ליניאוס במסגרת פועלו להגדרת הטקסונומיה של עולם החי. השם תואם לשיטת השם המדעי הכפול של לינאוס, שבו המילה הראשונה מתארת את הסוג והשנייה את המין. שם הסוג, Homo, נלקח מהמילה הלטינית ל"אדם", ושם המין, sapiens, פירושו "תבוני", "נבון" או "חושב". בהמשך נגזרו מהשורש Homo גם השמות המדעיים של קבוצות ביולוגיות המכילות את האדם והמינים הקרובים לו ביותר, כמו משפחת האדם "הומינידיים" ותת-שבט "הומינינים". ביולוגיה לערכים רבים בנושא הגוף האנושי, ראו פורטל גוף האדם. האנטומיה והפיזיולוגיה של האדם הומולוגית לאנטומיה ולפיזיולוגיה של בעלי חיים אחרים, ובעיקר של אלו הקרובים לו ביותר: מבחינה אנטומית ופיזיולוגית, האדם נבדל מבעלי החיים הקרובים אליו בעיקר בהתאמת השלד שלו להליכה זקופה על שתי הרגליים האחוריות, ובמוח הגדול פי שלושה לערך ממוחם של קופי אדם. בדומה למרבית הפרימטים, מפגין מין האדם דו-צורתיות זוויגית, כאשר הגברים נוטים להיות בממוצע גבוהים וכבדים יותר מהנשים. בממוצע, גובה נשים בוגרות הוא בין 1.6 ל-1.7 מטרים ומשקלן 54 עד 64 קילוגרם, וגובה זכרים בוגרים הוא בין 1.7 ל-1.8 מטרים ומשקלם 76 עד 83 קילוגרם. שלד האדם הוא שלד יונק טיפוסי, המכיל את כל העצמות האופייניות ליונקי שליה אחרים. עם זאת, רבות מעצמות אלו עברו התאמות להליכה זקופה על שתיים, האופייניות להומינינים נכחדים וייחודיות לאדם מבין כל המינים החיים כיום. עצמות הירך והשוק ארוכות אצל האדם, הן באופן מוחלט והן יחסית לאורך גופו בהשוואה לפרימטים אחרים, מפרק הירך מוצב כך שהשוקיים פונות לכיוון קו מרכז הגוף, והברכיים קרובות זו לזו לשיפור יעילות ההליכה והריצה. האגן הוא בצורה ייחודית של "קערה", שבעת עמידה זקופה מערסלת את האיברים הפנימיים של הבטן. שריר העכוז הגדול ושאר שרירי העכוז מפותחים במיוחד באדם, וחשובים להליכה זקופה, לקימה ולישיבה. עמוד השדרה מפותל בדומה לאות S במבט צד, כשחלקו המותני מתקמר בכיוון הבטן, פיתול הפועל כבולם זעזועים לגולגולת בעת הליכה וריצה. עמוד השדרה מתחבר לגולגולת בתחתיתה, ולא באחוריה כמו אצל שאר היונקים, כך שהראש פונה קדימה כאשר הגוף בתנוחה אנכית. הגולגולת גדולה וגבוהה במיוחד בהשוואה לגודל הגוף, דופנותיה דקות יחסית, והיא מותאמת להכיל את המוח הגדול. עצם הזרוע, החישור והגומד קצרות יחסית לאורך הגוף, בהשוואה לעצמות הזרוע של קופים וקופי אדם, וזאת בהתאמה להחזקה וטיפול במכשירים ולא לטיפוס על עצים. עצם הזרוע מפותלת מעט באופן שהמרפק פונה החוצה וכפות הידיים מוצבות לפני הגוף והפנים. עצמות כף היד עדינות ובעלות טווח תנועה גדול. האגודל נגדי לשאר האצבעות, כמו אצל שאר קופי האדם, אך ארוך ושרירי במיוחד, ובכך מאפשר טיפול מדויק בחפצים קטנים. הפרק המרוחק ביותר בעצמות האצבע מתרחב בקצהו לתמיכה ב"כרית" האצבע שמתחת לציפורן – תכונה ייחודית לשלד סוג האדם שהתפתחה ככל הנראה כהתאמה לטיפול בכלים ולהכנתם. בדומה למרבית היונקים האחרים, יש לילדי האדם שיני חלב הבוקעות מעצמות הלסת אל חלל הפה בגיל צעיר מאוד, ומתחלפות מאוחר יותר לשיניים קבועות. כמו אצל כל הקופים צרי האף, השיניים הקבועות באדם כוללות בכל רבע לסת שתי חותכות, ניב אחד, שתי קדם-טוחנות (הנקראות גם מלתעות) ושלוש טוחנות, ובסך הכול 32 שיניים. ואולם כתוצאה מהקטנת הלסתות באדם בן-זמננו יחסית לכל בני האדם הקדומים, הטוחנות האחוריות ביותר בכל רבע לסת בוקעות אל תוך חלל הפה רק בגיל 17 ויותר, המאוחר יחסית, ועל כן נקראות בעברית שיני בינה. לעיתים חלק משיני הבינה או כל ארבעתן אף אינן בוקעות כלל, ונשארות כלואות בתוך עצם הלסת. כתוצאה מכך ניתן לזהות מבחוץ אצל בני אדם בוגרים בין 28 ל-32 שיניים. שיני האדם קטנות יחסית ובעלות מבנה בלתי-מתמחה: הניבים אינם מוארכים וחדים כמו אצל טורפים וקופי-אדם, החותכות אינן צומחות ללא הפסק כמו אצל מכרסמים, והטוחנות אינן גדולות ורחבות כמו אצל אוכלי עשב. שיניים כאלו מעידות על הסתגלות לאכילה של מגוון מזונות הן מהחי והן מהצומח. יש חוקרים הסבורים שהשימוש בכלי אבן ובאש לצורך טחינת מזון קשה ובישולו, תרם לאבולוציה של הקטנת השיניים בשושלת האדם, אף שראשית האבולוציה הזו קדמה לעדויות העתיקות ביותר לשימוש באש. בדומה לשאר מיני סדרת הפרימטים, לאדם עיניים מפותחות המכוונות קדימה (ולא לצידי הראש) בגולגולת, כך ששדות הראייה שלהן חופפים במידה רבה, ומסייעים למיקוד שתיהן בפרטים קטנים וקרובים. ראיית צבעים מפותחת בבני אדם הודות למערכת ראיית הצבע הטיפוסית לקופים צרי-אף ומבוססת על שלושה סוגי מדוכים ברשתית, אשר מתמחים בהבחנה בצבעי אדום, ירוק וכחול (routine trichromacy). מאפיין ייחודי של עין האדם בין הפרימטים ומרבית היונקים האחרים, הוא פתח ארובת עין רחב משמעותית מרוחבה של הקרנית, ולכן חושף חלק גדול מלובן העין. הניגוד החזותי בין הקרנית ללובן העין מקנה לעין האנושית את המראה הטיפוסי שלה, ומקל על זיהוי כיוון המבט של אנשים אחרים. חוש הריח של האדם חלש אפילו יותר משל הקופים, ובהתאם לכך אונות הריח וקונכיות האף שלו קטנות מאוד יחסית לגודל המוח והגולגולת. מתוך מאות גנים של קולטני ריח (olfactory receptors) אצל האדם, כ-55% אינם מתורגמים כלל לחלבון, והפכו לפסאודוגנים בלתי מתפקדים. איבר יעקובסון בתקרת הפה, הממלא תפקיד חשוב בחוש הריח אצל מרבית היונקים, מתנוון אצל האדם כבר בשלב העוברי. אוזן האדם מסוגלת לשמוע קולות בתחום התדרים שבין 20 הרץ ל-20 קילוהרץ, גבול עליון נמוך מזה של מרבית היונקים[ד] ונוטה לרדת אף יותר אצל אנשים מבוגרים וקשישים הסובלים מהיחלשות שמיעה. מוח האדם בבגרותו הוא בנפח ממוצע של 1,350 סנטימטרים מעוקבים. בהתחשב בגודל הגוף זהו המוח הגדול ביותר בעולם החי, והסיבה לעליונותו של האדם על שאר בעלי החיים בתחומים שכליים וקוגניטיביים רבים. מספר תאי העצב במוח האדם מוערך בכ-86 מיליארד, אשר יוצרים ביניהם יותר מ-100 טריליון קשרים סינפטיים. למעשה, מוח האדם איננו הגדול ביותר בעולם החי באופן מוחלט – מוחותיהם של כמה לווייתנים ופילים גדולים יותר, אך זאת במידה רבה בגלל גופם הגדול בהרבה. על מנת לחשב את גודל המוח בהשוואה לגודל הגוף נהוג להשתמש במדד EQ ‏(Encephalization Quotient או "מנת המוחיות") במדגם של מיני בעלי-חיים שונים. כשמשתמשים במדגם של מיני יונקים נמצא בדרך-כלל כי לאדם ערך EQ בין 6 ל-8, ופירוש הדבר שמוחו גדול פי 6 עד 8 מהצפוי ליונק בעל גודל גוף דומה. זהו הערך הגבוה בין היונקים, כאשר הבאים אחריו בדירוג, הדולפינים וקופי האדם, מקבלים בדרך-כלל ערכי EQ של 2 עד 5, והיונק הממוצע מקבל בהגדרה ערך של 1. ערכו המספרי של EQ תלוי במדגם המינים הנבחר, למשל אם דוגמים רק מיני פרימטים יתקבל ערך EQ של 3 בלבד, שפירושו מוח גדול פי שלושה מהצפוי לפרימט באותו גודל גוף. אך בכל מדגם שייבחר יקבל האדם ערך EQ גבוה משל כל שאר המינים. האזור המפותח ביותר במוח האדם הוא קליפת המוח הגדול, שכוללת אזורים המתמחים בתפיסה, תנועה רצונית, מודעות, הבנת שפה, דיבור ועוד. קליפת המוח היא למעשה יריעה רב-שכבתית של תאי עצב ותאי גלייה ששטחה כ-2,360 סמ"ר (היינו, כריבוע שאורך צלעו כמעט חצי מטר), והיא משופעת בקפלים המגדילים את שטח הפנים שלה ומאפשרים לה להידחס לתוך חלל הגולגולת. קליפת המוח לבדה מהווה 75% עד 84% ממשקלו הכולל של מוח האדם, יותר מאשר בכל יונק אחר. המספר המוחלט של תאי-עצב בקליפת המוח של האדם הוא כ-16 מיליארד, הרבה יותר מאשר בקליפת המוח של כל יונק אחר שנמדד, למשל 9 מיליארד אצל האורנגאוטן והגורילה, 6–7 מיליארד אצל השימפנזה, ו-5.6 אצל הפיל האפריקני[ה][ו]. המוח הוא גם הרקמה בעלת צריכת האנרגיה הגבוהה בגוף האדם – במצב של מנוחה מוחלטת צורך המוח, שמשקלו רק 2% ממשקלו הכולל של הגוף, 20% מכלל תצרוכת האנרגיה של הגוף. תצרוכת יחסית זו של המוח אף גבוהה יותר אצל תינוקות – כ-50%, ואצל ילדים בני 4 שנים כ-66%. כדי לספק תצרוכת זו נדרשים בני אדם להגדיל את אספקת הקלוריות במזונם ולהבטיח את סדירותה (ראו בסעיף תזונה), ולחלופין לחסוך בתצרוכת האנרגיה של רקמות אחרות בגופם, כמו רקמת שריר, ולהאט את קצב הגדילה אצל ילדים ומתבגרים, בהשוואה לקופי אדם וליונקים אחרים. עור האדם חשוף יחסית משיער, פרט לשיער הראש ולשיער הזקן והשפם בגברים בוגרים. שיער הגוף נוטה לגדול מעט עם הבגרות המינית, בעיקר במפשעה (שער הערווה) ובבתי השחי. למעשה, מספר זקיקי השערות בעור האדם אינו פחות מזה שבעורם של יונקים רבים אחרים, אלא שמרבית השערות הצומחות מעור האדם מנוונות וקטנות מאוד. זקיקי השערות עדיין קשורים לשרירים הזעירים הזוקפים אותן, כך שרפלקס סימור השיער הטיפוסי ליונקים עדיין פועל בבני אדם בתגובה לקור (התחושה המכונה "עור ברווז") ולעיתים בתגובה להתרגשות כתוצאה מאיום כלשהו (תגובת "הילחם או ברח"), לעיתים בליווי צמרמורת. בבני אדם צעירים ובריאים העור חלק ומבריק, בדומה לעורם של יונקים ימיים כמו הדולפין, ובניגוד לעור יונקים יבשתיים שמתחת לפרווה הוא נוטה להיות מקומט ודהה. זוהי תוצאה של שכבת שומן תת-עורית שמסיבות בלתי-ברורות מפותחת באדם יותר מאשר ברוב היונקים היבשתיים[ז]. צבע העור מגוון מאוד בבני אדם ממוצא שונה – משחור כמעט לחלוטין ועד בהיר ביותר, המקבל גוון ורדרד כתוצאה מנימי דם הסמוכים לפני העור. צבע העור הוא תוצאה של כמות וסוג הפיגמנט מלנין בתאי העור. תאי העור אף מייצרים מלנין נוסף בתגובה לקרינה אולטרה סגולה הפוגעת בהם, מה שגורם לאפקט השיזוף. במשך עשרות אלפי שנים עודדה ברירה טבעית התפתחות ריכוז גבוה של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפיים שבהם קרינת השמש חזקה, כמנגנון הגנה מהאפקט המסרטן שלה, ולריכוז נמוך של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפיים מעוטי קרינה, המאפשר לקרני שמש לחדור לעור ולסייע ביצירת ויטמין D. צבע השיער וצורתו אף הם מגוונים בבני אדם שונים. נראה שצבע השיער המקורי באדם כהה מאוד עד שחור, אך מוטציות שונות פוגעות בייצור המלנין ויוצרות צבעים בהירים יותר כמו בלונד וג'ינג'י. מוטציות כאלו התפשטו באוכלוסיות אדם שונות, בעיקר באירופה אך גם בכמה אוכלוסיות ילידיות באזורים הטרופיים. גנים המשפיעים על גידול השערה גורמים לשיער חלק, מתולתל או מקורזל. עם הגיל נוטה ייצור המלנין בשערה להיפגע, מה שגורם לשיער שיבה. כמו כל שאר היונקים, האדם הוא יצור דיפלואידי – כל אחד מהתאים הסומטיים שלו מכיל שני מערכי כרומוזומים, אחד מהאם ואחד מהאב. מערך הכרומוזומים באדם (קריוטיפ) כולל 23 זוגות כרומוזומים, בשונה במקצת מהקריוטיפ של קופי אדם הכולל 24 זוגות. סיבת ההבדל הזה היא שבמהלך האבולוציה של האדם, שני זוגות כרומוזומים אצל קופי אדם התאחו זה עם זה ליצירת זוג הכרומוזומים מספר 2 באדם. אופן קביעת הזוויג באדם זהה אף הוא לזה של שאר היונקים: בתאי הנקבות נמצא זוג כרומוזומי מין XX, בעוד שבתאי הזכרים נמצא זוג כרומוזומי XY, כלומר כרומוזום X אחד וכרומוזום Y אחד, מזווגים זה לזה. כרומוזום Y קטן יותר מכרומוזום X. הורשת כרומוזום Y מהאב גורמת לעוּבָּר להתפתח לבן, בעוד שהורשת כרומוזום X מהאב גורמת לעובּר להתפתח לבת. כלל ה-DNA בכרומוזומים נקרא גנום. גנום האדם כולל בסך הכול כשלושה מיליארד זוגות נוקלאוטידים, והוא גדול בהרבה מהגנום של אורגניזמים רבים כמו זבוב התסיסנית (140 מיליון זוגות בלבד), אך גם קטן בהרבה מהגנום של אורגניזמים רבים אחרים, למשל דגי ריאות (עד 130 מיליארד זוגות). נוקלאוטידים אלו מרכיבים, על פי האומדן האחרון מפרויקט גנום האדם, כ-20 אלף גנים המתורגמים לחלבונים, וכן כמה אלפי פסאודוגנים אשר אינם מתורגמים כתוצאה מפגמים גנטיים שונים. בסך הכול רק כאחוז עד שני אחוזים מכלל הגנום האנושי מתורגם לחלבונים. אחוז גדול יותר של הגנום אינו מתורגם לחלבונים אך יש לו תפקיד חשוב בבקרת גנים. בנוסף, חלק ניכר של הגנום האנושי (גודלו עדיין שנוי במחלוקת עזה במחקר הגנטי) הוא בבחינת "DNA אנוכיי" ו"DNA זבל" שאין להם תפקיד מועיל לאדם, ומכילים בעיקר רטרוטרנספוזונים, המשכפלים את עצמם באופן אנוכי בדומה לנגיפים, ולשרידי רטרוטרנספוזונים שאינם פעילים עוד. בקרב האנושות כיום יש מגוון גנטי: הבדלים ברצף הגנום בין בני אדם שונים. מספר ה-SNP (הבדל בנוקלאוטיד בודד) שנמצאו באנושות עד שנת 2008 הוא כ-3.1 מיליון. פירוש הדבר שבין בני-האדם הרחוקים ביותר זה מזה, למשל בין יליד אפריקה ויליד אמריקה הדרומית, מגיע ההבדל עד לאחד מכל 1,000 נוקלאוטידים בממוצע, דהיינו כ-0.1% מהגנום. הבדל זה הוא בערך עשירית מההבדל של כ-1% בין גנום האדם לגנום של המינים החיים הקרובים אליו ביותר: שימפנזה מצוי ובונובו. ההבדלים נוצרים כתוצאה מהצטברות מוטציות – שינויים בסדר וזהות הנוקלאוטידים. קצב המוטציות הממוצע בבני אדם הוא בסדר גודל של כ-100 לדור, כלומר אדם ממוצע מוריש לילדיו כ-100 מוטציות חדשות שהופיעו אצלו ואינן קיימות אצל הוריו[ח]. מרבית המוטציות האלו הן נייטרליות – אינן מזיקות ואינן מועילות – ורובן הגדול לא תצלחנה לעבור בתורשה לדורות הבאים, אך מיעוטן מתפשט באוכלוסייה באמצעות סחף גנטי. סחף גנטי עלול לגרום גם להתפשטותן של מוטציות מזיקות רצסיביות, שאינן גורמות לנזק עד שהן מוּרָשות משני ההורים גם יחד, ולכן מרבית המחלות התורשתיות המסוכנות והנפוצות באוכלוסיית האדם, כמו אנמיה חרמשית וסיסטיק פיברוזיס, הן מסוג זה. מיעוט זעיר אף יותר הן מוטציות מועילות העשויות להתפשט באוכלוסייה הודות לברירה טבעית, כגון המוטציות הגורמות אי-סבילות ללקטוז (ראו בפרק האבולוציה). מתוך המגוון הגנטי הקיים, או השונות הגנטית, כ-85% מוסברים על ידי הבדלים שבין בני אדם בודדים, ורק חלק קטן מוסבר על ידי מוצא גאוגרפי או אתני. המתאם החלקי שקיים בין אזור המוצא לרצף הגנום נוצר במשך הדורות משום שבני אדם נוטים יותר להעמיד צאצאים עם בני אדם הגרים בסמוך אליהם. מחקרים המודדים מספר גדול מאוד (כמה אלפים לפחות) של סמנים גנטיים מסוגלים לעיתים קרובות לזהות את אזור מוצאם של נבדקים שאינם "בני תערובת". עם זאת, מרבית הגנטיקאים כיום אינם משתמשים עוד במונח "גזע" לתיאור מתאם זה, משום שהמתאם הוא רציף ואיננו מתחלק באופן בדיד לקטגוריות מסורתיות כמו שחורים, לבנים וכדומה. "גזעים" במינוח המסורתי גם אינם בהכרח מקבילים לתת-מינים המשמשים במינוח הזואולוגי אצל מיני בעלי-חיים אחרים. זאת משום שהאנושות המודרנית צעירה בהשוואה למרבית המינים, כך שהשונות הגנטית בתוכה נמוכה יחסית למרות תפוצתה הכלל-עולמית. גם הגירה ונדידות עמים תכופות לאורך הפרהיסטוריה וההיסטוריה, המלוות לרוב בנישואי תערובת, תרמו להקטנת ההבדלים הגנטיים בין אזורים גאוגרפיים ואוכלוסיות אתניות. לשם השוואה, מחקרים גנטיים במין השימפנזה המצוי מצאו שמספר תת-מינים שלו באפריקה לבדה התפצלו לפני מאה אלף עד מיליון שנים, בעוד שזמני ההתפצלות בין "גזעי" אדם על פני כדור הארץ כולו נמדדים באותן שיטות בעשרות אלפי שנים לכל היותר. תוחלת החיים של האדם ארוכה משל כל יונק אחר, כ-80 שנה במדינות מפותחות. בימי קדם (ואף כיום במדינות מתפתחות רבות) תוחלת החיים הייתה נמוכה בהרבה, אך זאת בעיקר כתוצאה משיעורים גבוהים של תמותת תינוקות[ט], ובני אדם שצלחו בחיים את תקופת הינקות היו עשויים להגיע לגילים דומים לאלו של בני אדם בימינו. הגיל המופלג ביותר שתועד בוודאות הוא 122 שנה, אליו הגיעה ז'אן לואיז קלמן הצרפתית. היריון באדם נמשך בממוצע תשעה חודשים (כ־40 שבועות), שבמהלכם גוף האם עובר שינויים פיזיולוגיים והורמונליים רבים כדי לתמוך בעובר המתפתח. במהלך התקופה נבנית שליה המחוברת לחבל הטבור, והיא משמשת כמתווכת להעברת חמצן, חומרי תזונה ונוגדנים מדם האם אל העובר, וכן לסילוק חומרי פסולת. ההיריון נחקר ברפואה במסגרת גינקולוגיה ומיילדות, ובמיוחד בתחום רפואת האם והעובר, העוסקת בזיהוי וטיפול בסיבוכים רפואיים. התפתחות עובר האדם מתחילה לאחר הפריה, כאשר תא הביצית המופרית מתחלק במהירות למורולה ולבלסטוציסט, הנקלט בדופן הרחם. בשבועות הראשונים נוצרים שכבות התאים העובריות בתהליך הגסטרולציה, ומהן מתפתחים בהמשך איברי הגוף. התקופה עד לשבוע השמיני מכונה שלב העובריות ובה מתהווים איברי היסוד, ואילו מהשבוע התשיעי ואילך מתחיל שלב העובר, שבו האיברים מבשילים ומתפתחים עד ללידה. תחום זה נחקר במסגרת אמבריולוגיה, וביולוגיה התפתחותית בשילוב שיטות אבחון רפואיות מודרניות כגון אולטרה סאונד ותבחיני דם. בדרך כלל נולד ולד יחיד, אך אחת לכמה עשרות לידות נולדים תאומים, ולידות של שלישיות, רביעיות ואף חמישיות ידועות אף כי נדירות מאוד. בהשוואה למיני יונקים אחרים, הלידה באדם קשה וממושכת יותר ולעיתים אף מסוכנת, שכן ראשו הגדול יחסית של הוולד מתקשה לעבור בתעלת הלידה בין עצמות האגן של האם. הסיכון בהריון ולידה לעובר ולאם פחת משמעותית במאות ה-20 וה-21, הודות לחידושים רפואיים דוגמת חיטוי, ניתוח קיסרי, בדיקת אולטרה סאונד להיריון ובדיקת מי שפיר. התינוק חסר ישע בלידתו ותלוי לחלוטין בהוריו. אף על פי שאפילו בתינוק בן כמה ימים בלבד ניתן לאתר יכולת מסוימת לראות דברים ואף לזהות פנים, באופן מעשי הוא עיוור כמעט לחלוטין. יכולת ממשית למקד את המבט ולעקוב אחרי עצמים מתפתחת בהדרגה בגיל חודשיים עד ארבעה חודשים, הושטת יד מגיל ארבעה חודשים, ואחיזה מיומנת של חפצים מגיל שנה ואילך. תינוקות בדרך כלל מתחילים לזחול על בטנם לאחר גיל חצי שנה, ובגיל כשנה עד שנה וחצי הם מזדקפים על רגליהם ומתחילים ללכת, אך פיתוח מיומנות בהליכה, ריצה וקפיצה אורכות מספר שנים נוספות. תהליך ייחודי לתינוקות וילדי אדם הוא למידת השפה המדוברת בסביבתם הקרובה (ראו פירוט בסעיף שפה). כמו אצל שאר היונקים התינוק ניזון בתחילה מחלב, באופן הטבעי על ידי יניקה משדי אמו. נראה כי לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה תינוקות ינקו במשך השנתיים עד ארבע השנים הראשונות לחייהם, ואף מאוחר יותר[י]. בחברות חקלאיות חלב בהמות שונות החליף בחלקו את חלב האם, ובתרבות המערב כיום, עם התפתחות ההנקה מבקבוק ותרכובת מזון לתינוקות, פחות ופחות מקובל להניק לאחר גיל שנתיים. תקופת הילדות נחשבת לגיל 3 ועד גיל 12 לערך, ומתאפיינת בגדילה מתמשכת בקצב איטי יותר מאשר בתקופת הינקות. ילדי האדם עדיין תלויים מאוד בהוריהם להגנתם, כלכלתם והדרכתם. הם סקרנים מאוד, מצטיינים ביכולות למידה גבוהות ומרבים לשחק. תקופת ההתבגרות נחשבת לגילאי 12 עד 20 שנה בערך, ומתאפיינת בתהליך ההתבגרות המינית ובנטייה הולכת וגוברת לעצמאות. תופעה ייחודית לאדם היא פרץ גידול מהיר יותר בתקופת ההתבגרות מאשר בילדות, אשר נוטה להיות מודגש וממושך יותר בבנים מאשר בבנות, וכתוצאה ממנו גברים הם בממוצע גדולי גוף מנשים אף על פי שבתקופת הילדות ההבדלים אינם משמעותיים. בסך הכול תקופות הינקות, הילדות וההתבגרות יחדיו אורכות כרבע מתוחלת החיים הכללית, יותר מאשר בכל יונק אחר, ובכך מאפשרות לבני אדם ללמוד דברים רבים עד הגעתם לבגרות. לאדם אין עונת רבייה קבועה, והוא מתרבה בכל עונות השנה. בדומה לנקבות של מיני יונקים רבים, לנשים בוגרות יש ביוץ מחזורי: ביצית חורגת מהשחלה, ואם איננה מופרית בתא זרע היא נשטפת החוצה מהרחם וביצית חדשה חורגת מהשחלה, וחוזר חלילה. מחזור הביוץ באישה נמשך בממוצע כ-28 יום, אך עשוי להשתנות בין 21 ל-39 יום. תופעה ייחודית לאדם היא "ביוץ מוסתר" – האישה איננה מגלה סימני ייחום מיוחדים כאשר היא מבייצת, והיא עשויה לקיים יחסי מין במשך כל מחזור הביוץ, ואף במשך מרבית תקופת ההיריון ובמשך תקופת ההנקה. מועד הביוץ באישה נסתר אפילו מהאישה עצמה, מה שמקשה על כניסה מתוכננת להיריון בנשים עם בעיות פוריות מחד, ועל מניעת היריון בשיטת "הימים הבטוחים" מאידך. זהו ניגוד בולט לכמעט כל שאר נקבות היונקים, אשר מתייחמות ופעילוֹת מינית רק בעת שהן מסוגלות להרות. יתרון חשוב של תכונה זו הוא יכולת האדם לקיים יחסי מין באופן שגרתי לא רק לצורך רבייה, אלא גם לצורך חיזוק הקשר החברתי והרגשי בין בני הזוג, קשר הידוע בתרבויות רבות כאהבה רומנטית. תופעה ייחודית נוספת למיניות האדם אשר מעודדת קשר כזה היא תנוחות ההזדווגות פנים-מול-פנים, אם כי בני אדם מסוגלים גם לתנוחת החדירה מאחור הנפוצה בעולם החי. כמו אצל נקבות של מיני יונקים אחרים, הנקה גורמת לגוף האישה להפריש את ההורמון פרוגסטרון המעכב את הביוץ, וכך מקטין את הסבירות להרות שוב. לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, נראה שתקופת הנקה ארוכה פעלה כאסטרטגיה טבעית למניעת היריון וליצירת הפרש גילים של מספר שנים בין אחים, כך שהאם לא נדרשה לטפל ביותר מתינוק אחד באותו זמן. במאות השנים האחרונות, קיצור תקופת ההנקה (ראו בסעיף ינקות) אפשר לנשים ללדת מדי שנה או שנתיים, ובכך תרם לקצב הגידול המהיר של האוכלוסייה. כיום, ברוב התרבויות האנושיות מקובלת המונוגמיה, אף כי בחברות אדם מסוימות נהוגות גם צורות שונות של פוליגמיה – בדרך-כלל פוליגיניה ולעיתים נדירות מאוד גם פוליאנדריה. גברים מונוגמים ופוליגמים בדרך-כלל מתפקדים כאבות, ולוקחים חלק בטיפול בצאצאיהם ובפרנסתם. בכך משתייך האדם למיעוט מתוך מיני קופי האדם, הפרימטים והיונקים. השתתפות הזכרים מסייעת מאוד לגידול הצאצאים עד לבגרות במשך התקופות הארוכות והפגיעוֹת של היריון, ינקות, ילדות והתבגרות באדם. כמו אצל מרבית המינים המונוגמיים, גם באדם זוגיות לא תמיד נשמרת לכל החיים, יחסי מין עם שותפים אחרים אינם נדירים, וצאצאים לעיתים מגודלים על ידי האם לבדה או אף האב לבדו. בעשורים האחרונים במערב הפכו מקובלות במידת מה מסגרות הורות שונות, אולם בהסתכלות כללית על כלל חברות האדם בנות זמננו, המשפחה הנורמטיבית ביותר עדיין כוללת גבר ואישה המקיימים יחסי-מין בלעדיים זה עם זה ומגדלים יחד את צאצאיהם המשותפים. תופעה ייחודית נוספת לאדם הם חיים הנמשכים הרבה לאחר תום תקופת הפוריות המינית. התופעה בולטת במיוחד אצל נשים, אשר בגיל הבלות שלהן (בתרבות המערב בדרך כלל בסביבות גיל 50 שנה) מפסיקות לבייץ ואינן מסוגלות עוד ללדת, אך לעיתים קרובות הן מסייעות לבניהן ובנותיהן הבוגרים בטיפול בנכדיהן. התהליך ארוך והדרגתי יותר בגיל המעבר אצל גברים, שכן ייצור תאי הזרע בגופם איננו פוסק ובאופן עקרוני הם עשויים לשמור על פוריותם עד גיל מופלג, אך ירידה באיכות הזרע וברמת החשק המיני גורמת גם למרבית הגברים הקשישים להתרכז בסיוע לנכדיהם במקום בהולדת ילדים נוספים. בכל החברות האנושיות מקובל לרחוש כבוד לאנשים קשישים ולניסיון החיים שצברו, ולעיתים קרובות הם מתפקדים כראשי משפחות, כיועצים ואף כמנהיגי קהילות. לערכים רבים בנושאי מזון ותזונה, ראו פורטל המזון. בדומה למרבית מיני הפרימטים, בני אדם הם אוכלי כול, המסוגלים להיזון ממגוון של מזונות מהחי והצומח, ואינם מתמחים בסוג מסוים של מזון. עדויות ארכאולוגיות ומחקרים על ציידים-לקטים בני-זמננו מראים שבמשך מרבית הפרהיסטוריה עד המהפכה הנאוליתית, בני אדם ניזונו מציד בעלי-חיים, ובכלל זה דיג ואיסוף חסרי חוליות, ומלקט של זרעים, פירות ושורשים. בישול באש ועיבוד מזון בעזרת כלי אבן ועץ הגדילו את מגוון המזונות הזמינים לבני אדם פרהיסטוריים, ואִפשרו להם להוציא פחות זמן ואנרגיה על מנת להשיג, ללעוס ולעכל כמות רבה יותר של מזון. בכך הם סייעו ככל הנראה לאבולוציה של הגדלת המוח, אשר צורך יותר קלוריות לקיומו מכל רקמה אחרת בגוף (באותו משקל), ולאבולוציה של הקטנת הלסתות והשיניים אצל בני אדם מודרניים אנטומית, בהשוואה למיני אדם קדומים יותר. בני אדם התאימו את תזונתם לבתי-הגידול בהם חיו, וישנן תרבויות הניזונות כמעט בלעדית מהצומח או כמעט בלעדית מהחי. במהפכה הנאוליתית, ביות בעלי חיים וצמחים אִפשר טכנולוגיות להפקת מזון בכמויות גדולות, כגון גידול וטחינת דגניים; חליבת בהמות והכנת מוצרי חלב; והתססת סוכרים לאלכוהול. כמו כן התאפשרה אגירת כמויות גדלות של מזון, בסיוע טכנולוגיות שימור מזון שונות כמו עישון, ייבוש, כבישה והחמצה. מגוון מקורות המזון ירד בעקבות המהפכה הנאוליתית בשל הנטייה להתרכז במספר קטן של סוגי גידולים חקלאיים שהם היעילים ביותר, אך הוא גדל שוב בעת החדשה הודות לייבוא של גידולים חקלאיים, מוצרי מזון וטכנולוגיות מזון מכל העולם[י"א]. לאורך הפרהיסטוריה וההיסטוריה, מחסור במזון היה סיכון עיקרי עבור אוכלוסיות של בני אדם, לעיתים כתוצאה מאסונות טבע, בצורת, מלחמות ושעבוד, או הכחדה של בעלי-חיים וצמחים ששימשו כמזון. אירועים כאלו לעיתים קרובות גרמו לרעב המוני ולתת-תזונה, בעיקר אצל ילדים, חסרי אמצעים ואוכלוסיות מוחלשות שונות. לפי דו"ח של ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות משנת 2015, צריכת המזון הממוצעת בעולם היא בערך 1,800 קילו-קלוריות לאדם ליום, בעוד שארגון הבריאות האמריקאי ממליץ על צריכה יומית של 2,700 קילו-קלוריות לגבר ו-2,200 קילו-קלוריות לאישה (מספר הקילו-קלוריות הדרוש ליום תלוי במין, בגיל, במשקל הגוף, בסגנון החיים ועוד). מדד הרעב העולמי הוא כלי סטטיסטי המתאר את מצב הרעב בעולם. בשנים 1990–2013 עלה לראשונה מספר המתים בעולם כתוצאה מהשמנת יתר על מספר המתים מתת-תזונה. מחלות היו ועודן גורם המוות העיקרי אצל בני אדם, בדרך-כלל נפוץ יותר ממוות כתוצאה מאלימות, מלחמות או תאונות. במשך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, מחלות זיהומיות המופצות על ידי נגיפים, חיידקים וטפילים אחרים גרמו למרבית הנפגעים ומקרי המוות, תכופות בקרב תינוקות וילדים קטנים[י"ב][ט]. מחלות כאלו לעיתים נפוצו כמגפות שקטלו אחוז ניכר של האוכלוסייה, בעיקר בכפרים ובערים צפופי אוכלוסין עם תנאי סניטציה והיגיינה גרועים[י"ג]. קטלנותן של מגפות גברה עם המהפכה הנאוליתית, אם בשל העלייה בצפיפות האוכלוסייה ואם משום שבעלי-חיים מבויתים שגודלו בצפיפות חשפו את החקלאים לפתוגנים שלהם, והעבירו אליהם מגפות כמו אבעבועות שחורות, חצבת וסוגים שונים של שפעת. אוכלוסיות אדם ששרדו מגפות כאלו פיתחו דרגה מסוימת של חסינות אליהן, וכאשר היגרו מאוחר יותר לאזורים אחרים, לעיתים גרמו בבלי-דעת להדבקה נרחבת של האוכלוסיות המקומיות הבלתי-חסינות. מרבית החללים שהפיל האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי בין ילידי אמריקה, אוסטרליה ואוקיאניה מתו כתוצאה ממגפות כאלו, יותר מאשר נהרגו במלחמות או כתוצאה משעבוד[י"ד]. במאות השנים האחרונות חלו התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות ששינו את מאזן התחלואה והתמותה בצורה מהפכנית. במאה ה־19 התגלתה ההתאוריה החיידקית של המחלות, בזכות עבודותיהם של לואי פסטר ורוברט קוך, שהראו כי חיידקים ונגיפים הם גורמי מחלות מידבקות. בעקבות הבנה זו פותחו חיסונים ראשונים, כמו חיסון נגד כלבת שיצר פסטר, ובהמשך חיסונים רבים נוספים, וכן אנטיביוטיקה, ובראשן פניצילין שהתגלתה על ידי אלכסנדר פלמינג ב־1928. במקביל, חידושים בתחום סניטציה והיגיינה ציבורית – כגון מערכות ביוב מודרניות, אספקת מי שתייה נקיים ושיפור תנאי מגורים – הפחיתו במידה ניכרת את התפשטות המחלות הזיהומיות. בעקבות תהליכים אלו ירדו במדינות המפותחות שיעורי התמותה ממחלות זיהומיות, ותשומת הלב הרפואית הופנתה יותר אל גורמי התמותה העיקריים הבאים: מחלות לב וכלי דם, מחלות ניווניות וסרטן. עם זאת, במדינות המתפתחות, מחלות זיהומיות עדיין נפוצות וקטלניות יותר. על פי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, גורמי התמותה העיקריים באוכלוסיית העולם בשנת 2004 היו (באחוזים מכלל מקרי המוות) כדלהלן: בית גידול, תפוצה ואוכלוסייה תחום תפוצת האדם כולל את כל יבשות כדור הארץ פרט לאנטארקטיקה (שיש בה תחנות מחקר אך לא מגורי קבע). האדם הוא מין החולייתן היבשתי בעל התפוצה הגאוגרפית הרחבה ביותר, וחי במספר הרב ביותר של בתי גידול. מתקרבים אליו בכך רק כמה מינים החיים במשכנות האדם, כמו העורב האפור והחולדה המצויה[ט"ו]. הטכנולוגיה והתרבות אפשרו לאדם לחיות באזורי אקלים ובבתי-גידול שונים ומגוונים מאוד, כגון מדבריות, יער גשם טרופי, איים מבודדים בלב האוקיינוס וטונדרה ארקטית. לעומת זאת, בקרב חסרי חוליות ומיקרואורגניזמים קיימים מינים עם תפוצה אקולוגית אף רחבה יותר – למשל יתושים, זבוב הבית, תיקן גרמני, נמצאים במגוון עצום של סביבות, ואילו, דובוני מים חיידקים וארכאונים קיימים כמעט בכל סביבה על פני כדור הארץ, כולל אזורי קיצון כמו מעיינות חמים, טונדרה קפואה ומצולות האוקיינוס. נכון ל-2023, אוכלוסיית האדם בכדור הארץ מונה 8 מיליארד נפש. ואולם מספר זה הוא תוצאת גידול כה מהיר במהלך מאות השנים האחרונות, עד כי יש המתארים אותו במונח התפוצצות אוכלוסין. במשך מרבית הפרהיסטוריה, אוכלוסיית העולם מנתה רק כמה עשרות אלפי בני אדם[ט"ז]. לפני כמה אלפי שנים, המעבר מכלכלה המבוססת על ציד ולקט לכלכלה מבוססת על חקלאות אפשר לראשונה להגדיל באופן משמעותי את אוכלוסיית האדם, ובמשך מרבית ההיסטוריה נאמד גודלה בכמה עשרות או מאות מיליונים. לפני כמאתיים שנה, חידושי המהפכה התעשייתית וירידה בתמותת תינוקות כתוצאה מהשגי הרפואה גרמו לגידול מהיר באוכלוסייה, אשר הגיעה למיליארד נפש בראשית המאה ה-19, לשני מיליארד נפש בראשית המאה ה-20, ולשבעה מיליארד נפש בראשית המאה ה-21. קצב גידול האוכלוסייה הגיע לשיאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 – כ-2.2% בשנה שפירושם הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 31 שנה. מאז ועד היום, אמצעי מניעה ושיטות נוספות לפיקוח ילודה סייעו להוריד את קצב הגידול העולמי לפחות מ-1% בשנה, שפירושו הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 70 שנים. תחזיות לגודל האוכלוסייה בשנים הבאות תלויות בתחזית לקצב הגידול: במרבית המדינות המפותחות בעולם כיום ירד קצב הגידול הטבעי לאפס ואף למטה מכך (כלומר ירידה בגודל האוכלוסייה), ובהנחה שמדינות העולם השלישי תלכנה בעקבותיהן חוזה כיום ארגון האומות המאוחדות שאוכלוסיית העולם תתייצב בראשית המאה ה-22 על גודל של כ-10.5 מיליארד בני אדם[י"ז]. השפעות מערכתיות של האדם על הסביבה פעילות האדם משנה בקנה־מידה עולמי את מערכות התמיכה בחיים בכדור הארץ. במסגרת מחקרים על אקולוגיה וקיימות כמו מחקר גבולות פלנטריים זוהו מספר תחומים שבהם פעילות האדם משפיעה בצורה נרחבת על הפלנטה במידה שהיא משפיעה על מינים רבים אחרים וכבר חצתה את "המרחב הבטוח" לקיום האנושות. גידול האוכלוסייה, פיתוחי החקלאות והטכנולוגיה, התאום החברתי והפעילות הכלכלית מאפשרים לאדם לשנות בתי גידול בקנה-מידה נרחב על-מנת להתאימם לצרכיו (מין מהנדס סביבה) – מברא יערות על-מנת להפוך אותם לאדמה חקלאית או לערים, מביית צמחי בר וחיות בר, ובונה סכרים, מאגרי-מים ומתקני השקיה המאפשרים לגדל צמחים וחיות כאלו אפילו בבתי-גידול שחונים ומדבריים. ישנם בתי גידול שלמים שנמצאים כיום בסכנת היעלמות כתוצאה מפעולות האדם. למשל, מעריכים שיותר משני שלישים משטחי היער והחורש הים-תיכוני הושמדו, כתוצאה מרעיית יתר, כריתת עצים לבערה והכשרת שטחים לחקלאות ולעיור. פעילות האדם גרמה או סייעה להכחדה של מיני בעלי-חיים וצמחים רבים, בעיקר ביבשות ואיים שיושבו לראשונה על ידי הומו ספיינס ולא התקיימו בהם לפני-כן אוכלוסיות אדם ארכאיות. יש המעריכים שכבר בתקופה הפרהיסטורית תרמו ציידים-לקטים להכחדתם של רבים ממיני בעלי החיים הגדולים שנעלמו בסוף הפליסטוקן וראשית ההולוקן. למשל, לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אוסטרליה לפני כ-45 אלף שנה נכחדו שם 23 מתוך 24 המינים שמשקלם עלה על 44 ק"ג, ובכללם הדיפרוטודון, הפרוקופטודון, אריה הכיס והמגלניה. לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אמריקה לפני כ-14 אלף שנה נכחדו שם מרבית היונקים במשקל מעל 100 ק"ג, ובכלל זה כל מיני הסוסים, בעלי החדק, עצלני הקרקע, ואף כמה טורפים גדולים דוגמת הסמילודון, האריה האמריקני וזאב הבלהות. מידת תרומתו של האדם להכחדות של סוף הפליסטוקן, בהשוואה לגורמים אחרים כמו תמורות אקלים, שנויה במחלוקת במחקר בעיקר בגלל הקושי לתארך במדויק את היעלמות בעלי החיים הגדולים מחד גיסא, ואת העדויות הארכאולוגיות להגעת האדם מאידך גיסא. לעומת זאת אין מחלוקת על ייחוס הכחדות ההולוקן להגירות האדם. לדוגמה, בניו זילנד נכחדו מספר מינים של עוף המואה ועיט האסטי לאחר שהגיעו לשם המאורים, ובמדגסקר נכחדו 8 מיני עוף הפיל, 17 מיני למורים (ובכלל זה הלמור הענק), ושני מיני היפופוטמיים, לאחר שהגיעו לשם לראשונה בני אדם מאינדונזיה. בתקופות היסטוריות, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע תיעד את הכחדתם של 784 מיני בעלי-חיים וצמחים מאז שנת 1500 לספירה, בכללם שור הבר, זברת הקואגה, הזאב הטסמני, פרת הים, עוף הדודו ומלומיס קי ברמבל. האיגוד מעריך שמינים רבים מכך בהרבה נכחדו ללא תיעוד, וכן מגדיר כמעט 4,000 מינים החיים כיום "בסכנה חמורה" להכחדה. מחזור הפחמן – שריפת דלק מאובנים ובירוא יערות גרמו לעלייה ניכרת בריכוז פחמן דו-חמצני וגזי חממה נוספים באטמוספירה, מה שהוביל להתחממות עולמית ולהפרת דפוסי אקלים טבעיים. מחזור החנקן והזרחן – שימוש נרחב בדשנים ובחקלאות תעשייתית מחדיר מדי שנה כמויות עודפות של תרכובות חנקן וזרחן למערכות יבשתיות וימיות. עודפים אלה נשטפים לנהרות וימים, יוצרים איטרופיקציה שגורמת לפריחת אצות רעילות, לחנק אקוויפרים וליצירת "אזורים מתים" באוקיינוסים. בעקבות שינוי מחזור הפחמן (וכן גזי חממה אחרים) האדם אף מסוגל להשפיע על האקלים של כדור הארץ כולו. חוקרים במדעי האקלים גילו שהחקלאות והתעשייה של האדם העלו באופן ניכר את ריכוז הפחמן הדו-חמצני וגזי חממה אחרים באטמוספירה, ומוערך ששינוי זה תרם באופן משמעותי להתחממות של פני כדור הארץ בשיעור ממוצע של למעלה מ-0.75 מעלת צלזיוס במאה השנים האחרונות[י"ח]. האדם מייצר ומשחרר לסביבה אלפי כימיקלים חדשים, שרבים מהם מתפזרים במערכות אקולוגיות ואינם מתפרקים. מזהמים אורגניים עמידים (Persistent organic pollutants – POPs) כמו די-די-טי, PCB ודיוקסינים מצטברים ברקמות בעלי־חיים ובשרשרת המזון, וגורמים לפגיעה בפוריות, חסינות ובריאות האדם. מיקרופלסטיק ופלסטיק חד־פעמי חדרו כמעט לכל מערכות כדור הארץ – ממעמקי האוקיינוס ועד אנטארקטיקה. חלקיקים אלו נבלעים על ידי פלנקטון, דגים ועופות ים, וריכוזם עולה במעלה שרשרת המזון עד לאדם. זיהום מתכות כבדות (כגון כספית, קדמיום ועופרת) מהתעשייה והכרייה גורם לנזקים עצביים ובריאותיים חמורים. לקיחה מתוך הייצור הראשוני הגלובלי – מחקרים מעריכים שהאנושות צורכת באופן ישיר או עקיף 25–40% מכלל האנרגיה הביולוגית המיוצרת בפוטוסינתזה ביבשה, מה שמגביל את המשאבים למינים אחרים ותורם לדחיקתם. החמצת אוקיינוסים – קליטת עודפי הפחמן הדו-חמצני על ידי מי הים גורמת להחמצת האוקיינוסים, הפוגעת ביכולת של אלמוגים, רכיכות ופלנקטון לבנות שלד גירני. הרס מערכות ימיות – פיתוח חופים, כריית חול, דיג הרסני (למשל רשתות גרירה) וזיהום כימי פוגעים בשוניות אלמוגים, מנגרובים ועשב ים, המשמשים בתי גידול קריטיים לרבייה ולשמירה על מגוון ביולוגי ימי. אזורים מתים – אזורים נרחבים באוקיינוסים, בעיקר בשפכי נהרות גדולים, סובלים מרמות חמצן נמוכות עד אפסיות כתוצאה מזיהום חקלאי ותעשייתי. השינויים במערכות האקולוגיות אינם פוגעים רק במינים אחרים אלא חוזרים ומשפיעים ישירות על בני האדם: מוצא האדם תומאס הנרי האקסלי, בחיבורו ההיסטורי "ראיות למקומו של האדם בטבע" (1863), וצ'ארלס דרווין, בספרו "מוצא האדם" (1871), היו הראשונים שטענו כי האדם לא הופיע כמות שהוא, אלא התפתח אבולוציונית מתוך מין נכחד אשר היה אב קדמון משותף לאדם ולקופי האדם. האקסלי ודרווין סברו שהשימפנזה והגורילה הם קופי האדם הקרובים ביותר לאדם, ולכן המליצו לחפש את מאובני האב הקדמון המשותף ביבשת אפריקה, מקום תפוצתם של השימפנזה והגורילה (וראו גם אב קדמון משותף אדם–שימפנזה, המאוחר יותר מהאב הקדמון המשותף להם ולגורילה). אף כי פרטים רבים באבולוציה של האדם עדיין אינם ידועים, וייתכן שחלקם לא ייוודעו לעולם, יש כיום קונצנזוס מדעי מוחלט על עצם התפתחותו האבולוציונית של האדם מאבות קדמונים המשותפים לו ולקופי האדם. במחקרים אבולוציונים גנטיים בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21 הוברר כי רצף גנום האדם אכן דומה מאוד לזה של קופי האדם ובמיוחד לזה של השימפנזה והגורילה. שיטות שעון מולקולרי מאפשרות לתארך את זמן הפיצול בין הענף שממנו התפתח האדם, המסווג כיום כתת-שבט ההומינינים, לענפים שהובילו לשאר קופי האדם. כיום מוערך זמן הפיצול בין ההומינינים לענף השימפנזה ב-8 עד 4 מיליון שנים לפני זמננו, והפיצול מענף הגורילה לפני כמיליון עד שני מיליון שנים לפני כן. מתקופה זו נמצאו באפריקה מאובנים ממספר מיני הומינידים, אך רובם חלקיים מאוד ולכן לא ברור עדיין אם אחד מהם הוא האב הקדמון המשותף או המין ההומיניני הראשון. התפתחות אבולוציונית חשובה המגדירה את הענף ההומיניני היא ההזדקפות על הרגליים האחוריות, אשר שחררה את הידיים לטיפול בעצמים שונים, וככל הנראה גם לשימוש בכלים. תצורת שלד המפגינה שלב מעבר בין טיפוס על ארבע לבין הליכה על שתיים נמצאה אצל ההומינין הנכחד ארדיפיתקוס רמידוס (Ardipithecus ramidus), שמאובן מפורט מאוד שלו התגלה באתיופיה ומתוארך לתקופה של 4.4 מיליון לפני זמננו. מתקופה מאוחרת יותר, בין 4.2 מיליון ל-1.4 מיליון שנה לפני זמננו, מוכרים מאפריקה מאובנים של מספר מינים שונים מהסוג אוסטרלופיתקוס (Australopithecus), שכבר הלכו זקופים לחלוטין, אף על פי ששמרו עדיין על יכולת מסוימת של טיפוס על עצים. ממדידת הנפח הפנימי של הגולגולות שלהם עולה שמוחם לא היה גדול בהרבה ממוח קופי אדם בני-ימינו. כמעט כל הפלאואנתרופולוגים כיום מסכימים שאחד ממינים אלו היה אביו הקדמון של סוג האדם, אם כי לא ברור עדיין מי מהם. המינים הראשונים מסוג האדם (Homo) הופיעו באפריקה לפני 2 עד 2.8 מיליון שנה, ולקדומים שבהם, כמו הומו הביליס (Homo habilis, האדם המיומן), מייחסים את ראשית הסיתות והשימוש הנרחב בכלי אבן. הומו ארקטוס (Homo erectus, האדם הזקוף) נחשב כמין האדם הראשון שהיגר מאפריקה, לפני כ-1.8 מיליון שנה, והתפשט למזרח התיכון, לאירופה ולמזרח אסיה. הוא היה גם הראשון שהשתמש באש באופן נרחב לצורכי חימום, הגנה ותזונה. אצל מיני סוג האדם התרחשה עלייה הדרגתית בגודל המוח, שתוך פחות משני מיליון שנה שילש את נפחו מכ-400 סמ"ק אצל אוסטרלופיתקים, לכ-600 סמ"ק אצל הביליס, כ-1,000 סמ"ק אצל ארקטוס ו-1,350 סמ"ק בממוצע אצל בני אדם בני-ימינו. במקביל לעלייה בגודל המוח מתגלה שכלול הולך וגובר בטכנולוגיית הסיתות של כלי האבן המקושרים עם מאובנים אלו (ראו בפרק הפרהיסטוריה). מאובני האדם הקדומים ביותר המסווגים על ידי חוקרים מסוימים למין האנושי הומו ספיינס (Homo sapiens) התגלו החל מתקופה של כחצי מיליון שנה לפני זמננו באפריקה, אירופה ואסיה. אך מאובנים אלו עדיין מפגינים מאפייני גולגולת פרימיטיביים ונפח מוח קטן בממוצע ממוח בני אדם בני-ימינו, ולכן מסווגים תחת המונח החצי-רשמי "הומו ספיינס ארכאי", בעוד שחוקרים אחרים מגדירים אותם כמין משלהם הומו היידלברגנסיס. נראה שלפני כ-400 אלף עד 200 אלף שנה התפתחה אוכלוסייה זו במקביל לאדם הניאנדרטלי באירופה ובמערב-אסיה, ולאדם המודרני באפריקה. הניאנדרטלים היו כבר בעלי מוח גדול כשל מוחות בני אדם בני-ימינו, אך מאפייני הגולגולת שלהם עדיין היו ארכאיים, ובתרבות שלהם התגלו רק עדויות מעטות לקבורה טקסית, אומנות וחשיבה סימבולית. קיימת מחלוקת בתחום האם יש לסווג את הניאנדרטלים כמין נפרד מספיינס, או כתת-מין בתוך המין ספיינס. דנ"א שמוצה ממאובני ניאנדרטלים בשיטות פלאוגנטיות מאשר כי הם התפצלו מהשושלת שהובילה לאנושות המודרנית לפני כמה מאות אלפי שנים, אך מגלה גם עדויות לשיעור נמוך של רביית כלאיים ביניהם לבין האדם המודרני בתקופה מאוחרת יותר (ראו בסעיף הבא). אוכלוסיות אדם נכחדות נוספות שהתקיימו בו-זמנית עם האדם המודרני הן האדם הדניסובי בסיביר (תאריך ידוע אחרון לפני כ-40 אלף שנה), הומו פלורסיינסיס באיי סונדה (תאריך ידוע אחרון לפני כ-50 אלף שנה), והומו ארקטוס בדרום-מזרח אסיה (תיארוכים אחרונים לפני כ-50 אלף שנה). גם באפריקה נראה שאוכלוסיות ספיינס ארכאי התקיימו זמן רב לצד אוכלוסיות מודרניות בהופעתן, ושלדי אדם עם תכונות ארכאיות התגלו שם עד תקופה של כ-15 אלף שנה לפני זמננו. מאובני אדם הזהים אנטומית לבני אדם בני-ימינו נקראים במינוח המדעי המקובל הומו ספיינס מודרני אנטומית, ולעיתים מוגדרים במינוח הטקסונומי כתת-המין "הומו ספיינס ספיינס" (Homo sapiens sapiens). המאובנים העתיקים ביותר שסווגו כך התגלו באתר אומו קיביש בדרום אתיופיה, ותוארכו בשיטה הרדיומטרית ארגון-ארגון לגיל של כ-190 אלף שנה לפני זמננו. בהשוואה לניאנדרטלים וספיינס ארכאי, התכונות האנטומיות המציינות את האדם המודרני הן: בנוסף לעדות המאובנים, העדויות הגנטיות מרצפי הגנום של אנשים ברחבי העולם, ולאחרונה אף עדויות פלאוגנטיות מגנומים שמוצו מתוך מאובני אדם, מצביעות אף הן על מקורה של האנושות המודרנית ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה. מאובני האדם המודרני הקדומים ביותר מחוץ לאפריקה נמצאו בארץ ישראל, במערת מיסְלִיָּה (כ-194 עד 177 אלפי שנים לפני זמננו), וכן במערת הגדי ובמערת הקפיצה (כ-120 עד 90 אלפי שנים לפני זמננו). ייתכן שמאובנים אלו מייצגים שלבים ראשונים של הגירת האדם המודרני מחוץ לאפריקה, שהותירו עדויות גנטיות מסוימות. בתקופה מאוחרת יותר (לפני כ-60 עד 40 אלף שנה) נמצאו בישראל בעיקר מאובני ניאנדרטלים. לפני כ-60 עד 50 אלף שנה החלה הגירה נרחבת של האדם המודרני אל מחוץ לאפריקה, אשר יצרה את האנושות בת-זמננו. ממצאים משלימים מצביעים על האפשרות שאירוע אקלימי יצר "פרוזדור אקלימי", לפני כמה עשרות אלפי שנים, והזדמנות זו אפשרה לאדם המודרני לנדוד באופן נרחב הלאה מאפריקה. אחת הדוגמאות הקדומות ביותר לגל הנדידה המאוחר היא הגולגולת ממערת מנות בישראל שגילה כ-55 אלף שנה. על פי הממצאים הגנטיים וממצאי המאובנים נראה כי בני אדם מודרניים הגיעו לאוסטרליה לפני כ-60 אלף שנה, לאירופה לפני כ-40 אלף שנה ולאמריקה לפני כ-17 אלף שנה. הגירה בסירות לאיי הים התיכון, לאיי פולינזיה באוקיינוס השקט ולמדגסקר באוקיינוס ההודי התרחשה לפני אלפי שנים בלבד. בתקופת היציאה מאפריקה נעלמו האוכלוסיות האחרונות של בני אדם ארכאיים, ולכן יש חוקרים הסבורים שהם הושמדו על ידי הפולשים המודרניים. עם זאת, בשנים האחרונות מחקר פלאוגנטי של הגנום הניאנדרטלי והגנום הדניסובי מעיד על שיעור נמוך של רביית כלאיים פורייה בין האוכלוסיות הפולשות והארכאיות. כתוצאה מכך לכל בני האדם בני-ימינו ממוצא אסייתי, אירופאי או אמריקאי יש אחוז קטן של אבות קדמונים ניאנדרטלים, ולילידי גינאה החדשה ואוסטרליה יש בנוסף גם אחוז קטן של אבות קדמונים דניסובים. סביר להניח שבאופן דומה גם לאפריקאים בני זמננו אחוז קטן של אבות קדמונים ארכאיים מאפריקה, אף כי קשה לוודא זאת משום שעדיין לא מוצו גנומים עתיקים ממאובנים ארכאיים באפריקה. אבולוציה ממשיכה להתרחש בבני אדם גם בימינו, אם כי קשה להבחין בה בפעולה משום שהשתלטות מוטציה חדשה על האוכלוסייה אורכת בדרך כלל אלפי שנים. נמצאו ראיות שקצב האבולוציה האנושית אף הואץ בעשרות אלפי השנים האחרונות, כתוצאה מן הגידול באוכלוסייה המגדיל את מספר המוטציות החדשות המופיעות בה. ברירה טבעית במשך אלפי השנים האחרונות מסייעת להסתגלות של בני אדם לאורח חיים חקלאי, למשל מוטציות המאפשרות למבוגרים לעכל את סוכר החלב השתלטו בברירה טבעית על מרבית האוכלוסייה של חברות אנושיות המגדלות בהמות חלב, אך בחברות אנושיות שאינן צורכות מוצרי חלב אין למוטציות אלו יתרון ברירה, ושם הן עדיין נדירות. באופן דומה, מוטציות שכפול הגדילו את מספר העותקים של הגן לעיכול עמילן משניים בלבד – המספר הנפוץ אצל ציידים-לקטים בני ימינו, וגם אצל בני אדם פרהיסטוריים וקופי אדם – לכ-8 עותקים בממוצע אצל בני אדם בחברות חקלאיות הניזונים מצמחים מבויתים עתירי עמילן דוגמת חיטה, אורז ותפוח אדמה. פרהיסטוריה המונח פרהיסטוריה מתייחס לתולדות האדם ותרבותו בתקופה שקדמה להמצאת הכתב ולתיעוד המאורעות. נהוג לפתוח אותה בהופעת הסוג אדם וכלי האבן המסותתים הראשונים, כ-3.3 מיליון שנה לפני זמננו במזרח אפריקה. התקופה הפרהיסטורית מסתיימת לפני כמה אלפי עד מאות שנים עם תחילת השימוש בכתב (בתקופות שונות במקומות שונים בעולם). לפיכך, התקופה הפרהיסטורית מכסה את הרוב המכריע של תולדות האנושות, ממנו אין כל תיעוד כתוב. מקור המידע החשוב ביותר על התקופה הוא ממצאים ארכאולוגיים, בעיקר כלים מאבן, מעצם ומחרס, שרידי מבנים ואשפת מזון של האדם, וכן שרידי שלד מאובנים של האדם עצמו. חלוקת הפרהיסטוריה האנושית משתנה ממקום למקום. באזור המזרח התיכון, אירואסיה וצפון אפריקה מקובל להבחין בין תקופת האבן לתקופות בהן החל עיבוד המתכת, כמו התקופה הכלקוליתית בקדמת אסיה ובדרום אירופה, ותקופות הברונזה והברזל[י"ט]. בתוך תקופת האבן מקובלת החלוקה לתקופה הפלאוליתית, בה בני האדם היו נוודים וקיימו אורח חיים של ציידים-לקטים, והתקופה הנאוליתית, בה החל ייצור המזון (ביות צמחים וחיות משק) והתיישבות בכפרי קבע חקלאיים. המעבר מהשלב הפלאוליתי לשלב הנאוליתי אירע (בהדרגה) בסביבות 11,500 שנים לפני זמננו בסהר הפורה, וכאלף עד 5,000 שנים מאוחר יותר בדרום ומזרח אסיה, צפון אפריקה ואירופה. ייצור המזון, עליו מתבססת הציוויליזציה האנושית, הגיע לאזורים אחרים רק במהלך אלפיים השנים האחרונות (למשל לדרום אפריקה), ולאזורים אחרים, כאוסטרליה, לא הגיע כלל עד העת החדשה. במאה ה-20 ובמאה ה-21 עדיין מתקיימים בכמה אזורים נידחים בעולם קומץ של שבטי אדם החיים ללא כתב וחרושת מתכת, וחלקם אף ללא חקלאות, ומתוך המחקר האנתרופולוגי שלהם ניתן להסיק על אורח החיים בתקופות פרהיסטוריות. זוהי התקופה הפרהיסטורית הקדומה והארוכה ביותר, ומקובל להגדירה החל מהעדויות הראשונות לכלי אבן מסותתים, כ-3.3 מיליון שנה ועד כ-250 אלף שנה לפני זמננו. האתרים הארכאולוגיים האופייניים לה שייכים לתרבות האולדובאית, המתאפיינת בסיתות נתזים פשוטים ומקצצים, ולאחריה לתרבות האשלית, המאופיינת בסיתות מוקפד יותר של אבני יד וטיפוסי כלים תקניים אחרים. תרבויות אלה נוצרו בידי מיני אדם שקדמו למין האנושי המודרני, בעיקר הומו הביליס באפריקה והומו ארקטוס שהתפשט גם למזרח התיכון, דרום-אירופה ודרום ומזרח-אסיה. לפני כ-600 אלף שנה, מאובני האדם המסווגים לראשונה על ידי חוקרים מסוימים כ"הומו ספיינס ארכאי", ועל ידי חוקרים אחרים כמין בפני עצמו הומו היידלברגנסיס, עדיין מקושרים עם כלי אבן מהתרבות האשלית ומתרבויות דומות. עדויות לשימוש קבוע באש נעשות נפוצות רק לקראת סוף התקופה הפלאוליתית התחתונה, ועדויות משכנעות לקבורה, לפולחן ולאומנות נעדרות ממנה כמעט לחלוטין. מקובל להגדיר תקופה זו מ-250 אלף ועד כ-45 אלף שנים לפני זמננו, בעיקר על פי השימוש הנרחב בתרבות המוסטרית ובתרבויות דומות לסיתות כלי צור דקים ומתוחכמים מכלי האבן האשלים. בתרבויות אלו השתמשו בתקופה זו בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית, שהופיעו באפריקה לפני כ-200 אלף שנה, אך גם הניאנדרטלים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובאירופה. בתקופה הפלאוליתית התיכונה שלטו בני אדם באש וצדו פרסתנים גדולים כעניין שבשגרה. עם זאת, קיים ויכוח בין חוקרים אם בני אדם אלו כבר היו מודרניים לחלוטין מבחינה קוגניטיבית, שכן עדויות לקבורה מכוונת וטקסית, לשימוש בצבע ולייצור חרוזים לקישוט הן עדיין נדירות מאוד בתקופה זו. במהלך תקופה זו נדד לראשונה האדם במספרים גדולים אל מחוץ לאפריקה, והתפשט בהדרגה אל אסיה ובמידה מסוימת גם אל יבשות נוספות. תקופה זו מתאפיינת בתרבויות חומריות דוגמת התרבות האוריניאקית, שייצרו כלים משוכללים מאבן ואף מחומרים נוספים כגון עצם וקרן, וכן חרוזים משיני בעלי חיים, פריטי אומנות מגולפים בכישרון וציורי מערות מרהיבי-עין. בני אדם מודרניים אנטומית היגרו מאפריקה והשתלטו בהדרגה על כל יבשות העולם (פרט לאנטארקטיקה), תוך דחיקת רגליהן של אוכלוסיות אדם ארכאיות כמו הניאנדרטלים, או הטמעתן לתוך האוכלוסיות המודרניות. האדם המודרני גם יישב אזורים שלא הייתה בהם מקודם נוכחות אנושית כלשהי: הגירה לגינאה החדשה ולאוסטרליה החלה ככל הנראה כבר לפני כ-45 אלף שנה, ולמרות המפלס הנמוך של פני-הים באותה תקופה חייבה טכנולוגיה כלשהי של סירות או רפסודות לחציית מצרי ים ברוחב עשרות קילומטרים. ההגירה מסיביר לאמריקה הצפונית דרך ברינגיה, גשר יבשתי שחיבר באותה תקופה את מצר ברינג, החלה ככל הנראה לפני כ-17 אלף שנה, ולאחר כשלושת אלפי שנים נוספות התפשטו המהגרים עד קצה הדרומי של אמריקה הדרומית. הישגים מעין אלו מצביעים על כך שבני-האדם בתקופה הפלאוליתית העליונה כבר היו מודרניים לחלוטין ביכולותיהם, בעלי שפה מורכבת, תודעה וכישורי מחייה וטכנולוגיה זהים לאלו של ציידים-לקטים בני-ימינו. לפני כ-12 אלפי שנים החלו חברות אדם רבות לעבור בהדרגה מאורח-חיים המבוסס על ציד ולקט לאורח-חיים המבוסס על חקלאות. הסיבה העיקרית לשינוי זה הייתה ככל הנראה תמורה באקלים הגלובלי: סיום עידן הקרח של הפליסטוקן שהביא לעליית הטמפרטורות ומפלס פני הים, ולהעלמות רבים מהקרחונים שכיסו את צפון אירואסיה ואמריקה. בעלי-חיים רבים ששימשו כמזון לאדם התמעטו, או אף נכחדו לחלוטין עקב תמורות האקלים וציד אינטנסיבי. מצד שני, במקומות רבים אִפשר האקלים החם והיבש יעילות מוגברת בגידול דגנים, אך גם כפה התיישבות לצד מקורות מים. המהפכה החלה בכמה מוקדים בלתי-תלויים ברחבי העולם – באזור הסהר הפורה בשנים 9,500 עד 8,500 לפנה"ס, אך באזורים אחרים, כגון מערב אפריקה ויבשת אמריקה, רק מאוחר הרבה יותר, בשנים 4,000 עד 3,000 לפנה"ס. המהפכה התבססה על ביות מספר קטן יחסית של מיני בעלי חיים וצמחים, אשר שינו במשך הדורות את הפיזיולוגיה שלהם ואת התנהגותם בתהליך השבחה, מכוון או בלתי-מכוון, באמצעות ברירה מלאכותית, עד כי רבים מהם שונים כיום מאוד מאבותיהם הפראיים. הזאב המצוי יוצא-דופן בכך שביותו החל עוד לפני המהפכה הנאוליתית, וממנו הושבחו הגזעים הרבים של כלב הבית. מינים נוספים ושונים זה מזה בויתו באזורים גאוגרפיים שונים: באזור הסהר הפורה בויתו החיטה והשעורה כצמחי זרעים למאכל, וכן עז הבר (שהפכה לעז הבית), בקר הבר (שהפך לבקר הבית), כבש המופלון (שהפך לכבש הבית) והערוד (שהפך לחמור הבית) כבהמות למאכל, חלב, צמר ועבודה. בערבות מרכז אסיה בוית סוס הבר (שהפך לסוס הבית) בעיקר לצורך עבודה ותחבורה, אך גם למאכל ולחלב. במזרח אסיה בוית צמח האורז, באמריקה המרכזית התירס, ובאמריקה הדרומית תפוח האדמה. מרבית החוקרים כיום מגדירים את המהפכה הנאוליתית כאחת ההתפתחויות החשובות ביותר בתולדות המין האנושי, שכן היא אִפשרה לראשונה ייצור ואגירת כמויות גדולות של מזון ומוצרי יסוד אחרים, והודות לכך גם מגורי קבע, עיור וניהול של קהיליות, מוסדות, ומיזמים גדולים. יכולת ארגון ותכנון לטווח ארוך התפתחה בכפרים ובערים לצורך משימות כמו תיחום חלקות שדה, הקצאת מי השקיה ותזמון הגידולים החקלאיים עם תחזית עונות השנה. במקביל לישובי קבע של איכרים הופיעו חברות חקלאיות של רועים נוודים, שביססו את כלכלתם על רעיית בהמות בית דוגמת עזים, סוסים, גמלים ואף איילי צפון, בעיקר באזורי ערבה ומדבר שחונים מדי לגידולים חקלאיים. השתלטות על מאגרי מזון, אדמה פורייה, מקורות מים ואזורי מרעה הפכה מניע עיקרי לפשיטות, למלחמות ולנדידות עמים, במיוחד בעיתות מחסור ורעב, למשל כתוצאה מבצורת, והביאה להקמת צבאות ולביצור ערים בחומות. חברות ציידים-לקטים עדיין המשיכו להתקיים, אך לעיתים קרובות נדחקו בלחץ החברות החקלאיות הגדולות והמאורגנות יותר לאזורים שבהם קשה היה לקיים חקלאות, כגון יערות עבותים, מדבריות שחונים או ערבות קרח. היסטוריה המונח היסטוריה מתייחס לחקר תולדות האדם על פי תיעוד המאורעות, ולכן גיל ההיסטוריה כגילו של הכְּתב. בסין סמלים שגולפו על שריון צבים תוארכו לתקופה של 6600 שנה לפנה"ס, אך הכתב הידוע הראשון שנעשה בו שימוש נרחב מתועד מ-3500 לפנה"ס לערך, והוא כתב היתדות של שומר העתיקה, שנחקק על לוחות חרס. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח את כיבושיהם. באופן מסורתי מחולקת ההיסטוריה לשלוש תקופות[כ]: בעזרת הכתב הוקמו ערי-מדינה ואף האימפריות הראשונות, בעיקר בעמקי הנהרות הגדולים: שומר והאימפריה האכדית בעמקי הפרת והחידקל; מצרים העתיקה בעמק הנילוס; תרבות עמק האינדוס בהודו; המדינות הסיניות הראשונות בעמקי הנהר הצהוב ונהר היאנגצה; האולמקים והמאיה במרכז אמריקה. ציוויליזציות אלו היו מבודדות זו מזו באופן חלקי או לחלוטין, עקב מגבלות התחבורה ביבשה ובים, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות שונות. סירות וספינות קטנות, מוּנָעות במשוטים ובמפרשים פשוטים, אִפשרו שֵׁיט חופים ואִכלוס נרחב של איים הסמוכים ליבשת, דוגמת איי הים התיכון, איי יפן והאיים הקריביים, אך לא היו מסוגלות לצלוח אוקיינוסים נרחבים, ורק האימפריות העשירות ביותר היו בעלות יכולת לסלול דרכים ציבוריות שהאיצו את התעבורה כמה מונים, ולאחר המצאת הגלגל גם הכפילו פי כמה וכמה את משקל המטען שניתן היה לשנע. רובה הגדול של האוכלוסייה הורכב מחקלאים שעסקו בייצור מזון, אך בערים בעיקר הופיעו גם מעמדות של בעלי מלאכה שונים, סוחרים, חיילים, פקידי ממשל וכוהני דת. המצאת שיטות מתקדמות יותר ויותר לעיבוד מתכות הייתה מפתח עיקרי לקידום טכנולוגיות חקלאות, מלאכה ובנייה. לפיכך נוהגים היסטוריונים לחלק את העת העתיקה במרבית חלקי העולם הישן לתקופת הברונזה ולתקופת הברזל. אך באמריקה, באוסטרליה ובאוקיאניה לא השתמשו כלל בברונזה או בברזל, וחלקים מאפריקה נכנסו לתקופת הברזל בלי לעבור דרך שלב הברונזה. לחופי הים התיכון, התקופה הקלאסית נחשבת למבשרת תרבות המערב. באירופה מקובל לפתוח את ימי הביניים במאה החמישית לספירה בנפילת האימפריה הרומית המערבית בעקבות הגירות נרחבות של עמים. תפיסת ימי הביניים כעידן של אפלה ושקיעה משקפת בעיקר נקודת מבט של היסטוריונים אירופים, בעוד שבמזרח התיכון, בהודו, בסין, באפריקה ובאמריקה קמו בתקופה זו ציוויליזציות ואימפריות גדולות ומפותחות כמו אלו של העת העתיקה. ציוויליזציות אלו עדיין נבזזו ונכבשו מדי פעם על ידי שבטים ועמים בשוליהן, בעיקר רועים נוודים רוכבי סוסים מן הערבות של מרכז אסיה, אך בדרך-כלל הטמיעו את גלי הפלישה תוך דור או שניים. בין דרום ומזרח אסיה לבין אירופה, צפון ומזרח אפריקה התקיימו קשרי מסחר רופפים בים וביבשה, שבנוסף לתבלינים ולמשי הפיצו גם חידושים טכנולוגים כמו שיטת הספירה העשרונית, הדפוס, ואבק השרפה, ולעיתים קרובות גם מגפות דוגמת המוות השחור. באוקיאניה, ספנים פולינזים יישבו את איי הוואי וניו זילנד, ובאוקיינוס ההודי יישבו ספנים מאינדונזיה את מדגסקר. אך אמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה נותרו מנותקות מהעולם הישן. באמריקה המרכזית והדרומית צמחו אימפריות המאיה, האצטקים והאינקה, ובאפריקה גאנה ומאלי, אך שבטים קטנים באזורים מבודדים המשיכו להתקיים על ציד ולקט, לעיתים בתוספת חקלאות פשוטה. את העת החדשה מקובל לפתוח בעידן התגליות האירופי במאה ה-16, אשר הוליך בסופו של דבר ליצירת קשר בין כל הציוויליזציות של האנושות, וכתוצאה מכך לעידן הגלובליזציה הכלכלית, התרבותית והפוליטית. השיטה המדעית והמהפכה התעשייתית פותחו בתחילה בעיקר באירופה, ואִפשרו עיור נרחב ומעבר של מרבית האוכלוסייה מחקלאות לתעשייה ולמתן שירותים. התפתחויות אלו העניקו למדינות אירופה יתרונות טכנולוגים וכלכליים שאִפשרו לחלקן להשתלט על שטחים נרחבים בשאר היבשות, להתיישב בהם ולהשליט בהם את תרבות המערב, בתהליך האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי, אף כי תהליך זה נבלם בהדרגה עם סגירת הפער על ידי מדינות העולם השלישי. תנועות לאומיות זכו להצלחה גדולה, עד כי הממשל על כל השטחים המיושבים בכדור הארץ התחלק בין מדינות לאום שונות. ההתקדמות המדעית, הטכנולוגית והרפואית הביאה לעלייה ברמת החיים ולהארכת תוחלת החיים בעשרות שנים, בעיקר כתוצאה מירידה חדה בתמותת תינוקות, ועקב כך להכפלה של אוכלוסיית האנושות מדי כמה עשרות שנים. הלאומיות והגלובליזציה גררו גם עימותים גלובליים בין מדינות החל מן המאה ה-18, שהגיעו לשיאם בשתי מלחמות עולם במאה ה-20. פסיכולוגיה הנפש (במובנה המדעי של המילה, באנגלית mind) היא אוסף של תפקודים ותהליכים קוגניטיביים הכוללים מודעות, חשיבה, למידה, זיכרון, רגש ועוד. פסיכולוגיה היא התחום המדעי העוסק בחקר נפש האדם, ומדעי המוח חוקרים את הנפש כתולדה של תהליך עצבי המתרחש במוח. הבעיה הפסיכופיזית בפילוסופיה של הנפש עוסקת בשאלת היחס שבין הגוף והנפש. בני אדם מחשיבים את עצמם כעליונים על בעלי-החיים ברבים מהיבטי הנפש, ואף כייחודיים בכל עולם החי[כ"א]. אמנם ייתכן שרבות מתכונות נפש האדם קיימות באופן כלשהו גם בבעלי-חיים, אך זהו נושא קשה למחקר משום שהחוקר האנושי אינו מודע לנפש יצורים אחרים באופן הבלתי-אמצעי שבו הוא מודע לנפשו שלו, ומשום שבעלי-חיים אינם יכולים לדווח על הנעשה בנפשם באותו אופן שבני אדם יכולים לעשות זאת. נושאים רבים בפסיכולוגיה נחקרו בעיקר בתרבות המערב, ולכן לעיתים קרובות נזנחה השאלה אילו תכונות פסיכולוגיות הן "אוניברסליות" לכל חברות האדם ואילו אופייניות לתרבויות מסוימות בלבד. מצב זה החל להשתנות בעקבות פרסום הספר "אוניברסלים אנושיים" ובו רשימה של מאפיינים המשותפים לכל תרבויות האדם על סמך סקירה מקפת של מאמרי אנתרופולוגים. כיום ידועות מאות תכונות המשותפות לכל תרבויות האדם, ורבות אחרות שמשותפות לכמעט כל תרבויות האדם. פסיכולוגיה בין תרבותית היא התחום העוסק בחקר התנהגות ונפש האדם על פני תרבויות שונות. למשל, אהבה רומנטית נחשבה זמן רב למאפיין של תרבות המערב, אך מחקר ב-166 תרבויות ברחבי העולם מצא עדות לאהבה רומנטית בהתנהגות ובפולקלור של כמעט כולן[כ"ב]. לעומת זאת, הנשיקה הרומנטית פה-אל-פה נהוגה רק במיעוט מתוך התרבויות שנבדקו[כ"ג]. מודעות עצמית היא יכולת האדם לבחינה והתבוננות של נפש עצמו: מחשבותיו, צרכיו ופעולותיו. מבחן זיהוי עצמי במראה משמש לעיתים במחקר כראיה לקיומה של מודעות עצמית. תינוקות אדם מתייחסים בתחילה לבבואתם במראה כאל אדם אחר, אך בגיל 18 חודשים בממוצע הם לומדים לזהות בה את עצמם[כ"ד]. נושא קרוב הוא התאוריה של הנפש – היכולת להבין ולפרש את נפשם של בני אדם ויצורים אחרים, ולייחס להם רגשות, מחשבות, כוונות ואמונות משלהם. ניסויים פסיכולוגים מראים שילדי אדם מתרבויות שונות מפתחים בגיל ארבע עד חמש שנים את היכולת לייחס לבני אדם אחרים אמונות שונות מאלו של עצמם. היכולת למודעות עצמית והבנת נפש הזולת מאפשרות לבני אדם לחזות את התנהגותם שלהם והתנהגות יצורים אחרים בסיטואציות שונות, ועל כן מהווה יתרון בקיום יחסים חברתיים תקינים. למשיכה מינית בין בני אדם יש תפקודים חברתיים חשובים בנוסף להזדווגות עצמה – היא עשויה לסייע ביצירת אינטימיות וקשרים רגשיים עמוקים, אשר בתורם מסייעים לבניית משפחה יציבה, ובאופן זה תורמים לגידול ילדים ואף נכדים. הנטייה המינית הנפוצה באדם היא הטרוסקסואליות – משיכה של זכרים לנקבות ונקבות לזכרים, או מונוסקסואליות באופן כללי, אף כי בסדרת מחקרים שערך אלפרד קינסי בשנות ה-40 וה-50 נמצא שאחוזים משמעותיים של בוגרים באוכלוסייה "הגיבו" מינית לבני שני המינים, כך שלבני-אדם רבים יש נטייה מינית בקשת הביסקסואלית (שלבים 1–5 בסולם קינסי). המחקרים בוצעו כשנטיות להט"ביות נחשבו בעיני הרוב לסטייה. מאז שנות ה-60 העולם בכלל והעולם המערבי בפרט מקבל יותר ויותר את הקהילה הגאה, כך שייתכן שהנתונים במחקרים של קינסי לגבי משיכה מינית לא מדויקים ונמוכים מהמציאות. לפי מחקרים מן השנים האחרונות, בין 8.8% ל-27% מן האוכלוסייה האמריקנית הבוגרת, כתלות בשיטת הבדיקה, מדווחים על ניסיון מיני כלשהו או על משיכה מינית כלשהי לבני המגדר שלהם. כמו אצל בני-האדם, גם אצל פרימטים קרובים[כ"ה] נטיות מיניות הומוסקסואליות וביסקסואליות אינן נדירות. תרבות תרבות היא מכלול המנהגים, הכישורים, הידע, האמונות, הערכים, ותפיסת העולם שהאדם רוכש בתוקף היותו חלק מהחברה. אנתרופולוגיה הוא התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית. כאשר מסבירים תכונות והתנהגות של בני אדם מקובל להבדיל בין סיבות ביולוגיות, העוברות בתורשה או בדרכים אפיגנטיות, לבין סיבות תרבותיות, הנלמדות מהסביבה והחברה. אך בפועל, מרבית תכונות האדם נקבעות על ידי פעולת גומלין מורכבת בין סיבות ביולוגיות ותרבותיות. למשל, דיבור והבנת שפה סימבולית משוכללת היא ככל הנראה יכולת ביולוגית ייחודית לבני אדם המתאפשרת על ידי מוחם הגדול, ואף על ידי אזורי מוח ייחודיים כמו אזור ורניקה ואזור ברוקה, אך כל ילד לומד את השפה המדוברת בתרבות שבה הוא חי, ולא ילמד שפה כלל באם לא ייחשף אליה. עם התפשטות האדם בתקופות פרהיסטוריות לרחבי יבשות כדור הארץ, חברות בני אדם לעיתים קרובות היו מבודדות זו מזו למשך תקופות ארוכות, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות וציוויליזציות רבות ושונות. בדוגמה המוכרת ביותר, אוכלוסיות יבשת אמריקה היו מבודדות כמעט לחלוטין מאוכלוסיות העולם הישן למשך כ-13 אלף שנה עד לגילוי אמריקה בתחילת העת החדשה[כ"ו]. במשך תקופה זו הן הגיעו באופן בלתי-תלוי להשגים תרבותיים מקבילים אבל שונים מהשגי העולם הישן, כמו חקלאות המבוססת על ביות הצמחים ובעלי-החיים המקומיים ביבשת אמריקה, פיתוח צורות כתב הירוגליפי ייחודיות משלהן, לוח שנה מבוסס תצפיות אסטרונומיות, ומתמטיקה הכוללת את מושג ה-אפס. לעומת זאת הן לא פיתחו טכנולוגיות ברונזה וברזל ולא השתמשו בגלגל. בעת החדשה, טכנולוגיות תחבורה ותקשורת הביאו לגלובליזציה תרבותית של האנושות המודרנית, אך להבדלים בין תרבויות מקומיות יש עדיין עוצמה רבה[כ"ז]. תרבויות שונות התפתחו בקצב שונה בתקופות שונות, למשל חלקן המשיכו לחיות בשבטים קטנים המתקיימים על ציד ולקט בלבד, בעוד שאחרות הקימו חקלאות, תעשייה וארגונים נרחבים. חוקרים והוגי דעות במהלך ההיסטוריה לעיתים ניסו להסביר הבדלים כאלו בעליונותן הביולוגית של תרבויות שהם החשיבו כמתקדמות יותר. אך בני אדם מתרבויות "נחשלות" לעיתים קרובות מסתגלים לחיים בתרבויות ה"מתקדמות" תוך מספר דורות, מה שמקשה מאוד על הסברים גנטיים ותורשתיים. גישה אחרת מסבירה הבדלים כאלו באילוצים מקומיים, כמו חסרון בעלי-חיים מתאימים לביות באזורים מסוימים בעולם. חקר הביולוגיה האנושית עדיין לא גילה תכונות גנטיות, אנטומיות או פיזיולוגיות העשויות להסביר באופן ביולוגי עליונות של תרבויות מסוימות על אחרות. למרות ההבדלים הרבים, תכונות תרבותיות מסוימות הן אוניברסליות ומופיעות בצורות שונות בכל החברות האנושיות בימינו. לערכים רבים בנושא שפה ובלשנות, ראו פורטל הבלשנות. שפה סמלית היא דרך תקשורת ייחודית לאדם, ולדעת רבים היכולת המגדירה אותו כאדם וסוד הצלחתו כמין[כ"ח]. שפה מבוססת על מערכת סמלים מורכבת בעלת חוקיות, המאפשרת לקודד ולארגן מידע בעל משמעויות רבות ומגוונות. הסמלים עשויים להיות מקודדים כאותות קוליים, כמו בשפת דיבור; כסמלים גרפיים כמו בכתיבה; כמחוות גוף כמו בשפת סימנים, או אף כאותות חשמליים המועברים ומפוענחים על ידי מכשירים שונים, כגון מחשבים. בהתאם לכך, הקליטה של השפה מתייחסת להבנה של מסרים, ויכולה להיעשות בשמיעה או בקריאה. בלשנות היא התחום העוסק בחקר השפה והשימוש בה. סמנטיקה היא הענף המתמקד בחקר המשמעות של השפה. כ-7,000 שפות טבעיות שונות מדוברות כיום על ידי בני אדם[כ"ט]. השפות הנפוצות ביותר כשפת אם הן סינית מנדרינית (13.22%), ספרדית (4.88%) ואנגלית (4.68%). בלשנים מסווגים שפות טבעיות למשפחות, כאשר השפות בתוך כל משפחה מפגינות דמיון ברור זו לזו, ובדרך-כלל מדוברות על ידי קבוצות אתניות הקרובות גאוגרפית זו לזו. לעיתים אף ניתן לשחזר את השפה האם של שפות המשפחה על אף שחדלה להתקיים כשפה מדוברת עוד לפני המצאת הכתב, למשל את הפרוטו-שמית, השפה האם של כל השפות השמיות. ואולם שפות מתפתחות ומשתנות במהירות רבה מכדי לשחזר את השפה האם המשותפת של משפחות שונות, למשל את האם המשותפת של הפרוטו-שמית ושל הפרוטו-הודו-אירופית, ולכן בלשנים היסטוריים עדיין לא הצליחו להראות שכל השפות בעולם מקורן בשפה-אם אחת בלבד. כל השפות הטבעיות המוכרות הן שפות משוכללות, העושות שימוש במשפטים המורכבים ממילים באמצעות חוקי תחביר[ל]. באופן כללי, אפילו שפותיהם של שבטי הציידים-לקטים ה"פרימיטיבים" ביותר מורכבות לא פחות מהשפות המדוברות בתרבויות חקלאיות ותעשייתיות[ל"א]. כל בני-האדם רוכשים שפת דיבור אחת לפחות בינקותם ובילדותם המוקדמת, בגיל שנה עד שש שנים לערך. הם קולטים את השפות המדוברות בסביבתם הקרובה, בדרך-כלל ללא צורך בהוראה מיוחדת ובלי מאמץ נראה לעין, תוך מעבר בין אותם שלבים של רכישת שפה. בני אדם מסוגלים ללמוד שפות נוספות גם בבגרותם, אך בגיל זה הלימוד דורש מהם מאמץ רב, ולעיתים קרובות הם אינם רוכשים באופן מלא את המבטא והתחביר של השפות החדשות. קושי בהבנה הדדית הוא בין הסיבות העיקריות לחוסר שיתוף פעולה, לעוינות ואף לאלימות בין חברות אנושיות הדוברות שפות שונות. בדוגמה טיפוסית, בני יוון העתיקה ורומא העתיקה התייחסו לדוברי שפות אחרות בכינוי הגנאי הלעגני "ברברים", מצלול המדמה דיבור בשפה בלתי-מובנת (בדומה ל"ברבור", "גרגור" או "גמגום"). לערכים רבים בנושא טכנולוגיה, ראו פורטל הטכנולוגיה. ישנם בעלי-חיים נוספים פרט לאדם המשתמשים בכלים וכמה מהם אף משנים את סביבתם, כגון הבונה המקים סכרים. אצל שימפנזים נמצאו מסורות שימוש בכלים המועברות מדור לדור באמצעות חיקוי, כך שבכל קהילייה מתגבשת תרבות טכנולוגית שונה מאלו שבקהיליות אחרות. ואולם התרבות הטכנולוגית הועלתה לרמה שונה לחלוטין בסוג האדם. למשל, רק בני אדם משתמשים תכופות בכלי אחד על מנת לייצר כלי אחר, ורק בני אדם מדריכים את חבריהם וצאצאיהם באופן יזום ומאורגן בשימוש בכלים. מיני אדם אחרים קדמו לאדם הנבון בסיתות כלי אבן (לפני לפחות 3.3 מיליון שנה) ובשימוש באש (לפני לפחות 800 אלף שנה), והוא ככל הנראה ירש מהם טכנולוגיות אלו מייד עם הופעתו, אך פיתח ושיכלל אותן בתקופה הפלאוליתית העליונה (ראו בפרק הפרהיסטוריה). המהפכה הנאוליתית התבססה על טכנולוגיות חקלאיות כמו השקייה, חרישה ודישה (ראו בפרק המהפכה הנאוליתית). טכנולוגיות לעיבוד חומרים עומדות בבסיס הטכנולוגיה האנושית. כלים ממתכות שונות, חרס וזכוכית החליפו בתפקידים רבים את כלי האבן והעץ של התקופה הפלאוליתית (ראו בפרק ההיסטוריה). על-מנת לבודד ולהגן על עצמם מאיתני הטבע, בני אדם פיתחו טכנולוגיות בנייה מעץ, אבן, לבני חימר ובטון, וטכנולוגיות לבוש, בתחילה מעור ופרווה, ולאחר מכן ארוג מסיבים טווּיים, טבעיים כמו צמר, פשתן וכותנה, ולבסוף גם סיבים סינתטיים. לאורך הפרהיסטוריה, מקור האנרגיה היחידי כמעט שעמד לרשות האדם לצורך ביצוע עבודה היו שריריו. במהפכה הנאוליתית, ביות בקר, סוסים וחיות-בית אחרות אִפשר לרתום גם את כוח השרירים שלהם לתחבורה, לעבודות שדה ולבנייה, וכן פותחו שיטות מוגבלות לניצול אנרגיית מים, כמו טחנת מים ואנרגיית רוח, כמו בטכנולוגיית השייט באמצעות מפרש. כבר בעת העתיקה הכפיל האדם את כוח השרירים שלו ושל חיות הבית בעזרת מכונות פשוטות, אך רק בעת החדשה המהפכה התעשייתית הביאה להפקה נרחבת של אנרגיה כימית לצורך ביצוע עבודה באמצעות מנועים, וכן לאגירה והולכה של אנרגיה באמצעות טכנולוגיית חשמל. תחום מרכזי של הטכנולוגיה האנושית עוסק במידע – קידודו, תיעודו ועיבודו. שיטות כתב הירוגליפי פותחו באופן בלתי-תלוי בסהר הפורה ובדרום אמריקה, ואִפשרו ניהול ארגונים אנושיים גדולים ואף הקמת אימפריות. כתב אלפביתי הקל מאוד על לימוד הקריאה, וסייע להגדיל את שיעורי האוריינות ממיעוט זעיר של לבלרים מומחים בראשית ההיסטוריה למרבית האוכלוסייה ברוב החברות האנושיות בימינו. המצאת הספרה אפס והשיטה העשרונית תלויית המיקום לציון מספרים שיפרה מאוד את ביצועם של חישובים אריתמטיים. המצאת הדפוס המודרני ייעלה בסדרי גודל הפצת ספרים, עיתונים ומסמכים אחרים, ואִפשרה את המהפכה הטכנולוגית והמדעית בתרבות המערב בעת החדשה. המְצאוֹת הטלגרף, הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, המחשב ורשת האינטרנט חוללו מהפכה בחיים ובמדע של המאה ה-20 וה-21. התועלת מהשיפור בטכנולוגיה היא שיפור באיכות החיים על כל גווניה: העלאת תוחלת החיים בייחוד על ידי ירידה בתמותת תינוקות, ועלייה באיכות הרפואה, המזון, ההגיינה והדיור. חלוקתם הביולוגית של בני אדם לשני זוויגים – נקבות וזכרים – משתקפת גם בהבדלים תרבותיים בין מגדרי הנשים והגברים. תרבויות אנושיות רבות מייחסות להם מאפיינים ותפקידי מגדר שונים, כגון זהות מגדרית, מעמד חוקי, עיסוקים, תכונות אופי וסגנון לבוש שונה. בפרט, בכל החברות נשים נוטות יותר לעסוק בטיפול בילדים, בעוד שגברים נוטים יותר לעסוק בתפקידים קשים פיזית, מסוכנים או ציבוריים. כמעט כל החברות האנושיות הידועות הן פטריארכליות לפחות במידה מסוימת, ומעמד הגברים בהן גבוה בממוצע ממעמד הנשים, אף כי נשים מסוימות מצליחות לעיתים להגיע למעמד הגבוה ביותר[ל"ב]. בתרבות המערב במאות השנים האחרונות, אידיאלים פמיניסטיים הוליכו למאבק בעד שוויון הזדמנויות ונגד אפליית נשים. כל החברות האנושיות מתארגנות בהתבסס על קשרי משפחה, כאלו המבוססים על קרבת דם, כמו בין אדם לצאצאיו, וכאלו המבוססים על קשר שאינו קשר דם כגון נישואין או אימוץ. במרבית החברות קיימים ערכים ומוסכמות שונים אשר מגדירים, על פי יחסי השְּׁאֵרוּת בין בני אדם, את תחומי האחריות שלהם ואת הדרישות החברתיות המצופות מהם. למשל, כמעט תמיד מצופה מהאם לטפל בילדיה ומהאב לפרנס את האם וילדיהם המשותפים. קשרי שארות לעיתים קרובות מגדירים קבוצות השתייכות על פי מוצא משותף, כמו קלאנים, שבטים, ואף קבוצות אתניות שלמות או עמים. קשרי נישואין לעיתים יוצרים בריתות בין קבוצות השתייכות שונות. בנוסף, כמעט בכל החברות יש יחסי שארות הנחשבים כקרובים מכדי לאפשר נישואין, ויחסי מין בין שארים כאלו ייתפסו כגילוי עריות. בני אדם תכופות מתארגנים בקבוצות אתניות הגדולות בהרבה ממשפחות. סיבות נפוצות להגדרת קבוצה אתנית הן מוצא והיסטוריה משותפים, שפה משותפת, תרבות משותפת, דת משותפת וזהות לאומית. הגדרות ומאפיינים אתניים לעיתים קרובות מוצדקים באמצעות סיפרים (נראטיבים) משותפים, המחזקים את תחושות הזהות וההשתייכות של בני אדם לקבוצות האתניות שלהם. עמים וקבוצות אתניות בדרך-כלל מקבילים לארגונים פוליטיים ברמות שונות, כמו ערי-מדינה, מדינות ואומות. לערכים רבים בנושאי ממשל, ראו פורטל מדע המדינה. אפילו חברות קטנות יחסית של בני אדם הן מורכבות מכדי שיוכל פרט יחיד כלשהו למשול בהן לבדו, ולפיכך הן מצריכות מערכת מסועפת של בריתות והבנות לחלוקת הכוח הנקראת פוליטיקה. יתר-על-כן, חברות אנושיות רבות הן גדולות מכדי שיוכל מי מחבריהן להכיר ולזכור את כל שאר החברים, ולפיכך נוצר צורך במיסוד של תפקידים, ארגונים ונורמות חברתיות. במדינות, ממשל ניתן להגדרה כאמצעי הפוליטי לחוקק ולאכוף חוקים, ולצורך אכיפה זו הוקמו מוסדות ציבוריים כמו משפט ומשטרה. במשך הפרהיסטוריה וההיסטוריה הופיעו שיטות ממשל רבות ושונות בארגונים אנושיים. שבטים קטנים של ציידים-לקטים בדרך-כלל חיים במשטר שוויוני יחסית, מפני שאין להם יישובי קבע וחקלאות, שמאפשרים לצבור רכוש רב ולאגור מזון בהיקף גדול. כפרים בחברות חקלאיות בדרך-כלל מונהגים על ידי מועצה של ראשי המשפחות, הבוחרים אדם אחד או יותר לעמוד בראשם. קואליציות גדולות יותר של שבטים או כפרים לעיתים מתאחדות תחת משטר צ'יף, ערי-מדינה ומדינות תחת מונרכיות, ומספר מדינות עשויות להתאגד יחד בבריתות, אימפריות ופדרציות. שליטים ואנשים בעמדות כוח נוטים לצבור זכויות, השפעה ורכוש, ולעיתים קרובות להוריש אותם לצאצאיהם או לקרובי משפחה אחרים, תהליך המוביל ליצירת מונרכיה העוברת בירושה ואצולה מצד אחד, ומעמדות עניים ואף משועבדים מצד שני. על-מנת להגביל ולבקר את כוחם של שליטים ומוסדות שלטון, ולשמור על זכויות בסיסיות לכל אדם, פותחו שיטות ממשל דמוקרטיות ורפובליקניות. ממשלים סוציאליסטיים וקומוניסטיים ומוסדות רווחה מפעילים מנגנונים ציבוריים שונים, דוגמת מסים, לחלוקה מחדש של משאבים בחברה. לערכים רבים בנושאי מסחר וכלכלה, ראו פורטל הכלכלה. מסחר הוא חליפין-מרצון של סחורות ושל שירותים. המנגנון שמאפשר את המסחר נקרא שוק. כלכלה היא הענף במדעי החברה העוסק ברכוש ובמסחר בו. בחברות ציידים-לקטים ובחברות חקלאיות קדומות, המסחר היה סחר חליפין, כלומר החלפה ישירה של סחורות ושל שירותים, והשוק היה מקום פיזי שבו התנהל מסחר, לעיתים בימי יריד. המסחר אִפשר לבני אדם להתמחות בעיסוקים שונים, ובאופן זה לחלק את העבודה ביניהם ביעילות רבה יותר. מסחר בין קהיליות עודד יחסי שלום ביניהן, וכתוצאה מכך גם החלפת ידע והפריה הדדית בין השקפות עולם שונות. עדויות ארכאולוגיות מצביעות על סחר חליפין באבן צור ובזכוכית געשית כבר בתקופה הפלאוליתית. המהפכה הנאוליתית הגדילה מאוד את עודפי המזון וצבירת הרכוש בקהיליות אדם, וכן שיפרה את אמצעי התובלה. נתיבי מסחר בינלאומי ידועים לראשונה מן האלף השלישי לפנה"ס, כאשר שומרים ממסופוטמיה סחרו עם תרבות עמק האינדוס בהודו. במהלך ההיסטוריה פותחו אמצעי-חליפין שונים, כגון כסף (במטבעות, בשטרות ניר או באמצעים אחרים) ואשראי, אשר קידמו מאוד את יעילות המסחר הודות לאפשרות להפריד את פעולת הקנייה מפעולת המכירה ומקבלת שכר. על פי סברה מקובלת, צורות הכתב הראשונות התפתח ממערכות סימנים מוסכמות ששימשו לניהול חשבונות ולתיעוד בעלות ועסקאות. בעת החדשה ובייחוד מאז המהפכה התעשייתית, מהירותה של הקידמה הטכנולוגית והמדעית אפשרה גם סחר בינלאומי גלובלי נרחב, צמיחה כלכלית מהירה, הגדלה ניכרת באשראי להשקעה ביוזמות חדשות, ושיפור עצום ברמת החיים: בשנת 1500 היה התוצר הלאומי הגולמי לנפש בעולם שווה-ערך ל-550 דולר, ובראשית המאה ה-21 הוא עומד על 8,800 דולר. לערכים רבים בנושאי דתות, ראו פורטל הדת. בממצאים ארכאולוגיים בני למעלה מ-100 אלף שנה ממערת הגדי ומערת קפזה בישראל, כמו גם במערות שיושבו בידי האדם הניאנדרטלי באותה תקופה, ניתן לזהות לראשונה סימני קבורה טקסית מלווה במנחות קבורה, הרומזים על אמונה בחיים שלאחר המוות. צלמיות וציורי סלע מן התרבות האוריניאקית, לפני כ-30 אלף שנה, מתארים נשים שופעות גוף אשר ייתכן שהיו אלות פיריון, ויצורים שחציים אדם וחציים חיה, דוגמת הארי-אדם ממערת שטאדל, המצביעים על אמונה בעל-טבעי. דת היא סוג של התארגנות חברתית ותרבותית אשר כוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האדם לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים וכתבי קודש המיועדים להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום, ואת משמעותם. אנימיזם – האמונה בנשמות של חיות ואף של חפצים דוממים – נפוצה כיום אצל ילדים קטנים, וכן בתרבויות ציידים-לקטים. פוליתאיזם היא אמונה בריבוי אלים שהייתה נפוצה בתרבות המערב בימי-קדם, וגם כיום בדתות מזרח שונות כמו שינטו והינדואיזם. המונותאיזם – אמונה באלוהים אחד ויחיד – השתרש בתרבות המערב בעיקר עם הופעת הדתות האברהמיות: היהדות, הנצרות והאסלאם. דתות אחרות כגון קונפוציאניזם, זן בודהיזם וטאואיזם מדגישות פילוסופיה ודרך-חיים יותר מאשר אמונה באלים מסוימים. כל חברות האדם מתאפיינות במסורות מוסכמות של נורמות, מנהגים, גבולות ואיסורים לצורת ההתנהגות הראויה. בני אדם נוטים לגמול לנשמעים לנורמות החברתיות ולהעניש את החורגים מהן. ההבדלים בין הנורמות של חברות אדם ברחבי העולם מעידים על כך שהן מתעצבות ומועברות באופן תרבותי, אך לרבות מהן עשוי להיות גם בסיס ביולוגי. נורמות חברתיות מושרשות עמוק בחשיבתם ובמנהגיהם של בני אדם, ומעצבות את רגשותיהם והתנהגותם הפרטית אפילו בהיעדר גמול, עונש או השלכות חברתיות כלשהן. התגבשות נורמות למערכת סדורה של ערכים וכללים נקראת מוסר. בחברות אדם גדולות וממוסדות, גם חלק מהנורמות והמוסר ממוסד בחוק, שעברה עליו מוענשת כפשע. חברות אדם רבות מקדשות את המוסר והחוק, ומייחסות להם מקור וצידוק נעלים – אלוהיים, טבעיים או אידאולוגיים. לנושאים וערכים רבים בנושאי אומנות, ראו פורטל האומנות. אֳמָנוּת במובנו הרחב של המונח מתייחס ליצירה ולעיצוב של חפצים ופעילויות למען יופים או הרגשות שהם מעוררים, בנוסף או אף ללא תועלת חומרית כלשהי. רמזים ראשונים לחוש אסתטי ניתן למצוא כבר בעיצוב הסימטרי המוקפד של אבני יד מן התרבות האשלית שקדמו לאדם הנבון בלמעלה ממיליון שנה. תכשיטים לקישוט, בעיקר צדפים ושיני חיות מחוררים, מתגלים החל מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, אך עדיין נדירים ביותר. רק החל בתקופה הפלאוליתית העליונה מתגלות בממצא הארכאולוגי מספר רב של יצירות אמנות פרהיסטורית מובהקות, כמו ציורי המערות ותגליפים המתארים בכישרון ובדיוק רב בעלי-חיים שונים; מאותה תקופה התגלו גם חלילים מגולפים מעצם המעידים על ביטוי מוזיקלי. אמנות נחשבת לצורת ביטוי אנושית אוניברסלית, וכל קהילייה אנושית כיום עוסקת בה באופן כלשהו. בין צורות האמנות המוכרות ניתן למנות את האמנויות החזותיות והפלסטיות: ציור, פיסול ואדריכלות; אמנויות הבמה כגון מוזיקה, תיאטרון, ריקוד; וספרות כגון שירה וסיפורת. פיתוח טכנולוגיות חדשניות אִפשר גם סוגי אמנות חדשים, כמו צילום וקולנוע. יכולת מיוחדת באֻמָּנוּת, מלאכת-יד או פעילות אחרת שיש לה שימוש מעשי, כגון קדרות, בישול או לחימה, עשויה להתעלות בעיני אנשים מסוימים לדרגת אמנות. צורות רבות של אמנות הן אופייניות מאוד לתרבות, לתקופה ולחברה שבהן נוצרו, ואנשים מתרבויות אחרות מתקשים להעריכן ללא הכרות עם הרקע וההקשר המתאימים; למשל הגשת תה, קיפול נייר ושליפת חרב עשויות להיות צורות אמנות בתרבות היפנית. אמנות ממלאת תפקיד מרכזי בפעילויות ובתרבויות אנושיות. פולקלור שימש לאיחוד קהיליות אנושיות סביב סיפרים ומיתוסים מוכרים שהועברו מדור לדור. צורות שונות של אמנות משמשות לעורר רגשות, לבטא עמדות וליצור הזדהות בקהל אנשים, לעיתים בשירות מטרות שונות כמו בטקסים לאומיים, צבאיים או דתיים, לעיתים לצורך חינוך, בידור, או משיכה מינית ורומנטית, ולעיתים רק לצורך ביטוי אישי של האָמָּן היוצר. אמנים משתמשים באמנות כדי להפגין את היצירתיות שלהם ואת מיומנותם הווירטואוזית בכלים, בסגנון או בסוגה שבהם התמחו. יצירות מופת מסוימות זוכות להערכה ולהערצה כה רבות, עד כי לא ניתן עוד לרכוש אותן בכסף, הן מוצגות רק במוסדות ובאירועים מיוחדים, ונחשבות על ידי אנשים רבים כפסגת הישגי האנושות. אלימות היא התנהגות כוחנית הפוגעת בבני אדם וביצורים אחרים, לעיתים עד כדי גרימה למותם. להתנהגות אלימה בבני אדם יש מאפיינים ביולוגיים שנמצאו גם אצל בעלי חיים, כמו נטייה להיכנס למצב הפיזיולוגי המוכר במונח הילחם או ברח. עם זאת, התנהגות אלימה בבני אדם מושפעת מאוד מתרבותם. בני אדם הם כמעט היחידים בעולם החי[ל"ג] אשר מתכננים, בונים, מתאמנים ומשתמשים בכלי נשק – מכשירים ייעודיים לפגיעה בבני אדם וביצורים אחרים. כלי נשק עמדו לעיתים קרובות בחזית הפיתוח הטכנולוגי, למשל הקשת הייתה בין המכשירים הראשונים שאצרו ושחררו אנרגיה אלסטית; טכנולוגיות להפקה וחישול ברונזה, ברזל ופלדה פותחו במידה רבה לייצור נשק קר ושריון גוף; כלי ירייה מבוססי אבק שרפה היו השימוש הנפוץ הראשון שהמיר אנרגיית בעירה לביצוע עבודה מכנית; והפצצה הגרעינית הייתה השימוש הראשון לאנרגיה גרעינית. אלימות פיזית נגד בני אדם אחרים משמשת להשגת רווח חומרי, לענישה, להבעת רגשות, ליישוב סכסוכים וחילוקי דעות, ואף כשעשוע סדיסטי. הלגיטימיות החברתית והתרבותית של אלימות תלויה בהקשר שלה. מאז ימי הביניים עברו חברות אנושיות רבות תהליך מתועד של תירבות, וכיום מדינות רבות בעולם מוקיעות ומגנות אלימות, מחוקקות חוקים ומקבלות תקנות בינלאומיות כנגדה. אך גם בחברות כאלו אלימות נתפסת במקרים מסוימים כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית או בארגונים רשמיים של משטרה וצבא שהוסמכו על ידי הממשל לאכוף את שלטונו וחוקיו. בדומה למרבית צורות ההתנהגות של בני אדם, גם האלימות שלהם לעיתים מאורגנת בקבוצות גדולות. מלחמה היא מאבק אלים וחמוש בין ארגונים אנושיים גדולים, לרוב עמים, שבטים או מדינות, המנוהל במטרה להכניע את הצד שכנגד, להכתיב לו דרישות שונות, לשלוט בטריטוריה ובאוכלוסייה שלו, ובמקרים קיצוניים אף להשמידו כליל. ניסיון מכוון ומאורגן להשמיד קבוצה חברתית מובחנת, כגון לאומית, אתנית או דתית, נקרא רצח עם. במחצית הראשונה של המאה ה-20 הגיע מספר ההרוגים במלחמות לשיא של עשרות מיליונים, בעיקר במלחמות העולם הראשונה והשנייה. אולם תקופה זו גם התאפיינה בגידול מהיר של אוכלוסיית העולם: כאשר מתייחסים למספר ההרוגים כאחוז מתוך האוכלוסייה או מכלל מקרי המוות, ניתן להעריך כי לאורך ההיסטוריה הייתה ירידה הדרגתית בשיעורי פשע אלים ומלחמה, ועשרות השנים האחרונות הן מן השלוות הידועות בהיסטוריה. תרבויות אנושיות עוסקות באופן מאורגן בחקר העולם, בחיפוש אחר תבניות וסדירויות במציאות, באגירת ידע ובארגונו, בהכללה שלו לעקרונות מופשטים ואוניברסליים, ובהנחלתו לדורות הבאים. המתמטיקה התפתחה ממנייה, חישוב, מדידה והתווית צורות גאומטריות, ומטרתה בניית הכללות מופשטות וכלליות יותר ויותר, כמו מספרים מסוגים שונים. תרבויות חקלאיות עתיקות, כמו תרבויות שומר ומצרים העתיקה, השתמשו במתמטיקה כבר לפני למעלה מ-5,000 שנים כדי לעקוב אחר עונות השנה, לתכנן מבני ענק ולערוך חישובי מס ומסחר. במקביל התפתחה הפילוסופיה לחקר ביקורתי של מושגי יסוד בהכרה האנושית, כמו קיום, מציאות, היגיון, וסיבתיות. הלוגיקה, שהתפתחה בעיקר ביוון העתיקה, היא שיטה מסודרת להיסק מתוך ידע קיים באמצעות אינדוקציה ודדוקציה. עד העת החדשה לא הייתה הבחנה ברורה בין מדע לבין תחומים מטאפיזיים כמו מיתוס, דת, פילוסופיה, ופסאודו-מדע[ל"ד]. השיטה המדעית פותחה לבחינה מסודרת של השערות על ידי עימותן עם תוצאות ניסויים מדעיים ותצפיות, ולניסוח חוקי טבע ותאוריות מדעיות. הצלחתה הגדולה הובילה למהפכה המדעית, העומדת בבסיס ההתקדמות הטכנולוגית והרפואית המואצת של האנושות במאות השנים האחרונות[ל"ה]. מדע האסטרונומיה חוקר את היקום, הפיזיקה והכימיה חומרים ואנרגיה, והגאולוגיה את מבנה ותולדות כדור הארץ. מדעי החיים חוקרים את החיים, את מבנה הגוף והמוח ואת הרפואה. במאות השנים האחרונות התפתחו גם מדעי הרוח, כמו היסטוריה, ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה ולינגוויסטיקה, ומדעי החברה כמו פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה ומדע המדינה. האדם בתרבות סיפורים על מוצא האדם מהווים חלק חשוב במרבית דתות העולם, במיתוסים ובפולקלור של עמים שונים. ביהדות ובנצרות, על פי הכתוב בספר בראשית, האל ברא את הגבר והאישה הראשונים בצלמו. הוא יצר את האדם מאדמה ו"נפח באפיו נשמת חיים". גם באסלאם ישנו תיאור דומה, שבו האדם נוצר מחימר ולאחר נתינת צורה לו נפח בו האל מנשמתו. בריאת בני האדם הראשונים מאדמה, בוץ או חימר היא מוטיב נפוץ במיתולוגיות של עמים שונים. האל הבורא במיתולוגיה המלגשית ראה את בתו מפסלת בובות קטנות מחימר, והן מצאו חן בעיניו כל כך שהוא נפח בהן רוח חיים. במיתולוגיה העתיקה ביותר המוכרת כיום - המיתולוגיה השומרית - האל אנכי לש את בני האדם הראשונים מחימר בעת שהיה שיכור, ובכך מוסברות חולשותיו וצרותיו הרבות של המין האנושי. לא תמיד הגבר הוא שנברא ראשון – בכמה גרסאות של המיתולוגיה המאורית האל טאנה לש קודם את האישה הראשונה מחימר אדום. במיתולוגיות אחרות בני אדם נבראו מחומרים שונים, למשל הבוראים במיתולוגיה המלנזית ובמיתולוגיה הנורדית יצרו את בני האדם הראשונים מעצים, והבורא במיתולוגיה של סמואה יצר אותם מתולעים. באפוס הבריאה הבבלי אנומה אליש, האלים שניצחו את האלה תיאמת יצרו את האדם מגופתו של בנה הענק. במיתולוגיה של האפאצ'ים האל האקטקין ברא את בעלי-החיים מחימר, והם ביקשו ממנו לברוא יצור נוסף אשר יגן עליהם למקרה שהאל ינטוש את העולם. האל ברא את האדם הראשון בצלמו מחומרים שאספו החיות השונות – הדם מאוכרה אדומה, העצמות מסלעים, העור מאלמוגים וכדומה, ונשף בו רוח חיים. בסוג אחר של סיפורי בריאה, בני האדם הראשונים לא עוצבו בדקדקנות אלא צמחו מתוך יסוד ראשוני או אלוהי. במיתולוגיה המצרית, האלים הילדים, שו אל האוויר ותפנות אלת הערפל והלחות הלכו לאיבוד בטיול. אתום אביהם, האל הבורא, דאג להם ושלח את עינו רואת-הכול כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו טפטפו על האדמה והפכו לבני האדם הראשונים. מיתולוגיות רבות מספרות על בריאת האדם במספר שלבים, שכן האלים הבוראים נוטים להתחרט ולהשמיד את ניסיונותיהם המוקדמים, תכופות באמצעות מבול או אסונות טבע דומים. במיתולוגיה של האינקה, האל הבורא ויראקוצ'ה ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר בני אדם, אך כעבור מספר שנים השמיד גם אותם כיוון ששכחו אותו. אחרי החורבן הגדול, ניגש ויראקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוסיף גם בעלי חיים. לאחר הבריאה, הצהיר ויראקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא שיש לעבדו לנצח, ונעלם אל תוך הים. לאורך ההיסטוריה עסקו תרבויות אנושיות, יצירות אומנות וספרות, תאולוגים, אידאולוגים, פילוסופים ואנשי מדע בשאלות עמוקות בדבר טבע האדם, מקומו בעולם ומשמעות קיומו. דתות ומיתולוגיות נוטות לתפיסה תאוצנטרית שבה תכלית האדם הוא לעבוד את האלוהות (יחידה או מרובה) שבראה אותו, ומנגד התפתחו תפיסות אנתרופוצנטריות המעמידות את האדם במרכז[ל"ו], ואף מציגות אותו כמי שעיצב את האל בדמותו[ל"ז]. תכופות מוצג האדם כנעלה על בעלי החיים, אך גם כנחות מהאל. בקהלת נאמר כי "מותר האדם מן הבהמה אין", אך לפי ספר בראשית האדם נבדל מכל החיות בכך שנברא "בצלם אלוהים". שאלת יכולתו של האדם לעלות לדרגת אל, למשל לזכות בחיי אלמוות, העסיקה אפוסים עתיקים כעלילות גילגמש. מותר האדם ומשמעות קיומו נידונו באריכות בפילוסופיה ובספרות, ובעיקר לנוכח תגליות המדע המודרני כי האדם הוא מין של אורגניזם אשר התפתח ממיני אורגניזמים אחרים, על כוכב לכת שאין לו ייחוד ברור, במקום לא-מיוחד בתוך יקום עצום בגודלו ועתיק מאוד. ייחודו של האדם ביקום הוא נושא הדיון הפילוסופי-קוסמולוגי בין העיקרון הקופרניקני ועקרון הממוצעות לבין העיקרון האנתרופי. שאלתו המפורסמת של המלט: "להיות, או לא להיות" מבטאת את הדילמה האקזיסטנציאליסטית: מדוע על האדם לבחור בחיים ולא במוות? אפלטון טען כי מהות האדם ומטרתו היא ללמוד ולדעת, אריסטו גרס כי מהות האדם היא השאיפה אל הטוב; זרם הנהנתנות היווני קבע כי המטרה של האדם היא עונג ואושר; הרמב"ם קבע כי תכלית האדם היא השגת האל כפי יכולת האדם לדעת אותו; ז'אן-ז'אק רוסו טען כי מהות האדם ומשמעות קיומו היא הגשמת את הפוטנציאל הטמון בו; ואריך פרום טען כי האהבה היא התשובה העיקרית לבעיית הקיום האנושי. שאלה נוספת החוזרת ביצירות ספרותיות ובדיונים פילוסופים ותאולוגיים היא באיזו מידה יש לאדם בחירה חופשית בעיצוב גורלו, או האם גורל זה מוכתב מראש על ידי האלוהות, על ידי כוחות היקום או על ידי טבעו של האדם. ביצירות אפיות כמו האיליאדה והאודיסיאה, ובטרגדיות דוגמת אדיפוס המלך, אפילו גורלם של שליטים, גיבורים ואנשי מופת נקבע מראש, ולעיתים מוכרע על ידי פגם טרגי באופיים, אך ניתנת להם בחירה באופן שבו הם נושאים גורל זה. בהינדואיזם, כמתואר למשל בבהגווד גיטא, נפוצה התפיסה שלכל אדם יועד גורל ומקום בחברה שאין לחרוג מהם, אך המקבלים את גורלם בתבונה יזכו לקארמה ולגורל טוב יותר בגלגול הבא. הדרך ("דהרמה" או "דאו") להשתחרר ממחזור הגלגולים ולהגיע להארה היא נושא מרכזי בפילוסופיות מזרחיות. שאלה נפוצה שלישית לגבי טבע האדם היא באיזו מידה הוא טוב מיסודו או רע מיסודו[ל"ח]. תכופות מוצג האדם כנעלה על בעלי החיים בהיותו בעל דעת ויכולת בחירה מוסרית להכריע בין טוב לרע[ל"ט]. יצירות ספרותיות רבות עוסקות בהתחבטות הגיבורים והכרעתם בדילמות מוסריות הרות גורל[מ]. מקורו של הרוע על פי תפיסות נפוצות יכול להיות ביצר הרע, בחטא קדמון[מ"א], בכוח על-טבעי משחית דוגמת אהרימן בזורואסטריות או השטן, סמאל ואשמדאי בדתות אברהמיות, או בכוחות טבע עוורים. המדע חוקר את שאלת התורשה מול סביבה – באיזו מידה נקבע טבע האדם מלידה ובאיזו מידה הוא נלמד מהסביבה והחינוך, ונתון לבחירה ללא פנייה אל הטבע. ראו גם לקריאה נוספת קישורים חיצוניים ביאורים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Guadeloupe] \| [TOKENS: 12093]
Contents Guadeloupe Guadeloupe[a] is an overseas department and region of the French Republic in the Caribbean. It consists of six inhabited islands—Basse-Terre, Grande-Terre, Marie-Galante, La Désirade, and two Îles des Saintes—as well as many uninhabited islands and outcroppings. It is south of Antigua and Barbuda and Montserrat and north of Dominica. The capital city is Basse-Terre, on the southern west coast of Basse-Terre Island; the most populous city is Les Abymes and the main centre of business is neighbouring Pointe-à-Pitre, both on Grande-Terre Island. It had a population of 395,726 in 2024. Like the other overseas departments, it is an integral part of France. As a constituent territory of the European Union (EU) and the eurozone, the euro is its official currency and any EU citizen is free to settle and work there indefinitely, but it is not part of the Schengen Area. It included Saint Barthélemy and Saint Martin until 2007, when they were detached from Guadeloupe following a 2003 referendum. Christopher Columbus visited Guadeloupe in 1493 and gave the island its name, after Guadalupe, Cáceres. The native langage is Guadeloupean Creole known as "Kréyòl Gwadloup"; the official language is French, spoken by 84% of the population. Etymology The archipelago was called Karukera (or 'The Island of Beautiful Waters') by the native Arawak people. Christopher Columbus named the island Santa María de Guadalupe in 1493 after Our Lady of Guadalupe, a shrine to the Virgin Mary venerated in the Spanish town of Guadalupe, Extremadura. When the area became a French colony, the Spanish name was retained – though altered to French orthography and phonology. The islands are locally known as Gwada. History The islands were first populated by Indigenous peoples of the Americas, possibly as far back as 3000 BC. The Arawak people are the first identifiable group, but they were later displaced c. 1400 by Kalina-Carib peoples. The Morel site in Le Moule, Grande-Terre, is one of numerous archaeological sites in Guadeloupe where pre-Columbian artefacts have been found, and is now an archaeological park open to the public. A skeleton found at Morel, sometimes known as the "Woman of Guadeloupe", caused a scientific furore in the 19th century, when initial reports suggested that it dated from the Miocene – long before modern humans are thought to have evolved. However, after examining the specimen and the "stone" that it was embedded in, Georges Cuvier concluded that what had been taken for Miocene stone was a concretion of hardened sand, dating from relatively recent times. Artefacts are still being discovered at the site, and range from 400 BC to 1400 AD. Christopher Columbus was the first European to see Guadeloupe, landing in November 1493 and giving it its current name. Several attempts at colonisation by the Spanish in the 16th century failed due to Native peoples defending their land from outsiders. In 1626, the French, under the trader and adventurer Pierre Belain d'Esnambuc, began to take an interest in Guadeloupe, expelling Spanish settlers. The Compagnie des Îles de l'Amérique settled in Guadeloupe in 1635, under the direction of the French colonial leaders Charles Liénard de L'Olive and Jean du Plessis d'Ossonville; they formally stole the island for France and brought in French farmers to colonise the land. This led to the death of many Indigenous people by disease and violence. By 1640, however, the Compagnie des Îles de l'Amérique had gone bankrupt, and they thus sold Guadeloupe to Charles Houël du Petit Pré who began plantation agriculture, with the first African slaves arriving in 1650. Slave resistance was immediately widespread, with an open uprising in 1656 lasting several weeks and a simultaneous spate of mass desertions that lasted at least two years until the French compelled indigenous peoples to stop assisting them. Ownership of the island passed to the French West India Company before it was annexed to France in 1674 under the tutelage of their Martinique colony. Institutionalised slavery, enforced by the Code Noir from 1685, led to a booming sugar plantation economy. During the Seven Years' War, British forces captured and occupied the islands until the 1763 Treaty of Paris. During that time, Pointe-à-Pitre became a major harbour, and markets in British America were opened to Guadeloupean sugar, which was traded for foodstuffs and timber. The economy expanded quickly, creating vast wealth for the French colonists. So prosperous was Guadeloupe at the time that, under the 1763 Treaty of Paris, France forfeited its Canadian colonies in exchange for the return of Guadeloupe. Coffee planting began in the late 1720s, also worked by slaves and, by 1775, cocoa had become a major export product as well. The French Revolution brought chaos to Guadeloupe. Under new revolutionary law, freedmen were entitled to equal rights. Taking advantage of the chaotic political situation, Britain captured Guadeloupe in 1794. The French responded by sending an expeditionary force under Victor Hugues, which retook the colony by December and abolished slavery. More than 1,000 French colonists were killed in the aftermath. In 1802, a French expeditionary force under Antoine Richepanse arrived in Guadeloupe, prompting a rebellion led by black officers who had until then been the de facto rulers of the colony. Richepanse and his troops acted quickly against the rebels, culminating in the Battle of Matouba on 28 May 1802. Realising they had no chance of success, Louis Delgrès and his followers committed mass suicide by deliberately exploding their gunpowder stores. A consular decree published on 6 July 1802 discreetly ordered the reestablishment of slavery in Guadeloupe. An insurgency against the French, who officially reestablished slavery in Guadeloupe on 14 May 1803, continued until 1804. In 1810, the British captured the island again, handing it over to Sweden under the 1813 Treaty of Stockholm. In the 1814 Treaty of Paris, Sweden ceded Guadeloupe to France, giving rise to the Guadeloupe Fund. In 1815, the Treaty of Vienna acknowledged French control of Guadeloupe. Slavery was abolished in the French Empire in 1848, though the island's landed interests imposed strict regulations on the rights of emancipated slaves to "support themselves as subsistence farmers, work irregularly, and to change jobs freely". After 1854, indentured labourers from the French colony of Pondicherry, and, with permission from the British government, India more broadly, were brought in: some 41,000 total. Emancipated slaves had the vote from 1849, but French nationality and the vote were not granted to Indian citizens until 1923, when a long campaign, led by Henry Sidambarom, finally achieved success. In 1936, Félix Éboué became the first black governor of Guadeloupe. During World War II, Guadeloupe initially came under the control of the Vichy government, later joining Free France in 1943. In 1946, the colony of Guadeloupe became an overseas department of France. Tensions arose in the post-war era over the social structure of Guadeloupe and its relationship with mainland France. The 'Massacre of St Valentine' occurred in 1952, when striking factory workers in Le Moule were shot at by the Compagnies républicaines de sécurité, resulting in four deaths. In May 1967 racial tensions exploded into rioting following a racist attack on a black Guadeloupean, Raphael Balzinc, resulting in eight deaths. An independence movement grew in the 1970s, prompting France to declare Guadeloupe a French region in 1974. The Union populaire pour la libération de la Guadeloupe (UPLG) campaigned for complete independence, and by the 1980s the situation had turned violent with the actions of groups such as Groupe de libération armée [es; fr] (GLA) and Alliance révolutionnaire caraïbe (ARC). Greater autonomy was granted to Guadeloupe in 1982. Through a referendum in 2003, Saint-Martin and Saint Barthélemy voted to separate from the administrative jurisdiction of Guadeloupe, this being fully enacted by 2007. In January 2009, labour unions and others known as the Liyannaj Kont Pwofitasyon went on strike for more pay. Strikers were angry with low wages, the high cost of living, high levels of poverty relative to mainland France and levels of unemployment that are amongst the worst in the European Union. The situation quickly escalated, exacerbated by what was seen as an ineffectual response by the French government, turning violent and prompting the deployment of extra police after a union leader (Jacques Bino) was shot and killed. The strike lasted 44 days and had also inspired similar actions on nearby Martinique. President Nicolas Sarkozy later visited the island, promising reform. Tourism suffered greatly during this time and affected the 2010 tourist season as well. Geography Guadeloupe is an archipelago of more than 12 islands, as well as islets and rocks situated where the northeastern Caribbean Sea meets the western Atlantic Ocean. It is located in the Leeward Islands in the northern part of the Lesser Antilles, a partly volcanic island arc. To the north lie Antigua and Barbuda and the British Overseas Territory of Montserrat, with Dominica lying to the south. The two main islands are Basse-Terre (west) and Grande-Terre (east), which form a butterfly shape as viewed from above, the two 'wings' of which are separated by the Grand Cul-de-Sac Marin [ceb; fr; nl; sv], Rivière Salée and Petit Cul-de-Sac Marin [ceb; fr]. More than half of Guadeloupe's land surface consists of the 847.8 km2 (327¼ sq. mi.) Basse-Terre. The island is mountainous, containing the peaks of Mount Sans Toucher (1,354 m; 4,442 ft) and Grande Découverte (1,263 m; 4,143 ft), culminating in the active volcano La Grande Soufrière, the highest mountain peak in the Lesser Antilles with an elevation of 1,467 metres (4,813 ft). In contrast Grande-Terre is mostly flat, with rocky coasts to the north, irregular hills at the centre, mangrove at the southwest, and white sand beaches sheltered by coral reefs along the southern shore. This is where the main tourist resorts are found. Marie-Galante is the third-largest island, followed by La Désirade, a north-east slanted limestone plateau, the highest point of which is 275 metres (902 ft). To the south lie the Îles de Petite-Terre, which are two islands (Terre de Haut and Terre de Bas) totalling 2 km2 (¾ sq. mi.). Les Saintes is an archipelago of eight islands of which two, Terre-de-Bas and Terre-de-Haut are inhabited. The landscape is similar to that of Basse-Terre, with volcanic hills and irregular shoreline with deep bays. There are numerous other smaller islands. Basse-Terre is a volcanic island. The Lesser Antilles are at the outer edge of the Caribbean Plate, and Guadeloupe is part of the outer arc of the Lesser Antilles Volcanic Arc. Many of the islands were formed as a result of the subduction of oceanic crust of the Atlantic Plate under the Caribbean Plate in the Lesser Antilles subduction zone. This process is ongoing and is responsible for volcanic and earthquake activity in the region. Guadeloupe was formed from multiple volcanoes, of which only La Grande Soufrière is not extinct. Its last eruption was in 1976, and led to the evacuation of the southern part of Basse-Terre. 73,600 people were displaced before the eruption, although the eventual damage was much less than feared. Some of the drama of the evacuation was captured in the 1977 documentary La Soufrière by German filmmaker Werner Herzog. K–Ar dating indicates that the three northern massifs on Basse-Terre Island are 2.79 million years old. Sections of volcanoes collapsed and eroded within the last 650,000 years, after which the Sans Toucher volcano grew in the collapsed area. Volcanoes in the north of Basse-Terre Island mainly produced andesite and basaltic andesite. There are several beaches of dark or "black" sand. La Désirade, east of the main islands, has a basement from the Mesozoic, overlaid with thick limestones from the Pliocene to Quaternary periods. Grande-Terre and Marie-Galante have basements probably composed of volcanic units of Eocene to Oligocene, but there are no visible outcrops. On Grande-Terre, the overlying carbonate platform is 120 metres (400 feet) thick. The islands are part of the Leeward Islands, so called because they are downwind of the prevailing trade winds, which blow out of the northeast. This was significant in the days of sailing ships. Grande-Terre is so named because it is on the eastern, or windward side, exposed to the Atlantic winds. Basse-Terre is so named because it is on the leeward south-west side and sheltered from the winds. Guadeloupe has a tropical climate tempered by maritime influences and the Trade Winds. There are two seasons, the dry season called "Lent" from January to June, and the wet season called "winter", from July to December. Located in a very exposed region, Guadeloupe and its dependencies have to face many cyclones. The deadliest hurricane to hit Guadeloupe was the Pointe-à-Pitre hurricane of 1776, which killed at least 6,000 people. In 1989, Hurricane Hugo caused severe damage to the islands of the archipelago and left a deep mark on the memory of the local inhabitants. In 1995, three hurricanes (Iris, Luis and Marilyn) hit the archipelago in less than three weeks. Other notable hurricanes include Okeechobee in 1928, Betsy in 1965, Cleo in 1964, Inez in 1966, and Irma and Maria in 2017. With fertile volcanic soils, heavy rainfall and a warm climate, vegetation on Basse-Terre is lush. Most of the island's forests are on Basse-Terre, containing such species as mahogany, ironwood and chestnut trees. Mangrove swamps line the Salée River. Much of the forest on Grande-Terre has been cleared, with only a few small patches remaining. Between 300 and 1,000 metres (980 and 3,280 ft) of altitude, the rainforest that covers a large part of the island of Basse-Terre develops. Vegetation there includes the white gum tree, the acomat-boucan or chestnut tree, the marbri or bois-bandé or the oleander; shrubs and herbaceous plants such as the mountain palm, the balisier or ferns; many epiphytes: bromeliads, philodendrons, orchids and lianas. Above 1,000 m (3,300 ft), the humid savannah develops, composed of mosses, lichens, sphagnum or more vigorous plants such as mountain mangrove, high altitude violet or mountain thyme. The dry forest occupies a large part of the islands of Grande-Terre, Marie-Galante, Les Saintes, La Désirade and also develops on the leeward coast of Basse-Terre. The coastal forest is more difficult to develop because of the nature of the soil (sandy, rocky), salinity, sunshine and wind and is the environment where the sea grape, the mancenilla (a very toxic tree whose trunk is marked with a red line), the icaquier or the Coconut tree grow. On the cliffs and in the Arid zones are found cacti such as the cactus-cigar (Cereus), the prickly pear, the chestnut cactus, the "Tête à l'anglais" cactus and the aloes. The Mangrove forest that borders some of Guadalupe's coasts is structured in three levels, from the closest to the sea to the farthest. On the first level are the red mangroves; on the second, about 10 metres (33 ft) from the sea, the black mangroves form the shrubby mangrove; on the third level the white mangroves form the tall mangrove. Behind the mangrove, where the tide and salt do not penetrate, a swamp forest sometimes develops, unique in Guadeloupe. The representative species of this environment is the Mangrove-medaille. Few terrestrial mammals, aside from bats and raccoons, are native to the islands. The introduced Javan mongoose is also present on Guadeloupe. Bird species include the endemic purple-throated carib and the Guadeloupe woodpecker. The waters of the islands support a rich variety of marine life. However, by studying 43,000 bone remains from six islands in the archipelago, it was found that 50 to 70% of snakes and lizards on the Guadeloupe Islands became extinct after European colonists arrived; they had brought with them mammals such as cats, mongooses, rats, and raccoons, which might have preyed upon the native reptiles. In recent decades, Guadeloupe's natural environments have been affected by hunting and fishing, forest retreat, urbanization and suburbanization. They also suffer from the development of intensive crops (banana and sugar cane, in particular), which reached their peak in the years 1955–75. This has led to the following situation: seagrass beds and reefs have degraded by up to 50% around the large islands; mangroves and mantids have almost disappeared in Marie-Galante, Les Saintes and La Désirade; the salinity of the fresh water table has increased due to "the intensity of use of the layer"; and pollution of agricultural origin (pesticides and nitrogenous compounds). In addition, the ChlEauTerre study, unveiled in March 2018, concludes that 37 different anthropogenic molecules (more than half of which come from residues of now-banned pesticides, such as chlordecone) were found in "79% of the watersheds analyzed in Grande-Terre and 84% in Basse-Terre." A report by the Guadeloupe Water Office notes that in 2019 there is a "generalized degradation of water bodies." Despite everything, there is a will to preserve these environments whose vegetation and landscape are preserved in some parts of the islands and constitute a sensitive asset for tourism. These areas are partially protected and classified as ZNIEFF, sometimes with nature reserve status, and several caves are home to protected chiropterans. The Guadalupe National Park was created on 20 February 1989. In 1992, under the auspices of UNESCO, the Biosphere Reserve of the Guadeloupe Archipelago (Réserve de biosphère de l'archipel de la Guadeloupe) was created. As a result, on 8 December 1993, the marine site of Grand Cul-de-sac was listed as a wetland of international importance. The island thus became the overseas department with the most protected areas. The archipelago is crossed by numerous geological faults such as those of la Barre or la Cadoue, while in depth, in front of Moule and La Désirade begins the Désirade Fault, and between the north of Maria-Galante and the south of Grande-Terre begins the Maria Galante Fault. Because of these geological characteristics, the islands of the department of Guadeloupe are classified in zone III according to the seismic zoning of France and are subject to a specific risk prevention plan. The 1843 earthquake in the Lesser Antilles is, to this day, the most violent earthquake known. It caused the death of more than a thousand people, as well as major damage in Pointe-à-Pitre. On 21 November 2004, the islands of the department, in particular Les Saintes archipelago, were shaken by a violent earthquake that reached a magnitude of 6.3 on the Richter scale and caused the death of one person, as well as extensive material damage. Guadeloupe is home to 100 waterfalls and cascades. Some of the most well-known or visited include Acomat Falls (Saut de l'Acomat), Carbet Falls (Chutes du Carbet), Crayfish Waterfall (Cascade aux Écrevisses), and Lézarde Falls (Saut de la Lézarde). All of the waterfalls are located on the island of Basse-Terre. Demographics The population of Guadeloupe was estimated to be 378,561 on 1 January 2024. The population is mainly Afro-Caribbean. European, Indian (Tamil, Telugu, and other South Indians) around 35,617, Lebanese around 9,000, Syrians around 10,000, and Chinese are all minorities. There is also a substantial population of Haitians in Guadeloupe who work mainly in construction and as street vendors. Basse-Terre is the political capital; however, the largest city and economic hub is Pointe-à-Pitre. The population of Guadeloupe has been decreasing by 0.8% per year since 2013. In 2017 the average population density in Guadeloupe was 240 inhabitants per square kilometre (620/sq mi), which is very high in comparison to metropolitan France's average of 119 inhabitants per square kilometre (310/sq mi). One third of the land is devoted to agriculture and all mountains are uninhabitable; this lack of space and shelter makes the population density even higher. The most populous urban unit (agglomeration) is Pointe-à-Pitre-Les Abymes, which covers 11 communes and 65% of the population of the department. The three largest urban units are: In 2011, life expectancy at birth was recorded at 77.0 years for males and 83.5 for females. Medical centres in Guadeloupe include: University Hospital Centre (CHU) in Pointe-à-Pitre, Regional Hospital Centre (CHR) in Basse-Terre, and four hospitals located in Capesterre-Belle-Eau, Pointe-Noire, Bouillante and Saint-Claude. The Institut Pasteur de la Guadeloupe, is located in Pointe-à-Pitre and is responsible for researching environmental hygiene, vaccinations, and the spread of tuberculosis and other mycobacteria. The relative wealth of Guadeloupe contrasts with the extreme poverty of several islands in the Caribbean region, which makes the community an attractive place for the populations of some of these territories. In addition, other factors, such as political instability and natural disasters, explain this immigration. As early as the 1970s, the first illegal immigrants of Haitian origin arrived in Guadeloupe to meet a need for labour in the agricultural sector; alongside this Haitian immigration, which is more visible because it is more numerous, Guadeloupe has also seen the arrival and settlement of populations from the island of Dominica and the Dominican Republic. In 2005, the prefecture, which represents the State in Guadeloupe, reported figures of between 50,000 and 60,000 foreigners in the department. Created in 1963 by Michel Debré, Bumidom's objective was to "[...] contribute to the solution of demographic problems in the overseas departments". To this end, its missions were multiple: information for future emigrants, vocational training, family reunification and management of reception centres. At the time, this project was also seen as a means to diminish the influence of the West Indian independence movements, which were gaining strength in the 1960s. Between 1963 and 1981, an estimated 16,562 Guadeloupeans emigrated to metropolitan France through Bumidom. The miniseries Le Rêve français (The French Dream) sets out to recount some of the consequences of the emigration of West Indians and Reunionese to France. An estimated 50,000 Guadeloupeans and Martinicans participated in the construction of the Panama Canal between 1904 and 1914. In 2014, it was estimated that there were between 60,000 and 70,000 descendants of these West Indians living in Panama. Other waves of migration to North America, especially to Canada, occurred at the beginning of the 20th century. Governance Together with Martinique, La Réunion, Mayotte and French Guiana, Guadeloupe is one of the French overseas departments, being both a region and a department. It is also an outermost region of the European Union. The inhabitants of Guadeloupe are French citizens with full political and legal rights. Legislative powers are centred on the separate departmental and regional councils. The elected president of the Departmental Council of Guadeloupe is currently Guy Losbar (1 July 2021); its main areas of responsibility include the management of a number of social and welfare allowances, of junior high school (collège) buildings and technical staff, and local roads and school and rural buses. The Regional Council of Guadeloupe is a body, elected every six years, consisting of a president (currently Ary Chalus) and eight vice-presidents. The regional council oversees secondary education, regional transportation, economic development, the environment, and some infrastructure, among other things. Guadeloupe elects one deputy from one of each of the first, second, third, and fourth constituencies to the National Assembly of France. Three senators are chosen for the Senate of France by indirect election. For electoral purposes, Guadeloupe is divided into two arrondissements (Basse-Terre and Pointe-à-Pitre), and 21 cantons. Most of the French political parties are active in Guadeloupe. In addition there are also regional parties such as the Guadeloupe Communist Party, the Progressive Democratic Party of Guadeloupe, the Guadeloupean Objective, the Pluralist Left, and United Guadeloupe, Solidary and Responsible. The prefecture (regional capital) of Guadeloupe is Basse-Terre. Local services of the state administration are traditionally organised at departmental level, where the prefect represents the government. For the purposes of local government, Guadeloupe is divided into 32 communes. Each commune has a municipal council and a mayor. Revenues for the communes come from transfers from the French government, and local taxes. Administrative responsibilities at this level include water management, civil register, and municipal police. From a geostrategic point of view, Guadeloupe is located in a central part of the Caribbean archipelago between the Atlantic Ocean and the Caribbean Sea. This location in the region allows France to reach a large part of the eastern coast of the American continent. The exclusive economic zone formed by Guadeloupe and Martinique covers just over 126,146 square kilometres (48,705 sq. mi.). In 1980 France established its maritime boundaries in the area by signing a Treaty with Venezuela. This offers France important fishing resources and independence to develop a sovereign policy of underwater research and protection (protection of humpback whales, Cousteau reserve, protection of coral reefs). Because of its geographical position, Guadeloupe allows France to participate in political and diplomatic dialogues at both the regional (Lesser and Greater Antilles) and continental (Latin and North America) levels. The signing of the Regional Convention for the Internationalisation of Enterprise (CRIE), membership of the Economic Commission for Latin America and the Caribbean (ECLAC) and membership of the Association of Caribbean States (ACS) are milestones that have enabled Guadeloupe to develop its bilateral or multilateral relations within the framework of international agreements or institutions. The development of bilateral and multilateral economic partnerships with other Caribbean and American states is based on the modernisation of the autonomous port of Guadeloupe and the importance of the Guadeloupe-Polo Caribe international airport. As a part of France, Guadeloupe uses the French tricolour as its flag and La Marseillaise as its anthem. However, a variety of other flags are also used in unofficial or informal contexts as the flag of Guadeloupe, most notably the sun-based flag. Independentists also have their own flag suggested by the People's Union for the Liberation of Guadeloupe. Economy The economy of Guadeloupe depends on tourism, agriculture, light industry and services. It is reliant upon mainland France for large subsidies and imports and public administration is the largest single employer on the islands. Unemployment is especially high among the youth population. In 2017, the Gross domestic product (GDP) of Guadeloupe was €9.079 billion, and showed 3.4% growth. The GDP per capita of Guadeloupe was €23,152. Imports amounted to €3.019 billion, and exports to €1.157 billion. The main export products are bananas, sugar and rum. Banana exports suffered in 2017 from damages due to Hurricane Irma and Hurricane Maria. Tourism is one of the most prominent sources of income, with most visitors coming from France and North America. An increasingly large number of cruise ships visit Guadeloupe, the cruise terminal of which is in Pointe-à-Pitre. The popular British-French television series Death in Paradise (2011-2025) has helped to increase tourism in Guadeloupe. The show is set in the fictional Caribbean island of "Saint Marie", but the main filming for the show is done in the commune of Deshaies, on Basse-Terre Island in Guadeloupe. The traditional sugar cane crop is slowly being replaced by other crops, such as bananas (which now supply about 50% of export earnings), eggplant, guinnep, noni, sapotilla, giraumon squash, yam, gourd, plantain, christophene, cocoa, jackfruit, pomegranate, and many varieties of flowers. Other vegetables and root crops are cultivated for local consumption, although Guadeloupe is dependent upon imported food, mainly from the rest of France. Of the various light industries, sugar and rum production, solar energy, cement, furniture and clothing are the most prominent. Most manufactured goods and fuel are imported. Culture Guadeloupe's official language is French, which is spoken by nearly all of the population. Most residents also speak Guadeloupean Creole, a French-based creole language. Guadeloupean Creole emerged as a result of the need for all ethnic groups (French, African and Amerindian) to be able to understand each other. This language is therefore the result of a mixture created in the 17th century in response to a communicative emergency. At the time of the colony's foundation, a majority of the French population did not speak the standard French language but local dialects and languages, such as Breton and Norman, while the Africans came from a variety of West and Central African ethnic groups and lacked a common language themselves. The Creole language emerged as a lingua franca and ultimately became the native language of much of the population. Moreover, Terre-de-Haut and Terre-de-Bas, in the Saintes archipelago, due to their settlement history (Breton, Norman and Poitevin settlers), have their own Creoles which differ from Guadeloupean Creole by their French pronunciations, their particular expressions, their syntax and their sonorities. Although it is not transcribed, these islanders call their Creole "patois" or "language of St. Martin" and actively ensure its transmission and perpetuation by their descendants in vernacular form. A Guadeloupean béké first wrote Creole at the end of the 17th century, transcribing it using French orthography. As Guadeloupe is a French department, French is the official language. However, Guadeloupean French (in contact with Creole) has certain linguistic characteristics that differ from those of standard metropolitan French. Recently, a very detailed study of the phonetic aspect of Guadeloupean French has been undertaken (this would be the first study to deal with both the acoustic and the phonological and perceptual aspects of Guadeloupean French in particular and West Indian French in general). It is also concerned with the reading varieties of Guadeloupean French (acrolect, mesolect and basilect). In recent decades there has been a revival of Creole, which has stimulated the appearance of books of short stories and poetry published in Creole and French over the last ten years. In this context, Hector Poullet is a pioneer of Creole-mediated dictation. Creole is also a very colourful language and very philosophical in its expressions and phrases, which, translated literally into French, can be confusing. The representatives of the older generations are not always fluent in French, but in Guadeloupean Creole. Today, the question as to whether French and Creole are stable in Guadeloupe, i.e. whether both languages are practiced widely and competently throughout society, remains a subject of active research. Figures in 2020 state that 96% of the population was Christian (of these, approximately 86% were Roman Catholic, 8% Protestant and 6% other Christian); of the other 4%, most were not religious. Guadeloupe is in the Catholic diocese of Basse-Terre (et Pointe-à-Pitre). In 1685, the Black Code announced the Christian religion in its Catholic form as the only authorized religion in the French West Indies, thus excluding Jews and the various Protestant groups from practicing their beliefs, and imposed the forced conversion of the newly arrived slaves and the baptism of the older ones. Guadeloupe adopted the code on 10 December 1685. This was followed by a rapid fashion among the slaves, since this religion offered them a spiritual refuge and allowed them to safeguard some of their African beliefs and customs, thus marking the beginning of a religious syncretism. Since the 1970s, new religions and groups have been 'competing' with the Catholic Church, such as the Evangelical Pentecostal Church, the Seventh-day Adventist Church, the Bible Students or Jehovah's Witnesses, and the Church of Jesus Christ of Latter-day Saints (Mormons). Administratively, the territory of Guadeloupe is part of the Diocese of Basse-Terre and Pointe-à-Pitre, attached to the Catholic Church in France. The diocese includes the territories of Guadeloupe, St. Barthélemy and St. Martin and the number of faithful is estimated at 400,000. In 2020 there were 59 priests active in the diocese. The episcopal see is located in Basse-Terre, in the cathedral of Notre-Dame-de-Guadeloupe.[citation needed] Hinduism, which accompanied the Indians who came to work in Guadeloupe in the mid-19th century, has expanded since the 1980s. The Indian community has its own tradition that comes from India. It is the mayé men, a distorted pronunciation of the name of the Tamil Indian goddess Mariamman. There are no less than 400 temples in the archipelago. Islam was first Institutionalized in the French West Indies by the 1970s, first in Martinique. According to the president of the Muslim association of Guadeloupe, there are between 2,500 and 3,000 Muslims in the department. The island has two mosques. Judaism has been present in Guadeloupe since the arrival of Dutch settlers expelled from the northeast of present-day Brazil in 1654. There is a synagogue and an Israelite cultural community. Guadeloupeans of Syrian and Lebanese origin practice Catholicism in its Maronite form. Rastafari has been attractive to some young people since the 1970s following its emergence in Jamaica. The quimbois or kenbwa, practiced in Guadeloupe, refer to magical-religious practices derived from Christian and African syncretism. Guadeloupe has always had a rich literary output, with Guadeloupean author Saint-John Perse winning the 1960 Nobel Prize in Literature. Other prominent writers from Guadeloupe or of Guadeloupean descent include Maryse Condé, Simone Schwarz-Bart, Myriam Warner-Vieyra, Oruno Lara, Daniel Maximin, Paul Niger, Guy Tirolien and Nicolas-Germain Léonard. Music and dance are also very popular, and the interaction of African, French and Indian cultures has given birth to some original new forms specific to the archipelago, most notably zouk music. Since the 1970s, Guadeloupean music has increasingly claimed the local language, Guadeloupean Creole as the preferred language of popular music. Islanders enjoy many local dance styles including zouk, zouk-love, compas, as well as the modern international genres such as hip hop, etc. Traditional Guadeloupean music includes biguine, kadans, cadence-lypso, and gwo ka. Popular music artists and bands such as Experience 7, Francky Vincent, Kassav' (which included Patrick St-Eloi, and Gilles Floro) embody the more traditional music styles of the island, whilst other musical artists such as the punk band The Bolokos or Tom Frager focus on more international genres such as rock or reggae. Many international festivals take place in Guadeloupe, such as the Creole Blues Festival on Marie-Galante.[citation needed] All the Euro-French forms of art are also ubiquitous, enriched by other communities from Brazil, Dominican Republic, Haiti, India, Lebanon, Syria who have migrated to the islands. Classical music has seen a resurgent interest in Guadeloupe. One of the first known composers of African origin was born in Guadeloupe, Le Chevalier de Saint-Georges, a contemporary of Joseph Haydn and Wolfgang Amadeus Mozart, and a celebrated figure in Guadeloupe. Several monuments and cites are dedicated to Saint-Georges in Guadeloupe, and there is an annual music festival, Festival International de Musique Saint-Georges, dedicated in his honour. The festival attracts classical musicians from all over the world and is one of the largest classical music festivals in the Caribbean. Another element of Guadeloupean culture is its dress. A few women (particularly of the older generation) wear a unique style of traditional dress, with many layers of colourful fabric, now only worn on special occasions.[citation needed] On festive occasions they also wore a madras (originally a "kerchief" from South India) headscarf tied in many different symbolic ways, each with a different name. The headdress could be tied in the "bat" style, or the "firefighter" style, as well as the "Guadeloupean woman".[citation needed] Jewellery, mainly gold, is also important in the Guadeloupean lady's dress, a product of European, African and Indian inspiration.[citation needed] Traditional dress, inherited today, is the result of a long cultural mix involving Africa, Asia and Europe. This cultural mix was initially based on triangular trade and later on a more globalized trade that included importing fabrics from the Orient. trade that included importing fabrics from the Orient. For example, the traditional Guadeloupean costume has Asian influences through the use of madras cloth from India; African and Spanish influences through the use of the headscarf for covering; and French influences through the adoption of the lace petticoat from Brittany. The clothing worn in Guadeloupe has mutated over the centuries and has undergone changes that reflect the social conditions and the evolution of society, from the time of slavery to the present day. During the second half of the 17th century, slaves arriving in Guadeloupe were naked or nearly naked. They were then forced to wear rags or the owner's worn-out clothes, which were quickly discarded, barely concealing their nakedness. Or slaves working in the fields wore the "three-hole" dress, made of a vegetable fiber fabric in which three holes were made (two for the arms and one for the head). Under pressure from the church and the authorities, slaves were forced to wear the "three-hole" dress. Under pressure from the church and as soon as the Black Code was enforced in 1685, owners were required to provide "each slave with two suits of cloth or four alders [about 7.5 m2; 81 sq ft] of cloth a year... art.25" which only modestly improved their conditions. However, the poor quality of the clothing worn during slavery must be qualified, as it could vary according to the day of the week (daily clothing, Sunday clothing, clothing for special occasions), or according to the status of the slaves employed in the houses. In fact, the latter could be dressed in clothes of different quality according to the job they performed on the property. For example, in the case of the maids, their clothes could be of better quality because they had to reflect the image of success and wealth that their master wanted to project. From the 17th century onwards, the development of the Creole costume coincided with the desire of slave women to regain their dignity, with the evolution of their employment within the household or Guadeloupean society (specialization in the sewing and dressmaking trades), with the evolution of Guadeloupean society (free women of colour, freed slaves, mulatto women) and with the influence of the European fashionable costume, which the housewife represented. After the abolition of slavery, the main periods of traditional Guadeloupean dress were the following: As a result of this fusion of African and European dress codes over the centuries, including materials from distant origins, the Guadeloupean wardrobe includes Creole garments such as: the cozy dress or wòb ti-do, an everyday dress also called "à corps" because it fits the body like a corset; the skirt-shirt, in ceremonial dress (the shirt is made of very fine batiste trimmed with lace, which stops at the elbows and is buttoned with golden buttons. The skirt, full and very wide in the back with tail, is knotted above the breasts); the bodice dress which is distinguished from the others by the quantity and richness of the fabric used (satin, brocade satin, satin). Guadeloupean cuisine is a mixture of African, European and Asian influences. It uses first of all agricultural products such as poyo (plantain more commonly called green plantain or ti-nain), bread plantain, okra, cabbage, pigeon peas, cristofine, yam or sweet potato. The sea and rivers provide rays, snappers, octopus (chatou), lambis, burgots (a type of large whelk), sea urchins and ouassous. Orchards provide fruits such as soursop, red jambosier, passion fruit (marakoudja), mango, quenette, and citrus. Condiments sometimes added to dishes are habanero chili, cive (a kind of onion from the country) or roucou seeds that give a red tint to sauces. The cooking, often spicy and seasoned, results from soaking meat or fish for hours before cooking, to enhance its flavour. Typical dishes are: fish blaff, dombrés, bébélé (from Marie-Galante), colombo (equivalent to Indian curry) and matété (rice cooked with crab). As for appetizers or snacks, there are morcillas criollas, accras, cassava cakes and bokit. As for desserts, there are blancmange, sorbets or various fruit salads. Pastries include pâtés with jam, tournament d'amour (in Les Saintes), caca bœuf (in Marie-Galante) or sacristain. Pain natté, a local brioche bread, is often eaten. There are local productions of candied fruits (elderberry, pineapple, carambola) and jams (guava, banana, coconut). Sorbets such as coconut sherbet or snowball made with crushed ice to which a syrup (mint, grenadine) is added are also consumed. Sweets include coconut sugar, kilibibi and konkada (of Beninese origin). In the category of beverages, the consumption of soft drinks is very important in Guadeloupe, as well as that of a drink locally nicknamed black beer. In addition, it is not uncommon to see vendors of sugar cane juice or coconut water on the roads. Chaudeau is consumed on special occasions (weddings, baptisms, communions) and is a Guadeloupean-style eggnog eaten with a whipped cake (génoise). The rum, whose consumption is culturally imbricated in the Guadeloupean society, comes in particular from one of the ten distilleries distributed in the Guadeloupean territory and that produce the rums of Guadeloupe. At Christmas, families and friends gather during the chanté Nwel, an opportunity to sing carols and celebrate. After the vacations, rehearsals begin for the Guadeloupe carnival. Carnival groups parade through the streets every Sunday afternoon until the Carnival festivities in February or March. For example, the groups with skins, the Akiyo group are groups composed only of large percussion and lambi shell instruments. They have the particularity of having no brass instruments in the band, no choreography, they often parade without themed costumes. Since 2014, the Carnival in kabwèt of Marie-Galante has been registered in the inventory of the intangible heritage of France at UNESCO. Shrove Tuesday is the big party where carnival groups compete in the main town, Basse-Terre, or in Pointe-à-Pitre, for the best costumes, the best music or the best choreography whose theme is imposed by the carnival committees. The next day, on Ash Wednesday, the day that ends the carnival, the mascot king of the carnival nicknamed Vaval is burned, which signals the end of the festivities, everyone parades in black and white (to mark Vaval's mourning), and then the forty days of Lent begin. Most of the population is Catholic and respects this period. But, given the great fondness for festivities, on the "Thursday of Lent" a parade is organized in red and black identical to that of Carnival, with groups of musicians preceded by people parading. After this period of deprivation, the Easter celebrations take place, during which families usually go camping on the beach and eat traditional and very popular dishes based on crabs: matété (rice cooked with crab), calalou (crabs with wooden leaves accompanied by white rice) or dombrés with crabs (small balls of flour cooked with crab). Sport Football is popular in Guadeloupe, and several notable footballers are of Guadeloupean origin, including Marius Trésor, Stéphane Auvray, Ronald Zubar and his younger brother Stéphane, Miguel Comminges, Dimitri Foulquier, Bernard Lambourde, Anthony Martial, Alexandre Lacazette, Thierry Henry, Lilian Thuram, William Gallas, Layvin Kurzawa, Mikael Silvestre, Thomas Lemar, Mathys Tel, Kingsley Coman and David Regis. The Guadeloupe football team were 2007 CONCACAF Gold Cup semi-finalists, defeated by Mexico. Basketball is popular. Best known players from Guadeloupe are the NBA players Rudy Gobert, Mickaël Piétrus, Johan Petro, Rodrigue Beaubois, and Mickael Gelabale. Several track and field athletes, such as Marie-José Pérec, Patricia Girard-Léno, Christine Arron, and Wilhem Belocian, are also Guadeloupe natives. The island has produced many world-class fencers. Yannick Borel, Daniel Jérent, Ysaora Thibus, Anita Blaze, Enzo Lefort and Laura Flessel were all born and raised in Guadeloupe. According to Olympic gold medalist and world champion Yannick Borel, there is a good fencing school and a culture of fencing in Guadeloupe. Even though Guadeloupe is part of France, it has its own sports teams. Rugby union is a small but rapidly growing sport in Guadeloupe. The island is internationally known for hosting the Karujet Race – Jet Ski World Championship since 1998. This nine-stage, four-day event attracts competitors from around the world (mostly Caribbeans, Americans, and Europeans). The Karujet, generally made up of seven races around the island, has an established reputation as one of the most difficult championships in which to compete. The Route du Rhum is one of the most prominent nautical French sporting events, occurring every four years. Bodybuilder Serge Nubret was born in Anse-Bertrand, Grande-Terre, representing the French state in various bodybuilding competitions throughout the 1960s and 1970s including the IFBB's Mr. Olympia contest, taking 3rd place every year from 1972 to 1974, and 2nd place in 1975. Bodybuilder Marie-Laure Mahabir also hails from Guadeloupe. The country has a passion for cycling. It hosted the French Cycling Championships in 2009 and continues to host the Tour de Guadeloupe every year. The Vélodrome Amédée Détraux is the largest velodrome in the Antilles. It has a capacity for 9000 spectators. Guadeloupe continues to host the Orange Open de Guadeloupe tennis tournament (since 2011). The Tour of Guadeloupe sailing, which was founded in 1981. In Boxing, Ludovic Proto – as an amateur, he competed in the 1988 Summer Olympics in the men's light welterweight division. As a professional, he was a former French and European welterweight champion; Gilbert Delé – as a professional, he was a former French and European light-middleweight champion, then he won the WBA world light-middleweight title in 1991; Jean-Marc Mormeck – as a professional, he was a former French light heavyweight champion and two-time unified world cruiserweight champion—held the WBA, WBC, and The Ring titles twice between 2005 and 2007. Transport [needs update] Guadeloupe is served by a number of airports; most international flights use Pointe-à-Pitre International Airport. Boats and cruise ships frequent the islands, using the ports at Pointe-à-Pitre and Basse-Terre. On 9 September 2013 the county government voted in favour of constructing a tramway in Pointe-à-Pitre. The first phase will link northern Abymes to downtown Pointe-à-Pitre by 2019. The second phase, scheduled for completion in 2023, will extend the line to serve the university. Education The Guadeloupe academic region includes only the Guadeloupe academy. It employs 9,618 people and its operating budget was €714.3 million for 2018–2019. The territory has 300 elementary schools, including 1 private kindergarten under contract and 14 private elementary schools under contract. It also has 52 middle schools, including 6 private under contract. And finally, it has 38 high schools, 13 of which are private under contract. During the 2018–2019 school year were enrolled at Guadeloupe Academy: The islands of Guadeloupe are also home to two campuses of the University of the French Antilles, Camp-Jacob in Saint-Claude and Fouillole in Pointe-à-Pitre, the latter being the headquarters of the institution. Student residences are located around each campus. Furthermore, a satellite campus dedicated to healthcare is located in the vicinity of the University Hospital Centre of Pointe-à-Pitre [fr], many schools for apprentices are located throughout the archipelago, an Arts and Crafts Centre acting as local school for fine art is located in Bergevin, Pointe-à-Pitre, and, finally, three sites of the regional second chance school are implanted in various high schools. Infrastructure The island has great potential for solar, wind and marine energy, but by 2018, biomass and coal energy and petroleum hydrocarbons are still the most used. The Energy transition Law (TECV) provides for 50% renewable energy by 2020 in the territory. And the Guadeloupe EPP plans to develop 66 MW of additional biomass capacity between 2018 and 2023, including 43 MW to replace coal. For example, the Albioma Caraïbes (AC) coal-fired power plant will be converted to biomass to help increase the share of renewables in Guadeloupe's energy mix from 20.5% to 35%, thereby mitigating the island's dependence on fossil fuels and reducing acidic air pollution and the production of toxic and bottom ash. This 34 MW power plant, producing 260 GWh/year of electricity in 2018 (i.e. 15% of the island's needs), should reduce 265 000 t of CO2 equivalent/year throughout the chain (−87% once converted to biomass compared to the previous situation, coal). Guadeloupe has an electricity production plant, in Le Moule, based on the sugar cane agricultural sector, which recovers the residues from sugar cane crushing (bagasse) to produce energy; 12 wind farms, such as in Désirade, Le Moule or Marie-Galante; a geothermal power plant in Bouillante, which uses the energy of water vapor produced by volcanic activity (the plant's electricity production ranks it first nationally); a project to harness the energy of waves and ocean currents; photovoltaic installations that contribute to the operation of solar water heaters for homes and to the development of the electric vehicle sector. Electricity produced by hydropower, which represents 2.2% of total production, comes from dams built on the beds of certain rivers. The water distributed by Guadeloupe's drinking water network comes mainly from Basse Terre, 70% from river intakes and 20% from spring catchments. The remaining 10% comes from boreholes tapping the groundwater of Grande Terre and Marie-Galante. Access to water and sanitation is problematic due to the deteriorated state of the network, which causes many losses in the water supply system. For years, water shortages have been recurrent and have forced "water shifts", mainly in the municipalities of Grande-Terre, which are the most affected, with consequences for private individuals and agricultural activities. According to statistics from the Water Office (2020 data), 61% of drinking water production is wasted, i.e., almost 50 million cubic metres (65 million cu. yd.) of water per year, due to pipes in poor condition. In addition, 70% of wastewater treatment plants do not meet standards. Police and crime Guadeloupe is the most violent overseas French department in 2025. The murder rate is significantly higher than that of Paris, at 13.68 per 100,000. The high level of unemployment caused violence and crime to rise, especially in 2009 and 2010, the years following the Great Recession. Residents of Guadeloupe describe the island as a place with little everyday crime, and most violence is caused by the drug trade or domestic disputes. In 2021, additional police officers were deployed to the island in the face of rioting arising out of COVID-19 restrictions. Normally, about 2,000 police officers are present on the island including some 760 active National Gendarmerie of the COMGEND (Gendarmerie Command of Guadeloupe) region plus around 260 reservists. The active Gendarmerie include three Mobile Gendarmerie Squadrons (EGM) and a Republican Guard Intervention Platoon (PIGR). The Maritime Gendarmerie deploys the patrol boat Violette in the territory, which is planned for replacement by a new PCG-NG patrol boat in the latter 2020s. See also Notes References Further reading External links
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/CCTV_News] \| [TOKENS: 2853]
Contents CGTN (TV channel) CGTN is the English-language news channel of state-run China Global Television Network, based in Beijing, China. It is one of several channels provided by China Global Television Network, the international division of Chinese state broadcaster China Central Television (CCTV), under the control of the Central Propaganda Department of the Chinese Communist Party. CCTV-9 was launched on 25 September 2000, rebranded as CCTV News on 26 April 2010. On 6 February 2012, CGTN America was launched in Washington, D.C. On 11 January 2012, CGTN Africa was launched in Nairobi, Kenya. All channels and divisions in the CCTV International group were rebranded as CGTN on 31 December 2016. CGTN currently has four studios: Beijing (headquarters), Nairobi, Washington and London as well as 70 bureaus around the world. History CCTV began considering English-language international news programming on 1 January 1979, at the start of the reform and opening up period. English news bulletins began on CCTV-2 in 1986 and became available to overseas viewers when they moved to CCTV-4 in February 1991. CCTV-9 began broadcasting across China on 25 September 2000, becoming the country's first all-English television station.[citation needed] On 1 January 2003, CCTV-9 entered the United States cable market, as part of a deal that allowed AOL, Time Warner, and News Corporation access to cable systems in Guangdong.[citation needed] In its early years, CCTV-9 broadcast English language news bulletins and cultural interest shows for most of each day, and aired mostly reruns during the overnight hours in China. One of its biggest projects was covering the 2008 Beijing Olympics. Until 26 April 2010, CCTV-9 was a mixed general interest channel featuring news, travel programming, and language training. On that date it was rebranded as CCTV News, a 24-hour English-language news service. The channel name of CCTV-9 was changed to CCTV News on 26 April 2010. Some shows were rebranded while other new programs were added. The English website is managed by China Network Television (CNTV), a web streaming service of CCTV. On 1 January 2011, the channel's former name CCTV-9 was taken over by CCTV's two documentary channels.[citation needed] On 31 December 2016, the channel was rebranded again as CGTN.[citation needed] On 4 February 2021, Ofcom withdrew CGTN's UK broadcaster license. Ofcom concluded a company called Star China Media Limited held the broadcast license for CGTN but "did not have editorial responsibility", and thus it did not meet legal requirements. The programming is claimed to be controlled by a company called China Global Television Network Corporation. The regulator said it was unable to transfer the license to that company because it is "ultimately controlled by the Chinese Communist Party, which is not permitted under UK broadcasting law". In most of Europe, distribution of the CGTN channel was permitted because it held a UK license, and unless CGTN obtained a license in another European country it had to go off air across most of Europe. The channel eventually obtained a new license through the French broadcast regulator CSA in March 2021. In response to the Ofcom revocation, China banned BBC World News from airing in mainland China, which was soon followed upon by RTHK withdrawing distribution of BBC's content in Hong Kong. CGTN Africa is CGTN's African news productions center which was launched in Kenya on 11 January 2012. CGTN Africa produces daily news, business and culture shows, including Africa Live, Talk Africa, Global Business Africa and Faces of Africa, which are broadcast through CGTN's English news channel. CGTN America is the Americas division of CGTN that began broadcasting on 6 February 2012. It is based in Washington, DC and runs bureaus in North and South America. The service employs American and Chinese journalists and produces Americas-based programs for CGTN and CCTV. The United States Department of Justice ordered CGTN America to register as a foreign agent under the Foreign Agent Registration Act (FARA), which CGTN America did on 1 February 2019. Registration requires CGTN America to disclose information about its annual budget and ownership structure, and to include disclaimers on broadcasts, published materials and social media identifying itself as a registered foreign agent. On 8 March 2019, after CGTN America registered under FARA, its director general Ma Jing and a dozen other staffers were recalled to Beijing. CGTN Europe is CGTN's European division, mainly covering European business and politics. Its offices are at the Chiswick Business Park in west London. CGTN first moved into the office in January 2018 and planned to begin broadcasts by the end of the year, although issues which included "obtaining visas for top managers and setting up technology" eventually delayed its launch to October 2019. Despite Ofcom's revocation of CGTN's broadcast license, a person briefed on the channel's strategy said it "would not impact the production centre, [CGTN] would just need to reorientate itself to produce more content for Europe." Foreign news anchors In addition to Chinese anchors, CGTN employs foreigners as news presenters, some of whom have extensive experience, such as Edwin Maher (a former newsreader and weatherman from the Australian Broadcasting Corporation), while others may be recent university graduates just embarking upon their careers.[citation needed] Former comptroller Jiang Heping defended the policy of putting foreigners on air, arguing that "we feel international on-air personalities boost the credibility of CGTN and befit its image as an international channel. In this regard, CGTN will not restrict the origin of its employees and choose to build its unique identity through its programming." Another prominent personality in CCTV-9's first decade was Mark Rowswell, otherwise known as Dashan. He hosted Travel in Chinese on CCTV News and has been honored for his work in promoting cancer awareness in China. On 18 September 2019, Nick Pollard, a veteran British TV executive, resigned from his post as consultant and advisor to CGTN, giving his reason for leaving as being CGTN's failure to comply with Ofcom's rules on impartiality in connection to its coverage of the 2019–20 Hong Kong protests. He had joined CGTN in December 2018. In mid-August 2020, Cheng Lei, an Australian journalist who since 2012 worked for CGTN as an anchor for a business show, was detained by Chinese authorities and charged in February 2021 with sharing state secrets, with no further information being provided. Soon after Cheng was detained, two Australian journalists working in China fled the country after being questioned by authorities on national security grounds, leaving Australia's media without any journalists working in China for the first time in nearly 50 years. CGTN has deleted all reference to Cheng from its website and social media, and has not made any report or comment on Cheng's detention.[citation needed] Awards The channel's Washington, DC–based broadcast center, CGTN America, has won a News & Documentary Emmy for Jen Bricker: When Can't is a Four-Letter Word, as well as multiple New York Festivals medals and White House News Photographers Association awards. Reception Observers have noted that the "aim [of CGTN] is to influence public opinion overseas in order to nudge foreign governments into making policies favourable towards China’s Communist party" through subtle means. Researchers Thomas Fearon and Usha M. Rodrigues argued that CGTN has a "dichotomous role as a credible media competing for audience attention on the world stage, and a vital government propaganda organ domestically." According to James Palmer at Foreign Policy, the contrasting aims of RT (formerly Russia Today) and CGTN, "mirrors wider strategies: Moscow wants chaos it can exploit, while Beijing wants a stable world order—on its terms". While RT doesn't mind whether it goes to the far-left or the far-right, Chinese state media is permitted to "act from a very narrow, officially approved scope, and the risk of the political extremes is too much," according to journalist Hilton Yip. On the contrary to CGTN's investments in studios and numerous overseas bureaus, "the actual content is a mix of brutally tedious propaganda and bland documentaries. The audience is always the bosses in Beijing, not the average viewer overseas". Yip also noted the growing disillusionment of journalists in China who "are allowed to do little more than parrot the official line", citing a viral video of a journalist rolling her eyes at another reporter's softball question during a ministerial press conference, which "seemed to speak for many in the country who are tired of the charade that local media has become". Despite a decade of overseas expansion, the redoubling of efforts by CGTN, and to an extension other state media, to push the party's theories and principles abroad is at odds with boosting China's overseas image. CGTN, along with other Chinese state media outlets, is still widely regarded as "editorially biased and full of propaganda, and they still struggle to attract large audiences", particularly in the age of widespread internet use with social media and nontraditional forms of media where the public has become "more averse to clumsy state-run propaganda than ever". Despite its revamp launching of CCTV America, critics have voiced concerns over the level of censorship exercised by the channel, especially on sensitive domestic issues in China. Philip Cunningham of Cornell University, who has appeared more than 100 times on China Central Television talk shows, noted that sensitive issues such as Tibet and Xinjiang were heavily edited on various programs. Ma Jing, Director of CCTV America defends the channel against such allegations by saying that the channel edits stories the same way other news organizations do. She said: "We uphold the traditional journalistic values. We consider accuracy, objectivity, truthfulness, and public accountability very important, more important than anything else." Research by the BBC found that viewer trust in CGTN globally averaged 70% in 2025, increased from 62% four years previously. In March 2021, CGTN was fined £225,000 by Ofcom for bias in its coverage of the 2019–2020 Hong Kong protests, which was found to have repeatedly breached fairness and impartiality requirements. On 23 November 2018, a British corporate investigator named Peter Humphrey submitted a formal complaint to the United Kingdom's government communications regulator The Office of Communications, or Ofcom, maintaining he was forced under duress to confess on air over Chinese state broadcaster China Central Television's (CCTV) network and that, as the confession was subsequently broadcast over the international arm of CCTV, China Global Television Network (CGTN), CGTN itself should be held culpable by Ofcom and denied the right to operate its broadcast service in the U.K. Humphrey's complaint cited two films produced by CCTV and additionally aired in the UK by CGTN, stating that both were scripted and directed by the Chinese police, the public security bureau, while he was a prisoner, in conditions of duress amounting to torture. One such confession, staged in August 2013, was filmed by a CCTV crew with Humphrey locked in an iron chair inside a steel cage, wearing handcuffs and an orange prison vest. This was before he had been indicted, tried or convicted of a crime. The second, in July 2014, was once again filmed by CCTV, not in a cage this time, but still in a prison vest and handcuffs, before he had been tried or convicted on the charge of illegal information gathering. Ofcom said it would investigate the complaint and would "take necessary enforcement action" if rules are determined to have been violated. In November 2019, CGTN aired a video of a UK consular employee, Simon Cheng, in captivity "confessing" to consorting with prostitutes. Within a week, Cheng had filed a new complaint to Ofcom. On 8 March 2021, CGTN was fined a total of £225,000 by Ofcom for serious breaches of fairness, privacy and impartiality rules. “We found the individuals (Simon Cheng and Gui Minhai) concerned were unfairly treated and had their privacy unwarrantably infringed,” Ofcom said, adding that the broadcaster had “failed to obtain their informed consent to be interviewed.” It concluded that “material facts which cast serious doubt on the reliability of their alleged confessions” had been left out of its programing, which aired pretrial “confessions” of the two men while they were being detained. Ofcom said it was considering further sanctions. On 4 February 2021, CGTN had its license to broadcast in the United Kingdom revoked by broadcasting regulator Ofcom after an investigation found that its license was held by Star China Media, which exercised no editorial oversight over CGTN. Ofcom subsequently imposed fines on CGTN. An open letter calling for Ofcom to reverse its revocation decision was signed by the editor of the left-wing Morning Star, Ben Chacko, along with journalists John Pilger, Jonathan Cook and Kerry-Anne Mendoza, film directors Oliver Stone and Ken Loach, rapper and activist Lowkey, and writer and activist Tariq Ali. In March 2021, Australian public broadcaster Special Broadcasting Service suspended news bulletin broadcasts from CGTN and CCTV due to complaints of forced confessions. In May 2021, during the 2021 Israel–Palestine crisis, Israel's embassy in Beijing accused CGTN of "blatant antisemitism" when host Zheng Junfeng speculated on the origins of the Israel lobby in the United States and its connection to wealthy American Jews, which Israel characterized as an antisemitic canard. See also References External links
========================================

[SOURCE: https://huggingface.co/docs/huggingface.js] \| [TOKENS: 218]
Huggingface.js documentation Hugging Face JS libraries Huggingface.js and get access to the augmented documentation experience to get started Hugging Face JS libraries This is a collection of JS libraries to interact with the Hugging Face API, with TS types included. We use modern features to avoid polyfills and dependencies, so the libraries will only work on modern browsers / Node.js >= 18 / Bun / Deno. The libraries are still very young, please help us by opening issues! Installation To install via NPM, you can download the libraries as needed: Then import the libraries in your code: You can run our packages with vanilla JS, without any bundler, by using a CDN or static hosting. Using ES modules, i.e. <script type="module">, you can import the libraries in your code: Usage examples Get your HF access token in your account settings. There are more features of course, check each library’s README! Formatting & testing Building This will generate ESM and CJS javascript files in packages/*/dist, eg packages/inference/dist/index.mjs.
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/CNBC_Asia] \| [TOKENS: 2264]
Contents CNBC Asia CNBC Asia is a Singapore-based business news channel owned by Versant. It is a pan-Asian branch of the U.S.-based CNBC. The channel launched on 20 June 1995 out of Hong Kong. In 1998, the channel merged with Dow Jones' Asia Business News and relocated to its facilities in Singapore. The network maintains bureaus across the Asia–Pacific region. History CNBC Asia was announced in 1995 as a localised version of CNBC for the Asia-Pacific region. The network was expected to feature 10 hours of programming per day from its studio in Hong Kong, along with bureaus in Bombay, Singapore, and Tokyo. The rest of its programming would be sourced from CNBC Europe and its U.S. counterpart. NBC Asia chairman Patrick Cox expected that the network would reach five million homes by the end of its first year on-air. In January 1995, a "preview" known as ANBC launched, which carried a mix of programming from CNBC US and CNBC Europe on Galaxy in Australia and Wharf Cable in Hong Kong. CNBC Asia officially launched on 20 June 1995. The network would be a competitor to the Singapore-based Asia Business News (ABN), a joint venture between Dow Jones & Company, Tele-Communications Inc., TVNZ, and other local investors which launched in 1993. There were doubts that the two competing business news channels in the market would be viable; ABN CEO Paul France derided CNBC Asia as being "an Asian branch of an American company." However, as early as November 1995, it was reported that NBC and Dow Jones were considering a merger of their business news channels in Asia and Europe, including ABN and its European counterpart, European Business News (EBN). In March 1997, CNBC Asia expanded its carriage on cable in India via an agreement with the Hinduja Group. Renewed negotiations between NBC and Dow Jones surfaced in November 1997 amid financial difficulties at the companies' Asian and European operations. Dow Jones had been operating at a loss of US$48 million, and CNBC at $40 million. On 10 December 1997, Dow Jones and NBC announced a 15-year strategic partnership, under which ABN and EBN would merge with CNBC Asia and CNBC Europe, respectively, and CNBC US would be able to enter into editorial partnerships with Dow Jones publications such as The Wall Street Journal and Barron's. The merged operation would retain the CNBC branding, but be overseen by Paul France, and relocate to ABN's Singapore studios—resulting in layoffs of 150 employees from its Hong Kong bureau, with many being hired by the upstart Bloomberg Television Asia–Pacific channel which took over the ABN's channel space and CNBC Asia's original Hong Kong headquarters. The merger took effect on-air on 2 February 1998, with the channel being rebranded as CNBC–Asia Business News for a transitional period. Citing cost issues and a plan to focus exclusively on Asian business news, simulcasts of CNBC US programmes were dropped from its overnight schedule in favour of reruns of domestic programmes. After the decision was poorly received by viewers, CNBC's U.S. business day programmes were reinstated in March. The merger impacted ABN's Indian network, ABNi, which was a joint venture with Hinduja Group and TV18; prior to the announcement of the Dow Jones agreement, Hinduja had sold its stake in the channel, and TV18's agreement on the venture did not contain any provisions on what would occur in the event of a change in ownership. After discussions with a CNBC lawyer and France, TV18 would reach an agreement with CNBC to serve as its Indian partner, and would also launch CNBC India (now CNBC TV18) the following year. In October 1999, CNBC Asia had a partnership with the Australian Financial Review to present The Australian Financial Review Market Wrap, a daily round-up of market news from the Australian region hosted by James Walker and Grace Phan. Major programming changes occurred on 30 October 2000 with CNBC Asia expanding Asia Squawk Box to two hours, Asia Market Watch to two hours in the morning and 1½ hours in the afternoon and Power Lunch Asia to one full hour. CNBC Asia's ticker was also reformatted on that day to include colours reflecting a change in the stock prices (green for an increase and red for a decrease) and a stock's ticker symbol. In 2001, CNBC Asia introduced localised tickers to audiences in Australia, Hong Kong and Singapore and has since kept the ticker on the screen during commercial breaks. In July 2001, Asia Squawk Box was further extended to three hours and more programming hours from CNBC US and CNBC Europe were added to the line-up. This was further extended in 2002 when U.S. programming started at 20.00 UTC+8 time uninterrupted on weeknights. In July 2005, Dow Jones exited its joint ventures with CNBC, putting them entirely under the ownership of NBC Universal. In March 2007, CNBC Asia announced that it would expand its presence in Australia, including establishing a new Sydney bureau (initially based out of a local General Electric office, with a studio under construction at the Burns Philp Building across from Sydney Exchange Square), and premiering Squawk Australia—an hour-long program preceding Asia Squawk Box to cover the opening of the Australian markets. The following month, CNBC launched Worldwide Exchange, a new international business program that would be simulcast across CNBC in Asia, Europe, and the United States. CNBC Asia also launched two brand new shows that replaced Market Watch and the CNBC Europe programme Today's Business; CNBC's Cash Flow, anchored by Maura Fogarty (first hour) and Amanda Drury (second hour), was originally intensely trader and investor based. Following the success of Worldwide Exchange, another joint production, Capital Connection, was launched. It was originally anchored by Maura Fogarty in Singapore and Steve Sedgwick in London. Unlike Worldwide Exchange, which was originally produced by CNBC Europe (until production of that show was relocated to CNBC US on 4 January 2016), Capital Connection was produced by CNBC Asia. On 27 September 2007, CNBC Asia announced two additional shows from Sydney, Trading Matters—a wrap-up of the day's market action, and Australia This Week. Both shows were anchored by then-newly appointed CNBC anchor Oriel Morrison, formerly of the Nine Network and Bloomberg Television. The shows debuted on 2 and 6 October 2007, respectively, as the channel officially opened its new Burns Philip Building studios. The move also saw CNBC Australia reintroduce opt-outs from the pan-Asian feed for additional airings of Trading Matters and Australia This Week. In August 2008, The Daily Telegraph reported that Channel Nine's finance reporter Karen Tso, would be joining the network in October 2008. She became the Sydney-based correspondent of CNBC and anchored Squawk Australia, thus replacing Jeffrey James. In mid-2009, CNBC Asia launched a new personal finance show as an opt-out in Australia, The Barefoot Investor, with Australian personal finance expert Scott Pape. In June 2010, CNBC Asia relocated to a new studio at the Singapore Exchange. This coincided with changes to the network's lineup, including the cancellation of Squawk Australia and re-expansion of Asia Squawk Box to a three-hour format, and the new program The Call. On 31 March 2014, CNBC replaced The Call and Cash Flow with the early morning show The Rundown and a local version of Street Signs. Asia Squawk Box also relocated to a new studio in Hong Kong. In 2019, Asia Squawk Box returned to Singapore with a new anchor lineup. In June 2023, CNBC Asia set up a new office in Mapletree Business City. Facilities include a master control room, a production control room for social media platforms and a small studio. On 22 July 2024, CNBC Asia updated its on-air presentation and branding to match the new CNBC US branding that was first introduced on 11 December 2023. On 7 April 2025, CNBC Asia revamped its programming schedule by introducing the new programmes US Markets Edition (which provides highlights of CNBC's previous American trading day coverage), The China Connection, Inside India, and Access Middle East. Programming CNBC Asia produces live business day programming from 06:00 to 13:00 SIN (UTC+08:00) time during DST or 06:00 to 14:00 SIN without DST. The channel's weekday business day programmes (pan-Asian feed) are: In addition, CNBC Asia produces a weekly interview show - Managing Asia, presented by Christine Tan. At other times of the weekday, business-day programmes from CNBC Europe and CNBC US are simulcast on the channel. CNBC Asia broadcasts lifestyle and sporting programmes, branded under CNBC Weekends, showings of CNBC US documentaries and weekly business shows such as Managing Asia, The Brave Ones, Marketing.Media.Money, The CNBC Conversation, American Greed, Tech Transformers, Channel Japan, Meet China, CNBC Tech: The Edge, and Meet the Press. Back-to-back editions of The Tonight Show Starring Jimmy Fallon are shown during the evening. On trading days over the Christmas and new year period, CNBC Asia massively cuts back its regional programming with live output restricted to a two-hour edition of Squawk Box Asia. Pre-taped specials air at all other times. Simulcasts of programmes originating from CNBC US and CNBC Europe remains unaffected. Regular programming resumes immediately after the New Year's Day holiday. Among the shows that have been cancelled are: In the US, all of CNBC Asia's daytime programmes are seen on CNBC World. In Europe, during the mid to late 2000s, CNBC Europe had chosen to scale back simulcasts of CNBC Asia programming overnight in favour of teleshopping, and later on in the 2000s, poker games, and CNBC Asia's full morning line-up had was seen on Monday mornings. During the rest of the week, only the final hour of CNBC Asia's programming, plus Capital Connection, was seen on CNBC Europe. However, in 2009, CNBC Europe began showing almost the entire CNBC Asia schedule throughout the week, joining CNBC Asia at midnight UK time, 1am CET, with the full schedule broadcast on Monday mornings. The April 2025 schedule changes saw CNBC Europe broadcast the entire CNBC Asia programming block every day for the first time. Since 23 April 2007, a free live and commercial-free stream of CNBC Asia has been available on CNBC.com every Monday, from 6 AM to 4 PM SIN time (Sundays 6 PM to 4 AM ET with DST). At other times, the stream can be accessed by subscribing to CNBC Plus, which costs $9.95/month or $99.95/year. On-air staff Staff are based in Singapore unless stated otherwise. Other CNBC Asia Services and partnerships In conjunction with local partners it provides the following local channels: Managing Asia can be seen on Singapore Airlines and Jet Airways. References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/אדם#cite_ref-18] \| [TOKENS: 74883]
תוכן עניינים אדם אדם נבון מודרני ספיאנס אידלטו אדם או אדם נבון (שם מדעי: Homo sapiens, בתעתיק: הוֹמוֹ סָפִּיֶינס, בלטינית: "הוֹמוֹ" – אדם, "סָפִּיֶינס" – חושב או תבוני) הוא מין של יונק ממשפחת קופי האדם, היחיד שנותר בסוג האדם. האדם ייחודי בעולם החי במוחו הגדול (יחסית לגודל גופו) יותר מכל בעלי החיים: גדול פי שלושה בערך אפילו ממוחות קופי האדם הקרובים אליו ביותר, שימפנזה וגורילה. האדם נבדל מהם גם בהליכתו הזקופה על שתי גפיו האחוריות, בהתאמת זרועותיו ואצבעות ידיו לשימוש מתקדם בכלים, וביכולת הדיבור שלו. הוא מאכלס מגוון עשיר של בתי גידול יבשתיים, יותר מכל בעל חיים אחר, ומשנה את בתי הגידול שלו כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ובכך נחשב למין מהנדס סביבה. הוא מתאפיין בתודעה ובהכרה מפותחות, ביכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באומנות, בטכנולוגיה, במדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, בדמיונות, באידאולוגיות ובמוסדות חברתיים מורכבים. לאדם יש היכולת לרפלקציה עצמית, דהיינו יכולת התבוננות פנימית וניתוח עצמי. האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט באנטארקטיקה. בני אדם מודרניים התפתחו לראשונה ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה, ולאחר מכן החלו להתפשט בהדרגה לשאר יבשות העולם הישן, ולאחר מכן גם לאמריקה, תוך החלפה והטמעה של אוכלוסיות אדם קדומות יותר שחיו במזרח התיכון, באירופה ובאסיה. לאורך מרבית הפרהיסטוריה הם חיו כציידים-לקטים, ורק לפני כעשרת אלפי שנים החלו לביית צמחים ובעלי חיים בהיקף נרחב לצורך חקלאות. לפני כחמשת אלפי שנים לכל היותר פיתחו לראשונה כתב, והחלו לתעד את ההיסטוריה שלהם. במאות השנים האחרונות, אפשרו המהפכה התעשייתית וחידושי המדע גידול מהיר באוכלוסיית האנושות, והיא מונה כיום כ-8 מיליארד נפש. כל בני-האדם בני-ימינו, וכן בני אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-מין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens). סיווג זה נועד להבדילם ממינים נכחדים קרובים אך שונים באנטומיה שלהם, כמו האדם הניאנדרטלי, שמסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג אדם (Homo). האדם הנבון המודרני נחשב לתת-המין היחיד ששרד עד ימינו מבין תת-המינים של הומו ספיינס, מבין הסוג הומו ומבין תת-השבט הומינינים. אטימולוגיה המילה אדם משמשת הן לתיאור פרט יחיד מהמין מכל גיל וזוויג, והן לתיאור המין כולו. בעברית, המילה אדם לתיאור בן המין האנושי היא גם שמו של אדם הראשון במקרא. לפי סיפור הבריאה השני בספר בראשית (ב, ד ואילך), השם נגזר מהשורש "אדמה", לציין את בריאת האדם מ”עָפָר מִן הָאֲדָמָה”. כיום המילה "אדם" ככינוי כללי משמשת בדרך-כלל לגברים ולנשים באותה מידה. לעיתים קרובות מתייחסים גם במונח בני אדם לגברים ולנשים כאחת, לנשים בלבד מתייחסים במונח "בנות אדם"[א], ולעיתים רחוקות במונח "בנות חוה" על שמה של חוה המקראית. האדם מכונה גם "אנוש", "אנושי" או "בן אנוש",[ב] בדומה לשמו של אנוש, נכדו של אדם הראשון על פי המקרא[ג]. כלל בני-האדם נקראים לעיתים האֱנוֹשׁוּת או המין האנושי. שם התואר "אנושי" לעיתים מציין שייכות ביולוגית למין האדם או לסוג האדם, ותכונות אנושיות הן תכונות הנחשבות כמאפיינות או מייחדות בני אדם בהקשרים שונים, למשל מוסריות ואמפתיה בהשוואה לבעלי-חיים, מודעות עצמית בהשוואה למחשבים, או הזדקנות ומוות בהשוואה לאלים ומלאכים. מילה נוספת היא איש. צורת הריבוי שלה, אנשים, נמצאת בשימוש נרחב במובן של בני אדם כלליים – לא רק זכרים. "א. נשים" היא תחליף לא רשמי בכתבים שמקפידים על ניסוח נייטרלי מבחינה מגדרית. ביוונית המילה ἄνθρωπος (אַנְתְּרוֹפּוֹס) פירושה "אדם" או "אנוש", וממנה נגזרו המונח "אנתרופולוגיה", התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית, ומונחים רבים נוספים כמו "אנתרופוצנטריות", "אנתרופומורפיזם" ו"העיקרון האנתרופי". המילה הלטינית לאדם היא Homo (הוֹמוֹ), והיא משמשת בביולוגיה כשם המדעי של סוג האדם. כמו כן נגזרו ממנה המונח "הומניזם" והמילה האנגלית Human אשר משמשת גם כשם עצם שפירושו "בן אנוש" וגם כשם תואר שפירושו "אנושי". השם המדעי של האדם, Homo sapiens (הוֹמוֹ סָפִּיֶינס), ניתן בשנת 1758 על ידי חוקר הטבע השוודי קארולוס ליניאוס במסגרת פועלו להגדרת הטקסונומיה של עולם החי. השם תואם לשיטת השם המדעי הכפול של לינאוס, שבו המילה הראשונה מתארת את הסוג והשנייה את המין. שם הסוג, Homo, נלקח מהמילה הלטינית ל"אדם", ושם המין, sapiens, פירושו "תבוני", "נבון" או "חושב". בהמשך נגזרו מהשורש Homo גם השמות המדעיים של קבוצות ביולוגיות המכילות את האדם והמינים הקרובים לו ביותר, כמו משפחת האדם "הומינידיים" ותת-שבט "הומינינים". ביולוגיה לערכים רבים בנושא הגוף האנושי, ראו פורטל גוף האדם. האנטומיה והפיזיולוגיה של האדם הומולוגית לאנטומיה ולפיזיולוגיה של בעלי חיים אחרים, ובעיקר של אלו הקרובים לו ביותר: מבחינה אנטומית ופיזיולוגית, האדם נבדל מבעלי החיים הקרובים אליו בעיקר בהתאמת השלד שלו להליכה זקופה על שתי הרגליים האחוריות, ובמוח הגדול פי שלושה לערך ממוחם של קופי אדם. בדומה למרבית הפרימטים, מפגין מין האדם דו-צורתיות זוויגית, כאשר הגברים נוטים להיות בממוצע גבוהים וכבדים יותר מהנשים. בממוצע, גובה נשים בוגרות הוא בין 1.6 ל-1.7 מטרים ומשקלן 54 עד 64 קילוגרם, וגובה זכרים בוגרים הוא בין 1.7 ל-1.8 מטרים ומשקלם 76 עד 83 קילוגרם. שלד האדם הוא שלד יונק טיפוסי, המכיל את כל העצמות האופייניות ליונקי שליה אחרים. עם זאת, רבות מעצמות אלו עברו התאמות להליכה זקופה על שתיים, האופייניות להומינינים נכחדים וייחודיות לאדם מבין כל המינים החיים כיום. עצמות הירך והשוק ארוכות אצל האדם, הן באופן מוחלט והן יחסית לאורך גופו בהשוואה לפרימטים אחרים, מפרק הירך מוצב כך שהשוקיים פונות לכיוון קו מרכז הגוף, והברכיים קרובות זו לזו לשיפור יעילות ההליכה והריצה. האגן הוא בצורה ייחודית של "קערה", שבעת עמידה זקופה מערסלת את האיברים הפנימיים של הבטן. שריר העכוז הגדול ושאר שרירי העכוז מפותחים במיוחד באדם, וחשובים להליכה זקופה, לקימה ולישיבה. עמוד השדרה מפותל בדומה לאות S במבט צד, כשחלקו המותני מתקמר בכיוון הבטן, פיתול הפועל כבולם זעזועים לגולגולת בעת הליכה וריצה. עמוד השדרה מתחבר לגולגולת בתחתיתה, ולא באחוריה כמו אצל שאר היונקים, כך שהראש פונה קדימה כאשר הגוף בתנוחה אנכית. הגולגולת גדולה וגבוהה במיוחד בהשוואה לגודל הגוף, דופנותיה דקות יחסית, והיא מותאמת להכיל את המוח הגדול. עצם הזרוע, החישור והגומד קצרות יחסית לאורך הגוף, בהשוואה לעצמות הזרוע של קופים וקופי אדם, וזאת בהתאמה להחזקה וטיפול במכשירים ולא לטיפוס על עצים. עצם הזרוע מפותלת מעט באופן שהמרפק פונה החוצה וכפות הידיים מוצבות לפני הגוף והפנים. עצמות כף היד עדינות ובעלות טווח תנועה גדול. האגודל נגדי לשאר האצבעות, כמו אצל שאר קופי האדם, אך ארוך ושרירי במיוחד, ובכך מאפשר טיפול מדויק בחפצים קטנים. הפרק המרוחק ביותר בעצמות האצבע מתרחב בקצהו לתמיכה ב"כרית" האצבע שמתחת לציפורן – תכונה ייחודית לשלד סוג האדם שהתפתחה ככל הנראה כהתאמה לטיפול בכלים ולהכנתם. בדומה למרבית היונקים האחרים, יש לילדי האדם שיני חלב הבוקעות מעצמות הלסת אל חלל הפה בגיל צעיר מאוד, ומתחלפות מאוחר יותר לשיניים קבועות. כמו אצל כל הקופים צרי האף, השיניים הקבועות באדם כוללות בכל רבע לסת שתי חותכות, ניב אחד, שתי קדם-טוחנות (הנקראות גם מלתעות) ושלוש טוחנות, ובסך הכול 32 שיניים. ואולם כתוצאה מהקטנת הלסתות באדם בן-זמננו יחסית לכל בני האדם הקדומים, הטוחנות האחוריות ביותר בכל רבע לסת בוקעות אל תוך חלל הפה רק בגיל 17 ויותר, המאוחר יחסית, ועל כן נקראות בעברית שיני בינה. לעיתים חלק משיני הבינה או כל ארבעתן אף אינן בוקעות כלל, ונשארות כלואות בתוך עצם הלסת. כתוצאה מכך ניתן לזהות מבחוץ אצל בני אדם בוגרים בין 28 ל-32 שיניים. שיני האדם קטנות יחסית ובעלות מבנה בלתי-מתמחה: הניבים אינם מוארכים וחדים כמו אצל טורפים וקופי-אדם, החותכות אינן צומחות ללא הפסק כמו אצל מכרסמים, והטוחנות אינן גדולות ורחבות כמו אצל אוכלי עשב. שיניים כאלו מעידות על הסתגלות לאכילה של מגוון מזונות הן מהחי והן מהצומח. יש חוקרים הסבורים שהשימוש בכלי אבן ובאש לצורך טחינת מזון קשה ובישולו, תרם לאבולוציה של הקטנת השיניים בשושלת האדם, אף שראשית האבולוציה הזו קדמה לעדויות העתיקות ביותר לשימוש באש. בדומה לשאר מיני סדרת הפרימטים, לאדם עיניים מפותחות המכוונות קדימה (ולא לצידי הראש) בגולגולת, כך ששדות הראייה שלהן חופפים במידה רבה, ומסייעים למיקוד שתיהן בפרטים קטנים וקרובים. ראיית צבעים מפותחת בבני אדם הודות למערכת ראיית הצבע הטיפוסית לקופים צרי-אף ומבוססת על שלושה סוגי מדוכים ברשתית, אשר מתמחים בהבחנה בצבעי אדום, ירוק וכחול (routine trichromacy). מאפיין ייחודי של עין האדם בין הפרימטים ומרבית היונקים האחרים, הוא פתח ארובת עין רחב משמעותית מרוחבה של הקרנית, ולכן חושף חלק גדול מלובן העין. הניגוד החזותי בין הקרנית ללובן העין מקנה לעין האנושית את המראה הטיפוסי שלה, ומקל על זיהוי כיוון המבט של אנשים אחרים. חוש הריח של האדם חלש אפילו יותר משל הקופים, ובהתאם לכך אונות הריח וקונכיות האף שלו קטנות מאוד יחסית לגודל המוח והגולגולת. מתוך מאות גנים של קולטני ריח (olfactory receptors) אצל האדם, כ-55% אינם מתורגמים כלל לחלבון, והפכו לפסאודוגנים בלתי מתפקדים. איבר יעקובסון בתקרת הפה, הממלא תפקיד חשוב בחוש הריח אצל מרבית היונקים, מתנוון אצל האדם כבר בשלב העוברי. אוזן האדם מסוגלת לשמוע קולות בתחום התדרים שבין 20 הרץ ל-20 קילוהרץ, גבול עליון נמוך מזה של מרבית היונקים[ד] ונוטה לרדת אף יותר אצל אנשים מבוגרים וקשישים הסובלים מהיחלשות שמיעה. מוח האדם בבגרותו הוא בנפח ממוצע של 1,350 סנטימטרים מעוקבים. בהתחשב בגודל הגוף זהו המוח הגדול ביותר בעולם החי, והסיבה לעליונותו של האדם על שאר בעלי החיים בתחומים שכליים וקוגניטיביים רבים. מספר תאי העצב במוח האדם מוערך בכ-86 מיליארד, אשר יוצרים ביניהם יותר מ-100 טריליון קשרים סינפטיים. למעשה, מוח האדם איננו הגדול ביותר בעולם החי באופן מוחלט – מוחותיהם של כמה לווייתנים ופילים גדולים יותר, אך זאת במידה רבה בגלל גופם הגדול בהרבה. על מנת לחשב את גודל המוח בהשוואה לגודל הגוף נהוג להשתמש במדד EQ ‏(Encephalization Quotient או "מנת המוחיות") במדגם של מיני בעלי-חיים שונים. כשמשתמשים במדגם של מיני יונקים נמצא בדרך-כלל כי לאדם ערך EQ בין 6 ל-8, ופירוש הדבר שמוחו גדול פי 6 עד 8 מהצפוי ליונק בעל גודל גוף דומה. זהו הערך הגבוה בין היונקים, כאשר הבאים אחריו בדירוג, הדולפינים וקופי האדם, מקבלים בדרך-כלל ערכי EQ של 2 עד 5, והיונק הממוצע מקבל בהגדרה ערך של 1. ערכו המספרי של EQ תלוי במדגם המינים הנבחר, למשל אם דוגמים רק מיני פרימטים יתקבל ערך EQ של 3 בלבד, שפירושו מוח גדול פי שלושה מהצפוי לפרימט באותו גודל גוף. אך בכל מדגם שייבחר יקבל האדם ערך EQ גבוה משל כל שאר המינים. האזור המפותח ביותר במוח האדם הוא קליפת המוח הגדול, שכוללת אזורים המתמחים בתפיסה, תנועה רצונית, מודעות, הבנת שפה, דיבור ועוד. קליפת המוח היא למעשה יריעה רב-שכבתית של תאי עצב ותאי גלייה ששטחה כ-2,360 סמ"ר (היינו, כריבוע שאורך צלעו כמעט חצי מטר), והיא משופעת בקפלים המגדילים את שטח הפנים שלה ומאפשרים לה להידחס לתוך חלל הגולגולת. קליפת המוח לבדה מהווה 75% עד 84% ממשקלו הכולל של מוח האדם, יותר מאשר בכל יונק אחר. המספר המוחלט של תאי-עצב בקליפת המוח של האדם הוא כ-16 מיליארד, הרבה יותר מאשר בקליפת המוח של כל יונק אחר שנמדד, למשל 9 מיליארד אצל האורנגאוטן והגורילה, 6–7 מיליארד אצל השימפנזה, ו-5.6 אצל הפיל האפריקני[ה][ו]. המוח הוא גם הרקמה בעלת צריכת האנרגיה הגבוהה בגוף האדם – במצב של מנוחה מוחלטת צורך המוח, שמשקלו רק 2% ממשקלו הכולל של הגוף, 20% מכלל תצרוכת האנרגיה של הגוף. תצרוכת יחסית זו של המוח אף גבוהה יותר אצל תינוקות – כ-50%, ואצל ילדים בני 4 שנים כ-66%. כדי לספק תצרוכת זו נדרשים בני אדם להגדיל את אספקת הקלוריות במזונם ולהבטיח את סדירותה (ראו בסעיף תזונה), ולחלופין לחסוך בתצרוכת האנרגיה של רקמות אחרות בגופם, כמו רקמת שריר, ולהאט את קצב הגדילה אצל ילדים ומתבגרים, בהשוואה לקופי אדם וליונקים אחרים. עור האדם חשוף יחסית משיער, פרט לשיער הראש ולשיער הזקן והשפם בגברים בוגרים. שיער הגוף נוטה לגדול מעט עם הבגרות המינית, בעיקר במפשעה (שער הערווה) ובבתי השחי. למעשה, מספר זקיקי השערות בעור האדם אינו פחות מזה שבעורם של יונקים רבים אחרים, אלא שמרבית השערות הצומחות מעור האדם מנוונות וקטנות מאוד. זקיקי השערות עדיין קשורים לשרירים הזעירים הזוקפים אותן, כך שרפלקס סימור השיער הטיפוסי ליונקים עדיין פועל בבני אדם בתגובה לקור (התחושה המכונה "עור ברווז") ולעיתים בתגובה להתרגשות כתוצאה מאיום כלשהו (תגובת "הילחם או ברח"), לעיתים בליווי צמרמורת. בבני אדם צעירים ובריאים העור חלק ומבריק, בדומה לעורם של יונקים ימיים כמו הדולפין, ובניגוד לעור יונקים יבשתיים שמתחת לפרווה הוא נוטה להיות מקומט ודהה. זוהי תוצאה של שכבת שומן תת-עורית שמסיבות בלתי-ברורות מפותחת באדם יותר מאשר ברוב היונקים היבשתיים[ז]. צבע העור מגוון מאוד בבני אדם ממוצא שונה – משחור כמעט לחלוטין ועד בהיר ביותר, המקבל גוון ורדרד כתוצאה מנימי דם הסמוכים לפני העור. צבע העור הוא תוצאה של כמות וסוג הפיגמנט מלנין בתאי העור. תאי העור אף מייצרים מלנין נוסף בתגובה לקרינה אולטרה סגולה הפוגעת בהם, מה שגורם לאפקט השיזוף. במשך עשרות אלפי שנים עודדה ברירה טבעית התפתחות ריכוז גבוה של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפיים שבהם קרינת השמש חזקה, כמנגנון הגנה מהאפקט המסרטן שלה, ולריכוז נמוך של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפיים מעוטי קרינה, המאפשר לקרני שמש לחדור לעור ולסייע ביצירת ויטמין D. צבע השיער וצורתו אף הם מגוונים בבני אדם שונים. נראה שצבע השיער המקורי באדם כהה מאוד עד שחור, אך מוטציות שונות פוגעות בייצור המלנין ויוצרות צבעים בהירים יותר כמו בלונד וג'ינג'י. מוטציות כאלו התפשטו באוכלוסיות אדם שונות, בעיקר באירופה אך גם בכמה אוכלוסיות ילידיות באזורים הטרופיים. גנים המשפיעים על גידול השערה גורמים לשיער חלק, מתולתל או מקורזל. עם הגיל נוטה ייצור המלנין בשערה להיפגע, מה שגורם לשיער שיבה. כמו כל שאר היונקים, האדם הוא יצור דיפלואידי – כל אחד מהתאים הסומטיים שלו מכיל שני מערכי כרומוזומים, אחד מהאם ואחד מהאב. מערך הכרומוזומים באדם (קריוטיפ) כולל 23 זוגות כרומוזומים, בשונה במקצת מהקריוטיפ של קופי אדם הכולל 24 זוגות. סיבת ההבדל הזה היא שבמהלך האבולוציה של האדם, שני זוגות כרומוזומים אצל קופי אדם התאחו זה עם זה ליצירת זוג הכרומוזומים מספר 2 באדם. אופן קביעת הזוויג באדם זהה אף הוא לזה של שאר היונקים: בתאי הנקבות נמצא זוג כרומוזומי מין XX, בעוד שבתאי הזכרים נמצא זוג כרומוזומי XY, כלומר כרומוזום X אחד וכרומוזום Y אחד, מזווגים זה לזה. כרומוזום Y קטן יותר מכרומוזום X. הורשת כרומוזום Y מהאב גורמת לעוּבָּר להתפתח לבן, בעוד שהורשת כרומוזום X מהאב גורמת לעובּר להתפתח לבת. כלל ה-DNA בכרומוזומים נקרא גנום. גנום האדם כולל בסך הכול כשלושה מיליארד זוגות נוקלאוטידים, והוא גדול בהרבה מהגנום של אורגניזמים רבים כמו זבוב התסיסנית (140 מיליון זוגות בלבד), אך גם קטן בהרבה מהגנום של אורגניזמים רבים אחרים, למשל דגי ריאות (עד 130 מיליארד זוגות). נוקלאוטידים אלו מרכיבים, על פי האומדן האחרון מפרויקט גנום האדם, כ-20 אלף גנים המתורגמים לחלבונים, וכן כמה אלפי פסאודוגנים אשר אינם מתורגמים כתוצאה מפגמים גנטיים שונים. בסך הכול רק כאחוז עד שני אחוזים מכלל הגנום האנושי מתורגם לחלבונים. אחוז גדול יותר של הגנום אינו מתורגם לחלבונים אך יש לו תפקיד חשוב בבקרת גנים. בנוסף, חלק ניכר של הגנום האנושי (גודלו עדיין שנוי במחלוקת עזה במחקר הגנטי) הוא בבחינת "DNA אנוכיי" ו"DNA זבל" שאין להם תפקיד מועיל לאדם, ומכילים בעיקר רטרוטרנספוזונים, המשכפלים את עצמם באופן אנוכי בדומה לנגיפים, ולשרידי רטרוטרנספוזונים שאינם פעילים עוד. בקרב האנושות כיום יש מגוון גנטי: הבדלים ברצף הגנום בין בני אדם שונים. מספר ה-SNP (הבדל בנוקלאוטיד בודד) שנמצאו באנושות עד שנת 2008 הוא כ-3.1 מיליון. פירוש הדבר שבין בני-האדם הרחוקים ביותר זה מזה, למשל בין יליד אפריקה ויליד אמריקה הדרומית, מגיע ההבדל עד לאחד מכל 1,000 נוקלאוטידים בממוצע, דהיינו כ-0.1% מהגנום. הבדל זה הוא בערך עשירית מההבדל של כ-1% בין גנום האדם לגנום של המינים החיים הקרובים אליו ביותר: שימפנזה מצוי ובונובו. ההבדלים נוצרים כתוצאה מהצטברות מוטציות – שינויים בסדר וזהות הנוקלאוטידים. קצב המוטציות הממוצע בבני אדם הוא בסדר גודל של כ-100 לדור, כלומר אדם ממוצע מוריש לילדיו כ-100 מוטציות חדשות שהופיעו אצלו ואינן קיימות אצל הוריו[ח]. מרבית המוטציות האלו הן נייטרליות – אינן מזיקות ואינן מועילות – ורובן הגדול לא תצלחנה לעבור בתורשה לדורות הבאים, אך מיעוטן מתפשט באוכלוסייה באמצעות סחף גנטי. סחף גנטי עלול לגרום גם להתפשטותן של מוטציות מזיקות רצסיביות, שאינן גורמות לנזק עד שהן מוּרָשות משני ההורים גם יחד, ולכן מרבית המחלות התורשתיות המסוכנות והנפוצות באוכלוסיית האדם, כמו אנמיה חרמשית וסיסטיק פיברוזיס, הן מסוג זה. מיעוט זעיר אף יותר הן מוטציות מועילות העשויות להתפשט באוכלוסייה הודות לברירה טבעית, כגון המוטציות הגורמות אי-סבילות ללקטוז (ראו בפרק האבולוציה). מתוך המגוון הגנטי הקיים, או השונות הגנטית, כ-85% מוסברים על ידי הבדלים שבין בני אדם בודדים, ורק חלק קטן מוסבר על ידי מוצא גאוגרפי או אתני. המתאם החלקי שקיים בין אזור המוצא לרצף הגנום נוצר במשך הדורות משום שבני אדם נוטים יותר להעמיד צאצאים עם בני אדם הגרים בסמוך אליהם. מחקרים המודדים מספר גדול מאוד (כמה אלפים לפחות) של סמנים גנטיים מסוגלים לעיתים קרובות לזהות את אזור מוצאם של נבדקים שאינם "בני תערובת". עם זאת, מרבית הגנטיקאים כיום אינם משתמשים עוד במונח "גזע" לתיאור מתאם זה, משום שהמתאם הוא רציף ואיננו מתחלק באופן בדיד לקטגוריות מסורתיות כמו שחורים, לבנים וכדומה. "גזעים" במינוח המסורתי גם אינם בהכרח מקבילים לתת-מינים המשמשים במינוח הזואולוגי אצל מיני בעלי-חיים אחרים. זאת משום שהאנושות המודרנית צעירה בהשוואה למרבית המינים, כך שהשונות הגנטית בתוכה נמוכה יחסית למרות תפוצתה הכלל-עולמית. גם הגירה ונדידות עמים תכופות לאורך הפרהיסטוריה וההיסטוריה, המלוות לרוב בנישואי תערובת, תרמו להקטנת ההבדלים הגנטיים בין אזורים גאוגרפיים ואוכלוסיות אתניות. לשם השוואה, מחקרים גנטיים במין השימפנזה המצוי מצאו שמספר תת-מינים שלו באפריקה לבדה התפצלו לפני מאה אלף עד מיליון שנים, בעוד שזמני ההתפצלות בין "גזעי" אדם על פני כדור הארץ כולו נמדדים באותן שיטות בעשרות אלפי שנים לכל היותר. תוחלת החיים של האדם ארוכה משל כל יונק אחר, כ-80 שנה במדינות מפותחות. בימי קדם (ואף כיום במדינות מתפתחות רבות) תוחלת החיים הייתה נמוכה בהרבה, אך זאת בעיקר כתוצאה משיעורים גבוהים של תמותת תינוקות[ט], ובני אדם שצלחו בחיים את תקופת הינקות היו עשויים להגיע לגילים דומים לאלו של בני אדם בימינו. הגיל המופלג ביותר שתועד בוודאות הוא 122 שנה, אליו הגיעה ז'אן לואיז קלמן הצרפתית. היריון באדם נמשך בממוצע תשעה חודשים (כ־40 שבועות), שבמהלכם גוף האם עובר שינויים פיזיולוגיים והורמונליים רבים כדי לתמוך בעובר המתפתח. במהלך התקופה נבנית שליה המחוברת לחבל הטבור, והיא משמשת כמתווכת להעברת חמצן, חומרי תזונה ונוגדנים מדם האם אל העובר, וכן לסילוק חומרי פסולת. ההיריון נחקר ברפואה במסגרת גינקולוגיה ומיילדות, ובמיוחד בתחום רפואת האם והעובר, העוסקת בזיהוי וטיפול בסיבוכים רפואיים. התפתחות עובר האדם מתחילה לאחר הפריה, כאשר תא הביצית המופרית מתחלק במהירות למורולה ולבלסטוציסט, הנקלט בדופן הרחם. בשבועות הראשונים נוצרים שכבות התאים העובריות בתהליך הגסטרולציה, ומהן מתפתחים בהמשך איברי הגוף. התקופה עד לשבוע השמיני מכונה שלב העובריות ובה מתהווים איברי היסוד, ואילו מהשבוע התשיעי ואילך מתחיל שלב העובר, שבו האיברים מבשילים ומתפתחים עד ללידה. תחום זה נחקר במסגרת אמבריולוגיה, וביולוגיה התפתחותית בשילוב שיטות אבחון רפואיות מודרניות כגון אולטרה סאונד ותבחיני דם. בדרך כלל נולד ולד יחיד, אך אחת לכמה עשרות לידות נולדים תאומים, ולידות של שלישיות, רביעיות ואף חמישיות ידועות אף כי נדירות מאוד. בהשוואה למיני יונקים אחרים, הלידה באדם קשה וממושכת יותר ולעיתים אף מסוכנת, שכן ראשו הגדול יחסית של הוולד מתקשה לעבור בתעלת הלידה בין עצמות האגן של האם. הסיכון בהריון ולידה לעובר ולאם פחת משמעותית במאות ה-20 וה-21, הודות לחידושים רפואיים דוגמת חיטוי, ניתוח קיסרי, בדיקת אולטרה סאונד להיריון ובדיקת מי שפיר. התינוק חסר ישע בלידתו ותלוי לחלוטין בהוריו. אף על פי שאפילו בתינוק בן כמה ימים בלבד ניתן לאתר יכולת מסוימת לראות דברים ואף לזהות פנים, באופן מעשי הוא עיוור כמעט לחלוטין. יכולת ממשית למקד את המבט ולעקוב אחרי עצמים מתפתחת בהדרגה בגיל חודשיים עד ארבעה חודשים, הושטת יד מגיל ארבעה חודשים, ואחיזה מיומנת של חפצים מגיל שנה ואילך. תינוקות בדרך כלל מתחילים לזחול על בטנם לאחר גיל חצי שנה, ובגיל כשנה עד שנה וחצי הם מזדקפים על רגליהם ומתחילים ללכת, אך פיתוח מיומנות בהליכה, ריצה וקפיצה אורכות מספר שנים נוספות. תהליך ייחודי לתינוקות וילדי אדם הוא למידת השפה המדוברת בסביבתם הקרובה (ראו פירוט בסעיף שפה). כמו אצל שאר היונקים התינוק ניזון בתחילה מחלב, באופן הטבעי על ידי יניקה משדי אמו. נראה כי לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה תינוקות ינקו במשך השנתיים עד ארבע השנים הראשונות לחייהם, ואף מאוחר יותר[י]. בחברות חקלאיות חלב בהמות שונות החליף בחלקו את חלב האם, ובתרבות המערב כיום, עם התפתחות ההנקה מבקבוק ותרכובת מזון לתינוקות, פחות ופחות מקובל להניק לאחר גיל שנתיים. תקופת הילדות נחשבת לגיל 3 ועד גיל 12 לערך, ומתאפיינת בגדילה מתמשכת בקצב איטי יותר מאשר בתקופת הינקות. ילדי האדם עדיין תלויים מאוד בהוריהם להגנתם, כלכלתם והדרכתם. הם סקרנים מאוד, מצטיינים ביכולות למידה גבוהות ומרבים לשחק. תקופת ההתבגרות נחשבת לגילאי 12 עד 20 שנה בערך, ומתאפיינת בתהליך ההתבגרות המינית ובנטייה הולכת וגוברת לעצמאות. תופעה ייחודית לאדם היא פרץ גידול מהיר יותר בתקופת ההתבגרות מאשר בילדות, אשר נוטה להיות מודגש וממושך יותר בבנים מאשר בבנות, וכתוצאה ממנו גברים הם בממוצע גדולי גוף מנשים אף על פי שבתקופת הילדות ההבדלים אינם משמעותיים. בסך הכול תקופות הינקות, הילדות וההתבגרות יחדיו אורכות כרבע מתוחלת החיים הכללית, יותר מאשר בכל יונק אחר, ובכך מאפשרות לבני אדם ללמוד דברים רבים עד הגעתם לבגרות. לאדם אין עונת רבייה קבועה, והוא מתרבה בכל עונות השנה. בדומה לנקבות של מיני יונקים רבים, לנשים בוגרות יש ביוץ מחזורי: ביצית חורגת מהשחלה, ואם איננה מופרית בתא זרע היא נשטפת החוצה מהרחם וביצית חדשה חורגת מהשחלה, וחוזר חלילה. מחזור הביוץ באישה נמשך בממוצע כ-28 יום, אך עשוי להשתנות בין 21 ל-39 יום. תופעה ייחודית לאדם היא "ביוץ מוסתר" – האישה איננה מגלה סימני ייחום מיוחדים כאשר היא מבייצת, והיא עשויה לקיים יחסי מין במשך כל מחזור הביוץ, ואף במשך מרבית תקופת ההיריון ובמשך תקופת ההנקה. מועד הביוץ באישה נסתר אפילו מהאישה עצמה, מה שמקשה על כניסה מתוכננת להיריון בנשים עם בעיות פוריות מחד, ועל מניעת היריון בשיטת "הימים הבטוחים" מאידך. זהו ניגוד בולט לכמעט כל שאר נקבות היונקים, אשר מתייחמות ופעילוֹת מינית רק בעת שהן מסוגלות להרות. יתרון חשוב של תכונה זו הוא יכולת האדם לקיים יחסי מין באופן שגרתי לא רק לצורך רבייה, אלא גם לצורך חיזוק הקשר החברתי והרגשי בין בני הזוג, קשר הידוע בתרבויות רבות כאהבה רומנטית. תופעה ייחודית נוספת למיניות האדם אשר מעודדת קשר כזה היא תנוחות ההזדווגות פנים-מול-פנים, אם כי בני אדם מסוגלים גם לתנוחת החדירה מאחור הנפוצה בעולם החי. כמו אצל נקבות של מיני יונקים אחרים, הנקה גורמת לגוף האישה להפריש את ההורמון פרוגסטרון המעכב את הביוץ, וכך מקטין את הסבירות להרות שוב. לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, נראה שתקופת הנקה ארוכה פעלה כאסטרטגיה טבעית למניעת היריון וליצירת הפרש גילים של מספר שנים בין אחים, כך שהאם לא נדרשה לטפל ביותר מתינוק אחד באותו זמן. במאות השנים האחרונות, קיצור תקופת ההנקה (ראו בסעיף ינקות) אפשר לנשים ללדת מדי שנה או שנתיים, ובכך תרם לקצב הגידול המהיר של האוכלוסייה. כיום, ברוב התרבויות האנושיות מקובלת המונוגמיה, אף כי בחברות אדם מסוימות נהוגות גם צורות שונות של פוליגמיה – בדרך-כלל פוליגיניה ולעיתים נדירות מאוד גם פוליאנדריה. גברים מונוגמים ופוליגמים בדרך-כלל מתפקדים כאבות, ולוקחים חלק בטיפול בצאצאיהם ובפרנסתם. בכך משתייך האדם למיעוט מתוך מיני קופי האדם, הפרימטים והיונקים. השתתפות הזכרים מסייעת מאוד לגידול הצאצאים עד לבגרות במשך התקופות הארוכות והפגיעוֹת של היריון, ינקות, ילדות והתבגרות באדם. כמו אצל מרבית המינים המונוגמיים, גם באדם זוגיות לא תמיד נשמרת לכל החיים, יחסי מין עם שותפים אחרים אינם נדירים, וצאצאים לעיתים מגודלים על ידי האם לבדה או אף האב לבדו. בעשורים האחרונים במערב הפכו מקובלות במידת מה מסגרות הורות שונות, אולם בהסתכלות כללית על כלל חברות האדם בנות זמננו, המשפחה הנורמטיבית ביותר עדיין כוללת גבר ואישה המקיימים יחסי-מין בלעדיים זה עם זה ומגדלים יחד את צאצאיהם המשותפים. תופעה ייחודית נוספת לאדם הם חיים הנמשכים הרבה לאחר תום תקופת הפוריות המינית. התופעה בולטת במיוחד אצל נשים, אשר בגיל הבלות שלהן (בתרבות המערב בדרך כלל בסביבות גיל 50 שנה) מפסיקות לבייץ ואינן מסוגלות עוד ללדת, אך לעיתים קרובות הן מסייעות לבניהן ובנותיהן הבוגרים בטיפול בנכדיהן. התהליך ארוך והדרגתי יותר בגיל המעבר אצל גברים, שכן ייצור תאי הזרע בגופם איננו פוסק ובאופן עקרוני הם עשויים לשמור על פוריותם עד גיל מופלג, אך ירידה באיכות הזרע וברמת החשק המיני גורמת גם למרבית הגברים הקשישים להתרכז בסיוע לנכדיהם במקום בהולדת ילדים נוספים. בכל החברות האנושיות מקובל לרחוש כבוד לאנשים קשישים ולניסיון החיים שצברו, ולעיתים קרובות הם מתפקדים כראשי משפחות, כיועצים ואף כמנהיגי קהילות. לערכים רבים בנושאי מזון ותזונה, ראו פורטל המזון. בדומה למרבית מיני הפרימטים, בני אדם הם אוכלי כול, המסוגלים להיזון ממגוון של מזונות מהחי והצומח, ואינם מתמחים בסוג מסוים של מזון. עדויות ארכאולוגיות ומחקרים על ציידים-לקטים בני-זמננו מראים שבמשך מרבית הפרהיסטוריה עד המהפכה הנאוליתית, בני אדם ניזונו מציד בעלי-חיים, ובכלל זה דיג ואיסוף חסרי חוליות, ומלקט של זרעים, פירות ושורשים. בישול באש ועיבוד מזון בעזרת כלי אבן ועץ הגדילו את מגוון המזונות הזמינים לבני אדם פרהיסטוריים, ואִפשרו להם להוציא פחות זמן ואנרגיה על מנת להשיג, ללעוס ולעכל כמות רבה יותר של מזון. בכך הם סייעו ככל הנראה לאבולוציה של הגדלת המוח, אשר צורך יותר קלוריות לקיומו מכל רקמה אחרת בגוף (באותו משקל), ולאבולוציה של הקטנת הלסתות והשיניים אצל בני אדם מודרניים אנטומית, בהשוואה למיני אדם קדומים יותר. בני אדם התאימו את תזונתם לבתי-הגידול בהם חיו, וישנן תרבויות הניזונות כמעט בלעדית מהצומח או כמעט בלעדית מהחי. במהפכה הנאוליתית, ביות בעלי חיים וצמחים אִפשר טכנולוגיות להפקת מזון בכמויות גדולות, כגון גידול וטחינת דגניים; חליבת בהמות והכנת מוצרי חלב; והתססת סוכרים לאלכוהול. כמו כן התאפשרה אגירת כמויות גדלות של מזון, בסיוע טכנולוגיות שימור מזון שונות כמו עישון, ייבוש, כבישה והחמצה. מגוון מקורות המזון ירד בעקבות המהפכה הנאוליתית בשל הנטייה להתרכז במספר קטן של סוגי גידולים חקלאיים שהם היעילים ביותר, אך הוא גדל שוב בעת החדשה הודות לייבוא של גידולים חקלאיים, מוצרי מזון וטכנולוגיות מזון מכל העולם[י"א]. לאורך הפרהיסטוריה וההיסטוריה, מחסור במזון היה סיכון עיקרי עבור אוכלוסיות של בני אדם, לעיתים כתוצאה מאסונות טבע, בצורת, מלחמות ושעבוד, או הכחדה של בעלי-חיים וצמחים ששימשו כמזון. אירועים כאלו לעיתים קרובות גרמו לרעב המוני ולתת-תזונה, בעיקר אצל ילדים, חסרי אמצעים ואוכלוסיות מוחלשות שונות. לפי דו"ח של ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות משנת 2015, צריכת המזון הממוצעת בעולם היא בערך 1,800 קילו-קלוריות לאדם ליום, בעוד שארגון הבריאות האמריקאי ממליץ על צריכה יומית של 2,700 קילו-קלוריות לגבר ו-2,200 קילו-קלוריות לאישה (מספר הקילו-קלוריות הדרוש ליום תלוי במין, בגיל, במשקל הגוף, בסגנון החיים ועוד). מדד הרעב העולמי הוא כלי סטטיסטי המתאר את מצב הרעב בעולם. בשנים 1990–2013 עלה לראשונה מספר המתים בעולם כתוצאה מהשמנת יתר על מספר המתים מתת-תזונה. מחלות היו ועודן גורם המוות העיקרי אצל בני אדם, בדרך-כלל נפוץ יותר ממוות כתוצאה מאלימות, מלחמות או תאונות. במשך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, מחלות זיהומיות המופצות על ידי נגיפים, חיידקים וטפילים אחרים גרמו למרבית הנפגעים ומקרי המוות, תכופות בקרב תינוקות וילדים קטנים[י"ב][ט]. מחלות כאלו לעיתים נפוצו כמגפות שקטלו אחוז ניכר של האוכלוסייה, בעיקר בכפרים ובערים צפופי אוכלוסין עם תנאי סניטציה והיגיינה גרועים[י"ג]. קטלנותן של מגפות גברה עם המהפכה הנאוליתית, אם בשל העלייה בצפיפות האוכלוסייה ואם משום שבעלי-חיים מבויתים שגודלו בצפיפות חשפו את החקלאים לפתוגנים שלהם, והעבירו אליהם מגפות כמו אבעבועות שחורות, חצבת וסוגים שונים של שפעת. אוכלוסיות אדם ששרדו מגפות כאלו פיתחו דרגה מסוימת של חסינות אליהן, וכאשר היגרו מאוחר יותר לאזורים אחרים, לעיתים גרמו בבלי-דעת להדבקה נרחבת של האוכלוסיות המקומיות הבלתי-חסינות. מרבית החללים שהפיל האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי בין ילידי אמריקה, אוסטרליה ואוקיאניה מתו כתוצאה ממגפות כאלו, יותר מאשר נהרגו במלחמות או כתוצאה משעבוד[י"ד]. במאות השנים האחרונות חלו התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות ששינו את מאזן התחלואה והתמותה בצורה מהפכנית. במאה ה־19 התגלתה ההתאוריה החיידקית של המחלות, בזכות עבודותיהם של לואי פסטר ורוברט קוך, שהראו כי חיידקים ונגיפים הם גורמי מחלות מידבקות. בעקבות הבנה זו פותחו חיסונים ראשונים, כמו חיסון נגד כלבת שיצר פסטר, ובהמשך חיסונים רבים נוספים, וכן אנטיביוטיקה, ובראשן פניצילין שהתגלתה על ידי אלכסנדר פלמינג ב־1928. במקביל, חידושים בתחום סניטציה והיגיינה ציבורית – כגון מערכות ביוב מודרניות, אספקת מי שתייה נקיים ושיפור תנאי מגורים – הפחיתו במידה ניכרת את התפשטות המחלות הזיהומיות. בעקבות תהליכים אלו ירדו במדינות המפותחות שיעורי התמותה ממחלות זיהומיות, ותשומת הלב הרפואית הופנתה יותר אל גורמי התמותה העיקריים הבאים: מחלות לב וכלי דם, מחלות ניווניות וסרטן. עם זאת, במדינות המתפתחות, מחלות זיהומיות עדיין נפוצות וקטלניות יותר. על פי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, גורמי התמותה העיקריים באוכלוסיית העולם בשנת 2004 היו (באחוזים מכלל מקרי המוות) כדלהלן: בית גידול, תפוצה ואוכלוסייה תחום תפוצת האדם כולל את כל יבשות כדור הארץ פרט לאנטארקטיקה (שיש בה תחנות מחקר אך לא מגורי קבע). האדם הוא מין החולייתן היבשתי בעל התפוצה הגאוגרפית הרחבה ביותר, וחי במספר הרב ביותר של בתי גידול. מתקרבים אליו בכך רק כמה מינים החיים במשכנות האדם, כמו העורב האפור והחולדה המצויה[ט"ו]. הטכנולוגיה והתרבות אפשרו לאדם לחיות באזורי אקלים ובבתי-גידול שונים ומגוונים מאוד, כגון מדבריות, יער גשם טרופי, איים מבודדים בלב האוקיינוס וטונדרה ארקטית. לעומת זאת, בקרב חסרי חוליות ומיקרואורגניזמים קיימים מינים עם תפוצה אקולוגית אף רחבה יותר – למשל יתושים, זבוב הבית, תיקן גרמני, נמצאים במגוון עצום של סביבות, ואילו, דובוני מים חיידקים וארכאונים קיימים כמעט בכל סביבה על פני כדור הארץ, כולל אזורי קיצון כמו מעיינות חמים, טונדרה קפואה ומצולות האוקיינוס. נכון ל-2023, אוכלוסיית האדם בכדור הארץ מונה 8 מיליארד נפש. ואולם מספר זה הוא תוצאת גידול כה מהיר במהלך מאות השנים האחרונות, עד כי יש המתארים אותו במונח התפוצצות אוכלוסין. במשך מרבית הפרהיסטוריה, אוכלוסיית העולם מנתה רק כמה עשרות אלפי בני אדם[ט"ז]. לפני כמה אלפי שנים, המעבר מכלכלה המבוססת על ציד ולקט לכלכלה מבוססת על חקלאות אפשר לראשונה להגדיל באופן משמעותי את אוכלוסיית האדם, ובמשך מרבית ההיסטוריה נאמד גודלה בכמה עשרות או מאות מיליונים. לפני כמאתיים שנה, חידושי המהפכה התעשייתית וירידה בתמותת תינוקות כתוצאה מהשגי הרפואה גרמו לגידול מהיר באוכלוסייה, אשר הגיעה למיליארד נפש בראשית המאה ה-19, לשני מיליארד נפש בראשית המאה ה-20, ולשבעה מיליארד נפש בראשית המאה ה-21. קצב גידול האוכלוסייה הגיע לשיאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 – כ-2.2% בשנה שפירושם הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 31 שנה. מאז ועד היום, אמצעי מניעה ושיטות נוספות לפיקוח ילודה סייעו להוריד את קצב הגידול העולמי לפחות מ-1% בשנה, שפירושו הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 70 שנים. תחזיות לגודל האוכלוסייה בשנים הבאות תלויות בתחזית לקצב הגידול: במרבית המדינות המפותחות בעולם כיום ירד קצב הגידול הטבעי לאפס ואף למטה מכך (כלומר ירידה בגודל האוכלוסייה), ובהנחה שמדינות העולם השלישי תלכנה בעקבותיהן חוזה כיום ארגון האומות המאוחדות שאוכלוסיית העולם תתייצב בראשית המאה ה-22 על גודל של כ-10.5 מיליארד בני אדם[י"ז]. השפעות מערכתיות של האדם על הסביבה פעילות האדם משנה בקנה־מידה עולמי את מערכות התמיכה בחיים בכדור הארץ. במסגרת מחקרים על אקולוגיה וקיימות כמו מחקר גבולות פלנטריים זוהו מספר תחומים שבהם פעילות האדם משפיעה בצורה נרחבת על הפלנטה במידה שהיא משפיעה על מינים רבים אחרים וכבר חצתה את "המרחב הבטוח" לקיום האנושות. גידול האוכלוסייה, פיתוחי החקלאות והטכנולוגיה, התאום החברתי והפעילות הכלכלית מאפשרים לאדם לשנות בתי גידול בקנה-מידה נרחב על-מנת להתאימם לצרכיו (מין מהנדס סביבה) – מברא יערות על-מנת להפוך אותם לאדמה חקלאית או לערים, מביית צמחי בר וחיות בר, ובונה סכרים, מאגרי-מים ומתקני השקיה המאפשרים לגדל צמחים וחיות כאלו אפילו בבתי-גידול שחונים ומדבריים. ישנם בתי גידול שלמים שנמצאים כיום בסכנת היעלמות כתוצאה מפעולות האדם. למשל, מעריכים שיותר משני שלישים משטחי היער והחורש הים-תיכוני הושמדו, כתוצאה מרעיית יתר, כריתת עצים לבערה והכשרת שטחים לחקלאות ולעיור. פעילות האדם גרמה או סייעה להכחדה של מיני בעלי-חיים וצמחים רבים, בעיקר ביבשות ואיים שיושבו לראשונה על ידי הומו ספיינס ולא התקיימו בהם לפני-כן אוכלוסיות אדם ארכאיות. יש המעריכים שכבר בתקופה הפרהיסטורית תרמו ציידים-לקטים להכחדתם של רבים ממיני בעלי החיים הגדולים שנעלמו בסוף הפליסטוקן וראשית ההולוקן. למשל, לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אוסטרליה לפני כ-45 אלף שנה נכחדו שם 23 מתוך 24 המינים שמשקלם עלה על 44 ק"ג, ובכללם הדיפרוטודון, הפרוקופטודון, אריה הכיס והמגלניה. לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אמריקה לפני כ-14 אלף שנה נכחדו שם מרבית היונקים במשקל מעל 100 ק"ג, ובכלל זה כל מיני הסוסים, בעלי החדק, עצלני הקרקע, ואף כמה טורפים גדולים דוגמת הסמילודון, האריה האמריקני וזאב הבלהות. מידת תרומתו של האדם להכחדות של סוף הפליסטוקן, בהשוואה לגורמים אחרים כמו תמורות אקלים, שנויה במחלוקת במחקר בעיקר בגלל הקושי לתארך במדויק את היעלמות בעלי החיים הגדולים מחד גיסא, ואת העדויות הארכאולוגיות להגעת האדם מאידך גיסא. לעומת זאת אין מחלוקת על ייחוס הכחדות ההולוקן להגירות האדם. לדוגמה, בניו זילנד נכחדו מספר מינים של עוף המואה ועיט האסטי לאחר שהגיעו לשם המאורים, ובמדגסקר נכחדו 8 מיני עוף הפיל, 17 מיני למורים (ובכלל זה הלמור הענק), ושני מיני היפופוטמיים, לאחר שהגיעו לשם לראשונה בני אדם מאינדונזיה. בתקופות היסטוריות, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע תיעד את הכחדתם של 784 מיני בעלי-חיים וצמחים מאז שנת 1500 לספירה, בכללם שור הבר, זברת הקואגה, הזאב הטסמני, פרת הים, עוף הדודו ומלומיס קי ברמבל. האיגוד מעריך שמינים רבים מכך בהרבה נכחדו ללא תיעוד, וכן מגדיר כמעט 4,000 מינים החיים כיום "בסכנה חמורה" להכחדה. מחזור הפחמן – שריפת דלק מאובנים ובירוא יערות גרמו לעלייה ניכרת בריכוז פחמן דו-חמצני וגזי חממה נוספים באטמוספירה, מה שהוביל להתחממות עולמית ולהפרת דפוסי אקלים טבעיים. מחזור החנקן והזרחן – שימוש נרחב בדשנים ובחקלאות תעשייתית מחדיר מדי שנה כמויות עודפות של תרכובות חנקן וזרחן למערכות יבשתיות וימיות. עודפים אלה נשטפים לנהרות וימים, יוצרים איטרופיקציה שגורמת לפריחת אצות רעילות, לחנק אקוויפרים וליצירת "אזורים מתים" באוקיינוסים. בעקבות שינוי מחזור הפחמן (וכן גזי חממה אחרים) האדם אף מסוגל להשפיע על האקלים של כדור הארץ כולו. חוקרים במדעי האקלים גילו שהחקלאות והתעשייה של האדם העלו באופן ניכר את ריכוז הפחמן הדו-חמצני וגזי חממה אחרים באטמוספירה, ומוערך ששינוי זה תרם באופן משמעותי להתחממות של פני כדור הארץ בשיעור ממוצע של למעלה מ-0.75 מעלת צלזיוס במאה השנים האחרונות[י"ח]. האדם מייצר ומשחרר לסביבה אלפי כימיקלים חדשים, שרבים מהם מתפזרים במערכות אקולוגיות ואינם מתפרקים. מזהמים אורגניים עמידים (Persistent organic pollutants – POPs) כמו די-די-טי, PCB ודיוקסינים מצטברים ברקמות בעלי־חיים ובשרשרת המזון, וגורמים לפגיעה בפוריות, חסינות ובריאות האדם. מיקרופלסטיק ופלסטיק חד־פעמי חדרו כמעט לכל מערכות כדור הארץ – ממעמקי האוקיינוס ועד אנטארקטיקה. חלקיקים אלו נבלעים על ידי פלנקטון, דגים ועופות ים, וריכוזם עולה במעלה שרשרת המזון עד לאדם. זיהום מתכות כבדות (כגון כספית, קדמיום ועופרת) מהתעשייה והכרייה גורם לנזקים עצביים ובריאותיים חמורים. לקיחה מתוך הייצור הראשוני הגלובלי – מחקרים מעריכים שהאנושות צורכת באופן ישיר או עקיף 25–40% מכלל האנרגיה הביולוגית המיוצרת בפוטוסינתזה ביבשה, מה שמגביל את המשאבים למינים אחרים ותורם לדחיקתם. החמצת אוקיינוסים – קליטת עודפי הפחמן הדו-חמצני על ידי מי הים גורמת להחמצת האוקיינוסים, הפוגעת ביכולת של אלמוגים, רכיכות ופלנקטון לבנות שלד גירני. הרס מערכות ימיות – פיתוח חופים, כריית חול, דיג הרסני (למשל רשתות גרירה) וזיהום כימי פוגעים בשוניות אלמוגים, מנגרובים ועשב ים, המשמשים בתי גידול קריטיים לרבייה ולשמירה על מגוון ביולוגי ימי. אזורים מתים – אזורים נרחבים באוקיינוסים, בעיקר בשפכי נהרות גדולים, סובלים מרמות חמצן נמוכות עד אפסיות כתוצאה מזיהום חקלאי ותעשייתי. השינויים במערכות האקולוגיות אינם פוגעים רק במינים אחרים אלא חוזרים ומשפיעים ישירות על בני האדם: מוצא האדם תומאס הנרי האקסלי, בחיבורו ההיסטורי "ראיות למקומו של האדם בטבע" (1863), וצ'ארלס דרווין, בספרו "מוצא האדם" (1871), היו הראשונים שטענו כי האדם לא הופיע כמות שהוא, אלא התפתח אבולוציונית מתוך מין נכחד אשר היה אב קדמון משותף לאדם ולקופי האדם. האקסלי ודרווין סברו שהשימפנזה והגורילה הם קופי האדם הקרובים ביותר לאדם, ולכן המליצו לחפש את מאובני האב הקדמון המשותף ביבשת אפריקה, מקום תפוצתם של השימפנזה והגורילה (וראו גם אב קדמון משותף אדם–שימפנזה, המאוחר יותר מהאב הקדמון המשותף להם ולגורילה). אף כי פרטים רבים באבולוציה של האדם עדיין אינם ידועים, וייתכן שחלקם לא ייוודעו לעולם, יש כיום קונצנזוס מדעי מוחלט על עצם התפתחותו האבולוציונית של האדם מאבות קדמונים המשותפים לו ולקופי האדם. במחקרים אבולוציונים גנטיים בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21 הוברר כי רצף גנום האדם אכן דומה מאוד לזה של קופי האדם ובמיוחד לזה של השימפנזה והגורילה. שיטות שעון מולקולרי מאפשרות לתארך את זמן הפיצול בין הענף שממנו התפתח האדם, המסווג כיום כתת-שבט ההומינינים, לענפים שהובילו לשאר קופי האדם. כיום מוערך זמן הפיצול בין ההומינינים לענף השימפנזה ב-8 עד 4 מיליון שנים לפני זמננו, והפיצול מענף הגורילה לפני כמיליון עד שני מיליון שנים לפני כן. מתקופה זו נמצאו באפריקה מאובנים ממספר מיני הומינידים, אך רובם חלקיים מאוד ולכן לא ברור עדיין אם אחד מהם הוא האב הקדמון המשותף או המין ההומיניני הראשון. התפתחות אבולוציונית חשובה המגדירה את הענף ההומיניני היא ההזדקפות על הרגליים האחוריות, אשר שחררה את הידיים לטיפול בעצמים שונים, וככל הנראה גם לשימוש בכלים. תצורת שלד המפגינה שלב מעבר בין טיפוס על ארבע לבין הליכה על שתיים נמצאה אצל ההומינין הנכחד ארדיפיתקוס רמידוס (Ardipithecus ramidus), שמאובן מפורט מאוד שלו התגלה באתיופיה ומתוארך לתקופה של 4.4 מיליון לפני זמננו. מתקופה מאוחרת יותר, בין 4.2 מיליון ל-1.4 מיליון שנה לפני זמננו, מוכרים מאפריקה מאובנים של מספר מינים שונים מהסוג אוסטרלופיתקוס (Australopithecus), שכבר הלכו זקופים לחלוטין, אף על פי ששמרו עדיין על יכולת מסוימת של טיפוס על עצים. ממדידת הנפח הפנימי של הגולגולות שלהם עולה שמוחם לא היה גדול בהרבה ממוח קופי אדם בני-ימינו. כמעט כל הפלאואנתרופולוגים כיום מסכימים שאחד ממינים אלו היה אביו הקדמון של סוג האדם, אם כי לא ברור עדיין מי מהם. המינים הראשונים מסוג האדם (Homo) הופיעו באפריקה לפני 2 עד 2.8 מיליון שנה, ולקדומים שבהם, כמו הומו הביליס (Homo habilis, האדם המיומן), מייחסים את ראשית הסיתות והשימוש הנרחב בכלי אבן. הומו ארקטוס (Homo erectus, האדם הזקוף) נחשב כמין האדם הראשון שהיגר מאפריקה, לפני כ-1.8 מיליון שנה, והתפשט למזרח התיכון, לאירופה ולמזרח אסיה. הוא היה גם הראשון שהשתמש באש באופן נרחב לצורכי חימום, הגנה ותזונה. אצל מיני סוג האדם התרחשה עלייה הדרגתית בגודל המוח, שתוך פחות משני מיליון שנה שילש את נפחו מכ-400 סמ"ק אצל אוסטרלופיתקים, לכ-600 סמ"ק אצל הביליס, כ-1,000 סמ"ק אצל ארקטוס ו-1,350 סמ"ק בממוצע אצל בני אדם בני-ימינו. במקביל לעלייה בגודל המוח מתגלה שכלול הולך וגובר בטכנולוגיית הסיתות של כלי האבן המקושרים עם מאובנים אלו (ראו בפרק הפרהיסטוריה). מאובני האדם הקדומים ביותר המסווגים על ידי חוקרים מסוימים למין האנושי הומו ספיינס (Homo sapiens) התגלו החל מתקופה של כחצי מיליון שנה לפני זמננו באפריקה, אירופה ואסיה. אך מאובנים אלו עדיין מפגינים מאפייני גולגולת פרימיטיביים ונפח מוח קטן בממוצע ממוח בני אדם בני-ימינו, ולכן מסווגים תחת המונח החצי-רשמי "הומו ספיינס ארכאי", בעוד שחוקרים אחרים מגדירים אותם כמין משלהם הומו היידלברגנסיס. נראה שלפני כ-400 אלף עד 200 אלף שנה התפתחה אוכלוסייה זו במקביל לאדם הניאנדרטלי באירופה ובמערב-אסיה, ולאדם המודרני באפריקה. הניאנדרטלים היו כבר בעלי מוח גדול כשל מוחות בני אדם בני-ימינו, אך מאפייני הגולגולת שלהם עדיין היו ארכאיים, ובתרבות שלהם התגלו רק עדויות מעטות לקבורה טקסית, אומנות וחשיבה סימבולית. קיימת מחלוקת בתחום האם יש לסווג את הניאנדרטלים כמין נפרד מספיינס, או כתת-מין בתוך המין ספיינס. דנ"א שמוצה ממאובני ניאנדרטלים בשיטות פלאוגנטיות מאשר כי הם התפצלו מהשושלת שהובילה לאנושות המודרנית לפני כמה מאות אלפי שנים, אך מגלה גם עדויות לשיעור נמוך של רביית כלאיים ביניהם לבין האדם המודרני בתקופה מאוחרת יותר (ראו בסעיף הבא). אוכלוסיות אדם נכחדות נוספות שהתקיימו בו-זמנית עם האדם המודרני הן האדם הדניסובי בסיביר (תאריך ידוע אחרון לפני כ-40 אלף שנה), הומו פלורסיינסיס באיי סונדה (תאריך ידוע אחרון לפני כ-50 אלף שנה), והומו ארקטוס בדרום-מזרח אסיה (תיארוכים אחרונים לפני כ-50 אלף שנה). גם באפריקה נראה שאוכלוסיות ספיינס ארכאי התקיימו זמן רב לצד אוכלוסיות מודרניות בהופעתן, ושלדי אדם עם תכונות ארכאיות התגלו שם עד תקופה של כ-15 אלף שנה לפני זמננו. מאובני אדם הזהים אנטומית לבני אדם בני-ימינו נקראים במינוח המדעי המקובל הומו ספיינס מודרני אנטומית, ולעיתים מוגדרים במינוח הטקסונומי כתת-המין "הומו ספיינס ספיינס" (Homo sapiens sapiens). המאובנים העתיקים ביותר שסווגו כך התגלו באתר אומו קיביש בדרום אתיופיה, ותוארכו בשיטה הרדיומטרית ארגון-ארגון לגיל של כ-190 אלף שנה לפני זמננו. בהשוואה לניאנדרטלים וספיינס ארכאי, התכונות האנטומיות המציינות את האדם המודרני הן: בנוסף לעדות המאובנים, העדויות הגנטיות מרצפי הגנום של אנשים ברחבי העולם, ולאחרונה אף עדויות פלאוגנטיות מגנומים שמוצו מתוך מאובני אדם, מצביעות אף הן על מקורה של האנושות המודרנית ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה. מאובני האדם המודרני הקדומים ביותר מחוץ לאפריקה נמצאו בארץ ישראל, במערת מיסְלִיָּה (כ-194 עד 177 אלפי שנים לפני זמננו), וכן במערת הגדי ובמערת הקפיצה (כ-120 עד 90 אלפי שנים לפני זמננו). ייתכן שמאובנים אלו מייצגים שלבים ראשונים של הגירת האדם המודרני מחוץ לאפריקה, שהותירו עדויות גנטיות מסוימות. בתקופה מאוחרת יותר (לפני כ-60 עד 40 אלף שנה) נמצאו בישראל בעיקר מאובני ניאנדרטלים. לפני כ-60 עד 50 אלף שנה החלה הגירה נרחבת של האדם המודרני אל מחוץ לאפריקה, אשר יצרה את האנושות בת-זמננו. ממצאים משלימים מצביעים על האפשרות שאירוע אקלימי יצר "פרוזדור אקלימי", לפני כמה עשרות אלפי שנים, והזדמנות זו אפשרה לאדם המודרני לנדוד באופן נרחב הלאה מאפריקה. אחת הדוגמאות הקדומות ביותר לגל הנדידה המאוחר היא הגולגולת ממערת מנות בישראל שגילה כ-55 אלף שנה. על פי הממצאים הגנטיים וממצאי המאובנים נראה כי בני אדם מודרניים הגיעו לאוסטרליה לפני כ-60 אלף שנה, לאירופה לפני כ-40 אלף שנה ולאמריקה לפני כ-17 אלף שנה. הגירה בסירות לאיי הים התיכון, לאיי פולינזיה באוקיינוס השקט ולמדגסקר באוקיינוס ההודי התרחשה לפני אלפי שנים בלבד. בתקופת היציאה מאפריקה נעלמו האוכלוסיות האחרונות של בני אדם ארכאיים, ולכן יש חוקרים הסבורים שהם הושמדו על ידי הפולשים המודרניים. עם זאת, בשנים האחרונות מחקר פלאוגנטי של הגנום הניאנדרטלי והגנום הדניסובי מעיד על שיעור נמוך של רביית כלאיים פורייה בין האוכלוסיות הפולשות והארכאיות. כתוצאה מכך לכל בני האדם בני-ימינו ממוצא אסייתי, אירופאי או אמריקאי יש אחוז קטן של אבות קדמונים ניאנדרטלים, ולילידי גינאה החדשה ואוסטרליה יש בנוסף גם אחוז קטן של אבות קדמונים דניסובים. סביר להניח שבאופן דומה גם לאפריקאים בני זמננו אחוז קטן של אבות קדמונים ארכאיים מאפריקה, אף כי קשה לוודא זאת משום שעדיין לא מוצו גנומים עתיקים ממאובנים ארכאיים באפריקה. אבולוציה ממשיכה להתרחש בבני אדם גם בימינו, אם כי קשה להבחין בה בפעולה משום שהשתלטות מוטציה חדשה על האוכלוסייה אורכת בדרך כלל אלפי שנים. נמצאו ראיות שקצב האבולוציה האנושית אף הואץ בעשרות אלפי השנים האחרונות, כתוצאה מן הגידול באוכלוסייה המגדיל את מספר המוטציות החדשות המופיעות בה. ברירה טבעית במשך אלפי השנים האחרונות מסייעת להסתגלות של בני אדם לאורח חיים חקלאי, למשל מוטציות המאפשרות למבוגרים לעכל את סוכר החלב השתלטו בברירה טבעית על מרבית האוכלוסייה של חברות אנושיות המגדלות בהמות חלב, אך בחברות אנושיות שאינן צורכות מוצרי חלב אין למוטציות אלו יתרון ברירה, ושם הן עדיין נדירות. באופן דומה, מוטציות שכפול הגדילו את מספר העותקים של הגן לעיכול עמילן משניים בלבד – המספר הנפוץ אצל ציידים-לקטים בני ימינו, וגם אצל בני אדם פרהיסטוריים וקופי אדם – לכ-8 עותקים בממוצע אצל בני אדם בחברות חקלאיות הניזונים מצמחים מבויתים עתירי עמילן דוגמת חיטה, אורז ותפוח אדמה. פרהיסטוריה המונח פרהיסטוריה מתייחס לתולדות האדם ותרבותו בתקופה שקדמה להמצאת הכתב ולתיעוד המאורעות. נהוג לפתוח אותה בהופעת הסוג אדם וכלי האבן המסותתים הראשונים, כ-3.3 מיליון שנה לפני זמננו במזרח אפריקה. התקופה הפרהיסטורית מסתיימת לפני כמה אלפי עד מאות שנים עם תחילת השימוש בכתב (בתקופות שונות במקומות שונים בעולם). לפיכך, התקופה הפרהיסטורית מכסה את הרוב המכריע של תולדות האנושות, ממנו אין כל תיעוד כתוב. מקור המידע החשוב ביותר על התקופה הוא ממצאים ארכאולוגיים, בעיקר כלים מאבן, מעצם ומחרס, שרידי מבנים ואשפת מזון של האדם, וכן שרידי שלד מאובנים של האדם עצמו. חלוקת הפרהיסטוריה האנושית משתנה ממקום למקום. באזור המזרח התיכון, אירואסיה וצפון אפריקה מקובל להבחין בין תקופת האבן לתקופות בהן החל עיבוד המתכת, כמו התקופה הכלקוליתית בקדמת אסיה ובדרום אירופה, ותקופות הברונזה והברזל[י"ט]. בתוך תקופת האבן מקובלת החלוקה לתקופה הפלאוליתית, בה בני האדם היו נוודים וקיימו אורח חיים של ציידים-לקטים, והתקופה הנאוליתית, בה החל ייצור המזון (ביות צמחים וחיות משק) והתיישבות בכפרי קבע חקלאיים. המעבר מהשלב הפלאוליתי לשלב הנאוליתי אירע (בהדרגה) בסביבות 11,500 שנים לפני זמננו בסהר הפורה, וכאלף עד 5,000 שנים מאוחר יותר בדרום ומזרח אסיה, צפון אפריקה ואירופה. ייצור המזון, עליו מתבססת הציוויליזציה האנושית, הגיע לאזורים אחרים רק במהלך אלפיים השנים האחרונות (למשל לדרום אפריקה), ולאזורים אחרים, כאוסטרליה, לא הגיע כלל עד העת החדשה. במאה ה-20 ובמאה ה-21 עדיין מתקיימים בכמה אזורים נידחים בעולם קומץ של שבטי אדם החיים ללא כתב וחרושת מתכת, וחלקם אף ללא חקלאות, ומתוך המחקר האנתרופולוגי שלהם ניתן להסיק על אורח החיים בתקופות פרהיסטוריות. זוהי התקופה הפרהיסטורית הקדומה והארוכה ביותר, ומקובל להגדירה החל מהעדויות הראשונות לכלי אבן מסותתים, כ-3.3 מיליון שנה ועד כ-250 אלף שנה לפני זמננו. האתרים הארכאולוגיים האופייניים לה שייכים לתרבות האולדובאית, המתאפיינת בסיתות נתזים פשוטים ומקצצים, ולאחריה לתרבות האשלית, המאופיינת בסיתות מוקפד יותר של אבני יד וטיפוסי כלים תקניים אחרים. תרבויות אלה נוצרו בידי מיני אדם שקדמו למין האנושי המודרני, בעיקר הומו הביליס באפריקה והומו ארקטוס שהתפשט גם למזרח התיכון, דרום-אירופה ודרום ומזרח-אסיה. לפני כ-600 אלף שנה, מאובני האדם המסווגים לראשונה על ידי חוקרים מסוימים כ"הומו ספיינס ארכאי", ועל ידי חוקרים אחרים כמין בפני עצמו הומו היידלברגנסיס, עדיין מקושרים עם כלי אבן מהתרבות האשלית ומתרבויות דומות. עדויות לשימוש קבוע באש נעשות נפוצות רק לקראת סוף התקופה הפלאוליתית התחתונה, ועדויות משכנעות לקבורה, לפולחן ולאומנות נעדרות ממנה כמעט לחלוטין. מקובל להגדיר תקופה זו מ-250 אלף ועד כ-45 אלף שנים לפני זמננו, בעיקר על פי השימוש הנרחב בתרבות המוסטרית ובתרבויות דומות לסיתות כלי צור דקים ומתוחכמים מכלי האבן האשלים. בתרבויות אלו השתמשו בתקופה זו בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית, שהופיעו באפריקה לפני כ-200 אלף שנה, אך גם הניאנדרטלים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובאירופה. בתקופה הפלאוליתית התיכונה שלטו בני אדם באש וצדו פרסתנים גדולים כעניין שבשגרה. עם זאת, קיים ויכוח בין חוקרים אם בני אדם אלו כבר היו מודרניים לחלוטין מבחינה קוגניטיבית, שכן עדויות לקבורה מכוונת וטקסית, לשימוש בצבע ולייצור חרוזים לקישוט הן עדיין נדירות מאוד בתקופה זו. במהלך תקופה זו נדד לראשונה האדם במספרים גדולים אל מחוץ לאפריקה, והתפשט בהדרגה אל אסיה ובמידה מסוימת גם אל יבשות נוספות. תקופה זו מתאפיינת בתרבויות חומריות דוגמת התרבות האוריניאקית, שייצרו כלים משוכללים מאבן ואף מחומרים נוספים כגון עצם וקרן, וכן חרוזים משיני בעלי חיים, פריטי אומנות מגולפים בכישרון וציורי מערות מרהיבי-עין. בני אדם מודרניים אנטומית היגרו מאפריקה והשתלטו בהדרגה על כל יבשות העולם (פרט לאנטארקטיקה), תוך דחיקת רגליהן של אוכלוסיות אדם ארכאיות כמו הניאנדרטלים, או הטמעתן לתוך האוכלוסיות המודרניות. האדם המודרני גם יישב אזורים שלא הייתה בהם מקודם נוכחות אנושית כלשהי: הגירה לגינאה החדשה ולאוסטרליה החלה ככל הנראה כבר לפני כ-45 אלף שנה, ולמרות המפלס הנמוך של פני-הים באותה תקופה חייבה טכנולוגיה כלשהי של סירות או רפסודות לחציית מצרי ים ברוחב עשרות קילומטרים. ההגירה מסיביר לאמריקה הצפונית דרך ברינגיה, גשר יבשתי שחיבר באותה תקופה את מצר ברינג, החלה ככל הנראה לפני כ-17 אלף שנה, ולאחר כשלושת אלפי שנים נוספות התפשטו המהגרים עד קצה הדרומי של אמריקה הדרומית. הישגים מעין אלו מצביעים על כך שבני-האדם בתקופה הפלאוליתית העליונה כבר היו מודרניים לחלוטין ביכולותיהם, בעלי שפה מורכבת, תודעה וכישורי מחייה וטכנולוגיה זהים לאלו של ציידים-לקטים בני-ימינו. לפני כ-12 אלפי שנים החלו חברות אדם רבות לעבור בהדרגה מאורח-חיים המבוסס על ציד ולקט לאורח-חיים המבוסס על חקלאות. הסיבה העיקרית לשינוי זה הייתה ככל הנראה תמורה באקלים הגלובלי: סיום עידן הקרח של הפליסטוקן שהביא לעליית הטמפרטורות ומפלס פני הים, ולהעלמות רבים מהקרחונים שכיסו את צפון אירואסיה ואמריקה. בעלי-חיים רבים ששימשו כמזון לאדם התמעטו, או אף נכחדו לחלוטין עקב תמורות האקלים וציד אינטנסיבי. מצד שני, במקומות רבים אִפשר האקלים החם והיבש יעילות מוגברת בגידול דגנים, אך גם כפה התיישבות לצד מקורות מים. המהפכה החלה בכמה מוקדים בלתי-תלויים ברחבי העולם – באזור הסהר הפורה בשנים 9,500 עד 8,500 לפנה"ס, אך באזורים אחרים, כגון מערב אפריקה ויבשת אמריקה, רק מאוחר הרבה יותר, בשנים 4,000 עד 3,000 לפנה"ס. המהפכה התבססה על ביות מספר קטן יחסית של מיני בעלי חיים וצמחים, אשר שינו במשך הדורות את הפיזיולוגיה שלהם ואת התנהגותם בתהליך השבחה, מכוון או בלתי-מכוון, באמצעות ברירה מלאכותית, עד כי רבים מהם שונים כיום מאוד מאבותיהם הפראיים. הזאב המצוי יוצא-דופן בכך שביותו החל עוד לפני המהפכה הנאוליתית, וממנו הושבחו הגזעים הרבים של כלב הבית. מינים נוספים ושונים זה מזה בויתו באזורים גאוגרפיים שונים: באזור הסהר הפורה בויתו החיטה והשעורה כצמחי זרעים למאכל, וכן עז הבר (שהפכה לעז הבית), בקר הבר (שהפך לבקר הבית), כבש המופלון (שהפך לכבש הבית) והערוד (שהפך לחמור הבית) כבהמות למאכל, חלב, צמר ועבודה. בערבות מרכז אסיה בוית סוס הבר (שהפך לסוס הבית) בעיקר לצורך עבודה ותחבורה, אך גם למאכל ולחלב. במזרח אסיה בוית צמח האורז, באמריקה המרכזית התירס, ובאמריקה הדרומית תפוח האדמה. מרבית החוקרים כיום מגדירים את המהפכה הנאוליתית כאחת ההתפתחויות החשובות ביותר בתולדות המין האנושי, שכן היא אִפשרה לראשונה ייצור ואגירת כמויות גדולות של מזון ומוצרי יסוד אחרים, והודות לכך גם מגורי קבע, עיור וניהול של קהיליות, מוסדות, ומיזמים גדולים. יכולת ארגון ותכנון לטווח ארוך התפתחה בכפרים ובערים לצורך משימות כמו תיחום חלקות שדה, הקצאת מי השקיה ותזמון הגידולים החקלאיים עם תחזית עונות השנה. במקביל לישובי קבע של איכרים הופיעו חברות חקלאיות של רועים נוודים, שביססו את כלכלתם על רעיית בהמות בית דוגמת עזים, סוסים, גמלים ואף איילי צפון, בעיקר באזורי ערבה ומדבר שחונים מדי לגידולים חקלאיים. השתלטות על מאגרי מזון, אדמה פורייה, מקורות מים ואזורי מרעה הפכה מניע עיקרי לפשיטות, למלחמות ולנדידות עמים, במיוחד בעיתות מחסור ורעב, למשל כתוצאה מבצורת, והביאה להקמת צבאות ולביצור ערים בחומות. חברות ציידים-לקטים עדיין המשיכו להתקיים, אך לעיתים קרובות נדחקו בלחץ החברות החקלאיות הגדולות והמאורגנות יותר לאזורים שבהם קשה היה לקיים חקלאות, כגון יערות עבותים, מדבריות שחונים או ערבות קרח. היסטוריה המונח היסטוריה מתייחס לחקר תולדות האדם על פי תיעוד המאורעות, ולכן גיל ההיסטוריה כגילו של הכְּתב. בסין סמלים שגולפו על שריון צבים תוארכו לתקופה של 6600 שנה לפנה"ס, אך הכתב הידוע הראשון שנעשה בו שימוש נרחב מתועד מ-3500 לפנה"ס לערך, והוא כתב היתדות של שומר העתיקה, שנחקק על לוחות חרס. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח את כיבושיהם. באופן מסורתי מחולקת ההיסטוריה לשלוש תקופות[כ]: בעזרת הכתב הוקמו ערי-מדינה ואף האימפריות הראשונות, בעיקר בעמקי הנהרות הגדולים: שומר והאימפריה האכדית בעמקי הפרת והחידקל; מצרים העתיקה בעמק הנילוס; תרבות עמק האינדוס בהודו; המדינות הסיניות הראשונות בעמקי הנהר הצהוב ונהר היאנגצה; האולמקים והמאיה במרכז אמריקה. ציוויליזציות אלו היו מבודדות זו מזו באופן חלקי או לחלוטין, עקב מגבלות התחבורה ביבשה ובים, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות שונות. סירות וספינות קטנות, מוּנָעות במשוטים ובמפרשים פשוטים, אִפשרו שֵׁיט חופים ואִכלוס נרחב של איים הסמוכים ליבשת, דוגמת איי הים התיכון, איי יפן והאיים הקריביים, אך לא היו מסוגלות לצלוח אוקיינוסים נרחבים, ורק האימפריות העשירות ביותר היו בעלות יכולת לסלול דרכים ציבוריות שהאיצו את התעבורה כמה מונים, ולאחר המצאת הגלגל גם הכפילו פי כמה וכמה את משקל המטען שניתן היה לשנע. רובה הגדול של האוכלוסייה הורכב מחקלאים שעסקו בייצור מזון, אך בערים בעיקר הופיעו גם מעמדות של בעלי מלאכה שונים, סוחרים, חיילים, פקידי ממשל וכוהני דת. המצאת שיטות מתקדמות יותר ויותר לעיבוד מתכות הייתה מפתח עיקרי לקידום טכנולוגיות חקלאות, מלאכה ובנייה. לפיכך נוהגים היסטוריונים לחלק את העת העתיקה במרבית חלקי העולם הישן לתקופת הברונזה ולתקופת הברזל. אך באמריקה, באוסטרליה ובאוקיאניה לא השתמשו כלל בברונזה או בברזל, וחלקים מאפריקה נכנסו לתקופת הברזל בלי לעבור דרך שלב הברונזה. לחופי הים התיכון, התקופה הקלאסית נחשבת למבשרת תרבות המערב. באירופה מקובל לפתוח את ימי הביניים במאה החמישית לספירה בנפילת האימפריה הרומית המערבית בעקבות הגירות נרחבות של עמים. תפיסת ימי הביניים כעידן של אפלה ושקיעה משקפת בעיקר נקודת מבט של היסטוריונים אירופים, בעוד שבמזרח התיכון, בהודו, בסין, באפריקה ובאמריקה קמו בתקופה זו ציוויליזציות ואימפריות גדולות ומפותחות כמו אלו של העת העתיקה. ציוויליזציות אלו עדיין נבזזו ונכבשו מדי פעם על ידי שבטים ועמים בשוליהן, בעיקר רועים נוודים רוכבי סוסים מן הערבות של מרכז אסיה, אך בדרך-כלל הטמיעו את גלי הפלישה תוך דור או שניים. בין דרום ומזרח אסיה לבין אירופה, צפון ומזרח אפריקה התקיימו קשרי מסחר רופפים בים וביבשה, שבנוסף לתבלינים ולמשי הפיצו גם חידושים טכנולוגים כמו שיטת הספירה העשרונית, הדפוס, ואבק השרפה, ולעיתים קרובות גם מגפות דוגמת המוות השחור. באוקיאניה, ספנים פולינזים יישבו את איי הוואי וניו זילנד, ובאוקיינוס ההודי יישבו ספנים מאינדונזיה את מדגסקר. אך אמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה נותרו מנותקות מהעולם הישן. באמריקה המרכזית והדרומית צמחו אימפריות המאיה, האצטקים והאינקה, ובאפריקה גאנה ומאלי, אך שבטים קטנים באזורים מבודדים המשיכו להתקיים על ציד ולקט, לעיתים בתוספת חקלאות פשוטה. את העת החדשה מקובל לפתוח בעידן התגליות האירופי במאה ה-16, אשר הוליך בסופו של דבר ליצירת קשר בין כל הציוויליזציות של האנושות, וכתוצאה מכך לעידן הגלובליזציה הכלכלית, התרבותית והפוליטית. השיטה המדעית והמהפכה התעשייתית פותחו בתחילה בעיקר באירופה, ואִפשרו עיור נרחב ומעבר של מרבית האוכלוסייה מחקלאות לתעשייה ולמתן שירותים. התפתחויות אלו העניקו למדינות אירופה יתרונות טכנולוגים וכלכליים שאִפשרו לחלקן להשתלט על שטחים נרחבים בשאר היבשות, להתיישב בהם ולהשליט בהם את תרבות המערב, בתהליך האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי, אף כי תהליך זה נבלם בהדרגה עם סגירת הפער על ידי מדינות העולם השלישי. תנועות לאומיות זכו להצלחה גדולה, עד כי הממשל על כל השטחים המיושבים בכדור הארץ התחלק בין מדינות לאום שונות. ההתקדמות המדעית, הטכנולוגית והרפואית הביאה לעלייה ברמת החיים ולהארכת תוחלת החיים בעשרות שנים, בעיקר כתוצאה מירידה חדה בתמותת תינוקות, ועקב כך להכפלה של אוכלוסיית האנושות מדי כמה עשרות שנים. הלאומיות והגלובליזציה גררו גם עימותים גלובליים בין מדינות החל מן המאה ה-18, שהגיעו לשיאם בשתי מלחמות עולם במאה ה-20. פסיכולוגיה הנפש (במובנה המדעי של המילה, באנגלית mind) היא אוסף של תפקודים ותהליכים קוגניטיביים הכוללים מודעות, חשיבה, למידה, זיכרון, רגש ועוד. פסיכולוגיה היא התחום המדעי העוסק בחקר נפש האדם, ומדעי המוח חוקרים את הנפש כתולדה של תהליך עצבי המתרחש במוח. הבעיה הפסיכופיזית בפילוסופיה של הנפש עוסקת בשאלת היחס שבין הגוף והנפש. בני אדם מחשיבים את עצמם כעליונים על בעלי-החיים ברבים מהיבטי הנפש, ואף כייחודיים בכל עולם החי[כ"א]. אמנם ייתכן שרבות מתכונות נפש האדם קיימות באופן כלשהו גם בבעלי-חיים, אך זהו נושא קשה למחקר משום שהחוקר האנושי אינו מודע לנפש יצורים אחרים באופן הבלתי-אמצעי שבו הוא מודע לנפשו שלו, ומשום שבעלי-חיים אינם יכולים לדווח על הנעשה בנפשם באותו אופן שבני אדם יכולים לעשות זאת. נושאים רבים בפסיכולוגיה נחקרו בעיקר בתרבות המערב, ולכן לעיתים קרובות נזנחה השאלה אילו תכונות פסיכולוגיות הן "אוניברסליות" לכל חברות האדם ואילו אופייניות לתרבויות מסוימות בלבד. מצב זה החל להשתנות בעקבות פרסום הספר "אוניברסלים אנושיים" ובו רשימה של מאפיינים המשותפים לכל תרבויות האדם על סמך סקירה מקפת של מאמרי אנתרופולוגים. כיום ידועות מאות תכונות המשותפות לכל תרבויות האדם, ורבות אחרות שמשותפות לכמעט כל תרבויות האדם. פסיכולוגיה בין תרבותית היא התחום העוסק בחקר התנהגות ונפש האדם על פני תרבויות שונות. למשל, אהבה רומנטית נחשבה זמן רב למאפיין של תרבות המערב, אך מחקר ב-166 תרבויות ברחבי העולם מצא עדות לאהבה רומנטית בהתנהגות ובפולקלור של כמעט כולן[כ"ב]. לעומת זאת, הנשיקה הרומנטית פה-אל-פה נהוגה רק במיעוט מתוך התרבויות שנבדקו[כ"ג]. מודעות עצמית היא יכולת האדם לבחינה והתבוננות של נפש עצמו: מחשבותיו, צרכיו ופעולותיו. מבחן זיהוי עצמי במראה משמש לעיתים במחקר כראיה לקיומה של מודעות עצמית. תינוקות אדם מתייחסים בתחילה לבבואתם במראה כאל אדם אחר, אך בגיל 18 חודשים בממוצע הם לומדים לזהות בה את עצמם[כ"ד]. נושא קרוב הוא התאוריה של הנפש – היכולת להבין ולפרש את נפשם של בני אדם ויצורים אחרים, ולייחס להם רגשות, מחשבות, כוונות ואמונות משלהם. ניסויים פסיכולוגים מראים שילדי אדם מתרבויות שונות מפתחים בגיל ארבע עד חמש שנים את היכולת לייחס לבני אדם אחרים אמונות שונות מאלו של עצמם. היכולת למודעות עצמית והבנת נפש הזולת מאפשרות לבני אדם לחזות את התנהגותם שלהם והתנהגות יצורים אחרים בסיטואציות שונות, ועל כן מהווה יתרון בקיום יחסים חברתיים תקינים. למשיכה מינית בין בני אדם יש תפקודים חברתיים חשובים בנוסף להזדווגות עצמה – היא עשויה לסייע ביצירת אינטימיות וקשרים רגשיים עמוקים, אשר בתורם מסייעים לבניית משפחה יציבה, ובאופן זה תורמים לגידול ילדים ואף נכדים. הנטייה המינית הנפוצה באדם היא הטרוסקסואליות – משיכה של זכרים לנקבות ונקבות לזכרים, או מונוסקסואליות באופן כללי, אף כי בסדרת מחקרים שערך אלפרד קינסי בשנות ה-40 וה-50 נמצא שאחוזים משמעותיים של בוגרים באוכלוסייה "הגיבו" מינית לבני שני המינים, כך שלבני-אדם רבים יש נטייה מינית בקשת הביסקסואלית (שלבים 1–5 בסולם קינסי). המחקרים בוצעו כשנטיות להט"ביות נחשבו בעיני הרוב לסטייה. מאז שנות ה-60 העולם בכלל והעולם המערבי בפרט מקבל יותר ויותר את הקהילה הגאה, כך שייתכן שהנתונים במחקרים של קינסי לגבי משיכה מינית לא מדויקים ונמוכים מהמציאות. לפי מחקרים מן השנים האחרונות, בין 8.8% ל-27% מן האוכלוסייה האמריקנית הבוגרת, כתלות בשיטת הבדיקה, מדווחים על ניסיון מיני כלשהו או על משיכה מינית כלשהי לבני המגדר שלהם. כמו אצל בני-האדם, גם אצל פרימטים קרובים[כ"ה] נטיות מיניות הומוסקסואליות וביסקסואליות אינן נדירות. תרבות תרבות היא מכלול המנהגים, הכישורים, הידע, האמונות, הערכים, ותפיסת העולם שהאדם רוכש בתוקף היותו חלק מהחברה. אנתרופולוגיה הוא התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית. כאשר מסבירים תכונות והתנהגות של בני אדם מקובל להבדיל בין סיבות ביולוגיות, העוברות בתורשה או בדרכים אפיגנטיות, לבין סיבות תרבותיות, הנלמדות מהסביבה והחברה. אך בפועל, מרבית תכונות האדם נקבעות על ידי פעולת גומלין מורכבת בין סיבות ביולוגיות ותרבותיות. למשל, דיבור והבנת שפה סימבולית משוכללת היא ככל הנראה יכולת ביולוגית ייחודית לבני אדם המתאפשרת על ידי מוחם הגדול, ואף על ידי אזורי מוח ייחודיים כמו אזור ורניקה ואזור ברוקה, אך כל ילד לומד את השפה המדוברת בתרבות שבה הוא חי, ולא ילמד שפה כלל באם לא ייחשף אליה. עם התפשטות האדם בתקופות פרהיסטוריות לרחבי יבשות כדור הארץ, חברות בני אדם לעיתים קרובות היו מבודדות זו מזו למשך תקופות ארוכות, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות וציוויליזציות רבות ושונות. בדוגמה המוכרת ביותר, אוכלוסיות יבשת אמריקה היו מבודדות כמעט לחלוטין מאוכלוסיות העולם הישן למשך כ-13 אלף שנה עד לגילוי אמריקה בתחילת העת החדשה[כ"ו]. במשך תקופה זו הן הגיעו באופן בלתי-תלוי להשגים תרבותיים מקבילים אבל שונים מהשגי העולם הישן, כמו חקלאות המבוססת על ביות הצמחים ובעלי-החיים המקומיים ביבשת אמריקה, פיתוח צורות כתב הירוגליפי ייחודיות משלהן, לוח שנה מבוסס תצפיות אסטרונומיות, ומתמטיקה הכוללת את מושג ה-אפס. לעומת זאת הן לא פיתחו טכנולוגיות ברונזה וברזל ולא השתמשו בגלגל. בעת החדשה, טכנולוגיות תחבורה ותקשורת הביאו לגלובליזציה תרבותית של האנושות המודרנית, אך להבדלים בין תרבויות מקומיות יש עדיין עוצמה רבה[כ"ז]. תרבויות שונות התפתחו בקצב שונה בתקופות שונות, למשל חלקן המשיכו לחיות בשבטים קטנים המתקיימים על ציד ולקט בלבד, בעוד שאחרות הקימו חקלאות, תעשייה וארגונים נרחבים. חוקרים והוגי דעות במהלך ההיסטוריה לעיתים ניסו להסביר הבדלים כאלו בעליונותן הביולוגית של תרבויות שהם החשיבו כמתקדמות יותר. אך בני אדם מתרבויות "נחשלות" לעיתים קרובות מסתגלים לחיים בתרבויות ה"מתקדמות" תוך מספר דורות, מה שמקשה מאוד על הסברים גנטיים ותורשתיים. גישה אחרת מסבירה הבדלים כאלו באילוצים מקומיים, כמו חסרון בעלי-חיים מתאימים לביות באזורים מסוימים בעולם. חקר הביולוגיה האנושית עדיין לא גילה תכונות גנטיות, אנטומיות או פיזיולוגיות העשויות להסביר באופן ביולוגי עליונות של תרבויות מסוימות על אחרות. למרות ההבדלים הרבים, תכונות תרבותיות מסוימות הן אוניברסליות ומופיעות בצורות שונות בכל החברות האנושיות בימינו. לערכים רבים בנושא שפה ובלשנות, ראו פורטל הבלשנות. שפה סמלית היא דרך תקשורת ייחודית לאדם, ולדעת רבים היכולת המגדירה אותו כאדם וסוד הצלחתו כמין[כ"ח]. שפה מבוססת על מערכת סמלים מורכבת בעלת חוקיות, המאפשרת לקודד ולארגן מידע בעל משמעויות רבות ומגוונות. הסמלים עשויים להיות מקודדים כאותות קוליים, כמו בשפת דיבור; כסמלים גרפיים כמו בכתיבה; כמחוות גוף כמו בשפת סימנים, או אף כאותות חשמליים המועברים ומפוענחים על ידי מכשירים שונים, כגון מחשבים. בהתאם לכך, הקליטה של השפה מתייחסת להבנה של מסרים, ויכולה להיעשות בשמיעה או בקריאה. בלשנות היא התחום העוסק בחקר השפה והשימוש בה. סמנטיקה היא הענף המתמקד בחקר המשמעות של השפה. כ-7,000 שפות טבעיות שונות מדוברות כיום על ידי בני אדם[כ"ט]. השפות הנפוצות ביותר כשפת אם הן סינית מנדרינית (13.22%), ספרדית (4.88%) ואנגלית (4.68%). בלשנים מסווגים שפות טבעיות למשפחות, כאשר השפות בתוך כל משפחה מפגינות דמיון ברור זו לזו, ובדרך-כלל מדוברות על ידי קבוצות אתניות הקרובות גאוגרפית זו לזו. לעיתים אף ניתן לשחזר את השפה האם של שפות המשפחה על אף שחדלה להתקיים כשפה מדוברת עוד לפני המצאת הכתב, למשל את הפרוטו-שמית, השפה האם של כל השפות השמיות. ואולם שפות מתפתחות ומשתנות במהירות רבה מכדי לשחזר את השפה האם המשותפת של משפחות שונות, למשל את האם המשותפת של הפרוטו-שמית ושל הפרוטו-הודו-אירופית, ולכן בלשנים היסטוריים עדיין לא הצליחו להראות שכל השפות בעולם מקורן בשפה-אם אחת בלבד. כל השפות הטבעיות המוכרות הן שפות משוכללות, העושות שימוש במשפטים המורכבים ממילים באמצעות חוקי תחביר[ל]. באופן כללי, אפילו שפותיהם של שבטי הציידים-לקטים ה"פרימיטיבים" ביותר מורכבות לא פחות מהשפות המדוברות בתרבויות חקלאיות ותעשייתיות[ל"א]. כל בני-האדם רוכשים שפת דיבור אחת לפחות בינקותם ובילדותם המוקדמת, בגיל שנה עד שש שנים לערך. הם קולטים את השפות המדוברות בסביבתם הקרובה, בדרך-כלל ללא צורך בהוראה מיוחדת ובלי מאמץ נראה לעין, תוך מעבר בין אותם שלבים של רכישת שפה. בני אדם מסוגלים ללמוד שפות נוספות גם בבגרותם, אך בגיל זה הלימוד דורש מהם מאמץ רב, ולעיתים קרובות הם אינם רוכשים באופן מלא את המבטא והתחביר של השפות החדשות. קושי בהבנה הדדית הוא בין הסיבות העיקריות לחוסר שיתוף פעולה, לעוינות ואף לאלימות בין חברות אנושיות הדוברות שפות שונות. בדוגמה טיפוסית, בני יוון העתיקה ורומא העתיקה התייחסו לדוברי שפות אחרות בכינוי הגנאי הלעגני "ברברים", מצלול המדמה דיבור בשפה בלתי-מובנת (בדומה ל"ברבור", "גרגור" או "גמגום"). לערכים רבים בנושא טכנולוגיה, ראו פורטל הטכנולוגיה. ישנם בעלי-חיים נוספים פרט לאדם המשתמשים בכלים וכמה מהם אף משנים את סביבתם, כגון הבונה המקים סכרים. אצל שימפנזים נמצאו מסורות שימוש בכלים המועברות מדור לדור באמצעות חיקוי, כך שבכל קהילייה מתגבשת תרבות טכנולוגית שונה מאלו שבקהיליות אחרות. ואולם התרבות הטכנולוגית הועלתה לרמה שונה לחלוטין בסוג האדם. למשל, רק בני אדם משתמשים תכופות בכלי אחד על מנת לייצר כלי אחר, ורק בני אדם מדריכים את חבריהם וצאצאיהם באופן יזום ומאורגן בשימוש בכלים. מיני אדם אחרים קדמו לאדם הנבון בסיתות כלי אבן (לפני לפחות 3.3 מיליון שנה) ובשימוש באש (לפני לפחות 800 אלף שנה), והוא ככל הנראה ירש מהם טכנולוגיות אלו מייד עם הופעתו, אך פיתח ושיכלל אותן בתקופה הפלאוליתית העליונה (ראו בפרק הפרהיסטוריה). המהפכה הנאוליתית התבססה על טכנולוגיות חקלאיות כמו השקייה, חרישה ודישה (ראו בפרק המהפכה הנאוליתית). טכנולוגיות לעיבוד חומרים עומדות בבסיס הטכנולוגיה האנושית. כלים ממתכות שונות, חרס וזכוכית החליפו בתפקידים רבים את כלי האבן והעץ של התקופה הפלאוליתית (ראו בפרק ההיסטוריה). על-מנת לבודד ולהגן על עצמם מאיתני הטבע, בני אדם פיתחו טכנולוגיות בנייה מעץ, אבן, לבני חימר ובטון, וטכנולוגיות לבוש, בתחילה מעור ופרווה, ולאחר מכן ארוג מסיבים טווּיים, טבעיים כמו צמר, פשתן וכותנה, ולבסוף גם סיבים סינתטיים. לאורך הפרהיסטוריה, מקור האנרגיה היחידי כמעט שעמד לרשות האדם לצורך ביצוע עבודה היו שריריו. במהפכה הנאוליתית, ביות בקר, סוסים וחיות-בית אחרות אִפשר לרתום גם את כוח השרירים שלהם לתחבורה, לעבודות שדה ולבנייה, וכן פותחו שיטות מוגבלות לניצול אנרגיית מים, כמו טחנת מים ואנרגיית רוח, כמו בטכנולוגיית השייט באמצעות מפרש. כבר בעת העתיקה הכפיל האדם את כוח השרירים שלו ושל חיות הבית בעזרת מכונות פשוטות, אך רק בעת החדשה המהפכה התעשייתית הביאה להפקה נרחבת של אנרגיה כימית לצורך ביצוע עבודה באמצעות מנועים, וכן לאגירה והולכה של אנרגיה באמצעות טכנולוגיית חשמל. תחום מרכזי של הטכנולוגיה האנושית עוסק במידע – קידודו, תיעודו ועיבודו. שיטות כתב הירוגליפי פותחו באופן בלתי-תלוי בסהר הפורה ובדרום אמריקה, ואִפשרו ניהול ארגונים אנושיים גדולים ואף הקמת אימפריות. כתב אלפביתי הקל מאוד על לימוד הקריאה, וסייע להגדיל את שיעורי האוריינות ממיעוט זעיר של לבלרים מומחים בראשית ההיסטוריה למרבית האוכלוסייה ברוב החברות האנושיות בימינו. המצאת הספרה אפס והשיטה העשרונית תלויית המיקום לציון מספרים שיפרה מאוד את ביצועם של חישובים אריתמטיים. המצאת הדפוס המודרני ייעלה בסדרי גודל הפצת ספרים, עיתונים ומסמכים אחרים, ואִפשרה את המהפכה הטכנולוגית והמדעית בתרבות המערב בעת החדשה. המְצאוֹת הטלגרף, הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, המחשב ורשת האינטרנט חוללו מהפכה בחיים ובמדע של המאה ה-20 וה-21. התועלת מהשיפור בטכנולוגיה היא שיפור באיכות החיים על כל גווניה: העלאת תוחלת החיים בייחוד על ידי ירידה בתמותת תינוקות, ועלייה באיכות הרפואה, המזון, ההגיינה והדיור. חלוקתם הביולוגית של בני אדם לשני זוויגים – נקבות וזכרים – משתקפת גם בהבדלים תרבותיים בין מגדרי הנשים והגברים. תרבויות אנושיות רבות מייחסות להם מאפיינים ותפקידי מגדר שונים, כגון זהות מגדרית, מעמד חוקי, עיסוקים, תכונות אופי וסגנון לבוש שונה. בפרט, בכל החברות נשים נוטות יותר לעסוק בטיפול בילדים, בעוד שגברים נוטים יותר לעסוק בתפקידים קשים פיזית, מסוכנים או ציבוריים. כמעט כל החברות האנושיות הידועות הן פטריארכליות לפחות במידה מסוימת, ומעמד הגברים בהן גבוה בממוצע ממעמד הנשים, אף כי נשים מסוימות מצליחות לעיתים להגיע למעמד הגבוה ביותר[ל"ב]. בתרבות המערב במאות השנים האחרונות, אידיאלים פמיניסטיים הוליכו למאבק בעד שוויון הזדמנויות ונגד אפליית נשים. כל החברות האנושיות מתארגנות בהתבסס על קשרי משפחה, כאלו המבוססים על קרבת דם, כמו בין אדם לצאצאיו, וכאלו המבוססים על קשר שאינו קשר דם כגון נישואין או אימוץ. במרבית החברות קיימים ערכים ומוסכמות שונים אשר מגדירים, על פי יחסי השְּׁאֵרוּת בין בני אדם, את תחומי האחריות שלהם ואת הדרישות החברתיות המצופות מהם. למשל, כמעט תמיד מצופה מהאם לטפל בילדיה ומהאב לפרנס את האם וילדיהם המשותפים. קשרי שארות לעיתים קרובות מגדירים קבוצות השתייכות על פי מוצא משותף, כמו קלאנים, שבטים, ואף קבוצות אתניות שלמות או עמים. קשרי נישואין לעיתים יוצרים בריתות בין קבוצות השתייכות שונות. בנוסף, כמעט בכל החברות יש יחסי שארות הנחשבים כקרובים מכדי לאפשר נישואין, ויחסי מין בין שארים כאלו ייתפסו כגילוי עריות. בני אדם תכופות מתארגנים בקבוצות אתניות הגדולות בהרבה ממשפחות. סיבות נפוצות להגדרת קבוצה אתנית הן מוצא והיסטוריה משותפים, שפה משותפת, תרבות משותפת, דת משותפת וזהות לאומית. הגדרות ומאפיינים אתניים לעיתים קרובות מוצדקים באמצעות סיפרים (נראטיבים) משותפים, המחזקים את תחושות הזהות וההשתייכות של בני אדם לקבוצות האתניות שלהם. עמים וקבוצות אתניות בדרך-כלל מקבילים לארגונים פוליטיים ברמות שונות, כמו ערי-מדינה, מדינות ואומות. לערכים רבים בנושאי ממשל, ראו פורטל מדע המדינה. אפילו חברות קטנות יחסית של בני אדם הן מורכבות מכדי שיוכל פרט יחיד כלשהו למשול בהן לבדו, ולפיכך הן מצריכות מערכת מסועפת של בריתות והבנות לחלוקת הכוח הנקראת פוליטיקה. יתר-על-כן, חברות אנושיות רבות הן גדולות מכדי שיוכל מי מחבריהן להכיר ולזכור את כל שאר החברים, ולפיכך נוצר צורך במיסוד של תפקידים, ארגונים ונורמות חברתיות. במדינות, ממשל ניתן להגדרה כאמצעי הפוליטי לחוקק ולאכוף חוקים, ולצורך אכיפה זו הוקמו מוסדות ציבוריים כמו משפט ומשטרה. במשך הפרהיסטוריה וההיסטוריה הופיעו שיטות ממשל רבות ושונות בארגונים אנושיים. שבטים קטנים של ציידים-לקטים בדרך-כלל חיים במשטר שוויוני יחסית, מפני שאין להם יישובי קבע וחקלאות, שמאפשרים לצבור רכוש רב ולאגור מזון בהיקף גדול. כפרים בחברות חקלאיות בדרך-כלל מונהגים על ידי מועצה של ראשי המשפחות, הבוחרים אדם אחד או יותר לעמוד בראשם. קואליציות גדולות יותר של שבטים או כפרים לעיתים מתאחדות תחת משטר צ'יף, ערי-מדינה ומדינות תחת מונרכיות, ומספר מדינות עשויות להתאגד יחד בבריתות, אימפריות ופדרציות. שליטים ואנשים בעמדות כוח נוטים לצבור זכויות, השפעה ורכוש, ולעיתים קרובות להוריש אותם לצאצאיהם או לקרובי משפחה אחרים, תהליך המוביל ליצירת מונרכיה העוברת בירושה ואצולה מצד אחד, ומעמדות עניים ואף משועבדים מצד שני. על-מנת להגביל ולבקר את כוחם של שליטים ומוסדות שלטון, ולשמור על זכויות בסיסיות לכל אדם, פותחו שיטות ממשל דמוקרטיות ורפובליקניות. ממשלים סוציאליסטיים וקומוניסטיים ומוסדות רווחה מפעילים מנגנונים ציבוריים שונים, דוגמת מסים, לחלוקה מחדש של משאבים בחברה. לערכים רבים בנושאי מסחר וכלכלה, ראו פורטל הכלכלה. מסחר הוא חליפין-מרצון של סחורות ושל שירותים. המנגנון שמאפשר את המסחר נקרא שוק. כלכלה היא הענף במדעי החברה העוסק ברכוש ובמסחר בו. בחברות ציידים-לקטים ובחברות חקלאיות קדומות, המסחר היה סחר חליפין, כלומר החלפה ישירה של סחורות ושל שירותים, והשוק היה מקום פיזי שבו התנהל מסחר, לעיתים בימי יריד. המסחר אִפשר לבני אדם להתמחות בעיסוקים שונים, ובאופן זה לחלק את העבודה ביניהם ביעילות רבה יותר. מסחר בין קהיליות עודד יחסי שלום ביניהן, וכתוצאה מכך גם החלפת ידע והפריה הדדית בין השקפות עולם שונות. עדויות ארכאולוגיות מצביעות על סחר חליפין באבן צור ובזכוכית געשית כבר בתקופה הפלאוליתית. המהפכה הנאוליתית הגדילה מאוד את עודפי המזון וצבירת הרכוש בקהיליות אדם, וכן שיפרה את אמצעי התובלה. נתיבי מסחר בינלאומי ידועים לראשונה מן האלף השלישי לפנה"ס, כאשר שומרים ממסופוטמיה סחרו עם תרבות עמק האינדוס בהודו. במהלך ההיסטוריה פותחו אמצעי-חליפין שונים, כגון כסף (במטבעות, בשטרות ניר או באמצעים אחרים) ואשראי, אשר קידמו מאוד את יעילות המסחר הודות לאפשרות להפריד את פעולת הקנייה מפעולת המכירה ומקבלת שכר. על פי סברה מקובלת, צורות הכתב הראשונות התפתח ממערכות סימנים מוסכמות ששימשו לניהול חשבונות ולתיעוד בעלות ועסקאות. בעת החדשה ובייחוד מאז המהפכה התעשייתית, מהירותה של הקידמה הטכנולוגית והמדעית אפשרה גם סחר בינלאומי גלובלי נרחב, צמיחה כלכלית מהירה, הגדלה ניכרת באשראי להשקעה ביוזמות חדשות, ושיפור עצום ברמת החיים: בשנת 1500 היה התוצר הלאומי הגולמי לנפש בעולם שווה-ערך ל-550 דולר, ובראשית המאה ה-21 הוא עומד על 8,800 דולר. לערכים רבים בנושאי דתות, ראו פורטל הדת. בממצאים ארכאולוגיים בני למעלה מ-100 אלף שנה ממערת הגדי ומערת קפזה בישראל, כמו גם במערות שיושבו בידי האדם הניאנדרטלי באותה תקופה, ניתן לזהות לראשונה סימני קבורה טקסית מלווה במנחות קבורה, הרומזים על אמונה בחיים שלאחר המוות. צלמיות וציורי סלע מן התרבות האוריניאקית, לפני כ-30 אלף שנה, מתארים נשים שופעות גוף אשר ייתכן שהיו אלות פיריון, ויצורים שחציים אדם וחציים חיה, דוגמת הארי-אדם ממערת שטאדל, המצביעים על אמונה בעל-טבעי. דת היא סוג של התארגנות חברתית ותרבותית אשר כוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האדם לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים וכתבי קודש המיועדים להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום, ואת משמעותם. אנימיזם – האמונה בנשמות של חיות ואף של חפצים דוממים – נפוצה כיום אצל ילדים קטנים, וכן בתרבויות ציידים-לקטים. פוליתאיזם היא אמונה בריבוי אלים שהייתה נפוצה בתרבות המערב בימי-קדם, וגם כיום בדתות מזרח שונות כמו שינטו והינדואיזם. המונותאיזם – אמונה באלוהים אחד ויחיד – השתרש בתרבות המערב בעיקר עם הופעת הדתות האברהמיות: היהדות, הנצרות והאסלאם. דתות אחרות כגון קונפוציאניזם, זן בודהיזם וטאואיזם מדגישות פילוסופיה ודרך-חיים יותר מאשר אמונה באלים מסוימים. כל חברות האדם מתאפיינות במסורות מוסכמות של נורמות, מנהגים, גבולות ואיסורים לצורת ההתנהגות הראויה. בני אדם נוטים לגמול לנשמעים לנורמות החברתיות ולהעניש את החורגים מהן. ההבדלים בין הנורמות של חברות אדם ברחבי העולם מעידים על כך שהן מתעצבות ומועברות באופן תרבותי, אך לרבות מהן עשוי להיות גם בסיס ביולוגי. נורמות חברתיות מושרשות עמוק בחשיבתם ובמנהגיהם של בני אדם, ומעצבות את רגשותיהם והתנהגותם הפרטית אפילו בהיעדר גמול, עונש או השלכות חברתיות כלשהן. התגבשות נורמות למערכת סדורה של ערכים וכללים נקראת מוסר. בחברות אדם גדולות וממוסדות, גם חלק מהנורמות והמוסר ממוסד בחוק, שעברה עליו מוענשת כפשע. חברות אדם רבות מקדשות את המוסר והחוק, ומייחסות להם מקור וצידוק נעלים – אלוהיים, טבעיים או אידאולוגיים. לנושאים וערכים רבים בנושאי אומנות, ראו פורטל האומנות. אֳמָנוּת במובנו הרחב של המונח מתייחס ליצירה ולעיצוב של חפצים ופעילויות למען יופים או הרגשות שהם מעוררים, בנוסף או אף ללא תועלת חומרית כלשהי. רמזים ראשונים לחוש אסתטי ניתן למצוא כבר בעיצוב הסימטרי המוקפד של אבני יד מן התרבות האשלית שקדמו לאדם הנבון בלמעלה ממיליון שנה. תכשיטים לקישוט, בעיקר צדפים ושיני חיות מחוררים, מתגלים החל מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, אך עדיין נדירים ביותר. רק החל בתקופה הפלאוליתית העליונה מתגלות בממצא הארכאולוגי מספר רב של יצירות אמנות פרהיסטורית מובהקות, כמו ציורי המערות ותגליפים המתארים בכישרון ובדיוק רב בעלי-חיים שונים; מאותה תקופה התגלו גם חלילים מגולפים מעצם המעידים על ביטוי מוזיקלי. אמנות נחשבת לצורת ביטוי אנושית אוניברסלית, וכל קהילייה אנושית כיום עוסקת בה באופן כלשהו. בין צורות האמנות המוכרות ניתן למנות את האמנויות החזותיות והפלסטיות: ציור, פיסול ואדריכלות; אמנויות הבמה כגון מוזיקה, תיאטרון, ריקוד; וספרות כגון שירה וסיפורת. פיתוח טכנולוגיות חדשניות אִפשר גם סוגי אמנות חדשים, כמו צילום וקולנוע. יכולת מיוחדת באֻמָּנוּת, מלאכת-יד או פעילות אחרת שיש לה שימוש מעשי, כגון קדרות, בישול או לחימה, עשויה להתעלות בעיני אנשים מסוימים לדרגת אמנות. צורות רבות של אמנות הן אופייניות מאוד לתרבות, לתקופה ולחברה שבהן נוצרו, ואנשים מתרבויות אחרות מתקשים להעריכן ללא הכרות עם הרקע וההקשר המתאימים; למשל הגשת תה, קיפול נייר ושליפת חרב עשויות להיות צורות אמנות בתרבות היפנית. אמנות ממלאת תפקיד מרכזי בפעילויות ובתרבויות אנושיות. פולקלור שימש לאיחוד קהיליות אנושיות סביב סיפרים ומיתוסים מוכרים שהועברו מדור לדור. צורות שונות של אמנות משמשות לעורר רגשות, לבטא עמדות וליצור הזדהות בקהל אנשים, לעיתים בשירות מטרות שונות כמו בטקסים לאומיים, צבאיים או דתיים, לעיתים לצורך חינוך, בידור, או משיכה מינית ורומנטית, ולעיתים רק לצורך ביטוי אישי של האָמָּן היוצר. אמנים משתמשים באמנות כדי להפגין את היצירתיות שלהם ואת מיומנותם הווירטואוזית בכלים, בסגנון או בסוגה שבהם התמחו. יצירות מופת מסוימות זוכות להערכה ולהערצה כה רבות, עד כי לא ניתן עוד לרכוש אותן בכסף, הן מוצגות רק במוסדות ובאירועים מיוחדים, ונחשבות על ידי אנשים רבים כפסגת הישגי האנושות. אלימות היא התנהגות כוחנית הפוגעת בבני אדם וביצורים אחרים, לעיתים עד כדי גרימה למותם. להתנהגות אלימה בבני אדם יש מאפיינים ביולוגיים שנמצאו גם אצל בעלי חיים, כמו נטייה להיכנס למצב הפיזיולוגי המוכר במונח הילחם או ברח. עם זאת, התנהגות אלימה בבני אדם מושפעת מאוד מתרבותם. בני אדם הם כמעט היחידים בעולם החי[ל"ג] אשר מתכננים, בונים, מתאמנים ומשתמשים בכלי נשק – מכשירים ייעודיים לפגיעה בבני אדם וביצורים אחרים. כלי נשק עמדו לעיתים קרובות בחזית הפיתוח הטכנולוגי, למשל הקשת הייתה בין המכשירים הראשונים שאצרו ושחררו אנרגיה אלסטית; טכנולוגיות להפקה וחישול ברונזה, ברזל ופלדה פותחו במידה רבה לייצור נשק קר ושריון גוף; כלי ירייה מבוססי אבק שרפה היו השימוש הנפוץ הראשון שהמיר אנרגיית בעירה לביצוע עבודה מכנית; והפצצה הגרעינית הייתה השימוש הראשון לאנרגיה גרעינית. אלימות פיזית נגד בני אדם אחרים משמשת להשגת רווח חומרי, לענישה, להבעת רגשות, ליישוב סכסוכים וחילוקי דעות, ואף כשעשוע סדיסטי. הלגיטימיות החברתית והתרבותית של אלימות תלויה בהקשר שלה. מאז ימי הביניים עברו חברות אנושיות רבות תהליך מתועד של תירבות, וכיום מדינות רבות בעולם מוקיעות ומגנות אלימות, מחוקקות חוקים ומקבלות תקנות בינלאומיות כנגדה. אך גם בחברות כאלו אלימות נתפסת במקרים מסוימים כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית או בארגונים רשמיים של משטרה וצבא שהוסמכו על ידי הממשל לאכוף את שלטונו וחוקיו. בדומה למרבית צורות ההתנהגות של בני אדם, גם האלימות שלהם לעיתים מאורגנת בקבוצות גדולות. מלחמה היא מאבק אלים וחמוש בין ארגונים אנושיים גדולים, לרוב עמים, שבטים או מדינות, המנוהל במטרה להכניע את הצד שכנגד, להכתיב לו דרישות שונות, לשלוט בטריטוריה ובאוכלוסייה שלו, ובמקרים קיצוניים אף להשמידו כליל. ניסיון מכוון ומאורגן להשמיד קבוצה חברתית מובחנת, כגון לאומית, אתנית או דתית, נקרא רצח עם. במחצית הראשונה של המאה ה-20 הגיע מספר ההרוגים במלחמות לשיא של עשרות מיליונים, בעיקר במלחמות העולם הראשונה והשנייה. אולם תקופה זו גם התאפיינה בגידול מהיר של אוכלוסיית העולם: כאשר מתייחסים למספר ההרוגים כאחוז מתוך האוכלוסייה או מכלל מקרי המוות, ניתן להעריך כי לאורך ההיסטוריה הייתה ירידה הדרגתית בשיעורי פשע אלים ומלחמה, ועשרות השנים האחרונות הן מן השלוות הידועות בהיסטוריה. תרבויות אנושיות עוסקות באופן מאורגן בחקר העולם, בחיפוש אחר תבניות וסדירויות במציאות, באגירת ידע ובארגונו, בהכללה שלו לעקרונות מופשטים ואוניברסליים, ובהנחלתו לדורות הבאים. המתמטיקה התפתחה ממנייה, חישוב, מדידה והתווית צורות גאומטריות, ומטרתה בניית הכללות מופשטות וכלליות יותר ויותר, כמו מספרים מסוגים שונים. תרבויות חקלאיות עתיקות, כמו תרבויות שומר ומצרים העתיקה, השתמשו במתמטיקה כבר לפני למעלה מ-5,000 שנים כדי לעקוב אחר עונות השנה, לתכנן מבני ענק ולערוך חישובי מס ומסחר. במקביל התפתחה הפילוסופיה לחקר ביקורתי של מושגי יסוד בהכרה האנושית, כמו קיום, מציאות, היגיון, וסיבתיות. הלוגיקה, שהתפתחה בעיקר ביוון העתיקה, היא שיטה מסודרת להיסק מתוך ידע קיים באמצעות אינדוקציה ודדוקציה. עד העת החדשה לא הייתה הבחנה ברורה בין מדע לבין תחומים מטאפיזיים כמו מיתוס, דת, פילוסופיה, ופסאודו-מדע[ל"ד]. השיטה המדעית פותחה לבחינה מסודרת של השערות על ידי עימותן עם תוצאות ניסויים מדעיים ותצפיות, ולניסוח חוקי טבע ותאוריות מדעיות. הצלחתה הגדולה הובילה למהפכה המדעית, העומדת בבסיס ההתקדמות הטכנולוגית והרפואית המואצת של האנושות במאות השנים האחרונות[ל"ה]. מדע האסטרונומיה חוקר את היקום, הפיזיקה והכימיה חומרים ואנרגיה, והגאולוגיה את מבנה ותולדות כדור הארץ. מדעי החיים חוקרים את החיים, את מבנה הגוף והמוח ואת הרפואה. במאות השנים האחרונות התפתחו גם מדעי הרוח, כמו היסטוריה, ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה ולינגוויסטיקה, ומדעי החברה כמו פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה ומדע המדינה. האדם בתרבות סיפורים על מוצא האדם מהווים חלק חשוב במרבית דתות העולם, במיתוסים ובפולקלור של עמים שונים. ביהדות ובנצרות, על פי הכתוב בספר בראשית, האל ברא את הגבר והאישה הראשונים בצלמו. הוא יצר את האדם מאדמה ו"נפח באפיו נשמת חיים". גם באסלאם ישנו תיאור דומה, שבו האדם נוצר מחימר ולאחר נתינת צורה לו נפח בו האל מנשמתו. בריאת בני האדם הראשונים מאדמה, בוץ או חימר היא מוטיב נפוץ במיתולוגיות של עמים שונים. האל הבורא במיתולוגיה המלגשית ראה את בתו מפסלת בובות קטנות מחימר, והן מצאו חן בעיניו כל כך שהוא נפח בהן רוח חיים. במיתולוגיה העתיקה ביותר המוכרת כיום - המיתולוגיה השומרית - האל אנכי לש את בני האדם הראשונים מחימר בעת שהיה שיכור, ובכך מוסברות חולשותיו וצרותיו הרבות של המין האנושי. לא תמיד הגבר הוא שנברא ראשון – בכמה גרסאות של המיתולוגיה המאורית האל טאנה לש קודם את האישה הראשונה מחימר אדום. במיתולוגיות אחרות בני אדם נבראו מחומרים שונים, למשל הבוראים במיתולוגיה המלנזית ובמיתולוגיה הנורדית יצרו את בני האדם הראשונים מעצים, והבורא במיתולוגיה של סמואה יצר אותם מתולעים. באפוס הבריאה הבבלי אנומה אליש, האלים שניצחו את האלה תיאמת יצרו את האדם מגופתו של בנה הענק. במיתולוגיה של האפאצ'ים האל האקטקין ברא את בעלי-החיים מחימר, והם ביקשו ממנו לברוא יצור נוסף אשר יגן עליהם למקרה שהאל ינטוש את העולם. האל ברא את האדם הראשון בצלמו מחומרים שאספו החיות השונות – הדם מאוכרה אדומה, העצמות מסלעים, העור מאלמוגים וכדומה, ונשף בו רוח חיים. בסוג אחר של סיפורי בריאה, בני האדם הראשונים לא עוצבו בדקדקנות אלא צמחו מתוך יסוד ראשוני או אלוהי. במיתולוגיה המצרית, האלים הילדים, שו אל האוויר ותפנות אלת הערפל והלחות הלכו לאיבוד בטיול. אתום אביהם, האל הבורא, דאג להם ושלח את עינו רואת-הכול כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו טפטפו על האדמה והפכו לבני האדם הראשונים. מיתולוגיות רבות מספרות על בריאת האדם במספר שלבים, שכן האלים הבוראים נוטים להתחרט ולהשמיד את ניסיונותיהם המוקדמים, תכופות באמצעות מבול או אסונות טבע דומים. במיתולוגיה של האינקה, האל הבורא ויראקוצ'ה ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר בני אדם, אך כעבור מספר שנים השמיד גם אותם כיוון ששכחו אותו. אחרי החורבן הגדול, ניגש ויראקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוסיף גם בעלי חיים. לאחר הבריאה, הצהיר ויראקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא שיש לעבדו לנצח, ונעלם אל תוך הים. לאורך ההיסטוריה עסקו תרבויות אנושיות, יצירות אומנות וספרות, תאולוגים, אידאולוגים, פילוסופים ואנשי מדע בשאלות עמוקות בדבר טבע האדם, מקומו בעולם ומשמעות קיומו. דתות ומיתולוגיות נוטות לתפיסה תאוצנטרית שבה תכלית האדם הוא לעבוד את האלוהות (יחידה או מרובה) שבראה אותו, ומנגד התפתחו תפיסות אנתרופוצנטריות המעמידות את האדם במרכז[ל"ו], ואף מציגות אותו כמי שעיצב את האל בדמותו[ל"ז]. תכופות מוצג האדם כנעלה על בעלי החיים, אך גם כנחות מהאל. בקהלת נאמר כי "מותר האדם מן הבהמה אין", אך לפי ספר בראשית האדם נבדל מכל החיות בכך שנברא "בצלם אלוהים". שאלת יכולתו של האדם לעלות לדרגת אל, למשל לזכות בחיי אלמוות, העסיקה אפוסים עתיקים כעלילות גילגמש. מותר האדם ומשמעות קיומו נידונו באריכות בפילוסופיה ובספרות, ובעיקר לנוכח תגליות המדע המודרני כי האדם הוא מין של אורגניזם אשר התפתח ממיני אורגניזמים אחרים, על כוכב לכת שאין לו ייחוד ברור, במקום לא-מיוחד בתוך יקום עצום בגודלו ועתיק מאוד. ייחודו של האדם ביקום הוא נושא הדיון הפילוסופי-קוסמולוגי בין העיקרון הקופרניקני ועקרון הממוצעות לבין העיקרון האנתרופי. שאלתו המפורסמת של המלט: "להיות, או לא להיות" מבטאת את הדילמה האקזיסטנציאליסטית: מדוע על האדם לבחור בחיים ולא במוות? אפלטון טען כי מהות האדם ומטרתו היא ללמוד ולדעת, אריסטו גרס כי מהות האדם היא השאיפה אל הטוב; זרם הנהנתנות היווני קבע כי המטרה של האדם היא עונג ואושר; הרמב"ם קבע כי תכלית האדם היא השגת האל כפי יכולת האדם לדעת אותו; ז'אן-ז'אק רוסו טען כי מהות האדם ומשמעות קיומו היא הגשמת את הפוטנציאל הטמון בו; ואריך פרום טען כי האהבה היא התשובה העיקרית לבעיית הקיום האנושי. שאלה נוספת החוזרת ביצירות ספרותיות ובדיונים פילוסופים ותאולוגיים היא באיזו מידה יש לאדם בחירה חופשית בעיצוב גורלו, או האם גורל זה מוכתב מראש על ידי האלוהות, על ידי כוחות היקום או על ידי טבעו של האדם. ביצירות אפיות כמו האיליאדה והאודיסיאה, ובטרגדיות דוגמת אדיפוס המלך, אפילו גורלם של שליטים, גיבורים ואנשי מופת נקבע מראש, ולעיתים מוכרע על ידי פגם טרגי באופיים, אך ניתנת להם בחירה באופן שבו הם נושאים גורל זה. בהינדואיזם, כמתואר למשל בבהגווד גיטא, נפוצה התפיסה שלכל אדם יועד גורל ומקום בחברה שאין לחרוג מהם, אך המקבלים את גורלם בתבונה יזכו לקארמה ולגורל טוב יותר בגלגול הבא. הדרך ("דהרמה" או "דאו") להשתחרר ממחזור הגלגולים ולהגיע להארה היא נושא מרכזי בפילוסופיות מזרחיות. שאלה נפוצה שלישית לגבי טבע האדם היא באיזו מידה הוא טוב מיסודו או רע מיסודו[ל"ח]. תכופות מוצג האדם כנעלה על בעלי החיים בהיותו בעל דעת ויכולת בחירה מוסרית להכריע בין טוב לרע[ל"ט]. יצירות ספרותיות רבות עוסקות בהתחבטות הגיבורים והכרעתם בדילמות מוסריות הרות גורל[מ]. מקורו של הרוע על פי תפיסות נפוצות יכול להיות ביצר הרע, בחטא קדמון[מ"א], בכוח על-טבעי משחית דוגמת אהרימן בזורואסטריות או השטן, סמאל ואשמדאי בדתות אברהמיות, או בכוחות טבע עוורים. המדע חוקר את שאלת התורשה מול סביבה – באיזו מידה נקבע טבע האדם מלידה ובאיזו מידה הוא נלמד מהסביבה והחינוך, ונתון לבחירה ללא פנייה אל הטבע. ראו גם לקריאה נוספת קישורים חיצוניים ביאורים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Russia_Today] \| [TOKENS: 16691]
Contents RT (TV network) RT, formerly Russia Today (Russian: Россия Сегодня, romanized: Rossiya Segodnya), is a Russian state-controlled international news television network funded by the Russian government. It operates pay television and free-to-air channels directed to audiences outside of Russia, as well as providing Internet content in Russian, English, Spanish, French, German, Arabic, Portuguese and Serbian. RT is a brand of TV-Novosti, a nonprofit registered as an "autonomous non-commercial organization" (ANO) and founded by the Russian state news agency FSUE RIA Novosti in April 2005. During the economic crisis in December 2008, the Russian government, headed by Prime Minister Vladimir Putin, included ANO "TV-Novosti" on its list of core organizations of strategic importance to Russia. RT operates as a multilingual service with channels in five languages: the original English-language channel was launched in 2005, the Arabic-language channel in 2007, Spanish in 2009, German in 2014 and French in 2017. RT America (2010–2022), RT UK (2014–2022) and other regional channels also produce local content. RT is the parent company of the Ruptly video agency, which owns the Redfish video channel and the Maffick digital media company. RT has regularly been described as a major propaganda outlet for the Russian government and its foreign policy. Academics, fact-checkers, and news reporters (including some current and former RT reporters) have identified RT as a purveyor of disinformation and conspiracy theories. UK media regulator Ofcom has repeatedly found RT to have breached its rules on impartiality, including multiple instances in which RT broadcast "materially misleading" content. In 2012, RT's editor-in-chief Margarita Simonyan compared the channel to the Russian Ministry of Defence. Referring to the Russo-Georgian War, she stated that it was "waging an information war, and with the entire Western world". In September 2017, RT America was ordered to register as a foreign agent with the United States Department of Justice under the Foreign Agents Registration Act. RT was banned in Ukraine in 2014 after Russia's annexation of Crimea; Latvia and Lithuania implemented similar bans in 2020. Germany banned RT DE in February 2022. During the Russian invasion of Ukraine, the European Union and Canada formally banned RT and independent service providers in over 10 countries suspended broadcasts of RT. Social media websites followed by blocking external links to RT's website and restricting access to RT's content. Microsoft removed RT from their app store and de-ranked their search results on Bing, while Apple removed the RT app from all countries except for Russia. However, RT content continues to be laundered through third-party sites. History RT's formation was part of a public relations effort by the Russian Government in 2005 to improve Russia's image abroad. RT was conceived by former media minister Mikhail Lesin and Aleksei Gromov. At the time of RT's founding, RIA Novosti director Svetlana Mironyuk stated: "Unfortunately, at the level of mass consciousness in the West, Russia is associated with three words: communism, snow and poverty", and added "we would like to present a more complete picture of life in our country". RT is funded by the Federal Agency for Press and Mass Media, part of the government of Russia. In 2005, RIA Novosti founded ANO TV-Novosti (or "Autonomous Non-profit Organization TV-News") to serve as the parent organization for RT. ANO TV-Novosti was registered on 6 April 2005, and Sergey Frolov (Сергей Фролов) was appointed its CEO. The channel was launched as Russia Today on 10 December 2005. At its launch, the channel employed 300 journalists, including approximately 70 from outside Russia. Russia Today appointed Margarita Simonyan as its editor-in-chief; she recruited foreign journalists as presenters and consultants. Simonyan, aged 25 years old when she was appointed, was a former Kremlin pool reporter who had worked in journalism since she was 18. She told The New York Times that after the fall of the Soviet Union, many new young journalists were hired, resulting in a much younger pool of staffers than other news organizations. Journalist Danny Schechter (who has appeared as a guest on RT) stated that, having been part of the launch staff at CNN, he saw RT as another "channel of young people who are inexperienced, but very enthusiastic about what they are doing". Shortly after the channel was launched, James Painter wrote that RT and similar news channels such as France 24 and TeleSUR saw themselves as "counter-hegemonic", offering a differing vision and news content from that of Western media like CNN and the BBC. RT launched several new channels in ensuing years: the Arabic language channel Rusiya Al-Yaum in 2007, the Spanish language channel Actualidad RT in 2009, RT America – which focuses on the United States – in 2010, and the RT Documentary channel in 2011. In August 2007, Russia Today became the first television channel to report live from the North Pole (with the report lasting five minutes and 41 seconds). An RT crew participated in the Arktika 2007 Russian polar expedition, led by Artur Chilingarov on the Akademik Fyodorov icebreaker. On 31 December 2007, RT's broadcasts of New Year's Eve celebrations in Moscow and Saint Petersburg were broadcast in the hours prior to the New Year's Eve event at New York City's Times Square. Russia Today drew particular attention worldwide for its coverage of the 2008 South Ossetia war. RT named Georgia as the aggressor against the separatist governments of South Ossetia and Abkhazia, which were protected by Russian troops. RT saw this as the incident that showcased its newsgathering abilities to the world. Margarita Simonyan stated: "we were the only ones among the English-language media who were giving the other side of the story – the South Ossetian side of the story". In 2009, Russia Today was rebranded to "RT", which George Washington University academics Jack Nassetta and Kimberly Gross described as an "[attempt] to shed state affiliation". Simonyan said the company had not changed names but the company's corporate logo was changed to attract more viewers: "who is interested in watching news from Russia all day long?" Julia Ioffe also describes 2009, when the Barack Obama administration came to office "promising a different approach toward Russia", as a time when RT became "more international and less anti-American", and "built a state-of-the-art studio and newsroom" in the U.S. capital In early 2010, RT unveiled an advertising campaign to promote its new "Question More" slogan. The campaign was created by Ketchum, GPlus, and London's Portland PR. One of the advertisements featured as part of the campaign showed U.S. President Barack Obama morphing into Iranian leader Mahmoud Ahmadinejad and asked: "Who poses the greatest nuclear threat?" The ad was banned in American airports. Another showed a Western soldier "merging" with a Taliban fighter and asked: "Is terror only inflicted by terrorists?" One of RT's 2010 billboard advertisements won the British Awards for National Newspaper Advertising "Ad of the Month". In 2010, Walter Isaacson, Chairman of the U.S. Government's Broadcasting Board of Governors, which runs Voice of America, Radio Free Europe and Radio Free Asia, called for more money to invest in the programs because "We can't allow ourselves to be out-communicated by our enemies", specifically mentioning Russia Today, Iran's Press TV and China's China Central Television (CCTV) in the following sentence. He later explained that he actually was referring to "enemies" in Afghanistan, not the countries he mentioned. In 2011, Secretary of State Hillary Clinton stated that the U.S. was "losing the information war" abroad to foreign channels like RT, Al Jazeera and China Central Television and that they were supplanting the Voice of America. In early 2012, shortly after his appointment as U.S. Ambassador to Russia, Michael McFaul challenged Margarita Simonyan on Twitter about allegations from RT that he had sent Russian opposition figure Alexei Navalny to study at Yale University. According to RT, McFaul was referring to a comment in an article by political scientist Igor Panarin, which RT had specified were the views of the author. McFaul then accepted an interview by Sophie Shevardnadze on RT on this and other issues and reasserted that the Obama administration wanted a "reset" in relations with Russia. On 17 April 2012, RT debuted World Tomorrow, a news interview programme hosted by WikiLeaks founder Julian Assange. The first guest on the program was Hezbollah leader Hassan Nasrallah. The interview made global headlines as Nasrallah rarely gives interviews to Western media. Commentators described this as a "coup". WikiLeaks described the show as "a series of in-depth conversations with key political players, thinkers and revolutionaries from around the world". It stated that the show is "independently produced and Assange has control"; WikiLeaks offers a "Broadcasters license, only". Assange said that RT allowed his guests to discuss things that they "could not say on a mainstream TV network". Assange's production company made the show and Assange had full editorial control. Assange said that, if WikiLeaks had published large amounts of compromising data on Russia, his relationship with RT might not have been so comfortable. In August of that year, RT suffered a denial of service attack. Some people linked the attack to RT's connection with Assange, and others to an impending court verdict related to Pussy Riot. On 23 October 2012, RT, along with Al Jazeera and C-SPAN, broadcast the Free and Equal Elections Foundation third-party debate among four third-party candidates for President of the United States. On 5 November, RT broadcast the two candidates that were voted winners of that debate, Libertarian Party candidate Governor Gary Johnson and Green Party candidate Jill Stein, from RT's Washington, D.C. studio. In May 2013, RT announced that former CNN host Larry King would host a new talk show on RT. King said in an advertisement on RT: "I would rather ask questions to people in positions of power, instead of speaking on their behalf." As part of the deal, King would also bring his Hulu series Larry King Now to RT. On 13 June 2013, RT aired a preview telecast of King's new Thursday evening program Politicking, with the episode discussing Edward Snowden's leaking of the PRISM surveillance program. Vladimir Putin visited the new RT broadcasting centre in June 2013 and stated: "When we designed this project back in 2005 we intended introducing another strong player on the international scene, a player that wouldn't just provide an unbiased coverage of the events in Russia but also try, let me stress, I mean – try to break the Anglo-Saxon monopoly on the global information streams. ... We wanted to bring an absolutely independent news channel to the news arena. Certainly the channel is funded by the government, so it cannot help but reflect the Russian government's official position on the events in our country and in the rest of the world one way or another. But I'd like to underline again that we never intended this channel, RT, as any kind of apologetics for the Russian political line, whether domestic or foreign." On 13 October 2014, RT and the People's Daily Online signed a cooperation agreement. In early October 2014, RT announced the launch of a dedicated news channel, RT UK, aimed at British audiences. The new channel began operating on 30 October 2014. In October 2016, the NatWest bank stated that they will no longer provide banking services to RT in the UK without providing any reasons. This decision was criticised by Margarita Simonyan, the editor-in-chief of RT, and the Russia Government. Simonyan sarcastically tweeted that: "Long live freedom of speech!" However, NatWest reversed its decision in January 2017, said it had reached a resolution with RT. Simonyan said the decision showed that "common sense has prevailed". In 2018, some of the RT staff started a new media project, Redfish.media, that positioned itself as "grassroots journalism". The website was criticized by activist Musa Okwonga for deceptively interviewing him and then distributing it across RT channels while hiding its real affiliation. Another similar RT project is In the NOW, started in 2018. On 15 February 2019, Facebook temporarily blocked the In the NOW page, saying that even though it does not require pages to disclose who funds them, it had suspended the page so viewers would not "be misled about who's behind them". Anissa Naouai, CEO of Maffick, which published the page, described the blocking as "unprecedented discrimination", and said that Facebook did not ask other channels to declare their parent company and financial affiliations. As of February 2019, a majority of Maffick stock was controlled by Ruptly, an RT subsidiary, with Naouai owning the remaining 49%. Facebook unblocked the page on 25 February 2019; Naouai said the company had agreed to do so once the page was updated to feature information on In the NOW's funding and management. She added that this requirement has been applied to no other Facebook page. In the NOW also has an active channel on YouTube and regularly posts videos from Soapbox, a Maffick-owned channel. In February 2021, Matt Field from the Bulletin of the Atomic Scientists reported that RT had created an account on Gab, a social network known for its far-right userbase, right before the start of former U.S. President Donald Trump's second impeachment trial. Field commented that RT had posted several articles on its Gab account, including one criticizing The Lincoln Project, an organization run by anti-Trump Republicans. In December 2021 RT launched a TV channel in Germany, RT DE TV using a license for cable and satellite broadcasting issued in Serbia. A week after the launch, on 22 December the channel was removed from broadcasting via European satellites by the European satellite operator at the request of the German media regulator. On 27 February 2022, the president of the European Commission Ursula von der Leyen announced the European Union would ban RT and Sputnik (plus their subsidiaries) from operating in its 27 member countries. The ban resulted in RT being blocked on downstream television networks located outside EU, such as the United Kingdom and Singapore as they were dependent on EU companies for the signal feed to RT. Canadian telecom companies Shaw, Rogers, Bell and Telus announced they would no longer offer RT in their channel lineups (although Rogers replaced its RT broadcasts with a Ukrainian flag). This move was praised by Canada's Minister of Canadian Heritage Pablo Rodriguez who called the network the "propaganda arm" of Vladimir Putin. On 28 February, Ofcom announced they had opened 15 expedited investigations into RT. These investigations will be focused on the 15 news editions broadcast on 27 February between 05:00 and 19:00 and will check if the coverage broke impartiality requirements in the broadcast code. On 2 March, the regulation was published which meant the ban was in force. Facebook, Instagram, and TikTok made RT's and Sputnik's social media content unavailable to users in the European Union on 28 February. Microsoft removed RT and Sputnik from MSN, the Microsoft Store, and the Microsoft Advertising network on the same day. YouTube, on 1 March, banned access to all RT and Sputnik channels on its platform in Europe (including Britain).[a] Apple followed by removing RT and Sputnik from its App Store in all countries except Russia. Roku dropped the RT app from its channel store, while DirecTV pulled RT America from its channel lineup. On 1 March, the National Administration of Telecommunications of Uruguay announced the removal of RT from the Antel TV streaming platform. New Zealand satellite television provider Sky also removed RT, citing complaints from customers and consultation with the Broadcasting Standards Authority. Reddit blocked new outgoing links to RT and Sputnik on 3 March. On 11 March, YouTube blocked RT and Sputnik worldwide. From 16 March, the Canadian Radio-television and Telecommunications Commission officially banned RT and RT France from the list of non-Canadian programming services authorized for distribution. On 8 March 2022, RT France challenged the EU ban of its activities in the General Court of the Court of Justice of the European Union. After refusing to "urgently" consider the case on 30 March, the General Court dismissed the case on 27 July 2022, ruling that the ban against RT was justified. Between 22 and 26 February 2022, a couple of days before and after the Russian invasion of Ukraine, "posts on Facebook from RT and Sputnik got more than 5 million likes, shares and comments". On YouTube, videos of "false stories, claiming that Ukrainians had attacked Russians or describing a 'genocide' against Russian-speaking Ukrainians in the separatist Donbas region," were watched "73 million times." During the invasion, hacktivist collective Anonymous launched a distributed denial of service attack that temporarily disabled the websites of RT and other Russian government-controlled organizations. In March 2022, RT America closed and most of its staff ceased to work for the outlet. RT began selling merchandise emblazoned with the "Z" military symbol – a pro-Kremlin and pro-war emblem – a few days after the start of the invasion. In March 2022, Vice News reported that RT had established a channel on Gab's video sharing platform Gab TV, which describes itself as a "free speech broadcasting platform." Vice News observed that Gab CEO Andrew Torba had given his support for Russia's invasion of Ukraine and Torba publicly supported RT, claiming that they are being subject to the same censorship as American conservatives "by Big Tech and the globalist regime". Torba also falsely claimed that Gab is "the one place on the internet where you can find RT News" when RT also has a presence on video sharing platform Rumble. Not all branches of RT have suffered declines since the war started. Interactions with the Arabic-language Facebook page "RT Online" grew 161.2% from 28 February to mid-March, "RT Play in Español" went up a 22.5%. In October 2022, RT presenter Anton Krasovsky said on air that Ukrainian children who had in the past criticised the Soviet Union as occupiers of Ukraine should have been drowned or burned; he additionally laughed at reporting that Russian soldiers raped elderly Ukrainian women during the 2022 invasion. He was subsequently suspended by Simonyan, and criminal case investigation was opened. In September and October 2022, RT launched RT Hindi and RT Balkan, to expand its audience. In September 2023, RT launched its online platform in Portuguese, as "RT Brazil".[citation needed] On August 9, 2024 the broadcast and other equipment from the RT studio in Washington DC were auctioned off. On September 16, 2024, Meta announced that it would ban RT from its platforms, including Facebook and Instagram, for foreign interference activity. Research by the BBC found that viewer trust in RT globally averaged 71% in 2025, increased from 59% four years previously. Organization State-owned RIA Novosti news agency, which founded RT in 2005, is one of the largest in Russia. Its former chairperson was Svetlana Mironyuk, who modernised the agency after being appointed in 2003. In 2007, RT established offices in the same building as RIA Novosti, after the Russian Union of Journalists was forced to vacate them. In 2012, Anna Kachkayeva, Dean of Media Communications at Moscow's Higher School of Economics, stated that the two organizations "share the same roof" because they are located in the same building, but in "funding, editorial policy, management and staff, they are two independent organisations whose daily operations are not interconnected in any way". In 2008, Simonyan noted that more than 50 young RT journalists had gone on to take positions in large Western media outlets. By 2010, RT's staff had grown to 2,000. In December 2012, RT moved its production studios and headquarters to a new facility in Moscow. The move coincided with RT's upgrade of all of its English-language news programming to high-definition. In 2013, a presidential decree issued by Vladimir Putin dissolved RIA Novosti, replacing it with a new information agency called Rossiya Segodnya (directly translated as Russia Today). On 31 December 2013, Margarita Simonyan, editor-in-chief of the RT news channel, was also appointed editor-in-chief of the new news agency while maintaining her duties for the television network. From 18 August 2020 to 18 August 2021, ANO TV Novosti was owned by the federal state unitary enterprise RAMI RIA Novosti (Russian: ФГУП "РАМИ "РИА Новости") and the Association for the Development of International Journalism (ADIJ; Russian: Ассоциация развития международной журналистики (АРМЖ)), which was founded by Margarita Simonyan and few other RT associates. On 18 August 2021, RAMI RIA Novosti was liquidated and the ownership of ANO TV Novosti was transferred to ADIJ. When it was established in 2005, ANO TV-Novosti invested $30 million in start-up costs to establish RT, with a budget of $30 million for its first year of operation. Half of the network's budget came from the Russian government; the other half came from pro-Kremlin commercial banks at the government's request. Its annual budget increased from approximately $80 million in 2007 to $380 million in 2011, but was reduced to $300 million in 2012. President Putin prohibited the reduction of funding for RT on 30 October 2012. About 80 percent of RT's costs are incurred outside Russia, paying partner networks around $260 million for the distribution of its channels in 2014. In 2014, RT received 11.87 billion rubles ($310 million) in government funding and was expected to receive 15.38 billion rubles ($400 million) in 2015. (For comparison, the bigger BBC World Service Group had a $376 million budget in 2014–15.) At the start of 2015, as the ruble's value plummeted and a ten percent reduction in media subsidies was imposed, it was thought that RT's budget for the year would fall to about $236 million. Instead, government funding was increased to 20.8 billion rubles (around $300 million) in September. In 2015, RT was expected to receive 19 billion rubles ($307 million) from the Russian government the following year. As of 2022, RT is the leader in terms of state funding among all Russian media. Between 2022 and 2024, RT will receive 82 billion rubles. According to RT as of March 2022, the network's feed is carried by 22 satellites and over 230 operators, providing a distribution reach to about 700 million households in more than 100 countries. RT also stated that RT America was available to 85 million households throughout the United States, as of 2012. In addition to its main English language channel RT International, RT UK and RT America, RT also runs Arabic-language channel Rusiya Al-Yaum, Spanish language channel Actualidad RT, as well as the RTDoc documentary channel. RT maintains 21 bureaus in 16 countries, including those in Washington, D.C., New York City; London, England; Paris, France; Delhi, India; Cairo, Egypt and Baghdad, Iraq. The sharp decline in the ruble at the end of 2014 forced RT to postpone German- and French-language channels. In addition to news agency Ruptly, RT also operates the following websites: RT на русском (in Russian), RT en français (French), RT DE (German). In 2015, RT's YouTube news channels were: RT (the main channel), RT America, RT Arabic, RT en Español, RT Deutsch, RT French, RT UK, RT на русском and the newly launched RT Chinese. The German service (RT DE) was removed from YouTube in September 2021 for breaking the websites rules on COVID misinformation. The Atlantic Council's Digital Forensic Research Lab and Meduza wrote that the Russian edition of RT "aggressively" promoted COVID-19 vaccination in Russia, calling anti-vaccination activists "imbeciles", while foreign RT channels were simultaneously promoting the same anti-vaccination misinformation that it criticized in Russia. In September 2012, RT signed a contract with Israeli-based RRSat to distribute high-definition feeds of the channel in the United States, Latin America and Asia. In October 2012, RT's Rusiya Al-Yaum and RT joined the high-definition network Al Yah Satellite Communications ("YahLive"). On 12 July 2014, during his visit to Argentina, Putin announced that Actualidad RT would broadcast free-to-air in the country, the first foreign television channel to do so there. According to Radio Free Europe/Radio Liberty, Argentina's State Media Authorities decided to suspend RT on 11 June 2016, along with Venezuelan television channel TeleSur, which had both been authorized by the previous left-leaning government of Cristina Kirchner. Officially, Argentina wanted to devote RT's frequency to domestic broadcasts. RT was made available on the dominant Australian subscription television platform Foxtel on 17 February 2015. The RT website (as of March 2022), maintains that "since June 2012", RT has "consistently and significantly outperforms other foreign channels including Euronews and Fox News. RT's quarterly audience in the UK is 2.5 million viewers". However, according to The Daily Beast, citing leaked documents from "Vasily Gatov, a former RIA Novosti employee" (as of 2015) RT "hugely exaggerates its viewership,"; and its most-watched segments were on apolitical subjects. Between 2013 and 2015, over 80% of RT's viewership was for videos of accidents, crime, disasters, and natural phenomena, such as the 2013 Chelyabinsk meteor event, with less than 1% of viewership for political videos. In late 2015, all of the 20 most-watched videos on its main channel, totaling 300 million views, were described as "disaster/novelty". Of the top 100, only a small number could be categorized as political, with only one covering Ukraine. The most popular video of Russian president Putin shows him singing "Blueberry Hill" at a 2010 St. Petersburg charity event. In 2017, The Washington Post analysed RT's popularity and concluded that "it's not very good at its job" as "Moscow's propaganda arm" due to its relative unpopularity. RT has disputed both The Daily Beast and The Washington Post assessments, saying their analyses used outdated viewership data. A study by Professor Robert Orttung at George Washington University stated that RT uses human interest stories without ideological content to attract viewers to its channels. Between January and May 2015, the Russian-language channel had the most viewers, with approximately double the number of the main channel, despite only having around one-third the number of subscribers. According to data compiled by Oxford's Rasmus Kleis Nielsen prior to the invasion of Ukraine, RT's "online reach in the U.K., France, and Germany" was "not great on the web, but surprisingly strong on social media, at least in spots". For example, in Germany, RT was "the No. 1 news source in terms of engagements on Facebook" December 2021-January 2022, (according to this CrowdTangle data). Reliable figures for RT's worldwide audience were not available as of 2015. In the United States, RT typically pays cable and satellite services to carry its channel in subscriber packages. In 2011, RT was the second most-watched foreign news channel in the United States (after BBC World News), and the number one foreign network in five major U.S. urban areas in 2012. It also rated well among younger Americans under 35 and in inner city areas. In the UK, the Broadcasters' Audience Research Board (BARB) has included RT in the viewer data it publishes since 2012. According to their data, approximately 2.5 million Britons watched RT during the third quarter of 2012, making it the third most-watched rolling news channel in Britain, behind BBC News and Sky News (not including Sky Sports News). RT was soon overtaken by Al Jazeera English, and viewing figures dropped to about 2.1 million by the end of 2013. For comparison, it had marginally fewer viewers than S4C, the state-funded Welsh language broadcaster, or minor channels such as Zing, Viva and Rishtey. According to internal documents submitted for Kremlin review, RT's viewership amounted to less than 0.1 percent of Europe's television audience, except in Britain, where 2013 viewership was estimated at 120,000 persons per day. According to the leaked documents, RT was ranked 175th out of 278 channels in Great Britain in May 2013, or fifth out of eight cable news channels. In August 2015, RT's average weekly viewing figure had fallen to around 450,000 (0.8 percent of the total UK audience), 100,000 fewer than in June 2012 and less than half that of Al Jazeera English. In March 2016, the monthly viewing was figure 0.04%. Latin America is the second most significant area of influence for internet RT (rt.com). In 2013, RT ascended to the ranks of the 100 most watched websites in seven Latin American countries. A Pew Research survey of the most popular news videos on YouTube in 2011–12 found RT to be the top source with 8.5 percent of posts, 68 percent of which consisted of first-person video accounts of dramatic worldwide events, likely acquired by the network rather than created by it. In 2013, RT became the first television news channel to reach 1 billion views on YouTube. In 2014, its main (English) channel was reported have 1.4 million subscribers. In 2013, RT became "the first news network to surpass 1 billion views on YouTube". As of shortly after the invasion of Ukraine and blocking of RT by tech companies, RT's "main Facebook channel has more than 7 million followers" (some of which are located in Europe where the channel is blocked). RT's YouTube account had "roughly 4.65 million followers in English and 5.94 million in Spanish". RT has some effect on viewers' political opinions, according to a 2021 study in the journal Security Studies. Viewers exposed to RT became more likely "to support the withdrawal of the United States "from its role as a cooperative global leader" than those who did not watch RT by 10–20%. "This effect is robust across measures, obtains across party lines, and persists even when we disclose that RT is financed by the Russian government." However, exposure to RT had no measurable "effect on Americans' views of domestic politics or the Russian government." According to author Peter Pomerantsev, a large audience rating is not RT's principal goal. Their campaigns are "for financial, political and media influence." RT (and Sputnik) "create the fodder" used by "thousands of fake news propagators" and provide an outlet for material hacked from targets it wishes to harm in the service of Russian (government) interests. RT also serves to make friends with people "useful" to the Russian state, such as Michael Flynn (retired United States Army lieutenant general and dismissed director of the Defense Intelligence Agency and U.S. National Security Advisor in the early days of the Trump administration) who was paid "a reported $40,000 to come to RT's anniversary celebration in Moscow and sit near Mr. Putin." Programming In 2008, Heidi Brown wrote in Forbes that "the Kremlin is using charm, good photography and a healthy dose of sex appeal to appeal to a diverse, skeptical audience. The result is entertaining – and ineffably Russian." She added that Russia Today has managed to "get foreigners to at least consider the Russian viewpoint – however eccentric it may be..." Matt Field in Bulletin of the Atomic Scientists described RT as "applying high-quality graphics and production values to its stories", often focusing "on polarizing issues that aren't necessarily top-of-mind for viewers" and sometimes "strikingly at odds with Russian President Vladimir Putin's own views". According to Tim Dowling, writing in The Guardian, "Fringe opinion takes center stage" on RT. "Reporting is routinely bolstered by testimony from experts you have never heard of, representing institutions you have never heard of." The Alyona Show, hosted by Alyona Minkovski, ran from 2009 to 2012 (when Minkovski left RT to join The Huffington Post). Daily Beast writer Tracy Quan described The Alyona Show as "one of RT's most popular vehicles". The New Republic columnist Jesse Zwick wrote that one journalist told him that Minkovski is "probably the best interviewer on cable news". Benjamin R. Freed wrote in the avant-garde culture magazine SOMA that "The Alyona Show does political talk with razor-sharp wit." David Weigel called the show "an in-house attempt at a newsy cult hit" and noted that "her meatiest segments were about government spying, and the Federal Reserve, and America's undeclared wars". Minkovski had complained about being characterized as if she was "Putin's girl in Washington" or as being "anti-American". After Minkovski argued that Glenn Beck was "not on the side of America. And the fact that my channel is more honest with the American people is something you should be ashamed of", Columbia Journalism Review writer Julia Ioffe asked: "since when does Russia Today defend the policies of any American president? Or the informational needs of the American public, for that matter?" From April to August 2011, RT ran a half-hour primetime show Adam vs. the Man, hosted by former Iraq War Marine veteran and high-profile anti-war activist Adam Kokesh. David Weigel writes that Kokesh defended RT's "propaganda" function, saying "We're putting out the truth that no one else wants to say. I mean, if you want to put it in the worst possible abstract, it's the Russian government, which is a competing protection racket against the other governments of the world, going against the United States and calling them on their bullshit." Reviewing the first episode of Julian Assange's show World Tomorrow, The Independent noted that Assange, who was under house arrest, was "largely deferential" in asking some questions of Hezbollah leader Hassan Nasrallah, who himself was in hiding. However, he also asked tough questions such as why Nasrallah had not supported Arab revolts against Syrian leaders, when he had supported them in Tunisia, Yemen, Egypt, and other countries. The New York Times journalist Allesandra Stanley wrote that "practically speaking, Mr. Assange is in bed with the Kremlin, but on Tuesday's show he didn't put out" and that he "behaved surprisingly like a standard network interviewer". Douglas Lucas in Salon wrote that the RT deal "may just be a profitable way for him to get a gigantic retweet". Glenn Greenwald wrote that RT presenting the Julian Assange show led to "a predictable wave of snide, smug attacks from American media figures". Marcin Maczka writes that RT's ample financing has allowed RT to attract experienced journalists and use the latest technology. RT anchors and correspondents tend to concentrate on controversial world issues such as the financial and banking scandals, corporate impact on the global economy, and western demonstrations. It has also aired views by various conspiracy theorists, including neo-Nazis, white supremacists, and Holocaust deniers (presented as "human rights activists"). News from Russia is of secondary importance and such reports emphasize Russian modernisation and economic achievements, as well as Russian culture and natural landscapes, while downplaying Russia's social problems or corruption. In 2017, RT ran a mock live tweeting program under the hashtag "#1917LIVE" to mark the 100th anniversary of the Russian Revolution. The #1917Live project had multimedia social plug-ins, such as Periscope live streaming, as well as virtual reality panoramic videos. RT's feature programs include (with presenters parenthesized): RT's former on-air staff included 25 people from RT America. RT's current on-air staff includes 25 people from RT News, and eight from RT UK. Notable members of RT's current and former staff include: Guests According to Jesse Zwick, RT persuades "legitimate experts and journalists" to appear as guests by allowing them to speak at length on issues ignored by larger news outlets. It frequently interviews progressive and libertarian academics, intellectuals and writers from organisations like The Nation, Reason, Human Events, Center for American Progress and the Cato Institute who are critical of United States foreign and civil liberties policies. Julian Assange of WikiLeaks and Noam Chomsky, the leftist critic of Western policies are "favorites". RT also features little-known commentators including anarchists, anti-globalists and left-wing activists. Journalist Danny Schechter holds that a primary reason for RT's success in the United States is that RT is "a force for diversity" which gives voice to people "who rarely get heard in current mainstream US media". Examples of this include "a twelve-minute interview" in March 2010 "with Hank Albarelli, a self-described American 'historian' who claims that the CIA is testing dangerous drugs on unwitting civilians", and RT's asking for commentary on the 2010 Haiti earthquake from "Carl Dix, a representative of the American Revolutionary Communist Party". In 2010, journalist and blogger Julia Ioffe described RT as being "provocative just for the sake of being provocative" in its choice of guests and issue topics, featuring a Russian historian who predicted that the United States would soon be dissolved, showing speeches by Venezuelan President Hugo Chávez, reporting on homelessness in America, and interviewing the chairman of the New Black Panther Party. She wrote that in attempting to offer "an alternate point of view, it is forced to talk to marginal, offensive, and often irrelevant figures". A 2010 Southern Poverty Law Center report stated that RT extensively covered the "birther" and the "New World Order" conspiracy theories and interviewed militia organizer Jim Stachowiak and white nationalist Jared Taylor. An Al Jazeera English article stated that RT has a penchant "for off-beat stories and conspiracy theories". RT Editor-in-Chief Margarita Simonyan told Nikolaus von Twickel of The Moscow Times that RT started to grow once it became provocative and that controversy was vital to the channel. She said that RT's task was not to polish Moscow's reputation. The news channel has also been criticized for its lack of objectivity in its coverage of the Israeli–Palestinian conflict. Miko Peled, the Israeli peace activist who has called the peace process "a process of apartheid & colonization" is a frequent guest on RT. Notable guests have included think tank intellectuals like Jared Bernstein, John Feffer and Lawrence Korb; journalists and writers Jacob Sullum, Pepe Escobar, and Brian Doherty, and heads of state, including Ecuador's Rafael Correa, and Syria's Bashar al-Assad. Nigel Farage, the leader of UK Independence Party from 2010 to 2016, appeared on RT eighteen times from 2010 to 2014. Steve Bannon has stated that he has appeared on RT "probably 100 times or more". Manuel Ochsenreiter, a neo-Nazi, has repeatedly appeared on RT to represent the German point of view. RT News has also frequently hosted Richard B. Spencer, an American white supremacist airing his opinions in support of Syrian president Bashar al-Assad, and has hosted Holocaust denier Ryan Dawson, presenting him as a human rights activist. Such figures as Alex Jones, Jim Marrs, David Ray Griffin, and Webster Tarpley have appeared on RT to advance conspiracy theories about topics such as the September 11 attacks, the Bilderberg group, and the "New World Order".: 308 Content RT has presented itself as a global network "like the BBC or France 24", differing from them in offering "alternative views" ignored by the "Western-dominated news media". Many Western countries, in contrast, regard RT not just as a propaganda organ, but as "the slickly produced heart of a broad, often covert disinformation campaign designed to sow doubt about democratic institutions and destabilize the West". According to Steven Erlanger, RT provides "hard news and top-notch graphics" and a "mix with interviews from all sorts of people: well known and obscure, left and right. if there is any unifying character to RT, it is a deep skepticism of Western and American narratives of the world and a fundamental defensiveness about Russia and Mr. Putin." RT formerly hosted the leaders of populist European parties such as UKIP's leader Nigel Farage and Marie Le Pen, leader of the French Populist National Rally Party. British politician, broadcaster, and writer George Galloway formerly hosted his own TV news programme on RT named "Sputnik: Orbiting the World with George Galloway". RT's editor-in-chief, Margarita Simonyan, has described RT as giving Russia "soft power", and being the same kind of "tool" for Russia that the "BBC or CNN" are "for the UK and USA". In 2012, she stated that RT waged "an information war ... with the entire Western world" during the Russo-Georgian War. Observers have criticized the state-supported/controlled nature of RT as an instrument of propaganda. In 2005, Pascal Bonnamour, the head of the European department of Reporters Without Borders, called the newly announced network "another step of the state to control information". In a 2005 interview with U.S. government-owned external broadcaster Voice of America, Russian-Israeli blogger Anton Nosik said the creation of RT "smacks of Soviet-style propaganda campaigns". In 2009, Luke Harding (then Moscow correspondent for The Guardian) described RT's advertising campaign in the United Kingdom as an "ambitious attempt to create a new post-Soviet global propaganda empire". In Russia, Andrey Illarionov, former advisor to Vladimir Putin, has called the channel "the best Russian propaganda machine targeted at the outside world". Chess grandmaster Garry Kasparov, speaking after the launch of RT America, said: "Russia Today is an extension of the methods and approach of the state-controlled media inside Russia, applied in a bid to influence the American cable audience". Others have commended its promotion and discussion of issues ignored or just not given enough time by the mainstream news media. In E-International Relations, researcher Precious N Chatterje-Doody stated that RT viewers tend to recognize RT's state-controlled status, and that they choose to watch RT for its "non-mainstream" story selection and its use of technology. She asserted that if RT broadcast only "blatant propaganda", it would not retain its audience. According to Adam Johnson in The Nation magazine, "while Russia Today toes the Kremlin's line on foreign policy, it also provides an outlet to marginalized issues and voices stateside. RT, for example, has covered the recent prison strikes—the largest in American history—twice. So far CNN, MSNBC, NPR, and Rutenberg's employer, The New York Times, haven't covered them at all. RT aggressively covered Occupy Wall Street early on while the rest of corporate US media were marginalizing from afar (for this effort, RT was nominated for an Emmy Award)." John Feffer, co-director of Foreign Policy in Focus says he appears on RT as well as the U.S.-funded Voice of America and Radio Free Asia, commented "I've been given the opportunity to talk about military expenditures in a way I haven't been given in U.S. outlets". On the fairness issue, he said: "You're going to find blind spots in the coverage for any news organization". Among the complaints of RT are the quality of its journalism and general production of "propaganda and disinformation". Graduate students at Columbia School of Journalism monitored RT's (US) output for much of 2015, and found "RT ignores the inherent traits of journalism—checking sources, relaying facts, attempting honest reportage" and "you'll find 'experts' lacking in expertise, conspiracy theories without backing, and, from time to time, outright fabrication for the sake of pushing a pro-Kremlin line", according to Casey Michel, who worked on the project. The results were compiled in a Tumblr blog. Media analyst Vasily Gatov wrote in a 2014 Moscow Times article that sharp ethical and reporting skills are not required for Russian media employees, including RT. A study of RT bulletins from 2017 to 2019 found that RT prioritized coverage of protests in Europe and military exercises in Russia. RT was deprecated by the Wikipedia community as an unreliable source of information, with consensus being that it is "a mouthpiece of the Russian government that engages in propaganda and disinformation." In a 2022 research paper comparing RT and CGTN's coverage of the 2020 United States presidential election, Martin Moore and Thomas Colley of King's College London conceptualized RT as operating using a "partisan parasite" propaganda model, noting that it "often covers topics and people that would mainly be familiar to US audiences, but which are of little international salience or relevance", and that it rarely covers Russia except through the lens of U.S. politics. They also noted: "Its content selection, partisan framing and vernacular style is similar to right-wing US outlets like Fox News, Newsmax and One America News Network." RT has been accused of different approaches to disinformation: Academics, fact-checkers, and news reporters (including some current and former RT reporters) have identified RT as a purveyor of disinformation and conspiracy theories. In 2010, The Economist magazine observed that RT's programming, while sometimes interesting and unobjectionable, and sometimes "hard-edged", also presents "wild conspiracy theories" that can be regarded as "kooky". A 2013 article in Der Spiegel said that RT "uses a chaotic mixture of conspiracy theories and crude propaganda", pointing to a program that "mutated" the Boston Marathon bombing into a U.S. government conspiracy. The launch of RT UK was the subject of much comment in the British press in late 2014. In The Observer, Nick Cohen accused the channel of consciously spreading conspiracy theories and of being a "prostitution of journalism". Oliver Kamm, a columnist for The Times, called on British broadcasting regulator Ofcom to act against this "den of deceivers". Journalists at The Daily Beast and The Washington Post have observed that RT employs Tony Gosling, an exponent of long-discredited conspiracy theories concerning the alleged control of the world by Illuminati and the Czarist antisemitic forgery The Protocols of the Elders of Zion. RT has broadcast stories about microchips being implanted into office workers in the EU to make them more "submissive"; about the "majority" of Europeans supporting Russian annexation of Crimea; the EU preparing "a form of genocide" against Russians; in Germany it falsely reported about a kidnapping of a Russian girl; that "NATO planned to store nuclear weapons in Eastern Europe"; that Hillary Clinton fell ill; it has also on many occasions misrepresented or invented statements from European leaders. In 2017, RT started its own fact-checking project, FakeCheck, in response to accusations of spreading fake news. The Poynter Institute conducted a content analysis of FakeCheck and concluded it "mixes some legitimate debunks with other scantily sourced or dubiously framed 'fact checks.'" Ben Nimmo of the Atlantic Council's Digital Forensic Research Lab found that four out of nine articles published in its first two weeks contained "inaccuracies and possible bias with irrelevant or insufficient evidence." From the time of the 2014 pro-Russia unrest in Ukraine RT has repeatedly been exposed for producing fake news. In 2017, the channel was involved in a fake news scandal about a 'Putin burger' it claimed was on the menu in a New York diner, to celebrate the birthday of the Russian president Vladimir Putin. The 'Putin burger' story was quickly exposed as a fabrication, and RT removed it from their site. When caught publishing false information, RT has frequently deleted the material from their site and made no further comment. In 2022, the Centre for Democratic Integrity (CDI) published a comprehensive report "RT in Europe and beyond" which in detail describes disinformation and divisive activities of RT against European audience with focus on regional editions (French, Spanish, German, British), documenting specific disinformation campaigns. In 2022, Martin Moore and Thomas Colley of King's College London noted that RT's coverage of the 2020 United States presidential election was anti-Joe Biden and pro-Trump, with RT promoting the Trump campaign's unfounded claims that Biden was the head of a "crime family", as well as allegations that Biden's son Hunter made corrupt business deals in Ukraine and China and possessed pictures of underage girls. RT also questioned Joe Biden's fitness for office and promoted unfounded rumors that he could only debate effectively with the use of headpieces and/or performance-enhancing drugs. Following the election, RT uncritically promoted Trump's unfounded claims of electoral fraud, and Moore and Colley noted that in its coverage of the electoral process, RT claimed that the process was "dysfunctional, fraudulent or futile". A 2007 article in The Christian Science Monitor stated that RT reported on the good job Putin was doing in the world and next to nothing on things like the conflict in Chechnya or the murder of government critics. According to a 2010 report by The Independent, RT journalists have said that coverage of sensitive issues in Russia is allowed, but direct criticism of Vladimir Putin or President Dmitry Medvedev was not. Masha Karp wrote in Standpoint magazine that contemporary Russian issues "such as the suppression of free speech and peaceful demonstrations, or the economic inefficiency and corrupt judiciary, are either ignored or their significance played down". In 2008, Stephen Heyman wrote in The New York Times that in RT's Russia, "corruption is not quite a scourge but a symptom of a developing economy". The New Republic writer James Kirchick accused the network of "often virulent anti-Americanism, worshipful portrayal of Russian leaders". Edward Lucas wrote in The Economist (quoted in Al Jazeera English) that the core of RT was "anti-Westernism". Julia Ioffe wrote: "Often, it seemed that Russia Today was just a way to stick it to the U.S. from behind the façade of legitimate newsgathering." Shaun Walker wrote in The Independent that RT "has made a name for itself as a strident critic of US policy". Alessandra Stanley wrote in The New York Times that RT is "like the Voice of America, only with more money and a zesty anti-American slant". David Weigel writes that RT goes further than merely creating distrust of the United States government, to saying, in effect: "You can trust the Russians more than you can trust those bastards." Russian studies professor Stephen F. Cohen stated in 2012 that RT does a lot of stories that "reflect badly" on the United States, United Kingdom, Canada, Australia, and much of Western Europe and that they are "particularly aggrieved by American sermonizing abroad". Citing that RT compares stories about Russia allowing mass protests of the 2011–2012 Russian election protests with those of U.S. authorities nationwide arresting members of the Occupy movement. Cohen states that despite the pro-Kremlin slant, "any intelligent viewer can sort this out. I doubt that many idiots find their way to RT". RT America has described journalists as "Russiagate conspiracy theorists" for covering Special Counsel Robert Mueller's report on Russian interference in the 2016 election. Russian journalist, former press secretary of the head of the UN Mission in South Africa, Yuri Sigov, wrote that when covering Canada, Russia Today presents information selectively. This is almost always negative information aimed at fulfilling political orders. RT, particularly the former RT presenter Abby Martin, has been accused of being anti-Israel and pro-Palestinian by The Algemeiner and Israel National News. Israeli foreign minister Avigdor Lieberman made a complaint[clarification needed] to Putin at their official meeting in 2012. In November 2021, a study by the Center for Countering Digital Hate described RT as being among "ten fringe publishers" that together were responsible for nearly 70 percent of Facebook user interactions with content that denied climate change. Facebook disputed the study's methodology. Compared to RT's coverage of the COVID-19 pandemic for its viewers in Russia, RT's coverage of the pandemic for its international viewers was saturated with COVID-19 misinformation and conspiracy theories. RT urged domestic Russian audiences to vaccinate and wear masks to prevent COVID-19, while advocating against virus-prevention measures on its English, German, French, Spanish, and Arabic-language platforms. Responses European Union – Sanctions against Dmitry Kiselyov, the head of Russia's state-controlled Rossiya Segodnya and RT television presenter, have been in place since the 2014 invasion and annexation of Ukraine's Crimea. The EU Council cites Kiselyov to be a "central figure of the government propaganda supporting the deployment of Russian forces in Ukraine". Initially, Russian state-owned media outlets were not banned and continued to be available in the EU, with the exception of Latvia, Lithuania, and Poland. The European Parliament Special Committee on Foreign Interference in all Democratic Processes in the European Union, including Disinformation (INGE) described RT as "actively engaging in disinformation activities" and highlighted that RT and Sputnik are pushing local broadcasters in Europe off from the market thanks to massive funding from Russian Federation. Editor-in-chief Margarita Simonyan was sanctioned by the European Union on 23 February 2022 when Russia recognized the Donetsk and Luhansk breakaway states. On 27 February 2022, the EU banned RT and Sputnik from broadcasting in its member countries, following the 2022 Russian invasion of Ukraine. Australia – Minister for Communications Paul Fletcher requested the partially Australian government funded public service broadcaster SBS suspend broadcasts of RT and NTV news programming on its World Watch platform. Fletcher stated, "Given the current actions of the Russian government [2022 Russian invasion of Ukraine], and the lack of genuinely independent Russian media, this is a responsible decision." SBS suspended the aforementioned broadcasts on 25 February 2022. The RT channel was removed from Australian pay TV provider Foxtel's listings the next day due to concerns about the situation in Ukraine. Canada – On 16 March 2022, the Canadian Radio-television and Telecommunications Commission banned RT and RT France from broadcasting in Canada. Germany – After failing to obtain a broadcast license compliant with the State Media Treaty [de], RT DE was banned in Germany by the Commission for Licensing and Supervision [de] (ZAK) on 2 February 2022. The Russian Ministry of Foreign Affairs responded with "retaliatory measures" to remove German broadcaster Deutsche Welle from Russia. Gibraltar – Chief Minister Fabian Picardo requested a nationwide ban of RT on 25 February 2022 in response to the Russian invasion of Ukraine, describing RT as "a dangerous source of disinformation that Gibraltar cannot accept on its networks". Television providers in Gibraltar agreed to suspend broadcasts of RT. Latvia – At the end of June 2020, after new amendments to the Law on Electronic Media were made, seven RT channels were banned in Latvia for being under the control of Dmitry Kiselyov who had been sanctioned by the European Union since 2014. Chairperson of the National Electronic Mass Media Council Ivars Āboliņš said they will be asking all EU state regulators to follow their example and restrict RT in their territory. Kiselyov called the decision "an indicator of the level of stupidity and ignorance of the Latvian authorities, blinded by Russophobia". Lithuania – Linas Antanas Linkevičius, Lithuania's Minister of Foreign Affairs, posted on Twitter on 9 March 2014 amid the annexation of Crimea by the Russian Federation, "Russia Today propaganda machine is no less destructive than military marching in Crimea". It was banned by the Radio and Television Commission of Lithuania on 8 July 2020. The decision of both Latvian and Lithuanian authorities was criticised by Reporters Without Borders as "misuse of the EU sanctions policy". Poland – The National Broadcasting Council banned RT in Poland on 24 February 2022 in response to the Russian invasion of Ukraine. Ukraine – RT has been banned in Ukraine by the Ministry of Internal Affairs since August 2014, following the invasion and annexation of Ukrainian territory. United Kingdom – On 18 March 2022, ANO TV Novosti's broadcasting license was revoked by Ofcom, effectively banning RT from being broadcast. This was taken in the wake of RT UK being funded by the Russian government, which, when combined with their promotion of Russian state narratives with regard to sanctions and its invasion of Ukraine, was deemed a violation of neutrality standards. This came after an investigation was launched on 2 March 2022 in these matters, also involving the invasion. United States – In September 2017, the US Department of Justice compelled RT to file paperwork under the Foreign Agents Registration Act in the United States. Previously, the United States Secretary of State John Kerry had referred to RT as a state-sponsored "propaganda bullhorn" and he continued by saying, "Russia Today [sic] network has deployed to promote president Putin's fantasy about what is playing out on the ground. They almost spend full-time devoted to this effort, to propagandize, and to distort what is happening or not happening in Ukraine." RT responded that they wanted "an official response from the U.S. Department of State substantiating Mr. Kerry's claims". Richard Stengel from the U.S. Department of State responded. Stengel stated in his response, "RT is a distortion machine, not a news organization", concluding that "the network and its editors should not pretend that RT is anything other than another player in Russia's global disinformation campaign against the people of Ukraine and their supporters". However, Stengel supports RT's right to broadcast in the United States. In April 2017, during his successful run for President of France, Emmanuel Macron's campaign team banned both RT and the Sputnik news agency from campaign events. A Macron spokesperson said the two outlets showed a "systematic desire to issue fake news and false information". Macron later said during a press conference that RT and Sputnik were "agencies of influence and propaganda, lying propaganda—no more, no less". RT editor-in-chief Margarita Simonyan characterized Macron's remarks on RT as an attack on freedom of speech. In October 2017, Twitter banned both RT and Sputnik from advertising on their social networking service amid accusations of Russian interference in the 2016 United States elections, sparking an angry response from the Russian foreign ministry. Twitter in August 2020 began to identify RT, along with other Russian and Chinese media outlets, as "state-affiliated media" in a prominent place at the top of their accounts on the social media platform. In November 2017, Alphabet chairman Eric Schmidt announced that Google will be "deranking" stories from RT and Sputnik in response to allegations about election meddling by President Putin's government, provoking an accusation of censorship from both outlets. In March 2018, John McDonnell, the Shadow Chancellor of the British Labour Party, advised fellow Labour MPs to boycott RT and said he would no longer appear on the channel. He said: "We tried to be fair with them and as long as they abide by journalistic standards that are objective that's fine but it looks as if they have gone beyond that line". A party representative said: "We are keeping the issue under review". In July 2019, the UK Foreign Office banned both RT and Sputnik from attending the Global Conference for Media Freedom in London for "their active role in spreading disinformation". The Russian Embassy called the decision "direct politically motivated discrimination", while RT responded in a statement: "It takes a particular brand of hypocrisy to advocate for freedom of press while banning inconvenient voices and slandering alternative media." During the 2008 South Ossetia War, RT correspondent William Dunbar resigned after the network refused to let him report on Russian airstrikes of civilian targets, stating, "any issue where there is a Kremlin line, RT is sure to toe it". According to Variety, sources at RT confirmed that Dunbar had resigned, saying that it was not over bias. One senior RT journalist told the magazine, "the Russian coverage I have seen has been much better than much of the Western coverage... Russian news coverage is largely pro-Russia, but that is to be expected." Shaun Walker, the Moscow correspondent for The Independent, said that RT had "instructed reporters not to report from Georgian villages within South Ossetia that had been ethnically cleansed". Julia Ioffe wrote that an RT journalist whose reporting deviated from "the Kremlin line that Georgians were slaughtering unarmed Ossetians" was reprimanded. Human Rights Watch said that RT's claim of 2,000 South Ossetian casualties was exaggerated. In 2012, Jesse Zwick of The New Republic criticized RT, stating it held that "civilian casualties in Syria are minimal, foreign intervention would be disastrous, and any humanitarian appeals from Western nations are a thin veil for a NATO-backed move to isolate Iran, China, and Russia". He wrote that RT wants to "make the United States look out of line for lecturing Russia". Zwick also wrote that RT provided a "disproportionate amount of time" to covering libertarian Republican Ron Paul during his 2012 presidential campaign. Writing after her 2014 on-air resignation, Liz Wahl suggested the reason for this "wasn't his message of freedom and liberty but his non-interventionist stance and consistent criticism of U.S. foreign policy. His message fit RT's narrative that the United States is a huge bully." In a June 2011 broadcast of Adam vs. the Man, host Adam Kokesh endorsed fundraising for Paul, leading to a complaint to the Federal Election Commission charging a political contribution had been made by a foreign corporation. Kokesh said his cancellation in August was related to Paul's aide Jesse Benton rather than the complaint. In September 2012, UK broadcast regulator Ofcom found that two Libyan dispatches broadcast by RT's Lizzie Phelan in a year earlier were in breach of its code on accuracy and impartiality. The following November, RT was again found in breach of impartiality rules in relation to its coverage of the Syrian conflict. An August 2013 story concerning unverified reports of the killing of 450 Kurdish civilians near the Turkey-Syria border was also found to have breached Ofcom's rules. That December, Ofcom found RT in breach of its standards in relation to the impartiality of a documentary entitled "Syrian Diary" broadcast the previous March. Speaking in 2014 former RT reporter Sara Firth said that there had previously been examples of senior editorial interference, and that she had been pulled out of Syria after some "very heated discussions" about the channel's coverage. On 4 March 2014, Breaking The Set host Abby Martin, speaking directly to her viewing audience during the show's closing statement, said that even though she works for RT, she is against Russia's intervention in Ukraine. She said that "what Russia did is wrong", as she is against intervention by any nation into other countries' affairs. Later, Martin asserted that RT still supports her despite her differences of opinion with the Russian government. RTs press office suggested that Martin would be sent to Crimea and responded to accusations of propaganda, stating "the charges of propaganda tend to pop up every time a news outlet, particularly RT, dares to show the side of events that does not fit the mainstream narrative, regardless of the realities on the ground. This happened in Georgia, this is happening in Ukraine". Glenn Greenwald said that American media elites love to mock Russian media, especially RT, as being a source of shameless pro-Putin propaganda, where free expression is strictly barred. Agreeing the "network has a strong pro-Russian bias", he suggested that Martin's action "remarkably demonstrated what 'journalistic independence' means". On 5 March 2014, RT Washington, D.C. bureau anchor Liz Wahl resigned on air, blaming RT for propaganda. Wahl stated that what "broke" her was that RT censored a question from her interview with Ron Paul about "Russia's intervention in Ukraine". In response, RT released a statement: "When a journalist disagrees with the editorial position of his or her organization, the usual course of action is to address those grievances with the editor, and, if they cannot be resolved, to quit like a professional. But when someone makes a big public show of a personal decision, it is nothing more than a self-promotional stunt. We wish Liz the best of luck on her chosen path". In a March 2014 Politico article, Wahl stated: "For about two and a half years. I'd looked the other way as the network smeared America for the sake of making the Kremlin look better by comparison, while it sugarcoated atrocities by one brutal dictator after another." When asked about a clip of her interviewing a guest on RT by Brian Stelter, host of CNN's Reliable Sources, Wahl responded, They get these extreme voices on that have this kind of hostile toward the West viewpoints towards the world, very extremist. These are the people that they have on. And when I was on the anchor desk, they would instruct you to egg on these guests and try to get them, you know, rallied up, to really fire off their anti-American talking points. Listen, I'm all about exposing government corruption. I'm all about being critical of the government. But this is different. This is promoting the foreign policy of somebody that has just invaded a country, has invaded the country and is then lying about it, is using the media as a tool to fulfill his foreign policy interests. And RT is part of Putin's propaganda network and it's very, very troubling in the wake of what is going on in Ukraine today. The New York Times op-ed columnist Nicholas Kristof commented on CNN's Piers Morgan Live about Wahl's and Martin's initial actions, saying that he "admire[s] their outspokenness but, you know, at the end of the day, RT is a Russian propaganda arm, and I don't think it's going to matter very much to the geopolitical consequences here". Former RT Moscow anchor Staci Bivens, and other former RT journalists speaking under anonymity according to BuzzFeed, said they regretted working for the network, citing their dislike of the network's use of propaganda. Bivens, for example, was explicitly asked to go to Germany and procure a story proving that "Germany is a failed state". When she refused, other reporters were sent instead. Steve Bloomfield, the foreign editor of Monocle wrote that RT's "coverage of Ukraine could not have been kinder to Moscow if Vladimir Putin had chosen the running order himself. While Putin kept up the pretence that there were no Russian troops in Crimea, so too did RT. The storming of government buildings across eastern Ukraine has been portrayed as the understandable actions of peace-loving protesters who fear "chaos" in Kiev". After the July 2014 crash of Malaysia Airlines Flight 17, RT rushed to blame others for the plane's shoot-down in Ukraine amid accusations by Ukrainian fighters of Russian involvement in the crash. Speaking of RT's coverage, Sarah Oates, professor of journalism at the University of Maryland said: "But if you're going to engage in propaganda, you have to do it well. They have completely embarrassed themselves." Sara Firth, a London-based correspondent with RT resigned in protest over the network's coverage of the MH17 disaster. Shortly before resigning, she tweeted, "RT style guide Rule 1: It is ALWAYS * Ukraine's fault (* add name as applicable)". She told The Guardian: "I walked into the newsroom and there was an eyewitness account making allegations [against Ukraine] and analysis, if you can call it, from our correspondent in the studio. It was just appalling, in a situation like that where there are families waiting to be informed and a devastating loss of life." She also noted that "There is bias against Russia but you don't counter wrong by doing even more wrong" and stated "I have always said it's better to have RT than to not have that perspective, but actually with a story like this and the way they misreport it, it's quite dangerous, I don't want to be party to it." In follow-up interview she said: "In Ukraine, you're taking a very small part of a much wider story, totally omitted the context of the story, and so what you wind up with on air is outright misinformation." Calling RT "mass information manipulation", Firth said: "they have a very clear idea in their mind of what they're trying to prove". She also stated that "The worst-kept secret is that RT is blatant propaganda. I'm one in a very long line of people who have left for the same reason." The following November, RT was again found in breach of Ofcom's impartiality rules, this time in relation to its coverage of the Ukraine crisis, specifically events leading up to the annexation by Russia of Crimea. For repeated breaches of its due impartiality rules, Ofcom put RT management "on notice that any future breaches of the due impartiality rules may result in further regulatory action, including consideration of a statutory sanction". In January 2015, Ofcom found RT (and the BBC) not in breach of rules on generally accepted standards following a complaint about the use of graphic imagery of bodies at the MH17 crash site. Following the March 2015 European Council summit which concluded that action was needed to "challenge Russia's ongoing disinformation campaigns", the European External Action Service was tasked to respond. European Parliament briefing notes on the situation called RT "Russia's main international media weapon". The counter-propaganda strategy subsequently developed by the EastStratCom Task Force, a small group of eight officials, included launching the EU vs Disinformation website with a headline of "don't be deceived, question even more". In September 2015, Ofcom found RT in breach of the impartiality rules in its coverage of the events in Ukraine and Syria. It also upheld the complaint by the BBC that allegations made in an episode of The Truthseeker that a BBC Panorama film, Saving Syria's Children, had faked a parts of a report on a chemical weapon attack in Syria were "materially misleading". In an episode of The Truthseeker, named Genocide of Eastern Ukraine, they stated that the Ukrainian government was deliberately bombing civilians and had murdered and tortured journalists, as well as crucifying babies. Ukrainian army forces were accused of "ethnic cleansing" and were compared to the Nazis in World War Two. The only response to the allegations in the broadcast was in the form of a caption saying "Kiev claims it is not committing genocide, denies casualty reports", which appeared on screen for six seconds. According to Ofcom the broadcast had "little or no counterbalance or objectivity". A spokesperson for the media regulator said: "Ofcom found that RT broadcast content that was either materially misleading or not duly impartial. These are significant failings and we are therefore requiring RT to broadcast two clear statements on our decision which correct these failures." In October 2015, David J. Kramer, senior director for human rights and democracy at the McCain Institute for International Leadership, suggested that Western countries freeze RT's assets "not because of the odious things it spews" but as part of the Yukos shareholder case. A report released by the US think-tank the RAND Corporation in 2016 called RT part of "a wider Russian propaganda operation" named the "Firehose of Falsehood". The paper called "Russian faux-news propaganda channels, such as RT" insidious and that "they look like news programs, and the persons appearing on them are represented as journalists and experts, making audience members much more likely to ascribe credibility to the misinformation these sources are disseminating". In July 2016, Ofcom again found RT in breach of its impartiality rules, this time over coverage of the Turkish government's treatment of Kurdish people. Two episodes of Going Underground originally broadcast in March, included claims of attacks, atrocities and genocide against the Kurds, and that "Turkey supports ISIS" without offering adequate counterbalance. RT's representatives stated the network "finds it especially difficult to obtain pro-Turkey views for its programming" because of "political tensions between Russia and Turkey following the downing of a Russian military aircraft by Turkish warplanes in November 2015". In November 2016, after the US presidential election, The Washington Post reported that RT and Sputnik were "state-funded Russian information services that mimic the style and tone of independent news organizations yet sometimes include false and misleading stories in their reports" and also that "RT, Sputnik and other Russian sites used social-media accounts to amplify misleading stories already circulating online". The Post was criticized by The Intercept and Fortune for relying in part on an analysis by PropOrNot. In December 2016, Ofcom found RT in breach of its impartiality rules for the 10th time since the English-language channel launched. A Crosstalk episode broadcast the previous July, contained a debate about the NATO 2016 Warsaw summit in which all members of the panel expressed critical views. RT's representatives again stated that they couldn't find anybody with alternative opinions willing to take part, and that captions with pro-NATO comments should have been added before broadcast, but the wrong text was accidentally used. On 12 January 2017, RT was accidentally broadcast for around 10 minutes on a web stream of U.S. public affairs service C-SPAN. RT stated that while it was testing its systems in preparation for the inauguration of Donald Trump, its signal was "mistakenly routed onto the primary encoder feeding C-SPAN1's signal to the internet, rather than to an unused backup". On 19 January 2017, RT stated that it had been temporarily restricted from posting media on its Facebook page until 21 January, after the service said that RT had infringed on the copyrights of Radio Liberty's Current Now TV when broadcasting a live stream of Barack Obama's final press conference as president of the United States. Current Time TV said that it had not sent any specific complaints to Facebook, and both RT and Current Now TV stated that they had obtained their feed from the Associated Press. The restriction was removed after about 20 hours, and Facebook did not say officially if this was because of a technical error or a policy issue. In September 2017, the U.S. Department of Justice informed RT America that it must register as a foreign agent of the Russian government. Margarita Simonyan, RT's editor-in-chief, condemned the action as an assault on freedom of speech. A spokesperson for the Russian foreign ministry threatened retaliatory measures against American journalists. On 13 November 2017, RT America officially registered as a "foreign agent" in the United States with the Department of Justice under the Foreign Agents Registration Act. Under the act, RT will be required to disclose financial information. This move was criticized by the Committee to Protect Journalists, which stated: "We're uncomfortable with governments deciding what constitutes journalism or propaganda". In December 2018, the British media regulator Ofcom ruled that seven programmes broadcast by RT between 17 March and 26 April of that year, in the wake of the Salisbury nerve agent attacks, had breached the UK's impartiality rules; the BBC reported that RT was "extremely disappointed by Ofcom's conclusions". RT was fined £200,000 but kept its licence to broadcast in the UK. RT described Ofcom's actions against it as "inappropriate and disproportionate per Ofcom's own track record". German journalist Daniel Lange employed by RT DE left the station in protest against its operation to spy on Alexey Navalny while he was undergoing treatment in a hospital in Germany after being poisoned by FSB. According to Lange, the assignment had nothing to do with journalism as he was instructed in the first place to test the security of the hospital, describe number of internal checkpoints and his RT leadership clearly indicated collected information will not be used for publication. Lange also described reporting bias in the RT where he was instructed by the editor to specifically select footage showing "all the filth of Germany". Russia threatened to ban YouTube in September for deleting the RT channels, RT DE and Der Fehlende Part. The platform had banned the RT channels for breaking its policies on spreading COVID-19 misinformation and for using the second channel to circumvent an initial week-long suspension. In January, the State Department's Global Engagement Center (GEC) published a report titled "Kremlin-Funded Media: RT and Sputnik's Role in Russia's Disinformation and Propaganda Ecosystem." Its case studies included one on "false narratives" published by RT concerning the Russian military buildup on the Ukrainian border. Employees and associates of RT and its subsidiary Ruptly in multiple countries, including the UK and Germany, resigned in response to the 2022 Russian invasion of Ukraine, with some attributing their departures to the Russian government's prohibition of using the word "invasion" to describe the military offensive. Frédéric Taddeï quit his role as host of the RT France talk show Interdit d'interdire on 23 February when Russia recognized the Donetsk and Luhansk breakaway states immediately preceding the invasion. Former First Minister of Scotland Alex Salmond suspended his RT talk show, The Alex Salmond Show, on 24 February after receiving public criticism following the invasion. A number of British journalists based both in RT's offices in Moscow and at RT UK's now-disbanded offices in London resigned from the network in response to its coverage of the invasion; according to The Times, four have "publicly announced their resignation, while others are said to have quietly left RT's London bureau". On 25 February, hacking group Anonymous claimed a distributed denial of service attack on the network's website, in support of Ukraine in its fight against Russia. The following day, Alphabet Inc., the owners of Google, temporarily barred RT from receiving any financial return from their ads on their YouTube platform. In September 2024, the United States indicted two RT employees in New York and imposed sanctions on RT executives. Attorney General Merrick Garland accused RT of paying Tenet Media, a right-wing media company in Tennessee, to promote Russian propaganda to U.S. audiences to influence the outcome of the 2024 presidential election. The same month, Antony Blinken announced additional sanctions against RT-affiliated entities and individuals, stating that in 2023 RT established a unit with "cyber operational capabilities and ties to Russian intelligence" as well as cooperation with Global South allies to counter RT. RT was also accused of covertly fundraising to procure body armor, sniper rifles, and other equipment for Russian soldiers fighting in Ukraine. Awards and nominations See also Explanatory notes References External links
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/דעיכה_אמריקאית] \| [TOKENS: 19696]
תוכן עניינים דעיכה אמריקאית דעיכה אמריקאית היא תאוריה הסבורה שכוחה של ארצות הברית של אמריקה הולך ופוחת מבחינה גאופוליטית, צבאית, פיננסית, כלכלית, חברתית ותרבותית. בקרב תומכיה ישנו ויכוח על היקף הירידה, והאם היא יחסית או מוחלטת. המאמינים בכך שאמריקה נמצאת בדעיכה מכונים "דיקלייניסטים" (מהמילה האנגלית decline, דעיכה). סין, המאתגרת את ארצות הברית על דומיננטיות עולמית, מהווה נושא מרכזי בוויכוח על הדעיכה האמריקאית. ארצות הברית כבר איננה מעצמת העל היחידה הבלתי מעורערת ששולטת בכל תחום בכל אזור בעולם (כמו שהייתה החל מהתפרקות ברית המועצות). על פי מדד Asia Power 2020, גם בתוך אסיה, ארצות הברית עדיין מובילה על סין ביכולת הצבאית, בהשפעה התרבותית, בחוסן ובהגנה, אך נופלת מאחורי סין בארבעה פרמטרים: משאבים כלכליים, משאבים עתידיים, יחסים כלכליים ודיפלומטיים, והשפעה. את הדעיכה האמריקאית מאפיינים יתרונות צבאיים מתכווצים, הוצאות גירעונות, צניחה בהשפעה הגאופוליטית ושינוי בתנאים המוסריים, החברתיים וההתנהגותיים. יש חוקרים שאומרים שתפיסת הירידה, או הדיקלייניזם, היא זה מכבר חלק מהתרבות האמריקאית. בסקר שנערך ב-2021 בקרב 1,019 אמריקאים, 79% מהנסקרים אמרו שאמריקה "מתפרקת". יחד עם זאת, שיעור דומה מהנשאלים בסקר ציינו כי הם "גאים להיות אמריקאים". הערכה לפי הפעיל הפוליטי האמריקאי נועם חומסקי, דעיכתה של אמריקה החלה זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה,עם " אובדן סין " ואחריו מלחמות הודו. עד 1970, חלקה של ארצות הברית בעושר העולמי ירד לכ-25%, שעדיין היה גדול אך ירד בחדות. חומסקי דוחה את "הרטוריקה המדהימה של מספר שנות הניצחון בשנות ה-90" כ"בעיקר אשליה עצמית". עם זאת, חומסקי טען ב-2011 שהכוח לא יעבור לסין והודו, מכיוון שמדובר במדינות עניות עם בעיות פנימיות קשות, ולא יהיה מתחרה לכוח ההגמוני העולמי בעתיד הנראה לעין. לפי Jeet Heer, ההגמוניה האמריקאית תמיד נתמכה על ידי שלושה עמודי תווך: "כוח כלכלי, כוח צבאי, והכוח הרך של הדומיננטיות התרבותית". לפי הדיפלומט האמריקני אריק ס. אדלמן, הדקליניסטים, או אלה שמאמינים שאמריקה בדעיכה, טעו בעבר "באופן עקבי". עם זאת, מדען המדינה האמריקאי אהרון פרידברג הזהיר שעצם העובדה שהדקליניסטים טעו בעבר, לא אומר שהם יהיו שגויים בתחזיותיהם העתידיות, ושחלק מהטיעונים של הדקליניסטים ראויים להילקח ברצינות. מדען המדינה מתיו קרוניג טוען כי וושינגטון "פעלה על פי אותה תוכנית גאופוליטית בסיסית בת שלושה שלבים מאז 1945.ראשית,ארצות הברית בנתה את המערכת הבינלאומית הנוכחית, מבוססת הכללים... שנית, היא קיבלה את פניה למועדון כל מדינה ששיחקה לפי הכללים, אפילו יריבים לשעבר... ושלישית, ארצות הברית עבדה עם בעלות בריתה כדי להגן על המערכת מפני אותן מדינות או קבוצות שיאתגרו אותה." על פי דו"ח בן 98 עמודים של הוועדה הלאומית לאסטרטגיית הגנה, "היתרונות הצבאיים ארוכי השנים של אמריקה פחתו", ו"המרווח האסטרטגי של המדינה לטעות הפך קטן להחריד. הספקות לגבי יכולתה של אמריקה להרתיע, ובמידת הצורך, להביס יריבים ולכבד את התחייבויותיה הגלובליות, התרבו". הדו"ח ציין "חוסר תפקוד פוליטי" ו"מכסות תקציב" כגורמים המונעים מהממשלה לעמוד בקצב האיומים במה שהדו"ח תיאר כ"משבר של ביטחון לאומי". הדו"ח כתב שכדי לנטרל את הכוח האמריקאי, סין ורוסיה מנסות להשיג "הגמוניה אזורית" ומפתחות "הצטברות צבאית אגרסיבית". בשנת 2018, גנרל חיל האוויר פרנק גורנץ אמר כי יתרון כוח האוויר של ארצות הברית על רוסיה וסין הולך ומצטמצם.. פול קנדי טוען כי המשך הוצאות הגירעון, במיוחד על הצטברות צבאית, היא הסיבה החשובה ביותר לשקיעתה של כל מעצמה גדולה. העלויות של המלחמות בעיראק ובאפגניסטן הן כעת מוערך בסכום גבוה של 4.4 טריליון דולר, מה שקנדי מחשיב כניצחון גדול לאוסמה בן לאדן, שמטרתו המוצהרת הייתה להשפיל את אמריקה על ידי הצגת סרבנותה של הנפגעים וחוסר הרצון להתמיד בסכסוך ארוך טווח. עד 2011,תקציב צבא ארצות הברית - כמעט תואם לזה של שאר העולם ביחד - היה גבוה יותר במונחים ריאליים מאשר בכל עת מאז מלחמת העולם השנייה. לפי ההיסטוריון עמנואל טוד, התרחבות בפעילות צבאית ותוקפנות יכולה להיראות כעלייה בכוח, אך יכולה להסוות ירידה בכוח. הוא מבחין שזה התרחש עם ברית המועצות בשנות ה-70, ועם האימפריה הרומית, וכי ייתכן שארצות הברית עוברת תקופה דומה בזמן, למרות השפעתה על הגלובוס. בשנת 2005 היו 38 מתקנים אמריקאים גדולים ובינוניים הפזורים ברחבי הגלובוס - בעיקר בסיסי אוויר וימיים - בערך זהה למספר 36 הבסיסים הימיים וחיילות המצב של בריטניה בשיא הקיסרות ב-1898. ההיסטוריון פול קנדי מאוניברסיטת ייל, משווה את המצב בארצות הברית למצב של בריטניה הגדולה לפני מלחמת העולם הראשונה, ואומר שמפת הבסיסים בארצות הברית דומה. פרשנים כמו אלן בלום, אד הירש וראסל ג'קובי הציעו שהתרבות האמריקאית נמצאת בדעיכה. סמואל פ. הנטינגטון התייחס בביקורתיות למגמה בתרבות ובפוליטיקה האמריקאית של ניבוי ירידה מתמדת מאז סוף שנות החמישים. כפי שהוא ראה זאת, הדקליניזם הגיע בכמה גלים ברורים, כלומר בתגובה להשקת ספוטניק של ברית המועצות; למלחמת וייטנאם; להלם הנפט של 1973; למתיחות הסובייטית בסוף שנות ה-70; ולאי הנחת הכללית שליוותה את סופה של המלחמה הקרה. לפי ההיסטוריון האמריקאי ראסל ג'ייקובי, עליית המרקסיזם האקדמי, הכלכלות הפוליטיות הרדיקליות ומחקרי ספרות ותרבות ביקורתיים מאז מלחמת העולם השנייה תרמו לשקיעתה של התרבות האמריקאית. ויליאם ג'יי בנט טוען שההידרדרות התרבותית של אמריקה מעידה על "שינוי בעמדות ובאמונות של הציבור". לפי אינדקס האינדיקטורים התרבותיים המובילים, שפורסם ב-1993, המתאר באופן סטטיסטי את התנאים המוסריים, החברתיים וההתנהגותיים של החברה האמריקאית המודרנית, המתוארים לעיתים קרובות כ'ערכים', מצבה התרבותי של אמריקה היה בדעיכה ביחס למצבים שלפני 30 שנה, 1963. המדד הראה כי חלה עלייה בפשיעה האלימה ביותר מפי 6, הלידות הבלתי חוקיות ביותר מפי 5, שיעור הגירושים פי 5, אחוז הילדים המתגוררים בבתים חד הוריים פי 4, ובני הנוער. שיעור ההתאבדות פי שלושה במהלך תקופה של 30 שנה. לפי קנת וייסברוד, אף על פי שחלק מהסטטיסטיקות מצביעות על ירידה אמריקאית (עלייה בשיעור התמותה, שיתוק פוליטי והגברת הפשיעה),"לאמריקאים הייתה תרבות נמוכה במשך זמן רב מאוד, ומזמן קידמו אותה". הוא חושב שהאובססיה לירידה היא לא משהו חדש, כמשהו שמקורו בפוריטנים. "הדעיכה התרבותית, במילים אחרות, היא אמריקאית כמו עוגת תפוחים", טוען וייסברוד. וייסברוד משווה את צרפת שלפני המהפכה ואמריקה של ימינו בשל הוולגריות שלהן, שלטענתו היא "הרחבה כמעט טבעית או תוצאה של כל מה שמתורבת: האדרת האגו". דניאל בל טען שתפיסת הירידה היא חלק מהתרבות. "מה שההיסטוריה הארוכה של הדקליניזם' האמריקאי - בניגוד לדעיכה האפשרית בפועל של אמריקה - מרמזת", אומר דניאל בל,"הוא שלחרדות הללו יש קיום משל עצמן שהוא די נבדל מהעמדה הגאו-פוליטית האמיתית שלנו. מדינה; שהם נובעים ממשהו המושרש עמוק בנפש הקולקטיבית של המעמדות המפטפטים שלנו כמו מניתוחים פוליטיים וכלכליים מפוכחים". לפי RealClearPolitics, הצהרות על ירידה בכוחה של אמריקה היו נפוצות מאז תחילת המדינה. לדברי העיתונאי האוסטרלי ניק בראיינט, "אזהרות מפני דעיכה אמריקאית אינן חדשות בשום פנים ואופן". במאה ה-20, הדקלניזם הגיע במספר גלים ברורים. בספר משנת 2011 טענו תומאס ל. פרידמן ומייקל מנדלבאום כי ארצות הברית נמצאת בעיצומו של "הגל החמישי של דקליניזם". הראשון הגיע "עם 'הלם הספוטניק' של 1957", השני עם מלחמת וייטנאם, השלישי עם "הבעייתיות" של הנשיא ג'ימי קרטר ועלייתה של יפן, והרביעי עם כוחה המוגבר של סין. על פי רוברט ליבר ב-2021, "הכרזות של דקליניסטים על אמריקה הופיעו מאז הקמתה של אמריקה" ו"יכול להיות מאלף להשוות את הטיעונים והמרשמים הנוכחיים של הדקליניזם החדש עם הרעיונות של תקופות קודמות". פרשנים וסקרים רבים הבחינו בעלייה בקיטוב הפוליטי בארצות הברית. כמה חוקרים קשרו מגמות לקיטוב פוליטי בארצות הברית ובמדינות אחרות להגברת אי השוויון הכלכלי וירידה כלכלית. דייוויד לאונהרדט כותב כי "ההכנסות, העושר ותוחלת החיים בארצות הברית קפאו על קיפאון עבור חלק גדול מהאוכלוסייה,מה שתורם למצב רוח לאומי זועם ולהחרפת הפילוגים הפוליטיים. התוצאה היא ממשלה לא מתפקדת למחצה, אשר שוחקת רבים מהיתרונות הגדולים ביותר של המדינה על פני סין." על פי דו"ח של חוקרי אוקספורד, כולל הסוציולוג פיליפ נ. הווארד, מדיה חברתית מילאה תפקיד מרכזי בקיטוב פוליטי בארצות הברית, עקב תעמולה חישובית - "השימוש באוטומציה, אלגוריתמים וניתוח נתונים גדולים כדי לתמרן את הציבור החיים" - כמו הפצת חדשות מזויפות ותיאוריות קונספירציה. החוקרים הדגישו את תפקידה של סוכנות המחקר הרוסית לאינטרנט בניסיונות לערער את הדמוקרטיה בארצות הברית ולהחריף את המחלוקות הפוליטיות הקיימות. השיטות הבולטות ביותר למידע שגוי היו לכאורה פוסטים אורגניים ולא פרסומות, ופעילות ההשפעה גדלה לאחר, ולא הוגבלה לבחירות 2016. שרה קרפס מברוקינגס מציינת כי בעקבות פעולות השפעה זרה שאינן חדשות אלא מועצמות על ידי כלים דיגיטליים, ארצות הברית נאלצה להוציא כספים מופקעים על אמצעי הגנה "רק כדי לשבור את הלגיטימיות הדמוקרטית". מייקל מקפול, לשעבר שגריר ארצות הברית ברוסיה בין השנים 2012 ל-2014,מאמין שארצות הברית עמדה בפני דעיכה דמוקרטית, הנובעת מקיטוב עילית ונזק שנגרם על ידי הנשיא לשעבר דונלד טראמפ לאמון בבחירות וקשרים עם בעלי ברית דמוקרטיים. מקפאול קובע כי הירידה בדמוקרטיה מחלישה את הביטחון הלאומי ומרסנת מאוד את מדיניות החוץ. על פי נתוני סקר 2021 שנאספו מ-YouGov,Nationscape ו-Votter Study Group,36% מהמשיבים הרפובליקנים ו-33% מהמשיבים הדמוקרטים אומרים שהם "מרגישים מוצדק להשתמש באלימות כדי לקדם מטרות פוליטיות".זה מייצג עלייה חדה מ-2017,שבה רק 8% מהמשיבים הרפובליקנים ו-8% מהדמוקרטים אמרו את אותו הדבר. באופן דומה, סקר שנערך על ידי מרכז פוליטיקה של אוניברסיטת וירג'יניה מצא כי יותר מ-80% מהדמוקרטים והרפובליקנים מאמינים כי המפלגה היריבה מהווה "סכנה ברורה ונוכחת לדמוקרטיה האמריקאית". בסך הכל, יותר מ-80% מהמשיבים בסקר אמרו שהם חוששים שהם או מישהו קרוב להם יחוו "אובדן אישי או סבל עקב ההשפעות" של מדיניות המפלגה היריבה. עד 1970 חלק ארצות הברית מהייצור העולמי ירד מ-40% ל-25%, בשנת 2018, אי השוויון בהכנסות הגיע לרמה הגבוהה ביותר שנרשמה על ידי לשכת מפקד האוכלוסין. חלק מהמרכזים מאמינים שהמשבר הפיסקאלי האמריקאי נובע מהעלייה בהוצאות על תוכניות חברתיות או לחלופין מהעליות בהוצאות הצבאיות למלחמות עיראק ואפגניסטן, שתיהן יובילו לירידה. עם זאת, ריצ'רד לכמן טוען שאם ההוצאות הצבאיות או הכוללות לא ילחצו על כלכלת ארצות הברית, הן לא יתרמו לירידה בארצות הברית. לכמן מתאר את הבעיה האמיתית כ"הקצאה שגויה של הכנסות והוצאות ממשלתיות, וכתוצאה מכך הסטת משאבים מהמשימות החיוניות לשמירה על דומיננטיות כלכלית או גאופוליטית". קנדי טוען שככל שההוצאות הצבאיות גדלות, הדבר מפחית את ההשקעות בצמיחה כלכלית, מה שבסופו של דבר "מוביל לספירלה מטה של צמיחה איטית יותר, מיסים כבדים יותר, העמקת הפיצולים המקומיים על סדרי עדיפויות הוצאות והחלשת היכולת לשאת בנטל ההגנה". אנליסטים שונים חיברו אתגרי בריאות בארצות הברית, כמו עליית עלויות שירותי הבריאות, לירידה הלאומית הכוללת. מאמר משנת 2018 ב-American Journal of Public Health סקר מספר גורמים שנצפו על ידי חוקרים קודמים כמו עליית עלויות שירותי הבריאות, ירידה בתוחלת החיים ועלייה ב"מוות מייאוש" כמו התאבדויות ומנות יתר של סמים, וחיבר זאת ל-"החולשה ארוכת הטווח שנראתה בארצות הברית". שיעור תמותת האמהות יותר מהכפיל את עצמו בארצות הברית מאז סוף שנות ה-80 בניגוד מוחלט למדינות מפותחות אחרות. על פי מדד ההתקדמות החברתית, ארצות הברית מתמודדת עם "ירידות קטנות אך קבועות" בעניינים בריאותיים ובנושאים אחרים, ויחד עם ברזיל והונגריה הייתה אחת המדינות הבודדות שגלשו אחורה במדד בין 2010 ל-2020. לגבי המדד, אמר ניקולס קריסטוף כי הדבר מצביע על בעיות מבניות שקדמו לטראמפ, כאשר טראמפ הוא "סימפטום לבעיה זו, וגם גורם להאצתו". מומחים מדעיים רבים ופקידי ממשל לשעבר מתחו ביקורת על דונלד טראמפ והממשל שלו בתגובה למגפת COVID-19, כגון התערבות בסוכנויות מדע וביצוע שקר במהלך מגפת COVID-19. ב-Nature, ג'ף טולפסון הזהיר שהנזק של טראמפ למדע עלול לקחת עשרות שנים להתאושש ממנו, וחלק מהנזק הזה עלול להיות קבוע. באוקטובר 2020,מחקר פיו מצא שהטיפול של טראמפ במגפת הקורונה שחקה את המוניטין העולמי ההולך ופוחת של אמריקה. תחרות עם סין סין המאתגרת את ארצות הברית על דומיננטיות עולמית מהווה נושא מרכזי בוויכוח על הדעיכה האמריקאית. סין הייתה הכלכלה הגדולה היחידה שדיווחה על צמיחה בשנת 2020. כלכלת סין התרחבה ב-2.3% בעוד שכלכלת ארצות הברית וגוש האירו היו צפויים להתכווץ ב-3.6% ו-7.4% בהתאמה. חלקה של סין בתוצר העולמי עלה ל-16.8%,בעוד שכלכלת ארצות הברית היוותה 22.2% מהתמ"ג העולמי בשנת 2020. עד סוף שנת 2024,לעומת זאת, הכלכלה הסינית צפויה להיות קטנה יותר ממה הוקרן בעבר, בעוד הכלכלה האמריקנית צפויה להיות גדולה יותר,על פי קרן המטבע הבינלאומית ' 2021 דו"ח על התחזית הכלכלית הגלובלית. ההובלה של ארצות הברית צפויה להימשך לפחות כמה רבעונים, התקופה המתמשכת הראשונה מאז 1990 שבה כלכלת ארצות הברית צמחה בקצב גבוה מזה של סין. בשנת 2020,סין חתמה על השותפות הכלכלית המקיפה האזורית, גוש הסחר החופשי הגדול בעולם. מגזין טיים טען שארצות הברית עשויה להיות "המפסידה הגדולה" של העסקה. עם זאת, הוול סטריט ג'ורנל דיווח כי הליברליזציות הקשורות לתעריפים מ-RCEP יהיו צנועות, וכינו אותה " נמר נייר ".מחקר מקיף על העסקה מראה שהיא תוסיף רק 0.08% לתמ"ג של סין ב-2030 ללא השתתפותה של הודו. סין גם עלתה על ארצות הברית בסחר עם האיחוד האירופי לראשונה בשנת 2020. בדצמבר הודיע האיחוד האירופי כי ההסכם המקיף על השקעות עם סין נחתם באופן עקרוני. כמה אנליסטים אמרו שההסכם עלול לפגוע ביחסים עם ארצות הברית. בחודש מרץ 2021,פורסם כי יהיו ספקות רציניים לגבי אישור העסקה בתוך הפרלמנט האירופי נתון התנהגות "פסולה" של סין כלפי חברי הפרלמנט, המועצה האירופית 'הוועדה הפוליטית והביטחונית, וכן האירופי צוותי חשיבה. בשנת 2020,סין עקפה את ארצות הברית בפעם השנייה כמדינה המובילה בעולם להשקעות זרות ישירות (FDI).דניאל רוזן, אנליסט ותיק של היחסים הכלכליים בין ארצות הברית לסין, אמר כי טבעי שההשקעות הזרות ירדו בחדות בארצות הברית בנסיבות יוצאות דופן בשל כלכלת השוק הפתוח שלה, תכונה שחסרה לסין. רוזן אמר, "אין סיבה לדאוג מהתחזית עבור ה-FDI בארצות הברית, בתנאי שארצות הברית תישאר עם המערכת התחרותית הבסיסית שלה בשוק הפתוח". בעבר, בשנת 2003,סין עברה את ארצות הברית פעם אחת בתור המקבלת הגדולה ביותר של FDI. מדען המדינה מתיו קרוניג קובע כי "לפי חוכמה קונבנציונלית מתפתחת, לסין יש את הרגל על ארצות הברית, בין השאר משום שהממשלה הסמכותית שלה יכולה לתכנן אסטרטגית לטווח הארוך, ללא מעצורים מסניפי ממשל מתחרים, בחירות רגילות ודעת הקהל. ואולם האמונה הזו בעלייה אוטוקרטית ובירידה דמוקרטית מנוגדת לעובדה ההיסטורית". קרניג'ס טוענת כי חברות פתוחות "מאפשרות חדשנות, אמון בשווקים פיננסיים וצמיחה כלכלית". קרוניג גם מציע כי "התוכניות המצוטטות לעיתים קרובות כראיה לחזון מרחיק הראייה של סין, יוזמת החגורה והדרך ו-Made in China 2025,הוכרזו על ידי שי רק ב-2013 וב-2015, בהתאמה. שניהם עדכניים מכדי להיחגג כדוגמאות מבריקות לתכנון אסטרטגי מוצלח לטווח ארוך." לדברי דייוויד לאונהרדט,"מעבר לכלכלה, סין התקדמה בצורה ניכרת גם בתחומים אחרים בעשור האחרון. היא קרובה להפוך למממנת המובילה בעולם של מחקר ופיתוח מדעיים, הודות לעליות הממריאות בסין ולעליות הדלות בארצות הברית. איכות המדע האמריקאי נותרה גבוהה יותר,אך הפער הצטמצם." עם זאת, לפי בארי נאוטון, אפילו בשיעור ההמרה של שווי הקנייה, ההכנסה העירונית הממוצעת הייתה קצת יותר US$10,000,וההכנסה הכפרית הממוצעת הייתה קצת פחות US$4,000 בסין. נאוטון תהה אם זה הגיוני מבחינה כלכלית שמדינה בעלת הכנסה בינונית מהסוג הזה תיקח "חלק כל כך לא פרופורציונלי מההוצאה המסוכנת הכרוכה בחלוצי טכנולוגיות חדשות". לדברי ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר, קווין ראד, "לסין יש פגיעות מקומיות מרובות שלעיתים רחוקות מצוינות בתקשורת. לארצות הברית, לעומת זאת, תמיד יש את החולשות שלה בתצוגה ציבורית מלאה, אבל הוכיחה שוב ושוב את יכולתה להמצאה מחדש ושיקום." ריאן הא, עמית בכיר במדיניות חוץ במכון ברוקינגס, אמר שחלק ניכר מהנרטיב של סין "עולה ללא הרף ועל סף עקיפת ארצות הברית המקרטעת" קודמו על ידי כלי תקשורת המזוהים עם סין. הס המשיך ואמר,"מערכות סמכותיות מצטיינות בהצגת נקודות החוזק שלהן ובהסתרת החולשות שלהן. אבל קובעי המדיניות בוושינגטון חייבים להיות מסוגלים להבחין בין התמונה שמציגה בייג'ינג לבין המציאות שהיא מתמודדת איתה." לפי הכלכלן האמריקאי סקוט רוזל והחוקרת נטלי הל, "סין נראית הרבה יותר כמו מקסיקו או טורקיה של שנות ה-80 מאשר טייוואן או דרום קוריאה של שנות ה-80. אף מדינה מעולם לא הגיעה למעמד של הכנסה גבוהה עם שיעורי הישגים בתיכון מתחת ל-50 אחוז.עם שיעור ההישגים של סין בתיכון של 30 אחוז, המדינה עלולה להיות בצרות קשות." בגיל 30, מספר שנות הלימוד בסין נמוך ב-34.6 אחוזים מאשר בארצות הברית. בגיל 40 הפער מתרחב ל-38.9 אחוזים. בגיל 50 הוא מתרחב עוד יותר ל-47 אחוז. בגיל 60 זה הופך ל-55.5 אחוז. רוזלה והגיהנום מזהירים שסין מסתכנת ליפול למלכודת ההכנסה הבינונית בגלל הפער העירוני הכפרי בחינוך ואבטלה מבנית. ראיין האס במכון ברוקינגס אמר שאוכלוסיית גיל העבודה של סין כבר מצטמצמת, והוסיף, "עד שנת 2050,סין תעבור משמונה עובדים לכל פנסיונר כעת לשני עובדים לכל פנסיונר. יתרה מכך, היא כבר סחטה את מרבית העליות הפרודוקטיביות הגדולות שמגיעות עם אוכלוסייה שהופכת משכילה ועירונית יותר ואימוץ טכנולוגיות כדי להפוך את הייצור ליעיל יותר." ניקולס אברשטט, כלכלן ומומחה דמוגרפי במכון האמריקני לאנטרפרייז, אמר כי המגמות הדמוגרפיות הנוכחיות יכריעו את הכלכלה והגאופוליטיקה של סין, ויהפכו את עלייתה להרבה יותר לא ודאית. לדבריו, "תם עידן הצמיחה הכלכלית ההרואית". במאי 2020, בהתאם לחוק הסמכות ההגנה הלאומית של ג'ון ס. מקיין לשנת הכספים 2019,מסר ממשל טראמפ דו"ח, "גישה אסטרטגית של ארצות הברית לרפובליקה העממית של סין" לחברי הקונגרס האמריקאי. הדו"ח קובע גישה של הממשלה כולה כלפי סין במסגרת אסטרטגיית הביטחון הלאומי לשנת 2017,האומרת שהגיע הזמן שארצות הברית "תחשוב מחדש על המדיניות הכושלת של שני העשורים האחרונים - מדיניות המבוססת על ההנחה שמעורבות עם יריבים והכללתם ב מוסדות בינלאומיים ומסחר עולמי יהפכו אותם לשחקנים טובים ולשותפים אמינים". הדו"ח אומר שהוא "משקף הערכה מחדש בסיסית של האופן שבו ארצות הברית מבינה ומגיבה למנהיגי סין, ומוסיף "ארצות הברית מכירה בתחרות האסטרטגית ארוכת הטווח בין שתי המערכות שלנו". בפברואר 2021,הנשיא ג'ו ביידן אמר כי סין היא "המתחרה הרצינית ביותר" המציבה אתגרים על "השגשוג, הביטחון והערכים הדמוקרטיים" של ארצות הברית מזכיר המדינה, אנטוני בלינקן, הצהיר כי הגישות האופטימיות הקודמות כלפי סין היו פגום, וכי סין מציבה את "האתגר המשמעותי ביותר של כל מדינת לאום בעולם לארצות הברית". בלינקן גם הסכים שקודמו של ביידן, דונלד טראמפ,"צדק בגישה נוקשה יותר כלפי סין". באפריל 2021,הסנאט האמריקני הציג חקיקה מרכזית בתגובה לכוח הגובר של סין בעניינים בינלאומיים. הצעת החוק, שכותרתה "חוק התחרות האסטרטגית של 2021",משקפת את הגישה הנוקשה של הדמוקרטים בקונגרס והרפובליקנים, ונועדה להתמודד עם היוזמות הדיפלומטיות והאסטרטגיות של ממשלת סין. במאי 2021,אוחד חוק התחרות האסטרטגי של 2021 להצעת חוק גדולה יותר, חוק החדשנות והתחרות של ארצות הברית (USICA),המאשר US$110 billion למחקר טכנולוגי בסיסי ומתקדם על פני תקופה של חמש שנים. ביוני 2021,USICA העביר 32–68 בסנאט בתמיכה דו-מפלגתית. השוואה למדינות קודמות הנטינגטון שם לב שהתחזיות של דעיכה אמריקאית היו חלק מהפוליטיקה האמריקאית מאז סוף שנות החמישים. לדברי דניאל בל, "לרבים מהפרשנים המובילים באמריקה היה דחף רב עוצמה לראות בעקביות את ארצות הברית כמקרה סל חלש, 'מבודל', שייפול לידי יריבות חזקות יותר באותה מידה שבה נפלה רומא לידי הברברים, או צרפת. הנרי החמישי באגינקורט". הנטינגטון ביקר את הדקלניזם כמוטעה, אך שיבח אותו בכמה סעיפים,"הדקלניזם חזה את הצטמקות הכוח האמריקאית. בכל שלביה חיזוי זה הפך למרכזי במניעת הצטמקות זו". מייקל הדסון מצביע על כך שחובת חובות נחוצה כאשר החובות של אנשים למדינה גדולים מדי. בעוד שאימפריות מוקדמות יותר (האשוריות) שרדו באמצעות מחילת חובות תקופתית, מנהג זה הסתיים עם האימפריה הרומית, וכתוצאה מכך התרוששות ונישול של חקלאים, ויצרה גוש פרולטריון הולך וגדל. אותו תהליך תרם להתמוטטות האימפריה הבריטית ונמשך גם היום, עם משברים פיננסיים תקופתיים (שנות ה-30,2008) אשר מוקלים רק על ידי חילוץ ממשלתי או מלחמה. הדסון מוסיף כי בכל פעם שההיסטוריה חוזרת על עצמה, המחיר עולה, כלומר ארצות הברית נהרסת על ידי חוב בנקאי ללא מנגנון סליחה, מה שהופך את הקריסה לבלתי נמנעת. מדען המדינה פול ק. מקדונלד כותב שמעצמות גדולות יכולות להיות בדעיכה יחסית או מוחלטת ודן בדרכים שבהן הן מגיבות לעיתים קרובות. הנפוץ ביותר הוא התנתקות (הפחתת חלק מההתחייבויות של המדינה, אך לא את כולן). קנדי טוען כי "האיתנות הפיננסית הבריטית הייתה הגורם היחיד המכריע בניצחונותיה על צרפת במהלך המאה ה-18.פרק זה מסתיים על מלחמות נפוליאון והמיזוג של החוסן הפיננסי הבריטי עם חוזק תעשייתי חדש". הוא צופה שככל שהדולר האמריקאי מאבד את תפקידו כמטבע עולמי, הוא לא יוכל להמשיך ולממן את הוצאותיו הצבאיות באמצעות הוצאות גירעונות. לפי ריצ'רד לכמן, ארצות הברית תחזיק מעמד הרבה יותר זמן אם, כמו בריטניה, היא תוכל להגביל משפחות ואליטות מסוימות משליטה בלעדית במשרדים ובסמכויות שלטוניות. ההיסטוריון הרולד ג'יימס כתב מאמר שכותרתו "אמריקה הסובייטית המאוחרת", המשווה את ארצות הברית של ימינו לברית המועצות לשעבר. ג'יימס כתב שהיבטים רבים של ארצות הברית דומים כיום לברית המועצות המאוחרת: התגברות הסכסוך החברתי, יריבויות אתניות/גזעיות והידרדרות כלכלית. הוא חזה שהדולר עלול לאבד מערכו ולהתחיל להיראות כמו הרובל הסובייטי. ג'יימס סיים את המאמר באומרו כי הירידה הכלכלית תימשך,גם אם יחול שינוי בהנהגה,מה שהצביע על חוסר יכולתו של גורבצ'וב למנוע קריסה לאחר שירש את ברז'נייב. אלכס לו, בעל טור מ-South China Morning Post,כתב,"רוסיה הסובייטית תחת מיכאיל גורבצ'וב לא ידעה שהם כבר איבדו את האימפריה עד שהיה מאוחר מדי. גורלה של ארצות הברית לא יהיה שונה." פרשנים דעת קהל סקרים של 2018 הציבו את הנהגת ארצות הברית מדרגה מתחת ל-31% של סין והותירו את גרמניה כמעצמה הפופולרית ביותר עם אישור של 41%. סקר משנת 2019 שבוצע על ידי מרכז המחקר Pew מראה שרוב האמריקנים חזו שהכלכלה האמריקאית תהיה חלשה יותר ב-2050. כמו כן, אומר הסקר, רוב האנשים חשבו שארצות הברית תהיה "מדינה עם חוב לאומי צומח, פער רחב יותר בין עשירים לעניים וכוח עבודה מאוים על ידי אוטומציה". בעיצומה של מגפת הקורונה, דעת הקהל של ארצות הברית וסין החמירה ברוב המדינות שנסקרו על ידי Pew Research. דעתה של ארצות הברית הייתה חיובית יותר מזו של סין באופן כללי; חוות הדעת על הטיפול במגפה הייתה שלילית בשתי המדינות, אך חוות הדעת של הטיפול של סין במגפה הייתה חיובית יותר מארצות הברית. בסקר שנערך ב-2021 בקרב 1,019 אמריקאים מיד לאחר ההסתערות על הקפיטול, 79% מהנסקרים אמרו שאמריקה "מתפרקת". עם זאת, שיעור דומה מהנשאלים בסקר ציינו כי הם "גאים להיות אמריקאים". על פי סקר שנערך בינואר 2021 של 1,032 אנשים ממדינות ASEAN על ידי מכון ISEAS-Yusof Ishak של סינגפור,61.5% מהנשאלים אמרו שהם יבחרו בארצות הברית על פני סין אם יצטרכו לבחור צד ביריבות המתמשכת בין שתי המדינות. התמיכה בארצות הברית עלתה ב-7.9% מהסקר של השנה הקודמת. בסוף ינואר 2021 דיווחה Pew שכאשר השבעתו של ביידן התקרבה, הסקרים הראו כי הדעה הבינלאומית של ארצות הברית באירופה השתפרה באופן משמעותי, והעלתה ל-72-84% אופטימיות לגבי יחסי ארצות הברית בבריטניה, צרפת וגרמניה. ראו גם הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/אדם#cite_ref-21] \| [TOKENS: 74883]
תוכן עניינים אדם אדם נבון מודרני ספיאנס אידלטו אדם או אדם נבון (שם מדעי: Homo sapiens, בתעתיק: הוֹמוֹ סָפִּיֶינס, בלטינית: "הוֹמוֹ" – אדם, "סָפִּיֶינס" – חושב או תבוני) הוא מין של יונק ממשפחת קופי האדם, היחיד שנותר בסוג האדם. האדם ייחודי בעולם החי במוחו הגדול (יחסית לגודל גופו) יותר מכל בעלי החיים: גדול פי שלושה בערך אפילו ממוחות קופי האדם הקרובים אליו ביותר, שימפנזה וגורילה. האדם נבדל מהם גם בהליכתו הזקופה על שתי גפיו האחוריות, בהתאמת זרועותיו ואצבעות ידיו לשימוש מתקדם בכלים, וביכולת הדיבור שלו. הוא מאכלס מגוון עשיר של בתי גידול יבשתיים, יותר מכל בעל חיים אחר, ומשנה את בתי הגידול שלו כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ובכך נחשב למין מהנדס סביבה. הוא מתאפיין בתודעה ובהכרה מפותחות, ביכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באומנות, בטכנולוגיה, במדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, בדמיונות, באידאולוגיות ובמוסדות חברתיים מורכבים. לאדם יש היכולת לרפלקציה עצמית, דהיינו יכולת התבוננות פנימית וניתוח עצמי. האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט באנטארקטיקה. בני אדם מודרניים התפתחו לראשונה ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה, ולאחר מכן החלו להתפשט בהדרגה לשאר יבשות העולם הישן, ולאחר מכן גם לאמריקה, תוך החלפה והטמעה של אוכלוסיות אדם קדומות יותר שחיו במזרח התיכון, באירופה ובאסיה. לאורך מרבית הפרהיסטוריה הם חיו כציידים-לקטים, ורק לפני כעשרת אלפי שנים החלו לביית צמחים ובעלי חיים בהיקף נרחב לצורך חקלאות. לפני כחמשת אלפי שנים לכל היותר פיתחו לראשונה כתב, והחלו לתעד את ההיסטוריה שלהם. במאות השנים האחרונות, אפשרו המהפכה התעשייתית וחידושי המדע גידול מהיר באוכלוסיית האנושות, והיא מונה כיום כ-8 מיליארד נפש. כל בני-האדם בני-ימינו, וכן בני אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-מין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens). סיווג זה נועד להבדילם ממינים נכחדים קרובים אך שונים באנטומיה שלהם, כמו האדם הניאנדרטלי, שמסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג אדם (Homo). האדם הנבון המודרני נחשב לתת-המין היחיד ששרד עד ימינו מבין תת-המינים של הומו ספיינס, מבין הסוג הומו ומבין תת-השבט הומינינים. אטימולוגיה המילה אדם משמשת הן לתיאור פרט יחיד מהמין מכל גיל וזוויג, והן לתיאור המין כולו. בעברית, המילה אדם לתיאור בן המין האנושי היא גם שמו של אדם הראשון במקרא. לפי סיפור הבריאה השני בספר בראשית (ב, ד ואילך), השם נגזר מהשורש "אדמה", לציין את בריאת האדם מ”עָפָר מִן הָאֲדָמָה”. כיום המילה "אדם" ככינוי כללי משמשת בדרך-כלל לגברים ולנשים באותה מידה. לעיתים קרובות מתייחסים גם במונח בני אדם לגברים ולנשים כאחת, לנשים בלבד מתייחסים במונח "בנות אדם"[א], ולעיתים רחוקות במונח "בנות חוה" על שמה של חוה המקראית. האדם מכונה גם "אנוש", "אנושי" או "בן אנוש",[ב] בדומה לשמו של אנוש, נכדו של אדם הראשון על פי המקרא[ג]. כלל בני-האדם נקראים לעיתים האֱנוֹשׁוּת או המין האנושי. שם התואר "אנושי" לעיתים מציין שייכות ביולוגית למין האדם או לסוג האדם, ותכונות אנושיות הן תכונות הנחשבות כמאפיינות או מייחדות בני אדם בהקשרים שונים, למשל מוסריות ואמפתיה בהשוואה לבעלי-חיים, מודעות עצמית בהשוואה למחשבים, או הזדקנות ומוות בהשוואה לאלים ומלאכים. מילה נוספת היא איש. צורת הריבוי שלה, אנשים, נמצאת בשימוש נרחב במובן של בני אדם כלליים – לא רק זכרים. "א. נשים" היא תחליף לא רשמי בכתבים שמקפידים על ניסוח נייטרלי מבחינה מגדרית. ביוונית המילה ἄνθρωπος (אַנְתְּרוֹפּוֹס) פירושה "אדם" או "אנוש", וממנה נגזרו המונח "אנתרופולוגיה", התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית, ומונחים רבים נוספים כמו "אנתרופוצנטריות", "אנתרופומורפיזם" ו"העיקרון האנתרופי". המילה הלטינית לאדם היא Homo (הוֹמוֹ), והיא משמשת בביולוגיה כשם המדעי של סוג האדם. כמו כן נגזרו ממנה המונח "הומניזם" והמילה האנגלית Human אשר משמשת גם כשם עצם שפירושו "בן אנוש" וגם כשם תואר שפירושו "אנושי". השם המדעי של האדם, Homo sapiens (הוֹמוֹ סָפִּיֶינס), ניתן בשנת 1758 על ידי חוקר הטבע השוודי קארולוס ליניאוס במסגרת פועלו להגדרת הטקסונומיה של עולם החי. השם תואם לשיטת השם המדעי הכפול של לינאוס, שבו המילה הראשונה מתארת את הסוג והשנייה את המין. שם הסוג, Homo, נלקח מהמילה הלטינית ל"אדם", ושם המין, sapiens, פירושו "תבוני", "נבון" או "חושב". בהמשך נגזרו מהשורש Homo גם השמות המדעיים של קבוצות ביולוגיות המכילות את האדם והמינים הקרובים לו ביותר, כמו משפחת האדם "הומינידיים" ותת-שבט "הומינינים". ביולוגיה לערכים רבים בנושא הגוף האנושי, ראו פורטל גוף האדם. האנטומיה והפיזיולוגיה של האדם הומולוגית לאנטומיה ולפיזיולוגיה של בעלי חיים אחרים, ובעיקר של אלו הקרובים לו ביותר: מבחינה אנטומית ופיזיולוגית, האדם נבדל מבעלי החיים הקרובים אליו בעיקר בהתאמת השלד שלו להליכה זקופה על שתי הרגליים האחוריות, ובמוח הגדול פי שלושה לערך ממוחם של קופי אדם. בדומה למרבית הפרימטים, מפגין מין האדם דו-צורתיות זוויגית, כאשר הגברים נוטים להיות בממוצע גבוהים וכבדים יותר מהנשים. בממוצע, גובה נשים בוגרות הוא בין 1.6 ל-1.7 מטרים ומשקלן 54 עד 64 קילוגרם, וגובה זכרים בוגרים הוא בין 1.7 ל-1.8 מטרים ומשקלם 76 עד 83 קילוגרם. שלד האדם הוא שלד יונק טיפוסי, המכיל את כל העצמות האופייניות ליונקי שליה אחרים. עם זאת, רבות מעצמות אלו עברו התאמות להליכה זקופה על שתיים, האופייניות להומינינים נכחדים וייחודיות לאדם מבין כל המינים החיים כיום. עצמות הירך והשוק ארוכות אצל האדם, הן באופן מוחלט והן יחסית לאורך גופו בהשוואה לפרימטים אחרים, מפרק הירך מוצב כך שהשוקיים פונות לכיוון קו מרכז הגוף, והברכיים קרובות זו לזו לשיפור יעילות ההליכה והריצה. האגן הוא בצורה ייחודית של "קערה", שבעת עמידה זקופה מערסלת את האיברים הפנימיים של הבטן. שריר העכוז הגדול ושאר שרירי העכוז מפותחים במיוחד באדם, וחשובים להליכה זקופה, לקימה ולישיבה. עמוד השדרה מפותל בדומה לאות S במבט צד, כשחלקו המותני מתקמר בכיוון הבטן, פיתול הפועל כבולם זעזועים לגולגולת בעת הליכה וריצה. עמוד השדרה מתחבר לגולגולת בתחתיתה, ולא באחוריה כמו אצל שאר היונקים, כך שהראש פונה קדימה כאשר הגוף בתנוחה אנכית. הגולגולת גדולה וגבוהה במיוחד בהשוואה לגודל הגוף, דופנותיה דקות יחסית, והיא מותאמת להכיל את המוח הגדול. עצם הזרוע, החישור והגומד קצרות יחסית לאורך הגוף, בהשוואה לעצמות הזרוע של קופים וקופי אדם, וזאת בהתאמה להחזקה וטיפול במכשירים ולא לטיפוס על עצים. עצם הזרוע מפותלת מעט באופן שהמרפק פונה החוצה וכפות הידיים מוצבות לפני הגוף והפנים. עצמות כף היד עדינות ובעלות טווח תנועה גדול. האגודל נגדי לשאר האצבעות, כמו אצל שאר קופי האדם, אך ארוך ושרירי במיוחד, ובכך מאפשר טיפול מדויק בחפצים קטנים. הפרק המרוחק ביותר בעצמות האצבע מתרחב בקצהו לתמיכה ב"כרית" האצבע שמתחת לציפורן – תכונה ייחודית לשלד סוג האדם שהתפתחה ככל הנראה כהתאמה לטיפול בכלים ולהכנתם. בדומה למרבית היונקים האחרים, יש לילדי האדם שיני חלב הבוקעות מעצמות הלסת אל חלל הפה בגיל צעיר מאוד, ומתחלפות מאוחר יותר לשיניים קבועות. כמו אצל כל הקופים צרי האף, השיניים הקבועות באדם כוללות בכל רבע לסת שתי חותכות, ניב אחד, שתי קדם-טוחנות (הנקראות גם מלתעות) ושלוש טוחנות, ובסך הכול 32 שיניים. ואולם כתוצאה מהקטנת הלסתות באדם בן-זמננו יחסית לכל בני האדם הקדומים, הטוחנות האחוריות ביותר בכל רבע לסת בוקעות אל תוך חלל הפה רק בגיל 17 ויותר, המאוחר יחסית, ועל כן נקראות בעברית שיני בינה. לעיתים חלק משיני הבינה או כל ארבעתן אף אינן בוקעות כלל, ונשארות כלואות בתוך עצם הלסת. כתוצאה מכך ניתן לזהות מבחוץ אצל בני אדם בוגרים בין 28 ל-32 שיניים. שיני האדם קטנות יחסית ובעלות מבנה בלתי-מתמחה: הניבים אינם מוארכים וחדים כמו אצל טורפים וקופי-אדם, החותכות אינן צומחות ללא הפסק כמו אצל מכרסמים, והטוחנות אינן גדולות ורחבות כמו אצל אוכלי עשב. שיניים כאלו מעידות על הסתגלות לאכילה של מגוון מזונות הן מהחי והן מהצומח. יש חוקרים הסבורים שהשימוש בכלי אבן ובאש לצורך טחינת מזון קשה ובישולו, תרם לאבולוציה של הקטנת השיניים בשושלת האדם, אף שראשית האבולוציה הזו קדמה לעדויות העתיקות ביותר לשימוש באש. בדומה לשאר מיני סדרת הפרימטים, לאדם עיניים מפותחות המכוונות קדימה (ולא לצידי הראש) בגולגולת, כך ששדות הראייה שלהן חופפים במידה רבה, ומסייעים למיקוד שתיהן בפרטים קטנים וקרובים. ראיית צבעים מפותחת בבני אדם הודות למערכת ראיית הצבע הטיפוסית לקופים צרי-אף ומבוססת על שלושה סוגי מדוכים ברשתית, אשר מתמחים בהבחנה בצבעי אדום, ירוק וכחול (routine trichromacy). מאפיין ייחודי של עין האדם בין הפרימטים ומרבית היונקים האחרים, הוא פתח ארובת עין רחב משמעותית מרוחבה של הקרנית, ולכן חושף חלק גדול מלובן העין. הניגוד החזותי בין הקרנית ללובן העין מקנה לעין האנושית את המראה הטיפוסי שלה, ומקל על זיהוי כיוון המבט של אנשים אחרים. חוש הריח של האדם חלש אפילו יותר משל הקופים, ובהתאם לכך אונות הריח וקונכיות האף שלו קטנות מאוד יחסית לגודל המוח והגולגולת. מתוך מאות גנים של קולטני ריח (olfactory receptors) אצל האדם, כ-55% אינם מתורגמים כלל לחלבון, והפכו לפסאודוגנים בלתי מתפקדים. איבר יעקובסון בתקרת הפה, הממלא תפקיד חשוב בחוש הריח אצל מרבית היונקים, מתנוון אצל האדם כבר בשלב העוברי. אוזן האדם מסוגלת לשמוע קולות בתחום התדרים שבין 20 הרץ ל-20 קילוהרץ, גבול עליון נמוך מזה של מרבית היונקים[ד] ונוטה לרדת אף יותר אצל אנשים מבוגרים וקשישים הסובלים מהיחלשות שמיעה. מוח האדם בבגרותו הוא בנפח ממוצע של 1,350 סנטימטרים מעוקבים. בהתחשב בגודל הגוף זהו המוח הגדול ביותר בעולם החי, והסיבה לעליונותו של האדם על שאר בעלי החיים בתחומים שכליים וקוגניטיביים רבים. מספר תאי העצב במוח האדם מוערך בכ-86 מיליארד, אשר יוצרים ביניהם יותר מ-100 טריליון קשרים סינפטיים. למעשה, מוח האדם איננו הגדול ביותר בעולם החי באופן מוחלט – מוחותיהם של כמה לווייתנים ופילים גדולים יותר, אך זאת במידה רבה בגלל גופם הגדול בהרבה. על מנת לחשב את גודל המוח בהשוואה לגודל הגוף נהוג להשתמש במדד EQ ‏(Encephalization Quotient או "מנת המוחיות") במדגם של מיני בעלי-חיים שונים. כשמשתמשים במדגם של מיני יונקים נמצא בדרך-כלל כי לאדם ערך EQ בין 6 ל-8, ופירוש הדבר שמוחו גדול פי 6 עד 8 מהצפוי ליונק בעל גודל גוף דומה. זהו הערך הגבוה בין היונקים, כאשר הבאים אחריו בדירוג, הדולפינים וקופי האדם, מקבלים בדרך-כלל ערכי EQ של 2 עד 5, והיונק הממוצע מקבל בהגדרה ערך של 1. ערכו המספרי של EQ תלוי במדגם המינים הנבחר, למשל אם דוגמים רק מיני פרימטים יתקבל ערך EQ של 3 בלבד, שפירושו מוח גדול פי שלושה מהצפוי לפרימט באותו גודל גוף. אך בכל מדגם שייבחר יקבל האדם ערך EQ גבוה משל כל שאר המינים. האזור המפותח ביותר במוח האדם הוא קליפת המוח הגדול, שכוללת אזורים המתמחים בתפיסה, תנועה רצונית, מודעות, הבנת שפה, דיבור ועוד. קליפת המוח היא למעשה יריעה רב-שכבתית של תאי עצב ותאי גלייה ששטחה כ-2,360 סמ"ר (היינו, כריבוע שאורך צלעו כמעט חצי מטר), והיא משופעת בקפלים המגדילים את שטח הפנים שלה ומאפשרים לה להידחס לתוך חלל הגולגולת. קליפת המוח לבדה מהווה 75% עד 84% ממשקלו הכולל של מוח האדם, יותר מאשר בכל יונק אחר. המספר המוחלט של תאי-עצב בקליפת המוח של האדם הוא כ-16 מיליארד, הרבה יותר מאשר בקליפת המוח של כל יונק אחר שנמדד, למשל 9 מיליארד אצל האורנגאוטן והגורילה, 6–7 מיליארד אצל השימפנזה, ו-5.6 אצל הפיל האפריקני[ה][ו]. המוח הוא גם הרקמה בעלת צריכת האנרגיה הגבוהה בגוף האדם – במצב של מנוחה מוחלטת צורך המוח, שמשקלו רק 2% ממשקלו הכולל של הגוף, 20% מכלל תצרוכת האנרגיה של הגוף. תצרוכת יחסית זו של המוח אף גבוהה יותר אצל תינוקות – כ-50%, ואצל ילדים בני 4 שנים כ-66%. כדי לספק תצרוכת זו נדרשים בני אדם להגדיל את אספקת הקלוריות במזונם ולהבטיח את סדירותה (ראו בסעיף תזונה), ולחלופין לחסוך בתצרוכת האנרגיה של רקמות אחרות בגופם, כמו רקמת שריר, ולהאט את קצב הגדילה אצל ילדים ומתבגרים, בהשוואה לקופי אדם וליונקים אחרים. עור האדם חשוף יחסית משיער, פרט לשיער הראש ולשיער הזקן והשפם בגברים בוגרים. שיער הגוף נוטה לגדול מעט עם הבגרות המינית, בעיקר במפשעה (שער הערווה) ובבתי השחי. למעשה, מספר זקיקי השערות בעור האדם אינו פחות מזה שבעורם של יונקים רבים אחרים, אלא שמרבית השערות הצומחות מעור האדם מנוונות וקטנות מאוד. זקיקי השערות עדיין קשורים לשרירים הזעירים הזוקפים אותן, כך שרפלקס סימור השיער הטיפוסי ליונקים עדיין פועל בבני אדם בתגובה לקור (התחושה המכונה "עור ברווז") ולעיתים בתגובה להתרגשות כתוצאה מאיום כלשהו (תגובת "הילחם או ברח"), לעיתים בליווי צמרמורת. בבני אדם צעירים ובריאים העור חלק ומבריק, בדומה לעורם של יונקים ימיים כמו הדולפין, ובניגוד לעור יונקים יבשתיים שמתחת לפרווה הוא נוטה להיות מקומט ודהה. זוהי תוצאה של שכבת שומן תת-עורית שמסיבות בלתי-ברורות מפותחת באדם יותר מאשר ברוב היונקים היבשתיים[ז]. צבע העור מגוון מאוד בבני אדם ממוצא שונה – משחור כמעט לחלוטין ועד בהיר ביותר, המקבל גוון ורדרד כתוצאה מנימי דם הסמוכים לפני העור. צבע העור הוא תוצאה של כמות וסוג הפיגמנט מלנין בתאי העור. תאי העור אף מייצרים מלנין נוסף בתגובה לקרינה אולטרה סגולה הפוגעת בהם, מה שגורם לאפקט השיזוף. במשך עשרות אלפי שנים עודדה ברירה טבעית התפתחות ריכוז גבוה של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפיים שבהם קרינת השמש חזקה, כמנגנון הגנה מהאפקט המסרטן שלה, ולריכוז נמוך של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפיים מעוטי קרינה, המאפשר לקרני שמש לחדור לעור ולסייע ביצירת ויטמין D. צבע השיער וצורתו אף הם מגוונים בבני אדם שונים. נראה שצבע השיער המקורי באדם כהה מאוד עד שחור, אך מוטציות שונות פוגעות בייצור המלנין ויוצרות צבעים בהירים יותר כמו בלונד וג'ינג'י. מוטציות כאלו התפשטו באוכלוסיות אדם שונות, בעיקר באירופה אך גם בכמה אוכלוסיות ילידיות באזורים הטרופיים. גנים המשפיעים על גידול השערה גורמים לשיער חלק, מתולתל או מקורזל. עם הגיל נוטה ייצור המלנין בשערה להיפגע, מה שגורם לשיער שיבה. כמו כל שאר היונקים, האדם הוא יצור דיפלואידי – כל אחד מהתאים הסומטיים שלו מכיל שני מערכי כרומוזומים, אחד מהאם ואחד מהאב. מערך הכרומוזומים באדם (קריוטיפ) כולל 23 זוגות כרומוזומים, בשונה במקצת מהקריוטיפ של קופי אדם הכולל 24 זוגות. סיבת ההבדל הזה היא שבמהלך האבולוציה של האדם, שני זוגות כרומוזומים אצל קופי אדם התאחו זה עם זה ליצירת זוג הכרומוזומים מספר 2 באדם. אופן קביעת הזוויג באדם זהה אף הוא לזה של שאר היונקים: בתאי הנקבות נמצא זוג כרומוזומי מין XX, בעוד שבתאי הזכרים נמצא זוג כרומוזומי XY, כלומר כרומוזום X אחד וכרומוזום Y אחד, מזווגים זה לזה. כרומוזום Y קטן יותר מכרומוזום X. הורשת כרומוזום Y מהאב גורמת לעוּבָּר להתפתח לבן, בעוד שהורשת כרומוזום X מהאב גורמת לעובּר להתפתח לבת. כלל ה-DNA בכרומוזומים נקרא גנום. גנום האדם כולל בסך הכול כשלושה מיליארד זוגות נוקלאוטידים, והוא גדול בהרבה מהגנום של אורגניזמים רבים כמו זבוב התסיסנית (140 מיליון זוגות בלבד), אך גם קטן בהרבה מהגנום של אורגניזמים רבים אחרים, למשל דגי ריאות (עד 130 מיליארד זוגות). נוקלאוטידים אלו מרכיבים, על פי האומדן האחרון מפרויקט גנום האדם, כ-20 אלף גנים המתורגמים לחלבונים, וכן כמה אלפי פסאודוגנים אשר אינם מתורגמים כתוצאה מפגמים גנטיים שונים. בסך הכול רק כאחוז עד שני אחוזים מכלל הגנום האנושי מתורגם לחלבונים. אחוז גדול יותר של הגנום אינו מתורגם לחלבונים אך יש לו תפקיד חשוב בבקרת גנים. בנוסף, חלק ניכר של הגנום האנושי (גודלו עדיין שנוי במחלוקת עזה במחקר הגנטי) הוא בבחינת "DNA אנוכיי" ו"DNA זבל" שאין להם תפקיד מועיל לאדם, ומכילים בעיקר רטרוטרנספוזונים, המשכפלים את עצמם באופן אנוכי בדומה לנגיפים, ולשרידי רטרוטרנספוזונים שאינם פעילים עוד. בקרב האנושות כיום יש מגוון גנטי: הבדלים ברצף הגנום בין בני אדם שונים. מספר ה-SNP (הבדל בנוקלאוטיד בודד) שנמצאו באנושות עד שנת 2008 הוא כ-3.1 מיליון. פירוש הדבר שבין בני-האדם הרחוקים ביותר זה מזה, למשל בין יליד אפריקה ויליד אמריקה הדרומית, מגיע ההבדל עד לאחד מכל 1,000 נוקלאוטידים בממוצע, דהיינו כ-0.1% מהגנום. הבדל זה הוא בערך עשירית מההבדל של כ-1% בין גנום האדם לגנום של המינים החיים הקרובים אליו ביותר: שימפנזה מצוי ובונובו. ההבדלים נוצרים כתוצאה מהצטברות מוטציות – שינויים בסדר וזהות הנוקלאוטידים. קצב המוטציות הממוצע בבני אדם הוא בסדר גודל של כ-100 לדור, כלומר אדם ממוצע מוריש לילדיו כ-100 מוטציות חדשות שהופיעו אצלו ואינן קיימות אצל הוריו[ח]. מרבית המוטציות האלו הן נייטרליות – אינן מזיקות ואינן מועילות – ורובן הגדול לא תצלחנה לעבור בתורשה לדורות הבאים, אך מיעוטן מתפשט באוכלוסייה באמצעות סחף גנטי. סחף גנטי עלול לגרום גם להתפשטותן של מוטציות מזיקות רצסיביות, שאינן גורמות לנזק עד שהן מוּרָשות משני ההורים גם יחד, ולכן מרבית המחלות התורשתיות המסוכנות והנפוצות באוכלוסיית האדם, כמו אנמיה חרמשית וסיסטיק פיברוזיס, הן מסוג זה. מיעוט זעיר אף יותר הן מוטציות מועילות העשויות להתפשט באוכלוסייה הודות לברירה טבעית, כגון המוטציות הגורמות אי-סבילות ללקטוז (ראו בפרק האבולוציה). מתוך המגוון הגנטי הקיים, או השונות הגנטית, כ-85% מוסברים על ידי הבדלים שבין בני אדם בודדים, ורק חלק קטן מוסבר על ידי מוצא גאוגרפי או אתני. המתאם החלקי שקיים בין אזור המוצא לרצף הגנום נוצר במשך הדורות משום שבני אדם נוטים יותר להעמיד צאצאים עם בני אדם הגרים בסמוך אליהם. מחקרים המודדים מספר גדול מאוד (כמה אלפים לפחות) של סמנים גנטיים מסוגלים לעיתים קרובות לזהות את אזור מוצאם של נבדקים שאינם "בני תערובת". עם זאת, מרבית הגנטיקאים כיום אינם משתמשים עוד במונח "גזע" לתיאור מתאם זה, משום שהמתאם הוא רציף ואיננו מתחלק באופן בדיד לקטגוריות מסורתיות כמו שחורים, לבנים וכדומה. "גזעים" במינוח המסורתי גם אינם בהכרח מקבילים לתת-מינים המשמשים במינוח הזואולוגי אצל מיני בעלי-חיים אחרים. זאת משום שהאנושות המודרנית צעירה בהשוואה למרבית המינים, כך שהשונות הגנטית בתוכה נמוכה יחסית למרות תפוצתה הכלל-עולמית. גם הגירה ונדידות עמים תכופות לאורך הפרהיסטוריה וההיסטוריה, המלוות לרוב בנישואי תערובת, תרמו להקטנת ההבדלים הגנטיים בין אזורים גאוגרפיים ואוכלוסיות אתניות. לשם השוואה, מחקרים גנטיים במין השימפנזה המצוי מצאו שמספר תת-מינים שלו באפריקה לבדה התפצלו לפני מאה אלף עד מיליון שנים, בעוד שזמני ההתפצלות בין "גזעי" אדם על פני כדור הארץ כולו נמדדים באותן שיטות בעשרות אלפי שנים לכל היותר. תוחלת החיים של האדם ארוכה משל כל יונק אחר, כ-80 שנה במדינות מפותחות. בימי קדם (ואף כיום במדינות מתפתחות רבות) תוחלת החיים הייתה נמוכה בהרבה, אך זאת בעיקר כתוצאה משיעורים גבוהים של תמותת תינוקות[ט], ובני אדם שצלחו בחיים את תקופת הינקות היו עשויים להגיע לגילים דומים לאלו של בני אדם בימינו. הגיל המופלג ביותר שתועד בוודאות הוא 122 שנה, אליו הגיעה ז'אן לואיז קלמן הצרפתית. היריון באדם נמשך בממוצע תשעה חודשים (כ־40 שבועות), שבמהלכם גוף האם עובר שינויים פיזיולוגיים והורמונליים רבים כדי לתמוך בעובר המתפתח. במהלך התקופה נבנית שליה המחוברת לחבל הטבור, והיא משמשת כמתווכת להעברת חמצן, חומרי תזונה ונוגדנים מדם האם אל העובר, וכן לסילוק חומרי פסולת. ההיריון נחקר ברפואה במסגרת גינקולוגיה ומיילדות, ובמיוחד בתחום רפואת האם והעובר, העוסקת בזיהוי וטיפול בסיבוכים רפואיים. התפתחות עובר האדם מתחילה לאחר הפריה, כאשר תא הביצית המופרית מתחלק במהירות למורולה ולבלסטוציסט, הנקלט בדופן הרחם. בשבועות הראשונים נוצרים שכבות התאים העובריות בתהליך הגסטרולציה, ומהן מתפתחים בהמשך איברי הגוף. התקופה עד לשבוע השמיני מכונה שלב העובריות ובה מתהווים איברי היסוד, ואילו מהשבוע התשיעי ואילך מתחיל שלב העובר, שבו האיברים מבשילים ומתפתחים עד ללידה. תחום זה נחקר במסגרת אמבריולוגיה, וביולוגיה התפתחותית בשילוב שיטות אבחון רפואיות מודרניות כגון אולטרה סאונד ותבחיני דם. בדרך כלל נולד ולד יחיד, אך אחת לכמה עשרות לידות נולדים תאומים, ולידות של שלישיות, רביעיות ואף חמישיות ידועות אף כי נדירות מאוד. בהשוואה למיני יונקים אחרים, הלידה באדם קשה וממושכת יותר ולעיתים אף מסוכנת, שכן ראשו הגדול יחסית של הוולד מתקשה לעבור בתעלת הלידה בין עצמות האגן של האם. הסיכון בהריון ולידה לעובר ולאם פחת משמעותית במאות ה-20 וה-21, הודות לחידושים רפואיים דוגמת חיטוי, ניתוח קיסרי, בדיקת אולטרה סאונד להיריון ובדיקת מי שפיר. התינוק חסר ישע בלידתו ותלוי לחלוטין בהוריו. אף על פי שאפילו בתינוק בן כמה ימים בלבד ניתן לאתר יכולת מסוימת לראות דברים ואף לזהות פנים, באופן מעשי הוא עיוור כמעט לחלוטין. יכולת ממשית למקד את המבט ולעקוב אחרי עצמים מתפתחת בהדרגה בגיל חודשיים עד ארבעה חודשים, הושטת יד מגיל ארבעה חודשים, ואחיזה מיומנת של חפצים מגיל שנה ואילך. תינוקות בדרך כלל מתחילים לזחול על בטנם לאחר גיל חצי שנה, ובגיל כשנה עד שנה וחצי הם מזדקפים על רגליהם ומתחילים ללכת, אך פיתוח מיומנות בהליכה, ריצה וקפיצה אורכות מספר שנים נוספות. תהליך ייחודי לתינוקות וילדי אדם הוא למידת השפה המדוברת בסביבתם הקרובה (ראו פירוט בסעיף שפה). כמו אצל שאר היונקים התינוק ניזון בתחילה מחלב, באופן הטבעי על ידי יניקה משדי אמו. נראה כי לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה תינוקות ינקו במשך השנתיים עד ארבע השנים הראשונות לחייהם, ואף מאוחר יותר[י]. בחברות חקלאיות חלב בהמות שונות החליף בחלקו את חלב האם, ובתרבות המערב כיום, עם התפתחות ההנקה מבקבוק ותרכובת מזון לתינוקות, פחות ופחות מקובל להניק לאחר גיל שנתיים. תקופת הילדות נחשבת לגיל 3 ועד גיל 12 לערך, ומתאפיינת בגדילה מתמשכת בקצב איטי יותר מאשר בתקופת הינקות. ילדי האדם עדיין תלויים מאוד בהוריהם להגנתם, כלכלתם והדרכתם. הם סקרנים מאוד, מצטיינים ביכולות למידה גבוהות ומרבים לשחק. תקופת ההתבגרות נחשבת לגילאי 12 עד 20 שנה בערך, ומתאפיינת בתהליך ההתבגרות המינית ובנטייה הולכת וגוברת לעצמאות. תופעה ייחודית לאדם היא פרץ גידול מהיר יותר בתקופת ההתבגרות מאשר בילדות, אשר נוטה להיות מודגש וממושך יותר בבנים מאשר בבנות, וכתוצאה ממנו גברים הם בממוצע גדולי גוף מנשים אף על פי שבתקופת הילדות ההבדלים אינם משמעותיים. בסך הכול תקופות הינקות, הילדות וההתבגרות יחדיו אורכות כרבע מתוחלת החיים הכללית, יותר מאשר בכל יונק אחר, ובכך מאפשרות לבני אדם ללמוד דברים רבים עד הגעתם לבגרות. לאדם אין עונת רבייה קבועה, והוא מתרבה בכל עונות השנה. בדומה לנקבות של מיני יונקים רבים, לנשים בוגרות יש ביוץ מחזורי: ביצית חורגת מהשחלה, ואם איננה מופרית בתא זרע היא נשטפת החוצה מהרחם וביצית חדשה חורגת מהשחלה, וחוזר חלילה. מחזור הביוץ באישה נמשך בממוצע כ-28 יום, אך עשוי להשתנות בין 21 ל-39 יום. תופעה ייחודית לאדם היא "ביוץ מוסתר" – האישה איננה מגלה סימני ייחום מיוחדים כאשר היא מבייצת, והיא עשויה לקיים יחסי מין במשך כל מחזור הביוץ, ואף במשך מרבית תקופת ההיריון ובמשך תקופת ההנקה. מועד הביוץ באישה נסתר אפילו מהאישה עצמה, מה שמקשה על כניסה מתוכננת להיריון בנשים עם בעיות פוריות מחד, ועל מניעת היריון בשיטת "הימים הבטוחים" מאידך. זהו ניגוד בולט לכמעט כל שאר נקבות היונקים, אשר מתייחמות ופעילוֹת מינית רק בעת שהן מסוגלות להרות. יתרון חשוב של תכונה זו הוא יכולת האדם לקיים יחסי מין באופן שגרתי לא רק לצורך רבייה, אלא גם לצורך חיזוק הקשר החברתי והרגשי בין בני הזוג, קשר הידוע בתרבויות רבות כאהבה רומנטית. תופעה ייחודית נוספת למיניות האדם אשר מעודדת קשר כזה היא תנוחות ההזדווגות פנים-מול-פנים, אם כי בני אדם מסוגלים גם לתנוחת החדירה מאחור הנפוצה בעולם החי. כמו אצל נקבות של מיני יונקים אחרים, הנקה גורמת לגוף האישה להפריש את ההורמון פרוגסטרון המעכב את הביוץ, וכך מקטין את הסבירות להרות שוב. לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, נראה שתקופת הנקה ארוכה פעלה כאסטרטגיה טבעית למניעת היריון וליצירת הפרש גילים של מספר שנים בין אחים, כך שהאם לא נדרשה לטפל ביותר מתינוק אחד באותו זמן. במאות השנים האחרונות, קיצור תקופת ההנקה (ראו בסעיף ינקות) אפשר לנשים ללדת מדי שנה או שנתיים, ובכך תרם לקצב הגידול המהיר של האוכלוסייה. כיום, ברוב התרבויות האנושיות מקובלת המונוגמיה, אף כי בחברות אדם מסוימות נהוגות גם צורות שונות של פוליגמיה – בדרך-כלל פוליגיניה ולעיתים נדירות מאוד גם פוליאנדריה. גברים מונוגמים ופוליגמים בדרך-כלל מתפקדים כאבות, ולוקחים חלק בטיפול בצאצאיהם ובפרנסתם. בכך משתייך האדם למיעוט מתוך מיני קופי האדם, הפרימטים והיונקים. השתתפות הזכרים מסייעת מאוד לגידול הצאצאים עד לבגרות במשך התקופות הארוכות והפגיעוֹת של היריון, ינקות, ילדות והתבגרות באדם. כמו אצל מרבית המינים המונוגמיים, גם באדם זוגיות לא תמיד נשמרת לכל החיים, יחסי מין עם שותפים אחרים אינם נדירים, וצאצאים לעיתים מגודלים על ידי האם לבדה או אף האב לבדו. בעשורים האחרונים במערב הפכו מקובלות במידת מה מסגרות הורות שונות, אולם בהסתכלות כללית על כלל חברות האדם בנות זמננו, המשפחה הנורמטיבית ביותר עדיין כוללת גבר ואישה המקיימים יחסי-מין בלעדיים זה עם זה ומגדלים יחד את צאצאיהם המשותפים. תופעה ייחודית נוספת לאדם הם חיים הנמשכים הרבה לאחר תום תקופת הפוריות המינית. התופעה בולטת במיוחד אצל נשים, אשר בגיל הבלות שלהן (בתרבות המערב בדרך כלל בסביבות גיל 50 שנה) מפסיקות לבייץ ואינן מסוגלות עוד ללדת, אך לעיתים קרובות הן מסייעות לבניהן ובנותיהן הבוגרים בטיפול בנכדיהן. התהליך ארוך והדרגתי יותר בגיל המעבר אצל גברים, שכן ייצור תאי הזרע בגופם איננו פוסק ובאופן עקרוני הם עשויים לשמור על פוריותם עד גיל מופלג, אך ירידה באיכות הזרע וברמת החשק המיני גורמת גם למרבית הגברים הקשישים להתרכז בסיוע לנכדיהם במקום בהולדת ילדים נוספים. בכל החברות האנושיות מקובל לרחוש כבוד לאנשים קשישים ולניסיון החיים שצברו, ולעיתים קרובות הם מתפקדים כראשי משפחות, כיועצים ואף כמנהיגי קהילות. לערכים רבים בנושאי מזון ותזונה, ראו פורטל המזון. בדומה למרבית מיני הפרימטים, בני אדם הם אוכלי כול, המסוגלים להיזון ממגוון של מזונות מהחי והצומח, ואינם מתמחים בסוג מסוים של מזון. עדויות ארכאולוגיות ומחקרים על ציידים-לקטים בני-זמננו מראים שבמשך מרבית הפרהיסטוריה עד המהפכה הנאוליתית, בני אדם ניזונו מציד בעלי-חיים, ובכלל זה דיג ואיסוף חסרי חוליות, ומלקט של זרעים, פירות ושורשים. בישול באש ועיבוד מזון בעזרת כלי אבן ועץ הגדילו את מגוון המזונות הזמינים לבני אדם פרהיסטוריים, ואִפשרו להם להוציא פחות זמן ואנרגיה על מנת להשיג, ללעוס ולעכל כמות רבה יותר של מזון. בכך הם סייעו ככל הנראה לאבולוציה של הגדלת המוח, אשר צורך יותר קלוריות לקיומו מכל רקמה אחרת בגוף (באותו משקל), ולאבולוציה של הקטנת הלסתות והשיניים אצל בני אדם מודרניים אנטומית, בהשוואה למיני אדם קדומים יותר. בני אדם התאימו את תזונתם לבתי-הגידול בהם חיו, וישנן תרבויות הניזונות כמעט בלעדית מהצומח או כמעט בלעדית מהחי. במהפכה הנאוליתית, ביות בעלי חיים וצמחים אִפשר טכנולוגיות להפקת מזון בכמויות גדולות, כגון גידול וטחינת דגניים; חליבת בהמות והכנת מוצרי חלב; והתססת סוכרים לאלכוהול. כמו כן התאפשרה אגירת כמויות גדלות של מזון, בסיוע טכנולוגיות שימור מזון שונות כמו עישון, ייבוש, כבישה והחמצה. מגוון מקורות המזון ירד בעקבות המהפכה הנאוליתית בשל הנטייה להתרכז במספר קטן של סוגי גידולים חקלאיים שהם היעילים ביותר, אך הוא גדל שוב בעת החדשה הודות לייבוא של גידולים חקלאיים, מוצרי מזון וטכנולוגיות מזון מכל העולם[י"א]. לאורך הפרהיסטוריה וההיסטוריה, מחסור במזון היה סיכון עיקרי עבור אוכלוסיות של בני אדם, לעיתים כתוצאה מאסונות טבע, בצורת, מלחמות ושעבוד, או הכחדה של בעלי-חיים וצמחים ששימשו כמזון. אירועים כאלו לעיתים קרובות גרמו לרעב המוני ולתת-תזונה, בעיקר אצל ילדים, חסרי אמצעים ואוכלוסיות מוחלשות שונות. לפי דו"ח של ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות משנת 2015, צריכת המזון הממוצעת בעולם היא בערך 1,800 קילו-קלוריות לאדם ליום, בעוד שארגון הבריאות האמריקאי ממליץ על צריכה יומית של 2,700 קילו-קלוריות לגבר ו-2,200 קילו-קלוריות לאישה (מספר הקילו-קלוריות הדרוש ליום תלוי במין, בגיל, במשקל הגוף, בסגנון החיים ועוד). מדד הרעב העולמי הוא כלי סטטיסטי המתאר את מצב הרעב בעולם. בשנים 1990–2013 עלה לראשונה מספר המתים בעולם כתוצאה מהשמנת יתר על מספר המתים מתת-תזונה. מחלות היו ועודן גורם המוות העיקרי אצל בני אדם, בדרך-כלל נפוץ יותר ממוות כתוצאה מאלימות, מלחמות או תאונות. במשך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, מחלות זיהומיות המופצות על ידי נגיפים, חיידקים וטפילים אחרים גרמו למרבית הנפגעים ומקרי המוות, תכופות בקרב תינוקות וילדים קטנים[י"ב][ט]. מחלות כאלו לעיתים נפוצו כמגפות שקטלו אחוז ניכר של האוכלוסייה, בעיקר בכפרים ובערים צפופי אוכלוסין עם תנאי סניטציה והיגיינה גרועים[י"ג]. קטלנותן של מגפות גברה עם המהפכה הנאוליתית, אם בשל העלייה בצפיפות האוכלוסייה ואם משום שבעלי-חיים מבויתים שגודלו בצפיפות חשפו את החקלאים לפתוגנים שלהם, והעבירו אליהם מגפות כמו אבעבועות שחורות, חצבת וסוגים שונים של שפעת. אוכלוסיות אדם ששרדו מגפות כאלו פיתחו דרגה מסוימת של חסינות אליהן, וכאשר היגרו מאוחר יותר לאזורים אחרים, לעיתים גרמו בבלי-דעת להדבקה נרחבת של האוכלוסיות המקומיות הבלתי-חסינות. מרבית החללים שהפיל האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי בין ילידי אמריקה, אוסטרליה ואוקיאניה מתו כתוצאה ממגפות כאלו, יותר מאשר נהרגו במלחמות או כתוצאה משעבוד[י"ד]. במאות השנים האחרונות חלו התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות ששינו את מאזן התחלואה והתמותה בצורה מהפכנית. במאה ה־19 התגלתה ההתאוריה החיידקית של המחלות, בזכות עבודותיהם של לואי פסטר ורוברט קוך, שהראו כי חיידקים ונגיפים הם גורמי מחלות מידבקות. בעקבות הבנה זו פותחו חיסונים ראשונים, כמו חיסון נגד כלבת שיצר פסטר, ובהמשך חיסונים רבים נוספים, וכן אנטיביוטיקה, ובראשן פניצילין שהתגלתה על ידי אלכסנדר פלמינג ב־1928. במקביל, חידושים בתחום סניטציה והיגיינה ציבורית – כגון מערכות ביוב מודרניות, אספקת מי שתייה נקיים ושיפור תנאי מגורים – הפחיתו במידה ניכרת את התפשטות המחלות הזיהומיות. בעקבות תהליכים אלו ירדו במדינות המפותחות שיעורי התמותה ממחלות זיהומיות, ותשומת הלב הרפואית הופנתה יותר אל גורמי התמותה העיקריים הבאים: מחלות לב וכלי דם, מחלות ניווניות וסרטן. עם זאת, במדינות המתפתחות, מחלות זיהומיות עדיין נפוצות וקטלניות יותר. על פי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, גורמי התמותה העיקריים באוכלוסיית העולם בשנת 2004 היו (באחוזים מכלל מקרי המוות) כדלהלן: בית גידול, תפוצה ואוכלוסייה תחום תפוצת האדם כולל את כל יבשות כדור הארץ פרט לאנטארקטיקה (שיש בה תחנות מחקר אך לא מגורי קבע). האדם הוא מין החולייתן היבשתי בעל התפוצה הגאוגרפית הרחבה ביותר, וחי במספר הרב ביותר של בתי גידול. מתקרבים אליו בכך רק כמה מינים החיים במשכנות האדם, כמו העורב האפור והחולדה המצויה[ט"ו]. הטכנולוגיה והתרבות אפשרו לאדם לחיות באזורי אקלים ובבתי-גידול שונים ומגוונים מאוד, כגון מדבריות, יער גשם טרופי, איים מבודדים בלב האוקיינוס וטונדרה ארקטית. לעומת זאת, בקרב חסרי חוליות ומיקרואורגניזמים קיימים מינים עם תפוצה אקולוגית אף רחבה יותר – למשל יתושים, זבוב הבית, תיקן גרמני, נמצאים במגוון עצום של סביבות, ואילו, דובוני מים חיידקים וארכאונים קיימים כמעט בכל סביבה על פני כדור הארץ, כולל אזורי קיצון כמו מעיינות חמים, טונדרה קפואה ומצולות האוקיינוס. נכון ל-2023, אוכלוסיית האדם בכדור הארץ מונה 8 מיליארד נפש. ואולם מספר זה הוא תוצאת גידול כה מהיר במהלך מאות השנים האחרונות, עד כי יש המתארים אותו במונח התפוצצות אוכלוסין. במשך מרבית הפרהיסטוריה, אוכלוסיית העולם מנתה רק כמה עשרות אלפי בני אדם[ט"ז]. לפני כמה אלפי שנים, המעבר מכלכלה המבוססת על ציד ולקט לכלכלה מבוססת על חקלאות אפשר לראשונה להגדיל באופן משמעותי את אוכלוסיית האדם, ובמשך מרבית ההיסטוריה נאמד גודלה בכמה עשרות או מאות מיליונים. לפני כמאתיים שנה, חידושי המהפכה התעשייתית וירידה בתמותת תינוקות כתוצאה מהשגי הרפואה גרמו לגידול מהיר באוכלוסייה, אשר הגיעה למיליארד נפש בראשית המאה ה-19, לשני מיליארד נפש בראשית המאה ה-20, ולשבעה מיליארד נפש בראשית המאה ה-21. קצב גידול האוכלוסייה הגיע לשיאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 – כ-2.2% בשנה שפירושם הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 31 שנה. מאז ועד היום, אמצעי מניעה ושיטות נוספות לפיקוח ילודה סייעו להוריד את קצב הגידול העולמי לפחות מ-1% בשנה, שפירושו הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 70 שנים. תחזיות לגודל האוכלוסייה בשנים הבאות תלויות בתחזית לקצב הגידול: במרבית המדינות המפותחות בעולם כיום ירד קצב הגידול הטבעי לאפס ואף למטה מכך (כלומר ירידה בגודל האוכלוסייה), ובהנחה שמדינות העולם השלישי תלכנה בעקבותיהן חוזה כיום ארגון האומות המאוחדות שאוכלוסיית העולם תתייצב בראשית המאה ה-22 על גודל של כ-10.5 מיליארד בני אדם[י"ז]. השפעות מערכתיות של האדם על הסביבה פעילות האדם משנה בקנה־מידה עולמי את מערכות התמיכה בחיים בכדור הארץ. במסגרת מחקרים על אקולוגיה וקיימות כמו מחקר גבולות פלנטריים זוהו מספר תחומים שבהם פעילות האדם משפיעה בצורה נרחבת על הפלנטה במידה שהיא משפיעה על מינים רבים אחרים וכבר חצתה את "המרחב הבטוח" לקיום האנושות. גידול האוכלוסייה, פיתוחי החקלאות והטכנולוגיה, התאום החברתי והפעילות הכלכלית מאפשרים לאדם לשנות בתי גידול בקנה-מידה נרחב על-מנת להתאימם לצרכיו (מין מהנדס סביבה) – מברא יערות על-מנת להפוך אותם לאדמה חקלאית או לערים, מביית צמחי בר וחיות בר, ובונה סכרים, מאגרי-מים ומתקני השקיה המאפשרים לגדל צמחים וחיות כאלו אפילו בבתי-גידול שחונים ומדבריים. ישנם בתי גידול שלמים שנמצאים כיום בסכנת היעלמות כתוצאה מפעולות האדם. למשל, מעריכים שיותר משני שלישים משטחי היער והחורש הים-תיכוני הושמדו, כתוצאה מרעיית יתר, כריתת עצים לבערה והכשרת שטחים לחקלאות ולעיור. פעילות האדם גרמה או סייעה להכחדה של מיני בעלי-חיים וצמחים רבים, בעיקר ביבשות ואיים שיושבו לראשונה על ידי הומו ספיינס ולא התקיימו בהם לפני-כן אוכלוסיות אדם ארכאיות. יש המעריכים שכבר בתקופה הפרהיסטורית תרמו ציידים-לקטים להכחדתם של רבים ממיני בעלי החיים הגדולים שנעלמו בסוף הפליסטוקן וראשית ההולוקן. למשל, לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אוסטרליה לפני כ-45 אלף שנה נכחדו שם 23 מתוך 24 המינים שמשקלם עלה על 44 ק"ג, ובכללם הדיפרוטודון, הפרוקופטודון, אריה הכיס והמגלניה. לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אמריקה לפני כ-14 אלף שנה נכחדו שם מרבית היונקים במשקל מעל 100 ק"ג, ובכלל זה כל מיני הסוסים, בעלי החדק, עצלני הקרקע, ואף כמה טורפים גדולים דוגמת הסמילודון, האריה האמריקני וזאב הבלהות. מידת תרומתו של האדם להכחדות של סוף הפליסטוקן, בהשוואה לגורמים אחרים כמו תמורות אקלים, שנויה במחלוקת במחקר בעיקר בגלל הקושי לתארך במדויק את היעלמות בעלי החיים הגדולים מחד גיסא, ואת העדויות הארכאולוגיות להגעת האדם מאידך גיסא. לעומת זאת אין מחלוקת על ייחוס הכחדות ההולוקן להגירות האדם. לדוגמה, בניו זילנד נכחדו מספר מינים של עוף המואה ועיט האסטי לאחר שהגיעו לשם המאורים, ובמדגסקר נכחדו 8 מיני עוף הפיל, 17 מיני למורים (ובכלל זה הלמור הענק), ושני מיני היפופוטמיים, לאחר שהגיעו לשם לראשונה בני אדם מאינדונזיה. בתקופות היסטוריות, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע תיעד את הכחדתם של 784 מיני בעלי-חיים וצמחים מאז שנת 1500 לספירה, בכללם שור הבר, זברת הקואגה, הזאב הטסמני, פרת הים, עוף הדודו ומלומיס קי ברמבל. האיגוד מעריך שמינים רבים מכך בהרבה נכחדו ללא תיעוד, וכן מגדיר כמעט 4,000 מינים החיים כיום "בסכנה חמורה" להכחדה. מחזור הפחמן – שריפת דלק מאובנים ובירוא יערות גרמו לעלייה ניכרת בריכוז פחמן דו-חמצני וגזי חממה נוספים באטמוספירה, מה שהוביל להתחממות עולמית ולהפרת דפוסי אקלים טבעיים. מחזור החנקן והזרחן – שימוש נרחב בדשנים ובחקלאות תעשייתית מחדיר מדי שנה כמויות עודפות של תרכובות חנקן וזרחן למערכות יבשתיות וימיות. עודפים אלה נשטפים לנהרות וימים, יוצרים איטרופיקציה שגורמת לפריחת אצות רעילות, לחנק אקוויפרים וליצירת "אזורים מתים" באוקיינוסים. בעקבות שינוי מחזור הפחמן (וכן גזי חממה אחרים) האדם אף מסוגל להשפיע על האקלים של כדור הארץ כולו. חוקרים במדעי האקלים גילו שהחקלאות והתעשייה של האדם העלו באופן ניכר את ריכוז הפחמן הדו-חמצני וגזי חממה אחרים באטמוספירה, ומוערך ששינוי זה תרם באופן משמעותי להתחממות של פני כדור הארץ בשיעור ממוצע של למעלה מ-0.75 מעלת צלזיוס במאה השנים האחרונות[י"ח]. האדם מייצר ומשחרר לסביבה אלפי כימיקלים חדשים, שרבים מהם מתפזרים במערכות אקולוגיות ואינם מתפרקים. מזהמים אורגניים עמידים (Persistent organic pollutants – POPs) כמו די-די-טי, PCB ודיוקסינים מצטברים ברקמות בעלי־חיים ובשרשרת המזון, וגורמים לפגיעה בפוריות, חסינות ובריאות האדם. מיקרופלסטיק ופלסטיק חד־פעמי חדרו כמעט לכל מערכות כדור הארץ – ממעמקי האוקיינוס ועד אנטארקטיקה. חלקיקים אלו נבלעים על ידי פלנקטון, דגים ועופות ים, וריכוזם עולה במעלה שרשרת המזון עד לאדם. זיהום מתכות כבדות (כגון כספית, קדמיום ועופרת) מהתעשייה והכרייה גורם לנזקים עצביים ובריאותיים חמורים. לקיחה מתוך הייצור הראשוני הגלובלי – מחקרים מעריכים שהאנושות צורכת באופן ישיר או עקיף 25–40% מכלל האנרגיה הביולוגית המיוצרת בפוטוסינתזה ביבשה, מה שמגביל את המשאבים למינים אחרים ותורם לדחיקתם. החמצת אוקיינוסים – קליטת עודפי הפחמן הדו-חמצני על ידי מי הים גורמת להחמצת האוקיינוסים, הפוגעת ביכולת של אלמוגים, רכיכות ופלנקטון לבנות שלד גירני. הרס מערכות ימיות – פיתוח חופים, כריית חול, דיג הרסני (למשל רשתות גרירה) וזיהום כימי פוגעים בשוניות אלמוגים, מנגרובים ועשב ים, המשמשים בתי גידול קריטיים לרבייה ולשמירה על מגוון ביולוגי ימי. אזורים מתים – אזורים נרחבים באוקיינוסים, בעיקר בשפכי נהרות גדולים, סובלים מרמות חמצן נמוכות עד אפסיות כתוצאה מזיהום חקלאי ותעשייתי. השינויים במערכות האקולוגיות אינם פוגעים רק במינים אחרים אלא חוזרים ומשפיעים ישירות על בני האדם: מוצא האדם תומאס הנרי האקסלי, בחיבורו ההיסטורי "ראיות למקומו של האדם בטבע" (1863), וצ'ארלס דרווין, בספרו "מוצא האדם" (1871), היו הראשונים שטענו כי האדם לא הופיע כמות שהוא, אלא התפתח אבולוציונית מתוך מין נכחד אשר היה אב קדמון משותף לאדם ולקופי האדם. האקסלי ודרווין סברו שהשימפנזה והגורילה הם קופי האדם הקרובים ביותר לאדם, ולכן המליצו לחפש את מאובני האב הקדמון המשותף ביבשת אפריקה, מקום תפוצתם של השימפנזה והגורילה (וראו גם אב קדמון משותף אדם–שימפנזה, המאוחר יותר מהאב הקדמון המשותף להם ולגורילה). אף כי פרטים רבים באבולוציה של האדם עדיין אינם ידועים, וייתכן שחלקם לא ייוודעו לעולם, יש כיום קונצנזוס מדעי מוחלט על עצם התפתחותו האבולוציונית של האדם מאבות קדמונים המשותפים לו ולקופי האדם. במחקרים אבולוציונים גנטיים בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21 הוברר כי רצף גנום האדם אכן דומה מאוד לזה של קופי האדם ובמיוחד לזה של השימפנזה והגורילה. שיטות שעון מולקולרי מאפשרות לתארך את זמן הפיצול בין הענף שממנו התפתח האדם, המסווג כיום כתת-שבט ההומינינים, לענפים שהובילו לשאר קופי האדם. כיום מוערך זמן הפיצול בין ההומינינים לענף השימפנזה ב-8 עד 4 מיליון שנים לפני זמננו, והפיצול מענף הגורילה לפני כמיליון עד שני מיליון שנים לפני כן. מתקופה זו נמצאו באפריקה מאובנים ממספר מיני הומינידים, אך רובם חלקיים מאוד ולכן לא ברור עדיין אם אחד מהם הוא האב הקדמון המשותף או המין ההומיניני הראשון. התפתחות אבולוציונית חשובה המגדירה את הענף ההומיניני היא ההזדקפות על הרגליים האחוריות, אשר שחררה את הידיים לטיפול בעצמים שונים, וככל הנראה גם לשימוש בכלים. תצורת שלד המפגינה שלב מעבר בין טיפוס על ארבע לבין הליכה על שתיים נמצאה אצל ההומינין הנכחד ארדיפיתקוס רמידוס (Ardipithecus ramidus), שמאובן מפורט מאוד שלו התגלה באתיופיה ומתוארך לתקופה של 4.4 מיליון לפני זמננו. מתקופה מאוחרת יותר, בין 4.2 מיליון ל-1.4 מיליון שנה לפני זמננו, מוכרים מאפריקה מאובנים של מספר מינים שונים מהסוג אוסטרלופיתקוס (Australopithecus), שכבר הלכו זקופים לחלוטין, אף על פי ששמרו עדיין על יכולת מסוימת של טיפוס על עצים. ממדידת הנפח הפנימי של הגולגולות שלהם עולה שמוחם לא היה גדול בהרבה ממוח קופי אדם בני-ימינו. כמעט כל הפלאואנתרופולוגים כיום מסכימים שאחד ממינים אלו היה אביו הקדמון של סוג האדם, אם כי לא ברור עדיין מי מהם. המינים הראשונים מסוג האדם (Homo) הופיעו באפריקה לפני 2 עד 2.8 מיליון שנה, ולקדומים שבהם, כמו הומו הביליס (Homo habilis, האדם המיומן), מייחסים את ראשית הסיתות והשימוש הנרחב בכלי אבן. הומו ארקטוס (Homo erectus, האדם הזקוף) נחשב כמין האדם הראשון שהיגר מאפריקה, לפני כ-1.8 מיליון שנה, והתפשט למזרח התיכון, לאירופה ולמזרח אסיה. הוא היה גם הראשון שהשתמש באש באופן נרחב לצורכי חימום, הגנה ותזונה. אצל מיני סוג האדם התרחשה עלייה הדרגתית בגודל המוח, שתוך פחות משני מיליון שנה שילש את נפחו מכ-400 סמ"ק אצל אוסטרלופיתקים, לכ-600 סמ"ק אצל הביליס, כ-1,000 סמ"ק אצל ארקטוס ו-1,350 סמ"ק בממוצע אצל בני אדם בני-ימינו. במקביל לעלייה בגודל המוח מתגלה שכלול הולך וגובר בטכנולוגיית הסיתות של כלי האבן המקושרים עם מאובנים אלו (ראו בפרק הפרהיסטוריה). מאובני האדם הקדומים ביותר המסווגים על ידי חוקרים מסוימים למין האנושי הומו ספיינס (Homo sapiens) התגלו החל מתקופה של כחצי מיליון שנה לפני זמננו באפריקה, אירופה ואסיה. אך מאובנים אלו עדיין מפגינים מאפייני גולגולת פרימיטיביים ונפח מוח קטן בממוצע ממוח בני אדם בני-ימינו, ולכן מסווגים תחת המונח החצי-רשמי "הומו ספיינס ארכאי", בעוד שחוקרים אחרים מגדירים אותם כמין משלהם הומו היידלברגנסיס. נראה שלפני כ-400 אלף עד 200 אלף שנה התפתחה אוכלוסייה זו במקביל לאדם הניאנדרטלי באירופה ובמערב-אסיה, ולאדם המודרני באפריקה. הניאנדרטלים היו כבר בעלי מוח גדול כשל מוחות בני אדם בני-ימינו, אך מאפייני הגולגולת שלהם עדיין היו ארכאיים, ובתרבות שלהם התגלו רק עדויות מעטות לקבורה טקסית, אומנות וחשיבה סימבולית. קיימת מחלוקת בתחום האם יש לסווג את הניאנדרטלים כמין נפרד מספיינס, או כתת-מין בתוך המין ספיינס. דנ"א שמוצה ממאובני ניאנדרטלים בשיטות פלאוגנטיות מאשר כי הם התפצלו מהשושלת שהובילה לאנושות המודרנית לפני כמה מאות אלפי שנים, אך מגלה גם עדויות לשיעור נמוך של רביית כלאיים ביניהם לבין האדם המודרני בתקופה מאוחרת יותר (ראו בסעיף הבא). אוכלוסיות אדם נכחדות נוספות שהתקיימו בו-זמנית עם האדם המודרני הן האדם הדניסובי בסיביר (תאריך ידוע אחרון לפני כ-40 אלף שנה), הומו פלורסיינסיס באיי סונדה (תאריך ידוע אחרון לפני כ-50 אלף שנה), והומו ארקטוס בדרום-מזרח אסיה (תיארוכים אחרונים לפני כ-50 אלף שנה). גם באפריקה נראה שאוכלוסיות ספיינס ארכאי התקיימו זמן רב לצד אוכלוסיות מודרניות בהופעתן, ושלדי אדם עם תכונות ארכאיות התגלו שם עד תקופה של כ-15 אלף שנה לפני זמננו. מאובני אדם הזהים אנטומית לבני אדם בני-ימינו נקראים במינוח המדעי המקובל הומו ספיינס מודרני אנטומית, ולעיתים מוגדרים במינוח הטקסונומי כתת-המין "הומו ספיינס ספיינס" (Homo sapiens sapiens). המאובנים העתיקים ביותר שסווגו כך התגלו באתר אומו קיביש בדרום אתיופיה, ותוארכו בשיטה הרדיומטרית ארגון-ארגון לגיל של כ-190 אלף שנה לפני זמננו. בהשוואה לניאנדרטלים וספיינס ארכאי, התכונות האנטומיות המציינות את האדם המודרני הן: בנוסף לעדות המאובנים, העדויות הגנטיות מרצפי הגנום של אנשים ברחבי העולם, ולאחרונה אף עדויות פלאוגנטיות מגנומים שמוצו מתוך מאובני אדם, מצביעות אף הן על מקורה של האנושות המודרנית ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה. מאובני האדם המודרני הקדומים ביותר מחוץ לאפריקה נמצאו בארץ ישראל, במערת מיסְלִיָּה (כ-194 עד 177 אלפי שנים לפני זמננו), וכן במערת הגדי ובמערת הקפיצה (כ-120 עד 90 אלפי שנים לפני זמננו). ייתכן שמאובנים אלו מייצגים שלבים ראשונים של הגירת האדם המודרני מחוץ לאפריקה, שהותירו עדויות גנטיות מסוימות. בתקופה מאוחרת יותר (לפני כ-60 עד 40 אלף שנה) נמצאו בישראל בעיקר מאובני ניאנדרטלים. לפני כ-60 עד 50 אלף שנה החלה הגירה נרחבת של האדם המודרני אל מחוץ לאפריקה, אשר יצרה את האנושות בת-זמננו. ממצאים משלימים מצביעים על האפשרות שאירוע אקלימי יצר "פרוזדור אקלימי", לפני כמה עשרות אלפי שנים, והזדמנות זו אפשרה לאדם המודרני לנדוד באופן נרחב הלאה מאפריקה. אחת הדוגמאות הקדומות ביותר לגל הנדידה המאוחר היא הגולגולת ממערת מנות בישראל שגילה כ-55 אלף שנה. על פי הממצאים הגנטיים וממצאי המאובנים נראה כי בני אדם מודרניים הגיעו לאוסטרליה לפני כ-60 אלף שנה, לאירופה לפני כ-40 אלף שנה ולאמריקה לפני כ-17 אלף שנה. הגירה בסירות לאיי הים התיכון, לאיי פולינזיה באוקיינוס השקט ולמדגסקר באוקיינוס ההודי התרחשה לפני אלפי שנים בלבד. בתקופת היציאה מאפריקה נעלמו האוכלוסיות האחרונות של בני אדם ארכאיים, ולכן יש חוקרים הסבורים שהם הושמדו על ידי הפולשים המודרניים. עם זאת, בשנים האחרונות מחקר פלאוגנטי של הגנום הניאנדרטלי והגנום הדניסובי מעיד על שיעור נמוך של רביית כלאיים פורייה בין האוכלוסיות הפולשות והארכאיות. כתוצאה מכך לכל בני האדם בני-ימינו ממוצא אסייתי, אירופאי או אמריקאי יש אחוז קטן של אבות קדמונים ניאנדרטלים, ולילידי גינאה החדשה ואוסטרליה יש בנוסף גם אחוז קטן של אבות קדמונים דניסובים. סביר להניח שבאופן דומה גם לאפריקאים בני זמננו אחוז קטן של אבות קדמונים ארכאיים מאפריקה, אף כי קשה לוודא זאת משום שעדיין לא מוצו גנומים עתיקים ממאובנים ארכאיים באפריקה. אבולוציה ממשיכה להתרחש בבני אדם גם בימינו, אם כי קשה להבחין בה בפעולה משום שהשתלטות מוטציה חדשה על האוכלוסייה אורכת בדרך כלל אלפי שנים. נמצאו ראיות שקצב האבולוציה האנושית אף הואץ בעשרות אלפי השנים האחרונות, כתוצאה מן הגידול באוכלוסייה המגדיל את מספר המוטציות החדשות המופיעות בה. ברירה טבעית במשך אלפי השנים האחרונות מסייעת להסתגלות של בני אדם לאורח חיים חקלאי, למשל מוטציות המאפשרות למבוגרים לעכל את סוכר החלב השתלטו בברירה טבעית על מרבית האוכלוסייה של חברות אנושיות המגדלות בהמות חלב, אך בחברות אנושיות שאינן צורכות מוצרי חלב אין למוטציות אלו יתרון ברירה, ושם הן עדיין נדירות. באופן דומה, מוטציות שכפול הגדילו את מספר העותקים של הגן לעיכול עמילן משניים בלבד – המספר הנפוץ אצל ציידים-לקטים בני ימינו, וגם אצל בני אדם פרהיסטוריים וקופי אדם – לכ-8 עותקים בממוצע אצל בני אדם בחברות חקלאיות הניזונים מצמחים מבויתים עתירי עמילן דוגמת חיטה, אורז ותפוח אדמה. פרהיסטוריה המונח פרהיסטוריה מתייחס לתולדות האדם ותרבותו בתקופה שקדמה להמצאת הכתב ולתיעוד המאורעות. נהוג לפתוח אותה בהופעת הסוג אדם וכלי האבן המסותתים הראשונים, כ-3.3 מיליון שנה לפני זמננו במזרח אפריקה. התקופה הפרהיסטורית מסתיימת לפני כמה אלפי עד מאות שנים עם תחילת השימוש בכתב (בתקופות שונות במקומות שונים בעולם). לפיכך, התקופה הפרהיסטורית מכסה את הרוב המכריע של תולדות האנושות, ממנו אין כל תיעוד כתוב. מקור המידע החשוב ביותר על התקופה הוא ממצאים ארכאולוגיים, בעיקר כלים מאבן, מעצם ומחרס, שרידי מבנים ואשפת מזון של האדם, וכן שרידי שלד מאובנים של האדם עצמו. חלוקת הפרהיסטוריה האנושית משתנה ממקום למקום. באזור המזרח התיכון, אירואסיה וצפון אפריקה מקובל להבחין בין תקופת האבן לתקופות בהן החל עיבוד המתכת, כמו התקופה הכלקוליתית בקדמת אסיה ובדרום אירופה, ותקופות הברונזה והברזל[י"ט]. בתוך תקופת האבן מקובלת החלוקה לתקופה הפלאוליתית, בה בני האדם היו נוודים וקיימו אורח חיים של ציידים-לקטים, והתקופה הנאוליתית, בה החל ייצור המזון (ביות צמחים וחיות משק) והתיישבות בכפרי קבע חקלאיים. המעבר מהשלב הפלאוליתי לשלב הנאוליתי אירע (בהדרגה) בסביבות 11,500 שנים לפני זמננו בסהר הפורה, וכאלף עד 5,000 שנים מאוחר יותר בדרום ומזרח אסיה, צפון אפריקה ואירופה. ייצור המזון, עליו מתבססת הציוויליזציה האנושית, הגיע לאזורים אחרים רק במהלך אלפיים השנים האחרונות (למשל לדרום אפריקה), ולאזורים אחרים, כאוסטרליה, לא הגיע כלל עד העת החדשה. במאה ה-20 ובמאה ה-21 עדיין מתקיימים בכמה אזורים נידחים בעולם קומץ של שבטי אדם החיים ללא כתב וחרושת מתכת, וחלקם אף ללא חקלאות, ומתוך המחקר האנתרופולוגי שלהם ניתן להסיק על אורח החיים בתקופות פרהיסטוריות. זוהי התקופה הפרהיסטורית הקדומה והארוכה ביותר, ומקובל להגדירה החל מהעדויות הראשונות לכלי אבן מסותתים, כ-3.3 מיליון שנה ועד כ-250 אלף שנה לפני זמננו. האתרים הארכאולוגיים האופייניים לה שייכים לתרבות האולדובאית, המתאפיינת בסיתות נתזים פשוטים ומקצצים, ולאחריה לתרבות האשלית, המאופיינת בסיתות מוקפד יותר של אבני יד וטיפוסי כלים תקניים אחרים. תרבויות אלה נוצרו בידי מיני אדם שקדמו למין האנושי המודרני, בעיקר הומו הביליס באפריקה והומו ארקטוס שהתפשט גם למזרח התיכון, דרום-אירופה ודרום ומזרח-אסיה. לפני כ-600 אלף שנה, מאובני האדם המסווגים לראשונה על ידי חוקרים מסוימים כ"הומו ספיינס ארכאי", ועל ידי חוקרים אחרים כמין בפני עצמו הומו היידלברגנסיס, עדיין מקושרים עם כלי אבן מהתרבות האשלית ומתרבויות דומות. עדויות לשימוש קבוע באש נעשות נפוצות רק לקראת סוף התקופה הפלאוליתית התחתונה, ועדויות משכנעות לקבורה, לפולחן ולאומנות נעדרות ממנה כמעט לחלוטין. מקובל להגדיר תקופה זו מ-250 אלף ועד כ-45 אלף שנים לפני זמננו, בעיקר על פי השימוש הנרחב בתרבות המוסטרית ובתרבויות דומות לסיתות כלי צור דקים ומתוחכמים מכלי האבן האשלים. בתרבויות אלו השתמשו בתקופה זו בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית, שהופיעו באפריקה לפני כ-200 אלף שנה, אך גם הניאנדרטלים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובאירופה. בתקופה הפלאוליתית התיכונה שלטו בני אדם באש וצדו פרסתנים גדולים כעניין שבשגרה. עם זאת, קיים ויכוח בין חוקרים אם בני אדם אלו כבר היו מודרניים לחלוטין מבחינה קוגניטיבית, שכן עדויות לקבורה מכוונת וטקסית, לשימוש בצבע ולייצור חרוזים לקישוט הן עדיין נדירות מאוד בתקופה זו. במהלך תקופה זו נדד לראשונה האדם במספרים גדולים אל מחוץ לאפריקה, והתפשט בהדרגה אל אסיה ובמידה מסוימת גם אל יבשות נוספות. תקופה זו מתאפיינת בתרבויות חומריות דוגמת התרבות האוריניאקית, שייצרו כלים משוכללים מאבן ואף מחומרים נוספים כגון עצם וקרן, וכן חרוזים משיני בעלי חיים, פריטי אומנות מגולפים בכישרון וציורי מערות מרהיבי-עין. בני אדם מודרניים אנטומית היגרו מאפריקה והשתלטו בהדרגה על כל יבשות העולם (פרט לאנטארקטיקה), תוך דחיקת רגליהן של אוכלוסיות אדם ארכאיות כמו הניאנדרטלים, או הטמעתן לתוך האוכלוסיות המודרניות. האדם המודרני גם יישב אזורים שלא הייתה בהם מקודם נוכחות אנושית כלשהי: הגירה לגינאה החדשה ולאוסטרליה החלה ככל הנראה כבר לפני כ-45 אלף שנה, ולמרות המפלס הנמוך של פני-הים באותה תקופה חייבה טכנולוגיה כלשהי של סירות או רפסודות לחציית מצרי ים ברוחב עשרות קילומטרים. ההגירה מסיביר לאמריקה הצפונית דרך ברינגיה, גשר יבשתי שחיבר באותה תקופה את מצר ברינג, החלה ככל הנראה לפני כ-17 אלף שנה, ולאחר כשלושת אלפי שנים נוספות התפשטו המהגרים עד קצה הדרומי של אמריקה הדרומית. הישגים מעין אלו מצביעים על כך שבני-האדם בתקופה הפלאוליתית העליונה כבר היו מודרניים לחלוטין ביכולותיהם, בעלי שפה מורכבת, תודעה וכישורי מחייה וטכנולוגיה זהים לאלו של ציידים-לקטים בני-ימינו. לפני כ-12 אלפי שנים החלו חברות אדם רבות לעבור בהדרגה מאורח-חיים המבוסס על ציד ולקט לאורח-חיים המבוסס על חקלאות. הסיבה העיקרית לשינוי זה הייתה ככל הנראה תמורה באקלים הגלובלי: סיום עידן הקרח של הפליסטוקן שהביא לעליית הטמפרטורות ומפלס פני הים, ולהעלמות רבים מהקרחונים שכיסו את צפון אירואסיה ואמריקה. בעלי-חיים רבים ששימשו כמזון לאדם התמעטו, או אף נכחדו לחלוטין עקב תמורות האקלים וציד אינטנסיבי. מצד שני, במקומות רבים אִפשר האקלים החם והיבש יעילות מוגברת בגידול דגנים, אך גם כפה התיישבות לצד מקורות מים. המהפכה החלה בכמה מוקדים בלתי-תלויים ברחבי העולם – באזור הסהר הפורה בשנים 9,500 עד 8,500 לפנה"ס, אך באזורים אחרים, כגון מערב אפריקה ויבשת אמריקה, רק מאוחר הרבה יותר, בשנים 4,000 עד 3,000 לפנה"ס. המהפכה התבססה על ביות מספר קטן יחסית של מיני בעלי חיים וצמחים, אשר שינו במשך הדורות את הפיזיולוגיה שלהם ואת התנהגותם בתהליך השבחה, מכוון או בלתי-מכוון, באמצעות ברירה מלאכותית, עד כי רבים מהם שונים כיום מאוד מאבותיהם הפראיים. הזאב המצוי יוצא-דופן בכך שביותו החל עוד לפני המהפכה הנאוליתית, וממנו הושבחו הגזעים הרבים של כלב הבית. מינים נוספים ושונים זה מזה בויתו באזורים גאוגרפיים שונים: באזור הסהר הפורה בויתו החיטה והשעורה כצמחי זרעים למאכל, וכן עז הבר (שהפכה לעז הבית), בקר הבר (שהפך לבקר הבית), כבש המופלון (שהפך לכבש הבית) והערוד (שהפך לחמור הבית) כבהמות למאכל, חלב, צמר ועבודה. בערבות מרכז אסיה בוית סוס הבר (שהפך לסוס הבית) בעיקר לצורך עבודה ותחבורה, אך גם למאכל ולחלב. במזרח אסיה בוית צמח האורז, באמריקה המרכזית התירס, ובאמריקה הדרומית תפוח האדמה. מרבית החוקרים כיום מגדירים את המהפכה הנאוליתית כאחת ההתפתחויות החשובות ביותר בתולדות המין האנושי, שכן היא אִפשרה לראשונה ייצור ואגירת כמויות גדולות של מזון ומוצרי יסוד אחרים, והודות לכך גם מגורי קבע, עיור וניהול של קהיליות, מוסדות, ומיזמים גדולים. יכולת ארגון ותכנון לטווח ארוך התפתחה בכפרים ובערים לצורך משימות כמו תיחום חלקות שדה, הקצאת מי השקיה ותזמון הגידולים החקלאיים עם תחזית עונות השנה. במקביל לישובי קבע של איכרים הופיעו חברות חקלאיות של רועים נוודים, שביססו את כלכלתם על רעיית בהמות בית דוגמת עזים, סוסים, גמלים ואף איילי צפון, בעיקר באזורי ערבה ומדבר שחונים מדי לגידולים חקלאיים. השתלטות על מאגרי מזון, אדמה פורייה, מקורות מים ואזורי מרעה הפכה מניע עיקרי לפשיטות, למלחמות ולנדידות עמים, במיוחד בעיתות מחסור ורעב, למשל כתוצאה מבצורת, והביאה להקמת צבאות ולביצור ערים בחומות. חברות ציידים-לקטים עדיין המשיכו להתקיים, אך לעיתים קרובות נדחקו בלחץ החברות החקלאיות הגדולות והמאורגנות יותר לאזורים שבהם קשה היה לקיים חקלאות, כגון יערות עבותים, מדבריות שחונים או ערבות קרח. היסטוריה המונח היסטוריה מתייחס לחקר תולדות האדם על פי תיעוד המאורעות, ולכן גיל ההיסטוריה כגילו של הכְּתב. בסין סמלים שגולפו על שריון צבים תוארכו לתקופה של 6600 שנה לפנה"ס, אך הכתב הידוע הראשון שנעשה בו שימוש נרחב מתועד מ-3500 לפנה"ס לערך, והוא כתב היתדות של שומר העתיקה, שנחקק על לוחות חרס. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח את כיבושיהם. באופן מסורתי מחולקת ההיסטוריה לשלוש תקופות[כ]: בעזרת הכתב הוקמו ערי-מדינה ואף האימפריות הראשונות, בעיקר בעמקי הנהרות הגדולים: שומר והאימפריה האכדית בעמקי הפרת והחידקל; מצרים העתיקה בעמק הנילוס; תרבות עמק האינדוס בהודו; המדינות הסיניות הראשונות בעמקי הנהר הצהוב ונהר היאנגצה; האולמקים והמאיה במרכז אמריקה. ציוויליזציות אלו היו מבודדות זו מזו באופן חלקי או לחלוטין, עקב מגבלות התחבורה ביבשה ובים, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות שונות. סירות וספינות קטנות, מוּנָעות במשוטים ובמפרשים פשוטים, אִפשרו שֵׁיט חופים ואִכלוס נרחב של איים הסמוכים ליבשת, דוגמת איי הים התיכון, איי יפן והאיים הקריביים, אך לא היו מסוגלות לצלוח אוקיינוסים נרחבים, ורק האימפריות העשירות ביותר היו בעלות יכולת לסלול דרכים ציבוריות שהאיצו את התעבורה כמה מונים, ולאחר המצאת הגלגל גם הכפילו פי כמה וכמה את משקל המטען שניתן היה לשנע. רובה הגדול של האוכלוסייה הורכב מחקלאים שעסקו בייצור מזון, אך בערים בעיקר הופיעו גם מעמדות של בעלי מלאכה שונים, סוחרים, חיילים, פקידי ממשל וכוהני דת. המצאת שיטות מתקדמות יותר ויותר לעיבוד מתכות הייתה מפתח עיקרי לקידום טכנולוגיות חקלאות, מלאכה ובנייה. לפיכך נוהגים היסטוריונים לחלק את העת העתיקה במרבית חלקי העולם הישן לתקופת הברונזה ולתקופת הברזל. אך באמריקה, באוסטרליה ובאוקיאניה לא השתמשו כלל בברונזה או בברזל, וחלקים מאפריקה נכנסו לתקופת הברזל בלי לעבור דרך שלב הברונזה. לחופי הים התיכון, התקופה הקלאסית נחשבת למבשרת תרבות המערב. באירופה מקובל לפתוח את ימי הביניים במאה החמישית לספירה בנפילת האימפריה הרומית המערבית בעקבות הגירות נרחבות של עמים. תפיסת ימי הביניים כעידן של אפלה ושקיעה משקפת בעיקר נקודת מבט של היסטוריונים אירופים, בעוד שבמזרח התיכון, בהודו, בסין, באפריקה ובאמריקה קמו בתקופה זו ציוויליזציות ואימפריות גדולות ומפותחות כמו אלו של העת העתיקה. ציוויליזציות אלו עדיין נבזזו ונכבשו מדי פעם על ידי שבטים ועמים בשוליהן, בעיקר רועים נוודים רוכבי סוסים מן הערבות של מרכז אסיה, אך בדרך-כלל הטמיעו את גלי הפלישה תוך דור או שניים. בין דרום ומזרח אסיה לבין אירופה, צפון ומזרח אפריקה התקיימו קשרי מסחר רופפים בים וביבשה, שבנוסף לתבלינים ולמשי הפיצו גם חידושים טכנולוגים כמו שיטת הספירה העשרונית, הדפוס, ואבק השרפה, ולעיתים קרובות גם מגפות דוגמת המוות השחור. באוקיאניה, ספנים פולינזים יישבו את איי הוואי וניו זילנד, ובאוקיינוס ההודי יישבו ספנים מאינדונזיה את מדגסקר. אך אמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה נותרו מנותקות מהעולם הישן. באמריקה המרכזית והדרומית צמחו אימפריות המאיה, האצטקים והאינקה, ובאפריקה גאנה ומאלי, אך שבטים קטנים באזורים מבודדים המשיכו להתקיים על ציד ולקט, לעיתים בתוספת חקלאות פשוטה. את העת החדשה מקובל לפתוח בעידן התגליות האירופי במאה ה-16, אשר הוליך בסופו של דבר ליצירת קשר בין כל הציוויליזציות של האנושות, וכתוצאה מכך לעידן הגלובליזציה הכלכלית, התרבותית והפוליטית. השיטה המדעית והמהפכה התעשייתית פותחו בתחילה בעיקר באירופה, ואִפשרו עיור נרחב ומעבר של מרבית האוכלוסייה מחקלאות לתעשייה ולמתן שירותים. התפתחויות אלו העניקו למדינות אירופה יתרונות טכנולוגים וכלכליים שאִפשרו לחלקן להשתלט על שטחים נרחבים בשאר היבשות, להתיישב בהם ולהשליט בהם את תרבות המערב, בתהליך האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי, אף כי תהליך זה נבלם בהדרגה עם סגירת הפער על ידי מדינות העולם השלישי. תנועות לאומיות זכו להצלחה גדולה, עד כי הממשל על כל השטחים המיושבים בכדור הארץ התחלק בין מדינות לאום שונות. ההתקדמות המדעית, הטכנולוגית והרפואית הביאה לעלייה ברמת החיים ולהארכת תוחלת החיים בעשרות שנים, בעיקר כתוצאה מירידה חדה בתמותת תינוקות, ועקב כך להכפלה של אוכלוסיית האנושות מדי כמה עשרות שנים. הלאומיות והגלובליזציה גררו גם עימותים גלובליים בין מדינות החל מן המאה ה-18, שהגיעו לשיאם בשתי מלחמות עולם במאה ה-20. פסיכולוגיה הנפש (במובנה המדעי של המילה, באנגלית mind) היא אוסף של תפקודים ותהליכים קוגניטיביים הכוללים מודעות, חשיבה, למידה, זיכרון, רגש ועוד. פסיכולוגיה היא התחום המדעי העוסק בחקר נפש האדם, ומדעי המוח חוקרים את הנפש כתולדה של תהליך עצבי המתרחש במוח. הבעיה הפסיכופיזית בפילוסופיה של הנפש עוסקת בשאלת היחס שבין הגוף והנפש. בני אדם מחשיבים את עצמם כעליונים על בעלי-החיים ברבים מהיבטי הנפש, ואף כייחודיים בכל עולם החי[כ"א]. אמנם ייתכן שרבות מתכונות נפש האדם קיימות באופן כלשהו גם בבעלי-חיים, אך זהו נושא קשה למחקר משום שהחוקר האנושי אינו מודע לנפש יצורים אחרים באופן הבלתי-אמצעי שבו הוא מודע לנפשו שלו, ומשום שבעלי-חיים אינם יכולים לדווח על הנעשה בנפשם באותו אופן שבני אדם יכולים לעשות זאת. נושאים רבים בפסיכולוגיה נחקרו בעיקר בתרבות המערב, ולכן לעיתים קרובות נזנחה השאלה אילו תכונות פסיכולוגיות הן "אוניברסליות" לכל חברות האדם ואילו אופייניות לתרבויות מסוימות בלבד. מצב זה החל להשתנות בעקבות פרסום הספר "אוניברסלים אנושיים" ובו רשימה של מאפיינים המשותפים לכל תרבויות האדם על סמך סקירה מקפת של מאמרי אנתרופולוגים. כיום ידועות מאות תכונות המשותפות לכל תרבויות האדם, ורבות אחרות שמשותפות לכמעט כל תרבויות האדם. פסיכולוגיה בין תרבותית היא התחום העוסק בחקר התנהגות ונפש האדם על פני תרבויות שונות. למשל, אהבה רומנטית נחשבה זמן רב למאפיין של תרבות המערב, אך מחקר ב-166 תרבויות ברחבי העולם מצא עדות לאהבה רומנטית בהתנהגות ובפולקלור של כמעט כולן[כ"ב]. לעומת זאת, הנשיקה הרומנטית פה-אל-פה נהוגה רק במיעוט מתוך התרבויות שנבדקו[כ"ג]. מודעות עצמית היא יכולת האדם לבחינה והתבוננות של נפש עצמו: מחשבותיו, צרכיו ופעולותיו. מבחן זיהוי עצמי במראה משמש לעיתים במחקר כראיה לקיומה של מודעות עצמית. תינוקות אדם מתייחסים בתחילה לבבואתם במראה כאל אדם אחר, אך בגיל 18 חודשים בממוצע הם לומדים לזהות בה את עצמם[כ"ד]. נושא קרוב הוא התאוריה של הנפש – היכולת להבין ולפרש את נפשם של בני אדם ויצורים אחרים, ולייחס להם רגשות, מחשבות, כוונות ואמונות משלהם. ניסויים פסיכולוגים מראים שילדי אדם מתרבויות שונות מפתחים בגיל ארבע עד חמש שנים את היכולת לייחס לבני אדם אחרים אמונות שונות מאלו של עצמם. היכולת למודעות עצמית והבנת נפש הזולת מאפשרות לבני אדם לחזות את התנהגותם שלהם והתנהגות יצורים אחרים בסיטואציות שונות, ועל כן מהווה יתרון בקיום יחסים חברתיים תקינים. למשיכה מינית בין בני אדם יש תפקודים חברתיים חשובים בנוסף להזדווגות עצמה – היא עשויה לסייע ביצירת אינטימיות וקשרים רגשיים עמוקים, אשר בתורם מסייעים לבניית משפחה יציבה, ובאופן זה תורמים לגידול ילדים ואף נכדים. הנטייה המינית הנפוצה באדם היא הטרוסקסואליות – משיכה של זכרים לנקבות ונקבות לזכרים, או מונוסקסואליות באופן כללי, אף כי בסדרת מחקרים שערך אלפרד קינסי בשנות ה-40 וה-50 נמצא שאחוזים משמעותיים של בוגרים באוכלוסייה "הגיבו" מינית לבני שני המינים, כך שלבני-אדם רבים יש נטייה מינית בקשת הביסקסואלית (שלבים 1–5 בסולם קינסי). המחקרים בוצעו כשנטיות להט"ביות נחשבו בעיני הרוב לסטייה. מאז שנות ה-60 העולם בכלל והעולם המערבי בפרט מקבל יותר ויותר את הקהילה הגאה, כך שייתכן שהנתונים במחקרים של קינסי לגבי משיכה מינית לא מדויקים ונמוכים מהמציאות. לפי מחקרים מן השנים האחרונות, בין 8.8% ל-27% מן האוכלוסייה האמריקנית הבוגרת, כתלות בשיטת הבדיקה, מדווחים על ניסיון מיני כלשהו או על משיכה מינית כלשהי לבני המגדר שלהם. כמו אצל בני-האדם, גם אצל פרימטים קרובים[כ"ה] נטיות מיניות הומוסקסואליות וביסקסואליות אינן נדירות. תרבות תרבות היא מכלול המנהגים, הכישורים, הידע, האמונות, הערכים, ותפיסת העולם שהאדם רוכש בתוקף היותו חלק מהחברה. אנתרופולוגיה הוא התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית. כאשר מסבירים תכונות והתנהגות של בני אדם מקובל להבדיל בין סיבות ביולוגיות, העוברות בתורשה או בדרכים אפיגנטיות, לבין סיבות תרבותיות, הנלמדות מהסביבה והחברה. אך בפועל, מרבית תכונות האדם נקבעות על ידי פעולת גומלין מורכבת בין סיבות ביולוגיות ותרבותיות. למשל, דיבור והבנת שפה סימבולית משוכללת היא ככל הנראה יכולת ביולוגית ייחודית לבני אדם המתאפשרת על ידי מוחם הגדול, ואף על ידי אזורי מוח ייחודיים כמו אזור ורניקה ואזור ברוקה, אך כל ילד לומד את השפה המדוברת בתרבות שבה הוא חי, ולא ילמד שפה כלל באם לא ייחשף אליה. עם התפשטות האדם בתקופות פרהיסטוריות לרחבי יבשות כדור הארץ, חברות בני אדם לעיתים קרובות היו מבודדות זו מזו למשך תקופות ארוכות, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות וציוויליזציות רבות ושונות. בדוגמה המוכרת ביותר, אוכלוסיות יבשת אמריקה היו מבודדות כמעט לחלוטין מאוכלוסיות העולם הישן למשך כ-13 אלף שנה עד לגילוי אמריקה בתחילת העת החדשה[כ"ו]. במשך תקופה זו הן הגיעו באופן בלתי-תלוי להשגים תרבותיים מקבילים אבל שונים מהשגי העולם הישן, כמו חקלאות המבוססת על ביות הצמחים ובעלי-החיים המקומיים ביבשת אמריקה, פיתוח צורות כתב הירוגליפי ייחודיות משלהן, לוח שנה מבוסס תצפיות אסטרונומיות, ומתמטיקה הכוללת את מושג ה-אפס. לעומת זאת הן לא פיתחו טכנולוגיות ברונזה וברזל ולא השתמשו בגלגל. בעת החדשה, טכנולוגיות תחבורה ותקשורת הביאו לגלובליזציה תרבותית של האנושות המודרנית, אך להבדלים בין תרבויות מקומיות יש עדיין עוצמה רבה[כ"ז]. תרבויות שונות התפתחו בקצב שונה בתקופות שונות, למשל חלקן המשיכו לחיות בשבטים קטנים המתקיימים על ציד ולקט בלבד, בעוד שאחרות הקימו חקלאות, תעשייה וארגונים נרחבים. חוקרים והוגי דעות במהלך ההיסטוריה לעיתים ניסו להסביר הבדלים כאלו בעליונותן הביולוגית של תרבויות שהם החשיבו כמתקדמות יותר. אך בני אדם מתרבויות "נחשלות" לעיתים קרובות מסתגלים לחיים בתרבויות ה"מתקדמות" תוך מספר דורות, מה שמקשה מאוד על הסברים גנטיים ותורשתיים. גישה אחרת מסבירה הבדלים כאלו באילוצים מקומיים, כמו חסרון בעלי-חיים מתאימים לביות באזורים מסוימים בעולם. חקר הביולוגיה האנושית עדיין לא גילה תכונות גנטיות, אנטומיות או פיזיולוגיות העשויות להסביר באופן ביולוגי עליונות של תרבויות מסוימות על אחרות. למרות ההבדלים הרבים, תכונות תרבותיות מסוימות הן אוניברסליות ומופיעות בצורות שונות בכל החברות האנושיות בימינו. לערכים רבים בנושא שפה ובלשנות, ראו פורטל הבלשנות. שפה סמלית היא דרך תקשורת ייחודית לאדם, ולדעת רבים היכולת המגדירה אותו כאדם וסוד הצלחתו כמין[כ"ח]. שפה מבוססת על מערכת סמלים מורכבת בעלת חוקיות, המאפשרת לקודד ולארגן מידע בעל משמעויות רבות ומגוונות. הסמלים עשויים להיות מקודדים כאותות קוליים, כמו בשפת דיבור; כסמלים גרפיים כמו בכתיבה; כמחוות גוף כמו בשפת סימנים, או אף כאותות חשמליים המועברים ומפוענחים על ידי מכשירים שונים, כגון מחשבים. בהתאם לכך, הקליטה של השפה מתייחסת להבנה של מסרים, ויכולה להיעשות בשמיעה או בקריאה. בלשנות היא התחום העוסק בחקר השפה והשימוש בה. סמנטיקה היא הענף המתמקד בחקר המשמעות של השפה. כ-7,000 שפות טבעיות שונות מדוברות כיום על ידי בני אדם[כ"ט]. השפות הנפוצות ביותר כשפת אם הן סינית מנדרינית (13.22%), ספרדית (4.88%) ואנגלית (4.68%). בלשנים מסווגים שפות טבעיות למשפחות, כאשר השפות בתוך כל משפחה מפגינות דמיון ברור זו לזו, ובדרך-כלל מדוברות על ידי קבוצות אתניות הקרובות גאוגרפית זו לזו. לעיתים אף ניתן לשחזר את השפה האם של שפות המשפחה על אף שחדלה להתקיים כשפה מדוברת עוד לפני המצאת הכתב, למשל את הפרוטו-שמית, השפה האם של כל השפות השמיות. ואולם שפות מתפתחות ומשתנות במהירות רבה מכדי לשחזר את השפה האם המשותפת של משפחות שונות, למשל את האם המשותפת של הפרוטו-שמית ושל הפרוטו-הודו-אירופית, ולכן בלשנים היסטוריים עדיין לא הצליחו להראות שכל השפות בעולם מקורן בשפה-אם אחת בלבד. כל השפות הטבעיות המוכרות הן שפות משוכללות, העושות שימוש במשפטים המורכבים ממילים באמצעות חוקי תחביר[ל]. באופן כללי, אפילו שפותיהם של שבטי הציידים-לקטים ה"פרימיטיבים" ביותר מורכבות לא פחות מהשפות המדוברות בתרבויות חקלאיות ותעשייתיות[ל"א]. כל בני-האדם רוכשים שפת דיבור אחת לפחות בינקותם ובילדותם המוקדמת, בגיל שנה עד שש שנים לערך. הם קולטים את השפות המדוברות בסביבתם הקרובה, בדרך-כלל ללא צורך בהוראה מיוחדת ובלי מאמץ נראה לעין, תוך מעבר בין אותם שלבים של רכישת שפה. בני אדם מסוגלים ללמוד שפות נוספות גם בבגרותם, אך בגיל זה הלימוד דורש מהם מאמץ רב, ולעיתים קרובות הם אינם רוכשים באופן מלא את המבטא והתחביר של השפות החדשות. קושי בהבנה הדדית הוא בין הסיבות העיקריות לחוסר שיתוף פעולה, לעוינות ואף לאלימות בין חברות אנושיות הדוברות שפות שונות. בדוגמה טיפוסית, בני יוון העתיקה ורומא העתיקה התייחסו לדוברי שפות אחרות בכינוי הגנאי הלעגני "ברברים", מצלול המדמה דיבור בשפה בלתי-מובנת (בדומה ל"ברבור", "גרגור" או "גמגום"). לערכים רבים בנושא טכנולוגיה, ראו פורטל הטכנולוגיה. ישנם בעלי-חיים נוספים פרט לאדם המשתמשים בכלים וכמה מהם אף משנים את סביבתם, כגון הבונה המקים סכרים. אצל שימפנזים נמצאו מסורות שימוש בכלים המועברות מדור לדור באמצעות חיקוי, כך שבכל קהילייה מתגבשת תרבות טכנולוגית שונה מאלו שבקהיליות אחרות. ואולם התרבות הטכנולוגית הועלתה לרמה שונה לחלוטין בסוג האדם. למשל, רק בני אדם משתמשים תכופות בכלי אחד על מנת לייצר כלי אחר, ורק בני אדם מדריכים את חבריהם וצאצאיהם באופן יזום ומאורגן בשימוש בכלים. מיני אדם אחרים קדמו לאדם הנבון בסיתות כלי אבן (לפני לפחות 3.3 מיליון שנה) ובשימוש באש (לפני לפחות 800 אלף שנה), והוא ככל הנראה ירש מהם טכנולוגיות אלו מייד עם הופעתו, אך פיתח ושיכלל אותן בתקופה הפלאוליתית העליונה (ראו בפרק הפרהיסטוריה). המהפכה הנאוליתית התבססה על טכנולוגיות חקלאיות כמו השקייה, חרישה ודישה (ראו בפרק המהפכה הנאוליתית). טכנולוגיות לעיבוד חומרים עומדות בבסיס הטכנולוגיה האנושית. כלים ממתכות שונות, חרס וזכוכית החליפו בתפקידים רבים את כלי האבן והעץ של התקופה הפלאוליתית (ראו בפרק ההיסטוריה). על-מנת לבודד ולהגן על עצמם מאיתני הטבע, בני אדם פיתחו טכנולוגיות בנייה מעץ, אבן, לבני חימר ובטון, וטכנולוגיות לבוש, בתחילה מעור ופרווה, ולאחר מכן ארוג מסיבים טווּיים, טבעיים כמו צמר, פשתן וכותנה, ולבסוף גם סיבים סינתטיים. לאורך הפרהיסטוריה, מקור האנרגיה היחידי כמעט שעמד לרשות האדם לצורך ביצוע עבודה היו שריריו. במהפכה הנאוליתית, ביות בקר, סוסים וחיות-בית אחרות אִפשר לרתום גם את כוח השרירים שלהם לתחבורה, לעבודות שדה ולבנייה, וכן פותחו שיטות מוגבלות לניצול אנרגיית מים, כמו טחנת מים ואנרגיית רוח, כמו בטכנולוגיית השייט באמצעות מפרש. כבר בעת העתיקה הכפיל האדם את כוח השרירים שלו ושל חיות הבית בעזרת מכונות פשוטות, אך רק בעת החדשה המהפכה התעשייתית הביאה להפקה נרחבת של אנרגיה כימית לצורך ביצוע עבודה באמצעות מנועים, וכן לאגירה והולכה של אנרגיה באמצעות טכנולוגיית חשמל. תחום מרכזי של הטכנולוגיה האנושית עוסק במידע – קידודו, תיעודו ועיבודו. שיטות כתב הירוגליפי פותחו באופן בלתי-תלוי בסהר הפורה ובדרום אמריקה, ואִפשרו ניהול ארגונים אנושיים גדולים ואף הקמת אימפריות. כתב אלפביתי הקל מאוד על לימוד הקריאה, וסייע להגדיל את שיעורי האוריינות ממיעוט זעיר של לבלרים מומחים בראשית ההיסטוריה למרבית האוכלוסייה ברוב החברות האנושיות בימינו. המצאת הספרה אפס והשיטה העשרונית תלויית המיקום לציון מספרים שיפרה מאוד את ביצועם של חישובים אריתמטיים. המצאת הדפוס המודרני ייעלה בסדרי גודל הפצת ספרים, עיתונים ומסמכים אחרים, ואִפשרה את המהפכה הטכנולוגית והמדעית בתרבות המערב בעת החדשה. המְצאוֹת הטלגרף, הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, המחשב ורשת האינטרנט חוללו מהפכה בחיים ובמדע של המאה ה-20 וה-21. התועלת מהשיפור בטכנולוגיה היא שיפור באיכות החיים על כל גווניה: העלאת תוחלת החיים בייחוד על ידי ירידה בתמותת תינוקות, ועלייה באיכות הרפואה, המזון, ההגיינה והדיור. חלוקתם הביולוגית של בני אדם לשני זוויגים – נקבות וזכרים – משתקפת גם בהבדלים תרבותיים בין מגדרי הנשים והגברים. תרבויות אנושיות רבות מייחסות להם מאפיינים ותפקידי מגדר שונים, כגון זהות מגדרית, מעמד חוקי, עיסוקים, תכונות אופי וסגנון לבוש שונה. בפרט, בכל החברות נשים נוטות יותר לעסוק בטיפול בילדים, בעוד שגברים נוטים יותר לעסוק בתפקידים קשים פיזית, מסוכנים או ציבוריים. כמעט כל החברות האנושיות הידועות הן פטריארכליות לפחות במידה מסוימת, ומעמד הגברים בהן גבוה בממוצע ממעמד הנשים, אף כי נשים מסוימות מצליחות לעיתים להגיע למעמד הגבוה ביותר[ל"ב]. בתרבות המערב במאות השנים האחרונות, אידיאלים פמיניסטיים הוליכו למאבק בעד שוויון הזדמנויות ונגד אפליית נשים. כל החברות האנושיות מתארגנות בהתבסס על קשרי משפחה, כאלו המבוססים על קרבת דם, כמו בין אדם לצאצאיו, וכאלו המבוססים על קשר שאינו קשר דם כגון נישואין או אימוץ. במרבית החברות קיימים ערכים ומוסכמות שונים אשר מגדירים, על פי יחסי השְּׁאֵרוּת בין בני אדם, את תחומי האחריות שלהם ואת הדרישות החברתיות המצופות מהם. למשל, כמעט תמיד מצופה מהאם לטפל בילדיה ומהאב לפרנס את האם וילדיהם המשותפים. קשרי שארות לעיתים קרובות מגדירים קבוצות השתייכות על פי מוצא משותף, כמו קלאנים, שבטים, ואף קבוצות אתניות שלמות או עמים. קשרי נישואין לעיתים יוצרים בריתות בין קבוצות השתייכות שונות. בנוסף, כמעט בכל החברות יש יחסי שארות הנחשבים כקרובים מכדי לאפשר נישואין, ויחסי מין בין שארים כאלו ייתפסו כגילוי עריות. בני אדם תכופות מתארגנים בקבוצות אתניות הגדולות בהרבה ממשפחות. סיבות נפוצות להגדרת קבוצה אתנית הן מוצא והיסטוריה משותפים, שפה משותפת, תרבות משותפת, דת משותפת וזהות לאומית. הגדרות ומאפיינים אתניים לעיתים קרובות מוצדקים באמצעות סיפרים (נראטיבים) משותפים, המחזקים את תחושות הזהות וההשתייכות של בני אדם לקבוצות האתניות שלהם. עמים וקבוצות אתניות בדרך-כלל מקבילים לארגונים פוליטיים ברמות שונות, כמו ערי-מדינה, מדינות ואומות. לערכים רבים בנושאי ממשל, ראו פורטל מדע המדינה. אפילו חברות קטנות יחסית של בני אדם הן מורכבות מכדי שיוכל פרט יחיד כלשהו למשול בהן לבדו, ולפיכך הן מצריכות מערכת מסועפת של בריתות והבנות לחלוקת הכוח הנקראת פוליטיקה. יתר-על-כן, חברות אנושיות רבות הן גדולות מכדי שיוכל מי מחבריהן להכיר ולזכור את כל שאר החברים, ולפיכך נוצר צורך במיסוד של תפקידים, ארגונים ונורמות חברתיות. במדינות, ממשל ניתן להגדרה כאמצעי הפוליטי לחוקק ולאכוף חוקים, ולצורך אכיפה זו הוקמו מוסדות ציבוריים כמו משפט ומשטרה. במשך הפרהיסטוריה וההיסטוריה הופיעו שיטות ממשל רבות ושונות בארגונים אנושיים. שבטים קטנים של ציידים-לקטים בדרך-כלל חיים במשטר שוויוני יחסית, מפני שאין להם יישובי קבע וחקלאות, שמאפשרים לצבור רכוש רב ולאגור מזון בהיקף גדול. כפרים בחברות חקלאיות בדרך-כלל מונהגים על ידי מועצה של ראשי המשפחות, הבוחרים אדם אחד או יותר לעמוד בראשם. קואליציות גדולות יותר של שבטים או כפרים לעיתים מתאחדות תחת משטר צ'יף, ערי-מדינה ומדינות תחת מונרכיות, ומספר מדינות עשויות להתאגד יחד בבריתות, אימפריות ופדרציות. שליטים ואנשים בעמדות כוח נוטים לצבור זכויות, השפעה ורכוש, ולעיתים קרובות להוריש אותם לצאצאיהם או לקרובי משפחה אחרים, תהליך המוביל ליצירת מונרכיה העוברת בירושה ואצולה מצד אחד, ומעמדות עניים ואף משועבדים מצד שני. על-מנת להגביל ולבקר את כוחם של שליטים ומוסדות שלטון, ולשמור על זכויות בסיסיות לכל אדם, פותחו שיטות ממשל דמוקרטיות ורפובליקניות. ממשלים סוציאליסטיים וקומוניסטיים ומוסדות רווחה מפעילים מנגנונים ציבוריים שונים, דוגמת מסים, לחלוקה מחדש של משאבים בחברה. לערכים רבים בנושאי מסחר וכלכלה, ראו פורטל הכלכלה. מסחר הוא חליפין-מרצון של סחורות ושל שירותים. המנגנון שמאפשר את המסחר נקרא שוק. כלכלה היא הענף במדעי החברה העוסק ברכוש ובמסחר בו. בחברות ציידים-לקטים ובחברות חקלאיות קדומות, המסחר היה סחר חליפין, כלומר החלפה ישירה של סחורות ושל שירותים, והשוק היה מקום פיזי שבו התנהל מסחר, לעיתים בימי יריד. המסחר אִפשר לבני אדם להתמחות בעיסוקים שונים, ובאופן זה לחלק את העבודה ביניהם ביעילות רבה יותר. מסחר בין קהיליות עודד יחסי שלום ביניהן, וכתוצאה מכך גם החלפת ידע והפריה הדדית בין השקפות עולם שונות. עדויות ארכאולוגיות מצביעות על סחר חליפין באבן צור ובזכוכית געשית כבר בתקופה הפלאוליתית. המהפכה הנאוליתית הגדילה מאוד את עודפי המזון וצבירת הרכוש בקהיליות אדם, וכן שיפרה את אמצעי התובלה. נתיבי מסחר בינלאומי ידועים לראשונה מן האלף השלישי לפנה"ס, כאשר שומרים ממסופוטמיה סחרו עם תרבות עמק האינדוס בהודו. במהלך ההיסטוריה פותחו אמצעי-חליפין שונים, כגון כסף (במטבעות, בשטרות ניר או באמצעים אחרים) ואשראי, אשר קידמו מאוד את יעילות המסחר הודות לאפשרות להפריד את פעולת הקנייה מפעולת המכירה ומקבלת שכר. על פי סברה מקובלת, צורות הכתב הראשונות התפתח ממערכות סימנים מוסכמות ששימשו לניהול חשבונות ולתיעוד בעלות ועסקאות. בעת החדשה ובייחוד מאז המהפכה התעשייתית, מהירותה של הקידמה הטכנולוגית והמדעית אפשרה גם סחר בינלאומי גלובלי נרחב, צמיחה כלכלית מהירה, הגדלה ניכרת באשראי להשקעה ביוזמות חדשות, ושיפור עצום ברמת החיים: בשנת 1500 היה התוצר הלאומי הגולמי לנפש בעולם שווה-ערך ל-550 דולר, ובראשית המאה ה-21 הוא עומד על 8,800 דולר. לערכים רבים בנושאי דתות, ראו פורטל הדת. בממצאים ארכאולוגיים בני למעלה מ-100 אלף שנה ממערת הגדי ומערת קפזה בישראל, כמו גם במערות שיושבו בידי האדם הניאנדרטלי באותה תקופה, ניתן לזהות לראשונה סימני קבורה טקסית מלווה במנחות קבורה, הרומזים על אמונה בחיים שלאחר המוות. צלמיות וציורי סלע מן התרבות האוריניאקית, לפני כ-30 אלף שנה, מתארים נשים שופעות גוף אשר ייתכן שהיו אלות פיריון, ויצורים שחציים אדם וחציים חיה, דוגמת הארי-אדם ממערת שטאדל, המצביעים על אמונה בעל-טבעי. דת היא סוג של התארגנות חברתית ותרבותית אשר כוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האדם לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים וכתבי קודש המיועדים להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום, ואת משמעותם. אנימיזם – האמונה בנשמות של חיות ואף של חפצים דוממים – נפוצה כיום אצל ילדים קטנים, וכן בתרבויות ציידים-לקטים. פוליתאיזם היא אמונה בריבוי אלים שהייתה נפוצה בתרבות המערב בימי-קדם, וגם כיום בדתות מזרח שונות כמו שינטו והינדואיזם. המונותאיזם – אמונה באלוהים אחד ויחיד – השתרש בתרבות המערב בעיקר עם הופעת הדתות האברהמיות: היהדות, הנצרות והאסלאם. דתות אחרות כגון קונפוציאניזם, זן בודהיזם וטאואיזם מדגישות פילוסופיה ודרך-חיים יותר מאשר אמונה באלים מסוימים. כל חברות האדם מתאפיינות במסורות מוסכמות של נורמות, מנהגים, גבולות ואיסורים לצורת ההתנהגות הראויה. בני אדם נוטים לגמול לנשמעים לנורמות החברתיות ולהעניש את החורגים מהן. ההבדלים בין הנורמות של חברות אדם ברחבי העולם מעידים על כך שהן מתעצבות ומועברות באופן תרבותי, אך לרבות מהן עשוי להיות גם בסיס ביולוגי. נורמות חברתיות מושרשות עמוק בחשיבתם ובמנהגיהם של בני אדם, ומעצבות את רגשותיהם והתנהגותם הפרטית אפילו בהיעדר גמול, עונש או השלכות חברתיות כלשהן. התגבשות נורמות למערכת סדורה של ערכים וכללים נקראת מוסר. בחברות אדם גדולות וממוסדות, גם חלק מהנורמות והמוסר ממוסד בחוק, שעברה עליו מוענשת כפשע. חברות אדם רבות מקדשות את המוסר והחוק, ומייחסות להם מקור וצידוק נעלים – אלוהיים, טבעיים או אידאולוגיים. לנושאים וערכים רבים בנושאי אומנות, ראו פורטל האומנות. אֳמָנוּת במובנו הרחב של המונח מתייחס ליצירה ולעיצוב של חפצים ופעילויות למען יופים או הרגשות שהם מעוררים, בנוסף או אף ללא תועלת חומרית כלשהי. רמזים ראשונים לחוש אסתטי ניתן למצוא כבר בעיצוב הסימטרי המוקפד של אבני יד מן התרבות האשלית שקדמו לאדם הנבון בלמעלה ממיליון שנה. תכשיטים לקישוט, בעיקר צדפים ושיני חיות מחוררים, מתגלים החל מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, אך עדיין נדירים ביותר. רק החל בתקופה הפלאוליתית העליונה מתגלות בממצא הארכאולוגי מספר רב של יצירות אמנות פרהיסטורית מובהקות, כמו ציורי המערות ותגליפים המתארים בכישרון ובדיוק רב בעלי-חיים שונים; מאותה תקופה התגלו גם חלילים מגולפים מעצם המעידים על ביטוי מוזיקלי. אמנות נחשבת לצורת ביטוי אנושית אוניברסלית, וכל קהילייה אנושית כיום עוסקת בה באופן כלשהו. בין צורות האמנות המוכרות ניתן למנות את האמנויות החזותיות והפלסטיות: ציור, פיסול ואדריכלות; אמנויות הבמה כגון מוזיקה, תיאטרון, ריקוד; וספרות כגון שירה וסיפורת. פיתוח טכנולוגיות חדשניות אִפשר גם סוגי אמנות חדשים, כמו צילום וקולנוע. יכולת מיוחדת באֻמָּנוּת, מלאכת-יד או פעילות אחרת שיש לה שימוש מעשי, כגון קדרות, בישול או לחימה, עשויה להתעלות בעיני אנשים מסוימים לדרגת אמנות. צורות רבות של אמנות הן אופייניות מאוד לתרבות, לתקופה ולחברה שבהן נוצרו, ואנשים מתרבויות אחרות מתקשים להעריכן ללא הכרות עם הרקע וההקשר המתאימים; למשל הגשת תה, קיפול נייר ושליפת חרב עשויות להיות צורות אמנות בתרבות היפנית. אמנות ממלאת תפקיד מרכזי בפעילויות ובתרבויות אנושיות. פולקלור שימש לאיחוד קהיליות אנושיות סביב סיפרים ומיתוסים מוכרים שהועברו מדור לדור. צורות שונות של אמנות משמשות לעורר רגשות, לבטא עמדות וליצור הזדהות בקהל אנשים, לעיתים בשירות מטרות שונות כמו בטקסים לאומיים, צבאיים או דתיים, לעיתים לצורך חינוך, בידור, או משיכה מינית ורומנטית, ולעיתים רק לצורך ביטוי אישי של האָמָּן היוצר. אמנים משתמשים באמנות כדי להפגין את היצירתיות שלהם ואת מיומנותם הווירטואוזית בכלים, בסגנון או בסוגה שבהם התמחו. יצירות מופת מסוימות זוכות להערכה ולהערצה כה רבות, עד כי לא ניתן עוד לרכוש אותן בכסף, הן מוצגות רק במוסדות ובאירועים מיוחדים, ונחשבות על ידי אנשים רבים כפסגת הישגי האנושות. אלימות היא התנהגות כוחנית הפוגעת בבני אדם וביצורים אחרים, לעיתים עד כדי גרימה למותם. להתנהגות אלימה בבני אדם יש מאפיינים ביולוגיים שנמצאו גם אצל בעלי חיים, כמו נטייה להיכנס למצב הפיזיולוגי המוכר במונח הילחם או ברח. עם זאת, התנהגות אלימה בבני אדם מושפעת מאוד מתרבותם. בני אדם הם כמעט היחידים בעולם החי[ל"ג] אשר מתכננים, בונים, מתאמנים ומשתמשים בכלי נשק – מכשירים ייעודיים לפגיעה בבני אדם וביצורים אחרים. כלי נשק עמדו לעיתים קרובות בחזית הפיתוח הטכנולוגי, למשל הקשת הייתה בין המכשירים הראשונים שאצרו ושחררו אנרגיה אלסטית; טכנולוגיות להפקה וחישול ברונזה, ברזל ופלדה פותחו במידה רבה לייצור נשק קר ושריון גוף; כלי ירייה מבוססי אבק שרפה היו השימוש הנפוץ הראשון שהמיר אנרגיית בעירה לביצוע עבודה מכנית; והפצצה הגרעינית הייתה השימוש הראשון לאנרגיה גרעינית. אלימות פיזית נגד בני אדם אחרים משמשת להשגת רווח חומרי, לענישה, להבעת רגשות, ליישוב סכסוכים וחילוקי דעות, ואף כשעשוע סדיסטי. הלגיטימיות החברתית והתרבותית של אלימות תלויה בהקשר שלה. מאז ימי הביניים עברו חברות אנושיות רבות תהליך מתועד של תירבות, וכיום מדינות רבות בעולם מוקיעות ומגנות אלימות, מחוקקות חוקים ומקבלות תקנות בינלאומיות כנגדה. אך גם בחברות כאלו אלימות נתפסת במקרים מסוימים כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית או בארגונים רשמיים של משטרה וצבא שהוסמכו על ידי הממשל לאכוף את שלטונו וחוקיו. בדומה למרבית צורות ההתנהגות של בני אדם, גם האלימות שלהם לעיתים מאורגנת בקבוצות גדולות. מלחמה היא מאבק אלים וחמוש בין ארגונים אנושיים גדולים, לרוב עמים, שבטים או מדינות, המנוהל במטרה להכניע את הצד שכנגד, להכתיב לו דרישות שונות, לשלוט בטריטוריה ובאוכלוסייה שלו, ובמקרים קיצוניים אף להשמידו כליל. ניסיון מכוון ומאורגן להשמיד קבוצה חברתית מובחנת, כגון לאומית, אתנית או דתית, נקרא רצח עם. במחצית הראשונה של המאה ה-20 הגיע מספר ההרוגים במלחמות לשיא של עשרות מיליונים, בעיקר במלחמות העולם הראשונה והשנייה. אולם תקופה זו גם התאפיינה בגידול מהיר של אוכלוסיית העולם: כאשר מתייחסים למספר ההרוגים כאחוז מתוך האוכלוסייה או מכלל מקרי המוות, ניתן להעריך כי לאורך ההיסטוריה הייתה ירידה הדרגתית בשיעורי פשע אלים ומלחמה, ועשרות השנים האחרונות הן מן השלוות הידועות בהיסטוריה. תרבויות אנושיות עוסקות באופן מאורגן בחקר העולם, בחיפוש אחר תבניות וסדירויות במציאות, באגירת ידע ובארגונו, בהכללה שלו לעקרונות מופשטים ואוניברסליים, ובהנחלתו לדורות הבאים. המתמטיקה התפתחה ממנייה, חישוב, מדידה והתווית צורות גאומטריות, ומטרתה בניית הכללות מופשטות וכלליות יותר ויותר, כמו מספרים מסוגים שונים. תרבויות חקלאיות עתיקות, כמו תרבויות שומר ומצרים העתיקה, השתמשו במתמטיקה כבר לפני למעלה מ-5,000 שנים כדי לעקוב אחר עונות השנה, לתכנן מבני ענק ולערוך חישובי מס ומסחר. במקביל התפתחה הפילוסופיה לחקר ביקורתי של מושגי יסוד בהכרה האנושית, כמו קיום, מציאות, היגיון, וסיבתיות. הלוגיקה, שהתפתחה בעיקר ביוון העתיקה, היא שיטה מסודרת להיסק מתוך ידע קיים באמצעות אינדוקציה ודדוקציה. עד העת החדשה לא הייתה הבחנה ברורה בין מדע לבין תחומים מטאפיזיים כמו מיתוס, דת, פילוסופיה, ופסאודו-מדע[ל"ד]. השיטה המדעית פותחה לבחינה מסודרת של השערות על ידי עימותן עם תוצאות ניסויים מדעיים ותצפיות, ולניסוח חוקי טבע ותאוריות מדעיות. הצלחתה הגדולה הובילה למהפכה המדעית, העומדת בבסיס ההתקדמות הטכנולוגית והרפואית המואצת של האנושות במאות השנים האחרונות[ל"ה]. מדע האסטרונומיה חוקר את היקום, הפיזיקה והכימיה חומרים ואנרגיה, והגאולוגיה את מבנה ותולדות כדור הארץ. מדעי החיים חוקרים את החיים, את מבנה הגוף והמוח ואת הרפואה. במאות השנים האחרונות התפתחו גם מדעי הרוח, כמו היסטוריה, ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה ולינגוויסטיקה, ומדעי החברה כמו פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה ומדע המדינה. האדם בתרבות סיפורים על מוצא האדם מהווים חלק חשוב במרבית דתות העולם, במיתוסים ובפולקלור של עמים שונים. ביהדות ובנצרות, על פי הכתוב בספר בראשית, האל ברא את הגבר והאישה הראשונים בצלמו. הוא יצר את האדם מאדמה ו"נפח באפיו נשמת חיים". גם באסלאם ישנו תיאור דומה, שבו האדם נוצר מחימר ולאחר נתינת צורה לו נפח בו האל מנשמתו. בריאת בני האדם הראשונים מאדמה, בוץ או חימר היא מוטיב נפוץ במיתולוגיות של עמים שונים. האל הבורא במיתולוגיה המלגשית ראה את בתו מפסלת בובות קטנות מחימר, והן מצאו חן בעיניו כל כך שהוא נפח בהן רוח חיים. במיתולוגיה העתיקה ביותר המוכרת כיום - המיתולוגיה השומרית - האל אנכי לש את בני האדם הראשונים מחימר בעת שהיה שיכור, ובכך מוסברות חולשותיו וצרותיו הרבות של המין האנושי. לא תמיד הגבר הוא שנברא ראשון – בכמה גרסאות של המיתולוגיה המאורית האל טאנה לש קודם את האישה הראשונה מחימר אדום. במיתולוגיות אחרות בני אדם נבראו מחומרים שונים, למשל הבוראים במיתולוגיה המלנזית ובמיתולוגיה הנורדית יצרו את בני האדם הראשונים מעצים, והבורא במיתולוגיה של סמואה יצר אותם מתולעים. באפוס הבריאה הבבלי אנומה אליש, האלים שניצחו את האלה תיאמת יצרו את האדם מגופתו של בנה הענק. במיתולוגיה של האפאצ'ים האל האקטקין ברא את בעלי-החיים מחימר, והם ביקשו ממנו לברוא יצור נוסף אשר יגן עליהם למקרה שהאל ינטוש את העולם. האל ברא את האדם הראשון בצלמו מחומרים שאספו החיות השונות – הדם מאוכרה אדומה, העצמות מסלעים, העור מאלמוגים וכדומה, ונשף בו רוח חיים. בסוג אחר של סיפורי בריאה, בני האדם הראשונים לא עוצבו בדקדקנות אלא צמחו מתוך יסוד ראשוני או אלוהי. במיתולוגיה המצרית, האלים הילדים, שו אל האוויר ותפנות אלת הערפל והלחות הלכו לאיבוד בטיול. אתום אביהם, האל הבורא, דאג להם ושלח את עינו רואת-הכול כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו טפטפו על האדמה והפכו לבני האדם הראשונים. מיתולוגיות רבות מספרות על בריאת האדם במספר שלבים, שכן האלים הבוראים נוטים להתחרט ולהשמיד את ניסיונותיהם המוקדמים, תכופות באמצעות מבול או אסונות טבע דומים. במיתולוגיה של האינקה, האל הבורא ויראקוצ'ה ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר בני אדם, אך כעבור מספר שנים השמיד גם אותם כיוון ששכחו אותו. אחרי החורבן הגדול, ניגש ויראקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוסיף גם בעלי חיים. לאחר הבריאה, הצהיר ויראקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא שיש לעבדו לנצח, ונעלם אל תוך הים. לאורך ההיסטוריה עסקו תרבויות אנושיות, יצירות אומנות וספרות, תאולוגים, אידאולוגים, פילוסופים ואנשי מדע בשאלות עמוקות בדבר טבע האדם, מקומו בעולם ומשמעות קיומו. דתות ומיתולוגיות נוטות לתפיסה תאוצנטרית שבה תכלית האדם הוא לעבוד את האלוהות (יחידה או מרובה) שבראה אותו, ומנגד התפתחו תפיסות אנתרופוצנטריות המעמידות את האדם במרכז[ל"ו], ואף מציגות אותו כמי שעיצב את האל בדמותו[ל"ז]. תכופות מוצג האדם כנעלה על בעלי החיים, אך גם כנחות מהאל. בקהלת נאמר כי "מותר האדם מן הבהמה אין", אך לפי ספר בראשית האדם נבדל מכל החיות בכך שנברא "בצלם אלוהים". שאלת יכולתו של האדם לעלות לדרגת אל, למשל לזכות בחיי אלמוות, העסיקה אפוסים עתיקים כעלילות גילגמש. מותר האדם ומשמעות קיומו נידונו באריכות בפילוסופיה ובספרות, ובעיקר לנוכח תגליות המדע המודרני כי האדם הוא מין של אורגניזם אשר התפתח ממיני אורגניזמים אחרים, על כוכב לכת שאין לו ייחוד ברור, במקום לא-מיוחד בתוך יקום עצום בגודלו ועתיק מאוד. ייחודו של האדם ביקום הוא נושא הדיון הפילוסופי-קוסמולוגי בין העיקרון הקופרניקני ועקרון הממוצעות לבין העיקרון האנתרופי. שאלתו המפורסמת של המלט: "להיות, או לא להיות" מבטאת את הדילמה האקזיסטנציאליסטית: מדוע על האדם לבחור בחיים ולא במוות? אפלטון טען כי מהות האדם ומטרתו היא ללמוד ולדעת, אריסטו גרס כי מהות האדם היא השאיפה אל הטוב; זרם הנהנתנות היווני קבע כי המטרה של האדם היא עונג ואושר; הרמב"ם קבע כי תכלית האדם היא השגת האל כפי יכולת האדם לדעת אותו; ז'אן-ז'אק רוסו טען כי מהות האדם ומשמעות קיומו היא הגשמת את הפוטנציאל הטמון בו; ואריך פרום טען כי האהבה היא התשובה העיקרית לבעיית הקיום האנושי. שאלה נוספת החוזרת ביצירות ספרותיות ובדיונים פילוסופים ותאולוגיים היא באיזו מידה יש לאדם בחירה חופשית בעיצוב גורלו, או האם גורל זה מוכתב מראש על ידי האלוהות, על ידי כוחות היקום או על ידי טבעו של האדם. ביצירות אפיות כמו האיליאדה והאודיסיאה, ובטרגדיות דוגמת אדיפוס המלך, אפילו גורלם של שליטים, גיבורים ואנשי מופת נקבע מראש, ולעיתים מוכרע על ידי פגם טרגי באופיים, אך ניתנת להם בחירה באופן שבו הם נושאים גורל זה. בהינדואיזם, כמתואר למשל בבהגווד גיטא, נפוצה התפיסה שלכל אדם יועד גורל ומקום בחברה שאין לחרוג מהם, אך המקבלים את גורלם בתבונה יזכו לקארמה ולגורל טוב יותר בגלגול הבא. הדרך ("דהרמה" או "דאו") להשתחרר ממחזור הגלגולים ולהגיע להארה היא נושא מרכזי בפילוסופיות מזרחיות. שאלה נפוצה שלישית לגבי טבע האדם היא באיזו מידה הוא טוב מיסודו או רע מיסודו[ל"ח]. תכופות מוצג האדם כנעלה על בעלי החיים בהיותו בעל דעת ויכולת בחירה מוסרית להכריע בין טוב לרע[ל"ט]. יצירות ספרותיות רבות עוסקות בהתחבטות הגיבורים והכרעתם בדילמות מוסריות הרות גורל[מ]. מקורו של הרוע על פי תפיסות נפוצות יכול להיות ביצר הרע, בחטא קדמון[מ"א], בכוח על-טבעי משחית דוגמת אהרימן בזורואסטריות או השטן, סמאל ואשמדאי בדתות אברהמיות, או בכוחות טבע עוורים. המדע חוקר את שאלת התורשה מול סביבה – באיזו מידה נקבע טבע האדם מלידה ובאיזו מידה הוא נלמד מהסביבה והחינוך, ונתון לבחירה ללא פנייה אל הטבע. ראו גם לקריאה נוספת קישורים חיצוניים ביאורים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://huggingface.co/tasks] \| [TOKENS: 244]
Tasks Hugging Face is the home for all Machine Learning tasks. Here you can find what you need to get started with a task: demos, use cases, models, datasets, and more! Multimodal 11,419 models 169 models 240 models 129 models 20,362 models 42 models 14 models 273 models 620 models Natural Language Processing 16,167 models 16,210 models 13,621 models 14,347 models 2,623 models 177 models 110,775 models 330,002 models 830 models 25,682 models 8,353 models 448 models Computer Vision 279 models 25,551 models 1,006 models 2,215 models 2,126 models 1,312 models 598 models 226 models 186 models 4,447 models 2,037 models 91,928 models 970 models 2,445 models 94 models 1,135 models 100 models 105 models 416 models Audio 3,908 models 929 models 28,349 models 4,168 models Tabular 455 models 270 models Reinforcement Learning 69,872 models
========================================

[SOURCE: https://huggingface.co/collections/Raziel1234/gad-697778741a0fdcbd558c9346] \| [TOKENS: 125]
GAD GAD language models family Raziel1234/GAD-2 Text Generation • 0.2B • Updated 24 days ago • 1.11k Raziel1234/GAD-1 Text Generation • 77.1M • Updated 27 days ago • 31 Raziel1234/GAD-1-77.1M-Email-Writer Text Generation • 77.1M • Updated Jan 18 • 1 Raziel1234/GAD-1-77.1M-Instruct Text Generation • 77.1M • Updated 30 days ago • 22
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/ילדים] \| [TOKENS: 10689]
תוכן עניינים ילדות יַלְדוּת היא תקופה במהלך חייו של האדם. על פי המקובל היא מתחילה בסביבות גיל 3 ומסתיימת בסביבות גיל 13. תקופת הילדות חלה לאחר תקופת הינקות ולפני גיל ההתבגרות. התפתחות גוף האדם בתקופת הילדות מואצת בכל התחומים – הפיזיולוגי, הקוגניטיבי, הנפשי וכו'. המשחק נפוץ מאוד בגילים אלו. מונחים זכר אנושי בתקופת הילדות מכונה "ילד" ואילו נקבה אנושית בתקופה זו מכונה "ילדה". לעיתים נעשה שימוש במונחים "בן" ו"בת" כמילים נרדפות לכינויים אלו, אך הם גם משמשים לתיאור יחס שארות שאינם תלויים בגיל או בתקופת החיים של אותו האדם. בדומה לכך, גם ההפך נעשה והורים קוראים לבניהם ובנותיהם "ילדים" בכל גיל. משחק, התנהגות חקרנית ולמידה עצמאית הצורך לדעת ולהבין בא לידי ביטוי בינקות ובילדות באופן גלוי וחופשי. באופן טבעי ילדים נהנים מהתבוננות ומחשיבה על הסובב אותם. הילד בונה משמעויות ביחס למושגים הקשורים לתופעה בה הוא עוסק מתוך התנסותו ותחושותיו. התנהגות זו מתחילה כבר בגיל הרך, כאשר הפעוטות חוקרים את סביבתם הפיזית והאנושית מסקרנות ומיצר הפעילות הטבועים בהם. ככל שההתנהגות הזאת מביאה להם סיפוק רב יותר כך גוברת נכונותם להתנסות בניסיונות נוספים. במובן הזה ההתנהגות החקרנית מחזקת את עצמה. משחק ילדים הוא משחק שבדרך-כלל המשחקים בו הם ילדים. משחק ילדים הוא משחק בעל חוקים, אשר עובד במהלך שנים רבות ונצרף בתהליך אבולוציוני של מנגנונים. המשחק הוא אחת הדרכים שבה התנהגות סקרנית יכולה לבוא לידי ביטוי. לילדים יש יכולות למידה גבוהות וכל שצריך לעשות הוא לאפשר להם לעסוק במשחק חופשי, תוך הענקת תחושת ביטחון ביכולת שלהם לשחק וללמוד בכוחות עצמם. למשחק תרומה חשובה ביותר להתפתחותו הגופנית, הקוגניטיבית, הלשונית, הרגשית והחברתית של הילד. באמצעות המשחק הילד מתחיל להבין איך הדברים פועלים, מה אפשר לעשות עם חפצים שונים, מהם חוקי ההתנהגות בסביבתו החברתית ועוד. המשחק יכול לשמש גם ככלי לריפוי עצמי עבור ילדים, אשר מסייע להם להתמודד עם קשיי היום יום ותהליכים פנימיים. רוב ההורים מבינים את חשיבות המשחק לילדם ויודעים שהוא לא רק עיסוק מהנה, אלא גם עיסוק רציני וחשוב. הם שמחים לספק לילדם צעצועים ומשחקים שונים, מעודדים אותו ועוזרים לו להשתמש בהם. הם גם דואגים להבטיח שישחק גם עם ילדים אחרים. התפתחות במהלך הילדות התפתחות האדם בשלב הילדות ניכרת בתחומים רבים. הפסיכולוגיה ההתפתחותית עוסקת בתחומים אלה שכוללים את ההתפתחות הגופנית, ההתפתחות החברתית, ההתפתחות הרגשית וההתפתחות הקוגניטיבית הנחקרת גם במסגרת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. ההתפתחות היא הדרגתית ומתרחשת בכל התחומים במקביל, כך שכל תחום תלוי בתחומים האחרים ומשפיע עליהם. למשל, ההתפתחות הגופנית מאפשרת לילד לחקור את סביבתו ולעודד את ההתפתחות הקוגניטיבית ואת היכולת שלו להבין את הסביבה. באופן דומה ההתפתחות הקוגניטיבית מאפשרת שימוש בשפה לצורכי תקשורת ויצירת קשרים חברתיים מפותחים יותר. במהלך תקופת הילדות מתרחשת התפתחות קוגניטיבית משמעותית. לפי אחת התאוריות, חלק מההתפתחות הקוגניטיבית מתאפשרת הודות להרחבה של קיבולת החשיבה. בגיל שלוש המהווה את סוף תקופת הינקות קיבולת זיכרון העבודה מאפשרת לילד לעבד כשתי יחידות מידע בו זמנית בלבד. עם זאת במהלך הילדות קיבולת החשיבה מתפתחת בהדרגה עם הגיל ומגיעה בבגרות לכשבעה פריטים. ההתפתחות של קיבולת החשיבה מסבירה את התמורות ביכולתו של הילד לפתור בעיות. ההתפתחות האינטלקטואלית של הילד עלולה להתעכב או להיעצר בהיעדר הזדמנויות לעסוק בשעשוע ומשחק, משום שפעילויות אלו מסייעות לילד לתרגל את תהליכי החשיבה שלו. חלק משמעותי של ההתפתחות החברתית של האדם מתרחש בתקופת הילדות. בגילאים אלו נוצרים קשרים בין-אישיים ראשונים מחוץ למשפחה.קשרים אלו יכולים להתקיים גם בעולם הפיזי וגם במרחב המקוון המקור השני של קשרים משמעותיים עם אנשים בוגרים בחיי הילד הוא דמות מטפלת (כמו שמרטף או או-פר), גננת ומורה של בית ספר יסודי. כדי להשתלב באופן מוצלח בחברה על הילד לדעת כיצד עליו להתנהג. הדברים הנחשבים למוסריים או מקובלים חברתית תלויים בהקשר התרבותי ולכן יש ללמוד אותו במהלך ההתפתחות. סוציאליזציה של הילדות הוא מונח מתחום הסוציולוגיה, המתאר את התהליך הסוציולוגי, החברתי, אותם חווים הילדים מרגע יציאתם לאוויר ועד סוף חייהם. על פי ז'אן פיאז'ה הילדים עוברים בתהליך החברות הבנייה סוציולוגית, הם בונים לעצמם את הבנתם והתנהגותם בחברה בארבעה שלבים: זיגמונד פרויד ניסח מודל בו הוא מחלק את התפתחות האישיות לשלושה חלקים. תהליך ההתפתחות נוצר כאשר יש קונפליקט בין ה"איד" – רצונותיו הבסיסיים של האדם – לבין ה"סופר אגו" – הערכים והרצונות של החברה – כאשר ה"אגו" מיישב, מייצב ומווסת בין תביעותיו של האדם לבין תביעותיה של החברה. יישוב זה יוצר את אישיותו של האדם בהתאם לנורמות החברתיות. מנגד, אי-יישוב של קונפליקטים בשלב הילדות עלול לגרום להפרעות אישיות בשלב מאוחר יותר. בתום תקופת הילדות הילד מתחיל את גיל ההתבגרות ועובר לעצמאות. קשר לעולם החי התפיסה שילדים קשורים לעולם החי באה לידי ביטוי בעיצוב של צעצועים, בספרות ילדים ובמשחקים שונים. לדוגמה: דוב צעצוע, סוס נדנדה, ברווז גומי, הספר פו הדב, כספיון הדג הקטן ועוד. הירידה בגודל המשפחה במדינה המפותחת מורידה את הסבירות שלילד יהיו אחים, תינוקות או אנשים זקנים, אשר חיים איתו באותו משק בית. דבר זה מעלה את הדומיננטיות של התפקיד הרגשי והחברתי של חיות מחמד. הילדות במערכת החינוך בתקופת הילדות הילד פוגש את מערכת החינוך לראשונה בגן שעליו אחראית הגננת. הילד הופך לתלמיד בסביבות גיל 6, כאשר הוא עולה לכיתה א' בבית הספר היסודי. במהלך תקופה זו הילדים יכולים להשתתף גם במסגרות נוספות כגון חוגים ותנועות נוער. במערכת החינוך המורים משתמשים בספרי לימוד ומלמדים תחילה מיומנויות בסיסיות כגון קריאה וכתיבה. רכישת יכולת הקריאה והכתיבה, המהוות חלק חשוב מהיכולת האוריינית, איננה משימה פשוטה לילדים. זהו תהליך המתרחש באופן הדרגתי לאורך שנים. בזמן שהילד רוכש בהדרגה מיומנויות להבנת הצופן של הכתב, לשונו מתעשרת, ידע העולם שלו מתרחב ונוצר הבסיס ליכולות הגבוהות יותר של הבנת הנקרא והבעה בכתב. יכולות אלו ממשיכות להתפתח גם במשך שנות בגרותו של האדם. כדי לעמוד בציפיות של בית ספר יסודי, על הילדים להפגין רמה נאותה של עוררות רגשית ומוטיבציונית, אשר תסייע ולא תפריע ליישום של תפקודים ניהוליים הנדרשים לצורך ביצוע של מטלות לימודיות. הסקרנות היא היבט חשוב של ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד. כאמור, הסקרנות הטבעית שבה ניחנו הילדים דוחפת אותם לעסוק בהתלהבות בפעילויות מדעיות לצורך קבלת הסיפוק שבעשייה ובחקר כשלעצמם. בהתאם לכך, העדרה של סקרנות וחוסר עניין בסביבה מעידים על פתולוגיה. לאור זאת, אחת ממטרות החינוך היא לעודד ולפתח התעניינות טבעית זאת. משרד החינוך יזם את תוכנית הלימודים במדע וטכנולוגיה לגיל הרך במטרה לבסס ולחזק את העיסוק בנושאים אלו בגני הילדים. אולם, אם מכריחים את הילד ללמוד נושאים שאין הוא חפץ בהם באמצעות ענישה מחמירה, הדבר עלול לצמצם את סקרנותו. זאת משום שסקרנות עלולה לדעוך בעקבות איסורים החלים עליה או חוסר שימוש בה. ילדים כקהל יעד סִפרות ילדים היא סוגה ספרותית המכוונת לגילאים צעירים, מגיל הינקות ועד ראשית גיל ההתבגרות. סוגה זאת מתאפיינת בשפה פשוטה יחסית, שמרנות בבחירת האמצעים הספרותיים (בפרט בשירה לילדים), שימוש בנושאים הקרובים לעולמם של הילדים, ולעיתים קרובות גם בתשתית דידקטית, כלומר שימוש בסיפור או בשיר כאמצעי לימודי או כאמצעי להעברת מסר חינוכי. עד תחילת המאה ה-20 נכתבו ספרי ילדים בידי סופרים ומשוררים שרוב עיסוקם היה כתיבה למבוגרים. חלק ניכר מספרי הילדים היו עיבודים של סיפורי עם, דרשות דתיות או עיבודים של ספרים שנועדו במקורם למבוגרים. בסוף המאה ה-19 נעשתה ספרות הילדים עשירה ומגוונת יותר מבחינת הנושאים וסגנון הכתיבה, אולם רק במאה ה-20 הופיעו סופרים ומשוררים הכותבים רק או בעיקר לילדים. גם סופרים ומשוררים שכותבים לקהלים שונים יוצרים כיום הבחנה ברורה בין יצירותיהם לילדים ליצירותיהם למבוגרים. התפתחות זו באה בד בבד עם התפתחות החינוך הממלכתי ברחבי העולם, האיסור על עבודת ילדים ואימוץ גישה שעל-פיה ילדות היא מעין מעמד חברתי ומשפטי שממנו נובעות זכויות והגנות מיוחדות. עיתונות ילדים היא עיתונות המיועדת לילדים (בדרך מגיל הגן ועד גילאי 12–13) והעוסקת במגוון נושאים. חלק מכתבי העת המיועדים לילדים נכתבים – באופן חלקי או מלא – על ידי ילדים. המוציא לאור של עיתונות ילדים יכול להיות גורם פרטי-מסחרי; אך יכול גם להיות גורם ממסדי כגון בית ספר, משרד ממשלתי, ארגון דתי, וכדומה. כתבי עת לילדים כוללים בדרך כלל, לצד מאפיינים חדשותיים (כתבות או ראיונות בנושאים שמעניינים את קבוצת היעד), גם סיפורים, איורים, קומיקס, שירים וחידות המותאמים לגילאי קהל היעד. לעיתים קרובות, קיימת כוונה לתרום לחינוך הקוראים ולסוציאליזציה שלהם. עיתוני ילדים בישראל – בישראל יצאו לאור עיתוני ילדים רבים. עיתון הילדים העברי הראשון היה "עולם קטן" שיצא לאור ב-1892. עורכי העיתון היו אליעזר בן-יהודה, יהודה גרזובסקי ודוד יודילוביץ. העיתון יצא בשבעה עותקים (במשך כעשרה חודשים). עיתון הילדים העברי הראשון שבו כתבו בני נוער היה "שפת עבר", שהוצא לאור על ידי איתמר בן-אב"י בגיליון אחד ב-1897. עיתון הילדים הוותיק ביותר בישראל כיום הוא "אצבעוני", היוצא לאור על ידי הוצאת אצבעוני בע"מ, בעריכת רמי שיר – מוציא לאור פרטי. מוזיאון ילדים הוא מוזיאון המיועד לילדים כקהל יעד. הנחת היסוד בהקמה של חלק ממוזיאוני הילדים - היא שתהליך הלמידה וההנאה שילדים יכולים לספוג בעת ביקורם במוזיאון שונה מחוויית הלימוד וההנאה של מבוגרים, וכי תהליך למידה זה צריך להתנהל באופן שונה. כאשר מדובר בילדים המבקרים במוזיאון. הוא צריך להתנהל, למשל דרך משחק – דבר שאינו תמיד אפשרי במוזיאונים אחרים. בישראל פועל מוזיאון הילדים בחולון, המוגדר מפורשות כמוזיאון ילדים. מוזיאון המדע בירושלים הוא בעל אוריינטציה ברורה לילדים, אם כי אינו מוגדר כך רשמית. במוזיאון ישראל, בירושלים, יש אגף המוגדר כ"אגף הנוער". רפואת ילדים רפואת ילדים היא דיסציפלינה רפואית העוסקת בטיפול הרפואי בתינוקות, ילדים ומתבגרים (החל מגיל ינקות ועד לגילאי 16–21, דבר המשתנה במדינות שונות). ברוב מדינות העולם רופאי ילדים חברים באיגודים מקצועיים לאומיים לרפואת ילדים, כדוגמת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים. בישראל פועל "האיגוד לרפואת ילדים בישראל" במסגרת ההסתדרות הרפואית בישראל. בנוסף קיימים ארגונים המאגדים מספר מדינות (דוגמת ALAPE, הארגון הלטינואמריקאי לרפואת ילדים ו-EAP, האקדמיה האירופאית לרפואת ילדים, וישנו גם ארגון בינלאומי הקרוי IPA. רפואת ילדים שונה מרפואת בוגרים בהיבטים רבים. ההבדלים הברורים מאליהם הם גודל גופו של המטופל ושלבי התפתחות האיברים בגוף. גופו של תינוק, או יונק, לא רק שונה בגודלו מגופו של אדם בוגר אלא שמבחינה פיזיולוגית קיימים הבדלים משמעותיים בין בוגר לתינוק. טיפול רפואי בילדים מעורר קשת שלמה של היבטים ייחודיים בתחומים כגון: מומים מולדים, אימונולוגיה, אונקולוגיה ועוד. ככל שהולכים ומשתכללים אמצעי הרפואה, הולכות ומתרבות המחלות המטופלות כבר בשלבי הינקות והילדות, בידי רופאי ילדים. רבים מן הילדים החולים במחלות כרוניות זוכים להגיע לבגרות וממשיכים את הטיפול במחלתם בידי רופאים אחרים. רופאי ילדים מתמודדים אף עם מחלות זיהומיות באופן תכוף יותר מתחומי רפואה אחרים וכן דואגים לחיסון אוכלוסיית הילדים. תמיכה ממשלתית בגידול ילדים מדינות רבות תומכות במשפחות בגידול ילדיהן, באמצעות תמיכה כספית ישירה ובאמצעות מתן שירותים ציבוריים מסובסדים בנושאים הקשורים בגידול ילדים. בישראל חוקים אחדים המעבירים חלקים מעלות גידול ילד מההורים אל המדינה: בנוסף נותנת המדינה מענקים אחדים להורים, כהשתתפותה בעלות גידול הילדים: בפסק דין ורד פרי הוכרה תביעתה של עו"ד ורד פרי, אם לשני ילדים, להכיר בהוצאותיה בגין ההשגחה על ילדיה, בעת שהיא עובדת, כהוצאה מותרת בניכוי, בעת חישוב מס ההכנסה שלה (הכרה זו מביאה להקטנת נטל המס). בעקבות פסק דין זה תוקנה פקודת מס הכנסה, ונקבע בה שאין להכיר בהוצאות לטיפול בילד או להשגחה עליו, אך הוגדל מספר נקודות הזיכוי הניתן בגין ילדים קטנים. העסקת ילדים העסקת ילדים או עבודת ילדים היא עבודה המוטלת על ילדים ונוער (מתייחס למי שעדיין קטין על פי החוק). העסקת ילדים במדינות המערב, בזמן המהפכה התעשייתית, הייתה דבר שבשגרה. במהלך השנים קמה התנגדות לכך, ונוצרו אמנות וחוקים המגבילים העסקת ילדים ומסדירים אותה. בישראל עוסק בכך חוק עבודת הנוער. סוגי עבודות לילדים כוללים עזרה בעסק משפחתי, רחיצת מכוניות, צחצוח נעליים, מכירת פריטים קטנים כגון סיגריות וכדומה. ישנם ילדים העובדים כמדריכי תיירים ולעיתים יחד עם בעלי חנויות ומסעדות, על מנת להביא לקוחות לעסק. כמו כן, קיימת תופעה של שימוש בילדים למטרות צבאיות, לסחר בסמים, לסחר לא חוקי (המעורב בהפרת זכויות יוצרים) ולהשתתפות כשחקנים וזמרים במופעים. ראו גם לקריאה נוספת קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/כדורגל_חופים] \| [TOKENS: 4185]
תוכן עניינים כדורגל חופים כדורגל חופים הוא משחק כדור בין שתי קבוצות על משטח חול. במשחק משתתפים חמישה שחקנים בכל קבוצה, ויש אפשרות להחלפתם בשחקנים מחליפים הממתינים על הספסל. אחד מהשחקנים בכל קבוצה הוא שוער, ולו מותר לגעת בכדור בידו ברחבת השוער (שליש משטח המגרש). האחרים הם שחקני שדה המשחקים באמצעות הרגליים והראש בלבד. כל שחקן רשאי להחליף את השוער בתפקידו במהלך המשחק, אולם חובת המאמן לעדכן את שופט המשחק על דבר החילוף. כמו כן, מותר לבצע חילופי שחקנים ללא הגבלה, על פי החלטת מאמן הקבוצה. משחק כדורגל החופים מתנהל על משטח חול והשחקנים משחקים כשהם יחפים. אורך המשחק 36 דקות, המחולקות לשלושה שלישים בני 12 דקות כל אחד. המנצחת במשחק היא הקבוצה שכבשה מספר רב יותר של שערים בתום המשחק. במצב של שוויון בתום 36 הדקות, המשחק נמשך להארכה בת 3 דקות (בסגנון שער הזהב). אם גם בהארכה לא מושגת הכרעה, המשחק מוכרע על ידי בעיטות הכרעה. על כל ניצחון מקבלת קבוצה 3 נקודות, ועל הפסד היא לא מקבלת נקודות. אם הקבוצה נגררת לפנדלים ומנצחת, היא מקבלת 2 נקודות בלבד לטבלה. המגרש חייב להיות מכוסה בחול בעומק של 40 ס"מ לפחות. אזור המשחק חייב להיות באורך של בין 35 ל-37 מטרים וברוחב של בין 26 ל-28 מטרים, ומסומן בקווים ברוחב של 10 ס"מ. גובהו של השער 2.2 מטרים ורוחבו 5.5 מטרים. קו מחצית הדרך מסומן בדגלים אדומים. קו דמיוני נוסף מסומן בדגלים צהובים במרחק של תשעה מטרים מכל קו שער. זהו אזור העונשין, כאשר הפנדלים נלקחים מנקודת האמצע של הקו במקרה של עבירה. לבסוף, אזורי ההחלפה ממוקמים לאורך קו המגע, בדיוק כמו בקטרגל. היקף הכדור הוא 68–70 ס"מ ויש לו אותם הממדים כמו לכדור כדורגל רגיל, אבל הוא קל יותר. הוא שוקל 400–440 גרם והוא מנופח עד ללחץ של 0.4–0.6 אטמוספירות בגובה פני הים לפני תחילת כל משחק. היסטוריה כדורגל החופים נראה לראשונה במאה ה-19. התגלה כי מלחים אירופאים שיחקו כדורגל על החול כשהגיעו לאזורי החוף של ברזיל. אין זה מפתיע שאותו אזור אירח את טורניר כדורגל החופים הראשון בשנת 1957. גביע העולם הלא רשמי הראשון בכדורגל חופים התקיים כארבעה עשורים לאחר מכן, בשנת 1995. טורניר ניסיון נערך בחוף וויל רוג'רס בלוס אנג'לס והצלחתו הולידה טורניר כדורגל חופים במיאמי, פלורידה, שמשך אלפי אוהדים. בשורת כדורגל החופים התפשטה במהרה מיבשת אמריקה ליבשת אירופה עם הצלחת גביע העולם בכדורגל חופים, שהוביל לליגת כדורגל החופים האירופית המקצוענית ובתוך שנתיים שוחק כדורגל החופים במדינות שאינן ברזיל וארצות הברית. הוא שוחק במדינות אירופה כגון: צרפת, גרמניה, בלגיה, ספרד ואנגליה וכן במדינה האסייתית מלזיה. ארגון כדורגל החופים העולמי (BSWW) מוכר על ידי הגוף המנהל של הכדורגל העולמי, פיפ"א. הגוף אחראי לאירועים ביותר מ-60 מדינות. כדורגל חופים שולב רשמית במשפחת הכדורגל בשנת 2005 כאשר צרפת ניצחה את פורטוגל בגמר גביע העולם בכדורגל חופים באותה שנה בחוף קופקבנה בריו דה ז'ניירו, ברזיל. ארגון כדורגל החופים העולמי (BSWW) BSWW (Beach Soccer Worldwide) הוא הארגון שמאחורי קידום ופיתוח כדורגל חופים ברחבי העולם, כפי שהוכר על ידי פיפ"א. BSWW אחראי לארגון של יותר מ-300 אירועים בינלאומיים ב-60 מדינות, הכוללים עד 200 נבחרות לאומיות ומועדונים, בקטגוריות גברים ובקטגוריות נשים. מאז הקמתו, ארגון כדורגל החופים העולמי ייסד תחרויות כגון ליגת כדורגל החופים האירופית, מונדיאליטו, הגביע הבין-יבשתי, גביע אירופה למחזיקות טורניר, מוקדמות גביע העולם ומונדיאליטו דה קלאבס, בין היתר, כמו גם יצירת אליפות העולם בשנת 1994 (נוצר לאחר הסכם שיתוף הפעולה בין BSWW ופיפ"א שנחתם בשנת 2004). מעבר לתחום התחרויות הבינלאומיות, כדורגל החופים ברחבי העולם פועל בשיתוף עם התאחדויות הכדורגל הלאומיות ושש הקונפדרציות, כדי לסייע בפיתוח הספורט בכל הטריטוריות, כולל תוכניות פיתוח, פרויקטים עממיים, ייעוץ לאליפויות לאומיות, פיתוח כדורגל חופים לנשים ותוכניות אחרות לחיזוק הצמיחה של הספורט ברחבי העולם. כדורגל חופים ברחבי העולם מתואם עם מספר של מותגים וארגונים כשותפים הגלובליים שלו, כולל PUMA‏, UNAOC‏, IQONIQ‏ ו-Genius. דרישות פיזיולוגיות בכדורגל חופים על מנת להגיע לרמת הביצועים הגבוהה ביותר כדאי להבין מהן הדרישות הפיזיולוגיות הנחוצות. במאמר שעוסק בחשיבות ההתאמות הללו לביצועים במגרש נכתב על החשיבות של הבנת הדרישות הפיזיולוגיות בספורט וכיצד הן יכולות להשפיע על יעילות האימונים והביצועים במשחקים. המאמר מציין שהבנת הדרישות הפיזיולוגיות בכדורגל, פוטבול וכדורגל חופים חשובה ליצירת תוכניות אימון מתאימות ולפיתוח שחקנים יעילים. עוד צוין כי בכדורגל חופים הדרישות הפיזיולוגיות דומות לכדורגל הרגיל, אך עם שינויים קטנים בהתאם לתנאי החוף והמשטח החולי. היות שהמשחק מכיל פעולות ריצה, התקפה והגנה, מסירות, בעיטות לשער ומגע עם הכדור ובנוסף ישנה התמודדות עם התנאים הספציפיים של החוף והחול, שחקני הכדורגל החופים צריכים להיות גמישים, מוגנים בפנים וקרובים יותר למשטח המשחק. בכדי ליישם את הדרישות ישנם כמה תהליכים ופעולות שניתן לבצע: ראו גם קישורים חיצוניים הערות שוליים
========================================

[SOURCE: https://gingim.net/] \| [TOKENS: 2302]
בג'ינג'ים לומדים ונהנים התחילו בחינם מתרגלים אנגלית מתרגלים שטף קריאה מתרגלים הקלדה מגוון סיפורים לפי התנועות מאגר משחקי הלמידה הגדול והטוב בישראל! רוצים להתנסות בג'ינג'ים? איפה לומדים ונהנים עם ג'ינג'ים? מעל 1000 בתי ספר כבר בחרו בג'ינג'ים כדי: ללמד באופן חוויתי ומהנה. לצמצם פערים בכיתה. לקדם ילדים מתקשים. לשלב ולהכיל תלמידים עם צרכים מיוחדים בבית הספר. קרא עוד > אלפי ילדים בגני ילדים בארץ משתמשים בג'ינג'ים כל יום, להקניית מיומנויות בסיסיות כהכנה לכיתה א', וקידום ילדים מתקשים. הילדים מתרגלים באופן עצמאי, לבד או בקבוצות, בפעילויות מותאמות לתכני הלימוד בגיל הרך. הלמידה חוויתית ומתאימה לגילאי הגן. קרא עוד > מאות אלפי ילדים מתרגלים בבית חשבון, קריאה, אנגלית ועוד. הלמידה בג'ינג'ים מעניקה חווית הצלחה ומחזקת את הביטחון העצמי של הילד. הילדים מתרגלים בבית באמצעות ג'ינג'ים ובכך מצמצמים פערים ומשפרים הישגיהם. קרא עוד > אלפי תלמידי החינוך המיוחד בגנים ובבתי הספר, משתמשים בג'ינג'ים יום יום, לתרגול מיומנויות בסיסיות, תרגול עבודה עם עכבר, חשבון, קריאה ועוד, ומפעילים את המשחקים באמצעות מתגים, מסך מגע או באמצעות העיניים בעזרת מערכות מיקוד מבט. הפעילויות בג'ינג'ים מתאימות למשתמשים מהרמות הנמוכות ביותר, ומותאמות למגוון לקויות שונות: לקויות קוגניטיביות, לקויות תקשורתיות, לקויות מוטוריות, ולקויות חושיות. התלמידים לומדים, מתרגלים ונהנים וחווים הצלחה. קרא עוד > מאות מטפלים משתמשים בג'ינג'ים בקליניקות פרטיות לתרגול מיומנויות והשגת מטרות טיפוליות. מורות להוראה מקדמת, קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק, מאבחנות ועוד. קרא עוד > בתי ספר מורים תלמידים לקוחות מספרים לאורה גז - "הלוחשת לתלמידים" בי"ס ישורון, נתניה סיון ראובן, רכזת תקשוב בי"ס נוף ילדות, תל מונד דיקלה פולק גן כוכב, חיפה רויטל הראל בי"ס רמז, יהוד חבילות ג׳ינג׳ים מנוי לחודש אחד בלבד מנוי חודשי מתחדש מנוי לשנה מנוי לגן לעמדת מחשב אחת מנוי למספר עמדות מחשב מנוי לכל הגנים בעיר חבילה בסיסית חבילה מורחבת החבילה המושלמת הרשמו לרשימת התפוצה וקבלו עדכונים, חדשות ומבצעים: אני מסכים/ה כי פרטי יישמרו וייעשה בהם שימוש בהתאם למדיניות הפרטיות של האתר. 2022 כל הזכויות שמורות לפור אי די הכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו או הקליקו על ה- כלי נגישות האתר עושה שימוש בקובצי עוגיות (Cookies) לצורך תפעול תקין, ניתוח תנועה ושיפור חוויית המשתמש. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש זה. ניתן ללמוד עוד ב־ מדיניות הפרטיות וב־ מדיניות העוגיות. האתר עושה שימוש בקובצי עוגיות (Cookies) לצורך תפעול תקין, ניתוח תנועה ושיפור חוויית המשתמש. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש זה. ניתן ללמוד עוד ב־ מדיניות הפרטיות וב־ מדיניות העוגיות.
========================================

[SOURCE: https://he.wikipedia.org/wiki/בית"ר_ירושלים_(כדורגל_חופים)] \| [TOKENS: 1066]
תוכן עניינים בית"ר ירושלים (כדורגל חופים) בית"ר ירושלים היא קבוצת כדורגל חופים ישראלית מהעיר ירושלים, המשחקת בליגה הישראלית בכדורגל חופים. צבעי התלבושת של הקבוצה הם שחור וצהוב. היסטוריה בית"ר ירושלים נוסדה בשנת היווסדותה של ליגת הכדורגל חופים בשנת 2007 בשם "שווה שווה ירושלים" המארגן והממן העיקרי ובעלי הקבוצה מאז הקמתה הוא שחקן העבר של בית"ר ירושלים בכדורגל, שמוליק לוי. כבר בעונה השנייה סיימה הקבוצה כסגנית אלופה, כשהפסידה 6:7 לאלופה נסיכי חדרה. כמו כן סיימה הקבוצה פעם אחת במקום השלישי. בשנים לאחר מכן לא הצליחה הקבוצה להתרומם ולהגיע לשלבי הגמר. מאז 2010 קרויה הקבוצה "בית"ר ירושלים" ועונדת את סמל קבוצת הכדורגל של העיר. אוהדים הקהל של בית"ר ירושלים בכדורגל חופים מבוסס בעיקר על אוהדי בית"ר ירושלים בכדורגל. ארגון האוהדים של הקבוצה "לה פמיליה" המוכר מענף הכדורגל, עוזר לקהל האוהדים בכל הקשור לעדכונים וחדשות, תמונות מהשטח, ואפשרויות הגעה למשחקים. וניתן לראות התקהלות של הארגון ואוהדים רבים סביב הקבוצה במשחקיה, שאוהדים גם את קבוצת הכדורגל. סגל נוכחי סגל לאליפות ישראל בכדורגל חופים לעונת 2025 מעודכן לאליפות ישראל בכדורגל חופים לעונת 2024 הישגים ותארים ליגת בנק יהב בכדורגל חופים קישורים חיצוניים
========================================

[SOURCE: https://huggingface.co/docs/dataset-viewer] \| [TOKENS: 431]
Dataset viewer documentation 🤗 Dataset viewer Dataset viewer and get access to the augmented documentation experience to get started 🤗 Dataset viewer The dataset page includes a table with the dataset’s contents, arranged by pages of 100 rows. You can navigate between pages using the buttons at the bottom of the table, filter, search, look at basic statistics, and more. Dataset viewer of the OpenBookQA dataset Contents of the documentation These documentation pages are focused on the dataset viewer’s backend (code in https://github.com/huggingface/dataset-viewer), which provides the table with pre-computed data through an API for all the datasets on the Hub. You can explore the sections if you want to consume the API for your application or to understand how we preprocess the datasets. Otherwise, if you want to learn about creating datasets from the Hub’s web-based interface, configuring the dataset viewer for data, images, or audio, or fixing errors, you might prefer reading the Datasets Hub documentation pages. Take also a look to the example datasets collections: splits configuration, subsets configuration, CSV data files and image datasets. Dataset viewer’s backend The dataset viewer’s backend provides an API for visualizing and exploring all types of datasets - computer vision, speech, text, and tabular - stored on the Hugging Face Hub. The main feature of the dataset viewer’s backend is to auto-convert all the Hub datasets to Parquet. Read more in the Parquet section. As datasets increase in size and data type richness, the cost of preprocessing (storage and compute) these datasets can be challenging and time-consuming. To help users access these modern datasets, The dataset viewer runs a server behind the scenes to generate the API responses ahead of time and stores them in a database so they are instantly returned when you make a query through the API. Let the dataset viewer take care of the heavy lifting so you can use a simple REST API on any of the 100,000+ datasets on Hugging Face to: Join the growing community on the forum or Discord today, and give the dataset viewer repository a ⭐️ if you’re interested in the latest updates!
========================================

[SOURCE: https://huggingface.co/aws-neuron/optimum-neuron-cache] \| [TOKENS: 196]
aws-neuron / optimum-neuron-cache like 29 Follow AWS Inferentia and Trainium 159 AWS Neuron optimum model cache This repository contains cached neuron compilation artifacts for the most popular models on the Hugging Face Hub. Inference The transparent caching mechanism included in optimum-neuron and NeuronX TGI, makes it easier to export and deploy cached models to Neuron platforms such as Trainium and Inferentia. To deploy directly any cached model to SageMaker: You can now paste the code snippet in your deployment script or notebook, following the instructions in the comment. To export a model to Neuron and save it locally, please follow the instructions in the optimum-neuron documentation. For a list of the cached models and configurations, please refer to the inference cache configuration files. Alternatively, you can use the optimum-cli neuron cache lookup command to look for a specific model and see the cached configurations. - Space using aws-neuron/optimum-neuron-cache 1
========================================

[SOURCE: https://huggingface.co/docs/inference-providers] \| [TOKENS: 1512]
Inference Providers documentation Inference Providers Inference Providers and get access to the augmented documentation experience to get started Inference Providers Hugging Face’s Inference Providers give developers access to hundreds of machine learning models, powered by world-class inference providers. They are also integrated into our client SDKs (for JS and Python), making it easy to explore serverless inference of models on your favorite providers. Partners Our platform integrates with leading AI infrastructure providers, giving you access to their specialized capabilities through a single, consistent API. Here’s what each partner supports: Why Choose Inference Providers? When you build AI applications, it’s tough to manage multiple provider APIs, comparing model performance, and dealing with varying reliability. Inference Providers solves these challenges by offering: Instant Access to Cutting-Edge Models: Go beyond mainstream providers to access thousands of specialized models across multiple AI tasks. Whether you need the latest language models, state-of-the-art image generators, or domain-specific embeddings, you’ll find them here. Zero Vendor Lock-in: Unlike being tied to a single provider’s model catalog, you get access to models from Cerebras, Groq, Together AI, Replicate, and more — all through one consistent interface. Production-Ready Performance: Built for enterprise workloads with the reliability your applications demand. Here’s what you can build: ⚡ Get Started for Free: Inference Providers includes a generous free tier, with additional credits for PRO users and Team & Enterprise organizations. Key Features Getting Started Inference Providers works with your existing development workflow. Whether you prefer Python, JavaScript, or direct HTTP calls, we provide native SDKs and OpenAI-compatible APIs to get you up and running quickly. We’ll walk through a practical example using openai/gpt-oss-120b, a state-of-the-art open-weights conversational model. Before diving into integration, explore models interactively with our Inference Playground. Test different chat completion models with your prompts and compare responses to find the perfect fit for your use case. You’ll need a Hugging Face token to authenticate your requests. Create one by visiting your token settings and generating a fine-grained token with Make calls to Inference Providers permissions. For complete token management details, see our security tokens guide. Let’s start with the most common use case: conversational AI using large language models. This section demonstrates how to perform chat completions using DeepSeek V3, showcasing the different ways you can integrate Inference Providers into your applications. Whether you prefer our native clients, want OpenAI compatibility, or need direct HTTP access, we’ll show you how to get up and running with just a few lines of code. Here are three ways to integrate Inference Providers into your Python applications, from high-level convenience to low-level control: For convenience, the huggingface_hub library provides an InferenceClient that automatically handles provider selection and request routing. In your terminal, install the Hugging Face Hub Python client and log in: You can now use the client with a Python interpreter. By default, our system automatically selects the fastest available provider for the specified model (equivalent to the :fastest policy — highest throughput in tokens per second). You can change the provider selection policy by appending a policy suffix to the model id: :cheapest for the most cost-efficient provider (lowest price per output token), or :preferred to follow your preference order in Inference Provider settings. For example, openai/gpt-oss-120b:cheapest. You can also select the provider of your choice by appending the provider name to the model id (e.g. "openai/gpt-oss-120b:sambanova"). Integrate Inference Providers into your JavaScript applications with these flexible approaches: Our JavaScript SDK provides a convenient interface with automatic provider selection and TypeScript support. Install with NPM: Then use the client with Javascript. By default, our system automatically selects the fastest available provider for the specified model (equivalent to the :fastest policy — highest throughput in tokens per second). You can change the provider selection policy by appending a policy suffix to the model id: :cheapest for the most cost-efficient provider (lowest price per output token), or :preferred to follow your preference order in Inference Provider settings. For example, openai/gpt-oss-120b:cheapest. You can also select the provider of your choice by appending the provider name to the model id (e.g. "openai/gpt-oss-120b:sambanova"). For testing, debugging, or integrating with any HTTP client, here’s the raw REST API format. By default, our system automatically selects the fastest available provider for the specified model (equivalent to the :fastest policy — highest throughput in tokens per second). You can change the provider selection policy by appending a policy suffix to the model id: :cheapest for the most cost-efficient provider (lowest price per output token), or :preferred to follow your preference order in Inference Provider settings. For example, openai/gpt-oss-120b:cheapest. You can also select the provider of your choice by appending the provider name to the model id (e.g. "openai/gpt-oss-120b:sambanova"). Let’s explore how to generate images from text prompts using Inference Providers. We’ll use black-forest-labs/FLUX.1-dev, a state-of-the-art diffusion model that produces highly detailed, photorealistic images. Use the huggingface_hub library for the simplest image generation experience with automatic provider selection: Use our JavaScript SDK for streamlined image generation with TypeScript support: Provider Selection The Inference Providers API acts as a unified proxy layer that sits between your application and multiple AI providers. Understanding how provider selection works is crucial for optimizing performance, cost, and reliability in your applications. When using Inference Providers, your requests go through Hugging Face’s proxy infrastructure, which provides several key benefits: Because the API acts as a proxy, the exact HTTP request may vary between providers as each provider has their own API requirements and response formats. When using our official client libraries (JavaScript or Python), these provider-specific differences are handled automatically whether you use provider="auto" or specify a particular provider. When using the Hugging Face inference clients (JavaScript or Python), you can explicitly specify a provider or let the system choose automatically. The client then formats the HTTP request to match the selected provider’s API requirements. Provider Selection Policy: If you prefer to work with familiar OpenAI APIs or want to migrate existing chat completion code with minimal changes, we offer a drop-in compatible endpoint that handles all provider selection automatically on the server side. By default, the fastest available provider is selected for the model (highest throughput in tokens per second). This is equivalent to appending :fastest to the model name. You can change that policy by adding a suffix to the model name: Note: This OpenAI-compatible endpoint is currently available for chat completion tasks only. For other tasks like text-to-image, embeddings, or speech processing, use the Hugging Face inference clients shown above. This endpoint can also be requested through direct HTTP access, making it suitable for integration with various HTTP clients and applications that need to interact with the chat completion service directly. Key Features: Use Inference Clients when: Use OpenAI-Compatible Endpoint when: Use Direct HTTP when: Next Steps Now that you understand the basics, explore these resources to make the most of Inference Providers:
========================================

[SOURCE: https://en.wikipedia.org/wiki/Saint_Barth%C3%A9lemy] \| [TOKENS: 7902]
Contents Saint Barthélemy in the Western Hemisphere Saint Barthélemy,[b] officially the Collectivité territoriale de Saint-Barthélemy,[c] also known as St. Barts and St. Barths (English) or St. Barth (French), is an overseas collectivity of France in the Caribbean. The island lies about 30 kilometres (19 mi) southeast of the island of Saint Martin. It is northeast of the Dutch islands of Saba and Sint Eustatius, and north of the independent country of Saint Kitts and Nevis. Saint Barthélemy was for many years a French commune forming part of Guadeloupe, which is an overseas region and department of France. In 2003 the island voted in favour of secession from Guadeloupe to form a separate overseas collectivity (collectivité d'outre-mer, abbreviated to COM) of France. The collectivity is one of four territories among the Leeward Islands in the northeastern Caribbean that make up the French West Indies, along with Saint Martin, Guadeloupe (200 kilometres (120 mi) southeast) and Martinique. A volcanic island fully encircled by shallow reefs, Saint Barthélemy has an area of 25 square kilometres (9.7 sq mi)[a] and a population of 10,660 at the January 2023 census. Its capital is Gustavia, which also contains the main harbour. It is the only Caribbean island that was a Swedish colony for any significant length of time. It remained so for nearly a century before it returned to French rule after an 1877 referendum. Symbolism from the Swedish national arms, the Three Crowns, appears in the island's coat of arms. The language, cuisine and culture, however, are distinctly French. The island is a popular tourist destination during the winter holiday season, geared towards the high-end, luxury tourist market. Etymology The island was named by Christopher Columbus in honour of Bartholomew the Apostle in 1493; it was also a way of honouring his younger brother Bartholomew Columbus. History Before European contact the island was possibly frequented by Eastern Caribbean Taíno and Arawak people, who called the island 'Ouanalao', though it is believed that the island was not inhabited permanently due to its lack of fresh water sources and poor soil.[d] Christopher Columbus was the first European to encounter the island in 1493. Sporadic visits continued for the next hundred years until formal colonisation began taking shape. By 1648 the island was settled by the French, encouraged by Phillippe de Longvilliers de Poincy, the lieutenant-governor of the French West India Company, and initially comprised about 50 to 60 settlers, later augmented by smaller numbers coming from St Kitts. Led by Jacques Gentes, the new arrivals began cultivating cacao. In 1656, the settlement was attacked by Caribs and briefly abandoned. De Poincy was the dominant administrator in this period and a member of the Order of Saint John. He facilitated the transfer of ownership from the Compagnie des Îles de l'Amérique to the Order. He continued to rule the island until he died in 1660. Five years later, it was bought by the French West India Company along with the Order's other possessions in the Caribbean. By 1674, the company was dissolved and the islands became part of the French Kingdom and added to the colony of Guadeloupe. The island proved economically unsuccessful, and was subject to the activities of pirates, most notably Daniel Montbars aka 'Montbars the Exterminator'. In 1744, British forces captured the island. In 1764, it reverted to French control. Deeming it to be of little worth, King Louis XVI traded the island to Sweden in 1784 in return for trading privileges in Gothenburg. This change of control saw progress and prosperity as the Swedes declared Gustavia, named after the Swedish king Gustav III who ruled at that time, a free port, convenient for trading by the Europeans for goods, including contraband material.: 22–23 In 1801, Britain attacked and occupied the island, and after assembling a council of war, the Swedes decided to surrender. Slavery was practised in St. Barthélemy under the Ordinance concerning the Police of Slaves and free Coloured People of 1787. The last legally owned slaves in the Swedish colony of St. Barthélemy were granted their freedom by the state in October 1847. Since the island was not a plantation area, the freed slaves suffered economic hardships due to lack of opportunities for employment and many left to more prosperous islands, and few people of African descent remain on the island.: 24 In 1850, a devastating hurricane hit the island, followed by a fire in 1852. The economy suffered, and Sweden sought to divest themselves of the island. Following a referendum in 1877, Sweden sold the island back to France in 1878,: 157–159 after which it was administered as part of Guadeloupe. Swedish media supported the sale of the island to France, characterizing the island's poverty as a source of national humiliation for Sweden. On 19 March 1946, the people of the island became French citizens with full rights. With few economic prospects on the islands, many men from St. Barthélemy took jobs on Saint Thomas to support their families.[citation needed] Organised tourism and hotels began in earnest in the 1960s and developed in the 1970s onwards, particularly after the building of the island's landing strip that can accommodate mid-sized aircraft.[citation needed] The island soon became renowned as a high-class luxury destination, being frequented by numerous celebrities such as Greta Garbo, Howard Hughes, Benjamin de Rothschild, David Rockefeller, Lorne Michaels, Chevy Chase, Steve Martin, Jimmy Buffett and Johnny Hallyday. The boost in tourist numbers has led to a rise in living standards and rapid modernisation.[citation needed] The island was not electrified until the 1980s. Saint Barthélemy was for many years a French commune, forming part of Guadeloupe, which is an overseas region and department of France. Through a referendum in 2003, island residents sought separation from the administrative jurisdiction of Guadeloupe. The island became a separate collectivity in February 2007. The island of Saint Barthélemy became an Overseas Collectivity (COM). A governing territorial council was elected for its administration, which has provided the island with a certain degree of autonomy. A senator represents the island in Paris. St. Barthélemy has retained its free port status. Saint Barthélemy ceased being an outermost region and left the EU, to become an OCT, (Overseas Country or Territory) in January 2012. The island sustained damage from Hurricane Irma in September 2017 but recovered quickly, and by early 2018 transport and electricity were largely operational. Geography Approximately 250 kilometres (160 mi) east of Puerto Rico and the nearer Virgin Islands, St. Barthélemy lies immediately southeast of the islands of Saint Martin and Anguilla. St. Barthélemy is separated from Saint Martin by the Saint-Barthélemy Channel. It lies northeast of Saba and St Eustatius, and north of St Kitts. Several smaller uninhabited islands lie offshore, the largest of which are Île Fourchue, Île Coco, Île Chevreau (Île Bonhomme), Île Frégate, Île Toc Vers, Île Tortue, Roche Plate (Table à Diable) and Mancel ou la Poule et les Poussins. There are numerous smaller islets, such as La Petite Islette, L'Îlet au Vent, Île Pelé, Île le Boulanger, Roche le Bœuf, Île Petit Jean, L'Âne Rouge, Les Gros Islets, La Baleine des Gros Islets, Pain de Sucre, Les Baleines du Pain de Sucre, Fourmis, Les Petit Saints, Roches Roubes, Les Baleines de Grand Fond and Les Grenadins. St. Barthélemy forms, with St. Martin, Anguilla, and Dog Island, a distinct group that lies upon the western edge of a flat bank of soundings composed chiefly of shells, sand, and coral. From St. Barthélemy, the bank extends east-southeast, ending in a small tongue or spit. It is separated from the main bank by a narrow length of deep water. East of the island, the edge of the bank lies 22 kilometres (14 miles) away. Grande Saline Bay provides temporary anchorage for small vessels while Colombier Bay, to the northwest, has a 4 fathoms patch near mid-entrance. In the bight of St. Jean Bay, there is a narrow cut through the reef. The north and east sides of the island are fringed, to a short distance from the shore, by a visible coral reef. Reefs are mostly in shallow waters and are clearly visible. The coastal areas abound with beaches and many of these have offshore reefs, some of which are part of a marine reserve. The marine reserve, founded in 1999, covers more than 1,000 hectares (2,500 acres) of protected and vulnerable habitats, bays, and islands, and includes a zone that is restricted to scientific observations only. As the sea surrounding the St. Barthélemy is rich in coral reefs and other precious marine life, the area has been declared a protected area since 1996. Environmental awareness is quite pronounced in St. Barthélemy and is promoted by the Environmental Commission.: 3 There are as many as 22 public beaches (most beaches on St. Barthélémy are known as "Anse de...") of which 15 are considered suitable for swimming. They are categorized and divided into two groups, the leeward side (calm waters protected by the island itself) and the windward side (some of which are protected by hills and reefs). Windward beaches are popular for windsurfing. The beach of St Jean is suitable for water sports and facilities have been created for that purpose. The long beach at Lorient has shade and is a quiet beach as compared to St. Jean.: 177–178 Grand-cul-de-sac is a long beach with facilities for water sports. Anse de Flamands is a very wide sandy beach and Le petit Anse (The little beach), just to the north of Anse de Flamands is very safe and popular with the locals for their children. Anse Toiny beach is in a remote location and is considered suitable for experienced surfers as the water current is very strong.: 177–178 On the leeward side, the notable beaches are Anse du Gouverneur, Anse du Colombier which is only accessible by foot or by boat, Anse de Grand Galet (Shell Beach), and Anse de Grande Saline which is popular with nudists. The area around the salt ponds near the Anse de Grande Saline beach is marshy and is a habitat for tropical birds. Ile islet, an offshoot of the leeward side, has a white sandy beach.: 177–178 Shell Beach, also called Anse de Grand Galet (in French, 'Anse' means "cove" and Galet means "pebble"), is a beach in the southwestern part of Gustavia. A large number of sea shells are scattered on this beach. This beach was subject to the strong waves of hurricane Lenny in 1999, which resulted in the erosion of the sand. This necessitated supplementing the beach with new sand in 2000.: 170–173 On the north coast, on the far eastern side of the island, there are two lagoons called the Anse de Marigot and Anse du Grand Cul-de-Sac.: 170–173 Morne de Vitet, 286 metres (938 feet) in height, is the highest peak on the island. Hills and valleys of varying topography cover the rest of the island. Notable are Morne Rouge, Morne Criquet, Morne de Grand Fond, Morne de Dépoudré and Morne Lurin. The largest bodies of water on the island are Étang de Saint-Jean, Grande Saline, Grand Étang, and Petit Étang. The population is spread among 40 quartiers, roughly corresponding to settlements. They are grouped into two paroisses (parishes): The island covers an area of 25 square kilometres (10 mi2). The eastern side is wetter than the western. The climate is essentially arid. Rainfall averages 1,000 millimetres (40 inches) annually, but with considerable variation over the terrain.: 4 Summer is from May to November, which is also the rainy season. Winter from December to April is the dry season. Sunshine is very prominent for nearly the entire year and even during the rainy season. Humidity is not very high, due to the winds. The average temperature is around 25 °C (77 °F) with day temperatures rising to 32 °C (90 °F).: 4 The average high and low temperatures in January are 28 °C (82 °F) and 22 °C (72 °F), respectively. In July, they are 30 °C (86 °F) and 24 °C (75 °F). The lowest night temperature recorded is 13 °C (55 °F). The Caribbean sea waters in the vicinity generally maintain a temperature of about 27 °C (81 °F).: 4 Demographics In 2023, Saint-Barthélemy had a population of 10,660. Residents, known as Saint-Barthélemois, are French citizens. Most of them are descendants of the first settlers, of Breton, Norman, Poitevin, Saintongeais and Angevin lineage. There is also a big community of Portuguese emigrants mainly from the North of Portugal, around 3,000 people. French is the native tongue of the population. English is understood in most hotels and restaurants. A small population of Anglophones have been resident in Gustavia for many years.[citation needed] The St. Barthélemy French patois is spoken by some 500–700 people in the leeward portion of the island and is superficially related to Quebec French. Créole French is limited to the windward side. Unlike other populations in the Caribbean, language preference between the Créole and Patois is geographically, and not racially, determined.[page needed] Swedish is not commonly spoken in Saint Barthélemy, despite the Swedish colonial rule. The majority of the population of Saint Barthélemy are Christian. Saint Barthélemy is considered the most religiously homogeneous territory in the French West Indies, with particular importance given to the Catholic Church. The territory of Saint-Barthélemy forms the parish of Our Lady of the Assumption (Notre-Dame-de-l'Assomption), which depends on the diocese of Basse-Terre and Pointe-à-Pitre ( diocèse de Basse-Terre et Pointe-à-Pitre), whose see is located in the cathedral of Our Lady of Guadeloupe (Notre-Dame-de-Guadeloupe). The presbytery is located in the district of Lorient, and dates from 1822. The building, including the masonry terrace, the staircases, the outbuildings and the gardens have been protected as historic monuments of France since 2002. There are two main Catholic churches, both dedicated to Our Lady of the Assumption or Notre-Dame-de-l'Assomption (the one in Lorient and the one in Gustavia) and a chapel of St. Catherine of Siena (Chapelle de Sainte Catherine de Sienne) in Colombier. Saint Barthélemy is also part of the Diocese of the North Eastern Caribbean and Aruba (diocèse de la Caraïbe du Nord-Est et d'Aruba), which is under the Church of England (Church in the Province of the West Indies) that serves a small minority on the island. It is centered in the Anglican Church of Saint Bartholomew (Église anglicane de Saint-Barthélemy), built between 1853 and 1855. The small Pentecostal Christian community does not have a church building of its own and therefore offers religious services at St Barth's Beach Hotel. The main religious holidays are Christmas, the day of the Assumption of the Virgin Mary (15 August), All Saints' Day (1 November) and the feast of St. Bartholomew (patron saint of the island) on 24 August. Politics and government Until 2007 the whole island of St. Barthélemy was a French commune (commune de Saint-Barthélemy), forming part of Guadeloupe which is an overseas région and overseas département of France. In 2003, the population voted through a referendum in favour of secession from Guadeloupe to form a separate overseas collectivity (collectivité d'outre-mer, or COM) of France. On 7 February 2007, the French Parliament passed a bill granting COM status to both St. Barthélemy and (separately) to the neighbouring Saint Martin. The new status took effect on 15 July 2007, when the first territorial council was elected, according to the law. The island has a president (elected every five years), a unicameral Territorial Council of nineteen members who are elected by popular vote and serve for five-year terms, and an executive council of seven members. Elections to these councils were first held on 1 July 2007 with the most recent election in 2022. One senator represents the island in the Senate, while a deputy jointly elected with Saint Martin represents it in the National Assembly. St. Barthélemy became an overseas territory of the European Union on 1 January 2012, but the island's inhabitants remain French citizens with EU status holding EU passports. France is responsible for the defence of the island and as such has stationed a security force on the island comprising six policemen and thirteen gendarmes (posted on a two-year term). The French State is represented by a prefect appointed by the president on the advice of the minister of the interior. As a collectivity of France, the island's national anthem is La Marseillaise, though L'Hymne a St. Barthélemy is also used unofficially. Economy The economy of the island is based on tourism and duty-free retail. The official currency of St. Barthélemy is the euro. It is estimated that the nominal GDP of Saint Barthélemy amounted to 367 million euros in 2014 (US$487 million at 2014 exchanges rates; US$411 million at Feb. 2022 exchange rates). In that same year the nominal GDP per capita of Saint Barthelemy was 38,994 euros (US$51,735 at 2014 exchanges rates; US$43,626 at Feb. 2022 exchange rates), which was one of the highest GDP per capita in the Caribbean, more than double the GDP per capita of the nearby Collectivity of Saint Martin, as well as 85% higher than Guadeloupe and 19% higher than metropolitan France's GDP per capita in 2014. International investment and the wealth generated by tourists explain the high standard of living on the island. Most of the food is imported from the United States or France. Tourism attracts about 200,000 visitors every year. As a result, there is a boom in housebuilding activity catering to the tourists and also to the permanent residents of the island.[citation needed] Saint Barthélemy is renowned for its high-end villas and luxury real estate market, attracting both short-term visitors and permanent residents. Real estate agencies specialize in offering exclusive villa rentals and property sales, further enhancing the island's reputation as a luxury destination. St. Barthélemy has about 25 hotels, most with 15 rooms or fewer; the largest has 58 rooms.[citation needed] Hotels are classified in the traditional French manner; 3 Star, 4 Star and 4 Star Luxe. Of particular note are Eden Rock and Cheval Blanc. Hotel Le Toiny, the most expensive hotel on the island, has 12 rooms. Most places of accommodation are in the form of private villas, of which there are some 400 available to rent on the island. The island's tourism industry, though expensive, attracts 70,000 visitors every year to its hotels and villas; another 130,000 people arrive by boat. It also attracts a labour force from Portugal. A team of analysts have analysed Airbnb's Luxe offerings in 27 of their most popular luxury locations around the world and concluded that St Barths is the top location for luxury Airbnb accommodation worldwide. Corossol is noted for its handicrafts; weaving hats and bags from palm fronds is a low-income economic activity of the Indigenous people.: 590 Wildlife As the terrain is generally arid. The hills have mostly poor soil and support only cacti and succulent plants. During the rainy season, the area turns green with vegetation and grass. The eastern part of the island is greener, with more rainfall. A 1994 survey revealed several hundred indigenous species of plants, including the naturalized varieties of flora. Some grow in irrigated areas, while the dry areas are dominated by cacti.: 7 Sea grapes and palm trees are a common sight with mangroves and shrubs surviving in the saline coastal swamps. Coconut palm was brought to the island from the Pacific islands. Important plants noted on the island include flamboyant trees, frangipanis, sabal palms, wild trumpet and Manchineel trees.: 7 Other trees of note include the royal palm, sea grape trees in the form of shrubs on the beaches, and as 5 to 7 metres (16 to 23 feet) trees in the interior areas of the island, aloe or aloe vera (brought from the Mediterranean),: 8 the night blooming cereus, mamillaria nivosa, yellow prickly pear or barbary fig which was planted as barbed wire defences against invading British army in 1773, Mexican cactus, stapelia gigantea, golden trumpet or yellow bell which was originally from South America, bougainvillea and others.: 9, 10 Marine mammals include dolphins, porpoises and whales, are seen here during the migration period from December until May. Turtles are a common sight along the coastline of the island. They are a protected species and on the endangered list. Though they live in the sea, the females come to the shore to lay eggs and are protected by private societies. Three species of turtles are particularly notable. These are: The leatherback sea turtles are the largest of the type found here, sometimes measuring as much as 3 metres (10 feet) (average is about 1.5 m or 5 ft) and weighing about 450; the hawksbill turtles, are found near reefs, generally about 90 centimetres (35 inches) in diameter and weigh about 60 and their diet consists of crabs and snails; and the green turtles, herbivores, generally about 90 centimetres (35 inches) in diameter and live amidst tall sea grasses.: 11–12 Avifauna in the wild, both native and migrating include brown pelican along the shoreline, magnificent frigatebirds with long wingspans of up to 1.8 metres (5.9 ft), green herons, snowy egrets, belted kingfishers; bananaquits; broad-winged hawks; two species of hummingbirds, the green-throated carib and Antillean crested hummingbird; and zenaida doves.: 12–13 The marine life found here consists of anemones, urchins, sea cucumbers and eels, which all live on the reefs along with turtles, conch and many varieties of marine fishes.: 181 The marine aquafauna is rich in conch, which has pearly-pink shells. Its meat is a favourite food supplement item and their shells are a collector's item. Other species of fish that are recorded close to the shoreline in shallow waters are: sergeant majors, the blue chromis, brown chromis, surgeon fish; blue tangs and trumpet fish.: 13–14 On the shore are ghost crabs, which live on the beach in small burrowed tunnels made of sand. Hermit crabs live on land but lay eggs in the water, and eat garbage and sewerage. They spend some months in the sea during and after the hatching season.: 13–14 Saint-Barthélemy has a marine nature reserve, known as the Reserve Naturelle that covers 1,200 hectares (4.6 sq mi), and is divided into five zones all around the island to form a network of protected areas. The Reserve includes the bays of Grand Cul de Sac, Colombier, Marigot, Petit Cul de Sac, and Petite Anse and waters around offshore rocks such as Les Gross Islets, Pain de Sucre, Tortue, and Forchue. The Reserve is designed to protect the islands' coral reefs, seagrass, and endangered marine species, including sea turtles. The Reserve has two levels of protection. The yellow zones of protection are where certain non-extractive activities, like snorkeling and boating, are allowed. The red zones of high protection are where most activities, including SCUBA, are restricted to protect or recover marine life. Anchoring is prohibited in the Reserve. Mooring buoys are in place in some of the protected bays like Colombier. Landmarks and architecture As well as Gustavia, the capital of St. Barthélemy, there are many notable places and monuments on the island which testify to the island's colonial history under the Spanish, Swedish, British, and French, and now a French territory.: 170–173 Gustavia is in a U-shaped cove facing the harbour on the west. The coastal arm of this cove is in a peninsula. The dockyard is on the east side. When the British invaded the harbour town in 1744, the town's architectural buildings were destroyed. Subsequently, new structures were built in the town around the harbour area. The Swedes added to the architectural beauty of the town in 1785 with more buildings, when they had occupied the town. Prior to their occupation, the port was known as "Carénage". The Swedes renamed it as Gustavia, in honour of king Gustav III. It was then their prime trading center. The port maintained a neutral stance since the Caribbean war was on in the 18th century. They used it as a trading post of contraband and the city of Gustavia prospered but this prosperity was short-lived. These buildings underwent further destruction during hurricanes, and also by gutting in 1852. Some monuments are still intact, such as the residence of the then Swedish governor, now the town hall. The oldest colonial structure in the town is stated to be the bell tower, now without a bell, built in 1799, as part of a now destroyed church, in the southeast end of the town on Rue Du Presbytere. Now, a large clock is installed in place of the bell.: 170–173 The road that runs parallel to the harbour face of the sea, is called the Rue de la Republique. Two roads connect to the two arms of the U-shaped bay. The city has a network of roads, inherited from the Swedish period, laid in a grid pattern, which are either parallel or perpendicular to the three main roads that encompass the bay.: 170 Église anglicane de Gustavia, the Saint-Bartholomew Anglican Church, is an important religious building in the town, built in 1855 with stones brought from St Eustatius. It is on one of the town's most elegant roads, called the Rue du Centenaire. It has a bell tower. A rock wall encircles the church.: 170–173 Ancien presbytère de l'église catholique de Gustavia is the Catholic church built in 1822. This church has a bell tower which is separated from the main church, and which rings loud and clear.: 170–173 The Musée Territorial de St.-Barthélemy is a museum known as the "St. Barts Municipal Museum" also called the "Wall House" (musée – bibliothèque) in Gustavia, which is located on the far end of La Pointe. The museum is housed in an old stone house, a two-story building that has been refurbished. The island's history relating to the French, Swedish and British periods of occupation is well presented in the museum with photographs, maps, and paintings. Also on display are ancestral costumes, antique tools, models of Creole houses, and ancient fishing boats. It also houses a library.: 170–173 The 9-metre (30 ft) white tower of the Gustavia Lighthouse was built in 1961. Situated on the crest of a hill north of the town, its focal plane is 64 metres (210 ft) above the level of the sea. It flashes every 12 seconds, white, green, or red, depending on direction. The round conical tower has a single red band at the top. Among the notable structures in the town are the three forts built by the Swedes for defense purposes. One of these forts, known as Fort Oscar (formerly Gustav Adolph), which overlooks the sea is located on the far side of La Pointe. The ruins have been replaced by a modern military building, which houses the local gendarmerie.: 170–173 The other fort known as Fort Karl now presents very few ruins. The third fort built by the Swedes is Fort Gustav, which is also seen in ruins strewn around the weather station and the Light House. The fort built in 1787 over a hill slope has ruins of ramparts, a guardhouse, a munitions depot, and a wood-burning oven.: 170–173 A statue, Savaku, representing the Arawak peoples is present at Saint-Jean. Education The island's public preschools and primary schools, under the authority of the Académie de la Guadeloupe [fr], are Private primary schools: Culture Some of the festivals held each year in St. Barthélemy are: Some other festivals held are the Festival Gastronomique (April) and Yacht Festival (May). The national holidays observed are the Bastille Day and St. Barthélemy Day (day of adoption of French Constitution). All Saints Day is held on 1 November when hundreds of candles are lit in the evening hours. All Souls Day is observed on 2 November, and it is a public holiday.: 588 The Caribbean is the birthplace of calypso, méringue, soca, zouk and reggae music, which significantly influence the culture.: 18 The St. Barthélemy Music Festival is a major international performing arts event held every year. Film director Dylan Verrechia is originally from St. Barthélemy. French cuisine, West Indian cuisine, Creole cuisine, Italian cuisine and Asian cuisine are common in St. Barthélemy. The island has over 70 restaurants serving many dishes and others are a significant number of gourmet restaurants; many of the finest restaurants are located in the hotels.: 586–587 There are also several snack restaurants which the French call "les snacks" or "les petits creux" which include sandwiches, pizzas, and salads.: 206 In West Indian cuisine, steamed vegetables with fresh fish is common; Creole dishes tend to be spicier: 206 The island hosts gastronomic events throughout the year, with dishes such as spring roll of shrimp and bacon, fresh grilled lobster, Chinese noodle salad with coconut milk, and grilled beef fillet, etc. In the early 1990s, the island had two cooking schools: the Saint Barts Cooking School which emphasizes classical French cuisine, and Cooking in Paradise, which emphasizes creole cuisine. A traditional costume, seen only among older women, consists of starched white bonnets called kichnottes.: 588 A popular legend related to St. Barthélemy is of a seafarer hooligan looking to loot Spanish ships. French pirate Daniel Montbars, who was given the epithet "Montbars the Exterminator", took shelter in St. Barthélemy during his pirate operations and hid the loot in the sandy coves at Anse du Gouverneur.: 22 Sports Rugby is a popular sport on the island. One of the major teams on the island is "Les Barracudas", named after the ferocious fish of the Caribbean. They often play teams from Anguilla and other surrounding islands. Gustavia is known as a haven for yachting, with many events being held there each year. These include the St Barths Bucket Regatta, the Saint Barth's Cup and Les Voiles de St. Barth in April, and the International Regatta in May. Deep sea fishing is undertaken from the waterfront of Lorient, Flamands, and Corossol to fish for tuna, marlin, bonito, barracuda and wahoo.: 180 St Barth Open Fishing tournament is held in July.: 588 The Transat AG2R Race, held every alternate year, is an event that originates in Concarneau in Brittany, France, reaching St. Barthélemy. It is a boat race with boats of 10-metre (33-foot) length with a single hull and with essential safety equipment. Each boat is navigated by two sailors.: 183 Kitesurfing and other water sports have become popular on the island in recent years, especially at Grand Cul-de-Sac beach (Baie de Grand Cul de Sac) for windy sports as kitesurfing and Saint Jean Beach (Baie de Saint Jean), Lorient, Toiny and Anse des Cayes for surfing. Tennis is popular on the island and it has several tennis clubs, Tennis Clube de Flamboyant in Grand Cul-de-Sac, AJOE Tennis Club in Orient, and ASCO in Colombier. The Swedish Marathon Race, also called the Gustavialoppet, is held in December. Races of 2 kilometres (1.2 mi) and 12 kilometres (7.5 mi) are conducted when children, women, and men participate in the races.: 588 Saint Barthelemy has a national football team, though it is not currently a member of CONCACAF or the Caribbean Football Union. Transport Aeroport Saint Barthélemy Remy de Haenen (Gustaf III Airport) is small with a runway length of 646 meters (2,119 ft). Airport codes: SBH (IATA), TFFJ (ICAO). The airport is served by regional commercial aircraft and charters of up to 19 passengers, as well as helicopters. In 2022 the airport recorded 218,984 passengers and 44,521 aircraft movements. A traffic peak of 280 aircraft movements per day was recorded on 2 January 2022, and 323 aircraft on 2 January 2023; 58% of the passengers for destination St. Barth arrive on international commercial airlines and large private jets mainly via the neighboring island Sint Maarten's Princess Juliana International Airport, while 15% arrive via San Juan, Puerto Rico, and 13% via Guadeloupe. St. Barth has its own airline, St. Barth Commuter, which in addition to the scheduled and charter flight services, provides medical transport services. St. Barth Executive is a local aircraft charter operator. Many inter-island ferry services operate regularly between St. Martin and St. Barts.: 160 There are three ferry services active at the moment, one is operated by Voyager (which leaves from Marigot) one day-trip ferry by the Edge (Leaving from Simpsons Bay) and one regular ferry service by the Great Bay Ferry from Philipsburg. The narrow and congested roads, and difficulty in parking, have been an impetus for driving Smart cars. Media A weekly journal entitled Journal de St. Barth is published in French. Its English-language abridged version, St Barth Weekly, is published only during the winter. Reflecting the island's popularity with the rich, the high-fashion magazine L'Officiel publishes a seasonal local edition. There are two local TV broadcasters and five FM radio channels (2021). There is a 4G/LTE mobile service since 2019. Health facilities The island has a small hospital, the Hôpital de Bruyn, in Gustavia with an adjacent diagnostic laboratory. There is also at least one private diagnostic facility.[citation needed] Specialists in cardiology, general medicine, ear-nose-and-throat medicine, obstetrics and gynaecology, paediatrics, and rheumatology are also available, as well as dentists. Many pharmacies dispense medicines. For more advanced facilities, patients go to Guadeloupe, the United States, San Juan or France. Notable people See also Notes References External links 17°54′N 62°50′W / 17.900°N 62.833°W / 17.900; -62.833
========================================

[SOURCE: https://huggingface.co/contact/sales?from=enterprise] \| [TOKENS: 50]
Talk to our Sales team We will discuss your project and requirements and help you find the right plan and pricing for your business needs. . Name Email Company How many people will need access? Country I agree to be contacted by Hugging Face sales team.
========================================

[SOURCE: https://gingim.net/licenses-kindergarden-3/] \| [TOKENS: 760]
גן מנוי שנתי לגן לעמדת מחשב אחת מנוי לשנה מיום הרכישה גישה לכל המשחקים מנוי שנתי לגן עבור 2 עמדות מחשב מנוי לשנה מיום הרכישה גישה לכל המשחקים מעונינים במנוי ג'ינג'ים לכל ילדי העיר? פנו אלינו וקבלו הצעת מחיר מיוחדת הרשמו לרשימת התפוצה וקבלו עדכונים, חדשות ומבצעים: אני מסכים/ה כי פרטי יישמרו וייעשה בהם שימוש בהתאם למדיניות הפרטיות של האתר. 2022 כל הזכויות שמורות לפור אי די הכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו או הקליקו על ה- כלי נגישות האתר עושה שימוש בקובצי עוגיות (Cookies) לצורך תפעול תקין, ניתוח תנועה ושיפור חוויית המשתמש. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש זה. ניתן ללמוד עוד ב־ מדיניות הפרטיות וב־ מדיניות העוגיות. האתר עושה שימוש בקובצי עוגיות (Cookies) לצורך תפעול תקין, ניתוח תנועה ושיפור חוויית המשתמש. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש זה. ניתן ללמוד עוד ב־ מדיניות הפרטיות וב־ מדיניות העוגיות.
========================================

[SOURCE: https://huggingface.co/docs/hub/enterprise-sso] \| [TOKENS: 208]
Hub documentation Single Sign-On (SSO) Hub and get access to the augmented documentation experience to get started Single Sign-On (SSO) This feature is part of the Team & Enterprise plans. Single sign-on (SSO) allows organizations to securely manage user authentication through their own identity provider (IdP). Both SAML 2.0 and OpenID Connect (OIDC) protocols are supported. Please note that this feature is intended to manage access to organization-specific resources such as private models, datasets, and Spaces. However, by default it does not replace the core authentication mechanism for the Hugging Face platform, meaning that users still need to login with their own HF account. To replace the core authentication, i.e. for enhanced capabilities like automated user provisioning (JIT/SCIM) and global SSO enforcement, see our Advanced SSO documentation. This feature allows organizations to: This Team & Enterprise feature helps organizations maintain consistent security policies while giving their teams seamless access to Hugging Face resources. Getting started with SSO →
========================================

[SOURCE: https://huggingface.co/spaces/huggingface/InferenceSupport/discussions/7427#696d160c3e343702a432f517] \| [TOKENS: 239]
Spaces: huggingface / InferenceSupport like 445 Running Raziel1234/GAD-1 React to this comment with an emoji to vote for Raziel1234/GAD-1 to be supported by Inference Providers. (optional) Which providers are you interested in? (Novita, Hyperbolic, Together…) React to this comment with an emoji to vote for Raziel1234/GAD-1 to be supported by Inference Providers. (optional) Which providers are you interested in? (Novita, Hyperbolic, Together…) import osimport requests API_URL = "https://rnevo2016--gad-agentic-api-fastapi-app.modal.run//v1/chat/completions"headers = { "Authorization": f"Bearer {os.environ['HF_TOKEN']}",} def query(payload): response = requests.post(API_URL, headers=headers, json=payload) return response.json() response = query({ "messages": [ { "role": "user", "content": "Facebook is" } ], "model": "Raziel1234/GAD-1"}) print(response["choices"]["message"]) · Sign up or log in to comment
========================================

[SOURCE: https://gingim.net/login/?redirect_to=%2Fgames%2F&reauth=1] \| [TOKENS: 210]
i האתר עושה שימוש בקובצי עוגיות לצורך תפעול תקין, ניתוח תנועה ושיפור חוויית המשתמש. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש זה. ניתן ללמוד עוד כאן. אין לכם עדיין חשבון ג'ינג'ים? נסו עכשיו 7 ימים חינם כלי נגישות
========================================

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.